Plenum sitting, 19/05/2025 at 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרה ושלום גם לאורחינו ביציע. אני רואה את חבר הכנסת והשר לשעבר מאיר שטרית, שנמצא יחד עם הסטודנטים לתואר שני מהמרכז האקדמי רופין. אני מאחל לכם סיור מועיל. ואנחנו נעבור לישיבת הכנסת. היום יום שני כ"א באייר התשפ"ה, 19 במאי 2025. זהו היום ה-591 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזה גם מניין הימים ש-58 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5809/25 וכלה בהצעת חוק פ/5839/25: הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2025; הצעת חוק הנצחת זכרם של קורבנות הטבח בכפר קאסם, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף, יוסף עטאונה ואיימן עודה; הצעת חוק האזרחים הוותיקים (תיקון – לחצן מצוקה לקשיש), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קביעת אחוזי נכות ללקויי שמיעה – דו-צידי וחד-צידי), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש ברכב שהועמד באופן המפריע לתנועה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק איסור הפליית משרתים בשירות הביטחוני, הלאומי והאזרחי, התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק חובת שליחת בקשת תשלום טרם עיקול ותפיסה של נכסים המוחזקים בידי צד שלישי (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק קבלת ילד של משרת מילואים למעון יום והשתתפות המדינה בעלות שכר הלימוד בו, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (תיקון – הוראות לעניין ייבוא רכב מסוג מעונוע), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אוהד טל; הצעת חוק-יסוד: זכויות בהליך פלילי, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – הגנה על חולים במחלה ממארת בזמן הטיפולים וההחלמה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – הנחה בארנונה לחייל מילואים פעיל), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק להנצחת זכרו של הרב מאיר נסים מאזוז, התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק תמיכה במימון פעילות ארגון נכי צה"ל ובתי הלוחם ובארגון נפגעי פעולות האיבה, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אופיר כץ ויוראי להב הרצנו; הצעת חוק קבלת ילד של משרת מילואים למעון יום והשתתפות המדינה בעלות שכר הלימוד בו, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (אי-הכרה בלימודי רפואה שנערכו במדינות עוינות או ברשות הפלסטינית), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – קבורה בחלקה לבחירת המשפחה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת חילי טרופר; הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – תגי נכה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת משה סולומון, מירב בן ארי, מיכאל מרדכי ביטון, יבגני סובה ואביחי אברהם בוארון; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – חקירת עיתונאים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק להגנת חיית הבר (תיקון – חילוט כלי ציד), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת חילי טרופר; הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – עבירת הצתה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק שלילת הטבות מבכירים במערכת הביטחון, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק למאבק בהברחות נשק (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק ועדות חקירה (תיקון – אירועי חובה להקמת ועדת חקירה ממלכתית), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת אורית פרקש הכהן; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שלילת אפוטרופסות בעקבות הרשעה בעבירת אלימות חמורה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק פיצויים לבעלי זכות במקרקעין מועברים, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – הרחבת היקף המכרזים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי נציב שירות המדינה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת טלי גוטליב; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי נציב והטלת תפקיד זמני), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עמית הלוי ואופיר כץ; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הזכות להגנה עצמית והזכות לסייע בהגנה על המדינה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון מס' 7), התשפ"ה–2025; הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2023 ו-2024) (תיקון מס׳ 2), התשפ"ה–2025. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק להגדלת היצע הדיור ברשויות מקומיות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון מס' 9) (היקף מחזור המכירות של קמעונאי פארם גדול), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ינון אזולאי. לקריאה שנייה וקריאה השלישית: הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון מס׳ 8) (הוראות שעה) התשפ"ה–2025, שהחזירה הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ועדת הפנים והגנת הסביבה וועדת המדע והטכנולוגיה. נוסח מתוקן להצעת חוק העונשין (תיקון – פרשנות מקילה בפלילים), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת שמחה רוטמן, שמספרה פ/5805/25. עוד אבקש להודיעכם כי ביום שני ד' באייר התשפ"ה, 12 במאי 2025, הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה וקריאה שלישית, הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 46), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד, בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום, כשיש פה סטודנטים – שלום לכם – אז אני רוצה לספר להם: יש נוהג כזה שכשעולה ראש האופוזיציה להצעת אי-אמון אז הוא מסביר במה הממשלה עושה דברים לא טובים, ועוקף באלגנטיות את הדברים הטובים שהממשלה עושה – כי מה, אני ראש האופוזיציה, אני לא אעמוד ואתחיל להסביר דברים טובים שהממשלה עושה. אבל לזכותה של הממשלה הזו ייאמר, לפחות את זה היא חסכה לי. אין שום דבר טוב לעקוף, כי בכל נושא בחיינו שעליו אנחנו מתעכבים, ביושר, קורים רק דברים רעים. אני מסתכל על עזה. פתח היושב-ראש, אמר: 591 יום, 58 חטופים. צה"ל כובש ברגעים אלה בפעם השביעית את ח'אן יונס. מדשדשים בלי שיש שום תוכנית אסטרטגית, בלי שמישהו יודע לאן זה הולך, בלי שמישהו הציע אלטרנטיבה לרעיון שעכשיו אנחנו, הלוחמים שלנו, הגיבורים שלנו, ישבו שם בבוץ שנים על גבי שנים. אתה מסתכל על הכלכלה. היום בבוקר דיברתי ברדיו והחלפתי חוויות עם השדרן על העובדה ששנינו השנה לא אכלנו ענבים. ניסיתם לקנות ענבים? כי אתם סטודנטים – ב-40 שקל לקילו לא תקנו ענבים. ואם אתם רוצים לדעת למה, אז זה מפני שהממשלה העלתה לכם את המע"מ והעלתה את המיסים, וזה גרר העלאות מחירים, וזה העלה את יוקר המחיה, וזה הפך כל דבר – משכר הדירה שלכם עד לשכר הסטודנטים שלכם – ליקר יותר. ושלא לדבר על זה שאנשים שעשו 250 יום מילואים ואז חוזרים ומנסים להתפרנס, סוחבים עכשיו את החובות שהם צברו בתקופה הזו. וחלק מהסיבה שהם עשו 250 יום מילואים זה שהממשלה הזאת, בין השאר, נכשלת בגיוס חיילים חדשים כי היא מתעקשת לקדם השתמטות חרדית במקום לעשות חוק גיוס כמו שצריך. וגם החרדים שמקבלים צווים – אף אחד לא בא ולוקח אותם לצבא. 18,915 צווים נשלחו מתחילת המלחמה. 80,000 חרדים בגיל גיוס חיים היום במדינת ישראל. אתם יודעים כמה חרדים התגייסו מתחילת המלחמה? 232. מי שטוב במתמטיקה, אם יש פה סטודנטים למתמטיקה, אנחנו מדברים על קצת פחות מ-1.25%. זאת אומרת, 99% מהחרדים שצריכים להתגייס לא התגייסו, כי מדינת ישראל לא אמרה: תפקידי לכפות את זה שמי שמקבל צו גיוס, הוא גם מתגייס. אני לא זוכר ששאלו אתכם אם בא לכם או לא בא לכם להתגייס כשקיבלתם צו גיוס. וזה משפיע על הביטחון בחוץ, אבל מה עם הביטחון בפנים? עולים הנה שרי הממשלה, בעיקר השר לביטחון לאומי, ומתהדרים מדי פעם בכמה נשקים הם חילקו וכמה אנחנו אמורים להרגיש בטוחים בגלל כמות הנשקים שהם חילקו. יש לי שאלה אחת: כמה נשקים הם אספו? כי אם אתם רוצים לדעת מה הפקטור האמיתי לביטחונו של כל אזרח, זה לא כמה נשקים חילקו – שלך תדע לאיזה ידיים לא טובות הם נפלו – אלא כמה נשקים הם אספו, גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי. התשובה היא כלום ושום דבר, כי לאסוף נשקים זה קשה ומסובך; לחלק נשקים זה קל. ואני אגיד לכם, יש דברים שהממשלה הזאת עשתה שהם ממש נס, כי למשל – אני לא יודע אם שמתם לב בדרך הנה – הם הצליחו להאריך את כביש 1. הממשלה האריכה את כביש 1 – כי אין לי עוד הסבר. אני זוכר שלפני שלוש שנים לקח שעה, שעה ועשר דקות, להגיע מתל אביב לירושלים. בשנה האחרונה זה לוקח בין שעתיים לשעתיים וחצי, כי אין תחבורה ציבורית יעילה, כי אין טיפול בכבישים, כי שרת התחבורה, לצערנו, ירדה כנראה מהארץ, היא לא פה. ואנחנו מבזבזים את זמננו, את כספנו. יש לזה השפעה דרמטית על הכלכלה. ואם מדברים על תחבורה, אני רוצה שתדעו משהו: זה לא נכון שהטיסות הופסקו לארץ בגלל הטיל החות'י האחד שפגע ליד המסלול בנתב"ג. הטיסות לארץ הופסקו כי אף אחד לא טיפל בזה. כי מה שצריך באמת לעשות זה לכנס את חברות התעופה – עשינו את זה בעבר, עשינו את זה באינתיפאדה, עשינו את זה בסיטואציות אחרות – להושיב אותן, להגיד: אנחנו ניתן לכן שיפוי על הביטוח – כי זה מה שמעסיק אותן – ניתן לכם הנחה במס נמלים וניתן לכם שיפוי על הביטוח, ונראה לכם את סידורי האבטחה ונוכיח לכם, כי זה נכון, שהסיכוי שטיל חות'י יפגע במטוס הוא לאין ערוך יותר קטן מאשר הסיכוי שיונה תיכנס למנוע של המטוס ותגרום לו ליפול. אבל נתנו להיסטריה הזאת להשתולל, כי אף אחד לא מטפל בשום דבר. לא מטפלים בחינוך, חוץ מלהוריד 3% למורים ולגננות במשכורת. חינוך זה שלושה דברים: חינוך זה מורים טובים יותר, חינוך זה יום לימודים ארוך יותר, וחינוך זה כיתות קטנות יותר. תגידו לי אם אחד מהם קרה, כי התשובה היא לא. שיקום הדרום והצפון – הגעתם היום מהצפון – עשרות אלפי תושבים עוד לא חזרו הביתה. אתם רוצים לראות איך מתקדם השיקום? סעו למטולה, סעו לניר עוז, תראו את הבתים השרופים. אני מקווה שכולכם מקשיבים לי בערנות בסיסית, כי הרי אתמול קמתם ב-02:00, כי החות'ים ממשיכים לירות טילים על מדינת ישראל, ורצתם לממ"ד, מה שהורס את הלילה וגם מעלה את השאלה מה עוד צריך לקרות לפני שמדינת ישראל תתחיל לפגוע בתשתיות אמיתיות בתימן. וזה מוביל לנושא הכמעט-אחרון – הכישלון המדיני המוחלט של הממשלה הזאת. אני אומר לכם בשיא האחריות: יכולנו להיות ליד השולחן בריאד בוועידה שהנשיא טראמפ כינס בערב הסעודית. יכולנו להיות חלק מזה בניהול מדיני נכון, בשיח נכון, בפעולות נכונות בתוך עזה, שמשפיעות על מה שקורה בעולם הערבי ובמפרציות. בהסבר שנתן שר החוץ אתמול, למה צריך לשלוח סיוע הומניטרי לתוך עזה, הוא אמר: אנחנו כפסע מסנקציות של האיחוד האירופי. אנחנו נלחמים את המלחמה הצודקת בתולדותינו, ובסוף אנחנו כפסע מסנקציות של האיחוד האירופי? אז אולי אתה לא עושה את העבודה שלך כמו שצריך. האמריקנים מנהלים שיחות ישירות עם האיראנים על הסכם גרעין חדש; אנחנו אפילו לא ליד השולחן. לא הייתה מסיבת עיתונאים אחת שבה ראש ממשלת ישראל נעמד ואמר: 1. לא תהיה העשרת אורניום; 2. האורניום המועשר יוצא מאיראן; 3. יפורקו הצנטריפוגות; 4. הפיקוח יהיה לגמרי בלי הגבלות; 5. תפרקו את תוכנית הטילים הבליסטיים. שום דבר מזה לא נאמר בקול רם, כי אתם יודעים שלא מקשיבים לכם, כי אתם יודעים שאיבדתם את אהדת העולם ואת הקשב של העולם ואת היכולת שלכם להיות חלק ממהלכים בין-לאומיים גדולים. אז נכשלתם. ואני מאתגר את הממשלה לעלות הנה, ובתשובה על הצעת האי-אמון הזו למצוא נושא אחד, אחד, שבו הם טוענים שהם הצליחו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לנמק את ההצעה מטעם סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במציאות המטורפת שלנו אתה יכול להכין נאומים, אבל הנסיבות והמציאות שעולה על כל דמיון פשוט הופכות את כל ההכנות למשהו לא רלוונטי. הדבר האחרון, ששמענו רק אתמול – ההחלטה להכניס סיוע הומניטרי לרצועת עזה. אחרי כל ההבטחות, כל ההתחייבויות, כל ההתלהמות של אנשי הקואליציה, הקואליציה החרדית, שהם לא יכניסו גרגיר אחד, אנחנו מתבשרים כבר מאתמול – למרות שזה כבר כמה ימים, אותו "סיוע הומניטרי" – כל זה ייכנס לעזה בטונות, במשאיות שלמות. ואני שואל: האם יש לכם יכולת עמידה בלחצים? מה עם כל ההתחייבויות הקודמות שלכם? על מה אתם מדברים? איזה סיוע המוניטרי? נשארתם שבויים באותה קונספציה תבוסתנית של 6 באוקטובר. לא השתנה כלום. מה זה אומר סיוע הומניטרי? פה יש לנו קייס חזק. מהרגע הראשון היינו צריכים להתנות: כל עוד אין נגישות של אנשי הצלב האדום לחטופים שלנו, כל עוד החטופים לא מקבלים שום סיוע, לא רפואי ולא הומניטרי, לא יהיה שום סיוע לרצועת עזה – ולעמוד על זה. מה זה לחצים של כל העולם? אני לא זוכר שבמלחמת העולם השנייה בעלות הברית הכניסו סיוע הומניטרי. מישהו יכול לדמיין שבאותה מלחמת העולם השנייה, הגדולה בתולדות האנושות, ארצות הברית או אנגליה או ברית המועצות היו מכניסות לגרמניה מזון, תרופות, דלקים? טירוף מוחלט. איזה טענות מעלים נגד ישראל וההפצצות בעזה, כשאנחנו עושים את זה עם פינצטה, מזהירים מראש את האוכלוסייה? תנסו להיזכר מה היה בהפצצות דרזדן, מה קרה בדרזדן – ההפצצות של בעלות הברית, ארצות הברית ואנגליה החריבו עיר שלמה. האם במלחמת וייטנאם מישהו דחף לצפון וייטנאם, לווייטקונג, סיוע הומניטרי? דחף לשם תרופות? דחף לשם דלקים? איזה מין סיפורים. זה שהעולם מתעלם מכל הזוועות ומנסה להפוך את המלחמה הכי צודקת למשהו כנגדנו, זה צביעות שאנחנו רגילים אליה. תסתכלו מה קורה היום בלוב, בסודאן; אפילו בסוריה – השלטון החדש פתאום הפך לשלטון הנאור, אותו שלטון שרק עכשיו טבח במיעוט העלאווי, ניסה לבצע טבח בדרוזים, ובזכות הקהילה הדרוזית כאן אנחנו מנענו את זה, הצלחנו למנוע את זה. מה פתאום מתעלמים מכל הדברים האלה ושוכחים גם פה אצלנו במדינת ישראל? מה זה הממשלה הרופסת הזאת? אתם הודעתם, החלטתם – תעמדו על זה. אם תעמדו על זה שאין כניסה של שום סיוע הומניטרי לרצועת עזה כל עוד אין נגישות של הצלב האדום לחטופים שלנו, זה דבר חד, ברור, מובן – תקבלו גיבוי של כל הבית הזה. אבל אתם לא מסוגלים לעמוד בשום לחץ. אתם נדבקתם לכיסאות, וחוץ מהכיסא לא מעניין אתכם שום דבר. גם בנושא המקומם השני – חמש אוגדות פועלות כרגע ברצועת עזה. יש אנשים שקיבלו צו אולי בפעם החמישית, בפעם השישית. חיילים עם פוסט-טראומה – מגייסים אותם, ומי שלא מתייצב, מכניסים אותו גם למחבוש. מה קורה עם חוק הגיוס או חוק ההשתמטות? אי-אפשר לקדם את חוק ההשתמטות במקביל לגיוס של 60,000 אנשי מילואים. איזה מין דבר? ואני חוזר ואומר, אנחנו באמת לא רוצים שום חוק גיוס לחרדים. אני לא רוצה חוק גיוס לחרדים, לא רוצה חוק גיוס לחילונים. חייב להיות חוק גיוס אחד לכולם. זהו, מגייסים את כולם – יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים. אין יותר יעדים, אין מכסות, אין פטורים. כל אחד – או גיוס לצה"ל או גיוס לשירות לאומי. זה מה שצריך להיות. חוק הגיוס החדש חייב לכלול שני מסלולים: שירות צבאי ושירות אזרחי. אבל קודם כול, כולם מתייצבים בבקו"ם, וצה"ל יחליט מי הולך לשירות צבאי ומי הולך לשירות לאומי. האחריות לביצוע של החלק הזה היא של משרד הביטחון. יש שם אגף ביטחוני-חברתי, מה שפעם היה אגף הנוער – הם חייבים לקחת אחריות, לא עמותות פרטיות ולא מאכערים, אבל כולם חייבים להתגייס. מי שלא מתגייס, חייב לשאת בסנקציות אישיות קשות. אין יותר קצבאות לאלו שמתחמקים, אין קצבאות לעריקים. גם המוסדות שבהם הם לומדים לא יקבלו שום מימון. לא יהיו שום הנחות, לא בארנונה ולא במעונות יום ולא בשום דבר. אי-אפשר לצאת לחו"ל ואי-אפשר להוציא רישיון נהיגה. גם חייבים לשלול מהם את זכות ההצבעה. אומרים לי: זו לא דמוקרטיה, לשלול מבן אדם זכות הצבעה. ברוב המדינות הדמוקרטיות יש מגבלות על זכות ההצבעה. למשל בארצות הברית ובאנגליה אסירים שיושבים בכלא – אין להם זכות הצבעה. אצלנו אין מספיק מקום בבתי הכלא. מספיק רישום פלילי בסעיף עריק – זה חייב להספיק לשלול מאותו אדם זכות הצבעה. כל שאר הזכויות שמורות לו. הוא יהיה כמו תושב קבע, יקבל את הביטוח הלאומי וכל הדברים, כל מה שמגיע, והוא יוכל אפילו להצביע הבחירות לעירייה, אבל לא יוכל להצביע לכנסת. זה חייב להיות ברור. אין זכויות בלי חובות. לכן, אני מאוד מקווה שלפחות כל המפלגות הציוניות באופוזיציה, כולנו נוכל להתאחד סביב נוסח אחד. אני פניתי לכל ראשי מפלגות האופוזיציה הציוניות. אני מתכוון להפעיל את כל הארגונים שמדברים על שירות לכולם, את כל הקבוצות של מילואימניקים, על מנת שבאמת נוכל להתכנס ולגבש, וכולנו – כל ראשי מפלגות האופוזיציה – יוכלו לחתום מתחת לאותו חוק גיוס, גיוס לכולם – אני מדגיש: גיוס לכולם, לא גיוס לחרדים ולא גיוס לחילונים. אלה שני הדברים החשובים שעומדים על הפרק כרגע. אלה שני הנושאים שלצערי מרסקים את החברה הישראלית – החטופים וחוק הגיוס. חייבים להתגבר, חייבים לפתור את המחלוקות האלה אחת ולתמיד. אני גם לא מבין את אותם אנשים בקבינט. הרי ברור שאחרי 20 חודשים שלא הצלחתם להכריע את חמאס, אין לכם זכות קיום. במלחמת יום הכיפורים, כשהפתיעו אותנו לא מחבלים על טויוטות אלא צבאות מצרים וסוריה עם טנקים ומטוסים – ביום ה-19 היינו על אם הדרך לקהיר ולדמשק; פה עוד מעט 20 חודשים הקבינט הזה, ממשלת 7 באוקטובר, לא מצליח להכריע את חמאס. ולא שלא היו תוכניות; היו תוכניות ברורות, וכל תוכניות צה"ל דיברו על כיבוש ומיטוט חמאס תוך 45 יום. המסקנה היחידה שלי היא שהממשלה הזאת לא רוצה לסיים את המלחמה. זו מלחמת שלום נתניהו, מלחמת שלום הקואליציה. יש פה כוונה – כוונה למשוך את המלחמה עד הבחירות הבאות. ולכן, לממשלה הזאת אין זכות קיום. ולא יעזור לכם כלום, בבחירות הבאות תעברו לאופוזיציה להרבה שנים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

