Plenum sitting, 25/11/2024 at 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ד בחשוון התשפ"ה, 25 בנובמבר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5054/25 וכלה בהצעת חוק פ/5090/25: הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 6) (הזכות לחינוך לילדים במסגרת השמה חוץ-ביתית), התשפ"ה–2004, מאת חברי הכנסת משה טור פז, אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס ווליד טאהא; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס לבעלי עסקים בחבל תקומה ובקו העימות) (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת דבי ביטון, יסמין פרידמן, סימון דוידסון, אימאן ח'טיב יאסין וחוה אתי עטייה; הצעת חוק לחילוט תקבולי עבירה בשווי בעבירת גנבה חקלאית ובעבירות הגורמות נזק לרכוש חקלאי, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון – חובת איתור חייבים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי בעד שירות מילואים), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת אפרת רייטן מרום; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הנפת דגל של ישות עוינת), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק הפרטת גלי צה"ל, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גנבות) (תיקון – חובות החלות בעת רכישה או מכירה של רכב ניזוק), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון בריא בסיסיים), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק שיפוט בתי דין דתיים (בוררות), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק העונשין (תיקון – שימוש במשבש תדרים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס על בניית מרחב מוגן ביישוב צמוד גדר), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב תגמול מילואים למשוחרר משירות קבע או לפורש ממנו) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה במי שנספה בפגיעת איבה כחייל שנספה במערכה) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת קצבאות ממחבלים), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, צגה מלקו, ניסים ואטורי, אליהו רביבו, צביקה פוגל, מיכל מרים וולדיגר, משה פסל, לימור סון הר מלך וחנוך דב מלביצקי; הצעת חוק הקמת יישוב עירוני חדש לאוכלוסייה הדרוזית, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ משכנתאות, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת יעקב אשר, ולדימיר בליאק ואופיר כץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה על החזקת מכשיר לשיבוש תדרי קליטה), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים (תיקון – איסור העסקה במוסד אקדמי), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי, יוראי להב הרצנו, רון כץ, יסמין פרידמן, אפרת רייטן מרום, משה סולומון, גלעד קריב ויואב סגלוביץ'; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על תגמול מילואים ונקודות זיכוי מס למשרת מילואים פעיל), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו וגדי איזנקוט; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – פטור ממס חברות, מס דיבידנד ומס ריבית על הלוואה לשנים 2024 עד 2026), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת דוד ביטן, שלום דנינו, חנוך דב מלביצקי, אלי דלל, משה סעדה, צביקה פוגל, יוסף טייב, יעקב אשר, ניסים ואטורי וששון ששי גואטה; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – משפחה מלווה ליתומים בגירים), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה על סיוע לאויב במלחמה), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת חילי טרופר ואופיר כץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מהשבת תשלום ביתר של תגמול מילואים לעצמאי) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הקמת מחלקה לגיבוש תפיסת מודיעין חלופית ("איפכא מסתברא") מגופי המודיעין, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (שלילת ביקורים מאסירים המשתייכים לארגון טרור), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – תוקף צווי הגבלת שימוש במקום וסמכויות תפיסה וחילוט), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק סמכויות להתמודדות עם כלי טיס בלתי מאויש, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת צביקה פוגל, לימור סון הר מלך ויצחק קרויזר; הצעת חוק מסירת מידע סודי לראש הממשלה ולשרים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת חנוך דב מלביצקי ועמית הלוי; הצעת חוק זכות יוצרים (תיקון – תשלום תמלוגים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יוסף טייב; הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – קיזוז עלויות טיפולים רפואיים במחבלים), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, אליהו רביבו, אריאל קלנר, אושר שקלים, חנוך דב מלביצקי, אלמוג כהן, יצחק פינדרוס, בועז ביסמוט, לימור סון הר מלך, מיכל מרים וולדיגר, ניסים ואטורי ושלום דנינו; הצעת חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – הקפאת כספי הרשות הפלסטינית בגין טיפולים רפואיים לאסיר ביטחוני), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק-יסוד: שירות מילואים, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון – דלתיים סגורות), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק העונשין (תיקון – הגנה על חושפי שחיתויות ומתריעים בנסיבות ביטחוניות), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן, דן אילוז, יצחק פינדרוס ויצחק קרויזר; הצעת חוק לביטול הפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת לימור סון הר מלך, יולי יואל אדלשטיין, שמחה רוטמן, גלית דיסטל אטבריאן, יצחק קרויזר, אוהד טל, קטי קטרין שטרית, אושר שקלים, צגה מלקו, טלי גוטליב, בועז ביסמוט, חוה אתי עטייה, צביקה פוגל, עמית הלוי, ניסים ואטורי, משה סולומון, מיכל מרים וולדיגר, צבי ידידיה סוכות, חנוך דב מלביצקי, ששון ששי גואטה, משה פסל, ארז מלול, אלמוג כהן, יונתן מישרקי, אברהם בצלאל, אריאל קלנר, אביחי אברהם בוארון, אליהו רביבו, משה סעדה, דוד ביטן, דן אילוז, יצחק פינדרוס, אלי דלל, ינון אזולאי, יוסף טייב, מישל בוסקילה, משה רוט, סימון מושיאשוילי, אופיר כץ וישראל אייכלר. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 6 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ה–2024; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 138), התשפ"ה–2024; הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 27), התשפ"ה–2024; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 69 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ה–2024; הצעת חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקון מס' 17 – הוראת שעה) (תיקון מס' 4) (הפיכת הוראת השעה להוראת קבע), התשפ"ה–2024. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 6) (הזכות לחינוך לילדים במסגרת השמה חוץ-ביתית), התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת משה טור פז, אימאן ח'טיב יאסין וקבוצת חברי הכנסת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה טור פז לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שנה לעסקת החטופים. שנה מאז שחררו 105 חטופים במסגרת העסקה הראשונה והאחרונה. שנה. 105 אנשים שחזרו למשפחותיהם, שחייהם חזרו. 105 אזרחים שנחטפו ושחזרו. ואני רוצה להזכיר שגם אז, כמו היום, אם זה היה תלוי במפלגת עוצמה יהודית, הם עדיין היו שם. המשפחות האלה מגיעות בכל שבוע, בזעקה אילמת, ולעיתים, לעיתים הן נפגשות בחוסר חמלה. מדינה שלמה זוכרת את נאום ה-don't של הנשיא ביידן, ומספרת לי אחת ממשפחות החטופים שיש שר בממשלה הבריטית שבכל שבוע מתקשר ומתעניין בשלומה. כמה שרים בממשלת ישראל עושים את זה? אני מקווה שיש. במוצאי שבת הייתי בעצרת החטופים בכרמי גת. נפגשים שם אנשי גוש עציון, מקום מגוריי, עם אנשים מקהילת ניר עוז ואנשים מכל רחבי הארץ. ואני רוצה לצטט, השר גולדקנופ, דווקא את דבריו של הרב יונתן פיינטוך, שנאם במוצאי שבת האחרון בכרמי גת. וככה הוא אמר: כשמשה רבנו מגיע כמנהיג למצרים ופונה לפרעה שישחרר את עם ישראל מהשבי, מעבדות, פרעה מקשיח את ליבו. אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא, ששלח אותו: הצל לא הצלת. וממשיך הרב פיינטוך ואומר: רבי עקיבא מפרש כאן שמשה רבנו אמר לריבונו של עולם: אני לא מפקפק בכך שאתה רוצה לגאול. ברור לי שבכוונתך לגאול את העם הזה. אבל עכשיו, איפה שאני נמצא, יש יהודים שסובלים, יש יהודים שנמקים ונקברים חיים בתוך הבניינים שהם בונים למצרים. אז כן, גם אצלנו – אומר הרב פיינטוך – יש יהודים קבורים מתחת לבניין. ולקבורה הזו יהיו מחירים, גם עכשיו, גם בעתיד, גם להיסטוריה של עם ישראל. ריבונו של עולם, כשיהודים נקברים, אדם צריך לצאת מגדרו, אפילו הקדוש ברוך הוא יוצא מגדרו – וטענתו של משה רבנו מתקבלת. אלו שמתנגדים לעסקה – האם אנחנו חושבים על היהודים שממשיכים להיקבר מתחת לאדמה במנהרות החמאס? טיעוני הצדק הפואטי שנשמעים – אבל זה דמם, דמם של אחינו. ליהדות יש אמירות כל כך ברורות על הדבר הזה. כשאנחנו רואים את כאב המשפחות, כשאנחנו חושבים: ואם היה זה הבן שלי, האם הייתי מוכן להתחלף איתם? כשאנחנו חושבים על זעקתו של משה רבנו, על אלה שנתונים מתחת לבניין במנהרות, על אלו שזמנם אזל, אלו שזמנם שאול – זו אמירה יהודית להוציא יהודים מתחת לבניין. זו עמדה יהודית. אמרה משפחת גולדברג-פולין אחרי שבנם הרש נהרג: המחיר להחזיר אותם יהיה גבוה, אבל המחיר לא להחזיר אותם יהיה גבוה עוד יותר. אני חושב שמעבר לעובדה שחלק מהדברים שנאמרים הם בפירוש עמדה לא יהודית, יש פה עוד בעיה – יש פה בעיית אמון. יש ציבור רחב במדינת ישראל שלא מאמין שממשלת ישראל עושה הכול כדי להחזיר את החטופים. ואתם יודעים מה? כמעט כל יום אנחנו עוזרים, אנחנו עוזרים להם לא להאמין. במוצאי שבת נואם ראש הממשלה, ואני רוצה לצטט. מה הוא אומר? אתם מכירים את הציד הזה. מסע הציד הזה – אומר ראש הממשלה – מכוון לא רק נגדי, הוא מכוון נגדכם, הציבור שבחר בי. כי המדינה זה אני, ואני המדינה. מסע הציד הנוכחי גובה מחירים קשים מאוד – הוא אומר – לא רק מאנשי לשכתי, אלא מאנשים צעירים. אני ממשיך לצטט: מטרת כתב האישום הזה ברורה: לפגוע בי ולפגוע בכם, אזרחי ישראל. מכונת ציד? מכונת ציד? אנשי שב"כ, פרקליטות, שלטון החוק בישראל – זו לא מכונת ציד. והינה הוא מתאר את החשוד בהדלפת חומרים מסווגים. הוא אומר ככה: רעולי פנים, באישון לילה, שמים אותך במעצר. מבודדים אותך, אוזקים אותך, אם לא תיתן להם את מה שהם רוצים – אדם יכול להישבר. שמעתי בתקשורת את זעקת משפחתו, ליבי יוצא אליהם. המציאות – עכשיו זה הכי מדהים – שבה אנשים צעירים מוחזקים אזוקים במשך ימים ארוכים, זה מזעזע אותי. אזרחי ישראל, אנחנו נאבקים בתשע חזיתות, ואנחנו נאבקים גם בחזית הזו. האמת היא, הייתי צריך לשמוע פעמיים את הנאום כדי לחשוב שזו לא בדיחה של איזה AI שחיבר אותה או מישהו מהחמאס. כן, זה אנחנו, החיילים הגיבורים שלנו, נאבקים בתשע חזיתות – בחמאס; בחיזבאללה; ביהודה ושומרון; בחות'ים; באיראן; בעיראק; בסוריה. אז מה, מי זו החזית הזו? השב"כ? השב"ס? את מי כוללת החזית הזו שראש הממשלה מדבר עליה? אנחנו נאבקים – מי זה אנחנו? לא, לא כולם עבריינים. מה זה המאבק הזה? תשע דקות של סרטון וזה מה שיש לראש הממשלה לומר. תשע דקות. אתה יודע מה זה הזכיר לי, דודי אמסלם? זה הזכיר את תעמולת הליכוד מ-2015. ב-2015 – אני בטוח שאתה זוכר – רואים בתעמולת הליכוד ג'יפ לבן עם מחבלי דאעש נכנסים לשטח ישראל, עם הדגל מאחור. לא עברו עשר שנים והסרטון של הליכוד התממש. רק מי היה בשלטון? הליכוד. כל האימה, כל מה שתיאר הליכוד, התממש תחת הליכוד, במשמרת שלכם, באחריות שלכם, עם ההנהגה שלכם, כשג'יפים עמוסי מחבלים חודרים לגבולות ישראל וטובחים ואונסים ורוצחים וחוטפים אזרחים. והאזרחים האלה אחרי שנה עדיין שם. אז מה שיש לראש הממשלה במוצאי שבת לעשות זה לעלות ולדבר תשע דקות על אזרחים עם אזיקים? במשמרת הזו התרחש האסון הגדול של עם ישראל מאז השואה, מהגדולים בהיסטוריה היהודית, ובמה עסוקה ממשלת ישראל? בסרטון שמשווה את השב"כ לאויבים, בהסתה, בהרס. אני כבר יכול לדמיין מה יהיה בבחירות הבאות – ציטוטים, תמונות מנאומי אופוזיציה. מעניין אם יהיה שם גם כן טנדר לבן עם דגל ישראל מנתיבות, מעניין אם זה יקרה – עם דגל חמאס, סליחה. לא משנה מה תגידו, לא משנה מה תביאו, איזה ציטוטים תביאו, הרי תרחישי האימה קרו אצלכם, עם למעלה מ-1,000 יהודים שנרצחו, עם 251 שנחטפו במשמרת. הפחדתם מפני מדינה פלסטינית. הינה, אנחנו בסוף 2024 עם מדינה שגבולותיה הם בין חדרה לגדרה. כל מי שעולה צפונה – עזוב את זה שאין לו GPS; אין לו לאן להגיע. ההתיישבות היהודית בקרית שמונה איננה, אין מנרה, אין מטולה, אין בארי, אין ניר עוז, יש טילים על כפר סבא, על הרצליה, אפילו בפתח תקווה פגעו. ואללה, אנשים לא יודעים איפה זה פתח תקווה, אבל הטילים פגעו שם. התושבים של עכו ישנים במקלטים ציבוריים. אתם יודעים, מאז קום המדינה התפנו בגבולות ישראל הכי הרבה יהודים לא בהתנתקות – ב-7 באוקטובר. אז על זה מדברים פה? עולים כאן ומספרים סיפורים. הרי המלחמה בחמאס תימשך עוד הרבה שנים, כולנו יודעים את זה, אבל בסוף מי שנמק עכשיו באזיקים, בשבי, במנהרה, זה 101 יהודים שנשארו שם – יהודים ושאינם יהודים, דרך אגב. אזרחי ישראל. תראו, מדינת ישראל היא נס. מדינת ישראל היא אור לגויים. אנחנו מעצמה טכנולוגית, ליברלית, עם מערכת משפט עצמאית שאנחנו גאים בה, מעצמת הייטק, עם שיאני פרס נובל, מעצמה צבאית, כיפת ברזל, הגנה ותורה. המון דברים מדהימים יש בעם הזה, אז איך יכול להיות שבסוף, בסוף אנחנו נראים כל כך גרוע. איך יכול להיות שבסופו של דבר ההנהגה שלנו הובילה אותנו למצב החמור ביותר מאז השואה? איך יכול להיות? על זה האי-אמון. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טור פז. ישיב על ההצעה השר המקשר בין הממשלה לכנסת – שאני מתכבד להזמין אל הדוכן – השר דוד אמסלם.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אתה לא רוצה לרכז כבר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אם אלו היו נושאים דומים היינו מרכזים, אבל הנושאים שונים. ניתן לכל הצעה את הכבוד שלה. בבקשה, השר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת משה טור פז, קינלי – תרשה לי לקרוא לך קינלי, כמו שהיינו קוראים לך בעירייה – שמעתי אותך, והאמת היא, אתה יודע מה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

והסכמת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה?

