ישיבת מליאה בתאריך 04/07/2023 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי ט"ו בתמוז תשפ"ג, 4 ביולי 2023. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון מס' 53), התשפ"ג–2023, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. עוד הונח על שולחן הכנסת ספר התקצירים של הדוח השנתי של מבקר המדינה על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2023. כמו כן, הונחה היום הודעת שר הרווחה והביטחון החברתי על מסקנות הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יונתן מישרקי, משה רוט, יצחק קרויזר, אושר שקלים ורון כץ בנושא: מחדל חברתי: מאות קשישים מתים בבתיהם כשאיש לא יודע על כך בזמן אמת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לסגנית מזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום יהיה נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אנחנו רוצים להיות גם בוועדת החוקה. קצת קשה לנו להיות גם וגם. יש שם הצבעות עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד שאקבל לידי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת בועז טופורובסקי, והוא יוכל ללכת לוועדת החוקה, אם ירצה. בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא הבנת את הרמז שלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

האמן לי שהבנתי גם הבנתי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, קודם כול, תודה רבה. אני עוד פעם רוצה להגיד שמפריע לנו קצת שאנחנו צריכים להיות גם כאן וגם בוועדת החוקה, דווקא בהצבעות על המהפכה המשפטית; אפשר לקרוא לזה בשמות אחרים. אבל לצורך העניין, בואו נגיע לנושא שאני מספר עליו כל שבוע בנאום בן דקה. 193 בני אדם נהרגו מתחילת השנה בכבישי ישראל. מספר ההרוגים בתאונות הדרכים במחצית השנה הראשונה של 2023 הוא הגבוה ביותר בעשור האחרון למעט בשנת 2017. הרשימה של ההרוגים בשבוע האחרון אינה קצרה. ביום שלישי 27 ביוני נהרג גבר בן 68 בתאונת דרכים במעורבות משאית בחדרה. ביום רביעי 28 ביוני נהרג בן 45 בתאונת דרכים קשה בין ארבעה כלי רכב בכביש 90, שהוא כביש דמים; תשעה בני אדם נוספים נפצעו, ובהם נערה בת 13 וגבר בן 40, במצב קשה. ביום שישי 30 ביוני נהרגו אלחנן גולדשטיין, בן 25 מאלעד, ורוכב אופניים חשמליים בן 30 בתאונה קטלנית בכביש 471; עוד באותו יום נהרג רוכב אופניים, חיים שני, בן 49, תושב שוהם, לאחר שנפגע מרכב במודיעין; רק כמה שעות לאחר מכן נהרג רוכב אופניים נוסף, בן 30, בתאונה קטלנית בקריית עקרון. ב-1 ביולי, יום שבת, נהרג הולך רגל בשנות החמישים לחייו לאחר שאוטובוס פגע בו בעת שחצה את הכביש בבאר שבע. ביום שני נהרג גבר בשנות השלושים לחייו בתאונה קטלנית. הלילה, 4 ביולי, נהרג הולך רגל בן 40 לאחר שנדרס בירושלים, והבוקר נהרגה ילדה בת ארבע, רק בת ארבע, בתאונה מחרידה מפגיעת רכב בסח'נין. תשעה בשבוע החולף, 193 מתחילת השנה. זה לא פיגוע, זה לא מבצע בג'נין. זה הרבה יותר חמור מזה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

יהי זכרם ברוך. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלי דלל, ואחריו – חברת הכנסת צגה מלקו.

אלי דלל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כיושב-ראש הוועדה לזכויות הילד אני רוצה להביא בפני הכנסת, מפרסום של בטרם, את התאונות שהיו בחודש האחרון ובכלל מתחילת השנה. מתחילת השנה נהרגו 47 ילדים בתאונות שונות. רק בחודש יוני נהרגו עשרה ילדים, מהם שני ילדים טבעו למוות ושני ילדים מתו משכחה ברכב. במהלך החודש דווחו בתקשורת 117 מקרי היפגעות של ילדים שלא הסתיימו במוות, לשמחתי, מהם שבעה מקרים של טביעה ו-21 מקרי היפגעות של ילדים בתאונות דרכים, שאת חלקם גם ציין קודם חבר כנסת בועז טופורובסקי. החלוקה היא כזאת, לצערי: טביעה – בן 13 טבע למוות בחוף ים בחיפה; בת 17 טבעה למוות בחוף ים בנתניה. דרך אגב, בוועדה לזכויות הילד קיימנו ישיבה לפני תחילת העונה בנושא פתיחת חופי הרחצה ובנושא של טביעות ואיך להימנע מטביעות. שכחה ברכב: בן ארבע מת לאחר שננעל ברכב; בת שנה מתה לאחר שנשכחה ברכב בעכו. תאונות דרכים: בת 11, בן 14, בן 10, בן 17 ובן 16 – חלקם בכלי רכב, חלקם כהולכי רגל, חלקם באופניים; בת שנה – בנפילה בביתה. כל זה ילדים. אני פונה להורים, אני פונה לכל מי שיכול: יותר תשומת לב, יותר הבנה, יותר זהירות ושמירה על הילדים שלנו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת דלל. תעלה ותבוא חברת הכנסת צגה מלקו. אחריה – חבר הכנסת וסגן השר אבי מעוז.

צגה מלקו (הליכוד):

כבוד היושב-ראש, השר, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר נערך הטקס השנתי להוקרת פועלם של אסירי ציון והרוגי המלכות בעיר הקודש, עיר הבירה של מדינת ישראל, בתיאטרון ירושלים, בנוכחות שר העלייה והקליטה חבר הכנסת אופיר סופר. היום מציינים בכנסת את יום נפגעי וחללי פעולות האיבה והטרור בקרב יהדות התפוצות. אני נרגשת לעמוד היום פה כחברת כנסת, בת להורים אסירי ציון, אימי פנטט גני מלקו, תיבדל לחיים ארוכים, ואבי ז"ל פנטהון מלקו, שהיה ממקימי ארגון אסירי ציון יוצאי אתיופיה. סך הכול הוכרו על ידי המדינה כ-3,500 אזרחים כאסירי ציון; רבים מהם הם אזרחים ותיקים, וחלקם זיכרונם לברכה, כבר אינם בחיים. כשאומרים לאנשים "אסירי ציון" הם כנראה יחשבו על יוצאי ברית המועצות ומזרח אירופה, אבל יש עוד אסירי ציון, מארצות האסלאם, כמו עיראק, מצרים, מרוקו ואתיופיה. היהודים סבלו בגולה בהיותם יהודים. היהודים נפגעו, נאסרו, הוכו וחלקם נרצחו בשל היותם יהודים. עד היום יהודים בגולה סובלים מאנטישמיות. כשאני מסתכלת על מה שקורה היום במדינתנו, אפילו הביקורת שנשמעת כלפי מדינת ישראל – הבסיס הוא אנטישמיות ישנה, שנאת יהודים. אלה שנהרגו הם הרוגי מלכות; אלה שנאסרו בהיותם יהודים הם אסירי ציון הגיבורים שלנו, והיום רובם אזרחים ותיקים. הם זקוקים לתמיכתנו ולעזרתנו. תודה, אדוני היושב-ראש. זה נושא שמאוד חשוב ביום הזה להזכיר אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי. יעלה ויבוא חבר הכנסת וסגן השר אבי מעוז, ואחריו – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אבי מעוז:

תודה. אדוני היושב-ראש, נאום הנדסת תודעה מס' 93, והפעם על אחים לנשק. אחד הארגונים הבולטים במחאה כנגד הממשלה הנוכחית וכל מה שהיא מייצגת זה ארגון אחים לנשק. בואו נפרק: אחים זה סולידריות, אחים לנשק – סולידריות במלחמות ישראל. אבל זו הנדסת תודעה, כי מה הקשר של נשק למאבק אזרחי? מישהו בדרך למלחמה? כשתהפכו את צמד המילים "אחים לנשק" תקבלו "נשק לאחים"; "נשק לאחים" נשמע כמו מלחמת אחים. ולמה הם רוצים לשטוף את המוח, להנדס את התודעה ולהטמיע שוב ושוב את האופציה של מלחמת אחים? כי המוחות שמאחורי המחאה, א' וא' ברק, יודעים שהימין, כלומר המחנה היהודי-לאומי, הוא פטריוטי, אחראי וחרד לאחדות העם, וכמו בעבר, הוא לא ייגרר למלחמת אחים, וכך, לתקוותם, הם יצליחו להכניע את הימין ולהחזיר לידם את השלטון. אני ממליץ לאזרחי ישראל להפנים ולדעת החל מהיום: "אחים לנשק" זה הנדסת תודעה שמטרתה ליצור אווירה ציבורית תמידית של סכנה של מלחמת אחים. לעומת זאת, אנחנו נרבה באהבת אחים, ובעזרת השם נתקן את מערכת המשפט. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת מעוז. תעלה ותבוא חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. אחריה – חבר הכנסת ארז מלול.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, 118 ימים לבחירות המוניציפליות – 31 באוקטובר. היום חבר הכנסת אלי דלל ואנוכי קיימנו כנס שקראנו לו "מוניציפליות", שקרא להגיש רשימות ריצ'רץ' ברשויות המקומיות, ייצוג הולם ושווה של נשים וגברים: אישה גבר אישה גבר או גבר אישה גבר אישה. היה כנס מדהים. נשים דעתניות שמתכוונות להתמודד בבחירות ישבו סביב השולחן באולם נגב והודו לנו על הכנס החשוב. אחת ההודעות הכי מרגשות בכנס היום הייתה שמפלגת "אחדות בירושלים" הכריזה שבמקום השני תוצב אישה חרדית ברשימה למועצת העיר. זה באמת זכה למחיאות כפיים. נשים חייבות לרוץ ברשימות המקומיות, להיות מוצבות במקומות ריאליים, לדרוש רשימות ריצ'רץ. אני קוראת מפה לכל הנשים והגברים לא להצביע לרשימות לרשויות המקומיות שלא מציבות נשים במקומות ריאליים. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת צרפתי הרכבי, ועכשיו יעלה ויבוא חבר הכנסת ארז מלול. אחריו – חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

ארז מלול (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את הדקות שלי היום כדי לשאת תפילה לשלומם של הלוחמים הנלחמים בעוז ובגבורה בג'נין ולרפואת הפצועים היום בתל אביב. "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. אל יתן למוט רגלך אל ינום שמרך. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ה' שמרך ה' צלך על יד ימינך. יומם השמש לא יככה וירח בלילה. ה' ישמרך מכל רע ישמר את נפשך. ה' ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם". "למנצח מזמור לדוד. יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב. ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך. יזכר כל מנחתך ועולתך ידשנה סלה. יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגל ימלא ה' כל משאלותיך. עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו יענהו משמי קדשו בגברות ישע ימינו. אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו". תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך. לאחר מכן נעבור לנושא הבא.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בראשית דבריי אני מבקשת לשלוח איחולי החלמה לפצועים מהפיגוע בתל אביב. האויב שלנו אינו מבדיל בין דמו של יהודי בתל אביב לדם של יהודי תושב יהודה ושומרון. בכל שבוע אני מתייצבת כאן לזעוק את זעקת תושבי יהודה ושומרון ולהעלות על נס את שורת הפיגועים שהושתקו. לרוב מדובר בעשרות פיגועי אבנים ובקבוקי תבערה, שמסכנים את חייהם של עשרות אלפי תושבים, וכמעט שהפכו שגרה אצל רבים מהם. הבוקר שוב התעוררנו לפיגוע אבנים, ובנס הוא הסתיים בפציעה בלבד. עמנואל שילה, העורך של עיתון בשבע, נפצע בפיגוע אבנים בין יצהר לחוות גלעד. מחבלים שארבו לו בצד הדרך זרקו עליו אבנים. בנס עמנואל הצליח לנהוג עד חוות גלעד, ומשם פונה לבית החולים מאיר עם חשש לשבר בלסת. אני שולחת מכאן לעמנואל איחולי החלמה מהירה. אחת ההגדרות בחוק הטרור היא שהטרור נעשה במטרה לעורר פחד או בהלה בציבור, וזה מה שהתכוון לעשות המחבל מהפיגוע הלילה. זה איננו אירוע חריג בכבישי יהודה ושומרון. כמה קילומטרים ממקום הפיגוע הלילה נסעה בשבוע שעבר יפית רשף, תושבת גבעת ארנון שבשומרון. נסעתי דרך כפר המרצחים חווארה, מספרת יפית. באחת מהכיכרות האטתי למתן זכות קדימה להולך רגל. הולך הרגל הסתובב אליי ובידו חפץ שחור. אין לי מושג מה זה היה, אבל מה שאני כן יודעת הוא שהוא כיוון את זה לעברי כמו שמכוונים רובה. הוא חשב שזה יהיה משעשע להבהיל אותי. הייתי עם ארבעה ילדים קטנים ברכב. קפאתי. לא ידעתי מה לעשות. רציתי לברוח, אבל הייתי עם ארבעה ילדים. אני זוכרת את החיוך הזדוני שלו. לא הפסקתי לבכות. הילדה שלי מנחמת אותי ואומרת: אימא, תירגעי; אימא, אני אוהבת אותך; אימא, הכול יהיה בסדר. ילדה, בסך הכול בת חמש, צריכה להרגיע ולנחם את אימא שלה. האירוע התרחש ביום חמישי, ומאז כמעט שבוע שאני לא ישנה. אני רק חושבת על השאלה: מה היה אם זה היה נשק אמיתי? אנחנו במציאות שבכל שבוע זה יכול לקרות, ואף אחד לא עושה שום דבר בשביל למנוע את הדבר הזה, אומרת יפית. במדינת ישראל גדל דור פוסט-טראומטי שלא מקבל מענה. מחובתנו כנבחרי ציבור וכנציגי הימין בכנסת לדאוג שמתיישבי יהודה ושומרון לא יופקרו בשטח ויקבלו מענה ביטחוני הולם, אחרת, אם חלילה יקרה משהו, לא נוכל לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה". תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת, חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – ציון יום הספורט והבריאות הגופנית. אני מזמין את חבר הכנסת סימון דוידסון לפתוח את היום המיוחד. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותו של אדוני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, קודם כול אני צריך להגיד תודה לצוות הכנסת על עזרה אדירה היום בתפעול יום הספורט, שהיה חגיגי במיוחד, עם שידור ישיר של חמש שעות בערוצי הספורט מהוועדות והמליאה, ותודה גדולה לשר הספורט, שהיה חלק מהדיון וחלק מהאירוע הזה, אירוע חשוב מאוד. חברים וחברות, היום אנחנו מציינים את יום הספורט והבריאות הגופנית. במבט ראשון זה נראה כמו איזה נושא שלא צריך להתייחס אליו – פחות מתייחסים אליו במשך שנים רבות – אבל כשלאט-לאט מתחילים לחפור ולגלות את הכוח האדיר של הספורט, מבינים שזה לא סתם נושא. בספורט יש כוח אמיתי לתת מענה לכל כך הרבה בעיות שיש לנו בחברה. הספורט הוא מפתח שפותח דלתות רבות. המדינה משקיעה כל כך הרבה משאבים, מיליארדים רבים, בחינוך, בבריאות, במניעת התמכרויות, ברווחה, בפנאי, ולא מבינה שממש מתחת לאף שלה שוכן פתרון לבעיות שיש בכל התחומים האלה. כבר כמעט שנתיים אני נמצא בבית הזה, שנתיים שבהן חברים מהקואליציה ומהאופוזיציה למדו להכיר אותי ואת האג'נדה שלי ולמה אני בכלל פה – אותו חבר כנסת שמציק על אולמות ספורט בפריפריה, על מעמד המאמן בישראל, על שוויון מגדרי במגרשים, על נערים בסיכון שהספורט מציל ובאופן כללי על חשיבות הספורט ועל כמה מדינת ישראל עוד נדרשת לקדם בספורט. עוד רבה הדרך, חברים, אבל היום אני נרגש לומר ששמנו את הספורט על בימת הכנסת. אני מבקש להודות לכל מי שלקחו חלק ביום הנפלא הזה לטובת הספורט בישראל: לשר הספורט מר מיקי זוהר, לחברי הכנסת מכל הסיעות, לשחקניות, שחקנים, אנשי הכנסת שעזרו לנו, איגודים ואגודות, ערוץ הספורט, אושיות ספורט מהעבר ומההווה וכל מי שהספורט הישראלי קרוב לליבו. כל מי שמגיע ומשתתף בוועדת המשנה לספורט בראשותי יודע שאנחנו משתדלים לקיים מדי שבוע דיונים בכל הנושאים שמפריעים, שמכשילים את הספורט בישראל. שבוע אחר שבוע אנו נחשפים להזנחה רבת-שנים של הספורט בישראל. זה לא מאתמול, זאת הזנחה של שנים רבות. הכשל היסודי ביותר מתחיל במחסור החמור בתשתיות ובמתקני ספורט במדינת ישראל. יצא דוח מבקר המדינה לפני חודש ימים. בדוח הזה עולה כי במדינת ישראל אין מספיק מתקני ספורט, ואני עדין. התופעה הזאת מתייחסת לא רק לספורט אולימפי או לשחקנים אולימפיים אלא גם לשיעורי ספורט בבתי הספר. ב-66% מבתי הספר במדינת ישראל אין אולם ספורט – שנת 2023. התוכנית האמיתית למתקנים לעשר השנים הקרובות, על פי הדוח, הייתה צריכה להיות 14.9 מיליארד שקלים. בכמה בסוף הם מתקצבים אותה? ב-2.8 מיליארד שקלים לעשר שנים. זה אומר 280 מיליון שקלים לשנה. זה התקציב של מתקני הספורט במשרד. אז בואו אני אשווה את מה שקורה במדינת ישראל לעומת העולם. מצבנו כל כך רע, ואני אתן לכם דוגמה: יחס של 44 מגרשים למיליון איש במדינת ישראל, זאת אומרת 44 מגרשי כדורגל למיליון איש. באנגליה יש 547, בגרמניה – 607, בבלגיה – 348 ובאיסלנד הקטנה יש 190 מגרשים ל-350,000 תושבים. מדינת ישראל היא מדינת עולם שלישי בנושא תשתיות ומתקני הספורט. חברים יקרים, בלי תשתיות של ספורט אין ספורט, נקודה – לא בחברה החרדית, לא בחברה הערבית ולא בחברה היהודית הכללית. אין ספורט. למרבה הצער, כשכבר נבנים מגרשים ומתקני ספורט, הם אינם מוקצים בצורה שוויונית. היום היה דיון שלם בנושא קידום נשים בספורט הישראלי, אחרי שיצא דוח של הממ"מ בכנסת. חברים יקרים, בתוך כל הספורטאים שרשומים באיגודים, לנשים יש ייצוג של 20% בלבד, במשחקי כדור – 14%, ובפריפריה עוד יותר נמוך. עצוב, מאוד עצוב, אבל זה המצב. בעולם הכדורגל, למשל, רק 4.1% מהספורטאים הם נשים. חברים, יש לי כל כך הרבה עוד מה לומר, כל כך הרבה מה להגיד, אבל אני רוצה לסיים, בגלל שנגמר לי הזמן. נמצאים פה שרים, ואני רוצה להגיד לכם משהו: כדי שנפתור את הבעיה של ילדים, ילדות, נוער ונערים שמגיעים לפשע, לסמים, לאלכוהול, למקומות שאנחנו לא רוצים שיגיעו, אנחנו צריכים שהילדים האלה יהיו עסוקים. עסוקים. המדינה לא משקיעה בזה מספיק. ילד שהוא חסר מעש הוא ילד שלא יגדל להיות טוב לחברה הישראלית. אלה נתונים, וזה קורה בכל העולם, והמדינה צריכה להשקיע בזה הרבה יותר. אני יודע שהשר כל-כולו בנושא הזה, אבל אין מספיק כסף לנושא הזה כי אין מספיק חשיבות לנושא הזה. כולי תפילה שנשנה את זה ונעשה טוב לילדי ישראל. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת סימון דוידסון על הובלת היום החשוב הזה בנושא הבריאותי. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כל החיים הייתי סימון לבד, ורק בכנסת נכנס עוד סימון.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

אדוני יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, כאשר אנו מרבים להשתמש באמרה הידועה "נפש בריאה בגוף בריא", אין זאת מן השפה אל החוץ אלא ביטוי נכון, אמיתי ומוחשי. לפעילות הגופנית חלק נכבד ביותר בחוסן החברתי והחינוכי שלנו, במיוחד בדור שלנו, היום. הפעילות הגופנית יחד עם תזונה נכונה הן ההשתדלות של כל אחד ואחת מאיתנו לשמירה הפיזית והנפשית, לבריאות שלנו. לעיתים תכופות אנו נוכחים לדעת ממחקר ועוד מחקר שפעילות גופנית וספורט עשויים לשמש כאמצעי יעיל ביותר לוויסות מיטבי של לחצים ומתחים ומסייעים להפחית תחושות של דיכאון וחרדה. בנוסף, הפעילות הגופנית היא התרופה החשובה למכת הסמים והאלכוהול. פעילות מסודרת של ילדים ובני נוער משמשת תחליף לשעמום וחוסר מעש. הספורט הוא אולי התחום העיקרי לגשר על פערים חברתיים ותרבותיים, ותושבי הפריפריה בעיקר נעזרים בכלי זה לגשר על פערים. כמובן, הפעילות הגופנית היא אמצעי לשמירה על המראה החיצוני. הרופא הידוע רבנו משה בן מימון, הרמב"ם, מסכם בשורה אחת את מה שהרבה היום מנסים לעשות – דיאטה, דיאטה פשוטה: "לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב". חבר הכנסת סימון דוידסון, אני מודה לך ויישר כוח על העלאת נושא חשוב זה למודעות, נושא שפשוט חולף לידנו, וכמה אנחנו נוכחים לדעת – אתה יודע שמדי פעם אני שואל, אני רואה חבר ואומר לו: וואו, רזית. הוא אומר לי: שמע, התחלתי לעשות הליכות וגם זרקתי את התרופות. עושה את זה ביום-יום. תשתדלו להתעמל, למענכם. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. האמת היא שיש נתון שאתמול קיבלתי, שתלמידים במדינת ישראל – מהנמוך בעולם מבחינת ספורט; אוכל מתוק – יש איזה שלושה פרמטרים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מקום שלישי בעולם בהשמנה לילדים.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת משה שמעון רוט, בבקשה.

משה רוט (יהדות התורה):

ברשות כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד שר התרבות והספורט מר מיקי זוהר הנכבד, ראשית, לפני שאני מתחיל לדבר על הנושא, אני רוצה לשלוח מפה ברכות ודברי חיזוק לחיילים היקרים וכוחות הביטחון. תחזקנה ידיכם ויהי ה' עימכם להינצל מכל צער וצרה. אני רוצה לשלוח מפה ברכת רפואה שלמה לפצועים ממתקפת הטרור של היום. אני קורא לכל אזרחי ישראל להוסיף פרק תהילים או מעשה טוב לזכות החיילים. הרמב"ם בהלכות דעות אומר, ואני מצטט: "ועוד כלל אחר אמרו בבריאות הגוף: כל זמן שאדם מתעמל, ויגע הרבה – – – אין חולי בא עליו". אחרי זה הוא ממשיך: "וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל או מי שמשהה את נקביו" – והוא מסיים ואומר בהמשך: ועל זה אומר שלמה המלך בחוכמתו: "שֹׁמר פיו ולשונו שֹׁמר מצרות נפשו". הרמב"ם מסכם את נושא הבריאות בשני דברים – באוכל ובהתעמלות. טוב ומבורך שמציינים יום לבריאות ולספורט. אני קורא למשרד הספורט, לקופות החולים, למשרד הבריאות, להוסיף תעמולה והסברה בכל השפות, בכל האמצעים, לעודד אנשים צעירים ומבוגרים לאכילה נבונה ופעילות גופנית. השקעה בהסברה היא השקעה טובה מאוד וכדאית. ההשקעה הזאת תמנע חולי, בעזרת השם, הכסף ימנע מיליארדים בכמה שעולה לתקן את הנזקים של החולי. לכן אני חוזר ואומר: ההשקעה הזאת היא השקעה כדאית. ולעם ישראל אני אומר: תאכלו טוב, תצעדו טוב ותהיו בריאים. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. בבקשה, אדוני.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לשלוח שוב תפילותינו להצלחת המבצע בג'נין, לחזרתם של חיילנו בשלום ולהחלמתם של הפצועים מהפיגוע בתל אביב. כיוון שאנחנו עוסקים היום בציון הבריאות הגופנית, אני רוצה לחרוג במעט ולדבר על נושא שקשור בקשר הדוק לבריאות הרגשית והנפשית, אבל גם הגופנית. בימים האחרונים עלה לרשתות סרטון של הנשיא לשעבר טראמפ, שבו הוא מדבר על תוכניתו להשבת השפיות לחברה האמריקנית. אני רוצה לקרוא את דבריו, ואני מצטט: האי-שפיות של השמאל בענייני מגדר שנדחף לילדים שלנו היא מעשה של התעללות בילדים, פשוט מאוד. הינה התוכנית שלי לעצור את ההשחתה הכימית, הפיזית והרגשית של הנוער שלנו. ביום הראשון לכהונתי – אני מזכיר, דבריו של הנשיא טראמפ לשעבר – אבטל את המדיניות האכזרית של ג'ו ביידן במה שמכונה "טיפול מאשר מגדר" – תהליך מגוחך הכולל מתן חוסמי התבגרות לילדים, שמשנים את המראה הפיזי שלהם, ובסופו של דבר ניתוחים בילדים קטינים. האם אתם מסוגלים להאמין לזה? אחתום על צו ביצוע חדש המורה לכל סוכנות פדרלית להפסיק את כל התוכניות המקדמות את התפיסה של שינוי מין ומגדר. אבקש מהקונגרס למנוע לצמיתות את האפשרות להשתמש בכסף של משלמי המיסים הפדרליים לקידום או מימון של התהליכים הללו, ואעביר חוק האוסר על השחתה מינית גופנית בילדים בכל 50 המדינות. זה יעבור מהר מאוד. אצהיר שכל בית חולים או ספק שירותי בריאות שמשתתף בהשחתה כימית או פיזית של בני נוער קטינים יוסר מתוכניות ביטוח הבריאות הפדרליות באופן מיידי. בנוסף, אתמוך ביצירת זכות של קורבנות לתבוע באופן פרטי רופאים אשר ביצעו באופן בלתי נסלח את התהליכים הללו בילדים קטינים. אני ממשיך מדברי הנשיא טראמפ: משרד המשפטים יחקור את חברות התרופות הגדולות והרשתות הגדולות של בתי החולים כדי לקבוע אם הן העלימו במכוון תופעות לוואי ארוכות טווח של שינוי מין כדי להתעשר על חשבון חולים פגיעים, פגיעים מאוד, במקרה הזה. אנחנו גם נחקור אם חברות התרופות הגדולות או אחרים שיווקו באופן לא חוקי הורמונים וחוסמי התבגרות שאינם מורשים או מאושרים בשום אופן לשימוש זה. ואני ממשיך בציטוט מדבריו: משרד החינוך יודיע למדינות ולמחוזות שאם מורה או גורם רשמי בבית ספר יציע לילדים את האפשרות שיכול להיות שהם לכודים בגוף הלא-נכון, הם יעמדו בפני השלכות חמורות על הפרת זכויות אזרח בגין אפליה על רקע מיני וביטול המימון הפדרלי. כחלק מהכשרת המורים, נקדם חינוך חיובי על המשפחה הגרעינית, תפקידי אב ואם וחידוד השוני והייחודיות של גברים ונשים, במקום לטשטש אותם. אני ממשיך בדבריו: אבקש מהקונגרס להעביר הצעת חוק הקובעת שהמגדרים היחידים המוכרים על ידי ממשלת ארצות הברית הם זכר ונקבה כפי שנולדו. הצעת החוק גם תבהיר שחוק זכויות האזרח הפדרלי, שאוסר אפליה על בסיס מין בכל בית ספר, אוסר על גברים להשתתף בספורט נשים. אנחנו נגן על זכותם של ההורים שלא ייכפו עליהם המגדר והזהות החדשים של ילדם הקטין ללא הסכמתם. ואני ממשיך בדבריו: בשום מדינה נורמלית לא מספרים לילדים שהם נולדו עם המגדר הלא-נכון, מושג שמעולם לא שמענו עליו. בכל ההיסטוריה האנושית אף אחד לא שמע על מה שקורה היום. הכול קרה כאשר השמאל הרדיקלי המציא את זה רק לפני כמה שנים. בהנהגתי, הטירוף הזה ייגמר. עד כאן מדבריו של דונלד טראמפ. מדבריו אני למד כי אחד הנושאים שיהיו במוקד ההתמודדות בין המועמדים של המפלגה הרפובליקנית לנשיאות יהיה "הטירוף המגדרי", כפי הגדרתו. אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים באמצע מלחמה כנגד הניסיונות להפוך את העולם ואת הטבע למשהו אחר. המשימה שלנו כעת היא להשיב את הנורמליות לעם ישראל, ומתוך כך – לעולם כולו. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. אני רוצה להזמין את שר התרבות והספורט, השר מיקי זוהר, בבקשה, לסכם את היום החשוב הזה. עד 06:00 לרשותך.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, וכמובן לך, סימון, ברכות גדולות על היוזמה המבורכת, יום הספורט פה בכנסת. דיברנו על הרבה נושאים היום – דיברנו על ספורט הנשים, ודיברנו על הרבה דברים שאנחנו רוצים לשפר יחד בעולם הספורט בישראל. וכן, המלאכה מרובה, אבל יש רצון טוב, יש מטרות, יש יעדים, ואני חושב שאנחנו גם יכולים להגיע אליהם. הדיונים שנערכו היום בכנסת היו רבים. ברשותכם, אני אתייחס לחלק מהם. הנושא המרכזי שעומד בפתחו של עולם הספורט זה המאבק באלימות בספורט. כולנו עדים לתופעה הלא-פשוטה הזו, שהולכת ומחמירה בשנים האחרונות, עד לכדי אולי שיא חדש, שנפרץ להערכתי בעונה האחרונה, של אלימות בספורט שהולכת וגואה. והמשימה שלנו, של כולנו יחד, היא לטפל, למגר את תופעת האלימות בספורט. יש הרבה מאוד דברים שאנחנו רוצים לעשות כדי לטפל בתופעה: אנחנו רוצים למנות שופט ייעודי שישפוט בענייני ספורט; אנחנו רוצים כבר להחיל באופן מיידי את נושא הקנסות המינהליים וההרחקות האוטומטיות; אנחנו רוצים לייצר גם כל מיני מנגנונים של הענשה דווקא כלפי אוהדים פורעים ולא כלפי קבוצות, כי ענישה קולקטיבית – אנחנו יודעים שאין לה שום ערך ושום יתרון; אנחנו רוצים לייצר יחידה משטרתית חזקה מאוד שתטפל בסוגיה. לצערי, אנחנו גם נצטרך להחזיר את השוטרים אל היציעים. יש הרבה מאוד פעולות שאנחנו רוצים לעשות: מגנומטרים; אנחנו רוצים להחזיר כלבי הרחה. אנחנו רוצים לעשות הרבה מאוד דברים שבסוף ימגרו את תופעת האלימות בספורט ויהפכו את האלימות לדבר לא משתלם, כי בסוף אנחנו צריכים לזכור שמדובר בקומץ קטן מאוד שהוא כביכול חזות הכול, וזה לא המצב, ואת העניין הזה אנחנו יחד נשנה. נושא נוסף שעלה היום בדיון, שגם אליו אני רוצה להתייחס, זה נושא מאוד מאוד חשוב, של טיפוח הספורט הנשי, ספורט נשים. נשים, לצערי הרב, מתוקצבות או תוקצבו עד השנים האחרונות בתקציבים פחותים בהרבה מתקציבי ספורט הגברים, ואת זה אנחנו הולכים לשנות. בעונה הבאה ספורט נשים יתוקצב פי 2.5 בערך ממה שהוא תוקצב בשנה הקודמת. זה יעלה את רמת ספורט הנשים בישראל. זה יביא לפה עוד ועוד שחקניות, גם אולי שמצאו את מקומן דווקא מעבר לים, מה שנקרא, ישראליות שהלכו לשחק בחו"ל כי פה לא היו מספיק תקציבים כדי להחזיק אותן, וגם את זה אני מניח שהמתווה שלנו ישנה, וגם יהיו פה לצידן שחקניות זרות הרבה יותר איכותיות, שיעזרו להן להשתפר ולהתקדם. וכן, המתווה הזה מדבר על מרכיב מאוד, מאוד חשוב. הוא מדבר גם על שיתוף פחות זרים – זרות, במקרה הזה – ושיתוף של יותר ישראלים וישראליות שהם מתחת לגיל 21 ומתחת לגיל 24. יש פה בעצם win-win situation – כולם נהנים ממתווה שאומר: יותר ישראלים וישראליות בקבוצות, פחות זרים וזרות, עם יותר תקציבים. זו משוואה שבעיניי היא משוואה מנצחת, וגם את זה אני שמח לבשר שנוכל לראות כבר מתחילת העונה הבאה. מעבר לזה, אנחנו צריכים להגדיל את מספר הספורטאים בכל אגודה ואגודה. גם לזה ייצרנו איזושהי תוכנית נהדרת, שקובעת שכל מי שיגדיל את מספר הספורטאים והספורטאיות שלו באגודה יזכה לתקצוב משמעותי של אלפי שקלים פר ספורטאי או ספורטאית שמצטרפים. גם זה דבר שהוא חסר תקדים, דבר מבורך וחשוב מאוד לעולם הספורט. דבר נוסף שדיברנו עליו – ראינו את ההצלחות הכבירות של הנבחרות הצעירות שלנו בכדורגל. ראינו את זה גם בנבחרת הנוער – מקום שלישי בעולם במונדיאליטו, ועכשיו הנבחרת הצעירה שלנו, שאני מתכוון להצטרף אליה מחר, בעזרת השם, בחצי הגמר נגד אנגליה, חצי גמר אליפות אירופה. אלו הישגים שהם באמת חסרי תקדים. היום המסקנה היא ברורה: החבר'ה הצעירים שלנו בעולם הכדורגל נמצאים בטופ העולמי. המשימה הכי גדולה שלנו תהיה לייצר את המעבר הנכון מהגילים הצעירים לגילים הבוגרים ועדיין להישאר בטופ העולמי, וזו משימה לא פשוטה. ההתאחדות לכדורגל מן הסתם נדרשת להמון המון משאבים ותקציבים כדי להביא את ההישגים האלה. הם ימצאו אותנו לצידם, מחזקים אותם, עוזרים להם גם בצד המקצועי, גם בצד הכלכלי, כדי שהחבר'ה הצעירים האלה, היהלומים האלה, ילוטשו לקראת המעבר לגילים היותר-גדולים. לסיכום דבריי, אני שוב אברך את חברי סימון דוידסון על היוזמה המבורכת למען עולם הספורט. היה כאן יום יפה מאוד, מכובד מאוד. גם ערוץ הספורט סיקר את היום הזה, שגם זה דבר ראוי ומכובד, ותודות להם על כך. גם לכל החברים שהשתתפו ולקחו חלק אני מודה. מיותר לציין שמשרד התרבות והספורט ימשיך לעשות עבודה מאומצת יחד עם כל באי הבית ללא יוצא מן הכלל לקידום עולם הספורט והתרבות בכל חלקי הארץ ובכל האוכלוסיות השונות והמגוונות שיש לנו במדינה. אז תודה רבה לכם ובהצלחה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לשר התרבות והספורט, השר מיקי זוהר.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, נעבור לסעיף הבא על סדר-היום – ציון יום ההוקרה לארגוני החסד המחלקים מזון. אני מזמין את חבר הכנסת אברהם בצלאל לפתוח את היום המיוחד, בבקשה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אני חושב שאולי כדאי שנעביר לוועדה את כל הימים המיוחדים. אנשים, קשה להם להגיע, באמת. תראה, חוץ משר והיושב-ראש, שצריך להטריח את עצמו – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

כבר אמרתי ליושב-ראש הכנסת שיעשה חשיבה אמיתית על הימים המיוחדים הללו.

אברהם בצלאל (ש"ס):

השרים, השרים היקרים, הרב מלכיאלי – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אגב, יש יותר שרים מחברי כנסת במליאה. כמעט.

אברהם בצלאל (ש"ס):

הרב מלכיאלי ומיקי – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

השר מלכיאלי, במזכירות, לא אמרו להם – אתה משיב בשם השר מרגי, נכון?

אברהם בצלאל (ש"ס):

אני חושב שצריך לעשות לכם יום הוקרה מיוחד רק לשרים. יש פה יותר שרים מחברי כנסת. מיקי, אדוני השר, אני חושב שצריך לעשות יום הוקרה לשרים שנמצאים פה ביום שלישי. יש יותר שרים מחברי כנסת פה עכשיו.

שר משרד המורשת עמיחי אליהו:

נעשה דיון – – –

אברהם בצלאל (ש"ס):

תשמע, זה פשוט דברים שלא קורים.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

יש יום הוקרה מיוחד שצריך לעשות לשרים הנורבגים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

וגם לאלה שמדי פעם באים לארץ.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

זה בכלל לא מובן מאליו.

אברהם בצלאל (ש"ס):

כן, באמת. אני חושב שאולי צריך להעביר את זה לוועדות. באמת חבל על הזמן שהכנסת שורפת – –

היו"ר אוריאל בוסו:

מדי פעם תבדקו שהאישור כניסה שלכם לכנסת תקף.

אברהם בצלאל (ש"ס):

– – כל כך הרבה על הימים האלה, בפרט שאנשים – צריכים לחשוב על זה. אולי – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים היקרים, חברי הכנסת, חברות הכנסת שנמצאות איתנו פה, קהל קדוש שצופים בנו גם מהבית, לא לחינם ביקשתי לציין את היום החשוב הזה, אשר כבר בראשית היותנו לעם זהו הדבר שייחד אותנו, מאברהם אבינו, שפתח את אוהלו לכל דורש, דרך משה רבנו, שלא עמד מנגד, כמו שנאמר אצל בני ישראל במצרים: "וירא בסבלֹתם". כמו שידוע, משה רבנו הלך אחרי העגל, הלך אחריו, הרים אותו על כתפו, וזה מלווה אותנו עד הורינו אנו. עוד מימי הילדות שלי חונכנו על ערכים של "עולם חסד ייבנה". אני זוכר את עצמי בכל יום שישי ממלא סלי מזון למשפחות נזקקות ומרובות ילדים. מה שעמד ועומד לנגד עיניי והמון המון מחבריי שנמצאים פה בבית הזה, וגם שלא נמצאים פה, זה איך לדאוג לזולת, איך לדאוג – באמת, החסד, "עולם חסד ייבנה". כשמדברים על עוני, לפעמים מדובר בתנאי המחיה הבסיסיים ביותר – לחם וחלב. הנביא ישעיהו אומר: הלוא לרעב פרוס לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך אל תתעלם. כך גם במשנה, באבות, נאמר שאחד משלושה עמודים שעליהם עומד העולם הוא החסד. דווקא היום, בעולם המתפתח יותר ויותר, ישנם אנשים, לצערנו, שהולכים לישון רעבים, כפשוטו, הולכים לישון רעבים וקמים רעבים. נתון זה לצערנו לא משתנה גם היום, כשקמים כל כך הרבה ארגונים חדשים. לפי דוח העוני של הביטוח הלאומי שהתפרסם היום, מספר האנשים החיים מתחת לקו העוני בישראל עומד על 1,950,000 איש. מדובר על 21% מאוכלוסיית מדינת ישראל. המצב הזה לא מבדיל בין נשים לגברים, בין זקנים לנערים, בין יהודים לערבים – כולם נמצאים באותה קטגוריה קשה. אך לצד נתון קשה זה קמים עוד ועוד ארגוני חסד תזונתיים אשר כל המטרה העומדת בראשם היא אך ורק להיטיב עם אותם נזקקים שנדחקו לשולי החברה, כאלה שנשכחו, ולא כל כך פופולרי לדבר על הנושא הזה. ואף אנחנו מעלים שוב ושוב הצעות הנוגעות למצב הכלכלי של כחמישית מאזרחי ישראל. מפלגת ש"ס בראשותו של יושב-ראש המפלגה שלנו, הרב אריה דרעי, פועלת בכל כוחה לעזור לאוכלוסיות החלשות, אם זה בתלושי המזון, שאנחנו מקווים מאוד מאוד שבזמן הקרוב ממש האנשים שזקוקים לדבר הזה לפי מבחני הכנסה, כמו שהיה בעבר – שאנחנו יודעים, כל אחד מאיתנו, איפה שהסתובבנו, אנשים הודו, וכיום אנשים כל היום שואלים: מתי יקרה כבר ונוכל להטעין את כרטיסי המזון שקיבלנו בעבר? זה אחד מהצעדים שאנחנו עובדים קשה, בראשות יושב-ראש התנועה, לעזור לאנשים לצאת ממעגל העוני. כך גם חברי שר הרווחה יעקב מרגי, אשר עושה לילות כימים ומדיר שינה מעיניו בנוגע למצבם הכלכלי והחברתי של אזרחי ישראל, וארגוני החסד שנמצאים איתנו עומדים בראש סדר העדיפויות שלו. אני שמח כל כך שלראשונה בכנסת ישראל – אומנם עברו כבר 75 שנה לכנסת הזאת, אבל הגיע הזמן. היה צריך כבר מהשנה הראשונה, אבל ברוך השם שפעם ראשונה מציינים את היום הזה בכנסת, להוקיר את ארגוני החסד התזונתיים אשר פועלים בכל כוחם כדי שלא תישאר משפחה רעבה בישראל ולו ללילה אחד, ולהכיר תודה לאנשים חשובים אלו, אשר עושים לילות כימים בנושא חשוב זה. תודה למנהל סיעת ש"ס בכנסת הרב צביקה יעקבזון, שביוזמתו מציינים את יום ההוקרה הזה, ליושב-ראש הועדה ולחבריי חברי הסיעה שלנו. אנחנו מאוד מקווים, בעזרת השם, שנמשיך ביחד להיאבק בכל הכוח העומד לרשותנו למען אזרחי ישראל הנתונים במצב כלכלי קשה ולעזור להם לצאת ולעמוד בכוחות עצמם מעל קו העוני. תודה רבה לארגונים עצמם. באמת, היום הזה הוא בשביל להגיד מילה אחת: תודה לכל אלו שבאמת עושים ימים ולילות, במקומות ובזמנים ובדבר שהוא כזה לא הכי מפורסם ולא הכי, איך אומרים, צבעוני ולא הכי מדובר או שאפשר לעשות ממנו כותרות, אבל הם עושים את זה יום-יום, שעה-שעה, בחורף, בקיץ, בכל זמן, למען המשפחות האלה. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת אברהם בצלאל על היום החשוב הזה שאתה מוביל. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר הדתות והאורחים שלנו פה, שלום. לפני שאני אתחיל, אני רק רוצה באמת למסור איחולי החלמה מהירה לפצועי הפיגוע הנוראי שקרה לפני שעות ספורות. לנושא שלנו. אין באר שבעי שלא מכיר את "באר שובע" בעיר העתיקה בבאר שבע, מקום מיוחד שנפתח מוקדם בבוקר ומספק ארוחות חמות, מזינות ובריאות למאות אנשים שידם אינה משגת. רוב המזון מגיע מארגון שנקרא "לקט ישראל", שדואגים כל לילה להגיע עם מזון טרי אשר ישמש את האנשים במקום ביום שלמחרת. "באר שובע" הוא מקום אחד מיני רבים ברחבי הארץ שעושים חסד גדול מאוד, ועל כך מגיעה להם התודה וההוקרה על פועלם. ואתם יודעים מה? החסד הזה הוא באמת יוצא דופן, כי בעיניי לפחות הוא חסד משולש. מדוע? כי גם מצמצמים זריקה של מזון ראוי, גם מאכילים אנשים שזקוקים לכך ועל ידי כך תורמים לצמצום האי-ביטחון התזונתי, אבל גם תורמים למשק כולו בהיבטים כמו איכות סביבה, הוצאות על רפואה. כל הצדדים זוכים, אז למה בעצם אנחנו לא עושים את זה יותר? על פי נתונים הביטוח הלאומי, בשנת 2021 חיו כמיליון ישראלים באי-ביטחון תזונתי. 16% מהמשפחות ו-21% מהילדים בישראל הולכים לישון רעבים. ועוד נתון אחד מזעזע – על פי נתוני ה-OECD, מדינת ישראל היא המדינה בעלת תחולת העוני הגבוהה ביותר בקרב המדינות החברות בארגון. הנתונים הללו מחרידים. מזמן כבר היה צריך להרעיד את המדינה שזה המצב פה. אבל יש מקום לאופטימיות, כי לבעיה הזאת יש פתרון, חבר הכנסת בצלאל. אני רוצה לספר לך מה הפתרון. יותר מזה, הפתרון הוא כמו שאומרים: הכסף על הרצפה; רק צריך להרים. הפתרון הזה הוא בדיוק מה שכל אותם ארגונים שאנחנו מכירים להם תודה היום עושים יום-יום בשגרה. אז מה אנחנו כמדינה צריכים לעשות? להציל מזון. אובדן המזון במדינת ישראל עומד על 2.6 מיליון טונות בשנה, שהם 37% מהיקף ייצור המזון המקומי בישראל. 20% מהמזון זה הולכים לאיבוד בשלב הייצור, זאת אומרת למשל בחקלאות, באריזה, בתעשייה וכדומה, ו-80% מזה אובדים בשלב הקמעונאות והצריכה. תנסו שנייה רק לחשוב – כולנו, מי שיושב פה: כמה מזון אתם זורקים בבית הפרטי שלכם? נסו לחשוב, אחרי שבת, כשנשאר כל האוכל משבת, כמה ממנו אנחנו זורקים לפח? כמה ממנו הולך לאיבוד? כמה אנשים אפשר היה להאכיל עם המזון הזה, רק עם המזון הזה שזרקנו? שוויו הכלכלי של המזון האבוד בישראל נאמד ב-21.3 מיליארד שקלים בשנה. זה המון המון כסף שאנחנו זורקים אותו לפח. אי-אפשר בכלל לדמיין מה אפשר היה לעשות עם הסכומים האלה. מדינת ישראל חייבת להכניס את היד לכיס ולהשקיע כסף בהצלת מזון. 50% מהיקף המזון האבוד הוא בר-הצלה. אפשר לקחת אותו ולתת אותו הלאה למי שצריך. אם נציל אפילו רק 20% מהיקף המזון האבוד בישראל, שזה 500,000 טונות בשנה, נוכל להשלים את פער צריכת המזון בארץ. בעלות של 0.9 מיליארד שקלים ניתן להציל מזון בסך 3.3 מיליארד שקלים, וזה מה שישים סוף לאי-ביטחון התזונתי בישראל, זאת אומרת, 0.9 מיליארד, ואנחנו שמים סוף לאי-ביטחון התזונתי בישראל רק על ידי כך שאנחנו מצילים מזון. ואתם יודעים מה? זה לא רק זה. פוטנציאל החיסכון למשק הלאומי כתוצאה מהצלת המזון – כל מה שיהיה מסביב – הוא 5 מיליארד שקלים. יש לזה יתרונות בריאותיים, סביבתיים ורווחתיים. עוד לא מצאתי אדם אחד שהצליח להגיד לי למה לא כדאי לעשות את זה. למה? אנחנו חיים במדינה מסובכת. הפוליטיקה מורכבת, ממשלות מתחלפות, אנשים באים והולכים ממשרדי ממשלה. קצת קשה במקום שכזה להוציא לפועל תוכניות שהן לא מאוד פופולריות או תקשורתיות. אני קוראת מכאן לכל חברי הכנסת, קואליציה, אופוזיציה: אנחנו רק צריכים לרצות להציל מזון ב-0.9 מיליארד, ואף אחד לא ילך לישון יותר רעב, אז יאללה, קדימה, ביחד.

היו"ר אוריאל בוסו:

בהחלט.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. אגב, פנו אליי, ואני מכין הצעת חוק להכרה במס.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני יודעת, אבל צריך יותר מהצעת חוק, צריך ממש תוכנית לאומית.

היו"ר אוריאל בוסו:

אמת. תודה רבה לחברת הכנסת יסמין פרידמן. חבר הכנסת ישראל אייכלר, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, שמטפל בנושאים הללו בשוטף ובשגרה.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אם יש שעות של קורת רוח בבניין הזה, במליאה הזאת, הן לא רבות. יש הרבה שעות שאנחנו יושבים ושומעים ונלחמים, לפעמים זה אפילו לא על דברים מעשיים שעוזרים לאזרחים, לאף אחד. אבל אם יש שעות של קורת רוח זה שעה שכזאת, שהכנסת מקדישה את השעה להוקרה לאנשים אוהבי החסד, לאנשי החסד, לארגוני החסד, אלה שחושבים על הזולת, ולא מלמעלה אלא בגובה העיניים. ברשותכם, אני רוצה לצטט כמה משפטים מה שלימדונו אבותינו רבותינו. התורה אומרת: "כי יהיה בך אביון – – – לא תאמץ את לבבך – – – כי פתוח תפתח את ידך לו". בפסוק הזה, הפשט הפשוט הוא ברור: עזור לו. העניין של לאמץ את לבבך – אני רואה הרבה דיונים, כבוד היושב-ראש, אתה יודע, הרבה שנים. בוועדה לפניות הציבור דנו כל שנה ושנה על ארגוני קמחא דפסחא, שמחלקים מזון בפסח ובחגים לאנשים עניים. בכל שנה ושנה באו פקידי הרווחה, מנהלי הרווחה, ואמרו לנו: התפקיד של משרד הרווחה, של המדינה, זה לא לחלק מזון. אנחנו צריכים לתת להם חכות כדי שיוכלו להתפרנס, וכל הדברים האלה שעשירים תמיד אומרים לעניים. אז כמובן, הרמב"ם אמר, שלא תהיה שום טעות, שהצדקה הכי גדולה זה לאפשר לבן אדם לעסוק במסחר ומלאכה ולהרוויח את כספו ואת לחמו בכבוד. זאת הצדקה הכי עליונה. אבל יש אנשים שלא מצליחים לפרנס את משפחותיהם מהמשכורת שיש להם, ויש אנשים שהם ממש עניים מרודים, במצבים סוציאליים נוראיים. אז העשירים והמסתדרים, מסתדרים. האנשים במצב הכי נורא – שאף אחד לא יקנא בהם, אבל בשביל זה יש עזרה סוציאלית, הם רשומים ברווחה ופה ושם. יש אנשים רבים רבים באמצע, שהם לא עניים מרודים, הם לא רשומים ברווחה, הם לא במצב של, נקרא לזה, שבירות המשפחה ושבירות הלב, אלא פשוט אנשים שחיים בכבוד, אבל מגיע החג, מגיע המועד, וצריך לעזור להם באוכל. על זה נאמר: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו". הפשט הפשוט הוא "פָרֹס לרעב לחמך". כשאתה נותן למישהו אחר, אז אתה מתקרב לקדוש ברוך הוא. איך כתוב? "אחרי ה' אלהיכם תלכו – – – ובו תדבקון". אומרת הגמרא: האם אפשר להידבק לקדוש ברוך הוא, הלוא "אש אֹכְלָה הוא"; הקדוש ברוך הוא לא בשר ודם שאפשר להידבק בו, אלא להדבק במעשיו: מה הוא רחום, אף אתה רחום. אותו הדבר לגבי "אם כסף תַּלוה את עמי את העני עמך", אומרת התורה; להלוות לאנשים. אנשים היום כבר לא יודעים בכלל להלוות הלוואה לבן אדם בלי ריבית, לא בנק אלא עזרה. השכר על הדברים האלה: "לך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו". כשהקדוש ברוך הוא בוחן את האדם, איך הוא מתנהג כלפי האחרים, כך מתנהגים כלפיו. אם הוא רחום, הקדוש ברוך הוא מרחם גם עליו. חז"ל אומרים בירושלמי: שקולה גמילות חסדים כנגד כל המצוות. לא שאדם פטור מלעשות את כל המצוות אם הוא עושה גמילות חסדים, אבל המשקל של גמילות החסדים יכול להכריע לטובתו אל מול כל המצוות שהוא עושה. וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. אני לא אומר דברים שאנשים לא יודעים, אלא שמצווה לשנן אותם, כמו שנאמר במסילת ישרים, שיש דברים שמרוב פרסומם, שוכחים אותם. צדקה וגמילות חסדים שקולות כנגד כל מצוותיה של תורה, אומר הירושלמי. "על שלושה דברים העולם עומד, על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים". ונאמר, "יהי ביתך פתוח לִרְוָחָה ויהיו עניים בני ביתך". יש משפחות שפותחות את דלתותיהן לכל העניים בשכונה ובאזור ויש אנשים שלא יודעים בכלל מה זה, אז צריך ללמוד מהם ולהוקיר את אותם אנשים שעליהם נאמר "מרבה צדקה מרבה שלום". ועכשיו, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להביא עוד כמה ציטוטים, כי חבל שלא יישמעו, פשוט, דברים שהם ידועים. כתוב במסכת שבת: "ונתן לך רחמים ורחמך". הקדוש ברוך הוא נותן לך רחמים כדי שתרחם על אחרים, ורחמך הוא מרחם עליך. "כל המרחם על הבריות, מרחמין עליו מן השמיים", כי הקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה. מי שעושה חסד עם הבריות, גם בדינו ירחמו, ויימחלו לו עוונותיו בחסד, שהרי מחילה זה דין, מידה כנגד מידה. זאת אומרת, אדם שצריך רחמים, צריך בריאות, צריך רפואה, אם הוא מתייחס לאחרים לפנים משורת הדין בנושאי חסד, אז מן הדין מגיע לו חסד משמיים. כך כתוב פה. אני מבין שהזמן שלי הסתיים, ולכן אסיים במאמר חז"ל. אמר רבי יצחק: "כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים" – זו נקודה גדולה מאוד. אתה זורק למישהו מטבע? לא, אתה אומר לו: שלום, מה שלומך? הוא זוכה ב-11 ברכות. אני נותן פרוטה לעני – אני מתברך בשש ברכות, כמו שנאמר: "הלוא פָרֹס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה עָרֹם". "והמפייסו בדברים בי"א ברכות, שנאמר", ופה הגמרא אומרת מאיפה אנחנו לומדים את זה: "רודף צדקה וחיים ימצא חסד צדקה וכבוד". כך גם ארץ ישראל במצב שהיא צריכה הרבה הרבה רחמים. אם אנחנו נהיה מרחמים על הבריות ונחזק את ארגוני החסד שמחלקים קמחא דפסחא ואוכל ומזון – לאו דווקא, אני משבח את כל הרעיון שחבר הכנסת בצלאל העלה פה, של תלושי מזון, כסף בשביל מזון לכל השנה, למשפחות סוציאליות במצבים קשים. אבל מעבר לזה, צריך גם לתת לאנשים שהם לא רשומים ברווחה, אלא הם באמת צריכים עזרה. ומינאי ומינך תסתיים שמעתא, אני מאמין. כל אחד יעשה את שלו, ובעזרת השם נעשה ונצליח. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת ישראל אייכלר, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה. אני רואה ששאר הרשומים אינם נוכחים באולם, בלי להזכיר את שמם. אני מזמין את השר לשירותי דת, השר וחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בשם שר הרווחה והביטחון החברתי, לסכם את היום המיוחד הזה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה בתחילת הדברים – אני עונה בשם. כן, אדוני השר.

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא אמר השר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

קודם כול, אני עונה בשם שר הרווחה, הרב יעקב מרגי. אבל בראשית הדברים אני רוצה לשבח את יושב-ראש הוועדה לצמצום פערים בפריפריה, הרב בצלאל, שבאמת מהיום הראשון שלו בכנסת מסר ומוסר את נפשו למען הפריפריה ולמען האנשים הנזקקים. אני חושב שמעל הבימה הזאת יו"ר ש"ס, הרב דרעי, אמר שהאהבה הראשונה שלו, מבט ראשון עם הרב בצלאל, היה בתוך ארגון חסד. נכון? הקשבתי. כשהוא ראה אותו כנער וכילד מכין ארגזים ודברים, כל-כולו חסד, אז הוא צד אותו. יישר כוח גדול, הרב בצלאל. ולא לחינם – הרי ידוע שכל יום נכתב על שם סיעה, כבר במכסות של הסיעה – היה חשוב ליושב-ראש התנועה שדווקא העניין הזה, ש"ס תגיש אותו, בגלל החשיבות של הדבר הזה, בגלל החשיבות שש"ס רואה בדבר הזה. לכן ש"ס גם מתעקשת מאוד על הנושא של תלושי המזון. הרב אריה דרעי הכריז על כך בכל התקופה האחרונה, ואנחנו עומדים על זה שהדבר הזה יקרה כמה שיותר מהר, ויחלקו את תלושי המזון. לצערנו הרב, בגלל כל מיני התנגשויות של פקידים כאלה או אחרים, הדבר עדיין תקוע, ואנחנו מקווים שבעזרת השם בקרוב זה ישתחרר. אני מביא דברים של הרב מרגי, שר הרווחה: הכנסת מציינת היום את יום ההוקרה לארגוני החסד הרבים הפועלים במדינת ישראל ובתחומים רבים. ארגוני החסד הם כיפת הברזל החברתית והם הזריקה היומית של הערכים הזורמים בנימי החברה הישראלית. את יום ההוקרה החשוב הזה יזמה תנועת ש"ס, שחרתה על דגלה את המאבק החברתי האמיתי, למען השכבות החלשות. תנועת ש"ס יזמה את מיזם כרטיסי המזון – סכום גבוה שיקיף משפחות רבות שייאלצו לפנות חלק מההכנסה שלהן, שממילא נמוכה מאוד, לטובת אתגרים אחרים כמו חינוך והעצמה האישית. בתקופה הקרובה נקדם את חקיקת הקמת הרשות למאבק בעוני, שתתכלל את כל הסוגיות הקשורות למאבק בעוני. הרי שנים דיברו על כך שהכרטיסים האלה זה רק לחלק דגים ולא חכות, אז תנועת ש"ס התחייבה בכל מערכת הבחירות ובהסכמים הקואליציוניים שתהיינה גם חכות, בדמות הקמת הרשות למלחמה בעוני. אתה רואה, יוני? יוני, אני גם קורא את הדברים של הרב מרגי וגם מסביר אותם. בימים אלה, משרד הרווחה מחדש את המיזם לביטחון תזונתי לשנה נוספת, עד 30 ביוני 2024. כמו כן, המשרד ימשיך לתמוך בארגוני הגג ובעמותות המזון, נכון, אומנם בסכומים נמוכים לעומת מה שאתם מגייסים ומחלקים – ואני לא מקל ראש, הסכום הוא 50 מיליון שקלים, נוסף ל-100 מיליון שקלים של המיזם לביטחון תזונתי. הנביא ישעיהו אומר: "הלוא פרֹס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערֹם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם". הנביא כותב זאת לא כהמלצה אלא כעצה – ולא כעצה, אלא כחובה אנושית. והנביא מקבע בסולם הערכים: "ומבשרך לא תתעלם". הקמת ארגונים יוזמים יותר ממאמר הנביא. הנביא אומר: "כי תראה ערם וכסיתו" – רק אם ראית את החובה, אז החובה מוטלת עליך. בימים אלו, כשהעולם צועד אל עבר האישי כמקשה אחת, אתם שמתם את העוצמה האישית שלכם וחלקתם אותה יחד עם כל החברה הישראלית. וכאן המקום להודות ולברך את חבר הכנסת הרב אברהם בצלאל, יושב-ראש הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה, על הובלת היום החשוב הזה. תודה רבה לכם. חזקו ואמצו.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לשר לשירותי דת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בשם שר הרווחה והביטחון החברתי.

היו"ר אוריאל בוסו:

ונעבור לסעיף הבא בסדר-היום – ציון יום לחללי ונפגעי פעולות האיבה והטרור בקרב יהדות התפוצות. אני רוצה להזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת ארז מלול. בבקשה.

ארז מלול (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, מכובדיי חברי הכנסת, בחודש זה לפני 29 שנה, הרעיד פיצוץ אדיר את העיר בואנוס איירס במדינת ארגנטינה. מכונית תופת נשלחה על ידי ארגון המרצחים חיזבאללה אל לב הבניין של הקהילה היהודית בעיר. 85 בני אדם מצאו את מותם בפיגוע הנורא, ונפצעו 330 איש. למרבה הצער, האשמים לא נתפסו, האשמים הישירים והעקיפים. גם מי שניסה לחקור את האירוע הושתק. התובע המיוחד שמונה לחקור את האחריות של בכירים בארגנטינה לפרשה, גם הוא חוסל. מדינת ישראל פעלה לבוא חשבון עם האחראים, וחלקם מצאו את מותם בנסיבות עלומות. חבריי חברי הכנסת, אני משתף אתכם בחוויה הקשה שחוויתי כשעמדתי במקום הפיגוע בארגנטינה וראיתי את שמות הנרצחים באתר ההנצחה. מאחורי כל שם כזה עומדת משפחה עם חור גדול בלב, יתומים ואלמנות, אשר סבלם בל יתואר. בשנת 2017 ביקר במקום הפיגוע ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא אמר שם בין היתר את המילים הבאות, ואני מצטט: כאז גם היום איראן מחוללת טרור בכל רחבי תבל, וגם לפני שני עשורים וחצי איראן הייתה זו שהעבירה את פתיל הנפץ שפגע פעמיים בארגנטינה. איראן יזמה, תכננה וביצעה את הפיגועים הנוראים באמצעות השליח שלה, חיזבאללה. הגיע הזמן להטיל על איראן את האחריות המלאה באופן פומבי וסופי. הגיע הזמן לעשות צדק עם הקורבנות. הגיע הזמן להוקיע את האשמים. גם בעיצומם של הימים הללו, חיילינו נאבקים באומץ ובגבורה עם זרועות הטרור האיראניות, שהקימו מאחז מקומי בצפון השומרון. עלינו לעמוד כחומה בצורה מול הקמים עלינו לכלותינו. כמדינת העם היהודי עלינו לקחת אחריות לגורלם של יהודים בכל רחבי העולם. אציין כי בשבוע הבא יתקיים דיון שיזמתי בוועדת החוץ והביטחון בנושא זה, בעקבות הפיגוע הרצחני שהתרחש בקהילה היהודית בג'רבה. הערבות ההדדית מחייבת אותנו לדאוג לשלומם של יהודים בכל רחבי העולם. איראן וחיזבאללה רואות את כל היהודים בעולם, בכל הקהילות, כקבוצה אחת וכמקשה אחת. הם לא מבדילים בין ימין לשמאל, בין דתי לחילוני, בין ספרדי לאשכנזי, בין יהודים שגרים בישראל לאלו שבחו"ל. מבחינתם כולנו עם אחד. בימים שבהם המחלוקת ניטשת במלוא עוזה, חשוב לזכור כי עם אחד אנחנו. אם אויבינו רואים בנו עם אחד, אנחנו עצמנו על אחת כמה וכמה חייבים לפעול באחדות ולדאוג לביטחון של כל יהודי בכל מקום שהוא נמצא בו בעולם. יהי זכרם של הרוגי הפיגוע בקהילה היהודית ברוך.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, כל ישראל ערבים זה בזה, לימדונו חכמינו זיכרונם לברכה. הערבות ההדדית היא ששמרה על עם ישראל לאורך כל הדורות. הערבות ההדדית היא סוד קיומו של העם היהודי, היא סוד שרידותו, היא סוד תקומתו. זוהי מטרת היום הזה – היום לציון יהודים שנרצחו בתפוצות רק כי הם יהודים. לעיתים עולה השאלה מה ההבדל בין רצח לאומני לפלילי. הרי החיים נלקחו בשני המקרים, הסבל והאבל של המשפחה זהה, אז במה זה שונה? השוני הוא בכך שכשיהודי נרצח על רקע לאומני, לא היהודי הספציפי היה המטרה – כולנו היינו המטרה. ורצח על רקע אנטישמי הוא על רקע לאומני לכל דבר ועניין. ביום הזה שבו אנו מציינים בכנסת ישראל את מותם של יהודים בארצות רחוקות, שדיברו בשפות שונות אבל כולם היו יהודים שנרצחו בשל יהדותם, אנחנו מפנימים שכולנו היינו המטרות של הרוצחים, גם אם אנחנו חיים במדינה היהודית בארץ אבותינו והם חיים בארצות אחרות. גם אם זה קורה בצרפת, בבלגיה, בתוניס, ברוסיה, בארצות הברית או בכל ארץ אחרת, העם היהודי הוא עם אחד, גוף אחד, וכשאיבר בגוף נפגע, כל הגוף כואב. זהו הרעיון של הערבות ההדדית – לכאוב את כאב היהודי שנפגע ולהתאבל על היהודי שנרצח גם אם הוא חי בארץ רחוקה ודובר שפה שאנחנו לא מבינים. אני מברך את שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שקלי על ההחלטה שהביאו בממשלה להנציח יהודים שנרצחו ברחבי העולם על רקע יהדותם. זהו ביטוי לערבות הדדית, וזה מה שאנחנו מביאים כאן היום. דמויות מופת בעם ישראל תמיד ראו עצמן מחויבות לעם ישראל בכל פזורותיו, ואזכיר כמה מהן; חשוב לי דווקא היום הזה, כי לדעתי הן לא מקבלות את המקום הראוי להן. בשנת 1556, חנה נשיא, הלוא היא דונה גרציה, פעלה מתוך ערבות הדדית להצלת יהודים אנוסים משרפה על פי הוראת האפיפיור פאולוס הרביעי. היא ניסתה לארגן את חרם אנקונה. החרם נכשל, אבל זה הביא את דונה גרציה להגות את הרעיון של רכישת אדמות בארץ ישראל, וזאת כדי שיהיה בית לכל יהודי. מתוך ערבות הדדית עמוקה, לאחר הזוועות הנוראיות בפולין של פרעות ת"ח ות"ט, 1649-1648, התגייסו קהילות יהודיות רבות מאשכנז ומספרד לפדיון יהודים שנמכרו לעבדות. גם זה ביטוי לערבות הדדית בישראל, גם בשנים הארוכות של הגלות. בעת החדשה היה זה בנימין זאב הרצל, שכל פעילותו נבעה מתוך ערבות הדדית עמוקה וממחויבות לגורלו של עם ישראל ולמניעת סכנת ההשמדה שאותה חזה. דמות אחרת שעליה קראתי בילדותי ואשר השפיעה עליי עמוקות הייתה חנה סנש, הצנחנית שעלתה לארץ וחזרה לאירופה כדי להציל ילדים בגולה. מצפונה לא נתן לה שקט, והיא מסרה את נפשה בגבורה. ובל נשכח היום את המפעל הגדול של הערבות ההדדית – מדינת ישראל. מדינת ישראל היא סמל לערבות של יהודי התפוצות כלפיה. ללא ההתגייסות והסיוע של העם היהודי בכל רחבי תבל, ספק אם מדינת ישראל הייתה יכולה להתקיים, בוודאי בשנותיה הראשונות. מצד שני, ללא מדינת ישראל, מי יכול היה לדמיין היום את מצב היהודים בעולם? מרגע הולדתה פעלה ישראל למען יהודי העולם כשהיו בסכנה, מתוך ביטוי לערבות הדדית עמוקה, אם זה במבצע מרבד הקסמים להעלאת יהודי תימן, מבצע יכין להעלאת יהודים ממרוקו, מבצע מלט להעלאת יהודים מסוריה, מבצע עזרה ונחמיה להעלאת יהודי עיראק, מבצעי משה ושלמה להעלאת יהודי אתיופיה והמאבק האדיר שלח את עמי למען יהודי ברית המועצות. והיום, כאן, במדינת ישראל העוצמתית והמשגשגת, אנחנו מחויבים לדרך הזו. אנחנו מחויבים לברית עם אחינו ואחיותינו בכל מקום על פני הגלובוס, וגם אם יש מחלוקות, "כולנו בני איש אחד נחנו", בארץ ובנכר. יהי זכר הנרצחים בתפוצות על רקע יהדותם נצור בליבנו וברוך לעדי עד. במותם ציוו לנו את הערבות. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת אריאל קלנר. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. הוא היה צריך להיות הראשון או השני. לאחר מכן – חבר הכנסת אליהו ברוכי.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, כמובן שנפתח בתפילה להחלמתם של הפצועים מהפיגוע בתל אביב ובתפילה להצלחתם ולשלומם של חיילינו שנלחמים בגזרת ג'נין ברגעים אלו. אבא היה מאוהב בישראל. הוא רצה לחיות כאן והוא יהיה כאן. הוא רצה לאחד בין אנשים והצליח בכך. ביום שישי בצוהריים פרנסואה מישל סעדה נכנס לסופרמרקט להשלים קניות לשבת. כשהגיע, הורה המחבל להוריד את תריס הגלילה של החנות. סעדה סבר שמתכוונים לסגור את המרכול מוקדם מהצפוי וביקש להיכנס רק כדי לקנות חלות לכבוד שבת קודש. המחבל הורה להכניס אותו וירה בו עם כניסתו לסופרמרקט "היפר כשר". פרנסואה מישל סעדה, זיכרונו לברכה, בן 64 בהירצחו, נרצח רק בשל היותו יהודי. ביום שלישי י"ח באדר תשנ"ד, החליטו קבוצת בחורים הלומדים בישיבה המרכזית ב-Seven-Seventy להתלוות לרב שלהם בנסיעתו לבית החולים כדי לשהות במחיצתו ולהתפלל. ארי הלברשטם החליט ברגע האחרון להצטרף. הוא לקח את התפילין ורץ לרכב בלי לדעת שבאותו רגע הוא מקריב את חייו. בשעה 10:30 מחבל ממוצא לבנוני שהתגורר אז בניו ג'רזי נצמד עם רכבו לוואן שהסיע את תלמידי הישיבה וירה בתת-מקלע אל עבר המושבים האחוריים. לאחר כמה שניות הנשק שלו נתקע והוא החליף לאקדח חצי-אוטומטי שהיה מונח על רצפת מושב המכונית. בינתיים הנהג המשיך לקדמת הוואן והמחבל ירה באקדח ופגע בארי הלברשטם, והוא נפצע באורח קשה בראשו. חמישה ימים לאחר הפיגוע, ביום ראשון כ"ג באדר, ארי, השם ייקום דמו, נפטר מפצעיו בהיותו בגיל 16 בלבד. כמו סעדה וארי, השם ייקום דמם, יש עוד כ-200 יהודים קדושים שנרצחו משנת 1948 על קידוש השם בתפוצות. המכנה המשותף של שני הסיפורים הללו ברור: זו אנטישמיות שמלווה את העם היהודי לאורך אלפי שנים. האנטישמיות פושטת ולובשת צורות לאורך ההיסטוריה. כיום הביטוי המרכזי לאנטישמיות הוא שנאת ישראל. יהודי התפוצות חווים פיגועים בגלל שנאה למדינת ישראל. ציון היום הזה הוא מסר ליהדות התפוצות ומסר לעולם כולו: מדינת ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי כולו. עם אחד אנחנו. כל ישראל ערבים זה בזה. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת מתן כהנא. חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה.

אליהו ברוכי (יהדות התורה):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, הדיון החשוב הזה עוסק בפעולות איבה, בנפגעי פעולות איבה בתפוצות, אבל אנחנו שוב מקבלים תזכורת שסדנא דארעא חד הוא, ויהודי נרדף על עצם היותו יהודי, בגולה ובארץ ישראל. בפתח הדברים אבקש לאחל החלמה מהירה לפצועי הפיגוע בתל אביב, בתוך שאר חולי ישראל, ולהודות לאזרח ששם נפשו בכפו וירה למוות במחבל. וכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. הגורל היהודי – צמד המילים הזה חוצה יבשות, דורי-דורות, מגזרים ועדות. כולנו שותפים לגורל הזה. ועדיין, בדור הנוכחי יש משהו מעורר השראה דווקא אצל אלו שחיים בניכר. אנחנו נמצאים כאן בארץ הקודש. הזהות היהודית, אף שיש המנסים לטשטש אותה, היא הזהות הרווחת בקרב העם היושב בציון. לא כך אצל אחינו שמעבר לים. הביטוי המזעזע "היה אדם בצאתך ויהודי באוהלך" עלול להיות פיתוי קסם עבורם. כמו בימים ההם, כשנכתב המשפט הזה, גם בזמן הזה הם יכולים להרשות לעצמם להצניע את הגורל המשותף, והם בוחרים שלא, ולא רק שהם בוחרים שלא, הם גם משלמים על כך מחיר יקר. "יקר בעיני ה' המוְתה לחסידיו". בחודש טבת תש"פ, בשל האנטישמיות הגואה בעולם, התקיימה בניו יורק צעדת הסולידריות. בארי וייס, צעירה יהודייה, התבקשה לשאת דברים בפני עשרות אלפי אנשים שהתכנסו שם. אבקש לצטט את דבריה על הגורל היהודי; נראה שהם רלוונטיים מתמיד. "אני ניו יורקית גאה ואני יהודייה גאה", פתחה בארי את נאומה. "אני לא יהודייה בגלל שאנשים שונאים את הדת שלי, את העם שלי ואת התרבות שלי. אפילו לרגע אחד שנאת היהודים שאנו חווים כעת היא לא מה שמגדיר אותי כיהודייה. אני יהודייה בגלל התעוזה של אברהם אבינו, היהודי הראשון. כל העולם היה שטוף בעבודה זרה והוא עמד לבד ואמר את האמת: יש אלוקים אחד. אני יהודייה כי אבות-אבותיי היו עבדים, וכי סיפור היציאה שלהם ממצרים, השחרור שלהם מעבדות, הוא סיפור ששינה את המצפון של האנושות לנצח. אני יהודייה כי האל שלנו ציווה אותנו לעולם לא לדכא את הזר. אני יהודייה בגלל מלכת אסתר, שהבינה כי הגיעה לתפקיד המלכותי הבכיר שלה על מנת להציל אחרים מהשמדה. אני יהודייה בגלל המכבים. הם הראו לנו ולעולם כולו איך לעמוד בפני הפיתוי של מחיקה עצמית. אני יהודייה כי כאשר הרומאים עינו את רבי עקיבא למוות הוא אמר לתלמידים שלו שהוא סוף-סוף יכול למלא את המצווה לאהוב את אלוקים בכל נפשך. אני יהודייה כי האחים והאחיות שלי בקראון הייטס ובבורו פארק ובוויליאמסבורג מסרבים להחביא את היהדות שלהם. אני יהודייה כי אני מסרבת לעמוד מן הצד מול אי-צדק. אני יהודייה כי אין לי סבלנות למנהיגים שמדברים גבוהה-גבוהה אך נכשלים בעשיית מה שצריך כדי להגן על הקהילה שלנו. אין לי סבלנות למנהיגים שמחפשים אנטישמיות רק בצד השני של הקשת הפוליטית, וגם לא למנהיגים שמאמינים שהם יכולים להילחם בשנאת יהודים, בזמן שהם כורתים בריתות פוליטיות עם אנטישמים. אני יהודייה כי אני מסרבת לשקר". בתל אביב וביישוב עלי, בירושלים ובגוש עציון, בישראל ובתפוצות, הגורל היהודי, שהחל כשאברהם אבינו גילה את בורא העולם, ימשיך להיות המכנה המשותף שלנו. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת אליהו ברוכי. חבר הכנסת שמחה רוטמן, בבקשה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, השר, סגני שרים. הנושא שעל הפרק הוא נושא חשוב וכאוב, יום לחללי ונפגעי פעולות האיבה והטרור בקרב יהדות התפוצות. רק בשבוע שעבר הייתי במסגרת משלחת פרלמנטרית לצוות המשימה הבין-פרלמנטרי למאבק באנטישמיות, צוות שכולל בתוכו חברי פרלמנט גם מארצות הברית, גם מקנדה, גם מהאיחוד האירופי וממדינות נוספות, ששם לעצמו למטרה להילחם באנטישמיות. הדיון שהיה לאחרונה עסק דווקא באנטישמיות ברשת. ביצענו בפרלמנט האירופי שימוע לנציגי יוטיוב וגוגל, כמובן, טוויטר ומטא – שזה פייסבוק – מה הם עושים כדי למנוע שימוש בפלטפורמות שלהם לטובת הפצת אנטישמיות ולטובת – אנחנו רואים את זה. למען האמת אנחנו רואים היום בכלים המחקריים של הרשתות החברתיות, אנחנו רואים שכאשר עולה במקום מסוים מינון ההתבטאויות האנטישמיות ברשת, זה מהר מאוד מתורגם לפעולות אנטישמיות שחלילה וחס, כולנו יודעים, יכולות להגיע גם לפעולות איבה ולפעולות טרור. החובה של מדינת ישראל מכוח חוק-יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, לסייע בהגנה ובשמירה על יהודי התפוצות שנרדפים בשל היותם יהודים. הדבר הזה, לצערנו, האנטישמיות שליוותה את העם היהודי במשך שנים רבות – ימיה של האנטישמיות כימיו של העם היהודי, יש כאלה שיגידו שאולי עוד קצת קודם – מיתרגמת והיתרגמה בעבר לפגיעות, לאלימות ובסופו של דבר גם לאירועי טרור איומים ונוראים שאנחנו מכירים וזוכרים, בדרום אמריקה, באירופה, בארצות הברית; בבתי כנסת, בסופרמרקטים כשרים, בבניינים של קהילות יהודיות. ביום הזה אנחנו זוכרים את אותם נפגעים. אנחנו במדינת ישראל חיים קצת באיזושהי בועה, כשלמעשה אנחנו מדי פעם – אי-אפשר לא להזכיר היום גם את הפיגוע שהתרחש בתל אביב ואת הפיגועים שמתבצעים דבר יום ביומו בכבישי יהודה ושומרון וביישובים, אפשר להזכיר עוד ועוד, לצערי יכלה הזמן והם לא יכלו, אבל אצלנו אנחנו חיים תחת מעטפת ההגנה הזאת של מדינת ישראל. רובנו לא נחווה אירועים אנטישמיים בחיי היום-יום שלנו, לא נקבל יחס פסול בגלל היותנו יהודים בחיי היום-יום. המאבק בטרור הוא אירוע אחד, אבל כאשר אנחנו הולכים למכולת, למוסד הלימוד, ברחוב, אנחנו לא זוכים בדרך כלל לגילויי אנטישמיות. בארצות הברית, באירופה, כמעט כל יהודי חווה אירועי אנטישמיות. כמעט כל מי שמזדהה כיהודי ברשתות חווה פעמים רבות אנטישמיות גלויה. אנחנו כמדינה צריכים להילחם בתופעה הזאת; אנחנו צריכים להשקיע בה; אנחנו צריכים לעורר את ידידינו בעולם להילחם בה; אנחנו צריכים לקדם חקיקה בנושא; אנחנו צריכים לאמץ, לא רק בהחלטה הצהרתית של הכנסת – את זה עשינו, ברוך השם – אלא גם בחקיקה שמגדירה היטב את ההגדרות, את הגדרת העבודה של IHRA לאנטישמיות, שמסבירה היטב מהי אנטישמיות, שכוללת גם את שלילת זכותו של העם היהודי למדינה משלו בהגדרה של אנטישמיות. בשנייה שנדע לקרוא לשנאת ישראל בתפוצות בשמה האמיתי, נדע גם להילחם בה וגם לתאם טוב יותר את המאבק נגדה, ולדאוג שביום הזיכרון לחללי ונפגעי פעולות האיבה והטרור בקרב יהדות התפוצות בשנה הבאה, הרשימה כמובן לא תגדל, חלילה וחס, אלא תישאר, ונזכור רק את מי שזכרנו השנה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חבר הכנסת שמחה רוטמן. חבר הכנסת אבי מעוז.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר ביקרתי בגנזך קידוש השם בבני ברק – ביקור מרגש מאוד, שהפגיש אותי עם המאבק ההירואי של בני עמנו על שמירת זהותם היהודית ודבקותם בתורה ובמצוות בתוככי התופת הנוראה ההיא. בין השאר, דיברנו שם על סבי המנוח, אבי אימי, שתחיה לאורך ימים ושנים, שעל שמו אני קרוי, הרב אביגדור באום, השם ייקום דמו, שהוא ואשתו וארבעת ילדיהם, השם ייקום דמם, עלו על המוקד. אדוני היושב-ראש, אני רוצה כמה מילים אישיות. כמה ימים לאחר הביקור קיבלתי את המייל הבא מאישה שלא הכרתי. כך היא כותבת, ואני מצטט: אימי, ביתו של הרב החסיד חיים אלתר ברגר, זיכרונו לברכה, ניצול שואה, ואחיין של הסבתא שלה, מרת שרה באום, השם ייקום דמה, מהעיר קאליש. הסבא שלנו, שנפטר לפני השואה, הרב אברהם דוד קוט, זיכרונו לברכה, היה אביה של סבתך, מרת שרה באום, ואביה של הסבתא שלנו גיטל ברגר, אימו של סבא חיים אלתר. לפני כשנתיים הוצאנו לאור ספר עדות של סבא חיים אלתר, "ריקוד האש בבוכנוולד". כשקראתי בכתבה שאתה, אבי, אביגדור, קרוי על שם סבך, הרב אביגדור באום, השם ייקום דמו, מנהל התלמוד תורה בקאליש, יהודי בעל שיעור קומה, הבנתי שאנחנו קרובים, ושמעוז אינו שם המשפחה המקורי. אם אימך עדיין חיה, היא ודאי תוכל לזכור את סבי, זיכרונו לברכה, בן דודתה. יהי זכרם של כל אלו שהזכרתי מבני משפחתי ברוך. מי היה מאמין, אדוני היושב-ראש, שאחרי 80 שנה, עוד אקבל כזאת דרישת שלום וכזאת תזכורת מרגשת על דמותו המופלאה של סבי, שלא זכיתי להכירו. אדוני היושב-ראש, בעבורי זו לא רק סגירת מעגל; בעבורי זוהי תזכורת למי אנחנו, מה ייעודנו, ואיזו דרך מפותלת ולא פשוטה נועדה לנו עד שנזכה לגאולה שלמה ולמימוש ייעודנו במלואו. והדברים לא מכוונים רק כלפי העבר. אני מתכוון גם למציאות הנוכחית שלנו היום. גם במאבקנו פה בארץ כנגד שונאינו ומבקשי רעתנו, אם בעלי ובשומרון ואם בתל אביב, סדנא דארעא חד הוא; מלחמה אחת על הארץ כולה וגם במה שקורה ברחבי העולם. אולי סכנת שואה נוספת לא מרחפת כיום על יהודים, אבל למשל כאשר בצרפת מתרחשת מלחמה אזרחית לכל דבר ועניין, גם היהודים נמצאים על הכוונת. הרבה מהחנויות ובתי העסק שניזוקו במהומות בצרפת הם בבעלות יהודית. על אנדרטה לזכר קורבנות השואה בפרבר פריזאי רוסס, בין היתר, המשפט: מגיעה לכם שואה נוספת. חכמינו זיכרונם לברכה אמרו: "אם ראית מלכיות מתגרות זו בזו צפה לרגלי משיח". ולכן אני קורא מכאן בלב נרגש וזועק לאחינו שבגולה: אל תעצמו עיניים. אל תחכו לרגע האחרון. אל תשלו את עצמכם באשליות. המקום שלכם הוא כאן בישראל, רק כאן, במדינה שלנו. יהודים הם מי שמגינים על יהודים בלי להיזקק לחסדיו של שלטון זר כזה או אחר. זרועותינו פתוחות. אנחנו מחכים לכם. בואו עכשיו, לפני שיהיה חלילה מאוחר מדי. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לסגן השר אבי מעוז. אני רוצה להזמין את השר עמיחי אליהו, בשם שר התפוצות והמאבק באנטישמיות, לסכם את היום המיוחד הזה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לפתוח בתפילה להצלחת חיילי צה"ל וכחות הביטחון שפועלים היום גם בג'נין וגם בגזרות נוספות ובתפילה להחלמת הפצועים שנפצעו בפיגוע בתל אביב. ברור לי שאנחנו כולנו כאיש אחד, בלב אחד, מאוחדים סביב הנושא הזה. אני רוצה להתייחס ליום המיוחד הזה בשם שר התפוצות השר עמיחי שיקלי, ידידי ורעי. אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה לברך על ציון הנושא החשוב הזה במליאת הכנסת. לצערנו, אירועי אנטישמיות ופעולות איבה כנגד יהודים באשר הם, הם תופעה שעדיין מתרחשת בעולם המודרני, בישראל – כמו שאנחנו רואים עכשיו – ומחוצה לה. בישראל אנו מנציחים את נפגעי פעולות האיבה במסגרות ואירועים מיוחדים, בראש ובראשונה ביום הזיכרון הממלכתי, שאותו אנחנו מציינים מדי שנה בערבו של יום העצמאות. עם זאת, נפגעי פעולות האיבה בתפוצות טרם זכו להנצחה ממלכתית, הגם שמדובר באירועי פגיעה ביהודים, והמוטיבציה האנטישמית והאנטי-ציונית שבבסיסם היא זהה. כך למשל בעשור האחרון התרחשו כמה פיגועים קשים כנגד יהודי ארצות הברית, דוגמת הפיגוע בחשוון התשע"ט, אוקטובר 2018, שבו נרצחו 11 איש, גם כנגד יהודי צרפת, דוגמת הפיגוע בטולוז ובמרכול היפר כשר, ורק לאחרונה אירוע טרור בג'רבה שבטוניס, שבו נרצחו שני בני אדם – אירוע שעדיין בבדיקת הרשויות המקומיות שם. פה אני רוצה להזכיר משהו באופן אישי. לפני כמה שנים הייתי בצרפת. יהודי בשם ג'רמי כהן, צרפתי חובש כיפה, הוכה על ידי פורעים, והוא ברח ונפגע מרכבת חשמלית שעברה שם והוא נהרג במקום. לאור זאת, בחודש מאי האחרון, העברנו בממשלה את החלטה 492, שתכליתה קידום הנצחה ממלכתית למי שנרצחו בשל יהדותם בפעולות איבה על רקע אנטישמי בתפוצות. מדובר בהחלטה חשובה, המבטאת בעיניי את הערבות של מדינת ישראל כלפי כל יהודי באשר הוא ומדגישה את חובתנו המוסרית כלפיהם. במסגרת ההחלטה הוקם צוות ממשלתי בהובלת מנכ"ל משרד התפוצות, שידון בין השאר בקביעת קריטריונים ואמות מידה להנצחת הנופלים ויגבש המלצות בהתאם בדבר אופן הנצחתם. בנוסף, מסקנות הצוות צפויות לכלול המלצה בדבר הקמת אנדרטה ממלכתית ייעודית להנצחת הנופלים, להנגיש מידע על אודות הנופלים בתפוצות באמצעות מאגר דיגיטלי ולהתאים פעילויות חינוכיות בצה"ל ובמערכות החינוך הפורמלית והבלתי-פורמלית. בשבועיים האחרונים פרסם משרד התפוצות קול קורא בנושא, ואני מבקש – מבקש השר שיקלי – לנצל הזדמנות מכובדת זו כדי לקרוא לכל ארגון או גורם פרטי לשתף אותנו במידעים ותובנות. מהלך זה מתכתב עם מחויבותה המוצהרת של ישראל ליהודי התפוצות, מחויבות שעוגנה באופן הצהרתי במגילת העצמאות, ובשנים האחרונות אף בחוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. חשוב לי לציין את השותפים שלנו להובלת המהלך, קרן רודרמן ישראל וההסתדרות הציונית העולמית, אשר פעלו רבות להצלחת המהלך מתוך שאיפה המשותפת לכולנו, השאיפה להעמקת הקשר בין יהודי התפוצות לבין מדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לסעיף הבא, לנושא הבא בסדר-היום – שאילתות רגילות לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים. כמובן שישיב סגן שרת התחבורה, הרב אורי מקלב. השאילתה הראשונה – של חבר הכנסת אחמד טיבי. בבקשה, כבוד השר.

קריאה:

היו"ר אוריאל בוסו:

כן, רק שבשביל לבקש להיות ראשונה, היא גם צריכה להיות פה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, כבוד סגן שר התחבורה, צומת אכסאל – כביש 7269. ביום 17 באוגוסט 2020, ולאחר פניות רבות בעניין צומת אכסאל, הוכרז על הצומת כמוקד סיכון. לשם תכנון וביצוע עבודות וטיפול במוקד הסיכון, הוגשה בקשה מהרשות המקומית באכסאל לתקצוב הפרויקט. ברצוני לשאול: 1. האם ידוע למשרדכם על העניין? 2. מדוע לא הוקצה תקציב לתכנון וביצוע? 3. האם יוקצה תקציב? אם כן – מתי?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי, על השאלה החשובה הזו, שהיא שאלה של חיים, וצומת שהוכרז כצומת מסוכן, ובאמת מן הראוי להסדיר אותו. את צומת הכניסה ביצענו לפני כשנתיים; אתה מדבר בעיקר על כל כביש הגישה לאכסאל. במסגרת הפרויקט של כביש 7269 מתוכננת לאורך 2.5 ק"מ הסדרת שוליים, מפרדה רכה בין הנתיבים באמצע הכביש, טיפול והסדרת ניקוז באזור ההצפות והצבת מעקה פלדה משני צידי הדרך. אני רוצה לבשר לך שהתכנון בעצם הושלם והפרויקט מוכן לביצוע. גם התקצוב של הפרויקט כבר אושר, והוא מתוקצב לביצוע במסגרת הסיכום התקציבי החדש בין משרדי האוצר והתחבורה לסל מוקדי סיכון. אז אני כבר איש בשורה עבורך שבתקציב עכשיו, שהוא טרי, שהוא עדיין בהתהוות, הוא כבר תוקצב במסגרת מוקדי סיכון. ומה שאני רוצה לקוות – לא רוצה להבטיח; אתה יודע, בדברים האלה להבטיח זה קצת מסוכן, מכיוון שתמיד יש דברים לא צפויים ולא מתוכננים, אבל אנחנו נעשה מאמץ שהפרויקט יצא לביצוע במהלך חודש יולי ובתוך שבועיים-שלושה יקבל הקבלן צו התחלת עבודה. זה אומר שבתוך חודש הקבלן יצא כבר, ובתוך חודש מצו התחלת עבודה – סדר גודל של שבעה שבועות – הקבלן מתחיל לעבוד בשטח. אם אתה רוצה שאלה נוספת ואני כבר אחסוך לך, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

א. תודה על התשובה החיובית ולוח הזמנים. אני אגיד לך, מכובדי, למה אני שאלתי את השאלה. יש רקע. לאחרונה קיבלתי פנייה מראש המועצה המקומית באכסאל מר עומר דראושה בעניין צומת אכסאל והרחוב הראשי. מדובר בצומת מאוד מסוכן, שגבה את חייהם של נהגים בתאונות דרכים קטלניות. עד היום אירעו במקום עשרות תאונות דרכים בצומת. לפני שלוש שנים – זה מה שחשוב, אדוני סגן השר – לפני שלוש שנים, בישיבה עם שרת התחבורה מירי רגב וראש המועצה המקומית אכסאל הקודם עו"ד מוחמד שלבי, הוחלט להכניס את צומת אכסאל לרשימת מוקדי סיכון, ודובר על קידום התוכנית שהוצעה בישיבות המקצועיות בין מהנדס המועצה מר ואיל חבשי לבין נציג משרד התחבורה. שלוש שנים עברו מאז ההכרזה על הצומת כמוקד סיכון, והעניין מעשית, בשטח, לא זז. אגב, השנה משרד התחבורה קיבל אישור ל-180 מיליון שקל למוקדי סיכון.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי, אבל אני חושב שיש את התשובה בעניין הזה. זה נכון שזה נמצא ברשימת הסיכונים. ואני חושב שצריך לציין את הפעילות שלך בעניין הזה, ואני אומר את זה כאן כחבר כנסת לשעבר והיום כמשרד. באופן כללי, שאילתות זה כלי מאוד מאוד חשוב. זה נראה שרק לפעמים, או יכול להיות שכתשובה ראשונה, זו תשובה שיכול להיות שהיא אולי לקונית, תשובה סטנדרטית. אבל אם יש שר או סגן שר – אני במקרה – שלא נותן לדבר הזה רק תשובה רשמית אלא מבקש יותר, התשובות האלה גם מביאות יותר להעלאת הנושא הזה לסדר-יום. כשיש שאילתה, כשהכנסת דנה בדבר הזה, כשיש לזה חשיפה, כשחברי כנסת מתעניינים, זה כלי עבודה שמקדם דברים. ואין לי ספק שהפעילות הזו גם מביאה לידי כך שאנחנו מאוד מקווים שתוך חודש וחצי יצאו כבר לעבודות, בגלל שמה שאתה מתאר בדברים שאומר ראש המועצה לשעבר – הם דברים נכונים. זה צומת וכביש גישה מסוכנים מאוד, ולכן צריך להתחיל עם זה ולעשות את זה כמה שיותר מהר. זה יקבל עדיפות. התקציב הוא כמעט 13 מיליון שקל, וזה לא סכום קטן. דיברת על 180 מיליון; תחשוב ש-7%, 8% מתוך זה זה לחלק הזה. זה חלק נכבד. אני לא צריך לספר לך שיש הרבה צמתים. לך לבד יש בטח עוד שאילתות על עוד כבישים שצריך. ככה שחלק נכבד מהתקציב אנחנו מקצים לאור הפעילות ולאור הפניות ולאור זה שמכירים בזה שזה אזור, גם הצומת וגם כביש הגישה 7269, שאנחנו מדברים עליו, הוא כביש מסוכן. ולכן, אם לא יהיו עיכובים – ואנחנו מכירים איך זה עם קבלנים, אבל כשהוא מקבל תוכנית עבודה וצו התחלת עבודה, שזה בעצם הדבר שנותן את האפשרות להתחיל לעבוד, אני מקווה שזה יהיה בחודש הקרוב. תודה לך, חבר הכנסת טיבי.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. גם השאילתה הבאה היא של חבר הכנסת אחמד טיבי. לאחר מכן – חברת הכנסת נעמה לזימי. ביקשת להקדים, אבל לא היית פה כשהתחלנו.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר אוריאל בוסו:

בסדר. אנחנו רשמנו. השתדלנו.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, כבוד סגן השר, בטיחות התלמידים בדרך למוסדות חינוך בעיר לוד. בעיריית לוד לא הוסדר מעבר פסי רכבת המאפשר לתלמידים חצייה בטוחה. המעבר העילי היחיד באזור שכונת ס"ח היה נעול וחסום. חציית פסי הרכב סמוך לשכונת הרכבת – ורדה – אינה מוסדרת ואינה בטיחותית, ולעיתים קרובות חציית הפסים מתבצעת כאשר מחסום הרכבת יורד והאורות מהבהבים כסימן להתקרבות הרכבת. ברצוני לשאול: 1. האם ידוע למשרדכם על העניין? 2. כיצד יפעל משרד התחבורה בעניין זה?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה, חבר הכנסת אחמד טיבי. קודם כול, האם ידוע? אני אענה מייד שכן. וכיצד יפעל משרדכם? התשובה כאן רשומה לפניי בשני דפים ארוכים. אני אנסה לקצר למה שיותר מעניין, ולא בנושא העקרוני והחוקתי. אני גם הכרתי את המפגש הזה מתוך מפגשי עבודה שהיו, גם בקדנציה הקודמת וגם עכשיו, עם ראש העיר רביבו, שהיה עכשיו, לאחרונה, לפני שבוע, אצל השרה, והוא העלה את הנושא של מפגשי הרכבת המסוכנים והעברת תלמידים בדרך לבתי ספר. באופן כללי, מי שאחראי לכל הסדרת התנועה בצמתים האלה, 100 מטר ממפגשי רכבת, זה רכבת ישראל. היא רשות התמרור, ובאחריותה 100 מטר מסביב למפגשים. עכשיו אנחנו מדברים על סביבת העיר לוד. ישנם שלושה מפגשי רכבת ומסילה משולבים רכבים והולכי רגל, ויש שני מפגשים בלעדיים רק להולכי רגל לחציית המסילה. אני חושב שזה כמעט ללא תקדים, המפגשים הרבים שיש לעיר לוד, וכמובן, אתה מייצג את האוכלוסייה הערבית, שגרה קרוב למפגשים האלה. גם ידוע שלוד הייתה בכלל מפגש רכבות מאוד מאוד גדול, היא צומת, ולכן גם ריבוי רכבות במקום הזה הוא לא בכדי. אז אנחנו אומרים שיש שלושה מפגשים של מסילה משולבים רכבים והולכי רגל ועוד שניים רק להולכי רגל. אני לא אלאה כאן. לרכבת יש כאן מחויבות של 100 מטר מכל צד של המפגשים. יש פה עשרה סעיפים מה הרכבת צריכה לעשות בכל המפגשים האלה. היא מחויבת להשקיע והיא משקיעה משאבים רבים בבטיחות. אנחנו מדברים על הסדרי תנועה שמאושרים לכל מפגש. אין מפגש שאין בו הסדר תנועה, מאושר גם על ידי המשטרה. יש מחסומים. כולנו רואים מחסומים אוטומטיים, פנסי אזהרה מהבהבים, מחסומי זרוע שאנחנו רואים שמתריעים על הגעת הרכבת. אנחנו גם יודעים שיש בקרות למצב על הסדרי התנועה, שיש סיירים ייעודיים לנושא הזה ויועצי בטיחות שמסיירים בתוך המפגשים האלה, ויש גם תוכנית עבודה מסודרת איפה הם צריכים להיות. אני רוצה להגיד לך שלא מדובר בסתם סיירים סטודנטים; חלקם אנשים שהיו בתפקידים בכירים במשטרת התנועה הארצית – זאת הרמה שאנחנו מחפשים ושואפים לכל הנושא של בטיחות במפגשי רכבת רחבים, בוודאי להולכי רגל. מעבר לזה, יש אחזקה יזומה, בלי התראות ובלי שיש תלונות, פעמיים בשנה. מדובר על צבע, על טיפול במדרכות, טיפול החלפה וניקוי תמרורים – פעילות בשוטף שעליה נותנים דגש מאוד מיוחד. במפגשים גם עם הולכי רגל וכלי רכב עם הולכי רגל יש גם אמצעים טכנולוגיים: רמזור מקדים, מערכת לניטור רכבים, מערכת מצלמות, שילוט מקדים. אנחנו יודעים שאנחנו גם רואים את הבקרים נמצאים בכל מקום. יש מוקד בטיחות מיוחד רק למפגשים האלה, ויש עוד מפקחי מפגשים. אני לא אלאה אותך – יש תאורת דרכים בכל המפגשים, וגם דבר חשוב, שבטח יעניין אותך לשמוע: הפעלת קשרי קהילה להידברות עם משתמשי המפגשים, וביניהם תלמידים ותושבים הגרים בסמיכות, כולל הרצאות בבתי ספר. יש הסברים על מסוכנות, משמרות זהב ועוד. נותנים גם סככות, שלא יעמדו בשמש, יש סככות שנותנות צל למשתמשי הדרך – עד כדי כך אנחנו רוצים להיטיב. אתה מדבר על שני מפגשים שאני גם מבין מדברי התשובה שהם מורכבים בעניין הזה. אם אנחנו מדברים על מפגש 129, של שכונת הרכבת – ורדה, ורדה, אני חושב שזה השם שלה – האחריות הוטלה על ידי רכבת ישראל על חברת נתיבי איילון, שמתכננת עכשיו בשלב תכנון מוקדם הפרדה מפלסית במפגש הזה. חוץ מזה, חוץ מההפרדה, שכמובן נותנת בטיחות גדולה, רכבת ישראל מקדמת גשר הולכי רגל בתוואי המפגש הקיים, אשר נמצא בשלבי תכנון. הגשר יבוצע ללא תלות בביצוע ההפרדה המפלסית, ויאפשר חלופה בטוחה לתנועת הולכי רגל. הם הולכים על שני מהלכים: דבר ראשון – ואני חושב שחשוב מאוד שאתה מעלה את זה – שתהיה הפרדה מפלסית, ובמקביל – תכנון של גשר. אני גם אשמח שאנחנו נעמוד בקשר כדי לראות מה השלבים של ההתקדמות כדי לקדם. אני בטוח שתעשה את זה בלי שאני אומר לך, כפי שאני מכיר מהעבר. הנושא השני, ושם המפגש הוא יותר בעייתי, זה מפגש 126, בשכונת ס"ח. שם הרכבת השקיעה משאבים רבים. היה גשר להולכי רגל להפרדה מפלסית, עשו גשר, אבל הגשר שפתחו וסגירת המפגש הקיים – המשתמשים לא היו מעוניינים בו. אני מניח שזה בגלל שזה היה יותר ארוך ויותר קשה. הכרתי גשרים להולכי רגל שהתושבים החרימו, הם לא התכתבו עם המציאות. אנשים העדיפו לחצות כבישים, ובמקרה הזה לחצות רכבות, כדי לא לעשות סיבוב ארוך, לבזבז זמן רב, עלייה. זה דבר שהכביד עליהם, הוא לא קיים את התכלית שלו. מה שעוד היה – התושבים סגרו את המפגש שהיה ואז פרצו את הגדרות האלה, והייתה חציית פסי רכבת ללא מעבר מסודר תוך סיכון חיים, שזה בטח הביא אותך לידי שאילת השאילתה. היה עוד מקרה, שאני לא מכיר, אבל כותבים לי שילדי המקום החלו לזרוק חפצים מהגשר על הרכבת, ולכן סגרו, הרכבת. הוא לא שימש להולכי רגל, הוא שימש אולי למעשי שובבות או למעשי ונדליזם, אבל סיכנו את נוסעי הרכבת, אז סגרו את הגשר הזה שאתה מדבר עליו. בישיבה שהייתה לפני כשנתיים הייתה החלטה לסגור את הגשר ולהקים מפגש מסודר להולכי רגל שיהיה אלטרנטיבה לחציה הלא-חוקית, כדי שהסיכון יפחת. בסופו של דבר, אנחנו ממתינים עכשיו לפרויקט מסילה מזרחית, והגשר שם יהיה גשר שיהווה תחלופה לגשר הקיים. יפרקו את הגשר הקיים, שהשקיעו בו כספים רבים ומשאבים רבים ותכנונים וזמן רב, ושם יעשו גשר חדש שיהיה נגיש הרבה יותר וגם ייתן מענה לטענות שהועלו במפגשים עם הציבור. כדי להגיע לכניסה לגשר היו צריכים ללכת הרבה. אף אחד לא רוצה ללכת מרחק רב כדי לעלות ולצאת מהמקום השני ואז שוב ללכת כדי להגיע לבית הספר. זה מטרד. לא משתמשים בו. אנשים לא רואים את הסכנה לנגד עיניהם, במיוחד כשמדובר בילדים. באופן כללי צריך לציין שרכבת ישראל שמה דגש גם על מפגש 127 – לא ציינת את זה בשאילתה שלך – מעל רחוב מיכה רייסר בגני אביב. גם שם מקיימים עכשיו סוג של הפרדה, מפלס הפרדה אחר, וההפרדה המפלסית גם תיתן מענה. בסופו של דבר, אם אני מסכם את התשובה, בתשובה הראשונה סיכמנו שבאמת יש תכנון, ואנחנו מכוונים שזה יהיה לביצוע, ואנחנו מדברים על הפרדה מפלסית. זה – על הרכבת. לגבי מפגש 126, שם זה יותר מורכב, ושם ילכו על גשר חדש. זאת התשובה, בשתי מילים. תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה. שלום. אני רוצה לשאול שאלה. באוקטובר 2022 המשרד להגנת הסביבה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

שכחתי לציין, חשבתי שאת תצייני – זה פינוי התחנה המרכזית בתל אביב-יפו, נכון?

נעמה לזימי (העבודה):

נכון, פינוי התחנה המרכזית תל אביב-יפו. באוקטובר 2022 המשרד להגנת הסביבה הכריז על אזור התחנה המרכזית בתל אביב כאזור נפגע זיהום אוויר. לפי חוק אוויר נקי, על המשרד והעירייה להגיש תוכנית לפינוי התחנה בתוך חצי שנה ממועד ההכרזה. רצוני לשאול: חלפה חצי שנה. למה עדיין לא הוגשה התוכנית לפינוי התחנה? רק יש לומר שזה מפגע סביבתי, חברתי, פצע מדמם במקום הזה, שמשליך דורות אחורה וקדימה, והגיע הזמן לעשות מעשה. תודה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה לחברת הכנסת לזימי. את מעלה נושא שבאמת מלווה נוסעים רבים. אני חושב שהנושא חשוב. היום המודעות לזיהום האוויר ומה שקורה בתחנה המרכזית – זה דבר שהציבור הנוסעים סובל ממנו, ובאמת מבקשים לקדם את זה. כפי שציינת, את כותבת בשאילתה שהרשות והמשרד, אבל המשרד אומר שלפי לשון החוק, "הכריז השר לאיכות הסביבה על אזור כאזור זיהום אוויר, תכין רשות באזור נפגעי זיהום אוויר שמספר תושביה הרשומים במרשם האוכלוסין עולה על 30,000" – במקרה הזה זה עולה בהרבה על 30,000 – "תוכנית פעולה לנקיטת אמצעים בתחומה", וזה מה שצריך לעשות. אבל אני יכול להגיד לך שהפעילות שכן נעשית – אני אדלג על כל התוכניות; את בוודאי רוצה לברר הלכה למעשה מה נעשה – 30% מכמות האוטובוסים שהיו בתחנה המרכזית הופחתו כבר בשלב הזה, ואנחנו מדברים היום על הפחתה משמעותית מאוד. מעבר לזה, עוד 15% מנפח התחבורה שנוסעים בתחנה המרכזית גם יהיה בתקופה הקרובה. אנחנו מדברים על הפחתה גדולה מאוד, של 45%, בנפח התחבורה הציבורית מבחינת הורדת העומסים. אני רוצה להגיד לך באופן כללי. עוד לפני שלוש שנים, כשהיינו בתקופה שאת מציינת, דיברו על העברת התחנה המרכזית. היה מדובר על חולון, היה מדובר על חלוקה, אבל כפי שאנחנו רואה, כל עיר רוצה שהאוטובוסים ייסעו על ידם, והם, אצלם יהיה נקי.

נעמה לזימי (העבודה):

כי המבנה הוא מפגע.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

המבנה – על זה אנחנו מדברים, בעיקר אנחנו מדברים על המבנה. אנחנו לא דיברנו עכשיו על הסביבה, שגם מעבר לזה – אני גר היום ממש מתחת לתחנת מסוף אוטובוסים. אני חושב שנוסעים מתחת לבית שלי מאות, מאות אוטובוסים, מאות אוטובוסים ביום. זה מפגע, אין ספק. אנחנו רואים את זה על חבלי הכביסה, אנחנו רואים את זה על הקירות, רואים את זה באופן ברור. אבל היום, במקום להתווכח על התחנה המרכזית, אני חושב שהמשרד – ואת זה אני רוצה לענות לך באופן רשמי, שהמשרד שואף להעביר ושם דגש ראשוני ונותן קדימות לאוטובוסים החשמליים, שהם יהיו – הם בכלל מופחתי זיהום אוויר, הרבה פחות – לתת להם קדימות, כדי שבאוטובוסים שמשתמשים בתחנה המרכזית בתל אביב-יפו יהיה אחוז גבוה של אוטובוסים חשמליים. ככה שאנחנו רואים לנגד עינינו הפחתה משמעותית בזיהום האוויר בתחנה המרכזית. יש לך זכות לשאלה נוספת, גברתי.

היו"ר ניסים ואטורי:

זהו? סיימת?

נעמה לזימי (העבודה):

האוטובוסים החשמליים הם תוכנית שבמשרד התחבורה כבר מקדמים תקופה ארוכה, גם בלי קשר לפינוי התחנה. לכן אני כן רוצה לשאול מה הצעדים שייעשו כדי לתקן את המפגע הזה, שהוא באמת פצע מדמם – שהוא גם התחנה עצמה. זה בהחלט חיובי שהאוטובוסים יהיו פחות מזהמים, אבל אי-אפשר להתעלם ממה שהדבר הזה עושה שם. וגם, האם יש לוחות זמנים?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

טוב, אני מתכתב עם השאלה שלך ואני מסכים עם השאלה שלך. צריך לראות – לפנות, אבל בסופו של דבר, אם זה לא יהיה פה, זה יהיה במקום אחר, ואנחנו לא רוויים במקומות בודדים, ואז זה גם שאלה של מרחקים, והכול זה חשבונות כלכליים, איפה שמים תחנות מרכזיות וכו'. אבל החוק הזה שאנחנו מדברים עליו מציין זיהום אוויר, ושם צריך להוריד את זה. פינוי התחנה והעברה למקום אחר – אני לא יכול להגיד לך עכשיו לוחות זמנים, אבל גם בזה יש פעילות. אני יכול להגיד לך, אם עוד שאילתה נוספת או שאת זה אני יכול לברר, אבל יש דיונים רבים על הנושא הזה של הפינוי או מה עושים בעניין הזה, איך מפחיתים עוד יותר. לגבי זיהום האוויר, לפי התקנה שאת ציינת לפי חוק זיהום אוויר, אנחנו רואים בזה יעד ואנחנו מייחסים לזה חשיבות מאוד גדולה. אני רוצה לעודד את המשרד, שבאמת יעשה את זה ושיוריד כמה שאפשר את זיהום האוויר. הורדה של 30% זה כבר משהו משמעותי. עוד 5% – גם משמעותי. אני בהחלט חושב שהשרה לאיכות הסביבה צריכה שוב לבדוק, לאחר הדברים האלה, ולהנחות את הרשות. אם היא רואה לנכון שגם עכשיו זה עדיין לא עומד בתקנים, צריך להמשיך הלאה לפעול בעניין הזה, למצוא את כל הפתרונות. אני בהחלט מסכים שצריך לפתור את הבעיות של זיהום אוויר. זאת בעיה. אנחנו מפעילים תחבורה ציבורית, אנחנו רוצים לתת שירות, ויחד עם זאת, צריך להימנע, לצמצם את הפגיעה באזרחים. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אברהם בצלאל, בנושא: חושך בקטעים של כבישים ראשיים.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, סגן השר, אני שמח – דבר ראשון אני רוצה באמת להודות לך על הקביעות, על הרצינות. באמת, הוא מגיע, עונה על שאילתות כרגיל ובקי בחומרים עצמם, שלא כמו כל אחד שמגיע לפה. אני לא בא לדבר נגד אף אחד, אבל זה באמת בשבחך, אדוני סגן השר.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה, תודה רבה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

ניכרות עבודה ורצינות בשאילתות, וכמו שאמרת, שאילתות זה כלי חשוב מאוד מאוד.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני לא אשאיר אותך ככה, אבל אפשר להגדיר אותך כרב-שואל – שאלות רבות, שאילתות רבות. אתה לקחת את הכלי הזה של שאילתות לעבודה. אני חושב שאתה עושה דבר נכון מאוד. זה כלי חשוב מאוד לעבודה. אני אומר לך כבר שהכלי הזה – אני אמרתי את זה קודם, אני לא יודע אם היית פה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

הייתי, הייתי.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

היית פה. הדבר הזה זה לא שאלות ותשובות, ככה. השאלות האלה גורמות לתזוזה של דברים, זה גורם לגלים בתוך המשרד, וזה טוב, אתה יודע. כל משרד ממשלתי, כפי שאנחנו יודעים, יש לו ריבוי עיסוקים – –

אברהם בצלאל (ש"ס):

בסוף באנו לשרת ציבור, והציבור מחכה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – יש ריבוי עיסוקים, ריבוי פניות, וכשיש שאילתה ומעלים נושא – ואני מניח שאתה מעלה את הנושאים שהם חשובים, שצריכים – –

אברהם בצלאל (ש"ס):

בדרך כלל זה מגיע מפניות ציבור. בדרך כלל זה מגיע משם.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – ששם הדחיפות. יש לזה השלכה כוללת. אז אתה באמת עושה את זה, ואני שמח שיש לך היום שלוש שאילתות, אני יודע שיש לך בקנה עוד שאילתות.

אברהם בצלאל (ש"ס):

תודה, אדוני סגן השר. כביש 38 מואר כולו למעט קטע שבין צומת ישעי לצרעה. זה נושא אחד. נושא שני זה כביש 16 בירושלים, שמואר כולו למעט קטע בכניסה להר נוף. כולנו יודעים – איך אומרים, אנחנו גם נוסעים, אני רואה גם אותך, לפעמים נוסע גם לבד בלי נהג, ואנחנו נמצאים בכבישים בשעות-לא-שעות. לפעמים אתה פתאום מגלה איזה בן אדם שהולך או משהו שלא ראית רק בגלל החשכה. לא כולנו הולכים עם זוהרים. באמת, הדבר הזה – ואני לא מדבר דווקא על הכבישים האלה, אבל בכלליות. מה יעשה המשרד על מנת להתקין תאורה בקטעים הנ"ל? אני רוצה, לפני שאתה עונה לי, סגן השר, לציין שהחלק הראשון של השאילתה שלי, ברוך השם, כבר נפתר. כמה שבועות לאחר שהגשתי את השאילתה, בקטע של כביש 38 ליד בית שמש הותקנה תאורה. אתה יודע, על זה נאמר: טרם יקראו, אני אענה. אז דבר ראשון, באמת תודה רבה לשרת התחבורה – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

זה מתכתב עם מה שאמרתי לך קודם.

אברהם בצלאל (ש"ס):

– – על מה שעושים. ואני שואל ברצינות: איך המשרד נותן מענה או מחשבה או תיעדוף לכל הקטעים של הכבישים שהם חשוכים?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה לך, חבר הכנסת אברהם בצלאל. אז ראשית, אני כן אתייחס בקצרה לכביש 38. כביש 38, כפי שידוע – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אתה יכול להאריך פה, אין הבדל.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אוקיי. כביש 38 זה הכביש שמחבר – הציבור גם צופה בנו – בין כביש 1 מצד אחד לבית שמש, ואחר כך גם דרומה, עד עמק האלה. זה כביש שבאמת שודרג. אני זוכר את הפעילות, הפעילות פה של חברי הכנסת שהביאה לשדרוג הכביש, ואני אומר את זה באופן מלא. אנחנו זוכרים עוד בתקופת חבר הכנסת סגן השר משה אבוטבול, כשהיה ראש העיר, כמה שהוא פעל, כמה שהוא עשה, יחד עם חבר הכנסת גפני, ואנחנו ראינו. אני אומר, זו אחת הדוגמאות של כבישים שבהם פעילות של חבר כנסת, יחד עם ראשי ערים, הביאה גם לקדימות וגם באופן מעשי לזירוז הכביש הזה. היום אתה נוסע ואתה חושב: איך יכולת היום – פעם זה היה זמן בלתי ידוע להגיע לבית שמש.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אני מקווה שבכלל יגידו שבמודיעין, עם הפעילות ביחד, באמת – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

זה דוגמה איך צריך לעשות. יש פעילות, ושאלנו על זה ודיברנו על זה, ואנחנו נמשיך בעניין הזה. שם כבר בצד אחד פועלים, עושים, רק זה לוקח זמן. גם שם מדובר על עוד כביש של מודיעין עילית, מדובר על תוספת. היום זה כביש כמו כביש 38, שני מסלולים; מדובר על ארבעה מסלולים, שהוא ייהפך – זאת אומרת לא עוד ארבעה. אחד מהם יהיה כביש של תחבורה ציבורית, ועוד שבילי אופניים והולכי רגל, שזה גם חשוב מאוד. זה נותן מרחב. מדובר על שינוי, מדובר באחד הכבישים ברמה גבוהה מאוד. סך הכול יהיו שני נתיבי כלי רכב, נתיב לתחבורה ציבורית מכל צד, עם הפרדה, כביש כמו שצריך להיות, אך זה לוקח זמן. זה פשוט נראה לפעמים – ואמרתי את זה גם בהצעה לסדר-היום הדחופה שהייתה, שאילתה דחופה – נראה שלפעמים לא עובדים, ולפעמים זה נכון. אני ליוויתי את הרכבת הקלה בירושלים עוד בשלב התכנון. זה היה באמת מתסכל לנסוע על כביש – לפעמים לחברי המועצה הייתה אפשרות לנסוע על כביש יפו, והיית עובר שם, ואולי בשביל זה גם נתנו להם את זה, ולראות על אורך של 3 קילומטר שני פועלים עם מריצה. קודם סגרו, חנויות לא – איך זה? אז לפעמים זה באמת סחבת, והפועלים לא מופיעים, או זה חג; לפעמים מומחה אחד שצריך לאשר לך את העבודה, עד עכשיו לא מאפשר, מעכב עבודה שלמה ואי-אפשר, מתעכב, בגלל שהמומחה לזה והיועץ לזה לא בא ולא הגיע. יש עבודות, כמה מומחים כאלה – אתה גם לא יכול ללחוץ אותו. יש מקצועות היום, במיוחד בשטח הזה, שזה עובדים. אבל אני לא רוצה להאריך על עיכובים שיש. אנחנו יודעים שיש עיכובים. אמרתי, כל אחד שעושה שיפוצים בבית יודע שבכל נושא כשמגיע הקבלן והוא אומר לך תאריך, זה אולי רק תאריך לזיכרון רע, אבל הוא לא אמיתי. הוא שם לך את הכלים, הולך, והוא לפעמים קשור לבעלי מלאכה ועוד ועוד. אז הכביש הזה, כביש 38, חוץ מעמודי תאורה, שאתה אומר ששמו אבל לא הכול יש שם – יש עוד קטעים שלא – אנחנו הולכים עכשיו לפרויקט הרחבה, כבר עכשיו, פרויקט הרחבה לקטע הזה, שהוא עוד קטע צר, והוא יהיה כביש של שני מסלולים בכל צד. ואז ממילא, אם אנחנו מדברים על אותו קטע, אם אנחנו מדברים על הקטע האחר והמשכו – שם אנחנו נוסעים כולם ורואים שלא כל הכביש הוא באמת משודרג אלא הכביש מצומצם. אנחנו גם בקטעים האחרים נרחיב אותו, הוא יהיה כביש עם ארבעה מסלולים, ואז כמובן יהיו עמודי תאורה וכו'. רק אני לא רוצה להגיד לך, אם תשאל אותי, מה הצפי, אבל אתה מנחש בעצמך שזה ייקח כשנתיים עד סיום העבודות. אבל סיום העבודות – הפירוש הוא לא שלפני זה לא נוסעים. סיום העבודות – הפירוש הוא הכול, כולל פיתוח סביבתי, מסירה, טופס 4 שהם מגישים. זה לוקח זמן, אבל עוד זמן רב לפני כן כבר ייהנו מהשדרוגים של הכביש. עכשיו לגבי כביש 16. אני לא יודע אם אתה מתכוון לקטע הזה של הכביש החדש לכניסה האחורית להר נוף. אם אתה מדבר על הקטע הזה, אז זה באמת נורא. אני נוסע שם הרבה – קטע קטן שהוא חשוך. זה גם מסוכן, כשאתה עובר מאור – – –

קריאה:

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

זה הרבה יותר בולט כשיש כביש מואר היום, עם תאורה חדישה, עם עוצמת האור הטובה והתקינה, מול קטע שאתה נוסע בתוך יער. כמו שהיה פעם. כל הקטעים האלה, זה המשך יער, הקטע הקטן הזה. אבל בכל אופן, לצערי, התשובה שהמשרד נותן לי – ואני גם אגיד לך למה אני יודע שזה נכון – זה שהכביש הוא לא באחזקת נתיבי ישראל. נתיבי ישראל היו אחראים להקמת הכביש, על סלילת הכביש, אבל הם מסרו את זה, וזה כביש של עיריית ירושלים. אני יודע שיש לך קשרים טובים מאוד ומוערכים מאוד בעיריית ירושלים. עיריית ירושלים היא זו שאחראית לאחזקת הכביש הזה. אני גם חושב, חבר הכנסת בצלאל, שזה גם נכון. הקטע הזה הוא מחוץ לכביש, לתוואי. הוא קטע שהוא מחבר – יכול להיות שעבדו שם, שכללו אותו, אבל צריך לדעת. אני מוכן גם להיות לך לעזר ולפנות לעיריית ירושלים. איך אני איך יודע את זה? אתה ציינת שאת הכביש הזה אנחנו מכירים מאוד. הייתה לי פנייה – והייתי מאוד בהתלבטות על הפנייה הזאת – מגורמים מאוד בכירים, ממנהיגי קהילות. יש שיירות מצויות בין הר נוף לשערי צדק, לגבעת מרדכי ולבית וגן. כיום הדרך מתקצרת מאוד אם היה מתאפשר להם מעבר דרך כביש 16, דרך המנהרות; אני לא יודע אם זה חצי מהזמן, אולי אפילו פחות מחצי זמן. זה חיסכון רב בזמן. זה גם קל יותר מהדרך הארוכה. אבל כפי שאתה יודע, הרבה הרבה – יש לי גם משפחה, אני מכיר ידידים שגרים בהר נוף – הולכים ברגל מהר נוף לאזור שציינתי, בית וגן, גבעת מרדכי, בעיקר שערי צדק, וביקשו לחצות משם. מי שעובר שם רואה שהתכנון של המנהרות האלה הוא באמת ברמה גבוהה, אבל זה רק מדרכות מפלט, אלה שוליים צרים מאוד. זה מסוכן. היום אתה לא יכול לעבור. איך אתה לא יכול לעבור? אם הולך רגל עובר שם, יש היום משמרת בטיחות או כוננים כאלה שלא נותנים לך. גם מכריזים ברמקול שתצא מהתוואי. גם אם לא, מגיע רכב שלא נותן לך לעבור ומונע מעבר של הולכי רגל. זה יכול להיות נכון, אני לא יכול להתווכח על בטיחות. גם נראה בעין שהרכבים טסים במהירות גבוהה, המותרת או אולי חס וחלילה מעל המותרת. זה מהירות מספיק גבוהה ששוליים כאלה – אני לא יודע. אני לא רוצה לדמיין לעצמי עגלה, ילדים קטנים שהולכים. הרי אתה לא אומר: מגיל 18 אפשר ללכת ומתחת לזה לא. עגלת תאומים – אם אתה סוגר את זה להולכי רגל. אני מנסה לעשות את זה. מתברר שגם אם היינו רוצים, הייתה טענה – ואני פורס כאן הכול – שבימים כמו שבת למשל, כשנפח התנועה הוא מאוד מאוד קטן, לאין ערוך ממה שקורה ביום חול, מטבע הדברים, אפשר לסגור מסלול. אי-אפשר היום לסגור מסלול אם אתה לא מתכנן את זה מראש. לא ישימו שם כל ערב שבת קונוסים – או לא בערב שבת, רק בשבת אחרי הצוהריים. זה לא רלוונטי, זה לא מעשי, אי-אפשר לעמוד בזה. צריכה להיות אולי סגירה שהיא יותר של תאורה, עם איקסים כאלה שעושים לפעמים, משהו שהוא יותר מובנה. זו שאלה של תכנון. זו גם תובנה שהעלו לי אותה, ויכול שצריך לעשות את זה. אני מנסה להעביר את זה הלאה בשלבי התכנון, לעשות דברים כאלה במקומות שיש איזה מפגש שמחבר בין שתי שכונות, שיהיה אפשר לעשות את זה, ולהשתמש במנהרות האלה גם למען הולכי הרגל – אם לא ביום חול, בכל אופן בימים שתנועת הולכי הרגל היא נצרכת יותר. אז בכל אופן, לגבי התאורה, אנחנו נראה מה התשובה שלהם. אני מציע שתפנה לעיריית ירושלים. אם יש להם השגות בעניין הזה, אז אני לרשותכם. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. שאילתה נוספת לחבר הכנסת אברהם בצלאל: לוחות זמן אמת בתחנות אוטובוס.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אדוני הסגן, כפי שידוע, מתחנות רבות בירושלים, כמו ברחוב כנפי נשרים, בכיכר זקס, ליד שמואל הנביא, הוסרו השלטים האלקטרוניים שמודיעים מתי יגיעו האוטובוסים. במקומות נוספים השלטים לא תקינים. כידוע, רוב הנוסעים במגזר החרדי לא משתמשים באפליקציות ומתבססים על זמן הגעת האוטובוסים שמופיע על גבי המסכים האלקטרוניים שבתחנות. ברצוני לשאול: מה יעשה המשרד כדי שבכל תחנות האוטובוס יפעלו מערכות זמן אמת תקינות?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה, חבר הכנסת אברהם בצלאל. אני מכיר תהליכים. הבנתי שרצית לפרט יותר, אבל הייתה לך מגבלה של מילים. אז אמשיך לשאול במקומך את ההמשך. אתה בעצם שואל שלוש שאלות, השאלה שלך מורכבת משלוש שאלות: קודם כול הסרה של לוחות כאלה, אתה שואל – מה עם ההסרה? דבר שני, אתה שואל על תקינות השילוט האלקטרוני; דבר שלישי שאתה שואל – יש ציבור גדול שנצרך לזה, וצריך תוספות. אמת דיברתי? התשובה יותר מורכבת מהשאלה. אז ככה. מה שידוע לרשות הארצית לתחבורה הציבורית בדברי התשובה – אני לא יודע להגיד לך נתונים, לא מגיעות אליי כל התלונות – הוא שקודם כול רואים את הנושא של שילוט אלקטרוני כדבר מאוד מאוד חשוב, דבר מרכזי. זה דבר שמשפר בהרבה את חוויית הנסיעה, את איכות הנסיעות, את הנגישות. זה דבר שצריך להשקיע בו. זה דורש תקציבים. זה לא איזה משחק אלקטרוני או טכנולוגיה חדישה – זו טכנולוגיה נצרכת מאוד שמשפרת מאוד את האמון בתחנות. זה גם מחייב. למה את האמון? זה גם לנוסעים, אבל זה גם מחייב את המפעילים, יש בזה הדדיות, לכן אנחנו רואים את זה כדבר חשוב מאוד. יש לך מפקח – הרי כל נוסע נהפך לסוג של מפקח,. ולכן הדרישה והפיקוח הם חשובים מאוד. הסברתי לך גם למה אנחנו רואים את זה. ולכן המשרד, רשות התחבורה הציבורית, משקיעה הרבה בנושאים בכלל של תחבורה ציבורית, אבל היא גם הכינה תוכנית רב-שנתית להתקנה, ניהול ותחזוקה של שילוט מתחלף בתחנות אוטובוסים. זו עכשיו תוכנית ארצית שהמשרד עשה, וזה ייושם מעבר למה שיש באופן כללי. עכשיו, הסרת שלטים – המשרד לא יודע באופן נקודתי שיש שלט שהוסר. יש שלטים שהוסרו מכוח כמה נסיבות. הנסיבות הראשונות, במיוחד אם דיברת על כנפי נשרים, ואולי גם ברחוב זקס או באזור שמואל הנביא – זה לא בדיוק, אולי בר-אילן – זה בגלל העבודות שיש שם. כשיש עבודות, אז מטבע הדברים יש גם הסרה של התחנות האלה, הזזה של התחנות האלה. יש שם שינויים גיאומטריים, כמו שעושים הרבה פעמים בצמתים, ואז לאיזה זמן מסוים יכול להיות שמסירים, אולי לא תמיד זוכרים להחזיר. אני מקבל את זה שצריך. אם תהיה ספציפי יותר אני גם אוכל לתת תשובות ספציפיות. בכל אופן לא ידוע, אבל לא סוד לך שבעיר ירושלים, שם אתה ממקד את השאלה שלך, מתקיימות עבודות בכל העיר – כל העיר עובדת, כל העיר נחפרת, כל העיר נסללת, והיא בשיפוצים ובשיפורים באמת באופן רחב ביותר ללא תקדים, עד כמה שאני מכיר עבודות כאלה. עכשיו, יש דבר כזה שמורידים. זה יכול להיות במקומות כמו תל אביב עכשיו, שהייתה רכבת קלה, אוטובוסים ותוכנית אחרת. שמים את הדברים האלה לפי כמה פרמטרים. אחד הפרמטרים המרכזיים: כמה משתמשים בתחנה? כמה עולים בתחנה? לא כמה יורדים. יש תחנות שיש בהן פעילות רבה, אבל של ירידה – השלט הזה לא מעניין. השלט הוא בשביל אלה שעולים, וזה אחד הדברים הבולטים. כותבים לי כאן גם כן שבאזור כנפי נשרים יש שינוי בתחנות העלאות וירידות בגלל הרכבת הקלה שתעבור שם, ויכול להיות שבעקבות זה עשו את זה. עכשיו, תקינות – לתקינות יש נוהל עבודה. קודם כול, שלט לא תקין, לא צריך לבוא לראות אותו, יש לו ניטור מרחוק – אם השלט לא עובד, אז מרכז הבקרה יודע את זה, ואז יש חברה. זה יכול להיות מתח חשמלי, טמפרטורה, קלקול בשרתים שלא נותנים מידע – דברים כאלה, אם זה דברים אלקטרוניים או דברים פיזיים. יש טכנאים שנשלחים. משך הטיפול, לפי הפרמטרים של שירות ללקוח או לפי ההסכמים שיש ולפי המכרזים שיש, הוא ימים ספורים. זה הזמן שנותנים להם לתקלה. ככל שיש דברים כאלה, אני היום פניתי למנהלת חברת נתיבי איילון, שראיתי אותה היום, שאלתי על שילוט בבני ברק, והיא באמת לא ידעה את זה. זה שלט מסוים שלא היה ידוע עליו, ויבדקו אותו. כמו כל דבר, יכולים לקרות דברים כאלה. עכשיו לגבי שלטים חדשים. יש תוכנית הפריסה הרב-שנתית שדיברתי עליה, ולפי הקריטריונים, בהחלט יעמידו עוד שילוט. זה דבר חשוב מאוד. אני רוצה להגיד לך שהיום, בעדיפויות ובמסגרת מה שאוכל להעדיף בתקציב 2024-2023, לפי מה שידוע, מה שיהיה בסמכותי, התחלתי לבדוק אם מסכים אלקטרוניים, ולא רק מסכים – האם יש מסכים – כמו שאתה אומר, לאוכלוסייה החרדית אין אפשרות לדעת; את זה יש לה את האפשרות לדעת על ידי 8787*, אבל כמובן שזה לא דומה לאפליקציה ולדברים כאלה. יש היום מסכים חדשים – אני לא יודע אם ראית אותם ונפגשת איתם – שנקראים תכנון נסיעה; זה נקרא – כבר אגיד לך את המונח המקצועי של זה – אלה מסכים שאתה מקליד דיגיטלי ומתכנן את הנסיעה שלך. מה שיש באפליקציה – זה מוצג בתחנה. כמובן שזה בתחנות רציניות וגדולות, והם גם יקרים מאוד, אבל זו המילה האחרונה. מה שאתה צריך – אתה בא לתחנה ואתה לבד מקבל את המידע בזמן אמת, עם כל מה שיש. אתה לא צריך לטלפן. זה לא פחות ממה שיש לך באפליקציה אם לא יותר. מצד שני, אני אומר את זה גם באופן גלוי, הקמת הדברים האלה – יש מחלוקת מקצועית קצת, וחשש שהמסכים האלה באזורים מסוימים יכולים לסבול מוונדליזם. הדברים מובנים: שבירת הזכוכיות ודברים כאלה. אני פועל, אני פועל בעניין הזה, ואנחנו מתחבטים ועושים על זה ישיבות עבודה תדירות. אין לי ספק שיש מקומות שהצבת המסכים האלה הייתה נותנת מענה גדול מאוד לאוכלוסיות המשתמשות ולמשתמשים רבים בתחבורה הציבורית. היא הייתה מקילה עליהם מאוד. אם יש עוד שאלה, אשמח, או שאתה רוצה לעבור לשאילתה הבאה.

היו"ר אוריאל בוסו:

סיימת? אוקיי. השאלה הבאה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

בסופו של דבר, אמרתי לך: לשרה לא ידוע. כשיש משהו, אנחנו נטפל בזה. על תקינות יש לנו, ואם זה לא עומד – אנחנו גם. אבל יש מערכת שלמה, מכרזים שלמים, של חברות שצריכות לדאוג לתקינות בכל פרמטר שאמרתי לך. התוספות – במערכת הפריסה הארצית בוודאי שזה יהיה. ברגע שיש לך עוד, אז הפרמטרים מקבלים יותר תחנות. הפרמטרים – אני חושב שהם חשובים מאוד, ובוודאי שזה עונה לשאלה שלך – ריבוי משתמשים הוא הפרמטר המרכזי בעניין הזה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. שאילתה אחרונה של חבר הכנסת אברהם בצלאל: מידע זמן אמת – רכבת קלה. בבקשה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, סגן השרה, חבר הכנסת אורי היקר, משרד התחבורה מפרסם מידע על הגעת אוטובוסים לתחנות בזמן אמת. אפליקציות שונות מפרסמות את הנתונים לציבור. מידע זמן אמת על הגעת הרכבת הקלה מפורסם רק בתחנות הרכבת. ברצוני לשאול: מדוע לא מפרסמים את זמן אמת של הגעת הרכבת הקלה לציבור באמצעות נתונים שמפורסמים למפתחי האפליקציות?

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה לך, חבר הכנסת אברהם בצלאל.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני מוכרח לומר שאלה דברים שהצופה מהצד לא מבין, אבל הוא שואל שאילתות כל כך חשובות לאזרח הפשוט. הוא פשוט נוגע בנקודות שאנשים – הוא פה לרבים כאן.

אברהם בצלאל (ש"ס):

– – – כל כך הרבה זמן לאנשים – – – תכנון הזמן – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חד וחלק.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

חד וחלק.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אותו בן אדם יודע שיש רכבת בעוד שעה או בעוד חצי שעה – – – מתכנן את החיים שלו.

היו"ר אוריאל בוסו:

בהחלט. ישר כוח על הדברים.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

לפעמים אומרים לנו: מה אתם מבינים בתחבורה ציבורית? נוסעים במכוניות. אבל אני בטוח שקודם כול אתה פתוח – לא חלמת על זה בלילה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

דרך אגב, אני רוצה להגיד לך שאתה יכול לראות אותי בתחנות אוטובוס.

היו"ר אוריאל בוסו:

אנחנו הצרכנים הגדולים של התחבורה הציבורית. עם כל הכבוד, אנחנו הצרכנים כמעט הכי גדולים של התחבורה הציבורית.

אברהם בצלאל (ש"ס):

לא, אני אומר שגם אנחנו באופן אישי. אני הרבה פעמים גם נוסע באוטובוס רק בשביל לראות את הזמן – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

מצוין. זה הלימוד הכי טוב. אבל בסופו של דבר, אנחנו מכירים את זה. אנחנו לא מנותקים מהתחבורה הציבורית, אנחנו חיים בתוך זה. הפניות שיש לנו – אין לי ספק שכל השאלות האלה ששאלת לא היו בחלום בלילה אלא זה ציבור שפנה אליך וראה את זה, ובעקבות זה אתה שואל את השאילתות, ואתה ער למה שהציבור מדבר איתך. זה באמת משלים את מה שאנחנו צריכים לדעת לגבי התחבורה הציבורית. אני לא מזלזל. לחכות חצי שעה לאוטובוס זה סבל רב. אם זה הילדים – אנחנו מודעים. אני מרגיש את זה בחוש, את הדברים. אני יודע, זה גם מחוסר מידע. לפעמים, אתה יודע שבעוד רבע שעה יהיה אוטובוס – זה קשה, אבל אתה לא צריך כל הזמן להסתובב ולראות אם האוטובוס מגיע או האוטובוס לא מגיע. אתה יודע שבעוד רבע שעה – זה קשה, אבל אתה יודע שאתה יכול באותו זמן לעשות משהו.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אתה לא צריך לעמוד, לפעמים, ככה ממש על הכביש.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

נכון.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אתה יכול לשבת בנחת. כשאתה לא יודע, אתה רואה שיורדים לכביש, כי אולי הוא יצפצף, הוא לא יראה אותי, הוא לא יסתכל עליי, הוא לא ישים לב. גם זה קורה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

יש לנו בזה עוד דברים לשפר. בזה שאנשים נמצאים בתחנה והם מפספסים והנהג אומר: לא היה אף אחד, אני שם על זה דגש מאוד מיוחד, עם מערכת שתודיע לנהג שמישהו נמצא תחנה. יש כאלה שסומכים: תשמע, התחנה – לפעמים אתה נוסע בכביש ויש תחנות שאין בהן ריבוי נוסעים והנוסע נמצא בתוך התחנה, ולאחר מכן הוא אומר: האוטובוס עצר, לא ראיתי אותו. ראיתי אותו אחרי שהוא עבר. אתה צריך לעצור בכל תחנה, אלא אם כן אין נוסע. בעניין הזה יש הרבה תלונות, ואני חושב שהתלונות התרבו בתקופה האחרונה. יש אפליקציה שיש למשתמשים שהם עיוורים, ואנחנו רוצים להשתמש באפליקציה הזאת, אולי להרחיב אותה. יש בעניין הזה פעילות ועבודה. אני מקווה שאנחנו נשפר. מאוד מאוד כואב שאדם נמצא בתחנה והאוטובוס חולף על פניו. אני לא אומר, לפעמים, זו גם אשמה – אני לא יודע אם זה במזיד – של נהגים, שמלכתחילה לא ראו. יכלו לראות, אם היו קצת רוצים. היו יותר נהגים – הוא כבר היה נמצא במסלול השני והוא לא רצה, דברים רבים, אבל זה באמת מכאיב מאוד. כשאתה משלם, אתה קונה שירות בחברות התחבורה הציבורית ויש דילוגים, והאוטובוס לא יצא, אתה אומר: אני הזמנתי אצלך, יש לי הסכם איתך, והאוטובוסים לא מבצעים. יש ביצועים שלא נעשים.

אברהם בצלאל (ש"ס):

לצערנו, הציבור שנוסע באוטובוסים בתחבורה הציבורית הוא פשוט בן ערובה שלהם, כי אין לו דרך אחרת.

היו"ר אוריאל בוסו:

ההרגשה לא אמורה להיות ככה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לשפר. השרה יודעת את זה, ואנחנו יודעים שצריכים לשפר, אבל צריך להבין מדוע אנחנו קצת – לא בתסכול. לפעמים אתה אומר: שמע, אין מספיק, אין מספיק תקציב. אין מספיק תקציב. אבל הקיים היום, דברים שאתה משלם ומזמין אותם, אתה מוציא על זה את התקציב שלך, והם לא מבוצעים – אני רוצה להגיד לך שאם היו מבוצעות הנסיעות שאנחנו באמת אישרנו וקנינו מחברות התחבורה הציבורית, אני חושב שרמת התלונות הייתה יורדת ל-10%. אני לא מגזים. 90% זה תלונות בעקבות – נכון שיש דברים, יש מחסומים ועבודות בכביש ויש דברים שלא קשורים לזה, אבל אנחנו לקחנו כל כך הרבה מקדמי ביטחון גם בנושאים האלה. כל כך הרבה נסיעות שיש, ואנחנו גם נותנים מענים היום לבעיות שאנחנו מגלים, אבל אתה אומר: מה, אוסיף עוד נסיעה, כשאת מה שצריך הם לא מבצעים? נושא המחסור בנהגים הוא קריטי. זו משימה לאומית, וזו לא רק משימה עכשיו של התחבורה הציבורית. המחסור בנהגים – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל הבנתי שעשו את זה – נתנו תגמולים ונתנו עידודים.

אברהם בצלאל (ש"ס):

בעיות ביורוקרטיות. זה לא לדיון פה, אבל צריכים לדון בנושא הזה. היום במרב"ד לוקח חצי שנה רק כדי לקבל אישור כדי שתוכל בכלל ללמוד להיות נהג.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אישור כשירות, רק אם אתה כשיר או לא.

אברהם בצלאל (ש"ס):

חצי שנה. זה לא לדיון פה, אבל גם זה – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אתה צודק מאוד. זה חלק מהדברים. לקבל אישור – אתה עוד לא הולך ללמוד, וזה לא הלימוד ולא עצם ההכשרה; יש לך כשירות, האם אתה כשיר. יש חברה שעושה את זה גם כמה חודשים.

אברהם בצלאל (ש"ס):

חצי שנה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אם בן אדם שהיה נהג אוטובוס בצבא, כדי לקבל רק את הכשירות ואת חלף הרישיון – – –

אברהם בצלאל (ש"ס):

בסוף, מה שקורה הוא שאותו אדם שרצה להיות נהג כבר עובד עכשיו בצבע או במשהו אחר – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

בגלל שהוא – כן. אף אחד לא מחכה שנה שלמה ואומר: עוד שנה נלמד.

אברהם בצלאל (ש"ס):

הוא יחכה שנה בשביל לקבל רישיון לעבוד?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אנחנו רוצים להחליט. אנחנו הולכים להשקיע הרבה כסף בנושא של עוד נהגים. אני חושב שיש ביקוש גם בציבור, באוכלוסייה החרדית, שהם רוצים נגישות. אין להם אפילו מי שמדבר איתם ומנחה אותם. אנחנו רוצים היום עדיפות שיש גם למשרד – גם אנחנו רוצים – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

קודם כול, אני חושב שיש עדיפות, בפרט בקווים הבין-עירוניים החרדיים. ראינו היום עוד פעם גם בהילולת אור החיים סדרנים מבני שלומם, שמכירים את השפה. הכול עבר שם בשלום. הכול עבר שם בשלום. אותו דבר במירון.

קריאה:

מכובד מאוד.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

בלילה הייתה בעיה.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני מאמין שגם מבחינת הנהגים זה דבר שיתרום.

אברהם בצלאל (ש"ס):

הייתה אתמול בעיה של תחבורה?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

הינה, עשינו 340 נסיעות, רק משרד התחבורה.

היו"ר אוריאל בוסו:

ישר כוח למשרד התחבורה. אנשים אמרו לי שהניחו את הרכב באזור בר-אילן, ואוטובוס הגיע עד המקום. רבע שעה ועלו.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אבל אתמול בלילה לדוגמה, ואני אומר את האמת, הייתה בעיה: אוטובוס אחד נתקע בירידה, ושעה שלמה לא זזו מהמקום. ממילא זה גרם לבעיות לא פשוטות. אבל בכל אופן, נושא המידע מתכתב גם עם השאילתה הקודמת שלך, שבה דיברת על זה. מה זה נקרא רכבת קלה? אם אתה מדבר על רכבת קלה בירושלים, אז אומנם יש, אבל אתה יכול לקבל את זה 8787, ויש את זה גם באפליקציות. הינה, עכשיו, לפני שעליתי לפה, ביקשתי מהעוזר שלי, ואז הוא אמר לי. הינה, הוא לקח את תחנת קריית משה, תחנה 6178, רכבת קלה בירושלים לכיוון צפון, לכיוון צפון-מזרח, קווים 1L. אז הוא אומר כך: עוד שתי דקות, בעוד שמונה דקות ובעוד 14 דקות. זה מה שיהיה לך. יש לך היום אפשרות לקבל את המידע הזה, אבל אתה בטח התכוונת לרכבות הקלות, שאנחנו הולכים – אין לנו הרבה רכבות. יש רכבלית שיש ב-8787 ואתה מקבל את המידע, ויש את הרכבל בחיפה. גם היום ברכבת, בקו האדום, שהיא בעצם כאילו מופעלת, רואים את זמני ההגעה. להגיד לך שזה נכון או לא נכון? אני לא יודע להגיד לך. אבל אני כן רוצה לקבל את מה שאתה אומר, ככה שאפשר היום לקבל, ואם לא, אז ב-*8787. אבל אם אנחנו מדברים על האמון ועל העדכון של המערכות האלה – צריך שם שיפור רב. כמובן, כל המידע הוא טכנולוגי. יש זמן יציאה. מישהו צריך להגיד שהוא יצא או שהוא יודע לפי התכנון, ואז יכול לקרות שאם לא יצא אוטובוס, אז אתה רואה עשר דקות, רבע שעה. למה? בגלל שהוא לא יצא. אני לא אלאה אתכם בטכנולוגיה, אבל זה בנוי ששלוש או ארבע התחנות הראשונות, יש להן זמן, ואחרי זה – מה קורה? זה כבר אוטומטית. בתחנות הראשונות יש חיישנים בצורה טכנולוגית, ואחרי זה בצורה אוטומטית. אבל יכול להיות שבדיוק במקטע הזה יכול להיות לך זמן רב, ואז זה נותן לך חוסר אמון או מידע לא אמין בנושא. צריך לשכלל את זה, והטכנולוגיה שיצאה לפני כמה שנים, שהייתה הבסיס לכל זמן אמת, צריך היום לשפר אותה. יש היום כבר דברים חדשים, ואנחנו נעשה את זה. הזמן – נושא של מידע, תכנון נסיעה – הוא מנגיש את הנסיעה. החוויה היא אחרת. אתה גם תיסע יותר בתחבורה ציבורית, כשאתה יודע לתכנן. יש היום אנשים שמשתמשים, ויש להם המידע הזה. אני מכיר אנשים שאמרו לי שעשרות שנים הם נסעו בתוך העיר ירושלים שעה ו-40 דקות. הם ידעו שהקו הזה עד כאן וצריך להחליף קו. התברר פתאום שהוא יכול לרדת שתי תחנות קודם, לקחת קו אחר, והקו השני מביא אותו לקו השלישי. בסוף, הוא נוסע בשלושה קווים, אבל הוא חסך 30% מהזמן. זה תכנון נסיעה. היום מי שיכול לתכנן ויודע את זה, עשרות שנים נסע באותה דרך והוא יודע כמה זמן לוקח לו. הוא נוסע היום בשלושה אוטובוסים, ויש כאלה שמגדילים ואפילו נוסעים בארבעה אוטובוסים, אבל הוא נוסע שתי תחנות – הוא הספיק אוטובוס אחר, הוא הספיק קו אחר, וככה הוא מקצר את הנסיעה. כך שהמידע הזה הוא קריטי מאוד לשיפור התחבורה הציבורית, ואנחנו נשתדל לעשות את זה.