ישיבת מליאה בתאריך 18/03/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ט באדר התשפ"ו, 18 במרץ 2026. לפני שנתחיל, בשם הכנסת אני מבקש לשלוח תנחומים מעומק ליבי למשפחת שני הנרצחים מהלילה ברמת גן, ששמם טרם הותר לפרסום. אנחנו כואבים בכאב המשפחות. בהזדמנות זו, אני אאחל יחד עם כל חלקי הבית החלמה מהירה לכל הפצועים מן המלחמה, ואבקש לחזק את ידיהם של כוחות הרפואה, וכמובן של כוחות הביטחון השונים, הפועלים לשלומם ולביטחונם של אזרחי ישראל כולם. אזכיר גם לחברות וחברי הכנסת שאנחנו נמצאים סמוך למרחב המוגן. במקרה שתישמע אזעקה, כולכם מתבקשים להישמע להוראות הסדרנים ולהתפנות במהירות למרחבים המוגנים. הנושא הראשון שעל סדר-היום – שאילתות דחופות. אני מתכבד להזמין את שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ אל הדוכן. השאילתה הראשונה היא שאילתה דחופה של חברת הכנסת קארין אלהרר לשר הרווחה והביטחון החברתי בנושא: פערי מיגון לאזרחים ותיקים ולאנשים עם מוגבלות בתקופת מבצע שאגת הארי. בבקשה, כבוד השר. חברת הכנסת אלהרר, בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מאז כתבתי את השאילתה עברו 15 ימים, אבל היום אנחנו כבר 19 יום מאז תחילת שאגת הארי, ולמעלה מחצי מיליון אזרחים ותיקים ואנשים עם מוגבלויות עדיין ללא מרחב מוגן. ברצוני לשאול: 1. אילו צעדים מיידיים נוקט המשרד שאתה עומד בראשו להבטיח מענה? 2. האם המשרד הקצה תקציב מיועד, ייעודי, למתן מענה חירום לאוכלוסיות הללו?

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

אוקיי. תודה רבה על השאלה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מיגון כלל האוכלוסייה, ובפרט האזרחים הוותיקים ואנשים עם מוגבלות, הוא משימה לאומית הדורשת פתרון עומק בין-משרדי ארוך טווח, שלצערי לא נעשה עד היום. כמו שאנחנו יודעים, יש סדר גודל של 800,000 – אפילו לא מגדירים את המספרים – בערך 800,000 אנשים שאין להם ממ"דים. זאת בעיה אחת. נושא המיגון בארץ נמצא בסמכות משרד הביטחון ופיקוד העורף. יחד עם זאת, במסגרת האפשרויות שעומדות לרשות משרד הרווחה, אנו פועלים למתן מענה לצרכים שעולים מהשטח. המשרד דואג למיגון כלל האזרחים הוותיקים בעלי המוגבלות המתגוררים במסגרות המשרד, זאת אומרת, כל מי שבמסגרת של המשרד ממוגן. רק בשנה האחרונה המשרד דאג להצבת מיגוניות בעלות של 6.16 מיליון שקל למסגרות חוץ-ביתיות של אנשים עם מוגבלות עם פערי מיגון. מאז תחילת מבצע שאגת הארי והמלחמה בכלל, פועלים אלפי עובדים סוציאליים וצוותים מקצועיים של המשרד, בשיתוף הרשויות המקומיות בכל רחבי הארץ, לוודא שהאזרחים הוותיקים ואנשים עם מוגבלות מקבלים מענה, הכוונה וסיוע בפועל, לרבות התאמת פתרונות פינוי ומיגון בהתאם לצרכים האישיים. תכף גם אני אפרט לך, נרד לפרטים. כבר מתחילת המבצע הקמנו מערך פינוי ייעודי לאזרחים ותיקים החיים בקהילה ללא מיגון. עד כה, בהתאם לדרישה שעלתה מהשטח, בוצעו 163 השמות של אזרחים ותיקים בבתי אבות ובמסגרות ממוגנות – אלה לא אנשים שבמסגרות של הרווחה אלא אנשים שפנו – תוך תיאום מלא עם משרד הבריאות לשמירה על רצף טיפולי. במקביל בוצע מיפוי של מסגרות הדיור, וביום הראשון למבצע פונתה מסגרת של בית אבות בהרצליה שלא עמדה בתקני המיגון הנדרשים. הכול התפנה, כל בית האבות הזה התפנה במקשה אחת. בנוסף, הובלנו מהלך ארצי חדש של פתיחת מרכזי לילה מוגנים לאזרחים ותיקים ולאנשים עם מוגבלות שאין בביתם מרחב מוגן או שאין ביכולתם להגיע אליו בזמן אזעקה בעלות של 3.6 מיליון שקל. המשרד פרסם קול קורא לרשויות המקומיות להסבת מבני ציבור ומבנים קהילתיים בעלי מיגון למתחמי שהיית לילה בטוחים. המשרד מממן ומלווה מקצועית את הרשויות במהלך הזה. יש 14 רשויות, יש 14 רשויות שהצטרפו. אם את רוצה אני אתן לך את השמות של הרשויות. נכון לעכשיו, המודל פועל כבר ב-16 – כי הם מצטרפים – והפריסה שלו מתרחבת מדי יום. כמו כן, במיוחד בעבור אנשים עם מוגבלות, יצרנו פתרונות מיידיים, כמו קליטה בנופשונים ייעודיים, כאשר אין אפשרות בטוחה להישאר בבית, בעלות של עוד 3.15 מיליון שקלים. כאמור, משרד הרווחה הקצה ממשאביו הדלים. המשאבים של משרד הרווחה דלים, ובשביל זה הצבעתי נגד הגדלת התקציב, כי אני חושב שפגעו במשרד הרווחה. נכון שיש לנו מלחמה, אבל יחד עם זה, יש לנו מלחמת קיום – ניסיון לתת איכות חיים לאנשים עם מוגבלות – ואני חושב שאנחנו היינו צריכים להיות פטורים מהקיצוץ הזה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אני מסכימה.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

כאמור, משרד הרווחה הקצה משאבים דלים בעבור מענה חירום שבאחריותו ופועל מול רח"ל – רשות חירום לאומית וגורמים נוספים להרחבת הפתרונות בנושא. בהזדמנות זו אני מבקש להביע את הערכתי העמוקה לעובדות ולעובדים הסוציאליים שנמצאים בקהילה ובשטח יום-יום, יוצרים קשר עם האזרחים המבוגרים ועם אנשים עם מוגבלות ומסייעים לנו לתת את המענה. תודה רבה. עשינו כמה מיזמים. הוצאנו, המשרד, 16 נקודה משהו מיליון על נופשונים לאזרחים ותיקים בבתי האבות בכל הארץ.

קארין אלהרר (יש עתיד):

זה עכשיו?

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

עכשיו, עכשיו. אני מדבר רק על עכשיו. מהאירוע שקרה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

רק עכשיו. כן?

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

נופשונים לאנשים עם מוגבלות במסגרות של נופשונים בכל הארץ; מיגון מסגרות חוץ-ביתיות לאנשים עם מוגבלות, בעיקר בצפון, במעט שיש לנו; מיזם מועדון לילה – הסבת מרכזי יום לטובת לינה לאנשים עם מוגבלות ואזרחים ותיקים מחוסרי מיגון, אמרתי לך, 14 רשויות: דימונה, באר שבע, רמת גן, הרצליה, תל אביב, נתניה, רחובות, קריית טבעון, קריית מוצקין, טירת הכרמל, אופקים, בית שמש, אשדוד, בת ים. אני מקווה שיצטרפו עוד יישובים וניתן עוד קצת מענה. אנחנו מטפלים אחד-אחד. בטלפון שלי אני מקבל הודעות מאנשים, אחד-אחד, גם בזה, גם בבריאות, ואני מעביר לטיפול מנכ"ל משרד הרווחה, שהוא מדהים, ינון אהרוני, מדהים, ומעביר טיפול לבריאות – זה שלוב אחד בשני – לבר סימן טוב ומטופל פרטנית. אני מקווה שאנחנו עושים את המיטב. לא מצליחים בכול. אנחנו יודעים שיש לנו בעיה גדולה – 800,000 איש לא ממוגנים זה הרבה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

כן, זה הרבה יותר מדי.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך לחברת הכנסת אלהרר, ושאלות נוספות לחברות הכנסת שרון ניר ויעל רון בן משה. השר ישיב במרוכז. בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. קודם כול אני רוצה להצטרף לחיזוק ולברכות לעובדים והעובדות הסוציאליים, שבאמת מתוחים עד הקצה. אני רוצה לומר לך, אדוני, חרף כל הסקירה הבאמת-מרשימה שנתת, אני הבוקר שוחחתי עם חברה שגרה בצפון – לא במרכז, בצפון – שאין בו התרעה, לא מקדימה ולא התרעה רגילה; פשוט קודם שומעים את הבום ואחר כך יש אזעקה. שם יש עדיין אנשים עם מוגבלויות וקשישים ללא מיגון. הדבר הזה לא יכול לקרות. אני גם רוצה להסב את תשומת ליבנו, כולנו, שהאירוע הנורא שקרה הלילה עם הטילים – היה שם זוג שאחד מהם היה עם מוגבלות פיזית ולא הייתה לו יכולת. הזוג שנרצח הלילה ברמת גן, זוג בני 70 – לאיש הייתה מוגבלות בתנועה, הוא היה עם הליכון, וככל הנראה לא הספיקו להגיע לחדר המוגן. אגיד לך אדוני, יש תקנות, תקנות שמחייבות את הרשויות לכספת נצורה, בדיוק לדאוג לסיטואציות שבהן יש אנשים קשישים ואנשים עם מוגבלות בתנועה שצריך ליצור איתם קשר ולבדוק מה קורה איתם, לבדוק אם חסר להם משהו ולבדוק אם יש להם ממ"ד או מקלט נגיש. הדבר הזה לצערי לא קורה. ראינו את זה בוועדה. זה לא קורה. עכשיו אני שואלת, למה מתקינים תקנות אם אין ביצוע? תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות הכנסת שרון ניר ויעל רון בן משה, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בהמשך לשאלה החשובה של חברתי לגבי מיגון לאנשים עם מוגבלויות, אני רוצה דווקא להתייחס לנושא מיגון הצפון. אני פונה אליך כשר בממשלה כבר הרבה שנים. תוכנית מיגון צפון, כזכור, עברה כהחלטת ממשלה, בהובלת אביגדור ליברמן, כבר בשנת 2018, והיא דיברה על 5 מיליארד לעשור הקרוב, בכל שנה 500 מיליון ש"ח. יכולנו היום להיות כבר בשלהי התוכנית, כשכל אזרחי ישראל ממוגנים. בשנת 2021, לאחר שקיצצתם בתוכנית בשנת 2018 מטעמים פוליטיים של התחשבנות פוליטית, אביגדור ליברמן שוב תקצב את התוכנית, והיא יכלה שוב להסתיים, אבל אתם פעלתם פשוט לקצץ את התוכנית. דוח מבקר המדינה שהופץ לפני חודשיים מראה בבירור - -

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

מה השאלה? מה השאלה? נתת נאום פוליטי שאני לא יודע לענות עליו. מה השאלה?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

- - ש-3.2 מיליון מאזרחי מדינת ישראל לא ממוגנים. ואני שואלת אותך, אדוני. בסוף אנחנו מבינים מה קורה בצפון – אנשים באמת לא מספיקים להגיע למיגון. היינו שם, ראינו מה קורה במטולה, בשלומי, בגליל העליון. מה אתם אומרים לאזרחי מדינת ישראל, באמת, אחרי תקופה כזאת, כשיש לכם דוח חירום של מבקר המדינה? איך אפשר להתמודד? מתי נראה כאן כבר מיגון לאזרחי מדינת ישראל?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת יעל רון בן משה, בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

למה הצבעתם נגד מיגון לבית החולים זיו בצפת, אם זה כזה חשוב?

רון כץ (יש עתיד):

אופיר, אל תפריע לכבוד השרים.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, אם המיגון הוא חשוב, למה הם הצביעו נגד?

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

רון, אני אפטר אותך.

רון כץ (יש עתיד):

חוזר בי. אתה רואה, אני ישר נרגע כשזה קשור אליך.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני השר, תודה, אדוני היושב-ראש. אני מודה גם לחברותיי שהביאו את הנושא של הצפון בצורה ברורה ונוכחת. אני רוצה להמשיך את שאלתה של חברת הכנסת קארין אלהרר בנושא אנשים עם מוגבלויות בקו העימות בצפון. האם אדוני יודע אם יש לכם מיפוי כמה אנשים עם מוגבלויות, סיעודיים, שגרים ביישובי הגדר או צמודי גדר או סמוכי גדר, שבהם אין זמן התרעה בכלל ועד 15 שניות? אני רוצה לספר לך אדוני, אתמול הייתי בכפר יובל. נפגשתי עם בחור לא צעיר ממקימי המושב שאשתו, לצערנו, הפכה לסיעודית בתקופה האחרונה. אתה יכול לבדוק כמה אזעקות היו אתמול בכפר יובל. זה יישוב שיושב על גבול לבנון, ואין להם ממ"ד שהיא יכולה להגיע אליו. בכפר יובל נשארו בסך הכול שתיים או שלוש משפחות, והן לא זכאיות לממ"ד לפי ההגדרות, וכולן או עם מוגבלות פיזית או מגבלה אחרת שלא מאפשרות להן ללכת למיגון התקני. אדוני, גם אם יש בכל יישוב גדר כזה ארבע משפחות כאלה – ואנחנו מדברים אפילו על 50 יישובים, אין 50, אבל – האם ניתן בכובד משקלך אל מול מנכ"ל משרד הביטחון, אל מול אלוף פיקוד העורף, לדאוג למענה מהיר? אני רוצה להוסיף פה פרט נוסף; ככל שאנחנו מבינים, גם כשהמלחמה מול איראן תסתיים, בצפון אנחנו צפויים ככל הנראה עוד לשבועות ארוכים של מה שנקרא "שגרת חירום מתמשכת". זה אומר שהתושבים בכפר יובל ימשיכו להידרש להיכנס למרחבים המוגנים כמה פעמים ביום. איך אנחנו נותנים מענה כמה שיותר מהר לאותן שתיים, שלוש משפחות בכל יישוב – ספציפית ציינתי את כפר יובל, אני מניחה שזה גם במקומות אחרים – עם אנשים סיעודיים שלא יכולים להגיע למיגון שיש להם היום? יש פתרונות טכניים לדבר הזה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

אתחיל מהסוף, מהשאלה שלה. כשקיבלתי את השאילתה, באתי ללמוד את החומר, שאלתי כמה אנשים עם מוגבלויות יש, לא רק בצפון. לא יודעים את המספר. לא יודעים את המספר. ביקשתי לבדוק.

