Заседание пленума 03.04.2024 в 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ד באדר ב' התשפ"ד, 3 באפריל 2024. בפתח הדברים, חברות וחברי הכנסת, אינני יכול להתעלם ממאורעות ליל אמש, המצטרפים להסתה ההולכת והגוברת שאפיינה את הימים של לפני 7 באוקטובר ואיימה לקרוע אותנו אלה מאלה. תמיד היו בבית הזה ומחוצה לו מחלוקות; תמיד היו הבדלים, אך תמיד היו קווים אדומים שהקפדנו לא לחצות. הקריאות שאנו שומעים – להרים יד איש על אחיו, לשרוף את המדינה; זריקת הלפיד הבוער אמש על שוטר; פריצת המחסומים והקריאות המפורשות לרצח ראש הממשלה ובני משפחתו, אמורות להדיר שינה מעיני כולנו. עם ישראל ומדינת ישראל נמצאים בשעה גורלית לעתידם. נוכל לשעה הזאת; נוכל לאויבינו; נוכל להביא בשורה לדורות הבאים אם נעמוד יחד – שונים אך דומים, בעלי גורל משותף, ולמרבה הצער, גם אויבים משותפים שכבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. החלום של אויבינו הוא שיחזרו על עצמם מראות ליל אמש, ואף ביתר שאת. החובה של כולנו היא להתעשת ולומר: חדל. אני קורא לרשויות האכיפה והתביעה לפעול כדי לבלום את הסכנה בטרם נגיע, חלילה, לשפיכות דמים. אני קורא לכל חברות וחברי הבית להתעלות לגודל השעה. אני רואה בכל אחד וכל אחת מחברי הכנסת מנהיגי ציבור. על כולנו לפעול כדי לשנות באופן מיידי את המגמות ההרסניות של ההסתה, השנאה והפילוג, המאיימות לכלותנו. להיות ראויים לקורבן היקר מכול של חיי אחינו ואחיותינו ולהתנהל כעם אחד.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (מס' 158) (השבת עודפי גבייה של ארנונה), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת ארז מלול ויונתן מישרקי. הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת איחוד האמירויות הערביות בדבר סיוע הדדי בענייני מכס. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום: הצעת חוק האקלים, התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. ואני מתכבד להזמין את השרה להגנת הסביבה עידית סילמן להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

בוקר טוב. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להצטרף לאמירות שלך על ליל אמש; קשה מאוד ומצער מאוד. ליכולת שלנו להבין שהאויבים שלנו נמצאים שם בחוץ ולא בפנים, לא בתוך הבית, יש חשיבות מאוד מאוד גדולה. זו המשימה שלנו בעת הזו – להתלכד יחד, לעמוד ביחד, בראש ובראשונה כדי להכניע את חמאס, צבאית ושלטונית. אבל ההכנעה הזאת היא הכנעה והכרעה בשדה הקרב. הניצחון האמיתי יהיה כשנראה את הבנים והבנות שלנו בבית.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אני שמחה – באמת קשה לומר "שמחה" בימים אלה, אבל אנחנו עושים כאן היסטוריה היום בכנסת ישראל. אנחנו בעצם מביאים חקיקה שהיא חקיקה יחידה ומיוחדת במינה, שמעמידה אותנו בשורה אחת עם המיליה של המדינות המפותחות ב-OECD. הצעת חוק האקלים, התשפ"ד–2024, היא הצעה שתבוא כאן לקריאה ראשונה כאשר אנחנו יודעים שיש לנו שינויי אקלים שהולכים והופכים יותר נוכחים ומוחשיים בעולמנו, וטומנים בחובם סכנות לכל תחומיי החיים. כמו בכל מקרה שבו נפגעת הסביבה, ובפרט אותן מערכות אקולוגיות, נפגעים ביחד איתה גם הרווחה וגם הבריאות, ובתקופה הזו, צריך להדגיש – גם הביטחון הלאומי. שינויי האקלים באים לידי ביטוי בשורה ארוכה של תופעות גלובליות ואזוריות, החל באסונות טבע כגון בצורות, סופות טייפון והוריקן, אשר תדירותן נמצאת בעלייה מאז שנות התשעים, דרך הרחבה דרמטית של תפוצת חרקים, הגדלת סכנת ההידבקות במחלות זיהומיות ומגפות ומחסור במזון, וכלה בעליית מפלס האוקיינוסים, אשר עלולה לגרום להצפת שטחי יבשה והמלחה של נהרות ומים מתוקים בקרבת החוף, שעליהם מתבססים אנשים בכל רחבי העולם לצורך מי שתייה. בעשורים האחרונים, ובשנים האחרונות ביתר שאת, התגייסו כל מדינות העולם להגדיר מטרות בין-לאומיות להתמודדות עם שינויי האקלים, עם המשבר ומיגורו, תחת המסגרת המארגנת של אמנת המסגרת של האו"ם בנושא שינויי האקלים, שנועדה להביא להגבלה של עלייה בטמפרטורה הגלובלית העולמית ולמניעת שינויי האקלים כתוצאה מהתחממות כדור הארץ, וכן להביא את ריכוז גזי החממה באטמוספירה לרמה שבה לא נגרמות הפרעות המסכנות את מערכת האקלים בעולם. צריך לומר, כשאנחנו מדברים על חוק אקלים, אנחנו מדברים על הפחתה של גזי חממה. אין ספק בכלל שצריך להפחית גזי חממה ושזה דבר טוב ונכון. על מנת להוציא לפועל את המטרות האלה, הגלובליות, למניעת ובלימת ההתחממות – אי-אפשר באמת למנוע אבל אפשר לבלום את ההתחממות של כדור הארץ בהיערכות למשבר האקלים – התחייבה ישראל, כמו יתר המדינות החברות באמנת האקלים, ליישם פעולות ברמה מקומית. מכוח אמנת האקלים הסכם פריז, שנחתם ואושרר על ידי מדינת ישראל בשנת 2016, מטיל על מדינת ישראל שורה של מחויבויות, ובהן החובה להגיש למזכירות אמנת האקלים מדי חמש שנים את היעד הלאומי להפחתת פליטות של גזי חממה; לקדם אסטרטגיה לאומית להפחתת פליטות גזי חממה עד לשנת 2050 ולנקוט את אותם אמצעים לאומיים להיערכות לשינויי האקלים; לקחת חלק בתמיכה הדדית של המדינות החברות בהשגת היעד הגלובלי להיערכות לשינויי האקלים. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, את המחויבות של הממשלה לפעול להפחתת השפעתם של שינויי האקלים, למען הציבור ובהתאם להסכמות הבין-לאומיות, ניתן לראות בהרבה הסכמים קואליציוניים שנחתמו לאורך השנים וגם עם כינונה של ממשלה זו, וגם בהחלטת הממשלה 750 מאפריל 2023, שבמסגרתה קבעה הממשלה כי יש לקדם את השלמת חקיקתו של חוק האקלים. מטרת החוק המובא כעת להצבעה היא באמת ליצור מסגרת ארגונית מתכללת להתמודדות של מדינת ישראל עם שינויי האקלים, תוך שימת דגש על שני ההיבטים המרכזיים של ההתמודדות הנדרשת במישור הלאומי. היבטים אלה כוללים בראש ובראשונה היבט מניעה וצמצום של פליטות גזי חממה על פי יעדים ותוכניות מובנות. היבט זה, שתכליתו מניעת החרפתם של תהליכי שינויי האקלים, כרוך במעבר הדרגתי לכלכלה דלת-פחמן, וניתן לבצע זאת, עקרונית, באמצעות פיתוח המשק באמצעות תחליפים בני-קיימא המבוססים על אנרגיות מתחדשות, כמו גם יצירת מנגנוני תמחור פחמן. ההיבט השני הוא קידום ההיערכות להשפעות שנובעות משינוי האקלים, ולנזקים. היערכות מתאימה נועדה להגן על הציבור, על הבריאות שלו ועל רווחתו מפני השלכותיו של שינוי האקלים ומשבריו, ובפרט על הדורות הבאים, אשר ייאלצו להתמודד עם ההחרפה הצפויה. כשאנחנו מדברים על החרפה צפויה אנחנו מדברים, לדוגמה, על עלייה מסיבית בטמפרטורות; אזורים שממש מהווים בישראל איי חום, שהם אזורים מסוכנים יותר עבור אותן אוכלוסיות חלשות – אם זה מבוגרים, אם זה ילדים שבתוך אזורים חמים כאלה, הגינות הציבוריות ומשחקי שעשועים – אולי נכון לתכנן אותם במקומות אחרים. לכן כדי להיערך לאותם שינויי אקלים המשרד שלנו גם מייצר שלל כלים לרשויות, לשלטון המקומי והאזורי, כמו מפות של סיכונים. הצעת חוק דומה להצעה הזו עברה בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת, אך בנוסח שלה כעת הצלחנו להעמיק את יעד ההפחתה הלאומי לשנת 2030, שנה שמסמנת נקודת זמן קריטית לבלימת קצב ההתחממות בהתאם לפאנל המומחים של האו"ם, כך שכמות פליטות גזי החממה בשנה הזאת תהיה נמוכה ב-30% מהכמות בשנת 2015. עוד מחדש הנוסח כעת את עיגון יעדי ההפחתה לשנת 2030 בחוק עצמו – מה שלא היה בכנסת הקודמת, מה שלא היה בחוק הקודם שהוגש – ולא בדרך של הפניה להחלטות ממשלה שבהן נקבעו קודם היעדים, ואנחנו יודעים שבהחלטות ממשלה הרבה יותר קל לשנות את זה. הסדרים מרכזיים נוספים בהצעת החוק הם קביעה של יעדי ההפחתה לשנת 2050, שהם איפוס נטו של פליטת גזי החממה בישראל. לפי הצעת החוק, חובה על הממשלה להכין תוכנית לאומית רב-שנתית להפחתת פליטות גזי החממה, שתעודכן לפחות אחת לחמש שנים ועל יישומה יוגש דיווח של כל שר לממשלה אחת לשנה. עוד מוצע בחוק שחובה על משרדי הממשלה להכין תוכנית היערכות להשלכות של שינויי האקלים בתחומי אחריותם, כלומר שהתוכנית תתייחס לכל מגזר וקהילה, ולא רק לפעילות הישירה של כל משרד ממשלתי. גם על כמה תאגידים שהוקמו לפי חוק ובהם רשות שדות התעופה, רשויות נחלים, רשות הטבע והגנים, מוצע להטיל חובה להכין תוכנית היערכות כאמור. בהצעת החוק מוצע להקים כמה גופים מייעצים ומבקרים שילוו את גיבוש התוכניות הלאומיות – מועצת אקלים שתורכב מנציגי משרדי הממשלה הרלוונטיים ונציגי קבוצות בעלות עניין ציבורי, כמו נציג התאחדות התעשיינים, נציגי ארגוני הסביבה, נציגי הדור הצעיר. המועצה הזאת תסייע בהעמדת היעד הנדרש למקבלי ההחלטות בדבר מבנה המשק והחברה, האתגרים הפוליטיים הכלכליים והמבניים בישראל. הדגש הוא על קולו של הדור הצעיר בהקשר האקלימי – הוא חשוב במיוחד. אנחנו רואים את הדור הצעיר – לדור הצעיר חשוב איך ייראו החיים במדינת ישראל ובעולם כולו. יש כאן אחריות חשובה, שהיא חברתית וציבורית. עוד מוצע להקים ועדת מומחים עצמאית ובלתי תלויה שתספק ביקורת מדעית אובייקטיבית בדבר המדיניות הננקטת על ידי מקבלי ההחלטות, על יישומה ובדבר הצורך בעדכונה, כמו גם מכון לסביבה ואקלים, שיוקם תחת יחידת המדענית הראשית במשרד להגנת הסביבה ויפעל לאיסוף מידע מהארץ ומהעולם על אודות איכות הסביבה והאקלים, לרבות מחקר השוואתי. לבסוף, מוצע בהצעת החוק לקבוע חובה לבצע הערכת סיכון אקלימית לגבי סוגי תוכניות המוגשות על ידי הרשות הציבורית לאישור הממשלה או שר משריה שיש בהן כדי להשפיע על פליטות גזי החממה או על שינויי אקלים. כלי זה של הערכת סיכון אקלימי יבטיח כי השיקול האקלימי יילקח בחשבון כאשר מוכנות ומאושרות תוכניות משמעותיות במשק. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לאור כל האמור לעיל, אני מבקשת את התמיכה שלכם בהצעת החוק בקריאה ראשונה. זו קריאה היסטורית ומשמעותית. אני מבקשת להודות על הכנתה של הצעת החוק קודם כול לגיא סמט, שהוא המנכ"ל שלי, שהוא השותף לדרך. הוא השותף להצעת החוק הזאת, אתגר אותי מהרגע הראשון ואמר לי בכניסתי לתפקיד, בהגשת החוק, שהוא מבוסס יותר כך ונכון יותר עבור מדינת ישראל, עם יעדים מוגדרים ומעוגנים בחקיקה; לדלית דרור, היועצת המשפטית של המשרד להגנת הסביבה; לעו"ד נטע גלאון מהלשכה המשפטית; לסמנכ"לית שולי נזר, שבטח רואה אותנו מחו"ל עכשיו ומאוד מאוד גאה במה שהיא עזרה ולחמה כדי לייצר פה – אנחנו מאחלים לה המון הצלחה ומחכים לה כאן בחזרה; לראש אגף שינויי האקלים גיל פרואקטור; למנהל אגף חוסן אקלימי עמיאל וסל. אני מקווה שהצעת חוק חשובה זו תבטיח את פעולתה של מדינת ישראל הן על מנת להיערך לקראת שינויי אקלים והן כדי לתרום למאמץ העולמי לצמצם את השינוי. אני רוצה להודות גם לצוות האישי שלי: לאידית דוריאן; אני רוצה להודות ליונתן עוז, שליווה אותנו הרבה בתוך הצעת החוק הזאת, ולכל הצוות הגדול – לפליסיה מועלם, ליעקב שטרן, שהיה איתי לאורך כל הדרך עוד מוועדת הבריאות ומוסיף ומלווה אותי גם היום בהרבה דברים טובים שאני עושה. ורק להגיד לכם, אזרחי מדינת ישראל: יש לנו עדיין התמקדות באינטרסים החיוניים של ישראל – שימור כושר התחרות של המשק, עמידה בהתחייבויות בהסכמי השכר, יישום ואספקת תשתיות ושירותים באופן סדיר לטובת הציבור. אנחנו מביאים כאן חוק שהוא נכון, מעמיד אותנו בשורה אחת עם המיליה של המדינות המפותחות של ה-OECD. מדינת ישראל צריכה להיות גאה בזה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשרה סילמן, ומתכבד להזמין את חבר הכנסת – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

