Заседание пленума 27.05.2026 в 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשרים. שלום גם לאורחינו, הפיקוד וההנהלה הבכירה של בית סוהר אשל מהדרום. שלום לכם, שירות בתי הסוהר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, היום יום רביעי י"א בסיוון התשפ"ו, 27 במאי 2026. הנושא הראשון שעל סדר-היום: הצעות חוק בדיון המוקדם. לפני שנתחיל, אני מבקש לציין כי כל השאילתות הדחופות שאושרו השבוע נדחות בהסכמת חברי הכנסת השואלים לשבוע הבא. הצעת החוק הראשונה היא הצעת חוק מחיקת חובות שמקורם בתגמולי מילואים במלחמת חרבות ברזל (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, של חברת הכנסת נעמה לזימי. אני מזמין את חברת הכנסת לזימי אל הדוכן להציג את הצעת החוק. בבקשה. עד עשר דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה. כנסת נכבדה, אני חושבת שהנושא שאני מביאה לכאן היום הוא נושא שאמור להיות בקונסנזוס. הצעת החוק שלי למחיקת חובות שמקורם בתגמולי מילואים במלחמת חרבות ברזל – תיקון חקיקה פשוט שימנע עוול גדול. כשחיילי המילואים מקבלים את התגמול שלהם הם יודעים שיש סנכרון בין מקום העבודה לביטוח לאומי. אלא שקרה לא מעט – והגיעו אליי אישית הרבה פניות ציבור, צוות לשכתי בעצמו נתקל בתופעה הזאת, והרבה אנשים מהמעגל הקרוב שלי – שבדיעבד, לעיתים גם שנה אחרי, פתאום מגיע חוב; ביטוח לאומי חישב לא נכון. אנשים עוזבים את הבית, יוצאים להגן על המדינה, לפעמים קורס העסק, הבית במשבר, הילדים במצב לא פשוט, הכול קורה, ועוד בדיעבד, בגלל טעות של המדינה, בגלל כשל ביורוקרטי, נוצר חוב, חוב שיוצר מצב לא הגון בפני אלו שהקריבו ותרמו. מה שאני אומרת פה בחוק הזה זה שאם המדינה טעתה, אם יש כשל ביורוקרטי שגורם לחוב בדיעבד לחיילי מילואים, עלינו לייצר מחיקת חובות. לא יכול להיות שהמדינה טועה והמילואימניק משלם. אני רוצה להקריא מכתבה שערכו על המצב הזה: "חצי שנה אחרי תחילת המלחמה, שבמהלכה קיבלתי מדי חודש תשלום מביטוח לאומי, הגיע אליי מענק של 30,000 שקלים דרך העבודה". את זה סיפר איש המילואים יהונתן כהן, ששירת 330 ימים. כמעט שנה שלמה שירת. "בדקתי מול השלישה ביחידת המילואים שלי" – גם אני הייתי שלישה ביחידת מילואים – "והיא הבהירה שאלו כספים שמגיעים לי. אבל אחרי חצי שנה, כשסיימתי עוד סבב של מילואים, גיליתי חוב של 35,000 שקלים לביטוח לאומי. כשניסיתי להבין מה הסיבה לחוב, הם טענו שם שבעצם שילמו לי כפול. חצי שנה אחרי שהעבירו לי את התשלומים שכביכול הגיעו לי, ולמרות שווידאתי מול צה"ל שאני זכאי להם – נזכרו לבקש אותם בחזרה, אחרי שכמובן השתמשתי בהם. נאלצתי לפתוח חסכונות כדי לפדות את החוב". זה מצב מטורף. עוד עדות של אדם – אני גם אומרת גילוי נאות, הוא חבר יקר – דורון שבתאי משדרות. במקרה שלו התברר שהחוב כלל אינו חוב. אגב, טיפלתי גם בפניות ציבור כאלה, שכשפנינו הצלחנו לבטל את החוב כי אכן הייתה טעות כפולה. שכרו באמת עלה באותם חודשים בין סבב מילואים כזה לאחר, ולכן החוב שנקבע לו התגלה כשגוי. אבל זה כי הוא התעסק בביורוקרטיה, הצליח להתווכח ולהוכיח שהחוב הוא לא חוב. אני רוצה להגיד לכם, מרבית אנשי המילואים פשוט משלמים ומתמודדים עם פתיחת חסכונות ועם מצבים לא שפויים. כשזה קורה בשגרה עוד מילא, אפשר להתווכח; כשזה קורה תחת שירות מילואים ממושך של אנשים שנעדרים מהבית חצי שנה, שנה, איך אנחנו מעיקים עליהם יותר? איך אנחנו מייצרים עליהם את העול הזה, ומנגד מקדמים פה השתמטות ממוסדת? אני רוצה לומר, זה לא צודק. כשל ביורוקרטי של המדינה, טעות של המדינה לא יכולה לעלות לחיילי המילואים ביוקר. אגב, אם אנחנו נכניס בחוק הזה גם סעיף של בירור, אנחנו נגלה שמלא מהחובות הללו אינם חובות בכלל. ולכן חשוב לי לומר שהחוק הזה צריך לעבור, ואני בטוחה שבין הקריאות נוכל לטפל בהמון המון בעיות שנוצרו במצב הזה כלפי האוכלוסייה הכי חשובה היום במדינה. אני הייתי קצינת קישור במשרד הביטחון. חיילי המילואים זה השירות הצבאי שלי. הייתי שלישה בפיקוד העורף במילואים, המשכתי את זה. אין, אין אוכלוסייה יותר מיוחדת, שונה, כמו חיילי המילואים, כי אין מדינה שיש בה דבר כזה. ואנחנו חייבים להחזיר להם, לא בנאומים – בחקיקה, בסיוע ובטח במניעת עוול כל כך גדול. אני קוראת לכל הקואליציה לא להתפלפל, תתמכו בחוק הזה. יש פיזור כנסת – אני רואה אותך, יריב לוין, אתם לא אישרתם את החוק הזה, ועדת שרים. דחיתם בחודש. למי דחיתם? אין סיבה. יש פיזור כנסת, בואו נתקן את זה רגע לפני הפיזור ונמנע את העוול הזה. זה צריך להיות חוק של קואליציה-אופוזיציה, צריך להיות קונסנזוס. אל תחרטטו פה אחר כך למה החוק הזה לא מתקבל. אני גם מוכנה לכל התניה בחוק, כל בדיקה שתהיה, אבל החוק הזה חייב לעבור. אני אסיים את דבריי דווקא בהתייחסות לדבר אחר. תקשיבו, חבריי לאופוזיציה פה, רם, אלעזר, מטי, אתם יודעים? אין לנו שר חינוך, יש לנו קומיסר. יש לנו בן אדם ששואב את השראתו החינוכית מדמויות מאוד מפוקפקות בעולם. לכן ככה הוא חושב שמקארתיזם זאת מדיניות לגיטימית. אז מה הוא עושה כשראש הרשות למדידה והערכה מפרסם ציוני אמת – נתוני אמת, יותר נכון – ומסרב להנדס? מה הוא עושה? מפטר אותו. כן, כן, שר החינוך, כאחרון הבריונים, מפטר דמות מקצועית על הפשע הגדול שלה של פרסום נתוני אמת לפי קריטריונים מדידים וחובה ציבורית. כי מבחינת שר החינוך, מה שווים הנתונים אם אנחנו לא שולטים בהם? הדבר הזה הוא באמת מטורף. אבל מה הפלא כשזה בן אדם שרודף אחרי מורות, מנהלות בתי ספר, ממשטר דרג מקצועי, מגיש תצהירים שקריים לבג"ץ, עובד שעות נוספות עבור השתמטות ממוסדת דרך המשרד שלו? וזה באמת אבסורד גדול שהבן אדם שנכנס לכנסת על תיק השוויון בנטל הפך להיות שר ההשתמטות דה פקטו. החוץ והביטחון זאת פיקציה; בכספים של משרד החינוך עובר חוק ההשתמטות, ושר החינוך יואב קיש הוא משרתו של אדונו, של נתניהו, שעמל גם עכשיו על השתמטות ממוסדת. מה אפשר לומר על שר חינוך שמבחינתו לימודי ליבה הם אסון? שמבחינתו צריך לתקצב מניעת נשירה מכוללים כדי שחלילה לא יצאו לשוק העבודה או יתגייסו לצבא? אני אומרת את זה מכיוון שהמציאות הזאת מטורללת, ואסור, אסור לקבל אותה. הקומיסר של החינוך יואב קיש יסיים את תפקידו, ואנחנו נאדיר מקצועיות, אחריות, מצוינות וכן עמידה בערכי מגילת העצמאות ועמידה על שוויון הזדמנויות בחינוך לכל ילד וילדה, גם לילדים חרדים. חשוב היה לי לומר את זה כאן, לפני - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

קצת יותר בשקט, רבותיי וגבירותיי.

נעמה לזימי (העבודה):

לפני שאסיים את דבריי, כי הפיטורים של ראש הרשות למדידה והערכה הם טרלול מוחלט, טרלול מוחלט, והציון הכושל שקיש ניסה להסתיר בתוצאות מבחני המיצ"ב במדעים זה דבר מזעזע. כך גם במתמטיקה ובאנגלית. ובעצם קיש היום, במדיניות שלו, מונע את הצמיחה של החברה הישראלית, את שוויון ההזדמנויות, את פאר היצירה של הגאווה הטכנולוגית, המחקרית, המדעית, היזמית. הרי היצירה הזאת היא פרי החינוך הממלכתי-ציבורי, שהשקיע בילדים שלנו. במקום לתקן – ושלום לכם, חברים – הוא פוגע. אז אני רוצה לומר לך, שר החינוך יואב קיש, שהחליט להיות קומיסר החינוך: הפשיזם לא יעבור. הפגיעה במורים-מורות לא תעבור. המשטור של מנהלי בתי ספר לא יעבור. פיטורים של אנשי מקצוע, שאני שומעת על עוד כמה כאלה, לא יעברו. אנחנו נתקן, נשקם ונבנה מחדש את משרד החינוך. אני קוראת לכם להצביע בעד הצעת החוק שלי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, ושלום שוב לפיקוד הבכיר של בית סוהר אשל משירות בתי הסוהר, שלום לכם. אני מתכבד להזמין כעת את שר המשפטים יריב לוין להציג את עמדת הממשלה בנוגע להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

קריאות:

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת נעמה לזימי, מאחר שאת הקדשת חלק ניכר מהזמן שהוקצב לך כדי לדבר על נושא שאיננו דווקא הצעת החוק שהגשת, לפני שאני אתייחס להצעת החוק אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לשאול אותך כמה שאלות. את נוהגת להציג את עצמך כלוחמת צדק, או לפחות מנסה למכור לנו תדמית כזאת, כביכול מנהיגה אמיצה, יוצאת מגדל העמק, נאבקת למען זכויות נשים. חברת הכנסת לזימי, כן, אני מבין שאת מפנה את מבטך במבוכה, אבל אני מציע שתסתכלי עליי.

נעמה לזימי (העבודה):

מי מבוכה? אתה הבאת הפיכה משטרית. איזו מבוכה?

שר המשפטים יריב לוין:

אני מציע שתסתכלי אליי.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה צריך להיות מובך, תהיה מובך אתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, רבותיי, חברות וחברי הכנסת, רשות הדיבור לשר לוין ולו בלבד כרגע.

שר המשפטים יריב לוין:

אני מציע - - -

נעמה לזימי (העבודה):

בפעם שעברה איימת עליי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, אם תרצי להשיב אחר כך אני אאפשר לך את זה, אבל לא ככה.

שר המשפטים יריב לוין:

אני מציע שתסתכלי אליי, כי אני חיכיתי וחיכיתי וחיכיתי לשמוע את חברת הכנסת לזימי, הלוחמת הגדולה, מגנה בתוקף את דברי הבלע הגזעניים, המפלגים, המחפיצים נשים, של ראש מפלגתך לשעבר אהוד ברק. חיכיתי וחיכיתי, ותראו - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כשאהוד ברק היה בשלטון היא הייתה בת עשר אולי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

אשכרה עשר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כאילו, בואו.

שר המשפטים יריב לוין:

חברת הכנסת לזימי, תסתכלי אליי. נכון, זה קשה נורא, אני יודע.

נעמה לזימי (העבודה):

איזה מביך, לוין, שזה מה שאתה עושה.

שר המשפטים יריב לוין:

חברת הכנסת לזימי, אני חיכיתי וחיכיתי - -

נעמה לזימי (העבודה):

אין לך טיעון נורמלי? לא מצאת עליי משהו?

שר המשפטים יריב לוין:

- - ובמקום נעמה שאנחנו מכירים עם נאומים מהדהדים – שקט מוחלט. אף מילה. כלום. אז אני רוצה לשאול אותך, חברת הכנסת לזימי, אחרי חודשים של שתיקה: מה דעתך על האמירה של אהוד ברק, ואני מצטט אותו: מה שאנחנו צריכים - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה היא קשורה לאהוד ברק? אלוהים.

נעמה לזימי (העבודה):

אין עליי כלום, את מבינה? אני לא מושחתת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת. חברת הכנסת לזימי, אני איאלץ לקרוא אותך, אני לא רוצה לקרוא אותך ולא רוצה להוציא אותך. אבל אם תרצי להשיב – אז בבקשה, בשלוש דקות שיוקצו לך לאחר מכן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל זו לא סדנת חינוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. אני אעבור לקריאות.

שר המשפטים יריב לוין:

חברת הכנסת לזימי - - -

גלעד קריב (העבודה):

נעמה, איך את מעצבנת אותם, זה נפלא.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, אני מקשיבה. בוא דבר איתי על אהוד ברק.

שר המשפטים יריב לוין:

חברת הכנסת לזימי, גם אם תצחקקי במבוכה ותפני את הראש - -

גלעד קריב (העבודה):

7 באוקטובר 1999.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודיע שמרגע זה אני עובר לקריאות.

