Plenum sitting, 03/07/2023 at 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ד בתמוז התשפ"ג, 3 ביולי 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/3621/25 וכלה בהצעת חוק פ/3671/25: הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – אגרה מופחתת בסיעוד המוסדי) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אלון שוסטר, משה גפני, ניסים ואטורי, ינון אזולאי, יונתן מישרקי, מטי צרפתי הרכבי, חילי טרופר, עופר כסיף, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אפרת רייטן מרום, גלעד קריב, עאידה תומא סלימאן, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', חוה אתי עטייה, ששון ששי גואטה ומירב כהן; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מתן פסק דין במקרי אלימות קשים), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת שלי טל מירון; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (הגבלת עמלת פירעון מוקדם בהלוואה לרכישת דירה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מידע ללקוח אודות סכומי יתרה בחשבון עובר ושב וחלופות השקעה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת ארז מלול ויונתן מישרקי; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – יידוע על חלופות השקעה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) (תיקון – שכר לסגן ראש רשות), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – רישום ילד שנפטר), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, עודד פורר, יונתן מישרקי, משה סולומון, פנינה תמנו ואלון שוסטר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (ניהול סיכונים תאגידי), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי; הצעת חוק שירותי אבטחה, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יואב סגלוביץ', אלעזר שטרן, רון כץ, קארין אלהרר ורם בן ברק; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עורך דין כתקיפת עובד ציבור), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק חתימה אלקטרונית (תיקון – הגבלת הנפקת תעודות אלקטרוניות מאושרות בידי המדינה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אריאל קלנר, דן אילוז, אושר שקלים, קטי קטרין שטרית, משה סעדה וניסים ואטורי; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (התקהלות בלתי חוקית מול ביתו של איש ציבור), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – החזר תשלום שכר לימוד לסטודנטים בגין שביתה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק העונשין (תיקון – תקיפת עובד מערך בריאות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים-וחמש, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק יצוא קנאביס למטרות רפואיות, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שמירת היריון חלקית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת שלי טל מירון; הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עבירה של גביית דמי חסות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון – טיפול באמצעות אומנויות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תנאי זכאות לדמי לידה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון – תוספת לגמלה בעד הילד השלישי ואילך), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי לידה לעצמאיות – מתן זכות לעבודה חלקית), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – זכאות לאם יחידנית המקבלת תשלומי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי), ‏התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות והחזר הוצאות לחברי מועצה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון – מינוי נציגות ציבור), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת שלי טל מירון; הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – החמרת ענישה על כניסה לשדה משחק), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – בחירות גלויות לוועדה לבחירת שופטים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אוהד טל; הצעת חוק הצבעה גלויה בכנסת (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת זכות העמידה לתאגידים המקבלים מימון מישות מדינית זרה), מאת חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי; הצעת חוק להפחתת סכום הפיצוי הכספי בשל נסיעה ללא תיקוף כרטיס בתחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (ביטול קנס בשל רכישת מערכות בטיחות מתקדמות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראות לעניין סככות המתנה בתחנות אוטובוס), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק הגברת התחרות בשוק השידורים (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה) (תיקון – ייצוג הולם למגזר החרדי), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק להקמת טכניון בנגב, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק המועצה הלאומית לשפת הסימנים, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוסף טייב, סימון דוידסון, עודד פורר, אברהם בצלאל, יונתן מישרקי, אוריאל בוסו, ארז מלול, דבי ביטון, רון כץ, משה טור פז, יוסף עטאונה, נעמה לזימי וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק מעונות סטודנטים, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק זכאות לאבחון לקויות למידה לילדים ממשפחות מעוטות יכולת, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק יום הרבי מלובביץ' (ציון זכרו ופועלו), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור שימוש באביזרים חשמליים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אושר שקלים, בועז ביסמוט, יונתן מישרקי, צגה מלקו וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – התמחות ומבחני הסמכה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אוהד טל; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על תרופות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על מוצרי היגיינה נשית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת שלי טל מירון; הצעת חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות (תיקון – שירותי בנקאות כתחום תשתית חיונית), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת משה פסל, דני דנון וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – ריבית על יתרת זכות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת בועז טופורובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (דחיית מימוש נקודות זיכוי לחיילים משוחררים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת רם בן ברק, יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, אלי דלל, מיכאל מרדכי ביטון, בנימין גנץ, דבי ביטון, רון כץ, יואב סגלוביץ', מיקי לוי, ניסים ואטורי, גדי איזנקוט, מירב בן ארי, גדעון סער, מתן כהנא, מטי צרפתי הרכבי וחילי טרופר; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון – אי-תחולת הסדר פנסיוני על עובד זר המועסק בחקלאות), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת חוה אתי עטייה ויצחק קרויזר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום גמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק לקידום הנשים בישראל, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק מיסוי תשלומים בתקופת בחירות (תיקון – הארכת תקופת הבחירות), התשפ"ג–2022, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, דוד ביטן, ארז מלול, עודד פורר, אוהד טל, ולדימיר בליאק וזאב אלקין. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון מס' 24) (החלת חובת ייצוג הולם על חברות ממשלתיות גדולות), התשפ"ג–2023; הצעת חוק שירות לאומי-אזרחי (תיקון מס' 5), התשפ"ג–2023. מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אליהו ברוכי, יונתן מישרקי, חילי טרופר, דבי ביטון, יאסר חוג'יראת, נעמה לזימי, צגה מלקו ועופר כסיף בנושא: מציאת פתרון לניידות לילדים עם מוגבלות ברמה קוגניטיבית נמוכה. לבסוף, אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיעה חברת הכנסת יוליה מלינובסקי כי היא חוזרת בה מהצעת חוק לעיגון מעמדה של העדה הדרוזית, התשפ"ג–2023, פ/3619/25. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני רוצה לעבור לנושא הראשון בסדר-היום, אבל חסרים לי שר או שרה. טוב, השרה הגיעה, אנחנו נעבור לנושא הראשון בסדר-היום: הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, קצרה היריעה מלתאר את עבודת הממשלה בחמישה חודשים, מכיוון ששוב הגענו ליום שני שבו אין שום בשורה לציבור – לא מאבק ביוקר מחיה, לא בביטחון פנים – שום דבר, כלאם פאדי. באים לפה, עוסקים בחוק מושחת לטבריה, חוק מושחת של מינוי רבנים, זה מה שהממשלה עושה. ולמען הסר ספק, הכנסת מתוכננת לשלושה לילות לבנים, ולו רק בשביל זה. לא בשביל משהו חשוב, לא בשביל משהו שאכפת, לא בשביל משהו שישנה משהו לציבור, שום דבר. אבל כמובן, בתוך כל חמשת חודשי הכלום הזה אין ספק שהדבר המשמעותי, לפחות בשבילי, זה הנושא של הייצוג הנשי. כי הרי לא מספיק שהממשלה הזו לא עושה שום דבר – גם את הנשים היא שכחה. אם בממשלה הקודמת היו תשע שרות – בתפקידים גם, לא רק שרות לענייני משהו – פה יש שישה, ולשתיים מהם גם אין משרד. ונעבור גם לייצוג: אם בכנסת העשרים-וארבע היינו 36 נשים, כאן יש 30. זאת אומרת, אם בכל כנסת אמורות להיות יותר – מאוד מפריע לי כל הרעש הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברים. חברים. רוני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

וגם אני לא מצליחה – אדוני היושב-ראש, למה השרה המכובדת לא יושבת בשולחן או מקשיבה לדברים?

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי מכירה את התקנות. השר צריך להיות נוכח באולם המליאה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. טוב, אבל זה לא מפתיע. יש לי גם ככה אפס ציפיות – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