וגם – סליחה – ליו"ר הוועדה חבר הכנסת יעקב אשר.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מאיר כהן, שיהיה ראשון הדוברים בשלב הדיון האישי, שאליו אנחנו עוברים כעת. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מצטרף לקריאה שלך שלא לשמוע בהפגנות איומים ברצח על אף אחד, חס ושלום. אנחנו היינו שם, הזיכרונות הם קשים, ואני באמת מצטרף לקריאה הזאת. אפשר לעשות הפגנות – צריך לעמוד במסגרת החוק, לדעת שהשוטרים האלה הם לא האויבים שלנו, אבל מעל הכול להיות זהירים בהתבטאויות ובאמירות, כי יש להן השלכות נוראיות. ואחרי שאמרתי את זה, אדוני, אתמול ביקרתי במטה החטופים, ואני רוצה לבקש מכל חבר וחברת הכנסת, ולא משנה מאיזו מפלגה: לכו תבקרו במטה החטופים, הם זקוקים לזה. הם זקוקים להגעה שלנו, הם זקוקים לאוזן שלנו, הם זקוקים לכל חיבוק, האנשים האלה. אני לתומי חשבתי – והייתי שר הרווחה – חשבתי שבאמת, כשבאים נציגי הממשלה, אדוני, ויושבים בוועדות ואומרים: אנחנו מחבקים את המשפחות – נדמה לך שכן, הם אומרים, מחבקים, נציג משרד הבריאות, נציג זה, נציג הביטחון. אתה מגיע, יושב עם האנשים, ומסתבר שהם לבד. פתרונות – מחויבים לשבת עם האנשים האלה. צריך להיות ברור לכולנו: הכאב שלהם הוא לא כאב פרטי, הכאב שלהם הוא כאב לאומי. אם אנחנו לא נבין, כל אחד, שהכאב שלהם הוא כאב לאומי, אנחנו נהפוך את הסיפור הטרגי הזה לשגרה. זה לא חלק מהנוף, זה לא חלק מהאקלים – זה אירוע חמור בחייה של המדינה הזאת. 134 חטופים, שהמשפחות – לא מתייחסים אליהן. הן באות לכאן, אנחנו מחבקים אותן ואנחנו מדברים איתן, אבל כשאני מסתכל על הצרכים הבסיסיים שלהן – ולכן אני קורא לשר הבריאות, לשר הרווחה ולשר החינוך לקחת 134 עובדות סוציאליות ועובדים סוציאליים, ולכל משפחה יהיה עובד סוציאלי שכל יום יתקשר למשפחה ויעשה מיפוי וישאל מה צריך, ואיפה הילדים, ובאיזה בית ספר הם נמצאים – להבין שכל המשפחה צריכה טיפול. יש אחים שלא מתפקדים, יש דודים שלא מתפקדים. אתמול היה איום ונורא לשמוע את ההורים. למשל זוגות גרושים – אדוני היושב-ראש, אני מסיים – זוגות גרושים מקבלים את אותו הסכום. זה מנהל בית, זה מנהל בית, אבל כאילו הביטוח הלאומי ואנחנו אטומים. אז סליחה שהארכתי, אדוני, אבל תזכרו, אני שוב חוזר: יש דברים שהם מעל הפוליטיקה. כל חבר כנסת בשבוע הבא ובשבוע אחרי זה יכניס ללו"ז שלו ביקור במטה החטופים. אדוני, סליחה, תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חברת הכנסת מיכל מרים ווֹלדיגר – נמצאת? אינה נוכחת. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך. בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני 120 שנה, כאשר מרן הרב קוק זצ"ל הגיע לארץ, הוא ראה את היישוב הישן ומולו את היישוב החדש כשנתק ביניהם – ולא קרב זה אל זה. בראייתו העמוקה את מה שהחל להתרקם ואת מה שעתיד להתרחש, הוא הבין שרק מחיבור שני הכוחות הללו תבוא הגאולה. המצב הכלכלי ותנאי החיים בארץ היו קשים מאוד. היישוב החדש החל את דרכו בדלות ובמשאבים זעירים. מלחמת העולם הראשונה רק החמירה את המצב. אבל מתוך אותה דלות ומסכנות נבנתה בעמל רב ובתהליך ארוך מדינה לתפארת, מדינה עוצמתית. ואיזו מדינה – מהמתקדמות ביותר בעולם בחקלאות, בתעשייה, בהייטק, ברפואה ועוד ועוד. אבל כל זה קם ונוסד במנותק מהתורה, במנותק מהנשמה. במקביל בשואה הנוראה נחרבה יהדות אירופה, ואיתה נחרב עולם התורה העצום שהיה שם. קשה היה לדמיין כיצד יהיה אפשר לקום מהחורבן הזה, וכיצד יוקם מחדש עולם התורה. ברוך השם, בעמל רב ובתהליך ארוך הוקם בארץ מפעל אדיר של עולם התורה. עשרות אלפים ואולי יותר שוקדים על תורתם יומם וליל – דבר עצום. אבל כל זה במנותק מהלאומיות ומהציונות. רק מהחיבור של שני הציבורים והכיוונים הללו תצמח הגאולה. לא עולה על דעתנו לכפות תורה ומצוות על הציבור שפעם כונה חופשי והיום מכונה חילוני, אבל אנחנו מאמינים ויש לנו ודאות ששיבה אל התורה, אל המצוות ואל הנשמה תצמח ותגיע – לא בכפייה, אלא מתוך רצון פנימי. באותה מידה גם לא נכון לכפות את הציונות והלאומיות על העולם המכונה חרדי. אבל אנחנו מאמינים ויש לנו ודאות ששיבה אל החיבור ללאומיות ולאחריות המשותפת עם כל עם ישראל על חיינו ועל מדינתנו תצמח ותגיע – לא בכפייה, אלא מתוך רצון פנימי. כפייה לא תועיל, לא כלפי אלו ולא כלפי אלו. נמשיך להאמין, לייחל ולצפות לתשובה, להבנה ולהתוודעות אל הרבדים הפנימיים של הנשמה, אל הרבדים הפנימיים של התודעה, אלו אל התודעה היהודית התורנית ואלו אל התודעה הלאומית הציונית, במהרה בימינו אמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לכבוד לי. אדוני שר הדתות, חבריי חברי הכנסת, אני לא חשודה באהדה גדולה מדי לשר האוצר שלנו. יש לי איתו ויכוח מתמיד, גם הבאתי ביקורת פה בכנסת, יש לנו תפיסות עולם שונות. הוא בעד מדינת הלכה, הוא בעד כלכלת בעזרת השם. אני חושבת אחרת – אני בעד מדינה דמוקרטית ליברלית ובעד כלכלה מחושבת. אבל אתמול קרה פה משהו שאני חייבת לשבח, חייבת לשבח אותו ולהגיד: אם הוא יהיה ענייני, אם הוא יראה את טובת מדינת ישראל, יבין את מהות התפקיד שלו כשר האוצר, הוא באמת ישנה את העולם. היה פה אתמול ויכוח בין משרד הביטחון למשרד האוצר לגבי רכש ביטחוני. כן, אנחנו צריכים רכש ביטחוני, ברור, אבל זה צריך להיות מבוקר, צריך לדעת מה רוכשים, למה רוכשים, כי בסוף זה כסף ציבורי. ראינו אתמול שהצבא, משרד הביטחון, רוצים לרכוש מטוסים ב-35 מיליארד שקל. למה? אדוני היושב-ראש, לחמאס ולחיזבאללה יש טילים, יש להם חיל טילים. לנו אין, ועדיין ממשיכים באותה הקונספציה – שרוצים לרכוש מטוסים, רק מטוסים. אז אף אחד לא שינה פה כלום, אין חשיבה אחרת, אין חשיבה מחודשת, אין חשיבה מתחדשת לפי התנאים של האזור, וכן, אתמול בא סמוטריץ', שר האוצר, ושאל אותם למה – איזה צעקות וצרחות. זו שאלה חשובה, זו שאלה נכונה, ואני לא אגלה פה סודות מדינה אם אני אספר בכנסת שאחרי 7 באוקטובר אנחנו חיפשנו כדורים לחיילים שלנו, ואני כבר לא מדברת על ציוד אחר. כולם יודעים את זה, זה הוגש לוועדת חוץ וביטחון. גם אז היה רכש, וגם אז השקיעו הרבה מאוד כספים, ולא הייתה ערכת עזרה ראשונה לחייל בשטח, הבאנו את זה במטוסים מחו"ל. אז כן, אני רוצה לדעת לגבי תקציב הביטחון, אני רוצה לדעת לאן זה הולך, אני רוצה להבין למה מתקבלות החלטות כאלה ואחרות. זה כן מקום לשיח, גם מקצועי וגם ציבורי, בגבולות העזרה. אז שר האוצר, פה במקרה הזה אני מחזקת אותך ואומרת לך: תהיה ענייני, תהיה מקצועי, תבין את גודל התפקיד שלך, ואז תזכה גם לתמיכה. אל תתעסק בשטויות. כן לרכש ביטחוני, אבל לא בכל מחיר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת דבי ביטון. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – שרים אני לא רואה, אבל לא משנה, אולי יותר טוב. אני מקווה שאף אחד מאיתנו לא נהנה מהחלקים הקיצוניים בהפגנות שראינו אתמול. אני רוצה להגיד לך עוד משהו, אדוני היושב-ראש – גם בכנסת. אני חושב שגם אתמול הציגו לנו בוועדת חוץ וביטחון דוח קשה מאוד של המרכז לנפגעות תקיפה מינית, ואני מכיר את הפעולות מידע אישי. אשתי התנדבה שם 16 שנים, לילות וימים של טלפונים על הטרדות ופגיעות. זה משהו אחר. מה שעברו ב-7 באוקטובר ואולי גם עוברות עכשיו חטופות בשבי החמאס זה נגד הדתות – כל הדתות לא יכולות להיות סובלניות לדבר כזה. אנחנו ישבנו מכווצים בכיסאות שלנו בוועדת חוץ וביטחון וחשבנו מה עוד אפשר לעשות לסייע. זה אחרי שכמובן כמה ממשפחות החטופים והחטופות דיברו. ואז אני חושב שנכנסו לחדר סוג של כמה מפגינות, קטעו את הדיון באמצע ולמעשה ביטלו את הדיון עם הפגנות על החלפת הממשלה ועל מה כל אחד מאיתנו עושה, מה אתה עושה, אלעזר שטרן, בעד פגרה, נגד פגרה – תגיד מה תעשה. אבל אנחנו התכנסנו לדון בסיפורים המזעזעים ולראות מה אנחנו ככנסת ישראל יכולים – לא רק להזדעזע, אלא להזדעזע על מנת לעשות. אני חושב, ואני אומר את זה בכאב גדול, שבמידה מסוימת – אני לא משווה, אבל זה מתכתב גם עם הקריאה של ראש השב"כ הבוקר על גבולות האלימות בהפגנות. זכותם, ואני כמובן תומך בחלק גדול מהמסרים שמועברים שם, אבל אני לא תומך באלימות לסוגיה שמתרחשת שם, ולעיתים מתרחשת, כמו שתיארתי, בעיניי, גם בתוך הוועדות בכנסת. יש לי המון כבוד ורגישות, ואני חושב שהן צודקות, המשפחות שנכנסות לוועדות ועושות את מה שעושות, אבל – ואני דיברתי הבוקר גם עם משפחות של חטופים וחטופות שמקפידות להיות פה – גם בהן זה פגע אתמול. אחרי שאמרתי את זה, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהגיע הזמן שנקבע מועד לבחירות. הרי מה הבעיה? צריך להגיד את האמת: יש אי-הסכמות על התמשכות המלחמה, על הטיפול בחטופים, והדברים נקשרים במוטיבציות הפוליטיות של ראש הממשלה. אני חשבתי שכבר צריכות להיות בחירות, אז חשבתי על אוקטובר. יכול להיות שמישהו יגיד פברואר – אני חושב שאפשר להתפשר, אבל אני חושב שאת העננה הזאת, שתעזור לנו להיות באמת "יחד ננצח", אנחנו צריכים להסיר על ידי הגעה לתאריך מוסכם, משותף, על בחירות שברור שעד אליהן המלחמה תסתיים. נכון, עכשיו יש מלחמה ואנחנו לא רוצים להתעסק בזה, אבל ברור שתהיינה בחירות, וברור שחלק מהפעולות שאנחנו עדים להן משני הצדדים מושפעות מכן בחירות או לא בחירות. ולכן, אני חושב שהתפקיד שלנו, חברי הכנסת, לגלות אחריות ולהגיע יחד למועד מוסכם כדי לנכות לפחות את השיקול הפוליטי הזה מהמלחמה שנמשכת, שבאמת רק יחד ננצח בה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. שלום, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת, כבוד היושב-ראש, שכתבתי כדי לומר כמה מילים, כהרגלנו, אבל אני דווקא רוצה להישיר מבט למשפחות החטופים והחטופות. אני יודעת שמאסתם בלהיות פינת ליטוף. אני רוצה לומר לכם שלפחות מבחינתנו אנחנו עושים ונעשה כל מה שיש ביכולתנו להיות חלק בלתי נפרד מכם. אנחנו רואים את ההפגנות, אנחנו רואים את הקריאות, אני לא שופטת אף אחד. לכאב שלכם אין אח ורע. אני כתושבת שדרות, שאולי התמזל מזלי שבתי והנכדים שלי לא נחטפו מקיבוץ כפר עזה ושאני לא נרצחתי – אני חיה אתכם רגע-רגע. בכל פעם שאני יושבת בארוחת שישי עם משפחתי, אני לרוב דומעת, מסתכלת עליהם ואומרת: מה הייתי עושה אם הייתי במקומכם? אני לא יודעת להגיד לכם. אפילו אמש הייתה לי שיחה עם בעלי, ואמרתי לו: אני מסתכלת על ההורים האלה, תחשוב שהיו חוטפים את מור, תחשוב שהיו חוטפים לנו את הילי ואייל או מאור – מה היינו עושים? לרגע חשבתי, לפחות כך אמרתי, שהייתי נכנסת מצידי להיהרג בעזה – אבל למצוא אותם. אני יודעת שזה לא ריאלי. אני יודעת שהכאב והסבל שלכם הם קשים מנשוא. סליחה. אני יודעת ומניחה שהלילות שלכם הם לא לילות, הימים הם לא ימים. אני קוראת המון פוסטים של אנשים שמציינים יום הולדת של הורים, של אחים; מציינים יום הולדת, לא חוגגים – בצדק, אין מה לחגוג, אין מה לחגוג כשהיקר לכם מכול לא נמצא איתכם בבית. אנחנו שומעים את העדויות הקשות מאוד. אני באופן אישי מעדיפה לאטום את האוזניים ולהגיד: לא לא, זה לא קורה. הן מתגברות, הן חזקות, הם מתגברים. אבל לצערי יכול להיות שזה קורה, ושמענו את העדויות הקשות. ואני שוב אומרת לכם: משפחות יקרות – הורים, אחים, ילדים, נכדים, נכדות – אני מתפללת בשבילכם, עם ישראל מתפלל בשבילכם שחג החירות יהיה גם חירותם של הילדים שנמצאים שם, של האבות, של הסבים, של הבנות, החיילים והחיילות. ליבנו איתכם, זה לא מספיק. אני קוראת לממשלת ישראל וראש הממשלה: בכל מחיר תחזיר אותם, בכל מחיר. כתושבת שדרות אני מוכנה להמשיך לספוג גם מצב ביטחוני קשה. תחזירו לנו את החטופים. באירוניה, זה יהיה האור בקצה המנהרה שלנו. אז שיהיה לכם רק טוב, בריאות. שאלוהים ישמור על החוסן שלכם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חברת הכנסת שרון ניר, נמצאת? לא נמצאת; חבר הכנסת גלעד קריב – לא נמצא; חבר הכנסת אריאל קלנר – גם לא נמצא; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אפשר במקום פינדרוס?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הופתעתי לראות פה את השרה סילמן מעל הדוכן, מאחר שלפני שעה וחצי היא לא הגיעה לדיון בוועדת הפנים שהיה אמור להתנהל לבקשת שליש מחברי ועדת הפנים והגנת הסביבה. היא לא הגיעה, המנכ"ל שלה לא הגיע. אדוני היושב-ראש, הכוונה הייתה לשלוח את עוזר המנכ"ל באופן שמבזה את הכנסת ומבזה את הציבור. אני יודע, קשה לענות על שאלות קשות על למה את לא מבצעת את התפקיד, למה את מונעת כספים מארגוני הסביבה, למה את מעכבת מינויים של אנשי סביבה שמטרתם להגן על הסביבה מעשרות גופים סטטוטוריים, בתוכם שבע ועדות של תכנון ובנייה. קשה, אבל זאת החובה שלך, להגיע לדיון, לעמוד בפני חברי הכנסת ובפני הציבור ולהשיב את התשובות. ובאשר לחוק האקלים – אדוני, אני הקשבתי לשרה סילמן ולא ידעתי אם לבכות או לצחוק. המסמך שמונח לפנינו – השרה סילמן, טוב שהצטרפת אלינו. אולי שווה שתאזיני לחברי הכנסת כשהם דנים בהצעה הממשלתית שאת מגישה, וכשהקשבתי לך, השרה סילמן, לא ידעתי אם לבכות או לצחוק, כי זאת הצעה חובבנית, רשלנית, שהיא פשע נגד הסביבה, שהתוצאה שלה תהיה שלמדינת ישראל לא תהיה תוכנית לאומית להפחתת פליטות, כי בחוק הזה הורדת את הדדליין להכנה של תוכנית לאומית להפחתת פליטות. בחוק שלנו היו לוחות זמנים של שנה מיום כניסת החוק לתוקף – הסרת את זה. נתת דריסת רגל משמעותית לאוצר, שבשם שיקולי עלות–תועלת יעקר את התוכנית מתוכן ויוודא שלעולם לא תהיה לנו תוכנית. אגב, האוצר רשאי לשקול שיקולים של עלות–תועלת, אבל הוא לא רשאי לשקול או לא ישקול את העלות שבאי-יישום תוכנית להפחתת פליטות למדינת ישראל, וגם לא ישקול את השיקולים של התועלות החיצוניות ביישום התוכנית. מעבר לכך, יש את התוכנית הלאומית להפחתת פליטות, ויש את התוכנית הלאומית להיערכות למשבר האקלים. בחוק הזה הממשלה יכולה לפטור כל משרד ממשלתי מהכנת תוכנית לאומית להיערכות למשבר האקלים. אז במה מועיל החוק הזה? בחוק הזה אין שום מילה על התקצוב שלו, על המשאבים שנדרשים ליישם אותו, בניגוד להצעת החוק הממשלתית שעברה במשמרת שלנו. לסיכום, אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת היא הצעה רעה, שעושה יותר נזק מתועלת. אם היא תעבור, ישראל תפסיק לעבוד על חוק אקלים שאפתני, נכון, ראוי. אגב, אני מוכרח לומר בכנות – לא עפתי על הצעת החוק הממשלתית שעברה בתקופתנו, אבל הסיכום שלי עם השרה לשעבר זנדברג היה שהיא לוחמת סביבתית אמיתית, שהוא עובר בקריאה ראשונה, ושבמעלה הליך החקיקה אנחנו משפרים אותו ומוודאים שהיעדים הם שאפתניים ושישראל תוכל לעמוד בהם, שמשרדי הממשלה יוכלו לעמוד בהם. בנוסף, הגשתי הצעת חוק שאפתנית משלי, של סיעת יש עתיד, שקובעת יעדים שאפתניים, מנגנוני פיקוח ובקרה, שלצידה יש תקנים ומשאבים כדי לוודא שישראל תוכל להתמודד עם המשבר הזה אמיתית, שבעיניי הוא מהגדולים שידע ויודעים בני הדור שלנו ובני הדורות הבאים. אז בקיצור, השרה סילמן, אם את לא רוצה לעשות את התפקיד שלך, לפחות אל תפריעי לאחרים שרוצים, כי מדובר בסביבה המאוד-יקרה שלנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת הרצנו. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, נוכח? בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראינו אתמול מה קרה ליד בית ראש הממשלה, וראינו מה קרה אחרי זה, ראינו מבול של הודעות לתקשורת כאשר מערך האבטחה של בית ראש הממשלה נפרץ, כביכול. אבל לא ראינו התייחסות כאשר מערך האבטחה של החטופים בעזה נפרץ, הופצץ, ולצערנו הרב, גם חלק מהחטופים איבדו את החיים שלהם; לא ראינו הודעות לתקשורת כאשר מערך האבטחה של החברה הערבית נפרץ – לרציחות יום ולילה בחברה הערבית אין התייחסות, לא מהשר לביטחון לאומי וגם לא מראש הממשלה; לא ראינו הודעות לתקשורת – מבול של הודעות כאשר נורו טילים על החברה הבדואית ונהרגו אנשים ללא שום מיגון – אין התייחסות, לא מתייחסים. אתמול ראינו איך כולם צועקים וזועקים, ובחלק מההודעות שנשלחו אמרו שלא רוצים לראות את המראות שנראו בקרבת בית ראש הממשלה. אבל כמו שמתייחסים לדברים שהיו בקרבת מעון ראש הממשלה, צריך להתייחס לכלל האזרחים – לחטופים, לחברה הערבית, לחברה הבדואית. ככה הממשלה יכולה להיות של כולם. אבל זה לא המצב, לצערנו. אדוני היושב-ראש, מאז פרוץ המלחמה זו סוגיה שאני רוצה להעלות כאן עכשיו: יש אזרחים שיש להם קרובי משפחה בעזה, חלק מהאנשים נסעו לעזה לפני 7 באוקטובר, ועד עכשיו הם נמצאים שם. למרות הפניות שלנו למתאם פעולות הממשלה בשטחים ע'סאן עליאן, ישנם אנשים שעדיין נמצאים שם. היום בבוקר ברשת ב' ערן זינגר וסאלם אבו ג'אמע העלו את הסוגיה של תושב הנגב – אזרח בדואי שעדיין נמצא שם, ואתמול הוא היה בקרבת המקום של ארגון הסיוע הבין-לאומי שהופצץ – 500 מטר משם, וזה מראה כמה מסוכן שם, מפחיד גם לאנשים שנמצאים שם וגם לחטופים. אני פונה מכאן גם ללשכת שר הביטחון לנסות ולהוציא את האנשים שלנו משם. יש שם כמה משפחות, וצריך להוציא אותן משם. מתאם פעולות הממשלה בשטחים צריך להיענות לפניות האזרחים והתושבים, זו דרישת השעה. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה רבה. תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, משפחות החטופים, אני רוצה לפתוח בלבקש מכם סליחה. סליחה, כי זה לא מגיע לכם; זה לא מגיע לבני המשפחות שלכם שנמצאים בעזה; זה לא מגיע לכן – המשפחות עצמן. לא מגיע לכן שהמדינה תתייחס אליכן בצורה כזו. לא מגיע לכן – חבריי חברי הכנסת, אם אפשר בבקשה לשמור כאן על שקט, אנחנו מדברים אל משפחות החטופים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת אלהואשלה וטיבי, אנא. יש פנייה למשפחות החטופים, ראוי שנשמור על השקט. תודה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אני רוצה לבקש מכם סליחה על ההתנהגות של המשטרה, של מוסדות השלטון, של הממשלה לפני 7 באוקטובר ואחרי 7 באוקטובר; סליחה שאתם לא מקבלים מענה על הצרכים הכל-כך בסיסיים שאתם צריכים כרגע, כמו מחיה; סליחה שלא רואים אתכם מספיק. סליחה. לשמחתנו, יש גופים שקמים היום על מנת לעזור לכם מבחינת העורף האזרחי, וכשאין ממשלה, יש עם, והעם שלנו לא עוזב אתכם. חברים, במסדרונות הכנסת יצא לי לפגוש את רותם, אשת מילואימניק. בעלה נמצא בתפקיד מסווג, וגם אני, שבעלי נמצא במילואים כבר קרוב לחצי שנה, ישבתי איתה, וחלקנו סיפורים על מה זה אומר להיות אשת מילואימניק, מה זה אומר להישאר עם ילדים קטנים בבית, מה זה אומר שילד בן חמש וחצי חוזר להרטיב במיטה או קורא לאבא "חלל" – כי הוא חייל, אז חייל הוא בטוח חלל, ואם בדרך לגן עוברים דרך גינת הבנים, הוא מסביר שזו הגינה של חיילים שנפלו פעם, ועוד מעט יעשו גינה חדשה לאבא ולחיילים שייפלו בקרוב. זאת המציאות שהם חווים – מצוקות נפשיות מאוד קשות. אבל ההבדל ביני לבין רותם הוא שאת רותם כרגע מאיימים לפטר, ובסוף לא השאירו לה ברירה ופיטרו אותה, כי אין שום חוק שמגן על נשות מילואימניקים מפני פיטורין. אף אחד לא רואה אותן. אף אחד לא רואה את המצוקות הנפשיות, הרגשיות שלהן, של המשפחות שלהן, של הילדים שלהן. בזמן שהבעלים שלהן נלחמים, אף אחד לא נלחם עבורן, והן פשוט שקופות. דמי האבטלה שלהן הולכים ונגמרים, ואין להן שום אופק – הבעל עדיין במילואים, זאת אומרת לא יעזור, ואם הוא לא במילואים, עוד מעט הוא יחזור למילואים. יש כרגע 6,000 נשים כמו רותם, והפורום מייצג 100,000 משפחות של משרתי מילואים. מה שהם דורשים זה דברים מאוד מינימליים: הגנה מפני הוצאה לחל"ת, דמי אבטלה, זכויות סוציאליות שישמרו את הזכויות המקצועיות שלהן. הנשים האלה מתחילות שוב מאפס. הדבר שלא מדברים עליו הוא מה קורה כשהבעל חוזר מהמילואים, כן, אז נוסף משבר מאוד גדול – גם רגשי, גם נפשי וגם כלכלי, כי מהשלב הזה לצפות ממנה לחזור לחיי שגרה – לפרנס, זה לא הגיוני בשום קנה מידה. יש דברים שאנחנו יכולים לעשות כאן בכנסת, לסייע להם. אופיר, זה אליך.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, גברתי.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

