Plenum sitting, 02/07/2024 at 16:00

היו"ר משה טור פז:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי כ"ו בסיוון התשפ"ד, 2 ביולי 2024. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיעו חברי הכנסת אלמוג כהן, יצחק קרויזר וצביקה פוגל כי הם חוזרים בהם מהצעת חוק החברות (תיקון – מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/3833/25. כמו כן, חברי הכנסת סימון דוידסון, אלמוג כהן ויצחק קרויזר הודיעו כי הם חוזרים בהם מהצעות החוק הבאות: חבר הכנסת סימון דוידסון ביקש לחזור בו מהצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הרחבת הזכאות ליתומים שמלאו להם 21 שנים), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/3779/25; חבר הכנסת אלמוג כהן ביקש לחזור בו מהצעת חוק הספורט (תיקון – דגל מדינת ישראל על מדי נבחרת ישראל), התשפ"ד–2023, שמספרה פ/3957/25; חבר הכנסת יצחק קרויזר ביקש לחזור בו מהצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (משיכה מקרן השתלמות לתושבי יישובים מפונים) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, שמספרה פ/4548/25. עוד אבקש להודיע כי הונחו על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, גלעד קריב, מיכאל מרדכי ביטון, יצחק פינדרוס, עודד פורר, עופר כסיף וארז מלול בנושא: מערך כיבוי האש באזורי הלחימה בצפון. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר משה טור פז:

הנושא הראשון על סדר-היום – נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. הצבעה. חבר הכנסת כסיף, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, שפל נוסף ברצף השפלים של קואליציית השפלות: יושב- ראש ועדת חוקה ואטלולא, המתבריין המתבכיין, קרא לשים חבר כנסת – וכדי להסיר ספק, מדובר בי – במעצר מינהלי, בישיבה של ועדת החוקה, תוך כדי דיון. יושב-ראש הוועדה האמונה על עיסוק בשלטון החוק, בין השאר, קורא לעצור חבר כנסת מכהן ללא ראיות, ללא הליך משפטי, ללא כתב אישום – רק בשל עמדותיו. ואנחנו מזהירים כבר הרבה זמן ממשטר טוטליטרי. אני מניח שרוב החברים פה קראו את הריאיון המצמית עם השופטת ענת ברון במוסף הארץ, שהיא מזהירה ממשטר טוטליטרי. אבל אני חייב להגיד עוד משהו. זה לא רק המתבריין המתבכיין. כפי שרוב חברי הכנסת תמכו בהדחה שלי, למרות שזו עמדה בניגוד מוחלט וברור ללשון החוק ונגד טענות היועצות המשפטיות – –

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – אני מניח שהרוב גם היה תומך במעצר מינהלי לחברי כנסת שלא משמיעים את הקול הנפוץ פה, לרבות אני. זה ביטוי צלול אבל עכור להשתלטות הפשיזם, ואני מזהיר פה את חבריי מהאופוזיציה – להתעורר לפני שזה יגיע אליהם. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת צגה מלקו. חברת הכנסת מלקו, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת משה סולומון.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, גם היום אני אדבר על הילדה היימנוט קסאו. היימנוט קסאו כבר בת עשר, ועדיין לא מצאו אותה. אני חושבת שההתייחסות של החברה הישראלית להיימנוט, למשפחה, וגם לקהילה שלי, לקהילת יוצאי אתיופיה – זה מקרין את ההתייחסות, חברים. אתם שמתם לב? לא ראינו שום מהדורת חדשות שנפתחה, שום טלוויזיה לא שמה על המסך את התמונה של היימנוט קסאו. את היימנוט עדיין לא מצאו, ואני מבקשת מכל חברי הכנסת: תרגישו את זה. אם היא הייתה הבת שלכם, אם היא הייתה אחות שלכם או נכדה שלכם או אחיינית שלכם, מה אתם הייתם מרגישים? היימנוט לא בבית. זה מדיר שינה. זה יכול לקרות לכל אחד, חבר'ה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה.

צגה מלקו (הליכוד):

במדינת ישראל, במקום בטוח, במרכז קליטה, נעדרה הילדה. זה מה שמצער אותי. אף אחד לא מתייחס. כאילו היא לא קיימת. היא לא נולדה. אבל ההורים שלה והמשפחה שלה ואנחנו לא שוכחים אותה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא הוא משה סולומון, ואחריו – חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, בשבת האחרונה הוא חזר הביתה; במוצאי שבת, בשעה 02:00, קראו לו. היו צריכים אותו, והוא הלך. הלך ולא חזר. הבוקר התבשרנו על נפילתו שלו סמל במילואים יהודה גטו, השם יקום דמו, רק בן 22, בנם של מוללין ונטרו, נהג מבצעי בחטיבת מנשה, מפרדס חנה כרכור, שנהרג אתמול מפיצוץ מטען חבלה במחנה הפליטים נור א-שמס. הלוחמים נכנסו למחנה הפליטים הסמוך לטול כרם כחלק מפשיטה נוספת של צה"ל במקום, שהחלה בשעה 03:00, שבמסגרתה נפרצו צירים ונוטרלו מטענים רבים. באזור השעה 07:00 מטען התפוצץ על הרכב הממוגן שעמד במרחב המחנה. בזמן הפיצוץ היו ברכב נהג ומפקד מיחידת דובדבן, בעוד שאר הלוחמים פרקו לפני הפיצוץ לטובת משימה רגלית מבצעית. יהודה נהרג במקום, והמפקד נפצע קשה. יהודה הוא הנופל ה-30 מבני הקהילה האתיופית במלחמה האחרונה. בשעה זו, ממש בשעה זו, הוא מובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפרדס חנה. קרוביו מספרים על אדם נעים הליכות, עניו וצנוע, שמסייע לכולם באהבה. לפני שנה אף קיבל לוחם מצטיין, וכל זה בשקט ובצניעות האופיינית לו. כששאלנו את יהודה על הפעילות, מספרת עופרה ידידתו, הוא תמיד השיב לנו: זה לא אני, זה החברים שלי עושים את המבצעים. אל תדאגו, אני רק יושב בבקו"ם.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

משה סולומון (הציונות הדתית):

כזה היה יהודה. לא רצה להדאיג את משפחתו והסובבים אותו. יהי זכרו ברוך.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חברת הכנסת הבאה, לימור סון הר מלך, ואחריה, האחרון – חבר הכנסת עודד פורר.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר נאמתי במליאה על טרור ההצתות והסכנות הביטחוניות שהוא גורם והנזק הבלתי-נגמר והבלתי-משוער שהוא עושה וההשלכות הכלכליות הקשות; בסוף השבוע שעבר פרצה שרפת ענק בכפר עציון, שסיכנה חיים וגרמה לנזק כלכלי וסביבתי רב. השרפה השתוללה זמן רב עד שהצליחו להשתלט עליה. בעקבות השרפה פונו כ-200 חיילים מהבסיס בגוש עציון, ונוסף לכך פונה מבנה של תנועת נוער מחשש לחיי הנוכחים בו. אינני יודעת אם הפעם מדובר גם כן בהצתה מכוונת – שירותי הכבאות הודיעו על בדיקת נסיבות השרפה, ואני בספק אם אי פעם נדע את האמת – אך הנזק הרב שנגרם במרחב יכול ללמד אותנו על ההשלכות החמורות של טרור ההצתות. בכל שבוע מוצתות ברחבי יהודה ושומרון עשרות שרפות שמטרתן טרור; הן עלולות להסתיים באובדן חיי אדם ובפגיעה חמורה בסביבה, וכמובן בנזק כלכלי שקשה לשער. אתמול הוצתו שדות סמוך ליישוב יצהר, שאילצו את תושבי היישוב ותושבי יישובים סמוכים להילחם באש בידיים חשופות – –

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – ורק בנס לא היו נפגעים בנפש. הגיע הזמן שכוחות הביטחון ייקחו את העניין ברצינות ויפעלו באופן נחרץ כדי למנוע את ההצתות הללו ויתייחסו לזה כטרור לכל דבר ועניין. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת עודד פורר. אחרון הדוברים, כן.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, היום פורסם שממשלת ישראל החליטה לחבר את רצועת עזה לחשמל. כמובן שמייד אחרי שהדבר הזה פורסם, שרי הממשלה התחילו להעביר את האחריות מאחד לשני, וראש הממשלה – גם את זה הוא לא ידע. זאת פשוט מדיניות שערורייתית של ממשלה שלא שולטת במצב, אבל יותר מזה – מתנהלת הפוך מאיך שצריך להתנהל: במקום להעניש ולחתוך את כל הקשר שלנו מול רצועת עזה ולא לספק להם לא חשמל ולא מים – הם יכולים לקבל את זה ממדינה אחרת – ממשיכים לספק חשמל ומחברים עכשיו חיבור חדש לחשמל. פה עולות כמה שאלות, אדוני היושב בראש, שהבניין הזה יצטרך לברר: מי משלם את החשמל הזה ומי אמור לשלם את האספקה של אותו חשמל? האם עובדי חברת החשמל ומי שעוסקים עכשיו בחיבור הקו הזה לא מסכנים את חייהם על מנת שמחבלי הנוח'בה יוכלו ליהנות מחשמל זורם באופן חופשי? לסיכום, אני אגיד שזאת אותה מדיניות קלוקלת שאפשרה להעביר דלק לאלה שנלחמים בנו, ועכשיו גם מעבירים להם חשמל.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: ציון יום איכות הסביבה. אני מזמין את חבר הכנסת זאב אלקין, אשר יזם את היום המיוחד, בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שחשוב מאוד, למרות שאנחנו עדיין נמצאים בעיצומה של המלחמה, והיא כמובן קובעת את סדר-היום של החברה הישראלית – הבניין הזה, ובמידה מסוימת בצדק, חזר לעסוק גם בסוגיות אחרות שמשפיעות על החיים שלנו כאן בצורה דרמטית. אין ספק שנושא הסביבה משפיע עלינו מאוד. לכן, אני חושב שבהחלט נכון היה לכנסת לקיים פה שורה של דיונים בוועדות השונות. אני רוצה להודות – נמצא כאן יושב-ראש השדולה הסביבתית חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, שהוא תמיד בפרונט ובחזית של העשייה בתחום הזה; אני חושב שלא הייתה ועדה שלא הטבעת את חותמך בה, גם היום. בנושא הזה אין קואליציה ואין אופוזיציה במדינת ישראל. אנחנו חייבים לפעול ביחד, כי בסוף זה העתיד של כולנו, וכמות האתגרים היא גדולה מאוד. בדרך כלל ביום כזה, חברי כנסת, כשהם עוסקים באתגרים הסביבתיים השונים, הם פונים לממשלה. שלום, גברתי השרה, אני מודה גם לך על הנוכחות המאוד-בולטת במסגרת היום הזה. לא תמיד שר, גם כשזה בתחום משרדו, מנסה להיות נוכח בכל הדיונים. ואני חושב שזה מאוד חשוב, כי בכנסת יש במה שבה גופים שונים יכולים להשמיע את קולם. מניסיוני, גם כשאנחנו מתפקדים כשרים, תמיד כדאי להיות קשובים לאנשים שעוסקים בתחום הזה, ולכן ועדות הכנסת השונות, עם דיונים ממוקדים, הן בהחלט במה נכונה לכך. כפי שאמרתי, בדרך כלל מקובל שחברי הכנסת פונים לממשלה ומבקשים ממנה לעשות אחת, שתיים, שלוש; מבקשים, דורשים ולוחצים על הממשלה – ובצדק, כי הכנסת, בין השאר, היא במה לקידום האינטרס הציבורי מול הזרוע המבצעת. היא זאת שמבקרת, היא זאת שמפקחת על הזרוע המבצעת, ובהחלט אחד מהכלים שלה זה לדרבן את הממשלה לתוכניות כאלה ואחרות. אני רוצה בדבריי הפעם לשים את עיקר הדגש עלינו פה, בכנסת. כי בסופו של דבר, חלק גדול מאוד מהנושא הסביבתי קשור בפעולות רגולציה, ופעולות רגולציה – הכללים שלהן נקבעים כאן בכנסת. לא מעט חקיקה סביבתית חשובה נעצרה בפתחה הרבה פעמים – או החלטות חשובות, או אישור תקנות – הגיעו לכנסת ונעצרו פה מכל מיני סיבות, לפעמים מקריות או בגלל סדר עדיפויות. אפילו מהדיונים כאן שהתקיימו היום אני יכול להביא כמה דוגמאות. תקנות מאוד חשובות לפתרון בעיה של זיהום אוויר מתחבורה נתקעו כאן כמה פעמים ביציאה של הכנסת לבחירות, ולא אישרו אותן כי לא חשבו שזה מספיק חשוב, ועד היום הן לא מאושרות. זאת אומרת שיש תקנות שכבר נחתמו על ידי כמה שרים, שאחד החליף את השני, ותמיד כשזה הגיע לאישור הכנסת, הכנסת יצאה לבחירות – מחזה רגיל בימינו, ובקרוב גם אצלנו. בסופו של דבר, חשוב מאוד שהנושאים האלה לא ייפלו בין הכיסאות, כי עד היום למשל, העיר ירושלים, עיר הבירה שלנו, נמצאת בלי כלי אכיפה לאוויר הנקי שלה, כי הכנסת כמה פעמים לא תיעדפה את זה מספיק, וכשהשרים חתמו היא לא אישרה את זה. ופה האחריות היא גם לפתחנו – לא רק לפתחה של הממשלה. אני מאוד מאוד מקווה שהפעם נשכיל שכל מה שנכנס לכנסת בנושאים הסביבתיים גם יצא מכאן. כמובן בצורה נכונה, נאותה – משופר, מתוקן – אבל שלא ייתקע בין המסדרונות השונים כאן, בסדר עדיפויות לא נכון, אלא באמת נדע לנקות שולחן. ואני שייך לאלה שחושבים שכידוע צריך כן להביא לחילופי שלטון, ולכן אני לא מפחד מהמילה בחירות, אבל בנושאים הסביבתיים חשוב לנקות שולחן, כי לא משנה מי ינצח בבחירות האלה, בסוף, כפי שאמרתי, הסביבה היא של כולנו. זה נכון בנושא של זיהום אוויר, זה נכון בנושא של חוק האקלים, שהוא אתגר גדול מאוד למדינת ישראל – זו בושה שעדיין אין למדינת ישראל חוק אקלים כמו לכל המדינות המערביות המתוקנות, ואנחנו חייבים להוציא מלאכה מתוקנת מידינו; זה נכון לחוק פסולת בניין – חוק קריטי לכל מה שקורה כאן במדינת ישראל. גם הוא פעם אחת הגיע כבר לגמר, ואז יצאנו לבחירות, ואז הוא נפל ולא הגיע לסיום. לכן, לסיום דבריי כאן, כפי שאמרתי, אני חושב שאם כל אחד יעשה את מה שמוטל עליו, ואנחנו כאן ככנסת ישראל, כחברי כנסת, נתעדף את הנושאים הסביבתיים ובאמת נסיים את מלאכת החקיקה ואישור התקנות, מה שתלוי בנו, והממשלה תתעדף את הנושא הסביבתי גם בהשקעת תקציבים וגם בפעולות נכונות – בסופו של דבר כולנו, ובעיקר ילדינו ונכדינו, נזכה לחיות בארץ ישראל נכונה סביבתית, יפה, ושנדע לשמר את ארצנו היפה גם לדורות הבאים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה ליוזם היום חבר הכנסת אלקין. אני מזמין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – השרה עידית סילמן, מוקדם יותר האשמת בכך שהמפגינים גורמים למשבר האקלים כי הם שורפים צמיגים באיילון. שורפים צמיגים באיילון.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

לא האשמתי – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את בטח אמורה לדעת שפליטות גזי החממה משרפות צמיגים הן זניחות.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אתה לא מדייק – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את אמורה לדעת את זה, אבל מילא. אבל אז גם אמרת לי שאת גאה להיות חלק מממשלת ימין לאומית. במה את בדיוק גאה, השרה סילמן? 1,500 נרצחים באירוע הטבח הכי גדול מאז השואה ביהודים; 120 חטופים וחטופות שנרקבים במנהרות השבי של החמאס; צעירים וצעירות נאנסים בשבי בזמן שאנחנו מדברים; ויתרתם על חבלי ארץ שלמים; עשרות אלפי מפונים לא מוצאים את עצמם מייאוש ברחבי המדינה, ואת גאה בעצמך. על מה את גאה? יום הסביבה הזה הוא עצוב, הוא תמוה, הוא משונה. ארגנת לעצמך, השרה סילמן, יום סביבה שבו תוכלי לדבר על עצמך לעצמך, בלי השדולה הסביבתית, בלי ארגוני הסביבה. את ואת ואת. לא הייתה שרה בתולדות המדינה שעשתה כל כך הרבה נזק בכל כך מעט זמן. את זה לא אני אומר מהאופוזיציה – שורה ארוכה של בכירים במשרד להגנת הסביבה נטשו, ובראשם מנכ"ל המשרד, שנטש; סמנכ"לית תעשיות נטשה; סמנכ"ל בכיר לתכנון מדיניות ואסטרטגיה נטש; ראש אגף תכנון סביבתי נטשה; סמנכ"ל מינהל נטש; מנכ"ל תכנון באגף איכות הסביבה נטש; ראש אגף תכנון מדיניות נטש; סמנכ"לית למשאבי טבע וחוסן אקלימי נטשה; היועצת המשפטית נטשה. צריך להגיד את האמת, עידית סילמן – כולם נטשו. כולם הביעו אי-אמון בך.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אתה לא מדייק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כולם נטשו את המשרד, כי היום אין שרה להגנת הסביבה במדינת ישראל. כולנו יודעים למה את יושבת בכיסא שעליו את יושבת – כי נתת ולקחת שוחד, כי את פוליטיקאית מושחתת. ולגבי הסביבה, זה לא מעניין אותך. את לא עובדת בזה. את לא עובדת, נקודה. המשרד להגנת הסביבה אמור להיות בחזית העשייה להורדת יוקר המחיה ולחולל מנועי צמיחה. את הפכת את המשרד הזה לג'ובים למקורבים שלך ושל אלו שיוצאים עם הילדים שלך; למחולל צמיחה לא של המשק הישראלי, אלא לפריימריז של עידית סילמן. במקום להגן על הסביבה את פגעת בסביבה. את אפשרת בחוק אוויר נקי, בחוק ההסדרים, חירור של חוק אוויר נקי, באופן שמאפשר לתחנות כוח ולמפעלים לזהם מעבר להיתר הרעלים שלהם, עם מעט מאוד ביקורת. את יודעת, מתים בישראל כל שנה 2,500 איש מזיהום אוויר, ואת מאפשרת למפעלים ותחנות כוח לזהם יותר.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אתה אפילו תומך בהפגנות באיילון עם צמיגים בוערים, אתה מדבר על זה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זו האחריות שלך, זו הסמכות שלך.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אתה מדבר על זה?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חלאס עם צמיגים בוערים.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אז למי אתה דואג?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חלאס לדבר על צמיגים בוערים. איזו בושה. כמה בורות את יכולה להפגין. ריבונו של עולם, את השרה להגנת הסביבה. מעט ידע בתחום העיסוק שלך. צמיגים לא גורמים לפליטות פחמן. על מה את מדברת? איזו בושה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא עצרת את ביטול המס על הכלים החד-פעמיים, שהמשרד שלך הוכיח שהיה יעיל מאוד להפחתת השימוש בהם. במשמרת שלך, עידית סילמן, רוקנו את קרן הניקיון, שעמדה על 3 מיליארדי שקלים.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אף אחד לא רוקן את קרן הניקיון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

המשרד שלך לא נלחם בימים אלה על ביטול מדיניות אפס תוספת סיכון, שבגללה לא מזרימים מאות טונות של תזקיקים ונפט למפרץ אילת, תוך סיכון לביטחון הלאומי של מדינת ישראל.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אבל למה לזרוק כל כך הרבה? כי זה פחות, כי זה פחות. למה לזרוק כל כך הרבה? זה רק מראה שאתה לא מכיר. ועוד אתה יושב-ראש השדולה הסביבתית, השם ירחם. איזה מזל שהוא לא שם, על ההגה, וואו. ברוך השם, סייעתא דשמיא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הצבעת כאן – אתה מוכן להגיד לשרה לא להפריע לי?

