ישיבת מליאה בתאריך 17/12/2025 בשעה 09:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ז בכסלו התשפ"ו, 17 בדצמבר 2025. הנושא הראשון שעל סדר-היום – שאילתות דחופות ורגילות. אני מתכבד להזמין את השר חיים כץ – השרים חיים כץ, כפי שאנחנו קוראים לו – אל הדוכן. בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, בישראל מיוצרות אלפי נעליים רפואיות. בתאריך 1 באפריל נכנסה לתוקף רפורמה ממשלתית, החלטה 1885, שנועדה לאפשר התקשרות ישירה בין קופות החולים ליצרנים. לשם כך הועמד לרשות הקופות תקציב של 20 מיליון ש"ח, אך הרפורמה אינה מיושמת. ברצוני לשאול: 1. מדוע הקופות מפירות את ההחלטה ומסרבות למשא ומתן ישיר עם הספקים? 2. מה עלה בגורלו של תקציב ההיערכות בסך 20 מיליון ש"ח? 3. כיצד גוף פרטי חוזר לפעילות דרך הדלת האחורית?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה, כבוד השר.

שר הבריאות חיים כץ:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הרפורמה במתן אביזרי שיקום וניידות העבירה את האחריות הביטוחית למתן שירותי הבריאות לקופות החולים. במסגרת הפעימה השנייה של הרפורמה, שהתבצעה באפריל 2025, הועברה לקופות גם האחריות לאספקת הנעליים הרפואיות בהתאמה אישית לזכאים. אופן מתן השירות על ידי הקופות, אם באופן ישיר ואם בסיוע גורם נוסף, אינו רלוונטי להעברת האחריות הביטוחית, והקופות רשאיות לבחור כיצד לעשות זאת. יתר על כן, משרד הבריאות אינו מתערב בהליכי הרכש של הקופות, אלא מפקח על השירות שאותו מקבלים הזכאים. הרפורמה מיושמת ופועלת ומכשירי השיקום והניידות מסופקים באופן שוטף ואף עם כמות פניות ותקלות נמוכה מהצפוי. תכף נגיע לנעליים. מכון לואיס הוא גוף שאינו למטרות רווח ומוגדר כחברה לתועלת הציבור. טרם העברת האחריות, מכון לואיס ניהל את מתן השירות בעבור משרד הבריאות לאחר שזכה במכרז לצורך זה. לאחר המעבר בחרו קופות החולים להתקשר גם הן עם המכון לצורך הניהול המקצועי של מתן הנעליים והסדים, בהתאם לאמות המידה המקצועיות שנקבעו על ידי משרד הבריאות, ובדומה לאופן שבו ניתן השירות עד להעברת האחריות. לדברי קופות החולים, עלות אספקת מכשירי שיקום וניידות גבוהה מהתקציב שניתן לטובת הרפורמה, הן עקב ביקושים גבוהים והן עקב פתיחת מכרזים חדשים והעלאת תעריפים, כולל ההחלטה להעלות את תעריפי הסדים ב-30% ללא תקצוב נוסף לקופות. מי שמפר את ההחלטה אלה בתי המלאכה, אשר מסרבים לעבוד תחת הפיקוח המקצועי של הגוף שבו בחרו הקופות ופתחו בעיצומים אשר פוגעים באותם מבוטחים הזקוקים לשירותי התאמת הנעליים. משרד הבריאות, יחד עם קופות החולים, בוחן כעת צעדים על מנת להביא לפתרון המשבר במהרה. מה שאני מבין מפה, בעקבות השאילתה שלך, הוא שהרפורמה הזאת לא הצליחה. בשורה התחתונה אין תוצאות, הן מבחינת תקציב והן מבחינת יעילות. נכון, זאת התשובה שקיבלתי מהמשרד: ניכנס לעניין. זה לא בסדר מה שקורה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם יש שאלת המשך, בבקשה. לאחר מכן – שאלות נוספות לחברי הכנסת שוסטר וקריב.

צגה מלקו (הליכוד):

כן. אדוני השר, שאלת ההמשך שלי: בינתיים, בגלל שהרפורמה נכשלה, מאות אזרחי מדינת ישראל סובלים ומתקשים, וזה אפילו פוגע בבריאותם. קיבלתי מפניות מכמה אזרחים, בלי הנעל הזאת הם לא יכולים לצאת החוצה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד שנייה, כבוד השר. נשמע את השאלות הנוספות, והשר ישיב במרוכז. בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, היושב-ראש. כבוד השר, בעניין מרכזי החוסן בשדרות ובעוטף עזה, שני דברים: 1. לא נפתר - - -

שר הבריאות חיים כץ:

שאילתות הן לא לגופו של עניין?

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

קצר, קצר. חשוב.

שר הבריאות חיים כץ:

לא, אבל זה יכול להיות גם ארוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלה נוספת יכולה להיות גם מתחומים אחרים, אבל אם התשובות לא מונחות בפני השר, הוא יכול להשיב מאוחר יותר.

שר הבריאות חיים כץ:

בסדר.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני רק מביא לידיעתך. מרכזי החוסן בשדרות ובעוטף – עדיין יש קיצוץ של כ-50% בתקציב. זה לא הגיוני. המשרד אמר שהוא יטפל בזה; שמעתי שרק בדרום, אבל אם זה כולל, אז כמובן. דבר שני – יש הנחיות חדשות, גורפות, כוללות. אני מכיר את הבעייתיות של ביטוח לאומי, בשדרות במיוחד, שעוצר, מסיבות ברורות של טיפול רק במה שאקוטי, מאות מטופלים מהמשך טיפול בתוך זמן קצר ומשאיר אותם למעשה ללא פתרון. צריך להגיע להבנות בין מרכזי החוסן לבין ביטוח לאומי ומשרד הבריאות, כמובן, בהובלה שלכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת קריב, אני מבין שהשאלה שלך היא באותו נושא, אז אאפשר, אם כך, לחבר הכנסת גינזבורג, שגם הוא ביקש.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, אני מתקיל אותך בשאלה. אין לי ציפייה שתהיה לך תשובה עכשיו, אבל זו הזדמנות שלי להעלות בפניך נושא שלצערי, לא מטופל הרבה מאוד זמן במשרד הבריאות, נושא בנק הזרע. בנק הזרע הוא שוק פרוץ בישראל. יש כמה הנחיות וכל מיני בנקי זרע, אבל זה לא מעוגן בחקיקה. בכל שנה נולדים מאות ילדים, תינוקות, מתרומות זרע של גברים לנשים, אבל אין מידע אם אדם תרם בכמה בנקים; אין מידע על רישום; אין מידע אם יש אחים שמכירים אחר כך אנשים. זה שוק פרוץ וחייבת להיות הסדרה. משרד הבריאות פרסם תזכיר של הצעת חוק בנושא בשנת 2016, ומאז לא קידם אותה. רציתי לדעת, אדוני, אם תיאות לבדוק את הדבר הזה ולראות איך אפשר לקדם את הצעת החוק הזאת, כדי להסדיר את השוק הזה – שהוא שוק הולך ומתקדם בעולם, וישראל היא אחת המדינות הבודדות שלא הסדירה אותו בחקיקה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר הבריאות חיים כץ:

אתחיל עם איתן. איתן, אין לי מושג על מה אתה מדבר. אני אבדוק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אבל אמר בהגינותו חבר הכנסת גינזבורג שהוא מתקיל את השר בנושא שהוא לא הכין אותו מראש.

שר הבריאות חיים כץ:

אני אבדוק, אקבל תשובות, זה יהיה יותר מהר ממה שאתה חושב, היום. אפנה לברסי, מנכ"ל המשרד. תעביר לי בווטסאפ או בפתק, ואז אדע לשאול שאלה מדויקת ואתן לך תשובות, בסדר? אעבור למרכזי החוסן. אני לא נכנס לשדרות, אני לא מכיר את עניין הביטוח הלאומי, אני יכול לבדוק. במרכזי החוסן בעוטף, מעבר לאזור של 7 באוקטובר – אני מדבר על אופקים, נתיבות, שדות נגב, מרחבים – הם קיבלו תקציב נוסף ומחלקים אותו. אני חושב שהחלוקה הראשונית לא הייתה מספיק נכונה, כי הביאו בחשבון נפגעי פעולות איבה, שמקבלים טיפול אחר דרך הביטוח הלאומי, וצריך ללכת רק למרכזי החוסן. לדעתי, זה ייגמר היום או מחר. באמצע השבוע הבא הכסף יחולק, כי יש כסף. יעשו התאמות בחלוקה. אני מקווה שמי שאכן צריך, יקבל את החלק היחסי המתאים, למרות שאתה יודע, זה לא מספיק. יש כל מיני דרישות לפי הרוגים – שזה לא בא היום למרכזי חוסן – לפי גודל היישוב או לפי מספר המטופלים. אתמול דיברתי עם אחד מראשי המועצות, והוא אמר לי: שמע, אני מקבל אנשים מנתיבות. אני לא יכול לדחות שם ילדים, כי זה הכי גדול שם. אני לא הסתכלתי על האירוע כמו שאולי הייתי צריך להסתכל, אבל אחרי שיחה עם משרד הבריאות, עם המנכ"ל, הבנתי איך הם מסתכלים על העניין, וזה יטופל. הרפורמה – צריך לעשות שידוד מערכות. כנראה זה לא הצליח. זה כמו בבריאות הנפש – רצו להעביר את זה לקהילה בפחות מדי כסף, והעסק לא היה יכול לעבוד. גם בזה, אני מודה לך על השאלה. צריך לראות מחדש, או שמעלים את התקציב או שמשנים את הנוהל. בנוהל צריך לקבוע גם זמני אספקה. זה לא יכול להיות שאדם מבקש והוא יקבל אחרי שלושה חודשים. צריך לעמוד בשבוע, בעשרה ימים. אני אכנס לגזרה.

צגה מלקו (הליכוד):

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מזמין את השר להישאר על הדוכן. השאילתה הבאה היא שאילתה דחופה של חברת הכנסת מירב כהן לשר הרווחה והביטחון החברתי בנושא: קריטריונים מוטים ולא מקצועיים לחלוקת כרטיסי מזון על ידי משרד הרווחה. חברת הכנסת כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

שלום. אני אקריא: לאחרונה פורסם שחלוקת כרטיסי מזון על ידי המשרד מבוססת, בין היתר, על קריטריונים שנועדו להתאמה לזכאות של האוכלוסייה החרדית בלבד. אז לא היית שר הרווחה. אם אתה צריך הסבר על הדיון שהיה בבג"ץ ועל הדיונים שהיו פה בוועדות, אשמח להרחיב, אם תרצה שאני אתן את הרקע. ברצוני לשאול: 1. האם כלל הקריטריונים לחלוקת הכרטיסים נתמכים על ידי גורמי המקצוע במשרד הרווחה? כי בזמנו בדיונים בכנסת זה לא נתמך. 2. מה עמדת השר על מימון כרטיסי המזון בבסיס התקציב ולא בכספים הקואליציוניים כפי שזה כרגע?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר התיירות חיים כץ:

מי שאשם בהכנסת תלושי מזון זה אני, ב-2016. הייתי שר הרווחה, ואמרתי שזה יותר מכובד שאנשים יקבלו תלושי מזון, כש-150 שקלים – בואי, אענה לך את התשובה הרשמית, ואחר כך, אם את רוצה, אנחנו - - -

מירב כהן (יש עתיד):

מה שתבחר. תראה, מה שעשית היה מצוין.

שר התיירות חיים כץ:

רגע, שנייה, שנייה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת כהן, אני אאפשר שאלת המשך, אבל בואי נשמע את השר. בואי.

שר התיירות חיים כץ:

המיזם לביטחון תזונתי הוקם ב-2016 והחל לפעול כפיילוט ארצי ב-2016, עד 2022, ב-48 רשויות - - -

מירב כהן (יש עתיד):

מה אמרת, המיזם לביטחון תזונתי?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת כהן, אני מבקש לא להיכנס עכשיו.

מירב כהן (יש עתיד):

רק רציתי להבין מה הוא אמר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אאפשר שאלת המשך, אם הדברים לא ברורים.

שר התיירות חיים כץ:

המיזם לביטחון תזונתי הוקם ב-2016, והחל לפעול כפיילוט ארצי בשמת 2016, עד 2022, ב-48 רשויות מקומיות. במסגרתו סופק סיוע ל-10,830 משפחות בהיקף תקציבי שנתי כולל של 46 מיליון שקלים. בעקבות מחקר שהצביע על שיפור משמעותי במצב הביטחון התזונתי של המשפחות, אושר בשנת 2022 מעבר למיזם לאומי – אני חושב שזה היה לפני כן, כי ב-2022 אני כבר לא הייתי שר, ואני חושב שזה היה לפני כן – בכל הרשויות המקומיות. החל ב-1 ביולי 2022 המיזם העניק סיוע ל-25,665 משפחות, בעלות שנתית כוללת של 151 מיליון שקלים, במימון משולב של משרד הרווחה והביטחון, הרשויות המקומיות והספק שזכה במכרז, אשל חב"ד. בשנת 2025, בהתאם להחלטות שניתנו על העברת תקציבים קואליציוניים לטובת ביטחון תזונתי ממשרד הפנים למשרד הרווחה, הורחב היקף המיזם ל-50,657 משפחות, והתקציב השנתי הכולל עומד כיום על כ-290.2 מיליון ש"ח. מתווה המיזם כולל חבילת סיוע משולבת, ובה כרטיסי מזון חופשי נטען בסך 350 מיליון שקלים. 150 ש"ח אחת לחודש זה במוצרים קשיחים – קופסאות, פירות וירקות. אני זוכר את עצמי הולך לשוק רמלה לראות אם לא עובדים עלינו ב-150 שקלים, אם המחירים מתאימים. ביום שישי הלכתי לראות את המחירים גם אחרי שהשוק נסגר. המועמדים לזכאות במיזם מקבלים שירות מהמחלקה לשירותים חברתיים אם קיימת אחת מהנזקקויות הללו: עוני רב-ממדי מתמשך, מצוקה כלכלית זמנית, קושי בניהול משק הבית והתקציב, קשיים בדיור, מחסור בציוד בסיסי, אי-ביטחון תזונתי, הדרה חברתית או היעדר תמיכה, בדידות, ליקוי בתפקוד הורי, קושי בצריכת שירותים או מיצוי זכויות, חוסר יציבות בהרכב משק הבית, קשיים במענים פיזיים או התפתחותיים, העבדת הסוציאלי המטפל במשפחה ציין כי למשפחה יש צורך בתחום הביטחון התזונתי, טופס הפניה חתום על ידי המועמד ומבחן הכנסה בהתאם לתקנון העבודה הסוציאלית. הקריטריונים שנצבעו במסגרת המיזם לביטחון תזונתי, הן הקריטריונים לאיתור משפחות הזכאיות לסיוע והן הקריטריונים שנקבעו להקצאות לרשויות המקומיות, נכתבו ואושרו על ידי גורמי המקצוע הרלוונטיים במשרד הרווחה והביטחון החברתי. הקריטריונים גובשו על בסיס שיקולים מקצועיים, ידע מצטבר וניסיון עבודה, במטרה להבטיח את מיקוד הסיוע במשפחות הזקוקות לכך ויישום מקצועי אחיד של החלוקה. עמדת המשרד היא כי נכון לעגן את המיזם לביטחון תזונתי כולל כולו בבסיס התקציב. בנוגע לכספים הקואליציוניים שטרם נקבע עבורם מתווה החלוקה, המשרד הציע כי הקריטריונים הקיימים במיזם הם אלה שישמשו בעבור התקציבים הקואליציוניים הנוספים. גם בעבור האוכלוסייה שאינה מקבלת כיום שירות מהמחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות, מתקיים שיח בנושא מול משרד האוצר, משרד המשפטים והסיעה הרלוונטית.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

קודם כול, חשוב לי לומר לך שאני חושבת שהמיזם לביטחון תזונתי שאתה ייסדת היה חשוב מאוד. הקריטריונים היו באמת מקצועיים והגיעו לאנשים רעבים, לא משנה מה היה הרקע שלהם. זה נעשה בדרך המלך, ויישר כוח על כך. בשנים האחרונות, מה שקרה זה שאת הכספים רצו להעביר לא דרך משרד הרווחה אלא דרך משרד הפנים באמצעות מבחני הנחה בארנונה, קריטריונים של הנחה בארנונה, ושם זה פרמטר רק של הכנסה לנפש בכל משק בית. זה יצר מצב שרק האוכלוסייה החרדית באמת נהנתה מהכספים האלה, והרעבים האחרים לא. אנחנו כמובן גם בעד לעזור לאוכלוסייה החרדית, אבל לא רק להם. אם האדם הוא חרדי או לא חרדי זה לא רלוונטי לסוגיית הרעב. אנחנו צריכים לעזור למי שרעב. לכן הייתי רוצה לשמוע את עמדתך אם נכון שהכספים יהיו מחולקים על פי הקריטריונים שנקבעו אז, במיזם לביטחון תזונתי, ולא לפי הקריטריונים שמפלגת ש"ס הביאה, שהם לפי מבחן הכנסה פר-נפש ומבחן הארנונה, שאינם רלוונטיים לסוגיית הרעב והביטחון התזונתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השר.

