ישיבת מליאה בתאריך 16/03/2026 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ז באדר התשפ"ו, 16 במרץ 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6617/25 וכלה בהצעת חוק פ/6628/25: הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – שלילת השתתפות בתקציב עקב הפליה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ביטול התניית חיבור לחשמל, מים וטלפון באישור תאגיד המים), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ווליד טאהא; הצעת חוק מימון והקלות בלימודי רפואה ללוחמים ולתומכי לחימה (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הודעה על מסוכנות על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת עדי עזוז; הצעת חוק לימוד חובה (תיקון – מנהל מוסד חינוך), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מישל בוסקילה; הצעת חוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה) (תיקון – איסור צריכת תוכן מיני מקוון מותאם אישית), התשפ"ו–2026, מאת חברות הכנסת פנינה תמנו, לימור סון הר מלך ועדי עזוז; הצעת חוק העונשין (תיקון – מעמד אנשי כוחות הביטחון), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הליך הוגן במתן רישיון נשק אישי), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עמית הלוי, משה פסל, אוהד טל וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – כשירות שר וסגן שר), מאת חברי הכנסת מישל בוסקילה ואופיר כץ; הצעת חוק מניעת שידורים של גוף זר הפוגע בביטחון המדינה, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת עמית הלוי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (יישוב עירוני בעל השפעה מטרופולינית) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת שלום דנינו, עודד פורר, דוד ביטן, אופיר כץ, יוליה מלינובסקי, שרון ניר, יסמין פרידמן, קטי קטרין שטרית, ינון אזולאי, ניסים ואטורי, יבגני סובה ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק היעדרות קרוב משפחה מעבודה ביום האזכרה הפרטית (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת ירון לוי, מיכל שיר סגמן, טלי גוטליב, אלי דלל, מיכאל מרדכי ביטון, חילי טרופר, רון כץ, ינון אזולאי, אופיר כץ, סימון דוידסון, חנוך דב מלביצקי, אורית פרקש הכהן, שרון ניר, שלי טל מירון, איתן גינזבורג, בועז טופורובסקי, יעקב מרגי, יעל רון בן משה, משה טור פז, בנימין גנץ, משה סעדה, רם בן ברק ויואב סגלוביץ'. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הארכת תקופות ודחיית מועדים (הוראת שעה – חרבות ברזל) (אישורים רגולטוריים, עיצומים כספיים ובדיקות מתקני גז) (תיקון), התשפ"ו–2026; הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון מס' 4 והוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ו–2026; הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026; והצעת חוק הכניסה לישראל (הרחקת שוהה שלא כדין שהשתתף במשט לרצועת עזה) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני עומד מולכם היום באי-רצון גלוי, לא רציתי להגיש הצעת אי-אמון. לא בגלל שיש לי אמון בממשלה, אין לי שום אמון בה, אלא מפני שלא נהוג להגיש הצעות אי-אמון בזמן מלחמה, ובטח שלא נהוג להגיש הצעת אי-אמון בזמן מלחמה שאני מסכים עם מטרותיה; שאני תומך בה זה שבועיים וחצי, עכשיו. אני מוביל חמ"ל הסברה בין-לאומי שבו אני אומר בכל פינה בעולם ולכל רשת בעולם שזו מלחמה צודקת. נתתי עשרות ראיונות, לא רק באולפנים, גם בזירות אירוע, גם בגבול הצפון. בכל מקום שאלו אותי אותה שאלה: מה פתאום האופוזיציה וראש האופוזיציה תומכים בממשלה? בכל מקום אני אומר: זה רק מוכיח שהמלחמה הזו חיונית כל-כך והכרחית כל-כך, שכולנו מאוחדים סביבה. ובמצב הזה הייתי ממש שמח לא להגיש הצעת אי-אמון, רק לא השארתם לי ברירה. כי אנחנו מתנהגים כאילו יש מלחמה, ואתם מתנהגים כאילו זה לא קשור אליכם. אנחנו מפגינים אחריות, ואתם עושים צחוק מהאחריות ומההקרבה של אזרחי ישראל. השופרות בערוץ 14 לא מפסיקים לעשות לנו מבחנים – כמה אנחנו מגויסים, כמה אנחנו פטריוטים, כמה אנחנו נותנים גב לממשלה ולראשה – אבל את עצמכם פטרתם. אתם לא צריכים להיות מגויסים, אתם לא נותנים גב למדינה ולאזרחיה. בזמן שאזרחי ישראל בממ"דים ובמקלטים, ביום שבו נפל טיל ליד ביתה של אמי, בת ה-91, אתם העברתם בלי הנד עפעף 6 מיליארד שקל כספים קואליציוניים, 6 מיליארד שקל. אפילו בימי שלום אין אף ממשלה אחרת שהעזה להעביר סכום כזה בבת אחת. עשיתם את זה כי ידעתם שכל האנשים שיושבים בממ"דים ובמקלטים ופוחדים על חייהם הם באפס קשב למה שקורה פה בכנסת, אז למה לא לגנוב עוד קצת, ואז לגנוב עוד הרבה? כשנוח לכם יש מלחמה וכולם צריכים לעמוד דום, וכשזה מגיע לאינטרסים שלכם ולכסף המושחת שלכם המלחמה לא מעניינת לכם את קצה הזרת. במקום כסף לחיילי המילואים – כסף למשתמטים; במקום כסף למיגון הצפון – כסף לישיבות; במקום כסף לעסקים הקטנים – כסף לעסקנים הקטנים, שחיים על חשבוננו. ואם זה לא מספיק, שלשום בלילה – משאל טלפוני דחוף בין שרי הממשלה על העברה של 2.6 מיליארד שקלים לצורך ביטחוני מסוים – ההוצאה מוצדקת, אגב. בדקנו, אנחנו תומכים בה – אבל מאיפה? מאיפה לקחתם את הכסף? לא עלה על דעתכם לקצץ בכספים קואליציוניים, לא עלה על דעתכם לסגור משרד ממשלתי אחד מיותר, ואני יכול לתת פה רשימה של 15, אם אתם רוצים. הלכתם לקיצוץ בתקציב הבריאות, קיצוץ בתקציב החינוך וקיצוץ בתקציב הרווחה. והשבוע, פה בכנסת – זה השיא – הבאתם את כל חוקי ההפיכה המשטרית. כל החוקים שאתם יודעים שמפצלים ומשסעים את החברה הישראלית, את כולם אתם מקדמים כאילו אין מלחמה בעולם – החוק לפיצול היועמ"שית, שזה בעצם החוק לפיצול החברה הישראלית; וחוק התקשורת, שזה בעצם החוק לעידוד ערוץ 14, כדי שברדוגו ומגל, שני המולטי-מיליונרים, יקבלו עוד קצת כסף; והחוק לוועדת הטיוח הפוליטית ל-7 באוקטובר – השבוע, השבוע הבאתם אותו, כי מה אכפת לכם מה זה עושה למשפחות השכולות, ומה אכפת לכם מה זה עושה להורים של התצפיתניות או למשפחות של החטופים שמתו במנהרות. הבאתם את החוקים האלה, כי אחדות זה משהו שאתם רק מטיפים עליו לאחרים; כי אחריות לאומית זה משהו שלא הייתם יודעים לזהות אותו גם עם מיקרוסקופ וגם עם טלסקופ. שמנו את הצעת האי-אמון היום כדי שלא תתבלבלו וכדי שלא תחשבו לרגע שלא שמנו לב. כי אנחנו פה. על יש עתיד אפשר לסמוך – לא נוריד מכם את העיניים לרגע. אפשר לסמוך עלינו שכמו שנלחמנו בחוק ההשתמטות עד שנאלצתם לוותר עליו, אתם תיאלצו לוותר גם על החוקים הרעים האלה. אנחנו נעזור במלחמה נגד משמרות המהפכה של איראן, ואנחנו נילחם בחוקי ההפיכה פה בכנסת. אנחנו יודעים לעשות את שני הדברים במקביל, אל תדאגו. בינתיים אני שם פה את הצעת האי-אמון הזו, כי אם אי-אפשר לתת בכם אמון אפילו כשעם ישראל נלחם על חייו, אז באמת הגיע הזמן שתהיה פה ממשלה אחרת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת לפיד. ואני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לנמק את ההצעה מטעם סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי והעבודה. בבקשה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אומנם ראש האופוזיציה גנב לי חצי נאום, כי באמת, הסיבה היחידה שהגשנו אי-אמון היא דבר שזועק לשמיים. ואגב, לפני שבוע הורדנו את האי-אמון. אבל להעלות בשבוע הזה את כל הדברים הכי שנויים במחלוקת זה טירוף מוחלט. זה אומר שהממשלה לא רואה בעיניים – לא את האזרחים ולא צרכים ביטחוניים – ובמקום לדבר ביטחון מדברים אך ורק פוליטיקה. אבל בנושא אחד אני מסכים עם ראש האופוזיציה, ובנושא שני אני מאוד לא מסכים. קודם כול, אני מסכים מאוד שמדובר במלחמה הכי צודקת. אבל אי-אפשר להסכים עם מטרות המלחמה. אדוני היושב-ראש, שנתיים וחצי אנחנו נמצאים במלחמה. שנתיים וחצי הבטיחו לנו משילות, הבטיחו לנו ניצחון מוחלט. ואחרי שנתיים וחצי – ממשלת ההפקרות מביאה אותנו לנקודת התחלה. אחרי ששילמנו בדם חיילינו ואזרחינו. אלפים חיילים ואזרחים נרצחו; עשרות אלפים פגועי גוף ונפש. מה קורה אחרי שנתיים וחצי? אדוני היושב-ראש, תתעניין. גם היום, גם אתמול עברו עשרות משאיות במעברים ברצועת עזה לחמאס, כולל שוקולדים. בדקתי גם מה זה כולל. האם זה רק מצרכים ממש חיוניים? שוקולד כנראה מאוד חסר לחמאסניקים, שוקולד ברצועת עזה. חשמל ומים, כרגע – אנחנו פה, אדוני היושב-ראש – זורמים מישראל לתוך רצועת עזה, לחמאס. הם כבר השתלטו חזרה על מחנות המרכז, מתאמנים במחנות המרכז מול העיניים של אותם תושבי העוטף. זה נקרא ניצחון מוחלט? שנתיים וחצי. למה שילמנו את המחירים האלה? לבנון – הכול חזית פתוחה. איראן – חזית פתוחה. חות'ים – הכול פתוח. שנתיים וחצי – אנחנו מגיעים לאותה נקודת ההתחלה. סכום אפס. זאת ממשלה שיודעת למשול, יודעת להילחם? אני אומר לך שחייבים להגדיר באופן חד וברור את מטרות המלחמה. קודם כול, זה הפלת המשטר באיראן, אחרת לא עשינו כלום. אני לא יודע כמה שמתם לב לאותה פנייה של מוג'תבא; אומנם מי שהקריאה היא קריינית בטלוויזיה האיראנית. מה היה סדר עדיפויות? מה הוא מציין באותה פנייה לעם האיראני? הנושא הכי חשוב בסדר העדיפויות העליון – נקמה: עד שלא נסגור חשבון, אנחנו לא נירגע. ככה הם הגדירו. כלומר, אם המשטר הזה שורד, אז אנחנו ממשיכים באותו מרוץ, הכול פתוח. יתרה מזאת, מה קורה עם 440 קילו אורניום מעושר אי שם באיספהן? 440 קילו אורניום מעושר לרמת 60%, זה אומר עשר פצצות אטום – מ-60% עד לפצצה, אם מחליטים, אם מקבלים החלטה, אז בין חצי שנה לעשרה חודשים יש להם עשר פצצות אטום. מה בדיוק מתכוונים לעשות עם זה? אותו דבר לגבי לבנון. פעם ראשונה נוצרה באמת הזדמנות לחסל את חיזבאללה. אני מדבר עם תושבי צפון יום-יום. בשישי-שבת, בשבוע האחרון, כל 40 דקות הייתה אזעקה. וכולם אומרים: אנחנו מוכנים לסבול, מוכנים לחכות, אבל תגמרו אחת ולתמיד. מ-1982, ממלחמת שלום הגליל, כל כמה שנים – מלחמת לבנון ראשונה, שנייה, שלישית, באמצע פעולות טרור, רצח, חטיפות. כמה אפשר להמשיך עם זה? חייבים לגמור. ובאמת נוצרו פה נסיבות. פעם ראשונה יש ממשלת לבנון, נשיא לבנון, שפנו ואומרים: אנחנו רוצים לנהל אתכם משא ומתן ישיר. צבא לבנון לא יכול לעשות כלום, אין לו כוח להתמודד עם חיזבאללה, אבל מה יש? יכולים לתת לגיטימציה בין-לאומית. עצם ההידברות וההסכמה על מהלך עם ממשלת לבנון, שהיא מוכרת על ידי כל העולם, נותן לגיטימציה. דבר שני, נוצרה הזדמנות ליצירת קואליציה. יש שם אוכלוסייה נוצרית, יש שם אוכלוסייה סונית, יש לנו נתיבים איך לדבר איתם ישירות, גם עם הסונים, גם עם הנוצרים. תרתום את ערב הסעודית, המנהיגה של העולם הסוני, שיש לה השפעה מכרעת בלבנון, תרתום את כולם, תיצור את הקואליציה. לחיזבאללה היום אין לא עורף כלכלי, כי האיראנים לא מסוגלים לממן, ולא עומק גיאוגרפי, כי משטר א-שרע, בניגוד לאסד, לא משתף איתם פעולה. יש פה באמת את כל הנסיבות לחסל את חיזבאללה אחת ולתמיד. ואי-אפשר להירתע ואי-אפשר להימנע גם מכמה מהלכים קרקעיים. אפשר פה לעשות מהלך קרקעי מאוד ממוקד ומאוד מדויק. לכן אני חושב שממשלה שכרגע פועלת, עוד פעם, ליצירת אותה רצועת ביטחון – מה תיתן לנו רצועת ביטחון? אומרים בין הליטאני לבין הגבול. הליטאני לא זורם במקביל לגבול ישראל, אז באזור ראש הנקרה זה 25 קילומטר, באזור מטולה זה חמישה, שישה קילומטרים. יש להם אלפי, עשרות אלפי טילים קצרי טווח ולטווח בינוני, אבל יש להם גם עשרות טילי פאתח 110, טילים מדויקים, אבל גם טילים סטטיסטיים. M-302, פג'ר 5, זה עד 200 קילומטר עם רש"ק 150 קילו. יש להם אלפים, אלפי טילים, לטווח קצר ובינוני, כל הקורנט וכל האלמס וכל הקטיושות 107 ו-122 מילימטר. גראד זה 40 קילומטר. מה תיתן לנו היום עוד רצועת ביטחון? לא, חייבת להיות הגדרה ברורה, מטרה ברורה: חיסול ארגון חיזבאללה. ונוצרו נסיבות. אותו דבר לגבי המשטר האיראני. אני לא מבין, האיראנים יורים פצצות מצרר, מנסים לפגוע בשדה תעופה בן-גוריון, בנמל חיפה, בנמל אשדוד. למה אנחנו לא משמידים שתי נקודות קריטיות שבלעדיהן המשטר לא יכול לתפקד? אותו אי ח'ארג – זה לא מספיק שם להשמיד רק את אותם חיילים, אותם חיילי נ"מ או משמר הימי ששומרים על האי. צריך שם להשמיד את כל תשתיות האנרגיה. אותו דבר נמל בנדר עבאס, שזה באמת 90% מהיצוא והיבוא של איראן – להשמיד אותם, גם אם צריך להטיל שם 1,000 חימושים. גם על האי ח'ארג, לפחות 500 חימושים חייבים להטיל. ברגע שאתה משמיד את שתי הנקודות האלה – זהו, אין מדינה, היא לא מסוגלת לתפקד. חייבים פה לדבר על הפלת המשטר ועל השמדת ארגון חיזבאללה. נכון, כרגע כולם שם מבוהלים, אחרי שרצחו בדם קר 32,000 מאזרחי איראן, אז הם נרתעים. אבל המחאה לא התחילה בגלל ישראל ולא בגלל תוכנית הגרעין; היא התחילה בגלל מחסור בחשמל, במים, אינפלציה. וכל הדברים האלה עדיין רלוונטיים. לכן אסור לנו פה להירגע ואסור לנו פה לקבל הסדרים כאלה ואחרים עד שהמשטר לא נופל. אחרת, זה פשוט מעגל בלתי נגמר של אלימות ומרוץ חימוש. אני רוצה להזכיר לך, באותה מלחמה, עם כלביא, חיזבאללה ישבו בשקט. ואני אמרתי בזמן אמת, בנובמבר 2024: אתם פשוט מטורפים, אתם מגיעים להסכם שנותן לחיזבאללה זמן להתארגן ולהתעצם. נרגיש את זה בהמשך. זה בדיוק מה שקרה – הם ניצלו את הזמן להתארגן ולהתעצם, וכרגע תושבי הצפון חוטפים את זה יום-יום. ועל רקע כל זה, לקצץ בתוכנית שיקום הצפון ולהעביר את הכסף הזה לעסקני ש"ס ויהדות התורה, זה פשוט דבר שאף אחד לא יסלח לכם. אף אחד לא יסלח לכם. אני כבר לא מדבר – פעמיים אני, גם כשר ביטחון, גם כשר האוצר, מאשר תוכנית מיגון הצפון. הדבר הראשון שעושה הממשלה הזאת, ממשלת 7 באוקטובר – מבטלת את תוכנית מיגון הצפון, לוקחת 5 מיליארדים ומעבירה את זה לכספים קואליציוניים. אדוני היושב-ראש, אני מקווה שלאזרחי ישראל יש זיכרון טוב, ואנחנו נבוא איתכם חשבון.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין כעת את שר העלייה והקליטה, חבר הכנסת אופיר סופר, להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה. אני רק מזכיר לכל חברי הכנסת, אנחנו נמצאים סמוך למרחב המוגן. במקרה של אזעקה, נא להישמע להוראות הסדרנים, שיפנו אותנו בצורה המהירה ביותר אל המרחב המוגן. כבוד השר, בבקשה.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אדבר מאוד קצר ולא אאריך. ברשותכם, אני רוצה לשתף בעניין אישי. אתמול ב-19:15, ממש בתחילה, תוך כדי הלוויה של בתה של אורית סטרוק, של השרה אורית סטרוק, אני מקבל הודעה מחברה, אשת שמאל, שמאל על מלא. היא הייתה בעבר פסיכולוגית של חטיבת הצנחנים ויועצת. היא כותבת לי: רק שתדע שלא כל השמאלנים רוקדים היום על הדם של הבת של אורית. אני בטוחה שיש שם סיפור קשה מאוד של שנים ארוכות של ניסיון לעזור לה ללא הצלחה. איכשהו, נראה לי שיש פער גדול בין התדמית הציבורית שלה לבין היותה אישה טובה ועדינה. מחלות נפש אצל ילדים זה באמת סיוט שאין כדוגמתו. עצוב נורא. חוץ מזה, מקווה ששלומך טוב. כתבתי לה: עצוב מאוד. אחר כך כתבתי לה: תראי, אני כבר הרבה זמן לא חי ברשת – כמה שבועות אחרי 7 באוקטובר יצאתי מהטוויטר – אבל המעט ששמעתי היום הוא פשוט נורא. שמעתי שהיו לא מעט עיתונאים שבדקו ועסקו בסוגיה הזאת, עיתונאים ישרים שעמדו באומץ לב אתמול, בניגוד לפופוליזם ששטף את הרשת – בדרך חזרה מהלוויה נכנסתי לפייסבוק קצת, לראות את התגובות, תגובות נוראיות – כמו ג'וש, כתב המשטרה, כמו שרקי, אמרו לי שבן כספית ועוד עיתונאים אחרים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אפילו חיים לוינסון.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