היו"ר משה טור פז:

גברתי השרה, עוד מעט תקבלי הזדמנות לדבר, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה מזל שאנחנו לא על ההגה? השרה סילמן, תסתכלי סביבך, תתחברי למציאות: 1,500 נטבחים. 1,500 אנשים שאיבדו את החיים שלהם במשמרת שלך. במקום להשפיל את הראש, להסתובב עם אות קין כל חייך, להתפטר – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – – שום דבר – – – שום דבר – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – את יושבת ומדברת על צמיגים בוערים בתוך משבר האקלים? איפה את חיה? הצבעת בעד ביטול עילת הסבירות, שהיא הכלי המרכזי של ארגוני הסביבה להגן על הסביבה מפני מזהמים מסוכנים; מעל חצי שנה דחית את הקול הקורא שאמור להעניק כספי תמיכות לארגוני הסביבה. בגלל שלחצנו בוועדות הכנסת, סוף-סוף היום, בגלל יום הסביבה שלך, דאגת לפרסם אותו; קיצצתם 200 מיליון שקלים למיזמי האקלים – 200 מיליוני שקלים; אתם בימים האלה מאשרים תחנת כוח חדשה באשדוד, שתפעל על בסיס בערה פנימית, שזה הדבר הכי מזהם שיכול להיות, הכי מזהם שיכול להיות – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

כמה בורות, כמה בורות, כמה בורות – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – בעיר שכבר רוויה, מלאה, בתשתיות לאומיות מזהמות.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה התפקיד שלך לעצור את זה. ניסית למנות את אהרוני נויבואר, אדם שאין לו שום קשר להגנת הסביבה, לאחד מהתפקידים הכי רגישים, כראש רט"ג.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – – קשר ומהר.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני שמח שהוועדה שאמורה לאשר את זה ביטלה את זה. את מעכבת מינויים – – –

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת, נא לסיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השרה הפריעה לי לאורך כל הנאום שלי.

היו"ר משה טור פז:

אני יודע, אבל היא שרה. נא לסיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מבקש – דברי סיכום. את מעכבת מינויים של נציגי ארגוני סביבה בוועדות מחוזיות – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – גם בוועדה המחוזית של מרכז, ירושלים, חיפה, תל אביב, צפון, וגם בגופים ציבוריים כמו של מועצת רמ"י, פארק אריאל שרון ורשות נחל הקישון. וחמור מכך, אני מבין שאת בכלל לא מודעת לזה שאת מעכבת את המינויים. אז לסיכום, השרה סילמן, אם את לא עובדת ולא מגינה על הסביבה, מי בממשלה מגן על הסביבה?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

לא, אתה מגן על הסביבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יעקב אשר.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה יש לך? מה את מדברת אליו?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

תת-רמה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני, ראוי שתעיר לשרה שמפריעה לחבר הכנסת לאורך כל הדיון שלה.

היו"ר משה טור פז:

לשרה יהיה זמן להגיב. תודה רבה, חבר הכנסת להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ראוי שאתה כיושב-ראש המליאה – – –

היו"ר משה טור פז:

הערתי, הערתי לשרה. תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא הערת לה, וראוי שתעיר לה. והגנה מפני הסביבה צריכה להיות גם הגנה מפנייך.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת להב הרצנו, אנא סיים. תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יעקב אשר.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

קשוט עצמך קודם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה וחרפה. בושה וחרפה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

זה שאתה תגיד את זה לא יעזור לך. זה גם לא יביא קרדיט ממה שאתה לא עושה. אין מה לעשות, צריך לעבוד קשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

קונספט שזר לך, לעבוד קשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תפסיקו כבר עם זה. מה יש לכם? אתה בדעתך, היא בדעתה – מה, אתם בקרב בזירה?

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת אשר, בבקשה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

למה שלא תעלה לדבר – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה וחרפה. בושה וחרפה שככה מדברת שרה במדינת ישראל.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת להב הרצנו, חברת הכנסת גוטליב, גברתי השרה, אנא, חבר הכנסת אשר מחכה. חבר הכנסת להב הרצנו, מספיק.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תראו איך שרה במדינת ישראל מדברת, כמו רוכלת בשוק. כמו רוכלת בשוק.

טלי גוטליב (הליכוד):

מותר לה לדבר איך שהיא רוצה.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב, חברת הכנסת גוטליב, אני מחכה לתת לחבר הכנסת אשר לדבר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא רוצה לשמוע אותך. אני שומעת אותך רק – – –

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמו רוכלת בשוק. איזו בושה. איזו בושה.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת להב הרצנו. חבר הכנסת להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – לפח האשפה של ההיסטוריה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

או-אה. או-אה.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת להב הרצנו, עכשיו תורו של חבר הכנסת אשר. תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה וחרפה.

יעקב אשר (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש – מה, אתה יוצא כשאני מדבר?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני הולך להירגע ואני אחזור. בושה וחרפה.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת להב הרצנו, מספיק.

יעקב אשר (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, אותי הזמינו ליום איכות הסביבה. אני לא רואה את איכות סביבת העבודה שקיימת כאן, וחבל מאוד. אני חושב שזה לא נכון גם לא מוצדק. אבל אוקיי. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את יום איכות הסביבה.

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת גוטליב.

יעקב אשר (יהדות התורה):

חברת הכנסת גוטליב, אני יכול להתחיל? תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בטח, בכבוד.

יעקב אשר (יהדות התורה):

יופי. אז היום אנחנו מציינים את יום איכות הסביבה, וזכיתי שאני מנהל את ועדת הפנים והגנת הסביבה. והאמירה הזאת שזכיתי היא כי נושא זה הוא נושא המוזכר במדרשים כנושא חשוב במעלה. המדרש בקהלת אומר: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו לפני כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשיי, כמה משובחים הם. וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך. שתי נקודות יש במדרש הזה, אדוני היושב-ראש: שהעולם נברא לצורך האדם, וצריך לדעת לשמור על העולם לצורך האדם, והנקודה השנייה היא "שלא תחריב את עולמי". העולם הוא של הקדוש ברוך הוא, של השם יתברך, שהוא ברא אותו, ואסור לנו לקלקל את היצירה הנפלאה הזאת. אנחנו יודעים שהעולם, מבחינתנו – ההסתכלות היא "אסתכל באורייתא וברא עלמא". העולם, התורה וישראל חד הם. הוועדה בראשותי אמונה על נושא הגנת הסביבה; לסביבה אבות רבים ודעות רבות – טעמנו רק עכשיו חילופי מחמאות הדדיות כאלה. כדי להצליח להניע מהלכים צריך להתחבר ולהיות פרקטיים ולאמץ פתרונות ישימים ורלוונטיים, ולא לברוח לתיאוריה, ובטח לא לוויכוחי סרק כאלה. היום קיימנו דיון חשוב על חוק האקלים. בדיון ציינה השרה – שהשתתפה בדיון הזה, כמו בדיונים רבים שהיא מגיעה אליהם לדחוף ולקדם – את עבודת הוועדה שבראשותי, ושהצעות חוק שהגיעו לוועדה בצורה מסוימת יצאו משם בצורה טובה יותר, ישימה יותר, מהוקצעת יותר. בהזדמנות זו אני רוצה לשבח את עבודת השרה והמשרד להגנת הסביבה, שבאמת מעסיקים אותנו רבות. יש משרדים שמעסיקים פחות, אבל היא בהחלט, כוועדת הבית, מעסיקה אותנו רבות, ואפילו עושים לנו – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

חבל – – – כדי לשמוע – – –

יעקב אשר (יהדות התורה):

אז למה את מפריעה לי, כדי שאחרים גם לא ישמעו? אז לפחות שאת תשמעי ואחרים ישמעו. באמת אני רוצה לציין לשבח את עבודת המשרד, עם הרבה חילוקי דעות שיש, והרבה דברים, אבל הם שומעים גם את דעתנו, מקבלים. ובהזדמנות הזאת אני רוצה לומר תודה ולאחל – לגיא סמט, המנכ"ל, שעוזב את תפקידו בימים אלה, ולמנכ"ל הנכנס, מה שמו? יזדי.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אסף יזדי.

יעקב אשר (יהדות התורה):

שנכנס. אבל באמת עם גיא היה לנו שיתוף פעולה מצוין. אני חושב שזה חשוב מאוד. אנחנו נמצאים בתחילת החקיקה, מבחינת הוועדה, של חוק האקלים. קיימנו היום דיון – זה כבר דיון שני, ויהיו עוד הרבה דיונים. זה חוק מורכב מאוד. אמרתי גם בוועדה, אפשר להעביר את החוק עם דקלרציות מאוד יפות, עם מילים מאוד יפות, עם יעדים שלא נגיע אליהם אף פעם, ולמכור לעצמנו חלומות, ונהיה איתם בשלום. אני אנסה להביא את החקיקה הזאת, שהיא מורכבת מאוד, שאומרת מה תפקידה של הממשלה, מה הצרכים, מה הדברים שצריך לעשות, לרמה הפרקטית – להסתכל בגובה העיניים לעניין, ולא ממעוף הציפור, כי זה יישאר בסוף רק דבר שמיימי. הוועדה בראשותי קידמה רק לאחרונה רפורמה ענקית ברישוי סביבתי, באנרגיות מתחדשות. אנחנו דוחפים את הממשלה לעוד ולעוד פרויקטים ורפורמות: חוק פסולת בניין, שכרגע נמצא על שולחן הוועדה – הצעת חוק ממשלתית ופרטית, של חבר הכנסת אלקין, שהוא גם יוזם היום הזה.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

יעקב אשר (יהדות התורה):

נושא הטיפול בפסולת בכלל, מכלי משקה, בקבוקים; קרן הניקיון, שברוך השם לאחרונה החלה להשקיע את כספה בדברים הייעודיים לה במקום להישאר בצד, כקופה קטנה של האוצר. לכן, אני אומר, אנחנו צריכים לדאוג לאיכות הסביבה לא רק כי זה יפה ונעים, אלא כי זה גם החיוב שלנו, גם הצורך שלנו, וגם, כמו שאנחנו רואים ממה שקורה, יכול להיות שזה גם יגבול בסכנת נפשות לאור ההתחממות הגלובלית וכל הדברים האלה. אני רוצה להודות ליוזמים של היום הזה, לחבר הכנסת אלקין ולנוספים, ולאחל הצלחה. אנחנו נעשה את שלנו. ואני מקווה שבמושב הבא אני אוכל לעלות לכאן ולהעביר בקריאה שנייה ושלישית את חוק האקלים, שהוא אתגר לא קטן שמונח לפנינו. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה לחבר הכנסת אשר. הדובר הבא, חבר הכנסת משה סולומון. לרשותך חמש דקות, בבקשה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראשית, ברצוני לברך על היום הזה, שעוסק בנושא חשוב כאן בכנסת ישראל, ואת חברי חבר הכנסת זאב אלקין, שמארגן את היום, יום הסביבה בכנסת, וכמובן את חברתי השרה עידית סילמן, השרה להגנת הסביבה, שלפתחה יש משימה מאוד חשובה בעת הזאת. "'ראה את מעשה האלוהים כי מי יוכל לתקן את אשר עִותוֹ': בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו, 'ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך'". כך כתוב בקהלת רבה. מדרש זה אינו עוסק בשמירה על הטבע בלבד אלא מצווה אותנו לשמירת מוסריותו וערכיותו של עולמנו, והן אלה אשר יקיימו את העולם. קיימות ואיכות הסביבה מתחילות באדם ובמוסריות שלו. האדם, ובמיוחד עם ישראל, קיבל אתגר – להפוך עולם זה לעולם טוב יותר, עולם של נתינה וחסד. שורש התפיסה של הקיימות הוא הטוב והחסד ושמירה עליו. לכן, יש לנו צו אלוקי לשמור את העולם. סביבה נקייה היא זכות גם בהלכה, ואזכיר כאן רק שתי דוגמאות: את החובה מתוך השולחן ערוך, חושן משפט קנ"ה, סעיף ל"ד – החובה להרחיק מפגעים של עשן וריח ואבק מסביבת המגורים, ומסביבת המגורים – לטבע ולעצים; בתורה נאמר, בדברים כ', פסוק י"ט: "כי תצור אל עיר ימים רבים להִלחם עליה לתפשׂה לא תשחית את עצה לנדֹחַ עליו גרזן כי ממנו תאכל ואֹתו לא תכרות כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור", והרמב"ן כותב שהזהירה תורה: "לא תשחית את עצה – לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור, כמנהג המחנות"; "כי האדם עץ השדה הוא, ממנו תאכל ותחיה, ובו תבוא העיר מפניך במצור. לומר: אתה תחיה ממנו". שינוי האקלים העולמי כבר כאן, והוא צפוי להחמיר בשנים הקרובות, לצערנו. אנחנו נמצאים כאן בתוך אולם ממוזג, אבל כל אדם בוגר יכול לזכור קיצים פחות חמים ממה שאנחנו חווים כרגע. זוהי תוצאה של שינויים שקורים לאורך שנים רבות, מזדחלים. ואם לא נעצור ונייחד את הזמן להתבונן ולעסוק בפרטים הקטנים ובשינויים הגדולים, לא נרגיש אותם קורים כלל עד אחרי שהם יקרו. תחילתם בדורות קודמים וסופם אינו ידוע, אך הוא בוודאי ישפיע על הדורות הבאים. אנחנו חיים במציאות שבה יש לנו המון דברים להתעסק בהם – המלחמה על הבית ועל עתיד המדינה, פני החברה וכל הדאגות של האדם הפרטי; דברים שנמצאים מול עינינו גם במובן שהם דורשים טיפול מיידי – אותה דילמה תמידית בין הדחוף לחשוב. וכך נושא השמירה על הסביבה נזנח; מעין מותרות שנדאג להם אחר כך, אחרי שכל השאר יטופל. אבל אין לנו את הפריבילגיה הזאת, אין לנו את הפריבילגיה הזאת מכיוון שתפקידנו הוא לדאוג לעתיד שלנו ולעתיד ילדינו ולדורות הבאים. זו חובתנו המוסרית, וזו זכותם החוקית של הדורות הבאים. זו חובתנו כמחוקקים לקדם נושאים של הגנת הסביבה כאן בכנסת, וגם מחוץ לכנסת. האדם צווה "לעבדה ולשומרה" בגן עדן – אנחנו מחויבים שלא להשחית, אבל גם להיות אקטיביים בשמירה, כל אדם בביתו הפרטי, בסביבתו הקרובה, ואנו כאן, בבית הזה. אני רוצה למסור כאן תודה נוספת לחבר הכנסת זאב אלקין, שיזם את היום הזה, ולמשרד להגנת הסביבה, שאני יודע שהוא עמל ועובד קשה מאוד כדי לייצר מציאות טובה יותר, והדבר הזה הוא ארוך שנים וחשוב. וכמובן, אנחנו כולנו כאן – כל אחד ואחד מאיתנו צריך לפעול כך שהמציאות של סביבה טובה ונקייה יותר היא לא עניין של מחנות, של מגזרים, של קבוצות שונות, אלא כולנו באותה סירה, באותו עולם, וכולנו מחויבים לדאוג לשלמותו וניקיונו, ושהעולם הזה, יהיה לו אקלים בריא וטוב יותר לכולם. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה לחבר הכנסת סולומון. אני מזמין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אפתח בתודה לחבר הכנסת זאב אלקין על יוזמת יום איכות הסביבה בכנסת. הדיון הזה הוא דיון שכולו בבחינת מה שכתוב בקהלת רבה: "כל מה שבראתי – בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". אני עומדת כאן היום כדי לדבר על משבר סביבתי חמור המתרחש בחצר האחורית של מדינת ישראל – ניחשתם נכון, ביהודה ושומרון. אך לפני שאפרט את חומרת המצב, ברצוני להביע את הערכתי העמוקה לשרה להגנת הסביבה, השרה עידית סילמן, על פעילותה הנמרצת והתקדימית בנושא, כמו גם התוכנית למשילות סביבתית שהיא מובילה. רק בשבוע שעבר ערכה השרה עידית סילמן סיור חשוב בבנימין, יחד עם ראש המועצה ישראל גנץ. הם ביקרו באתר פסולת סמוך ליישוב פסגות, אתר שלפני ימים ספורים עלה באש. מדובר באתר פיראטי, בלתי חוקי, שבו נשרפו מעל 20,000 טון פסולת. זוהי דוגמה מזעזעת לעבריינות הסביבתית המתרחשת באזור. אני מצטרפת לקריאתה של השרה סילמן כי יהודה ושומרון אינה החצר האחורית הסביבתית של מדינת ישראל. דבריה מדגישים את הצורך הדחוף בפעולה, ואף את המחויבות העמוקה שלה לנושא. חבריי חברי הכנסת, המצב בשטח חמור מאוד: תושבי יהודה ושומרון סובלים מזה זמן רב משרפות פסולת; הם מתעוררים בבוקר לריח חריף של עשן רעיל; ילדיהם נושמים אוויר מזוהם. זו לא רק פגיעה באיכות החיים, אלא סכנה ממשית לבריאות הציבור. לצערי, וזהו סוד גלוי, המינהל האזרחי אינו שש לאכוף את חוקי הסביבה על אותן מזבלות ומחצבות, משרפות מזהמות. קל לו יותר ללכת ולהרוס בית באחד מהיישובים הצעירים מאשר לעלות לתל ארומה ולהתעמת עם הערבים שמציתים את המזבלות. רק לאחרונה, ורק לאחר עתירות נגדו ולאחר שראה שאנו, חברי הכנסת, לא נוותר לו, השיב המינהל האזרחי כי הוא יאכוף את אותן עבירות בשטח השמורה ההסכמית בגוש עציון. מתוך ההן אנחנו למדים על הלאו: אין בכוונתו לפעול בתל ארומה או ליד פסגות או נגד כל התנהלות מזהמת אחרת ביהודה ושומרון. זו לא רק הזנחה, זו גם הפקרה מכוונת, ואנו לא נשתוק על כך. לפני שבוע שלח לי הדובר שלי, יעקב, המתגורר בגבעות איתמר, תמונה של מזבלה ענקית לא חוקית בוערת ברכס ארומה. רכס ההר נראה כאילו יש הר געש פעיל בשומרון, והעשן מהשרפה נושב לעבר ביתו ובתי שכניו. זו לא עוד שרפה קטנה, זה עשן שחור מלא בחלקיקים קטנים וגדולים, עשן שמקשה על הנשימה. תבינו, זה לא זיהום אוויר רק לשם זיהום אוויר, אלא זהו אלמנט נוסף של טרור, שלצערי לא מטופל כראוי. הבעיה אינה רק מזבלות לא חוקיות ברחבי יהודה ושומרון. אנו עדים למחצבות בלתי חוקיות, להשלכת פסולת פיראטית ולזיהום מקורות מים. כל אלה מאיימים על הסביבה הבריאה של התושבים. הזיהום לא משפיע רק על יהודה ושומרון – הוא מגיע מכיוון יהודה ושומרון לכל ערי התפר. את העשן הסמיך נושמים גם ילדי כפר סבא, עפולה וחדרה. רק החודש ביקרתי באיגוד ערים שרון, והם סיפרו לי על הזיהום הרב שמגיע משטחי השומרון ופוגע באיכות החיים ובבריאותם של התושבים אצלם. אין פה הפרדה; מדינת ישראל היא מדינה עם מותניים צרים מאוד, וכל פגיעה במזרח המדינה תגיע גם למערבה. אני מצטרפת לקריאתה של השרה סילמן למינהל האזרחי ומשרד הביטחון לנקוט יד קשה נגד העבריינים הסביבתיים, אך אנו זקוקים לצעדים נוספים: אנו זקוקים לאכיפה חזקה נגד עברייני הסביבה, נגד מציתי השדות ומציתי המזבלות, נגד המחצבות הלא-חוקיות ונגד מזהמי מקורות המים. רק אכיפה תקיפה תוכל לעצור את זיהום האוויר, את המחצבות הלא-חוקיות ואת זיהום מקורות המים. לבסוף, אני תומכת בקריאתה של השרה להחיל חקיקה סביבתית ביהודה ושומרון. זהו צעד חיוני להגנה על הסביבה ובריאות התושבים בכל רחבי הארץ. חברים, יהודה ושומרון היא נחלת אבותינו, והיא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ומתבנית הנוף הישראלי. הנופים המרהיבים, האתרים ההיסטוריים והמורשת התרבותית העשירה – כל אלה הם נכס לאומי שעלינו לשמור עליו. הגיע הזמן לשים סוף להזנחה הסביבתית ביהודה ושומרון. הגיע הזמן לפעול למען עתיד ירוק יותר, בריא יותר וטוב יותר. אני קוראת לכולכם, ללא הבדל מפלגה או השקפה פוליטית, להצטרף לדרישה הזו. בואו נתמוך במאמציה של השרה ונרחיב אותם. בואו נבטיח עתיד טוב יותר ליהודה ושומרון ולכל מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.

