ישיבת מליאה בתאריך 09/02/2026 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר, שלום גם לאורחינו ואורחותינו ביציע. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ב בשבט התשפ"ו, 9 בפברואר 2026. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6535/25 וכלה בהצעת חוק פ/6552/25: הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 81), התשפ"ו–2026; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – פטור מעמידה במבחן הכנסה לשם סיוע משפטי להלומי קרב), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – פטור מעמידה במבחן הכנסה לשם סיוע משפטי להלומי קרב), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון – התאמה של שירותי אגף השיקום לנכים מהציבור הדתי והחרדי), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ייצוג הולם לנשים ברשימת מועמדים לכנסת), מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – כתב שירות ללא מעורבות מבטח) (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (תיקון – ייצוג נשים ברשות המקומית), התשפ"ו–2026, מאת חברות הכנסת מירב כהן ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק שימור פוריות לאלמנות של חיילים שנספו, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק העונשין (תיקון – השחתת מודעות על רקע מגדר), התשפ"ו–2026, מאת חברות הכנסת עדי עזוז, קארין אלהרר ומטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק הרשתות החברתיות והגנה על קטינים, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת נאור שירי ויוסף טייב; הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק המוסד העליון ללשון העברית (תיקון – מעמד החלטות המוסד וועדת השמות הממשלתית), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – גמלת שאירים לאלמנה שנישאה מחדש), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (תקופת כהונה של יועץ משפטי), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת מישל בוסקילה, אופיר כץ וינון אזולאי; הצעת חוק שקיפות בשימוש באמצעים אוטומטיים בפעילות פוליטית מקוונת (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק נישואים אזרחיים, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יוראי להב הרצנו; הצעת חוק שיקום מתמודדי נפש בקהילה (תיקון – תוכנית השיקום ומימושה), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, יונתן מישרקי, אבי מעוז, צבי ידידיה סוכות, קטי קטרין שטרית, יצחק קרויזר, חוה אתי עטייה, מיכאל מרדכי ביטון, מירב בן ארי, גלית דיסטל אטבריאן, אושר שקלים, ניסים ואטורי, פנינה תמנו, טטיאנה מזרסקי, דבי ביטון, מטי צרפתי הרכבי, אפרת רייטן מרום, יצחק פינדרוס, יעל רון בן משה, אימאן ח'טיב יאסין ואיתן גינזבורג; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – מינויים בכירים בשירות המדינה), מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינויים בכירים בשירות המדינה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת שלום דנינו. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (מס' 81), התשפ"ו–2026. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד. הצבעה עכשיו, למי שרוצה להירשם, בבקשה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, המצב בבתי הספר נהיה בלתי נסבל. היום פורסם ששר החינוך קיש מסתיר נתונים אודות המחסור במורים. במקום לנהל את המשבר המטורף הזה, הוא מסתיר אותו. עכשיו, עלינו ההורים אי-אפשר לעבוד. הילדים חוזרים הביתה, מספרים לנו: אימא, היום ארבעה מתוך חמישה שיעורים התבטלו לי; אימא, היום כל היום הלכו מכות בכיתה; אימא, היום שיחקנו כל היום בחצר. בלי נוכחות של מורים ומורות הדברים בבתי הספר יוצאים משליטה. אלימות, חרמות, פגיעות מיניות. תתחילו להתעסק במה שחשוב באמת. איפה אתם?

היו"ר אמיר אוחנה:

כעת – חבר הכנסת שלום דנינו. בבקשה.

שלום דנינו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול התקיימה הלווייתו של אלי אלאלוף, שהיה חבר כנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

היום, לדעתי. מתקיימת כרגע.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ברגעים אלה.