חיים לוינסון. חלילה, אם אני טועה פה לגבי אחד מחברינו, אז אני מתנצל. אבל חסר לי קול מהאופוזיציה של אנשים שקצת היו מרגיעים את הטירוף הזה. שאלתי את עצמי, אחרי שנתיים וחצי של מלחמה, לאן פניה של החברה הישראלית ולאן היא הולכת; מה התפקיד שלנו בתור פוליטיקאים, בתור נבחרי ציבור, בתור מנהיגים. גם אם אתה חושב שיש איזה הווה אמינא – ואני אומר לכם, אני לא מכיר – אני מכיר אישית את אורית, אבל בסוף יש שם עיתונאים שאני מניח שוואללה, ידעו לעשות את העבודה. איפה האחריות הציבורית שלי, לקפוץ ברשת על איזה אחוזון שלא יודע מה? אם אתה באמת רוצה להועיל, לטובת הציבור, אז זה המקום וזו הצורה. באמת אני שואל, איפה אנחנו כעם, איפה אנחנו כחברה, בימים ההיסטוריים ביותר של מדינת ישראל. אני שומע עכשיו את הנאום של יושב-ראש ישראל ביתנו, חבר הכנסת ליברמן, ואני אומר: ואללה, לדעתי, אתה רק היית צריך למחוא כפיים לראש הממשלה על מה שקרה פה. נכון, היה כישלון גדול ב-7 באוקטובר, אבל על כל ניהול המערכה הרב-זירתית הזאת – למקד בהתחלה בעזה, להסיט ללבנון, ללכת לאיראן ולחזור ללבנון ולצאת, ועוד פעם לאיראן. אני לא מדמיין פה אף אחד מראשי המפלגות, בכירים ככל שיהיו, למודי ניסיון ככל שיהיו, מצליחים לרתום ולהביא למערכה כזאת משולבת, שבה – לא אני אומר, אומר את זה שר ההגנה של ארצות הברית – שני חילות האוויר החזקים בעולם עושים את העבודה הזו. אנחנו נמצאים בימים שאנחנו מתגברים את כוחנו בצפון, ובאמת בנינו ובנותינו כולם נמצאים באזורים הללו. אני חושב שבסדר, כנראה שאת הפוליטיקה אי-אפשר להוריד לגמרי, אבל בואו נעשה מאמץ ונתמקד, כן כן, ונתמקד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני, אתה רואה את הוועדות? השתלטות על התקשורת החופשית, פיצול תפקיד היועמ"שית.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בזה הכנסת עוסקת בימים אלו. לא אנחנו קובעים את סדר-היום.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

בסדר. אני אומר, בואו נתמקד במה שצריך. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו עוברים לדיון הסיעתי כעת. ראשון הדוברים, חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אנחנו מסכימים איתך, אדוני השר. תגיד את הדברים שלך ליושב-ראש הכנסת, הוא מכניס את הפוליטיקה לוועדות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חלילה שהכנסת תהיה מקום פוליטי. בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר סופר, בכנות אני אגיד לך, איבדתם את הצפון, תרתי משמע. כבר 17 ימים שהאזרחים רצים בין האזעקות, בין מקלטים, בין הודעות פיקוד העורף, אבל אתם בסרט אחר לגמרי. יש פה שנתיים וחצי שגרת מלחמה כאילו זה נורמלי, כאילו אנחנו בעוד יום בלוח השנה. אבל מה שקורה בין כותלי הבית הזה בימים האחרונים זה הכחשת מלחמה, פשוט ככה. כי במקום אחר, מחוץ לכתלים פה, אזרחים חיים תחת אש, השגרה נחרבת, הילדים שוב בבית, העצמאים מפסידים עבודה, ההכנסות יורדות, הנפש מתוחה, אבל בממשלת 7 באוקטובר הכול מתנהל כרגיל. הכול רגיל. הכנסת מתכנסת השבוע, השר סופר, לא לדבר על מקלטים, לא על בתי ספר, לא על מפונים, לא על אתגרי משפחות אנשי המילואים, אלא ממשיכה את הבליץ של החקיקה. על מה? על פיצול תפקיד היועמ"שית, על חוק התאגיד. אתה יודע, ועדת החוץ והביטחון, מי שהייתה אמורה להיות הוועדה מספר אחת של הכנסת היום, כמה פעמים היא התכנסה ב-17 יום? פעמיים. כאילו הכול טוב. דרך אגב, למה? כי צריך להאריך את המצב המיוחד בעורף. איפה ועדת החוץ והביטחון? למה היא לא מתכנסת? למה אין פה ועדה שמפקחת על מה שנעשה? הרי זה התפקיד שלה. רק לשאול? רק לומר אמן? זה התפקיד שלנו? אולי מישהו יחשוב להגיד לציבור מה קורה? הרי הובטח לנו ניצחון לדורות, נכון, אדוני היושב-ראש? ניצחון לדורות. איך אומרים דורות בקטן? איך אומרים דור של שמונה חודשים? אולי דורון? זה מה שיש לנו, ניצחון לדורון. ועוד איבדתם את הצפון, כי עכשיו אנחנו שוב במדיניות סבבים – עוד סבב, עוד טילים, עוד מבצע, עוד אחד. ממתי איראן הפכה להיות עזה? עוד מעט, עוד מעט, אנחנו כבר בסרט מלחמת לבנון 3. ומה יגיע אחרי זה, מלחמת איראן 3 ומלחמת עזה 70.10? כי שם אנחנו נהיה עוד רגע. האם הממשלה יודעת איך לסיים בניצחון? מותר לשאול את זה בקול? איפה נשאל את זה בדיוק? אפשר לומר ששלוש שנים למלחמה, כשחמאס רחוק מלהיות מורתע, כשחיזבאללה עומד איתן, זה אולי לא כזה ניצחון גדול ואולי אפשר להתנהל אחרת? או שמצופה מכולנו לומר אמן, לא לבקר, לא לשאול, כי אנחנו רוצים להיות צפון קוריאה, בלי שאלות. אתמול הייתי בקריית שמונה ובטבריה. קריית שמונה היא סמל ההפקרות של מדינת ישראל. היא לא שוקמה מ-7 באוקטובר והופ – היא מתרסקת שוב. הבטחות כמו חול ואין מה לאכול. ראינו את ראש הממשלה מתלהב מבריסטה של קפה בירושלים, אבל בקריית שמונה באמת אין מה לאכול, כי איבדתם את הצפון.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת אביגדור ליברמן, במקומו של חבר הכנסת פורר, בבקשה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אני פשוט מנצל הזדמנות לענות לשר הקליטה. קודם כול, אני באמת משתתף בצערה של השרה אורית סטרוק. אני רוצה לגלות לך שני סודות: האחד – אתה יודע, אני בין הבודדים שיש להם רק פלאפון כשר בכנסת, ואין לי פלאפון אח. אני לא עוקב אחרי הרשתות, אין לי מושג מה נעשה שם. דבר שני, אני גם לא רואה אף פעם חדשות. תמיד כשיש לי הזדמנות לראות טלוויזיה, אני מעדיף לראות או כדורגל או טניס, שום דבר אחר. אני מסתפק במה שהדוברים שלי מעבירים לי. בטח ובטח, לא משנה מה הנסיבות ומהן העובדות, כשבן אדם נפטר, אין מקום לשום שיח אחר או שום שיח שהוא פוגעני או שום שיח מתלהם, נגדיר את זה ככה. אבל לגבי ניהול המלחמה, אני יכול להגיד לך שזה ניהול כושל. זה ניהול כושל. עצם העובדה שאחרי שנתיים וחצי חמאס מתחזק – חמאס יותר חזק ממה שהיה לפני 7 באוקטובר. הוא מקבל יותר כסף, מייצר חזרה רקטות בתוך רצועה, 35,000 מחבלים עומדים לרשותו, 70% מהמנהרות נותרו, והוא משקם את אותן מנהרות שאנחנו לא השמדנו. 70% מהמנהרות אחרי שנתיים וחצי. אני יכול לגלות לך עוד סוד: כל הסיפור של פירוק ומיטוט שלטון החמאס, לפי התוכניות של המטכ"ל, היה אמור לקחת 45 ימים. 45 ימים. זו תוכנית "סלע איתן". אני אומר לך גם לגבי חיזבאללה, בזמן אמת, איזה הסכם אישרתם בקבינט? איזה קבינט? מה אישרתם שם? איזה דיון היה על אותו הסכם שהביאו בלי לקרוא? הרי אמרתי בזמן אמת, גם בהסכם הזה, שאתם רק נותנים פסק זמן לחיזבאללה להתעצם. כל הניהול הוא כושל, ואני לא רוצה לפרט הרבה דברים. כל הניהול. עצם העובדה שאחרי שנתיים וחצי ומחיר עצום ששילמנו כל החזיתות פתוחות, זה כישלון. אין שם שום יכולת ניהולית. אין שם שום יכולת ניהולית. כל הזמן מסתכלים על הסקר הקרוב ומסתכלים על הבחירות. לא מדברים ביטחון. אין שם למי לדבר ביטחון. אין גם שום יכולת לחשוב מחוץ לקופסה. אמרתי לך, הכול משועבד רק לבחירות. גם כשאני מבקש להיפגש עם שר הביטחון ולחלוק איתו כמה מחשבות, אין לו זמן. הוא נפגש עם כל העסקנים, כל חברי מרכז הליכוד, אבל לפגוש שר ביטחון לשעבר שרוצה לשתף אותו בכמה רעיונות אין לו זמן. אני אומר לך, אני מכיר אישית את אותם חברי מרכז הליכוד שבזמן הזה הוא פגש אותם, כי הוא חושב רק פריימריז. אין שם שום יכולת ניהולית, אין שם שום יכולת ניהולית. כל הזמן מסתכלים על הסקר הקרוב ומסתכלים על הבחירות, לא מדברים ביטחון. אין שם למי לדבר ביטחון. אין גם שום יכולת לחשוב מחוץ לקופסה. ואמרתי לך, הכול משועבד רק לבחירות. כשאני מבקש להיפגש עם שר הביטחון ולחלוק איתו כמה מחשבות אז אין לו זמן. הוא נפגש עם כל העסקנים, כל חברי מרכז הליכוד, אבל לפגוש שר ביטחון לשעבר שרוצה לשתף אותו בכמה רעיונות אין לו זמן. ואני אומר לך, אני מכיר אישית את אותם חברי מרכז הליכוד שבזמן הזה הוא פגש אותם כי הוא חושב רק פריימריז. אז באמת, אל תטיפו לנו מוסר. ואני אומר לך, ברגע שאתה מתחיל איזושהי פעולה, אתה חייב לדעת איך אתה מסיים, מה ה-end game. ודבר אחרון, כדאי לכם לבקש סליחה. אני זוכר את כל ההשתלחויות, אדוני היושב-ראש, של כל החברים שלך בכל הטייסים. אמרתם: נפולת, אמרתם: אתם שום דבר, תלכו לעזאזל. מי היה מטיס היום את כל הטיסות האלו? שלמה קרעי היה מטיס אותן? אורית סטרוק הייתה מטיסה את אותן טיסות?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני לא חושב שהיה אחד, חבר הכנסת ליברמן, אני לא חושב שהיה אחד שדיבר על כל הטייסים, אלא על הסרבנים.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

דיברו על כל הטייסים.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אני יכול לצטט לך במדויק, רשום לי. אני עכשיו אצטט לך מה דיברו על הטייסים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם מישהו דיבר על כל הטייסים באופן כזה זה בוודאי מגונה. לדעתי, לא קרה. לדעתי, לא קרה.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

מה זה זה? אתה יודע, הארכיון זוכר הכול.