נאור שירי (יש עתיד):

הסכמת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא – אהלן, בוא, שב במקום, שירי. אני רוצה להשיב לך על נושא אחד שהעלית בדבריך. הרי אני פעם אמרתי, באחד הראיונות, שכשהפרקליטות יוצאת לציד זה כמו הזאבים שיוצאים לציד, מה שנקרא, ביער, וצריך לשים גדר כדי לחסום אותם. זה המשל או הדוגמה שנתתי, אבל זאת המציאות. אתה יודע, בסוף המספרים לא משקרים. דרך אגב, הרי אתם החזרתם, אני רוצה להזכיר לכם, כשאתם הייתם בממשלה הקודמת החזרתם אדמות מדינה, אפילו ללא אישור הכנסת. היועצת המשפטית אז, שמיניתם אותה, הגב' בהרב מיארה, לא הזכירה לכם בכלל את המילה קשיים משפטיים ומניעה משפטית. אתם אפילו לא הבנתם את המילה, לא שמעתם מניעה משפטית, אף פעם. אז סוגיה כזאת? הסכם עם חיזבאללה.

משה טור פז (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, רק שנייה, אני לא בא להחזרה, אני בא לתהליך. בגלל שאתם, דרך אגב, אני מאמין באמונה שלמה, אתם עושים מה שאתם רוצים, לית דין ולית דיין, ואף אחד אף פעם לא עוצר ולא יעצור אתכם, בגלל שהם חלק מכם ואתם חלק מהם. אני רוצה להזכיר לך – – –

משה טור פז (יש עתיד):

אפילו מים טריטוריאליים לא החזרנו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל קינלי, אני מדבר באמת ברמת העובדות ואל ההיגיון. עזוב, אנחנו לא עושים פה פוילשטיק, אנחנו לא זורקים סיסמאות באוויר. הייתה פרשה חמורה במדינת ישראל שנקראה פרשת המימד החמישי. ממשלת ישראל – דרך אגב, המשטרה העבירה 4 מיליון שקל לאותה חברה, לא קיבלה שום דבר, מה שנקרא: על החשבון. עשתה איתה עסקה, התקשרות של 50 מיליון, בלי שום מכרז. המפכ"ל היה מעורב בזה, דבר שלא קשור אליו, הוא ניהל ישיבה – עם מי? עכשיו בואו נחשוב מי אלה האנשים שקשורים למימד החמישי.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא המפכ"ל הנוכחי, שלא תהיה טעות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, לא, הקודם. דקה. אז היה, ידידנו גנץ היה הנשיא, כמדומני, או היושב-ראש, וידידנו בוודאי בן ברק היה, לחלופין, כפי שאמרתי, אחד מהם היה יושב-ראש, אחד מהם היה נשיא. להם ולמחשבים – אני לא בטוח אם הם יודעים איפה להדליק את הכפתור. חברה שעסקה בעיקר בנושא הייטק ובכל מיני תוכנות, בעיקר התקפיות, לטעמי. עכשיו, אני קראתי לא מזמן שהיה איזה גנרל אמריקאי שבעצם נעצר באיזושהי סוגיה מסוימת בארצות הברית והוא בעדותו, עד כמה שאני זוכר, קשר את הסיפור למימד החמישי, שהם שכרו את שירותיו באיזה מיליון דולר, כמדומני. אני מניח – כדי לפרוץ למקומות אחרים, שווקים אחרים. אני רואה בפרשייה הזאת את הפרשייה הכי חמורה במדינת ישראל בשנים האחרונות. יש בה גם שוחד, יש שם גם פגיעה בביטחון המדינה, יש בה הכול. לא ראיתי את השב"כ חוקר אותה. דרך אגב, אם השב"כ צריך לחקור – אז את הפרשה הזאת. אבל את אנשינו לא חוקרים, זה הסיפור. ותבין, בסוף האכיפה הבררנית זה בעצם היסוד של כל הטענות שלנו.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, אולמרט לא ישב בכלא? הירשזון לא ישב בכלא?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה, דקה, תן לי.

נאור שירי (יש עתיד):

לא פשוט – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי רק שנייה, אני אסביר. ולכן אני אומר לך, במשטרים דיקטטוריים הרי יש גם מערכת משפט, יש משטרה, יש חוקים. מה ההבדל בינם לבין משטר דמוקרטי? האכיפה הבררנית. כשמדובר בחברים של הנשיא מותר לגנוב, מותר לעשות הכול; המשטרה עובדת אצלנו. זה בצפון קוריאה קורה היום, זה במדינות דיקטטוריות קורה היום, וזו ההבחנה האמיתית, היסודית, בשורה התחתונה, בין מדינה דמוקרטית למדינה שאינה דמוקרטית, וזה מה שקורה הלכה למעשה היום. לכן אני אומר לך. ויש עוד כהנה וכהנה, אני לא רוצה להיכנס לעניין.

משה טור פז (יש עתיד):

ראש ממשלה הלך לכלא. ראש ממשלה ישב בכלא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה, דקה, שנייה.

משה טור פז (יש עתיד):

ראש הממשלה, תקשיב – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טור פז.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו בוודאי חושבים שראשי ממשלה – דרך אגב, מי שעובר על החוק, בוודאי בפרשת שוחד, בוודאי כשמדובר שהוא קיבל מעטפות, והייתה עדות של כסף חי – מה השאלה בכלל? מישהו מדבר על זה? אני רק אומר, רבותיי, יש ארבעה תיקים שנתפרו על ראש הממשלה. הוא לא קיבל שקל ולא טובת הנאה. אני מסביר. דרך אגב, תמיד הטענה שלכם: בואו נחקור, ושבית המשפט – הלוואי יזכה אותו. אתה יודע מה קורה לאנשים שחוקרים אותם? אני הייתי שם. זה עינוי דין של חמש, שש, שבע שנים. אתה נמצא – זה הורס לך את החיים. ואחרי שבע שנים גם אומרים לך: סליחה, התיק נסגר. מי משלם על זה? מישהו נכנס לבית סוהר על זה? מישהו עף מהתפקיד על זה? הרסתם חיים לאנשים. אני מספר לך. אני הייתי יושב-ראש ועדת הפנים. רק על חוק ההמלצות. בדקתי את הנתונים דאז. כמדומני זה היה בשנת 2016, 2017. 350,000 תיקים בשנה נפתחים במדינת ישראל, אז היה. 200,000 תיקים – יש סביבם אדם, שאתה יודע שם פרטי, שם משפחה, לפחות אחד. בתיק אחד יכולים להיות גם עשרה אנשים. הפרקליטות מגיעה לבית המשפט עם קרוב – אז היה – ל-3,500 תיקים. חבר'ה, מה שנקרא, חינם תביא שניים. יש פה אזרחים, זכויות אדם. קח את הסיפור שקורה לנו היום. עוצרים בן אדם. תבין, הצבא לא מעביר ידיעה לראש הממשלה. דרך אגב, לפי תפיסתי והבנתי, יש פה שאלה, לכאורה הצבא חושב שהוא בעל המידע, הוא בעל הבית של המידע, ומחליט למי להעביר אותו. במדינה דמוקרטית ראש הממשלה הוא בעל המידע.

משה טור פז (יש עתיד):

אין כזה דבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. שנייה. ראש הממשלה במדינת ישראל מחליט מה מפרסמים לציבור ומה לא.

משה טור פז (יש עתיד):

כל ידיעה שראש הממשלה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי רק שנייה. קינלי, אני בא לעובדות. ראש הממשלה הוא בעל המידע, וכשהוא מחליט שמפרסמים משהו – מפרסמים. בשביל זה הוא ראש ממשלה. ומה שלא, לא. יש צנזור. הצנזור הזה, דרך אגב, שמעתי רק את שמו כל הזמן בקבינט. חבר'ה, יש כאן הדלפות מסוכנות ביותר שפוגעות במדינת ישראל הלכה למעשה. אחת מהן קרתה שבוע לאחר פרוץ המלחמה. אני רעדתי, ואני אפילו לא מדבר עליה היום. אני קורא אותה בעיתון אחרי חודש – לא מאמין. רק על זה היו צריכים להיעצר עשרות אנשים. זה סיכן את צה"ל, את המקורות, את הכול. אני בקבינט בשבוע אחרי זה אומר ליועמ"שית: תגידי, השתגעתם? אני מבקש חקירת משטרה בפוליגרף. ראש הממשלה דופק על השולחן ואומר: רבותיי, אני מבקש פוליגרף. מה עושה הגברת? ממשיכה לאכול בייגלה.

משה טור פז (יש עתיד):

יש חוק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, כל שבוע זה עשרות שנים אנחנו קוראים על אילנה דיין. יש לה פתאום תוכניות מרתקות בטלוויזיה מתוך צה"ל, מתוך המודיעין, לב-ליבו של המודיעין. ברגמן מפרסם לך דברים, אני המום. אני כשר בקבינט לא יודע. אני קורא אותו, אני משתגע. מישהו בתוך המערכת – היא הרי עצמאית – נותן לו את החומרים האלה. זאת פגיעה במדינת ישראל פר אקסלנס כל יום כמעט, כל שבוע. שום דבר. שמעת את השב"כ אומר: חבר'ה, אני הולך לחקור את הזה? שמעת את הרמטכ"ל מתלונן? הגדילו לעשות – הרי בשדה תימן באו והאשימו את חיילי צה"ל באונס של מחבל נוח'בה, דבר שלא היה ולא נברא. עשרה. הוציאו דיבתה של מדינת ישראל בכל העולם. דרך אגב, זה הנזק הכי גדול שקרה לצה"ל במלחמה הזאת. אני לא יודע גם איך מתקנים את זה. עכשיו הודלף סרטון, כאילו עכשיו הפצ"רית רוצה להראות שיש משהו. הודלף סרטון, מאיפה? מהמתקן עצמו. של מי הסרטון הזה? של הצבא. הצבא הדליף את הסרטון. על זה אין מחלוקת. אתה ראית את השב"כ נכנס לחקור אותם? אתה לא תראה. אלה דברים חמורים שפוגעים בצה"ל עצמו, בחיילי צה"ל. פוגעים בביטחון מדינת ישראל ברמות הכי גבוהות. זה לא. אבל כשמודלף, דרך אגב, פתק שאני ואתה ידענו פחות או יותר אם הוא היה צריך לכתוב אותו, מה הוא היה כותב. דרך אגב, אני יכול לספר לך שבקבינט היינו כמעט – זה הרצון של החמאס. לא, כל שבוע אנחנו דנים על זה. לא חשבנו שמשהו אחר קורה שם. אז היה איזה פתקון קטן שיצא. אני רואה אותו בוודאי לא פוגע לא במדינה, לא בכלום.

משה טור פז (יש עתיד):

אז למה הוא הדליף אותו? רצה להזהיר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אסביר. שאלתי את עצמי: למה הוא לא הגיע לראש הממשלה? למה לא הגיע? הוא לא הגיע לראש הממשלה בגלל שמישהו החליט שהוא לא יגיע לראש הממשלה. ואז שאלתי את עצמי: למה אותו אחד החליט שהוא לא יגיע לראש הממשלה? והגעתי למסקנה הפשוטה: זה לא מתאים לאג'נדה שלו שראש הממשלה יראה מסמך מהסוג הזה. ולמה אותו אחד הוציא את המסמך? בגלל שזה התאים גם לאג'נדה שלו והוא חשב שראש ממשלה חייב לראות מסמך כזה. עכשיו, כשאתה מביא מסמך לראש הממשלה, אתה לא מדליף. מה הקשר בין קם לבין ראש הממשלה? חייל – מצופה ממנו שכשהוא חושב שנעשית פעולה מסוימת של אחד הגורמים בתוך צה"ל למדר את הדרג הפוליטי מחומרים מודיעיניים, חובתו לבוא. אם הוא מתריע – – –

משה טור פז (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. אם הוא מתריע בפני מפקדיו – חובתו לבוא. להגיע לראש הממשלה – לפעמים אתה לא יודע איך, אז אתה מנסה להגיע אליו דרך אנשים שניים ושלישיים.

משה טור פז (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני מסביר את הבדיחה שקורית. עכשיו, מה עשו? בא הרמטכ"ל – דרך אגב, צה"ל יודע לחקור את עצמו, יש לו מצ"ח, מאות חיילים, יש לו פרקליטות, יש לו הכול. זה מדינה בפני עצמה. למה הרמטכ"ל היה זקוק לשב"כ? לך תחקור את המערכת שלך ותעשה מה שאתה מבין. מישהו עבר עבירת משמעת, מישהו עבר עבירה, לדעתך – תעמיד אותו לדין.

משה טור פז (יש עתיד):

מישהו שהוא לא חייל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, אני מדבר כרגע – קודם כול, תבדוק את עצמך ותפעל. תחקור קודם כול את המערכת שלך פנימה. לכן, באזרחות אזרח חוקר אותו, משטרת ישראל, כידוע לך, ולא שב"כ. לכן, תבין מה קרה פה. התנפלו על מישהו כמוצאים שלל רב, כמעט 30 יום הוא לא ראה עורך דין, אולי 21 יום, כמדומני. זרקו אותו בלי פה, בלי שם, אין זכויות אדם, אין כלום. ואני תמיד טענתי: השמאל מעולם לא דאג לזכויות אדם במדינת ישראל וגם לא ידאג.

משה טור פז (יש עתיד):

מה זה קשור לשמאל?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר. הרי בסוף כשעצרו איזה מישהו מקפלן, כולם זעקו: איך עצרתם אותם? איך עשיתם להם את זה? השופטים שחררו אותם בסיטונאות. דרך אגב, הגדיל לעשות אחד השופטים, אדוני היושב-ראש, והציע לאותם עבריינים לכאורה לתבוע את השוטרים, את המשטרה. לכן אני מסביר לך – – –

משה טור פז (יש עתיד):

לא מתאים לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר לך. קינלי, אתה חייב להבין פעם אחת, מעבר לוויכוח הפוליטי, מה קורה פה במדינה, למה יש בעירה למטה, מה קורה. ואנשים מרגישים, חלק גדול מאוד מהציבור, בוודאי היהודי, ברובו המוחלט, מרגיש שהוא נרדף, מרגיש פחד מסוים, שמחר יכולים לקטוף אותו מהבית, לזרוק אותו באיזה מרתף, ואף אחד לא ידבר עליו, לא בערוץ 11, לא בערוץ 12. העלימו אותו. מחר יעצרו אותו על שטות כזאת או אחרת. לכן זה באמת הסיפור. עכשיו, בוודאי שאנחנו שומרי חוק קצת יותר מהמפא"יניקים, זאת לא השאלה. דרך אגב, והטענה תמיד, אמרתי – אנחנו שומרי חוק יותר מהמפא"יניקים.

