ישיבת מליאה בתאריך 11/05/2026 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את כנס הקיץ במושב הרביעי של הכנסת העשרים-וחמש. היום יום שני כ"ד באייר התשפ"ו, 11 במאי 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6641/25 וכלה בהצעת חוק פ/6688/25: חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – מימון לימודים לתואר ראשון לסטודנט תושב קריית שמונה) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת יעל רון בן משה; הצעת חוק הבטחת חיים בכבוד לאזרחים ותיקים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון, ירון לוי ועדי עזוז; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הרחבת חופש הבחירה ושוויון בנגישות בפריפריה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת סמיר בן סעיד; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (שינוי הקריטריונים ליישוב מוטב), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – מנהל מוסד חינוך), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון – הכרזה על בית עלמין סגור), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יעקב מרגי, יונתן מישרקי, מיכאל מלכיאלי, ינון אזולאי ויוסף טייב; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – איסור הפליה מחמת נטייה מינית או זהות מגדרית), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון – התקנת מכשיר לבדיקת רמת אלכוהול), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת משה אבוטבול; הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – סמכות הרבנות הראשית לישראל), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת עפיף עבד; הצעת חוק הבחירות (דרכי תעמולה) (תיקון – תעמולה דיגיטלית, תעמולה מבוססת בינה מלאכותית והחמרת ענישה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – קורס חינוך פיננסי ללקוח בחריגה ממסגרת האשראי או בחריגה תזרימית), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת נאור שירי; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מתן מרשם על ידי פודיאטר ופודיאטר מנתח), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת עפיף עבד; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (נסיעת רכב שבו שני נוסעים לפחות בנתיב תחבורה ציבורית), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת נאור שירי; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הארכת תקופת המעבר), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק אחריות במרחב הרשת, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – איסור הצבת צופר על גג מוסד חינוכי לצרכים מיוחדים), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת גלעד קריב, מיכאל מרדכי ביטון, יצחק קרויזר, קטי קטרין שטרית, עדי עזוז וסמיר בן סעיד; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון – חיילים זכאי חוק השבות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (יידוע הציבור על צילום לצורכי אכיפה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הטבות לאח הנספה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (חובת אחזקת מכשיר איתור ורידים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת משה אבוטבול; הצעת חוק מדד לזכות לקיום אנושי בכבוד, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ואיימן עודה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מתן עדיפות תכנונית לקווי אוטובוס שבהם שיעור הנוסעים גבוה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (תיקון – הסדרת עיסוק באילוף כלבים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת רם בן ברק; הצעת חוק העובדים הסוציאליים (תיקון – איסור העסקת בוגרי הרשות הפלסטינית), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק עידוד הקמת יקבים בקרקעות חקלאיות, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה (תיקון – אחריות מזמיני שירות וקבלנים בשרשורי העסקה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, גלעד קריב, עאידה תומא סלימאן, טטיאנה מזרסקי וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (הסדר חניה לאופנוע – איסור העמדה במקביל למדרכה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת נאור שירי; הצעת חוק מניעת סבל מחסרי חוליות מסוימים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק מניעת רעש בלתי סביר של המואזין, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – השוואת זכויות של יתום עצמאי ליתום משני הורים), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק האקלים, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; הצעת חוק העונשין (תיקון – פיצויים בגין הרשעה בעבירות מין ואלימות חמורה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – מתן הפטר לחייב מוגבל באמצעים) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת עפיף עבד; הצעת חוק עיגון החלטות ממשלה ארוכות טווח, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת סמיר בן סעיד; הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון – תקציב ייעודי להנגשה ולשילוב חניכים עם מוגבלות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת נאור שירי; הצעת חוק למאבק באלימות במוסד חינוכי (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק קידום החקלאות, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק חישוב התשלום בעד נסיעה בתחבורה ציבורית (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק ההתנתקות והפיצויים לנפגעיה (תיקון – נוכחות וחופש תנועה לישראלים בחבל עזה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק עיטור הפציעה הקרבית, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר; הצעת חוק קידום החקלאות, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אורי מקלב; הצעת חוק הכרזה על תנועת האחים המוסלמים ועל הפלג הדרומי בתנועה האסלאמית כארגוני טרור ומחיקת מפלגות התומכות בטרור מפנקס המפלגות, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק שלילת הטבות מאדם שלא מילא חובת שירות, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק סיוע למשפחות אזרחים נעדרים, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – הרחבת הזכות להיעדר מעבודה במקרים של הורות משותפת עם משרת מילואים), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק חובת גילוי בדבר עוצמת הקרינה מכלי רכב בפרסומות ובעסקים, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת אלי דלל, אלון שוסטר, בועז טופורובסקי, ינון אזולאי, ירון לוי, דבי ביטון, אחמד טיבי, יצחק קרויזר ויעקב טסלר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (אכיפת עבירות תעבורה על ידי רשויות מקומיות), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת יעל רון בן משה. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 45) (סמכות פיקוח כלפי מגישי בקשה להסדרת מעמד בן זוג), התשפ"ו–2026; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון מס' 18), התשפ"ו–2026. כמו כן הונחו על שולחן הכנסת שני דוחות מיוחדים של מבקר המדינה בנושאים הבאים: מבנה הממשלה בישראל, שינויים והשלכותיהם על תפקודה; מתן הארכת זמן בבחינות הבגרות על ידי בתי הספר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת רון כץ לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד, בבקשה. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר. קודם כול אני רוצה לברך את הכנסת, מושב אחרון, מושב הקיץ.

היו"ר אמיר אוחנה:

כנס.

רון כץ (יש עתיד):

כנס הקיץ – לברך את עם ישראל, זה תכף נגמר, אפשר להיות רגועים, לא נשאר לנו עוד הרבה זמן לסבול את מה שקרה. אני רוצה לומר לכם, חבריי היקרים, וחבל שאין פה יותר: לא ויתרנו על המדינה הזאת, לא על הביטחון שלה, לא על הערכים שלה, לא על העתיד שלה. אנחנו נמצאים אומנם בתקופה מאוד מאתגרת עבור מדינת ישראל, אולי מהקשות ביותר שידענו, תקופה שאזרחים צריכים לשאול את עצמם שאלות בסיסיות שפעם אף אחד אפילו לא דיבר עליהן, שאלות של – האם כדאי לצאת מהבית? האם בטוח לנסוע בכביש? האם אפשר עדיין להעיר אחד לשני בכביש? כי אנחנו יודעים איך זה נגמר; האם אפשר לשלוח את הילדים לבתי הספר, למוסדות הלימוד, ולקוות שהם יחזרו הביתה כמו ששלחנו אותם? האם יש מישהו שעדיין מנהל את המדינה הזאת? האם יש מישהו בבית הזה, והבית לא רחוק מכאן, שבכלל מקשיב, או שהפסקנו לעניין? אבל עוד מעט יתחיל קמפיין בחירות, ואני מבטיח לכם שכל אותם האנשים שהתעלמו מהם במשך ארבע שנים יחזרו להיות המטרה העיקרית והבלעדית. ואני חייב לומר, אני מבין את הציבור הישראלי, אני מבין למה הוא איבד את האמון במערכת. ואני מבין את הממשלה, שנמצאת עכשיו באמת בפניקה אמיתית, כי בדיוק כמוהם גם אני רואה את הסקרים, ואני רואה שלא משנה באיזה ערוץ מטעם, ערוץ לא מטעם, בסקרים ממומנים, סקרים לא ממומנים – אין קונסטלציה פוליטית במדינת ישראל שהממשלה הזו תמשיך לכהן כממשלה אחרי הבחירות הבאות. יש עתיד ויש תקווה למדינת ישראל, ואפשר לעשות את זה ביחד, כי אי-אפשר להמשיך כך יותר. בזמן שאנשים עובדים קשה רק כדי לסגור את החודש, הממשלה הזאת מתעסקת רק בעצמה. בזמן שצעירים לא מצליחים לקנות דירה, בזמן שמילואימניקים קורסים כלכלית, בזמן שמשפחות שלמות חיות ממינוס למינוס, לאף אחד פה לא אכפת. לאף אחד פה לא אכפת. אם תראו על מה דיברו היום בכנסת, אילו דיונים היו היום. אזרחי מדינת ישראל צריכים רק לפתוח את סדר-יום הכנסת, ולא רק מהיום: קחו את סדר-היום של הכנסת מהיום, מיום רביעי, מלפני הפגרה, ממתי שתרצו, ותראו במה מתעסקים בכנסת ישראל. מתעסקים בכול חוץ ממה שאמור לעניין את הציבור הישראלי. יוקר המחיה במדינת ישראל הפך להיות בלתי נסבל, משפחות ישראליות צריכות להיות עשירות כדי לקנות את אותן קניות בסופר שהם היו קונים לפני שנתיים, ולפני שלוש ולפני ארבע שנים. זוג צעיר מרגיש כמו כישלון במדינת ישראל כי הוא לא מצליח לקנות דירה, כי בלתי אפשרי לקנות פה דירה. פעם עוד היה אפשר עם עזרת ההורים, היום גם זה לא עוזר לאף אחד. בעלי עסקים במדינת ישראל היום בוחרים בין לשלם שכר לעובדים שלהם ולשלם התחייבויות לבין לסגור את העסק. עם זה מתמודדים בעלי עסקים במדינת ישראל. ואני לא רוצה בכלל לדבר על אלה שעובדים מול המדינה ששומעים בשנה האחרונה: אין לנו כסף, מגיע לכם, אתם צודקים, אבל אין למדינה כסף. אבל אתם יודעים למי יש כסף? וזה הדבר הכי מעצבן: יש כסף לפוליטיקה, יש כסף למשרדים מיותרים, יש מיליארדים לכספים קואליציוניים, יש כסף לאלף ואחת קומבינות, אבל אין כסף לאזרחי מדינת ישראל. כשצריך להשקיע באזרחים ישראלים אנחנו שומעים: אין תקציב. אני חייב לומר לכם משהו, אזרחי מדינת ישראל, זו לא גזרת גורל, זו בחירה פוליטית. אתם רוצים שזה ישתנה? תשנו את זה. אתם חושבים שמה שקורה במדינה בארבע השנים האחרונות הוא לא טוב? תשנו את זה. זה בידיים שלנו. אנחנו מתקרבים ליום שאפשר להחליט איך המדינה הולכת להיראות. אם אנחנו מוכנים להמשיך לחיות במדינה בינונית שהולכת ומידרדרת, במדינה שהופכת להיות יקרה יותר מיום ליום, במדינה שלא סופרים מילואימניקים אבל מהצד השני סופרים משתמטים; במדינה שלא סופרים עסקים קטנים שמחזיקים את הכלכלה הישראלית אבל מהצד השני עושים אלף ואחת קומבינות, במדינה שיש בה יותר משרדי ממשלה מחברי כנסת – אז תישארו עם הממשלה הזאת. אבל אם אתם רוצים לשנות, ואם אתם רוצים לחיות במדינה שהממשלה קמה בבוקר ועובדת עבור אזרחי מדינת ישראל, ואם אתם רוצים לחיות במדינה שאכפת לממשלה מיוקר המחיה, ואם אתם רוצים לחיות במדינה שכולם מתגייסים לצה"ל וכולם לוקחים חלק בנטל, ואם אתם רוצים לחיות במדינה שהפוליטיקה לא מייצרת חדשות כמו בית האח הגדול – אז תחליפו את הממשלה. אז תבחרו אחרת. זה תלוי בנו. יש יום אחד שהולך להיות יום גורלי, שבו אנחנו נחליט אם אנחנו ממשיכים להתנהל כמו רפובליקת בננות באפריקה או שאנחנו חוזרים להיות בירת הסטרטאפ של העולם, אם אנחנו חוזרים להיות המעצמה שאנחנו צריכים להיות, אם אנחנו מפסיקים עם ההתנהלות החובבנית הזאת, שנראה שאף אחד לא מנהל את האירוע. אנחנו נחליט את זה. ואזרחי מדינת ישראל, אני חייב לומר שהרבה זמן לא הייתי אופטימי כמו בימים האחרונים. כל מי שעוקב טיפה אחרי החדשות הפוליטיות מבין שיש אלטרנטיבה. יש אלטרנטיבה אמיתית במדינת ישראל. ראש המפלגה שלי, לפיד, וראש הממשלה לשעבר בנט יצרו אלטרנטיבה אמיתית, אלטרנטיבה אמיתית שנותנת תקווה בעם. אני חי בשבועות האחרונים גם את השטח וגם את המערכת, ואני אומר לכם, זה מרגיש כמו 2013. זה מרגיש אש בעיניים, זה מרגיש שאנשים פוגשים אותי ברחוב ואומרים לי: סוף-סוף יש תקווה. סוף-סוף יש למי להצביע. אפשר לשנות, אפשר לנצח אותם. אנחנו לא חייבים לחיות ככה, ואם אנחנו נדבר על מי שלא חייב לחיות ככה, בואו נדבר רגע על תושבי הצפון. אני לא יודע כמה מאיתנו מרגישים את זה, אבל תושבי הצפון נמצאים עכשיו במלחמה אמיתית. גיסי – אני לא יודע, אני כבר לא סופר את ימי המילואים שלו, כל פעם אני אומר 500, הוא אומר לי 600, אני יכול להגיד 600, הוא יגיד לי 700, אני כבר לא עוקב – אבל כל פעם כשאני מדבר איתו הוא אומר לי: תשמע, אתם לא מאמינים, בצפון יש מלחמה אמיתית. אף אחד לא מדבר עליהם. יש שני שרים שאחראים על הצפון. מה הם עושים כל היום? הפסקת האש הפיקטיבית הזאת בצפון היא לא אמיתית. יורים עליהם כל היום, אנשים מפונים מהבתים שלהם, ילדים לא יכולים ללמוד במוסדות החינוך כי הם תחת התקפה בלתי פוסקת. חיילים נופלים בגלל מחדלים שקורים בממשלה הזאת. נמצא איתנו חבר הכנסת מיכאל ביטון, שקיים דיון בוועדת החוץ והביטחון, לדעתי, לפני שלוש או ארבע שנים, על איום הרחפנים – הוא לא נמצא איתנו עכשיו. כבר אז הגדירו את איום הרחפנים כנשק קטלני שצריך להתגונן מפניו. ארבע שנים עברו, לא עשו שום דבר ואנחנו נמצאים היום במצב שאנחנו משאירים חיילים כמו ברווזים במטווח מול רחפנים שנופלים עליהם, רחפנים שעולים 400 דולר. מעצמת ההייטק של מדינת ישראל לא השכילה לייחד תקציב ויכולות בשביל להתמודד עם הדבר הזה. ושוב, זו לא גזרת גורל, זו החלטה. אם הייתה פה ממשלה אחרת, ההחלטה הייתה אחרת, הדברים היו נראים אחרת. יושב פה שר האוצר לשעבר ליברמן, שהשאיר קופה עם עשרות מיליארדים בחשבון. אנחנו נקבל את אותה מדינה עם מינוס של עשרות מיליארדים בחשבון. אנחנו מתחילים עם מינוס.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

רון כץ (יש עתיד):

מאות מיליארדים. אנחנו מתחילים עם מינוס, השארנו לכם מדינה בפלוס אדיר – פלוס בחשבונות הבנק, פלוס בקרדיט הבין-לאומי, פלוס בעוצמה, פלוס בתעשייה, פלוס בכלכלה. במקום זה, מה אנחנו נקבל מכם בחזרה? עשרות משרדים שנצטרך לסגור, מינוסים שנצטרך לסגור, שיקום הכלכלה כמעט מאפס, שיקום הצפון, שיקום הדרום. וכשחושבים על זה, מה בעצם תרמתם לאזרחי מדינת ישראל בארבע השנים שאתם בשלטון? ארבע שנים שאתם בשלטון. האם יש פה מישהו מקואליציית הדגים הקפואים שיכול לעלות אחריי ולהגיד: כן, תרמנו במשהו, עשינו משהו? מה עשיתם? אני יכול לומר לכם בתור אזרח במדינת ישראל שאני לא מרגיש שהממשלה הזאת תרמה בכלום. עכשיו אתם אומרים: אולי אני משוחד. אז בואו נלך רגע ונצא ונשאל כל אחד, איפה שתרצו, ניקח מצלמה, נלך ונטייל במדינת ישראל ונשאל את אזרחי מדינת ישראל: האם אתם מרגישים שהממשלה הזאת עשתה משהו עבורכם? אז אני יכול לומר לכם מה רוב אזרחי מדינת ישראל לא אוהבים. הם לא אוהבים לראות את הנציגים של הממשלה הזאת בליכודיאדה באילת מעלים סטנדאפיסט רגע אחרי שאומרים שחייל נפל; הם לא רוצים לראות את השרים מככבים באלף ואחת חקירות; הם לא רוצים לראות את הממשלה הזאת עולה לשלטון עוד פעם ומדרדרת את המדינה הזאת. משפט אחרון, אדוני. מה שהם כן רוצים זה תקווה, ואנחנו נביא אותה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. And we warmly welcome students from Manhattan Day School. Welcome to the Knesset, Good to have you here with us. ברוכים הבאים. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לנמק את ההצעה מטעם סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי והעבודה. בבקשה. Do you have translation over there, or do you speak Hebrew? You speak Hebrew? Good. Great. יופי, כל הכבוד.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל דווקא מפרגונים. אתה יודע, בכל ארגון, בכל קבוצה, תמיד יש אנשים, יש בני אדם, יש מישהו אחד שהוא נחבא אל הכלים, עובד קשה, מאפשר לאחרים לעבוד, לא יוצר שום בעיות, שום דרישות, אז איכשהו הוא נעלם ואף אחד לא שם לב והוא לא מקבל לא את הכבוד הראוי ולא את התהילה. במקרה של הכנסת יש הרבה עובדים כאלה, אדוני היושב-ראש, ואני רוצה לציין גוף אחד שכולנו כח"כים משתמשים בו וכנראה היה לנו כמעט בלתי אפשרי לעבוד בלי העבודה של אותו גוף, הגוף נקרא מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שמגיע לגוף הזה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מצטרף לדבריך ואומר שזה אחד מגופי המחקר הכי טובים שיש במדינת ישראל ואולי גם בפרלמנטים בעולם. בדקתי.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אני לגמרי מסכים איתך. גוף יעיל, גוף מקצועי ואמין מאוד. מפה אני רוצה לעבור ברשותך, אדוני היושב-ראש, אתה יודע, לאחת האגדות האורבניות, ואתה בוודאי שמעת את זה עשרות פעמים: מס עבאס, 50 מיליארדים לאחים המוסלמים. אתה בוודאי שמעת פה מחבריך לקואליציה, מנסור, אני מדבר על מס עבאס ועל ה-50 מיליארד לאחים המוסלמים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

53.

היו"ר אמיר אוחנה:

אגב, מנסור הוא הדובר הבא.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

כן. אז כמובן, אני רוצה להזכיר את אותה החלטה 550 של הממשלה הקודמת, ככה נקראת התוכנית הכלכלית לצמצום פערים בחברה הערבית עד לשנת 2026. אדוני היושב-ראש, האם אתה שמעת שבממשלה הנוכחית, ממשלת ימין על מלא עלק, מישהו ביטל אותה? הרי הדבר הכי פשוט זה לבטל החלטת ממשלה. כשאתם רוצים, אתם מבטלים הכול. ביטלתם חוקים, שזה הרבה יותר מסובך – ביטלתם חוק מס על סוכר, מס על משקאות מתוקים, ביטלתם מס על הפלסטיקים, מס על כלים חד-פעמיים. האם אדוני היושב-ראש יכול להגיד אם מישהו בקואליציה דרש לבטל את אותה החלטה 550? לא, מעולם אף אחד לא דרש. יתרה מזאת, אדוני היושב-ראש, המשכתם עם אותה החלטה 550, המשכתם לממן בדיוק לפי אותם סעיפים. ואני יכול להגיד לך, הזכרנו את מרכז המחקר והמידע, אז בחודש מרץ 2026 מרכז המחקר והמידע, אדוני היושב-ראש, העביר נתונים. הוא עשה בדיקה, עשה מחקר מה קרה עם החלטה 550 של הממשלה הקודמת. אז אני נותן לך מספרים – כפי שאמרת, גוף אמין, גוף מקצועי: בממשלת השינוי העברנו לטובת התוכנית 5 מיליארד שקלים. אתה יודע כמה הממשלה הזאת, ימין על מלא עלק, אותה ממשלת 7 באוקטובר, כמה אתם העברתם לפי אותה תוכנית? בדיוק כפול, יותר מ-10 מיליארד שקלים, לפי כל שנה, ואף אחד לא דרש לבטל. אבל אני אומר לך שבממשלה שלך העבירו כפול כסף מאשר בממשלה הקודמת, ויש פה פירוט לפי סעיפים ולפי השנים. אז כדאי שתשימו לב פעם הבאה שמישהו מעיר על הנושא. וזה באמת משתלב עם כל הצביעות של הממשלה הזאת, עם כל הצביעות של ראש הממשלה הזה, שכל פעם מדבר ומשסה, ואני רואה ברשתות חברתיות, העבירו 50 מיליארד שקלים לאחים המוסלמים. אני רוצה להזכיר לו, הוא בוודאי לא רוצה לזכור, ב-13 בינואר 2021 נתניהו נאם בנצרת בפני ראשי רשויות ערביות, וכך אמר, ואני מצטט, עם פסיקים ועם נקודות: השקעתי במגזר הערבי 15 מיליארד שקלים, החלטת ממשלה 922, יותר מכל ממשלות ישראל גם יחד. הם רואים את התמיכה שהולכת וגוברת בי ובליכוד בקרב החברה הערבית. זה מרגש אותי מאוד. אני נרגש לראות את השינוי העצום שמתחולל בחברה הערבית כלפיי וכלפי הליכוד בהנהגתי. אז עם ישראל הוא עם חכם, ואנחנו נדע להסיק את המסקנות. ואם אני רוצה להמשיך עם אותה צביעות, אז אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על תאריך אחר ב-2021, התאריך 21 ביוני, בישיבת סיעת הליכוד שבה נכחת, אדוני היושב-ראש, וככה נאמר שם על ידי נתניהו.

היו"ר אמיר אוחנה:

ביוני באיזו שנה?

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

בשנת 2021.

היו"ר אמיר אוחנה:

אה. מזמן.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

מזמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

כשהיו ישיבות סיעה של הליכוד.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

כשהייתם באופוזיציה.

היו"ר אמיר אוחנה:

כשהיו ישיבות סיעה של הליכוד.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

כן, כשהייתם באופוזיציה, כמובן, עכשיו אין ישיבות סיעה. וכך אמר נתניהו: "ביום חמישי האחרון התחייב ראש הממשלה בפועל יאיר לפיד למזכיר המדינה האמריקני בלינקן על מדיניות אין הפתעות בעניין איראן. הצהרה רשמית בנושא הזה פורסמה ביום שישי על ידי משרד החוץ בירושלים ומחלקת המדינה בוושינגטון". נתניהו המשיך ותקף: "זוהי התחייבות ישראלית מדהימה שפוגעת בליבת הביטחון שלנו - - - ראש הממשלה בפועל יאיר לפיד ויתר על עיקרון מקודש זה של ביטחוננו ועצמאותנו. בשעה שבנט מדבר גבוהה-גבוהה על התליין מטהראן, הוא וראש ממשלתו לפיד הפקיעו מידי מדינת ישראל את חופש הפעולה לפעול ללא דיווח מקדים נגד משטר האייתוללות בטהרן ונשק ההשמדה שהוא מפתח נגדנו". אז אני רוצה לספר לך, אחרי כל ההצהרה הזאת, שבפורים האחרון נתניהו התקשר לבית הלבן מבוהל, ואמר: אדוני הנשיא, אתה יודע שאצלנו בפורים הילדים יורים קפצונים, אז אני מבקש אישור, אם מותר לנו לירות קפצונים, אם מותר לישראל בפורים לירות קפצונים או לא. תגיד, ואנחנו נקבל החלטה בהתאם. וזה נמשך, כמובן, עם כל האירועים של הימים האחרונים. מופיע הרמטכ"ל בוועדת החוץ והביטחון ואומר מה שהוא אמר לפני חודש בישיבת הממשלה; כך אמר הרמטכ"ל: אני מרים עשרה דגלים אדומים, צה"ל קורס לתוך עצמו, חסרים לנו חיילים. זה רמטכ"ל שאתם מיניתם – הממשלה הזאת, הקואליציה הזאת, אתם מיניתם. הוא לא דיפ סטייט, הוא לא חלק מהאופוזיציה. וכשהרמטכ"ל אומר דברים כאלו, חייבים באמת לכנס ישיבת חירום ולקבל החלטות אמיצות, ודחוף. מה אנחנו שומעים במקום זה? תוך כדי משבר כוח האדם הכי חמור שצה"ל ידע מאז הקמתו, תוך כדי שחיילים נהרגים ונפצעים בלבנון, פה מתכוונים להמשיך ולקדם את חוק ההשתמטות. טירוף מוחלט. כך מתנהלת ממשלת ההפקרות, שחוץ מהכיסא לא מעניין אותם שום דבר. אדוני היושב-ראש, אני שומע כל מיני סקרים וספקולציות, ולצערי, הדיון בפוליטיקה הישראלית הפך לדיון פרסונלי, מי מתחבר למי ואיזה אנשים מצטרפים, במקום לנהל פה דיון מהותי. אבל לא יעזור לכם כלום. לא יעזרו לכם סקרים ושטיפת מוח ומניפולציות, ולא ארגון הרעל שהקמתם. אתם הולכים להפסיד בגדול, בענק. אנחנו, כהחלטה ראשונה, נקים ועדת חקירה ממלכתית ונביא את ראש ממשלת 7 באוקטובר לתת את הדין על מה שקרה, על הטבח הכי גדול בתולדות מדינת ישראל. ושלא יספרו סיפורים, אני הייתי בחדרים הסגורים, אני הייתי בישיבות הכי מצומצמות, ואם יש אחריות, היא קודם כול על ראש הממשלה. שמחתי גם שהוא העביר לבג"ץ לפני יומיים התייחסות שלו, והוא קובע שראש ממשלת ישראל הוא האחראי הראשי לביטחונם של אזרחי ישראל, והוא נושא באחריות כמעט בלעדית על ביטחון המדינה. אז הוא גם יצטרך לתת את הדין. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מזהה פה מולי ביציע גם נציגים של פורומי המשפחות השכולות, ואנחנו מקדמים גם אתכם בברכה. אתם בוודאי באתם לחוק הבא. בעוד שעה בערך נסיים כאן, ואז ניגש לעסוק בחוק. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת מנסור עבאס לנמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל, בבקשה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מגישים את הצעת האי-אמון בפתח כנס הקיץ של מושב הכנסת, לא בתקווה שהכנסת תאשר את הצעת האי-אמון, אלא כחובה מוסרית לחשוף את פניה של הממשלה הנוכחית, ממשלה שהפקירה את ביטחון אזרחי מדינת ישראל כולם, יהודים וערבים. הנושא של הצעת האי-אמון הוא היעדר מיגון ציבורי. אומנם זה נושא שכבר הוגש בימים הקשים של המלחמה, אז היינו בביקור בנגב וראינו איך שהתושבים, כמעט 100,000 תושבים בנגב, ביישובים הלא-מוכרים, מתמודדים עם חלקי טילים שנופלים להם בין הצריפים, בין היישובים. זו למעשה דוגמה אחת נקודתית ליחס של ממשלת ישראל לגבי אזרחי מדינת ישראל, ביטחונם וחייהם; רציתי להגיד ליחס המפלה, יש בזה הפליה, אבל יש רושם שהדבר האחרון שמעניין את הממשלה הנוכחית זה ביטחונם האישי של האזרחים כולם וביטחונם הכללי. אנחנו עומדים שוב במספר שיא של נרצחים בתוך החברה הערבית זו השנה הרביעית. ואם אנחנו משווים את הנתונים של חמשת החודשים הראשונים או ארבעת החודשים הראשונים לעומת מה שהיה – יש עלייה מתמשכת ברמת הפשיעה והאלימות. המסקנה היחידה שאנחנו יכולים להגיע אליה היא שיש כאן כישלון, מחדל והפקרות, ובהחלט הממשלה לא שמה את ביטחונם האישי של אזרחי המדינה בראש סדר העדיפויות. אבל יש היבט אחר של האלימות הזאת, ולצערי, המשטרה לא מצליחה למגר את הפשיעה והאלימות בחברה הערבית נגד ארגוני פשע, אבל לפחות שימגרו את האלימות המשטרתית נגד אזרחים ערבים. ראינו לאחרונה מה עשו שוטרים במחוז הדרום לפרקליט עו"ד סאלח נעמה, שגם אבא שלו עורך דין, איש נפלא שכתב פוסט שהגיע לרוב חברי הכנסת, אם לא לכל חברי הכנסת ושרי הממשלה. אני מבקש, אדוני השר דוד אמסלם, כדאי להתייחס גם לנושא הזה. זה חשוב מאוד. מעבר למחלוקות פוליטיות, ימין ושמאל, אופוזיציה וקואליציה, כאן אנחנו מדברים על היחס של משטרת ישראל, אחד הארגונים הכי חשובים במדינה, שמייצגים את פניה של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, בחברה הערבית אנחנו אומרים תמיד שאנחנו רואים את מדינת ישראל דרך המשטרה, דרך התנהלות והתנהגות המשטרה. אני לא מכליל ואומר שזה מייצג את כל השוטרים בישראל ואת כל הארגון עצמו, אבל אין ספק שיש תופעה מחרידה, ויש גם יד קלה על ההדק. טוב שמח"ש תמיד חוקרת את המקרים האלו, אבל שוב, כנראה שזאת מדיניות של השר, בראש ובראשונה, כי אני אישית עבדתי עם המשטרה לאורך שנים, גם בתקופתך, אדוני יושב-ראש הכנסת, כשהיית אז השר לביטחון הפנים, וגם בהמשך. אבל בכל זאת אני חושב שהאיש הלא-נכון והלא-מתאים עדיין ממשיך לכהן כשר לביטחון הלאומי, ואין שם ביטחון ואין שם אפילו ממד לאומי במובן הזה, אלא ממד מגזרי וחסר כל היבט ערכי בתפקוד הזה. אדוני היושב-ראש, הנושא של הנגב – לאורך שנים כל ממשלות ישראל או רוב ממשלות ישראל הזניחו את הנושא הזה, ולא התמודדו עם האתגר הזה. ולכן – אנחנו מסתכלים על אוכלוסייה שמכפילה את עצמה כמעט כל 20 שנה; אם היינו באירוע של 20,000–30,000 תושבים שחיים ביישובים הלא-מוכרים, מה שקרוי גם הפזורה הבדואית וכו', היום אנחנו מדברים על 150,000. והשר לביטחון לאומי, שמופקד גם על האכיפה בתחום הבנייה, אחרי שהרשות הועברה למשרד שלו, נותן דוח מדי חודש-חודשיים ומתגאה בהישגים שלו – כמה צריפים הרס, כמה בתים הרס, כמה יישובים שיטח. והאנשים עדיין נמצאים שם, באותו מקום, בין ההריסות. אפילו במקרה של ואדי אל-חליל, ששם נהרסו 47 צריפים של 47 משפחות, האנשים המשיכו להיות שם, מתחת לעצים. ובהמשך, רשויות – במירכאות – האכיפה, באו ועקרו את העצים עצמם. ועדיין נמצאים שם. ולכן, אי-אפשר להמשיך עם ההפקרות הזאת. אי-אפשר להמשיך עם ההתעלמות הזאת. אם הם לא מסוגלים להתמודד עם האתגר הזה, ולתת החלטות, ולקבל ביקורת פוליטית מכל מיני גורמים – כי יש המון גורמים שמתייחסים לנושא הזה בהיבטים שונים – אז לפחות לתת לאנשי המקצוע את האור הירוק ולהגיד להם מילה אחת: אנחנו רוצים להסדיר את היישובים האלו, ולתת לאזרחי מדינת ישראל הבדואים, תושבי היישובים הלא-מוכרים, את זכותם הבסיסית לחיים בכבוד, לבית, לשירותים מוניציפליים, לבריאות, לרווחה. במקום זאת ראינו שיש מין הסתה נגד האוכלוסייה הזאת. עוברים פלסטיניזציה. איזה פלסטיניזציה? איזה יחס נתנה להם מדינת ישראל כדי שהם ירצו להשתלב או ישתלבו? ובכל זאת, רוב רובם של האזרחים שם נורמטיביים, שומרי חוק, רוצים לחיות בכבוד, וסובלים מדי יום מהתנאים המחפירים שהם נמצאים בהם, ולא גולשים במובן הזה לאלימות פוליטית, או חס וחלילה לדרכים אחרות. ולכן, המדינה חייבת לקחת אחריות ולהתמודד עם הסוגיה הזאת, שהזניחה אותה עשרות שנים. כמה קל היה לפתור את הבעיה הזאת. ושוב, גם היום, אני אומר, למה קשה לפתור בעיה? למה המדינה לא יכולה לבוא ולספק לאזרחים שלה הסדרה מוניציפלית? מה הבעיה? למה לא? בצפון, אדוני היושב-ראש, רבים לא שמים לב לנושא הזה, השר דוד אמסלם, בגליל, פעם, בשנות התשעים והשמונים, הייתה ועדה שקראו לה ועדת ה-40, ועדה שריכזה נציגים מ-40 יישובים שגם היו באותו מעמד – לא מוכרים, אין להם מעמד מוניציפלי. ופתאום היחס השתנה, והמועצות האזוריות – היהודיות, הכלליות, הישראליות – לקחו אחריות והתחילו להסדיר את מעמדם של היישובים – במשגב, שישה או שבעה יישובים יש שם, ואדי סלאמה, חוסנייה, כמאנה גרבייה, כמאנה שרקייה ועוד; מטה אשר; הגלבוע; יזרעאל; מנשה ועוד. זה לא – מדינת ישראל כבר עברה את זה. רובם – יישובים בדואיים בצפון. כולנו מכירים את המעבר הזה בין חיי השבטים – אין בדואים נוודים אצלנו, הם היו תמיד שם – כולם מכירים את המעבר הזה בין חיי השבטים ואיך שהם היו חיים, והמעבר למודרנה הזאת של יישובים ושירותים מוניציפליים וכו' וכו'. מדינת ישראל עשתה את זה. למה לא לקחת את המשימה הזאת, ושוב להכניס את השלטון המקומי בנגב, את המועצות האזוריות, וגם להקים יישובים עצמאיים כמו שיש, ולפתור את הבעיה הזאת? תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת עבאס. אני כעת מתכבד להזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה – וננצל את ההזדמנות לאחל לו רפואה שלמה והחלמה מהירה – השר דודי אמסלם לשאת את דבריו. בבקשה. אני יודע מה עובר עליך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, היום, לצערי הרב, עוד פעם שמענו בבוקר את המילים "הותר לפרסום". רב-סמל בכיר אלכסנדר גלובניוב, השם ייקום דמו, נפל על הגנת המולדת בגבול לבנון. אנחנו משתתפים בצער ומחבקים את המשפחה ואת כל החברים, ובאמת, שולחים את תנחומינו – אני מרשה לעצמי להגיד – בשם כל כלל עם ישראל. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אענה בקצרה לחבר הכנסת מנסור עבאס. אני ראיתי את מה שאתה דיברת, ראיתי בטלוויזיה. אני רואה את זה ככשל נקודתי. בסך הכול משטרת ישראל – משטרה טובה, שנמצאת באתגרים בלתי נתפסים כמעט, בוודאי לא לגודלה, ולפעמים יש גם מעידות, ולכן ככלל אנחנו מגבים את השוטרים. אבל בוודאי ובוודאי, שוטר שפוגע באזרח מעבר לטעם הנכון והטוב, מפעיל יותר מדי כוח – זה, דרך אגב, מבחינתי, ואתה שמעת אותי אומר את זה כל הזמן כאן, ולדעתי כל חבריי בליכוד, אנחנו כאלה – אזרח זה אזרח, זה לא חשוב אם הוא ערבי, אם הוא יהודי, אם הוא מוסלמי, נוצרי. לא חשוב. לכן אני מתחבר עם זה, אני ראיתי את זה, לי זה כאב באופן אישי. אני מניח שכל אזרח במדינת ישראל ראה את זה. ואני שמח שגם בודקים את התקלות האלה, שאסור שיקרו. זה לא חשוב מי זה. זה קורה, דרך אגב, לא רק לערבים, גם ליהודים. יש לפעמים התלהבות יתר שאנשים נחשפים אליה. ברשותכם, רבותיי, תראו, הרבה זמן לא דיברנו כאן בכנסת, היינו בפגרה. אבל כשאנחנו נמצאים בפגרה, עדיין מדינת ישראל עוברת סערות. אדוני היושב-ראש, מה שעוברים פה בשבוע-שבועיים, בעולם – בקדנציה שלמה לא עוברים. זה לא יאומן. איך אמרתי, חבר הכנסת דנינו? זה כמו איוב, "עוד זה מדבר וזה בא". אתה בבוקר שומע את האבסורד, את הגזרה, הרוע – כבר בצוהריים אתה מתייחס לרוע אחר. אתה לא יכול אפילו להתעכב עליו כמה שעות. אז בואו נתחיל. קודם כול, יש לי איזה משהו קטן שאני רוצה – שמעתי את הפרשן של ערוץ 12, אתם מכירים אותו, אמנון חרטרוביץ' – זה שמחרטט כל היום, הוא גם חרטא וגם מחרטט. דרך אגב, בן אדם שמזמן עבר זמנו. כשאני רואה אותו בטלוויזיה אני מריח את ריח הנפטלין. בן אדם שלפי תפיסתי מזמן הפסיק להיות פרשן, הוא יותר מלא שנאה ורעל - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

למה לדבר בלשון כזאת ביזיונית - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

גם את תקבלי רשות דיבור ותוכלי לומר את דברייך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עוד מעט תביני. ואני אסביר לכם, רבותיי, מה אני שומע את הברנש הזה אומר. הוא אומר בטלוויזיה, ודרך אגב, הוא אמר את זה פעמיים, בשתי תוכניות, רק בחודש האחרון: אין להתפלא על מינוייו של נתניהו, על בן גביר וכו', אבל בעיקר, מי שמינה את דודי אמסלם לממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית יכול לבצע כל מינוי שהוא רוצה וכו', הכול טובת המשפחה וכו'. דרך אגב, הוא חיזק את דבריו של לפיד, שעלה כאן לפני חצי שנה וברוב חוצפתו אמר: לאמסלם, לחבר'ה של אמסלם יש 300 אנשים שיכולים לנהל את החברות, ועוד: אזרחי מדינת ישראל, תזכרו שהשר אמסלם הוא הממונה על הוועדה לאנרגיה אטומית – אתם נרדמים טוב בלילה? תראו. מר אברמוביץ', מעולם לא דיברתי איתך, רק פעם היה משפט אחד איתך. נפגשתי איתך בכנסת, שאלת אותי: דוד אמסלם, איפה שירתָּ בצבא? אמרתי לך: בשריון. אמרת לי: מה, באמת? אז אמרתי לך: בטח, בראש שלך, כך חינכו אותך בבית, אני צריך להיות שק"מיסט. אתה איש מתועב, אתה ולפיד. אתם מכירים אותי בכלל? אתם יודעים מה היכולות שלי, כן או לא? מה תרומתי, כן או לא? אבל עצם העניין שאמסלם – ואני עניתי ללפיד. אני לא יכול לחשוף את האנשים שנמצאים בוועדה, אדוני היושב-ראש, אבל אני יכול להגיד לכם דבר אחד בוודאות: 80% ממי שמוביל אותה הם החבר'ה של אמסלם. אתם חיים בתקופת האבן. ולמה? בגלל ששם, מי שמתקדם הם רק אנשים מצוינים. וכשלא מפריעים לחבר'ה של אמסלם להתקדם, הם מגיעים לשפיץ של השפיץ. אז לכן אתם ולפיד – דרך אגב, לפיד יכול להיות הממונה על הוועדה, חבר הכנסת בוסקילה – בן אדם שלא סיים 12 שנות לימוד והיה במחנה, עיתון "במחנה". אני זוכר כחייל שהיינו זורקים את העיתון הזה, זה היה עיתון חודשי, פעם בחודש היה כותב איזה כמה שורות. זה יכול להיות.

היו"ר מאיר כהן:

דודו, איזו קבלת פנים אתה עושה לי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רבי מאיר. אז תבינו כמה, כשאני אומר לכם, הגזענות שם נמצאת עמוק עמוק. זה לא אצל ההורים שלהם פעם; זה לא מה שאמר ברק רק עכשיו – הם נחותים; זה לא שהביוגרף של בן-גוריון אמר: לא תכננו להביא אותם מלכתחילה, אבל בגלל שמתו רוב היהודים האשכנזים בשואה, אז היינו חייבים להביא אותם. זה עכשיו, אצלנו בבוקר. איך אומר הגשש? אצלנו היום בשכונה. האפסים האלה בכלל מטילים בי ספק בלי להכיר אותי. מילא הייתם מכירים אותי, שומעים אותי. כל זה רק בגלל שקוראים לנו אמסלם, ביטון, בוסקילה וכו', זה מתויג אצלם בראש. זו התגובה הפבלובית שלהם, האינסטינקטיבית, וככה הם חושבים על כולנו. יש כאלה שיגידו את זה בין חברים, כמו שברק אמר: לא התכוונתי, לא ידעתי שהוא מקליט אותי. אמרתי לעצמי: יא אהבל, כשלא מקליטים אותך, אתה סח לפי תומך. עדותו של שכיב מרע היא העדות הכי חזקה, למה? אין לו מה להפסיד, הוא אומר את זה לפי תומו. כשמקליטים אותך סתם בלי שאתה יודע, זו העדות הכי קבילה בבית משפט, בגלל שאתה לא יודע, אתה אומר את האמת. אז לכן, מר חרטטוביץ', תבין טוב: בני עדות המזרח מבינים שאתה גזען עלוב, אתה ולפיד וכמותכם, ולא רק אתם. ולכן, כשהלכת ברחוב ופעם צעקו לך – הם יודעים את זה, יודעים את זה רוב אזרחי מדינת ישראל. יודעים, דרך אגב, שאתה כבר מזמן לא פרשן, אתה מדי פעם מביא איזה חידוד לשון ומבסוט מעצמך. מקורות אין לך. ואני בכלל מציע לכולם לעשות ויקיפדיה ולראות כמה פעמים הוא שיקר, כמה תביעות היו נגדו, וכמה פעמים הוא התנצל.

רון כץ (יש עתיד):

מי? ביבי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, אני מדבר על חרטטוביץ'. עכשיו אני רוצה, אדוני היושב-ראש, להעיר איזושהי הערה. אדוני היושב-ראש, לאחר - - -

רון כץ (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוא תשמע גם אתה, רון. בכנסת הקודמת אני הגשתי חוק לגיוס הערבים לשירות לאומי. מדוע? בגלל שמנסור עבאס ישב פה, היה איתכם, היה יושב-ראש שלכם.

רון כץ (יש עתיד):

לא, לא, אל תגזים. רציתי להגיד לך שאני בעד החוק שלך, ואז אתה אומר - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה, דקה, אמיתי. הוא היה יושב-ראש בישיבה, הוא היה סגן יושב-ראש הכנסת, והוא ניהל את הישיבה.

רון כץ (יש עתיד):

אה, אוקיי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ואתם הבאתם להצבעה ראשונה את חוק הגיוס של החרדים, והוא הצביע איתכם. אני שאלתי אותו, תגיד, מנסור עבאס, אתה לא מתבייש? הבן שלך שירת בצה"ל? הרי עד היום בכנסת היה נהוג – לדעתי מקום הכנסת לא מערבבים מה שנקרא דת ומדינה – אנחנו לא מתעסקים בנושא הערבים, בנושא הדתי, ואתם לא מתעסקים בסוגיות היהודים. אתה, בגלל שהצבעת שהבן של פרוש ילך לצבא – ומה הבן שלך? מילא, הוא לומד בישיבה - - -

רון כץ (יש עתיד):

דודי, אתה רוצה שילך לצבא?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. אמרתי לו: זה שירות לאומי, תלכו לשירות. דרך אגב, יש הרבה מוסלמים בצבא, מי שהצבא מחליט, אהלן וסהלן. הגשתי הצעת חוק, היא לא עברה פה, כמובן. הגשתי, לא משנה, לא אלאה אתכם, הגשתי חמישה בג"צים. זרקו אותי, אדוני היושב-ראש, מזה שאמרו לי שאין לי זכות עמידה, ומזה שאמרו לי שלא מיציתי הליכים, כאילו עכשיו באנו לארץ ישראל וכולי, כל מיני קשקושים. בסוף היה בחור חרדי שהולך להתגייס לצה"ל, והוא עתר בשמנו, אנחנו שלחנו אותו לעתור. ואז פעם ראשונה עמית פתאום נתן צו למדינה לשמוע, הוא רוצה להבין למה. דרך אגב, קיבלו עשר דחיות. וגם עכשיו, מר עמית, הם מבקשים את הדחייה השלישית, ואיך אתה כותב כל הזמן – אני מת על המשפט הזה: לא נעלם מעינינו הנושא, אבל אני מקבל את המבוקש של הפרקליטות. בצד השני, כשמישהו רוצה לדחות, אתה לא נותן לו, למה? הרי בית המשפט הוא בית משפט, הוא צריך להיות אובייקטיבי לשני הצדדים, לא לתביעה. אבל רק תזכור שהצביעות בעצם משפריצה מכם. אני גם ביקשתי מבא כוחי להגיש לך מכתב, לצרף את שתי העתירות, הרי זה אותו נושא – אלה הערבים, אלה חרדים, יש שירות לאומי, יש צה"ל – בבקשה, בוא תתמודד עם זה. אבל לאלה אתה לא תעשה כלום, אני יודע, בגלל שהם לא מעניינים אותך, גם החיילים החרדים לא מעניינים אותך. מה שמעניין אתכם זה להפיל את הממשלה. עכשיו, אדוני היושב-ראש, היו כמה דברים שהדהימו אותי השבוע. ראש הממשלה, חבר הכנסת רון כץ, ביקש למנות את האלוף גופמן לראש המוסד. אני הכרתי את האלוף גופמן באמת מתפקידו כמזכיר הממשלה ובישיבות הקבינט. אני ראיתי אותו בעבר בכמה סרטונים, כשהוא היה אז לדעתי מפקד חטיבה, כשהיה פעם כנס של כל אלופי המשנה ומעלה, ואז הוא אמר לרמטכ"ל דאז, בן אדם אמיץ: חבר'ה, אנחנו רוצים להילחם, תנו לנו רק את הפקודות – כאלוף משנה. בן אדם, גיבור ישראל שחותר למגע, וזה ילד שלא ידע שהוא יהודי, לדעתי. עד גיל צעיר מאוד, כשהוא עלה לארץ, קיבל הרבה מכות, עבר הרבה סבל אישי – ובסוף הוא צמח, ובאמת בשבילי זו גאווה גדולה.

רון כץ (יש עתיד):

אף אחד לא אומר שלא - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רואה עולה חדש שעלה בדיוק כמו – זה לא משנה לי מאיפה, אני אומר, מדינת ישראל, באמת, אמיתי – אחלה מדינה במובן הזה שכל עוד אתה מוכשר, אתה מטפס, בוודאי לגביו. ואז הביאו אותו לוועדה, יש ועדה למינויים. מי יושב בה? היושב-ראש הוא השופט גרוניס. ואני רוצה לספר לכם על השופט גרוניס קצת, ומה הוועדה. דרך אגב, הוועדה אמורה להמליץ לממשלה, והממשלה אמורה לקבל החלטה, גם לאמץ את דעת הוועדה, כן או לא. השופט גרוניס היה נשיא בית המשפט העליון. חבר הכנסת בוסקילה, אני רוצה להזכיר לך, על פי החוק הוא לא היה יכול להיות נשיא בית המשפט העליון, בגלל שלא נשארו לו שלוש שנים. הוא היה בערך שנה לפני הסוף. אבל הכנסת התכנסה פה. חוקקנו חוק בשם גרוניס, פרסונלי, וככה הוא מונה להיות נשיא בית המשפט העליון לאיזה שנה, שנה פלוס. זה אותו אחד. ונבוא לעניין – כשרצו למנות את היועמ"שית – שבאמת אני חושב שהיא אישה בינונית ומטה ביכולת שלה, לא הייתי ממנה אותה בעיריית ירושלים לממונה באמת אפילו על הנושא של דוחות החנייה – השופט גרוניס עצמו התנגד ואמר שהיא לא ראויה. אבל היות שיש ועדה והרוב קובע, הביאו את זה לממשלה. הממשלה מינתה אותה, בזה נגמר האירוע. דרך אגב, עד היום לא ראיתי מה השופט גרוניס כתב באותה חוות דעת. זה גם לא חשוב. היועצת המשפטית, אין לה say לגבי הוועדה, זו ועדה לא פומבית. היא קראה לכל האנשים לשמוע אותם, מראש המוסד ועד ראש – לא משנה מי – משטרת ישראל, הרמטכ"ל – גיבשה את עמדתה. גב' מיארה, מה לך? על בסיס מה את טוענת שהם פעלו לא נכון וקיבלו החלטה לא נכונה? באיזו סמכות? בגלל שאת יכולה לדחוף את האף שלך? את לא יכולה. זה לא בסמכות שלך. זו לא ממשלה שאת יכולה להפריע לה. זה לא משרד ממשלתי, זו ועדה. אני מניח שמחר תקום ועדה כזאת או אחרת, ממלכתית או לא ממלכתית. את תדחפי את האף שלך גם לשם? ואני רוצה לחדש לך: לוועדה הזאת יש ייעוץ משפטי שלה, והיא סוברנית לקבל כל החלטה. מי שמך בכלל? למה את צריכה בכלל לקרוא את ההחלטה שלה? מי את בכלל? איך את בכלל בנתיב? אני אגיד לך למה את בנתיב. הרי הפוסל במומו פוסל – אותו גרוניס פסל אותך, מעך אותך, השפיל אותך בקטע מקצועי. את לא ראויה, לא בגלל שהבן שלך גנב שכפ"ץ ולא עשית כלום; לא בגלל שאת אישה לא מוסרית בכל ההתנהלות שלך, שאנחנו רואים בשנים האחרונות – בגלל שאת לא אשת מקצוע. את בכלל לא בקיאה בשום דבר, את לא יועצת משפטית אמיתית, את בלוף. אז את מטילה דופי באלוף גופמן, שכל חייו נלחם על ביטחונה של מדינת ישראל? למה? בגלל שראש הממשלה רצה אותו? הרי אם ראש הממשלה לא היה רוצה אותו, אתם הייתם רוצים אותו. הפוך, אתם תמיד עושים הפוך. ולהשפיל את גיבור ישראל? כבר כמה חודשים אין לנו ראש מוסד – ואתם מפרסמים ברבים, מטילים – באמת, שופכים את דמו בטלוויזיה, מדליפים כל דבר: מה אמר ראש המוסד, ומה כתב ראש המוסד ומה כתב ההוא – חבר'ה, זו ועדה מסווגת, ועדה פנימית. היא יכולה בסוף לשים את המסקנות בפני הממשלה. בסופו של דבר כך עשיתם לזיני, ככה אתם עושים לגופמן, וככה אתם עושים לכל האנשים היקרים האלה, שאתם לא מגיעים לקרסוליים שלהם, לא ברמה האישית, לא ברמת אהבתם את המדינה ואת הארץ ולא בהקרבה האישית שלהם למען ביטחון מדינת ישראל והמדינה עצמה. אלה אנשים שורשיים שאוהבים את הארץ יותר מעצמם. אצלכם כבר אין דברים כאלה. אתם לא אוהבי הארץ, אתם משתמשים במדינה הזאת. אתם לא אוהבים את המדינה. אם הייתם אוהבים את המדינה, לא הייתם מתנהגים בארבע השנים האחרונות כפי שהתנהגתם. אז קודם כול, תתביישו לכם. תתביישי לך את, וגיל לימון – זה הנחש מתחת לקש. דרך אגב, לך אין שכל אפילו לכתוב את זה. הבן אדם, מה שנקרא, בלעם הרשע זה הוא. הוא מושך בחוטים. חבר הכנסת בוסקילה, תבין טוב את המהות של האנשים האלה, את זה, הביא אותו מנדלבליט מהצבא כשאנחנו מינינו את מנדלבליט למזכיר הממשלה. זה כפוי הטובה הזה. וכשמינינו את מנדלבליט לנושא הזה, ליועץ המשפטי, מנדלבליט ישב במכרז שלו ואמר – והוא מינה אותו. אמרו לו: אבל אתה בניגוד עניינים. הוא אמר, לא. איך פעם השופטים קבעו? מנדלבליט, כל המשפטנים – הם יודעים לעשות הבחנה, הם מלאכים מעל, לא משנה שהם אנשים בינוניים שלומדים מקצוע בינוני, שעשרות אלפי אזרחים במדינת ישראל לומדים אותו, לא כל כך מורכב ומסובך. הרי תואר בכימיה פי שבעה יותר מורכב, מסובך, וצריך שם כישורים יותר גדולים. אבל הם הפכו את עצמם לאדוני הכול, אלוהים הוא כבר הסגן שלהם. וזה אנחנו. אתה מבין, כל אלה מעיזים להחציף פנים – והם מעיזים, כן, להיות כפויי טובה רק מולנו. למה? בגלל שזה המיליה שלהם. שם הם מרוויחים את הבונוסים. שם יושבים השיברים הגדולים במדינה, שמנהלים את המדינה 78 שנים. שם יושב הכסף הכבד של מדינת ישראל. לכן הם עושים את זה, זה הסיפור. תגיד משהו נגד ראש הממשלה – אחלה. אני שומע את קראדי, הצחיק אותי. גם, אנחנו מינינו אותו כמפכ"ל. היה בחור צעיר, צחי הנגבי מינה אותו. גם הם לא העריכו אותו בגלל שהוא היה כורדי. וגם הם זרקו אותו, דרך אגב, אחרי זה הוא התפטר. והיום אתה רואה אותו – עכשיו הוא תוקף אותנו. זה המשומד, זה בעצם הבן אדם – איך כבר אמרו חז"ל? המומרים גרועים מכול – בגלל שהוא רוצה להרוויח כסף, ושם הכסף. אני מניח שאם אנחנו היינו מובילים את כל הבנקים ואת כל הפרקליטות, הוא היה בא עכשיו ומצדד בנו. תתבייש לך, אתה ושכמותך. אז אני חוזר עוד פעם, ואני אומר ליועמ"שית ולמר גיל לימון: לא על חשבון גופמן. אם אתם רוצים להתמודד איתנו, אם אתם רוצים להפריע לנו כממשלה, אתם עושים את זה ארבע שנים ומצוין – מחבלים בכל דבר ודבר. אין יום שאתם לא עוברים עבירה פלילית. אין יום שאתם לא עושים הפרת אמונים. אין יום אחד שאתם לא לוקחים סמכויות לא ברשות ומפעילים אותן. אבל את גופמן? למה אתם פוגעים באנשים טובים? יש לכם מספיק דברים שאתם מחבלים לנו. איך מר גופמן צריך ללכת? האלוף גופמן עכשיו בבית עם המשפחה, הילדים שלו. הדבר הזה הרי נבדק עשרות פעמים. אני גם רוצה לשאול את ההיגיון שלכם, גם אתה, גרוניס: הרי אם האלוף גופמן מונה לאלוף, כשכל זה היה כתת-אלוף – דרך אגב, יכול להיות שהוא היה גם רמטכ"ל – אז אני מבין שלשיטתך, לאלוף מותר לעבור עבירות של טוהר מידות.