שלום דנינו (הליכוד):

אז באשדוד, כן. אלי אלאלוף והחברים שלו, שעלו מצרפת, היו מהעדה המרוקאית, והם נקראו תנועת עודד. הם עזבו משפחות והגיעו לארץ להוביל ולטפח מנהיגות של יהודים מצפון אפריקה, והגיעו לעיירות ולערים ולשכונות. אלי אלאלוף שימש גם כיושב-ראש עמותת רש"י, שהתעסקה רק בפרויקטים חברתיים, והוא הוביל עשרות פרויקטים מרשימים, בעיקר בנגב ובפריפריה כמו בגליל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

יישר כוח, ויהי זכרו ברוך. כמובן, נציין את זכרו בצורה מסודרת במליאה, ואנחנו משתתפים בצערה של ג'יזל ושל המשפחה על לכתו של חברי חבר הכנסת אלי אלאלוף, זכרו לברכה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים כעת לנושא הבא שעל סדר-היום: הצעת חוק השמות (תיקון מס' 9) (שם מאימוץ של קטין שהורהו נפטר), התשפ"ו–2026, לקריאה הראשונה. ואני מתכבד להזמין את השר קרעי להציג את הצעת החוק. בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק המונחת לפניכם היום מטעם משרד הרווחה והביטחון החברתי עוסקת בילדים שאיבדו את היקר להם מכול, את הוריהם, ומבקשים גם לאחר שאומצו לשמור את שמות הוריהם במרשם האוכלוסין. בשמחת תורה התשפ"ד נכתבה אחת הפרשות הכואבות והקשות בתולדות מדינת ישראל. בתוך האובדן הנורא ישנם ילדים שהתייתמו משני הוריהם. ילדים שנגזלו מהם בבת אחת הבית, הביטחון והיד המוכרת שמלווה כל ילד בדרכו בעולם. המצב המשפטי הקיים כיום אינו מאפשר לאותם ילדים, לאחר אימוצם, לשמור במרשם האוכלוסין את שמות הוריהם שנהרגו, נרצחו או נפטרו. מדובר בפער שאיננו רק טכני או רישומי, אלא בפער עמוק של זהות, של שייכות, של זיכרון. אנו מביאים את התיקון מתוך הקשבה לצרכים בשטח, ורואים חשיבות עליונה בכך שהמדינה תאפשר לילדים הללו לשמור את שמות הוריהם, ולהותיר גם במרשם האוכלוסין את החיבור לשורשים שמהם צמחו. זהו חיבור לערכים, לסיפור חיים ולזהות שאינה נמחקת עם השנים ואינה מתבטלת עם שינויי מסגרת. בהזדמנות זו אני מבקש להביע הערכה והוקרה עמוקה להורים ולמשפחות המאמצות, אנשים שבחרו לפתוח את ביתם ואת ליבם ולגדל את הילדים שהתייתמו באהבה גדולה, במסירות אין-סופית ובאחריות אנושית ומוסרית מהמעלה הראשונה. אתם מגלמים את פניה היפות של החברה הישראלית. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק הזו אינה עוסקת רק בשם במרשם, היא עוסקת בכבוד האדם, בזכות לזהות ובמחויבות שלנו כחברה וכמדינה לעמוד לצד הילדים גם במקומות הרגישים והכואבים ביותר. אני קורא לכם לתמוך בהצעה החשובה הזו. עד כאן, אדוני, בנוגע להצעת החוק. ומכיוון שאנחנו עורכים מחדש את סדר-היום, כי האופוזיציה, כנראה, כבר אין לה אי-אמון בממשלה, היא מביעה אמון בממשלה ומשכה את הצעות האי-אמון שלה – תדעו, האופוזיציה משכה את הצעות האי-אמון, בשנה הרביעית של הממשלה הזו גם האופוזיציה מביעה אמון בממשלה – אז מכיוון שכך, ועד שיושב-ראש הקואליציה יסדיר את הלו"ז מחדש, בואו נדבר קצת על פרשת השבוע. קראנו בפרשה: "וישמע יתרו כהן מדיָן". המדרש אומר: "מה שמועה שמע ובא?" – מה יתרו שמע? – "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". נס קריאת ים סוף הדהד בכל העולם, כתוב: "שמעו עמים ירגזון", ויתרו שמע את קריעת ים סוף והחליט לבוא ולהידבק בעם ישראל, בעם של הקדוש ברוך הוא. אבל יש מי ששמע ובא, יש מי שיש לו - - -

ירון לוי (יש עתיד):