– – – תנוח דעתך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפס ציפיות. אל תפני אליי בכלל. אני מדברת, וזה מפריע לי.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא מצליחה להבין, השרים מפריעים עכשיו? זה גם חלק מהתקנון? תודה. אני אחזור לכישלון המהדהד של הנשים. מעבר לזה שאין שום ייצוג, מעבר לזה שאין משרדים אפילו, לא משרד הסברה, לא המשרד לקידום מעמד האישה – שיושב בכלל בכנסת, כי אין משרד כזה – בואו נדבר גם על הדוחות, שהורידו, דרדרו את ישראל בכל מדד מגדרי כלשהו. אין דבר כזה, אין אח ורע, איך בחצי שנה השמידו ערך של ייצוג נשי ופשוט חיסלו את זה. פשוט תנחומיי לכל אישה שהצביעה לממשלה הנוראית הזאת. אבל בתוך כל זה, אני כמובן לא יכולה להתעלם מנושא האיזוק האלקטרוני. לדבר בטלפון מותר במליאה, אדוני היושב-ראש? מותר?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני לא מקפיד גם עליכם, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שרה לקידום מעמד האישה שהדבר הראשון שעשתה בתפקיד שלה זה לפטר אישה – אין ספק שזה המודל הראוי שאזרחי ואזרחיות ישראל צריכות לראות. אבל אני רוצה לדבר על חוק האיזוק האלקטרוני, כי אני מלווה את החוק הזה כבר שנים. ומכיוון שאני מלווה ומקשיבה, שמעתי את דברי השרה לקידום מעמד האישה, עומדת בפתח ישיבת הממשלה לפני כשבועיים – אגב, עברו שבועיים, אולי שלושה, ברור שאין חוק איזוק, אבל יש מלא דיבורים – ובתוך השיחה שלה עם אותו כתב, היא מאשימה את כל העולם ואחותו. השיא זה שהיא כתבה פוסט מה הממשלה הקודמת לא עשתה באיזוק. אז אני רוצה לנצל את הבמה הזאת פשוט כדי להפריך את כל השקרים שנאמרו באותו פוסט. בואו נתחיל עם השקר הראשון: הממשלה הקודמת לא קידמה את החוק. אז בואו נבשר בשורות לכולכם: הממשלה היחידה שקידמה את החוק זו ממשלת בנט-לפיד. הממשלה שהביאה אותו לקריאה ראשונה זו הממשלה שלנו. אני הייתי פה בלילה האחרון, שבו בצלאל סמוטריץ' ישב שם – הוא היה חבר כנסת – והוא אמר לי: אני אתן לך רק קריאה ראשונה, את לא תקבלי יותר מזה, כי זה חוק לא טוב. ניסינו להסביר לו שכל משרדי הממשלה – משפטים, רווחה, בט"פ – בצלאל סמוטריץ', אפשר לשאול אותו, ואגב, הוא גם הצביע נגד בישיבת הממשלה, אמר: אתם לא תקדמו את החוק. אמרתי לו שיש תקציב, יש הסכמות – בלם לחלוטין. כך שהטענה המופרכת שאנחנו לא קידמנו – נתתי פה את כל התשובה. הלאה, השקר השני: בכנסת הקודמת לא הייתה התייחסות להערכת מסוכנות. אנחנו אלה שניסחנו את הערכת המסוכנות. אני אסביר לצופים: הערכת מסוכנות זה אומר שאדם שהוחלט להגיש נגדו צו הרחקה, בית המשפט יבדוק אם הוא מסוכן. הוא יעשה את זה באמצעות עובד סוציאלי. הוא לא יקבל כלאחר יד, כי בכל זאת, זו הגבלה על חופש הפרט, חופש התנועה. אנחנו ניסחנו. זה מופיע כמובן בסעיף 7. השרה כמובן לא טרחה לכתוב – אולי מהבושה – שהיא הוסיפה לתוך החוק תנאי שאומר שצריך הרשעה אחת כדי להפעיל את כתב האישום. הלאה, נמשיך את אוסף השקרים. אגב, אני רק חייבת לומר שהחוק מוכן כמובן ומתוקצב. הוא נדחה כבר כמעט חצי שנה רק כי הם היו עסוקים בלריב, ובסוף החליטו להביא את אותו חוק, עם ההערות שלהם. אבל בואו נמשיך הלאה, כי ברור שהתלונות היו על המשרד לבט"פ, שלא היה ערוך לבצע את החוק. המשרד ערוך. המשרד מוכן. המשרד תקצב. הייתה גם סגירה עם האוצר. אבל כל זה, כמובן, לא מפריע לכתוב את אוסף השקרים, המניפולציות, לבוא ולהגיד לנו שאנחנו לא הבאנו את חוק האיזוק האלקטרוני. אנחנו שנלחמנו – אני, ואז מיכל רוזין, וקרן ברק, שבכלל הייתה באופוזיציה – הסתובבנו כאן, ניסינו לגייס תמיכה. צחקו עלינו בפנים, ואני התביישתי. אמרתי להם: איזוק זה לא רק מציל חיים, איזוק זה איכות חיים. זה נותן לה, זה נותן לילדים שלה, לחיות בבית. היא לא חייבת לברוח למקלט. הילד לא חייב לעזוב את בית הספר. אבל מה הוא אמר לי? הוא ישב שם ואמר לי: אם את רוצה קריאה ראשונה, תיתני לי גם את החוק של המכת"זית. עשיתי מסחרה, אבל נתתי את החוק של המכת"זית, כי הייתי יו"ר הוועדה לביטחון פנים וידעתי שזה מה שצריך ועשיתי הכול. ואז בחוסר בושה כותבת השרה לקידום מעמד האישה פוסט מלא שקרים, ועל מה? שאנחנו לא קידמנו. אנחנו קידמנו, עשינו הערכת מסוכנות, תקצבנו, עשינו הכול. מה זה, הרצחת וגם ירשת? מילא לבוא פה ולהגיד: ב-19 במרץ אני מביא חוק טוב, אל תצביעו נגד, שִכנע את האנשים של הקואליציה. ב-19 במרץ – אני כבר בתחילת יולי, אין כלום, כלאם פאדי, כמו כל הממשלה הזאת, לא הביא חוק אחד. ואחרי זה לעמוד מחוץ לוועדת שרים ולהגיד: אני מביא חוק טוב, הינה, הבאתי חוק טוב. מה זה? מה הוא חושב, שכולם מטומטמים? אנחנו כאן ישבנו ונלחמנו, ובמקום לבוא לפה, במקום שהשרה לקידום מעמד האישה תילחם על הנשים הכי מסכנות, לא הנשים שפורצות תקרת זכוכית, נשים שתקועות עמוק ברצפת הבטון, שלא מצליחות לצאת, לא מצליחות להתנתק מהאלימות הפיזית, המילולית, הכלכלית, המינית – הוא בא לפה ואומר לי, יש תלונות שווא. איזה תלונות שווא? יש לך מספרים? מתי בדקת בפעם האחרונה? 80% מהנשים נפגעות האלימות לא מתלוננות בכלל, הן יודעות שחבל על הזמן. מישהו בכלל מקשיב לה? מישהו סופר אותה? היא הולכת לתחנת המשטרה; אלמלא הכנסנו בממשלה שלנו את העובדות הסוציאליות – אדוני היושב-ראש, מכיר את קצינות המשטרה המיוחדות? זה מהתקופה שלך. אתה מכיר את הקצינות החרדיות, החוקרות, נכון? אתה מכיר אותן? אתה יודע איזה game changer זה במלחמה באלימות, נכון? למה לא לבוא ולשים את זה על סדר-היום? לעמר בר לב, השר שכולם חבטו בו, הייתה יועצת לענייני מגדר, היה אפשר לדבר איתה, היה אפשר להעלות סוגיות. אגב, גם היה לו יועץ לפשיעה חקלאית, גם את זה אין. והשר הזה – הדלת סגורה, סגורה. איפה כל הנשים נפגעות האלימות? איך הלכתן והצבעתן לממשלה הזאת, שלא סופרת אתכן, שלא רואה אתכן, שלא מבינה באיזו מצוקה אתן נמצאות? העיקר – מְמַנֶּה. ממנה שרת הסברה, קידום מעמד האישה, כל מיני דברים, אבל למי אכפת אם בסוף בשורה התחתונה אף אחד לא סופר אתכן, אף אחד לא רואה אתכן? אני צריכה להילחם בשביל טבריה? אני צריכה להילחם בשביל העיר הזאת? אפילו לא מצביעים לי שם, אבל אני נלחמת, כי זה חוק מושחת, ואני נלחמת בשביל הנשים, למרות שרבים הלכו והצביעו לקואליציה, אבל היא לא רואה אותן ולא סופרת אותן. אנחנו נמצאים שם כי אנחנו יודעים מה צודק ומה נכון ומה הגיוני. תסתכלו על הממשלה הזאת. התחלתי ואני אסיים עם זה. תסתכלו על הממשלה הזאת, שמגיעה כל יום שני, או שהיא מעבירה סמכויות, או שהיא מעבירה חוקים מושחתים. שום דבר אחד טוב הממשלה הזאת לא מעבירה, כלום. שלושה ימים עכשיו להיות פה כולם בכנסת כי שמחה רוטמן חייב ועדת חוקה ביום שלישי. הוא חייב ועדת חוקה, הוא חייב שעתיים. אבל לבוא ולהגיד לנו: אתם, למה אתם עושים מחאות כשיש מבצע? אתה יודע, אדוני היושב-ראש, הראשון שגיבה היום את המבצע זה יאיר לפיד. הוא אמר, האופוזיציה מאחוריכם. אני באתי, אמרתי: אני אעזור, מה שצריך נעשה. אבל שמחה רוטמן חייב שעתיים ועדת חוקה, אז כל הכנסת נכנסת לטרלול של אמוק, ועל מה? יש מבצע, בואו נעזור, בואו נגבה את ראש הממשלה, את השרים שנמצאים – יש שרים שעדיף שלא יהיו, כן, אבל ראש הממשלה כבר ממדר אותם לבד – כדי לבוא ולחזק את כוחות הביטחון וצה"ל. במקום זה, מה אומרים לנו, אדוני, ובזה אני מסיימת: תבואו, תעזרו לנו, אל תעשו הפגנות, אבל נמשיך לכם את דיון ועדת חוקה על הראש שלכם ונמשיך להעביר חוקים גרועים כאלה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. תשיב על ההצעה להביע אי-אמון השרה לקידום מעמד האישה, חברת הכנסת מאי גולן. בבקשה, גברתי.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רק אגיד ממש ב-30 שניות במאמר מוסגר לגברת חברת הכנסת בן ארי, שדיברה ודיברה פה כנגדי וכנגד משרדי – אני מרגישה שמה שאני עושה עבורך זה ממש העצמה נשית. באמת, אני יודעת שכל פעם שאת מדברת נגדי זה עוד כותרות ועוד ריאיון ועוד שער. ואדוני היושב-ראש, בזכותי היא הגשימה חלום. היא תוקפת אותי מעל כל במה, אני רואה, אני לא טורחת אפילו לענות אבל אני מבטיחה שאתן לך איזה סשן, רק תיתני לי לסיים את הנאום. אני, לעומתך, לא מפריע לי שאת מפריעה לי כל הזמן, אבל אני יודעת שלך זה מאוד מפריע שמדברים. אז אמרת שאת מאושרת באופוזיציה על אחד משערייך האחרונים. אני רק רוצה לומר שכך לא נראית אישה מאושרת. בהתייחס לדבריי, לפני שאני אתחיל אני רוצה רק לומר שאני מחזקת את כוחות הביטחון על הפעולות העוצמתיות והנדרשות שהם מבצעים מאז הלילה במבצע בג'נין לחיזוק הביטחון של אזרחי ישראל. יש לציין שמתחילת השנה יצאו מבירת הטרור הזאת למעלה מ-50 פיגועים רצחניים של מחבלים ארורים ושפלים, ודמם הקדוש של אזרחי ישראל נשפך על ידי המרצחים בני העוולה האלה. ישראל תמשיך, בעזרת השם, לפעול בכל הכוח כדי להגן על חייהם של אזרחינו, ושאף אחד אבל אף אחד לא יעז להטיף לנו מוסר על כך. ולכל מי שעדיין מפקפק בצדקת דרכנו, ולצערי יש כאלה גם בבית הזה, לצערי הרב, מוטב להם שיקראו את דבריו של גיבור ישראל יוני נתניהו, זיכרונו לברכה, שאמר "אין כמו הצבא שלנו, אין. זהו צבא שכולו שוחר שלום ואינו שואף למלחמה כלל; אך כשהוא צריך להילחם אין כוח שיעמוד בפניו". ועל כך אנחנו צריכים להישען. אדוני היושב-ראש, התבקשתי מטעם הממשלה להשיב על הצעת האי-אמון בממשלה הנוגעת למשרדי, המשרד לקידום מעמד האישה. ובכן, ראשית אני שמחה שהתחום תחת ידי הוא זה שסוף-כל-סוף הביא את ראש האופוזיציה יאיר לפיד לעבודה במשכן בכלל ולוועדה בפרט. כולנו יודעים כמה הדבר הזה לא מובן מאליו ומחזה נדיר מצידו. בכל זאת, בל נשכח שהמיקומים של ראש האופוזיציה וחבר הכנסת יאיר לפיד בשני דירוגי הזמן שפורסמו לאחרונה של כלל הח"כים והשרים שנכחו במשכן הם 117 ו-118. מיקום מכובד, באמת, אין ספק שיש לו עוד לאן לשאוף, מספר 120 ככה ממש מעבר לפינה. ובכל זאת, נדמה היה כי אזרחי ישראל היו מצפים מראש האופוזיציה, הנעדר תפקיד ממשלתי כלשהו, להגיע לעבודה ככה מדי פעם, מדי יום, לדיונים בוועדות, לנאומים חוצבי להבות, לשאילתות, להצעות לסדר-היום. אבל כנראה שנוח יותר במרכז שוסטר ברמת אביב. ועוד בדברי הרקע אני אומר שהממשלה הזאת, בניגוד לקודמתה, בניגוד לממשלה הקודמת, לא רואה עין בעין את ההגדרות להעצמה נשית. הממשלה הזאת לא רואה במינוי גיסות לדירקטוריון קק"ל העצמה נשית. להפך, היא רואה את זה כהעצמה משפחתית. הממשלה הזאת גם לא רואה את הניסיון למנות את גב' זועבי לקונסולית כהעצמה נשית אלא כשחיתות פוליטית מסוכנת. אני רק מתארת לעצמי, אגב, מה היה קורה אילו במבצע האחרון גב' זועבי הייתה קונסולית, ומה היו הכותרות ברחבי העולם. אגב, הממשלה הזאת גם לא רואה, כמו חברת הכנסת הנכבדה גב' דבי "יאללה יאללה" ביטון, כפי שהיא כינתה אותי, גם היא מהרשימה המסדרת יש עתיד – היא רואה למשל את רחם הנשים החרדיות כרחם להשכרה, כדבריה; הממשלה הזאת, לעומת קודמתה, גאה בכל יהודי שנולד. כמו כן, לממשלה הזאת יש אלוקים אחד והוא אלוקי ישראל, ולא כמו שגב' ברביבאי סבורה ובטוחה שאדוני ראש האופוזיציה הוא האלוקים. וכן, על מנת לעשות סדר היה נחוץ כבר בתחילת דבריי לבוא ולשים את עולם המושגים של הממשלה הזאת לגבי העצמת נשים ולהבין את השוני היסודי בהשקפת העולם. ועכשיו נעבור לגופו של עניין, הצעת האי-אמון בממשלה שהוגשה. הצעת האי-אמון נשענת על פרסום הפורום הכלכלי העולמי שבו נראה כי ישנה ירידה במדד השוויון המגדרי בישראל. למצב הזה קיימים כמה גורמים, ולכן אני מבקשת, לראשונה, יש לציין, לנסות ולעשות סדר מקיף על פי השקפתי שלי. מדינת ישראל, על פי תפיסת המחנה הלאומי וציבור הבוחרים אזרחי ישראל – כפי שניתן לראות זאת פעם אחר פעם בקלפי – יש רוב יהודי מוחלט שרוצה מדינה יהודית; לא חוזה חדש, לא יהדות חדשה ומודרנית, לא ערבוב מושגים וחגים חדשים ומעורבים – יהדות על פי תורת ישראל, רחמנא ליצלן, זו שהחזיקה אותנו אלפיים שנה ואיתה עברנו מה ששום עם לא עבר מעולם. מדינת ישראל היא לא מדינה כמו כל העמים. יש כאלה בבית הזה ממש, שחלקם בתחפושת וחלקם לא, שמפגינים כעת ברחובות ופועלים כדי שנהיה ככל העמים, כמו למשל בנושא ההגירה, דת ומדינה, זכות השיבה ועוד. אבל אנחנו לא, חברים, וגם לא נהיה; אנחנו מדינה יהודית אחת עם תורת ישראל אחת ובית יחיד אחד לעם היהודי בכל העולם. על זה אנו נלחמים ונמשיך להילחם, על מנת לוודא שכך יהיה – מדינה שבה ישנה זיקה מובהקת לערכי היהדות, הדמוקרטיה וחופש הדת. כאן מגיע הנושא הראשון. אם בעולם חלק מסרגל המדדים הוא בחינה של הפרדה מגדרית באירועים, בלימודים או בחוף הים, כאן בישראל, חברים, הדבר שנוי במחלוקת. ולמה? למה? אני אסביר למה אני מתכוונת. אני מתכוונת לכך שישנם ציבורים שעבורם ההפרדה המגדרית היא פשוט דרך חיים. ובכל זאת, אף אזרח – ואני מדגישה, אף אזרח – לא חייב להשתתף באירועים האלה או ללמוד במוסדות הייחודיים שבהם קיימת הפרדה כזו. אני אתן למשל דוגמה: הפרדה בין המינים בהקשרים מגוונים מקובלת במסורת היהודית מימים-ימימה, החל מהתכנסויות בחגים בבית המקדש, דרך הפרדה בבתי כנסת, בישיבות ובמדרשות, ועד למערכת החינוך בגילי יסודי ותיכון במרבית הריכוזים הדתיים והחרדיים. ישנה תמימות דעים בין גדולי ישראל כי יש להימנע מערבוב בין המינים, וזאת כדי לשמור על הצניעות ועל מרכזיות הקשר הזוגי במסגרת משפחתית קבועה ויציבה, ולא מתוך רצון לפגוע בנשים. לכן אנו כחברה, כמדינה שמעוניינת בשילוב אותן אוכלוסיות בחברה, בכלכלה, חייבים לגשת לזה ברגישות ולהבין ולראות איך מוצאים את הדרך לשלב אותם ואותן, גם אם בממדים הגלובליים זו נחשבת כבעיה. למען הסר ספק, לפני שכמובן יקפצו כל המצקצקים למיניהם, כל זה כמובן רק בתנאי אחד ויחיד: נשים לא יושבות מאחורה, לא למטה, לא מתחבאות ולא מתביישות. ישנם תנאים זהים לחלוטין בין המינים מבחינת המרחב, הגישה והקבלה. הכול אך ורק מתוך כבוד, צניעות ורצון הדדי מוחלט. ועם כל הכבוד, חבר הכנסת לפיד לא הולך להופעה של אברהם פריד, והגברת מיכאלי לא מתרחצת בחוף הנפרד. הם יודעים מה שטוב לציבור הזה – הם בטח לא יודעים מה טוב לציבור הזה, ובטח ובטח לא הם יקבעו אורחות חיים של יהודים מאמינים ומסורתיים. אגב, אם חלילה היה מצב שכזה, עוד פחות משני עשורים – ואני מתחייבת על כך, פחות משני עשורים – לא יהיה כאן זכר לשום סממן יהודי. שוב, חשוב מאוד לזכור, לחזור ולהדגיש כי כמו שחובה עלינו כמדינה להתחשב באותן אוכלוסיות דתיות, היהודיות והערביות, מנגד חשוב יותר לשים אצבע על הדופק ולוודא היכן זה מתקיים, באיזו תדירות, ובטח לוודא שבשום מקום הסיטואציה לא גולשת למקומות של אפליה, חוסר כבוד ואי-שוויון מלא. ועכשיו נעבור לסיבה השנייה, שאדון לפיד הוא בעל מניות רבות בה. זה לא סוד כמובן שמדינת ישראל ניצבת בשנים האחרונות בפני אתגרים לא פשוטים בכלל. בעשור האחרון מתקיים מסע ציד הרסני מצד קבוצה קטנה שלא בוחלת בשום אמצעי אך ורק כדי לאחוז בהגמוניה ששררה כאן מקום המדינה. אותה קבוצה כל פעם עולה מדרגה ועוד מדרגה ועוד מדרגה. זה החל בתקשורת, שלאורך השנים הרעילה את ראשם של אזרחי ישראל. וכשאלו ראו שזה הולך ומשתנה, בעקבות צעדים שלנו לתקשורת מאוזנת – החל מערוץ 14, תחנות רדיו כמו גלי ישראל, אפליקציות כמו 0404, ערוץ אינטרנטי כמו ערוץ 7, וכמובן כניסה למעוזים של גלי צה"ל ותעמולה 12 ו-13 – לאור כל אלה הבין השמאל בישראל שהוא בבעיה. שם הם ישבו ביחד, טיכסו עצה למסלול הפיכה משפטית – אבל לא סתם הפיכה משפטית, אלא מערכת שלמה שמגויסת ופועלת כאיש אחד נגד מחנה שלם והעומד בראשו, שזוכה לרוב יהודי מוחלט. גם כאן נדרשנו לעמוד איתנים מול הכוחות האלה לראשונה בתולדות ישראל – לראשונה. שהרי ההיסטוריה מלמדת כי כל מי שניסה רק לצייץ ישר עבר סיכול ממוקד באמצעות כתבי אישום והתקפות ארטילריות מצד שופרות הפרקליטות, שמאכילה אותם ודואגת למקום עבודתם על ידי הדלפות וסקופים. אותן הדלפות, אגב, שמגיעות אך ורק לאותם ממושמעים וכנועים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – לא סתם – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

את מפריעה לי. אני עוצרת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא פניתי אלייך. לא אמורים לענות על נשים?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

את מפריעה לי. את לא נותנת שיפריעו לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הצעת האי-אמון היא על נשים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אחרי זה תרוצי לוועדת האתיקה ותתבכייני. אחרי זה תרוצי לוועדת האתיקה ותגידי שאני לא נותנת לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני שומעת רק על גלי ישראל, על ערוץ 14, על לפיד, על אורנה ברביבאי, על גב' זועבי, על דבי ביטון.