יש דברים שאפשר לעזור בהם לנשות המילואימניקים. מדובר על ארבעה-חמישה צעדים שאפשר לעשות ביחד, אין פה אופוזיציה וקואליציה, תאמין לי, לא בדקתי למי הן מצביעות. בואו נקדם את ארבע-חמש הנקודות הכל-כך חשובות של פורום נשות המילואימניקים. אפשר להצליח בזה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, קודם כול אני רוצה לפנות למשפחות החטופים, אדוני היושב-ראש: ב-20 בנובמבר בשנה שעברה יזמתי את הדיון בכנסת על מיצוי הזכויות המשפטיות של החטופים. התחלנו עם הזכויות של החטופים, והמשכנו עם הזכויות של המשפחות. אתמול בשעה 20:30 סיימנו עוד פגישה במטה המשפחות בנושא הזכויות של השבים יחד עם חבריי חבר הכנסת יצחק קרויזר וחבר הכנסת גלעד קריב. יש הרבה מאוד עבודה. בחלק מהדברים אנחנו מצליחים; בחלק מהדברים אנחנו מנסים לפלס את הדרך בעולם הביורוקרטיה הישראלית. זה לגמרי לא פשוט, אבל אני יכול להבטיח לכם שאנחנו נמשיך בתהליך הזה על מנת לתת לכם ולקרובים שלכם את כל המעטפת המשפטית והכלכלית הנדרשת. ומעל הכול אני רוצה להביע שוב את המחויבות המוחלטת שלנו לנושא השבת החטופים. 134 אזרחים שלנו עדיין נרקבים במנהרות החמאס. אני חושב שאין כאן קואליציה ואופוזיציה – אנחנו נעשה הכול כדי להשיב אותם הביתה, זה הדבר הכי חשוב היום. בנושא של חוק האקלים, אני נזכר באקלים העבודה של הממשלה הקודמת, עד לפני שנה וחצי. זה היה אקלים של עבודה, אקלים של צמיחה, אקלים של אחריות. לצערי הרב, בממשלה הזאת האקלים הזה השתנה ב-180 מעלות. הוא השתנה לאקלים של הפקרות, לאקלים של חובבנות, לאקלים של קריסה. אז כשאנחנו מדברים על חוק האקלים, אני חושב שאנחנו קודם כול צריכים לדבר על אקלים העבודה של הממשלה, וכדי לשנות את האקלים – לשוב לעבודה מקצועית, להוציא את מדינת ישראל לדרך חדשה – אנחנו חייבים לשנות את האקלים, וזה אומר להחליף את הממשלה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת בליאק. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת אופיר כץ, בבקשה. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, איפה חברת הכנסת מיכל שיר? כי קודם, לפני כמה רגעים, היא עלתה ואמרה שאנחנו לא עושים לנשות המילואימניקים וצריך לעזור להן. אז אני מציע לחברת הכנסת מיכל שיר להסתכל היום על סדר-היום ולראות שהיום עולה לקריאה ראשונה, סוף-סוף, חוק שנועד לסייע לנשות המילואימניקים. אנחנו נעביר היום את החוק ביחד עם חבר הכנסת נאור שירי, חבר מפלגתה. לאחר דיונים, גם עם נשות המילואימניקים, גם עם הוועדה, גם עם משרדי הממשלה – עבודה קשה מאוד וארוכה – היום סוף-סוף אנחנו מעבירים אותו בקריאה ראשונה. אז אני באמת לא מבין למה היא עלתה להתלונן פה שלא עוזרים לנשות המילואימניקים. לא יודע.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.

יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי):

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברשותכם אני רוצה לנצל את זמן הדיבור הזה כדי להעלות על סדר-יומה של הכנסת את נושא תושבי הצפון, הן המפונים והן אלה שנשארו אי שם באזור לחימה כשמרכז החיים שלהם מושבת. זה אומר שאין חינוך כמו שצריך, אין מסחר, אין קופות חולים, אין בנקים, אין מרכז חיים. למה? כי קריית שמונה פונתה, והיא מרכז החיים של אותו אזור וכל האחרים נשארו שם תלויים בין שמים וארץ. במקומות שבהם יש מפונים ניתנים משאבים, מנסים לסייע. שם השאירו אותם כמו ילדים חורגים לאלוהים. אבל גם בקרב המפונים, אדוני היושב-ראש, המציאות קשה מאוד ומורכבת. אנחנו מדברים על אנשים שנעקרו מביתם למשך חצי שנה, כשאין להם אופק, לא יודעים מתי הם יחזרו, אף אחד לא יודע לומר להם מתי סוף-סוף הם יוכלו לחזור לשגרה שלהם. ילדים נמצאים במציאות שהיא בלתי נסבלת, ואני לא מדברת על זה שהם כבר חוו תקופת קורונה וחוו משברים ועכשיו הם חווים שוב את המשבר הזה. פיצויים לא ניתנים בזמן, והכול ב-delay. אני מוכרחה לומר לכם, ישבתי בממשלה עד לפני שבועיים. מראשית המלחמה אמרתי שאם אנחנו לא נדע לעשות את הדברים בצורה נכונה, אנחנו נאבד את הצפון. אמרתי את זה שבוע אחר שבוע בדיוני הממשלה. ככל שעבר הזמן אמרתי: אנחנו מתחילים לאבד את הצפון אם אנחנו לא נדע לעשות את הפעולות שנדרשות ולחבק את התושבים המפונים. והיום אני אומרת את מה שאמרתי כבר לפני חודש לממשלה: איבדנו את הצפון. פשוט איבדנו. אתמול ראינו ברכה של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שאומר: בשעה טובה אושרו הפיצויים לחודשים ינואר-פברואר. אתם שומעים מה אני אומרת? אנחנו בחודש אפריל ורק עכשיו מאשרים את הפיצויים של חודשים ינואר-פברואר. תגידו לי, זאת עילה לברכה? זאת עילה להתנצלות בפני תושבי הצפון, שגם ככה נמצאים במציאות מורכבת. במקום לתת להם את הדברים מראש, אולי כדי להקל עליהם קצת, נותנים להם את הכול באיחור וב-delay של כל כך הרבה זמן. הם אלה שצריכים להיות בהמתנה? הם בהמתנה כי הם לא בבתים שלהם, והם מחכים שיגידו להם מתי הם יחזרו, והם בהמתנה כדי לקבל את הדברים הבסיסיים שמגיעים להם. אז אני רוצה לומר לכם, חברים, אם הבית הזה לא יתחיל להפעיל את מלוא הלחץ והכוח שלו כדי שהממשלה תיתן לאותם תושבים מהצפון את המענים שנדרשים להם, מדינת ישראל תאבד את הצפון. אם אנחנו לא נחזק את חבל הארץ הזה, זה אומר שרצועת הביטחון שלנו, שיצרנו עכשיו, תהפוך את חיפה ואת היישובים המרוחקים יותר לגדר הגבול של מדינת ישראל. אני בטוחה שזה לא מה שאנחנו רוצים. עוד משפט, ברשותך, אדוני היושב-ראש. מעבר למענים שאנחנו צריכים לתת היום לאותם תושבים מפונים, וגם אלה שלא מפונים ונמצאים שם באזור לחימה, אנחנו חייבים לוודא שבהקדם מאושרת תוכנית לחיזוק הצפון גם ביום שאחרי, אחרת האנשים שלנו פשוט לא יחזרו לשם. מדי חודש אמרו לי: בסוף החודש תהיה תוכנית, בסוף החודש תהיה תוכנית. אנחנו כבר בחודש אפריל ותוכנית אין. אני מקווה שהבית הזה יעשה את מה שצריך כדי שהדברים יקרו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, בטרם נעבור לדוברת הבאה, אני מבקש לברך את אחד מחברי ישראל הגדולים שנמצאים כאן, נשיא הפרלמנט של אוסטריה. ברשותכם, אומר כמה מילים בשפה האנגלית. אם תרצו, אפשר אחר כך למחוא כפיים. I would like to welcome the President of the National Council of Austria, the Honorable Wolfgang Sobotka, and his delegation, visiting Israel on a solidarity mission, alongside Austrian Ambassador to Israel Nikolaus Lutterotti and Michaela Steinacker, chair of the Austria-Israel Parliamentary Friendship Group in Vienna. President Sobotka has been one of Israel’s greatest allies even before horrific October 7th massacre. That special friendship has only grown stronger since. Over the last few months, the National Council of Austria under your leadership, Mr. President, has adopted resolutions supporting Israel and condemning Hamas, illuminated the parliament building with blue and white, our national colors, and promoted important legislation to combat antisemitism. Mr. President, you have continuously met families of hostages, including yesterday last night, and Mr. President, you can see above you families of hostages, as well as the photos of 134 hostages that are still being held by Hamas, and we all wish for their quick and safe return back to their families. This is a suitable opportunity to express our sincere gratitude to you, Mr. President, and to the Austrian government in general. Your friendship and support for Israel during these difficult times will not be forgotten. Welcome to Jerusalem, welcome to the Knesset.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.