אני לא רוצה להפריע, רק בגלל שאני מקשיב לך קשב רב – שלא יהיה פאנץ' בסוף עלינו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אבל חייב להיות פאנץ'. זה לא בית כנסת פה. זה לא בית מדרש. אנחנו מחברים את הפרשה לאקטואליה. מה יש לנו בפרשה שלנו, חבר הכנסת לוי? מה יש לנו בפרשה שלנו? יש לנו בפרשה איך בונים הנהגה בעם ישראל. יתרו הגיע ולימד את משה, אמר לו: "ושמת עלֵהֶם שרי אלפים שרי מאות שרי חמִשים ושרי עשרֹת", וזה לא הנחת תפילין. פרשת יתרו – יש את התורה בצד אחד, את מתן תורה, אבל התורה לבד לא מתקיימת. התורה לא יכולה להתקיים בריק. היא מתקיימת כאשר יש לה את נושאיה, את מי ששמר את הגחלת, את מי ששומר את המורשת, את מי שמנחיל את זה מדור לדור. ואלה המנהיגים שיתרו מלמד את משה איך למנות אותם. זה כרוך אחד בשני. זה מתן תורה עם ההנהגה של עם ישראל. הקשר הוא בפרשה עצמה, אני לא מחדש אותו. יש מי ששמע ובא, שזה יתרו. שמע, ראה דברים, והשכל הישר והבהיר שלו אמר: באמת יש כאן דברים שאי-אפשר להישאר אדישים כלפיהם, ואני צריך לקום ולעשות מעשה. ויש מי ששמע ובא לקלקל – עמלק. עמלק גם שמע על קריעת ים סוף. "שמעו עמים ירגזון" – זה כלל גם את עמלק, אבל עמלק בא וראה, ואמר: אני עכשיו דווקא איכנס ואנסה לקלקל. הוא קפץ לאמבטיה הרותחת. כולם פחדו מעם ישראל והוא ניסה לקלקל, ולכן סופו היה "מחה תמחה את זכר עמלק". אבן עזרא אומר: מה רצה להראות לנו כאן? כדי שנתבונן ונבדיל בין מסייע למסית, בין שותף למי שמטרתו רק להחריב. יש את יתרו, שראה מה היה ובא ורצה להיות שותף עם עם ישראל, ויש את עמלק, שראה מה היה, ובא ורוצה להחריב. גם אנחנו, בימינו אנו, עם ישראל נלחם מול ציר הרשע ומנצח בעזרת השם. יש מנהיגים בעולם שנאבקו בנו, שראו את עם ישראל נאבק בציר הרשע; במקום להצטרף למאבק הזה, במקום להצטרף לטובים, הם הלכו והשמיצו אותנו. אנחנו רואים מה קורה עם אותם תומכי טרור שמפגינים באוסטרליה בביקור של הנשיא הרצוג. עם ישראל נאבק מול הרוע, והם באים ומחבקים את הרוע. יש כאלה שנאבקו בנו, ויש כאלה, כמו הנשיא טראמפ, שהבינו את גודל השעה ואת ערכו של העם היהודי בעיצוב ההיסטוריה, ובחרו לקחת חלק ולהיות שותפים עם עם ישראל. וגם בתוכנו, גם בתוכנו יש כאלו שהבינו את גודל השעה, ונלחמו להשיב את כבוד עמנו, כמו הלוחמים הגיבורים שלנו, שאומרים: אל תחזירו אותנו. לאורך כל השנתיים האחרונות וחצי הם אמרו: אל תחזירו אותנו הביתה, תנו לנו להמשיך ולהשמיד את האויב שטבח ורצח ופשע באותו יום שמחת תורה. ויש את אלו שמחפשים כל היום מה לא טוב כאן, כל הזמן – מה לא בסדר. אותם ממורמרים, אותם אלו שאמרו: לא עשו את זה מספיק מושלם. ראש הממשלה נתניהו הביא את מדינת ישראל לפסגה מחדש, יותר גבוה ממה שהיא הייתה קודם מבחינת כוח ההרתעה שלה, מבחינת ההכרה הבין-לאומית של נשיא ארצות הברית, שהולך כתף אל כתף עם ראש ממשלת ישראל. ויש את אלה שתמיד אומרים: הינה עוד משבר עם הנשיא טראמפ, או הינה עוד בעיה, עוד משהו שהוא לא מושלם. החל מתקשורת תבוסתנית וכלה במערכת משפט רודנית, שהפכו את עצמם – אותן שתי מערכות שאני תמיד מדבר עליהן, אותן תקשורת ומערכת משפט – שהם מבינים