היו"ר אמיר אוחנה:

השרה גולן, שנייה. חברת הכנסת בן ארי. חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז מתי היא תדבר לעניין? אז למה אני יושבת פה? מה זה הבדיחה הזו? אני מגישה אי-אמון על נשים, שתדבר על נשים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, הייתה הפרעה אחת.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

ועדת האתיקה מחכה לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, רגע, השרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא השרה לקידום מעמד האישה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הייתה הפרעה אחת כשאת דיברת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. אבל היו יותר מהפרעה אחת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אנחנו נקרא לזה תיקו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא מבינה למה היא לא עונה לאי-אמון.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אנחנו נקרא לזה תיקו, ומכאן בלי הפרעות, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? שתענה לאי-אמון.

היו"ר אמיר אוחנה:

מכאן בלי הפרעות, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אני יושבת? באתי להקשיב לה, באמת, על נשים. אני שומעת על גלי ישראל, ערוץ 14, דבי ביטון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, השרה תשיב כפי שהיא מוצאת לנכון.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

סיימת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אם זה לא רלוונטי, אני לא אשב.

היו"ר אמיר אוחנה:

כפי שהיא מוצאת לנכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

רלוונטי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השרה גולן.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

קיבלת עוד שער. אבל הבטחתי לך בסוף. הבטחתי לך שתקבלי עוד שער. למה? למה את לא מתאפקת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? מה זה הדבר הזה? מה זה? מה זה?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

את תפסיקי לפנות אליי. אל תפני אליי, אני אענה לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי יפנה אלייך בכלל? מי דיבר איתך בכלל?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

לי אין בעיות קשב וריכוז; לך אני חושבת שיש, שמפריע לך כשאת מדברת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה עניין שלך מה יש לי?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

את ממשיכה להפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה עניינך? מה זה עניינך?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

היא לא מפסיקה. ועדת האתיקה מחכה לעוד תלונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה קשור אלייך בכלל?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

ועדת האתיקה מחכה לך, מירב. מחכה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לי ועדת האתיקה מחכה? אולי שמעת שהיא מחכה לך.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

היא מחכה לך שתתבכייני שם. הזלת שם הרבה דמעות. אני יכולה להמשיך?

היו"ר אמיר אוחנה:

תמשיכי, בבקשה.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

תודה. אני אתחיל מהתחלה. אולי היא לא שומעת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תאמיני לי, ראיתי הרבה אנשים מביכים – אישה כמוך הרבה זמן לא ראיתי. ועדת האתיקה מחכה לי?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

כן. אני הבטחתי שאני אתן לך עוד שער.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש להפסיק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תטרח. אני הולכת.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

אני מעצימה אותך נשית יום-יום. יום-יום אני מעצימה אותך: עוד שער, עוד כותרת, עוד ריאיון. תחכי, אני אתן לך סשן שלם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזו אישה. את בושה וחרפה. את בושה. השרה לקידום מעמד האישה. לא הייתי נותנת לך – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, די.

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

סשן שלם אני אתן לך. גם כאן, חברים, נדרשנו לעמוד איתנים מול הכוחות האלו לראשונה בתולדות ישראל. שהרי ההיסטוריה מלמדת כי כל מי שניסה רק לצייץ ישר עבר סיכול ממוקד באמצעות כתבי אישום והתקפות ארטילריות מצד שופרות הפרקליטות, שמאכילה אותם ודואגת למקום עבודתם על ידי הדלפות וסקופים. אותן הדלפות שמגיעות אך ורק לאותם ממושמעים וכנועים, שהרי בלי אותן הדלפות, אותם פרשנים היו על הקווים של כר הדשא בבלומפילד, מדווחים במשחקי כדורגל. הם יודעים את זה, ואנחנו בטוחים בזה. כמובן בית המשפט, רוב-רובו מגיע מבית הגידול של הפרקליטות, שם עוצבה תפיסת עולמם ודעותיהם. כל המיליה הזה אוהב את הפוליטיקאים צייתניים, שקטים ולא מפריעים. ללא שום רחמים הם מסכלים כל מי שרק מעביר ביקורת, מבקש לשנות, לייעל או חלילה לבקר. גם בינם לבין עצמם הם לא בוחלים בשום אמצעי. להזכירנו, לא היה אף אזרח במדינה שלא הזדעזע לראות ולשמוע את הסיכול שעשו לכבוד השופטת הילה גרסטל, שבסך הכול רק באה לנסות ולבקר התנהגות מושחתת של שי ניצן ושות'. נזכיר את דן אלדד ואורלי בן ארי, בשר מבשרם, שגם עברו זובור כמו שרק הפרקליטות יודעת להעביר. מי היה יכול לתאר שאפילו בגיבור ישראל, הענק שבענקים, אביגדור קהלני, הם יירו ללא שום חמלה או מחשבה. אין קווים אדומים, והכול כדי להגן על עצמם ממי שלא כמותם או ממושמע להם ולתפיסת עולמם. ומשבאנו לטפל בזה על ידי הרפורמה, שנגיע אליה בהמשך, הגיעה עוד ירידת מדרגה, והיא פגיעה בכלכלת ישראל. כולנו ראינו, כולנו, קבוצת אנשים שאוחזים בעמדות כוח, חלקם בעלי חברות ציבוריות וחלקם בעלי תפקידים בתאגידים, שעל מנת ליישר קו עם המיליה העסקי והחברתי שלהם, עשו יד אחת נגד הרצון של אזרחי ישראל – אותם אזרחים טובים שפוקדים את עסקיהם יום-יום, אותם אנשים שבזכותם הם הגיעו לאן שהגיעו. הם, על מנת להיות חלק מהחבר'ה בסביון ובכפר שמריהו, החליטו שאם מדינת ישראל משנה את הרכב ועדת השופטים או מבטלים נטילת הסבירות, זה פוגש אותם במכירת החולצות של האדון ויזל, או שזה גורם נזק במכירת פוליסות ביטוח בחברת הפניקס. ברור לכול שזה שטויות והכול פוליטי. אבל גם לזה נדרשה הממשלה לתת תשומת לב רצינית ביותר ולטפל בנזקים שמנסים לבצע. ברוך השם, טיפלנו גם בזה: דירוג האשראי של ישראל נשאר יציב למרות כל ניסיונותיכם להוריד אותו; אינטל הודיעה על השקעה חסרת תקדים במדינת ישראל; שער הדולר והשקל מתייצבים, וכמובן ברוך השם יש תקציב טוב למדינת ישראל.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

על כמה התייצב שער הדולר?

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

ועכשיו, איך לא, אפשר לעבור לשיא החדש – הפיכה צבאית.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת פורר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

על מה הוא התייצב? על 3.72 – – –

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן:

ועכשיו, איך לא, אפשר לעבור לשיא החדש – הפיכה צבאית. לראשונה מקום המדינה ישראל ניצבת מול קבוצה שחושבת שאם היא לא שולטת או אין ייצוג לערכיה ולנציגיה בעמדת קבלת ההחלטות, הפעם – הפעם – שורפים את המדינה כליל. וכמו שכבר אמרתי בעבר: הם ה-דמוקרטים, ה-ליברלים, ה-מוסריים, ובקיצור הם היפים והאמיצים, הם ה-ה- ואנחנו מבחינתם חה-חה. הם יחליטו על מה הצביעו לנו בוחרינו; הם יחליטו איך ומתי סוגרים את איילון; הם יחליטו מתי עושים ל"ג בעומר מול שר המשפטים יריב לוין; הם המוסריים – אולמרט וברק – ואנחנו באנו לשמש להם כבובות על חוט. ולכן, בעקבות כל אלה ממשלת ישראל נדרשת פעם אחר פעם לטפל בכל הנזקים שאתם באופוזיציה – וכל השמות המפוצצים כמו "כוח קפלן", "ישראל דמוקרטית", "האגודה לזכויות ההייטק" וכו' – מעוללים למדינת ישראל. אנחנו, חברים, נמצאים כרגע במלחמת השחרור של אזרחי ישראל מכם – מכם. נבחרנו לשם כך, ואנחנו חייבים להידרש ולהגן על הדמוקרטיה ושלטון החוק – חייבים – כדי שמקרים כמו פרופ' נאמן, גל הירש, אביגדור קהלני, וכמובן כמובן בנימין נתניהו, לא יחזרו לעולם – אני מדגישה: לא יחזרו לעולם. פעילות של אנשים כמו שי ניצן, משה לדור, דינה זילבר, טליה ששון, אלשיך ומנדלבליט לא יחזרו לעולם. אני חייבת לציין, בכלל אני מאוד אופטימית. שמעתי השבוע את המפכ"ל בעל חוש הריח לגויאבות, כוסברה ושקרנים. חוש הריח הוא באמת מפותח אצלו. אגב, לדעתי הוא פיתח חוש נוסף – לעדי מדינה. לדעתי הוא מבין שכל המערכת בנתה מגדלים על טירונים פוליטיים ולא חלמה עם מי יש להם עסק. כעת הוא מבין שוועדת החקירה קום תקום, והוא מבין מי הראשון שיקריבו. בכל זאת מול המנדלבליט, למברגר, ניצן, זילבר – הוא הספרדי, הדתי, בני עקיבא, הגיע מקריית ארבע, הוא הראשון לאש. הרבה הרבה דברים אפשר לומר עליו, אבל טיפש הוא לא. במצב כזה, כמו הכלכלה, כמו החברה, הדמוקרטיה, שלטון החוק והצבא, ברור כשמש שגם זכויות הנשים לא מתקדמות. זה ברור. לרגע לא חשבתי אחרת. ולמה? כי במצב של הגנה על הבית ובמצב שצריך לייצב ממשלה בישראל ולתת מענה לכל הטרלולים שלהם חייבים לעשות סדר עדיפויות ולהפנות משאבים. חייבים. מי הגאון מווילנה שלא מבין את זה? אני רוצה להבין. היה חשוב להקים ממשלה יציבה; היה חשוב להעביר תקציב; היה חשוב לתת מענה לכל הקמים עלינו מבית ומבחוץ. זו הסיבה שבחרתי לא להתפטר מכנסת ישראל במסגרת החוק הנורבגי. הרי הכי קל – הכי קל לי להתפטר במקום להיות כאן ימים שלמים ולילות לבנים, הכי קל לעשות את זה בנוסף לעבודת משרדי. אבל אני רואה בזה שליחות, שליחות עמוקה דווקא בעת הזו, כן להיות נוכחת בכל ההצבעות, כן לנאום כל שבוע לאזרחי מדינת ישראל על אפם ועל חמתם ולשקף להם עם מה אנחנו באמת מתמודדים. ולמרות כל הכאוס שהם יוצרים כאן, להראות מה בכל זאת אנחנו עושים כאן בקרבות הבלימה מול האנרכיה שהאופוזיציה המטורללת מנסה לעשות כבר חמש שנים, חמש שנים רצופות. ראש הממשלה, כמו שהוא מטפל בכל ראש נזק שלכם בנוסף לתיקים שתפרתם לו, הבין כי יש חוסר איזון בעקבות כל התרחישים הללו, ובמבנה הפוליטי שקיים, כחלק מאזן, לראשונה מקום המדינה הוא החליט להקים משרד ייעודי רק לטובת קידום מעמד הנשים בישראל. אף אחד לא עשה את זה לפניו. על זה לא תשמעו מהם מילה, רק ביקורת וטרלולים ושקרים מבוקר עד לילה. בזה הם מתעסקים, והכול מאינטרסים פוליטיים קטנים צרים. הכול. אותה ירידה כביכול שאתם מדברים עליה התרחשה בכלל בשנת 2022. ואתם יודעים במקרה איזו מפלגה החזיקה ברשות לקידום מעמד האישה? נו, בואו תנחשו. נכון, ניחשתם נכון – יש או אין עתיד. יש עתיד, אין עתיד – אותו דבר. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק. זה ממש הלפיד היומי. בניגוד לראש האופוזיציה מר יאיר לפיד, שלא ישב אפילו עם יושבת-ראש הרשות לקידום מעמד האישה פעם אחת – פעם אחת הוא לא ישב איתה – למה? כי זה לא מצטלם טוב, זה לא מצטלם כמו עם הגברת זועבי ואגף התקציבים בכפר קאסם – ראש הממשלה לעומתו קיים איתי שמונה פגישות ייעודיות רק לנושא הזה, ורק בחודשיים האחרונים מאז שמוניתי לתפקיד. אני לא מכירה יו"ר אופוזיציה שכשהיה ראש ממשלה עשה אותו דבר. הגדלנו את התקציב למעמד האישה פי שישה, יותר מפי שישה. ראש הממשלה התעניין במקצועיות וביכולות של מי שהולכת למנכ"ל את המשרד – לא כמו פה, שהעיפו את אחרון האנשים כאילו היו עפרונות ומינו אנשים רק על פי קשר משפחתי. הוא התעניין מה תחום התמחותה, מה השכלתה, ואף בישיבת הממשלה התעכב על קורות החיים שלה ועל ההישגים שלה למען נשים בשנים האחרונות, בירך אותה ואיחל לה הצלחה רבה במשימתה החשובה לחצי מהאוכלוסייה הישראלית. וכן, יש בהחלט משימה לא פשוטה עלינו, בהחלט. יש הרבה מאוד מה לעשות בנושא קידום מעמדן של הנשים בישראל. וכן, שלא יבלבלו אתכם, הרפורמה היא אבן יסוד בנושא הזה כמו שהיא אבן יסוד בנושאים רבים שלא רוצים לספר לכם עליהם בהנדוס התודעה של ערוצי התעמולה השונים. וזה בניגוד לאלו שמחו מול ביתי השבוע – הגברות הצועדות בגלימות אדומות ובמצנפות לבנות, המנסות למכור לנו כל מיני סיפורי אשליה וסיפורי אימה על כך שהממשלה הזו, הזו, תהפוך את בנות ישראל לשפחות אומללות כולן. אני – אני, חברים – מכירה מציאות אחרת: אני מכירה מציאות שבה בית המשפט העליון הוא דווקא נגד נשים במדינת ישראל. במהלך שני העשורים האחרונים העובדות מצביעות על כך שמסתננים בלתי חוקיים אפריקה מעורבים פי ארבעה יותר מכל מגזר אחר בעבירות מין ואונס מאשר כלל אזרחי ישראל. בג"ץ ביטל פעם אחר פעם אחר פעם את שלל היוזמות הממשלתיות לצמצום ההגירה הבלתי-חוקית מסודאן ואריתריאה והחזרת המסתננים לארצות מוצאם או למדינה שלישית. כתוצאה מכך, בממוצע למעלה מ-70 נשים יהודיות מדי שנה נאלצות לסבול לנצח מההחלטה ההרסנית של בית המשפט העליון שלא לתמוך במדיניות המשילות ושלטון החוק. נתונים אלה אינם כוללים מאות מקרים של תקיפה פיזית מדי שנה, המבוצעים על ידי מסתננים בלתי חוקיים בשיעור גבוה פי שלושה מחלקם באוכלוסייה. על זה אף אחד לא ידבר, את זה אף אחד לא יגיד לכם, בטח שלא האופוזיציה המתוסכלת. אגב, המקרים האלה הם לרוב נגד נשים קשישות. הן שקופות בעיני כל הפמיניזם של האג'נדה של השמאל, שהוא לא באמת הפמיניזם של כלל הנשים במדינת ישראל. המסקנה הברורה וההחלטית היא שגם פגיעה בלתי הפיכה בנשים אינה מהווה שיקול כנגד הבחירה הפוליטית של בג"ץ, כשהם בוחרים שוב ושוב ושוב בנושאים שונים ומגוונים גם בעניין קידום מעמד הנשים בישראל. הממשלה הזו, ואני בפרט, רואה בהגנה על נשים ערך עליון וראשון במעלה, ואף אחד לא יגיד לכם אחרת. אני אישה בדיוק כמו כל הנשים, ואני רוצה להגן על זכויותיהן יותר מכל אחת אחרת. אף אחד לא יספר לי סיפור אחר, לא משנה כמה הפגנות וכמה כותרות תעשו נגדי. אני אומרת כאן קבל עם ועדה: אני השרה של כלל נשות ישראל. כלל נשות ישראל. לא משנה כמה תתקפו אותי, אני לא איכנע לפוזיציה השקרית שלכם. אני הראשונה שתעמוד להגנתן של אלה שהצביעו לי וגם אלה שמפגינות נגדי. המשרד בראשותי יפעל לקידום העצמה נשית, יעודד נשים לפתח יזמות עסקית וקידום תעסוקתי. לא נעשה זאת – שיהיה ברור – על ידי שינוי השפה, לא נעשה זאת על ידי כפיית אורחות חיים, ולא נעשה זאת מתוך זלזול וחוסר כבוד לדת או לערכים. נעשה זאת כמו תמיד בענווה, במחשבה ובנחישות גדולה. אני מתחייבת לאזרחי ישראל, וגם ליו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, המטרלל מאחורי הצעת האי-אמון הזו – המבדחת הזו, באמת – שבממשלה הזו, יאיר לפיד, לא תהיה מגרסה שתעבוד שעות נוספות כדי לגרוס תלונות של נשים, כמו שמסמסתם את זה אצל חבריכם העיתונאים. בממשלה הזו, בניגוד לגב' מיכאלי, לא יעבוד אצלנו רונן צור, יועץ התקשורת הידוע כמי שמייצג עברייני מין ומנהל קמפיינים מבזים, משפילים ושקריים נגד קורבנות עבירות מין. בקיצור ולסיכום, אצלנו לא יהיו מופעי צביעות ושימוש מחפיר ושקרי בפמיניזם לטובת שיקולים אישיים; אצלנו יהיה פמיניזם אמיתי כלפי כלל נשות ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשרה גולן. כעת נעבור להצעה נוספת להביע אי-אמון בממשלה, שאני מבין שיציג אותה חבר הכנסת מתן כהנא, מטעם סיעת המחנה הממלכתי. בבקשה, אדוני. עדיין, עד עשר דקות לרשותך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני עדיין נמצא תחת הרושם העמוק של אירוע השקת השדולה של חברי חבר הכנסת בועז ביסמוט מהליכוד יחד איתי. הינה, בדיוק דיברתי, חבל שלא דיברתי על המשיח. בועז, חבל שלא דיברתי על המשיח. אז אני אתחיל מההתחלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הוזכרת לטובה, חבר הכנסת ביסמוט.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אמרתי שאני עדיין נמצא תחת הרושם העז של אירוע השקת השדולה שלך, חבר הכנסת חברי בועז ביסמוט, יחד איתי, השדולה לתמיכה ולקידום הנושאים שקשורים באלמנות ויתומי צה"ל. אירוע ההשקה הזה היה אירוע פשוט מרומם, אין לי מילה אחרת. הינה, בועז פה מהנהן. היה אירוע מרומם, כי באמת, זה היה מפגן של אחדות יוצא דופן. לשמחתי הגיעו עשרות חברי כנסת בזה אחר זה לדבר בשדולה הזאת – אירוע שהראה שאנחנו יודעים להתאחד, אירוע שהראה שיש נושאים שבהם אין אופוזיציה ואין קואליציה והראה שאנחנו עם אחד. זאת באמת ההזדמנות אולי דווקא לפתוח ולאחל לחיילי צה"ל שעכשיו נלחמים בגזרת ג'נין – – –

