Plenum sitting, 08/05/2024 at 13:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי ל' בניסן התשפ"ד, 8 במאי 2024. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 24) (תיקון), התשפ"ד–2024, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק פיצויי פיטורים (תיקון מס' 34 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024; הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 16) (חיפוש שלא על פי צו חיפוש – הארכת הוראת שעה), התשפ"ד–2024; הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון מס' 6) (פדויי שבי – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024. ההסכמים הבין-לאומיים האלה: 1. פרוטוקול המתקן את הסכם ההובלה האווירית בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של אוזבקיסטן, שנחתם ביום 4 ביולי 1994; 2. פרוטוקול בין ממשלת מדינת ישראל וממשלת הרפובליקה הסוציאליסטית הדמוקרטיה של סרי לנקה בדבר תיקונים להסכם ההובלה האווירית בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה הסוציאליסטית הדמוקרטית של סרי לנקה, שנחתם ביום 24 באוגוסט; 3. מזכר הבנות בין ממשלת מדינת ישראל וממשלת איחוד האמירויות הערביות בדבר הובלה ימית. הודעות שר הבריאות על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת ארז מלול, צגה מלקו, אפרת רייטן מרום, צבי ידידיה סוכות, מאיר כהן, אימאן ח'טיב יאסין, אורית פרקש הכהן ואחמד טיבי בנושא: מחסור בכוח אדם במגזר במקצוע עבודה סוציאלית בתקופה שבה הצרכים החברתיים גואים; על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, צגה מלקו, מיכאל מרדכי ביטון, אימאן ח'טיב יאסין ומשה רוט בנושא: ביטול אגרת מיון בבתי חולים פסיכיאטריים. עוד אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיעה חברת הכנסת קטי קטרין שטרית כי היא חוזרת בה מהצעת חוק שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ג–2023, פ/2867/25. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לסגנית מזכיר הכנסת על הודעתה המפורטת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הראשון שעל סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 16) (חיפוש שלא על פי צו חיפוש – הארכת הוראת השעה), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש להציג את הצעת החוק בשם שר המשפטים. בבקשה, אדוני. עד עשר דקות לרשותך.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפניכם את הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 16) (חיפוש שלא על פי צו חיפוש – הארכת הוראת שעה), התשפ"ד–2024. מדובר בהארכת הוראת השעה שנחקקה כחלק מחוק המאבק בכלי הנשק הבלתי-חוקיים (תיקון חקיקה והוראת שעה), התשפ"ג–2023, וזאת על רקע הפשיעה הגואה בחברה הישראלית בכלל, ולצערנו בחברה הערבית בפרט. מטרתה של הוראת השעה הייתה להעניק למשטרת ישראל כלי אכיפה אפקטיביים שיאפשרו לה לתפוס ראיות באופן מיידי גם ללא צו בית משפט במקרים המתאימים, כאשר יש חשש שהראיות יועלמו, ייעלמו או ישובשו, באופן שיביא לעלייה בשיעורי פיענוח פשיעה חמורה ובהעמדה לדין, כמו גם לעלייה בהיקף תפיסת כלי נשק ואמל"ח בלתי חוקיים, ובאופן שימנע וירתיע את העבריינים מלבצע עבירות אלו. הוראת השעה נקבעה לכתחילה למשך שנה על מנת לבחון את התועלת שבמתן הסמכות החדשה למשטרה. בטרם ארד לפרטי ההצעה שאני מביא בשם שר המשפטים, אציין כי נוכח העובדה כי מדובר בפגרת הכנסת ואין אפשרות לקיים דיון מהותי בהארכת הוראת השעה, הפוקעת ב-15 במאי 2024, מוצע כעת להאריך את הוראת השעה בשלב זה לפרק זמן קצר, עד ליום 1 ביולי 2024 – אין לי לפניי את הלוח העברי כדי לציין מה זה יוצא בלוח העברי. אני חושב שכך צריך להיות בכל דבר כזה. לגופה של ההצעה אציין כי במצב המשפטי שהיה קיים טרם תיקון הוראת השעה היו ארבע עילות לחיפוש במקום בלא צו בית משפט, אשר אופיינו בכך שבהתקיימן הצורך לערוך את החיפוש הוא דחוף, ופנייה לבית המשפט לקבל צו חיפוש תסכל את מטרתו. הוראת השעה מאפשרת לשוטר לערוך חיפוש במקום ללא צו בית משפט בעילות נוספות, לבד מהעילות הקיימות בפקודה כיום, וזאת בשני מקרים נוספים: מקרים שבהם יש חשד לנשק בלתי חוקי בבית או מקרים שבהם יש בבית או במקום תיעוד או מצלמה העשויים לשמש ראיה לביצוע פשע חמור, לרבות עבירה של סחיטה באיומים, וכן עבירות נשק. נוסף לכך נקבעו הוראות מיוחדות אשר יחולו על חיפוש שייעשה מכוח הסמכות החדשה כחלק מהוראות השעה: נקבע כי נדרש אישור קצין בטרם ביצוע החיפוש, נוספה חובת תיעוד לביצוע חיפוש מכוח סמכות זו בנוהלי המשטרה, ונקבעו מנגנוני דיווח ליועצת המשפטית לממשלה ולכנסת על מנת לפקח על יישום הוראת השעה. על פי הדיווחים שהתקבלו בהתאם להוראת השעה, במקרים רבים אכן נתפסו תיעוד או מצלמה, וכן נשק, המהווים חלק מחומרי החקירה, ובחלק מהמקרים הוגשו כתבי אישום. כפי שנמסר ממשטרת ישראל, מבצע חרבות ברזל, אשר החל חודשים ספורים לאחר כניסתה של הוראת השעה לתוקף, השפיע באופן ניכר על הסטת משאבי הארגון כולו לצורך הלחימה, וכפועל יוצא מכך – על הפעלת הסמכות החדשה. לנוכח זאת, הארגון כולו עסק בפעילות חירום לאומית, כך שליבת העבודה, ובכללה מיצוי החקירות, נדחקה עקב העומס הרב שהוטל על כתפי המשטרה. לפיכך, לא מוצתה מלוא יכולת המשטרה לשימוש בסמכות החדשה, ועל כן נדרש פרק זמן נוסף על מנת לבחון את תועלתה של הסמכות החדשה לפעילות משטרת ישראל למיגור הפשיעה. לנוכח האמור, עמדת מערכת אכיפת החוק היא כי יש לאפשר המשך מתן הסמכות למשטרת ישראל לביצוע חיפושים בלא צו, בהתאם לעילות שנוספו בהוראת השעה, לפרק זמן נוסף שיאפשר לבחון בהמשך אם יש לקבוע את הסמכות כהוראת קבע. במסגרת חוק המאבק תוקן גם סעיף 247 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו–1955, שעניינו חיפוש על ידי שוטר צבאי ללא פקודה, ונקבע כי העילות שנקבעו בהוראת השעה יחולו בשינויים מסוימים גם על שוטר צבאי בתקופתה של הוראת השעה. הארכת הוראת השעה כמוצע תאריך גם את ההסדר בחוק השיפוט הצבאי. בהתאם לאמור, ובשים לב לכך שמבצע חרבות ברזל טרם הסתיים, מוצע להאריך את הוראת השעה לפרק זמן קצר – כפי שציינתי קודם – לצורך גיבוש עמדה בנוגע לתועלת הגלומה בשימוש בסמכות החדשה. מכל הטעמים האלה, אני מבקש מחברי הכנסת הנכבדים, אדוני היושב-ראש, לתמוך בהצעת החוק. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשר פרוש ומתכבד להזמין את ראשון הדוברים, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היות שחלק מאיתנו היו תקועים פה, אז אני רוצה לעדכן את הכנסת שהיום שוב עלו המחירים. היום אלה מחירי הבשר: עוף עלה בין 10% ל-20%, כתף בקר – 40%, בשר טחון – כמעט 100%. זאת אומרת, ביום העצמאות הקרוב המדינה תתחלק לאנשים שהחליטו לא לחגוג את יום העצמאות ולא לעשות מנגל כי הם עצובים, ולאנשים שהם עצובים כי הם החליטו לחגוג את יום העצמאות ולעשות מנגל. לפני שהצמחונים מרוצים ממה שקרה, אז לפני יומיים עלו כל מוצרי היסוד, או כמעט כל מוצרי היסוד, גם הם בין 10% ל-20%, כולל מוצרים מפוקחים. הדלק עולה פעם חמישית מאז הוקמה הממשלה הזו. אני לא יודע אם אתם מודעים לזה, אני מזכיר לכם שהוקמה ועדת שרים לענייני יוקר המחיה. הממשלה הודיעה בהתרגשות על הקמתה, ראש הממשלה אמר: אני אעמוד בראשה, אישית. הוועדה התכנסה בפעם האחרונה בספטמבר, לפני שמונה חודשים. ואל תגידו לי "מלחמה" – דווקא בגלל המלחמה, בגלל שהמלחמה מייצרת עליות מחירים, צריך לכנס אותה ולשבת ולעשות את הדבר האחד שהממשלה הזו לא מוכנה בשום דרך שהיא לעשות: לעבוד. לעשות את עבודתה. מי האנשים האלה שעומדים עכשיו בסופר עם העגלה, הלומי רעם מהמחירים? והם הלומי רעם גם כי שר הכלכלה, מיליארדר בזכות עצמו, בעצם ביטל את סימון המחירים. אז הם מגיעים לקופה, מגלים כמה זה עולה, ומתפרקים. מי האנשים האלה? אלה בני המשפחה של המילואימניקים, שעשו 180 יום; אלה האנשים שהעסק הקטן שלהם קרס; זה מעמד הביניים הישראלי, שמחזיק את המדינה הזו בחיים ומחזיק את הממשלה האומללה הזו בחיים. אותם אתם מפרקים. אני אגיד לזכותו של חבר הכנסת גפני, ראש ועדת הכספים, הוא אמר אתמול בגלוי: שר האוצר נכשל, שר הכלכלה נכשל. לא הצלחתם לעשות את העבודה שלכם ולייצר מצב בעת מלחמה שאזרחי ישראל שורדים את התקופה לפחות ברמה הכלכלית. הרגתם את מעמד הביניים, הרגתם את המדינה הזאת. די, התפטרו כבר, גאלו אותנו מייסורינו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת לפיד. יעלה ויבוא חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. עד שלוש דקות לרשותך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש מלחמה בצפון, אבל הממשלה מתנהגת כאילו היא לא קיימת. מדי פעם שומעים מישהו אומר משהו, שרים לא מגיעים, העובדות לא ידועות, מכנסים פה ועדות בכנסת – רק אתמול הייתה ועדה שדנה במה שקורה באותם יישובים לא מפונים – אף אחד לא מגיע; כמה חברי אופוזיציה, ויש שם דברים שאפשר לטפל בהם – לחלקם צריך כסף, לחלקם לא צריך כסף, צריך רק קשב. צריך להבין שאנשים ביישובים לא מפונים, תקופת החל"ת שלהם נגמרה. מקומות העבודה שלהם סגורים, אבל הם לא מקבלים חל"ת, כי הם החליטו ונשארו שם. אין מדינה בצפון, אין ממשלה בצפון; יש אזרחים בצפון, אזרחים שמסתכלים למעלה ולא רואים אף אחד. שומעים? ראש הממשלה מדבר כבר חודשים: נכין תוכנית לאומית לצפון. אתמול היה נציג ראש הממשלה בדיון, ושאלתי אותו כמה שאלות פשוטות – לא הייתה תשובה. לא בגלל שהנציג לא טוב. הכול זה בלבול מוח. אין שום דבר אמיתי, אבל יש מלחמה בצפון. לפני יומיים הייתי בהלווייתו של טל שביט, זיכרונו לברכה. אני הגעתי ללוויה – לא הכרתי את טל, הכרתי במקרה את אביו, כי אביו רן הוא מפקד כיתת הכוננות בכפר גלעדי. הוא מ-7 באוקטובר במילואים. אין ממשלה בצפון. הם אומרים – התושבים אומרים, זועקים – אין ממשלה בצפון, אין. לכו לשם, תעשו מעשה. לא רק בצפון אין ממשלה – אין ממשלה בביטחון הפנים. יש שר מופקר, עבריין לשעבר, שעוד היום מתגאה שהוא הורס בתים ואומר: משילות. איזו משילות? 70 נרצחים בחברה הערבית. אתמול היה פה דיון על תוכניות כספיות שלא התחילו, לא הגיעו. כל תוכנית שהייתה – נהרסה. הנתונים מזעזעים; 2023 הייתה השנה הרעה ביותר, 2024 תהיה יותר. בחברה הערבית 70 נרצחים, בחברה היהודית יש גם כן עלייה. ציוצים יש, אבל מעשים אין. זה לא סיפור של בן גביר, זה סיפור של ראש ממשלה חדל אישים, בכל תחום. בן גביר כותב בהגיגיו: ידע כל אחד, כל פורע חוק בנגב, כי אדמת הנגב אינה הפקר. ידע כל אזרח במדינת ישראל שהוא הפקר בעיני המדינה הזאת – שאינה מתפקדת ולא רוצה לתפקד. כי אם רוצים, יכולים. לא רוצים, לא אכפת, חידלון כולל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת סגלוביץ'. תעלה ותבוא חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני מבקשת לדבר על מה שקורה בצפון. נוכח האמירות שאנחנו שומעים בימים האחרונים, גם מראש הממשלה, נדמה שממשלת ישראל מחקה את הצפון ממפת הממשלה. רמת ניתוק בלתי נתפסת. תושבים נמצאים כבר מעל שבעה חודשים מחוץ לבתים, וראש הממשלה שואל: מי קבע את התאריך של 1 בספטמבר? מה יקרה אם הם יהיו עוד כמה חודשים מחוץ לבתים? אז אני אגיד לאדוני ראש הממשלה מה יקרה אם התושבים האלה יחזרו רק כמה חודשים אחרי: הם לא יחזרו. אנחנו נאבד את קריית שמונה ואת כל יישובי הצפון. הגבול של מדינת ישראל לא יהיה איפה שאנחנו מכירים אותו עכשיו, אלא הוא יתקרב למרכז הארץ. ב-1 בספטמבר נפתחת שנת הלימודים. אני מדברת עם המפונים, והם נמצאים במצוקה איומה: הם לא יודעים אם לרשום את הילדים שלהם לגנים ולבתי הספר ולמעונות בשנה הבאה – איפה לרשום אותם? היכן שהם נמצאים היום? היכן שאולי הם יימצאו בעוד כמה חודשים? או אולי הם בכלל צריכים לשריין בצפון, כי אולי בכל זאת הם יחזרו? אנשים שתלויים על בלימה, לא יודעים מה קורה איתם מחר בבוקר. אני אומרת לכם, כמי שהמשפחה שלה מפונה, התחושה שם היא איומה. זה אפילו לא שהם יכולים להשתקע ולהרגיש, אוקיי, שבמקום שהם נמצאים היום אולי הם באמת יוכלו להישאר בעוד שלושה חודשים. ההורים שלי היו אצלי בתקופה הראשונה, עברו למלון בקיסריה, ואחר כך אמרו להם שאי-אפשר להישאר שם יותר, והזיזו אותם לחיפה. המשפט שאבא שלי אומר, "מה, אני חבילה שמזיזים אותי ממקום למקום", חקוק לי כאן. התחושה שלהם היא שהם כמו חפץ, שכל פעם מזיזים אותו ממקום למקום. ואני מוכרחה להגיד לכם, אמרתי את זה גם לו: אני מבינה את כולם. אני מבינה את המלונות שצריכים לחזור לשגרה ולהתפרנס ולקיים עובדים, ואני מבינה את המפונים שנמצאים במצוקה כל כך גדולה – גם מחוץ לבית וגם לא במקום שהם יכולים להרגיש שזה עוגן ושהם יכולים להיות שם לפחות עד שהם יחזרו הביתה. אבל לראש הממשלה יש זמן. אז הם יחזרו עוד כמה חודשים אחרי. ומה עם הכלכלה? אתם יודעים כמה זה עולה למדינה שלא עושים כלום כדי להבשיל את התנאים שיאפשרו את החזרה של התושבים האלה הביתה? אתם יודעים כמה זה עולה למדינה כל חודש? מי ישלם את זה? ראש הממשלה ישלם את זה? אנחנו נשלם את זה, הילדים שלנו ישלמו את זה, הנכדים שלנו ישלמו את זה. אנחנו רואים כבר עכשיו את עליות המחירים, ואנחנו נראה את מה שיקרה לכלכלה בהמשך. ועדיין, אני חוזרת ואומרת לכם – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי):

– – הכול כאין וכאפס אל מול מה שחווים האזרחים שלנו, התושבים שלנו שנמצאים מחוץ לבית, והסיפור האמיתי יתחיל רק כשהם יחזרו הביתה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי):