קארין אלהרר (יש עתיד):

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

שנייה, שנייה. אני לא מדבר על אלה שבמסגרות מגורים במשרד הרווחה – על אלה אנחנו יודעים, אנחנו יכולים להוציא נתונים מהביטוח הלאומי לפי קצבאות. אנחנו נעשה את זה, אנחנו נעשה את זה, אבל בתשובה לך, אני לא יודע אם אני יכול להגיד – פעם היו שאלות ידע אישי, כאילו ידע אישי. אני מאמין שאנחנו – הלוואי ולא נצטרך – לקראת פתרון שלפני שיגור לא נצטרך אזעקה. אמרתי. אני לא יודע אם אמרתי יותר מדי, אבל אמרתי. מה לעשות, נו, אמר ולא יוסיף, ולא יוסיף, כי – בסדר. תשמעי, אני לא משחק פוליטיקה, באמת. אני בא, אני רוצה לדבר על מה שאנחנו יכולים. איווט, ביבי, יעקב, משה – אני לא שם. אני לא חושב שבמדינת ישראל – אני גם מקווה – יהיה צורך למגן את כל המדינה. אני לא חושב שנצטרך למגן, וגם אם תהיה מלחמה, אני לא חושב שצריך למגן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הלוואי שהייתי יכולה להסכים איתך - -

<< דובר_המשך >> שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ: << דובר_המשך >>

מה לעשות?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

- - אבל אני לא מצליחה להסכים באסטרטגיה הנוכחית.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

כנראה שאני יודע קצת יותר ממך. כנראה. יכול להיות שאני טועה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לדעתי אתה טועה.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

מאה אחוז. אם אני טועה – אני טועה. פעם היה איזה ניסוי - - -

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אם היושב-ראש שלידך - - -

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

פעם היה איזה ניסוי, וכתבתי לרבין משהו, שהזבוב נכנס לרשת. אז הוא שאל אותי: מה אתה עושה שם? זה היה מזמן, בסדר? תאמיני לי, תאמיני לי. קצת, קצת. כשבאתי לכנסת אמרתי: אני לא מתעסק בנושאי חוץ וביטחון, אף פעם. אני לא אתבטא. נכון שזה נחמד, זה תופס תקשורת. אני לא מתבטא בנושאים האלה, רק כלכלה-חברה, כלכלה-חברה. בזה אני מתעסק 27 שנה. לא מתבטא לא בחוץ, לא בביטחון, למרות שיש פה כאלה שמדברים על ביטחון שהם עוד לא הגיעו לאיפה שאני חזרתי. תאמיני לי, הייתי מסווג שחור. אין לי מענה לכם. אני אבדוק. תקבלו תשובות בכתב. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר חיים כץ, ותודה לחברות וחברי הכנסת השואלים. השאילתה הבאה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת ירון לוי לשר האוצר בנושא: מתווה פיצויים מעונות יום פרטיים והתחשבנות מול הורים במערכת שאגת הארי. אני מתכבד להזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אל הדוכן, ובהזדמנות זו גם לאחל החלמה מהירה ורפואה שלמה לבניה חברון, יחד עם כל פצועי צה"ל ואזרחי ישראל. חבר הכנסת לוי, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, בימים האחרונים פורסם שהורים לילדים במעונות יום בפיקוח בגנים פרטיים עדיין משלמים כסף למרות שהגנים סגורים. המסגרות סגורות בהוראת פיקוד העורף. נאמר שיש מתווה פיצויים שהוא בתהליך גיבוש. רציתי לשאול את השר: 1. מה יהיה עיקר המתווה? 2. מתי מתכוונים להציג אותו לציבור ההורים? יש כאן גם את ציבור ההורים וכמובן את מפעילי הגנים הפרטיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

כבוד השר, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תודה רבה, חבר הכנסת, על השאילתה. אני אתחיל ואומר שעוד אין לי תשובה מוחלטת. אנחנו בדיונים על זה, ויהיה עוד דיון היום. אני כן אפרוס רגע את המפה כולה, בסדר? כדי שנבין שנייה אחת את האירוע. קודם כול, יש מתווה פיצויים כללי למשק – שאני מאוד מקווה שממש בתחילת השבוע יבוא כאן לחקיקה בכנסת בקריאה הראשונה, ואז בוועדת הכספים – שהוא מאמץ מתווים שעשינו גם בחיצי הצפון וגם בעם כלביא, ואגב, עבדו מצוין. היו עכשיו הרבה מאוד דיונים מחדש עם ההסתדרות ואמרנו: תקשיבו, מה שעבד – המתווה הזה בגדול מדבר על שני מסלולים עיקריים: האחד, שמשמר יחסי עובד–מעביד, קרי, המעביד ממשיך לשלם 100% שכר ומקבל מאיתנו מה שאנחנו קוראים לו "מסלול הוצאות מזכות" – תכף אני אסביר בדיוק מה זה – כולל מסלול שכר. במילים פשוטות, זה הולך לפי מדרגות, אבל אם יש לו ירידה במחזור של יותר מ-25%, הוא מקבל את שיעור הירידה במחזור כפול 22%, שזה ההוצאות הקבועות של העסק, ועוד 75% מהשכר שהוא משלם. בסדר? אם הוא משלם 10,000 שקל שכר - - -

ירון לוי (יש עתיד):

זה לא נוגע למוסדות החינוך, כי אין ירידה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה כן נוגע. תן לי. שאלת. אתה יכול לשבת. ייתנו לך אחרי זה שאלת המשך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תקבל שאלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אתן לך רגע, כי זה מורכב.

ירון לוי (יש עתיד):

אתה אומר שזה לוקח זמן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אם הריכוז שלי ככה, אני מודה שאני קצת עייף, בימים אני עובד ובלילות – עם הבן שלי.

ירון לוי (יש עתיד):

החלמה לבן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תודה. תודה. היושב-ראש אמר. תודה רבה. בקיצור, בגדול, נניח שהוא משלם 10,000 שקל שכר – הוא יקבל 75% מזה כפול הירידה במחזור. הרי אם אין ירידה במחזור, הכול בסדר, אבל אנחנו לוקחים את החלק של הירידה במחזור. כמובן 25% כפול הירידה במחזור, הוא משתתף בעצמו. נקודת המוצא, אגב, בכלל, צריך לדעת, של כל המתווים האלה, זה לא 100% פיצוי. אנחנו קוראים לזה "רציפות עסקית". הרעיון הוא לשמר את הכלכלה, לאפשר לציבור ולכלכלה להמשיך לתפקד ולשמור ראש מעל המים כדי שברגע שחוזרים לפעילות, אז חוזרים לפעילות. זאת אפשרות אחת: המעסיק ממשיך לשלם את השכר ומקבל מאיתנו 75% מעלות השכר הזאת כפול הירידה שיש לו במחזורים. אפשרות שנייה היא שהוא מוציא את העובד לחל"ת בתנאים מיטיבים, בלי שהוא צריך חמישה ימי אכשרה ובלי שלוקחים לו שכר ומינימום 14 יום. הרבה מאוד הקלות: תקופת אכשרה של שישה חודשים ולא 12 מתוך 18 – שוב, עשינו את זה כבר בעבר – ואז העובד מקבל את החלף דמי אבטלה כמו בחל"ת, שזה בין 70% ל-80% או 90%, תלוי ברמת השכר. ככל שרמת השכר גבוהה יותר אז השיעור של האבטלה נמוך יותר, והמעביד כמובן לא משלם לו. במקרה כזה המעביד יקבל פיצוי רק על 22% של ההוצאות הקבועות שלו, ההוצאות המזכות, ולא על מסלול השכר. בעצם, זה אמור להיות המתווה גם של מעונות היום. בסוף מעונות היום הם גופים פרטיים שמתקשרים בהתקשרות פרטית עם ההורים. יש מעונות סמל מפוקחים, יש מעונות לא מפוקחים, יש גני ילדים פרטיים. יש אנשים שהתקשרו עם בעל אולם לחתונה, ודיני הסיכול של דיני החוזים, והחתונה בוטלה, והשאלה – של מי. דנו בזה הרבה מאוד לאורך המלחמה. בגדול, אנחנו סבורים – למשל, כשהיה מסלול לאולמות, אז התנאי היה שהאולמות מחזירים את הכסף לזוגות, ואז באים לבקש מאיתנו, אבל הוא יכול להחליט, הוא יכול להחליט שהוא לא, ואז הוא גם לא בא לבקש. חשוב לי לומר את זה, כי בסוף, בסוף – מעונות היום, על גבי המסלול הזה, יש להם עוד רשת ביטחון, כי אנחנו אמרנו שנמשיך לשלם בכל מקרה למעונות הסמל את הסבסוד שהם מקבלים ממילא בגין הילדים הזכאים, בסדר? נניח שהורה רגיל משלם 6,000 לחודש – סליחה, הורה רגיל משלם 4,000 שקל – פה הוא ישלם 2,000 ועוד 2,000 מהמדינה, אז המעון יקבל את מה שהוא מקבל ממס רכוש, הוצאות מזכות ו-75% מהשכר. הוא ימשיך לקבל את הסבסוד שהוא מקבל, שזה להערכתנו אמור להשלים לו כמעט – אני לא יודע להגיד לך 100% – את ה-25% האלה, אבל את הרוב זה אמור להחזיר לו. אז הוא יחזיר את הכסף להורים ויקבל מאיתנו, כמו שאמרנו. חלק הוא יקבל ממס רכוש, חלק הוא יקבל כיוון שמשרד העבודה ימשיך לשלם את הסובסידיה. בנובמבר 2023, שזה תחילת מלחמת חרבות ברזל, ואחר כך בנובמבר 2024, בחיצי הצפון, היה איזשהו מתווה נוסף. אגב, זה לא היה אותו מתווה, אלא היו מתווים נפרדים שעשינו עם הרשתות שמפעילות את מעונות הסמל. הוא היה מתווה חלופי. אני אומר לך שאני לא בטוח שהוא יותר טוב. היה מתווה בנובמבר, הם פחות אהבו אותו, ולכן בנובמבר 2024 עשינו מתווה קצת אחר – קיבלו פר-ילד, פר-יום, תקציב מסוים כדי להחזיר להורים. באתי לפה כי הגשת שאילתה דחופה והיושב-ראש אישר, אז אני מתייצב, אבל אני עוד לא יודע לתת לך תשובה עד הסוף. אני חושב שמה שאני אמרתי עכשיו נותן מענה יותר טוב לכולם. הוא גם יותר פשוט פרוצדורלית, הוא גם יותר פשוט משפטית, כי ברגע שאני אתן מתווה למעונות הסמל, אז מה קורה עם מעונות פרטיים שהם לא בסמל? ומה קורה סתם עם מטפלת שפתחה משהו לעצמה? בסוף בסוף בסוף אנחנו לא מתערבים במערכות היחסים, בהתקשרויות פרטיות בין אנשים פרטיים שעכשיו סוכלו, בסדר? החוזה ביניהם סוכל כתוצאה מהמלחמה. כמו שאמרתי, דיני הסיכול בדיני החוזים – אנחנו לא נכנסים לזה. אנחנו נותנים את המעטפת הכללית. כמו שאמרתי, כאן במעונות הסמל יש את הרובד הנוסף שאמור לגשר על מרבית הפער, וזה המשך העברת הסובסידיה למרות שהמעונות סגורים. הייתה סברה שאומרת שיש שוני, כי פה אתה אוסר עליהם לעבוד, פיקוד העורף אוסר עליהם לעבוד. זה לא מדויק, כי פיקוד העורף אוסר לעבוד על כל עסק שאין לו מרחב מוגן בזמן קרוב שהוא יכול לרוץ אליו בזמן ההתרעה, ולמרות זאת אנחנו נותנים את מתווה הפיצויים. ואני חוזר ואומר, וחשוב לומר את זה: רשת הביטחון שאנחנו נותנים היא מאוד גדולה, היא פי שלושה מהקורונה, היא פי שלושה מהקורונה בכול, גם בתקרה וגם בשורת המענים הגדולה שאנחנו נותנים. אגב, צריך להגיד, עשינו אותה בעם כלביא בסוף בהסכמות, קואליציה, אופוזיציה, ועדת כספים. זה לא אירוע שהתווכחנו עליו. היו קצת משאים ומתנים על הדרך, אבל בסוף המתווה שנסגר בעם כלביא, שאני מבחינתי עושה לו קופי-פייסט – יש כמה עדכונים של מדדים וכו', כי מה מדד הבסיס וכו', אבל בגדול, המתווים האלה, אני חושב שהם מתווים טובים. שוב, הם לא מפצים עד השקל האחרון – מה לעשות, יש מלחמה, וכולנו כאזרחים נכנסים תחתיה. אני אגיד אולי עוד משפט, אפרופו פופוליזם: אין דבר כזה המדינה. זאת אומרת, נניח שעכשיו נחליט שאנחנו מפצים את כל אזרחי ישראל, 100% נזקים שהיו במלחמה, ניתן לכולם, הם ישבו בבית ויקבלו 100% מהשכר. ניקח להם את זה בסוף מכיס אחר, זאת אומרת, נצטרך בסוף לבוא ולהעלות מיסים או לקצץ בשירותים. אין דבר כזה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ובכל זאת תגיד מילה על הצפון, שנמצא במצב אחר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בטח. בטח. תעשה שאלת המשך. איך אתם רוצים לנהל את זה? על הצפון כבר הודענו - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

רק רגע, כשהשר יסיים אני אאפשר שאלת המשך לחבר הכנסת ירון לוי ושתי שאלות נוספות לשני הנרשמים הראשונים. יש רבים שנרשמו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה מרשה לי שנייה להתייחס למה שהיא שאלה?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אתייחס ברגע. כבר הודענו על זה, הודענו כבר בשבוע שעבר. הצפון מבחינתנו – אגב, זה פשוט, לא צריך חקיקה, כי אלה תקנות. 0 עד 9 ק"מ – בתקנות סמכות שר אוצר. הם מבחינתי 100% מסלול אדום, מסלול ירוק, 100% מסלול מחזורים, בסדר? נקודת המוצא שלנו, וגם את זה חשוב מאוד לומר, כי היו פה כל מיני אמירות, או מחוסר ידע, או, לצערי, בתקשורת, שרצו סתם ליצור תבהלה. אמרו: מה, אתם פותחים את המשק כדי לחסוך כסף. אלו שני דברים שונים לחלוטין. פיקוד העורף מקבל החלטות על בסיס הערכת סיכונים ביטחונית, והוא מאפשר למי שרוצה. הרי הייתה טענה : מה אתה כולא אנשים בבית אם יש להם מרחב מוגן והם יכולים ללכת לעבודה בסמיכות למרחב מוגן – זה לא קשור לפיצוי. תושבי הצפון בקו העימות יקבלו 100% פיצוי בכל התקופה עד שתהיה חזרה לשגרה שם של בית ספר, של הכול. מבחינתנו הם יכולים לשבת בבית. עוד פעם, מי שרוצה ללכת לעבודה, יכול ללכת לעבודה, בהתאם להנחיות פיקוד העורף. כל מי שמחליט אחרת - - -

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

פיקוד העורף לא נותן זמן יציאה - - - הכבישים חשופים לגמרי, לא - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לכן, אמרתי, מבחינתנו כמשרד אוצר, אין פעילות כרגע בקו עימות צפון, וזה אומר שעסקים יקבלו 100% ההוצאות שלהם, 100% שכר, הכול, בסדר? עסקים ממשיכים לשלם 100% שכר לעובדים ומקבלים מאיתנו. יש להם שתי חלופות: יכולים ללכת למסלול האדום, מכירה את זה? בו מגישים תביעות מסובכות

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זאת אומרת - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אלה דיונים שבסוף בתקנות. זה תלוי מאוד מה, בסדר? אנחנו בגדול הסכמנו בכל המתווים שמדד הבסיס יהיה מרץ 2023 – בכלל לפני המלחמה.