היו"ר אמיר אוחנה:

נכון.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

הדברים האלה ממוסמכים, כל ההשתלחות אז בטייסים. מי היה היום מטיס את אותן טיסות? אז קודם כול תבקשו סליחה, אחר כך תטיפו מוסר למישהו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, בסוף השבוע, ביום שישי בבוקר, הייתה נפילה ישירה בכפר זרזיר, וברוך השם לא היו פגיעות בנפש; היו פצועים קל, נזק לרכוש. וכל זה קרה עקב הציות של האזרחים להוראות פיקוד העורף והשימוש בממ"ד בבית שהיה ממש קרוב לפגיעה. זה בעצם חסך חיים של אותן משפחות. היה מקרה גם בכפר בענה, לפני שבוע, גם נפילה, ולא היו פגיעות, היו פגיעות של פצועים קל. וזה רק אומר – כמובן, אנחנו אומרים – טיל לא מבדיל בין אדם לאדם; דת וגזע. וההתנהלות של התושבים בחברה הערבית לפי ההוראות של פיקוד העורף – זה רק חוסך חיים. אבל שוב, תמיד, המלחמה חושפת את המחסור בתשתיות ואת המחסור במיגון ביישובים הערביים, זה נושא שעולה כל פעם – חוסר במקלטים ביישובים הערביים. אני אתן דוגמה, ביישוב שלי אולי יש מקלט אחד, מקלט ציבורי, וביישובים אחרים כמעט שאין מקלטים ציבוריים. חשוב מאוד שהמדינה תתקצב את כל הנושא הזה של מיפוי ביישובים הערביים – כמובן, מיפוי בכל היישובים, מיפוי הימצאות של חדרי מקלטים או ממ"דים בבתים, ולראות איך אפשר לסייע לאנשים ולגרום לאנשים לבנות ממ"דים, כדי שיהיה בתוך כל בית ובית חדר שמגן על האזרחים בזמן מלחמה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, "הכוחות חשו בסכנה והגיבו בירי" – כך הצדיקו דַּבָּרֵי הצבא את מחיקתה הכמעט-מוחלטת של משפחה פלסטינית שלמה, ההורים עלי וּוַעַד ושני הילדים הקטנים עות'מאן בן השבע ומוחמד בן החמש, בירי של כוחות הכיבוש בכפר טמון. שני ניצולים היו לטבח המחריד, חאלד בן ה-11 ואחיו מוסטפא בן השמונה. חאלד מספר כך: "הוא" – החייל – "אמר: הרגנו כלבים, הוציא אותי מהמכונית והרביץ לי". תאוות הרצח בולטת במיוחד בקיני הטרור המכונים מאחזים או חוות. אחד מהפושעים המובילים, ששימש בעבר כדובר לח"כית, צייץ לאחר האירוע כך, ואני מצטט אותו: "מדובר במשפחת מחבלים שחוסלה כמעט בשלמותה. אב, אם ושני ילדים בני חמש ושבע. שמח לראות שצה"ל מגבה את לוחמיו שחיסלו את מי שהיה צריך - - - בלתי מעורבים לכאורה, יהיו אשר יהיו" – ילדים בני חמש ושבע וההורים שלהם. יום קודם לטבח בטמון היו אלה הכוחות הלא-רשמיים של הממשלה שרצחו פלסטינים. חוליית טרור של מתנחלים יצאה מאחד מקיניהם לכפר קוסרה, יידתה אבנים וניסתה לפרוץ לבתים, בזמן שהצבא עומד מנגד ולא מתערב בפוגרום. פלסטיני אחד נרצח מירי והתווסף לעוד שישה פלסטינים שנרצחו בחודש מרץ בידי מתנחלים; בנוסף – מספר ניסיונות רצח של פלסטינים ופעילי שלום בין-לאומיים וישראלים השוהים בגדה במסגרת נוכחות מגינה. סרטוני הירי והפוגרומים מפורסמים בידי הפורעים ועוזריהם עצמם ברשתות, אבל איש אינו נעצר, קל וחומר מועמד לדין ונענש. ממלכת ה-KKK במלוא כיעורה. אם פעם היו יורים ובוכים, היום יורים וצוחקים, שורפים ומתגאים. במסכת סנהדרין בתלמוד נכתב: "מי יימר דדמא דידך סומק טפי? דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי". ובעברית: מה ראית שהדם שלך אדום יותר? שמא דמו של האדם האחר אדום יותר. ממשלה שכל רצונה לעבור ממלחמה למלחמה ומהרג להרג מביאה על כולנו חורבן מוסרי ופיזי, וחייבת להיות מסולקת מייד. ובינתיים אני קורא לכל בעלי המצפון להצטרף לנוכחות המגינה בשטחים הכבושים, ולעמוד באומץ – כמו שכבר עושים את זה רבים, צריך עוד – לעמוד באומץ לצד הפלסטינים הנרדפים והמוכים, כנגד כוחות הרשע והפשע המתנחבליים.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

אין אמון בך, נתניהו. אין אמון במי שאתמול הסתחבק, וממשיך לעבוד, עם הסוכן הקטרי יונתן אוריך, שהודה שעבד עבור קטר בזמן מלחמה. אתם לא בצד של ישראל; אין אמון במי שמקצץ בשיקום הצפון, בבריאות, בחינוך, ברווחה ובתעסוקה, כדי לחלק 6 מיליארד ש"ח, סקטוריאלי, לשימון שותפים ובריתות פוליטיות בזמן שאזרחים בורחים למקלטים; אין אמון במי שדורש מבית משפט שלא לדון בפיטוריו של שר עבריין סדרתי, שאתה היית צריך לפטר על הפרת החוק וניגוד העניינים, בעודו מאפשר המשך דיוני הפיכה משטרית, תוך ניצול מצב החירום; אין אמון בך, נתניהו, במי שרוצה מלחמה ככלי פוליטי. את האיום האיראני, שצריך להסיר, אתה הבאת עלינו ב-20 שנות ברברת ואפס מעשים. אתה חיכית שאיראן תהיה מדינת סף גרעינית, כי אצלך מילים ונאומים הם הרבה לפני מעשים. היו בעבר מנהיגים שטיפלו באיומים גרעיניים לפני שהאיום הפך לממשי – אולמרט בסוריה, בגין בעיראק. ותשמע מה זה, הם לא עסקו בקרדיט נרקיסיסטי, מביך ונטול סיבה, אלא פשוט עסקו בביטחון ישראל. אין אמון במי שעוסק בביטול המשפט שלו בניגוד לחוק, תוך סחיטה של נשיא המדינה והמדינה כולה, בזמן מלחמה ובכלל; אין אמון במי שהיה מוכן להקריב חטופים וחיילים עבור שרידות פוליטית; אין אמון במי שמנסה לחבל בבחירות עצמאיות ודמוקרטיות, אפילו עכשיו, כשיש נפילות בכל הארץ; אין אמון בך, נתניהו, במי שמחרים את קריית שמונה בעודה מפונה, רק מנקמנות פוליטית; ובטח לא במי שפוגע פעם אחר פעם בתקציבי שיקום או פיצוי עבור אזרחי המדינה. אתה לא כשיר, נתניהו. אין בך אמון. אני רוצה לסיים ולספר. לפני כעשור אשתו של בצלאל סמוטריץ', רויטל, סיפרה שהיא סירבה שרופא ערבי יילד אותה. היא גם סירבה לשהות בחדר יולדות יחד עם יולדות ערביות. זה היה דבר שעורר סערה גדולה, כי הגזענות גדולה. בנו של בצלאל, בניה, נפצע בלבנון – וקודם כול, איחולי החלמה מהירה מכולנו. זה לפני הכול. אבל אתמול או שלשום בצלאל פרסם תמונה שהוא הלך לבקר את בנו – בוודאי – תמונה יחד עם הצוות הרפואי בבית החולים נהריה, בין היתר הצוות הרפואי הערבי, שטיפל בבנו והציל את חייו. כי ברגעים כאלה אף אחד לא עושה סלקציה ואף אחד לא בוחר בגזענות, אלא בוחרים בהצלת חיים. אני רק אסיים – כשהתחלתי ללמוד בחיפה בתואר הראשון, באוניברסיטה למדה איתי בחורה צעירה בשם גדיר ברהום, הבת של פרופסור מסעד ברהום, מנהל בית החולים נהריה. היא הייתה חברה מאוד טובה שלי בתקופת הלימודים, ואני זוכרת את העליהום שעשו בזמנו על המינוי של מנהל ערבי לבית חולים. והיום אנחנו רואים איזה ניהול מפואר, כמה הוא עמד בפרץ בזמן מלחמה, עם כל הצוותים שלו. ובסוף אנחנו רואים את החיים המשותפים, החיים המשותפים הישראליים בבתי החולים עם צוותי הרפואה. אני מחזקת את בית החולים נהריה, מחזקת את צוותי הרפואה, מחזקת את כל מי שדואגים לחיים משותפים, הן בעשייה, בעבודה משותפת, והן בפעילות אקטיבית למיגור גזענות ולמיגור אפליה. והידיעה שזה הניצחון שלנו – זאת ישראל החזקה, ישראל שתנצח. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אבי מעוז. בבקשה.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לשלוח מכאן תנחומים לשרה אורית סטרוק ולמשפחתה על הטרגדיה שפקדה אותם. בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא ישלח להם נחמה ומרפא בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. חבריי חברי הכנסת, גם למחלוקות פוליטיות וערכיות חייב שיהיה קו אדום. מותר לחלוק ולחשוב אחרת, מותר לבקר, אפילו לגיטימי להתבטא בחריפות, כל עוד זה בגבולות שיח אנושי מכבד. אבל כאשר פעילים ציבוריים, מובילי מחאה ומי שמעוניינים להיבחר לכנסת, רוקדים על הדם בצורה אכזרית ומשתפים פעולה עם עלילת דם בזויה ושפלה, זה כבר לא לגיטימי. ומי שלא מוחה כנגד דברים מעין אלו הופך להיות שותף פסיבי להם. כאשר אנרכיסטית כמו שקמה ברסלר מהדהדת טרם ההלוויה טענות הזויות שנאמרו על ידי פגועת נפש זו שפלות ורשעות; כאשר אנרכיסט כמו משה רדמן, חבר ומתמודד במפלגת הדמוקרטים, מחרף ומגדף את השרה סטרוק בזמן שהדם עודו רותח ומכנה אותה בשמות כמו "חלאה" ו"אוכלת מוות" זו שפלות, רשעות ורוע מזוקק. איפה חברי מפלגת העבודה והדמוקרטים שימחו על הרוע הזה ויוקיעו אותו מתוכם? שנאת הימין והדתיים מקדשת את כל האמצעים מבחינתכם? אבל, האמת, מה לנו כי נלין עליכם, בזמן שאצל הפרקליטות, בתי המשפט ומערכת אכיפת החוק זה הפך לנורמה ולשיטה? למען מטרת-העל המקודשת שלהם, קרי להפיל את נתניהו, להוריד את הימין מהשלטון ולקדם את הפיכת מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה, הם מרשים לעצמם לבצע כל עוול – למשל, תפירת תיקים לראש הממשלה והעסקתו במשך שנים במאבק על חפותו, בו בזמן שהוא נלחם על קיומה של מדינת ישראל; למשל, רדיפת כל מקורב אפשרי של ראש הממשלה, כולל שימוש באמצעים הכי שפלים שיש, כמו שתיאר שלמה פילבר ביחס ללחצים המזעזעים שננקטו נגדו כדי שיחתום על הסכם עד מדינה, או כמו שתיאר כעת יונתן אוריך על המעצר שלו; למשל, העלילה כנגד חברי בצלאל זיני רק בגלל היותו אחיו של ראש השב"כ – שנבחר לתפקידו בניגוד לעמדת הקליקה והחונטה – והחזקתו במעצר במשך למעלה מ-50 יום. וזה רק קמצוץ קטנטן של דוגמאות. לחלוק פוליטית זה בסדר, גם לנסות לנצח בבחירות זה לגיטימי, כמובן. אבל להשתמש בכוח ובאלימות, בעלילות דם וברדיפה – זה ממש לא לגיטימי. ועם ישראל, בעזרת השם, יקיא מתוכו את כל הרשעות והשפלות הללו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אופיר סופר להשיב – את השר וחבר הכנסת - - -

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה לא רשום. לא. אבל הוא לא רשום, לא נרשם. עברנו את הסיעה שלך. השר וחבר הכנסת אופיר סופר יסכם את הדיון. ואני מוצא כאן גם את ההזדמנות להצטרף לדברים, הן לתנחומים לשרה אורית סטרוק, על הכאב והטרגדיה שבאובדן שהיא חווה, והן לגינויים לאלה שהשמיעו קולות בזויים, אחרים, שלא נחזור עליהם כאן. תנוחמו מהשמיים, משפחת סטרוק. השר סופר איתנו? בבקשה.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

האמת היא שאני שמעתי לפני כן את הדברים של חבר הכנסת ליברמן, אבל לפני כן שמעתי את הנאום הקודם שלו. ובנאום הקודם שלו הוא דיבר על הרבה הזדמנויות שנוצרו עכשיו, הזדמנויות שנוצרו מול איראן, הזדמנויות שנוצרו מול לבנון. בכלל, הוא תיאר פה מציאות של הזדמנויות, ונתן הרבה עצות טובות. נכון, לא הכול בידינו, אבל חלק נכבד מההזדמנויות האלו נוצר הודות לפעילות הברוכה של צבא ההגנה לישראל; לניהול המערכה מבחינה אסטרטגית בצורה נכונה. זה לא קרה משום מקום, ולכן מאוד התקשיתי להבין את הדיסוננס של הדברים שלו – מצד אחד זה היה נשמע כאילו הוא נותן פה נאום שכל-כולו הסבר למה המערכה מנוהלת בצורה נכונה, ואחר כך, בסיבוב השני, הוא כבר עבר לסיבוב של פופוליזם, של להתחיל לספר למה לא הכרענו פה ולמה לא הכרענו שם, ואיך הוא היה עושה את הדברים אחרת. האמת היא שאני לא צריך חמש דקות בשביל להסביר את זה. נראה לי - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אז על מה אתם רוצים לדבר עכשיו?