– – ונצטרך לתת להם שם את המענים. ברשותך, משפט אחרון, אדוני היושב-ראש. דיבר כאן חבר הכנסת סגלוביץ' על הלוויה של טל שביט. הזדעזעתי לראות את זר ממשלת ישראל עומד יתום. אף שר לא הגיע – ואנחנו לא בתקופה של ראשית המלחמה, שבאמת היו כאלה היקפים שאולי אי-אפשר היה להספיק להגיע לכולם – והלב שלי נחמץ. הבנתי כמה שכחו אותם, ואולי כנראה גם כמה הם משעממים את ממשלת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש, טוב לראות אותך פה. גם טוב לראות שהאירוע של המשואות נפתר. זהו אירוע – לך אסור להגיד, אני אגיד – זה אירוע של יו"ר הכנסת. אין הרבה דברים, אירועים ממלכתיים, של הכנסת. טוב שהאירוע הזה נפתר. טוב שתנאם, כי זה לא רק אתה, זה הכבוד של הכנסת הזאת. ואני גם רוצה להגיד לך שאם זה לא היה נפתר ביום רביעי, כל נשיאות הכנסת הייתה כותבת לראש הממשלה. אנחנו ניתן לך גיבוי לזה – אני שמחה שהאירוע מאחורינו. זה לא אירוע שלך, זה אירוע של כנסת ישראל, ושוב, ניסיון דריסה של הרשות המבצעת. אתה אל תגיד, אני אגיד, ואתה יודע בדיוק מה אני חושבת. אני גם רוצה להגיד מילה על החוק של האיירסופט, החוק של עילות מעצר. אין כאן נציגים, אבל החוק הזה הוא כמובן חוק שאנחנו עשינו, של חיפוש בלי צו חיפוש – ידעתי שישר תרים את הראש. כמובן שזה חוק שלנו, כמובן שזה חוק שטורפד על ידי הממשלה הקודמת, כי היא לא רצתה להצביע בעד חוקים טובים. אנחנו מתנהגים בצורה אחראית, ונצביע, כי החוק הזה יכול להילחם בפשיעה בחברה הערבית. יש עוד הרבה כלים אחרים, אבל לצערי את השר זה לא מעניין. אני רוצה להגיד לך משהו, פרוש. השר פרוש, שומע? יופי. אני רוצה שתסתכל עליי שנייה, כי אני רוצה להגיד לך משהו שאתה ואני מכירים, ודיברנו עליו בעבר הרבה. אני פונה אליך מעל הבימה של הכנסת ומבקשת ממך בכל לשון של בקשה שתעצור את האירוע במירון. זו אחריות גם שלך, ואתה יודע ואתה מכיר – מי כמוך מכיר את ההר הזה. ההר הזה פרוץ, ההר הזה מסוכן, ולא יעזרו תפילות. אם תהיה התקפת טילים של חיזבאללה – וזו לא הפעם הראשונה שהוא תוקף את המקום – האנשים ישלמו בחיים שלהם. אל תקום, אני מנסה שתקשיב רגע. 45 משפחות כבר מתו על ההר הזה, אתם צריכים לעצור. אתה רוצה לעשות הדלקה סמלית של 20–30 איש – תעשה את זה. אי-אפשר לפתוח את מירון לציבור. רצית להגיד משהו? הוא רוצה להגיד לי משהו. אין לי בעיה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

ברשות היושב-ראש, יש צפירת הרגעה. אפשר להרגיע רגע את חברת הכנסת מירב? אפשר לתת לי מיקרופון?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע שאני דואגת באמת. מה תגיד לנו על הר מירון?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

עוסקים בעניין הזה במשטרה, בצבא. אני יושב איתם. אתמול היה לנו – עם פיקוד העורף, עם המשטרה. אף אחד לא יאמר לך שאני דוחק ודוחף שיהיה שם אירוע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

מבחינתי, אירוע זה לא רק להדליק עם גפרור את ההדלקה, אלא ההימצאות של האנשים שם. אז תצאי מתוך הנחה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה אתה דוחק? אתה צריך לעצור את האירוע.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אז צאי מתוך הנחה שאותה דאגה שיש לך, יש לכאורה גם לי ולכל אלה שעובדים יחד איתנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לכאורה – זה מטריד.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני לא יכול לומר שיש לי אותה מידת דאגה שיש לחברת הכנסת מירב – לכאורה. ולכל אלה הסובבים אותנו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לי יש דאגה אמיתית. אני מכירה את ההר הזה מצוין.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני, עשו לי חלאקה לפני 67 שנים שם, אז אני מכיר גם כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, תם הזמן, אז בואי לא נפתח. את פנית אליו אז הוא עונה לך. משפט לסיום.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני מודיע פה, גם אם נניח אני אשתגע, המשטרה והצבא לא ייתנו לנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הצבא כבר אמר שאפשר לבטל את האירוע והמליץ. פיקוד העורף המליץ לבטל את האירוע של מירון על ההר.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. צריכים להגיד גם את האמת לפעמים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, יש שיר, אני אצטט רק שורה אחת ממנו: "וטקסים, טקסים על כל הר וגיא / כי לעם נבחר אין דקה של פנאי – – – וככל שפחות שמחים, כך יותר חוגגים". זאת הממשלה, מטקס לטקס.

קריאה:

ידוע. ידוע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אנחנו אחרי יום השואה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני עוצר רגע את הזמן, אדוני, רק רגע. יש איזה צפצוף באולם. אז תפסיקו את זה. תפסיקו את זה. בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז אני מתחיל מההתחלה.

אופיר כץ (הליכוד):

שמענו. שמענו.

קריאות:

חוגגים, לא מבסוטים – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש שיר שקוראים לו "מדינה חמה", לא שמעת: "וטקסים, טקסים על כל הר וגיא / כי לעם נבחר אין דקה של פנאי – – – וככל שפחות שמחים, כך יותר חוגגים". אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, בין יום השואה ליום הזיכרון אלה ימי חשבון הנפש האמיתיים שצריכים להיות לנו כאנשי ציבור, בוודאי כממשלה. זה למעשה יום הזיכרון לחללי צה"ל, חללי מערכות ישראל, נפגעי פעולות הטרור. אלה ימים של חשבון נפש, ואיזה חשבון נפש עושים. אנחנו באים היום מדיון בוועדת החוץ והביטחון על מיגון הצפון. ולא שלממשלה אין כסף – הכסף הולך לדברים אחרים לאורך שנים. ואני אומר למי משרי הממשלה שיטייל שם – לא מטיילים הרבה, בודדים – שייכנס למקלט אחד במושבים לא מפונים, נגיד כרם בן זמרה, ויחשוב על ילדים שחיים בתוך הגן שלהם, או כיתות א', ב', ג', או ד', ה', בתוך מקלט של 30 מטר – –

קריאה:

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – בגלל שההורים לא רוצים שירוצו אליו כשתהיה אזעקה, ויש הרבה שם. אבל אין שם שרים שיגידו: אוקיי, מה עושים מחר בבוקר? וזה בגלל שאנחנו עסוקים בטקסים ובחגיגות ובלתקוף את הרמטכ"ל ואת אלופי צה"ל, ועוד לא שמעת פעם אחת שמישהו מהשולחן הריק הזה יגיד: יש לי אחריות. רק להם יש אחריות, מכירים את הטכניקה הזאת. ואני רוצה להגיד משהו על מירון. למה יש בעיה במירון? יש רב ראשי שעושה רפורמה ביהדות, הוא אומר שאת הטילים עצרו תלמידי הישיבות. הוא מכיר מה אומרות המשפחות השכולות של תלמידי הישיבות ממירון? השר לענייני מירון, למה הוא צריך לעשות דיונים עם מערכת הביטחון? שיתפללו. איזו יהדות זו? זאת יהדות שמתכתבת מצוין עם "אם יגידו לנו להתגייס, נרד מהארץ". אדוני היושב-ראש, זאת רפורמה; זאת יהדות רפורמית, אבל מסוג אחר. זאת לא היהדות שלי. זאת לא היהדות שאומרת לי: גם וגם – גם תורה וגם הגנה. מירון זאת רק אחת ההוכחות לכך, וצר לי מאוד שבמקום לתת כסף למיגון הצפון הממשלה נותנת כסף לתפיסת העולם שעכשיו הצגתי כאן. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. תורה מגנא ומצלא, אומרים. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

סליחה שהשתמשתי במילה "רפורמה".

קריאה:

לך מותר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה לא רפורמי, זו מהפכה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד שלוש דקות לרשותך.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא. לא. זה – אל תתחיל, אל תתחיל.

דבי ביטון (יש עתיד):

תעצור לי את הזמן.

ארז מלול (ש"ס):

מותרים לכם, מותרים לכם.

גלעד קריב (העבודה):

אתה טועה – – –

ארז מלול (ש"ס):

משהו אסור אצלכם? הכול מותר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלול, אפשר לבקש שתחליף אותי, ואז לא תצטרך לדבר מהיציע? בבקשה. כן, גברתי.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה – – –

גלעד קריב (העבודה):

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, ב-17 במרץ ניתנה לנו האפשרות לשוב לבתינו בשדרות ובחלק מהעוטף.

היו"ר ארז מלול:

ברוך השם.

דבי ביטון (יש עתיד):

חבריי, לפני רגע דיברו על הצפון, אבל מישהו חושב שיש איזה happy end בדרום? אני רוצה לשתף אתכם, ואני מניחה שאתם רואים וחשופים: האפשרות לחזור לעיר – הייתה מין תחושה שהינה, אנחנו נחזור לעיר מוגנת יותר, בטוחה יותר, חרף מה שקרה ב-7 באוקטובר; אולם מהרגע שהגענו לעיר הזאת – המקום הזה, לא רק העיר, הסביבה – אתמול היו 30 רקטות לעבר העוטף והאשכול; ביום שני ב-23:00 – אני רוצה שאלה שלא גרים בעוטף ולא גרים בשדרות יעצמו את העיניים שתי דקות ויחשבו מה קורה כשאתה ישן במיטה, סוף-סוף ברחת מהפחדים, מהדי הרעש של הפיצוצים שאנחנו שומעים בבית, מהעובדה הזאת שמרביתנו עם פוסט-טראומה – אולי עוד לא הוגדרנו, אבל למרביתנו זאת תהיה התוצאה – ואז יש צבע אדום שמרעיד לך את הנשמה. אתה טס בצורה מטורפת לממ"ד, אבל מה זה טס – אתה עובר דרך הספה, חוטף מכה, אתה צריך להישמר. מישהו מעלה בדעתו מה עוברים הילדים שלנו? מה עוברים בסביבה שלנו המבוגרים שלנו? אנשים עם צרכים מיוחדים? הרקטות שנזרקו ביום שני לשדרות, זה מבית חאנון – כפסע, פסע מהניצחון, זה מקום שלכאורה צריך להיות כבוש. אנחנו עדיין חווים את חוסר הביטחון, ילדים מרטיבים, ילדים פוחדים, הורים מחליטים לא לשלוח אותם לבית הספר, ועל מה, חבריי היקרים? כי מה, תושבי שדרות עולים קצת יותר מכולם? כי אנחנו 36,000 תושבים? אני רוצה לספר לך, כבוד היושב-ראש, שביום שלישי בבוקר – אני גם חוויתי את יום שני, כן. אתה לא יכול לישון, כי פתאום מעירים אותך, ואז אתה מתיישב, ורקטה אחת מתפוצצת בשדרות ופוגעת עם החלקיקים שלה בבית, ואתה יושב דרוך ומחכה לשמוע מתי הצבע האדום האחר – קיבלתי טלפונים ביום שלישי מהורים שסיפרו לי: לא ישנו כל הלילה, הילדים בכו, הרטיבו, ואנחנו יכולים לקום ב-06:00 למקום העבודה? ואני רוצה לומר לכם, חבריי, זה מטורף מה שקורה כאן, כי כשהם לא הולכים לעבודה, זה על חשבון ימי החופש שלהם, כי יום מחלה לא מוכר מהיום הראשון. אני עכשיו מגישה בקשה לדיון מהיר, כי לא יעלה על הדעת שגם נדפקה לנו הנפש וגם עוד פוגעים בנו כלכלית. ושאף אחד לא יעלה על דעתו שהמענק הבדיחה הזה שנתנו לתושבים על מנת לחזור מסייע במשהו. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אביגדור ליברמן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר על הבוקר בנוקדים, היישוב נוקדים. ב-05:00 פשיטה על נוקדים. תושבים מבוהלים מתעוררים, מסתכלים – רואים פלוגת מג"ב בפשיטה על היישוב נוקדים, ועוד עשרות אנשים על אזרחי. כולנו היינו בטוחים שמחבלים נכנסו לתוך היישוב. חלק מהתושבים רצו למקלטים; חלק מהאנשים דרוכים, במתח, התחילו לדרוך נשקים, וכולם עם נשקים בבית. כמעט התפתח שם דו"צ, אנשים לא הבינו מה קורה. דווקא באווירה הזאת – כל הלילה שיגורים בצפון, כל הלילה עשרות שיגורי רקטות על הדרום, כטב"מ על אילת – ומכל סדר העדיפויות כנראה אצל השר במשרד הביטחון הייתה התלבטות קשה: האם פשיטה על ציר פילדלפי או פשיטה על היישוב נוקדים? בסוף החליטו: פשיטה על נוקדים. מה פשיטה, מה הצורך הביטחוני הדחוף לעקור 30 עצי זית שנטעו שם בעמל רב, כלומר לעקור 30 עצי זית – ארגנו מבצע צבאי שלם. גם לא הזהירו את התושבים, התושבים היו כולם מבוהלים. ככה, אתה מתעורר ב-05:00 – פלוגת מג"ב, אנשים באזרחי, כלים כבדים. כולנו היינו בטוחים שנכנסו לשם כמה מחבלים, כמו בדרום. זאת ממשלת ימין על מלא? זה שר במשרד הביטחון שאחראי על המינהל האזרחי? טירוף כזה אני עוד לא זוכר בעיתוי כזה, עם כל המתח שיש כרגע באיו"ש. איפה מתקבלות ההחלטות האלה? איפה מועצת החכמים שחשבה על המבצע הזה? זו לא החלטה של שנייה אחת, זה מבצע שמכינים חודש – לבחור את השעה, את היום, את העיתוי, לרכז פלוגת מג"ב, לרכז כלים כבדים, לרכז את עובדי המינהל האזרחי. לזה יש זמן? על זה חשבו? זה בדיוק כמו ההחלטה של ממשלת הימין על מלא – אפס יכולת עמידה בלחצים. כל מה שהם החליטו – לתת לנציגים הבריטים לבקר אצל מחבלי נוח'בה, לבחון את תנאי הכליאה של מחבלי נוח'בה בכלא הישראלי. איפה מתקבלות ההחלטות האלה? אף נציג של הצלב האדום לא ביקר אצל החטופים שלנו, אבל מחבלים של נוח'בה והתנאים שהם נמצאים בהם פה בכלא הישראלי – את זה הממשלה מחליטה כן לאפשר לנציגים הבריטים. ביקור ובדיקה. אני חושב שהאנשים שמקבלים החלטות הם אנשים הזויים, מנותקים מהמציאות, וכדאי שיפנו את המקומות שלהם מוקדם ככל האפשר. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, עמיתי היקר, בבקשה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כשהבאנו פה להצבעה את ההדחה של תומך הטרור, אויב ישראל, שיושב פה בכיסא הזה, אתם, חבריי – ואני מסתכל עליכם – היו חלק שחשבו שזה לא נכון, שלא דמוקרטי, שיש חופש ביטוי. אז היום, בזמן מלחמה – אתמול בזמן מלחמה – האיש הזה מעלה סרטון של חיילי צה"ל וכותב: כך לא נראה צבא, כך נראים משיחיים לבושים לרצח, כך נראית קבוצה משיחית לבושה לרצח. זה התירוץ העלוב לבן אדם הזה שיושב פה. מארה על ראשך, עופר כסיף. מארה רבה על ראשך. חיילי צה"ל קדושים. חיילי צה"ל ימשיכו להרוג את החברים שלך מהחמאס. אנחנו לא נשכח לך את זה, ואנחנו נחכה ליום שבו נעיף אותך מפה, מכנסת ישראל, מנוול.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השנה במהלך שבוע אחד אנו מציינים גם את יום השואה והגבורה של העם היהודי וגם את יום הניצחון על גרמניה הנאצית. על פי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, האוכלוסייה היהודית בעולם עדיין קטנה יותר מאשר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. היום מתגוררים בעולם 15.7 מיליון יהודים – 7.1 מיליון בישראל, שהם מהווים בערך 45%, ו-6.3 מיליון בארצות הברית, שהם מהווים בערך 40%. הנאצים ניסו למחוק את האומה שלנו מעל פני כדור הארץ; גם היום השנאה כלפינו בוערת בכל העולם, עולה ומתגברת באופן מדאיג ביותר. מבצע חרבות ברזל איננו רק מבצע צבאי ישראלי, זהו קרב נגד הרוע המוחלט. שוב אנשי השטן מאיימים על קיומנו. צה"ל נלחם בכל כוחו בחזית כדי לעצור את הסכנה הזאת. אני אדגיש, כשאני מדברת על האויבים שלנו ומי שמאיים עלינו, אני מתכוונת לארגוני טרור, למחבלים ורוצחים, למוסלמים קיצוניים ורדיקליים. לעומתם ישנם מוסלמים אחרים, שונים, למשל העדה האחמדית, שקוראת לאחווה וחיים משותפים בשלום. ואני חשה צורך להביע את דעתי כאן עכשיו. אני רוצה לומר: הקהילה העולמית עדיין לא הבינה ולא הפנימה שעכשיו מדובר בניסיון של הכיבוש האסלאמי הרדיקלי, כמו במאה השביעית, רק בדרכים אחרות: באמצעות הגירה מסיבית והצפת מדינות שונות בעולם במוסלמים; באמצעות שימוש בעקרונות דמוקרטיים – אך משתמשים בהם לטובת צד אחד בלבד, כדי להשיג את מטרתם; באמצעות התקשורת; באמצעות הפצת שקרים על ישראל והעולם היהודי באקדמיה הבין-לאומית. עלינו להזכיר לכולם, ובעיקר לילדינו, ששישה מיליון קורבנות העם היהודי היו מציאות נוראית, ואסור שזה יקרה שוב. עלינו לשמר את הזיכרון ולהעבירו לדור הצעיר. הזיכרון הוא לא רק של סבל וחורבן אלא של גבורה, גבורת עמנו. גבורת החיילים שנלחמו בשורות הצבא האדום וצבאות מדינות בעלות הברית נגד הנאצים, נגד הפשיסטים. הניצחון של 1945 מעניק לנו השראה – השראה להילחם ברוע היום. אנחנו מכבדים את זכר הנופלים, אז ובתקופתנו. אנו מכבדים את זכר ההרוגים ואלה שנרצחו רק בשל היותם יהודים. אנו זוכרים את הגיבורים שהביאו את הניצחון הגדול לפני 79 שנים, ומודים לחיילים שלנו על שהם מחרפים את נפשם להגנת מדינת ישראל. אנחנו מצפים ומחכים שאחינו שנחטפו יחזרו הביתה.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