שר המשפטים יריב לוין:

- - ותעמדי במקום לשבת ותסתכלי לכל הכיוונים חוץ מאליי - -

נעמה לזימי (העבודה):

כן, אתה - - -

שר המשפטים יריב לוין:

- - לא תוכלי לברוח מהשאלות הקשות. ואני רוצה לחזור על השאלה: מה דעתך, חברת הכנסת לזימי, על האמירה של אהוד ברק, ששתקת במשך חודשים ולא אמרת עליה מילה?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שלא להצביע לו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה ראשונה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני יוצאת לבד. לא להצביע לאהוד ברק.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן.

שר המשפטים יריב לוין:

מה דעתך על הדברים האלה - - -

גלעד קריב (העבודה):

אוי, איזה פתטי.

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני, להוסיף לי את כל הזמן הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אוסיף לך זמן ככל שיידרש, אין בעיה.

שר המשפטים יריב לוין:

אנחנו נקבל היום, אולי, סוף-סוף תשובות מהלוחמת הגדולה שנאלמה דום והשתתקה. חברת הכנסת לזימי, כך אמר אהוד ברק ואת שתקת – כן, יותר חשוב לתת כיף לחבר הכנסת שטרן, כמה מביך, כמה לא ראוי - -

נעמה לזימי (העבודה):

בוודאי שיותר חשוב.

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - אהוד ברק.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת עזוז, קריאה ראשונה.

שר המשפטים יריב לוין:

- - כמה עלוב, צריך להגיד. אבל חברת הכנסת לזימי, אני חוזר ושואל: אחרי חודשים של שתיקה, בואי תגלי לנו מה דעתך על האמירה של ראש מפלגתך לשעבר אהוד ברק, שאמר כך: מה שאנחנו צריכים זה לא רק עוד מיליון אחד, זה ישנה את ישראל בצורה מאוד דרמטית. מיליון הרוסים שיגיעו, ואני חושב שהרבה יעדיפו בלארוסים – כך אומר אהוד ברק – יש בהם הרבה בחורות נאות, גבוהות ורזות. תגני את האמירה הנוראה הזו, חברת הכנסת לזימי, לפחות עכשיו. איפה היית עד עכשיו?

נאור שירי (יש עתיד):

איפה?

שר המשפטים יריב לוין:

איך שתקת? אפשר רק לדמיין את הנאומים שהיית נושאת פה לו מישהו אחר היה אומר דברים נוראים כאלה. שתיקה מוחלטת. אולי תציעי להסיר את תמונתו מבית מפלגת העבודה, מה את אומרת? מה את אומרת על הרעיון הזה, חברת הכנסת לזימי?

נעמה לזימי (העבודה):

לא היית במפלגת העבודה - - -

שר המשפטים יריב לוין:

או שאת תמשיכי לשתוק ולשבת בצילו?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, קריאה ראשונה.

נעמה לזימי (העבודה):

הוא שאל אותי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אמרתי לך שאני אאפשר לך, לא ככה.

נעמה לזימי (העבודה):

הוא פנה אליי.

שר המשפטים יריב לוין:

אני מזמין אותך - - -

נאור שירי (יש עתיד):

הוא שאל אותה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא פונה אליה.

היו"ר אמיר אוחנה:

זה לא משנה. זכות הדיבור שלה תינתן לה מייד אחרי שהשר יסיים, לא ככה.

שר המשפטים יריב לוין:

אני מזמין אותך – את הרי תעלי כאן אחריי – תגני את האמירות הנוראות האלה. תקראי להוריד את התמונה שלו מבית מפלגת העבודה. אני רוצה להקריא לך עוד אמירה של אהוד ברק שגם היא עברה בשתיקה מוחלטת שלך. כן, תסתכלי אליי, חברת הכנסת לזימי, אני יודע, זה מאוד קשה.

גלעד קריב (העבודה):

זה ממש לא קשה, אתה פתטי.

שר המשפטים יריב לוין:

היא לא צריכה דובר, חבר הכנסת קריב.

נעמה לזימי (העבודה):

מה עם המילואימניקים?

גלעד קריב (העבודה):

- - - אתה פשוט פאתטי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה.

שר המשפטים יריב לוין:

חברת הכנסת לזימי, הלוחמת הגדולה, תראי מה אמר אהוד ברק ואת שתקת: אני מאמין שאנחנו יכולים לשלוט באיכות בצורה הרבה יותר אפקטיבית – תשמעי מה הוא אומר – לא כמו אבותינו שלקחו אנשים מצפון אפריקה ומדינות ערב, מי שיכול להגיע. עכשיו אנחנו יכולים להיות בררנים. כך אומר אהוד ברק. גזענות מחרידה כלפי המשפחה שלך ואת שותקת, נאלמת דום. איך את יכולה להסתכל להם בעיניים? איך? מה זה המוסר הכפול הזה? ואני שואל, אדוני היושב-ראש, אני שואל אותך, חברת הכנסת לזימי, ממה את מפחדת?

נעמה לזימי (העבודה):

שר המשפטים יריב לוין:

ממה את מפחדת? למה לא גינית את האמירות הנוראות האלה? למה? ממה את מפחדת? ואני אגיד לך ממה את מפחדת, את הרי אפילו מפחדת להסתכל אליי.

נעמה לזימי (העבודה):

ברור.

שר המשפטים יריב לוין:

מרוב הבושה והכלימה. אז אני אגיד לך, חברת הכנסת לזימי, ממה את מפחדת.

נעמה לזימי (העבודה):

מה עם החוק?

שר המשפטים יריב לוין:

את יודעת שאהוד ברק מבטא - - -

קריאות:

שר המשפטים יריב לוין:

טוב, אדוני היושב-ראש, זה לא דו-שיח בין שני חבר הכנסת.

גלעד קריב (העבודה):

מה קרה - - - זמן לדבר?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אוסיף לך, אמרתי כבר, אבל אתה יכול לדבר.

שר המשפטים יריב לוין:

חברת הכנסת לזימי, אני אגיד לך ממה את מפחדת.

נעמה לזימי (העבודה):

בסדר.

שר המשפטים יריב לוין:

את יודעת שאהוד ברק מבטא גזענות טהורה שהיא לא רק שלו, היא קיימת אצל רבים מאלה שאת מבקשת את קולם בפריימריז, ואת מעדיפה להתרפס בפניהם, להשלים עם הגזענות שלהם, למחול על הכבוד שלך, של קרובייך, של רבים מאלה שגדלת איתם. את מעדיפה לשרת את הגזענים האלה, גזענים כנגד מי שימני, גזענים כנגד מי שדתי, גזענים כנגד מי שמזרחי. הינה אני אומר לך, את תוכלי להתלהם עבורם כמה שתרצי, תוכלי להתקבל אצלם כשאת נושאת פה כל מיני נאומים. איך אומרים? לוחמת גדולה, כבר אמרנו. אבל בסוף, חברת הכנסת לזימי, הדברים האלה של אהוד ברק – זה מה שהם חושבים עלייך. הם בזים לך בדיוק כמו שהם בזים לנו. הם בזים לך, חברת הכנסת לזימי, בדיוק כמו שהם בזים לנו. אבל את יודעת מה ההבדל בינינו? אנחנו לא מרכינים ראש בפניהם; אנחנו לא נשלים לעולם עם אמירות גזעניות כאלה; אנחנו נמשיך להוביל את ישראל בדרך שלנו, משום שהרוב המוחלט של אזרחי ישראל לא מוכן להשלים עם הגזענות הזו; משום שרוב אזרחי ישראל לא מוכנים להרכין ראש, לא מוכנים להרכין ראש בפני אלה שבעיני עצמם הם אדוני הארץ. אני אומר לך עוד פעם, חברת הכנסת לזימי, בניגוד אלייך, אנחנו לא מוכנים להשלים עם זה, ואנחנו לא מפחדים, ואנחנו לא מרכינים ראש בפני מי שחושבים שהם אדוני הארץ. אני גם רוצה לפנות מפה למשטרת ישראל. אני חושב שבכל העולם עוצרים לחקירה - -

נעמה לזימי (העבודה):

ואוו, אתה ממשיך - - -

שר המשפטים יריב לוין:

- - את מי שהיה בקשר עם הפדופיל אפשטיין. רואים את זה בכל מקום. בבריטניה גם אחד מבני משפחת המלוכה, גם הוא נאלץ לתת הסברים ולענות לשאלות. אני שואל: למה לאהוד ברק יש חסינות? למה הוא מקבל יחס אחר? מדוע הוא לא נקרא לחקירה באופן מיידי? ואני שואל אותך, חברת הכנסת לזימי, למה שלא תקראי מהדוכן למשטרת ישראל לחקור אותו? למה שלא תעשי את זה בנאום מתלהם כמו שאת יודעת לעשות? למה לא? ממה את מפחדת? מהגזענים האלה שבזים לך את מפחדת? העיקר שיצביעו לך? איך את לא מתביישת? ואני גם שואל את אהוד ברק, מאיפה אתה שואב את החוצפה להטיף לאחרים מוסר, להסית ולהשתלח מעל כל במה? גם אתה, כראש ממשלה לשעבר אתה עדיין דמות ציבורית וחייב לציבור דין וחשבון. מי שאומר דברים כאלה, דינו לרדת מהבמה הציבורית אחת ולתמיד. תתבייש לך, ותתביישי את, חברת הכנסת לזימי, פחדנית.

גלעד קריב (העבודה):

היא פחדנית?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, לא צריך עזרה.

גלעד קריב (העבודה):

לא צריך עזרה - - -

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני היושב-ראש, אני רק אגיד במשפט משהו לעניין החוק.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר, כבר הוספתי זמן. תגיד משפט או שניים לסיום.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה.

גלעד קריב (העבודה):

קריאה שנייה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

להשיב, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

הנושא הזה כבר הוסדר בחקיקה בצורה מקיפה. ההסדר הזה, שנעשה על ידי הכנסת וכמובן גם על ידי הביטוח הלאומי, נתן פתרון רחב היקף לבעיה שאכן הייתה בעבר של טעויות חישוב בהיקפים גדולים ושל שיוך חובות במקרים לא מתאימים. גם היום, כפי שחברת הכנסת לזימי בעצמה אמרה מעל הדוכן, כמו בכל דבר קורות לפעמים טעויות, וכאשר פונים– מתקנים את הטעויות האלה, וההסדר הקיים בחוק נותן לעניין הזה מענה מתאים. צריך גם לומר, אני לא איכנס לכל הפרטים – שהצעת החוק, כפי שמנוסחת, עלולה דווקא לפגוע באנשי המילואים בחלק מהמקרים משום שהיא קובעת כללים שעלולים בסוף להביא לתוצאה הפוכה בחישוב הכולל שייעשה. לכן, מכיוון שאני מתייחס לנושא ברצינות הייתי מוכן לדחות את הדיון בהצעת החוק בוועדת השרים כדי שדרגי המקצוע יוכלו בכל זאת לעשות עוד בחינה – אולי בכל זאת יש משהו נוסף שצריך לתקן. מאחר שחברת הכנסת לזימי לא מוכנה לזה, כפי שאני מבין, ומאחר שעל פניו אין צורך בשינוי הסדר שעובד טוב ונותן מענה, אני מציע להסיר את ההצעה מסדר-היום. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת לזימי, האם את מעוניינת להשיב? בבקשה. אז אני רק אומר בזמן שחברת הכנסת לזימי מתכוננת לדברים: אנחנו נפרדים היום מרויטל יפרח, שנמצאת פה איתנו, היוצאת לגמלאות אחרי 30 שנות עשייה במליאה ובוועדות, כקצרנית וכרשמת פרלמנטרית. אני מבקש בשם הכנסת כולה, רויטל, להודות לך על תרומתך רבת השנים; ולאחל לך בשם כולנו בריאות, הצלחה והרבה רגעי נחת לצד המשפחה והאהובים. דלתות הכנסת תמיד יהיו פתוחות בפנייך. תודה, רויטל.

נעמה לזימי (העבודה):

מגיע לה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, חברת הכנסת לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

יריב לוין, שר ההפיכה המשטרית, ככה זה – אני משבשת לכם את כל הנרטיב, בעייתית לכם מדי עם כל הזהות שאני מביאה איתי, ולא מושחתת. ראית מה זה? לא מצאת עליי כלום – שקיימת כאן נאום של עשר דקות על אהוד ברק. לא יעזור לך, יריב לוין. לי אין תיקים פליליים, לא לקחתי שוחד, אני לא עושה את כל הקומבינות שלכם, אני לא רודפת כסף, כוח, כבוד ושררה כמוכם. מה לעשות, לא פשוט. אבל אם כבר, חתיכת צבוע, סגן השר טסלר עשה הסדר השתקה על פגיעות מיניות של אבא שלו בקטינים – איפה אתה? אני מזכירה את השתיקה שלכם על חבר הכנסת לשעבר אברהם בצלאל, והטענה שהוא פגע מינית בנער; אני מזכירה את נתן אשל, מצלם החצאיות של נשים שעדיין עובד עם נתניהו; אני מזכירה את צחי ברוורמן, שחשוד באונס; אני מזכירה את חנוך מלביצקי, חשוד באונס. כל הדברים האלה קרו עכשיו, בשנים האלה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה כי אתם פריבילגים.

נעמה לזימי (העבודה):

אני מזכירה את כל הדברים האלה - -

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

פריבילגים.

נעמה לזימי (העבודה):

- - אתם חתיכת צבועים.

טלי גוטליב (הליכוד):

תהיי בשקט.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אישה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

מבזה גברים - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, אנא, חזרי למקומך.

נעמה לזימי (העבודה):

לכי תייצגי אותם, לכי תייצגי אותם.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

- - - פריבילגים.

נעמה לזימי (העבודה):

אתם פה עיר מקלט לעבריינים ופוגעים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם פריבילגים, לא - - - אתכם.

נעמה לזימי (העבודה):

איפה כל השתיקה שלך על כל אלה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא נוגעים בכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שטרית.