קריאה:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע. אבל אני אומר לך שהיו מי שביקשו מאיתנו כן ללכת למרץ 2025. לא בצפון, בצפון לא הייתה פתיחה מלאה; בכל הארץ מדד הבסיס יהיה מרץ 2025 כי הייתה שם רמת פעילות מלאה. ואז אם אני אלך למרץ 2023, אומרים לי העסקים: תשמע, אנחנו התפתחנו בשנתיים האלה. הצפון יהיה מרץ 2023 – בסדר? 100% מסלול מלא, מסלול אדום, ויהיה מסלול נורמטיבי, מסלול מחזורים ירוק, למי שרוצה לקבל את זה יותר מהר – מדד בסיס מרץ 2023. כל הארץ מדד בסיס מרץ 2025. עוד פעם, אנחנו נתנו להם לבחור. ישבנו עם נשיאות המגזר העסקי וההסתדרות, הם חשבו שיותר נכון להם מדד בסיס של מרץ 2025 לכל הארץ. קיבלו את זה במלא. תעבירו את זה לתושבים. גם אני אמרתי. אמרתי את זה לראשי רשויות, הוצאתי את זה בסרטון לתושבים. יכולים להיות רגועים ב-100%.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלת המשך לחבר הכנסת לוי. שאלות נוספות לאחר מכן לחברי הכנסת מישרקי וכץ, והשר ישיב במרוכז.

ירון לוי (יש עתיד):

קודם כול, אני שמעתי את ההסבר על המתווה, ונתת דוגמה את הקורונה למתווה אולמות האירועים. אני חושב שבמקרה של מעונות היום והגנים הפרטיים והמפוקחים, זה קצת שונה. כי ירידה של 25% לא יכולה להיות בגן. וגם אם אתה מוציא לחל"ת, אתה יודע שיש מחסור בצוותי הוראה, גננות ומורים. יש כאן בעיה מאוד גדולה. השאלה שלי לשר היא מה ההורים צריכים לעשות בזמן שמתגבש מתווה, האם להמשיך לשלם לעסק או האם לעצור את התשלומים? גם ציינת שאין החזר מלא של 100%. מי אמור לספוג את זה? האם בעלי עסקים, שמפעילים את הגנים, או ציבור ההורים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. לאחר מכן חבר הכנסת מישרקי.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, תודה השר, ראשית אני מאחל החלמה מלאה לבנך הגיבור. אני רוצה להתעמק בנושא מעונות היום, ודווקא הפרטיים, כי הגנים הם יותר פשוטים לתפעול כי זה המדינה ומול העיריות, וזה יותר קל. אבל מעונות היום זה נושא מורכב, שלדעתי היה צריך לתת לו - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הפרטיים או הסמל?

רון כץ (יש עתיד):

הפרטיים. היה צריך לתת לו איזשהו פתרון מערכתי כזה, כמו לחיצת כפתור. אנחנו אחרי מלחמה אחת, אחרי כמה מבצעים, וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה. אבל כרגע נוצר מצב שבעלי אותם מעונות לא יודעים מה לעשות עם העובדים שלהם. מצד אחד, אם הם יוציאו אותם לחל"ת, יכול להיות שהם לא ירצו לחזור מאותו חל"ת, התחום הזה סובל ממצוקת כוח אדם מאוד מאוד קשה. מצד שני, אם יחזירו את הכסף להורים, אז הם לא יקבלו את הפיצוי המלא ממשרד האוצר כי עדיין אין מתווה כמו שצריך. אם הם לא מחזירים את הכסף להורים, יש לחץ גדול של זוגות צעירים, ובצדק. אני יכול לומר לך כאחד מהם, שמשלם למקום כזה: העובדה שהילד לא הולך למעון ואתה עדיין משלם עליו, במצב לא פשוט שאנשים גם לא עובדים והכול מתייקר, זה לא מצב נוח. אני חושב שדווקא בתחום הזה, שמדבר ספציפית על כמה עשרות אלפי עסקים, זה לא איזה משהו היסטרי. צריך לתת מענה לזוגות הצעירים, צריך לתת מענה לבעלי מעונות היום. ואני חושב שבתוך המתווה הגדול צריך להיות איזשהו כפתור שדואג לרווחת אותם ילדים. כי בסופו של דבר, אלה הגילאים הכי קריטיים. כשאתה מנתק אותם, אין להם באמת כלום. ובכלל, כשאתה ממשיך לשלם על המעונות האלה, וזה אלפי שקלים בחודש, אז אתה לא קונה ולא מאפשר לאותם ילדים גם מסגרת חינוכית נוספת, כי אתה לא תשלם פעמיים. רובם לא יכולים לשלם פעמיים. ולכן, אני באמת שואל: האם למשרד האוצר יש איזשהו מנגנון, איזשהו כפתור, איזושהי בשורה להורים ולבעלי מעונות היום? האם אפשר להגיד להם משהו, מהדברים שלך עכשיו, איך להתנהל מחר בבוקר? תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יונתן מישרקי, בבקשה.

יונתן מישרקי (ש"ס):

מכובדי השר, אני גם כן מבקש להצטרף לתפילות ולאיחולים לרפואת הבן היקר, בניה חברון בן רויטל, בעזרת השם, לרפואה שלמה בקרוב.

קריאה:

אמן.

יונתן מישרקי (ש"ס):

אני מבקש להתייחס דווקא למעונות הרשת, מה שנקרא, המפוקחים. בשונה מהשאילתה שהזכירו אותה, למרות שהזכרת בתשובה שלך את כל העניין הזה, בקורונה היה מתווה פיצוי ישיר להורים, כנראה מהסיבה שאין אינטרס, או שיש פחות אינטרס למפעילי המעונות המפוקחים להגיש את הפיצויים, כי בסוף זה נכנס להם לתוך, מה שנקרא, סל מלא. בשונה מהפרטיים, שבהם זה עסק לכל דבר, ויש מתווה פיצוי לעסקים, פה יכול להיות שהאינטרס שלהם יהיה פחות, וההורים הם אלה שמודאגים בהקשר הזה. קיבלתי כמה פניות, ולכן ביקשתי לשאול שאלת המשך. אם אפשר התייחסות ספציפית למעונות המפוקחים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אתייחס. זה בעצם אותן שאלות לפרטיים ולמפוקחים. קודם כול, חבר הכנסת מישרקי, בקורונה לא היה מסלול שכר. בכלל לעסקים היה רק מסלול הוצאות מזכות. אז הוצאות מזכות היו 15%, אני חושב, ועכשיו הגדלנו את זה ל-22%. אבל היה רק מסלול הוצאות מזכות. ולכן, במקביל, נתנו כל מיני מענים לאולמות, למעונות. פה, ברגע שנתנו את מסלול השכר, למרבית הענפים במשק הדבר הזה אמור לתת מענה. עוד פעם, הוא לא נותן מענה של 100%. בסוף הנזק מתחלק וכל אחד - - -. שאל חבר הכנסת רון: מה אני אומר להורים? אני לא ממליץ שום דבר להורים. אני לא עורך דין, בסדר? בסוף, אמרתי, אני לא יכול להתערב כשר או כממשלה במערכת היחסים החוזית - - -

רון כץ (יש עתיד):

לא, השאלה אם - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רק רגע, שנייה. רגע, תנו לי. אני הבנתי, אני אענה. אני לא מתערב במערכת היחסים החוזית הפרטית בין הורה לגננת או למפעילת מעון, בין אם היא פרטית ובין אם היא סמל. בסוף הם גם פרטיים, בסדר? גם הסמל הם מפוקחים, והמדינה מסבסדת אותם למשרד העבודה. אבל בסוף - -

רון כץ (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רק רגע, רק רגע. - - הסבסוד הוא להורים. צריך להבין. גם במשרד העבודה הסבסוד הוא לא למעונות, הסבסוד הוא להורים. זה יותר נוח. תפעולית הוא מועבר – בסדר? בסוף המעונות הם פרטיים ואנחנו נותנים להורה סבסוד. מעבירים אותו דרך המעון רק כי זה יותר נוח פרקטית.

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, חכו רגע, נו, שנייה. כבר שנתיים וחצי לקחתי את התפקיד הלא-פופולרי. מה אני יכול לעשות? אני אומר את האמת. אז, א. אני לא נותן עצות. אני רוצה להסביר מה אנחנו מתכננים. א. הקורונה היה מסלול מיוחד למעונות. מה שאנחנו נעשה – אמרתי, שוב, אני עוד לא נותן תשובות סופיות כי אנחנו בדיונים על זה איתם, ובתוכנו פנימה. ודיבר איתי על זה כמובן השר לוין, שעכשיו אחראי על זה. אנחנו בדיונים. מה שאני רק אומר זה שאני, נטיית ליבי כרגע היא לבוא ולהגיד למעונות: אתם הולכים למסלול. וזה אני אומר לך, רון, מה ההבדל בין גננת של גן פרטי, שזה עסק, בסוף היא גובה כסף מלקוחות ונותנת שירותים וזה עסק, לבעל דוכן פלאפל?

רון כץ (יש עתיד):

הילדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, רגע. אין הבדל, זה אותו – לא, אתה מדבר על העסק עכשיו. רגע, תקשיב שנייה. העסק זה עסק כלכלי, שעכשיו לא עובד, ולכן לא מרוויח, ולכן נתנו לו רשת ביטחון. העסק הכלכלי הזה יכול להיות גן, והוא יכול להיות דוכן פלאפל, והוא יכול להיות חנות נעליים, והוא יכול להיות הרבה מאוד דברים אחרים. והעסק הכלכלי מקבל, בראייתנו, מענה טוב – אני אומר את זה על השולחן. בראייתנו, רשת הביטחון שאנחנו נותנים, גם ההוצאות המזכות וגם השכר, זה מענה טוב לעסק הכלכלי. נקודת המוצא שלי היא שהגננת הזאת לא תסגור את הגן, כי היא רוצה להמשיך להתפרנס, כמו שדוכן הפלאפל לא יסגור את הפלאפל, אם הוא יוכל. עוד פעם, אם הוא יפשוט רגל – אבל הוא לא יפשוט רגל.

רון כץ (יש עתיד):

לא, אבל השאלה שלי היא אחרת. הם צריכים ודאות, לדעת זמנים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, רגע. אני כבר אדבר על הזמנים. חבר'ה, אתם לא נותנים לענות.

קארין א*להרר (יש עתיד):

בצלאל, ילדים זה לא - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה לא קשור. עוד פעם, הילדים זה לא האירוע. האירוע – מי שמפסיד כסף. זה הגננת, שיש לה עסק והיא מתפרנסת ממנו. אני בטוח שהיא גם אוהבת את הילדים ומטפלת בהם. זה עסק, היא מתפרנסת ממנו. ועכשיו היא צריכה להחזיר את הכסף להורים. עוד פעם, אני לא עורך דין, לא נותן עכשיו עצה משפטית, אבל על פניו היא צריכה להחזיר את הכסף, כי, מה לעשות, היא לא נותנת שירות כרגע להורים. ואז ממה היא תתפרנס?

קארין אלהרר (יש עתיד):

אבל היא אומרת לא - - -

ירון לוי (יש עתיד):

הגנים לא מוכנים - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חבר'ה, תקשיבו רגע. לי אין כלי משפטי להכריח אותה להגיד כן.

ירון לוי (יש עתיד):

אבל - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע. חבר'ה, מה יהיה? אל תעשו ממני טיפש. באמת, נו – אני עוסק בסוגיה הזאת כבר שנתיים וחצי ארבע פעמים, ועוסק בה גם עכשיו שלושה-ארבעה ימים. תקשיבו עד הסוף. אתם רוצים פינג-פונג, תעשו פינג-פונג.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, בואו ניתן לשר להשיב, בבקשה. תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אמרתי לכם מראש, אני מפרק רגע את הסוגיה כי היא סוגיה מורכבת. בסוף, הגננת היא בעלת עסק. היא מתפרנסת מזה, והיא תרצה להמשיך להתפרנס מזה. אגב, אני אומר לכם, גם השוק החופשי עושה את שלו. אם היא לא תחזיר את הכסף, בצורה לא פיירית, אז ההורים יחפשו גן אחר, כמו שאם בעל דוכן הפלאפל ייקח לי הרבה כסף. אז אתה יכול להגיד: אין מספיק תחרות, אין מספיק גנים, לקוח שבוי – או כן או לא. אבל בגדול הגננת – עזבו רגע את הילדים – הגננת היא בעלת עסק, וכמו שכשדוכן הפלאפל לא פותח הוא לא גובה ממני כסף על הפלאפל – אתה שואל אותי? היא לא אמורה לגבות. אני לא יכול לחייב אותה משפטית, אבל היא לא אמורה לגבות, בסדר? אלא מה, אבל מה היא תעשה, איך היא תתפרנס? באה המדינה ואומרת: אני נותנת רשת ביטחון גדולה מאוד.

ירון לוי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

תן לו להשלים, תן לו להשלים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואם הגננת הזאת גם מעסיקה עובדות, גננות אחרות, אז או שהיא תוציא אותם לחל"ת, או שלדעתי היא תשמר אותם, כיוון שהיא רוצה לשמור על כוח האדם, ותקבל מאיתנו את המסלול. וכפי שאמרתי, בעסק הפרטי הלא-מפוקח אין לי הרבה כלים לעשות דברים אחרים, כי אני לא יודע לבודד את זה. אם אני אלך עם זה, מייד ילכו לבג"ץ ויגידו: רגע, מה שונה הגננת מחנות הנעליים שרוצה להמשיך להחזיק את העובדת שלה? הרי גם לה אין מספיק עובדים, אנחנו במשק בשוק תעסוקה - - -

קארין אלהרר (יש עתיד):

זה לא אותו הדבר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רק רגע, תנו לי לסיים, אני לא ארד מהדוכן. לא, כשאני אסיים תשאל שאלה, באמת, רון, באמת, תנו לי רגע.

רון כץ (יש עתיד):

אין בעיה, אין בעיה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו, אמרתם שאלה לוחות הזמנים, אני רוצה להסביר למה היא לא רלוונטית לכלום.

מאיר כהן (יש עתיד):

את השכירות הם יקבלו?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בוודאי, אנחנו 22% הוצאות קבועות. זה יותר – בקורונה הכירו ב-15%. עכשיו הכרנו ב-22% מסך כל המחזור כהוצאות קבועות, ועל זה מקבלים מהמדינה את הפיצוי המלא, בסדר? על ההוצאות הקבועות מקבלים 100%, זאת אומרת ירידת המחזור כפול 22%. 100% מימון על ההוצאות הקבועות של העסק אתה מקבל בכל העסקים. על השכר אתה מקבל 75%, בסדר? זו פחות או יותר מקבילה אם היית מוציא לחל"ת, בגרוסו מודו; אם זה שכר גבוה, זה כמובן הרבה יותר מזה. זה לא היה בקורונה, ושילבנו את זה עכשיו. עכשיו אני רוצה לדבר על לוחות הזמנים, למה זה לא באמת דחוף. אנחנו באמצע חודש. הרי המלחמה התחילה בתחילת חודש, לכן אני הסברתי את זה גם לעובדים. בפעם הבאה שהמעביד, המעסיק, צריך לקבל החלטה אם הוא משלם – הרי לא צריך להוציא לחל"ת, אנחנו מכירים בחל"ת רטרואקטיבית, ואמרנו את זה, עשינו את זה גם בעם כלביא. הרגע הראשון שבו בעל העסק יצטרך להחליט אם הוא מוציא את העובד או העובדת לחל"ת או ממשיך לשלם לו אחרי זה הוא ב-1 באפריל, ועד אז הכול יהיה ברור. גם אתם כהורים – הרי אני מקווה שאתה לא שולח את הילד שלך עם צ'ק כל יום – אנחנו משלמים בתחילת חודש או בסוף חודש, זאת אומרת, שילמת, שילמת בתחילת חודש.

