Plenum sitting, 23/07/2024 at 10:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי י"ז בתמוז התשפ"ד, 23 ביולי 2024. הנושא הראשון על סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. שלום גם לשר. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים – חבר הכנסת משה סולומון. בבקשה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

בוקר טוב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. צום י"ז בתמוז מועיל ומשמעותי לכל בית ישראל. כמנהגי, אני אדבר כל פעם על נופל אחר מבני קהילת יוצאי אתיופיה; הפעם – על סמל ראשון בנימין טשגר, השם ייקום דמו, בנם של זיוה ודרבה. הוא נולד באתיופיה ועלה לישראל עם משפחתו כשהוא רק בן חמישה חודשים. הוא למד בכפר הנוער ויצ"ו שבראשון לציון, ומשם המשיך למכינה קדם-צבאית ארז בבאר שבע. כשסיים את המכינה, התגייס לגדוד 51 שבחטיבת גולני. בבוקר שבת 7 באוקטובר פשטו מחבלי חמאס על מוצב כיסופים, שבו שירת בנימין. לשמע היריות חטף נשק, וביקש מחבר להצטרף אליו. השניים יצאו החוצה, ולאחר שחיסל שני מחבלים, נפגע ונפל. בנימין נפל בהגנה על אזרחי מדינת ישראל רק שלושה שבועות לפני שחרורו מצה"ל. כשסיים את מכינת ארז בבאר שבע, כתב בנימין מאמר על חווייתו: "פעם נשאלתי" – הוא אמר – "מה אתה לוקח איתך מהמכינה? בוודאות אני יכול לומר שאני לוקח את היכולת להשתפר כל יום, להיות חבר יותר טוב, שכן יותר טוב ואדם יותר טוב ממי שהייתי אתמול" – מילים עוצמתיות, שמעידות על אישיות נדירה שתוהה על מהות החיים והמשמעות שלהם. בנימין היווה דוגמה לאישיות מיוחדת שמחפשת להפיץ רק טוב מסביבו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לאדוני. אמן ואמן. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אלי דלל, בבקשה. אחרון הדוברים לפרק זה.

אלי דלל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים בשבועות האחרונים שיח פחות מכבד בין חברי הכנסת, ואנחנו שליחי ציבור, נבחרי ציבור, מהווים דוגמה – דוגמה לנוער, דוגמה לילדים, דוגמה לשיח. כשהשיח לא מכבד, זה לא מכבד אותנו, לא מכבד את הכנסת. גם חז"ל אמרו: דברי חכמים בנחת נשמעים. מראות שראינו שבוע שעבר, גם של כמעט בריונות – זה לא מתאים לנו. אני קורא לכל חבריי בקואליציה, באופוזיציה, בלי יוצא מן הכלל, כל אחד מאיתנו: קצת להוריד את הטון, להנמיך את הלהבות, לדבר לעניין, ושנאהב אחד את השני. הוויכוחים בינינו לא צריכים להיות שנאה, ולא צריכים להוות מקום להתקוטטות, אלא באמת לשיח מכבד. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מצטרף לדבריך, חבר הכנסת דלל, ובטוחני שוועדת האתיקה המחודשת, שכבר חידשה השבוע את עבודתה, תיקח גם היא את הדברים לתשומת ליבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 42) (מאגר חיסונים לאומי), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת אליהו ברוכי, ואליד אלהואשלה וקבוצת חברי כנסת נוספים, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אליהו ברוכי להציג את הצעת החוק, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

ברוכי, אתה בכלל לא צריך לעלות לדוכן, תדבר למיקרופון משם.

היו"ר אמיר אוחנה:

לרשותך עד עשר דקות פלוס זמן העלאת הדוכן, אדוני.

אליהו ברוכי (יהדות התורה):

כבוד היושב-ראש, בוקר טוב. חבריי חברי הכנסת, במסגרת מרתון החקיקה הצפוי לנו בימים הקרובים, יש לי את הכבוד להציג בפניכם הצעת חוק שלא צפויה לתפוס כותרות, ועדיין נוגעת מאוד לנוחות האישית של כל אחד ואחת במדינת ישראל – הקמת מאגר חיסונים לאומי. בניגוד לשירותי רפואה הניתנים במדינת ישראל על ידי בתי החולים וקופות החולים, חיסון מעניקים גופים נוספים. ראינו את זה בקורונה, ואנחנו מכירים את זה גם בימים שבשגרה: בטיפת חלב מקבלים חיסון, בגיוס לצה"ל מקבלים חיסון ובעוד כל מיני הזדמנויות. כמה שזה פרימיטיבי, תמונת המצב כרגע היא שאין אף מאגר שבו יש תיעוד מסודר, מסונכרן, של כל החיסונים שקיבל האזרח. הוא רוצה לטוס לחו"ל וצריך לעבור חיסון לשם כך, אם אין לו זיכרון טוב או אוסף מסמכים מכמה גופים שונים, הוא לא ידע לומר אם הוא כבר מחוסן באותו חיסון או לא. הצעת החוק שעליה נצביע היום, בעזרת השם, באה לעשות סדר במערכת. משרד הבריאות בראשות חברי השר אוריאל בוסו, נרתם להצעה, ויפעל לפי החוק להקים מאגר חיסונים לאומי שמרכז את הכול. אתה רוצה לטוס לחו"ל וצריך לעבור חיסון לשם כך? אם כבר חוסנת, ברגע אחד, בקליק, תוכל למצוא תיעוד ואישור רשמי של מדינת ישראל בצורה מסודרת עם פירוט מדויק על החיסון שקיבלת – מתי קיבלת, איפה קיבלת. הצעת החוק שעליה נצביע היום גם שמה סוף לפנקס החיסונים הישן. האזרח לא צריך פנקס, כי יש לו גישה לאזור האישי במאגר החיסונים הלאומי. וכן, יש פה גם ערך מוסף כלכלי הנוגע לכיס הפרטי של כל אחד ואחת מאזרחי ישראל. כיום אזרח שמבקש לשחזר את פנקס החיסונים שלו נדרש לשלם על כך כ-250 שקלים. ברור לכם שאחרי שהצעת החוק הנוכחית תעבור, הסיטואציה הזאת פשוט מיותרת, והאזרח לא יצטרך לשלם עבור כך. תם עידן הפנקס, ותם עידן התשלום על כך. לשמחתי, בדיונים בוועדת הבריאות בראשותו של חברי חבר הכנסת יוני מישרקי השאלה היחידה שריחפה באוויר היא איך לא חשבו על זה קודם. הייתה הסכמה הן של חברי הכנסת והן של הצוותים המקצועיים במשרד הבריאות שהמהלך הזה מתבקש. אבקש להודות לשר הבריאות אוריאל בוסו על ההירתמות לקידום החוק; לחבר הכנסת יושב-ראש ועדת הבריאות יוני מישרקי על ניהול הדיונים על כך; ליועץ שלי – התואר היותר-נכון הוא השותף שלי – אייזיק כץ, על הליווי מהרעיון ועד ההצבעה הנוכחית, ובעזרת השם, בהמשך, הלאה. כולי תקווה שגם כאן במליאת הכנסת החוק יזכה לתמיכת כלל החברים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לאדוני. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה לשאת את דבריו. עד חמש דקות לרשותך, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

פחות. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים כאן על הצעה שהגשנו יחד עם חבר הכנסת ברוכי, שמאגדת ומכניסה את כל החיסונים תחת מוקד אחד, תחת קטגוריה אחת, במקום כל הנוהל הישן שהיה. ברגע שאנשים רוצים לראות את החיסונים שלהם, מן הסתם הם יוכלו לעשות את זה במהרה, ולא כמו שקיים היום – אי-אפשר לעקוב אחרי הדברים, מכיוון שיש כל מיני קופות, ואנשים לא מצליחים לעקוב אחרי מצבם הבריאותי. הצעת החוק הזאת נחוצה לכלל האזרחים על מנת להקל על המצב שלהם, להקל מבחינת מעקב אחרי מצבם הבריאותי. אין ספק שאנחנו צריכים להמשיך לייעל את כל המערך הבריאותי. במיוחד אני רוצה לדבר על החברה הערבית. אנחנו רוצים להתקדם ולהכניס שירותי בריאות גם לקהילה הערבית בנגב. למשל ביישוב אל-פורעה, יישוב של 15,000 נפשות, אין שם שום מרפאה, אין טיפת חלב, והמערך הבריאותי שם חסר לחלוטין. לכן הצורך הוא שגם הממשלה וגם אנחנו ככנסת נתקדם לספק את השירות הזה. אני גם שמח שיש קופות שמעוניינות להיכנס ליישוב אל-פורעה כדי לתת שירות לאנשים במהרה. זה חשוב מאוד, זה יכול לתרום לאוכלוסייה שם. ברשותך, אדוני, אני רוצה לדבר על החוק בכמה מילים בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשינו המכובדים, ערביי הפנים, החוק הזה מאחד את כל עניין הבריאות בחברה הערבית מבחינת ביקורי הרופאים, התייעצות רפואית וכל החיסונים בכרטיס אחד, והאזרח יכול ללכת ולבדוק באינטרנט ובכל אתר בריאות, הוא יוכל לראות את כל החיסונים שהוא קיבל, כדי שנוכל לעקוב אחר העניין הזה ונוכל לדאוג לכל הפן הבריאותי של החברה הערבית שלנו במדינה בכלל, ובנגב בפרט.) תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אנחנו נעבור כעת לדיון האישי. אני מתכבד להזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. אני מודיע כי רשימת הדוברים נעולה. מי שלא יהיה בזמן שאקרא בשמו, כאילו ויתר על זכות הדיבור. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – מוותרת; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. הגענו לסוף. אם כן, חבר הכנסת ברוכי, תרצה לעלות לסכם את הדיון? לא. אם כך, נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 42) (מאגר חיסונים לאומי), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 42) (מאגר חיסונים לאומי), התשפ"ד–2024, לוועדת הבריאות נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

17 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (מס' 42) (מאגר חיסונים לאומי), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת הבריאות לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 249) (שלילת קצבאות בעד ילד הנמצא במאסר בשל עבירת טרור), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אריאל קלנר, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת קלנר להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך מרגע זה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום צום 17 בתמוז. ביום הזה אנחנו צמים וזוכרים את הבקעת חומות ירושלים בידי הרומאים לפני 1,954 שנים, בדרך להחרבת בית המקדש במדינת ישראל העתיקה. אנחנו עם עם זיכרון ארוך, אדוני, אבל אנחנו צמים לא רק כדי לזכור ולהתאבל; אנחנו צמים כדי לחזור בתשובה ולתקן. החוק הזה שמונח בפניכם היום, חבריי, בא לתקן – הוא בא לתקן מציאות מקולקלת, מציאות לא מוסרית, מציאות אובדנית. עם ישראל, שחזר לארצו העתיקה והקים בה מדינה – מדינה שאויביו לא קיבלו מרגע הקמתה, ועשו הכול כדי למחוק אותה מעל פני האדמה – העם הזה, למוד הסבל והייסורים, העם אשר נלחם על קיום ריבונותו בארצו ואשר החליט לתת לכל אזרחי מדינתו שוויון זכויות, ובהן גם זכויות סוציאליות, ללא הבדל דת, גזע ומין, העם הזה היום ממש ברגעים אלה משלם קצבאות ילדים גם לרוצחיו ולמבקשי נפשו. זו מציאות אבסורדית, מקולקלת, שדורשת תיקון. אני חוזר שוב: חבריי, תבינו את האבסורד. בבתי כלא יושבים היום קטינים שרצו וניסו לרצוח יהודים רק בגלל שהם יהודים. הם אוכלים בכלא על חשבונך, אדוני היושב-ראש; הם שותים בכלא על חשבונכם, חבריי חברי הכנסת; הם ישנים בכלא על חשבונכם, אזרחי ישראל. אבל במקביל ההורים של ה"תכשיטים" האלה – ה"תכשיטים" האלה, הנוח'בות האלה – מקבלים קצבאות מכולנו. אתמול העברנו כאן ברוב גדול חוק נגד אונר"א – חוק מבורך – אבל עכשיו אני מדבר עלינו, על מדינת ישראל. מדינת ישראל משלמת קצבאות לרוצחים שלה. אזרחי ישראל, אתם משלמים. משלמי המיסים משלמים להם קצבאות. לא אונר"א, לא רשות הרצח הפלסטינית – מהם אני לא מצפה לכלום. אנחנו משלמים. אנחנו מבקיעים את חומות ירושלים במו ידינו. בעיני האויב הברברי שלנו כולנו אויבים והם כולם לוחמים, גם קטינים; אנשים, נשים, ילדים – כולם חלק מהג'יהאד, מהמאמץ המלחמתי בישות היהודית בחבל הארץ, שמבחינתם הוא דאר אל-אסלאם. והאויב הברברי הזה לא נמצא רק בעזה; הוא לא נמצא רק ביהודה ושומרון; הוא לא נמצא רק בלבנון. אפילו כמה קילומטרים אוויריים מפה יש אנשים שמבחינתם רצח של ילד יהודי הוא דבר נשגב, דבר נעלה. כולנו מטרות, והם כולם לוחמים. חשוב מאוד גם לציין שהבית הזה, כנסת ישראל, עשה את העבודה. חוק דומה לחוק שאני מציע עבר כאן ברוב גדול בשנת 2015. אבל אז, חבריי חברי הכנסת, הגיעו כמה ארגונים, כמו עדאללה, כמו המוקד להגנת הפרט – שעוסק בעיקר בהגנה על פרטים שהם מחבלים – ועוד כמה ארגונים, ועתרו לבג"ץ. החוק נפסל בבג"ץ ברוב של חמישה נגד ארבעה בשנת 2021, והטענה המרכזית היא: שוויון. שופטי הרוב טענו שזה לא בסדר שאנחנו מבחינים בין הפשע הפלילי לפשע הלאומני. ואני אומר כאן היום: בוודאי שאין שוויון בין פשע פלילי לפשע לאומני. ואני קורא לכם, חבריי, גם לומר זאת בפה מלא: אין שוויון בין ההתמודדות הנדרשת מצד מדינה כלפי פשע פלילי לעומת ההתמודדות הנדרשת מאיתנו כלפי הפשע הלאומני. הפושע הפלילי פוגע בחברה; הפושע הלאומני בא להרוס את החברה. הפושע הלאומני בא בשם החברה והעם שלו, ותמיד נהנה ממעגלים משפחתיים וחברתיים התומכים בו ורואים בו שליח לביצוע פעולות נשגבות. הפושע הלאומני הוא חלק ממלחמה בנו, ויש להילחם בו ובסביבתו התומכת. אם פסיקת בג"ץ לפני שלוש שנים הייתה שגיאה קשה, הרי שבמציאות של היום מדובר כבר בטירוף של ממש. את המציאות הזאת של הבקעת חומות ירושלים בעצמנו חובה לתקן. אדוני היושב-ראש, אני חייב לציין שכשהגשתי את הצעת החוק הזאת בסוף ינואר, הייתי בטוח שלאחר שהכנסת שוב תאמר את דברה, עכשיו גם השופטים בבית המשפט העליון – אין סיכוי שהם יחזרו על פסיקתם. הרי אנחנו אחרי 7 באוקטובר, וראינו עם איזה אויב יש לנו עסק, והרי ברור שאין שום הבדל בין חמאס רפיח לחמאס שועפאט, בין חמאס ח'אן יונס לחמאס עיסאוויה. מישהו באמת חושב שיש הבדל בין מניעי הנוח'בות למניעים של נפוז חמאד, אשר בגיל 14 דקרה את מוריה כהן כשזו ליוותה את ילדיה לבית הספר, או למניעים של מחמוד מוחמד עליוואת, אשר בגיל 13 ירה באב ובנו כשאלה היו בדרך לכותל המערבי? כל אדם מבין שאין הבדל. האם ראוי שבשעה שהמחבלים האלה יושבים בכלא, הוריהם צריכים ליהנות מקצבת ילדים? ברור שלא. ואני הייתי בטוח שבג"ץ – אין סיכוי, הפעם הוא לא יחזור על השגיאה, ואני עדיין מקווה שהוא לא יחזור על השגיאה הנוראית הזאת. אבל לאורך כל הפסיכוזה שמתרחשת בבג"ץ, אדוני היושב-ראש, אני חייב לציין שאני כבר לא בטוח. "שופטי העם – על איזה עם אתם מגינים?" זעקה בבג"ץ לפני יומיים איריס ברנשטיין, תושבת העוטף, בעוד דיון הזוי של ארגוני שמאל קיצוניים במימון מדינתי זר לטובת האויב ונגד צה"ל. אבל בג"ץ המשיך לדון, כמו שהוא דן בזמנו בעתירה על חוק הדומה לזה שאנחנו מעבירים כעת, כמו שהוא דן בהוראות פתיחה באש ששחקו את הפרימטר, כמו שהוא דן בקלוריות של הנוח'בות, כמו שהוא דן בהחזקת הגופה של וליד דקה. אז אני כבר לא יודע מה יהיה אחרי שהחוק הזה יעבור, בעזרת השם, ושוב ארגוני שמאל קיצוני במימון מדינתי זר יעתרו, ושוב בג"ץ ידון בו ממרומי ערכיו המנותקים, אבל אני כן יודע דבר אחד: המחויבות שלנו כמחוקקים, כמי שנשלחו לכאן על ידי אזרחי ישראל, המחויבות המינימלית שלנו היא לומר די לטירוף, די לאבסורד, די למימון הרוצחים בידי הנרצחים, די לעוול המוסרי הזה. וגם אם בג"ץ יפסול שוב, וגם אם שוב יבקיעו את חומות ירושלים, אני אחזור ואחוקק, אנחנו נחזור ונבנה את החומות, וכך שוב ושוב ושוב עד שנתקן את העוול, עד שנבנה חומה מוסרית, חומה ערכית איתנה, עד שהחומה הזאת תיבנה ולא תיפול עוד לעולם. ההתמדה היהודית הבלתי-נלאית תנצח. אני קורא לכולם להצביע בעד הצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת קלנר. נעבור כעת לדיון האישי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יוסף עטאונה. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הסתכלתי על הצעת החוק – זו עוד הצעת חוק פופוליסטית בשם הטרור, וזו לא ההצעה הראשונה של המציע – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