שהדמוקרטיה כבר לא משחקת טוב עבורם, והם מנסים לבסס את שלטונם באורח לא דמוקרטי באותם שני מעוזים: במעוז התקשורת ובמעוז המשפט. והם הפכו את עצמם לכלי ניגוח פוליטי נגד הממשלה גם במלחמה. אז יתרו, יתרו בפרשה ייעץ למשה להקים מערכת משפט יעילה לטובת העם. הוא אומר למשה: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שֹנאי בצע" – נותן פה הגדרות תפקיד לשופטים של עם ישראל, הגדרות תפקיד שרחוקות כרחוק מזרח ממערב מהמערכת שלנו. אצלנו, במקום לשפוט את העם, בג"ץ מנסה להחליף את העם. שמענו את הביזיון, את החרפה הזאת של אהוד ברק, שהעם לא טוב לו, כמו שאמרו בשופטים, "זה העם אשר מאסתה בו צא נא עתה והִלחם בו". העם הזה כבר התגבר על כל אותם אלו שניסו להחליף אותו ולהביא אנשים בצבעים אחרים, עם השקפות שיותר מתאימות להם, ולמהול – ממש תורת גזע, תורת גזע חדשה. כי לא מוצא חן בעיניהם שיש כאן הנהגה כל כך איכותית בראשות נתניהו, עם ציבור שמייצג דעות שלא מוצאות חן בעיניהם, אם זה חרדים ואם זה ציונות דתית, ואם זה ש"ס ואם זה עוצמה יהודית, וכמובן הליכוד. אגב, היושב-ראש, כל פעם שיאיר לפיד עולה כאן ואומר: אני אומר שאתה לא ליכודניק אמיתי, מספרים לי שעוד 100 אנשים, ליכודניקים אמיתיים, שלא חשבו להצביע לי, אומרים עכשיו: דווקא בגלל יאיר לפיד, אנחנו נצביע לקרעי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז תקרא לו, שיבוא הרבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני קורא לו. אני אומר שאני מזמין אותו לעשות את זה כל פעם מחדש, כי אני קודם כול גאה להיות הנציג – שליברמן אומר שאני נציג של גפני, ולפיד אומר שאני נציג של ש"ס. אני אהיה גאה להיות הנציג של כל עם ישראל, של עוצמה יהודית, של הציונות הדתית, של ש"ס ושל החרדים, וכל זה בתוך עמוד השדרה הלאומי של עם ישראל, שזאת תנועת הליכוד, שבתוכה יש את כל המגוון. אני מאמין שעמוד שדרה חזק, איתן, יציב, זו הדרך באמת לפעול לטובת כל הממלכה. אז יבואו כל אותה חבורה וינסו כל הזמן להשמיץ וינסו להכפיש, אבל אנחנו נפעל כאן שתהיה כאן מערכת הוגנת, אנשי חיל יראי אלוקים, שתחזיר לכאן את המדינה היהודית והדמוקרטית ואת המשילות. נמשיך את השיחה הזאת בפעם הבאה, בסיכום. בסיכום אני אמשיך את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. תודה רבה לשר, ואנחנו כעת נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – גם הוא אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חבר הכנסת רון כץ – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – גם הוא אינו נוכח; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת; חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת נאור שירי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי – מוותרת; חבר הכנסת משה טור פז – אינו נוכח; חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חברת הכנסת מירב בן ארי – אינה נוכחת; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת מאיר כהן – אינו נוכח. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול הלך לעולמו ידידי וחברי אלי אלאלוף.