עדי עזוז (יש עתיד):

נגיד על הוועדות שהתנהלו היום. אולי נבטל אותן להמשך השבוע?

נאור שירי (יש עתיד):

על הקיצוץ במשרד שלך בסלי קליטה, על הקיצוץ - - -

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

לא קיצוץ בסלי קליטה. אנחנו כולנו מתמודדים עם קיצוצים, אין מה לעשות.

נאור שירי (יש עתיד):

אני נותן לך - - -

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אנחנו נמצאים – אוקיי, בסדר, אז בואו נדבר.

נאור שירי (יש עתיד):

על 949 הרופאים שעזבו, על חוסר ביכולת לייצר תנאים לאקדמאים שמגיעים. אני יכול לעשות לך הרבה דברים.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

יפה. אז אני רוצה לספר – העלית את סוגיית הרופאים.

נאור שירי (יש עתיד):

אם אתה רוצה, על 60 מיליארד שקל על חוק הגיוס, שאתם - - -

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אז בוא נדבר על סוגיית הרופאים, דווקא במשרד העלייה והקליטה. אני יכול לספר שבשנת 2024 העלינו 519 רופאים, ובשנה האחרונה העלינו 500 – לדעתי המספר גדל, אבל גם, למעלה מ-500 רופאים. עכשיו, אני מדבר - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

אבל כמה ירדו?

נאור שירי (יש עתיד):

כמה מועסקים במקצוע שלהם?

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אז, זהו, שאלת שאלה מצוינת, כמה מועסקים במקצוע. אז לגבי כל התעסוקה – קודם כול, יצרנו רפורמת מקצועות רישוי. אולי רפורמה שהרבה דיברו עליה במשך שנים - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אבל היא לא - - -

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אבל שנייה, תן לי לספר, נו, שאלת.

נאור שירי (יש עתיד):

דווקא אני רוצה לספר - - -

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

ואללה, אני פרגנתי לך. איפה מירב? מירב פה? שנייה, אני עונה על השאלה.

נאור שירי (יש עתיד):

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

לא, לא כאן. זה אחר כך. אני אדבר איתך בפרטי. רפורמת מקצועות הרישוי יצרה היסטוריה, שבעצם אנשים כמו רואי חשבון יכולים לעבוד מהיום הראשון, כאן, במדינת ישראל. אולי לא כעצמאים, אבל יכולים לעבוד. עורכי דין – לא עורכי דין, סליחה, שם לא הצלחנו, אבל לגבי רואי חשבון, לגבי יועצי השקעות, לגבי אדריכלים, מהנדסים, וטרינרים, מורים ודברים מאוד מאוד מרשימים. לא הצלחנו לעשות את הכול. הפער הגדול במיוחד במקצועות הבריאות. מה כן עשינו לגבי רופאים? כל הרופאים שדיברתי איתך עליהם הם רופאים בהשמה ובתהליך השמה. אלה רופאים שבעבודה משותפת עם משרד הבריאות אנחנו דואגים לשלב אותם בחיים המקצועיים בבתי חולים, עם מתן עדיפות לפריפריה – אפרופו, הזכירה כאן את פרופ' ברהום – עם מתן עדיפות לפריפריה, עם מתן עדיפות לנגב ולגליל, אבל לכל בתי החולים בישראל, וזו ברכה גדולה. אני חושב שבאמת יש לנו אתגר אמיתי של שימור – זה לא חונה במשרד העלייה והקליטה – שימור מוחות, שימור אנשים שהולכים ומפתחים קריירה ומייצרים re-location מסיבות כלכליות. זה לא התחיל היום, מיליון ישראלים בארצות הברית זה לא דבר שקרה ביום אחד. צריכים להיות ערים לעניין הזה. אבל אני מציע שבימים האלה באמת, עוד פעם, אנחנו ננסה לבנות נרטיב חיובי. זה חשוב לרוח העם, בעיקר לרוח הלוחמים.

קריאות:

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אני אומר, חבר'ה, החיים לא מושלמים, אבל אני שומע – אני אומר בכנות. תקשיבו, אני שומע את השיח ואני מכיר פה את השיח של חלק מהחברים; לא של כולם, אבל של חלק מהחברים. נתתי דוגמה – היא אמרה לי: אל תתחיל עם דברים קשים וכואבים, אז אני לא. נתתי את הדוגמה אתמול של השיח ברשת, שאותי מאוד זעזע. אני חושב שזה דורש מאיתנו, מכולנו, לחשוב. משתדל לעשות את מה שאני יודע לעשות. זה לא אומר שאנחנו יכולים להימנע – הגענו כבר לחמש דקות?

היו"ר אמיר אוחנה:

ממש עוד חמש שניות.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

זה לא אומר שאנחנו יכולים להימנע לגמרי מחיכוך, אבל אתם יודעים מה? אווירה טובה. תודה רבה ששיתפתם פעולה בלהעביר את חמש הדקות. אני, בניגוד לקרעי, פחות יודע לעשות את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר סופר, שדיבר כשר נוסף. כעת יסכם את הדיון השר שלמה קרעי. בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

הינה דוגמה לרוח טובה ורוח - - - השר קרעי.

קריאה:

חברי הכנסת של יש עתיד, אולי תשבו כולם למעלה, שנהיה קרובים - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

הינה האופוזיציה למדינה יוצאת החוצה, אופוזיציה למדינה, שמגישה בזמן מלחמת קיום הצעות אי-אמון נגד ממשלת ישראל, נגד ראש הממשלה, שמוביל ומנהיג את לוחמנו בקרב בהסרת האיום הקיומי מעל שמיה של מדינת ישראל. צאו החוצה. אתם באמת לא ראויים להיות כאן, ואני מקווה שגם לא תהיו כאן בשנה הבאה, בעזרת השם. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת - - -

קריאה:

למה בשנה הבאה? השנה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בשנה הבאה, בשנה הבאה עלינו לטובה. בשנה העברית הבאה, תשפ"ז. אל תחתום, אבל זה המועד, ואתם כבר שלוש שנים אומרים: הינה – איך לפיד כתב בהתחלה? לפיד 24', ואז עבר ללפיד 25' ועכשיו עברנו ללפיד 26'. 26' זה כבר מועד הבחירות. שמעתי כאן קודם דיבור, אדוני היושב-ראש – ואני מברך את החלטתך לאפשר כאן את החוסן הלאומי, להראות את החוסן של כנסת ישראל, של הריבון, של האומה כולה. יש עמוד שדרה שמקיים כאן דיונים בשגרה ובוודאי בחירום. אגב, כל אותם חברי כנסת שמלינים על הכנסת שמקיימת דיונים בשגרת חירום לא הולכים ומלינים על בג"ץ, שמקיים גם הוא דיונים. אתמול הייתי בבית המשפט בבג"ץ וקיימו שם דיון על מועצת התאגיד; לא על טילים, לא על הלוחמים, לא על המלחמה – על מועצת התאגיד.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כבר כל כך צפוי, כאילו בג"ץ צריך לחפש מקום - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קולך הרם נשמע למרחוק.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני מדברת עם - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אני יודע, אבל הוא נשמע למרחוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אם כבר אתם, כואב לכם על דיונים - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

להבדיל מקולה של חברת הכנסת אלהרר, שנשמע חלש.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני יכולה לשים לה מיקרופון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת אלהרר, מניפולציות וניסיונות להיראות בטוחה בדברים שלך כבר לא משפיעים על אזרחי ישראל. הם רואים את השקר. הם רואים את הצביעות. הם רואים אתכם. כשמשהו מתאים לסדר-היום שלכם – הכול כשר והכול בסדר. אף אחד כאן לא יצא במילה אחת על בית המשפט, שמקיים דיונים כסדרם גם בנושאים שלא קשורים למלחמה. אבל אוי ואבוי - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

להפך, הכנסת, העם – לא, אז תגיד, מה? אין לך ביקורת על שום דבר? רק על הקואליציה שמקיימת דיונים?

סימון דוידסון (יש עתיד):

יש לי ביקורת שאתמול ישבתי יום שלם בוועדה שתכננת - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

מצוין, תגיד תודה, תודה לאל שיש לך זכות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - על החקיקה שהורסת את הספורט הישראלי וגורמת לאנשים בפריפריה לשלם הרבה יותר כסף עבור ספורט.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תראה איך אתה מניפולטור. זה לא יאומן. זה מה שנקרא - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - זה ייחקק עליך. אתה תגרום לנזק ולהרס הספורט הישראלי, שלמה קרעי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תראה, אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אם תבקש את עזרתי, אני אעזור. אם אתה פונה ורוצה את השיח, בבקשה, כרצונך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, זה בסדר. אדוני היושב-ראש, אתמול חבר הכנסת דוידסון אמר את אותם דברים בוועדה. הגעתי לוועדה והוכחתי לו עד כמה הוא משקר לציבור.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל למה לא נשארת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע, סליחה, תן לי לענות. אמר שאנחנו הולכים לפגוע בספורט שהוא לא כדורגל גברים ולא כדורסל גברים, אלא כל ענפי הספורט הפראלימפיים, ספורט נשים וכל זה. הוא אמר, אתם מבטלים, הוכחתי לו שבדיוק להפך – אנחנו מחייבים עכשיו את ערוצי הספורט בהפקות מקור, והפקות המקור האלה יוכרו להם בכל אותם ענפי שחשובים לך, והם אומרים לנו שכל ענפי הספורט האלה לא מגיעים אפילו למחצית מחובת ההפקות המקור, זאת אומרת, עוד יישאר להם עודף להשקיע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא יישאר להם כסף להשקיע.

שר התקשורת שלמה קרעי:

עוד יישאר להם עודף להשקיע מהחובה החוקית שלהם, ואתה ממשיך לומר כאילו לא הסברתי, כאילו אין, בלי שום ענייניות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הלכת. דיברת, הקאת את כל מה שרצית והלכת. למה לא נשארת לשמוע את אנשי המקצוע, לשמוע את - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

מה זה אנשי המקצוע? אנשי המקצוע הם אנשי המקצוע שלי, אלה אנשי המקצוע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה שפתאום יש אנשי מקצוע שדעתם לא מוצאת חן בעיניכם, זה דבר חדש. הרי עד היום הייתם אומרים לנו: אנשי מקצוע, שומרי סף, אנשי מקצוע – באים כל גורמי המקצוע, כולל הייעוץ המשפטי של המשרד שיושב שם, עו"ד זיו גלעדי, שיושב ומגן על החוק הזה, שבאמת לקח כמעט שלוש שנים לחוקק אותו, בחירוף נפש, והמנכ"ל יושב שם, ורשות התחרות איתנו, אבל אתם הולכים ליועצת המשפטית לממשלה, שמגינה על התקשורת שמגינה עליה, הם מפרכסים אחד את השני, ואתם, מה אכפת לכם? הרי דמוקרטית זה כבר לא עובד לכם, הקלפי כבר לא משחק לכם תפקיד, לא עושה לכם את זה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לקחת דבר שעובד טוב במדינת ישראל, הספורט, כן – אני לא מזלזל לא בפראלימפיים ולא בספורט - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

להפך, לא זלזלתי. אני אומר שעכשיו אני מחייב אותם. אני מחייב.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה פשוט הורס - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, קודם יוקר מחיה – זה שצ'רלטון לא מאפשרת ללוחמים לצפות - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא נכון. עמדת גורמי המקצוע אצלי היא שזה יוביל להורדת מחירים. לא נכון. הפסקת הבלעדיות – אי-אפשר לייצר בלעדיות. חובת הפקות מקור שתשמר את כל ענפי הספורט שאתה מדבר בשמם - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - פראלימפי זה הפקות - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה הפקות מקור, כן, זה מוכר כהפקות מקור. תשלום זכויות שידור של כל ענפי הספורט שהם לא כדורגל וכדורסל גברים מוכרים להם כהפקות מקור. זאת הייתה המטרה – לשמר את ענפי ספורט שהם לכאורה לא פופולריים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, אבל אתה עוד פעם, אתה ממשיך להגיד את אותם דברים כשאני מוכיח לך שחור על גבי לבן שזה בדיוק ההפך. אתה ממשיך להגיד: פגיעה בענפי הספורט, פגיעה בנשים – לא, הפוך, אלה הפקות המקור שאנחנו מחייבים אותן עכשיו. היום הם לא מחויבים לזה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מחייבים אותם 6.5% מהמחזור – לא מהרווח, מהמחזור. שמעת פעם עסק שעושה ביזנס על מחזור? איפה זה קיים? זה רווח, לא על מחזור.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה לא מס. הפקות המקור הן ניתוב השקעה, הן ניתוב השקעה. גם כל זכויות השידור של כל ענפי הספורט האלה. כן, גם הוט ויס וכל ספקי התכנים מחויבים ב-6.5% הפקות מקור, ולהם אנחנו לא מכירים בזכויות שידור. גם את זה הסברתי אתמול. יש הסכם כלכלי שנחתם בין ארצות הברית למדינת ישראל, אחת הדרישות של ארצות הברית בהסכם הכלכלי הזה, שהוא מה שנקרא רמה מעליי, הייתה לא לחייב חברות בין-לאומיות בהפקות מקור בישראל. ראש הממשלה קיבל את הדרישה הזאת והדרישה הזאת חלחלה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה לא משנה, חברות בין-לאומיות – אנחנו לא יכולים לעשות הפרדה אם זה אמריקאי או לא אמריקאי. חברות בין-לאומיות יורדות מהחובה הזאת כרגע. הכול פתוח, יכול להיות שהכנסת הבאה תחליט לחוקק את זה. כרגע אנחנו מצילים את היצירה הישראלית.

סימון דוידסון (יש עתיד):

- - - הפגנה של ארגון לה פמיליה מול הבית שלך, הם שילמו על משחק כדורגל 200 שקל - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

הדברים שלך לא מבוססים על המציאות, לא מבוססים על הערכות כלכליות של טובי הכלכלנים של משרד התקשורת, של רשות התחרות, שחושבים שיש כאן מונופול, שאפשר להוריד את יוקר המחיה גם בתחום הזה לאזרחי ישראל באמצעות זה שאנחנו לא מאפשרים בלעדיות. הבלעדיות הזו, שהיום זה אפשרי, בתכנים שיש להם חשיבות ציבורית, גורמת למוצר להתייקר מאוד, לזכויות השידור לעלות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הציבור משלם על מה שאתה אומר 15 שקלים. זה יוקר המחיה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הציבור משלם – כמה אתה משלם על צ'רלטון?