מירב כהן (יש עתיד):

תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפנות אל חברות וחברי הכנסת מהקואליציה, חברות וחברי כנסת שאומנם טוענים שזה לא הזמן לצאת לבחירות אבל בו בזמן מתעקשים שזה דווקא כן הזמן לצאת לפגרה. אסור להתבלבל, הפגרה הזאת היא ממש לא זמן לחופש ובטח שלא לחופשה. זה לא הזמן לטוס לאיזה ריזורט, זה לא הזמן לחגוג באיזה טברנה ביוון, זה לא הזמן לקחת את הבת שלך לטיול בסרי לנקה או לבקר את הבן שלך במיאמי. את הפגרה הזאת ראוי שתנצלו כדי להכיר ולשמוע משפחות שכנראה ממש היו מעדיפות שלא להכיר אתכם, אבל אין להן ממש ברירה אחרת. לחטופות ולחטופים אין פגרה מהגיהינום, למשפחות של 134 חטופים וחטופות אין פגרה מהסיוטים. הפשע הנורא שנעשה בנו ב-7 באוקטובר הוא לא נחלת העבר, זה לא אירוע שנגמר ודי. קשה לנשום רק מלחשוב על מה שעובר עליהם ועליהן יום-יום. צעקת החטופים והחטופות, גם אם היא נעשית עשרות מטרים מתחת לאדמה, קורעת את האוזניים ושורפת את הנשמה. כבר כמעט שישה חודשים שהצעקה הזאת מהדהדת מקצה אחד של הארץ לקצה השני, אבל יש תחושה שהיא לא תמיד ממש חודרת את כותלי הכנסת. אל תתבלבלו, אתם אולי התעקשתם על פגרה, אבל לא תהיה כאן פגרה. לא תהיה דקה אחת של רגיעה או של שקט עד שיחזרו 134 הנשמות שהגורל שלהן בידיכם, בידי כולנו. אין שום דבר יותר חשוב או יותר בהול מזה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, ובעיקר בני ובנות משפחות החטופים והחטופות הנמצאים ביציע. אדוני היושב-ראש, אתה יודע היטב את המנהג של חברי הכנסת לעלות לכאן לבמה ולדבר לא לעניינו של החוק אלא בעניינים שעל סדר-היום. אבל משבר האקלים הוא בנפשנו ובגופנו, ועוד יותר מכך, הוא ישפיע באופן דרמטי על העתיד של הילדים, הנכדים והנינים שלנו. וכאן צריך לומר בצורה חדה וברורה: מדובר בהצעת חוק שרלטנית ולא אמינה, הצעת חוק שראויה לשרה שהציגה אותה. היא ראויה להצעת החוק הזאת, שכולה אחיזת עיניים. אין צורך להכביר מילים, די לראות את היעדים הנמוכים שמוצגים בחוק לצמצום פליטת הגזים, המייצרים את אפקט החממה ואת משבר האקלים; די לראות את דריסת הרגל המוחלטת שניתנה לפקידי האוצר בתוך התהליך של שינוי היעדים, את היעדר ההתייחסות לנושא התקצוב, לנושא חובת הצגת תוכניות הפחתה, למעורבות של הרשויות המקומיות. זאת בהחלט יכולה להיות גולת הכותרת של קדנציה כושלת של שרה כושלת שמפקירה את הסביבה. ואחרי הדברים הללו, אדוני, גם אני, בדומה לחברת הכנסת כהן, מבקש לומר דברים אחדים על הפגרה בדקה שנותרה לי. צר לי מאוד שיושב-ראש הכנסת פינה את מקומו. אומנם קביעת נוהלי הבית הזה, מועדי הכנסים והיציאה לפגרה – הסמכות מסורה לידי ועדת הכנסת, אבל עדיין ליושב-ראש הכנסת כראש הרשות המחוקקת יש תפקיד ציבורי. העובדה שיושב-ראש הכנסת לא מנע את הביזיון הזה, שבעיצומה של לחימה בצפון ובדרום ובעיצומו של משבר איום ונורא, כאשר 134 מאחינו ומאחיותינו טרם שבו, הבית הזה מתכנס לפגרה – זוהי חרפה אמיתית. וכן, יש משמעות גם למראית עין. בחודש מרץ, לפני שבועיים, פורסם מדד הדמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה. רמת האמון של הציבור בכנסת הגיעה לשפל של 19%. חברי הקואליציה נוהגים לצטט את המדד הזה כבר הרבה שנים ביחס לבית המשפט העליון. כשמדובר בכנסת לא אכפת להם. בשעה שהאמון בצה"ל נותר יציב והאמון בבית המשפט ובמשטרה עלה בחצי השנה האחרונה – האמון בממשלה ובכנסת התרסק עוד יותר. אז כן, גם מראית עין חשובה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אבל מעבר למראית העין – ובכך אסיים, אתכתב עם דבריו של חבר הכנסת בליאק – עד הרגע הזה לא חוקקה מעטפת תמיכה בשבים מן השבי, ואנחנו מרשים לעצמנו לצאת לפגרה ולדחות את החקיקה הזאת? אני קורא לאופיר כץ לכנס עוד היום את ועדת הכנסת ולשנות את ההחלטה על היציאה לפגרה. הציבור מצפה זאת מאיתנו. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה לך. חבריא, אני מאוד מבקש מכל חברי הכנסת וחברות הכנסת, תקפידו על שלוש דקות. חבר הכנסת טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, אני רוצה לחזור להיסטוריה של מלחמת העולם השנייה – עופר, דיברנו – כאשר אלבניה נכבשה על ידי גרמניה הנאצית. יש מדינה אחת באירופה אז שהייתה מדינה אסלאמית, זו הייתה אלבניה, ויש מדינה אחת באירופה שהיהודים בה לא נפגעו על ידי הנאצים – אלבניה; נהפוך הוא, מספר היהודים באלבניה גדל.

היו"ר מאיר כהן:

אם מותר לי להפריע לך, יהודים הועלו מהערים להרים כדי שלא יגיעו אליהם. שמרו עליהם.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נכון, הוסתרו. ולמה? כי המוסלמים של אלבניה הסתירו את היהודים במסגדים והעבירו אותם להרים ולכפרים.

היו"ר מאיר כהן:

נכון.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני אומר את זה כי יש תמונה קשה יותר מזה, במנותק מזה, של מאות מסגדים שנהרסים בעזה על יושביהם. זאת תמונה קשה, וזאת תמונה אכזרית של ההיסטוריה. מכאן אני רוצה לדבר על החטופים, על החטופים שאתה מתנכל להם, על משפחות החטופים. יש רושם שאתם עוינים כלפי משפחות החטופים, אתם מתנכרים להן. אתם מתנגדים להסכם. יש סיעות שהצביעו בעד הסכם; יש סיעות שהחטופים לא מעניינים אותן. אני רואה איך אתם מתייחסים אליהן גם בוועדות, גם בכנסת, גם ברחוב, איך השרים מתייחסים אליהן, איך הפוליטיקאים. תגיד, איזה אטימות יש לכם? תתחשבו במשפחות האלה. אותם צריך להחזיר. תתמכו בהסכם. יש ראש ממשלה שעוין כלפיהם. הוא עוין כלפיהם. אני נפגשתי איתם יותר מביבי. אני נפגשתי עם המשפחות יותר מביבי נתניהו. איזו בושה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. לא נמצא; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, גברתי – לא נמצאת. חבר הכנסת סגלוביץ'.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, משפחות החטופים שנמצאות ביציע, האולם הזה הולך להיסגר. ב-7 באפריל, יום ראשון הקרוב, כיכר העיר הזאת, כיכר העיר של הדמוקרטיה, הולכת להיסגר במצוות הקואליציה. היה דיון בוועדת הכנסת, עלו הטיעונים, ואיזו תשובה ניתנה? שום תשובה. הסיבה מאוד פשוטה – אלה לא עובדי הכנסת שדואגים להם, זה לא אף אחד; רוצים שהבית הזה יושבת, שהכיכר הזאת, המליאה הזאת, יושבתו. ועדות הכנסת יתכנסו אם ראש הוועדה ירצה שיתכנסו, וגם הוא מוגבל לארבע פעמים. אבל יש לנו מצב שיש לנו היום כנסת – יותר נכון ממשלה שיש לה כנסת: אין כנסת, אין יושב-ראש כנסת, אין נשמה פה לאף אחד. קולות יש: ביחד ננצח, הניצחון המוחלט. זאת הממשלה וזה פרצופה של הכנסת. אתם יודעים, ולמי שלא יודע, אם אנחנו כחברי אופוזיציה – כן, אופוזיציה – נרצה לזמן ועדה לעשות ביקורת על תפקוד הממשלה בכל תחום, לא נוכל לעשות את זה. והממשלה הזאת הוכיחה שלא רק שהיא חייבת בקרה, היא צריכה ללכת מן העולם, אבל לפחות בקרה שתהיה פה. אין תוכנית לצפון. אין תוכנית לאומית לצפון. ראש הממשלה מקשקש את עצמו לדעת. חברי קואליציה ישבו איתנו בשדולה לצפון, אמרו: לא ניתן לזה לקרות – נתנו גם נתנו. הצביעו כמו שאמרו להם הקואליציה וראש הממשלה. אז איך נעשה דיון על הצפון? איך נעשה דיון? נעשה אם אדון יושב-ראש הכנסת, ירום הודו, יחליט שאפשר.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא לא לא, אתה טועה. אתה טועה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לא רק שאני לא טועה, אתם מבלבלים את המוח, מבלבלים את המוח לציבור.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אפשר לשלוח מכתב – – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתם חבורה לא כשירה לטיפול במדינת ישראל ולא רוצים שנראה אתכם כלא כשירים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

רגע, מה, למה אתה אומר שאתם לא יכולים? אבל אפשר לכנס ועדה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אבל זה הסיפור.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל אני מכנסת ועדה גם בפגרה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

את מכנסת ועדה, אבל מה תפקידך?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

למה לא? אבל למה להטעות? אפשר.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

גב' קטי שטרית, את יכולה לכנס ארבע פעמים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה רוצה ועדה? אני חותמת. אני חותמת, תכנס.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אני אומר לכם שאני, חבר הכנסת יואב סגלוביץ' מהאופוזיציה, מיש עתיד – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני חותמת לך, תכנס.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

– – לא יכול לכנס את הוועדה לביטחון לאומי על מנת להראות את ערוותו של שר מופקר, עבריין. אני לא יכול לעשות את זה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

איזה שקר, איזה שקר. אתה יכול לכנס. אני חותמת לך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, אתם עושים את זה כל הזמן גם ככה. בשביל זה אנחנו נראים ככה. זה פרצופכם, ואלו אתם.

אושר שקלים (הליכוד):

היושב-ראש שלך מקום 109 בנוכחות. על מי אתה מנסה לעבוד?

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, תודה רבה. חברת הכנסת – – –

אושר שקלים (הליכוד):

109 בנוכחות – יאיר לפיד.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת שקלים, זהו. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אולי אדוני היושב-ראש יזכיר שאפשר להחתים חברי כנסת, לכנס את הוועדה, ומכנסים אותה. מה הבעיה? כל ועדה יכולה להתכנס. מה הבעיה?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לכם אין בעיה, הכול טוב.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

למה להגיד משהו לא נכון?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

כי צריך את אישור יושב-ראש הוועדה.

אושר שקלים (הליכוד):

דבר עם היושב-ראש שלך.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש, סליחה. סליחה, יש סדר דוברים. זהו, זה לא סדר ויכוחים. בבקשה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, אני אומרת – – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. השמעת את דברייך, וזה נכון. בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, בימים האחרונים, לקראת היציאה לפגרה, הכנסת גועשת, ובצדק. היום אנחנו 180 ימים למלחמה, והחטופים שלנו לא בבית. אני ואנחנו מיש עתיד לא מתכוונים לצאת לחופשה. אנחנו נפעל עד שכולם יחזרו הביתה. משפחות החטופים, אני שומעת אתכם וליבי מתרסק. קשה לתאר מה עובר עליכם כאשר אתם נמצאים בבית ויקיריכם נמצאים במנהרות בידי המחבלים, ולא יום אחד ולא שניים – 180 ימים של אי-ודאות, של פחד, והדאגה אין-סופית. אני מתפללת שבחג הקרוב, בחג הפסח, תוכלו לחבק אותם ולחגוג עם המשפחה השלמה. באשר לחוק האקלים, שעולה עכשיו להצבעה – אני רוצה לדבר על האוויר שאנחנו נושמים. יש אנשים שגרים בבתים פרטיים עם גינות, באוויר פתוח, ויש אנשים שגרים בבתים משותפים, בשכונות צפופות, שבלי להתאמץ יכולים לשמוע ולהריח את מה שמתרחש אצל השכנים. מה קורה, לדעתכם, בשכונות אלו כאשר השכן מעשן? העשן מהסיגריה נכנס לדירות של דיירי הבניין האחרים. מדובר בעשן רעיל, חודר לדירות בניגוד לרצון המתגוררים בהן, ומסכן את בריאותם. רבים גם מקבלים בחילה, כאבי ראש, ליחה, כאבים במקומות שונים ועוד. לפי הסקר של מינה צמח, 50% מהמשפחות בישראל חשופות לעשן הזה, ורובן סובלות ממנו. אפילו 48% מהמעשנים עצמם אינם מעוניינים להיחשף לעשן של אחרים. כולם מבינים שהעישון מזיק לבריאות, אבל כל אחד מחליט לעצמו אם לעשן או לא לעשן. מה יעשו אותם אנשים שנאלצים לנשום עשן פסיבי? לפי מחקרים הסבל אף גבוה יותר אצל בעלי הכנסה נמוכה. חוות הדעת המדעיות והרפואיות בדבר הנזקים הנגרמים הן חד-משמעיות. השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, בהיותך יושבת-ראש ועדת הבריאות היית נחרצת בדברייך. ניהלנו דיונים בנושא לפחות פעמיים.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אני עדיין נחרצת בנושא הזה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