היו"ר משה טור פז:

בינתיים, הודעת סגנית מזכיר הכנסת. בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 143 והוראת שעה) (תיקון), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 152) (תקיפת סוהר), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת צביקה פוגל. לוח תיקונים להצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 78), התשפ"ד–2024. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת נעמה לזימי, יפעת שאשא ביטון ודבי ביטון בנושא: פתרון חינוכי עורפי לתלמידי מועצה אזורית אשכול. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

בבקשה, לרשותך חמש דקות.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, היום, כשאנו מציינים את היום המיוחד לאיכות הסביבה, אני חשבתי לעצמי על מה אני צריכה לדבר. לכאורה, הדבר הראשון שעולה בראשי – שצריך לדבר על בעיית האקלים, על כל מה שקורה בעולם הגלובלי, על הטמפרטורה הגבוהה שפוקדת את כדור הארץ, על דברים שיאה לבית מחוקקים לדבר בהם. אבל לצערי הרב, זה ממש מזכיר לי את האירוע של המלכה מארי אנטואנט, שההמונים עומדים בפתח ביתה, זועמים, רעבים, והבן שלה שואל מה העניין? היא עונה: אין להם לחם. אז הוא אומר לה שיאכלו עוגיות. זו ממש ההרגשה שלי ביום הזה. אתמול קיבלתי שוב הודעה מאזרח תושב ג'דיידה-מכר, שמראה לי תמונות זוועתיות של יותר מחודש שלא אספו זבל ברחובות ביישוב. חודש שלם, תתארו לעצמכם. היום שמענו על חיידק בבית החולים רמב"ם, אבל עוד מעט אנחנו נשמע על מחלות זיהומיות ביישובים בצפון רק כתוצאה מדבר כזה – בחום כזה, זבל שנמצא בכל מקום בתוך היישוב. אז אם אנחנו רוצים לדבר על איכות הסביבה – על איכות אנחנו כבר לא נרשה לעצמנו לדבר. נדבר קודם כול על לאסוף זבל. קודם כול. ונדבר על התקציבים שאמורים להגיע לחברה הערבית כדי שתהיה עבודה כמו שצריך על הנושא של הסביבה. אני אומרת לכם, אני באה מיישוב שהוא יחסית מסודר ונקי, ובכל זאת השירות היחיד שאני יכולה לראות בנושא של איכות הסביבה זה לאסוף את הזבל, לא יותר מזה. אין לאנשים איפה לזרוק פסולת גסה, אין חינוך סביבתי. אז על מה אנחנו נדבר? באמת, על מה אנחנו נדבר? ולכן מהמקום הזה אני רוצה לפנות גם לשרה וגם לראש הממשלה, שאחראים גם לתקציב וגם על הניהול שלו. קודם כול, הבקשה העיקרית, הראשונה, המיידית, שהיא מצילת חיים, זה SOS – לפתור את הבעיה בכפר ג'דיידה-מכר. קודם כול. אני חושבת שזו בושה וחרפה שאנחנו מתדיינים ועולים על הבמה ומתפלספים, ויש לנו יישוב שיש בו יותר מ-10,000 תושבים שאין להם יכולת לאסוף את הזבל ולנשום אוויר צח. ואם אני אדבר בכלליות על החברה הערבית, אני אומרת שמה שמגיע לנו מאיכות הסביבה אלו הריחות של המזבלות והעשן של אזורי התעשייה ביישובים מסביב. זו הסביבה שלנו. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש לפתוח בחשיפת שקר: שקר הכלכלה הקפיטליסטית והפונדמנטליזם של השוק. הבטיחו לנו קדמה וצמיחה בלתי מוגבלת תחת הקפיטליזם, עושר שאין לו גבולות, ושיקרו – קיבלנו אסונות סביבתיים וחברתיים; הבטיחו לנו שהשוק החופשי לא זקוק לרגולציה בחלוקת המשאבים, ושיקרו – קיבלנו תאגידי ענק שמפירים חוקים סביבתיים ביד גסה, ואפילו קנסות לא נאלצים לשלם; הבטיחו לנו שהמוסדות הדמוקרטיים לכאורה יעמדו בפרץ נגד שחיתות ההון–שלטון, ושיקרו – קיבלנו שרה להגנת הסביבה שנפגשת עם מכחישי משבר האקלים ומצביעה בעד הרחקת היועצים הסביבתיים מוועדות התכנון והבנייה; הבטיחו לנו עתיד ורוד שכולו ירוק, אך יצרו עתיד שחור מזיהום אוויר ובוער מהתחממות גלובלית. בשנים האחרונות הציפו את רחובות העולם מיליונים, בעיקר צעירים וצעירות, במאבק למען הסביבה, מאבק למען צדק אקלימי, מאבק למען עתיד פוליטי אחר שבו רווחת האדם קודמת לרווחי הטייקונים. אין לך דונם אחד על פני שטחו של כדור הארץ שאינו יפה בדרכו שלו, אם האנושות רק תימנע מההרס המכוון של היופי הזה – כך כתב הסוציאליסט הבריטי ויליאם מוריס, בהדהדו את קרל מרקס, שכתב בספרו "הקפיטל" על האבסורד של בעלות פרטית על הגלובוס והחובה להעבירו לדורות הבאים בתנאים טובים יותר – וזה ציטוט מ"הקפיטל". המאבק למען צדק אקלימי הוא קודם כול מאבק למען צדק חברתי ופוליטי. בעולם שבו 20 תאגידים אחראים לשליש מפליטות גזי החממה, והאחוז האחד העשיר מאוכלוסיית העולם פולט יותר פחמן מהמחצית הענייה של האנושות – בעולם כזה נדרש שינוי בשיטה. האם ידעתם ששכונות המצוקה בדרום ומזרח תל אביב חמות יותר בשבע מעלות בחודשי הקיץ מאשר השכונות המבוססות בצפון העיר? האם ידעתם שחברת בתי הזיקוק באשדוד חילקה דיבידנד של 54 מיליון דולר לבעלי המניות בשנה האחרונה, למרות שנספרו בה מאות הפרות של חוק אוויר נקי? האם ידעתם שעוני אנרגטי, למשל של מי שאינו יכול לקרר תרופות, יכול להוביל למוות? במחקר שפורסם לבקשתי על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת – ואני מודה לו שוב, כתמיד – נבחן הקשר בין אי-שוויון חברתי למדיניות שינויי האקלים, ונמצא שישנה הסכמה גורפת כי המעבר לכלכלה ירוקה חייב להיות מעבר צודק. הגיע הזמן שגם ישראל תצטרף להסכמה הזו. לכן דרשה האגודה לזכויות האזרח לעגן בחוק את המחויבות של הרשויות בישראל לצדק אקלימי. אני מצטט ממסמך של האגודה לזכויות האזרח בנושא: צדק אקלימי מקדם חלוקה שוויונית הן של נטל נזקי שינויי האקלים והן של נטל ההתמודדות עם משבר האקלים, וזאת לאור ההכרה בכך שהשלכות שינויי האקלים אינן פוגעות באופן שוויוני בכלל האוכלוסייה, ובפרט באוכלוסיות הפגיעות לשינויי האקלים. צדק אקלימי מתייחס גם להיבטים הפרוצדורליים ומקדם ייצוג שוויוני בין מקבלי ההחלטות, סובלנות ורגישות תרבותית – כך מהמסמך של האגודה לזכויות האזרח. האגודה אף דורשת, ואני בעקבותיה, לבטל את ההכפפה לשיקולים כלכליים בהצעת החוק של תוכנית האקלים. עינינו רואות לאן הביא אותנו השיקול הכלכלי הקפיטליסטי, לאיזו תהום עמוקה צללנו בעקבות ההשתעבדות לרווחיהם של הטייקונים. כולנו נושמים את האוויר המזוהם ששיקולי הרווח יצרו, ושאליהם מבקשת השרה להגנת הסביבה להכפיף את חוק האקלים הישראלי. צדק אקלימי הוא צדק חברתי, והמהפכה הסביבתית חייבת להיות בד בבד גם מהפכה חברתית, כלכלית ופוליטית.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

משפט אחרון. ההכרעה אם לחיות בגיהינום עתידי של אש ותמרות פוסיליים, שאליו מובילים אותנו השיטה הקפיטליסטית וטייקונים תאבי בצע, או לכונן עתיד אקולוגי וחברתי כלכלי אחר של מהפכה יסודית שתתמקד באדם, בצרכיו וברווחתו, נתונה לפתחנו. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת אביחי בוארון, ואחריו תסכם השרה סילמן. לרשותך חמש דקות. בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו כחברה מקדשים את הסביבה ואת ההגנה עליה, ובצדק. היהדות תמיד שאפה להגנה על הסביבה גם במצבי קצה: "כי תצור אל עיר ימים להלחם עליה לתפשָׂה לא תשחית את עצה לנדֹח עליו גרזן, כי ממנו תאכל ואֹתו לא תכרֹת, כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור". אבל הבעיה מתחילה כשמערבים אג'נדה פוליטית עם ערך השמירה על הסביבה. האם ידעתם, חברים, שנכון לשנת 2020, בעוד שבישראל היו כ-300 דברי חקיקה הנוגעים להגנת הסביבה, ביהודה ושומרון היו פחות מעשרה חוקים כאלה? איך זה קורה? זה קורה כיוון שמערכת המשפט עושה הכול על מנת למנוע חקיקה על השטח, על הטריטוריה. בעיני הייעוץ המשפטי מדובר בהחלת ריבונות של ממש, והדרג המדיני עדיין לא החיל ריבונות. מה לעשות שכדי להגן על הסביבה אתה צריך לחוקק על הסביבה – הפלא ופלא. אז איזה חוק כן חל ביו"ש? שימו לב, חברים: חל החוק העות'מאני – זה שכבר לא קיים בטורקיה; חל הדין המנדטורי – זה שכבר לא קיים באנגליה; חל החוק הירדני, וכמובן צווי אלוף. עכשיו, חבריי חברי הכנסת, אתם יכולים להבין כבר לבד מה שכל ילד מבין: חוקים שנחקקו לפני 60 שנה ויותר לא רלוונטיים בשום צורה ואופן לאיכות הסביבה. וגם אם תגידו לי "יש צווי אלוף" – אתם באמת חושבים שהאלוף, בין מבצע בג'נין למבצע בטול כרם, ילך ויחתום על צווים שנוגעים לאיכות הסביבה? האם ידעתם, חבריי חברי הכנסת, שבמטרה לעצור את תופעת המפחמות בצפון השומרון, אלה שזיהמו את שמי חריש וחדרה, המינהל האזרחי הוציא צווים מכוח חוק התכנון והבנייה הירדני? כשזה לא עזר, ביקשו להסתמך על חוק בריאות הציבור הירדני, וכשגם זה לא עבד, המינהל האזרחי עבר לחוק רישוי עסקים – הירדני, כמובן, משנת 1966 – אמיתי לגמרי. הידעתם, חברים, שבמהלך שנת 2014 – דוגמה נוספת – נכנס לתוקף בישראל החוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ובסוללות? במקביל, כאילו במקרה, התגבר מאוד הזיהום הסביבתי באזור חברון כתוצאה משרפת פסולת אלקטרונית וסוללות. מחקר של האיחוד האירופי באותם ימים גילה שבכל יום עוברות 62 משאיות מתוך ישראל ליהודה ושומרון, לדרום הר חברון, כדי לשרוף שם סוללות. אין דין ואין דיין, ולמינהל אין כלים משפטיים לבטל את המציאות הזאת. מה לעשות שלא החוק המנדטורי ולא החוק העות'מאני דנו בשרפת סוללות. דוגמה אחרונה, והפעם מפחידה באמת: מקור המים הטוב ביותר שיש לישראל הוא אקוויפר ההר. האקוויפר מזדהם בעיקר על ידי שפכים לא מטופלים בתחומי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון. השפכים מזהמים את הנחלים בישראל: נחל קישון, נחל אלכסנדר, הירקון, נחל שורק, נחל מודיעין, נחל חברון. החמורים ביותר הם שפכים תעשייתיים המזהמים את מי התהום ואת הנחלים. מחקרים מצביעים על כך שיש כבר עקבות ממשיים של זיהום במי התהום בישראל ובבארות המים. אין הסדר חקיקה לפתור את המצב הזה, והמצב הולך ומחמיר. ושוב, למה כל זה לא מטופל? זה לא מטופל כיוון שהייעוץ המשפטי לממשלה – וצריך להגיד את הדברים בפה מלא – מונע כל חקיקה ישראלית על השטח, בדידי הווה עובדא. חקיקה כזאת, בעיני הייעוץ המשפטי, כמוה כהחלת ריבונות. ותושבי ישראל כולה, בקריית ארבע ובערד, ברמאללה, באום אל-פחם, בראש העין ואריאל סובלים כולם. אז הדרג המדיני מבקש לקחת אחריות ולטפל, וגם כאן, בתחום העגום הזה, שהוא לכאורה קונסנזואלי, מערכת המשפט שמה אזיקים על ידיו של הדרג המדיני. נמצאת כאן חברתי השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, ואני יודע כמה קשה היא עובדת, יום ולילה, כדי להטיב את המצב הזה, ואני יודע באילו חומות של ביורוקרטיה משפטית היא נאבקת כדי לשנות את המצב. אבל אם מדינת ישראל לא תוביל שינוי אסטרטגי בנושא הזה, היא תהיה חשופה לתביעות של אזרחים – גם פה בישראל, בבתי המשפט בישראל, וגם בבתי הדין לזכויות אדם בחוץ לארץ – ואני אומר כאן ועכשיו: מי שיישאו באשמה לכך הם אנשי מערכת המשפט. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. אני מזמין את השרה להגנת הסביבה סילמן, בבקשה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