רון כץ (יש עתיד):

שנה, שנה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עוד יותר. אז זה לא שאתה צריך כרגע להחליט. כרגע, עוד פעם, אני חושב שלמעונות פרטיים וגנים פרטיים לא תהיה לנו יכולת לעשות משהו אחר, וגם לא עשינו בעבר. רשת הביטחון שנותנים לכל עסק טובה גם כאן. בסוף, אני חושב, לו ישאלו את עצתי נראה לי שההוגנות – אני לא משפטן ואני לא יודע מה מחייב החוק – היא להחזיר את הכסף להורים, כיוון שלא קיבלת שירות, ואתה הולך למדינה ומקבל את הפיצוי על ההפסדים שלך. מה שהמדינה נותנת לכל אחד אחר, זאת ההוגנות. אם יש גננים או גננות – אנחנו כמובן דוגלים בשוויון – שהם לא היו הוגנים ולא החזירו את הכסף, זו בעיה קשה. אז שההורים, הרי תיאורטית הם יכולים ללכת לקחת – לא, זה לא, כי הם יצטרכו להראות את ירידת המחזורים. אגב, את זה כן עשינו, על זה כן דיברנו גם עם רשות המיסים. את זה עשיתי עם רשות המיסים.

רון כץ (יש עתיד):

זה מה שרציתי לשאול אותך – מה קורה, אם הם לא מחזירים אז אין להם ירידת מחזור.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

נכון, ואז הם לא מקבלים פיצוי. אז באו ואמרו לי: רגע, יש פה בעיה, כי את החשבונית היא הוציאה בתחילת שנה. את זה כבר פתרנו מול רשות המיסים – יראו שהם החזירו את הכסף ונוריד להם את זה מהמחזור.

רון כץ (יש עתיד):

זה חשוב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כן, כן, חד-משמעית, רשות המיסים עובדת על זה שכל מי שיראה שהוא החזיר להורים, נזקוף לו את זה על החודש הזה. לא נבחן את זה שנתי, בסדר? נבחן חודשי. הוא יראה שהוא החזיר את הכסף. זו לא בעיה. הרי ממילא הוא צריך להגיש ניירת.

ירון לוי (יש עתיד):

זה 25%.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מינימום ירידה של 25%, אם הוא יחזיר את כל הכסף אז תהיה ירידה של 100%, אז הוא מקבל מאיתנו 100% כפול 22% של ההוצאות הקבועות ו-100% הוצאות השכר. נכון, זה – בסדר, אמרתי, הם יקבלו 100%. נניח שהמטפלת של הבן שלך הולכת להחזיר צ'קים על החודש הזה לכל ההורים – מבחינתנו בחודש הזה יש לה אפס. לא נבדוק את זה דו-חודשי.

רון כץ (יש עתיד):

היא תקבל 100% בחזרה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, היא תקבל 100% מ-22% של המחזור שלה, שאלו ההוצאות הקבועות של שכר דירה, חשמל וכו', ותקבל 75% מהוצאות השכר, אם היא תשלם שכר. אם היא תמשיך לשלם שכר לסייעות, למטפלות, למי שעובד שם בגן, היא תקבל 75% מזה. 25% היא תספוג, כמו כל עסק שסופג. יכול להיות שהמשמעות, שהיא תעשה – יכול להיות שהיא תחזיר לכם את כל הכסף, תקבל 100% מ-22% ותוציא את המטפלות לחל"ת, והמטפלות יקבלו את החל"ת ויחזרו מייד. היא לא צריכה להוציא אותן עכשיו, היא יכולה לקבל את ההחלטה ב-1 באפריל, לפני שהיא משלמת שכר – תוציא, והם יקבלו חל"ת רטרואקטיבית.

רון כץ (יש עתיד):

וכל העסקים יכולים להזדכות על חודש? אולם אירועים שמחזיר את הכסף שלו ללקוחות, רשות המיסים יראו את זה כאילו הוא החזיר את הכסף?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בוודאי, זו ירידת המחזורים בחודש הזה. כל האירועים שהיו אמורים להיות לו בחודש הזה, גם אם הוא כבר הראה הכנסה בתחילת החודש, ועכשיו הוא מחזיר, והוא יראה שהוא מחזיר – אנחנו מורידים לו את זה מהמחזור, חד-משמעית. אני אומר לך יותר מזה – באולמות, למשל, אנחנו אומרים להם: אתם לא יכולים להגיש בקשה לפיצויים אם אתם לא מוכיחים שהחזרתם. אתה לא יכול גם לעשוק, זאת אומרת גם לקחת וגם לבוא אליי כמדינה ולקבל, כי תגיד לי: חצי חודש לא עבדתי. אני רוצה לראות שאתה מחזיר את הכסף. עכשיו אני חוזר למעונות הסמל כדי לשלים את התמונה. אני חושב שבמעונות הסמל אנחנו יודעים לתת קומה נוספת, זאת אומרת, להגיד להם: תלכו למסלול הפיצוי הרגיל, ניתן לכם קומה נוספת ונמשיך להעביר לכם את הסובסידיה, אבל פה אני גם יכול להתנות איתם. זה קל. את הגננת של הבן שלך, אם זה פרטי, אני לא יכול להכריח. אני מקווה שהיא תעשה את זה כי היא אדם הגון. אני מקווה שאתה לא שולח את הילדים שלך למישהו שהוא לא אדם הגון.

רון כץ (יש עתיד):

מרים נהדרת, לפרוטוקול.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ברור, ברור. בקיצור, אני חושב שרובם יחזירו, אנשים הגונים, ומי שלא יחזיר, אז ההורים יענישו אותו ויחפשו מישהו אחר, כן הגון. במעונות הסמל, כיוון שאני רוצה לתת להם קומה נוספת ולהמשיך להעביר להם את הסובסידיה, שם אני יכול להכריח אותם. שם אני יכול להגיד להם: תתחייבו לי להחזיר את הכסף. רק אז אני אמשיך להעביר לכם את הסובסידיה ממשרד העבודה, אחרת אני יכול לשלול לכם את הכסף לסובסידיה, ואז תפסידו את ה-25% האלה. זה כי יש לי קומה נוספת לתת להם. אני מאוד מקווה שעד סוף היום נסגור את זה בדיונים הפנימיים אצלנו ונפרסם את כל המתווה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לשר האוצר ולחברות וחברי הכנסת השואלים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תודה רבה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. תחילה, אי-אפשר שלא לפתוח בהשתתפות בצער המשפחות של שני האזרחים, הזוג מרמת גן שנרצחו.

היו"ר אמיר אוחנה:

הותר לפרסום, ירון ואילנה משה, השם ייקום דמם.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ירון ואילנה משה, זוג שלא הצליח לתפוס מחסה, כשאיראן ממשיכה לרצוח אזרחים חפים מפשע, בזמן שהצבא שלנו ממקד את כוחותיו ואת התקפותיו אל מול משטר רצחני ועושה הכול כדי לשמור על העם האיראני. אני חושבת שהמערכה והמלחמה שאנחנו פתחנו בה יחד עם ארצות הברית היא הפתרון לעם האיראני, ודיברו על כך רבות. אבל לראות איך איראן ממשיכה למקד את הטילים שלה על אוכלוסייה אזרחית – זה רק מוכיח עד כמה המלחמה שלנו צודקת. בעזרת השם, שהצבא שלנו והחיילים שלנו ינצחו. אדוני היושב-ראש, ברצוני קודם כול לשלוח מכאן החלמה מהירה לחברנו חבר הכנסת מיכאל ביטון. הצעת החוק החשובה שלו, הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – שירות מילואים אזרחי לבוגרי שירות לאומי ושירות אזרחי בעיתות חירום) – זה חוק חשוב ויצירתי, יש לומר. אני אקריא את הנאום שהוא כתב, ואני אקריא את זה בשמו. כולנו יודעים שמדינת ישראל נמצאת באחת התקופות המורכבות והקשות בתולדותיה מאז 7 באוקטובר. במלחמת חרבות ברזל אנחנו מתמודדים עם מציאות ביטחונית שלא הכרנו כמותה, מציאות של מלחמה ממושכת, של איום מתמשך. פתחתי את הדברים שלי עם האובדן הקשה של הזוג היקר, ואנחנו מכאן שולחים תנחומים. זו אינה עוד מערכה נקודתית, זו מלחמה רב-חזיתית בעזה, בצפון מול חיזבאללה, והצפון – תושבי הצפון היקרים, החזקים, עם החוסן, ובאמת, הגאווה הישראלית לראות אותם, איך הם עומדים איתן אל מול המתקפה הקשה של חיזבאללה. ומכאן גם חברתי חברת הכנסת יעל, אני יודעת שאת בקושי ישנה בימים האחרונים, ואת גם גרה שם בצפון, גם עוברת שם במוצבים של החיילים והאזרחים. מכאן אנחנו מוסרים לכל אזרחי הצפון חוזק וחוסן וחיבוק גדול. בתוך המציאות הזאת, יש מי שנושאים בנטל, וכולנו יודעים את זה – זה המילואימניקים היקרים שלנו והמילואימניקיות. אני אזכיר שוב שלמעלה מ-65,000 נשים התגייסו למערכה למילואים יחד עם יתר המילואימניקים. מאות אלפי אזרחים נקראים לדגל. יש הרבה רעש. יש הרבה רעש. בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא רק שיש הרבה רעש, האקוסטיקה פה פחות טובה, רבותינו. תודה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מאות אלפי אזרחים נקראים לדגל ועוזבים הכול – עבודה, משפחה, לימודים, עסקים. אנחנו באמת מכאן מדברים הרבה על המילואימניקים ומביאים לפה לא אחת הצעות חוק כדי לסייע להם, ואני חושבת שבזה צריכה לעסוק הכנסת בימים האלה. לצערי, אדוני היושב-ראש, אני חושבת שכל החזרה לשגרה והעלאת נושאים שהם פוליטיים פוגעת מאוד. ולצד המעטפת שאנחנו משתדלים להעניק גם לנשות המילואים ולמילואימניקים, יש עוד סוגיה שחשוב לזכור. בסוף, כשהמילואימניקים נקראים לדגל, הם נגרעים ממצבת כוח אדם בעבודות משמעותיות במקומות העבודה, ממעסיקים שהם משמעותיים בעורף, ואנחנו מדברים על רופאים, אחים, פרמדיקים, אנשי מד"א, שוטרים, כבאים, עובדי מערכות ביטחון הפנים, הצלה. ואנחנו צריכים לדעת לתת לזה מענה, כי בסוף גם המעסיקים האלה, מעסיקים משמעותיים, שדווקא בשעת חירום אנחנו צריכים אותם בעורף, ועם ישראל זקוק להם, בעומס שהולך וגדל גם למשל על בתי החולים או מקומות אחרים. המקומות האלה מתרוקנים מאדם כתוצאה מהמילואימניקים והמילואימניקיות שנקראים לדגל, ועושים משימה לאומית חשובה, משימת קודש. אני חושבת שזו בעיה לא קטנה. זו בעיה אמיתית, בעיה מבנית, וזו בעיה שדורשת פתרון. לכן הצעת החוק של חבר הכנסת מיכאל ביטון, הצעת החוק שמונחת בפנינו, היא הצעה שמציעה רעיון פשוט אך עמוק: להקים קומה נוספת של שירות – מילואים אזרחיים – לא במקום הצבא, אלא לצידו; לא במקום המילואימניקים, אלא כדי לתמוך בהם. היא מבקשת לאפשר למדינה בעת חירום לקרוא לשירות אנשים שכבר תרמו למדינה במסגרת שירות לאומי או אזרחי בתחומים של ביטחון, הצלה, רפואה וביטחון פנים. מדובר באנשים שכבר הוכשרו, שכבר עבדו במערכות הללו. הרבה מהם גם לא עושים רק שירות של שנה – עושים שנתיים. יש לי אחיינית שמשרתת במשרד הביטחון שנתיים, ואני כל כך גאה בה שהיא בחרה לעשות עוד שנה. אנחנו מדברים על בנות שירות לאומי ואנשים איכותיים וטובים שמתנדבים בשירות לאומי-אזרחי, שזה המסלול שהם בחרו, ואין שום סיבה שלא נקרא להם לדגל גם בזמן חירום בשעת מלחמה. זה משהו שאפשר לעשות אותו. לא צריך להכשיר אותם, הרבה מהם התנדבו בדיוק אצל המעסיקים האלה, שהם בעורף, ויש להם כדי לתרום גם להצלה, גם לביטחון וגם למערך והמאמץ המלחמתי. המשמעות היא ברורה, אומר חבר הכנסת ביטון: חיזוק מיידי של העורף, תגבור מערכות החירום והקלה אמיתית בעומס שמוטל היום על משרתי המילואים ומשרתות המילואים. יש כאן גם משהו עמוק. בימים אלה מתנהל דיון ציבורי נוקב סביב חוק הגיוס. ברוך השם שהחוק שרצו להביא נבלם, נעצר, ומוטב שלא היה בכלל מתקיים ומובא לכאן לכנסת. עדיין אנחנו הרבה פעמים מדברים באמת על שוויון בנטל, על הרחבת מעגל המשרתים במאמץ המלחמתי בצבא. כמו שאמרנו, ואמר מיכאל ביטון בצדק, ואנחנו כולנו תומכים בזה, לאנשי השירות הלאומי-אזרחי, יש להם הרבה מאוד תרומה, והם יכולים לתרום אף יותר במקומות האלה ובזמנים האלה. המציאות הביטחונית של ישראל לא מאפשרת לנו להישאר עם מעגל שירות מצומצם. אנחנו חייבים להרחיב אותו. לא כולם ישרתו באותו אופן, לא כולם יהיו לוחמים, אבל יותר אזרחים צריכים להיות חלק מהמאמץ הלאומי. תודה רבה לך, מיכאל ביטון. אני חושבת, אדוני היושב-ראש, שזו הצעה מצוינת, שמוטב שגם הקואליציה תצטרף. אבל הבנתי שאנחנו דוחים את ההצבעה היום כתוצאה מזה שהשרה אורית סטרוק, שאחראית על השירות הלאומי, יושבת שבעה, וזו הזדמנות מכאן לשלוח לה תנחומים. תודה רבה

היו"ר אמיר אוחנה:

אכן כן. כפי שאמרה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בהתאם לסיכומים שבין היוזם לבין הממשלה, עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק וההצבעה יהיו במועד אחר.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעת חוק עבודת הנשים (תיקון – תגמול לעובדת עצמאית שבן זוגה משרת במילואים), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת משה טור פז. בבקשה, חבר הכנסת טור פז יציג את הצעת החוק.