נעמה לזימי (העבודה):

איפה השתיקה שלך על כל אלה?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם - - -

נעמה לזימי (העבודה):

אתם מתפוצצים ממני. אתה רוצה לדבר על גזענות? השר אמסלם אמר שיש גזענים בליכוד. הוא אמר שיש גזענים אצלכם. אתה רוצה לדבר על גזענות? בחיים לא עמד אצלכם יו"ר מפלגה מזרחי. אתה יודע עוד עובדה? המפלגה שלי בחרה אותי למקום ראשון בפריימריז. לראשונה נבחרה אישה מזרחית במקום ראשון בפריימריז דרך המפלגה שלי. אתה יודע מאיפה אני באה היום? כדי להחזיר את חוק הדיור הציבורי של רן כהן, איש מרצ, שאתם ביטלתם. מאחוריך יושב השר גולדקנופ, שר השיכון לשעבר, שהעיף את החוק הזה. הוא עוסק בהטבות מגזריות, אבל את העניים הוא זרק. אצלכם זה קרה, אצלכם. אתם הגזענים, חבורת מנותקי קשר עם קריית שמונה שגורמים לסורוקה לקושש תרומות. חבורה של גזענים. אנחנו יודעים מה אתם חושבים על הפריפריה – אתם בזים לה. אתם רואים אותה כמובן מאליו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

איפה אתם? עוסקים בשררה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שטרית.

נעמה לזימי (העבודה):

אני יודעת מאיפה באתי, יריב לוין; אני יודעת לאן אני הולכת. אתם בזים לפריפריה - -

אושר שקלים (הליכוד):

מה עם הבלרוסיות של ברק?

נעמה לזימי (העבודה):

- - בזים למזרחים, רואים בהם אנשים שאיך נתן אשל אמר? שהשנאה מניעה אותם.

אושר שקלים (הליכוד):

מה עם הבלרוסיות של ברק?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים.

נעמה לזימי (העבודה):

חבורת באמת מושחתים ששכחו את החיים עצמם, שכחו את העם הזה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

ואני אגיד לך, מי ששכח את העם, העם ישכח אותו, יריב לוין.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

מי שעוסק בשררה ומדבר פה עשר דקות על אהוד ברק יודע שהוא אשם. מה עם השתיקה שלכם על מימון חמאס - -

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי.

נעמה לזימי (העבודה):

- - על העבודה של יועצי נתניהו עם קטר בזמן מלחמה - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

- - איפה אתה שתקת על זה? איפה אתה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, אני פונה אלייך.

נעמה לזימי (העבודה):

שתקתם על השחיתות של מאי גולן - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, נא לרדת מהדוכן.

נעמה לזימי (העבודה):

- - של כל אחד. חבורה של אנשים באמת צבועים, מושחתים.

היו"ר אמיר אוחנה:

נא להוריד את חברת הכנסת לזימי מהדוכן. תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

באמת, אתם בזים לעניים ובזים לפריפריה. אנחנו רואים אתכם.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

להוריד, להוריד, להוריד. תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה. ההצבעה תהיה שמית לבקשת - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני, אני ביקשתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

- - לבקשת האופוזיציה, מאה אחוז. לפני שנתחיל בהצבעה אני רוצה לברך את קבוצת הגמלאים מחדרה שנמצאים איתנו כאן, וגם את חניכי המכינה הקדם-צבאית אחת משלנו שנמצאות איתנו כאן, ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. מזכיר הכנסת, אנא, נתחיל בהצבעה. קרא את שמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר סימון דוידסון:

נא לקרוא בפעם השנייה ח"כים שלא היו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר סימון דוידסון:

יש מן הח"כים שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? לא. נא לסכם. ובכן, בעד – 32, נגד – 45. אני קובע כי הצעת חוק מחיקת חובות שמקורם בתגמולי מילואים במלחמת חרבות ברזל (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר סימון דוידסון:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק חוסן לישראל – הרשות הלאומית לחוסן נפשי ולטראומה, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת בנימין גנץ. אני מזמין את חבר הכנסת בנימין גנץ להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפתח הדברים ולפני שניגש לגופה של הצעת החוק, ראוי להגיד מהבמה פה שמה שאנחנו רואים היום במסדרונות הכנסת הוא לא רק פירוק של גוש נתניהו, אלא פירוק מתבקש של תיאוריית הגושים. הממשלה הבאה צריכה להיות כזו שלא מנהלת דיונים מה הדרך הנכונה ביותר לעקוף את חוק הגיוס, אלא איך מגייסים ומשלבים את כולם בשירות למען מדינת ישראל. הכישלון של הכנסת הזו לתת גב ללוחמים שלנו בזמן מלחמה, הוא חרפה שכל אחד מחברי הקואליציה יישא על גבו בשנים שיבואו. אני אומר למצביעי הליכוד והציונות הדתית, מי שצריך לתת גט כריתות לגושים זה לא החרדים, אלא אתם צריכים לתת את גט הכריתות הזה. תצביעו לאיזו מפלגה שתרצו, אבל שתבטיח לכם ממשלת אחדות רחבה וציונית שתיתן גב ללוחמים. זה המוצא היחיד, ומי שלא יתחייב לכך פוגע בביטחון ועושה נזק לדורות. הגיע הזמן שמי שינהל את המדינה זה הרוב הציוני ולא המיעוט הקיצוני. אחינו החרדים, אנחנו אוהבים אתכם. וכשאני אומר את זה, אתם יודעים שאני מדבר אמת. אבל אי-אפשר לאפשר אחרי הבחירות הבאות להמשיך בהשתמטות המונית. אנחנו לא נגד עולם התורה, אנחנו בעד עולם התורה ובעד היכולת לשמור עליו. אבל כדי לשמור עליו, צריך לשמור על הארץ הזו ועל העם הזה, ואין לנו ברירה אלא לשרת וגם לכם אין ברירה אלא לשרת, ויבוא היום שגם אתם תבינו את זה. אנשים בחברה החרדית מבינים את זה ברחובות, אנשים בחברה החרדית צריכים להכיר בזה גם בהנהגות. חברי הכנסת, לגופה של הצעת החוק – כמה ימים אחרי 7 באוקטובר הגעתי לפגוש את המפונים מהדרום בקיבוץ שפיים. זה היה מפגש מאוד מאוד טעון, מאוד מאוד קשה. הותקפתי בשמה של המדינה על משהו שלא היה לי בו חלק, אלא רציתי לבוא ולעזור. אבל יכולתי להבין את זה, כי פגשתי אנשים שהמחבלים דפקו על דלת הממ"ד שלהם והרעידו את חייהם, שאיבדו באותם רגעים את הביטחון האישי; ילדים שחבריהם נחטפו. אחרי עוד כמה ימים נסעתי למטולה – עיר רפאים. מפקד המוצב – כך קראתי לראש המועצה המקומית, שעושה שם עבודה נהדרת. פגשתי שם רק את כיתת הכוננות, ראש המועצה וכמה מתנדבים בחמ"ל הממוגן. גם היום אנשי הצפון רואים את לבנון מהבית שלהם, שומעים את קולות ההפצצות ומטוסי הקרב שחגים בדרכם צפונה. וגם בדרום – בעוטף אני חי היום – שומעים את הקולות האלה מעת לעת, אם כי המצב כבר יותר טוב, ויש להודות ולשמוח. אכן, מדינת ישראל היא מדינה חזקה. האזרחים שלה הם הכי חזקים בעולם. הם שומעים שיש כאן צרה והם כולם טסים לכאן על מנת לעזור, אבל יש לה ממשלה חלשה שלא יודעת לתת להם גב. בתקופה שבין השירות הצבאי לעולם הפוליטי הייתה לי הזכות, ביחד עם חבר הכנסת חברי יעקב אשר, לעמוד בראשות המועצה הציבורית של נט"ל, עמותה שמטפלת בנפגעים על רקע של טראומה לאומית, ואני אומר לכם מידיעה: לולא אנשים טובים, עמותות, ראשי רשויות בעלי תושייה, עשרות אלפים לא היו זוכים למענה. השלכות המלחמה לא נמדדות רק ביום שאחרי, אלא גם שנים אחרי. האם מתחזקים מהקושי או האם קורסים מהקושי? הבחירה נמצאת בידיים שתכף ילחצו פה על הכפתור במליאה. חברי הקואליציה, במה לא התעסקתם פה בשבועות האחרונים? בפיצול תפקיד היועמ"שית; בהשתלטות על התקשורת; בהעברות כספים פוליטיים ודרישה לחוק שיסדיר פטור המוני מגיוס בזמן מלחמה. לא ראיתי דיון רציני אחד על מחסור ב-1,000 פסיכולוגים ברשויות המקומיות.

היו"ר סימון דוידסון:

פסל, מושיקו.

בנימין גנץ (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

גם היום, מאות אלפים שחזרו לבתיהם או מצאו מקום חדש, רבים עדיין סוחבים עימם את הצלקות ולא מטופלים – אתם יודעים, 20 ו-30 שנה אחרי מלחמת לבנון, ויותר מכך, אחרי מלחמת יום הכיפורים, פתאום התחילו אנשים להבין שהם חיים בפוסט-טראומה. אני מכיר אישית לא מעט אנשים כאלה שהדחיקו, וזה בסופו של דבר התפרץ אצלם. תחשבו על ההיקפים של מלחמת לבנון ותחשבו על ההיקפים של מה שעברנו פה, אזרחים כחיילים, בשנתיים וחצי האחרונות. מה אנחנו רוצים? דור שלם של פוסט-טראומטיים? שהמחליפים של המחליפים שלנו פה בעוד 20 ו-30 שנה יצטרכו להתמודד עם דור שלם שלא טופל בזמן? שאנשים יגדלו ואז יגלו שההורים שלהם לא יכלו להיות ההורים שלהם באמת, כי הם סחבו טראומות? את רפורמת "נפש אחת" בעבור פצועי צה"ל, יזמתי במשרד הביטחון מאוחר – ביחד עם מיכאל ביטון ועם אלון שוסטר – אבל לא מאוחר מדי בעבור רבים שזוכים כעת לטיפול ראוי במחלקות השיקום ומחוץ אליהן. גם שם יש עוד הרבה מה לשפר. אבל מה עם האזרחים? זה ייקח שנים. זה ייקח שנים וזה פוגע בחברה כולה. חבריי חברי הכנסת, צריך להגיד את האמת. ביחס לעולם, בישראל יש מענה רפואי מצוין בקופות החולים, אבל אין מענה מספק בטיפול נפשי, בטיפול פסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי במקרים רבים, הוא מנת חלקו של העשירון העליון. מסגרות לטיפול בפוסט-טראומטיים בשלב מוקדם, כמעט כולן משויכות לעמותות שבנויות על תורמים. הגיע הזמן להסדיר את זה ולהקים רשות שתעסוק בכך. יש מאות-אלפים שזקוקים לתמיכה הזו. אנחנו באירוע בסדר גודל אחר מכל התרחישים שהיו פה קודם. הפציעות השקופות של כל כך הרבה ישראלים, חייבות לצאת לאור, והם צריכים לקבל מענה. כמו שכל אזרח זכאי לרופא משפחה, הוא צריך להיות זכאי לפסיכולוג ולסל טיפולים כשצריך את זה. זה הדבר שגם נכון כלכלית, כי אם אנחנו רוצים שאנשים יישארו במעגל העבודה, יחיו חיים מלאים וטובים, יתגייסו, ילמדו, יקימו משפחות ויעבדו, יש לנו הזדמנות היום לעשות את חובתנו. לדאוג לטיפול באלה שפונו לשפיים עם תיק גב, או לאילת עם מזוודה, שברחו מהשדות בנובה והסתתרו בתוך ערימת גופות של חבריהם. טראומה היא אומנם מחלה שקופה לעין, אבל לנו אסור לאטום את ליבנו אל החולים בה. תודה רבה לכם.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת גנץ. מי השר המשיב? עמיחי שיקלי. אני מזמין את השר, עמיחי שיקלי, להשיב על ההצעה, בבקשה. עד עשר דקות.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו, ביוזמת חבר הכנסת בני גנץ, נוגעת בנושא לאומי ראשון במעלה, ומכוונת לפתור אותו באמצעות הקמת רשות לאומית, אשר תפעל כגוף עצמאי במשרד הבריאות. לשיטת הגורמים המקצועיים במשרד הבריאות, ההצעה אינה מקדמת את המטרה, והם אינם רואים צורך בהקמה של רשות לחוסן וטראומה נפשית. חשוב לציין כי הממשלה ככלל, ומשרד הבריאות בפרט, פעל ופועל בנושא, ובכלל זה מאז 7 באוקטובר הוגדלה הפעילות של מרכזי החוסן באופן משמעותי ביותר. הוקם מרכז חוסן טיפולי ארצי נוסף, וכן קודמו תוכניות רבות נוספות בתחום החוסן, כגון מיזם גוף נפש, ברשויות המקומיות ועוד. מאז 7 באוקטובר ועד עתה, כולל שנה זו, היקף התקציב של כלל הפעילויות בתחום החוסן, מסתכם בהשקעה תקציבית של כ-480 מיליון שקלים. אנו סבורים כי נכון להמשיך להשקיע את תקציבים עם מענה טיפולי לאזרחים ולא בהקמת גוף חדש, שיעילותו מוטלת בספק. על כן אני קורא לחברי הכנסת להתנגד להצעה. תודה. זה כמובן מענה של שר הבריאות.

היו"ר סימון דוידסון:

זהו? תודה רבה לשר שיקלי.

קריאה:

תישאר.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

להישאר? בסדר. מבקשים שאני אישאר.

היו"ר סימון דוידסון:

אתה יכול לרדת. ירון לוי מבקש – רגע, אתה רוצה להישאר?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני אישאר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה לא שמית?

היו"ר סימון דוידסון:

זה יהיה שמית, אבל ההחלטה של השר האם להישאר ולהמשיך, או לא.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני אישאר.

היו"ר סימון דוידסון:

אבל ההצבעה תהיה שמית, רק שתדע.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

בסדר גמור.