סימון דוידסון (יש עתיד):

עזוב צ'רלטון, זה משהו אחר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

על זה אנחנו מדברים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חבילת הבסיס, שרואים את כל הענפים שדיברתי - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא איכנס עכשיו לדיון הכלכלי, אבל אני אגיד לך שאנחנו יושבים – שתבין, אתם עוד לא יודעים מה קורה מאחורי הקלעים. אתם תראו את תיקוני הנוסח.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו יושבים גם עם ערוץ ערוצי הספורט, גם עם ההתאחדות, עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, ואנחנו מקבלים חלק משמעותי מהטיעונים, כל עוד זה משמר את פתיחת השוק לתחרות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

על האמירה של אופ"א אתה יודע?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אומר, אני לא נכנס עכשיו לפרטים. אנחנו יושבים עם כל הגורמים הנוגעים בדבר, ואתה תראה את הדברים באים לידי ביטוי בתיקוני הנוסח שיבואו לוועדה, בסדר? אוקיי. אני רוצה לדבר על משהו שעבר היום בוועדת הכנסת. בליל ישיבת הממשלה בשבוע שעבר - - -

קארין אלהרר (יש עתיד):

זה מה שאתה רוצה, לא? אתה רוצה לסגור את התאגיד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אדבר על זה, אני לא צריך לענות תשובה. אני פשוט מדבר על זה בלי שתשאלי. אני מייד מדבר על זה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

אני רק מודיע לפרוטוקול שאנחנו נשנה את סדר הדברים. הנושא הבא שיהיה לאחר שהשר יסיים את דבריו ונצביע על הצעות האי-אמון הוא הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31ב לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי מספר חוקים. זה יהיה הנושא הבא על סדר-היום. הנושא שלאחר מכן יהיה הצעת חוק מסגרות תקציב המדינה (הוראות מיוחדות לשנת 2026) (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026. סליחה על ההפרעה, כבוד השר. בבקשה המשך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הכול בסדר. תודה, אדוני היושב-ראש. בליל ישיבת הממשלה בשבוע שעבר עלתה ליאל קייזר ברשתות החברתיות וכתבה ככה: בכספים הקואליציוניים לא נוגעים – תקציבי השירותים שכולנו מקבלים ייחתכו ב-3%. ככה ייראה הקיצוץ: תקציב החינוך ייחתך ב-193 מיליון; הבריאות – ב-139 מיליון, הרווחה – ב-90, התחבורה – ב-600. תזכרו את זה בפעם הבאה כשהילד לא מצליח להתחבר לזום, כשמאושפזים במסדרון וכשעומדים בפקק. הוספתי את הכף לצורך העניין הזה. שימו לב, אם תסכמו את הנתונים שהביאה אותה הכתבת ליאל קייזר, תגיעו בערך למיליארד שקלים, ראו זה פלא. ומי כותב את זה? ראש הדסק הכלכלי בתאגיד הבזבוז הציבורי. היא מציעה דוגמאות לקיצוץ של כמיליארד שקלים בגלל המלחמה, ואיזה קטע – מיליארד שקלים זה בדיוק מה שהיא והחברים שלה עולים למשלם המיסים. ולא רק זה, התאגיד הוא אקס-טריטוריה, כזה שכל התקציבים נחתכים – בגלל מלחמה, בגלל קורונה, בגלל אלף ואחת סיבות – רק תאגיד השידור הציבורי הישראלי, תקציבו הולך ומתגבר, הולך ועולה. והיום יושב-ראש ועדת הכנסת, ידידי ורעי חבר הכנסת אופיר כץ, וחבר הכנסת בוארון, עשינו סוף לעניין הזה. החוק שתקציב התאגיד עובר לתקציב המדינה עובר לוועדת הכספים, ויבוא שלום על ישראל.

גלעד קריב (העבודה):

קרעי, יש צניחה ברייטינג.

קריאה:

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא ירדתי, לא ירדתי. חשבתי שסימנת לי לסיים. אז אני אפרט יותר. החוק שעבר היום בוועדת הכנסת בעצם מטפל באותו עיוות שיש כאן אקס-טריטוריה שבכלל לא נמצא בתקציב המדינה. זאת אומרת, גם הממשלה, כשהיא דנה בחוק התקציב – יש מיליארד שקלים שהיא לא יכולה לגעת בהם. גם ועדת הכספים, כשהיא דנה בחוק התקציב, אין יכולת אפילו לחברי הכנסת להגיש הסתייגות שנוגעת לתקציב התאגיד. אקס-טריטוריה שלא נמצא - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שר התקשורת שלמה קרעי:

טעות לעולם חוזרת, חבר הכנסת סובה. טעות לעולם חוזרת. נעשו טעויות, ואחת הטעויות היא שתקציב התאגיד לא נמצא בתוך תקציב המדינה, וכשמקצצים בכל התחומים בגלל סיבות מאוד מוצדקות, תקציב התאגיד לא רק שלא מקוצץ אלא גם מוצמד, והולך וגדל, ומכ-650 מיליון לפני כעשור – הגיע כבר לקרוב למיליארד, לדעתי למעלה מ-900 מיליון, פחות או יותר. והדבר הזה, חבר הכנסת בוארון - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עשו טעות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נעשתה טעות, בוודאי. נעשתה טעות. אני לא יודע לומר אם הייתה - - -

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש הסבר למה הממשלה קבעה את התקציב – כדי שהתאגיד - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא, סליחה, סליחה. ותקציב משרד המשפטים לא הממשלה קובעת? את תקציב בתי המשפט לא הממשלה קובעת? את תקציב הייעוץ המשפטי לממשלה לא הממשלה קובעת? מה זה הטיעון המגוחך הזה?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

במה שממשלת הליכוד הביאה, כתוב שהתקציב לא יהיה חלק מהתקציב על מנת שהממשלה לא תוכל להשפיע על העבודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה לא כתוב. זה נאמר בדיונים. זה לא כתוב בחוק – על מנת שהממשלה לא תוכל להשפיע.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

זו טעות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אמרתי, הטעות הזאת נעשתה, ואת הטעות הזאת אנחנו מתקנים היום, ואת החוק שחבר הכנסת בוארון הגיש, להעביר את תקציב התאגיד לתקציב המדינה, העברנו היום לוועדת הכספים בוועדת הכנסת. וזה חוק שבהחלט נדרש, ואני אגיד לך עוד סיבה למה הוא נדרש. הוא נדרש לא רק כי לא יכול להיות שתהיה אקס-טריטוריה, בטח בזמנים כאלה של מלחמה, אלא גם שכבר שנה וחצי הייעוץ המשפטי לממשלה ובג"ץ לא מאפשרים לשר, לשר התקשורת, שהוא זה שממנה בסופו של דבר את מועצת התאגיד, לא מאפשרים לו למנות, אלא אם כן המינויים יהיו אך ורק לטעמם. ככה היה עם השופט דרורי, שהקפיאו לו את הסמכויות מכיוון שראו שהוא בחר בחנן עמיאור לחבר ועדת האיתור, הקפיאו לו את הסמכויות לחודשים ארוכים עד שהוא החליט להתפטר, וכך היה עם השופטת בדימוס מוניץ, שאמרתי לה: הדבר היחיד שאני רוצה ממך זה רק שתשמרי על שיקול הדעת העצמאי שלך. אל תסטי ממנו, לא בגללי ולא בגלל הייעוץ המשפטי, שגרם לדרורי להתפטר בסופו של דבר, והיא אמרה לי בפרפראזה, במילים שלי: אני אשת ברזל. אף אחד לא יצליח לשנות את שיקול דעתי העצמאי. והדברים האלה התנפצו לסלע המציאות כשהפעילו עליה לחצים כבירים, שיצאו גם בהקלטות, כתבות שהיו, שהיא אומרת: ממררים לי את החיים. אמרתי להם: תעשו מה שאתם רוצים. ואז תנאי הסף שונו כמה פעמים תוך כדי ניקוד מועמדים שניגשו כבר. הקול הקורא דרש את מה שהחוק דורש, ואז פתאום אמרו: לא, צריך תואר אקדמי. אחרי שראו שזה לא מסתדר להם, זה לא פוסל, אמרו: תואר אקדמי בתחום התקשורת, ואז ראו שזה לא מספיק בתחום התקשורת לפסול מועמדים שהם לא רצו – אמרו: תואר אקדמי רק בתקשורת, תוך כדי שהם יודעים כבר מה ניקוד המועמדים שנוקדו ופסלו אותם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש לך עכשיו חצי שעה עכשיו לדבר. תפרט לנו מה מפריע לך בתאגיד השידור.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אסביר, אני מייד אגיע לזה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, מעניין אותי לדעת - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מייד אגיע לזה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

- - - דברים שדווקא מפריע לאופוזיציה בביתץ מה מפריע לך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מייד אגיע. אני רק רוצה לומר, לפני שאני אגיע למה מפריע – אני אגיד, יש לי זמן, יש לי זמן להגיע גם - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

יש לי רק דבר אחד לומר – שהוא ממומן מכספי ציבור. הוא ממומן מכספי ציבור – זה הדבר שמפריע לי.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש הרבה דברים. גם מיסים הם כספי ציבור.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא התוכן, לא התוכניות, לא הדיגיטל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, הציבור זה לא רק מי שהצביע לך או לשר, זה גם מי שמצביע לאופוזיציה. לכן חשוב - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני אסביר, אני אסביר. השאלה שלך ברורה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה מפריע לך - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת סובה, השאלה שלך ברורה. אני אתייחס אליה מייד כשאני אסיים לפרוט את השתלשלות העניינים שגורמת לזה שהיא גם נדבך, מחזקת את הדבר הזה, שתקציב התאגיד צריך לעבור לתקציב המדינה ולהיות חלק מקבלת ההחלטות של הממשלה ושל הכנסת. אז אותה שופטת מוניץ הוסיפה תנאי סף בניגוד לחוק, ביטלה את שיקול דעתה – היא שופטת, היא יודעת שאי-אפשר לבטל שיקול דעת שניתן לה כחוק – בפני שיקול דעת שגוי, עברייני, של ייעוץ ומשפטי, ולכן היא הודחה על ידי. וראו זה פלא, בג"ץ הקפיא את ההדחה, ואנחנו עכשיו בדיון, אתמול היה דיון על ההדחה הזאת. אבל מה קורה כאן? היועצת המשפטית המודחת לממשלה, וחבר מרעיה לא מוכנים כמובן לייצג את השר שהדיח אותה, ולכן הם מייצגים נגדי, ולא רק זה, אתמול הם אומרים לבית המשפט: בואו נדלג בכלל על שר. החוק אומר שהשר רשאי להאריך את כהונת חברי מועצת התאגיד, והם אומרים לבית המשפט: תוציאו צו שהשר לא יהיה פונקציה בכלל בתהליך, שוועדת האיתור המודחת, הפגומה, תגיש מייד את המלצותיה לוועדת המינויים ונעשה מה שאנחנו רוצים כי אנחנו מעל החוק. אלה דברים שמראים לנו שכאשר מרחיקים כסף ציבורי, מימון ציבורי, מפיקוח של הכנסת והממשלה, כמו שקורה כמעט רק בתקציב התאגיד, שהוא אקס-טריטוריה, שאי-אפשר לדבר עליו, שאי-אפשר להגיש עליו הסתייגות, שאי-אפשר לקבוע בו סדר עדיפויות – כאשר עושים דבר כזה, והבור ריק, אין בו מים, יש ואקום שאין בו פיקוח של נבחרי ציבור, נכנסים נחשים ועקרבים ומנסים לשלוט ולקבוע מדיניות משל עצמם בניגוד למדיניות הציבור. ולכן, זה שהיום אנחנו מעבירים את תקציב התאגיד לתקציב המדינה בחוק הזה שעובר לוועדת הכספים, זה דבר שיאפשר גם לממשלה וגם לכנסת גם לקבוע את התקציב וגם לקבוע מהו סדר העדיפויות שלו. וכאן אני פונה להשיב לחבר הכנסת סובה, שבינתיים יצא מהמליאה. הוא שאל: מה מפריע בתאגיד? אז כמה דברים. קודם כול, הדבר הבסיסי, כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, זה שיש כאן מוצר שממומן על ידי הציבור, והמדינה לא צריכה לממן אותו, כי יש אותו מספיק בשוק הפרטי. יש דברים שהמדינה מממנת, נכון, כאשר יש כשל שוק, כאשר השוק החופשי לא יודע לספק את המוצר הזה, אבל יש לנו כאן, בוודאי בחדשות ובאקטואליה של תאגיד השידור הציבורי הישראלי – תכף נדבר על זה שזה מיותר, שזה מוטה, שזה עם רייטינג נמוך מאוד, אבל לא משנה, נגיד שזה היה חדשות ואקטואליה ברמה הכי גבוהה עם רייטינג מאוד גבוה, נניח. אבל יש לנו שוק פרטי. אנחנו לא רוצים לגזול את כבשת הרש, גם בפרסומות, גם בחסויות, וגם בזה שיש כאן מפלצת שממומנת בקרוב למיליארד שקלים בשנה וחוסמת את התחרות בשוק החופשי, והמדינה מוציאה כסף, מממנת מוצר שקיים לנו בשוק החופשי, כשאנחנו רוצים לעודד את השוק החופשי להרבות את מגוון הדעות. הרי זה מה שאנחנו עושים בחוק השידורים, וזאת הסיבה הבסיסית הראשונה – המדינה לא צריכה לממן מוצר שיש אותו מספיק והוא מסתדר גם בלעדיה. מעבר לכך, כאשר הציבור מממן חדשות ואקטואליה, שזה מטבע הדברים מוצר ששנוי במחלוקת, שכאשר תאמר מילה לכאן או לכאן, יש מייד ציבור שיכעס: למה אתה אומר ככה? למה אתה קורא לזה "חוק הפטור"? למה אתם קוראים לזה "הרפורמה להחלשת התקשורת"? או להפך, התאגיד, שאמור על פי חוק לייצג את מגוון הדעות שיש במדינת ישראל, מייצג בעצם רק חלקים מסוימים באוכלוסייה ולא את החלק השני. זה הנדבך הנוסף שמעלה את חמת הציבור, בעיקר כלפי אותם שידורים, כמו שאמרתי, גם שהם לא נצרכים, כי יש אותם בשוק החופשי, וגם הם מוטים, מוטים כנגד צדדים מסוימים באוכלוסייה, והם גם מיותרים ולא צורכים אותם כל כך. הרי כשאנחנו מעלים את חוק התאגיד ואת החוק להפרטת התאגיד, שימו לב מה אומרים השופרות בשם התאגיד: יש לנו סדרות טובות, אנחנו מצליחים בסדרות שלנו, יש לנו תרבות, יש לנו מורשת. אף אחד לא אומר: יש לנו תוכניות חדשות, טובות יותר מכולם, יש לנו רייטינג מאוד גבוה. הם יודעים שזאת החוליה החלשה שלהם. ולכן, אם כבר אנחנו מממנים שידור ציבורי, צריך למקד את המימון רק בדברים שהשוק החופשי לא עושה לבד, כמו למשל חדשות בשפות זרות, כמו למשל מורשת, היסטוריה, תרבות. אפשר גם לממן ספורט, כדי שמי שאין ידו משגת יוכל לצפות בספורט מרכזי וספורט שיש לו חשיבות ציבורית, וכן הלאה וכן הלאה. אם הייתה מועצת תאגיד שהייתה מייצגת את מגוון הדעות במדינת ישראל, מה שאנחנו מנסים כבר תקופה כל כך ארוכה לעשות והמשפטנים חוסמים אותנו מלעשות, ניחא, היא הייתה יודעת לקחת ולומר שזה אפיק מיותר של השקעה, צריך להשקיע מעט מאוד. רק כדי לסבר את האוזן, אדוני היושב-ראש, אתה מאשר כאן את תקציב הכנסת, ומתוכו 25 מיליון שקלים לערוץ הכנסת, 25 מיליון שקלים לערוץ שמשדר לאורך שעות היממה חדשות, אקטואליה, ועדות, דיונים. 25 מיליון. תאגיד השידור מממן את החדשות והאקטואליה שלו ביותר מפי עשרה מהסכום הזה. אם הייתה מועצה שאכפת לה מכספי הציבור, היא הייתה אומרת: למה אנחנו צריכים לממן בכל כך הרבה כסף חדשות ואקטואליה, כאשר גם יש תלונות עליהם בציבור וגם אין רייטינג כל כך למוצר הזה? בואו נקטין את זה ל-30, 40, 50 מיליון. את כל שאר הכסף נשקיע בדברים שהציבור לא מקבל אותם במקומות אחרים, אותם דברים שהזכרתי. ולכן, כאשר אין מועצה שמייצגת את מגוון הדעות ולא יודעת לעשות את זה, בהחלט חשוב להעביר את תקציב התאגיד, לא כדי לומר איזו תוכנית כן ואיזו תוכנית לא, אלא לומר: יש לכם תקציב כזה וכזה, ואתם תשקיעו מתוכו כך וכך ליצירה הישראלית, וכך וכך לחדשות, וכך וכך לתפעול. לא התערבות בתכנים, אלא קביעת סדר עדיפויות, קביעת מדיניות. זה דבר שבהחלט הציבור זכאי שהממשלה שלו ושהכנסת שהוא בחר תקבע את סדרי העדיפויות של מימון של כספי הציבור שהולכים לאפיקים האלה. אלו פני הדברים, ואני מקווה מאוד שוועדת הכספים בראשות חבר הכנסת מלביצקי – אני מקווה שהדבר הזה יקרה בהקדם האפשרי, כדי שכבר בתקציב הזה או בהשלמות שלו, שיהיו מייד לאחר הפגרה, נוכל להביא לידי ביטוי את סדר העדיפויות של הממשלה ושל הכנסת בתקציבים שהמדינה מעניקה ומממנת בהם פרויקטים, תוך כדי התחשבות במלחמה, בצרכים האחרים שיש למדינת ישראל בשעה הזו. אני מקווה שחבר הכנסת סובה בא על סיפוקו מבחינת התשובה שנתתי לו כאן. אם לא, הוא מוזמן להגיע ולשאול עוד שאלות. חבר הכנסת ביסמוט, אני רוצה לנצל את העניין שאתה יושב כאן, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. אני שומע הרבה שאומרים שהקפאנו את חוק הגיוס – הרי זה האי-אמון שיש כאן – כביכול לא מעניין אותנו משבר כוח האדם בצה"ל, ואנחנו לא רוצים לגייס חרדים. אז למיטב ידיעתי, ותקן אותי אם אני טועה, לא הוקפא שום דבר. אנחנו עסוקים עכשיו בהעברת תקציב ובמלחמה, וחוק הגיוס יחוקק בעזרת השם עוד במושב הכנסת הזה, עד שהכנסת תצא לפגרת הבחירות שלה – חוק גיוס היסטורי, חוק גיוס כזה שמצד אחד מכיר בערך של אלו שתורתם אומנותם, בערך של המסורת שלנו, של לומדי התורה, ומצד שני מגייס אלפים ורבבות מקרב אלו שאין תורתם אומנותם. זאת העמדה של הקואליציה, של ראש הממשלה, ואני חושב שאנחנו הולכים לשם, נכון?