משה טור פז (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל באמת בלהצטרף לתנחומים למשפחת משה, שאיבדה שני בני משפחה הלילה, וזה קשה מאוד. הצעת החוק שלי, ולא בפעם הראשונה או השנייה או השלישית, עוסקת בנושא מילואים. והאמת היא שאפילו התלבטתי אם להביא אותה, וחשבתי שאין נכון יותר מלהביא אותה דווקא עכשיו. ביקרתי ביום ראשון בשני גדודי מילואים, גדוד תותחנים וגדוד צנחנים, שמשרתים עכשיו בצפון במילואים. גדוד התותחנים חגג את היום ה-300, גדוד הצנחנים – את היום ה-400, מ-7 באוקטובר. והייתי רוצה להגיד שזה לא זמן מתאים לחקיקה, ושכל הכוחות צריכים להיות מושקעים אך ורק בהשגת הניצחון ובחיזוק כוחותינו שפועלים ומחרפים את נפשם, אבל בכנות, כשאני רואה איך דחוף לקדם פה את פיצול היועמ"שית ואת חוק התאגיד של קרעי, וכל מיני דברים כאילו אנחנו באיזו שגרה, אז אני חושב שלאנשי המילואים מגיע על אחת כמה וכמה. אני חייב לומר שהחוק הזה הוא חוק שבעצם מטפל בבעיה, אבל עוד מעט אני אגיע אליו באופן ממוקד. אני רק רוצה להזכיר כאן, כמו שפורסם, שיש שתי אוגדות שמתמרנות כרגע בדרום לבנון. מספר משרתי המילואים, כפי שפורסם, חצה את ה-100,000, ובתוכן יש לא מעט אנשי מילואים. ביקרתי את אחת מאותן יחידות מילואים שטחנו וטוחנות כבר שנתיים וחצי מתחילת המלחמה, ובעיקר התרשמתי, ויש לי שם לא מעט חברים, שכל החיים שלהם מחוץ למילואים נכנסו ל-hold. התחושה היא שזה לא היה הכרחי. כלומר, המלחמה היא הכרחית, האויב הוא הכרחי, אבל סוגיית כוח האדם היא לא הכרחית. לא היה הכרחי שבתוך 100,000 האנשים – למעלה מ-100,000 אנשי המילואים האלה – יהיו עכשיו במילואים. אפשר היה וצריך היה שחלקם יהיו חיילים סדירים. ובעיניי זו בושה. מדינת ישראל בשנתיים וחצי הפציצה באיראן כמה פעמים, נלחמה בחיזבאללה, נלחמה בחמאס, אבל לא מצליחה להגדיל משמעותית את הסד"כ שלה. אני רוצה להזכיר את היוצא מן הכלל, שלצערי לא מעיד על הכלל. היה לי חייל בסדיר, קראו לו א', הוא היום ר"מ בישיבה מכובדת בציונות הדתית, גם רב יישוב, ובגיל 51, כמעט 52, הוא התנדב להיות מג"ד של גדוד מחטיבת חשמונאים, הגדוד המבצעי הראשון. אז יש כאלה. גדוד חשמונאים המבצעי הראשון נמצא כרגע בצפון, מפקד עליו א', בגיל 51, ובעיניי זה מצד אחד מדהים, ומצד שני זו בושה שזה מה שיש למדינת ישראל להציע, מפקדים בני 50 ומשהו שמחליפים את בני ה-20 ומשהו שלא מגיעים. בעיניי זו בושה עמוקה, כי אולי אנחנו נלחמים בשתיים או שלוש חזיתות, אבל לרבים מהלוחמים האלה יש עוד חזית – החזית הזו היא הבית. הלוחמים האזרחים האלה, אנשי המילואים, יש להם בני ובנות זוג, והם מחזיקים כרגע לבד את המשפחה. הלכתי לבקר את האחיינית שלי, שבן הזוג שלה חזר היום למילואים בצפון. עבודה, ילדים, פרנסה, שגרת מלחמה, חרדות, הפגזות, ירידה למקלט, הכול היא עושה לבד. הכול היא עושה לבד. וזה העורף שנשאר לכל חייל וחיילת במילואים. מדינת ישראל בנויה על חוזה שלא נכתב בינה לבין אזרחיה, אבל אפשר לתמצת אותו במילים "מדינת ישראל תעשה הכול". ההערכה העמוקה שלנו לאנשי ביטחון וההבנה שאנחנו חיים פה על חרבנו חייבת לבוא עם הסכם. ההסכם הוא שהאזרחים מתגייסים כשצריך אותם, ומדינת ישראל עושה הכול בשבילם ולא משאירה אף אחד מאחורה. ובמלחמה הארוכה הזו, מלחמת חרבות ברזל וכל שאר השמות, בנושא המילואים החוזה הזה כרגע לא מקוים. משרתי המילואים עושים את החלק שלהם, הם מתייצבים שוב ושוב ושוב, ואפשר להוסיף עוד כמה "שוב". אבל אנחנו מנסחים חוק גיוס ולא מעבירים אותו; מוציאים צווי גיוס; מחליפים יו"ר ועדת חוץ וביטחון, שדרך אגב, לא מתכנסת כבר 18 ימים – התכנסה פעמיים בסך הכול, כאילו ישיבה פעם בתשעה ימים זה מספיק כדי לפקח ולבקר את עבודת הממשלה; מוציאים לאנשים צווים מהיום למחר, מבטלים אותם ואז מוציאים אותם שוב; מבטלים חקיקה היום, מחר ובעוד יומיים. החוק הזה בסך הכול מציע משהו מאוד פשוט. הוא עוד סעיף – דרך אגב, אם היו מקבלים את החוק שלי ושל חבר הכנסת יולי אדלשטיין שמתקן את כל חוק המילואים של 2008, והיה מן הראוי שמשרד הביטחון יעשה את זה, לא היה צריך את החוק הזה. אבל היות שדחיתם אותו ולא הבאתם משהו במקומו, אני נאלץ להביא את החוק הזה, שבסך הכול משפר נדבך במעטפת הכלכלית של משרת המילואים בכל מגוון הסיוע שהוא צריך כדי שהוא יהיה חייל וגם אזרח. אז מה בעצם מציע החוק? החוק הזה אומר שבת זוג או בן זוג של איש מילואים ששייך לאותו משק בית ושיש להם הכנסה משותפת ומשק הבית מתבסס על הכנסתם – אם הוא שכיר זה מטופל אבל אם הוא עצמאי זה לא מטופל, ויש המון ויתורים והמון עלויות נוספות והעסקים קורסים. רק אתמול קיבלתי פנייה מעוד עסק שנמצא בגבול הצפון, עסק שמפרנס במדינת ישראל מאות ידיים עובדות, והעסק הזה קורס. מה יעשה העובד העצמאי? הרי ברור שהתפוקה שלו יורדת, כי בן הזוג במילואים, והוא לא זמין לענייני הבית. אז איך אנחנו דואגים לזה שהוא לא ייפגע? ממש באותו סעיף, שכיר מקבל ועצמאי לא מקבל. מה מרגיש העצמאי? הוא מרגיש שהוא פראייר. זה כואב במיוחד לעסקים הקטנים, ויש לנו מאות אלפי כאלה או עשרות אלפי כאלה, שמדינת ישראל יושבת עליהם, אבל הוא לא מפוצה. במקרה הזה החוק הזה מציע לפצות אותו על שעת עבודה כמו לעובד שכיר מהיום הראשון, והוא מציע שבמניין הימים שנחשבים לא ייחשבו ימי המילואים אלא רק ימי העבודה. כל כך בסיסי, כבר תיקנו את זה, אבל זה מתוקן רק לשכיר ולא לאיש המילואים. המעטפת החקיקתית הזאת שאני מביא לפה כמעט בכל שבוע, כלכלית, חברתית, משפטית, היא הגב למשרתי המילואים. אפשר לקרוא להם "גיבורים", ואפשר לתת להם ימי הוקרה ריקים מתוכן, אבל בסוף, אתם יודעים מה? הם צריכים לשלם משכנתא, הם צריכים לעמוד מול עסק קורס. וכשהם חוזרים לשגרה הם שחוקים, והעסק שלהם שחוק. ובסך הכול הגיבוי השקט הזה – ההצבעה בעד החוק הזה הייתה בסך הכול אפילו לא תיקון אלא שימור המצב הקיים – אל תפסיד כסף כי בת זוגך במילואים. אנשי המילואים, חברים יקרים, הם היהלום שבכתר של מדינת ישראל. הם האנשים שאנחנו חייבים לשמר ולעשות הכול כדי שהם לא ירגישו פראיירים. אני קורא לכם, כמו במקרים הקודמים, ואני מקווה שהפעם תתעשתו, להצביע בעד הצעת החוק הזו, שהיא בסך הכול עושה את מה שצריך כדי לשמר את מה שמגיע למשפחות המילואים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין את השר יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת טור פז, האזנתי לדברים שלך, ואני מוכרח לומר שסיימת את הנאום לפני הזמן, אז לא הספקתי לתאם את התור שהתחלתי לקבוע באפליקציה של קופת חולים לרופא אף אוזן גרון, כי חשבתי שאני לא שומע טוב. תראה, חבר הכנסת טור פז, אני מסכים לגמרי לגמרי לגמרי עם האמירה שמשרתי המילואים הם היהלום שבכתר – אגב, ביחד עם אנשי הקבע וחיילי החובה; בכלל, כל מי שמשרת בצה"ל ובכוחות הביטחון. אנחנו אכן מצווים וצריכים לעשות ולתת להם את מקסימום התנאים והדברים האפשריים ולהציב את הדבר הזה בראש סדר העדיפויות. אני לגמרי לגמרי לגמרי מסכים איתך, אבל מה שאני התקשיתי להבין זה איך הדברים האלה מסתדרים עם הפער העצום בין המילים הכל-כך נכונות האלה לבין מה שעשתה הממשלה הקודמת, שאתה נמנית עם תומכיה כאן בכנסת. כי אני זוכר, ויתקן אותי היושב-ראש אם אני טועה, שבממשלה הקודמת דווקא משרתי המילואים היו באיזשהו מקום יותר נמוך בסדרי העדיפויות, למשל ביחס למתפללים במסגדים, ביחס לתלמידים במוסדות החינוך של התנועה האסלאמית. לאלה דווקא הייתה עדיפות הרבה יותר גדולה עם תקציבים של עשרות מיליארדי שקלים שהופנו לשם. אני לא זוכר שהממשלה המתינה אז כאשר קבעה את החלטותיה לעמדת משרתי המילואים, היא יותר הייתה עם - -

היו"ר יעקב מרגי:

מוכוונת.

שר המשפטים יריב לוין:

- - פוקוס ותשומת לב למה שהתרחש בכפר קאסם בדיוני מועצת השורא. אבל אני מסכים איתך, ואני אפתיע אותך בזה שזה לא פוטר אותנו. אני דווקא חושב שבזה אתה צודק, אנחנו עכשיו הממשלה וחובתנו לעשות. אבל אנחנו, חבר הכנסת טור פז, שלא כמוכם, עשינו ועושים דברים ענקיים למען משרתי המילואים, ואני רוצה לתת לך כמה דוגמאות כדי שנוכל, איך אומרים, לשים את האמת על השולחן כפי שהיא. בשנת 2026, השנה הזו שרק התחילה, תוך כדי הקשיים התקציביים שכרוכים במלחמה, שאנחנו נמצאים בה עכשיו, כרגע, בשתי חזיתות עיקריות, הממשלה אישרה חבילת סיוע בגובה 6.2 מיליארד שקל לטובת אנשי המילואים. בשנת 2025 אושרה חבילה נוספת, שהגיעה לסדרי גודל של מעל 3 מיליארד שקל. בסך הכול בשנתיים האחרונות – ואני מזכיר, אנחנו לא בסוף, אלא אנחנו נמצאים רק בראשית השנה הזו – כבר אושרו חבילות של כ-10 מיליארד שקל לאנשי המילואים בכל ההיבטים של הדברים, מסיוע בטיפולים נפשיים ועד כמובן תשלום על תקבולי המילואים וכו'. בשנת 2023 ו-2024 הושקעו 9 מיליארד שקלים בתוכניות סיוע מיוחדות למילואים מעבר לתגמולים שמגיעים להם בגין שירות המילואים עצמו. ואני רוצה להזכיר דוגמאות: תוכנית ממדים ללימודים – אני אזכיר לך, חבר הכנסת טור פז, שכשהנושא הזה נדון כאן בכנסת בקדנציה הקודמת, אתם לא הסכמתם לדרישה שאנחנו הדגשנו אז כאופוזיציה, להעניק 100% שכר לימוד ללוחמים. לא הסכמתם, כי אמרתי, הכסף הלך למקומות אחרים אצלכם.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתם לא הסכמתם.

שר המשפטים יריב לוין:

אנחנו התחייבנו לעשות את זה, ועשינו את זה.

אופיר כץ (הליכוד):

זה החוק הראשון שלנו.