היו"ר מאיר כהן:

הרמטכ"ל אמר עליו שהוא יכול להיות רמטכ"ל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי שהרמטכ"ל אמר עליו שהוא יכול להיות רמטכ"ל. אז אתה בא ומטיל ספק – במה? באמינותו? הרי זה נבדק עשרות פעמים. הוא גם הועמד – דרך אגב, היה לו סיפור משמעתי. גם אותו אחד שהיה בזמנו אלוף פיקוד הצפון, ברעם – עשה בדיקה, עשה הכול, כולל הפצ"רית – אמרו, הוא לא ידע שמדובר בנער. הוא לא ידע כלום. אז לא הבנתי, אתה פוגע בשמו הטוב? מי יחזיר לו את שמו הטוב? תגיד לי אתה, כן? מר גרוניס. הרי עוד מעט אתה כבר בן אדם בגיל 80, 80 ומשהו. אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש? הרי אתה נושם היום בגלל אנשים כמוהו. אתה יכול להרשות לעצמך לכתוב דברים כאלה בגלל אנשים שכמותו, שכל חייהם נלחמו כדי שאנחנו נוכל לחיות פה. נקרע לי הלב – דרך אגב, איך אתם מכפישים? זה מעולם לא קרה, הימין מעולם לא הכפיש, אף פעם, בגלל שאנחנו אנשים ממלכתיים, אוהבים את הארץ ואת המוסדות. מעולם לא הכפשנו ראש שב"כ שמינו אותו, מעולם לא הכפשנו ראש מוסד, מעולם לא הכפשנו רמטכ"ל. אתם לא מתביישים? תנו לי לדבר. אתם לא מתביישים? אתם לא מתביישים? אתם ככה שופכים את דמם? אתם וכל ערוצי התרעלה שלכם. בכלל רוב - - -

היו"ר מאיר כהן:

נאור, אם אתה רוצה להעיר הערות, שב במקום שלך.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

אז שב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, רוב ההדלפות באות מכם, הרי אתם יודעים שאתם חבורה של עבריינים. אתם מבינים, בפרקליטות - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - אם זה היה הפוך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, חשבתי לעצמי – חבר הכנסת בוסקילה – אתה יודע, כל פעם אני שובר את הראש שלי, אדוני היושב-ראש, בסוף ירד לי השם. באמת, מה הם באמת? הם משמרות המהפכה של מדינת ישראל. אלה משמרות המהפכה. הם דואגים לדברו של האדמו"ר אהרן ברק. גם אם צריך להרוג, להשפיל, לעצור, לחקור, לזרוק – הכול בסדר, משמרות המהפכה. אתם מזכירים לי בדיוק את האלמנטים האיראניים. אתם עושים את זה בבג"ץ עכשיו נגד מבקר המדינה. מבקר המדינה רוצה לחקור משהו, בסמכות שלו. דרך אגב, הוא יכול לחקור גם אתכם, זו הסמכות שלו, לחקור את כל גופי המדינה. אבל אתם עוצרים אותו, למה? ככה. אתם מפחדים. הגדילו לעשות – פתחתם בחקירה, עצרתם את רב-גונדר קובי יעקובי באמצע הרחוב. אתם לא מתביישים? כאחרון העבריינים. בן אדם שקיבל אותות במשטרת ישראל על ההצטיינות שלו. אתם לא מגיעים לרבע מהקרסוליים, ליושר ולאהבה שלו לעם ישראל, לא אתה, עמית, ולא אתה, מר לימון. כולך לימון, חמוץ ולימון. הייתי מחמיץ אותך בכיף ככה, שם אותך, מה שנקרא, עושה ממך לימון כבוש. אבל אתם לא מגיעים אפילו לקרסוליים שלו. מה עשיתם חוץ מלשבת מתחת לניאונים? את והוא. אתם מכפישים, עוצרים את ראש ארגון בתי הסוהר במדינת ישראל, הבן אדם הכי מאוים במדינת ישראל עד היום בגלל המהפכה שהוא עשה – גם בעולם הפשע, גם בעבריינים הפליליים וגם בעבריינים – בוודאי, בנוח'בות ובערבים, במחבלים. אתם פוגעים בו. למה? בגלל שבן גביר מינה אותו? לא הבנתי, כל מי שממנים, אתם ישר יורים בו? לא הבנתי מה קורה פה. אף אחד לא הביא אותו מהבית. בתוך המשטרה צומחים אנשים מתוך המשטרה. כנ"ל אבישי מועלם – עצרתם יהודי יקר, ניצב משנה, שעשה את עבודתו. אנחנו שומעים בטלוויזיה, אדוני היושב-ראש, איש שב"כ האחראי על המחלקה היהודית, אומר: תעצור אותם, לא צריך ראיות. עזוב, מי זה השופטים? זרוק אותם. עזוב, מי עונה להם בכלל? זרוק אותם לתאים עם העכברים. אשכרה אתה שומע אותו באוזן. הבן אדם, לא עוצרים אותו, שום דבר – אבל את מי עוצרים? את מועלם. אנחנו חיים בעולם הפוך, רבותיי. פשוט אתה צובט את עצמך להאמין שזה אמיתי. הכול הפוך פה – השקר הופך להיות האמת, האמת הופכת להיות השקר. הבעיה שלי היא שאתם פוגעים באנשים טובים באמצע הדרך, שלא קשורים לפוליטיקה. הם עושים את התפקיד שלהם בשביל מדינת ישראל ולטובתה. רק שימו לב, אדוני היושב-ראש, רובם ככולם הם אנשי עדות המזרח, בגלל שרק עליהם מותר לדרוך – עליהם, על הראש, בוודאי. את הרצי הלוי אף אחד בחיים לא יעצור ברחוב, כנ"ל את רונן בר. אבל את זיני אין בעיה, כן? את קובי יעקובי – אין בעיה. למה? בגלל שהוא כורדי מהקטמונים שגדל וצמח לבד? אתם מרשים לעצמכם דברים איומים ונוראיים. כל זה יתהפך עליכם, תאמינו לי. אני אסביר לכם – הציבור רואה הכול. הציבור רואה הכול, יש הרבה זעם שנאגר למטה, ותאמינו לי, יום אחד הר הגעש הזה יתפרץ. כולם רואים את ההשפלה. דרך אגב, כשאתם משפילים את ניצב יעקובי, את רב-גונדר יעקובי, אחד שיושב בקריית שמונה, בקריית מלאכי – לא מכיר אותו אישית, אבל הוא מתמלא בזעם והשפלה אישית, בגלל שהוא יודע – ככה מתנהגים למישהו כמו ניצב – ככה התנהגו לאבא שלו, והוא וכולנו נמצאים באותו צד. איך אמר ברק? אלה נחותים. כולנו נחותים. לנחותים מותר הכול, חזרנו לתקופת קוּנְטָה-קִינְטֶה. השחורים – להם מותר לעשות הכול, לעצור אותם. בגלל זה שרי הליכוד נעצרים חדשות לבקרים על כל דבר, על כל שטות. רק תספר, הכול בסדר. אבל המימד החמישי? בחיים לא. זה שהבן של הפצ"רית גנב? בחיים לא. זה שהפצ"רית עצמה עברה – דרך אגב, עברה, לדעתי, את העבירה הכי חמורה, של בגידה במדינת ישראל – זה בחיים לא. היא עשתה מעשה יותר גרוע מוואנונו – זה לא. וכהנה וכהנה וכהנה. כל הכספים שעוברים אצלכם, אצל אהרן ברק, 10 מיליון שקלים בחשבון – לא משנה, יאללה, תעביר. אבל שמפניה אצל נתניהו? זו בעיה. דרך אגב, אתם שונאים את נתניהו, והוא אשכנזי כמוכם. אתם יודעים למה אתם שונאים אותו? בגלל שאתם משתגעים. הוא בן אדם מוכשר מאוד, ואתם משתגעים איך הוא מנהיג את כל העגלים האלה, מבחינתכם, איך הוא מסכים? הרי מחר הוא עובר צד, הוא ראש הממשלה. מרימים אותו על הכתפיים בדיוק כמו שעשיתם לאריק שרון – בשנייה ורבע. הוא יגיד לכם שהוא מוכן לשבת עם אבו מאזן, להקים מדינה פלסטינית – נגמר הסיפור, יאיר גולן שם אותו על הכתפיים ורץ. איזה תיקים, איזה בטיח', הכול נעלם בשנייה ורבע. איך אמר חרטטוביץ' על שרון? הוא אתרוג, אתרוג, צריך לאתרג אותו, לאתרג אותו. לא משנה כמה הוא עשה, מה – לאתרג. הזעם שלכם והשנאה שלכם לנתניהו הם בגלל שמצד אחד אתם מכירים את היכולות האישיות הגבוהות שלו, שאתם לא השכלתם לפתח, לבנות בן אדם כזה, ביכולות האלה, 40 שנה. ומצד שני, הוא מבחינתם מנהיג את הנחותים. במקום לבוא אלינו להנהיג אותנו, הוא מנהיג את הנחותים. זה מה שאוכל לכם את הלבלב. לכן אני מציע לכם – תאמינו לי, אני מסתכל כמה צעדים קדימה. הזעם הציבורי לא יושב בקפלן, זה חרטבוּנה, אתם במיעוט של המיעוט. אני מסתובב ואני רואה מה קורה בעיירות הפיתוח, אני רואה בערים המרכזיות הליכודיות כמה שנאה וזעם יש אליכם כתגובה, בגלל שכל יום אתם משפילים אותם, כל יום. אם יש דבר אחד שפעם אמרתי כאן שאסור לעשות לא לערבים ולא למזרחים – אף פעם אל תשפיל אותם. גם ככה אין לנו הרבה. את הכבוד אף פעם אל תנסו לקחת מאיתנו ולפגוע בנו. זה לא ישתלם לכם, תאמינו לי. מיארה וגם גיל לימון, אני אומר לכם, אתם על זמן שאול בתפקידים שלכם. אתם הורסים מדינה שלמה. עכשיו לסיום. אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש – דרך אגב, היא הגדילה לעשות: היא הלכה וכתבה מכתב לכל משרדי הממשלה, אם יש להם עונשים נוספים, סנקציות נוספות נגד החרדים. זה בערך כמו שתמיד, אתם יודעים מה, האנטישמים בעולם, הקיסרים, תמיד היו עושים גזרות על היהודים. בכל פעם אחד היועצים היה מביא להם רעיון נוסף, אז הם היו מאמצים אותו, למה לא? אם אפשר לרדות ביהודים, למה לא? אז היא החליטה שסעיף 46 לעמותות הוא לא יתפוס לחרדים. סתם אני רוצה להבין את האינטליגנציה הטיפשית שיש לך, שאין לך. הרי בסוף, בישיבות לומדים גם אנשים רגילים, שהם לא צריכים גיוס, אז תורמים רק להם. לא הבנתי, אתם עושים עכשיו, מה שנקרא, נותנים איזה עונש קולקטיבי? הרי אתם תמיד טוענים שצריך להעניש את הבן אדם, לא את הקולקטיב. זה מבחינתכם, לכאורה, כאילו זכויות אדם – שמעולם לא דאגתם להן, דרך אגב. דאגתם רק לזכויות שלכם. מעולם במדינת ישראל לא דאגתם בשמאל לזכויות אדם, רק לזכויות שלכם. אז בהיגיון שלך, אם אני רוצה לתרום לישיבה, תרומה שלי, ולומדים בישיבה כל מיני אנשים, ואני רוצה לתרום רק לאלה שפטורים מהגיוס, ואני רוצה לתרום להם את כל התרומה, את תגידי לי לא? לא הבנתי. את תאסרי – לכל הישיבה? לא הבנתי. לכן אני רק מראה לך את הכיוון. בכלל, הייתי ממליץ לך להתחיל – שאלת אם יש לנו רעיונות, אז יש לי כמה רעיונות. אני מציע לך קודם כול ללכת מול החרדים. הרי יש לך שנאה עיוורת אליהם – את, כמובן, כל בית המשפט העליון כמעט, בהובלתו של השופט יצחק עמית, והתאומה שלו הגברת דפנה ברק-ארז. שנייה, זה מפריע לי שם, אופיר.

מאיר כהן:

אופיר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מציע לכם קודם כול להתחיל במכות מצרים. יש עשר מכות שכבר עשו, לפרעה, בואו נעשה אותן על החרדים; אחרי זה נעבור לגזרות אנטיוכוס. למה להמציא? היה; אחרי זה נעבור לגזרותיו של טיטוס; ואחרי זה נעבור לאינקוויזיציה, שהייתה בערך לפני 500 שנה – היו עונשים קשים ביותר. אז למה שלא תאמצו את זה? למה להמציא את הגלגל? בואו תתחילו בזה, ואם ייגמר לכם זה, ועדיין יישארו כמה חרדים, תמשיכו הלאה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסיים. שמעתי את בנט בטלוויזיה. אתה יודע, יש לו – איך אני תמיד אומר לו? תקשיב, כשאני רואה אותך, אני מציע לך – הקופצנות שלו, כל הזמן, הוא צריך בטוח איזו כמות של ריטלין, רק להירגע. סיפרתי לך, אדוני היושב-ראש, כשהייתה קורונה אני הלכתי פה בכנסת, בתחילת הקורונה, כל המדינה, כל העולם בסערה, טלטלה, לא יודע מה יקרה. יכול להיות, עוד היו מחשבות שיכול להיות שחצי – אתה יודע מה, השוו את זה לאבעבועות השחורות, לפני 100 שנה, כשנעלמה חצי מאוכלוסיית אירופה. לא ידענו. כל העולם התגייס לזה, כל העולם, אלפי חוקרים, מיליארדים – לא הייתה בכלל מגבלת כסף לאף מדינה, רק בוא נמצא מזור לאנושות. לא ידענו מה יקרה עם האנושות, לאן זה ילך. ואז אני הולך פה בכנסת, נפתלי בנט רואה אותי, צועק לי: דודי, תחכה רק שנייה. בא אליי, מביא לי ספרון של איזה עשרה עמודים, כזה קטן. מה כתוב בו? איך מנצחים את הקורונה. אני מסתכל עליו, אני אומר לו: תגיד, אתה רציני? הוא אומר לי: כן. אמרתי לו: בשביל מה אתה מסתובב בכנסת? אם יש לך פטנט כזה, שיודע איך מטפלים בקורונה – סע לכל העולם, תמכור אותו בעשרות מיליארדים, תהיה הבן אדם הכי גדול, הכי עשיר וגם הכי מושיע את העולם, הכי מפורסם בעולם. מה אתה מסתובב פה בכנסת? זה הבן אדם. אני נותן לכם את הפרופורציות מי זה הבן אדם. קחו את זה לעומק. הרי כולנו – בן אדם סביר, הגיוני, לא חייב להיות גאון, מבין, כשהוא רואה ספרון כזה הוא מבין שזה בדיחה. הוא מחלק אותו בכנסת לאנשים. עד היום הוא בחדר שלי. זה – רוצה להיות ראש ממשלה. ומה הוא אומר? ראו אותו בתוכנית בטלוויזיה, אדוני היושב-ראש, לפני כמה ימים. מה הוא אומר? חבר'ה – בעצבים – אני שם עין על כל מינוי, ואני אומר לכם, מי שלדעתי לא יהיה מינוי טוב אני אזרוק אותו. מר בנט, אתה מזכיר לי את הבדיחה – אתה יודע, יום אחד אבא אחד בא לילדים שלו, אמר להם: חבר'ה, אם אני זוכה בטוטו אני קונה מכונית מרצדס – אתה שומע, אביחי? – אז כל ילד צועק לו: אבא, אני יושב קדימה, אני יושב קדימה. האבא התעצבן, אמר להם: אתם יודעים מה? צאו כולכם מהאוטו. זה נפתלי בנט. נפתלי בנט, אתה לא תהיה ראש הממשלה בחיים. אין אופציה כזאת. אתם עולים כאן, מדברים: יש אווירה, אנחנו מריחים. חבר'ה, אתם מריחים את עצמכם. להפך. אני רוצה להראות לכם כמה אתם בעצם לא מבינים עניין. הרי אין ספק, חבר הכנסת אביחי בוארון, אדוני היושב-ראש, שלפני שלוש שנים, לפני 7 באוקטובר, היינו במצב, בכלל – הרתעתי, מדיני, ביטחוני – במקום יחסית נמוך. היום אנחנו נמצאים – מדברים עלינו בעולם, זה לא אנחנו מספרים לעצמנו – מדינת ישראל שיקמה את הרתעתה במושגים שלא היו מעולם. וזה ישפיע עשרות שנים קדימה. בגלל שלא חשוב מה אנחנו חושבים, חשוב מה עובר בראש של הערבי פה לידנו, והאיראנים. ומי שהוביל את זה, את כל המתקפות, את כל ההחלטות הקשות, זה ראש הממשלה נתניהו. דרך אגב, אני אמרתי לראש הממשלה פעם, בסבב הראשון, אדוני היושב-ראש, כשהוא החליט לתקוף את איראן – אני זוכר את הלילה הזה, זה אחד הערבים, הלילות, הדקות המכוננות שהיו אצלי. אני לא אשכח את זה עד סוף חיי. הייתה התרגשות בחדר, עם מתח, בגלל שלא ידענו מה יקרה. אנחנו שולחים את חיילינו, את טייסינו, לבלתי-נודע. דרך אגב, אתם יודעים את זה שהמרחק בין תקלה, בעיה, לבין הצלחה הוא לפעמים חוט השערה. לא ניסינו את זה אף פעם. ואז ראש הממשלה הוביל את ההחלטה. כל הממשלה תמכה בה, כולל כל זרועות הביטחון. אבל אמרתי לו: תשמע, ראש הממשלה, ההחלטה הייתה מתבקשת, זה ברור. אבל עדיין – אדוני היושב-ראש, מי שמקבל את ההחלטה, זה על הכתפיים שלו – זה אירוע לא פשוט, שאתה סוחב את זה על הכתפיים שלך. זה אתה בסוף. בגלל זה גם הקודמים לא קיבלו את זה אף פעם. הם פחדו. הם לא חשבו שלא צריך, הם פחדו, ואני מבין את זה. בגלל שזה אירוע דרמטי מבחינת מדינת ישראל, וההשלכות של כישלון הן מטורפות. לכן אתה תיכנס לדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל, ותיכתב בספר דברי הימים להרבה שנים קדימה. זה לא שקיבלת את ההחלטה הכי מבריקה, זה לא הסיפור. הסיפור – שהיה לך את האומץ לקבל את ההחלטה הזאת. ואני לא יודע, אם אני הייתי שם, אם היה לי את האומץ לקבל את זה. בגלל שאמרתי, הסיפור הזה לא נרקם עלינו, זה שנים על גבי שנים אחורה, והרבה אנשים גם חיבלו וגם הפריעו, ולא מתוך כוונה לפגוע בביטחון מדינת ישראל. בוודאי אלה היו אנשים פטריוטים – רמטכ"לים, ראשי מוסד – הם לא רצו לפגוע, אם הם יכלו לחסל את זה בלחיצת כפתור בוודאי שהם היו עושים את זה. הם פחדו מהתוצאה וההשלכות. ואני מבין אותם. ולכן אני רואה בזה הנהגה שלא הייתה כאן כמעט אף פעם במדינת ישראל. אני תמיד משווה את זה להחלטה אחת שקרתה במדינה – דוד בן-גוריון שהכריז על הקמת המדינה, כשהוא ידע שתיפתח מלחמה עלינו על ידי הערבים, ואנחנו כולה 600,000 יהודים פה, לא יודעים מה יקרה, יכול להיות שהם היו מצליחים לחסל את כולנו. וזאת הייתה החלטה אמיצה מאין כמותה, בגלל שאחרת לא הייתה מדינה. לכן, אדוני ראש הממשלה, אתה באמת קיבלת סדרת החלטות מטורפת. מעולם לא היה ראש ממשלה שקיבל – זה גם לא דומה להפצצת הכור בעיראק וזה לא דומה להפצצת הכור בסוריה, שגם שם מגיעות ברכות לראשי הממשלה שעשו את זה, גם אולמרט וגם מנחם בגין. אבל כאן זה סרט אחר. ואתה בעצם קיבלת החלטות לאורך כל הדרך, גם הכניסה לרפיח – אני לא רוצה להיכנס. אבל בכל מדינה נורמלית הציבור שראה את זה היה צריך לבוא ולהגיד: רבותיי, יש פה מנהיג שבאמת – אני תמיד שואל את עצמי אם המציאות יוצרת את המציאות או המנהיג יוצר את המציאות – יש פה מנהיג שקיבל החלטות מטורפות, שאף פעם אף אחד לא נדרש להן וכולם דחו אותן. ציפיתי, ואני מניח שגם אתה ציפית ועם ישראל – הייתה גם אופוריה בעם ישראל – שזה יבוא לידי ביטוי בהערכה אליך.

נאור שירי (יש עתיד):

ציפיות יש רק בכריות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

70, 80 מנדטים. אבל ראש הממשלה, לצערי הרב עם קשה עורף אנחנו. אני רק רוצה לנחם אותך. היות שאני יודע שאתה קורא ואוהב לקרוא על צ'רצ'יל, תזכור שצ'רצ'יל בעצם הציל את אירופה מהשלטון הנאצי בסוף. אני לא מדבר כרגע רק על אנגליה. הוא הציל הלכה למעשה. אדוני היושב-ראש, הוא נסע לרוזוולט, התחנן לפניו שהאמריקאים יתערבו, האמריקאים לא רצו להתערב במלחמה. אם לא היה פרל הארבור, עד היום היטלר היה שולט על כל אירופה כולל רוסיה. אבל מה קרה בסוף? אחרי הניצחון, אחרי הכניעה היפנית והגרמנית, צ'רצ'יל בא לבחירות והעם הגרמני לא בחר בו.

נאור שירי (יש עתיד):

האנגלי. פשוט לא הייתה להם זכות בחירה שם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

העם האנגלי לא בחר בו מייד אחרי זה. אחרי זה הוא בחר בו שוב, והשאר היסטוריה. זאת אומרת, אין נביא בעירו. ראש הממשלה, לפעמים בעל הנס לא מכיר בניסו. צריך פרספקטיבה של זמן הרבה פעמים כדי לנתח את האישיות - - -

היו"ר מאיר כהן:

דודי, זה נשמע כאילו אתה אומר לביבי: אתה תפסיד הפעם, אבל - - -

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, אני אומר דבר מאוד פשוט.

נאור שירי (יש עתיד):

אני עדיין לא הבנתי: דודי יצביע - - - אני מחכה לשורה התחתונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן אני אומר – הרי בסופו של דבר זה לא רק הפרסונה. אנחנו מובילים דרך. כשאתה בוחר בראש ממשלה, אתה בוחר בדרך.

נאור שירי (יש עתיד):

איזה דרך, אח שלי?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן אני אומר – אנחנו, דרך אגב, הליכוד כמפלגה, ובכלל, כל המחנה האמוני, מאמין בדרך, הוא מאמין בכל מאודו בתורת ישראל, בארץ ישראל, בערכים היהודיים ובגאווה היהודית ובהגנה על המולדת שלנו בכל מחיר. אנחנו יודעים מה יש סביבנו, אנחנו כבר לא כל כך נאיביים. אנחנו היום מכירים חצי מיליארד מוסלמים, חבר הכנסת בוארון, שקמים כל בוקר ושואלים את עצמם איך משמידים את היהודים כאן, ולא משנה להם איזה סוג של יהודים. ואם מישהו חושב שבגלל המלחמה מישהו מהם שינה את עמדתו, הוא טועה. הם מבינים רק שפת כוח. אם הם יבינו שאנחנו נכה אותם מכה אחת אפיים, נכה בהם שוק על ירך – זה העתיד שלנו פה. אחרת, אנחנו גמורים פה. החמאס חשב שאנחנו חלשים, החיזבאללה - - -

היו"ר מאיר כהן:

מי לא מבין את זה? מי מפריע? אנחנו תומכים בכל מלחמה שנעשה בכדי להגן על המדינה הזאת, בלי שום הבדל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר – אני שומע הרבה קולות גם על זה שצה"ל מדשדש בלבנון וגם על עזה – למה נכנסתם - -

היו"ר מאיר כהן:

צה"ל לא מדשדש.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

- - ולמה היה צריך להיכנס לרפיח, כן או לא, ותשאל את גנץ וגם את איזנקוט למה הם יצאו מממשלת האחדות שהייתה. הרי אז היינו במלחמה. ושומו שמיים, אני, מדינת ישראל מבחינתי זה מעל לכול, לא מעניין אותי כלום. ולכן – זה היה ממניעים פוליטיים. מנחם בגין, אני רוצה להזכיר לך, במלחמת יום כיפור נכנס למלחמה כשר בלי תיק, רק שתהיה ממשלת אחדות, וזה הימין. דרך אגב, אלה אנשים שאוהבים את המדינה, אין להם שנאה. אין להם שנאה מובנית. הם מגיבים לשנאה מולם, שהם לא מבינים אותה. ולכן אני אומר לך, אדוני ראש הממשלה, אני מקווה מאוד שהעם בסופו של דבר יעריך את היכולות שלך בשעות המשבר הכי קשות שהיו במדינה. באמת, תחשבו קצת אתם: לפיד, בנט – עזבו חבר'ה, אמיתי, לפעמים אני מתבייש שהם בכלל מועמדים לראשות ממשלה. אני מתייחס למדינת ישראל ברצינות גדולה מאוד, אמיתית. אלה אנשים ריקים מתוכן. איך אמרו חז"ל? איסתרא בלגינא קיש קיש קריא. רק רעש. זה מטבע בתוך כד שאתה מנענע אותו ועושה מלא רעש. כד שמפוצץ במטבעות לא עושה רעש. לכן אני אומר – אני מתייחס למדינה בחרדת קודש. ומנהיגי המדינה, לדורותיהם, גם כשלא הסכמתי איתם, אני לא חשבתי שרבין זה לא בן אדם שראוי להנהיג מדינה, בזכויות שהוא הראה. לא האמנתי בדרך שלו, אבל בוודאי לא לגבי היכולות. גם לא שמעון פרס, גם לא אריאל שרון אפילו. אני לא חשבתי שהוא יעשה את מה שהוא יעשה, שיבוא וירמה בתוך הליכוד, מה שעשה בנט – הוא אמר שדין נצרים כדין תל-אביב ובא והביא אותה פתאום בהפוכה. בוודאי אני לא מדבר על בן-גוריון, אני לא מדבר על אשכול. אלה היו באמת אנשים בעלי יכולות גבוהות מאוד, מנהיגים אמיתיים, לא איזה אחד שרוצה שתהיה לו איזה ניידת לפני הבית שלו ושישימו לו גדר. תראו את השמאל, הם לא מצליחים להביא הנהגה בשיעור קומה רציני. אז לכן, ראש הממשלה, אני מקווה, בעזרת השם, שבבחירות הבאות אנחנו שוב נביא בשורה לעם ישראל. אני מאמין שבסוף עם ישראל – היהודים שקמים עליהם, הם גם חושבים ורואים ויודעים. אי-אפשר לרמות את כולם כל הזמן. אני גם מאמין, בעזרת השם, שיהיה לנו סייעתא דשמיא בגלל שאנחנו לא נלחמים פה על תפקידים, זה לא מעניין אותי תפקיד. אנחנו נלחמים על היהדות שלנו, אנחנו נלחמים על ארץ ישראל שלנו, ואנחנו נלחמים על היהודים שנמצאים פה. ולכן אני בטוח שתהיה לנו פה סייעתא דשמיא גדולה, נראה ניסים גדולים. ובסופו של דבר, אנחנו ננהיג את המדינה. אני בוודאי מצפה שיצטרפו גם אנשים ראויים מהצד השני, בגלל שבסוף המדינה זה הכול. זה לא נגד נתניהו ולא בעד, זה לא חשוב. בסוף אנחנו בעד המדינה שלנו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת עדי עזוז. אנחנו עוברים לדיון הסיעתי, שלוש דקות לכל נואם ונואמת. אני מבקש להקפיד על זמנים. בבקשה, גברתי. אחריה – פנינה תמנו שטה. בבקשה גברתי, שלוש דקות.

עדי עזוז (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שהכנתי דברים אחרים לדבר עליהם, בנושא של דיון שליש שיזמתי והתקיים היום בוועדת החינוך, אבל הוא די קשור לנושא של אלימות בני ובנות נוער. אבל אחרי נאום התוכחה של השר המקשר דודי אמסלם – באמת נאום כל כך מתגזען, מגזלט ומלא ברגשי נחיתות. אני לא מצליחה להבין את זה, בכמה שנאה אפשר לדבר על הפודיום? בפסיכולוגיה יש מונח כזה שנקרא "השלכה". כל הנאום – אין לי בכלל מילים. ישבו פה בהתחלה תלמידים צעירים, אדוני, או מכיניסטים, לא יודעת. היו פה צעירים בהתחלה שהוא דיבר והתביישתי שהם שומעים את הדברים האלה. למה להתגזען? למה להוציא אותנו המזרחים כאילו אנחנו איזה מסכנים? אתה בעצמך אמרת על המזרחים בליכוד שהם כמו עגלים. בטעות יצא לך שהם כמו עגלים. למשנה ליועצת המשפטית לממשלה – "מחמיץ בכיף", כי שם המשפחה שלו זה לימון. אז הוא אמר שהוא מחמיץ בכיף – בוא, אני עושה ממך לימון כבוש. באמת, יש לי ילדים בבית הספר. אבוי להם אם אני אשמע שהם מדברים ככה לחברים שלהם. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו שאם קורה משהו בבית הספר, אם יש ילד עם צרכים מיוחדים לידם, חלילה באזעקה, אם מישהו צריך עזרה – או להסתכל אפילו על ילדים בהפסקה שלא מסתכלים עליהם ילדים אחרים. להזמין הביתה תמיד חברה אחת ולא יותר משתיים, כי החברות האחרות בכיתה יכולות להיעלב. ההורים מדברים ביניהם ועושים אמנות, ולא פותחים לילדים קבוצת ווטסאפ, כי גם לגדולים קשה לשלוט בפה, אז בטח שלקטנים. אנחנו עושים ככל יכולתנו לשמש דוגמה לילדים שלנו, ואז עומד פה שר ובאמת מקיא על הפודיום שנאה. מה זה כל השנאה הזאת? למה לשנוא כל כך הרבה? את מי אתה שונא? באמת אפשר לשנוא חצי עם? ההכללות, כמה דברי בלע, אני מתביישת בכלל לחזור על חלק מהדברים שאמרת. הגזלוט – האמת הפכה לשקר והשקר לאמת. אני שומעת אותך, ולא מאמינה לדברים שאתה אומר. כמה שקרים אפשר להגיד? היום בוועדת החינוך זה התכנס בדיוק לשיח הבריוני והאלים הזה שהיה פה על הפודיום. לא סתם יזמתי את דיון השליש הזה בוועדת החינוך, וגם היום בוועדת החינוך בדיון על אלימות של בני נוער, יושבת-ראש הוועדה – כי זה היה משולב עם הוועדה לזכויות הילד – גם היא מהליכוד, הביאה את שפי פז לדבר על אלימות של בני נוער. בשבוע שעבר היא הביאה את רפי קדושים לדבר על אלימות של בני נוער, והוא אמר שהם לא התכוונו להרוג אותו, הם רק התכוונו לדקור. שפי פז – תכף תגיע חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – היא קראה לעברנו "כלבות" במהלך הדיון. מי שמע על דבר כזה שככה הכנסת מתנהלת?

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי.

עדי עזוז (יש עתיד):

אני אסיים, אדוני, ואני אגיד שאני מצטערת לכל מי ששמע את נאום התוכחה של דודי אמסלם. זו הייתה השחתה ממש של הזמן של הציבור. אנחנו נחזור ואנחנו נשנה, והשיח חייב, יכול וצריך להיות יפה וטוב.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת תמנו שטה – לא נמצאת. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני, ואחריו חבר הכנסת חוג'יראת.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קראתי את ההודעה שיצאה ממשרד ראש הממשלה אחרי המפגש עם ראשי הרשויות הדרוזיות, ונכתב – ההנהגה של העדה הדרוזית, וגם שייח' מוואפק טריף היה שם. ראיתי שם שלושה סעיפים: סעיף ראשון, ברית אחים – הבטיח לשמור על האחים הדרוזים שלנו בסוריה. ראש הממשלה, מאז שהבטחת, אלפים נהרגו בסוריה. אלפים של דרוזים נהרגו בסוריה. אני רוצה רק להזכיר לך, לפני שבוע וחצי חיל האוויר הירדני תוקף בהר הדרוזים בדרום סוריה, ואנחנו יודעים שישראל שולטת במרחב האווירי של דרום סוריה, אפילו של כל סוריה. אתה רוצה להגיד לי, ראש הממשלה, שחיל האוויר הירדני היה יכול לתקוף בסוריה בלי האישור שלך? בלי האישור של צה"ל, שהוא האישור של מדינת ישראל? אני אומר לך: לא. אז על איזו ברית חיים אתה מדבר? הסעיף השני שלך – הוקרה והערכה לחיילים, לקצינים שנלחמים עכשיו גם בלבנון, גם בעזה ובכל הזירות הפתוחות. ראש הממשלה, הם לא רוצים הערכה והוקרה, הם רוצים שהם יוכלו לבנות את הבית שלהם, הם לא רוצים צווי הריסה. ביד שמאל יקבל צו 8, ביד ימין יקבל צו הריסה, וזה מה שקורה עכשיו. הם רוצים תשתיות, הם רוצים חינוך, הם רוצים חלקות לחיילים משוחררים. זה מה שהם רוצים, לא הוקרה, זה לא מעניין אותם. סעיף שלישי שלך שם היה שהיו הרבה הבטחות שלא קוימו ואתה הבטחת שנעשה את זה ונקיים. אני מזכיר לך, הבחירות ב-27 באוקטובר – אם יהיו ב-27, ואם לא, הן יהיו ב-1 בספטמבר. אתה ראש ממשלה כמעט ארבע שנים, מה עשית בארבע שנים? הכנת תוכנית לפיתוח היישובים הדרוזיים? חוץ מהשוטף לרשויות המקומיות, לא עבר שקל אחד לפרויקטים. לא ראיתי פרויקט אחד גדול ביישובים הדרוזיים. אז אני אומר לך, כנס הבחירות שלך, שנסעת לים המלח, לא הביא לך תוצאות כי אף אחד לא מאמין לשקרים שלך.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת חוג'יראת, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת כסיף.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על תופעה חדשה-ישנה יחסית, שחלק מחברי הכנסת משתמשים בה לאחרונה. לפני כשבוע הגיע לכפר טובא-זנגרייה חבר כנסת מהימין, סוכות. הוא התגנב, נכנס לתוך הכפר, חושב שבדרכו זו הוא יכול להטיל אימה או להפחיד את תושבי טובא. 7,200 תושבים יש בכפר טובא-זנגרייה, זה כפר בדואי שנמצא בצפון, אנשים שומרי חוק. ומגיע אדם שהוא מפר חוק בתור חבר כנסת, שמנסה להטיל אימה, לעשות פרובוקציות, להסית נגד כפר שלם. כששואלים אותו: האם אתה לא מפחד כשאתה נכנס לכפר טובא-זנגרייה? הוא אומר להם: לא, אני חמוש והעוזרים שלי חמושים. אני רוצה להגיד לחבר הכנסת סוכות ולכל החבורה שלו: אתה לא מאיים על טובא, אתה לא תאיים על תושבי טובא לא בנשק שלך ולא בנשק של אף אחד. אנחנו, הבדואים בצפון, לא עושים חשבון לאף אדם כמוך, גזען, מסית, שדרכך היא רק להסית. אתה חושב שאת מה שעושים השליחים שלך בשטחים הכבושים אתם רוצים לעשות גם בתוך היישובים הערביים בתוך המדינה ובמיוחד לתושבים הבדואים. תושבי טובא-זנגרייה הם תושבים שומרי חוק, וגם הביקור שלך כיושב-ראש ועדת החינוך – אנחנו מצפים מיושב-ראש ועדת החינוך שיהיה לו את המינימום של החינוך, שהוא יודע איך להתנהג, איך להתנהל מול אנשים. הוא חושב שהוא רוצה להגיע לביקור בלי לבקש רשות. לכפר טובא-זנגרייה יש כתובת, יש מועצה מקומית, יש ראש מועצה מקומית. מי שרוצה להגיע לכפר – רק דרך ראש הרשות ודרך האישור שלו. לא יעלה על הדעת שיושב-ראש ועדה בכנסת יגיע לבקר בלי לבקש רשות מהתושבים ומראש המועצה. אנחנו אומרים את זה בצורה מאוד ברורה. אני אומר את זה בשם כל תושבי טובא, בשם כל התושבים הבדואים בצפון: אנחנו אנשים שיודעים לקבל אורחים, אבל אנשים שבאים להסית – אנחנו יודעים איך לא לקבל אותם, איך לא לכבד אותם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה. חוג'יראת, אני מאוד מקווה שתעלו לכאן ותדברו על נושא הפשיעה, גם הוא חשוב. חשוב להכניס גם כמה מילים על הפשיעה. בלי להאשים את טובא-זנגרייה, אבל הייתי שר הרווחה ואני מכיר את המציאות. תודה. בבקשה, עופר, שלוש דקות לרשותך, אדוני.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני כשבועיים שבתה ממשלת ישראל בלב הים התיכון שני אזרחים זרים, טיאגו אבילה וסייף אבו קשק, שהובילו את המשט ההומניטרי לרצועת עזה. בישראל הובלו שבויי המשט החבולים מאלימות ועינויים להצגה גרוטסקית של הליך משפטי וחקירת עבירות פיקטיבית, שאפילו בית המשפט טען שאין להן קשר למשט, עד ששוחררו אמש בקול ענות חלושה בחזרה למדינותיהם. על פי אמנת SUA, האמנה למיגור מעשים בלתי חוקיים נגד בטיחות השיט הימי, מדובר במעשה של חטיפה ופיראטיות, מה שאופייני לממשלת נתניהו ושותפיו' שפועלת כך שיטתית בשטחים הפלסטיניים הכבושים. ממשלה שיכולה להורות על חטיפה ושבי של אזרחים זרים בלב ים או של תושבים משוללי זכויות תחת כיבוש, מסוגלת לבצע את העוולות הללו גם לאזרחיה. בחודשים הקרובים, כשאימת הבחירות מרחפת מעל ראשו של עלי ביבי ו-40 השודדים, הסכנה לשלומנו וחירותנו ממשית יותר מתמיד. הסכנה היא ממשטרה שהפכה למיליציה פוליטית של שר מורשע בתמיכה בטרור, בשיתוף פעולה הדוק עם מיליציות שמטילות אימה ברחובות, מחטיפת אזרחים מתנגדי משטר למעצר שווא; סכנה משירותים חשאיים שפועלים בנאמנות אישית למנהיג העליון ומשפחתו, מראש שב"כ שצמח בערוגות הפרא של טרור המתנחבלים והיום משקה אותם שיצמחו; סכנה מחוליות רצח של מתנחבלים המסתובבים חמושים בשטחים הכבושים, וביום פקודה יגיעו עם הנשק לקלפיות; סכנה משר משפטים שרוצה להכחיד את מערכת המשפט, ומשר גימטרייה שמבקש להכחיד את התקשורת החופשית. ממשלת הדם, הגזע והזוועות מפחדת מאימת הדין של הציבור. ראינו וחזינו מה היא מסוגלת לעולל למתנגדיה, ולכן אני מתריע: לנאשם ולפירומנים שלו אין שום כבוד לחוק או למוסר, והם לא יהססו להבעיר את הבית על כולנו בשביל להישאר על כיסאם. אנו, יהודים וערבים, נעמוד כחזית בצורה נגד הממשלה הפיראטית עד שתסולק. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, גברתי, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אבי מעוז.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה, אדוני יו"ר הכנסת. כנסת נכבדה, זה היום הראשון למושב האחרון של הכנסת הזוועתית שאי פעם קמה במדינת ישראל. אגב, זו הפעם השנייה בימיה של כנסת ישראל שמגיעים למעמד הזה, שכנסת מגיעה למושב האחרון. פעם אחרונה מתי זה היה, אדוני היושב-ראש? 1984–1988, כשהייתה ממשלת אחדות, פרס, שמיר – גם אז הגענו למצב כזה שהגענו למושב האחרון. אז זאת הייתה ממשלת אחדות – עכשיו זאת ממשלת הישרדות על מלא, ואנחנו יודעים שהיא הקריבה הכול – אבל הכול ואת כולם – כדי להגיע למעמד הזה, ובאמת הגענו לשלב הסיכומים. מה למדנו במהלך השנים האלה של כהונת הממשלה והקואליציה הזו? מלחמה, מלחמה, מלחמה, קיטוב, קיטוב, קיטוב, שנאה, שנאה, שנאה, שקרים, שקרים, שקרים, מלחמה באזרחים, במוסדות המדינה. ברור שגילינו בזכות הקואליציה הזאת – ועל כך תודה – את כל הכשלים והחוליים שיש לכנסת ישראל, שיש לה חוקים ושיש לה את המשטר הדמוקרטי שיש במדינת ישראל. אז אני רוצה להודות לכם מקרב לב, במיוחד לשר לוין, שנמנע והחליט לא לבחור שישה שופטים לבית המשפט העליון. חסרים עכשיו ארבעה, עוד מעט יהיו חסרים עוד שניים ועוד 100 שופטים לערכאות האחרות – תודה רבה שלא מינית את כולם. אנחנו כבר נמלא, ואנחנו נמנה את השופטים בקדנציה הבאה. תודה רבה גם לכל חברי הכנסת והשרים שלימדו אותנו מה זאת שחיתות ואיך מתחמקים מוועדות חקירה, מאחריות ואפילו מחקירות פליליות, לא להתייצב לחקירה פלילית. הדבר הזה נרשם, נלמד. אנחנו נגיע, נתקן את החוקים, נבין ונביא בפניכם בדיוק את כל התוצאות של ההתנהלות שלכם, של איך להרוס את מדינת ישראל – נהפוך את זה עליכם. אני רוצה גם להודות לכם על כך שבאמת לימדתם אותנו מהי הפקרה ומהי פשיעה; הגעתם לשפל הכי מטורף שאי פעם היה במדינת ישראל, שיא שלילי במדדי האלימות. רק המספרים, ב-2025 נרצחו 255 אזרחים, זו עלייה דרמטית מממשלת השינוי, כי אתם לא יודעים לבצע, אתם לא רוצים לבצע – ואנחנו מפה יכולים אך ורק לעלות. לימדתם את אזרחי מדינת ישראל גם שיעור חשוב באמון הציבורי – הינה, הצלחתם להגיע באמת לתוצאות מפוארות של אמון ציבורי בשפל בכנסת ישראל, שפל עמוק של 16% בלבד בכנסת ישראל. באמת שאפו. תודה רבה לכם, לקו התחתון ששרטטתם, טוב עשיתם את שלכם. מפה אנחנו ניקח את זה ונבנה מחדש. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. חבר הכנסת אבי מעוז – אחרון הדוברים. האם יש שר שמסכם, או שנעבור להצבעה?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני רוצה לשמוע את השר.

היו"ר מאיר כהן:

השר קרעי?

שר התקשורת שלמה קרעי:

היו"ר מאיר כהן:

הצבעה. בבקשה, אבי, שלוש דקות.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר - -

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, אני מבקש שקט שם, בצד ימין.

אבי מעוז (נעם):

- - כמו שאמרה קודמתי, אנחנו בפתיחת הכנס האחרון של הכנסת הנוכחית.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת שלי.

אבי מעוז (נעם):

אני מאחל לכולם כנס קיץ טוב, מועיל, בריא. כבוד השר, אני רוצה לדבר על שתי הזדמנויות היסטוריות של הממשלה, שהממשלה לדעתי הולכת לפספס אותן. הזדמנות אחת – ברגע שיש ממשלה יציבה, ממשלה שנשענת על רוב יציב וממשלה שהיא ממשלת ימין על מלא – כך היא מגדירה את עצמה – אני חושב שאסור לנו לפספס את ההזדמנות ההיסטורית להחיל ריבונות ביהודה ושומרון. הצעת החוק שלי עברה בקריאה טרומית לפני כשבעה חודשים. היא מונחת, מונחת ומוקפאת בהוראת הממשלה, ואני חושב שזה פספוס. אם אנחנו מחפשים ניצחון והכרעה במלחמת התקומה שאנחנו נתונים בה כבר למעלה משנתיים וחצי, זאת ההזדמנות להכריע ולגדוע את התקוות של האויבים שלנו, להקים לנו מדינת טרור בלב מדינתנו, בלב ארצנו. אני קורא לכם, אל תפספסו את ההזדמנות ההיסטורית הזאת, ותקדמו את הצעת החוק הזאת להחלת הריבונות לפחות בקריאה ראשונה בכנס הקיץ הנוכחי. ההזדמנות השנייה שאני חושש מאוד שאתם הולכים לפספס, היא ההזדמנות – אני יודע שאתה תמכת בזה – ההזדמנות להגדיר סוף-סוף מיהו יהודי. הצעת החוק – אומנם לא שלי, גם לי יש הצעת חוק דומה – הונחה בפניכם בוועדת השרים לאחרונה - -

גלעד קריב (העבודה):

אתה לא יהודי לפי כמות השנאה שאתה מפיץ.

אבי מעוז (נעם):

- - ואני חושב, אדוני, שהממשלה הזאת, ראוי לה שתקדם את זה ועל ידי כך תכריע אחת ולתמיד בשאלה שמנסרת בחלל האוויר הציבורי שלנו מאז קום המדינה כמעט. אני אומר, הגיע הזמן להכריע: מדינת ישראל היא לא מדינת כל אזרחיה; מדינת ישראל היא מדינה יהודית. לכן אני חושב שהממשלה עושה טעות שהיא דוחה את הדיון בזה, למרות כל הסיכומים הקואליציוניים, למרות כל הצעות החוק שהיו מונחות השכם וערב בפניה של הממשלה – אני חושב שעליכם לחשוב מחדש ולנסות להעביר את הצעת החוק מיהו יהודי, את הגדרת מיהו יהודי, עוד בכנסת הנוכחית, שמא נפספס הזדמנויות היסטוריות שמי יודע מתי יחזרו על עצמן. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. לשמוע ולא להאמין. השר לא מסכם, לכן אנחנו עוברים - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה אתה, לא להאמין - - - מה אתה לא מאמין - - - מה אתה לא מאמין?

היו"ר מאיר כהן:

אני אענה לך כשאני לא אשב פה, בסדר? אני - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - את ההערה מראש, כשישבת פה.

היו"ר מאיר כהן:

אני שמח שראש הממשלה – זאת הפעם הראשונה שאני אגיד מילה טובה – שראש הממשלה לא חושב כמוך. בניגוד לצרות האופקים הוא חושב קצת על העם היהודי. תודה. וזהו, יותר לא אוסיף. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה של סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה. שלוש ההצבעות יהיו הצבעות שמיות. אדוני המזכיר, בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. סבב שני, לקרוא בשמות חברי הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר מאיר כהן:

יש חבר או חברת כנסת שלא נקראו להצביע? אין. בבקשה לסכם את ההצבעה. אם כן, תוצאות ההצבעה: 42 בעד הצעת אי-האמון, אין מתנגדים, אין נמנעים, על כן אני קובע שההצעה לא התקבלה, מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על ההצעה של סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן, המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה. גם ההצבעה הזאת תהיה הצבעה שמית. אדוני, בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה, נעבור לסבב שני.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר מאיר כהן:

האם נמצאים במשכן, במליאה, חבר או חברת כנסת שלא נקראו להצביע? לא. אם כך, אדוני, נא לסכם. תמה הצבעה. בבקשה. 38 בעד, אין מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע שההצעה לא התקבלה, מאחר שהיא לא קיבלה את הרוב הדרוש. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה של סיעת רע"ם חד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה. גם הצבעה זו תהיה שמית. אדוני המזכיר, תיקח נשימה ותתחיל. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, לעבור לסבב שני, בבקשה. יש לך - - -

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר מאיר כהן:

האם יש חבר או חברת כנסת שלא קראו בשמם?

נאור שירי (יש עתיד):

אני הצבעתי?

היו"ר מאיר כהן:

נאור שירי הצביע?

נאור שירי (יש עתיד):

בעד. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

הצבעת. תודה, אדוני, אפשר לסכם. תמה ההצבעה. ובכן, להלן תוצאות ההצבעה: 35 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. על כן אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. תודה רבה, אדוני המזכיר. מאמץ גדול.

היו"ר מאיר כהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק העמדה לדין בשל אירועי טבח 7 באוקטובר 2023, טבח שמיני עצרת, התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת שמחה רוטמן ויוליה מלינובסקי, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק – אדוני. כידוע, אין בפניך הגבלת זמן. בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אפשר שנראה את הדוברים?

היו"ר מאיר כהן:

זו קריאה שנייה ושלישית. יש כאן בהצעת החוק. בבקשה, כבודו.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד וגם מעט מתרגש להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה והקריאה השלישית את הצעת החוק העמדה לדין בשל אירועי טבע 7 באוקטובר 2023, טבח שמיני עצרת, תשפ"ו–2026. מטרת החוק היא להסדיר את העמדתם לדין של מבצעי פעולות האיבה, הרצח, פשעי המין, החטיפה והביזה שביצעו ארגון הטרור חמאס ושותפיו במסגרת מתקפת הטרור הרצחנית שהחלה ב-7 באוקטובר 2023. בשל המורכבות העצומה של ניהול משפטים אלה, שאמורים להתמודד עם היקף נאשמים וחומרת מעשים שטרם ידענו, נחקק החוק שבפניכם, הכולל הסדרים מיוחדים המותאמים לאירוע ייחודי זה. אציג את עיקרי ההסדרים המוצעים בחוק. אבל לפני שאציג את עיקרי ההסדרים, אני רוצה כבר בשלב הזה להגיד – נגיד תודות בסוף – אבל בתחילת הדברים אני רוצה להגיד תודה רבה מיוחדת לשותפתי בהצעת החוק הזאת, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. התחלנו לעבוד על החוק הזה יחדיו בנובמבר 2023. התחלנו לעבוד עד שהגשנו, עד שהצענו עבודת מטה. אנחנו מסכמים היום פרק זמן מאוד מאוד משמעותי של עבודה משותפת כדי שנגיע ליום הזה, ולכן רציתי להגיד תודה כבר בתחילת הדברים. אציג את עיקרי ההסדרים המוצעים בחוק: אחת, בית משפט ייעודי לאירועי 7 באוקטובר ומינוי שופטים – ראשית, מוצע לקבוע כי כל כתב אישום בגין אירועים שקשורים ל-7 באוקטובר יוגש לבית המשפט הצבאי שכונן לפי תקנות ההגנה, בהתאמות שנקבעו בחוק זה. מושבו של בית המשפט הצבאי המיוחד יהיה בירושלים. הוא יורכב משתי ערכאות – הערכאה הראשונה שבה יידון האישום, וערכאת ערעור. בית המשפט יוסמך לדון בכלל העבירות לפי כל דין, ולא רק בעבירות לפי תקנות ההגנה ובכלל זה החוק בדבר מניעתו וענישתו של פשע השמדת עם, פגיעה בריבונות המדינה, גרם מלחמה ועבירות טרור, כאשר חלק משמעותי מהעבירות האלו נושא בחובו עונש מוות. ההחלטה לגבי סעיפי האישום שבהם בסופו של דבר יוגשו כתבי האישום נתונה כמובן לתביעה, אך נציין שחלק מהעבירות בהצעה נכללו בחוק העונשין תחת סימן עבירות הבגידה. בהיעדר פסיקה בעניין זה לאורך השנים, אין מניעה להעמיד לדין את מבצעי 7 באוקטובר באותן עבירות שלדעת הוועדה יכולות להתאים לאירוע שבו מדובר. כוונתנו היא שהשופטים שישבו בדין יהיו מהשופטים הטובים והמנוסים במדינה. לכן מוצע כי מינוי השופטים יתבצע בשתי דרכים: במסלול הראשון שופטי בית המשפט המחוזי המכהנים או בדימוס ושופטים צבאיים בשירות קבע או מילואים ימונו לכהונה על ידי נשיא המדינה לפי בחירתו של הרמטכ"ל ובהמלצת נשיא בית הדין הצבאי לערעורים; במסלול השני ימונו גם משפטנים הכשירים לכהן בבית משפט מחוזי, בעלי ניסיון פלילי. הם ימונו דרך ועדת הבחירה לשופטים צבאיים, ובכל מקרה בערכאת הערעור ישבו רק שופטים מכהנים או שופטים בדימוס. מוצע כי תקופת הכהונה בערכאה הראשונה תהיה לשבע שנים, ובערכאת הערעור – לעשר שנים. יצוין כי על השופטים יחולו הוראות שונות מתוך חוק השיפוט הצבאי הנוגעות לעניינים הקשורים בהעסקתם, ובכלל זה אי-התלות שלהם, הצהרת האמונים שלהם, הצהרת ההון שהם מחויבים בה והיבטים שונים הקשורים בדין המשמעתי החל עליהם; שנית, ההרכבים: הערכאה הראשונה וערכאת הערעור ידונו בהרכבים של שלושה שופטים שהורכבו בהתאם לתנאים המפורטים שנקבעו בחוק. לצד זאת, מוצע לאפשר דיון בפני דן יחיד בהליכים מסוימים ובכלל זה הארכות מעצר, בקשות לעיון בחומר חקירה ועתירות לגילוי ראיה חסויה. בעלי הדין, תביעה והגנה: באשר לתביעה מוצע להסמיך את הרמטכ"ל בהמלצת הפרקליט הצבאי הראשי למנות תובעים להליכים אלו. אנחנו מקווים שחלק גדול מהצוות בפרקליטות, ששוקד על התיקים האלה עוד מהיום הראשון, ימשיכו ללוות את התיק בבית המשפט הצבאי, ויינתן מענה ארגוני ותעסוקתי מתאים כדי לאפשר זאת. אני מעיר בהערת אגב – אנחנו עשינו תיקון גם לנושא ההוראות בחוק המילואים כדי לאפשר גם מתכונות העסקה שונות לא רק לתובעים, לכל הגורמים העוסקים בדבר. באשר להגנה מוצע שנאשם יוכל לבחור סנגור המוסמך לעסוק בעריכת דין בישראל או באזור יהודה ושומרון. ואולם, במקרה שבית המשפט ימנה לנאשם סנגור, הוא לא יהיה מטעם הסנגוריה הציבורית. עלות הגנתו לא תצא מקופת המדינה, משום שמדינת ישראל תקזז את העלות מכספי הרשות הפלסטינית. מדובר ביישום של החוק שהעברנו בוועדה מוקדם יותר, שעוסק בכספים שמשולמים לסנגורים שמייצגים בהליכי המעצר. לעניין סדרי דין, ראיות ומעצרים, מוצע להחיל על ההליכים את סדרי הדין ודיני הראיות הנוהגים בבתי המשפט הרגילים, אך להסמיך את בית המשפט לסטות מהם מטעמים שיירשמו אם הדבר דרוש לבירור האמת ולעשיית צדק, ואם אין בכך כדי לפגוע פגיעה ממשית בהגינות ההליך. בשל מספרם הרב של הנפגעים, מספרם הרב של הנאשמים, וההיקף העצום של ראיות, שחלקן נאספו בתנאי מלחמה בשטח, יש חשיבות רבה במתן גמישות לשופטים שיושבים בדין לנהל את המשפט בצורה יעילה, כל עוד אין בכך פגיעה במשפט צדק. כמו כן, מוצע לקבוע במפורש בחוק סטיות מסוימות מסדרי הדין ודיני הראיות הרגילים, ולהתיר בתנאים מסוימים קבלת החלטות על סמך טענות בכתב והגשת עדויות בכתב ללא חקירת העד, ובלבד שיתאפשר לבעל הדין שכנגד לחקור אותו. בנוסף, וכדי לייעל את ההליכים, יוכל בית המשפט להתיר לתביעה להתחיל בהבאת הראיות גם כאשר תלויות ועומדות בקשות לעיון בחומרי חקירה או עתירות לגילוי ראיה חסויה, אם מצא שאין בכך כדי לפגוע בהגנת הנאשם ובהגינות ההליך. עוד מוצע, במטרה למנוע את סיכול ההליך על ידי נאשם מסוים או מספר נאשמים, מנגנון שמאפשר לבית המשפט לקיים דיון גם אם הנאשם לא התייצב אליו בלא סיבה מוצדקת, או שיש צורך ממשי בקידום ההליך ואין בכך פגיעה בהגינותו. החוק נועד להתמודד גם עם מצבים שבהם במסגרת משפט אחד ייכללו מספר נאשמים יחד, כגון מתן סמכות להעיד נאשם שבחר שלא להעיד להגנתו כאילו נמנע על ידי התביעה. בהתחשב באופי החריג של ההליכים, מוצע גם להתאים את דיני המעצרים, כך שבית המשפט יוסמך להורות על הארכות מעצר של הנאשמים לתקופות ארוכות יותר מאלה הקבועות בדין הרגיל. מנגנון היוועדות חזותית – מוצע לקבוע כי ככלל הנאשמים ישתתפו בדיוני בית המשפט שלא בנוכחותם הפיזית אלא בדרך של היוועדות חזותית. ואולם, מוצע כי בדיונים מהותיים במשפט – תשובת הנאשם לכתב האישום, עדות הנאשם, הקראת הכרעת הדין, עדות הנאשם בשלב הראיות לקביעת העונש וגזר הדין – הנאשם יהיה נוכח באולם, אלא אם קיים סיכון ביטחוני מוגבר בהבאתו שלא ניתן להפחיתו, או שהנאשם ביקש זאת, ואז יהיו חלק מדיונים אלה בדרך של היוועדות חזותית. עוד מוצע כי נאשם יהיה רשאי תמיד לבקש להיות נוכח פיזית בדיון. בית המשפט ייעתר לכך אם ישתכנע שנוכחותו תתרום תרומה ממשית להגנתו. כדי להבטיח את תקינות ההליך, מוצע לקבוע תנאים טכנולוגיים מחמירים לקיום ההיוועדות החזותית, ובהם שידור קול ותמונה רציפים ותרגום עוקב ורציף, כדי להבטיח שהנאשם מבין את הנאמר לו. כמו כן, מובטחת זכותו של הנאשם לקיים שיחה חסויה ביחידות עם סנגורו בסמוך לדיון, במהלכו ואחריו, באופן שיבטיח את סודיות הדברים הנאמרים בשיחה. פומביות, תיעוד וזכויות נפגעי העבירה – כפי שנאמר לא פעם בדיוני הוועדה במהלך הליך החקיקה, לאירוע המשפטי של העמדה לדין בשל אירועי 7 באוקטובר יש משמעות לא רק לנפגעי 7 באוקטובר ולבני משפחותיהם, אלא גם למדינה כולה, וכן יהיו לו השלכות ברמה הבין-לאומית. בהתאם לכך מוצע לקבוע כי ככלל בית המשפט ידון בפומבי, וכי הדיונים יתועדו בתיעוד חזותי וקולי, שיועבר למשמרת בארכיון המדינה. כדי להנגיש את ההליכים לציבור, מוצע שתחילת המשפט, דברי הפתיחה וכן הקראת הכרעת הדין וגזר הדין ישודרו באתר אינטרנט שיוקם לשם כך. נוסף על כך מוצע כי לאורך ההליך, כל צד, נפגע עבירה וכל אדם אחר יוכלו להגיש בקשה לפרסם את התיעוד, ובית המשפט יכריע בכך לאחר שניתנה לנפגעי העבירה שפרטים אודותיהם או אודות בני משפחתם הוזכרו בדיון הזדמנות להביע את עמדתם בנושא. בנוסף, בסיום ההליך יבחן בית המשפט את האפשרות לפרסם את תיעוד שאר הדיונים הפתוחים, לאחר שניתנה לנפגעי העבירה הזדמנות להביע את עמדתם בעניין. באשר לנפגעי העבירה, מוצע לקבוע במפורש כי חוק זכויות נפגעי עבירה יחול על נפגעי העבירה, בשינויים המחויבים. מעבר לכך, נוכח עוצמת הפגיעה הקשה בנפגעי העבירה ונוכח מספרם הרב ביותר, מוצע לקבוע כי התובע הצבאי הראשי יקים מערך ייעודי שיופקד על הבטחת זכויותיהם, וייתן מענה רציף ורגיש לצורכי נפגעי העבירה במהלך ההליך המשפטי. נוכחותם של נפגעי העבירה בדיונים תוסדר ותובטח, בין אם באולם הדיונים עצמו ובין אם באמצעות צפייה מאולם נוסף שייוחד לכך. נושא עונש המוות – מוצע לקבוע כי במקרה שבו הערכאה הראשונה מטילה עונש מוות והנאשם לא מגיש עליו ערעור, רואים זאת כאילו הוגש ערעור מטעמו. בנוסף, מוצע להתגבר על תקנות ההגנה, שקובעות כי הרמטכ"ל יקבע הוראות לעניין ביצוע גזר דין מוות, ועל כל דין אחר, ובמקום זאת להסמיך את שר הביטחון, בהתייעצות עם שר המשפטים ובאישור ועדת החוקה, לקבוע את ההוראות בדבר המועד והאופן לביצוע גזר דין המטיל עונש מוות בהליכים לפי חוק זה. כמובן שמדובר בהוראת התגברות, כך שאם לא נקבעות הוראות כאלו חלה תקנה 52 לתקנות ההגנה (שעת חירום). לשם הגנה על השופטים ועל עובדי מתחם בית המשפט והבאים בשעריו, וכן לשמירה על הסדר הציבורי במתחם ובסביבתו, מוצע להקים בשירות בתי הסוהר יחידת משמר מיוחדת לבית המשפט הצבאי, שסמכויותיה יקבילו לאלה של משמר בתי המשפט. זו הזדמנות להודות לשב"ס ולשר איתמר בן גביר, הממונה, שהקצה את המשאבים הנדרשים לעניין זה, ולקחו על עצמם את המשימה הלאומית של הקמת משמר בתי המשפט הצבאיים המיוחדים. היערכות מינהלית – בהיבט המינהלי מוצע כי הרמטכ"ל יקים מפקדה שתהיה אחראית להיערכות להליכים. עוד מוצע כי תוקם ועדת היגוי ממשלתית בראשות המנהל הכללי של משרד הביטחון, אשר תהיה אחראית להתוויית אופן ההיערכות, תוודא כי יוקצו המשאבים הנדרשים ותלווה ותפקח על ההיערכות. כדי שנוכל לעקוב אחר ההיערכות להליכים, מוצע כי שר הביטחון ידווח לוועדת החוקה ארבע פעמים בשנה עד לתחילתו של ההליך הראשון לפי חוק זה. סיכומו של דבר, זהו איננו עוד חוק פלילי, זהו מתווה היסטורי שנועד לעשות צדק ולהביא לדין את המחבלים שביצעו את הטבח הנורא בתולדות המדינה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות דיבור, כולל הסתייגות שלי ושל חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, ולפיה לא ייכלל בהחלטה על שחרור אסיר אדם שהוא חשוד, נאשם או מורשע בעבירה שבוצעה במסגרת אירועי טבח 7 באוקטובר. אני לא אציג את ההסתייגות הזאת, מי שתציג את ההסתייגות הזאת במסגרת הצגת ההסתייגויות תהיה חברתי חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אני מבקש מחברי הכנסת לקבל את ההסתייגות שלי ושל חברת הכנסת יוליה מלינובסקי ולדחות את השאר, ולאשר הצעה חשובה זו בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח שהכינה הוועדה. בטרם אסיים, לאחר שהצגתי את עיקרי החוק, חשוב לי – את התודה הראשונה כבר אמרתי, אבל חשוב לי להגיד עוד מספר תודות. בראש ובראשונה לנוכחים פה – נציגים של משפחות שכולות, נציגים של ארגוני חברה אזרחית. אני יכול להגיד את השמות אבל אני לא רוצה – יש אנשים שהגיעו, יש גם הרבה מאוד אנשים שליוו, חלקם פה – כולם פה למעשה ליוו את דיוני החוק בנושא הזה עוד משלב שולחן הסרטוט, קיימנו ישיבות מחוץ לכנסת, בכל מיני שולחנות עגולים ומחשבות מה הדרך הנכונה להביא את ההסדר, ואני רוצה להגיד תודה רבה. החברה האזרחית הייתה פה שותפה בכירה בגיבוש הצעת החוק הזאת, ואני רוצה להגיד תודה לכל הנוכחים בעניין הזה. במיוחד אני כן רוצה לציין אחד, לא חלילה וחס לפגוע באחרים, אבל אני חושב שאחד הקולות החשובים ביותר שנשמעו מתחילת הדרך, עוד משלב הדיון הראשון, שהמתווה הנכון לעשות זאת זה בבית הדין הצבאי, היה ד"ר חגי ויניצקי. כמובן, הצטרפו אליו רבים, אבל ד"ר חגי ויניצקי ליווה את האירוע מתחילתו, ולמעשה הניח על שולחן הוועדה את המסמך הראשון, למיטב זיכרוני, שקרא שזה יהיה המתווה. לכמה אנשים בוועדה ובגורמי המקצוע לקח זמן להבין שזה המתווה הנכון. אני רוצה להודות לו באופן מיוחד. אני חושב – וזה מעבר לתיאור עיקרי החוק – אני חושב שחשוב להבין שבמהלך הדיונים כאן, כאשר הובן היקף המשימה האדיר, המספרים המדויקים עדיין חסויים, אבל כשהתחלנו את ההליך הזה דובר על עשרות מחבלים. הרבה מאוד מהמחבלים טרם נתפסו. הימים, כמו שאמרתי לכם, אנחנו מדברים על נובמבר 2023, תמונת המצב הראייתית בוודאי לא הייתה קיימת באותו היקף שאנחנו חווים היום. וככל שהתברר ההיקף הגדול של המחבלים שהחוק הזה יחול לגביהם, התברר למעלה מכל ספק, גם לגורמי הממשלה, גם לחברי הכנסת, שהגוף היחיד במדינת ישראל שיכול לקחת עליו את הפרויקט הזה זה משרד הביטחון וצה"ל. זה היה מאוד ברור גם מהבחינה הלוגיסטית וגם מהבחינה התקציבית.

