Заседание пленума 11.03.2024 в 16:00

היו"ר ארז מלול:

שלום לכולם. היום יום שני, ראש חודש – א' באדר ב' התשפ"ד, 11 במרץ 2024. אני פותח את ישיבת המליאה. הנושא הראשון על סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. לפני כן – הודעה למזכיר הכנסת. חברים, התחלנו את הישיבה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4388/25 וכלה בהצעת חוק פ/4410/25: הצעת חוק חניה לנכים (תיקון – זכאות תג נכה לצמיתות), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק שירותי תשלום (תיקון – דיווח על ניצול כלכלי של אזרח ותיק או חסר ישע), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק קביעת דרגת הקדימות לקבלת ילד למעון או למשפחתון בהתחשב בשירות מילואים, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק שירות הביטחון הכללי (תיקון – בדיקת פוליגרף למשתתפים בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אוהד טל, דן אילוז, לימור סון הר מלך, שלום דנינו ובועז ביסמוט; הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (הליכי מס ומענקי סיוע) (תיקון – הפקדות משרת מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון – הגנה על בן זוג של חייל מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הנחה בדמי נסיעה בתחבורה ציבורית לעובדי בתי החולים הציבוריים הכלליים (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מוצרי מזון בריא בסיסיים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יסמין פרידמן ויונתן מישרקי; הצעת חוק צמצום פערי שכר מגדריים (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, אחמד טיבי, יוסף עטאונה, עופר כסיף, גלעד קריב, אימאן ח'טיב יאסין ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק קידום התחרות בענף המזון (תיקון – איסור העלאת מחירים של מוצרי מזון בתקופת חירום), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק איסור העברת כספים לרשות תומכת טרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת צבי ידידיה סוכות, דן אילוז, ששון ששי גואטה, קטי קטרין שטרית, ניסים ואטורי, אריאל קלנר, יצחק קרויזר, עמית הלוי, אליהו ברוכי, חוה אתי עטייה, חנוך דב מלביצקי, משה פסל ולימור סון הר מלך; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הגברת השקיפות לגבי רמת הריביות בשוק האשראי), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק שכר לחיילים בשירות סדיר, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק המים (תיקון – מניעת זיהום מים במוקדי זיהום אפשריים בשגרה ובחירום), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, אריאל קלנר, ששון ששי גואטה ואושר שקלים; הצעת חוק קדימות בתור לחיילים, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק עידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית (תיקון – הכרה בהתנדבות למען המפונים והחטופים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, ולדימיר בליאק וגלעד קריב; הצעת חוק צוותי התערבות במשבר, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – הקלות בתנאי קבלה ללוחמים ולמשרתי מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי; הצעת חוק התחשבנות בין בתי חולים לקופות חולים לשנים 2021 עד 2025 (התחשבנות בעד שירותי בריאות בבתי חולים ציבוריים כלליים) (תיקון – מועד התשלום לבית חולים ציבורי כללי עצמאי), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – קבלן שירות בתחום הסיעוד), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק המשטרה (סמכויות), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון – החמרת הענישה בעבירות של הסעה, הלנה והעסקה שלא כדין של שוהים בלתי חוקיים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק גיל פרישה (הורה שילדו נפטר) (הוראת שעה) (תיקון – הפיכת הוראת שעה להוראה קבועה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון), התשפ"ד–2024; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוראת שעה – החלטה על הטלת ארנונה כללית לגבי שנת הכספים 2024), התשפ"ד–2024. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הקמת מאגר מידע גנטי של כלבים, התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת נאור שירי, אלי דלל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (קבורת סוהרים וכבאים), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת מירב בן ארי וצביקה פוגל. כמו כן הונח על שולחן הכנסת הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לממשלת הרפובליקה של בולגריה בדבר שיתוף פעולה בתחום המים. עוד הונחו על שולחן הכנסת מסקנות ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בעקבות דיון בהצעתם של חברי הכנסת דני אילוז, משה טור פז ואוהד טל בנושא: הצדעה לפעילים פרו-ישראלים בקמפוסים בעולם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה למזכיר.

היו"ר ארז מלול:

כאמור, הנושא הראשון על סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. עד עשר דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני יותר מעשר שנים, כשהגענו הנה בפעם הראשונה, הייתה לנו שאלה: איפה הכסף? איפה הכסף של מעמד הביניים הישראלי? לאן הוא נעלם? מי לקח אותו? למה הוא משמש? דווקא על השאלה הזו יש לנו היום תשובה – אנחנו רואים אותו בתקציב. אז אני רוצה להוסיף אות אחת לשאלה שלי – אני רוצה להוסיף את האות מ"ם: מאיפה הכסף? מאיפה אתם מביאים את הכסף לכל מה שאתם מוציאים? כשאתם העברתם אתמול בממשלה – במשאל טלפוני, אפילו לא טרחתם לכנס ישיבה – כשהעברתם עשרות מיליוני שקלים להזיות האנטי-יהודיות של אבי מעוז, מאיפה הבאתם את הכסף הזה? מה המקור שלו? כשבזמן מלחמה אתם מעלים את תקציבי הישיבות לשיא של כל הזמנים, את תקציב האברכים לשיא של כל הזמנים, מאיפה אתם מביאים את הכסף? כשאתם מפירים את כל ההבטחות, את כל השבועות החגיגיות שנשבעתם אחרי 7 באוקטובר, את כל מה שאמרתם בחמש הדקות שהרגשתם באמת אשמים, ובמקום זה אתם מעבירים מיליארדים בכספים קואליציוניים, מאיפה אתם לוקחים אותם? מאיפה הכסף? כשאתם מעלים את תקציב המשרד המיותר של אורית סטרוק ל-331 מיליון שקל, מאיפה הכסף? כשאתם מעלים את תקציב המשרד המיותר למורשת ל-101 מיליון שקלים ואת המשרד המיותר לירושלים ל-279 מיליון שקלים, מאיפה זה בא? כשאתם מקפיצים את תקציב המשרד לשיתוף פעולה אזורי של דודי אמסלם, שיושב פה, ל-38 מיליון שקל – למרות שאני יודע ואתם יודעים שהמשרד הזה לא משתף פעולה עם אף אזור חוץ מאזורים מסוימים במרכז הליכוד – מאיפה אתם לוקחים את הכסף הזה? ולזה יש רק תשובה אחת: מאנשים עובדים. אתם לוקחים את הכסף הזה מאנשים שקמים בבוקר, עושים קפה, ויוצאים לעבודה, ועובדים קשה, ועובדים הרבה שעות, ונלחמים על כל אגורה, וחוסכים כל אגורה, וחושבים פעמיים על כל אגורה שהם מוציאים. האנשים האלה משלמים מיסים, כי הם חושבים שהכסף הזה יצא על החינוך של הילדים שלהם ועל בתי חולים טובים ועל אפודים קרמיים וברכיות לילדים שלהם שהם לוחמים בצה"ל. היום בערב אתם מביאים הנה חוק שמעלה את המע"מ, מעלה את כל המוצרים הבסיסיים, מעלה את יוקר המחיה של האנשים האלה בדיוק. משם הכסף, מהם – מהמקרר שלהם, מהמכונית שהם לא יחליפו, מהחוג של הילד שלהם שיעלה יותר, מעוד שחיקה של המשכורת שלהם. אתם באים, לוקחים את הכסף שלהם ומבזבזים אותו בלי חשבון ובלי מצפון ובלי למצמץ. אתם לא שואלים מאיפה הכסף, כי לכם לא אכפת מהם. הם לא מעניינים אתכם. מבחינתכם, הם, מעמד הביניים הישראלי, שם רק למטרה אחת – כדי שיהיה לכם את מי לסחוט ויהיה לכם על חשבון מי לחיות. זה לא הולך להימשך. זה לא יכול להימשך. אתם תלכו הביתה, ותהיה פה ממשלה טובה שאכפת לה מאזרחי ישראל, שמכבדת אנשים עובדים, שלפני שהיא מוציאה את הכסף היא שואלת ברצינות מאיפה הכסף הזה מגיע. אני קורא לכנסת ישראל להצביע אי-אמון בממשלה, ששודדת את כספו של מעמד הביניים הישראלי. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. ישיב על ההצעה השר דוד אמסלם, בשם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי את לפיד כדרכו בקודש מסית ומדיח, כרגיל. הוא חושב שגם הסיסמאות האלה כל הזמן יעבדו – מאיפה הכסף. אני רוצה לומר – איך אמר לפיד? הכסף מהאנשים שעובדים. תתפלא, גם במחנה הלאומי עובדים ומשלמים מיסים. זה לא כסף שלך שהבאת מהבית, אתה והחבורה שלך מקפה דובנוב. לרוב מי שעובד קשה, קם בבוקר, זה האנשים מהמחנה הלאומי, שיוצאים, שותים את הקפה והולכים לעבודה במפעלים. תבין, אתה, יש לך איזו אדנות על הכסף. זה פעם עבד לך בבחירות, בגלל שזה עזר להסתה שלך, ואתה ממשיך כרגיל. אז בוא, אני אספר לך. אנחנו הגשנו תקציב בשנה שעברה, עוד לפני המלחמה, תקציב 2023–2024, תקציב מאוזן, תקציב טוב למדינת ישראל. ואני רוצה לספר לך עוד דבר – אנחנו לא הקמנו את המשרד לשיתוף פעולה אזורי. אתה היית ראש הממשלה, עיסאווי פריג' היה השר, והיה טוב לך, מצוין. שיתף פעולה עם כל האזור, אמרת? עם מרכז הליכוד? לא יודע איך המשרד לשיתוף פעולה אזורי יכול לשתף פעולה עם מרכז הליכוד, אבל כהרגלך בקודש אתה רק מכפיש, וגם בטיפשות. עיסאווי פריג', חבר שלך, שהחזיק אותך כראש ממשלה. אתה נתת למנסור עבאס 50 מיליארד שקל שיחזיק אותך כראש ממשלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר עם השקר הזה. יאללה, לא נמאס לך לשקר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל ליהודים? לחרדים? לעולם התורה? מוציא אתכם מדעתכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שקרן. אתה פשוט משקר. שקרן עלוב.

גלעד קריב (העבודה):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם מבינים איך זה עובד?

קריאה:

– – – את השקר הזה. אתה לא מתבייש – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה מבין? אני אמרתי לך, מר לפיד, אתה אחד הצבועים הגדולים פה, הכי צבועים. אני לא אומר לך – אז לא אמרתי לך לסגור את המשרד לשיתוף פעולה אזורי. היו לך יותר מ-30 שרים על קואליציה של 56. אתה הבאת את כל הנורבגים, לא אנחנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה אומר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אנחנו שתקנו אז, וגם אמרנו לכם – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה שתקת? קראת להם פועלים תאילנדים. אתה שותק? קראת להם פועלים תאילנדים, לחברי כנסת. בושה וחרפה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל את הבדיחה של הנורבגים אתה אמרת, אבל אתה לא הבנת שבצד אחד אתה עושה את העבירות, ואחרי זה בעצם אתה מתחיל להטיף לאחרים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה עבירות? למה, נורבגי זה עבירה? למה, נורבגי זה עבירה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אמרתי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לכם ח"כים נורבגים. יש לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כרגיל, את מפריעה כל הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אפריע כמה שאני רוצה, אני לא שואלת אותך אם להפריע. יש יושב-ראש, ואם יש לו בעיה, הוא יעיר לי. אתה לא תעיר לי, האחריות היא שלו.

היו"ר ארז מלול:

מירב, מירב – אז הינה, אני לוקח את האחריות ואני מעיר לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, ושלא יעיר לי גם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה להעיר לך. את יכולה להמשיך לצרוח, אבל אני מעיר לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא צורחת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, את לא מדברת, את צורחת כל הזמן. זה מה שאת עושה כל הזמן.

היו"ר ארז מלול:

את לא חייבת לענות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואתה, מה זה, שיעור של חנה בבלי על הדוכן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל המשרד לירושלים היה לכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עוד לא ראיתי דבר כזה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן, טלו קורה מבין עיניכם. אל תהיו צבועים. אנחנו הבאנו תקציב, ומביאים עכשיו תקציב מקוצץ. התקציב הזה עבר מזמן. אנחנו מקצצים בכספים הקואליציוניים. דרך אגב, מבחינתי אין דבר כזה כסף קואליציוני. תלמידים חרדים – אני יודע שזה הורג אותך, לפיד, אבל הם צריכים לקבל תקציב בדיוק כמו הילדים שלך – –

גלעד קריב (העבודה):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – לא פחות. היום הם לא מתוקצבים, אפילו לא 70%.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל מה זה משנה? אם אתה יכול להסית נגד יהודים חרדים, למה לא? הרי ממה אתה מתפרנס? בוא תספר לי מה אתה עשית פה בכלל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה מה אתה עשית?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תספר לי איזה החלטה קיבלת, איזה חוק העברת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה חוק אתה העברת?