בשם המאבק בטרור.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

בשם המאבק בטרור, אבל כשעלה המציע לדוכן, הוא דיבר על הטרור כאילו הטרור הוא בצד אחד – בצד הפלסטיני, בצד הערבי – והוא לא התייחס בהצעה שלו לטרור של המתנחלים, המתרחש יום-יום. אני מדבר על נוער הגבעות. גם יש עצורים בעשרות, ויש כאלה בבית סוהר. האם אתה רוצה להחיל את החוק עליהם? האם אתה רוצה להחיל את החוק גם על מיידי אבנים מנוער הגבעות על חיילים – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

אני כתבתי בחוק "טרור". אני לא יודע מה אתה קורא – אני כתבתי בחוק "טרור", מי שהורשע בבית המשפט בטרור.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

האם אתה רוצה להחיל את החוק גם על כל הפשעים שמתבצעים בשם נוער הגבעות בהתנחלויות, במה שעושים ביום-יום – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הוא עונה לך – כל מי שיעשה טרור.

אריאל קלנר (הליכוד):

כל מי שעושה טרור.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

האם אתם מתעלמים מהמציאות, ובשם המאבק בטרור מביאים עוד הצעה שאין לה מקום? אתה מדבר על ילדים – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

אתה רוצה שנעשה השוואה? אתה באמת רוצה שניכנס להשוואות? אתה באמת רוצה שניכנס להשוואות, כמה טרור יוצא מפה וכמה טרור יוצא מפה?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אני לא רוצה השוואות, אני מדבר על המוסר הכפול שלכם, מתייחסים לא אותו דבר.

אריאל קלנר (הליכוד):

המוסר כתוב בחוק.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה בא להגן על אנשים שנמצאים בהתנחלויות, בשטחים כבושים, שגם הדין הבין-לאומי אמר את דבריו עליהם ביום שישי, שהם לא חוקיים, ואתה בא להגן עליהם – –

אושר שקלים (הליכוד):

איזה שטחים כבושים? איזה שטחים כבושים?

אריאל קלנר (הליכוד):

אתה מגנה רצח של מתנחלים? אתה מגנה רצח של מתנחלים?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – ולכן אנחנו נתנגד להצעת החוק.

אריאל קלנר (הליכוד):

אתה מגנה רצח של מתנחלים? אתה מגנה רצח של מתנחלים? אנשים, נשים וטף – אתה מגנה רצח של אנשים, נשים וטף?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

נוח לך לעלות לדוכן ולתקוף את ארגוני השמאל. בשם המאבק בטרור נוח לך לתקוף גם את בג"ץ. זה מה שאתה מייצג.

אריאל קלנר (הליכוד):

אתה תומך בטרור, זה מה שאתה. אתה תומך בטרור. אנשים, נשים וטף – אם הם מתנחלים, זה לא מעניין אותך. אתה לא מגנה את זה בכלל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. אני קובע כי רשימת הדוברים נעולה. מי שלא יהיה נוכח כשאקרא בשמו, כאילו ויתר על זכות הדיבור. חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התקשרתי לאנשים שלנו ביישוב א-רויס. לפני כמה דקות נכנסו לשם דחפורים. אנחנו מדברים כאן כל הזמן על העניין של ההריסות בנגב, אדוני היושב-ראש, ואין תשובות. הפקידים בנגב לא מבינים – רק הריסות. הם לא רוצים לדבר עם אנשים, לא מנהלים משא ומתן עם התושבים. מספיק – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

ואליד, מה שמתבצע בנגב, ההריסות, זה טרור לכל דבר. מה שהם עושים זה טרור.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מספיק עם ההריסות האלה. אנחנו כבר פנינו לראש הממשלה, ולא קיבלנו מענה. עכשיו הם הורסים ביישוב א-רויס, אדוני היושב-ראש, ולפני זה הרסו בערערה בנגב אצל משפחת אל-ע'ול, וביום שני אצל ע'נאים ואבו אל-ליל ומשפחת אבו עסא בוואדי אל-ח'ליל. אני לא מבין מה הממשלה רוצה מהבדואים בנגב. הגיע הזמן שתפסיקו לרדוף את האנשים, תיתנו לאנשים לחיות בכבוד, תיתנו לאנשים לבנות במקום להרוס. הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש ולחשוב אחרת, להתנהל עם הבדואים בגישה אחרת, בצורה שונה. כך אי-אפשר להמשיך. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר – חבר הכנסת עטאונה, גם אתה, כמו חבר הכנסת עודה, מדבר פה אתמול על השטחים הכבושים והבלתי-חוקיות שלהם. אז בואו, גם מעבר לאמת ההיסטורית של זכותנו על הארץ הזאת, כדאי שגם האמת המשפטית תיאמר פה בבניין, למרות שהייתי מצפה מכם שלפחות אותה תכירו. אתם מסתובבים פה כאילו כבשנו ב-1967 את יהודה ושומרון מהמדינה הפלסטינית. לא הייתה מדינה פלסטינית ב-1967.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

איזו מדינה? לא הייתה מדינה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ב-1967, במלחמת מגן שניהלה מדינת ישראל נגד ירדן, היא שחררה את השטחים האלה מידי ירדן. אבל אז אתה אומר: רגע, אז כבשנו אותם מירדן, הירדנים הרי שלטו בשטח הזה, ולא היא – גם לירדן לא הייתה זכות על יהודה ושומרון, ואני מדבר רק על פי כללי המשפט הבין-לאומי.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

יש הלכה – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה נורא מרגיז אותך, אבל זאת האמת: גם לירדן לא היו זכויות ביהודה ושומרון על פי כללי המשפט הבין-לאומי. למה? כי ב-1948, במלחמת השחרור, מידי מי ירדן כבשה את השטחים האלה? מידי ישראל, כי השטחים האלה היו שייכים למדינת ישראל גם על פי כללי המשפט הבין-לאומי. הרי מה היה לפני כן? שאלתי את חבר הכנסת עודה, אני שואל גם אותך. אז לא ב-1967 – ב-1948 הייתה פה מדינה פלסטינית? ב-1938 הייתה פה? ב-1600 הייתה פה? לא הייתה, כי מעולם לא הייתה מדינה פלסטינית, לא היה דבר כזה. מה היה ב-1948? מה קרה לפני כן? בוא נלך 100 שנה אחורה. בוא נלך ל-1917 – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תגיד לי ראש ממשלה אחד.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בוא נלך ל-1917, עד אז הטורקים הם אלה ששלטו פה ככובש בתוך כל השטח הזה, וב-1917 הבריטים ניצחו את הטורקים וקיבלו הם את האחריות על השטח הזה. בנובמבר 1917 נותן הלורד בלפור הבריטי הצהרה שהוא נותן ליהודים, והוא אומר: ארץ ישראל לעם ישראל כבית לאומי לעם היהודי. אגב, ארץ ישראל שעליה הוא דיבר – ארץ ישראל השלמה, כולל עבר הירדן המזרחי. ב-1922, כשקרעו את עבר הירדן המזרחי מארץ ישראל, אנחנו כבר ויתרנו, אנחנו כבר ויתרנו אז, ובעצם מה שנשאר מהבחינה המשפטית של המשפט הבין-לאומי ששייך לארץ ישראל, ששייך לעם ישראל – אתה יודע מה? מהים עד הנהר, מהים עד הנהר. זה שלנו. אני סבור שיש שתי גדות לירדן, זאת שלנו זו גם כן. ויתרנו על אחת, אבל מהים עד הנהר זה שלנו. זאת לא רק האמת ההיסטורית, זאת גם האמת המשפטית.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, חבר הכנסת. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. לפיכך, חבר הכנסת קלנר, תרצה לסכם או שנעבור להצבעה? נעבור להצבעה. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 249) (שלילת קצבאות בעד ילד הנמצא במאסר בשל עבירת טרור), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – 5 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 249) (שלילת קצבאות בעד ילד הנמצא במאסר בשל עבירת טרור), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

23 בעד, חמישה מתנגדים, שני נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 249) (שלילת קצבאות בעד ילד הנמצא במאסר בשל עבירת טרור), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור כעת לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 65) (היעדרות בן זוג בשל אשפוז פג), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת ינון אזולאי, אברהם בצלאל, ואליד אלהואשלה וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, אני מתכבד להביא את הצעת חוק עבודת נשים (היעדרות בן זוג בשל אשפוז פג), חוק דמי המחלה, לקריאה ראשונה. זה בעצם תיקון לחוק חופשת מחלה להורים שנולד להם ילד פג. היום החוק מתייחס להורים, לאישה שנולד לה ילד בבית החולים והוא היה מאושפז למעלה משבועיים, ואז יש כל מיני חריגות בחוק שאפשר לאשר לה עוד דמי מחלה, אבל החוק לא מתייחס לילד שנולד פג. אגב, מבחינת פג יש כמה התייחסויות בחוק: האם הוא נשאר בפגייה? האם כל אשפוז בפגייה נחשב כפג או לא? על זה נצטרך לדון בקריאה שנייה ושלישית. כרגע מה שמובא לפניכם זה ילד שמוגדר כפג, שהוא מאושפז, והדבר מקשה על הוריו יתר על המידה, במיוחד אם יש לו עוד אחים אחרים, ואז הם צריכים להקדיש את הזמן ולחלק את עצמם בין בית החולים לבין הבית. כאשר זה ילד אחד, זה כבר קושי שמספיק בשביל לתת להורים מעבר לכך, אבל אם יש הורים שיש להם גם ילדים בבית, אז הקושי פי כמה וכמה. בחוק מוצע שיהיו 23 ימי חופשה, שמהם 15 ימי חופשה של בן הזוג או בת הזוג בשביל ללוות את הילד – ימי החופשה שלהם, הצבורים לו. מעבר לכך, יהיו ימי חופשה שהוא צבר כימי חופשת מחלה – לא כימי חופשת מחלה של ילד אלא כימי חופשת מחלה שלו – וההורים לא יצטרכו לעשות את זה. החישוב של הימים הראשונים יהיה בפעם אחת. הם יוכלו לקחת אותם לסירוגין, אבל הם יקבלו אותם כפעם אחת – שלושת הימים הראשונים שייחשבו יהיו כפעם אחת, ולא יחזור החישוב על עצמו עוד פעם. לכן פה זה בעצם בשורה לאותם הורים לילדים פגים. אבל אני חוזר ואומר – אגב, יש עוד בעיה, של ילדים שנולדו וצריכים השתלת כבד, שזה דבר שאנחנו רואים היום. אין הרבה כאלה, יש סך הכול כ-24 ילדים בממוצע בשנה, ואפשר גם את זה לפתור. אני לא יודע אם נצליח לפתור את זה בחוק הזה. אני מקווה שנגיע להבנות עם האוצר גם בחוק הזה. אבל יחד עם זאת, כרגע מה שמונח זה על ילד שנולד פג, שגם את זה נצטרך להרחיב. כמובן, אני מקווה שזה יהיה בהבנה ובהסכמה עם האוצר. על ילדים אחרים – כי פגים לבד יש לפי הנתונים של האוצר בסביבות 2,000 בשנה – ביקשנו לקבל לוועדה בהכנה לקריאה שנייה ושלישית נתונים מעודכנים – כי זה של שנת 2021 – כמה יש בסך הכול שהיו מאושפזים בפגייה. הצעת החוק הזאת באה לתת עוד ימי חופשה לאותם הורים שמתמודדים גם ככה. אני רוצה להודות פה לכל חברי הכנסת המגישים איתי יחד, אברהם בצלאל, ואליד אלהואשלה וחברי כנסת נוספים, שהגישו איתי את הצעת החוק הזאת ומקווים שהיא תעבור. הרב אייכלר, אני רוצה להודות לך באופן אישי. זו לא הפעם הראשונה שאתה עושה את הכול על מנת להעביר חוקים כאלה חשובים שמגיעים אליך לוועדה, ואתה עושה את זה בטוב טעם ובמהירות, ביעילות, ואתה גם עוזר להביא גם הסכמות. אתה לא רק אומר לחבר כנסת: טוב, שב פה, אלא אפילו יותר מזה. בכמה חוקים הייתי צריך ללכת למקום אחר להצבעה – אמרת לי: זה כמו חוק שלי, זה החוק שלי כשאתה פה. אתה עושה את הכול על מנת להעביר, אני מודה לך על זה, ושנמשיך יחד לעשות דברים טובים למען עם ישראל. אתה עושה את זה ונעשה את זה ביחד למען כלל עם ישראל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן.