היו"ר אמיר אוחנה:

קצת יותר שקט במליאה. קצת יותר שקט במליאה. תודה.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אני חוזר, אתמול הלך לעולמו חברי וידידי אלי אלאלוף. היינו ביחד חברי כנסת במפלגת כולנו בכנסת העשרים. כמובן, אלי אלאלוף נולד בפברואר 1945 בפאס במרוקו; עלה, נדמה לי, ב-1967 למדינת ישראל, התקדם, למד באוניברסיטה העברית והגיע למעמד בכיר מאוד; גם כאשר ניהל את קרן רש"י ותרם רבות, והקים ארגונים והקים מפעלי חיים, ועל זה גם קיבל פרס ישראל מטעם מדינת ישראל. אני הכרתי אדם מאוד צנוע, אדם מוכשר מאוד. כשהוא היה יושב-ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות כל דאגתו הייתה לתת שירות, לשרת את העם נאמנה בישראל. אני זוכר שנסעתי איתו יום אחד לבקר בשלושת בתי החולים בנצרת, אדוני היושב-ראש, כי הוא רצה שתושבי נצרת והאזור יקבלו שירות רפואי טוב. שלושת בתי החולים היו בתי חולים פרטיים. מי שמכיר, בית החולים האנגלי, הצרפתי והאיטלקי. והצעתנו הייתה שבית החולים האנגלי יהפוך להיות בית חולים ממשלתי עם מתקנים, עם סיוע ממשלתי, ושאר בתי החולים יהיו שתי שלוחות. אך לצערנו הרב, למרות כל הניסיונות לשכנע את הנהלות בתי החולים לעשות כדברו, למען טובת האזרחים, לא הצלחנו לשכנע, בעיקר את הנהלות בתי החולים הפרטיים. אלי היה אדם עם לב ענק, לב גדול. הוא אהב את האזרחים, אהב לשרת את כולם, דאג לכל אחד, לקח ללב כאשר לא הצליח לשרת, או כאשר האזרח לא הגיע לכתובת הנכונה כדי לקבל את השירותים שמחייבים כל מדינה מתוקנת לתת לו ולהעניק לו. הוא היה אהוד על כל חברי הבית כאן. העריכו אותו, כיבדו אותו, וכל מי שעבד איתו עד עצם היום הזה זוכר אדם ענק, אדם גדול, אדם ישר, אדם הגון, ישראלי גאה, שאוהב את המדינה ועושה למענה. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן. זכיתי לכהן לצידו בכנסת העשרים, שבה הוא כיהן, ואני חותם על כל מילה. חברת הכנסת עדי עזוז – אינה נוכחת; חבר הכנסת סמיר בן סעיד – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל שיר סגמן – אינה נוכחת; חבר הכנסת יוראי להב הרצנו – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק, חבר הכנסת בליאק – מוותר. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אחרי פניות חוזרות ונשנות שלי, סוף-סוף, בימים האחרונים פורסמה פקודת מטכ"ל בעניין שירות בני הציבור החרדי בצה"ל. כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה. אומנם עצם כתיבת פקודת מטכ"ל בנושא היא בשורה חשובה, אבל לצערי היא גם בשורה מאכזבת, ואסביר. נקודה ראשונה – הפקודה בעצם מכפיפה גם את החייל החרדי לפקודת השירות המשותף, שגם היא לא נאכפת כיום, כי היוהל"ם הפיצה החרגות והקלות בזמן המלחמה לעניין ערבוב המינים. המשמעות היא שההחרגה יכולה לקרות גם אצל חיילים חרדים. אז גם חיילים חרדים יוכלו למצוא את עצמם עם לוחמות בנגמ"ש או בנמ"ר בעזה, כי אין פתרון אחר. נקודה שנייה – על פי הפקודה לא ייפגע שירות של אף אחד אחר כתוצאה משירות בני הציבור החרדי. הכוונה כמובן לשירות חיילות, אבל לא כתוב כלום על כך שלא ייפגע שירותם של בני הציבור החרדי כתוצאה משירותו של מישהו אחר. התרגום של הסעיף הזה הוא כך: חרדים נחמדים, תתגייסו ונשתדל להתחשב בכם, אבל עד גבול מסוים. יש אג'נדות פרוגרסיביות יותר חשובות. נקודה שלישית – הכשרות הפיקוד והקצונה של החייל החרדי יהיו במסגרות מתאימות, אבל מעבר לכך, למשל קורסי מ"פים ומג"דים יהיו במסגרות הקיימות בצבא. התרגום: החרדים כחרדים טובים בשביל פיקוד זוטר; מעבר לזה, הם מוזמנים לעבור בכור ההיתוך הצה"לי. נקודה רביעית – הפקודה מגדירה תפקיד בשם יועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים, שיפעל עם כלל הגופים המקצועיים לקידום שילוב החרדים בצה"ל, אבל סמכויות ליועץ הזה – אפס אחד גדול. אז שוב נשאלת השאלה בצורה הכי ברורה שיכולה להיות: האם מדובר ברצון אמיתי ובנכונות כנה של צה"ל לגייס חרדים באופן שיאפשר להם לשרת בצבא ולהישאר חרדים, או שמא מדובר בניסיון מתוחכם למשוך את בני הציבור החרדי לתוך כור ההיתוך, ואז להכפיף אותם לאג'נדות פרוגרסיביות ולתפיסות עולם שמנוגדות ב-180 מעלות לעולמו של הצעיר החרדי? עד כאן שאלותיי. אני מאוד מקווה שאקבל תשובות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת, חבר הכנסת איתן גינזבורג – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה גפני, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, רבותיי חברי הכנסת, במוצאי שבת הלך תלמיד ישיבה נשוי, שלומד תורה יום ולילה, ברחוב באופקים, ועצר אותו שוטר, ושלחו אותו למעצר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הוא היה עריק?