שר התיירות חיים כץ:

לפני כשבועיים או שלושה קיבלתי את המינוי לשר הרווחה. זה היה ערב התקציב, ודנו על האירוע, כשאמרנו, כפי שאת אומרת: הקריטריונים ידועים וברורים. לצערי, יש במדינה מספיק משפחות שיכולות ליהנות מהתלושים האלה. האירוע לא נגמר. אני חושב שצריך להכניס אותו לבסיס התקציב וצריך לקבוע קריטריונים אחידים, לא על רקע בסיס מפלגתי. זה מה שאני חושב. אני כשר אעשה כמיטב יכולתי, כמיטב יכולתי, שאכן זה יהיה.

מירב כהן (יש עתיד):

תודה רבה. יישר כוח.

קריאה:

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. אנחנו נעבור לשאילתה הרגילה הבאה, שאילתה רגילה של חברת הכנסת נעמה לזימי בנושא השפעת קיצוץ 3.35% לשנת הכספים 2026. בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה. כבר ידוע מזמן שמשרד הרווחה עובד במשאבים מוגבלים. אומנם הוא עושה באמת עבודה מאוד חשובה – אני ערה לעבודה החשובה של המשרד הזה, בכל התקופה הזאת בפרט, של המלחמה והאסון, ובכלל, עם נוער קצה, אנשים עם מוגבלות, עם אוכלוסיות שצריכות - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

שנייה, גברתי. אנחנו דבקים בנוסח של השאילתה. אני אאפשר לאחר מכן שאלת המשך, אם תרצי להרחיב. בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

בסדר גמור, אין בעיה. משרד הרווחה פועל כבר כיום תחת מגבלות תקציביות, וממשיך לספק שירותים חברתיים למרות הקושי. קיצוץ רוחבי של 3.35% יחייב צמצומים. אני רוצה לשאול אילו שירותים, התקשרויות ותמיכות צפויים להצטמצם או להתבטל נוכח הקיצוץ.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

שר התיירות חיים כץ:

משרד הרווחה והביטחון החברתי עוסק מדי יום בצרכים של האוכלוסיות השבריריות ביותר: ילדים ונוער בסיכון, אנשים עם מוגבלויות, קשישים עריריים, משפחות מצוקה, נפגעי אלימות והתמכרות – כל מי שנמצא במצבי רוח מורכבים וזקוק לתמיכה, לליווי ולהגנה מצד המדינה. האתגר התקציבי שעומד בפני כלל משרדי הממשלה, ובכללם משרד הרווחה, איננו פשוט. אין ספק כי כל הפחתה בתקציב משרד הרווחה נוגעת בנימי נפשה של החברה הישראלית. המשרד פועל כדי למזער את הפגיעה בשירותים החיוניים לאזרחים, ובפרט באוכלוסיות הפגיעות ביותר. המדיניות היא לשמור על שלמות השירותים הבסיסיים בטיפול בילדים, נוער בסיכון, שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, מסגרות שיקום לנפגעי התמכרות ותמיכות לקשישים. כל קיצוץ ייבחן במבט רחב, תוך שמירה על עקרונות השוויון, ההכלה והזכות לכבוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלה – סליחה, ראיתי הפסקה.

שר התיירות חיים כץ:

רגע, לא גמרתי. עוד דקה. אני מבקש להדגיש כי גם בתקופת האילוצים התקציביים, המשרד רואה חשיבות עליונה בהמשך חיזוק המערכות החברתיות, בעבודה עם הרשויות המקומיות, בהעמקת ההכשרות לאנשי המקצוע ובקידום תוכניות חדשניות שמביאות לתוצאות חברתיות אמיתיות בשטח. אנו ממשיכים לחפש פתרונות יצירתיים ויתופי פעולה עם המגזר השלישי ועם יזמים חברתיים כדי לוודא שהציבור לא ירגיש את הצמצום בשירותים החיוניים. נמשיך לפעול בנחישות וכן הלאה. אני ישבתי אישית על תקציב משרד הרווחה.

נעמה לזימי (העבודה):

כי הוא עדיין לא פורסם.

שר התיירות חיים כץ:

בסדר, לא פורסם – זה לא אני, אבל אני ישבתי עם התקציב. אני חושב שכשהייתי שר הרווחה אני עשיתי אותו לבד. עכשיו הבאתי את חנן פריצקי ויצרתי משבר, והבאתי את האוצר אליי למשרד בערב. אמרתי: תשמעו – אולי השתמשתי בפופוליזם הכי קל בשביל לנסות להביא כסף, ואמרתי: תראו, הנתונים ידועים, מספר הילדות במצוקה ידוע, הימים בשנה ידועים - -

נעמה לזימי (העבודה):

האי-ביטחון תזונתי גדל, העוני.

שר התיירות חיים כץ:

שנייה, תני לגמור משפט, אחר כך תגידי מה שאת רוצה.

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, אני אאפשר לך שאלת המשך, אבל לא להתערב, בבקשה.

שר התיירות חיים כץ:

- - והתקציב שאתם נותנים ידוע. אז נשאלת השאלה אם בשביל 20 שקלים ליום תורידו ילדה לזנות, ואמרתי את זה בשביל שהם לא יוכלו להתמודד. והתקציב, בזמני, כשהייתי, העליתי אותו מ-3 ל-4 מיליארד, והתקציב עכשיו גדל גם ב-930 מיליון בבסיס, כשבשאר המשרדים הוא לא גדל בבסיס. גורמי המקצוע אמרו לי: חיים, אנחנו חושבים שהתקציב שמביאים לנו פה היום יהיה מתאים לנו. אף פעם זה לא יספק. תקציב רווחה, לצערי, אף פעם לא יספק. ואז נלחמנו על הפלאטים – אמרנו: אנחנו רוצים שתפטרו אותנו בפלאטים. אז הם לא פטרו אותנו בפלאטים, אבל נתנו לנו הרשאות להתחייב. אני חושב – אני לא יודע אם אני יכול להגיד שאני מרוצה. אתה אף פעם לא מרוצה מתקציב הרווחה. תמיד אתה יודע להביא יותר או משתדל להביא יותר. אבל גורמי המקצוע של המשרד – לא האוצר – אמרו לי: חיים, מהתקציב הזה אנחנו מרוצים – לא מרוצים, מרוצים זו מילה לא טובה – עם התקציב הזה נדע לחיות. בשביל זה אישרתי אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלת המשך.

נעמה לזימי (העבודה):

כן. תראה, אני קודם כול מודה על המאבק בכלל על התקציב, כי זה משרד שהוא בחסר. אתה ממלא מקום ואין היום שר.

שר התיירות חיים כץ:

לא, אני קבוע.

נעמה לזימי (העבודה):

בסדר, אז קבוע, אבל עם עוד משרדים. זה לא דבר תקין, לא דבר נורמטיבי.

שר התיירות חיים כץ:

נכון. אני מסכים.

נעמה לזימי (העבודה):

היות שאתה שר רווחה לשעבר, אז אתה לפחות מבין את המטריה לעומק, ובהקשר הזה אני לפחות מברכת על זה, אבל המציאות היא לא נורמטיבית. אני רוצה לומר, הכספים הקואליציוניים לא צומצמו אלא הורחבו, המשרדים המיותרים קיבלו הגנה, והמשרד שדווקא בתקופה הזאת צריך להיות מוגן מכול – לא רק מפלאטים, מעצם קיצוץ בתקציב; הרי גם הטיפול בשורדי המסיבות ובאנשים שנפגעו מהאסון – לא רק אנשים שבשגרה המשרד הזה מציל את חייהם אלא אנשים שנפגעו באסון צריכים לקבל הרחבה תקציבית. ואני לא אומרת את זה כאיזו, אתה יודע, שאיפה כאופוזיציה אלא מתוך תפיסה לאומית. לא נשמע לי נכון שהמשרד הזה – שעושה עבודת קודש, כי אני עובדת איתם יום-יום – צריך כל הזמן לעשות מניפולציות ולסדר את הפאזל הלא-מתחבר הזה פעם אחר פעם בעוד משרדים מיותרים עם כספים מיותרים מקבלים הרחבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר התיירות חיים כץ:

אני לא יודע מאיפה את לוקחת נתונים, ואני לא מדבר לתקשורת, אני מדבר אלייך.

נעמה לזימי (העבודה):

אם לא פרסמתם תקציב, אני לוקחת מהתקשורת נתונים.

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי.

שר התיירות חיים כץ:

מאה אחוז. המשרדים הפחות-חשובים - -

נעמה לזימי (העבודה):

נכון.

שר התיירות חיים כץ:

- - חברתית לא קיבלו לבסיס התקציב שקל. משרד הרווחה קיבל תוספת תקציבית של 930 מיליון, שזה סדר גודל של 8% על התקציב הקודם, על הבסיס הקודם, והגיע לתקציב של כמעט 13 מיליארד. זה לא מספיק, צריך להביא עוד, אבל אם גורמי המקצוע – משרד הרווחה קיבל הגדלה לתקציב של 930 מיליון על ה-12 מיליארד שיש לו בתקציב. הוא קיבל הגדלה, כשרוב המשרדים שלי – גם הבריאות קיבל הגדלה, אבל לא השיכון ולא התיירות לא קיבלו הגדלה לתקציב, ואם הם קיבלו, אז זה 10 מיליון, 15 מיליון, בשביל להראות, זאת אומרת, לא היה שום דבר משמעותי. מאחר שאני מכיר את משרד הרווחה ואני מכיר את חשיבותו – ואני נלחמתי בשביל להיות במשרד הרווחה, כי הציעו לי הרבה, אז ראיתי את החשיבות – משרד הרווחה קיבל תוספת תקציבית של בין 7% ל-8% לבסיס התקציב. הסכום היה 930 מיליון שקל. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. תודה רבה לחברי הכנסת השואלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – היום המיוחד לחיזוק הקשר עם יהדות התפוצות. כידוע לכם, חברות וחברי הכנסת, בשל חג החנוכה, שינינו את מועדי ישיבות המליאה, כך שביום שלישי, שבו אנחנו מקיימים את הימים המיוחדים, בוטלה ישיבת המליאה, וכך לא היינו אמורים לקיים השבוע את הימים המיוחדים. עם זאת, בשל הפיגוע הקשה בסידני, שבו נרצחו 15 מאחינו ואחיותינו בני יהדות אוסטרליה ונפצעו רבים נוספים, החלטנו לקיים את היום המיוחד הזה בכל זאת, נוסף לשליחת התנחומים, מייד לאחר הידיעה על הפיגוע והארת משכן הכנסת בצבעי דגל אוסטרליה כאות הזדהות עם הקהילה היהודית שם. התמונות מסידני מוכרות לנו מדי כישראלים וכיהודים. הן פוצעות את נפש כולנו וגם הן ייצרבו בתודעה הלאומית שלנו. מה שקרה על חוף בונדיי בסידני ומה שקרה במסיבת הנובה ב-7 באוקטובר אינם אירועים מנותקים: זו אותה שנאה, אותה אידיאולוגיה רצחנית ואותה אשליה מסוכנת שממשיכה לשלוט אצל מנהיגים רבים מדי בעולם בנוגע לאנטישמיות – שאפשר להעלים ממנה עין, להכיל אותה, או להמשיך הלאה מבלי לבצע שינויי שורש. האנטישמיות של ימינו לא צמחה בחלל ריק – היא הוזנה שנים רבות בכסף גדול, בשתיקה, בהססנות ובניסיונות של שלטונות שונים ברחבי העולם לטייח, לגמד ולהשתמש בשמות מכובסים כלפי האנטישמיות. וכך, דווקא לאחר היום הנורא ביותר שהיה לעם היהודי מאז השואה, 7 באוקטובר, היא התפוצצה ברחבי העולם. מי שלא מגנה את הקריאות של "גלובליזציה של האינתיפאדה" או קריאות להשמדת ישראל ולא פועל נגדן ונגד מי שמשמיע ומקדם אותן, לא באמת מגן על יהודים. משום שפעם נוספת העולם ראה מה המשמעות של הקריאות הללו: דם של יהודים נשפך ביום חגם. אמרתי זאת לא אחת – הכנסת היא לא רק הפרלמנט של הישראלים, היא גם הפרלמנט של היהודים. והבית של העם היהודי במדינתו הריבונית חייב לעמוד לימינם של היהודים בכל מקום שבו יהיו. הכדורים שנורו בסידני לא כוונו רק ליהודים שהתכנסו שם כדי להדליק את הנר הראשון של חנוכה, הם כוונו לכל אחת ואחד מאיתנו; הם כוונו נגד הרעיון שיהודי יכול לממש את אמונתו בחופשיות ובביטחון. הקשר שבין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות איננו קשר תרבותי בלבד ואיננו קשר רגשי בלבד. זהו קשר של גורל משותף, של הבנה עמוקה שמה שמתחיל כהסתה נגד יהודים מעבר לים, סופו דם ורצח, גם בתפוצות וגם כאן בבית. מדינת ישראל, שאליה שב העם היהודי לאחר גלות בת שנות אלפיים, לא נוסדה רק כדי להיות מקלט פיזי ליהודים, אלא גם להיות עוגן מוסרי, לאומי וביטחוני עבורם. וכאשר יהודים מותקפים בעולם זו אינה בעיה מקומית של מדינה אחת, אלא זה עניין יהודי עולמי. המאבק בטרור ובאנטישמיות הוא מאבק שצריך לחצות מחנות, דתות ולאומים, משום שבבסיסו הוא מאבק על החירות. הכנסת, כביתו של העם היהודי וביתם של יהודי ישראל והעולם, אומרת היום: לעד נעמוד לצידם של אחיותינו ואחינו בתפוצות. הכאב שלכם הוא הכאב שלנו. המאבק שלכם הוא גם המאבק שלנו. לא נשתוק מול הטרור שאתם חווים. הכנסת מחויבת כולה לעיקרון הזה. מניו יורק, עבור בלונדון ועד סידני – בכל יבשת שבה תהיו, אתם לא לבד. הכנסת מבקשת היום, דווקא מתוך הכאב, לחזק את הברית שבין מדינת ישראל לבין העם היהודי כולו. כמילותיו של מורי ורבי מנחם בגין, "לאחר כל מה שאירע את עם ישראל בכל הדורות ובייחוד בדור האחרון, אנחנו היום הזה אומרים באוזני כל העמים: אם אדם יקום ויאמר 'יהודי אנוכי' ומשום כך הוא יירדף או יושפל או יאוים או ייחטף או יעמוד בפני סכנה – כל כוחנו יעמוד מאחוריו". יהי זכרם של הנרצחים ברוך ונצור בלב האומה היהודית לעולמי עד. תודה רבה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת גלעד קריב לפתוח את היום המיוחד. בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חג אורים שמח. ישיבת המליאה לציון יום התפוצות מתקיימת יומיים לאחר פיגוע הדמים הנורא בסידני, כפי שהזכיר היושב-ראש בדברי הפתיחה. אנו מרכינים ראש לזכר 15 קורבנות הפיגוע הברברי, ונושאים תפילה להחלמת הפצועים. אלה שמות הנרצחים שהותרו עד כה לפרסום: הרב אלי שלנגר, דן אלקיים, אלכס קלייטמן, הילדה מטילדה בת העשר, ראובן מוריסון, פיטר מיגר, טיבור וייצן, מריקה פוגני, הרב יעקב לויטן, בוריס וסופיה גורמן ואדית ברוטמן, השם ייקום דמם. האירוע הנורא לא התרחש בחלל ריק. יהדות התפוצות מתמודדת עם גל חסר תקדים של אירועי שנאה. ארבעה פיגועים אנטישמיים רצחניים בוושינגטון ובקולורדו, במנצ'סטר ובסידני, גדעו רק בשנה המסתיימת את חייהם של 18 מבני עמנו והביאו לפציעתם של עשרות רבות. בשורות הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני תיאוריות קונספירציה אנטישמיות מרימות את ראשן, והאמירות והעמדות שנחשבו בעשרות השנים האחרונות כלא לגיטימיות לחלוטין מושמעות ומופצות על בסיס יום-יומי. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי וקריאות לאינתיפאדה גלובלית הפכו לכסות חדשה לאנטישמיות ישנה. על מדינת ישראל מוטלת החובה המוסרית וגם החוקתית להתייצב לצד הקהילות היהודיות בעולם במאבקן נגד האנטישמיות. עלינו לעשות זאת בנחישות, אך לא פחות חשוב מכך, גם מתוך דיאלוג מתמיד ושיתוף פעולה מכבד עם הקהילות והארגונים היהודיים בארצות השונות, ומתוך חתירה מתמדת לשיתופי פעולה אפקטיביים עם הממשלות ורשויות השלטון באותן הארצות, שאת חלקן אכן יש להעיר מרבצן ומאדישותן. רבות נעשה בעניין הזה בשנים האחרונות, אך עדיין ישנם פערים משמעותיים, ואני קורא מכאן לממשלה לגבש בשבועות הקרובים תוכנית חומש בנושא, על בסיס עבודת המטה שנערכה לאחרונה בהובלת המל"ל, ולהעמיד לה את התקציבים הנדרשים כבר בשנת 2026. חבריי וחברותיי, בצד העיסוק הנדרש בגל האנטישמיות, עלינו להיזהר מלצבוע את כל עיסוקנו ביהדות התפוצות בצבעי המאבק בשנאת ישראל. יהדות התפוצות היא יהדות מגוונת, תוססת, יוצרת ופורחת. אלפי קהילות ובתי כנסת, אלפי מוסדות חינוך ומוסדות תורניים, ארגוני חסד ותמיכה קהילתית, תנועות וארגוני נוער, עיתונים וערוצי תקשורת, מוסדות אקדמיים ומוסדות תורניים, מוזיאונים ומרכזי תרבות, מהווים כולם תשתית ליצירה תרבותית, דתית, רוחנית, אומנותית ופוליטית רבת כוח והשראה. יהדות התפוצות חיה ותוססת, מגוונת ופורייה. היא מקור של עוצמה וחיות, גאווה ותקווה לעתיד העם היהודי. מדינת ישראל היא ליבו הפועם של העם היהודי, ואנו מחויבים מאוד למשימת קיבוץ הגלויות והעלייה, אך באותה נשימה אנחנו מחויבים גם לקשרים של כבוד הדדי, הפריה הדדית ופעולה משותפת עם יהדות התפוצות, על כל גווניה, זרמיה וחוגיה. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. הגדרה יסודית זו מחייבת אותנו לראות ביהדות התפוצות שותפה ולא בת חסות. בהקשר זה, יש לומר באופן ברור: הדאגה ליהדות התפוצות וההכרה בחשיבותה אינן מתיישבות עם מהלכי חקיקה ועם מדיניות ממשלתית שמפלים לרעה חלקים גדולים בעם היהודי. אם מדינת ישראל חפצה להיות הבית הלאומי של העם היהודי כולו, עליה להוקיר ולכבד את כלל הזרמים הדתיים ואת כלל החוגים והקהילות בעולם היהודי. אני קורא מכאן לראש הממשלה להבהיר, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, שהמחלוקות שקרעו את העם היהודי בעשורים האחרונים, ובראשן סוגיית "מי הוא יהודי", לא תחודשנה, וכי הממשלה תתנגד נחרצות למהלכי חקיקה בתחום הזה. אדוני היושב-ראש, את דבריי אבקש לסיים במילים הלקוחות מתוך ספר מקבים ב', המביא בראשו איגרת שנשלחה מיהודי ארץ ישראל ליהודי מצרים בעניינו של חג החנוכה: אחינו ואחיותינו בתפוצות, שלום וישע רב. ה' אלוהינו יברך אתכם, ויזכור לכם את בריתם של אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב, לאה ורחל, וייתן לכם לב שלם ליראה אותו ולעובדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. יפתח ה' לבבכם להגות בתורתו ולשמור מצוותיו, וייתן לכם ברכה ושלום. ישמע ה' את תפילתכם וירחם עליכם, ומכל צרה יפלט נפשכם. זאת תפילתנו בעדכם כל הימים. ונאמר אמן. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת יוסף טייב. סליחה, סליחה, יוסף טייב, המסך לא היה – טטיאנה מזרסקי, בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לי פשוט זכות לנאום היום ביום המיוחד כשאנחנו מדברים על חיזוק הקשרים שלנו, של מדינת ישראל, עם יהדות התפוצות. עם ישראל פעם היה שלם, פעם היה מאוחד, ופעם היה לנו מקום שגרנו כולנו ביחד. ביחד יצאנו ממצרים, ביחד עברנו את ים סוף, ביחד במשך 40 שנה הסתובבנו במדבר עד שהגענו לארץ אבותינו, לארץ המובטחת. לפני אלפיים שנים גורשנו מכאן, אבל בתפילותינו, במדרשים, בהגדה של פסח, שמרנו את הזיכרון והגעגועים לארץ אבותינו. עבריים, יהודים, אלה שמאמינים ואלה שלא מכירים את המסורת בכלל, כמעט כל אחת ואחד שלא נולדו בארץ ישראל הרגישו את התחושה הנוראית הזאת שאנחנו זרים. באיזשהו שלב בחיים הסביבה האנטישמית תזהה תמיד את הניצוץ היהודי שיש בנפשנו ותיתן לנו להרגיש שאנחנו לא שייכים לשם, שאנחנו נחותים, שאנחנו לא רצויים שם, באלימות כלפי יהודים. האלימות הזאת והאנטישמיות באיזשהו שלב תמיד התפרצו בתקופות שונות בהיסטוריה, וברוב המקרים הסיבה להסלמה הייתה שאיפה לגבש איזושהי תנועה פוליטית או חברתית, להתחזק מול איזה אויב, ואנחנו היינו מין טרף קל, שהיה קל לפגוע בו – מחוסרי מדינה, מחוסרי קרקע משלנו. בתחילת המאה ה-20 באירופה היו פוגרומים נוראיים, אבל מזה נולדה הציונות וחלה עלייה וחזרה לארץ אבותינו; באמצע המאה ה-20 עברנו שואה, לאומנים נאצים בנו תוכנית להשמדת העם שלנו, אבל בעקבותיה נוסדה מדינה ליהודים, הוקמה מדינת ישראל. לא קל להיות יהודי בתפוצות, לא קל להיות יהודי בכלל. אבל כעת אנחנו רואים שוב בכל מקום בעולם שהאנטישמיות גואה. רק לפני יומיים קרה פיגוע אכזרי בסידני, ואני שולחת תנחומים מעומק ליבי למשפחות הנרצחים, ומאחלת החלמה מהירה לפצועים, ומחזקת את הקהילה היהודית בסידני ובאוסטרליה כולה. זה זעזוע חזק לקהילה. מדינת ישראל חייבת לאפשר לכל עברי, יהודי, לעלות לישראל, גם לילדים ולנכדים של נישואי תערובת, כי האנטישמיות – אנטישמים לא יתחילו לבדוק את תעודות הלידה ולברר מי הסבתא ששמרה מצוות. הסבתא הייתה יהודייה או הסבא היה יהודי? הם פשוט ישנאו בגלל שאנחנו יהודים. אני נולדתי בתפוצות, אני יודעת מה זה. אף אחד לא בירר מי אצלי יהודי, לפי ההלכה או לא לפי ההלכה. אבל לצערנו, עכשיו במדינת ישראל מגישים הצעות חוק שרוצות להגביל את העלייה של יהודים לארץ ולאפשר עלייה רק לאלה שהם יהודים לפי ההלכה. זה יחליש את המדינה, זה יחליש את הקשר שלנו עם התפוצות וזה יפגע בעם שלנו ויגדיל את השסע. ירחיב את השסע גם בחברה הישראלית, כי כל מה שקורה בעם ישראל משתקף בתפוצות, כל מה שקורה בתפוצות ישפיע עלינו, על היהודים. ובחג החנוכה, ביום המיוחד לחיזוק הקשר עם יהדות התפוצות, אני רוצה להגיד כאן בבירור: האור שלנו חזק מהחושך – חזק מהחושך של בורות, חזק מהחושך של שנאה ואנטישמיות. והאור שלנו ימשיך לדלוק, וכל מי שינסה לכבות אותו, ייכשל.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. יעלה ויבוא חבר הכנסת יוסי טייב. בבקשה, עד חמש דקות לרשותך.