בועז ביסמוט (הליכוד):

אם יורשה להגיד, תרומתך הייתה גדולה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

תודה, חברי, וגם אתה, כמובן. באמת, אני בטוח שכולנו נצטרף לתפילות להצלחת חיילי צה"ל במבצע עכשיו, שיבצעו את משימותיהם ויחזרו הביתה בשלום – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

– – ושישלימו באמת את המשימות ויילחמו בטרור. אני רוצה להדגיש פה, גם בפניך, אדוני היושב-ראש, גם לשרה ולחברי הכנסת, שבנושאים האלה של מלחמה בטרור אין קואליציה ואין אופוזיציה, ואנחנו מאוחדים כולנו במלחמה בטרור. אני דוחה בשאט נפש את כל מי שמנסה לטעון שיש איזה תזמון שראש הממשלה בחר בו משיקולים פוליטיים. לא יעלה על הדעת. כשמדובר בביטחון אזרחי המדינה, אני משוכנע שראש הממשלה ושר הביטחון פועלים ממניעים נקיים ופשוט ניצלו את ההזדמנות המבצעית שעלתה כדי לפתוח במבצע הזה, בעיניי מבצע נחוץ. אני גם מתרשם שהמטרות שהוצבו למבצע הזה הן מטרות מבצעיות ראויות ונכונות. ובאמת, כמו שאמרנו, נאחל לחיילי צה"ל ולכוחות הביטחון הצלחה רבה ושישובו הביתה בשלום בסיום משימותיהם. אני חוזר לשדולה הזאת שהקמנו, בועז ביסמוט חברי ואני, לציין את האחדות המופלאה שעלתה בשעתיים האלה. הגיעו אחד אחרי השני חברי כנסת כמעט מכל סיעות הבית, וכולם ציינו עד כמה אנחנו אחים ועד כמה אנחנו מאוחדים בדברים האלה. זה היה מופע שהזכיר לכולנו מי אנחנו – שאנחנו בעצם עם אחד, שיש לנו מטרות משותפות, שלצערי אנחנו נאלצים להילחם נגד אויב משותף, ולאן אנחנו צריכים לשאוף באחדות הזאת של העם. לכן כל כך מצער בעיניי – ואני נאלץ להיגרר לסיבה שלשמה עליתי – לציין שבעיניי הקואליציה הזאת, הממשלה הזאת, לוקחת אותנו למקומות מאוד לא נכונים בהקשרים האלה. כי בסוף צריכים להודות: אחרי הרבה שנים אני חושב שמרבית אזרחי ישראל מבינים שנדרשת רפורמה במערכת המשפט. בזה באמת אפשר להחמיא – בקואליציה הזאת הדבר צפו ועלו במלוא עוזם דברים שאני כבר אומר למעשה מאז כניסתי לפוליטיקה: נדרשת רפורמה במערכת המשפט שתביא לאיזון מוצלח יותר בין שלוש רשויות השלטון. גם אני חושב שהרשות השופטת כיום אוחזת ביותר כוח ממה שצריך להיות לה, וצריך להיות איזון מחודש בין הדברים האלה. אני חושב שמרבית אזרחי ישראל מבינים את הדבר הזה, אבל מרבית אזרחי ישראל רוצים שהדבר הזה ייעשה בהסכמה רחבה, בקונסנזוס כמה שיותר רחב. אני חושב שגם רואים את זה בסקרי דעת הקהל – כאשר הליכוד מראה נכונות כלשהי ללכת בכיוון הזה, רואים את זה היטב בתמיכה במחנה הממלכתי, בהנהגת המחנה הממלכתי, שבאמת זה הקו שאנחנו מובילים מהרגע שהרפורמה הזאת יצאה לדרך בצורה המאוד כוחנית וקיצונית שבה היא יצאה לדרך. וזה מה שעם ישראל רוצה, זה מה שעם ישראל רוצה. אני חייב להגיד מה שאני למדתי בתור השר לשירותי דת כאשר באתי וניסיתי לקדם את הרפורמה בעולם הגיור. אני חייב להגיד פה, גם לך, אדוני היושב-ראש, גם לחברי הכנסת שמקשיבים: הרפורמה שאני רציתי להוביל לא עסקה בהלכה. כאדם דתי שומר תורה ומצוות אין לי שום זכות לגעת בהלכה, זה לא נתון לי, זה נתון לרבנים. לא העזתי ואני לא אעז לגעת בהלכה. כל מה שניסיתי לעשות היה לאפשר לרבני ערים, רבנים שהוסמכו על ידי הרבנות הראשית, לעסוק בגיור. שינוי מינורי בקונסטרוקציה, במבנה מערך הגיור. אבל ראיתי את הזעזוע שזה עומד לייצר בעולם היהדות, ראיתי את הזעזוע, והבנתי שגם אם יש לי את הכוח לעשות את הדבר הזה, יש דברים שלא נכון לנצל את הכוח שיש לך ולעשות אותם, כי אלה דברים שנוגעים עמוק מדי בשורש הדברים. כך גם הרפורמה המשפטית הזאת. גם אם יש דברים שאני יכול לחיות איתם בשלום, ההבנה העמוקה שלי היא שהדברים האלה צריכים להתבצע בהסכמה רחבה, בקונסנזוס כמה שיותר רחב, כי זה נוגע בבסיס יסודות השיטה, ואסור לנו לעשות את זה באופן חד-צדדי. אני מצפה מראש הממשלה לא להיגרר אחרי האלמנטים היותר-קיצוניים בקואליציה שלו, שגוררים אותו למקום רע ומזיק למדינת ישראל. את הנזקים האלה אנחנו רואים בכל תחום, בכל תחום, בין אם זה בכלכלה, בין אם זה ביחסי החוץ, בין אם זה בביטחון, בביטחון הפנים, בפשיעה בחברה הערבית. בכל נושא אנחנו רואים את ההשלכות החמורות של ההליכה החד-צדדית והדורסנית הזאת לביצוע הרפורמה. אני קורא לראש ממשלה לא ללכת אחרי הקיצוניים במפלגה שלו, בקואליציה שלו. אני חייב להגיד שממי שחטפו את המותג "ציונות דתית" והלבישו אותו על מפלגה שמייצגת היום את האלמנטים הכי קיצוניים בקואליציה, התסכול הוא גדול שבעתיים, כי אנחנו בני הציבור הדתי-לאומי, בני הציונות הדתית האמיתית, לא המפלגה; גדלנו על הערך הזה שהתפקיד שלנו בעולם זה לחבר, להיות הגשר הזה, המקף המחבר. לא יכול להיות שדווקא הם המפלגה שכל הזמן קוראת לצעדים הכי קיצוניים גם כשכל המדינה בוערת. במקום להיות אלה שמובילים את העצירה, אלה שמובילים את הקריאה להידברות, הם אלה שעושים בדיוק הפוך, אלה שקוראים לראש הממשלה ללכת עד הסוף, עם הרפורמה הכי קיצונית – בדיוק הפוך מאיך שאנחנו, בני הציונות הדתית האמיתית, צריכים להתנהג. אני קורא כאן לראש הממשלה להבין את גודל השעה, להבין את האתגרים שמדינת ישראל עומדת בפניהם, להבין את הצורך ללכת ביחד בהסכמה רחבה. זה אפשרי וזה הכרחי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לחבר הכנסת כהנא. ישיב בשם הממשלה כבוד שר התקשורת שלמה קרעי, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להקריא לכם – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אדוני, אתה לא מוגבל בזמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אני רק מסתכל על הנושא של האי-אמון: "חזרה חד-צדדית לקידום הרפורמה במערכת המשפט". זה הנושא שהציג אותו מתן כהנא, חבר הכנסת מסיעת המחנה הממלכתי, או בפירוט, אם ניכנס יותר לעומק מאיפה הוא בדיוק, אז הוא יותר קשור לסיעתו של גדעון סער. ובואו נקרא לכם משהו: "עילת הסבירות, אשר מעוגנת בפסיקות בית המשפט העליון בלבד, הפכה עם השנים ל'דלת אחורית' להחלת ביקורת שיפוטית על החלטות שנמצאות בליבת העשייה של נבחרי הציבור. לפי עילה זו השופטים הם הקובעים אם פעולה או החלטה של נבחר הציבור היא סבירה או לא. בכך שמים השופטים את שיקול הדעת וסל הערכים שלהם מעל זה של מי שהציבור בחר בהם – – – יש להסדיר את עילות המשפט המינהלי בחקיקה בדרך שתצמצם את עילת הסבירות, ולהחריג את יישומה על החלטות נבחרי הציבור". אתם יודעים מי כתב את הדברים האלה? מישהו למעלה יכול לנחש מי כתב את מה שהקראתי עכשיו? גדעון סער. גדעון סער מהמחנה הממלכתי, זה שמתנגד עכשיו לכל תיקון, לכל דבר נדרש במערכת המשפט, לכל רפורמה שנדרשת במערכת המשפט. והם יוצאים בשצף-קצף, ולא רק זה, מגישים הצעת אי-אמון שצריך לפרק את הממשלה בגלל התיקון שהממשלה והכנסת והקואליציה רוצות לעשות בעילת הסבירות. זה אותו גדעון סער שכשהוא היה בצד השני, במקום אחר, ורצה לקושש כמה קולות ימניים, כמה קולות ממלכתיים אמיתיים, שרוצים לשמור על הממלכה, כתב עד כמה נדרש התיקון הזה בעילת הסבירות. אז עד כאן זו טעימה קטנה. אנחנו נמשיך יותר מאוחר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר קרעי. כעת נעבור להצעה השלישית להביע אי-אמון, שמציגה חברת הכנסת אפרת רייטן – לא נמצאת. אם כך, נעבור לדיון הסיעתי. ובדיון הסיעתי, ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת יאיר לפיד. טור פז במקום? אז חבר הכנסת משה טור פז יהיה במקום חבר הכנסת לפיד. יש רשימה? טוב, חבר הכנסת סימון מושיאשוילי נמצא איתנו, ואם ירצה לעלות לנמק – בבקשה, אנחנו מזמינים אותך. בבקשה, חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, אני שואל את עצמי דווקא ביום הזה באיזו דרך נבחר ללכת כעם; בדרך האיחוד, ההתלכדות ובחירת המשותף, או שמא חלילה בדרך של פירוד, שנאה וקלקול. אדוני היושב-ראש, הבחירה היא בידינו. כאשר אני אומר בידינו, הבחירה היא בידי כל אחד ואחת מיושבי הארץ, אך בעיקר בידי היושבים בבית המחוקקים, בידינו כפשוטו. עלינו להוות דוגמה לילדינו, לחברינו, לאלה שלא מסכימים עימנו, ובעיקר, חבריי, עלינו להוות דוגמה להשתקפות שאנו רואים כאשר אנו מביטים במראה, כלומר לעצמנו. לא אחת אדם מתחרט על מעשה שעשה או אמירה שאותה היה מגדיר בעצמו כאומללה. נגע המחלוקת מעמיד אותנו היום בסכנה של ממש. לא רק את הדמוקרטיה במדינתנו, אלא את המושג שאנחנו רגילים לדבר עליו, עם ישראל. מותר לנו לא להסכים; חייבים אנו ללבן מחלוקת. אסור לנו להשתיק ביקורת, אך חלילה לנו לקעקע את הדמוקרטיה ואת זכות הריבון במדינתנו ובכך בעצם להרוס ולמחוק את קיומנו כעם בארצנו. כפי שאומרת המשנה באבות פרק ג': "רבי חנינא סגן הכהנים אומר, הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". עלינו להתלכד כעם ולהתאחד על מנת להילחם יחדיו ביוקר המחיה, ורבות הריביות אשר גורמות כאב ראש כלכלי עצום למשפחות רבות במדינתנו. הקושי הגדול ביותר, לפחות לי כאדם, הוא כאשר ילד או ילדה הולכים למקום הלימודים שלהם ללא כריך או מזון שיש באפשרות ההורים לספק להם, או ילדים שפונים לישון על בטן ריקה. זה הקושי, זו הבעיה האמיתית. אני מבקש להודות ליושב-ראש תנועת ש"ס הרב דרעי, יחד עם חבריי לסיעת ש"ס, אשר עובדים בכל כוחם בעניין תיקון ושיפור העוולות בחברה ובכלכלה, החל באישור הצו לעצירת התייקרות התרופות עבור אלו הזקוקים להן; כרטיסי מזון, אשר אנו כסיעת ש"ס משתדלים בכל כוחנו לפעול לחלוקתם לאותן אוכלוסיות מוחלשות, וכמובן מספר שיא של יותר מ-465,000 דרכונים בתקופה של חודש וחצי, בהובלת שר הפנים. אפשר גם אחרת. עלינו לפעול לעזור לכל איש ואישה. אין כל סיבה שילד בבאר שבע, בגליל או בפזורה הבדואית יקבל שירות חינוך ובריאות באופן שונה מילד בכפר שמריהו או בתל אביב. אדוני היושב-ראש, אני בוחר לסיים בציטוט מדבריו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, ז"ל, שאמר לנציגי הפדרציות היהודיות בארצות הברית: "אין אנו שוכחים לרגע כי בין שתומכים במהלכים שלנו ובין שמתנגדים להם, כולנו אחים, כולנו יהודים וגורל אחד לכולנו". נאחל בהצלחה לחיילי צה"ל ביום זה. תודה רבה לכולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. אני מודה לחבר הכנסת מושיאשוילי. יעלה ויבוא חבר הכנסת משה טור פז, ואחריו – חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה, אדוני.