משה גפני (יהדות התורה):

לא אמרו לא לו ולא לאשתו ולא לאף אחד איפה הוא נמצא, והיה צריך לחפש אותו במשך יום שלם. ולא עוד אלא שהוא ביקש במשך כל היום להניח תפילין ולא נתנו לו. כאילו אנחנו מדברים על מדינה של הרומאים, שעוצרים אנשים על זה שהם לומדים תורה; זה לא שהוא עבר איזושהי עבירה – הוא למד תורה, ועל זה לקחו אותו למעצר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא, על זה שהוא לא התגייס לצבא.

משה גפני (יהדות התורה):

מה אתם חושבים שיהיה פה, שאנחנו נשתוק על הדבר הזה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא על זה. לא על זה. על זה שהוא לא הלך לצבא.

משה גפני (יהדות התורה):

ואחרי זה הוא מבקש את הדבר האלמנטרי – כל אחד מאיתנו, לא היה יום אחד בחיים שלנו שלא הנחנו בו תפילין. ולא נתנו לאברך הזה, שלומד תורה, לא נתנו לו להניח תפילין. כאילו שאנחנו נמצאים במדינה של הרומאים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

נראה לי מוזר. נראה לי מוזר.

משה גפני (יהדות התורה):

כאילו שאנחנו נמצאים - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גפני.

משה גפני (יהדות התורה):

אל תתערב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני שואל אם בדקת.

משה גפני (יהדות התורה):

בדקתי. דיברתי עם אשתו. דיברתי. היא חיפשה אותו כל היום. עם תפילין. בדקתי. זה שאתה סנגור של כל מה שעושים – הבנו. אל תתערב. יש לי מה להגיד בעניין הזה. הוא נעצר על זה שהוא לומד תורה. לומד תורה כל היום וכל הלילה. לא שהיה עליו משהו, שאמרו שהוא לא לומד, שהוא כן לומד. לומד תורה – אני מעיד לכם על זה – ועצרו אותו. לא נשתוק על זה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אל תצביעו היום על הפיצול.

משה גפני (יהדות התורה):

ולא עוד אלא שהוא לא יכול היה להניח תפילין בגלל שלא נתנו לאשתו להביא לו את התפילין.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא מאמין. לא מאמין.

משה גפני (יהדות התורה):

אתה לא מאמין, אני יודע. אני רואה מהפעולות שלך שאתה לא מאמין. אם מישהו חושב שאנחנו נשתוק על התהליך הזה, אתם טועים. אתם לא יודעים למה אנחנו הולכים. מה זה שבן אדם לא יכול ללמוד תורה? מה זה שבן אדם לא יכול להניח תפילין? מה אתם חושבים, שאנחנו נשתוק על זה? לא יקום ולא יהיה. מי שלומד תורה ימשיך ללמוד תורה. למדנו תורה, אבות אבותינו למדו תורה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום, אדוני.