משה טור פז (יש עתיד):

צריכים את המלכות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הדברים הכי גרועים שקורים במדינה זה בארגונים, באליטה ששולטת על כל המדינה. שם קוראים הפשעים הכי גדולים, כולל בפרקליטות. כולל. הם מתערבים בכל נושא, דרך אגב. אין נושא בארץ. הם סוגרים תיקים. נראה לך סביר – באמת, ביני לבינך, הוגשו נגד פרקליט המדינה תלונות על הטרדות מיניות, של מי? של העובדות שלו, שגם הן עובדות הפרקליטות. אני קראתי בעיתון את מה שהוא אמר להן. שמע, אני לא הייתי יכול למנות אותו לדירקטור בכפר הירוק. הייתי מביא אותו לוועדה – היו פוסלים אותו עוד לפני. מי היה פוסל אותו? היועץ המשפטי. היום זה הבן אדם שמחליט לפתוח – הבן אדם הכי חזק במדינת ישראל, תבין. בושה וכלימה. כל פעם שאני נזכר בשם שלו אני משתגע. אני אומר: אתם מדברים על אכיפה בררנית? את משה סויסה, זיכרונו לברכה, שלחו לחקירת 443 – אתה שומע – ואתה מכיר אותו. הם טענו שבאחת הרובריקות הוא לא דיווח למטה שהייתה לו עבירת משמעת לפני 30 שנה. נשמע לך סביר? הוא אזרח. דרך אגב, רציתי לשים אותו במשרת אמון, הוא לא התמודד במכרז מול מישהו. נראה לך סביר שעד היום – הוא נפטר לפני חודש ושבוע – עד היום התיק פתוח? נראה לך שזה התפקיד של 443? אני עכשיו מתקשר לראש להב ואני אומר לו: אדוני, מה קורה שם? הוא אומר לי: תשמע, דודי, לא ידעתי שאתה רוצה לדבר איתי על זה. אמרתי לו: תקשיב, אתה יודע מה מדהים אותי? אתה שומע, חבר הכנסת קינלי? מדהים אותי איך קיבלת תלונה כזאת. אתם המחלקה לפשעים חמורים. תחקרו רצח, תחקרו שוחד. טופס שמישהו מילא בעבודה? אני בשוק. אני בהלם. אני רק אשלח אותך, אדוני היושב-ראש – אתה זוכר שהייתה שופטת בבית המשפט העליון, ארבל, שבגוגל שלה או בקורות החיים שלה, בתקשורת לפחות, הופיע שיש לה תואר שני והיא בכלל לא עשתה אף פעם תואר שני? שופטת.

נאור שירי (יש עתיד):

יש לך סגן יושב-ראש כנסת כזה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני לא מדבר על זה שמבקר המדינה טען שמגיע כסף חזרה למדינה, והיא צריכה לשלם, ועד היום לא שילמה, וכנ"ל מזוז. אלה שופטי העליון. דרך אגב, למה לא תבעו אותם בבית משפט? איך אמרת? בית המשפט יבוא ויכריע. עזוב, אתה מכיר את הבלוף. לכן, כשאני רואה דברים כאלה – ואני אספר לך: זה רוב אזרחי מדינת ישראל. למה? רוב אזרחי מדינת ישראל הם לא באליטה, הם הווסלים; זה כמו תקופת האצילים והווסלים. לכן תבין למה האש למטה. כל היום אתה מרגיש תחושה של השפלה – אתה אזרח סוג ב', תחושה שאתה לא שווה באמת בפני החוק. עושים איתך מה שרוצים. ואני יכול לתת לך מאה דוגמאות כאלה, לא אחת, לא שתיים, לא טעות של מישהו. נשמע לך סביר ששני שופטים משחררים אותו, ערכאה ראשונה, ערכאה שנייה, לא מבקשים זכות ערעור לבית המשפט העליון. אני כמעט לא מכיר מקרה כזה, חוץ מאיזה רצח או באמת בגידה רצינית במדינה. השופט מקבל את זה – לרוב, דרך אגב, בית המשפט העליון לא מקבל את הדברים האלה. ובאמצע המשפט, אדוני היושב-ראש, מתקבל טלפון. אתה מאמין שהשופט יושב, מצלצל לו טלפון, הוא מדבר – עם מי? עם איזה קצין בצה"ל שאף אחד לא יודע מי זה. רק אחרי זה מתברר שכנראה הוא היה אחראי לאותם אנשים שהדליפו ויש לו חשבון אישי איתם. אתה הדלפת? אני אראה לך מה זה. זה אצלי, הרי זה בסוף נופל עליי. תראה, זה פשוט תיאטרון האבסורד, מה שקורה מול עינינו, אז לכן אני אומר לך. עכשיו, תחשוב לבד: אם עושים את זה בלשכת ראש הממשלה, מה יעשו לאזרח רגיל? תעשה קל וחומר.

משה טור פז (יש עתיד):

דודי, זה הולך לשני הצדדים: אם עושים את זה בלשכת ראש הממשלה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אם אין ראש ממשלה – באמת, מבזים אותו, מבזים את אנשיו. מסמנים לו כל שנייה: אתה תצא לשירותים לא בזמן – נעצור את האנשים שלך וגם אותך. את חוק הנבצרות – אתה מבין מה עשינו כאן. זה חוק שלא היה צריך לבוא לעולם בכלל, זה החוק מאז קום המדינה, אבל החלטתם שיש נבצרות, ונבצרות בחוק זה רק בגלל סיבות רפואיות.

משה טור פז (יש עתיד):

אתה לא חושב שיש גבולות גם לראש ממשלה? אתה לא חושש מזה, דודי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא הבנת.

משה טור פז (יש עתיד):

אני שואל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מסביר. ראש ממשלה, אמרתי, שעבר על החוק – זה ראש ממשלה, זה לא בן אדם רגיל. המשמעות היא דרמטית.

משה טור פז (יש עתיד):

ראש ממשלה ששקוע עד ראשו בחקירות, אין לו מנדט מוסרי. מי אמר? הוא אמר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ראש הממשלה לא החליט להשקיע את ראשו בחקירות. דרך אגב, מחר אני יכול לפתוח נגדך 20 חקירות על סתם, על שטויות: פה לא באת, פה הלכת לאכול, פה יצאת, הכול קשקושים, ולהגיד לך: שמע, אתה טבוע בחקירות, ובסוף, אחרי 20 שנה, להגיד לך: תשמע, אין לנו כלום. אבל בינתיים חיי מדינה נמצאים פה במטוטלת. זה לא שר, שגם אצלו זה אירוע לא פשוט, וגם כל בן אדם; ראש ממשלת ישראל – המשמעות היא שכל המדינה נמצאת בטלטלה הזאת. אז לכן, כשאני רואה מה הם עושים, באיזה קלות – אתה יודע מה? אני אומר לך, בלשכה של רבין הם היו הולכים על האצבעות; לפרס בכלל לא היו מעיזים להיכנס. אני לא רואה את עצמי בדמיוני – – –

משה טור פז (יש עתיד):

אבל את אולמרט – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. לאהוד ברק, דרך אגב, שקיבל 10 מיליון שקל, נחתו לו בחשבון, והוא מספר: עשה איזה עבודה בשביל קרן – בחשבון שלי, אם נוחתים 50,000, באים וקוראים לי, שואלים אותי: מה זה? אז כשאתה לוקח את כל המצבור – ואמרתי לך, אני יכול לשבת כאן עד הבוקר ולתת לך עוד ועוד ועוד ועוד, ואז אתה מבין את התמונה. לכן, תבין את התחושה. לי חשוב – אתה איש הגון, משה, באמת. אתה יודע, אנחנו מכירים עוד מהעבודה לפני שבאנו לכנסת. אתה צריך להבין שהעסק הזה לא בא מסתם. זה לא ראש הממשלה מדבר, לא, זה הציבור מרגיש.

משה טור פז (יש עתיד):

אתה הבנת מה אני אמרתי? מה אשמות המשפחות?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן, כשהציבור מרגיש את זה, ויש לו תחושה של כעס מהולה בפחד, מהולה בתסכול – מה עושים? ניצחנו. מה עושים? אתה מבין? זה כמו שיש לך, אני יודע מה, גמר הקלאסיקו, יש קבוצה אחת שניצחה, ובא נשיא אותה מדינה, נותן לקבוצה המפסידה את הגביע. אז מה אתה מצפה שהאוהדים ירגישו שם? יצאו מכליהם. אתם לא מבינים את האירוע החברתי שעובר בתוך מדינת ישראל. זה עוד מקרה ועוד מקרה ועוד מקרה, וזה הופך להיות 100 מקרים. לראש הממשלה נפתחו למעלה מ-25 חקירות, אתה יודע? מהבקבוקים, עד עוזרת הבית ועד העוגיות. אני מתבייש אפילו להגיד את זה. זה ראש ממשלת ישראל. לכן אני מסביר לך. עכשיו, העוזרים שלו – עכשיו, ממה נפשך? אני שואל? אם העוזר שלו קיבל חומר שלשיטתם הוא מסווג – – –

משה טור פז (יש עתיד):

זו לא הבעיה, הבעיה היא שהוא הוציא את זה לחו"ל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, כל היום אנחנו קוראים על ידיעות מחו"ל. כל היום. הרי השיטה היא ברורה. הרוב, דרך אגב, מודלף מתוך המערכות, את זה אני אומר לך.

משה טור פז (יש עתיד):

נו, מה, דובר ראש הממשלה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, הרוב המערכות הביטחוניות. דרך אגב, אנחנו לא יודעים על זה. הינה, לא מזמן קראתי חוות דעת של ראשי השירותים לגבי סיכויי החטופים ומה ממליצים להם. הרי זה לא היה לא ראש ממשלה, לא קבינט, לא כלום. משהו חמור ביותר. זו באמת פגיעה, בוודאי, במשא ומתן להביא את החטופים. כל יום, כל יום, כל יום נעברות עבירות פליליות חמורות ביותר. אני ביקשתי לפחות חמש, שש פעמים מהיועמ"שית, בכל קבינט אני אומר לה: אני שומע ברדיו. אני בא לקבינט – אני שומע ברדיו את מה שיש בקבינט, ואני אומר לה: אני מבקש ממך לפתוח בחקירה ולעשות פוליגרף לאנשים, לכולם, כולל שרים.

משה טור פז (יש עתיד):

יש הצעת חוק לפוליגרף השבוע. אתה תצביע בעד?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. אבל למה היא לא מקדמת את זה? אנחנו רוצים, דרך אגב, כולנו מסכימים.

משה טור פז (יש עתיד):