ואני רוצה לצטט אותך: ההתנערות של המשרד להגנת הסביבה מאחריות וטיפול במפגעי הריח של העשן מאכזבת ביותר. עידית, היום זה בידייך. תפעלי למניעה. את יכולה, האחריות היא על משרדך.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. ווליד לא נמצא; חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – לא נמצאת; חבר הכנסת ירון לוי – לא נמצא. שלי, בבקשה. גברתי, חברת הכנסת, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקדיש את שלוש הדקות הבאות למשפחות המופלאות שיושבות ביציע, כמובן. אני רואה את התמונות גם מכאן. אני רואה את המשפחות. אני מזהה את אבא של נועה ארגמני היקרה. אני רואה את התמונה של ענבר הימן היקרה ושל לירי אלבג. אני מנסה לראות מפה את כל התמונות. אני רוצה להגיד לכם כיושבת-ראש השדולה למען החטופים וגם כיושבת-ראש השדולה למען נפגעות אלימות מינית במלחמה: מזה 180 ימים שהאהובים שלכם שם. אני חושבת שכל אחת וכל אחד בבית הזה צריכים לשאול את עצמם בכל יום – כל דקה ביום, כל שנייה ביום – מה הוא עושה למען השבת החטופים. כחברת כנסת יש לי זכות גדולה להקדיש את זמני במלחמה הזאת – באמת, את רוב-רובו של זמני – לנושא הזה של החטופים והחטופות ולאלימות המינית. אתמול ישבנו בוועדה לקידום מעמד האישה. אני חושבת שזה היה הדיון הכי קשה שהייתי בו בכנסת ישראל מאז שאני חברת כנסת. ישבנו שם מעל שעתיים, שמענו עדויות ושמענו את המשפחות. היינו באמת מפורקים לחתיכות. אני רוצה להגיד לכם ולחזק אתכם מפה: אני וחברי הסיעה שלי לא יוצאים לשום חופשה ולשום פגרה, ואנחנו מתכוונים להקדיש את זמננו לעבודה למען הציבור ובטח ובטח למענכם. הלשכות שלנו יהיו פתוחות, הצוותים שלנו עובדים. אנחנו נהיה גם פה, גם בשטח, גם בהפגנות וגם בצעדות ובכל מקום שבו אפשר להרים את הדגל הזה ולהגיד שצריך להחזיר אותם הביתה ומייד. כל דקה שעוברת היא נצח. אני לא יכולה אפילו לתאר לעצמי מה אתם עוברים, לא יכולה אפילו לתאר לעצמי. אבל אני כן רוצה להגיד לכם שאנחנו תומכים בכם, ואנחנו מגנים בכל תוקף את הקמפיין הפוליטי שנעשה על גבכם ואת השימוש הציני הזה כדי לנסות לצייר אתכם באיזשהו אופן. בשום פנים ואופן אנחנו לא נאפשר ולא ניתן לזה לקרות. מגיע לכם הכול. מגיע לכם שהם יחזרו. כולם פה צריכים להרכין את הראש בפניכם על זה שהאהובים שלכם הופקרו ב-7 באוקטובר, ואסור לנו להפקיר אותם שוב. אנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה ומייד. אני רוצה לספר לכם שאתמול אמרתי בוועדה לקידום מעמד האישה שחלק מהעבודה שלי היא הסברה בחו"ל – אני קוראת לזה יותר דיפלומטיה ציבורית, פחות הסברה – כדי להזכיר לעולם מה קרה ב-7 באוקטובר ולדבר על האלימות המינית שקורית ברגע זה בעזה. כי העולם לא מדבר את זה מספיק, והעולם לא יודע את זה מספיק – אני כבר מסיימת – והעולם מדבר בעיקר על מה שקורה בעזה, ולא על מה שקורה לחטופים שלנו. חלק מהתפקיד שלי הוא להרים את הדגל הזה ולעשות את זה, ואנחנו נמשיך לעשות את זה עד שהם יחזרו לכאן ומייד. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה, אדוני. שלוש דקות, אני חוזר שוב. אני לא רוצה להפסיק אתכם, אבל נא להקפיד על שלוש דקות. אחריו – חבר הכנסת אושר שקלים. אדוני, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, משפחות החטופים, ליבי איתכן. מהרגע הראשון, מהשבוע הראשון, עמדתנו הייתה ברורה, שחטופים ושבויים צריך להחזיר, ומיידית. אמרנו גם מהרגע הראשון שאנחנו בעד עסקה של כולם תמורת כולם. בזה לא גמגמנו. אנחנו מרגישים את הכאב שלכם. אנחנו גם חיים אותו מקרוב – גם מי שבא מהנגב. עדיין בין החטופים, גם שלושה: יוסף זיאדנה, חמזה זיאדנה ופרחאן אל-קאדי, הם כולם נמצאים עדיין בעזה. והשאלה שצריכה להישאל: למה לא מתקיימת עסקה – אתמול. אתמול ולא היום. אני רוצה להגיד לכם, הקשבתי לכם בכל הוועדות. אנחנו בחד"ש-תע"ל גם ניסינו בכל דרך אפשרית לעזור שתהיה עסקה. ברגע זה אני לא איש בשורות טובות לכם, כי מי שמנהל את המערכה הזו הוא ראש הממשלה ביבי נתניהו, ונתניהו לא מעוניין בעסקה. אחרת אי-אפשר להבין את ההתנהלות שלו במשא ומתן.

אושר שקלים (הליכוד):

למה? למה להסית?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

הוא לא מנהל משא ומתן, הוא מנהל משא ומתן להעביר זמן. נתניהו יודע חד-משמעית שאם המלחמה הזו תיפסק – –

אושר שקלים (הליכוד):

למה להסית?

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – אם תהיה עסקה, הוא לא ימשיך להיות ראש ממשלה. כחלק מההישרדות הפוליטית שלו, הוא גם מוותר על עסקה מיידית. כל מי שעוקב אחרי המשא ומתן רואה בצורה חד-משמעית שכל מי שנתניהו שולח אותו למשא ומתן, הוא גם כובל את הידיים שלו, ואין לו מנדט להחזיר את היקרים שלכם. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה, גברתי. אחריה – חבר הכנסת טור פז.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, משפחות החטופים. קשה לדבר, וכבר חצי שנה 134 אנשים לא איתנו. הנושא הזה הוא לא נושא פוליטי; הנושא הזה לא של ימין ולא של שמאל, לא חרדי, לא חילוני או דתי. זה נושא של כולנו. אני ראיתי את העדות המצמררת – למרות שכולנו ידענו, אבל כששמעתי את הנשים שעברו את ההטרדה ואת האונס – אי-אפשר עוד לישון, אי-אפשר לשבת בשקט. אני שמעתי גם את המשפחות בוועדות. כואב הלב. אני רואה את המשפחות לאט-לאט – אפילו מאז ההתחלה שהתחילו להגיע לוועדות, להשמיע על יקיריהן אני רואה איך אנשים השתנו. כואב הלב. אני רואה שיש אנשים שמנסים להכניס את זה לפוליטיקה של ימין ושמאל ולהרוויח קצת הון פוליטי או לקבל אהדה פוליטית. אני חושבת שזאת טעות גדולה. הנושא צריך להיות א-פוליטי. זה לא פוליטי. אני רואה את זה. מה הייתי מרגישה אם אחד מבני המשפחה שלי היה שם – ככה אני מסתכלת. גם לפני כמה חודשים, בפגישה עם נשיאת הצלב האדום, אני שאלתי אותה שאלה: איך אתם, הצלב האדום, מרגישים? הארגון הזה קיים יותר מ-100 שנים, אבל כשמדובר בחטופים שלנו, לא ראינו אתכם. תאמינו לי, לא הייתה תשובה, כאילו זה עבר – רק שמעו. לכן אני מבקשת מכל חברי הכנסת: תפסיקו להשתמש בזה שימוש פוליטי. זה צריך להיות בסדר העדיפויות במדרגה עליונה. בלי שהחטופים יחזרו אין לנו ניצחון, חבר'ה. אין. לכן, אל תשתמשו בזה, זה לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין של כולנו. שלנו. אני כולי תקווה שבקרוב יחזרו, שבאמת בקרוב נפסיק לדבר על זה. אולי נדבר על השיקום שלהם אחרי שיחזרו בשלום; אי-אפשר להגיד "בשלום", גם זה דורש הרבה עבודה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אמן. חבר הכנסת משה טור פז, אדוני.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גם אני רוצה לפנות למשפחות החטופים ולתת מבט נוסף על המחויבות שלנו לשחרר אותם, להביא אותם הביתה בהקדם. ברשותך אעשה את זה דווקא מזווית של פרשת השבוע שנקרא השבת, פרשת שמיני. הפרשה שלנו מביאה את אחת הדרמות הגדולות בתורה. פרשת שמיני נסבה על מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה': "וַיַּקְרִבוּ לפני ה' אש זרה אשר לא צִוָּה אותם". ביום החגיגי ביותר, יום חגיגת המשכן, שני בני אהרן, נדב ואביהוא, מתים באש שיצאה מלפני ה'. שתי הגופות מפונות מהמשכן, אבל עבודת ה' נמשכת, כי האבל של אהרן ושני בניו נדחה מפני חובות הציבור. לא רבים שמים לב, אבל מייד אחר כך מתרחשת עוד דרמה. כמה פסוקים מאוחר יותר משה רוצה לוודא שהעבודה ממשיכה להיעשות כראוי, והוא מגלה שזה לא ככה: "ואת שעיר החטאת דָרֹשׁ דָּרַשׁ משה והנה שֹׂרָף וַיִקצֹף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הַנותָרִם". כלומר, משה בעצם גילה שרגע אחרי משבר נוראי שהביא למותם של הבנים, יש עוד משבר. הוא פונה לאהרן ואומר לו: איך זה קרה? אלא שאהרן, האב השכול, לא נשאר חייב, והוא עונה למשה ואומר לו את מה שהוא אומר "הן היום הקריבו את חטאתם", ומשה שומע, וכתוב "ויטב בעיניו". יש הרבה הסברים למה מה שאהרן אמר התקבל על דעתו של משה. הנצי"ב אומר, בפירוש "העמק דבר": וידבר אהרן בלשון עז. כלומר הוא ענה לו; הוא לא התחמק, הוא לא התחנף. דברי תורה נאמרים באימה וביראה. לפי רש"י, אהרן ענה לו עניינית שהמעשה היה כדין, כלומר: מה שעשיתי, עשיתי נכון, עשיתי לפי הדין, ועוד ועוד מחלוקות. אבל למרות המחלוקות, יש כאן עיקרון דומה: משה רבנו כעס על אלעזר ואיתמר בני אהרן שלא עשו את המלאכה כדין, והאבא, האב השכול אהרן, יוצא מכליו כדי להגן על הילדים שלו – ומשה מתרצה. לפי הפרשנים, ליבת הטיעון של אהרן הכוהן היא במילים "ותקראנה אותי כאלה", ובאמת מה שקורה כאן זה שאחרי השכול הנורא יש כאן חרדת קודש. היום הזה, יום של חגיגת עבודת ה' שנגמר במוות, חייב להיגמר, ולכן יש בדברים האלה איזושהי השראה גם בשבילנו. אחרי מוות, אחרי שכול, רץ האב השכול להגן על בניו הנותרים. אני חושב שהיום מלחמתם של הורי החטופים, מלחמתם של האנשים שכבר איבדו את היקר להם מכול, צריכה לקבל מאיתנו את אותה חרדת קודש, את אותה הגנה. הורים שמגינים על ילדיהם זה הדבר הקדוש ביותר, "וישמע משה ויטב בעיניו", גם אנחנו צריכים ללמוד מהם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת בועז טופורובסקי. אחריו – חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, חברי הממשלה – מי שנמצא או נמצאת כאן – אתמול קיימנו את ישיבת ועדת המשנה לבטיחות בדרכים, שאני עומד בראשה, וציירתי שם קו ברור מקשר בין הסבל הנורא, הבלתי-נתפס, שסובלים חטופינו בעזה והמשפחות שלהם, לבין הסבל הנורא והבלתי-נתפס של המשפחות של ההרוגים בתאונות הדרכים בחודשים האחרונים. הקו המקשר העיקרי זה לא רק הסבל, אלא הניתוק והחוסר האכפתיות של הממשלה; המחשבה של האנשים שאחראים על זה, שזה לא נוגע להם; שגם אם יש להם אחריות, אין להם אשמה; שזה לא תלוי בהם, זה תלוי בהרבה אחרים, ולכן הם ישנים טוב בלילה. אנשים ממשיכים להירקב בעזה, לא רחוק מכאן, ואנשים ממשיכים למות בדרכים ולהיפצע סתם. אנשים גיבורים נמצאים בעזה ונלחמים למען המדינה, למרות הממשלה המנותקת, ואנשים גיבורים נלחמים בשביל למנוע את הקטל המיותר בדרכים, למרות הממשלה המנותקת. ברשותכם, כולם מדברים על החטופים, עוד מעט אנחנו כבר חצי שנה, ובכל יום זו החובה שלנו לחשוב איך הם נמצאים בצינוק, במרתף, במנהרה, סובלים מהטרדות ומהשפלות ומאבדים אמונה בממשלה שלנו. אותו דבר אני רואה שקורה גם במאבק בתאונות הדרכים. כאשר כל הגופים האחראים, מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, דרך משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, דרך משרדי הממשלה השונים, כולל המשטרה, כששואלים אותם איך חודש מרץ היה המדמם ביותר מאז 2007, הם אומרים: מזל רע. כששואלים אותם איך הרבעון הראשון של 2024 הוא המדמם ביותר ב-15 השנה האחרונות עם הכי הרבה הרוגים, כאשר התרענו – הם אומרים: זה היה קשה, אין לנו משאבים, קשה לנו. ואז אתה רואה שבאמת אין משאבים, שמקצצים עוד משאבים, שפוגעים בבטיחות בדרכים, ולישיבות בכנסת לא מגיעים האנשים הבכירים אלא שולחים אנשים זוטרים, כי זה לא מעניין אף אחד, ואף אחד לא משלם מחיר על מה שקורה בדרכים. כמו שהממשלה הזאת חושבת שלא צריך לשלם מחיר על המחדלים, על האסונות ועל חוסר המעש – אדוני, אני מסיים – במלחמה הנוראית שאנחנו עושים כאן, באותו אופן הממשלה וגם הפקידות הבכירה, לא מעניין אותן הקטל בדרכים; הם לא חושבים שהם צריכים לשלם מחירים; הם מרחיקים את האשמה מהם, וכך הם לא עושים כלום עם האחריות שהם מקבלים עליהם. ככה לא מנהלים מדינה. ככה מנהלים ג'ונגל. הגיע הזמן שנעשה בו סדר. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עידן רול. אחריו – חברת הכנסת יסמין פרידמן.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, משפחות החטופים היקרות שלנו, אני רוצה להתייחס לתקציב הביטחון המתהווה. תקציב הביטחון, בתקופה כזו, לאחר תובנות מעמיקות שנאלצנו להבין בעקבות אותו 7 באוקטובר נורא, לצד תפיסת ביטחון שכבר מתהווה – ויש כאלה שיגידו שכבר התהוותה בחלקים ממנה כאן במדינה, תפיסת ביטחון שתלווה אותנו, להערכתי, לפחות בעשור הקרוב – חובה עלינו להיות זהירים ודקדקנים, ולבחון בשבע עיניים כיצד בכוונת משרד הביטחון להוציא, ליישם, את תקציב הביטחון הקרוב. גם אני, כששמעתי עוד בפרסומים, עוד בטרם עבר התקציב בכלל, שמתוכננת השקעה נרחבת בטייסות נוספות – מה שעכשיו הוא 35 מיליארד שקל – הרמתי גבה. הרמתי גבה, זה לא אומר שאני חושב שאין לכך הצדקה, אבל זה כן אומר שאני בטוח שצריך לשבת על המדוכה ולוודא שאכן זו החלוקה הנכונה של העוגה. צריך לזכור: אנחנו נלחמים כרגע בכמה זירות, ולכל זירה יש את האתגרים שלה. אנחנו צריכים בתקציב הזה לחשוב גם על המענים לזירות הקיימות, גם על המענים לאיומים המתהווים וגם על המחיר הכלכלי של כל מענה. העובדה שאפשר, לצורך העניין, ליירט כטב"ם מסוים, זה לא אומר שזו הדרך המיטבית. יש לנו כמה דרכים לפעול כנגד איומים, ויש להן מחירים שונים בהחלט. כשאנחנו צריכים לנהל בצורה המיטבית את התקציב, זה אומר גם להבין איך מוצאים אלטרנטיבות זולות יותר ליירט איומים: ליירט רחפנים, ליירט כטב"מים, ליירט טילים מסוגים שונים. אנחנו צריכים להסתכל גם על טיב האיום, גם על המחיר שיש לו וגם על הזמינות של החלפים או המיירטים. המשולש הזה הוא חלק מאוד חשוב מההחלטה על תקציב הביטחון. ראיתי מה אמר שר האוצר, ואני נוטה להסכים. אין ספק שצריך פה עין נוספת, עין חיצונית. אין פה שום כוונה להתנגח במשרד הביטחון. נהפוך הוא, יש פה הבנה שבעקבות 7 באוקטובר חייבים יותר עיניים שרואות כל דבר. צריך איפכא מסתברא בכל דיון. צריך גם אנשים מחוץ למערכת הביטחון ומחוץ לצה"ל, שיעשו את השקלול הזה ויסתכלו על הנתונים. אני לא יודע אם צריך לייצר פה ועדה חיצונית ציבורית. אני חושב שבשביל זה יש את ועדת החוץ והביטחון. הצעתי היא להקים ועדת משנה אד-הוק לצורך העניין הזה, שיופיעו בפניה כל אותם מומחים ושתוכל לגבש חוות דעת מקצועית, על פי כלל סיעות הבית החברות בה על תקציב הביטחון המתהווה. אני חושב שזה הכרחי, שזה אחראי ושזה חייב לקרות. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת קארין אלהרר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על איזשהו נושא חשוב, אבל לפני כן אני לא יכולה להתעלם, כמובן, מכן, המשפחות שיושבות כאן, ומהדיון שנערך אתמול בוועדה למעמד האישה. אני פה קרוב לשלוש שנים. מעולם לא הייתי בדיון כל כך קשה. ברור שאני לא העניין פה לרגע, אבל אף עין לא נשארה יבשה. כולם בכו לשמע העדויות; למראה שרון קוניו ומיה רגב מספרות על מה שעבר עליהן; מלשמוע את האימהות של כל החטופות, השומעות את העדויות האלה ומבינות מה קורה לבנות שלהן ברגעים אלה, בלי לדעת מה איתן, בלי לדעת מתי הן ישובו או אם הן ישובו בכלל. אי-אפשר לתאר. מאתמול כולנו עדיין בתחושות קשות. מה שמטריד אותי הוא שלפחות לדעתי אם בדיון הזה היו חברי הקבינט, הם היו חותמים על עסקה היום, הם היו מקדמים עסקה היום. לא היה אפשר להישאר שם ולא להזדעזע מהעדויות שיש שם. אבל לצערי אף שר בממשלה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל עם מי הם היו עושים את העסקה? עם מי הם היו חותמים? חברת הכנסת פרידמן, עם מי נחתום עסקה? יושבים פה אנשים מהחוץ והביטחון. עם מי חותמים עסקה? למה לנצל את הכאב הזה של החטופים? באמת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