קודם כול, צוהריים טובים, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, צופים. האמת, אני שמחה שהזמן לא מוגבל, כי יש לנו הרבה על מה לדבר. אז אני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי היום להציג את הפעילות הענפה שקידמתי – לא לבד, אלא ביחד עם הארגונים, ביחד עם השותפים, ביחד עם המשרד, חברי המקצוע, חברי כנסת כאן – בשנה וחצי האחרונות כשרה להגנת הסביבה. על אף המלחמה המשכנו והצלחנו לקדם את הנושאים שעליהם אמון המשרד ולהגיע להישגים משמעותיים, מתוך דאגה ואחריות לתושבי מדינת ישראל ולסביבה. בהזדמנות הזו אני רוצה להודות לשר לשעבר חבר הכנסת זאב אלקין על היוזמה של היום הזה. היו אחרים שלא רצו. גם השדולה הסביבתית – וזה בסדר, זו זכותם. אתה, גם כשר, גם כאחד שמוביל את החקיקה הסביבתית המשמעותית באמת פה בכנסת – בשיתוף המשרד, צריך לומר – מסייע, מייעץ. תודה רבה על הכול. תודה רבה לחבר הכנסת יעקב אשר, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, על קידום חקיקה משמעותית. כמו שהוא ציין, הרבה עבודה אנחנו מביאים לו לוועדה, והוא מבצע זאת ביד רמה. תודה רבה לכל יושבי-הראש של הוועדות היום, שאפשרו לנו לדון בנושאים שעל סדר-יומם – צריך לומר, לא של השרה להגנת הסביבה – של המשרד ושל אזרחי מדינת ישראל, כי בסוף זה חיי היום-יום של האזרחים. אני רוצה לברך בהזדמנות הזו את המנכ"ל הנכנס אסף יזדי, ולברך גם את המנכ"ל היוצא גיא סמט. שני אנשים מקצועיים, מסורים. גיא הוביל את המשרד הזה ביד רמה ביחד איתי בשנה וחצי האחרונות כחברים, כשותפים, כאנשים שרואים עין בעין את המקצועיות של משרדי הממשלה, הקידום של האנשים בתוכם, השירות הציבורי, וביחד את הסביבה בישראל. הנושא הראשון והמהותי שבו בחרנו להתמקד בפעילות המשרד הוא משבר הפסולת. כאשר הגעתי למשרד, אני חייבת לומר לכם, מצאתי כי משק הפסולת בישראל מצוי זה שנים במשבר עמוק: כמעט 80% מהפסולת העירונית בישראל מוטמנת; הפסולת המוטמנת יוצרת מפגעים רבים ופולטת גזי חממה בישראל; עתודות ההטמנה במרבית הארץ הולכות ונגמרות. כתוצאה מכך מיליוני טונות של פסולת ברחבי ישראל משונעות מדע שנה למרחקים ארוכים מהצפון ומהמרכז, בעיקר דרומה. השלכת הפסולת בשטחים הפתוחים היא חזון נפרץ, שבו גם מעורב הפשע המאורגן, ואין לי ספק שבנושא הזה לא ניתן להמשיך במתכונת של עסקים כרגיל. על כן, בשנה האחרונה קידמנו את חוק הטיפול בפסולת בניין – הסדרה חשובה, רוחבית ומשמעותית, שהיא game changer אמיתי – מקריאה ראשונה לשלב מתקדם בדיוני הוועדה לקריאה שנייה ושלישית. חוק זה, כאשר יעבור, יקנה למשרד ולשלטון המקומי ארגז כלים למאבק בתופעת השלכת הפסולת בשטחים הפתוחים של מדינת ישראל, ויאפשר מעקב דיגיטלי בזמן אמת אחרי הובלה וטיפול בפסולת בניין. המשרד להגנת הסביבה ממשיך ומקדם הקמת שורה של מתקני קצה לטיפול בפסולת בכל רחבי הארץ, מצפון הארץ לדרומה. המשרד גם הקצה יותר ממיליארד שקל לטובת תמיכה בהקמה ובשדרוג של מתקנים למיון וטיפול בפסולת. חברים, אין לנו הרבה מתקני קצה, ובסופו של דבר, רוב הפסולת הולכת להטמנה. מרגע שנכנסנו, ניסינו לייצר את השינוי האמיתי הזה ולהוביל, למרות תופעת ה-NIMBY, not in my back yard – כל אחד צריך פתרון, ולא רוצה שזה יהיה אצלו. אז קידמנו, וברוך השם הצלחנו לשנות את המשוואה והפכנו את זה לדבר שרצוי וכדאי גם לשלטון המקומי והאזורי, שהוגדר על ידינו כקהל יעד אסטרטגי וכמטרה, והוא שותף שלנו לעשייה הזאת. מתקן עיכול אנאירובי באתר דיה שבמועצה האזורית אשכול – הנחנו שם אבן פינה, הוא נמצא בהקמה ויטפל בהיקף של 150,000 טונות בשנה; המפרידן בחירייה, שמוקם בימים אלה על ידי איגוד ערים דן לתברואה, יאפשר מיון מתקדם של מרבית הפסולת המיוצרת באזור דן, בהיקף צפוי של 600,000 טונות פסולת בשנה; מתקן מיון באתר עברון בצפון נמצא בשלבי הקמה ויקלוט פסולת מיישובי הגליל; מתקן מיון ועיכול אנאירובי בשפד"ן מיועד לקלוט 400,000 טונות של פסולת ביתית מעורבת ולטפל בה; מתקן מיון והשבה של אנרגיה מפסולת באתר נאות חובב נמצא בהליכי מכרז. בנוסף, התחייבנו להשקיע 40 מיליון שקלים בהקמת מתקן לטיפול בפסולת חקלאית בנגב המערבי בחבל תקומה על מנת לסייע בשיקום האזור. מלבד טיפול הקצה בפסולת, שמנו דגש על מעבר לכלכלה מעגלית ופיתוח תעשיית המחזור בישראל. פרסמנו במשותף עם רשות ההשקעות של משרד הכלכלה קול קורא בהיקף של 250 מיליון שקלים להקמה והרחבה של מפעלי מחזור. הקול הקורא הזה פתוח ועכשיו באוויר, ואני קוראת לכולם – יזמים, רשויות, שלטון מקומי ואזורי – רוצו על זה. בנוסף לזאת הקצינו 120 מיליון שקלים למתקנים של מחזור פסולת בניין, לייצר מתקני קצה. בכוונת המשרד להוביל בחודשים הקרובים פעילות של צוות בין-משרדי לגיבוש תוכנית לאומית לצמצום בזבוז מזון. 2.6 מיליון טונות של מזון ראוי למאכל מושלך מדי שנה לפח בישראל, ואלה מהווים 37% מכלל המזון שמיוצר בישראל. מניעה במקור של פסולת מהווה את השלב הראשון והמשמעותי בהיררכיה של הפסולת, שלב המניעה במקור. אנחנו תמיד אומרים: צריך לצרוך מה שצריך, ומה שאפשר להעביר הלאה – להעביר. השלטון המקומי והאזורי בישראל נושאים בנטל העיקרי של הטיפול בפסולת. לכן הקצינו גם השנה 250 מיליון שקלים נוספים מתקציב הקרן בעבור הקמת מערכי פסולת אזוריים חדשים, הרחבת מערכים קיימים באמצעות האשכולות, שאנחנו גם רואים בהם נכס. המערכים מתבססים על פיקוח ואכיפה דיגיטליים, GPS על המשאיות שמובילות את הפסולת, כך שכל ראש רשות יוכל לדעת בכל רגע נתון היכן הפסולת שלו נמצאת. תמיכה זו מסייעת בהתייעלות ובטיפול בפיתוח של תשתיות אזוריות לצמצום ההטמנה, לעידוד המחזור ולמאבק בפשיעת פסולת. כל היוזמות האלה ויוזמות נוספות שנמצאות בתהליכי קידום, מסייעות לנו להפוך את משק הפסולת בישראל למודרני, לצמצם את הפגיעה בסביבה ובאיכות החיים ולשפר את איכות החיים כתוצאה מטיפול לקוי בפסולת. הישג משמעותי מאוד רחב מהתקופה האחרונה הוא חוק הרישוי הסביבתי המשולב, רפורמה ענקית שעברה כאן. בסוף מרץ אישרה ועדת הפנים והגנת הסביבה את תיקוני החקיקה של הרישוי הסביבתי המשולב לקראת קריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק ממש רצינית, העברנו אותה פה, היא חותכת ברגולציה ובביורוקרטיה. כל עסק צריך לקבל כמה היתרים: היתר הזרמה לים, היתר פליטות, רישיון עסקים – עשינו את זה, כמקובל באירופה – ולהקים מערכת מחשוב חדשה. חלקו הראשון כבר ייכנס בספטמבר 2024 ויקפיא את ההיתרים הקיימים, ובינואר 2027 ייכנסו לתוקף כל הסדרי הרישוי החדשים, והמפעלים יתחילו להגיש בקשות לרישוי סביבתי משולב בהדרגה ובמשך כמה שנים. במקום להגיש כל היתר למשך מספר שונה של שנים, יהיה היתר אחוד אחד. נושא משמעותי נוסף הוא התמודדות עם שינויי האקלים ומשבר האקלים. גלי החום האחרונים שפוקדים את אזורנו מוכיחים לנו שוב ושוב שאי-אפשר לחכות; אנחנו חייבים להמשיך ולהאיץ את ההיערכות שלנו למשבר ולצמצם את אותן פליטות. חוק האקלים שמוביל המשרד עבר בכנסת בקריאה ראשונה, וכעת נדון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לקראת הקריאה השנייה והשלישית, ואנחנו מחכים להשלמת הליך החקיקה; זאת, לצד מס פחמן, שמתקדם בוועדות במתווה שעליו החליטה הממשלה בתוכנית התקציב. המשרד גם מוביל את התוכנית הלאומית להיערכות לשינויי האקלים. השלמנו את השלב הראשון, שלב המיפוי; גיבשנו כ-200 משימות לביצוע על ידי משרדי הממשלה כהיערכות המשק לשינויי האקלים. צריך לומר שכדי להבטיח את איכות חיי התושבים, אין תחליף גם להיערכות של השלטון המקומי והאזורי בישראל ומתן מענה יום-יומי לאוכלוסייה. לשם כך המשרד מעניק תמיכות כספיות להכנת תוכניות להיערכות לשינויי אקלים לכמעט 40 רשויות. התמיכה היא לרשויות גם עם יותר מ-50,000 תושבים במגזר הכללי ומעל 10,000 תושבים במגזר הערבי, היקף של 12.5 מיליון שקלים. כמו כן, המשרד מכין תוכניות לרשויות הבדואיות בדרום, ולאחרונה מעניק תמיכה באמצעות הקצאת יועצים לרשויות קטנות. אנחנו לא רק מתכננים, אנחנו גם מבצעים: המשרד תומך בסדרה של פיילוטים לייעור והצללה של המרחב העירוני ברשויות המקומיות מכל גוני האוכלוסייה, מעכו ועד אילת; הוא תומך ב-21 רשויות בתכנון הצללה ובביצוע פיילוט של הצללה, נטיעת עצים. על מנת לאפשר קבלת החלטות מבוססות מדע וידע, המשרד מפתח גם כלים לשלטון המקומי והאזורי, מפות סיכוני אקלים שמציגות את אותם אזורים פגיעים לנזקי שינויי האקלים – אזורים של גלי חום, אזורים של הצפות. הכלי מסייע למקבלי ההחלטות בכל הרמות לקבל החלטות מושכלות ולקבוע סדרי עדיפויות בתכנון וביישום של ההיערכות לשינויי האקלים. במהלך השנה צפוי לעלות פורטל חדש, ידידותי ומונגש יותר מהפורטל שהעלינו זה מכבר, ואליו יעלו גם שכבות נוספות. המשרד מקדם חדשנות וטכנולוגיות סביבה ואקלים. הובלנו ותמכנו בהקמת מרכז חדשנות בבאר שבע, שנקרא דזרטק, שאמור באמת להתייחס לא רק לשינויי האקלים ולאקלים, אלא לתופעת המדבר והמדבור, והוא מתחיל לפעול ב-2024. התמיכה ניתנה במסגרת קול קורא להקמת מרכזי חדשנות בפריפריה שפרסם המשרד יחד עם רשות החדשנות ומשרדי הממשלה השותפים. בנוסף, המשרד ממשיך לקדם תמיכות בפיילוטים של טכנולוגיות סביבה במסלול שמשותף עם רשות החדשנות, ואנחנו נערכים לפרסם סבב נוסף של תמיכות. המשרד גם פועל להטמעת סיכוני אקלים בסקטור הפיננסי, ובשבוע הבא אנחנו נפרסם את הטקסונומיה הישראלית לסיווג פעילויות כלכליות בנות-קיימא. אותה טקסונומיה, שנערכה בתיאום עם הרגולטורים הפיננסיים, מגדירה קריטריונים מדידים לפעילויות שתורמות באופן משמעותי לאקלים ולסביבה. היא תאפשר לגופים הפיננסיים קבלת החלטות טובות ומושכלות יותר לסביבה, ותסייע במעבר של המשק לכלכלה דלת פליטות. עם כניסתי לתפקיד, הגדרתי כאחד מנושאי המיקוד של המשרד את הנושא של סביבה קרובה ועירוניות בריאה – זאת אומרת, איפה שאנחנו חיים, גדלים ומתפתחים – מתוך ההבנה של חשיבות סביבת החיים שבה אנחנו חיים וקרובה אלינו, שממש משפיעה ישירות על הבריאות שלנו. אחד הפרויקטים המובילים שלנו קשור לאיכות החיים של כולנו, והוא נקרא "ערים שקטות". אנחנו מגבירים את האכיפה של רעש בערים. המשרד יתמוך בשלטון המקומי והאזורי בהצטיידות במצלמות חדשניות לאכיפת רעש מכלי רכב – כל אלה שהוציאו באמצעים דיגיטליים, ופתאום באמת הרכבים מרעישים יותר – בהיקף ראשוני של 10 מיליון שקלים; תומכים בהתקנת גלאי רעש, שמספקים לרשויות ניטור והתראות באופן שוטף על מפגעי רעש ואפשרות טיפול ומניעה. ישראל היא גם המדינה המתקדמת במדינות ה-OECD ברגולציה לבנייה הירוקה. השנה יושלם העדכון השלישי לתקן הישראלי לבנייה הירוקה; העדכון צפוי לכלול לראשונה התייחסות מתקדמת לטיפול בפסולת בניין ומחזורה, איפוס פחמני של מבנים וייצור אנרגיה מתחדשת, ובכך ירתום בפועל את ענף הבנייה למאמץ הלאומי להתמודד עם שינויי האקלים. תחבורה – שאחראית למרבית הזיהום בישראל בערים ולכרבע מפליטות גזי החממה – אנחנו מתקדמים בצירים מרכזיים של תמיכות לעמידה ביעדי רכבים מאופסי פליטות. אנחנו נותנים פה תמיכות לאוטובוסים כדי לעבור לתחבורה נקייה, ואנחנו מקדמים תיקון של חוק אוויר נקי לקביעת יעדי פליטות ליבואני רכב. יש לנו גם תוכנית שנקראת "נעים בעיר", שבה אנחנו תומכים ומעודדים ערים לביצוע פעולות לקידום אמצעי תחבורה מקיימים. קול קורא כזה יוצא גם בקרוב, וחלקו – אנחנו כרגע מיישמים אותו. כחלק מהמעבר שלנו לישראל נקייה, אנחנו פועלים להרחיב את פרויקט השפ"פים – שטח פרטי פתוח – פרויקט ייחודי בעולם שמתמודד עם ההזנחה בשכונות שנמצאות בפריפריה החברתית בישראל. המשרד מממן לרשויות המקומיות את ההשקעה הראשונית ביצירת קהילה איתנה, בטיפוח חצרות הבתים של שנות החמישים והשישים – חצרות בתים משותפים – ואנחנו מניחים פאנלים סולריים על גגות הבתים, שמאפשרים את מימון התחזוקה של הגינה הקהילתית והפעילות הקהילתית לתקופה של עשר שנים. תוצרי הלוואי של הפרויקט הם שימוש באנרגיות מתחדשות והפחתת אי החום העירוני, שתורמים את חלקם להתמודדות עם משבר האקלים. בשבועות הקרובים נאשר פרויקטים בשתי שכונות נוספות בשדרות, שעד היום כבר ביצעה שלוש שכונות, בהיקף של 12 מיליון שקלים – 5 מיליון שקלים מתוכם הם מכספי מינהלת תקומה. אני מאמינה שהמתווה, ששם את האדם והקהילה במרכז, יביא לצמצום פערים בחברה ויגרום לשיפור בסביבת חייהם של התושבים, כי בסופו של דבר, זה לא פרויקט של תשתיות – זה פרויקט של אנשים. אנחנו גם משפרים את מצב הסביבה בחברה הערבית. המשרד רואה חשיבות רבה בהמשך יישום החלטת ממשלה 550 לצמצום פערים בחברה הערבית וההחלטות הנלוות לה; גם לחברה הדרוזית, הצ'רקסית והבדואים בדרום. התקציב של היישום בנושאים שקשורים לקרן הניקיון נמשך. עד כה הוצאנו התחייבויות ל-236 מיליוני שקלים מתוך 300 מיליון שיועדו במסגרת זו. טרם התקבל התקציב מהאוצר לתמיכות עבור 2023 ו-2024, ואנחנו מחכים גם לזה. בין התמיכות שכבר פורסמו על ידינו – ניקוי ושיקום נחלים, איסוף של פסולת גושית, תמיכה במתקני מיון של פסולת בנייה, הכנת תוכניות לשינוי האקלים, ביצוע מחקרים, הדברת מזיקים ובנייה ירוקה. המשרד גם מחויב לשיפור מצב הסביבה בחברה החרדית, ואנחנו פועלים בין היתר גם במישור ההסברה באופן שמותאם לאוכלוסייה, וזה יצא בקרוב. המשרד ממשיך להפעיל תוכניות של חינוך סביבתי של קיימות ואקלים. הן מופעלות בשלטון המקומי והאזורי בתמיכות למערכת החינוך הפורמלית והבלתי-פורמלית ולתנועות הנוער. נושא נוסף שאנחנו מקדמים הוא הגנה על הטבע הישראלי, הגנה על הסביבה הימית. נמשכת העבודה של עדכון ושדרוג הערכת הסיכונים הלאומית לזיהום ים בשמן והתוכנית הלאומית להיערכות וטיפול בזיהום ים בשמן, שכוללת ניתוח סיכונים, צרכים ופערים; אנחנו מכניסים גם את קרן הניקיון לתקציב התלת-שנתי לתוכנית של חוף נקי, על סך 42 מיליון שקלים, להתמודדות עם פסולת ימית בישראל. שנת 2023 הייתה השנה הנקייה ביותר בחופים הפתוחים, מינואר עד ספטמבר, עם מעל 90% מהחופים נקיים, ו-70% לאורך הזמן. עתיד ים המלח – ים המלח, שהוא משאב טבע הכרחי ומיוחד של מדינת ישראל – בשיתוף עם החשכ"ל אנחנו מקדמים היערכות לתום הזיכיון של ים המלח בהתאם להמלצות של ועדת נווה. במסגרת זו נערך מיפוי של תשתיות ומפגעים סביבתיים במרחב שטח הזיכיון ואופן הסדרתם, גיבוש המלצה על שטח הזיכיון העתידי, בחינת קביעת היטל על שאיבת מי ים המלח ושימושים בהיטל, חלופות להקמת מובל ימים להאטת קצב ירידת מפלס מי הים של ים המלח. לפני כחודש הצגנו עבודות אלו בכנס גדול במצדה – כנס שני כבר – על ים המלח, שעשינו יחד עם המועצות האזוריות תמר ומגילות. שיקום נחלים – המשרד תומך בהיקף של 20 מיליון שקלים ב-120 רשויות מקומיות להכנת סקרי טבע עירוני. כיום יש כבר 60 סקרים ו-30 מסמכי מדיניות, וצפויים להיות בסוף התהליך עוד כ-60 סקרים ו-90 מסמכי מדיניות. הקולות הקוראים עדיין בתוקף עד 2025. בוצעו עד היום מעל 100 אירועי חינוך לטבע עירוני ברחבי הארץ במסגרת הכנת הסקרים והקול הקורא של טבע עירוני – מה שנקרא "סביב טבע" – של המשרד. דוח מצב הטבע לשנת 2023, שהושק לפני חודש, מצביע על המשך המגמה של אובדן המגוון הביולוגי והשטחים הפתוחים, והמשרד יפרסם להערות הציבור תוכנית לאומית למגוון הביולוגי, שכוללת מעל 100 פעילויות שמטרתן למנוע את המשך המגמות המדאיגות שפוגעות בטבע ובשטחים הפתוחים ולייצר מציאות שבה הטבע הישראלי יכול להתאושש. לבסוף, חשוב להזכיר גם את הפעילות של המשרד בתקופת המלחמה הן בהגנה על אזרחי ישראל ממפגעים וסיכונים סביבתיים והן בהגנה על הסביבה ככל שניתן – לפעול ולשקם איפה שיש צורך. המשרד פועל ביתר שאת מאז פרוץ המלחמה להפחית סיכונים מחומרים מסוכנים. המשרד מפקח, מנחה ומלווה מפעלים לצמצום הסיכון. בנושא הפסולת, פעלנו לשמירה על תפקודיות ורציפות שוק הפסולת, בין היתר באמצעות הגדלה של הובלת הפסולת על ידי רכבת ישראל לאור מחסור במובילים, תמיכה בשלטון המקומי שקלט פסולת כתוצאה מפעילות מלחמתית ותנודות של אוכלוסייה ממקום למקום, שטחי כינוס. כמו כן, המשרד הגביר את הפיקוח על פעולות פינוי ההריסות, במטרה למנוע זליגת פסולת לאותם שטחים פתוחים. המשרד מסייע באיתור פתרונות של הטמנה לפגרי בעלי חיים שנפגעו במהלך המלחמה, ומעניק מענה מקצועי לבעיות של מזיקים שנוצרו כתוצאה ממצב תברואי ירוד באזורי הלחימה. בתחילת המלחמה פעל המשרד להצלת מזון עודף שנוצר בעקבות המלחמה ולהעברה שלו למפונים, כוחות הביטחון והנזקקים. צריך לומר שגם בתחום של אסבסט ומפגעי אסבסט המשרד פועל לטיפול במפגעים, להסרה ולפינוי של גגות אסבסט באזורי העימות. אושרו 10 מיליוני שקלים להחלפת גגות אסבסט בצפון. בשנים האחרונות השקענו בזה 45 מיליון שקלים – בהסרה של 300 מ"ר גגות אסבסט, צמנט, והחלפתם לגגות ללא סיכון. כתוצאה מהפעולה, האסבסט שנפגע במלחמה הוא בהיקפים נמוכים, ואנחנו פועלים לקידום הסרתו באמצעות מינהלת תקומה ומשרד הביטחון. הקצינו מיליון שקלים לביצוע סקרים לזיהוי אסבסט ביישובים אדומים; מבצעים אותם באמצעות זרוע הביצוע, במטרה למנוע מפגעים נוספים בעת הריסת המבנים. אנחנו שוקדים על תוכנית שנקראת "דרום ירוק" לשיקום חבל תקומה. היקף התוכנית הוא מאות מיליוני שקלים, ומתוכם כבר אושר תקציב התחלתי של 84 מיליון שקל מתקציב הקרן, ואנחנו כבר רצים עליו. לתוכנית עקרונות מנחים של סביבה נקייה ממפגעים, תכנון ובינוי מקיים, אפס הטמנת פסולת ושמירה על השטחים הפתוחים ושיקומם. בין היתר, אנחנו תומכים בהקמת מתקני טיפול בפסולת חקלאית בחבל תקומה, בהקמת אתרי טבע עירוניים וכפריים בחבל תקומה בהיקף של 94 מיליוני שקלים, פרויקט שיקום שכונות ושטחים פרטיים פתוחים ותוכנית לשיקום השטחים הפתוחים והטבע בחבל תקומה. יש לנו שיתוף פעולה ומיזם משותף עם החברה להגנת הטבע, מחנות למפונים – התאווררות בטבע. יש לנו את התוכנית למשילות סביבתית שקידמנו – מה שציין חבר הכנסת אביחי בוארון. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, הבאנו את החלטת הממשלה לסבסטיה; הבאנו עכשיו, באותו קבינט, החלטה על שטחי B, על אכיפה בהם ועל השמורה ההסכמית; הבאת הצעת מחליטים של זיהום חוצה גבולות, של השרפות, גריטת רכבים פיראטית, מחצבות ועוד. ברשות הטבע והגנים השקנו את אתר סוסיתא לציבור; את המעיין בעין הנציב, שהוא חדש – ותלכו, זה מקום מקסים; את מרכז המבקרים בעיינות צוקים. אישרנו 90 מיליון שקלים לחברת מצוקי הים התיכון בהחלטת ממשלה. רק אתמול פרסמנו קול קורא לתמיכה ברווחתם של בעלי חיים בסך 4.5 מיליון שקלים. היום פרסמנו קול קורא של 14 מיליון שקלים לארגוני סביבה. 14 מיליון שקלים – התקציב הכי גבוה שהיה עד היום, גם לתעשיית המחזור בישראל.