היו"ר סימון דוידסון:

איפה אופיר כץ?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שיקלי, קוראים לך להצטרף אלינו. ביחד, ביחד.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אני אתייחס. זאת הזדמנות להתייחס לענייני דיומא, אני רואה את הנטייה שיש היום של כל מפלגות השמאל, לומר, אנחנו בעצם מפלגות ימין - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל אני יותר ימין ממך.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - זה דבר משעשע.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל אני יותר ימין ממך.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אתה - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - שישבת עם התנועה האסלאמית, עם מרצ, עם העבודה, יותר ימין ממני?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה יושב עם ששי גואטה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

נו, באמת. לכן אני חושב שהתופעה הזאת היא תופעה מסקרנת. אנחנו רואים חדשות לבקרים, את הנהגה, של מפלגות השמאל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השר שיקלי, המדיניות שלכם בצפון היא מדיניות ימין?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אנחנו מפלגת ימין, אנחנו רואים את כל שחקני הרכש החדשים במפלגה של יושב-ראש יש עתיד החדש, נפתלי בנט. נפתלי בנט, יש עתיד. אתה יודע, זה כל כך מצחיק לראות אדם, היה מנכ"ל מועצת יש"ע, ראה את עצמו כימין שמימין לימין; אמר: אנחנו ביום הראשון נסדיר את ההתיישבות הצעירה; אנחנו נכריע את החמאס ואת הבג"ץ; אנחנו הימין שמימין לימין, ואט אט, האיש זלג להקמת ממשלה יותר שמאלית מממשלת אוסלו; לראשונה עם תנועה אסלאמית בשורותיה. היום כל החבר'ה שלו שהוא הביא מבחוץ, אחד אחרי השני אומרים: אנחנו מפלגת ימין, אנחנו מפלגת ימין. איך מפלגת ימין? איך? מה שכן, מה שכן, הוא הציל - -

מיקי לוי (יש עתיד):

ארבע פעמים בבלפור - - -

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - את יש עתיד מכליה.

מיקי לוי (יש עתיד):

שיקלי, הייתי מצפה ממך קצת נימוס. שיקלי, בלעדי נפתלי אף אחד לא היה יודע מי אתה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אנחנו ראינו את יש עתיד, שחרטה על דגלה אידיאולוגיה – לא ברורה לי עד עתה האידיאולוגיה של המפלגה – והציל אותה. זה עידן האופורטוניזם הפוליטי, עידן של אובדן אידיאולוגיה מוחלט, מוחלט. וזה דבר בעיניי שהוא, מה אני אגיד לכם, אני חושב שהציבור רואה, ישפוט ויגיב בהתאם לניסיונות המאוסים והלא-אמיתיים כל כך, לשקר את הציבור, להונות את הציבור. באמת, דבר שהוא באמת באמת מביך. מה נשאר מהאידיאולוגיה של המחנה הזה, שפעם היה מתקרא השמאל הציוני? מה נשאר מהשמאל הציוני בעצם? מה נשאר מהשמאל הציוני? כשאתה מסתכל היום על שאריות מפלגת העבודה, מה נשאר מזה? איפה אנשים שהיו לנו כאן בעבר – יגאל אלון, טבנקין – אנשים שחרתו על דגלם התיישבות בבקעה, בספר? רואים היום את המפלגות האלה – קשה להבדיל בינם לבין רע"מ, קשה להבדיל בינם לבין הרשימה המשותפת. מפלגות מפוארות שהפכו לאבק, אבק, אבק. שום דבר לא נשאר ממה שהיה השמאל הציוני, והאמת, אני חושב שזו טרגדיה. זאת באמת טרגדיה. זאת באמת טרגדיה. אז מי שרוצה להצביע ימין, יש מפלגות ימין אמיתיות. יש מפלגות ימין אמיתיות, ובראשן הליכוד, ביחד איתנו מפלגות הקואליציה, אלה מפלגות ימין. אלה מפלגות - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה ימין בהשתמטות? מה ימין בהפקרת הצפון?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אוה, שמעת את יאיר גולן? שמעת את יאיר גולן? אתה שמעת את יאיר גולן אומר: אנחנו לא יכולים לגייס את החרדים מחר בבוקר, זה תהליך, זה ייקח זמן, לא פוסלים ישיבה עם המפלגות החרדיות? עוד דבר מדהים, כמה צביעות הייתה כאן בשיח על חוק הגיוס. עומד כאן חברי בועז ביסמוט, אני כל כך זוכר בכנסת הקודמת - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

חברי הכנסת, קצת שקט באולם, בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - את מי שהיה הרמטכ"ל, חבר הכנסת בני גנץ, הוא פנה אליי ואמר: עמיחי, אני מבקש שלא תצביע נגד החוק הזה. אתה זוכר את הערב הזה? ואמרתי: אני לא אצביע נגד, אני לא אצביע נגד. וזה היה חוק שדיבר על סדר גודל של 1,200 מגויסים בשנה הראשונה וכ-2,500 בשנה החמישית. נכון, קרו דברים מאז; נכון, אירוע 7 באוקטובר זה אירוע טקטוני. נכון, אבל זה לא שאז היה פסטיבל וודסטוק, Peace and Love, ולא היו מחשבות שאנחנו לקראת עימות אזורי. היו מחשבות, בגלל זה גם דיברו כמה חשוב למנות רמטכ"ל בתקופת בחירות. אף אחד לא חשב שפנינו לשלום אזורי. והחוק הנוכחי דיבר על למעלה מ-80,000 מגויסים תוך שנה וחצי, דיבר על כמחצית ממחזור הגיוס תוך כחמש שנים, לא הכיר במסלולים מקוצרים, כפי שהכיר החוק שהציע בני גנץ, לא הכיר בתוכניות אזרחיות, כלל סנקציות, ועל הדבר הזה אמרו "חוק ההשתמטות". פתאום החוק הזה הפך להיות חוק ההשתמטות. והינה, אנחנו רואים שבשנייה, בשנייה שהמפלגות החרדיות הסירו את תמיכתן בחוק, פתאום אומרים ראשי מפלגות השמאל: אנחנו בעצם לא ממהרים לגייס חרדים, זה לא כזה חשוב, זה תהליך, זה לא יום ולא יומיים. ושוב הצביעות, הצביעות, חוסר הקוהרנטיות.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

אדוני השר, הפעם יש לך הגבלת זמן, רק שים לב לדקה וחצי.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אין בעיה. ואני אומר, הציבור רואה, הציבור רואה מי באמת ניסה לקדם חוק, שגם אם הוא לא מושלם – ולא חשבתי שהוא מושלם. אני לא אוהב את גיל הפטור בגיל 26. אני חושב שצריך שאנשים שלא הולכים לצבא לפחות ילכו לעבוד, ואני לא רוצה שאנשים ייכלאו בישיבות – אבל החוק הזה, אני חושב שהיה נכון לתת לו צ'אנס. למה? למה? כי אנחנו לא ראינו איך מגיב השטח למציאות שבה ההנהגה התורנית מאשרת בעצם את הרעיון של גיוס לצבא, וזה דבר מהפכני שהיה כאן. ואני חושב שאם היינו עושים את הדבר הזה, יכול להיות שבאמת היינו רואים שינוי גדול, כי כשאתה שואל – לא אותי – כשאתה שואל את הלוחמים בחטיבת החשמונאים, שאין מי שמבין יותר מהם בגיוס חרדים – חרדים אמיתיים, לא אנשים שנשרו ממסגרת חוד – איך מביאים עוד חרדים, הם באים ואומרים: רוב הצעירים החרדים לא מתגייסים מכיוון שהם חוששים שזה כנגד דעת תורה, מכיוון שאין להם גיבוי של ההנהגה התורנית וההנהגה הפוליטית. ואני חושב שאם היה חוק שעובר בהסכמה של ההנהגה התורנית וההנהגה הפוליטית זה יכול היה להוביל למפנה, זה יכול היה להוביל למפנה אמיתי. והייתה הזדמנות לעשות את זה, אני חושב שזו החמצה שהדבר הזה לא קרה. הגם שאני חושב, שוב, שכשמסתכלים בשטח ומסתכלים על הצעירים, הצעירים החרדים מבינים שדברים השתנו ורוצים לשרת בצבא, גם אם ההנהגה הפוליטית, ההנהגה הוותיקה - -

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

משפט סיום, השר.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

- - פחות נמצאת שם. הדור הצעיר בציבור החרדי, יש לו רצון ומוטיבציה להיות חלק, חלק מהחברה הישראלית וחלק מצבא ההגנה לישראל. תודה רבה.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, אדוני השר, אתה הרי אמון על דברים מדויקים, כמעט הייתי אומר על דברי אמת, אני מבקש ממך לפחות להפסיק לשגרר לאומה המיוסרת את הנרטיב שהחוק שבני גנץ ואחרים הגישו בממשלה הקודמת הוא החוק שאמור היה לטעמנו לפתור את העניין. בזמן אמיתי לא אמרנו את זה. בזמן אמיתי אמרנו: זה לתקופת חירום, גישור; חוק גישור מפאת השעה, ולאחר מכן, או תוך כדי, להמשיך לעסוק בחוק המקיף, הכולל, שצריך להגיע לכאן לכנסת. בשום רגע, בשום רגע במשך עשר שנים – אני יודע שיושב-ראש כחול לבן עוסק בזה עוד מלפני שנכנס לפוליטיקה, בצורך של כולנו להתגייס לביטחון האומה בערוצים שונים, בעדיפות לצבא.

קריאה:

ולא הצליח.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בשום רגע לא נאמר, אלא נאמר ההפך: החוק הזה, חוק הגישור, הוא חוק לתקופת מצרים, תקופה קשה שהיה צריך לתת בה פתרון זמני. וברור שמה שצריך לעשות כרגע זה להביא חוק כוללני בנוסח הרעיונות שכולנו מכירים רק מתקשים לבצע. אני רוצה, ברשותך, אדוני היושב-ראש, לומר מילה נוספת לגבי החוק שהוגש כעת על ידי חבר הכנסת גנץ. אני לא מצליח להבין לא את המענה שניתן ובוודאי לא את מה שנתפס בעיניי כזלזול – התגובה הלקונית, המתומצתת הזו, שבעצם אומרת: תפסיקו לבלבל לנו את המוח עם הטראומות האלו על האירוע שקרה כאן. ובכן, הפוגרום. השואה ליום, בעוטף עזה, היא כשלעצמה מצריכה לא רק הקמת רשות להנצחה ולמורשת, אלא את אותה רשות, אותה התייחסות רצינית, קוהרנטית, מתכללת בין משרדים ונמשכת לאורך חיי בני האדם שנקלעו למשבר חסר תקדים בחייהם שלהם ובחיי האומה. זה הדבר הנכון לעשותו. זה חוק שהגיע בזמן שמתייצב לנוכח פני האימה, פני העצב העמוק ופני האחריות של מדינה של הצליחה, כשלה לשמור על אותם אזרחים, כשלה לתת מענים ללוחמים שלה, ואני מאוד מקווה שתימצא הדרך לקבל את החוק הזה ולהקים את הרשות הזו במהרה בימינו. תודה רבה, אדוני.

היו"ר מיכאל מרדכי ביטון:

תודה לך, חבר הכנסת אלון שוסטר. בטרם נעבור להצבעה שמית, אנחנו נרגשים לארח פה מאות אנשים נפלאים מהעולם, מארצות הברית ואירופה במסגרת פרויקט ייחודי שנקרא מועדון ארוחת הבוקר והתפילה למען ירושלים, שהוביל אלברט וקסלר, וכל האנשים שאיתו במשכן. כנס עצום. גם חבר הכנסת אוהד טל מוביל את זה, ורבים מחברי הכנסת היו שם. We would like to say thank you to all of you for coming and supporting Israel from all over the world. Thank you, Albert, very much, thank you. ואיתנו גם נשים מדהימות מגבעת זאב. ברוכות הבאות לכנסת. ברוכות הבאות. אנחנו, חברי הכנסת, נעבור להצבעה שמית. בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא בשנית בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם חברי כנסת שמעוניינים להשתתף בהצבעה ולא הצביעו?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

אם אין עוד – תמה ההצבעה. נא להגיש לי תוצאות.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

דבי ביטון הצביעה כבר בעד בסיבוב הראשון.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, תשומת ליבכם. להלן תוצאות ההצבעה: בעד הצעת החוק הצביעו 36 חברי כנסת, נגד – 40. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק חוסן לישראל – הרשות הלאומית לחוסן נפשי ולטראומה, התשפ"ו–2026, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הגנת הסייבר הלאומית, התשפ"ו–2026. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החינוך, התרבות והספורט. עוד הונח על שולחן הכנסת צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה) (הארכת תקופת הוראת שעה), התשפ"ו–2026. לבסוף, אבקש להודיעכם כי הונחה לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון מס' 11) (תקציב תאגיד השידור הישראלי), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, תשומת ליבכם. אני מרגיש באונייה. תשומת ליבכם. כל הצעות החוק שהיו עד סעיף י"ד הוסרו. אי לכך אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק קבלת ילד למעון יום והשתתפות המדינה בעלות שכר הלימוד בו, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת. הצעת החוק נומקה ונשמעה בעניינה תשובת הממשלה ביום 29 באוקטובר 2025. לכן אנו עוברים כעת להצבעה על הצעת חוק דחיית מועדים ותשלומים – יש פה טעות. על פי בקשה, אנו עוברים להצבעה שמית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בקשה של מי?

היו"ר יעקב מרגי:

הממשלה, זה ברור. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לשמור על השקט בזמן ההצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

קריאות:

נגד, נגד.

קריאה:

אין, עברת, עברת. אמרת שם.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, יש כללים. חברים, אני אתן לכם עצה: נער הייתי גם זקנתי – אל תפרו את הכלל הזה, כי זה יבוא לכם כבומרנג פעם אחרת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא עברת לשם הבא. הוא לא עבר.

היו"ר יעקב מרגי:

יש ייעוץ משפטי. תפנו למזכיר, הוא יבדוק את זה. זוכרים את אמילי מואטי? נא לא להפריע.