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב בן ארי, את בקריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא בקריאה ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני מציע לך, שנה סגנון. עכשיו היא תגיד לך – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

רגע, את מלמדת – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן, עכשיו היא מלמדת גם אותך. כרגיל, היא מפריעה גם לי ומפריעה גם לך. כרגיל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי שואל אותך?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אף אחד לא שואל אותי. אני מכיר את הסגנון שלך, הכול בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, והסגנון שלך – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הכול בסדר. אם רק הייתי מדבר ככה אצל מיקי לוי, אחרי דקה וחצי כבר הייתי בחוץ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה אומר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן. ככה זה עובד אצלכם, הרי אתם אדוני הארץ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יודע כמה ספגנו ממך – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם האנשים הכי אלימים שאני מכיר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – כמה רעל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בכל מקרה, אני אומר לך, מר לפיד, אני מציע לך להגיש הצעות אי-אמון על דברים באמת רציניים, על נושאים אחרים, בוודאי לא איפה הכסף – וחשבת שאתה מתוחכם היום, וכבר אתה שואל: מאיפה הכסף? אז אני בוודאי מבקש מהכנסת להסיר את הצעת האי-אמון הזאת מסדר-היום.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לשר דוד אמסלם. עוד הגישו – הצעת אי-אמון של סיעת העבודה. אני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב להציג את הצעת האי-אמון מטעם סיעת העבודה. לרשותך עשר דקות, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראש הממשלה לא כאן. מקומו נפקד, כיסאו ריק. איזו תפאורה הולמת לדיון באסון שכל-כולו תוצאה של היעלמות הממשלה והעומד בראשה. אבל אני, אדוני היושב-ראש, מתעקש לדבר אליו, אל ראש הממשלה, ולא עליו, כי הצעת האי-אמון שאנו דנים בה עוסקת כל-כולה באחריות האישית שלו, האחריות שהוטלה עליו מפורשות על ידי ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון מירון. ועדת החקירה קבעה מפורשות את הדברים הנוקבים הבאים: "נוכח כל האמור, הגענו לכלל מסקנה כי ראש הממשלה בנימין נתניהו נושא באחריות אישית בהתאם לממצאים שפורטו" – אחריות אישית לאסון שבו קופדו חייהם של 45 זקנים, נערים וטף, אסון שהכתובת בעניינו הייתה רשומה על הקיר במשך שנים באותיות קידוש לבנה. ומדוע אנו נדרשים להצעת אי-אמון? גם כאן ראוי לחזור לדברי הוועדה, שקבעה: "החלטנו שלא להמליץ המלצה אופרטיבית בעניינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. תפקיד ראש הממשלה הוא במהותו תפקיד נבחר בעל מאפיינים ייחודיים, ועל כן, כאמור, איננו באים בהמלצה בעניינו". מכיוון שהוועדה נמנעה מההמלצה האופרטיבית, אנו, חברי הכנסת, חייבים לעמוד על האינטרס הציבורי ועל החובה המוסרית שלנו להרוגי האסון ומשפחותיהם ולומר בפה ברור: ראש ממשלה שנושא באחריות אישית לאסון שבו נהרגו 45 אזרחים, ראש ממשלה שעצם את עיניו וסתם את אוזניו לפני האסון וניסה לחמוק מאחריות לאחריו, אינו ראוי לאמון הבית הזה. האמת הזו הייתה נכונה לפני אסון שמחת תורה, והיא נכונה עשרות מונים אחרי אותו אסון נורא נוסף. אתה, מר נתניהו, הראש, ואתה נושא באחריות האישית הישירה, הנוקבת. כדרכך, אדוני ראש הממשלה, הוספת חטא על פשע; לא רצית את ועדת החקירה ונמנעת מלהקים אותה, בדיוק כפי שמנעת הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון הכרמל, בדיוק כפי שתעשה הכול על מנת למסמס את ועדת החקירה הממלכתית לאסון שמחת תורה. הרי כל ניסיון להצמיד אליך את המושג "נטילת אחריות" מוביל לכשל לוגי בלתי פתיר. מושגי היסוד של מסורת ישראל, "חשבון נפש" ו"בדק בית", רחוקים ממך כמרחק שמיים וארץ, שניים רק למרחק בינך לבין ניקיון כפיים ויושרה. בעבורך מושג האחריות מסתכם ביוניקלו שחור, בתמונות מבוימות עם חיילי צה"ל ובמסיבות עיתונאים עמוסות איפור. אתה הרי אחראי רק להצלחות, גם אם הן שייכות בעיקר לאחרים. הכישלונות הם תמיד הבנים של הורים אחרים. "לא ידעתי", "לא שמעתי", "לא ראיתי", "לא אמרו לי", "לא סיפרו לי", "לא תפסו את דש המעיל שלי". כמה מתאים לך הניסיון הפתטי לגלגל לכתפי רעייתך את האחריות על ההודעה הבזויה של דובר הליכוד אחרי פרסום הדוח המטלטל. אין דבר שאתה והסביבה שלך לא תעשו בדרך להתחמק מאחריות. אין ספק, אתה ליגה אחרת, אלוף העולם בריצת התחמקות מאחריות. אדוני ראש הממשלה, אני בספק גדול אם טרחת לקרוא את דוח ועדת החקירה. אתה הרי קורא ביוגרפיות רק של מנהיגים גדולים כמו צ'רצ'יל. מה לך ולזוטות של אסון מירון? לא התעניינת בפרטים לפני, וספק אם אתה מתעניין בהם עתה. אבל כל מי שקורא את הדוח לא יכול שלא להזדעזע מהעובדה המטלטלת שאת האסון הזה היה ניתן למנוע ואת הרוגיו ניתן היה להציל. עוד הרבה לפני שחברי הוועדה הנכבדים הגיעו לעסוק בשאלת האחריות האישית שלך ושל עוד שני שרים בממשלתך, הם הציגו בדוח המסכם את הטענה המוכחת שהכתובת אכן הייתה על הקיר. לאחר מכן הם ניגשו לעסוק בשאלה מדוע לעזאזל הכתובת לא נמחקה מהקיר בזמן. אדוני ראש הממשלה, למקרה שלא קראת את הדוח, אלה הכותרות שנתנו חברי הוועדה לתשובתם על השאלה הנוקבת הזאת, ואני מצטט מילה במילה מתוך הדוח: "ריבוי אינטרסים ומעורבות פוליטית"; "דפוס פעולה של הימנעות"; דחיינות ועמימות מתוכננת"; "היעדר משילות"; "קיבעון מחשבתי ויצירת מראית עין". איזה סיכום מדויק של כל כהונותיך רצופות האסונות, אדוני ראש הממשלה, כהונות שבהן האינטרסים האישיים והאינטרסים הפוליטיים גברו פעם אחר פעם על האינטרס הציבורי וטובת האזרחים והמדינה, כהונות שבהן המאפיין המרכזי של פעילותך היה אי-קבלת ההחלטות הנחוצות, קידוש הסטטוס קוו, פחד מעימותים נדרשים עם השותפים שלך, הססנות כרונית, שהפכה לשם דבר; כהונות שבהן משילות הייתה סיסמת בחירות וסיסמת הקמפיין המתועב שלך נגד שומרי הסף ותו לא; כהונות שבהן נוצרו עוד ועוד זירות אקס-טריטוריאליות לריבונות המדינה, לחוק, למינהל התקין. כך היה הדבר בהר מירון, כך הדבר בחלקים גדולים מהחינוך החרדי, כך הדבר בחלק ניכר מהיישובים הערביים בישראל, שעברו לריבונות של ארגוני הפשע, והדוגמאות הנוספות רבות מספור. ואיך אפשר בלי יצירת מראית העין, שהפכה לאסטרטגיה המרכזית של הקריירה הפוליטית שלך? מר ביטחון ומאבק בטרור שבתקופת כהונתו התרחש האסון הצבאי הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל; מר ביטחון ומאבק בטרור שחבורת טרוריסטים הערימה עליו אחרי שקיבלה, בחסותו, מיליארדים לבניית התשתיות שלה; מר כלכלה שחתום על הורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל, שנכנע לכל סחיטה פוליטית ולכל דרישה מופרכת והרסנית; מר מדינאות, ליגה אחרת, שהפך לפרסונה נון גרטה בחלק ניכר מבירות העולם החופשי. כל-כולך מראית עין, רוח וצלצולים, אימוני משחק מול המצלמות, ובינתיים, קול דמי אחינו צועקים אלינו מן האדמה, זועקים אלינו מאדמת הר מירון, מאדמת יישובי הנגב המערבי, ממנהרות החמאס ברצועת עזה. בלי למצמץ, אדוני ראש הממשלה, הסברת, ביהירות האופיינית לך, לחברי הוועדה, שהכול היה יכול להיות אחרת אם מישהו היה אוחז בדש מעילך. למי בדיוק התכוונת, מר נתניהו? הרי כבר שנים ארוכות אתה מקיף את עצמך בחבורת חנפנים אומרי הן, באנשים שעסוקים בהגנה עליך במקום על טובת המדינה. מי בדיוק יכול לתפוס בדש מעילך? המקסימום שאנשיך יודעים לעשות הוא להסיר את אבק האיפור מעל הדש לפני שאתה עולה לעוד שידור חסר תוחלת. הרי מחוסר היכולת שלך להגביה עוף כמנהיג, גימדת את כל סביבתך בשנים האחרונות, הסביבה הפוליטית והמקצועית, כדי שאתה תוכל להרגיש ענק, כמו גוליבר בארץ הגמדים, ולמכור את האשליה לציבור הישראלי. דש המעיל – זה הדימוי שבחרת כדי לחמוק מאחריות. אנחנו, אדוני ראש הממשלה, נענה לך בדימוי אחר, הקשור גם הוא במעיל, דימוי הלקוח מספר הספרים; דימוי המלמד מה עולה בגורלם של מנהיגים המסרבים לקחת אחריות, דימוי הלקוח מההפטרה שנקרא בבוקר שבת זכור, ערב חג הפורים המתקרב: "ויאמר שמואל אל שאול לא אשוב עמך כי מאסתה את דבר ה' וימאסך ה' מהיות מלך על ישראל. וַיִסֹב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע. ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך". 45 משפחות קרעו את דש הבגד בעקבות האסון הנורא, שאתה נושא באחריות אישית לו. על כותנות האבלות של החודשים האחרונים אין צורך להוסיף מילה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – הרי כולנו קרועים וכואבים את הקריעה הזו. עוד משפט: הגיעה העת לקרוע את ממלכות ישראל מעליך, אדוני ראש הממשלה, ולתת את מוסרות ההנהגה בידי רעך הטוב ממך – וישנם רבים כאלה. מר נתניהו, אתה הראש, אתה האחראי, אתה האשם. אינך ראוי לאמון של העם המופלא שלנו.

היו"ר ארז מלול:

תודה. ישיב על ההצעה השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר דוד אמסלם. בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חבר הכנסת קריב, שכחת פה דף. אולי תרצה לשמור אותו לאחד הנאומים הנלהבים שלך.

גלעד קריב (העבודה):

כן, כן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אענה בקצרה על הצעת האי-אמון של האופוזיציה. אני רוצה לומר שני דברים: אסון גדול היה במירון. בוודאי ובוודאי היה צריך לבוא ולבדוק אותו עד תומו על מנת שהדברים יתוקנו. אכן, הממשלה ומי שהיה שם מעורב, כולל ראש הממשלה, יקבלו את הדוח, ילמדו אותו. בוודאי ובוודאי בסופו של עניין המטרה היא להפיק את הלקחים ולסדר את הדברים על מנת שלא יישנו.

נעמה לזימי (העבודה):

אבל הליכוד כבר – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא להפריע. אבל אני רוצה להזכיר לך דבר קטן. בשנת 1995, כמדומני, היה אסון ערד. הממשלה לאחר מכן – אחת הממשלות של הליכוד – לא הקימו ועדות חקירה. זה לא נהוג שממשלה שנכנסת מקימה ועדת חקירה לממשלה שיצאה. זה מעולם לא קרה במדינת ישראל.

נעמה לזימי (העבודה):

למה לא הקמתם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק אצלכם נשברו כל הכללים – –

נעמה לזימי (העבודה):

אז למה לא הקמתם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – בגלל שבסוף אתם בעצם משתמשים בזה – –

נעמה לזימי (העבודה):

אז למה לא הקמתם?

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת נעמה לזימי, די.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – ככלי לחפור בו, כקרדום לחפור בו. זה התפקיד שלכם, תמיד. לכן אני אומר – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אתה יודע, ארז? גם את החיים של הציבור שלך הם הפקירו.

גלעד קריב (העבודה):

למה לא הקמתם ועדה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ההחלטה, ההחלטה של הוועדה – דרך אגב, אני מכבד את החלטות הוועדה גם אם אני לא מסכים עם חלקן, זה לא חשוב. אני גם מכיר את הסיפור, אני הייתי בוועדה, העדתי בוועדה; לא אלאה אתכם.

גלעד קריב (העבודה):

אתה, דרך אגב, התרעת. ראית מה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא חשוב.

גלעד קריב (העבודה):

חשוב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רק אומר, צריך להבין, הוועדה לא הטילה על ראש הממשלה אחריות אישית – –

נעמה לזימי (העבודה):

היא כן.

גלעד קריב (העבודה):

היא כן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. היא לא. – – היות שהוא משמש בתפקיד ראש הממשלה, שהוא במהותו תפקיד נבחר בעל מאפיינים ייחודיים.

נעמה לזימי (העבודה):

אבל עדיין – – – יש אחריות – – –

קריאות:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן החליטה הוועדה שלא להמליץ המלצה אופרטיבית בעניינו – – –

היו"ר ארז מלול:

שנייה, תנו לשר לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מספר לך אם אני מכיר כרגע מה שבאחד – –

גלעד קריב (העבודה):

הטילו אחריות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – הדברים נכתבו. אבל אני רוצה לומר: צריך להבין, ראש הממשלה במדינת ישראל, לפי תפיסתי והבנתי – – –

גלעד קריב (העבודה):

הוא חושב שהוא – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מסביר. לכן אני אומר: הממשלה על כל חלקיה, ובוודאי ראש הממשלה – נלמד את הדוח ונסיק את המסקנות על מנת לתקן. דרך אגב, אחריות, תמיד – לכל דבר שקורה במדינת ישראל, יש אחראית, וזו הממשלה. מה השאלה בכלל?

נעמה לזימי (העבודה):

ראינו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

השאלה היא: האחריות שלה זה לתקן – –

נעמה לזימי (העבודה):

אה, האחריות היא גם להישאר בתפקיד אחרי זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – זה לא כדי לנגח את הממשלה על למה וכמה. עכשיו נופל עמוד חשמל באיזשהו מקום וקרה משהו, בוודאי שהממשלה אחראית. מה השאלה? אבל אחריות זו לא אשמה.

גלעד קריב (העבודה):

השר, אתה זוכר מה אמר ראש הממשלה לגבי ראש הממשלה אולמרט, מי אמור לתקן?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז לכן אני אומר, הממשלה – תקשיב.

גלעד קריב (העבודה):

אבל הוא אמר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תקשיב. תקשיב. הממשלה, בוודאי ראש הממשלה – נלמד את הדברים, ואנחנו נתקן אותם. אני רוצה לומר לכם משהו באמת יותר עקרוני: תראו, אתם יודעים לבד שכשקורה משהו ונופל אצלך במשמרת, הרבה פעמים – דרך אגב, אתה בוודאי ובוודאי – זו שאלה של טיימינג ועיתוי. גם אם היה מישהו אחר, זה מה שהיה קורה, לדעתי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא בטוח.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי עלו לשם שנים.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, הוא היה ראש ממשלה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. עד האסון שקרה, עלו שנים והמשיכו באותה מסורת. זה גם מה שאמרתי בוועדת החקירה. בגדול, אם, חס ושלום, עכשיו נופל, אני לא יודע, מתמוטט חצי מהכותל, מה עושים? מי אשם? זאת לא השאלה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

הכתובת הייתה על הקיר.

גלעד קריב (העבודה):

מי שעצם עיניים.

קריאות:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. צריך להבין, במדינת ישראל – – –

גלעד קריב (העבודה):

אתה שלחת לו מכתבים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תראה, אני רוצה להסביר לך משהו.

גלעד קריב (העבודה):

השר, אתה שלחת לו מכתבים, והוא התעלם מהם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן רק שנייה. אני אסביר לך למה שלחתי. אני אסביר לך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה ידעת שהאסון הזה הולך לקרות? ידעת? התרעת?

גלעד קריב (העבודה):

הוא התריע לפני – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. אני אסביר לך מה הטריד אותי אז – הרי אני נסעתי פעמיים, ביקרתי וכו', אני אסביר – לא הנושא התשתיתי, זו לא הגדר. אני יותר הייתי – דווקא הטריד אותי יותר נושא התנועה, האוטובוסים והעליות של האנשים. לכן אני אומר, אם אתה הגון עם עצמך, אתה יודע שבכל רגע נתון יכול לקרות דבר כזה או אחר, כמעט בכל מדינה.

גלעד קריב (העבודה):

השאלה היא אם היו מקרים של התעלמות מליקויים שהמבקר התריע עליהם, שכולם – התעלמתם.