נאחל החלמה מהירה לפצועים.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

הניצחון של 1945 נותן תקווה לניצחון היום.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, שלוש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צוהריים טובים, חודש טוב ומבורך. אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך חקיקה חריג. הצעת החוק שהוצגה על ידי השר פרוש אמורה להגיע היום לקריאה שנייה ושלישית. בעוד זמן לא רב נצא להפסקה כדי שהוועדה לביטחון לאומי תספיק לסיים את הכנת החוק, ושלוש הקריאות יבוצעו תוך שש-שבע שעות. אז הינה, מסתבר שכשממשלת ישראל והקואליציה חושבות שיש משהו דחוף, הן יודעות איך לזרז את הטיפול בו, תוך עקיפה של כל נורמות החקיקה בבית הזה. אז תאמרו, שרי ממשלת ישראל, חברי הקואליציה, אם אתם יודעים לקדם דברים במהירות, תסבירו לנו למה שבעה חודשים לא הקמתם את מינהלת תקומה ליישובי הצפון? האם זה קשור לזה שראש הממשלה לא מבין, כפי שכבר שמענו, למה 1 בספטמבר זה תאריך חשוב? שלא ידחקו בו, אפשר עוד כמה חודשים שפליטים יחיו בארצם וילדים יעברו באמצע שנת לימודים עוד טראומה של מעבר בית ספר. הארכת החל"ת לעובדים בעסקי התיירות הקורסים בצפון – החל"ת הסתיים ב-1 באפריל, לא היה לכם דחוף להאריך אותו? את זה לא יכולתם לקדם ביום אחד של חקיקה? אתה יודע, אדוני היושב-ראש, שבחינוך הממלכתי – לא אצלכם, בחינוך הממלכתי – יש עיצומי מורים של ארגון המורים העל-יסודי? עוד שנה הולכת להסתיים, ועוד מחזור של תלמידי תיכון הולך לסיים שנת לימודים איומה בגלל העיצומים. שר האוצר, שר החינוך, ובטח ראש הממשלה – הם לא באירוע, כי זה לא דחוף, נכון? ותאמרו לי, חבריי בקואליציה, שמתם לב שאתמול נסגר סופית מפעל פרי הגליל בחצור הגלילית? אבל זה לא דחוף, נכון? אז פה אי-אפשר להעביר חקיקה, תקנה או תקציב תוך 24 שעות. מירי רגב מפיקה טקס תעמולה וראווה – תוך שבוע לשכת ראש הממשלה דאגה להתערב, לסגור את המחלוקת הטיפשית והמטומטמת בין יושב-ראש הכנסת לשרת התחבורה. אבל שרת התחבורה, תאמרי לי, כמה זמן צריך בשביל לסגור חור בגשר של הרכבת מירושלים לבאר שבע? כמה זמן זה ייקח? שנה? שנתיים? שלוש? כי זה לא דחוף. על מינוי השופטים כבר אין מה לדבר, על גרירת הרגליים. שום דבר אמיתי, שום דבר חשוב, לא דחוף לכם, יש זמן. עד 6 באוקטובר חשבנו שאתם קואליציה כוחנית ואלימה; מ-7 באוקטובר אנחנו חושבים שאתם קואליציה וממשלה של חדלי אישים וחסרי יכולת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

עד 6 באוקטובר הבאתם אותנו אל עבר פי תהום, ומ-7 באוקטובר אתם גוררים אותנו למטה בצניחה חופשית.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

יש לי רק אמירה אחרונה אליך, אדוני היושב-ראש: לכם יש את הזמן, אתם בסבבה על החיים שלכם; כל שרי הממשלה מטיילים בין אורבן לכנסים של הג'רוזלם פוסט בניו יורק. אבל לנו אין זמן. ואני מודיע לך, אדוני היושב-ראש – ודרכך לכל חברי הקואליציה המפוארת שלכם: אנחנו נפעל בדחיפות, והכנס הקרוב – הכנס הקרוב הולך להיות הכנס האחרון של ממשלת החורבן וההרס שלכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי. חבר הכנסת גלעד, איך אומרים אצלנו? בלי איומים.

גלעד קריב (העבודה):

בלי איומים, הבטחות. הבטחות, לא איומים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תגיד "בלי נדר".

היו"ר ארז מלול:

בלי נדר.

נאור שירי (יש עתיד):

באמת הייתי בטוח שאתה תגיד "בלי נדר".

גלעד קריב (העבודה):

הנבואה ניתנה לשוטים, אבל כרגע כל השוטים בקואליציה ובממשלה, אז זה בסדר, ניתן נבואות.

נאור שירי (יש עתיד):

הנבואה ניתנה לשוטים, פשוט המחירים של השתייה – כבר אי-אפשר לקנות שתייה, אז אף אחד לא שותה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה לברך את חבר הכנסת גפני. הוא חבר כנסת חדש, הוא התמנה לאחרונה ליו"ר ועדת הכספים.

היו"ר ארז מלול:

התחלנו עם הציניות?

נאור שירי (יש עתיד):

המשכנו עם הציניות. אני שמח שאתה חושב שזה ציניות, אותי זה פשוט הצחיק בהתחלה, ועכשיו זה נורא נורא מעציב. ואני רוצה לספר לכם למה, חבריי חברי הכנסת: כי אתמול נכנסתי לוועדת הכספים ושמעתי את חבר הכנסת גפני – חבר הכנסת החדש גפני; אותו לא שאלו איך קוראים לו, כי היה שלט קטן – אומר את הדברים הבאים: המציאות היא שמשרד האוצר לא עושה כלום בנושא של העלאות המחירים, ולא משרד הכלכלה; הממשלה כשלה בעניין הזה כישלון מוחלט, פשוט לא להאמין איך לא נוגעים בדבר הזה. אני, אם אני הייתי באופוזיציה – אמר חבר הכנסת גפני – הדיון פה לא היה מתקיים. אני מנסה למצוא את המילים לתאר את הניתוק שאני חווה. אין לתאר את המילים האלה. אתה יו"ר ועדת הכספים; כשלא עברו כספים לרשת החינוך המאוד-מאוד מיוחדת שלך – יצאת בשביתה איטלקית והשבת את ועדת הכספים של הכנסת. אבל על הצפון אף אחד לא ישבית את הוועדה; על אי-טיפול ביוקר המחיה אתה חס וחלילה לא תשבית את הוועדה. העוף עולה – שימו לב, רק בחצי השנה האחרונה העוף עלה ב-20%.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היא לא עושה מספיק גם על הקיצוצים של החברה הערבית.

נאור שירי (יש עתיד):

זה – חס וחלילה. אבל הוא כבר עשה שני דיונים, הוא עשה דיונים על החברה הערבית. תפסיקו להיות כאלה נג'סים, הוא עושה דיונים. הוא יו"ר ועדת הכספים, מה הוא בסך הכול יכול לעשות? והוא גם יו"ר ועדת הכספים החדש, הוא חדש פה, הוא לא 17 שנים פה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא גם לא עושה דיונים על יוקר המחיה.

נאור שירי (יש עתיד):

העוף עלה ב-20%; בשר טחון עלה ב-100%; כרעיים עלו ב-10%; כתף בקר עלתה ב-40%; החלב עלה כמעט ב-50% – 2 ליטר; אשל עלה ב-5%; שמנת מתוקה עלתה ב-4.5%; גבינה לבנה עלתה ב-5%; גיל עלה ב-5%; מרגרינה, מזולה, בלו בנד, קטשופ, אבקות כביסה, מוצרי היגיינה נשית, לחם, פרינגלס, דגני בוקר, סוללות, אבקות כביסה, נוזלי כלים, מברשות שיניים חשמליות, גלידות, אשל, נקניקים, נוטלה – מה לא? אני יכול – יש לי פה רשימה – בלי סוף. אבל אני רוצה להגיד על שני שרים מאוד מאוד מיוחדים – אחד שאוהב הרבה סיפורי גרנדמייזר, השני שאוהב נורא לאסוף מדבקות ולהדביק על מוצרים ולפתוח קבוצות ווטסאפ עם מדבקות שחורות – צרצרים. בשבועיים האחרונים לא שמעתי מילה מהם. אחד מעוניין לישון טוב בלילה, אל תפריעו לו; השני בכלל בכנס כלכלי בארצות הברית, משם הוא טס לכנס כלכלי באירופה. הכלכלה פה מתרסקת, ואף אחד לא מטפל בזה. ויו"ר ועדת הכספים אומר – משפט אחרון – יו"ר ועדת הכספים בכבודו ובעצמו אומר שהממשלה היא כישלון בתחום הזה, אז אני מצפה שמישהו ייקח כבר אחריות ותתפטרו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, עכשיו, ברגעים אלה, כאשר אני עולה לדוכן כדי לדבר ולנאום, לצערי הרב דחפורי החורבן וההריסה עדיין פועלים בנגב, בוואדי אל-ח'ליל, אצל משפחת אבו עסא. 47 בתים נהרסים היום כליל, נהרסים למרות שהמשפחות הסכימו לעבור למקום אחר. אבל מה? בשכונה שאליה היו צריכים לעבור, עוד לא התחילו לבנות את הבתים. ובכל זאת, ממש הממשלה הזאת, ממשלת החורבן, לא יכולה לחכות, והשאירה 47 משפחות, כ-150 ילדים, מהיום בלי קורת גג. המשטרה, שהגיעה במאות כדי לבצע את פעולת ההריסה הזו, יש לה את הכוחות להרוס – אין לה את הכוחות להגן על החברה הערבית מגלי הפשיעה. אין כוחות למשטרה לאבטח שום הפגנה. הרי שוללים מאיתנו את האפשרות להביע את דעתנו אפילו בעצרת קטנה, תחת האמתלה "אין לנו כוחות". כוחות המשטרה עסוקים. אנשים נרצחים כל יום בחברה – הגענו ל-70 נרצחים ונרצחות מתחילת השנה – והמשטרה עסוקה. אבל להגיע לנגב עם מאות מכוחות המשטרה ולהתעמר בחברי כנסת שרצו להיות עם האוכלוסייה שחרב עליה עולמה היום, כולל חבר הכנסת יוסף עטאונה וחבר הכנסת ואליד אלהואשלה, שנכחו במקום – את זה יודעת לעשות משטרת בן גביר.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אל תיתנו לשר החורבן להבעיר שום תבערה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זו חובה על כל מי שיושב בקואליציה הזו.

היו"ר ארז מלול:

אני לתומי חשבתי, עאידה, בהתחלה, כשאמרת על הדחפורים, שכואב לך על הריסת עצי הזית, ושאת באה לחזק את איווט ליברמן. אמרתי, לא יודע, משהו פה לא ברור.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

יש לך דמיון מופרע, אני חייבת להגיד.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. אני סוגר את רשימת הדוברים.

קריאות:

נעמה פה.

היו"ר ארז מלול:

אה, נעמה לזימי פה? לא, היה שקט כזה, לא יודע.

קריאות:

– – – אמר אופיר כץ.

היו"ר ארז מלול:

לא, היא אומרת "דחפורים" וזה, ואני עדיין בנאום של ליברמן.

נעמה לזימי (העבודה):

טוב, באתי לנאום, אתה רואה שיש לי פה נאום, אבל אני רואה את השר פרוש – – –

היו"ר ארז מלול:

לדייק, הרב פּרוש, בפּ"א.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

פרוש – – –

נעמה לזימי (העבודה):

חשוב לדייק.

היו"ר ארז מלול:

זה לא יעזור.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה דווקא להגיב למה שראיתי אותך אומר למירב בן ארי, השר, שהסברת לה על הטקס המרגש של החלאקה שעשית במירון, ובואו אני אספר לכם: כשאראל ציון שלי נולד הייתה קורונה, ועשינו לו ברית מאוד מצומצמת. ואז אבי אמר: בלי נדר, יגיע לגיל שלוש, נעשה לו חלאקה במירון. הגיע לגיל שלוש, אבל – מלחמה. אמרנו: בואו נחכה, נקווה באמת שהצפון יחזור, שהכול יירגע, הרי כולנו מצפים כל הזמן, ולא ידענו איך יתפתח. הגענו לפורים, זה היה באמת יום שבו לא היינו בכנסת, ואמרנו שזה היום שנצטרך לעשות לילד חלאקה. אז אתה יודע מה עשינו, השר פרוש? נסענו לקבר רבי מאיר בעל הנס. כי לסכן חיי אדם – – –

היו"ר ארז מלול:

רגע, השר פרוש, האתר לא פתוח בתקופה הזו? אני עכשיו רוצה לנסוע היום למירון, אני לא יכול? יכול. אז למה לא – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אבל רגע, אז אני רוצה להסביר. אתה יודע שהאזור נמצא בתוך מוקד סכנה. אתה לא מסכן את היקרים לך מכול, אבל גם לא את הציבור. כי היום אנחנו פה שליחי ציבור, ואנחנו לא אמורים לסכן את הציבור. אני אגיד רק אנקדוטה: הרב שעשה את החלאקה, דיברנו אחר כך, ואז הוא אמר לי משפט שאולי יהדהד גם לכם. הוא אמר לי: בזכות רן כהן היה לאימא שלי בית. אז אולי גם את זה נתקן פה, כי החוק הזה שאתם הפרתם – – –

היו"ר ארז מלול:

אותו רב אמר את זה גם לי. אני יודע על מי מדובר. אדם יקר.