את ההצעה מטעם סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ ינמק חבר הכנסת עופר כסיף. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ערבים עצובים מדווחים שיהודים שמחים שרפו בית מול הכניסה לכפר דיר איסתיא; ערבים מדווחים שיהודים שמחים תקפו את ביר אל-מסעודיה ושרפו רכב. נקמה ומלחמה באויב כולו – במשפחות, בחמולות, בערים ובכפרים. ההודעות הללו נשלחו לאחרונה בערוץ הווטסאפ "חדשות הגבעות", שבו מתארגנים בקביעות פיגועי טרור נגד קהילות פלסטיניות. במשך שנים מתמקדות קבוצות הטרור הללו בפלסטינים תחת עיניהם הפקוחה ואף האוהדת של כוחות הכיבוש. קהילות שלמות כבר גורשו מבתיהן במסאפר-יטא ובבקעת הירדן. אבל אש הטרוריסטים מאיימת כעת גם על יהודים. "ההמון המוסת הוריד לבעלי את הכיפה בדרך לבית הכנסת. ברעננה, לא באירופה". "הם היו ברוטליים, קיללו, ירקו, תקפו בלי רחמים. היו מוכנים לדרוס אותנו – – – הם היו אלימים ומפחידים, הם טיפסו לנו על המכונית, הרביצו, בעטו, חבטו בשמשות וניפצו לי את הלב – – – נראה שמה שהכי הפריע להם בי הוא – – – אני דתייה עם כיסוי ראש ובן זוגי חובש כיפה. הם צעקו עלינו שאנחנו צריכים להוריד אותם, כאילו אנחנו מטמאים את היהדות. בדרך פנימה הם גם הורידו לבן זוגי את הכיפה בכוח. שאלתי את עצמי – – – איך הפכה היהדות את פניה לאלימות כלפי האחר, כלפי החלש?" את הדברים המצמררים הללו כתבה נעמי, שהשתתפה בהקרנת טקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני ברעננה, והותקפה בידי אספסוף שטוף מוח ושנאה. אילו הייתה מותקפת כך אישה יהודייה בחו"ל הייתה הממשלה מזדעקת על אנטישמיות, ובצדק. אבל על ההתקפה הזאת, כמו רבות אחרות, הממשלה והעומד בראשה, הם עצמם האחראים. תקיפת פעילי השלום ברעננה לא הייתה אירוע ספונטני. הבריונים התארגנו ברשתות לצוד אחר ה"בוגדים", משולהבים מדברי הסתה ובלע שיצאו בין היתר משרי הממשלה, חברי הבית כאן, ושאר מיני ביבים. המשטרה עמדה מנגד, בדיוק כפי שעמדה מנגד בסוף השבוע האחרון, כשמפגינים למען החטופים הוכו בקריית אונו וברחובות. גם חבר הכנסת לשעבר חברי דב חנין הותקף יחד עם רעייתו בסוף השבוע בעת שחילקו פלאיירים נגד המלחמה. חבורת פורעים מונהגת בידי תומך השר הכהניסט המורשע התנפלה עליהם כשהיו לבד. אותו חוליגן כהניסט תקף גם אותי בקפלן בזמנו, תקיפה שעד עתה לא טופלה על ידי המשטרה, כמו תלונות רבות אחרות שהוגשו נגדו ונגד דומיו. כך מנורמלת אלימות פוליטית של פשיסטים תומכי משטר נגד מתנגדיו. ב-7 במאי ארגנו סטודנטים ממכללת ספיר הקרנה של הסרט זוכה האוסקר "אין ארץ אחרת", סרט תיעודי המתאר נאמנה את זוועות הכיבוש במסאפר-יטא. על ההקרנה פשטו עשרות פורעים מהימין, ובאורגיה של אלימות ברברית פוצצו את האירוע. חלק מהמתגודדים סביב האולם היו חמושים. השוטרים שנשלחו לאבטח את האירוע לא הרחיקו איש כמעט. האודיטוריום נכבש וכותר לשעות ארוכות על ידי פורעי החוק, שמצאו בנו מטרה קלה – כך מספר יונתן בר גיורא, ראש התוכנית לתואר ראשון בבית הספר לאומנויות במכללת ספיר. אך עומק ריקבונה של המשטרה וגזענותה המודרכת מלמעלה בלטו בעוד היבט. כך המשיך ותיאר בר גיורא את מה שהתרחש: בין הבאים להקרנה היו עשרות סטודנטיות בדואיות מהמכללה, שהיו צריכות לעזוב באמצע הפוגרום כדי לא לאחר לאוטובוס הביתה. וכך, אחרי שישבו שעה ארוכה באולם המחניק, במקום לצפות בסרט שאליו הוזמנו – ספגו קללות, עלבונות ואיומי רצח קולניים שנשמעו היטב ולא הושתקו אף לא לרגע על ידי שוטרים שנכחו במקום. הן הסתדרו בשורה עורפית מפוחדות ושותקות עם פנים מכוסות מאימה שמא יצולמו ויבולע להן אחר כך, לקבל תדרוך מאחד מלובשי המדים טרם יציאה מהאולם. עמדתי סמוך ושמעתי היטב את התדרוך: עכשיו תקשיבו טוב, אם רק תעזו לעשות פרובוקציה ביציאה – הזהיר השוטר בטון חמור את הנשים הרועדות מפחד – זה יכול להיגמר רע. המשטרה איימה על הקורבנות במקום להגן עליהם מהפורעים. כך מתנהלת משטרה שהפכה למיליציה כהניסטית, שמטרתה דיכוי מתנגדי השלטון ופשעיו ולא שירות האזרח. אין לנו אמון בממשלה שמוכנה להקריב את שני עמי הארץ על מזבח הישרדותה שלה; אין לנו אמון בממשלה המבצעת פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות; אין לנו אמון בשרים שחוגגים הרעבת אוכלוסייה אזרחית, מונעים לחם, תרופות ומים מילדים ונשים הרות, מצעירים וקשישים; אין לנו אמון בראש ממשלה מבוקש שמשקר במצח נחושה לציבור בכלל ולמשפחות החטופים בפרט, שמפר הסכם חתום שיכול היה לשחררם רק כדי להמשיך בקטל ההמוני ולשרוד בשלטון; אין לנו אמון בראש ממשלה המוביל את החטופים לכיליון, להמשך העינויים בשבי ולמוות בייסורים; אין לנו אמון בשר חינוך שזומם לשלול תקציבים מאוניברסיטאות רק משום שמרצים וסטודנטים מממשים את חופש המחקר, המחאה והביטוי; אין לנו אמון בשר תרבות שחושב שהתפקיד שלו לצנזר סרטים והצגות ולא לעודד יצירה חופשית; אין לנו אמון בשר בטל, גזען, עבריין מורשע, שהפך את המשטרה לנאמנת השלטון; אין לנו אמון בשרי ההתנחבלויות שמחמשים מיליציות טרור הפורעות בכפרים פלסטיניים; אין לנו אמון בחסידי תורת הגזע הכהניסטית; אין לנו אמון ביושב-ראש הקואליציה, המכנה את הפוגרום ברעננה "הפגנה לגיטימית"; אין לנו אמון בחסידי הבִּיבִים בבית הזה, שמסיתים ומעודדים רצח עם תחת סיסמת המוות "אין חפים מפשע בעזה". אבל לציבור הדמוקרטי גם נגמר האמון באותם מרכיבי אופוזיציה רופסים שלא באמת נלחמים למענו. אין לנו אמון במי שאינו יוצא נחרצות נגד הפוגרומים בפעילי שלום ונגד טרור המתנחבלים בשטחים הכבושים; אין לנו אמון במי שאינו מתנגד בגלוי לכיבוש ותומך בפתרון שתי המדינות ובשלום צודק; אין לנו אמון במי שמשתתף באירועי ראווה של עליונות יהודית בהתנחבלויות פושעות במקום להילחם למען דמוקרטיה; אין לנו אמון במי שמקשקש על אחדות דביקה ומזויפת עם גזענים צמאי דם ולא נלחם בחירוף נפש להצלת החטופים שמה יואשם כשמאלן; אין לנו אמון במי שמפחד לצאת נגד הרעבה, טיהור אתני והשמדתו של עם; אין לנו אמון במי שלא מסוגל להביט במציאות נכוחה ולהכיר בזוועות, ואף לא לאפשר דיון לגביהן, במקום להשתיק ולרדוף את הקולות החושפים, המתנגדים והמתריעים. מול פשעי הממשלה חייבים התנגדות. סרבו. סרבו לשמש בשר תותחים על מזבח ממשלה שלא שמה עליכם. סרבו להפציץ את החטופים. סרבו לקחת חלק בטבח הילדים. סרבו להיות פושעי מלחמה. התנגדו לממשלת החורבן.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, חבר הכנסת כסיף. אגב, אם הבנתי נכון, זו הצעת אי-אמון בקואליציה ובאופוזיציה, נכון?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה יכול לפרש את זה כך.

היו"ר אמיר אוחנה:

הבנתי נכון? טוב, אני מתכבד להזמין את השרה עידית סילמן להשיב בשם הממשלה על הצעות האי-אמון. בבקשה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

טוב, האמת, עופר כסיף, קשה מאוד לכנות אותך חבר כנסת אחרי כל מה ששומעים פה. אותו עופר כסיף, מהציוצים שלו – גם פה – הוא קורא לסרב, הוא קורא לסרב פעם אחר פעם. קורא לזה שאנחנו עושים פשעי מלחמה. בכלל, אני חושבת שבתיקון לחוק העונשין, מי שקורא לסרב – יש לו דין מאוד מאוד ברור. אתה מצרף בטוויטר שלך בקשות לחתום על מכתב סירוב השמיניסטים. אתה קורא לזה שאנחנו עושים השמדה, רצח עם, טבח בעזה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אכן כך.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

"סרבו להיות פושעי מלחמה" ו"התנגדו לממשלת הרצח".

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

פעם ראשונה שאני שומע – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

שנייה, שנייה, רגע. השרה, שנייה, בבקשה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אדון עופר כסיף – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

שנייה אחת. חבר הכנסת כסיף, אני בטוח שתשמע פה דברים שלא – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

איזה חבר כנסת? איזה חבר כנסת?

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, השרה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

בושה לבית הזה שהוא חבר כנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

השרה סילמן, השרה – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

איזו בושה שאתה חבר כנסת בבית הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

השרה עידית סילמן, השרה עידית סילמן, אני מדבר.

רם בן ברק (יש עתיד):

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

לא דיברתי אליך. תנוח, רם בן ברק.

היו"ר אמיר אוחנה:

השרה סילמן, אני מדבר. רגע.

רם בן ברק (יש עתיד):

איך קיבלת להיות שרה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כסיף, אתה תשמע פה דברים שלא יערבו לאוזניך.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

בזכותך. בזכותך. בזכותך. אתה יכול לצאת.

היו"ר אמיר אוחנה:

השרה סילמן, לא צריך להוריד שרים מהדוכן, נכון? אני מדבר. לא להפריע לי.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כסיף, אתה תשמע דברים שלא יערבו לאוזניך, אבל ממש כמו שהשרה שמעה את הדברים ולא התערבה, אני מבקש לא להתערב. בבקשה, השרה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

בדיוק באנו להתערב עכשיו, כדי לומר שאנשים כמוך – אין להם מקום בכנסת ישראל, ואנחנו נפעל שלא יהיה להם מקום בכנסת ישראל. האמת, מאכזב שמפלגות שפתאום קוראות לעצמן מרכז, שעד היום היו מפלגות שמאל – והן עדיין מפלגות שמאל – שלא חתמו על ההדחה שלך מכנסת ישראל, יושבות כאן ומגדירות את עצמן עכשיו כאיזושהי מפלגת מרכז, כי כנראה הסקרים הם פחות מחמיאים. אז עופר כסיף, המקום שלך הוא לא בכנסת ישראל, ויפה שעה אחת קודם. אנשים כמוך לא צריכים להיות בבית הזה, וזו בושה לעם הזה. אנחנו בימים שהם ימים של ספירת העומר – עבודה על המידות כל יום: הוד שבחסד, חסד שבגבורה, הוד שבהוד. בסוף ספירת העומר – כן, עאידה, זה דברי תורה. אפשר לצאת, אם לא בא לך לשמוע.