נעמה לזימי (העבודה):

– – – כבר לא חיים איתנו – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. ראש הממשלה לא קם – ראש הממשלה זה בן אדם אחד, ויש עוד עשרות אלפי בעיות שמתגלגלות כל היום במשרדי הממשלה.

גלעד קריב (העבודה):

אבל זה הגיע לפתחו – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר, בגדול, מה שחשוב, בסופו של עניין, בדבר הזה – מבחינתי, ככה לראייתי בוודאי – זה להסיק את המסקנות ולתקן קדימה.

גלעד קריב (העבודה):

צודק. צודק.

נעמה לזימי (העבודה):

– – – ומי שהחליט – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. לכן אני אומר, החשיבות של הוועדה זה בתיקון – –

נעמה לזימי (העבודה):

מי שאחראי הוא גם אשם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – כדי שהדברים לא יישנו ולא יחזרו על עצמם.

נעמה לזימי (העבודה):

מי שאחראי הוא גם אשם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר – ואני מקבל את זה. אני טוען, גם לראש הממשלה במדינת ישראל יש את הציבור. הוא בא לציבור פעם בארבע שנים, במקרה הטוב. לכן אני אומר, בכל דבר שהוא במישור הציבורי, הציבור מחליט.

גלעד קריב (העבודה):

זה מה שאנחנו עושים – זה אי-אמון, אנחנו מייצגים את הציבור.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסדר. לכן אני אומר, יבוא הציבור, תבוא הכנסת, תרצה – כן, בבקשה. אל תשכח שאנחנו מגיעים לבחירות בכל ארבע שנים – –

נעמה לזימי (העבודה):

במהרה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – והציבור גם בוחר בבחירות, עושה את מכלול השיקולים שלו לגבי הבן אדם – היכולות, הכישלונות וההצלחות – וכך מחליט. לכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון הזאת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לשר דוד אמסלם.

גלעד קריב (העבודה):

השר אמסלם, אתה זוכר מה אמר נתניהו לאולמרט – שמי שקלקל הוא לא זה שיתקן?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה עכשיו שואל אותי?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, אתה מפריע לי. תודה רבה לכבוד השר דוד אמסלם. בהתאם לתקנון הכנסת, נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת נאור שירי מסיעת יש עתיד. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חברת הכנסת רייטן, אני מתנצל על השיגוע, אבל תודה רבה על הנכונות ועל ערך החברות. לפעמים זה חשוב. אני רוצה לבשר – אני לא יודע אם אתם יודעים, חבריי חברי הכנסת – שוועדת הכספים ב-shut down. לא יודע אם קיבלתם את ה-memo. חבר הכנסת בליאק, אתה זה שבישרת לי על זה, אז אני מניח שאתה קיבלת את ה-memo – – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

נאור שירי (יש עתיד):

קואליציוש – חברת הכנסת פרקש, חברת ועדת הכספים, גם את תחת השבתה. בימים כתיקונם אולי מישהו היה מתעניין בזה, אבל פה – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אמרו לנו שפעת.

נאור שירי (יש עתיד):

שמעתם את התגובה של יושב-ראש הוועדה: מסיבות ענייניות בלבד. תקציב המדינה שעבר – אורית, את לא היית בערב התקציב, אבל תקציב המדינה שעבר, עבר על ידי חבר הכנסת ינון אזולאי. כבר אז חשדנו; אמרנו: יש פה משהו שיו"ר ועדת הכספים נמנע מלדון בהסתייגויות והוא לא נמצא. אני לתומי חשבתי שיו"ר ועדת הכספים, נוכח התקציב המזעזע שהוגש ועבר תחת ידו, בא ועושה שרירים, או אומר למשרד האוצר: עד כאן – עד כאן בנוגע לחינוך לגיל הרך; עד כאן בנוגע לקיצוץ שהולך להיות בתנועות הנוער; עד כאן בנוגע למשפחות החטופים ולטיפול בהם; עד כאן בנוגע למשפחות הנובה; עד כאן בנוגע ל-6.6 מיליארד שקלים שאמורים להגיע בתוכנית המאזנת, והצווים נדחו בגלל שיש אינטרסים חשובים מאוד מאוד לציבור, או לציבור מאוד מאוד מסוים, של מתפקדים ממפלגה מאוד מאוד מסוימת. אז אני לתומי באמת חשבתי על זה – עד כאן, הוא בא ומותח את הקו בנוגע לאופקים. במשך חמשת החודשים האלה אף אחד – הממשלה פשוט התעלמה מאופקים. היום היה דיון. סוף-סוף הגיע המשיח, והצלחתי לייצר דיון בנוגע לאופקים. חברת הכנסת לזימי ואני סיירנו באופקים, ראינו את המצוקות, ראינו את העיר מתפוררת, ואף אחד לא מדבר עליה. ביקשנו להכניס אותה לתקומה – אי-אפשר. ביקשתי לעשות דיון בוועדת הכספים – אי-אפשר. החתמתי שליש מוועדת הכספים על מנת לייצר דיון לפני התקציב – אי-אפשר.

נעמה לזימי (העבודה):

אגב, זה לא חוקי – למזכיר הכנסת אני אומרת – שליש שלנו לא נענים, אחד אחרי השני, כבר תקופה, למרות הפניות. ועדת הכספים – – – לדיון שליש, לא נענתה.

היו"ר ארז מלול:

זו לא העת עכשיו. את יכולה לפנות לוועדת האתיקה. לא כעת.

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא, זה לא לוועדת האתיקה.

היו"ר ארז מלול:

זו לא ועדת האתיקה? לייעוץ המשפטי.

נעמה לזימי (העבודה):

רגע, אתה אומר לי להגיש קובלנה על גפני?

היו"ר ארז מלול:

תעשי מה שאת רוצה.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה מייעץ לי להגיש קובלנה אישית על גפני? רק תגיד.

היו"ר ארז מלול:

תעשי מה שאת רוצה, אבל לא על חשבון נאור שירי. את יכולה לעשות מה שאת רוצה – לא על חשבון נאור שירי.

גלעד קריב (העבודה):

תגיש דיון מהיר על מצב החינוך החרדי בעיר אופקים וסוגיות נוספות – תוך יומיים הוא יענה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

נאור, גם על הכספים הקואליציוניים הגשנו – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת נעמה לזימי.

נאור שירי (יש עתיד):

אני יודע, גם חתמתי.

נעמה לזימי (העבודה):

– – – ארבעה חודשים לדיון שליש.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לא להפריע. נאור, נא לסיים.

נעמה לזימי (העבודה):

אני מפריעה?

נאור שירי (יש עתיד):

30 שניות. אז לא על הגיל הרך, לא על מכון וולקני, לא על תנועות הנוער, לא על אגודות הספורט, לא על אופקים – לא על מצב העיר אופקים, שהשירות הפסיכולוגי בה קורס, שחסרים בה מטפלים – מי בכלל מטפל במטפלים? שאין בה פיצויים, שספקים ועסקים קטנים בה קורסים. כל הדברים האלה – אין שום בעיה עם ועדת הכספים, אבל ה-590 מיליון שקלים – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

רק ה-20 שניות שבאמת לקחו לי. – – שכל מה שהמדינה רוצה זה, רחמנא ליצלן, פיקוח על הכסף הציבורי במערכת הציבורית, כשאתם מפרקים את מערכת החינוך הציבורי גם כך – על זה משביתים את ועדת הכספים. מה שנקרא: לא תודה, אלא סליחה מאזרחי ואזרחיות מדינת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה מסיעת ישראל ביתנו, לרשותך שלוש דקות. בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אתחיל בציטוט מדויק מה משמעותו של המושג הרתעה: פעולה או תהליך של איום המונעים מהאויב נקיטת פעולה בשל חשש מפני תוצאותיה. ההרתעה יוצרת הלך רוח בדבר קיומו של איום אמין שאין פעולת נגד סבירה נגדו לדעת מקבלי ההחלטות של האויב. מימוש האיום כרוך, להערכתם, בתוצאות שאין הם יכולים או רוצים לעמוד בהן. רבותיי, זה לא ציטוט של פוליטיקאים או של מדינאים, זהו ציטוט מתוך מילון המונחים הרשמי של צה"ל, המגדיר את המונח הרתעה. כמו שנהוג להגיד בקופה בסופר, בואו נעשה חשבון ביניים. אחרי 156 ימי לחימה, בואו נראה מה היה לנו, מה נשאר לנו, ובעיקר – מה מצפה לנו בעתיד הקרוב. למעלה מ-60,000 אנשים עדיין לא נמצאים בבתים שלהם בצפון. מספר הטילים שחיזבאללה שיגר לעבר ישראל נאמד במאות טילים. יש לנו, לצערי, הרוגים – אזרחים, חיילים, חברי כיתות כוננות, חקלאים, קשישים חפים מפשע וגם עובדים זרים – שנפגעו בשטחה הריבוני של מדינת ישראל. אני כבר לא מדבר על הנזק הכלכלי, שנאמד במיליארדי שקלים. רבותיי, השרים שמדברים ככה בנחת, אתם האחראים למצב הזה. זו האחריות שלכם. אתם קיבלתם מנדט למשול, וזלזלתם בכל האזהרות וההתראות. עסקתם בהסתה ובשיסוע, בין היתר נגד אלה שהיום מחרפים את נפשם למען המדינה. הגדרתם אותם בוגדים רק בגלל שהם חשבו אחרת מכם. הבוגדים האמיתיים הם אלה שאיתם אתם לא מסוגלים להתמודד כבר חמישה חודשים. אני רק מדמיין מה הייתם אומרים לו הדבר הזה היה קורה במשמרת שלנו; תוך כמה זמן אתם, אתם, הממשלה, הייתם דורשים מאיתנו להחזיר את המנדט וללכת לקלפי. אדוני, זה לא מכבודה של הכנסת שככה שרים עומדים עם הגב.

היו"ר ארז מלול:

השר קרעי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני מבקש, זה לא הולם את כבודה של הכנסת שהשרים באים עם הגב ולא שומעים את מה שאני אומר. אדוני היושב-ראש, בסוף דצמבר 2022 השארנו לכם מדינה במצב טוב, במצב אפילו טוב מאוד: הגירעון היה אפס; בקופה היה עודף תקציבי של 10 מיליארד; באותה שנה רשמנו צמיחה כלכלית למעלה מ-6%.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, זה מפריע.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

המעמד של מדינת ישראל בעולם היה טוב – שיקמנו את מערכת היחסים עם מדינות אירופה ובעיקר עם הבית הלבן. היציאה של ישראל אחרי הקורונה הייתה בין הטובות בעולם. כעבור שבועיים – רק שבועיים – התחלתם עם המהפכה המשפטית. לא הקשבתם לכל תמרורי האזהרה. אמרתם: העם אמר את דברו, יש לנו 64 מנדטים. אתם, השרים – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני כבר מסיים, שני משפטים. – – אתם ורק אתם נושאים באחריות למה שקורה במדינה. הרסתם את ההרתעה, הרסתם את הכלכלה, הרסתם את הביטחון, איבדתם את הצפון ורמסתם את הכבוד הלאומי. הדבר היחיד שמצופה מכם, אדוני השר – אדוני היושב-ראש, אני מסיים – זה ללכת הביתה. אם לא תעשו את זה בעצמכם, העם יזרוק אתכם מכל המדרגות בבחירות הקרובות, והדבר הזה קרוב מתמיד.

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, מטעם סיעת רע"מ.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שהממשלה צריכה לתת גם ביטחון וגם ביטחון כלכלי לאזרחים. מה שאנחנו רואים בתקופה האחרונה היא שאין ביטחון, וגם המצב הכלכלי בתקופה מאוד קשה. מאז כינון הממשלה אנחנו מדברים על מצב כלכלי קשה. יש עליית מחירים דרסטית במדינה.

היו"ר ארז מלול:

השר דודי אמסלם, זה מפריע.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו גם מדברים על קיצוץ נרחב בתקציבי החברה הערבית. ממשלה שאמונה ואמורה לתת שירות לכלל האזרחים, מפקירה אותם – מפקירה אותם בכלכלה, מפקירה אותם בביטחון, מפקירה אותם בכל הפרמטרים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת רון כץ, זה מפריע.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

במקום לטפל בנושאים הקשורים גם לחברה הערבית, היא מפקירה אותם. ראינו איך שר האוצר קיצץ בתקציב של החברה הערבית והתעקש בניגוד להרבה דעות. הוא לא רוצה שהחברה הערבית תתנהל ותהיה כמו כלל החברה הישראלית. וגם בפשיעה – אנחנו שומעים כאן, כשמדברים על ביטחון, שהחברה הערבית מופקרת. רבותיי, המספרים רק מזנקים בפשיעה. מאז תחילת השנה – 38 נרצחים בחברה הערבית. האמת היא שאין לנו הרבה ציפיות מראש הממשלה, מהממשלה שלו, שהפקירה את הגליל, את המשולש ואת הנגב, אם זה בפשיעה, אם זה בהריסת בתים בנגב ואם זה במצב הכלכלי.