הינה, יש הצעת חוק השבוע, של רון כץ.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא הבנת. אני אשמח, אבל אני מסביר: כולנו מסכימים. למה היא לא עושה את זה? אולי תחשוב למה? אולי היא ואנשיה זה חלק גדול מאוד מההדלפות עצמן. ואני אומר לך, ההדלפות הכי חמורות שקורות, בוודאי במדינה, זה מהפרקליטות. אני לפעמים רואה חקירה, הבן אדם עוד נחקר, ואני רואה תמליל יוצא החוצה, של החקירה. הוא עוד שם. ואז אנחנו רואים את המקרה שבפנינו. דרך אגב, עד היום אנחנו לא יודעים מי זה הנגד. כאילו עכשיו אנחנו איזה מדינת עולם שלישי, בסין אנחנו. העלימו בן אדם מהבית, אף אחד לא יודע מי הוא. תקשיב, אני מתחלחל. ואתם קוראים לנו מדינה דמוקרטית? אני לא ראיתי את השמאל עולה ומגנה את זה. שום דבר. אתה רואה את הערוצים – שום דבר. מדברים איתך מה עשה לא בסדר איזה איש ימין, שאולי זרק אבן על מישהו, איזה ילד, וזה האייטם המרכזי. לכן תמיד טענתי: זכויות אדם לא מעניינות אתכם ולעולם לא תעסקו בזה. המדינה, באופן בסיסי – באמת, ביטחון המדינה לא מעניין אתכם, זה רק אמצעי כדי לתקוף את אנשי הימין איפה שאפשר. לכן, מי שאמת בליבו ומי שישר עם עצמו, את האמת הוא יודע, את האמת הוא יודע. ולכן אני מתפלא. חלק מהאנשים כאן – אני לא אוחז מהם, לא ברמה האישית, לא ברמת היושר, לא ברמת כלום. אז עזוב, הוא אומר, שיגיד מה שהוא רוצה. עזוב. אבל יש פה גם אנשים הגונים, כמוך, ובאמת אני אוהב אותך ואני חושב שאתה איש ישר, הגון ואוהב הארץ והמדינה. אני מציע לך, רק כחומר למחשבה: תחשוב למה חלק גדול מאוד מהציבור הישראלי היהודי, מבעבעת בו תחושה חזקה מאוד, כפי שאמרתי, של גזענות, של סוג ב' ושל רדיפה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשר אמסלם, ומתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת מתן כהנא לנמק את ההצעה מטעם סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני אתן לאנשי המילואים ולנשותיהם לדבר במקומי, ואני אקריא כמה דברים שמצאתי במקומות שונים. אני אתחיל עם משהו שפרסם העיתונאי אריאל כהנא בשם צבי יהודה דיקשטיין. הכותרת היא: אי-אפשר להמשיך ככה. אני פשוט מקריא: משתף דברים שכתב צבי יהודה דיקשטיין, מי שלפני 22 שנים, בעודו נער צעיר, איבד את הוריו יוסף וחנה דיקשטיין ואת אחיו שובאל בפיגוע ירי באינתיפאדה השנייה. את דיקשטיין אפשר להגדיר כמי שמזוהה לגמרי עם הזרם החרד"לי בציונות הדתית. הינה הפנייה שלו לציבור החרדי ערב ראש השנה ככתבה וכלשונה: אחיי החרדים, ערב ראש השנה, אני מניח שרובנו עסוקים בהכנות לחג. הכנות רוחניות, בישולים, ניקיון, הכנת סימנים ועוד. ואני יחד עם עוד אלפי-אלפים של אנשים מסורים, רציניים ובעלי מידות מופלאות, באמצע כל ההכנות עזבתי הכול, עליתי על מדים ויצאתי לחזית הצפונית. השר אמסלם, אחר כך לא תדע מה לענות לי. אני רק מקריא משהו בשם מילואימניק שהוקפץ בערב ראש השנה לחזית הצפונית. זה לא היום הראשון ולא היום השני מאז תחילת המלחמה. למעלה מ-200 ימים הייתי במילואים, בשמחה ובתחושה של זכות גדולה. אין לכם מושג כמה זה קשה ומאתגר למשפחה, לי ולמקום העבודה. לא הייתי בבית בפסח ולא בעשרות שבתות, לא בל"ג בעומר ובהרבה מאוד אירועים משפחתיים. יש לכם מושג כמה דמעות נשפכו כשאשתי נשארה לבד בבית? יש לכם מושג איזה שרירים וכוחות פנימיים צריך למצוא כדי להמשיך לצאת מהבית, להגן על המדינה שלנו? האם ראש השנה שלכם חשוב יותר מראש השנה שלי? ויום כיפור שלכם רצוי בעיני הקדוש ברוך הוא יותר מיום הכיפורים שלי? אני תוהה מהיכן ההצדקה המוסרית להמשיך ולסרב להיכנס תחת האלונקה הקורסת. האם התפילה שלכם במניין המוכר או בישיבה חשובה יותר מהתפילה בישיבה שלי והקהילה שלי? אני מעריץ גדול של לומדי התורה ומשתדל לקבוע עיתים לתורה כל יום. גם במלחמה, גם בזמנים ובמקומות מאוד נידחים, תמיד יש איתי ספר לימוד. התורה הקדושה שלנו לא רק שלא פוטרת אותנו מלשרת ולהציל את עם ישראל בעת צרה, אלא מחייבת אותנו לתת יד. תראו, על המשפט האחרון בטח יש לכם טיעונים שונים ומפולפלים, ואין לי שום רצון להתווכח. אבל על העובדה שדווקא מתוך עולם התורה המסור ביותר, של הציבור החרדי, מגיעה העוולה המוסרית הענקית הזו, לא קיבלתי תשובה המניחה את הדעת. אתם לא שבט לוי ואף אחד לא ביקש מכם להיות כזה. שבט לוי היה חלק קטן מאוד מעם ישראל ואתם, ברוך השם, חלק ענק. מעולם לא כתבתי ולא התבטאתי בנושא, אבל בימים האלה של חשבון נפש, של כנות ושל תיקון, אני לא מצליח לשתוק. אי-אפשר להמשיך ככה. ברגעים הקדושים של ימי רחמים והסליחות אפשר להחליט שאנחנו מתנהלים אחרת. אחים אהובים שלי, לא באתי להטיף לכם מוסר, אלא לזעוק את הקושי שלנו בלעדיכם. עד כאן דבריו. ואני מוסיף בשם אריאל כהנא העיתונאי: הביטו נא, אחיי החרדים, בסרטון הכניסה של קבוצת החיילים הזו. זה הצבא שיחלן אתכם? זה הצבא שיחזיר לכם את הילדים לא כמו שהם יצאו? התשובה שלילית. והשינוי יכול לבוא רק מלמטה. לכו לרבנים שלכם, להורים שלכם, לאחים שלכם ולעצמכם, ואמרו: ידנו לא תהיה עוד חלק מהעוולה הזו. לא נסכים עוד למצב שאחינו מתים בשבילנו, פשוטו כמשמעו, בעוד אנחנו מתים מטאפורית באוהלה של תורה. בידיכם הדבר. אני רוצה להקריא משהו שפרסם חנוך דאום: בתום ההלוויה של תום איש שלום ניגש דני רוזנר לשר – בן צור, שאגב, שירת בצבא – ודיבר אליו מעומק הלב הפצוע. ואלה הם הדברים: "בתום הלוויה של תום איש שלום – נושא לפוסט נפרד, השם והסיום המצמרר הזה: תום. איש. שלום – ראיתי אותו. הוא נצמד למשמר הכבוד, 'שמאל, ימין, שמאל', ופילס בעזרתם את דרכו במהירות ובשקט החוצה. זה לא היה הקהל הטבעי שלו. המון חיילים, כולם משרתים, מושבניקים, הרחבה, מרחב כפרי, חילונים ודתיים. הוא הגיע להיות נציג הממשלה בטקס. עמד בצד, בפנים טובות וכואבות, כיבד את המעמד, הניח את הזר, והלך. המשפחה והקהל כיבדו אותו. וכשנכנס לרכבו השר יואב בן צור החלטתי שאני חייב שידע מה עובר עלינו. רצתי אחרי הרכב שפילס דרכו החוצה, או-טו-טו הוא כבר בכביש הראשי, ונקשתי על חלונו. "הרכב נעמד. הנהג פתח חלון. מתנשף, ביקשתי לדבר עם השר. הוא מייד נענה. 'אדוני השר, אני חייב שתשמע אותנו. אני חייב שתדע מה עובר עלינו. אנחנו לא יכולים יותר לבד. לא יכולים. אנחנו צריכים אתכם איתנו. המשא הזה כבד מאוד. כבד מאוד. חצי שנה הייתי במילואים, חבריי עדיין משרתים, חלק ברצף כבר 11 חודשים. יש כאן אנשים בסבב השני והשלישי, מאבדים שנים יקרות של גידול ילדים, מאבדים חיים. אנחנו חייבים עזרה'. התחלתי לדמוע. הלוויה והמילים שיצאו מהלב, והשר שהקשיב לי, ממש הקשיב בפנים מאירות" – כולנו מכירים את השר בן צור, הוא כזה – "הכול התערבב ויצא החוצה. 'תבין', אמרתי ברעד, 'היחידה שלי איבדה כבר 24 לוחמים בסדיר. זה 10% מהכוח הלוחם. מבוגרי היחידה נפלו כבר 37. וזו רק יחידה אחת קטנה בצה"ל. אני עובד עם החיילים בסדיר. הם גמורים, שחוקים עד היסוד, כבר אדישים למוות. אנחנו נשחקים. אנחנו צריכים עזרה. אנחנו עם אחד, אדוני השר, עם אחד. "זו מלחמה ארוכה. מי חלם שהיא תיקח שנה? ומה עוד לפנינו? אין לנו ברירה במלחמה הזו. אנחנו חייבים לנצח בה. חייבים. וננצח. אבל אנחנו חייבים לעבור אותה ביחד. אנחנו חייבים אתכם איתנו. אתה שירת ויודע מה ערך השירות. אתם צריכים להצטרף אלינו. אי-אפשר עוד ככה'. והקול רעד והדמעות ירדו. 'אני מבין אותך', כך אמר לי. 'אני מבין אותך ושומע אותך, ואנחנו פועלים ונפעל כדי שזה יקרה'. 'אתה חייב, אדוני השר, אנחנו יחד. תודה רבה שהקשבת לי, תודה רבה שבאת, אין לנו זמן'." אדוני, גם השר גולדקנופ וגם השר אמסלם, אתם יודעים, הסיפור הזה של גיוס חרדים מלווה אותנו כבר 76 שנה. הוא לא ייפתר ביום אחד. הוא לא ייפתר ביום אחד. זה חייב להיות תהליך. אבל התהליך הזה חייב להיות מלווה בעקרונות, והעקרונות הבסיסיים הם שמי שלא לומד תורה חייב להתגייס לצבא. לפחות מי שלא לומד תורה חייב להתגייס לצבא. ואדוני השר, שני השרים, הסיפור הזה, הקראתי לכם פה שתי עדויות ממקור ראשון של אנשים שמשוועים לעזרה. הם כורעים תחת הנטל, משרתים כבר 350 ימי מילואים, בדרך לסבב הרביעי. המשפחות שלהם קורסות, העסקים שלהם קורסים, שנות הלימודים שלהם יורדות לטמיון. הם באמת לא יכולים יותר, והם צריכים את העזרה שלכם, השר גולדקנופ, של אחינו החרדים. ואני אומר שוב, זה לא יקרה ביום אחד, אבל את העיקרון הזה שלפחות מי שלא לומד, שלפחות מי שלא לומד יתגייס לצבא – וגם צריכים לעשות היפוך, חבריי השרים. צריכים לעשות היפוך ממצב של יעדי גיוס שהם יעדים כלליים ואמורפיים, שהם לא מדברים עם הפרט, צריכים לעבור למכסות לומדים, למכסות פטור, שבאמת מי שלומד תורה, יהיה לו פטור. מי שלומד תורה, יהיה לו פטור. ואתם יודעים מה? גם אפשר להתחיל בזה שהמכסות יהיו מאוד גדולות, לעמוד בקצב של הצבא. הרי לא צריכים לגייס עכשיו למקומות שלא ערוכים לקלוט חרדים. אני מסכים עם זה. אני שירתי במקומות שלא מתאימים לשירות של חרדים בינתיים. וזה צריך להיות ביחד, אבל צריך לשנות את השיח. מכסות של לומדים, אפילו מכסות מאוד גדולות שעומדות בקצב שהצבא מסוגל לקבל, ומי שלא לומד, צריך להתגייס לצבא, כדי שאנחנו, האחים שלנו, הילדים שלנו, המשפחות שלנו, שכורעים תחת הנטל, יהיה להם מי שיבוא וייתן להם את העזרה. חבריי השרים, זו שעת רצון. אנחנו צריכים למצוא דרך לעשות את זה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת מתן כהנא. גם על ההצעה הזו ישיב השר המקשר בין הממשלה לכנסת כבוד השר דוד אמסלם. בבקשה. חבר הכנסת כהנא מוכיח שאפשר לומר גם דברים נכוחים בדרך ארץ.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת מתן כהנא, האמת היא ששמעתי אותך בקשב רב, והאמת היא שאני מסכים כמעט עם כל מה שאמרת. אני באמת סבור שמי שלומד תורה ימשיך ללמוד, ומי שלא לומד תורה – שילך לצה"ל או לשירות לאומי. אין שאלה כזאת, מבחינתי. אני חושב שיש ערך גדול מאוד ללימוד תורה בעם ישראל. זה שמירה באופן מעשי על עם ישראל. זה מה שקרה במשך שלושת אלפים שנה, לכן אני גם מסכים איתך. אני גם מסכים איתך שהצבא לא ערוך לקלוט כמויות כאלה. אני חושב שצה"ל צריך להתארגן ולאפשר לבני התורה, חרדים שרוצים להתגייס, בוודאי אורח חיים חרדי בצבא, ולכן צריך את הזמן להתארגן. אני חושב שאם הצבא אומר: אני צריך 3,000 או 2,000 או 4,000, אז בוודאי, זה לא שאלה של שופט כזאת או יועצת כזאת. מה זה, זרקו בקוביות האלה ואמרו: תשמע, אנחנו רוצים יותר? לא הבנתי. זה מה שהצבא צריך עכשיו ויכול; לא צריך – יכול. הרי בסוף הצבא צריך להכשיר אותם, לעשות אותם לוחמים, את מי שהוא יכול, את מי שעומד בסטנדרטים של להיות לוחם. זה לוקח זמן. אתה יודע שהכשרה של לוחם בצבא לוקחת בערך, פלוס מינוס, לפחות שנה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לא. שבעה, שמונה חודשים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לוחם בגולני – חצי שנה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שמונה חודשים, תשעה חודשים – לא חשוב. אני מסביר.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

– – – היה שבעה, שמונה חודשים בצבא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסדר, לא חשוב. אני טוען: עד שנה. אבל אני אומר, גם להכשיר טנקיסט לוקח הרבה מאוד זמן עד שאתה הופך אותו להיות מבצעי, וגם איש חיל רגלים. זה לוקח זמן, זה לא מהיום למחר. לכן, הצבא צריך את הזמן שלו ואת האמצעים. הוא צריך זמן גם לבנות את המתקנים הנכונים. הרי צריך להיות בית כנסת; יש כאלה שטובלים במקווה וצריך להיות שם מקווה; אחד דוחה את הכשרויות – צריך לתת לו את הכשרות שהם אוכלים, וכו' וכו'. ואני מניח שגם הצבא לא יתנגד לזה, זה מתאים לו. אני רוצה לספר לך, כשהתחילו ישיבות ההסדר – אני זוכר את זה, נער הייתי וגם זקנתי – אותן טענות בדיוק עלו מפה על ישיבות ההסדר: למה הם צריכים לשרת שנה ושלושה חודשים, שנה וחצי, וללמוד בישיבה שנה וחצי, יש כאלה שלוש שנים. היום אף אחד בכלל לא מתווכח על זה. להפך, לימוד התורה של ישיבות ההסדר נותן להם גם מוטיבציה. הרי יש ערך בזה גם בנושא של ארץ ישראל ועם ישראל, זה מחזק לך את הדברים האלה. שם אין הרבה אנשים שהולכים לשרת – לדעתי, אף אחד כמעט – בעיתון במחנה, בגלל שהם רואים את זה כשליחות. כל אחד תורם את כל מה שהוא יכול. אז באמת אין פה ויכוח. להפך, אני מצפה – בואו נעשה את הכול ביחד, ביחד עם אחינו החרדים. אני חושב שכמו שאתה אמרת, יש שעת חסד שאפשר לנצל אותה באמת בטוב, לא לבוא ולתקוף אותם כל היום, ואז הם הולכים אחורה. להפך – חבק. ואני חושב באמת שאפשר לעשות את זה, ואנחנו יכולים להביא חוק גיוס מצוין. אני גם מאמין שכשיתחיל העסק, זה ילך, ויראו אחרים שזה לא נורא, ובאמת החייל הולך וחוזר חרדי, אז החשש ירד, ואז העסק, מה שנקרא, הולך ומקבל נפחים יותר גדולים. ובאמת אני מסכים איתך שיש לנו שעת חסד בעניין הזה. דרך אגב, השמאל מעלה את זה כל הזמן, לא אתה. יש אנשים בשמאל שמעלים את זה, לא בגלל שהם רוצים שהחרדים יתגייסו לצה"ל. זו לא הסיבה. אני אגיד לך יותר מזה. אני אמרתי פעם פה: נניח שמחר מתגייסים 5,000 חרדים לצה"ל, ו-300 מהם רוצים להיות אנשי קבע – אנשים טובים, מצטיינים, קצינים, הולכים לקורס קצינים; בעוד חמש, עשר שנים, מג"דים, מח"טים. דרך אגב, ברגע שהם מתחברים בכלל בתפיסה לציונות הדתית, הם הופכים להיות שני שלישים מצה"ל. אתה מדמיין בעיני רוחך שחלק מאנשי השמאל יראו אלוף בצה"ל עם פאות?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הלוואי. אמן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. הם לא יכולים להריח את זה. אתה זוכר שהיה סיפור שבחור נסע באוטובוס עם פאות – קמה גברת והתחילה לקלל אותו.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