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הקלישאה אומרת: כשהתותחים רועמים המוזות שותקות. רציתי לדבר עכשיו בהקשר של האי-אמון על פגיעת הממשלה בנשים ובזכויותיהן, נושא כאוב וקשה, שאני מרגיש שדווקא בחודשים האחרונים, אולי דווקא כגבר, היה נכון שאני אתייחס אליו. אבל אי-אפשר להתעלם מהמצב בג'נין, מהמבצע שמתרחש בשעה זו. אני חושב שמן הראוי שבתקופה של מבצע, לזמן מוגבל – אני גם מקווה שהמבצע יהיה קצר ומוצלח ככל הניתן וללא נפגעים – מן הראוי שהממשלה תחדל את החקיקה ותניח לה, לפחות בימים האלו. אני חושב שכרגע החקיקה המתקדמת כאן בכנסת בנושא הסבירות – אני חושב שגם בנושאים אחרים, אבל זה עומד כרגע במוקד – לא רק קורעת את העם, אלא קורית באופן חד-צדדי ובעצם מונעת שיבה של כולנו לדיונים שהתקיימו בבית הנשיא. בנימה אולי קצת יותר אישית, יצא לי להיות כמה פעמים במחנה פליטים, להילחם בתוך סמטאות, ואני חושב שכשאתה נמצא שם אתה מנותק לגמרי מהעולם. זו התחושה. לא המכשיר הסלולרי, לא שום דבר אחר, אתה מרוכז כל-כולך, אפילו לא באויב בצד השני – במטר שמסביבך, בסלע, בקיר. כל הווייתך מצטמצמת לטווחי הראייה, למי שיורה עליך ולמי שאתה יורה עליו. הדבר האחרון שלוחמי צה"ל צריכים בשעה זו זה אותנו כאן בכנסת מתלהמים, רבים, מתווכחים – על דברים שהם בנפשנו, על דברים שאנחנו חלוקים עליהם מכול וכול: על עילת הסבירות, על מעמד בית המשפט, על האם הנבחר צריך להיות מוגבל על ידי בית המשפט או לא; אני חושב שכן, אחרים סבורים שלא – האמת היא שאת הלוחם במחנה הפליטים הדבר הזה לא מעניין. אני חושב שהיה נכון בעידן הזה לעצור, אני מקווה שלזמן קצר – אני מקווה לעצור ליותר זמן. אני מקווה שהלחימה תסתיים במהרה ובהצלחה, אבל היה נכון שכשהתותחים במחנה הפליטים ג'נין ובמקומות נוספים רועמים, המוזות כאן בכנסת גם ינמיכו את צלליהן, גם אולי ישתקו, ונוכל להתאחד לפחות סביב הלחימה בטרור. אני חושב שהעובדה שהדבר הזה לא קורה, שוועדת החוקה ממשיכה כדרכה, שבוועדת הפנים ממשיכים לקדם חוק נתון במחלוקת, פרסונלי, אישי, נוגע לדמות מסוימת בעיר מסוימת במדינת ישראל, היא פשוט לא דבר נכון. היא לא דבר נכון לאחדות ישראל, היא לא דבר נכון לחברה הישראלית. הדבר הנכון עכשיו היה ועודנו להתאחד סביב חיילי צה"ל, סביב אותה לחימה מסוכנת וקשה, סביב הסיכונים שעם ישראל עומד בהם. במקום זאת אנחנו דוהרים לפרוסה הראשונה של הסלמי – עילת הסבירות. אני חושב שהדבר מוטעה. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז. הדובר הבא – חבר הכנסת הרב ישראל אייכלר, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בשעה זו, כשהחיילים נמצאים בג'נין, אנחנו בתפילה לשלומם: "שומר ישראל שמור שארית ישראל". כולנו תפילה לשמירה של כל אחד ואחד מהם שישובו בשלום לבתיהם. בעזרת השם שלא נדע עוד סכנה ומלחמות וטרור. רבותיי, מדינת ישראל נמצאת באנרכיה מוחלטת, וזה קשור מאוד במה שקורה עכשיו בג'נין. כי כל הבעיה שחיילים צריכים להיכנס לג'נין זה בגלל שאין הרתעה. אם הייתה הרתעה כמו שיש הרתעה בין מדינות שונות – אף אחד לא עובר את הגבול. אבל כשאין הרתעה ולא מפחדים, נוצרים קיני טרור. איך יוצרים הרתעה? יש הרבה שיטות. אבל ברור שכאשר מדינה נמצאת באנרכיה מוחלטת, כאשר רואים שאפשר לסגור את נתיבי איילון ואת השער למדינה, ועכשיו, בשעות אלה, אפשר לסגור את נתב"ג בגלל שכמה פורעים מחליטים להשבית את המדינה ולהפר כל חוק, אז זו מדינה ללא חוק, והאויבים בג'נין ובשכם רואים את זה, ורואים את זה בסוריה ורואים את זה בכל מקום. כאשר מוציאים דיבת הארץ רעה בכל העולם כולו, משכנעים את האמריקאים ואת האירופים ואת כולם שמדינת ישראל היא דיקטטורה, משכנעים שמדינת ישראל הופכת למדינה חשוכה – האויב רואה. חצי העם לפחות יוצא ואומר – יותר מחצי העם, 64 מנדטים יוצאים ואומרים: אנחנו רוצים מדינה יהודית דמוקרטית. החצי השני אומר: אנחנו לא רוצים מדינה יהודית, אנחנו רוצים מדינה חילונית דמוקרטית. אז הם אומרים בעצם, הינה הם רבים ביניהם, היהודים. כבר פעם כתב, אדוני היושב-ראש, שר מצרי בשם בוטרוס בוטרוס ע'אלי, אז הוא כתב: תנו ליהודים שלום, תפסיקו את המלחמות נגדם, ואז תראו שהם יילחמו האחד בשני יותר טוב ממה שאנחנו יכולים להילחם בהם. היום אנחנו מבינים שהעולם קלט שמדינת ישראל איננה מדינה, פשוט אנרכיה מוחלטת. יש חוק לחלשים, יש חוק לאזרחים שומרי החוק, אבל אין חוק לאנשים אלימים, עשירים, שיש להם הרבה כוח ויש להם הרבה חוצפה והם יכולים לבוא ולשרוף צמיגים ליד ביתו של שר המשפטים ולסגור קונצרטינות בביתו של חבר הכנסת דני דנון. מה רואה העולם? שזאת לא מדינה. במצב הזה אנחנו מבינים יותר מתמיד שמי ששמר על ארץ ישראל כל שנות קיומה ומי שישמור עלינו גם עכשיו זה רק הקדוש ברוך הוא. אין עוד מלבדו. אין דין ואין דיין. יש מערכת משפטית נגד החלשים, יש בתי משפט נגד חרדים ונגד מתנחלים, אבל לעומת החזקים, לעומת אלה שיכולים להקריס את הכלכלה, אין כוח. לכן, כאשר הפכנו להיות מדינה כמו צרפת – תראו מה שקורה בצרפת, תראו מה שקורה ברוסיה – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, רק אסיים במשפט אחד. אנחנו, אסור לנו להפוך לדומה. דומה זה בקרמלין. הקרמלין מנהל את המדינה, זה בג"ץ; והדומה, הכנסת והממשלה, משחקים את ההצגה. כאשר אנרכיה כזו משתוללת ומקבלת גיבוי מראשי ממשלה לשעבר – לא איזה פרחחים מהרחוב – כשקוראים למרד, מבקשים להיעצר על קידוש המרד, אז מה יגיד הערבי במחנה הפליטים בג'נין? הוא רואה את החולשה הזאת, וזה הורס את ההרתעה הישראלית יותר מכל דבר אחר. לכן, רבותיי, הפסיקו את המלחמה הפנימית, כי האויב מאזין, שומע, רואה וקורא, וזה פוגע במדינת ישראל, בכולם, ואף אחד לא יוכל להינצל כאשר חלילה ישראל תהפוך לצרפת או לסוריה או למצרים. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר. חברת הכנסת סגנית השר מיכל מרים וולדיגר, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אדוני יושב-ראש הישיבה, כבוד השר או השרה, חברי כנסת נכבדים, בראשית דבריי אני מבקשת לחזק את ידי חיילי צה"ל וכוחות הביטחון. כאימא לילדים ששירתו בצה"ל אני יודעת מה זו דאגה לשלומם. למעשה הם הילדים של כולנו. אני מתפללת ומייחלת לחזרתם בשלום ובבריאות, תוך השגת המטרות כולן והשלמת יעדי המבצע. טרור צריך למגר בתעוזה, בנחישות ובעוצמה. ייתן השם את אויבנו הקמים עלינו ניגפים לפניהם. עכשיו, לסיפור לילי: אופוזיציית הלא-לא היא כבר ממש שם דבר. על כל דבר עונה בשלילה, אתמול, היום ומחר. אופוזיציית הלא-לא אינה מתפשרת על כלום, לא מוכנה להבחין במציאות ולא מקבלת מאום. אופוזיציית הלא-לא שכחה שהיא לא בשלטון. היו בחירות, היא הפסידה, וזה אפילו פורסם בעיתון. אופוזיציית הלא-לא אינה מודה בתבוסתה המוחלטת. מבחינתה היא ורק היא בקליקה השלטת. לא משנה כמה אומרים לה: הי, תקשיבי, אופוזיציה, זה פשוט רצון העם – היא עדיין חושבת שאנחנו חייבים לה דין וחשבון כמו מס הכנסה ומע"מ. בסירובה העיקש של אופוזיציית הלא-לא היא שורפת את המדינה, אבל מה נעשה שהמצב השתנה? את זה היא לא קולטת ולא מבינה. הפגנות, אלימות, חסימות כבישים ומרי אזרחי, אופוזיציית הלא-לא היא פשוט לא, אחי. מה לא הצענו כדי שנחיה בשלום? כמה דברים ריככנו, רבנו עם המצביעים שלנו ועל הראש חטפנו. הסברנו שאפילו הם כשהיו בשלטון רצו את אותם הדברים, שזה לא כזה נורא ואפילו בעד זה תומכים גם משפטנים. אופוזיציית הלא-לא עוצמת עיניים, כאילו אינה שומעת, קשה לה להבין שהשלטון הסתיים. העין ממש ממש דומעת. אבל, אופוזיציית לא-לא יקרה, תרתי משמע, יש גבול. קצת נמאס לנו להרגיש שאתם הכלב ואנחנו החתול. לומר לא-לא על כל דבר – יש מחיר שבסוף משלמים, כמו הסיפור ההוא, הסיפור הישן שקוראים לילדים. מעכשיו, כשבאמת נמאס, אנחנו פשוט נתקדם בלעדיכם. הציבור הבין שאתם קצת בדיחה ושאין אמת בלבבכם. מדינה אינה יכולה להתנהל עם אופוזיציית הלא-לא לאורך זמן. לא שורפים את המדינה סתם כשאין באמת עניין. מתי תהיו רגע אמיתיים עם עצמכם ועם מי ששלח אתכם לבית הזה? מתי תגידו משהו אחר חוץ מ"לא"? אנחנו מספיק זמן בסרט הזה. אם טובת המדינה לפניכם ודמוקרטיה באמת בראש מעייניכם, תהיו הגיוניים פעם אחת וטלו כבר קורה מבין עיניכם. עד אז, אופוזיציית לא-לא, אנחנו ממשיכים בתוכנית, בהיגיון, באחריות, כשידנו על הגה המכונית. בהצלחה ולילה טוב, ילדים, לילה טוב, סרבנים, הגיעה העת שתבינו שאתם אופוזיציה לממשלה אבל לא למדינה. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. חבר הכנסת אלמוג כהן, בבקשה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר היום על המערבון המפורסם "הטוב, הרע והמכוער", בכיכובו של קלינט איסטווד. אז אנחנו נתחיל בטוב. הטוב זה חיילינו היקרים שכרגע צרים על מחבלים בג'נין, כרגע נלחמים בטרור, מגינים עלינו בתל אביב, בנגב, בגליל. אני מאחל להם שיעשו את הדבר הכי מוסרי שאפשר לעשות, וזה להרוג כמה שיותר מחבלים. אז חיילינו הטובים, אני מאחל לכם הצלחה, מאחל לכם פגיעות מדויקות וכמה שיותר מחבלים מחוסלים – מחבלים, אני מדגיש, לפני שזה יצא לערוץ 12. עכשיו, לצערנו, אנחנו צריכים להגיע גם לרע. מה זה הרע? הרע זה כאשר בממשלה הקודמת מפלגת רע"מ באה ואמרה: אנחנו רוצים שותפות, אנחנו רוצים לדאוג לאזרח הערבי. כולנו כמעט האמנו להם. אבל קודם ראיתי הודעה שבה הם למעשה מגנים – על עשרת השהידים שנפלו בג'נין. (אומר במרוקאית: אל תשקרו) עלינו. בחייאת, אתם חושבים שאנחנו ילדים קטנים? אנחנו לא מאמינים לכם, כי אתם הוצאתם את האמירה הזאת ביחד עם התנועה האסלאמית. הרי הקשר הזה ברור. אנחנו נייחל בהזדמנות הזאת לכמה שיותר גינויים: 100, 200, 300 גינויים – 100, 200, 300 מחבלים הרוגים. ואני רוצה גם לדבר על המכוער. המכוער זה שכאשר חיילינו נלחמים בסמטאות תחת ירי מסיבי וזריקות מטענים ואזרחים בלתי מעורבים שמעורבים בעל כורחם בלחימה, השמאל החליט לחסום את נתב"ג. עכשיו הזמן לחסום את נתב"ג, למנוע מאנשים להגיע לחופשות שלהם, למנוע מאנשים את זכותם הברורה והפשוטה ביותר, את חופש התנועה שלהם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כמה חשובה היום ועדת החוקה, אדון אלמוג?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

ובעיקר בעיקר לפגוע גם באלה – ואני מכיר אחד כזה אישית – שטסים להליך רפואי. לכי תסבירי לו למה דווקא עכשיו, כשחיילינו, וגם ילדיכם, כי גם אתם אנשים משלנו – נלחמים במחבלים בג'נין – –

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. חברת הכנסת דבי ביטון, תודה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – אתם חוסמים את נתב"ג. בושה. בושה וחרפה.