נאור שירי (יש עתיד):

החלטת ללמד אותנו על – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

בוודאי, בוודאי. הימים האלה, בסופו של דבר, נגמרים בחג השבועות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

ובחג השבועות, אתה יודע, קוראים את מגילת רות. מגילת רות, שכולה חסד – בסוף, אותה אחת שהגיעה מהמואבים הפכה להיות זאת שעשתה תיקון מאוד גדול, והביאה – באמת, ממלכת ישראל, בסוף, המלכות, ממלכת דוד, יצאה מרות. ובאמת היום, בהיעדר ממלכת ישראל, יש לנו מלכות אחת שהיא פה, בכנסת ישראל, ואתה לא ראוי להיות במקום הזה, ויפה שעה אחת קודם. בושה לכולנו שיש בן אדם בשם עופר כסיף שטוען שעם ישראל מבצע פשעי מלחמה בעזה, שמנסה לייצר ולנרמל סימטריה לא הגיונית. בושה אחת גדולה. שקורא מעל במת הכנסת והדוכן פה לסרב. אין לך מקום בבית הזה. ואני מקווה שכל מי שיושב פה באולם וגם כל מי שיושב בבית יבינו שזו טעות גדולה, ושאתה צריך להיות בחוץ, כבר אתמול. אותה סיעה שהיום קוראת לעצמה מרכז, כי פתאום הסקרים לא מחמיאים – הם קוראים ליאיר גולן שמאל, הם פתאום הפכו להיות מרכז. אותם אלה שלא הצביעו בעד ההדחה שלך – לא, לא, שלא תתבלבלו, הם שמאל, ושמאל מובהק. אותם אלה – אגב, איפה מנהיג חיזבאללה היום? איפה מנהיגי חמאס נמצאים היום? ברור שאתם לא יודעים, כי נסראללה חוסל ומוחמד דף חוסל וסנוואר חוסל. ואתם לא יכולים לשאת את זה שראש הממשלה בנימין נתניהו מנהל את המלחמה הזאת באחריות, כי אתם הרי ביקשתם כבר מזמן לעצור את המלחמה, ושהאויבים שלנו, ככל הנראה, יישארו על הגדרות, גם בלבנון וגם בעזה. קראתם לסיים את המלחמה מתחילתה, לאורך כל הדרך. בכל אחד מהמשאים ומתנים ומהעסקאות עניין את חמאס רק עצירת המלחמה וכמה זמן תהיה הפסקת אש, ואתם באופוזיציה אמרתם, כמובן, אחרי כל עסקה שאנחנו גם לא נחזור להילחם. אחרי שקראתם לשחרר הכול תמורת הכול ולשלם מחיר מאוד גבוה, כל פעם כשהיה כאן מחיר אתם דיברתם פתאום על המחיר. אז אתם תמשיכו לדבר, ואנחנו נמשיך להביא תוצאות. מעולם לא הייתה אופוזיציה שמהשבוע הראשון למלחמה עשתה הכול כדי להחליש את העם שלנו, כדי להחליש את הצבא שלנו, כדי להחליש את הדרגים המדיניים שלנו, ועשתה הכול נגד הממשלה ועשתה הכול כנגד עם ישראל. אגב, אני רק מזכירה לכם שאתם אלה שחתמתם על הסכם הגז עם לבנון, והבטחתם לנו שנים של שקט ושלווה. ראינו את השנים של השקט והשלווה. אגב, אותה מפלגת אופוזיציה שהיום קוראת לעצמה – מנסה לקרוא לעצמה – מרכז, כשהיא שמאל על מלא, כשהיא הייתה שנה וחצי בממשלה – אגב, ממשלה בלי חרדים; יכלו לגייס כמה חרדים שרצו, אבל הם לא התעסקו בזה. הינה גפני והינה גולדקנופ מעידים שמוכנים לתת להם הכול כולל הכול, רק כדי לפרק את הממשלה, והיו מוכנים אז לתת להם גם הכול כולל הכול רק כדי שהם יצטרפו ויתמכו בממשלה. הייתם שנה וחצי בממשלה בלי חרדים ולא חשבתם לגייס ולו חרדי אחד. אתם מדברים על ערבים, אבל אתם אלה שישבתם איתם. ומילא ישבתם איתם. שלא כמו אחרים לא התנצלתם, לא חזרתם בכם ולא אמרתם שלא תשבו איתם גם בעתיד, כאשר המסע הפוליטי שלכם הוא גיוס חרדים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגידי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – עם טיבי, יא חנפנית.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – וכאשר הייתם בממשלה הקודמת אבל לא עשיתם שום דבר. אז אוי ואבוי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה. קריאה ראשונה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

יאיר לפיד טוען שהוא עכשיו לא שמאל, ומאשים את יאיר גולן שהוא שמאל. במה אתה מתבייש, יאיר לפיד, במה שאתה? הרי אתה לא מרכז. מאיפה הבאתם את זה פתאום, רק בגלל שהסקרים לא מחמיאים? מרכז לא עושה הסכם גז עם לבנון תמורת שנים של שקט, שלווה וביטחון, שכמובן לא היו; מרכז מצטער על ישיבה עם רע"מ, ולא יושב עם רע"מ וגם אומר שהם לא ישבו איתו בעתיד, כמו שאמרו פה אחרים. אתם לא מרכז. מרכז מדיח את עופר כסיף. אתם לא חשבתם לרגע להצביע בעד הדחת עופר כסיף, כי אתם לא מרכז, כי כל מה שאתם עושים – לא מרכז. אבל אתם מתביישים בזה. יאיר גולן לפחות אומר את האמת. הוא אומר: אני שמאל, אני שמאל רדיקלי, אנחנו באים, מפגינים, מציתים את הכבישים. אנחנו לא מתביישים. אבל פתאום אחרי שנה וחצי שלמות שהשתתפתם בכל ההפגנות, החלשתם את מדינת ישראל, אמרתם לעצור את המלחמה, לא לחסל את האויבים שלנו – פתאום אתם לא שמאל; הפכתם להיות מרכז – מרכז "מה יפית", כי הסקרים לא מחמיאים. אז כל עם ישראל ששומע את הקולות של אותם מחלישים – שאגב, הם אותם חלשים – אל תתבלבלו, הם שמאל ושמאל על מלא. כך היה וכך ככל הנראה יהיה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשרה סילמן. אנחנו נעבור כעת לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת רם בן ברק. חבר הכנסת בן ברק, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אם אתה ממש מתאמץ, אתה לא מצליח להבין למה לכל הרוחות מתקיימת ועידה אזורית חשובה ואנחנו בחוץ. בשבוע שעבר, אדוני, נפרדנו מצאלה, אימא ורעיה, שהייתה בדרך ללדת את בנה. איזה רצח מתועב; איזה אנשים שפלים, רוצחים, יש בצד השני. אנחנו נילחם בהם עד אחרון המרצחים. לעולם לא נתרגל ולעולם לא נקבל את זה כגזרת גורל. נילחם בהם עד חורמה. אני רוצה לחזק מכאן את חיילי צה"ל, להביע את הערכתי להם ולאנשי המילואים הנפלאים שלנו ולהתפלל שכולם יחזרו בשלום לחיק המשפחות שלהם. היה רצוי שהממשלה תגיד להם באמת מה מטרת המלחמה. היא לא אומרת, וחבל. יש בכירים בממשלה הזו שאומרים – וזה ציטוט: הינה, העולם מתרגל לזה שאנשים מתים בעזה; שומעים – ועוברים הלאה. אני רוצה להגיד כאן מעל דוכן הכנסת: אנחנו לא מתרגלים. אנחנו לא מתרגלים ולעולם לא נתרגל. להבדיל מחבורת הפשיסטים שמנהלת היום את המדינה, כאלה שרובם לא ירו כדור בחייהם, ובטח לא השתתפו בקרב, אנחנו נלחמים כשאין לנו ברירה. אנחנו נלחמים על הקיום שלנו. חמאס משתמש באוכלוסייה כמגן אנושי, ולצערנו, לצערנו, חפים מפשע נפגעים. אנחנו שמחים על כל מחבל שאנחנו הורגים. אנחנו כואבים על כל בלתי מעורב שנפגע. אנחנו לא טרוריסטים, ואנחנו לא נאבד את הערכים שלנו כדי לרצות הנהגה מושחתת. אנחנו שואפים להגיע להחזרת החטופים, מוכנים וגם רוצים לשלם את המחיר, שבעינינו הוא לא מחיר – הוא הדבר הנכון והמובן-מאליו. אנחנו צריכים ורוצים להיות חלק מיוזמה בין-לאומית להסדרה בעזה. אנחנו לא מוכנים שחמאס יהיה בעזה, אבל אנחנו בהחלט מבינים ורוצים שלטון אחר בעזה. את הביטחון שלנו לא ניתן לאחרים. אנחנו אחראים לביטחון התושבים שלנו. אנחנו לא נממן ולא נטפח ארגון טרור. נעשה הכול, הכול, כדי להחזיר את החיילים שלנו ואת החטופים שלנו מעזה. אני רוצה להגיד מפה: המשך הלחימה ללא חתירה לפתרון מדיני יסבך את מדינת ישראל עד כדי איום על קיומה. הממשלה הזו לא דואגת לא לביטחון ולא לאזרחים; היא דואגת רק לעצמה – מצד אחד לשלטון נתניהו ומצד שני משרתת חבורה משיחית, פנאטית, וממש לא מייצגת את הציבור הישראלי על כל גווניו. אני רוצה להגיד משהו לציבור.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

רם בן ברק (יש עתיד):

קום תקום ממשלה אחרת, טובה לאזרחים, טובה לכלכלה וטובה לביטחון. היא לא תהיה דומה לממשלת 7 באוקטובר – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בן ברק.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – ממשלה שהפקירה וממשיכה להפקיר את האזרחים והחיילים, ממשלה שמחפשת קומבינות פוליטיות על החשבון הציבור המשלם. הציבור מתעב אתכם ומתפלל להחלפתכם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. כעת חבר הכנסת גדי איזנקוט. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תפקידה של מנהיגות הוא לומר אמת, להתוות דרך ולתת תקווה. אני מתרשם שהממשלה לא מקיימת אף אחד מהציוויים הללו. לאחר המחדל והכישלון הנוראי של 7 באוקטובר, צה"ל, שב"כ, מערכת הביטחון, גילו יכולת התאוששות ראויה לציון. הגענו להישגים צבאיים אסטרטגיים במחירים קשים ביותר. על כך מגיע קרדיט למערכת הביטחון. מגיע קרדיט גם למקבלי ההחלטות, יחד עם העובדה שכל בעלי התפקידים בדרגים האופרטיביים פוטרו או התפטרו למעט ראש הממשלה ועשרת חברי הקבינט, שהיו המפקדה העליונה ב-7 באוקטובר, 06:29. אין בינינו ויכוח על החובה לסיים את המלחמה בהבסת ארגון חמאס. יחד עם זה, ביום ה-591 למלחמה המבחן הוא אחד: מבחן התוצאה, מבחן השגת מטרות המלחמה, ובראשן השבת החטופים והסרת איום חמאס לאחר השמדת מרבית יכולותיו. שנה ושבעה חודשים אחרי פתיחת המלחמה, טרם הושגו המטרות. כולנו רוצים לנצח. ניצחון במקובלות הבין-לאומיות וגם אצלנו מורכב משני עקרונות: 1. השגת מטרות המלחמה; 2. שיפור מעמדה של המדינה לדורות – מדינת ישראל, במקרה הזה. הסירוב המתמשך של ראש הממשלה לעדכן את מטרות המלחמה למעלה משמונה חודשים הוא ליקוי חמור מאוד בעיניי. הוא גם מסביר את העובדה שהממשלה לא מצליחה להעביר בוועדת החוץ והביטחון את הדבר המובן ביותר: צווי 8 לעשרות אלפי אנשי מילואים בהכשלה של חברי קואליציה מתוך הבנה שהמטרות מעורפלות, לא מעודכנות, ורוצים להבין מה הקשר בין המטרות לתוכנית. מה אמורה לעשות ממשלה רצינית שדואגת לעתיד ישראל? לעדכן בראש ובראשונה את מטרות המלחמה, שיהיה מצפן למלחמה הזאת. הדבר השני – לחתור לעסקת חטופים כוללת. הדבר השלישי – להשיב את החטופים ולשלם את המחיר שראש הממשלה התחייב עליו פעמיים, גם ב-27 במאי בדיון בקבינט המלחמה וגם בהחלטה האחרונה של הממשלה. להשיב את החטופים, לסגת נסיגה מדורגת שבסופה יש שלטון אחר, הנהגת חמאס מוגלֵית, הפסקת אש קבועה ושיקום תמורת פירוז. מה שהקראתי עכשיו הוא מתווה בנימין נתניהו. אני אלך למשפט סיום: שולם מחיר כבד ויש גם הצלחות, שהיו אמורים להביא ממשלה אחראית לניצול הזדמנויות אסטרטגיות גם למניעת יכולת גרעינית מאיראן, שהיא האיום המרכזי, נורמליזציה עם סעודיה, ובעיקר – לתת תקווה לעתיד המשותף במדינת ישראל גם בתפיסה ביטחונית-חברתית-כלכלית, גם בחיזוק ברית המשרתים, גם בוועדת חקירה ממלכתית שתגיע לחקר האמת וגם חזרה לעם בהקדם. כל זה לא יקרה עם המנהיגות הקיימת. מאחר שכך, אני קורא להצביע אי-אמון בממשלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת איזנקוט. אני מנצל את ההזדמנות לברך אותך על יום הולדתך. שתזכה לבריאות טובה, לנחת, ויחד עם כל עם ישראל תשמע בשורות טובות. אני מזמין כעת את חברי הכנסת עודד פורר. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, אני מסתכל על ההצהרות שלכם לגבי הסיוע ההומניטרי, או מכבסת המילים שנקראת "סיוע הומניטרי", אפשר להגיד הסיוע לחמאס – אני אומר לעצמי: רגע, מה קורה? מה, שיניתם אידיאולוגיה? אז אפשר להיות רגועים, חברי הכנסת. אף אחד בממשלה לא שינה אידיאולוגיה, כי האידיאולוגיה שלכם היא הכיסאולוגיה. מ"לא ייכנס גרגיר אחד לעזה", "לא נאפשר לחמאס לקבל את הסיוע ההומניטרי", לא נכנסים גרגירים – נכנסים קונטיינרים. הקונטיינרים נכנסים לתוך רצועת עזה בזמן ש-58 חטופים שלנו לא רק שלא רואים סיוע הומניטרי בכלל – אנחנו לא יודעים מה עולה בגורלם. מה תעשו בסוף לחמאס? מה עוד תיתנו להם כדי להחזיק אותם בחיים? אני שומע וקורא את הציוצים ואת הפוסטים של השרים ושל חברי הכנסת. שר הביטחון היום, שעוד כשהוא היה שר האנרגיה הוא הודיע שלא ייכנסו מים לרצועה – זה החזיק בערך שבוע; הוא אמר שלא ייכנס דלק לעזה – זה החזיק אולי שבועיים. מתדלקים את חמאס כבר שנה ושבעה חודשים ומגלגלים עיניים לשמיים. מרוב הדאגה שלכם בממשלה הזאת להבטיח את שרידות הקואליציה, אתם מאשרים ציוד לחמאס שיבטיח את ההישרדות של חמאס. הממשלה הזאת עוסקת כרגע באישור תוכניות כדי להבטיח את ההישרדות של חמאס, כי הם מבינים שזה מה שיבטיח את הישרדות הקואליציה. דווקא כשחמאס על הקרשים, דווקא כשהוא לחוץ, דווקא כשהוא רעב, אתם בוחרים להזמין לו אוכל. שווה בנפשך, אדוני היושב-ראש, שבמלחמת העולם השנייה בנות הברית היו דואגות להכניס סיוע לנאצים בברלין. שווה בנפשך שבזמן שהצבא של היטלר נסוג, היו שולחים לו משאיות של דלק. הרי צריך לעשות בדיוק את הדבר ההפוך. העובדה שמתדלקים שוב ושוב את חמאס מובילה להארכת המלחמה הזאת. כבר שנה ושבעה חודשים אתם מתדלקים את האויב שלנו, ומסבירים לנו שאנחנו צריכים להתאזר בסבלנות כי הניצחון המוחלט – אנחנו נמצאים כפסע ממנו. אז בסופו של יום, לצערי, מרוב שאתם דואגים להישרדות שלכם, אתם מבטיחים את ההישרדות של חמאס.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. בבקשה. אגב, נציין לפרוטוקול שזהו גם יום ההולדת של חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה, שלא איתנו. נברך גם אותו בבריאות טובה, נחת, ובעזרת השם, בשורות טובות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה היום להעלות את הסוגיה של הכפר א-סיר, מערבית לשגב שלום, שרשויות המדינה הגיעו אליו היום והרסו עשרות בתים לאזרחים הבדואים בנגב. למרות הפניות של כלל המנהיגות הבדואית ביישוב שגב שלום אתמול – גם ראש המועצה וגם הסגן שלו וגם חברי המועצה – לרשות הבדואים וגם לרשות מקרקעי ישראל, הם לא הסכימו לדחות; למרות שהיום הגיעו הפקחים וביצעו סקר ביישוב א-סיר. הסקר הזה מבוצע על מנת שהאנשים יהיו שותפים לתכנון, שותפים לחלוקה בשכונה המערבית של שגב שלום. כולנו רוצים שהמדינה תיתן פתרונות לאנשים, תיתן אופק לאנשים, אבל מה בחרה המשטרה היום? היא בחרה להגיע עם דחפורים וטרקטורים וניידות ולהרוס ולשים אצבע בעין לתושבים הבדואים בנגב, להרוס להם למרות הפניות שלנו, גם לדרג המדיני. אבל ראש הממשלה והלשכה שלו והכוורת שלו מתעלמים לחלוטין מהחברה הבדואית בנגב. לא יכול להיות שהתושבים מגיעים לרשות הבדואים אתמול, והיום מקבלים הריסות. הממשלה מבצעת בנגב פשעים נגד הבדואים. למה עושים לנו את זה? מה אנחנו דורשים בסך הכול? אנחנו רוצים, אדוני היושב-ראש, שהממשלה תתעשת ותקבל החלטות לשמור על האזרחים, לתת להם קורת גג, לא להשאיר משפחות ללא קורת גג. איפה הרווחה? אנחנו דורשים מהממשלה לחזור בה מההחלטה לפנות את התושבים של הכפר א-סיר, ולנהל איתם שיח ודיאלוג על מנת לתת תשובות לאזרחים שם. אנחנו רוצים שהממשלה תכיר באופי החקלאי, במסורת של הבדואים, ברצון של האנשים לחיות באופי חקלאי כפרי. אבל האנשים, הפקחים, הפקידים בדרום, לא מבינים את זה. איך אפשר לחלחל להם את זה על מנת שיבינו את הדברים האלה? לכן אנחנו מוחים ודורשים מהממשלה לקבל החלטה לתת פתרונות לאנשים שגרים בצד המערבי של היישוב שגב שלום. מכובדי היושב-ראש, (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ראינו מה קרה היום בכפר א-סר, באזור שגב שלום – נהרסו עשרות בתים. הכוחות האלה הגיעו בעקבות הוראות של השר הקיצוני בן גביר, ונתניהו יודע זאת, אולם הממשלה לא רוצה לתת, לספק פתרונות כלשהם לערבים בנגב. אלה הפנים האמיתיות של הממשלה. למרות שכל הנהגת שגב שלום הגיעה אתמול, וניסו להגיע להסכם כלשהו כדי לעצור את פעולות ההריסות ולספק פתרונות לאנשים, היא התעקשה לרצות את הקיצוני הזה, את חסר הדעת הזה, בן גביר.)