גלעד קריב (העבודה):

אבל לקיה זה ליד כרמיאל, הכול בסדר. לפחות בידיעת הארץ הוא מבין – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השר שאמון על ביטחון האזרחים בוחר לצייץ על הירי שבמועצה המקומית לקיה, שאנחנו גם לא מצדיקים, אבל על חמישה נרצחים בחברה הערבית הוא לא מוציא אפילו ציוץ אחד. מחובותיה של הממשלה לדאוג לאזרחים שלה, לדאוג לכלל האזרחים, אם זה בכלכלה ואם בביטחון של התושבים, של האזרחים. ממה שאנחנו, האזרחים הערבים, רואים מהעמדה שלנו, ממשלת נתניהו הפקירה את החברה הערבית בכל הפרמטרים. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה מחד"ש-תע"ל.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר אמסלם – –

היו"ר ארז מלול:

השר יואב קיש, זה מפריע. שר החינוך קיש, זה מפריע.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

– – בתשובה על הצעת האי-אמון שהגיש חבר הכנסת יאיר לפיד ענה השר אמסלם: על דבר כזה – איפה הכסף – מבקשים אי-אמון? אני רוצה להציג ולענות לשר ולכולם שלחברה הערבית אולי יש אלף סיבות להצביע אי-אמון בממשלה הזאת – אין-סוף סיבות להצביע אי-אמון בממשלה הזאת. אני רוצה להקריא. דובר רבות על הרצח בחברה הערבית מתחילת השנה. כבוד היושב-ראש, מתחילת שנת 2024 – 38 נרצחים בחברה הערבית: איסמהאן קדורה, סמיח אבו מוח', מוחמד פדילי, עבד אל-ואחד קאסם, היית'ם חסין אע'באריה, עז אבו ע'נים, מוחמד ג'בארין, מוחמד ג'מאל, אמג'ד אבו רקיק, ראמז עודה, ח'אלד כראג'ה, ענאן חביש, עדנאן אבו שחאדה, אדהם חמוד, עכרמה עיסי, מוחמד דהאמשה, סלאמה א-סופי, סאמיה אבו ע'אנם, נביה טבראני, יאסר זאיד, פארס שעבאן, ח'אלד חסין, אחמד עבד אל-חי, מוחמד אבד אלחי, אחמד ג'ופה, סוהייב אשווי, עארף זיד, ראמי עזקי, אמל עוראבי, עבד אל-ואחד עוואבדה, מנסור אל-נעימי, מוחמד עווד אללה, פטין קזל, עלי אבו טראש, סלמאן אלג'וויני, רסמי אבו מוח', הישאם אמון וסעיד קעדאן. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אלה לא מספרים – אלה נרצחים, בני אדם שיש להם משפחות, ולכן האחריות לדם הזה של 38 השמות האלה היא על ראש הממשלה, שלא נמצא בכיסא שלו, שמינה שר כושל, שמתעלם מארגוני הפשיעה בחברה הערבית. החברה הערבית מדממת, ומשלמים מחיר על הדבר הזה יום-יום. ראש הממשלה – או שיפטר את שר הכישלון לביטחון לאומי, או שיתפטר, ולכן, רק על הדבר הזה – הדם של הילדים שלנו, של האזרחים שלנו, הערבים, הוא לא פחות אדום מכל דם אחר. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אחרונת הדוברים – חברת הכנסת אפרת רייטן מרום מסיעת העבודה. לרשותך עד שלוש דקות, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, מילה אחת ברורה חסרה לממשלה הזאת, ואולי צריך ללמד אותה מההתחלה: אחריות. אחריות אין פה, שום דבר. אנחנו צריכים, הציבור צריך להתחנן שמישהו ייקח על עצמו אחריות. זה דבר שהיה אמור להיות מובן מאליו, דבר שכל אבא, אימא, מלמדים את הבן שלהם, את הילד שלהם – לקחת אחריות. במקרה שלנו אזרחי מדינת ישראל נושאים עיניים לממשלה ומסתכלים לראות מי יהיה סוף-סוף האיש שיסכים לקחת על עצמו את האחריות. מה קרה לכם? השתגעתם לגמרי, ואתם מנרמלים את זה לאזרחים במדינת ישראל, שאי-לקיחת אחריות היא הנורמה, אין צורך יותר לקחת אחריות. לא משנה שקמה ועדת חקירה ממלכתית, שהיא לא ממונה על ידי הגורמים הפוליטיים, שהיא לא ממונה על ידיכם, כי התנערתם מאחריות ולא רציתם שתקום ועדה כזאת שתבדוק – חס וחלילה – עכשיו אתם באים ואומרים: אנחנו באנו לתקן. ראינו את התגובה המבישה של הליכוד, מבישה. חבל מאוד שהיא באה לעולם. זה שם עליכם עוד לבנה, על כל חוסר האחריות המזעזע שלכם. לבוא היום ולהסתכל על מה שקורה במדינת ישראל – גם האסון הכי גדול שהיה פה אי פעם, גם אסון אזרחי, גם אסון הכרמל – אתם באים ואתם אומרים: אנחנו נתקן, אנחנו נתקן – עם כל האסונות המזעזעים שקרו במשמרת אחרי משמרת אחרי משמרת שלכם? זה דבר שהוא בלתי ייאמן, שאתם ממשיכים עדיין לנהל את המדינה בלי שיש לכם טיפת אחריות לגורל המדינה הזו, ועוד עומדים מאחורי האזרחים האומללים, ששברתם אותם, שברתם את רוחם. אתם באים ומתנערים מכל פיסת אחריות שהייתה יכולה להיות לכם. תרכינו את הראש שלכם, תבקשו סליחה בפני כל כך הרבה אזרחים שלקחתם את החיים שלהם, הם פצועים, גזלתם מהם חירות וחופש. וזה שאתם היום נמצאים כאן ולא מדברים על דבר אחד וחשוב, וזה באמת הצעקות של האזרחים שנטבחו ב-7 באוקטובר, וזעקות – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת נעמה לזימי, חברת הכנסת נעמה לזימי. היא לא מתייחסת.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היא לא מפריעה.

היו"ר ארז מלול:

לי זה מפריע. אני רוצה להקשיב.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

זעקות החטופים והחטופות היום, שברגע זה, כשאתם עוסקים בשטויות ובמינויים ובהסתה, נמצאים במערות ובמנהרות ובדירות איומות בידי חמאס – עצם זה שאתם מתעסקים בדברים אחרים זה בושה ואות קין על המצח שלכם. והדבר הזה לעולם לעולם לא יימחה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. בבקשה לשבת. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 34 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא זכתה לרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת העבודה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת העבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 34 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שגם הצעה זו לא התקבלה מאחר שלא זכתה לרוב הדרוש.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – דיון משולב בהצעות החלטה בדבר צו ערך מוסף. אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי, בשם יושב-ראש ועדת הכספים חבר הכנסת משה גפני, להציג את הצעות ההחלטה. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות.

גלעד קריב (העבודה):

חבר הכנסת אזולאי, אתה יכול למסור רק דיווח לכנסת על מצב בריאותו של יושב-ראש הוועדה? אנחנו דואגים. חבר הכנסת ינון אזולאי, תרגיע אותנו שהכול בסדר. רק תרגיע אותנו.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, תודה רבה. בבקשה.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים):

הדבר האחרון שהוא זקוק לבריאות שלו זה הדאגה שלך.

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא. אני לא – – – רק תרגיע אותנו. שבוע אנחנו לא יודעים איפה נעלם יו"ר הוועדה.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים):

אז תהיה רגוע. תהיה רגוע.

קריאה:

שמעתי שהוא היה בבית שמש.

גלעד קריב (העבודה):

הוא עוזר לחשב – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, זה מפריע.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, צו מס ערך מוסף (שיעור המס על עסקה ועל יבוא טובין) (תיקון), התשפ"ד–2024; צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשפ"ד–2024 – לצד צו מס ערך מוסף, בהתאמה, מובא גם צו מס ערך מוסף של המלכ"רים ומוסדות כספיים (תיקון), התשפ"ד–2024, שקובע העלאה של שיעור מס השכר והרווח על מוסד כספי מ-17% ל-18%. צו זה, תחילתו ביום 1 בינואר 2025.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני לא מבין. לאט יותר.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים):

אתה רוצה מהתחלה? אני אגיד לך מהתחלה. בצו מס ערך מוסף (שיעור המס על עסקה ועל יבוא טובין) (תיקון), התשפ"ד–2024, המונח לפניכם, מוצע להעלות את שיעור המע"מ מ-17% ל-18%, וזאת החל מיום א' בטבת התשפ"ה, 1 בינואר 2025. בהתאמה, מובא גם צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשפ"ד–2024, אשר קובע העלאה של שיעור מס השכר והרווח על מוסד כספי מ-17% ל-18%. גם צו זה, תחילתו ביום 1 בינואר 2025. שיעור מס השכר שחל על מלכ"רים לא שונה בצו זה, והוא ימשיך לעמוד על 7.5%. ביום י"א באדר א' התשפ"ד, 20 בפברואר 2024, קיימה ועדת הכספים של הכנסת דיון בעניין צו שיעור המס על עסקה ועל יבוא טובין, אשר לגביו על פי החוק קיימת חובת היוועצות של שר האוצר עם ועדת הכספים, שלאחריה הצו מתפרסם ברשומות ועומד בתוקפו לתקופה של שבועיים, שבמהלכה נדרשת החלטת הכנסת בדבר אישור הצו או ביטולו. על מנת להעלות את שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים נדרש, בהתאם להוראת החוק, אישור הכנסת. על פי הנוהג, גם צו שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים מובא לדיון בוועדת הכספים לפני שמתקיים לגביו דיון במליאה, והוועדה מביאה את הצו בפני המליאה על דרך של הצעת החלטה. כפי שהובהר על ידי הממשלה בדיון שהתקיים בוועדת הכספים, הצווים הם חלק מהתוכנית המאזנת לשנת 2024, וזאת לצד תיקוני חקיקה נוספים שנדונו בימים האחרונים בוועדה – –

קריאה:

מה למשל?

ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים):

– – ובהם התקציב הנוסף לשנת 2024, הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, הצעת חוק תשלום מיוחד לשם השגת יעדי התקציב, צווי התזקיק השעווני, צווי העלאת המס על סיגריות, תקנות מס רכוש וכיוצא בזה, שנועדו להגדיל את הכנסות הממשלה ולהתאים את יעדיה לצרכים הנובעים ממצב הלחימה והסיוע בשיקום העורף. בהתאם להחלטת הממשלה שהתקבלה בנושא, לקראת שנת 2025 יבחן שר האוצר את ביטול העלאת שיעור המע"מ, ככל שהדבר יתאפשר בהתאם למסגרות הפיסקליות – יחס חוב–תוצר. תוספת ההכנסות הצפויות – 7.2 מיליארד משנת 2025 ואילך. אני רוצה רק להגיד משהו בנימה אישית על צו העלאת המע"מ.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה בשמך או בשם גפני? אישית – בשם מי זה?

קריאה:

איפה גפני?

ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים):

אלעזר שטרן, אני חושב שכשאני אומר את זה, אני מדבר גם בשם הרב גפני, גם בשם הוועדה, גם בשם כל אחד שיצביע. אני יכול להגיד לך דבר אחד: להעלות את המע"מ זה לא הדבר הכי כיף.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני הצבעתי נגד.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים):

אמרתי, כל מי שיצביע בעד. אמרתי. אני רוצה להגיד לכם, זה לא הדבר הכי כיף לעמוד פה ולהגיד שבשנת 2025 המע"מ יעלה. אנחנו יודעים שזה דבר שיפגע, אנחנו יודעים שזה יפגע בציבור. יש מצב שאנחנו נמצאים בו, שזה מצב המלחמה, ולכן יש תוכנית מאזנת, שעל פיה גם שינו את התקציב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יש לנו הצעות אחרות, טובות יותר.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים):

אני מאמין שכשהעליתם את המע"מ ב-2013 השתמשתם לפני זה בהצעות טובות יותר, ובכל זאת העליתם את המע"מ, נכון? ולא הייתה מלחמה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל תראה מה הם – – – לכלכלה, ומה אתם עשיתם.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים):

אלעזר, עזוב. אני לא רוצה לרדת למקומות האלה. אני רק רוצה להגיד לך שאני כאזרח יודע מה זה. אני מרגיש כאב שצריך את הצעד הזה. והצעד יהיה ב-2025, והממשלה אז תחליט אם היא מעוניינת, אם יש אפשרות שלא להעלות אותו. זה נאמר גם בהחלטת ממשלה, וזה גם נאמר בוועדת כספים, וכולי תקווה שזה מה שיקרה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל אתה יודע, גם בנק ישראל הציע לכם גם דברים אחרים.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים):

אגב, גם בנק ישראל יגיד, למשל, על המס על הבנקים של 2.5 מיליארד ש"ח. אבל בסופו של דבר, כולנו בוועדה הצבענו בעד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה זה קשור?

קריאה:

אני נמנעתי.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים):

לא תמיד כל מה שבנק ישראל מציע – אגב, התקציב הזה, כמעט כולו, עבר באופן מלא ובשיתוף עם בנק ישראל, והוא גם אמר את זה בוועדה. התקציב הזה עבר בוועדה – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אבל אני אמרתי, ואתה יודע את זה. יש אפשרויות אחרות.

נאור שירי (יש עתיד):

התקציב הזה, עם 6.6 מיליארד השקלים, אם כבר הוא אמר שהוא בעד, הוא גם אמר שיש לו הערות. אבל באופן יחסי למה שרציתם לעשות, אז הוא בעד זה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

על השקעה בתשתיות, תשתיות לימוד, מקצועות ליבה – אתה יודע.

ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים):

ואף על פי כן, היו דברים – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איך אתה חושב שפעם הורידו את המע"מ, אם לא משקיעים בתשתיות ותעסוקה לעתיד – – –

ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים):

אלעזר, הורידו אותו בעבר באותם תנאים, ואפילו בתנאים פחות טובים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, לא באותם תנאים. מעולם לא – – –

ינון אזולאי (בשם ועדת הכספים):

אל תגיד לי. ב-2013, כשהעליתם אותו, לאחר מכן המע"מ הזה הורד, אנחנו הורדנו אותו. אז מה? עזוב, באמת, לשבת פה ולספר לי כאלה סיפורים. אני אגיד לכם משהו. שאלתם פה על גפני. אגב, כולם יודעים שהוא בארץ. בפעם שעברה, כשהעליתם את המע"מ, מי שהיה שר האוצר והעלה את המע"מ, הוא ברח באותו יום, הוא אפילו לא הציג את זה. תפסיקו, נו, באמת, אל תהיו – תהיו אחראים. אז אתה לא רוצה, אתה רוצה להצביע נגד זה – בסדר גמור, אין בעיה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני רוצה להציע משהו אחר.

ינון אזולאי (ש"ס):

באמת, אתה רוצה להציע? אז למה לא באת לוועדת כספים להציע?

קריאה:

תבוא לוועדה. מה, פה אתה מציע?

קריאה:

נבוא לוועדה, אל תדאגו.

היו"ר ארז מלול:

– – – לא היית בוועדה.

ינון אזולאי (ש"ס):

זה היה בוועדה. יש דברים בוועדה שנעשו בשינוי, יש דברים שלא נעשו ושלא שונה בהם, יש דברים שעדיין דנים בהם, ואנחנו נעשה את הכול על מנת – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל מה זה – – – יש הסתייגויות שיגיעו לכאן – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

בסדר, אין בעיה. אין על זה הסתייגויות. זה צו, ולא יגיעו הסתייגויות על זה. זה צו, זה צו, ובצו אין לך הסתייגויות. אבל בכל אופן, עם כל זה צריך להודות למי שעושה את העבודה. קודם כול אני מודה ליושב-ראש הוועדה; אני מודה לצוות הוועדה; ליועצת המשפטית לוועדה שלומית ארליך, שעושה את העבודה, ללא כל קשר, את העבודה המקצועית שלה, ומגיע לה על זה יישר כוח. לזה אתה מסכים?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לזה כן.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה. אז אם ככה, בנימה אופטימית זו, תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

בואו נצביע על זה. תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי. נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן – מוותר. חברת הכנסת דבי ביטון.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה?

היו"ר ארז מלול:

מה מה? כן, את.

קריאה:

כולם עייפים.

היו"ר ארז מלול:

שלוש דקות לרשותך.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, לפני כשבועיים, כבוד השר והיושב-ראש, הייתה לנו ישיבה של הוועדה לזכויות הילד. המלחמה הנוכחית הביאה עימה סוגיות קשות, סוגיות שאליהן אנחנו נחשפים בכל פעם בוועדות – לסיפורים ולדברים מורכבים שצריך לתת להם פתרונות. בוועדה זו עלתה סוגיה של מילואימניקים ומילואימניקיות גרושים אשר מנהלים משמורת משותפת על הקטינים, ומן הסתם, ברגע שיש לך צו 8 ואתה נמצא בשירות מילואים, אתה לא מסוגל לעמוד בתנאי החלוקה והשהות עם הילדים. בוועדה נכחו – במקרה הזה, היו אבות שטענו שבגלל שהם לא מגיעים, שהגיעו אחרי 140 יום ואחרי 60 יום, והגיעו ביום שהוא לא יום המשמורת שלהם, הם נתקלו – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – בקשיים לראות את הילדים. התקיימה באמת ועדה נוקבת, עם הנהלת בתי המשפט, עם משרד המשפטים ועם משרד הרווחה, על מנת למנוע את הסוגיה הזו. הילדים לא יכולים לשמש ככלי ניגוח בין בני המשפחה. בהמשך ישיבת הוועדה קבענו בנוהל, שיתקיים – שיהיה איזשהו תקנון עם הנהלת בתי המשפט שיועבר לשופטים כדי לבדוק מה עושים במקרי חירום. פגשתי גם אבות שבאמת הלינו על הקושי, על איך יכול להיות שהם לא יכולים לראות את ילדיהם. אתמול שמחנו לקבל החלטה של אחת השופטות מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, שקבעה כך: במהלך שירות מילואים של האיש, תגלה האישה – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי – –

דבי ביטון (יש עתיד):

תכבדו את זה.