היו"ר מאיר כהן:

חברים.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

ולכן אני רוצה להודות לשני השרים שיש להם תפקידים בחוק הזה, שר המשפטים ושר הביטחון. לשר המשפטים ומנכ"ל משרדו איתמר דוננפלד, שריכזו את עבודת המטה; ולשר הביטחון ישראל כץ ולצוות משרדו, שבאמת עובדים, גם היום, גם בימים אלו – לדעתי יוליה נכנסה לפה ישר מהטלפון עם גורמי הצבא, כדי לוודא שעבודת המטה הכל-כך חשובה של החוק הזה תבוא לידי ביטוי. אני כמובן רוצה להגיד תודה רבה – כמו שיודעים, אם אין קמח אין תורה – לשר האוצר ויושב-ראש מפלגתי, השר בצלאל סמוטריץ' על הנושא של התקצוב. היו כמה כותרות בעניין הזה, אני ממליץ לכולם לא להתרגש מהכותרות. הובטח לנו על ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר שבמשימה הלאומית הזאת אין בעיה של תקציב. יכולים להיות ויכוחים מה הדרך הנכונה ביותר לעשות את זה, לצורך כך הקמנו ועדת היגוי עם המנכ"לים הבכירים ביותר, אבל אין בעיה של תקציב, הצדק הזה חייב להיראות וגם להיעשות. אני רוצה להגיד תודה – אומנם שותפים רבים היו לעבודת המטה הזאת, אבל שני משפטנים מתוך משרד המשפטים בלטו במיוחד במחויבות ובמגויסות שלהם לאירוע הזה, המשנה שרון אפק ועו"ד לילך וגנר, כמובן מבלי לגרוע מכל האחרים, אבל איתם הייתה באמת עבודה רבה ומקיפה. לצוותים באוצר, משרד הביטחון, צה"ל, השב"ס, לצוות הוועדה, מנהל הוועדה איל קופמן, אלירן כהן, הודיה שאול, אבירן יחזקאל, נחלה רחמני, אילנה מזרחי אבירם. ההיקף של הדיונים והלוגיסטיקה עבורם בחוק הזה ובכל חוק שמגיע לכאן באמת מאוד משמעותיים. הייעוץ המשפטי של הוועדה טוען ברכה לעצמו – שלום אדוני היועץ המשפטי ד"ר בליי – הייעוץ המשפטי של הוועדה דורש ברכה לעצמו, כי באמת בהרבה מאוד נסיבות הייתה בחוק הזה עבודה שלא רגילים לעשות בייעוץ משפטי של ועדה, תכלול וריכוז עבודה ממשלתית בהיקף מאוד גדול, כמובן עם כל הצוותים, ונטילת ההובלה על ידי הצוות כאשר מדובר בשעות רבות. ולא שבשאר הזמן אמרתי להם: אין בעיה, אל תתעסקו בשום דבר אחר. במקביל – עבודה על כל החוקים האחרים של הוועדה בעומסים בלתי אפשריים ובשעות לא שעות. אני רוצה להגיד תודה לעו"ד גור בליי, לעו"ד אפרת חקאק, לעו"ד נועה ברודסקי לוי ולאוראל נחשוני, שבאמת עשו כאן עבודה מדהימה, כל אחד בחלקים שלו. אני רוצה להגיד כמובן תודה לצוות שלי, לאוריה, להילל, לשיראל ולמעיין, שהעבודה סביב החוק הזה דרשה מהם הרבה מאוד; למשפחות השכולות ומשפחות החטופים, גם לנציגים שלהם שפה, רבים גם הוזמנו ואני מקווה שלהצבעה הסופית יגיעו עוד. רבים הביעו את רצונם להיות פה ביום הזה ובשעה הזאת שבה מדינת ישראל אומרת שהצדק גם ייראה וגם ייעשה. ואני חייב לומר עוד תודה אחת גדולה מאוד, וזה לכם, קהל הבוחרים. היום הזה בעיניי הוא יום חגה של הכנסת. הנסיבות מאוד מצערות, אבל היום הזה הוא יום חגה של הכנסת בגלל שלמעשה, מהרבה מאוד סיבות שאפשר לדבר עליהן – אני לא רוצה להרחיב, חלק סיבות ביטחוניות, חלק סיבות שקשורות לאירועי שו"ן, חלק סיבות שקשורות למערכות יחסים שונות, מהרבה מאוד סיבות – היכולת של הממשלה כממשלה, אני לא מדבר על שרים ספציפיים, לקדם את הצעת החוק הזאת, הייתה מאוד מוגבלת לאורך הזמן מטעמים מובנים. והעובדה ששני חברי כנסת, אחד מהקואליציה ואחת מהאופוזיציה, יחד עם חברי ועדה – ואני רוצה להגיד תודה מאוד גדולה לכל חברי ועדת החוקה, קואליציה ואופוזיציה כאחד, שנרתמו לקידום החוק הזה. יש פה חלקים בחוק שחברי ועדה מהאופוזיציה חתומים עליהם, הם ניהלו את עבודת המטה מול משרדי הממשלה. היום הזה הוא יום חגה של הכנסת – אומרים לנו פעמים רבות, הכנסת היא חלשה, הכנסת לא יכולה לחוקק, הכנסת נשלטת על ידי הממשלה. אני חושב שחברת הכנסת יוליה מלינובסקי, אני וכל ועדת החוקה הראו שכאשר הכנסת יודעת מה היא רוצה ויודעת להתגבש סביב משימה משותפת, כל גופי הממשלה עומדים שמחים על המעורבות הזאת, ומיישרים קו עם העמדה שקובעים נציגי הציבור כאן בכנסת. מהבחינה הזאת, היום הזה – בנסיבות קשות – הוא יום חגה של הכנסת. ואני מקווה שנצליח להוביל באחדות ובעבודה משותפת בעוד הרבה נושאים, ולא רק להתאחד כשכואב לנו. אני רוצה להגיד תודה – איזו כניסה – תודה רבה למשפחתי, לאשתי היקרה ולילדים, שהרבה מאוד שעות פספסו אותי, ובאו לחוק הזה כי הם יודעים כמה זמן אנחנו עובדים עליו. אני רוצה להגיד תודה רבה למשפחה, גלעד, איילת חן, חנה אשתי היקרה, ואני מבין שהשאר בדרך. אז אני רוצה להגיד תודה ואני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק, לדחות את ההסתייגויות – למעט את ההסתייגויות של חברת הכנסת מלינובסקי ושלי – ולהכניס את החוק החשוב הזה לספר החוקים של מדינת ישראל, כדי שיתקיים בנו הפסוק: "הרנינו גויִם עמו כי דם עבדיו יִקום ונקם ישיב לצריו וכִפר אדמתו עמו." תודה רבה, אדוני היו"ר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה ליושב-ראש הוועדה. אכן חוק ראוי, מתווה טוב. הוגשו גם הסתייגויות וגם בקשות דיבור לחוק הזה. אנחנו עוברים להסתייגויות. להלן שמות חברי הכנסת המסתייגים לפי הקבוצות: קבוצת חד"ש-תע"ל – חברי הכנסת איימן עודה, אחמד טיבי, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף וסמיר בן סעיד. וכמו שציין יושב-ראש הוועדה, גם חברי הכנסת יוליה מלינובסקי ושמחה רוטמן מסתייגים. אני אאפשר לכל חברי הכנסת לעלות ולהסתייג. חבר הכנסת איימן עודה – אינו נמצא. ראשון הדוברים, חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. לכל דובר יוקצו חמש דקות. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה כבוד היושב-ראש. לפני כמה ימים חברי סמיר בן סעיד ואני ביקרנו בנמל יפו. נפגשנו עם הדייגים, ערבים ויהודים, יהודים וערבים, ששטחו בפנינו את המצוקות, את הבעיות, את הדרישות שלהם כלפי משרד החקלאות, אגף הדיג. ברשותך, אני אגיד את זה בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, שם, אני מבקש ממך לשבת. סליחה, לא נהוג להפריע.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

חברים, אני מבקש מכם. אנחנו מאוד מבקשים.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

אפשר בבקשה - - -

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש מכם. אתם משפחות שכולות, אני מכבד אתכם מאוד, אם אפשר - - -

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, כל הכנסת, כולם תומכים בחוק הטוב הזה, אז אני מבקש מכם. אנחנו תומכים בחוק.

קריאות:

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אדוני, גם משפחות שכולות, שאנחנו מגלים כלפיהן יחס אחר, צריכות לעמוד בתקנון.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, אלה משפחות שכולות, אנחנו מכבדים אותן. אני מבקש מכם.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הם לא רשאים להשמיץ אותי מעל הדוכן. גם אני משפחה שכולה.

היו"ר מאיר כהן:

אחמד, בבקשה.

קריאה:

אתם יושבים ושותקים, חברי הכנסת? עומד פה היועץ של ערפאת - - - מחבלים - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני מבין שיש בחירות. אתה פוליטיקאי. אתה לא רק משפחה שכולה, אתה פוליטיקאי.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת אחמד טיבי - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ותפסיק להשמיץ משם חברי כנסת.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, תפסיק. תפסיק. אני יודע, אני יודע.

קריאות:

- - - אב שכול - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אסור לך. אסור לך. אז מה אם הוא אבא שכול? שישמיץ חבר כנסת ערבי כי הוא מגיש הסתייגות? לך מפה. לך.

קריאות:

אושר שקלים (הליכוד):

יועץ של רוצח.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה זה? זה שוק. זה נקרא שוק. מגלים הבנה, אבל זה שוק. זה שוק.

קריאות:

אושר שקלים (הליכוד):

יועץ של רוצח.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש מהמשפחות השכולות, אנא מכם, אני לא רוצה חלילה לבקש מכם לעזוב. זהו, מספיק. מספיק. מספיק, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה לעבור לדיבור על קורבנות הפשיעה בחברה הערבית, שממשלת ישראל והמשטרה בכוונה - - -

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, אדוני. יש כאן חוק שאנחנו רוצים להעביר אותו, והוא חוק חשוב. אנא מכם, תפסיקו להפריע. אני מבין את מה שאתם אומרים. אל תפריעו. הוא חבר כנסת, והוא יגיד. זהו, אני מבקש ממך. תודה.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מעל 100 אזרחים ערבים - - -

היו"ר מאיר כהן:

יש כאן הצעת חוק שאנחנו רוצים להעביר. אנא מכם.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מעל 100 אזרחים ערבים נרצחו בפשיעה על ידי ארגוני פשיעה, ומשטרת ישראל יכולה למגר את הפשיעה הזאת, והיא לא עושה זאת.

קריאות:

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בכנסת הזאת לא קל להיות חבר כנסת, לא קל להיות חבר כנסת ערבי, והכנסת הזאת - - -

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

זהו. די, אדוני, די. די, מספיק. מספיק, בבקשה. אני מבקש מהמשמר להרגיע שם את הרוחות, בבקשה. תפסיק, אדוני. אנחנו רוצים להעביר את החוק הזה. אל תפריעו, חבל. זה חוק חשוב. מספיק.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

הוא חבר כנסת, והוא מדבר. אני עוד פעם מבקש, אדוני, תפסיק. אני מבקש מהמשמר - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כל סיעות הבית הגישו בקשות דיבור.

קריאות:

- - - בושה וחרפה - - - אותו תוריד - - -

היו"ר מאיר כהן:

שנייה, שנייה. חבר'ה, אתם מפריעים לחוק טוב. תפסיקו. תפסיקו. אני מבקש.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

עשרה כמוך לא יורידו אותי.

היו"ר מאיר כהן:

אחמד טיבי - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה תשמור על התקנון והסדר. אתה אורח כאן. אז מה אם אתה אבא שכול? יש אנשים שכולים אחרים. גם לי נהרגו 13 מבני משפחתי, ואני לא מתנהג כמוך, אני לא מתפרע. שני ילדים נהרגו במשפחתי, ואני לא מתפרע.

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

אתה מפריע – תן לנהל, אני יודע לנהל את זה. תודה רבה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יאללה, לך, לך. לך.

אושר שקלים (הליכוד):

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אבל למה אותו אתה לא מוציא? אותו אתה לא מוציא.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש מהמשמר שהמשפחות יעברו, בבקשה - - -

קריאות:

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש מכם לעבור, בבקשה. משמר, אביגדור, ראש המשמר - - -

אושר שקלים (הליכוד):

עוכר ישראל. מהלל השהידים עומד פה ומדבר כנגד הורים שכולים?

היו"ר מאיר כהן:

אני אותך יכול – תפסיק. תפסיק. אנחנו צריכים להרגיע. מספיק.

אושר שקלים (הליכוד):

מהלל השהידים - - - שמדבר על הורים שכולים ככה?

היו"ר מאיר כהן:

מספיק. אדוני - - -

אושר שקלים (הליכוד):

קצת רגישות.

היו"ר מאיר כהן:

שנייה. אני מכריז על חמש דקות הפסקה במליאה. להרגיע את הרוחות.

היו"ר מאיר כהן:

אני מחדש את הישיבה. אנחנו עוסקים בהצעת חוק העמדה לדין בשל אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 (טבח שמיני עצרת), התשפ"ו–2026, ואנחנו בהנמקת ההסתייגויות. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. בחייה של כנסת קורים אירועים כאלה, יש רגישות. אנא מכם.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי ואני תמיד התנהגנו בכבוד הנדרש לאנשים ולמשפחות בוועדות. מעטים מאוד האנשים מתוך המשפחות שניצלו את הכאב שלהם לצרכים פוליטיים, או קיללו את שופטי בית המשפט העליון. האיש הזה הוא אחד מהם, תמיד עושה בעיות ורעש וניצול פוליטי.

היו"ר מאיר כהן:

לא, אז חבל, חבל, אדוני חבר הכנסת טיבי. בבקשה, בוא נמשיך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא, לא, אדוני. אדוני, הוא השמיץ פעם אחר פעם, ואני הבלגתי. אף אחד לא יוריד חבר כנסת ערבי כי הוא מדבר בערבית או כי הוא מסתייג. מה עוד שדיברתי על נושא דייגים ופשיעה בחברה הערבית. מי שלא יכול לשמוע אותי, שלא יהיה פה. אני מודיע שלא רק שיהיו עשרה ח"כים ערבים, או מהסיעות הערביות – בכנסת הבאה יהיו 17 כאלה. ואנחנו נעשה הכול כדי שאנשים רציונליים יהיו בשלטון ולא אנשים שמסיתים, וזו התוצאה.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת טיבי, תמשיך עם כישרון הניבוי הזה של - - -

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

גם לי נהרגו קרובי משפחה בעזה, מתוכם שני ילדים, ואני לא מנצל את זה פוליטית, לא מבקש נקמה. אני מבקש לעבור למציאות אחרת. דיברתי על הדייגים שביקרנו, סמיר ואני, ביפו. דיברנו על הזכויות שלהם, על הדרישות שלהם. אגב, דייגים יהודים וערבים כאחד. נמשיך לעקוב אחרי הבקשות שלהם, אחרי הדרישות שלהם. זאת זכותם. הנושא השני הוא נושא הפשיעה שמסלימה. היום נורו ארבע נשים ברמלה, אחת מהן נרצחה באופן מזוויע על ידי בעלה, כשיורים ברחוב. ארבע נשים – זה לא נתפס.

היו"ר יעקב מרגי:

לא נתפס, לא נתפס.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא נתפס.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ארבעה אנשים ירו בה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בעל ירה באישה ושלוש נשים נפצעו. נפצעו, אבל זה חמור כשלעצמו.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ברור. אני חשבתי שארבעה ירו בה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא, לא. גבר ירה בארבע נשים. ירה באשתו ורצח אותה. נהרגו גם צעירים, נהרגו גברים, נהרגו נשים; הרצח בפתח תקווה. המשטרה, הממשלה, השר וגם התקשורת השקיעו מאמצים אדירים ברצח המזוויע בפתח תקווה, של זלקה. ובצדק. אבל כשאתה משווה את היחס לרציחות בחברה הערבית – לא ראש הממשלה, לא השר ההוא, גם לא התקשורת. למשל, לא נתנו הוראה למצוא את הרוצחים בכל מחיר, כמו שהיה במקרה הזה. אני שואל למה. התשובה ברורה, למה – כי מבדילים ומפלים בין חיים לחיים, בין קורבן לקורבן. ואני אומר, חבר הכנסת מיקי לוי, המשטרה יכולה אם היא רוצה. עובדה, גם פה, במקרה הזה, מצאו את כל המעורבים ועצרו אותם. והיא יכולה למגר את הפשיעה בחברה הערבית, יכולה ועוד איך. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. אני מזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. נמצאת? אינה נוכחת. עופר כסיף, בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני אחלק את הנאום לשלושה פרקים, כל אחד חמש דקות. כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אבקש לומר בצורה הברורה והנחרצת ביותר: טבח 7 באוקטובר הוא פשע מלחמה ופשע נגד האנושות. לא יכול להיות על כך שום ויכוח. יום דמים נורא, שמורכב מאין-ספור פשעים אכזריים ביותר, שהדעת אינה יכולה לסבול. הוא ממשיך לרדוף את הקורבנות עד לרגעים אלו, כפי שראינו גם היום בבוקר בוועדה. כל התקפה שיטתית, רצח חסר הבחנה, חטיפה והתעללות באזרחים באשר הם – אלו פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, שכל אדם חייב לפסול ללא סייג. בדצמבר 2025 פרסם ארגון זכויות האדם הבין-לאומי, אמנסטי אינטרנשיונל, את הדוח המקיף על הפשעים של חמאס ב-7 באוקטובר ולאחריו, וקרא להעמיד לדין את המבצעים והאחראים. בניגוד להאשמה השקרית נגד הארגון כאילו הוא אנטי-ישראלי, אמנסטי אחראי לעבודה חשובה מאין כמותה. במשך שנתיים צוות המחקר שלו אסף עדויות ותיעודים על מנת לתאר בשפה משפטית אובייקטיבית את מה שכולנו ידענו והרגשנו באותה שבת ולאחריה: מסכת ארוכה, מתואמת, שיטתית ומכוונת של פשעים, רצח אזרחים, שרפת בתים על יושביהם, חילול גופות, התעללות פיזית, פסיכולוגית ומינית בחטופים ובקורבנות. התעללות שאותותיה עוד מורגשות על מעגלים נרחבים בקרב המשפחות והניצולים. לא יכולה, ואסור שתהיה כל מחלוקת על החשיבות שבמשפט צדק של פושעי 7 באוקטובר. קודם כול למען הקורבנות, שחלק מהותי מתהליך השיקום שלהם כרוך בהעמדה לדין של הפושעים, אך גם למען משפט ההיסטוריה, על מנת להעמיד מגדלור של מוסר למול שפלות האדם שהתגלתה בטבח. מגדלור של מוסר חייב, במהותו, להתבסס על תשתית של צדק, של כיבוד זכויות, של אובייקטיביות נטולת פניות ושל דבקות באמת. זה נכון במשפט הפלילי הרגיל, במירכאות, שבו גם לפושע הגדול ביותר עומדות כלל הזכויות הפרוצדורליות לנסות להוכיח את חפותו, ובמיוחד במשפט הפלילי הבין-לאומי העוסק בזוועות הנוראות ביותר. "אין להעלות על הדעת כי רגש הנקמה ינחה את בית המשפט בבואו לשקול מידת עונשו של עבריין", נהג לומר שופט בית המשפט העליון והמומחה למשפט העברי, מנחם אלון, אלא שלמרבה הצער דווקא לכך החוק מכוון, וישנה סכנה אמיתית, כפי שהעלה אמש במאמרו המשפטן פרופ' מרדכי קרמניצר, שממנו עוד אצטט ארוכות בחלקים הבאים של הנאום, כי תחת ידיה של הכנסת יגיע חוק שימנע את משפט הצדק ויביא בכך פגיעה אנושה, קודם כול בקורבנות, אך גם בתחושת הצדק ההיסטורית של כלל החברה הישראלית. ההסתייגויות שהבאנו להצבעה במליאה כאן עוסקות בדיוק בהגנה על טוהר המידות המשפטי נגד עונש המוות, נגד דיונים בהיוועדות חזותית, נגד הרחקת הסנגוריה הציבורית, נגד גזירת הדין טרם עשיית המשפט ולמען העיקרון של הליך הוגן. עמדתי היא שלנוכח עוצמת הפגיעה ולמול היקף כזה של זוועות, הערכאה המתאימה להעמדה לדין חייבת להיות בין-לאומית. פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות הם במובנם הבסיסי עבירות במשפט הפלילי הבין-לאומי, והמוסדות המשפטיים הבין-לאומיים הם המתאימים ביותר לטפל בהם. הממשלה בכלל לא בחנה את הכיוון הזה, ומסיבות פוליטיות זולות ונפסדות. ישנן גם אפשרויות להקמת בתי דין וטריבונלים ייעודיים - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מסיים. - - במודל היברידי משולב בין ערכאה מקומית לבין משפטים בין-לאומיים מהאו"ם, כפי שנעשה במקרה של רצח העם הקמבודי. אני אמשיך את אותו נאום אחר כך. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת לוח באוקטובר תיקונים להסתייגויות ולבקשות רשות דיבור להצעת חוק העמדה לדין בשל אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 (טבח שמיני עצרת), התשפ"ו–2026. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לסגנית מזכיר הכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

יעלה ויבוא חבר הכנסת סמיר בן סעיד. בבקשה, אדוני. חמש דקות לרשותך.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום אני רוצה להקדיש את הנאום שלי בשפה הערבית, וגם אני אתרגם קצת – אני רוצה לדבר על יאפא. יאפא – יפו. (אומר בערבית ומתרגם:) מה זה בעברית? יפו לא הגיעה בסירה, יפו הייתה קיימת לפני הים. (אומר בערבית: ) אנחנו מעריכים את השפה שלנו. (אומר בערבית:) כמו שאמר לדייגים ערבים, יהודים יחד בנמל יפו, היינו שם. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) אני דיברתי על הקמת הרשימה המשותפת. בימים האחרונים יש בשורות טובות לגבי הקמת הרשימה המשותפת. אנחנו גם נהיה הרשימה השנייה או השלישית בגודלה בכנסת. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ) אנחנו חיים בתקופה מאוד קשה מבחינת מלחמת הפשע, ארגוני הפשיעה, הפשע שיש לנו בחברה הערבית. היום בבוקר נרצחה בחורה בת 30, אימא לארבעה ילדים, והיא מספר 106 מתחילת השנה, שישה מהם על ידי השוטרים. (אומר דברים בשפה הערבית). תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת סמיר בן סעיד. עד כאן נומקה הסתייגות מס' 1, לסעיף מס' 1. אנחנו עוברים להסתייגות מס' 2 – אחמד טיבי עומד בכוננות לאיזו טעות של הסגן. ושוב, רשימת חד"ש-תע"ל. ראשון הדוברים, איימן עודה – איננו נוכח. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה, אדוני. חמש דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נדמה לי שדיברנו, כבוד היושב-ראש, יותר מפעם אחת על עמדת הח"כים הערבים, שהוקיעו באופן ערכי את הזוועות שהיו בעוטף. מצד שני, אני לא מחכה, אבל אני רוצה להזכיר לפרוטוקול שאף אחד מאלה לא הוקיע הרג של ילד פלסטיני אחד, כולל – ואני מדבר – מהמשפחה שלי נהרגו שניים מתוך 20,000 ילדים, כך שהמאזן הערכי בנושא הזה ידוע. אנחנו, חבריי ואני, לא אמורים תמיד לעמוד ולהגיד: זו העמדה שלי, זו לא העמדה שלי. העמדה נאמרה לא אחת, לא שתיים ולא שלוש. מי שצריך להוכיח הוא מי שקורא להשמדת עם, קורא למחוק את עזה, תומך בפשעים של מתנחלים נגד פלסטינים בבתיהם, שרפה, פציעה, הרג, ירי, השתלטות על מגרש כדורגל של ילדים, נבירה בקברים וכדומה. אלה פשעים נוראיים, ולא כולם הזדרזו להוקיע, במיוחד לא הגב הפוליטי של הפושעים האלה שיושב בממשלה. אני שב ומדבר על נושא הפשיעה, כי כשאתה עושה סקר בחברה הערבית, המקום הראשון שמעניין את הציבור, 60%–70%, זה הפשיעה. מקום ראשון, שני, שלישי, רביעי, אחר כך הריסות בתים, חינוך, לימודים, עליית מחירים, כלכלה וכדומה, ונושאים מדיניים. אבל כאשר יש יותר מ-100נרצחים מתחילת השנה – אגב, נדמה לי שבחברה הערבית שיעור הרצח הוא גדול יותר מכל החברות במדינות ערב.

היו"ר יעקב מרגי:

פה בארץ?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בארץ. נדמה לי שהוא במקום שלישי ביחס למדינות באמריקה הלטינית. כל זה קרה בשנים האחרונות. לפני שנת 2000 היו שמונה רציחות בשנה – אותה חברה, אותו עם, אותם אנשים. היו משתנים בדרך: התנהגות המשטרה מאז שנת 2000, היחס שלה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

כשיש בעיית משילות, היא פוגעת בכולם.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לגבי משילות, משילות זה ממשלה. ממשלה שלא נאבקת בארגוני פשיעה - -

היו"ר יעקב מרגי:

מסכים איתך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

- - מאפשרת נשק לא חוקי שזורם. אין יישוב שאין בו מאות כלי נשק, לעתים אלפי כלי נשק – מאות אלפי כלי נשק יש בחברה הערבית. אם המדינה הייתה חושדת שזה נשק ביטחוני, הוא רבע שעה לא היה נשאר. ולכן יש איפה ואיפה וראית את היחס לרצח צעיר, רצח מזוויע בפתח תקווה, ולרציחות בחברה הערבית – יחס אחר לחלוטין. לכן האפליה היא גם נגד הערבי כשהוא חי וגם נגד הערבי כשהוא נרצח, וזו הרגשה כבדה ונוראית. לכן אני חושב שהממשלה הזאת היא לא הפתרון, היא הבעיה. והדרך הטובה ביותר זה בקלפי, ביום הבחירות, להשתתף, לבוא, להצביע, להשפיע ולשנות את המציאות הנוראה הזאת, כי על האדמה הזאת יש מה לחיות למענו. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת אחמד טיבי. עאידה תומא סלימאן – איננה נוכחת. עופר כסיף, בבקשה, אדוני. הוא יעלה ככל שצריך, ככל שאפשר. בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני ממשיך מאיפה שעצרתי קודם. ישנן גם אפשרויות להקמת בתי דין וטריבונלים ייעודיים במודל היברידי, משולב בין ערכאה מקומית לבין משפטנים בין-לאומיים מהאו"ם, כפי שנעשה במקרה של רצח העם הקמבודי. אבל משפט צדק בין-לאומי או כל שילוב היברידי כזה או אחר, היה מחייב את הממשלה להכיר בסמכות של הערכאות הבין-לאומיות, וממילא בכך שחקירה וענישה על פשעים נגד האנושות כשמן כן הן, דהיינו, חלות על כל מי שנחשד בביצועם יהיה אשר יהיה. כולנו מבינים מדוע ממשלת נתניהו תסרב לעשות זאת. אלא שלא בכך תמה הביקורת שלי על החוק המוצע, שוב אני חוזר ומדגיש – ביקורת שמכוונת על הפרוצדורה שנבחרה ונוסחה ולא על עצם מהות העמדה לדין. הצעת החוק הולכת צעד אחד מעבר לעוול ולכסילות שבאי-הכללת מוסדות המשפט הבין-לאומי בהליך, ומעדיפה מסלול של בית דין צבאי במקום המערכת המשפטית האזרחית. עצם השימוש בחקיקת החירום המנדטורית, אותה ירושה מפוקפקת של השלטון הבריטי האנטי-דמוקרטי, הייתה צריכה להדליק נורת אזהרה. והשימוש בבית דין צבאי, במיוחד לאור העובדה שמרבית הקורבנות הם אזרחים חפים מפשע, שולחת מסר פגום ופסול. בית דין צבאי הוא המקום להעמיד לדין חייל שסרח, ולא הערכאה הנכונה לפשעים נגד האנושות שבוצעו כנגד אזרחים תמימים. ההחלטה הזאת שולחת מסר בעייתי שמדובר במשפטים סוג ב', שתוצאותיהם ידועות עוד מראשיתם. כך לא נראה משפט צדק, אלא הפעלת כוח צבאי בכסות משפטית. ובנקודה הזאת אני רוצה לחזור למאמרו של פרופ' קרמניצר, משפטן בעל שם עולמי, ולצטט ממנו באריכות הנדרשת, וכך הוא כתב אתמול: "אם יש צורך והצדקה במערכת משפט שתפקידה עשיית דין צדק, העמדתם לדין של המעורבים בפשעים אלה וענישתם ההולמת היא חובה מוסרית ומשפטית מן המעלה הראשונה. עדיף המסלול של שיפוט פלילי על פני האפשרות של מעצר מינהלי אין-סופי שמתקיים תחת פיקוח משפטי לכאורי, כאשר בפועל אין מדובר בפיקוח משפטי אפקטיבי. משעה שייפול הפור על הליכים פליליים, תהיה המערכת המופקדת עליהם חייבת לפעול לפי עקרונות המשפט הפלילי, בראש ובראשונה מדובר בעקרון האחריות האישית, לפיו יש לעשות דין צדק לכל נאשם לפי מה שעשה, כלומר לפי מה שיוכח לגביו שעשה, לרבות היסוד הנפשי שהתקיים בו, במידת ודאות מעל לספק סביר, וליתן את הדין על מה שעשה לפי מידת אשמתו. לא יהיה בכך שירות לצדק, לביטחון ישראל או לטובת הציבור אם יורשע בפשע חמור מי שלא חטא כלל או שחטאו חמור פחות ממה שמיוחס לו, או שהאדם שהורשע ייענש בחומרה העולה על מה ש'מגיע לו'. זהו מבחן גדול שניצב בפני המערכת, ודווקא משום שהפשעים הם איומים כל כך. "המבנה הכולל חייב להיות מערכת מאשימה ומערכת שופטת שהשליחות שלהן היא עשיית משפט, לא נקמה. אסור שיעסקו במשימה החשובה הזו מי שסבורים כי בעזה אין חפים מפשע ושדין כל העזתים מיתה. אסור שיעסקו בה מי שנתונים להשפעת הקהל, שחלק גדול ממנו מבקש לראות דם. אסור שהמלאכה תוטל על מי שאינם מקבלים על עצמם באופן מלא את סייגי המשפט, למשל לעניין פרשנותן של עבירות, שחייבת להיות לפי המשמעות המקובלת על הבריות ובמגמת צמצום, לעומת גישה פסולה של הרשעה ויהי מה - -"

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

"- - כל הדרכים כשרות להשגת הרשעה". אני אמשיך מפה אחר כך.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה, אדוני. עד חמש דקות, לרשותך, בבקשה.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת הנכבדים, הייתי הבוקר בוועדת הכספים ועניין אותי לשמוע – דיברו על אחוזי הגבייה בחברה הערבית – כולם, גם על החברה הערבית במיוחד, ובפרט בנגב. שמעתי כמה מספרים, שמעתי כמה אחוזים, למרות שהייתה החלטה מראש שהם רוצים להעביר את הגבייה לחברה פרטית. ברהט, למשל, העיר הכי גדולה בחברה הערבית בכל הארץ, 85,000 תושבים, אחוז הגבייה הוא 86%. בערערה בנגב אחוז הגבייה הוא 92%. בשגב שלום האחוז הוא 82%, וככה בכל היישובים. למרות שהמצב הסוציו-אקונומי שלנו, אנחנו במצב 1. אנחנו כן מדברים על אחוזים מצוינים, שיעורי גבייה ברמה גבוהה. אז אם כך, למרות הכול, הם רוצים להעביר את זה לחברה פרטית. אבל המספרים שמדאיגים אותי והאחוזים שמדאיגים את כל החברה הערבית, שאתם חייבים לשמוע כל יום, הם מספרי ואחוזי הרצח אצלנו בחברה הערבית. היום קמנו בבוקר עם רצח של אישה ברמלה, היא מספר 106. אתה יודע באיזה יום אנחנו מתחילת השנה? היום אנחנו סופרים את היום ה-130 מתחילת השנה, ו-106 נהרגים, נרצחים, אלפי פצועים, המון מקרים. 106, שישה מתוכם על ידי המשטרה. לפני יומיים קמנו בבוקר – אחד הלך להתפלל את תפילת הבוקר. בחור כמעט יש לו שנתיים, מתפלל. אחמד סעיד אל-נעאמי, אחמד סעיד אל-נעאמי מהעיר רהט נהרג על ידי השוטרים. מספרו הוא 105, והבחורה היום בבוקר – 106. לא מספיק? המספרים האלו לא מזעזעים? השתגענו? לא רואים את המספרים בחברה הערבית? אלה הם אזרחי המדינה. מדובר על אזרחי המדינה. לא מדובר על אנשים שבאו מהירח, מחוץ לארץ. אני תמיד אומר: על הקורבן יתהפכו היוצרות. היום גם אני מציין – זה חשוב מאוד בשבילי – ארבע שנים להריגתה של העיתונאית שירין אבו עאקלה (אומר בערבית) יא שירין. ובאותו זמן – המספרים האלה, המזעזעים – יש לנו גם מספרים מדהימים בחברה הערבית. מדובר על 7,000 אנשי מקצוע בתחום הרפואה, 13,000 מורים, שיושבים בבתים ללא עבודה. זו מציאות שאיתה החברה הערבית מתמודדת מדי יום: אלימות, הזנחה, אפליה ואובדן ביטחון אישי. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) יאפא לא הגיעה בסירה, יאפא הייתה קיימת לפני הים. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברי הכנסת, סיימנו לנמק את ההסתייגויות לסעיף 1. לסעיף 2 ו-3 אין הסתייגויות. לסעיף 4 – קבוצת חד"ש-תע"ל, שוב, סבב של חבר הכנסת איימן עודה – איננו נוכח. אחמד טיבי. מנמקים את הסתייגות 3, השלישית לסעיף 4. חמש דקות לרשותך, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, שני דברים – אני אקצר, אולי פחות. שוב, כנראה שרוצים לפגוע בדרוזים ברמת הגולן בנושא הטורבינות. רוצים לכפות את זה על התושבים. ההתנגדות של התושבים הייתה עזה, הייתה מוצדקת, הינה מוצדקת גם היום. ואנחנו מגבים את הדרישה שלהם ואת העמדה שלהם נגד הקמת הטורבינות האלה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. תעלה ותבוא עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. עופר כסיף, בבקשה, אדוני. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות לרשותך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני אמשיך איפה שעצרתי. אני רק מזכיר שזה מתוך מאמר שכתב פרופ' מרדכי קרמניצר ופורסם אתמול בעניין החוק שלפנינו. אני ממשיך איפה שעצרתי את הציטוט שלו: "האפשרות לסטות מדיני הראיות וסדרי הדין צריכה להינקט במשורה ורק כשאין בה כדי לפגוע בעשיית הצדק. במיוחד יש להיזהר מפני קבלתן של הודאות של נאשמים שהושגו באמצעים אלימים ורב החשש שהחקירות לא נעשו בכפפות משי. קבלתן והענקת משקל לכתוב בהן סוללת את הדרך להרשעות שווא. ככל שיפחת שיעור המשפטים ללא נוכחות הנאשם כן ייטב. "אם לא יובטח ייצוג הולם ברמה נאותה לנאשמים, להבדיל מייצוג ירוד רק כדי לצאת ידי חובה, לא יוכל להיעשות משפט צדק. ככל שיסוד הראווה יהיה דומיננטי יותר במשפטים" - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נוכחות דלילה ורעש. בבקשה, אדוני.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תודה. "ככל שיסוד הראווה יהיה דומיננטי יותר במשפטים, כך הם ירחקו מעשיית משפט צדק. "מבחנה העליון של המערכת החדשה יהיה בזיקתה לעונשי מוות. אם יתברר שמטרת-העל האמיתית של המערכת היא לספק סחורה אנושית לעמודי תלייה יהיה בכך כישלון חרוץ שלה, של הכנסת ושל המדינה כולה. עלול להתברר שהחקיקה שאושרה בחודש מרץ השנה הייתה בבחינת 'ספתח' פורץ דרך להחייאת עונש המוות בישראל - - - אסור בתכלית האיסור שמערכת המשפט שלנו תאבד את כוכב הצפון האנושי שלה, גם נוכח ההתגרויות הקשות ביותר. עונש המוות באי-אנושיותו ואכזריותו אינו נמצא ברפרטואר של תרבות אנושית וחברתית ראויה - - - כל מערכת משפטית מתקיימת על האתוס שהתהווה בה במהלך הזמן. האתוס הישראלי נוצר, למשל, על ידי גבריאל בך, מס' 2 בתביעה נגד אדולף אייכמן, ולימים פרקליט המדינה ושופט בית המשפט העליון, שנהג להעביר לסנגורו של אייכמן חומרים משפטיים שמצא כי יכלו להועיל להגנת הנאשם. בך סבר שחובה עלינו לנהוג בהגינות מופתית אפילו בצורר אייכמן – לא למענו, למעננו. יותר משני עשורים אחר כך בית המשפט העליון שלנו, בראשות הנשיא שמגר, זיכה את איוון מטרבלינקה בגלל שנוצר ספק סביר שמא מדובר בשומר המחנה איוון מסוביבור ולא באיוון האיום מטרבלינקה. כך נוצרה המסורת לפיה ציון תיפדה במשפט – לא בנקמה ולא באכזריות. על מסורת זו חובה לשמור מכל משמר. אם המערכת החדשה שתקום תסטה מדרך הישר, הסטייה לא תהא מוגבלת; היא תחלחל לשיטה כולה ותחלל אותה". עד כאן הציטוט הארוך מדבריו של פרופ' קרמניצר, ואני רוצה לסכם. אין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם, הטעים הרמב"ם במסכת שבת. אני קורא לכם להצטרף אלינו ולהצביע בעד ההסתייגויות המהותיות, למנוע משפט נקמה ולהגן על ההליך ההוגן, שהוא ורק הוא יבטיח צדק אמיתי בכלל ולקורבנות בפרט. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה, אדוני. על מה המהומה? אני יכול לסייע לכם שם?

קריאה:

ואללה, לא צריך.

היו"ר יעקב מרגי:

אז תנמיכו, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד חמש דקות.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

תודה, יעקב, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני באמת מופתע. אני רוצה לדבר על נושא יושב-ראש ועדת החינוך צבי סוכות. הוא תכנן ביקור באחד מהכפרים, קוראים לו טובא-זנגרייה, הכפר טובא-זנגרייה בצפון, יישוב בדואי. הוא תכנן ביקור בהפתעה, הוא לא תיאם עם אף אחד בוועדה, עם חברי הוועדה, הוא לא התייעץ עם אף אחד. בביקור הזה ההפתעה היותר-גדולה היא שהוא לא עשה תיאום עם ראש המועצה, עם מנהל מחלקת החינוך בטובא-זנגרייה, עם כולם בכלל. הביקור, הסיור שלו הוא על שיתוף פעולה של הילדים הקטנים בבתי הספר עם המשטרה. אני רוצה להגיד לאנשים האלה, צבי והאחרים" אף אחד לא ישתף איתך פעולה. היית בטובא-זנגרייה לפני חמישה ימים, והבחור – אגיד את שמו: נאזי נהאר סעוד – שעמד מולך ולא אפשר לך להיכנס ליישוב. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:)

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. סיימנו נימוק של הסתייגויות לסעיף 4. לסעיפים 5–10 אין הסתייגויות. לסעיף 11 – קבוצת חד"ש-תע"ל, רוצים לנמק? לא. אם ככה, אנחנו עוברים לנימוק הסתייגויות לאחר סעיף 34, של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי ושמחה רוטמן, אבל תנמק יוליה. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנצל את חמש הדקות כדי לדבר על החוק וכמה מילים על ההסתייגות. כשהתחלתי את הדרך הזאת, היא הייתה ממש בלתי נראית לעין. כשבנובמבר 2023 פניתי לשמחה רוטמן בשאלה מאוד פשוטה, איך נעמיד לדין את אותם המחבלים הארורים שהשתתפו בטבח 7 באוקטובר, לאף אחד מאיתנו בכלל לא היה מושג איך עושים את זה. כי אחר כך, בהמשך הדרך, כשניסינו ללמוד מהעולם מה קורה ואיך הם עושים את זה, פשוט אין תקדים. אנחנו מייצרים פה עכשיו תקדים בסדר גודל עולמי, איך להתמודד עם אירוע בסדר גודל כזה, עם כמות כזו של מחבלים, עם כמות כזו של נפגעי עבירה, עם כאלה רגישויות, עם ראיות. אני מאמינה שכולנו זוכרים את אותם הימים – תחושת הפחד, חוסר האונים, חוסר ההבנה בכלל מה קורה. ברור שכשהתחלנו את הדרך, לא היה ברור לאן אנחנו צועדים. אבל אני מאוד מאמינה במשפט: דרך ארוכה מתחילה בצעד הראשון. עד שלא עושים אותו, אתה בכלל לא יודע מה קורה איתך. התחלנו בדיונים מאוד מאוד מתוחים, ובעזרת היועצת המשפטית של הכנסת הקמנו ועדה חסויה בתוך ועדת החוקה, שהתחילה לקבל קצת נתונים ולהבין מה קורה. מה שיש לנו היום זה לא מה שהיה לנו לפני שנתיים וחצי, המספרים היו שונים לחלוטין. גם תפיסות העולם השתנו, כי מה שחשבנו מלכתחילה שנכון – במהלך הדרך למדנו והבנו שצריך לעשות אחרת, כי הפתרונות הם הרבה יותר מורכבים. אנחנו ככנסת וחברי הכנסת לא יכולים להילחם ולא יכולנו באותם ימים להילחם עם נשקים. את זה החיילים הגיבורים שלנו עשו. אגב, כמות המחבלים שכרגע יש לנו בבתי הכלא אומרת בצורה ברורה עד כמה החיילים שלנו שמרו על החוק, כי אחרת המחבלים האלו היו מתים בשדה הקרב. לא, החיילים שלנו שמרו על החוק, עצרו את המחבלים האלו, ועכשיו הם אצלנו בבתי הכלא. כל הטענות לגבי הצבא הן פשוט חסרות כל משמעות. אגב, עכשיו אנחנו נתמודד עם המספר המטורף הזה. אבל אנחנו כמחוקקים, הנשק שלנו זה הכנסת, החקיקה. זו בעצם התשובה שלנו לכל המחבלים. מדינת ישראל היא מדינה ריבונית, מדינת חוק. אנחנו עובדים ופועלים על פי חוקים, לפי חוקי המלחמה וגם לפי חוקים שהכנסת מחוקקת, וככה זה יהיה. המחבלים האלו יעמדו לדין בבית המשפט לפי כל הכללים, עם הסנגורים, והשופטים בסוף יגזרו את דינם – לא הרחוב ולא מה שכולנו מרגישים, אלא שופטי ישראל. יהיה הליך משפטי סדור, מצולם, משודר. כמובן, נפגעי עבירה, זו הייתה סוגיה מאוד מאוד כאובה, גם לזה נתנו פתרונות. מה שיקרה פה, החוק הזה, אנחנו נסיים אותו היום, אבל זו רק ההתחלה. כי ברגע שנסיים, המושכות עוברות לצבא, ומשם מתחילה דרך חדשה – איך לבנות את זה, איך לנהל את זה ביעילות ובמהירות. המשפטים האלו הם משפטים של הנאצים החדשים, המודרניים; משפטי אייכמן – אבל בכמה וכמה מאות יותר. זה ייכנס לספרי ההיסטוריה, ילמדו על זה אחר כך הילדים שלנו והנכדים שלנו. זה גם ייכנס לארכיון המדינה לנצח-נצחים. אני מקדישה את החוק הזה לכל הנרצחים, למשפחות, לחטופים ולמשפחות שלהם, לעם ישראל. בסוף הרוח, האיתנות שלנו, היכולת להתמודד ולעמוד כנגד הכאב העצום הזה – זה מה שעושה אותנו גדולים. אני מקווה מאוד שהחוק הזה – אני בטוחה – יעבור ברוב מוחץ שהכנסת עוד לא ידעה. כך זה יהיה. לגבי ההסתייגות, המחבלים האלה צריכים להישאר בכלא, כל מה שבית המשפט יגזור עליהם. לכן אני מבקשת להחריג אותם מכל העסקאות העתידיות, הכול.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הקבוצה הזאת צריכה להיות מחוץ לכל עסקה אפשרית שתהיה. לכן הגשתי את ההסתייגות הזאת יחד עם שמחה רוטמן, ואני מקווה מאוד שהכנסת תתמוך בזה. תן לי עוד דקות.

היו"ר יעקב מרגי:

את רוצה על חשבון רוטמן? אני יכול לתת לך על חשבון רוטמן.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

כן. אני רוצה להגיד, עם כל הכבוד לי וליושב-ראש הוועדה שמחה רוטמן וגם כמובן לשר המשפטים, שכל הזמן היה שם, אני חייבת להודות ליועצת המשפטית לממשלה. אני הייתי איתה בקשר, בקשר רציף, בקשר ישיר. בדרך כלל זה לא קורה בין חברי הכנסת והיועצת המשפטית לממשלה. קיבלתי פתרונות במקום, פרקליט המדינה, פרקליט מחוז דרום שמלכתחילה ליווה את התיקים האלו. לאנשים האלו מגיע צל"ש, כי החומר שם הוא מטורף, אתם אפילו לא מעלים על דעתכם מה יש בתיקים האלו. אנחנו נראה את זה – אנחנו נקבל בום לפרצוף ולבטן. אבל אנשים, אנשי מקצוע, ליוו את התיקים האלו, אספו את חומר החקירה. אני לא יודעת איך הם – באמת, הם באמת צריכים גם תמיכה נפשית, אנשי משטרת ישראל שטיפלו בכל חומר החקירה וגם בראיות. הוקם שם צוות מיוחד שטיפל רק בזה, והשקיעו בזה משאבים מטורפים. זה בעצם מה שמאפשר לנו עכשיו – יאפשר לנו להגיש כתבי אישום. אני חייבת להגיד תודה לרמטכ"ל – כי הדרג המדיני, השרים – מצוין – אבל הרמטכ"ל לקח את זה על עצמו. הוא לא אהב את זה, הוא לא רצה את זה, הוא גם אמר את זה, אבל הוא יישר קו. הוא אמר, בסוף אני מבצע את מה שהכנסת קובעת. הוא מינה לנו פרויקטור שהתחיל ללוות ממש את כל ההליך הזה, שזה לא ברור מאליו, פצ"ר, את אופיר, תובע צבאי ראשי, אלי, אנשי מערכת בית המשפט הצבאי, אנשי תכנון של הצבא. כמות האנשים שהשקיעו שעות בכל הדבר הזה, אני מפחדת לשכוח מישהו – כמובן, שרון אפק, לילך וגנר, צוות הוועדה, היועצים שלנו – כאילו זה ברור מאליו, מרגי. לא. הצוות שלי בהתמוטטות עצבים מרוב התרגשות – גם הדובר שלי יהונתן, קורל, אולגה, הצוות של שמחה רוטמן – שעות רבות – הייעוץ המשפטי של הוועדה, אני מפחדת ששכחתי – אנשי שב"ס. קרה פה אירוע מטורף, שהשב"ס לקח על עצמו את הסיפור של האבטחה. מה שקרה פה בכנסת לפני כמה דקות זה פרומו קטן למה שהולך להיות שם. אז סיפור האבטחה הפך להיות סופר-אירוע, כי אנחנו מבינים עם מה אנחנו נתמודד. ומשהו אישי קטן, מאוד קטן אבל מאוד חשוב לי. כשאני בנובמבר 2023 התחלתי לשאול שאלות, מה אנחנו עושים איתם, באתי לאביגדור ליברמן ואמרתי: איווט, אני רוצה לקדם את הדבר הזה – כי, שוב פעם, לא ברור מאליו, אנחנו במלחמה, אנחנו אופוזיציה, וסוף סוף אנחנו עכשיו רואים את זה, נכון? קואליציה ואופוזיציה ביחד. ליברמן אמר לי: רוצי על זה. כזאת תמיכה, כזה גב, גם תוך כדי – להתייעץ מה עושים, איך עושים. להתייעץ, כי הבן אדם מבין – היה שר בכל דבר אפשרי – איך המערכות עובדות. אז אולי זאת תמיכה שהיא בלתי נראית לעין, אבל לי, בדרך הזאת הקשה מאוד היא הייתה מאוד מאוד חשובה. וכמובן – שמחה רוטמן. שמחה – הוא בלתי נסבל, הוא קשה.

היו"ר יעקב מרגי:

שמחה, היא בסוף דיברה גם את חמש הדקות שלך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

כן, כן. הוא קשה, הוא בלתי נסבל, הוא עשה לי עצבים, צרחנו, רבנו - -

היו"ר יעקב מרגי:

אתה משלם עכשיו מחיר על זה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

- - איימנו. אבל בסוף בסוף הסתדרנו. ומה שהיה מאוד מאוד חשוב בחוק הזה, גם כשהיו בעיות ואי-הסכמות, והיו הרבה – תמיד, גם עם יריב וגם עם כולם, הגענו לפתרונות. כי המטרה הייתה יותר חשובה מאגו או עמדות כאלה ואחרות אישיות שלנו.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני מצטערת אם שכחתי מישהו. אה, קארין אלהרר, שריכזה את כל הנושא הזה של נפגעי עברה, סגלוביץ', גלעד קריב, איתן גינזבורג – לקחו ממש חלק פעיל. לא יאומן מה שהיה שם בחדרי חדרים בכל האירוע הזה. אז אני מודה לכולם. תודה רבה, ובואו כבר נתקדם ונצא לדרך, שזה הסוף, אבל זו גם כן התחלה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תהליך היסטורי, שאנחנו פה רואים מול עינינו. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. אין ספק, עבודת נמלים ועבודה חשובה מאוד. אנחנו בשלב של בקשות רשות דיבור, סיימו לנמק את כל ההסתייגויות. לפי הרשימה, בקשות רשות דיבור: חבר הכנסת בנימין גנץ – איננו נוכח. פנינה תמנו שטה. אני לא רוצה לתת לה לדבר, אבל היא רשומה, מה נעשה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כמה זה, חמש דקות?

היו"ר יעקב מרגי:

כן. עד חמש דקות, את לא חייבת לנצל אותן. חמש דקות לרשותך.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפתוח בפרשה מזעזעת, שכל אימא, שכל אבא, שכל מקבל החלטות בבית הזה, שכל מי שנושא תפקיד במערכת האכיפה והמשפט, כל מי שהוא איש חינוך חייב להיחשף אליו, כל אדם שאוהב ילדים וכל בת אדם שדואגת לשלום הילדים שלנו. הבוקר נחשפה פרשה מטלטלת, חולנית: רשת של אבות ישראלים שפתחו קבוצה שבה הם, פדופילים, מצלמים את הילדים שלהם, משתפים אחד את השני מה הם עושים לילדים, תוך כדי פגיעות מיניות, מצלמים את איבריהם המוצנעים. אני אומרת לכם, אני התחלתי לקרוא את מה שפורסם בכתבה של אלינור שירקני-קופמן, שבמשך שבועות ארוכים עבדה על זה. אלינור היא כתבת משפט של ישראל היום. אני רוצה לומר לכם, התחלתי לקרוא – ולא הצלחתי. אני לא האמנתי. אני לא האמנתי שהורים יכולים לכתוב כאלה דברים קשים. פשוט מתכננים ומתייעצים איך הם פוגעים בילדים הרכים שלהם. זה מזעזע. ועשינו פה הרבה מאוד דיונים.

היו"ר יעקב מרגי:

איפה ההורים האלה נמצאים עכשיו?