שר המשפטים יריב לוין:

עשינו את זה, התחייבנו, וזה היה החוק הראשון שהעברנו פה, מזכיר חבר הכנסת אופיר כץ, ולא במקרה. התחייבנו על הגדלה של ממדים ללימודים, גם בעלות של מאות מיליוני שקלים. 1,250 שקל מענק כלכלת בית ניתן לכל מילואימניק. נתנו סיוע למשפחות, מענקים שבין 4,500 ל-4,800, חבר הכנסת טור פז, לבני ובנות הזוג שעליהם אתה מדבר בהצעת החוק שלך. אנחנו עשינו, ובסכומים גדולים מאוד, קייטנות לילדים – 1,500 שקל; חופשה משפחתית – 4,500 שקל; סיוע בטיפול נפשי – 240 שקל למפגש, עד 15 מפגשים עם 80% מימון. והרשימה ממשיכה: נקודות זכות והטבות מס; מענקי חופשת לידה; סיוע במעבר דירה; מענק משפחה מיוחדת; מענק שנתי למפקדים של עד 20,000 שקל; הארנק הדיגיטלי, מה שמכונה כרטיס פייטר; אלפי שקלים לכל מילואימניק, והרשימה היא כמובן רשימה ארוכה מאוד. ולכן, חבר הכנסת טור פז, הרי כולנו מבינים שתמיד אפשר לחשוב על עוד הטבה שהיינו רוצים לתת, אבל המשאבים הם לא בלתי מוגבלים. אני חושב שכאשר מדברים על תוכניות סיוע חסרות תקדים בהיקף כולל של כ-20 מיליארד שקלים מאז תחילת המלחמה, ואליהן מצטרף כמובן הגידול בתשלומים השוטפים עבור ימי המילואים, לרבות ימי הסתגלות ומהלכים אחרים שנעשו, אני יכול לומר: עשינו ואנחנו נמשיך לעשות בהיקף עצום למען אנשי המילואים. אנחנו באמת שמים אותם במרכז סדר העדיפויות, אותם ואת בני משפחותיהם, ואנחנו נמשיך לעשות זאת. ואני מאחל שכל ממשלות ישראל תנהגנה בדרך שהממשלה הזו נוהגת בעניין הזה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לשר לוין. חבר הכנסת טור פז, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני יושב–הראש, אדוני השר, אני מתנצל שלא נתתי לך זמן להשלים את ההפניה לאף אוזן גרון, ואני באמת מתנצל שיש לך כל כך הרבה זמן לפצל את היועמ"שית לעומת לתגמל את אשת המילואים. לדעתי השארנו לך יותר מדי זמן פנוי בזמן האחרון. אני רוצה להזכיר כאן, במיוחד לחברי הכנסת של ש"ס, שחבר הכנסת ינון אזולאי הגיש את אותה הצעת חוק שאני מגיש כאן לפניכם, ואפילו פניתי אליו והצעתי לו – כדי שלא יגידו: קינלי, מה? תפנה אלינו. פניתי. אמרתי לו: ינון, תגיש יחד איתי שוב. ואני מציע שתתמכו בהצעת החוק, לא כי קינלי הגיש אותה, כי ינון אזולאי מגיש אותה. אתם יודעים מה? אני מוחל על המקום שלי, שזאת תהיה הצעת החוק של ינון אזולאי, אבל העיקר, יריב לוין, שלמילואימניקית ולמילואימניק יהיה עוד בדל של עזרה. כי אתה יודע מה? השר לוין, כל כך הרבה שעות בבית הזה מוקדשות לשטויות והבלים, כולל סיבובים שכולם פה יודעים שלא ימומשו, וכל מיני הצעות חוק שהן הצהרות חוק, שבסוף נועדו לרצות איזה בייס פה, ולעזור בפריימריז שם, ולתת עוד איזו הטבה לחה"כ מסוים, שלא יעשה בעיות ויצביע בעד התקציב. אז בוא, במקום להשקיע כל כך הרבה שעות בכל מיני חוקים שהם באמת לא לטובת מדינת ישראל – בטח לא במלחמה – בוא תשקיע במי שצריך. ואתה יודע מה? עוד דבר, השר לוין, משפחות המילואים זו לא פריבילגיה. ואמרת נכון, אמרת נכון, המשאבים מוגבלים. המשאבים מוגבלים, הם לא אין-סופיים. אז אני אזכיר לך, מאוד מאוד יפה – אתה שומע, השר לוין? – מאוד מאוד יפה ש-6.2 מיליארד ש"ח הוקדשו למילואים. זה מקסים, אבל במקרה, במקרה הוקדשו גם 6.2 מיליארד ש"ח לכספים קואליציוניים. אז אתה יודע מה, השר לוין, יכולת להכפיל את ההטבה לאנשי המילואים רק על ידי זה שהיית מבטל כספים קואליציוניים, כי הממשלה שאתה חלק ממנה הכפילה – מה זה הכפילה? שילשה, ריבעה – את הכספים הקואליציוניים, והם לא מגיעים לאנשי המילואים. אז הינה, במקום להתהדר בנוצות לא לך, ב-6.2 מיליארד שקלים, תכפיל את הסכום הזה, תן אותו למי שמשרת. זה יזכיר לך ויזכיר לכולנו שאלה האנשים שבאמת מגיע להם הכסף. עליהם תשפוך כספים, לא על השטויות שאתם זורקים פה בלי חשבון. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברי הכנסת, נא לשבת, אנחנו עוברים להצבעה. יש בקשה – ממשלה?

קריאה:

האופוזיציה.

היו"ר יעקב מרגי:

האופוזיציה ביקשה לערוך הצבעה שמית. לכן אני מבקש ממזכיר הכנסת לקרוא בשמות חברי הכנסת, ומחברי הכנסת לשמור על השקט ולשבת. בבקשה, אדוני. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

אנחנו באמצע הצבעה. חבר הכנסת מיקי לוי, באמצע הצבעה. לא.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - אדוני - - - לפחות אל תצביעו. תתביישו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא בשנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

ישנם חברי כנסת שמעוניינים להצביע ולא השתתפו בהצבעה? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

יש עוד? יש כאן חברי כנסת שמעוניינים להצביע? תמה ההצבעה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד הצביעו 33 חברי כנסת, נגד – 50 חברי כנסת. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק עבודת הנשים (תיקון – תגמול לעובדת עצמאית שבן זוגה משרת במילואים), תשפ"ה–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – חובת העסקה של יתומים אחרי גיל הפרישה), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת מירב כהן. אני מזמין את חברת הכנסת מירב כהן להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, נתון שהוא די מטורף: בשנתיים הראשונות למלחמת חרבות ברזל 885 ילדים וילדות בישראל הפכו ליתומים מאחד מהוריהם. זה נתון מחריד. כמה ילדים שפשוט חרב עליהם עולמם. זה מספר שקשה להכיל, ומאחורי כל מספר כזה עומד ילד או ילדה, בית שהתערער לגמרי, משפחה שנשארה להתמודד עם חלל שפשוט אין לו תחליף ועם חיים שלמים שהשתנו ברגע אחד. ולצערנו, המספר הזה רק ממשיך לעלות עוד ועוד. בחודשים האחרונים – נסתכל רק על החודשים האחרונים – נוספו עוד תשעה חללי צה"ל למניין הנופלים, מתוכם שלושה אבות ל-12 ילדים, שנאלצים כעת לגדול ללא אבא. נזכיר את רס"ל מאהר חטאר, ממג'דל שמס, זיכרונו לברכה, שנפל בדרום לבנון והותיר אחריו שתי בנות; רס"ר אפי פלדבאום, זיכרונו לברכה, מזית רענן, שנפל ברפיח והותיר אחריו חמישה ילדים; רס"ם עשהאל באב"ד מגבע בנימין, שנפטר מפצעיו שלושה חודשים לאחר שהוא נפצע בקרב ברפיח, והותיר אחריו חמישה ילדים. אלה באמת אסונות, ולמדינת ישראל, לכולנו, יש חוב מוסרי עצום לאותם ילדים. הם נשארו עם חלל עצום בלב אחרי שההורים שלהם הקריבו את חייהם למעננו. מתוך החוב הזה נגזרת גם החובה שלנו כמדינה לסייע וללוות את אותם יתומים, כדי שהחיים שלהם יחזרו, עד כמה שניתן, למסלולם. אבל חשוב רגע לחדד שהחובה הזו לא מסתיימת רק כשהם ילדים או בשנים הראשונות עם היתמות, עם ההתמודדות של היתמות. הטרגדיה הזו זה לא אירוע שחולף, זה מלווה אותם לכל החיים. יתומים נשארים יתומים, גם בגיל עשר וגם בגיל מאה הם נשארים יתומים. מחקרים רבים שנעשו בעולם מראים שיתמות בגיל ילדות – במיוחד בעקבות טראומה כמו נפילת הורה בצבא – מגבירה את הסיכון להפרעות חרדה בהמשך, לדיכאון, לקושי ביצירת קשרים בין-אישיים, לתחושת בדידות גוברת גם בגילאים המבוגרים יותר. דיכאון שנובע מטראומה כזו הוא לא רק עניין נפשי, הוא גם יכול ממש לגרום לתחלואה פיזית, כרונית, בגילים מבוגרים יותר. לכן, הצעת החוק שאני מגישה היום אומרת שאנחנו רוצים ללוות את היתומים לאורך כל חייהם, לא רק בילדותם, אלא גם לחשוב על איכות החיים שלהם, לאורך כל המסלול של החיים שלהם, כולל בגיל השלישי, כולל בעת שבה הם מזדקנים. אחד הכלים הכי משמעותיים שאני מכירה של התמודדות עם בדידות ועם דיכאון בגיל המבוגר זה פשוט להמשיך לעבוד, להמשיך להיות בעשייה, להמשיך להיות עסוקים, להמשיך לעשות טוב, להמשיך להיות פרודוקטיביים, גם מעבר לגיל הפרישה, שהוא יחסית גיל צעיר במדינת ישראל. עבודה נותנת תחושת משמעות, סיבה לצאת מהבית, מסגרת חברתית. זו דרך משמעותית מאוד גם להתמודדות עם אובדן. לעומת זאת, פרישה כפויה עלולה להוביל לתחושה של ערך עצמי נמוך, לבדידות, לדיכאון, לפחות גירויים קוגניטיביים. זה מגביר הרבה מאוד מחלות, כמו דמנציה למשל, ומדינת ישראל הבינה את האתגר הזה לפני שנים רבות, ולכן כבר בשנת 1974 נקבע שהורים שכולים, אלמנות ואלמנים של חללי צה"ל, יוכלו להמשיך לעבוד גם לאחר גיל פרישה. כיום, הרי אחרי גיל 67 מעסיק יכול לפטר עובד רק מחמת גילו, בלי שום צורך בהסברים או בנימוקים נוספים. כבר היום, בעבור הורים שכולים, אלמנות ואלמנים, גיל הפרישה הועלה ל-72, וגם כדי לפטר לפני כן, יש ממש צורך שהמעסיק יקבל אישור מיוחד מוועדת התעסוקה של משרד הביטחון, כי בעצם רוצים לאפשר לאנשים היקרים האלה, שחוו אובדן, להמשיך להיות בעשייה ולעבוד. בכנסת הנוכחית הייתה לי הזכות להרחיב את אותה תפיסה לעוד קבוצת אוכלוסייה. הצלחנו לחוקק חוק שמאריך את גיל הפרישה גם להורים שכולים על רקע אזרחי, ואף להקל את תנאי הסף כדי להרחיב את הזכאות להטבה הזו לקבוצה גדולה יותר של הורים. אני חייבת לומר שלתפיסתי, הצעד הכי נכון לכולם, לכל עם ישראל, זה לבטל לחלוטין את גיל הפרישה. בעיניי זה נכון מוסרית, זה נכון בריאותית, זה נכון כלכלית, זה נכון חברתית למשק הישראלי כי ככל שאנשים רוצים להמשיך לעבוד ולהיות בעשייה, צריך לאפשר להם, לא להכריח, אבל בהחלט לאפשר חופש בחירה. כל עוד זה לא קורה, אנחנו חייבים לפחות להרחיב את ההגנות האפשריות לאוכלוסיות שנמצאות בסיכון מוגבר יותר לתחלואה נפשית ופיזית. בתוך קבוצה זו אני בעצם מבקשת לכלול את יתומי צה"ל. זה בעצם מה שהצעת החוק הזו מבקשת. הצעת החוק שאני מביאה נועדה להרחיב את האפשרות להאריך את גיל הפרישה עד גיל 72 גם בעבורם, גם עבור היתומים. המטרה היא לאפשר ליתומים להתמודד בצורה טובה יותר עם הסיכון המוגבר לבדידות ולדיכאון בגיל המבוגר; לסייע להם לשמור על תחושת משמעות, שייכות ואיכות חיים גם בעשורים היותר מאוחרים של החיים שלהם. עכשיו הם אולי לא חושבים על זה, אבל תפקידנו לדאוג להם כבר עכשיו, ולחשוב מה יהיה מצבם בהמשך. אני יכולה להגיד שהורים שכולים, לפני החוק שחוקקנו, באמת ביקשו מאוד מאוד להישאר במעגל העבודה. המסר שאנחנו רוצים לשדר מכאן ליתומים של חללי המלחמה הוא פשוט וברור: המדינה איתכם, לא רק היום, לא רק בילדות אלא לאורך כל החיים, לאורך כל הדרך, לתמיד, אנחנו צריכים לעמוד לצידכם. לכן, אני מקווה שחברי וחברות הכנסת מכל סיעות הבית יתמכו בהצעת החוק הזו, שבעיניי היא באמת צריכה לעמוד בקונצנזוס. אין לה איזה עלויות תקציביות גדולות, אלא בעיקר אמירה ערכית ברורה: כפי שמשפחות השכול שילמו את המחיר היקר ביותר, גם אנחנו רוצים לעמוד לרשותם מעתה ועד עולם. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. יעלה וישיב להצעת החוק השר זאב אלקין. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

השר במשרד האוצר זאב אלקין:

אדוני היושב–ראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, התבקשתי להקריא את התשובה בשם שר הביטחון, על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – חובת העסקה של יתומים אחרי גיל הפרישה), של חברת הכנסת מירב כהן, שהוצגה זה עתה. חברת הכנסת כהן מציעה לתקן את חוק משפחות החיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), כך שייקבע בו שהוראותיו המאפשרות לאלמנה ולהורה של הנספה להמשיך לעבוד במשך חמש שנים לאחר גיל הפרישה, ההוראות האלה יחולו גם על ילדו של מי שנספה, כהגדרתו בחוק. הצעת החוק לא עלתה לדיון בוועדת שרים לחקיקה, ומשנושא זה לא נדון לגופו ולא עלה להצבעה בוועדת שרים לחקיקה, וועדת שרים לחקיקה לא קבעה את עמדתה, וגם לא גובשה עמדה סדורה של הממשלה באשר להצעת החוק, לא ניתן לתמוך בשלב הזה בהצעת החוק. לפיכך, אם המציעה מתעקשת להביא את הצעה החוק להצבעה במצב שהממשלה טרם קבעה עמדה, אני מציע למליאת הכנסת להסיר את ההצעה מסדר-יומה, כי כידוע, כל הצעת חוק שהממשלה לא קבעה את עמדתה, הממשלה מתנגדת. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לשר אלקין על תשובה מתומצתת וממצה. המציעה, רוצה להשיב? מירב.

קריאה:

רגע.

היו"ר יעקב מרגי:

מה רגע? כל הכנסת תחכה? רוצה להשיב או לא?

מירב כהן (יש עתיד):

רוצה הצבעה.

היו"ר יעקב מרגי:

הצבעה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה. אף כאן יש בקשה להצבעה שמית. נא לשבת. סגנית מזכיר הכנסת, נא להקריא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא בשנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

(קוראת בשמות חברי הכנסת): יולי יואל אדלשטיין– אינו נוכח אמיר אוחנה– נגד ואליד אלהואשלה– אינו נוכח עמיחי אליהו– נגד משה ארבל– נגד יעקב אשר– אינו נוכח אביחי אברהם בוארון– נגד אוריאל בוסו– אינו נוכח חיים ביטון– אינו נוכח מיכאל מרדכי ביטון– אינו נוכח דוד ביטן– אינו נוכח ולדימיר בליאק– אינו נוכח מירב בן ארי– אינה נוכחת איתמר בן גביר– אינו נוכח סמיר בן סעיד– אינו נוכח טלי גוטליב– אינה נוכחת מאי גולן – אינה נוכחת בנימין גנץ– אינו נוכח משה גפני– אינו נוכח גלית דיסטל אטבריאן– נגד אלי דלל– אינו נוכח אריה מכלוף דרעי– אינו נוכח עמית הלוי– נגד שרן מרים השכל– נגד ניסים ואטורי– נגד אימאן ח'טיב יאסין– אינה נוכחת ווליד טאהא– אינו נוכח אחמד טיבי– אינו נוכח עופר כסיף– אינו נוכח ישראל כץ– אינו נוכח נעמה לזימי– בעד אביגדור ליברמן– אינו נוכח יאיר לפיד– אינו נוכח מרב מיכאלי– בעד יוליה מלינובסקי– אינה נוכחת מיכאל מלכיאלי– אינו נוכח אבי מעוז– נגד אורי מקלב– נגד בנימין נתניהו– אינו נוכח אורית מלכה סטרוק– אינה נוכחת משה סעדה– נגד מנסור עבאס– אינו נוכח עפיף עבד– אינו נוכח איימן עודה– אינו נוכח עודד פורר– אינו נוכח שלמה קרעי– אינו נוכח שמחה רוטמן– נגד קטי קטרין שטרית– אינה נוכחת עאידה תומא סלימאן– אינה נוכחת

היו"ר יעקב מרגי:

האם יש חברי כנסת שנמצאים באולם ומעוניינים להשתתף בהצבעה?