קריאה:

– – – מעל חצי שעה.

היו"ר יבגני סובה:

סליחה, סליחה, מה זה? סליחה, מה קורה פה.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

שימרנו את עוגני המשרד, קרן הניקיון, המשטרה הירוקה, הסיירת הירוקה, תקצוב היחידות הסביבתיות באיגודי הערים. עשינו מהפכה בהדברה, וכן קמפיין יתושים. עוד הרבה אכיפה. פשוט אמרו שלא עשינו, אז פירטתי מעט ממה שכן עשינו. אני רוצה להודות לכל השותפים שלנו, וגם לאחל המון הצלחה לכל האנשים שיוצאים מטעם המשרד לשליחויות בעולם, ועושים עכשיו השתלמויות ומייצגים אותנו ב-OECD. אנחנו עשינו ונמשיך לעשות, ובעיקר בזה אנחנו מתעסקים ומתרכזים, ולא בכל מיני קמפיינים שטותיים. אז שיהיה לכם ולנו הרבה הצלחה, ובעיקר שנצליח ונשכיל לשמור על הסביבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לשרה להגנת הסביבה עידית סילמן. אני מבין שלא הספקתי להיכנס לנהל את הישיבה, וכבר יש כבר טענות כלפיי. אז אני מבקש, תשמרו על השקט ועל הכבוד של הכנסת, ותפתרו את הבעיות של הסיעה שלכם מחוץ לאולם המליאה. תודה רבה. עליזה, תודה רבה. את יודעת שאני מחבב אותך, אבל אל תעירי פה, לא באולם וגם לא מול השידור. לא הבנתי את זה. מה קורה לכם פה? תודה רבה. תודה, עליזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

עליזה, תודה לך שאת מנהלת את הסיעה שלנו למופת.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה, חברת הכנסת גוטליב.

היו"ר יבגני סובה:

אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: ציון יום לשיקום ופיתוח כלכלי בקווי העימות. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר, אשר יזם את היום הזה. אני חייב להגיד פה, לפני ששוסטר יגיע – גברתי השרה, אני מבקש, מהדקה הראשונה מתחיל רעש שם. אני לא מבין את זה. תודה, עליזה, תודה רבה. עליזה, תודה רבה, את מדברת ואני שומע את כל הרעש הזה. מה קורה לכם? עידית, תודה. לפני שחבר הכנסת שוסטר יתחיל לדבר, אני רוצה להגיד שאני כבר רגיל שבימי שלישי יש אולם ריק, אבל חבר הכנסת יוסי טייב ממלא את הריק הזה בכך שמשפחתו הגיעה מלונדון ומפריז לחזק את תושבי הדרום. אז חבר הכנסת טייב, תודה רבה שלפחות אתה ממלא את היציע, זה כבר חשוב. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, אם לא שמת לב, גם אני ובליאק פה. אנחנו תמיד פה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