היו"ר ארז מלול:

– – אתה מפריע לחברת סיעתך.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – במהלך שירות מילואים של האיש, תגלה האישה גמישות בכל הקשור למתכונת זמני השהות, ולא תמנע מהאיש לפגוש בקטינים בזמנים שבהם הוא יוצא לחופשות, גם אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם ההסדר בימי שגרה, ובלבד שתינתן על כך התראה של 12 שעות, וככל שאין מניעה מבוררת ומשמעותית. כמובן שהפסיקה הזו היא נכונה לאימהות ולאבות. שמחתי על זה, ואני מקווה שאת הפתרון למילואימניקים ולמילואימניקיות נתנו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. הייתה לי הזכות להיות כאן כשהורידו את המע"מ מ-18% ל-17% בכנסת העשרים. לצערי, אני נמצאת עכשיו בדיון שמעלה את המע"מ. בואו נגיד, אין רגע דל בכנסת. השיא של האירוע הזה הוא שינון אזולאי מש"ס, המפלגה שכל הזמן מדברת על יוקר המחיה, הוא זה שנאלץ להגיע לפה ולהגיד שהוא מעלה את המע"מ. אין, אי-אפשר לדמיין את זה. תבין, אני הייתי פה – – –

היו"ר ארז מלול:

על זה נאמר: הכרח לא יגונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. אני הייתי פה, אצל כחלון, כשזה ירד מ-18% ל-17%; עכשיו אני צריכה להיות כאן כשאתם מעלים את המע"מ. באמת אי-אפשר להמציא את הממשלה הגרועה הזאת. אבל אין לי זמן לדבר על זה, כי מה שקורה ברחובות של מדינת ישראל זה שערורייה. אי-אפשר כבר להסביר באמת את ההתנהלות של השר הזה, את הכישלון המהדהד הזה, שבו 37 אזרחים בחברה הערבית נרצחו מתחילת 2024. זה נתון לא הגיוני, והזילות והחוסר אכפתיות של השר הזה – כאילו: זה בסדר, הם קורבנות החברה הערבית, את מי זה מעניין? אם האוהדים של סח'נין – שזה חמור בפני עצמו – צעקו באמת על שחקן כדורגל, שזה חמור, הוא מהר מהר שולח למעצר – יש לו מצלמות, הוא יודע מי אשם – אבל כשאנשים משלמים במותם ברחוב, זה לא מעניין אותו. איך זה יעניין אותו? בקבוצת ווטסאפ כותבים לו על אירוע בלקיה – הוא אומר להם שהממ"ז צפון שם, כי הוא חשב שלקיה זה ליד כרמיאל. איך, איך הוא יטפל בהם כשהוא אפילו לא יודע איפה החברה הערבית נמצאת – שלא נדבר בכלל על כך שאלה בדואים, כן? לקיה – הוא חשב שזה ליד כרמיאל; הוא שולח ממ"ז, ואומר לתושבים בכרמית: הממ"ז בדרך, ממ"ז צפון. לא, אי-אפשר להסביר את זה, באמת אי-אפשר להסביר את הטירוף הזה. הוא לא יודע איפה חיים בחברה הערבית, זה לא מעניין אותו, והדם של האזרחים הפקר. זה צריך לעניין כל אזרח, כל תושב, כשבאים ואומרים: הינה, יש החמרה בפשיעה, כי זה היה בתחנת דלק בערד. מה זו החמרה בפשיעה? מה שקורה בחברה הערבית קורה גם בחברה היהודית.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אנחנו לא נספרים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סליחה?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אנחנו לא נספרים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, תשמעי, אני חייבת להגיד, זה לא נורמלי, זה לא קשור לימין ושמאל. אם אנשים נרצחים ברחובות של מדינת ישראל, זה צריך להפריע לכל אחד. אם יוצאת בחורה, בחורה בת 33 בסך הכול, ממועדון בחיפה, ויורים בה חמישה כדורים, והוא לא אומר כלום, כלום – מה זה הדבר הזה? אבל האוהדים בסח'נין, זה מה שחשוב לו. היום נרצחה עוד אישה בעפולה; בשבוע שעבר נרצחו שתי נשים. מתי השר, הכישלון הזה, ידבר אל המשפחות של הנרצחים? מתי הוא ילך לכפר של החברה הערבית ויגיד: אני מצטער שאני לא עושה כלום? אתה שואל את המשטרה, והם אומרים: אין כלים. איך יהיו כלים? למה, יש להם סגלוביץ'? למה, יש להם פרויקטור? לאף אחד לא אכפת, והפשיעה ברחובות משתוללת, ורק שלא יהיה ספק: אצל השר אוחנה – הינה, בדקתי – לא מהמחנה שלי, ב-2021, אוחנה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. – – 126 נרצחים; אצל עמר בר לב – 108; אצל איתמר בן גביר – 241 נרצחים בחברה הערבית, ובחברה היהודית – 11 נרצחים. מתי ראש הממשלה יתעורר ויבין שמדובר בכישלון לאומי?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אמרתי שאני מסיימת – אני מסיימת, תאמין לי.

היו"ר ארז מלול:

בסדר, ואני אומר תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ולכן אמרתי: אני מסיימת – אוקיי?

היו"ר ארז מלול:

אני אומר תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

קריאה:

מירב, 244 – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

עוד יותר חמור.

קריאה:

עוד שלושה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עוד שלושה. אבל האוהדים של סח'נין – בזה כבר יש עצורים.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, אני באמת שואל איך הגענו למצב הזה, שבזמן לחימה, בזמן שהיום התנהל דיון בוועדת הכלכלה, עם שר הכלכלה, על איך עוצרים עליית מחירים בסופרים – כי אנשים במדינת ישראל לא גומרים את החודש – אנחנו עומדים פה עכשיו ומעלים את המע"מ. ואני מבין שיש הוצאות מלחמה, וזה בסדר, אבל זה בסדר אחרי שסוגרים משרדים מיותרים, אחרי שמקצצים כספים קואליציוניים שלא צריך, אחרי שעושים התייעלות. זה לא בסדר שלא עושים את זה ומעלים מיסים. הכי קל – מעלים מיסים. מה אכפת לנו? למה להתייעל? למה לסגור משרדים? למה לקצץ כספים שאף אחד לא צריך, כמו המשרד המומצא של השרה אורית סטרוק, שאף אחד גם לא יודע לאן הולך הכסף? למה לעשות את זה? הכי קל, וגם תקבל תוספת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לחברים של בצלאל.

רון כץ (יש עתיד):

לחברים של בצלאל. הכי קל להעלות מיסים לאזרחי מדינת ישראל, הכספומט של כולם. אנחנו לא נתעסק פה עכשיו בהתייעלות, חס ושלום. לא נתעסק בפן הכלכלי של הנזק האדיר שעושים לדירוג האשראי של מדינת ישראל, לא עלינו. לא נתעסק בכלום. נעשה את הדבר הכי קל בעולם: חסר כסף? נעלה מיסים. מי ישלם את המיסים? נחשו אתם. אחלה. בזמן שיושבת פה הממשלה הכי בזבזנית, גדולה ומיותרת והכי כושלת שהייתה פה. חברתי, הינה, מירב בן ארי, יושבת-ראש הוועדה לביטחון הפנים הקודמת, כשעוד תפקדה, דיברה על הפשיעה במדינת ישראל ועל הביטחון האישי. מישהו שם לב שב-24 השעות האחרונות נרצחו שמונה אנשים? מישהו שם לב מה קורה במדינת ישראל? פחד אלוהים לצאת החוצה. כל בן אדם שני חמוש, וכמעט לאף אחד אין מושג איך להשתמש בנשק. אני מציע גם להזמין אולי דיון מקצועי ולהבין את התוצאות של השימוש בנשק הזה – כמה ההתאבדויות עלו, דברים שאף אחד לא רוצה לדבר עליהם, כי זאת הממשלה הכי חאפרית בעולם. הכול בשליפות, בלי שום דיון מעמיק ואמיתי. אז אני מציע לכם אולי רגע לפני שנבלה פה 48 שעות בלנסות לשכנע כיסאות ריקים – הינה, עכשיו אנחנו – ערוץ הכנסת יראה את המליאה הריקה הזאת, כמה אכפת לכם מלקחת כסף של אזרחים ולקחת להם מיסים, אולי כל מחלקת הדגים הקפואים והכיסאות הריקים ייאלצו רגע לחשוב – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

– – רגע לפני שהם נכנסים לנו לארנק – תתייעלו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. לאחר מכן – חבר הכנסת חמד עמאר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. זה היום הראשון של חודש הרמדאן. רמדאן כרים. (אומר בערבית: זה היום הראשון של החודש המבורך הזה. רמדאן כרים לכולם.) מכובדי היושב-ראש, זה היה סוף שבוע קשה, שבו נרצחו בחברה הערבית שישה בני אדם, בחברה הערבית, ועוד שניים בחברה היהודית. אישה יצאה ממועדון, מישהו ריסס את המועדון, והיא נרצחה. לכל אחד מששת האנשים בחברה הערבית יש שם, יש משפחה, יש רגשות לבן, לבת, לאימא, לאישה. כל זה קרה בסוף שבוע דמים, והדבר היחיד ששר הפיתות מצא לנכון לעשות הוא לצייץ על לסגור את אצטדיון דוחה בסח'נין. לא עניין אותו הנרצחת בחיפה או שאר הנרצחים. זו אחריות ישירה שלו, של המשטרה, של המפכ"ל, ובעיקר – של ראש הממשלה. אחד מהנרצחים האלה אתמול, אני מכיר אותו באופן אישי, סעיד קעדאן אבו מוחמד, (אומר בערבית: בעלה של אחותנו היקרה איעתמאד קעדאן, אום מוחמד, בבאקה אל-גרביה.) אסון, כמו כל מקרה של רצח לגבי האנשים שמכירים אותם, המשפחות שלהם. (אומר בערבית: טרגדיה אנושית.) Out of the blue, ככה פתאום, אסון כזה נופל על משפחה, משום מקום. זה דבר שצריך להיפסק. הנושא באחריות העליונה להשתוללות של ארגוני הפשיעה, שמתנהגים כאילו הם מדינה בתוך מדינה, זה המדינה, שמשלימה עם זה, וזה ראש הממשלה. אסור להשלים עם שלטון של ארגוני פשיעה וכנופיות שמשליטות טרור חברתי ואזרחי ומקיזות דם של אנשים רבים, רבים מדי. מזה כשנתיים כמעט ארגוני הפשיעה משתוללים. הם מרגישים לפעמים שהם יותר חזקים מהמשטרה, ובצדק, וכך מרגישים האנשים. אסור שההרגשה הזאת תהיה הרגשה קיימת. לכל השמות שחברי יוסף עטאונה הקריא, כל שמות הקורבנות שהקראנו כאן – כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, וכל רצח מהם הוא רצח אחד יותר מדי. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין שר; רציתי להגיד כבוד השר.

היו"ר ארז מלול:

השר נמצא. השר – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אה, נמצא. כי ראיתי אותו קודם.

היו"ר ארז מלול:

סימון, אתה מסתיר את השר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אתה מסתיר את השר, וחשוב שנראה את השר. כבוד השר – – –

היו"ר ארז מלול:

"והיו עיניך רואות את מוריך".

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

תשמע, אנחנו עכשיו – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היושב-ראש, שכל אחד יבחר את המורים שלו לעצמו. תשאיר אותנו.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אתם מאשרים עכשיו, כי אנחנו מצביעים נגד. הקואליציה מאשרת היום את הצו להעלות את המע"מ מ-17% ל-18%. זה אמור להביא לתקציב המדינה בשנת 2025 7.2 מיליארד שקל. אני שואל את עצמי: במקום שהממשלה תתייעל ותוריד את ה-5.8 מיליארד שקל כסף קואליציוני, ו-1.2 מיליארד שקל, משרדים מיותרים ושרים מיותרים שלא עושים כלום – זה 7 מיליארד שקל. בעצם יכולנו לוותר על הצו הזה שמעלה את המע"מ ב-1%. אבל כולנו יודעים שזה לא 1%, כי ברגע שאתה מעלה את המע"מ ב-1%, זו עלייה של בין 3% ל-5% במחירים לצרכן. בוא נוסיף את הבלו על הפחמן, שמעלים במאות אחוזים, שמעלה את מחיר החשמל; אם עולה מחיר החשמל, מחיר המים יעלה, ואם עולה מחיר המים, יעלה מחיר המזון. זה יגרום לעליית מחירים מטורפת. את כל זה יכולנו לחסוך אם היינו מייעלים בתוך הממשלה, ולא יוצאים ומביאים את צו המע"מ להעלאה ל-18%, כי זה דבר שיפגע בשכבות החלשות. אני אומר לך – ואתה בא מש"ס, אדוני היושב-ראש – מי שמרוויח 20,000 ו-25,000 שקל ואפילו 15,000 שקל – 15,000 שקל זה כבר לא משכורת במדינת ישראל – פחות ירגיש את ה-2%, 3% שיגרמו עליית מחירים בהעלאת המע"מ ב-1%, אבל האוכלוסיות החלשות שאתה אמור לייצג כשאתה בממשלה כש"ס ייפגעו, הן ייפגעו הכי הרבה. אלה שאתם נלחמתם עליהם כשאנחנו היינו בקואליציה, ולא העזנו להעלות את המע"מ, ולא העלנו את המע"מ – אתם, כאשר קיבלנו את התקציב עם גירעון של יותר מ-140 מיליארדי שקלים, ולא העזנו להעלות את המע"מ ב-1% – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