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

תמה ההצבעה. נא להגיש לי את תוצאותיה. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 35, נגד – 49. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – חובת העסקה של יתומים אחרי גיל הפרישה), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת הסכום הבסיסי לשכר הממוצע במשק), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת של גלעד קריב וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים, לילה קשה, לילה קשה שבו איבדנו שתי נפשות, ירון ואילנה משה, זכרם לברכה, שעליהם ניתן לומר: "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו". שני בני זוג, אזרחים ותיקים מהעיר רמת גן, לא הספיקו להגיע לממ"ד, אם מפאת גילם, ואם בשל הנכות הפיזית של אחד מבני הזוג. לפי הדיווחים בתקשורת, פצצת מצרר חדרה את גג הבניין והתפוצצה במרכז סלון ביתם. בתמונות מן הזירה הקשה, מבין ההריסות, מבצבץ לו הליכון מפויח. אסון כבד ונורא, ומעל הבמה הזו ובשם הבית הזה אני מבקש לשלוח תנחומים למשפחה ואיחולי החלמה לכל הפצועים. לזוג מרמת גן שאיבד את חייו אתמול בשעת לילה, אומנם היה מרחב מוגן בקרבת מקום, אך לא הייתה להם, ככל הנראה, היכולת להגיע אליו בזמן. לפי נתוני פיקוד העורף, לשליש מאזרחי ישראל כלל אין מיגון. כאשר ל-21% מן האזרחים שיש להם מיגון – המיגון הוא במקלט ציבורי, שיש להגיע אליו באישון לילה או שיש לעבור אליו, על דרך השגרה, בזמן חירום. בתוך הציבור הענק הזה, ציבור של מיליונים שאינם ממוגנים, ישנם מאות-אלפי אזרחים ותיקים וישראלים עם נכויות ועם קשיי התניידות. לפני שלושה שבועות פנינו לשר הרווחה – או ליתר דיוק, לממלא מקום, שר הרווחה, שבו-זמנית משמש גם כממלא מקום שר הבריאות, וגם כממלא מקום שר השיכון והבינוי ושר התיירות. מזל שלא הסכמתם שימונה גם לשר הפנים.

היו"ר יעקב מרגי:

על זה נאמר: "ידיו רב לו".

גלעד קריב (העבודה):

הבנתי. אז פנינו לממלא המקום של ממלא המקום של ממלא המקום, של ממלאי המקום –בדרישה לגיבוש תכנית ממשלתית לפינוי קשישים וישראלים עם מוגבלויות. ניתן לעשות זאת על בסיס מתקני דיור ואשפוז של משרדי הממשלה; על בסיס חדרים מונגשים במלונות ועל ידי העמדת תקציב ותשתית למחלקות הרווחה ברשויות המקומיות לטובת פינוי אלפי אזרחים.

היו"ר יעקב מרגי:

רק לידיעה, מידע אישי: נעשה פיילוט; 16 רשויות הסכימו, הביעו הסכמה להשתתף – וזה נעשה. וכל רשות שתרצה – תהיה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני צודק, אכן אפשר לעשות, וישנם פתרונות.

היו"ר יעקב מרגי:

כל רשות שתרצה להצטרף – תהיה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה צודק, רק שאם הגענו למערכה הזו, שהיא מערכה מתוכננת ולא מתקפת פתע נגדנו, כשכל שיש לנו הוא פיילוט עם 16 רשויות - -

היו"ר יעקב מרגי:

שהסכימו, שהביעו הסכמה.

גלעד קריב (העבודה):

- - והדבר לא מעוגן – לא בתקנות ולא בפרויקט לאומי – אז אנחנו נמצאים בבעיה. אדוני, שהיה שר הרווחה, ונחשב שר רווחה עתיר זכויות, אתה יודע שהעמדת 500 מיטות במתקנים הממשלתיים היא טיפה בים, בייחוד כאשר משרד התיירות כבר חתם על אין-ספור חוזים עם מלונות, שיש בהם עוד מאות חדרים מונגשים. לכן, כל הכבוד על מה שכבר נעשה, אבל אוי לנו שגם בנושא הזה – של פינוי אזרחים קשישים וישראלים עם נכויות שאין להם מרחבים מוגנים – אוי לנו, שרק מה שנעשה הוא שנעשה עד עכשיו.

היו"ר יעקב מרגי:

התקיים בי עכשיו: "מתעבר על ריב לא לו".

גלעד קריב (העבודה):

בסדר, נכון. הכול בסדר. בימים הקשים הללו, אנחנו חוזרים פעמים רבות על המילים: חוסן, כוח עמידה, יציבות העורף. חוסנה של חברה, עמיתיי חברי הכנסת, נמדד בראש ובראשונה ביחס אל המוחלשים ואל הפגיעים ביותר שחיים בקרבנו. הסולידריות הבסיסית הזו נטועה עמוק בשורשיה של הציונות ובחזונם של דור המייסדים – מדוד בן-גוריון ועד ז'בוטינסקי, עם תורת חמשת המ"מים. אך שורשיה העמוקים עוד יותר, ונטועים במקורות שלנו, שמצווים עלינו: "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כוחי אל תעזבני". על כן, החובה המוסרית שלנו, בעת חירום כמו בזמן שגרה, היא לדאוג שלא להשאיר איש מאחור, ובמיוחד לא את דור הסבים והסבתות ואת דור ההורים שלנו. זה המבחן שלנו, ובכך נמדד כחברה. התיקון להצעת חוק הביטוח הלאומי שמובאת היום לפניכם עוסקת בדיוק בכך, בהחלטה של החברה לא לנטוש ולא להשליך לצידי הדרך את האזרחים הוותיקים. ההצעה הזו משקפת את ההבנה שהחוסן בשגרה משליך גם על החוסן בחירום, וששאלת הגעתם המהירה של אזרחים קשישים למרחב המוגן אינה השאלה המכרעת היחידה: גם מצב בריאותם; גם האביזרים שעומדים להם בחייהם; גם יכולתם בשגרה לקנות תרופות ולחמם את ביתם – גם הדברים הללו משליכים על היכולת שלהם להגיע בזמן ולתפקד בזמן חירום. לכן צריך לומר, דווקא על רקע מצב החירום, שקצבאות הביטוח הלאומי לאזרחים הקשישים, קצבאות הזקנה שאמורות להבטיח חיים בכבוד לאזרחי ישראל הוותיקים, נשחקו משמעותית, בשני העשורים האחרונים. במקביל, כולנו יודעים כיצד נראית עליית המחירים המטורפת כתוצאה ישירה מכישלון הממשלה. כולנו יודעים שקצבאות האזרחים הוותיקים כיום אינן מאפשרות קיום בכבוד. הסכום הבסיסי של קצבת האזרח הוותיק עומד על 1,600 שקלים. 1,600 שקלים – זה הסכום שמדינת ישראל מעניקה לאזרחיה הוותיקים, שעבדו ופרנסו את עצמם כל ימי חייהם והפרישו ממשכורתם לביטוח הלאומי. לעיתים, במשך עשרות שנים. 1,600 שקלים, ואנחנו לא כובשים את פנינו ברצפה. הסכום המביש הזה מותיר במקרים רבים עשרות אלפי אם לא מאות אלפי קשישים במצב של חיים על סף העוני, עם צורך יום-יומי לבחור בין תרופות לבין חימום הבית, בין מזון ראוי ובריא לבין הזכות הבסיסית – כן, זכות – לקנות לנכד מתנה או לצאת לאיזשהו בילוי. הצעות חוק רבות חשובות עלו בבית הזה מאז הקמת הממשלה הנוכחית על מנת לעדכן את סכום הקצבאות, ופעם אחר פעם הממשלה הנוכחית דוחה אותן. ממשלת השינוי וקואליציית השינוי עשו צעד דרמטי להעלאת קצבת הבטחת ההכנסה של קשישים עניים. מה עשתה הממשלה הנוכחית למען 1.2 מיליון אזרחים ותיקים, ההורים שלנו, הסבים והסבתות? מה יש בתקציב הנוכחי למען האוכלוסייה הזו של דור המייסדים, אחרי שבינואר הקצבה שלהם עודכנה – בכמה, אדוני היושב-ראש? 48 ש"ח. אנחנו, חברי הכנסת, ראינו תוספת של אלפי שקלים במשכורת שלנו, כי השכר שלנו מוצמד לשכר הממוצע. ההורים שלנו והסבים והסבתות שלנו קיבלו תוספת של 48 שקלים. 48 יריקות בפרצוף, זה מה שהם קיבלו. מה עשתה הממשלה הזו במשך שלוש וחצי שנים למען האזרחים הוותיקים? איזה בשורה יש בתקציב הזה, שיש בו למעלה מ-7.2 מיליארד כספים מגזריים וקואליציוניים? שקל, שקל של בשורה אין בתקציב שאנחנו מאשרים בימים אלו בכנסת לאזרחים הוותיקים. אדוני, הזמן שברשותי אזל, אני רק אזכיר בשני משפטים, ברשותך, ומראש לא אנצל את זכות התגובה. אזכיר כי מי שקבע שקצבאות האזרחים הוותיקים לא תוצמדנה לשכר הממוצע אלא למדד הוא ראש ממשלת ישראל בשבתו על כיסא שר האוצר ב-2003. הוא קרא לאזרחים הוותיקים שלנו "השמן שרוכב על גב הרזה". והדבר השני שאומר - -

היו"ר יעקב מרגי:

האחרון.

גלעד קריב (העבודה):

האחרון. - - שמכיוון שהממשלה ביקשה דחייה של חודשיים לתשובה והצבעה – ביקשה דחייה, לא הצביעה נגד ההצעה בוועדת השרים – אז למרות שברור לי שהדבר נעשה בעיקר מטעמים פוליטיים, אני רוצה, אתה יודע מה? להיות עדיין בעל רסיס תקווה שאולי נוכל בשבועות הקרובים, בפגרה, ביחד עם ארגוני הגמלאים, כן לעשות ולו תיקון קטן. ביקשתי מהשר לוין שהתקופה תקוצר לחודש כך שבמהלך הפגרה, באחת המליאות המיוחדות, נשמע את עמדת הממשלה. אני מקווה שארגוני הגמלאים ינצלו את החודש הזה, גם בזמן המערכה, להפעלת לחץ. לכן, לא נצביע היום, אבל אנחנו פעם אחר פעם נדרוש מהממשלה תשובה: מה אתם עושים למען 1.2 מיליון אזרחים ותיקים?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אבל זה לא יישאר בלי תגובה. עמדתי האישית - - -

גלעד קריב (העבודה):

אני יודע.

היו"ר יעקב מרגי:

עמדתי האישית היא שקצבת הזקנה היום היא סכום נמוך מאוד, לא מקיים בכבוד, וצריך לעשות אותו דיפרנציאלי לעתיד לבוא.

גלעד קריב (העבודה):