יוסף טייב (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מציינים כאן היום יום מיוחד לחיזוק הקשר עם יהדות התפוצות. זהו יום שהוא לא רק יום טכני ולא סמלי בלבד, אלא יום שמבקש להזכיר לנו את האמת היסודית – מדינת ישראל איננה רק מדינה ריבונית עם גבולות, צבא, מוסדות שלטון, אלא היא הבית הלאומי של העם היהודי כולו. הקשר בין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות אינו רק קשר של דיפלומטיה או אינטרסים חולפים. מדובר בקשר עמוק של גורל משותף, של זהות משותפת, של אחריות הדדית, קשר רוחני וגשמי שנבנה לאורך דורות דרך ההיסטוריה – היסטוריה רצופה באתגרים, רדיפות – תורה אחת, אמונה אחת ותקווה. אני אומר זאת גם ממקום אישי. גדלתי בצרפת, משפחתי עדיין חיה שם, ואני מכיר מקרוב את חיי הקהילות בתפוצות, את החינוך, את תחושת השייכות ואת הקהילתיות, אך גם את הדאגה, לצערנו, ההולכת וגוברת, את הצורך לחיות בזהירות, את השאלה שמרחפת מעל כל משפחה ומשפחה בתפוצות: עד מתי נוכל להישאר כאן. יהדות התפוצות הייתה ונשארה חלק בלתי נפרד מהסיפור היהודי. יהדות התפוצות איננה רק תחת חסותה של מדינת ישראל, אלא היא שותפה אינטגרלית; קהילות שבנו מוסדות חינוך, מוסדות תורניים, תרבות, קהילות שטיפחו ערבות הדדית וחיי קהילה, קהילות ששמרו על הזהות היהודית גם בתקופות של חושך ולחץ כבד. גם לאחר הקמת מדינת ישראל יהדות התפוצות לא עמדה מן הצד. היא ליוותה, תמכה, תרמה, האמינה, והייתה שותפה אמיתית למדינה וביסוסה. מתוך כך אי-אפשר שלא להזכיר את תרומתה הייחודית והעצומה של חסידות חב"ד. שליחי חב"ד פרוסים בכל רחבי העולם, בשגרה ובחירום, ונותנים מענה לכל יהודי באשר הוא, בלי לשאול מי הוא, מה דרכו ומה השקפתו. הם מהווים עוגן של זהות, חוסן ותקווה, ולעיתים הם הכתובת היחידה והראשונה עבור קהילות שלמות ויהודי באשר הוא. דווקא בימים אלו, על רקע מציאות עולמית מורכבת ועלייה מדאיגה באירועי אנטישמיות, אלימות והסתה כלפי יהודים, החיבור בין ישראל לתפוצות מקבל משנה תוקף. המאבק באנטישמיות איננו עניין היסטורי בלבד השייך לעבר. הוא אתגר עכשווי, מוחשי וכואב. השבוע, בחג החנוכה, חג האור והזהות היהודית, המלחמה של האור מול החושך, התרחש פיגוע אנטישמי קשה בסידני. יהודים הותקפו לא בגלל מעשיהם, אלא בגלל זהותם, בגלל היותם יהודים – לא יהודים חרדים, לא יהודים כאלה ואחרים, אלא יהודים בלבד. 18 נרצחים, עשרות פצועים. כאן המקום לשלוח את תנחומינו, ואיחולי החלמה לפצועים. בגלל מזוזה שעל הדלת, בגלל חנוכייה בחלון, בגלל שהם יהודים, הם נרצחו. זו איננה תופעה נקודתית, לצערנו. פיגועים ואירועים אלימים התרחשו גם בצרפת, בארצות הברית, במדינות אחרות. השנאה והטרור אינם מכירים גבולות. המסר חייב להיות ברור: כשיהודי נפגע בסידני, בפריז, בניו יורק, זה נוגע גם לירושלים. פגיעה ביהודים בתפוצות היא פגיעה בעם היהודי כולו. מתוך המציאות המורכבת הזו יש גם אור גדול. השבוע הגיעו לישראל כ-1,000 תלמידים מכיתות י"ב מהתפוצות במסגרת פרויקט "כחול לבן", פרויקט מרגש וחשוב, בשיתוף פעולה עם משרד התפוצות. אלו נערים ונערות שמגיעים לכאן לא מתוך פחד או בריחה, אלא מתוך סקרנות וחיבור לזהותם היהודית. הם פוגשים את החברה הישראלית, את ההיסטוריה, את המורכבות ובעיקר את תחושת השייכות לעם היהודי למדינת ישראל. זהו מסר קריטי: עלייה לישראל לא צריכה להיות עלייה מתוך בריחה ומתוך פחד, אלא עלייה מתוך אידיאולוגיה, מתוך חיבור לתורת ישראל, לעם ישראל, לארץ ישראל, חיבור עמוק לעם היהודי. כאן מונחת גם האחריות שלנו כמדינה, אדוני היושב-ראש. מדינת ישראל חייבת לעבור ממנגנוני דחיפה שנוצרים כתוצאה מאנטישמיות ומשברים למנגנוני משיכה, מנגנונים שמזמינים, מחזקים זהות, מייצרים חיבור ארוך-טווח לקהילות התפוצות. בחג החנוכה אנו לומדים שנר אחד קטן יכול להאיר חושך גדול. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת טייב. יעלה ויבוא חבר הכנסת הרב מאיר פרוש. עד חמש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כיהודים מאמינים אנחנו יודעים שאין מקרה בעולם, והכול מאת השם. ואין זה מקרה כלל שדווקא בשבוע הקשה הזה אנו מתכנסים כאן לציין את יום חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות. השבוע הזה הוא אולי אחד השבועות הקשים של יהדות התפוצות, עם אחת התקריות הקשות ביותר בעשרות השנים האחרונות כלפי יהודים בעולם. הלב של כולנו רעד ביום ראשון בבוקר עם קבלת הדיווחים הראשוניים על הירי במסיבת החנוכה ששלוחי הרבי מלובביץ' ארגנו באמצעות בית חב"ד בסידני. אחת התמונות שלא נותנות לי מנוח היא התמונה של הציצית הספוגה בדם; תמונה מטלטלת שמזכירה לנו תקופות אפלות ביותר בהיסטוריה של העם היהודי. לכולם ידוע כי ציצית, טלית קטן, היא סמל יהודי מובהק של שומר תורה ומצוות, שמלווה אותנו דורות רבים. מעל במה זו אני רוצה לשגר חיזוק והוקרה לשלוחי חב"ד בכל תפוצות ישראל, אשר פועלים במסירות, במסירות נפש ממש, ואף השבוע שילמו בדם כדי לחזק את הקשר של תפוצות ישראל ליהדות ומסורת ישראל. מכאן אנו שולחים תנחומים לאבלים ואיחולי החלמה לפצועים. במעבר חד אני רוצה להתייחס לקשר עם יהדות התפוצות מסוג אחר. כמו באוסטרליה ובאירופה, יהדות התפוצות יש גם למשל באמריקה – בניו יורק, למען הדיוק. הקהילה היהודית הגדולה ביותר בעולם מחוץ לישראל היא בניו יורק ובניו ג'רזי. לצערי, נראה שיש יהדות תפוצות שלגורמים שונים במדינה כאן לא חשוב לחזק איתם את הקשר אלא להפך, אדוני – יש רצון ודחיפה להחליש אותם, וחלילה אף לנתק איתם את הקשר, אולי בגלל זהותם החרדית. הקהילה היהודית ששולחת הכי הרבה צעירים יהודים ללמוד כאן בארץ ישראל היא הקהילה היהודית בניו יורק. הקהילה היהודית ששולחת הכי הרבה זוגות לעשות עלייה לארץ ישראל ולירושלים היא הקהילה בניו יורק. תיכנסו לישיבות מיר, בעלז או בריסק בירושלים, ותראו כמה בחורים ואברכים בלי עין הרע עזבו את התנאים הנוחים בניו יורק ועלו ללמוד בארץ ישראל. המדינה משקיעה מאות מיליוני שקלים ואולי אף יותר מזה ביהדות התפוצות, אם זה דרך משרד העלייה במטרה להביא אותם לארץ ואם זה דרך משרד התפוצות במטרה לחזק אותם בחוץ לארץ, ודרך עוד אפיקים רבים. אני בספק אם פרומיל קטן מזה מושקע בקהילה היהודית בניו יורק. בשבוע שעבר פורסם מכתב של חבר הקונגרס האמריקאי מייק לולר, מידידי ישראל הגדולים בקונגרס, אשר מייצג במחוזו חלק משמעותי מאותה קהילה יהודית בניו יורק. הוא פונה לראש הממשלה וזועק על האבסורד: איך יכולה קבוצת משפטנים בלתי נבחרים כאן בארץ לפגוע בצורה כל כך חמורה בזכויות של האזרחים האמריקאים שאותם הוא מייצג רק כי הם עשו את הלא-מובן מאליו ועלו לישראל ללמוד תורה? הרדיפה המתמשכת של מערכת המשפט נגד לומדי תורה יוצרת נתק חמור ואולי אף בלתי ניתן לאיחוי בינינו לבין הקהילה היהודית בתפוצה הגדולה בעולם. כשמתכנסים פה לדבר על חיזוק הקשר עם יהדות התפוצות אולי כדאי שקודם כול לא נחליש את הקשר עם יהדות התפוצות. אולי כדאי שהייעוץ המשפטי לממשלה לא יהיה עסוק מבוקר עד ערב בלבנות תילי-תילים של פרשניות, איך וכיצד ולמה לא לתקצב ישיבות שמביאות לישראל תלמידי חוץ לארץ, שאין להם שום קשר לעניין הגיוס, רק כי אולי, אדוני היושב-ראש, הם יקנו עם זה חלב בפינת הקפה שגם תלמיד הישיבה מישראל שותה שם תה. היטיב לציין מזכיר הממשלה בהתייחסו לעניין הזה לפי הפרשנות הזו – גם יבואו בקרוב ויבקשו להפסיק את כל תקציבי הרווחה והבריאות לכל המגזר החרדי. אולי מישהו שלומד תורה יקבל אקמול ממישהו שלא לומד תורה. אני קורא למשפטנים ולאלה שעוזרים להם: תתעשתו. תפסיקו עם הרדיפה נגד עולם התורה, שפוגעת גם ביהדות התפוצות. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת הרב פרוש. יעלה ויבוא חבר הכנסת אוהד טל. עד שיגיע חבר הכנסת אוהד טל, אני מברך את האורחים ביציע, במיוחד את המשלחת המכובדת מהעיר בת ים. ברוכים הבאים יחד איתם, כל האורחים, בעיצומו של חג החנוכה. חנוכה שמח. עד חמש דקות לרשותך, אדוני.

אוהד טל (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – מטילדה פולטבצ'נקו, בת עשר; הרב אלי שלנגר, בן 41; דן אלקיים, בן 27; אלכס קלייטמן, בן 87; ראובן מוריסון; הרב יעקב לויטן; פיטר מיגר; טיבור וייצן; מריקה פוגאני; בוריס וסופיה גורמן; אדית בורטמן; ועוד שלושה, ששמותיהם טרם פורסמו. 15 יהודים, אדוני היושב-ראש – ילדים, זקנים, הורים, רבנים, משפחות; אנשים רגילים וטובים, שכל חטאם היה שבאו לחגוג חג חנוכה, ונרצחו בדם קר על ידי מחבלים אסלאמיסטיים שפלים. הם נרצחו בגלל היותם יהודים, זה כל חטאם. הטרור הזה שראינו בסידני הוא אותו טרור שהיכה במנצ'סטר ביום כיפור, אותו טרור שראינו בוושינגטון הבירה, שגבה את חייהם של ירון ושרה, אותו טרור שרצח רק לאחרונה בצומת הגוש את אהרון כהן בן ה-71. זה אותו טרור בדיוק בעזה, בלבנון, ביהודה ושומרון, אותה שנאה אנטישמית כלפי העם היהודי בכל מקום שהוא, כוחות של חושך ורשע שנלחמים כנגד הטוב, שחפצים לכבות את האור. אך עם ישראל צועד קדימה, ממשיך להאיר ולהביא גאולה לעולם למרות ומתוך הקשיים. כמו שאנחנו שרים כולנו בימים אלו: "נקום נקמת עבדיך מאומה הרשעה, כי ארכה השעה ואין קץ לימי הרעה". And I’d like to give a message in English to our brothers and sisters in Australia: We stand with you. We stand with you. We feel your pain as you have felt our pain during difficult times, and especially in the past two years. From here in the Knesset, I assure you: the State of Israel is the Jewish people’s homeland and will continue to support every Jewish community around the world. We strongly oppose the policies of the Australian government that have allowed for antisemitism, disguised as anti-Zionism, to grow unchecked on the streets of Australia. For months, for too many months, the authorities have legitimized public demonstration of hatred against Jews; violent rallies against Israel; attacks on synagogues and Jewish schools; anti-Semitic messaging online and so much more. Only recently, the Australian Prime Minister proudly declared that his country recognizes a so-called State of Palestine. What message does this send to radical Islamist forces, when after October 7th you recognize a Palestinian state? When you support terror, do not be surprised when you get terror in your backyard. When you justify Hamas terror in Israel’s south, you incentivize terror against Jews in Sydney, Melbourne, and Perth. Prime Minister Albanese – shame on you. We call on the Australian government to change its path. It is too late for the victims of Bondi Beach, but your actions can prevent further attacks in the future. During these days of Chanukah, when it is dark outside, and the days are short, we light up our homes, and also project that light to everyone outside. This is Jewish tradition; this is our ethos, our responsibility and our commitment. We emerge from the darkness, and we continue to light the flame of truth, of morality, and of redemption for the entire world. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה, חבר הכנסת אוהד טל. יעלה ויבוא חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. בבקשה אדוני, עד חמש דקות לרשותך.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, ביום המיוחד שבו הכנסת מבטאת את הקשר שלה ליהדות התפוצות, אני רוצה להקדיש את הדברים שלי ליהדות אוסטרליה. לפני כחודש הייתי שם עם שר העלייה והקליטה, במקום שבו התרחש הפיגוע האיום ונורא שפקד אותנו. I would like to deliver the message behalf of the Knesset members here to the Jewish community of Australia in this challenging moment, in this terrible terror attacked, the suffered and the loss of 15 citizens, Jewish citizens and heroes, and many many others wounded. We deliver to all of them נחמה. We deliver the Jewish phrase מן השמיים תנוחמו, and we pray for the recovery of all the wounded people in this attack. The Jewish community of Australia consists of 120,000 Jews. It is an amazing community, I just visited there. They are unique in many ways – 70% of the Jews in Australia visited Israel; 50% of the Jews in Australia are studying in a Jewish elementary school – It costs them a lot.

היו"ר יעקב מרגי:

אנחנו נפזר את ההפגנה שם. מיכאל ביטון, אתה מעורר עניין, והם מפריעים לנו. אני מבקש. תודה, תודה. בבקשה, אדוני.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

70% of the Jews in Australia came and visited Israel. Although it takes two, three days to come and visit here, they did it. They are committed to Israel. They established more than seven youth movements, all of them Zionist youth movements. We were there, and we saw in every synagogue a flag of Israel, a blessing, blessing the state of Israel, a message to the soldiers of Israel. In every synagogue. We were in their houses – in the Shahna family house, in Judkowitz family house, and Simon Morris house, and many others who hosted us, and they told us: The days in Australia are not easy any longer. We are suffering from Molotov bottles in synagogues. We are suffering from attacked in a restaurant, in a kosher restaurant. Our kids cannot go easily to study in a university. They said that Australia is not safe for Jews as it use to be, and the Government was not acting hard enough to protect them. But at the same time, those people support us. If I calculate how many millions of dollars has been transferred from Australia to Israel through UJA, through The Jewish Agency, through Kakal and many others –the Jewish community of Australia probably sent billions of dollars to Israel to support us over the past 70 years, and even before establishing the state of Israel – through Kakal. They are sending thousands of people to visit here in delegations. Thousands kids of the Australia Jewish community served in the army. Dozens of them came to do reserve service during the war and spent time here during this war. So the way they support us – It's clear, we take it for granted. It's not obvious. We need to go and support them back. There are only 120,000 isolated Jews. The only formal representative of the state of Israel visited there in 2017, and only lately the Minister of Aliyah visited there. The Chairman Benny Gantz said: Michael, you should go. Usually we don't do that on the time of "melia", but he said: Australia is important, so a month ago we went there. I would like to call the Government of Israel: It is not enough to say "Thank you" to the Australian people. It is not enough to condole them. We need to see a few million dollars investment, announcement of the Government of Israel, for education, for the community, for security, for trading, for hosting, for expending the bridges between Israel and the Jewish community of Australia. We would like to see a Government design, not only speeches from the Government. Government design, with budget, with action, how to support the Jewish community of Australia. We have issues. Chairman, last message.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

You know, there is a project in Australia called Mahal.

אוהד טל (הציונות הדתית):

היו"ר יעקב מרגי:

אוהד, הוא בזמן פציעות. הוא עוד יבקש לחזור על הכול בעברית. אין לנו הרבה זמן היום. בבקשה, אדוני.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

There is a project called Mahal were kids are coming and spending time in the army. We have Tsabar – they do Aliyah – Mahal, the come on a tourist voucher. They go back, and when they visit Israel, they cannot stay here forever. They are not allowed. We need to change the law so anyone who served the army can stay here forever, whenever he wants, and no one can limit him stay. To support those families, The Minister of Security, we allocated three years ago a budget to work with those kids, to do networking. This money is ending at the end of 2025, and you need a new budget for next year. I will act on it. Thank you very much.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל ביטון. יעלה ויבוא חבר הכנסת יצחק קרויזר. כמה שאנחנו אוהבים את השפה האנגלית, אנחנו אוהבים עוד יותר את השפה העברית. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. גברתי השרה, ראשית כול נשלח איחולי החלמה מהירה לפצועים והשתתפות עמוקה בצערן של משפחות הנרצחים, של הקהילה היהודית באוסטרליה. אנצל גם את המעמד המכובד, אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר יעקב מרגי:

ברשותך, חג החנוכה, ומרכז המבקרים של הכנסת מאפשר לבני משפחה לבוא ולבקר במעוז הדמוקרטיה הישראלית. ברוכים הבאים לבני המשפחות השונים.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

ברוכים הבאים. חג שמח.