– – לא העזנו להעלות את המחירים. עשינו את הכול בשביל להוריד את המחירים. אתם עושים להפך – אתם רק מעלים את המחירים. זה מה שאתם גורמים. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר, בבקשה. רשימת הדוברים נעולה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האירוע היום הוא אירוע עצוב. נכון, הוא גם מקומם, גם מכעיס. לא בכל יום בוחרת ממשלת ישראל, אחרי האסון הלאומי הגדול ביותר בתולדותיה, לא רק לא לייעל, לא רק לא להפיק לקחים, אלא לעשות בדיוק את ההפך, בצורה כל כך בוטה ובאמת חסרת בושה, ועם אומץ להסתכל לציבור בעיניים ולהגיד לו: אנחנו מעלים לכם את המע"מ ב-1%, תסבלו. קחו את זה על הכתפיים שלכם. תפסיקו להתבכיין. אתם לא מבינים שלביבי יש איזושהי ממשלה שהוא צריך לתחזק ולהחזיק? כי אחרת, או ואבוי, חלקם לא ייבחרו מחדש. הם ישבו באופוזיציה. הוא ילך לכלא. אתם לא מבינים את האירוע, עם ישראל יקר? מעלים לכם את המע"מ ב-1%, ושמים לכם עוד עול על הכתפיים. אם לא היה לכם מספיק קשה, אנחנו נוסיף לכם עוד שק מפה ועוד שק מפה. עד שאתם לא תיקברו לחלוטין, הממשלה הזאת לא תניח לכם, כי אתם לא מבינים שאת המע"מ מעלים לכם בסוף מסיבה פשוטה: אי-אפשר לסגור את המשרד של עמיחי אליהו, זה משרד המורשת. זה שלא מקצצים אצלו במשרד אבל כן מקצצים אצל ניצולי השואה במדינת ישראל, זה כן הגיוני. מה לעשות? בעולם המעוות של ממשלת ישראל זה אירוע הגיוני. במקום לטפל במערכת הבריאות, שגוססת לנו, פשוט לא מקצצים בעוד משרד להתיישבות. לא שיש לי משהו נגד ההתיישבות, אבל למען השם, מיליונים – עשרות מיליונים, מאות מיליונים – בואו נוסיף מיסים על אזרחי מדינת ישראל כדי שהקואליציה תשרוד. רק היום גילינו שמקצצים גם 40% מהתקציב לקהילת הלהט"ב. זהו קיצוץ, אגב, שבין היתר הוא מונע את התוכנית למניעת התאבדויות בקרב הקהילה, אבל מה אכפת לנו מהקהילה? הם בסך הכול בעזה כרגע, נלחמים ומסכנים את החיים שלהם. אלה הלהט"בים, הם לא חלק מהציבור. הם לא חלק מהציבור. קל יותר לקצץ אצלם מאשר אצל אבי מעוז. המשרד לזהות יהודית, זה הגיוני שיקבל 25 מיליון שקלים. זה שאבי מעוז מייצג יהדות משיחית, שוביניסטית והומופובית זה בסדר. גם נתניהו יודע את זה, גם חברי הליכוד יודעים את זה, חלקם אפילו מסכימים עם המילים שאני אומרת, אבל מה הקשר? צריך לשמור על הקואליציה. למה אתם לא מבינים את זה? הממשלה מפעילה לחץ לא אנושי על תושבי שדרות והעוטף – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – לחזור לבתים שלהם. ייקחו להם את הכסף אם הם לא יחזרו למקום שבו יורים עליהם טילים. זה – בסדר.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים, חברת הכנסת.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אבל לקצץ במקומות אחרים – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – ולתת עוד מיסים על הגב של אזרחי מדינת ישראל – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – זה בסדר. אתם בושה וכלימה לעם ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

פשוט תתביישו על האירוע שקורה היום. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הממשלה הכושלת מטילה מיסים על הציבור, ומתחילה ממס ערך מוסף. היא מתחילה ממס ערך מוסף כי זה הכי קל, כי מדובר במס רגרסיבי, שפוגע בכולם, וביתר שאת בשכבות החלשות. זה הכי קל כי לא צריך להתמודד עם בעלי אינטרסים וקבוצות לחץ. העלאת מע"מ היא חלק אינטגרלי מתוכנית הקיצוצים של משרד האוצר. לפי ההצעה הוא יעלה ב-1 בינואר 2025, אבל אסור לטעות: מחירי המוצרים יעלו כבר עכשיו, כי ככה זה עובד. זה גם קל, כפי שנוכחנו לדעת. לממשלה הזאת לא אכפת מיוקר המחיה. האם העלאת מע"מ, לנוכח הנסיבות, היא הכרחית? בהחלט יכול להיות. מדובר ב-7.2 מיליארד שקלים שהם תוספת להכנסות המדינה. כל שקל היום, בעת המלחמה, הוא חשוב. אלא מה? שימו לב: הממשלה הזאת לא יכולה להטיל מיסים על הציבור לפני שהיא בעצמה נכנסת מתחת לאלונקה, אבל באמת. בתקציב הזה אפשר היה לקצץ 5 מיליארד שקלים בכספים הקואליציוניים – מה שלא נעשה; בתקציב הזה אפשר היה לסגור לפחות עשרה משרדים מיותרים, ורק על זה לחסוך כ-2 מיליארד שקלים, והינה, הגענו ל-7 מיליארד שקלים, ואם הממשלה הייתה עושה את זה, לא היה צורך להעלות היום את המע"מ. זה כל כך נכון, כל כך צודק וכל כך מתבקש, שברור שהממשלה הכושלת הזאת לא תעשה את זה. מכיוון שכל מה שמעניין את ראש הממשלה ואת שר האוצר זה שרידות הקואליציה, הם ממשיכים לפעול בניגוד מוחלט להמלצות של הדרג המקצועי במשרד האוצר, של קרן המטבע העולמית, של סוכנויות הדירוג, ובניגוד לאינטרס הציבורי הרחב. במקום לסגור משרדים, לבטל את הכספים הקואליציוניים, לקצץ בהוצאות הממשלה בת 38 השרים, הם מטילים מיסים על הציבור. אין כאן מדיניות ואין כאן הנהגה כלכלית. אני אומר שוב: כל מי שמעניק היום חמצן להישרדות של הממשלה הכושלת הזאת, יישא באחריות המלאה על האסון הכלכלי שבדרך. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה, שלוש דקות לרשותך. לאחר מכן – חבר הכנסת מאיר כהן.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, ראשית, מכיוון שאנחנו בדיון בהחלטה של ועדה את הכספים, אני אשלח מכאן ברכת רפואה שלמה ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת הרב משה גפני. אני מקווה שהוא בטוב, ושכל השמועות על כך שהוא לא מופיע לעבודתו – שעליה הוא מקבל משכורת – מכיוון שהוא לא מרוצה מהקפאת האתנן שניתן למפלגות החרדיות, שהשמועות הללו הן שקריות, ובאמת מדובר בעניין של הצטננות קלה. אז קודם כול איחולי החלמה לרב גפני. עכשיו, אדוני היושב-ראש, תראה, חברי חבר הכנסת בליאק, שהוא מרכז את האופוזיציה בוועדת הכספים, היטיב לדבר על העיוות המוסרי בהעלאת המע"מ בשעה שהממשלה הזו לא מקצצת באמת בכספים קואליציוניים ובסגירת משרדים מיותרים. באמת, יש פה – אני לא מקנא בחבר הכנסת אזולאי, כי הוא כבר הוכיח את דאגתו לשכבות החלשות, וידוע לכולם שאין דבר שפוגע בשכבות המוחלשות יותר מאשר מיסוי רגרסיבי על מוצרי צריכה. אז גם ראינו איך בשעה שמעלים את מלגות האברכים בישיבות, מקצצים בחצי את תקציבי תלושי המזון שש"ס הפכו לדגל. עכשיו – מיסוי רגרסיבי. באמת, אני לא מקנא בו, שידידו חבר הכנסת גפני שלח אותו להציג את השרץ הזה כאן, מעל הבמה. אבל מעבר לעיוות המוסרי שיש בהעלאת מע"מ, עמיתי חבר הכנסת בליאק, אתה גם תוכל לאשר לי את התחושה שיש כאן לא רק עיוות מוסרי אלא גם עוד מהדורה של ישראבלוף. הרי מדובר על החלטה על להעלאת מע"מ שתיכנס לתוקף ב-2025, כי הרי הממשלה הזו פחדנית להציג לציבור תוכנית רצינית, אז היא מגלגלת את העלאת המע"מ לשנת 2025, למרות שכרגע צריכים כסף. אז מה עושים? אז מה עושים כשצריך עכשיו כסף ואף אחד לא מוכן לסגור משרדים מיוחדים? עושים הנפקה של אג"ח, כדי ששר האוצר יעמוד כאן על הבמה ויספר לנו איזו הנפקה מוצלחת, לא היה דבר כזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזו ריבית מטורפת.

גלעד קריב (העבודה):

זהו, לא היה דבר כזה בתולדות מדינת ישראל, ואז, כשפותחים את הספרים, מגלים שאנחנו משלמים ריבית – מה זה אנחנו? הילדים והנכדים שלנו ישלמו ריבית כאילו אנחנו מדינה עם אג"ח זבל, מדינת עולם שלישי – –

מיקי לוי (יש עתיד):

כמו תאילנד.

גלעד קריב (העבודה):

– – בדירוג BBBB. אז אם שר האוצר חוגג הנפקה, כאילו היינו מדינה בדירוג BBBB, למה שסוכנויות הדירוג לא יעשו את זה?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

ולכן, אתם לא רק ממשלה וקואליציה לא מוסריות – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – אתם גם קואליציה וממשלה של שקרנים.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים. תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

מיקי לוי (יש עתיד):

צ'ילה לא הסכימה לקחת את הריבית הזאת.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני, ברשותכם, אני רוצה לדבר על הפשיעה הגואה, שאנחנו קצת מעלימים עין ונוהגים איתה בהסתר פנים. ראו, אתם זוכרים את השיחות הרבות ואת הכותרות בעקבות הפשיעה? אתם זוכרים. הוגשה תוכנית, תוקצבה לחמש שנים. בממשלה הקודמת התחלנו לראות ניצנים של טיפול משמעותי בהורדת הפשיעה. עשינו את זה בדרכים של הכבדת היד מבחינה כלכלית. המשטרה ישבה איתנו, עשינו עבודה מצוינת. אני כשר האחראי לבדואים בדרום – התחלנו להקים גם תחנות משטרה לצד מרפאות ולצד בתי ספר. התחלנו להיכנס לשטחים שהיו אקסטריטוריאליים בנגב, שלא היה אפשר להיכנס אליהם – נכנסנו עם משטרה ועם פעילות, ולאט-לאט, בזהירות, התחלנו להסתכל על התמתנות. בימים האחרונים השר, שהגיע לכל מקום של פיגוע – –

היו"ר ארז מלול:

השר חיים כץ.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – שהגיע לכל מקום ועמד עם שלטים וזעק: אצלי לא יהיה ואצלנו לא יהיו פיגועים, ורקד בצורה מבישה על הדם – הוא היום השר לביטחון לאומי הכושל ביותר שהיה. המדינה שלנו מתחמשת – חלוקה של נשקים בלי שום מסננת. העיר על זה מבקר המדינה, העיר זה יושב-ראש ועדת הביקורת, העירו על זה חבריי מהליכוד, ואני רק רוצה שתסתכלו, חבריי, מה ההבדל, אנחנו רואים את הדברים: לא רוקדים על הדם, לא מגיעים לזירות הפיגועים. אנחנו מכבדים את הנופלים. אנחנו נותנים למשטרה את הזמן לפתור את הבעיות. אנחנו לעולם לא נלך למקום של פיגוע עם שלטים. אנחנו נבוא לפה ונעביר את הביקורת. והשר הכושל בתולדות מדינת ישראל מאפשר למציאות לחזור לסורה. רק – אדוני חבר הכנסת סעדה, שהיה במשטרה ומכיר את זה לפני ולפנים – – –

משה סעדה (הליכוד):

הייתה לי הצעת חוק. אתם כולכם התנגדתם אפילו בלי – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

לא לא לא.

גלעד קריב (העבודה):

מאיר כהן (יש עתיד):

שנייה, סעדה, אבל תסכים איתי ששמונת הנרצחים בסוף השנה הם עליית מדרגה.

משה סעדה (הליכוד):

זה אסון, זה אסון נוראי.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה אסון, אתה צודק. במקום שיגיע לכאן השר לביטחון לאומי ויגיד מה הוא עושה חוץ מלחלק נשקים ולדבר גבוהה-גבוהה, אתה יודע – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני, עוד חצי שנייה. – – אנחנו חוזרים לאותו מצב. ברגע שהמלחמה טיפ-טיפה דועכת, האנשים האלה מרימים את ראשם, לכן – –

משה סעדה (הליכוד):

אני רציתי.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – בואו ביד אחת, אנחנו נהיה שותפים לזה, כי הביטחון של האזרחים שלנו, ולא משנה מאיפה, חשוב בדיוק – – –

משה סעדה (הליכוד):

מעבר לזה רק אוסיף משהו: זה כרגע נמצא במגזר הערבי; זה יזלוג למגזר היהודי ממש בקרוב.

גלעד קריב (העבודה):

מאיר כהן (יש עתיד):

בוודאי. טוב לשמוע את זה. תודה רבה לאדוני.

משה סעדה (הליכוד):

זו סכנת נפשות.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

גם אם זה לא יזלוג למגזר היהודי, זה לא משנה. אזרחי ישראל הערבים הם באותה דרגת חשיבות.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לדבר היום על הפערים בבריאות – השירותים הרפואיים שמקבלים תושבי הפריפריה ותושבי המרכז. מטבע הדברים, בתקופה זו הקשב הציבורי מופנה בעיקר למלחמה. זה נכון, אך גם בעת הזו, ולמרות היעדר הקשב הציבורי, אסור שהנושא הזה ירד מהפרק ומסדר-היום. פורסם לא מזמן דוח חדש של מכון ברוקדייל שמראה לנו כי תושבי הפריפריה סובלים מפערים בשירותי רפואה. הם מוותרים על ביקור אצל הרופאים בגלל המרחק, מגיעים יותר לחדרי מיון, ומחזיקים בפחות ביטוחי בריאות פרטיים בהשוואה לתושבי המרכז. לפי הדוח, "הסיכוי שאלו שמתגוררים בפריפריה יוותרו על שירותים רפואיים בגלל מרחק, כפול מזה של תושבי המרכז". עוד מראה הדוח כי הסיכוי של תושבי הפריפריה לפנות לחדר מיון במקרה רפואי דחוף גבוה פי 1.8 מאשר במרכז. זה מעיד על המחסור במוקדי חירום בקהילה בפריפריה. נכון לשנת 2022 מספר הרופאים לכל 1,000 תושבים: בצפון 3.1 ובדרום 2.4, ותקשיבו, במחוז תל אביב מספר הרופאים ל-1,000 תושבים עומד על 5.2. אני כבר לא מדברת על ההשוואה למדינות של OECD. לכולנו יש זכות בסיסית וחסרת פשרות לבריאות ולטיפול רפואי איכותי. לצערנו, בין תושבי המדינה ישנם פערים מדאיגים בגישה לשירותים רפואיים, לשירותי בריאות. תושבי הפריפריה נאלצים להתמודד עם מחסור באנשי רפואה, במתקנים רפואיים, וכתוצאה מכך נאלצים לוותר לגמרי על טיפולים ולהסתפק בשירותים מעטים יותר. הנתונים מדברים בעד עצמם. כיושבת-ראש השדולה לצמצום פערים בבריאות וכתושבת הפריפריה לקחתי על עצמי להזכיר לנו כחברה שאנחנו מוכרחים לצמצם את הפערים הללו, ולצמצם אותם עכשיו. עלינו לפעול אקטיבית לשדרוג מערכות הבריאות בפריפריה; עלינו להגדיל את ההשקעות בתשתיות הבריאות בפריפריה, לייצר תמריצים לאנשי רפואה ותיקים לעבוד באזורים אלו, להקים מרכזים רפואיים חדשים; עלינו להבטיח שכל ילד, נער ומבוגר יוכל לקבל טיפול רפואי מהיר ואיכותי, ללא קשר למקום מגוריו. תושבי הפריפריה סובלים יותר ממחלות קשות, תוחלת חיים קצרה יותר ומצב גרוע יותר במניעת בעיות בריאותיות כמו התקפי לב וסוכרת. אם לא נפעל בנושא עכשיו, הפערים ילכו ויעמיקו עד למצב שבו כבר לא נוכל לצמצם את הפערים בכלל. עלינו להתעקש להציל את הפריפריה ולפתח פתרונות מתוך הבנת הצורך הקריטי בהצלת חיים. אנחנו חייבים לשפר את השירותים הרפואיים באזורים המרוחקים, ולא לזלזל בהם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אל תיקח את זה אישית, אלעזר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, מה אני אקח אישית. יש כל כך הרבה סגני יושב-ראש, ואתם לא מסתדרים ביניכם?