אבל צריך גם לעלות את הבסיס.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – פיקוח על מקלטים משותפים), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות, לרשותך. בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בשנים האחרונות ובימים האחרונים אנחנו לומדים שוב שיעור כואב אבל ברור: העורף הישראלי הוא חלק משדה הקרב. הטילים, הכטב"מים, כוונות הזדון, לא מכוונים רק אל בסיסים ומוצבים צה"ליים; הם מכוונים אל הערים, אל השכונות, אל הבתים, אל המרחבים הציבוריים של כולנו – יהודים, ערבים, חרדים, דתיים, חילונים, נשים, גברים. כולנו. ובתוך המציאות הזאת, המרחב המוגן, המקלט, הדבר הפשוט ביותר, לכאורה, ולעיתים ההבדל בין חיים למוות – וראינו רק הלילה, רק הלילה, כפסע בין לעבור ללא פגע התקפה נוראית לבין חידלון נורא. המציאות מורכבת. בדיונים שקיימנו בוועדה לביקורת המדינה עלה שוב ושוב פער מטריד: בישראל יש אלפי מקלטים משותפים שאינם במצב המאפשר שימוש מיידי בזמן חירום. כמה טוב, כמה נעים שיש ממ"ד בבית. לעיתים נדירות המדינה עושה, כמו שהיא עשתה במרחב שלי, וממש משקיעה את כולה ובונה. כך היא עושה היום במרחב הצפוני. כמה עשרות אחוזים מאזרחי ישראל נהנים מממ"ד בבית משום שהם עבדו על פי החוק ובנו בית אחרי מלחמת המפרץ, אבל יש עשרות אחוזים מאזרחי ישראל שנאלצים להזדקק לפתרונות אחרים, ובהם המקלטים הפרטיים המשותפים בבתים המשותפים. טובי בנינו, חברינו, שכנינו, הקולגות שלנו, נדרשים למקלטים המשותפים, אבל לא תמיד מערך היחסים בבית המשותף, לא תמיד התרבות – תרבות הדיור, הייתי אומר – מאפשרת, וחלקם מלאים בציוד, חלקם מוזנחים, חלקם לא נבדקו שנים, הם אינם ראויים למיגון אדם, לא כי האזרחים לא רוצים להתגונן ולא כי הרשויות לא מבינות את החשיבות, אלא בין השאר משום שהחוק הקיים כמעט אינו נותן לרשויות המקומיות, אבן היסוד – אתם זוכרים? אנחנו חוזרים ואומרים: אבן היסוד בהתגוננות האזרחית, בעמידה, ביצירת החוסן שלנו, הרשויות המקומיות – אין להן כלים אמיתיים לפיקוח ואכיפה. ותראו, חבריי וחברותיי, הינה, אני מראה לכם קסם. אדוני היושב-ראש, אני מגיש כרגע הצעת חוק מעולה, שאגב, הוגשה על ידי חברי קואליציה מההווה בעבר, והקסם הוא – פוף, היא לא תתקבל, לא כי היא לא טובה אלא כי זה מוגש על ידי האופוזיציה. החוק הקיים מטיל את האחריות בעיקר על הדיירים, אבל בפועל אין מנגנון פשוט, ברור ואפקטיבי שמוודא שהמקלט באמת מוכן לרגע האמת. התוצאה היא מצב של ציות פסיבי במקום פיקוח אקטיבי. תפקידנו לצייד את הרשות המוסמכת, במקרה הזה הרשות המקומית, בכלי פשוט ויעיל. בחוק הקיים, האחריות לפינוי מיטלטלין ותחזוקת המקלט מוטלת על הדיירים ובעלי המפעלים שיש להם מקלטים משלהם. הרשות המקומית רשאית לפנות מיטלטלין בעצמה אם לא פונו, אבל זה תהליך מסורבל שדורש הודעה של 15 יום מראש. בהצעת החוק מתווסף סעיף חדש, שמעניק לרשות המקומית סמכות מפורשת לבצע ביקורת יזומה במקלטים משותפים ובמקלטים של עסקים. המטרה היא פיקוח על החזקתם במצב שמאפשר שימוש בכל עת. ואתם מבינים שבמדינה האהובה שלנו, כשאומרים "בכל עת", הכוונה היא אכן בכל עת. בנוסף, יש כאן שינוי משמעותי גם בסמכויות הכניסה למבנים. בחוק הקיים קיימות סמכויות כניסה כלליות לחברי הג"א, פיקוד העורף, לצורך פיקוח, אך הן מוגבלות למקומות שאינם מגורים, אלא אם כן מדובר בשעת התקפה או מצב מיוחד בעורף. בהצעת החוק שמוגשת לכם ואתם מתבקשים לאשר אותה, נקבע שעובד רשות מקומית שהוסמך לכך יוכל להיכנס בכל שעה סבירה למקלט משותף או למקלט של עסק או מפעל לצורך ביצוע ביקורת, ללא קשר לקיומו של מצב חירום פעיל, כלומר במצבי שגרה. גם מנגנון האכיפה משתנה בצורה מהותית. השיטה הקיימת, חשוב שתכירו, קובעת שאם בעל הבית לא מבצע עבודה נדרשת, הרשות המקומית יכולה לבצע אותה במקומו ולגבות את ההוצאות. זה מנגנון מורכב שדורש מהרשות להוציא כספים מראש. בהצעה החדשה נקבע מנגנון ברור ופשוט יותר: אם נמצאו ליקויים בביקורת, תינתן הוראה בכתב לתיקונם. אם הליקויים לא יתוקנו תוך פרק זמן סביר, הרשות או ראש הרשות או עובד שהוסמך לכך, יוכלו להטיל קנס על הדיירים או על בעל המפעל. לבסוף, נוסף גם מרכיב חשוב של תמריץ כלכלי לרשויות המקומיות. בחוק הקיים, קנסות על עבירות לפי חוק הג"א נגבים, בדרך כלל, לאוצר המדינה. בהצעת החוק נקבע במפורש כי קנס שיוטל על ידי עובד רשות מקומית ישולם לקופת הרשות המקומית. המשמעות ברורה, הצעת החוק הזו מבקשת לתמרץ את הרשויות להגביר את האכיפה והפיקוח על ידי הפיכת המנגנון למקור הכנסה שיוקדש, בין השאר ואולי במיוחד, לשיפור המיגון. חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק הזו אינה רעיון חדש, כפי שציינתי, ואני חוזר ואומר, הצעת חוק ממשלתית דומה נדונה בוועדת החוץ והביטחון. במקביל, חברי קואליציה נוכחית הגישו את ההצעה הזו, אך הליך החקיקה לא הושלם. לא הושלם. אנחנו שוב ושוב במצבי חירום, שוב ושוב מזהים מקלטים משותפים, פרטיים משותפים, שאינם במצב ראוי, ואנחנו לא מציידים את הרשות המקומית בכלי הפשוט כל כך של היכולת להיכנס, לזהות ולכפות, בין בעשייה של עצמה ובין על ידי עידוד הדיירים ובעלי המקלט. היום, במציאות הביטחונית שבה אנחנו חיים, ברור יותר מתמיד שהנושא הזה לא יכול להישאר פתוח. ברור שצריך לשנות את זה. ברור שהצעת החוק הזו צריכה הייתה לבוא על ידי הממשלה, ואם לא – על ידי הצעת חוק פרטית. הינה אני מגיש לכם, הקואליציה צריכה לתמוך, הדיון צריך להתקיים, והשינוי לקראת – לא עלינו – מצבי חירום אחרים יושלם. במציאות הביטחונית שבה אנחנו חיים ברור לחלוטין שהצבעה נגד, היא הצבעה נגד ביטחונם של אזרחי ישראל ונגד ההיגיון הפשוט. המקלטים הם קו ההגנה הראשון של העורף הישראלי, ולכן האחריות שלנו היא לוודא שהם קיימים, ובעיקר שמישים. זה לא נושא פוליטי, זה עניין ביטחוני אזרחי, בסיסי. כל ילד, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, שיורד למקלט באזעקה, כל משפחה שמחפשת מחסה, צריכים לדעת שהדלת תיפתח ושהמקלט יהיה מוכן. הרשויות המקומיות – אותה לבנת יסוד במוכנות האזרחית לעמידה בפני מצבי חירום – צריכות להצטייד, ואנחנו צריכים לתת להן את הסמכויות המתאימות לכך. זה המינימום שהמדינה, קרי אנחנו, יכולים וצריכים להבטיח לאזרחים. אני מבקש מחברות וחברי הכנסת מכל סיעות הבית, לתמוך בהצעת החוק הזו, כי במציאות שבה העורף הישראלי נמצא תחת איום מתמשך, תחזוקה, ניקיון, פיקוח על מצב המקלטים, הוא לא עניין ביורוקרטי – זה לא עניין לשפ"ע וגם לא עניין למחלקת הביטחון, הוא עניין לאחריות ראש הרשות במצב חירום. צריך לפעול לכך בשעת שגרה. אני מבקש מכולכם לגלות אחריות לאומית, להצביע בעד החוק. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את השרה מאי גולן להשיב ולהציג את עמדת הממשלה להצעת החוק. בהזדמנות זו, עד שהיא תגיע, אני רוצה באמת להודות לה ולברך אותה על שליחותה המוצלחת באו"ם, על נאומים חוצבי להבות והסברה נכונה למען יראו אומות העולם עם מה אנחנו מתמודדים. בבקשה, גברתי השרה.

נאור שירי (יש עתיד):

We will shoot - - -

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אתה? I will shoot you first, איך אני איתך?

נאור שירי (יש עתיד):

Tell me about your knowledge about shooting.

היו"ר יעקב מרגי:

טוב. עד עשר דקות לרשותך, גברתי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

More knowledge than you.

נאור שירי (יש עתיד):

Never.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

Much more knowledge. I have - - -

נאור שירי (יש עתיד):

כן, בדיוק כך.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

לא, אתה. אין אותך.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, גברתי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

קודם כול, אדוני היושב-ראש הנכבד, תודה רבה לך על המילים החמות. למרות שיש לנו פה אופוזיציה שבעיקר מקרקרת, כאן יש מי שמעריך את הדברים הטובים.

יוסף טייב (ש"ס):

מה, אילו דברים טובים?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

באנגלית? להגיד לכם באנגלית?

היו"ר יעקב מרגי:

אני בירכתי אותה והודיתי לה על השליחות המוצלחת באו"ם, מה הסיפור?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

נכון, נכון.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא מרחיב. זה מה שיש עכשיו. כשמרחיבים, הטיעונים הם חלשים.

יוסף טייב (ש"ס):

- - - איפה פורסם?

נאור שירי (יש עתיד):

ביתד נאמן.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, גברתי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

עכשיו, מכיוון שכולם פה נלחצו שאני עולה, הבנתי שאני מוגבלת. אני לא מוגבלת?

היו"ר יעקב מרגי:

עשר דקות.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

סתם, סתם, להלחיץ את אופיר, הכול בסדר. אני עונה בשם שר הביטחון ישראל כץ. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת אלון שוסטר מציע לתקן את חוק ההתגוננות האזרחית, כך שייקבע בו כי רשות מקומית תהיה רשאית לערוך ביקורות במקלטים המשותפים המצויים בשטח שיפוטה לשם פיקוח ולהורות על תיקון הליקויים שנמצאו. עוד מוצע כי רשות מקומית תהיה מוסמכת להטיל קנס כספי במקרים שבהם לא נשמעו להוראותיה בעניין תיקון הליקויים. על פני הדברים, לא ברור אם קיים צורך ממשי בהצעת החוק, משום שכבר כיום קיימות סמכויות פיקוח ואכיפה לרשויות המקומיות על פי דין. מאחר שלא ברור אם קיים צורך ממשי בהצעת החוק האמור, החליטה הממשלה לדחות את הדיון בהצעת החוק. משנושא זה לא נדון לגופו ולא עלה להצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה, וכאשר ממילא לא גובשה עמדה סדורה של הממשלה באשר למוצע, אני מציע כי מליאת הכנסת תסיר את ההצעה מסדר-יומה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. המציע רוצה להשיב? בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

על זה המציאו את המילה תמהני. תמהני, גברתי השרה, על התשובה של שר הביטחון שהבאת. לו היו מתעמקים – לא, לא כזה מסובך – היו מבינים שהיום, מה שאפשר לעשות זה לעשות בעצמם ולחפש את הכסף. אז הרשויות לא תמיד מזדרזות לעשות את זה. לא רק זאת, אין אפשרות נוחה לגשת למקלט, האפשרות הזאת קיימת רק בזמן מצוקה, בזמן התקפה, כפי שאמרתי. והינה, במקום להקל על הרשות המקומית, לאפשר לה לגשת למקלטים בכל רגע, לאפשר לה לקנוס את אותם בעלי מקלטים – הם בעלי מקלטים, זה חלק כאילו מהדירה שלהם – ולגבות דרך האמצעים שיש להם ברשות, ולהעביר את הכסף לרשות הרשות ובזה לממן את הפעולה. כל כך פשוט, איזו מין תשובה זאת "אנחנו לא בטוחים"? בוודאי שיש אפשרות. מה שאני בטוח זה שהממשלה לא רוצה לתת את האפשרות הזאת לשפר את המיגון באמצעים כל כך פשוטים. במקום לבנות ממ"ד ב-200,000 שקל לשניים, שלושה אנשים, במחירים צנועים ביותר של ניקוי, טיפול, קצת נורה, משענת למדרגות, מעקה למדרגות, מוותרים על המהלך הזה. אין לי שום ספק שהחוק הזה יבוא, וצר לי על כך שבאבחת חרב ותחת אילוצי קואליציה, חבריי שאני רואה פה, שאני משוכנע שהם חושבים שהחוק הזה הוא טוב, לצערי יצביעו נגד חוק ראוי, חוק קונצנזואלי, חוק שעלויותיו קטנות ביותר. זאת חובה אזרחית לבצע את המהלך הזה, וזו חובתנו לתת לרשויות את הסמכות לכך. צר לי על התשובה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה. אף להצעת החוק הזו הוגשה בקשה להצבעה שמית. אבקש לקרוא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם חברי כנסת שנוכחים באולם ומעוניינים להשתתף בהצבעה? בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

היו"ר יעקב מרגי:

יש עוד חברי כנסת? אין. תמה ההצבעה. נא להגיש את תוצאות ההצבעה. חברי הכנסת, תשומת ליבכם: בעד הצעת החוק הצביעו 29 חברי כנסת, נגד – 45. אי לכך אני קובע כי הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – פיקוח על מקלטים משותפים), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום – הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – מימון לימודים לתואר ראשון לסטודנט תושב קריית שמונה – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת נאור שירי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית אני אשמח לדעת אם הממשלה תומכת בהצעת החוק הזאת. מי השר המשיב?

היו"ר יעקב מרגי:

יעלו לכאן שר או שרה וישיבו לך כדבעי.

נאור שירי (יש עתיד):

נגד, מאי?

עדי עזוז (יש עתיד):

חייב להיות שר.

נאור שירי (יש עתיד):

יש, יש. לא, הם פה.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

הלאה, מאי גולן, בשליחותך כקיסינג'ר של ימינו, ציפיתי שתתמכו. איך אפשר לסרב להצעת החוק הזאת?

היו"ר יעקב מרגי:

קיסינג'ר היה הולך ובא. והיא רק הלכה, נאמה. עשתה את השליחות, והלכה.

נאור שירי (יש עתיד):

למה? היא גם הלכה ובאה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. קיסינג'ר, בזמנו – אתה צעיר – היה שליח. הולך וחוזר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני צעיר. בסדר גמור. באמת אתם מתנגדים? טוב, בסדר. עמדת שר החינוך, לא. ראשית, אני רוצה לומר גם לחבריי חברי הכנסת ולך, אדוני היושב-ראש, שאנחנו נמצאים בשבוע המודעות לשכול האזרחי במדינת ישראל. תחת המלחמה האירוע הזה – אני חושב שהשכול האזרחי, אני מניח שאתה מכיר את זה גם בהיותך שר הרווחה לשעבר, לא מקבל את המקום שהוא צריך לקבל. בהזדמנות הזאת, אני בטוח שאתה גם מכיר את פיני רבינוביץ' ועמותת יקיר לי, שעושה עבודה נהדרת.

היו"ר יעקב מרגי:

עושה עבודת קודש.

נאור שירי (יש עתיד):

נכון, גם בהעלאת המודעות, גם בחקיקה בכנסת, וחשוב לציין את זה, למרות ועל אף העצבים שעכשיו יהיו לי כי גיליתי שהממשלה לא תומכת בהצעת החוק הזאת.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה מבין, בסוף אני עצבני. אתה אומר לי: אל תתעצבן.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, לא. חס וחלילה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא מתעצבן. אני האדם הכי רגוע.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אתה תמיד מחפש להרגיע אותי. הצעת החוק אומרת: חבריי חברי הכנסת, אנחנו רוצים לעזור לקריית שמונה – חלקנו, תכף אני אסייג. מה יותר נכון מלתת תואר בחינם לאנשים שיגורו בקריית שמונה? מה הבעיה? אתה רוצה למשוך אוכלוסייה צעירה, שתבוא ותיתן חיים לעיר. מה הבעיה לתת את זה?

היו"ר יעקב מרגי:

אני תומך.

נאור שירי (יש עתיד):

אני בטוח שאתה תומך. אני גם לא מצליח להבין למה נגד? תגידו: אנחנו דוחים את זה בחודש, בחודשיים, או כמו שאוהבים לתת לי, דחייה של חצי שנה. אתה יודע. למה לא לתת לאנשים? מה אתה רוצה לעשות בעיריית קריית שמונה, או בעיר שאתה רוצה לעזור לה בפריפריה, אם לא לתת בראש ובראשונה הזרמה של דם? בטח כשאנחנו יודעים שכמעט 20%–25% מתושבי קריית שמונה לא חזרו, ובראשם האוכלוסיות החזקות בעיר, בראשם הצעירים. כמעט אין צעירים בקריית שמונה, וגם אם יש, הם צריכים עזרה. למה לא לתת את זה? מישהו שמגיע עכשיו לאוניברסיטת קריית שמונה, בשבתה עדיין כמכללת תל חי – למה לא לתת לו תואר בתמורה למגורים? הוא יגור בעיר, ישלם ארנונה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא לתת לו, לממן לו.

נאור שירי (יש עתיד):

לממן תואר. דובר פה על קריית שמונה מכל מקום – מהחרם, ועל שיטת זפרני ועל זה שהוא הגיע, ראש ממשלת ישראל הגיע בזמן מלחמה לקריית שמונה ולא הצטלם, ושרת התחבורה עם הסרט בבחירות, והמנורה השבורה, ותושב קריית שמונה שאומר לה: בגללך אין לנו אור פה. דובר ועלה.

היו"ר יעקב מרגי:

והרכבת לאילת.

נאור שירי (יש עתיד):

והרכבת מקריית שמונה לאילת, והמנחת, שנפתח כבר ב-1983, הופעל ב-2006, ונפתח מחדש ברוב הוד ושמחה ב-2025 עם טקס וגזירת סרט מוזרה. מנחת הם פתחו. אין מטוסים, אבל מנחת. אנשים באוטובוס לא יכולים להגיע, אבל מנחת. אין להם שירותי רפואה, אבל מנחת.