היו"ר יעקב מרגי:

חנוכה שמח. בבקשה, אדוני, אני מאפס לך את הזמן. לרשותך חמש דקות.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה, תודה רבה. אנצל את הבמה המכובדת הזו להודות בשם מדינת ישראל לאותם הגיבורים שזינקו לעבר הרוצחים המתועבים בידיים חשופות כדי לנסות להכריע את אותם מרושעים שהגיעו כדי לרצוח, לרצוח יהודים באוסטרליה באמצע מסיבת חנוכה – יהודים ושאינם יהודים שזינקו בידיים חשופות, ואף שילמו בחייהם. הפיגוע הקשה שאירע באוסטרליה מוכיח את החיבור העמוק של מדינת ישראל אל יהדות התפוצות לא רק באמירות או בימים מיוחדים, אלא קשר אמיתי של ממש. ראינו זאת רק בפיגוע הקשה שהיה – את יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי חבר הכנסת צביקה פוגל, שבנו ונכדיו מתגוררים באוסטרליה והיו נוכחים בפיגוע הנוראי הזה, וניצלו הודות לתושייה גדולה ונס גדול של בנו ובתו, שהצילו את חייהם של נכדיו היקרים. האירוע הזה מזכיר לנו אמת בסיסית: יהדות התפוצות ויהדות ארץ ישראל הם גוף אחד. הקשר של מדינת ישראל לבניה היהודים ברחבי העולם הוא חיבור עמוק של ערבות הדדית, של זהות משותפת ושל כוח משותף, חיבור שקידם את העם היהודי כולו ברגעים של צמיחה, אבל גם ברגעי משבר. בשנים האחרונות ובטח מאז אירועי 7 באוקטובר, אנו עדים לעלייה מדאיגה באירועי אנטישמיות ברחבי העולם, ובעצימת עיניים נוראית של ממשלות מסוימות כלפי אותם שמנסים לייצר ניתוק בין אנטישמיות לשנאת יהודים ושנאת מדינת ישראל. יהודי העולם מסתובבים ובעצם מהווים שגרירים של מדינת ישראל, ומובילים את חזונה של מדינת ישראל – כפי שגם נאמר – בימים טובים, עם העוצמות שיוצאות מכאן. אני חושב שאירועים כאלה גם מוכיחים שמדינת ישראל לעולם לא תזנח את המרדף אחרי אלו שפוגעים בבני עמה. ראינו את זה מאז 7 באוקטובר, שהזרוע של מערכת הביטחון מגיעה וגובה מחיר מאותם שפוגעים באזרחי מדינת ישראל בעולם ובתפוצות, ובכל מקום שהם יהיו. המסר שיוצא מכאן, מכנסת ישראל, אל הקהילות היהודיות ברחבי העולם הוא מסר של חיבור, קשר של אחדות, קשר שאנחנו אחד. כאשר מדינת ישראל היא חזקה, כך גם אתם יכולים להיות חזקים. ככל שאתם חזקים, אנחנו שואבים את הכוח מכם, וממשיכים לקדם את מדינת ישראל בחינוך, ברפואה, בטכנולוגיה, בהייטק ובמסרים כאלה ואחרים. לכן המסר הוא שמי שמרים יד על יהודים ברחבי העולם, כאילו פגע במדינת ישראל עצמה, וידה הארוכה של מדינת ישראל גם תגיע אליו. מתוך העוצמה הזו נזכור את יסוד הקיום שלנו: הבית של העם היהודי הוא מדינת ישראל. קיומה של מדינה יהודית חזקה, ריבונית ובטוחה, איננו רק מימוש של חזון לאומי, אלא תנאי מרכזי לביטחונם של יהודים ברחבי העולם. כאשר יש בית לעם היהודי, הביטחון הכללי גובר, והיכולת שלנו לעמוד מול שנאה וטרור רק מתחזקת. בימי החנוכה האלה אנו נזכרים שגם אז היינו מיעוט קטן שעמד מול חושך גדול; מעטים מול רבים; אור מול אפלה ובכל זאת האור ניצח, וכך גם היום. גם אם היהודים בעולם הם מיעוט, הם ממשיכים להביא אור גדול במדע, ברפואה, בתרבות, בערכים ובאנושיות – ובכוח של האור הזה, החושך בסופו של דבר ינוצח. חג שמח ליהודי התפוצות ולכל בית ישראל. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לחבר הכנסת קרויזר. אני מזמין את חבר הכנסת יבגני סובה. עד שיגיע חבר הכנסת יבגני, אני רוצה לברך את הקהל ביציע, את בני המשפחות שהגיעו, ואחרונים חביבים – החיילים שלנו, משתתפי הסדנה במערכת הביטחון, לוחמים בחטיבת הצנחנים. ברוכים הבאים. חנוכה שמח. בבקשה, אדוני.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אורחים נכבדים, אנחנו קבענו את היום הזה לפני הפיגוע הרצחני באוסטרליה, אבל אין למעשה יום, אין שבוע, אין חודש, אין שנה, שיהודי התפוצות מרגישים ביטחון. אנחנו, חברי הכנסת, כאלה שמשתתפים גם במשלחות וגם בשדולת העם היהודי – אני זכיתי להיות אחד מראשי שדולת העם היהודי – מכירים את הבעיה היטב. אין כמעט מדינה בעולם שבה לא התרחש אירוע שקשור לאנטישמיות; אין כמעט מדינה בעולם שבה יש קהילה יהודית ואין בה חשש שיהודי הקהילה הזאת עלולים להיפגע. יש שתי דרכים לטפל בבעיה: דרך אחת היא לקרוא ליהודי התפוצות לעלות למדינת ישראל – וזה מה שאנחנו גם קוראים. בכל פעם שיש פיגוע קשה, אנחנו אומרים שזאת אחת האפשרויות. אדוני היושב-ראש, אתה זוכר מן הסתם פיגוע ב-2015 בצרפת, אז הייתה היערכות לכך שתהיה עלייה מסיבית של יהודי צרפת. דיברו על 50,000 בשנה ועלו למעלה מ-4,000 בלבד. ישראל כבר לא מדינה במקום הראשון ליהודי התפוצות לעלות אליה. ישראל מאבדת את הפסגה בתחרות. יהודי צרפת שהזכירו למשל, לא רואים במדינת ישראל מקום ראשון לעלות אליו. הם בוחרים בקנדה, בוחרים בבריטניה, בוחרים בארצות הברית. מדינת ישראל היא לא אטרקטיבית. עכשיו אני שואל: למה? משום שמדינת ישראל וממשלת ישראל לא עושים מספיק בשביל שיהודי התפוצות – כאשר הם עולים למדינת ישראל כתוצאה מאירועי אנטישמיות – ירגישו כאן בבית. יש שלל סיבות להתנהגות המבזה הזאת של הממשלה. הדוגמה האחרונה היא מלחמת רוסיה-אוקראינה, למעשה פלישה רוסית לאוקראינה, שהביאה לעלייה של 100,000 יהודים – משתי המדינות, דרך אגב, גם מרוסיה וגם מאוקראינה – ושליש מהם לא מצאו את מקומם כאן ונאלצו לחזור. לא לרוסיה ואוקראינה, חלקם נסעו לאירופה, חלקם נסעו לארצות הברית, חלקם עזבו, כי מדינת ישראל וממשלת ישראל לא נערכו מספיק על מנת להבין את גודל האירוע. כשאני אומר להבין את גודל האירוע, אני מתכוון לגודל האירוע. במקום להתעסק בוויכוח הפנימי שלנו פה – מה, אתם חושבים שיהודי התפוצות לא שמים לב לוויכוחים האלה? מה, אתם חושבים שיהודי התפוצות לא מבינים כשאנחנו רבים על מתווה הכותל, גיור או נישואין? זה לא פוגע ביהודי התפוצות? בוודאי שזה פוגע ביהודי התפוצות. ההתבוללות בתפוצות זו הבעיה שקיימת שם. אי-אפשר לבוא ולהגיד: אנחנו שמחים שיהודים יבואו ולהגיד: אנחנו לא רוצים את בני המשפחה שלהם, שלא כולם יהודים. אז או שאתם רוצים אותם פה, או אל תגידו שאתם רוצים אותם פה. אי-אפשר להפריד משפחות ולהגיד: תבואו, אבל אנחנו נילחם בהתבוללות. זאת תוצאה של חוסר הבנה בקרב – לא כולם, אבל – חלקים מהבית הזה. יש דרך נוספת להילחם בדבר הזה: לחזק את הקהילות; משום שקהילה חזקה במדינה מסוימת היא גם גשר של מדינת ישראל להנהגת המדינה, נקרא לזה לאליטות של המדינה. לכן, חיזוק הקשר הוא לא רק בדיבורים, בנסיעות ובזבוז כספים. שמעתי שיש עכשיו שטף של רצונות לשלוח לאוסטרליה שרים לחיזוק. חבר'ה, תעבירו את הכסף הזה למשפחות, אותם מסכנים. תאמינו לי, זה עדיף מאשר לבוא ולדבר וסתם לזרוק סיסמאות. קחו מענק ותעבירו. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, הפסיפס של המשפחות שנפגעו זה הפסיפס של התפוצות. יש שם משפחות יהודיות שבכלל היגרו מברית המועצות. אותה ילדה מסכנה, מטילדה, זיכרונה לברכה, היא בת למהגרים מברית המועצות. יש קהילה גדולה דוברת רוסית, כמעט 60,000–70,000 איש שם, שבשנות התשעים הם לא בחרו בישראל כבית הלאומי, הם בחרו באוסטרליה. הם היגרו לאוסטרליה, כמו שמיליון יהודים רוסיים מברית המועצות נסעו לאמריקה, ושם יש קהילות יהודיות דוברות רוסית.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני כבר מסיים, חצי דקה, אדוני, זה נושא חשוב.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הדרך השנייה היא לחזק את הקהילות במקום ולאו דווקא בדיבורים. בזה אני מסיים, אדוני היושב-ראש. איפה שיש קשר בין הביון הישראלי לבין רשויות החוק, יש תוצאות, ובשקט, בצניעות ובלי להשוויץ, אפשר להגיע שם לתוצאה ולמנוע פיגועים כאלה. בסופו של דבר, התפקיד שלנו כמדינת ישראל להיות אחראים על יהודי התפוצות, אבל הם קודם כול אזרחים של אותן מדינות, שצריכות לשתף פעולה עם מדינת ישראל, הצבא, הביון והמוסד וכל הארגונים שיכולים לתרום, ובכך למנוע את הפיגוע הבא על רקע אנטישמי. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תעלה ותבוא חברת הכנסת שרן מרים השכל. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

תודה רבה. ימים קשים עוברים על יהדות התפוצות וימים קשים עוברים עלינו כאן, במדינת ישראל. הפיגוע הנוראי בסידני, בבונדיי, לפחות בשבילי הוא לא רק טרגדיה לאומית, יהודית – זו טרגדיה אישית. אני חייתי שם, בסידני, שש שנים, והקהילה הזאת הייתה הקהילה שלי; בית חב"ד בבונדיי היה בית חב"ד שאליו אני הייתי מגיעה בחגים, בחנוכה, בפסח, בראש השנה; חוף הים, המקום הזה שבו אירע הטבח – אני הייתי בו מאות פעמים עם חברים, גלשתי שם על הגלים, זה היה הבית שלי. אני חייבת להגיד פה, לאור הדברים שחברי חבר הכנסת יבגני סובה אמר, קצת ניתוח פנימי – הקהילה היהודית שם שבורה ומרוסקת. לפני עשר שנים, לא משנה את מי היית שואל, זה היה המקום הכי בטוח בעולם, בעולם, עבור יהודים. לא הייתי מציינת אף מקום שהיה יותר בטוח מבונדיי ביץ', סידני, איפה שלב הקהילה היהודית. אבל בשנתיים האחרונות קרה משהו. ברור שהרבה יהודים בוחרים נוחות. מדינת ישראל היא מדינה לא פשוטה, אוקיי – גם לפני קום המדינה, אחרי קום המדינה, לאורך ההיסטוריה. המאבק שלנו כאן על ארץ ישראל מעולם לא היה קל. הוא היה קשה. עומדים מולנו אויבים גדולים, מרים, מפלצתיים, שמולם אנחנו צריכים לעמוד. השירות בצבא פה של כל ילד הוא אירוע לא פשוט עבור שום הורה, עבור שום בן נוער. המצב הכלכלי פה מורכב יותר, משום שהמדינה גם צריכה לסבסד מערכת ביטחונית שצריכה בסוף לתת את חיי השגרה עבור האזרחים שלה עם המון מורכבויות – וכן, באוסטרליה הרבה יותר קל, בארצות הברית יותר קל, בקנדה יותר קל. אבל בסוף, ההורים של מטילדה – ילדה בת עשר שנרצחה באכזריות כשהיא רצה לזרועות אביה, כשהיא שומעת את היריות האלה. הם הגיעו מאוקראינה. סבא וסבתא שניסו לברוח מהמלחמה כדי למצוא מקום מפלט בטוח באוסטרליה, והטרגדיה הזאת שקרתה להם בחוף הים, באחד המקומות שהיה מהמקומות הכי בטוחים ליהודים. הכול בגלל השנתיים האחרונות. יבגני, אתה שומע? השנתיים האחרונות. בשנתיים האחרונות מדינת ישראל – אני אומרת לך, ברמה של נשיא מדינת ישראל, ראש ממשלת ישראל, שר החוץ; אני – אני אומרת לך, בעשרות אם לא מאות של ראיונות, טורי דעה, מכתבים, מפגשים עם חברי פרלמנט, עם בכירים, עם כל מי שאפשר, כדי להתריע. על מה אנחנו מתריעים? מה השינויים שראינו באוסטרליה, אגב, שאת חלקם אנחנו רואים בעוד מדינות, ששונים גם ממדינות אחרות – עלייה מוטרפת באנטישמיות, במאות אחוזים. אתה צריך להבין שעוד ב-9 באוקטובר, יומיים אחרי הטבח הקשה ביותר מאז השואה, על המדרגות של הסמל של סידני או בית האופרה, צעקו שם Gas the Jews. Gas the Jews, ככה צעקו. אתה יודע מה הראו בתמונות עכשיו מערוץ 7 באוסטרליה? שיש סיכוי טוב שאותו מחבל מפגע עמד שם במדרגות וצעק ביחד עם ההמון Gas the Jews. אף אחד לא נעצר. קריאות לרצח יהודים בסידני – המשטרה לא עוצרת, אף אחד לא נתבע. איזו הרתעה? איזו הרתעה? אם הוא היה נעצר שם על ידי המשטרה, יש סיכוי טוב שהפיגוע הזה היה יכול להימנע. לאורך השנתיים האחרונות נותנים להם להסתובב עם דגלים של מחבלים, של ארגוני טרור, בניגוד לחוק האוסטרלי. אז פלא שיש לגיטימציה לפגיעה בקהילות היהודיות? הדבר השני – הרטוריקה. הרטוריקה של הממשלה הנוכחית הייתה רטוריקה שהאדירה והעצימה את כל עלילות הדם של חמאס עלינו, על מדינת ישראל, כל הדמוניזציה.

היו"ר יעקב מרגי:

שלא יישמע – הממשלה הנוכחית באוסטרליה, כן.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

באוסטרליה, זה מה שאמרתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ומה הממשלה שלנו עשתה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

לא חסר אנטישמים בעולם. לא נוסיף גם את שלנו.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

- - - 7 באוקטובר, לשם הידרדרנו, לא משנה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

בסדר, אוקיי, הייתי מציע לדבר על זה בדיון אחר, לא בדיון הזה. לא להקהות את - - -

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

בואי, אנחנו מדברים עכשיו על למה הייתה את הפגיעה הזאת בסידני? העלייה באנטישמיות, הרטוריקה של הממשלה האוסטרלית הנוכחית. אלה השנתיים האחרונות שיצרו את הקרקע ואת האווירה לפגיעה בקהילה היהודית, לשרפה של בתי כנסת, לאפליה במקומות עבודה של יהודים, לאלימות כלפיהם, להחרמה של בתי עסק של יהודים. זה מה שיצר את האווירה.

היו"ר יעקב מרגי:

אנטישמיים לא צריכים סיבות.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

לחלוטין.