קריאות:

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נא לשמור על איפוק. עדי עזוז. אני לא רוצה לקרוא לסדר בזמן הצבעות. די. בבקשה. יעקב אשר, אתה מפריע למהלך ההצבעה. נא לא להפריע במהלך ההצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, לא שומעים את המזכיר. לא שומעים.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להפריע בזמן ההצבעות, מירב.

קריאות:

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, זה לא מסתדר לי.

היו"ר יעקב מרגי:

קטי, זה מפריע למזכיר. זה מפריע למזכיר.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

בסדר, מחית, מחית. אוקיי, מחית. אני מתחיל להוציא אנשים בקריאות לסדר.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה מבין - - -

היו"ר יעקב מרגי:

כן, אני מבין.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

קטי, תודה. קטי, את - - -

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נא לאפשר למזכיר. קטי, תודה, תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא לא לא.

היו"ר יעקב מרגי:

אבל זה באמצע הצבעה. אחר כך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני רוצה להגיד רק משפט אחד.

היו"ר יעקב מרגי:

את לא יכולה, אין דבר כזה. אין דבר כזה. לא בזמן ההצבעה. נקודה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

נא לקרוא שנית בשמות חברי הכנסת שלא השתתפו בהצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נא להירגע. נא להרגיע.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

נא להרגיע. חבר הכנסת אזולאי.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנחנו באמצע ההצבעה. חברי הכנסת.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

ינון אזולאי, נא להרגיע. תודה. תודה. אלעזר שטרן, תודה. נא להרגיע, אנחנו באמצע ההצבעה. טוב, נגמר. המחאה נשמעה. נקודה. בבקשה, נא להמשיך.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? מה זה?

היו"ר יעקב מרגי:

חברים, מרגע זה – סדרנים, מי שעומד, אני מוציא אותו גם באמצע ההצבעה. ששי גואטה, נא לשבת; דוידסון, נא לשבת. נא לשבת.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

בסדר, הוא מקבל. אל תדאג, אל תדאג. זה לא באמת. נא לשבת. נא לאפשר למזכיר להמשיך.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

עודד פורר, תודה. חבר הכנסת גפני, תודה. נא לשבת. נא לשבת.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, ברוך הבא למליאה. גפני. עודד, תודה. אתם מפריעים למזכיר. לא מאפשרים למזכיר. נא לא לצעוק, נא לשבת.

קריאות:

היו"ר יעקב מרגי:

אתם מפריעים למזכיר להמשיך. חבר הכנסת גפני, נא לשבת. חברי הכנסת, נא לשבת. המזכיר, נא להמשיך.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

ששון גואטה, פעם ראשונה. ששון גואטה, אני קורא אותך פעם שנייה. ששון גואטה.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

- - - אתה לא מתבייש.

היו"ר יעקב מרגי:

ששון גואטה, נא לא להפריע.

קריאות:

קריאות:

הו, כל הכבוד.

היו"ר יעקב מרגי:

הסתיימה ההתלהבות? תודה. נרגעתם? יאללה לשבת. תודה. תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

דרעי - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, את לא מאפשרת למזכיר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

התגעגעתי אליו.

היו"ר יעקב מרגי:

נא להרגיע. נא להרגיע. תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

דרעי הגיע. דרעי הגיע.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת של האופוזיציה, אני מבין את ההתרגשות שלכם. נא להירגע. נא להירגע. אני אקרא לסדר.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

אלעזר אתה פעיל היום.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האופוזיציה פעילה, נא להירגע.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

האם ישנם חברי כנסת שלא נכחו בהצבעה ונמצאים? בבקשה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר יעקב מרגי:

יש עוד חברי כנסת? אם אין, תמה ההצבעה. בינתיים, עד שיוגשו לי התוצאות, אני רוצה לקדם בברכה את תלמידי כיתות י' מבית הספר "חדש" הרצליה. אתם מכבדים אותנו ביום של חקיקה פרטית, דיונים סוערים. ברוכים הבאים.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אם ככה חוק המעונות, מה תעשו בחוקים – מה קרה? מה קרה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג, נגמר. נגמר. יום שני פיזור הכנסת. די כבר, תלכו כבר. די.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, אני לא עומד בזה. אני כבר לא עומד בזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תפזרו כבר את הכנסת הזו. כמה אפשר?

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, תשומת ליבכם, להלן תוצאות ההצבעה – יעקב אשר, אתה מעוניין שאני אקרא את התוצאות? אל תדליק לי אותם. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: בעד הצעת החוק הצביעו 44 חברי כנסת, נגד – 37 חברי כנסת. אי לכך – אם אני לא אומר לפרוטוקול זה לא יעזור. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק קבלת ילד למעון יום והשתתפות המדינה בעלות שכר הלימוד בו, התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה טרומית, ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך - - -

קריאה:

ועדת החינוך. ועדת החינוך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ועדת פנים.

היו"ר יעקב מרגי:

ועדת הכנסת תכריע לאן זה ילך. תודה רבה. אנחנו ממשיכים.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, תשומת ליבכם, אנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום, הצעות חוק רגילות ודחופות. ההצעה הבאה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: הטלת מכס של 50% על מספוא החיטה והשפעת המהלך על העלאת יוקר המחיה במדינת ישראל. את ההצעה הגיש חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה, אדוני. ולדי, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

סתם הביאו את דרעי. אריה, סתם הביאו אותך.

היו"ר יעקב מרגי:

ושב השקט. ושקט ושאנן, ואין מחריד. בבקשה, עשר דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס ממש בדקה-דקה וחצי למה שקרה פה עכשיו. אין לי טענות לאייכלר. אנחנו יודעים שהוא שונא את המדינה ושונא את הציונות. אבל מה שהליכוד עשה פה – זה נרשם. אזרחי ישראל ראו את זה שהצבעתם בעד ההטבה הכי משמעותית למשתמטים. הליכוד תמך כעת בהטבה הכי משמעותית, הכי משמעותית, למשתמטים, על חשבון החיילים שלנו, על חשבון משרתי המילואים, על חשבון כל מי שמשרת, כל מי שעובד, כל מי שמשלם מיסים במדינה הזאת. הליכוד עכשיו ירק להם בפנים, ואת התשובה אתם תקבלו בקלפי. אני מבטיח לכם, אנחנו לא נשכח, הציבור לא ישכח, ואנחנו נזכיר את זה כל יום מחדש. את המכה הליכוד יקבל בקלפי. חבריי חברי הכנסת - - -

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן, פינדרוס. כן, מה רצית לומר? אני מתקדם. אליך אין לי טענות. אין לי גם ציפיות ממך. הכול בסדר. אדוני היושב-ראש, במסגרת הסכם המכס של ממשלת ישראל עם ארצות הברית שנחתם לפני זמן מה, ישראל התחייבה לסבסד יבוא חיטה מארצות הברית בסך כ-60 מיליון בכל שנה במשך העשור הקרוב.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

ולדימיר, תגיד ברוך דיין האמת - - - ברוך דיין האמת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

פרוש, בבוא העת אנחנו נחקור מה עשית שלוש שנים עם 120 מיליון במשרד שלך. תאמין לי, אני זוכר את זה. זוכר את זה.

מאיר פרוש (יהדות התורה):

ברוך דיין האמת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, לגבי ההסכם עם ארצות הברית, לכאורה ההסכם הזה מחזק את ביטחון המזון של מדינת ישראל ומייצר ודאות לגבי מקורות החיטה שלנו לשנים הקרובות, אבל זה לכאורה בלבד. במסגרת אותו הסכם, ממשלת ישראל הנוכחית גם התחייבה לבטל את ההקלות והפטורים על יבוא חיטה מהמקורות המרכזיים שמדינת ישראל מייבאת מהם – מדובר ברוסיה ובאוקראינה. כלומר, מקורות היבוא המרכזיים של ישראל בשנים האחרונות ייפגעו, והתלות שלנו ממקור אחר תגדל באופן משמעותי. יתרה מזאת, בזמן שרוסיה ואוקראינה סיפקו יותר מ-50% מהיבוא של דגנים מרכזיים מאז שנת 2014, החלק של ארצות הברית באותה תקופה עמד על 17% בלבד. כל זה נכון גם במהלך המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, שמתנהלת בקצת יותר מארבע השנים האחרונות, שפגעה אומנם בשרשרת האספקה, והיה מצופה שתוביל להידרדרות משמעותית, אבל מה שקרה זה ההפך: בשנת 2024, בשיא המלחמה, שיעור הדגנים שרכשנו מהן עמד על שיא של 70% מתוך כלל היבוא, בזמן שארצות הברית סיפקה פחות מ-7% – פי עשרה פחות. אז כדאי לתהות מה ההצדקה לשינוי כל כך משמעותי בהסכם. אחד השינויים המרכזיים במסגרת ההסכם הוא הטלת מכס בסך 50%, לא פחות מ-50%, על מספוא החיטה שמגיע מרוסיה ומאוקראינה. המשמעות היא שעלויות המזון לבעלי חיים יגדלו באופן דרסטי, וזה ישפיע כמובן ישירות על מחירי הבשר, העוף וכל המוצרים הנלווים. הצעד הזה אפילו עלול להוביל לכך שהיבואנים יסבו את החיטה למאכל בעלי חיים, וכך תישאר פחות חיטה למאכל אדם. כל זה קורה בזמן שמדינת ישראל סובלת מבצורת מתמשכת, שמקשה מאוד על החקלאים ופגעת בתוצרים המקומיים. אם במהלך שנה רגילה פחות מ-10% מהחיטה שצורכים בישראל גדלה כאן, בתקופת הבצורת המצב חמור אף יותר ומדובר באחוזים בודדים. כלומר, אנחנו תלויים ביבוא חיטה, וגם זה מתייקר לנו מאוד. כך או כך, הגדלת המכס על מספוא מאותן המדינות בתמורה להגדלת היבוא מארצות הברית, עלולה להוביל לשינויים משמעותיים בחקלאות ובמשק המזון הישראלי. כל זה יקרה באופן שיגדיל עלויות של מוצרים רבים לכל מי שחי כאן. היעדר פתרון למצב הזה יוביל להתגברות קיצונית של יוקר המחיה ולפגיעה נוספת ברמת החיים של אזרחי מדינת ישראל. אנחנו יודעים היטב מה קרה עם יוקר המחיה בשלוש וחצי השנים האחרונות, ומה קרה עם רמת החיים בהיעדר צמיחה כלכלית בשנתיים וחצי האחרונות. כדי להבהיר עד כמה זה ישפיע לנו על החיים, אני רוצה להקריא רשימה חלקית של מוצרים בסיסיים בישראל שהולכים להתייקר בגלל התייקרות המזון של בעלי חיים ופגיעה במקורות החיטה למאכל אדם: מדובר בביצים, בחלב, בשמנת מתוקה וחמוצה, בחמאה, באשל, בלבנה, בשוקו, ביוגורטים, במעדנים, בקוטג', בגבינות קשות ומלוחות, בגבינות עזים, בעוף, בבשר – יש לי פה רשימה ארוכה מאוד בעצם מכל התחומים והענפים של מוצרי המזון – פיתות, בירות, פסטות, ג'חנון, חלות, הכול, ועוד אין-ספור מוצרים בסיסיים שנמצאים בכל בית בישראל. אם לא יימצא פתרון מיידי לבעיה הזאת – ואני דיברתי עם לא מעט גורמים המעורבים בנושא הזה, גם ישראלים וגם לא ישראלים. אם לא יימצא פתרון מיידי שיכלול הגדלה משמעותית של יבוא החיטה לישראל, או לחלופין יבוא ממקורות שזולים יותר מזה שההסכם קובע, יוקר המחיה, יוקר המחיה בישראל, שנמצא גם כך בשיא בין היתר בגלל המדיניות הכושלת של הממשלה, ילך ויגדל. הציבור הישראלי נושא בנטל גדול בשנים האחרונות גם בלי ההתייקרות הזאת של המוצרים הבסיסיים.

משה גפני (יהדות התורה):

רגע, איך אתה מצביע נגד עבודת נשים? אני לא זוכר בכנסת שהייתה עבודת נשים והצביעו נגד.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא הבנתי, על מה אתה מדבר? אתה רוצה שנדבר על זה?

היו"ר יעקב מרגי:

הוא מדבר על החיטה עכשיו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל אין לי זמן, יש לי רק שתי דקות לחיטה.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא מדבר עכשיו על החיטה עבור נשים.

משה גפני (יהדות התורה):

איך הצבעתם על עבודת נשים, איך?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אם אדוני היושב-ראש ייתן לי עוד שמונה דקות, אני מוכן להסביר לך.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, אין לי זמן לתת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני אשמח להסביר לך.

משה גפני (יהדות התורה):

- - - הכול. לא היה דבר כזה בכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת גפני, נא לאפשר לו לומר את משנתו.

משה גפני (יהדות התורה):

אני מתנצל.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא הקריא.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הכול בסדר, אני דווקא פתוח מאוד לשיח הזה. אני פתוח מאוד, פשוט אין לי זמן, תכף הוא יוריד אותי מהדוכן.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, אני אחזיר לך את הדקה שנלקחה. בבקשה.

משה גפני (יהדות התורה):

אגב, זה אחד מחוקי-היסוד של הכנסת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בסדר גמור, אנחנו לא מכירים מהיום, נכון?

היו"ר יעקב מרגי:

אני אארגן לכם פגישה בפרסה אחרי ההצעה לסדר-היום.

משה גפני (יהדות התורה):

לא, זה פשוט לא להאמין, אתה יודע - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה זה לא להאמין? זה לא להאמין איך בזמן הזה אתם עדיין ממשיכים לגזול כסף ממשרתי המילואים. זה מה שלא ייאמן.

משה גפני (יהדות התורה):

בסדר, אתה יכול לדבר - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

יש הרבה דברים שהם "לא להאמין", שקרו פה בשלוש וחצי השנים האחרונות, בוא.