דבי ביטון (יש עתיד):

זה לא בושה שאני משדרות יושבת כאן ומתה מפחד – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

בושה. אין שום דבר שיצדיק אותך. שום דבר שיצדיק אותך.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת דבי ביטון, תודה רבה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

שום דבר לא יצדיק אותך, ואת יודעת כמה אני מכבד אותך. שום דבר.

דבי ביטון (יש עתיד):

אם אתה מכבד תהיה הוגן. תהיה הוגן.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

זה הילדים שלנו שם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. לא להפריע.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

ההגינות היא לעצור עכשיו הכול ולהתאחד איתם.

דבי ביטון (יש עתיד):

היום היינו צריכים להיות בבתים עם הילדים שלנו.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

לא לקחת קרוב ל-1,000 שוטרים ולוחמים כשמהבוקר מתקבלות מאות התרעות – ובמה הם עסוקים?

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הם עסוקים כרגע בנתב"ג.

דבי ביטון (יש עתיד):

ועדת החוקה זה בריא? להרוס את הדמוקרטיה זה בסדר?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אז, חבר'ה, בואו, אני כאן כדי לנפץ לכם את כל הפרדיגמות. יש טוב ויש רע ויש מכוער. שום פרוגרסיביות כזאת או אחרת או רצון לקבע נרטיב לא יצליחו לשלוט על האמת המאוד-ברורה והפשוטה: יש טוב ויש רע ויש מכוער. ומדרום – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

ברשותך, אדוני היושב-ראש, משפט אחרון. ומדרום גם החמאס מתעוררים. הרי הם רואים שכאן מפגינים בנתב"ג, אז אפשר לאיים עלינו. אז הינה המסר שלי לחמאס: דיר באלכ. אם אתם תעזו, אנחנו נפרק אתכם לחתיכות קטנות ונוריד אתכם על הברכיים, כי אתם האויב. תודה רבה לכולם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

מרב מיכאלי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, לא הבנתי, יש שעון נפרד לקואליציה ולאופוזיציה?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאלי, שתמיד מנסה לעזור ליושב-ראש לנהל את המליאה. כרגע אני יושב כאן, ואני לא מקבל את העצות שלך. תודה.

קריאות:

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. לא, לא, אני מסתדר, זה בסדר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבל שישנת בחדר כשהאי-אמון שלך – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני מבקשת לחזק את לוחמי צה"ל ואת כל מערכת הביטחון שנמצאים ממש ברגעים אלה בג'נין ונלחמים למען ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. הלכו בשלום, מי ייתן וישובו כולם בריאים ושלמים. הסיבה שבגללה יצאנו למבצע הזה היא כי מאזן ההרתעה בתקופת הממשלה הנוכחית פשוט נשחק לכדי אפס. הרשות הפלסטינית איבדה אחיזה בג'נין, וצה"ל נדרש למימוש תוכנית מגירה וליישום שלה בשטח. מדובר במבצע חשוב מאוד, אבל הוא לא מספיק. ומכאן אני רוצה לפנות לממשלת ימין על מלא: כדי לטפל בגל טרור צריך קודם כול להפסיק את החסינות לראשי חמאס בעזה. לא יכול להיות שתיווצר פה משוואה מעוותת שבה חמאס מבין שכל עוד הוא יהיה בשקט בעזה הוא יוכל לעשות כל מה שעולה על רוחו ביהודה ושומרון. הכסף, ההסתה ברשתות וההנחיות מגיעים היישר מחמאס עזה. בגלל זה ההרתעה נשחקת. זה מתחבר לתעוזה של חיזבאללה בצפון, אשר מרשים לעצמם להקים שני אוהלים בשטח מדינת ישראל. מתחילת כהונתה של הממשלה הכושלת הזאת מניין הנרצחים הוא 28, וזה נתון חסר תקדים. מדובר בעלייה של כ-45% ביחס לתקופה המקבילה אשתקד. הממשלה שנבחרה על הטיקט של משילות, ביטחון וביטחון אישי, ממשיכה להפקיר את אזרחיה. אבל אתם יודעים מה? עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא, וסוף-סוף יצאנו למבצע. הבעיה – שמתחילת כהונתה של הממשלה הזאת המצב הביטחוני רק הולך ומסלים, והממשלה איבדה לגמרי שליטה בכל תחומי החיים. לכן התכנסנו כאן היום כדי להביע את האי-אמון שלנו בממשלה. אבל אתם יודעים מה הדבר הכי מעניין? אנחנו מצביעים אי-אמון בראש הממשלה נתניהו, אבל האי-אמון האמיתי הוא של ראש הממשלה בשרי הקבינט שלו. אין חיה כזאת שכל מערכת הביטחון יוצאת למבצע כזה בג'נין וקבינט לא מתכנס. יש כאן תהליך קבלת החלטות לוקה בחסר, בצדק, כי ראש הממשלה מבין שהוא לא יכול לסמוך על חבריו לקבינט. אין להם לא יכולת, לא ניסיון רלוונטי ולא שום יכולת לתרום לתפקיד הקבינט. גם אם מדובר במבצע מוגבל, מן הראוי שהקבינט יתכנס כדי לבחון את ההשלכות שלו על כלל הזירות ולבצע תהליך סדור כמצופה מממשלה במדינת ישראל. אבל כשראש ממשלה עושה כל שביכולתו כדי לא לכנס את הקבינט, זוהי הבעת אי-אמון של הממשלה בעצמה, ולא של האופוזיציה. אז הגענו למצב אבסורדי, אדוני. משפט סיכום – ממשלת האבסורד על מלא חייבת ללכת הביתה. זה חיוני לביטחון שלנו, זה חיוני להרתעה שלנו מול אויבינו וזה חיוני לסדר הטוב של מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, 56 שנים חלפו להן מאז הכיבוש הישראלי על השטחים הפלסטיניים. 56 שנים של דיכוי, של משטר צבאי בלתי מתפשר, של רדיפות, של מניעת האזרחים לנוע בצירים ראשיים בעומק שלהם. 56 שנים לא עזרו למדינת ישראל להשתלט על העם הפלסטיני. יש מי שעולים לכאן ומדברים על מבצע, חלק יקראו לזה מלחמה, חלק יקראו לזה מה שהם רוצים. מה שאנחנו רואים הוא תוצאה של כיבוש. הרס, הרג, חנק, הרעבה, לא משנה איך תקראו לזה – זו תוצאה של כיבוש. הכיבוש שהשחית את הערכים עד כדי כך שמדינת ישראל – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – איזה כיבוש, שאתם שולחים טילים על אזרחים מפשע? איזה כיבוש?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – הפקידה את ההתנהלות על השטחים הכבושים בידי קבוצה פנאטית קיצונית שנקראת "נערי הגבעות". הם אלה שעכשיו שולטים בראש הממשלה. הם אלה שעכשיו מכתיבים קצב.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אתה חבר כנסת בישראל?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה, חברת הכנסת טלי גוטליב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הם אלה שעכשיו מכתיבים קצב בשטחים הכבושים.

טלי גוטליב (הליכוד):

שילך להיות חבר כנסת בפלסטין, למה בישראל. מה הוא עושה פה?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. תודה, חברת הכנסת גוטליב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הם אלה עכשיו שנהנים לראות הרס, הם אלה עכשיו שנהנים לראות דם, הם אלה עכשיו ששולטים במדינת ישראל. אז בשטחים הכבושים הם מסרו את השליטה לקבוצה הפנאטית הקיצונית הזו. בתוך מדינת ישראל, בחברה הערבית, ממשלת נתניהו מסרה את הריבונות לכנופיות הפשע. אז איזה כיף של חלוקה הם עושים: בשטחים הכבושים הם מוסרים את ההתנהלות בידי פושעים נערי גבעות, שתכלית עיסוקם לרדוף פלסטינים ולהתנכל להם, למרר להם את החיים; ובתוך המדינה פנימה, המדינה מוסרת את הריבונות שלה לידי כנופיות הפשע. אז מה עשה לכם הכיבוש? השחית לכם את הערכים, קלקל לכם עד מאוד את מערכת הערכים, ושום דבר לא יעזור, צריך לסיים את הכיבוש. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, הכיבוש הישראלי נגד העם הפלסטיני הוא האחראי הקרדינלי לשפיכות הדמים, להרג בקרב הפלסטינים והישראלים, כולל החיילים עצמם. דמם על הכיבוש הארור הזה. צריך להפנים עמוק עמוק: כתוצאה מהתפתחות היסטורית יש פה שני עמים. מי שחושב שלעם הפלסטיני אין זכות למימוש הגדרה עצמית הוא זה שאחראי למה שקורה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא בשטח מדינת ישראל. לא בשטח מדינת ישראל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה להגיד לכם מה זה מחנה פליטים כמו מחנה פליטים ג'נין. האנשים שנמצאים שם גורשו בכוח בשנת 1948. היום הנכדים שלהם נאבקים נגד הכיבוש הארור הזה. אז הכיבוש הוא לא רק רצחני – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מחרטות, מחרטות של כלי נשק.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – הכיבוש הוא גם טיפש, כי הכיבוש לא מפנים שהעם הזה לא ירים דגל לבן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו הטיפשים, שאתה חבר כנסת. אנחנו טיפשים שאתה חבר כנסת.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

העם הזה ייאבק למען שחרורו – –

אושר שקלים (הליכוד):

– – – זה – – –

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – למען עצמאות העם הפלסטיני. רק שלום שבבסיסו הקמת מדינת פלסטין בגבולות 1967, רק שלום כזה יביא ביטחון ויביא כל טוב לשני העמים. אני פונה לצד הזה, למוחים בקפלן. תפנימו, תפנימו שאין דמוקרטיה עם כיבוש. תפנימו שמה שעושה ממשלת נתניהו ומה שהם אומרים עכשיו, מה ששמעתם מהם – הם רוצים "שקט, יורים". לכן הפטריוטיזם הינו מפלטו האחרון של הנבל. תפנימו שצריך לקשור בין הכיבוש – המזין העיקרי לפשיזציה בתוך מדינת ישראל – לבין ההפיכה המשטרית. לא רק זה, הם גם עושים את ההפיכה המשטרית בשביל להשתלט על אזורי C.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אתה משתמש בחסינות כדי להעביר כסף לרשות.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אז תפנימו כבר את הקשר בין הכיבוש לבין ההפיכה המשטרית.

טלי גוטליב (הליכוד):

מעביר כסף לרשות כדי – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת גוטליב.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

צריך להיאבק נגד הכיבוש ונגד הפשיזציה. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ככה שמענו. אתה מעביר לרשות, מסתתר מאחורי החסינות שלך, אדוני.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה, חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אצא. כסף לרשות הוא מעביר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אולי תספרי – – – אולי שתספר מיכאלי למה היא לא הייתה כאן להציג את האי-אמון שלהם. איפה הם ישבו כל – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מעניין מאוד. אל תדאג, היא גם לא הצביעה כדי לשלול זכויות של מחבלים. יצאו, כל המפלגה שלה יצאה מהמליאה.

היו"ר אוריאל בוסו:

שלוש דקות לרשותך.

מרב מיכאלי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, וקואליציה צבועה – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לה עוד דקה, היושב-ראש – – –

מרב מיכאלי (העבודה):

– – שקרנית, מסיתה, אלימה והרסנית, שהורסת את מדינת ישראל ומחרבת את הדמוקרטיה שלה. יש לכם החוצפה והעוז להגיד: יש מבצע צבאי, אז שהמחאה תפסיק את ההפגנות ואת השיבושים. אז אני לא יודעת איך לספר לכם את זה, אבל אם מבצע צבאי מצדיק הפסקה של ההפגנות, הוא בוודאי בוודאי מצדיק הפסקה של חקיקה שהורסת את מדינת ישראל ואת צבא העם שלה. בזמן שחיילי צה"ל מסכנים את חייהם בג'נין, אתם ממשיכים בצורה דורסנית, מטורפת – –

אושר שקלים (הליכוד):

אמרת שאסור לשלוח חיילים לצבא. אז למה צבא העם?

מרב מיכאלי (העבודה):

– – מסוכנת, מכוערת, פוגענית, לקדם את ביטול עילת הסבירות.

אושר שקלים (הליכוד):

איך צבא העם, אם את אמרת לא לשלוח חיילים לצבא?