היו"ר יעקב מרגי:

לא צריכים סיבות.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

מה שקרה זו מדיניות אי-אכיפה כנגד אנטישמיות, רטוריקה של ממשלת אוסטרליה ועלייה מוגברת של גורמים רדיקליים בתוך אוסטרליה. אנחנו רואים את זה לא רק באוסטרליה – אני מבקשת עוד שתי דקות רק ככה להשלים, כי היה לי חשוב להבהיר את הדברים.

היו"ר יעקב מרגי:

דקה לרשותך, בבקשה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

העלייה הזאת באנטישמיות היא אומנם באופן מאוד מוגבר ומוקצן באוסטרליה, אבל היא קיימת בכל העולם. היא קיימת באירופה ובצפון אמריקה, באוסטרליה ובאסיה. אנחנו רואים את זה כחלק מטרנד, מאסטרטגיה של גורמים אסלאמיסטיים של האויבים שלנו, שנטמעים בתוך קהילות מערביות, ומייבאים, מייבאים את האנטישמיות המזרח תיכונית, שאותה מלמדים בבתי ספר בסוריה, פקיסטן, אפגניסטן ולבנון. כשהם לומדים בבתי ספר שבהם יהודים – צריך לשנוא אותם, עושים להם דמוניזציה, וצריך לשנוא את ישראל, הם מייבאים את האנטישמיות הזו לאירופה, הם מייבאים אותה לאוסטרליה והם מייבאים אותה לצפון אמריקה. יש פה סימפטום למחלה הרבה יותר עמוקה – היהודים הם החזית, הם אלו שמשלמים בדם ראשונים, אבל זה סימפטום למחלה הרבה יותר עמוקה, לשנאת המערב, לניסיון של מיטוט של מדינות דמוקרטיות, וזה הולך להיות האתגר העולמי הבא שלנו.

היו"ר יעקב מרגי:

נכון.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

אלה מדינות דמוקרטיות מערביות שמאמינות בחירות אל מול האסלאם הרדיקלי העולמי.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

סגנית שר החוץ שרן מרים השכל:

אז רק במשפט אחד באנגלית לקהילה האוסטרלית, קהילה שהיא באמת הייתה, ועדיין, שלי, עם כל כך הרבה שיחות טלפון: I send here from the Knesset our condolences in the name of the state of Israel and the people of Israel. We send our love and our prayers during those difficult times. We love you, we support you, and whoever feel unsafe in Australia, we call you to come here to Israel, your homeland. Thank you very much.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת אבי מעוז. עד שיבוא אבי מעוז, משלי – חבר הכנסת יבגני, מדינת ישראל אטרקטיבית. גם אותם אלה שמנית, שעברו לגרמניה ויוון, שעברו לכאן, לקחו דרכון והלכו ליוון לקפריסין ולגרמניה, לא ויתרו על הדרכון הישראלי. מדינת ישראל היא אטרקטיבית. תסתכל מה קורה באירופה, תבין שהיא אטרקטיבית ליהודים. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על הכותרת של היום. הכותרת של היום הזה הייתה צריכה להיות: חיזוק הקשר עם יהדות הגולה. יהדות התפוצות זה ביטוי נחמד שמשדר מעין לגיטימציה למציאות הזאת שבה יותר ממחציתו של עם ישראל עדיין נמצא בגלות. אולי אנחנו חוששים מכך שיהודי הגולה יתפסו את הביטוי גלות כביקורת, או חלילה כהתנסות, אבל כיבוס המילים או הטמנת הראש בחול לא ישנו את המציאות. הגלות היא מצב לא נורמלי לעם ישראל, הגלות היא מקום לא טבעי לעם ישראל. הגלות היא בית קברות ענק, בקעה מלאה עצמות שממנה הקדוש ברוך גואל ומחיה אותנו, כפי שמתואר בנביא יחזקאל. הגלות היא מציאות זמנית שהתקיימה אומנם קרוב ל-2,000 שנה, אבל באה לסיומה. לאורך 200 ויותר שנות שיבת ציון היו מי שעלו לארץ מתוך אידיאל של קידום גאולת עם ישראל. היו מי שעלו לארץ מכוח הרעיון הלאומי, בדומה להתעוררות הלאומית שהחלה בקרב עמים אחרים באירופה והיו מי שעלו לארץ מכוח פוגרומים, פרעות והשואה הנוראה. גם היום ישנה אנטישמיות שהולכת וגוברת, והאיומים על יהודים ברחבי העולם הולכים וגוברים, כפי שראינו השבוע באופן מזעזע בפיגוע הנורא באוסטרליה. מכאן אני רוצה לשלוח שוב את תנחומיי למשפחות הנרצחים ולקהילה היקרה ולאחל החלמה מהירה לפצועים. מה מדינת ישראל יכולה לעשות כנגד האנטישמיות בגלויות השונות? שיתוף פעולה בין מערכות הביטחון הישראליות, בדגש על גורמי ביון, לבין ארגוני ביון של מדינות אחרות כדי לספק מודיעין והתראות – זה דבר שנעשה והוא חשוב מאוד. לחץ מדיני של ראש הממשלה ומשרד החוץ על מדינות כדי שיילחמו בתופעת האנטישמיות ויעקרו אותה מקרבן – זה גם דבר חשוב מאוד, אם כי כפי הנראה, המוטיבציה של מדינות אחרות לא תמיד כל כך גבוהה, בלשון המעטה, והן מאוד חוששות להתעמת עם הטרור האסלאמי. אבל האם אנו יכולים להסתפק בזה, או שמה בנוסף לדברים אלו, עלינו לשנות כיוון ולא להסתפק עוד בקליטה פסיבית של העולים, אלא לעבור לפעולה אקטיבית, שמאז המאבק לפתיחת שערי ברית המועצות לשעבר, דומה שהמדינה זנחה לגמרי. אני טוען שמדינת ישראל יכולה וצריכה לממש את אחד מייעודיה המרכזיים, ולקרוא לכל יהודי העולם לעלות לארץ. המדינה צריכה להציב כמטרה את עליית רוב רובו של עם ישראל לארץ. משרד החוץ – או כל משרד אחר – אמור לערוך קמפיינים ללא הפסקה, ללא גמגום, ובטח שללא התנצלות; קמפיינים שיעודדו את היהודים בגלויות השונות להבין שמקומם הוא כאן איתנו בארץ. על הממשלה להכין תוכנית קליטה ארוכת טווח ורחבת היקף בעבור כל יהודי העולם לרגל התגברות האנטישמיות; תכנית לטווח הקרוב, כדי לקלוט חצי מיליון יהודים בתקופה הקרובה, כולל מבחינת דיור, תעסוקה, מוסדות חינוך, תשתיות וכדומה. עם התוכניות הללו, עלינו לפנות ליהודי העולם בקריאה גדולה, כפי שקרא מרן הרב קוק זצ"ל לפני 119 שנים, ואני מצטט: בואו לארץ ישראל, אחים נעימים, בואו לארץ ישראל, הצילו את נפשותיכם, את נפש דורותיכם, ואת נפש עמנו כולו הצילוהו - - - מכל צרה וצוקה. הימלטו - - - ובואו לארץ ישראל". סוף ציטוט. הגיע זמן יציאת היהודים מהגלויות השונות. הגיע הזמן לעליית רוב יהודי העולם למדינת ישראל שבארץ ישראל, והגיע הזמן לקליטתם על פי תוכנית סדורה ומוכנה מראש. ואסיים בתפילה שאנו מתפללים שלוש פעמים ביום: "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ. ברוך מקבץ נדחי עמו ישראל". תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. יעלה ויבוא חבר הכנסת דן אילוז, אחרון הדוברים. חמש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד כאן היום כמי שמכיר את המציאות של החיים בתפוצות מבפנים. נולדתי במונטריאול, גדלתי בקנדה, שהייתה אי של שקט. כשבחרתי לעלות לישראל, לא ברחתי; עליתי מתוך בחירה, מתוך ציונות, מתוך רצון לבנות פה בארץ. אבל היום הבית שגדלתי בו בוער. האמת? הוא כבר כמעט לא קיים. הנתונים והסיפורים הרבים מדי מספרים סיפור של מלחמה. זה לא רק ונדליזם. במונטריאול ובטורונטו יורים על בית ספר יסודי פעם אחר פעם, ובאוסטרליה – הלב נשבר. בחוף בונדיי, בחג החנוכה, 15 אחים ואחיות שלנו נרצחו רק כי העזו להדליק אור בחושך. אדוני היושב-ראש, ב-7 באוקטובר הגדרנו מחדש את גבולות הביטחון שלנו בדרום ובצפון. היום אני אומר כאן: אנחנו חייבים להגדיר מחדש גם את גבולות הערבות ההדדית שלנו. אחים אנחנו, מניו יורק ועד ירושלים. מדינת ישראל לא יכולה להסתפק בלהיות מקלט לעת צרה. הכותרת שצריכה לצאת מכאן היום היא אחת: פגיעה ביהודים בסידני או בטורונטו היא פגיעה בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. אנחנו לא צופים מהצד, אנחנו שותפים לגורל. I want to speak directly to my brothers and sisters in the Diaspora. I know what you are feeling. I know the streets you walk on. I was born there. When I made Aliyah, I came because I wanted to be part of the Jewish story here. Today, tragic history is being written there, in your communities. To the families in Sydney, mourning the massacre at Bondi Beach: Our hearts are shattered with yours. To the parents in Canada, facing violence at your schools: We see you; but seeing is not enough. The era of the passionate observer is over. We are witnessing a coordinated assault on Jewish life: from the tunnels of Gaza to the parks of Australia. It is the same hatred, and it requires the same unity. I say to you from Jerusalem: You are not just the Diaspora, you are now, unfortunately, one of the front lines. And just as Israel fights for its citizens here, we will stand as a wall of iron for our family there. We cannot trust western governments that makes submission to radical elements part of their agenda, to protect you. Don't let the extremist dim your light. Be proud. Stand tall. We are one people, with one heart, and one destiny. And I want to add: Israel us your home. Israel is the land of opportunity for the Jewish people. Here a Jew can come as an immigrant and get to the highest of the highs; I’m the proof of that – I made Aliya 16 years ago, and now serve as a member of Knesset. And also, there is no better way to live your life and your Judaism than by fulfilling it here in Israel. If you want to make Aliya, we will receive you here with open arms and help you in any way possible. אני קורא לממשלת ישראל: הגיע הזמן להקים תוכנית חירום לעליית יהודי התפוצות. אנחנו חייבים לוודא שכל מי שרוצה לעלות יהיו לו כל ההזדמנויות שהוא צריך כדי להצליח פה; כדי שלא יפחד להגיע לכאן, למצוא עבודה חדשה, לעזוב את המשפחה שלו, לעזוב את העבודה שלו; שהוא יידע שהוא יגיע לפה ושהוא יוכל להצליח. רק ככה אנחנו נוכל להתחיל את הגל הזה. אגב, בכל פעם שיש אירוע התעניינות בעלייה, מספרים לי אנשים שם בחוץ לארץ שמגיעים מספרי שיא. לא היה דבר כזה. במספרים של פתיחת תיקים של אנשים שמתעניינים בעלייה יש מספרי שיא, לא היו דברים כאלה. אבל זה עוד לא מתממש, למה? כי אנחנו גם צריכים לעשות את הצעד שלנו.

היו"ר יעקב מרגי:

הביורוקרטיה.

דן אילוז (הליכוד):

אנחנו צריכים לעשות את הצעד בצד שלנו. אני יודע ששר הקליטה עושה הרבה מאוד, אבל זו צריכה להיות תוכנית לאומית של כל ממשלת ישראל. אני קורא לזה לקרות מהר ככל האפשר. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני מזמין את השרה למשימות לאומיות, השרה אורית מרים סטרוק. בבקשה, גברתי.

השרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אורית מלכה, לא מרים.

היו"ר יעקב מרגי:

מלכה, אמרתי מרים?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות. הכול טוב.

היו"ר יעקב מרגי:

ומשימות לאומיות. בבקשה, גבירתי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחיי ואחיותיי, אחינו ואחיותינו, של כולנו, באוסטרליה ובכל רחבי העולם. בבסיס, אני עומדת כאן במקומו של שר התפוצות, עמיחי שיקלי, ולכן אני אקרא חלק מדבריו, אבל אז אני אוסיף דברים משלי. וכך ביקש שר התפוצות, עמיחי שיקלי, לומר – הוא ביקש לפתוח בציטוט מדבריו של הרב לורד יונתן זקס, זיכרונו לברכה, שכתב על חג החנוכה כך: בכל אחד משמונת ימי החג אנו מברכים לאחר הדלקת החנוכייה: "שעשה ניסים לאבותינו". הנס הוא לכאורה ששמן שהיה אמור להספיק ליום אחד הספיק לשמונה. אם כן, על איזה נס בדיוק אנו מודים ביום הראשון? שבעת הימים האחרונים אכן ראויים לנס, אבל שום דבר ניסי - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת גואטה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אבל שום דבר ניסי לא אירע ביום הראשון לכאורה. וההצעה של הרב זקס בדבריו היא כי הנס של היום הראשון הוא עצם מציאת פח השמן הטהור, שהרי היוונים ועוזריהם חיללו את המקדש בצורה שיטתית, ועל כן מציאה של פח כזה היא עצמה בגדר פלא. אם כן, עלינו לשאול – למה בכלל חשבו החשמונאים לחפש פח שכזה? והתשובה היא: אמונה. אמונה שגם אחרי האסון הנורא ביותר מישהו או משהו יצליח לשרוד. הנס של הלילה הראשון היה עצם האמונה שתמיד יש דבר מה שיישאר, וממנו נוכל לקום ולצמוח. הדברים הללו של הרב זקס מתחברים בשבוע הזה בצורה מצמררת לחג החנוכה הנוכחי ולפשע האנטישמי שבוצע בנר הראשון של חנוכה. בנר הראשון של חנוכה תשפ"ו הותקפה הקהילה היהודית של סידני בצורה מחרידה על ידי בני עוולה. ביום ראשון חווינו כולנו אסון כבד, מן הקשים שידעו קהילות ישראל בתפוצות בשנים האחרונות. מאות רבות מבני הקהילה היהודית המפוארת בעיר סידני שבאוסטרליה התכנסו על מנת לחגוג בשמחה ובקהילתיות את הדלקת נר ראשון של חנוכה. הם הותקפו על ידי מחבלים ג'יהאדיסטים שטופי שנאה. 15 מאחינו ואחיותינו היהודים נרצחו; עשרות רבות של פצועים עדיין נמצאים בבית החולים. מכאן בכנסת ישראל אני רוצה – כתב השר שיקלי – לשלוח להם איחולי החלמה מהירה ובריאות איתנה לצד תנחומים מעומק הלב למשפחות האבלות, שחלקן קוברות את יקיריהן בשעה זו באוסטרליה. עם ישראל כולו משתתף בצערכם ובאבלכם הכבד. התקרית האנטישמית והרצחנית הזו היא עוד אחת מבין תקריות אנטישמיות רבות מספור שחווים יהודים ברחבי העולם וביתר שאת בשנתיים האחרונות – הטרדות במטרו בלונדון; אלימות ברחובות פריז; ריסוס כתובות נאצה על בית ספר יהודי או ניסיון שרפה של בית כנסת בקנדה. אין כאן שום דבר חדש – כותב השר שיקלי – זו אותה שנאת יהודים קדומה שחווינו ב-7 באוקטובר, שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו. עד כאן דבריו של שר התפוצות, ועתה אבקש לומר כמה מילים משלי. אחינו ואחיותינו שבסידני באוסטרליה ובכל מקום בעולם שבו האנטישמיות מרימה ראש – והיא מרימה ראש – ליבנו איתכם. אנו דורשים מכל ממשלה בעולם לפעול בתקיפות נגד האנטישמיות בצעדים נחושים, בפעילות שמונעת מעשי רצח וזוועה כאלה, ובשום פנים ואופן לא להפקיר את דמכם. אחרי שאמרתי כל זאת, אני מבקשת לתת תשובה אחרת לשאלת הנר הראשון שהציג הרב זקס, זיכרונו לברכה, ושהציגו חכמינו שבכל הדורות. התשובה האחרת לשאלת הנר הראשון ניתנה על ידי הרמב"ם – הרמב"ם אומר שהנס הגדול ביותר של חנוכה הוא שחזרה מלכות לישראל יתר על 200 שנה. חנוכה הוא חג העצמאות הראשון שלנו לפני יותר מאלפיים שנה. זה החג של ניצחון ישראל ושל חזרת מלכות ישראל. אבל לאחר המלכות הזו, שנמשכה יותר מ-200 שנה, כפי שאומר הרמב"ם – יצאנו לגלות. בגלות הזו ליוו אותנו נרות החנוכה, הנרות שניצבו תמיד, כל שנה מחדש, גם בגלויות החשוכות ביותר, בחלון הבית או בפתח הבית, ליוו אותנו לאורך כל תקופת הגלות החשוכה והבטיחו לנו, כפי שאמרת, חברתי טטיאנה, אמרת יפה בנאומך – הם ליוו אותנו והבטיחו לנו שעוד נשוב לחיות כעם ריבוני בארצנו. הימים האלה אכן הגיעו – חזרנו. חזרנו לארצנו, חזרנו למדינתנו. אנחנו קוראים לכם, אחינו שבכל הגלויות, לחזור יחד איתנו. אדוני היושב-ראש, היום, כ"ז בכסלו, הוא יום האזכרה של סבא של בעלי, זיכרונו לברכה, שלמה סטרוק. שלמה סטרוק, סבא של בעלי, היה לוחם בצבא הצרפתי במלחמת העולם הראשונה. הוא נלחם בקו שבין צרפת לבין גרמניה, אוסטריה והונגריה, שהייתה בת ברית שלהם. הוא נפצע במלחמה הזו, סבא של בעלי היה נכה מלחמה לאורך כל חייו. מי שפצעו אותו היו החיילים שממול, ובהם – אולי כן, אולי לא – הסבא שלי, כי הסבא שלי לחם בצבא האוסטרו-הונגרי נגד הצבא הצרפתי. אדוני היושב-ראש, יש ספר מופלא שכתב החפץ חיים, זיכרונו לברכה, ספר בשם "מחנה ישראל". בספר הזה החפץ חיים נותן הנחיות לחיילים יהודים שלחמו בצבא של גויים, ולעיתים לחמו זה כנגד זה. זה ספר מאוד מרגש. החלק הכי מרגש בספר של החפץ חיים הוא התפילה שהוא מציע לחיילים היהודים בצבאות הזרים האלה להתפלל לפני היציאה לקרב. אקריא קטעים קצרים מהתפילה הזו, כי היא מצמררת. כך מציע החפץ חיים, זיכרונו לברכה, לחייל הזה להתפלל: יהי רצון מלפניך, ה' אלוקיי ואלוקי אבותיי שתצילני, שלא אמות במלחמה, כי אל רחום אתה. ואז הוא מבקש הצלה מהריגה, שהוא לא ייהרג במלחמה, והוא מגיע לקטע הבא: הצילני נא מן האיסור של שפיכת דמים לאחיי, אנשי הצבא, שבצבא שכנגד.

היו"ר יעקב מרגי:

השרה, לפני שיפרשו, רק לברך את חברי ארגון הנוער בני דרור – ברוכים הבאים, חנוכה שמח. בבקשה, סליחה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

החפץ חיים, זיכרונו לברכה, ממליץ בספרו "מחנה ישראל" - -

היו"ר יעקב מרגי:

מדור לדור.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

- - לחייל היהודי בצבא הגוי להתפלל שהוא לא ייהרג, ושהוא לא יהרוג את אחיו בצבא שכנגד. זה היה גורלם של אחינו לאורך כל שנות הגלות האלה. אבל חברים, אחים ואחיות יקרים – זה נגמר. יש לנו מדינה משלנו, יש לנו צבא משלנו. הרב קוק, זיכרונו לברכה, כתב בפתגם לחודש כסלו כך: "הברק האלוקי שבנשמת החשמונאים נתפוצץ לניצוצות. כשיתקבצו לאבוקה אחת – ישוב להיגלות". הרב דרוקמן, מורי ורבי, ביקש לתקן – לתקן את הבית האחרון של מעוז צור, ובמקום לשיר "אין קץ לימי הרעה", ביקש הרב דרוקמן שנשיר "יש קץ לימי הרעה" – כי יש קץ, הקץ הוא עכשיו. אנחנו חיים בתקופה של הקץ המגולה, וצריך להכיר ולדעת את זה. נכון, יש לנו ימי רעה גם בקץ הזה – חווינו את 7 באוקטובר, אנחנו חווים הרבה דברים קשים. אבל הדברים הקשים האלה הם דברים קשים של גאולה, הם דברים קשים של יש קץ, של ימי קיבוץ גלויות. אנחנו חלק מקיבוץ הגלויות הזה – אתה, אדוני היושב-ראש, הגעת מגלות מרוקו, ואת, טטיאנה, הגעת מגלות רוסיה, וכל אחד ואחד מאיתנו מהגלויות שהוא הגיע. אנחנו קיבוץ גלויות, ולכן אני פונה אליכם, אחיי ואחיותיי, בכל הגלויות כולן: הניחו לשם הזה, תפוצות, השם הנכון הוא גלויות. שובו מכל הגלויות כולן, שובו לכאן לארץ. תהיו שותפים בנס הגדול הזה, שדורות על גבי דורות חלמו עליו, התפללו אליו, קיוו אליו, ואנחנו זוכים לחיות בתוכו. הדברים הללו שאני אומרת כשאני קוראת לכם לשוב ארצה אינם מתירים לאף ממשלה בעולם להפקיר את דמכם, אינם מתירים לאף ממשלה בעולם להתייחס לאנטישמיות כלגיטימית.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת סעדה.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

הם אינם מתירים את האנטישמיות, הם אינם מתירים את הזוועות הללו שחווינו כולנו בסידני שבאוסטרליה ובכל מקום בעולם שבו האנטישמיות מרימה ראש, אבל הם כן קוראים לכם להכיר במציאות הזו, שיש ארץ ישראל, היא ארצו של העם היהודי, חזרה מלכות לישראל. בואו חזרו גם אתם הביתה, אנחנו מחכים לכם כאן. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לשרה אורית סטרוק, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק בדיון מוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון – הוראות מעבר בעניין המועצה האזורית שדות נגב), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת ששון ששי גואטה. הנמקה מהמקום. לרשותך עד דקה, מהמיקרופון. בבקשה, אדוני.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו, בעניין המועצה האזורית שדות נגב, היא הצעת חוק שבאה לסייע למועצה האזורית שדות נגב כדי לכסות קצת מההוצאות שהיו לה, מה שהובטח לה ולא הצליחו לעמוד בזה. זה מאוד יעזור למועצה, שסבלה הרבה מכל 7 באוקטובר ומכל מה שקורה. אני מבקש מהחבר'ה להצביע בעד.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת ששי גואטה. מי השר המשיב? שר המשפטים משיב? לא. אני מזמין את השרה אורית סטרוק, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, להשיב על הצעת החוק.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה תומכת - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת והיועצים, נא לשמור על השקט.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

איפה אופיר? אופיר, אופיר כץ, קצר, נכון?

אופיר כץ (הליכוד):

כן, קצר.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

קצר. הממשלה תומכת בהצעת החוק, וקוראת לכל חברי הכנסת להצביע בעדה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון – הוראות מעבר בעניין המועצה האזורית שדות נגב), התשפ"ו–2025, לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד הצעת החוק הצביעו 32 חברי כנסת, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק שיקום נרחב לחבל התקומה כאזור מיקוד לאומי וסיוע ליישובים הסמוכים אליו (תיקון – הוראות מעבר בעניין המועצה האזורית שדות נגב), התשפ"ו–2025, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלי דלל וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת אלי דלל. גם אתה – דקה הנמקה מהמקום.

אלי דלל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השכחה היא תופעה טבעית לזיכרון האנושי, והיא מנגנון חשוב המאפשר לנו להמשיך הלאה בחיים. מה שכן, בעידן הדיגיטלי שבו אנו חיים האינטרנט לא שוכח ולא סולח. בעידן הנוכחי יש פחות מקום לטעויות, ובמיוחד עבור בני הנוער, המבלים את עיקר זמנם ברשתות החברתיות או בפלטפורמות תוכן דיגיטלי. ואכן, אנו רואים יותר ויותר פגיעות ברשת כלפי קטינים, וניצול לרעה של חוסר המודעות שלהם לפגיעה אפשרית בפרטיות שלהם בבואם לקחת חלק בפורומים השונים ברשת. הצעת החוק שבפניכם מבקשת לעגן את זכותם של קטינים לדרוש מחיקה או עדכון של מידע אישי בנוגע אליהם ברשתות החברתיות, במהלך שיחזק את ההגנה עליהם מטעויות של עצמם וגם מניצול של אחרים או ממקרה של בריונות ברשת. כפי שניתן לראות בהצעת החוק, סעיף 1 מגדיר את הצעת החוק, שהיא לעגן את זכותם של קטינים להגן על מידע אודות פרטיהם האישיים, לשם הגנה על כבודם - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים הנמקה מהמקום.

אלי דלל (הליכוד):

- - פרטיותם וזכותם לאוטונומיה אישית. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, להצעת החוק הוצמדו הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), של חברת הכנסת מיכל שיר סגמן והצעת חוק הגנה על קטינים של חבר הכנסת גלעד קריב. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל שיר סגמן להציג את הצעת החוק. לרשותך עד דקה מהמיקרופון. בבקשה, גברתי.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה רבה. פוסט אחד יכול להרוס חיים, והזכות להישכח צריכה להיות זכות בסיסית, במיוחד בעידן הדיגיטלי. זה לא חוק של נוחות, אלא ממש חוק של הצלת חיים, במיוחד כשמדובר על קטינים. היכולת להשתקם, היכולת להמשיך הלאה ולא לתת לפגיעה ברשת ללוות את הילד או את הילדה – זה ממש להציל להם את החיים. החוק הזה יקנה לקטינים את הזכות החוקית למחוק במהירות תכנים פוגעניים, מבזים או כאלה שפורסמו ללא הסכמתם. לראשונה, הפלטפורמות הדיגיטליות יחויבו להסיר את המידע, במקום להשאיר ילדים להתמודד לבד עם פגיעה שמתרחשת מול כל העולם, ויכולה להימשך שנים. אני מבקשת מחברי הכנסת להצביע בעד החוק הזה, ולייצר סביבה בטוחה יותר לילדים בישראל. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב להציג אף הוא את הצעת החוק. הנמקה מהמקום. בבקשה, דקה לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בנושא ההגנה על ילדים ועל קטינים אין קואליציה ואין אופוזיציה, ואני מבקש את תמיכת הכנסת בשלוש הצעות החוק. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה, חבר הכנסת גלעד קריב. אני מזמין את שר המשפטים יריב לוין להשיב על הצעות החוק. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השרים, חברות וחברי הכנסת, אני בהחלט מצטרף לדברים של חבר הכנסת דלל. אני מבקש לברך אותך על הצעת החוק החשובה הזו. הסוגיה הזו היא סוגיה מורכבת, אבל בהחלט חשוב להידרש לה, ועל כן ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, בכפוף לכך שהמשך הליכי החקיקה יקודמו בהסכמת משרד המשפטים ובפרט הרשות להגנת הפרטיות, משרד החינוך, משרד הרווחה והביטחון החברתי, המשרד לביטחון לאומי, משרד הבריאות ומשרד ראש הממשלה, בפרט הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אני מבקש שוב, מתוך חשיבות הנושא, כפי שהציג אותו חבר הכנסת דלל, אני משוכנע שבמהלך הליכי החקיקה נמצא את האיזונים הדרושים ונגיע לכאן בסופו של עניין עם הצעת חוק טובה שתסייע בנושא החשוב הזה. לכן, בכפוף כמובן להתניות האלה, אני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלי דלל וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה –61 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד הצעת החוק הצביעו 61 חברי כנסת, אין מתנגדים, נוכח אחד. אני קובע כי הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), של חבר הכנסת אלי דלל וקבוצת חברי כנסת אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק משפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 56 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד הצעת החוק הצביעו 56 חברי כנסת, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך, אני קובע כי הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת מיכל שיר סגמן אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת גלעד קריב. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 52 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), התשפ"ה–2025, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד הצעת החוק הצביעו 52 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע כי הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת גלעד קריב אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – תקופת זכאות להשתתפות במימון שכר לימוד), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה, חבר הכנסת, לרשותך אף אתה דקה מהמיקרופון. הנמקה מהמקום.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אז לפני שנתיים העברנו את חוק ממדים ללימודים – 100% מימון תואר ראשון ללוחמים היקרים שלנו. לוחמים רבים שהיו במהלך המלחמה בעזה, בלבנון, עשו את שירות המילואים, וזמן הניצול לתואר בעצם נלקח מהם בגלל שהם היו במלחמה. הצעת החוק הזו מתקנת את העיוות הזה, וכל זמן שיהיה מצב מיוחד בעורף, מצב מלחמה, הזמן הזה לא יילקח בחשבון, על מנת שהלוחמים שלנו יוכלו לנצל את הזכאות ולקבל 100% תואר ראשון. הם נותנים 100%, הם יקבלו 100%.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני מזמין את השרה אורית סטרוק להשיב על הצעת החוק, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, גבירתי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

להלן עמדת הממשלה: הממשלה תומכת בהצעת החוק.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לשרה אורית סטרוק. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – תקופת זכאות להשתתפות במימון שכר לימוד), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 55 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – תקופת זכאות להשתתפות במימון שכר לימוד), התשפ"ה–2025, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 55 חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע כי הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – תקופת זכאות להשתתפות במימון שכר לימוד), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החוץ והביטחון לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

קריאה:

לוועדת הכנסת, אדוני - - -

היו"ר יעקב מרגי:

הצעת החוק תעבור לוועדת הכנסת לקביעת ועדה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר היום – הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – שירות מקוון ללקוח), התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני. בבקשה, חבר הכנסת אשר.

יעקב אשר (יהדות התורה):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק היא בעצם – כיום תאגידים בנקאיים מחויבים ונוהגים לתת את החיווי ואת הפרטים שהם צריכים להעביר על פעולות בחשבון חצי שנה אחורה. ואם צריך את זה יותר, בעל עסק שצריך להגיש דוחות או דברים כאלה, הוא צריך לפנות לבנק, עם פרוצדורה גדולה, לשלם על כל מידע ומידע. וזה היה נכון עד שהטכנולוגיה פרצה, אבל היום אין שום סיבה בעולם שיצטרכו לשלם על זה, או לגשת לבנק ולבקש. ולכן הצעת החוק מדברת על מידע שיינתן עד שבע שנים אחורה בדרך מקוונת, ללא תשלום וללא ביורוקרטיה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה, חבר הכנסת אשר.