ינון אזולאי (ש"ס):

כמובן, אני מבקש להצביע בעד. כן, זה מובן. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ואם היית שוכח, אז אני מניח שגם חבר הכנסת אברהם בצלאל היה מצטרף לקריאה הזאת. אתה רוצה לעלות ולנמק? לא. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – גם הוא מוותר. נעבור לדיון האישי. כאמור, הרשימה נעולה. מי שאקרא בשמו ולא יהיה נוכח, כאילו ויתר על זכות הדיבור. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

עטאונה, זה לכל הפגים. זה בסדר.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, עודד – איפה עודד פורר? עלה עודד פורר ואומר: מהים ועד הנהר, והוא סיים: זה שלנו. עודד, איך זה שלך מהים לנהר? אני אומר לך, גם בצד הפלסטיני יש זרמים שאומרים שמהים לנהר גם שלנו. ואני בא ואומר ואנחנו באים ואומרים שכתוצאה מההתפתחות ההיסטורית ב-100 השנים האחרונות יש בין הים לנהר שני עמים: יש את מדינת ישראל, שקמה ב-1948, ויש את העם הפלסטיני, שמחכה להקמת מדינה ולהגדרה עצמית.

אושר שקלים (הליכוד):

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

במציאות הקיימת היום, בין הים לנהר יש כמעט 50% מ-14 מיליון, שהם 7 מיליון פלסטינים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, אמרת – – – די.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

איך אתם רוצים לשלוט בשבעה, שמונה מיליון פלסטינים מהים לנהר? אתם לא תובילו למדינת ישראל, במציאות הזו אתם מובילים למדינה לאומית שתוך חמש שנים הרוב בה בין הים לנהר יהיה רוב פלסטיני. ולכן אין דרך אחרת לפתרון מהליך מדיני ומהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. זה הפתרון ואין פתרון אחר. מי שמאמין שמהים לנהר זה שלו, הוא מוליך שולל את אזרחי המדינה. מי שמאמין שמהים והנהר זה שלו, רוצה שהמלחמות יימשכו. מי שמאמין שמהנהר לים שלו, הוא רוצה לראות עוד שכול, עוד דם. מי שרוצה ומאמין שמהים לנהר זה שלו, הוא רוצה לראות עוד ועוד מלחמות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – מוותר; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – מוותרת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אתמול יצא לי לצפות בנאום של חבר הכנסת קֶלנר בנוגע לוועדת החקירה.

היו"ר אמיר אוחנה:

קַלנר, כמדומני. קלנר, נכון?

אריאל קלנר (הליכוד):

קַלנר.

היו"ר אמיר אוחנה:

צדקתי.

נאור שירי (יש עתיד):

קלנר, סליחה ומחילה, שמך יתוקן לאלתר בפרוטוקול. דיברת על ועדת החקירה. הדברים שאמרת – מצאת לעצמך קורבן חדש ואשם נוסף במחדלי 7 באוקטובר. קודם כול, אתה עושה את זה בחן ומאוד יפה. אתה קודם כול אומר: המחדל הזה חייב להיבדק. ואללה, יפה. לא חשבנו כמוך, אנחנו קודם כול מסכימים. ואז אתה אומר מי אשם נוסף, משמעותי מאוד, בשחיקה – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

קלנר, בכוונה אמרתי את שמך, כדי שתהיה לך את הזכות להגיב וכדי שלא תפריע לי באמצע. חבל על הזמן. אז אמרת: בית המשפט לקח לעצמו סמכות, ולכן הוא גם חייב להיחקר. הוא גרם לשחיקת הפרימטר, ציינת שם; הוא מתערב בקלוריות של האסירים; הפצ"רית, היא עכשיו אוסרת חיסול מחבלי נוח'בה, אנסים, חוטפים ורוצחים. עכשיו, הרי ידענו שזה יגיע, ידענו שמתישהו מישהו יבוא ויגיד: גם בית המשפט – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

אז למה לא אמרת? למה לא אמרת?

נאור שירי (יש עתיד):

ביקשתי שלא תתערב, ציינתי את שמך כדי שתקבל את הזכות המלאה, אבל אתה ממשיך להתערב, אז שלוט בעצמך. אני אומר, ידענו שהרגע הזה יגיע, שאתה תכניס גם את בית המשפט. אני מבין אותך, כי ועדת חקירה זה נשמע אולי פומפוזי, אבל אני רק רוצה להזכיר לך, שכאילו בשנות שלטונכם מיניתם ועדת חקירה אחת שתבדוק איזה מחדל. אני לא יודע אם ברוך השם, אבל היו לכם כמה מחדלים שייכנסו לספרי ההיסטוריה של העם היהודי, נכון, חבר הכנסת פינדרוס? למשל מירון. ועדת החקירה אומרת במירון: "תרבות רעה מצאנו בתוך ביתנו – – – ברשויות שלטוניות ובקרב שליחי ציבור – נבחרים וממונים – – – מצאנו תרבות רעה של הצגת דברים למראית עין בלבד". אבל מה זה מעניין אתכם בכלל? מה זה מעניין אתכם? איזה ועדת חקירה בכלל היה לה אחרי זה שיניים של מה שקרה? הרי אתם לא סופרים אף אחד. אז יש לי הצעה פרודוקטיבית, כי התחלתי בטוב – שכולנו מסכימים שהיה מחדל – ואני רוצה גם לסיים בטוב ולומר לכם שיש לי המלצה לוועדת חקירה מיוחדת שאתם תקימו, שאגב, תכלול את כלל רשויות השלטון במדינת ישראל. אני מציע שיו"ר הוועדה יהיה ינון מגל, בתור נציג של כלב השמירה של הדמוקרטיה. הוא ידוע כעיתונאי כל כך חסר פניות, עם תחקירים לכל אורך ורוחב החברה הישראלית – – –

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

לא, יש לי הצעה יותר טובה, יש לי מישהו – – –

נאור שירי (יש עתיד):

ברשות המחוקקת, מחילה מכל מי שנוכח פה, אני חושב שטלי גוטליב צריכה להיות הנציגה של הרשות המחוקקת. נציג הרשות המבצעת אני חושב, שוב, במחילה מכם, השרים שנמצאים פה, שיאיר נתניהו הוא צריך להיות הנציג.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

והנציג הרביעי, של הרשות השופטת – משפט אחרון.

היו"ר אמיר אוחנה:

בזה נסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

משפט אחרון. נציג הרשות השופטת ייבחר ברוב קולות על ידי שלושת הנציגים ינון מגל, טלי גוטליב ויאיר נתניהו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – מוותרת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת ניסים ואטורי – מוותר; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. חברי הכנסת, מי מכם המציעים ירצה לסכם, או שנעבור להצבעה?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא ויתרתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל אתה לא ברשימה, אדוני.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני ברשימה.

היו"ר אמיר אוחנה:

יש שתי רשימות? לא, לא, אתה לא ברשימה, הרשימה לפניי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תדבר בחוק הבא. יאסר, יש מלא חוקים.

היו"ר אמיר אוחנה:

יש עוד הרבה חוקים, תקבל את הרשות. חברי הכנסת המציעים, מי מכם ירצה לסכם, או שנעבור להצבעה? אם כן, אנחנו עוברים להצבעה, רבותיי. הצבעה על הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 65) (היעדרות בשל בן זוג בשל אשפוז פג), התשפ"ד–2024, בקריאה הראשונה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 65) (היעדרות בשל בן זוג בשל אשפוז פג), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק עבודת נשים (תיקון מס' 65) (היעדרות בשל בן זוג בשל אשפוז פג), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעת חוק עידוד תרומות מזון (תיקון) (חובת תרומה של מזון עודף), התשפ"ד–2024, גם היא של חבר הכנסת ינון אזולאי, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אזולאי להציג את הצעת החוק, בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, רק שתדעו שהיום חם. כל אלה שמסתכלים עליי בפעם השנייה. הכול בסדר. אדוני היושב-ראש, אני מתכבד לעלות פה שוב ולהציג את הצעת החוק להצלת מזון. היום, על פי הדוח הלאומי לאובדן מזון והצלת מזון לשנת 2022 שפרסם ארגון לקט ישראל בשיתוף המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות וארגונים נוספים – חברים, כבוד היושב-ראש – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

קצת יותר שקט באולם, חבר הכנסת אזולאי נמצא פה, מדבר. אנא מכם.

ינון אזולאי (ש"ס):

הבעיה היא שאני יושב-ראש הסיעה ומי שמפריע זה חברי הסיעה שלי. אני אטיל עליכם סנקציות, חבל. ששי, זה קשור אליך, ששי ששון גואטה. מזל שלא קוראים לך ששי ששון סוסנה.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

ינון אזולאי (ש"ס):

לא משנה, הכול בסמ"ך. בכל אופן, על פי הדוח הלאומי לאובדן מזון והצלת מזון לשנת 2022 שפרסם ארגון לקט ישראל בשיתוף המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות וארגונים נוספים, היקף אובדן המזון בישראל לשנת 2022 היה 2.6 מיליון טונות, בשווי של 23.1 מיליארד שקלים חדשים, כלומר למעלה מ-23 מיליארד ש"ח שווי של מזון נזרק בכל שנה. כדי לצמצם את היקף אובדן המזון, יש הצעת חוק שמונחת כרגע כאן לקריאה ראשונה. מוצע לקבוע כי גוף ציבורי שהוגדר משרד ממשלתי ויחידות הסמך שלו המספק שירותי הסעדה לבאים בשעריו במינימום של 500 מנות, או כאלה שמקבלים שירותים מאותה הסעדה, לא יסרב סירוב שאינו מוצדק לבקשה של הארגון לחלוקת מזון להתקשר עימו לשם איסוף המזון העודף. הווה אומר, בהצעת החוק הזאת באים ואומרים שעל מנת לצמצם את השלכת המזון הזה, שהוא מזון טוב, שהוא מזון שנמצא אכיל ועובר ביקורת ונמצא במקררים – דיברנו על כך שהוא לא יהיה על הפס – הכול על מנת לשמר את הביטחון התזונתי במזון, שאותם אלה שיקבלו אותו, העמותות, יוכלו לחלק אותו. אגב, גם הרחבנו את זה לכל העמותות שהן בנות חלוקה. יש רשימה במשרד הבריאות שגם בודקת את זה, אילו עמותות ראויות לחלק את המזון. לכן ביקשנו שהחובה תהיה על אותם ארגונים לתת. אם אין סיבה מוצדקת לסרב, יהיו חייבים לתת לאותם ארגונים על מנת שזה יגיע למשפחות נזקקות, למשפחות מוחלשות, למשפחות שצריכות את זה. על ידי כך נוכל לעזור לעוד אלפי משפחות בישראל, אפילו עשרות אלפי משפחות בישראל, שיוכלו להיות ניזונות מאוכל בריא, מאוכל טוב, מארוחות חמות. לא פעם אנחנו מקבלים פניות של אנשים, של משפחות, שאומרים: אני רוצה רק פרוסת לחם, משהו קטן. איזה כאב לב לראות לפעמים במקומות שלא יכולים. אומרים: עזוב אותי, לוקח וזורק את האוכל, טונות, זורקים את האוכל. וזה בא לתקן את העוול הגדול הזה. אני חייב להגיד תודה ללקט ישראל, שבאמת העירו ועוררו את העניין הזה. לקחתי את זה בשתי הידיים. אני חייב להגיד גם לחברת כנסת יסמין פרידמן, שגם יש לה חוק מוצמד, שאנחנו מובילים את זה ביחד, יישר כוח על זה. לקט ישראל, הייתי – אני חייב להזכיר את מירב בן ארי. כשהיא לא הייתה בכנסת – היא לא נמצאת פה, אז אפשר לדבר אפילו שלא בפניה – היא אומרת לי: אתה חייב לבוא לראות ארגון מיוחד. באתי וראיתי, ומאז התחברתי לארגון הזה. הוא באמת עושה דברים מדהימים. אדוני היושב-ראש, אני חייב להגיד לך מילה טובה על הכנסת. הנהגתם פה בראשות המנכ"ל – הוא מעודד שלא תהיה זריקת מזון של האוכל שנמצא פה. נטלי שלף, אני חייב להגיד לך – היא מנהלת הוועדה של קרן הגז. אתה צריך לראות אותה. ראית אותה, אבל כולם פה מכירים את האישה הזאת, שעומדת שם ולוקחת, עם צוות עובדים, עם ועד העובדים, שיזם את זה, ועד עובדים מעולה שיש פה, היושבת-ראש הודיה – אתה רואה שהם עושים את זה מכל הלב. היו יכולים ללכת הביתה, לגמור את הסיפור וזהו. באתם, יזמתם, המנכ"ל בא ביוזמה שלך ואומר: אנחנו נממן. יש עלות לזה, יש כלים, אולי יש גם עובדים שנשארים קצת, אבל אני חושב שההירתמות הזאת למקום הזה, לדבר הזה, היא דוגמה לכל משרדי הממשלה שצריכים להבין את זה. לכן החוק הזה בא – פה עשו את זה בלי חוק, אגב. אין שום חוק פה בשביל לעשות את זה, אבל ראו – זה התחיל מהמלחמה, ראו שאנשים פתאום צריכים. פתאום זה מתרחב, ורואים שכל יום יש פה אנשים שבאים, עוד עמותות, עוד אנשים, עוד משפחות, שצריכים את זה. האוכל טרי, האוכל טובה, אוכל טעים, הכול, ומגיע בצורה הכי מכובדת שיש.

היו"ר אמיר אוחנה:

כשר.

ינון אזולאי (ש"ס):

כשר למהדרין, באמת בצורה הכי מכובדת שיש. על זה באמת מגיע יישר כוח לעוסקים במלאכה. אני אומר לנטלי: על מה שאת מקדישה פה מזמנך יחד עם שאר העובדים, הקדוש ברוך הוא ישלם שכרכם. זה דבר נפלא ודבר טוב. כמובן, אני רוצה להודות גם לך, אדוני יושב-ראש הוועדה הרב אייכלר. אופיר כץ, ראש הקואליציה, אני אודה גם לך – אם תזוז, אני אודה גם לך. תודה רבה לך, אופיר כץ, שאתה מסייע כל פעם להעלות עוד חוקים, ובאמת עושה פה את הדברים בטוב טעם ודעת. יישר כוח. והרב אייכלר, עוד הצעת חוק טובה אצלך בוועדה. אתה עושה הכול על מנת להציל מזון בשביל הרווחה, בשביל אנשים. יישר כוח. שנעשה דברים טובים, בעזרת השם. תודה רבה לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת אזולאי.