מרב מיכאלי (העבודה):

הרי זה עצמו דבר בלתי סביר באופן מעורר השתאות. באמת, כבוד לכם על הדברים המטונפים שאתם מצליחים להביא ברצף. אתם, כל מה שמעניין אתכם, לא רואים בעיניים – רק דוהרים קדימה עם החקיקה שתביא שחיתות, שחיתות, שחיתות; מינויים, ג'ובים, דברים שיאפשרו סיפוח של השטחים, כמה שיותר התנחלויות, כמה שיותר דברים שיפגעו בביטחון מדינת ישראל, כמה שיותר דברים שיכניסו לכם טובות הנאה וקומבינות – –

אושר שקלים (הליכוד):

קומבינות זה ראש ממשלה עם שישה מנדטים שלא קיבל מנדט מהציבור – לשים אותו ראש ממשלה.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – על חשבון הציבור של מדינת ישראל, על חשבון הביטחון של מדינת ישראל, על חשבון עתידה וודאות קיומה של מדינת ישראל. והכול באצטלה של "יהודי", "יהודי". מספר הפעמים שאתם אומרים את המילה "יהודי", נושאים לשווא את המילה – יהודי, יהדות, יהודי, יהודי, יהודי, יהודי – בואו, ביהדות רוצים להיות קודם כול בן אדם, אוקיי? ואהבת לרעך כמוך, זה כל התורה כולה אמורה להיות. אבל אתם, אצלכם, "רעך כמוך" זה ממש רק מי שהקומבינה איתו מסתדרת. זה מיליה "רעך כמוך". מיליה הקומבינה האין-סופי של השחיתות, של הקואליציה הזאת. מצד אחד שולחים חיילים להילחם ולסכן את חייהם, וביד השנייה מקדמים חקיקה שמחרבת את מדינת ישראל. ועוד באמצע דורשים מהמחאה לעצור. אין גבול לצביעות, אין גבול לשחיתות ואין גבול לטינופת. אז בואו, אם אתם רוצים לשחק את המשחק הזה, תעצרו, בבקשה, את החקיקה ואז נדבר.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, סגן השר, בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יחד עם כל בית ישראל גם אני מתפלל להצלחת המבצע ולשובם של כוחותינו בשלום. אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר פסק בית המשפט העליון האמריקאי שתי פסיקות משמעותיות. האחת, שאי-אפשר לחייב מפתחת תוכנה לתת שירותים לכל דורש אם מתן השירות הזה נוגד את אמונתה. השנייה, שקבלת סטודנטים על בסיס גזע כהעדפה מתקנת זו בעצם אפליה אסורה כנגד אחרים. כצפוי, השמאל האמריקאי התקומם כנגד הפסיקות הללו, ובראשם הנשיא המכהן ביידן והנשיא לשעבר אובמה. ומה אמר הנשיא ביידן על הפסיקה השנייה? אני מצטט: "ההחלטה הזאת לא יכולה להיות המילה האחרונה". וכן הוא אמר: "בית המשפט אומנם יכול לפסוק, אבל הוא לא יכול לשנות את מה שאמריקה מייצגת", סוף ציטוט. לא ייאמן, כשאנחנו מחזירים את ההכרעה לנבחרי הציבור הנשיא ביידן מטיף לנו מוסר; כשאנחנו שומרים על זהותה של המדינה היהודית הנשיא ביידן מחרים את ראש הממשלה. אבל כשפסיקת העליון האמריקאי לא מתאימה לו, פתאום עצמאות השופטים היא לא חזות הכול, פתאום הוא רוצה סוג של פסקת התגברות על בית המשפט העליון שלו. אבל כשאנחנו רוצים לחוקק פסקת התגברות הוא לוחץ עלינו להגיע לפשרות עם האופוזיציה. ובמקביל, אצלנו שופטי המחוזי במשפט ראש הממשלה הציעו לתביעה למשוך בחזרה את אישום השוחד. למה? כי אחרי שלב העדויות מטעם התביעה ועוד לפני העדויות מטעם ההגנה, ברור שאישום השוחד מופרך. וגם אצלנו כל הלוחמים כביכול למען עצמאות מערכת המשפט והשופטים נכנסו בשופטים וגערו בהם על שהם לא מספקים את הסחורה שחשף רוני אלשיך, כלומר הדחת ראש הממשלה נתניהו. פרקליט המדינה לשעבר משה לדור הגדיל ואמר שמדובר, ואני מצטט: "בתקלה חסרת תקדים שאירעה בבית המשפט. זה ממש פיגוע, התקלה החמורה ביותר". שהרי איך יכול להיות שבתיק שלדור חושב שאין שום אפשרות לזכות בו את ראש הממשלה ושכל בכירי המערכת עומדים מאחורי אישום השוחד, השופטים מעיזים להתנהל בשונה מהמצופה מהם? מה פתאום הם מפעילים שיקול דעת משלהם? ממתי שופטים יכולים לקבוע שמישהו שראשי החונטה כבר סימנו את ראשו לפני שנים הוא אולי, לא עלינו, זכאי? בקיצור, חבריי מהשמאל, הפוזיציה והצביעות נוזלות לאנשי השמאל ומערכת המשפט מהאוזניים. השקרים, הרדיפות והאג'נדות הולכים ונחשפים.

היו"ר אוריאל בוסו:

לסיים.

אבי מעוז (נעם):

אדוני ראש הממשלה, תודה רבה לך ולמשפחתך על העמידה האיתנה ועל אי-הכניעה לתפירת התיקים הללו. ברוך השם, האמת הולכת ומתגלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. אחרון הדוברים, חבר הכנסת בועז ביסמוט. לאחר מכן, מי השר המסכם? השר שלמה קרעי. לאחר מכן השר מסכם, אז תתחילו לגייס את האנשים להצבעות. בבקשה, שלוש דקות.

בועז ביסמוט (הליכוד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אתחיל כמובן בלחזק, כבוד היושב-ראש, ואני בטוח שאתה וחברי הבית מצטרפים אליי – לחזק את הלוחמים היקרים, שפועלים בנחישות ובעוצמה בג'נין לחיסול תשתיות טרור. אני רוצה גם כן לאחל רפואה שלמה לחייל שנפצע הבוקר, חייל שדרש לחזור ללחימה. בימים שבהם מדברים על סרבנות – להפך, לראות עד כמה המוטיבציה היא עשר: חייל שנפצע, הדבר הראשון שהוא רצה זה לחזור. ולכן אני קורא פה, בבית שלנו, בכנסת ישראל: כאשר לוחמינו היקרים פועלים ברגעים אלו בנחישות ובעוצמה בג'נין לחיסול תשתיות טרור: אני, וזה המינימום, מצפה מעם ישראל להיות מאוחד וחזק. אני יודע שזה אפשרי. ואני חייב פה להחמיא לחברי לאופוזיציה מתן כהנא. יחד איתו הקמנו את השדולה למען אלמנות ויתומי צה"ל וכוחות הביטחון, וראינו הבוקר מה זה קונסנזוס, מה זה אחדות, מה זה שיתוף פעולה, מה זה כשאין קואליציה ואין אופוזיציה, יש עם אחד. אם יש פרה קדושה במדינה שלנו, זה צה"ל. בביטחון המדינה – אני חוזר ואומר, כי זה חשוב – בביטחון המדינה אין קואליציה ואין אופוזיציה. הקשבתי עכשיו ליושבת-ראש מפלגת העבודה מרב מיכאלי, שדיברה על המחאה כעת. הרי בן-גוריון בן ערובה בידי המחאה, איזה יופי, ביום שכזה. היא טוענת ואומרת: מה פתאום, אתם הרי כאן בכנסת המשכתם, אתם הרי לא הפסקתם, אז למה שנפסיק? נמשיך, להפך, נמשיך. אז בואו נדייק, הרי זה לא כזה מזמן: כאשר באנו וריככנו והשעינו והעברנו לבית הנשיא, המחאה הופסקה או נפסקה, כבוד היושב-ראש? אני לא זוכר דבר שכזה, אני לא זוכר. להפך, הטענה הייתה שצריך להחריף. כאשר כאן, בכנסת ישראל, לפני כמה שבועות בלבד, נציגה מהאופוזיציה נבחרה לוועדה לבחירת שופטים, מה הייתה התגובה? לנטוש, לעזוב את הפגישות, את המשא ומתן בבית הנשיא. זה מראה לך עד כמה החבר'ה האלה לא רציניים, עד כמה המחאה הזו איבדה מבחינתי כל לגיטימציה, עד כמה הטירוף הזה אינו בגין עילת הסבירות או הרפורמה המשפטית, זה פשוט לא לקבל את הממשלה שלנו. פה אני מסתכל על מרב מיכאלי, שכמובן עזבה מהר מאוד את המליאה, ואני אומר לה דבר מאוד פשוט: עם כל הכבוד, את לא תבואי ותגידי לנו מה זה דמוקרטיה, מה זה דיקטטורה. אגב, יש דמוקרטיה במדינת ישראל, והדמוקרטיה הזאת שבמדינת ישראל – לך, שאת מטיפה ומעבירה עלינו ביקורת, כדי לחפש היום – אם היום אני אסתובב במדינה המקסימה שלי, מדינת ישראל, ואני ארצה לחפש את המקום שאני נמצא בגובה של הסיעה שלך – –

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

בועז ביסמוט (הליכוד):

– – אז אני אגיע כמובן לים המלח כי זה הגובה, בערך, שהבאת אליו את הסיעה שלך – לפני שאת שופטת אותנו במילים קשות, את האופוזיציה. ושוב אני אומר, בפעם המי-יודע כמה, רק תפילות לשלום חיילינו. ומהמחאה כבר אין לי שום, או כל, ציפייה. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. אם כן, חברי הכנסת, תם הדיון הסיעתי. אני רוצה להזמין את שר התקשורת, השר שלמה קרעי, לסכם את הדיון בהצעות להביע אי-אמון בממשלה, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב הראש, כנסת נכבדה, כדאי, אדוני היושב-ראש, שידעו, גם באופוזיציה וגם אזרחי ישראל שצופים בנו, שהאופוזיציה הגישה שלוש הצעות אי-אמון, והצעת אי-אמון אחת נעלמה. אני לא זוכר בתקופה שלנו כחברי אופוזיציה שנעדרנו מהמליאה כשהייתה הצעה שאנחנו בעצמנו הגשנו, בטח הצעת אי-אמון. חברת סיעת העבודה חברת הכנסת רייטן, אולי את צריכה לבחון יציאה לנבצרות אם את לא יודעת ולא מסוגלת להתייצב כאן ולהגיש את הצעת אי-האמון שלך. כנ"ל יושבת-ראש הסיעה שלך מרב מיכאלי, שבאה להציג כאן מצג של מאבק בקואליציה, אבל הצעת אי-אמון פשוטה סיעת העבודה לא מסוגלת לעלות ולהציג כאן.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא ברור מה אתה אומר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז תדעו לכם, בוחרי סיעת העבודה, תחשבו פעמיים כשאתם הולכים לקלפי בפעם הבאה, בעוד שלוש-ארבע שנים. אדוני היושב-ראש, בג'נין – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

לפי הסקרים הם כבר יודעים מה לעשות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה? כבר יודעים, כן, לפי הסקרים בוחרי העבודה יודעים כנראה מה לעשות. בג'נין גדל דור שלם שלא מכיר את כוחו של צה"ל, שלא מכיר את רוח הגבורה היהודית. הגיע הזמן לתת להם תזכורת קטנה. אנחנו מאחלים מכאן לחיילי צה"ל, ללוחמינו: "כי ה' אלהיכם ההֹלך עמכם להלחם לכם עם אֹיביכם להושיע אתכם". אתם יודעים, לא סתם העם הזה נאזר בגבורה עכשיו, בחודשים האחרונים, וקיבל כוח להילחם באויבים שלנו. קראנו בפרשה רק לפני יומיים, פרשת בלק, וכתוב שם: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל, הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה". מסופר על רבי יצחק מוולוז'ין שבימיו התחילו הרדיפות ברוסיה על ידי הצאר ניקולאי הראשון. ושר הפנים של הצאר ניקולאי זימן את נציגי היהודים לאספה כדי להטיח בהם האשמות ולהוביל לגזרות שמד נגדם. באספה שהתקיימה בפטרבורג בשנת 1844, תר"ד, נאם שר הפנים שם נאום מלא שטנה ואמר ככה: היהודים הם אסון האנושות והנגע של כל אורגניזם ממלכתי. הם מדינה בתוך מדינה, ומוצצים את דמנו – כן, אותם קולות שאנחנו שומעים מחלקים מהבית הזה כנגד חלקים בציבור שלנו. החידה הגדולה בעיניי, ממשיך שר הפנים של רוסיה, היא למה אלוקים ברא אותם. הוא מסתכל על רבי יצחק מוולוז'ין, ורואה אותו צוחק, רואה אותו מחייך. אומר לו: מה מצחיק אותך בנאום שלי? הוא מתעצבן. אומר לו הרב: הנביא שלכם לפני 3,300 שנה ידע שאתה תבוא. הוא אמר, יבוא יום והגויים יבואו בטרוניה לקדוש ברוך הוא ויגידו לו: "מה פעל אל"? "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", למה אלוקים ברא אתכם. או-אז תגיע השעה שהעם הזה יקום, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא". אז בממשלת ההונאה הקודמת היה משקל סגולי גבוה לשונאי ישראל ולרומסי הדת. יריית הפתיחה של הממשלה הקודמת הייתה כאן בכנסת בכנס אנטישמי על האפרטהייד שמבצעת ישראל; מיכאלי, שרמסה את השבת בראש כל חוצות – שנאה עיוורת לכל דבר שריח של תורה ומצוות נדף ממנו; מינוי רפורמי למפקח על הרבנות ועל בתי הדין; מכירת ביטחון ישראל לעבאס ולטיבי, ועוד היד הייתה נטויה.

גלעד קריב (העבודה):

מתן כהנא רפורמי? מתן כהנא – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל דווקא הדה-לגיטימציה שהם עשו ליהדות ולעם היהודי בארצו, המיליארדים שניסו להעביר לאחים המוסלמים – –

גלעד קריב (העבודה):

כמה החזרתם? כמה לקחתם?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – הם אלו שהניעו את העם הזה לצאת בהמוניו לקלפי ולהשיב את הגלגל לאחור.

גלעד קריב (העבודה):

קרעי, אתה לא בדרשה, אתה בנאום. כמה לקחתם בחזרה בתקציב?

שר התקשורת שלמה קרעי:

והם אלו שגרמו לזה, תודה לאל שחזרנו בכוחות מחודשים, בראש יהודי מורם וללא מורא ופחד מפני אויבינו ומשתפי הפעולה מבית ומחוץ. "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה". בעזרת השם, דם מחבלים – אנחנו נראה במבצע הזה שהשקט והשלווה יחזרו לאזורנו. אדוני ראש האופוזיציה, אולי תספר לנו מתי התחלת לתכנן את המבצע בג'נין. יאיר לפיד, מתי התחלת לתכנן את המבצע שעשינו הלילה בג'נין? אתה לא יודע, אה? כי רון כץ, חבר הכנסת מיש עתיד, סיפר היום שבכלל את המבצע הזה בג'נין יאיר לפיד תכנן לפני שנה, וכל התודה מגיעה לראש הממשלה לשעבר ראש האופוזיציה יאיר לפיד.

רון כץ (יש עתיד):

אבל אתה יודע מי אמר את זה? אתה יודע מי אמר את זה היום?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה עם מלחמת ששת הימים?

רון כץ (יש עתיד):

אתה לא יודע מי אמר את זה – ראש המודיעין שלנו. אז מה יש לך להגיד על זה? אז מה יש לך להגיד על זה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם את זה תכנן יאיר לפיד? מה עם מלחמת ששת הימים, גם את זה תכנן יאיר לפיד?

רון כץ (יש עתיד):

אני אראה לשר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אגב, גם יועז הנדל נמצא איתכם בחבורה.

רון כץ (יש עתיד):

אתה רוצה לראות? אתה רוצה לראות? עוד דקה אקריא את זה ותחזור בך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא תכנן את הנתיב הבין-לאומי לתקשורת שעובר דרך קצא"א.

רון כץ (יש עתיד):

אני מקריא מתוך הדוח.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הוא תכנן בכלל את הזריחה של השמש במזרח והשקיעה במערב. כל התודה והגדולה וההדר והכבוד לשמש העמים יאיר לפיד – –

רון כץ (יש עתיד):

תדע שזה לא בושה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – יאיר לפיד, שתכנן כאן את מדינת ישראל – –

רון כץ (יש עתיד):

זה לא בושה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – כתב את מגילת העצמאות בגלגול הקודם שלו – –

רון כץ (יש עתיד):

שלמה, זה לא בושה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – וגם כשהיה תינוק, תכנן את מלחמת ששת ימים ואת הניצחון שם.