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גברתי, שלוש דקות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, איך לעבור עכשיו לסדר-היום לאחר מה שאמר סמוטריץ' היום על מטרת הכנסת סיוע הומניטרי לרצועת עזה? זו ממשלת סמוטריץ'. שר ההתנחלויות הסביר את משנתו: להחריב את עזה, את כל עזה; לבצע טיהור אתני של הפלסטינים; לכבוש, לטהר ולהתנחל. זו ממשלת סמוטריץ'. הוא אמר בצורה הכי ברורה שהממשלה מותחת את הזמן לאט-לאט. היא מספקת את הכמות המדויקת של האוכל שנדרש כדי לשמור על תמיכה בין-לאומית, ובאותו זמן להמשיך את מלחמת ההשמדה. בשבוע האחרון נרצחו כ-500 פלסטינים, רובם ילדים ונשים. רק אתמול מניין ההרוגים בעזה עמד על 130. ממשיכים להחריב את ח'אן יונס ולמחוק אותה מהמפה, בדיוק כמו שנעשה ברפיח ובג'באליה. מכניסים קבלני הרס, חברות שמרוויחות מהרס עזה, חברות אזרחיות. זו ממשלת סמוטריץ'. המטרה האמיתית של הממשלה הזו היא תוכנית ההכרעה של סמוטריץ'. עכשיו זו העמדה של כל רכיבי הקואליציה. בזמן שהתקשורת תוקפת את נתניהו מימין על ההחלטה להכניס סיוע בסיסי לתושבי עזה, הצבא מורה לתושבי ח'אן יונס, בני סוהילה ועבאסן, להתפנות בגלל התעצמות המתקפות הצבאיות. המטרה האמיתית הייתה ונשארת לדחוף את העזתים לדרום ומשם, כמו שאמר, למדינות אחרות, ביישום תוכנית טראמפ, פשע המאה, הטיהור האתני של הרצועה. הממשלה והעומד בראשה הגישו לסמוטריץ' את השליטה בגדה המערבית. הוא מספח ומפקיע, הורס לפלסטינים ובונה למתנחלים. מאפשרים למתנחלים לתקוף ולשרוף. הצבא הורס את מחנות הפליטים, והביא 50,000 תושבים להיות פליטים. זו ממשלת סמוטריץ'.

היו"ר יבגני סובה:

תודה, חברת הכנסת.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הממשלה הזו לא מעוניינת לשחרר חטופים. היא דוהרת בכל הכוח לכיוון אסון שאין ממנו חזרה. באופוזיציה, במקום לפעול לעצירת הטירוף ומרחץ הדמים, מנסים לאגף את הממשלה, ממשלת נתניהו-סמוטריץ', מימין.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

ההיסטוריה תשפוט את כולכם. אין לנו אמון בכם.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה, שלוש דקות.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להזכיר כאן למי ששכחו והתבלבלו שמלחמה היא לא כלי שרת בידי פוליטיקאים. לא, היא הכרח עבור מדינה שרוצה לשמור על עצמה ועל ביטחונה, אבל היא לא פרויקט אין-סופי של שמירה על שלום הקואליציה ושלום הממשלה. את המלחמה הזאת חייבים כבר לסיים, ריבונו של עולם. צריך לסיים את המלחמה בעסקה כוללת להשבת כל החטופים, האחים שלנו, שמעונים. להשתמש במלחמה כדי להקריב את האחים שלנו זאת בושה. בושה גדולה שממשלת הפקרה והקרבה כבר לא בוחלת בכלום. יש לפניי כמה מודעות שממש מראות איך בקבוצות פייסבוק, או בכלל בתפוצה, מבקשים מקצינים לשעבר, חיילים שכבר יצאו לפטור, אנשים שכבר לא אמורים לשרת, להתגייס בגלל מחסור בלוחמים, בגלל מחסור בקצינים במילואים. ואתם, ממשלת הארכת-המלחמה-עד-בלי-די, בעודכם מחוקקים חוק השתמטות גורפת בשביל לשמור על הכיסא, בשביל לשמור על הבריתות הפוליטיות שלכם, אתם נותנים לחרפה הזאת להתקיים. תסתכל, תסתכל על זה – מחפשים חיילי מילואים, מחפשים מתנדבים למילואים שכבר יצאו לפטור; לא נשמע כדבר הזה – בעודם מחוקקים חוק השתמטות, בעודם רוצים להאריך את צווי המילואים בפעם החמישית, בפעם השישית. אנשים כבר גמורים, אנחנו יודעים את זה. עד מתי נשתוק? אתמול פורסמה ידיעה שאומרת שמשרד הביטחון, הצבא, קורא כבר לפוסט-טראומטיים. פוסט-טראומטיים – קוראים להם לחזור לשירות, ובגלל שחלקם בפוסט-טראומה מורכבת, מאז הקריאה הזאת שניים התאבדו. זה עליכם. זה עליכם – על ההקרבה, על ההפקרה, על הזילות בחיי אדם. ממשלה שבה הכול התייקר, הכול נהיה יקר עד בלי די, רק חיי אדם נהיו זולים. אבל לפחות שמהחיילים שלנו, מהגיבורים שלנו, יהיה אכפת לכם; מאחים שלנו שמעונים בעזה שיהיה אכפת לכם. תסיימו את המלחמה הזאת כבר. היא צריכה להסתיים בהסדר אזורי כולל, בלי פנטזיות משיחיות – הסדר אזורי כולל והצלת כל החטופים והשבת הנרצחים לקבורה. זאת הרוח הישראלית. זאת הציונות.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת נעמה לזימי. אני מזמין את השרה עידית סילמן לסכם את הדיון. השרה סילמן, בבקשה לסכם את הדיון. את לא רוצה לסכם את הדיון? נעבור להצבעה? אוקיי.

גלעד קריב (העבודה):

מה יש לה לסכם?

היו"ר יבגני סובה:

לא יודע. אם כך, חברי הכנסת, נא לשבת במקומותיכם. אנחנו נעבור להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 31 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – 31, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, הסדרנית לא הגיעה, לכן חברת הכנסת קארין אלהרר – – – להוסיף לפרוטוקול ושתבוא סדרנית.

היו"ר יבגני סובה:

אז אני אבקש להוסיף את חברת הכנסת קארין אלהרר לפרוטוקול. מה ההצבעה, חברת הכנסת אלהרר?

קארין אלהרר (יש עתיד):

בעד.

היו"ר יבגני סובה:

בעד האי-אמון. אז אני מבקש להוסיף אותה לפרוטוקול. תודה רבה, חבר הכנסת לוי, על כך שהסבת את תשומת ליבי. כעת אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 29 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – 29, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביא אי-אמון בממשלה של סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 9 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – תשעה, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 10) (מסלולי לימוד נפרדים בתארים מתקדמים), התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת לימור סון הר מלך, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, לרשותך עד עשר דקות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לבקש מכם לעצום עיניים לדקה אחת ולחשוב על אישה צעירה, חכמה, שאפתנית, שעמלה שנים כדי להגיע לרגע הזה. היא סיימה תואר ראשון בהפרדה בהצטיינות, היא נושאת בליבה חלום להתקדם לתואר שני, אולי לדוקטורט, לפרוץ קדימה ולהשפיע בתחום שלה. אבל כשהיא מבקשת להירשם ללימודים, אומרים לה: לא – לא בגלל הכישורים שלה, לא בגלל הציונים, אלא בגלל שהיא דבקה באמונתה, בגלל שהיא לא מוכנה ללמוד בסביבה מעורבת כי זה פשוט לא מתאים לאורח חייה. המקרה הזה, אדוני היושב-ראש, הוא לא מקרה בודד, הוא לא סיפור נקודתי. מגיעות לפתחי נשים רבות, לא אחת ולא שתיים, רואות חשבון, עובדות סוציאליות, נשות מקצוע מעולות, כולן רוצות להמשיך לתואר שני – אגב, גם גברים פונים אליי בנושא – והמערכת עוצרת אותן. למה? בשם השוויון. בשם הערכים הנעלים של פלורליזם. אבל בשם איזה שוויון אנחנו מדירים נשים באקדמיה, למען השם? הרי אותם אנשים שמתנגדים היום לחוק הזה הם אותם אנשים שדורשים שוב ושוב: תצאו לעבוד, תשתלבו, תתרמו. אז הינה, הן באות, הן רוצות ללמוד, הן רוצות להשיג תארים מתקדמים, להיות חוקרות, מורות, מנהלות, יועצות, ובדיוק ברגע הזה הם עוצרים אותן, כי מבחינתם השוויון קיים רק כל עוד נשים וגברים מוכנים לוותר על עצמם, מוכנים לוותר על זהותם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הן באות ללמוד – – – רוצים הפרדה מגדרית גם בכנסת. שתהיה הפרדה מגדרית בכנסת, במקומות תעסוקה.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת בן ארי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה פה, אנחנו באיראן?

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת בן ארי, מייד אחרי שחברת הכנסת סון הר מלך תסיים את דבריה, יהיה דיון אישי. תוכלי להירשם, בבקשה, תקבלי שלוש דקות. אני מבקש לא להפריע, בסדר? תודה רבה. שתוכל להמשיך להציג את הצעת החוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – על החוק ההזוי הזה – – – שים את הדגל של איראן.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

למיטב זיכרוני אמרת שהוא לא רלוונטי ושזה חוק שאין לו שום אפקטיביות, אבל בסדר. אבל שוויון אמיתי, אדוני היושב-ראש, הוא שוויון שמכבד, שוויון שמכיל, שוויון שלא אומר: או שתהיה בדיוק כמוני או שלא תהיה בכלל. בואו נדבר בכנות: מה אנחנו מבקשים כאן? לא להכריח, לא לכפות; רק לאפשר – לאפשר לכל מוסד להשכלה גבוהה לפתוח על פי שיקול דעתו מסלולי לימוד לתארים מתקדמים בהפרדה מגדרית – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את בכלל בעד שוויון?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – כן, גם אם מטעמי דת בלבד, וכמובן שלא להגביל את התארים הקיימים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את בעד שוויון ללהט"בים בחוק?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אני חוזרת. בחוק הזה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היא מדברת על שוויון. את מטיפה לנו על שוויון. שוויון זה לא כשנוח לך.

היו"ר יבגני סובה:

שנייה. חבר הכנסת הרצנו, יש דיון אישי. לא מדובר בשנייה-שלישית. חברים, יש דיון אישי, כל אחד יירשם, יקבל שלוש דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בנושאים שנוחים לך יהיה שוויון ובשאר הנושאים תהיה אפליה בוטה.

היו"ר יבגני סובה:

למה אתם מפריעים בהצגת החוק? אבל אתם מפריעים לחברת הכנסת להציג את החוק. למה? למה אתה מפריע?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כי לא יכול להיות שהיא תדבר על שוויון כשנוח לה, אבל שוויון בכל תחומי החיים האחרים – זה לא רלוונטי.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת הרצנו, אתה תוכל להשמיע את דבריך בשלוש דקות של דיון אישי, ואף אחד לא יפריע לך. אם יפריעו לך, אני אוסיף לך זמן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש לנו הערות ביניים.

היו"ר יבגני סובה:

לא, זה לא הערת ביניים, אתה פשוט מפריע. אתה מפריע. תודה. זו לא הערת ביניים, זה נאום. שלוש דקות – תוכל לדבר. תודה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

בחוק הזה אני מבקשת לאפשר למוסדות, על פי שיקול דעתם, לבוא לקראת ציבור גדול, ציבור שרוצה ללמוד, לתרום, להתקדם, אבל לא על חשבון ערכיו. זה לא מופרך. זו לא פרובוקציה. זה המצב במדינות נאורות בכל העולם. בבריטניה, בארצות הברית ובאוסטרליה קיימים מסלולים נפרדים בתארים שונים מטעמי דת, תרבות או בחירה אישית.