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

רק שניים נעצרו. כולם צריכים להיעצר. יש כאלה שהאימהות לא נותנות שייקחו את הילדים לתת עדות. החוקרים בלהב, ביחידה 105, הגדירו את זה, הם אמרו: זאת מגפה. תקשיבו, אנחנו עשינו דיונים על פגיעות טקסיות, על פגיעות קבוצתיות, על פגיעות מיניות בילדים על ידי כתות. מדינת ישראל לא עשתה אף פעם בדיקה לגבי הדבר הזה של פגיעות קבוצתיות בילדים. והינה, לנגד עינינו – רשת, רשת של פדופילים, חולניים, מטורפים, עבריינים, שהלוואי שלא יראו אור יום.

היו"ר יעקב מרגי:

אמן.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שמתייעצים. אני, באמת, מרוב שאני נחרדת אני גם לא מסוגלת להקריא חלק מהדברים שמופיעים שם.

היו"ר יעקב מרגי:

תחסכי לנו.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני חוסכת את זה. לא יכול להיות. לא יכול להיות. אנחנו חייבים מהבית הזה להביא בשורה. אני בימים הקרובים מתכוונת לשקוד על חוק בדיוק על זה – קבוצתי. בדיוק על זה, לא רק קבוצתי, גם להחמיר על מי שעושה את זה כיחיד, גם בטח כשזה קבוצתי. זה חייב להיות עונשים חמורים. אני קוראת מכאן קודם כול לתת ח"ח למשטרת ישראל. הם עצרו שניים, והם פועלים בלהב לעצור את כולם. אנשים כביכול נורמטיביים.

היו"ר יעקב מרגי:

אין נורמטיביים.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

עובדים, הם מחזיקים בתפקידים בכירים, אחד מילואימניק.

היו"ר יעקב מרגי:

אסור לשתף פעולה עם זה. אין נורמטיביים.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

דברים מזעזעים. אין דבר כזה. כולם – מאחורי סורג ובריח. כולם צריכים לעמוד לדין. וליבי עם הילדים האלה. אני קוראת למערכת הרווחה, שייכנסו – אתה היית שר הרווחה, אני מבקשת ממך, אתה עדיין מוערך מאוד במשרד הזה, אנחנו שנינו מכירים את המנכ"ל – הם צריכים להיכנס לתמונה. בלי קשר לתיק החקירה, בלי קשר למשטרה, הם צריכים להיכנס לתמונה ולוודא שהילדים האלה מוגנים. הלב שלי איתם. אני מזדעזעת, לך תדע כמה פעמים הם נפגעו. אבל – רשת, ולהעלות תמונות ולהפיץ אותן ולחלוק עם אחרים – זה מעבר לבינתי. אני ממש מצטערת, אני יודעת שאני נסערת, בסוף, לפני שאני חברת כנסת אני בת אדם, אני אימא לילדים. אנחנו הורים לילדים. אנחנו חייבים – אני כל פעם חושבת לאיזה שפל נגיע, לאיזו פרשה ניחשף, וזה פשוט חוצה כל שיא. אני חושבת שאנחנו צריכים להיות יד ברזל, החל מהמשטרה והפרקליטות – להתעורר, להתעורר, הפרקליטות. וגם בית משפט. גם בתי המשפט חייבים, השופטים חייבים להתעורר. אם רוצים שיגידו שיש שופטים בירושלים, תתחילו בלהגן על הילדים שלנו מפני אלימות פיזית, מפני אלימות מינית, מפני אלימות נפשית. הילדים שלנו מופקרים. לא צריך להתעסק בשטויות בבית הזה. רק בזה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לך. דברים היוצאים מן הלב ייכנסו ללב בוודאי. חילי טרופר – איננו. מיכאל מרדכי ביטון, מיכאל ביטון, חמש דקות לרשותך, אדוני.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, בפתח הדברים שלי היום בוועדה להסרת חסמים ומעקב אחר החלטות ממשלה אמרתי שאולי נותר לנו חודש, אם יחליטו לעשות בחירות בספטמבר הבית הזה יפעל חודש וזהו. אם זה יהיה אוקטובר זה יהיה חודשיים. מה נעשה בחודשיים האלה, בחודש הזה? מה ניזום? מה נאמר?

היו"ר יעקב מרגי:

ריפוי. חייבים.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הלוואי. על זה אומרים: מהפה שלך לקדוש ברוך הוא.

היו"ר יעקב מרגי:

אמן.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הלוואי שנגזור על עצמנו מעשים שנדרשים בעת הזאת, שמתקנים את אשר דרוש תיקון, שלא מפלגים, לא מגבירים שנאה. כי בעוונותינו, בחירות מטבען מקצינות ויוצרות מציאות של עמדות. אנחנו באים מיום הזיכרון, כולנו, בימים האלה הנוראים. ועכשיו איבדנו חייל בן 47, אב לשלושה ילדים, תינוקת בת שלושה חודשים. רק אתמול. אני תמיד אומר, מה הם רוצים מאיתנו, אלה שהקריבו את חייהם למען המדינה? שלא נעשה בושות, שנדבר לעניין, שנשמור על המדינה. מתוך הנופלים, אותם 1,000 חיילים ויותר, היו שם דתיים, חילוניים, מסורתיים, חרדים, קיבוצניקים - -

היו"ר יעקב מרגי:

כל הפסיפס.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - עיירות פיתוח, ערים, ימין, שמאל, מרכז. מי לא היה במגש הכסף הזה, המחודש והאיום ונורא? אבל היום יזמתי דיון עם כאב עצום של משפחות החללים החטופים. בתוכם יש חללים חטופים אזרחים ממסיבת הנובה ומעוד מקומות, ולוחמים. ואתה מבין שגם משרדי הממשלה, משרד הביטחון, המינהלת לליווי המשפחות, הביטוח הלאומי – שאגב, קיבלו מחמאות, וזה היה מראה מיוחד שאם שאיבדה אומרת לביטוח לאומי: אתם מלווים אותי טוב, אבל הכלים והסמכויות שלכם מוגבלים. והם מבינים את זה בממשלה והם רוצים להביא החלטת ממשלה ותיקון חקיקה שייתנו כלים טובים יותר לליווי וטיפול במשפחות החטופים החללים. הם אומרים שלא בטוח שהם יצליחו לעשות בחודש חוק. אז אני אומר שאין חוק יותר קדוש מזה כי - - -

היו"ר יעקב מרגי:

כי קובעים פרוצדורות של לוחות זמנים ופרסום לציבור. אז שיעשו מסלול מיוחד, עם כל הכבוד.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אז מה שהם הציעו מעניין, שתהיה החלטת ממשלה. החלטת ממשלה לא יכולה לשנות חקיקה – אבל החלטת הממשלה תסמיך למעין החלטה, שזה כמו הסכם כספי שמועבר לוועדת העבודה והיא מאפשרת הסכם כספי עם קבוצה מסוימת. זה לא חוק אבל זה הסכם כספי שמאושר בוועדת העבודה. אני אומר: תביאו את זה. פניתי לממשלה. חבל שגם ראש הממשלה לא פה אבל אני אדאג להעביר את זה אליהם. בואו נביא את זה בשבועות הקרובים.

היו"ר יעקב מרגי:

אם רוצים, אפשר.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

וזה יהיה הכי ראוי, הכי מתוק. זה יהיה כמה מאות מיליונים הכי קדושים שיש. אתה יודע כמה שמחו המשפחות של השבים, והילד עוד בטראומה והילדה בטראומה וצריך ריפוי ותיקון וליווי, וכל המשפחה שחיכתה שלוש שנים ועזבו את העבודה, ובני משפחה שנפגעו. אבל מי שנחטף בחיים ולא חזר בחיים – לפעמים רצח מתועב של המחבלים, לפעמים ירי כוחותינו. כמה כאב. האנשים האלה צריכים פתרונות. הממשלה וגופי הממשלה – משרד הביטחון, משרד ראש הממשלה, המינהלת לליווי החטופים והביטוח הלאומי – כולם מכירים שדרושה שם חבילה ומעשים. הליווי הפרטני טוב, אבל אין כלים מוגדלים לטפל בהם. אני קורא מפה לכל המשרדים הללו ולנו, כקואליציה ואופוזיציה, לעשות מעשה ענק, להביא החלטת ממשלה מהירה ולהתחיל את החקיקה ולא לחכות. אולי הקב"ה יסייע בידינו, שאנחנו נביא את תיקון החוק למען משפחות החטופים החללים, שיהיו כלים לסייע. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תעלה ותבוא אורית פרקש הכהן. בבקשה, גברתי. עד חמש דקות לרשותך. בבקשה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום הוא היום הראשון למושב האחרון של הכנסת העשרים-וחמש. ומה אנחנו עושים? אחרי חוקים שמרסקים את השופטים, את הפקידים, את המשטרה, את שומרי הסף, הממשלה הרעה הזו מתמקדת כעת בדבר הכי בסיסי לכל אזרח, חופש הביטוי, בזכות לקבל מידע ובזכות לתקשורת חופשית. מחר תדון ועדת הכספים בהצעת חוק לפגיעה בתאגיד השידור הציבורי כאן 11. במקום מועצת התאגיד של השידור הציבורי, קובעת הצעת החוק שהממשלה היא זו שתחליט אם לאשר את תקציב התאגיד וגם כל פרט וכל סעיף בתקציב. אם התאגיד יהיה ביקורתי לממשלה, הממשלה תייבש אותו, או תוכנית מסוימת, ולא תאפשר תקציב. ואם התאגיד יהיה צייתן ואוהד, אז הממשלה תאשר את תקציבו. הצעת החוק הזאת, חבריי, היא טבעת חנק על השידור הציבורי, שכל השידור הציבורי, התכלית שלו כשמו הוא, שהוא יהיה שידור ציבורי, עצמאי, מנותק מלחץ פוליטי, מנותק ממימון של טייקונים, מנותק מאינטרסים, שיעשה תחקירים ושידורים בנושאים שהם לאו דווקא עם הרבה מאוד רייטינג אלא כאלה שחשוב לנו, הציבור, לדעת, להבין ולהכיר. והדבר הזה הוא לא ייחודי כמובן רק למדינת ישראל. וצריך להגיד עוד דבר – החוק הזה הוא לא אירוע בודד, הוא חלק ממתקפה של חוקים על חופש הביטוי מצד הממשלה הזו, החל מהרפורמה בתקשורת של השר קרעי בוועדה המיוחדת של חברת הכנסת דיסטל, חוק העמותות שקידם חבר הכנסת רוטמן, שבא להשתיק גופים של חברה אזרחית, חרם נקמני וחסר תקדים על עיתון ישראלי, עד המהלך לסגירת גל"צ וכמובן האלימות כלפי מפגינים בממשלה הזו. ההתנפלות הזו על חופש הביטוי היא באמת דרמטית. יש לה השלכה שקשה לדמיין. אני אומרת לכם את האמת, לי היה קשה לדמיין מה המשמעויות של תהליך כזה שהוא מושלם. עד כמה? הבנתי את זה רק לפני כחודש כשהייתי בבודפשט בהונגריה, בערב הבחירות שבו הופל המשטר של אורבן אחרי 16 שנים. בביקור שם הרגשתי כמו במנהרת הזמן, כאילו לוקחים אותי fast forward 16 שנים: איך נראית מדינה אחרי שהושלמה בה חקיקה אנטי-דמוקרטית וכזו שפוגעת בכל האלמנטים –שהממשלה שלנו מעתיקה את זה. ראיתי שם לאיזו שחיתות הובילו החוקים שכונו "משילות" ו"רפורמה". ועוד ראיתי שהשתקת התקשורת החופשית וחופש הביטוי הייתה אחד הכלים המרכזיים והעיקריים שאפשרו את שימור כוחה של הממשלה הזאת ואת הפגיעה בביקורת. והינה המציאות המפחידה שפגשתי שם אחרי השלמת כל הפגיעה בתקשורת החופשית. קודם כול, תאגיד השידור הציבורי של הונגריה הפך לפוליטי לגמרי, לשופר. אין בו ביקורת בכלל על הממשלה. דבר נוסף, המימון המסחרי של פרסומות עבר בהדרגה רק לערוצי תקשורת שתמכו בשלטון. פשוט החברות והעסקים במדינה הבינו ששם צריך לשים את כסף. הבינו את הרמז. אוניברסיטאות ומכוני מחקר עזבו את הונגריה. ממש כך. צמצמו את הפעילות ועברו למקומות אחרים באירופה שבהם לא יתנכלו להם. עוד נקודה – עמותות של החברה האזרחית הלכו ונעלמו כי הן התקשו להתקיים כלכלית. פשוט התקשו לקבל תרומות מחברות ומעסקים אלא אם הם שופר של השלטון, כי אותן חברות לא רצו שיבולע להן. נקודה נוספת – חברות ממשלתיות, משאבים ממשלתיים, התחילו לממן שלטים, מפגני תמיכה בממשלה כדי לקבל יחס הגון. ממש קריסה של כללי ניגוד העניינים. נקודה נוספת – מבקרי הממשלה, אנשים שהביעו ביקורת, בין בציבור, בין בפוליטיקה, ממש הושחרו והפכו לאויבי העם, הוטרדו, עברו התנכלויות ודמוניזציה. בנוסף, פגשתי נציג של רשת תקשורת עצמאית שם, שפשוט שללו ממנו את רצועת השידור שלו. נשמע לכם מוכר, נכון? והוא שידר באופן חתרני ופעיל באינטרנט כי רק שם היה יכול להשמיע ביקורת על הממשלה. בנוסף, כשביקרתי שם ביום הבחירות, היה מאוד מוזר לראות שכל חברות שלטי החוצות שמו פתקים ושלטים רק בעד אורבן, פשוט מאוד כדי לא להסתבך - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - עד כדי כך שראשי מפלגת האופוזיציה לא הורשו לדבר ולא הוזמנו לגוף שידור הונגרי שהזמין תקופה ארוכה רק נציגי ממשלה. לכן חשוב לי להדגיש, אדוני היושב-ראש, לא מדובר במשהו שולי. חופש הביטוי הוא הכול. הוא הגישה שלנו, הציבור, לאמת, ואם המבצר הזה ייפול – זהו באמת מבצר. מחר לפני חודש בדיוק נפל המשטר הזה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

גברתי, תם הזמן.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יש לי חמש דקות.

היו"ר יעקב מרגי:

שהסתיימו. כשנהנים לא מרגישים שהזמן עובר. תודה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אפשר עוד פסקה אחת?

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה. מחר לפני חודש בדיוק נפל המשטר הזה בהונגריה. כצעד ראשון הודיע הנשיא החדש שישעה מייד את התקשורת הלא-אובייקטיבית. מחר גם אנחנו ניאבק בוועדה כנגד החוק הפסול הזה, וכשהממשלה הזו תתחלף, בעוד זמן לא רב, גם החוק הזה יבוטל – ערוצי השקר יוכפפו לכללים של דיווח אמת, ואנחנו נתנצל בפני ציבור גדול במדינת ישראל שנלחם על חופש הביטוי ועל החירויות שלנו ביחד איתנו – בקרוב. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה לך.

היו"ר יעקב מרגי:

דיברת בלהט. בבקשה, אדוני, חמש דקות.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שלום, אדוני. שלום, חברים וחברות. ראשית, נמשיך רגע בעניין הונגריה. תראו, הונגריה זה סיפור מעניין, וכמובן שכל אחד מחברי וחברות הבית ילמד משהו אחר, אבל אני רוצה לשים דגש על היבט אופטימי משמעותי – לאו דווקא בהקשר לניצחון של הליברלים ממחנה הימין, כן? זה הרי בתוך הימין שם – אלא על העובדה שגם אחרי שנים ארוכות, 15–16 שנה של משטר שבהחלט ביסס את המקום שלו והצר את הצעדים שאנחנו מניחים אותם כבסיס בדמוקרטיה – הינה, הפתעה.

היו"ר יעקב מרגי:

גם הוא נופל.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא רק שהוא נופל, אלא הוא מעביר את השלטון בצורה מסודרת, ככה זה נראה.

היו"ר יעקב מרגי:

כך צריך.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מציע שנשים לב לזה. אפשר כנראה גם אחרי מעשים מאוד קשים, על פי חלק מהציבור, על פי דעתי, אבל מסתבר שכאשר הציבור באופן משמעותי חושב אחרת, אז אפשר גם בדמוקרטיה שהיא לא הדמוקרטיה הליברלית, אלא דמוקרטיה, איך נגיד, מוגבלת יותר, וזה יפה וחשוב וטוב, ואני מציע לשים מולנו גם את הלקח הזה. זה קצת יקטין את החרדות של כולנו. מילה לגבי החוק שאנחנו דנים עליו – צר לכולנו על כך שאנחנו בכלל צריכים לעסוק בזה, אבל זה רע הכרחי. אני רוצה לברך את חברי הוועדה שעסקה בחוק הזה, והצליחו להגיע בקונסנזוס רחב מאוד להחלטות ראויות. כאשר אני משווה את החוק הזה אל החוק האחר, שהגיע באמת באופן בלתי סדור, לא מאוזן, עם אמות מידה מקצועיות לא טובות, לא מספיקות – החוק הזה הוא חוק שיאפשר לנו לעשות עבודה גדולה, מקיפה, של עשיית דין צדק באופן הראוי שיכבד את מדינת ישראל, את מערכת המשפט, את מקומנו, את תדמיתנו הבין-לאומית. עם הצורר הגדול אייכמן שפטנו בסטנדרטים גבוהים מאוד – כך ראוי שנעשה גם במקרה הזה, ואת ההגעה להסכמה הזאת אני מברך. אני מתנגד להסתייגות שתאמר שמשמיטים את שיקול הדעת מממשלות עתידיות לגבי שחרור. לא שאני מחפש לשחרר את האסירים, מתועבים בכל מקרה, אבל אני חושב שזה לא צריך להיות חלק מהחוק. צריך להשאיר שיקול דעת גם למערכת משפט וגם למערכת השלטון ברשות המבצעת בעתיד. כפרק שלישי בדבריי הקצרים אני מבקש להציע לעשות Promotion לדיון שיתקיים בוועדה לביקורת המדינה ביום רביעי בבוקר. אנחנו נעסוק בדוח המבקר בנושא המשילות בנגב. יש חשיבות אדירה להתמודדות – קודם כול לענות ולתקן כשלים שהיו, זה הרי דוח מעקב. מרבית הליקויים שהועלו בדוח קודם, אומר המבקר בסיכום, לא תוקנו כלל. הועלה כי חסרה יד - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני אומר למבקר, אנחנו מרגישים שלא תוקנו.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, כן. הועלה כי חסרה יד מכוונת ומארגנת שתרכז את המידע. הדיון, אגב, יתמקד בפרק של המדיניות, לא ניכנס לפרטים הרחבים יותר. תוך ראייה צופה פני עתיד נדרש שילוב רב-מערכתי. על ראש הממשלה להידרש לנושא היעדר המשילות בנגב, נושא אסטרטגי בעל השלכות כבדות משקל על מדינת ישראל, על כל המאפיינים שלו. אני רוצה לסיים ולומר, אדוני, שאנחנו מוכרחים לאחוז בשני צרורות של אמצעים, מה שמכונה המקלות והגזרים. הדוח הזה עוסק במקלות, אבל חובת הממשלה - -

היו"ר יעקב מרגי:

לייצר גזרים.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - לעסוק גם בדרך שבה בני אדם יוכלו לחיות, להתפרנס בכבוד, ללמוד, להשכיל ולהיות חלק ממדינת ישראל שבה המשילות קיימת. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה. חמש דקות לרשותך, אדוני.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, כמה מילים על החוק שעומד פה לדיון בפנינו, כי הוא באמת לא חוק רגיל. הנוח'בות, מבצעי טבח 7 באוקטובר – הרוצחים, האנסים, החוטפים, תתי-האדם האלה – יעמדו לדין בפני בית משפט ישראלי. זה הולך להיות אחד ההליכים המשפטיים החשובים והנצפים ביותר בהיסטוריה שלנו. מאז משפט אייכמן לא ראינו פה משהו בסדר גודל כזה. זה אחד החוקים המוצדקים והחשובים שחוקקה הכנסת הנוכחית, הכנסת ה-25. זה חוק שגם יעשה צדק, אם כי, אתם יודעים, אולי פעוט, אולי קטן – אבל יעשה צדק עבור המשפחות שנפגעו, עבור החברה הישראלית בכלל. אבל אדוני היושב-ראש, מה שיפה בחוק הזה זה איך הוא נעשה, איך הוא חוקק, מה היה הליך החקיקה שהוביל אותו למקום שבו אנחנו נמצאים וגם את מה הוא מייצג, כי ישבו ביחד, אדוני היושב-ראש, נציגי הקואליציה ונציגי האופוזיציה. הרי בקלות הייתה יכולה הקואליציה להביא חוק, להעביר אותו בדרכה, באופן שבו היא חושבת, אנחנו רגילים בבית הזה, ולהעביר מה שהיא רוצה – אבל לא – פה זה היה תהליך אחר, תהליך שישבנו ביחד, קואליציה ואופוזיציה, ולא עברו פה אות ופסיק בחוק הזה עד שהייתה הסכמה מוחלטת בין כולנו בוועדת החוקה, חוק ומשפט. בנינו אותו נכון – בית דין מיוחד, הרכבים של שופטים מחוזיים בדימוס בערכאה ראשונה, שופטי עליון בדימוס בערכאת ערעור, דיונים פומביים, שידורים ייעודיים באינטרנט, תיעוד, תיעוד לארכיון המדינה לדורות, מקום מרכזי גם לנפגעי העבירות ולמשפחות שלהם, שיוכלו גם שם להיות נוכחים ולהביט בעיניים של מי שרצח להם את היקר מכול. באמת, יש פה אירוע לוגיסטי מורכב, גם אליו התייחסנו. באמת, אדוני, מלאכת מחשבת שהובלה על ידי מציעי החוק, וזו גם ההזדמנות להודות להם, לחבר הכנסת רוטמן ולחברת הכנסת מלינובסקי, שבאמת לא הרפתה, לא הרפתה עד שנביא חוק שלם. ככה עובדים על חוק, חברים. ככה עובדים על חוק – בשקט - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יודע, אני אגיד לחדשים – ככה עבדנו תמיד על חוקים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ככה, נכון.

היו"ר יעקב מרגי:

שולחנות עגולים, לא מחייבים, זה אפשרי. זה רק מוכיח שאפשר כשרוצים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ועל דבר שיש בו מחלוקות, לא שלא היו מחלוקות. אבל ככה עובדים על חוק, חברים – בשקט, בעבודה משותפת, מול הפרקליטות, מול הייעוץ המשפטי לממשלה, מול גורמי הביטחון, שר המשפטים, מול הנפגעים, מול הצבא, מול השב"כ, מול משרד ראש הממשלה. באמת, חוק דמוקרטי שמשקף את ערכי המדינה לא בצעקות, לא בסיכות הזויות ועוגות יום הולדת, לא בסרטונים לטיקטוק – ברצינות ובשקדנות. מנגד, באותה קואליציה ממש מקדם השר לביטחון לאומי את עאלק חוק עונש מוות למחבלים. באותה תקופה בדיוק, חוק שבבירור – לכולם ברור שהוא לא ייושם, חוק שלא ירתיע, חוק גזעני לכל מי שמבין משהו בביטחון המדינה, גם יודע שזה לא יזיז לטרוריסטים שבאים להתאבד. אבל מה שכן, הוא יביא אלינו לחץ בין-לאומי כבד מנשוא וייצור עוד אמביציה אצל ארגוני הטרור להרוג עוד ישראלים; חוק שעבר לפני הפגרה, שכל-כולו פופוליזם וכל הפואנטה שלו היא הכותרת והקריצה לבייס. תראו את ההבדלים – גם בחוק שאנחנו מביאים יש חוק עונש מוות, יש עונש מוות, אבל תראו את ההבדלים, חברים. זה ההבדל בין מחוקקים רציניים לליצן חצר, בין מי שמנסים לעשות שינוי אמיתי לבין מי שמנסה לעשות רעש ולהזיק למדינה ביודעין כשמול עיניו רק פוליטיקה. החוק שעובר היום, חבריי חברי הכנסת, מסמל חלק ניכר מהתיקון שישראל זקוקה לו. הוא יעשה צדק עם הקורבנות, עם הנרצחים, עם החטופים, עם המשפחות. אבל מעבר לכך, הוא יראה לכל ישראלי שבדברים החשובים באמת אפשר ללכת יד ביד, יריבים פוליטיים מרים יכולים להגיע להסכמות. אף אחד לא חושד בי או ביוליה מלינובסקי שאנחנו תומכים בשמחה רוטמן או ביריב לוין. חצי מהזמן שלי בכנסת הולך להתנגד להצעות ההזויות שלהם. אבל אם רוצים ומחליטים לעשות טוב, זה אפשרי לעשות את זה ביחד. לסיום, אדוני – ממש לסיום – הממשלה הבאה תצטרך עוד מזה. היא תצטרך להתעסק בטוב המשותף שאותה הקואליציה פשוט זנחה, את כל אותם דברים שרוצה רוב הישראלים, רוב מוחלט של הישראלים – ועדת חקירה ממלכתית, חוק גיוס אמיתי, תיקוני ממשל ממלכתיים, רפורמות שיילחמו ביוקר המחיה ויוקר הדיור – ואנחנו עוד נתקן. תודה רבה, אדוני.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברת הכנסת יעל רון בן משה, בבקשה, גברתי, חמש דקות לרשותך.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה לשלוח תנחומים לחייל המילואים היקר, שבמסירות נפש גם בגיל 47 יצא פעם נוספת לשירות מילואים. אנחנו שולחים מפה כולנו תנחומים וחיזוקים למשפחתו, לחבריו, לקרוביו. והינה, אנחנו עוד עסוקים באירוע הנורא, באסון שקרה לנו, בטבח שקרה לפני למעלה משנתיים וחצי באותה שבת שחורה, 7 באוקטובר 2023, היום שבו נרצחו 1,200 אזרחים ישראלים, נחטפו 251 בני אדם; מראות קשים של זוועות שקרו לחלקם גם במסיבת הנובה, גם ביישובי העוטף, חיילים גיבורים, שוטרים גיבורים, באמת מעשים שהדעת לא יכולה לסבול. לא במקרה אנחנו באירוע המכונן הזה מוצאים הסכמה באמת של קואליציה ואופוזיציה כל כך רחבה פה בבית הזה, שבשנים האחרונות הוא בעיקר בית של מחלוקת, ולא של הסכמה. אנחנו נתמוך בחוק הזה, גם קואליציה, גם אופוזיציה, כך שמחבלי הנוח'בה הארורים יועמדו לדין ונוכל למצות איתם את הדין. זה הדבר החשוב ביותר. אדוני, אני זוכרת, שבכנסת העשרים-ושלוש, אם אני לא טועה, אתה בירכת אותי כשנבחרתי בפעם הראשונה.

היו"ר יעקב מרגי:

מה זה, זה היה אירוע מכונן לכנסת כשאת באת הנה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני לא חושבת, אבל תודה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אני חושב. כל אדם טוב שמגיע לפה, זה היה - - -

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני ביקשתי מכבודו לברך אותי באותו יום, והמילים שלך מאז הולכות איתי. אתה אמרת לי: רב המשותף בבית הזה על המחלוקת. לצערי, בשנים שחלפו מאז, גם בכנסת העשרים-וארבע וגם בכנסת העשרים-וחמש - -

היו"ר יעקב מרגי:

זה היה מוקצן.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - לא חווינו את זה באופן שבו רצינו, כפי שהצגת לי כחברת כנסת צעירה, ואתה ותיק ומנוסה. אבל החוק הזה הוא דוגמה מצוינת לכך שכן אפשר, ושפעמים רבות אכן רב המשותף על המחלוקת. במאמץ של קואליציה ואופוזיציה מביאים פה חוק טוב, שיביא אולי קצת מזור לחלק מהמשפחות שכל כך נפגעו והלוואי ויוכלו להשתקם. בהזדמנות הזו אני רוצה לציין את קרובי משפחתי עידן הרמן, זיכרונו לברכה, שחגג בנובה, ברח למיגונית ונטבח שם, להוריו אברי ורויטל, שייבדלו לחיים ארוכים, מפלמחים – אני מקווה שהחוק הזה ככה קצת יקל עליכם; לאחותו של אברי, נירה הרמן שרעבי, שבעלה יוסי נחטף בחיים מביתם בבארי ולאחר תקופה קשה מאוד בעזה נרצח שם. אני חושבת שהחוק הזה באמת יכול להיות אולי התחלה של ריפוי, והמעשה של הכנסת הזו, שלקחה נושא שראינו שחשוב כל כך לעם, הצלחנו בהובלתם של יוזמי החוק, חבר הכנסת שמחה רוטמן וחברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שיש ביניהם מחלוקת אידיאולוגית עמוקה, אבל כן הצליחו לשבת יחד עם חברי כנסת נוספים בוועדת החוק, חוקה ומשפט ולהגיע לנוסח המוסכם הזה שכולנו נצביע עליו בעד – אני חושבת שזה אולי טיפה מזור לשסע החברתי העמוק שאנחנו מצויים בתוכו. בשונה מכל מיני נאומי פיתות וטיקטוק ועוגות עם חבל תלייה, שרק מעמיקות את המחלוקת בינינו וגם לא יביאו אף אחד לחבל תלייה, זה ברור לכולנו. אני חושבת שאנחנו צריכים לקחת מהחקיקה הזו שיעור חשוב לכולנו ולראות איך אנחנו עושים את זה יותר למען עם ישראל כולו. המלחמות שלנו הן מול אויבינו, הן עדיין קורות. גם עכשיו יש חיילים שנלחמים ליד הבית שלי בגבול לבנון. פה בבית הזה אנחנו אולי במקסימום יריבים פוליטיים ולא מעבר.

היו"ר יעקב מרגי:

לא מעבר.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ואפשר לעשות הרבה מאוד דברים יחד. אז החוק הזה חשוב מעצם היותו חוק שיעסוק בטיפול ומיצוי דין במחבלי הנוח'בות, ובמסר לכולנו, קודם כול בבית הזה אבל גם לעם ישראל בכלל: אפשר להגיע להסכמות ולעשות דברים טובים למען עם ישראל. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, עודד פורר, אפרת רייטן מרום, איתן גינזבורג ואלי דלל בנושא: משבר ענף התרבות בצל המלחמה המתמשכת באיראן. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חבר הכנסת יאיר לפיד – אינו נוכח. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה, אדוני, יעלה ויבוא. חמש דקות לרשותך.

מאיר כהן (יש עתיד):

כבודו אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני שמח על החוק הזה, הוא חוק מצוין, הוא מתווה יוצא מן הכלל. חוק ברור, מפורט על אופניו, שעושה צדק. אני רוצה להבהיר להרבה מאוד אנשים שתקפו ואמרו, למה לא הצבעתם על החוק הקודם – אמרתי, תחכו, יש הבדל גדול בין החוק שעבר, שכולו פלסטר על פלסטר ולא ברור, לבין החוק הזה, שעושה צדק ונותן למדינת ישראל כלים משפטיים ברורים לבוא חשבון, במיוחד עם מחבלי הנוח'בה. כן, ואם צריך – ובעיניי צריך – גם להוציא אותם להורג. גם להוציא אותם להורג. לכן, סוף מעשה במחשבה תחילה. כל כך הרבה רעשים, כל כך הרבה "לא תמכתם" ו"לא עשיתם". אז הינה אני אומר לכל אלה: זה באמת רגע אמיתי של הכנסת שחוק כזה עובר, קואליציה, אופוזיציה, ועובר באמירה נחרצת שכל מי שעיניו בראשו אומר: מחבלי הנוח'בה דינם אחד. דינם אחד. אני רוצה ברשותך, אדוני היושב-ראש, לספר שאני נדהם מעזות המצח של ח"כים בתוך הקואליציה שממשיכים לספר לנו במסדרונות הכנסת: חוק ההשתמטות קום-יקום על אפכם ועל חמתכם. אני רוצה להזכיר לכם, שהרמטכ"ל של מדינת ישראל, ואני רוצה לצטט – אתמול ישבנו עם הרמטכ"ל, נפגשנו בוועדת חוץ וביטחון, ואני מצטט רק דברים שפורסמו בתקשורת. תשימו לב מה אומר רמטכ"ל בעת הזו, שממשלה, שמדינה שלמה מנהלת מלחמה על חייה, וזה מדהים אותי, שבתוך המציאות הזאת יש עדיין אנשים שזועקים בגרון ניחר: נתגייס ולא נמות, ושלוחיהם, או חלק מהשליחים שלהם בכנסת - - -

היו"ר יעקב מרגי:

הם אומרים הפוך – נמות ולא נתגייס.

מאיר כהן (יש עתיד):

נמות ולא נתגייס. סליחה, תודה על התיקון. ושולחיהם, חלקם יושבים כאן ומוחאים כפיים. תראו, הרמטכ"ל אומר שיש מחסור בכוח אדם בצה"ל, אדוני השר. כך הוא אומר. חוק הגיוס הוא צורך קריטי לצבא ולקיומה של המדינה בעת הזו. מערך המילואים, ואני עושה – זה נוגע בכל אחד מאיתנו: בבתים, בילדים, בשכנים, בחברים, בעובדים – מערך המילואים קורס. ומגדיל לעשות הרמטכ"ל ואומר: שלא נגיע למציאות שהצבא קורס לתוך עצמו. העומס הרב על אנשי המילואים הוא חסר תקדים. עשיתי מילואים בחיי, 30 שנות מילואים, ובשיא בשיא בשיא הגענו ל-50 ו-60 יום, במלחמת שלום הגליל, בשנות התשעים בדרום לבנון. ואנחנו לא יכולים לחזור לזה. לכן אני באמת פונה, בשעת בין הערביים הזאת, כשאנחנו לפני יציאה לבחירות – וככל שנקדים כן ייטב – אני קורא לכל חבר כנסת וחברת כנסת ציונים שעיניהם בראשם, שלא ייתנו לחרפה הזו להגיע לשולחן הכנסת. וכל פעם שקולות כאלה יישמעו, תזכרו, תיזכרו בחיילים הטובים שלנו, בחיילות הטובות שלנו. אדוני היושב-ראש, בבוא היום יספרו על גבורתם של החיילים האלה, שבמלחמה הזאת הם עושים מעל לכל דמיון, בכל מקום, וככבוד לאנשים האלה, כבוד לחיילים האלה, אסור שבכנסת ישראל החוק המושחת הזה יעלה. ואני מצפה מכל חברי הכנסת, האופוזיציה והקואליציה – מי שלא, יתמוך בזה, אנחנו יודעים – אל תיתנו ידכם. טלו קורה מבין עיניכם בשעה קשה כזאת, כשהאתגרים הביטחוניים הם ברורים לכולנו. אסור להעלות את הצעת החוק הזאת. תודה רבה, אדוני.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר – איננה נוכחת. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה, גברתי. חמש דקות לרשותך. בבקשה, גברתי.

מירב כהן (יש עתיד):

תודה. קודם כול, באשר להצעת החוק החשובה שמונחת לפנינו, הינה, אתם רואים, כשעושים דברים שהם באמת לטובת מדינת ישראל, שנעשים בצורה אחראית, עם עבודת מטה, חוק שבאמת יפעל נגד מחבלי הנוח'בות הנוראיים, פה אנחנו מצביעים ביחד; לא בכל מיני חקיקות פופוליסטיות, שבכלל יש עונש מוות שלא חל על מחבלי נוח'בות. את זה לא הבנתי. אבל אתם רואים שכשיש דברים שהם באמת לטובת המדינה, אנחנו תמיד שם. אני רוצה להתייחס לידיעה המאוד-מטרידה שראש הממשלה מתכוון להריץ לתפקיד מבקר המדינה את העורך דין הפרטי שלו. אני חושבת שזה באמת, מה שנקרא, מהמקפצה. כשראש הממשלה דוחף את המינוי של העורך דין הפרטי שלו לתפקיד מבקר המדינה, הוא לא עושה את זה סתם, כי הוא משפטן מעולה או משפטן בעל מעמד. ניגוד העניינים שבמינוי הזה הוא לא תקלה אלא תנאי מהותי. זו לא תקלה, זו מדיניות. הוא בעצם מבקש באופן הזה להפוך את תפקיד מבקר המדינה משומר סף, ל-doorman פרטי, לנער המעלית. במקום שמבקר המדינה יהיה כלב השמירה של האינטרס הציבורי, המבקר באופן הזה יהפוך להיות למגן אנושי של השליט. הוא יהפוך למלבין, למלבין רשמי של פרשות של שחיתות, של מינהל לא תקין. המינוי הזה יחליף את זכוכית המגדלת של האמת בכיסוי עיניים של נאמנות אישית. זה לא ראוי, זה לא סביר שראש ממשלה יביא את העורך דין הפרטי שלו שייצג אותו בכל מיני פרשות וגם ייצג את הליכוד. זה כל כך מסריח, וזה שזה עובר ככה, מלמד לאן הגענו. זו הצעה הזויה. היום אנחנו פותחים את הכנס האחרון בהחלט של הקדנציה המסויטת הזו של ממשלת 7 באוקטובר. עברו שנים קשות מאוד, אבל אני מזכירה שהקדנציה הזו נפתחה באותה מסיבת עיתונאים ידועה לשמצה של שר המשפטים לוין, שחשף לציבור את התוכנית שלו להפיכה המשטרית. זה אולי היה באמת רגע שלכולנו נפל האסימון, לאן הממשלה הזו הולכת. עכשיו, אסון רדף אסון, ובכל זאת הקואליציה הזו לא חישבה מסלול מחדש, והמשיכה לקדם מאות, מאות חוקים הזויים, קיצוניים, בזה אחר זה. וגם כשהחלישו אותנו כל כך מבפנים, ושילמנו מחירים כל כך חזקים, הם עדיין לא הרפו. שום לקח לא נלמד. וגם עכשיו, אחרי המלחמות, אחרי החולשה הפנימית, אחרי הפילוג, גם בכנס הזה מביאים חוקים שהם באמת לא מה שמדינת ישראל זקוקה לו. קודם כול, חוק ההשתמטות. למרות שהרמטכ"ל היה פה רק אתמול והתחנן שיביאו לו עוד כוח אדם. היום היינו בדיון על פירוק תפקיד היועמ"שית – חקיקה מסוכנת, שתהפוך את היועצת המשפטית לממשלה להיות בובה פוליטית שתאשר כל דבר, שהמינוי שלה הוא כמו של משרת אמון, שחוות הדעת שלה לא מחייבות. הלאה, חוקי התקשורת, שנועדו לייצר אחיזה פוליטית בתקשורת העצמאית בישראל, וגם בזמן הפגרה כמו אוטוסטרדה מנסים לקדם את זה. ועוד חוקים שאנחנו נילחם בכולם, ותודה לאל, הצלחנו לבלום את מרביתם. אבל הציבור צריך לראות מה ממשלת 7 באוקטובר מקדמת. האם זה סדר-היום שהייתם מצפים מממשלה בשעה כל כך קשה לקדם? דבר אחד חשוב לי לאחל. אני מקווה שהכנסת העשרים-וחמש תיזכר כזו שבה הגענו למקום הנמוך ביותר. לתחתית. אבל מהמקום הזה התרוממנו ושיקמנו, ומהמקום הנמוך הזה עלינו והבאנו את מדינת ישראל לימים טובים יותר. אני מקווה שככה הדברים ייכתבו בספר הדברים של מדינת ישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה, אדוני.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, ערב טוב, כנסת נכבדה.

היו"ר יעקב מרגי:

חמש דקות לרשותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תשמע, אני אשתף אותך בחוויה של איך האריכו צווי 8 היום למאות אלפי מילואימניקים, על רמת הזלזול. אתמול היה הרמטכ"ל בדיון סגור, הוא דיבר על הקשיים שאולי יהיה זמן לדבר עליהם. ולא הספיקו לעשות הצבעה ולדבר על הארכת צווי 8 עוד פעם. נכון שהרמטכ"ל דיבר על העומס הגדול על אנשי המילואים ולמה צריך לגייס קהלים חדשים – בשפה שלו, כמובן, חרדים – ולהאריך את שירות החובה ל-36 חודשים, מכיוון שאחרת העומס ייפול עוד יותר על משרתי המילואים. אני יודע מה זה עומס על אנשי מילואים. אני יודע מה זה על הנשים שלהם, מה זה על הילדים שלהם, מה זה על ההורים שלהם, על הסבים ועל הסבתות. אני יודע מה זה עומס כשלא נמצאים בבית, ואיך נראים הלילות כשנמצאים בעזה או בלבנון. ויש כאלה בוועדת החוץ והביטחון שלא יודעים על מה אנחנו מדברים. קוראים לזה פרזיטים. יושבים בוועדת החוץ והביטחון בלי בושה בשביל לוודא בחוק הגיוס שלא רק שהם לא עשו יום מילואים – שגם הילדים שלהם והנכדים שלהם לא יעשו. הם יודעים שבפסח האחרון ובראש השנה שלפני זה כל הילדים שלהם היו מדושני עונג, בכל השמחות הילדים נמצאים, החתנים נמצאים, כולם נמצאים. הם רוצים לוודא שגם בפסח שיבוא, שכנראה יהיו לנו מילואימניקים בקו הצהוב בלבנון ובקו הצהוב בעזה – מדושני העונג האלה שהמדינה מחזיקה אותם ומטפחת אותם והם מוודאים שיהיה כסף למוסדות, כדי שהרבנים שלהם יגידו שהציונות הדתית, התורה שלה היא לא התורה, לכן הם מתים. את זה אומרים גדולי הדור, ככה הם קוראים להם. אין בושה. והם רוצים שאנחנו נתייחס אליהם בכבוד בגלל שקוראים להם "גדולי הדור" או "ראשי מועצת החכמים". אני אגיד את זה עוד פעם. הם אמרו: לא ניגע במי שלומד תורה. נגיד שיש על זה הסכמה. ואם תקבלו את החוק הזה שממשיך לסבסד אותנו, השנה הזאת, כשכבר מסתיימת, נביא לכם 8,500 שלא לומדים תורה. אין חוק כרגע, אז למה הם לא מביאים אותם?

היו"ר יעקב מרגי:

קח אותם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה לא מביאים אותם? הם כולם ברשימות שלהם, של הישיבות שלהם. הם משקרים אותך ואותי. הם אומרים שהם משקרים, בגלל שאחרת באמת הייתי לוקח אותם, כמו שאתה אומר, אבל הם ברשימות של תורתו אומנותו. ומי נותן את זה? גדולי הדור? שקרנים. גם אם קוראים לו "רב", הוא שקרן, הוא טפיל שמעודד טפילות, שדואג שהחסידים שלו יחיו וירקדו וישמחו, וגם הוא לא יצטרך לדאוג להם. אז איך היום מאריכים עוד פעם צווי 8? מביאים את צבי סוכות, שבבוקר שמעתי – שר התרבות, אמרו לו: תבוא לראות הצגה, כשלא ראית בחיים הצגות – נותנים לו לנהל צווי 8 להארכת שירות, כשהוא לא היה יום אחד בחיים שלו בצבא. ואני מרים את היד בשביל לשאול, אומרים: אין דיון, זה רק הצבעה. חיילים, מילואימניקים, לוחמים, הילדים שלהם, הנשים שלהם, זה קפצונים. אתה לא עשית יום אחד מילואים, יום אחד חובה – על סוכות, כמו פרוש וכמו אזולאי, כמו כל המתנחלים בוועדת החוץ והביטחון, כדי לוודא את ההשתמטות. ואתם מרימים את הידיים על הארכת צווי 8, ולא משנה עוד כמה מאות ימים.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אין בושה. זאת הקואליציה שנותנת להם. ויש בקואליציה הזאת משרתים, ויש בקואליציה הזאת תלמידי חכמים שמשרתים, אבל יש גם משתמטים. ולכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני מסיים: ראש הממשלה, אתה יודע שהחוק המושחת הזה לא יעבור, וגם הקואליציה שלך כבר בסוף ימיה. תישיר מבט לא לילד בלונדון ולא במיאמי, לילדים שלנו, לחלק גדול מהמצביעים שלך, תגיד להם: לא יהיה חוק, זה נגמר. שוועדת החוץ והביטחון תמלא את התפקיד שלה, תקיים דיונים על צווי 8, אבל אמיתיים ולא על חוקי השתמטות. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זה טפילים. זה הגדרה של טפילים. אני בדקתי מה ההגדרה של טפיל. זה מי שחי על חשבון אחרים. זה טפיל. ניסיתי לא להגיד.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, לפני כחודש וחצי הגשתי תלונה במשטרה על גנבה של 100 מיליון שקל – 100 מיליון שקל הועברו על ידי האוצר לתנועות נוער במגזר החרדי, לא של ש"ס. במגזר החרדי – תנועת הצופים? איזה תנועות נוער? העובד והלומד? 100 מיליון שקל. על פי הכתבה של יוסי מזרחי בטלוויזיה, מראים איך מלמדים את הילדים כשמגיעה ביקורת לשקר ולהגיד שעשינו פעילות. הילדים לא יודעים לשקר, זה ילדים תמימים, בשנייה וחצי הם אומרים את האמת. ולאן הלך הכסף? לכיסי פעילים, למפלגות החרדיות. זה לא שקל, מדובר ב-100 מיליון שקלים. אתמול הייתי במשטרה עוד פעם כדי לבדוק את התלונה, מה נעשה בה, איזה פעולות חקירתיות נעשו בה. אני לא מופתע – לא נעשו פעולות חקירתיות כלשהן, ורוצים לסגור את התלונה שלי. ואני לא אתן לסגור את התלונה. היום קיבל ממני המפכ"ל מייל, דרכו – לראש אגף החקירות, שבו אני מתריע ש-100 מיליון שקלים מכספי הציבור אינם הפקר. זכותו של הציבור לדעת להיכן כספי המיסים שלו הולכים. לא זימנו את יוסי מזרחי לחקירה, לא זימנו את אותם פעילים מהחברה החרדית שאליהם הוזרם הכסף, לא נבדקו תנועות נוער שלכאורה קיבלו את הכסף. כלום. כלום, במשך כמעט חודשיים. קיבל ממני המפכ"ל מייל היום שבו אני מתריע שהנושא הזה לא ירד מסדר-היום עד שהנושא ייחקר במשטרה. והציבור ידע לאן הלך הכסף או מי גנב את הכסף, לכאורה. אני נזהר. ביקשתי שיעבירו את זה ללהב 433, כי זה יהיה באמת סכום ענק, שיכול להיות – מניסיוני הקטן – שיחידת חקירות במרחב או בתחנה אינה מסוגלת להתמודד עם זה, גם לא בימ"ר המחוזי. זה סכום ענק, עם רשימה ארוכה מאוד של נחקרים. הכסף הזה נעלם, הכסף הזה נגנב. לא אשקוט ולא אנוח עד שהכסף הזה יוחזר, ומי ששלח ידו בכספי ציבור – ואני נזהר ואומר עוד פעם לכאורה, והלוואי שאין בתלונה שלי דבר וחצי דבר, הלוואי. לא כך מצביעות העובדות והראיות הבסיסיות שנמצאות בידי, לא כך. וזה איזשהו זלזול בכספי ציבור – ואני אומר את זה גם לחבריי במשטרה, וגם לנו כשליחי ציבור. אדוני, 100 מיליון שקלים, כשר הרווחה, מה היית עושה?

היו"ר יעקב מרגי:

זו לא היועמ"שית שצריכה להורות? זו לא היועמ"שית שצריכה להורות להם?

מיקי לוי (יש עתיד):

אני התייעצתי גם עם חברי יואב סגלוביץ', שאמר: עזוב, תשלח את זה לפרקליט המדינה או ליועץ המשפטי לממשלה. אבל בעיקרון, תגידו איפה הכסף. אף אחד לא יודע איפה 100 מיליון שקל. הכותרת? עבור תנועות נוער חרדיות – לא קיימות בכלל.

היו"ר יעקב מרגי:

ארגוני נוער, אין תנועות נוער. יש רשימה סגורה של תנועות נוער, לא פתחו אותה. יש רק ארגוני נוער.

מיקי לוי (יש עתיד):

ארגוני נוער, אדוני. מה משנה הסמנטיקה? ארגונים, תנועות.

היו"ר יעקב מרגי:

זה משנה, זה תקציבים.

מיקי לוי (יש עתיד):

בוודאי. תגיד לי אתה, כשר הרווחה, מה הייתי עושה ב-100 מיליון שקל, כמה נשים היית מציל, מוציא ממצוקה, כמה משפחות, כמה ילדים?

היו"ר יעקב מרגי:

מאחר שיש לי ניסיון לא טוב עם יוסי מזרחי בנושא תחקירים, בעיוות וסילוף, לוקח את הדברים שלו לכאורה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אין בעיה, אני רוצה רק לבדוק, אמרתי – לכאורה.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא עשה לך ביקור בית.

היו"ר יעקב מרגי:

והכול היה פייק.

מיקי לוי (יש עתיד):

הלוואי, הלוואי שלא יהיה בדבר הזה שום דבר.

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן, תודה.

מיקי לוי (יש עתיד):

ולכן אני אומר לך, אדוני. לא אשקוט ולא אנוח עד שהאמת תצא לאור. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת מירב בן ארי. וואו, אם הייתי מפספס אותה. נאור, מה אם הייתי מפספס אותה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה.

היו"ר יעקב מרגי:

חמש דקות לרשותך. בבקשה, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם כול, אנחנו מברכים על החוק החשוב הזה, הוא חוק דרמטי, משמעותי. זו הסיבה, לאורך כל הדרך, שהתנגדנו לחוק המיותר של בן גביר של עונש מוות, שאף מחבל נוח'בה לא יוצא ממנו להורג. החוק הזה בהחלט ישפוט אותם ויקים טריבונל שיפוטי ראוי, ובטח לא החוק הבזוי שהופך כל חייל לפושע מלחמה – החוק של בן גביר. אבל אין לי זמן אליו, דיברתי עליו יותר מדי. אני רוצה לדבר על הנאום של בנימין נתניהו, מי שפספס. כמובן, אין נאום, יש סרטון AI מהונדס. אין נאום, אין נאום. הוא שלח סרטון עכשיו על רומן גופמן. אזרחי ישראל לא זכאים למסיבות עיתונאים, הם לא זכאים מראש הממשלה שלהם לריאיון – הוא מתראיין רק באנגלית. למה הוא מתראיין באנגלית, מה הקטע?

נאור שירי (יש עתיד):

שסמוטריץ' לא יבין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הקטע, כאילו, מה אתה מתראיין באנגלית, אל מי אתה מדבר? מה, מישהו מחכה לך שם? אתה שוקל הגירה? למה אתה מדבר ב-60 Minutes? מה גורם לראש ממשלת ישראל – מרגי, אל תדאג, אני מדברת גם אליך – למה לדבר באנגלית?

היו"ר יעקב מרגי:

למה את חושבת שאני דואג? אני מקשיב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

דבר עברית. We understand English, אומנם, אבל יש לנו עברית, שפה יפה. דבר אלינו, ראש הממשלה, הנח לנו מסרטוני AI המהונדסים שלך. אתה יודע, עכשיו כשראיתי את סרטון ה-AI – אני לא יודעת מי מכם ראה – הכול שם במקום. השיער במקום, האיפור במקום, זה קצת מרגיש כזה קצת כמו משפיענית רשת כזאת לפעמים, אתה לא מרגיש? כאילו הכול יוצא במקום, אף שערה לא זזה, והוא מדבר על רומן גופמן. אני ראיתי עכשיו, לפני שעליתי לפה, ראיתי שלוש פעמים את הסרטון על רומן גופמן. אני רק רוצה לדבר על שלושה דברים מהסרטון – אני רואה, מיקי, שאתה מקשיב. קודם כול, הוא אמר: אני הממנה הבלעדי של ראש המוסד. אז לא תאמין, אתה אומנם ממנה, אבל צריך את הוועדה, נכון? את אותה ועדה למינוי בכירים. עכשיו, אם אתה הממנה הבלעדי, אז למה שלא תמנה כבר את יאיר? הוא גם מובטל, גם יש לו אנגלית מצוינת. קח את הבן שלך, יאיר נתניהו, הרי אתה הממנה הבלעדי. תחשוב, לפחות הוא גם יודע אנגלית, ולפי מה שאומרים הוא גם פנוי. אז בוא, אתה לא הממנה הבלעדי, כי יש את הוועדה למינוי בכירים. עזבו שבוועדה הזאת יש קצת בעיות, עזבו שיש שם גם בעיות עם חברי הוועדה, נשאיר בצד. אתה לא הממנה הבלעדי. ועוד משהו שחשוב לומר: הוא דיבר שם על כל היכולות של רומן גופמן ושהוא מפקד מצוין – אגב, מפקד מצוין, אף אחד לא אומר, אבל מה הקשר שלו לארגוני ביון? מה הקשר שלו לארגוני מודיעין? אגב, צריך לומר שאם יש מישהו שלאורך כל המלחמה הזאת, שנתיים וחצי, לשכת נתניהו וכמובן כאן והשופרות שומרים עליו, אתם יודעים מיהו, על מי הם שומרים? על ראש המוסד. היום התהפכה הקערה. התדרוכים בטירוף, והוא גם קיבל נזיפה מראש הממשלה. עכשיו עוד – אמרתי שני דברים. למה בעצם התערבה היועמ"שית, למה בעצם התערב בג"ץ? למה, אתה יודע למה? אני אגיד לך למה. כי היה קטין, אוקיי? היה, הוא עדיין, קוראים לו אורי אלמקייס, והקטין הזה, מה לעשות? רומן גופמן היה מעורב במבצע ההשפעה שלו, והקטין הזה ישב בכלא, ורומן גופמן, גם אם לא הפעיל, הוא ידע. ולכן, לכן בכלל כל האירוע הזה התגלגל לבג"ץ וליועמ"שית. הרי זה לא שסתם באים ובודקים את המינוי הזה. במינוי הזה יש בעיה, ואורי אלמקייס, ראיתי את הסרטון שלו, ואני אגיד לך את האמת, זה מאוד מאוד מטריד. איך אומרים? מטיל צל כבד על טוהר המידות של אותו אחד – וזה לא אומר לרגע שרומן גופמן לא קצין טוב בצבא, אבל פרשייה כזאת מטילה, יש בה בעייתיות אמיתית, ולכן זו הסיבה שבית המשפט מתערב. ומילה ממש אחרונה לסיום. הוא אמר בסרטון שלו: האם הסיבה שלא רוצים את רומן גופמן היא בגלל שהוא עלה מברית המועצות? חבל שוולדי לא נמצא פה, כי אם ולדי היה יכול להגיב, ואני אני מניחה שהוא יגיב, הוא, רק ולדי, יספר על מה הוא עובר פה בציטוטים גזעניים נגדו ספציפית בגלל המבטא שלו. אתה יודע, נכון? אפשר לצטט כאן את חברי הקואליציה שצועקים לו: תביא וודקה וזה. איך אתה, ראש הממשלה, מעז להגיד שאנחנו פוסלים אדם בגלל שהוא עולה מברית המועצות? מה זה, מאיפה זה מגיע, מאיפה מגיעה הגזענות הזאת? הרי מה אכפת לי מאיפה הוא עלה, מה זה ענייני? בטח ובטח מברית המועצות, להפך, זו עלייה שתרמה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת, אני ממש בסוף. זו עלייה שתרמה רבות לכלכלה הישראלית במדינת ישראל. הוא, ראש הממשלה, אומר לנו שאנחנו פוסלים את רומן גופמן – נו, ברצינות, אפילו בשבילך זה פתטי. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת רם בן ברק. זה מגיע בסוף.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - הינה, המשנה לראש המוסד הגיע. יאללה, איך לא מינו אותך לראש המוסד, איך?

רם בן ברק (יש עתיד):

אבל אז לא הייתי - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה, הוא לא מתאים לראש מוסד?

היו"ר יעקב מרגי:

אין לך מנוחה, אין לך מנוחה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפה הבלורית, יפה הבלורית. למה לא?

היו"ר יעקב מרגי:

אין לך מנוחה.

נאור שירי (יש עתיד):

אם הוא היה מעפולה, הוא היה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

הכול טוב, הלילה עוד צעיר, אבל בכל מקרה, נשמה. מה יש לי למהר?