לא הבאת את המשפחה, טלי. כשתביאי את המשפחה נזכיר אתכם.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת גוטליב, כשאתם תביאו משפחה לחזק את תושבי הדרום, אני מבטיח שגם אני אפרגן לך, אם הדבר הזה ייפול על ניהול המליאה בראשותי. אגב, אני חייב להגיד שיש הרבה אנשים שמגיעים ואנחנו מציינים את ההגעה שלהם ליציע בכנסת. אז טוב לראות אתכם בכנסת, ותודה על חיזוק תושבי הדרום. חבר הכנסת שוסטר, חמש דקות לרשותך, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, משפחת טייב, כמה משמח שאתם כאן, שבאתם אלינו. תישארו פה. אני מהדרום; אתם באתם לחזק אותי ואת משפחתי ואת חבריי ושכניי, ואני מודה לכם על זה. תודה. היום המיוחד ניזום על ידי חברי הכנסת מיכאל ביטון, יצחק קרויזר, גלעד קריב ואנוכי, ובחרנו להתמקד בשיקום ופיתוח הכלכלה בקווי העימות. אנחנו נמצאים ללא שום ספק באירוע דרמטי – ההוכחה היא שמשפחת טייב איתנו – אבל אנחנו אכן באירוע שערער את אמות הסיפים, הניע פחדים וכעסים ותסכול, וחס וחלילה ייאוש. בדרום – הבדל גדול מאוד בתצורה, בקונפיגורציה של הדרמה – בדרום התחלנו מהסוף; זה כמו סרט אפוקליפטי שמתחיל מהיום שאחרי – ומשם אנחנו משתדלים, בהיבט הצבאי, בהיבט האזרחי, הקהילתי והכלכלי, לנסות לייצב, בדרך לא פשוטה, דרך חתחתים, ספירלות – לנסות לייצב את המציאות. בדרום כוננו חזון – ישיבות ממשלה מהשבוע הראשון, השני, ונקבעה מסגרת, קונסטרוקציה ארגונית; נקבע מנהל; נקבעו ממלאי תפקיד; נקבע תקציב, בפאזה אחת ובעוד פאזות – תקציב גדול, 19-18 מיליארד; נקבעה תוכנית – אדרי, שעומד בראשה השכיל יחד עם הצוות להכין תוכנית באמת טובה, מעניינת, חשובה, ואני מקווה שבקרוב יגיעו גם השלמות החקיקה הנחוצות. בצפון אנחנו במציאות אחרת לגמרי. אנחנו במציאות – הייתי אומר, כפי שרצינו וכפי שהוחלט – שלא נפתחה חזית נוספת. היו סיבות טובות למה כן, אבל לא נפתחה חזית. אבל זו מלחמת התשה – מציאות של כאוס, מציאות דינמית של מלחמה דינמית, שמשנה מעט את פניה, ובמציאות הזו אנחנו לא נמצאים במקום שבו היינו צריכים להיות. היינו צריכים להיות עם ממונה, עם מינהלת, עם חזון, עם תוכנית, עם תקציב, עם חקיקה נלווית, ואנחנו לא שם. מה אנחנו צריכים לעשות, אדוני היושב-ראש? אני מחלק את זה לדרום וצפון; הסיטואציה היא שונה. בדרום – שתי משימות: משימת השיקום נמצאת לפתחנו – יש לנו תוכנית, כאמור; יש לנו תקציב, יש תוכניות הפעלה, יש תיאום עם היישובים, עם המועצות האזוריות, עם התנועות המיישבות, עם ארגונים אזרחיים, עם מגזר שלישי שמסייע – פשוט, איך אמרו פעם? מה לעשות? צריך לעשות. להתחיל לעבוד ולהמשיך לעבוד. אני מאמין שמתוך בקרה אפשר להגיע להחלטות טובות. כוכבית – בתחום הזה נשארה פתוחה שאלת התושבים שלנו, שלא יישארו ויבנו את ביתם במקום אחר. כמובן, אני מזכיר את הכוכבית הגדולה שמרחפת מעל חברינו, שכנינו – בנינו החטופים, שצריכים לחזור. זה הנושא הראשון – השיקום. הנושא השני בדרום הוא הפיתוח. בפיתוח, אדוני היושב-ראש, יש לנו 5 מיליארד שקל, שהם נמצאים בני ערובה. הם ממתינים עד שתתקבל החלטה נוספת בממשלה, שתקבע אם תקומה נשארת בתחום הגיאוגרפי של עד 7 ק"מ, או שבתחולת העבודה של תקומה ובתקציב שלה מוסיפים יישובים נוספים. אני מאיץ – והיום הזה המריץ את הממשלה לקבל החלטות, ואם יש בהן היבטים תקציביים – לקבל אותם, כדי להפשיר את התקציבים שמיועדים לפיתוח. כי בשיקום אנחנו בסדר. בצפון – בצפון שתי פאזות: השיפוי והפיצוי. ראשית, כולם צריכים לקבל שיפוי ופיצוי. כמובן, זה יכול להיות בגבולות, ברצועות שונות. נקודה חשובה: אנחנו התרגלנו להוראות שעה של חודשיים, שלושה חודשים גג, לפעמים חודש. זה לא בסדר. זה לא מתאים למלחמת ההתשה המתמשכת הזו. אנחנו צריכים לתת יציבות למפונים, יציבות לעובדים, יציבות לבעלי העסקים. אז הנושא הראשון הוא פיצוי, שיפוי, לכל מי שנפגע, בין שהוא בגולן או במרכז הגליל. התיירות בפרט נפגעת מאוד, האטרקציות למיניהן. גם אם זה לא באזור שבו יורים, עם ישראל לא רוצה להגיע למקום. הנקודה האחרונה, השנייה, מעבר לשיפוי והפיצוי, זו תוכנית רב-שנתית, רב-תחומית כוללת, שתיתן את הפרספקטיבה, את האופטימיות – שאנחנו נחזור ונבסס התיישבות ריבונית שמחה בצפון. ואני מאיץ את המינוי של הממונה, מאיץ את הקמת המינהלת שלו ואת הכנת התוכנית תוך פרק זמן קצר ככל האפשר. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו מציינים היום במליאה יום לשיקום ופיתוח כלכלי בקווי העימות. מה שהיה היום בוועדת הכספים במאבק שלנו מול המשך הזרמת הכספים הקואליציוניים למשרדים המיותרים – אני תופס את זה כחלק מהמאבק הזה לשיקום ופיתוח כלכלי, מכיוון שבסופו של דבר תקציב המדינה זה משאב מוגבל, ובניגוד לאמירות של ראש הממשלה בחודשים האחרונים שיש כסף לכולם – אגב, בתקופה האחרונה הוא כבר לא אומר את זה, אבל בתחילת המלחמה הוא אמר שיש כסף לכולם – אז אף פעם אין כסף לכולם. כפי שאמרתי, מדובר במשאב מוגבל, ואנחנו צריכים לנצל כל שקל היום לשיקום החזית והעורף, וחבל שהממשלה לא עושה את זה. מאז פרוץ המלחמה, כמרכז האופוזיציה בוועדת הכספים אני חורש את הארץ ממטולה ועד אילת כדי להבין טוב יותר את הצרכים המיידיים וארוכי הטווח של המועצות המקומיות, של המפונים, של העסקים הקטנים, של המילואימניקים, של משפחות המילואימניקים ושל נשות אנשי הקבע ולפעול למען רווחתם בשעה המאתגרת הזאת. זמן קצר יחסית לאחר פרוץ המלחמה, הממשלה הקימה את מינהלת תקומה לשיקום החברתי, הכלכלי והפיזי של היישובים במרחק של עד 7 ק"מ מרצועת עזה, אבל לצערי רק לאחרונה הוקמה מינהלת מקבילה לשיקום היישובים בצפון – בעיניי, מאוחר מדי. במהלך המלחמה הממשלה השקיעה למשל בהקמת קניון מקוון לסיוע לעסקים הקטנים בעוטף ובקו העימות; השקיעה עשרות מיליוני שקלים למנועי צמיחה ופרויקטים בפיתוח כלכלי בגליל; הקימה תשעה מרכזי חדשנות בשנים האחרונות. למרות כל התקציבים הללו, זה לא מספיק. המצב בצפון היום לא פחות מקטסטרופלי: ערי רפאים שעומדות מלכת, בעלי עסקים שלא מצליחים לשרוד ונאלצים לסגור את העסק ולאבד את פרנסתם; ענף התיירות לא פועל כבר 270 ימים, והוא מייצר אפס הכנסות כבר תקופה ארוכה. העסקים בתחום הזה בגליל ובגולן מושבתים, והנזק הכולל לענף נאמד היום כבר במעל 7 מיליארד שקלים. 270 ימים, ואיך אני אגדיר את זה, הממשלה די מפקירה את תושבי הצפון. בעלי עסקים נמצאים בחוסר ודאות. אני רק רוצה להזכיר שבעצם ב-31 בדצמבר 2023 המתווה הכלל-ארצי לפיצוי לעסקים נגמר, ומה שקיים היום זה בעיקר לענף התיירות ולמעגלים מאוד מאוד מצומצמים של התיירות, וזה לגמרי לא מספיק. בצפון ישנם היום, או יותר נכון היו לפני המלחמה, כ-90,000 עסקים קטנים ובינוניים, אשר תורמים רבות לכלכלת ישראל. אני רק רוצה להזכיר לכם שבעצם העסקים הקטנים הם הלב הפועם של הכלכלה שלנו. בימים כתיקונם יישובי הצפון פרנסו כ-27,000 שכירים, מהם כ-5,000 ביישובים בטווח של עד 3.5 ק"מ מהגבול, ועוד כ-21,000 בטווח של עד 11 ק"מ מהגבול. והיום כל העסקים האלה, לצערי הרב, מתקשים לשרוד. למרות ההבטחות לסייע ליישובי הצפון – ואנחנו שמענו גם הבטחות לאחרונה – זה לא קרה. זה לא קרה, והכסף מתעכב. אגב, לא כל הסכומים מתעכבים. שוב ראינו היום בוועדת הכספים שיש מטרות שהממשלה פועלת לגביהן ביעילות ומעבירה את הכספים; היישובים בצפון, לצערי, נשארים מאחור. ואני אומר גם לקואליציה וגם לשרי הממשלה, אסור לנו לוותר על הצפון. אנחנו, יחד עם כל הסיעה שלנו, עם יש עתיד, נמשיך להיאבק בכל האמצעים שברשותנו על מנת לסייע לתושבי הצפון. אבל לצערי לא נוכל לעשות את זה בלי שינוי משמעותי גם בגישה וגם בהנהגה. אנחנו חייבים שינוי, אנחנו חייבים לשמור על הצפון, אנחנו חייבים להשקיע בפיתוח הכלכלי, במנועי צמיחה, וזה המפתח שלנו לניצחון הכלכלי. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – לא נוכח. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת קרויזר. אתה אחריה. תבדקו, אולי אם פינדרוס נמצא בפרסה, אז אני בהחלט אתן. חמש דקות, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, מצבו של הצפון לא פשוט, בלשון המעטה. עלינו לשנס מותניים ולעזור לו, לעשות שיקום כללי. שיקום כלכלי זו רק אחת מהדרכים לכך. זו האחריות שלנו. השבוע נפגשתי עם אביחי שטרן, ראש העיר של קריית שמונה, שכמעט התחנן בפניי ואמר שכל דבר שנעשה לשיפור המצב של העיר ותושביה יעזור. שיקום כלכלי זה חשוב, אבל איך אפשר לדאוג לשיקום כלכלי של העיר כש-46% מתושביה המפונים אמרו כי קיימת היתכנות שלא יחזרו לעיר, והם ככל הנראה יעזבו אותה לצמיתות? ואיך אפשר לשקם כלכלית אזור קו עימות כשאימהות משדה נחמיה, כפר בלום וכפר סאלד – יישובים שלא פונו אף שהם בכינון ישיר של חיזבאללה – מספרות לי השבוע שהן לא יכולות לשלוח את ילדיהן לגנים, כי ההסעה לא ממוגנת מפני הטילים של חיזבאללה? וגרוע מכך, כבוד היושב-ראש, הצבא אמר להן שאין להן מה לדאוג, כי נסראללה לא יירה טילים על הסעות של ילדים. אתה שמעת? זאת התשובה שהן קיבלו.

היו"ר יבגני סובה:

אני לא רק שמעתי, אני גם הייתי ביום ראשון יחד עם ועדת החוץ והביטחון והוועדה לביקורת המדינה במועצה האזורית מטה אשר, ושם אנחנו הבנו את כל התמונה, מה שאפילו לא מדברים עליו כאן בכנסת, אז אנחנו בהחלט מודעים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא, זאת פשוט הזיה שזה מה שהצבא אומר להן: אל תדאגו, בואו נסמוך על חיזבאללה, הם לא יורים טילים על ילדים.

היו"ר יבגני סובה:

אני אוסיף לך זמן על זה שאני מגיב לך, אבל אני רוצה להגיד שזה לא רק עניין של הצבא, זה עניין של המדינה. יושבים ראשי רשויות שאומרים לנו, לחברי כנסת: אנחנו איבדנו אמון במדינה. מבחינתי זה לא משנה קואליציה, אופוזיציה – זאת המדינה, זה אנחנו. ולכן זה מה ששמענו ביום ראשון במועצה האזורית במטה אשר, פורום ראשי קו העימות. אלו דברים קשים מאוד. וזה לא משנה אם אתה מייצג את הקואליציה או את האופוזיציה – אנשים בצפון איבדו אמון במדינה. זה נורא ואיום. זה נורא ואיום.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אני נאלצת להסכים איתך, וזה מה שאמרתי כשישבתי גם עם ראש העיר של קריית שמונה, שזעק, באמת זעק, לעזרה.

היו"ר יבגני סובה:

נכון מאוד. נכון.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אז נכון, האתגרים רבים, אבל זה לא יכול לשמש תירוץ, ועלינו לסייע באופן נחרץ ולשקם את הצפון. אני רוצה להעלות שתי הצעות שקיבלתי מהתושבים בגליל העליון בנוגע לצעדים הכלכליים שיסייעו להם לשיקום ולפיתוח האזורים הנפגעים: ראשית, מתווה הפינוי כיום עובד בצורה של כן או לא, אחד או אפס – או שאת גרה ביישוב מפונה ומקבלת פיצויים ותמיכה ומגורים במקום בטוח – כמובן עם ההסתייגות של המחירים שהמפונים משלמים; או שאת גרה במקום מסוכן שמאוים בהפצצות, אבל בגלל החלטות כאלה ואחרות את לא מפונה ולא מגיע לך כלום – לא יציאה לחל"ת, לא מיגון להסעות לילדים שלך ולא תגבור בחינוך. שום התייחסות. נשות פורום מגן עוטף לבנון, המייצג 19 יישובים בקו העימות הצפוני שלא פונו, שיתפו אותי בחשיבות הסדרת נושא אובדן העבודה – לדוגמה, במקומות עבודה שהם עובדים בהם, שנפגעו במהלך המלחמה ונסגרו עקב המצב הביטחוני או שנמצאים במקום מפונה, העובד שגר במקום לא מפונה אינו יכול לקבל שום פיצוי: לא פיצוי מהמעביד – המעביד לא משלם לו למרות שהוא מקבל פיצוי מהמדינה, וגם נושא החל"ת למי שלא פונה – אין ולא מוסדר. זהו שיקום כלכלי הנדרש בדחיפות ליישובי העימות. והם פנו וביקשו שעכשיו, כשיגיע הפרויקטור, שייקח אותם, את התושבים שם, שייתן להם תקנים והם יעבדו שם – יש להם יצירתיות ויש להם יכולת – ושלא ייקח אולי תושבים מתל אביב או מירושלים שיעבדו איתו במינהלת שתקום. גם אביחי, ראש עיריית קריית שמונה, הציע פתרונות קונקרטיים לשיקום כלכלי של עירו והאזור כולו, כולל אגב חדר קדמי בבריאות, שלא מקבל תקציבים על אף שנשארו 2,000 תושבים בתוך העיר, וגם כל התושבים שעוקפים את העיר משתמשים בשירותי הבריאות בעיר. ראשית, חשוב להבין שקריית שמונה היא עיר המחוז של אזור הגליל העליון; היא מעניקה שירותים לכלל הקיבוצים והיישובים בסביבה, אלה שמפונים ואלה שלא. גם אזורים רחוקים יותר, כמו מרום גליל ורמת הגולן, נזקקים לשירותים שנמצאים בעיר עצמה, כדוגמת רופאי שיניים, סופרים, מרכזי ספורט וכדומה. על אף זאת, החלוקה המוניציפלית של אזורי התעשייה בחלק זה של הארץ בעייתית ביותר. לדוגמה, אזור התעשייה של הגליל העליון, הצמוד לאזור התעשייה של קריית שמונה, מושך אליו עסקים שבוחרים לעבור מקריית שמונה אל האזור התעשייתי של הגליל העליון בגלל פער המחירים של הארנונה והאגרות למיניהן שהעירייה מחויבת לגבות, מה שלא כן המועצה המקומית. השינוי חייב להיעשות, לא רק כדי לשקם אזור מלחמה, אלא כי הוא היה נדרש עוד קודם לכן, כעיר המתמודדת עם אתגרי הפריפריה החברתיים והכלכליים, כעיר המרכזית של האזור וכעיר הצפונית ביותר של מדינת ישראל, שחשיבותה רבה. זה קריטי שנעזור לצפון, וזה אפשרי. בשיתוף עם ראש העיר, לדוגמה, אני קוראת לקיים דיון מיוחד של ועדת הכספים, אשר יעסוק במצבה הכלכלי של קריית שמונה ושאר היישובים והקיבוצים בקו העימות הצפוני, ואליו יוזמנו כל משרדי הממשלה, כדי לעסוק כמו שצריך בשיקום העיר לפני שנאבד אותה לגמרי. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת מיכל וולדיגר. הדובר הבא, חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה. חמש דקות לרשותך.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה. כבוד השר, אדוני היושב-ראש, קודם ישבה פה משפחת טייב היקרה, משפחתו של חבר הכנסת יוסי, אלי וסופי הילדים, הנכדים, שהגיעו מפריז ולונדון לחזק את מדינת ישראל, את הדרום ואת הצפון. הם יצאו, אבל חשוב להגיד להם כמה ההגעה שלהם לכאן מרגשת ומחזקת את כולנו. ומי כמוך יודע, שאתה פועל גם לחיבור של יהדות התפוצות, זה דבר שהוא חשוב מאוד. קצת פספסתי והם יצאו, אבל כל הברכות מגיעות להם. יום מיוחד לשיקום הצפון. אמר אז דוד בן-גוריון, "מן ההריסות נבנה, מן האפר יפרח". אני עומד כאן היום מולכם כנציג תושבי הצפון, אזור שספג לאורך השנים עליות ומורדות, מלחמות ופגעי טבע. עם זאת, למרות הכול, הצפון נותר אזור יפהפה, בעל פוטנציאל אדיר, ובעיקר ביתם של תושבים בעלי עוצמות ותעצומות נפש, חזקים וחסונים. ציינו היום את יום שיקום ופיתוח כלכלי בקווי העימות, שנועד להזכיר לכולנו את המחיר הכבד שמשלמים תושבי הצפון והדרום במלחמת חרבות ברזל ואת המאבק המתמיד שלהם לחזור לחיות חיים של שגרה, ביטחון ושגשוג. קהילות רבות פונו מבתיהן במהלך מלחמת חרבות ברזל, נאלצו לעזוב את חייהן, את בתיהן ואת העסקים שלהן, והותירו את הקהילות מפורקות. זוהי טראומה קשה, שצלקותיה ניכרות וימשיכו להדהד עוד שנים ארוכות. אך לצד הכאב והאובדן, תושבי הדרום והצפון מפגינים לאורך השנים נחישות רבה ורצון לשקם מחדש את הקהילות. הם עושים זאת תוך שיתוף פעולה הדוק בין משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, ארגונים חברתיים ותושבים. הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל יזמה את היום המיוחד הזה, וזה המקום להודות לחברי הוועדה, ובראשם ליו"ר הוועדה חבר הכנסת מיכאל ביטון, ולחבריי היוזמים של הכנס המכובד שהיה היום, חבר הכנסת אלון שוסטר וחבר הכנסת גלעד קריב. כולנו יחד כגוף אחד, חברי ממשלה, חברי כנסת, לצד ראשי רשויות, ארגונים חברתיים ותושבים, צריכים לפעול יחד לשיקום המלא של הצפון ושל הדרום. עלינו להבטיח שתושבי הצפון והדרום, חבלי ארץ יפהפיים, ייהנו מאותה איכות חיים בדיוק כמו של שאר תושבי הארץ, ובעיקר להביא את הפריפריה למרכז, או להביא, יותר נכון, את המרכז לפריפריה. עלינו לסייע להם לפתח את כלכלתם ולייצר מקומות עבודה חדשים, לחזק את החינוך ואת התרבות ולאחד מחדש את הקהילות. אנו עומדים היום בפני אתגר לא פשוט, הייתי אומר אפילו אתגר קיומי, בעניין הזה; יישובי הצפון וקו העימות מתמודדים כעת עם מציאות קשה של נטישה כלכלית; תושבים רבים עזבו, עסקים נסגרו, והכלכלה המקומית נמצאת במצב של קריסה. אדוני השר, אני יודע כמה אתה, גם כתושב הצפון, פועל רבות למען חיזוק הצפון והפריפריה, וזה הזמן, אדוני השר, שהממשלה לא רק תניח תוכנית לשיקום המיידי, אלא תיתן את התקווה לעתיד: להחזיר את הפריפריה לראש סדר העדיפויות בתוכניות לחיזוק התשתיות של הכלכלה, של התעשייה – לא רק הכבדה, של ההייטק; לא רק של משרות מינימום, אלא של משרות עתירות, שהתושבים יוכלו להתפרנס בכבוד; של החקלאות, של הבריאות, של החינוך. זאת גם הזדמנות לאחל הצלחה לאלוף צ'ייני מרום, שנבחר להיות פרויקטור הצפון, ולקרוא להקמת המינהלת הצפונית, שתתכלל את כל אירועי הצפון, מהאירועים הקטנים של מס רכוש של אותו תושב הצפון שנפגע לו הרכב, ועד העסקים – ולצערי אנחנו רואים גם את הקטנים וגם את הגדולים לאט-לאט נוטשים ומסתכלים לכיוון המרכז; לחזק אותם גם במענקים, גם באי-גביית ארנונה, בדחייה של תשלומים – כל מה שנדרש כדי לתת תקווה לחבל הארץ הזה. כפרלמנטר ותושב ונציג הצפון והפריפריה בכנסת, נפלה בחלקי הזכות להיות שותף ולפעול למען שיקום הצפון. אנחנו נשקם את שנהרס, ואני מאמין בלב שלם שכפי שידענו לאורך השנים להתאושש מאסונות וטרגדיות לאומיות, גם הפעם נדע לזקוף קומה ולהחזיר את הצפון ואת הדרום למקומות הראויים להם. ולסיום, כפי שכבר אמרתי, אני קורא לממשלת ישראל לפעול באופן נמרץ לאחד בחזרה את הקהילות ולהשקיע את כלל המשאבים הנדרשים כדי לאפשר לתושבים ולבני משפחותיהם לחזור, לאחד את הקהילות, לחזור לבתיהם, ויחד לדאוג – כפי שאמרתי, חברי הכנסת והשרים, עם ראשי הרשויות והארגונים – לשקם את יישובי הצפון, את יישובי קו העימות, ולבנות עתיד של שגשוג כלכלי, ביטחון וחיי קהילה תוססים עבור הרבבות שנעקרו מבתיהם. וכמו שאנחנו רואים את ההרס וחיים את הקשיים, אנחנו גם רואים את התקווה. הצפון, כפי שאמרתי, הוא הבית של אנשים חזקים וחסונים, של אנשים שחיים יחד, חקלאים, בעלי עסקים, תיירנים, מסעדנים, תעשיינים; דתיים, חילונים, עולים חדשים וותיקים; אנשים נחושים, אנשים עם הרבה תקווה, אנשים מיוחדים, שזורעים בדמעה גם בלי לראות את הגשם, שטרם יורד, אך משוכנעים שיקצרו בשמחה. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יצחק קרויזר. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח; חבר כנסת אבי מעוז – אני הולך לפי הרשימה. חבר הכנסת אביחי בוארון, ואחריו השר יסכם. בבקשה, חמש דקות, אדוני. אני מברך משולחן הכנסת, זו פעם ראשונה שאני פגשתי אותך מאז – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