היו"ר ניסים ואטורי:

מסתדרים יופי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא ספרתי כמה. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, אנחנו התכנסנו כאן לדון בכישלון, עוד כישלון – כישלון של הממשלה שמתגלגל להעלאת המע"מ; כישלון של הממשלה שבמקום לחתוך את הכספים הקואליציוניים, לבטל אותם, שבמקום לקצץ את משרדי הממשלה המיותרים – דבר שהיה מכסה את כל מה שהמע"מ ייתן – בוחרת להעמיס בעיקר על השכבות החלשות את יוקר המחיה באמצעות העלאת מע"מ. וביום הזה, כשאנחנו עומדים כאן, מעז שר האוצר לדבר על הכישלון של 7 באוקטובר. אני אזכיר: הרמטכ"ל אמר "נכשלנו". ונכשלנו. אבל להגיד: לפיקוד הבכיר בצה"ל אין מנדט למנות, רק להילחם, אסור לתת לו לעצב את פני צמרת צה"ל בעתיד – אדוני שר האוצר, מה זה להילחם? איך אתה יודע מה זה להילחם? אתה מציע לרמטכ"ל, לפיקוד הבכיר, להילחם? נלחמת פעם?

גלעד קריב (העבודה):

הוא שאל את הבן שלו. חצוף.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

נלחמת פעם? יש לך – אני אעבור פה על השמות – מאיר פרוש, מאי גולן; תגיד לי, מי אתה רוצה שיְלמד, שיבחר מפקדים להילחם? גולדקנופ – –

משה סעדה (הליכוד):

אתה יודע כמה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה שוביניסט, שוביניסט ומיזוגן. נשים, הוא מסמן נשים – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – אייכלר, יש לנו הרבה, יש לנו הרבה שילמדו מה זה להילחם, והם גם יחליטו בטח מי יהיה אלוף פיקוד צפון, מי יהיה מח"ט גולני. של נעליך.

משה סעדה (הליכוד):

תגיד, אתם הגנתם על עופר כסיף. אתה והמפלגה שלך הגנתם בחירוף נפש על האיש הזה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

של נעליך. אין לך בושה.

משה סעדה (הליכוד):

מי אתה שתדבר על החרדים? במקום להוקיע את האיש הזה – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אין לך בושה. אני מדבר גם עליך. יותר טוב שתרגיע.

משה סעדה (הליכוד):

במקום להוקיע את האיש הזה אתם הלכתם כולכם יחד, השארתם אותו בכנסת. אתם לא מתביישים?

טלי גוטליב (הליכוד):

יצאתם, השארתם אותו פה. יצאת החוצה כמו שפן.

משה סעדה (הליכוד):

טיפת אמת. יצאת החוצה. תגן על החיילים, על הילדים שלי. על האחים שלנו לא הגנת. אפשרתם לאיש הזה להיות פה, וזאת בושה לכנסת, בושה לחיילים.

טלי גוטליב (הליכוד):

ברחת מהכנסת.

משה סעדה (הליכוד):

והרי זה לא עניין אותך. אולי תרוויחו איזה דיל פוליטי קטן, איזה קומבינה. קצת אמת. קצת אמת.

מיקי לוי (יש עתיד):

על מי הוא מדבר?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

משה סעדה (הליכוד):

פעם אחת תסתכל במראה ותגיד: לפני שאני יוצר שסע, פה אני עושה אמת. האיש הזה העליל עלילת דם על מדינת ישראל, ואתה יודע את זה. אתה יודע שזה שקר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

היו"ר ניסים ואטורי:

משה, משה, תודה רבה.

משה סעדה (הליכוד):

אבל מה עשית? העדפת קומבינה. סליחה, העדפת קומבינה קטנה. הוא מקשיב.

קריאה:

מה זה סליחה? מה זה סליחה?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני אתחיל מהתחלה. עוד לא היה דבר כזה שהוא ככה נתן נאום.

משה סעדה (הליכוד):

דברי האמת חודרים. "אין אדם מעיז פניו". הוא מקשיב כי זה מפריע לו.

היו"ר ניסים ואטורי:

משה, די, חלאס, זהו, בסדר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תגיד, נתת לו לנאום, על מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה יכול לשבת, בבקשה? שב.

משה סעדה (הליכוד):

כן, כן, אני אנאם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

על מה?

משה סעדה (הליכוד):

על חוסר הצדק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

משה, אתה רוצה שאני אגיד לך משהו?

משה סעדה (הליכוד):

על שמכרתם את הערכים שלנו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תשתוק, תשתוק.

משה סעדה (הליכוד):

אני לא אשתוק. אני אגן על חיילי צה"ל מהאיש הזה – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לך תקרא את מקור ראשון, תקרא את מקור ראשון – –

משה סעדה (הליכוד):

– – מהאיש הזה, שהוציא עלילת דם נגד מדינת ישראל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – את הפרשן המשפטי של מקור ראשון, את יהודה יפרח.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה יודע שאין לזה היתכנות.

משה סעדה (הליכוד):

קראתי, אני מכיר את – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ולך תשמע מה הוא חושב על ההצבעה הצבועה שלכם.

משה סעדה (הליכוד):

האיש הזה העליל עלילת דם על מדינת ישראל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לך תקרא את יהודה יפרח במקור ראשון.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת משה סעדה, בישיבה, בבקשה.

משה סעדה (הליכוד):

אנשים הולכים ופוגעים ביהודים בגלל האיש הזה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

את כל התסכולים שלך אתה מביא לפה. אתה לא תלמד אותי.

משה סעדה (הליכוד):

האיש הזה, רק בזכותך – האיש הזה, בזכותך הוא פה. תתבייש לך שהוא פה, האיש הזה.

היו"ר ניסים ואטורי:

משה, משה, אני מבקש להפסיק.

משה סעדה (הליכוד):

ממש בושה וחרפה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אבקש לא להפריע, חבר הכנסת סעדה. תודה.

קריאה:

הוא לא נותן לו לדבר. מה זה?

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

אין קריאות לסדר? אין קריאות לסדר, אתה שם לב? נאום שלם ואין קריאות לסדר.

משה סעדה (הליכוד):

קודם כול, הוא צודק שהוא מתבייש בהצבעה שלו. הוא מבין את הבושה, מרכין ראש. הוא צודק – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת משה סעדה, קריאה ראשונה. די, נו, אתה מפריע.

משה סעדה (הליכוד):

גם הכבוד של החיילים מפריע לי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אולי תשתוק? אם היושב-ראש לא עושה את התפקיד שלו אני אעשה את זה. תתבייש.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזה מזל שאתה – – – איזה מזל שאתה – – –

משה סעדה (הליכוד):

על עצמי לא הייתי מגן. על החיילים. על עצמי אני לא אגן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תתבייש. תתבייש.

משה סעדה (הליכוד):

על החיילים אני אגן. על עצמי אני לא אגן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני לא התביישתי בהצבעה, אני עמדתי פה. אני עמדתי פה. עמדתי פה, לפני שקראתי את יהודה יפרח, ואמרתי שהתרגיל הצבוע שלכם, הפופוליזם הזול – –

טלי גוטליב (הליכוד):

שוביניסט – – – מיזוגן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – ההתגוללות על בית המשפט העליון – –

משה סעדה (הליכוד):

איזה בית משפט עליון? על האיש הזה הגנת. על האיש הזה, לא על בית משפט.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – אני לא אתן לזה יד. אל תלמד אותי ציונות.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר כנסת סעדה, די, נו, זה נאום שלו, לא שלך.

משה סעדה (הליכוד):

הוא פונה אליי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תן לו, אבל, נו, באמת.

משה סעדה (הליכוד):

הוא פנה אליי, מה אני אעשה. הוא לא היה פונה אליי אז הייתי שותק.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה רואה שאני מאופק. די.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני פניתי אליו?

משה סעדה (הליכוד):

פנית אלינו, אמרת זה, אמרת שמות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

פניתי אליך?

משה סעדה (הליכוד):

כן, כן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לפחות אל תשקר. לא ראיתי דברים כאלה. היית קצין במשטרה, אומנם לא קודמת, אבל אל תשקר.

משה סעדה (הליכוד):

גם לא הייתי קצין במשטרה, רק תדייק בעובדות.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא במשטרה, במח"ש, מח"ש.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

במח"ש.

משה סעדה (הליכוד):

זו לא משטרה, זו פרקליטות.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא היה קצין, הוא היה פרקליט.

משה סעדה (הליכוד):

פרקליט, רק תדע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם שם לא. גם שם לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

העמיד לדין שוטרים שסרחו, ששיקרו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה אני צריך להתייחס אליו? דוגרי, למה אני צריך להתייחס אליכם? היושב-ראש לא היה נותן לך לדבר כל כך הרבה זמן.

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה, אלעזר, תמשיך.

משה סעדה (הליכוד):

תתייחס לעופר כסיף. תתייחס לעופר כסיף. תן לעופר כסיף. תסתכל על עופר כסיף ותדבר אליו על החיילים, על מי התגייס. על עופר כסיף.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אל תלמד אותי מה זה חיילים. לא עשית בחיים שלך מספיק כדי שתלמד אותי איך להתייחס לחיילים. אתה יודע את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו נלמד מה שאנחנו רוצים.

משה סעדה (הליכוד):

ברוך השם, הייתי בצבא, הילדים שלי בצבא, שלושתם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא אמרתי שלא היית בצבא, אמרתי על כמה שרי ממשלה.

משה סעדה (הליכוד):

אני על עצמי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא רק חרדים, דרך אגב, לא רק חרדים, שלא יודעים מה זה מטווח אחד, מה זה להחזיק נשק; שרי ממשלה, לא אחד ולא אחת. זהו. אז אם אתה מתבייש בממשלה שאתה תומך בה אוטומטית, ההתפרצות שלך לא עוזרת לכלום.

משה סעדה (הליכוד):

לא, ההתפרצות שלי – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ומה שאני אומר, כששר האוצר מדבר על כישלון שבוע אחרי שראש ממשלה מתחמק מאחריות של ועדת חקירה על מירון עם הודעה מבישה – שהממשלה הזאת לא תלמד את הרמטכ"ל ולא תלמד אף ראש גוף ביטחוני שלקח אחריות מה זה לקחת אחריות. וכשאתה מבין שאם הוא לוקח אחריות, מי שצריך למנות זה הפורום שיושב פה – זה בן גביר, סמוטריץ', פרוש, גולן, אני אתן לך עוד שמות – הם ימנו את מח"ט גולני? הוא בכלל יודע, סמוטריץ', מה ממנה רמטכ"ל ומה לא? מה ממנה ראש ממשלה ומה לא? מה ממנה שר ביטחון ומה לא? הוא לא יודע. ולכן ההתגוללות הזאת על הצבא כשיש מלחמה – תפסיקו. תסתכלו על עצמכם ותתביישו.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, במידה מסוימת אני אשיב פה על הדברים שאמר חבר הכנסת שטרן, כי הוא טועה גם לגבי המינויים, וחמור מכך – לגבי התחקירים. חכמינו אמרו, אדוני, "אדם קרוב אצל עצמו". אדם קרוב אצל עצמו – העיקרון התלמודי הזה מבטא את הדבר הפשוט: אדם לא יכול להעיד על עצמו, בדיוק כמו שהוא לא יכול להעיד על קרוב שלו. לא יכול, קרוב. חלק מהטבע שלנו – שוחד מעוור עיני צדיקים, כמו שאמרה התורה, הוא מעוור גם עיני כל אדם. לכן אדם לא יכול להעיד על עצמו, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שהוא לא יכול לחקור את עצמו. לא יכול לחקור את עצמו. וזה בדיוק מה שעשה הרמטכ"ל בשבוע שעבר. הוא החליט שהגוף הנחקר, שאמור להיות נחקר, הוא יהיה החוקר. כמובן, הוא גם יגיש לכולנו את המסקנות. עכשיו, אני יודע שלא נעים לבקר את הרמטכ"ל, גם לא לי, בטח לא בשעת מלחמה, כמו שנאמר כאן, אבל זאת ליבת התפקיד שלנו כחברי כנסת, לפקח גם על מערכת הביטחון. וב-7 באוקטובר המערכת הזו קרסה, והיא קרסה קריסה מלאה. המודיעין, ההגנה, ההתקפה, כל המערכות האלה קרסו, והביאו אותנו לאחד המצבים – אולי הכי קשה בתולדות מדינת ישראל. ולכן המערכות האלו חייבות לעבור בדיקה מן היסוד, מן היסוד – מעולם המושגים, מהנחות היסוד, מהפקודות, ההיערכות, הכול, הכול צריך להיבדק, מהמסד עד הטפחות. זאת החובה שלנו, חברותיי וחבריי לכנסת, לאזרחים, למשפחות, ליישובים שהופקרו, לנופלים ולמשפחות שלהם, לעתיד של הילדים ושל הנכדים שלנו, לעתידה של מדינת ישראל, כדי שצה"ל יתקן את עצמו, ישתנה לטובה מכל הבחינות. ואת התהליך הזה, שהוא כל כך חיוני, רוצה הרמטכ"ל שיוביל הגוף בעצמו – שקרס. איך זה יעלה על הדעת במדינה מתוקנת?

טלי גוטליב (הליכוד):

ותוך שבועיים הוא רוצה דוח.

