Plenum sitting, 08/01/2024 at 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני פותח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ז בטבת התשפ"ד, 8 בינואר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4168/25 וכלה בהצעת חוק פ/4182/25: הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם ללוחמים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק ביטוח סיעודי ממלכתי (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – איסור תמיכה בטרור), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין טרור לסביבת נפגע עבירה, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הרחבת ההקלות לבני ולבנות זוגם של משרתים במילואים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, גלית דיסטל אטבריאן, קטי קטרין שטרית, משה סולומון, לימור סון הר מלך, מיכאל מרדכי ביטון, עידן רול ומשה טור פז; הצעת חוק מניעת ביצוע עבירות באמצעות פרסום באינטרנט (הסרת תוכן), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת עודד פורר, מיקי לוי, טטיאנה מזרסקי, צביקה פוגל, יצחק פינדרוס, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר ומשה רוט; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – ביטול מגבלת גיל להכרה ביתומי צה"ל וכוחות הביטחון), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מתן כהנא, בועז ביסמוט ונעמה לזימי; הצעת חוק השלכות חלוקתיות בחקיקה, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק נתוני אשראי (תיקון – אי-הכללת מידע במצב מיוחד בעורף), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, ינון אזולאי, חנוך דב מלביצקי, ולדימיר בליאק, יצחק פינדרוס, רון כץ, נעמה לזימי ומיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – איסור על זיווג ומכירה של כלבים וחתולים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי; הצעת חוק הקאדים (תיקון – חברי הוועדה לבחירת קאדים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – הרחבת מתווה התגמולים לחיילי מילואים שאינם מפקדים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת זאב אלקין; הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון – קידום הקמתם של יישובים חקלאיים חדשים בנגב), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – המונח יתום), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק אספקת החשמל (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אופיר כץ, חנוך דב מלביצקי, מירב בן ארי, יצחק קרויזר, זאב אלקין וינון אזולאי. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק יום האחדות, התשפ"ד–2024; הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 9 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון), התשפ"ד–2024; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024. הדוח השנתי של מבקר המדינה, בנושא: היבטים בהתמודדות עם יוקר המחיה. תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (משמורת והרחקה של שוהים שלא כדין שהם תושבי חבל עזה) (תיקון), התשפ"ד–2024; תקנות שעת חירום חרבות ברזל (מועדים לטיפול בלוחמים בלתי חוקיים בעת מלחמה או פעולות צבאיות) (ביטול), התשפ"ד–2024. מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, יצחק קרויזר, מאיר כהן, משה רוט וניסים ואטורי בנושא: אופן טיפול משרד הביטחון וצה"ל בהלומי הקרב וה-PTSD בימי מלחמה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום יהיה נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. עד שאקבל את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת רון כץ. בבקשה, אדוני.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, היום אני מתכבד להגיש בעצם את חוק הפוליגרף, חוק שיחייב בדיקת פוליגרף מראש הממשלה ומהשרים שמשתתפים בדיונים.

שר התיירות חיים כץ:

אני בעד.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. מה שקורה בדיונים בחדר הסודי ביותר של מדינת ישראל, ההדלפות שיוצאות משם, שמשרתות את האויב יום-יום, זה דבר שאנחנו לא יכולים לקבל אותו, לא יכולים להעלות אותו על הדעת. אני מאוד מקווה שיהיה פה קונסנזוס של כל חברי הבית הזה שהדבר הזה לא יכול להימשך. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת כץ. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת יאסר חוג'יראת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אתחיל עם זה, בגלל ששר התיירות נמצא פה – לברך את מכבי נתניה, שזכו בארבעה ניצחונות רצופים. בגלל זה יש חיוך גדול.

שר התיירות חיים כץ:

כן ירבו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ואני אעבור למשהו רציני. אני רוצה לדבר על הנושא של המפונים, על הילדים החמודים של המפונים שנמצאים ברחבי הארץ בבתי ספר, ולהציג לכם תמונה שאתמול קיבלנו, חברי ועדת החינוך, במתחם Wix לשעבר בפי גלילות. חברים, מגיעים לשם מכל מרכז הארץ, ילדים מקריית שמונה, מעל 500 ילדים מכיתה א' עד י"ב, נכנסים אחרי שעה, שעה וחצי של נסיעה לתוך מתחם סגור, כמו אקווריום; מהרגע שהם נכנסים עד הרגע שהם יוצאים בשעות הצוהריים אין חלון אחד לפתוח. תחשבו על המורים, תחשבו על צוות ההוראה, תחשבו על אותם ילדים שיושבים ביחד, י"ב עם כיתה א'. הקושי הזה הוא אדיר. הלב שלנו נפתח למענם ואנחנו מנסים למצוא פתרונות, אבל הקושי של הלמידה והחינוך של המפונים הוא בלתי יתואר. עלינו לעשות באמת הכול, הכול, כדי שהילדים האלה יקבלו חינוך אמיתי וטוב בתקופה הזאת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת דוידסון. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בערב ראש השנה האזרחית החדשה מינהל הדלק והגז במשרד האנרגיה והתשתיות הודיע על עלייה משמעותית במחירי הדלק, עלייה של 28 אגורות, כ-4% מהמחיר הקודם, למחיר מרבי של 7.22 שקלים לליטר. הסיבה לכך – החלטה של שר האוצר לא לחתום על צו המאריך את סבסוד הדלק המפוקח. כחלק מהמאמץ לצמצם הוצאות ולהגדיל הכנסות בתקופת מלחמה, הממשלה בחרה לגלגל את העלויות אלינו, האזרחים. מעבר למחיר הדלק בתחנת הדלק, עלייה זו עלולה להשפיע על יוקר המחיה. זו התייקרות בחומר גלם המשליכה על כל המשק. צו השעה הוא לדאוג למשפחות החלשות, ולכן אני פונה לכולם, חברי הכנסת, שרים ופקידים, לא לגלגל את הנטל התקציבי אל האזרחים מעוטי היכולת. על כן, מבוקש להעלות את הנושא על סדר-יומה של הכנסת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת בועז טופורובסקי. אחריו – חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, אם היא תהיה. חבר הכנסת טופורובסקי, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת ואדוני השר, אנחנו בפתחה של שנה אזרחית חדשה. 94 יום אנחנו נלחמים, חיילינו הטובים והטובות מחרפים את נפשם בהרבה מאוד מקומות בשביל להגן עלינו. אתם הגיבורים והגיבורות של עם ישראל, דור הניצחון, אך גם בשעה קשה זו אסור לנו לשכוח את הקטל בכבישים. שנת 2023 הייתה הגרועה ביותר בעשור הנוכחי, עם מספר נוראי של 359 הרוגים בכבישי ישראל, ושנת 2024, לצערי, לא התחילה עם איזושהי בשורה חדשה. שמונה ימים חלפו מתחילת השנה, וכבר חמישה בני אדם נהרגו בכבישי ישראל. אני מזכיר את זה כאן לא כי זו גזרת גורל, אלא כי אנחנו יכולים לעשות הרבה הרבה יותר. אני אומר את זה שוב: אנחנו לא עושים מספיק, ואפשר להציל עוד חיים בכבישים. אני מקווה שאנחנו נשנה את זה כמה שיותר מהר בשנה הקרובה. זו המשימה שלנו. אני מאחל לכל לוחמינו, החיילים והחיילות, בריאות ושלום וניצחון במלחמה, לחטופים – לחזור במהרה, כמה שיותר מהר, היום, הביתה, ושלא ייהרגו יותר אנשים או ייפצעו, בכבישים או במלחמות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, במקומה של חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. לאחר מכן – חברת הכנסת שלי טל מירון. בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום שבת בילו כמה צעירים מהיישוב אום בטין בנגב, בילו בין אום חשרם לקיבוץ להב בח'רבת זעק, והגיעו קבוצת חמושים מהאזור שם. הם עובדים בחווה בחורבת זעק, וביקשו מהצעירים להציג להם תעודת זהות והתחילו לתשאל אותם: למה הגעתם לשם, והתחילו להטריד אותם ולהציק להם. הצעירים התקשרו אליי, ואני הפניתי אותם למשטרה, והם התקשרו למשטרה, ומג"ב חילץ אותם מידי הקבוצה הזאת. הם פנו למשטרה על מנת להגיש תלונה, פנו לעיירות. המקרים האלה – צריכים אנחנו, גם בכנסת, גם המשטרה, לטפל בנושא הזה על מנת שדברים כאלה לא יקרו שוב. אנחנו נגד שהצעירים האלה והקבוצות החמושות ייקחו את החוק הזה לידיים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, ואחריה – חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, סימון וכבוד השר, אני רוצה שתקשיבו רגע, בבקשה, כי אני רוצה לפנות גם אל השר תכף. קודם כול, היום הוא היום ה-94 למלחמה, ואני דואגת לציין שיש לנו 136 חטופים שעדיין נמצאים בעזה. אני הקמתי את השדולה למען החטופים ביחד עם חבר הכנסת בועז ביסמוט, קואליציה ואופוזיציה כאחד. אדוני היושב-ראש מכיר, יודע ותמך – –

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוחכם.

שלי טל מירון (יש עתיד):

– – ואני מודה לך על כך. מחר תתכנס השדולה בפעם הראשונה בכנס בכנסת בין השעות 10:00 ו-12:00. יהיו כאן גם נציגי משפחות החטופים, יהיו חוזרים מהשבי שיבואו לספר על מה שהם עברו ועל החשיבות של הדבר, וזה אפילו ישודר בשידור חי בערוץ הכנסת. קודם כול וראשית כול אני רוצה להזמין את כל חברי הכנסת והשרים להגיע מחר לשדולה החשובה הזאת. זו מטרה לאומית של כולנו, קואליציה ואופוזיציה כאחד, להחזיר את החטופות והחטופים הביתה כמה שיותר מהר. על זה יש קונסנזוס. זו חובתנו המוסרית, הלאומית, הערכית, לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה, ואני חושבת שנוכחות של שרים – גם כבוד השר, שכרגע עסוק – להגיע ולהביע תמיכה במשפחות זה חשוב מאוד. אני רוצה להודות לכל מי שלוקח חלק בכנס הזה. יגיעו גם שגרירים, יגיעו ארגונים בין-לאומיים, הרבה מאוד תקשורת זרה. חשוב מאוד שנשים את זה על סדר-היום הציבורי ונהדהד את זה החוצה. בוודאי ראיתם – אני כבר מסיימת – את הכתבה הבוקר בחו"ל בנושא החטופות שלנו, כתבה מזעזעת וגרפית מאוד, שמזכירה לכולנו למה אנחנו צריכים לפעול ועכשיו להחזיר אותם הביתה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תחזקנה ידיכם. תודה רבה. חבר כנסת אבי מעוז, ואחריו – חבר הכנסת יוסף עטאונה. בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היום אבי עובר את מספר 100.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

101.

אבי מעוז (נעם):

תודה. אדוני היושב-ראש, נאום הנדסת תודעה מס' 101, והפעם – על קטגור וסנגור. נתבשרנו בתדהמה שמי שיכהן כשופט מטעם מדינת ישראל בדיון בבית הדין הבין-לאומי בהאג הוא אהרן ברק. לחשוב שאהרן ברק יכול לייצג אותנו זה הנדסת תודעה. האם הקטגור ששוב ושוב כבל את ידי מערכת הביטחון והצטער על שנתן לצה"ל לנצח יותר מדי, ייאבק על זכותה של ישראל לסיים את המערכה בניצחון תוך העדפת חיי חיילינו על פני חיי האויב? האם מי שאמר שהוא מאמין גדול במדינת כל אזרחיה ייצג את זכותה של המדינה היהודית להתקיים? האם מי שנאבק בשנה שעברה בלגיטימיות של ממשלה נבחרת יהיה הסנגור שלה? האם ברק, שעליו אמר השופט המנוח חשין שהוא מוכן שיתפוצצו עשרות אנשים אבל שיהיו זכויות אדם, יסנגר על מלחמת החורמה שלנו כנגד האויב האסלאמו-נאצי שטבח בנו בשמחת תורה?

מיקי לוי (יש עתיד):

כן.

אבי מעוז (נעם):

אני ממליץ לכולנו לזכור ולהפנים את הכלל שקבעו חז"ל: אין קטגור נעשה סנגור. אני חוזר: אין קטגור נעשה סנגור. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוסף עטאונה, ואחריו – חבר הכנסת יצחק קרויזר.

מיקי לוי (יש עתיד):

פשוט לא ייאמן. חבורה של הזויים.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, מ-7 באוקטובר אנחנו הזהרנו רבות לגבי הרדיפה והפגיעה בחופש הביטוי, במיוחד באוניברסיטאות ובמיוחד נגד הסטודנטים הערבים. אני מברך מכאן את אוניברסיטת חיפה, שבסוף השבוע ביטלה את ההשעיה של שמונה סטודנטים ערבים באוניברסיטה בחיפה. במקביל אני רוצה לדבר על עליית מדרגה גם ברדיפה של צעירים ערבים, ואני רוצה לדבר על מעצרים מינהליים. בשבועיים האחרונים הרבה צעירים – לפחות שלושה בנגב וארבעה, חמישה בצפון – נעצרו והיו במעצר ל-20, 30 יום. לא הייתה שום תשתית ראייתית נגדם, ובסוף, כשהמשטרה והתביעה לא מוצאות שום חומר להגיש לבית המשפט, היא מוציאה צו מעצר מינהלי. לצו מעצר מינהלי אין מקום במדינה דמוקרטית. במדינה דמוקרטית יש מערכת בתי משפט, יש חוקים, יש סנגוריה, יש תביעה, וצריך לנהל את הכול. צווי מעצר מינהליים הם חזרה לממשל צבאי, ולזה אסור לחזור ולא נסכים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק קרויזר, ואחריו – חברת הכנסת דבי ביטון.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, את הנאום הבא כתבה לי רותם אבידר-צאליק, אשר נשואה לעידן, איש קבע שהשתחרר רק לפני כמה חודשים משירות קבע: ב-7 באוקטובר מעל 300,000 משרתי מילואים עזבו את בתיהם ומשפחותיהם ונקראו להגן על הבית של כולנו. אותם גיבורים הותירו את משפחותיהם, בנות ובני הזוג, והתפנו למשימה בידיעה שיש להם גב חזק ותומך בבית. גם עידן נמצא במילואים החל מאותה שבת ה-7 באוקטובר משעות הצוהריים בתפקיד מסווג, ולי אין שום מושג מה הוא עושה, איפה הוא נמצא, ובעיקר אין לי את היכולת לתקשר איתו. בחודש הראשון למלחמה כמעט לא הגיע כלל הביתה. נשארתי לבד עם שלושת ילדינו ללא מסגרת, כשהילדה הגדולה שלנו בת החמש עם צרכים מיוחדים, עיכוב התפתחותי ותסמונת נדירה – הגדרה יבשה לאתגרים גדולים – והבן הקטן שלנו בן שנה. שבועיים לאחר שנפתחה המלחמה הוצע לי לצאת לחל"ת רטרואקטיבית ולהשתמש בכל ימי החופשה שצברתי. ההכנסה שלנו נפגעה. המסגרות של הילדים, אף שלא פעלו, המשיכו לגבות תשלום כרגיל. נשארתי בבית עם הילדים, עם האתגרים ועם התשלומים. לאחר שהילדים חזרו למסגרות, הוקטנה משרתי. נשות המילואימניקים מאז ועד היום, באותה הרוח בדיוק, נשארות בבית, ובגבורה מחזיקות את המשפחה, הילדים והבית עם כל העומס שנגזר מכך. לצערנו, בחודשים האחרונים וגם עם פרוץ המלחמה נחשפים למגמה מדאיגה שהולכת ומתרחבת: הוצאת נשות המילואימניקים לחל"ת. החל"ת הפך למנגנון קל ופשוט עבור המעסיקים בכל תקופת משבר מזדמנת, וגם כעת. עם פרוץ המלחמה המעסיקים לא היססו והמתינו, הוציאו לחל"ת נשים רבות של משרתי מילואים. בפועל מדובר בפיטורים שקטים; החוק לא מגן מהוצאה לחל"ת, והן נותרות ללא הכנסה, ללא אופק תעסוקתי, ללא זכויות סוציאליות ומקצועיות, ובעיקר – ללא כל ודאות לגבי המשך יכולתן לחזור למעגל העבודה. מחד גיסא הן מנועות מלחפש עבודה, ומאידך גיסא – נשארות ללא הכנסה, ורבות מהן אף לא עומדות בקריטריונים לקבלת דמי אבטלה. כאמור, הפגיעות הכלכליות קשות מאוד וכך גם הפגיעות התעסוקתיות, אך לא פחות חשוב מכך – הפגיעה המורלית בנשות המילואים, אשר נמצאות בחזית העורף, אשר נותרות מאחור ללא כל התייחסות ראויה מצד המעסיקים וללא כל רשת ביטחון תעסוקתית מצד המדינה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

מדובר בתקופה ארוכה שבה נושא החל"ת הופך והולך להיות השוק השחור של שוק העבודה, וכדי לא לתת לנושא הזה להמשיך ולגדול וכדי לתת מענה הולם ורשת ביטחון טובה, מהודקת, עבור נשות המילואים וכל נפגעי החל"ת בכלל, יש צורך בתיקוני חקיקה מיידיים שלא ישאירו מקום של ספק ויצילו את נשות משרתי המילואים מהפגיעות הקשות הללו. ללא כל מוגנות בחוק בנושא החל"ת נשות המילואים ימשיכו להיפגע באופן קשה, וההשלכות של כך מרחיקות לכת. משרתי המילואים ונשות המילואים הם גוף אחד, ומחובתנו לשמור על התא המשפחתי שלהם חזק, כדי שיהיה לכולנו לאן לחזור. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, ואחריה – אחרון הדוברים לשלב זה, חבר הכנסת משה סולומון.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, כמדי מליאה אני שמה דגש על עניין החטופים. אני רוצה לברך את חברתי שלי, חברת הכנסת, וחבר הכנסת ביסמוט על הקמת שדולה חשובה מאוד. עם זאת, חשוב מאוד להזכיר ולהדהד: אנחנו כבר שלושה חודשים בעיצומה של המלחמה. אני כחלק מהעקורים מוכנה להיות עוד שלושה חודשים אם אני אדע שבסוף השקט יחזור לדרום ונוכל לגדל את ילדינו, את משפחתנו, בצורה תקינה וראויה, כפי שקיים במקומות אחרים במדינה. כבוד היושב-ראש, היום העיתונאית נועה שפיגל פרסמה את דבריה של מירב סבירסקי ממשפחת חטופים, שאומרת בוועדת מעמד האישה: עכשיו זה עוד הזמן שאפשר לקיים הפלות; אחר כך לא יהיה אפשר. אני חושבת שזה מספר את כל הסיפור. יש לנו חובה, חובה מוסרית, לפעול ולהביא את החטופים והחטופות הביתה, ולהמשיך לחבק ולחזק את השבים. אנחנו שומעים את הסיפורים, אנחנו רואים את הקשיים, אנחנו גם נחשפים מהסיפורים למה שקורה במנהרות האפלות, האכזריות, ולכן עלינו לפעול בכל הכוח. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, בשבוע שעבר עמדתי כאן במליאה והזכרתי שבתוך המלחמה שבה אנו נמצאים ראוי לציין את הקהילה האתיופית, שהקריבה את טובי בניה ובנותיה בשבת 7 באוקטובר ובעיקר כעת, במהלך המלחמה. ציינת כי ישנם 20 נופלים מבני הקהילה, חיילים וכוחות הביטחון, שמהווים פי שניים מחלקם היחסי באוכלוסייה. והינה, אמש התבשרנו על עוד גיבורה, 21 במספר, שמסרה את נפשה על הגנת המולדת, סמל שני שי גרמאי, זיכרונה לברכה, שנפלה בפעילות מבצעית בג'נין לאחר שהרכב שבו הייתה נפגע ממטען. השתתפתי אתמול בהלווייתה, שהתקיימה בבית העלמין בכרמיאל, ושם ראיתי משפחה עם תודעה ציונית עמוקה וקהילה שלמה שגאה ומצדיעה לגיבורת ישראל. איך אפשר לעמוד מול דמעות של אימא שבוכה על קברה הטרי של בתה היחידה? איך אפשר לעמוד מול עוצמות של אבא שגאה בגבורה של בתו שנפלה על הגנת המולדת? ההורים לא רצו שתלכי למג"ב, הם פחדו עליך, אך את התעקשת על שירות משמעותי בגזרה מאתגרת. משפחת גרמאי היקרה, בתכם שי, השם ייקום דמה, נפלה כגיבורה. היא מסתכלת מלמעלה וגאה בכם, ההורים והאחים ושאר המשפחה, ובעוצמות שאתם מקרינים על כלל ישראל. יהי זכרה ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום, והוא הצעת חוק ההתיישנות (תיקון מס' 9 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את כבוד השר חיים כץ להציג את הצעת החוק בשם שר המשפטים, בבקשה. כבוד השר, בבקשה.

שר התיירות חיים כץ:

אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, ביום כ"ב בתשרי התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, החלה מתקפת טרור רצחנית מרצועת עזה שבמסגרתה חדרו מאות מחבלים ליישובים בדרום הארץ מהיבשה, מהאוויר ומהים, וכן התבצע ירי מסיבי של אלפי רקטות לעבר שטח מדינת ישראל. במתקפת טרור זו נרצחו מאות אזרחים ואנשי כוחות הביטחון השונים ונפצעו אלפים. כמו כן, ישנם נעדרים שטרם אותרו. נוסף על כך, דווח על מאות אזרחים וחיילים שנשבו על ידי ארגון הטרור חמאס והועברו לרצועת עזה. בעקבות פעולות איבה אלה הכריזה ממשלת ישראל על מצב מיוחד בעורף ומלחמה – היא מלחמת חרבות ברזל – שבמסגרתה גויסו מאות אלפי חיילי מילואים. מאז מתנהלים קרבות קשים ברצועת עזה וגם בחזית בצפון. כ-200,000 אזרחים פונו מבתיהם, ומרביתם שוהים מאז, כשלושה חודשים, בבתי מלון ובדירות שכורות, וחזרתם לבתיהם טרם ידועה; ידועה, אבל לא נורא. אזרחים רבים מתמודדים עם קשיים כלכליים ועם המתח והחרדה שהמלחמה גורמת להם ולבני משפחותיהם. אירועי האיבה והמלחמה גרמו לאבדות בגוף ובנפש ולנזקים שונים נוספים, כגון נזקים כלכליים ומשפטיים. אחד הנזקים המשפטיים הוא הסיכון להתיישנות של תביעות אזרחיות, קרי, כי בנסיבות שתוארו לעיל, ומשסופו של המצב המיוחד בעורף אינו ידוע, הגשת תובענות אזרחיות לבתי המשפט אינה נמצאת בראש סדר העדיפויות של האזרחים, תביעות רבות נמצאות בסיכון להתיישן, וייתכן שחלקן אף יתיישנו. חוק ההתיישנות, התשי"ח–1958, בנוסחו כיום אינו נותן מענה לסיכון זה. כך למשל סעיף 17 לחוק, הקובע תקופת הארכה של שנה אם נבצר מן התובע בשנה האחרונה של תקופת ההתיישנות להגיש את התובענה מפני שנסגר בית המשפט המוסמך לדון בה, אינו חל, מפני שבתי המשפט אינם נסגרים בעת הכרזה על מצב מיוחד בעורף, וניתן להגיש תובענות לבתי המשפט באופן מקוון. למרות שקיימת אפשרות טכנית לפתוח בהליכים אזרחיים, חלק ניכר מאזרחי מדינת ישראל מתמודדים עם קושי משמעותי לעשות זאת, לדוגמה תושבים שפונו מבתיהם ואין בידיהם המסמכים הנחוצים להגשת תובענה, או המשרתים בכוחות הביטחון שאינם יכולים להתפנות להגשת וניהול תובענה בתקופה זו. קושי זה מעמיד את תביעתם בסיכון להתיישנות, וכן קיים חשש שחלקן אף יתיישנו. לפיכך, מוצע להוסיף לחוק ההתיישנות את סעיף 15א, אשר במסגרתו, לעניין תביעה שאינה במקרקעין ושתקופת ההתיישנות שלה בת שבע השנים החלה לפני יום כ"ב בתשרי התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, וטרם התיישנה לפני כניסתו של החוק המוצע לתוקף – מוצע להחיל את ההוראות הבאות: בסעיף קטן (ב) מוצע לקבוע כי עבור תובע הנמנה עם אחת מהאוכלוסיות המיוחדות המוגדרות בסעיף, כגון מפונים, חטופים, מי שהוכרו כנפגעי איבה, נכי צה"ל ובני משפחותיהם, בני משפחות של נרצחים בפעולות האיבה ושל חללי צה"ל, וכן חיילי צה"ל, אנשי כוחות הביטחון וההצלה – תחול עילת השעיה, כך שמוציאים מכלל המניין של תקופת ההתיישנות את התקופה שמיום תחילתו של החוק המוצע עד תום 18 חודשים מהמועד האמור. עילת ההשעיה מנותקת ממשך ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, משום שהצמדה אליו סובלת מחסרונות משמעותיים: ראשית, קיים חוסר ודאות לגבי תוקפו של המצב המיוחד בעורף, וכן קיימת אפשרות שההכרזה תפקע ולאחר מכן תתחדש באופן שייצור חוסר בהירות לגבי גורלן של תביעות שהתיישנו בין שתי התקופות האלה; שנית, ייתכן שבהמשך הלחימה ההכרזה על המצב המיוחד בעורף תצומצם לאזורים גיאוגרפיים מסוימים, והתניית עילת ההשעיה בקיומה של הכרזה במצב כזה תקשה ללא הצדקה על התובעים הגרים בשטח שהוצא מגדר ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, ותגרור את הצדדים להתדיינויות ארוכות וסבוכות. בתום עילת ההשעיה מוצע לקבוע בסעיף 2 להצעת החוק כי יחול סעיף 16 לחוק ההתיישנות הקיים, דהיינו תעמוד לתובע תקופה נוספת של לא יותר משנה להתארגנות ולהגשת התובענה, כמקובל בעילות השעיה אחרות. עבור כלל האוכלוסייה מוצע לקבוע עילת הארכה – מוצע לקבוע שתביעתם לא תתיישן לפני שתחלוף שנה מיום כניסתו של החוק המוצע לתוקף, אם נבצר מהם להגיש את תביעתם בשנה האחרונה להתיישנות בשל פעולות האיבה או פעולת המלחמה. יודגש כי בניגוד לאוכלוסיות המיוחדות, שלגביהן העיכוב המוצע יכול להיות בכל שלב של מרוץ ההתיישנות בתביעתם, לתובעים הנמנים עם האוכלוסייה הכללית מוצע להעניק הארכה בלבד, שיש ביכולתה להאריך את מרוץ ההתיישנות רק בסופו ולתקופה של שנה לכל היותר. תקופת ההארכה המתייחסת לאוכלוסייה הכללית תחול גם על תאגידים ועל המדינה, הן משום שגם הם אינם מתפקדים כבשגרה עקב המצב המיוחד בעורף, והן משום שהארכת המרוץ תמנע את ההכרח להגיש תובענה לבית המשפט נגד אזרחים שאינם מסוגלים להתגונן מפניה לעת הזו. בעוד שבסעיף קטן (ב) מוצעים הסדרים עבור תביעות שאינן במקרקעין שטרם התיישנו ביום כניסתו של החוק המוצע לתוקף, בסעיף קטן (ג) מוצע כחריג לדיני ההתיישנות להחיות תביעות שאינן במקרקעין, ושתקופת ההתיישנות שלהן הסתיימה בתקופה שמיום כ"ב בתשרי התשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, ועד לערב תחילתו של החוק המוצע, כך שמרגע פרסומו של החוק המוצע ברשומות יראו את התביעות כאילו לא התיישנו, ויינתנו לתובעים תשעה חודשים נוספים להסדיר את תביעותיהם האזרחיות. בפסקה (1) מוצע כי ההחייאה האמורה תיעשה באופן אוטומטי עבור תובעים הנמנים עם האוכלוסייה המיוחדת בפסקה (2); בעבור תובעים אחרים מוצע להתנות את החייאת התביעה בשיקול דעתו של בית המשפט לבקשת התובע, שיידרש להצדיק את בקשתו ולשכנע את בית המשפט כי נבצר ממנו להגיש את התביעה בתקופת ההתיישנות עקב אירועי האיבה או פעולות המלחמה. לסעיף קטן (ד) מוצע להחיל את הוראות סעיף 1 להצעת החוק על הסדרי ההתיישנות החיצוניים לחוק, שקובעים תקופות התיישנות קצרות מזו הקבועה בחוק ההתיישנות ומעוגנים בחוקים אחרים, תוך החרגת הסדרי התיישנות הקבועים בחיקוקים מסוימים. בפסיקה נקבע כי הוראותיו של החוק לא חלות באופן אוטומטי על הסדרי התיישנות חיצוניים לחוק, אולם בשל תכליתה של הצעת החוק מוצע להחיל אותה גם על הוראות ההתיישנות הקבועות בחיקוקים חיצוניים באותם מקרים שבהם אין הצדקה להבחין לעניין זה בין עילות התביעה השונות. לצד זאת, מוצע להוציא מגדר הוראה זו הסדרים ספציפיים – הסדרים שנדונו בבתי המשפט ונפסק לגביהם כי אין להחיל עליהם את עילות העיכוב הקיימות בחוק, הן מפני שמדובר בתקופות הקובעות התיישנות מהותית מכוח אמנות בין-לאומיות, הן מפני שמדובר בהתיישנות מהותית או מפני שהחלת עילות העיכוב מנוגדת לתכלית של אותו חוק הקובע הסדר התיישנות. כמו כן מוצע להחיל את התיקון גם על תקופות התיישנות מוסכמות בכתב הקצרות מן התקופה הקבועה בחוק ההתיישנות, כפי שמתיר לעשות זאת סעיף 19 לחוק. בנוסף, מוצע להבהיר כי בתובענות ייצוגיות לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006, תחול עילת ההשעיה או ההארכה, לפי העניין, על התובע הייצוגי. סעיף קטן (א) להצעת החוק הוא סעיף ההגדרות, המפרט מיהם התובעים הזכאים לעילת ההשעיה המיוחדת, את ההגדרות לפעולות האיבה ואת פעולות הלחימה שהתרחשותן מצדיקה את תוספות הזמן המוצעות. יודגש כי אין צורך בעילת השעיה או הארכה בעבור תביעות במקרקעין, אשר עליהן קובע סעיף 5(2) בחוק ההתיישנות הקיים תקופות התיישנות ארוכות מאוד – 25 שנה במקרקעין מוסדרים ו-15 שנה במקרקעין לא מוסדרים – ונראה כי הסיכון להתיישנות התובענה בעקבות אירועי האיבה ופעולות המלחמה אינו קיים לגביהן. על כן, הממשלה מבקשת מהכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר כץ. אנחנו נעבור כעת לדיון האישי. אני רואה ששתי הדוברות הראשונות, חברות הכנסת טלי גוטליב וצגה מלקו, עדיין נמצאות בישיבת הסיעה. אני אשמור את זכותן לדבר בהמשך, ואקרא כרגע לחבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי וחברות הכנסת, את חיידק האנטישמיות לא הצלחנו להכחיד ולהדביר. האנטישמים מחכים לשעת כושר להרים את הראש ולפזר את הרעל שלהם. לצערי, זו שעתם. אנחנו רואים לאיזו אהדה הם זוכים, לצערי הגדול. אנחנו עדים לתופעה מדהימה של התפשטות אנטישמיות. הם מרימים את ראשם כמו אש בשדה קוצים. ואם לא די בכך, אז בית הדין בהאג מעמיד אותנו – ביוזמתה של דרום אפריקה, חסידי אומות העולם – מעמיד אותנו לדין, ומאשים אותנו ברצח עם, לא פחות ולא יותר; בניסיון לרצח עם. כשכולנו קוראים את כתב התביעה אנחנו מבינים מעל לכל ספק שאחת המחויבויות של כל שר ושל כל חבר כנסת ושל כל איש ציבור היא להיות זהיר מאוד בהתבטאויות שלו. מותר לנו לכעוס, מותר לנו לכאוב, מותר לנו לעשות פעילות אקטיביסטית כנגד תופעת האנטישמיות – להילחם בה, להילחם בחזית אחת מול בית הדין בהאג – אבל אסור לנו, אסור לנו להמשיך בהתבטאויות שאין בהן כל נימה של אחריות. לא רוצחי עם אנחנו, כי אם עם שנלחם על חירותו; מדינה שנלחמת על אזרחיה מול ארגוני טרור חסרי אנושיות, שניזונים מאידיאולוגיה של רצח, של שפיכות דמים, של לרצוח יהודים באשר הם. על כן צר לי לשמוע שבבית הזה, לפני עשר דקות, כמדומני, מקטרגים על מי שנבחר על ידי ראש הממשלה, אהרן ברק, שאין כמוהו להגן עלינו במקום כזה – מקטרגים וקוראים לו "הקטגור", זה שיקטרג על עם ישראל. אז אני מבקש ממי שאמר את זה שיעלה לכאן ויחשוב פעמיים. זה מדאיג אותי נורא. וצריך להבהיר לכל העולם: לא פצצת אטום אנחנו רוצים על עזה, אלא להרחיק ולגמור אחת ולתמיד את ארגון המרצחים. אבל לא פצצת אטום. היו זהירים בדבריכם. אנחנו לא רוצים לעשות טרנספר של אף אחד, אנחנו רוצים – ועל זה יש חזית אחידה בכל המדינה הזאת – להרחיק מהגבול את כל הרוצחים, גם את הנוח'בה וגם את רדואן. ולכן באמת בשעה כזאת, כשאנחנו מותקפים, ראוי לכל איש ציבור – אדוני יושב-ראש הכנסת, אני חושב שגם אתה צריך להגיד את זה – להיות זהיר בדבריו. ואשר לעופר כסיף – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – משפט אחד. אני לא רוצה להגיד עליך מילים רעות – באמת, לא מעל הבמה הזאת – אבל הגזמת, פשוט הגזמת. אלה חיילי צה"ל, זה הצבא שלנו, זה המגן שלנו. חזור בך מהחתימה או ההצטרפות לתביעה. זה מעבר לכל קו אדום במדינת ישראל. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותו של אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. נמצאים איתנו כאן היום דיקלה ואברהם נסימי והילדה נויה, ממתפני היישובים עבדון, מנות, אלקוש ואבירים. כבר למעלה מחודשיים שהם שוהים במלון יהודה בירושלים ובעוד מלונות, וזאת הודות לתרומות נדיבות של פילנתרופים, לא הודות למדינת ישראל. השהות שלהם מסתיימת בימים אלה, אדוני, לצערי. הם בסכנת פינוי. לאן ילכו? עם מי מהילדים? מי מהמבוגרים? מי מהאנשים? היישוב שלהם, אדוני, נמצא בטווח של 3.7 קילומטר. יש לו כניסה אחת, יציאה אחת. מדובר בציר מטווח, וכאשר הוא נסגר, אין כניסה ויציאה. אנשים אלה אינם יכולים לשוב לביתם, המצוי בטווח הטילים – 3.7 קילומטר. שר החינוך רק היום אמר: לא רואה חזרה ללימודים עד סוף השנה. אז מה יעשו עם הילדים? היכן נויה תלך ללמוד? ואין מגיב. היישובים, כפי שאמרתי, נמצאים בטווח של 3.7 קילומטר מקו הגבול בצפון. קיימתי דיון בוועדה לביקורת המדינה עם ראשי היישובים. קיימנו דיון נוסף בוועדת הפנים. הגעתי עם דיקלה לוועדת הכספים, ושם היא פרסה את התלאות של התושבים. שלחתי, אדוני, מכתב לשר האוצר ולראש הממשלה. כמובן לא קיבלתי תשובה, כי מה זה חשוב? זה לא חשוב, החיים של התושבים. אם הייתי יכול לתת לנויה, ילדה בת שמונה, או ללביא, ילד בן שבע, לשאת נאום במקומי מעל הדוכן הזה, כולנו, אדוני, היינו פורצים בבכי, כי אין מושיע. ממשלה שלא אכפת לה מחיי תושביה. למי מאיתנו יש את האומץ להחזיר אותם אל הבתים שלהם, שנמצאים בטווח טילי הנ"ט? מי ייתן את ההסברים לכך שחלילה משפחה מאחד היישובים תשלם בחיים? אני זועק את זעקתם של תושבי היישובים עבדון, אלקוש ואבירים מזה חודשיים, ואין מושיע. אני פונה למקבלי ההחלטות בממשלת ישראל. אני פונה גם אליך, אדוני שר התיירות. תקשיב אליי, אדוני שר התיירות – לא אכפת לו – נא לטפל בתושבי שלושת היישובים. נא לשכן אותם במלונות, כי מוחרתיים הם עוזבים את המלון. אמרתי, אולי אני אביא אותם למסדרונות הכנסת. אין להם לאן ללכת. נא לטפל בפיצויים שלהם. נויה בת השמונה ולביא בן השבע פרצו בבכי כאשר דיברתי איתם. נויה, תעמדי, כדי שיראו אותך. תעמדי. ונויה אומרת: בבקשה, בבקשה תעזרו לנו – זה מה שהיא ביקשה, ופרצה בבכי. אם חלילה יקרה אסון, אני מפנה אצבע מאשימה למקבלי ההחלטות בממשלה הרעה הזאת. בבקשה תמצאו פתרון. אני פונה לחברי הכנסת מהקואליציה, אני פונה לשר התיירות, שהוא נציג הממשלה בכנסת כרגע במליאה, אבל לא כל כך אכפת לו: לכו לדבר עם דיקלה ונויה, תתרשמו ותפעילו את הקשרים שלכם כחברי כנסת מהקואליציה אצל מקבלי ההחלטות. אני מקווה. לו יהי. אמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אבי מעוז, נוכח? אינו נוכח. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, חברות הכנסת, בצעירותי השתהיתי לראות את ועידת מדריד 1991, את המשלחת הפלסטינית. כל שוחרי השלום אהבו את היום הזה, וגם תושבי עזה. אני לא אשכח איך ב-10 בנובמבר 1991, כשראש המשלחת הפלסטינית, חיידר עבד א-שאפי, חזר לעזה, כל עזה יצאה בשביל לחבק אותו, איך הרימו אותו על הכתפיים. אני בעצמי זוכר את הכותרת של עיתון אל-איתיחאד, (אומר בערבית: עם פרחים, ענפי זית ויונים לבנות קיבלה עזה את המשלחת הפלסטינית.) עם פרחים ועצי זית ויונים לבנות – כך התקבלה המשלחת הפלסטינית בעזה. העזתים רובם ככולם רצו את השלום. מאז רק ב-20 השנים האחרונות היו יותר מעשר מלחמות על עזה: ימי תשובה – 2004; גשם ראשון – 2005; גשמי קיץ – 2006; חורף חם – 2008; עופרת יצוקה – 2009-2008; עמוד ענן – 2012; צוק איתן – 2014; שומר חומות – 2021; שחר שחור – 2022; מגן וחץ – 2023. מול כל זה עמדו העזתים. הכיבוש הארור הזה שחק את החלומות של השלום – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

איזה כיבוש? מי שלט בעזה? ב-2005 מי שלט בעזה?

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – שחק את החלומות של השלום.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת פורר.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתמול שר האוצר סמוטריץ' אמר שיש בעזה שני מיליון נאצים; לפני כמה ימים שר הביטחון גלנט אמר שהם חיות אדם. אני רוצה להגיד ששניכם קטנים קטנים, ועזה גדולה גדולה. עוד תזרח השמש על עזה, ועוד תזרח השמש על שני העמים. עוד תזרח שמש השלום המושתת על הכרה בזכויות הלאומיות של שני העמים, מדינה פלסטינית בגבולות 67' לצד מדינת ישראל, ויבוא השלום ויבוא הביטחון על אפכם ועל חמתכם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

יא גזענים, יא קטנים. עוד יבוא השלום.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תגנה את הטבח. תגנה את החיזבאללה. תגנה אותם פעם אחת.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה, חבר הכנסת טור פז.

משה טור פז (יש עתיד):

"הוא מחליש את ההרתעה הישראלית", ככה אמר שר אחד; "הוא פקיד שסיים את עבודתו לפני 17 שנה, למה דעתו מעניינת"? אמר בנו של ראש הממשלה; "הוא וחלוץ צריכים להינמק עד סוף חייהם בכלא", אמר שר אחר; "הוא רוצה גופות של יהודים ברחובות", אמר העיתונאי המקורב לראש הממשלה. מה לא אמרו עליו. מכונת הרעל לא ויתרה על שום סמל ודימוי. אבל שמחנו לשמוע אתמול שנשיא בית המשפט העליון לשעבר, המשפטן, מומחה זכויות האדם אהרן ברק, נעתר לבקשת הממשלה – ראש הממשלה, כן, ראש הממשלה ביקש ממנו, והוא ייצג אותנו בדיון בהאג מול השקר הפלסטיני. שמחתי והערכתי את ברק, שנעתר לבקשה חרף כל הדברים האלה. אנחנו בזמנים קשים, רבותיי, ואנחנו חייבים את הכי טוב שלנו. אז תודה לשופט בדימוס אהרן ברק, שנענה לבקשה. תודה לממשלה ולראש הממשלה, שהתעלו על הקטנוניות הקבועה והבינו את חשיבות העניין. אסור לנו לחשוב שוב ש"כֹּחי ועֹצֶם ידִי עשה לי את החיל הזה". מה למדנו מ-7 באוקטובר? למדנו שאנחנו לא יודעים כלום. הממשלה הזו נבחרה אחרי שסיפרו לנו על משילות, חרטטו אותנו על ימין חזק מלא מלא, על ביבי חזק מול החמאס, זוכרים? ביבי חזק מול החמאס, איזו אגדה. חברים, התבדינו. לא הכול אנחנו יודעים. טעינו בקונספציה. מסתבר שימין לא מביא ביטחון, ומסתבר שהשמאלנים לא בוגדים. האשמתם את מערכת המשפט, את בג"ץ ואת המפגינים, את השמאל ואת אהרן ברק. אז מה למדנו מזה? האם כולם מבינים את זה? האם למדנו שיעור בצניעות? האם הבנו שהאמת לא נמצאת רק בצד אחד ?אם נלמד משהו אחד מ-7 באוקטובר ומשליחתו של אהרן ברק כנציג מדינת ישראל להאג, זה הצורך בצניעות. אם ניקח משהו מהמלחמה הזאת – בכל זאת עשינו משהו. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

האם מקובל שמפלגת השלטון מקיימת ישיבת סיעה בזמן מליאה? אני פשוט רוצה להבין, האם מקובל שמפלגת השלטון עושה ישיבת סיעה בזמן מליאה?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קריב, שאלתך נרשמה.

גלעד קריב (העבודה):

שאלה לייעוץ המשפטי של המליאה. זה הגיוני?

היו"ר ארז מלול:

הינה, הייעוץ המשפטי נמצא פה.

גלעד קריב (העבודה):

שאלה לייעוץ המשפטי של המליאה: האם זה הגיוני שחברת הכנסת מירב כהן תדבר מול מליאה ריקה בצד הזה של הקואליציה כי הם בישיבת סיעה?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קריב, אתה מוזמן לשאול – זה לא – – –

גלעד קריב (העבודה):

זה במסגרת הזלזול המתמשך של ממשלת הימין בכנסת, הפרדת רשויות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, בגיל 87 אהרן ברק יחזור אל היבשת שבה נולד בשם אריק בריק; היבשת שבה שרד את שנות השלטון הנאצי ואקציית הילדים בגטו קובנה; היבשת שבה חי במחבוא אצל חסיד אומות עולם, וממנה עלה לארץ ישראל בגיל 11. מסלול החיים של אהרן ברק הוא המסלול הישראלי-ציוני האולטימטיבי, כזה שעובר בין תחנות של פטריוטים מושבעים: עתודה בצה"ל, התעקשות על קורס קצינים, דוקטורט באוניברסיטה העברית, דיקן הפקולטה למשפטים, התגייסות לשירות הציבורי בתור היועץ המשפטי לממשלה, השתתפות בצוות המשא ומתן בהסכמי קמפ דייוויד בין מצרים לישראל, מינוי לשופט בית המשפט העליון, ובהמשך – לנשיאו. ברק הפך למשפטן בעל שם עולמי. במסגרת ההתעסקות בעצמאות המערכת המשפטית ובזכויות אדם הוא ביסס וחיזק את חומת ההגנה המשפטית שלאורך כל השנים אפשרה למדינת ישראל לשמור על עצמה ולפעול בנחישות ובעוצמה נגד אויבינו. בשנים האחרונות – צריך לומר את זה – אחרי שכבר פרש מכס השיפוט, אהרן ברק נמצא תחת התקפה מתמשכת. שליחי ראש הממשלה הכפישו אותו, קיללו אותו, עשו הכול כדי למרר את חייו של פנסיונר פטריוט. חברי כנסת אמרו שצריך לשלוח אותו לכלא. שרים בממשלה השתלחו בו. ועכשיו אותו אהרן ברק מגויס בצו 8 על ידי משמיציו ותוקפיו כדי שישמש בתור מגן ישראל בבית הדין הבין-לאומי. ככתוב: "הן אצעק חמס ולא אֵעָנה, אשַוַע ואין משפט". בשעתה הקשה ביותר, המדינה זקוקה לטובים ביותר שיגנו עליה בעזה, בגבול הצפון ובהאג. אהרן ברק, ישראלים רבים חייבים לך סליחה ותודה. תודה על זה שאפילו כשחלק גדול מהמדינה ויתר עליך, אתה לא ויתרת על המדינה, אפילו לא לרגע. "לך בכֹחֲךָ זה והושעת את ישראל". תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חבר הכנסת ואליד אלהאושלה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואליד אלהואשלה.

היו"ר ארז מלול:

אלהואשלה, סליחה. ואליד אלהואשלה, תפדל.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, דיברנו הרבה והתרענו רבות על הקבוצות החמושות שמסתובבות בנגב בתקופה האחרונה, אם זה בביר הדאג' או במקומות אחרים, כמו אום-חשרם וח'רבת א-זעק. לצערי הרב, אף אחד לא מטפל בקבוצות האלה, שלוקחות את החוק לידיים. מה שקרה בשבת עם קבוצת צעירים מהיישוב אום בטין לא מתקבל על הדעת, לא ייתכן. איך מרשים לדברים כאלה לקרות? לא מקובל. קבוצת חמושים, מתנחלים, שיושבים ליד קיבוץ להב, מתחקרת את האנשים בשטח כאילו שהיא המשטרה, היא הריבון. מכאן אני פונה למשטרה, למפכ"ל, לפיקוד דרום ולמפקד המשטרה, מפקד העיירות, על מנת לטפל בנושא הזה. אנחנו, החברה הערבית בנגב, החברה הבדואית, קיבלנו אחריות על האוכלוסייה שלנו מ-7 באוקטובר. היא מתנהלת כמו שצריך. אבל לא יכול להיות שמפקירים את הביטחון של האנשים. אני לא רוצה לעלות כאן שוב ולדבר על קבוצות חמושות בכל מיני יישובים בנגב. לא מקובל. אם השר מפקיר את החברה הערבית ומפקיר את החברה הבדואית בנגב, המשטרה לא אמורה לציית לו. לכן, הצעירים האלה מהיישוב אום בטין פנו למשטרה והגישו תלונות נגד קבוצת המתנחלים שמאיימת, מטרידה, מציקה לצעירים שלנו. אדוני היושב-ראש, היום היינו בדיון בוועדת הבריאות. אני רואה שהשר נמצא כאן. דיברנו על המבחן שקבע אגף הבחינות במשרד הבריאות. לא ייתכן שמי שאחראי לקביעת המועד מתעלם מהאוכלוסייה הערבית. איך אפשר לקבוע מועד בחינה ב-12 בחודש? כנ"ל עשו בקביעת הסיבוב השני לבחירות ב-12 בחודש, ב-12 באפריל. יש פה התעלמות. איך יכול להיות שהשר מקבל דברים כאלה? איך יכול להיות שוועדת הבריאות מאשרת דבר כזה? איך יכול להיות שפרופ' יציב קובע את התאריך הזה? הדרישה שלנו, אדוני השר, היא להקדים את המועד בשבוע. לא יכול להיות שהסטודנטים המוסלמים יעשו בחינה של חמש שעות ביום של צום. לא מקובל. תתארו לעצמכם שהשר מאשר בחינה של יהודים בפסח או בחג אחר, או ביום צום שלכם. אנחנו דורשים להקדים את מועד הבחינה של הסטודנטים בשבוע אחד. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה. לאחר מכן – חבר הכנסת אחמד טיבי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני תוהה אם חברי סיעת הליכוד נמצאים כאן באולם. יכול להיות שהם עדיין מעכלים את המצגת שהייתה אמורה להיות מוצגת בפניהם היום בישיבת הסיעה, כי אני לא רואה פה נציגים של מפלגת השלטון.

היו"ר ארז מלול:

איזו מצגת? איזו מצגת? איזו מצגת?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שמעתי ששר הביטחון אמור להציג היום בפני סיעת הליכוד את המצגת, מצגת ביטחונית על מה שמתרחש בעזה, בגבול הדרומי. אני מאוד מקווה שגם על מה שמתרחש בצפון, כי אדוני היושב-ראש, מה שמתרחש בצפון – זה מזמן כבר לא צפון. כבר איבדנו את הצפון. מה שקורה בצפון זה לא שחיקת ההרתעה, זה חיסול ההרתעה. אני מאוד מקווה, מאוד מקווה, שמדינת ישראל וממשלת ישראל יתעשו מהר, כמה שניתן, ויבינו שאין כבר קווים אדומים. אין כזה דבר קווים אדומים. קו אדום – שמעתי לפני חודש את שר הביטחון, שאני מאוד מעריך אותו ויש לי כבוד רב לשר הביטחון – שאנחנו נבין שהגענו לקו האדום כשאנחנו נפציץ את ביירות. בינתיים הם מפציצים לנו בסיס חיל האוויר, אחד הסודיים ביותר בצפון, שזה העיניים של המדינה – אנחנו לא מגלים פה סודות, אלא זו עובדה – ואנחנו ממשיכים לדבר, ממשיכים לחפש את הקו האדום הזה שהאויבים שלנו בצפון עוד לא חצו. אדוני היושב-ראש, לפני 12 שנה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בא לישיבה באו"ם ושם הוא הציג את הציור המפורסם שלו עם הפצצה. אז הוא אמר: זה הקו הראשון, זה הקו השני, וזאת הפצצה. אז את הקו הראשון הפסדנו כבר ב-7 באוקטובר. זה קו הגבול.

נאור שירי (יש עתיד):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא. First stage, second stage, and the bomb.

נאור שירי (יש עתיד):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כן. אז את הקו הראשון איבדנו ב-7 באוקטובר. זה קו הגבול. מישהו היום מתייחס בכלל לקו הגבול? קו הגבול כבר לא קיים. מבחינתנו, אסור להיות שם, בקו הגבול, כי קו הגבול זה כמו ברווזים במטווח. הקו השני שאיבדנו הוא הקו של ההתלקחות עם החיזבאללה – זה הקו של היישובים שאנחנו כמדינה פינינו, ובכך בנינו את אזור החיץ על חשבון השטח שלנו. הקו השלישי, אדוני היושב-ראש, הוא הקו של הגליל כולו, שאנחנו עלולים לאבד את זה. אנחנו כבר בתהליך לאבד את הגליל כולו, וזה יהיה הקו של ה-bomb, הקו של הפצצה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני מציע, אדוני היושב-ראש, לחברי סיעת הליכוד, שאינם נוכחים כאן כרגע, להיזכר באותו נאום באו"ם בקשר לקווים האדומים של מדינת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי. לאחר מכן – חבר הכנסת רון כץ.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, אני רוצה לדבר על הפגיעה בעיתונאים בעזה. העיתונאים בעזה הם העיתונאים האמיצים ביותר בעולם. 107 עיתונאים נהרגו בהפצצות או בחיסולים, כטב"מ. האחרונים שבהם הם שני עיתונאים – אחד מהם הוא חמזה, בנו של ואאל א-דחדוח. ואאל א-דחדוח זה סיפור. ואאל א-דחדוח (אומר בערבית: הוא סיפור אגדה.) כתב של אל-ג'זירה. לפני חודש הפצצה על הבית, אשתו נהרגה, (אומר בערבית: אשתו,) הבן והנכד. אחרי יום הוא חזר לשדר. אתמול הבן שלו חמזה וחבר שלו הופצצו על ידי כטב"מ, כלומר סיכול ממוקד. עיתונאים. מישהו בישראל, מהעיתונאים באולפנים, אולפני המלחמה, שאל שאלה את דובר צה"ל: למה אתם מפציצים עיתונאים? אף אחד. 107 עיתונאים. אבל למה כל הזמן תוקפים את ואאל א-דחדוח? גם הוא נפצע. במקום סנוואר אתם מחפשים את ואאל א-דחדוח? מצאתם את הנעל של סנוואר, (אומר בערבית: סיימתם והלכתם לאל-דחדוח, לווא'יל אל-דחדוח? לבן שלו ולנכד, לאשתו, למשפחה שלו? סיכול ממוקד של עיתונאים, או סיכול ממוקד של צוותים רפואיים, פרמדיקים,) צוות רפואי. זה מזכיר לי את מה שאמר מחמוד דרוויש – זו המציאות עכשיו בעזה לגבי הפגיעה בצלמים, (אומר בערבית: בפרמדיקים: אם ישאלו אותך על עזה תגיד להם שיש בה שהיד, שמנסה להצילו שהיד, שמצלם אותו שהיד, שנפרד ממנו שהיד, ומתפלל עליו שהיד.) זה בדיוק מה שקורה בעזה, (אומר בערבית: זה המצב של עזה – יותר מ-300 מהפרמדיקים נהרגו ומעובדי האו"ם. אין אזור מוגן ואין אדם מוגן.) ולכן אנחנו קוראים להפסקת הלחימה, כדי לחסוך בחיי אדם, לרבות ילדים, (אומר בערבית: בייחוד הילדים. יהי זכרם של השהידים ברוך. תודה.)

היו"ר ארז מלול:

שוכרן. תודה. חבר הכנסת רון כץ.

רון כץ (יש עתיד):

אני אחרי זה צריך עוד דקה, לתרגם את זה לשלי, לאנגלית. תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, בימים האחרונים פורסם שחבר הכנסת עופר כסיף החליט לתמוך בתלונה של דרום אפריקה כנגד מדינת ישראל שקובעת שמדינת ישראל מבצעת פשעי מלחמה. אז בואו נדבר רגע על זה שאותו חבר כנסת יושב פה ומקבל את השכר שלו מאזרחי מדינת ישראל, שאותה מדינת דרום אפריקה רוצה לתבוע. בואו נדבר רגע על זה שהוא יושב פה, ובזכות החיילים שמסכנים את עצמם בכל רגע הוא יכול להגיד את השטויות האלה בכל העולם. בואו נראה מה אנחנו עושים עם זה, כי אנחנו חייבים לשים את הגבול: מה אנחנו מצפים מנבחרי הציבור שלנו? מה אנחנו מצפים ממי שיושב בבית הזה? ואני מכבד מאוד את הבחירה הדמוקרטית.

היו"ר ארז מלול:

את חופש הביטוי.

רון כץ (יש עתיד):

ואני חושב שחופש הביטוי זה דבר מאוד מאוד חשוב.

היו"ר ארז מלול:

נכון.

רון כץ (יש עתיד):

אבל כשאנחנו נמצאים במלחמה, יש דברים שמצפים מנבחר ציבור. מצפים מנבחר ציבור להיות נאמן לעם שלו ולמדינה שלו, ומי שלא יכול לעשות את זה לא צריך להיות חלק מהבית הזה. וזה תקף לכל אחד שקשה לו לגנות את ארגון החמאס כארגון טרור; וזה תקף לכל אחד שיתמוך בכל הצעה כזאת או אחרת נגד מדינת ישראל; וזה תקף לכל אחד שיתקוף חייל צה"ל, מישהו מכוחות הביטחון. זה צריך להיאמר באופן ברור. אני שמח שיש יוזמה להדיח את אותו חבר כנסת מהבית הזה, כי חבר הכנסת עופר כסיף לא צריך להיות חבר כנסת במדינת ישראל, ואיתו גם כל שאר החברים שחושבים שהם יכולים לתקוף את מדינת ישראל מצד אחד ולקבל את המשכורת שלהם מאזרחי מדינת ישראל מהצד השני. הדבר הזה חייב להיפסק. ועוד מילה לגבי מה שאמרו פה קודם, לגבי עיתונאים שתקפו – השהידים, העיתונאים שתקפו. חבר הכנסת טיבי, אני רוצה לומר לך בכל הכבוד של הדבר הזה: מי שנכנס לשטח אש, מי שהצבא מסמן אותו כמטרה, הוא מחבל. וגם ב-7 באוקטובר ראינו שיחד עם הכוחות, יחד עם הכוחות, נכנסו מחבלים, נכנסו מחבלים יחד עם הכוחות, צילמו אותם.

היו"ר ארז מלול:

אתה מתכוון לעיתונאים, אתה מתכוון לעיתונאים.

רון כץ (יש עתיד):

עיתונאים, נכנסו עיתונאים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עיתונאים הם מחבלים? עיתונאים הם מחבלים?

רון כץ (יש עתיד):

ב-7 באוקטובר נכנסו עיתונאים יחד עם הכוחות של חמאס. מישהו מכם גינה אותם? מישהו בכלל דיבר על זה? מישהו מגנה פה את ארגון חמאס כארגון טרור? מישהו עמד פה ואמר: חמאס זה ארגון טרור, צריך להשמיד אותו? מישהו אמר פה: צריך לפרק אותו, גם את המנהיגים שלו? מישהו מכם מדבר על זה פה בכלל? אז לפני שאנחנו מנסים להיתמם ולדבר על זה שעיתונאים נפגעו – אף אחד לא נפגע סתם. מי שנמצא בשטח אש נפגע כי הוא צריך להיפגע, כי הוא מטרה של צה"ל. מי שהולך ליד חמאסניק – שידע שהוא משתף פעולה, והעונש על הדבר הזה הוא בדיוק כמו חמאסניק כמי שמשתף איתו פעולה. אין מה לעשות, ככה זה עובד. אז אם עדיין לא היה ברור, אנחנו מגבים במאה אחוז את צה"ל, את כוחות הביטחון; ואת כל מי שתורם בעקיפין, במישרין, בכל דרך, לתנועת חמאס – לא צריכה להיות קיימת בעולם הזה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אוי לבושה, אוי לבושה.

רון כץ (יש עתיד):

איזו בושה? איזו בושה, אחמד? נכנסו עיתונאים, נכנסו עיתונאים יחד עם מחבלים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה מצדיק רצח עיתונאים. עיתונאים הם מחבלים? עיתונאים הם מחבלים?

רון כץ (יש עתיד):

נכנסו עיתונאים עם מחבלים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הם מצלמים באייפון, באייפון.

רון כץ (יש עתיד):

בוא אני אראה לך, אני אראה לך, על האופנוע של המחבל נכנס עיתונאי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני לא מדבר על זה.

רון כץ (יש עתיד):

אז על מה אתה מדבר?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני מדבר על עיתונאים שמסכלים אותם בכטב"מ.

רון כץ (יש עתיד):

למה שיסכלו עיתונאים? למה שיעשו את זה? למה שיסכלו עיתונאים?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה תשאל אותם.

רון כץ (יש עתיד):

אני שואל אותך. זה נשמע לך הגיוני?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה אמרת ש-107 עיתונאים הם מחבלים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי.

רון כץ (יש עתיד):

לא, אני אמרתי שכל – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה מה שאמרת.

רון כץ (יש עתיד):

לא, אמרתי – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אחמד טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עוד נקודה לפרוטוקול.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, אתה סיימת, לא.

רון כץ (יש עתיד):

אני אמרתי שכל עיתונאי – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אחמד טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

גם אם הוא חבר ועדת האתיקה, הוא לא יכול לענות ולהגיד את דעתו בצורה בוטה על אנשים שעומדים. חבר ועדת האתיקה. הוא חבר ועדת האתיקה.

היו"ר ארז מלול:

אתה הבעת את דעתך. אז תגיש תלונה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מה שהוא רוצה הוא יעלה ויגיד, ואתה לא תיתמם.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הוא חבר ועדת האתיקה.

עידן רול (יש עתיד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה – – –

עידן רול (יש עתיד):

אתה – – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה. חבר הכנסת אחמד טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הוא צריך – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

זה לא קשור לאתיקה. גם כתבתי לעודד, זה לא קשור לאתיקה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת רון כץ, רוץ כץ. חבר הכנסת רון כץ, אל תענה לו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הדברים שלך חסרי אתיקה.

עידן רול (יש עתיד):

אתה לא היית צריך להיות חבר כנסת כבר מזמן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתם בקרשים בסקרים, ובגלל זה אתה אומר שעיתונאים הם מחבלים. עיתונאים הם מחבלים? איזו בושה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אחמד טיבי, חבר הכנסת אחמד טיבי, אני קורא אותך לסדר בקריאה ראשונה. חבר הכנסת אחמד טיבי, אני קורא אותך לסדר בקריאה ראשונה.

רון כץ (יש עתיד):

לא, אני אמרתי: מי שתומך בחמאס. מי שתומך בחמאס, זה מה שאמרתי. כולם הבינו את זה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה מה שלפיד מסכים? לפיד מסכים שעיתונאים הם מחבלים?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אחמד טיבי, אני קורא אותך לסדר בקריאה שנייה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אבל עיתונאים. לא אמרת, אני אומר עיתונאים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אחמד טיבי, אני קורא אותך לסדר בקריאה השלישית. בבקשה תוציאו אותו – – –

רון כץ (יש עתיד):

כולם הבינו את זה.

היו"ר ארז מלול:

תתחיל, בבקשה.

עידן רול (יש עתיד):

טיבי, רק שתדע לך שיש לי תיק של אמירות שלך שנצבר אצלי במחשב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תסתום את הפה. אתה הקריקטורה של הכנסת. את המקביל של גלית דיסטל. אתה המקביל של גלית דיסטל.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה להוציא אותו. בבקשה. הוא מפריע למהלך – – –

עידן רול (יש עתיד):

אמרת לי לסתום את הפה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כן, תסתום את הפה שלך. אתה אפס. אתה יודע שאתה אפס? אתה רוצה שאני אחזור על מה שאמרתי עליך? אתה אפס.

עידן רול (יש עתיד):

ימיך בכנסת ספורים, טיבי, אם יש – – – ספורים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נראה, נראה, נראה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

חוצפה כזאת, אין כדוגמתה.

עידן רול (יש עתיד):

היינו צריכים להדיח אותו מזמן. אני אומר את זה כבר שנים.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לא, לא, יש פה חוצפה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. כבוד היושב-ראש, אני רוצה לדבר, שיפסיקו.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

היושב-ראש, חשוב להדגיש שלא נאמר על ידי רון כץ שעיתונאים הם מחבלים, אבל כשעיתונאי נכנס לבארי ומצלם – – –

היו"ר ארז מלול:

הבנו, הבנו, אני הייתי פה, אני שמעתי. יש לי הבנת הנשמע, הכול בסדר. טוב, אתה יכול לדבר, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני יודע את זה, אבל חשוב להגיד.

היו"ר ארז מלול:

זה ברור, זה היה ברור. כן.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת רון כץ, עלית – אני לא רוצה להיכנס לדיון של עכשיו, אבל אני רוצה להראות את הפרצוף האמיתי שלכם, את המוסר הכפול שלכם, ולא על מה שקורה בעזה ועל היום שאחרי. אני רוצה לדבר איתך על הנושא של החברה הערבית הבדואית בנגב – שאתה בעצמך, ולא מישהו אחר, על דוכן זה דיברת בסימפתיה – ועל אחריות ועל אחדות. אני רוצה לראות אותך היום עולה לדוכן, או מחר, או בכל הזדמנות. כי אני אגיד לך, כי על היום שאחרי בעזה עדיין לא הכרעתם, הוויכוח קיים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – – בעזה, אנחנו – – – אין יותר – – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אבל שנייה, אל תפריע לי. אל תפריע לי, שנייה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה להגיד לך, יש לי דברים להגיד. תשמע אותם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה יודע את זה. אבל אתה יודע את זה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת סימון דוידסון. בבקשה. חבר הכנסת סימון, לא להפריע.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

תשמע אותם. יש לך בעיה, יש לך בעיה עם הדברים. תשמע אותם טוב.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא – – –

היו"ר ארז מלול:

דקה, לא להפריע. לא להפריע.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

לא לא לא לא. אני אומר לך חד-משמעית, כי על היום שאחרי בעזה אתם עדיין לא הכרעתם – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

מי זה אתם?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – אבל לגבי הנגב, לגבי ערביי הנגב, נפלה הכרעה. אתם לא מחכים לאחרי המלחמה. היום היה דיון בוועדת הפנים – היום היום – ועל מה מדברים שם? ואתם חברי ועדת הפנים – נאור, אתה לא היית היום – על מה מדברים היום בוועדת הפנים של הכנסת? נציג רשות השמירה על מקרקעין במדינת ישראל ונציג המשטרה של יחידת יואב בנגב מדברים על זה שכרגע, היום, בעת מלחמה, 200 צווי הריסה על בתים בדואים בנגב קיימים. אני רוצה לראות אותך עומד כאן ומגנה את הדבר הזה. אני רוצה לראות אותך עומד כאן ויוצא נגד הדבר הזה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – בעת מלחמה מחלקים 200 צווי הריסה לאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב, ואתם שותקים. זה מוסר כפול.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אני חושב שההחלטה שהייתה בוועדת הפנים היום היא הכרזת מלחמה על החברה הערבית הבדואית בנגב.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

זו הכרזת מלחמה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

משפט אחרון, כבוד היושב-ראש. משפט אחרון.

היו"ר ארז מלול:

אחרון.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

מה שהיה היום בוועדת הפנים וההודעה של מינהל מקרקעי ישראל ויחידת יואב בנגב על חידוש צווי הריסה בנגב – ודיברו על 200 החל מיום רביעי – זו הכרזת מלחמה בעת מלחמה על החברה הערבית הבדואית בנגב. תתביישו לכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, תכבדו את החבר שלכם. נאור, חבר הכנסת נאור, גם מהסיעה שלך.

נאור שירי (יש עתיד):

איך אתה אוהב להגיד נאור.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. הבוקר בוועדת הכספים היה אמור להתקיים דיון על תקנות הפיצויים לעסקים בטווח 7 עד 40 קילומטר מרצועת עזה, פיצויים לחודש נובמבר. אני חוזר ומדגיש: אנחנו ב-8 בינואר, וטרם אושר מתווה פיצויים לחודש נובמבר, ולא לסתם אזורים בכל הארץ – לאזורים שנפגעו במלחמה באופן מיוחד. התקנות הללו היו אמורות להגיע לוועדה לפני חמישה שבועות, לפני שלושה שבועות או לפני שבוע. הבטיחו אתמול – לא הגיעו.

מאיר כהן (יש עתיד):

הכניסו כספים קואליציוניים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

גם אתמול לא הגיעו, למרות ההבטחות של האוצר. ולכן, אגב, יושב-ראש ועדת הכספים ביטל בצדק את הדיון ושינה את הלו"ז. פשוט לא היה במה לדון, לא היה במה לדון, כי פיצויים לעסקים, לעצמאים, לכל אלה שמחזיקים היום את כלכלת ישראל, את העורף במלחמה – זה פשוט לא דחוף לשר האוצר. אני כבר לא מדבר על ראש הממשלה ועל שר הכלכלה, שבכלל היו היום בסיור ביטחוני. תגידו לי, מה יש לשר הכלכלה לעשות בסיור ביטחוני בזמן שהעצמאים קורסים? היום בדיון המעקב שהחליף את הדיון בתקנות, כי לא היה במה לדון, נחשף כי התקנות לא מגיעות, חבר הכנסת מאיר כהן, כי אין מקור תקציבי. אין מקור תקציבי.

גלעד קריב (העבודה):

על דצמבר?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

על נובמבר. תגידו לי, הקואליציה, כשחילקתם לפני שלושה שבועות 5 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים ושמרתם על עשרה משרדים מיותרים, לא אמרתם שיש כסף לכולם?

נעמה לזימי (העבודה):

בדיוק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ראש הממשלה אמר שיש כסף לכולם; שר האוצר אמר שיש כסף לכולם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הינה, האוצר פה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

היום מסתבר שאין. יש מקור תקציבי למשרד של אורית סטרוק, יש מקור תקציבי למשרד של מאיר פרוש, למשרד של עמיחי אליהו, אפילו למשרד הפיקטיבי של דודי אמסלם יש מקור תקציבי – רק לבעלי עסקים בדרום ובצפון לא נשאר. האם בשלב הזה זה מפתיע אתכם? זה מפתיע אותנו? ממש לא. הממשלה הזאת, שר האוצר הזה, ראש הממשלה הזה, לא כשירים להוביל את המלחמה, לא כשירים להוביל את הכלכלה, לא כשירים להוביל את המדינה. למען העצמאים, למען המפונים, למען המילואימניקים, מדינת ישראל חייבת היום ממשלה אחרת. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. רק לציין ש-4 מיליארד שקל כבר נוצלו למען העצמאים.

גלעד קריב (העבודה):

אז מה?

היו"ר ארז מלול:

לא – 4 מיליארד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אין לכם מקור תקציבי.

היו"ר ארז מלול:

4 מיליארד נוצלו, ויהיה עוד.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת חמד עמאר.

גלעד קריב (העבודה):

– – – מורה משדרות שלא מקבלת משכורת – היא כן, אבל העצמאי משדרות – לעזאזל. יקבלו התקף לב, זה מה שהם יקבלו כשהם יחזרו ממילואים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי את שר האוצר מדבר היום על סיוע למילואימניקים בסכום של 9 מיליארד שקל. שמחתי ואמרתי שזה חשוב מאוד, אבל אחרי ששמעתי והתרכזתי בדברים שלו, הוא אמר: יבוא בשלוש פעימות. שלוש פעימות. העסקים שלהם קורסים, המשפחות שלהם בקשיים, ושר האוצר מדבר איתנו על שלוש פעימות. למילואימניקים שנלחמים עכשיו אין זמן לחכות לשלוש פעימות, לכן צריך להביא להם את כל התוכנית בפעימה אחת, כי הם זקוקים לכל שקל עכשיו, אדוני היושב-ראש. אסור ללכת על שלוש פעימות. ולעסקים – היום שאלתי את רשות המיסים שאלה פשוטה: התקנות שהבטחתם להביא לנו לפיצויים, לאנשי העסקים, לעסקים, לעצמאים – ב-1 בדצמבר אמרתם שתביאו את התקנות. אנחנו עוד מעט באמצע חודש ינואר, והתקנות עוד לא הגיעו. אני שואל: למה לא הגיעו התקנות? מה התשובה של רשות המיסים? אין מקור תקציבי. זו בושה. הרי יש מקור תקציבי למשרדים המיותרים שלא עושים כלום ויש מקור תקציבי לכספים הקואליציוניים, אבל לעסקים, לעצמאים, למילואימניקים – אין כסף. אין כסף. אדוני היושב-ראש, ממשלה כזאת, שמנהלת את הכלכלה בצורה כזאת שתביא לקריסה כלכלית במדינת ישראל – אם הם ימשיכו להתנהל איך שהם מתנהלים, הם צריכים ללכת הביתה כמה שיותר מהר. אני שמעתי את שר האוצר אומר, שמעתי את ראש הממשלה: לא יחסר כסף, יש כסף לכולם. אני לא רואה את הכסף לכולם; אני לא רואה את זה למילואימניקים, אני לא רואה את זה לעצמאים, אני לא רואה את זה לאנשים שזקוקים לכסף עכשיו. הם צריכים כל שקל עכשיו, כי הם במצב קשה. אני זוכר שלפני שבועיים הגיע מילואימניק לוועדת הכספים, בכה בוועדת הכספים, אמר: תפתחו את המקרר אצלי – לא תמצאו כלום, המשפחה שלי רעבה. אנחנו במדינת ישראל צריכים להגיע למצב כזה? זו בושה לממשלה הזאת, בושה לכל שר שיושב בממשלה הזאת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, העתירה של דרום אפריקה לבית הדין הבין-לאומי בהאג בתואנה שישראל מבצעת רצח עם בעם הפלסטיני היא עתירה מופרכת ומגמתית. הניסיון להאשים את מדינת ישראל ברצח עם הוא אבסורד מוחלט, מפני שההפך הוא הנכון. מה שהופך את הסיפור הזה לעצוב יותר הוא שכאן במשכן, בינינו, יושב חבר הכנסת עופר כסיף, שמשתף פעולה עם המזימה נגד מדינת ישראל. חבר הכנסת עופר כסיף, התבלבלת. מוטב שתתפטר מכנסת ישראל ותתמודד לבחירות של הרשות הפלסטינית. אולי שכחת שב-7 באוקטובר חמאס הוציא לפועל מתקפה רצחנית וברברית על מנת להשמיד ולרצוח את העם היהודי במדינת ישראל. מתקפת הטרור הנוראית הזאת נרשמה כטבח הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל מאז השואה. אם לא די בכך, הטרוריסטים הנבזיים מצהירים שבכוונתם לבצע מתקפה כזאת שוב. אין אף מדינה בעולם שהייתה מותירה אירוע כזה ללא תגובה. ארגון הטרור חמאס הוא זה שמצהיר במשך עשרות שנים שבכוונתו להביא להשמדת מדינת ישראל ולרצוח כל יהודי באשר הוא. אנחנו ניצבים מול חמאס-דאעש, שזוכה פעם אחר פעם לגיבוי והגנה בזירה הבין-לאומית. זה פשוט לא ייאמן. לאורך ההיסטוריה העם היהודי תמיד היה נרדף, ועל כן יש חשיבות רבה שלמדינת ישראל יהיה צבא חזק שיגן על העם היהודי מפני איומים ממשיים להשמדה ולרצח עם. העתירה שהוגשה משוללת כל בסיס. צה"ל מתמודד עם מלחמה מורכבת ועם אתגר שאף מדינה לא ניצבה מולו. צה"ל פועל במקצועיות ובכירורגיות, ונמנע ככל הניתן מלפגוע באוכלוסייה האזרחית. צה"ל לא רק פועל על פי הדין הבין-לאומי לדיני מלחמה, אלא הוא גם דואג להזהיר את האוכלוסייה באמצעות כרוזים והודעות. הוא מושיט יד לאוכלוסייה בשטח עימות ומגדיר מחסות ונתיבי מילוט, בעוד שמחבלי החמאס הם אלה שמשתמשים באזרחים בעזה כמגן אנושי. מדינת ישראל אפילו מכניסה סיוע הומניטרי לתושבי עזה, בעוד שהחטופים שלנו לא זוכים לטיפול רפואי כבר למעלה מ-90 יום. האויב שלנו הוא אכזרי, מניפולטיבי, והוא אינו בוחל באמצעים. חבל מאוד שדרום אפריקה נפלה במלכודת הזאת. ארגון הטרור חמאס שם לו כמטרה מרכזית לפגוע באזרחים שלנו – –

היו"ר ארז מלול:

את לקראת סיום?

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – ולכן זוהי לא זכותנו – זוהי חובתנו להגן על עצמנו מפני איומים של השמדה ורצח עם. אנחנו נמשיך בכל הכוח להסיר את האיום ממדינת ישראל, כי בניגוד למחבלי החמאס, העם היהודי הוא עם הנצח. עם ישראל חי.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, ברור לכל בר-דעת שראש הממשלה נתניהו שוב לא פועל בהתאם לחובה הלאומית שלו. הוא מזניח במכוון, מטעמים פוליטיים גרידא, את הדיון הרציני ביום שאחרי ובאופן ניהולה של רצועת עזה בחודשים הקרובים. שר הביטחון כבר הצהיר בפומבי על השינויים בדפוסי הלחימה, וראש הממשלה – מפחד הקנאים והקיצוניים בממשלתו הוא אינו מציג כל תכנון אסטרטגי רציני. התוצאה היא שהיחידים בממשלה ובקואליציה שכן מדברים על היום שאחרי הם אותם אלה שההתבטאויות המטורפות שלהם מפרנסות את כתב התביעה הבזוי והמעוות של דרום אפריקה בבית הדין הבין-לאומי. מול גרירת הרגליים של ראש הממשלה וההשתוללות של הימין הקיצוני, וכן מול השתיקה של חלק גדול מהשותפים שלנו במרכז, יש לשמאל הציוני תפקיד חשוב בהצבת סימנים ברורים ליום שאחרי. הראשון שבהם הוא הניפוץ של אשליית הסטטוס קוו והתפיסה הכוזבת שניתן להחליף את החתירה לפתרון הסכסוך בדוקטרינה של הניהול האין-סופי שלו. מול הדוקטרינה הכוזבת הזו אנחנו חייבים לומר באופן ברור שכל דיון ביום שאחרי אינו יכול להיתחם בגבולותיה של הרצועה, אלא עליו לעסוק גם במציאות ביהודה ושומרון. הניתוק בין הרצועה לגדה הוא אחד משורשי המצב הקשה מאוד שעימו אנחנו מתמודדים. התפקיד של השמאל הציוני הוא לקרוע את המסכות מעל פניו של נתניהו, וכן לאתגר את השותפים שלנו במרכז בקביעה הנחרצת שאין תחליף לשילובה המשמעותי של הרשות הפלסטינית בניהול הרצועה. עלינו לומר באומץ שבמקביל ללחימה העיקשת בטרור, היום שאחרי המלחמה חייב לכלול תהליך מדיני מול הרשות, במעורבות עמוקה של הממשל האמריקאי ומדינות ערב המתונות. האתגרים שניצבים בפנינו מצדיקים בחינה של שלב ביניים משמעותי, שבמסגרתו יבוצע עדכון עמוק ומקיף של כל ההסכמים בין ישראל לרשות הפלסטינית. עדכון ההסכמים שנחתמו במקור לתקופה של חמש שנים בלבד הוא אמצעי משמעותי לחידוש האמון בין הצדדים אט-אט, וכן לחיזוקה של הרשות תוך התמודדות עם הכשלים הרבים בהתנהלותה. וכן, צריך לומר ששלב זה חייב לכלול גם את הפסקת הבנייה בהתנחלויות – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – מחוץ לגושים. ובהקשר הזה נאמר – וכאן המשפט האחרון, אדוני – עלינו לשים את ליבנו לתוכניות של הימין הקיצוני בעניין חידוש ההתנחלויות ברצועת עזה, ולא לתת לעניין הזה לרדת מסדר-היום. כאן העמידה שלנו היא לא רק מול סמוטריץ' וסטרוק, נתניהו ואדלשטיין, אלא גם מול השותפים הטבעיים שלנו במרכז, שבמקרה הטוב בוחרים שלא להשמיע קול בסוגיה הזו, ובמקרה הרע עוצמים במכוון את העיניים. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, היום הוא היום ה-94 מאז שפרצה המלחמה, 94 ימים שבהם עדיין יש לנו 136 חטופות וחטופים בעזה. חשוב להזכיר את זה כל הזמן. אני רוצה לתת לכם כמה ציטוטים של חוזרים מהשבי, ולדבר קצת על הנושא: "כל יום שם הוא גיהינום"; "החמצן במנהרות הולך ואוזל"; "מה שעברתי שם זה סרט אימה"; "הילדים יכולים למות, פשוט כי יכולים לרצוח אותם" – כל אלה ציטוטים של אנשים ששוחררו מהשבי, כמו שאמרתי, וסיפרו את סיפורם המצמרר. היום – כמו רובנו כאן, אני מניחה – נחשפתי לתמונות המזעזעות שהדיילי מייל פרסמו בכתבה שלהם, ומאוחר יותר היום גם יצא הסרטון המאוד-גרפי וקשה של הבנות שלנו שנחטפו ממש סמוך ל-7 באוקטובר. אפשר להסתכל על הבעות הפנים שלהן ועל האימה שאוחזת בהן, כמו גם הפציעות שלהן. אי-אפשר שלא להרגיש פשוט איך הלב מתכווץ ומתמלא בפחד גדול על החיים שלהן. אני חושבת שהתפקיד שלנו פה בבית הזה הוא גם לדבר בשמן, כי הן לא יכולות לדבר, הן לא יכולות להשמיע את קולן, וחשוב מאוד שכולנו נדבר אותן. אני חושבת שכולנו זוכרים איך התרגשנו כשאוהד מונדר חזר, כשאימו וסבתו חזרו מהשבי; כשדניאל אלוני ובתה אמיליה המקסימה יצאו לחופשי. מי לא זוכר את יפה היקרה על הקלנועית? מי לא זוכרת את שירי ביבס ושני ילדיה המדהימים הג'ינג'ים הקטנים, אריאל בן הארבע וכפיר – כפיר, שרק לפני יומיים ציינו את יום הולדתו העברי בשבי? לכל האנשים האלה שהזכרתי יש אהובים, אהובים שחושבים עליהם כשהם הולכים להפגנה ביישוב הקרוב, כשהם צועדים בצעדה המרכזית. אני בטוחה שהמחשבות על מה שקורה להם שם מדירות שינה אצלם ואצל כולנו. מחר, יום שלישי, יתקיים פה הכנס הראשון של השדולה שהקמתי ביחד עם חברי חבר הכנסת בועז ביסמוט, השדולה למען החטופים.

היו"ר ארז מלול:

שיתוף פעולה מבורך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני חושבת שזו באמת השדולה הכי חשובה בכנסת ישראל היום. זו שדולה שרוצה לדבר על נושא החטופים – לשים אותו על סדר-היום ולפעול ככל יכולתנו כדי לעשות הכול שהם יחזרו כמה שיותר מהר. הכנס הזה יהיה בנוכחות חברי הכנסת, שרים, שגרירים, אורחים, ארגונים בין-לאומיים, וכמובן משפחות החטופים והחוזרים מהשבי, שייתנו עדויות על מה שקרה שם. כולנו צריכים להעביר מסר שחמאס מחזיק בחפים מפשע, שהם צריכים לחזור הביתה, וכל יום שעובר הוא סכנת חיים בעבורם. אני רוצה להודות לחבר הכנסת בועז ביסמוט על שיתוף הפעולה המצוין בינינו ואני חושבת שזו דוגמה ומופת לאיך שכשאנחנו מחליטים לעשות ביחד משהו שהוא חשוב מאוד, זה אפשרי. אני מזמינה את כולם לצפות בזה בשידור החי מחר בערוץ הכנסת ולסייע לנו במאמץ הזה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך – אינה נוכחת. חבר הכנסת עידן רול.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, בימים אלה כולנו עוקבים מקרוב ובהערכה רבה אחר מערך משרתי המילואים. אנחנו מבינים שהביטחון שלנו, שהחוסן שלנו, שהעתיד שלנו כאן במדינת ישראל, תלוי במידה רבה במערך משרתי המילואים. ביד אחת הממשלה מדברת על הרחבת מערך המילואים. לכולנו ברור שכבר בעתיד הקרוב ישרתו יותר זמן ויותר ימים בשנה ויותר אנשים יהיו חלק מאותו מעגל של משרתי המילואים. ואני פה כדי לומר שנאה דורש, נאה מקיים, וצריך גם לתת בחזרה. אם יד אחת דורשת ממשרתי המילואים עוד ועוד – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת דוידסון, אתה מפריע לחבר סיעתך.

עידן רול (יש עתיד):

אותה מדינה שמבקשת ממשרתי המילואים להתייצב ולהתמודד עם מורכבויות ברמת הביטחון האישי, ברמה העסקית, ברמה התעסוקתית, ברמה המשפחתית, צריכה גם לדעת לתגמל אותם. אני נכנסתי לבדוק אילו זכויות עיקריות מקבלים היום משרתי מילואים, ותסלחו לי, אבל זה באמת לא רציני, ואני מנסה לבחור מילים עדינות. משרתי המילואים יכולים לקבל עד 5% הנחה בארנונה – שימו לב, זה רשות. זה נתון לבחירת הרשות המקומית.

היו"ר ארז מלול:

בשבוע שעבר היה פה שר הפנים ואמר: 25%.

נאור שירי (יש עתיד):

25% זה רשות, 7% זה חובה.

היו"ר ארז מלול:

נאור העלה את זה פה. חבר הכנסת נאור שירי, אתה העלית את הנקודה הזאת.

עידן רול (יש עתיד):

לא בהטבות.

היו"ר ארז מלול:

25% חובה.

נאור שירי (יש עתיד):

25% זה רשות, 7% זה חובה.

היו"ר ארז מלול:

אה, כן, נכון. 25% רשות. הרשויות אימצו את זה, אבל העלית הבחנה בין מפקדים – – –

נאור שירי (יש עתיד):

זו הבחנה שעדיין לא ברורה.

היו"ר ארז מלול:

עדיין לא, ושר הפנים אמר – – –

עידן רול (יש עתיד):

זה לא מוסדר. אתם מדברים על דברים שיהיו.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, היו.

עידן רול (יש עתיד):

אז הבחנה בין מפקדים קיימת כבר היום. בסוף בסוף אנשים לא מקבלים באמת. גם מי שמגיע ל-40 יום מילואים בשנה לא מקבל שום דבר מהותי בהנחה בארנונה. אני צריך לדבר פה גם על ארנונה עסקית. צריך לדבר על הנחה בשכר לימוד במוסדות להשכלה גבוהה, לא כבחירה, לא כאלמנט שיווקי או כאיזושהי תרומה של אותו מוסד; כחובה. צריך לדבר גם על נקודות זיכוי ממס. אנחנו נותנים כמדינה נקודות זיכוי ממס על סיום תואר, אנחנו נותנים את זה לחיילים משוחררים. מה לגבי כל אותם משרתי מילואים שמתבקשים לעזוב את חייהם ומשפחותיהם ולצאת להגן על המדינה בתדירות מאוד גבוהה? למה להם לא מגיע נקודות זיכוי ממס? אנחנו כמדינה צריכים לדעת גם לתגמל, לא רק לדרוש. צריכים לדעת להוקיר ולא רק במילים. צריכים לדעת לייצר פה מערך הטבות אמיתי שילווה אותם הן כיחידים, הן כסטודנטים, הן כאזרחים, הן כבעלי עסקים ועצמאים, והיום זה פשוט לא קיים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אלמוג כהן – אינו נוכח; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת.

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

אה, אלמוג כהן, לא ראיתי. היית בשקט, לא ראיתי.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, האמת שכרגע ראיתי הודעה של ישיבת סיעה חסויה מהליכוד – מה שנקרא: הפודקאסט של הליכוד. ראיתי שם משפט שאני באמת מחויב להגיע לפה ולדבר עליו. המשפט נאמר על ידי שר הביטחון. אני משתדל, כמובן, לברור את מילותיי – –

נאור שירי (יש עתיד):

לשמור על כבודו.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – לשמור על כבודו של השר, אבל גם הוא צריך לשמור על כבודם של תושבי אופקים ושדרות, באמירה הזו שלא כל אישה באופקים ושדרות תחליט לאיזה שלב צה"ל יעבור. אז אדוני השר, אני חושב שהאמירה הזו היא אמירה חסרת אחריות. אני חושב שאתה התבלבלת וטעית לומר דבר כזה על נשות אופקים ושדרות אלה מהפריפריה, מה שנקרא. אני רק רוצה להזכיר לכבוד השר שבבוקר של 7 באוקטובר, כאשר אנחנו היינו לבד – היינו לבד, היינו לבד – נשות אופקים ושדרות היו לבד, אף אחד לא בא לעזור. אני לא חושב שיש מישהו במדינה הזאת שיכול להעלות על דל שפתיו לדבר נגדן, לדבר נגד הנשים הגיבורות שלנו, כמו – אני יכול לדבר מקרבה: דודה שלי טלי חדד, בנה איתמר, צוער בגדוד גפן, יצא להילחם במחבלים ברחוב המקביל לזה שבו אני נלחמתי, נפצע קשה, שני כדורים בבטן, כדור ברגל. אימא שלו פינתה אותו, וכשהבן שלה פצוע קשה, היא חזרה ופינתה עוד פצועים. אז כבוד השר, אני רוצה לומר לך שאתה התבלבלת ואתה טעית בגדול. מי שיקבע לאיזה שלב יעבור צה"ל זה בדיוק הנשים בשדרות ובאופקים, הנשים שהיו לבד באותו הבוקר, לגמרי לבד. אתה יודע מצוין שהיינו שם לבד, כבוד השר. אני מצפה ממך באמת לחזור בך מהאמירות האומללות האלה. הנשים שלנו הן נשים גיבורות, הן נשים חזקות ועוצמתיות, ובלעדיהן, אגב, עד עכשיו היית מנהל אירועי בני ערובה וצבא שמיים אצלנו ביישובים, כי אתם לא הייתם באותו הבוקר. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

איתמר יודע מה זה צבא שמיים?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הוא חושב שזה משחק מחשב.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

קריאה:

איפה אתה רואה?

היו"ר ארז מלול:

היא הייתה ראשונה. אנשי הליכוד לא היו פה, כי היו"ר אישר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כל נאום שלך הוא חוויה, טלי.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת דוידסון מחכה פה כבר שעה לשמוע אותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

בטח. רק לי. עכשיו ברצינות, בסדר? חברים, את הנאום אני מקדישה לאמנה, ואני רוצה להסביר – – –

היו"ר ארז מלול:

עובדי הסיעות, בבקשה שקט. חברים. חבר הכנסת ואטורי, תעזור לי. תעזור לי שם, סגן היושב-ראש.

טלי גוטליב (הליכוד):

את הנאום הזה אני מקדישה לאמנה, ואני עושה פה שיעור מאוד מאוד בסיסי בדבר הזה. אני פונה בהקשר הזה לראש הממשלה, ופניתי אליו גם בישיבת הסיעה. אני רוצה להבהיר לכם שעל פי האמנה שאנחנו חתומים עליה – לאמנה הזו יש סייגים. באותם סייגים אין תיקוף לאמנה. אחד הסייגים זה מקום שהסכסוך הרלוונטי שבבסיסו יש פנייה לבית הדין לצדק הוא סכסוך שהתחיל בפעולות איבה נגד מדינת ישראל או במלחמה שנכפתה על מדינת ישראל. תגידו לי, אתם נורמליים? בשיא הרצינות אני שואלת: אנחנו מתייצבים בטריבונל אנטישמי בעליל. הטריבונל האנטישמי הזה, בין השאר יש שם שופט מסומליה, יש שם שופט מלבנון. שופט מסומליה ומלבנון ידונו בטענה הזויה של רצח עם? אדוני ראש הממשלה, לו הייתי ראשת ממשלה הייתי אומרת את הדבר הבא: מדינת ישראל בשעת לחימה לא תתגונן מפני טענה כל כך מקוממת של רצח עם, של ג'נוסייד. ועוד תבינו, על פי האמנה עצמה, שבוע המשפטנים עושים על זה פודקאסטים וסיעור מוחות – מה הנפקות של זה, אם אנחנו צריכים להתייצב או לא, עם כל מיני משפטנים דגולים בדין הבין-לאומי, ואין חולק אליבא כולם שזה חל, הסייגים של האמנה, ועכשיו, למרות הסייג – אם כן או לא. אז אומרים לנו: טוב, נתייצב – אמרו את זה לראש הממשלה – נתייצב ונטען את זה. ברגע שהתייצבת זה "נגעת – נסעת". כל מי שמבין במרוץ סמכויות מבין את הטירוף שבזה. אסור להתייצב. הדבר הבא, אדוני ראש הממשלה: שלום, אנחנו כאן, הליכוד ובוחרי הליכוד. אנחנו כאן. מותר להתחשב בדעה שלנו. איך מחליטים דבר כזה על דעת יחיד, אדוני ראש הממשלה? מילא אני, אני מבוטלת; איפה להביא לממשלת ישראל את ההחלטה אם להתייצב בטריבונל האנטישמי הזה או לא? זאת החלטה כבדת משקל, צריך להקדים לה ידע והבנה. הרי בשנת 2004, כשהגישו נגדנו תביעה, לדוגמה, בבית הדין בקשר לחומה, לא התייצבנו. ישראל טענה שחל סייג של עניינים פנימיים של מדינת ישראל – זה עוד סייג באמנה – ולא התייצבנו. מה קרה? למה שנתייצב? בשם כל השמות. אז אדוני ראש הממשלה, החלטת לבד, אז אם החלטת לבד, אני לא אמורה לגבות את זה, לא, לא בעיוור. אתה לוקח את אהרן ברק, שהוא משפטן דגול לצורך השיח, בוא נניח את זה, אבל אתה מבקש שאנחנו נשלם מס שפתיים בנציג מטעמנו באותו טריבונל הזוי ואנטישמי – אגב, אין לנו שם שום רוב ושום סיכוי. אהרן ברק, מעבר למה שהוא אמר על הממשלה – זה לא מעניין אותי, זכותו לדעתו, אבל הוא אמר בפיו שלו שהוא נתן לצה"ל לנצח יותר מדי פעמים. בשורת פעמים שראיינו אותו הוא אמר שהוא מצטער שהוא התיר הרס של בתי מחבלים. הוא יגן עליי מפני טענה של רצח עם?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא המציא את המושג "השטחים הכבושים". אני אינני יודעת מה דעתו על יהודה ושומרון, על הגדרת המדינה. אני יודעת דבר אחד מהפרוגרס שלו: הפרוגרס הרדיקלי הוא הפיכת המדינה למדינת כל האזרחים תחת הגדרתה כמדינה יהודית ודמוקרטית. אדוני ראש הממשלה, מכל מלמדיי השכלתי. אל תעשו את ההחלטות האלה, לא במחשכים, ושלא נשמע עליהן בתקשורת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

תציג לנו את הדברים, תציג לממשלה את הדברים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז, בכבוד.

דן אילוז (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו במסורת שלנו מודלים מדהימים של מנהיגים גדולים. כדאי שנלמד מהם. השבוע נציין 50 שנה מאז לכתה של אחת הדמויות הרבניות הגדולות שידע עם ישראל בדור תקומת ישראל, שלצערי פחות מוכר לציבור הרחב: הרב יוסף משאש, זיכרון צדיק לברכה.

היו"ר ארז מלול:

הוא חיתן את ההורים שלי. ההורים היו שכנים בחיפה. הוא היה קדוש ואוהב אדם.

דן אילוז (הליכוד):

כן? חידשת לי. דווקא בימים אלו, אחרי שנה של פילוג נוראי בין חלקי העם, ודווקא כשחיילינו מכל הגוונים נלחמים כתף אל כתף, אני רוצה שנדבר קצת על מודל המנהיגות של הרב ואיך היא רלוונטית לנו כאן בכנסת. הרב יוסף משאש נולד למשפחה של רבנים בעיר מקנס שבמרוקו. הוא היה תלמיד חכם עצום – דיין, פוסק, משורר, צייר, היסטוריון, איש ציבור ועוד ועוד. מודל המנהיגות שלו היה מיוחד, אבל גם שורשי ונטוע עמוק במסורת הרבנית המרוקאית. אחד הדברים הבולטים ביותר אצל הרב היה העובדה שבין השיקולים שהוא שקל בפסקי הלכה שלו, הוא תמיד שקל גם את השיקול הקהילתי, או במילים שלנו היום: שיקול של אחדות ישראל. אחדות הקהילה והיכולת של כל יהודי למצוא את מקומו בקהילה היהודית היו שיקול מכריע עבורו. ככה הוא פסק רבים מפסקי ההלכה המפורסמים ביותר שלו. לדוגמה, הוא התיר לקנות בשר כשר ממוכרים מחללי שבת – כמובן, בלי להצדיק את חילול השבת שלהם; לא טשטש את האמת, אלא נתן דגש לאחדות ישראל. הוא התיר לשתות יין שנגע בו מחלל שבת, בין השאר כדי שיהודים יוכלו לאכול ביחד. כמו כן, הוא התיר להעלות מחלל שבת לתורה בשבת. הוא פסק להקל לטלטל בשבת בזמן הזה, כדי שאנשים יוכלו לבקר אחד אצל השני. בכל התשובות שלו – ואני ממליץ לכולם ללמוד אותן, כדי לראות את הגאונות שלו – הוא לא ויתר על האמת ההלכתית, אבל כשיכול היה להקל והיה לזה ערך קהילתי, הוא העדיף להקל. שלא נתבלבל, הוא היה מחויב להלכה לחלוטין. הוא פשוט הבין ששיקול האחדות הוא חלק מהשיקולים ההלכתיים שצריך להביא בחשבון. כמה אנחנו, כל אחד עם האידיאולוגיה שלו, כל אחד עם האמת שלו, יכולים ללמוד ממנו איך להתנהל בצורה אחרת עם אותה מחויבות לאמת, אבל גם עם מחויבות לא פחות חזקה לאחדות העם, שתוריד מההתלהמות ותחזק את ההסכמות ואת היכולות שלנו לחיות ביחד בשלום. עוד מרכיב חשוב במנהיגות שלו היה השכל הישר שבו הוא פעל, ה-common sense. דוגמה בולטת הייתה היחס שלו לציונות: בזמן שאחרים עשו דיונים פילוסופיים על הציונות עם ספרים שלמים שנכתבו על כל זרם וזרם בציונות וגם ספרים שנכתבו בחלק מהיהדות החרדית כנגד הציונות, הוא פשוט השתמש בשכל הישר שלו, תיאר את חלום הדורות לחזור ארצה ואיך הוא מתגשם מול עינינו. במקום אידיאולוגיות גדולות – שכל ישר, common sense. כך כתב בתשובה כשנשאל אם יש לחגוג את יום העצמאות: "אין לך לסכסך דעתך בעניינים אלו. אתה ספרדי חרד, עשה מה שאנחנו עושים, עושים אותו יום טוב בהלל גמור ובהודאה למלך הכבוד ברוך הוא ואוכלים ושותים ושמחים, ואין לנו עסק עם אחרים". פחות תיאוריה, פחות אידיאולוגיות מרובות – יותר שכל ישר, יותר אמת פשוטה. את שיטת הפסיקה שלו הוא תיאר בעצמו כשילוב של דין, שכל וזמן. הדין – הכוונה להלכה, במילים שלנו, האמת – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

דן אילוז (הליכוד):

– – השכל הוא השכל הישר – משפט אחרון – והזמן הוא ההבנה שגם האמת שאנחנו מאמינים בה צריכה להשתלב במקום ובזמן שבו אנחנו חיים ולא לכפות את האמת שלנו על המציאות, על השעה ועל הדור. סליחה, אמרתי משפט אחרון, אז אני באמת אגיד משפט אחרון. יהי רצון שבזכותו של הרב יוסף משאש, שזכותו תגן עלינו, נדע אנחנו כמנהיגים של העם המדהים ביותר בעולם לאמץ את מודל המנהיגות שלו, שמשלב בין הבנה של אחדות ושכל ישר על מנת לחזק את כל חלקי העם ולהצעיד את כולם ביחד קדימה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

אמר ואמן. כאמור, הוא היה הרב הראשי לחיפה, ראש אבות בתי הדין, ולפני צאת שבת הוא היה נותן שיעור בחיפה בפרקי אבות – יש לו ספר "נחלת אבות" – והיו באים חילונים, דתיים, ובאמת, אנשי אמונה אבדו. אין היום אנשים כמוהו, שאוהבים ומקרבים. זכר צדיק וקדוש לברכה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – אינו נוכח. חבר הכנסת אריאל קלנר.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אמבוש לרמטכ"ל: "יותר מ-100 בכירים לשעבר בצה"ל, בשב"כ, במוסד ובמשטרה במכתב לרמטכ"ל הרצי הלוי: 'עוקבים בצער רב אחרי החזית השמינית שנפתחה לצה"ל – חזית הקבינט'". אלה היו הכותרות בימים האחרונים.

היו"ר ארז מלול:

אתה עושה את זה מאוד דרמטי.

אריאל קלנר (הליכוד):

כן, ממש, זו הדרמה של הכותרות. גורמים באופוזיציה מיהרו להצטרף. אני אומר, חבריי, אנחנו אחרי 7 באוקטובר היינו צריכים ללמוד משהו ולשנות כמה דפוסי חשיבה. על פי העולם של אתמול, אדוני היושב-ראש, נבחרי הציבור הם הבעיה, ומי ששומר על האינטרס הציבורי הוא הדרג הממונה, המקצועי, נטול הפניות. אני רוצה לדבר עכשיו על דוגמה שמוכיחה עד כמה הדמוקרטיה ונבחרי הציבור הם קריטיים לתפקוד המדינה. אני רוצה להזכיר לאזרחי ישראל, לכל היושבים כאן, לחבריי, לך, אדוני היושב-ראש, את הסיפור של הכור בסוריה. זה התחיל מכישלון המודיעין לחשוף את תוכנית הגרעין של קדאפי, ואז בשנת 2004 החליט לבחון את העניין מי שישב כאן כמונו, חבר כנסת, באותה תקופה היה יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, יובל שטייניץ. גם אז במערכת הביטחון השתוללו עקב המהלך, ואף איימו להחרים בתגובה את הוועדה. הרמטכ"ל דאז, בוגי יעלון, הורה לצה"ל להחרים את דיוני הוועדה ושיגר מכתבים לח"כים נגד היושב-ראש, אבל הדיונים התקדמו. תוך כדי בדיקה וחקירה הבינה הוועדה שלסורים יש כנראה כור גרעיני.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה שם לב למה שאתה אומר? שהגורם המדיני הלך נגד הקונספציה, שהתאהבתם בה, והכתיב מדיניות לדרג המקצועי.

אריאל קלנר (הליכוד):

הגורם המדיני, נאור שירי, נאור שירי, הגורם המדיני אתגר את המערכת. הוא לא בא ואמר – לא אמרו לו אמבוש.

נאור שירי (יש עתיד):

תמשיך. תמשיך בנאום שלך.

אריאל קלנר (הליכוד):

אני אמשיך, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תראה את הבור שאתה נופל אליו. אני אסכם לך אחר כך את הבור.

אריאל קלנר (הליכוד):

בבקשה תקשיב עד הסוף. תקשיב עד הסוף.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה לא להפריע.

אריאל קלנר (הליכוד):

אני מבקש שתיתן לי להשלים עד הסוף, כדי שנאור יבין.

נאור שירי (יש עתיד):

לא. אני מבין – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

חבר הכנסת, ציינו בדוח שהעבירו לראש הממשלה דאז שרון שמניתוח כלל המידע המודיעיני עולה כי מתקיים בסבירות גבוהה פרויקט גרעין צבאי בסוריה – שנתיים וחצי לפני אמ"ן, נאור, שלוש שנים לפני ראיית הזהב של המוסד. פוליטיקאים, נבחרי ציבור, חברים בוועדת החוץ והביטחון היו אלה שהעלו את העניין, הם אלה שרתמו את אמ"ן ואת המוסד. אתה יודע, נאור, מה אמר אחד בשם זאבי פרקש, שאז הוא היה ראש אמ"ן, והיום רוצים למנות אותו לתפקיד בודק וחוקר? אתה יודע מה הוא אמר ליובל שטייניץ?

נאור שירי (יש עתיד):

הפילוסוף.

אריאל קלנר (הליכוד):

יפה. יפה מאוד. הוא אמר: "אדוני הפילוסוף, אני מודיע לך כאיש מקצוע שֶׁלמה שאתה אומר אין שום היתכנות". מה היה קורה לו היה שטייניץ נבהל מקריאות האמבוש? מה היה קורה לו הוא היה לוקח צעד אחורה ולא ממשיך לבדוק את הדרג המקצועי? אני יודע מה היה קורה – לפחות למדינת ישראל זה היה אסון. הביקורת הצילה את מדינת ישראל מכור גרעיני בסוריה. ואני קורא לשרים, שרי ממשלת ישראל: תשאלו שאלות, תאתגרו את המערכת. זה לא אמבוש, זה לא חזית נוספת.

היו"ר ארז מלול:

אבל בלי הדלפות.

אריאל קלנר (הליכוד):

זה קריטי למען חיינו כאן. נאור שירי, זה קריטי. צריך לשאול שאלות.

היו"ר ארז מלול:

זה חשוב, אבל בלי הדלפות.

אריאל קלנר (הליכוד):

זה לא רק הזכות של השרים, זה לא רק הזכות – זוהי החובה שלהם. זוהי החובה שלהם. זו החובה של הממשלה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח. חבר הכנסת ווליד טאהא.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, בזמן האחרון התקיימו לא אחת דיונים על המשך עבודתה של תחנת אל-ג'זירה בתחום מדינת ישראל. היו הצעות לסדר-היום, היו דיונים בוועדות, היו דיונים בממשלה. ובמקרה, מאוד במקרה, בכל פעם שיש דיון על המשך עבודתה של אל-ג'זירה בתוך ישראל, במקרה לחלוטין אחד מבני משפחתו של עיתונאי אל-ג'זירה ואאל א-דחדוח משלם בחייו. בפעם הראשונה היה פה דיון אם לאפשר לאל-ג'זירה לפעול בתוך ישראל, כן או לא, ואז נהרגו אשתו, בנו ונכדו או נכדתו של עיתונאי אל-ג'זירה ואאל א-דחדוח. בפעם השנייה שהיה דיון אם לאפשר לאל-ג'זירה לפעול בתוך תחומי מדינת ישראל – כן או לא – נהרג בנו הבכור של עיתונאי אל-ג'זירה חמזה ואאל א-דחדוח. נהרג יחד איתו עוד עיתונאי בשם מוסטפא. שני אלה הם אחרונים מבין העיתונאים – מבין עשרות, למעלה מ-100 עיתונאים, 170 עיתונאים – ששילמו בחייהם רק על זה שהם מעבירים את התמונה; רק על זה שהם מעבירים את הידיעה; רק על זה שהם עוסקים במקצוע שלהם, שהוא מקצוע העיתונות. אז לעזאזל, מה צריך עיתונאי בעזה להעביר לאזרחי מדינת ישראל או לכל העולם, אם לא את ההרס, אם לא את עשרות אלפי הילדים ההרוגים, אם לא אלפי הנשים ההרוגות, אם לא עשרות אלפי הפצועים?

היו"ר ארז מלול:

מאות חטופים. את החטופים אל-ג'זירה לא מזכיר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נכון. אם זה יותר מ-70% מסך כל המבנים בתוך הרצועה נהרסו, כבישים, מאגרי מים, חשמל, אוניברסיטאות, בתי ספר – מה עוד צריך לומר לעולם? שמה?

היו"ר ארז מלול:

קיבוצים נהרסו.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שמחלקים לנו פרחים? הוא צריך לומר את זה. אם אתה מדבר על חטופים, אז הם עשו הכול, את כל ההרס הם עשו, אבל לא החזירו את החטופים.

היו"ר ארז מלול:

לא. מדברים על אל-ג'זירה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הם מלכתחילה שיקרו.

היו"ר ארז מלול:

אל-ג'זירה לא מזכיר מילה אחת על החטופים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אמרו שהולכים להחזיר את החטופים, ומה שהם עושים הוא ההפך מלהחזיר את החטופים. אז המשפחות של החטופים צודקים: אי-אפשר לדרוש שחרור חטופים עם כל מה שמתרחש בעזה. אבל אתם לא העזתם לסגור את אל-ג'זירה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – כי היו לכם שיקולים מול קטאר. זו האמת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – חיילים שלנו בעזה. די.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי גוטליב. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את לא צריכה לתת הערה לכל אחד שעולה לדבר. אולי תכתבי לנו מה לומר.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא נותנת לך הערה. אל תסתכל עליי. אל תסתכל עליי ואל תדבר אליי. תודה רבה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא מדבר אלייך. לא רואה אותך בכלל.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את מדברת על כולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

לגב שלי תדבר. לגב, לגב. לגב שלי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני לא רואה אותך פה כמעט.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אי-אפשר לעזוב אותך.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חבר הכנסת ווליד טאהא.

טלי גוטליב (הליכוד):

לגב שלי. לפה אתה תדבר.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבל שמר קלנר לא נשאר לשמוע. תכננתי לדבר על משהו אחר – גם עליך, מר משה מירון. באמת, אני תוהה בשנה האחרונה מה אתה עושה בחייך שמאפשר לך להגיע לכנסת – – –

היו"ר ארז מלול:

מי זה משה מירון?

נאור שירי (יש עתיד):

מי זה משה מירון? נו, אני מת על ההיתממות.

היו"ר ארז מלול:

אני לא יודע.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל קלנר דיבר והזכיר את יו"ר ועדת החוץ והביטחון בשנת 2004, שטייניץ. הוא ציין את זה – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מי הכניס אותו?

נאור שירי (יש עתיד):

אתה תבדוק לי את זה אחרי זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

אני מבקש להוסיף לי את הזמן שטלי מדברת. רק איתך זה עובד. אם אני אגיד על אחרים, לא יוסיפו לי. הוא הזכיר את יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ותיאר את הסיטואציה שהייתה עם הכור בסוריה, והוא בא ללמד אותנו – שוב, אני מת על זה שמלמדים אותנו – מעין איזה שיעור בדרג מדיני, שמדבר על דרג צבאי ולאתגר ולאתגר ולאתגר. אבל מה הוא לא שם לב? וזה מה שציינתי לו. הוא נתן את הדוגמה היחידה אולי שהתפרסמה, לפחות בהיסטוריה הקצרה שאני זוכר, שדרג מדיני בא, ברמת הכנסת, אפילו לא ממשלה, ומאתגר דרג צבאי, עושה את עבודתו. פעם הייתה כנסת כזאת שהייתה מפקחת ומאתגרת את הדרג הצבאי. בא יו"ר ועדת החוץ והביטחון וציטט חלק אחד שלו, שהוא בא ואמר לפרקש – שהיה אז ראש אמ"ן, והוא באמת ציין "אדוני הפילוסוף". פרקש אמר לשטייניץ: "אדוני הפילוסוף, אני מודיע לך כאיש מקצוע שֶׁלמה שאתה אומר אין שום היתכנות", בהתייחסו להיתכנות של כור בסוריה. ואז שטייניץ בא ואמר לפרקש: "אדוני ראש אמ"ן, אתה מקצוען במודיעין ואני סמל ראשון בגולני לשעבר, אבל צריך להיות מקצוען בפילוסופיה כדי לדעת איך להטיל ספק, ואני מטיל ספק בביטחון העצמי שלך". ומה מתאר פה בעצם אדון קלנר ומה אנחנו רואים? אנחנו רואים כנסת שעושה עבודתה; מאתגרת בצורה ראויה, נכונה, ועושה את עבודתה – מאתגרת את הפקטור הצבאי, שבא ומייצר קונספציה, כי זה תפקידו של הדרג בכנסת או בממשלה, או של מדינאי. זה הכישלון שלכם, כי אתם הייתם עסוקים בלפרק מדינה, במקום לאתגר את הצבא או לאתגר כל מערכת שאתם רוצים לבקר. זה הכישלון. יושב פה קלנר, או עומד פה, ומנסה ללמד אותנו פה איך מאתגרים ממשלה כשהוא מתאר את אבי-אבות הכישלון שלכם. הוא הראה והדגים איך מדינאי או חבר כנסת, בהיותו יו"ר ועדה בכנסת, מגלה כור בסוריה כנגד כל הקונספציה. זה בדיוק תפקידו ותפקידם של נבחרי הציבור. אתם כשלתם בתפקיד הזה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי, לא – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אמרתי לניסים. אה, שמעת את זה? מה אתה מקשיב? מה זה אמירות – – –

היו"ר ארז מלול:

מקשיב. כשאת מדברת בשקט שומעים אותך ברחוב, את אומרת גם לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה על המחמאה. יוליה, אם שמעת, זה ממקום טוב. גם החמאתי לך קודם.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני מקווה מאוד, אדוני היושב-ראש, שעל הנושא שאני הולכת לדבר אנחנו נהיה בקונסנזוס מלא וכולנו נתגייס לטובת האירוע. תראו, דובר רבות על הקשיים שיש לנשות אנשי המילואים, כי ברור – הגברים יצאו, לרוב היא נשארת לבד עם הילדים, וכל הנטל עליה. אבל אנחנו שכחנו קבוצה מאוד גדולה, שהיא נשות אנשי הקבע. לכאורה, הוא בקבע, הוא מחויב, זה התפקיד שלו, זו המשכורת שלו. אבל פה קרה אירוע שאנחנו לא היינו ערוכים להיקף וגם לגודל וגם לזמן. מדינת ישראל לא ידעה מלחמות – אנחנו כבר כמעט 100 ימים באירוע, וברור שאנשי הקבע התגייסו ראשונים והם יצאו משם האחרונים, כי זו מהות השירות שלהם. אז אני מבקשת שאנחנו נתייחס לבעיות שיש לנשות המילואימניקים ולנשות אנשי הקבע בשווה ערך, כי זה עדיין אותן בעיות ואותם קשיים.

היו"ר ארז מלול:

צודקת במאת האחוזים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ועל מה אני מדברת? סקר שעשו בקרב נשות קציני הקבע מראה נתונים מדאיגים מאוד. 85% מבנות הזוג של משרתי קבע דיווחו על פגיעה משמעותית בשגרת חייהן ברמה המשפחתית, הכלכלית, התעסוקתית והנפשית. עזבו רגע כסף בצד, למרות שאני חושבת שהסיוע שמקבלות נשות המילואים מגיע גם לנשות משרתי הקבע, כי אלה אותן בעיות. גם אם הוא היה יוצא פעמיים בשבוע ועוזר פה ושם, זו עזרה משמעותית. פה אין את זה וכנראה לא יהיה עוד הרבה מאוד זמן. אז הן מדברות על הסיוע בטיפול בילדים – מגיע גם לנשות הקבע וגם לנשות המילואים. בעיות תעסוקה – מפטרים אותן, כי המעסיקים, כולם תומכים, כולנו אחים, כולנו עם אחד, אבל כשזה מגיע לתעסוקה, והיא צריכה לצאת כל הזמן מוקדם, והיא צריכה לקחת, רק היא, חופשות מחלה, והיא צריכה לטפל בכל הבעיות, המעסיקים אומרים: סליחה, כולנו אחים, אבל אלו הבעיות שלך.

היו"ר ארז מלול:

רגע, אבל יש גם נשות קבע מפונות. הן גם כן – – –

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

גם את זה. עוד חטא על פשע, מה שנקרא – – << יור > היו"ר ארז מלול: << יור >> לא, גם להן צריכים את זה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

– – אבל מפונות, שם יש הגנה. אז אנחנו פה באירוע מתגלגל. ואני רוצה לפנות קודם כול למעסיקים, כי הקושי הוא אמיתי. גם אצל נשות המילואים, למרות שאנחנו רואים שהמילואימניקים כבר לאט-לאט חוזרים, וכנראה בימים הקרובים אנחנו נראה חזרה יותר מסיבית, אבל הקבע – הם יהיו שם, הם יישארו שם. גם הגנה מפני פיטורים, גם סיוע. ויש לי פתרון. יש לנו דבר שנקרא שירות לאומי. פניתי לשרה סטרוק, היא קיבלה עכשיו הרבה מאוד כסף – שהכסף הזה ילך באמת למטרות טובות, אמיתיות, לטובת עם ישראל. אני מבקשת להצמיד בנות שירות לאומי למשפחות של אנשי קבע ואנשי מילואים, שיעזרו בטיפול בילדים, שיעזרו במשימות פשוטות; שיהיה גם סיוע נפשי. תחשבו כמה קשה להן, כמה חרדות הן חוות. גם אלו וגם אלו, בקרב כולם אותו הדבר, אז אני פניתי לשרה סטרוק. אני מקווה מאוד שבעומס שלה, בעיסוק שלה בדברים אחרים, היא תמצא זמן ותטפל במה שבאמת באמת חשוב, כי בלי עורף אין חזית.

היו"ר ארז מלול:

נכון.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הגברים שם צריכים לדעת שהילדים, הנשים – וגם הנשים שהן בחזית – צריכים לדעת שהכול בבית שקט, רגוע ומטופל. אז אני מבקשת גם משרי הממשלה לסייע ולשים על זה זום. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, רק לפני שבוע הסתיימה שנת 2023, ודיברנו על הפשיעה בתוך החברה הערבית – קרוב ל-250 נרצחות ונרצחים. לצערי הרב, הנושא לא יורד מסדר-היום. אנחנו רק שבוע אחד בשנת 2024, וכבר יש לנו שני נרצחים, אסמהאן קדורה וסמיח אבו-מוך. ולמה אני מדברת על זה? כאילו מה, רק שניים. נכון, רק שניים, אבל הם עולם ומלואו, ומסביב להם.

היו"ר ארז מלול:

כל אחד. מה זה שניים?

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כל אחד שווה. ואני לא רוצה שנגיע לעוד אפילו המחצית השנייה, ואנחנו נספור מעל לשלוש ספרות. אז אני רוצה להביא דוגמה ולשאול עוד פעם, מהמקום הזה: איפה נמצא השר שאמור להיות אמון על ביטחון התושבים? בסוף השבוע, בסוף היום, בשעות הערב המוקדמות, בעיר ערבית, ברחוב הומה אנשים, מלא אנשים, מישהו ירד לקנות משהו מהחנות, עזב את הרכב שלו עם אשתו והבת, מישהו, באמצע האור, כביש מלא אנשים, עם אקדח, איים על האישה ועל הבת, הוריד אותן מהרכב, לקח את הרכב ויצא. אתם רוצים להגיד לי שהמשטרה לא יכולה לדעת מי היה מאחורי הסיפור? אני אומרת לכם בוודאות: המקום שקרה בו האירוע הזה, בכביש הראשי, במקום שהוא מלא בחנויות, מלא מצלמות. אז הגיע הזמן להתעורר, והגיע הזמן שהשר הכושל ישים את המפתחות וילך הביתה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לנצל את הבמה כדי לדבר קצת על מה שמפריע לציבור. אנחנו שומעים כל יום קצת, אתה יודע, התקפלות פה, התקפלות שם; כן נכנסים לשם, לא נכנסים לשם; עברנו שלב אחד. צריך לזכור דבר אחד: הבטחנו לעם ישראל, לתושבי הדרום ולתושבי הצפון, שאנחנו פותרים את הבעיה הזו. זה שהיה פה איזה כשל, ישנו קצת בצפון, חיזבאללה נהיה מפלצת – הגיע הזמן לטפל שם, למען ביטחון ישראל. מה זה הפינג-פונג המביש הזה? צריך להחזיר את הביטחון לתושבי ישראל. לא ייתכן שאנחנו עכשיו נשקול לאיפה נכנסים, לאיפה לא נכנסים. נכנסים עד הסוף. אמרנו: נחזיר את הביטחון. אין מצב שבא מישהו, מעז לחשוב על פגיעה בילד בגבולות ישראל, שהלך לישון בלילה, קם בבוקר – תולשים לו איברים. איזה מין דבר זה? לא מקובל עליי ועל עוד חברים כאן, שבאים ואומרים: טוב, אנחנו לא ניכנס לשם. אולי עכשיו, בשלב הזה, לא ניכנס לרפיח, כן ניכנס לח'אן יונס, לא ניכנס לח'אן יונס. אנחנו רוצים את הראש של סנוואר. רוצים את הראש של סנוואר. רוצים את המחבלים שם על הברכיים. ואנחנו רוצים לראות הכרעה, הכרעה בדרום, ולעבור לצפון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איזו מפלגה אתה?

ניסים ואטורי (הליכוד):

יש לך בעיה עם זה? לא הבנתי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, אני אומר: אתה הממשלה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא הבנתי. מה הבעיה? מה זה משנה? תגיד לי, מה זה משנה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה הממשלה. אתם כל הזמן מתלוננים, אבל אתם בקואליציה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא, לא. אין פה מפלגות. אין מפלגות. תעצור את הזמן, תוציא אותו החוצה. קריאה ראשונה?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת דוידסון, הוא עוד מעט יחליף אותי בזה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תגיד לי – אתה אומר לא להעביר ביקורת. זה רעיון טוב, אתה יודע. אני אמליץ לכמה חברים שלי.

קריאה:

לא הבנתי למי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

ואני אומר דבר אחד: אסור לרפות את ידינו במלחמה במחבלים הארורים האלה. וזה לא משנה מפלגה. אתה יודע מה, חברי, אני שמח – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אמרת את זה בישיבה – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

עודד פורר, סליחה, עודד פורר בקואליציה? לא. אבל הוא מחתים טפסים להדחת עופר כסיף. תמכתי בזה, ואני מחזק אותו, הינה, פה, מעל הבמה הזו. כל פעולה למען עם ישראל ונצח ישראל, אני מכבד ומפרגן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל אתה בא בטענות – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

זה לא קשור. מה זה משנה, תגיד לי? לא הבנתי, מה זה משנה עכשיו? זה משנה? יש קבינט מלחמה, דרך אגב, זה לא רק הליכוד שם, ואני חושב שאנחנו צריכים ללחוץ גם מהכנסת הזו.

היו"ר ארז מלול:

לא, הוא מחזק, הוא מדרבן. הוא לא – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

הבטחתם לחסל את החמאס – לחסל את החמאס. הבטחתם להחזיר את הביטחון לצפון? ילדי ישראל לא יחזרו. אני אומר להם, חבר'ה, אתם לא חוזרים. אומרים לי: רגע, אמרו לנו לחזור. אתם לא חוזרים לשום מקום. עד שלא מחסלים את האיום של חיזבאללה שיעברו את הליטני, לא נירגע ולא נשקוט – לא בוועדת חוץ וביטחון ולא בסיעת הליכוד ולא בשום מקום. לא ניתן גיבוי למהלך כזה. איזה מין דבר זה? פתאום חוזרים לאחור – לא. חשבנו שאולי נשאיר את רפיח פתוחה. לאן פתוחה? עוד פעם למנהרות? עוד פעם נשקים? חללי צה"ל – כולנו שילמנו במחיר דמים, כל עם ישראל שילם את המחיר הזה. על מה הם נפלו? נפלו על הגנת המולדת. ממשיכים עד הסוף. בצוק איתן הגענו ל-70 – סליחה אם אני טועה במספר – בדיוק 77 נופלים. ושוב, עוד סבב, ועוד סבב – לא רוצים סבבים. לא רוצים סבבים, רוצים לגמור את הסיפור הזה אחת ולתמיד. אנחנו הטיפשים היחידים בעולם שמחזיקים בשני מיליון אויבים פה קרוב לישראל. המצרים לא מוכנים לקבל אותם, לא הירדנים – שכחו אותם. בוא נעזור להם, נשחרר אותם, להעלות אותם על ספינות ולהביא אותם למדינות שמוכנות לקלוט אותם. למה הם צריכים להיות פה בכלל? למה אנחנו עוזרים לחנק הזה של מדינות ערב עצמן, שחונקים אותן? לחסל את הסיפור בדרום ולעבור לצפון. לא נשב בשקט. מה זה הפינג-פונג המביש הזה? כן פגעו במירון, לא פגעו במירון – נחזיר להם ככה או נחזיר אחרת – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – זה לא מעניין. גם אם פוגעים באתרים אסטרטגיים, עד שהחיזבאללה לא נסוג לליטני – ונצטרך לתקן את זה. זה יהיה קשה, להעיף את חיזבאללה מהגבול. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כולם פה גבוהים.

היו"ר ארז מלול:

לא, הם לא גבוהים, אנחנו נמוכים.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד יושב-ראש הישיבה, אני רוצה להתחיל – אני אחלק את הנאום לשני חלקים. אני רוצה להתחיל דווקא עם המינוי של השופט העליון לשעבר אהרן ברק לייצג את ישראל בבית הדין הבין-לאומי בהאג. זה סמל, המינוי הזה. למה הוא סמל? הוא סמל של ממשלת החלפת המומחים בעלי שיעור הקומה באנשי הכאילו. כי ברגע האמת בסוף צריך את מי שבאמת יש לו את הכישורים והיכולות להגן על המדינה, לייצג אותה בגאון, וכשמגיע רגע האמת, אי-אפשר לחמוק מהמציאות. אתה יודע, כשכל הכלכלנים הכי בכירים מתריעים מפני קטסטרופה – מימין ומשמאל, אגב, לא עניין של פוזיציה פוליטית – אתם הבאתם כל מיני כאלה מלחכי פנכה שימציאו נתונים. כשכל המשפטנים הכי בכירים, כולל השמרנים, כולל הימנים, מתריעים מפני הפיכה משטרית, ובאמת, ממש מפצירים להפסיק, אתם הבאתם כל מיני אנשים סהרוריים ועוד חשבתם למנות אותם לעליון. אין כאילו – יש בסוף מקצועיות, ויש בסוף שיעור קומה, ויש בסוף דמויות שמכבדות את הייצוג של אומה. אל נא נשכח ברגע הזה, שהוא רגע של סמל, מהן מומחיות, מקצועיות ואחריות אל מול ממשלת הכאילו של כל מיני מקורבים שבינם לבין האינטרס הציבורי וישראל אין דבר וחצי דבר. עכשיו, כבוד יושב-ראש הישיבה, אתמול הייתי באופקים. אני כבר אומרת כאן: אופקים – עיר של גיבורים, באמת עיר של גיבורים; עיר של גיבורים שהמדינה הפקירה ב-7 באוקטובר וגם עכשיו, שלושה חודשים לאחר מכן. אני אספר לך, אופקים לא נכללה במתווה הפיצויים המלא, לא זכתה לפינוי ולא קיבלה הכרה על האסון שהתרחש בה. למה? כי על הגב של העיר הזו, ש-52 אנשים מתושביה נרצחו בה כשחירפו נפשם להגן על כולם, עושים חישובים וחיסכון כלכלי. סיירתי אתמול באופקים, נפגשתי עם כל מיני מתנדבות שעושות שם פעילות מדהימה, קהילתית וחשובה. הגעתי אל שכונת מישור הגפן, שבה התרחש האסון. פגשתי שכונה ותיקה, מוזנחת בהשקעה בה, אבל רוויית אנשים מדהימים ומרגשים, גיבורים אמיתיים. כל כמה מטרים עומד שלט שמנציח את אחד הקורבנות במקום שבו הוא נרצח.

היו"ר ארז מלול:

הייתי שם, ראיתי, ראיתי.

נעמה לזימי (העבודה):

אני בטוחה. שכונה שהיא גם זירת טבח – זה באמת פצע מדמם.

היו"ר ארז מלול:

רק עם הזמן – –

נעמה לזימי (העבודה):

כל שלט הוא עולם ומלואו וחיים שנגדעו – –

היו"ר ארז מלול:

– – תתכנסי לסיום.

נעמה לזימי (העבודה):

בסדר גמור. – – הוא זיכרון מדמם ופוצע. כדי להחלים ולרפא ולתקן, כבוד יושב-ראש הכנסת, צריך קודם כול הכרה. אופקים חייבת להיכלל בתוך מתווה הפיצויים המלא, המסלול האדום, הן כעיר והן העסקים ומי שנפגעו ונפגעה עבודתם ופרנסתם, גם אם בדיעבד ובאופן ספציפי שכונת מישור הגפן, היא צריכה להיכנס אל מינהלת תקומה. אומנם הסוגיות בחלקן שונות, אך השכונה הזו לא יכולה להיות כשהייתה. צריך לאסוף את הצרכים של התושבים ולהביא לידי ביטוי את הפחדים – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

– – והצרכים שלהם, כמו היעדר ממ"דים או ביטחון. רבים ממי שצריכים סיוע נפשי בשכונה עדיין לא פגשו איש מקצוע, כולל בבתים שבהם התרחש הטבח ונהרגו בני משפחה. נוסף לכך, מרביתם חזרו לבתיהם ללא ממ"ד והגנה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

– – ועם קושי רב, כי הם שוהים בתוך זירת הטראומה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל כמה זמן, זה כבר לא דקה וחצי.

נעמה לזימי (העבודה):

מצטערת, אני רק מסיימת.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל זה לא קשור, יש פה כללים.

נעמה לזימי (העבודה):

הממשלה הזאת – אני אסיים – הפקירה את אופקים, טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

ממש לא. ממש לא.

נעמה לזימי (העבודה):

הפקירה את אופקים, הזניחה אותה בציניות. תלכי לשם, תשמעי אותם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תפסיקי לצרוח. תתביישי לך.

נעמה לזימי (העבודה):

השמיטה אותם מכל מתווה ומכל תמיכה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תפסיקי לצרוח. תפסיקי לצרוח.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי גוטליב, חברת הכנסת טלי גוטליב.

נעמה לזימי (העבודה):

קצת שייפתח לכם הלב, קצת. שכחתם זירת טבח.