היו"ר אמיר אוחנה:

כפי שאמר חבר הכנסת אזולאי, להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – חובת תרומת מזון עודף), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת יסמין פרידמן, לדיון המוקדם. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת פרידמן להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. תודה, חבריי חברי הכנסת. אני לא אחזור על הדברים, כי ינון הציג את החוק. אני רק אומר שאני אוסיף על זה שאני חושבת שמהות של חברה מתוקנת היא אחריות הדדית. זו בדיוק מהות החוק: חברה שיש לה עודף נותנת למי שאין לו. זה דבר ראשון, זו אחריות הדדית. הדבר השני שלא הדגשנו הוא שאנחנו מדברים גם על איכות סביבה, כי אנחנו מצמצמים את כמות המזון שצריך להטמין. זאת אומרת, אנחנו משיגים כאן עוד משהו שיש לו ערך נוסף – פחות אשפה, פחות מזון להטמין ויותר איכות סביבה. אני כן אומר שזה חייב להיות חלק מתוכנית מאוד מאוד גדולה וחקיקתית, כי מצד אחד אנחנו מאבדים מעל 20 מיליארד שקלים במזון; מצד שני, המחירים עולים. אין מספיק תוכנית אסטרטגית להצלת מזון, תוכנית שצריך להשקיע בה כסף. על כל שקל שנשקיע אנחנו נקבל 4 שקלים של מזון. הכול בסופו של דבר צריך להיות תוכנית עליונה שמתייחסת למשבר האקלים, לתכנון חקלאות, למזון העתיד, לפיתוח של מזון העתיד. הדברים לא ייראו אותו דבר. אני מודה לחבר הכנסת ינון אזולאי, תודה רבה על שיתוף הפעולה, ליושב-ראש הוועדה וכמובן ללקט ישראל, שזאת משימת חייהם, והם הופכים אותנו לחברי כנסת יותר טובים. הם מלמדים אותנו, אנחנו פשוט לומדים דרכם המון המון דברים, אז תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת נעבור לדיון האישי. חבר הכנסת יוסף עטאונה – מוותר; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת היא שתחילה אני רוצה לברך את חה"כ ינון אזולאי על היוזמות החברתיות שהוא מביא כל הזמן. כששר הרווחה נמצא כאן, זו גם הזדמנות, ואני רוצה בכל זאת להגיד שני דברים שניקח לתשומת ליבנו. אני חושבת שצריך לעשות את הדברים בצורה יותר מעמיקה ואמיתית ומהותית, וכך באמת נוכל להגיד שעשינו טוב והקלנו על אותם נשים ואנשים שנמצאים במצוקה. בקשר לחוק הזה של תרומת מזון, אני חושבת שיש תפקיד מאוד חשוב למדינה. אנחנו יודעים שישנן יוזמות אישיות, פרטיות, של אנשים באופן פרטי, על חשבונם האישי, שדואגים בזמנם וגם מפנים מקום ועושים את כל העבודה בצורה פרטנית ואישית. צריך שהמדינה תעודד יוזמות כאלה על ידי מתן הבסיס של המקום לפחות. את השאר, לגבי כוח אדם וכל החלק של ההתארגנות, הלוגיסטי – באמת נעודד התנדבות של אנשים. יש הרבה אוכל שנזרק לפח. אתה זוכר, ינון, שלי לפחות הייתה הצעת דיון בנושא הזה. אנחנו כן יכולים לתת לאנשים. הרבה פעמים, הרבה לילות הילדים הולכים לישון בלי מנה מזינה כמו שצריך ובלי מנה חמה. ברשותך, כבוד היושב בראש, אני רוצה להתייחס גם להצעת חוק שהייתה קודם לגבי ימי מחלה. אני חושבת שזה טוב, התקדמנו עוד צעד. בעניין של צבירת ימי חופשה זה מוגבל ל-55 ימים, וטוב שאפשר לנצל עוד 13 ימים ולא להוריד אותם מאותה מכסה, ועוד שמונה ימים על חשבון ימי המחלה. אבל מה? תסתכלו, יש את שני הדברים בהצעת החוק של ינון, מה שהיה קודם, ובנוסף, עוד תנאי – שהבן אדם יעבוד שנה אצל אותו מעסיק. אבל מה לעשות? אנחנו יודעים שהיריון לא תמיד בא ומתוכנן כמו שאנחנו רוצים. לכן, מה אנחנו עושים לאותם אנשים? אני חושבת שמדינה שדואגת באמת לרווחת אזרחיה צריכה לתת קצת מעל למשהו שהוא על חשבון העובד עצמו, ולבוא קצת לקראת, מעל הנסיבות הטבעיות של הבן אדם עצמו. לכן אני חושבת שיש צורך לתקן את זה ולתת לפחות שלושה ימים, שבוע, במקרים מיוחדים ובנסיבות מיוחדות לאותו בן אדם, לאותה משפחה שנמצאת באותה סיטואציה. ולכן אני מתכוונת להגיש הצעת חוק בסוגיה הזאת שתיתן עוד תיקון. אני כולי תקווה, כבוד היו"ר, שההצעה הזאת תתקבל הפעם. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דיבר איתי הבוקר ראש המועצה המקומית כסרא-סמיע, יושב-ראש פורום ראשי הרשויות יאסר גדבאן, בקשר למתווה פיצויים לקו העימות. הוא אומר לי: עברתי על הרשימה ולא מצאתי את היישובים שלנו, כסרא-סמיע, יאנוח-ג'ת ובית ג'ן. אני נאבקתי חזק בוועדת הכספים להכניס את היישובים האלה, ואני זוכר, תוך כדי מאבק בהתחלת המתווה, באוקטובר עד דצמבר, הצלחתי להכניס את שלושת היישובים, אדוני היושב-ראש, לתוך המתווה. אחרי זה החליטו להוציא את היישובים, ומינואר עד עכשיו שלושת היישובים לא נמצאים בתוך המתווה. הטענה של צה"ל והטענה של האוצר – למרות שאף פעם לא הגיע נציג של צה"ל לוועדה, אבל האוצר אומר שצה"ל אומר: הייתה סוללה ליד היישובים הדרוזיים, סוללת תותחים, לכן הכניסו את היישובים; ברגע שהוציאו את הסוללה, הוציאו את היישובים. אבל אני אומר לכם מהיכרות אישית, לא הייתה שום סוללה ליד היישובים הדרוזיים. אני מסתובב שם כל הזמן. הטענה הזאת היא טענה לא נכונה. גם יושב-ראש ועדת הכספים הבטיח לי בוועדת הכספים שלא יביא העברות כספיות עד שיכניסו את היישובים הדרוזיים, אבל גם בהבטחה הזאת הוא לא עמד, ואנחנו עם שלושת היישובים בחוץ. אבל מי שהיה אתמול ובשבוע האחרון ושבוע לפני וחודש לפני רואה את היירוטים מעל היישובים הדרוזיים – רואה את היירוטים מעל כסרא-סמיע, רואה את היירוטים מעל יאנוח-ג'ת ורואה את ההתקפה על הר מירון, כי בית ג'ן נמצא בהר מירון. אני לא יכול להבין למה בית ג'ן לא נמצא כשהוא נמצא בהר מירון. ואנחנו יודעים שכל הזמן יורים על הר מירון, אין יום שעובר שאין ירי על הר מירון, אבל היישוב בית ג'ן בחוץ, ואותו הדבר כסרא-סמיע ויאנוח-ג'ת. וכשאני אמרתי שבין יאנוח-ג'ת וכסרא-סמיע לכפר ורדים זה מטר אחד, שני מטרים, וכפר ורדים נמצא והיישובים הדרוזיים בחוץ – אני לא הצלחתי להשתכנע לא ממשרד האוצר ולא מהדברים שאמרו נציגי צה"ל, שלא הגיעו לוועדה, אלא שלחו את האמירות שלהם דרך משרד האוצר. לכן אני אומר לכם, מה שקורה במתווה הפיצויים עם היישובים הדרוזיים זה דבר בלתי נתפס. היישובים הדרוזיים חייבים להיכנס לתוך המתווה, כי הם באמת נמצאים בקו העימות. הם יורים על היישובים שלהם כל הזמן והם נמצאים בסכנה הכי גדולה, כי אותם יישובים, גם מבחינת מקלוט ומקלטים וחדרים אטומים – כמעט שלא נמצאים שם; 70% מהתושבים אין להם לא חדר אטום ולא מקלט. לכן אני פונה גם ליושב-ראש ועדת הכספים: הבטחת לי שלא יהיו העברות כספיות עד שנכניס את היישובים הדרוזיים. לא עמדת בהבטחה שלך.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני מבקש שנקיים דיון בנושא הזה, להכניס את שלושת היישובים. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חבר הכנסת גלעד קריב – מוותר; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – מוותר; חברת הכנסת מירב בן ארי – מוותרת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת שרון ניר – מוותרת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. הרשימה סגורה. חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – מוותרת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אחמד טיבי – מוותר. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו מוותר.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהתחלה אני רוצה לאחל לחברינו היהודים שצמים היום, 17 בתמוז, שיהיה לכם צום קל. לו אני הייתי יושב-ראש הכנסת הייתי עושה היום יום פגרה ולא עושה כנסת, להתחשב באנשים הצמים. זה – 1. 2. לגבי החוק הקודם, לגבי הנשים ומתן חופש להורה של ילד שנולד פג, אני הייתי מציע לינון אזולאי שימי החופשה ייזקפו כולם לחופשת המחלה, ולא על חשבון החופש של העובד. שיהיה הכול חופשת מחלה, ייזקפו על חשבון חופשת המחלה.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני מסכים איתך. תבוא לדיונים לקריאה שנייה ושלישית, נראה מה עוד אפשר להרחיב.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

עלה לפני כמה דקות חבר הכנסת עודד פורר ודיבר על מדינת ישראל מהים לנהר, ואני שאלתי אותו: יש עובדה, והעובדה היא שיש שלושה מיליון תושבים ערבים פלסטינים שחיים בגדה, (חוזר על המילה בערבית,) יש אנשים שחיים בירושלים המזרחית, בעזה – מה אתה עושה איתם? אז מה הפתרון? האם זה מדינה דו-לאומית?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

לא יקרה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

האם זה מדינה דו-לאומית? האם זה הפתרון שאתם רוצים, מדינה דו-לאומית? מה ההצעה?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אוסקוט, אוסקוט.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז הפתרון היחיד האפשרי והנכון לעשות, כפי שכולנו מאמינים, וגם ראש הממשלה בנימין נתניהו נאם על זה בנאום בר-אילן בזמנו: שתי מדינות לשני עמים שיחיו זה לצד זה בשלום. זה הפתרון היחיד, אין פתרון אחר. מלחמה – כמה שיהיו מלחמות, זה לא יביא לפתרון לשני העמים בסופו של דבר. הפתרון הוא אחד ויחיד – רק שלום. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חבר הכנסת עמית הלוי.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. עליתי כי ראיתי עכשיו, הפנו את תשומת ליבי לפרסומים שזעזעו אותי עד עמקי נשמתי של אורי משגב, רוני מאנה. מאנה כתב שעדיף היה שנועה ארגמני תישאר בשבי אם היא נוסעת עם בנימין נתניהו לארצות הברית. ואנחנו נתקלים כאן באנשים שעוד לרגע, אם תהינו לשנייה שיש בהם מידה קלה של הומניזם, הם מדברים בשם ליברליזם – לא אהבת האדם. לומר שנעה תישאר בשבי? לא אהבת האדם, לא הומניזם הכי בסיסי, לא אנושיות הכי בסיסית – פשוט רוויי שנאה. ומסתבר שרק דבר אחד מעניין אותם – – –

גלעד קריב (העבודה):

כן, אתם אהבת ישראל.

עמית הלוי (הליכוד):

רק דבר אחד מסתבר שמעניין אותם, וזה השלטון והכוח של הקבוצה שלהם. לא אנשים, לא בני אדם, לא אהבת אדם – רק השלטון שלהם. מה שמשרת את השלטון לגיטימי; מה שלא משרת את השלטון – היה בשבי חמאס, לא היה בשבי חמאס – ייזרק מתחת לגלגלי אוטובוס הדמים שלהם. אני חושב שעל הדברים האלה כל חבר כנסת כאן צריך להגיב בחריפות, למחות פשוט מחאה אישית כנגד התופעה הבזויה הזאת, שאנחנו נתקלים בשיא בדברים האלה של משגב ושל רוני מאנה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק עידוד תרומות מזון (תיקון) (חובת תרומה של מזון עודף), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ינון אזולאי. נעבור להצבעה. חברים, אני מבקש לתפוס את מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק עידוד תרומות מזון (תיקון) (חובת תרומה של מזון עודף), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 27, אין מתנגדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תוסיף גם אותי.