היו"ר יעקב מרגי:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – שירות מקוון ללקוח), של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אף אתה – דקה מהמיקרופון. הנמקה מהמקום.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, אין ספק שאנחנו היום מביאים את הצעת החוק הזו על מנת להקל ולהביא בשורה לאזרחים. אנחנו רואים שלפחות בתקופה האחרונה יש עליות במחירים ויש הכבדות על האזרחים במדינה, ולכן הצעת החוק הזו באה לקראת האזרחים, לקראת האזרח. אנחנו מבקשים מחברי הכנסת כולם, קואליציה ואופוזיציה, לתמוך בהצעת החוק הזו. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מזמין את השרה אורית סטרוק להציג את עמדת הממשלה. בבקשה, גבירתי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה תומכת בהצעת החוק הזו.

היו"ר יעקב מרגי:

ואת קוראת לחברי הכנסת להצביע בעדה?

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

ואני קוראת, כמובן, להצביע בעד.

היו"ר יעקב מרגי:

לפחות שיהיה קצת בשר. חבר הכנסת רון כץ ביקש להתנגד להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, לעניין הצעת החוק – הצעת החוק מדברת על לפחות שבע שנים. אני חושב שאם אנחנו עוברים למערכות דיגיטליות אין מניעה לסרוק ולהשאיר את זה שם גם יותר משבע שנים. במקצוע הקודם שלי הייתי עורך דין, אני יכול לומר לכם שככל שיש יותר חומר, השירות שאנחנו רוצים לתת ללקוחות יהיה הרבה יותר טוב. ועכשיו אני רוצה לדבר איתכם – אם כבר אנחנו מדברים על בנקאות ויוקר המחיה, אז בוא נדבר רגע - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

אתה מתנגד?

היו"ר יעקב מרגי:

הוא יהיה חייב לשמור על בקשתו.

ינון אזולאי (ש"ס):

אתה נגד החוק?

רון כץ (יש עתיד):

בוא נראה, אולי ישכנעו אותי, אולי יעלו עוד פעם - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

אז אתה מתנגד.

רון כץ (יש עתיד):

כרגע אני חושב שצריך לעשות יותר טוב, אבל אנחנו נטפל בזה. עכשיו אני רוצה רגע להסב את תשומת ליבם של אזרחי מדינת ישראל לתקציב המדהים שממשלת נתניהו מביאה לציבור הישראלי. אנשים כנראה לא מבינים את המשמעויות האמיתיות של מה שהולך לקרות פה. ממשלת נתניהו מביאה עלינו תקציב של גזרות. ולא סתם גזרות, הכול עולה – המים, הארנונה, החשמל, הכול עולה, כל מה שקורה במדינת ישראל. ולאן הולך הכסף? אתם יודעים, מילא, היו אומרים לי: הכסף הולך למילואימניקים, לפצועים שלנו, לשקם את הנגב, את הגליל – אוקיי. אבל לא. הם מעבירים 50 מיליון שקל לכנף ציון – שיהיו לנו נסיעות נעימות וטובות יותר; 32 מיליון שקלים – למשרד ירושלים והמסורת. אלוהים יודע איזו מסורת, ומה הם עושים במשרד המיותר הזה; זה ממשיך ל-28 מיליון נוספים למשרד ירושלים והמסורת, כי הפעם הוא עושה פיתוח בגין הרשעות עבר. מישהו יודע על איזה הרשעות עבר הם מדברים? גם הם לא יודעים. בוא נמשיך. 22 מיליון עבור תשתית בקבר הרשב"י במירון; 8.5 מיליון שקל להילולה של הבבא סאלי – חשוב, אבל לא חייב מהכסף של האזרחים; 30 מיליון שקלים – תגבור שירותי האבטחה במשרד רה"מ. באמת, חסרה שם אבטחה; 1.3 שקלים לרשות לפיתוח חברתי-כלכלי במגזר החרדי – אלוהים יודע גם מה זה אומר; וכמובן, 3.2 מיליון שקל – משפט עברי וחיזוק פעילות בית הדין למזונות. אני רוצה לומר לכם משהו, אזרחי מדינת ישראל והחבורה המנותקת שיושבת מולי. לאזרחים במדינת ישראל נגמר הכסף. הם לא יכולים לחיות יותר, הם לא יכולים לשלם לכם יותר מיסים. מעמד הביניים קורס, אנשים נכנסים לסופר ומפחדים מהחשבון. אנשים עושים חשבונות איזה חוג – לרשום את הילד או לא לרשום את הילד. אנשים שמגיע להם התלוש בסוף החודש לא מאמינים מה קורה, וזה לפני שאני מדבר על בעלי העסקים, שמשלמים על כל שקל שהם מכניסים 70% במיסים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, נא לסיים. תודה.

רון כץ (יש עתיד):

תתעוררו על החיים שלכם, תסגרו משרדים מיותרים, תחזירו את הכסף לציבור שהביא את כולכם לפה ולכו הביתה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לחבר הכנסת רון כץ. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – שירות מקוון ללקוח), התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 66 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – שירות מקוון ללקוח), התשפ"ג–2022, לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

66 חברי כנסת הצביעו בעד הצעת החוק, אחד מתנגד. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – שירות מקוון ללקוח), התשפ"ג–2022, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

קריאה:

אדוני, השרה סטרוק ביקשה להודיע לפרוטוקול שבטעות הצביעה נגד. אנחנו לא משנים את תוצאות ההצבעה.

היו"ר יעקב מרגי:

לפרוטוקול – השרה אורית סטרוק ביקשה להודיע שהיא התכוונה להצביע בעד ונרשם נגד. לא משנים, זה רק לפרוטוקול. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – שירות מקוון ללקוח), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. בבקשה, הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 65 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – שירות מקוון ללקוח), התשפ"ג–2023, לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, 65 חברי כנסת הצביעו בעד הצעת החוק, אין מתנגדים, אין נמנעים. לפיכך, אני קובע כי הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – שירות מקוון ללקוח), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה אף היא לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – כשירות מיוחדת), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת ניסים ואטורי. גם לך הנמקה מהמקום. לרשותך דקה מהמיקרופון. בבקשה, אדוני.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מדובר בחוק חשוב מאוד למען הדמוקרטיה. חשוב מאוד שמצביעים של מפלגות שמקיימות פריימריז לא יופלו לרעה, שכולם יהיו שווים, גם מי שמתפקד לליכוד, למפלגת העבודה, למרצ. היום מי שנמצא במפלגות האלה, כשהוא מתאגד בהן כחבר מפלגה, מנוע מלהתמודד לתפקידים, מנוע מלהיות חבר דירקטוריון – זאת אפליה רעה שפוגעת בדמוקרטיה. גם חבר מפלגה ראוי לקבל תפקיד כמו כל אזרח אחר במדינת ישראל. כל עוד הוא ראוי, התנאים מתאימים, והכישורים שלו טובים מספיק – הוא יוכל לכהן בחברות ממשלתיות, בתפקידים בכירים וכן בדירקטורים. אני לא רואה שום סיבה שבעולם להפלות מישהו לרעה. עד שהחוק הזה לא ייכנס לתוקף, יש כאן אפליה, אפליה חמורה מאוד של אנשים מאוד ספציפיים. הגיע הזמן לשוויון. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת ואטורי. אני מזמין את השרה אורית מלכה סטרוק להציג את עמדת הממשלה. בבקשה, גברתי.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הממשלה תומכת בהצעת החוק, וקוראת לכם להצביע בעדה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לשרה אורית מלכה סטרוק. ביקשו להתנגד להצעת החוק. ראשונת המבקשות – חברת הכנסת יסמין פרידמן. עד שלוש דקות לרשותך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אתה יודע, באמת, אני מקשיבה לך, ואפשר לחשוד שהדמוקרטיה מעניינת אתכם. אני באמת שואלת, ואטורי: האם אתה תיקח אחריות באופן אישי כשהחברות הממשלתיות יחזרו שוב להיות במינוס של מאות מיליונים? כי זה מה שהיה; כי החוק שלך יחד עם החוק של אמסלם זה השלמה ממש מושלמת להחזיר אותנו אחורה כל כך הרבה שנים, שבהן החברות הממשלתיות והדירקטורים המקצועיים היו אנשים פוליטיים ומינויים שלכם. עכשיו - - -

קריאה:

לא נכון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אל תגידו לי לא נכון. העובדות הן שהיינו במינוס של 600 מיליון. אתם יכולים להגיד לא נכון עד מחר.

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יכול להשיב לה, למה אתה צועק משם?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא נכון. אני עסקתי בזה - - -

צגה מלקו (הליכוד):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

טוב, אני מבקשת ששנייה אצליח לדבר. רק תעצור לי את הזמן.

קריאה:

אתם שולטים בכל החברות.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת. צגה וקטי, תנו לה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

- - - עסקתי בזה שנים. היא לא מכירה את החוק. זה לא נכון.

היו"ר יעקב מרגי:

בסדר, תנו לה. בסדר, בסדר, את יכולה לומר לה את זה אחר כך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אל תגידי: היא לא מכירה את החוק. אני מכירה את המספרים.

צגה מלקו (הליכוד):

לא נכון.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, את לא מכירה. את לא יכולה למנות חבר אחד. את לא יכולה למנות חבר אחד. הם פוסלים אותו לפני שבכלל מעלים אותו. אתם ממנים. אתם ממנים.

היו"ר יעקב מרגי:

קריאות ביניים בלבד. נקודה. תודה, היא שמעה. תודה, קטי. קטי, תודה. שמענו.

אושר שקלים (הליכוד):

סליחה, זה לא נכון. אנשים שיש להם - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא - - - להם אין, אז הם ממנים. הם ממנים.

צגה מלקו (הליכוד):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לנו יש זמן. אנחנו לא ממהרים היום.

היו"ר יעקב מרגי:

לחבר הכנסת המציע יש אפשרות להשיב לה, למה אתם צועקים? זהו. נקודה. בבקשה, אני אוסיף לך זמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה. אחד, אתם יכולים להגיד עד מחר שאני לא מכירה את החוק. מה שאני מכירה זה המספרים, ואי-אפשר להתבלבל עם המספרים. המספרים אומרים כך: עד שנת 2013, שבה הוקמה נבחרת הדירקטורים המקצועית, החברה - - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

- - - אורי יוגב מינה את החברים שלו. אורי יוגב מינה את החברים שלו. השחיתות הכי גדולה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רגע, תני לי לסיים. האמיני לי שאני יודעת מה – אז אני שוב אמתין.

צגה מלקו (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

קטי. קטי, צעקתך נשמעה, אבל לאפשר לה לגמור את זה. בואי נאפשר לדוברת לסיים; צגה, לא שומעים אותך. אם את חושבת ששומעים אתכם – לא שומעים אתכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לנו יש זמן, לא? הדלקת הנרות היום בבאר שבע, איזה כיף.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי מתמנה – לא היו יודעים. אורי יוגב התמנה. פשוט שקר.

היו"ר יעקב מרגי:

מיקי. מיקי, תודה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אפשר להמשיך?

היו"ר יעקב מרגי:

אני מחזיר לך את הזמן. שתי דקות לרשותך.

קריאה:

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא להפריע. הינה, אני אומר לך: מי שיפריע עכשיו, אני אקרא אותו לסדר, נקודה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עד שהוקמה נבחרת הדירקטורים בשנת 2013 על ידי שר האוצר דאז לפיד, מה לעשות, החברות היו במינוס – כמה שאני זוכרת, 600 מיליון. ביום שקמה נבחרת הדירקטורים המקצועית אף אחד לא ידע מי מתמנה; הייתה נבחרת, מינו דירקטורים על פי היכולות שלהם, לא על פי זיקה פוליטית כזו או אחרת. עכשיו, החוק של אמסלם יחד עם החוק הזה מחזיר אותנו 15 שנה אחורה - -

צגה מלקו (הליכוד):

לא נכון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

- - הוא מאפשר לכם למנות – הרי אנחנו יודעים איזה זיקה פוליטית כן תיכנס לדירקטורים. זה לא סוד. אתם יכולים להגיד פה עד מחר מרץ ועבודה, ואט אבר. אנחנו יודעים מה המטרה של החוק הזה: פחות מקצועיות, יותר עבודות למקורבים, יותר ג'ובים, יותר פריימריז, מינוס מקצועיות, מינוס כסף – שעל זה כל האזרחים משלמים מהכיס שלהם.

צגה מלקו (הליכוד):

את לא מכירה את החוק. את לא מעדכנת את החוק.

מיקי לוי (יש עתיד):

אל תגידי לא נכון, את לא מבינה - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אז בואו תסבירו לי. טלי, איך לזה את לא מתנגדת? איך את, שאני מחזיקה ממך כאחת שהולכת על פי הקווים שלה, דווקא לזה את לא מתנגדת? ממש ממש מוזר. אני מבקשת, אם יש למישהו מעט הגינות ורצון שיהיו יותר אנשים מהפריפריה, כמו שאומר אמסלם – תשקיעו בהתחלה ולא בסוף; תשקיעו בתוכניות לימוד, תשקיעו בחינוך, תשקיעו בחמש יחידות מתמטיקה, שפגעתם בתקציב שלהן – ואז תלינו מדוע אין יותר אנשים מהפריפריה בנבחרת הדירקטורים. תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אנחנו בכלל לא ידענו מי ניגש.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. אתה רוצה להשיב? לא, מהדוכן. עד שלוש דקות לרשותך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתם פשוט התרגלתם לשלוט. יש עתיד הקימה את נבחרת הדירקטורים שהתנאים שלה היו: חברי יש עתיד. יש עתיד היא המפלגה הכי לא דמוקרטית: אין לכם פריימריז - -

מיקי לוי (יש עתיד):

זה כזה קשקוש. אפילו לא ידענו מי נבחר.

ניסים ואטורי (הליכוד):

- - אתם שולטים בכל החברות. אתם שולטים בכל החברות. והתרגלתם לשלוט, כן. כן, זה מה שהתרגלתם אליו.

היו"ר יעקב מרגי:

בסדר. עכשיו אתם מבינים למה הם צעקו גם כן?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה קשור?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ניסים ואטורי (הליכוד):

תתרגלו, יהיה פה שוויון.

מיקי לוי (יש עתיד):

שקר מתועב. שקר מתועב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מפלגה מושחתת - - -

ניסים ואטורי (הליכוד):

גם – לא, זה לא, זה לא שקר. שקרנים. אם הגעתם לשלוט, לכו הביתה.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת מיקי לוי, בליאק. זו קריאת ביניים, לא יותר. תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

שקר. שקר. אתה תלך הביתה. שקר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מפלגה מושחתת. מפלגה מושחתת.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – כשירות מיוחדת), התשפ"ג–2022.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

אדוני, הצבעה שמית.

היו"ר יעקב מרגי:

על פי בקשת האופוזיציה, הוגשו רשימות וחתימות, ולכן נעבור להצבעה שמית. אדוני המזכיר, בבקשה, להקריא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק: