جلسة الهيئة العامة بتاريخ 08/11/2023 الساعة 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני פותח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ד בחשוון התשפ"ד, 8 בנובמבר 2023. אתמול, במלאת חודש למאורעות ה-7 באוקטובר ערב שמחת תורה תשפ"ד, עם רדת החשיכה, האירה את שמי ירושלים אלומת אור בצבע צהוב – הצבע שנבחר לסמל ההזדהות עם החטופים, הנעדרים ועם הלוחמים, ותפילה לשובם הביתה לשלום, מכאן, ממש מעלינו, מגג משכן הכנסת. באותו הזמן ממש סיימו עובדי הכנסת את הצבתן של כרזות ועליהן שמות ותמונות החטופים והנעדרים ביציע הציבור שמעלינו במליאה. אם תרימו את ראשיכם ותביטו ליציע תראו את כולם כאן למעלה. היציע מצוי מול דוכן הנואמים של נבחרי הציבור, וכל דובר שידבר מהדוכן יראה אותם לנגד עיניו. לא רחוק משם, באזור המוקדש בימי שגרה לתמונותיהם של חברי כנסת זוכי פרס ישראל, מוצבת מאתמול בערב תערוכה עם תמונותיהם של החטופים והנעדרים אשר מיועדת לקבל את פניהם של באי המשכן, ובכללם קבוצות וסיורים הפוקדים את המשכן. כמו כן, החל מהיום מוקרנים ברחבי המשכן ובאגף הוועדות סרטונים מטעם משפחות החטופים במחזוריות של אחת לשעה, על כל המסכים המוצבים ברחבי משכן הכנסת. בהיערכות כוללת זו מבקשת הכנסת לוודא כי המוזמנים המגיעים למשכן מדי יום, ובהם בין היתר שגרירים, נציגי פרלמנטים מהעולם וכלל באי הבית, יקבלו תזכורת יום-יומית לסבל העובר על החטופים, על הנעדרים ועל בני משפחותיהם. כמו כן, בטרם נתחיל את סדר-היום תוכלו לראות את תמונות החטופים על גבי שני מסכי הענק שנתלו במליאה ובמסכים האישיים שלפני כל אחת ואחד מכם – תמונותיהם של התינוקות, הילדים, הסבים והסבתות, האזרחים, החיילים והאזרחים הזרים שנחטפו באותה שבת שחורה. המייצגים הללו באים בהמשך למשמר הכבוד והדלקת האלומה על גג המשכן שבוצעה בשבת הראשונה לאחר 7 באוקטובר, ולהדלקת נרות הזיכרון והכתיבה בספר הזיכרונות שהצבנו לזכר הנרצחים והנופלים בכניסת הח"כים בשבועיים הראשונים לאחר ה-7 באוקטובר, וכן פעולות נוספות שמבוצעות הן על ידי הכנסת והן על חברות וחברי הכנסת כל העת. כל אלה באים לבטא את רחשי ליבו של הציבור בישראל, שחברי הכנסת על כל השוני ביניהם ובהשקפותיהם מייצגים. הכנסת מתפללת לשובם של החטופים והנעדרים הביתה במהרה בימינו ולמזור למשפחותיהם. "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להִנָּחם על בניה כי איננו. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעֻלתך נאֻם ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאֻם ה' ושבו בנים לגבולם", ונאמר: אמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הביטוח הלאומי (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תגמולים למשרתים במילואים), התשפ"ד–2023. עוד הונחו על שולחן הכנסת תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירות ביטחון), התשפ"ד–2023. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום – שאילתה דחופה לשר הפנים. השאילתה היא של חבר הכנסת עידן רול, בנושא היערכות לקליטת עובדים זרים במקום פלסטינים. אני מזמין לדוכן את שר הפנים חבר הכנסת משה ארבל, בבקשה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.

עידן רול (יש עתיד):

אדוני שר הפנים, לפי הערכות, מועסקים בישראל כ-150,000 פלסטינים. לא שומעים? זה נמוך לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אפשר להגביר?

עידן רול (יש עתיד):

אדוני שר הפנים – –

היו"ר אמיר אוחנה:

שומעים.

עידן רול (יש עתיד):

לפי הערכות מועסקים בישראל כ-150,000 פלסטינים. ברצוני לשאול: לאור המצב הביטחוני, כיצד נערכת הממשלה להפחית תלות של המשק ולייצר זמינות של עובדים זרים במקומם, לרבות בעתיד, בהנחה שרבים יבחרו שלא להעסיקם? אנא התייחס לפער שנותר לאחר החלטות הממשלה האחרונות בנושא. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה, שר הפנים.

שר הפנים משה ארבל:

תודה רבה, חבר הכנסת רול. אדוני היושב-ראש, ראשית אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על הפעולות החשובות מאוד שעושה הכנסת. הסוגיות הללו של החזרת החטופים והשבויים –הם בדמנו ובנפשנו. פגשתי אתמול את אביחי ברודץ, שאשתו ושלושת ילדיו חטופים, ואת אביו, ואת משפחת דנציג ומשפחות חטופים נוספים, ואבישי דוד, והלב לא ידע שבכלל יש לו מקום להכיל כל כך הרבה כאב. העלאת המודעות היא קריטית וחשובה גם לחוסננו כחברה, ואני מברך אותך, אדוני היושב-ראש, על הפעולות הללו של הכנסת. חבר הכנסת רול, אני מודה לך שהעלית את הנושא הזה על סדר-יומה של הכנסת. למתקפת הטרור הרצחנית והמתועבת של ארגון החמאס השפעות רבות גם על המדינה והחברה בישראל – בראש ובראשונה כמובן משפחות הנרצחים, הפצועים והחטופים, אבל גם השפעות כלכליות רבות, וזו אחריות של כולנו בממשלה ובכנסת לתת עליהן את הדעת. אחת מאותן סוגיות חשובות היא סוגיית העובדים הזרים והעובדים הפלסטינים. חשוב מאוד להבין שנוצר פער משמעותי בענפי המשק השונים שנשענים על עובדים שאינם ישראלים – סיעוד, חקלאות ובנייה. הפער הזה נוצר משום שהמחסור לא מתרכז רק בעובדים פלסטינים מעזה ומיהודה ושומרון, אלא גם במחסור בעובדים זרים, שחלקם החליטו לעזוב את ישראל, בעוד אחרים שהיו אמורים להגיע ולהחליף את העוזבים מעכבים את הגעתם. בהחלט זהו נושא קריטי למשק, וכך אנו מתייחסים אליו. רשות האוכלוסין וההגירה, תחת משרד הפנים, עובדת לילות כימים על מנת לצמצם ככל שניתן את הפער במספר העובדים בענפים השונים. ביום ראשון בלבד השבוע חתמנו על הסכם בילטרלי חשוב מאוד עם סרי לנקה לקבלת אלפי עובדים בענף החקלאות, שהוא מהענפים המושפעים ביותר מהמחסור בעובדים זרים – ענף מהותי למדינת ישראל. כמו כן, הנחתי את מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה אייל סיסו לקדם את הרחבת ההסכם הבילטרלי מול סרי לנקה גם לעובדים בענף הבנייה. אני רואה חשיבות רבה בזה. ישנם עובדים מקצועיים בסרי לנקה שיודעים לעבוד גם בענף הבנייה, והם עבדו במדינות שונות בעולם – כמובן, בשיתוף פעולה עם התאחדות הקבלנים בוני הארץ בנשיאות מר ראול סרוגו. מייד כמובן אני אקריא את תשובת אנשי המקצוע של רשות האוכלוסין וההגירה. צריך לומר מילה טובה עליהם ועל המנהלים ברשות ועל מנהלת האגף גב' ענבל משש, שנסעה ל-24 שעות למולדובה כדי לבחון עוד עובדים בענף הבניין, ועל האופן שבו הם מתגייסים בתקופת המלחמה גם במלונות השונים כדי לספק שירותים חיוניים למפונים – השלמת מסמכים, תעודות זהות ודרכונים בפטור מאגרה – במלונות בשפיים, במעלה החמישה, בים המלח, באילת; באמת, עובדים מסורים שעושים הכול כדי לתת את השירות שמדינת ישראל מחויבת בו לאזרחיה. אני רוצה להדגיש שהמשק מתמודד עם אתגרים לא פשוטים – גם סוגיית המחסור בעובדים זרים, גם סוגיות אחרות – ואני רוצה לחדד ולומר, לפני שאני אשיב, שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי להימנע חלילה וחס מלפגוע בעבודתם או במקומות עבודתם של עובדים ערבים ישראלים. אני ראיתי תופעה רעה, שחלק מראשי הרשויות לא אפשרו לעובדים ערבים ישראלים להיכנס לעבוד באתרי הבנייה. אני חושב שזו החלטה נפסדת, ואני שמח שבית המשפט מנע אותה. עובדים ערבים ישראלים זכאים לחופש תעסוקה וחופש העיסוק כמו כל אדם אחר. כמובן שאנחנו צריכים לעשות הכול – הם נמצאים בבתי החולים, הם נמצאים בבתי המרקחת – –

עידן רול (יש עתיד):

חד-משמעית.

שר הפנים משה ארבל:

– – הם נמצאים בקצביות והם נמצאים גם באתרי הבנייה, ועובדים ערבים ישראלים הם חלק מהסיפור והם חלק מאיתנו, ואסור לנו לאפשר אפליה חלילה. אפליה לא חוקית היא מעליבה, היא פוגעת בזכויות יסוד של אזרחים ישראלים, פוגעת בכלכלה ובחברה הישראלית. המאבק מול ארגון הטרור חמאס הוא לא מאבק בין יהודים לערבים; הוא מאבק בין בני אור, בין אנשים שחפצים בחיים, לבני חושך. אסור לנו לשחק לידי האויב שמבקש להפריד בינינו. האויב לא הבחין בין יהודי לערבי כשטבח ב-7 באוקטובר; הוא רצח גם את עווד דראושה, פרמדיק מאכסאל והוא חטף גם בני משפחה מרהט, ערבים ישראלים. הוא רוצה רצח, ואסור לנו לשחק לידיו. אני, ב-7 באוקטובר, עוד כשהייתי שר הבריאות, נוכחתי לראות רופאים ערבים ישראלים בבית החולים סורוקה שמטפלים ראשונים, במסירות נפש, ועבדו ערבים ויהודים ועובדים ערבים ויהודים זה לצד זה כדי להציל חיי אדם. השבתת מקומות עבודה לא משרתת אותנו משום בחינה, ומוסיפה לבעיות הקיימות במקום להקל בהן. וכעת לתשובת רשות האוכלוסין. לנוכח המצב הביטחוני עקב מלחמת חרבות ברזל והסגר שהוטל על יהודה ושומרון – ועל עזה, כמובן – נוצר מחסור בכוח אדם בענפי המשק השונים הן עקב פציעתם של עובדים זרים שמתגוררים בעוטף ועובדים שהחליטו לעזוב את ישראל בשל המצב והן בשל אי-כניסתם של עובדים פלסטינים. מינהל עובדים זרים ברשות האוכלוסין וההגירה פועל בימים אלו ללא הרף בכמה ערוצים לטובת שימור העובדים הזרים במדינת ישראל – אני באופן אישי שוחחתי גם עם סגן ראש הממשלה של תאילנד כדי להבהיר לו שאנחנו דואגים לשלומם ולרווחתם של העובדים שנמצאים כאן – וכן הבאה של עובדים זרים נוספים ממדינות שונות במטרה לסייע לשיקום המשק ולשמור על הרציפות התפקודית של המשק הישראלי בתקופת המלחמה. לצורך כך, רשות האוכלוסין וההגירה הובילה וקידמה החלטות ממשלה דחופות, החלטה 1020 ו-1002, לצורך גיוס מיידי של 5,000 עובדים זרים בחקלאות בגיוס פרטי לצד המשך גיוס מואץ באמצעות ההסכמים הבילטרליים, חתימה על הסכמים חדשים, וכן תוספת מכסה בהחלטת ממשלה של 23,000 עובדים זרים בענף הבניין, הארכת רישיונות של עובדים ותיקים ומנוסים מעבר לתקופה המקסימלית שקבועה בחוק, מתווה להחזרת עובדי חקלאות ובניין ותיקים שעבדו כאן ויצאו מישראל, וקיום פגישות עם נציגי מדינות נוספות לטובת חתימה על הסכמים בילטרליים נוספים לטובת הבאת עובדים נוספים, לרבות מהודו. אנשי המקצוע מקיימים פגישות מקצועיות עם משרדי הממשלה הרלוונטיים וגורמים מקצועיים בענף החקלאות, הבנייה והמלונאות לטובת מתן מענה מיידי לפערים שעלו. בנוסף, פורסמו הקלות רגולטוריות בכלל הענפים – בסיעוד, בחקלאות, בבניין ובמלונאות. אני הנחיתי אתמול את דוברת רשות האוכלוסין וההגירה להעלות לדף האינטרנט של הרשות ממש שאלות ותשובות באופן שיהיה ברור ושווה לכל נפש, כדי שחקלאי מהערבה ידע איזה זכויות יש לו, איזה כלים יש לו, כדי שזה לא יהיה נושא רק לעורכי דין ולמשפטנים, כדי שאנחנו נתווך את המידע בצורה הברורה והקלה ביותר לכלל האזרחים. מעבר למאמצים שנוקטת הרשות לשימור והבאה של עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה נוקטת מדיניות אי-אכיפה בענפים השונים. כמו כן, ניתן להעסיק עשרות אלפי מסתננים השוהים בישראל ומחזיקים ברישיון לפי סעיף 2א(5) לחוק הכניסה לישראל. במקביל, משרדים נוספים עודדו שילוב ידיים עובדות באמצעים שונים, כגון על ידי תמריצים חיוביים, שיתופי פעולה עם השומר הצעיר, מתנדבים, סטודנטים ועוד. עד כאן התשובה המקצועית של אנשי רשות האוכלוסין וההגירה. אני אתמצת ואומר שאנחנו והרשות מודעים היטב לאתגר שעומד לפתחנו. נתקבלו שורה של החלטות, גם בשתי החלטות הממשלה שציינתי בתחומי הבניין והחקלאות, גם ברמת המדיניות והיחסים הבילטרליים של המדינה, על מנת לצמצם את הבעיה ולפתור אותה. אנחנו נמשיך בכך, תוך שמירה על זכויותיהם של העובדים, כמובן. לצד זאת, חשוב שכל ענפי המשק שיכולים לפעול לפי הוראות פיקוד העורף באזורים שבהם הם יכולים לפעול, ימשיכו לפעול. החלטות פרטיזניות שלא להפעיל מקומות עבודה אינן תורמות. הקטר של המשק צריך להמשיך ולעבוד כמה שניתן, וזו המטרה שלנו. במקביל, אני מודע לדיון שהתקיים הבוקר בוועדת הפנים בסוגיה של עובדי הבניין והרצון להביא עובדים זרים נוספים ללא הסכמים בילטרליים. עמדתו של יושב-ראש הוועדה ידועה לי. אני כן חושב שגם אם אנחנו נקבל החלטה שכזאת, היא חייבת להיעשות רק אחרי עבודת מטה מקצועית. אני נותן לגורמי המקצוע – וגם היום אני אקיים דיון בנושא הזה – להכין עבודת מטה מסודרת, כדי שנבטיח קודם כול שאנחנו לא פוגעים בהסכמים בילטרליים קיימים, כדי שלא נרוויח במאות ונפסיד באלפים, וגם שנשמור על זכויותיהם של עובדים. אנחנו נמצאים בעולם גלובלי, ועובדים זרים יודעים באיזו מדינה הם מקבלים זכויות, באיזו מדינה הם לא מקבלים זכויות, וכדי שהם יבחרו לבוא לכאן, לישראל, חרף המצב הביטחוני, אנחנו חייבים לייצר להם יתרונות, ובין היתר זה גם שמירה על זכויותיהם, מניעת העסקה פוגענית, וכל הנושאים הללו נעשים במהירות שיא על ידי עובדים מאוד מאוד מסורים. אני כן נותן להם לסיים את עבודת המטה, וכמובן, ברגע שהיא תסתיים, אנחנו נחזור לכנסת ונודיע גם לוועדת הפנים ולחברי הכנסת על הפתרונות הנוספים שאנחנו עושים בנושא הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשר הפנים. יש שאלת המשך לחבר הכנסת רול?

עידן רול (יש עתיד):

כן, אני אשמח.

היו"ר אמיר אוחנה:

נאפשר זאת, ולאחר מכן – שאלה נוספת לחבר הכנסת דוידסון. נשמע את שתי השאלות, ולאחר מכן השר ישיב במרוכז.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, ראשית, אני רוצה לומר תודה על תשובה מפורטת ועל הערכים שמשתקפים מהתשובה שלך. אני מאוד מעריך את פועלך, אני מעריך את פועלה של רשות האוכלוסין, ואני חושב שחשוב שידעו גם אותם פועלים זרים שנמצאים כאן, עובדים זרים, שגם הבריאות שלהם והזכויות שלהם חשובות לנו, וחשוב שמדינת ישראל תמשיך להשתקף כמדינה שדואגת לתחומים האלה. ברצוני לשאול ולחדד, לאור כל הדברים שנעשים – ובאמת נעשים, לרבות בחינת הסכמים עם מדינות שלא בחנו בעבר – אם המסגרת שלאורה אתם עובדים כרגע היא מסגרת של צורך גדול יותר – סליחה, כמובן, מאוד מסכים איתך, עם מה שאמרת לגבי ערבים ישראלים. חשוב מאוד שהבית הזה יהדהד את זה, ידבר את זה בצורה גלויה וברורה ושלא משתמעת לשתי פנים. אני מנסה להבין, ברשותך, כשאתם פועלים כרגע להרחבת מספר העובדים הזרים בישראל, אם אתם מסתכלים על הצורך, קרי, הדלתא שהייתה חסרה לפני המלחמה בתוספת הדלתא שגדלה עקב עצירת ההכנסה של עובדים מרצועת עזה, או אתם מסתכלים גם על פוטנציאל גדול יותר של מעסיקים רבים שיבחרו לא להעסיק מהרשות בהמשך. כלומר, האם אתם מגייסים ברמת ה-20,000, 30,000, 40,000, או אתם מתחילים בשלב הזה מתוך כוונה לגייס 100,000 פלוס?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת דוידסון, בבקשה.

שר הפנים משה ארבל:

אני אשיב במרוכז על שתי השאלות. רשמתי לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

במרוכז, כן.

שר הפנים משה ארבל:

תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני השר, כאחד שנמצא בוועדה בראשות אלי רביבו, ובאמת דנים בנושא הזה של עובדים זרים בתכיפות של פעמיים בשבוע לפחות, וגם השבוע היו כמה דיונים, הלכתי ולמדתי, הבנתי שאנחנו לא החכמים הכי גדולים בנושא של הבאת עובדים זרים. יש מדינות שעושות את זה עם שקיפות יותר גדולה, יותר זול, יותר מהיר, בטוח וטוב, גם למעסיק, גם לממשלה וגם לעובדים. ואיפה, השאלה? הבנתי וגיליתי שהמדינה המובילה, שעושה את זה בצורה הטובה ביותר, היא פולין. פולין – 850,000 עובדים זרים נמצאים במדינה, יש טכנולוגיה דרך חברות שעושות את זה בצורה מאוד מאוד מאוד טובה ומהירה. השאלה שלי: האם אתה נותן לעובדים במשרדך, ברשות האוכלוסין, לבדוק מה קורה במדינות אחרות ואם אנחנו יכולים לעשות את הדברים בצורה יותר טובה למדינת ישראל, שבסוף תשפיע גם על יוקר המחיה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השר ישיב. בבקשה.

שר הפנים משה ארבל:

תודה רבה, חבר הכנסת דוידסון. ראשית, לשאלה הראשונה של חבר הכנסת עידן רול, מבחינה מספרית במכסה, כפי שציינתי, בהחלטת הממשלה קידמנו את הגדלת המכסה של עובדי הבניין ב-23,000 עובדים, כשהמכסה שלא נוצלה עד הסוף הייתה מעל 18,000. הווה אומר שהגדלנו בכ-5,000 עובדים נוספים, מתוך הבנה ברורה שענף הבנייה חייב להדביק את הפערים. יוקר המחיה והדיור הוא אירוע שלא הולך לעזוב אותנו בשנים הקרובות. לידיעת כל אויבינו, אנחנו כאן כדי להישאר, ולכן, יחד עם משרד השיכון ומשרד העבודה, בחנו את הצרכים. אני אומר בצורה מאוד ברורה: ככל שבהמשך הדרך ננצל את המכסה וייכנסו לכאן 23,000 עובדים ונראה שיש צורך במספר נוס,, נביא החלטת ממשלה ונגדיל. אנחנו לא חוששים מזה. אנחנו בהחלט רואים צורך בהגדלה של מספר העובדים הזרים בענפים מסוימים שאין בהם ידיים עובדות ישראליות. שיהיה ברור לאזרחי עזה שחמאס המיט עליהם אסון – הם לא יוכלו לעבוד במדינת ישראל. אנחנו נערכים לכך שעובדים זרים ממדינות אחרות יגיעו לכאן לעבוד, ואם יהיה צורך בהגדלה של מעל 23,000, אנחנו נגדיל, כמו שאמרתי. כל זה – במטרה לשחרר חסמים ולאפשר לענף הבנייה להתפתח, לעבוד. בסוגיית המדינות הנוספות, אני רוצה לציין – כפי שיודע אדוני חבר הכנסת סימון דוידסון, מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה אייל סיסו, שהוא בחירה מצוינת של שר הפנים דאז הרב אריה דרעי, היה סמנכ"ל במשרד החוץ. אייל בקשר רציף גם עם שגרירים וגם עם מדינות זרות נוספות. אנחנו במצבי למידה כל הזמן. אני עדיין חושב שנוכח עיבוי המשימות, אם לטעמך יש מודל מנצח במדינה מסוימת, תציף אותו ותשלח אותו. השכל לא נמצא רק אצלנו. אנחנו נלמד, ואדרבה – נשתפר ונדייק את עצמנו. כמובן, צריך לשים את זה במהלך הדיון, כדי שנבין שהאתגרים שיש לעובדים זרים שבוחרים ללכת לעבוד באיחוד האירופי, קרי, בפולין, הם לא אותם אתגרים של עובד שבוחר לעבוד כאן, בישראל, למרות ההגנה שאנחנו נותנים והעמידה בהוראות פיקוד העורף. האתגרים הביטחוניים הם אתגרים שונים, ולכן אנחנו צריכים להיות אטרקטיביים יותר מפולין, גם אם זה יעלה למעסיק טיפה יותר כסף. אבל זה יגרום לעובדים לרצות לבוא לכאן ולא לאיחוד האירופי. למרות זאת אני חושב שאם יש מודל שאתה חושב שהוא יעיל יותר וטוב יותר, תעלו אותו על הכתב, נלמד אותו, נדייק ונייעל את עצמנו. אני רוצה לציין, כמובן, שגם לאזרחי ישראל שמתמודדים עכשיו עם סוגיות של עובדי סיעוד – מדיניות האי-אכיפה שציינתי חלה גם עליהם. אנחנו כרגע לא אוכפים בכל תקופת המלחמה את הסוגיות הללו של עובדים זרים גם בתחום הסיעוד. זה אומר שאם יש צורך בהיתר של הוועדה ההומניטרית – נכון להגיש את הבקשה, אבל אין צורך להילחץ כרגע, בשלב הזה. אנחנו מבינים שיש אתגרים רבים נוספים של אנשים, ולא מוסיפים עליהם ביורוקרטיות נוספות. מדיניות האי-אכיפה חלה כרגע בכלל הענפים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לשר הפנים על תשובותיו המפורטות.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תגמולים למשרתים במילואים), התשפ"ד–2023, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השר אופיר אקוניס להציג את הצעת החוק בשם הממשלה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

כבוד יושב-ראש הכנסת, חברות וחברי הכנסת, מול עיניי, מול עיניך, אדוני היושב-ראש, ומול עיניהם של כל חברות וחברי הכנסת, נשקפות כעת פניהם היפות של החטופים ברצועת עזה. הם תמיד איתנו, הם בליבנו, ואנחנו פועלים להחזרתם. הפעילות הזאת היא עקבית, היא נמשכת. כידוע לך, אדוני היושב-ראש, היא פעילות חשאית ברובה. אין שנייה אחת – כולל בשיחותיי שלי עם משפחות של חטופות וחטופים במפגשים אישיים ובשיחות טלפון – שאיננו זוכרים או חלילה שוכחים. אני מקווה ומאמין שבעזרת השם, בקרוב הם ישובו בשלום לביתם, לארצם, למולדתם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

מבחינתו של ארגון חמאס, הבית הזה, הכנסת הזאת, תחת כיבוש; באר שבע תחת כיבוש; תל אביב תחת כיבוש; חיפה, רמלה, הגליל והנגב בואכה אילת. את היהודים, אומר החמאס, יש להוציא מפלסטין בג'יהאד, ועל חורבותיה יש להקים מדינת הלכה אסלאמית. אדוני היושב-ראש, את המילים המצמררות הללו אמרתי כאן על הדוכן הזה במאי 2014, כתשע שנים וחצי לפני טבח 7 באוקטובר, לפני הפרעות בנגב – ולא הכינוי המצמרר שניתן לפרעות בדרום רוסיה 120 שנה קודם לכן. אנחנו במלחמה על קיומנו. כן, זאת מלחמה על קיומה של ישראל, הבית היהודי. מאז מיגור השטן הנאצי לא עמד העם היהודי מול אויב מתועב שכזה, ברברי, חייתי – מצטער אם אני מעליב את בעלי החיים – מפלצות דו-רגליות, בני שטן על פני כדור הארץ. טבחו, שיספו, רצחו, שרפו, בזזו, שחטו. "שמיים, בקשו רחמים עליי – – – התליין! הא צוואר – קום שחט! / ערפני ככלב, לך זרוע עם קרדום, / וכל הארץ לי גרדום – – – ואם יש צדק, יופיע מייד! – – – הצדק יופיע – / ימוגר-נא כיסאו לעד! – – – אף-אתם לכו, זדים, בחמסכם זה / ובדמכם חיו והינקו". חיים נחמן ביאליק, "על השחיטה", תרס"ג. ישראל תנצח, תשפ"ד. אדוני היושב-ראש, כוחותינו פועלים ברצועת עזה. אנחנו מגבים אותם, מצדיעים להם, אוהבים אותם, כוחותינו. ברכת הממשלה וכנסת ישראל, סמל הריבונות של העם השב לארצו מירושלים, בירת ישראל. אנחנו ננצח, כי זהו צו השעה, זאת חובתנו המוסרית, ההיסטורית, הצודקת, החיונית להמשך קיומנו. כולם מסתכלים עלינו. אבל מי שמסתכלת עלינו בעיקר בדקות האלה היא טהראן, מקור הרוע של השטן עלי אדמות על פני כדור הארץ, השולחים את השטן החמאסי-נאצי, השולחים את השטן מחיזבאללה, השולחים את הח'ותים. ואני אומר מכאן, אדוני היושב-ראש, כפי שאמרת לשגרירים ולמקבילים, ראשי פרלמנט, שרובם, בתמיכתם – הם רוצים את הראשים שלהם, את הראשים שלהם הם רוצים, בלונדון, בשטוקהולם, בניו יורק, בכל מקום. אדוני היושב-ראש, את הראשים שלהם הם רוצים. ולכן, אני קורא מכאן, מן הכנסת, מן הפרלמנט של העם היהודי בבירת ישראל, לכל הפרלמנטים בעולם ולכל בירות העולם ולכל המנהיגים בעולם: אנחנו נאבקים את המאבק שלכם, והמאבק הזה של ציר הרשע מתחיל בטהראן, על גבולנו הצפוני, על גבולנו הצפון מזרחי, ובוודאי על גבולנו הדרומי. אנחנו ננצח את השטן הזה, כי אין שום אפשרות אחרת, ולא יהיה עוד איש חמאס אחד אוחז נשק הנמצא ברצועת עזה. לא יהיה. והלחצים הבין-לאומיים – אנחנו שומעים אותם, אנחנו מקשיבים להם. שייכנסו לנעלינו, שיבקרו בבארי, שיבקרו בכפר עזה, בשדרות, באופקים. אגב, אדוני היושב-ראש, הצעתי למינהלת תקומה, למדינה, לכנסת, לממשלה, להשאיר כ"יד ושם" את המקומות הללו, שחלקנו הגדול ראינו, ולא רק בסרטון הזוועות שהוקרן כאן – ובצדק הוקרן כאן. ואני קורא לכל מערכי ההסברה האזרחיים והצבאיים לשדרו בכל העולם, בכל העולם, ואת המקומות הללו להשאיר כ"יד ושם", כדי שכולם יראו מה השטן הזה עולל לאנשינו, לנשינו, לילדינו, לזקנינו, לניצולי שואה, לתינוקות רכים. זוועה כזאת לא נראתה מאז מלחמת העולם השנייה. אדוני היושב-ראש, אני רואה שהשר הממונה על הביטוח הלאומי נכנס. לשיקולך, אדוני, אם תרצה להציג בפני הכנסת את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תגמולים למשרתי מילואים) לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם זה מתאפשר תקנונית, נאפשר זאת. אנחנו מייד בודקים.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני ממתין לך, אדוני היושב-ראש. השר הממונה על הביטוח הלאומי הוא שר העבודה והרווחה. אני התבקשתי למלא את מקומו.

היו"ר אמיר אוחנה:

כן. אפשרי עד חמש דקות.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אז אני מעביר לו את השרביט.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד חמש דקות. בבקשה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

ובכן, תודה לך על הדברים, אדוני היושב-ראש. אני כמובן התכוונתי להציג את החוק, אבל ראיתי שהשר הממונה בוודאי ידע – ייטיב אפילו לעשות זאת יותר ממני. ובכל מקרה, ברכתנו לכל עובדות ועובדי הביטוח הלאומי הישראלי, וכמובן, על הצעת החוק המבורכת לתגמל את אנשי המילואים. כפי שכבר אמרתי, מי שנותן יותר – צריך לקבל יותר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אכן.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. בבקשה, אדוני.

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, שמחת תורה תשפ"ד. קולות השמחה וצהלתם של הילדים השמחים בשמחת התורה התחלפה בן רגע בזעקות הפצועים, ועוטף עזה נהפך למרחץ דמים. אין מילים לתאר את גודל אובדן החיים והשכול הכבד שפקד את עמנו, באכזריות ורוע שהאנושות לא הכירה מעולם. הלב שותת דם על האזרחים שנלחמו בשארית כוחם להגן על בני משפחתם ונפלו לאחר קרב עיקש בידיהם של מרצחים, אכזרים ארורים בני עוולה שרצחו, עינו, שרפו וחטפו ילדים, תינוקות, נשים, אזרחים וחיילים, השם ייקום דמם. מאז אותה שבת, שבה לראשונה בחיי נסעתי בשבת לישיבת הממשלה, עת הגיעו הדיווחים הקשים, חיי השתנו מקצה לקצה, ומאז ועד היום התעטפתי ביגון קודר ואבל לאומי ונפשי אינה מוצאת נחמה. העדויות הקשות מנשוא של הניצולים, ריח המוות שהיכה באפי ביישוב בארי ובמחנה שורה, מדירים את שנתי. ייסורי הנפש שפוקדים אותי בשעות הלילה, כשאני יודע שיש הורים רבים שעולים לישון בכאב עצום בידיעה שילדיהם מוחזקים בשבי החמאס בעזה, פוצעים את נשמתי. זעקתם של הילדים והתינוקות הרכים החטופים לבדם בידיהם של הנאצים הארורים מפלחת את ליבי. ביקרתי במחנה שורה, מקום שבו מביאים לזיהוי את הקדושים, השם ייקום דמם. ראיתי את הזוועות שהתחוללו בניר עוז, כפר עזה ויישובי העוטף. סיירתי בין הבתים, בגן עדן שהפך ברגע לגיהינום. את טלטול הנפש שעברתי שם אי-אפשר להסביר במילים, את כיווץ הנשמה היהודית, כיווץ הנשמה האנושית. הלב היהודי שגדל בנימי הלב, בעומק הדנ"א של כל יהודי, על סיפורי אימה שחוו אבות-אבותינו במקומות גלויותיהם, ואלו שבגללם העם היהודי הגיע לארצו – הבטחנו: לעולם לא עוד. מפרוץ המלחמה קיימתי פגישות עבודה עם ראשי הערים שדרות, נתיבות, אופקים, באר שבע, אשקלון, אילת; סיירתי במפעלים חיוניים שנתנו להם אישורי עבודה לעבוד בעת חירום; ערכתי ביקורים בבתי חולים אצל הפצועים; פגשתי את הניצולים; השתתפתי בהלוויות הקורעות את הלב. בניחומי אבלים פגשתי את המפונים בבתי המלון, את המתנדבים בארגוני ההצלה הרבים, את החיילים בשטחי הכינוס. בכל המקומות ראיתי את אזרחי ישראל עם אותו הניצוץ בעיניים של הזועק יותר מכול: "נצח ישראל לא ישקר". ואכן, מעת פרוץ המלחמה עובדי משרד העבודה ועובדי הביטוח לאומי מגויסים מסביב לשעון ליצירת פתרונות לכלל הצרכים, וכך החמ"ל המשרדי נפתח לטיפול במשק החיוני לצורך תמיכה במאמץ המלחמתי ושימור רציפות תפקודית. הוצאנו מאות צווי גיוס למפעלים למתן שירותים חיוניים בהיקף של עשרות אלפי עובדים. אישרנו עוד מאות מפעלים לבקשת משרדי הממשלה השונים, וטיפלנו באלפי בקשות ולת"ם לשחרור עובדים חיוניים מצו 8 לשם רציפות עבודת המשק בחירום. פתחנו מוקד חירום לציבור העובדים, *3080, שנותן מידע על זכויות עובדים בשעת חירום. אנחנו עונים למאות שיחות ביום ונותנים ודאות לעובדים ולמעסיקים במשק בימים מתוחים אלו. כמדי יום אנו מקיימים קשר עם ארגונים, מעסיקים ועם הציבור הרחב בראשות עורכי דין מומחים מהמשרד שנותנים מענה לשאלות. הקמנו צ'אט-בוט לשאלות הציבור שמבוסס על בינה מלאכותית, ובאמצעותו עובדים ומעסיקים יכולים לשאול שאלות בנושאי עבודה בשעת חירום ולקבל תשובה מיידית. אנו המשרד הממשלתי הראשון שעושה זאת, והמענה בצ'אט מעודכן כל הזמן. הקמנו חפ"ק מתנדבים על תשתיות מרכזי ההכוון שלנו, ודרכם אנחנו עושים חיבורים נדרשים בין מתנדבים או עובדים למפעלים במשק המשוועים לידיים עובדות. הקמנו עמדות בבתי מלון כדי לתת לאנשים אפשרות למיצוי זכויות.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אדוני השר, יש עוד 40 שניות. אתה מדבר גם על החוק? כי שמונה דקות דיבר שר, עוד ארבע – אני מנסה להבין מה המילואימניקים מקבלים.

שר העבודה יואב בן צור:

אני יכול לדבר גם על החוק. עכשיו תבין.

אופיר כץ (הליכוד):

במקום 220 – 300 – – –

שר העבודה יואב בן צור:

אנחנו עכשיו בנושא המילואים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זה המינימום.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, זה מעל המינימום.

שר העבודה יואב בן צור:

אתה מוכן בבקשה לשמוע? עד היום השכר לאנשי המילואים היה 213 שקל ליום. העלינו את השכר ל-300 שקלים ביום, כך שזה המינימום – חייל מובטל או חייל שמקבל שכר מינימום מקבל את השכר הזה במהירות, בלי שום בעיה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

ומה המקסימום?

שר העבודה יואב בן צור:

30 יום – 9,000 שקלים בחודש. שאר הדברים נשארו אותו דבר כמו בכל מילואים. כל אחד מקבל לפי שכרו. יש הגבלה בסכום המקסימום שיכולים לקבל. נדמה לי, אם אני לא טועה – אני מקווה שאני לא טועה – שזה 23,000 שקלים, אולי קצת יותר. אבל בכל אופן הצעת החוק הזאת מעוגנת היום עד 30 בנובמבר, ואם יהיה צורך, שר האוצר יכול להאריך את התקופה הזאת בהתייעצות עם שרי האוצר והביטחון. בכל אופן אני אומר ש-95% מהסכום הבסיסי לחודש מחולק ב-30 זה 300.61 שקלים. התיקון הזה חל על מי שנכנס בצו 8, לפי סעיף 8 בחוק שירות המילואים, וגם ההצעה שמונחת לפניכם מבקשת להכיר את עבודת הקודש וגבורת חיילי המילואים הלוחמים במלחמה, לתת להם שיפוי מכבד על פועלם, ולהעלות את שכרם מ-6,000 שקלים כיום ל-9,000 שקלים. אני רוצה להודות לראש הממשלה, לשר האוצר ולשר הביטחון על ההתגייסות לנושא החשוב הזה. אני מבקש מכולם לתמוך בחוק הזה. אני מבקש כאן, מעל במה זו, להודות לעובדי משרד העבודה ולהודות לעובדי ביטוח לאומי שעושים לילות כימים כדי לתת מענה לכלל האוכלוסייה. כל מה שאתם רואים היום – תמריצים של מעסיקים, הקצאות והקצבות לפצועים, לחללים ולחטופים – כל המערכת מתוכללת על ידי הביטוח הלאומי. 5,000 עובדי הביטוח הלאומי עושים לילות כימים כדי לתת לכולם את המענה במהירות האפשרית – לתת לכולם את הקצבה שמגיעה להם באפס ביורוקרטיה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אתם לא עובדים לילות כימים.

שר העבודה יואב בן צור:

בבקשה?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

את המילואימניקים גייסו תוך יום. עכשיו, יותר מחודש אחרי, זה מגיע לקריאה ראשונה. כל הדברים – זה לא לילות כימים – – –

שר העבודה יואב בן צור:

התוספת מתקבלת – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טופורובסקי יקבל את רשות הדיבור אם הוא יבקש אותה, אבל לא מכאן, לא מכאן.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

לכו למילואים לילות כימים. כמו שגייסו אותם – יום אחרי זה, יומיים אחרי זה היו צריכים להגיד להם.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר, השר.

שר העבודה יואב בן צור:

כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא, לא צריך להשיב. חבר הכנסת טופורובסקי יקבל את רשות הדיבור מעל הדוכן, אם יבקש. לא בצורה הזאת, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

פשוט אל תביישו את המילואימניקים. אתם לא עובדים לילות כימים.

שר העבודה יואב בן צור:

אנחנו עובדים. אתה, אל תגיד, אני מבקש – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אז אם לוקח לכם חודש להגיד שאתם מעלים את זה מ-220 ל-300, וזה לוקח לילות כימים, אז מזל שהמדינה לא מתנהלת כמו הצבא.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טופורובסקי, האם אתה מבקש להוסיף את שמך לרשימת הדוברים? לא.

שר העבודה יואב בן צור:

זה לא קשור לצבא. אני חייב לענות לו. אני חייב לענות לו.

היו"ר אמיר אוחנה:

בקצרה, בבקשה, כי תם הזמן.

שר העבודה יואב בן צור:

שנייה, דקה, אדוני.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אדוני השר, הביורוקרטיה היא ביזיון. יש ניתוק של הביורוקרטים גם בירושלים, גם בביטוח לאומי. לוקח להם חודש ומשהו להגיד: הוספנו 60 שקל. תעשה לי טובה, לילות כימים אתם לא עובדים. אתם עובדים באיזה ללה-לנד, בניתוק. 15 דקות אתם מדברים, נאומים – לא אמרתם מילה על החוק.

שר העבודה יואב בן צור:

שנייה, בועז, בועז, בועז, אני מבקש. עובדים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טופורובסקי, די. חבר הכנסת טופורובסקי.

שר העבודה יואב בן צור:

בועז, אתה מוכן גם להקשיב דקה? בועז, אתה מוכן להקשיב דקה?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

כולכם נאומים. אף אחד לא מכה על חטא.

שר העבודה יואב בן צור:

אתה מוכן להקשיב דקה?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אני מקשיב כבר 20 דקות.

שר העבודה יואב בן צור:

אז תקשיב 50 דקות, עד שתקבל את התשובה המתאימה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אבל אתה לא נותן תשובה. מזלזלים כדי ללכת מסביב, להגיד שאתם עושים הרבה דברים, אבל בפועל אתם לא עושים כלום.

שר העבודה יואב בן צור:

תקשיב לי דקה. תקשיב, תקשיב. בפועל אנחנו עושים המון דברים, וכולם קיבלו את הקצבאות שלהם. זה אירוע.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

32 יום להעלות ב-60 שקל.

שר העבודה יואב בן צור:

אם אתה לא יודע, זה אירוע של 830 מיליון ש"ח, הסיפור הזה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

המלחמה היא אירוע של 100 מיליון ש"ח. שלחו בן אדם, עזב את החיים שלו והלך למילואים יום אחרי – זה יותר אירוע. זה יותר אירוע מ"לילות כימים" שלכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, רבותיי, רבותיי, גם השר וגם חבר הכנסת טופורובסקי, אם תרצו, אנא תמשיכו את זה. תם הזמן, ואנחנו במסגרת הזמנים. תודה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הניתוק של הביורוקרטיה – תצאו מהניתוק שלכם.

שר העבודה יואב בן צור:

שוב, אני חוזר ואומר, עובדי הביטוח הלאומי עושים לילות כימים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הם לא, הם לא.

שר העבודה יואב בן צור:

לא תמיד הכול תלוי בעובדים.

קריאה:

זה כן.

שר העבודה יואב בן צור:

לא תמיד הכול תלוי בעובדים. החקיקה לא תלויה בעובדים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אז במי זה תלוי? אז בכם, בממשלה. 32 יום לקח לתת תשובה לאנשים.

שר העבודה יואב בן צור:

אל תשמיץ את העובדים. אל תשמיץ את מי שעושה ועובד.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אני לא משמיץ את העובדים. אז תגיד לי, למה זה לוקח כל כך הרבה זמן?

שר העבודה יואב בן צור:

אתה משמיץ את העובדים עכשיו. אתה משמיץ את העובדים שעושים הכול כדי לעבוד. אתה משמיץ אנשים שמוסרים נפש ועושים את הכול לטובת העם.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

למה – יואב, תעשה את הפוליטיקה על מישהו אחר. למה לקח 30 ומשהו יום לתת קצבה ראשונה למילואימניקים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טופורובסקי, קריאה ראשונה.

שר העבודה יואב בן צור:

אתה עושה פוליטיקה קטנה וזולה. אתה עושה פוליטיקה קטנה וזולה מזה. תתבייש, לא מתאים לך. אתה בחור איכותי בדרך כלל.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אז אתה משמיץ את החיילים. אתה משמיץ את החיילים. ללכת למילואים באותו יום – אפשר, אבל עזוב לתת להם איזשהו פתרון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טופורובסקי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אתם עושים פוליטיקה זולה כי אתם מנותקים, אתם מנותקים לגמרי.

היו"ר אמיר אוחנה:

האם השר סיים? חבר הכנסת טופורובסקי, תודה.

אופיר כץ (הליכוד):

בועז, בועז, תאשים אותו, לא את העובדים. הם באמת עובדים קשה לילות כימים.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר סיים?

שר העבודה יואב בן צור:

כן. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת טופורובסקי, חדל.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

– – – תקשיב, אתם לא מבינים כמה אתם מנותקים. אתם לא מבינים איך אתם מנותקים. אתם מנותקים לגמרי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור כעת לדיון האישי. ראשונת הדוברות – חברת הכנסת מירב בן ארי, ואני נועל כעת את הרשימה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

– – – ברור שאני בא – הוא עולה. 20 דקות אתם מדברים. לא נותנים תשובה על החוק הזה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טופורובסקי, קריאה שנייה. תסיימו את זה בחוץ, בבקשה. אומנם אין שם מצלמות, אבל תסיימו את זה בחוץ. תודה. בבקשה, חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, קודם כול, זה חוק חשוב, והחוק הזה יעבור בשלוש קריאות היום; יסיים את המליאה, יצא להפסקה, ועדת העבודה והרווחה תתכנס. חברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה יקדמו את החוק. המטרה בעצם, למי שלא יודע, מכיוון שאולי דברים לא ברורים, היא לעלות את זה ל-300 שקל ליום מילואים לכל חייל. אנחנו נתמוך, כמובן. אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

השר, השר, השר, אולי תיקחו את זה החוצה? באמת, תמשיכו את זה בחוץ. אבל למה פה? זה מפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חבל, חבל על הזמן, באמת. החוק הזה הוא חוק חשוב, ואני יכולה להגיד לכם שאנחנו נעשה הכול יחד כדי לקדם אותו. היום, בעזרת השם, הוא יעבור בקריאה שלישית. וכן, יש עלות של מעל 800 מיליון שקל, וכן, אנחנו חייבים לסייע לאנשי המילואים, וטוב שאנחנו עושים את זה. אני רוצה להגיד שני דברים שחשובים לי בגלל היום הזה: קודם כול, אני חושבת, אדוני היושב-ראש, שזו החלטה נכונה לשטוף את המליאה בתמונות החטופים. אני מאוד מקווה, אגב, שפרלמנטים בעולם יראו את זה ושאתם גם שולחים להם את זה. אני חושבת שזה רעיון חשוב מאוד – גם במסכים שלנו, גם כאן, וגם שחברי הכנסת ישתפו מול חברי פרלמנט אחרים, מול אגודות ידידות. יש הרבה מה לעשות מבחינת חברי הכנסת. אני באופן אישי גם מלווה שלוש משפחות, מדברת איתן בכל שבוע כמעט. אני לא יכולה להסביר במילים איך אפשר – איך הולכים לישון כשהילדים, הילדים, כי לנו יותר קל לדבר על זה – איך אתה הולך לישון כשאתה לא יודע איפה הילדים שלך ישנים, איך אתה הולך לישון כשאתה לא יודע איפה אימא שלך, איפה אבא שלך, איפה בן הזוג, בת הזוג שלך. זה סבל של חודש שלם שאי-אפשר להסביר במילים. בכל שיחה שלי עם המשפחה אני מאוד מנסה לחזק ולשדר אופטימיות ולהגיד לה: הינה, צה"ל החזק נמצא בתוך עזה ובתוך המנהרות. ועם זאת, אי-אפשר להסביר במילים את מה שעובר על המשפחות האלה. הדבר הקשה פה הוא חוסר המעורבות הבין-לאומית, ולא רק חוסר מעורבות – מהכחשות ועד לאנשים משפיענים שיש להם באמת מיליונים של עוקבים, ובסוף לא רק שהם מתכחשים – גם לא מסייעים למדינת ישראל במאבק ההומניטרי המשמעותי הזה של החזרת החטופים. ראיתי סרטונים של אנשים שבאים – באמת, אפילו אנג'לינה ג'ולי כזאת, אחת שיש לה מיליוני עוקבים, אחת שכל החיים נלחמת לסייע סיוע הומניטרי, שהרבה אנשים היו וסייעו לך – לא מסוגלת לבוא ולדבר על החטופים, על הילדים האלה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מלכה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא מצליחה להבין, איזו אטימות, איזה רוע לב.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מירב, מלכה, מלכת ירדן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מלכת ירדן – דיברתי עליה, אגב, הוא יודע, הוא גם היה כאן לידי, לפני שבועיים – היא מכחישנית. אני באמת לא יודעת, ההכחשה מזעזעת, אבל חוסר התמיכה במשפחות – יש לי בסך הכול שלוש שאני מלווה קבוע. יש פה 240. מה יש לעולם הזה? מה נטרק איתם? אני לא מצליחה – איך אפשר להיות כל כך אטומים?

אופיר כץ (הליכוד):

מירב, למה את הולכת רחוק? יש פה ח"כים שעדיין אומרים שאנחנו מפציצים בתי חולים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עזוב, אני אומרת לך שזה שאנחנו תמיד תמיד ידענו להיות שם במשברים ולשלוח משלחות חילוץ – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – ולעזור אפילו בטורקיה, ובסוף אנשים מכל העולם לא רק מתכחשים, אלא לא עוזרים. אני רוצה להגיד מילה אחרונה, כי נגמר לי הזמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מילה אחרונה. אנחנו, חברי הכנסת, מחויבים לקחת את התמונות האלה ולשדר לכל חברי פרלמנט שאנחנו בקשר איתם, שיראו מה קורה במליאת הכנסת ושייתנו יד, כי בכל פעם שאני מסיימת שיחה עם חבר פרלמנט, הוא אומר לי: במה אנחנו יכולים לעזור? תעזרו לנו להחזיר אותם הביתה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח; חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותו של אדוני.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתנצל אם אני אתרגש קצת, אבל אני חייב לומר שהחוק הזה, שהוא חוק בעיתו, מאוד מתסכל אותי. הוא מתסכל אותי כי כמעט שלוש שנים שאני ראש שדולת המילואים כאן בכנסת – פעם אחת עם יואב קיש, שהוא היום שר החינוך, והיום עם ארבעה חברי כנסת נוספים. בשלוש השנים האלה עבר תקציב פעמיים. אתה שומע, יו"ר הקואליציה, אופיר כץ? פעמיים עבר תקציב מדינה בשלוש השנים האחרונות. בשני המקרים הבאנו לשר האוצר, לקואליציה, את ההצעה להכפיל את שכר המינימום של אנשי המילואים מ-215 שקלים ביום, קצת יותר מ-6,000 שקל .אנחנו טענו ועדיין טוענים שאיש מילואים צריך להשתכר את השכר הממוצע במשק, לא יותר, אבל בטח לא פחות; אני מדבר כמובן כשכר מינימום. בשני המקרים, בתקציב המדינה לא ניתן לדבר הזה מענה, לא הייתה לכך התייחסות, לא הוקדש לזה שקל בתקציב, ותקציב המדינה עבר בלי העלאת שכר חיילי המילואים. עכשיו, היום, אנחנו באים לתקן חלק מהעוול הזה – מעלים את התקציב מ-215 שקלים ל-300 ביום. זה עדיין לא מה שצריך, וחבל, חבל שמלחמה ו-1,400 הרוגים וכמעט 400,000 אנשי מילואים מגויסים היו צריכים להביא אותנו למינימום הזה. אז כדי שזה לא יישאר כמספר, אני רוצה לספר לכם על ארבעה אנשי מילואים אמיתיים – אני לא ממציא אותם – ארבעה מתוך 400,000 שעזבו הכול, התגייסו, והם כל-כולם קודש להגנת המדינה, ובתוכם עשרות אלפים שנמצאים עכשיו בתוך רצועת עזה ומסכנים את חייהם. בואו נדבר עליהם. מי הם? זימי יואב – זה השם האמיתי שלו – הוא ראש מינהל החינוך בעיר ירושלים, הוא החליף אותי בתפקיד. הוא אחראי ל-300,000 תלמידים בשגרה; עכשיו הוא סגן-אלוף, מומחה באיתור נעדרים ועוסק באיתור האנשים שחסרים – עדיין, עדיין נעדרים עכשיו, אחרי 32 יום. אני רוצה לדבר על נטלי. בשגרה יש לה עסק קטן שהיא פתחה בעשר אצבעותיה; בחירום היא קצינת מפ"ה בדרגת סרן, בעזה, אחראית להרבה מאוד דברים חסויים. אני רוצה לספר על אלי – הכול אמיתי. בשגרה הוא איש הייטק ממרכז הארץ, עם משפחה; בחירום הוא קמב"ץ במרכז האג"ם של עזה שעושה רק לילות לבנים כבר 32 יום. ויעלי, יעלי, השתחררה משירות בדובר צה"ל לפני כמה חודשים ומייד התגייסה עכשיו לדברר את הלחימה באזור עזה. זו לא תיאוריה. ארבעה אנשי מילואים מתוך 400,000, שעזבו הכול והתגייסו להגנת המדינה, חלקם בתוך עזה – אלה האנשים שעליהם בנויה מדינת ישראל, אלו האנשים של מגש הכסף שעליו נבנה מחדש החוזה בין המדינה לבין אזרחיה. בואו ניתן להם את המינימום שמגיע להם. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת טור פז. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר כנסת אבי מעוז – מוותר; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי – מוותר; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת שלי טל מירון – מוותרת. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותו של אדוני, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי, ימים אלה הם ימים של אחדות אצל הרוב המוחלט של עם ישראל. ימנים, שמאלנים, מתנחלים, קיבוצניקים, מהמרכז ומהפריפריה, נלחמים כתף אל כתף על הגנת המולדת. אבל יש כאלה, אדוני היושב-ראש, שגם בימים אלה דחוף להם מאוד לדבר על אלימות המתנחלים. כבר באותה שבת שחורה, מתנחלים עם זקנים ופאות חירפו נפשם להציל בני קיבוצים, שאולי שונים מהם בדעותיהם אבל הם אחיהם בדם. ברית גורל מאחדת בינינו. בעיני אויבינו כולנו מתנחלים, כולנו יהודים בארץ ישראל, וגזר הדין של כולנו מוות – ולא סתם מוות, אלא מוות בשיטות שלא ברא השטן. מאז, אנו במלחמה. אימהות מכל קצוות הארץ לא עוצמות עין בלילות. ושוב, בימים האלה, איזו קבוצה קטנה מנסה שוב – בלי שום נקיפות מצפון, בלי שום אחריות לאומית מינימלית – לשסות איש באחיו ולהסית ציבור בציבור. "אלימות המתנחלים", הם קוראים לזה, מכפישים ציבור שלם, ציבור שכל-כולו מגויס – אגב, ציבור שכבר שנים עומד בחזית, ללא מורא, מול האויב הברברי שבתוכנו; אגב, ציבור שברובו ידע לזהות את האויב הזה גם כשרבים אחרים, כולל מומחים ובכירים, טעו וחשבו שהאויבים שלנו הם בדיוק כמונו. הם הוכפשו שנים, ועכשיו, בלי טענות, בלי האשמות, רצים ראשונים לחזית, כי כולנו עם אחד. אותם מכפישים? ועוד בשעה כזאת? אין גבול? רק בימים האחרונים נפלו על הגנת המולדת גלעד ניצן משילה, ידידיה אליהו מקרני שומרון, יהודה כהן ונערן אשחר משדמות מחולה, יונדב רז לוינשטיין ממעלה אדומים, אלחנן קליין מעינב, אוריה מש מטלמון, פדיה מרק מעתניאל, עדי ליאון מניל"י, שלו ציון שרעבי מטנא עומרים, השם ייקום דמם. כתף אל כתף, נלחמים ונופלים לצד אחיהם, מגויסים במלוא הכוח. כולנו במלחמה עכשיו. האלימות שצריך לטפל בה היא האלימות הזוועתית והברברית של אויבינו. אם יש מקרה חריג בקרב בני עמנו, יש לטפל בו נקודתית. הכפשת ציבור שלם היא עוול בשגרה ונזק לאומי בחירום. יהי זכר הנופלים, כל הנופלים, ברוך. רפואה שלמה לכל הפצועים, ושנזכה לראות במהרה את כל הנתונים בצרה ובשביה שבים לבתיהם. השם ישמור את כוחות הביטחון, השם ישמור את עמו ישראל. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן ואמן. חבר הכנס ולדימיר בליאק – אינו נוכח. חבר הכנסת שמחה רוטמן, מוותר? מגיע, והוא יהיה אחרון הדוברים. לאחר מכן נעבור להצבעה. בבקשה, אדוני.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להודות לך ולעובדי הכנסת על מה שאנחנו רואים מול עינינו. אני חושב שחשוב מאוד שכשם שאנחנו רוצים ודורשים שאל מול כל אומות העולם ואל מול כל אזרחי ישראל, גם אל מול נבחרי הציבור פה בכנסת וכל מבקרי הבית יעמדו האנשים הללו שמוחזקים בידי השפלים – לקרוא להם חיות אדם זו מחמאה, אז לא נקרא להם חיות אדם אלא מפלצות, מפלצות של ממש, שמחזיקות את האנשים הללו בשביה. ונתפלל כולנו: אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, המקום ירחם עליהם ועלינו ויחזירם לביתם במהרה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני רוצה לומר, בעניין החוק החשוב שנמצא על שולחן הכנסת כעת – אני רוצה להגיד רק בקצרה שתי נקודות שלדעתי חובה וחשוב שיינתן להן מענה במסגרת דיוני הוועדה. החוק עוסק בהגדלת התשלום המינימלי בעצם למי שאין לו שכר בישראל, שמוכר; אין לו, הוא לא מקבל משכורת. כי מי שמקבל, גם אם הוא סטודנט וגם אם הוא במקומות אחרים, הוא מקבל לפי השכר הגבוה, לפי שכרו הקודם, והוא מגדיל את התשלום המינימלי, וטוב שכך. יש אוכלוסייה שהם אנשים שאינם תושבי ישראל, מתנדבים מחוץ לארץ. הביטוח הלאומי לא מכיר אותם, הוא לא יודע איך להתמודד איתם. חייבים לוודא שאם באמצעות הביטוח הלאומי, אם באמצעות מנגנון תשלום אחר – או של הצבא או של גורמים אחרים – ישולם להם לפחות השכר המינימלי. הם מתנדבים, וזה בסדר גמור, אבל לפחות – סליחה שאני אומר – לפחות שכשהם יוצאים לאפטר הם יכלו לקנות פלאפל. באמת את השכר המינימלי ביותר המתנדבים הללו צריכים לקבל, וצריך לתת לזה מענה, כי אני יודע שיש קבוצות גדולות ומשמעותיות שבאו לארץ בהתנדבות מלאה כדי לסייע לכוחות הלוחמים; חלקם בוגרי מחזורי המח"ל וכדומה. נושא שני שמאוד מאוד חשוב זה הנושא של האנשים שהם אומנם תושבי ישראל אבל הם עובדים בחו"ל. הם אזרחי ישראל והם עובדים בחו"ל, הם לא גרים בארץ בשוטף או שעיקר פרנסתם מחו"ל, והשכר שלהם, העבודה שלהם בחו"ל, לא מוכרת. אני חושב שחשוב מאוד שתוקם בעניינם ועדת חריגים, כדי להכיר לאורך המצב הזה, בוודאי לאורך התמשכות צו 8. אנשים שפרנסתם בחו"ל כיום מקבלים רק את השכר המינימלי, ובאמת התיקון הזה מיטיב עבורם, אבל צריך לוודא שיש איזושהי התכתבות בין השכר שלהם בשוטף לבין השכר שהם מקבלים בזמן היותם בצו 8. הרבה מאוד מהאנשים האלה עשו מאמצים אדירים והשקיעו גם סכומים גדולים מכספם כדי להגיע ולהשתתף, לבוא לעזרת השם בגיבורים, להילחם כנגד אויבינו הקמים עלינו, לעזרת ישראל מיד צר. אנחנו כמדינה צריכים לעשות את המינימום של לתת להם את השכר הראוי. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אנחנו נעבור כעת להצבעה. ההצבעה תהיה אלקטרונית, לכן חברי הכנסת המעוניינים להצביע, אנא תפסו את מקומותיכם. אנחנו מצביעים על הצעת חוק הביטוח הלאומי (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תגמולים למשרתים במילואים), התשפ"ד–2023, בקריאה הראשונה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תגמולים למשרתים במילואים), התשפ"ד–2023, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

15 בעד, אין מתנגדים, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תגמולים למשרתים במילואים), התשפ"ד–2023, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה להכנתה לקריאה השנייה והשלישית.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר היום – הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה), התשפ"ד–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג את הצעת החוק, בבקשה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מתכבד להביא לפניכם את הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה), התשפ"ד–2023, שעניינה יצירת עבירה חדשה המפלילה את מי שצורך באופן עקבי ומתמשך פרסומים של ארגוני טרור, של דאעש ושל חמאס. זאת הצעת חוק שהיא הוראת שעה למשך שנתיים. העבירה החדשה מפלילה צריכה שיטתית ומתמשכת של פרסומים מסיתים של ארגוני הטרור שהוזכרו, דאעש וחמאס, כאשר הפרסום הוא קריאה ישירה לביצוע מעשי טרור, דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי טרור, וגם תיעוד של ביצועי מעשי טרור, כאשר הוא מלווה בקריאה ישירה לביצוע מעשי הטרור או דברי השבח, האהדה או העידוד למעשי הטרור. העונש בגין עבירה זו הוא מאסר של שנה. הצריכה – וזה נושא חשוב ביותר. רבים מהאנשים פנו גם אליי וגם לחברי ועדה אחרים ושאלו: לצערנו נחשפנו כולנו לתוכני טרור, תיעודים של ביצועי מעשי טרור, וחלק מהאנשים שצופים בהם רואים אותם היום באתרי החדשות, בסרטון שהוראה בכנסת ועוד. הם כמובן לא מגויסים בכך לא לחמאס ולא לדאעש, אלא להפך – מקיימים לפחות בדרך זו את הציווי "זכור את אשר עשה לך עמלק", וגם לצורכי הסברה, כדי שהעולם כולו ואנחנו נבין עם איזה מפלצות יש לנו עסק. ואנשים אמרו: מה, עכשיו החוק הזה חל עלינו? האם החוק הזה עכשיו הופך את מה שאנחנו עושים לעבירה? התשובה לזה היא כמובן לא, גם בגלל הסעיף המפורש בחוק שאומר שצריכה שנעשתה באקראי, בתום לב או למטרה כשרה איננה צריכה אסורה, וגם העיתונאים והחוקרים וכל מי שעוסק בנושא הזה אינו עובר את העבירה בכלל. בנוסף, במהלך דיוני הוועדה, וכחלק מהרצון והצורך שהצעת החוק הזאת תקבל הסכמה גדולה ככל הניתן בבית הזה, קואליציה ואופוזיציה, הכנסנו גם את המשפט שאומר שהצפייה הזאת צריכה להיעשות באופן שמלמד על הזדהות עם ארגון הטרור, ולכן ממילא כמובן האנשים שצופים בתכנים לצורכי תיעוד, שימור או הסברה הם בכלל לא נכללים בגדר העבירה ואין בדבר זה כדי להפליל אותם. לכן, אין חשש בנושא. ארגוני הטרור שפרסומיהם אסורים בצריכה הם ארגוני הטרור שנמנים בתוספת השנייה לחוק. כרגע הוועדה שוכנעה כי יש למנות בתוספת את ארגון המדינה האסלאמית, דאעש ואת ארגון חמאס, ובעתיד רשאי שר המשפטים, בהסכמת שר הביטחון ובאישור הוועדה, להוסיף עוד ארגונים. המבחן הוא אם צריכת פרסומי הארגון מייצרת סיכון לביצוע מעשה טרור. למעשה, יש ארגוני טרור שהאופן שבו הם מגייסים את המחבלים הבאים היא באמצעות הצפייה המתמשכת, השיטתית, בתכנים של הארגון. זו הדרך. ההצעה הזאת, צריך לומר, הוכנה במקור וכבר נמצאת על שולחן התכנון עוד קודם לכן, והיא עסקה בדאעש, אבל כמובן אירועי 7 באוקטובר, אירועי שמחת תורה, חידדו עוד יותר את הצורך ואת ההבנה שחמאס עבר לצורת עבודה – אם יורשה להשתמש בביטוי הזה – דומה מאוד לשל דאעש. לא סתם צוידו אותם מרצחים שפלים שחצו את הגבול במצלמות לצורך התיעוד. זה אחד מכלי הלוחמה של ארגוני הטרור בעולם החופשי כולו ובמדינת ישראל. הוועדה דנה ארוכות בהצדקה לעבירה חריגה זו, שמטרתה לתת לגורמי האכיפה כלי נוסף למאבק בטרור, בדגש על פיגועי יחידים. הוועדה השתכנעה כי העבירה נדרשת ומוצדקת בשל הסכנה הרבה הנובעת מהתהליך הפסיכולוגי של הציבור שצורך את הפרסומים, שבסופו חלק מציבור זה עלול לעבור אינדוקטרינציה, להפוך למסוכן ולבצע מעשי טרור. אולם בגלל העבירה שהיא ייחודית – היא לא עוסקת בפרסום אלא בצריכה – לכן, כמו שאמרתי, התווספו הסעיפים שמדברים על נסיבות שמעידות על הזדהות. בנוסף, כדי לוודא את טיב השימוש שנעשה בעבירה הזאת, הוספה במהלך דיוני הוועדה חובת דיווח מפורטת שתוגש לוועדה כל חצי שנה. כך תוכל הוועדה, והכנסת באמצעותה, לבחון את אופן יישום העבירה החדשה בתום תקופת הוראת השעה ותוך כדי השנתיים הקרובות. נוסף על העבירה החדשה, הצעת החוק מבקשת לקבוע שהיועץ המשפטי לממשלה יהיה רשאי לאצול לפרקליט המדינה ולמשנה לפרקליט המדינה את הסמכות לאשר הגשת כתבי אישום על העבירות המנויות בסעיף 24 לחוק המאבק בטרור. בתיקון הזה יש להקל את העומס שנוצר, במיוחד על רקע העלייה הניכרת בכתבי האישום בתחום הזה. בנושא הזה אני חייב לומר,אם עד עכשיו אני דיברתי באופן מלא בשם הוועדה, אני חייב להוסיף פה משהו שעלה בדיוני הוועדה וטרם הוכרע, אבל האמירה הזאת גם היא נאמרה על ידי חברי כנסת רבים. ההסתכלות על העבירות של הסתה לטרור, הזדהות עם ארגון טרור וכדומה, הנפת דגלי טרור, כעבירות של חופש ביטוי, בעיניי ובעיני אנשים רבים היא שגיאה בסיסית בהבנת המושג חופש ביטוי ושגיאה בסיסית בהבנת תפקידו של המשפט הפלילי במדינה. המשפט הפלילי לא נועד מלכתחילה לטפל בסיטואציה של טרור. משפט פלילי הוא דרך שבה מדינה מענישה את אותם גורמים הפועלים מתוכה, מתוך המדינה, באופן שהחברה מגנה. זה תהליך ארוך, שתחילתו במערכת החינוך ובעבודה הסוציאלית ובמצוקות ובכל מיני אלמנטים, ויש לו אלמנט שיקומי ויש לו אלמנט הרתעתי נוסף. יש אלמנטים רבים שעומדים בבסיס הענישה הפלילית, וההליך הפלילי כולו נותן הרבה מאוד פעמים דגש, כמו שאמרתי, על שיקום הנאשם, עבודות שירות, כל מיני הסתכלויות שבהן אנחנו מסתכלים על האדם שביצע מעשה פלילי כחריג בחברה שזקוק לסיוע, לטיפול ולפעמים גם לטיפול עונשי. כאשר אנחנו עוסקים בטרור אנחנו עוסקים במישהו שמקעקע את עצם יסוד קיומה של החברה; אויב של החברה, של המדינה ולמעשה של המין האנושי כולו. בוודאי כאשר אנחנו מדברים על שני הארגונים שפה נמצאים בחוק, דאעש וחמאס, מדובר על אויבים של המין האנושי כולו, שמבצעים פשעים נגד האנושות. מעבר לפשעים נגד העם היהודי, מעבר למעשי הטרור, מעבר למעשי הרצח ועוד, מדובר באמת בפשעים נגד עצם קיומה של האנושות, של חברה בת-תרבות. ולכן, כאשר מסתכלים על הפשעים הללו ומנסים להכניס אותם למיטת הסדום של ההליך הפלילי, עושים עיוות בהליך הפלילי ועושים עיוות בדרך שבה מדינת ישראל כמדינה חופשית מטפלת בטרור. לא סתם מדינות אחרות בעולם, כאשר הן נאלצו להתמודד עם טרור, הן יצרו לו כלים חקיקתיים ותפיסתיים אחרים מהדרך שבה הן מטפלות בעניינים באופן רגיל. הבאתי גם במהלך דיוני הוועדה וגם במסגרת דיוני ההכנה – במתקן בגואנטנמו, של ארצות הברית, יושבים אסירים שמוחזקים שם ללא כל תאריך משפט צפוי. הם לא נפגשים עם עורכי דין, והסנגוריה הציבורית איננה מממנת את ההגנה עליהם. כל הגדרים והשיטות של המשפט הפלילי לא חלים לגביהם, והסיבה שלא חלים לגביהם – מתוך הבנה ברורה שההתמודדות עם טרור וההתמודדות עם שלילת עצם קיומה של החברה היא שונה משמעותית מההליך הפלילי. ולכן המבנה הקיים נכון להיום גם בחוק המאבק בטרור וגם בעובדה – שבעיניי היא מזעזעת וצריך יהיה לתת לה מענה – שהסנגוריה הציבורית לצורך העניין תייצג חלק מאותם מרצחים שפלים, על חשבוננו כחברה, על מעשי הטרור שבוצעו ב-7 באוקטובר, בעיניי זו שערורייה שאנחנו כבית וכמדינה נצטרך לתת לה מענה, אדוני היושב-ראש. בכל זאת, כרגע אנחנו במסגרת קיימת, ולכן העלייה במספר התיקים הקשורים להזדהות עם מעשי טרור, להזדהות עם ארגוני טרור, לחברות בארגון טרור וכדומה יצרה עומס מאוד גדול על היועצת המשפטית לממשלה בהקשר הזה, שלא יכולה לאשר כל כתב אישום, ולכן ניתנת לה פה, בחוק, סמכות אצילה לאנשים הכפופים לה. בנוסף, במהלך דיוני הוועדה פיצלנו את סעיף 3, שמחלק את הטיפול בתיקים בין הפרקליטות לבין התביעה המשטרתית בעבירות לפי חוק המאבק בטרור, ונמשיך ללבן את הנושא הזה בוועדה. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני מבקש מחברי הכנסת לדחות את כלל ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית כנוסח הוועדה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה ליושב-ראש הוועדה. כאמור, להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת סיעת רע"מ – חברי הכנסת מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אל הואשלה, אימאן ח'טיב יאסין ויאסר חוג'יראת, ושל קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה. הסיעות המסתייגות הודיעו כי הנמקת ההסתייגויות תהיה במסגרת זמן של עד עשר דקות, ותנמק אותן חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. אני מזמין אותה לדוכן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי, מאה אחוז. אז בשם סיעת חד"ש-תע"ל – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

אופיר כץ (הליכוד):

זה הנימוק היחיד.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה הנימוק היחיד, סיעת רע"מ לא תנמק. מאה אחוז.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כן, רציתי להדגיש את זה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, לפני שאני מתחילה לדבר על הצעת החוק, אני חייבת להגיד שקשה לעמוד היום על הדוכן מול התמונות של החטופים, שכולנו מקווים באמת שיחזרו בשלום למשפחות שלהם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זה מאוד – זה קשה. אני לא אכביר במילים, אבל באמת, קשה לעמוד על הדוכן, להרים את הראש ולהסתכל בתמונות. ליבי עם המשפחות וליבי עם כל המשפחות שמאבדות בימים האלה אהובים שלהם משני צידי הגבולות, גם בעזה. אני חייבת להגיד שהדבר הראשון שהייתי רוצה להדגיש כאשר אנחנו מדברים על הצעת החוק, התיקון לחוק המאבק בטרור – מה שבטוח הוא שכולנו מסכימים על דבר אחד: כולנו היינו רוצים באמת להיאבק בכל פעולה שהיא תחת המטרה של טרור והפחדה ואיום על חיי בני אדם. כולנו רוצים, ואין אנחנו מסתייגים מהאמירה הזו. זאת מטרה שכולנו נסכים עליה. אני חושבת שהיה מן הראוי שדווקא החלטה בהצעת חוק כזאת – שנדון בה בכובד ראש בזמנים אחרים. הצעת חוק כזאת, שמאוד מרחיבה את היריעה של האכיפה של מעשה פלילי כזה או אחר, או ניסיון, או מחשבה שיכול להיות שתוביל למעשה טרור – כדאי והיה מן הראוי לא ליזום אותה ולא לדבר עליה דווקא בימים שבהם כל הרוחות סוערות, כאשר האווירה הפוליטית בארץ היא אווירה מאוד קשה, גם הציבורית, בואו נגיד ככה. הרבה רגשות צפים, והרבה פעמים לא נותנים לקיים דיון רציונלי, דיון חשוב מאין כמוהו, כי בכל זאת, כולנו מסתכלים קדימה ורוצים לראות את היום שאחרי, וכולנו רוצים להמשיך לחיות בחברה שלא תגרום שום עוול לאזרחים שלה בגלל פחדים או בגלל אירועים, כמה שיהיו קשים. לכן, אני חושבת שהתזמון – ואני חייבת להגיד שגם רשויות המדינה שהופיעו בפני הוועדה אמרו שהצעת החוק הזו, כבר עובדים ומכינים אותה שנה וחצי כמעט, והיה אפשר לחכות עוד שבוע, כי בסופו של דבר, אני טוענת שהצעת החוק הזו אומנם מסוכנת מאוד למרחב הדמוקרטי באופן כללי ולזכויות החוקתיות של האזרחים, אבל בתוך החוק עצמו שאנחנו מנסים לתקן קיימים סעיפים שאפשר בימים קשים אלה להשתמש בהם, ואם באמת אדם חשוד בהכנה ובניסיון לבצע או ברצון לבצע מעשה כזה, אפשר להשתמש בסעיפים האלה כדי להפליל וכדי להעניש, והסעיפים קיימים כבר בחוק המקורי. אין ולא היה צורך לעשות תהליך מזורז, מחטף שאנחנו נסבול ממנו בעתיד, לאחר שהמצב ישתנה ונחזור לימים הרגילים. אני חייבת להגיד גם שלצערי הרב, ההצעה הזו עוברת על שני יסודות מאוד חשובים במשפט הפלילי: היסוד שאומר שאין עונשים על דברים שבלב. הרי מה הצעת החוק אומרת? שאדם שצופה באופן מתמשך ושיטתי בפרסומים שיצאו מארגונים שמוגדרים כארגוני טרור לפי הצעת החוק, עלול באיזשהו שלב להשתכנע, ואולי יעבור איזשהו תהליך שיוביל אותו לבצע – להזדהות קודם כול, ואחר כך לבצע מעשה טרור. אז מה? אנחנו באים ומפלילים ומענישים על דברים שבלב, שאין דרך להוכיח אותם. באים ומענישים – וזה יסוד מאוד ברור בחוק הפלילי – מענישים על דברים שבלב. היסוד השני: אין אחריות פלילית ללא התנהגות חיצונית גלויה, כאשר העבירה פוגעת בציבור או בחברה שבן אדם חי בתוכה, כלומר צריך שיהיה איזשהו אקט שפוגע, אקט שמבצע באופן חיצוני את העבירה או את החשד לעבירה הזו. ומה החוק הזה בא ואומר? עצם הצפייה – כי אני, מבחינתי, לא הייתי רוצה שאף אחד יצפה בתכנים שיכולים להביא למעשה של טרור, אבל יש אנשים שצופים, וזה דווקא גורם להם להזדעזע. יש אנשים שצופים לתקופה מסוימת, וזה לא גורם להם לעשות שום דבר שיפגע באנשים אחרים, ואנחנו באים ומענישים אותם על דברים שאנחנו החלטנו שנמצאים בראש שלהם. איך הבן אדם יוכיח שאין לו את זה? אני חושבת שהצעת החוק הזו הגבירה ובאה להעניש על דברים שעוד לא בוצעו ועל צפייה, כאשר סעיף 28 של אותו חוק, שנעשה לו התיקון, אומר בצורה הכי ברורה שאדם שכבר התחיל להכין ולהתקדם בהכנות לביצוע עבירת טרור והתחרט וחזר בו מההכנה ומהביצוע, פוטרים אותו מאחריות פלילית. אתם מבינים? אנחנו באים להרשיע על דברים שקבענו שהם נמצאים בלב ובראש, כאשר החוק עצמו אומר בצורה הכי ברורה בסעיף 28: אדם שהתחיל לבצע מעשה טרור, או התחיל להכין והתחרט, פטור מאחריות פלילית. אז על מה אנחנו מדברים? אני חייבת להגיד, אחת הבעיות העיקריות בהצעת החוק הזו היא גם שהיא מתחילה לפתוח יותר רחב את אמצעי הבקרה וההתערבות של האח הגדול בחיי האזרחים, כי לא ברור איך ינסו לאכוף ומה השיטות שישתמשו בהן כדי לאכוף את הצעת החוק הזו. זה אומר שהאכיפה תהיה בררנית, והיא תהיה באמצעים שיפגעו גם בחופש המידע, יפגעו בחופש הביטוי ויפגעו בפרטיות של האזרחים של המדינה. אנחנו רואים שכאשר לא רק דנים בחוקים כאלה אלא מעלים אותם בתקופה כל כך טעונה רגשית, מה התוצאה? התוצאה היא 52 כתבי אישום כלפי צעירים ערבים תוך חודש; התוצאה – 250 מעצרים מתחילת המלחמה הזו שלא הסתיימו בכלום חוץ מאשר רדיפה פוליטית. ובמה היא מסתיימת? שכל ערבי הוא חשוד בהיותו ערבי במדינה. זה המצב. פועלי בניין מפחדים לצאת לרחוב, ללכת לאתרי בנייה, ראשי ערים מונעים פתיחת אתרי בנייה בגלל שהעובדים הם ערבים, והאווירה הולכת ונעשית יותר ויותר קשה גם במישור הציבורי וגם במישור הרשמי. הצעות חוק כאלה, לצערי הרב, פוגעות בסופו של דבר באזרחים, פוגעות באווירה הקיימת ביחסים בין האזרחים, וגורמות דווקא לאווירה של רדיפה והפחדה ולאכיפה בררנית שפוגעת ביסודות כל שריד של דמוקרטיה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חרף ההסכמה שהצגתי, מבקש חבר הכנסת מנסור עבאס – ואני אאפשר זאת – עד חמש דקות להנמקה. בבקשה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר בערבית דווקא, כי החוק הזה – חשוב מבחינתנו שנעביר גם מסר לחברה הערבית בהקשר הזה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הכנסת פועלת היום לחקיקת חוק, חוק יוצא דופן למשך שנתיים בלבד, אם לא יחודש. כאשר החוק מוגדר כחוק יוצא דופן, חוק שהוא לתקופה קצובה, ברור שיש שם בעייתיות גדולה, בחוק הזה, שכן הוא לא יכול להיות חוק קבוע, לפחות בשלב הזה. החוק הזה בפעם הראשונה מפליל – מפליל, לפי החוק, צריכת חומרים אשר מתפרסמים ושיש בהם שלושה דברים: הדבר הראשון הוא הסתה לטרור לפי הגדרת חוק הטרור; צריכת חומרי תקשורת לצורך ביצוע פיגועי טרור, לפי הגדרתם בחוק; העניין הנוסף הוא צריכת חומרים שיש בהם הדרכה לביצוע פיגועי טרור לפי הגדרת החוק של פיגועי טרור בנושא הזה. החוק מדבר על צריכה מתמשכת ושיטתית של החומרים האלה. לפיכך, כל אדם אשר יבצע את הדבר הזה כצריכה שיטתית ומתמשכת של החומרים האלה, הוא חושף את עצמו לתשאול על פי החוק. עכשיו אני רוצה להגיד, מעבר להטלת הספק בכוונותיו של החוק הזה, שהחוק הזה איננו תואם למה שהיה לפני חקיקת החוק הזה. לפיכך, החוק בפועל מתחיל עכשיו מרגע המעקב, הביקורת ומתן הדין. לכן יש ביקורת גדולה על החוק הזה. אני הצעתי גם שיהיה לפחות תיאור שצריכת החומרים האלה תהיה באופן מרוכז, בתקופה קצובה וכו', ושיהיו סימנים לכך שהאדם אשר משתמש או צורך את החומרים האלה, יש לו כוונות, או הוא עוסק בפעולות אשר מצביעות על כך שהוא רוצה להשתייך לגורם שמתואר כגורם טרור או לבצע פעולות כאלה, אולם התנאי הזה לא התקבל. לכן, לדעתי מתבקשת עכשיו אחריות מכל בני החברה שלנו. יש להיזהר מהנושא הזה ולהתמודד איתו ברצינות. החוק הזה הוא כמובן הוכחה נוספת לכך שהרשתות החברתיות, אתרי האינטרנט וכלי התקשורת מבוקרים באופן גדול ורחב, לכן יש להיזהר בנושא הזה, ולא רק כדי להיפטר מעקבותיו של החוק הזה, אלא גם כדי להתרחק מכל המעשים אשר יפגעו בקיומנו, בביטחוננו ובחיינו ובקיום ובביטחון ובחיים של האחרים אשר מעוניינים בהגנה של חוק זה. ופעם נוספת, שהאל ישמור על החברה שלנו, על ביטחונה ושלומה ועל העם הפלסטיני שלנו. כמובן, העמדה הקבועה שלנו תהיה תמיד קריאה לסיום המלחמה הזאת ולהגעה לפתרון הוגן וכולל לסוגיה הפלסטינית שלנו. תודה לכם.) תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

שוכרן ג'זילן. תודה רבה לחבר הכנסת מנסור עבאס. להצעת החוק הוגשו גם בקשות לרשות דיבור של כמה חברי כנסת. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חברת הכנסת אפרת רייטן מרום – אינה נוכחת. לפיכך, אנחנו נשמע את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן, שמבקש להשיב למסתייגים. בבקשה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני לא יודע אם הייתי נכנס לדברים האלה ביוזמתי, אבל מאחר ששמעתי את הדברים – שבעיניי די מזעזעים – של חברי הכנסת המסתייגים לגבי זה שיש רדיפה, שבמדינת ישראל האצבע קלה על ההדק באכיפה של עבירות ההסתה לטרור, אז אני רוצה לספר לכם על דמות שאולי חלק מחברי הכנסת המסתייגים מכירים אותה באופן אישי. קוראים לו עכרמה צברי. עכרמה צברי הוציא פתווה שאסור לעבור במגנומטרים בכניסה להר הבית, ועורר את מהומת המגנומטרים כבר אז. הוא השתתף בוועידת יום אל-קודס האיראנית בקריאה להשמדת ישראל ליד שני שותפים, חסן נסראללה ומנהיגי החמאס והג'יהאד האסלאמי. הוא השתתף איתם בוועידה; הוא משבח מחבלים בג'נין ובשכם; הוא נאם לצידו של המחבל פתחי חאזם, שהוא האבא של ראאד חאזם, שביצע את פיגוע הירי בדיזינגוף בתל אביב, ושם הוא הצהיר שמחבלי ג'נין הם לפיד המראה לנו את הדרך. הוא ביקר אצל משפחת המחבל עודאי תמימי משועפאט, שרצח את החיילת נועה לזר, וגם שם הוא שיבח את השהידים ואמר שאם היו מבינים את מעלת הג'יהאד והשהיד, כולם היו יוצאים לבצע פיגועים. עכשיו, יש טענה שהאצבע קלה על ההדק, שמוגשים פה כתבי אישום על ימין ועל שמאל. אז אני רוצה לספר לכם שתלונות על עכרמה צברי מוגשות באופן עקבי על ידי ארגונים רבים – ואפשר לציין אותם: ארגון עד כאן, ארגון לביא, שמגישים תלונות – וטרם הוגש כתב אישום. כאשר הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשאלה מדוע התיק שוכב בפרקליטות זמן רב כל כך ולא מוגשים כתבי אישום, התשובה – אני משאיר אתכם במתח. אתם יודעים למה? כי עקב האירועים הודיעה הפרקליטות לבית המשפט העליון שהיא צריכה עוד ארכה. אני הייתי חושב שעקב אירועי הטרור שבהם מעורבים, ועקב החשיבות והצורך להעמיד לדין מסיתים לטרור, הם יבקשו לקצר את הזמן ולהגיש את כתבי האישום מהר יותר. אבל לא. עקב האירועים הגישה הפרקליטות בקשה לארכה. אז אני מברך על כך שבאמת בעקבות אירועי 7 באוקטובר חל שינוי מסוים בעמדת הפרקליטות ואכן מוגשים יותר כתבי אישום. זה טוב. מברכים על הטובה כשם שמברכים על הרעה. אנחנו מברכים על הטובה כשמגישים, כשם שאנחנו ראינו קודם שבמשך שנים רבות לא הגישו. קצב הגשת כתבי האישום בנושא הסתה לטרור עמד על מספר דו-ספרתי נמוך, כ-18, כ-20 כתבי אישום בשנה. כל גלילה קטנה בפייסבוק ובטוויטר ובטיקטוק ובאינסטגרם מביאה 30-20 כתבי אישום, כשעושים ככה חמש דקות. אבל זה היה הקצב השנתי. אז עכשיו התעוררנו, התעוררנו כולנו למציאות אחרת, ואנחנו מבינים שצריך לטפל בהסתה לטרור ומה שעשינו עד עכשיו לא היה מספיק, ואנחנו לא טיפלנו במסיתים, וכתוצאה מההסתות, בהר הבית היה פיגוע רק השבוע. אז סוף-סוף חלקנו התעוררנו, וגם זה יש על זה תלונה. יש על זה תלונה שאוכפים יותר מדי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שמחה – – –

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

בושה וחרפה. אוכפים הרבה פחות מדי עבירות של הסתה לטרור במדינת ישראל. עם כל התגבורת, עם כל התוספת – לא נאכפות מספיק. והתוספת של העבירה החדשה הזאת – אני מאוד מאוד מקווה. הסעיף שמוסיף את העבירה החדשה הוא חשוב מאוד, אבל הסעיף היותר-חשוב בעיניי – ולכן, למרות המחלוקת הקשה שהייתה לי עם הפרקליטות בדיונים על החוק הזה, העברתי אותו והכנסתי אותו, כדי שהיועצת המשפטית תוכל לאצול את סמכותה, כדי שיוגשו יותר כתבי אישום על הסתה לטרור – אמרתי שאני לא אעכב את הסעיף הזה, למרות ההתנהלות המאוד-מאוד בעייתית של הפרקליטות במסגרת הדיונים הללו, כולל הדלפות שקריות מישיבות סגורות. אבל את כל זה אני שם בצד. אם עכשיו יטפלו בעבירות ההסתה לטרור, והיה זה שכרי, והיה זה שכרם של כל חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, שהתגייסו כאיש אחד לטובת העברת החוק הזה. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את החוק הזה, להתנגד לכל ההסתייגויות ולהעביר אותו בקריאה השנייה והשלישית, כדי שנוכל להילחם בטרור ולמנוע את ההרוגים הבאים, בעזרת השם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה ליושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט. סיעת רע"מ מודיעה כי כל ההסתייגויות מטעמה מוסרות. סיעת חד"ש-תע"ל מורידה את כל ההסתייגויות, למעט אלה שנצביע עליהן כעת, ולכן, אנא שבו במקומותיכם לצורך ההצבעה. כאמור אנחנו מצביעים כעת על ההסתייגויות. הצבעה על הסתייגות 2, לפני סעיף 1 – הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 13 נמנעים – אין הסתייגות 2 לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בעד – ארבעה, 13 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. מצביעים כעת על הסתייגות 2 לחלופין ג', לפני סעיף 1. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 13 נמנעים – אין הסתייגות 2 לחלופין ג לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ארבעה בעד, 13 נגד. אני קובע כי גם הסתייגות זו לא התקבלה. ולכן אנחנו נצביע כעת על סעיף 1 כנוסח הוועדה, לאחר שכל ההסתייגויות עליו נדחו או הוסרו. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד סעיף 1, כהצעת הוועדה – 13 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 1, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

13 בעד, ארבעה נגד. אני קובע כי סעיף 1, כנוסח הוועדה, התקבל. מצביעים כעת על הסתייגות 4 לחלופין ח', לסעיף 2. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 5 בעד ההסתייגות – 4 נגד – 12 נמנעים – אין הסתייגות 4 לחלופין ח לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ארבעה בעד, 12 נגד. אני קובע כי ההסתייגות לא התקבלה. אני מוסיף להצבעה נגד את קולו של חבר זה יוסף טייב. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, אבל אנחנו מוסיפים לפרוטוקול. אנחנו נצביע כעת על סעיף 2 כנוסח הוועדה, לאחר שכל ההסתייגויות לו הוסרו או נדחו. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 6 בעד סעיף 2, כהצעת הוועדה – 12 נגד – 4 נמנעים – אין סעיף 2, כהצעת הוועדה, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

13 בעד, יחד עם קולו של חבר הכנסת טייב, ארבעה נגד. אני קובע כי סעיף 2, כנוסח הוועדה, התקבל. אני קובע שכל ההסתייגויות נדחו. אנחנו מצביעים עכשיו על החוק כנוסח הוועדה בקריאה השלישית. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד החוק – 17 נגד – 4 נמנעים – אין חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה), התשפ"ד–2023, נתקבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

17 בעד, ארבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 9 והוראת שעה), התשפ"ד–2023, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 33), התשפ"ד–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט חבר הכנסת שמחה רוטמן להציג גם את הצעת החוק הזאת. בבקשה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, מאחר שידעתי שאני –הנושא על סדר-היום, אז לא עליתי במיוחד להודות על החוק הקודם. אני אגיד זאת בפתיחת דבריי. אני רוצה להודות לצוות הוועדה, ובמיוחד לייעוץ המשפטי, על העבודה המסורה בניסוח הצעת חוק המאבק בטרור ועל ניהול ישיבות בזמנים קצרים לטובת המאבק בטרור והעברת החוק בצורה הטובה ביותר. אני רוצה להודות גם לרוב המוחלט של חברי הוועדה מהקואליציה ומהאופוזיציה שמשכו את ההסתייגויות שלהם. היו להצעת החוק הזאת כל מיני הסתייגויות, גם מחברי הליכוד וגם מחברי ישראל ביתנו, וגם הערות של יש עתיד וגם הערות של העבודה. בסופו של דבר, למען גיבוש נוסח, כל אחד ויתר על מה שהוא רצה בדיוק ומה שהפריע לו כדי להגיע לנוסח אחד מוסכם, שיהיה מוסכם על הרוב המוחלט של חברי הבית. את אלו שהיו נגד כבר הזכרנו קודם, ואני רוצה להודות לחברי הכנסת הללו, לחברי הוועדה ולמשרדי הממשלה שסייעו בהכנת הצעת החוק, ודי בכך. אנחנו בעניין הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 33), התשפ"ד–2023. אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 33), התשפ"ד–2023. הצעת החוק מבקשת לתקן את חוק איסור הלבנת הון כדי לאפשר העברת מידע באופן ישיר מהרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור למטה הלאומי ללוחמה כלכלית בטרור, המט"ל. המט"ל הוקם בעקבות החלטת קבינט בחודש מרץ 2018. תפקידו להיות גורם מרכז, מתאם ומתווה מדיניות אכיפה ברמה הלאומית בעניין המלחמה בתשתיות פיננסיות של ארגוני טרור, פעילי טרור וגורמים המעורבים במימון טרור. נוסף על האמור, המט"ל מסייע לשר הביטחון לממש את סמכויותיו מכוח חוק המאבק בטרור. לפי סעיף 30 לחוק, הרשות לאיסור הלבנת הון מוסמכת להעביר את המידע ממאגר מידע שהיא מנהלת לרשימה סגורה של גופים למטרות המוגדרות בחוק. מאחר שהמטה ללוחמה כלכלית בטרור איננו נכלל ברשימה זו, הרשות איננה רשאית להעביר אליו מידע באופן ישיר. כיום ההעברה נעשית בדרך עקיפה, באמצעות העברת המידע מהרשות לאיסור הלבנת הון למשטרת ישראל, שרשאית מכוח התקנות להעביר את המידע לרשויות נוספות. התיקון המוצע נדרש כדי לאפשר העברת מידע ישירה מהרשות לאיסור הלבנת הון למט"ל בלא צורך לקבלו בצורה עקיפה באמצעות המשטרה, וזאת נוכח תפקידו של המט"ל, שעוסק באופן שוטף בפעילות שנועדה למנוע הקמת תשתיות פיננסיות של ארגוני טרור ולאתר תשתיות שכאלה. אנחנו יודעים כולנו, כמובן, שהכספים המועברים לטרור הם לא עניין צדדי לטרור. הטרור, הרבה מאוד מעבר להיותו דרך לפגוע במדינת ישראל, ביהודים ובאומות אחרות בעולם, ובכלל בעולם החופשי, הטרור הוא הרבה מאוד פעמים עסק כלכלי, והכספים זורמים במקומות שונים בעולם, ולכן נדרש מאמץ רב-מדינתי ומדינתי לגדיעת כספי הטרור. בהקשר הזה אני לא יכול להתעלם מההחלטה החשובה, ובעזרת השם, מהחלטות שעוד יבואו, של ממשלת ישראל, של הקבינט, בעקבות הדרישות החד-משמעיות גם מצד שר האוצר, שלא להעביר את הכספים הנוגעים לחמאס לרשות הפלסטינית. כולנו יודעים שהרשות הפלסטינית משתמשת בכספים שהיא מקבלת לטובת תשלום משכורות למחבלים, ועל זה יש חוק קיזוז אחד, וגם הכספים שמועברים לרצועת עזה ולחמאס – כולנו יודעים לאן הם מגיעים בסוף. הצעד הראשון והחשוב ביותר במלחמה בטרור הוא גדיעת מקור הכספים שלו, ולכן הנושא הזה חשוב במיוחד. חוק איסור הלבנת הון על כל נגזרותיו והעברת המידע למטה ללוחמה כלכלית בטרור הוא נדבך משמעותי ביותר במאבק בטרור. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות אך הוגשו בקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח הוועדה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות לרשות דיבור של סיעת חד"ש-תע"ל, אז אני מבקש להזמין את חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת אחמד טיבי – – –

נאור שירי (יש עתיד):

איזה יו"ר. איזה יו"ר.

דבי ביטון (יש עתיד):

תתחדש על התפקיד.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני באמצע, לכן לא פתחתי בדברים, רציתי לתת זרימה. תכף אני אגיד כמה מילים על עצם העובדה שאני יושב כאן היום. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חברי הכנסת, נעבור כעת להצבעה בקריאה השנייה של חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 33), התשפ"ד–2023, כנוסח הוועדה. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא תפסו מקומותיכם. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–2 – 8 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–2 נתקבלו.

היו"ר משה סולומון:

שמונה בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 33), התשפ"ד–2023. ההצבעה תהיה אלקטרונית. שוב, נא לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 8 נגד – אין נמנעים – אין חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 33), התשפ"ד–2023, נתקבל.

היו"ר משה סולומון:

שמונה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 33), התשפ"ד–2023 התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. יושב-ראש ועדת החוקה חבר הכנסת שמחה רוטמן רוצה לברך על ההחלטה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, דבר ראשון, אני כמובן רוצה להודות לצוות הוועדה, לייעוץ המשפטי ולמשרדי הממשלה השונים – הרשות לאיסור הלבנת הון, המטה הלאומי, המטה ללוחמה כלכלית בטרור, לכל גופי הממשלה – על הכנת הצעת החוק החשובה והעברתה. תודה רבה לכולם. אדוני היושב בראש, אני רואה לעצמי זכות גדולה שהצעת החוק הראשונה שהעברת בתפקידך כמנהל הישיבה, כסגן יושב-ראש הכנסת, היא הצעת חוק כל כך חשובה – כל כך קונסנסואלית, ללא מתנגדים, כמו שאתה רואה – שעוסקת במאבק בטרור, נושא שמאחד בימים אלה את האומה כולה. אני מקווה שסימן הפתיחה הזה יהיה סימן הפתיחה לכל כהונתך, שתזכה להרבות אחדות, אהבה ושלום בעם ישראל, וגם לאחד את כולנו במאבק הכה-חשוב על קיומנו ובמאבק בטרור ובאויבינו. אני רוצה לברך אותך, וזכות היא לי, גם כיושב-ראש הסיעה וגם כיושב-ראש הוועדה וגם כמי שהביא את הצעת החוק הראשונה, שתזכה להצלחה מרובה בעבודתך. "אילן אילן במה אברכך" – שהפירות של עבודתך כאן יהיו מרובים וטובים ומתוקים כמותך.

היו"ר משה סולומון:

בעזרת השם. תודה רבה. אני אומר כמה מילים שלי, ומייד לאחר מכן אני אמשיך בלו"ז, אבל חשוב לי בישיבה הראשונה הזאת שאכן, כפי שאמר חבר הכנסת שמחה רוטמן – זכות היא לי שדווקא בישיבה הזאת מעבירים חוק שהוא מאוד מאוד חשוב לקיומה של מדינת ישראל, מאוד מאוד חשוב לביטחון האזרחים. זו ישיבת מליאת הכנסת הראשונה שאני מנהל, והייתי רוצה לפתוח בכמה מילים, ברשותכם. ראשית, אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אמיר אוחנה על מיצג החטופים ביציע הציבור. אני רואה את זה מולי, וזה בהחלט מרשים וחשוב וגם כואב מאוד. היציע הזה, שמארח אורחים מגוונים, מנציגים רמי דרג ממדינות זרות ועד אחרון ילדי הגנים, החשובים לא פחות – היציע הזה מייצג את החברה הישראלית, את הגיוון, את האחדות. כולם שווים בו כפי שכולנו שווים פה. לצערנו, רבים מהציבור לא כאן, לא בחיק משפחותיהם. המיצג הזה נועד להזכיר ולוודא שהעיסוק בהם והדאגה להם לא ירדו מסדר-היום ויישארו לנגד עינינו תמיד. וכמה מילים על המעמד הזה. בנאום הבכורה שלי דיברתי על הילד שהגיע מאתיופיה – לחבר כנסת בישראל. עתה עשיתי עוד צעד – סגן יושב-ראש הכנסת. בנאום ההוא הזכרתי את כוונתי להיות מייצג של דרך בית הלל, דרך של שיח והקשבה תוך עמידה על עקרונות. אני מקווה שכך פעלתי עד כה. אני מתרגש לומר כי בשבועות האחרונים, לצערי בנסיבות טרגיות, השיח בכנסת הפך ברובו למכבד יותר, רגיש יותר, קשוב יותר. אני מתכוון לשים דגש על כך בתפקידי החדש ובזמן ניהול המליאה. אני מבקש מכם תמיד, ובטח בעת הזאת, לא לצעוק, לא לתקוף. בואו נכבד איש את רעהו, את הציבור ששלח אותנו ואת החטופים שתמונותיהם ניצבות לנגד עינינו. הם ומשפחותיהם תולים אלינו את תקוותם לשוב במהרה הביתה. תודה על ההקשבה.

היו"ר משה סולומון:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה השלישית, הצעת חוק פסיקת ריבית והצמדה (תיקון מס' 9), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר משה סולומון:

חבריי חברי הכנסת, אנחנו יוצאים להפסקה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מחדש את ישיבת הכנסת. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן, הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק העברת מידע לצורך זיהוי או אימות זהות של אדם לרבות גופה, ואיתור נעדר או שבוי, הנדרשים בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, שהחזירה הוועדה המשותפת לפי חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התש"ע–2009. תודה.

היו"ר ארז מלול:

הסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק העברת מידע לצורך זיהוי או אימות זהות של אדם לרבות גופה, ואיתור נעדר או שבוי, הנדרשים בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה (הוראות שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה המשותפת שהכינה את הצעת החוק, חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, להציג את הצעת החוק. בבקשה.

חנוך דב מלביצקי (יו"ר הוועדה המשותפת):

בקצרה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק העברת מידע לצורך זיהוי או אימות זהות של אדם לרבות גופה, ואיתור נעדר או שבוי, הנדרשים בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה (הוראות שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד ואין לה הסתייגויות. מתקפת הטרור הרצחנית מרצועת עזה על מדינת ישראל שהחלה ב-7 באוקטובר 2023 גבתה מאות רבות של נרצחים – אזרחים, מאנשי כוחות הביטחון השונים – ומאות אזרחים לרבות חיילים נחטפו לרצועת עזה ומוחזקים שם בני ערובה. כמו כן, עד היום ישנם נעדרים שטרם אותרו. האירועים האלה העמידו את מדינת ישראל בפני צורך דחוף וחסר תקדים בגיבוש תמונת מצב ברורה ככל הניתן בעבור המשפחות ובעבור מקבלי ההחלטות. בשל היעדר מענה מלא לצורכי זיהוי במאגרים של משטרת ישראל וצה"ל, הוסדרו כיומיים לאחר תחילת המתקפה בתקנות שעת חירום העברות מידע לרשויות הביטחון השונות גם מהמאגר הביומטרי המתנהל במשרד הפנים, כל עוד הם נדרשים בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה שאירעו, עד תום ההכרזה על מצב מיוחד בעורף או עד תום הפעולות הצבאיות המשמעותיות שהוכרז עליהן. בתקופת תוקפן של תקנות שעת החירום עשו כל הרשויות עבודת קודש, לילות כימים, כדי להביא לזיהוי של חללים ונעדרים מהר ככל האפשר בעזרת הסמכויות החדשות שניתנו להן. תוקפן של תקנות שעת חירום אלה יפקע הלילה בחצות, וחוק זה בא לקבוע הארכה של הוראות אלה והוראות נוספות בהוראות שעה. תוקפו של החוק הוא לשנה, והוועדה קבעה כי השרים הנוגעים בדבר יוכלו לבקש להאריך אותו, כל אחד לגבי הסמכויות וההרשאות שניתנו לו בהוראת השעה, בתקופות נוספות שלא יעלו על שנה נוספת במצטבר, אם יימשך מצב הלחימה המיוחד או אם יישאר צורך בזיהוי נרצחים, שבויים או נעדרים גם לאחר סיומו של מצב זה. הארכות אלה יהיו מחויבות אישור של הוועדה בכנסת. החוק המוצע מתקן בין היתר את חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע ואת פקודת המשטרה. החוק מסדיר העברת מידע מהמאגר הביומטרי – טביעות אצבע, תמונות פנים ותוצאות זיהוי – למשטרת ישראל ולצה"ל לפי בקשה שיגישו בכתב, והכול לצורך אימות או בירור זהות של אדם, לרבות גופה, שזהותו אינה ידועה או מוטלת בספק, או לשם איתור נעדר או שבוי, אם הם נדרשים בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה. הוועדה החליטה, בנוסף, כי כל עוד הוראת השעה תהיה בתוקף על רקע פעולות האיבה או המלחמה, הסמכויות וההרשאות למסירה ולקבלה של מידע לשם זיהוי ואיתור ישמשו גם לנפגעים מאירוע אזרחי רב-נפגעים שהכריז עליו שר הפנים. אירוע כזה יכול להיות מחמת פגעי טבע כדוגמת רעידת אדמה, מפגע סביבתי, או גם תאונה או פעילות חבלנית עוינת. בתקופת הוראת השעה כל טביעות האצבע שמסרו תושבים במסגרת הנפקת תיעוד ביומטרי יישמרו במאגר הביומטרי גם ללא הסכמת התושב, וכן לא יתקבלו בקשות של תושבים למחיקת טביעות אצבע שלהם מן המאגר, כפי שניתן לעשות לפי החוק הקיים היום. המציאות הוכיחה כי הנתונים הביומטריים השמורים במאגר הביומטרי הלאומי היו חיוניים לזיהוי של למעלה מ-100 נרצחים. במצב זה, וכל עוד נמשך מצב הלחימה, הערך של זיהוי מהיר ומניעת עוגמת נפש למשפחות גובר על כל ערך אחר שמצוי בבסיס החקיקה הקיימת, לרבות הגנת הפרטיות. בכל מקרה, החוק המוצע קובע איסור על כל מי שמגיע לידיו מידע במסגרת ההעברות מהמאגר הביומטרי, לגלות אותו או לעשות בו כל שימוש שאיננו לצורך בירור זהות של אדם או גופה או איתור נעדר או שבוי. כמו כן, הרשות לניהול המאגר הביומטרי, משטרת ישראל, צה"ל ורשויות הביטחון ורשות האוכלוסין נדרשים לתעד את הפעילות של בקשה, העברה וקבלה של המידע מהמאגר הביומטרי, ולדווח על כך לממונה על היישומים הביומטריים ממערך הסייבר הלאומי. החוק המוצע קובע גם כי ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי יקבע, בהתייעצות עם הרשויות האמורות, נהלים לגבי דרכי העברת המידע. בנוסף, הוועדה קבעה כי הממונה על היישומים הביומטריים ידווח לכנסת, מדי חצי שנה, על הפעולות כאמור שביצעו הרשויות השונות ועל הנתונים שקיבל הממונה מרשויות אלה. הרשויות מצידן צריכות לקבוע נהלים ליישום העברות המידע, לרבות שמירת המידע, היקף המידע שהועבר אליהן והגורם שקבעו כאחראי לנושא. נוסף להעברות מידע מהמאגר הביומטרי, מוצע לתקן את פקודת המשטרה ולהסמיך שוטר לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו כל ידיעה או מסמך, מידע ביומטרי או רפואי וכן מידע גנטי למטרות שצוינו לעיל, לרבות לגבי אירוע אזרחי רב-נפגעים. הוראה זו תעמיק מאוד את היכולת להתחקות אחרי חללים ונעדרים שלא זוהו ותקצר תהליכים להשגת מידע רפואי וגנטי וכן מידע ביומטרי מסוגים שונים שיסייעו בתהליך הזיהוי. החוק המוצע קובע בנוסף סמכות מיוחדת לצה"ל שתאפשר לו לאתר נעדר שיש חשש שמוחזק בידי כוחות אויב באמצעות סמכות לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור ידיעה או מסמך, מידע רפואי, מידע גנטי ודגימה ביולוגית שלא ניתן להשיגם בדחיפות הנחוצה ממקור אחר. אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק החשובה. דבר נוסף, אפילו אמירה אישית קטנה. אדוני היושב-ראש, בוודאי תסכים איתי שהכנסת עובדת בימים האלה אחרת, ויש תחושה חזקה של שיתוף פעולה, של ערבות בין חברי הכנסת, של מטרה משותפת. בוועדות שאנחנו עובדים – אין הבדלים כמעט, כמעט לחלוטין אין הבדלים בשום דבר. אני חושב שאסור לנו לחזור אחורה. אסור לנו לחזור אחורה, ואנחנו מוכרחים למצוא את הדרך להמשיך ולעבוד באופן הזה גם הלאה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

יישר כוח. בתור אחד שהסתובב במחנה שורה, החוק הזה הכרחי לחלוטין. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות או בקשות לדיבור, ולכן נעבור להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק העברת מידע לצורך זיהוי או אימות זהות של אדם לרבות גופה, ואיתור נעדר או שבוי, הנדרשים בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה (הוראות שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אני מתחיל את ההצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 10 בעד סעיפים 1–5 – 4 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–5 נתקבלו.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: בעד – ארבעה, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה שנייה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה בקריאה שלישית על הצעת חוק העברת מידע לצורך זיהוי או אימות זהות של אדם לרבות גופה, ואיתור נעדר או שבוי, הנדרשים בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה (הוראות שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. ההצבעה, כמובן, תהיה אלקטרונית. אני מתחיל את ההצבעה. הצבעה מס' 11 בעד החוק – 4 נגד – אין נמנעים – אין חוק העברת מידע לצורך זיהוי או אימות זהות של אדם לרבות גופה, ואיתור נעדר או שבוי, הנדרשים בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה (הוראות שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, נתקבל.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: ארבעה בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק העברת מידע לצורך זיהוי או אימות זהות של אדם לרבות גופה, ואיתור נעדר או שבוי, הנדרשים בשל פעולות האיבה או פעולות המלחמה (הוראות שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. חברי הכנסת, אני מכריז על הפסקה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.

היו"ר ארז מלול:

הסעיף הבא על סדר-היום – הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת הרב משה גפני להציג את הצעת החוק.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש בפני הכנסת את הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה), התשפ"ד–2023. אני מבקש להתחיל בחלק הזה שלפני ימים לא קצרים הגיעה תוכנית לסיוע כלכלי שהממשלה הביאה, ומי שזוכר את הישיבה שהייתה בוועדת הכספים, זה היה פשוט בלתי נסבל – היו צעקות מקיר לקיר, צעקות שאין מענה ואין פתרון לנושאים שהיה צריך לעזור בתוכנית הכלכלית. ובאמת, הסיוע בתוכנית הכלכלית זה חלק מהמערכה כולה, כאשר אין עורף כלכלי, אין עורף במדינה שיכול להמשיך להתקיים ולהמשיך לעשות את הדברים שהוא צריך לעשות ולהחזיר את המשק לאיזושהי שגרה עד כמה שניתן. כל אחד מבין שזה אחד מהדברים המרכזיים שצריך לעשות, והצעקות בוועדת הכספים היו עד לב השמיים. התוכנית שהביאו הייתה בסביבות 4 מיליארד שקל, הכול בכול מכול. חלקים גדולים במשק הישראלי היו מחוץ לתוכנית, והסכומים שהיו לעובדים ולמעסיקים היו סכומים מאוד מזעריים. עכשיו אני רוצה להגיד למליאת הכנסת, אני מבקש לומר מה קרה מאז. מה שקרה זה שאני קיימתי ישיבות, אבל עשיתי גם תוכניות, והתוכניות האלה באו לידי מימוש, ואנחנו מגיעים עד לקצה, מגיעים לעכשיו. היו חברים בוועדה, גם ראש האופוזיציה, ולדימיר בליאק, גם יושב-ראש הקואליציה, אליהו רביבו – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מרכז הקואליציה.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

מרכז הקואליציה. לא חשוב איך קוראים לזה.

ינון אזולאי (ש"ס):

כשמירב – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני שומרת על אופיר.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לא חשוב, כולם מבינים למה אני מתכוון. אולי הניסוחים – – –

היו"ר ארז מלול:

בשעה כזאת – תהיה יותר ברור.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

מאה אחוז. – – ינון אזולאי, כמובן, שהיה בתוך העניין, ואנחנו ישבנו על הבעיות מהחל ועד כלה. אגב, אמרתי שאז היו 4 מיליארד שקל – אנחנו מדברים עכשיו על תוכנית שעלותה היא 17 מיליארד שקל למשך חודשיים, וכולם נכנסים עכשיו. במהלך הדיונים הכנסנו את הקבלנים, את הבנייה, שלא הייתה בכלל – אנחנו הכנסנו את זה וזה נמצא. הכנסנו את החקלאות – הנושא הזה בפנים, זה לא שמשאירים את זה וזה לא נמצא בתוך העניין; התיירות אפילו, שזה לא נמצא בחוק, אבל אני ביקשתי מדוד ביטן בוועדת הכלכלה. אנחנו קיימנו את הדיון הזה עם שר התיירות אצלנו בוועדה, ולאחר מכן ביקשתי ממנו שישב על הפרטים, הוא ישב על הפרטים וזה מוטמע. התיירות לא נמצאת בתוך החוק, אבל התיירות נמצאת עם פתרונות שיש את הנייר שסוכם איתם, והם יצאו בעניין הזה מרוצים. אנחנו ישבנו עם שר האוצר, שיש לי איתו לפעמים חילוקי דעות, אבל הוא היה קשוב לעניין, והוא רצה שזה יהיה בהסכמה כללית. אגב, זו לא פעם ראשונה שאני מעביר בוועדת הכספים תוכניות מהסוג הזה בהסכמה כללית. הסכמה כללית עולה לי ביוקר רב, בגלל שלפעמים אני יכול לשבת שעתיים ושלוש בוועדה, ומירב, שאני מאוד מכבד אותה ומעריך אותה, היא צועקת עליי: די, תחתוך. אני הרבה פעמים צריך לנהוג בסבלנות עד אין קץ על מנת להגיע לעניין הזה. אתם תכף תראו – ואת בוודאי יודעת – שיש סיכום לגבי העניין הזה. היה ויכוח עם פנינה תמנו על הנושא הזה של בן משפחה של מי שנמצא במילואים, אישה של מי שנמצא במילואים שאם רוצים לפטר אותה, שלא יוכלו לפטר אותה. היה דיון שלם. האוצר לא רצה, ומכיוון שהאוצר לא רצה, אנחנו רצינו – רצינו למצוא נוסחה, ושהנוסחה הזו תהיה מקובלת על האוצר ותהיה מקובלת על פנינה. היינו צריכים אישור ממשרד הביטחון ולא קיבלנו, אז לשבת ולחכות. איך אמרת לי? כל הכנסת מחכה עכשיו, וצדקת. אבל מיציתי את כל הסבלנות שלי כדי להגיע בסוף לפתרון, והגענו לפתרון, הפתרון מונח פה. הפתרון היה שאנחנו מחכים למשרד הביטחון שיחתמו, בגלל שמשרד האוצר חתם, ובינתיים אנחנו מגישים הסתייגות, וההסתייגות אומרת שהחוק שלה, אם אכן תגיע החתימה, החוק שלה יוצא מכל התוכנית הזאת. היא נמצאת עכשיו בפנים, אבל היות שמשרד הביטחון חתם, אנחנו נבקש להצביע בעד ההסתייגות כדי להוציא את הסעיף הזה החוצה, אחרת אין לנו חוק, בגלל שהאוצר יגיד: הבאתי את החתימות. וזה נכון. זה תהליך שצריך בשבילו הרבה סבלנות, אבל יש לי את כולם, כולם הצביעו פה אחד. אני רוצה להגיד לכם מילה אישית. האמת היא שאנחנו פה בארבע עיניים, אז אני יכול להגיד מילה אישית. אני הייתי אצל שר האוצר. ישב שם יושב-ראש ההסתדרות, דיברתי איתו באריכות. בקיצור, היינו כולם, הקואליציה, האופוזיציה והארגונים הכלכליים והכול, ואנחנו יושבים ושוברים את הראש ומחפשים פתרון לכל דבר, גם למעסיקים וגם לעוסקים, שיהיה פתרון. התקדמנו והיינו צריכים עוד ישיבות. אני יוצא החוצה, והעיתונים כותבים שאני לא עושה שום דבר, שאין תוכנית כלכלית, אין סיוע. מה אני אגיד לכם, זו לא הרגשה נעימה. אבל כשאני בא לפה בלילה הזה עם תוכנית אמיתית, עם זה שעושים ונותנים סיוע לכולם, אני מצפה שאיזה עיתונאי שכתב נגדי כל השלושה שבועות האלה יבקש סליחה. הרי מה היה? למה עד עכשיו לא קרה כלום? לא קרה כלום בגלל שהיו דיונים – היו בוועדה, היו בכל מיני פגישות שהיו, היו אצלי בחדר, היו במשרדים, במשרד האוצר אצל שר האוצר. עשיתי את מה שנדרש לעשות, ואני רוצה לדבר בשבחם של חברי הכנסת, שהרבה פעמים גם הם מותקפים על ידי התקשורת הזו. מי יכול להעיד על זה שנכנסים לחבר הוועדה עם צרחות עד לב השמיים, עם צעקות מכאן ועד להודעה חדשה, ואחרי שבועיים מסיימים את הדיון עם ברכות האחד לשני, קואליציה ואופוזיציה. לא היה אחד מבין חברי הכנסת שלא שיבח את השני. מילה יכתבו על זה? הם יגידו: כן, בסדר, בוועדת החוקה קפצו על השולחן. אבל כשאנשים נכנסו בצעקות לוועדה – ואנשים צעקו בצדק; גם אני צעקתי – סקטורים שלמים שלא נמצאים בתוכנית. זה התפקיד שלנו, אנחנו צריכים לעשות. אורית, את יודעת את זה. שכחתי את החלק שלך בעניין.

היו"ר ארז מלול:

סליחה, הרב גפני, כותבים לי פה שטעית בשם של פנינה – תמנו, לא תמטו.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

תמנו, אמרתי.

היו"ר ארז מלול:

לא, כתוב לי שאתה אמרת תמטו.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

אז אני מתנצל. פנינה תמנו.

היו"ר ארז מלול:

פנינה תמנו שטה. צופים בנו הרבה עכשיו.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לא, בסדר, אני מתנצל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, חובבי הז'אנר יושבים עכשיו וצופים בנו.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

פנינה תמנו. אז אמרתי עכשיו נכון. לא זכרתי שלא אמרתי נכון בפעם הקודמת, אבל לזה התכוונתי. האם יש מישהו שיכול לבוא ולהגיד שנכנסו ככה לוועדה, בצעקות עד לב השמיים – הרי בפניי עמדו שתי ברירות: הייתי יכול להיות עצלן ולהגיד: מה זה מעניין אותי? זה מה שהביאה הממשלה – על זה אני מצביע. יש לנו רוב, נעביר את זה. לא התכוונתי לא בעבר ולא היום לעשות דבר כזה, וישבנו בסבלנות כולנו על עוד נושא ועוד נושא, ושהמחיר יהיה גבוה יותר ממה שמשלמים לעובדים, ולפצות את המעסיקים במה שצריך לפצות. עשינו את כל מה שאפשר, ובסוף אנחנו מסיימים את זה הערב כשהאחד מברך את השני. שיראה לי עוד מישהו, לא רק בכנסת – שכל הזמן מוציאים את דיבתנו רעה – במקומות אחרים, שיש כאלה ויכוחים ושהם מסיימים את זה בצורה כזאת. זה החלק הפחות-חשוב. הוא חשוב בגלל שאי-אפשר לעשות כותרת ראשית שצריך שתהיה אחדות בעם ישראל, וכשאנחנו עושים את זה בפועל, בנושא הכי רגיש, של הסיוע – אנשים נמצאים במצוקה שלא תתואר, אנשים שחייהם נהרסים, חייהם הכלכליים, ואנחנו באים עם פתרונות. והאוצר בסוף משתף פעולה. הוא רואה שיהיה לו קשה איתנו, שאנחנו לא נוותר – ולא ויתרנו; עשינו פשרות, אבל לא ויתרנו בעקרונות. שמישהו יקום ויגיד: יש אחדות בכנסת. כולם התאחדו סביב העניין הזה. אדוני היושב-ראש, אני יכול לדבר הרבה זמן בגלל שיש לי באמת הרבה. אני לא רוצה להאריך בעניין. אני חוזר ומודה: אני מודה ליועצת המשפטית שלומית ארליך, שעשתה ימים ולילות בעבודה הסיזיפית הזאת. אני רוצה להודות לשגית אפיק, שבזמן משבר היא באה, ומחוכמתה עזרה לנו בעניין הזה של המשברים האלה שהיה צריך לפתור אותם, ופתרנו אותם. אני רוצה להודות למנהל הוועדה טמיר כהן ולכל הצוות, שעשה באמת עבודה. ואנחנו לא סיימנו את העבודה, בגלל שאנחנו עכשיו הולכים לתקנות, ובתקנות יהיה קשה לא פחות ממה שהיה בחוק הזה. אנחנו הגענו להסכמות שמגדילים את הטווח מ-7 ק"מ ל-20 ק"מ ול-40 ק"מ, בדברים מסוימים, ואנחנו הכנסנו את אופקים לתוך המתווה, והכנסנו את נתיבות והכנסנו, מה לעשות, גם את נהריה. התווכחו איתי בוועדה, אמרו: מה, נהריה לא, יש בעיות, עד שבאו ואמרו: כן, אנחנו מודים, פיקוד העורף הסכים על נהריה. וזה לא פשוט ולא קל – אנחנו צריכים להחליט בין יישוב ליישוב, בין מקום למקום, וזה דבר שהוא לא קל ולא פשוט. יש רגעים שחבר כנסת, יש לו סיפוק בעבודה כאן. יש פעמים שזה פשוט מעצבן; אני רואה את הוויכוחים ואני רואה את הצעקות ואני רואה את הכול וזה מעצבן, אני פה הרבה שנים. אבל בערב הזה, כשאני יכול לשבת בוועדה ולראות, בסופו של דבר, איך שהאחד מברך את השני, זה שווה את המאמץ של כמה שבועות שעשינו יחד. ואני חוזר ומברך את ולדימיר בליאק ואת אליהו רביבו – – נכון, ינון?

ינון אזולאי (ש"ס):

הוא בדרך. מה אתם צוחקים?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

– – ואת אליהו רביבו, רכז הקואליציה בוועדת הכספים, את רכז האופוזיציה בוועדת הכספים ואת כל החברים האחרים. מירב, אני מודה לך שעזרת מאוד בוויכוחים שהיו, ואת ראית, אלה ויכוחים קשים. והאמת היא שבוויכוח בינינו אם לחתוך או לנסות עוד למצות את זה, את הצודקת – היה צריך לחתוך, יש גבול למה שצריך לסבול. אבל אני כזה, את יודעת, עם סבלנות, בכל אופן להגיע לפתרון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו לי איתך ארבע שנים עם כחלון, כשהיית יו"ר ועדת הכספים, אז ראיתי אותך בכל האפשרויות, ובסוף אני גם מכירה אותך. בסוף הגעת לתוצאה השווה ביותר.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

מאה אחוז. תודה רבה. על כל פנים, אדוני היושב-ראש, אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת בקריאה השנייה והשלישית, ואנחנו, בעזרת השם, נביא את התקנות, בגלל שהגיע הזמן גם להשלים את זה, ואנחנו נעשה את כל מה שנדרש, ואני מאוד מקווה שגם בזה אנחנו נעמוד, במשימה הזאת, שכולם יהיו יחד. כשאנחנו מדברים על אחדות, אנחנו לא רק מן השפה ולחוץ, אלא גם מגיעים לפתרון מעשי. כאן הייתה יכולה להיות מחלוקת שמרעידה את אמות הסיפים. זה לא רפורמה משפטית, זה החיים של האנשים; זה המשקים במקומות מאוד מאוד סובלים, וזה היה יכול להיות צעקות ומחלוקות שאני לא יודע לאן זה היה מגיע, ובמקום זה אנחנו מברכים האחד את השני. אני מאוד מודה לך, אדוני היושב-ראש, על ההקשבה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

רגע, הגשת הסתייגות, נכון?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

כן. אני מבקש להצביע עליה.

היו"ר ארז מלול:

אתה רוצה לנמק אותה?

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

להצביע עליה. להצביע, מכיוון שההסתייגות זה מה שהסברתי קודם. ההסתייגות הייתה בעקבות פשרה שהגענו אליה. בפשרה הזאת – שגית הציעה את זה – – –

היו"ר ארז מלול:

שקשורה לפנינה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לפנינה תמנו שטה.

היו"ר ארז מלול:

זה עוד פעם. פנינה תמנו שטה.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

פנינה תמנו שטה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אבל צריך להצביע עליה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו נצביע, נצביע על ההסתייגות.

היו"ר ארז מלול:

חכי, חכו, נצביע עליה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים לבקשות הדיבור.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

– – – אני אמרתי, זה 17 מיליארד שקל. אמרתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמר, אמר.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

הם באו עם תוכנית של 4 מיליארד; היום זה 17 מיליארד. על זה אנחנו מדברים. זה סכום לא מבוטל, וזה בכל הפרמטרים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

4 זה היה לחודש.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

נכון. זה הוכפל ל-8 מיליארד לשנה, אבל זה 17 מיליארד שקל לשנתיים, מה שהם לא הביאו בפעם הקודמת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לחודשיים.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לחודשיים, סליחה.

היו"ר ארז מלול:

הם היו שם. אתה מסביר להם? הם אישרו את זה.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

נכון.

היו"ר ארז מלול:

אתה מסביר להם?

ינון אזולאי (ש"ס):

לחודשיים, לא לשנתיים.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

לחודשיים.

ינון אזולאי (ש"ס):

אמרת שנתיים – – –

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

טעיתי, נו. יש כמה דברים שטעיתי.

היו"ר ארז מלול:

שלא יהיה שנתיים, שנחזור לשגרה יותר מהר.

משה גפני (יו"ר ועדת הכספים):

הסכום של התוכנית הזאת זה 17 מיליארד שקל לחודשיים. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, אנחנו עוברים לבקשות רשות דיבור שהוגשו על ידי כמה חברי כנסת. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אופיר כץ – אינו נוכח; חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח. יצחק פינדרוס.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא אאריך בשעה כזאת. אף אחד לא מחפש שאאריך, אבל חובה לומר. בשבועות האחרונים עובר יושב-ראש ועדת הכספים ידידי הרב גפני השמצות השכם והערב. ועדת הכספים בראשותו, מהשבוע השני ללחימה – בשבוע הראשון עוד ניסו להבין – יושב ולוחץ על הממשלה פעם אחר פעם, ומביא עוד פעם שר ועוד פעם דיון ועוד פעם משרד בשביל שיביאו מתווה. שר האוצר אמר שיביא תוך 48 שעות או 24 שעות בהתחלה, מי שזוכר. אבל כן, הניסיון להגיע להסכמה, השיחות לפני כן במשרד האוצר, שוולדימיר מכיר אותן, לפני שזה הגיע לוועדה, אחרי שזה הגיע לוועדה – הדבר הזה של להגיע, ולא הכול הצליחו; לא הכול הצלחנו. יש את העובדים השעתיים, יש את הסיפור של התיירות, שבחלקו נשאר בחוץ, יש את הסיפור של החברות הגדולות. לא הכול הצליחו, אין 100% הצלחה, אבל העבודה הסיזיפית הזאת הייתה שווה, להגיע היום, כפי שאמר היושב-ראש. ואתה יכול להגיד – בסדר, אנחנו כציבור חטפנו על זה שהיושב-ראש עבד ימים כלילות למען הציבור, למען להביא להם 17 מיליארד שקל למשקי הבית ועל הדבר הזה, והיום מגיעים לו מצד הציבור יישר כוח והתנצלות. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, גם אני אדבר קצר. אני אתן לוולדי שידבר את כל החמש דקות שלו, גם נראה לי שמגיע לו. אני עליתי לפה בעיקר כדי לומר תודה. אני חושבת שלהעלות הצעה ב-4.5 מיליארד וחצי ולסיים אותה ב-17 מיליארד זה הישג משמעותי למשק. כן, מאוד התעקשתי שזה יגיע היום, כי בסוף המשק זקוק לאיזושהי ודאות. ודאי שיש עוד תקנות, ויש לך עוד הרבה עבודה, ואני יודעת שגם התקנות – תפעל לעשות אותן בהסכמה רחבה, כפי שראיתי היום. אני כבר בשלב מסוים אמרתי לך: בוא נתקדם, ועם זאת, התעקשנו, ובאמת נמצא גם את הפתרון לסוגיה שהעלתה חברת הכנסת פנינה תמנו שטה. עם זאת, צריך לומר וביושר: עשית כאן עבודה מצוינת, ואני חושבת שהציבור במדינת ישראל, שנמצא במשבר הכי גדול שלו, הכי גדול שלו בהיסטוריה של העם היהודי מאז שאנחנו מדינה, חייב להתחיל להניע את הכלכלה. אנחנו חייבים חייבים חייבים שהמשק יתחיל לקבל סוג של ודאות, והחוק הזה, על כל המורכבות שלו, בהחלט מביא אותנו לוודאות הזאת. אני גם מודה לך על זה שהסכמת איתי שזה יגיע היום כדי שכבר מחר אנשי הכספים, בטח בחברות הגדולות במשק, יוכלו לקבל תמונת מצב. אני רוצה להודות במיוחד לחברי חבר הכנסת ולדימיר בליאק. באמת, אמרתי לך, ואני אומר שבחך בפניך: אתה באמת נכס. עשית כאן עבודה טובה מאוד, הבאת את היכולות המקצועיות שלך שהבאת מהאזרחות, כמו שאני אומרת, לתוך ועדת הכספים. בשיתוף פעולה פורה, כמו שאמרת, גפני, בין קואליציה לאופוזיציה – פשוט היית חלק מהמתווה הזה, חלק מהמארג הזה של אותם 17 מיליארד שמובאים היום. נכון, יש עוד הרבה לתקן, יש מה לשפר, תמיד אפשר עוד, זה נכון, אבל ההצעה עצמה טובה, ואנחנו כאן כדי לתמוך בה, בטח בשעות המאוחרות של הלילה – עוד לא שעות קטנות; היינו בשעות קטנות בעבר. הגענו לשעות המאוחרות כדי להביא איזושהי בשורה עבור אזרחי מדינת ישראל, בטח בנושא הכלכלי, שהוא כל כך מהותי לחוסן של מדינה. תודה רבה. תודה רבה גם לחברות הכנסת – לשרן, לפרקש, לחבר הכנסת ינון אזולאי, שאני לא רואה אותו, אבל הוא כאן.

היו"ר ארז מלול:

הוא פה, הוא פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, הוא באמת עושה עבודה מדהימה, וגם לאלי רביבו, שגם בדרך לכאן. תודה רבה לכל מי שעסק בעבודה החשובה הזאת, ובאמת, רק שהמשק שלנו יחזור להצליח כמו שהוא היה לפני המלחמה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

מירב, אמרת בשורה, יש פה הרבה בשורות. זו לא בשורה, זה הרבה בשורות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, הבשורה היא החוק, אבל בוודאי – גפני דיבר על חקלאות, על תיירות, דיבר על הכול. אני באופן כללי יותר.

משה גפני (יהדות התורה):

גיל 67, הוספנו את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גיל 67, נכון, זה קרדיט גם למירב כהן, חברת הכנסת מהמפלגה שלנו, שהביאה את ההצעה הזאת. חשוב, טוב שהזכרת לי. גם וולדי בטח ידבר על זה, אבל כן, גם זה. ומילה אחרונה. כשאתה כממשלה רואה את הכנסת לא רק כחותמת גומי אלא כשותפה שלך, אתה מצליח להביא את קולות חברי הכנסת. אמרת כאן: הייתי יכול להביא את זה כמו שזה – אבל אני יודעת שהיית עושה שקר בנפשך אם היית מביא את ההצעה של הממשלה כמו שהיא. להפך, עבודת חברי הכנסת, עבודת חברות הכנסת, הביאה לתוך החוק הזה את הבשורות לכל המשק. תודה.

היו"ר ארז מלול:

נכון. תודה רבה. חבר הכנסת אלי דלל – אינו נוכח; חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח; חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חבר הכנסת זאב אלקין – אינו נוכח; חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון – אינו נוכח; חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

ערב טוב לכולם, היושב-ראש, יו"ר ועדת הכספים הרב גפני, חבריי חברי הכנסת. אנחנו נמצאים כאן ברגע מאוד משמעותי בעבודת הכנסת, באישור הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023. הימים הם לא ימים רגילים. ב-7 באוקטובר, בשמחת תורה, חרב עלינו עולמנו. כל אחד ואחד במדינת ישראל מרגיש שנרצחנו, נחטפנו, עברנו פשעי מלחמה; פשעים נגד האנושות ביצעו בעם שלנו. אנחנו בעצב גדול, מאוחדים ביחד באתגר מהקשים ובניסיונות קשים שאנחנו נמצאנו בהם כעם, כחברה, כמדינה. ברגע הזה, כשאנחנו מדברים, יש הרוגים, כל יום מתווספים; יש מאות חטופים, מתוכם 30 ילדים מתחת לגיל 16. בישראל מתרחש גם אירוע כלכלי וחברתי מורכב – מאות אלפי ישראלים, 130,000–140,000 ישראלים מפונים מביתם ברגע זה, גרים במקום שאיננו ביתם, חלקם אחרי טראומות קשות מאוד. מאות אלפי ישראלים מגויסים, ואנחנו גם רואים המון המון פעילויות של חסד, של חיבור, של נתינה אחד לשני. החוק הזה שהיום נצביע עליו הוא מבחינתי לבנה ראשונה של הסדר בבלגן, ואני רוצה להודות לרב גפני, וכמובן אחרי זה נודה לכולם, לכל החברים; יתלוו אליו – ואתה בטח יודע שיש עוד שבועות ארוכים של עבודה – תקנות מס רכוש שיגיעו ויהיו עולם ומלואו; סוגיות לא פשוטות של סדרי עדיפויות חדשים של הממשלה – כן, אנחנו נצטרך לעמוד על הדברים הללו. ואתם יודעים, אני באמת רוצה להצטרף לדברים שאמר היושב-ראש, שבמהלך הדיונים האלה היו צעקות רמות, ומצד שני, כולנו התעסקנו בגופם של דברים. ליוו אותנו הצל של האנשים, של הנשמות שאנחנו מנסים לדאוג למשפחות שלהם, לבני הזוג, לחקלאות, לתיירות. נדבר טיפה על השינוי, ובאמת צריך להגיד את האמת – שהחקיקה הזו לא דומה לאיך שהיא נכנסה לכנסת. ופה מילה קטנה אישית שלי כחברת כנסת. כמישהי שחוותה שנה כל כך נוראית בכנסת הזאת – מירב, את זוכרת את כל חקיקות החקיקה המשפטית? תדמייני לך שכל החקיקות שלך בחוקה, אצל רוטמן, נכנסו ויצאו אותו דבר אחרי חודשים של דיונים. עכשיו, כשאנחנו רואים איך נראית עבודה אמיתית בכנסת, אתה מבין כמה קלקול היה בחודשים הללו. אנחנו יושבים בוועדה עם גפני והופכים כל אבן ומתקנים את החוק הזה בצורה שבאמת אי-אפשר להכיר אותו, כשלנגד עינינו – אנשים כותבים לנו תוך כדי הדיונים. לי היה בחור שכותב לי: אני בצו 8, אני צופה, יש לי עסק, אני מדווח על בסיס מזומן, מה קורה איתי? ואז ינון – איפה ינון? אומר לי: גם איתי הוא דיבר, וירון אומר. כך באמת עבדנו, ובאמת מכל הלב. אני אמנה את השינויים לא לפי סדר חשיבותם. אני מניחה שכמובן ולדימיר – ותכף נגיע לתודות ולהערכות – גם מנה אותם, את השינויים הכל-כך משמעותיים שעשינו בוועדה. אז קודם כול הורדנו את הסף לפיצוי למשק במדינת ישראל, לעסקים, ממחזור של 12,000 שקלים, הורדנו את סף המתווה. הגדלנו בצורה מאוד משמעותית את הפיצויים – 600,000 שקלים, 1.2 מיליון שקלים לפי המחזורים, אבל אלה היו הגדלות מאוד דרמטיות. החלנו את הסיוע גם על מי שפתח עסקים אחרי המבצע. טיפלנו באופן מיוחד בעסקים שמדווחים על בסיס מזומן. הוספנו מדרגה נוספת של הגדלת הפיצוי לעסקים שהם מעל למחזור של 90,000 שקלים והגדלנו שם את הפיצוי. הגדלנו בצורה משמעותית בנוסחה מה יהיה אחוז ההוצאות הקבועות שנביא בחשבון בנוסחת הפיצויים, כי שוב, הקשבנו גם לגורמי המקצוע, בשונה ממה שקיבלנו. הוספנו מדרגה מוגדלת למי שהמחזור שלו פחות מ-18,000 שקלים. טיפלנו, כמו שנאמר כאן, בבן או בת הזוג של מי שמשרת במילואים ויש להם ילדים קטנים, ובאמת עשינו את זה בסיוע של משרד הביטחון. הטלנו הגבלות על רשות המיסים; דרשנו לוחות זמנים לתשובות. הגדלנו את הדרישות של המקדמות, הוספנו מקדמה נוספת כדי שהמקדמה, אם אין תשובה בזמן, תעלה, וגם כפינו על רשות המיסים – שצריך להגיד שהבינה את הדרישה שלנו – לשים נקודה על התשובות: אם אין תשובה עד שמונה חודשים – יראו את הבקשה לפיצוי כאילו היא התקבלה. ובאמת, הגדלנו את המקדמות. נשים בחופשת לידה קיבלו מענה, ולמי שבמילואים נתנו מענה לעצמאי שהוא גם שכיר. טיפלנו בנושא של מוסדות שהם מלכ"רים בהיבטים מסוימים, כי תיקנו את תנאי הסף שם לפיצוי – הנמכנו את הדרישה ל-25% מהפעילות שם לגבי המלכ"רים, וגם הגדרנו תקציב מינימום להסדר משלים למלכ"רים של 40 מיליון שקלים. טיפלנו בסוגיה של עובדים ותיקים מעל גיל 67 שיצאו לחל"ת ונפלו בין הכיסאות באמצעות הסדר של חלף מענק, חלף דמי אבטלה, כמו שהיה בקורונה; הדבר הזה נפקד מהחוק וסידרנו את זה בוועדה. הארכנו את תקופת הזכאות לדמי אבטלה למי שהיה מובטל ופונה בעקבות המאורעות הנוראיים, וכמובן, נדבר על הרחבות הקילומטרים והכול בתקנות שעוד יגיעו. קבענו פטור מתשלום ביטוח לאומי למעסיק שהעובד שלו היה בחל"ת, וכמובן יצרנו את ההסדרים הנוספים לקבלנים, ליהלומנים, לתחום החקלאות; בתיירות זה עוד יושלם. לגבי חברות גדולות עם מחזורים מעל 400 מיליון שקלים, אנחנו ניתן את המענה בצורה של קרן ממשלתית עם ערבות ממשלתית שתיתן הלוואות. אנחנו כוועדה, כולנו כאיש אחד, בגיבוי מלא של הרב גפני, לא נסכים שהקרן הזו תגבה ריביות גבוהות, ובעצם יעשו איזשהו מרווח על זה שכשבאה המדינה ואומרת: אני נותנת את הערבות להלוואות הללו, הקרן הזו תגדל לסכום של 10 מיליארד שקלים, וחלק ממנה יוקצה לחברות גדולות מעל 400 מיליון שקלים. אחרי שאמרתי את כל זה, אני באמת חייבת לומר שהדבר הזה בסוף הוא פרי עבודה מדהימה של חברי הוועדה ושל היו"ר גפני – שבאמת אני מסירה בפניך את הכובע, ואני יודעת כמה היה קשה וכמה סבלנות היה צריך. אתה יודע, היו דיונים שאפילו אני כבר הייתי צריכה אוויר מהקושי הנפשי של הצעקות של האנשים והמצוקה שהם ביטאו, כי הם באמת ביטאו את התסכול הכל-כך גדול שלהם ואת החרדה שמלווה את כולנו. ואם באמת הצלחנו להרגיע נפש אחת בישראל, אז עשינו מצווה גדולה. אני מתחברת מאוד למה שאמרת, לברכות שבירכנו אחד את השני בוועדה, כי אתה יודע, גם אני רבה איתך הרבה פעמים, ואני באמת חושבת שדיברת מאוד יפה במובן הזה שהייתה אחדות ועבדנו כתף אל כתף. כמובן ולדימיר, רואה חשבון, שטיפל באזרחות בכל הנושאים הללו, ובאמת תרמת כל כך, ינון, החברים שלי מיכאל ביטון, אלון שוסטר, פנינה תמנו – כל אחד הביא את הרגישויות החברתיות והאישיות שלו: מיכאל על העובדים השעתיים ועוד היבטים של עסקים קטנים; פנינה, מהוועדה למעמד האישה, את הנושא החשוב באמת של בני ובנות זוג במילואים; אלון שוסטר סייע במתווה של החקלאות; דוד ביטן, שבאמת נרתם ורתם וגייס את ועדת הכלכלה בגלל היקף הנושאים, ואני מניחה שזו לא תהיה הפעם האחרונה שניעזר בעוד ועדות – –