היו"ר ניסים ואטורי:

הצעת החוק חוזרת לדיון בוועדת העבודה והרווחה. אני מבקש להוסיף את מירב בן ארי, לפרוטוקול, כמובן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם לא שומעים אותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא ישנתי הרבה. נעבור להצעת החוק המוצמדת – הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – חובת תרומת מזון עודף), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת יסמין פרידמן. חברים, אני עובר להצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – חובת תרומת מזון עודף), התשפ"ג–2023, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

28 בעד, אין מתנגדים. הוועדה המוסמכת לדון בהצעת החוק גם היא ועדת העבודה והרווחה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הכספים בעקבות דיון מהיר בהצעתם של ולדימיר בליאק, ינון אזולאי, אורית פרקש הכהן, אחמד טיבי, ואליד אלהואשלה ויצחק קרויזר בנושא: העלאת תעריף הארנונה ב-5.29% – ההשלכות על משקי הבית, עסקים קטנים ויוקר המחיה. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון מס' 3) (חובת דיווח), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת שמחה רוטמן וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש הוועדה, להציג את הצעת החוק. בבקשה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון מס' 3) (חובת דיווח), מיועדת להחיות מחדש את אותה הוראת שעה לדיווח. הכנסת חוקקה את החוק שמאפשר למשטרה ולגופי ביטחון לקבל מידע על נתוני תקשורת, שהם מאוד מאוד חודרניים, עם מי אדם שוחח, איפה הוא הסתובב, למי הוא שלח הודעת סמ"ס. כל הנתונים הללו יכולים להתקבל באמצעות צו לקבלת נתוני תקשורת. תחילה הייתה הוראה שמחייבת דיווח שנתי לכנסת, בדומה למה שנהוג בהאזנות סתר. הוראת השעה הזאת על הדיווח פקעה, ולמעשה לא חודשה מאז. יחד עם חבריי מהקואליציה ומהאופוזיציה, כדי להגביר את הפיקוח של הכנסת על הכלי המאוד-מאוד פוגעני הזה – כשכמובן משתמשים בו באופן הנכון והמתאים – בין היתר גם כלקחי מה שגילינו סביב פרשת הרוגלות, שגם היא התרחשה כאשר הפיקוח הממשלתי הפרלמנטרי, ובעיקר בהקשר של הרוגלות, ושל בתי המשפט, התגלו כלא מספקים. לכן, מוצע להחזיר את הוראת הדיווח, להפוך אותה להוראת קבע ולוודא שוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת תקבל דיווחים שנתיים על השימוש בכלי הזה. לאחר שדיברתי על הצעת החוק, והצעת החוק הזאת – שכאמור הגישו אותה איתי חברי כנסת מהקואליציה, מהאופוזיציה, מכל חלקי הבית, ולכן אני סמוך ובטוח שהיא תאושר לקריאה הראשונה – אני רוצה לדבר, אדוני היושב-ראש, על מה שהתרחש בימים האחרונים, שבעיניי צריך לזעזע כל אחד ואחד מאיתנו. אני רוצה להתחיל מציטוטים: נועה ארגמני ואביה – אני מזכיר לך, אדוני היושב-ראש, שנועה ארגמני, החטופה ששוחררה, שמעבר להיות חטופה ששוחררה היא גם איבדה את אימה ממש לאחרונה, אביה איבד גם הוא, והם צריכים, כך אומר – קשה לי להזכיר את שמו, אבל אני איאלץ לעשות את זה – אורי משגב: "נועה ארגמני ואביה צריכים להתבייש עד יומם האחרון בהסכמתם לשמש תפאורה בטיסת הזוג המטורלל והמחויך הזה, בדיוק בבוקר שבו התבשרנו על עוד שני חטופים שאיתרע מזלם למות בשבי, ולא לטוס לוושינגטון עם מפקיר החטופים, בושה שלא הייתה כמוה". אני אפילו לא מתחיל לדמיין איזה זוהמה, באמת, וזה שאני צריך להגיד את זה עוד ביום י"ז בתמוז – איזו זוהמה מחשבתית ונפשית יכולה להיות לאדם שכך מדבר על חטופה ששוחררה, שכך מדבר אל מי שבחרה לנסוע ולא להתכנס באבלה וביגונה על אימה, אלא לנסוע ולספר את סיפורם של החטופים בעולם כולו לטובת מדינת ישראל, יחד עם ראש ממשלת ישראל, במשלחת רשמית של מדינת ישראל. מה חטאה אותה חטופה? במה היא חטאה? שהיא נמצאת על אותו מטוס עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. זה חטאה. ותאמין או לא, אדוני היושב-ראש, שאורי משגב עוד היה עדין. עוד היה עדין. דן מרגלית כותב: "מצטרף לאורי משגב, חרפה לנועה ארגמני ולאביה שמשמשים מרצונם תפאורה לתצוגת 'ביבי בוושינגטון'." ויש עוד אחד שמצטרף, עוד פה מפיק מרגליות, רוני מאנה: "הייתי מעדיף שהיא תישאר בשבי". מסתבר, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – ואגב, כל מי שצעק וצווח על כל מילה לא במקום שמישהו כאן אמר כנגד משפחות חטופים – ובצדק אגב, כי צריך לשמור ולדבר בכבוד למשפחות חטופים שמדברות מדם ליבן, אבל כל אותם אנשים שהזדעקו, שצעקו, אז פה אומרים לחטופה ששוחררה אחרי ימים רבים בשבי: הייתי מעדיף שהיא תישאר בשבי. איזה שקט, איזו דממה, היעדר גינויים. הם ימשיכו להיות מוזמנים לפאנלים, לכתוב בעיתון הארץ. אף אחד כאן לא יבטל מנוי להארץ על זה שאורי משגב כותב שם ומקבל מהם משכורת. אף אחד לא יבטל מנוי להארץ. לא לפרסם בערוץ 14, בנק לאומי, זה בסדר, אבל אף אחד מהנוכחים כאן – אני יודע שרבים רבים כאן בכנסת מנויים לעיתון הארץ דרך הקשר לבוחר, אף אחד לא יבטל מנוי, כשאורי משגב נמצא שם. זה בסדר לדבר ככה.

נאור שירי (יש עתיד):

תגיד, דיברת משהו על משה מירון, שאמר שכולנו בוגדים?

שלי טל מירון (יש עתיד):

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – – פשוט תגנו, פשוט תגנו. אפשר גם לגנות. אפשר פשוט להגיד שאסור להגיד את זה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, הוא אומר דברים חשובים, כדאי להקשיב.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

ואז, אז: "הייתי מעדיף שהיא תישאר בשבי וזמורה ז"ל היה בחיים. למה הוא נפל, למה הוא הקריב את חייו, שאבא שלה הביביסט יוביל את נועה למטוס הראוותני של משפחת נתניהו. נועה, תתביישי לך ואבא שלך, שנסע לטיול ושם פס על כל משפחות החטופים, לטוס עם שרה וביבי כדי לשמש תפאורה. כואב הלב על משפחת זמורה. ירקתם להם בפרצוף".

קריאה:

– – – נתניהו – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

רוני מאנה הצליח, רוני מאנה הצליח בפוסט אחד גם לפגוע במשפחה שכולה, גם לזלזל בחלל צה"ל – –

גלעד קריב (העבודה):

רוני מאנה חבר של נתניהו.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת קריב, תודה רבה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

– – גם לזלזל במשפחת חטוף – –

קריאות:

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

– – והעולם שותק, זה בסדר. למה? כי חטאה הגדול, שהיא במטוס עם ביבי. זה הכול. עכשיו, אתם רואים את התגובות לדברים האלה, את רואים את אלפי הלייקים, ואחרי כל הדברים האלה – אני לא רוצה, אני באמת קיבלתי פה רשימה.

מיקי לוי (יש עתיד):

למה להציף את הדברים הלא-חשובים האלה?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

הכינו לי רשימה ארוכה, הדוברת החרוצה שלי, של הציוצים והתגובות של כל אותם אנשים. אני חייב לומר לכם, זיהיתי חלק מהשמות. זיהיתי חלק מהשמות. אלה אותם אנשים שלא מפסיקים להשמיץ, לקלל את הממשלה. שלא מפסיקים – עוד לפני אירועי 7 באוקטובר, הם אלה שצרחו ברחובות כאילו יש פה הפיכה משטרית. אלה אותם אנשים. אז מסתבר שלא משנה הסיבה. אם אתה מהצד שלהם, אתה קדוש ואסור לומר לך דבר וכל מי שיגיד לך משהו, אז הוא פוגע בשכול, בחטופים, בטייסים. לא משנה במי, אתה פוגע כי דיברת. ואם אתה לא בצד שלהם, ואם אתה חס ושלום תומך בממשלה הזאת – אתה יודע, מיעוט קטן כזה, 64 מנדטים שהצביעו לממשלה הזאת, או אולי אפילו מיעוט קצת יותר – אני ראיתי את התגובות האלה, תאמינו או לא, כשעברה פה בכנסת ההחלטה ברוב שכולל תשע סיעות, קואליציה, אופוזיציה, גם אז, אותם אנשים, פיות מפיקי רעל, ממשיכים ותוקפים, ואז אתה מבין. אני אומר שכל כלי תקשורת שנותן במה לאנשים הרעילים האלה, שלא יעז לדבר על מכונת רעל; כל כלי תקשורת וכל תוכנית אירוח שמזמינה את האנשים האלה לפאנל, שלא יעזו לשאול איש מחברי הכנסת למה הם דיברו בצורה לא יפה. ההטפות האלה נמאסו עלינו. אני אומר גם לחבריי באופוזיציה: אם אתם לא תתייצבו כנגד הדבר הזה בצורה ברורה – –

קריאות:

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – אל תגיד לנו כלום, קח אחריות ותתפטר. קח אחריות ותתפטר. אל תטיף לנו. קח אחריות ותתפטר.

שלי טל מירון (יש עתיד):

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

– – אם אתם לא תהפכו את האנשים האלה למגונים, למבוזים, למושפלים – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

מה הקשר, חבר הכנסת בליאק? בבקשה לא להפריע.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תצא מהבית. חצוף.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לא מדברים ככה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה אתה קורא לו קריאה ראשונה? על מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תירגע. מה, אתה מסכים עם הקריאות האלה על נועה ארגמני? אני לא מבין, מה הוויכוח?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תצעק – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

ואני מכאן רוצה, באמת, הייתי אומר אפילו בשם עם ישראל, להתנצל בפני נועה, שעברה כל כך הרבה בשבי; שאימא שלה ליאורה, זיכרונה לברכה, נפטרה לפני כחודש ממחלה קשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היא הייתה בשבי באשמתכם.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

היא בכל זאת מוצאת את הכוחות לייצג את מדינת ישראל, לספר את הסיפור בעולם, לתרום להצלתם של חטופים נוספים, ועשתה את זה בשליחות ממלכתית. מה היא מקבלת בתמורה? מתקפה של אנשים בזויים שכל הרצון שלהם הוא לפזר רעל, לנצל את האירוע הזה כדי לשפוך עוד רעל על הממשלה, למעשה גם על המדינה. זו לא אופוזיציה לממשלה, זו אופוזיציה למדינה. ככה לא מנצחים ביחד. ככה לא תומכים בחטופים ובבני המשפחות. ואני מצפה מכל מי – ואני חייב לומר לכם, אנחנו שומעים את זה הרבה. אנחנו שומעים משפחות, לפעמים שומעים מהן גם דברים קשים, ואני חושב – ואני רואה שרוב חבריי בקואליציה ובאופוזיציה מצליחים, גם כאשר מטיחים בהם דברים קשים, להתמודד ולא להגיב גם כאשר הלב כואב והלב שורף, גם כאשר מטיחים בהם, בין מימין ובין משמאל, והם עושים זאת בגבורה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בגלל זה זרקת – – –

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אבל על זה אסור לשתוק.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בגלל זה זרקת את האח? אתה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת כסיף, אני מבקש לא להפריע.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

על זה אסור לשתוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נגמר הזמן. נגמר הזמן.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת כסיף, קריאה ראשונה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

ואותן זעקות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל נגמר הזמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

הפריעו לו. ניתן לו עוד 20 שניות, לא יקרה כלום. כמו כולם.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

ואותן זעקות שהפכו למותג – צועקים בושה, צועקים עוד פעם בושה, בושה. בושה למי שמשתף פעולה עם אורי משגב, עם מאנה, עם כל אותם אנשים. אני הייתי מצפה שכל אדם שעשה לאותו דיבור לייק או ריטווט לא יהיה בכלל – לא יימנה על בני התרבות. ואני מקווה שמדינת ישראל תדע להתגבר גם על הרעל שאותה קבוצה מוסיפה לנו לאווירה הציבורית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה לך. חבר הכנסת יוסף עטאונה – מוותר; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חברת הכנסת אימן ח'טיב יאסין.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אימאן.

היו"ר ניסים ואטורי:

אימאן. אני מבקש את השמות באנגלית עוד פעם.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אימאן, אמונה, אחת ולתמיד. כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולפנות לראש הממשלה מר נתניהו – שנמצא היום בוושינגטון ויש לו יום שלם לחשוב – לחשוב, ואני מקווה שיקבל החלטה נכונה ונבונה למען כולנו; למען הביטחון והשלום באזור הזה; למען הפסקת הסבל של משפחות החטופים והפסקת ההרס שקורה בכל המקומות בעזה, בצפון, בדרום; למען המחירים שכולנו משלמים; כדי לא לראות את המראות הקשים, הנוראיים, של תינוקות שמתים מרעב, שמתים בגלל שאין חשמל כדי להנשים אותם בפגיות שם בבתי החולים בעזה; כדי שתהיה אפשרות לשיקום החיים של כולנו באזור הזה. שיקבל החלטה נבונה ואמיצה לקרוא עכשיו לקבלת ההסכם והפסקת המלחמה. זוהי העת למנהיגות אמיצה שיכולה לקבל החלטה אמיצה שתביא בהחלט תוצאות ותוצרים נורמליים בשביל קדושת החיים. אז מר נתניהו, כשאתה יושב שם, רחוק, ובלי הלחצים של כולם, ואתה חושב על הנאום שלך בפני הקונגרס האמריקני, תכניס החלטה ראויה, אולי היא תכפר ותכסה על כל העוול שקרה עד עכשיו בקדנציה שלך בשני הצדדים. תקבל החלטה אמיצה למען הסכם החזרת החטופים כולם למשפחות שלהם; למען הפסקת ההרס וההרג בצד השני; למען מתן אפשרות לקום ולהגיד: אנחנו כולנו חפצי חיים. כולי תקווה שהזעקה הזאת תגיע אליך ותמצא אצלך גם אוזן וגם לב. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

חברי הכנסת, עומד פה יושב-ראש ועדה שבמשך למעלה משנה לא רק מנהל הפיכה משטרית פשיסטית ולא רק מנהל את הוועדה בצורה רודנית ואלימה, אלא הצביעות שלו, הצביעות, ההתבכיינות – המתבריין המתבכיין באופן שיטתי משמיץ לא רק חברי כנסת, ניחא, אלא כל מי שמבקר את המשטר – עומד פה, ויש לו את החוצפה להתבכיין על דיבור מכוער. אני לא מדבר על כל הפשעים שהממשלה והקואליציה אחראיות להם, אם זה הטבח והחורבן בעזה ובוודאי ובוודאי הפקרת החטופים, ומייד אני אתייחס לזה. לא רק זה, אלא הוא בא פה ועוד מתבכיין. אתה רוצה ציטוטים, אני אתן לך ציטוטים, ציטוטים מאתמול והיום: נוח'בות קפלן ארורות, כל קיבוצניק שמאלן, תסתכלו – תגובות, תגובות באלפים, אחרי שאתמול הוכרז על מותם של עוד שני חטופים שהופקרו למותם. הדם על הידיים של זה שנמצא עכשיו בוושינגטון, הדם על הידיים שלו, וכל הכנופיה שיושבת פה ומתנגדת למתווה לשחרור, הדם על הידיים שלכם. וכותבים ככה באלפים. לאחר שהודיעו על מותם כותב אחד כך: כל קיבוצניק שמאלן שהולך זה ברכה לעם ישראל. אלה שהיו חברים של החמאסניקים, אירחו אותם ודאגו להם, הם אלה שעכשיו מתלוננים. למישהו עוד יש ספק למה חייבים להשמיד את כל החלאות הקפלניסטיות? נתניהו שומר ישראל עומד מול החבורה הבוגדנית הזאת. למה משחררים את הזבל הזה? שיישארו בעזה בשלום ודו-קיום במירכאות וכו' וכו'. הינה עוד: הקיבוצניקיות – אני מתקן פה את העילגות – הקיבוצניקיות שכבו עם העזתים, קארמה. זה רק קצה הקרחון של דברי הגועל, של דברי השנאה השיטתיים, בעיקר נגד הקיבוצניקים שם, כי הם שמאלנים. נכון או לא נכון זה לא רלוונטי. אני רוצה להגיד לכם משהו, לפחות על אחד. יגב בוכשטב, שהיה לי הכבוד להכיר אותו במשך שנים, שאתמול הוכרז על מותו – איש מכם לא מגיע לציפורן הזרת ברגל שלו – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תן לי בבקשה עוד – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

הסתיים הזמן, לא לא לא.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה לסיים.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, אבקש לרדת. הסתיים הזמן.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה לסיים, לא, תיתן לי עוד עשר שניות.

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש לרדת. לא נותן לך עוד עשר שניות.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה נותן לאחרים, תיתן גם לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא נותן לך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה מפריע לי לדבר – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש להוריד אותו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – על יגב בוכשטב – –

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה, אני מבקש להוריד אותו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – שנרצח.

היו"ר ניסים ואטורי:

להוריד אותו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

יגב בוכשטב, שמשמיצים אותו.

היו"ר ניסים ואטורי:

להוריד אותו עכשיו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לא תגיעו לציפורן שלו, בוודאי לא אתה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תרד, תרד, אתה, תרד למטה, בבקשה. חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מניח, אדוני היושב-ראש – אני רוצה לשאול אותך אם ראית במקרה את הכתבה של ציון נאנוס על המילואימניקים. ראיתם? ראית, חברת הכנסת ניר? למישהו יצא לראות? אני אספר לכם – אני מניח שאת מכירה את זה מקרוב – על חיילי וחיילות המילואים שלנו. כמה הם? 3%? 2%? 2% במדינת ישראל – רק הם עושים מילואים. 2%. דיברנו כבר על השוויון בנטל, והעליתם פה גם את ימי המילואים השנתיים, והעליתם את גיל הפטור ואלף ואחת דברים. אתמול ועדת הכספים רעשה וגעשה על 17 מיליון שקלים לבית הספר של החופש הגדול. ואם תראו את הכתבה – אני רק אציין את השמות של חיילי וחיילות המילואים שם: חנן, בן 36 מקרני שומרון – 233 ימי מילואים; דור, בן 34 מקיבוץ יראון בצפון, שפונה – 150; צבי, בן 25, קצין מילואים – 233 ימים; ליאור, בן 28 – 230 ימי מילואים. אתמול, על 17 מיליון שקלים לבית הספר של החופש הגדול, שעדיין אין בכלל חופש גדול לילדי הפטור, עשו פה שישו ושמחו, ואיך אנחנו מעיזים לשאול שאלות בכלל על הכספים שהולכים, אבל אף אחד לא חשב להעביר 17 מיליון שקלים לכל חיילי המילואים שקורסים. אתם צריכים לראות את האנשים האלה שמגיעים ואומרים: אתם מעבירים בארבע וחצי דקות, עם צחוקים וחיוכים פה במליאה, שנים של מילואים. שנים. הם עושים עוד שנים מילואים, ימי מילואים בשנים. בן אדם שם התקבל לעבודה, ואחרי חודש לא נמצא בעבודה כבר כמעט שנה. הוא לא נמצא בעבודה, והוא מפחד ללכת למעסיק שלו ולהגיד לו שהוא קיבל עוד צו, לאמצע אוגוסט. עכשיו אתם גם מעלים את השירות הסדיר, ככה, בשנייה. פשוט העליתם את השירות הסדיר. בן אדם יודע שהוא משתחרר – באתם אליו ביום אחד, בעזות מצח, בחוצפה שאין כמוה, והעליתם את זה בארבעה חודשים. לא מזיז לכם בכלל. 2% מהאוכלוסייה עושים את מה שכולם היו צריכים לעשות, והם לא מעיזים אפילו להגיד שהם לא יגיעו לפעם הבאה. הם מתביישים להגיד את זה. היה שם מישהו שאשתו הייתה בהיריון בסיכון. הוא התבייש לא להגיע ולהיות עם החברים שלו בעזה. ואתם, אתם לא סופרים אותם בכלל. אתם משחקים אותה פטריוטים גדולים. אתם לא רואים אותם ממטר. הפקדות של מענקים שהיו צריכים להגיע אליהם, וגם לסטודנטים, ועדיין לא הגיעו. המענקים לחופשה השנתית בסך 4,000 שקלים – משפט אחרון; נניח, הם אומרים שכסף זה בכלל לא ה-issue שלהם, הם לא מגיעים בגלל הכסף. המענקים האלה עדיין לא הגיעו אליהם, אבל 17 מיליון השקלים – איך אמרו לנו בוועדה? אנחנו אנטישמים. זו הצורה של הכנסת הזו. הם מסתכלים על הבית הזה, 2% מהאוכלוסייה, ואתם פשוט לא סופרים אותם. והחוצפה הכי גדולה פה היא שקואליציה של משתמטים לא סופרת אותם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

מישהו שבכלל לא עשה צבא הוא זה שאומר להם: לכו לצבא. חצופים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, האמת היא שבמקור לא תכננתי לעלות ולשאת דברים, עד ששמעתי את עמיתנו, חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, עולה לכאן ומטיף מוסר על דרך ארץ ועל מתינות.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

גולדה מתה מצחוק.

גלעד קריב (העבודה):

אומר כבר בהתחלה: משפחות החטופים, בוודאי החטופים בעצמם, ויחד איתם המשפחות השכולות, צריכים להיות אל מחוץ למעגלי הביקורת. ריבוי העמדות בחברה הישראלית לא פוסח על החטופים ששוחררו, על משפחות החטופים, וכמובן גם על המשפחות השכולות, וכולנו, אנשי ימין ושמאל, צריכים לגזור על עצמנו איזושהי חובת הקשבה ושתיקה. יש לנו מספיק הזדמנויות להציג את העמדות שלנו גם בחריפות וגם בדרך נוקבת, וטוב נעשה כולנו אם נוציא אל מחוץ למעגלי הביקורת את אותם קהלים ששילמו מחיר כל כך יקר וכל כך בלתי נסבל בחודשים האחרונים. אבל חבריי וחברותיי בימין, בקואליציה – – –

עמית הלוי (הליכוד):

– – – לא מעבירי ביקורת – – – שנאת אדם.

גלעד קריב (העבודה):

אמרתי את שלי, עמית. אבל באותה נשימה – ואתם לא מחוץ למעגלי הביקורת – לומר לך, עמית, ולומר לחבר הכנסת רוטמן, מה זה טלו קורה מבין עיניכם. קורה אחת? קורות שאיתן אפשר להקים את בית המקדש, באמת. ראש הממשלה נתניהו 30 שנים מבסס את שלטונו ואת מעמדו על הפעלה מתוכננת היטב של מכונת הסתה ודה-לגיטימציה. בקרב חברי מפלגת הליכוד כאן יש אנשים שבכל יום מנפיקים אישור כניסה למשה מירון, מחזיק השלטים "שמאלנים בוגדים", ששם לו למטרה להתעמת עם משפחות שכולות כאן, 50 מטר אל מחוץ לשערי המשכן, והוא מוזמן תדיר, יושב תדיר בוועדה של שמחה רוטמן. לפני יומיים משפחות חטופים חוו כאן אלימות, אלימות בבית הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

לא שמענו מילה. אז די, תעשו לנו טובה. מי שעושה מניפולציה – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – על כאבם של החטופים הוא מי שעכשיו מנכס את האירוע הזה לעוד קמפיין פוליטי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

עשו לנו טובה, הרפו מן העניין. אני אומר את זה גם לכם וכאן לכל מי ששוגה – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תודה.

גלעד קריב (העבודה):

– – וגורר את משפחות החטופים אל מעגל הוויכוח הפוליטי. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת מנסור עבאס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול שלחתי סרטון וגם הודעת הסבר על האירוע שכבר חודשיים או שלושה מתחולל בג'דיידה-מכר. ג'דיידה-מכר הם שני יישובים שמחוברים ביחד לרשות מקומית אחת. זה חודשיים, שלושה ראש העיר לא מצליח לפנות את הפסולת ביישוב כי קבלנים לא מעיזים להיכנס ליישוב על רקע סכסוך של שני ארגוני פשע שמשתלטים על החיים של התושבים, שם ובעוד כמה מקומות. חשבתי לנכון לשתף את שרי הממשלה, במיוחד את חברי הכנסת מהקואליציה, באירוע הזה, ולבקש את התגייסותם, אם לא לטובת התושבים, האזרחים של מדינת ישראל, התושבים של ג'דיידה-מכר, אז לטובת מה שהם תמיד מכנים המשילות, הריבונות, החוק והסדר; להשליט סדר ומרות, בייחוד נגד ארגוני פשע. חלקם, כמובן, אני חייב להודות, אנשים הגונים שחזרו אליי וניסו לברר, והבטיחו שהם יפעלו בנושא הזה. חלקם אמרו: זה לא בתחום סמכותנו, למרות שבסופו של דבר יש אחריות קולקטיבית גם ברמת הממשלה עצמה, אבל גם ברמת הקואליציה עצמה, שבחרה את הממשלה ועומדת מאחורי הממשלה. במובן מסוים אומנם כל אחד מאיתנו נבחר מאוכלוסייה מסוימת, מקבוצת בוחרים מסוימת, אבל ברגע שכל אחד מאיתנו הופך להיות חבר כנסת, הוא נציג של העם, הוא נציג של כל המגזרים, הקבוצות, האזרחים, ויש לו חובה גם חוקית וגם מוסרית לפעול בתחום הזה. לכן אני חושב שמן הראוי שנשמע על הדוכן הזה, כאן על הדוכן של הכנסת, חברי קואליציה שמפנים את דבריהם לממשלה עצמה, לשרים האחראים לנושא הזה, ולדרוש מהם לפעול ביד קשה נגד ארגוני פשע. במיוחד עכשיו, האירוע בג'דיידה-מכר חייב להסתיים, חייב להסתיים, וכדאי שכמה חברי קואליציה, במיוחד אלה שגרים בצפון – כדאי לכם ליצור קשר עם ראש הרשות שם, לבקר את הרשות ואת היישוב שם ולבדוק איך אפשר לעזור בנושא הזה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת מיקי לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, האורחים הנכבדים שלי, שנמצאים כרגע ביציע, אלוף משנה ליאור לוטן, יועץ שר הביטחון לענייני השבויים והחטופים, אומר: חלון ההזדמנויות הוא ממשי. אם לא נממש את העסקה, נביא עליהם גזר דין מוות. אם ראש הממשלה לא ייתן אישורים לצוות המשא ומתן לחתום עסקה – דינם מוות. חלון החמצן של החטופים הולך ואוזל, כך אמר. אם זה לא יקרה, אזי האינטרסים של ראש הממשלה הם אינטרסים פוליטיים זרים. זה לא אני אומר, אומר את זה יועץ שר הביטחון. אדוני ראש הממשלה, אני מקווה שצפית בערוץ 12 ביום שישי – אה, סליחה, אולי שבת? לא בטוח, כי יכולת לנסוע בשבת כששוחררה נועה ארגמני. אז אם לא צפית, אני רוצה להגיד לך מה היה שם: הייתה כתבה על הדס קלדרון, האם, על עופר קלדרון, האב, שעדיין שבוי בעזה, על ארז, הבן הקטן ששוחרר, בן 12 בשבי; על סהר, הבת, שהייתה בשבי, על רותם בן ה-19, שאומר: בא לי לראות את אבא שלי, זה מה שאני רוצה. משפחת קלדרון, שמספרת סיפור קורע לב – על הפגישה המצמררת של סהר בשבי עם אבא שלה; על ארז, הבן הקטן, שנחטף לעזה, ילד בן 12 שהיה במנהרות לבד 16 יום; על האב, עופר, שאומר לבתו, כאשר נפגשו במנהרות בעזה: עברה עלינו שואה. ארז, שמספר בקול מקפיא דם – ילד בן 12 – איך מחבלים מפלצות אדם חטפו אותו; על סהר, הבת הקטנה בת ה-16, שנחטפה לעזה, ואינה יודעת מה יהיה איתה: האם יאנסו אותי? האם ישחררו אותי? על הקושי לנשום במנהרות, על המחסור באוכל ובמים; על הדס קלדרון, האם, שנמצאת בדירה אחרת בקצה הקיבוץ וכותבת מסרוני פרדה מהמשפחה שלה, וכך היא כותבת: אוהבת אתכם המון. שואה, זוועה, יום כיפור 2. הילדים שלי, עופר, הילדים שלי, עופר ואימא לא עונים, או שנחטפו או שנרצחו. שרפו הכול, את כל הבתים בזזו, רצחו – שואה, שואה, להתפלל, חשוב להתפלל, פשוט זוועת עולם. עופר עדיין נמצא בשבי מפלצות החמאס. אדוני שטס לוושינגטון, זו המשימה שלך. אם לא תיתן את האישור לקיים את העסקה, ההיסטוריה תשפוט אותך, ההיסטוריה תשפוט את כולנו – 120 חטופים, כמניין חברי הכנסת. תחשבו – אני מסיים – אם אנחנו היינו במקומם בשבי מפלצות החמאס, מה הבית הזה היה מקבל? איזה החלטה הוא היה מקבל? ההיסטוריה תשפוט את כולנו – מי יותר, מי פחות – ואותך, ראש הממשלה, בראש. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה – מי השר? אתה יכול לעצור לי את השעון רגע?