עמית הלוי (הליכוד):

איך? איך כל הגופים למינהל תקין לא צווחים? איפה היועמ"שית, שהוציאה פה חוות דעת על ניגוד עניינים בעשרה עותקים על כל דבר פחות וקל ערך מזה? אני מאוד קיוויתי שהוא לא יעשה את זה. שלחתי לו הודעה אישית דרך ועדת החוץ והביטחון: אל תעשה את זה, הרצי הלוי. זה היה אחד הימים היותר מבישים בחודשים האחרונים, ההחלטה הזאת. עכשיו אני רוצה לומר, בפקודה שהוציא הרמטכ"ל הוא אמר שהוא מחויב לערכים הבאים: אמת, שקיפות, ענייניות, אחריות ורעות. ואני אומר לך, אדוני היושב בראש, אולי רעות. אולי ברשימה הזאת יש ערך אחד שרלוונטי, ורלוונטי לרעה, לרעה – הרעות של החוקר עם הנחקרים והרעות של החברים לשעבר של החוקר עם הנחקרים, ודברים מהסוג הזה. אבל לא אמת, לא שקיפות, לא ענייניות ולא אחריות – לא יכולות להיות. אי-אפשר לתת למהנדס של הפל-קל לחקור את אולמי ורסאי, ואי-אפשר לתת למהנדס של הגשר בכפר המכבייה לחקור את האסון בכפר המכבייה, ואי-אפשר לתת לצה"ל לחקור את צה"ל. אי-אפשר. נקודה. זה לא רק מה שאני אחשוב, זה מה שיחשבו משפחות החטופים, ומה שיחשבו המשפחות השכולות, ומה שיחשבו תושבות ותושבי אופקים ושדרות. מה הוא מצפה? באיזה אמון הוא רוצה שיתייחסו לתוצאות של התחקירים הללו? והאמון הוא זה שנפגע, ואת האמון צריך להחזיר. הדרך להחזיר, במקרה הזה – אנחנו לא מדברים, אומרים לי: יש תחקירים מבצעיים בצה"ל.

קריאה:

עמית הלוי (הליכוד):

אני מסיים. יש תחקירים מבצעיים. זאת לא הייתה פעולה מבצעית עם איזה כשל מבצעי מסוים, גם לא היה פרט מסוים, גם לא הייתה קונספציה מסוימת בתחום מסוים, קונספציה לגבי אזור מסוים או תחום מסוים. הכול קרס – כל הקונספציה, כל מערכות המדינה. כדי להשיב את האמון, חברותיי וחבריי לכנסת, הדבר הראשון שהרמטכ"ל צריך לעשות הוא לחזור בו מההודעה השערורייתית הזאת, לא לתת לגוף הנחקר לחקור. תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אין בעיה. למה הממשלה לא מחליטה על ועדת חקירה ממלכתית?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי.

גלעד קריב (העבודה):

נו.

עמית הלוי (הליכוד):

אדרבה.

גלעד קריב (העבודה):

בבקשה. תחליטו.

עמית הלוי (הליכוד):

בתום המלחמה.

גלעד קריב (העבודה):

תחליטו. הוא פשוט לא רוצה שפוגלמן ימנה את השופטים – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

תודיעו, תודיעו, אין בעיה.

גלעד קריב (העבודה):

אתם עובדים עלינו? תקימו ועדת חקירה ממלכתית.

עמית הלוי (הליכוד):

בניגוד לרמטכ"ל, הוא לא רוצה שקצינים שאמורים להיחקר ונמצאים עכשיו במלחמה, יידרשו לזה.

גלעד קריב (העבודה):

תקימו ועדת חקירה ממלכתית. לא הקמתם בכרמל, לא הקמתם במירון, ולא הקמתם עכשיו.

מיקי לוי (יש עתיד):

רק תודיע. רק תודיע שבתום המלחמה. רק תודיע.

היו"ר ארז מלול:

טוב, חזרתי.

גלעד קריב (העבודה):

די כבר. תקימו, תקימו כבר ועדת חקירה ממלכתית.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

הודיעו, הודיעו שתהיה חקירה בתום המלחמה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא. ראש ממשלה לא הודיע, משרד ראש הממשלה לא הודיע.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

תקימו ועדת חקירה ממלכתית, מה אתה מדבר איתנו?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

ממשלה של פחדנים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

חנוך, אתה בסדר, אני לא יצאתי נגדך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, אני רוצה לחזור ולדבר על צו העלאת המע"מ, שלשמו התכנסנו. זה צעד כואב להרבה מאוד משפחות, בעיקר לשכבות החלשות. אני בזמנו לא הצבעתי בעדו בוועדת הכספים. היה לי קשה מאוד עם כך שמגדילים את המע"מ, פוגעים בשכבות החלשות, ולא ראיתי התעסקות באלה שיש להם. לכן, אני שמח לבשר לכם ואני שמח לבשר לכלל הציבור במדינת ישראל שלאחר דין ודברים ממושך מול משרד האוצר, כל הנושא של הפנסיות התקציביות יעלה לבחינה מחדש במסגרת הוועדה לבדיקת מבנה צה"ל ותקציב משרד הביטחון, שאמורה לקום ממש בימים הללו. למי שקצת פחות מכיר את הנושא של הפנסיות התקציביות, מדובר בעלות מצטברת של למעלה מטריליון שקלים בשנה למדינת ישראל – סליחה, לא בשנה – למעלה מטריליון שקלים, כך על פי דוח החשב הכללי לאוצר משנת 2022. מדובר בהפרשות של עשרות מיליארדים בשנה, ולא הגיוני שכולם צריכים לתרום, שהמע"מ לשכבות החלשות עולה, שעובדי שכר מינימום מוותרים על יום עבודה בשווי של בין 430 ל-470 שקלים, ואלו שנהנים מהפנסיות התקציביות – והם נהנים כדין ובגין שירות שהם עשו למדינה, ואין על זה מחלוקת, אבל גם הם צריכים לשאת בנטל, ולא יכול להיות שהגלגל יפסח עליהם. הנ"ל כאמור נוגע גם לכל נושא פנסיות הגישור, ובטח ובטח לכל מה שנוגע לפנסיות הרמטכ"ל, שעל פי הודעה של הפרקליטות שהוגשה לבית המשפט העליון במסגרת עתירה שנעשתה בנושא הזה, נקבע שהן לא חוקיות. ולמרות זאת, עדיין במשך השנים האחרונות, למרות שמדובר בתשלום לא חוקי, הוא ממשיך להתבצע. לכן, הדברים הללו, טוב שייבחנו, ונראה איפה ואיך אפשר לשתף בנטל גם בסכומים המאוד-מאוד משמעותיים הללו. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 151), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 152), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עידן רול, בבקשה. בבקשה.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לצערי, אני רוצה לחזור למשהו שנאמר פה כשחגגו ברוב הוד והדר את ההטבות למילואימניקים. כבר אז אמרתי שהטבות שלא מסייעים לממש, וזכויות שלא מסייעים למילואימניקים לממש, זה כמו הבטחות על הקרח. בכל יום אני מקבל מכמה כיוונים פניות ממשרתי מילואים שפשוט לא הצליחו לקבל – חלקם לא הצליחו לקבל את מלוא הזכויות שלהם; מרביתם לא הצליחו לקבל אותן בכלל. היום כבר דיברו איתי מילואימניקים שאומרים: אנחנו כבר חזרנו מצו ראשון של 100–130 יום, אנחנו כבר יודעים מתי הצו הבא שלנו, ועדיין לא הצלחנו לקבל את הזכויות שלנו מתקופת המילואים הראשונה. הם כבר מבינים שהסיכוי שהם יקבלו את מה שהם הפסידו הוא נמוך. אני מדבר איתכם במיוחד על עצמאים – חלקם אומרים: עדיין לא הצלחתי לממש שקל מהסיוע לעצמאים; אני יודע שאני חוזר שוב עוד חודש-חודשיים למילואים, מי יודע מה יהיה עד אז. זה מטורף בעיניי שהבית הזה שמח וחגג, ובקואליציה חגגו ודיברו על הגדלות, וידענו שרוב התקציב שכביכול נצבע לטובת מילואימניקים, אין לו בכלל מקור תקציבי, אבל מה עם לייצר פתרון אמיתי? בסוף יש אנשים אמיתיים, יש משפחות אמיתיות בסוף הדפים שמחולקים פה, בסוף החקיקות שעוברות פה, בסוף נאומי הרהב של פוליטיקאים שאומרים: איזה יופי, ואני סיפרתי ואני סידרתי, ואיזה חשובים המילואימניקים. בסוף יש אנשים, ובסוף יש מבחן נורא פשוט, מבחן התוצאה – קיבלו כסף, לא קיבלו כסף; קיבלו מה שמגיע להם, לא קיבלו מה שמגיע להם – והם לא קיבלו מה שמגיע להם. זה נורא פשוט. אני בטוח שכל אחד פה שילך וישאל את המילואימניקים הקרובים אליו, מה שנקרא, ישמע שהם לא קיבלו. אדוני היושב-ראש, האבסורד הוא שלרובם אין פנאי לזה, לא נעים להם, הם מרגישים שהם מטריחים, והרוב פשוט – הם אומנם גיבורים גדולים בשדה הקרב, ללא ספק, אבל מול תחנות הביורוקרטיה זה כבר סיפור אחר. אין להם זמן, וזה בדיוק מה שהזהרתי מפניו: שהם יצאו ממילואים – ואנחנו מצפים שמה? חושבים פה בממשלה שהם יתחילו להתעסק בשיחות מבוקר עד לילה לביטוח לאומי, למס הכנסה, כי זה לא עובד? היה צריך להקים פה במשרד הביטחון מינהלת מתוקצבת, עם מה שנקרא Case Manager. כל מי שעשה מילואים, המינימום שאפשר לעשות עבורו או עבורה הוא להצמיד בן אדם שאומר: זה מה שמגיע לכם, אני מטפל בזה, בואו תחתמו לי פה, אני אדאג לכול, אני אעדכן אתכם אם צריך מסמכים נוספים, אני אודיע לכם. בינתיים אני על זה. לכו תהיו עם המשפחות שלכם, לכו תשקמו את העסקים שלכם. אני אומר לכל מי שאולי יבוא ואחרי זה יגיד: לא, אבל יש רואי חשבון, יש עורכי דין – פונים אליי רואי חשבון, פונים אליי עורכי דין ואומרים: זה גדול עליי. אני עורך דין, והסבך הביורוקרטי גדול עליי, לא מצליח לקבל לעסק שלי כלום ממה שהתחייבו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

עידן רול (יש עתיד):

זו בושה, זו פשוט בושה גדולה שזה המצב של מילואימניקים שחוזרים משדה הקרב, ועכשיו צריכים להילחם על המעט שמגיע להם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, ענייננו הר הבית שוב, חבית חומר הנפץ של העולם המוסלמי, וראוי שכך נתייחס אליו. אני מברך את הקבינט על כך שהוא נטל את האחריות, והוא אשר יקבל את ההחלטות. קראתי השבוע שהשר בן גביר שלח מכתב לראש הממשלה – מסיר את האחריות מכל מה שקורה בהר הבית. ברור כשמש, הוא מכין את הקרקע שחס וחלילה אם יפרצו מהומות ביום השישי הראשון – ואני מאוד מקווה שלא יפרצו, אני מאוד מקווה שהכול יעבור בשלום – בדיוק שר הטיקטוק יגיד: אמרתי לכם, קונספירציה, למה לא שמעתם לעצתי לא לתת לאף אחד להיכנס. הרי זו הייתה ההמלצה שלו, חסר הבנה – חוסר הבנה מוחלט לכך שצריך לאפשר חופש מוחלט, חופש דת מוחלט, ובפרט לערביי ישראל, אזרחי מדינת ישראל. רוצה להגביל כניסת פלסטינים מיהודה ושומרון – אפשר לדבר על זה, אבל לא לתת לאף אחד להיכנס? נהדר. הרי כולם היו מתכנסים בשערי העיר העתיקה, והמהומות היו פורצות משם על כך שלא נתנו להם להיכנס להר הבית. השליחה של המכתב היא פשוט להכין תירוץ, סיבה. הרי איך שיפרצו מהומות, הוא הראשון שיתייצב ויגיד: אמרתי לכם, הזהרתי אתכם, לא שמעתם לי. חוסר הבנה מוחלט. טוב שהקבינט לקח ממנו את האפשרות הזו. אין לו שום יכולת ניהול. קראתי – ומה לעשות, אני בצד שאומר: הממשלה הטורקית – טוב שאנחנו כרגע במין פאוזה איתה, לאור מה שאומר נשיאה, ארדואן, על מדינת ישראל. הוא מאשים אותנו – אני לא רוצה להגיד אפילו במה, כי לא ראוי שכנסת ישראל תשמע. התקבלה בקשה לקבל דיווח על שני עצורים טורקים שנמצאים אצלנו בשירות בתי הסוהר, אז הוא אומר: לא, אני לא נותן דיווח. הרי רק לפני שבועיים נעצר כדורגלן ישראלי על ידי הממשל הטורקי. הרי זה win-win. מה הטמטום הזה, לא לתת דיווח על מה הם עצורים? בשביל מה? מחר ייעצרו אזרחי ישראל ולא נקבל דיווח. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת נאור שירי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני כבר לא יודעת מאיפה להתחיל. ממשלה כושלת, שיש בה ירידת ערך בכל מרכיבי הביטחון הלאומי. ביטחון – אין; המצב בצפון חרפה; אפס הרתעה; ביטחון לאומי – עוד זה מדבר וזה בא: ממש בשלוש הדקות האחרונות היה רצח בלוד; אתמול רצח – בעפולה. והשר לביטחון לאומי? הוא שותק. כלכלה – פשיטת רגל. אנחנו נמצאים פה בדיון על החלטה בדבר צו מס ערך מוסף. הולכים על ההחלטות הכי קלות: מכניסים את היד לכיס של האזרחים ושל אלה שאין להם. פשוט פשיטת רגל. ברמה הבין-לאומית – בידוד מוחלט. עד לאיפה ולאיזו תחתית נגיע? כמה נגרד את התחתית? אבל אני רוצה לנצל את הזמן שיש לי לדבר על דוח האו"ם ועל השימוש באלימות מינית כנשק מלחמה. הדוח שפורסם לאחרונה – ועולה בשעות הקרובות לדיון באו"ם – מעלה תמונה מחרידה של המציאות שבה אנחנו חיים. לפי הדוח, שנערך על ידי פרמילה פאטן, במהלך מתקפת החמאס ב-7 באוקטובר, ביצע חמאס פשעים נגד האנושות, ונקט אלימות מינית כנגד גברים ונשים כאחד: אונס, אונס קבוצתי ואונס גופות. פגיעות אלה אינן רק פגיעה בגוף האדם – זהו רצח הנשמה; זוהי רמיסת הכבוד. הדוח מציג הוכחות לפגיעות מיניות במהלך הטבח, כמו גם פגיעות מיניות בחטופים ובחטופות שנמצאים בשבי כרגע. חובתנו לקרוא לקהילה הבין-לאומית לפעולה מיידית; חובתנו לדרוש מהעולם כולו: אסור לטמון את הראש בחול, אסור לשתוק ואסור להתעלם. אין לנו את הפריבילגיה להישאר אדישים. כל קריאה צבועה בעולם להפסקת אש בלי להתייחס לזוועות האלה היא עוול בלתי נסבל לנפגעים ולנפגעות, וזה נותן אור ירוק לחמאס להמשיך להתעלל ולפגוע בנשים בשבי. קריאה להפסקת אש לא יכולה להיות מסך עשן להשתקה ולהסתרת פשעים. היא לא יכולה להיות תירוץ להפקרת נשים וגברים. אני רוצה לומר פה לכולם: לנו יש חובה מוסרית, חובה מוסרית לאותם חטופים וחטופות. יש לי תביעה ודרישה מהעולם כולו להתאפס ולתבוע לאלתר מהחמאס את שחרור החטופים.