ברוך תהיה, תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, ברשותכם, אני רוצה לפתוח בסיפור דמיוני. למאיר ויפה יש עסק קטן בעוטף – מפעל משפחתי לייצור שוקולד. הם מייצרים שוקולד ביתי משובח ומוכרים אותו לחנויות יין וחנויות בוטיק במרכז הארץ. מחזור המכירות שלהם 80,000 שקל; ההוצאות החודשיות – 50,000 ש"ח, הרווח – 30,000 ש"ח. מתפרנסים. עד 7 באוקטובר. מאז 7 באוקטובר מאיר ויפה מתגוררים עם ארבעת ילדיהם בבית מלון בים המלח. העסק הפסיק לתפקד. מאיר ויפה באמת מקבלים פיצויים חודשיים. משרד האוצר פתח את ידיו, מסבסד אותם, מכלכל אותם, אבל בפועל העסק קרס. מטה לחמם נשבר. הלקוחות, אותו קו חנויות בוטיק במרכז הארץ שנבנה במשך שנים ארוכות של עבודה סיזיפית של התקשרות עם מפעלים שאינם בקו העימות – הלקוחות האלה עזבו, הם כבר לא יחזרו. התשלומים השוטפים שולמו, אבל כדי לא לצבור עוד חובות מאיר ביטל את חוזה השכירות ושחרר את העובדים. העסק קרס, מטה לחמם נשבר. את המציאות הזאת, חברות וחברים, רוב האנשים לא מבינים. את המציאות הזאת המדינה כמדינה לא מכילה. מדובר באנשים באמצע החיים, בני 30 עד 60, שמטה לחמם נשבר, אבל יותר מזה – ההקשרים הכי בסיסיים של חייהם התפרקו; אותם עוגנים שהגדירו את זהותם האישית והחברתית התפרקו, והאנשים האלה הפכו לאנשים תלושים, רבותיי. מכאן ההידרדרות למחוזות הסוציאלי, לפגיעה בתא המשפחתי ולתופעות שוליים קצרה. מאוד. בנימה אישית, אני מכיר הרבה מאוד בני נוער שעזבו את הבית, לא יכלו יותר להישאר במלונות ויצאו לרחוב. אני מכיר הרבה מאוד אנשים שהתא המשפחתי שלהם נפגע. חברים יקרים, זה לא כסף, זה לא שיקום עסק – אלו החיים עצמם. אנחנו כולנו מחויבים לאנשים האלה. אנחנו מחויבים לאותה רקמה אנושית אחת חיה שהגדירה אותנו וששיקפה את חיינו ערב 7 באוקטובר. אנחנו בעצם מחויבים לעצמנו כשאנחנו כמדינה ואנחנו כמחוקקים באים להציל את האנשים האלו ולהציל את עצמנו. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת אביחי בוארון. יסכם את הדיון הזה השר אופיר סופר, בבקשה.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להודות לחברי הכנסת שוסטר, קרויזר, ביטון וקריב, שיזמו את היום הזה, יום שעוסק בפיתוח הכלכלי בקו העימות. מטבע הדברים, אנחנו שומעים שהשיח כאן נסב בעיקר סביב הסוגיה של הצפון. מבלי להידרש לסוגיה הביטחונית, שהיא סבוכה ומורכבת, אני חושב שכולנו מסכימים שהמצב הוא בלתי נסבל, אך זוהי המציאות כרגע, ולא אתייחס אליה כרגע. אנחנו כן ראינו – וציינו את זה קודמיי – שמינהלת תקומה עשתה עבודה משמעותית בדרום. עדיין הדרך עוד ארוכה, אבל יש דרך, יש חזון. ברשותך, אני רוצה לשתף. ביום חמישי האחרון הלכתי לבקר שני פצועים מכיתת הכוננות במטולה. את האחד פגשתי בעין זיוון, לשם המשפחה מפונה; את השני לא פגשתי, כי הוא היה במצב שפחות אפשר היה לפגוש אותו, אבל פגשתי את משפחתו בבית החולים רמב"ם. כשפגשתי את המשפחה בעין זיוון, שחיה בדירת חדר וחצי עם שלושה ילדים ואבא שזה עתה נפצע, הרגשתי עד כמה המצוקה גדולה ועד כמה אנחנו נדרשים לעשות הרבה יותר. מה זה מטולה? מה זה כפר גלעדי? מה זה קריית שמונה? מה זה שלומי? במהלך המלחמה איבדנו את טל שביט, זכרו לברכה, מכרם שלום; הוא בן כפר גלעדי. ערב קודם התכתבתי עם אחד מחברי כיתת הכוננות שהיה סמל אצלי בגדוד, והוא אמר לי: ההלוויה תהיה פה ביום, בכפר גלעדי. אנחנו לא נקבור בחושך. לי היה מאוד חשוב להיות בלוויה הזאת בכפר גלעדי, אל מול הארי השואג, בשעת יום, ללוות את טל שביט, זכרו לברכה, ברגעיו האחרונים. כמובן, לא הייתי שם לבד; היו שם הרבה מבני ההתיישבות, היה שם גם חבר הכנסת שוסטר, והייתה שם רוח ענקית: ראית את האבות של הבנים שנלחמים עכשיו בעזה חברים בכיתת הכוננות. הרוח הזאת של אצבע הגליל, שהייתה סמל מראשית ההתיישבות להתיישבות נחושה ואמיצה, היא זו שצריכה להנחות את ממשלת ישראל, את כנסת ישראל, את כולנו, את עם ישראל, לפעול בהתאם. האתגרים הם רבים. יש לנו קהילות מפונות – הזכרתי כדוגמה את מטולה; יש לנו קהילות שנמצאות בתווך – היישובים שסופגים אך לא מפונים. האתגר שם הוא אחר ושונה, ולעיתים הוא לא יותר קל מהאתגר של המפונים. אני לא עושה כאן תחרות. אנחנו מחויבים לכולם, כי כולם מתמודדים עם אתגר בלתי אפשרי – "בלתי אפשרי" זאת לא ההגדרה הנכונה – עם אתגר קשה מאוד. החלוקה צריכה לעסוק בדברים מיידיים ובפתרונות ארוכי טווח. בטווח המיידי אנחנו נדרשים לתמיכה מוניציפלית, כי גם אם ראש עיריית קריית שמונה יהיה הטייס הכי מהיר וכל יום הוא יבקר בבית מלון אחד, הוא לא יספיק בשנה הראשונה לבקר בכל בתי המלון שהתושבים שלו נמצאים בהם. כל הזמן עולים אתגרים חדשים גם מול הפתרונות שאנחנו נותנים. אני אומר שאנחנו צריכים להנגיש את השירותים וצריכים לייצר תמיכה מוניציפלית ראויה לכל הרשויות, עם כל האתגרים שהן מתמודדות איתם. המענים צריכים להיות מענים מיידיים, עם יכולת גמישות פעולה – לתפור חליפה מול כל אתגר. אפילו לא לתפור חליפה – פשוט לתת את המענה באותו רגע. בטווח הרחוק, בהחלט, אנחנו נדרשים למענים בהיבט האסטרטגי. זה היה נכון לפני 7 באוקטובר, ועל אחת כמה וכמה עכשיו, כשמתפתחים אתגרים קשים יותר נוכח המציאות הקשה הזאת. אנחנו עדיין לא יודעים איך תיראה המציאות בסופה של המלחמה, כי האתגר הולך ונעשה יותר קשה מיום ליום. לכן, מה שמצופה מהמודל הדומה למינהלת, שאני מקווה שהוא ישלב את היתרונות – באמת הייתה דילמה אם לייצר מינהלת נפרדת כמו מינהלת תקומה או להכניס את זה כמשהו שיותר משולב ברמה הממשלתית. בסוף ההחלטה הייתה לשלב את זה יותר ברמה הממשלתית. זאת גם הייתה ההמלצה של ראשי רשויות מהדרום. אני מקווה שזה באמת יעבוד. זה צריך להיעשות, ובהחלט צריך לגבש שם תוכנית אסטרטגית, איך אנחנו מניעים את הצפון קדימה ביום שלאחר המלחמה ומתמודדים עם האתגרים שמתפתחים עכשיו ועם האתגרים שהיו גם ב-6 באוקטובר ולא רק אחרי 7 באוקטובר. יש דבר אחד שאני חושב שאנחנו צריכים להזדרז בו. כשמינהלת תקומה קמה, היא קמה מתוך כאב, בימיה הראשונים של המלחמה. הייתה בהילות והייתה דחיפות, וזה היה נכון. גם בהקשר הזה, של הטיפול בצפון, אנחנו נדרשים לבהילות ונדרשים לדחיפות. אנחנו נדרשים לתנועה הרבה יותר מהירה בשביל להניע את הקמתה של אותה מינהלת, ונדרשים גם אחר כך לביצועים, גם במהירות וגם באיכות, בדומה למה שנעשה במינהלת תקומה. אני רוצה גם אני להצטרף לברכות, כי הצלחתו של האלוף צ'ייני להוביל את המינהלת הזאת זאת הצלחה של כל עם ישראל. יש לכולנו ציפייה גדולה. זה אינטרס של כל עם ישראל; קואליציה ואופוזיציה – זה ממש לא רלוונטי בעת הזאת. זהו, תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לשר אופיר סופר.

היו"ר יבגני סובה:

לפני שנעבור לנושא הבא, הודעה לסגנית המזכיר.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק מקורות אנרגיה (תיקון מס' 5), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הכלכלה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לסגנית המזכיר.

היו"ר יבגני סובה:

אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 11) (עבירת הסתה לטרור), התשפ"ד–2024, של חברי כנסת צבי ידידיה סוכות, אליהו רביבו, יצחק קרויזר ולימור סון הר מלך, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת צבי סוכות להציג את הצעת החוק, בבקשה. עשר דקות לרשותך.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה לא נולד סתם; אנחנו נמצאים במציאות שבה הטרור מכה בנו כל הזמן. אני כחבר ועדת חוץ וביטחון שומע כל הזמן סקירות, שומע מה צה"ל חושב – גם אתה, אדוני היושב-ראש, נמצא איתנו יחד בסקירות. אנחנו שומעים, ואנחנו לא רואים שהטרור פוחת. עם השנים, מאז הקמתה של מדינת ישראל ועד היום, המפלס לא יורד. הסיבה שהמפלס לא יורד היא שבסוף יש כאן אקלים שמצמיח טרור. כשיש ביצה שמייצרת כמויות אדירות של יתושים, לא יעזור כלום; לא יעזור כמה נעמוד מכל הצדדים עם איזו מטקה וננסה להרוג אותם אחד אחרי השני – זה פשוט לא יהיה יעיל. הדרך היחידה שבה אנחנו באמת נוכל לטרור היא רק אם אנחנו נייבש את המקור, נייבש את המקורות. לכן אנחנו צריכים לעשות מה שעשתה ארצות הברית בגרמניה הנאצית ביחד עם כל בעלי הברית, ומה שעשו ביפן: תהליך ארוך שנים, תהליך נחוש, תהליך עיקש, של עקירת הרעיון הזה מהעולם. והתהליך הזה לא יהיה נעים. הוא לא יהיה קל. אני לא בטוח שבג"ץ יאהב אותו; אני לא בטוח שהרבה אנשים כאן בבניין הזה יאהבו אותו, כי אנשים כאן התאהבו מדי ברעיונות הליברליים; אנשים התאהבו מדי ברעיון שאפשר לאפשר חופש ביטוי, חופש הסתה וחופש תמיכה בטרור גם בתוך הבית הזה. אבל אנחנו כאן כדי לשנות את זה. יחד עם חבריי חברי הכנסת הגשנו כאן הצעות חוק, רשימת הצעות חוק, שבאו להילחם קודם כול בהסתה לטרור. אותו ילד שגדל במזרח ירושלים או בשכם, או בכל מקום אחר, גדל אל תוך מציאות שבה יום אחד הוא תומך בחמאס, והולך ומנסה לרצוח יהודים. זה לא מגיע סתם; זה מגיע כי מרגע שהוא נולד הוא גדל לתוך מציאות שבה בבית שלו צפו באל-ג'זירה. בבית שלו, ברשתות החברתיות, הוא ראה חברי כנסת מהבית הזה שמגיעים ותומכים בטרור; הוא הגיע למסגד להתפלל, ושם הוא שמע דרשה של תמיכה בטרור; הוא הלך ברחוב, ועל כל הקירות תמונות של שהידים; הוא הולך לבית הספר, ובחומרי הלימוד – מה שמלמדים שם זה האדרה של מחבלים, גם כאן במזרח ירושלים. אז מה אנחנו רוצים? איזה סיכוי יש לאותו ילד לגדול ולעשות משהו אחר? ילד שגדל מגיל אפס אל תוך מציאות של תמיכה בטרור, שמספרים לו שהשהיד הוא הערך העליון – כמו שאמר חבר הכנסת טיבי, שצריך לעוף מהבית הזה – שמספרים לו שהשהיד הוא הגיבור הכי גדול ותולים את התמונה שלו בכל הרחובות, ולהלוויה שלו מגיעים כל המכובדים, ואחרי שהוא מת מגיעים כל הנכבדים לסוכת האבלים שמקימים לו – מה אנחנו רוצים מהילד הזה, שהוא לא ירצה להיות שהיד? מה אנחנו רוצים? לכן, המלחמה הכי חשובה היום, הכי חשובה, היא לא מלחמה עם טילים, היא לא עם טנקים ולא עם מטוסים. בסופו של דבר, גם אם יהיו לנו הרבה מאוד מטוסים והרבה מאוד טנקים, זה לא יעזור לנו מול אותו ילד. בסוף אותו ילד קטן, ועוד אחד, ועוד אחד, ועוד אחד, והם גדלים, שינסו לרצוח אותנו – אנחנו לא תמיד נצליח לבלום את זה. אין לנו סיכוי לבלום את זה. אנחנו לא נצליח לעולם, והדרך היחידה לבלום את הדבר הזה, הדרך היחידה לבלום את הטרור, היא באמצעות מלחמה בהסתה לטרור. זו הדרך היחידה לבלום את הטרור. הדרך היחידה לגרום להם להפסיק בטווח הארוך – כי כשאנחנו חושבים מה יהיה עם הילדים שלנו, הנכדים שלנו והנינים שלנו בארץ הזו – אנחנו חייבים ליצור חזון, חייבים ליצור מציאות שבה הדבר הזה יהיה מחוץ לגבול לגמרי. וזה קרה, זה הצליח. בגרמניה הנאצית הייתה אוכלוסייה של עשרות מיליונים שתמכה בטבח יהודים; היום הם בודדים. הדבר הזה הצליח. אבל כאן, במדינת ישראל, כשאנחנו מנסים להגביל את אל-ג'זירה, שזה הערוץ הכי גדול שמפיץ הסתה לרצח יהודים, אז יש לנו כאן יועמ"שית שלא נותנת, ובג"ץ, שנותן צו ביניים, ואנשים מהבניין הזה שהולכים ונלחמים כדי שאנחנו לא נעביר את החוק הזה. וכשאנחנו מנסים לעצור מישהו בהסתה לטרור – השייח' שעומד בהר הבית ומסית מול עשרות אלפי אנשים לרצח יהודים ובעד פיגועי התאבדות – גם זה לוקח כמה שנים עד שבכלל מגיע אישור לחקור אותו, להזמין אותו לחקירה ואחר כך להגיש נגדו כתב אישום – והוא עדיין חופשי, האדם הזה. וכשאנחנו נמצאים בתוך כזאת סיטואציה, הטרור פשוט ימשיך לפרוח, כי אין לנו שום דרך צבאית לעצור אותו, וזה לא משנה כמה חיילים אנחנו נשלח, לא משנה כמה טנקים יהיו לנו, כמה מטוסים יהיו לנו. הם ימשיכו, הם פשוט ימשיכו, כי ממשיכים לגדל אותם לדבר הזה. לכן אנחנו נלחמים בהסתה לטרור. משרד המשפטים לא אהב כל כך את הצעת החוק הזאת, והם הגיעו לוועדה, והם אמרו לנו: חופש ביטוי, ואוי אוי אוי. מה יקרה עכשיו אם מישהו סתם יגיד, כמסיח לפי תומו, שהוא תומך באיזה מחבל? אז כן, זה בדיוק המקום שבו אנחנו נלחמים. זה בדיוק המקום שבו אנחנו רוצים לשנות מציאות. זה בדיוק המקום שבו אנחנו – כמו הקורונה; הטרור הוא כמו הקורונה – כל דבר שקרוב, וקרוב לקרוב, וקרוב לקרוב לקרוב, אנחנו נגדע. אנחנו לא אומרים שעכשיו אפשר להתקרב לחולה קורונה או שאולי יהיה בסדר. כשהיינו כאן – שמו אנשים בסגר. כל האנשים שמדברים פה על ליברליות ודמוקרטיה הבינו את זה, אבל מה שלא מצליחים להבין זה שהטרור הרבה יותר חמור מאשר הקורונה, כי הטרור נמצא כאן והוא כבר הושרש, ואנשים כבר חולים במגפה הזאת בכמויות אדירות של מיליונים, ואם אנחנו לא נגדע את שרשרת ההדבקה, אם אנחנו לא נגדע את המחלה, אם אנחנו לא נבודד אותה, אם אנחנו לא נילחם בה, היא פשוט תמשיך לנסות להרוג אותנו. ולכן הצעת החוק הזאת הגיעה יחד עם הצעות חוק נוספות של חבריי בבית הזה, בתחום הזה של המלחמה בהסתה לטרור. אנחנו מנסים לקבוע – ושוב, זה צעד מה זה קטן, וגם הצעד הקטן הזה הוא אחרי מלחמות בתוך הוועדה, לצערי, עם יועמ"שים ואנשי משרד המשפטים, הפרקליטות והסנגוריה הציבורית, וכל מיני אנשים שמדברים גבוהה-גבוהה על כל מיני ערכים ועניינים. בסופו של דבר, אותו מחבל שהולך לרצוח אותנו, או המסית במסגד או חבר הכנסת שעומד כאן ותומך בטרור – פשוט לא מעניין אותם כל הדיבורים היפים האלה. כשאנחנו מגישים את הצעת החוק אנחנו מבקשים שמדינת ישראל תתחיל להתייחס יותר בחומרה לדבר הזה, שגם אדם שתמך במחבל יוכל להיכנס לכלא; שאנחנו נוריד את היסוד שחייבים להוכיח שאם אדם מסית לטרור – היום החוק אומר שאם שייח' הסית לטרור, לצורך העניין, אחר כך צריך להוכיח שיש אפשרות ממשית שזה הלך והוביל לרצח יהודים, אבל אם אין אפשרות ממשית, אין מה לעשות עם הדבר הזה. אז גם את זה אנחנו מורידים, בעזרת השם, בחוק. אבל שוב, כמו שאמרתי, זה חוק שהוא בקושי קדימון למה שבאמת צריך לעשות, איך באמת לגדוע את שרשרת ההדבקה הזו. אני מבקש מחבריי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת צבי סוכות. אני מזמין יוזמים נוספים של החוק. אני לא רואה שחבר הכנסת אליהו רביבו נמצא באולם. חבר הכנסת יצחק קרויזר, גם לרשותך יש חמש דקות לדבר. בבקשה. וגם חברת הכנסת לימור סון הר מלך – גם לך יש זכות להציג חמש דקות. אני מניח שתרצי גם להשתמש בדיון האישי. יש גם רשימה של דיון אישי, כי זה בקריאה הראשונה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