משה גפני (יהדות התורה):

עבודת נשים, אתם נגד? אתה הרי מדבר תמיד על כלכלה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא תמיד.

משה גפני (יהדות התורה):

אם אישה יוצאת לעבוד זה לא תורם לכלכלה? מה, איפה אתה?

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת גפני, אנחנו עברנו ממזמן לנושא הבא בסדר-היום. אוקיי, תודה. הינה שתי הדקות שהוא לקח ממך, אני מחזיר לך אותן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הכול בסדר.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

יאללה, נא לא להפריע.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, אני מתנצל על זה. אני חושב שהוא איש הגון, ועכשיו הוא עלה לדבר, אני רוצה להבין - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אחרי שהוא יסיים את החיטה, הוא ילך למטרנה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה פוגע לי בפריימריז.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בלי קמח אין תורה. תגיד: בלי קמח אין תורה.

משה גפני (יהדות התורה):

מה זה נוגע לנשים עכשיו? זאת עבודת נשים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זה פוגע בקמח, בלי קמח אין תורה.

משה גפני (יהדות התורה):

אני מתנצל.

היו"ר יעקב מרגי:

יש מקום להתנצלות, היא התקבלה. בבקשה, אדוני.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני חייב לומר שאני אוהב את גפני, ולא מתבייש לומר את זה. אני חוזר שנייה לנושא, ואני רוצה לומר שגם ככה יוקר המחיה בישראל הוא בלתי נסבל – הוא בטח עלה משמעותית בשנים האחרונות, וההתייקרות הזאת בטח לא תוסיף. מדובר בסוגיה מורכבת וגם משמעותית ביותר. אני מבין ומכיר שמדובר גם בהיבטים הבין-לאומיים, אבל הבעיה היא שהממשלה בכלל לא נותנת על כך את הדעת, ואם פועל יוצא של ההסכם הזה הוא זינוק נוסף במחירי המזון או ביוקר המחיה, מצופה מהשרים הרלוונטיים לומר את האמת לציבור, וזו בעצם המטרה של ההצעה הזאת. אני מצפה מהממשלה לומר את האמת, ואם התוצאה של ההסכם היא זינוק נוסף במחירי המזון, אז צריך לומר את זה ולתאם ציפיות. אני מודה לך מאוד, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. מי משיב להצעה לסדר-היום, השר שיקלי? בבקשה, אדוני.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תגובת משרד האוצר: בניגוד לאמור בשאלה, לא בוצעה העלאה של שיעורי המכס החלים על יבוא מספוא. שיעורי המכס הקבועים בצו תעריף המכס נותרו ללא שינוי ולא הוחלט על הגדלתם. המהלך שבוצע, עניינו ביטול מנגנון של מכסות יבוא פטורות ממכס אשר הועמדו לאורך השנים ליבואנים. מבחינה מקצועית, קיימת הבחנה מהותית בין העלאת מכס לבין ביטול מכסה פטורה ממכס. העלאת מכס משמעה שינוי בשיעור המכס הקבוע החל על כלל היבוא של מוצר מסוים. לעומת זאת, מכסה פטורה ממכס עם מנגנון המאפשר יבוא של כמות מוגדרת מראש בפטור ממכס, או בשיעור מכס מופחת, כאשר מעבר להיקף הכמות שנקבע מראש חל שיעור המכס הקבוע בצו. לפיכך, ביטול מכסה פטורה ממכס לא משנה את שיעור המכס עצמו, אלא מבטל הקלה נקודתית, שניתנה ביחס להיקף מוגבל של יבוא. כמו כן, יודגש כי המכסות האמורות לא הוקצו למדינה מסוימת, ולא נועדו לטובת מקור יבוא מסוים. מדובר במכסות כלליות, אשר אפשרו ליבואנים לייבא במסגרת כמות מוגבלת ומוגדרת מראש בפטור ממכס מכל מדינה בעולם, בהתאם לשיקוליהם המסחריים. משכך, ביטול המכסות אינו צעד המכוון כלפי מדינה מסוימת, ואינו משנה את תנאי הסחר מול מקור יבוא ספציפי. לעניין המשא ומתן על הסכם סחר חדש עם ארצות הברית, וכן הסכם החקלאות שנחתם מול ארצות הברית – מדובר במהלך מדיניות רחב אשר ממשלת ישראל החליטה לקדם מתוך ראייה אסטרטגית ארוכת טווח לחיזוק הקשרים המדיניים והכלכליים בין המדינות. ההסכם עוסק במגוון רחב של תחומים כלכליים, מסחריים ורגולטוריים, וההסכם בנושא החקלאות הוא חלק אחד בלבד ממכלול רחב של נושאים שנדון במסגרתו. סוגיית ביטול המכסות הפטורות ממכס ליבוא חיטה למספוא נכללה כאחד מן הנושאים שנבחנו במסגרת המשא ומתן. במסגרת המשא ומתן עלו מצד הממשל האמריקאי בקשות שונות ביחס למגוון תחומים. חלק מהבקשות התקבלו וחלקן לא, בהתאם לאיזון שנדרש בין אינטרסים של שני הצדדים. ההסכם שנחתם מבטא, מצד אחד, את רצונה של ארצות הברית להרחיב את היקף הייצור החקלאי לישראל, ומנגד שומר על האינטרסים הכלכליים והמשקיים של מדינת ישראל, לרבות אינטרסים של החקלאים המקומיים ושל ציבור הצרכנים. כמקובל בכל הסכם בין מדינות, גם במסגרת הסכם זה נעשו התאמות ופשרות הדדיות. עם זאת, התאמות אלו נבחנות באופן מקצועי ומדוד, תוך שאיפה לצמצם ככל הניתן את ההשפעות האפשריות על המשק המקומי ולתחום את היקפן באופן שאינו צפוי להביא לפגיעה מהותית בענפי החקלאות בישראל. עד כאן תשובת האוצר. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לשר שיקלי. מתשובת האוצר, ולדימיר בליאק, אני הבנתי שמבטלים את הפטור לכמה יבואנים. חסר בתשובה כמה אחוזים זה מתוך כלל היבוא. אין מציאות כזאת שאתה מבטל פטור והמחיר לא יעלה – אבל זה מקום לשאילתות יותר מדויקות מהצעה לסדר-היום. חברי הכנסת, אנחנו עוברים – במה אתה מעוניין, ולדימיר?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני אשמח לדיון בוועדת הכספים.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי שיצביע בעד הוא בעד המשך הדיון בוועדת הכספים. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד: ארבעה חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. המשך הדיון יתקיים בוועדת הכספים בבוא העת.

היו"ר יעקב מרגי:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת: לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 107), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מסקנות הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל מדיונה בדוח הכספי לשנת 2025 של הקרן לאזרחי ישראל, בהתאם לסעיף 37 לחוק הקרן לאזרחי ישראל. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

סגן השר אייכלר ביקש הודעה אישית בעקבות דברים שנאמרו כלפיו. בבקשה, אדוני.

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

תכף תשמע.

רון כץ (יש עתיד):

על מה מצביעים?

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא, זו טעות. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך. בבקשה, אדוני.

ישראל אייכלר (סגן שר התקשורת):

אדוני היושב-ראש, ככה זה קורה, לא הייתי מאמין. אני פה כמה שנים, אם אתה זוכר. נכנסתי יחד איתך לכנסת. זו לא פעם ראשונה, אבל ישנם פה כמה חברי כנסת שמעיזים לקרוא לנו "שונאי ציון", "אויבי ישראל" וכל מיני ביטויים, "יא משתמט" וכל מיני דברים כאלה. אני לא צריך להתייחס לזה בכלל, אבל אני חייב. הייתי יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, הייתי יושב-ראש פניות הציבור, אני פה הרבה שנים. שנים רבות עמלתי בשביל כל אזרח ישראלי שנמצא במצוקה, בוודאי בזמן שזכיתי להיות יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, ועוד לפני שהממשלה הצליחה להתאושש, העברנו את החוקים למשפחות החטופים – לתת להם מעטפת – ולמשפחות השכולות, למשרתי המילואים ולנשותיהם. אני חייב לומר, זה לא רק אני, כמובן, כל החברים. הייתה בדרך כלל הצבעה פה אחד, ואני רוצה לציין שבחוק שלי למען משפחות החטופים חתמו 81 ח"כים, ביניהם כאלה שאולי קוראים לנו שונאי ציון. עכשיו, לקרוא לנו שונאי ציון אחרי 160 שנות אהבת ציון בארץ ישראל, בירושלים, זה לא ראוי, אבל הקריאה "יא משתמטים" זו קריאה מסוכנת, שמתירה את דמם של האנשים שיושבים ולומדים תורה. עכשיו שמענו גם שהמשטרה האזרחית, שהיא בכלל לא אמונה על פי החוק לעסוק בענייני גיוס, כמו שהיא לא חוטפת אנשים ברחוב שלא שילמו מס הכנסה, היא הולכת ועוצרת אברכים לומדי תורה. זה מצב בלתי אפשרי. אני מקווה ומאמין ששוטרי ישראל, שכפופים לדרג הנבחר, שכפוף לחוק, על פי החוק, לא יהיו כלי שרת בידי אותם גורמים שרוצים ליצור כאוס, ורוצים מלחמה, ורוצים, רחמנא ליצלן, להביא למצב שבו כולנו נצטער; כי אנחנו, ברוך השם, לעולם לא נפגע ביהודים. אני לא בטוח שבמצב הזה שהאברך ובחור הישיבה יהיה מוגן בפני פורעים שיבואו לפרוע בו פרעות בגלל שהוסתו על ידי המסיתים. ואנחנו כבר יודעים מההיסטוריה שהמסיתים יותר גרועים מאלה שפוגעים בשטח, כי הם מוסתים, ואני לא רוצה להביא דוגמאות מקודם. אבל היום זה יום חג לעם ישראל, לכנסת ישראל ולילדי ישראל. אנחנו הגשנו הצעת חוק כשהייתי יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, על זכותה של האישה לעבודתה, על שכרה, הנחות שהיא מקבלת. היא אינה תלויה במעשה הבעל. וזה כל כך מובן מאליו – אף אחד לא ייקח עבריין שיושב בבית הסוהר וישלול מאשתו את הזכות לקבל את כל מה שמגיע לה ברווחה ובביטוח הלאומי. לא כן אותן נשות האברכים שלא הכנסת ולא הממשלה החוקית, אלא הדיקטטורה החליטה לשלול מהן את הזכות להנחות במעונות ילדים. זה פשע נגד ילדים. ילדי עזה צריכים לקבל 600 משאיות ביום כי צריך לתת להם לאכול, גם לאנשים כבושים. למה לא מגיע לילדי ישראל, שחיים בתוך ארץ ישראל, בירושלים, דורי-דורות, וגם לכאלה שהגיעו לארץ בשנים האחרונות, למה לא מגיעה להם ההנחה הזאת שמגיעה לכולם? עכשיו, שמעתי שאתמול היה מכרז של דירות בהנחה, וכל ערביי הגליל והנגב זכו להעדפה, ובגלל שיש חלק שנותנים לחיילי המילואים – וזה ברור לכולם ומוסכם – גם האחרים, בני הישיבות, לא קיבלו. אז כך יצא שנפלו עשרות אלפי מבקשים, והאוכלוסייה הערבית בנגב ובגליל – ואני מברך אותם ביום חגם – קיבלו מתנה מאלה ששונאים את הילדים החרדים. אבל אנחנו פועלים למען האימהות היהודיות וילדיהן, ואני חייב לומר שהקואליציה ברגע הראשון – ועדת השרים כבר אישרה את זה, שזה יעבור לקריאה טרומית, ראשונה, ושנייה ושלישית. אני פועל למען אימהות יהודיות ולא יהודיות וילדיהן, שכל חטאם הוא שאביהם מקדיש את יומו לתורה, ולכן צריך לחנך אותם מחדש, או לא יודע מה עושים, ולהעניש אותם יותר מאשר את הגרועים שבפושעים. אני רוצה לציין לטובה ולשבח את יושב-ראש הקואליציה, לא רק בגלל שהוא העביר לנו היום את החוק, אלא שבשעתו הוא הגיש הצעת חוק לשלול ביטוח לאומי ממחבלים, אדוני היושב-ראש. ממחבלים. הוא עצר את זה. אז היועצות המשפטיות אמרו: אסור לך לפגוע באישה ובילדים שלה.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים. תודה.

ישראל אייכלר (סגן שר התקשורת):

ולכן אני תקווה שהחקיקה תתקדם במהירות ותעבור במליאה בקריאה שנייה ושלישית כדי למחוק את החרפה במדינה ואת רדיפת לומדי התורה בחסות הבג"ץ. תודה לאופיר כץ. תודה לחבר הכנסת הרב גפני, שהעלה את הנושא. תודה לרב מאיר פרוש ולכל החברים שהצביעו בעד. תודה רבה לכם, תהיו ברוכים.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת גפני, עדיין מתעקש לומר הודעה אישית? אז בקצרה. זה לפנים משורת הדין. בבקשה, בקצרה. עמית הלוי יסלח לנו שאנחנו מעכבים אותו.

עמית הלוי (הליכוד):

יש לו דברים נוקבים.

היו"ר יעקב מרגי:

אני בא לקראתך, אתה מחמם לי אותו? קצרים ונוקבים. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך. אתה לא חייב לנצל אותן.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על זה שאתה מאפשר לי. אני רוצה להגיד, אני נמצא הרבה שנים בכנסת. אני חושב שאני הוותיק ביותר. אני לא זוכר מקרה כזה שהכנסת מחוקקת או מעלה הצעות לסדר-היום לפגוע בעבודה של נשים. לא היה מעולם דבר כזה. אישה, ששכרה תמיד מקופח, ויש לה קשיים עם הילדים – תמיד חברי כנסת חברתיים ניסו לעזור פה לאישה בעבודתה. והיום נהיה פה משהו חדש, השנאה הזאת, שאולי מדובר על נשים חרדיות שלא יוכלו לצאת לעבודה.