רון כץ (יש עתיד):

שלמה, אבל זה לא בושה. זה לא בושה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברים, את אלף הגרסאות של יאיר לפיד ושל שבעת גמדיו, כי זה בערך מה שנשאר בסקרים ליש עתיד, יאיר לפיד ושבעת הגמדים – כולם עברו לגנץ, הם עוד איכשהו מאמינים לו, להצגות הממלכתיות שלו. אבל רון, אפילו יאיר לא זכר עכשיו על מה אני מדבר בכלל, אז מה אתה מציג לו שקרים של אחרים? אז אנחנו מחזקים מכאן את כוחות הביטחון שלנו, את לוחמי צה"ל ואת כל אלה שמשתתפים במבצע, ואנחנו סומכים על הקבינט המדיני-ביטחוני בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, יודעים שהם מקבלים את ההחלטות הנכונות לטובת מדינת ישראל. אנחנו יודעים שלא יושבים בקבינט, או שאין שם טלפון אדום בקבינט שצריך לקבל אישור ממנסור עבאס או מאחמד טיבי. תארו לכם מה היה קורה אם היינו צריכים לצאת למבצע כשמנסור עבאס יושב בקואליציה. מאיר, תגיד את האמת.

רון כץ (יש עתיד):

יצאנו כבר למבצע כזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יצאתם כשהממשלה התפרקה, רון. תתחבר להיסטוריה, תתחבר לעובדות. יצאתם למבצע כשהממשלה התפרקה.

רון כץ (יש עתיד):

כל גוב האריות הושמד – – – אבל מי היה ראש הממשלה? אבל מי היה ראש הממשלה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל יצאתם למבצע כשהממשלה התפרקה, כשלא היה לכם איום של האחים המוסלמים. הכול בסדר. טוב, חברים, אני קורא גם לקואליציה וגם לאופוזיציה להצביע כמובן נגד הצעות האי-אמון האלה. לא מקובל, לא סביר שהאופוזיציה מנסה לפרק את הממשלה בזמן מבצע ביטחוני כל כך חשוב. תגלו קצת אחריות, ואפילו תצאו החוצה ואל תצביעו, אבל תגלו אחריות. תהיו קצת, טיפה ממלכתיים. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לשר שלמה קרעי. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעות על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. תחילה ההצעה של סיעת יש עתיד – הממשלה הכושלת מקום המדינה שפוגעת בנשים ובזכויותיהן. לאחר מכן – של סיעת המחנה הממלכתי. הוגשו כאן בקשות להצבעות שמיות. מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

מזכיר הכנסת יקרא שוב בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בקריאה הראשונה. חברי הכנסת, להקשיב להקראה של המזכיר בשביל לסייע בידו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

האם יש עוד מישהו באולם, מחברי הכנסת שמעוניין להצביע? חבר הכנסת ביטן, האם יש עוד מישהו באולם שמעוניין להצביע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

הצבעת? אני שואל אם יש מישהו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא הצביע? אנחנו בראשונה עדיין. האם יש עוד מישהו באולם שמעוניין להצביע וטרם קראו בשמו? לא. אם כך, תמה ההצבעה. אם כן, רבותיי חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 46 בעד, 54 נגד. אני קובע שהצעת האי-אמון של סיעת יש עתיד – הממשלה הכושלת מקום המדינה שפוגעת בנשים ובזכויותיהן – נדחתה. ולכן הממשלה בשלב זה תמשיך לכהן. נעבור להצבעה על הצעת האי-אמון של סיעת המחנה הממלכתי – חזרה חד צדדית לקידום הרפורמה במערכת המשפט. גם כאן הוגשה בקשה להצבעה שמית. מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

מזכיר הכנסת יקרא שוב בשמות חברי הכנסת שלא נכחו בהקראה הראשונה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ישראל אייכלר:

המזכיר יקרא בשמות האנשים – האם יש באולם עוד מישהו שלא הצביע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ישראל אייכלר:

יש עוד מישהו שלא הצביע? תמה ההצבעה.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 43 בעד, 54 מתנגדים. אני קובע שההצעה להביע אי-אמון בממשלה מטעם סיעת המחנה הממלכתי אף היא נדחתה.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, הודעה למזכיר הכנסת לפני כן.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 145), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. מסקנות הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אוריאל בוסו:

אם כן, רבותיי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא בסדר-היום: הצעת חוק מטעם הממשלה, בקריאה השנייה והשלישית, מ/1635 – הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023. יציג את הצעת החוק יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (הארכת כהונה של הרבנים הראשיים לישראל ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לישראל) (הוראת שעה), התשפ"ג–2023. תקופת כהונתם של הרבנים הראשיים המכהנים כיום צפויה להסתיים ביום י"ח באב התשפ"ג, 5 באוגוסט 2023, ותקופת כהונתם של חברי מועצת הרבנות הראשית הנבחרים המכהנים כיום צפויה להסתיים ביום ט"ז בחשוון התשפ"ד, 31 באוקטובר 2023. המועד לבחירת הרבנים הראשיים החדשים והמועד לבחירת חברי מועצת הרבנות הראשית החדשים חלים בסמוך למועד הבחירות לרשויות המקומיות, שחל ביום ט"ז בחשוון התשפ"ד, 31 באוקטובר 2023. הדבר מעורר מורכבות, מאחר שראשי הרשויות, המהווים שיעור נכבד באספה הבוחרת גם את הרבנים הראשיים וגם את מועצת הרבנות הראשית ומייצגים ציבור גדול, נמצאים לקראת תום כהונתם; חלקם עשויים להתחלף במערכת הבחירות הקרובה לרשויות המקומיות. כמו כן, כדי לשמר את פער הזמנים שבין מועדי הכהונה של הרבנים הראשיים ושל חברי מועצת הרבנות הראשית לבין הבחירות לרשויות המקומיות, כך שהבחירה תיעשה בסמוך לאחר הבחירות לרשויות המקומיות תוך מתן אפשרות להיערכות מתאימה ועמידה בלוחות הזמנים הקבועים בחוק, מוצע לדחות, בהוראת שעה, את מועד סיום כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל המכהנים כיום עד ליום א' בניסן התשפ"ד, 9 באפריל 2024, ואת מועד סיום כהונתם של חברי מועצת הרבנות הראשית הנבחרים המכהנים כיום עד ליום ד' בסיוון התשפ"ד, 10 ביוני 2024. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית, בנוסח שאישרה הוועדה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. להצעת חוק זו הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

בוסו, לא מופיע סדר הדוברים.

היו"ר אוריאל בוסו:

אין סדר דוברים, לא הגישו.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא – ואללה, הפתעה.

היו"ר אוריאל בוסו:

רגע, כמה זמן אני מקצה לדובר?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

עשר דקות.

היו"ר אוריאל בוסו:

אתה עשר דקות מכל עשר השעות? זה מה שאתה נותן לאופוזיציה, תגיד לי? איך נתתם לו כזאת הנחה?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אם תהיה בקשה מיוחדת מהקואליציה, אני מוכן לתת יותר.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אל תתגרה בו, הוא יכול למשוך גם עשר שעות.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, מראש צריך לקצוב את הזמן. זה קריאה שנייה ושלישית. אוקיי, עשר דקות לרשותך, בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קרו פה שתי הפתעות: האחת – אני אומר לחברי חבר הכנסת רוטמן, אני לא זוכר אי פעם שעלית לדוכן, נתת נאום כל כך קצר וירדת. זו הפתעה ראשונה. הפתעה שנייה זה החוק עצמו. בפתח דבריי אני רוצה להגיד שלא הייתה שום מניעה, לא משפטית ולא אחרת, לקיים את הבחירות לרבנים הראשיים במועדן. הדבר הזה הוברר הברר היטב בשאלות שהיו בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ולא הייתה מניעה משפטית מכל סוג שהוא. באו והציגו תמונת מצב כאילו יש בעיה משפטית. לא היא. ולכן נשאלת השאלה מה דחוף ומה חשוב לעשות את הדחייה. הגיע מנכ"ל משרד הדתות ונתן הסבר, ואני הקשבתי הקשב היטב להסבר המקצועי שהוא אמר, מתוך הדאגה הכנה שלו ממה שיכול לקרות בגלל הסמיכות – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

בחור רציני. מנכ"ל משרד הדתות בחור רציני.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אמרתי באמת. אמרתי את זה גם בוועדה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא התכוון באמת. מה שנכון נכון. אל תגיד שאנחנו לא מקשיבים לך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אבל אני רוצה להתווכח עם הטיעון. הטיעון היה – וגם אם לא נאמר בריש גלי, הוא נאמר במובלע – שיש חשש שבתהליך שזה מתקרב לבחירות לרשויות המקומיות, יש סוג של דברים שהם אסורים, של דילים כאלה ואחרים. אמרתי באותו דיון שהחשש הזה קיים לפני, חשש תוך כדי וחשש אחרי. אבל האלטרנטיבה של לדחות בחירות שנקבעו כדין זה דבר שלא נכון להעביר אותו בוועדת החוקה, חוק ומשפט כי אין מניעה. באו חלק מהאנשים, חלק מהדוברים בוועדה, ואמרו שזו הייתה המלצה של בג"ץ. שמחתי לשמוע שכשנוח, נתלים בבג"ץ. וגם לא היא. הרי לא היה מצב שבאו בוועדה ואמרו שיש בעיה. הרי חודשיים קודם לכן שר הדתות, במכתב שהוא כתב, אמר שאין מניעה. מה קרה בחודשיים האלה? אני רוצה לפנות לחבריי חברי הכנסת דווקא מהקואליציה. אני אינני אדם דתי. אינני, מה שנקרא, שומר מסורת. אני כן מכבד מאוד אנשי דת, בוודאי את הרבנים הראשיים. להציב את הסיטואציה ולשים סימן שאלה בכלל על היושרה של תהליך הבחירה, אני אומר שזאת עננה שלא אנחנו שמנו אותה; העננה הזאת נמצאת בכל מקום בדיון הציבורי שמאחורי הקלעים על דילים כאלה ואחרים. כשיש שתי ברירות רעות או ברירות פחות טובות, אני תמיד ממליץ בכל מקרה להסתכל ישר וללכת על הברירה – מה שהיה צריך להיות ומה שצריך להיות. כל הטיעונים האחרים הם טיעונים שבסוף שמים סימן שאלה אמיתי על בחירתם של הרבנים הראשיים. אני חושב שהתהליך הזה הוא לא נכון קודם כול למוסד הרבנות הראשית. אני אומר עוד פעם, אינני אדם דתי, אבל זה מוסד ממלכתי שאמור לשרת את כלל הציבור בישראל; מה יגיד האדם הדתי, החילוני, המסורתי, שנזקק לשירותים האלה, כשגם מעל הדבר הזה יש צבע פוליטי? דבר נוסף. הרבנים הראשיים כל הזמן מכהנים, כל אחד מהם, כנשיא בית הדין הרבני הגדול. זאת משרה ששווה לשופט עליון. אני זוכר כמה ויכוחים היו, מדוע מתייחסים אחרת אל שופט עליון. מדובר על תפקיד שיפוטי מן המעלה הראשונה. אז גם בתפקיד השיפוטי – לא יוקרה יש שם, לא כבוד יש שם; יש שם פוליטיקה נמוכה, שבסוף פוגעת במוסד הרבנות. לכן ההצעה הזו היא הצעה שגויה, לא נכונה, קודם כול למוסד הרבנות. היא לא נכונה והיא לא טובה, כי היא שמה סימן שאלה על הרבנים הראשיים, וזה לא טוב שהדבר הזה יהיה כך. כשעליתי לכאן, לדוכן, ניסיתי לעבור בעצם על מה מדברים היום. הרי אנחנו שומעים מהבוקר דברים שונים שקורים. על מה אנחנו מדברים עכשיו? אז מדברים היום על חוק הרבנים הראשיים; נדבר במהלך השבוע הזה, לפחות לפי ההכרזות, על חוק-יסוד: טבריה, על אותו חוק שהוא חוק פרסונלי; עסקנו בחוק המתנות, עסקנו בכך, חוק דרעי 2 – עוסקים בכל הדברים למעט הדברים שחשובים לאזרחי מדינת ישראל. וזה עוד אחד מאלה. כשכבר עוסקים בחוק שהוא חשוב – ואמרתי, עוד פעם, אין מניעה משפטית לעשות את זה – עושים את המעשה הנפסד וצובעים בצבע את הרבנים הראשיים. איך יסתכלו האנשים שהמוסד הזה יקר לליבם בהיבט ההלכתי אל מול הצביעה הזאת בצבע? לזה לא ניתן הסבר בוועדה. אולי זאת הסיבה שחבר הכנסת רוטמן הקריא מה היה וירד מהדוכן, כי גם פה יש פוליטיקה זולה בתוך הקואליציה, של דילים שנמצאים מאחורי הקלעים. ראינו אותם בוועדה, ראינו את זה קורה. זה לגבי העניין הזה. הדבר הנוסף שאני רוצה לדבר עליו היום הוא הנושא שדחוף מאוד לעשות אותו עכשיו, וזה הנושא של הסבירות. אני אומר בכוונה "סבירות" ולא "עילת הסבירות". המשמעות של החוק הזה היא שחרור טוטלי של נבחרי ציבור מקבלת החלטות ענייניות ללא כל פיקוח ובקרה מכל סוג שהוא. תראו, לשרים בממשלה, לסגני שרים, יש סמכויות על פקידים בשורה ארוכה מאוד של דברי חקיקה שבהם הם משתמשים כדין בסמכותם. אקח את הדברים הכי טריוויאליים: להחליט לתת רישיון או לא לתת רישיון. כשאתה נותן רישיון או נמנע מלתת רישיון בלי הצדק סביר – אתה קם בבוקר ומחליט: לא מתאים לי לתת רישיונות – המשמעות של זה היא משמעות דרמטית על הזכויות של כל אחד מאיתנו. בא המחוקק, כאן הכנסת, ואומר שהוא הריבון. אבל המחוקק פה, כנסת ישראל, אדוני היושב-ראש, היא לא באמת הריבון. כי אם בנימין נתניהו, יריב לוין והקואליציה אומרים שלמעשה הם הולכים "לרכך" – דרך אגב, הונחה ההצעה הזאת, ושום דבר לא השתנה ממה שהיה בחודש ינואר – מה המשמעות של הכנסת? הרי החוק הזה שיובא ושנמצא בוועדת החוקה, חוק ומשפט הוא הצעת חוק מטעם הוועדה. זה תהליך נפסד שהממשלה והכנסת נוהגות בו, כשלמעשה מדלגים על תהליכים רציניים של עבודה. חוק מן הסוג הזה, היה נכון שהוא יהיה בהצעת חוק ממשלתית, שעוברת את כל משרדי הממשלה, ואז היינו מקבלים התייחסות של השרים לבעיות שיכולות להיווצר מהחוק הזה. אבל שום דבר מהדברים האלה לא נעשה בדרך. הכול קורה בתוך הוועדה כאילו מתוך הצגה של הצעת חוק מטעם הוועדה. זאת הצעת חוק ממשלתית שהממשלה במרמה מעבירה אותה דרך הכנסת. הכנסת היא לא ריבון ולא שום דבר. הריבון היחידי באירוע הזה יש לו רק שם אחד, ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא זה שמחליט, הוא זה שמעלה את המפסק, הוא זה שמוריד את המפסק. אתם רואים את המשמעות של הנושא של עילת הסבירות או הסבירות בכלל. אתה בודק את קבלת ההחלטות של שרים בממשלה. קחו לדוגמה אחד שלא נמצא פה, אחד שקוראים לו השר קרעי. הוא לא נמצא פה, אבל השר קרעי, אתם באמת סומכים על קבלת ההחלטות הענייניות שלו? אני אגיד לכם, לא צריך בשביל זה עילה, צריך רק להקשיב לשר קרעי מדבר במליאה.