היו"ר יבגני סובה:

נגיע לגשר, נחצה אותו. חמש דקות. בבקשה.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון – עבירת הזדהות עם ארגון טרור ופיצוי בגין פרסום דברי הסתה לטרור), התשפ"ד–2023. במשך כל 76 שנות קיומה של מדינת ישראל, הטרור כרסם ופגע בנו קשות – בביטחון, בכלכלה, ובנפש. כך גם ב-7 באוקטובר, והתוצאות הנוראיות עדיין מטלטלות את חיינו. ההסתה לטרור במשך שנים זרעה רעל של רוע צרוף ואכזרי, שגבה מחיר כבד בדם, שאנחנו עדיין משלמים בשל המלחמה על חירותנו ועצמאותנו. הטרור הנוראי והשלכותיו פגעו קשות בתחושת הביטחון שלנו והותירו בנו צלקות עמוקות, ואת ההשלכות אנחנו מרגישים כבר היום, אך ברור שעוד נרגיש גם בעתיד. המאבק בטרור מורכב וקשה, מאחר שמדובר באויב רב-פנים אשר פועל בזירות שונות ומתוחכמות, ולא תמיד הפגיעה היא באמצעות נשק קונבנציונלי. הטרור פועל בגלוי, וגם בסתר; הוא מנצל את הפרצות הקיימות כדי לסדוק דרכן את הביטחון ואת תחושת הביטחון. בשל האתגר של הבעיה – מכאן גם האתגר של הפתרון במיגור הטרור, מאחר שההשלכות של פיגועי טרור רבים אינן רק פגיעה בנפש; לטרור יש גם השלכות רוחב רבות, והפגיעה היא רב-זירתית – הן ברמת האזרח, האינדיבידואל, האפקט הפסיכולוגי של פיגועי הטרור ותחושת הפחד. אירועים בעלי עוצמתיות גבוהה פוגעים בחוסן הלאומי, בביטחון ובתחושת הביטחון של מדינה שלמה; הם פוגעים גם בריבונות שלנו וגם בכלכלה. בשל מורכבות הפשיעה והסכנה שהיא טומנת בחובה לפגיעה בביטחון המדינה, יש צורך לתת כלים רבים להילחם בטרור ולמגר אותו בזירות השונות, ומחובתנו לפעול בכל דרך אפשרית כדי למנוע את הפיגוע הבא, כדי להגן על אזרחי מדינת ישראל. טראומת אירועי הטרור הרצחניים של 7 באוקטובר עדיין מהדהדת בנו בעוצמה – אסון שהותיר קהילות חרבות, משפחות שבורות, חברה כואבת ומדינה שעדיין מדממת. אסור לנו לאפשר לאירועי הטרור הנוראיים הללו להישכח. טרגדיה זו לא התרחשה בחלל ריק – זרעי הרעל טופחו במשך שנים, תחת מעטה של חופש הביטוי לכאורה. ארגוני הטרור ניצלו את הדמוקרטיה הישראלית, את פלטפורמות הביטוי הפתוחות, כדי להפיץ הסתה ארסית, לקרוא לאלימות ולשיסוי. חופש הביטוי הוא אבן יסוד בדמוקרטיה, זכות חשובה המאפשרת דיון ציבורי פתוח וחופשי. אך חופש זה איננו מוחלט. עלינו למצוא את האיזון הנכון בין הצורך להגן על הציבור לבין שמירה על חופש הביטוי. חופש הביטוי אינו נותן לגיטימציה להסתה לרצח, לפגיעה בביטחון המדינה ובאזרחיה. הגיע הזמן להפסיק להתעלם מהסכנה האמיתית שמהווים דברי ההסתה. הגיע הזמן להגן על הדמוקרטיה מפני אלה המבקשים לנצלה לרעה. לצד השמירה על חופש הביטוי, אנחנו חייבים להגן בראש ובראשונה על ביטחון הציבור וביטחון המדינה מפני אלימות וטרור. הצעת החוק שאנו מביאים בפניכם היום נועדה לעשות בדיוק את זה. מטרתה למנוע הסתה לטרור, תוך איזון נכון בין הצורך להגן על הציבור לבין חופש הביטוי. ההצעה מגדירה מהי הסתה לטרור בצורה ברורה ומדויקת; היא קובעת עונשים חמורים למסיתים, תוך מתן סמכויות נרחבות לרשויות לאכיפת החוק. כמו הסתה לגזענות, שגורמת לפגיעה קשה בחברה ובאנשים, הסתה לטרור גורמת נזק בלתי הפיך לחיי אדם ולביטחון המדינה. שתיהן אינן ערכים דמוקרטיים, שתיהן אינן ראויות להגנה, שתיהן חייבות להיות אסורות בחוק. אנו מאמינים שהצעת חוק זו היא צעד חשוב בדרך למאבק בטרור. אנו קוראים לכל חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו, למען עתיד בטוח לדור העתיד של כולנו. הצעת החוק שאנו מציגים היום אינה פוגעת בחופש הביטוי הלגיטימי – היא פוגעת רק בהסתה לטרור ואלימות. חברה שבה גיבורי התרבות הם זמרים מעריכה שירה, אנשי ספר, אולם חברה שבה גיבורי התרבות הם טרוריסטים מעריכה טרור ורוצחים. מטרת החקיקה היא מניעה של ההזדהות עם אותם טרוריסטים, ושבחברה הערבית, בחברה הישראלית, גיבורי התרבות לא יהיו עוד אותם מחבלים רוצחים, יחיא סנוואר וחבריו. הצעת החוק הזו נועדה לתקן עבירת הסתה לטרור בחוק המאבק בטרור בשני היבטים: לצמצם את המבחן ההסתברותי הנדרש כיום בעבירה של פרסום דברי שבח, אהדה, עידוד, תמיכה או הזדהות עם מעשה הטרור, מ"אפשרות ממשית" ל"אפשרות סבירה" שהפרסום יביא לעשיית מעשה טרור; ההיבט השני נועד להוסיף עבירה חדשה שעניינה פרסום דברי שבח, אהדה, תמיכה או הזדהות עם אדם המבצע מעשה טרור שהוא רצח. בעבירה חדשה זו לא יידרש מבחן הסתברותי, אלא הוכנס בנוסח יסוד נפשי מיוחד – "במטרה להזדהות עם המעשה", זאת בהמשך למדיניות הפתיחה בחקירה והעמדה לדין בעבירות של הסתה לטרור בניסיון להקל על פתיחה בחקירה והעמדה לדין ולהתמודד עם מציאות של תרבות תומכת טרור והאדרה של מבצעי פעולות טרור רצחניות. על כן, אני קורא לחבריי חברי הכנסת לתמוך בהצעה הזאת שלי, של חברתי חברת הכנסת לימור סון הר מלך ושל חבר הכנסת צבי סוכות, שהוביל את הנושא הזה בצורה נחושה, מקצועית ועניינית בוועדות בכנסת. אני קורא לחבריי להצביע בעד הצעת חוק חשובה זו. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת יצחק קרויזר. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. חמש דקות, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים כאן היום בצומת דרכים היסטורי. מדינת ישראל וצה"ל נלחמים בחירוף נפש נגד אויב אכזרי שאינו בוחל באמצעים. אירועי 7 באוקטובר חשפו בפנינו את עומק השנאה והברבריות של אויבינו. בשעה גורלית זו אני מבקשת להציג בפניכם את הצעת החוק שמטרתה לטפל בשורש הבעיה: ההסתה לטרור. חיילינו הגיבורים החוזרים מקרבות עזה מספרים על תמונות מזעזעות של הסתה קיצונית בכל פינה: בתי ספר, מסגדים, בתי חולים, מרכזים קהילתיים ומרכזי רווחה – כולם הפכו למוקדי הסתה. השאלה המהדהדת היא כיצד הגענו למצב שבו אלפי בני אדם מסוגלים לבצע מעשי זוועה כה נוראיים. התשובה הכואבת טמונה לא באירועים עצמם, אלא בהסתה שיטתית ומתמשכת, המתחילה מגיל הינקות וממשיכה לאורך כל החיים – בגן, בבית הספר, באוניברסיטה, בבית, ברחוב, במדיה ובמרחב הווירטואלי. הצעת החוק שלפניכם מבקשת לטפל בבעיה זו באופן מקיף, יסודי וללא פשרות. היא כוללת שלושה רכיבים מרכזיים: ראשית, אנו מבקשים להנמיך את רף ההוכחה הנדרש להעמדה לדין בגין הסתה. במקום "אפשרות ממשית לביצוע מעשה טרור" נסתפק ב"אפשרות גרידא", וזאת כדי לאפשר לרשויות אכיפת החוק להתמודד ביעילות רבה יותר עם תופעות ההסתה. אנחנו חייבים להבין שבעידן הדיגיטלי כל פרסום מסית יכול להגיע במהירות לקהל עצום ולהוביל לתוצאות הרות אסון. שנית, אנו מבקשים להעניק למשטרה סמכות לפתוח בחקירה בכל מקרה של חשד להסתה, ללא צורך באישור מקדים מהפרקליטות. זהו צעד הכרחי לייעול המאבק בהסתה ולמניעת מצבים שבהם המסיתים חומקים מהדין בשל שיקולים לא ענייניים או עיכובים ביורוקרטיים. המקרה של עכרמה סברי, המופתי המסית של ירושלים, ממחיש היטב את הצורך בשינוי הזה. למרות תלונות חוזרות ונשנות על פעילותו המסיתה, לרבות קשריו עם ארגוני טרור, נדרשו שנים ארוכות עד שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמתין כל כך הרבה זמן כשמדובר באיום ממשי לחיי אדם, לאור האיום הביטחוני שבו אנו מצויים כיום. שלישית, אנו מציעים להרחיב את ההגדרה של פרסום כך שתכלול גם סימון לייק או שיתוף של תכנים המהללים טרור. המקרה המזעזע של הרופא מבית החולים ברזילי, שנתן 32 לייקים לפוסטים המהללים את הטבח בזמן שעמיתיו טיפלו בפצועים, ממחיש את הצורך הדחוף בתיקון זה. לא ייתכן שאנשים יוכלו להפיץ ולתמוך בתעמולת טרור ללא השלכות, גם אם הם עושים זאת באמצעות לחיצה על כפתור לייק או כל סימון תמיכה מסוג אחר. חברי הכנסת, חשוב לי להבהיר כי לעת עתה, ובתיאום עם המשרדים הרלוונטיים, הוסרו שני סעיפים מהצעת החוק המקורית: האפשרות למשטרה לפתוח בחקירה ללא אישור הפרקליטות וההתייחסות לסימון לייק כעבירה. אני עומדת כאן היום ומצהירה בפניכם: אנחנו לא נוותר על הרכיבים האלו, הם קריטיים למאבק אפקטיבי בהסתה ובטרור. אנו נמשיך להיאבק על הכללתם בחוק במסגרת הדיונים בוועדות. אני קוראת לכל חברי הכנסת, תנו לנו את הכלים להילחם בהסתה ביעילות. אל תיתנו לשיקולים פוליטיים או ביורוקרטיים לעמוד בדרכנו במאבק החיוני הזה. חבריי היקרים, בשעה קשה זו, כאשר עם ישראל עומד מול אויביו, עלינו להתאחד ולפעול בנחישות נגד כל גילוי של הסתה וטרור. אני קוראת לכל אחד ואחת מכם, מכל קצוות הקשת הפוליטית, לתמוך בהצעת חוק חיונית זו. זכרו, כל יום שעובר ללא כלים מספקים להתמודדות עם ההסתה הוא יום שבו אנו מסכנים חיי אדם. כל פרסום מסית שחומק מהדין הוא פוטנציאל לפיגוע הבא. אנחנו חייבים לפעול עכשיו ובנחישות. רק מתוך מבט מפוכח, באחדות, בנחישות ובאומץ לנקוט את הצעדים הנדרשים נוכל להביס את הטרור ולהבטיח את ביטחונם של אזרחי ישראל. זוהי משימתנו, וזוהי חובתנו המוסרית והלאומית. אל תאכזבו את העם שבחר בכם להגן עליו. הצביעו בעד החוק. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. להצעה הזאת הוגשו בקשות – ואנחנו נעבור בעצם לדיון אישי. אני ברגע זה נועל את רשימת הדוברים. מי שנמצא, בוודאי שיוזמן לדבר. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף, שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, יהודים שמחים כרתו מאות עצים בכפר מג'דל בני פדיל, כך דיווחו היום בקבוצת הטרור "חדשות הגבעות". אך הטרוריסטים המתנחבלים לא דואגים שמא תיקון חוק המאבק בטרור ישפיע עליהם, הרי יושב-ראש ועדת החוקה ושותפיו תומכים נלהבים בטרור היהודי ומקדמים שיטתית הצעות חוק שמסייעות לו. אין כל קשר בין הצעת החוק הזו למאבק בטרור. כל מהותה הוא שימוש ציני ואינפלציוני במושג כדי להצדיק רדיפה פוליטית, השתקה ודה-לגיטימציה של מתנגדי השלטון ופשעיו ולהקצין את הפגיעה בחופש הביטוי ושאר חירויות האדם. הדבר דומה למה שנעשה למשל נגד מתנגדי האפרטהייד בדרום אפריקה, ובראשם נלסון מנדלה, שנכלא כטרוריסט, ובידי האימפריה הבריטית נגד העם האירי במרד חג הפסחא 1916. כפי שצוטטה השופטת ענת ברון במוסף הארץ האחרון, אנחנו בפני סכנה אמיתית של משטר טוטליטרי. ואני אוסיף – טוטליטרי פשיסטי. ואם בפשיזם עסקינן, אצטט מדבריו של המתמטיקאי פרופ' נתן ליניאל בטקס קבלת פרס רוטשילד בשנת 2016 כאן במשכן הכנסת. וכך הוא אמר: אין אף אומה בעולם שמחוסנת מהווירוס הפשיסטי. אנחנו מעדיפים להסיט את מבטנו הצידה ומתקשים מאוד לזהות דברים איומים שמתרחשים ממש מתחת לאפנו. אך מי שלא לומד מההיסטוריה, נגזר דינו לחזור עליה. בכל טקסט היסטורי שתקראו על פשיזם תמצאו תובנה אחת חוזרת ונשנית: הפשיזם הצליח בדיוק באותם מקומות שבהם האנשים ההגונים לא מצאו בעצמם תעצומות נפש לעמוד כנגדו. הם השלו את עצמם שהם יוכלו לרכוב למחוז חפצם על הנמר הפשיסטי, אלא שללא היסוס ובבוא הרגע המתאים, הנמר הזה טרף גם אותם. אלו דבריו של פרופ' ליניאל. הצעת החוק הזאת היא בדיוק זריקת הרעל של הווירוס הפשיסטי שאותו מבקשים להחדיר לספר החוקים. למדו מההיסטוריה: מי שחושב שירכב על הנמר הפשיסטי של כנופיית המתנחבלים הכהנאית ויגיע עימו למחוז חפצו – טועה. הנמר יטרוף גם אותו. הצעת החוק הזאת, שכל תכליתה השתקה ורדיפה פוליטית של מתנגדי המלחמה, של הציבור הערבי, של רודפי השלום ושוחרי הדמוקרטיה, תביא בסוף גם למעצר הפוליטי שלכם ולהשתקת קולכם. ואני מצביע פה על ספסלי האופוזיציה הריקים.