בועז ביסמוט (הליכוד):

אני אגיד לך, כבוד השר, מה שהוא אומר לך – זה ההפך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תשובה קצרה וקולעת. אני אגיד אותה בקול למי שלא שמע. אומר יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון חבר הכנסת ביסמוט: מה שאומרת האופוזיציה – תדעו, אזרחי ישראל, שהמצב הוא בדיוק הפוך. תמיד. כן, לפעמים שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום, תלוי אם הוא דיגיטלי או אנלוגי, אבל כן, חוק הגיוס הזה חשוב לנו. ואני חושב שצריך לקבל כאן החלטות, כמו שאנחנו כממשלה וככנסת, כמייצגי ציבור ששוקדים על החוק הזה במשך חודשים ושנים, הולכים להביא למפנה היסטורי בכל מה שקשור לסטטוס קוו בנוגע לגיוס חרדים, תוך הסכמה שאלפים ורבבות כאלה שאין תורתם אומנותם כן ישרתו וכן יתגייסו – מה שאף אחד, לא גנץ ולא לפיד ולא ליברמן, לא ניסו לעשות, וגם לא היו רוצים שיקרה. הם הרי רוצים שהחרדים ימשיכו להיות מגויסים לקמפיין הבחירות שלהם, שיהיה להם איך לקושש קולות במערכה הזאת. הרי אם פתאום נתחיל לראות אלפי חרדים – ואנחנו רואים את זה כבר קורה, אבל זה יקרה ביתר שאת כשחוק הגיוס יעבור. אם אנחנו נראה אלפי חרדים מגיעים ללשכת הגיוס להתגייס, מה יגידו לפיד וליברמן לבוחרים שלהם? מה יהיה הדגל שבו הם ינופפו, שבשבילו הם רצים? מה הם יגידו, ביטחון? הם יגידו כלכלה? אותם שרי אוצר כושלים שהיו כאן, אותו זה שהתחייב הבטחות ביטחוניות ולא עשה שום דבר – מה יש להם למכור? החרדים זה אווזה שמטילה להם ביצי זהב כבר הרבה שנים, והם מאוד מאוד לא היו רוצים לראות כאן חרדים מתגייסים כשחוק הגיוס הזה יעבור. אבל לנו יש אחריות כלפי מדינת ישראל, והדבר הזה, בעזרת השם, יקרה עוד בכנסת הנוכחית. חוק הגיוס יעבור לטובת ביטחון מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, אנחנו רואים לאחרונה בחלק מהאולפנים כבר קולות של דכדוך, של רפיסות, של שאלות כאלה שמחלישות את רוח העם.

היו"ר אמיר אוחנה:

בתקשורת שלנו?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא שלנו, בתקשורת.

היו"ר אמיר אוחנה:

בתקשורת הישראלית?

שר התקשורת שלמה קרעי:

בתקשורת שלא מייצגת אותנו כל כך, בתקשורת הישראלית, בחלק ממנה. ואני רוצה, מתוך פרשת השבוע שקראנו, להסביר אולי לאותם אלו שיושבים באולפנים, שידעו ויבינו עד כמה יש חשיבות היסטורית עולמית למהלכים שמדינת ישראל, שעם ישראל עושה. קראנו: "ויעשו כל חכם לב בעֹשי המלאכה את המשכן". התורה חזרה על מלאכת המשכן כמה פעמים: תרומה, תצווה, ויקהל-פקודי. למה היא עשתה את זה? למה היא לא יכולה הייתה לומר פשוט: "ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה"? הרמב"ן אומר: "וכל זה דרך חיבה ודרך מעלה, לומר כי חפץ השם במלאכה". הדבר הזה מאיר לנו נקודת מבט על חשיבותו של עם ישראל ועל משמעות מעשיו בעיני הקדוש ברוך הוא. סיפור המשכן חוזר שוב ושוב באריכות נדירה. אנחנו בדרך כלל בתורה, בגמרא, מדקדקים על כל מילה ועל כל אות, למה זה נאמר, ודורשים הלכות ממילים מיותרות ומאותיות שנכתבו, אבל כאן אנחנו רואים חזרה כמה פעמים על אותו סיפור, על אותה בניית המשכן, כי התורה רואה חשיבות עצומה בזה שהיא חוזרת על הדברים וחוקקת אותם לדורות עולם, והכול כדי להראות עד כמה חשוב בעיני השם כל מעשה שעושים עם ישראל. למה? כי זה מראה את חיבתם, כי קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל חד הוא – הקדוש ברוך הוא, התורה וישראל זה דבר אחד, וכבודם של ישראל הוא גם כבודה של התורה, ולכן התורה מתפארת ומשתבחת במעשיהם של עם ישראל. וזה גם, כמו שהקדמתי ואמרתי, מסר חשוב עבורנו, לכולנו כעם. לכל דבר שאנחנו עושים יש חשיבות, ויש לתוצאות שלו משמעות. בניין המקדש היה חשוב לקיום העולם כולו, לא רק לעם ישראל. אמרו חז"ל שאילו ידעו אומות העולם כמה שפע יורד לעולם דרך בית המקדש, לא היו מעלים על דעתם להחריב אותו. וגם בימינו אנו, כאשר ראש הממשלה נתניהו הבטיח בתחילת המלחמה שאנחנו הולכים לשנות את פני המזרח התיכון, הוא צדק, לא רק בגלל שהוא הבטיח ונאבק מול כל אלה שקמו עליו מבית ומחוץ, לא רק בגלל זה, אלא בגלל שלכל מעשה שלנו כעם הנבחר יש משמעות גורלית והיסטורית. אנחנו רואים את זה כבר עכשיו – ההשפעה של המלחמה של עם ישראל, העם הקטן, המדינה הקטנה הזאת, מתפשטת מעבר לגבולותינו, לכל העולם. אנחנו רואים שהחלטה אחת של עם ישראל מניעה מדינות שלמות ומעצמות ומשנה סדרי עולם לטובה, כי זאת ההשפעה שיש לעם ישראל על ההיסטוריה.

משה סעדה (הליכוד):

למה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא שואל שאלות. אני מקבל הנחיה מיושב-ראש הקואליציה, בקשה, אני מקבל בקשה מיושב-ראש הקואליציה, ואני מתייצב בלי לשאול. כמו שאמרתי, להחלטה של מנהיג הרוב, יושב-ראש הקואליציה כאן, יש משמעות כבירה על הפעולות שלנו, בטח בשגרת החירום הזו במלחמה, ולכן עושים את מה שצריך. ולמה אני מזכיר את החשיבות של מעשינו? כדי שלא נתפתה לכל מיני עיתונאים ופרשנים בערוצי התבהלה, וגם לפוליטיקאים קטנים שמגישים כאן הצעת אי-אמון, ושהצביעו בשבוע שעבר על אי-אמון עם איימן עודה, עם הרשימה תומכת הטרור, הצביעו כאן סיעת יש עתיד. נתנו להם הנחיה: אתם יכולים להצביע בעד אי-אמון בממשלת ישראל בזמן מלחמה, ושוב הם חוזרים על זה ומביאים אי-אמון כנגד ממשלת ישראל בזמן מלחמה. אז לא צריך להתרשם מהם, לא צריך להיבהל מהפצת הייאוש שלהם, מהדכדוך. מה המטרה? מה הרווח? למה יצאנו למלחמה? מהי נקודת היציאה? כל השאלות האלה תוך כדי שהלוחמים שלנו נמצאים גם בלבנון, גם הטייסים המופלאים שלנו שמפציצים באיראן – הטייסים המופלאים שלנו; הסרבנים כבר הודחו מהצבא, זה לא הם. הסרבנים הם רק שלהם; הטייסים הם של כל עם ישראל. לא להתרגש מאותן אמירות מדכדכות, מאותה רפיסות, כי המשמעות של מעשינו, האחריות של עם ישראל לתיקון העולם, לא תאפשר לשטיפת המוח הזו, לתעמולה הזו, לתבהלה הזו, לרפות את ידינו. יש לנו מטרה ברורה, ובעזרת השם, נעשה ונצליח. השבוע יש לנו ראש חודש ניסן, ביום רביעי בלילה. ביום רביעי בלילה – ליל ראש חודש ניסן.

טלי גוטליב (הליכוד):

בירכנו את ברכת החודש בשבת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בשבת? לא, חמישי, רביעי בלילה. התאריך העברי מתחיל מהלילה, כמו בליל שבת. ויהי ערב, ויהי בוקר, יום אחד – זה הפשוט. להתחיל את היום באמצע הלילה בלי שום סימן, זה יותר מורכב. אצלנו זה מאוד פשוט: השמש שוקעת – מתחיל יום חדש. אם בחודש אדר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה שמזלו של עם ישראל מתגבר, הרי שבחודש ניסן זה חודש ניסים. אנחנו לגמרי מעל המזל, מעל המזל, מעל הטבע, כמו שנאמר: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ונראה בקרוב, בעזרת השם, את כל אויבינו וכל הקמים עלינו לכלותינו מושמדים. הרבה אויבים קמו על עם ישראל לאורך כל תקופת הגלות, לאורך אלפי שנים, וכולם נשכחו והיו כלא היו. תמיד עם ישראל, עם נצח, הוא היחיד שהצליח לקום מתוך האפר, מתוך הפוגרומים, מתוך הגלויות, ועשה דבר שמבחינה היסטורית הוא חסר תקדים. אין עם כזה שאחרי שהיה מפוזר ומפורד בכל העמים הצליח להגיע לארץ ישראל, לארץ מולדתו, ולהקים מחדש את מדינת ישראל, את הריבונות של עם ישראל כאן. ואנחנו רואים גם בדור שלנו, אחרי אסון נורא שהיה לנו בשמחת תורה לפני כשנתיים וחצי, עם ישראל התגבר כארי, "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", וממשיכים בכל הכוח, בעוז ובתעצומות, עד להשגת כל מטרות המלחמה ועד לניצחון, בעזרת השם. ומכאן אני חוזר לביצה הזו, שלצערנו אנחנו נאלצים, עם כל הימים הגדולים, הימים ההיסטוריים האלה שיש לעם ישראל – עדיין יש כאלו שמנסים לקלקל את השורה. ופה, חבר הכנסת סעדה וחברת הכנסת גוטליב ידעו לומר, ידעו גם להוסיף טעמים משלהם. בעיצומה של מלחמה, באים אותם משפטנים, אותה רדיפה פוליטית, אותה אכיפה בררנית.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - שימוע לנציב שב"ס האדיר, בעל אות המופת, ניצב קובי יעקובי. מודיעים לו בזמן המלחמה. משועממים שם, הם רגילים לרדוף. הם לא באמת - - - בשדה הקרב, אבל הם מושכים אותנו לשיח הזה בזמן מלחמה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

שכחת שביקשו לקחת את ראש הממשלה בזמן מלחמה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה יודע מה עוד הם עשו בזמן מלחמה? אתמול יצא פסק דין של בג"ץ, אדוני – תחזיק טוב את המושכות, כי דבר כזה עוד לא ראית. נדב ארגמן ושות' הגישו עתירה נגד ועדת הרוגלות, נכון? הם אומרים: העתירה נמחקה. למי פוסקים את ההוצאות? למשיבים. העתירה נדחתה - - - זה פשוט, כזה עוד לא ראינו. הכול מתחת לקו הרדאר, שלא נתבלבל, בשקט בשקט. תגיד להם שאנחנו קוראים את נבו, אנחנו קוראים מה קורה כל יום בבג"ץ.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש המון המון דברים מקולקלים במערכת. "מקום המשפט שמה הרשע" זאת לא המצאה שלנו, זה נאמר כבר לפני אלפי שנים, ואנחנו רואים את הקלקול הזה. אתמול הייתי בבית המשפט, ושופטי בג"ץ, בעתירה שהגישו כנגד הדחתה של יושב-ראש ועדת האיתור למועצת התאגיד - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

למה לא אמרת לנו לבוא?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הגעתי בהחלטה של רגע.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה לא אמרת לנו לבוא?