היו"ר יעקב מרגי:

הרב גפני, הודעה אישית כי פגעו בך.

משה גפני (יהדות התורה):

כן, ודאי. אשתי גם הייתה – עכשיו היא כבר יצאה לפנסיה. אבל דיברו פה. ולדימיר דיבר על זה שאני – הרי כל הזמן מדברים על הכלכלה. הסבירו לנו בוועדת הכספים פעמים רבות שהנשים החרדיות צריכות לצאת לעבודה, שזה יתרום לכלכלה הישראלית. ונשים יוצאות לעבוד, נשים חרדיות יוצאות לעבוד, במגוון שלם של עבודות הן עוסקות בעניין הזה, והן מאוד מוכשרות. הממוצע שלהן הוא גבוה. אבל יש להן ילדים, הן אימהות לילדים. מה כנסת חברתית עושה? היא עושה חוקים ותקנות, לדאוג לילדים שלהן.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת גפני, אתה מכיר את הפרוצדורה של הצעות לסדר-היום? להבא תגיש הצעה לסדר-היום.

משה גפני (יהדות התורה):

אני מסיים. הבנתי. תשמע, זה באמת דבר שהוא חריג לחלוטין. הוא מעיד על זה שלא מעניינים אותם לא הכלכלה, לא הצבא, לא עבודה, לא כלום. מעניינת אותם השנאה לאישה חרדית שמצליחה בעבודה. למה הצביעו נגד? מה רע בחוק הזה? אישה יוצאת לעבודה, יש לה ילדים, להעניש אותה בגלל שבעלה לומד תורה? לאן המדינה הזאת מתדרדרת? לאן? תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

מחאתך נשמעה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום בנושא: הצורך הקריטי בתקצוב ובהסדרת מערך השיקום האונקולוגי למחלימים בישראל. את ההצעה הגישו חברי הכנסת עמית הלוי, יעקב טסלר, סימון דוידסון. ראשון המנמקים – חבר הכנסת עמית הלוי. בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבר הכנסת גפני, אני רוצה להקדים ולומר, אני רואה שאתה מופתע. אתה עולה לכאן, ואתה פונה לאופוזיציה ולחברי הכנסת שאתה מכיר מוועדת הכספים, ואני מופתע שאתה מופתע, כי בכל פעם – לא משנה אם זה ליברליזם, לא משנה אם זה סוציאליזם – בכל פעם שזה מגיע לזהותה היהודית של המדינה, הכול נעלם; פתאום אין ליברלים, רק בולשביקים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

רק אתם יהודים. רק אתם יהודים. אנחנו גויים ממש.

עמית הלוי (הליכוד):

פתאום אין סוציאליזם, אין זכויות ילדים ונשים. היה פה חוק על שני אנשים חופשיים, שמרצונם החופשי רוצים ללכת לבורר – כשבחוק הבוררות זה יכול להיות כל אדם בשוק – ללכת לבתי הדין. לבתי הדין. חוק שלך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

חבל שלא באת לשמוע את הנשים החרדיות, כמה הן היו בעד.

עמית הלוי (הליכוד):

מה יותר ליברלי מזה? אלו שנלחמים על ליברליזם פתאום נעלמו, אין ליברלים. הם מדברים על כסף? היה פה שוד, חבר הכנסת גפני, השנה, של מיליארדים. הגדלות הרמטכ"ל לפנסיה. אבל כשזה מגיע לזהות יהודית, או כשזה מגיע לשלטון – פשוט לשלטון, לפוליטיקה מפלגתית גרידא, אז כל הערכים מתאיידים. לצערנו, אל תהיה מופתע. אני בכל אופן כבר לא מופתע. אדוני היושב בראש, חברותיי וחברי הכנסת, אני את ההצעה לסדר-היום הזאת מעלה בשם רבים בישראל. אתה יודע, בכל שנה מאובחנים כ-30,000 אנשים חדשים כחולי סרטן בישראל, שחייהם משתנים, גם חיי המשפחה משתנים. אני מכיר את זה מקרוב. המלחמה הזאת, או המאבק הזה, ההתמודדות הזאת עם מחלת הסרטן – גם עם מחלות אחרות, אבל מבחינת ההיקף עם מחלת הסרטן – היא לא רק על עצם הקיום כמובן, אלא היא גם על החזרה לתפקוד, על החזרה לחיי משפחה, חיי עבודה, שהם עצמם חלק מהריפוי וחלק מההבראה. לכן כל מה שקשור לא רק לתמיכה הרפואית – שברוך השם, בישראל אי-אפשר להתלונן, באמת זה מהמערכות הטובות בעולם, וחולה מקבל גם סיוע דרך הביטוח הלאומי, גם טיפול, באמת, מהטובים בעולם, וכל זה נכון וכל זה קיים, ועל זה צריך לברך. אבל בצד זה, כל הטיפול המשלים – הרגשי, הנפשי, המשפחתי, האישי, הפסיכולוגי – הרבה מאוד פעמים, כל אלו קריטיים במחלות כאלה, שפשוט משביתות אותך וגורמות לך להשבתה מלאה, ולעוד אלף ואחת צרות. גם פצועי צה"ל אומרים – היו כמה פצועים – שפציעה זה לא רק דבר פיזיולוגי, יש המון השלכות מסביב לפציעה הזאת. לכן אני ביקשתי את הדיון הזה, כדי לבקש מהממשלה להעלות לסדר-היום של הכנסת טיפול בכל העמותות הללו; העמותות שכבר גיבשו תוכניות שפוגשות את המחלימים. יש להן שתי בעיות: בעיה אחת של מעמד והכרה, ובעיה שנייה של תקצוב.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

אז בשני הדברים האלה – אני מסכם. משפט אחרון – שני הדברים האלו מחייבים התייחסות אחרת של הממשלה. גם המעמד. יש היום מנהלי מחלקות בבתי חולים שנותנים לעמותות האלה להיכנס, לחלקן לא. לכן צריך להסדיר את מערך השיקום האונקולוגי. שוב, אני אומר את זה בזהירות. יש עוד מחלות, יש עוד צרכים – כמו שאתה יודע, היית שר רווחה – אבל היום המסלול הזה של תמיכה משלימה בחולי סרטן לא מוסדר, ואני בעד להעלות את זה לדיון בוועדת הבריאות, ולהגיע למצב שגם העמותות הללו יתייחסו. נעשה על זה דיון רציני. שיפור גם במעמד שלהם וגם בתקציב. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לחבר הכנסת עמית הלוי על העלאת הנושא לסדר-היום. חברי הכנסת, הבא בתור, יעקב טסלר – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אף הוא אינו נוכח. ישיב בשם הממשלה על ההצעה לסדר-היום השר עמיחי שיקלי, בבקשה. עד שהשר יתפוס את מקומו, נקדם בברכה את אורחי משמר הכנסת ביציע. ברוכים הבאים. אנחנו ביום חקיקה פרטית, אנחנו אחרי החקיקה, עכשיו בשלב של הצעות לסדר-היום.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

להלן תשובת שר הבריאות: לשמחתנו, התקדמות הטיפול האונקולוגי מביאה לתוצאות, מצילה חיים ומביאה איתה עלייה בשיפור בתוחלת חייהם של חולי הסרטן. עם זאת, כפי שהיטיב לתאר חבר הכנסת עמית הלוי, רבים מהמחלימים מתמודדים עם ליקויים תפקודיים והשלכות אחרות של הטיפול כגון חולשה, עייפות, ועוד. מחלימים הסובלים מליקויים תפקודיים משמעותיים זכאים כיום לטיפול שיקומי, אשפוזי או אמבולטורי, במסגרת סל הבריאות. הטיפול השיקומי באשפוז יכול להינתן במסגרת מתמחה בשיקום מטופלים אונקולוגיים, כדוגמת המחלקה הקיימת במרכז הרפואי לוינשטיין, במחלקות לשיקום כללי או במחלקות לשיקום נוירולוגי או אורתופדי, בהתאם לליקוי התפקודי, סוג הגידול ומיקומו. כנדבך נוסף, זכאים אותם מטופלים לטיפול שיקומי באשפוזי היום השיקומיים בבתי חולים בקהילה, לשירותי שיקום בית ולטיפול במכונים השונים. כמו כן, במספר בתי חולים כלליים פועלות מרפאות מחלימים הבאות לתת מענה ארוך טווח למטופלים אשר סיימו את ההתערבות האונקולוגית החריפה והחלימו, אך זקוקים למעקב מתמשך לבחינת סיבוכים אפשריים, תמיכה והתערבות מונעת במידת הצורך. בשנים האחרונות מוביל משרד הבריאות תהליך לחיזוק שירותי השיקום בישראל. במסגרת זו נפתחו בשנים האחרונות מעל 200 מיטות שיקום נוספות ברחבי הארץ. עוד כ-130 מיטות שיקום צפויות להתווסף בשנים הקרובות, שיצטרפו לכ-1,200 מיטות שיקום הקיימות כיום. כמו כן, בתמיכת המשרד, קופות החולים מפתחות שירותים לשיקום בקהילה המסייעים לשמירה על רצף טיפול במעברים בתוך מערכת הבריאות, לרבות בנייה של תשעה מרכזי שיקום יום חדשים בפריסה ארצית רחבה – פעילות שצפויה להתרחב השנה. הרחבת שירותי השיקום מחייבת גידול בכוח האדם הרפואי, ובהקשר זה נעשו ונעשים מספר צעדים. בהסכם השכר האחרון הושג שיפור בשכר מומחי השיקום; ניתנת תמיכה לקופות החולים במימון תקני מתמחים ברפואה שיקומית; ונפתחה כעת תוכנית מצוינות לפיתוח הדור הבא של המובילים בתחום זה. לסיכום, המשרד רואה חשיבות בקידום הנושא, ויפעל לקדמו עוד מעבר לצעדים שתוארו לרווחת המחלימים ומתן כלים מיטביים להשתלבותם המחודשת בחברה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לשר עמיחי שיקלי. חבר הכנסת המציע, מסתפק או רוצה?

עמית הלוי (הליכוד):

דווקא בגלל מה שנאמר – להעביר את זה לדיון בוועדת הבריאות.

היו"ר יעקב מרגי:

אז אנחנו נעבור להצבעה. מי שבעד – בעד העברת הנושא להמשך דיון בוועדת הבריאות. חברי הכנסת, הצבעה. בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 4 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הבריאות נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד הצביעו ארבעה חברי כנסת, אין מתנגדים. הנושא יעבור להמשך דיון בוועדת הבריאות. חברי הכנסת, ההצעה הבאה היא הצעה דחופה לסדר-היום, בנושא: היעדר תקשורת מצילת חיים ומחוללת צמיחה בפריפריה. את ההצעה הגישו חברי הכנסת יצחק קרויזר ואלון שוסטר. אני לא רואה אותו כאן, אז הנושא יורד מסדר-היום. הוסר מסדר-היום. שני המציעים לא נמצאים, אי לכך, הנושא הוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