מיקי לוי (יש עתיד):

רק במקומות פרטיים.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

זה מובן מאליו. רק כאן בישראל, המדינה היהודית והדמוקרטית, עושים כנגד זה מלחמות חורמה. אם נדמה לכם שאני מדברת כאן על מציאות תיאורטית, תחשבו שוב. ישנם מקצועות, ובהם מקצועות הטיפול, שלא ניתן לעסוק בהם ללא תואר שני. הדבר נכון שבעתיים לאחר 7 באוקטובר, לנוכח המצוקה החריפה והמחסור במטפלים. אנחנו מדברים על הדרה של שכבות שלמות באוכלוסייה מהאפשרות לטפל, וחמור מכך, אנחנו מונעים טיפול מנשים וילדים שכל כך זקוקים לו בימים אלו. כמובן שמקצועות הטיפול אינם המקצועות היחידים שאינם נגישים לציבור הדתי. התארים המתקדמים הכרחיים גם במקצועות אחרים. קחו למשל את מ', משפטנית מבריקה. היא סיימה תואר ראשון במשפטים בהצטיינות. כשהגיעה לשלב ההתמחות נאמר לה במקום העבודה שכדי להתקדם בפרקטיקה היא תידרש לתואר שני. והיא רצתה, באמת רצתה, אבל לא הייתה לה אפשרות ללמוד בתוכנית שמתאימה לאורח חייה. היום היא עובדת במשרה חלקית מתחת לפוטנציאל שלה. החברה כולה הפסידה את אחת המשפטניות החריפות והמוכשרות שהכרתי. או את ר', אישה מדהימה, אם לשניים, שבחרה לפרוץ דרך ולהירשם לדוקטורט באוניברסיטה בירושלים. לא הייתה לה ברירה, לא הוצעה לה מסגרת נפרדת, אז היא נרשמה למסגרת מעורבת. היא סיפרה לי איך היא יושבת כל השיעור מאחור, לא שואלת שאלות, לא משתתפת בדיונים, מרגישה שהיא צריכה להיעלם רק כדי לשמור על ערכיה. היא כל הזמן בדילמה אם להיות נוכחת בלימודים או נאמנה לאורך חייה ואמונתה, וכמה כוחות זה שואב, כמה מחירים היא משלמת. כמה ויתורים שקטים שאנחנו אפילו לא רואים ולא מחשיבים, אבל הם מתרחשים מדי יום, וכמה נשים וגברים נוספים ויתרו מראש, אפילו לא ניסו, כי הם ידעו שאין להם סיכוי, כי המערכת לא רואה אותם, לא סופרת אותם – או שתגידו כן לתרבות הרוב או שתישארו בחוץ. וזה, אדוני היושב-ראש, בדיוק מה שאני מבקשת לשנות. למרות שהחוק מדבר על נשים וגברים כאחד, אני מבקשת לדבר דווקא מהזווית הנשית. החוק הזה לא רק מאפשר פתיחת מסלולים נפרדים; הוא משדר מסר עמוק הרבה יותר – שאת לא צריכה לבחור בין הזהות שלך לבין העתיד שלך, שאת לא צריכה לוותר על האמונה שלך כדי לקבל תואר, שאת לא צריכה לשתוק ולהתכווץ מאחור רק כדי להיות נוכחת. החוק הזה בא לומר: אנחנו רואים אותך. אנחנו מכירים בזכות שלך ללמוד, להתקדם ולהשפיע כמו כל אישה במדינה אחרת. אני אומרת כאן בצורה הברורה ביותר: הדרת נשים לא מתחילה כשאוסרים עליהן ללמוד, היא מתחילה כשמכריחים אותן ללמוד בדרך שלא מתאימה להן. שוויון לא נמדד רק באחוזי השתתפות, אלא גם בתנאים שניתנים לאותן משתתפות, והיום, לצערי, התנאים האלה מפלים ציבור שלם. אז למי שמדבר בשם השוויון, תסתכלו בעיניים של אותן נשים שמניתי כאן ותגידו להן שזה לטובתן, שזה החוק ושזה עקרוני. ואני מבקשת, תבחרו לא בעקרונות ריקים, תבחרו בשוויון אמיתי, שוויון שמאפשר, שכולל גם את מי שלא חושב, בוחר ורוצה כמוכם. תנו להן את המקום, הן כבר יעשו איתו פלאים. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. כעת אנחנו נעבור לדיון אישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. בבקשה, אדוני.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתנגד לחוק הזה דווקא מהמקום היהודי.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

מה לך וליהדות?

יאיר לפיד (יש עתיד):

זה לא חוק יהודי וזה לא חוק דתי. מי שמקדמים אותו הם לא אנשים שחושבים שהיהדות מחייבת להפלות נשים, הם אנשים שרוצים להפלות נשים ומשתמשים בשביל זה ביהדות. ההצעה הזו להפרדה מגדרית באקדמיה היא הצעה לא יהודית, מפני שהדבר הכי בסיסי, הכי יסודי של היהדות, זה הכבוד לשוני. היהודים דורשים מהעולם לכבד את העובדה שאנחנו שונים. אנחנו הדוברים הגדולים של השוני. הענקנו לעולם את המתנה של אל יחיד שאומר שהכבוד האמיתי הוא לאחר, והחירות האמיתית היא הכבוד לאחר. מורי ורבי הרב יונתן זקס אמר: כאשר הדת הופכת לכלי לשליטה גברית או כפייה דתית, היא חדלה מלהיות דת של אלוהים והופכת לאלילות של האגו. זה בדיוק מה שאנחנו רואים פה עכשיו – זו אלילות של האגו. הרב סולובייצ'יק הגדול אמר: אין אמונה מתוך כפייה. לא תכפו על אנשים להאמין ולא תכפו על נשים לצאת מהחדר בשם האמונה. אי-אפשר לכפות על נשים ללמוד בחדר אחר ולקרוא לזה יהדות. זה לא כבוד האישה, זה שלילת כבודה. זה לא שמירה על המסורת, זה שימוש ציני במסורת כדי להרחיק נשים ממוקדי כוח, כדי להרחיק נשים מהאפשרות להשכלה, כדי להרחיק נשים מהשוויון. יראת שמיים אמיתית היא כבוד האדם. בהצעה הזו אין כבוד האדם, ההצעה הזאת היא הצעה לא יהודית, ואני קורא לכנסת להתנגד לה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת לפיד. חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני אתנגד לחוק הזה ואני אשכנע כל חבר כנסת מהאופוזיציה שמתלבט להתנגד לחוק הזה. אני ישבתי בדיונים בוועדת החינוך. זה חוק מזעזע בעיניי, זה חוק אנטי-מוסרי, אנטי-יהודי, אבל הכי הכי גרוע זה שזה חוק אנטי-נשים. אין דבר כזה, אין דבר כזה שאת תבואי לאישה חרדית ותגידי לה – הרי מה לימור אומרת? אני רק מאפשרת לאוניברסיטה, האוניברסיטה לא חייבת, אני מאפשרת לה לפתוח. קודם כול, תודה רבה שאת מאפשרת. אני לא שואלת אותך. אבל אם כבר אפשרת לאותה אישה חרדית ללמוד או בנפרד או מעורב, תראו לי אישה חרדית שתלך למסלול מעורב כשיש לה רק נשים. הרי מה הרבי יגיד? מה יגידו עליה בקהילה? הרי יש מסלול מעורב ויש מסלול נשים; למה לא הלכת למסלול של נשים? יושבים בוועדת החינוך כל ראשי האוניברסיטאות בארץ, כולם – דתיים, חילונים – אומרים לה: המסלול הזה, לבנות בלבד, הוא יקבל תת-תנאים. אין לנו – אין לנו כיתות, אין לנו חדרים, אין לנו גם מרצים בשבילן. לא מעניין אותה. אומרים לה ראשי האוניברסיטאות: אין לנו כסף לעוד מרצים – לא מעניין. היא החליטה. יושבת מולה אישה חרדית, תואר שלישי, אומרת לה: אני לא רוצה, אני רוצה ללמוד כמו כולם. לא, זה לא מעניין אותה. באמת, תקשיבו, אני ראיתי פה הרבה חוקים, אבל העובדה שיושבת חברת כנסת וקודם כול חושבת שהיא יודעת הכול – את לא יודעת הכול, ואם כל ראשי האוניברסיטה אומרים לך שאת טועה, אז תקשיבי. אתם יודעים שבלימודים בהפרדה יש 7% חרדים? אתם יודעים כמה חרדים יש בלימודים מעורבים? פי שניים, 14%. אומרים לה – לא מעניין אותה. אני בחיים לא ראיתי דבר כזה, חברת כנסת שכל האולם אומר לה: החוק שלך גרוע – לא לא לא, אתם תיתנו לי את ההפרדה הזאת. עכשיו, הינה אני אומרת לך: אנחנו באופוזיציה נעשה הכול כדי לטרפד את החוק הזה, לא בגלל כל מה שנאמר פה – אני בעד נשים, היא רוצה ללמוד וכל הקשקושים המקושקשים האלה. אנחנו נעשה את זה כי אם את רוצה שנשים יתקדמו, תפסיקי להפריד אותן, תפסיקי להוציא אותן. היום זה אוניברסיטה, מחר זה באוטובוס – אני רק רוצה שיהיה לה נעים, שהיא לא תשב ליד בנים. מחר זה באוטובוס ומחר זה בכנסת – לא נעים לי לשבת איתכם. איפה נעצור את ההפרדה הזאת? איפה נגיד שפה זה לא איראן? היום אנחנו אומרים את זה והיום כל האופוזיציה צריכה להתנגד לזה, רק בשביל נשים ורק בשביל שנשים יצליחו ורק בשביל שנשים יהיו באקדמיה. תראה לי אישה אחת – והינה אני מסיימת – שתהיה לה אפשרות ללמוד בהפרדה או ללמוד מעורב והרבי לא יגיד לה: תלכי להפרדה. עוד מילה אחת: מה עם המרצות? הרי היא אמרה שהיא רוצה לתת גם מסלול לגברים. מה עם המרצות? הרי לא יכניסו מרצה ללמד גברים – אוי ואבוי, שומו שמיים, הוא יראה בחורה. באמת, כל פעם שאני חושבת שהקואליציה הזאת מביאה חוקים גרועים, מסתבר שיש עוד תחתית לביוב. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי.

היו"ר יבגני סובה:

לפני שנעבור לדובר הבא – הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הודעת שר האוצר על מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב כהן, שלום דנינו ושרן מרים השכל בנושא: התנהלות רשות שוק ההון מול חברת "סלייס" ושחרור כספים בזמן פעילות המנהל המורשה. לוח תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה למזכיר.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש מושג שאומרים שאנשים מתרגלים למציאות. לבן אדם לוקח בדרך כלל 21 יום להתרגל למציאות. אותנו הרגילו כבר שנה ושבעה חודשים למציאות הזאת, שמתימן יורים טילים על מדינת ישראל והכול בסדר – הם יורים טילים, אנחנו נותנים תגובה. בטיל אחד הם מכניסים מיליונים באמצע הלילה למקלטים ולממ"דים, משבשים חיים של מדינה שלמה. כבר התרגלנו שהנמל באילת סגור – אז סגרו את נתיבי השיט למדינת ישראל, מה קרה? בפעם האחרונה סוף-סוף נתנו איזושהי תגובה קצת יותר עוצמתית, אבל זה לא תהליך שאיתו מחסלים את האיום, זה לא תהליך שאיתו מסירים את האיום. הדבר שהכי מטריד בתוך הסיפור הזה הוא הכישלון המדיני המחפיר של הממשלה הזאת, שארצות הברית מגיעה לסיכום עם החות'ים מתימן שלא יירו על אוניות – אבל ישראל בחוץ, אנחנו לא חלק מההסכם, אנחנו בכלל לא באירוע. נותרנו לבד בעניין הזה, אחרי שמוכרים לנו שנה וחצי שמישהו אחר יעשה לנו את העבודה. מדינת ישראל הופכת לאט-לאט להיות ילד הכאפות של המזרח התיכון. כולם מדלגים מעלינו. והעובדה היא שבעבר, כשהיינו חלשים יותר, עם צבא פחות מאובזר, לא אפשרנו שיסגרו נתיבי שיט למדינת ישראל, זאת הייתה עילה למלחמה – אבל בעת הזאת הכול מותר. חלק מהכישלון האסטרטגי בא לידי ביטוי גם בהחלטה האחרונה של להכניס ציוד חזרה לחמאס בתוך עזה. אחרי שמספרים לנו שוב ושוב שלא ייכנס גרגיר אחד לעזה, מחליטים להכניס קונטיינרים – קונטיינרים שיגיעו לחמאס, שלא יהיה לכם ספק. אני שומע את האמירות של ראש הממשלה, שמכר לנו ב-2018 שהכסף המזומן שהוא יכניס לעזה יגיע ישירות לאזרחים, הוא לא יגיע לחמאס – ובכסף הזה הוא תדלק את הטרור ואפשר לארגון הזה לבנות את המנהרות שלו. אז עכשיו הוא מסביר לנו שהקונטיינרים שהוא מכניס לרצועה לא ישרתו את החמאס. אז אני – למי שעדיין לא הבין איך זה עובד ברצועת עזה: החמאס ישתלט על הסיוע ההומניטרי, החמאס הוא זה שיחלק אותו והוא גם זה שיעשה ממנו כסף כדי שיאפשר לו להמשיך ולהילחם במדינת ישראל, שתמשיך ותזרים לו ציוד ודלק כדי שיוכל לשרוד, ובכך ישמר את הישרדות הקואליציה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת עודד פורר. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת. חבר הכנסת עופר כסיף, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, הצעת החוק הזאת איננה רק נבזית ואנטי-מוסרית, ועושה שימוש נלוז בשיח הזכויות על מנת להגביר דיכוי חברתי ומגדרי, היא גם הצעת חוק רעה ופוגענית בראש ובראשונה לציבור שעליו היא מבקשת כביכול לגונן.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מה זה משנה לך?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

עידוד והנגשה של האקדמיה לחרדים ולחרדיות, כמו לקבוצות מוחלשות אחרות שהודרו ממנה במשך שנים ארוכות מדי – ערבים-פלסטינים, יוצאי אתיופיה, מזרחים – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

עוכר ישראל.

היו"ר יבגני סובה:

תודה, סילמן.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – דור ראשון להשכלה הגבוהה – זאת מטרה ראויה בהחלט. באופן אירוני, ביחס להצעת החוק הזאת אחת הקבוצות המוחלשות באקדמיה היא הנשים בכללותן. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה העדכניים, רק 30% מהאקדמאים בדרגת פרופסור חבר הם נשים, ובדרגת פרופסור מן המניין – רק 21.5%. אבל האמת היא שלשלוח חרדים לעשות מאסטר או דוקטורט בהפרדה מגדרית זה לא עידוד השכלה. להפך, זאת מניעת השכלה, זה לקשור להם את הידיים ולמעשה למנוע את שילובם המלא בתוך האקדמיה. אם חלילה ייפתחו מסלולים בהפרדה לתארים גבוהים, יהיה זה עושר השמור לבעליו לרעתו, כי במקום שהחוקרים החרדים המבריקים יזכו ללמוד במסלולים הבכירים של האקדמיה, שבהם ישולבו החוקרים והחוקרות הטובים ביותר ללא כל אפליה והפרדה מגדרית, הצעת החוק מבקשת להפרידם משאר הקהילה האקדמית. היום יש סטודנטים חרדים מדהימים, ומאות מהם לומדים לתואר שני ושלישי באקדמיה הרגילה, מה שנקרא. היה לי עונג גדול ללמד רבים מהם באוניברסיטה העברית.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אוי ואבוי.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אם החוק הזה יעבור, הם יהיו נתונים ללחצים חברתיים אדירים ללמוד בכפייה רק במסלולים הנפרדים. גם את המנחֶה או המנחָה של עבודת המחקר, אולי הבחירה המשמעותית ביותר לחוקר צעיר, הם ייאלצו לעשות בהתאם למגדר ולא למומחיות. זוהי למעשה שיא העוולה של הצעת החוק הרעה הזאת, שבשם זכויות והנגשה היא למעשה מבקשת לקדם דיכוי חברתי, כפייה והדרה. לא רק שזה לא מעשי ולא כלכלי, זה גם נוגד את הדנ"א הבסיסי של האקדמיה החופשית. האוניברסיטאות והמכללות מפחידות את הקואליציה הזאת בדיוק כיוון שהן מודדות את חבריהן לפי יכולתם למחשבה ביקורתית, יצירתית וחופשית, ספקנית; בדיוק בגלל שהן מאפשרות לקבוצות שונות בחברה לחקור ולהתווכח יחד. לא בקידום השוויון עוסקת ההצעה הזאת אלא בהעמקת האפליה והדיכוי.

היו"ר יבגני סובה:

נא לסיים.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אתה מדבר על אפליה?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לא בקידום חרדים וחרדיות היא עוסקת – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אתה מדבר על אפליה נגד חרדים?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – אלא בהפיכה פונדמנטליסטית, אנטי-מדעית ואנטי-אקדמית – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

עוכר ישראל – – –

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – הצעת חוק שהיא אצבע בעין לכל החרדים, לדמותה – –

היו"ר יבגני סובה:

פשוט עבר הזמן, אז אני לא עוצר את קריאות הביניים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – ולצביונה של האקדמיה החופשית בישראל.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

היו"ר יבגני סובה:

השרה סילמן, תודה. אני מסתדר בלי העזרה שלך בניהול הישיבה. את גם מפריעה וגם צורחת שם.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

עבר הזמן. עוכר ישראל – – – הוא חוצפן.