נעמה לזימי (העבודה):

אז אתה יודע מי זה, והוא אדם מדהים. אבל אני כן רוצה להגיד משהו על מירון. אני רוצה להגיד שזו בושה שכל פעם הנהלת המשטרה הולכת לבדוק איך לעשות הילולה, מסכנת חיים בזמן מלחמה – לסכן אזרחים שלוש שנים אחרי שהיה האסון האזרחי הגדול ביותר שהיה בישראל, אני רוצה להגיד, זה בלי בושה. ואתה יודע משהו? למה להתפלא כששר השיכון שמגיב על זה – שר השיכון והבינוי, אנשים מפונים מבתיהם, וכשהוא מגיב על זה הוא אומר: גם את מטולה לא פינו. האיש שאמור להיות אמון על האכלוס מחדש במהות שלו, בתפקידו כשר, לא יודע בכלל את מי פינו פה, לא יודע שבתים הופגזו. אבל מה אכפת לו מחיי אדם, לשלוח להילולה מסכנת חיים? תגיד, יש בזה קדושה? יש בזה אלוהות? מה בדיוק נדמה לכם? אי-אפשר לקחת את ה"אחריות אינה אשמה" עד למקום הזה. והינה, אני אומרת לכם את זה כמישהי שרצתה לעשות את החגיגה הפרטית שלה במירון השנה. אבל אתה יודע? אחריות היא משהו שלוקחים אותו וצריכים גם ליישם אותו. היא לא דבר נטול כל מעש, ואתם הופכים אחריות למשהו שקשור רק בשררה, במניעים פוליטיים – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

– – בבריתות פוליטיות, אבל לא בקדושת החיים, לא בפדיון שבויים, לא בלשמור על החיים שלנו, לא בשום דבר כזה. אז אני רק רוצה להגיד שזאת בושה – בושה לממשלה, בושה לכנסת, בושה לכולם.

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה. חבל שלא שמעת את התגובה של הרב מאיר פרוש, שהגיב שהם עובדים בתיאום עם כוחות הביטחון, ומה שהם ימליצו זה מה שיהיה.

נעמה לזימי (העבודה):

צה"ל אמר שלא צריך לקיים את ההילולה, למה אתה לא אומר את זה? אז לא תהיה הילולה?

היו"ר ארז מלול:

יש עכשיו ישיבה בצפת עם המשטרה וצה"ל.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

– – – של הצבא נפגע – – – מומלץ.

היו"ר ארז מלול:

אין עדיין החלטה, הבנתי. כבודו מעודכן?

נעמה לזימי (העבודה):

חיי אדם, על מה אתם מדברים? זה חיי אדם. 45 איש – – –

היו"ר ארז מלול:

נעמה, יש גורמים מקצועיים, שהם קובעים פה במדינה.

נעמה לזימי (העבודה):

צריכים להיות אחראיים – – –

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אתם קובעים.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא. טוב, תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, אתה מדלג על הרשימה.

היו"ר ארז מלול:

וואי וואי וואי. ווליד טאהא.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

קודם דילגת על נעמה, עכשיו אתה – – –

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

לא, ווליד, מה? רציתי לאזן. תמיד תמצאו את זה. למה אתם לא יודעים ללמד זכות? אתם לא יודעים ללמד זכות?

נאור שירי (יש עתיד):

למה? תן לי זכות אחת שעשיתם פה בשנה וחצי האחרונות.

היו"ר ארז מלול:

נכון, כלום, כלום, כלום.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אלמד עליכם זכות? תתפטרו, זה זכות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ארז, תשתה מים, תתרכז קצת.

היו"ר ארז מלול:

לא, היא בלבלה אותי, עאידה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, במקרים מתוקנים – בוא נגיד, במדינות מתוקנות, במדינות ששומרות על שלטון החוק, על חוסן הדמוקרטיה ועל זכויות הפרט ועל ביטחונם האישי של כלל אזרחי המדינה, אנחנו היינו אמורים לתמוך בחוק הזה, שלכאורה יקנה כלים למשטרה כדי לטפל בפשיעה, כדי למנוע תופעות של פרוטקשן וכו'. אולם במשטרה, השר לביזיון לאומי, השר המורשע, השר הכהניסט, הפשיסט, הגזען החשוך מתגאה כל יום שהארגון הזה שקוראים לו משטרה מיישם למעשה את המדיניות שלו נגד החברה הערבית בנגב, עם הריסת עשרות בתים. היום בבוקר, לפני 06:00, מאות שוטרים, כמעט 1,000 שוטרים, עם כלים כבדים, שופלים ודחפורים, הגיעו כדי להרוס שכונה שלמה של משפחת אבו עסא בוואדי אל-ח'ליל – כמעט 50 בתים – ולהותיר כ-400 ילדים, נשים, קשישים, גברים, ללא קורת גג. זו מדיניות, זו פוליטיקה, זה לא שלטון חוק. הוא מתגאה שהמשטרה מיישמת את המדיניות שלו בכל הקשור להריסות בחברה הערבית. הוא אפילו כתב: הריסת עשרות מבנים באזור ואדי אל-ח'ליל של משפחת אבו עסא בנגב היא צעד חשוב של ריבונות ומשילות. ריבונו של עולם, להרוס בתים של מאות תושבים, להגלות אותם, לגרש אותם, להפוך את החיים שלהם לגיהינום, אלו ריבונות ומשילות? להרוס בתים במע'אר, להרוס בתים בעין חוד בהרי הכרמל, להרוס בתים בכפר קרע ולשלוח מאות צווי הריסה בכל היישובים הערביים, זו משילות? משילות זה לשמור על החיים שלך, על החיים שלי, המופקרים בידי כנופיית הפשע שהשר הזה נותן להם גיבוי. השר לביזיון לאומי, שלא מטפל בכנופיות הפשע ומאפשר להן להשתולל נגד אזרחים תמימים ולגבות פרוטקשן, למעשה שותף בפרוטקשן. הוא למעשה שותף לפשע. במקום מדיניות של רדיפה והריסות צריך לגשת עם מדיניות של הסדרה ותכנון. הסדרה ותכנון, היושב-ראש. אי-אפשר לנהל מדיניות רשמית של ממשלה, של ראש ממשלה, של כל שרי הממשלה, הבנויה על רדיפה גזענית כלפי 20% מאזרחי המדינה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מגפת הנשק ששוטפת את היישובים הערביים פוגעת קשות בחברה הערבית כולה, בביטחונה ובחיי בניה ובנותיה, הנרצחים סדרתית וחיים כברווזים במטווח. איסוף הנשק מידי העבריינים וארגוני הפשיעה הוא אכן צורך קיומי, חיוני, אבל הצעת החוק המוצעת לא תיתן לכך מענה; היא לא תטפל בפשיעה האלימה בחברה הערבית ולא תשיב את הביטחון לאזרחים. מה שהצעת החוק תעשה הוא לתת למשטרה סמכות בלתי מוגבלת לבצע חיפושים בבתי אזרחים תמימים, ללא צו בית משפט, כאשר לכל בר-דעת ברור מי יהיו הקורבנות העיקריים – בעיקר כאשר כנופיית בריונים גזענית הולכת ומשתלטת על המשטרה כדי להופכה למיליציה פרטית בשירות השר הכהנאי. הפרקטיקות של כוחות הכיבוש בשטחים – לפרוץ לבתי פלסטינים באישון לילה כדי להשפיל, לשלוט ולהטיל עליהם אימה – תהפוך לנחלתם של אזרחי המדינה בכלל ושל הפלסטינים שביניהם בפרט. כלומר, האזרחים הערבים הפלסטינים ימשיכו לסבול מהשתוללות כנופיית הפשע, שבהן הממשלה והמשטרה נמנעות מלטפל מחד גיסא, וגם יסבלו מרדיפה משטרתית גזענית ואלימה, על לא עוול בכפם, מאידך גיסא. פגיעה כזאת בזכויות האדם אינה מתקבלת על הדעת בשום מקום ובאף זמן, אבל בתקופה שבה המשטרה רודפת באלימות זדונית ושיטתית מתנגדי שלטון, מכה משפחות חטופים, תוקפת אזרחים פלסטינים ואחרים, משקרת ללא בושה ומטייחת את פשעיה בחסות ובתמיכה ממשלתית, מדובר בלא פחות מסכנה קיומית. זוהי לבנה נוספת בחומת הדיקטטורה הפשיסטית שבונה ממשלת הביבים, בהובלת תומך הטרור המורשע שלא עוצר באדום. סירוס בית המשפט העליון, מחיקת הייעוץ המשפטי המקצועי לטובת יס-מנים חסרי עמוד שדרה, השתלטות עוינת על הוועדה לבחירת שופטים, רדיפת מרצים ומורים, השתקת אמצעי תקשורת – כל אלה, ועוד רבים ורעים, מטרתם לכונן משטר אוטוריטרי, הרומס את זכויות האדם והאזרח והופך את השלטונות לכול-יכולים. אני קורא לכל אזרחי המדינה לצאת למרי אזרחי גדול וזועם נגד ממשלת הדמים ופשעיה; בלי אלימות, אך עם נחישות בלתי מתפשרת למען דמוקרטיה, צדק חברתי ושלום אמת. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הממשלה הזאת ממשלה רעה, ממשלה שאיבדה את דרכה, ממשלה שאין לה שום יעד אסטרטגי. הכול טקטי. תגידו לי, בכניסה הזאת לרפיח מה בדיוק עושים? על מי אתם עושים את הרוח עם פילדלפי? הרי זה לא אסטרטגי. אנחנו שבעה חודשים במלחמה – יש איזשהו יעד או איזושהי מטרה ממטרות המלחמה שהושגו? שום וכלום ושום דבר. ראש הממשלה נמצא בחושך; אינו מכיר את דרכו, אינו יודע לאן להגיע: כן שולח לקהיר, לא שולח לקהיר. מה שברור, כשעמדתי ב-6 בינואר באולם נגב ואמרתי: לעצור הכול, תחזירו אותם הביתה, אמרתי עוד משהו: אם הם יחזרו בארונות מתים, או רק חלקם יחזרו – אות קין על מצחה של החברה הישראלית, אבני ריחיים על צווארה. היא לא תוכל להרים את ראשה ולהסתכל קדימה אל העתיד. ייקח הרבה מאוד שנים כדי להתגבר על הטראומה הזאת. הממשלה הרעה הזאת, בכל קנה מידה, הפקירה את החטופים. תפסיקו לספר לנו סיפורים, חמאס-שממס, לא רוצה, כן רוצה. לא עשיתם את הצעדים הנכונים בזמן המתאים. שבעה חודשים אנחנו מדשדשים שם. כמה דם שילמנו מינואר, כשאמרתי לעצור הכול?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

למה אתה אומר שמדשדשים? למה אתה מזלזל – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אלה שצועקים כרגע אינם מבינים דבר – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תפסיקו להסית.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – ואינם מבינים חצי דבר. הממשלה שאתם חברים בה בגדה – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תפסיק להסית. אתה בוגד במדינה, אתה בוגד במדינה. תפסיקו להסית.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – בתושבי העוטף. ראש הממשלה הזה אינו ראוי לעמוד כראש ממשלת ישראל.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תפסיקו כבר עם עלילת הדם שלכם.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתם הרסתם כל חלקה טובה. כרגע החינוך בשביתה כללית; המורים העל-יסודיים שובתים; יוקר המחיה מטורף – אי-אפשר ללכת לסופר. שר האוצר לא עובד ביוקר המחיה; שר הכלכלה בפשיטת רגל, לא עוסק ביוקר המחיה. אתם לא עוסקים בביטחון. אתם מפקירים את מדינת ישראל. זה מה שאתם עושים. אתם ממשלה רעה בכל קנה מידה. הגיע הזמן שתלכו הביתה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הדובר הקודם היה כאילו הזמנה לדברים שאני אומר כאן, דברים לא חדשים, אבל צריך לומר את זה אחת ולתמיד: הטענה כאילו ראש הממשלה – כאילו אנשי הימין מפקירים את החטופים בכוונה – היא עלילת דם בזויה ושפלה. היא הדבר הכי אנטי-פטריוטי שאפשר לעשות כעת. כמה צעקו כאן, אדוני היושב-ראש, על תיאוריות קונספירציה למיניהן, כאילו בכירים במערכת הביטחון שיתפו פעולה בזדון בטבח הנורא. אדוני היושב-ראש, להגיד שהעומד בראש המדינה מונע שחרור חטופים בגלל פוליטיקה זו עלילה בזויה פי כמה. אל יחיא סנוואר אין טענות, הוא רוצה עסקה. רק אצל ראש הממשלה השיקולים הם פוליטיים. ביידן? בכלל מלאך משמיים. הוא הרי אמר שהוא ציוני, ביידן. הוא ממש אמר את זה בקולו, הוא הרי חיבק את אביגיל הקטנה, באמת. אכן צריך להודות לביידן על החימושים, אבל כל ישראלי עם מינימום, מינימום, של פטריוטיות צריך לומר בפה מלא: הממשל האמריקאי משחק משחק מלוכלך: מצד אחד חימוש, מהצד השני מונעים מאיתנו להכריע את ממשיכי הנאצים; מצד אחד מחבקים את אביגיל, ומהצד השני שומרים על החוטפים של אביגיל; מצד אחד מגנים את האנטישמיות, אבל דואגים תמיד לאזן. את האמת חייבים להגיד: הממשל בארצות הברית נלחם כרגע רק על דבר אחד: על הבית הלבן, וזאת בשעה שאנחנו נלחמים על הבית. אבל לביידן אין שיקולים פוליטיים. אין; רק לנתניהו ולערלי הלב מהימין שלא מוכנים להיכנע במלחמה הזו – רק להם יש שיקולים פוליטיים. חבריי, אנחנו עם אחד, לא יעזור לכם. אי-אפשר לברוח מהגורל היהודי. בעיני היטלר-סנוואר אנחנו אחד. בבארי וביצהר, בתל אביב ובירושלים וגם בקמפוסים בארצות הברית. אי-אפשר לברוח מהגורל היהודי. מנהיג שמסרב לעסקה שמשמעותה כניעת ישראל לרוצחי ילדינו ואונסי אחיותינו, עסקה שתשאיר את המפלצת הנאצית מילימטר מהעוטף ומשדרות ותהפוך את יחיא סנוואר לסלאח א-דין על כל ההשלכות שיש לדבר הזה על השכונה שבה אנחנו חיים, הוא מנהיג אחראי, שרואה את טובת המדינה לדורות ולא נכנע לפופוליזם זול. הנופלים ציוו לנו במותם ניצחון. הדרך לשחרור החטופים עוברת דרך הכרעה וניצחון. דור הניצחון דורש ניצחון. אני מחזק מכאן את ראש הממשלה מול כל הלחצים, ואני קורא לשאר חברי קבינט המלחמה, לאחינו באופוזיציה ולכל מי שהמדינה היקרה שלנו חשובה לו להתייצב ולסייע גם במערכה המדינית עד הניצחון המוחלט שבוא יבוא. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מרון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, היום הוא היום ה-215 למלחמה, ויש לנו עדיין 132 חטופות וחטופים, אני תמיד חייבת להזכיר את זה בתחילת דבריי. יש הרבה דברים לדבר עליהם, האמת, בימים האלה, אבל רציתי לשים את הפוקוס רגע על נושא שכבר דובר פה קודם, וזה יוקר המחיה. אתם יודעים, משפחות רבות בישראל בימים אלה קורסות מבחינה כלכלית. אני לא רואה שמשרד האוצר עושה צעדים בנושא העלאות המחירים, גם לא משרד הכלכלה. והממשלה נכשלת, נכשלת בתחום הזה, ללא ספק. אנשים לא מצליחים לגמור את החודש, משפחות קורסות. אבל אתם יודעים מי אמר את הדברים האלה שאמרתי עכשיו? לא תאמינו, זה לא שותף שלנו באופוזיציה – זה לא אחר מאשר השותף הטבעי בקואליציה, יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני. חשבתי לעצמי, אחרי שראיתי אותו מדבר אתמול בוועדה, שאולי זו פעם ראשונה שהוא ממש צודק, אני מסכימה עם כל מילה שיצאה לו מהפה, באופן מפתיע. גם אני הופתעתי מכל עליות המחירים בתקופה האחרונה. אני יכולה למנות לכם – מנו פה גם קודם דוגמאות, אבל רק כדי שניזכר כולנו: הבשר, החלב, הביצים, כל המוצרים בפיקוח, הדלק, החשמל, מוצרי מזון, הרכבים, האגרות; מזכירה לכם שהמע"מ עולה, ועכשיו גם יש את גזרת המיסים שהולכים לעלות. הכול עולה בגלל המדיניות הכושלת של הממשלה וחוסר היכולת לקבל החלטות אסטרטגיות לטובת המדינה. אבל את הכסף הממשלה מחלקת לחברים, למקורבים. מפזרת אותו על משרדים מומצאים, מיותרים, שלדעתי גם השרים של המשרדים האלה לא בטוחים מה התפקיד של המשרד שלהם ומה הגדרתו. הפכתם את הממשלה לצינור כספים סקטוריאליים, מקור פרנסה לציבורים גדולים שלא לוקחים נטל בכלכלה הישראלית והחברתית במדינה. ולמי מגישים את הקבלות? מי אם לא מעמד הביניים, שגם ככה קורס תחת העומס. אני נזכרת בקמפיין הבחירות של ביבי. זוכרים את ביבי עומד בתחנת דלק ומסביר לנו מה הוא יעשה עם מחיר הדלק? אז נזכרתי שבמהלך כהונתו עלו מחירי הדלק חמש פעמים, אבל סרטון בקמפיין – יש. אני זוכרת את הסרטון של שר הכלכלה ניר ברקת בסופר, שסיפר לנו שהמחירים של המזון ירדו דרמטית. מאז הם בנסיקה לשמיים. זוכרים את משפחת מנגיסטו? לא, אני לא מדברת על אברה מנגיסטו, שלצערנו מופקר כבר שנים בשבי החמאס. אני מדברת על משפחת מנגיסטו שנתניהו הגיע לביתם בקריית מלאכי, והבטיח להם בעוד סרטון מפורסם שהוא יקפיא את מחירי המשכנתאות כדי להקל על יוקר הדיור. אני עוד מחפשת איזה זוג צעיר ממוצע שיוכל לספר לי שהוא יכול להרשות לעצמו לקנות דירה במדינת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אז רגע, רק לסיכום, אני רוצה להגיד שהממשלה נכשלת כישלון חרוץ בהרבה מאוד דברים, וביניהם יוקר המחיה. אני חושבת שהגיע הזמן לפנות את המקום למי שבאמת רוצה לעשות למען העם והמדינה ולא לחברים ולמקורבים. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בכבוד.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הגיעו הדחפורים של מינהל מקרקעי ישראל וגורמי האכיפה ליישוב ואדי אל-ח'ליל ליד צומת שוקת, משפחת אבו עסא, והם הרסו 47 בתים. השאירו משפחות שלמות ללא קורת גג. כל השבוע הזה אנחנו מדברים גם עם רשות הבדואים וגם עם משרד ראש הממשלה על מנת למנוע את ההריסה. אבל לצערי הרב, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מצליח לכופף את כולם, כולל ראש הממשלה. ראש הממשלה לא מצליח לקבל החלטה לטובת החברה הערבית בנגב, לטובת החברה הבדואית. הפקרות מוחלטת. לא רוצים לתת פתרונות לאנשים, לאזרחים. משאירים אותם בשמש – נשים, ילדים – ללא פתרונות. מציעים להם באום בטין – אמרנו להם: אין לנו בעיה שכביש 6 יעבור, אבל במקביל בואו ננהל משא ומתן שהתושבים יעברו לשכונת אמתלה. לא רוצים לשמוע, לא רוצים להקשיב לאנשים. השר מתגאה בהריסות, מצייץ על הבוקר: המשטרה מיישמת את המדיניות שלי. 1,000 שוטרים הגיעו היום לוואדי ח'ליל. למה? להרוס את הבתים של האזרחים?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

להרוס את הבתים של החברה המוחלשת ביותר? לא מקובל. איפה זה קיים? איך אתם מרשים? אדוני, יש לי זמן, לא סיימתי את הזמן.

היו"ר ארז מלול:

כן. אתה צודק. אתה צודק, סליחה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

איפה קיים דבר כזה? ולכן – הממשלה מפקירה את הנגב, כל הנגב, יהודים וערבים, מפקירה את התושבים הבדואים, והיא לא רוצה לתת פתרונות לחברה הבדואית, רק פתרון אחד וזהו. האנשים והפקידים ברשות הבדואים נעולים על פתרון אחד, אבל שלא מקובל עלינו. אף אחד מרשות הבדואים לא מוכן להקשיב, לא מוכן לשוחח, לא נותנים אלטרנטיבה אחרת. אדוני היושב-ראש, ברשותך כמה מילים בערבית, גם לאזרחים הבדואים בימים הקשים האלו. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנשינו היקרים בכל מקום, בגליל, במשולש ובנגב, ראינו בימים האחרונים את העלייה של הריסות הבתים במע'אר, בכפר קרע ובעין חוד, והיום – בוואדי אל-חליל. איך השלטון של בן גביר הורס לחלוטין את בתי התושבים – מחיקה מוחלטת, מחיקה מוחלטת של הכפר ואדי אל-חליל, בלי לספק פתרונות. איזה מין ממשלה זו? ממשלה קיצונית, ממשלה גזענית, אשר לא חושבת כלל על אזרחיה. זאת ממשלה שלא הייתה מעולם כזאת, בקיצוניות הזאת, לא קדמה לה בהיסטוריה של הנגב ובהיסטוריה של הערבים. זאת ממשלה ששונאת את הערבים, ממשלה שלא רוצה טוב לערבים. היכן זה קורה? באיזו מדינה בעולם קמה מדינה שגורמת להרס התושבים שמתגוררים בה?)

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, אני יושב כאן במליאה, ואני מסתכל קצת על הדיון הזה כמו שאני מסתכל על דיונים אחרים, ואני מסתכל על חברי הכנסת מהצד הזה, מהצד הזה, ואני אומר לעצמי: מישהו מכם שאל את עצמו – אם הייתי אומר לכם ב-8 באוקטובר, למוחרת שמחת תורה, אחרי כל מה שקרה, שאת ליל הסדר של אותה שנה כ-100,000 מתושבי הצפון לא יחגגו בבית שלהם, כי מדינת ישראל תפנה את כל הגליל למשך למעלה מחצי שנה ותמשיך לספוג טילים ורקטות מדי יום, פצועים והרוגים, הייתם אומרים לי שאני הוזה, אין דבר כזה. אם אני אקח את רשימת ציטוטי שר הביטחון וראש הממשלה על איומיהם – כמה איומים הם איימו על נסראללה, כמה איומים הם איימו על לבנון, כמה איומים הם איימו על סנוואר ב-8 באוקטובר, ב-9 באוקטובר, בנובמבר, בדצמבר, בינואר. יותר מחצי שנה עברה, אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, ומדינת ישראל צמצמה את גבולותיה: הממשלה הזאת נסוגה מהגליל, פינתה את הישובים; הממשלה הזאת, במשמרת שלה לראשונה השתלטו וכבשו מידינו יישובים יהודיים בעוטף עזה. התושבים פונו משם ועדיין לא יכולים לחזור לבתים שלהם, וחוץ מנאומים בקול בריטון, במבט חודר למצלמה, עם תפאורה נהדרת, איפור ותאורה – שום דבר. ואני שואל אתכם, אלה שיושבים בקואליציה הזו של נתניהו, אני שואל אתכם באמת: מה אתם מרגישים? הרי אתם יודעים שהממשלה הזו צועדת בנתיב הלא-נכון כבר חצי שנה. הייתם מתווכחים איתי לפני 7 באוקטובר, אבל אחרי 7 באוקטובר אתם יודעים שאנחנו כבר ארבעה חודשים לא מנהלים באמת מלחמה ברצועת עזה. אין שם באמת מלחמה, יש שם ביטחון שוטף בדיוק כמו שיש ביהודה ושומרון. אתם גם יודעים שמה שאנחנו רואים כרגע ברפיח זה תמרון ראווה שכל מטרתו היא לייצר איזו תמונה, אבל לא ככה מתמרנים כשבאים לנצח. ואתם יודעים שאם היינו רוצים באמת לנצח את הניצחון המוחלט אז היינו נלחמים נגד חמאס בכל החזיתות, בצפון הרצועה, במרכזה, בדרומה, כולל ציר פילדלפי, במכה אחת. יש לנו את היכולת לעשות את זה, ככה גם היינו מנצחים בזמן קצר הרבה יותר, מנצלים את האשראי המדיני שניתן לנו. אתם יודעים שזה לא בכיוון הנכון, ומה אתם עושים? שותקים, מאפשרים לפארסה הזו להמשיך כשתושבי ישראל בצפון ובדרום לא יכולים לחזור לבתיהם, כשרצועת הביטחון היא בתוך שטח מדינת ישראל במקום בשטח האויב. אז אני מציע – ובזה אני אסיים – תיקחו את הזמן הזה, תעשו לעצמכם חשבון נפש, יש לכם את היכולת לשנות את הכיוון של מדינת ישראל ברגע שתאפשרו גם להחליף את הממשלה הזאת.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבר שבעה חודשים שמדינת ישראל מתנהלת בדחיינות שהובילה לחרפה, ומי משלם את המחיר? כולנו. עשרות אלפי אזרחים פונו ונמצאים הרחק מבתיהם בצפון; רבבות מחבלי חיזבאללה בין גבול ישראל לליטני; אלפי משפחות – שעונן נעצר מלכת, אין להן עתיד, אין להן אופק, לא ברור אם יחזרו הביתה ואם בכלל יש לאן לחזור. הידעתם ש-70% מהבתים במנרה לא ראויים למגורים? מתוך 130 בתי אב שהיו במנרה יש רק 22 בתים שראויים לדיור. אלפי ילדים לא זוכרים מהי שגרה, מהו מפגש כיתתי יום-יומי, חוגי ספורט או סתם מפגש חולין עם החברים. ממשלה אטומה שהפקירה וויתרה על הגליל והצפון זו ממשלה שאיבדה את זכות הקיום המוסרי שלה. היקפי הירי של חיזבאללה בצפון גדלים בצורה משמעותית, ואני רוצה רק להגיד לכם את המספרים: בינואר נורו לעבר הצפון 334 רקטות, בפברואר – 534 רקטות, במרץ – 746, ובאפריל – 744. במצב הזה, שבו ההתקפות הולכות וגדלות, הכתב"מים חגים מעל ראשיהם של כוחותינו ומעט התושבים שעוד נותרו, הצפון הולך ומושמד לנגד עינינו, הבתים נהרסים באופן שיטתי, ראשי הרשויות – ראינו אותם הבוקר בוועדת חוץ וביטחון – זועקים, הם אבודים, רצועת הביטחון של ישראל למעשה נסוגה לאחור. זו לא רק ההרתעה שנשחקה, זה אובדן משילות ואובדן טריטוריה בלתי נתפס. במציאות של מלחמה מול אויב רע ומר, המשמעות של אי-קבלת החלטות זה פרס לאויבים, זה פרס לחיזבאללה, זה פרס לחמאס. בעת חירום לא ניתן לקרטע עם ראש ממשלה שלא מסוגל לקבל החלטות כי הקיצונים השתלטו עליו. אם יש משהו שאני לא יכולה להבין זה איך אפשר להתעלם מהבקשות של אותם ראשי רשויות לעזרה. יישובים שלמים זועקים לעזרה, ומה הם מקבלים בתמורה? שתיקה אדישה ותשובות ריקות. אתמול ראש הממשלה אמר שהוא לא מבין למה כל הזמן מדברים על 1 בספטמבר, ומה יקרה אם התושבים יחזרו כמה חודשים אחרי. איזו אטימות, איזה ניתוק. כאן בירושלים לא שומעים את הפיצוצים, אבל שם מתנהלת מלחמה, מלחמה על הבית, על המשפחות, על החיים, על העתיד. ואם בתום הסבב הזה לא יהיה להם בית, לאן לחזור, אז מי יחזור לצפון?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

צריך להעביר את הגבול דרומה, אדוני. ורק עוד שני משפטים. הגיע הזמן שהממשלה הזאת תבין את גודל השעה ואת האיומים מהצפון לפני שיהיה מאוחר מדי. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בכבוד.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, תראו, אנחנו צריכים לדעת כולם שהמדינה הזאת נמצאת בהתפרקות. חייבים לציין את זה בשעות הקשות האלה – ואני לא אומר את זה כי אני רוצה להקניט מישהו, אלא אני אומר את זה כי חשוב שהקול הזה יישמע ומישהו יעצור לרגע ויתחיל לעשות סדר, והממשלה הרעה הזאת ושריה, שכמעט כולם לא עובדים – מעטים מאוד הם השרים שעובדים – יתחילו להתכנס כל אחד לתפקיד שלו ולחשוב איך הוא סוף-סוף משפר את המציאות. הצפון, כמו שאמרה חברת הכנסת שרון ניר – שמענו הבוקר את יושבי הצפון, את ראשי הרשויות, וזה מזכיר לי את השיח סביב העיר אשקלון, שעד היום לא מוגנה. העיר עם הכי הרבה זירות נפילה, עד היום – תכננו, נתנו, קמו חברי כנסת מהליכוד ואמרו: זאת עיר שלנו, אנחנו תוך חודש נמגן אותה – שום דבר לא קרה בעיר הזאת. עדיין אנשים גרים שם, לא פינו את העיר – וטוב שלא פינו – אבל האנשים חסרי ביטחון כי אין להם מיגון. כך בצפון. כך בצפון. 2018, החלטה על 5 מיליארד שקלים למיגון הצפון – נייט, שום דבר לא קרה. תגידו לי שזאת לא מדינה בהתפרקות – זאת מדינה בהתפרקות. ניחא, הם עזבו את היישובים שלהם, אבל אם אתם רוצים שהם יחזרו, הדבר המינימלי זה שהם ירגישו בטוחים. ילד או אישה מבוגרת או איש מבוגר רוצים להרגיש בטוחים, שיהיה להם ממ"ד, ואף אחד לא עושה דבר. עכשיו אני רוצה לדבר על יוקר המחיה. תגידו לי, באיזו עוד מדינה מהיום למחר מחיר הבשר הטחון עולה ב-100%? תגיד לי אתה, אדוני היושב-ראש, אני ואתה באנו מאותם מקומות, איזה צדק זה שמישהו שהיום חוזר ממילואים, ממעמד הביניים – אני לא מדבר על החלשים – ילך וירצה לקנות את המינימום, בשר טחון להכין לילדים שלו, והוא עולה ב-100%? ואף אחד – שר האוצר יושב, ובציניות מסרב לפגוש את ראש הממשלה עד שהוא יטפל ברפיח, ושר הכלכלה לא יודע איפה הוא. אז תגידו לי שזאת לא מדינה בהתפרקות – זאת מדינה בהתפרקות. וכשאתה מעלה את הדברים, זה הולך למקום הפוליטי. אני לא רוצה להתווכח לא עם הליכוד ולא עם אף אחד; אני רוצה להסתכל עליכם ולהבין שאתם חושבים כמוני, לפחות. איזו סיבה יש שמי שחוזר ממילואים או ממשפחה מרובת ילדים, דווקא בקושי הגדול הזה, בצוק העיתים הזה, יגיע למכולת ויראה שהכול פי שניים? הדלק – אין אף אחד. שמישהו יעשה, שידברו על זה. ובסוף אומרים לנו: ביחד, ביחד ננצח, ביחד נמשיך. איך אפשר להגיד "ביחד"? תגיד לי, ביבי, איך אפשר להגיד "ביחד"? על איזה "ביחד" אתה מדבר? תשלוט בשרים שלך. שר האוצר, תתחיל לטפל ביוקר המחיה. שר הכלכלה, במקום להתנגד כמו יושב-ראש ועד, תגיש תוכנית לכל האזרחים, יהודים וערבים כאחד – ואני יודע על מה אני מדבר, כי אני הייתי שר הרווחה וראיתי את האוכלוסיות האלה נאנקות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אחמד טיבי, תפדל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יחד בקלפי – לבד בקופה. יחד בקלפי – לבד בקופה, נכון, ארז מלול? יחד בקלפי – לבד בקופה.

היו"ר ארז מלול:

לא הבנתי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יחד בקלפי – לבד בקופה כשמשלמים. מי עוזר להם כשהם בקופה לבד משלמים? למשפחות, לשקופים?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה. מכובדי היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, היום היינו עדים למחזה אכזרי, סדיסטי, של הרס עשרות בתים בוואדי אל-ח'ליל ליד צומת שוקת, משפחת אבו עסא. חבריי חברי הכנסת היו שם, יוסף עטאונה וואליד אלהואשלה, וראשי רשויות והמשפחות עצמן. האמת שהתושבים של הבתים האלה הסכימו להסדר, הם מסכימים לנוע למקום אחר. המדינה צריכה ליישם, לבוא לקראת, כדי לא להרוס ולזרוק סתם אנשים. ומה אתה רואה? הודעת מלחמה, הודעת ניצחון של השר העבריין בן גביר על הרס בתים. האיש שותק כשיש נרצחים, גם נרצחים יהודים וגם נרצחים ערבים. שותק. 70 נרצחים בחברה הערבית, עלייה ברורה בנרצחים בחברה היהודית – והוא הורס ונכשל, נכשל והורס, ושותק מול ארגוני הפשיעה, שעושים ממנו פורפרה. עושים ממנו פורפרה, והדם ברחובות. האיש הוא חלק מהמחדל, ממשלת מחדל, כישלון. נכשל. הוא וממשלתו נכשלו בכל דבר: בפשיעה וברציחות – כישלון; בתכנון – כישלון. משפחות אבו עסא רצו לעבור, היו דיבורים על הסדר, על מעבר – חדוות ההרס היא הבעיה. גם בעין חוד הייתה הריסה, במע'אר הייתה הריסה. אנחנו רוצים שהדיבור איתנו – ואנחנו אומרים את זה כבר שנים – יהיה בשפת התכנון, לא בשפת הדחפור. אפשר וצריך, אחרת התוצאה תהיה קשה מאוד. יכול להיות שהממשלה הזאת והשרים הספציפיים האלה – בגלל שהם חלק מהכישלון ההיסטורי המחפיר והמחדל הנורא והעובדה שבאופן מחפיר הם אחראים למותם של אנשים – הם רוצים להתגרות בציבור הערבי כקורבן הזמין ביותר ולהרוס את בתיו ולא לטפל ברציחות ובפשיעה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, ימים קשים עוברים עלינו בגלל דבר אחד – בגלל ממשלה שלא מתפקדת, שלא ממלאת את חובתה כלפי האזרחים שלה. כלל האזרחים נאנקים תחת העוני; יוקר המחיה משאיר ילדים ותינוקות בלי ארוחה בבית. עדיין אפשר להמשיך, אבל יש עוד דבר בסיסי, שזה החיים, גזלת החיים, תרתי משמע. הממשלה הכושלת הזאת, לצערי הרב, מי שמחזיק בה זה האדם הכי נכשל, והוא מחזיק את הממשלה ואת המדינה בידיים שלו, וכולם משתחווים לו: אמרכ יא סידי – רק מה שתרצה. הממשלה מחפשת תמונת ניצחון בכל מחיר, ובן גביר מביא לה את הניצחון הזה בזה שהוא כל כך שמח על רצח ערבים ועל הריסת הבתים של הערבים. יותר מ-70 נרצחות ונרצחים בחברה הערבית – הגענו למצב כזה שיש ימים שיש בהם שלושה וארבעה נרצחים באמצע היום, בכביש הומה אנשים ומלא במצלמות. כבר אין רתיעה, כי הם בטוחים שהם לא ייתפסו, ואם הם נתפסים אז יכניסו אותם לכמה ימים ואחר כך משתחררים, אז למה לא? הנגב, ששילם מחירים מאוד כבדים במלחמה האחרונה הזאת – ואני מקווה שהיא תהיה באמת האחרונה ושאחריה יבוא שלום, שייתן שקט ואפשרות לחיים טובים ומכבדים ומכובדים לכולנו – הם שילמו בחיים שלהם, לא רק בבתים שלהם. הם עדיין משלמים. ומה המדינה גומלת להם? גומלת להם בהריסת בתים. אפילו הילדה שקיבלה מכה מהנפילה, אמינה, היא עדיין בבית החולים, ועל הבית שלה יש צו הריסה. המשטרה לא מסתפקת בזה. היום בבוקר, 47 בתים בוואדי אל-ח'ליל למשפחת אבו עסא – תגידו לי, מה אשמתם? שהם רצו קורת גג?

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זאת כל האשמה שלהם? הם ויתרו, היו מוכנים לעבור.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אבל בערבית אומרים: (אומרת בערבית ומתרגמת.)

ירון לוי (יש עתיד):

תתרגמי.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כאילו – קיבלנו את הכי גרוע, ועדיין הגרוע לא מקבל אותנו.

ירון לוי (יש עתיד):

הרע במיעוטו.

היו"ר ארז מלול:

אתה לא יודע ערבית?

ירון לוי (יש עתיד):

טריפוליטאית. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הגיעו אליי בשבועות האחרונים עשרות תלונות מהציבור בנוגע לתחבורה הציבורית. תלונות על הקנסות הלא-מוצדקים שהאזרחים מקבלים בגלל שלא הצליחו לתקף את הנסיעה באוטובוס – תקלה מוכרת בחודשים האחרונים. בשבוע שעבר השתתפתי בדיון בוועדה לפניות הציבור שעסקה בנושא. יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת פינדרוס קיים ארבעה דיונים בנושא, והוא מתייחס ברצינות, אבל בתכלס, כמו הרבה דברים אחרים שמדברים עליהם פה, לא השתנה דבר – הציבור ממשיך לקבל קנסות, ובחלק גדול מהמקרים הקנסות לא מוצדקים. למשרד התחבורה וחברות האוטובוסים ידוע שיש תקלות רבות ביכולת לתקף דרך האפליקציה או הרב-קו. זו בעיה מוכרת, שנובעת מהשיבושים ב-GPS בעקבות המלחמה, ונאמר בוועדה – נציגי המשרד – שייקח כמה שבועות כדי לתקן את הבעיה. ואני שואל, מה עושים עד שפותרים את הבעיה? ממשיכים לחלק קנסות. עכשיו, חשוב שתכירו את הנתונים: חברות התחבורה הציבורית חילקו בשנה החולפת קרוב ל-250,000 דוחות.

היו"ר ארז מלול:

וואו, וואו.

ירון לוי (יש עתיד):

250,000 דוחות. אני רוצה לדייק במספר – –

היו"ר ארז מלול:

בדוק? בדוק?

ירון לוי (יש עתיד):

– – 238,146 דוחות חולקו.

היו"ר ארז מלול:

סכום הזוי.

ירון לוי (יש עתיד):

הרווח של חברות התחבורה – 24 מיליון שקלים. תוסיפו לזה נתון של 270% תלונות כנגד פקחים. מישהו צריך להתייחס לנושא.

היו"ר ארז מלול:

סליחה שאני מפריע. עכשיו אני מבין למה משרד התחבורה התנגד לקידום החוק שלי ושל ואליד אלהואשלה לאפשר כרטיסי אשראי באוטובוס. הם יפסידו את ה-24 מיליון שקל.

ירון לוי (יש עתיד):

יפה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

וואו.

ירון לוי (יש עתיד):

אז אנחנו מדברים על מלחמה, ואנחנו בזמן מלחמה, ואין מי שישמע את האזרח הפשוט – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תתעקש, תתעקש, היושב-ראש.

ירון לוי (יש עתיד):

– – ואני בא לכאן להשמיע את הקול שלו. והאבסורד – יודעים שיש תקלה, בוועדות מדברים על התקלה, אבל יש הנחיה עדיין לתת קנסות למי שלא מצליח לתקף את הכרטיס. מי שמשלם על אותם הדוחות הם בני נוער, אזרחים קשי יום. והכי אבסורד – אזרחים ותיקים וחיילים, שיש להם פטור מחובת תשלום, אבל צריכים לתקף במכשיר שלא עובד ובאפליקציה שלא זמינה. אז כמו שאמרת, כבוד היושב-ראש, מי שעלה ולא יכול לתקף את הכרטיס, אין לו דרך אחרת לשלם על הנסיעה, ואז הוא פוגש את הבקר, והוא משלם 100 שקלים. ומי שמרוויח מכל הסיפור, כמו שאמרנו, אלה אותן חברות שהן גם אחראיות על אותם בקרים. החתול שומר על השמנת. אז למרות שאנחנו עסוקים במלחמה, אפשר וצריך לטפל בחיים עצמם. לאזרח הקטן נמאס לשלם בגדול. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

ואני מתקן שגם הרבה אזרחים, לא רק קשי יום, משתמשים בתחבורה הציבורית. כל האזרחים היום משתמשים, במיוחד ברכבות, ברכבת הקלה, וצריך לתת להם מענה.

ירון לוי (יש עתיד):

אז אולי אפשר, אדוני היושב-ראש, לפנות במשפט אחד לשרת התחבורה ולבקש ממנה בקשה מאוד פשוטה: חיילים וקשישים מעל גיל 75 גם ככה לא משלמים על תחבורה ציבורית – –

היו"ר ארז מלול:

נכון, אני מסכים. שלא יצטרכו לתקף.

ירון לוי (יש עתיד):

– – והם מקבלים קנסות. אולי תצא הנחיה עד שהנושא ייפתר, והשרה תמנע את העוולה הזאת לציבור. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

מסכים. מצטרף לבקשה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בכבוד.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני ניסיתי מהבוקר לחשוב ולנסות לתת כותרת להתנהגות של הממשלה כלפי החברה הערבית. ניסיתי וניסיתי אבל לא מצאתי, חוץ מהכותרת שהממשלה הנוכחית מכריזה מלחמה על החברה הערבית. זה התחיל על ידי סמוטריץ', שהוביל את הקיצוץ בתקציבי החברה הערבית – קיצוץ לחברה הערבית בשביל מטרה אחת: לייבש את היישובים הערביים. אני אתן דוגמה של קיצוץ במענקי האיזון התוספתיים, שהמטרה שלו היא קריסה של השלטון המקומי הערבי. זה ממשיך על ידי בן גביר, שמוביל את הביצוע להרס בתים ביישובים הערביים. אנחנו כולנו שמענו את חברי הכנסת שדיברו כאן היום על הרס של 47 בתים. תדמיין לעצמך, אנחנו מדברים על יישוב שלם, זה כמו מושב חקלאי או כמו קיבוץ שחיים בו 300 או 400 אנשים, ביישוב הקטן הזה שנהרס היום ונעקר מהמקום שלו – ולא שהם מתנגדים להסכמה; הם כן מתנגדים לפתרונות – את הפתרונות הם רוצים בהסכמה ובמשא ומתן. היום גם היה הרס של בית בעין חוד. בעל הבית, מוחמד אבו אל-היג'א, הוא בעצמו בידיו הרס את הבית. אני הייתי ביישוב הזה; הבית לא נמצא בפריפריה של היישוב, הוא נמצא בתוך היישוב. היישוב עין חוד נמצא בכרמל, מול קיבוץ עין הוד; יישוב קטן שמזמן מחכה להסדרה עם רמ"י, ושום דבר לא מתקדם. אותו הדבר במע'אר – גם שם נהרסו בתים, בתים שנמצאים כמעט בתוך הקו הירוק של אותו יישוב. בכפר קרע ובעוד ועוד יישובים – הרבה צווי הריסה בעצם מחלקים היום לחברה הערבית. והשר בן גביר, מה הוא כותב? אני גאה להוביל מדיניות של הרס בתים בחברה הערבית. מה עוד הוא כותב, שהוא עושה זאת מדי שבוע בשולחנות עגולים בהשתתפות הרשות לעקירת הבדואים – השר שיקלי, רמ"י, בהובלת השר גולדקנופ, הרשות לאכיפה במקרקעין והסיירת הירוקה. הם יושבים מדי שבוע לתכנן איך להרוס בתים; יושבים מדי שבוע לתכנן איך לעקור אנשים וערבים מבתיהם. במקום לתכנן איך לבנות את היישובים הערביים; במקום לתכנן איך לתת לחברה הערבית ולבנות, לתת לה עתיד; במקום שהשר הזה, השר בן גביר, יתכנן איך לטפל בפשיעה בחברה הערבית – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – הוא מתכנן איך להרוס ולהרוס ולהרוס. אנחנו נישאר בתוך היישובים שלנו ולא נזוז משם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אחרון הדוברים, אחרון אחרון חביב, חבר הכנסת בועז ביסמוט. צבי סוכות לא נמצא – אה, הוא פה? אני מתקן, צבי סוכות הוא אחרון הדוברים. חשבתי שהוא לא נוכח. אבל חביב אתה עדיין. למרות שאתה לא אחרון, אתה עדיין חביב.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני בונה על החביב. תודה רבה, אדוני. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבל שאני לא אחרון, כי כמה סימבולי, אני חוזר עכשיו, זאת אומרת הלילה, מכנס, מהאספה הפרלמנטרית של נאט"ו, שם ייצגתי את הכנסת עם חברתי חברת הכנסת שרון ניר מהאופוזיציה. ואני מאוד שמח, אני חייב להגיד, כאשר אני מוצא את עצמי בשליחויות בחו"ל – תמיד אני אומר את זה – אני מאוד גאה במפלגה שאני משתייך אליה, שנקראת הליכוד, למרות הדברים שנשמעו פה, ואני מאוד שמח להיות חלק ממשפחת הליכוד, אבל כאשר אני בחו"ל אני משתייך למפלגה אחת, שנקראת מפלגת ישראל. מפלגת ישראל. בטח בימים כאלה, בימים של מלחמה, של מלחמה קשה, של מלחמה כואבת, מלחמה כואבת מאוד אפילו. אתמול התבשרנו על הירצחו של ליאור רודאיף, שנרצח ב-7 באוקטובר. גופתו נחטפה לעזה, והוא אחד מ-39 החטופים שהוכרזו מתים בשבי. זה כואב וזה עצוב, וצריך להבין שצריך לעשות הכול באמת כדי להחזיר אותם. ולמה אני אומר את זה? כי תפקיד האופוזיציה הוא לבקר, לבקר את הקואליציה. יותר מזה אפילו, תפקיד האופוזיציה הוא גם לנסות להפיל אותנו – טבעי, לגיטימי, אין לגיטימי מזה. רוצים להפיל אותי מהכיסא? תפילו אותי מהכיסא. אבל יש קווים אדומים, ולא ייתכן שהאופוזיציה כאן במדינת ישראל תסייע לאויב. עד כאן. יש קווים אדומים. זה קו אדום. וכאשר אדם בתפקיד ממלכתי כמו מיקי לוי – בכל זאת, אדם שנשא בתפקידים רציניים בחיים שלו – בא ונותן דלק לאויבינו, ליריבינו בעולם, כאשר המערכה המדינית-תקשורתית-משפטית היא לא פחות קשה מהצבאית, זה קו אדום. זה דבר שהוא לא לגיטימי. וכשאתה נוסע לשליחויות מטעם הכנסת בחו"ל ואתה שם נלחם – כי גם זו מלחמה, מלחמה תקשורתית ומדינית – ואתה שומע את הנציגים מטורקיה ומאלג'יריה ואחרים מכפישים אותנו, אז אני אומר לעצמי: רגע אחד, מאיפה הם מביאים את זה? ואז אני שומע פה יושב-ראש כנסת לשעבר בא ואומר שראש ממשלת ישראל – ולא משנה, במקרה עכשיו זה נתניהו; לא משנה מי הוא היה, כל ראש ממשלה בישראל הוא מספיק אחראי כדי לדאוג לחיי אזרחיו, על אחת כמה וכמה ראש ממשלה שגם כן, אתה יודע, את השכול הוא מכיר היטב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

טול קורה מבין עיניך.

בועז ביסמוט (הליכוד):

לא, אני אמשיך.

היו"ר ארז מלול:

ששש, לא להפריע.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אל תקטע אותי, ותקשיב למה שאני אומר עכשיו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כששר המורשת – – –

היו"ר ארז מלול:

לא לא לא, אל תפריע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כששר המורשת – סליחה, אתה לא תחנך אותי.

היו"ר ארז מלול:

יוראי, חבר הכנסת יוראי, לא להפריע.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אל תקטע אותי, כי זה מספיק חשוב. אתם נוהגים בחוסר אחריות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה לא תחנך. יש לך פה שר מורשת שמאיים להפציץ את עזה באטום.

בועז ביסמוט (הליכוד):

מה אתם חושבים, שהחטופים לא יקרים לנו? אתה חושב שהחטופים לא יקרים לנו? עד כאן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם נכשלים בלהחזיר אותם.

בועז ביסמוט (הליכוד):

מה שאתם עושים זה שאתם מחזקים את האויב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אם אתם לא מסוגלים להחזיר אותם, תתפטרו.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אתם מחלישים את כוח המיקוח שלנו.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם נכשלים בלהחזיר אותם.

בועז ביסמוט (הליכוד):

וזה מה שאתה עושה עכשיו. זה מה שאתה עושה עכשיו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם נכשלים בלהחזיר אותם.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אז לכן אני אומר, אתם חצופים, ואתם מחלישים אותנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אם אתם לא מסוגלים להחזיר אותם, תתפטרו.

בועז ביסמוט (הליכוד):

ולכן, יש גבול לכמה שאפשר – תראה, אין לי בעיה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אל תטיף לנו מוסר. אל תטיף לנו מוסר.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני אטיף לך מוסר ועוד איך, כי אתה צריך ללמוד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אל תטיף לנו מוסר. אתם נכשלים. הם הופקרו במשמרת שלכם.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני אטיף לך מוסר ועוד איך.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אני קורא אותך בקריאה ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

במשמרת שלכם, במשמרת שלכם הם הופקרו.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אנחנו רוצים את החטופים בבית.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה ראשונה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אנחנו רוצים את החטופים בבית.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

במשמרת שלכם הם הופקרו. אל תטיף לי מוסר.

בועז ביסמוט (הליכוד):

וכאשר אתם מחלישים – אתם מחלישים אותנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם נכשלים בלהחזיר אותם.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אתם מחזקים את האויב.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שנייה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אם אתם לא מסוגלים להחזיר אותם, תתפטרו.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שנייה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא לא יטיף לי מוסר.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני אטיף לך מוסר. אני אטיף לך ועוד איך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הוא לא יטיף לאופוזיציה מוסר.

היו"ר ארז מלול:

לא, ואתה לא תפריע לו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

טול קורה מבין עיניך, כי יש פה שרים מופקרים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שלישית.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אם אתה תחליש את המדינה שלי, אני אטיף לך מוסר.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה תוציאו אותו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה לא תטיף לי מוסר.

בועז ביסמוט (הליכוד):

כי אתה פועל ממניעים פוליטיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה לא תטיף לי מוסר. אתם נכשלים בלהחזיר את החטופים. תתבייש לך.

בועז ביסמוט (הליכוד):

כי אתה פועל ממניעים פוליטיים. אתה פועל ממניעים פוליטיים.

היו"ר ארז מלול:

רגע, רגע, חבר הכנסת בועז, די, תן לו, יוציאו אותו החוצה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

תתבייש אתה, צא החוצה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש לך שר מורשת שעושה יותר נזק מכל בן אדם במדינת ישראל – –

בועז ביסמוט (הליכוד):

תוציא אותו החוצה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – שמאיים להפגיז את עזה באטום. איזו בושה. ואתם מאשימים את האופוזיציה. בלי אחריות.

בועז ביסמוט (הליכוד):

תוציאו אותו, בבקשה. זאת המילה היחידה שאתם יודעים. אתם מתוכנתים רק למילה אחת.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה להוציא אותו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה. בושה וחרפה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני שנה וחצי בכנסת – זה כל מה שאתם יודעים להגיד: בושה, בושה. זה כל מה שאתם יודעים להגיד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה וחרפה.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אז אנחנו עכשיו פועלים כדי להשיג את מטרות המלחמה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה עניין של אחריות.

בועז ביסמוט (הליכוד):

ויש קונסנזוס במדינת ישראל. קונסנזוס זאת לא מילה גסה. קונסנזוס זה להחזיר את החטופים הביתה, קונסנזוס זה למוטט את שלטון חמאס. אבל כאשר יושבים כאן אנשים שפועלים ונואמים רק ממניעים פוליטיים, אז יש לי מה להגיד לו – כאן הבושה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

מסכים עם כל אות וכל מילה. אחרון אחרון חביב – חבר הכנסת צבי סוכות, בבקשה.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

שלום וברכה, חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לפנות מכאן לתושבי הצפון היקרים והאהובים. אני שומע בימים האחרונים כל מיני אמירות ודיבורים על דרישות צודקות של עוד ועוד ועוד מיגון לצפון, ובצדק. מי ירצה לגור בטווח הטילים? מי רוצה לגור במקום שבו נורים טילים בלי שיש לו מיגון כמו שצריך? אבל אני רוצה להגיד לכם, חבריי היקרים, האמת העצובה היא שככל שיהיה יותר מיגון, ככה, לצערי, כנראה יהיו יותר טילים. האמת העצובה היא שלאורך ההיסטוריה אנחנו ראינו שבמקומות שבהם התמגנו עוד ועוד ועוד ועוד, לצערי, ממשלות ישראל לדורותיהן הכילו טילים במקומות האלה. ואני רוצה להגיד לכם בצורה הכי ברורה: אין סיכוי בעולם שאם יהיו עוד ועוד ועוד ועוד מיגונים בצפון, אנחנו נצליח למגר את מה שקורה בלבנון. חיזבאללה מתעצם, ואם המלחמה הזאת, חס ושלום, תסתיים בהסכם 1701 או משהו כזה, או באיזושהי מציאות שבה חיזבאללה יישאר עדיין קרוב לגבול ויוכל להמשיך להתעצם עם טילים, לא יעזרו לאף אחד עוד ממ"דים, לא יעזרו לאף אחד עוד מיגוניות, לא יעזרו לאף אחד עוד מקלטים. כי ברגע שחיזבאללה יוכל להתעצם עוד ועוד ועוד, אנחנו, במקום למגן מקילומטר ל-9 ק"מ ל-15 ק"מ, אנחנו נמגן בסוף 50 ק"מ מכל גבול, ודבר כזה אנחנו כמדינה לא יכולים להרשות לעצמנו בשום פנים ואופן. אני רוצה להגיד לכם בצורה הכי ברורה: חבריי, אני חיל במאבק שלכם. אנחנו כולנו צריכים לעמוד ביחד בצורה ברורה ולהגיד לכולם: לא נקבל מציאות שבה נשאר איום על הצפון בשום פנים ואופן. מיגון זה בשום פנים ואופן לא תשובה לאיום מהצפון. התשובה היחידה היא אך ורק הכרעה של חיזבאללה, הכנעה שלו והרתעה לשנים ארוכות מאוד קדימה, שאף טיל לא יעוף לצפון, שאף אחד לא ירגיש צורך בממ"ד, שאף אחד לא ירגיש צורך בעוד מקלט. ואם, חס ושלום, אנחנו נמשיך לדבר כאן על תוכניות של מיליארדים רבים ועוד ועוד מיגון, נדע שנכשלנו. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, השר לא יסכם, לכן נעבור להצבעה על הצעת חוק פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (תיקון מס' 16) (חיפוש שלא על פי צו חיפוש – הארכת הוראת השעה), התשפ"ד–2024, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 נגד – 6 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 16) (חיפוש שלא על פי צו חיפוש – הארכת הוראת השעה), התשפ"ד–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 21 בעד, שישה מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (תיקון מס' 16) (חיפוש שלא על פי צו חיפוש – תיקון והארכת הוראת השעה), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה ראשונה ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר ארז מלול:

כעת הודעה אישית של חבר הכנסת עופר כסיף. חמש דקות לרשותך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הייתה הצבעה. למה לא הכניסו אותי להצביע? ייעוץ משפטי, למה לא הוכנסתי להצביע?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תגיד לי מתי אני יכול להתחיל. אני ממתין להוראתך.

היו"ר יבגני סובה:

רק שנייה, אנחנו נפתור את הסוגיה של ההצבעה של חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, ואז אני אתן לך. אני אתן לך חמש דקות, בינתיים אתה יכול. בבקשה, חמש דקות של הודעה אישית, חבר הכנסת כסיף, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני יכול? אבל אם יהיה שקט זה מאוד יעזור לי.

היו"ר יבגני סובה:

מי כמוך יודע ששקט מוחלט אף פעם לא יהיה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לא, לא מוחלט, לא להגזים.

היו"ר יבגני סובה:

חמש דקות, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, עמד פה חבר כנסת אלים. לא רק שיש נגדו חקירה פתוחה על מעשה אלים – שאי-אפשר להיכנס לפרטים שלו – אלא שהוא גם ניסה להרים יד לא פעם על חברי כנסת, וזה בלי להתייחס לכבוד הרב שהוא זוכה לו בקהילת עורכי הדין בשל יושרתו הרבה – עיינו ערך חתימה על תצהירים כוזבים. והוא עומד פה ומחלק ציונים לכולם, ועוד קורא לנימוסים והליכות. אז בואו גם נעמיד דברים על דיוקם אל מול דברי השקר והבלע של אותו בריון מתלהם. היום כתבה העיתונאית יסמין לוי בעיתון הארץ את השורות הבאות, ואני מצטט: "תיעוד הלוחמים במעבר רפיח היה עוד שפל שישניא את ישראל. טנק שרומס שלט ברפיח, דגל ישראל שמונף בציר פילדלפי וצעקות לוחם: 'יוצאים לתקוף, לכבוש, להרוג ולנצח'. אלה", כותבת יסמין לוי, "אינם עוצמה, אלא סממנים להתבהמות לאומנית. אסופת חיילים", היא ממשיכה וכותבת, "שנשאו תפילה ואז צעקו ביחד כאילו היו על סם קפטגון: 'יאללה, נפרק את רפיח!' כשאחד תקע בשופר". עד כאן דברי יסמין לוי. אז כשחיילים – אני מוסיף את דבריי שלי עכשיו, שיהיה ברור שאני לא ממשיך בציטוט – כשחיילים קוראים להחרבה בלתי מובחנת של עיר שלמה שבה מרוכזים כיום מאות אלפי פליטים שברחו על חייהם, על נפשם, מיישוביהם, שכונותיהם ובתיהם המופצצים, אז כן, הם מתנהגים כפלנגה גזענית הערוכה לרצח. כשמפקדם מעודד אותם לא בקריאות לביטחון העם או המדינה אלא בקריאות משיחיות תוך תקיעת שופר, וחייליו מחרים מחזיקים אחריו, אז כן, הם מתנהגים כפלנגה משיחית. מי שמסרב להכיר באמת הנוראה הזו, לחשוף אותה בקול גדול ולפעול לתיקונה, ועוד מבקש להשמיץ ולהשתיק את מי שכן עושה זאת – במקרה זה אני – רק מחזק את ההתבהמות שעליה כתבה יסמין לוי, ומוביל – הוא ורק הוא, לא אנחנו – להכתמת החיילים כולם. כי בעוד אני בדבריי עשיתי את ההבחנה ודיברתי על קבוצה ספציפית, באירוע ספציפי, בנסיבות ספציפיות, הוא זה שדיבר על החיילים כולם. אז אנחנו רואים פה מיהו באמת המשמיץ ומיהו באמת השקרן ומיהו באמת המתלהם, אבל אין לי ציפיות מאחד כמוהו. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת עופר כסיף. לא ניצלת דקה וחצי בהודעה האישית.

היו"ר יבגני סובה:

רבותיי, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי )תיקון מס' 6) (פדויי שבי – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש, בשם שר הביטחון, להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני השר. אני רק אגיד לפרוטוקול. קודם כול, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו נמצא באולם, אז אני מאפשר לך להיות באולם, ואתה הצבעת בחוק הקודם. לפרוטוקול, איך הצבעת?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בעד.

היו"ר יבגני סובה:

בעד. אוקיי. אז הצבעתך התקבלה והיא נקלטה. תודה. בבקשה, אדוני השר.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דברי התשובה, הדברים שאני נושא עכשיו בקריאה ראשונה על הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי, התשפ"ד–2024, הם בשם שר הביטחון. אני מתכבד להביא לאישור הכנסת את הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי (תיקון מס' 6) (פדויי שבי – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024. בכל החלטה שאנחנו מקבלים, בכל צעד שאנחנו עושים – דברי שר הביטחון, כאמור – משימת השבת החטופים והחטופות עומדת לנגד עינינו. גם בשעה זו נמשכים המאמצים להשבתם. זו מטרת המלחמה וזו חובתנו. המחויבות הזו אינה מסתיימת עם שובם, מי במסגרת עסקה ומי במסגרת פעולה מבצעית; היא ממשיכה ומלווה גם את פדויי השבי, אלה הנושאים בגופם ובנפשם את טראומת החטיפה והשבי. החוק המובא היום, חברי הכנסת, חוק תשלומים לפדויי שבי, מסדיר תשלומים המשולמים לפדויי השבי. תיקון לחוק זה, אשר מובא בשיתוף מלא עם מינהלת החטופים, מטרתו להקל ככל הניתן על מי שנחטף ביום שמחת תורה, ב-7 באוקטובר למניינם, ולקבוע כי הם יהיו זכאים לזכויות לפי כל חיקוק שלהן זכאי נכה שנקבעה לו דרגת נכות בשיעור של 50% בשל הפרעה בתר-חבלתית לפי חוק הנכים, או נפגע פעולת איבה שנקבעה לו דרגת נכות כאמור לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, לפי העניין. קביעה זו תחסוך מהשבים האמורים את הקושי המובנה שבעמידה מול ועדה רפואית לקביעת דרגת נכות. בהקשר זה מבקש שר הביטחון לציין כי רבים מהחטופים מ-7 באוקטובר – אמרתי, שמחת תורה, 7 באוקטובר למניינם – איבדו בני משפחה, קרובים וחברים. קרובים של חלקם נחטפו, וחלקם עדיין חטופים ומוחזקים כבני ערובה. רבים מהם איבדו גם את בתיהם ומנועים מלשוב ליישוביהם בשל הימשכות הלחימה. לפיכך, עם שחרורם הם נאלצים להתמודד, לצד הקשיים הנפשיים הנובעים מהחטיפה, גם עם האובדן הקשה מנשוא של יקיריהם, עם חטיפת קרוביהם – ששבו או שעדיין מוחזקים בעזה – וגם עם מעבר לסביבת מגורים אחרת, בדרך כלל זמנית. מדובר בנסיבות מורכבות וקשות הדורשות משאבים נפשיים לא מבוטלים וצורך בתמיכה רפואית, נפשית וכלכלית, וזאת באופן מיידי, ומדובר בקבוצה בעלת מאפיינים ייחודיים. לצד זאת יובהר כי פדויי שבי שהוכרו עקב נפילתם בשבי שלא במסגרת אותו יום שמחת תורה, 7 באוקטובר למניינם, ואשר טרם הוכרו כנכי צה"ל, רשאים להגיש בקשה כאמור שתידון בהתאם להוראות חוק הנכים במסלול ירוק ייעודי. מטרה חשובה נוספת של התיקון היא להעלות את התשלום החודשי לכלל פדויי השבי. כידוע, חוק פדויי שבי חוקק מלכתחילה כהסדר להוקרה ולתגמול מיוחד לחיילים שנפלו בשבי במלחמות ישראל ובאירועים ביטחוניים נוספים. בחוק נקבע כי ישולם לפדויי השבי תשלום חודשי בסך 1,000 שקלים חדשים. בהתאם לעדכון המדד עומד סכום התשלום על כ-1,300 שקלים חדשים. משרד הביטחון קיים עבודת מטה בנושא, שבמסגרתה נשמעו גם נציגי פדויי השבי, ובסיומה סוכם על העלאת התשלום החודשי לפדויי שבי כך שיעמוד על סך 2,600 שקלים – קרי, הכפלת סכום התשלום הניתן כיום מכוח החוק. על מנת לשמור על ערכו הריאלי של התשלום, מוצע כי יעודכן בתחילת כל שנה לפי שיעור עליית השכר הממוצע במשק. לסיכום, הצעת החוק היא צעד משמעותי, שמטרתו להיטיב וליתן מענה ראוי הן לפדויי השבי הוותיקים והן למי שנחטף ביום שמחת תורה התשפ"ד, 7 באוקטובר למניינם, ואני בטוח שכל חברי הכנסת יתמכו בה. לפיכך, אני מבקש כי מליאת הכנסת תאשר את הצעת החוק בקריאה ראשונה ותעביר אותה להמשך דיונים בוועדת העבודה והרווחה. תודה רבה, אדוני.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לאדוני השר. אנחנו נעבור לדיון אישי. מי שרוצה להירשם – בבקשה תירשמו, כי אני עוד מעט אסגור את הרשימה. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. אני חוזר: אם יש מישהו באולם שרוצה לדבר, נא להירשם. אז תיגש, בבקשה, חבר הכנסת אזולאי, תירשם, ואז אני אנעל את הרשימה.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני קודם כול רוצה לברך על הבאת החוק החשוב הזה, שבעצם מכפיל את הגמלה לפדויי שבי מ-1,300 ש"ח ל-2,600 ש"ח, שזה דבר מבורך, וכן נותן הכרה באופן אוטומטי ב-50% נכות. אני מברך על החוק הזה, וכמובן, אם אפשר לשפר בוועדה מה שקשור לחוק, אנחנו נעשה את זה. דבר אחד חסר לי בחוק הזה. אתמול דיבר איתי מישהו שבמלחמת יום הכיפורים היה שבוי במצרים חודשיים, ואת החלק הראשון של הסעיף של החוק הוא כן מקבל. הם עשו את זה רטרו גם על פדויי שבי קודמים, לפני 7 באוקטובר, ולחלק של ה-50% החליטו לא להכניס את פדויי השבי הקודמים. אני חושב שזה דבר מעוות לא להכליל אותם, מה גם שלא מדובר באלפים, מדובר בכמה מאות, וגם בתוך הכמה מאות, הרוב הם גם ככה מעל 50%. אז על מה אנחנו מוציאים פה כמה עשרות כאלה שהיו בשבי בשם מדינת ישראל כחיילים? על כמה עשרות אנחנו נוציא אותם? והוא אמר לי: זה משהו שאנחנו נאבקים עליו כל כך הרבה זמן, אז עכשיו מביאים את זה סוף-סוף, ואותנו מוציאים החוצה? אני חושב שזה דבר לא מקובל. לא מדובר בסכומים כאלה גבוהים, ואני בוועדה מתכוון להיאבק בשביל להכליל גם את אותם פדויי שבי ממלחמת יום כיפור.

מיקי לוי (יש עתיד):

כמה יש?