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נתניהו התראיין לפוקס ניוז, הוא אוהב להתראיין לרשתות שידור אמריקאיות. ומה הוא אמר? חבריי, אתם מפריעים לי. תאפס את השעון. מה זה, אתם מתחבקים? מה זה, שכונה פה? תאפס את השעון, בבקשה.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, אני אתאפס, אני אסתדר. נא לשמור על סדר, חברי הכנסת.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני, זה חמש דקות, כן? נתניהו התראיין בפוקס ניוז ואמר שם דבר מדהים. הוא אמר: הציבור בישראל צריך לשפוט אותי לא על מה שהיה לפני 7 באוקטובר, אלא על הדברים הכבירים שעשיתי אחרי 7 באוקטובר. בחיי שהוא אמר את זה. ואני אומר, באמת, נתניהו? אנחנו לא צריכים לשפוט אותך על 1,200 נרצחים ביום אחד, על 1,200 אנשים שנטבחו ביום הארור הזה של ב-7 באוקטובר? על נשים שנאנסו, חוללו ונרצחו ב-7 באוקטובר, על גופות שהושחתו, על ראשים שנכרתו – כל זה ב-7 באוקטובר ואתה רוצה שלא נשפוט אותך על זה? אתה רוצה שנשפוט אותך על מה שעשית אחרי זה, על הדברים הכבירים שעשית אחרי זה. תשכח מזה, נתניהו. אנחנו נשפוט אותך על זה. והציבור בישראל לא יצביע לך בגלל זה, בין היתר. אבל אתה יודע מה? אני מוכן לראות מה עשית אחרי 7 באוקטובר, מה שאתה אומר, דברים כבירים שעשית אחרי 7 באוקטובר. אז בוא נבדוק. הלכת למלחמה בעזה, אתה זוכר את הכובע המצחיק הזה? ניצחון מוחלט. אתה זוכר את הנאום חוצב הלהבות שלך – אנחנו כפסע מניצחון? אז איפה אנחנו היום בעזה, אדוני ראש הממשלה? איפה אנחנו? אנחנו ניצחנו? אנחנו החזרנו את כל החטופים? גם את אלה שנרצחו, שיכולנו להחזיר אותם, ואתה לא החזרת אותם בגלל הפחד שלך מהקואליציה, נתת להם להירצח שם? אילולא הנשיא טראמפ, אף אחד לא היה חוזר עד היום. לא קיימת דיון אחד בממשלה על היום שאחרי בעזה, ומה קיבלנו בסוף? קיבלנו הסכם שנכפה עלינו, קיבלנו הסכם שטורקיה וקטר הם הפועלים הראשיים שם, וקיבלנו את חמאס שמתחזק ומתחמש, והחיילים שלנו עדיין נמצאים שם. אז אני שואל אותך, אדוני ראש הממשלה, ההישג הכביר שלך, אתה באמת חושב שניצחנו בעזה? אין חמאס בעזה? התושבים בעוטף לא מפחדים היום מחמאס, או שהם עדיין חיים בפחד? אבל אתה יודע מה? בוא נעבור ללבנון. אתה זוכר, אך לא מזמן, לפני כשנה, שנה וחצי, אמרת: חיזבאללה הובס, יהיה פה שקט לדורות. והיום תושבי הצפון חיים באזעקות, משגרים אליהם טילים, משגרים אליהם כטב"מים, חיילי צה"ל נמצאים בלבנון, ובגלל המחויבות שלך וזה שאתה בובה על חוט של הנשיא טראמפ, הם לא יכולים לפעול בחופשיות, נמצאים שם כמו ברווזים. ואתה, כראש ממשלה, שאתה אחראי לכול, לא יכולת לחשוב, להסתכל טיפה על אוקראינה ולהבין שהאיום הזה כבר כאן, ולהתכונן אליו? ומי משלם את המחיר? לא הילדים שנמצאים במיאמי. את המחיר משלמים המשפחות והחיילים שנמצאים עכשיו בלבנון כדי להגן על היישובים. אז שם לא נכשלת? נכשלת כישלון חרוץ, ואנחנו משלמים על זה בדם. אבל נמשיך הלאה, נלך ליהודה ושומרון. אני בטוח שהשרה סטרוק מאוד גאה כשהיא רואה ריינג'ר שהיא נתנה בחינם לחוות, ועליו נוסעים ארבעה צעירים שמפוצצים במכות, שורפים נשים פלסטיניות, שוחטים כבשים ומחללים כל דבר שבא בדרכם. היא בטח מאוד גאה במשילות שהם עושים ביהודה ושומרון. אז גם בזה נכשלת, או שאולי אתה חושב שלא נכשלת בזה. ונסתכל רגע החוצה מהחלון, ונראה שילדים רוצחים ילדים, ומשפחות פשע רוצחות ערבים על ימין ועל שמאל, ואף אחד לא מרגיש בטוח במדינה הזאת. אז גם זה הישג כביר שלך או כישלון כביר שלך? ונסתכל רגע על החינוך, הילדים של ישראל, שלא יודעים לקרוא ולכתוב בעברית עד כיתה ז', ואף אחד מהם לא מדבר אנגלית, גם זה נחשב להישג כביר שלך? או גם בזה נכשלת? ואני יכול להמשיך ככה על השוויון בנטל.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

רם בן ברק (יש עתיד):

עוד דקה. שוויון בנטל – חיילים ומשפחות של מילואימניקים נקרעים, ואתה לא מצליח שלוש שנים להביא לגיוס של חרדי אחד. אז גם זה הישג כביר שלך, או שגם בזה נכשלת?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני מבקש לחתור לסיכום.

רם בן ברק (יש עתיד):

וכך הלאה וכך הלאה, בכל דבר שאני אגע בו, נתניהו, אתה כישלון חרוץ.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. רם, כשאתה אומר "תן לי עוד דקה", אני סופר את זה כדקה. ביקשתי מהייעוץ המשפטי להגיד מה עושים בדבר כזה. חמש דקות לרשותך, בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, "כפסע מאסון קשה", אומר אלוף פיקוד המרכז בלוט. קצת מאוחר מדי להגיד את המשפטים האלה, כשאנחנו כמה שנים בתוך אסון קשה. לא כפסע, בתוך אסון קשה. וסוף-סוף אלוף פיקוד המרכז אומר בקול רם את מה שהיה צריך להגיד לפני מספר שנים על הטרור היהודי ביהודה ושומרון, על הטרור היהודי שמתעלמים ממנו, שלא מטפלים בו, שמקבל רוח גבית מממשלה מסוכנת. וזה לא קשור להתיישבות ביהודה ושומרון. זה אירוע אחר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אלה סדיסטים.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

זה קשור לטרור יהודי, שלא אומרים את השם ולא מטפלים בו כמו שצריך. המדינה יודעת לטפל בטרור כשהיא רוצה, ועכשיו לא תהיה לה ברירה, יצטרכו להוריד את סיפורי המעשיות, כי היום כבר ברור שבחלק מהמקומות הסיפור של האוגמ"רים הוא בעייתי. ואי-אפשר להתעלם מהעובדה שאנשים במדים ירו באנשים ורצחו אותם, ועושים את זה יהודים. ואז אומר האלוף בלוט היום, או אתמול, שזה גם לא יהודי ולא מוסרי. איפה היה הצבא עד היום? הביקורת הזאת מושמעת כאן לא בפעם הראשונה, כי אני מדבר על הטרור היהודי, אני מדבר על מקומות אחרים ואני מדבר על העובדה שאין דין ואין דיין במדינת ישראל. וזה לא פלא שיש רוח גבית לטרור על ידי ממשלה שיש בה סוכני כאוס בהגדרה, שמחפשים לרכוב על גלים של שנאה, שמייצרים דה-לגיטימציה למערכת אכיפת החוק. ואז, אחר כך, מספרים סיפורי מעשיות ושקרים על איך בית המשפט מנע דברים, ומגיעים גם ל-7 באוקטובר. צריך לחקור את בית המשפט, במקום לחקור כמו שצריך אחרי שנתיים ושבעה חודשים ממשלה מופרעת וכושלת ששמה על הכיסא של ביטחון הפנים שר עבריין, בלתי כשיר וכושל. לא בגלל שאני חושב ככה – הנתונים צועקים בכל מקום ומספרים סיפור על עשבים שוטים. אלה לא עשבים שוטים וזה לא קומץ, אלה הרבה מאוד אנשים שיש להם גיבוי פוליטי ממנהיגי מפלגות פוליטיות שהן גם מושחתות, גם גזעניות, גם לאומניות. אבל לסוכן הכאוס המרכזי בכל האירוע, כל-כולו, יש שם, קוראים לו בנימין נתניהו, שהוא סוכן כאוס מרכזי ולצערי הוא גם ראש הממשלה, והוא זה שנמצא היום במשפט. הוא גם דוחף למהפכה המשטרית כשהוא בכלל בניגוד עניינים. הוא שולח את חבר מרעיו, וכן, חבר מרעיו, ותבואו ותראו מה קורה בוועדת החוקה, חוק ומשפט. זה הכול מאותו דבר. זו זירת כאוס, דה-לגיטימציה למערכות המדינה. וכולנו משלמים מחיר, כי ברגע שיצטרכו לעצור את הכאוס הזה, יהיה קשה; לא בלתי אפשרי, אבל קשה. אין שום דבר שלא נאמר בכנסת ישראל, בוועדות, על מה שקורה ביהודה ושומרון עם הטרור היהודי. טרור יהודי, לא קומץ ולא עשבים שוטים. והם יושבים, כמו שאומרים, אותם העשבים ליד השטוצר, והשטוצר הוא הממשלה, והשיבר הוא אצל ראש הממשלה. והאלוף בלוט, ואני אומר זה בביקורת קשה עליו ועל הרמטכ"ל, היו צריכים לעשות את הקריאה הזאת בקול רם הרבה לפני שניסו לשרוף בתים. כי היום מזהירים משני דברים: שכל המרכז, פיקוד המרכז, אזור המרכז ויהודה ושומרון יעלו בלהבות – או בגלל טרור יהודי שיצליח לפגוע ולשרוף, או בגלל שהתגובה תהיה כזו שאותם פורעים ייתפסו, לא עלינו, ויעשו בהם לינץ', ואז זה יהיה מהצד השני. אבל דבר אחד בטוח, יהיו פה להבות ענק. ומה אתם תעשו בלהבות האלה? אני אגיד לכם, מה שאתם תמיד יודעים לעשות, לבוא עם בנזין ולשפוך על השרפה. כי לכבות אתם לא יודעים. לא פשיעה לאומנית, לא טרור, לא פשיעה רגילה, לא ארגוני פשיעה. סוכני כאוס לא יודעים לעשות דבר חוץ מלגלוש על גלים של שנאה, להצית להבות ולמחוא כפיים. לכו תראו את בן גביר רץ ועושה אבו עלי בכל הארץ. במקום אחד הוא לא נמצא – במקום שצריכים אותו האזרחים שיהיה מגן להם – שם הוא לא נמצא, לא הוא ולא הממשלה המופרעת והמסוכנת הזאת. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח. מיכל שיר סגמן, חמש דקות לרשותך, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר היום לא אל הליכוד של נתניהו, אלא אל הליכודניקים; לא אל העסקנים, לא אל דפי המסרים, לא אל מכונת הרעל, אלא אל האנשים שגדלו על ציונות, על ביטחון, על עבודה, על משפחה, על הדר בית"רי, על אהבת הארץ. כי הגיע הזמן לומר את האמת: הליכוד של היום הוא ליכוד רק בשם, לא בתוכן, לא במהות, לא בערכים. מה זה ליכודניק אמיתי? ליכודניק אמיתי גאה להילחם למען המדינה, לא למען המשתמטים מהצבא; ליכודניק אמיתי שולח את ילדיו לשרת, ולא מצביע לממשלה שמעבירה מיליארדים למי שמסרב לשרת; ליכודניק אמיתי זוכר את ההדר הבית"רי – הוא בז להסתה, בז לשיסוי, למכונות רעל שמפלגות את העם ומזהמות כל שיחה ציבורית; ליכודניק אמיתי לא נותן שיפקירו אותו, לא ב-7 באוקטובר, לא בצפון, לא בדרום, לא במילואים, לא ביוקר המחיה; ליכודניק אמיתי מאמין בחמש המ"מים של ז'בוטינסקי – מזון, מעון, מלבוש, מורה, מרפא – לא בשלוש הכ"פים – כוח, כסף וכבוד; ליכודניק אמיתי לא מקים ממשלה שיותר משליש ממנה אנטי-ציונית – שליש. אנשים שלא משרתים, שלא מאמינים בציונות, שלא נושאים בנטל – אבל מקבלים את המפתחות למדינה. ליכודניק אמיתי משלם מיסים, מפרנס את משפחתו, משרת בצבא או שולח את ילדיו לשרת. הוא לא אמור לממן במיליארדים מגזרים שלמים שמחנכים את ילדיהם לא להשתתף בחיים הישראליים; ליכודניק אמיתי מאמין בביטחון, אבל ממשלת נתניהו הביאה אותנו הרי למחדל הגדול ביותר במדינה; ליכודניק אמיתי מאמין גם במשילות, אבל ממשלת נתניהו איבדה שליטה ברחובות, בפשיעה, בצפון, בדרום, בביטחון האישי; ליכודניק אמיתי מאמין באחריות, אבל ממשלת נתניהו הרי לעולם לא אחראית לכלום. תמיד מישהו אחר אשם – הצבא, השב"כ, הפקידים, השמאל, התקשורת, העולם – כולם אשמים חוץ ממי ששלט כאן ב-20 שנים האחרונות. וזו – זו כבר לא מנהיגות, זו בריחה מאחריות. אני קוראת מכאן לחבריי ואחיי הליכודניקים: גדלתי איתכם, הליכוד היה הבית הפוליטי שלי שנים ארוכות, מנוער הליכוד לצעירי הליכוד ועד לכנסת. עבדתי עם נתניהו בעבר. אני יודעת בדיוק עד כמה נתניהו הרס את הליכוד ואת הערכים שהתנועה הזו ייצגה פעם. אבל זה לא חייב להימשך. זה לא חייב להימשך ככה. אפשר להקים ממשלה ציונית חזקה, ממשלה של משרתים, ממשלה של עובדים, ממשלה של ביטחון, ממשלה של אחריות – בדיוק הפוך מממשלת נתניהו. אבל בשביל זה צריך אתכם, ליכודניקים. על פי רוב הסקרים אנחנו שם. תמיד יהיו פערים, אבל על הרוב אנחנו מסכימים – על חוק גיוס אמיתי, ועדת חקירה ממלכתית, שינוי סדרי עדיפויות כלכלי, מאבק באלימות ובפשיעה, החזרת הביטחון האישי והצורך הדחוף לאחד מחדש את העם הזה. זה הליכוד האמיתי. אלה הערכים שגדלנו עליהם. חייבים לרפא. חייבים לשקם. חייבים להתאחד. ולכן אני אומרת את זה מאוד ברור: למען המשרתים, למען השוויון בנטל, למען הערכים, למען העסקים ותושבי הפריפריה, למען זה שנוכל לחזור לחיות כאן ביחד בלי פילוג, בלי שיסוי, בלי מכונות רעל – בבחירות הקרובות ליכודניק אמיתי מצביע בנט. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אדוני השר - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

יש לך חמש דקות, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש ניסים ואטורי, אתה אוהב ללכת לים?

היו"ר ניסים ואטורי:

תמשיך. תזרום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני באמת שואל, אתה אוהב ללכת לים?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני הולך כשהילדים רוצים ללכת לים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כן, אנחנו אוהבים ללכת לים, יש לנו רצועת חוף מדהימה, נכון? זה לא בושה לומר שאתה אוהב ללכת לים. יפתיע אותך לדעת שעידית סילמן קיבלה לידה מידע על זיהום חמור בחופי הים והסתירה את המידע הזה? יפתיע אותך, אדוני היושב-ראש?

מיקי לוי (יש עתיד):

שקרנית גדולה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אופיר, אתה צוחק בגלל מה שהוא אומר?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בסוף – מה אמרת?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, אופיר צוחק, חשבתי שזה בגלל מה שאתה אומר, אבל נראה לי שהוא - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בסוף שנת 2022, דקות לפני שעידית סילמן נכנסה לתפקידה, העבירה רשות המים אזהרה בכתב למשרד להגנת הסביבה, ובו היא כותבת שהיא מצאה ריכוזי PFAS, שזה כימיקלים שמוגדרים כימיקלים נצחיים, שיש להם השפעות בריאותיות חמורות, שבתוכן עלייה בתחלואה בסרטן, פגיעה בכבד, פגיעה בפריון, השפעות שליליות על התפתחות עוברים ותינוקות – היא מצאה ריכוזים ניכרים של ה-PFAS הזה במי תהום. ומה היא אומרת? האזור המזוהם אינו מיועד להפקת מי שתייה, ולכן הסיכון העיקרי, אדוני היושב-ראש, הוא לרוחצים בים ולבאים במגע עם מי התהום בחוף. בסוף 2022 הועבר מידע למשרד להגנת הסביבה בראשותה של עידית סילמן, שנכנסה לתפקיד כמה חודשים לאחר מכן, שיש סכנה לרוחצים בים בתל אביב ובמגע עם מי התהום בחוף. ומה עידית סילמן עשתה? כלום. המשרד להגנת הסביבה שתק. במקום להזהיר את הציבור, במקום לטפל ולהסיר את המפגע, את הזיהום הכבד בשדה דב, עידית סילמן לא עשתה שום דבר. היא לא עשתה שום דבר שלוש שנים. רק ביולי 2025 היא שלחה את המשרד לערוך בדיקה בחוף באזור הזה, ואז, אחרי שהם נזכרו לבדוק בעצמם, הם מצאו חריגות של PFAS, וגם אז הם המשיכו להסתיר ולשתוק חצי שנה נוספת. ואז, אחרי שבפברואר 2026 סוף כל סוף המשרד להגנת הסביבה בראשות עידית סילמן החליט לעדכן את הציבור על הזיהום הזה בחופי תל אביב, מה היא עשתה? במקום לטפל במפגע, היא החליטה לשנות בדיעבד את ההגדרה של מהו זיהום PFAS כדי להכשיר את השרץ. האדמות שבעבר היו מוגדרות מזוהמות, לפתע, בעקבות שינוי ושנמוך ההגדרות של מהו PFAS ואיך הוא מזהם – תקינות. מה עם הזיהום לרוחצים בחופי הים? מה עם הזיהום במי התהום ובקרקעות, שעליהן במהלך החצי שנה הזאת שעידית סילמן גילתה את החריגות ושתקה, המשיכו לתכנן ולבנות על השטח המזוהם דירות מגורים? תשמע, זה סיפור הזוי, שהוא אולי אנקדוטה לאיך הממשלה הזו מתפקדת. בנימין נתניהו יצא מגדרו לשים אנשים בלתי מתאימים ובלתי כשירים בראשות משרדי הממשלה השונים, וזה מה שיצא. בראש המשרד להגנת הסביבה עומדת אישה מושחתת, בלתי כשירה, שלא ניהלה את המשרד, גרמה לבריחה סיטונאית של בכירים, של אנשי מקצוע מצוינים, שפשוט נטשו את המשרד בהובלתה. והינה דוגמה, סביב הזיהום של ה-PFAS, לכך שהשרה קיבלה מידע קריטי לבריאות הציבור, הסתירה איתו, לא עשתה דבר שלוש שנים, שלחה אחרי שלוש שנים ומצאה את הזיהום, הסתירה גם אז במשך חצי שנה, ואז – הפתרון של עידית סילמן הוא לשנמך את הגדרות הזיהום כדי לא לטפל במפגע, בזיהום הכבד, שמסכן את חיי ובריאות התושבים שם. באמת, בתור מי שמפקח על המשרד הזה, אני מוכרח לומר לך שאין ולא הייתה שרה להגנת הסביבה כל כך גרועה כמו עידית סילמן. ובקרוב, ממש בקרוב, גם היא תעוף מהמשרד להגנת הסביבה, כי תקום פה ממשלה לאומית-ליברלית, שתדאג גם לסביבה וגם לבריאות הציבור.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת ולדימיר בליאק.

רון כץ (יש עתיד):

נראה לי שאתה לא מרוצה מהמשרד להגנת הסביבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כן? ככה חשבת?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה הרושם שקיבלת?

רון כץ (יש עתיד):

אני מרגיש כאילו משהו לא מתפקד שם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

האמת שלא רק אתה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חמש דקות, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, התחלנו היום את כנס הקיץ 2026 של הכנסת העשרים-וחמש. ואני חייב להודות שהאירוע הזה גורם לי להיות מאוד אופטימי, ועם הרוח הזו אני מסתובב כאן מהבוקר במשכן. והסיבה היא שמדובר בכנס האחרון של הכנסת הזאת, וכך או אחרת, חבריי חברי הכנסת, בעוד מספר חודשים אנחנו נצא לבחירות, והכנסת הזאת תסיים את דרכה. מדינת ישראל תצא לבחירות ולאחר מכן תהיה כאן ממשלה אחרת, ממשלה מתפקדת, ממשלה שתשקם את המדינה ותוציא אותה לדרך חדשה, כך אנחנו מאמינים וכך אנחנו גם נעשה. ממשלה אחרת, שתעשה את הדבר המתבקש והמצופה מהממשלה – לעבוד למען האזרחים. אותם אזרחים שהופקרו ונבגדו בקדנציה הזו. עד כמה הממשלה הזאת כושלת? שלוש וחצי שנים של חורבן, שחיתות וכישלון. האם היום, כמעט 1,000 ימים אחרי 7 באוקטובר, חמאס עדיין מהווה איום על מדינת ישראל? כן; האם חיזבאללה בצפון הובס ופורק מנשקו? לא; האם משטר האייתוללות באיראן נפל ותוכנית הטילים הבליסטיים הושמדה? לא; האם היום מעמדה של ישראל בעולם השתפר? לא; האם אזרחי ישראל מרגישים היום בטוחים יותר ברחובות? התשובה היא לא; האם רמת החיים ירדה? התשובה היא כן; האם המחירים עלו? התשובה היא כן; האם החינוך לגילאי אפס עד שלוש היום במדינת ישראל הוא חינם? התשובה היא לא. אז מה אם הבטחתם? לא הבטחתם לקיים; האם ההמתנה לרופאים מומחים התארכה? התשובה היא כן. זה ממש מדהים, שלוש וחצי שנים – יש לכם אפס הישגים. אפס. לא 100, לא עשר, אפילו לא הישג אחד. אפס, אפס מוחלט של הישגים. אז מה נשאר? נשארה הסתה, נשארו שקרים – שמאל, ערבים, וכמובן – גולת הכותרת, חבר הכנסת רוטמן – גלי בהרב-מיארה.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

היה שווה לבוא רק כדי שתגיד - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לגמרי. כי בסוף זה כל מה שיש לכם. אגב, את הבקשה שלך מהבוקר להשתלב ביש עתיד אני עדיין בודק. אין לי עדיין תשובה סופית.

נאור שירי (יש עתיד):

אני נגד.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני מציע שתבדוק את השמיעה שלך קודם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

חבר הכנסת שירי מתנגד. לדעתי – לא.

נאור שירי (יש עתיד):

קטגורית.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ולסיכומם של דברים, כל מה שיש לכם להציע זה עלוב, זה נמוך, ובעיקר – זה כבר לא עובד על אף אחד. האירוע הביזיוני הזה של ממשלת פייק ימין על מלא בדרך להסתיים. בקרוב, בקרוב מאוד מאוד, אתם תלכו הביתה, ואנחנו בממשלה של נפתלי בנט נתקן ונשקם את ישראל. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת רון כץ.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, חשוב לי לשאול את המליאה: איפה בן גביר? מישהו ראה את בן גביר? איפה הוא?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי זה?

רון כץ (יש עתיד):

איפה הוא נמצא, שר הטיקטוק? איפה הוא? כי כשהחוק המיותר שלו שלא שינה כלום עלה למליאה הוא רקד פה עם סיכות מוזרות, בקלאוות, שמפניות. חוק אמיתי עולה היום. חוק אמיתי, שהולך לתת מענה אמיתי לנוח'בות, ואתם לא תאמינו – כולל עונש מוות, ובן גביר לא פה. למה הוא לא פה? כי הוא לא יוזם החוק, כי הוא לא יכול לעשות עליו סרטון בטיקטוק, כי הוא לא מבין איך מתנהלת עבודת כנסת אמיתית ורצינית. וזה בדיוק הפרצוף של הבית הזה. עבדו על החוק הזה קואליציה ואופוזיציה במשך למעלה משנה. ירדו לדקויות, עשו דיונים פתוחים ועשו דיונים סגורים, עם כל הגורמים הרלוונטיים שנוגעים בדבר. ואחרי עבודה מאוד משמעותית הצליחו להביא חוק טוב, חוק טוב שהולך לתת מענה לגרועים בשונאים שלנו, לנוח'בות שנכנסו וטבחו ואנסו ושרפו. איתם אנחנו הולכים למצות את הדין. לא בסיכות, לא בסרטונים ולא בחרטות – בתכלס של החיים. אז אני מפה רוצה למסור לשר הטיקטוק הנהדר שלנו: קודם כול, איפה אתה? לא בושה לבוא לפה ולהגיד, טעיתי. חוק טוב, שהולך באמת לתת מענה, והחוק שלי היה רק סרטון. איפה אתה, אדון בן גביר? ואחרי שדיברנו על חוק שאנחנו תומכים בו והוא חוק טוב, חוק שהולך לתת מענה אמיתי לנוח'בות, שלא יראו אור יום יותר, בואו נדבר רגע על המושב האחרון של כנסת ישראל. קודם כול, אני רוצה לברך את אזרחי מדינת ישראל: זה תכף נגמר. ממשלת האסונות האלה, ממשלת הטבח, תכף הולכת הביתה. אין סקר אחד במדינת ישראל שמראה שיש להם סיכוי להרכיב שוב ממשלה. אין קונסטלציה פוליטית שמראה שיש להם סיכוי להרכיב ממשלה. במקום זה אנחנו רואים את הממשלה הזו מככבת בכל הדברים ההזויים בעולם, ואחרי כמעט ארבע שנים של ממשלה, אני רוצה לשאול את אזרחי מדינת ישראל ואת חברי הכנסת שפה: מישהו מרגיש שהממשלה הזאת תרמה לנו במשהו? האם החינוך במדינת ישראל טוב יותר? האם מערכת הבריאות במדינת ישראל טובה יותר? האם מערכת הרווחה במדינת ישראל טובה יותר? מישהו מרגיש שדואגים לעסקים הקטנים, למעמד הביניים, למילואימניקים? האם הממשלה הזאת עשתה דבר אחד טוב למען אזרחי מדינת ישראל, או שהיא במשך ארבע שנים עבדה עבור עצמה ועבור המקורבים שלה? הם לקחו מיליארדים בכספים קואליציוניים, במשרדים מיותרים, ושמרו אותם לעצמם בזמן שמילואימניקים מגייסים כספים לקנות ציוד לחימה. אבל אל תדאגו, הם יבואו ויגידו שהם מייצגים את החיילים; הם שמרו מיליארדים לעצמם בזמן שמשפחות רווחה מגייסות תרומות ואוכל לחג, אבל הם יגידו שהם רואים את השקופים; הם לקחו מיליארדים לעצמם בזמן שסורוקה עוד לא משופץ מפגיעת טיל, אבל הם יגידו שהם קודם כול מצמצמים פערים ודואגים לפריפריה; הם לקחו מיליארדים לעצמם לפני שהם נתנו למשפחות שכולות, לפני שהם נתנו לאנשים הכי חלשים בחברה הישראלית, ואחרי זה הם יבואו, יעמדו וימציאו לנו עוד קמפיין שכולו שקרים. אני רוצה שאזרחי ישראל יזכרו: הקמפיין הקודם הבטיח לימודים חינם מגיל לידה עד גיל שלוש, מאז המחירים עלו במעל 30%. הקמפיין הקודם הבטיח הורדה של הדלק – מאז הוא הכפיל את עצמו; הקמפיין הקודם של נתניהו הבטיח הורדה בחשמל, בארנונה, במיסים – מאז הכול נהיה לפחות פי שניים. ובזמן הזה שאזרחי ישראל ילכו לקלפי, בעזרת השם, בימינו אנו, ממש בקרוב, אל תשכחו שהממשלה הזו במשך ארבע שנים דאגה אך ורק לעצמה, ויש אלטרנטיבה. הממשלה שאנחנו נביא, הממשלה שבנט יביא, תעבוד למען אזרחי מדינת ישראל, תעבוד למען עם ישראל, תביא תקווה, תביא גאווה ותעשה סוף סוף סדר בבלגן של הממשלה הזאת ותאחה את הקרע הנוראי שהממשלה הזאת הביאה על עם ישראל. תודה רבה, אדוני.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

גם אותי שכנעת.

רון כץ (יש עתיד):

תצביעי בנט.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי, בשבוע שעבר ציינו את ל"ג בעומר. בצל המתיחות ואש ללא הפסקה בצפון, פיקוד העורף קבע הגבלות להילולה במירון: 200 איש בשטח פתוח ו-600 במבנה סגור. אז קבע. ההערכה היא שהגיעו למירון קרוב ל-20,000 איש. פשוט נכנסנו דרך חור בגדר ואף אחד לא אמר לנו לעצור, אני מצטטת. ואני, אני נזכרתי בהפגנות בכיכר הבימה בתל אביב, כיכר שנמצאת מעל מקלט תת-קרקעי ענק, הפגנה של קצת יותר מאלף איש, שפונתה בכוח בלתי סביר על ידי המשטרה. האמת, בכנות, יש לי תחושה לא נעימה לעסוק שוב ושוב בהתנהלות המשטרה. המשטרה חשובה בממשק שבין המדינה לאזרחים; הכתובת לכל מקרה – פגיעה, הטרדה, אפליה; משטרה שאמורה להגן, לעמוד לצידנו. ודווקא היא, המשטרה, שכל כך חשובה לשמירה על אמון הציבור בשלטון החוק, הולכת ומאבדת את אמינותה בעיני הציבור. קו שבר עמוק מאוד, שיהיה קשה מאוד לתקן. משטרה שמפזרת בכוח 1,000 איש מעל מקלט ענק אבל מאפשרת התקהלות של 20,000 איש במירון – מאבדת את אמון הציבור; גם הפגיעה הקשה בעורך הדין סאלח נעמה בדירה פרטית בבאר שבע, פרקליט פלילי בפרקליטות המדינה – ראיתם איך הוא נראה לאחר שטיפלו בו השוטרים? ממתי תלונה על רעש אמורה להסתיים במכות רצח? לאן הגענו? אני אומרת את המילים בכאב, כי המשטרה יקרה לי. הרוב המוחלט של השוטרות והשוטרים נאמנים למקצוע, רואים בעבודה שלהם שליחות ציבורית. אבל כשמדיניות האכיפה המוכתבת מלמעלה היא סלקטיבית וגזענית, כשהפיקוד הבכיר של המשטרה מתחנף באירוע פוליטי של שר עבריין מורשע, המסר מחלחל לתפוחים הרקובים, שיודעים שלא משנה מה יעשו, במי יפגעו, הם יקבלו גיבוי אוטומטי. אז אני פונה מכאן לכל שוטרת ושוטר. בן גביר בקרוב מסיים את תפקידו, הוא ילך, אתם תישארו. אז בבקשה, תשמרו על אמון הציבור במשטרה. זה הנכס החשוב ביותר של משטרת ישראל, שלכם כשוטרות ושוטרים ושלנו כאזרחי המדינה. ולמה זה מתחבר? בשבוע האחרון, כשהפריימריז באופק, גם חברי כנסת של הקואליציה, אבל בעיקר שרים, חצו כל קו אדום. פיהם מפיק מרגליות, כל מחשבה מתורגמת ישר למילים – אמת, שקר, זה לא משנה, The show must go on. שר האוצר, שר התרבות והספורט, שר המשפטים, שרת התחבורה, ובליכודיאדה שרי ממשלת ישראל מדלגים להופעת סטנד-אפ, בנשימה אחת עם ההודעה על נפילתו של סמל ליאם בן חמו, זיכרונו לברכה, לוחם גולני מהרצליה, שנהרג ב-30 באפריל, רק בן 19 היה במותו. ושר האוצר מגמד את האסון הגדול בתולדות המדינה למחדל טקטי. זה לא נפלט לו, כשאמר "טבח 7 באוקטובר הוא מחדל נורא ואיום - - - אבל הוא מחדל טקטי". ושר התרבות והספורט, גם הוא המתיק פנינים: מחדל 7 באוקטובר בכלל לא קשור לממשלה שכיהנה באותו יום – ממשלה שבה הוא חבר, משקר במצח נחושה – חמאס תקפו כי הם זיהו את חולשת הממשלה הקודמת. להם – לכם – אין קשר לאירוע. ושר המשפטים ממשיך להלך אימים על הרשות השופטת. הוא מאיים בריאיון: "אם יש נכונות – מה טוב. אם לא תהיה נכונות – בית המשפט ילך - - - וייכחד מאליו". כניעה לדרישות שלו למינוי שופטים מטעמו או הכחדה, זה האיום שהוא משחרר. החוק והכללים לבחירת שופטים לא רלוונטיים מבחינתו. הדוגמאות שנתתי הן באמת רק מדגם. שלא תתבלבלו, הכול חלק מהקמפיין של ראש הממשלה להקטין את המחדל שלהם, להקטין את המחדל לסתם מחדל טקטי, אירוע אחד מני רבים, משהו כזה שולי. הרי שרי הממשלה שלנו למדו מהי בריחה מאחריות מהטוב מכולם, מהברחן המצטיין מר בנימין נתניהו. האירוניה מתה והבושה נעלמה. אבל אל דאגה, לא ניתן לכם לברוח מאחריות. מחדל 7 באוקטובר כולו שלכם, במשמרת שלכם, על הראש שלכם. לא ניתן לכם להקטין את האסון. לא ניתן לכם למנות שופטים מטעם. בקרוב נקים ממשלת שינוי נוספת, ממשלת ריפוי. נגן על בית המשפט, נקים ועדת חקירה ממלכתית, נתקן את כל מה שהרסתם.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

ערב טוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

ערב טוב. חמש דקות לרשותך, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתם יודעים, היום השתתפתי בטקס לציון יום הניצחון על גרמניה הנאצית. זה אירוע של משרד העלייה והקליטה, וזה היה טקס מאוד מרגש ומכובד, הגיעו שר העלייה והקליטה אופיר סופר וכל בכירי משרד העלייה והקליטה, כדי להוקיר תודה למי שנלחם בצורר הנאצי. במהלך האירוע ניגשו אליי משתתפים רבים ושאלו: למה את לבד? איפה עוד חברי כנסת? וניסיתי להסביר שזה יום העבודה של הוועדות, יש דיונים ויש עבודה פרלמנטרית. אבל, האמת, קשה היה למצוא תשובה ולהסביר למה לא הגיעו חברי כנסת להכיר תודה לאנשים שנלחמו למען חירות העולם, למעשה גם למען האפשרות שתקום מדינת ישראל, מדינה יהודית, אחרי הניצחון הגדול על גרמניה הנאצית. ולמי שלא יודע, ב-9 במאי השנה אנחנו ציינו 81 שנים לניצחון הגדול, ניצחון על הרוע, הרוע הגדול ביותר שידעה האנושות, השמדה שיטתית של עם שלם, העם היהודי. הניצחון על הנאצים הוא לא רק תאריך היסטורי, בשבילנו זה גם יום של הכרה, הכרת תודה, ושל מחויבות מוסרית. אתם יודעים, הגיעו לטקס הזה 12 אוטובוסים מכל מיני יישובים ברחבי הארץ. לטקס הגיעו הרבה חברים מארגון שנקרא ארגון ברית הווטרנים, שהוקם על ידי אברהם גרינזייד, זיכרונו לברכה. אברהם, שהלך לעולמו לפני כשנתיים, הותיר אחריו מורשת עצומה: שימור זיכרון הגבורה היהודית בצבא האדום. הוא השקיע המון בחינוך של בני נוער; הוא השקיע בקשר בין חיילי צה"ל לווטרנים של מלחמת העולם השנייה; הוא תרם רבות להקמת המוזיאון, מוזיאון ללוחם היהודי, ששם, דווקא במתחם של המוזיאון הזה, התקיים השנה וגם בשנה שעברה הטקס של יום הניצחון. אברהם פעל רבות למען הזכויות והרווחה של הווטרנים ושורדי השואה יוצאי ברית המועצות בכלל, והייתה לי הזכות להכיר אותו אישית. אני זוכרת אותו תמיד כאישיות מדהימה, וכבר לפני שנים התחייבתי לעשות כל מה שביכולתי כדי לשמר את זכרם ואת גבורתם של ניצולי השואה, אלה שהסתכלו וראו, היו עדים לזוועות המלחמה, וראו את המוות בעיניהם. עשיתי מה שיכולתי, תרגמתי זיכרונות של ניצולי השואה ואסירי גטאות ומחנות ריכוז. תרגמתי מסמכים למוזיאון ולחדרי הנצחה על חייהם של גיבורים יהודים שנלחמו בנאצים. אתם יודעים, אני גם כל שנה מגיעה לטקסים ומניחה זר הנצחה, ואומרת תודה על הניצחון. שני הסבים שלי נלחמו במלחמת העולם השנייה. אחד היה רופא צבאי בצבא האדום והשני היה מכונאי בגדוד השריון, שהגיע לברלין, וב-1945 הוא היה בברלין, היה חלק מהניצחון על גרמניה הנאצית. זאת חובה שלנו לשמר את המורשת, ואני רואה ביום הזה לא רק מחווה סמלית אלא גם חובה של כל אחד מאיתנו, אזרחי מדינת ישראל. ואני מצפה שיותר חברי כנסת ירגישו מחויבות לזכור ולהוקיר ולשמור על המורשת הכל-כך חשובה בשביל כולנו. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, חמש דקות, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. האמת היא שיש כל כך הרבה נושאים לעסוק בהם, אבל אני מתקשה להבין איך היום אנחנו לא עוסקים בדבר אחד, כל היום, מהבוקר עד הערב, אחרי הדיון אתמול בחוץ וביטחון. לא יודעת. הרמטכ"ל אתמול היה בדיון, ואני רוצה לצטט מדבריו: הצבא נמצא בנקודת קצה מבחינת כוח אדם. ללא הארכת השירות, כלומר, אם יתקצר, כפי שתוכנן, החל מחודש ינואר ייגרעו עוד אלפי לוחמים לצה"ל. במצב הזה מילואימניקים ישרתו כ-100 ימים. הרמטכ"ל הוסיף וציין: מערך המילואים יקרוס כתוצאה מכך. זאת אומרת, גם בשנת 2027 המילואימניקים צפויים לעשות כ-100 ימים לפחות, מינימום. הוסיף הרמטכ"ל ואמר: הלחימה גובה מחירים כבדים, הרוגים, פצועים, הלומי קרב ושחיקה של חיילי הסדיר והמילואים. אני מדגישה: היקף המשימות אינו תואם את גודלו הנוכחי של הצבא, ויש לגייס עוד אלפי חיילים באופן מיידי. משפט המפתח אתמול, לדעתי, היה משפט שצריך לזעזע כל מי שגר במדינה הזאת: גיוס חרדים הוא צורך קיומי של צה"ל, לא רק חלוקה בנטל ושוויון, ולכן אני אחזור על המשפט הזה: גיוס חרדים הוא צורך קיומי של צה"ל. צורך קיומי לזה שאנחנו חיים פה. הוסיף הרמטכ"ל ודיבר על נשים: נשים הן חלק בלתי נפרד מעוצמתו של צה"ל, עושות עבודה אדירה וצריך להצדיע להן. ומשפט המפתח מהכול: צה"ל לא יוכל לעמוד במשימותיו המבצעיות ללא שירות נשים. אם כל אחד ישרת בתנאיו, הצבא יתפורר. ולמה אני אומרת את זה? כי סיים הרמטכ"ל את דבריו החשובים, המזעזעים, שצריכים להפחיד כל אחד במדינה פה, ואז אוהד טל, ממפלגה שכבר שנתיים איננה עוברת את אחוז החסימה, מה לעשות, הוא, יש לו ביקורת על הרמטכ"ל – מדוע אתה לא נפגש עם רבנים כאלה וכאלה בעניין הפיילוט לשילוב נשים לוחמות בשריון? זה מה שהיה לאוהד טל לומר אחרי שהוא שמע את כל הדברים המזעזעים האלה, שגיוס חרדים הוא צורך קיומי, שנשים הן חלק בלתי נפרד מהכוח הלוחם של הצבא, שאי-אפשר בלי נשים בצבא. אז מי אתם רוצים שישרת בצבא? לא חרדים, לא נשים. מי יגן עלינו? את מי תגייסו? ואדון אוהד טל, זה מה שיש לו להגיד, בזה יש לו לעסוק. ואני פשוט לא מבינה איך היום הזה עולם כמנהגו נוהג. מדברים על הא ועל דא, ועל בית המשפט, וההיא אמרה, והפצ"רית, וכל התירוצים שאתם טוחנים אותם בלי הפסקה. אף אחד, אף אחד מחברי הקואליציה לא עלה ודיבר על מה שקרה. וכמובן שיושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, הדיון שהוא רוצה לעשות זה מה פתאום רוצים לחקור את ערוץ 14. זה מה שמעניין אותו. אני פשוט לא מצליחה לתפוס איך הדברים עובדים פה. בוועדת החוקה מפרקים את מערכת המשפט. זה מה שעוסקים בו מהבוקר, איך אנחנו מפרקים את מערכת המשפט, את תפקיד היועמ"שית. בוועדת הכלכלה – לא יודעת אפילו איך לקרוא לוועדה הזאת כי זה לא ועדת כלכלה, ועדת כלכלה מומצאת לטובת חקיקה להרוס את התקשורת. אבל יש פה אנשים שפשוט רוצים להרוס את הצבא. אין לי מושג איך זה קרה. מי ישמור? מי ישמור עלינו? אני מנסה להבין, אתם כל הזמן מדברים: שבע חזיתות, מלחמה, שלוש שנים וחצי אנחנו במלחמה. אבל מי ילך להילחם בה? כמה ימי מילואים עוד אפשר לעשות? מי ירצה להעסיק מילואימניק שעושה בשנה מעל 100 ימים? מי? אז אתם פוגעים גם במשק. מה יישאר מהמדינה הזאת? מי יישאר במדינה הזאת? כנראה אוהד טל עם החרדים. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת דבי ביטון, חמש דקות לרשותך, בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מי שצופה בנו, תסתכלו איזה יופי, תסתכלו מי נמצא באמת בכנסת ישראל. אתם זוכרים, לפני שיצאנו לערב פסח היה איזה חוק ששר הטיקטוק העלה כאן, השר לביטחון כלום – חוק מוות למחבלים. יום שלישי, יממה לפני ערב פסח בילינו כאן, וכן, דבורה ביטון, דבי ביטון משדרות, הצביעה נגד. וואו, מה שקרה בעיר, חברים, אני לא יכולה לספר לכם. המזל היחיד – שאני לא קוראת תגובות, אבל מתקשרים אליי ושואלים אותי: דבי, מה קרה? מאיפה השנאה הזו שנהייתה? ואתם יודעים מה – כבוד היושב-ראש, אני רוצה שגם אתה תשמע – ואני לא אזכיר את השמות שלהם, כי אני תושבת שדרות גאה, ואני גם מכירה אותם אישית. אבל רק תסתכל, תשמעו, על אותו חוק, חוק שאין לו שום שייכות לא לנוח'בה, לא למחבלים, לא לאותם עזתים שנכנסו וכבשו לנו את הקיבוץ, ועוד העזו בראש חוצפתם להגיד: דבי ביטון, ירו לך בבית ואת מצביעה נגד, וכמעט רצחו לך את הילדה, יא שמאלנית. לפני ההצבעה, וגם אחרי, העליתי סרטון שמסביר את המשמעות – למי ששכח, מה לעשות, אני גם עורכת דין, אני מסוגלת לקרוא חוק ולהבין כמה שהוא חוק לא נכון. והיום דווקא יש חוק שאני גאה להצביע – ואני גם מקווה שכל אלה שבאמת יצטרכו להישפט ימצאו את עצמם בגרדום, בכיסא חשמלי, בזריקת מוות, זה לא מעניין אותי. אנחנו שילמנו מחיר קשה, איבדנו חברים. אנחנו סובלים עד היום. רק לפני שבועיים בתי חזרה לקיבוץ כפר עזה. אדוני כבוד היושב-הראש, אני רוצה לומר לך, אני לא ישנה. אני לא ישנה כי רק השבוע הכתבת מוריה סיפרה על המצב וההתחמשות של החמאס ועל הסכנה שעוד עומדת. ותראו מה היה לאנשים בשדרות להגיד אחרי שהצבעתי נגד: ראש השבט מוליך את כל העדר, מי שהצביע נגד העונש, שלא ישחק אותה בתקשורת שכואב לו 7 באוקטובר, פשוט כולם בושה, ועוד את, תושבת שדרות, בושה, בושה; מה, דבורה? טיפשות זו לא מחלה, אפשר לרפא; משהו מאוד פשוט, פשוט תשתמי את הפה, עם שי"ן; פשוט קופה, עם קו"ף – קצת התבלבלה; אישה מיותרת, בושה לדרום, נטולת עמוד שדרה – וכך, וכך, מאות. ואתם יודעים מה עצוב? שאלה שמגיבים כאן – אני ייצגתי בסיוע משפטי, וגם ייצגתי בלי לגבות כסף מחצי מהאנשים האלה, שהגיעו אליי ולא לקחתי אגורה, כי הם הנשמה שלי, זו העיר שלי. אז אני רוצה להגיד לאותם אנשים: אני כבר אמרתי לכם ואני אגיד לכם, הוליכו אתכם שולל, ספין עלוב. מחבל אחד לא יוצא להורג בתלייה. זה בדיוק כמו שרצו לסלק את המחבלים – מישהו ראה איזה מחבל, איזו משפחה שהסתלקה? תפסיקו ליפול בספינים עלובים. ספינים. לא רק שזה ספין, הייתה את החוצפה להשתמש בסרטונים של אותם נרצחים, והמשפחות אפילו לא ראו, לא ראו את הסרטונים האלה. אני חשה בושה גדולה, שדווקא אז מצאתם לנכון לתקוף במקום, כן, פעם אחת להקשיב, לנטרל רעשים, להפסיק לתת לאנשים להוליך אתכם שולל. אלה ששואלים אותי: מה את עושה אצל לפיד? אז אני אצל לפיד, ואני גאה גם להיות אצל בנט. ותתעוררו, תתעוררו כבר. 20 שנה זו העיר שלנו, ותסתכלו מה קורה. אז היום היא פורחת, והיא נהדרת ואף אחד מאיתנו לא יעזוב. אבל את השלטון הזה, שהביא עלינו את החמאס, שהביא עלינו את הטבח הנורא, שבנס כל מי שעוד חי הוא חי בגלל בורא עולם ובגלל הצבא הנהדר שלנו – עשו חישוב מסלול מחדש, זה הזמן שלכם, להציל את הילדים שלכם, את הדורות הבאים. תשנו כבר החלטה וצאו מהקיבוע השולי הזה שאתם חיים בו. הוא לא יוביל אותנו לשום דבר. כן ימני, לא ימני, אין פה ימין או שמאל. יש פה מי שאוהב אתכם ורוצה למענכם, ויש מי ששונא – לא שונא אתכם, אתם לא מעניינים אותו, הכיסא יותר. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת משה טור פז. משה טור פז, קריאה ראשונה.

משה טור פז (יש עתיד):

הינני.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, לא קריאה כזאת, נאור.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מטומטמים. לא, לא אתם, אבל באמת זה נראה שחושבים שכולנו מטומטמים. כך זה נראה באמת. אף אדם שפוי, אדוני היושב-ראש, לא ישכח את השנים האחרונות. לא ישכח. כל מי שחי בין 2023 ל-2026 לא ישכח את המחדל, לא ישכח מי היה בשלטון, לא ישכח מי קיבל החלטות, לא ישכח מי ניסה, ועדיין מנסה, לברוח מהן. בשבועות האחרונים יש פה קמפיין, אנחנו כבר בקמפיין, ולקמפיין יש רעיון מוביל אחד: כולנו מטומטמים. למה? כי אם נחזור על שקר הרבה פעמים אז הציבור ישתכנע. ומביך לראות שאת קמפיין המטומטמים על כולנו מובילים חברי ממשלה, תוך מחסור כבוד לציבור, מחסור חמור. הינה, למשל, שמעת את השר מיקי זוהר מסביר ש-7 באוקטובר קרה בגלל הממשלה הקודמת. באמת, מה זה משכנע. בצלאל סמוטריץ' רומז שהממשלה הקודמת יותר גרועה מ-7 באוקטובר, ואז רץ להסביר, ומירי רגב נזכרה מהו האסון הגדול ביותר לעם ישראל, נחשו מה? לא 7 באוקטובר, לא. חבריי היקרים, אלו לא פליטות פה, זה קו, זו מדיניות. אתם מנסים, לא מצליחים אבל מנסים, לנהל פה מציאות חלופית, מדומיינת. כאילו אין פה ממשלה שרק נכשלה, אלא גם מנסים לטעון שהכישלון הוא הישג. כל כישלון הוא הצלחה; כל עובדה היא בעיה. אז בואו אני אגיד לכם, למקרה ששכחתם: הממשלה הזו, ממשלת נתניהו, החמישית או השישית או מי יודע כבר כמה, נושאת באחריות ישירה, מלאה, היסטורית, לאסון 7 באוקטובר. שום ספין, שום סרטון תעמולה, אף דף מסרים ושום "הינה ציפור", "הינה יועמ"שית", לא יעזרו לכם. הציבור לא שוכח מה שהוא ראה במו עיניו. לא נשכח את השחיטה, לא נשכח את הרצח, לא נשכח את הלוויות, לא נשכח את הקריסה. אבל זו שיטה – קודם נטשטש את האחריות, אחר כך נבלבל את העובדות, בסוף נפרק את היכולת של הציבור להאמין למה שהוא רואה. תוך כדי, נתקוף את כולם – את התקשורת, את מערכת המשפט, את הצבא, את ראשי מערכת הביטחון, את המפגינים, את המשפחות השכולות, את כולם. רק מה לא נעשה? לא נסתכל במראה. כן, חברים, שכחתם להסתכל במראה. אתם יודעים, לא המצאתם את השיטה. משחר ימי בראשית זה כבר קורה. מי המציא את השיטה, אתה יודע, סימון? אדם הראשון. אדם הראשון, מה הוא אומר לקדוש ברוך הוא? "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל". בזה הוא התחיל מסורת של גברים שוביניסטים שתמיד מאשימים מישהו אחר ולא לוקחים אחריות. אני מזכיר לכם שזה נגמר בזה שנזרקנו מגן עדן. אבל מנהיגות אמיתית נראית אחרת, יש לנו גם דגמים אחרים. יש סיבה שדוד המלך היה אחת מהדמויות הגדולות בתולדות עם ישראל. לא כי הוא היה חף מטעויות, אלא כשהוא נכשל, הוא ידע לומר: אני אחראי. כשהנביא נתן עומד מולו ומטיח בו את האשמה על חטא בת שבע, דוד לא מאשים את היועצים שלו, הוא לא אומר שזו האופוזיציה, הוא לא אומר שזה המלך הקודם, הוא אפילו – את מאמינה, יסמין? – הוא לא מאשים את היועמ"שית. מה אומר דוד המלך? חטאתי להשם. לא היועמ"שית חטאה להשם, אני חטאתי להשם. זהו, שתי מילים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

זו התשובה של היועמ"שית.

משה טור פז (יש עתיד):

זו התשובה שלו. וואו, איזה יופי, הייתה לו – קראו לו נתן הנביא. הוא לוקח אחריות. כמה לא מובן מאליו. כמה לא מובן מאליו. ואולי - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

משה טור פז (יש עתיד):

תקשיב, עמיחי אליהו, תלמד קצת. אם כל חובשי הכיפות פה הייתם בבית כנסת השבת והייתם מקשיבים קצת – אני יודע שזה קשה – לקריאה של פרשת "בחוקותיי" והייתם שומעים מה קורה למי שלא שומר על המוסר והצדק בארץ הזו – 143 קללות, עמיחי אליהו, בלי ספינים, בלי תדרוכים, בלי פיתולים. מה שקורה היום אצלך, עמיחי אליהו – כן, תקשיב, תקשיב, זה נאמר עליך. אני אגיד לך מה נאמר - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

- - - זה עליכם, אתם הבאתם את אוסלו, אתם הבאתם את ההתנתקות - - - ערכים - - - שום דבר לא נשאר לכם - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

משה טור פז (יש עתיד):

תודה, עמיחי אליהו. כן, אוסלו, אוסלו, בריאת העולם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתם הבאתם את ההתנתקות, אתם חיבקתם את ערפאת - - -

משה טור פז (יש עתיד):

ברור, אוסלו אשמה, בריאת העולם, כולם חוץ ממך. תקשיב טוב מה נאמר עליך.

היו"ר ניסים ואטורי:

"הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חשך לאור ואור לחשך, שמים מר למתוק ומתוק למר". אז עמיחי אליהו - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

תבקש סליחה, תבקש סליחה מעם ישראל, אתה תבקש סליחה מעם ישראל - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אני אבקש סליחה? אתה שר בממשלת 7 באוקטובר, קח את האשמה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. הסתיים הזמן.

משה טור פז (יש עתיד):

סליחה, הוא מפריע לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

משה טור פז, הוא לא מפריע לך, הסתיים הזמן לפני שהוא התחיל לדבר בכלל.

שר המורשת עמיחי אליהו:

חיבקתם מחבלים, טיפלתם בהם בבתי חולים, חיבקתם את המחבלים - - -

משה טור פז (יש עתיד):

- - - שלב ראשון בתשובה, הלכות תשובה לרמב"ם, עמיחי אליהו, הלכות תשובה לרמב"ם, שלב ראשון, יודה על חטאיו. תסתכל במראה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

משה טור פז, אתה מסיים או להוריד אותך?

שר המורשת עמיחי אליהו:

תתביישו. תוריד מבט, תשפיל מבט, תסתכל על הידיים שלך, תשפיל מבט.

משה טור פז (יש עתיד):

תראה את השלב הראשון בתיקון, תראה. עדיין לא אמרת פעם אחת "טעיתי".

שר המורשת עמיחי אליהו:

תשפיל מבט.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת סימון דוידסון.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אתם צריכים ללכת עם הראש באדמה, תורידו את הראש מתחת לאדמה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אל תשפיל מבט, תרים את הראש, תקנה מראה ותסתכל עליה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אם תעמוד מאחוריי, אני בטוח שאני אמצא את האשמה.

נאור שירי (יש עתיד):

אל תשפיל מבט, תקנה מראה. מראה אתה צריך לקנות. ואגב, אני אדבר עם טובי מהחשבות, היא תאשר - - -

משה טור פז (יש עתיד):

איפה היית ב-7 באוקטובר?

קריאות:

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור שירי, היא סיימה את התפקיד, יש לה מסיבה עוד מעט, תבוא.

נאור שירי (יש עתיד):

היא עוד לא סיימה, ב-27 במאי כולם מגיעים לברך. היא תאשר לו מראה מהקשר עם הבוחר.

היו"ר ניסים ואטורי:

די, נו. אבל משה טור פז, אתה אומר מילה, ובאותו משפט אתה תוקף מישהו אחר, מלבין את פניו. למה? תגיד לי, מה זה נותן לך? הרי אתה מדבר איתנו על אמונה, "בחוקותיי", הייתם בשבת – עדיף לא ללכת לבית כנסת. תודה. אני אומר, להלבין פנים של בן אדם? עדיף לא ללכת.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מי הלבין? הלבין? איזה הלבין?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא אתה, לא אמרתי לך. הוא נותן לך מוסר ואז הוא אומר להלבין, ואז הוא בעצמו עושה את העבירה שהוא דיבר עליה שאסור לעשות אותה. אני מעדיף להתפלל יחיד. תודה. בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זהו? סיימתם?

היו"ר ניסים ואטורי:

הבנתי טוב.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. תודה רבה, חברי הכנסת, כמו שהממשלה הזאת מתפרקת, גם הדוכן הזה, שימו לב, מתפרק, זה הסוף של הממשלה. זה רק מראה שזה הסוף של הממשלה. עכשיו אני רוצה לספר לכם סיפור. אדוני היושב-ראש, אתה רץ לפריימריז? אתה תרוץ?

היו"ר ניסים ואטורי:

נראה לי. כן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אספר לך על נתניה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתם מתים לדבר על פריימריז, הייתם מתים שיהיו לכם פריימריז.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בוא אני אספר לך על נתניה.

היו"ר ניסים ואטורי:

השולחן שלך, זה זז מרוב הצעקות פה של יש עתיד תמיד. פירקתם את הדוכן. זה המקסימום שאתם יכולים להגיע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בוא אני אספר לך על נתניה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם פירקתם את המדינה. אנחנו – את הדוכן פיזית.

היו"ר ניסים ואטורי:

וואי, וואי, אחריך נאור שירי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אספר לך. אתמול, כמו שאתה רואה, הסתפרתי. הלכתי לספר מאוד מאוד ותיק, אני מסתפר אצלו קרוב ל-30 שנה, ליכודניק, האימא של הליכודניקים, ממשפחה - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, בוא, לפני שאתה מדבר על זה, רגע, שנייה, כשניהלתי את הישיבה בפעם האחרונה פה באולם הזה, אתה דיברת על הספר. אל תמחזר סיפורים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איזה ספר?

היו"ר ניסים ואטורי:

הייתי פה. הספר הזה שהיית אצלו, כבר דיברת עליו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז בוא אני אספר לך. קודם כול, זה לא היה פה, זה היה בוועדה. עכשיו, אתה תוסיף לי זמן. אתמול הייתי אצל מרקו מרציאנו. תברר טוב טוב אצל חברים שלך בנתניה, אם יש לך, מי זה מרקו מרציאנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני זוכר את השם שלו אפילו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתמול נפלו אצלי כל האסימונים. הגעתי למרקו מרציאנו, הוא ג'ינג'י, מרוקאי ג'ינג'י, ליכודניק, בתוך הדם שלו זורם דם של ליכוד. עכשיו, מה אמר לי אתמול מרקו מרציאנו? אני כמעט נפלתי מהכיסא. מרקו אמר לי: אני בחיים יותר לא בוחר ליכוד, בחיים לא שם את פתק מחל, גם אם יהפכו אותי עשר פעמים. לא אשים את הפתק מחל. ושאלתי אותו מה קרה, מה קרה פתאום, מרקו, שהשתנתה דעתך? כל הזמן אתה אוכל לי את הראש, ליכוד, ליכוד, ליכוד, ליכוד, ליכוד, פתאום אין יותר ליכוד. הוא אמר לי: תקשיב טוב, אחרי שהשבוע הזה ראיתי את חברי הכנסת והשרים מגיעים לאילת ורוקדים ועושים חפלה שנקראת הליכודיאדה הזאת שלכם, בזמן שחייל נהרג בצפון, בזמן שכל האזרחים בצפון המדינה לא יכולים לחיות, ילדים נמצאים בתוך ממ"דים, ואתם לא רואים את הציבור ממטר, אני רואה – הוא אומר – אני רואה את כל חברי הכנסת, רוקדים צ'ה-צ'ה עם מירי רגב, עם השרים - -

היו"ר ניסים ואטורי:

לאט-לאט עם הדוכן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - כאילו לא קרה שום דבר. לא, זה לא זז.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה זז.

צגה מלקו (הליכוד):

אני הייתי - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז אני רוצה, אני רוצה להגיד לך משהו, צגה.