היו"ר יבגני סובה:

גברתי השרה, לפי התקנון, אם את רוצה, תעלי לדוכן מתי שתרצי.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

בושה, בושה.

היו"ר יבגני סובה:

את לא מקשיבה. את לא מקשיבה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אני חייבת להגיד את זה.

היו"ר יבגני סובה:

גברתי השרה, על פי התקנון, כשרה את רשאית לעלות ולדבר, אבל למה לצעוק מסוף העולם ולהפריע בשלוש דקות של דיון אישי?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אבל הוא עוכר ישראל.

היו"ר יבגני סובה:

בסדר, אבל תתמודדי עם זה, מה לעשות. תודה, תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

היו"ר יבגני סובה:

את שרה בממשלת ישראל, תכבדי את הכנסת.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מה לעשות? מה לעשות – – –

היו"ר יבגני סובה:

אני אומר לך שלפי התקנון את רשאית לעלות ולדבר מהדוכן, ואת ממשיכה לצעוק שם מהפינה של האולם.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

קשה לכבד אותו.

היו"ר יבגני סובה:

זה לא מכבד אותך כשרה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – – מכבד את הבית הזה – – –

היו"ר יבגני סובה:

לא, זו לא התנהגות שמכבדת את הכנסת. לא, לא, אני אומר לך שלא.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מה שלא מכבד זה שהוא בבית הזה.

היו"ר יבגני סובה:

אז גברת, גברתי השרה, זה לא מכבד.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

כל אלה שיושבים – – –

היו"ר יבגני סובה:

את רוצה שאני אקרא אותך לסדר? אני לא מבין.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

זה לא מכבד.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. אגב, היו פה דברים שקשורים לתוכן החוק. לא קשור להתנהלותו של חבר הכנסת כסיף.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

לא נכון – – – לחוק.

היו"ר יבגני סובה:

לא קשור. תודה, תודה רבה. בבקשה, שלוש דקות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מצער מאוד לראות את משטרת ישראל הופכת למשטרה פוליטית שמשרתת את השר בן גביר. לאחרונה אנחנו רואים את ההפקרות ביישובים הערביים גם בצפון, גם במרכז וגם בדרום, איך המשטרה לא מטפלת בנושא הפשיעה בחברה הערבית. במקום להפנות משאבים לטיפול בארגוני הפשיעה ובאנרכיה שמשתוללת ומתרחבת בחברה הערבית, המשטרה מתנגחת באזרחים. ראינו לאחרונה מה קרה בעניין חלוקת הקנסות לחקלאים הבדואים, רועי הצאן בחברה הבדואית – 150,000 שקל קנסות למי שמחזיק 100 עדרים. לאן הגענו? יחידת מג"ב, במקום לשמור על האזרחים, מחלקת קנסות. זה התפקיד של מג"ב, לחלק קנסות ב-100,000 שקל ו-50,000 שקל לחקלאים הערבים בדרום? זה מה שאנחנו רוצים? לזה מצפה האזרח במדינה? מה יגידו האזרחים? חלק מהתפקיד שהמשטרה עושה היום – היא מתלווה לרמ"י והורסת בתים בנגב. ראינו את זה היום בכפר א-סיר, עשרות ניידות וטרקטורים ודחפורים הורסים לאזרחים. במקום שהמשטרה תהיה באמצע, בין האזרח לבין הרשויות, ותנסה למצוא פתרונות ולא לכפות ולהיגרר למדיניות המפלה של השר בן גביר, היא הורסת לאנשים, מסייעת לכוחות להרוס לאזרחים. ומה הטענה של המשטרה? שהיא שומרת על החוק. איזה חוק ואיזה בטיח. אנחנו רואים מה שקורה בחברה הערבית, רואים מה שקורה ברחובות – שפיכות דמים; האנרכיה משתוללת. אנחנו לא רוצים שהמשטרה תהפוך לזרוע פוליטית של השר, אנחנו רוצים שהמשטרה תשמור על האזרחים, תעמוד לצידם. רק לאחרונה ראינו שהממשלה מעבירה 9 מיליון שקלים מהמשרד לשוויון אזרחי, או מהתקציב שמיועד לחברה הבדואית בנגב, מהתוכנית של הבדואים, היא מעבירה אותם, אדוני היושב-ראש, מעבירה אותם להריסה. להרוס בתים של אזרחים במקום להעביר אותם לתכנון? אנחנו מצפים מהמשטרה לתת ביטחון לאזרחים ולהפסיק לתת לרמ"י את כל הכלים על מנת להרוס.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. תודה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה סילמן, גברתי השרה עידית סילמן, אני רוצה לברך אותך. כל הכבוד, באמת, ברכות. צריך כישרון מיוחד כדי לשבת על תקציב ייעודי של 11 מיליון שקל לארגוני הסביבה, שאושר עוד בינואר, ופשוט לא לעשות איתו כלום. לא גזרות תקציב, לא אילוצי תקציב, לא קיצוצים, לא משבר עולמי; סתם לא בא לך. זה לא מחדל, אדוני היושב-ראש, זו אומנות, אומנות הנקמה הפוליטית במסווה אדמיניסטרטיבי. כי אם יש משהו שצריך לחנוק זה כמובן את ארגוני הסביבה, אותם גופים חצופים שמעיזים לטפל באוויר הנקי שלנו, בים, ביערות, בפסולת. מה הם חושבים לעצמם? בשביל מה להוציא קול קורא כשאפשר פשוט לשבת עליו? כסף ציבורי? שישב; ארגונים קורסים? שישתזפו; סביבה? שתסתדר. העיקר שירגישו מי הבוס, שירגישו טוב טוב מי הבוס – השרה עידית סילמן. ובינינו, מה יותר סביבתי מלשמור תקציבים בסטנד ביי? זו גם שיטה נהדרת לחיסכון במשאבים. לא צריך ועדות שיפוט, לא צריך לפרסם, לא צריך לתרץ; פשוט מתעלמים וזהו. אז כן, אולי את יושבת על כיסא השרה להגנת הסביבה, השרה עידית סילמן, אבל בינתיים נדמה שאת בעיקר פוגעת בסביבה בכל דרך שאת רק יכולה. השרה עידית סילמן, אני רואה שאת נמצאת במקום שלך שם מאחור, עושה את עצמך כאילו את לא מקשיבה, אבל את חונקת את ארגוני הסביבה במדינת ישראל. תקציב שאושר בגובה של 11 מיליון שקל לא מגיע אליהם, ואת ממשיכה לצחקק לך. בושה וחרפה. ואולי, בדקה שנשארה לי – שמעתי את חברת הכנסת סון הר מלך עומדת פה מעל הבמה ונתלית בערך השוויון: צריך את הצעת החוק הזאת – הפוגענית, המפלה – מתוך ערך השוויון. ואני יושב שם ולא מבין, כי חברת הכנסת סון הר מלך חברה במפלגה כהניסטית, גזענית, הומופובית, שבראשה עומד איתמר בן גביר, מוביל מצעד הבהמות בירושלים, ששר במפלגתה כתב את המדריך למאבק בטרור הלהט"בי, עוד שר ממפלגתה עמד על הדוכן הזה ואמר שמערכת יחסים בין בני זוג להט"בים היא מערכת יחסים בין אב לבתו. חברת הכנסת סון הר מלך הצביעה נגד להט"בים בשוויון באימוץ, נגד שוויון בבריאות, נגד שוויון ברווחה, נגד שוויון כלפי להט"בים בכל תחומי החיים. אז חברת הכנסת סון הר מלך, שוויון זה לא כשנוח לך או כשאת צריכה. או שיש שוויון והוא עיוור לנטיית לב, לזהות מגדרית, לכל דבר, או שאין שוויון. שוויון זה לא עניין של בחירה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. תודה רבה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

מירב כהן (יש עתיד):

קודם כול, שלום לתלמידות שהצטרפו אלינו. ברוכות הבאות לכנסת ישראל. עכשיו חובתנו להיות מכובדים ולדבר בצורה – – –

היו"ר יבגני סובה:

מאיפה התלמידות, את יודעת?

מירב כהן (יש עתיד):

אני לא יודעת.

היו"ר יבגני סובה:

חשבתי שאת מכירה את הקבוצה.

מירב כהן (יש עתיד):

כשאני רואה קבוצה נכנסת וחולצות לבנות אני מבינה שזה הזמן להיות מכובדים, להצדיק את המקום שלנו – שתתגאו בפרלמנט שלכן.

היו"ר יבגני סובה:

ברוכות הבאות, ברוכים הבאים.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, במקום לחתור לסיום המלחמה, ראש הממשלה שלנו עושה כמיטב יכולתו דווקא כדי להאריך אותה, למרוח זמנים. אתם יודעים, המלחמה הנוכחית נמצאת במרחק של שבוע אחד מלהפוך להיות המלחמה העצימה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל. נכון, הייתה מלחמת ההתשה, אבל מלחמה ממש, בתצורה הזאת – זו הולכת להיות המלחמה הארוכה ביותר בעוד שבוע. בעוד שבוע. 598 ימים עברו בין החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 ועד לסיומה של מלחמת העצמאות. תוך 598 ימים – היה פה אז יישוב קטן, מפורד, פוסט-טראומטי ונטול צבא סדיר – הצלחנו לחמוק מחורבן מוחלט וממש להקים מדינה. לא היו לנו F-16; לא היה לנו מפעל טקסטיל בדימונה; לא היו לנו צוללות; לא היו לנו ביפרים או חימושים מדויקים שמפרקים בונקרים מתחת לאדמה; לא היה לנו חוסן כלכלי; גם הגיבוי הבין-לאומי היה מאוד מאוד מצומצם. אבל הייתה לנו הנהגה נחושה, ישרת דרך, עם חזון, ומעל הכול, הייתה היה לנו אחדות מטרה. 592 ימים עברו מאז 7 באוקטובר. יש לנו צבא מהחזקים בעולם, יש לנו יכולות מודיעין, יש לנו יכולות אוויר, ים, יבשה, שלאף אחת מהמדינות השכנות אין, ובכל זאת, לצערי, אין באופק שום סימן מעודד לסיום המלחמה. בזמן הזה החטופים שלנו נמקים במנהרות; חמאס עדיין שולט בעזה; מפוני העוטף עדיין רחוקים מהבית שלהם. יש בעיה, והבעיה, חס וחלילה, היא לא עם הגיבורים והגיבורות, החיילים והחיילות שלנו, שבאמת מוסרים את נפשם בגבורה. הבעיה היא עם ההנהגה, שמבזבזת את ההישגים שהחיילים שלנו הביאו בדם, במקום למנף את זה לפתרון כולל. במלחמת העצמאות כל יום של מלחמה היה יום של אין ברירה, אבל במלחמה הנוכחית מאות הימים שעברו הם כבר מזמן ימי בחירה – בחירה של הנהגה קיצונית שמעדיפה לחלום על לבנות מחדש את גוש קטיף על פני החזרת האחים והאחיות שלנו הביתה. מעדיפים את הקרקע על פני החיים.

היו"ר יבגני סובה:

נא לסכם, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

בחירה של מנהיג חלש, פחדן, שמעדיף לנהל את המשפט הפלילי שלו מעמדת ראש הממשלה ולא כאזרח מהשורה. ממשלה שלא מחפשת הכרעה אלא מבקשת למשוך זמן, גם במחיר כבד של חיי אדם. מלחמת העצמאות הולידה לנו מדינה; הממשלה הזו עוד עלולה לקבור אותה. תתעוררו.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחברת הכנסת מירב כהן. ובזמן שדיברת קיבלתי עדכון שמדובר בחניכות מכינה קדם-צבאית צהלי. אז אנחנו מברכים, וברוכות הבאות לכנסת ישראל. הדובר הבא, חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. גם אתה יכול לברך, חבר הכנסת כהנא.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

רגע, אתן חניכות צהלי, עין צורים?

היו"ר יבגני סובה:

אתה לא תשמע תשובה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

כי את חניכות צהלי עין צורים פגשתי בתחילת השבוע. תזמינו גם אותי, נבוא.

היו"ר יבגני סובה:

בבקשה, שלוש דקות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני רוצה לדבר על אנשי מערך הטיפול בחללים. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, בימים כתיקונם, כשאנחנו מדברים על חיילי המילואים, עולה לנגד עינינו דמותו של הלוחם בחזית, אבל ישנם כאלה שפועלים לא תמיד עם נשק ומדים קרביים, אך עם עוצמה נפשית שאין לה שיעור. אני מדבר על מאות אנשי מערך הטיפול בחללים, שפעלו ועודם פועלים מאז הרגע הראשון של מלחמת חרבות ברזל. הם גויסו כבר בבוקר שמחת תורה, לעיתים ללא הנחיות ברורות, ללא ציוד מתאים וללא ידיעה לאן הם נכנסים, ובכל זאת הם נכנסו אל תוך הכאב העמוק ביותר של האומה. המערך הזה כולל את יחידת הסריקה ופינוי החללים משטחי הקרב, את יחידת החקירה והזיהוי, את מרכז איסוף נתוני החללים, את יחידת השינוע, את יחידת הקבורה וכן את מפקדות שורה, ציפורית והמעטפת המטכ"לית כולה. אליהם מצטרפים רופאי הזיהוי, צוותי מיון הגופות של מחבלים לצורך איתור חללים ונעדרים וצוותים שטיפלו גם בנפגעים האזרחיים, שגופותיהם הועברו דרך אותו מערך. חבריי, מדובר במערך שפעל ועדיין פועל בשקט, ברגישות ובגבורה. לא לוחמים באויב, אלא שליחים של כבוד – מזהים, מטפלים, מלווים, ומאפשרים את הסוף הכי ראוי שאפשר, במסירות נפשם מאפשרים קבורה מהירה ומכובדת, והכול תוך שמירה על כבוד המת בדרכו האחרונה, לא תחת זרקורי התהילה אלא בלב הצל, בין הרס וכאב, בעדינות ובדממה. המחיר שהם משלמים הוא עצום – חיילים ששירתו חודשים שלמים, שלא ישנים לילות, שלא מצליחים לחבק את ילדיהם, שמתעוררים בלילה מצלילי קריעה של דש בגדים. חברים יקרים, זהו לא עוד שירות מילואים. זהו מערך ייחודי – רגשי, נפשי ומוסרי, מערך שאין דומה לו, ומכאן הצורך הדחוף להעניק לו הכרה ייחודית, סיוע ייחודי והכרה לאומית. אני קורא מכאן למשרד הביטחון, לשר הביטחון, לרמטכ"ל, לראש אכ"א ולכל חברות וחברי הכנסת מכל הסיעות להצטרף לקריאה להכיר באנשים האלה. הם אינם מבקשים אות גבורה אלא צדק, הכרה רשמית, סיוע נפשי, תמיכה למשפחות, והכי חשוב – שידעו שהמדינה רואה אותם. תודה לכם, אנשי מערך הטיפול בחללים. לא שכחנו אתכם, ועכשיו הגיע הזמן שהמדינה תגיד את זה בקול. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת מתן כהנא. חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. אתה רוצה לדבר? הכול טוב. בבקשה, שלוש דקות.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על המדיניות של הממשלה, ובמיוחד על המדיניות של השר הימני, השר לביטחון לאומי, מדיניות הרס הבתים. החברה הערבית התנהגה באחריות מלאה אחרי 7 באוקטובר, למרות שאותו שר ניסה על ידי מעשיו למשוך אותם להתנגשות עם הממסד. הוא לא הצליח לעשות את זה והלך לכיוון אחר, וזה הכיוון של מדיניות הריסת הבתים. אנחנו עדים בתקופה האחרונה להרס בתים, הריסות בתים כמעט בכל המדינה. בנגב אנחנו יודעים על הריסות של כמעט כפרים שלמים. שכונות שלמות נהרסו. כמעט בכל מקום, בכל יישוב ערבי, היו הריסות בתים. השאלה היא אם זו מדיניות של הממשלה והעומד בראשה, ראש הממשלה? כי מגיע לתושבים, תושבי המדינה ואזרחי המדינה. מי שבונה ללא היתר, זה לא בגלל שהוא רוצה לעבור על החוק, אלא היעדר תכנון ממושך בחברה הערבית, ביישובים הערביים, זה מה שמביא בסופו של דבר לבנייה ללא היתרים. והשר לביטחון לאומי מנצל את זה, ומנסה בכל כוחו להרוס בתים כדי למשוך את החברה הערבית להתנגשות עם המדינה. אנחנו תושבים ואזרחים אחראיים. אנחנו מבקשים מהמדינה ומהממשלה ומהעומד בראשה לתכנן ביישובים הערביים. לא יעלה על הדעת שהורסים שכונות שלמות בכל יישוב. עכשיו במג'ד אל-כרום יש שכונה שמאוימת, קיבלו הרבה צווי הריסה. כמעט בכל מקום מתקשרים אלינו, כחברי הכנסת, שקיבלו צווי הריסה, עוד צו ועוד צו. והשאלה: מה עושה המדינה בשביל להסדיר את התכנון ולתכנן כמו שצריך בחברה הערבית? ולכן מדיניות הריסת הבתים היא מדיניות כושלת. במקום להרוס בתים, כבוד היושב-ראש, חייבים לתכנן בחברה הערבית. אני דיברתי לפני שבוע על תוכניות מתאר והיעדר תוכניות מתאר מאושרות, תוכניות מתאר שצריכות לתת את המענה לאותו יישוב, לגידול האוכלוסייה, להתרחבות. לא יכול להיות שאנחנו, שיישובים ערביים, עדיין עובדים על תוכניות מתאר מלפני 20 או 30 או 50 שנה, שלא נותנות את המענה לאזרחיהם ותושביהם. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת חוג'יראת. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

קריאה:

היו"ר יבגני סובה:

תירשם, כי אני נועל את הרשימה. אז הוא רושם אותך, ואני נועל את הרשימה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה. אני רוצה דווקא להתייחס להצעת החוק, ואני מודה שהגעתי לדיון בנפש פתוחה.