היו"ר ניסים ואטורי:

אלי כהן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי, תודה רבה. אני רוצה לדבר על מה שהיה אתמול בערוץ 14. מניחה שרובכם פספסתם, כי היינו פה, אבל אני רוצה לעדכן אתכם שמהדורת החדשות של ערוץ 14 נפתחה, ו-29 דקות לקח להם לדווח על רציחתם בשבי של שני החטופים – 29 דקות לקח למגי טביבי, כולל הפסקת פרסומות. נחמץ לי הלב עד שהיא הגיעה לידיעה המרכזית: הודעת צה"ל שלפיה החטופים אלכס דנציג ויגב בוכשטב נהרגו בשבי החמאס. 29 דקות. אנשים פשוט בלי לב, וכמובן, הם הוציאו את ההודעה המכובסת של ראש הממשלה: הם מצאו את מותם. מה זה מצאו את מותם? הם או נרצחו או נהרגו בשבי, זה לא מסובך. הם נלקחו בחיים שניהם. לא רק זה, חטופים שחזרו סיפרו שאלכס דנציג נתן הרצאות על השואה במנהרות. שתבינו, למשפחות הייתה תקווה, הייתה להן תקווה שהם יחזרו. הן היו כאן, הן נלחמו כאן, הכירו את כולנו, היו כאן בוועדות, ידעו שסבא חי בשבי, אבל סבא נרצח או נהרג, ולערוץ 14, 29 דקות לא היה זמן לדווח. אתם יודעים על מה הם כן דיווחו? בואו אני אגיד לכם. זה התחיל כמובן קודם כול בלעשות מופע ביזארי עלוב על ג'ו ביידן, נשיא ארצות הברית, מין מופע שמתאכזר לאנשים מבוגרים. לאחר מכן הם עשו חיקויים של חמותה היהודייה של קמלה האריס – כן כן, מה שאתם שומעים, בדקתי את זה. לאחר מכן כמובן שהם דיברו על אייר פורס 1, שעלה למשלם המיסים מיליארד שקל, אבל למה לא לחגוג? זה לא שלישראלים קשה פה. לאחר מכן, תבינו, הם דיווחו על הפרישה של לינדון ג'ונסון מהמרוץ, אירוע שקרה לפני 56 שנה. ואז, מי שעדיין שרד את החדשות וזה היה נראה לו מוזר – אחרי זה הם דיווחו על מה שקורה, שהמתנחלים מאוד זועמים על הביקור של נתניהו, זאת אומרת הידיעה העלובה הזאת של מועצת יש"ע שמוטי קסטל דיווח יותר חשובה מלדווח ששתי משפחות איבדו את היקרים שלהן ועולמן חרב. עזבו רגע ערך עיתונאי, עזבו את זה – אלה פשוט אנשים ערלי לב. ואני אומרת לך, מגי טביבי, איך לא זרקת את הליין-אפ בפרצוף של העורך? דווקא החזקתי ממך. איך לא באת ואמרת לו: לפני הכול, שתי משפחות איבדו את האנשים הכי יקרים להן? איך נתת לזה יד? עזבו עיתונאות, זה פשוט חוסר לב, חוסר רגישות. בושה וחרפה של ערוץ, בושה שאנשים צופים בו. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום י"ז בתמוז, יום בעל משמעות היסטורית ועמוקה לעם היהודי. ביום הזה חווינו אירועים שהטביעו חותם על הזיכרון הקולקטיבי שלנו. ביום הזה נפרצו חומות ירושלים על ידי חילות האויב, וזה הוביל לחורבן בית המקדש הראשון. אי-אפשר להימנע מהתבוננות היסטורית על ההשלכות אז ועל הפלישה של האויב ב-7 באוקטובר. הפקעת החומות אז והיום היא מבחן עבור כולנו, טראומה מכוננת בהיסטוריה של העם היהודי. המחדל הגדול ביותר של מדינת ישראל מחייב תקומה. גם היום אנחנו חיים בתקופה תנ"כית, ומעשינו ייבחנו בראייה היסטורית. שעה שאויבינו שואפים לפגוע במדינת ישראל ולהשמיד אותה, החוסן הלאומי והלכידות החברתית של החברה הישראלית עומדים למבחן. כל חלקי החברה הישראלית – כן, כולם – עומדים למבחן. אם לא נצופף שורות כדי להתקיים – לא נתקיים. ועוד סימני דרך. בי"ז בתמוז משה רבנו שבר את לוחות הברית בעת שירד מהר סיני וראה את העם סוגד לעגל הזהב. אירוע זה מדגיש את החשיבות שבשמירה על ייחודיותו של העם היהודי, שהחזיק מעמד אלפי שנות גולה, על המסורת, על העקרונות ועל האמונה של היהדות. י"ז בתמוז הוא יום של חשבון נפש והתבוננות על העבר וההווה, ולא פחות חשוב – על העתיד. זהו יום שבו אנחנו קוראים לעצמנו לשפר את דרכנו ולבנות חברה חזקה וצודקת; כן, וגם חברה מגויסת. היום, בעיצומה של המלחמה הקיומית שנכפתה עלינו בשבע חזיתות, המשמעות של היום הזה מתחדדת עוד יותר. בדיוק כמו אז, אנו עומדים לפני אתגרים קיומיים, אתגרים ביטחוניים, שסעים חברתיים וקשיים כלכליים. כל אלו מציבים אותנו במבחן יום-יומי. מול האתגרים האלה עלינו להיאבק למען ילדינו לעתיד טוב יותר. זכרו: עם שלא ידע את עברו, ההווה שלו דל והעתיד שלו לוט בערפל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, אתמול קיבלנו את הבשורה הקשה על הירצחם של אלכס דנציג ויגב בוכשטב. זה קשה, כי אנחנו יודעים שהם לא רק חיים וסובלים – אנחנו יודעים שהם גם נרצחים בשבי. אנחנו מבינים את מחיר ההתבהמות של החברה הישראלית כשהממשלה הזאת לא מביאה עסקה להצלת האחים והאחיות שלנו מהגיהינום של עזה. אנחנו פוגשים כאן גם את בני המשפחות. אפשר להגיד שאנחנו נקשרים אליהן. אנחנו כבר מחכים לפגוש אותם כשהם יחזרו בעסקה, מחכים למפגש המשפחתי, מחכים לשמוח, כמו כל עם ישראל, בהשבת החטופים והחטופות, כי אנחנו יודעים שכל ישראל ערבים זה לזה. זו המהות שלנו. אתמול גיליתי במקרה, דרך פוסט של חבר, שיגב ואני היינו חברי פייסבוק. הסתכלתי ממתי וניסיתי להבין איך, וראיתי שזה מ-2015. הסתכלתי על הפעילות שלו, שכולה חברתית ואוהבת אדם ושואפת לצדק ושוויון, ותהיתי מאיזה מהמעגלים יצא שהפכנו להיות חברי פייסבוק ואפילו לא ידעתי לפני כן. זה לא עזב אותי, כי חשבתי: בסופו של דבר, האנשים הכל-כך טובים האלה, מלח הארץ, חיו בינינו ועשו כאן טוב, והמדינה הזאת הפקירה אותם – הפקירה אותם פעם אחר פעם אחר פעם. לפני כחודשיים ביקרתי בבית יד יערי, ושם ראיתי ספרייה עם הרבה מספריו של אלכס דנציג, וגם שלחתי לאחר מכן לבן שלו את התמונה של הספרים, וחשבתי גם פה: איזה איש, כמה הייתי רוצה לשבת איתו לשיחה, כמה הייתי רוצה לדבר עם האנשים האלה. מכל הסיפורים של המשפחות נדמה כאילו פספסנו ואיבדנו – אובדן גדול של אנשים משכמם ומעלה, שהלוואי שהיינו זוכים להכיר ולשמוע את סיפורם. אני רוצה להגיד, ההפסד והחורבן הזה הוא לא רק למשפחות שלהם והוא לא רק לחיים שאינם – הוא החורבן של כולנו. גם אתה, שיושב כאן, נגד עסקה להשבת חטופים, בלי בושה.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה לא נכון. זה לא נכון.

נעמה לזימי (העבודה):

בלי בושה. אז תגיד שאתה בעד עסקה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הסתיים הזמן שלך. אני בעד עסקת חטופים, לפי מה שדיברתי אתמול וחתמתי.

נעמה לזימי (העבודה):

אני שמחה לשמוע – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תקראו את המכתב, כי זו סתם הכפשה. אני מבקש לסיים. תסיימי את הדברים.

נעמה לזימי (העבודה):

– – כי אני רוצה להגיד לך שזה לא רק להציל אותם – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לרדת. הסתיים הזמן, הסתיים הזמן.

נעמה לזימי (העבודה):

– – זה להציל אותנו. ואתה פה, במקום הזה, במקום החשוב הזה, כשליח ציבור – –

היו"ר ניסים ואטורי:

הסתיים הזמן.

נעמה לזימי (העבודה):

– – צריך לזכור שקדושת החיים יותר חשובה מהכיסא שלך.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לסיים. תרדי. בסדר, הכיסא שלך יותר חשוב. תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, לא יותר חשוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

די כבר. את משקרת. זה שקרים. זה שקרים, כמו כל יום מהיומיים האחרונים עם מה שאתם עושים. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, צייץ הליצן, הקשקשן, השר הכושל בן גביר, לפני כמה דקות, ואני מצטט אותו: "שנים שהמבנה הענק הזה של משפחת אזברגה בעיר לוד עמד באופן לא חוקי ללא אישורים בלב העיר. הבוקר הוא נהרס כליל על ידי משטרת ישראל. משבח את הממ"ז – – – ואת שוטרי המחוז על הנחישות ויישום המדיניות. משילות!" איפה קיים דבר כזה – שר מתגאה בהריסת בית של אזרח? למה הוא לא שאל את עצמו איך האנשים האלה בונים כאשר אף אחד לא מתכנן להם? מה, הוא חזק על משפחת אזברגה? משפחת אזברגה היו לפניו. הערים לוד ורמלה – לפני בן גביר, ויישארו אחריו. מה עושה השר, משילות? שיסתכל על מספר הנרצחים בחברה הערבית. איזו בושה. שר ליצן. אין לו מה לעשות חוץ מלצייץ בטוויטר על הבתים של האזרחים. אם זה בלוד, ברמלה, בנגב, בגליל או בכפר קאסם, בכל מקום הוא הורס – הורס את הכול: לא רק בתים – גם את היחסים בין יהודים לערבים הוא הורס. אז שיתכננו בלוד וברמלה, מה הבעיה? אבל כאשר מנשלים את האנשים מהקרקעות ומנסים כל הזמן ללחוץ ולדחוס את האנשים, זו התוצאה. הפקרה מוחלטת של תושבי ורמלה ולוד מצד הממשלה. והשר מצייץ. לא שמעתי אותו ולא ראיתי אותו מצייץ על הרצח בשפרעם, על הרציחות בנגב. אין לו מה לעשות. איזו בושה לממשלה ולמדינה בשר הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב – אינה נוכחת.

קריאה:

מוותר.

היו"ר ניסים ואטורי:

סליחה. חמד עמאר – נמצא ומוותר; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת. חבר הכנסת אחמד טיבי.

קריאה:

אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אני רוצה להגיד משהו לגבי נעמה לזימי שעלתה הרגע: היא שקרנית, משקרת. המכתב שלה, שחתמנו עליו, אומר: החזרת כל החטופים. סירבנו ליציאה מציר פילדלפי ומציר נצרים. תודה רבה.

משה סעדה (הליכוד):

ואטורי, מה היא אמרה? מה היא אמרה?

היו"ר ניסים ואטורי:

היא אמרה שאני מתנגד לעסקת חטופים. כל הזמן מנגנים את אותו דבר: אנחנו נגד.

משה סעדה (הליכוד):

ממש לא. הפוך, אנחנו היינו בעד העסקה, ואנחנו רוצים את כולם הביתה. עוד פעם מנסים – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

כן, נכון. שיקראו את המכתב.

משה סעדה (הליכוד):

לא קוראים, לא קוראים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה יודע מאיפה זה נובע? ערוץ 12 העלו את התמונה שלנו וכתבו: אלה מתנגדים לעסקת חטופים. וזה שקר.

משה סעדה (הליכוד):

שקר.

היו"ר ניסים ואטורי:

כל עם ישראל בעד החזרת החטופים.

קריאה:

אנחנו היחידים – – – שרוצים את כולם בבית.

נאור שירי (יש עתיד):

לא קשור לזה – אפשר לעשות הצבעה על טמפרטורת המזגן? באמת, לא חם לכם?

היו"ר ניסים ואטורי:

טלי לא פה, נהיה רותח. טלי הייתה דואגת שיהיה לנו נעים.

דן אילוז (הליכוד):

אפשר רק כשמרב מיכאלי – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אנחנו בעד להוריד את הטמפרטורה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אחרי זה נקיים דיון על נושא המזגן. בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כשטלי פה נעים, תדע לך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יש שר לביטחון לאומי שהוא לא עוסק במשימות המוטלות על השר במשרד הזה. מה הוא מצייץ לאחרונה? הוא מצייץ על הריסת בתים: בזרזיר, בנגב, עכשיו בלוד, למשפחת אזברגה. אי פעם ראיתם ציוץ או הצהרה או דיבור שלו על פענוח או מניעת רצח לאחרונה? לא בחברה הערבית ולא בחברה היהודית. הוא צייץ על אי-פינוי האשפה בג'דיידה-מכר בגלל ארגוני פשיעה, או על הרצח בשפרעם? לא היה וכנראה לא יהיה. צייצן בגרוש. נושא אחר. חברי עופר כסיף עלה לפניי ולפני סוף דבריו רצה להתייחס ליגב בוכשטב ז"ל, כי הוא מכיר אותו – מכיר את אורן אביו, שהיה מדריך של עופר בשומר הצעיר – ורצה להביע תנחומים ליגב, למשפחה, לאימא אסתר, לאחות נופר, וגם על אלכס ז"ל. אז אני משמיע את הדברים בשם חברי עופר ובשמי, שאתה, אדוני, לא אפשרת לו והורדת אותו מהדוכן כשהתחיל לדבר על הנושא הזה, וחבל. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

כשהוא התחיל לקלל, אז הורדתי אותו. אתה לא היית פה. שאלת אותו והוא לא דיווח לך נכון, כנראה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, כן, עוד אחד, תודה רבה – מוותר; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עמית הלוי – אינו נוכח; חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. אנחנו נעבור להצבעה, חבריי חברי הכנסת. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון מס' 3) (חובת דיווח), התשפ"ד–2024 – הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 17 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת) (תיקון מס' 3) (חובת דיווח), התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 17, מתנגד אחד. הצעת החוק תעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להמשך דיון.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 44), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 25) (הארכת תקופת ההתיישנות), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, אימאן ח'טיב יאסין, מירב כהן וקבוצת חברי הכנסת. מציג יוסף עטאונה, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היא חשבה שזאת זכות דיבור. היא מציגה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חשבתי שזאת זכות דיבור. אני מציגה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אה, אוקיי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

סליחה.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, אבל היא לא ברשימה. היא לא ברשימה של המציגים.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חשבתי שזאת זכות דיבור. כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק הזאת באה לתקן עוול, בעיניי – קצת, לא הרבה – ובאה לתת הזדמנות לעובד, עובדת וכל עובד באשר יהיה, בכל מקום עבודה, לגבי תקופת ההתיישנות, במקרה של אפליה שקורית לאותו עובד ומתן הזכות לאותו עובד לתבוע את המעסיק שלו – להאריך את תקופת האפשרות להגשת תביעה משלוש שנים לחמש שנים. האמת, בעיניי גם התקופה הזאת היא לא מספיקה, כי לפעמים קורים מקרים שיכולים להשליך על חיי אותו עובד לזמנים מאוד ארוכים, ואותו מקרה יכול לפעמים גם לגרום לו נזק בלתי הפיך. ולכן, אני חושבת שצריך להאריך אפילו יותר מזה. אבל כן, בוא נתחיל בלהאריך משלוש לחמש, וניתן הזדמנות לאותם אנשים שנפגעים בסיטואציה הזאת להגיש תביעה ולקבל מענה צודק והולם לאותו מקרה שקרה בתוך העבודה. זה לגבי החוק. האמת היא שאני רוצה לנצל את ההזדמנות שאני עומדת כאן ולזעוק את זעקתן של הנשים, במיוחד הנשים ביישוב ג'דיידה-מכר. למרות שהחברים כבר דיברו על זה, ומצער שכמעט רק הח"כים הערבים מדברים על הסוגיה הזאת, שהיא סוגיה בריאותית, כלכלית, בטיחותית ואפילו ביטחונית – חוץ מחה"כ סגלוביץ', שהגיע לג'דיידה-מכר והראה חי; לצערי הרב, הוא היה חייב להצטלם כשהמזבלה מאחוריו, כדי שתראו ולא רק תשמעו. אני אומרת שלא צריך להצטלם, אבל אם זה נדרש, נעשה גם את זה. אולי השר הכושל שלא עושה כלום חוץ מלעלות לכאן ולדבר בצחוק וללעוג לכאב של האנשים – אני רוצה לראות, איפה נמצא אותו שר במשך חודשים? איפה נמצאת השרה, השרה לאיכות הסביבה? לא אכפת לה מהסביבה של אותם האנשים? ואגב, זה עוד מעט יגיע ליישובים מסביב, העשן והריחות שעולים מהשרפות. מצער ומביש מה שקורה במדינה הזאת. אנשים לוקחים את הזבל שלהם למקומות העבודה כדי לזרוק בדרך לשם, ומי שלא מצליח לצאת מחוץ ליישוב שורף מול הבתים או בסביבת היישוב. איפה שר הבריאות? זאת לא סכנה בריאותית, מה שקורה שם? אני אומרת לכם, אני כבר מתביישת. אין לי מה להגיד לאותן נשים שפונות יום ולילה ומבקשות: תנו לנו פתרון. מה כל כך גדול בסיפור הזה? אני לא יכולה להבין. כבר שלושה משרדים מעורבים בסוגיה הזאת. אף משרד לא יכול לתת פתרון? איפה אנחנו נמצאים? למה? למה צריך לתת יד כל כך ארוכה לאותם ארגונים שיעשו מה שהם רוצים בתוך החברה שלנו? תגידו לי, אם זה היה קורה באיזה יישוב בחברה היהודית – –

משה סעדה (הליכוד):

כי אתם לא מקדמים חקיקה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – זה היה נמשך יותר משבוע אחד?