היו"ר ניסים ואטורי:

צגה, תני לו. את לא תדאגי, אני אומר לך, מה זה ייתן לך?

סימון דוידסון (יש עתיד):

צגה, את לא דוגמה. מה שחשוב - - -

צגה מלקו (הליכוד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

צגה, תני לי לדבר.

צגה מלקו (הליכוד):

לא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא? את רוצה, דברי אחרי זה. מה זה לא? אני מדבר עכשיו לא, היא אומרת לי. היא אומרת לי לא.

צגה מלקו (הליכוד):

- - - אני הייתי שם - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

חברים, תקשיבו טוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

צגה, למה למשוך אש? יש דברים שעדיף לא להגיב להם. את חושבת שאין לי מה להגיד לו? תני לו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה שאני אומר - - -

צגה מלקו (הליכוד):

- - - אתה שותק, היושב-ראש. אתה - - - זה לא נכון. צריך להגיד את האמת. לא נכון. אני הייתי שם.

היו"ר ניסים ואטורי:

צגה, הוא אמר את השם שלך. תגישי פתק פה להודעה אישית, אני אתן לך בסוף לדבר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תעלי אחרי זה ותדברי. מה זה הדבר הזה? צגה, מה זה הדבר הזה?

צגה מלקו (הליכוד):

לא נכון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא נכון – תעלי לדוכן ותגידי לא נכון. לא נכון, לא נכון.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי את השעון. עצרתי את השעון.

צגה מלקו (הליכוד):

- - - אני מאוד מכבדת אותך, אבל זה לא היה. אני הייתי שם. אני הייתי שם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז מה, מה היה שם? הרצאות של פילוסופים?

צגה מלקו (הליכוד):

אני הייתי שם. מה שאתה אמרת לא היה.

נאור שירי (יש עתיד):

היה דיון נוקב בכל הנוגע לראייה של המדינה - - -

צגה מלקו (הליכוד):

נאור, נאור - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

את תיתני לי לדבר?

צגה מלקו (הליכוד):

אני לא - - -

היו"ר ניסים ואטורי:

צגה, צגה. צגה יקירתי, את לא תוכלי להילחם איתו עכשיו. את רוצה, תעשי הודעה אישית, אחר כך תספרי את כל הסיפור. באמת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה זה? את רוצה, תעלי. הינה, אני אומר עוד פעם: צגה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תגישי פתק, אני אאשר לך, צגה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - תני לי לדבר. צגה, אמרתי שוב.

צגה מלקו (הליכוד):

אוקיי.

היו"ר ניסים ואטורי:

הינה, הוא אמר "צגה". זהו, סגור הסיפור. אני מאשר לך - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

כשמרקו מרציאנו, הוא מספר לי - -

היו"ר ניסים ואטורי:

אני משאיר את הזמן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - שמע את מיקי זוהר, שר במדינת ישראל, יצא מהפה שלו - -

היו"ר ניסים ואטורי:

לא יודע אם זו פרסומת לספר, אבל אתה הורס לו. אתה הורס לו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - ואמר שהשר אמר – לא אני אמרתי, הוא אמר – שאין פה אחריות לממשלה. אתם לא אחראים. הפיל את כל האחריות על הממשלה הקודמת, לא על הממשלה שהייתה ב-7 באוקטובר. כמה שקרים עוד אזרחים יכולים לקבל ולהגיד: כן, הוא צודק, כן, הוא צודק. לא, הוא לא צודק. אם יש שקר אחד גדול שאתם מנסים לעודד אותו, זה ש-7 באוקטובר זה לא באחריות שלכם. אז בואו אני אגיד לכם משהו: 7 באוקטובר באחריות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וכל הקואליציה שלו, אתם אחראים על 7 באוקטובר. לא תוכלו להפיל את זה על אף אחד אחר, ולא תנסו להלבין את זה, אתם אחראים על זה. הדבר הנוסף, יושב מרקו מרציאנו ורואה את ועדת החינוך בכנסת ישראל, ומי מייצג את הליכוד בוועדה, אתה יודע? למי נותנים כבוד שם? לעבריין לשעבר. עבריין לשעבר שיושב ומייצג את הליכוד, ויושבת-ראש הוועדה נותנת לו כבוד, לרפי קדושים. ורפי קדושים, גם מייצג של הליכוד אומר: הם רק דקרו, הם לא התכוונו להרוג, זה בסדר. תקשיב, כמה מטומטמים אתם חושבים שחברי הליכוד הם? כמה אתם חושבים שהם מטומטמים? הדבר האחרון שאני רוצה לספר לכם מה שמרקו אמר. מרקו מרציאנו מנתניה, לא קיבל פיצויים כעצמאי, והוא לא יקבל פיצויים כעצמאי, כי אתם לא רואים אותו ממטר. לא עבד, סגר את העסק שלו ולא יקבל פיצויים. וזה מתחבר באופן ישיר ליוקר המחיה במדינת ישראל. במשך שלוש שנים לא עשיתם שום דבר למען האזרחים, לא רפורמה אחת, לא שום פעולה של שר הכלכלה ושר האוצר, ועומד פה נפוליאון סמוטריץ' ומספר לאזרחי ישראל כמה המצב הכלכלי שלהם טוב. אז אני מזמין את כל חברי הקואליציה לבוא לשוק בנתניה בשעה 18:00 בערב ביום חמישי, ולהסתכל איך אנשים אוספים אוכל מהרצפה, כי אין להם כסף. תפסיקו לשקר, תפסיקו לספר סיפורים, אתם נכשלתם בכל פרמטר - -

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - שאני אייצג. עכשיו את יכולה לענות לי.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת נאור שירי. בדקתי, באמת הוא קיים. בדקתי, נזמין תספורת.

נאור שירי (יש עתיד):

אורית, את הולכת בגלל שאני עולה?

היו"ר ניסים ואטורי:

הרסת לו עכשיו, כל נתניה לא יבואו להסתפר.

נאור שירי (יש עתיד):

רק שואל. אני חלילה לא נעלב. לא, עכשיו לא נעים לי, כאילו, הרסתי לך את - - -

שלי טל מירון (יש עתיד):

אנחנו פה, אל תדאג.

היו"ר ניסים ואטורי:

נאור שירי, חמש דקות לרשותך, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, אני רוצה לחזור, מה שנקרא לפרוטוקול ההיסטורי, כי חשוב לי שהשר עמיחי אליהו יוכל לרכוש מראה, זה חשוב לי נורא גם שהוא לא יבזבז על זה כסף, כי זה קשה שלהם, זה כמו שהשר עשה מסיבת יום הולדת על חשבון הקשר עם הבוחר, כי זה אירוע מפלגתי, אז אני מבקש גם מחשבות הכנסת, אנא, להתיר לרכוש מראות מהקשר עם הבוחר לכל חברי הקואליציה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

מוכנה משלי. אנחנו מוכנים מהקשר לבוחר שלנו.

היו"ר ניסים ואטורי:

ניסיתי לצלם אותך, יצא פלאש. מה אני אעשה?

נאור שירי (יש עתיד):

לא לצלם. בבקשה לא לצלם במליאה. פעם הייתה לי איזו שאלה, סימון, בהמשך לדברים שאמרת, ואני לא יודע אם אתה זוכר, שעשיתי חידון. אתם יודעים מה אני אוהב בליכוד? שום דבר. באמת. אבל מה, אבל יש משהו אחד שאני מחבב, שנייה, אני מסייג את האירוע – לפעמים נפלטת להם האמת, וזה מאוד נחמד, כמו שנתניהו נגיד רוצה למנות את העורך דין שלו, להיות מבקר המדינה, זה אירוע נפלא. ואגב, הוא גם לא מסתיר את זה. תראו מה הוא אומר היום בישיבת קואליציה, או מתישהו כשהוא מדבר איתם בווטסאפ, הכשר, כמובן: חייבים לתמוך בראבילו, הוא יהיה מבקר טוב לנו. הוא יהיה טוב לכם, הוא יעזור. איזה, כאילו, אם אתם שואלים אותי איזה מבקר אני רוצה, קודם כול, אני רוצה שהמבקר יהיה טוב לי. זה כמו ועדת החקירה של קלנר, הוא לא רוצה ועדת חקירה, הוא רוצה ועדת חקירה שתהיה טובה לו. אז אני באמת מציע שאם כבר משתינים עלינו, בואו נעשה עוד קצת ככה, שיהיה יפה. בואו, לא הייתי אומר בפנים, אבל לא משנה, זה כבר לא משנה. קודם כול, עוד מעט יש בחירות לנשיא המדינה, אני לא יודע אם אתם יודעים. אני ממליץ בזאת, אחרי שהמלצתי עליה, להשיא משואה, אני ממליץ ששרה נתניהו תהיה נשיאת המדינה. שני טעמים: אחד, סוף-סוף היא תהיה הגברת הראשונה, היא לא תצטרך לשקר כשהיא אומרת את התואר הזה, The First Lady; ב', היא תקבל מקום של כבוד בכנף ציון, זה כבר פלוס. אני גם מציע. מה? לא, לא אמרת. אני מציע שיאיר נתניהו, בעקבות קיצור הפז"ם ועצם היותו חבר עכשיו בכיר בסניף במעלה יוסף, יהיה שר העבודה, כי הוא באמת עמל כל חייו. הוא אף פעם לא בזבז יום אחד בלי עבודה. הבנתי שכבר מגיל 11 הוא מלצר והיה שליח בדומינו'ס. וגם במיאמי, כשאתם חשבתם שהוא במסיבות, הוא עבד במסיבות. הוא עבד על כולנו. אבל הוא יהיה שר עבודה נהדר. צחי ברוורמן, בעקבות היחס העדין שלו, באמת, כלפי נשים, הייתי ממליץ למנות אותו ליו"ר הרשות לקידום מעמד האישה, יש לו את כל הכלים לזה; זיו אגמון, אתם זוכרים אותו? עם הבבונים והמפגרים, אתם זוכרים איך הוא דיבר על המזרחים בליכוד? הייתי שם אותו, חד-משמעית, השר לשוויון חברתי, כי הוא יכול להביא בשורה אמיתית לחברה הישראלית; אתם מזכירים לי עכשיו את החברה הישראלית, ונזכרתי בקאיה. קאיה, זיכרונה לברכה – הפקולטה לחקלאות ברחובות תיקרא על שם קאיה; יונתן אוריך, בעקבות הקשרים הענפים שלו עם כל מדינות האזור, הוא יהיה השר לשיתוף פעולה אזורי, כי יש לו באמת את הכישורים, וזה חשוב מאוד. אני התלבטתי, האמת, אני פה שם את זה לפתחו של ראש הממשלה, מכיוון שאני יודע שהבן אדם ההזוי הזה התחפש לחייל במילואים ב-7 באוקטובר, אז אולי הייתי נותן לו להיות המזכ"ץ, או השר לשיתוף פעולה אזורי. אבל אני באמת מפרגן לראש הממשלה, כי אני חושב שזה חשוב לו; ואת בן גביר – מכיוון שאני רוצה שראש ממשלת ישראל יעמוד במילתו שהוא לא יהיה שר בממשלתו, אני חושב שאין ראוי מבן גביר להיות ראש השב"כ. חלאס עם המשחקים. חלאס עם המשחקים, אני לא רוצה משחקים יותר. הוא מבוזבז בתור השר לביטחון לאומי. הוא צריך להיות ראש השב"כ, יש לו את כל הכלים. הוא מעולם לא עשה שמירה, לא עשה מטבחים, הוא לא היה מלש"ב אפילו, אבל מה זה משנה, כאילו? יש לו את כל הכישורים. הוא פורץ דרך, הוא פורץ מלא דברים באופן לא חוקי, אבל זה באמת הבן אדם שאני רוצה שיהיה שם. אני חושב שזה ממש ממש חשוב. באמת. אני רוצה מפה לומר עוד מילה לראש הממשלה. תעשה לי טובה, היום שחרר מכל העבודה. השעה 22:00, לך לישון. תנוח. אתה ראש ממשלת ישראל, אתה צריך את הזמן לישון, באמת, ולחשוב על כל המינויים המאוד-מאוד מורכבים שעומדים לפתח מדינת ישראל. זה חשוב מאוד, נכון? אני בטוח שאתה תסכים איתי. אגב, סתם שאלה, איך היה הא-ג-דו-דו בבריכה בקלאב הוטל בזמן שחיילים נפלו? איך היה הא-ג-דו-דו באירוע הליכודיאדה הכל-כך משמעותי שעשיתם? ורגע, משפט אחרון, לפני שאתה אומר לי משפט אחרון, למה לא הזמנתם גם אותנו לא-ג-דו-דו? זה חשוב מאוד לאחדות העם. מחר, אגב, תושבי ותושבות מדינת ישראל צריכים לדעת, מחר יום האחדות של כנסת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

וביום האחדות של כנסת ישראל יישא דברים יריב לוין, כי הוא באמת הסמל לאחדות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בואו נמשיך קצת עם עלילות הצאר קרעי. כמובן, זה לא מפסיק לרגע, תמיד יש לי מה לחדש לכם בנושא. הערב אני מקריאה לכם פוש קטן שיצא בתקשורת, של דפנה ליאל: שר התקשורת קרעי חתם על צו שנועד להרחיב את אזורי השידור ולהיטיב עם תחנות הרדיו המגזריות קול חי וקול ברמה, זאת תוך התעלמות מצו ביניים שהוציא בג"ץ רק לפני שבוע. ההחלטה התקבלה ללא תשתית ביטחונית נדרשת ותוך המשך ההפרה של הצו השיפוטי שנתן בג"ץ. למי שלא מכיר, במסגרת ההפיכה התקשורתית של הצאר קרעי, שהיא כמובן מתקפה כוללת על התקשורת החופשית בישראל, לא רק באמצעות חוק השידורים, אלא גם סגירת גל"צ וגם העליהום המטורף על התאגיד, ומחר יהיה החוק של התאגיד בוועדת הכספים, בנושא התקציב של התאגיד, וכל הנדבכים השונים של ההפיכה התקשורתית, וגם שמעתי על הרעיון של קרעי, שבוע שעבר, להקים ועדה שתאיים על עיתונאים מפני הדלפות, כי זה חופש העיתונות במדינה דמוקרטית – אז מה קרה בשבוע שעבר במסגרת כל הבליץ המטורף של הצאר קרעי? יש עתירה לבג"ץ, אחת מני רבות כנגד הצאר, בנושא הרדיו האזורי. הצאר, בעצם בהנחיה ללא סמכות, הוא פתח תדרים של רדיו אזורי של תחנות שהוא מאוד אוהב אותן, ואפשר להגיד שהן מקורבות אליו, הוא פתח להן את התדרים לארצי. הוגשה עתירה, ואחרי שכמה וכמה וכמה פעמים בג"ץ ככה לא התערב, השופט שטיין חטף, מה שנקרא, את הקריז, והוציא צו ביניים ואמר לו: אתה לא יכול לעשות את זה, זה לא בסמכות, ועצר תהליך. אז היום מה שקרה הוא שקרעי החליט שהוא מצפצף על בג"ץ, על פסיקה של צו של בג"ץ. שר בממשלת ישראל לא מציית לבג"ץ. משבר חוקתי, כבר אמרנו? אבל זה מעבר למשבר חוקתי, כי כשקראתי את הפרסום אמרתי: אני חייבת רגע למצוא תקדים לדבר הזה. האם היה אי פעם שר שהפר פסיקת בג"ץ? שצו שהוציא שופט בבג"ץ עצר אותו, והשר מצפצף עליו? לא הצלחתי למצוא כזה דבר. אז מה שקורה כרגע הוא שבעצם לא רק שהשר מצפצף על שלטון החוק, מצפצף על הדמוקרטיה, על הערך של בית משפט ומערכת הרשות השופטת בישראל, ממש מחיקת כל ערך של הדבר הזה – יותר מהכול, מה שנורא ואיום בזה הוא שהוא דורש מעובדי משרדו, משרד התקשורת, לעבור על החוק, וחושף אותם לתביעות בזה שהוא מנחה אותם לעשות משהו שהוא נגד צו של בג"ץ. אני לא נתקלתי בדבר כזה בחיים שלי, זו הזיה מוחלטת. ואמרתי לעצמי: ואללה, כשאנחנו נחזור לממשלה, בעזרת השם, בקרוב, בימינו אנו במהרה, לא יהיה מצב, גם אם מאוד לא ימצא חן בעינינו מה שבית המשפט יחליט, שלא נציית לבג"ץ. פשוט לא יהיה מצב כזה. אולי נהיה מתוסכלים ואולי נכעס ואולי לא נסכים ויהיו חילוקי דעות, אבל מרגע שבג"ץ החליט החלטה אנחנו נציית לבג"ץ. אנחנו נציית לחוק. אנחנו נכבד את הדמוקרטיה שלנו, מה שלא קורה בממשלה הזאת. ובאמת, אי-אפשר לעבור בשתיקה על הניסיון להפוך את ישראל למערב פרוע פוליטי, שבו החזק והמקורב קובע הכול – ולא החוק ולא הדמוקרטיה ולא הנורמות המקובלות. אני רק רוצה לספר שהשבוע הזה – סליחה?

עדי עזוז (יש עתיד):

לא, לא.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני רק רוצה לספר, שעם ישראל ידע. השבוע היו לנו ביום ראשון דיונים בחוק בוועדת התקשורת. בפגרה היינו פה בלי סוף. באמת, הם מיצו את כל הזכויות שלהם בפגרה להביא אותנו לכאן, גם תחת טילים איראניים היינו כאן. ולפתע, בסוף יום ראשון אנחנו מקבלים המשך סדר-יום לשבוע הזה, והפלא ופלא, פורצים שוב את מתווה היועצת המשפטית לכנסת, שהנחתה בחוק הזה שיהיו לא יותר משני דיונים. אגב, היא לא סתם הנחתה את ההנחיה הזאת באופן אקראי. ההנחיה ניתנה מכיוון שזה חוק כל כך עמוס ומורכב ועם משמעויות כל כך הרות גורל, שגם לוקח זמן ללמוד את החומרים, בטח לצוות הייעוץ המשפטי של הוועדה, שצריך רגע לתרגם את הדבר הזה הלכה למעשה, וזה לוקח זמן. בטח כשדנים בסעיפים הרגישים בחוק, בוודאי בסעיפי החדשות, שהם מחוץ למתווה היועמ"שית, והוחלט להכניס אותם לתוך סדר-היום. ככה דורסים את הכנסת על מלא מלא מלא. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת ירון לוי.

ירון לוי (יש עתיד):

מוותר.

היו"ר ניסים ואטורי:

מוותר. חברת הכנסת עדי עזוז – אינה נוכחת; חבר הכנסת אביגדור ליברמן – אינו נוכח. חבר הכנסת עודד פורר, חמש דקות לרשותך, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לברך את חברתי לסיעה חברת הכנסת מלינובסקי, שקידמה את החוק הזה ונלחמה עליו, לצערי, בניגוד למה שעשתה הממשלה לאורך כל הדרך. אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים כבר שנתיים וחצי, יותר משנתיים וחצי מאז 7 באוקטובר. עד עכשיו, עד עכשיו לא העמידו לדין את מחבלי הנוח'בה. החוק הזה היה צריך לעבור כבר לפני שנתיים, לפני שנתיים. אז ברכות לחברת הכנסת מלינובסקי, שדחפה את העניין הזה כדי שזה באמת יקרה בסוף. ואני גם מקווה שנאשר את ההסתייגות שלה היום, שקובעת שאי-אפשר יהיה לשחרר מחבלי נוח'בה באף עסקה. הסיבה שאנחנו דורשים שההסתייגות הזו תעבור היא כי לצערי, ממשלת 7 באוקטובר שתחת כהונתה אירע הטבח הגדול ביותר לעם היהודי מאז השואה, גם שנתיים וחצי אחרי 7 באוקטובר לא מסוגלת לחסל את חמאס. וגם במהלך השנתיים וחצי האלה כולל בתקופות הלחימה הכי אינטנסיביות דאגה הממשלה הזאת להמשיך ולהזרים משאיות של דלק וציוד. העיד ראש הממשלה – לא אני מעיד על זה, ראש הממשלה מעיד על זה – ש-90% מזה הולך לחמאס. ציינו ב-9 במאי את יום הניצחון על גרמניה הנאצית. אני באמת חושב שאולי כדאי ללמוד מהניצחון הזה, מה היה הניצחון, ועד לאן הוא הביא את גרמניה הנאצית. תארו לכם שהיו מחליטים להגיע להסכם הפסקת אש עם היטלר ומשאירים את המפלגה הנאצית שלטת רק על חלקים מגרמניה; או תדמיינו שרוזוולט וצ'רצ'יל היו מזרימים לברלין משאיות עם מזון, עם ציוד, עם סיגריות, עם קרואסונים. תדמיינו שהם היו מזרימים משאיות של דלק לנאצים בברלין. תדמיינו את זה, כי זה מה שעשתה הממשלה הזאת, אותה ממשלה ואותו ראש ממשלה שבמשך שנים הוביל את תהליך ההסדרה מול חמאס ואמר, בואו נקנה את השקט באמצעות כסף מזומן, נאפשר לקטרים להעביר כסף מזומן לחמאס. פשוט החליפו את מזוודות הכסף במשאיות הסיוע. מה אנחנו שומעים היום? פרסומים גלויים: חמאס אוסף מידע על כוחות צה"ל ברצועת עזה; חמאס מייצר מאות מטענים, פצמ"רים ורקטות נ"מ; חמאס מקיים אימונים בזמן שצה"ל צופה עליו; וחמאס מקבל סיוע גדול פי ארבעה מהצרכים ההומניטריים ברצועה. זה אפילו לא סיוע הומניטרי, זה אפילו לא איזשהו סיוע שאתה אומר, תשמע, אנחנו חייבים לשמור על איזושהי רמה הומניטרית ברצועה. לא שאני חושב שזו האחריות שלנו, מדינת ישראל צריכה להיות אחראית עכשיו על המצב של הנוח'בות ברצועת עזה? חמאס מקבל ציוד, משאיות, שמאפשר לו לשמור בחיים את השלטון שלו ברצועה, להתעצם כדי לעשות מה? כדי לעשות את הסיבוב הבא בעוטף עזה. אתם יודעים את זה, ובקבינט יודעים את זה, ויודעים שחמאס מתכנן – גם אם הוא לא יצליח לעשות 7 באוקטובר מלא מלא – אז לא ייכנסו 3,000 נוח'בות, ייכנסו 50 נוח'בות; ירצחו לא 2,000, ירצחו 20. נשמע לכם כדבר הזה? אחרי 7 באוקטובר, אחרי שטעיתם בהתנהלות עד 7 באוקטובר, אתם ממשיכים לחזור על אותה הקונספציה? אני לפחות מקווה שאחרי שהחוק הזה יעבור, מחבלי הנוח'בות סוף-סוף יקבלו את הדין הראוי להם. אבל אני אומר לכם את זה, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לצערי, ממשלת הקונספציה של 7 באוקטובר לא השתחררה מהקונספציה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת יבגני סובה. לא נקפח אותך, חמש דקות לרשותך, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה אף פעם לא מקפח אותי. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום, לפני שהכנסת חזרה לכנס הקיץ, נשאלתי על ידי אחד העיתונאים אם דמיינתי שהיום נפתח את הכנס האחרון, והממשלה תשרוד. אמרתי בכנות, לא, לא דמיינתי. הוא אמר לי: האם אתה מודה בכך שהממשלה הזאת שרדה? אמרתי, אם אתה מודד את הצלחת הממשלה בזמן השרידות שלה, אז כנראה שאתה לא מבין שום דבר. אם אתה חושב שתפקיד הממשלה לשרוד, אז כנראה שיש לנו תפיסה שונה בנושא של המדדים להצלחת הממשלה. סברתי ואני סבור גם היום שאחרי 7 באוקטובר, אחרי הלחימה העצימה ברצועת עזה, היינו צריכים למצוא חלון של שלושה חודשים לחזור לציבור ולבקש את המנדט אחרי הטרגדיה הכי נוראית שקרתה לעם היהודי מאז השואה. זה אלף-בית של הדמוקרטיה, קרה אסון – הציבור צריך לשפוט. אם הממשלה הזאת הייתה נבחרת בסמוך לטרגדיה של 7 באוקטובר והייתם מקבלים את אמון הציבור, גם אני הייתי מתייחס אחרת. אז הייתה לכם, לקואליציה, לממשלה, הזכות לבוא ולהגיד, אנחנו קיבלנו את אמון הציבור ואנחנו מנסים ליישם את המדיניות שלנו. אבל אתם לא עשיתם את זה. יתרה מזאת, אתם התחמקתם מהאחריות. במשך שנתיים וחצי, מ-7 באוקטובר, מצאתם את כל הסיבות בעולם בשביל לא להקים ועדה שתחקור את המחדל. אתם מתנהלים כאילו הציבור נתן בכם אמון. לא, לא, הציבור לא נתן בכם אמון, כי קרתה הטרגדיה של 7 באוקטובר, וזה לעולם יישאר על השם שלכם. אני שומע בימים האחרונים את הטיעון ש-7 באוקטובר קרה בגלל הממשלה הקודמת, בגלל החולשה של הממשלה הקודמת, כאילו לקחתם ומחקתם את הכהונה של ראש הממשלה נתניהו מ-2009. להזכירכם, יש פה אנשים שאפילו לא זוכרים או לא רוצים לזכור שבקמפיין הבחירות של 2009 ראש הממשלה, אז ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, עמד בצומת באשקלון ואמר למצלמה שהוא מבטיח שהדבר הראשון שהוא יעשה הוא למגר את שלטון הטרור חמאס ברצועת עזה. יתרה מכך, הוא חתם הסכם קואליציוני עם המפלגה שלי, מפלגת ישראל ביתנו. אבל זה לא הפריע לנתניהו בכל פעם למצוא תירוצים למה לא רק שהוא לא מיגר את שלטון הטרור חמאס, אלא הוא גם אחראי על הכנסת הכסף הקטרי לרצועה, אחראי על המערכות שלא הסתיימו בהכרעות. נתניהו היה במשמרת כאשר קרה 7 באוקטובר – את זה לא תוכלו להשכיח, הציבור יזכור את זה. עכשיו, לסיום, סיפור קצר. ידידי עודד פורר דיבר על ההכרעה, על המלחמה, על הניצחון. ביום ראשון הייתה סקירה של ועדת החוץ והביטחון, שמן הסתם לא איכנס לפרטים שלה, של הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר. בוודאי שלא אתייחס לזה, אבל אתייחס לקטע קצר שאני מרשה לעצמי להגיד, מה שאני אמרתי. כאשר מדברים על הזירות, ומדברים על החזיתות, ומדברים על ההצלחות וההישגים, אני אמרתי, אדוני הרמטכ"ל, באותו יום בבוקר – אפשר בבקשה – זה מפריע לי, אדוני היושב-ראש, זה מפריע, אני שומע את הרעש יותר מאשר את עצמי. אמרתי, אדוני הרמטכ"ל, לפני הסקירה שלך בוועדת החוץ והביטחון אנחנו, סיעת ישראל ביתנו, היינו במוזיאון הלוחם היהודי בלטרון, שבו ציינו את יום הניצחון על גרמניה הנאצית 81 שנה לפני. ב-9 במאי 1945 – או נכון יותר – בערב 8 במאי 1945 נחתם הסכם הכניעה של בעלי הברית מול הנציגים של הצבא הגרמני. הצבא הגרמני הוכרע, נכנע, ובמשך 81 שנה לאף אחד בעולם לא הייתה שאלה אם ניצחו, הפסידו ואם הכריעו. לכן אמרתי לרמטכ"ל – ובזה אני מסיים – אני מבקש ממך, אדוני הרמטכ"ל, שכל חייל צה"ל שיוצא לקרב להכריע ידע מה זה הכרעה אמיתית ולא הסכמי שלום שכל הזמן מסתיימים במלחמות. הכרעה בשדה הקרב ולא הפסקת הלחימה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר – אינה נוכחת; חבר הכנסת חמד עמאר, חמש דקות, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, צריך להכריע את הטרור הפלילי שהשתלט היום במדינת ישראל. ארגוני הפשע שולטים היום ברחוב הישראלי. בסוף השבוע, היושב-ראש, הגיעה אליי משפחה שיש לה עסק, דרשו מהם לשלם פרוטקשן. אותה משפחה הגישה תלונה במשטרה, מסרה שמות ומי הגיע אליהם וביקש מהם כסף. המשטרה עצרה את אותם אנשים אבל לשלושה ימים – אחרי שלושה ימים שוחררו אותם עבריינים הביתה. אבל באותו לילה נורו על המשפחה יריות על הבית. למוחרת שרפו להם את האוטו. יומיים אחרי שרפו להם את העסק. ומה המשטרה עשתה? שום דבר, אף אחד לא נעצר אחרי זה. מה שקורה היום במדינת ישראל עם הפשיעה ועם ההשתלטות על העסקים זה דבר בלתי נתפס. אני זוכר שקיימנו דיונים כשהייתי שר בממשלה הקודמת, וביקשתי ודרשתי מעצרים מינהליים נגד אותם עבריינים, נגד אותם פושעים, נגד אותם אנשים שהשתלטו על הרחוב הישראלי. היועץ המשפטי אז התנגד ואמר: אין דבר כזה, ובלתי אפשרי לבצע מעצרים מינהליים. אבל אני אומר לכם, אם אנחנו רוצים משילות במדינת ישראל, אנחנו חייבים גם להפעיל את המעצרים המינהליים נגד אותן משפחות ואותם ארגוני פשע שהשתלטו על כל פינה טובה במדינת ישראל. אם אנחנו מדברים על רציחות, עד היום מתחילת השנה – ואנחנו רק בתחילת מאי – 107 נרצחים ברחוב הערבי בלבד; מעל 125 נרצחים במדינת ישראל. בממשלת השינוי, בכל שנת 2022 – 117 נרצחים. אם נמשיך באותו קצב של הרציחות, אנחנו נחצה את ה-300 נרצחים השנה. זה דבר בלתי נתפס. זה דבר שאסור לנו להסכים לו, אסור לנו לחיות עם זה. אסור שיהיה מצב שאימא תפחד לשלוח את הילד שלה לשחק בגן ליד הבית, שהיא תפחד שאיזה כדור תועה יפגע בו. אסור שבעל עסקים במדינת ישראל ישלם דמי חסות ויפחד, ואסור לנו כמדינה לאפשר לאותם ארגוני פשע להטיל אימה על כל אזרח ואזרח במדינת ישראל. אם לא נעשה את זה בחוקים מתאימים – אנחנו חייבים ככנסת. אני אומר לממשלה הזאת, ואני לא יודע מתי הממשלה הזאת התכנסה בכלל לדון בכל הנושא של הפשיעה, בהשתלטות על הפשיעה, בהשתלטות על ארגוני פשע. לא שמעתי ולא קראתי ולא דווח בתקשורת על כינוס הממשלה, על כינוס של ועדת שרים למיגור האלימות במדינת ישראל בראשות ראש הממשלה, לא שמעתי על הדבר הזה. אולי הדבר הזה לא מעניין אף אחד. אולי הדבר הזה, הממשלה רוצה אותו, והיא חושבת שזה ישרת את האינטרסים של הממשלה, תוהו ובוהו בחברה הערבית. אבל זה לא ישרת אותה, אני אומר לכם. מה שקורה בסח'נין יקרה גם בכרמיאל, ומה שקורה בכפר קאסם יהיה בכפר סבא, כי זה לא יישאר במקום אחד ולא יישאר אצל החברה הערבית – זה יתפשט לכל חלקי הארץ. אני אומר את זה כבר קרוב לארבע שנים, ואומר שהשר נכשל במילוי תפקידו, וצריך להזיז אותו מהתפקיד הזה, לפטר אותו. לא יכול להיות שר שכל העיסוק שלו זה בטיקטוק ושופוני יא נאס.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. אחרון הדוברים, כמובן.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אכן החוק שבפנינו חוק ראוי, צודק. יישר כוח לכל המציעים, לכל העוסקים במלאכה. אין צודק מן החוק הזה. צריך לסגור מעגל, להעניש. אנחנו מדברים על גדולי גדולי הרשעים, גדולי הרוצחים, גדולי האנסים, ואין שום ספק שעל החוק הזה, אנחנו כולנו נצביע. אבל לא די בסגירת המעגל הזה של עשיית הצדק ועשיית הדין. אדוני היושב-ראש, בעוד יומיים, כ"ו באייר, ביום רביעי, נציין 59 שנים לפתיחת מלחמת ששת הימים. מה שהחל בוועידת הפסגה הערבית הראשונה שלוש שנים קודם לכן והמשיך בתקריות צבאיות ובפעולות טרור, הגיע לשיאו עם הכנסת כוחות יבשה של הצבא המצרי לסיני ביום העצמאות באותה שנה, דבר שהביא לגיוס מילואים נרחב ועד לסגירת מצרי טיראן בניסיון לחנוק כלכלית את מדינת ישראל. גם אז היו ידידים בוגדניים כמו צרפת, שהפנתה אלינו עורף, בחרה בניסיונות פיוס של העולם הערבי והטילה עלינו אמברגו חמור של נשק, כולל כזה שכבר שולם עליו, וזאת שלושה ימים בלבד לפני פרוץ המלחמה. עם ישראל נכנס לתקופה הקשה של שלושת השבועות של תקופת ההמתנה. אבל במציאות הקשה ההיא דווקא ראש הממשלה דאז לוי אשכול, זיכרונו לברכה, שדמותו שידרה עד אז חולשה והססנות, לא ביקש רשות מאף אחד, ויצא למתקפת מנע ומלחמה רבתי כדי להגן על מדינת ישראל ולפרוץ את המצור עליה. המלחמה ההיא כמו גם המלחמה הנוכחית עיצבה מחדש את פני המזרח התיכון ומיצבה את מדינת ישראל במקום מכובד ביותר בין האומות. מאז הכול היסטוריה. אדוני היושב-ראש, כאשר אנחנו נכנסים השבוע לשנת ה-60 לניצחון המזהיר ולשחרור יהודה ושומרון, חבל עזה, רמת הגולן וכמובן ירושלים רבתי, הכותל המערבי ומקום המקדש, מן הראוי לגמור את המלאכה ולהחיל את ריבונותנו ביהודה ושומרון. לפני שבעה חודשים, בל' בתשרי שנה זו, אושרה הצעת החוק שלי להחלת ריבונות ביהודה ושומרון בקריאה טרומית. מאז הקידום שלה לקריאה ראשונה תקוע על ידי הממשלה. למה? אנחנו חייבים להכריע. החלת הריבונות תהיה ההכרעה של המלחמה הנוכחית. החלת הריבונות תגדע את החלומות של אויבינו להקים מדינת טרור בלב ארצנו; החלת הריבונות היא הביטוי המתאים ביותר לשינוי שהתחולל בקרב חלקים ניכרים מעם ישראל לאחר שמחת תורה תשפ"ד ביחס להפנמת השאיפות הרצחניות של אויבינו וחוסר הסיכוי להגיע איתם לשלום על ידי ויתורים ונסיגות; החלת הריבונות לאחר פעולות ריכוך תודעתי מקדימות תוכל להתקבל גם אצל סעודיה ומדינות המפרץ, שהיום מבינות הן שישראל חזקה ועוצמתית היא נכס עבורן, ולא נטל; החלת הריבונות תסמן לאויבינו שאנחנו נחושים להכריע את כל מי שמבקש להשמידנו, ושתם העידן של גירוש היהודים מאדמתם; החלת הריבונות תהיה תמונת הניצחון של מלחמת התקומה הנוכחית. שנת ה-60 למלחמת ששת הימים, שמתחילה בעוד יומיים, תהיה בעזרת השם שנת הריבונות וההכרעה, כי אם לא עכשיו – אימתי? תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. שר המשפטים יסכם. בבקשה. לא מסכם. חבר הכנסת שמחה רוטמן יסכם, והשר יישא דברים.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השרים, חברות וחברי הכנסת, זה בהחלט לא לילה רגיל וזו בהחלט לא הצעת חוק רגילה. הייתי אומר שזה בהחלט אחד הרגעים החשובים של הכנסת הנוכחית, ואני שמח, או אם אפשר להתבטא במונח הזה בהקשר הזה, אני חושב שלפחות אפשר להרגיש שאנחנו עושים דבר נכון בזה שברגעים האלה אנחנו מוצאים את הדרך להתאחד סביב העניין הזה, למרות שאנחנו ערב בחירות ולמרות כל המחלוקות שישנן. ימים ספורים לאחר טבח 7 באוקטובר הנחיתי מייד להתחיל בעבודת מטה, מתוך ראייה שיגיע היום שבו נידרש, נוכל ונעשה כדי להעמיד לדין את מחבלי הנוח'בה ושותפיהם, שהיו שותפים לטבח הנורא.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, אני מבקש לשמור על שקט.

שר המשפטים יריב לוין:

מאז בוצעה עבודה בהיקף חסר תקדים, הרבה ממנה נעשה תוך כדי מלחמה עצימה, בזמן של אי-ודאות באשר למספר האנשים – שוב, אם אפשר לקרוא להם ככה, מספר המחבלים הנוראיים האלה – שכוחות הביטחון וצה"ל ילכדו, ומבלי שיכולנו לדעת כמובן מראש מתי יגיע הרגע שתתאפשר העמדתם לדין. הוקם צוות משותף של פרקליטות המדינה, משטרת ישראל והשב"כ. הצוות הזה אסף חומרים וראיות מהעשרות הרבות של הזירות של הטבח הנורא. אני חושב שהעבודה שנעשתה על ידי הצוות הזה ראויה להערכה עצומה לא רק בגלל ההיקף העצום של הראיות, הנחקרים, העדים, שהצוות הזה נדרש גם לחקור וגם לראות וגם לבדוק, אלא גם על שום הנטל הנפשי העצום שהיה כרוך בעיסוק בנושא הזה, במפגש הבלתי-אמצעי הזה מול הרוע בהתגלמותו. העבודה היסודית הזו שבוצעה על ידי הצוות מניחה תשתית ראייתית איתנה לשם קיום המשפטים ומיצוי הדין עם המחבלים השפלים. אני מבקש להודות לצוות ולמי שעמד בראשו, עו"ד ארז פדן. למן הרגע הראשון ראיתי שליחות גדולה ואחריות גדולה להבטיח שהצדק ייעשה, והצעת החוק הזו אכן תביא לכך, ומבטיחה שכך יקרה, שהצדק ימוצה עד תומו, ובכלל זה החוק המסדיר כמובן סמכות מלאה למתן עונשי מוות. כדי להגשים את המטרות החשובות האלה, לצד העבודה של החקירות ואיסוף הראיות ובניית כתבי האישום נדרשה עבודת חקיקה בהיקף גדול, כדי שאפשר יהיה לנהל באופן יעיל מצד אחד ועל פי כל הכללים המתחייבים, ובאופן שלא יהיה ספק שנעשה משפט צדק ומשפט מסודר מצד שני, כאשר אנחנו נדרשים להתמודד עם מספר עצום של נאשמים, שיכול להגיע למאות. אני מבקש להודות מעומק הלב לך, אדוני, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר הכנסת שמחה רוטמן, אחד משני יוזמי החוק שהביאו לכאן, על העבודה הבאמת-יוצאת דופן שעשית לכל אורך הדרך, גם בליווי העבודה שנעשתה בממשלה, גם בהבאת הצעת החוק, גם בקידומה, גם בהובלתה בוועדה ועד להשלמתה היום. ואני מבקש להודות תודה לא פחות גדולה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי – לא מובן מאליו בכלל שחברת כנסת מהאופוזיציה בוחרת, במקום נאומים לפרוטוקול, לקחת על עצמה להוביל, להיות שותפה למשימה כל כך כבדה ומורכבת. אני חושב שהתרומה לך, חברת הכנסת מלינובסקי, הייתה הרבה מעבר לרק יוזמת של החוק. גם בעבודה מול כל הגורמים הנוגעים בדבר יש לך חלק עצום וזכויות רבות, ואני מודה לך משום שאת ראויה באמת להערכה. אני בהחלט חושב שהעובדה שהצלחנו לגבש הסכמה רחבה מאוד בכנסת, חוצת מחנות של קואליציה ואופוזיציה, היא חיונית כדי שהליך ההעמדה לדין ההיסטורי הזה יתבסס על בסיס מוסכם ויזכה לאמון של העם כולו. אני מבקש גם להודות לכל מי שהיה שותף לעבודה הממושכת והמקצועית שעשינו לגיבוש הצעת החוק הזו. אני רוצה קודם כול ולפני הכול להודות למנכ"ל משרדי איתמר דוננפלד ולצוות שלו, שריכז את כל עבודת המטה הכל-כך מורכבת הזו. אני מבקש להודות לשרים ישראל כץ, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. כל אחד בתחומו תרם את חלקו וסייע לנו להביא את הדברים לידי גמר. אני רוצה להודות לצוות ועדת החוקה, חוק ומשפט, לצוותים המשפטיים גם בממשלה, גם בוועדת החוקה, חוק ומשפט וגם למשפטנים רבים שסייעו בידינו בקידום העניין בעצות טובות מבחוץ; להודות גם לנשיאת בתי הדין הצבאיים, האלופה אורלי מרקמן ולפרקליט הצבאי הראשי תא"ל איתי אופיר, על חלקם החשוב בהשלמת הדברים ולעובדה שהגענו באמת לחקיקה מלאה, מוסכמת, מקיפה, שמבטיחה את עשיית הצדק. החוק הזה, צריך לומר גם להנהלת בתי המשפט - - -

גלעד קריב (העבודה):

שר המשפטים יריב לוין:

אמרתי, אמרתי. הצוותים המשפטיים בממשלה, בוועדת החוקה – אמרתי. גם ההנהלה, הפרקליטות, אפילו ציינתי את עו"ד ארז פדן. למה, למה לקלקל, חבר הכנסת קריב? למה? למה? האמן לי, למה?

גלעד קריב (העבודה):

שר המשפטים יריב לוין:

למה, חבל. פשוט חבל. מיותר לגמרי. החוק הזה מבטיח לא רק את עשיית הצדק אלא גם את התיעוד ההיסטורי של הטבח הנורא של הקורבנות, של החטופים, ובוודאי גם האצבע המאשימה והאמת על המחבלים השפלים שאחראים לו – כל התיעוד הזה יתקיים לדורות. אני גם אציין כי על דעת שר הביטחון ושר האוצר, הממשלה מסכימה לעלות התקציבית של הצעת החוק. לסיכום – אני מבקש לומר: מתוך הטבח הנורא קמנו למען זכרם של הנרצחים, למען משפחותיהם, למען הפצועים בגוף ובנפש, למען מי שנחטפו ולמען העם כולו כדי לקיים את חובתנו המוסרית הנעלה – להביא את מבצעי הטבח המזוויע למשפט צדק.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. אני מזמין את יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת שמחה רוטמן לסכם את הדיון.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה רבה על הדברים החמים לשר המשפטים, סגן ראש הממשלה יריב לוין. את התודות הרבות אמרתי בדברי ההצגה של החוק, אבל אני רוצה לנצל את העובדה – קודם כול, אני רוצה להגיד שבחוק הזה הייתה עבודה מאוד חשובה לדוברות הוועדה, לא רק מה לומר, אלא בעיקר מה לא לומר, כי חלק גדול מהדיונים בנושא הזה היו דיונים חסויים ורגישים מאוד. מי שליוותה את החוק הזה מצד הדוברות של הוועדה – רונית דוברת הוועדה, כולל באמת התגייסות מלאה כחלק מכל צוות הוועדה שדיברתי עליהם כשהצגתי את החוק, אבל באמת בנושא כל כך רגיש עם כל כך הרבה אירועים, שתלויים גם במשפחות שכולות ונפגעי עבירה, גם בסוגיות ביטחוניות, גם בסוגיות שנדונו בישיבות חסויות, לדעת מה לומר וגם מה לא לומר כדי שהחוק הזה יוכל להגיע לידי סיום – אני רוצה להגיד לה תודה מיוחדת על כך. אני רוצה להגיד תודה רבה מאוד לחברי הוועדה מהקואליציה והאופוזיציה, אמרתי את זה בפעם הקודמת, אני חוזר על זה. ממש ברמה שהיו חברי כנסת שלקחו פרויקט מתוך החוק הזה – לסגור את האירוע מול משרדי הממשלה, ממש חלוקת עבודה בתוך הוועדה. במיוחד אני רוצה להגיד – אני לא רואה אותה, קארין? קארין, אני כן רואה אותה. במיוחד אני רוצה להגיד לקארין אלהרר על החלק של טיפול בנושא נפגעי העבירה, שהיא הובילה בהחלט ברגישות רבה אל מול גורמי הממשלה, אבל באמת כל חבר ועדה שהיה שותף לאירוע הזה תרם לכך שהחוק הזה יעבור בצורה הנכונה והטובה ביותר. זה לא מובן מאליו בכלל שלמרות שהחוק הזה איננו שנוי במחלוקת – בדרך כלל, אנחנו יודעים, בחוקים שאינם שנויים במחלוקת בכנסת, אז אנשים מתקזזים, הולכים, בוודאי כשאנחנו נמצאים בשעת ערב מאוחרת; יכולים ללכת, יכולים לשבת בלשכה, לא צריכים לעלות, לבוא, להצביע, החוק יעבור גם ככה, יש לו את התמיכה. לפני שהשר לוין הודיע על ההסכמה התקציבית, אז החוק גם היה בגדר תקציבי, היה צריך שיהיו פה מעל 50 חברי כנסת. הנוכחות מלאה, חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה מתייצבים לבוא להצביע בעד החוק החשוב הזה, כי הם מבינים שמדובר בחקיקה היסטורית, מבינים את השותפות המלאה לכל אורך הדרך של כל סיעות הבית. ובהחלט, כך נראה, החוק הזה הולך לעבור ברוב גדול מאוד, שמשקף את התמיכה הגדולה של הנושא החשוב הזה. אני לא מתיימר לרגע לחשוב, אני פשוט גיליתי שהעובדה שאני לבד מציע חוק, לא מביאה 110 ח"כים, זה לא האירוע. האירוע הוא לא אני, האירוע הוא לא חברת הכנסת מלינובסקי, האירוע באמת גדול מכולנו, והמחויבות הזאת של מדינת ישראל ושל עם ישראל לוודא שהצדק ייראה וגם ייעשה חשובה מאוד. אני רוצה לקבל קודם כול אישור מעליזה ומאופיר – אז קיבלתי – ולפני שארד ואצטרף להצבעות על החוק הזה, אני רוצה להגיד תודה למשפחתי, ששוב מלווה אותי, יושבת ביציע. תודה רבה, ובאמת עם כמות השעות שנדרשת להשקעה בחוק הזה, בלי המשפחה זה לא עובד, אז אני רוצה להגיד להם תודה רבה. תודה, ואני מקווה שאנחנו בקרוב נברך על המוגמר.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. קבוצת חד"ש-תע"ל משכה את ההסתייגויות, ולכן אנחנו נצביע על סעיפים – כן, בסדר, אני קורא לאט, אופיר. אבקש מחברי הכנסת לתפוס את מקומותיהם לפני שניגש להצבעה. כפי שאמרתי, קבוצת חד"ש-תע"ל משכו את ההסתייגויות שלהם, לכן אנחנו נצביע על סעיפים 1–34 כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד סעיפים 1–34 – 94 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–34 נתקבלו.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד – 94, אין מתנגדים. אני קובע כי הסעיפים 1–34 עברו בקריאה השנייה. אנחנו נעבור להצביע על הסתייגות מס' 15, לאחרי סעיף 34, של חברי הכנסת יוליה מלינובסקי ושמחה רוטמן. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההסתייגות – 61 נגד – 25 נמנעים – אין הסתייגות 15 נתקבלה.

היו"ר ניסים ואטורי:

61 בעד, 25 נגד. אני קובע כי הסתייגות מס' 15, לאחרי סעיף 34, עברה בקריאה השנייה. לכן אנחנו נעבור להצבעה על סעיפים 35–39 כנוסח הוועדה. הצבעה מס' 3 בעד סעיפים 35–39– 94 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 35–39 נתקבלו.

היו"ר ניסים ואטורי:

94 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי גם סעיפים 35–39 עברו בקריאה השנייה. לכן נעבור להצבעה על החוק בקריאה השלישית, בתוספת ההסתייגות שהתקבלה, כמובן. הצבעה מס' 4 בעד החוק – 93 נגד – אין נמנעים – אין חוק העמדה לדין בשל אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 (טבח שמיני עצרת), התשפ"ו–2026, נתקבל.

היו"ר ניסים ואטורי:

בעד: 93, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק העמדה לדין בשל אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 (טבח שמיני עצרת), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל.

היו"ר ניסים ואטורי:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק רשות המורשת ביהודה ושומרון, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת עמית הלוי, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת עמית הלוי להציג את הצעת החוק. לרשותך עשר דקות, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, שרי הממשלה, שר המורשת, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, אני העברתי כמה חוקים בקדנציה הזו, הייתי שותף ללא מעט חוקים אחרים, אבל אני מתרגש במיוחד עכשיו, בחוק הזה, חוק רשות המורשת ביהודה ושומרון, המורשת והעתיקות. במעשה החקיקה – אדוני היושב בראש, כשאנחנו מחוקקים יש בדרך כלל שלושה עניינים. כשאנחנו מחוקקים אנחנו מגדירים ערכים ומושגים, מה טוב ומה רע, מה ראוי ומה פסול; יש שאנחנו יוצרים בחוקים נורמה, נורמה חברתית של התנהלות שלנו כחברה וכיחידים, ולפעמים אנחנו קובעים בחוק, ממש קובעים עובדות בשטח, מעבירים תקציבים או מקימים מוסדות. בחוק הזה שנצביע עליו עכשיו, חוק רשות המורשת, יש את כל אלו גם יחד. אנחנו קודם כול מגדירים בחוק הזה את המורשת וההיסטוריה של הארץ הזו, ארץ מולדתנו, בפרט ערש מולדתנו, מרחבי יהודה ושומרון – מגדירים אותה כבסיס של הזהות שלנו, הזהות שלנו כיהודים, הזהות שלנו כאומה והזהות של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. ארץ ישראל איננה קניין חיצוני לזהות הזו, היא הליבה שלה. דבר שני, אנחנו יוצרים בחוק הזה גם נורמה שכל מה שנוגע למורשת שלנו, להיסטוריה שלנו ביהודה, שומרון ועזה, יהיה שמור, מטופח ומונגש; נורמה שתחייב את כל רשויות המדינה ומוסדותיה, והפעם אנחנו עושים גם את הדבר השלישי, מקימים בפועל בחוק הזה תאגיד ממשלתי, רשות ממשלתית עם תקציב שנתי קבוע שתהיה מופקדת על הטיפול בכל אוצרות הרוח והתרבות העצומים שיש לנו בחבלי ארץ אלו. אני לא חסיד של תאגידים ממשלתיים, ממש לא, אבל במקרה הזה של נכסי מורשת לאומיים, של אתרים וממצאים בעלי ערך נצחי, תנ"כי, שיש להם חשיבות עצמית, מדינית, חינוכית, גם כלכלית ותיירותית למדינה, יש חשיבות רבה דווקא במיסוד של רשות ממשלתית שתהיה אחראית, ויהיו לה את כל הכלים במשרד המורשת למשימה הקדושה הזו. ויש עוד משהו ייחודי בחוק הזה, חברותיי וחבריי לכנסת, אני אומר את זה גם לכם, אזרחי ישראל; עוד משהו ייחודי שהוא גם משמח, אבל האמת, גם מעורר מחשבות נוגות, וזה התאריך. כיוון שאנחנו מחוקקים את החוק הזה באיחור של 59 שנים. אנחנו נחגוג השבוע, נציין השבוע בחגיגיות את היום של שחרור חבלי המולדת האלה, יהודה, שומרון ועזה, וכמובן שחרור בירתנו ירושלים. אבל אלו גם 59 שנים, או כמעט, חוץ מהשנים האחרונות שלך, השר אליהו, 59 שנים של שוד ברברי לאור היום של אוצרות הרוח והתרבות הללו, של הזנחה נוראית של אתרי מורשת עולמיים. אלפי עתיקות, אלפי אתרים, אלפי ממצאים נשדדו ונהרסו: קברות החשמונאים, הר הרצל של הלוחמים ההם בימים ההם, תל ארומה שבשומרון, העיר של גדעון השופט, תקוע המקראית של עמוס הנביא, שהרוסה היום – אין-ספור ממצאים חשובים למחקר, ללמידה, לזיכרון העבר, שנמחקו ולא יהיו חלק מהתרבות שלנו; כמובן, אלפי אתרים שלא נחפרו ולא הונגשו לציבור הרחב בארץ ובעולם. ישראל היא מעצמה של מורשת, במיוחד אזורי יהודה ושומרון, במיוחד המקומות שבהם התרחשו מאורעות התנ"ך, שבהם צעדו כל נביאינו, מלכינו, מלכי יהודה וישראל, דוד ושלמה, עמרי ואחיו, ישעיהו וירמיהו, עד אחרוני הנביאים, עד חגי זכריהו ומלאכי. ידידי זאב ארליך – חבר הכנסת קריב, זה בשבילך, מוקדש במיוחד בשבילך. ידידי זאב ארליך, גיבור אמיתי, זיכרונו לברכה, השם ייקום דמו, שנהרג בלבנון במלחמה הזו, אוהב אמיתי של הארץ הזאת, כשהוא היה מדריך אותנו באזורים האלו, הוא היה אומר: תיזהרו, אתם דורכים על פסוקים.

גלעד קריב (העבודה):

יש לך משהו לומר למשפחת קהתי, להורים של גור קהתי?