השר אמסלם, הגברת הזאת, מסתבר שהיא – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. הוא אמר לה: למה? אני קצין בצה"ל, קצין קרבי בצה"ל.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני מכיר את אבא שלו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה הסטראוטיפ שלהם, והם לא ייתנו לצה"ל – אז הם יגידו: יש לנו צבא דתי, לא מסכימים. והאנשים האלה, תהיה להם תקרת זכוכית הרבה יותר נמוכה מאשר לציונות הדתית, שגם לה יש תקרת זכוכית, ואתה יודע את האמת. לכן אני אומר, זה לעתיד לבוא. אני עכשיו לא מנתח את זה, אני רק מראה את הצביעות, ממה באה הטענה. אצלך היא באה ממקום נכון, נקי, אמיתי. חלק מהאנשים מעלים את זה כאן חדשות לבקרים ממניעים פוליטיים, והרעיון אצלם זה ללבות את השנאה, לא לפתור את הבעיה. אז לכן, אני מסכים איתך. בואו תשימו כתף בעניין הזה. אנחנו יכולים להביא באמת חוק גיוס מצוין, שגם החרדים יוכלו לחיות איתו וגם הצבא ועם ישראל, ונתחיל לראות פה תהליך, נתחיל לזרום על בסיס העקרונות שדיברת עליהם, פחות או יותר. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לשר המקשר דודי אמסלם. כעת נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה. בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הסתכלתי על הממשלה בשבועות האחרונים, על כל חבורת הרעל, קרעי ואמסלם, לוין ודיסטל, ועל הווידיאו המופרע של נתניהו במוצאי שבת – מופע מזיע של פרנויה עסוקה בעצמה – ויש דבר אחד ברור: אתם חושבים ש-7 באוקטובר כבר מאחוריכם. אתם החלטתם שזהו, זה איזה אירוע לא נעים בעברכם, אבל המשכתם הלאה. הצלחתם לשכנע את הבייס שאתם לא אשמים בכלום. הפרויקט הגדול שהטלתם על ערוץ 14, להפיל את האשמה על מערכת הביטחון ועל הדיפ-סטייט – שלא קיים, אבל המצאתם אותו – הצליח מעל המשוער, ואתם המשכתם בחייכם. אפילו החטופים מאחוריכם. עינב צנגאוקר היא לא קורבן, היא אויבת. הפכתם את החטופים לאיזה מטרד. לובשים סיכה צהובה רק כי זה גורם לכם להיראות כאילו אתם עדיין בני אדם עם רגשות. כל התחקירים שמוכיחים שאפשר היה לעשות עסקה והיא לא נעשתה, לא מזעזעים אתכם, כי הרי לא רציתם לעשות עסקה; לא רציתם את התזכורת הזו לכישלון הנורא שלכם, בדיוק כשהתחלתם לשכנע את הבייס שהכישלון הוא בכלל לא שלכם. אתם בכלל הקורבנות. לא מפסיקים כל הזמן להתקרבן, כל פעם שמישהו מעז לרמוז שאתם אחראים. אותו דבר המלחמה – היא לא באשמתכם, היא לא באחריותכם. האזעקות, הטילים, ההרוגים, הפצועים, האנשים שגרים במקלט בעכו, אנשים שפגע בהם כטב"מ בנהריה. כך זה במלחמה. שהאזרחים יפסיקו להתבכיין. זה לא קשור לממשלה. מבחינתכם, בכלל שיחקתם אותה בשנה האחרונה. שרדתם. אתם לא קשורים לכלום, לא אשמים בכלום, לא בכלכלה, לא בכטב"מים בקריות, לא בהרס בדרום ובצפון. אתם אחראים רק כשמפציצים בדאחייה. אתם חושבים שעליתם על הסוס מחדש. אתם חושבים שהצלחתם לא לקחת אחריות על השנה הכי נוראה בתולדות המדינה – לא על 804 הרוגים, לא על 1,200 נרצחים, לא על 12,000 פצועים. לא יעזור לכם. זה עליכם, זה רשום על שמכם. נדמה לכם ששיחקתם אותה פוליטית, יצרתם יקום מקביל שבו אתם לא אחראים לכלום. אתם שוב שיכורים מכוח. חזרתם להפיכה המשטרתית על מלא – לפטר את היועמ"שית, לסגור את התאגיד, לזרוק מפלגות מהכנסת, ללכת על הגרון של בית המשפט העליון. אתם רק טועים. יש מציאות, יש נרצחים, יש חטופים, יש משפחות מילואים, יש אסון לאומי שובר לב שלא היה כמוהו, והיוהרה שלכם, והתחושה הזו שלכם שזה מאחוריכם – שם טמון הסוף שלכם. זה מה שיקבור אתכם. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יאיר לפיד. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אנשי המילואים יוצאים לעשות מילואים מכל הלב בשליחות, בציונות, בחינוך מהבית. הם לא חלמו שהם יהיו 400 ימים במילואים. ואנשי המילואים ונשות המילואים קורסים כי אנחנו מדשדשים. את הפעולה הצבאית כבר עשינו בעזה. אין חלקת אדמה בעזה שלא כבשנו. גם הטענות של כולנו זה שהיכינו את החמאס מכה ניצחת. אבל אנחנו נשלח אלפי-אלפי חיילי מילואים השנה לעזה. למה? כי הממשלה לא יודעת להחליט מה היא רוצה לעשות בעזה. חלק אצלה רוצה התנחלויות וממשל צבאי, חלק לא רוצה, והם לא יודעים מה הם רוצים. ומי ישלם את המחיר של לא להחליט? מי ינהל את החיים האזרחיים בעזה? אלפי אנשי מילואים שלא יהיו בבית. אז כשמישהו בא ואומר: עשינו פה הכול למען אנשי המילואים – יש לכם עוד מה לעשות למען אנשי המילואים. תסדרו את עזה. כבר כבשנו אותה, כבר חיסלנו את חמאס. תנהלו את האוכל ואת המים ואת הגז ואת הדלק. אתם רוצים ממשל צבאי והתנחלות? תקימו. אבל אתם לא עושים שם כלום. מי משלם את המחיר של ימי מילואים בשנה הקרובה בעזה? הורים לילדים. רופאות שלא ראו את הילדים שלהן שנה שלמה. השר אמסלם, כשאתה מדבר על האפשרות לגייס את החרדים בצורה טובה ומוסכמת – אתה יכול להקשיב לי, בבקשה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מקשיב.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה. תמיד אתה מקשיב לי. יש אחד, קוראים לו יהונתן רייס, אתה שומע? יהונתן רייס, חסיד, בהסכמות עם כל האדמו"רים, הוא הקים ארבע ישיבות הסדר לחרדים. הוא אומר לי: מיכאל, שייתנו כסף – נקים עשר ישיבות הסדר לחרדים. זאת אומרת, זה נכון שצה"ל לא עשה את כל מה שהוא צריך כדי לגייס חרדים, אבל כדי לגייס חרדים צריך להקים עשר ישיבות הסדר לחרדים, ללכת ליהונתן רייס. אני ממליץ לך לבקר אותו, לראות שיש ישיבת הסדר לחרדים והם באים ועושים שירות משמעותי. רק שזה דורש תקצוב. נצח יהודה הולך לתורמים, לדייוויד. במקום שנביא לו כסף ונגדיל את ההיקפים ואת התקנים, וכן נאמץ את הצעת החוק של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, שהצביעו נגדה, 200% למי שלוחם. אתה לא הולך לי. אני צריך לדבר איתך, השר אמסלם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, לא, אני יושב.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה גם השר התורן, השר שמקשיב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא שר תורן, אבל מקשיב.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה יודע, אנחנו הבאנו הצעת חוק יפהפייה, אני וקרויזר: יום הוקרה לנכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. ויש לנו יום זיכרון לחללי צה"ל, 70 שנה. והבאנו בהחלטת ממשלה – מירוחם, מבני עקיבא, אליעד אברקי הביא – הבאנו החלטת ממשלה, הוקרה לנכי צה"ל בכ"ט בנובמבר, אבל צריך לעגן את זה בחוק. הבאנו לפה היום את החוק, השר אמסלם, וועדת השרים דחתה אותו בשלושה חודשים. לא מובן למה. זה לא חוק שעולה כסף. כלום. כמו שיש חוק – – –

היו"ר יבגני סובה:

לסיכום, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

משפט אחרון.

היו"ר יבגני סובה:

משפט אחרון, כי אני רואה שיש לך הרבה דפים, אבל זה שלוש דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לדעתי אתה פשוט טעית.

היו"ר יבגני סובה:

אני הייתי מקשיב לך בקשב רב, אבל שלוש דקות זה התקנון.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

משפט אחרון. זו בקשה אישית מהשר אמסלם. אתה שומע, השר אמסלם? אף שוועדת השרים דחתה את החוק ליום ההוקרה לנכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, ואנחנו לא מבינים למה, אפשר להסכים להביא אותו השבוע להצבעה בקריאה טרומית, ולעצב אותו ביחד, וכמעט אין לו עלויות תקציביות. זה תיקון היסטורי – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

ביחד. תודה רבה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה רבה לחבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראיתי הרבה התקפות על שר הביטחון על זה שהוא רוקד בחתונה אתמול, כשבאותו יום שוגרו יותר מ-200 רקטות למדינת ישראל והיו יותר מ-500 אזעקות במדינת ישראל. אני לא מבין למה תוקפים אותו. הרי פחות מ-48 שעות אחרי שנכנס לתפקיד אמר שהכרענו את חמאס וניצחנו את חיזבאללה, אז מותר לו לחגוג. אני צודק או לא צודק, אדוני היושב-ראש? מותר לו לחגוג, הרי ניצחנו. מי שהיה ומי שחווה את כל מה שהיה אתמול עם האזעקות – אני כתושב הצפון חווה את זה כבר מ-8 באוקטובר בשנה שעברה, אבל אתמול היה יום מיוחד. אתמול מיליוני אנשים נכנסו למרחבים המוגנים, אלה שיש להם מרחבים מוגנים. בצפון, תוכנית מיגון הצפון שהכין אביגדור ליברמן כשר הביטחון – הממשלה ביטלה אותה אחרי שהוא התפטר מתפקידו כשר ביטחון, ואישר אותה כשר אוצר. הממשלה הנוכחית הקפיאה את זה וביטלה את זה. להרבה אנשים בצפון אין מיגון, אין להם לאן להיכנס, מרחב מוגן, אין להם מקלטים. ומה עשתה הממשלה כשהיא נכנסה לתפקיד שלה? הדבר הראשון שהיא עשתה – הקפיאה את כל התוכנית של מיגון הצפון, שאביגדור ליברמן כשר ביטחון הכין וקידם גם כשר אוצר. לכן, אדוני היושב-ראש, מותר לו לחגוג. 200 רקטות למדינת ישראל זה לא מספר. 500 אזעקות זה לא מספר. לכן, כל מי שלא מבין – והרבה לא מבינים את זה בקואליציה – אנחנו מ-7 באוקטובר במלחמה, 7 באוקטובר 2023, לא 2024. אבל חלק גדול מחברי הממשלה לא קולטים שכשאנחנו במלחמה, אנחנו צריכים להתנהג אחרת, ולתפקד אחרת, ולהביא חוקים מוסכמים על כולם, וחוקים שיעזרו לקידום המלחמה, ולא חוקים שיעשו פיצול בתוך עם ישראל. אבל הממשלה הזאת לא מבינה את זה. וגם התקציב שהיא מביאה – ואני אדבר היום גם על התקציב שהיא מביאה – בא להיות נטל על האוכלוסייה החלשה, ולא עוזר לאוכלוסייה החלשה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, לאחרונה הודיע שר הביטחון ישראל כץ שהוא לא יחתום על צווים מינהליים נגד מתנחלים בשטחים הכבושים. אני רוצה כעיקרון לומר לשר כץ ולכולם שמעצרים מינהליים הם מעצרים שרירותיים, אנטי-דמוקרטיים, רודניים, דרקוניים, שמופעלים לעיתים קרובות כדי להחזיק במעצר אנשים שלא הוכח למעשה שהם עברו על החוק. ואולם ההודעה של שר הביטחון למתנחלים בלבד היא הודעה שלא רק שיש בה אלמנט גזעני ואלמנט של עידוד טרור של מתנחלים כלפי הפלסטינים, יש בה משום הפרה כפולה של הדין הבין-לאומי. יש לשר הביטחון מספיק הוכחות על הפורעים המתנחלים שנכנסים ליישובים פלסטיניים, שורפים בתים, שורפים רכבים, משחיתים רכוש. יש לו מספיק ראיות להביא את אלה לבתי המשפט, לנהל נגדם משפט ולהכניס אותם לכלא לא באמצעות צו מינהלי, אלא באמצעות פסיקה של בית המשפט. והם ראויים לזה. ויש מספיק הוכחות נגדם שאפשר להכניס אותם לכלא בגינן. ואולם שר הביטחון החליט לעשות זאת רק למתנחלים היהודים, בעוד אלפי פלסטינים ממשיכים להיות מוחזקים באמצעות צווים מינהליים. עשרות אזרחים ישראלים ערבים ממשיכים להיות מוחזקים במעצר באמצעות מעצרים מינהליים. אם יש לך בעיה עם העיקרון, אז בוא תחיל את העיקרון על כולם, כולל על אלפי פלסטינים שמאז ומעולם סובלים מהצו הרודני הזה, כולל ישראלים ערבים.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ולא מכליל.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל לעשות את זה רק עבור מתנחלים – שר הביטחון צריך להתבייש בעצמו שהוא יוצא בהצהרה כזאת. אז אנחנו נגד מעצרים מינהליים, כי יש מספיק הוכחות נגד הפורעים המתנחלים ששורפים בתים, רכבים, משחיתים רכוש, וצריך להכניס אותם לכלא באמצעות בתי משפט, ולא באמצעות צווים מינהליים. צווים מינהליים צריך לבטל לכולם.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, למה צריך להצביע על אי-אמון בממשלה הזו? למה צריך לעשות כל מאמץ כדי לקצר את הימים של הממשלה הזו? כי זו ממשלה רעה, גרועה וגזענית. כל יום שהממשלה הזו ממשיכה, אנחנו כחברה ערבית משלמים מחיר ומחיר כבד. נכון שהממשלה הזו פוגעת כמעט בכל האזרחים ובכל תחומי החיים, אבל יש לה פגיעה ישירה, ואפילו קיומית, בחברה הערבית בשני נושאים. הנושא הראשון הוא שיש שרים בממשלה הזו שמתגאים, או מתחרים ביניהם יום-יום מי יכול להרוס יותר בתים בחברה הערבית. אתמול ראינו את הפרסום של השר לביטחון לאומי בן גביר על הריסות בג'ואריש, ושהוא אומר בצורה הכי ברורה שדחפורי ההריסות, המשילות, לא נחים לרגע. השר השני הממונה על החברה הערבית הבדואית בנגב מתגאה בעלייה בהריסות ב-400%. תארו לכם ממשלה כזאת – איך יש לה זכות ולגיטימיות להמשיך להתקיים, אם המטרה שלה, אם השרים שממונים על האוכלוסייה מתחרים ביניהם מי יכול להרוס יותר בתים. לגבי דחפורי המשילות, השר המופקר הזה שכח דבר אחד ועובדה אחת, שהמשילות היא שהממשלה תקיים את המחויבות האזרחית ואת המשילות כלפי האזרחים וכלפי החברה הערבית. הממשלה הזו, חוץ מההריסות שהיא מתגאה בהן, גם מפקירה את הביטחון האישי של האוכלוסייה הערבית. אנחנו רואים את גל הרציחות שנמשך. 226 נרצחים. והשר שממונה על הביטחון האישי, מי שצריך לטפל בארגוני הפשיעה בחברה הערבית, הוא מתגאה בהריסות במקום זה. לכן אנחנו נצביע על אי-אמון בממשלה הזו. הממשלה הזו מסוכנת, רעה, גרועה, והגיע הזמן שהיא תסיים את התפקיד שלה ותלך. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יוסף עטאונה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה, אחרונת הדוברים. מי שאמור להשיב – השר המקשר. אם הוא נמצא ומקשיב, אז הוא יקשיב. שלוש דקות, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, השרה סטרוק, אני רואה שאת נמצאת איתנו במליאה, אז אני ממש אשמח שתקשיבי לדבריי. היום זה יום השנה לשחרור החטופים והחטופות, ההסכם היחידי שמדינת ישראל עשתה עד היום. עברו 416 ימים מאז שהחטופים והחטופות שלנו בשבי. היום זה גם יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים. והשבויות שלנו נאנסות באכזריות כל רגע, כל יום, כל שעה. ככה לא אני אומרת – דניאל אלוני, שהייתה שם עם בתה אמיליה בשבי, היא הייתה שבויה בעזה, זועקת מדם ליבה. וזה מה שהיא אומרת: 14 חודשי מלחמה. חברי הכנסת והשרים מהקואליציה, מי אתם? מי אתם?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא מקשיבים לך. אל תהיי מופתעת.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מי אתם שלא מקשיבים? מי אתם שלא נמצאים? מי אתם? מי אתה, שר ביטחון, שיוצא במחולות ובריקודים? כי המקום שלך בפריימריז יותר חשוב ממקום הימצאם של החטופים. מי אתן, האימהות שלא הופכות כאן שולחנות בכנסת ובממשלה? ממה הלב שלכם עשוי? איזה מוסר מנהל אתכם? איפה חוק החמץ שלכם שירעיד פה את המשכן? יום אחד, כשיסתכלו וילמדו על הימים האפלים והשחורים האלה, הילדים שלכם והנכדים שלכם ישאלו: סבא, סבתא, מה אתם עשיתם אז, כשהייתם בממשלה, כשהייתם בשלטון? איך יכול להיות ששתקתם? איך יכול להיות שנתתם לדברים המחרידים האלה לקרות בממשלה שלכם? ידעתם על נעמה, על מתן, על טל, על דניאלה? ידעתם את כל זה? ידעתם על החיילים שנחטפו? ומה עם כפיר ואריאל ביבס? ידעתם ושתקתם, ובכל זאת המשכתם בלי כלום? במה התעסקתם? למה לסגור עיתון או לפרק את בתי המשפט היה יותר חשוב? זה היה להציל את מדינת ישראל? מה היה חשוב בלהחליש את מוסדות החוק והרשויות ולשכת עורכי הדין? מה עשה לכם נתניהו שהפנט אתכם ככה? זה מפחד? בגלל הלשכה העבריינית שלו? שתקתם מהפחד? אתם שותקים עכשיו מהפחד? בואו, תגידו, אנחנו נבוא, אנחנו נעזור, נחלץ אתכם. כי בהיסטוריה אתם תזכרו כמי שהיו מפרקים, מפקירים וחסרי לב. ככה אתם כבר עכשיו. העולם, בניגוד אליכם, רואה את מעלליכם. הוא רואה, כמו שכולנו רואים, מה עושים לכם שיכרון הכוח והשררה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. השר אמסלם, אתה רוצה להשיב? אוקיי, טוב. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. ההצבעה תהיה הצבעה שמית. אני מבקש מאדוני המזכיר לקרוא בשמות חברי הכנסת. בבקשה, אדוני המזכיר. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יבגני סובה:

אני מבקש מהמזכיר לקרוא בשמות חברי הכנסת בשנית. תודה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יבגני סובה:

האם יש חברי כנסת שנמצאים באולם ולא קראו בשמם? אם לא אז אני מבקש לסכם את ההצבעה. תודה. להלן תוצאות ההצבעה: בעד – 40, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. גם ההצבעה הזאת תהיה הצבעה שמית, נכון?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אלקטרונית.