טלי, טלי, תקשיבי. אני לא מנצלת את הכאב הזה, ותאמיני לי שאני מדברת במשורה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

לא את, אבל איך הם אומרים כזה דבר? באמת.

דבי ביטון (יש עתיד):

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – וכל דבר שאני מדברת עליו אני שוקלת אותו עשרים פעם. אם היית בדיון, אם היית נוכחת בדיון – היית מנסה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל אין לך עם מי לחתום.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, בבקשה.

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

חברים, הוויכוח מיותר. חברים.

דבי ביטון (יש עתיד):

אי-אפשר להתעלם ממה שקורה כאן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני רוצה שכל החטופים יחזרו מהר מהר, שיחזרו חיים, שיחזרו. רק שיחזרו. והדבר הנוסף בכמה שניות שנותרו לי: השבוע נערך עוד דיון חשוב בנושא ביטוח לאומי. ביטוח לאומי מרימים דגל אדום כבר שנים רבות שעוד 20 שנה הקופה ריקה לגמרי. אין כסף בקופה של הביטוח הלאומי – לא קצבאות נכות, לא קצבאות זקנה, שום קצבה לא תוכל להיות משולמת. עכשיו, מ-2009 אנחנו רואים איזשהו מאזן שמשתנה. השנה זו השנה הראשונה שהקופה בגירעון של 8 מיליון. זה רק ילך ויגדל כל שנה. כל הכסף שהושם בצד – מדובר ב-246 מיליארד – עוד 20 שנה כולו מסתיים, ואף אחד לא עושה כלום כדי לטפל בזה היום. עוד 20 שנה לא יהיה כסף לשלם לאף אחד.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אז הינה, אני אומרת, דגל אדום מורם בפני אנשי המקצוע מהמשרדים, מהרווחה, מהביטחון, ואני מקווה שזה יטופל. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אנחנו מציינים 180 ימים שבהם החטופים נמקים במרתפי החמאס. ביום ראשון הקרוב אנחנו נציין חצי שנה. חצי שנה. קודם כול, העובדה שהכנסת יוצאת לפגרה – כן, תגידו לי שהוועדות יעבדו; זה נכון, אבל לא יהיה פיקוח אמיתי, ויותר מזה שלא יהיה פיקוח אמיתי, לא נוכל להמשיך ולחוקק את החוקים. לא נוכל לחוקק זכויות ליתומים בגירים, לא נוכל לחוקק זכויות לאחים שכולים. הדבר הזה הוא אצבע בעין למשפחות, משפחות הנרצחים, משפחות החטופים. וגם לא נוכל לחוקק זכויות שמגיעות למפונים. זה לא הזמן לצאת לחופשה, זה הזמן לעבוד בכנסת ולמלא את הייעוד שלנו – לחוקק. אני רוצה לדבר בזמן שנותר לי – בימים האלה – –

היו"ר מאיר כהן:

אפשר שקט שם? תודה. שוב, גברתי. סליחה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

– – כשהפטור מגיוס מרחף מעל ראשנו, אני רוצה להשמיע את קולו של עומר נאוטרה, חייל בודד, לוחם שריון, שנחטף ב-7 באוקטובר בעת שהגן וניסה לבלום את שטף המחבלים שחדרו לניר עוז. עומר לא גדל כאן; במעשה ציוני מאין כמוהו הוא נפרד מהוריו בניו יורק, בסביבה הכי נוחה שהייתה, ויתר על המשך הלימודים, והגיע לארץ להתגייס. עומר, הנער עם הביטחון העצמי, יכולות המנהיגות, הילד הצנוע וחדור המטרה, הגיע לשרת את המדינה. באותה שבת שחורה – ערב לפני כן הוא דיבר עם אבא שלו ואמר לו שצפויה להם שבת שקטה. מה שקרה ב-06:30 היה ההפך הגמור. הטנק של עומר וחבריו נפגע בגלל המחבלים. הוא נלחם בחירוף נפש, ועדיין הוא נחטף. מאז 7 באוקטובר ההורים של עומר נמצאים על קו וושינגטון–ישראל ועושים הכול כולל הכול כדי לזכות ולחבק אותו שוב.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אני הבטחתי להם שאנחנו נמשיך וניאבק כדי שהם יזכו לדבר הזה. אני קוראת מכאן לקבינט המלחמה, לראש הממשלה: עומר הקריב בלי שביקשו ממנו, והוא לא היה חייב. עכשיו החובה שלנו היא להחזיר אותו בחיים להוריו.

היו"ר מאיר כהן:

אמן, אמן, אמן. תודה רבה, גברתי. תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת רון כץ.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני יושב-הראש, כנסת נכבדה, היום הוא היום ה-180 למלחמה. 134 חטופות וחטופים עדיין נמצאים בשבי החמאס. חצי שנה אנחנו במלחמה. אנחנו חייבים לשחרר את החטופים והחטופות, ואל לנו לצאת לפגרה. עוד לא מאוחר להתעשת. על סדר-יומנו הצעת חוק אקלים. אז אני מצהירה מעל בימה זו: אדוני ראש הממשלה, אני אוחזת בדש מעילך, היום 3 באפריל 2024, אני אוחזת בדש מעילך, שלא תאמר שלא ידעת. לפני שבועיים פורסם דוח מבקר המדינה, דוח חמור ביותר על התנהלות המשרד להגנת הסביבה והממשלה. הדוח ענה לשם "כתב אישום אקלימי". היו שם שלושה מסמכים: על מפרץ חיפה, על סוגיית שרפות הפסולת ועל משבר הפסולת הממשמש – הנמצא, הקיים. כתב האישום הזה מלמד שאנשים מתים כתוצאה מניהול לא נכון של משבר האקלים במדינת ישראל. 2,500 איש מתים מדי שנה מזיהום אוויר, אנשים מתים מחומרים מסוכנים, אנשים טובעים במעליות כי ניהול הנגר במדינה לא מנוהל, כי בונים ומרצפים, אבל לא דואגים לניהול הנגר, הנגר העילי. בדוח המבקר התריעו, ולכן אני מושכת בדש מעילו של ראש הממשלה על משבר פסולת גם בטווח המיידי וגם בטווח הארוך. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל אתר אפעה הוא אתר ההטמנה הגדול ביותר. מתוך 15,000 טונות שמיוצרות מדי יום במדינת ישראל, 11,000 מוטמנות באפעה, ובאפעה נגמרו התאים. באפעה יש סוגיה תכנונית שאי-אפשר להגדיל אותו. דרך אגב, הפסולת הזאת תוכפל תוך דור, תוך 20 שנה יהיה כפול מכמות הפסולת שאנחנו מייצרים היום. גם מטמנת גני הדס לקראת סגירה. בצפון בכלל המצב קטסטרופה: אתר תאנים נסגר, מטמנת עברון נסגרת, היא בתהליך סגירה, היום היא רק משמשת כתחנת מיון; חגל לא עומד בעומס עד כדי כך שהוא כבר במשבר קליטה; גם מפעל המיון בעפולה פשוט בקריסה. במבחן התוצאה נגמר מקום ההטמנה במדינת ישראל, ומשבר תברואתי ניצב לפנינו, נזק סביבתי. אנשים יזרקו את הזבל בשטחים הפתוחים, ברחובות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ומעבר לזה – משפט אחרון, אדוני – אנחנו מדברים על פצצה מתקתקת. יש כאן כשל תכנוני בתכנון מתקני הטיפול בפסולת, במתקני ההשבה, במתקני טיפול בפסולת אורגנית, במתקני מיון – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה. תודה רבה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – במתקני הטמנה. יש הרבה מאוד כשלים. אנחנו לא עומדים בהתחייבויות שלנו, אז שלא ידברו איתנו על פליטות גזי חממה. בואו נעמוד באמנות שלנו, בהתחייבויות הבין-לאומיות שלנו לצמצום ולהתייעלות אנרגטית. אז אדוני ראש הממשלה, הינה, משכתי לך בדש המעיל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה לך, תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחות החטופים היקרות, ככל שעוברים הימים במלחמה העיקשת על הבית שלנו, ככה הכאב יותר קשה. בימים האחרונים יש תחושת מועקה לא פשוטה. אנחנו נמצאים לפני הימים הנוראים של העם היהודי בארץ ישראל: יום הזיכרון לשואה, שממנה קמנו כעם וחזרנו מהגולה לביתנו בארץ ישראל; נמשיך ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, כדי שלרגע לא נשכח את הכאב וההקרבה שלנו כעם כדי לחיות כאן, במדינה היחידה שיש לנו. אני באמת חושש מהימים האלה שבאים עלינו אחרי השנה הכי קשה שעברנו מאז קום המדינה, שנה קשה שעברנו כיהודים וכישראלים. בשנה החולפת ידענו ימי זיכרון שהכפישו את הנופלים, שזלזלו במעמד, ואני באמת מפחד שנגיע לימים האלה והתמונות לא ישתנו. אני מפחד שככל שעובר הזמן אנחנו שוכחים, וחלילה נשכח את הכוח שלנו כעם אחד. ישנו חוט שמקשר בין כולנו – בין ימנים לבין שמאלנים, בין דתיים לבין חילונים, בין אשכנזים לבין ספרדים. כולנו ישראלים, ואסור לנו לשכוח את זה. דווקא עכשיו אנחנו חייבים למצוא את המשותף ולא את המפריד. אני לא מתיימר לחנך אף אחד, אך אני כן פונה מכאן, מהמקום החשוב הזה ומהבמה החשובה הזו, בבקשה כנה ואמיתית שמגיעה באמת ובתמים מתוך תחושות שקורעות לי את הלב: כדי שנצליח לקום מהשברים, כדי שנצליח לאחות את הכאב העמוק, אנחנו חייבים להיות ביחד, חייבים להיות מאוחדים. קחו למשל את התפילה היהודית, שמניינה דורש עשרה: למרות שכל אחד מאיתנו יכול להתפלל לבד, כאשר מתפללים יחד כוחה של תפילה רב יותר. מה הפשט? אנחנו יכולים שלא להסכים זה עם זה, אנחנו יכולים לחשוב אחרת זה מזה, אבל אסור לנו, אסור לנו לפרום את החוט שמקשר בין כולנו, החוט הזה שגורם לנו להיות עם סגולה, עם חזק, עם כוח שאין כמותו בעולם. אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, בעת הזו הכוח שלנו חייב להיות ביחד. צריך להפגין, צריך לומר בקול ברור את הדעות של כולנו, אבל צריך לכבד את החוקים ואת מרקם החיים המאוד-מאוד עדין שמאחד פה את כולנו. אני מאוד מקווה שממשלת ישראל תשכיל ותלמד גם מהתמונות של הימים האחרונים, שאחרי 7 באוקטובר הדברים צריכים להיראות אחרת. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. יפה דרשת. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה – לא נמצא. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. פגשתי את אביך ואמרתי לו משהו. תעמוד בזה. בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אנחנו נמצאים – סיעות האופוזיציה, מנהלות סיעות האופוזיציה שם.

היו"ר מאיר כהן:

חברים וחברות, אנא מכם.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אנחנו נמצאים 180 יום מאז 7 באוקטובר, מאז אותה שבת בשמחת תורה שבה עולמה של מדינת ישראל התהפך עליה. כשאנחנו מסתכלים על מה שקרה פה בשנה וכמה חודשים האחרונים – הכתובת הייתה על הקיר, אבל מה שמטריד הוא שהקונספציה של ממשלת הקונספציה הזו לא השתנתה, ואותה קונספציה ששלטה לפני 7 באוקטובר עדיין שולטת. אדוני היושב בראש, ב-13 במרץ לפני שנה היה פיגוע במגידו. הפיגוע בוצע על ידי מחבל חיזבאללה שחצה את הגבול מלבנון, הגיע עד לצומת מגידו, והתכנון שלו לבצע את הפיגוע הסתיים בנס. הוא הצליח לברוח משם ונתפס רק אחר כך בצפון, כשהוא מנסה לחצות את הגבול חזרה. הממשלה, ממשלת הקונספציה הזו, בחרה שלא להגיב – אגב, בניגוד לעמדת כל הדרגים הביטחוניים, שדרשו תגובה חזקה ועוצמתית כדי לשקם את ההרתעה, שראינו אותה הולכת ומתכרסמת בשנה האחרונה. לפני חודשיים – מסיבת עיתונאים, אחת מני רבות של ראש הממשלה, והוא מבשר לנו שאנחנו מנחיתים מהלומות קשות על החיזבאללה, קשות וכואבות. זה היה לפני חודשיים. חודשיים עברו – הצפון עדיין ריק. אתמול נורו רקטות לכיוון נהריה. הייתי בצפון אתמול, ואנחנו שומעים את צלילי האזעקות. ישראל מוצאת את עצמה בסיטואציה שבה גם מדשדשים בכל מה שקורה בתוך עזה. חודש וחצי מספרים לנו שייכנסו לרפיח, ייכנסו. תיכנסו כבר, תאגפו כבר את ציר פילדלפי, תעשו את מה שצריך. לא עושים, ובינתיים מדינת ישראל מאבדת את הצפון. אז במה עסק בעיקר ראש הממשלה בשבוע האחרון? למה הוקדש עיקר זמנו? בתקופה הזאת, כשהממשלה שלו מדשדשת ברצועת עזה ומאבדת את הצפון, עסק ראש הממשלה בעיקר באיך הוא מייצר חוק השתמטות שיאפשר לקבוצה הולכת וגדלה להשתמט מהשירות הצבאי במדינת ישראל רק כדי לתחזק את ממשלת הקונספציה שלו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. בבקשה, אדוני.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר על נבחרת ישראל בג'ודו. אני מניח שכולכם ראיתם את האירועים שקרו ביפן לפני כמה ימים. הנבחרת יצאה למחנה אימונים ביפן כדי להתכונן לאולימפיאדה, ובחזרה מאחד האימונים תומכי חמאס – עשרות מפגינים, מאות מפגינים – ידעו שהם צריכים להגיע, הפגינו עם דגלים וחיכו להם. הדבר שחברי הנבחרת והמאמן אורן סמדג'ה עשו – לא היה להם דגל ישראל כדי להניף, להחזיר להם – עטפו את עצמם בחליפות עם דגלי ישראל ועמדו מולם בגבורה, נגד כל אותם המוחים האלה. אדוני היושב-ראש, הדבר הזה מאוד חשוב, כי מעבר לעובדה שהם שמרו על איפוק מול אותם מפגינים, הם ממשיכים את הדבר המאוד-חשוב שיש לנו כאן במדינה שחמאס ניסה להרוג לנו ב-7 באוקטובר – התרבות שלנו; והתרבות שלנו טמונה גם בספורט. אנחנו חודשים ספורים לפני אולימפיאדת פריז, ואנחנו צריכים לדאוג שהספורטאים שלנו לא רק יחזרו עם מדליות על הצוואר – שהם יחזרו בריאים ושלמים.