עמית הלוי (הליכוד):

אנחנו אכן בארץ הזאת דורכים על פסוקים, הפסוקים והתורה שחקוקה על האבנים הללו, אבני גריזים ועיבל, מקום המעמד המכונן בכניסתנו לארץ, בשובנו לכאן ממצרים, אבני המזבח, שגילה ידידי, זיכרונו לברכה, פרופ' אדם זרטל, שבצדק קרא לספר שהוא כתב ושמגולל את כל חשיפת המזבח בהר עיבל "עם נולד". ראשית ישראל, גלעד קריב, ראשית ישראל, הצעדים הראשונים שלנו כאן כעם וכמדינה – כן, אני עמדתי ביום העצמאות על הכבש של המזבח הזה, ממצא אותנטי, כן? עדות אותנטית אכן לראשית ישראל. מזבח, אגב, שחוץ מזה שהוא עדות לראשית ישראל, הוא גם עדות אותנטית לניסיונות ההרס וההשמדה של ישראל. התוכנית להשמדת ישראל – היה פה קודם איווט ליברמן, הוא עשה לזה אאוטינג לא מזמן במהלך המלחמה – התוכנית הזאת, שהייתה סוד בוועדת חוץ וביטחון, התוכנית להשמדת ישראל של המשטר האיראני, שהיום, ברוך השם, מתמודד עם תוכנית השמדה שלו עצמו, התוכנית הזו היא כידוע לא מכוונת רק לחורבן פיזי של ישראל. השאיפה הזו של האסלאם הרדיקלי, ותומכיו הרחוקים והקרובים, איננה רק לחיסול קיומנו הביולוגי, אלא לחיסול הישות הלאומית והרוחנית שלנו. למלחמה הזו, כידוע, קרא האויב "טופאן אל-אקצא", כי הכוח המניע אותו זו אותה אמונה דתית מעוותת, וחלק מרכזי שלה הוא חיסול של כל תרבות וזהות אחרת. הציוויליזציה שלנו, של העולם המודרני, שהמורשת היהודית היא הבסיס האיתן שלה, ניצבת היום מול תרבות ברברית שמאיימת על שלומה, אבל לא פחות מזה – על זהותה. אנחנו רואים את האיום הזה מתממש לנגד עינינו ברחבי אירופה כבר היום. הרי החיילים שלנו שנלחמים בבינת ג'בייל, בח'אן יונס, הם נלחמים עבור הזהות של תלמידי בתי הספר במנצ'סטר ובבריסל, בניו דלהי ובקניה. האמת, הם נלחמים גם עבור הזהות והעולם הרוחני של התלמידים במכה ובמדינה; תרבות של חירות האדם, תיקון עולם, אהבת החיים, לעומת תרבות שמחנכת לכפייה, לחורבן ולקידוש המוות. השימור הזה, מה שאנחנו קובעים היום בחוק כאן, השימור הזה של אתרי מורשת וארכיאולוגיה, משקף בראש ובראשונה את הכבוד לאדם, לאדם, להתפתחות שלו בכל התקופות של הארץ הזו, לא רק בתקופות שאנחנו שלטנו כאן, בוודאי השימור והממצאים של התקופות שהעם היהודי שלט בארצו. מהאבות כיחידים, אבות האומה, תקופת ההתנחלות כמובן, מימי יהושע, עד חורבן הבית השני, עד חורבן ביתר, ימי המשנה והתלמוד, כל אלו משקפים את התרומה התרבותית האדירה וחסרת הפרופורציה שתרם העם שלנו לתרבות האנושית כולה. לכן התיקון שאנחנו עושים היום, הערב, הלילה, יותר נכון, בחוק הזה, של שימור המורשת והתרבות האנושית בכללותה ובפרט מורשת ישראל, הוא חלק מהותי מהניצחון במלחמה הזאת, מלחמת התקומה. כשאנחנו שומרים את המורשת, כשאנחנו מכבדים, נוצרים, מנגישים את השורשים שלנו כאן בארץ הזו, זה חלק מהניצחון במלחמה הזו שנסבה על זה, על השורשים הללו. כי מול הרשות הזאת, שאנחנו נקים עכשיו במשרד המורשת, מול רשות המורשת ניצבת כידוע רשות אחרת, זו המכונה הרשות הפלסטינית, שרק השם שלה, אגב, רק השם שלה הוא שוד מכוון של היסטוריה ומורשת. מייסדיה וראשיה הרי ממשיכים את דרכו של מחריב הארץ, הקיסר הרשע אדריאנוס, שניסה גם הוא לא רק לפגוע בנו פיזית, אלא גם למחוק אותנו מהמפה, וכידוע, במסגרת הזאת שינה את שמות הערים וגם את שם הארץ, ארץ יהודה, לפלשתינה. הרשות הזו וגרורותיה הסרטניות בעזה ובכל מקום, גם היא, כידוע, עוסקת רק בדבר אחד, רק בדבר אחד, השמדת ישראל – טרור משפטי, כלכלי, מדיני, צבאי וגם טרור ארכיאולוגי, גם מחיקת זכר ישראל, "אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד", אז זהו שלא, שלא, אנחנו נדאג שלא. לא יכחידונו ולא ימחקו אותנו מהמפה. אנחנו במדינה ריבונית, אנחנו נדאג לכך בשדה הקרב הצבאי, כמו שעושים חיילינו הגיבורים, ונדאג לכך גם בשדה המורשת, ההיסטוריה והארכיאולוגיה, כפי שאנחנו עושים הלילה בחוק הזה. עוד משהו חשוב ואחרון שאני רוצה לציין שאנחנו עושים בחוק הזה – אנחנו מוציאים את תחום המורשת והארכיאולוגיה מידי המינהל האזרחי, שתחת הצבא, לאחריות מלאה וישירה של ממשלת ישראל. כפי שנאמר בסעיף הראשון, המתנוסס על החוק, ציטוט: "מטרת חוק זה לקבוע אחריות ישירה של מדינת ישראל לטיפול בעתיקות ובאתרי מורשת וארכיאולוגיה ביהודה ושומרון". אוצרות הרוח והתרבות שלנו – חברותיי וחבריי לכנסת, אני אצטער מאוד אם זה שנוי במחלוקת בבית הזה, זה לא אמור להיות שנוי במחלוקת – אוצרות הרוח והתרבות שלנו לא יהיו יותר תחת ממשל צבאי ולא יהיו כפופים לגחמות או לשיקולים לא רלוונטיים. לא מערת המכפלה, לא סבסטיה, לא ההרודיון, לא הסרטבה, שהשבוע השר אליהו מחדש את מסורת המשואות ועושה שם אירוע מאוד חשוב. כל אלו לא יהיו תחת ממשל צבאי. כנסת ישראל מחילה היום באופן ישיר את החוק הישראלי ביהודה ושומרון. זו לא רק זכותנו, זו חובתנו. מדינת ישראל הוקמה בארץ ישראל לא רק לשם הגנת העם היהודי, גם לשם טיפוח המורשת הזהות והתרבות שלנו עבורנו ועבור העולם כולו. אני מסיים, אדוני היושב-ראש, שמעתי בדיוני הוועדה את הצווחות של ארגוני השמאל שהתנגדו לחוק הזה. חלקם, אגב, בכסות אקדמית ודיפלומטית; חלקם, לבושתנו, קולות שהגיעו מרשות העתיקות של ישראל. אני אומר לאלו ולאלו: החוק הזה אכן מממש את זכותנו המלאה כריבון ביהודה ושומרון. אנחנו עושים זאת בגאון ובהדר, לא מתנצלים על זכותנו ועל זהותנו, שיהודה ושומרון היא חלק מהותי ממנה, לכן גם לא מהססים בכל הנוגע לריבונותנו. אני מקווה מאוד, אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת בוסקילה וכל חבריי כאן לקואליציה, שהחוק הזה יהיה סנונית ראשונה של הרבה חוקים שאנחנו נחיל בכנסת בשנים הקרובות ביהודה שומרון ועזה להשלמת ריבונותנו המלאה, שהיא-היא הניצחון המוחלט. תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת עמית הלוי. אני רוצה רק לעדכן, להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון – סמכות רשות העתיקות ביהודה ושומרון), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון לדיון המוקדם. חבר הכנסת בוארון ויתר על רשות הדיבור, אז אנחנו עוברים לדיון אישי. אני מזמין את סגנית שר החוץ, חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

אז קודם כול, אני רוצה לברך את חברי עמית הלוי על חוק כל כך חשוב. אני רוצה לספר לך שכיושבת-ראש ועדת החינוך לפני ארבע שנים, סיפרו לי שהייתה השתלטות בלתי חוקת על ארמונות החשמונאים באזור ים המלח, שם ביריחו. לא פינו את זה במשך אולי שנתיים – פשוט על האתר הארכיאולוגי. יצאתי לשם עם ועדת החינוך, יומיים אחרי זה פינו את ההשתלטות הבלתי-חוקית. אם אתה לא קובע את המציאות הזו בשטח, נהרסים לנו נכסים ארכיאולוגיים באמת מטורפים. אגב, עוד דבר: בריכות שלמה – הייתי שם שבוע שעבר, בהסכמי אוסלו בריכות שלמה כתובות בשטח C. הן אמורות להיות שייכות למדינת ישראל. בגלל טעות של מישהו שסרטט באופן שגוי את המפה מילימטר למעלה – השאיר את בריכות שלמה בשטח A של הרשות הפלסטינית. מעולם לא תוקן. נכס היסטורי ארכיאולוגי מטורף. אתה עומד מול זה ואתה משתאה, בהלם. את הדבר הזה חייבים להחזיר לידיים שלנו, כי הוא כבר מתחיל להיהרס. הקירות בו כבר מתחילים להתמוטט, זה מימי החשמונאים. זה חשוב, זה איך שהגיעו המים לירושלים הקדושה. אז יישר כוח. אבל אני רציתי לדבר קצת על משהו אחר, נוסף, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, תראו, בפגישות עם דיפלומטים ועם מנהיגים בכל העולם הם תמיד שואלים אותי את אותה שאלה: האם ישראל תחזיק מעמד? האם אנחנו בסדר? עד היום עניתי להם שהוויכוחים שלנו הם סימן לדמוקרטיה חיה, אבל היום התשובה שהכול בסדר היא כבר לא מספקת. המושב הזה הוא לא פשוט עוד איזה מושב. הבית הזה, המדינה הזו, עברו טלטלה שאין שנייה לה. ממש עמדנו על פי תהום. חילוקי דעות עמוקים, כאב אמיתי. ואני עומדת כאן ומסתכלת על כולכם, גם כמי ששילמה מחיר פוליטי כדי להיכנס לתוך הקואליציה כדי לגבות את הממשלה במלחמה הנוכחית כנגד אויבים רצחניים, וגם כמי שמשלמת מחיר פוליטי, שסירבה בעצם לחזור חזרה לליכוד ועומדת על חוקים ערכיים כמו חוק הגיוס וועדת חקירה, כדי שתהיה לי את העצמאות של ההחלטות האלה. ואנחנו חייבים לבחור בדרך שהכי קשה לצעוד בה כאן בכנסת הזו. היא נקראת אחדות. אסור לנו לחזור לקרע של 6 באוקטובר. השסע הזה היה פרצה שקראה לגרועים שבאויבים שלנו. אני מבקשת מכולכם בפתח המושב הזה שגם כשקשה תלמדו לקחת צעד אחד זה לקראת זה כדי לעשות דברים יחד. זה המשמעות הקשה של אחדות. לא מדובר באיזה רצון טוב, מדובר פשוט בצו גורל. המושב הזה הוא המושב האחרון של הכנסת הזו, וזו ההזדמנות האחרונה שלנו גם להוכיח שאנחנו ראויים לעם הזה, לפני שהנזק שנגרם יהיה בלתי הפיך. אני עומדת כאן מולכם כאישה גאה בימין הישראלי שמאמינה בצור ישראל ובביטחון ללא פשרות, אבל אני מייצגת גם ימין ליברלי אמיתי, ימין שמאמין שחירות הפרט והכלכלה הן לא מילים גסות אלא הבסיס למדינה דמוקרטית ובריאה. יש מקום בישראל לימין שיודע להילחם על דעותיו בלהט, אך בו בזמן להושיט יד גם לפשרה, ימין שרואה בזהות היהודית גשר ולא חומה. ודווקא כאן אני אומרת לכם - -

קריאה:

היו"ר מישל בוסקילה:

כן, כן, כבר. אם אפשר לסכם, גברתי.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

- - המשימה הדחופה שמונחת לפתחנו היא שאלת הגיוס. שלא תטעו.

היו"ר מישל בוסקילה:

אם אפשר לסכם, שרן.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

בסדר, עוד משפט.

היו"ר מישל בוסקילה:

בבקשה.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

שאלת הגיוס – לא מדובר פה בפצע חברתי. מדובר כאן במבחן הקיום שלנו. שנים של דחיינות ושל קריצות פוליטיות חייבות להסתיים במושב הזה. אני קוראת לכולכם, פשרה זה לא כניעה, זה צו פיוס. שותפות בהגנה על ישראל היא הדרך היחידה להבטיח שאנחנו לא רק צבא אחד, אלא גם עם אחד. רק ככה ישראל תהיה חזקה, כי היא תהיה מאוחדת. תודה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחברת הכנסת שרן. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הקשבתי לחבר הכנסת עמית הלוי בנאומו על הריבונות שתחזור למדינת ישראל בכך שההרודיון, סוסיא – מה עוד היה שם? אפשר את השיחות האלה – סליחה, שיחות בצד. לא מתחת - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא הציע לי אוכל חלבי שאני אוהבת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אולי תקשיבו. לבריאות, לבריאות. זה טוב, שבועות.

היו"ר מישל בוסקילה:

אפשר להתארגן במזנון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפשר. לא, אני הקשבתי לנאום של עמית הלוי, שבו הוא פרס כאן את הריבונות, ולרגע לא הבנתי באיזו מדינה אני גרה. כאילו, האם אני גרה במדינה שכל בעיות הריבונות שלה נפתרו, ועכשיו הדבר שהכי יעזור לאזרחי ישראל זה להעביר את הטיפול בעתיקות באתרי מורשת – זה הדבר הכי חשוב? אין ריבונות ברמלה, נגיד. בבוקר יוצא מישהו, יורה באישה שלו ואז בכל שאר האנשים ברחוב. בתל אביב, ברחוב ארלוזורוב אין ריבונות, אין ריבונות. ילד יוצא מהבית, נשאר עם נעליים. מה פתאום? גם את הנעליים גנבו לו, סליחה. נשאר עם מכנסיים. אין ריבונות. אין ריבונות בצפון, בנגב, בנגב, ברחובות. השר לביטחון לאומי עשה סיור ושילוט ברחובות. מה זה? מה? מה זה? ברחובות? מכל הערים במדינת ישראל הלך השר לביטחון לאומי ברחובות. תגיד לי, פוגל, מה יש ברחובות? איזה בעיית משילות יש ברחובות? אין. אל תגיד לי, אני אענה לך. יש בעיית משילות בכל הארץ. יש בעיית משילות חזקה מאוד אפילו בעזה, אתה יודע? אתה יודע. יש בעיה עצומה בעזה. לא מדברים על זה. לא מדברים על זה. לבנון – בעיית משילות? כן. כמעט כל יום, לצערנו, נהרג חייל בלבנון. יש שם בעיית משילות. אבל החוק של עמית הלוי – הסמכויות, בין השאר: חפירה, פיתוח וניהול של אתרי עתיקות, הפקעת רכישת מקרקעין – זה יחזיר למדינת ישראל את הריבונות האבודה. אין ספק שיהיה לי שינוי אדיר אם אני אטייל בהרודיון כאשר זה בבעלות של המינהל, אלא אם כן אעשה טיול בהרודיון שהוא בבעלות – של מי הצעת שם במקום המינהל? באמת.

עמית הלוי (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

קצרה היריעה. באמת, אני כל כך – אתם יודעים, אתם שלוש וחצי שנים בממשלה. אין עיר, אין עיר אחת מוגנת. פתח תקווה. מה עשית לפתח תקווה? אין הגנה. תקשיב, אני רוצה להגיד לך משהו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

עזבי שנייה את הציניות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקשיב, עמיחי, הלוואי שהמשילות הזאת, שעשיתם עליה קמפיין – ואללה, רגע לפני פיזור הכנסת, היינו פה כולם ואומרים: תשמעו, שיפרתם את המשילות. לא, לא שיפרתם. לא שיפרתם. המצב נהיה יותר גרוע, ועכשיו אני אגיד לך עוד משהו, כי אני רואה שאתה מקשיב. תן לי עיר אחת במדינת ישראל שבטוח בה. תן לי אחת. אחת. אין. ראית היום את הצילומים מרמלה? ראית מה קורה ביפו? ראית מה קורה בחדרה? ראית מה קורה בפתח תקווה? ומה שמדהים – רגע, עליזה, תירגעי, למה שרן דיברה פה עשר דקות. אני כולה חצי דקה, תנשמי. ואם זה היה תלוי בי, היינו נשארים עד 04:00, אבל החלקתי לך את זה היום. אני רוצה להגיד לך משהו. אובדן המשילות בממשלה הזאת – מעולם, מעולם מצבנו לא היה כזה נורא. אבל אין ספק שאם אתרי העתיקות ביהודה ושומרון יעברו לרשות אחרת, זה מה שיציל את הריבונות של מדינת ישראל. ברור, אני חותמת על זה עכשיו, תגידו איפה חותמים.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחברת הכנסת מירב. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה. עדי אינה נוכחת. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

פשיעה משתוללת ברחובות. שמישהו יציל את רחובות.

היו"ר מישל בוסקילה:

לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

צבי פיתח שיטה ייחודית להתמודד עם הפרוטקשן – הוא עושה נו נו נו.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת קריב, אני מבין שיש לך הרבה הערות, אני אשמח לשמוע אותן אחר כך - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

זה בערך. כמו שאתה מטפל.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אבל אני בטוח, חבר הכנסת קריב - -

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת קריב, בבקשה.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

- - שגם אתה תשמח לשמוע על החוק הזה, כי עבדנו עליו קשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך טיפלת בפרוטקשן?

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אומנם ביקרת מדי פעם בוועדה קצת לתת את ההערות שלך, אבל לא הרבה, לא הרבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ראיתי שעשית סרטון מטובא.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

קצת, פה ושם נתת כמה דקות.

גלעד קריב (העבודה):

צבי, אני מציע שתשדרג את התוכנית, ובסוף הנו נו נו תעשה - - -

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אני בטוח שאתה תשמח לשמוע שבעזרת השם אנחנו נצביע היום בקריאה הראשונה. מייד אחר כך אנחנו נריץ את זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בעזרת השם. אתה שלוש שנים וחצי שנים "בעזרת השם". ואללה, לא עשית כלום עם הסיפור הזה. ואני אדם מאמין. כל מה שאתה אומר, אתה אומר "בעזרת השם". הלכת ועשית סרטון בטובא. מה, אתה חבר אופוזיציה?

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אני בטוח, חבר הכנסת קריב, שאתה תשמח לשמוע שאחרי כל החברים שלך מארגוני השמאל שהגיעו אלינו לוועדה – אבל ואללה, אתה יודע, אני לא חושב שהיו עוד ועדות שהם כל כך השקיעו, החברים שלך. הם באו אחד אחרי השני, יום אחרי יום, שעות ארוכות, ונלחמו. מה זה נלחמו, אחד אחרי השני, שלום עכשיו, מסתכלים לכיבוש בעיניים – כל השמות המונפצים האלה. הם באו לשם ועשו מלחמה.

גלעד קריב (העבודה):

אנחנו אנשים מאמינים.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

למה הם באו להילחם? כי הם הבינו בדיוק מה המשמעות של החוק הזה, כי המלחמה היא על הנרטיב של מדינת ישראל, על העבר שמשליך על העתיד. חבר הכנסת קריב, זה הסיפור בדיוק, ואתה יודע את זה. לכן החברים שלך נלחמו. אנחנו, בעזרת השם, באמצעות החוק הזה סוף-סוף אחרי עשרות שנות הזנחה של ארכיאולוגיה ביהודה ושומרון – שאנשים, בפשיעה, הפקירו, הפקירו את כל הזיקה של עם ישראל לארצו, את המקומות שבהם יכולנו לחפור ולמצוא מטבעות עתיקים, ד"שים מאבותינו, ד"שים מלפני אלפי שנים של עם ישראל שהיה בארץ הזאת. אבל החברים שלך מפחדים, הם רועדים מפחד. הם רועדים מפחד שמא אנחנו באמת נחפור, נמצא את הממצאים ונוכל להוכיח לכל העולם שיריחו שלנו, שכם שלנו, חברון שלנו, יצהר שלנו, כל המרחב שלנו. וזה מה שאנחנו נוכיח. זה מה שאנחנו נוכיח בהמשך.

גלעד קריב (העבודה):

אם היה לך ידע בארכיאולוגיה היית יודע מי חפר את כל האתרים ביהודה ושומרון.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

וכשהחברים שלך באו להילחם בוועדה הם הבינו את זה. הם הבינו שכאשר אנחנו נגיע למזבח יהושע בהר עיבל ולא נפקיר אותו ככה כמו שהוא מופקר היום, נבוא ונהפוך את המקום הזה לגן לאומי, כולם, כל העולם יבוא ויראה.

גלעד קריב (העבודה):

אין ספק שיגאל ידין היה מהכנופיה שלכם.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

כולם יבואו וידעו למי שייכת הארץ הזאת, למי שייך השטח ביהודה ושומרון. לכן אני כל כך שמח שהחוק הזה סוף-סוף עובר בקריאה הראשונה בעזרת השם.

גלעד קריב (העבודה):

שכנעת אותנו.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

ואתה מוזמן לוועדה לבוא ולראות. בזמן הקרוב אנחנו נעבוד קשה להעביר אותו גם בשנייה ובשלישית.

גלעד קריב (העבודה):

אין בעיה.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

ואנחנו נוכיח, חבר הכנסת קריב, למי שייכת הארץ הזאת, אל מול כל האנשים שבאו ומפחדים, ובאו ומנסים למחוק. ואתה יודע, הרב עמיחי אליהו יושב כאן - -

גלעד קריב (העבודה):

אתה יודע מה אומרים על מי שכל היום צריך לצעוק דברים שהם מובנים מאליהם.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

- - הם עושים עבודה קשה מאוד היום, משרד המורשת, אבל בסוף כל עוד אנחנו עם חוק צבאי ועם תשתיות רעועות, ואנחנו גם לא יודעים מה יקרה בממשלה הבאה, זה יהיה קשה. אבל אנחנו עכשיו מסדירים אחת ולתמיד מה קורה עם שטחי המורשת ביהודה ושומרון. ואנחנו נוכיח על אפם ועל חמתם של החברים שלך משלום עכשיו למי שייכת הארץ הזאת, למי שייך השטח, כי אנחנו נמצא.

גלעד קריב (העבודה):

אתם אלה שהורסים את הארץ הזאת.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

ולא יהיה ילד בעולם שלא יראה את הממצאים, וכולם יבואו ויראו למי שייך השטח, למי שייכת הארץ הזאת. ואני בטוח שגם אתה תבוא ותגיד לחיים. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אין ספק שמה שהממשלה שלכם עושה בקריית שמונה, זה מראה של מי הארץ הזאת.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת סוכות. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת יוליה – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן – אינו נוכח; חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה. אני אוותר.

גלעד קריב (העבודה):

הוא כל כך מתרגש מהנאום של סוכות.

היו"ר מישל בוסקילה:

הוא מוותר. חבר הכנסת מאיר פרוש – אינו נוכח; חבר הכנסת אבי מעוז; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; חבר הכנסת ולדימיר בליאק; חבר הכנסת אכרם חסון – יצא לקפה; חבר הכנסת רון כץ; חבר הכנסת יבגני סובה – איננו; חבר הכנסת עופר כסיף; חבר הכנסת יוסף טייב. חברת הכנסת יסמין פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן. פה ומדברת.

היו"ר מישל בוסקילה:

בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. ראיתי עכשיו סרטון של קלנר, שכינס את כל ועדת הכספים בגלל אישור גביית הארנונה ביישובים הערביים. הוא מסתמך על ערוץ 14 ועל איזה סקר שעשו תנועת ארצנו, שאני לא מכירה, אבל מה – אתה פה, איזה יופי, קלנר. אין מביך יותר. זה היה הכי מביך שלך. בסוף מגיע נציג משרד הפנים ואומר לו: יצאת פיתה.

נאור שירי (יש עתיד):

מה זה פיתה? סילמן לא אוכלת את הפיתות - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - לבן גביר.

אריאל קלנר (הליכוד):

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עכשיו, בוא, אתה יודע מי אחראי על משרד הפנים, ראש הממשלה.

נאור שירי (יש עתיד):

איזה לץ. איזה ליצן אתה.

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת נאור שירי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כל הסמכויות אצל ראש הממשלה.

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת נאור שירי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תוסיף לי זמן, כי הוא לא נותן לי לדבר.

היו"ר מישל בוסקילה:

אני אוסיף לך זמן.

אריאל קלנר (הליכוד):

זה נתונים של משרד הפנים.

נאור שירי (יש עתיד):

יצאת בזוקה.

אריאל קלנר (הליכוד):

יושב-ראש הוועדה אומר להם: תביאו את התרופות לחולים - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת קלנר, בבקשה, בוא ניתן לה לדבר, כי חבל, אתם - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

עכשיו, מה הבעיה הגדולה? שזו לא הפעם הראשונה שאתה ממציא המצאות והאמת טופחת לך בפרצוף.

אריאל קלנר (הליכוד):

יושב-ראש ועדת הכספים בא ואומר: תביאו נתונים אמיתיים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אם זה היה באמת, הייתי חושבת שאכפת לך מגביית הארנונה. היית אומר: מה אחוזי גביית הארנונה בבני ברק למשל, אבל זה לא מה שמעניין אותך.

אריאל קלנר (הליכוד):

70%. בדקנו. בדקנו.

היו"ר מישל בוסקילה:

יסמין את אוהבת את הפינג-פונג?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא. לא ידעתי שהוא פה. אני עוברת לנושא הבא. סיימתי איתך.

נאור שירי (יש עתיד):

זה כמו שקראת מוויקיפדיה על הדמוקרטיה.

היו"ר מישל בוסקילה:

נאור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה היה עוד יותר מביך? עלה לפה השר אמסלם להשיב כמובן, ומתבכיין: לא רוצים שאני אנהל את הוועדה לאנרגיה אטומית, שיתף אותך בשיח: אני אמסלם ואתה בוסקילה. לא רוצים, לא רוצים אותנו. אבל הבוקר – הקלטות של רבנים מתווכחים ביניהם בבתי הספר על תלמידים ספרדים ואשכנזים כאילו זה קלפים: תן לי אשכנזי, אני אתן לך ספרדי, אתם משנים את הצביון. על זה הוא לא דיבר מילה. מילה הוא לא הוציא. זה לא קיים. האפליה הזאת לא קיימת בעולם ההזוי של אמסלם. עמד פה שעה, יותר משעה, טינף, השמיץ, הסית נגד.

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא שיקר.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה ברור. נגד היועמ"שית, נגד גיל לימון. למעשה הוא אמר על גיל לימון: כולך לימון, הייתי עושה ממך לימון כבוש. שר במדינת ישראל מדבר על המערכת המשפטית. הוא מאשים את מערכת המשפט בשחיתות, עוברים עבירות פליליות. משהו מטורף, ואז הוא אומר, ואני מצטטת: הימין מעולם לא הכפיש אף אחד. אנחנו ממלכתיים. לא הכפשנו אף פעם רמטכ"ל ואנשי מקצוע. מראה, אמרת? מראה? הוא שעה עומד פה ורק משמיץ, רק מרעיל. רק רעל יוצא לו מהפה, ואז הוא אומר על עצמו שהוא ממלכתי והוא אף פעם לא השמיץ. אני אומרת: אלוהים, אפס מודעות. אפס מודעות. ואחר כך אתם מתפלאים על אלימות. אין הסתה ואין מסית יותר גדול בכנסת הזאת מאמסלם.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחברת הכנסת יסמין. אני מזמין את חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה היא השמיצה אותו שהוא מקבל את זה? גברתי, היא אפילו לא אמרה מילה. הפנייה שלו עתידה להידחות.

אריאל קלנר (הליכוד):

קראת לי פיתה. קראת לי פיתה.

היו"ר מישל בוסקילה:

לרשותך שלוש דקות, בבקשה. קלנר, לוי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

סילמן עשתה מזה קריירה. קלנר, סילמן עשתה קריירה מהפיתה.

היו"ר מישל בוסקילה:

יוראי. חברת הכנסת, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אתם יודעים, אני לא מאמינה שזה קורה לנו ושאנחנו מתרגלים ששר עומד פה ומשמיץ, שיש השפלות ושימוש בביטויים כאן על בימת הכנסת, כשאנחנו צריכים להוות דוגמה אישית לציבור ולבני הנוער. זה פשוט משהו לא נורמלי. בעולם מתוקן וטבעי זה לא אמור להיות נורמה, מה שאצלנו זה כבר חיי היום-יום. התרגלנו לכותרות הזויות, התרגלנו למשבר, התרגלנו לספינים פוליטיים. אנחנו מתרגלים למשהו שחייב לזעזע כל אחד מאיתנו וגם את החברה הישראלית כולה, ואצלנו זה נורמה. יחד עם כל החיים המשוגעים האלה יש פצע שלא מתאחה, שפועם וכואב ומדמם, וזה טבח 7 באוקטובר. ואסור לנו לשכוח ואסור לנו לשתוק ולא להזכיר את מה שקרה, ועדיין ממשיך לפעום אצלנו בחברה שלנו, הטבח הכי נורא שקרה בתולדות המדינה שלנו. ואני רוצה להזכיר עכשיו כאן את אלכס לובנוב, זיכרונו לברכה. אני הכרתי את אימא של אלכס, את אוקסנה, ב-2008, כשאלכס היה בערך בן 18. הכרתי אותה בפסטיבל לימוד, זה פסטיבל של תרבות וחינוך יהודי בשפה הרוסית, כאן באשקלון, ב-2008, כשאוקסנה עוד לא הייתה על כיסא גלגלים, ובפעם השנייה פגשתי אותה כבר בשבעה של אלכס, בוכה, מזועזעת, וקוראת: תתאחדו, תהיו ביחד. ואתם יודעים, אז, כשהכרתי את אוקסנה בפעם הראשונה, לא הייתה לה שום שאיפה להיות בכותרות, להיות פעילה וידועה מהבחינה הזאת, לעמוד בשיא המאבק, והיא הפכה להיות פעילה מאוד במאבק של המשפחות השכולות, המשפחות שאיבדו את היקירים שלהן בטבח 7 באוקטובר, ובמאבק של שורדי הטבח והפצועים והמפונים והמשפחות של החטופים. בעצם אני רוצה להגיד שהיום פגשתי את הנציגים של המועצה, מועצת 7 באוקטובר - -

היו"ר מישל בוסקילה:

אם אפשר לסכם, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

כן, כן, אני מסכמת. - - ואסור לנו להשאיר את המצב הזה פתוח. האנשים האלה עברו טרגדיה, והם רוצים רק לדעת את האמת. אמת. הם רוצים את חקר האמת, הם רוצים הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ואנחנו נקים אותה בהקדם.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת דבי ביטון – איננה. חברת הכנסת מטי צרפתי, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, עם ישראל מגיע להישגים מרשימים – בהייטק, בעסקים, אפילו בביטחון, באקדמיה, בספורט ועוד ועוד, אבל מעל הכול מעיבה עננה – הכשלים וההפקרה של ממשלת 7 באוקטובר, בכל היבט, היבט ביטחוני, פוליטי, חברתי וכלכלי. אבל השבוע – קצת אסקפיזם: ישראלים רבים יצפו באירוויזיון ובנועם בתן שלנו – זמר נהדר, בן לעולים מצרפת, שירת בצבא, בקיצור, ישראלי.

היו"ר מישל בוסקילה:

איזה שיר יפה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אני לא בטוחה אם הממשלה המנותקת עוקבת אחרי האירוויזיון. אז בקיצור, מדובר באירוע השירה הגדול בעולם. מאות מיליוני צופים בכל העולם, והמון גאווה ישראלית בנציגים שלנו מדי שנה. אבל לצד זאת, חמש מדינות יוצאות ומודיעות בגלוי שהן מחרימות השנה את ישראל – אירלנד, ספרד, הולנד, סלובניה ואיסלנד. כנראה שנסתדר בלי המדינות האלה בתחרות, אבל עצם החרם מלמד על מגמה מדאיגה. מדינות חשובות ונורמטיביות שמוכנות לא להשתתף רק כדי להלבין את פניה של ישראל. ישראל השתתפה באירוויזיון כבר 47 פעמים, כולל בזמן מלחמות ומבצעים, אבל מעולם לא הוחרמנו. החרם השנה הוא תוצאה ישירה של הכשל המדיני בהסברה של ממשלת 7 באוקטובר, תוצאה של היהירות, של הזחיחות. היום פתחנו את כנס הקיץ, אני תקווה שבמהרה בימינו נתפזר לבחירות, אבל בכל זאת אני פונה לממשלת ישראל ולחברי הקואליציה: תעשו טובה – לא רק לי, אלא לכל אזרחי ישראל ויהודי העולם בחו"ל – אל תגידו כל מה שבא לכם. תתרגלו איפוק והתחשבות בהשלכות ההרסניות. אל תגידו משהו שנוי במחלוקת, כי, חלילה, מפגין תימהוני באוסטריה או במקום אחר בעולם יכול לחשוב שאתם רציניים לגבי הכוונות ההזויות שלכם, אם לגבי עזה או יהודה ושומרון. וזה לא רק מילים. מה אתם חושבים שאלימות המתנחלים הקיצוניים עושה למעמדנו בעולם? הנזק שנגרם מתמונות של טרקטורון דורס מוסלמי בשעת תפילה, כשצוות CNN מותקף, או כשדורשים מפלסטינים להוציא גופה מקברה. הפורעים היהודים הללו פוגעים בכולנו, מכפישים את שמה של ישראל בעולם ומעודדים את ה-BDS. לצערי, הם נתמכים על ידי הקואליציה הזו. אבל לסיום, נועם בתן היקר, שגריר ישראל לאירוויזיון, עם ישראל מאחוריך. כבשת את הלב של כולנו, ואני בטוחה שתכבוש גם את הלב של אירופה. עלה והצלח, ותמסור ד"ש למישל.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפתי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח; את חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

חברים, הכנס האחרון לממשלה הגרועה והרעה בתולדות ישראל – בואו נרים את הראש גבוה, נעשה הכול ונבנה כאן את המדינה מחדש על החורבות שהשארתם. ישראל החדשה שאנחנו נבנה כאן אחרי התהום, התהומות שהובלתם אותנו אליהן, היא תהיה ישראל חומלת, סולידרית, שערבות הדדית היא לא חולשה בה, היא כוח; ישראל שמקדשת חיים, ושיודעת שביטחון אמיתי הוא לא מלחמת נצח; ישראל שלא תהיה מנותקת קשר עם קריית שמונה, אלא תראה בחבלי הארץ שלנו כולם – סך החלקים שמרכיבים את המדינה האהובה שלנו; ישראל שבה שריה לא יתעסקו בכוח, כסף, כבוד, ביצור שררה וג'ובים כל היום, אלא בלעשות טוב, בלבנות; ישראל, שמי שיושבים כאן בבית העם, 120, יפעלו כל יום לתיקון, לריפוי, לבניין הארץ – לא לחמוס כספים מחבל תנופה וחבל תקומה בשביל ג'ובים וקומבינות; לא ימסדו השתמטות, אלא יתגמלו חיילי מילואים; לא יתעלמו מכל הצרות שלנו, לא יגזלטו ולא יפזרו נאומים במקום מעשים. זאת תהיה ישראל של מעש על פני רהב; ישראל שתעיף את המושחתים; ישראל שלא תיתן יותר לאנשים לא ישרי דרך להוביל אותה, אלא תקדש ניקיון כפיים, מוסר וטוהר מידות. איך אני מחכה כבר שנבנה את ישראל הזאת. איך אני מחכה – לא רק כאזרחית כאן, לא רק כנבחרת ציבור, אלא כאימא – איך אני מחכה לומר לילדים שלי, לרונה אסתר ולאראל ציון: תראו, הצלחנו, המדינה הזאת נבנית כאן מחדש. המדינה הזאת תהיה כאן לנצח, כי שמרנו עליה מפני מחרביה מבחוץ ומבפנים. וישראל הזאת, הסולידרית, של כל ישראל ערבים זה לזה, היא תנצח. היא הניצחון המוחלט. התקווה תנצח. עוד נראה את הימים הטובים, עוד יהיה פה טוב יותר.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחברת הכנסת נעמה. אני מזמין את חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת טלי – אינה נוכחת. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, הרצח בחברה הערבית לא מפסיק. רצח רודף רצח, קווים אדומים נחצו, נרצחו ילדים, נערים, נרצחו נשים – האחרונה הייתה היום, אבל הקו האדום כנראה נחצה עוד פעם: לפני שבוע נרצח בחור בשם האדי סוואעד. הנרצח הוא בעל מוגבלות. אני חושב שזו פעם ראשונה שנרצח בחור בעל מוגבלות בחברה הערבית. מי שראה את הסרטים ראה בחור שיצא לעבודה. הוא יוצא כמה פעמים בשבוע, יוצא מהבית עם הצידנית שלו – לידו, באמצע הרחוב, ליד הבית. האדי הוא בחור כמו כל הבחורים בחברה הערבית, בעל מוגבלות שחשב שהמוגבלות שלו אולי תגן עליו מפני רצח. אבל, לצערנו, הרוצחים כבר לא מבדילים בין אנשים. מספר הנרצחים בחברה הערבית מתחילת השנה לפי מרכז אמאן עומד על 108. כבר יודעים כנראה שלטפל, למגר את הפשיעה, את האלימות בחברה הערבית זה לא ראשון בסדר העדיפויות במשרד לביטחון לאומי, הוא נמצא בתחתית הסולם. לכן כבר אין לנו אמונה בממשלה הזאת, אין לנו אמונה בשר, שרק עושה פרובוקציות. הוא מגיע ליישובים הערביים רק לחלק צווי הריסה. לכן אני פונה כאן – ואני חושב שזה צו השעה – לכל איש ואישה, לכל בעל זכות הצבעה בחברה הערבית, לצאת בהמוניכם ביום הדין, ביום הבחירות, כדי להחליף את הממשלה הזאת, כדי לשנות את סדר העדיפויות ולעשות שוויון בתוך החברה במדינה. תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מירב כהן – איננה. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה. כבוד יושב-הראש, כבוד השר, חבריי, עם ישראל בכלל, קודם כול, אני רוצה לאחל לכולנו כנס מוצלח, משמעותי, שייטיב את - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

קצר.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לא קצר, אני מקווה שהוא יהיה – הוא בכל מקרה קצר, אנחנו נגיע עד אוקטובר ואז יהיו הבחירות. בכל מקרה, אני רוצה לאחל לכולנו, גם אם יהיה קצר, שיהיה מועיל וטוב. אני רוצה לציין אירוע שקרה אתמול, וזה שצוות הוועדה שלי, ועדת העבודה והרווחה, נבחר וקיבל אמש את הפרס לצוות המצטיין בכנסת. וזה הזמן לספר לכם על המופלאות והמופלא שבלעדיהם הוועדה לא הייתה יכולה לתפקד, ובוודאי לא לחוקק חוקים חשובים כל כך שעוברים תחת ידינו. אני רוצה לציין לשבח, באמת, כל אחד ואחד מהם: ענת כהן שמואל, שמנהלת את הוועדה במקצועיות ובמסירות, תמיד עם חיוך, הכלה והמון המון רצון טוב; אורית ארז, הסגנית שלה, שגם היא מתפעלת, מנהלת סיורים, דיונים. אין כמוה; מעיין בן עמי, שמחזיקה את כל המזכירות כבר שנים בחריצות ובעצות מעולות; שי גרשון מאיר, הגבר שבחבורה, שבקיא בחומרים ומשקיע בכל נושא ונושא ותמיד נמצא שם כשצריך; נועה אומזגין והילה כאלי, בת השירות, ומור, שהיא הדוברת של הוועדה. תשעה חודשים אני זוכה לעבוד איתם, צוות מופלא, באמת מופלא, שראוי לכל פרס. בזכותם חוקים עוברים, תקנות מותקנות, דיונים מתנהלים, אנשים מקבלים את זכויותיהם והפיקוח על משרדי הממשלה נעשה ביעילות. אז באמת מגיעה להם תודה ענקית, בוודאי בתקופת המלחמה. כל כך חשובה הוועדה הזו והעבודה שהם עושים. היא הייתה כמובן לפני כן ועדה חשובה, והעבודה הייתה נפלאה, אבל במלחמה ראיתי את המסירות עוד יותר, בלי שעות שינה, לשבת ולעשות ולעבוד למען עם ישראל, למען תושבי מדינת ישראל. אז אני מאחלת גם להם, גם לי ולכולנו שנזכה להמשיך בעשייה המשמעותית למען תושבי מדינת ישראל, למען המדינה שלנו. ולי כבר יש צוות מופלא ונהדר. אני מקווה שלכולכם גם יהיה אותו דבר. מאחר שנשארו לי עוד 30 שניות, אני רוצה באותה הזדמנות גם להודות לצוות האישי שלי, שמלווה וילווה אותי, אני מקווה, גם בכנס הנוכחי, ואנחנו מתכוונים להמשיך ולעשות רק טוב.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחברת הכנסת מיכל. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי – איננו. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה לברך את חבר הכנסת עמית הלוי ואת השר עמיחי על חוק באמת חשוב. אני חושבת שהדברים שאומר עכשיו קשורים בקשר הדוק. החוק הזה הוא חוק שמעמיק ומנציח את הריבונות שלנו על ארץ ישראל ועל הנכסים ההיסטוריים שלה. זה חוק שהיה צריך להיות מתוקן כבר הרבה לפני אבל, לצערנו, זה קרה עכשיו. אבל טוב מאוחר מבכלל לא. אני רוצה רק לספר, חברים יקרים, שמעתה את הנאומים בני הדקה שלי אקדיש עבור הדרישה למחיקת חרפת הסכמי אוסלו. כשאנו מביטים על ימי אוסלו האפלים אנחנו לא רק פוגשים טעות פוליטית איומה או מחדל אסטרטגי, אנו חוזים בחטא המרגלים בן דורנו, החטא הנורא שעליו נאמר "כי אתם בכיתם בכייה של חינם ואני אקבע לכם בכייה לדורות". התורה מספרת לנו על אותם אנשים מרגלים שבאו וטענו בעקשנות "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". וזו, חבריי, הייתה בדיוק הקריאה של אדריכלי אוסלו. הם התעייפו מהדרך, הם איבדו את האמונה הפשוטה שבורא עולם נתן לנו את הכוח ואת הזכות לנצח ואת הזכות על הארץ הזו. במו ידיהם הם הביאו לכאן בטיסות ישירות מתוניס את רב המרצחים שדם יהודי זרם מבין אצבעותיו, הלבישו אותו בחליפה ועניבה והפכו אותו לפרטנר לגיטימי. הם העבירו לידיו שטחי ארץ מקודשים מתוך חולשה, מתוך ייאוש וחידלון שאחז בהנהגה ובעם, שביקש שקט תעשייתי. הנזק כאן הוא לא רק ביטחוני, הוא נזק אנוש בנשמתה של האומה הישראלית. כשמנהיגות בישראל אומרת "לא נוכל" ו"כי חזק הוא ממנו" היא משדרת לעולם כולו שזכותנו על הארץ הזו אינה קניין וזכות נצחית, אלא נכס נדל"ני בר חלוף. בשלל ההסכמים על הארץ ויתרנו על שכם, עיר הברית, על יריחו, מפתח הארץ, על עזה ועל לב המולדת ביהודה ושומרון. שכחנו את ההבטחה האלוקית המהדהדת מדורי-דורות: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". הסיכון האמיתי באוסלו הוא איבוד הזהות שלנו כעם ריבוני בארצו. אובדן כזה, לנזקיו ולמסוכנותו אין מידה ושיעור. בפרשת השבוע שלנו, פרשת בחֻקֹתַי, כתוב "אם בחֻקֹתַי תלכו - - - וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכֹר והארץ אזכֹר". נשאלת השאלה: מדוע מתחילים ביעקב, הצאצא המאוחר יותר, ולא מאברהם אבינו, שהיה מוקדם יותר, אב האבות? מסביר לנו השרידי אש: הבריתות מסודרות על פי גודל הזכות, כאשר הזכות האחרונה והמשמעותית היא זכות הארץ. אם אנחנו רוצים לשמור על הזכות המגינה הזו, אנו מחויבים לשמור על הברית והקשר, ובוודאי שלא, חלילה, להפקירה ביד אויבינו. ברגע שכפרנו בארץ חמדה ופסקנו לומר "טובה הארץ מאֹד מאֹד", מרגע שאמרנו "אפס כי עז העם" ואיפסנו את כל הטוב, הגבורה והחסד האלוקי והתמכרנו לחרדות ולהפחדות, הזמנו על עצמנו את האסונות שבאו בעקבות הגמגום הזה. התיקון שלנו, חברי הכנסת, מתחיל בהשבת האמונה הפשוטה הזו ששמרה עלינו מדור לדור. אנחנו יכולים גם יכולים, כי הארץ הזו היא שלנו מכוח התורה ומכוח ההבטחה האלוקית, ואין לאף אדם, מדינה או ישות, זכות או יכולת להפקיר אותה בידי זרים, ובוודאי לא ביד אויבינו המרים ביותר.

היו"ר מישל בוסקילה:

אם אפשר לסכם, בבקשה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

על כן עלינו החובה להציב עוצמה אדירה אל מול חולשת אוסלו, שהיא אסוננו. והיום, ברוך השם, אנחנו מציבים עוצמה אדירה, עוצמה של עם השב לנחלת אבותיו. "עלֹה נעלה וירשנו אֹתה כי יכול נוכל לה".

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחברת הכנסת לימור. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת ח'טיב – איננה; חברת הכנסת קטי שטרית; חבר הכנסת סמיר בן סעיד. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

עוצמה. היית לאחרונה במשגב עם? שדה נחמיה?

אושר שקלים (הליכוד):

מה הקשר?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היית?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בטח שהייתי. בסופ"ש שעבר הייתי במשגב עם, בכפר גלעדי, בשדה נחמיה, איפה שאתה רוצה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש שם עוצמה? יש שם עוצמה? אין שם מיגון.

אושר שקלים (הליכוד):

שמעת? - - - כמה קילומטרז' הרכב שלך עשה? בוא נעשה סתם טסט. כמה קילומטרז' הרכב שלך עשה? סתם טסט, כמה? כמה? זרוק מספר. כמה קילומטרז' הרכב שלך עשה?

היו"ר מישל בוסקילה:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא, שנייה, אני מתקשה. אדוני ירגיע את חבר הכנסת שקלים.

אושר שקלים (הליכוד):

פשוט. מה אתה זורק לנו פה סיסמאות ושטויות?

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת שקלים, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. חברים, לא להפריע.

גלעד קריב (העבודה):

אני מתקשה.

היו"ר מישל בוסקילה:

אתה לא מתקשה.

גלעד קריב (העבודה):

מתקשה, מתקשה.

היו"ר מישל בוסקילה:

אף אחד לא מדבר. בבקשה, אפשר.

גלעד קריב (העבודה):

נהדר. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדי השר, חברת הכנסת לימור סון הר מלך, במבחן התוצאה של שלוש וחצי השנים האחרונות, העוצמה היחידה שהפגנתם היא לא עוצמה יהודית, היא לא עוצמה ישראלית, היא עוצמה טיקטוקית. זה הדבר היחיד שהבאתם עלינו. עכשיו, מכובדי חבר הכנסת עמית הלוי, מציע החוק, טוב עשית שבזמן הצגת החוק, כאשר הצגת את גדולי ישראל שהתהלכו בגבעות ובערי יהודה ושומרון, אמרת בנשימה אחת, או הזכרת בנשימה אחת, אחרי האבות והאימהות, המלך דוד והמלך שלמה, גם את עמרי ואת בנו אחאב, שכלפיו זעק אליהו הנביא: "הרצחת וגם ירשת", כי זה כל הסיפור – הבלבול העמוק שלכם, העמוק שלכם, בין טוב לבין רע, בין דרך הישר לדרך העקומה. השכחה המוחלטת שלכם שקניינה ובניינה של ארץ ישראל, טיפוחה וחיזוקה של מדינת הלאום של העם היהודי, כל אלה חייבים להיות נתונים בשאיפה שלנו לבנות חברה שהיא חברת מופת, חברה שהיא רודפת צדק ורודפת שלום. החוק הזה שלך לא נועד להגן על העתיקות בסבסטיה ולא על ההרודיון. יכולתם לעשות את זה בשלוש וחצי השנים האחרונות במערכת הקיימת. בדיוק כפי שלא הייתם צריכים לשנות את שמו של המשרד לביטחון פנים למשרד לביטחון לאומי כדי לעשות ביטחון, כך יכולתם לטפל בעתיקות בלי החוק הזה.

עמית הלוי (הליכוד):

עשינו הרבה - - -

גלעד קריב (העבודה):

החוק הזה נועד לדבר אחד: לקדם את הסיפוח שיהפוך את מדינת ישראל למדינה דו-לאומית מדממת. לתת לכם עוד כלי לנישול ולהתעמרות בחסות הטענה לשמירת המורשת. יגאל אלון, שר החינוך של מדינת ישראל, ממפקדי הפלמ"ח הגיבורים, אמר: עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. אבל עם שהופך את עברו להיות כלי לחיים בהווה שאין בהם צדק, מוסר וחתירה לשלום, זהו עם שמאבד את עתידו. ואתם, בחזון הסיפוח - - -

עמית הלוי (הליכוד):

לכן יגאל אלון הקים את קריית ארבע?

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

לכן, בחזון הסיפוח שלכם אתם גוזרים על מדינת ישראל עתיד של חרפה מוסרית ואיוולת ביטחונית.

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת קריב, בבקשה. תודה. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

ויגאל אלון, להזכיר לך, אדוני, הוא אבי תוכנית אלון, שקראה להכיר בעובדה שבין הירדן לים חיים שני עמים, שני עמים ולא אחד.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

והעתיד שלנו הוא במציאת פתרון צודק, בטוח וראוי.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה. אני רוצה להזמין בבקשה את חבר הכנסת אריאל קלנר. בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

- - - יגאל אלון. משהו. כוכב השחר, מודיעין, כביש אלון, חצי כביש אלון, קריית ארבע, שכונה בקריית ארבע, להקים בית בקריית ארבע, קריב.

גלעד קריב (העבודה):

מתאים לך אחאב, עמית הלוי - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

ברשותכם. חבר הכנסת עמית הלוי.

עמית הלוי (הליכוד):

- - - תעשו זכר ליגאל אלון, אל תבזו אותו - - - מפלגת העבודה.

גלעד קריב (העבודה):

- - - הקנאים ששרפו את ירושלים.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחברי הכנסת. שלוש דקות לרשותך.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש - - -

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אולי מפלגת העבודה תעשה משהו לזכר יגאל אלון? רבע שכונה בקריית ארבע, משהו, פרח, עץ - - -

גלעד קריב (העבודה):

אל תישא את שמו של יגאל אלון, - - - מה שעשיתם מהציונות ומהחלוציות, ומתהפך בקברו.

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת עמית הלוי. בבקשה, תכבדו את החברים. חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

מה לך - - - מה לך וליגאל אלון? הפכתם את הציונות ללאומנות.

אושר שקלים (הליכוד):

אתם לא ציונים - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אתה היורש של הקנאים, לא של יגאל אלון - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

טוב, חבר'ה. הינה, אני מאפס לך את הכול. מההתחלה. בבקשה, שלוש דקות.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, עולה כאן חברת כנסת, מכנה אותי בכינויים מעליבים, אומרת לי: יצאת פיתה. למה? כי בדיון בוועדת הכספים נציג משרד הפנים כביכול סתר את דבריי. טוב, חברת הכנסת פרידמן לא פה, אולי תספרו לה, חבריה לסיעה – אם היא הייתה מקשיבה לדיון אז היא הייתה מבינה שהיושב-ראש סיים את הדיון בדרישה מנציג משרד הפנים להביא נתונים רלוונטיים. ככה אולי הייתה יוצאת היא בעצמה פחות פיתה. כי מה לעשות, אני הבאתי נתונים על ארנונה למגורים במגזר הערבי, ונציג משרד הפנים ערבב נתונים של ארנונה לעסקים יחד עם ארנונה למגורים, בניגוד לנושא הדיון. וגם מה לעשות שכל הנתונים שאני הבאתי לא הגיעו משמועות, לא מהדלפות, לא מהערכות פוליטיות כאלה ואחרות. אלה נתונים רשמיים, מבוקרים, מתוך דוחות כספיים מבוקרים של הרשויות עצמן. חתום עליהם רואה חשבון, גזבר, ראש הרשות. מיליארד ש"ח כל שנה המדינה מאבדת בשל אי-גביית ארנונה במגזר הערבי; 2.58 מיליארד ש"ח – חובות ארנונה מצטברים בעיר נצרת; 834 מיליון ש"ח – חובות ארנונה בעיר אום אל-פחם. וכן, הכול במסגרת מחקר חשוב מאוד, יסודי ומקיף של תנועת ארצנו, והיה גם פרסום בערוץ 14 אצל ישי פרידמן, הערוץ שרוצים לסגור עכשיו במסגרת הסזון החדש, כדי שהציבור אולי לא יתוודע לדברים שאני אומר כאן. והנתונים האלה, מה לעשות, מספרים סיפור קשה מאוד. מה לעשות שברוב הרשויות הערביות אחוזי גבייה שבין 35% ל-45%. 35% גבייה אומר שרק אחת מתוך שלוש משפחות משלמת ארנונה. אצל יהודים נדיר מאוד שיש מתחת ל-80%. ולא מדובר כאן באוכלוסיות שקיבלו פטור מטעמים סוציו-אקונומיים, מדובר באוכלוסיות שיש בהן משפחות עם אאודי ומרצדס בחנייה. לא מדובר בהנחות לנזקקים, פשוט לא משלמים ארנונה, הרשויות לא גובות. המחדל אפילו גדול יותר כשמבינים את סמכויות הגבייה שיש לרשות מקומית בישראל. רשות מקומית לא צריכה להמתין שנים לפסק דין, יש לה סמכויות מרחיקות לכת – עיקולי חשבונות בנק, עיקול רכבים, עיכוב הליכים שונים, והליכי גבייה מינהליים מהמהירים והחזקים ביותר שקיימים במדינה. כל אזרח במדינה יודע זאת היטב, מספיק לאחר בתשלום ארנונה וכבר מגיעים מכתבים, עיקולים והליכי גבייה. אבל כאן אנחנו רואים מצב שונה לגמרי, חובות שתופחים משנה לשנה במאות מיליונים לאורך שנים, בלי גבייה אפקטיבית, בלי אכיפה אמיתית. וזה פשוט לא קורה ברשויות היהודיות. אז קצת מספרים לסבר את האוזן: בבית שאן – לא הרשות הכי חזקה והכי עשירה – 90% גבייה; כרמיאל – 87% גבייה; מגדל העמק – 96% גבייה; קריית ים – 80% גבייה.

היו"ר מישל בוסקילה:

אם אפשר לסכם, חבר הכנסת קלנר.

אריאל קלנר (הליכוד):

חצור – 87% גבייה. ולעומת זאת במגזר הערבי: נצרת – 35%; כפר קאסם – 34%; קלנסווה – 21%; בענה – 22%. אני לא אקריא את כל הרשימה.

היו"ר מישל בוסקילה:

רעיון מצוין.

אריאל קלנר (הליכוד):

זה יוצר זלזול בשלטון החוק, בערך השוויון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מי נתן לך את הנתונים, ינון מגל?

אריאל קלנר (הליכוד):

היהודים לא צריכים לשלם גם על עצמם וגם על הרשויות במגזר הערבי. אז באמת, קצת להתמקד, אפילו רק להקשיב לדיון. ככה תצאי קצת פחות פיתה, חברת הכנסת פרידמן. תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

קודם תגבו ארנונה מים המלח. עשרות שנים ארנונה מים המלח אתם לא מצליחים לגבות.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה לחבר הכנסת קלנר. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

מהדברים הכל-כך מהוללים שאמר חבר הכנסת קלנר נעתקו המילים מפי, ולכן אני מוותר.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. לפני כשלושה חודשים, בשידור חי בכאן 11, אמר העיתונאי סולימאן מסוודה ואני מצטט: הפתרון היחיד לסוגיית השתוללות ארגוני הפשע בחברה הערבית זה שמשפחת פשע תלך את האקסטרה מייל ותעשה אירוע רצח – לצערי – המוני באיזו עיר עם רוב יהודי, חס וחלילה, כמובן, בתל אביב. סוף ציטוט. בתגובה לדברים שהוא אמר אני הגשתי תלונה במשטרה על הסתה לטרור ורצח, כיוון שהמחבל התקשורתי הזה, בתכלס מה הוא אומר? שאם רק יהיה רצח המוני ביישוב יהודי, תשומת הלב הציבורית תדרוש לטפל בפשיעה הערבית. שלושה חודשים של כלום ושום דבר, שלושה חודשים שאני מחייג, מבקש תשובה, עדכון, אפילו הגעתי פיזית, אדוני היושב-ראש, לאותה התחנה, פעמיים – ושום דבר לא נעשה. כלום בחקירה. אף אחד פשוט לא מתייחס.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

למה אתה לא פונה לשר המשטרה?

אושר שקלים (הליכוד):

אתמול אנחנו פתאום שומעים שנפתחה חקירה כנגד הפעילות של ערוץ 14 על דברי הסתה כביכול נגד בג"ץ ומערכת המשפט. אז גם אם לצורך העניין ברדוגו, ינון מגל, פתחי או כל אחד אחר מהמגישים שמדברים דברי תוכחה וביקורת כנגד מערכת המשפט – זה נחשב כהסתה? הרי מי שהגיש את התלונה רוצה בתכלס לסגור את ערוץ 14. אתם רוצים לסגור את ערוץ 14, זה הסיפור. עכשיו מה עומד, זה מול זה: עיתונאי מול ערוץ תקשורת, הסתה לרצח בשידור אל מול ביקורת בונה, נכונה ונוקבת. ואני שואל שאלה, אדוני המפכ"ל, מר מיקי – מר דני לוי, איפה אתה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מיקי לוי.

אושר שקלים (הליכוד):

אולי גם מיקי, היה פעם מועמד. איך זה שעל דברי הסתה לטרור ולרצח בשידור חי לא נעשה שום דבר, ואילו לגבי ערוץ 14 נפתחת חקירה? על מה בדיוק? איפה אתם, שוחרי הדמוקרטיה? דמוקרטיה דה לה שמאטע, זה מה שאתם. איפה אתה, אדוני המפכ"ל, כאשר בנט, הנוכל הפוליטי, מאיים על הניצבים במשטרה כשעינו הפוזלת פקוחה, לדבריו, על הניצבים במשטרה? או כאשר יאיר גולן, הדמוקרט הגדול, מאיים עליך, דני לוי, ואומר לך "לא לעולם חוסן"? זה מה שנקרא אכיפה בררנית על סטרואידים. אז לכם, הפרשנים והמגישים של ערוץ 14, תמשיכו בדרך שלכם, בעבודת הקודש שאתם עושים, שאתם משמיעים את האמת, ולהיות הקול השפוי, הנכון והמנצח של עם ישראל. ואנחנו מכאן נמשיך לגבות אתכם.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה

אושר שקלים (הליכוד):

אני מסיים. זוהי רק דוגמה קטנה למה שהשמאל רוצה ומסוגל. הרי אם הם עושים את זה היום מהאופוזיציה, אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם חלילה הם יגיעו להיות בקואליציה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת אושר שקלים. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אני אוותר על זכותי.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה. חבר הכנסת איתן גינזבורג; חבר הכנסת ניסים ואטורי; חברת הכנסת שלי טל מירון; חבר הכנסת סגלוביץ'. חברת הכנסת צגה מלקו. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. חזרנו היום מהפגרה, אבל בזמן הפגרה היינו עדים לאסונות נוראיים שקרו בקרב בני הנוער שלנו. אני רואה איך האלימות שגואה אצל בני הנוער היא כבר מזמן לא עניין חולף. זה הפך למעין שגרה שקטה.

קריאות:

היו"ר מישל בוסקילה:

חברים, אתם עושים - - -

משה סעדה (הליכוד):

אנחנו עושים פיליבסטר נגדי.

היו"ר מישל בוסקילה:

אין לי בעיה לתת לה את כל הזמן, אני לא ממהר, אני כבר יושב פה, יש לי את כל הזמן שבעולם.

משה סעדה (הליכוד):

גם לשירי יש את כל הזמן שבעולם.

קריאות:

היו"ר מישל בוסקילה:

אז אין בעיה. בבקשה, תמשיכי.