היו"ר יבגני סובה:

חפצה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

באתי פתוחה קצת, לא יודעת אם חפצה אבל כן עם רצון לשמוע את הצדדים, והקשבתי, באמת הקשבתי לצדדים – הקשבתי לאוניברסיטאות, הקשבתי לאנשים שהגיעו, הקשבתי לטיעונים, ועדיין ניסיתי. אמרתי: אוקיי, הבדלי תרבות מונעים ממני להבין את הצורך, ולכן שאלתי את אחת הנשים שישבו בדיון, אמרתי לה: מה כל כך קשה? הרי את צורכת שירותים – יש גברים – את צורכת דואר, סופר, לא יודעת מה. יש גברים בכל מקום. מה מונע ממך לשבת באותה כיתה עם גבר? התשובה שלה הייתה: כי זה לא נוח לי. זאת הייתה התשובה. ופה הבנתי שאני מתנגדת להצעת החוק, כי גם לי מאוד לא נוח להגיע כמעט לכל ועדה שאני נמצאת בה או לכל דיון מקצועי שאני נמצאת בו ולהיות האישה היחידה. מאוד לא נוח לי. לא היה לי נוח להיות במיעוט ברשויות המקומיות, לא נוח לי להיות אישה במיעוט, אבל יש הבדל בין לא נוח לי לבין לשנות חקיקות. ואני רוצה להתייחס לכמה דברים שמציעת החוק אמרה פה. היא דיברה על כך שיש אישה צעירה שרצתה ללכת להתקבל לתואר שני ואמרו לה לא. לא אמרו לה לא, היא אמרה לא. היא יכולה לבוא וללמוד בכל מקום שהיא רוצה איך שהיא רוצה. אף אחד לא יגיד לה לא כל עוד היא לומדת על פי הכללים ועל פי איך שהאוניברסיטה בנויה. אז זה לא נכון. הדבר השני הלא-נכון שהמציעה אמרה פה – היא דיברה על כבוד, למה אנחנו לא מסוגלים לכבד את דרך חייה של אותה בחורה צעירה שרוצה ללמוד בהפרדה. וגם את זה שאלתי בדיון: למה אתם לא מסוגלים לכבד את זה שהשכנים שלי רוצים ללכת לבקר את הילדים שלהם בשבת ואין להם תחבורה ציבורית? זה לא יכול להיות רק לכיוון אחד, זה צריך להיות לשני הכיוונים. לא ייתכן שדורשים מאיתנו לכבד, אבל אנחנו אלה שצריכים לכבד את אורח החיים שהוא לא שלנו. אני חילונית והשכנים שלי חילונים, הם רוצים לנסוע. אין להם אפשרות לנסוע במונית. אז זה הדבר השני שמציעת החוק אמרה, והוא איננו נכון. הדבר השלישי שהיא אמרה והוא איננו נכון – היא דיברה על מדינות בעולם, שזה קיים במדינות מתקדמות בעולם. זה לא קיים באף מדינה דמוקרטית בעולם, רק בבתי הספר הפרטיים, ואת משנה חוק במקום שהוא ציבורי, הוא לא פרטי, וזה לא תקין. שמעתי גם את המרצות, שמעתי את האוניברסיטאות. תואר שני דורש מעבדות. אין מספיק מעבדות כדי להפריד בין גברים לנשים. מה שיקרה, שהנשים הן אלה שיקבלו את הלימודים הפחות-טובים. החוק הזה הוא לא ראוי, הוא מקומם והוא מעצבן.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת יסמין פרידמן. חבר הכנסת מאיר כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני רק רוצה להגיד לסון הר מלך, לחברת הכנסת, לספר לה שיש טייסת חרדית באל על. הידעתם? יש באל על טייסת חרדית. היא גרה בבית שמש.

היו"ר יבגני סובה:

אנחנו אפילו יודעים את שמה. אנחנו יודעים איך קוראים לה ויודעים כמה ילדים יש לה. היא אפילו הייתה פה בכנסת כמה פעמים.

מאיר כהן (יש עתיד):

אגב, אני שמעתי את זה לפני כמה חודשים והרגשתי איזו התעלות יוצאת מן הכלל. ואני מנסה לחשוב, בעקבות התזוזות האלה, החוקים הלא-ברורים האלה: אז מה, היא תטוס בקוקפיט לבד? היא תטוס רק עם אישה לידה? כשהיא תנחת, מי שיכוון את המטוס זה יהיה אישה? תעזבו, המדינה הזאת 70 שנה מתפתחת יפה עם כבוד אחד לשני, ואנחנו באיזה מסע של הרס עצמי, להפוך את המדינה הזאת למדינה שכולם רבים על הכול. מה אנחנו צריכים עכשיו את החוק הזה? מה אנחנו צריכים? תהיינה מעבדות לסטודנטיות לרפואה, מעבדות לנשים ומעבדות רק לגברים? בשביל מה צריך את זה? אם ההיגיון הבריא קצת יגבר, אז תעזבו את הדבר הזה. כל אחד, שילך עם האמונה שלו, אבל לא יביא אותה לקיצוניות. מי צריך את זה? לפעמים אני מרגיש שאני יושב באיזה אודישן בכנסת ולא באיזה מקום שצריך לקבל החלטות, כי מה שקורה בקבינט הביטחוני, כבר לא מזכיר מדינה עם הנהגה. זה נראה יותר מחזה קומי שמישהו עצר. כל המלחמה אנחנו שומעים שרים – שרים רציניים, שרים עם דרגות, שרים עם סיסמאות, שרים עם ציוצים. הם הבטיחו בנחישות, באומץ, טלי, עם מבט חד למצלמה ואלינו בוועדה מסוימת, שלא ייכנס שום סיוע הומניטרי לעזה, שום דבר – לא סוכר, לא דלק, אפילו לא טיפות עיניים. לא שלא הסכמתי עם זה. התווכחתי. אנחנו לא ניכנע ללחצים, הם זעקו; לא תהיה פרוסה אחת שתעבור, הם הכריזו. אחד מהם אפילו רמז לנו אישית שהוא יתייצב במעבר כרם שלום כדי לעצור את המשאיות בגופו. מה קרה? אבל מה קרה? ביבי ראש הממשלה החליט – אני לא יודע מי השפיע עליו – במהלך פתאומי, חשאי, שאלה שאתמול אמרו שלא ייכנס, היום אמרו: אתה לא יודע, יש משהו שמסתתר מאחורי זה. הוא מתוחכם. הוא מתוחכם. והשרים, אותם גיבורים גדולים שזועקים במסדרונות "על גופתנו", מטיילים, מרכינים ראש. עכשיו, עוד פעם, אני לא אומר את זה כי אני נגד. מדינה לא יכולה להוביל מהלך של הרעבה, אסור, ושאף אחד לא יבלבל את המוח ויגיד: אתה שמאלני או אתה ימני. להכריע את החמאס, לגמור אותו, אבל לא להוביל להרעבה. זה אסור, וטוב שמכניסים. אני מדבר על הצביעות הזאת, על הצביעות של אותם שרים שמתנדנדים. וגם אם האנשים חושבים ההפך ממני, טלי, אני מעריך את אלה שהולכים עם האמת שלהם. רק תשימו לב – ואני מסיים את דבריי – שעל ההצלחות אומר ראש הממשלה שלנו: אני החלטתי, אני עשיתי, זה היה בגללי; על הדברים שהם בספק, הוא אומר: זה בהמלצת צה"ל, כלומר זה לא אני לגמרי, זו לא החלטה שלי לגמרי, זה צה"ל המליץ. אז אני חוזר, אני אומר לכל אותם אנשים שיושבים בוועדות: אל תעשו מעצמכם אנשים שאין להם שום עמוד שדרה. אל תצעקו: שום דבר לא יקרה, ולמוחרת זה קורה, ואתם משתפנים ומטיילים במסדרונות הכנסת. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת חילי טרופר – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב, רוצה לדבר? חברת הכנסת גוטליב, בבקשה. בבקשה, שלוש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני גדעון סער, יש לך תפקיד בתור שר חוץ – אתה אמור לדאוג לחוסנה של המדינה ולנראותה בעיני מדינות העולם. זה תפקידו של שר חוץ. אבל אנחנו נמצאים במלחמה קיומית עצימה, קשה מאוד, כשיש חטופים בשבי חמאס, אחרי שרצחו אנסו, חטפו את בנינו ובנותינו באכזריות. אתה מגיע לישיבת ממשלה, לישיבת קבינט אתמול, ומתריע בפני ראש הממשלה שחייבים להכניס סיוע הומניטרי, כי השבוע אירופה צפויה להחליט החלטות כנגד ישראל. באמת, אדוני גדעון סער, שר החוץ? איפה אתה? אני רוצה להבהיר לך משהו: ראשית, אירופה תחליט החלטות נגדנו בין שאנחנו נפעל נכון ובין שנפעל כך או אחרת. זאת אירופה. אנחנו נמצאים תחת גל אנטישמיות איום ונורא, שחלקו מבית היוצר של אנשים פה בתוך ישראל שמוציאים את דיבת הארץ הזאת רעה, שמדברים על זה שיש, לא פחות ולא יותר – אנשים פה, בכנסת ישראל – שיש רצח עם. אי-אפשר להגיד את המילים האלה אפילו בעזה, לא פחות ולא יותר, אחרי שאנחנו מתנהגים בכפפות של משי והודעות פינוי של אוכלוסייה. ומי שנמצא בוועדת חוץ וביטחון – ואתה הרי מצוי בדין יותר ממני, בחומר עצמו הרבה יותר ממני – אני לא בוועדה מסווגת – ואתה יודע שנאמר ברורות שאין הרעבה בעזה, אין הרעבה בעזה, אז איך אתה לא הצלחת לשדר לאירופים שאין הרעבה בעזה? אני אגיד לך מה לא ראיתי שאתה עושה, אדון גדעון סער: לא ראיתי אותך משדר סרטונים שנלקחים מ"טלגרם עזה" בשוטף, כמו שעושה לדוגמה הכתב של ערוץ 14 אחיקם הימלפרב, שמביא כל הזמן, כל יום, באון-ליין, שידורים ממסעדות, מחנויות, שמוכרים בקלאוות בעזה, ממקום שמוכרים בו אוכל ותכשיטים, ורואים את חוף הים ורואים אנשים שלא חסר להם כלום ושום דבר. אז על איזה רעב אתה מדבר? אז אולי סוף כל סוף היית צריך לפנות לאירופים ולומר להם, מדינה אחרי מדינה, בהסברה ששר החוץ צריך להסביר, להביא סרטונים מתוך עזה. במקום זה, אתה מגיע לראש הממשלה, בזמן שכבר קבעו תוכנית שב-24 במאי יהיו שטחי כינוס מיוחדים לחלוקת סיוע הומניטרי בעזה – למרות ששוב, אין הרעבה, אנחנו לא שם, אפילו לא קרובים לזה. אז מה קרה? מה קרה, אדוני גדעון סער? בוא תסביר לי. אני קוראת לך להסבר בהקשר הזה, כי בגלל הדברים שאתה אמרת, ראש הממשלה החליט על הכנסת סיוע הומניטרי. בסופו של דבר אנחנו לא רוצים עוד קביעות בהקשר הזה כנגד המדינה. וקביעות נגד המדינה – כשאתה שר החוץ, אתה נבחן במבחן התוצאה, בלי תירוצים. אין תירוצים. אני נמדדת במבחן ההצלחה שלי – או שהצלחתי עבור הלקוח שלי או שלא הצלחתי. לכוונות אין משמעות. אז על מה אתם מדברים? על מה, כשהחיילים שלנו עושים פעילות כה אדירה? לא הבנתי, יש כאן למישהו בממשלה בעיה עם תמונות ניצחון אדירות שיש לנו? היה מבצע אדיר של חיסול צמרת חמאס. אי-אפשר רגע לקחת אוויר? צריך עוד פעם כותרות שיגדעו את תמונת הניצחון החשובה הזו? אני לא מצליחה להבין. הצבא שלנו עושה פעילות אדירה בשמירת הגבולות בסוריה ובלבנון – גדיעת חיזבאללה בצורה בלתי רגילה; גם בעזה – פעילות בלתי רגילה; גם ביהודה ושומרון – סוגריים: למעט פתיחת המחסומים של בלוט. אז מה קורה פה? אי-אפשר לתת לעם ישראל נחת? אי-אפשר לתת לנו קצת גאווה? הכול פוליטי? בכל הכבוד, אני חושבת, גדעון סער, שאתה התרעת לשווא, הפחדת לשווא. יותר מזה, מי שהמנוע שלו זה פחד מה יגידו עליו, אני לא בטוחה שהוא יכול להיות שר חוץ.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחברת הכנסת טלי גוטליב. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. עד שחבר הכנסת עמאר יעלה, אני רק רוצה להגיד שיש תזה שכרגע נבדקת, חברים – חברת הכנסת טלי, זה מעניין בהקשר של מה שאמרת – האם ההצבעה ליובל רפאל באירופה היא תוצאה של קרן אור בחושך האנטישמי הזה או תוצאה של הקהילות היהודיות והישראליות שריכזו את המאמץ שלהן בהצבעה. זה מאוד מעניין, כי אם זה לא קשור לישראלים, אז יש תקווה גם למדינות אירופה, שאולי פחות יהיו – כלפינו.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – לא. אני תהיתי בדבר. ההצבעה של המדינות – מלמדות את האנטישמיות – – –

היו"ר יבגני סובה:

לא התייחסת לזה. חיכיתי שתתייחסי לזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע, לקהל אני רק אומר שיש מועדונים שלמים של מעריצים של כל תופעת האירוויזיון שהצביעו בבית. הצבעת, מיקי? אני לא הצבעתי. אני לא לקחתי בזה חלק. יש בזה קהל גדול מאוד באירופה שמתייחס לתחרות ברצינות מוחלטת.

היו"ר יבגני סובה:

אני חייב להגיד שלפני שנה אכן במשרד החוץ לקחו ברצינות את תוצאות ההצבעה הקודמת, על מנת לבחון באותן מדינות שבהן היו תוצאות טובות כלפי ישראל אם יש שינוי במגמה כלפי ישראל. מעניין לדעת אם אכן יש פה תוצאות של הסקרים האלה, לראות כיצד זה השתנה דווקא בשנה האחרונה, כשכבר הייתה מלחמה, וגם בשנה הזו. זו סוגיה מעניינת שלא קשורה לשירה. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

זו סוגיה מעניינת מאוד. היא לא קשורה למה שאני הולך להגיד. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר צעיר דרוזי מדאלית אל-כרמל הרס את הבית שהוא בנה בעצמו, והכול כתוצאה מהלחץ שהופעל עליו דרך חוק קמיניץ. הוא חטף קנסות במאות אלפי שקלים.