היו"ר מאיר כהן:

שיהיו מאובטחים מספיק.

ירון לוי (יש עתיד):

שיהיו מאובטחים מספיק. אני שומע שיש כל מיני בעיות תקציב, בגלל שרוב התקציב הולך לסידורי אבטחה. אז זה אירוע אחד שמלמד אותנו שיש לנו ספורטאים מדהימים, שלא בורחים ויודעים לייצג את המדינה לא רק על המזרן – גם בחוץ. בחודשים האחרונים אני עובר ועוקב אחרי כל הספורטאים האולימפיים, הם עושים הסברה מדהימה, ואנשים בבית הזה צריכים ללמוד איך עושים הסברה. מאות אלפי עוקבים רואים את הסיפור האמיתי של מדינת ישראל, את הגבורה. אני רוצה להודות מכאן לחברי הנבחרת, שעמדו בשורה, שרו את התקווה ולא ברחו מהסיטואציה. אדוני היושב-ראש, יושבות כאן משפחות החטופים והחטופות, ובאופן די אירוני, השקוף הזה מאפשר לנו לראות אתכם אבל אף אחד לא באמת יכול להבין מה אתם מרגישים. כמו שלפני שאתה הורה אתה לא יכול להרגיש מה זה להיות אבא, אנחנו לא יכולים להרגיש מה זה כשלוקחים לך את הילד. אני ממש מקווה שבימים הקרובים, כמה שיותר מהר, נראה את כל החטופים והחטופות חוזרים הביתה. אתם לא משפחות החטופים והחטופות; אנחנו משפחה אחת במדינה אחת, שצריכה לדאוג שכל אחד שנלקח מכאן לשבי יחזור ובמהרה. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, רוצה לומר למשפחות החטופים – – –

היו"ר מאיר כהן:

אופיר ומירב, שלום לכם.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

לא, זה בסדר. לי לא מפריע שאופיר מדבר.

היו"ר מאיר כהן:

אתם יכולים להמשיך לדבר. זה לא מפריע לו.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

טוב, בסדר. אדוני היושב-ראש, אני באמת רוצה לומר קודם כול שאני חושב שזה נכון שהכנסת תמשיך לעבוד, לפחות בוועדות, כמה שיותר גם בפגרה. העבודה הפרלמנטרית היא חשובה, והוועדות חלקן יעבדו בפגרה, ואני מקווה שכמה שיותר, ומקווה שהדבר הזה יקרה. עכשיו, תראו. אני ביקשתי לדבר, אדוני היושב-ראש, כי אני הגעתי לכאן קודם, כי שמעתי את חבר הכנסת טיבי עומד כאן על הדוכן ואומר כל מיני דברים. עמד כאן חבר הכנסת טיבי על הדוכן, ודיבר על מוסלמים שהצילו יהודים באלבניה – מדהים. אחרי זה הוא פנה כאן ואמר למשפחות החטופים כמה הוא דואג להן מכל ליבו. ואתה יודע, אדוני היושב-ראש, הדבר המדהים הוא שיש טיבי בעברית, ויש טיבי בערבית, כאילו שני אנשים לחלוטין. ואני רוצה לשתף כאן במה שאמר חבר הכנסת טיבי, לא כאן על הדוכן בעברית – אלא מה הדברים שהוא אמר בערבית. חבר הכנסת טיבי אמר בנאום השהידים את הדבר הבא: בהיסטוריה של העמים ובמאבקיהם השהיד הוא שיא התפארת. אין ערך נעלה יותר מאשר השוהדא. השהיד הוא אשר פורץ את הדרך, ומסרטט בדמו את הדרך לחירות ולשחרור – חבר הכנסת טיבי בערבית, בשונה כמובן מחבר הכנסת טיבי בעברית. עוד ב-2008 – אנחנו עכשיו נלחמים מול חמאס וחיזבאללה, אבל כבר ב-2008 אמר חבר הכנסת טיבי בריאיון בערבית: "אני מדגיש כי ההתנגדות לכיבוש היא אפשרית, מותרת, ויתר על כן, היא אחת הזכויות של עמים הנתונים תחת כיבוש, כפי שפעל חיזבאללה וניצח בהתנגדות שלו". שוב, חבר הכנסת טיבי – בערבית – משבח את חמאס, משבח את חיזבאללה, ונותן לגיטימציה למעשים של חמאס וחיזבאללה. אחרי זה, כאן על הדוכן, הוא עומד ומדבר בעברית כאילו הוא אוהב ישראל. רק לפני שנה, בטקס חלוקת תארים באוניברסיטת ג'נין, רגע אחרי מבצע בית וגן, שבו נהרג לוחם צה"ל במלחמה מול ארגוני הטרור, עומד חבר הכנסת טיבי ואומר: "אני כאן כדי להגיד לרופאות ולרופאי השיניים של ג'נין שזו בעצם ההתמחות שלכם. ביחד, בואו נעקור את הכיבוש מהשורש, מהשורש, כי צריך לסיים את הכיבוש הזה". באפריל 2018 השתתף חבר הכנסת טיבי – בערבית – באירוע של הרשות הפלסטינית שהוקדש לכבוד המחבל מרואן ברגותי, שהורשע ברצח חמישה ישראלים. למרואן ברגותי קרא חבר הכנסת טיבי: המפקד, הסמל, הלוחם והחבר. שוב, טיבי בערבית. על הדרך הוא שיבח עוד מחבל, את אבו ג'יהאד – מפקד היסטורי כביר, כך הוא קרא לאבו ג'יהאד, מישהו שאחראי לרצח עשרות יהודים וחוסל על ידי מדינת ישראל. לחמאס הוא קרא רק בשנה האחרונה – וזה, אגב, בעברית: "פלג לגיטימי שרבים בעם הפלסטיני בוחרים בו בקלפיות". פלג לגיטימי, כך הוא קרא לארגון חמאס.

היו"ר מאיר כהן:

הוא חוסל על ידי מדינת ישראל, וטוב שכך.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא יושב פה בכנסת, כן? תומך הטרור הזה.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

נכון, וטוב שכך. מתקן אותי היושב-ראש: טוב שכך, שחוסל אבו ג'יהאד. נכון. בעולם מתוקן אדם כמו חבר הכנסת טיבי, שעומד כאן ומדבר בעברית כאילו הוא איזה אוהב ישראל, ועל מוסלמים שמצילים יהודים – בעולם מתוקן הוא היה יושב בכלא לשנים ארוכות, או לכל הפחות היה מגורש מהמדינה הזו. אבל לצערי בחוקי ההתאבדות שבהם אנחנו נמצאים הוא מכהן כבר עשורים כחבר בכנסת ישראל. אבל, רבותיי, זה לא אומר שמישהו בבניין הזה צריך להיות חבר שלו. כל דיל עם חבר הכנסת טיבי. כל דחקה עם תומך הטרור הזה, שרק בשבוע שעבר קרא כאן על הבימה לחיילי צה"ל: אנשים שמבצעים טבח עם, וחרפה מוסרית, ומבצעים הרעבה – כל דחקה עם האדם הזה, כל דיל איתו, הם יריקה בפנים של חיילי צה"ל. כל אחד שמדבר איתו וצוחק איתו כאן בצד, או בפרסה, או בוועדות, או סוגר איתו דברים – יורק בפנים של חיילי צה"ל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

חבר הכנסת טיבי – הוא יצא כאן מהאולם, אבל אנחנו עוד נמחק לך את החיוך. רק הבוקר מישהו ששומע את דברי ההסתה האלה, אזרח ערבי ישראלי, ניסה לרצוח שוטרים ליד כוכב יאיר. ומול העיניים שלך, חבר הכנסת טיבי, ארגוני הטרור שאתה תומך בהם יובסו אחד אחרי השני, ובסוף, גם את חבר הכנסת טיבי אנחנו נוציא מהכנסת. רק התחלנו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת צבי סוכות, אתה מפנה אלינו אצבע ואומר שאנחנו עושים דחקות ודילים עם טיבי. אני רוצה להזכיר לך את השותף העיקרי של טיבי, למשל בחוק הגיוס – ראש הממשלה שלך. אז אולי קודם תעשה איזה יישור קו בקואליציה, ואז תדבר איתי. כמי שרוצה לסגור איתם דילים על חוק גיוס, אל תבוא ותטיף לנו מוסר – זה פעם אחת. פעם שנייה – אני רוצה לדבר על חוק האקלים, או יותר נכון על השרה להגנת הסביבה. השרה, שהאקלים ממך והלאה – ולמה אני רוצה לומר את זה? קודם כול, כל מה שקרה בשנה וחצי האחרונות במסגרת משרדך זה צמצום טוטלי של הגנת הסביבה בכל נושא. כשאת באה ומציגה את חוק האקלים – היום בוועדת הכספים של הכנסת רוצים לצמצם ולהעלות מיסים על רכבים חשמליים, על רפורמה שאת היית אמורה להוביל, להגיע ראשונה לוועדה ולהגיד: זה לא יהיה תחת משרתי, לא יהיה תחת הכהונה שלי, לא יעלו את המיסים על רכבים חשמליים, ויוסיפו עוד אגרות תנועה ומס נסועה וכו' וכו'. אבל אז אמרתי לעצמי, בעודי יושב בוועדת הכספים: למה בכלל אני עדיין מצפה? את השרה שקיבלת את תפקידך בעסקת השוחד פה במדרגות הכנסת – איך הייתי? הייתי טובה? עשיתי את העבודה כמו שצריך? את פירקת ממשלה ואמרת: איני יכולה עוד. על מה? על שהכניסו חמץ, הכניסו פיתה לבית חולים, את פירקת ממשלה. על פיתה לבית חולים אמרת: איני יכולה עוד. איני יכולה עוד – פירקה ממשלה. ואז השאלה שלך במדרגות הכנסת. היום שר המשפטים, אז המוציא לפועל של מיטוט הממשלה על פיתה בבית חולים – שאלת אותו אם היית טובה. אז אני רוצה להגיד לך את המציאות, ולראות אם היית טובה, כי הממשלה שאת עזרת להקים פירקה לנו את המדינה בכל שלב מהחיים שלה. בשבוע הראשון אתם שמתם למטרה לפרק את המדינה ברפורמה משפטית. פירקתם את כל החברה שלנו. הבאתם עלינו את האסון הגדול ביותר מאז הקמת מדינת ישראל, שהוקמה על never again – עשיתם בדיוק את זה. לא מספיק שעשיתם את זה, אתם לא מספיק אמיצים לבוא ולהגיד: אנחנו אחראים, ואתם צריכים להחזיר את החטופות והחטופים. במקום זה מגיעים לפה חצי שנה, נואמים לנו כל פעם. ואני כחבר כנסת יושב ומתבייש שמגיעות משפחות שאני לא יכול להסתכל להן בעיניים, כי אני לא יכול לעשות כלום. כל מה שאני רוצה זה לצעוק עליכם שתקומו מהישיבות, תשביתו את הכנסת, ותגידו לממשלה שלכם שעד פה, החטופים מעל הכול. אתם לא מבינים את זה. איך אתם לא מבינים את זה? אתם לא עושים כלום. מילא הייתם עושים גם בצד השני – אתם לא מחסלים את חמאס. אתם צמצמתם את הכוח הצבאי שלנו. זה בדיוק העניין. אתם לא לוחצים עד הסוף. אתם נסוגים, ואז מתבכיינים על זה שאנחנו לא נותנים לנצח.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

משפט אחרון באמת. עצם המחאה שלהם היא הבעיה. אתם הבעיה – הם הפתרון. להם אנחנו צריכים לעזור.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חברת הכנסת טלי גוטליב. גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני פונה בנאום הזה למשפחות החטופים, ואני אומרת לכם את מה שאף אחד לא יגיד לכם, כי רק אני אגיד לכם את הדברים האלה. אני אומרת לכם שמשתמשים בכאב הנוראי, הבלתי-רגיל שלכם ושל כולנו נוכח תופת שהותם של החטופים בידי חמאס המרצח והאכזרי. עומדים כאן בין השאר חברי כנסת ופשוט משקרים לכם בפנים. ואני אגיד לכם במה משקרים לכם. ראשית, האויב שלנו הוא חמאס, הג'יהאד האסלאמי, הפלסטינים, האיראנים וכל ציר הרשע. ואם נדמה לכם שחמאס, אכפת לו מהמתים שהוא סופר, אתם טועים; ואם נדמה לכם שאכפת לחמאס מי מנהל את המדינה הזאת, אז אתם טועים; ואם נדמה לכם שאכפת לחמאס ממרואן ברגותי או מאסירים נוספים שנשחרר או לא נשחרר, אז אתם טועים. חמאס רוצה דבר אחד. חמאס רוצה בחדלונה של מדינת ישראל, ואת זה אתם צריכים להבין. וכדי להבין איך מגיעים לעסקת חטופים, אז אתם צריכים להבין שהאתוס של חמאס, שרוצה בחידלון וקריעת העם, יושב על הדבר הבא. מי שרואה את טלגרם Gaza, אל-ג'זירה – – – יודע את הדבר הבא: חמאס משדר כל יום בערוצים שלו את התעמולה התבוסתנית שנעשית בערוצי התקשורת שלנו, ואת ההפגנות של השמאל הרדיקלי, הקיצוני, האנרכיסטי – ואתמול ראינו הצצה בזויה למשחק התיאטרלי בוועדת חוץ וביטחון, כשלא ידעו שהמצלמות פתוחות, והם קשרו את עצמם באזיקים וצעקו – לא, לא. משתמשים בכאב משפחות החטופים. ועומדים לכם כאן חברי כנסת ועובדים עליכם בעיניים – אני לא מסוגלת לעבוד עליכם בעיניים – ואומרים לכם שעכשיו תהיה עסקה ועכשיו צריך לחתום על עסקה ושראש הממשלה הוא המכשול לעסקה. תגידו לי, מה נדמה לכם? אז אני אומר לכם מה המכשול לעסקה: כל רגע אחד שעושים גלוריפיקציה לחמאס, לא תהיה לנו כאן עסקה. כל רגע אחד שצועקים "עכשיו, עכשיו" – לא תהיה עסקה. כל רגע אחד שאנחנו שולחים – –

קריאות:

עכשיו, עכשיו.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש מכולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – משלחות לעסקאות חטופים והעסקה מודלפת, חמאס יחזור בו מהסכמתו לדבר כזה או לדבר אחר. ההפגנות ברחוב שראינו ביומיים האחרונים – חמאס, סנוואר, אסמאעיל הנייה, מוחמד דף וחאלד משעל יושבים, מחככים ידיים בהנאה. אומרים לכם לחתום עסקה – מי שאומר לכם את זה – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – מבזה אתכם ואת כבודכם, ואת שלומם של חטופינו. רק בכוח ובהפעלת לחץ – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – גדול מאוד על חמאס, אנחנו נצליח להשיב את החטופים. כי מה שרוצה סנוואר זה לא את מרואן ברגותי, זה את ירושלים.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת גוטליב, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לכן אני אומרת לכם, מפאת כבודכם, מפאת כבודכם – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

טלי – – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – הצעקות של חברי הכנסת זה לעג – – –

קריאות:

עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו – – –

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, להפסיק. להפסיק. את סיימת את הזמן. טלי, את כבר ארבע דקות מדברת, ואת אומרת שאני – – – בבקשה, אני אתן – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

משפחות החטופים והחטופות ועם ישראל, צעקות של "עכשיו, עכשיו" מסכלות ופוגעות קשה בסיכויי השבת החטופים.