היו"ר יבגני סובה:

לא. אז ההצבעה הזאת תהיה הצבעה אלקטרונית. נא לשבת במקומות שלכם, אנחנו עוברים להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה נתקבלה.

היו"ר יבגני סובה:

בעד – 32, אין מתנגדים. אני קובע שגם ההצעה הזאת לא התקבלה, מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר יבגני סובה:

הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק מניעת מימון לייצוג משפטי בידי מדינת ישראל (חשוד, נאשם או מורשע בעבירת ביטחון – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

אדוני המזכיר, אני מבקש להוסיף לפרוטוקול את קולו של חבר הכנסת רם בן ברק, שטען שלא נקלטה הצבעתו. נוסיף את זה לפרוטוקול.

היו"ר יבגני סובה:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון מס' 6 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ה–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את שר החקלאות וביטחון המזון חבר הכנסת אבי דיכטר להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בעקבות מלחמת חרבות ברזל והרס גדר המערכת המקיפה את רצועת עזה, חדרו מרצועת עזה לישראל אלפי כלבים משוטטים. מדובר בכלבים פראיים שמסתובבים בלהקות – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

על סמך מה אתה מבסס אלפי כלבים? אין לכם מספר.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

– – ומחפשים מקורות מזון. הם תוקפים בעלי חיים ובני אדם, מסכנים את ביטחון הציבור ובריאותו ואת בריאות בעלי החיים, ועלולים לגרום להפצת מחלות, לרבות מחלות המשותפות לבעלי חיים ולבני אדם כמו מחלת הכלבת. בסוף חודש מרץ 2024 חוקקנו כאן בכנסת הוראת שעה שביקשה להקל על הרופאים הווטרינריים של הרשויות המקומיות ששטחן בטווח של עד 20 קילומטר מגדר המערכת המקיפה את רצועת עזה. הכלבים המשוטטים נלכדו והועברו לכלבייה העירונית או הרשותית, ואם החליט הרופא הווטרינרי הרשותי שהכלבים האלה אינם בני שיקום ואינם בני אימוץ בשל מצבם הבריאותי או ההתנהגותי ואין גורם אחר שניתן למסור לו אותם, ניתן יהיה להמית אותם לאחר ארבעה ימים במקום עשרה ימים, כפי שקבוע בחוק כיום – דבר שגם ימנע מהם סבל מיותר. דחיפותה של הצעת החוק להארכת הוראת השעה נובעת מהמשך הלחימה ברצועת עזה ועל רקע התפתחות המלחמה בצפון המדינה מול לבנון והכניסה הקרקעית ללבנון, שגם שם יש פריצה של הגדר המפרידה בין לבנון לישראל, והסיכון לחדירת כלבים משוטטים מאזורי הלחימה עדיין קיים גם שם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

האם חדר כלב מהצפון? אפילו לא אחד, אפילו לא אחד מהצפון.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

חשוב להמשיך לתת מענה לרשויות המקומיות כדי לאפשר חזרה בטוחה של תושביהן לביתם גם בהיבטים של ביטחון ובריאות הציבור, ולכן אנחנו מבקשים להאריך את הוראת השעה עד לסוף הרבעון הראשון של שנת 2025, בתקווה שהמלחמה והתופעה שנוצרה בעקבותיה יבואו עד אז לכדי סיום. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לשר דיכטר. כעת אנחנו נעבור לדיון אישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מתן כהנא. בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, גברתי השרה סטרוק, יכול להיות שזה גם יעניין גם אותך, באמת זה משהו רציני. אתמול פנה אליי אברך מאחת מהישיבות המפוארות של הציבור הדתי-לאומי ותיאר לי בעיה שרלוונטית כנראה ל-100 אברכים או יותר. הוא מילואימניק והוא ניגש לבחינות של הרבנות הראשית לישראל כדי להיות בעזרת השם רב במדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אלה בחינות שמתכוננים אליהן זמן רב; למשל, לבחינות בהלכות שבת מתכוננים בערך שנתיים. האברך הזה מהישיבה המאוד-מכובדת למד כשנתיים לקראת הבחינה, שהייתה אמורה להיות בחודש – – –

היו"ר יבגני סובה:

חבר'ה מסיעת יש עתיד, חברים, זה מפריע שם. קצת בשקט. נטע, תודה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אז אני חוזר שוב. אברך מישיבה מאוד מכובדת למד במשך שנתיים לקראת בחינה לרבנות הראשית על הלכות שבת, בחינה שהתקיימה בחודש חשוון. כולנו יודעים שלקראת ראש השנה היה גיוס מאוד מאוד מסיבי של מילואימניקים לקראת הכניסה ללבנון, והאברך הזה, יחד עם עוד כ-100 כמוהו, גויס למילואים, ולכן הוא הפסיד את האפשרות לעשות את המבחן בהלכות שבת, ויש אחרים שהפסידו מבחנים בנושאים אחרים. המבחן הבא צפוי להיות איפשהו בחודש ניסן, אלא מה, בניסן הם כבר אמורים להיות בסבב מילואים נוסף. האברך הזה פנה למשרד הדתות ושאל אם אי-אפשר לארגן מועד מיוחד למבחן רבנות, והתשובה שהוא קיבל היא שלילית. אז אני כבר היום הגשתי על זה שאילתה לשר הדתות, ואני מנצל פה את הבמה כדי לקרוא לשר הדתות וגם לשרי הממשלה לעשות מה שנדרש כדי לאפשר לאותם אברכים שעוזבים את ספסלי הישיבה כדי לצאת לשדות הקרב, מוכנים למסור את נפשם עבור עם ישראל בשדות הקרב – אני מצפה ממשרד הדתות ומהרבנות הראשית לישראל שתימצא דרך לאפשר להם להיבחן במועד שיהיה נוח להם. לא יכול להיות שאנשים שבאמת נותנים את הכול בשביל מדינת ישראל וגם רוצים להיות רבנים – אלה בדיוק הרבנים שאנחנו רוצים – דווקא האנשים האלה לא יוכלו להיבחן בבחינות של הרבנות הראשית. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת מתן כהנא. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, זה שהבניין הזה, לפעמים אני מרגיש שהוא מנותק ויש בו חברי כנסת מנותקים, זה – מילא. אבל כל פעם אני מגלה מחדש כמה הניתוק גדל וגדל וגדל. ואני אספר לכם סיפור. היום בבוקר באולם נגב הייתה ישיבה של הוועדה למעמד האישה. הגיעו לשם משפחות רבות של חטופות, חטופים – בעיקר חטופות, כי הדיון היה על נשים. אתה רואה את הכאב, אתה רואה את העצב, אתה רואה את הדמעות, ושמענו אותם, ודיברו חברי כנסת באמת מדם ליבם, והיה מאוד מרגש. ואז, אדוני היושב-ראש, הגיעה אחת המנותקות ביותר בבניין הזה. היא יושבת פה, קוראים לה לימור סון הר מלך. נכנסה לדיון, התיישבה לידי, ונתנו לה זכות דיבור. מולה יושבים עשרה שגרירים – של רוסיה, שווייץ, אוסטריה, רומניה. היו שגרירים מכובדים. ובלי להתבלבל – שלי, גם את היית שם – בלי להתבלבל פונה אל השגרירים ואומרת להם: אתם, אתם צריכים לעשות ולפעול יותר כדי להחזיר את החטופים. אתם צריכים לדאוג לזה שהממשלות שלכם יעשו כדי להחזיר את החטופים. ואני יושב ואומר: בוא'נה, הלו, כמה את מנותקת, גברתי חברת הכנסת. את נמצאת במפלגה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שהצביעה נגד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – שאיימה על ראש הממשלה שאם תהיה עסקה, מפרקים את הממשלה. את נמצאת במפלגה של איתמר בן גביר, אין קיצוני וגזען ממנו, אדם שעמד על כל במה ואמר: לא תהיה עסקה. אז את באה לדיון בוועדה, יושבת מול השגרירים ואומרת להם: אתם לא בסדר, אתם צריכים לפעול, אתם צריכים לדאוג לזה שיחזירו את החטופים. איפה האחריות? ואני שואל את לימור – חבל שהיא לא נמצאת פה: תעשי רגע הפסקה, תחשבי מה את והמפלגה שלך עשיתם ב-416 הימים האחרונים. מה אתם כמפלגה עשיתם ב-416 הימים האחרונים כדי להחזיר את החטופות והחטופים למדינת ישראל. חוץ מלעצור, חוץ מלאיים, חוץ מלדאוג לזה שלא תהיה עסקה, לא עשיתם שום דבר כדי להחזיר את החטופים. אז את יושבת בשדולה מול השגרירים ואומרת: אתם צריכים לעשות? ועכשיו, בגלל שאתה יושב פה, אני אספר לך. ישב שם שגריר רוסיה בישראל, ואני יכול להעביר לך את הקטע שהוא אמר. השגריר אמר, ואני מצטט: החטופים נחטפו פעמיים – פעם אחת הם נחטפו על ידי החמאס ופעם שנייה נחטפו על ידי הפוליטיקה. ישב ואמר את זה.

צגה מלקו (הליכוד):

מי אמר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

השגריר של רוסיה.

צגה מלקו (הליכוד):

נו, באמת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

באמת. מה באמת? זה לא נכון? זה לא נכון? כל מילה בסלע.

היו"ר יבגני סובה:

לסיום, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת סימון דוידסון. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח. חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. אתה רוצה לדבר? סליחה. בבקשה, ווליד. חבר הכנסת דוידסון, אני לא הבנתי למה זה קשור אליי, אני לא מרוסיה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל אתה היית יושב-ראש קבוצת הידידות עם רוסיה.

היו"ר יבגני סובה:

לא, לא הייתי אף פעם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אוקראינה.

היו"ר יבגני סובה:

כן, אבל זה לא רוסיה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נולדנו בברית המועצות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – שהוא מליטא.

היו"ר יבגני סובה:

אני יודע שאתה מליטא, והקטע הזה בטוח ייכנס לאיזשהו שידור, אבל זה לא קשור אליי. בבקשה, שלוש דקות, אדוני.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, אנחנו עוקבים אחרי החדשות על – – –

צגה מלקו (הליכוד):

גזען.

נאור שירי (יש עתיד):

גזען? הוא גזען?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בואו תסיימו את הסוגיה שלכם, ואחרי זה אני אתחיל.

קריאות:

היו"ר יבגני סובה:

חבר'ה, שאלות של גיאוגרפיה בואו נשאיר לאחרי הדיון, בבקשה. תודה. מי שרוצה לדבר – – –

נאור שירי (יש עתיד):

היא אמרה לו שהוא גזען.

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת דוידסון.

צגה מלקו (הליכוד):

מה הקשר לנושא הזה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הקשר לגזען?

היו"ר יבגני סובה:

חבר הכנסת דוידסון וחברת כנסת מלקו, אפשר להמשיך את השיחה שם בפרסה, הכול בסדר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היו"ר יבגני סובה:

לא, סימון. חבר הכנסת דוידסון, לא לצעוק ככה דרך כל האולם, בסדר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

ווליד, סליחה.

היו"ר יבגני סובה:

האולם ריק, ואתם צועקים. תשבו שם ותדברו ביניכם. בבקשה, אני מפעיל לך שעון, שלוש דקות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני אשתדל לקצר, כדי לחשב את הדיבורים ביניכם כחלק מזמן הדיבור שלי. מכובדי היושב-ראש, אנחנו שומעים דיווחים על הסכם קרב בצפון. אנחנו כמובן תומכים נלהבים בהפסקת המלחמה, גם בצפון, גם בדרום. אנחנו תומכים בהפסקת המלחמה בעזה. אנחנו תומכים בהשלמת עסקה שתחזיר את החטופים. שנה וחודשיים היו יותר מדי זוועתיים לאזרחי האזור כולו. הגיע הזמן לסיים את זה. הגיע הזמן להתחיל לדאוג לאנשים הפשוטים, שהם הכי סובלים מאז שהתחילה המלחמה ועד היום. ועל כן, שיהיה ברור: אנחנו בעד להפסיק את המלחמה גם בצפון, גם בדרום, בעד להשלים עסקה ולהחזיר את החטופים. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. ביציע יושבים אזרחים – – –

קריאות:

מיקי לוי (יש עתיד):

היי, שקט. מה זה פה?

היו"ר יבגני סובה:

שקט, שקט. מה קורה? מה זה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אשמה.

מיקי לוי (יש עתיד):

מההתחלה, בבקשה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יבגני סובה:

בסדר, בסדר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, לעצור את הזמן, בבקשה.

היו"ר יבגני סובה:

כל האולם כבר ראה שנכנסת לאולם, אפשר להמשיך, נכון?

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. ביציע יושבים אזרחים יקרים שאכפת להם מהמדינה הזו, באו לבקר בכנסת, תושבי רמת גן ונתניה. ברוכים הבאים.

היו"ר יבגני סובה:

ברוכים הבאים לכנסת.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה שבאתם. ברוכים הבאים. אדוני היושב בראש, מוצאי שבת, ראש הממשלה נתניהו, כנראה בצילום מוקלט, מטריח את אזרחי מדינת ישראל בגיבוב של שטויות, בנרטיב השקרי: מסכן, רודפים אותו. אבל אף מילה, אף מילה על החטופים. הם לא חשובים. שכחתם מהם, הקרבתם אותם, לא אכפת לכם מהם. הם לא חלק ממטרות המלחמה. לטענתך, אדוני ראש הממשלה, היועץ שלך אלי פלדשטיין נאשם בהדלפות. אלא שכתב האישום נגד פלדשטיין הוא בגין גנבת המסמכים המסווגים מהמחשבים החשאיים ביותר של צה"ל. לא בהדלפתם. לא בהדלפתם.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא נכון.