משה סעדה (הליכוד):

אתם לא מקדמים חקיקה נגד פשיעה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תגיד לי, בחברה היהודית צריך חקיקה בשביל זה?

משה סעדה (הליכוד):

אתם מדברים, אתם לא עושים דבר.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תתביישו לכם על התשובה הזאת.

משה סעדה (הליכוד):

אתם זועקים חמס ולא עושים כלום.

גלעד קריב (העבודה):

על מה אתה מדבר?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תתביישו לכם על התשובה הזאת. זה לא מחייב חקיקה.

משה סעדה (הליכוד):

אתם לא עושים שום דבר, זאת הסיבה. אתם – – –

גלעד קריב (העבודה):

על מה אתה מדבר?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה האלף-בית של חובת המדינה כלפי האזרחים שלה, פינוי זבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

משה סעדה (הליכוד):

אבל צריך להילחם נגד הפשיעה. צריך להילחם נגד הפשיעה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

פינוי זבל מחייב חקיקה?

גלעד קריב (העבודה):

– – – להאשים גם את הקורבנות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

חה"כ סעדה, אני מקווה שתשמע את מה שאתה אומר יותר ברוגע ויותר בשכל. זה מחייב חקיקה?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. תודה.

משה סעדה (הליכוד):

עם כל הזלזול שלך, יש לי ניסיון של 24 שנים במלחמה בפשיעה, ולך אין שום דבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת משה סעדה. תודה רבה.

משה סעדה (הליכוד):

אתם לא רוצים להילחם בהם, לפעמים אפילו הפוך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכון. אתם מעבירים את כל – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תעשה, לא רק תעביר חקיקה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. נאמת עכשיו, נתנו לך הרבה זמן.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה? כי זה מקפיץ עוד יותר.

היו"ר ניסים ואטורי:

אבל די, חלאס, דיברת.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מדברת על סבל וכאב, והוא אומר לי: אתם לא רוצים חקיקה.

היו"ר ניסים ואטורי:

היה דיון שקיימתי על הפסולת במגזר הערבי והיהודי גם בצפון, עשיתי יחד עם יאסר חוג'יראת. יכולתם להצטרף. במקום להצטרף אתם באים לצעוק פה. בפעם הבאה תצטרפו. תודה רבה. חמש דקות, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אללה אכבר. אללה אכבר על התשובות שאני מקבלת כאן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

סליחה, היא אומרת "אללה אכבר", אתה יכול להוציא אותה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כי הוא מרגיש מאוים, ואטורי.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני לא מאוים ולא פוחד מכלום. תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אם לא הבנת, אז כולנו אומרים אללה אכבר.

היו"ר ניסים ואטורי:

למה תמיד אתם דופקים אותו, תגיד לי. זה הזמן שלו. קדימה, תדבר.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק החשובה המונחת בפניכם היא ביוזמת חברתי לסיעה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ואני שמח לנמק אותה בשמה. הצעת החוק מציעה תיקון חשוב והכרחי לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הבא לספק הגנה לעובדים שחוו אפליה במקום העבודה, והיא מבקשת להאריך את תקופת ההתיישנות בתביעות אפליה בעבודה משלוש שנים לחמש שנים. המחוקק השכיל להבין ולהכיר בקשיים הרבים שעומדים בפני עובד או עובדת התובעים בשל אפליה, ואף התכוון לייצר מנגנונים מקילים שיקדמו את מיצוי זכויותיו. יעיד על כך סעיף 9 לחוק בנוסחו כיום, שהופך את נטל ההוכחה ומטיל על המעסיק עצמו להוכיח שלא הפר את איסור האפליה לפי החוק. אפליה היא לרוב סמויה מהעין. אף מעסיק לא יגיד לעובד באופן מפורש: אני לא מקבל אותך לעבודה בגלל המוצא שלך או הגיל המבוגר; אף מעסיק לא יגיד לעובדת במפורש: אני מפסיק את ההעסקה שלך או מסרב לקדם אותך מכיוון שאת אישה. עובדים שהיו קורבן לאפליה יצטרכו לצלוח שלבים רבים כדי לממש את זכותם לפנות לערכאות משפטיות מיום היווצרות עילת האפליה. היום יצטרכו לזהות את העוול ולדעת לייחס אשמה לגורם המפלה, ורק אז לדרוש סעד מתאים בגין אותו עוול. במקרים רבים העובד ממשיך להיות מועסק אצל אותו מעסיק מפלה, וחושש שתביעת זכויותיו תעכיר את היחסים ביניהם, ולכן נמנע מלעשות צעד. פרק זמן של שלוש שנים לתביעות על אפליה בעבודה אינו מספיק על מנת לעבד את חוויית האפליה, להמשיג אותה או לברר את עילת התביעה ואת סוגיה. על כן אנחנו מבקשים היום להאריך את הזמן שבמהלכו ניתן להגיש תביעה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה לחמש שנים, באופן שיסייע לנפגעי האפליה לעמוד על זכויותיהם, למצות את הדין ולקבל סעד. גם בימים כתיקונם ישנו אינטרס ציבורי ראשון במעלה למגר תופעות אפליה, וביתר שאת בעת הזו, שבה אנו עדים לכל מיני ניסיונות לנרמול מופעי גזענות ואפליה. לא בכדי ישנה הסכמה בקרב הדרגים המקצועיים על נחיצות התיקון. אני מבקש גם מכל החברים וחברות הכנסת להצביע בעד. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מירב כהן בין המציעים, לכן תקבלי גם חמש דקות.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, מדובר בהצעת חוק חשובה, הגיונית וגם בסיסית מאוד, שתאפשר לאנשים שסבלו מאפליה במקום עבודתם לגשת ולתבוע במשך תקופה ארוכה יותר – לא רק שלוש שנים אלא חמש שנים. בזאת בעצם אנחנו משווים את תקופת ההתיישנות לחוק אחר בעולם העבודה, חוק שכר שווה. כפי שכשמפלים בשכר בין גבר לאישה שעושים בדיוק את אותה עבודה, וניתן לתבוע בנושא במשך חמש שנים, אז באותו אופן גם כאן בגין אפליה יהיה ניתן לתבוע במשך חמש שנים. אז החקיקה הזו באה למנוע אפליה, ואני חושבת שאפליה היא מסוכנת, אבל גיוון הוא מפתח להצלחה של עסקים, ורואים את זה במחקרים בכל רחבי העולם. ככל שמעסיקים אנשים עם רקעים שונים ועם חוזקות שונות, אז באמת הגיוון הזה מביא גם להצלחה עסקית ולהצלחה חברתית. החקיקה הזו באה להגן מאפליה על קבוצות שונות שסובלות ממנה, אם זה מיעוטים, אם אלו נשים, אם זה דתיים, אם זה חרדים, אם זה להט"בים, אם זה זקנים – כל קבוצה באשר היא שמגיע לה לחיות בשוויון במדינת ישראל. זה עוד חוק בחבילת החקיקה שמקדמת שוויון במדינת ישראל. אז אני מאחלת לנו שנצא מהתקופה הקשה הזו, מהמלחמה הקשה הזו, מהימים השחורים האלה, או כפי שהיטיב לתאר את זה השופט סולברג: אנחנו בתוך המבול, ואני מאחלת לנו שכשנצא מהמבול נוכל להיוולד מחדש ולהקים כאן חברת מופת אמיתית, שערך השוויון יהיה חלק מאוד מאוד חשוב בה. אז ברוח ההצעה הזו אני מאחלת לנו שמדינת ישראל תתקדם ותשריש בה את ערך השוויון כערך ראשון במעלה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – מוותר; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה, בזמן הקצר שיש לי – מה שלא הספקתי להגיד קודם – לומר כמה מילים על יגב. יגב בוכשטב, הכרתי אותו. לצערי, לא יצא לי להיפגש איתו פנים-אל-פנים, אבל בפייסבוק, בווטסאפ, היינו בקשר מדי פעם. איש יקר ומדהים, ומתוך היכרות עם המשפחה, זה בא לו מהבית. אבא של יגב, אורן, איש יקר, היה מדריך שלי בשומר הצעיר לפני למעלה מ-40 שנה, וגם היה זה שליווה את הגרעין שלי בנח"ל להקמת קיבוץ. גם הייתי עם חבריי בגרעין תקופה ארוכה בקיבוץ נירים. אגב, איפה שאנחנו גרנו – הייתי שם לפני כמה חודשים – איפה שגרנו נשרף בטבח. והיינו מהמקימים גם של קיבוץ שומריה, ואת ההכשרה שלנו קיבלנו בעיקר מאורן אבא של יגב ועוד אחרים שליוו אותנו בקיבוץ נירים ואחרי זה בקיבוץ שומריה. אנשים נדירים, אין הרבה אנשים כאלה. אנשים שבאמת למול עיניהם, כפי שאמרה קודם חברת הכנסת לזימי, באמת אהבת אדם באשר הוא אדם. זה לא מקרי שיגב היה גם מהאנשים שהעלו את הקול של האנשים בעזה, וכאב גם את הכאב של הנפגעים בעזה, ולחם יחד עם אביו אורן ועם משפחתו למען שלום. כפי שאמרתי קודם, מעטים האנשים שראויים אפילו להזכיר את שמו, שמגיעים לקצה הציפורן שלו. ומעיזים להשמיץ אותו ולצאת נגדו. עמד פה קודם חבר הכנסת רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, והתבכיין כהרגלו – אמרתי כבר, הכינוי שאני הדבקתי לו זה המתבריין המתבכיין – התבכיין על כך שכמה אנשים כתבו כנגד המשוחררת נועה ארגמני, המשוחררת מהשבי, וכמובן ניצולת הטבח, על כך שהיא הצטרפה לראש הממשלה. גם לי יש ביקורת. אני כמובן מקבל בהחלט שבשום פנים ואופן אי-אפשר לקבל אמירה שהיה עדיף שהיא תישאר בשבי. זאת תת-רמה. אבל שזה יבוא מאחד כמו רוטמן, שהוא וכנופייתו, בהובלת ראש הנחש, עושים הכול כדי שאנשים לא יחזרו בחיים? הוא מדבר על בזוי? הרי מי שהוביל לרצח של יגב ושל אלכס ושל עוד אחרים זה הם.

משה סעדה (הליכוד):

זה החמאס, זה החמאס.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היה אפשר לשחרר אותם.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לרדת. הסתיים הזמן.

משה סעדה (הליכוד):

מה זה? זה החמאס. מה זה?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

היה מתווה שאפשר היה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

להוריד אותו, להוריד אותו עכשיו. הסתיים הזמן.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אז מה אתה כבר קורא לסדרן?

היו"ר ניסים ואטורי:

הסתיים לך הזמן. תרד למטה כבר, תרד.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אל תעשה לי ככה עם היד. אתה לא עושה לי ככה עם היד.

היו"ר ניסים ואטורי:

תרד למטה, תרד למטה. אתה לא תדבר ככה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה לא תעשה לי ככה עם היד. אפס מאופס.

היו"ר ניסים ואטורי:

הסתיים לך הזמן. תורידו אותו. תוציאו אותו החוצה מהאולם.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אפס מאופס, אפס מאופס.

היו"ר ניסים ואטורי:

תוציאו אותו מהמליאה, תוציאו אותו החוצה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אפס מאופס. כלומניק, כלומניק.

היו"ר ניסים ואטורי:

ולא להחזיר אותו עד סוף המליאה. תוציאו אותו. אתה אפס מאופס.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה אפס מאופס. תוציאו אותו, בבקשה, מחוץ למליאה.

משה סעדה (הליכוד):

תוציאו אותו.

היו"ר ניסים ואטורי:

ולא להחזיר אותו עד שאני נותן אישור. תודה.

משה סעדה (הליכוד):

מה זה? זאת האופוזיציה? מה זה? תגנו – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי. סדרנים, אני מבקש להוציא אותו מחוץ לאולם.

משה סעדה (הליכוד):

איך אתם מאפשרים את השיח הזה?

היו"ר ניסים ואטורי:

להוציא את הדבר הזה החוצה, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – – חתרת נגד – – – אתה – – – אתה ושכמותך.

היו"ר ניסים ואטורי:

להוציא אותו. תוציאו אותו. החוצה. החוצה. תודה רבה. אתה לא ראוי להיות פה עם הדיבור הזה.

משה סעדה (הליכוד):

ואטורי, זכות חבר האופוזיציה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תאמין לי, גם אותך, אחמד, הוא מביש. תאמין לי.

נאור שירי (יש עתיד):

איך תמיד אני אחרי עופר?

היו"ר ניסים ואטורי:

איך תמיד, כן.

נאור שירי (יש עתיד):

מה הוא אמר עכשיו? לא הבנתי.

משה סעדה (הליכוד):

ראש הנחש.

בועז ביסמוט (הליכוד):

היו"ר ניסים ואטורי:

אני אומר עוד פעם: כל מי שיתקוף כאן מהבמה ומדבר איתי – דברו לשם, אני לא מפריע לכם. גם אם הדברים לא כל כך נעימים לי, אני יושב בשקט. אף אחד לא ידבר איתי ולא יקלל אותי.