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת גוטליב, הגעתי בהחלטה של רגע.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - שם אין לי נהג?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא ידעתי שאת נמצאת כאן קרוב, אחרת הייתי בהחלט מבקש. ישבה שם נציגת פרקליטות המדינה עו"ד תהילה רוט, ואומרת לבג"ץ: צריך לדלג על השר. החוק אומר: השר רשאי להאריך את הכהונה – היא אומרת: אני מבקשת צו שידלג על השר, שוועדת האיתור המודחת, הפגומה, תגיש את המלצותיה מייד לוועדת המינויים, וככה נמנה מועצה, בניגוד לחוק. ואף אחד – ואני השתוממתי על זה. ישבתי כאן והלכתי, הלכתי לשם ודיברתי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - תענה, תענה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הלכתי ועניתי ועניתי ודיברתי. ועל הדבר שהכי לא הצלחתי להבין אותו, לא הצלחתי אפילו לסבר את האוזן שלי איך, זה שהם מודים שם, מבינים כולם שהיה כאן מעשה חמור, שהוסיפו תנאי סף לאחר שנחשפו למועמדים בניגוד לחוק. ומה אומרים השופטים, חלק מהם? אבל מה אתם רוצים? זה מה שהייעוץ המשפטי אמר. הייעוץ המשפטי כנראה לחץ על יושב-ראש ועדת האיתור, היא נשמעה לייעוץ המשפטי, אז זה בסדר. הייעוץ המשפטי כבר אומר לעבור על החוק. אם עברת על החוק, עשית כדין, נחשב שעשית את מלאכתך כראוי. אני לא רוצה להכביר במילים. לא שאני בונה על החלטה לטובתי, אבל אלה הדברים. יש המון המון דברים מעוותים. ואני תמיד אומר, יש היום עצומה שמתגלגלת של פרופ' כהן אליה לבקש מנשיא ארצות הברית להטיל סנקציות. אני לא מתנגד לסנקציות, אני חושב שיש פה אנשים שעשו דברים מאוד מאוד חמורים, אבל אני לא חושב שזאת הדרך. אני חושב שבמקום סנקציות חיצוניות, אנחנו אלה שצריכים להשית את הסנקציות. אנחנו אלה שצריכים לעמוד, לשתות מיץ אומץ אולי, את אותו מיץ אומץ ששותים שם, ולומר להם: ברגע שאתם מקבלים החלטות מנוגדות לחוק – ההחלטות בטלות. זה האיזון שיש בין הרשויות. ברגע שאתם מבטלים חוק-יסוד, אפילו מבטלים חוק – אף אחד לא נתן לכם סמכות לפסול חוקים. אם עשיתם את זה, אנחנו מודיעים לכם כממשלה וככנסת שלא מקבלים, כחלק מהאיזון הנדרש בין הרשויות. כמו שאתם אומרים לנו "מניעה משפטית", אנחנו אומרים לכם "מניעה חוקתית". זאת תהיה הדרך האמיתית לפתור את המשבר החוקתי הזה ואת זה שמנסים להפוך כאן את הציבור רק לממליץ בקלפי, ואת המדיניות מנסים לקבוע כאלה שלא נבחרו מעולם. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר קרעי. אנחנו עוברים להצבעות על ההצעות להביע אי אמון. ההצבעות תהיינה שמיות, אז יהיה לכם די זמן לקרוא לחברות וחברי הכנסת שמעוניינים להצביע. אנחנו נצביע תחילה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. זו הצבעה שמית, אז יש לכם זמן. הכול בסדר. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש כאן חברי כנסת שמעוניינים להצביע וטרם הצביעו? אם אין, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 27 בעד, אין מתנגדים. לפיכך אני קובע כי ההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. וכעת נעבור להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, כחול לבן, המחנה הממלכתי והעבודה. גם הצבעה זו תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

צגה, את משתתפת או לא משתתפת?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? אם לא, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. להלן תוצאות ההצבעה: 27 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי גם הצעה זו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי מספר חוקים. אני מתכבד להזמין את השר אופיר סופר למסור את ההודעה מטעם הממשלה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להודיע כי הממשלה החליטה, לנוכח היעדר שר הפנים, ועל מנת להבטיח מענה לצרכים דחופים וחיוניים בתחומי המשרד - -

עודד פורר (ישראל ביתנו):

למנות שר פנים.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

- - ובהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה, להעביר לראש הממשלה את הסמכויות הנתונות לשר הפנים לפי החוקים שלהלן עד למינוי שר הפנים: 1. לפי סעיף 12(ב) לחוק הסדרים במשק המדינה, התשנ"ג–1992, בנוגע לתיקונים הנדרשים כבר בתקנות לפי החוק לעניין שנת הכספים 2026; 2. לפי סעיף 46(ב) לחוק יסודות התקציב; 3. לפי סעיף 13 לחוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, למתן אישור גישה למאגר הביומטרי; 4. לפי סעיף 266ה(ב) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965, א. לעניין צו התכנון והבנייה, התשפ"ו–2026; ב. לעניין הארכת תוקפו של צו התכנון והבנייה, התשפ"ד–2024, עד יום כ"א בטבת תשפ"ז, 31 בדצמבר 2026. מובהר שהסמכויות יחזרו באופן אוטומטי לשר הפנים מייד כשימונה, ללא צורך בהעברה נוספת. בהתאם לסעיף 31(ב) לחוק-יסוד: הממשלה מבקשת הממשלה את אישורה של הכנסת להחלטה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, אנחנו נעבור לדיון האישי המשולב. שימו לב, משולב, לכן כל חבר כנסת יקבל עד ארבע דקות דיבור, ובסופו יתקיימו ארבע הצבעות. הדובר הראשון – חבר הכנסת רון כץ. בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. אדוני השר או השרה, מי שפה, לא רואה – יש פה שר?

היו"ר אמיר אוחנה:

השר אופיר סופר.

רון כץ (יש עתיד):

אה, אוקיי, אדוני השר. אני לא יודע אם יצא לכם לראות היום, אבל היום ראש ממשלת ישראל הוציא הנחיה שבזמן מלחמה אסור להתעסק בהליכים משפטיים שנוגעים לאחד השרים שלו. עד פה נשמע הגיוני. מה הבעיה עם זה? הבעיה עם זה זה שאם אזרחי ישראל ייקחו את לו"ז הכנסת של היום, אז הם יגלו שאנחנו מתעסקים בחוק תקשורת מטורלל, בהפרדת סמכויות היועמ"שית, בעוד אלף ואחד דיונים שלא מעניינים אף אחד מאזרחי מדינת ישראל, במקום לדון בזכויות בעלי העסקים הקטנים והבינוניים שקורסים. אני מקבל אין-ספור הודעות שאומרות: מה קורה עם המתווה? מה הולכים לתת לנו? איך זה הולך להיראות? וכל אחד מהם גם מזכיר לי שהם עדיין לא קיבלו את הפיצוי מהמתווה הקודם. אני לא יודע אם אתם מבינים את המשמעות של עסק שלא קיבל פיצויים מהפעם הקודמת וצריך עכשיו לבנות את התזרים הכלכלי שלו על סמך פיצוי שאלוהים יודע בכלל אם יגיע או לא יגיע. בוא נמשיך לילדי מדינת ישראל. ילדי מדינת ישראל נמצאים עכשיו בחוסר ודאות מוחלט. מתי תיפתח שנת הלימודים? אף אחד לא יודע, אף אחד לא מדבר איתם. איך הולכת להיראות תוכנית הלימודים אחרי שיחזרו? אף אחד לא יודע, כי אף אחד לא מדבר איתם. הולכים להחזיר ימים? הולכים להוסיף ימים? אף אחד לא יודע. היום גם קיבלתי טלפון מהגננת של הבת שלי, אישה נפלאה שמחזיקה גן מדהים. היא אומרת לי: מה אני אמורה לעשות? להוציא את העובדות לחל"ת? לא להוציא את העובדות לחל"ת? אם אני אוציא לחל"ת, אחרי זה הן יוכלו לחזור? לא יוכלו לחזור? להחזיר את הכסף להורים? לא להחזיר את הכסף להורים? אם אני מחזירה את הכסף להורים, אז המחזור שיעשו לי בין החודש הזה לאותו חודש שנה שעברה לא ייראה אותו מחזור, אז אני לא אקבל את הפיצוי. אז מה עושים בינתיים? אבל אותם הורים, הזוגות הצעירים האלה, לוחצים, כי הם קורסים, כי אף אחד לא עוזר להם. בואו נדבר על המילואימניקים שלנו, שנמצאים עכשיו במספרים של עשרות אלפים וזה עולה מיום ליום. אותם מילואימניקים, שעשו כבר 500 ו-600 ימי מילואים – זה הפך להיות מקום העבודה שלהם. מישהו בבית הזה עצר לרגע ושאל מה הם צריכים? עליזה, אני יודע שאת עושה את זה. אני יודע שגם הבת שלך עושה את זה. איך אני יודע את זה? כי אני מקבל לינקים לתרומות לאפודים ולציוד צבאי ולאוכל. ואני שואל את עצמי: איך זה יכול להיות? איך יכול להיות, במדינה שנמצאת כבר שלוש שנים במלחמה, שצריכים לגייס כספים למילואימניקים? למה צריכים לגייס כספים ללוחמים שלנו? למה לא ברור מאליו שלפני שמחלקים 6 מיליארד בכספים קואליציוניים נותנים קודם ללוחמים? למה לא ברור שלפני שמחלקים מיליארדים למשרדים שאף אחד לא צריך נותנים קודם כול ללוחמים? שיהיו להם את התנאים הכי טובים שיש, שהם יוכלו להילחם בציוד הכי טוב שיש, שיהיה להם את הת"ש הכי גבוה שיש. במקום זה מתעסקים פה בכיפופי ידיים קואליציה ואופוזיציה מי יקבל יותר ולאן ולמה, ופותחים פה אישורים מיוחדים לדיונים בנושאים שאף אחד לא צריך. במקום שתבוא דרישה מהכנסת ותגיד: אתם לא מתעסקים בכלום מלבד תנאי משרתי המילואים, הלוחמים שלנו; מה קורה עם מערכת החינוך? איך מחזירים את המילואימניקים האלה ודואגים להם שהם יחזרו כמו שצריך לבתים שלהם, לילדים שלהם, לשמר את התא המשפחתי שלהם? ולעסקים הקטנים, שמחזיקים את מדינת ישראל – תנו להם כבר ודאות, תגידו להם: אתם הולכים לקבל מחר ככה, מוחרתיים ככה ובעוד חודשיים משהו אחר. אי-אפשר להמשיך עם החובבנות הזאת שקורית בבית הזה ובמקביל לכול לצאת בהודעה שבזמן מלחמה אסור ליועמ"שית לתת חוות דעת, אבל לכנסת מותר להתעסק מהבוקר עד ליל רק בשטויות. איפה אתם, מחלקת הדגים הקפואים היקרים שלי, שתקומו ותגידו: חלאס, די, תסגרו את ועדת התקשורת, שלא תגיע לשום מקום, לא יהיה חוק, תפסיקו להתעסק בפיצול סמכויות היועמ"שית, כי לא יצא מזה כלום – נצא לבחירות לפני, כנראה שהיא תישאר, ואתם תלכו הביתה? מתי תתעוררו על החיים שלכם? תודה, אדוני.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת רון כץ. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה. עד ארבע דקות, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מעולם המרחק מקריית שמונה לירושלים לא היה גדול יותר. אתמול יצאתי לבקר כמה מאחינו המילואימניקים. הייתי בשני גדודים, גדוד תותחנים ליד קריית שמונה וגדוד צנחנים, אי שם ברמת הגולן. מה אני אגיד לכם, זה כל כך מבאס, כמה הרוח שם גדולה וכמה האוויר כאן דחוס. זה פשוט לא ייאמן, הפער, לא ייאמן כמה. גדוד תותחנים בדיוק חגג יום הולדת 300, הם עשו 300 ימי מילואים. גדוד צנחנים חגג יום הולדת 400, הם עשו 400 ימים. היה שם בחור אחד בשם גיא, הוא החליף אותי במילואים בתור מג"ד. אתה שומע, שטרן? הוא בן 54. הוא עשה עוד כמה ימים, זה כבר היום ה-450 שלו. עכשיו לך אני לא צריך לספר, כן, עם כל המשפחה, במילואים. אתה מסתכל על האנשים האלה – בגיל 54 האיש עם נשק אפוד וקסדה, עומד להיכנס עכשיו ללבנון, והפער בינם לבין מה שמתרחש בבית הזה הוא כל כך גדול. אתמול שמענו שהממשלה מחליטה שאפשר לגייס 450,000 אנשי מילואים. לא ניגע כרגע במשמעויות של הדבר הזה – זה כמה עשרות מיליארדים – אבל הרוח של אנשי המילואים כל כך גדולה מול הקטנות פה בכנסת. ואתם יודעים מה? אפילו את המינימום שמגיע לאנשים האלה אנחנו לא נותנים. לפני ארבעה ימים יצא מכתב משלושה גדודי מילואים, גדוד הנדסה 5280, גדוד הנדסה 924 וגדוד שריון 87. הם שלחו את המכתב הזה לרמטכ"ל עם עותקים לכל העולם ואחותו, והם באים ומדברים על זה שהבטיחו להם ימי עיבוד, ימי היערכות, ימי נשימה, ולא נותנים להם. ואתם יודעים מה עצוב? שגם אם הם יקבלו את זה, אז הרי הבאים בתור כבר לא מקבלים את זה, כי הודיעו: זה רק למי שהתגייס בינואר-פברואר, במרץ כבר לא. אלה האנשים שעשו 450 ימי מילואים, ואפילו את מה שהובטח שיתקנו, כולל כאן מעל בימת הכנסת, לא נותנים להם. ואתם יודעים מה? נגיד שייתנו להם. הם כבר לא יוצאים שבוע-שבוע, הם כבר עושים 10:4 או 3:11, כי אין אנשים, כי אין מי שיחזיק את הקו, כי גם כשמתייצבים יפה, העומס עליהם הולך וגדל. באתי לאחד מאנשי המילואים – החברים פה מיש עתיד מכירים אותו, כי הוא ראש מטה פעיל מאוד אצלנו – ביקרתי אצלו באמת בתוך הבוץ, תרתי משמע. גם ירד גשם, גם בדיוק היה כטב"מ אויב בשמיים, אז נכנסתי איתם לתוך המיגונית, וגם, ואללה, קשה, קשה בעבודה, קשה במשפחה, קשה בלימודים. הבן אדם הזה הוא נוסף לכול גם חייל בודד – שתבינו כמה האנשים האלה נותנים ומה המרחק הכל-כך גדול בין מה שקורה אצלם לבין מה שקורה כאן בכנסת. אני קורא כאן לחבריי בקואליציה: אם אתם באמת מאמינים באנשי המילואים, אם אתם מאמינים ברוב הציוני המשרת, תפסיקו את הביזיון של 6 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים. זה לא מגיע, זה לא מגיע לכם. יש לנו כסף, אז במקום לקצץ רוחבי, עוד פלאט של 2.6 מיליארד שקלים, קחו אותו משם. ואתם יודעים מה? הרי גם זה לא יספיק, כי המלחמה מתארכת, ואתם רוצים עוד ועוד. והאמת שגם אני רוצה שנכה באיראנים עוד ורצועת ביטחון בלבנון. מגיע לאנשי המילואים האלה את כל הזכויות ואת כל התגמול שבעולם. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה לחבר הכנסת טור פז. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת רם בן ברק. כרגע חברת הכנסת עזוז מס' 3, מס' 4 – חבר הכנסת רם בן ברק, ואבי מעוז אחריו. הינה, אלה שלושת הח"כים הבאים. בבקשה, עדי, עד ארבע דקות.