קריאות:

עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו – – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

על המצפון שלכם. על הידיים שלכם – – – החטופים.

קריאות:

עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

שמענו אותך – – – שמענו, שמענו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. מירב בן ארי.

היו"ר מאיר כהן:

אחריה. אני מבקש שקט מכולם. סליחה. זהו.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. אני מעריכה את זה.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה. חברים, זהו, להירגע.

מרב מיכאלי (העבודה):

קראתי הבוקר שחילי טרופר לא מוכן לאפשר שוב לקיצוניים לנהל את החברה הישראלית. טרופר, שהוא והמפלגה שלו יושבים עם בן גביר ועם סמוטריץ', שהמילה "קיצוניים" קטנה עליהם – הוא לא מוכן שהקיצוניים יחזרו לנהל אותנו. משום שאלה מנהלים אותנו כבר שנה וחצי, מה יש לחזור? אז כן, אני מאוד מאוד מתנגדת לאלימות, ואני רואה את המשפחות האלה, שיודעות שנתניהו מעכב את האפשרות להציל מהגיהינום את החטופות והחטופים שלנו, ואני לא מבינה איך הן החזיקו חצי שנה בלי להשתולל ולצאת מדעתן עוד הרבה קודם. אז במקום לצקצק, חילי טרופר, לכו לקבינט המלחמה שלכם ותגרמו לנתניהו להחזיר אותם. להחזיר את החטופות והחטופים שלנו. עוד קראתי אצל חילי טרופר ש"להוות אלטרנטיבה משמעותה להציע משהו אחר לחברה הישראלית. זה יהיה עצוב מאוד אם האלטרנטיבה תהיה לא יותר מחיקוי דהוי או תמונת מראה של הצעת הרעל שמוצעת בחלקים מהצד הפוליטי היריב". ממש הוצאת לי את המילים מהפה, חילי. רק שאילו הייתם אלטרנטיבה, לא הייתם נופלים שוב בפעם המי-יודעת-כמה לנרטיב של נתניהו. הרי אילו לא הייתם רק חיקוי דהוי, בני גנץ היה פונה הבוקר לא אל המוחים והמוחות להשבת החטופים אלא אל נתניהו, ואומר לו: תראה את עוצמת הכאב והייאוש של המשפחות, תראה כמה הן נואשות, תראה כמה הן מנסות להגיע אליך כדי שתחזיר להן כבר את יקיריהן. תחזיר אותם כבר. הרי כל כך הרבה ראו בכם אלטרנטיבה, אלה שהצביעו לכם ב-2019 בסבב א' ובסבב ב' רק כדי שבסבב ג' תיתנו את הקולות שלהם לנתניהו ותשאירו אותו בשלטון. אותם אלה שחשבו שאתם אלטרנטיבה כשנתניהו פיטר את גלנט למען ההפיכה המשטרית, אבל אתם הלכתם ונתתם לו הידברות. אותם אלה שהאמינו שהפעם, אבל באמת הפעם, אחרי האסון הנורא של 7 באוקטובר, אתם באמת תהיו אלטרנטיבה הפעם. אבל אתם שוב נתתם לנתניהו את השלטון, ואתם ממשיכים לתת לו אותו גם כשהוא מורח את המלחמה, גם כשהוא מעכב את החזרת החטופות והחטופים; יושבים בממשלה הקיצונית והאלימה ביותר שהייתה כאן ומצקצקים נגד קיצוניות ואלימות. אז במקום להטיף מוסר, חילי ידידי, פשוט תיצרו אלטרנטיבה כזאת שמשפחות החטופות והחטופים, שעוברים – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – תקיפה מינית ועינויים בל יתוארו בשבי חמאס, יוכלו להאמין למישהו, מישהו שבאמת יחזיר להן אותם.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה רבה, גברתי. מירב בן ארי, חברת הכנסת – אחרונת הדוברים, ואחריה תעלה השרה סילמן לסכם, ונעבור להצבעה. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אנחנו כמובן נתנגד לחוק הזה, וגם נשב בוועדה ונפעל באמת למען ארגוני הסביבה, ולא למען מי שחושבת שהיא עוסקת בסביבה אבל אין לה מושג – לא בסביבה. היא כן מבינה מצוין בעסקנות. עובדה – נכון? איפה יוראי?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כן. נכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בעסקנות פוליטית היא מבינה; בסביבה – פחות, הגנת הסביבה – פחות, אקלים – פחות. את יו"ר רשות הטבע והגנים היא רצתה למנות רק כי אני לא יודעת מי שם יוצא עם מי, הבן שלה עם הבת שלו או הבת שלו עם הבן שלה, לא יודעת מי ומי יוצא שם. אבל תודה לאל, המינוי הזה הוקפא, כי גם זה חלק מהעסקנות של האישה הזאת. אבל אני באתי לפה – כי תכף היא תעלה – כדי להגיד לה שאנחנו לא שוכחים. לא שוכחים איך התחלת בבית היהודי במקום יפעת ארליך – יפעת ארליך? לא התבלבלתי, נכון? יפעת ארליך, הבית היהודי. בטעות. ארליך הייתה צריכה להיכנס, לא רצתה, והיא נכנסה. משם עברה לימין החדש, אצל נפתלי בנט, ואז לימינה, ואז בעצם נהייתה יו"ר הקואליציוש – לא שכחנו, אני זוכרת כל מילה – ומיו"ר הקואליציוש היא עברה ליריב לוין. אמרה לו: הייתי טובה, הייתי טובה – – –

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא לפנות אליי, בבקשה. אל תפני אליי. זה מאוד מפריע לי לדבר. אני אהיה בשקט עד שהיא תהיה בשקט.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

– – – תזכירי לי איפה התחלת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מפריע לי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אה, נכון, התחלת אצל – – –

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת מאי גולן, השרה. בבקשה, אנא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא מדברת כשהיא מדברת – – –

היו"ר מאיר כהן:

לכבודן של משפחות החטופים, תפסיקו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא להפריע לי לדבר. וכמובן – פירוק הממשלה במסגרת "איך הייתי, הייתי טובה".

היו"ר מאיר כהן:

מספיק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זוכרים את הכול. וכך פורקה ממשלת השינוי, כאשר בעלה רוקם לה את הדיל הידוע, המושחת, שלאחריו נהייתה שרה. השרה להגנת הסביבה – מה הקשר שלה להגנת הסביבה? כלום. בעיקר עסקנות רקובה – לא שכחנו, ונזכור את זה תמיד. ואני כבר רוצה להגיד, שיהיה ברור: העובדה שירדן מן נכנסה למעצר, הובאה בפני שופט אחרי 27 שעות, זה חלק מהעסקנות הרקובה של הצד הזה – העובדה שאישה נורמטיבית צילמה אותה עם הטלפון ובגלל זה נכנסה ללילה במעצר עם נרקומניות רק בגלל שהיא צילמה. אני, כשהייתי חלק ממשלת השינוי, הגעתי לעיר בארץ, ואמרו לי: מה את עושה פה, תלכי מפה. אני לא הוצאתי את הטלפון, לא צילמתי. קמתי והלכתי. מותר לציבור למחות, מותר לציבור להגיד על הממשלה הרקובה הזאת מה שהוא חושב עליה. ירדן מן הייתה בלילה במעצר, ירדן מן אושפזה רק בגלל ההתנהלות הפושעת של השרה הזאת. ואני לא יודעת אם יום אחד היא תדבר על התקיפה לכאורה במודיעין, אבל גם ברחובות לא הייתה תקיפה. אבל רק בגלל שהשר לכישלון לאומי עובד אצלה, בגלל זה ירדן מן נכנסה למעצר והובאה בפני שופט אחרי 27 שעות. לא היה דבר כזה. ומילה אחרונה למשפחות החטופים. אנחנו נמשיך להיות איתכם לאורך כל הפגרה הזאת, בכל מקום ובכל זמן שתצטרכו את חברי הכנסת, על הצד הזה אני אומרת לכם את זה בוודאות. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. אני קורא לשרה סילמן לסכם את הדיון, ונעבור להצבעה. בבקשה, השרה סילמן.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

שלום לחבריי חברי הכנסת. היושב-ראש, קודם כול אני רוצה לסכם ולומר שהבאנו כאן חקיקה שהיא חקיקה טובה יותר מחוק האקלים הקודם שהובא לפה, ועל זה כנראה כל הטרוניה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שטויות במיץ עגבניות. את מדברת שטויות.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

מה לעשות, בסוף הבאנו יעדים שמעוגנים בחוק ויעדים שהם טובים יותר. אנשי המשרד, שהם אנשי מקצוע, שבטח אי-אפשר לחשוב שהם אנשים שאני בחרתי אותם לתפקיד, דווקא – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כל ארגוני הסביבה מתנגדים לחקיקה הזאת.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

נכון, גם חלקם – בכלל, אף פעם לא בדקנו אם הם מיליה פוליטי שלי או לא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

השדולה הסביבתית מתנגדת לחקיקה הזאת. רק את תומכת בה – – – תתביישי לך.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

והאמת היא שכל אנשי המשרד תומכים, וגם ביקשו להביא את החקיקה הזאת כחקיקה טובה יותר ומאתגרת יותר, ששומרת על מדינת ישראל בצורה טובה יותר, זה מה שהבאנו.

היו"ר מאיר כהן:

יוראי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את לא מבינה בכלל על מה את מדברת, את קוראת מהדף שלך.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

ואני גאה בזה שאנחנו עומדים על הקו שלנו, ששומר גם על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את לא מבינה על מה את מדברת.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

יותר מכול אני רוצה לתת לכם דוגמה אחת, שפעם נלחמו עליה פה באופוזיציה, אנשי האופוזיציה שיושבים פה גם עכשיו, שגם אז היו באופוזיציה ונלחמו על כל מתווה הגז. ראש הממשלה אז נלחם כדי להביא מתווה גז, מתווה גז שבסוף יספק את הפחתת הפליטות המשמעותית ביותר של מדינת ישראל, כי הרי במקום להשתמש בתחנות כוח פוסיליות אנחנו נוכל להפיק אנרגיה מגז – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הממשלה שלך אישרה שתי תחנות כוח חדשות בכפר סבא, בראש העין, על מה את מדברת?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אז האמת היא שזה היה מהלך סביבתי גיאו-פוליטי שגם חיזק את הקשר שלנו עם מדינות האזור.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – אתם אישרתם במשמרת שלכם שתי תחנות חדשות, על מה את מדברת?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אז דווקא ראש הממשלה, אז במתווה הגז, אחרי שכולם זעקו והפחידו בדיוק כמו שהם מפחידים עכשיו – מה לא אמרו והזהירו, וקטסטרופות שחזו – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

על מה את מדברת?

היו"ר מאיר כהן:

יוראי, יוראי, אני מבקש. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, זהו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היא פשוט משקרת.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

– – ונבואות זעם, והאמת שאתם תמיד רואים נבואות זעם ואסונות. אז אם היינו שומעים גם אז לקולות האופוזיציה, עדיין היינו תקועים היום בעידן הפחם ובעידן הפוסילי, עם עלויות גבוהות הרבה יותר, כי מחירי הפחם גם עלו, וגם לא היינו מייצבים מערכות יחסים עם מדינות האזור, או גם לא מפחיתים פליטות. אבל אחרי שכולם זעקו, בסוף האמת הגיעה, ומה לעשות שהמדינה שלנו גם בורכה במשאבים, בגז מחצבים, גז טבעי. אבל צריך לומר שאותו גז מחצבים, הגז הטבעי, גם הוא פוסילי, והעתיד זה להחליף אותו באנרגיות מתחדשות, וזה העידן שכולנו רוצים להגיע אליו וצועדים לשם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את לקחת שוחד. את בכיסא שלך בזכות העסקה המושחתת עם נתניהו – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

וזה המהלך הבא שמדינת ישראל צריכה לייצר, ואנחנו עובדים על זה בכל הזירות, ביחד עם שר האנרגיה השר אלי כהן, שאני חייבת לומר שהוא בכלל שר טוב וחרוץ שמוביל גם את מהפכת החשמל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את לקחת שוחד. לקחת שוחד, ועכשיו את פוגעת בסביבה.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, זהו, שב. אני לא רוצה לקרוא אותך בקריאה ראשונה. שב.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

וזה באמת הדבר שאנחנו עוברים אליו, בדו-שימוש, עם פטנטים ישראליים ייחודיים. נכון, יש בעיית רשת והולכה, והיא בכל העולם, ולכן אנחנו באמת מחזקים את הדו-שימוש והשטחים המבונים, גם על גדרות של יישובים, אותם פאנלים סולריים. אבל אז, צריך לומר, הוא נלחם על הגז כדי למגר את הפחם ותחנות פחמיות שצריכות לעבור לגז; מהגז, העתיד הבא הוא אנרגיות מתחדשות. אז שמענו את כל אלה שמנבאים נבואות זעם, לא רצו את זה גם אז ולא רצו את זה גם היום, לכן אנחנו עושים את זה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את שרת האנרגיה או השרה להגנת הסביבה?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אנחנו, בסביבה, תומכים באנרגיות מתחדשות. אבל רק אמרתי שנבואות הזעם שלכם לא מתממשות אף פעם, אז חבל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה נבואות זעם? של הסביבה?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

לכן אני חושבת שיש כאן עידנים שהמדינה עוברת, והעידנים האלה רק מלמדים אותנו שאנחנו צריכים להיות יותר ירוקים ויותר סביבתיים ולעשות את זה בצורה טובה ונכונה, וזה גם החוק שאנחנו מביאים עכשיו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זו הייתה השנה הכי חמה בתולדות האנושות, על מה את מדברת?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

האמת היא, שזה חוק אקלים שלראשונה יש בו גם יעדים מוגדרים וגם יעדים שאפתניים יותר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז למה כולם מתנגדים לו?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אני אגיד לך למה אתה מתנגד אליו, כי אתה אופוזיציה ואתה מתנגד כמעט לכל דבר, זה לא חדש.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עזבי אותי, ארגוני הסביבה כולם מתנגדים לו.

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

יוראי, זה לא חדש, אתה מתנגד כמעט לכל דבר, זה בסדר גמור. אתה יכול להמשיך ולהתנגד, אבל יש כאן מספיק מי שיתמוך, ומדינת ישראל רוצה לקדם את עצמה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני מתנגד לפגיעה שלך בסביבה – – – למנות – – –

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

אם כבר אנחנו נדבר על מדינת ישראל וכמה קידמנו אותה, אז תנו לי קצת להרחיב לכם. היום אנחנו גם מביאים את חוק הרישוי הסביבתי בקריאה שנייה ושלישית, שהוא חוק שמצמצם ביורוקרטיה ורגולציה. אנחנו מקדמים בוועדה עם חבר הכנסת יעקב אשר את חוק פסולת בניין, שישמור על כל השטחים הפתוחים של מדינת ישראל – ביחד עם חבר הכנסת זאב אלקין, שהיה שר הגנת הסביבה לשעבר, ויודע עד כמה זה משמעותי וחשוב, והוא אפילו הגיש הצעת חוק פרטית והצמיד אותה לממשלתית כי זה חשוב. כי כן, אנחנו מקדמים את הסביבה ועושים את זה באחריות, כי יש לנו אחריות למדינת ישראל. אז כמו שאז אמרתם שהגז הוא לא טוב, כי כל דבר בעיניכם הוא לא טוב – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איפה היית בבוקר? למה ברחת מהוועדה? איפה היית היום ב-09:30?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

וזה נכון, אנחנו עוברים מפחם לגז, ומגז – לאנרגיות מתחדשות, והמשרד שלנו דוגל באנרגיות מתחדשות ודוחף את האנרגיות המתחדשות גם בלעדיכם, זה בסדר, אתה לא חייב, הכול טוב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איפה היית היום ב-09:30?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

דברי חכמים בנחת נשמעים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איפה היית ב-09:30? למה ברחת מהוועדה?

השרה להגנת הסביבה עידית סילמן:

יוראי, דברי חכמים בנחת נשמעים, נשמה. יש – – – משפחות.

היו"ר מאיר כהן:

שני דברים, יוראי, אני אבקש – – –