קריאה:

נכון מאוד.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני, כתב האישום הינו בגין גנבה. גנבה. גנבה. אדוני ראש הממשלה, שורת ההדלפות שלהבנתך לא נחקרו – אלא שכל המידע והציטוטים הרגישים המפורסמים בתקשורת הישראלית עוברים אישור של הצנזורה הצבאית. במקרים שבהם פורסם מידע ללא קבלת אישור מהצנזורה הצבאית, יכול ראש הממשלה לדרוש מכלל המעורבים באותן ישיבות סגורות בדיקת פוליגרף, ואף להעמיד את עצמו לבדיקה כזאת כדוגמה אישית לשרים. אבל אתה, אדוני ראש הממשלה, לא עשית זאת, כי אתה בטוח שגם שאתה הדלפת. בסרטון כינית, אדוני ראש הממשלה, את כתב האישום נגד פלדשטיין "מסע ציד", לא פחות. אך החקירה החלה אחרי שהודלף המידע המסווג, בלי שידעו כלל במערכת הביטחון או במשטרת ישראל כי הנאשם יימצא בקרב עובדי לשכתך, לשכת ראש הממשלה. ראש הממשלה כינה את הנאשם בהדלפת המסמכים המסווגים ציוני נלהב, פטריוט, וזאת לאחר שהוא התנער מפלדשטיין, התנער, אמר: אני לא מכיר אותו, הוא לא מאנשי לשכתי בכלל. עם הפרסום על החקירה טענת שאיש מלשכתך לא נעצר. עוד טענת שלא הכרת את המסמך המסווג שנגנב והודלף לפני פרסומו. מדבריך עולה כי אנשי לשכתך ממדרים אותו, שהרי לפי כתב האישום, פלדשטיין החזיק במסמך במשך חודשים ארוכים.

היו"ר יבגני סובה:

לסיכום, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מסיים. אתה הכרת את המסמך הזה. איך, איך כל פעם מחדש: לא ידעתי, לא שמעתי, לא ראיתי? אבל אינך דובר אמת, אדוני ראש הממשלה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. מי השר התורן? השרה, אוקיי. החוק הזה, כמו שאתם רואים, עוסק בפיקוח על כלבים, ומכיוון שאנחנו עוסקים בכלבים, אני רוצה להקדיש את הנאום שלי לפודל החדש של נתניהו, הלוא הוא השאוויש הידוע – מי זה, שלי?

שלי טל מירון (יש עתיד):

אלקין?

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפה מאוד. הפודל החדש של נתניהו, הלוא הוא זאב אלקין. אץ לו רץ לו אל ממשלת נתניהו. ובסוף השבוע, לא מספיק שהוא עשה את המהלך הנלוז הזה, השפל הזה, המזעזע הזה – כמו כוכבת ריאליטי הוא עושה ריאיון אצל אופירה ולוינסון ועושה כתבת שער ב-7 ימים. זה היה שער, אללה יוסתור. הוא עושה כתבה של חמישה עמודים ב-7 ימים להצדיק את המהלך, כאילו הוא זכה באיזה ריאליטי אז הוא עושה דאבל. עכשיו, יש את הקטע הזה, שאני לא יודעת אם זה עושה – אם את עושה כתבה ב-7 ימים וריאיון אצל אופירה ולוינסון, אז את כל השבוע בעוצר ראיונות, כאילו להעצים את החוויה הפתטית להחריד הזאת, באמת. אני אחסוך לכם את הריאיון, תרחיקו את הילדים, אין צורך לקרוא על הפודל. אני כן רוצה להקדיש לך משהו. אתה בטח יושב עכשיו בלשכה עם השקיות והקלסרים שלך. אני רוצה להקדיש לך שני דברים שלקחתי מהכתבה. אחד – אתה לא זול. 17 מיליון שקל עלות הלשכה שלך זה המון כסף. זה הרבה ממ"דים לתושבי הצפון. זה הרבה ממ"דים לבתי חולים בצפון. לחיילי המילואים 17 מיליון בשנה זה המון כסף. אתם יודעים מה הוא אמר? אני השר הכי זול. לא. 17 מיליון זה המון כסף. תשאלו את תושבי הצפון. תשאלו את ראש עיריית נהריה, שאתמול צרח מדם ליבו. לא, הוא לא צריך עוד שר. הוא לא צריך עוד אחד שיסתובב לו בין הרגליים ויבלבל לו את המוח. הוא צריך כסף לממ"דים, לזה שאנשים נמצאים ביישובי הצפון ואין להם ממ"דים לסמוכי גדר – ליראון, לשלומי. הם לא צריכים עוד שר שיסתובב, הם צריכים ביטחון. אז אתה עולה כסף. דבר שני – אין לי הרבה זמן ואני גם לא רוצה באמת שתקראו את כל הריאיון, עזבו אתכם, אני אחסוך לכם – הוא אמר את המשפט האלמותי: חברי האופוזיציה לא יכולים בלעדיי. שמע, היי, אם אתה שומע אותי: אני שמחה שאופיר כץ קיבל אותך. אני מעניקה לך את המתדרך הראשי לעיתונאים. אני מעניקה לך, באמת. קח את אלקין, אנחנו נשמח. כולנו, מה שנקרא, שמחים שהוא עבר אליך.

מיקי לוי (יש עתיד):

נסתדר בלעדיך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רק שים לב, וסרלאוף – אני יודעת שגם הוא שומע אותי – תשמור על הגב שלך. כי אם יש מישהו שהיה מתדרך נגד האופוזיציה, שהיה פועל נגד האופוזיציה, זה אתה. ולא נשכח שהיית בא ואומר לי: נעשה פיליבסטר, נשב כל הלילה, ואז ב-23:00, 24:00, אני רואה אותו – –

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. – – הולך לו לכיוון הבית לישון, ואז ב-06:00, 07:00, מגיע להצביע. מי שהחזיק את המליאה פה הם כל חברי האופוזיציה, שיודעים להסתדר מצוין בלעדיך. לך, סע לשלום לחברות שלך מאי גולן, סילמן, גלית דיסטל וכמובן דודי אמסלם.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו שמחים שנפטרנו ממך. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, שלוש דקות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, גברתי השרה, האמת היא שהייתי שמח אם היית קשובה אליי, כי אני חושב שהנושא הזה חשוב מאוד, השרה סטרוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היא לא מקשיבה כי היא לא מקשיבה לאף אחד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תראי, אתם מדברים, לפחות מהשמועות כרגע, מדברים על איזושהי הסדרה בלבנון. אני מתחיל לשמוע את מכבסת המילים הזו ומתחילה אצלי פריחה וגירודים, כי אני פשוט נזכר ב-6 באוקטובר. אני פשוט נזכר איך קראו לכסף המזומן שנתניהו דאג שחמאס יקבל מדי חודש – הסדרה. קראו לזה הסדרה. אנחנו מסדירים וקונים שקט לטווח הקצר במחיר ביטחון מדינת ישראל בטווח הארוך. עכשיו, שיהיה לכם ברור לגבי ההסדרה הזאת שאתם חושבים שאתם עושים בלבנון: זאת פשוט הפקרות, ואתם פשוט מפקירים את תושבי הצפון, את יישובי הצפון, לחסדיו של ארגון חיזבאללה. לא יעלה על הדעת שמדינת ישראל לא תוכל לפעול בכל שטח לבנון כנגד חיזבאללה על כל פעילות כזאת או אחרת, בכל פעילות. חיזבאללה. חיזבאללה הוא לא מדינת לבנון. חיזבאללה, שיהיה לכם ברור. ואם אתם מפרידים – הרי אתם מפרידים, טלי, הרי לא תוקפים את מדינת לבנון.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מסכימה איתך – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא תוקפים את התשתיות של מדינת לבנון – מאפשרים לחיזבאללה להתעצם. כל מה שאתם עושים בהסדרה הזאת הוא שאתם פשוט מכינים את מלחמת לבנון הרביעית. אז היא תהיה בעוד חמש או בעוד שש שנים, אבל חיזבאללה שאנחנו נפגוש בעוד חמש או שש שנים יהיה חזק לאין ערוך, עם יכולת פלישה, אחרי שהוא למד מכל הטעויות שלו כאן. הרי על החלטה 1701 של מועצת הביטחון היו חתומות רוסיה וסין וארצות הברית, ונתנו להן לשמור על ביטחוננו. וזה בדיוק מה שהולכים לעשות עכשיו. אני אומר לכם על האירוע הזה, ללא גביית מחיר מהאויב – וגביית מחיר, מה לעשות, כל מחבל של חיזבאללה שנהרג, זה פשוט לא מעניין אותם, הוא הופך להיות שהיד. זה לא המחיר. המחיר הוא קרקע. קרקע – לא כדי להתיישב בלבנון, אלא כדי לייצר אזור חיץ של 15 קילומטר שימנע ירי נ"ט על היישובים שלנו. אין דרך אחרת למנוע את הירי הזה, ואין דרך אחרת למנוע את הפלישה ליישובים שלנו. אתם יודעים היטב, כל אחד מחברי הקואליציה שחושב שהוא תומך בהסדרה הזאת לא יבוא לישון עם הילדים שלו על גבול הלבנון אחרי שיהיה הסכם כזה, כי הוא יודע טוב מאוד שברגע שחיזבאללה ישלים את ההתעצמות שלו בגיבוי איראן, הוא יעשה את מה שהוא תכנן לעשות ולא עשה עדיין. לשמחתנו הוא לא הצליח. אתם מפקירים את ביטחון יישובי הצפון רק בגלל אותה מכבסת מילים. אז אני אומר לכם – ובזה אני אסכם, אדוני היושב-ראש: לא הסדרה אלא הכרעה. תלמדו את המילים האלה. לא הסדרה, הכרעה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לעודד פורר. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. שלוש דקות, אדוני.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה שעות פורסמה ב-ynet כתבה תחת הכותרת: חמישה מאנשי בן גביר בחקירה. החשד: העניקו יותר מ-1,000 כלי נשק תוך חריגה מהקריטריונים.

מיקי לוי (יש עתיד):

הרבה יותר.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בן גביר אמר כי הנחקרים הם מצוות לשכתו, ושוב יוצא במתקפה נגד היועמ"שית ואומר: היועמ"שית היא האשמה. כי היום במדינת ישראל, בממשלה, כל דבר שנכשלים בו – מאשימים את היועמ"שית. השאלה שנשאלת כאן: איך שר שלא מסוגל לנהל את המשרד שלו כן יכול לנהל משרד שלם שאמור להיות אמון על ביטחונם של האזרחים? רק תזכורת: בחברה הערבית נרצחו מעל 224 אנשים. מה עשה השר כדי לטפל בפשיעה בחברה הערבית? אפס מעשים. שום דבר. בשביל השר, החברה הערבית הם אזרחים סוג ב'. בן גביר נכשל בניהול משרדו. הוא נכשל בטיפול בפשיעה בחברה הערבית. הוא מפקיר את ביטחונם של החברה הערבית והאזרחים הערבים במדינה. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה, שלוש דקות.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, תראו, אני מתייחס פה לפרסומים ועוקב אחרי הפרסומים על הסדרה מול חיזבאללה. זו לא הסדרה מול לבנון, כי אם זו הייתה הסדרה מול לבנון, אז לבנון הייתה יכולה לאשר את ההסכם, והרי כולנו יודעים שלבנון רק מעבירה את זה לחיזבאללה ומחכה לאישורו, ולכן זו הסדרה מול חיזבאללה. אני עוקב בדאגה, ואני גם מדבר על זה כבר שבועות רבים, גם ברשתות, גם בחוץ וביטחון, והקווים נראים מאוד מטרידים. אני חושב שאם הגענו לנקודה שחיזבאללה מרגיש נוח – ושהוא יכול וכשיר – לירות עלינו מטח של מאות פריטים אתמול, זה צריך להגיד לנו שלהגיע להסדרה יום אחרי, זה לראות במלחמה הזאת עוד סבב. זו טרמינולוגיה מסוכנת של 6 באוקטובר. אנחנו צריכים לחשוב שאם כל כך ברור לחלק גדול בציבור – ולי אישית זה היה ברור, והייתי מאלה שהתעקשו בוועדת חוץ וביטחון, ממש מ-7 באוקטובר, שייווצר אזור חיץ בעזה, ודאגתי לוודא את התקדמותו ואת אכיפתו בפועל – אז ברור שקל וחומר צריך אזור חיץ גם בלבנון. כל הפרקטיקה הזאת בהסדרה הנוכחית, שאומרת: אנחנו נתיר לתושבי לבנון לחזור דרומה לליטני, אבל אל תדאגו, לא נאפשר לחיזבאללה, היא פרקטיקה תמוהה בעיניי. אני לא יודע על מי אנחנו עובדים. הרי שיטת הפעולה של ארגון טרור היא לפעול מתוך אוכלוסייה אזרחית. מרגע שאנחנו מאפשרים ללבנונים לחזור ולהתיישב מדרום לליטני, הלכה למעשה, במוקדם או במאוחר, אנחנו נפגוש שוב את חיזבאללה על הגבול. אם זה לא ברור למישהו אז או שיש סיבה למה מתחמקים מההבנה הזאת – כי זה נוח ורוצים להגיע להסכם בכל מחיר, או – וזו האפשרות המסוכנת יותר, אגב – שלא מבינים משהו שהיה אמור להיות כל כך ברור לנו, לבטח אחרי מה שעברנו בשנה האחרונה. עכשיו, אם אנחנו, אחרי כל מה שעשינו וגם מה שעשינו על פי פרסומים זרים, אם אחרי זה אנחנו עדיין מגיעים להסכם שבסיסו הוא החלטה 1701, אז כנראה שחיזבאללה גם לא מורתע מספיק וגם לא נפגע מספיק. 1701 זה לא איזה תקרת זכוכית של הסכם הסדרה, זו צריכה להיות רצפת האימ-אימא של הבטון, המינימום של המינימום שמדברים עליו. ולא להחזיר אותם מדרום לליטני זה רק דבר אחד. אחת הטעויות שהממשלה הזו עשתה לכל אורך הדרך הייתה לקדש את ההפרדה שחיזבאללה רוצה בה, ההפרדה בין חיזבאללה למדינת לבנון. בצורה הזו נמנענו גם מלמקסם הישגים במשא ומתן וגם מלקדם מציאות שונה בלבנון, יום אחד, שבה לבנון תדרוש בעצמה – אזרחי לבנון והאופוזיציה – להתנער מלפיתת החנק של חיזבאללה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

עידן רול (יש עתיד):