אופיר כץ (הליכוד):

יש כמה מאות. בתוך המאות, רובם כבר מקבלים מעל 50% נכות ומעלה. זאת אומרת, מי שנשאר בחוץ זה כמה עשרות. אז בשבילם לעשות את החוק רק מ-7 באוקטובר? לא. אנחנו צריכים להכליל גם אחורה את מי שלחם בשביל מדינת ישראל, באמת, והיה בשבי – גם הוא צריך להיכלל בחוק הזה, ואנחנו ניאבק על כך בוועדה. לפי מה שראיתי, זה יהיה בוועדת העבודה והרווחה, שם יידון החוק. הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו זה על הצביעות הבלתי-נתפסת, שכל פעם מפליאה מחדש, של הח"כים הערבים פה במשכן. עולים בכל נאום שלהם, מדברים על הפשיעה בחברה הערבית כמה זה לא בסדר וכמה הם עושים הכול בשביל להיאבק בזה, הכול והכול, וכשמביאים חוקים כמו החוק שהיה קודם, שזה חוק להילחם בפשיעה בנשק לא חוקי, שנותן אפשרות לקצינים להיכנס ולעשות חיפוש – במה נאבק הדבר הזה? למה עושים את זה? בשביל להיאבק בפשיעה הלא-חוקית. אז הם עולים לפה, מדברים על המספרים שעולים, וכשקודם עלה החוק, אז הם הצביעו נגד. הפשיעה בחברה הערבית לא מעניינת אותם. אני לא יודע, אולי הם מפחדים בכלל ממשפחות הפשע בחברה הערבית, כי אי-אפשר להסביר את זה, את הלוגיקה של לבוא ולדבר כמה פשיעה יש בחברה הערבית ולא עושים כלום, וכשמביאים חוקים לטפל בזה – הם מצביעים נגד. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת אופיר כץ. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, הדוברת הבאה. ואני נועל את רשימת הדוברים ברגע זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, כמובן שאנחנו תומכים בחוק החשוב הזה, שיסייע לפדויי השבי. עם זאת, כמו שאופיר כץ אמר, אי-אפשר לעשות אפליה בינם לבין לוחמי מלחמת יום כיפור. אבל זה לא מפתיע אותי, בכל מה שקשור לשר האוצר הזה – הוא לא מסוגל לעשות עבודה שלמה. ועליו אני רוצה לדבר, כמובן, או לצטט את דבריו: רפיח תחילה, יוקר המחיה יחכה. מסתבר שהיועץ של ראש הממשלה, שהוא יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, ניסה להניע פגישה מול שר האוצר סמוטריץ', לתאם איתו פגישה – בכל זאת, כל המוצרים במשק התייקרו. הדלק, שנתניהו עשה סרטון – סוף-סוף ראה תחנת דלק, הלך, תדלק, הוציא, עשה כל מיני כאלה, אין לו מושג הרי איך מתדלקים, הוא אמר שהוא יוריד – לא רק שהוא לא הוריד, לא היה כזה מחיר גבוה לדלק. מטורף. מטורף. הינה, לא רק שהוא לא הוריד, הוא העלה מוצרים מפוקחים, גבינה, חלב – עלו דברים שלא היו כאן שנים. מה היה קורה אם זה היה בממשלה שלנו? אללה יסתור, אני אחסוך לכם. אז רץ אץ לו יו"ר המועצה הלאומית, שהוא בעצם היועץ של ראש הממשלה, וניסה לתאם פגישה עם שר האוצר ולדבר איתו – תשמעו, בכל זאת עליית מחירים. אבל שר האוצר, שלא סופר את ראש הממשלה בערך מהיום שהוקמה הממשלה, אמר לו: דבר איתי אחרי רפיח. כמו שאני מתקשרת אליך, יוראי, ואני אומר לך: שומע? יש לי בעיה. ואתה אומר לי: מירב, דברי איתי אחרי החגים. מה אתה בלחץ, מה יש למהר? בסך הכול הכול עלה במדינת ישראל, וזה התפקיד שלך. אתה שר האוצר. בשביל זה שמו אותך שם. לא. לא ולא – שר האוצר שלנו עסוק קודם כול במינויים של גלנט והרמטכ"ל. הוא מוציא הצהרות: למה אתה ממנה? את מי הוא רוצה שימנה, אני לא יודעת. זה מה שמטריד אותו. מטריד אותו מה קורה – כן רפיח, לא רפיח. תגיד לי, למה אתה שם? למה אתה שר אוצר? תתפטר. תתפטר. פשוט לך. לך. אתה לא עושה את התפקיד שלך.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, הבוס שלך, יו"ר המפלגה שלך היה שר אוצר. מה הוא עשה מהבוקר עד הערב? במה הוא התעסק? במה הוא התעסק?

היו"ר יבגני סובה:

יש לי 22 שניות לענות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, בשנייה. באוצר – זה מה שהוא עשה. שר האוצר לא מתעסק באוצר. אגב, אפילו גפני, יו"ר ועדת הכספים, אתמול זועם בוועדת הכספים ואומר: משרד האוצר לא עושה שום דבר נגד העלאת המחירים. על מי אתה מתלונן, גפני? תתקשר לשר האוצר. תשבו ותעשו יוזמות, תקלו על אזרחים. הינה, אני אומרת לך, אם בממשלה שלנו, שיו"ר המפלגה שלך עשה, היה קורה אירוע כזה – יום אחד הוא לא היה נשאר על הכיסא. אתה יודע למה? כי כל היום נתניהו היה עושה סרטונים, סרטונים. לא רק שהם לא עושים כלום, כלום – אפס, אפס, שום יוזמה אמיתית להורדת מחירים אין בממשלה הגרועה הזאת – הבנתי שהם קראו לגלנט להתפטר; לא שאני רוצה להתערב במריבות שלהם.

היו"ר יבגני סובה:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, אני מסיימת. הראשון שצריך להתפטר – ואתם יודעים שיש לי הרבה ביקורת על הממשלה הזאת – זה שר האוצר הגרוע ביותר מיום הקמת המדינה. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת מירב בן ארי. הדובר הבא, חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – לא באולם? אוקיי, אינו נוכח; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ימים לאומיים מורכבים עוברים עלינו השנה בין יום השואה ליום העצמאות, וזאת בצל המלחמה הקיומית – אפשר לומר מלחמת העצמאות השנייה שלנו. ואני שואלת את עצמי: האם הממשלה הזאת, שהובילה אותנו לאסון הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל – האם הממשלה הזאת עורכת איזשהו סוג של חשבון נפש? בינתיים, מה שאנחנו רואים זה בעיקר התהדרות בדברי רהב, סיסמאות למכביר – "עד הניצחון המוחלט", "אנחנו פסע מהניצחון" – ומה שקורה זה ביזיון מוחלט: בזירה הבין-לאומית הממשלה הזאת הביאה אותנו לבידוד מוחלט ואובדן לגיטימציה מצד בעלות הברית הטובות ביותר שלנו; בזירה התודעתית, למרבה הצער, אנחנו חווים הפגנות אנטישמיות ואנטי-ישראליות וחשש לביטחונם של יהודים בעולם כולו, בעוד ההסברה שלנו לוקה בחסר, וסוגיית החטופים כבר לא מהדהדת בכותרות בתקשורת הבין-לאומית. אבל אם יש משהו שיש עליו שליטה ומצופה מהממשלה הזאת לפעול בו, זה בזירה המדינית. אז פה מה אנחנו רואים? פה אנחנו רואים קבינט מלחמה שכל-כולו שבוי בקונספציה, שהוא נמנע מלקבל החלטות, שהוא נמנע מלקבוע דיון אסטרטגי, ומה שקורה בפועל זה שההישגים המבצעיים האדירים של צה"ל פשוט נשחקים. צריך לזכור שפעילות צבאית לא יכולה לעמוד בפני עצמה; הממשלה הזאת חייבת, חייבת, לקבוע תכלית אסטרטגית ולחתור לקיומה. ביום שאחרי, המדינה הזאת צריכה לחתור לכך שהמצרים וקואליציה של מדינות ערביות ייקחו אחריות על הרצועה, אבל אף אחד לא מדבר על זה. כל מי שטוען שהרשות הפלסטינית צריכה לחזור ולשלוט פשוט מנותק מהמציאות ומהיכולות של הרשות הפלסטינית. מי ששכח שלאחר ההתנתקות בשנת 2005 ישראל העבירה את השליטה ברצועה לאבו מאזן, והחמאס – מה שהם עשו, הם פשוט זרקו אותו מהגגות – אז הוא פשוט מנותק מהמציאות. אבל בואו נדבר גם על הזירה הכלכלית, כי פה, אתה יודע מה, יש בסוף איזו שליטה. גם בזירה הכלכלית אנחנו נמצאים על אדי הדלק האחרונים שיש לנו, תרתי משמע. אנחנו מתקדמים בצעדי ענק לגירעון של 200 מיליארד שקלים, והקואליציה המטורללת הזאת לא מוכנה לקצץ בכספים הקואליציוניים, שעומדים על 6 מיליארד: משרד מורשת, משרד מסורת, משימות לאומיות, והכי חשוב – הרשות לזהות יהודית, כל אלה מקבלים מאות מיליונים של שקלים. משרדים מיותרים כאלה היו צריכים להתייתר ולהיסגר ב-8 באוקטובר; אין להם זכות קיום. כל הכספים האלה היו צריכים ללכת לאזרחי העוטף, לאזרחי הצפון, למשפחות החטופים, לחיילי המילואים. אלו הם הצרכים האמיתיים של מדינת ישראל. רבותיי, כל אבן שלא נהפוך, כל זירה שלא נסתכל עליה, נראה ביזיון מוחלט. זה ברור לכולם שאם היו לממשלה הזאת מצפן ומצפון מוסרי, סדרי העדיפויות היו משתנים והיינו במקום אחר. הגיעה העת שהם פשוט יניחו את המפתחות וילכו הביתה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. תודה לחברת הכנסת שרון ניר. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי, אתה רוצה לדבר? מוותר. חברת הכנסת טלי גוטליב – אינה נוכחת.

טלי גוטליב (הליכוד):

הינה, אני פה.

היו"ר יבגני סובה:

סליחה, האשמה כולה שלי. עוד רציתי לשאול את עצמי איפה חברת הכנסת טלי גוטליב, תמיד היא נוכחת במליאה. אני מתנצל. בבקשה, חברת הכנסת טלי גוטליב, שלוש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלום שלום לעם ישראל. רבותיי, ההיסטוריה חוזרת, שום דבר לא עבר, לא נשכח. אז בואו אני אזכיר לכם, כן, בואו תזכרו. זוכרים את ההפגזה של הכור האטומי? באיזו שנה זה היה? 1981, בעיראק, זוכרים? זוכרים מה אמרה לנו ארצות הברית?

נאור שירי (יש עתיד):

באיזו שנה? אני לא הייתי חי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מדברת על 1981. זוכרים מה אמרה לנו ארצות הברית? זוכרים את הנאום האדיר של מנחם בגין, שאמר – ארצות הברית איימה שהיא לא תיתן לנו מטוסי F-16, ומנחם בגין אומר שמאיימים עלינו כשיש לנו זכות להגן על עצמנו ולא להיות תחת איום אטומי של עיראק. כל הכבוד למנחם בגין. עכשיו, אני פונה פה לחברי הממשלה. בואו נשאל את הדבר הבא את חברי הממשלה: ארצות הברית מאיימת שהיא לא תיתן לנו טילים מדויקים – ואללה, יש לי חדשות לארצות הברית: יש לנו טילים לא מדויקים, ויש לנו את הזכות להתגונן; אז אולי במקום להשתמש בטיל מדויק ולהוריד חדר ספציפי או בניין ספציפי, אני אשתמש בטילים הלא-מדויקים שלי ואני פשוט אמוטט עשרה בניינים?

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

שגם אותם את מקבלת מארצות הברית.

טלי גוטליב (הליכוד):

עשרה בניינים, זה מה שאני אעשה. ויש לי חדשות גם בשבילך, מתן – אתה שייך למחנה המנומס, נכון? הממלכתי, המעונב, מוריד הראש, מרכין את הראש בפני המולך. אני לא מרכינה את הראש בפני המולך, כי אני עמדתי כאן כבר לפני שלושה חודשים ואמרתי לכם שארצות הברית איננה ידידה של ישראל. אמרתי. כולכם דיברתם עליי בכל מקום: איך גוטליב מעיזה? ביידן – דבר אחד אני יכולה להגיד לכם – הוא עקבי. ביוני 1982 – גם את זה הזכרתי לכם כאן כשנאמתי – ביוני 1982, ביידן, שהיה סנטור, אמר למנחם בגין שאם ישראל לא תסור למרות ארצות הברית, ארצות הברית לא תמשיך לתמוך בישראל. זה היה ביוני 1982. בינתיים, סנטור ביידן נהיה נשיא, והוא חושב שאפשר לאיים על ישראל. ואני אומרת לכם דבר כזה – ופה אני פונה לממשלת ישראל לפני הכול, ולעם ישראל: אם אתם עוד לא הבנתם, הניצחון במלחמה או ההפסד במלחמה יימדדו על ידי השבת כוח ההרתעה של ישראל על אויביה. אם אתם חושבים שארצות הברית והאופן שבו היא מתייחסת לישראל מסייעים לכוח ההרתעה לישראל, אתם טועים. זה התחיל עם נושאת המטוסים שהגיעה לכאן ביום הראשון, כי ישראל לא יכולה לבד, זה המסר; זה המשיך דרך "אל תעשו את זה", "אל תטילו מצור" ו"אל תכניסו דלק" ו"אל תעשו כך" ו"אל תעשו אחרת". ואני אומרת, אנחנו צריכים לעשות מה שנכון לביטחון מדינת ישראל ומה שנכון לחוסנה של מדינת ישראל ומה שנכון לאלמנט ההרתעה של מדינת ישראל. אז אני אומרת כאן לכל הנוגעים בדבר, יש לנו אחלה של טילים לא מדויקים. אחלה של טילים לא מדויקים. וכמו שאני אומרת, בעיניי תקיפה ללא רחם ונקמה באויב הם ערכי לחימה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

גנרל טלי.

היו"ר יבגני סובה:

לסיום.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואני אומרת, אם לא תיתנו לי טילים מדויקים, אני אשתמש בטילים לא מדויקים. כך ממש. ושיהיה לנו, לעם ישראל, בהצלחה בהשבת החוסן, בלי להוריד את הראש שלנו אפילו לרגע אחד.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת טלי גוטליב. חבר הכנסת מתן כהנא, עד היום חשבתי שאתה שייך למחנה הטייסים, אבל עכשיו אתה שייך למחנה אחר, זה גם בסדר. הדוברת הבאה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תזכיר לטלי גוטליב שגם הטילים הלא-מדויקים מגיעים מארצות הברית.

היו"ר יבגני סובה:

תשאירו את הוויכוח הזה לוועדות המתאימות. יוראי, הכנסתי אותך. אתה מפריע לי לקרוא בשמות של חברי הכנסת. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, את רוצה לדבר? בבקשה. אני חושב שבאולם יש פה שר – נדמה לי שגם חבר הכנסת מיקי לוי זוכר את 1981. רובנו לא יכולים לזכור את השנה הזאת – או שהיינו קטנים או שחלקנו בכלל לא נולדו. אבל השר פרוש וחבר הכנסת לוי בטח זוכרים את שנת 1981, נכון? אם אני לא טועה.

נאור שירי (יש עתיד):

ב-1981 לא הייתי חי.

מיקי לוי (יש עתיד):

כולכם ילדים. ב-1982 התגייסתי לימ"מ.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, התמונות המזוויעות של הבוקר בוואדי אל-ח'ליל והריסת הבתים של 47 משפחות ממשפחת אבו עסא, ולפניהם גם ההרס בעין חוד, בכפר קרע ובעוד מקומות – תמונות של דחפורים המלווים במאות שוטרים, מאות שוטרים. כל הזמן, מה שאנחנו שומעים, גם בוועדות וגם כשהשר עולה לכאן, לגבי המלחמה בפשיעה בחברה הערבית – הטענה הראשונה היא: אין כוח אדם. אין לו מספיק כוח אדם שיעשה את העבודה הכי חשובה שיש לו, אבל מה, יש לו עודף של כוח אדם, ולא רק זה – עודף של זמן: הוא בעצמו, ועוד שר בממשלה, אין להם כלום לעשות – לא עסקה, לא חטופים להחזיר, לא אפשרות לפתיחת אופק – אין להם כלום; יש להם רק את הרגע הזה, שבשבילם הוא הניצחון הכי גדול, לעמוד שם עם הדחפורים ולספק את האיד שלהם ולראות את הבתים נהרסים. חבר'ה, על איזה בתים אנחנו מדברים? אנחנו לא מדברים על וילות, אנחנו מדברים על צריפים; צריפים שבתוכם בקושי יש מקום לתינוקות, שיהיה אפשר קצת להפריד בינם לבין הגשם והשמש בימי החום הקודח. על הבתים האלה אנחנו מדברים. בתים שקיימים עשרות בשנים על האדמות שלהם.