מיקי לוי (יש עתיד):

הבית על קרקע פרטית?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

בית פרטי בקרקע פרטית, אבל חוק קמיניץ לא מתייחס לנושא הזה. וכשיש לך ממשלה אטומה, ממשלת 7 באוקטובר, שלא מבינה שהיא פישלה בכל נושא התכנון והבנייה – וממשלות ישראל פישלו בנושא התכנון והבנייה ביישובים הדרוזיים ובכלל בכל יישובי המיעוטים – צעיר הורס את הבית שלו. אבל עדיף לו מלחטוף קנסות במאות אלפי שקלים, עיקול חשבון הבנק שלו. תופסים אותו, הוא לא יכול לזוז, לא יכול לפרנס את המשפחה שלו, לא יכול להתקיים. וחוק קמיניץ נותן זכות – החוק הגרוע ביותר שחוקק כאן בכנסת ישראל. הוביל אותו השר כחלון, אז שר האוצר, עם אילת שקד, שרת המשפטים. הם שניהם התגאו בחוק הזה. החוק הזה לא דיבר על תכנון. הוא לא אמר איך לפתור את בעיות התכנון, הוא דיבר רק על קנסות והריסות – איך להרוס את הבתים ואיך לתת קנסות. הוא נתן סמכויות לפקיד להוציא קנס במאות אלפי שקלים. אין דבר כזה בשום מדינה בעולם, שלפקיד יש סמכות להוציא קנסות בכאלה סכומים. אבל מה נעשה כשיש לך ממשלת 7 באוקטובר, שהייתה אטומה מבחינה ביטחונית, אטומה מבחינה כלכלית, אטומה מבחינת ביטחון אישי של האזרח במדינת ישראל, וגם הנושא של הריסת בתים ואזרח שיהרוס את הבית שלו – זה לא מעניין אותה. לכן אני אומר, אני הבאתי לכאן, לכנסת, הצעת חוק לביטול חוק הלאום – החוק לא עבר. אני ידעתי שהוא לא יעבור, כי הממשלה הזאת והקואליציה הזאת לא יעבירו לי חוק כזה. אני מביא אותו שוב, ואני רוצה לראות את הקואליציה של 7 באוקטובר – היא שוב תתנגד, שוב תהרוס, ותמשיך להרוס את החברה הישראלית, כי בכל מה שהיא עושה היא הורסת את החברה הישראלית. אבל אני רק יכול לרחם על אותו אזרח, על אותו תושב דאלית אל-כרמל, שהשקיע את כל כספו בשביל לבנות את הבית שלו, והוא הרס אותו בעצמו. ממשלה אטומה, ממשלה שלא מבינה שהיא פישלה בכל הנושא של התכנון והבנייה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, שלוש דקות.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, עוד מעשה חלם של הממשלה הזו. במושב הקודם הגיע למליאה חוק הצנזורה – כאילו הצנזורה – חוק העמותות. חוק העמותות של חבר הכנסת קלנר אמר דבר פשוט: להטיל מס על כל העברת כספים של מדינות לעמותות במדינת ישראל. קיבלתי פניות רבות של חברים, בעיקר מהבונדסטאג, מקבוצת הידידות – אוהבי ישראל, שלא יהיו לכם אי-הבנות – שהיו מודאגים מאוד מהחוק הזה. מה חשבתם, שזה יישאר ללא תגובה? מה חשבתם לעצמכם? כולם מחאו לקלנר כפיים. יכול להיות שחלק מהכספים הלכו לעמותות שלא מקובלות על חבר הכנסת קלנר, מה לעשות. אבל ראו מה קרה, איך הכול מתהפך עלינו. המשבר הבין-לאומי של ישראל באירופה מחריף בגלל החוק הזה, לכאורה חוק קטן. מה עושות עכשיו אותן מדינות? מטילות 80% מס זהה, כמו שאנחנו הטלנו, על תרומות שיגיעו ממדינת ישראל. מה זה אומר? מה המשמעות? פגיעה מיידית במוסדות יהודיים וציוניים בתפוצות. בנוסף גם מסתמן שתורמים פרטיים, אנשינו, יהודים עשירים, שתרמו ממיטב כספם, יעצרו את התרומות, כי הם לא מוכנים להסתכן. תגידו, זה לא חלם? נראה לכם הגיוני שבבית הזה יעבירו חוק שמטיל 80% מס על תרומות ממדינות לעמותות וארגונים שנמצאים פה במדינת ישראל ואנחנו לא נקבל איזשהו חוק גומלין בארצות אירופה? אמרנו כשהחוק הזה עבר: תבדקו איזה הם כספי טרור – המכונה במדינה מספיק משומנת כדי לדעת את זה – ותבלמו את אותם כספים. לא. חבר הכנסת קלנר, בטובו כי רב, העביר כאן את החוק הזה של 80% מס על תרומות ממדינות לכל מיני ארגונים במדינת ישראל, ועכשיו המדינה לא יכולה להעביר כסף לקהילות יהודיות בעולם, ותהיה פגיעה ממשית וישירה בביטחונן של אותן קהילות, ותהיה פגיעה בסיוע ובעזרה שמדינת ישראל מגישה להן. אז אולי תשקלו, חבריי חברי הקואליציה, לבטל את החוק המטורף הזה, הדרקוני הזה. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה, שלוש דקות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. אני רוצה להתחיל באמירה שאמר מחמוד דרוויש. הוא אמר: חירותי זה להיות מה שלא רוצים שאהיה. וזה בדיוק – למה אני משתמשת בזה דווקא בחוק הזה? כי אני חושבת שלטעון שהחוק הזה בא כחוק פמיניסטי שרוצה לעזור לנשים ורוצה לתמוך בנשים, זאת אשליה והכזב הכי גדול שראיתי בחיים שלי. ואף אחד לא ילמד אותי מה זה זכויות נשים ומה זה פמיניזם. שנים רבות, עשרות ומאות ואלפי שנים, הנשים ניהלו מאבקים עיקשים להיות במקומות שלא רצו שהן יהיו בהם, שמנעו מהן להגיע אליהם, כולל לימודים אקדמיים, כולל הרבה מקומות אחרים, כולל בפוליטיקה. אני מבינה שההפרדה המגדרית – כאילו עכשיו מדברים, מאיפה בא החוק הזה ולמה בא החוק הזה. ברור מאיפה בא החוק הזה. מאז שנכנסה ממשלה הימין עם הגישה המשיחית שלה, לצערי הרב, קורה תהליך הדתה במרחב הציבורי במדינת ישראל שאנחנו לא מדברים עליו מספיק, וחלק מזה – להשתמש בדת כדי להחזיר את הכבלים שהיו לנשים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אולי – – – הדתה אסלאמית. מה אתה אומר?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – רבות, שנים רבות.

טלי גוטליב (הליכוד):

נשתמש בדת האסאלמית. הדתה – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הפטריארכיה – מה זה?

היו"ר יבגני סובה:

תודה. נא לא להפריע. אני מבקש לא להפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – באמצע הכביש, ברחוב. יש הדתה אסלאמית מול העיניים שלי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה זה? מה זה? מה זה?

היו"ר יבגני סובה:

לא, הם פשוט מדברים ביניהם, אז אני אעצור את הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה הבעיה? אמרתי משהו? לא.

היו"ר יבגני סובה:

אני אעצור אותו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – מכבדת גם את הרצון של מוסלמים להתפלל.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה זאת אומרת הם מדברים ביניהם? יש אפשרות כזאת?

היו"ר יבגני סובה:

כל דבר אפשרי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה תהיה בשקט, עופר.

היו"ר יבגני סובה:

אני אתן לך.

קריאה:

טלי, הרבה יותר קל – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

חכה, חכה, לא לעולם חוסן – – –

היו"ר יבגני סובה:

חברים, אני מבקש לא להפריע. תודה. אתם רוצים לדבר ביניכם – תדברו בפרסה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תעברו לשם.

רון כץ (יש עתיד):

טלי, בואי, שבי פה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין צורך, טוב לי פה. גם איתכם טוב, אבל גם פה טוב.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הפרדה היא בעצם – –

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – אחד הכלים שפיתחה החברה הפטריארכלית כדי להרחיק נשים ממוקדי כוח, אם זה ידע, אם זה שלטון או כל מקום אחר. ולהחזיר את זה עכשיו מהחלון כאילו דואגים לנשים – אז מה יהיה עם הנשים שכן רוצות ללמוד במסגרות מעורבות? מה יהיה עם הנשים שרוצות ללמד, להיות מרצות ולהתקדם במסגרות מעורבות? ועוד שאלה שכדאי לשאול: אם הפרדה מגדרית הפכה למשהו שמקדם נשים ואפשר לעבור על זה בשקט, אז מה יהיה כשתגיע הפרדה גזעית, כן?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא יכולה לשמוע את זה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה אם יגידו שטוב יותר לערבים להסתדר במסלול לבד, ככה הם יתפתחו יותר טוב? גם היהודים ירגישו יותר בנוח – לא יהיו לידם ערבים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם תרגישו יותר בנוח כשיהודים לא יהיו לידכם.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

נכון? ככה ירגישו יותר בנוח.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתם רוצים – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אז אפשר לתת לגיטימציה גם להפרדה מסוג זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ח'אלד משעל אמר שהוא רוצה אותנו בים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני רק רוצה להגיד דבר אחד.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. לסיכום, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אולי יגיע היום וגם חברות הכנסת יכריזו שלא נוח להן להיות בחברה שהיא כל כך גברית ופטריארכלית – הרי הפוליטיקה היא בעיקרה גברים, נכון? אז בואו נעשה כנסת של נשים, כנסת לגברים וכנסת שלישית מעורבת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו חברה מעורבת. לא – – – אותנו אחד – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

ככה אולי כל אחד יוכל לבחור איפה להיות ואיפה להתמודד. אולי הגיע הזמן קודם כול להביא הצעת חוק שמאפשרת גם לנשים חרדיות שרוצות להיכנס לפוליטיקה, כן להיכנס.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. תודה. חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. אה, אתה פה. סליחה, ווליד, לא ראיתי אותך. בבקשה. אחריו – חבר הכנסת רון כץ. שלוש כנסות זה רעיון שעוד לא שמעתי.

רון כץ (יש עתיד):

מה זה?

היו"ר יבגני סובה:

שלוש כנסת, אני אומר: כנסת לגברים, כנסת לנשים וכנסת מעורבת. דבר כזה עוד לא שמעתי. בבקשה, אדוני, שלוש דקות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, אנחנו ייחלנו שבימים שעברו אנחנו נראה תזוזה לעבר סיום המלחמה והשלמת החזרת כל החטופים, אבל לצערנו, משיקולים פוליטיים של אנשים פוליטיים – שאין שום קשר לא לאינטרסים של המדינה ולא לביטחון של המדינה ולא לעתיד של המדינה, אלא לאינטרסים האישיים של העומד בראש הממשלה, קרי סמוטריץ', ושותפו לממשלה נתניהו, שהאינטרס הפוליטי המפלגתי שלהם דוחק בהם להמשיך במלחמה הסתמית הזו, שמי שמשלם את המחיר הכבד ביותר שלה הם הילדים והנשים והקשישים והחולים, האוכלוסייה האזרחית, שאין לה שום קשר למלחמות ואין לה שום קשר לפוליטיקה שמתכננים אותה פוליטיקאים. אין דברים שנותר להשיג אותם צבאית שבגינם אפשר לטעון שהיה צריך להמשיך את המלחמה. את הדברים האלה אומר כל איש צבא במדינת ישראל, שלא לדבר על רוב מוחלט של אזרחי, המדינה שרוצים כבר לסיים את זה. אבל האינטרס האישי-פוליטי של האנשים שמרכיבים את הקואליציה הנוכחית – כל הזמן עושים שימוש במדינה שלמה, עושים שימוש בסבלם של אזרחי האזור כולו רק כדי לשרוד עוד שנה בשלטון, עוד שנה ומשהו בשלטון.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, כן, בגלל זה. ברור.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן, בגלל זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

נו, באמת, ווליד, באמת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בגלל זה. כל ילד קטן במדינה יודע – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מה קרה? להיות פה, באמת, להיות פה זה פשוט משאת החיים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – שלמלחמה אין שום תכלית צבאית – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אין לתאר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – וכל התכלית שלה הישרדות של ממשלת סמוטריץ' את נתניהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין תכלית? התכלית זה להכריע את חמאס ולהחזיר את חטופינו. להכניע את חמאס ולהחזיר את החטופים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כל ילד כבר יודע את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

להכניע את חמאס ולהשיב את החטופים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כל ילד יודע את זה. אז כבר הרגו 20,000 ילדים ו-20,000 נשים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, תפסיק להגיד את זה. זה שקר גמור.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – והרסו את כל התשתית האזרחית.

טלי גוטליב (הליכוד):

שקר גמור.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. משפט לסיום.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לאן עוד צריך להגיע?

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת גוטליב, תודה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לאן עוד צריך להגיע? מספיק כבר.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת ווליד טאהא. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה ולא תודה.

היו"ר יבגני סובה:

שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה, אדוני. הדברים שאני רוצה לדבר עליהם בדיוק קרו פה עכשיו, מול העיניים שלי. אני חוזר מ-72 שעות עם הקהילות של צפון אמריקה, ודיברנו על השלכות, על השלכות של מה שקורה פה – השלכות של הנאומים הפופוליסטיים בשביל לקבל עוד כמה לייקים, השלכות של ריבים מזויפים, השלכות של כל הדברים האלה. ואני רוצה לספר לכם על ההשלכות האלה. ההשלכות האלה בסוף הן פגישה עם קבוצה של סטודנטים שמספרים לנו שמחרימים יהודים באוניברסיטאות, שעושים עליהם חרם אישי, אישי, ברמה שלהם, בין אנשים; שהמרצים שלהם פוגעים בהם בציונים ובהתנהלות שלהם באוניברסיטה. בזמן הזה, במקום שאנחנו כולנו פה נתאחד לתת להם גב, לראות איך עוזרים להם, לסדר מסרים נורמליים כדי שיהיו להם כלים להסברה – מתעסקים פה מבוקר עד ערב רק בשטויות. רק בשטויות. אני רוצה לבקש מכם רגע, אולי, להתעלות ולהגיע לגודל השעה. אחים שלנו בעולם צריכים אותנו, צריכים שרגע אחד נהיה מדויקים, נגיד להם מה קורה פה, נאפשר להם לעזור לנו. אני לא יודע כמה מכם יודעים, אבל יהדות התפוצות גייסה מ-7 באוקטובר מיליארד דולר, מיליארד דולר תרומה למדינת ישראל. החבר'ה האלה הם השותפים הכי טובים שאנחנו יכולים לבקש. ומה הם מבקשים מאיתנו בתמורה? שנשמע את מה שיש להם להגיד, שנהיה מדויקים, שנעזור להם בהסברה. אז אני רוצה מפה לומר קודם כול תודה למארק, שאירח אותנו ופועל רבות למען מדינת ישראל. ואני רוצה לבקש מהבית הזה להיות הרבה יותר שקול בדברים שנאמרים, כי הדברים שאנחנו אומרים פה, ונראה שזה עובר – לא נורא, לא קרה כלום, עוד כותרת, עוד משהו – שם עושה אפקט גדול, שם משפיע על איך שהדברים מתנהלים, ושם זה לא נשכח. ואני רוצה לומר לכם משהו: אין הסברה ישראלית. אין הסברה ישראלית. היא לא קיימת. אני ניסיתי שם בלייב לחפש תכנים שאני יכול לתת להם בשביל שיהיה להם מה להגיד – אין. אני עכשיו מתכתב תוך כדי עם משרד החוץ, עם המשרדים הרלוונטיים – אין מקום אחד מסודר, טוב, שיודע להעביר את המסר הזה כמו שצריך. אני חושב שחייב להיות מקום כזה, אני מתכוון לעבוד בשביל שיהיה מקום כזה פה בבית הזה, ואני מזמין את כולם להצטרף לזה. נשארו לי 17 שניות לסיום. אי-אפשר לסיים את זה בלי לגנות את האמירות שנאמרות פה נגד חיילי צה"ל, הצבא הכי מוסרי בעולם, שעושה את העבודה שלו בצורה הטובה ביותר עבור אזרחי מדינת ישראל וגם עבור אלה שיושבים בבית הזה ומטנפים עליו מעל הדוכן הזה. אז אני רוצה לומר באופן חד-משמעי: כולנו – כולנו, כל הסיעות הציוניות בבית הזה – תומכים ועומדים מאחורי חיילי צה"ל. תודה רבה.