בזאת שנמנענו פעם אחר פעם מלטפל גם במדינת לבנון, אנחנו מוצאים את עצמנו ככל הנראה בהסכם שלא יביא ביטחון אמיתי, אפילו אם הוא יאפשר החזרה זמנית של תושבי הצפון. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת עידן רול. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, שלוש דקות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מהתחלת השנה, שנת 2024, לא חולק מגרש אחד לחיילים משוחררים דרוזים, לא בגלל שיש מחסור במגרשים לחלוקה, אלא בגלל שמועצת רמ"י החליטה שלבני המקום – 50%, ותושבי החוץ יכולים לגשת – עוד 50%. הייתה החלטה ברורה שביישובים הדרוזיים ניגשים 100% בני המקום. המכרזים היו יוצאים – 100% בני המקום. אבל רמ"י בהחלטתה, בהחלטה שהיא הביאה, הפכה את ה-100% ל-50% בני מקום. הרי רמ"י יודעת וגם שר השיכון – דיברו איתו ראשי המועצות וישבו איתו בישיבה והבטיח להם בהתחלת השנה שישנה את ההחלטה, ועד היום לא שינה את ההחלטה שלו, כי הוא יושב-ראש רמ"י. הוא יושב-ראש המועצה ברמ"י, והוא היה צריך להביא את ההחלטה ולהחליט להחזיר 100% לבני המקום. היום חיילים במילואים במגזר הדרוזי, חיילים בסדיר, שרוצים לבנות את הבית שלהם, לא יכולים, כי אין מכרזים. בסך הכול, אדוני היושב-ראש, יש 16 יישובים דרוזיים. אנחנו לא נאפשר לאף אחד להיכנס לתוך היישובים הדרוזיים. לא תושב היישוב – לא תושב היישוב. לא יהיו מכרזים השנה, לא יהיו מכרזים בשנה הבאה, רמ"י ושר השיכון חייבים לשנות את ההחלטה שלהם. אין לנו 100 יישובים דרוזיים. אין לנו מיליון איש בישראל. אנחנו בסך הכול 130,000, 140,000 בתוך מדינת ישראל. יש לנו את החיים המיוחדים שלנו. יש לנו את הצביון המיוחד שלנו, יש לנו את הדרוזי המיוחד שלנו, לכן אנחנו לא נאפשר שהמכרזים בתוך היישובים הדרוזיים יהיו גם לתושבים מחוץ ליישובים הדרוזיים. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. אני נועל את רשימת הדוברים. שלוש דקות, אדוני, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשעות האחרונות אנחנו שומעים שיש כוונה או שיש הפסקת אש, וזה מבורך. אנחנו כל הזמן תמכנו בהפסקת המלחמה, גם בצפון וגם בדרום, כי אנחנו מאמינים שדרך כוח לא מגיעים לכלום. בסופו של דבר חייבים כולם לחזור לשולחן המשא ומתן. אבל טוב תעשה הממשלה אם תעשה הפסקת אש גם בתוך החברה הערבית, כאשר החברה שלנו מדממת בפשיעה. הגיע הזמן שתעשה הסכם בתוך הכפרים שלנו, בתוך הערים שלנו, בתוך היישובים שלנו, על מנת להפסיק את המלחמה האזרחית, הטרור הפנימי שנמצא בתוכנו. כי היא האחראית. אין לנו ממשלה אחרת ואין לנו מקום אחר. על כן חייבת הממשלה לפעול. בניגוד לכל האנשים שיושבים במשרד לביטחון לאומי, הממשלה חייבת לפעול למען אזרחי המדינה בצפון, במרכז ובדרום. אז נכון שהם הפקירו את הצפון והפקירו את הדרום, אבל היא חייבת להתעשת ולקבל החלטות למען האזרחים בכלל וגם למען החברה הערבית. אי-אפשר לקבל את זה – 200 נרצחים בחברה הערבית, אפילו יותר מ-200. אי-אפשר לקבל את זה שהיא הורסת יום ולילה בנגב, משאירה משפחות שלמות ללא קורת גג, בלי לתת להן פתרונות. ומי בעל הבית? רמ"י. היא האדון שמקבל את ההחלטות, יא סלאם. היא זו שמקבלת החלטות. אפילו השר לא מצליח לשנות את ההחלטות שרמ"י עושה. היא עושה מה שבא לה, העיקר לרמוס את הזכויות של האזרחים, להרוס את הבתים שלהם, לעלות על הבתים בדחפורים, בטרקטורים, להרוס יישובים – אום אל-חיראן, ואדי חליל, ראס ג'ראבה, אום מתנאן – ולא להשאיר שום דבר, להרוס את הכול כליל. איפה הממשלה? אז הגיע הזמן שהממשלה תחתום הסכמים עם האזרחים שלה, לפני הכול. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, שלוש דקות.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים היום שנה לעסקת החטופים הקודמת, עסקה שאפשרה איחוד של משפחות והחזרת אזרחי מדינת ישראל אל גבולות המדינה. אני יושב וחושב עם עצמי הרבה איך אפשר לעזור למשפחות החטופים, משפחות שסובלות מהכפשות, סובלות מלגלוג וסובלות מהדבר הכי גרוע – אדישות. נרמלנו לחלוטין את המצב הזה, אזרחי מדינת ישראל. לא כולם, אבל לצערי יותר מדי שכחו שהחטופים עדיין נמצאים בעזה. ולא מספיק לזכור את זה איפשהו בתת-מודע או לדבר על זה באיזה מקום – צריך באמת לחיות את האירוע הזה בכל יום. וכשניסיתי לחשוב מתי בפעם האחרונה עברנו ממצב כזה של אדישות למצב ששוב רתם את כל המדינה לנושא הזה, נזכרתי בחטוף מפורסם שחזר למדינת ישראל, גלעד שליט. ביום שהפסקנו לקרוא לגלעד שליט "החייל החטוף" והתחלנו לקרוא לו "הילד שלנו", "הבן שלנו", משהו קרה במדינת ישראל. אז אני אנסה את זה מפה, מהבמה הזאת, להעביר את זה למשפחות החטופים. ואני מבקש מכל אחת ואחד שיושב בבית הזה, ולצערי לא נמצאים פה עכשיו, ומכל אחד ששומע אותנו עכשיו, לנסות לדמיין לרגע כאילו זה הבן שלו או הבת שלו. ואני לא רוצה לתאר לכם את הדברים שאנחנו יודעים שעושים לבנות שנמצאות עכשיו בשבי חמאס. ומפה אני רוצה לצאת בקריאה יחד איתכם, יחד עם מי שנמצא בבית הזה: תפסיקו לתאר אותם כחטופים ותתחילו להתייחס אליהם כבני המשפחות שלכם. תחשבו מה היה קורה אם חס וחלילה בן משפחה של מישהו שנמצא בבית הזה היה נמצא עכשיו שם, ובן משפחה של כל מי ששומע אותי עכשיו, היה נמצא עכשיו שם – איך אתם הייתם מתנהגים? ככה אנחנו צריכים להתנהג עד הרגע שהם יחזרו לגבולות מדינת ישראל. ומשפט לסיום. אנחנו שומעים בתקשורת על ההסדרה הצפויה בגבול הצפון. אני רוצה להשאיר אתכם, אזרחי ישראל, רק עם שאלה אחת: למה דווקא בצפון מסדירים בזמן שבדרום צה"ל אומר: סיימנו את העבודה, אפשר להגיע לעסקת חטופים – אבל שם נתניהו לא מוכן לשמוע על זה? תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. אני לרגע דמיינתי שכבר דיברת, ואז נזכרתי שזה היה באי-אמון ולא בדיון האישי. שלוש דקות. זה רק אומר שאני מקשיב בקשב רב לכל הדוברים. בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, כשהיינו צעירים היינו סטודנטים והיינו גם פעילים בתוך הקמפוסים. אני זוכר שבהפגנות, אחת הקריאות שלנו הייתה "הפשיזם לא יעבור"; "לא יעבור, לא יעבור, הפשיזם לא יעבור". פעם היה הפשיזם בשוליים של החברה הישראלית, והיום, תחת הממשלה הזאת, במוקד של הממשלה הזאת נמצאים הקיצוניים, הגזענים ביותר. אין פלא במציאות שאנחנו חיים בה, ואין גם פלא בגילויי הגזענות שאנחנו רואים ביום-יום. אתמול, כבוד היושב-ראש, באתר "הידברות", פורסם תחת הכותרת – תשמעו טוב לאן הגענו ובאיזה מציאות פשיסטית אנחנו נמצאים, כשבאתר רשמי מפרסמים תחקיר מטריד: "כך נכנסו אלפי מורים ערבים ללמד בבתי ספר יהודיים". ובכותרת, מה עוד כתוב? "מה הוביל למצב האבסורדי, והאם יש דרך למנוע אותו?" האם זה לא גזענות? האם זה לא אפרטהייד, שכשעושים את התחקיר, לא רוצים שמורים ערבים ייכנסו לבתי ספר יהודיים? האם רוצים לקיים מערכות נפרדות? זה האפרטהייד בהתגלמותו. אין דרך אחרת להסביר את הדברים אלא שאפרטהייד במדינת ישראל הוא חי, קיים ובועט. לפי החוק הבין-לאומי, האפרטהייד זה פשע בין-לאומי, לפי אמנת רומא מ-2002, ולכן, עם כל גילויי הגזענות, אנחנו עוד מתפלאים למה יש החלטות בהאג נגד ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר? כי אנחנו חיים היום במדינה תחת קבוצה של קיצוניים שמובילה את המדינה לעוד תהום ועוד גזענות. אני חושב שמערכת החינוך בכלל צריכה להיות מחוץ לוויכוח, גם הפוליטי וגם הלאומי, כי אני גם מאמין, כמי שניהל מערכות חינוך במשך שנים רבות – הייתי מעודד גם כניסה של מורים יהודים לבתי ספר ערביים וגם של מורים ערבים לבתי ספר יהודיים, כי במציאות שקיימת אפשר גם אחרת. אפשר לראות את זה גם בבתי ספר הדו-לשוניים שיש בארץ, ששם מלמדים גם ערבים, גם יהודים, ולומדים ביחד. אפשר גם אחרת.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. תודה רבה לחבר הכנסת יוסף עטאונה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, אני כבר כמה ימים, בעצם כבר תקופה, מסתובבת בתחושה: מה חברי הכנסת מהקואליציה רוצים להשיג? מה המטרות שלהם? איך החוקים של הקואליציה וחברי הכנסת מהקואליציה או הממשלה תורמים למאמץ המלחמתי? האם החוק שביום רביעי יעלה פה, נושא החסינויות של חברי הכנסת, תורם למאמץ המלחמתי? האם הוא תורם משהו לאזרחי ישראל? לדעתי לא. אין בזה שום היגיון. האם החוק בנושא השידור הציבורי תורם משהו לאזרחי ישראל? האם זה מקדם אותנו? האם זה עושה פה אחדות של העם? יש הרבה דוגמאות. אלה רק דוגמאות מהשבוע הזה. מה המטרה? מה מטרת הקואליציה? ואיזה צביעות. כשאנחנו באים בביקורת, וגם הציבור, לגבי התנהלות הממשלה, אומרים: אי-אפשר, יש לנו מלחמה; אסור לדבר על זה; אסור לעשות את זה; אסור ועדת חקירה ממלכתית; אסור מיליון דברים; אסור לשאול שאלות קשות, כי יש מלחמה. אבל מצד שני, מקדמים פה חקיקה שהיא מפלגת, חקיקה שלא תורמת שום דבר לאף אחד, בהרבה מצבים חקיקה סקטוריאלית, שמיטיבה עם ציבורים מסוימים על חשבון ציבורים אחרים, חקיקה שהיא מעצבנת. עכשיו אנחנו רוצים לסגור את השידור הציבורי? אני מזכירה לכם מה היה פה ב-7 באוקטובר, לכל אלה שרוצים לפגוע בשידור הציבורי. ב-7 באוקטובר ערוץ 14 היה שומר שבת, לא היה ערוץ 14. זה ערוץ פרטי, זכותם, הם מחליטים שבשבת הם לא משדרים. מה לעשות, קרה אירוע, נכנסנו למלחמה בשבת. אבל יש לנו שידור ציבורי, ושם מייד פתחו את האולפנים. יש גם ערוצים מסחריים, אבל שידור ציבורי בכל מדינה נורמלית זה משהו שחייב להיות, במידה מסוימת כדי לשמור על האינטרס הציבורי. מי ישדר עכשיו מוזיקה קלאסית בתחנת רדיו? יש איזה זכיין שירצה לשדר מוזיקה קלאסית? את זה רק מדינה יכולה לספק. יש דברים שזה מין ברית בין המדינה לבין אזרחיה. יש דברים שהם לא כלכליים, שהם לא משתלמים, שאולי שום גורם כלכלי לא ירצה להתעסק בזה, אבל אזרחים – מותר להם לקבל את השירות הזה. זה בדיוק זה. ולגבי החסינות של חברי הכנסת, אני באופן אישי לא צריכה חסינות כזאת, כי אני לא משתייכת למשפחה עבריינית, וגם אם חלילה יקרה משהו, אני אתן את הדין לרשויות החוק. החוק הזה של החסינות זה חוק של פחדנים וחוק של עבריינים.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השרה, 416 יום כבר עברו מאז שהאזרחים שלנו נחטפו לשבי, פרק זמן, ו-101 חטופות וחטופים עדיין נמצאים שם. פרק זמן. אתם יודעים, בצה"ל יש הרבה מושגים. אחד המושגים המוכרים בחברה הישראלית הוא "לגעת בקיר". עבור מי שלא טרח להתגייס ולשרת את המדינה, אסביר את המונח הזה. לגעת בקיר מתאר הגעה לקו אמצע, בדיוק 50% – מחצית מהשירות הסדיר מאחוריך, ונותר ממנו עוד חצי שירות להשלים. זהו מעמד מאוד מרגש, והינה, אני מתרגשת לברך כאן היום את הממשלה, את שרי הממשלה, לרגל נגיעתם בקיר. חצי מהקדנציה שלכם עברה, וזוהי העת להשוויץ במה שהצלחתם להשיג עבור האזרחים הישראלים. שנתיים זה המון זמן, ואני בטוחה שאם נצלול לרשימת ההישגים של הממשלה ושריה, נתרשם כראוי. אדוני שר האוצר, אתה הבטחת, טרם כניסתך לתפקיד, כלכלה משגשגת. מה שקרה בפועל זו הורדה של דירוג האשראי, קומבינות של כספים קואליציוניים מושחתים ועליית יוקר המחיה. אדוני השר לביטחון פנים, אתה הבטחת משילות וביטחון, ומה קיבלנו? השתוללות של פשע ברחובות, שיא של תאונות הדרכים ואובדן מוחלט של אמון הציבור במשטרה. שר התקשורת הגיש אינטרפרטציה מאוד מעניינת לתפקידו, והחליט לרכז מאמץ ולנצל את המשרד שלו על מנת לכפות צנזורה על החדשות ולהימנע מלהשמיע ביקורת. וזה עוד נמשך משר בלי תיק אחד לאחר. וכך השרים הכושלים גורמים לציבור לשלם מחיר יקר בכלכלה, בחינוך, בביטחון ובכל תחומי החיים. אז היום כולם יזרקו בוץ לעבר היועמ"שית, מחר ייזרקו רפש לעבר ראש השב"כ, רק בשביל לנסות לטשטש את רצף הכישלונות הבלתי-ניתן לתיאור של השרים בממשלה הזאת. הממשלה הזו והעומד בראשה אחראים למחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה: יישובים שלמים נכבשו, גבולותיה של המדינה שלנו נפרצו באופן חמור ביותר, חייהם של כל כך הרבה חיילים גיבורים ואזרחים נגדעו, ו-101 חטופות וחטופים עדיין נמצאים בשבי, ואין שום קצה של תקווה. לא צריך להיות מבריק בשביל להבין שהמילה כישלון מרוחה על כל הכהונה האיומה שלכם. השאלה היחידה שצריכה לעבור לכם בראש כרגע היא מי הראשון שימצא את האומץ להודות ולקחת אחריות וללכת הביתה, ויפה שעה אחת קודם.