אנו עוברים להצעה הבאה, שהיא הצעה דחופה לסדר-היום בנושא: קיצוץ תקני ההגנה המרחבית ביהודה ושומרון והכפפת לוחמי המילואים לאישורי שב"כ. את ההצעה הגישו חברי הכנסת לימור סון הר מלך, אריאל קלנר, מישל בוסקילה, צבי ידידיה סוכות ויבגני סובה. ראשונת המנמקים, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. שלוש דקות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי וחברות הכנסת, אנחנו ניצבים כאן היום מול החלטה קשה וחסרת תקדים, שחייבת להדליק נורה אדומה בוהקת אצל כל מי שביטחון המדינה ושלום אזרחיה עומדים לנגד עיניו. הקיצוץ המתוכנן בשליש מתקני ההגנה המרחבית ביהודה ושומרון, לצד הדרישה המקוממת להכפיף את לוחמי ההגמ"ר לאישורי שב"כ כתנאי להמשך שירותם והחזקת נשקם, הוא השלב הסופי של תהליך עמוק, מתמשך ומסוכן. את החשיפה הזו חשף העיתונאי אליה אביב מערוץ 14. ואני רוצה לומר, ההוראה הזו היא תוצאה ישירה של קמפיין דמוניזציה שיטתי, מתוזמר ובלתי פוסק, המופנה במשך שנים ארוכות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, כלפי מפעל ההתיישבות וכלפי תושבי יהודה ושומרון. כאשר הציבור הזה עובר השחרה קבועה ומגמתית מעל כל במה, כאשר מנסים לצייר את טובי בנינו כאיום במקום כנכס, זהו בדיוק סופו של התהליך. והתוצאה בקצה היא פגיעה אנושה ביכולת המגן של התושבים. הגענו למצב הזוי, חסר תקדים ובלתי נתפס. לוחמים, מפקדים ותושבים עזבו את משפחותיהם, את בתיהם ואת עסקיהם מאז פרוץ – מאז תחילת המלחמה, ששירתו ומשרתים מאות ימי מילואים ארוכים ומפרכים בצפון, בדרום ובאיו"ש, תחת תרחישי איום קשים ביותר. והגיבורים האלו מוצאים עצמם תחת פיקוח קפדני ומגמתי על אף תפקידם החשוב והקריטי באבטחת היישובים. האנשים הללו היוו ומהווים את כוח המגן הראשון והמיידי עבור היישובים, ערי התפר, הצירים, הגבעות והחוות. הם עמדו בפרץ ברגעים הקשים ביותר, ודווקא כעת המערכת בוחרת להפוך אותם לחשודים ופוגעת בזכויות היסוד שלהם. איך ייתכן שכדי לקבל את הנשק שלהם, אותו נשק שמשמש אותם להגנה על חייהם ועל חיי ילדיהם, הם נדרשים פתאום לעבור בדיקות של שירות הביטחון הכללי? עצם המגורים שלהם ביהודה ושומרון, עצם החלוציות שלהם, הופכת אותם בעיני מישהו במערכת לחשודים פוטנציאליים שצריכים להוכיח שאין להם אחות. הדרישה הזאת היא הזיה מוחלטת, והיא מעבירה מסר פוגעני ומפלה לציבור המשרת, המסור והתורם ביותר במדינת ישראל. הטענה שנשמעת לעיתים כאילו כוחות סדירים יוכלו להחליף את אנשי ההגמ"ר, מנותקת מהמציאות בשטח. אין תחליף ולא יהיה תחליף להיכרות האינטימית של תושבי האזור עם כל רגב אדמה, עם המרחב, עם הצירים ועם נקודות התורפה. הזמינות המיידית של כוחות ההגנה מקומיים, שנמצאים במרחק שניות ספורות מהאירוע, היא ההבדל בין חיים למוות. צמצום הכוחות הללו בעיצומה של תקופה ביטחונית מתוחה ורווית איומי טרור הוא הפקרות שתעלה לנו ביוקר. הגיעה העת לומר: עד כאן; הגיעה העת להפסיק את מסע הדמוניזציה, להפסיק להתנצל ולהחזיר את הביטחון ואת האמון בין מערכת הביטחון לבין הלוחמים בשטח. אני קוראת מכאן לשר הביטחון ולפיקוד צה"ל לעצור מייד את המהלך המסוכן הזה; לבטל את חובת אישורי השב"כ המפלה, ולהותיר את תקני ההגמ"ר במלואם, כדי לאפשר לתושבים להמשיך ולהגן על בתיהם ועל מדינת ישראל כולה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה, אדוני. שלוש דקות לרשותך.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברתי, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, אדוני השר, עניינה של הצעה דחופה לסדר-היום זו היא להשיב את ההיגיון הביטחוני והאתוס הציוני-לאומי לחשיבה הביטחונית. בשבועות האחרונים נחשפתי, יחד עם אזרחי ישראל, לדיווחים מדאיגים על קיצוץ דרמטי בתקני ההגמ"ר ביהודה ושומרון, ועל הכפפת לוחמי המילואים שם לאישורי שב"כ. זו לא רק טעות ביטחונית, זה כשל ערכי; כשל תפיסתי. מאז מלחמת העצמאות, תושבי הספר היו חלק בלתי נפרד מהגנת המדינה. כך היה בדגניה, בנירים, ביד מרדכי ובגוש עציון. יישובי הגבול היו קו ההגנה הראשון של מדינת ישראל. זה היה האתוס הציוני, וההצעה לסדר-היום שמולכם היא עוד נדבך במאבק שאני מנהל בשלוש השנים האחרונות על השבת האתוס הציוני לכל מוסדות המדינה; למערכת הביטחון, שלוחמיה משופעים בציונות אין-סופית, אבל כפופים לקודים אתיים ולתפיסות ביטחוניות שערך הניצחון נעלם מעולם המושגים שלהם; למערכת המשפט שדלתה פתוחה למרצחים; למוסדות התכנון והבנייה שמושגים כמו ייהוד הגליל והנגב מעוררים בהם חלחלה. כאן, כמובן, אדוני השר, חברי השר, היית שותף נאמן לדרך במאבקים האלה. שלוש שנים של מאבקים הביאו אותי לתובנות מרחיקות לכת על מקום האתוס הציוני בשירות הציבורי במדינת ישראל. עלינו להחזיר את ההבנה היסודית, שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי; שההתיישבות היא נכס; שתושבי הגבול אינם חשודים – הם החלוצים והמגינים. דווקא אחרי 7 באוקטובר, דווקא אחרי שמאות ואלפי לוחמי מילואים מיהודה ושומרון, עזבו משפחות ועסקים והגנו בגופם על המדינה, באים עכשיו ושמים עליהם פיקוח מטורף, בגלל עלילות דם של עמותות במימון ממשלתי זר? אין תחליף ללוחם שמכיר כל ציר וכל גבעה, אין מחליש יותר מהפיכת אזרחים הגונים, נאמנים וישרים לחשודים. אני קורא לעצור מייד את המהלך המסוכן הזה ולהחזיר את ההיגיון הביטחוני והאתוס הציוני למערכת. ולנושא אחר – מנושא לנושא, אבל באותו נושא שאני חייב להתייחס אליו. לצערי הרב הוא לא נמצא כאן, חבר הכנסת גלעד קריב, וגם נעמה לזימי לא כאן, אבל לא רק שהם לא כאן, גם לא שמענו – אולי יעדכנו אותי – את ההתייחסות שלהם ליושב-ראש המפלגה שלהם, יאיר סזון גולן, שאמר במפורש שהוא מוכן ללכת עם החרדים כדי להפיל את נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר. הוא חושב שיש הרבה פופוליזם בדרישות חבריו לגוש בעניין הגיוס. כמה צורחים כאן – לזימי, קריב – על השתמטות, ברית המשרתים יאיר גולן ברגע של כנות אמר את האמת. מאז שולמית אלוני והשטריימל של אוסלו, ועד היום אנחנו יודעים: היעד הראשי שלכם הוא סזון נגד התנועה הלאומית והדתית-לאומית ומסירת ארץ ישראל לאויב - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

אריאל קלנר (הליכוד):

- - כולל עקירת האלמנות והיתומים של המוני ההרוגים במלחמה האחרונה מההתיישבות ביהודה ושומרון. האויב שלכם הם אלה שמשרתים ומוסרים נפש יותר מכולם. אלף הכחשות לא יעזרו, השקר נחשף. לעולם לא נהיה משרתים שלכם. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חבר הכנסת מישל בוסקילה – אינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אף הוא אינו נוכח. על ההצעה לסדר-היום ישיב השר עמיחי שיקלי, בבקשה, אדוני.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאקריא תשובת שר הביטחון, אמר כי אני עצמי מבקש להצטרף להצעה הזו – לפחות בהיבט של תמיכה, כיוון שאין לי פה אצבע – אבל אני אומר את הדבר הבא: היום מפעל החוות ביהודה ושומרון הוא חוד החנית של התנועה הציונית; מפעל החוות הוא זה שמונע את נפילת בקעת הירדן לציפורני רשות הטרור הפלסטינית; מפעל החוות הוא זה שמאפשר רצף התיישבותי בין גושי ההתיישבות; מפעל החוות, הוא זה שמונע הישנות של אירועי 7 באוקטובר בהתקפות על רעננה, כפר סבא ונתניה, בקו התפר. הסבסוד והתקצוב של לוחמי ההגמ"ר בחוות זה לא איזה אתנן, זו לא איזו טובה שהמדינה עושה, זו לא טובה; זה דבר קריטי שמאפשר לחוות האלה לעמוד, שמאפשר לאנשי החוות להגן על עצמם מפני פורעים שמגיעים ותוקפים אותם פעם אחר פעם אחר פעם. וכן, עולה פה ארומה של נקמה באנשי החוות. זו הארומה שעולה מההחלטה הזאת. כיוון שהיו כמה אנשים סוררים, שעשו פעולות כאלה ואחרות – שאנחנו מגנים בכל לשון – באים ומענישים את המפעל כולו. זה עוול, זה צעד מטופש, זה צעד שפוגע קשה מאוד בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון וביכולת של החוות האלה לעמוד על הרגליים. זו החלטה שהיא תקלה קשה מאוד בראייה ציונית, ובראייה של הביטחון, כי בלי התיישבות אין ולא יהיה ביטחון. ומכאן אני עובר לתשובת שר הביטחון, שאינה משקפת את עמדתי. דברי שר הביטחון: אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעתם הדחופה לסדר-היום של חברי הכנסת לימור סון הר מלך, אריאל קלנר, מישל בוסקילה וצבי סוכות מתייחסת ללוחמי ההגמ"ר ובטרם אשיב נקודתית לטענות שעולות בהקשר זה, חשוב לי להדגיש את העובדות הבאות: ראשית, ההתיישבות ביהודה ושומרון היא חומת המגן של ישראל, ואנו מחויבים להמשיך לעשות הכול כדי לחזקה, ובד בבד לחזק גם את הביטחון באזור הזה. המאמץ לפתח, להצמיח את ההתיישבות בכל רחבי יהודה ושומרון, נעשה בכפיפה אחת עם שמירה על ביטחונם של המתיישבים, ונמשיך לפעול מתוך מחויבות גם להתיישבות, גם לביטחון אשר שלובים אלו באלו. שנית, נוכח מה שאמרתי, עד כה אנו רואים את תפקודם החשוב ביותר של לוחמי ההגמ"ר. מדובר במאות רבות של משרתים הנחוצים לצה"ל לצורך משימת הגנת ההתיישבות, כחלק מיישום הלקחים שעלו ממתקפת 7 באוקטובר והצורך בחיזוק הגנת היישובים. נוכח המהלכים שלנו, הגדלת שטחי ההתיישבות, גובר אף יותר הצורך בפעילותם של לוחמי הגמ"ר אלו. ללוחמי ההגמ"ר היה ויהיה תפקיד חשוב בהקשר הזה, וזו ההזדמנות להביע להם גם מעל בימת הכנסת הערכה והוקרה על ימים ולילות של עשייה מסורה למען ביטחונם של היישובים. אשר לסוגיות שאותן העלו חברי הכנסת בהצעתם הדחופה בכל הנוגע לעניין תקני ההגמ"ר, אנשי ההגמ"ר, הם, כידוע, אנשי מילואים. כחלק מצמצום צווי 8 בצה"ל כולו צומצם גם מספר חיילי ההגמ"ר המגויסים בשירות מילואים פעיל לטובת הגנת היישובים. חשוב להדגיש כי התקנים שנותרו משמשים לעמדות קצה והגנת היישובים ונקודות ההתיישבות במרחב. כל המהלכים הללו ננקטים בהתאם להערכת מצב אשר מתבצעת כל העת ברמת החטיבה והאוגדה, וכמובן שבמידת הצורך יבוצעו גם שינויים נדרשים, ככל שתמונת המצב בשטח תדרוש זאת. חברי הכנסת מעלים גם את הסוגיה הנוגעת לבדיקת חיילים על ידי שירות ביטחון כללי, וכמענה לכך אני מבקש להבהיר: חיילי צה"ל ומפקדיו עוברים באופן כללי בדיקות עיתיות על ידי השב"כ, וכך גם חיילי ההגמ"ר, בהתאם לאינדיקציות שיעלו. מה שנכון למשרתי צה"ל בכל הזרועות והפיקודים, סדיר ומילואים, נכון גם למשרתי ההגמ"ר היקרים. לסיכום דבריי אני מבקש להדגיש: מתוך הבנה כי חיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון הוא אינטרס ביטחוני מובהק של מדינת ישראל, אנו מחויבים להעמיק את האחיזה בשטח ולהבטיח את ביטחונם של כלל אזרחי ישראל, כיוון שהנוכחות אזרחית היא ערובה אמיתית לביטחון יציב בכל המרחב, ברור גם תפקידן של יחידות הגמר בשמירתה של אותה יציבות, ולנוכח העיקרון הזה הם ימשיכו לפעול גם בסד"כ מצומצם יותר. תודה לכם. עד כאן דברי שר הביטחון. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לשר עמיחי שיקלי. בנימה אישית, זכיתי לעשות סיור בגבעות ובחוות. בחלק מהסיור היית בביתו של הרב ליבי, שבנו נפל לאחר מכן. אז אפשר לראות - - -

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

היו"ר יעקב מרגי:

אז זה יפה. זאת התגשמות החזון הציוני. חברי הכנסת, המציעה, מה את רוצה?

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אני לא מסתפקת. אני רוצה להעלות את זה לוועדת החוץ והביטחון.

היו"ר יעקב מרגי:

אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד, זה בעד המשך הדיון בוועדת חוץ וביטחון. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד – חמישה חברי כנסת, אין מתנגדים, אין נמנעים. אי לכך, הנושא יועבר להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, הנושא הבא: צו הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים, נתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, (תיקון) (הוראת שעה) (הארכת תקופת הוראת שעה). יציג את הצו, חבר הכנסת שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, בשם הוועדה המשותפת. בבקשה, אדוני.

שמחה רוטמן (בשם הוועדה המשותפת):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני פונה אליכם מתוקף תפקידי כממלא-המקום של יושב-ראש ועדת הכנסת המשותפת לוועדות החוקה, חוק ומשפט, הפנים והגנת הסביבה, וועדת המדע והטכנולוגיה. הוועדה המשותפת הוקמה בחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים, מסמכי זיהוי במאגר מידע תש"ע–2009, שלשם הקיצור, אתייחס אליו כ"חוק המאגר הביומטרי". ב-2017 תוקן חוק המאגר הביומטרי, ונקבע בו כי במאגר הביומטרי יישמרו רק תמונות תווי פנים של תושבים, ללא טביעות אצבע. בחוק נקבעה הוראת שעה, שדחתה בחמש שנים את כניסתו לתוקף, על מנת שמשרד הפנים ייערך להטמעת מערכת מתקדמת לזיהוי פנים. שר הפנים מוסמך להאריך את תקופת הוראת השעה באישור הממשלה, ועדת הכנסת המשותפת והכנסת, בתקופות נוספות, שלא יעלו על חמש שנים כל אחת. בתקופת הוראת השעה ניתן היה להמשיך להכניס למאגר טביעות אצבע של תושבים, שהגיעו להפקת תעודת זהות או דרכון, אולם רק אם הסכימו לכך בכתב. בפועל, מזה כמה שנים לא הוכנסו למאגר טביעות אצבע של תושבים, למעט בתקופה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מישהו רודף אחריך?

שמחה רוטמן (בשם הוועדה המשותפת):

כן. בתקופה מיום 7 בנובמבר 2023, למשך שנה, למטרת סיוע בזיהוי חללים ונעדרים, עקב מלחמת חרבות ברזל. תקופת הוראת השעה הוארכה על ידי הוועדה המשותפת בתשע השנים שחלפו מאז חקיקתו של החוק מספר פעמים, ובפעם האחרונה במאי 2025. תוקפה צפוי לפוג מחר, 28 במאי 2026, בחצות. שאלת אותי, אדוני היושב-ראש, אם מישהו רודף אחריי.