עדי עזוז (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, היום הזה הוא יום הזוי. כאילו, כל יום פה הוא חריג, אבל אתמול והיום אלה ימים מאוד מאוד חריגים. עמד פה קודם השר אופיר סופר ודיבר. דיברת, השר, על אחדות, על לגנות דברים שחושבים, מבחינת ערכים, מבחינת מוסר, מבחינת זמן, מבחינת מלחמה, מבחינת כאב. ושאלתי את עצמי: איך יכול להיות שהקואליציה לא מגנה? אני לא אומרת כולם. עמד פה גם אבי מעוז ואמר מילים דומות לשלך. אני לא מתייחסת. כשתפיסת העולם והאידיאולוגיה היא באמת פשיסטית וגזענית, זה מיותר, אני לא מדברת על זה. אני מדברת על זה שאתה עמדת פה, ואתה יודע איזה דיונים התקיימו בבית הזה, ואף אחד מהקואליציה לא אמר: רגע, סטופ כדור הארץ, זה לא מתאים. הרי גם בקואליציה יש חברות וחברי כנסת שנפלו להם טילים כמעט ממש על הבית. גם בקואליציה יש חברות וחברי כנסת שהם בפוסט-טראומה ולא יצאו מהבית. גם מצביעי הימין והקואליציה הם מורים ותלמידים. גם מצביעי הקואליציה צורכים שירותי רווחה בישראל. אני, לפני שהגעתי לפה ניהלתי את החצר הנשית, עמותה לנערות וצעירות בסיכון. אני יכולה להגיד לך, אדוני השר, יש שם מכל גווני וחלקי הארץ. אין מנדט לאף אחד על הרווחה והחינוך. ואתם עושים פה דיונים כאילו לא נופלים טילים, כאילו אנחנו לא יוצאים באמצע לאזעקות. היה מחזה כל כך סוריאליסטי – היינו באמצע דיון קרבות על פיצול תפקיד היועמ"שית, ועל חוק התקשורת, ועל עונש מוות למחבלים, ועל החוק ההזוי של אבי מעוז לכותל – זה מה שמפריע לו, איך יהודים יתפללו. די, תשחררו כבר. בכל דבר אתם נכנסים לאנשים לוורידים. במקום שתעזרו לאנשים לחיות, אתם רק מקשים עליהם. נכנסנו חברות וחברי הכנסת מכל חלקי הבית ביחד למרחב המוגן. כשיצאנו משם, כאילו כלום – עוד פעם, כאוס, כאוס, סוכני כאוס. לא נמאס לכם? לא תגידו רגע סטופ, לא בסדר, לא מתאים? לא מעניין עכשיו לחסל את היועמ"שית, לעשות עונש מוות. המדינה בקריסה, לא מעניין אתכם? אופיר כץ, איפה הוא, יושב-ראש הקואליציה? בוועדת הכנסת, באמת, אמרתי לו מדם ליבי על מה קורה להורים צעירים בישראל היום. כל הורה מכיר את הסיטואציה שהוא נוסע עם הילדים שלו ברכב ויש אזעקה וצריך לעצור בצד הדרך, באיילון או בכביש מהיר אחר. לי יש ילדים קטנים, אז הם שוכבים על הרצפה עם הידיים על הראש ואז אני שוכבת עליהם, על הראש שלהם, כדי שאם חלילה ייפול משהו, זה לא יהיה על הראש שלהם. ואז נשמעים בומים חזקים, כי זו נפילה בשטח פתוח, ואז כולם קופצים. ואז ילדים קטנים ליד, כשיש יותר מדי והאימהות או האבות לא הספיקו, נכנסים לחרדה. אז מה אופיר כץ אמר לי? זה לא מעניין, מה שאת אומרת. כשאת מדברת, את לא מעניינת. למה? למה הרמה הנמוכה הזאת של הבית הזה, של יושב-ראש הקואליציה? שאלו אותי בפייסבוק: מי זה? התביישתי להגיד שזה יושב-ראש הקואליציה. התביישתי להגיד שזה יושב-ראש קואליציה של ישראל. למה לדבר בזלזול, בחוסר כבוד? מה, הוא חושב שזה מעליב אותי, הדיבור שלו? הוא ראה איך הוא נראה כשהוא מדבר ככה? הורים לילדים בישראל קורסים, והכישלון של המלחמה הזו והכישלון של הניהול של זה זה על הממשלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

עדי עזוז (יש עתיד):

שלום, גב' טלי גוטליב. את, יש לך אובססיה עליי. איך שאני עולה על הפודיום את מגיעה לפה. תנוחי, לא פניתי אלייך.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה יש לך? מה יש לך?

עדי עזוז (יש עתיד):

לא פניתי אלייך. לא פניתי אלייך – אל תפריעי לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יבגני סובה:

עדי, משפט לסיכום, בבקשה.

עדי עזוז (יש עתיד):

לא פניתי אלייך, טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יבגני סובה:

לא, לא, אל תפתחי איתה ויכוח. משפט לסיכום, בבקשה.

עדי עזוז (יש עתיד):

לא פניתי אלייך, טלי. והכישלון של הקואליציה, כמו של כולם – כמו גם שלך, טלי, שאת שותקת על איך שהמקום הזה נראה – הוא עליכם. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אבי מעוז.

טלי גוטליב (הליכוד):

גברת - - - היא מקליטה את אבי מעוז. תתביישי לך.

היו"ר יבגני סובה:

עליזה, למה את מגיבה?

טלי גוטליב (הליכוד):

תתביישי לך.

היו"ר יבגני סובה:

לא, אני אומר, אל תגיבי לחברי הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

תתביישי לך. את חברת כנסת שאת כולך שנאות.

היו"ר יבגני סובה:

חברת הכנסת גוטליב, תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

צאי החוצה. צאי החוצה. הרי את - - -

היו"ר יבגני סובה:

תודה, תודה רבה. עד ארבע דקות, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, עמיתיי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר הכנסת שטרן, אני לא אובססיבית אליך - - - אני כן מקשיבה לך - - -

עדי עזוז (יש עתיד):

- - - רואה? יש לך אובססיה אליי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עמיתיי חברי הכנסת, לפעמים בשביל להבין כמה הממשלה מנותקת צריך לנסוע למישיגן. סע למישיגן, אתה יודע, סע למישיגן, לבית כנסת רפורמי - -

מיקי לוי (יש עתיד):

מה עניין מישיגן - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - תראה מכונית עם חומר נפץ דוהרת פנימה. ואבי מעוז לא היה שם להגיד להם: התבלבלתם, זה רפורמים, אין מה להיכנס, לכו לאורתודוקסים, זה לא שלנו - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הם לא יודעים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - זה רפורמים, זה אלה שאנחנו זרקנו מהכותל. זה אלה שאנחנו עכשיו, בימי מלחמה, עושים דיון אצל אופיר כץ בוועדת הכנסת איך מקדמים את האפליה בכותל. דרך אגב, למי הוא רוצה לתת כוח, אדוני היושב-ראש? לרבנות הראשית, שאם היא תחליט מי נכנס לכנסת, אתם יודעים מי לא נכנס? חיילות צה"ל. אתם יודעים שהרבנות הראשית היא נגד שירות נשים בצה"ל. אבי מעוז רוצה לתת לה להחליט איך מתנהלים בכנסת, מי נכנס ומי לא נכנס. וראש הממשלה יודע שהחוק הזה לא יעבור, אבל מה אכפת לו להסית? יש מלחמה – יחד נסית. וזה מה שהוא עושה היום. אתם יודעים על מה אני הייתי דן היום? אני אגיד לכם. שמענו שלא חסרים מיירטים. מישהו הדליף שחסרים מיירטים, ושמענו שלא. להגיד לכם מה חסר?

טלי גוטליב (הליכוד):

זה אור הלר - - - ברק רביד.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה פתאום, זה עמית סגל אמר.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה אור הלר - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

להגיד לכם מה חסר? חסרים חיילים. להגיד לכם מה חסר? אני אגיד לכם. כשביהודה ושומרון השר הנוסף במשרד הביטחון מקים מאחז בכל מקום, כשאלוף פיקוד מרכז צריך להתעסק באיך הפורעים, מה שנקרא נוער הגבעות, או חלק מנוער הגבעות, רוצחים פלסטינים – אתם יודעים מה הפתרונות שלהם? עוד גדודי מילואים. אתם יודעים איפה חסרים גדודי המילואים האלה? לא בלבנון, לא בעזה. בבתים שלהם, אצל הילדים שלהם, אצל הנשים שלהם. בגלל שעל פניו כאילו אין גבול, אני אתן לכם, מִיֶדע אישי. אחרי 70 יום – בוועדת משנה לכוח אדם, בראשותי, הציג לנו קמל"ר צה"ל לפני חודש: הם יעשו רק 60 ימים. ואני אמרתי לו: תגיד, אתה השתגעת? כבר הבטחתם את זה 80 פעם. הוא אומר: הם יעשו 60 ימים. אז אחרי 70 ימים האריכו להם בשבועיים – לפני שבוע – ואתמול האריכו להם בעוד כמה ימים, וגם – אף אחד לא יודע שזה הסוף. על זה אין דיונים. על מה יש דיונים? על הרבנות שתחליט איך מתלבשים, מי נכנס לרחבת הכותל, מי לא נכנס לרחבת הכותל, מיהו יהודי שבא לקואליציה הזאת טוב בעיניים ומי לא. אתם רוצים לדעת מי זה יהודי? סעו למישיגן ותשאלו את הטרוריסט, או את המשפחה שלו אם הוא נהרג: מה קרה לך? מה פתאום אתה נוסע לתוך בית כנסת רפורמי? אפרופו אבי מעוז, זה בזבוז תחמושת. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת שטרן. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. ואחריה – חבר הכנסת חמד עמאר. עד ארבע דקות, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה ארבע?

היו"ר יבגני סובה:

עד ארבע דקות, כי זה דיון משולב.

טלי גוטליב (הליכוד):

מדהים. בשבוע שעבר הייתי בכנסת. אחרי שאמרנו, בצוק העיתים ובשים לב למלחמה האדירה מול איראן על ההשלכות שלה, הכנסת תעבוד בצמצום. הגיעו חברי כנסת מיש עתיד – בקרוב אין עתיד, כנראה – הגיעו לוועדות ואמרו: איך יכול להיות שאנשים עולים בזום? ומה פתאום אתם מצמצמים את קיום הדיונים בכנסת? ומה פתאום אתם מפסיקים בכלל להיות כאן? אתם עובדים חיוניים, וזו לא דוגמה טובה. אם אנשים חוזרים לעבוד צריך לעבוד גם פה. טוב. הקואליציה – יו"ר הקואליציה הקשיב קשב רב לביקורת, ואמר: אם יש כל כך הרבה טענות, אנחנו נגרום לכנסת לעבוד כרגיל. הינה, היום הכנסת עובדת כרגיל, מתקיימים דיונים בוועדות, ואותם חברים אומרים את אותו הדבר, רק הפוך: למה מתקיימים דיונים? איזה מין דבר זה שבזמן מלחמה אתם מקיימים דיונים? איזה מין דבר זה שיש זירה, זירות שונות של נפילות, בכל מיני מקומות, ומתקיימים דיונים? ואיזה מין דבר זה שאתם בוחרים לקיים דיונים על חוקים שכבר קיימתם עוד לפני המלחמה, ואתם ממשיכים לדון בהם? אותו הדבר, רק ההפך. זה מדהים. עכשיו, אני לא האופוזיציה. אז ליבי עם האופוזיציה, אבל אני יודעת לומר לכם דבר אחד, שאם הייתי האופוזיציה, והייתי רוצה לדבר לעם ישראל - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בקרוב. בקרוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - ואם הייתי רוצה לקבל כוח – בקרוב אתה לא תהיה פה, ולדימיר, חבל. אגב, אגיד לך משהו - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בקרוב - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אגב, אני רוצה לומר פה רק משהו אחד - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תדאגי, בקרוב - - - ותרגישי את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה רק לומר - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

- - - אני מבטיח לך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אצלנו אומרים, אצלנו אומרים - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תתנשאי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אני, אין לי יהירות, לא. אדוני, אפשר להעיר לו?

היו"ר יבגני סובה:

אני אוסיף לך עוד זמן. תודה, חבר הכנסת בליאק.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה. אני רוצה להגיד לך משהו שכתוב בתהילים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מי היא בכלל שתגיד לי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

כתוב בתהילים, תקשיב, כתוב בתהילים, ולדימיר – למה אתה מאפשר את זה? למה?

היו"ר יבגני סובה:

לא, אל תגיד "מי היא בכלל". היא בדיוק כמוך, חברת כנסת. אל תגיד "מי היא בכלל", בבקשה. לא, לא, זה לא מקובל שתגיד "מי היא בכלל".

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא מקובל – אז עליי זה מקובל.

טלי גוטליב (הליכוד):

מותר לו הכול. תקשיב, כתוב בתהילים - - -

היו"ר יבגני סובה:

אתה תעלה ותגיד מה שאתה רוצה, גם היא תגיד, ואני אוסיף לה זמן עכשיו על ההפרעה הזאת.