צגה מלקו (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. זה הפך למעין שגרה שקטה, ואני אומרת לכם שאסור לנו בשום אופן להתרגל למצב כזה. רק לפני כמה שבועות נרצחו באכזריות דסטאו צ'קול, זיכרונו לברכה, ימנו בנימין זלקה, זיכרונו לברכה. שניהם נרצחו על ידי בני נוער שפעלו באכזריות בלתי נתפסת. אני מאמינה שחלק גדול מהעניין הזה קשור ישירות לחינוך מהבית, אבל בואו לא נשכח שהכדור נמצא לגמרי בידיים שלנו. כנבחרת ציבור אני יודעת שאנחנו חייבים לקחת אחריות ולפעול. אני לוקחת אחריות. אני חושבת שאנחנו צריכים לפתוח כל ועדה אפשרית עם הנושא הזה ולא לתת לו לרדת מסדר-היום. אני מתכוונת לכך שעלינו לטפל בתופעה הזאת בכל המישורים שיש לנו כאן במשכן, החל מוועדת החינוך דרך ועדת החוקה ועד לוועדת העלייה והקליטה וזכויות הילד. אני קוראת לכולם לעשות את מה שצריך כדי לעצור את הרצח הבא. חבריי חברי הכנסת, אני אמחיש לכם כמה המקרה הזה מזעזע. אתמול התקיימה פגישה במשרדו של ראש הממשלה עם משפחתו של דסטאו, הצעיר בן ה-19 שנרצח שבוע לפני הגיוס שלו לשירות צבאי. בפגישה אחותו סיפרה לראש הממשלה על הטראומה שהם עוברים, כי הוא נרצח מתחת לבניין שלהם. כל פעם שהם יוצאים הם עדיין רואים את כתם הדם. וההורים שלו, אבא ואימא, ואחותו, הגיעו לפגוש את ראש הממשלה. אחיו, הבן הבכור לא הגיע. למה הוא לא הגיע? הוא עדיין מסתגר, הוא בטראומה. חבריי חברי הכנסת, זו כבר שעה מאוחרת, כולנו לא מרוכזים, אבל אני יכולה להגיד – זה תלוי בנו. זו אחריות שלנו. אנחנו צריכים לעצור את הרצח הבא. לא יכול להיות שבמדינת ישראל כל כך הרבה צעירים נרצחים, ולמשפחות אין שום מענה. אפילו היום אנחנו שומעים שאנשים פוחדים להסתובב כי נערים יוצאים עם סכין.

היו"ר מישל בוסקילה:

אם אפשר לסכם, גברתי חברת הכנסת.

צגה מלקו (הליכוד):

לכן, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חושבת שהגיע הזמן. בואו נעצור את הרצח הבא. שבפעם הבאה לא נדבר על הרצח שלא מנענו. תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחברת הכנסת צגה מלקו. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו; חברת הכנסת יעל רון בן משה; חבר הכנסת משה טור פז; חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; חברת הכנסת גלית דיסטל; חבר הכנסת משה אבוטבול – אינו נוכח; חבר הכנסת ינון אזולאי.

ינון אזולאי (ש"ס):

מוותר.

היו"ר מישל בוסקילה:

מוותר. חבר הכנסת עודד פורר? יצא. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה, לסכם.

קריאות:

נאור שירי (יש עתיד):

אבל אמרנו לכם לפני.

היו"ר מישל בוסקילה:

בבקשה, עמית.

אריאל קלנר (הליכוד):

המפלגה של יו"ר מועצת יש"ע לשעבר נגד - - - יושב-ראש מועצת יש"ע לשעבר, המפלגה שלו - - -

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב בראש. רבותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, השעה קצת מאוחרת אבל אני הקשבתי קשב רב לדוברי האופוזיציה, ובראשם למרכזת האופוזיציה, חברת הכנסת בן ארי, ששאלה כאן למה זה חשוב, האם אין דברים דחופים יותר מהקמת רשות מורשת ועתיקות ביהודה ושומרון. ואני חוזר, מירב, על מה שאמרתי קודם. על מה המלחמה הזו, מירב, על מה המלחמה? למה הילדים שלנו מקיזים דם בעזה, בלבנון, בסוריה? למה הטייסים שלנו מסכנים את נפשם באיראן, מעל טהראן, מעל שיראז, מעל כל המקומות הללו? למה? על מה כל המלחמה הזו? המלחמה הזו היא לא על שטח. אין לנו קונפליקט על שטח עם איראן, כידוע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא דיברתי על זה.

עמית הלוי (הליכוד):

המלחמה הזו היא על הזהות שלנו, על התרבות שלנו. היא על אלוהים, היא על השייכות העמוקה שלנו לארץ הזאת, שהארץ הזו היא חלק מהותי מהזהות שלנו, מהמורשת, מההיסטוריה. לכן גם הניצחון במלחמה הזו חייב לכלול את שתי הקומות הללו – את הקומה הפיזית, הניצחון הפיזי – המוחלט, אגב, שצריך להיות – הכרעה, ניצחון, הדברים שלצערי הרב יצאו מהלקסיקון של צה"ל ב-30 השנים האחרונות. לא ניצחון – שמענו השבוע קצינים בכירים, אני לא בדיוק אצטט, שניצחון זה מילוי היעדים של הדרג המדיני ועוד כל מיני הגדרות ביורוקרטיות. ניצחון, חיסול או כניעה של האויב, הכרעה. יש איזה מין אמירות כאלה מוזרות אצל בכירי צה"ל: כל מלחמה מסתיימת ברגל מדינית. איפה למדו את הדברים הללו? אמרתי לאחד מאלופי צה"ל, תן לנו את הרשימה של ההיסטוריה, תולדות המלחמות בעולם, ובוא נראה איזו מלחמה הסתיימה בניצחון צבאי, בוא נדבר על זה. תעבור על כל מלחמות נפוליאון, על כל מלחמות אלכסנדר מוקדון, על הרומאים, תאמר לנו מאיפה המציאו את הדבר הזה, את השטות הזו. אז קודם כול ניצחון פיזי, מירב. אבל דבר שני – ניצחון תרבותי על הציוויליזציה. החוק הזה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הקשר? אמרתי: מה הרשות הזאת תורמת למשילות, זה מה שאמרתי. מה קשור המלחמה?

עמית הלוי (הליכוד):

מירב, החוק הזה הוא חלק מהניצחון על הברבריות הזו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה ניצחון? איזה?

היו"ר מישל בוסקילה:

מירב, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

החוק הזה הוא על ערכי התנ"ך; הוא על השייכות שלך, מירב בן ארי, כבת לעם היהודי, לארץ ישראל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג לשייכות שלי. אני דואגת למשילות בתל אביב - - -

עמית הלוי (הליכוד):

החוק הזה הוא על הצדק הציוני. לא תהיה משילות, אגב - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין משילות במדינה, לא הבנת?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - - משילות במשגב עם? עמית, איזו משילות במשגב עם - - -

עמית הלוי (הליכוד):

- - לא תהיה משילות אם לא יהיה צדק. אם את לא תאחזי, אם לא תהיה צדקת הדרך, אם לא תהיי מחוברת לצדק הציוני, התנועה הצודקת ביותר בעידן החדש, לא תהיה גם משילות. לא תהיה משילות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין משילות, אין.

קריאות:

היו"ר מישל בוסקילה:

חברת הכנסת מירב, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

את יודעת, משילות מתחילה בראש שלך. משילות מתחילה בראש של גלעד קריב. כשהוא עומד כאן והוא חושב שהארץ הזאת שייכת למישהו אחר, שאתה מעלה בכלל את השאלה הזאת - -

גלעד קריב (העבודה):

אתה קשקשן. אתה קשקשן - - -

עמית הלוי (הליכוד):

- - את השאלה הזאת, של מי הארץ הזאת - -

גלעד קריב (העבודה):

שלוש וחצי שנים - - -

עמית הלוי (הליכוד):

- - איך אתה לא מתבייש להעלות את השאלה הזאת?

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה ראשונה. בבקשה, חבר הכנסת קריב.

עמית הלוי (הליכוד):

אתה יודע, אדוני היושב בראש - - -

גלעד קריב (העבודה):

- - - ציונות שווה אחריות, ואתה, - -

עמית הלוי (הליכוד):

גלעד קריב (העבודה):

- - אתה לא חושב שאתם אחראים על שום דבר? נער בן 16 נרצח היום בלוד, זו ציונות?

עמית הלוי (הליכוד):

אתה יודע, אדוני היושב בראש, יש ציטוט מפורסם של זאב ז'בוטינסקי, יש ציטוט מפורסם של ז'בוטינסקי - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה.

עמית הלוי (הליכוד):

תשאיר אותו, שיקשיב, אולי הוא ילמד משהו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איך המשילות בקריית שמונה?

עמית הלוי (הליכוד):

אתה יודע, יש ציטוט מפורסם של זאב ז'בוטינסקי, שאמר, אני אצטט במדויק: "הקשו נא לאיכר צרפתי" – אני מסיים בציטוט הזה של ז'בוטינסקי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ז'בוטינסקי מתהפך בקברו - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איך המשילות בקריית שמונה? איך המשילות במשגב עם? איך המשילות בשדה נחמיה? איך המשילות בכפר עזה?

עמית הלוי (הליכוד):

אין כמוך, עליזה, שתאהבי את הציטוט הזה של מורנו ורבנו, מורנו ורבנו זאב ז'בוטינסקי.

קריאות:

עמית הלוי (הליכוד):

"הקשו נא לאיכר צרפתי קושיות על כך, האם צרפת היא ארצו", אמר ז'בוטינסקי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איך המשילות בקריית שמונה?

עמית הלוי (הליכוד):

"אם בדין הוא שהיא תהיה מדינה עצמאית - - - הרי אלו אקסיומות", אומר ז'בוטינסקי, "לא שאלות". אני מסיים. "רק נכי הרוח הללו, נכי הרוח הללו - -"

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

"- - בעלי הפסיכיקה הגלותית" – תזכרו את זה, תלמידי ישראל – "רק נכי הרוח הללו, בעלי הפסיכיקה הגלותית, עשו אותן לשאלות" – השאלות הללו, קריב, של מי הארץ הזאת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם מבקשים להטיל סנקציות על שופטי העליון. איזה גלותי ואיזה נעליים. הפכתם אותנו למדינת חסות - - -

גלעד קריב (העבודה):

עמית הלוי (הליכוד):

"רק נכי הרוח, בעלי הפסיכיקה הגלותית, הפכו אותן לשאלות שיש לחקור אותן ולהוכיחן. האומנם חייבים" – אמר ז'בוטינסקי – "להוכיח אוויר - - - רעב, צמא? מדינה יהודית בארץ ישראל כמוה כאור וכאוויר: שלי היא. אני יודע זאת מיום שבו ראיתי את אור העולם. כאן אני עומד", ובאיטלקית המשובחת שלו הוא אמר: "ובאסטה" – די. איך אומרים אצלכם, מנסור? באס - -

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת עמית הלוי.

עמית הלוי (הליכוד):

- - באס. מספיק לנו.

נאור שירי (יש עתיד):

באס זה רע, חלאס זה די.

עמית הלוי (הליכוד):

זו הארץ שלנו, והחוק הזה בא בדיוק בשביל זה, מירב בן ארי – להעמיד את הצדק הזה על מכונו. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לכם. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק רשות המורשת ביהודה והשומרון, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת עמית הלוי, בקריאה הראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 23 נגד – 14 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רשות המורשת ביהודה והשומרון, התשפ"ו–2026, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר מישל בוסקילה:

בעד – 23, נגד – 14, אין נמנעים. תודה רבה. אני קובע כי הצעת החוק רשות המורשת ביהודה והשומרון, התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת עמית הלוי, אושרה בקריאה ראשונה ותחזור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון – סמכות רשות העתיקות ביהודה והשומרון), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, בקריאה טרומית. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – 14 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון – סמכות רשות העתיקות ביהודה והשומרון), התשפ"ד–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר מישל בוסקילה:

בעד – 22, נגד – 14. אני קובע כי הצעת חוק רשות העתיקות (תיקון – סמכות רשות העתיקות ביהודה והשומרון), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

נאור שירי (יש עתיד):

ועדת כספים.

מיקי לוי (יש עתיד):

ועדת כספים.

היו"ר מישל בוסקילה:

ועדת הכנסת.

גלעד קריב (העבודה):

עלייה, עלייה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מעמד האישה.

קריאה:

רביזיה.

קריאה:

זכויות הילד.

גלעד קריב (העבודה):

ועדת הפסיכיקה הגלותית.

היו"ר מישל בוסקילה:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 81), התשפ"ו–2026, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חברת הכנסת אורית מלכה סטרוק.

קריאה:

השרה.

היו"ר מישל בוסקילה:

סליחה, שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

גלעד קריב (העבודה):

- - - הודעה אישית.

קריאות:

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

תודה רבה. אני צריכה שתעשה לי טיפה שקט, אני לא יכולה לדבר ככה, כבוד היושב-ראש. אפשר להתחיל?

היו"ר מישל בוסקילה:

כן, עשר דקות לרשותך.

שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית מלכה סטרוק:

תודה רבה. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נפלה בחלקי הזכות להציג את החוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות – הקמת מועצה מקומית עבור יישוב חדש. מדובר בתיקון לפקודת המועצות המקומיות שיאפשר לנו להקים ישות מוניציפלית עבור יישוב או עיר שלא גר בהם תושב אחד. וכפי שאסביר עוד רגע, התיקון הוא בשורה ציונית חשובה, שתאפשר לנו להאיץ את הקמת היישובים החדשים בנגב. למה התיקון הזה נצרך? סעיף 1 לפקודת המועצות המקומיות קובע שלא ניתן להקים מועצה ליישוב או כמה יישובים אם מספר התושבים ביישוב אינו עולה על 10,000 תושבים, ובנסיבות מיוחדות ניתן להסתפק ב-5,000 תושבים, אבל לא פחות מכך. אלא שההגבלה הזו בחוק מייצרת בעיה קשה כאשר רוצים להקים יישוב או עיר במקום שנעדר רשות מוניציפלית. כך למשל, משרד ההתיישבות, שאני זוכה להוביל, שוקד על הקמת חמישה יישובים חדשים במבואות ערד, על הקמת חמישה יישובים נוספים לאורך ציר 25 המחבר בין באר שבע לדימונה, מסייע להקמת היישוב החדש דרור – חירן, בשמו הקודם – המנציח את שמו של דרור וינברג, השם ייקום דמו, מח"ט חברון, שנפל על קידוש השם. ובנוסף, עתידה לקום באותו אזור עיר נוספת עבור הציבור החרדי, כסיף שמה. יישובים אלה, ובהם גם העיר כסיף ואף העיר תילה, עתידים לקום בשטח שהוא מה שמכונה בשפה התכנונית "שטח גלילי", כלומר הוא לא משויך לאף ישות מוניציפלית, לא מועצה ולא עירייה. המציאות הזו מקשה מאוד על הקמת היישובים, שכן אין רשות מוניציפלית שיכולה להשקיע זמן, קשב, יכולות ותקציבים באופן משמעותי בהקמתם של היישובים החדשים. השנים הרבות שחלפו מאז שהוחלט על הקמת היישובים האלה לימדו אותנו שרשות מקומית קיימת שנדרשת לטפל בצורכי התושבים ביישובים הקיימים, תתקשה עד מאוד לטפל במקביל, בעת ובעונה אחת, גם בהקמת היישובים החדשים, ודאי לא בקצב הנדרש ותוך הקצאת המשאבים הנדרשת, אלא אם כן תקפח באופן משמעותי את השירותים הניתנים לתושביה הקיימים. ממילא עולה הצורך להקים רשויות מקומיות או אזוריות חדשות שיתמקדו בהקמת היישובים החדשים. תיקון החוק שנצביע עליו היום יאפשר לנו להקים מועצה, ובהמשך מינהלת ייעודית, שתשקוד על הקמת היישובים, וזאת בתנאים הבאים; א. ליישוב או לקבוצת היישובים יש תוכנית מתאר מחוזית מאושרת; ב. השר – הכוונה לשר הפנים – התרשם מתסקיר ועדת גבולות שהיישוב עתיד לאכלס מעל 20,000 תושבים או במקרים מסוימים – למעלה מ-10,000 תושבים, בתוך עשר שנים מיום הקמת המועצה; ג. ליישוב או לקבוצת היישובים המדוברת אושרה תוכנית מקומית או תוכנית מפורטת ל-2,500 יחידות לפחות, ובמקרים מיוחדים – ל-1,250 יחידות לפחות. תיקון החוק יאפשר לנו לזרז את הקמת היישובים החדשים בנגב, מבואות ערד, יישובי ציר 25, היישוב דרור והעיר כסיף, וכן את הקמת העיר תילה, אף היא בנגב, ואף היא זקוקה למועצה מקומית משלה. זו בשורה ציונית חשובה מאין כמוה, שתזרים לנגב מאות משפחות צעירות. מדובר בתיקון חשוב, משרד הפנים תומך בו, גם משרד ההתיישבות תומך בו, ואני מקווה שהחוק יעבור בהקדם, אבל ממש בהקדם, ויאפשר לנו להאיץ את הליך הקמת היישובים. זה המקום לדבר על החשיבות העצומה בהקמת יישובים חדשים בנגב. נראה שבאותה מידה שכל אחד מאיתנו מכיר את דברי בן-גוריון, שלפיהם בנגב ייבחן העם בישראל, כך גם אין צורך להכביר מילים על היעדר המשילות בחבל ארץ זה; והסיבה המרכזית להיעדר המשילות היא היעדר התיישבות. לכן, כשרת התיישבות, ראיתי חובה לעצמי לקדם את ההתיישבות בנגב בבחינת מעט מן האור שיש בכוחו לדחות הרבה מן החושך. המשילות בנגב תוכרע לא רק בדמוגרפיה, גם לא רק באכיפה, אלא גם ואפילו בעיקר בגיאוגרפיה, ביישובים חדשים שיוקמו במרחבים הריקים מהתיישבות. אני שמחה לציין שלמשימה חשובה זו של הקמת יישובים חדשים בנגב רתומה הממשלה כולה, ובראשה גם ראש הממשלה, שסייע בידי לקדם את הצעת החוק החשובה הזו, כמו גם הצעות חוק נוספות שנפגוש כאן במליאה ובוועדות הכנסת השבוע ובשבועות הקרובים. ולא רק הממשלה – עם ישראל על גווניו השונים מבין את החשיבות הלאומית הגדולה, וההתעניינות של קבוצות רבות ומגוונות, והרצון לקחת חלק בהקמת היישובים החדשים, הם חוצי מחנות ומגזרים. לכן אני מציעה גם לחברי הכנסת מהאופוזיציה להצביע בעד הצעת החוק החשובה הזו. אני מבקשת להודות לשר הפנים לשעבר חברי חבר הכנסת משה ארבל, שהוביל את הצעת החוק החשובה הזו קודם לפרישתו מהממשלה, וביקש ממני לקדם אותה לאחר מכן, וזאת מתוך אחריות לאומית גדולה ומקצועית ראויה לציון; לישראל אוזן, מנכ"ל משרד הפנים, על העזרה בקידום התיקון; וכמובן גם לשר האוצר, שהסיר את כל ההתנגדויות הכביכול-מקצועיות מצד גורמים שרואים בהקמת יישובים חדשים עול תקציבי במקום משימה ציונית ראשונה במעלה. אני מודה מראש ליושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, וליושב-ראש ועדת הפנים חבר הכנסת יצחק קרויזר, שעם שניהם שוחחתי, ושניהם רתומים לקידומה המהיר של הצעת החוק; וכמובן, כמובן, אני מודה לריבונו של עולם, שכתב בתורתו לפני אלפי שנים: "וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכֹר והארץ אזכֹר" – מפרשת השבוע שקראנו בשבת האחרונה. אני מודה לריבונו של עולם על הזכות של כולנו לחיות בדור של "והארץ אזכֹר", מודה על הזכות האישית שלי לכהן כשרת ההתיישבות בדור הזה, שאלפי שנים ערגנו והתפללנו להגיע אליו. אשרינו שאנחנו זוכים לקחת חלק ביישוב הארץ, להתכנס כאן במקום הזה, כנציגים ושליחים של עם ישראל בארצו, ולהצביע על הצעת חוק שמקדמת את ההתיישבות בארצנו. בעזרת השם ובעזרת הצעת החוק החשובה הזו, שאני מאמינה שתוך זמן קצר ביותר תגיע לכאן למליאת הכנסת לאישור בקריאה שנייה ושלישית, נוכל להתקדם ביישוב הארץ, לבנות ולהיבנות בה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, גברתי השרה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אדוני, אתה יכול לשאול, ברשותך, מי מבין חברי הכנסת מעוניין לדבר.

היו"ר מישל בוסקילה:

טוב, כמו שאומרת מירב בן ארי – מי מחברי הכנסת רוצה לדבר? אדוני השר רוצה? קריב? בבקשה, גלעד קריב, לרשותך שלוש דקות.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, חבר הכנסת עמית הלוי ציטט את זאב ז'בוטינסקי כאשר הוא דיבר על פסיכיקה גלותית. לשיטתך, גם דוד בן-גוריון שהחליט לאמץ את תוכנית החלוקה, לקה בפסיכיקה גלותית, כאשר יורשיו וממשיכי דרכו של ז'בוטינסקי, ובתוכם אביו של ראש הממשלה המכהן, התנגדו להקמת מדינת ישראל, כי להם לא הייתה פסיכיקה גלותית. ואוי ואבוי שבן-גוריון ותנועת העבודה ושותפיה סמכו את ידיהם על תוכנית החלוקה. אבל למה לדבר על דוד בן-גוריון? לשיטתך, גם מנחם בגין לקה בפסיכיקה גלותית כאשר לפני 50 שנים הוא קיבל כאן בבית הזה בברכה את אנואר סאדאת, וויתר על שטח שגדול פי שניים וחצי משטחה של מדינת ישראל הריבונית. גם הוא, לשיטתך, היה עם פסיכיקה גלותית. בוא אני אומר לך, עמית הלוי, מה זו פסיכיקה גלותית. פסיכיקה גלותית זה לחשוב שאתה אף פעם לא אחראי על שום דבר. כולם אשמים, חוץ ממך. זו פסיכיקה גלותית, אתה יודע למה? כי כל יסודה של הציונות, כל יסודה של הציונות, היה בלהחזיר את האדם היהודי להיות אחראי לגורלו, ואדם לעולם לא אחראי לגורלו אם הוא לא יודע לקחת אחריות. ולכן הפסיכיקה הגלותית היא שלך ושל חבריך, כי לא משנה מבחינתכם מה קורה כאן בשלוש וחצי השנים האחרונות – אתם אף פעם לא נושאים באחריות. זה כל האחרים: זה השמאל, זה האופוזיציה, זה הדיפ-סטייט, זה מפקדי צה"ל, זה אויבי ישראל, זה נשיא בית המשפט העליון. רק אתם לא אחראים לשום דבר שקורה במדינת ישראל בשלוש וחצי השנים האחרונות, מהפשיעה הרצחנית ועד ל-7 באוקטובר, מהתרסקות מעמד הביניים ומקריסת הצפון. כולם אשמים ורק אתם לא אחראים. אז תאמר לי, עמית הלוי, למי יש פסיכיקה גלותית? מי נטש את מושגי היסוד של הציונות שאומרת לאדם היהודי: קח אחריות. מי שלא אומר "אני אחראי" הוא אנטי-ציוני, הוא אנטי-פטריוטי, הוא אנטי-יהודי.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

פסיכיקה גלותית – אתה עוד מעז לדבר איתנו.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחבר הכנסת קריב. אני רוצה להזמין את השר עמיחי אליהו, בבקשה, לסכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבל שלא קראת פרשת שבוע - - - היית שומע - - -

גלעד קריב (העבודה):

כן, כן. שמעתי אותך. שמעתי, שמעתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

- - - מה האחריות - - -

גלעד קריב (העבודה):

- - - השותף הגדול של המשתמטים. השותף הגדול של המשתמטים. אתה מדבר - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת קריב, אתה בקריאה שנייה.

גלעד קריב (העבודה):

מה אני אעשה? אם הוא פונה אליי, אני צריך להגיב. מה - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

תזמין אותו לפרסה.

קריאות:

היו"ר מישל בוסקילה:

טוב, חברים, בואו נכבד את השר. בבקשה, אדוני השר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת עמית הלוי, תארו לעצמכם את נשיא צרפת עומד בפתח של מוזיאון הלובר, מביט בשודדים ששודדים את כל האוצרות שם ואומר: תוכנית החלוקה. תארו לעצמכם את נשיא צרפת אומר: מה לעשות? יש בעיה משפטית. נותן להם לשדוד את כל אוצרות המורשת, לבזות אותם, להשפיל אותם. אולי הוא יגיד: השקט המדיני יותר חשוב מהציור של המונה ליזה. הרי כל צרפתי נורמלי, כל אדם עם טיפה ערכים, היה מזדעזע. צרפת הייתה קמה כאיש אחד. כי אומה שמפקירה את המורשת שלה ואומה שמפקירה את התרבות שלה, מוותרת על הזכות שלה להיקרא אומה. אבל כאן במדינת ישראל, כמעט 60 שנה – כמעט, כי ברוך השם, מאז שקמה הממשלה האחרונה עשינו שינוי משמעותי.

נאור שירי (יש עתיד):

כן. מה זה - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן. מתרחש תרחיש אימים בערי המכבים, בשילה, בשומרון העתיקה, בחברון. במקום שבו הלך דוד המלך ובו הלכו נביאי ישראל מתבצע שוד לאור יום. אפשר לומר שעד שהקמנו את הממשלה הזו, התקציב לטיפול בנכסי המורשת ביהודה ושומרון עמד על 5 מיליון פלוס עצימת עיניים מתמשכת. חבריי מהאופוזיציה, אני רוצה להזכיר לכם דווקא את המילים שעיצבו את התנועה הציונית ואת מדינת ישראל. ברל כצנלסון, מראשי תנועת העבודה, כתב: דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, הוא מרחיק ומקרב. רק בצורה הזו. ואני רוצה לדבר קצת על הדמגוגיה העלובה של חבר הכנסת גלעד קריב, שבא ודיבר על תוכנית החלוקה. האם בן גוריון רצה את תוכנית החלוקה לכתחילה או שהוא רצה בתור שלב, שלב ראשוני, עד שנרחיב כמו שהרחבנו בשנת 1967? בוודאי שהוא רצה, הוא ויגאל אלון, וגם קודמיו, גם ראשי תנועת העבודה ידעו את ערכה של המורשת שנמצאת ביהודה ושומרון. אדוני היושב-ראש, הרוח הזו שאנחנו שומעים פה מספסלי האופוזיציה היא הרוח של אוסלו, היא הרוח של ההתנתקות מהמורשת, היא הרוח של ההתנתקות מהשורשים והערכים, הרוח של ההתנתקות מהתנ"ך. אני קורא לכם חברי האופוזיציה, בקריאה שנייה ושלישית, תמכו בחוק הזה, תחזירו את הערכים, הערכים שעליהם הקמנו את מדינת ישראל, אל לב העשייה. זה מה שצריך להיות בקונסנזוס, ולא לבוז לערכים, לא לבוז למורשת, לא לבוז לתנ"ך. זו הדרך היחידה שמדינת ישראל יכולה להתקיים. תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, אדוני השר. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 81), התשפ"ו–2026, בקריאה ראשונה. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 20 נגד – 10 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 81), התשפ"ו–2026, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר מישל בוסקילה:

20 בעד, עשרה נגד. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 81), התשפ"ו–2026, אושרה בקריאה הראשונה ותעבור לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. יש הודעה של יושב-ראש ועדת הכנסת, אופיר כץ, בבקשה, אופיר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני, הוועדה לזכויות הילד.

היו"ר מישל בוסקילה:

זכויות הילד?

מיקי לוי (יש עתיד):

כן, זכויות הילד.

היו"ר מישל בוסקילה:

ועדת הכנסת.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

אדוני היו"ר, אבקש להודיע על חילופי אישים. בוועדת הבריאות, מטעם סיעת יש עתיד, במקום חבר הכנסת ירון לוי תכהן חברת הכנסת מירב בן ארי.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 43), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת משה גפני, אחמד טיבי, נעמה לזימי, מירב בן ארי וגלעד קריב, לקריאה שנייה ושלישית. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל, יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, להציג את הצעת החוק, בבקשה.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, לילה טוב. הצעת החוק הזו שאנו מביאים היום - - -

קריאות:

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

תגידו לי רק מתי אני יכול להמשיך. אופיר ומירב, תגידו לי רק מתי אני יכול להמשיך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה יכול. אני משחררת אותך.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו נישאר איתך פה, פוגל.

צביקה פוגל (יו"ר הוועדה לביטחון לאומי):

אני יודע. הצעת החוק שלנו, זו גם הצעת חוק שלך, לא רק שלי. הצעת החוק שאנחנו מביאים היום אינה עוסקת רק באמצעי לפיזור הפגנות, היא עוסקת בשאלה עמוקה הרבה יותר: היא עוסקת בכיצד מדינה דמוקרטית שומרת מצד אחד על הסדר הציבורי, ומצד שני מגינה על זכויות האזרח ועל אמון הציבור בכוחות האכיפה. מדינת ישראל, אדוני היושב-ראש, ידעה בשנים האחרונות אין-ספור הפגנות, מחאות, חסימות צירים ועימותים אזרחיים מורכבים. תפקידה של המשטרה הוא לאפשר חופש ביטוי ומחאה, אך גם למנוע אנרכיה, אלימות ופגיעה בביטחון הציבור. בתוך המתח הזה נדרשים השוטרים לקבל החלטות מהירות בשטח, לעיתים תחת לחץ עצום. המכת"זית היא אחד האמצעים המרכזיים לפיזור הפרות הסדר, אבל לאורך השנים עלו טענות קשות מצד אזרחים באשר לשימוש בחומרים נלווים: בריח חריף, בצבעים; ולעיתים זה נתן רק תחושה של ענישה והשפלה שאינן מתחייבות מהצורך המבצעי. לכן ההצעה שלפנינו, חבריי חברי הכנסת, מבקשת לעשות דבר אחד פשוט, הגיוני ומאוזן: לקבוע בחוק כי שימוש במכת"זית לצורך פיזור הפגנה ייעשה רק באמצעות מים נקיים, ללא תוספת צבע, ללא תוספת ריח וללא חומרים אחרים. זהו צעד שמחזיר את המכת"זית ליעודה המקורי: אמצעי מבצעי לפיזור הפרות סדר, לא כלי ליצירת אות קלון, לא אמצעי ענישה ולא מנגנון להשפלה ציבורית. אבל לא פחות חשוב מכך, ההצעה מחזקת גם את השקיפות והבקרה על פעולות המשטרה. לפי ההצעה, כל הפעלה של מכת"זית תתועד בתיעוד חזותי מלא – תמונה וקול באיכות הולמת, והתיעוד יישמר למשך שנה לפחות. המשמעות ברורה: גם האזרח מוגן וגם השוטר מוגן. כאשר יש תיעוד אין מקום לשמועות, אין מקום לעיוותים ואין מקום לגרסאות סותרות, שמטלטלות את אמון הציבור. אם אדם טוען שהוא נפגע תהיה לו אפשרות לקבל את החומר ולברר את טענותיו בצורה מסודרת ושקופה. זהו האיזון הנכון בין סמכות לבין אחריות, בין אכיפה לבין זכויות אדם, בין הצורך לאפשר למשטרה למשול לבין החובה של המדינה לפעול בהגינות ובמידתיות. דווקא בתקופה זו, חבריי חברי הכנסת, שבה החברה הישראלית מתוחה ומקוטבת, אנחנו חייבים לחזק את אמון הציבור במערכות האכיפה – לא באמצעות סיסמאות, אלא באמצעות כללים ברורים, פיקוח ושקיפות. הצעת החוק הזו מעניקה למשטרה כלי ברור, מידתי ומבוקר יותר, ובו בזמן מחזקת את זכויות האזרחים ואת יכולת הפיקוח של הכנסת. כך, חבריי חברי הכנסת, נראית מדינה חזקה. לא מדינה שמוותרת על אכיפה, אלא מדינה שיודעת להפעיל כוח באחריות. חקיקה זו אינה עומדת כאירוע בודד, אלא מהווה חלק בלתי נפרד משורה של יוזמות חברתיות שאנחנו מקדמים בוועדה לביטחון לאומי, יחד עם חבריי לוועדה, כפי שאנו פועלים בימים אלו להקמת הוועדה למשפחות אזרחים נעדרים – יוזמה שתצטרף למהלכים שכבר עברו בהצלחה, כמו חוק האיזוק האלקטרוני וחיזוק מעמד השיטור העירוני. בכל אלה אנו מוכיחים פעם נוספת כי המבחן האמיתי של נבחר ציבור אינו בנאומים חוצבי להבות, אלא ביכולת באמת להביא פתרונות ממשיים לטובת האזרח. בזמן שיש מי שבוחרים להתמקד בביקורת ובהצהרות, אנחנו בוחרים להוביל תיקונים מהותיים, שמבטיחים כי חופש ההפגנה וזכויות אדם יהיו מוגנים ומעוגנים באופן ממלכתי בספר החוקים של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, לאורך שנים רבות, להצעת החוק הזו יש כמה מציעים שראו את חשיבותה הרבה ואת הצורך בחקיקתה: חבר הכנסת משה גפני, חבר הכנסת אחמד טיבי, חברת הכנסת נעמה לזימי, חברת הכנסת מירב בן ארי וחבר הכנסת גלעד קריב. כל אלה ראו חשיבות בחוק הזה לאורך כל השנים האחרונות, ולאורך כל השנים נשמעו שוב ושוב טענות ציבוריות על אופן השימוש במכת"זיות. חברי כנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה, ארגוני זכויות אדם, אזרחים ואפילו גורמים מקצועיים, כולם הבינו שיש צורך להסדיר את הנושא בחוק ברור ומאוזן. אז איך זה, אדוני היושב-ראש, שעד היום זה לא קרה? במשך שנים הנושא נדחה בין ממשלות, בין מערכת בחירות אחת לשנייה, בין ויכוחים משפטיים ובין החשש לקבל החלטה שתדרוש שינוי אמיתי בשטח. יש גם מי שפחדו לגעת בנושא כדי לא להצטייר כמי שמחלישים את המשטרה, ואחרים ניסו להפוך כל דיון ענייני לעימות פוליטי, כולל על עצם סמכות האכיפה. אבל תפקידנו כאן – וזה בשבילך, גלעד קריב – הוא לא לברוח מהמורכבות, אלא להסדיר אותה. לקחת אחריות. החוק הזה מוכיח שאפשר גם לשמור על הסדר הציבורי וגם לקבוע גבולות ברורים, שקיפות ובקרה. אפשר להיות בעד משטרה חזקה ובה בעת גם בעד אזרחים מוגנים. אלה לא ערכים שסותרים זה את זה. במדינה דמוקרטית הם חייבים ללכת יחד. אדוני היושב-ראש, תרשה לי לסיים בתודה לכל חברי הכנסת שהיו שותפים לדיוני הוועדה שהובילו לחקיקה הזאת, ובעיקר להנהלת הוועדה בראשות הגב' לאה גופר ולצוות הייעוץ המשפטי בראשות עו"ד מירי פרנקל-שור, שבכל פעם מחדש מאפשרים לנו להוציא לפועל חוקים מועילים לאזרחי מדינת ישראל. תודה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות של קבוצת יש עתיד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו"ר מישל בוסקילה:

אז אין בעיה. להצעת החוק הוגשו גם בקשות רשות דיבור.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, אני באה.

היו"ר מישל בוסקילה:

בבקשה. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי יש לך בבקשות רשות דיבור?

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אם יש לי בקשת רשות דיבור – אני אוותר, אני רק רוצה לדעת אם יש לי, כי זה חוק שלי. אז אני אנמק הסתייגות. סבבה. אני מיש עתיד מנמקת הסתייגות.

היו"ר מישל בוסקילה:

בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, חוק המכת"זית שמובא היום באמצעות יו"ר הוועדה חבר הכנסת פוגל הוא חוק חשוב מאוד, חוק שאני התחלתי אותו כיו"ר הוועדה לביטחון פנים, עם אורי מקלב, ולדעתי, עם אחמד טיבי, אז ב-2022. החוק עבר הרבה שינויים, אבל בסוף התוצאה היא תוצאה טובה. אני במשך שנים דיברתי על הבואש, בכלל נחשפתי אליו בחברה החרדית. הריח – זה אפילו לא ריח, זה משהו שאם הוא נדבק לבגדים אי-אפשר להשתמש בבגדים יותר, זה הולך לפח. אם נכנס בואש למאה שערים, השכונה כל כך צפופה, שכל המרפסות, כל הכביסות – החרדים באמת סבלו מזה. וזו דוגמה טובה, שדווקא אני כיו"ר ועדה לביטחון פנים מיש עתיד – בכלל הם באו אליי, עוד לפני שהתחילה המחאה בקפלן, אלא בגלל שראיתי את הנזק שנגרם באמת לאנשים, צריך גם לומר שרובם גם מעוטי יכולת, שהרבה פעמים נאלצו להתמודד, וצריך לומר, גם לא מעורבים – הרבה פעמים, מעבר לזה שהאנשים קשיי יום, הם גם אנשים שהם בלתי מעורבים. אחד המקרים הכי קשים שהיה אז, בתקופה שלי, היה אישה עם עגלה שהסתובבה סתם במקרה, נקלעה לאירוע, חטפה בואש, מה שנקרא בכינון ישיר, והעיף אותה והעיף את העגלה, וזה טלטל אותי. שנים אחרי זה, אנחנו כבר לא בממשלה, אתם בממשלה; מגיעות גם הפגנות בקפלן, מגיעות גם הפגנות של יוצאי אתיופיה, מגיעות גם הפגנות של החברה הערבית. בואש הוא לא כלי יעיל, הוא בואש, עושה בסך הכול נזק. גם מים – וראינו גם את זה – גם מים בצבעים או מים רגילים יכולים להיות אמצעי יעיל לפיזור הפגנות. ועוד משהו שחשוב לומר, שכשאנשים נפגעו מאותה מכת"זית – לא היה תיעוד על המכת"זית. כך שגם אם מישהו רצה לתבוע את המשטרה, במקרה הזה שנגרם לו נזק ממשי, כמו אותו אדם שיצאה לו העין מפגיעה של כינון ישיר ממכת"זית. שזה בכלל – מכת"זית לא אמורה לפגוע בבני אדם, היא אמורה לפלס ולעשות סדר. אז החוק הזה חשוב. תודה רבה על החוק הזה. תודה רבה לכל השותפים לחוק הזה – גם לזימי, גם אחמד טיבי, גם גלעד קריב, כולם שותפים. התחלנו עם חוק שהצבענו קואליציה ואופוזיציה, מסיימים את היום עם חוק של קואליציה ואופוזיציה. שני חוקים טובים, בעיניי. שני חוקים שבאמת עוזרים, עוזרים לאזרחים במדינת ישראל. כשעמית הלוי עלה לפה הוא דיבר על הרשות, ואמרתי לו: בסדר, אבל לא דיברתי על מלחמה בכלל, דיברתי – מה תכלס זה עוזר לאזרח. החוק הראשון, על העמדה לדין של מחבלי הנוח'בה, אין לי ספק שהוא שם אותנו במקום מאוד מאוד טוב, ולכן גם אנחנו תמכנו בו ולקחנו חלק בוועדת חוקה. ולהבדיל, החוק הזה – אנחנו תומכים בו. אני חושבת שאתה מביא בשורה. אני מאוד מאוד מקווה שמשטרת ישראל תדע לפעול ביעילות נגד מפגינים, וכן להפר, במקרה של ונדליזם – סליחה, וכן למנוע ממפירי סדר לפגוע בסדר הציבורי. אבל מצד שני, מכת"זית היא לא כלי ירייה. אסור לפגוע באזרחים, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית, אסור לפגוע בהם פיזית. וצריך לזכור שבסוף זה כלי שבא לפזר הפגנות ולהחזיר את הסדר. אני מאוד מאוד מקווה שהמשטרה תדע להתנהל עם הכלי הזה ביעילות. ואומר משהו אחד, כי אנחנו, לצערי, נתקלים בזה פעם אחרי פעם. אלימות שוטרים פוגעת בכולם. אסור, אסור לגבות שוטרים אלימים. הפעם אתה מפגין, ובפעם הבאה אחרים מפגינים. מי שמתנגד לאלימות שוטרים – לכן ציינתי את זה שאני כיש עתיד בכלל הגעתי לזה עם אורי מקלב בנושא של החברה החרדית. אם יש לנו נפש ונשמה יהודית, אנחנו צריכים להתנגד לאלימות שוטרים. זו מחלה. זו מחלה שבעיניי היא מחלה ממארת, וצריך לקטוע אותה. שוטר אמור לייצג את המדים שלו, ואמור לשמור. זה מה שהם לומדים בקורס שוטרים, צריך לשמור על אזרחים, לא לפגוע בהם. אז תודה רבה על החוק, תודה לכל השותפים, ונצביע בעד, כמובן.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה לחברת הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ואני מושכת את כל ההסתייגויות של יש עתיד.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה. להצעת החוק הוגשו גם בקשות רשות דיבור. אני עובר על השמות, אז מי שירצה – רק מי שנמצא פה. אז יש לנו פה את אחמד טיבי. בבקשה, לרשותך חמש דקות, חבר הכנסת טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, גם כשהשעה מאוחרת, אני שמח שחוק שיזמתי והצבענו עליו בקדנציה הקודמת, מירב, ועבר בקריאה ראשונה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

החוק הזה שמר על דין רציפות של הכנסת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נכון. והחוק שהגשתי אז היה בזכות מכון זולת. אני גם רוצה להודות לזהבה גלאון, מכון זולת, שהציעו לי את החוק הזה אחרי כמה תקריות של מכת"זית על אזרחים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד, הרחת פעם בואש?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

חכי, אני בדיוק נוגע בזה. לגבי הבואש, אני, בוואדי עארה, לפני כמה שנים, יחד עם אנשים שהפגנו נגד הריסות בתים – יומיים, שלושה זה לא נסבל, הריח. לא נסבל. והקלות הבלתי-נתפסת שבה השוטרים משתמשים בבואש הזה נגד אזרחים, נגד מפגינים, היא נוראית. לכן החוק הזה אומר שאסור להשתמש בבואש אלא במים נקיים, וגם שתהיה מצלמה שתתעד את המעשה. התיעוד יישמר לשנה שלמה, ואם האזרח דורש אותו הוא יימסר לו. אגב, זה טוב לחשיפת האמת בכל ויכוח. למה גם אז רציתי להגיש את זה? כי פנו אליי אזרחים שנפגעו ממכת"זית. אגב, לחץ המים האלה יכול לעוור עיני אדם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה כבר פגע.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו פגיעות עיניים. עכשיו אנחנו בהקשר של אלימות שוטרים. אסור לגבות אלימות של שוטרים. יש כאן שר שכל שוטר אלים – אוטומטית מקבל גיבוי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אגב, הוא אמר משהו על עורך הדין בדרום? לא ראיתי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לגבי סאלח נעמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הפרקליט.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

נעמה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא, סאלח נעמה, הפרקליט. רק לראות את הפרצוף שלו, לראות איזו ברוטליות ותוקפנות ואלימות של השוטרים – על מה? על רעש? על תלונה על רעש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שהוא בכלל התקשר למשטרה, כן, ואמרו לו: אל תפתח. מי שענתה לו, השוטרת, אמרה לו: אל תפתח את הדלת. נראה שההתנהגות היא לא של גוף משטרתי אלא משהו נפשע. ברהט, אחמד אל-נעאמי נורה בגב. המשטרה אומרת שהוא ברח. אז מה אם הוא ברח? יורים בו בגב? ברח. אפשר לעצור אותו אחרי חצי שעה, אחרי שעה, אחרי שעתיים, אחרי חמש דקות. לירות בו בגב? מה ההגדרה של ירי בגב במישהו שבורח? יש הגדרה לדבר הזה בחוק?

גלעד קריב (העבודה):

הם חשו איום מזה שהוא ברח מהם.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

איך הוא העז לברוח? לכן צריך לירות בו כדור בגב, אמר השוטר. אני מקווה שהשר ההוא לא התקשר לשוטר שירה כדי לגבות אותו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לא נראה לי, אגב. לא ראיתי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

את אומרת שאם הוא היה עושה את זה, הוא היה מתגאה בזה, הוא היה מפרסם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, לדעתי הוא לא.

גלעד קריב (העבודה):

הוא היה מטקטק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא היה עושה על זה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

בינתיים הוא רק הוציא הודעה נגד לאמין ימאל, שחקן ברצלונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נגד מי?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לאמין ימאל, שחקן ברצלונה. אני לא רוצה להתגרות בווליד יותר מדי ולדבר על התוצאה אתמול. איזה שר גמד מוציא ציוץ נגד שחקן ענק? לא חשוב מה הסיבה. על כל פנים, אני מברך את כל החברים. אני חשבתי, מירב - - -

גלעד קריב (העבודה):

דווקא שר שיודע לבעוט. ראינו, בשוק בחברון, לבעוט הוא יודע.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם מה יש לו עם שחקן של ברצלונה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מירב, אני זוכר שהגשתי ב-2022, והייתי בטוח שהשם שלי יהיה ראשון במציעים, כי מבחינת המספר, הפ' שלי הוא יותר. אבל אני מפרגן לח"כ הראשון, שהוא משה גפני, אוקיי?

היו"ר מישל בוסקילה:

אם אפשר לסכם, אדוני חבר הכנסת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני מפרגן. לא נורא אם הוא ראשון, העיקר שכולנו, אני, את, גפני ונעמה לזימי וגלעד קריב, העברנו את החוק הזה. אגב, בכל פעם שגלעד קריב עולה על הדוכן אני רואה חבר הכנסת היסטוריון ששולט בחומר יותר מהאגף ההוא.

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת אחמד טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה. אני רוצה להזמין את סמיר בן סעיד – הוא מוותר, בסדר גמור. את חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. חמש דקות לרשותך, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

טוב, החוק הזה - - -

היו"ר מישל בוסקילה:

אם אפשר לא להפריע לחברת הכנסת לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

כן. ווליד, אתה מפריע לי? ווליד, בחייאת. את החוק הזה אני מעבירה עם קריאת כיוון. זה חוק חשוב, החוק שיפקח על מכת"זיות. אבל אני רוצה לראות בו חוק שהוא סימן דרך, סימן דרך לבניין המשטרה מחדש והתיקון שצריך לעשות כאן. אני פעילה נגד אלימות משטרתית החל ממחאת האתיופים 2015. לפני זה, אולי דיברתי על זה, עסקתי בזה תיאורטית, אבל להיות נוכחת בהפגנות של החברה האתיופית, לראות את האלימות הזאת בעיניים – זה משהו שמשנה. האלימות הזאת, המשטרתית, פוגשת ציבורים רחבים: היא פוגשת את החברה החרדית, היא פוגשת מזרחים, היא פוגשת ערבים, היא פוגשת אתיופים, היא פוגשת מחאות נכים, היא פוגשת ציבור שנאבק. כשאין פיקוח ואין סדר ואין עמידה בנהלים ומדרג, אז קורים גם טעויות וגם מעשים מכוונים. אני חושבת שהחוק הזה הוא חשוב גם כי הוא דווקא מונע צביעה של כל המשטרה. כי הוא אומר: כל מקרה יוכל להיבחן עם התיעוד הנכון, עם השימוש הנכון, עם פרופורציות. יש עוד הרבה כלים לפיזור הפגנות שצריך לטפל בהם, אבל המכת"זית? היא הפכה לסמל. אתה יודע, באחת ההפגנות שהייתי בהן ליד בית ראש הממשלה ברחוב עזה בירושלים, דיברתי עם בעלי העסקים מסביב. אתם לא מבינים איך הם, שלא אשמים בכלום, סובלים מהבּוֹאָשׁ. הוא גומר להם את העסק.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נעמה, בּוֹאֵשׁ, לא בּוֹאָשׁ. אני טעיתי שם, זה בּוֹאֵשׁ.

נעמה לזימי (העבודה):

בּוֹאֵשׁ, לא משנה. ריח מסריח, גומר את הרחוב. בעל עסק שרוצה להתפרנס – גם ככה הפגנות על הבית, ראש הממשלה עשה מבצר את כל הרחוב, הכול גם ככה לא קל – אתה לא יכול. אתה לא מבין מה קורה – בן אדם יוצא עם הילדה שלו לגן בבוקר, אין ריח כזה מסריח, זה סירחון שאי-אפשר להסביר. וזה שנים, ממחאות, שמונה שנים של סירחון. ריבונו של עולם, ולא אומרים לנו מה המרכיבים בפנים. לא יודעים מה המרכיבים בפנים אפילו. החוק הזה הוא כביכול קטן, צביקה, אבל הוא מאוד חשוב. הוא בסיסי. אני רוצה לקחת את הסיפור של הפרופיילינג ושיטור היתר והסוציולוגיה של האלימות המשטרתית ולהגיד: האבולוציה הזאת של משטרה פוליטית. אז אני מבקשת עכשיו להקדיש את החוק הזה, כמי שיחד עם חברי פה, שותפי גלעד, מושקעת מאוד מאוד במחאה, במאבק האזרחי הגדול ביותר שידעה המדינה עבור הדמוקרטיה, אני מקדישה את החוק הזה למחאה, למחאה על הדמוקרטיה ועל החיים שלנו. החוק הזה הוא חלק מתיקון, ואני רוצה לציין כאן כמה אנשים. אני רוצה לציין את מיכאל פיש ושחר גינוסר, שאושפזו באיכילוב עם פגיעות בעיניהם ממכת"זית ביולי 2023; אני רוצה להזכיר את שרגא טיחובר, שכשהוא הראה לי את הסרטון של המכת"זית מעיפה אותו באוויר הזדעזעתי; אני רוצה להזכיר את יואב גרובייס, שהמכת"זית העיפה אותו בעודו עומד על המדרכה, לא מפריע לאף אחד, ככה, כאילו כלום, כמו איזה משחק וידאו, שמזיזים אנשים; אני רוצה להזכיר את אלוף משנה במיל' אודי אורי, טייס קרב לשעבר, שאיבד זמנית את ראייתו ועבר שני ניתוחים בעין, מפגיעת מכת"זית; אני רוצה להזכיר את ד"ר טל וייסבאך, היא רופאה, היא נפגעה ממכת"זית וכמעט איבדה את עינה בעת מילוי תפקידה כרופאה, כינון ישיר; אני רוצה להזכיר את יונתן קימל, בן 19 מתל אביב, שבהפגנה הראשונה שלו קיבל חור בעור התוף ממכת"זית.

היו"ר מישל בוסקילה:

נעמה לזימי (העבודה):

בוודאי, אני מסיימת.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, לא, רגע, שנייה. אני רוצה להזכיר את כלנית שרון, בת 31 מתל אביב, גם היא סיימה הפגנה בירושלים עם קרע בעור התוף. אני לא אעלה שוב. אני מסיימת. אני מזכירה את לירז שרבף, בת 39 מתל אביב, שנפגעה מסילון מים לפנים במהלך הפגנה; אני רוצה להזכיר את אסף שפיר, הצלם האקטיביסט, שפונה לאיכילוב ונזקק לתפרים; את העיתונאית האקטיביסטית אורלי בר לב, שקיבלה סילון מכת"זית לראש ופונתה למיון; וגם את משפחות החטופים, שסבלו ממכת"זיות אל גופן, ביניהן עינב צנגאוקר.

היו"ר מישל בוסקילה:

אם אפשר לסכם, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני מזכירה אותם כדי לומר: אנחנו איתכם.

היו"ר מישל בוסקילה:

חברת הכנסת לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

אנחנו כולנו, הציבור כולו, מעביר את החוק הזה. מקדישה אותו לכל אחד ואחת מכם.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה לחברת הכנסת לזימי.

נעמה לזימי (העבודה):

אגב, מישל, גם אני ספגתי כמה מכת"זיות – לא כמו האנשים האלה. ראיתי במו עיניי.

היו"ר מישל בוסקילה:

אני הייתי יוצא פחות להפגנות. בבקשה, חבר הכנסת קריב.

נעמה לזימי (העבודה):

המדינה שלי חשובה לי כל כך, שאני מוכנה להיות מושקעת עד הסוף.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה, חברת הכנסת. אחרון הדוברים – חבר הכנסת קריב. לרשותך חמש דקות, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, מכובדי השר, אדוני יושב-ראש הוועדה המכינה, אני לא אחזור על דברי חברתי, גם לא על דבריו של היושב-ראש. תכלית החקיקה ברורה וגם הרקע לחקיקתה. לפני שאפנה לדבר העיקרי שאני אבקש לנצל את דקות הדיבור לטובתו, אני אבקש לציין כי בצד האיסור על השימוש בנוזל הבואש, והחיוב של תיעוד חזותי קפדני של הפעלת המכת"זית, צריך לזכור שפקודות המשטרה כוללות הגדרה מאוד מאוד מפורטת מתי מותר להפעיל מכת"זית ומתי יש להימנע מכך. פקודות שנוגעות בטיפול בהפרות סדר במרחב הציבורי. אני קובע באופן קטגורי, והדבר מגובה גם בפסיקת בתי המשפט ובהחלטות של בתי משפט, שבשנים האחרונות משטרת ישראל מפירה ברגל גסה אין-ספור פעמים את הפקודות שלה עצמה בנוגע להפעלת מכת"זית והפעלת פרשים. ואני אומר לציבור, הנושא הזה אינו מטופל בחוק, מכיוון שהחוק לא יוצא מנקודת הנחה שהמשטרה תפר את פקודותיה שלה. אבל אני מבקש להודיע מכאן שאם משטרת ישראל תמשיך להפר – מדי שבוע, כולל במוצאי שבת האחרונה לא רחוק מכאן, בכיכר פריז, ליד מעונו המקורי של ראש הממשלה – אם משטרת ישראל תמשיך להפר את פקודותיה שלה, ניאלץ להתערב מהבית הזה, ולהגדיר באמצעות החוק מתי מותר למשטרת ישראל להפעיל את המכת"זית. ואז פעולה בניגוד לחוק תגרור את הסנקציות שייקבעו באותו חוק. עכשיו, אדוני היושב-ראש וגם אדוני יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, כבר הוזכר כאן עניינו של עורך הדין סלאח נעמה, שהותקף באכזריות מטורפת על ידי שוטרים שלא היו בתפקיד, אבל ניצלו את כוחם העודף על מנת לחבוט, להכות, לרמוס חבורה של אזרחים, שאחד מהם הוא פרקליט במחוז דרום. אני מבקש להקריא את המילים שפרסם אביו, עורך הדין חליל נעמה, היועץ המשפטי של הרשות המקומית דיר אל-אסד. גם חבר הכנסת מנסור עבאס הפיץ ביום שישי את הדברים. כך כתב אביו של פרקליט במחוז דרום: "יש לי שתי משפחות בעולם, המשפחה שנולדתי בה והמשפחה שבחרתי בה. אני בחרתי במדינת ישראל כמשפחתי הגדולה האהובה. יש בה מקום לכולנו ואמשיך לעשות הכול כדי שתהיה מקום בטוח לכולנו". "התקיפה שעבר בני האהוב עורך דין סלאח נעמה מפרקליטות מחוז דרום בידי שוטרים בבאר שבע אינה רק סיפור פרטי, היא חשפה מציאות שחייבת שינוי וצריכה לזעזע את כולנו - - - לא משנה אם אנחנו יהודים, ערבים או חסרי דת, כולנו בני אדם, כולנו אזרחים ולכולנו מגיעה משטרה הוגנת, נקייה ומקצועית. משטרה שמגינה, לא פוגעת. יש במשטרת ישראל אנשים ערכיים. אני יודע, כי גם אני רציתי להיות חלק ממנה. יתר על כן, תמיד ביקשתי מחלק מהמתמחים שהכשרתי בתחום המשפט להתגייס למשטרה, כי האמנתי, ועודני מאמין בכך, שלכל אזרח יש זכות להגנה, לצדק ולחיים בטוחים. אבל המציאות שאנחנו חווים היום בחברה האזרחית בישראל היא מדאיגה וכואבת. אחרי מה שאירע לבני אני חרד להיכנס לתחנת משטרה. שוטר הוא לא עוד תפקיד, זאת לא משרה כדי לסדר עבודה. שוטר צריך להיות אדם עם ערכים, עם יושרה, עם מקצועיות. אדם שמבין שהכוח ניתן לו כדי להגן, לא כדי לפגוע. החוק מתיר לשוטר שימוש בכוח בעת מעצר, אבל הוא לא נועד לשמש כלי לאלימות, ודאי לא כלפי אדם שאינו מתנגד למאסרו. ובכל זאת, זה בדיוק מה שקרה לסלאח בני ולאחייניי. בסרטון ממצלמות הגוף של השוטרים עצמם ניתן לראות בבירור: בני לא התנגד למאסרו, ובכל זאת שוטר היכה אותו באגרופים בפניו שוב ושוב. אותו שוטר טען לאחר מכן כי בני שבר את ידו. בסרטונים אחרים רואים שוטרת צועקת נכנסת לבית, אותה שוטרת שטענה לזעזוע מוח לכאורה".

היו"ר מישל בוסקילה:

חבר הכנסת, לסכם בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אני מסכם. "כלומר, לא רק אלימות הייתה שם, אלא גם שקרים, הצגות, ניסיונות לכסות על התנהגותם הפושעת של השוטרים עצמם - -"

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, חבר הכנסת קריב.

גלעד קריב (העבודה):

"- - אבל יש אמת, והיא יוצאת לאור". אדוני היושב-ראש, לא סיימתי את הדברים, אבל ניתן למצוא אותם ברשתות.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אני מבקש להודיע למשטרת ישראל שאם משטרת ישראל תחשוב שהיא מעל החוק ולא משרתת החוק, הבית הזה, שהוא נאמנו של שלטון החוק - -

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה, חבר הכנסת קריב. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

- - הבית הזה יתערב. משטרת ישראל לא תהיה מעל החוק במדינת ישראל.

היו"ר מישל בוסקילה:

תודה רבה. חברי הכנסת, סיעת יש עתיד הסירה את ההסתייגויות, ולכן נעבור להצבעה בקריאה השנייה על הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 43), התשפ"ו–2026, כנוסח הוועדה. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד סעיפים 1–2 – 11 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 2–1 נתקבלו.

היו"ר מישל בוסקילה:

11 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת החוק אושרה בקריאה השנייה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה בקריאה השלישית על הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 43), התשפ"ו–2026. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד החוק – 11 נגד – אין נמנעים – אין חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 43), התשפ"ו–2026, נתקבל.

היו"ר מישל בוסקילה:

11 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 43), התשפ"ו–2026, התקבלה בקריאה השנייה והשלישית ותיכנס לספר החוקים. חברות וחברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום שלישי כ"ה באייר תשפ"ו, 12 במאי 2026, בשעה 16:00. הישיבה נעולה.