משה גפני (יהדות התורה):

גם כאשר איימו עליהם במוות, המשיכו ללמוד תורה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת גפני, משפט לסיום.

משה גפני (יהדות התורה):

גם כשהיו במערות, גם כשברחו, המשיכו ללמוד תורה. בוודאי. לא ייתנו להניח תפילין ואנחנו נשתוק על זה – אתם טועים בעניין הזה טעות מוחלטת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

משה גפני (יהדות התורה):

זה המשפט האחרון, בגלל שאני הולך להגיד עוד הרבה משפטים בהמשך. אנחנו נלמד תורה, נמשיך ללמוד תורה, ונניח תפילין, ואתה יכול לצעוק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גפני, אני לא מאמין לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת סימון דוידסון – מוותר; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה לפתוח בציטוט. אלו הדברים: זהו רגע מכונן שמכריז לא רק על תוכנית אלא על עמידה ונחישות. זו הצהרה ברורה של רצוננו הפוליטי, התרבותי והכלכלי. אנו מציירים את קווי המתווה של פלסטין של מחר. את הציטוט הזה אמר מוניב אל-מסרי, הדוד של בשאר אל-מסרי, שהיום בוועדת הפנים של הכנסת דנו בעובדה המופרכת הזאת שתוכנית של בשאר אל-מסרי לקבל מלון מול העיר העתיקה, מול הר הבית בירושלים, הייתה אמורה להידון היום בוועדה המחוזית של ירושלים. במקום זה היא נדונה, ברוך השם, אצלנו. בשאר אל-מסרי, ההורים יזהר שי, רובי חן, אייל ולדמן, 200 הורים שכולים ואחרים, תובעים אותו בארצות הברית על זה שמהמלונות שלו – אדוני היושב-ראש, כשהגענו למלונות שלו, מה היה מתחת למלונות שלו? מפקדות של הקומנדו הימי של חמאס, רשתות של מנהרות, אמצעי לחימה. והוא יקבל מלון – מלון, כאילו, אין גבול להיפוך הערכים הזה – הוא יקבל מלון מול הר הבית, מול ירושלים. יש דבר מעוות יותר מזה? עכשיו, זו לא הייתה טעות בבניין הספציפי, זו לא טעות לגבי בשאר אל-מסרי דווקא, ולכן עליתי לכאן. זה עניין לאומי, כיוון שאנחנו ניצבים מול אויב – הכול משרת את הג'יהאד. ומי שקצת מכיר את המרחב - -

היו"ר סימון דוידסון:

סליחה.

עמית הלוי (הליכוד):

- - וקצת עוקב אחרי מה שקורה כאן: יש חוק איחוד משפחות, אדוני, דיברנו עליו במושב הזה; הוא לא עניין אנושי, הומניטרי, הוא עניין שנועד להזרים – כמו שכתוב בדוחות השב"כ – עשרות אלפי טרוריסטים לתוך מדינת ישראל, לגדל דור ב' של טרוריסטים. יש לך הומניטרי, באים לפה ארגונים הומניטריים. ארבל, 163 ארגונים. מה גילינו בדיונים בוועדות? בחוץ הומניטרי, כמו שהיו אומרים כשהייתי ילד על אבטיח, כן? אז זה בחוץ. במקרה הזה זה הפוך: הירוק בפנים – החמאס בפנים. בחוץ זה נראה הומניטרי, אבל הכול משרת דבר אחד – משרת את הג'יהאד, משרת את החמאס. יש לך חינוך, ראינו מה זה בתי ספר ברצועת עזה. זה נראה כאילו בית ספר; מתחת – מחסן טילים; בכיתה מלמדים איך להשתמש בהם. כל הכלים לג'יהאד, ואותו דבר לגבי התוכניות. לכן אני אומר, זה לא רק בשאר אל-מסרי וזו לא התוכנית, והגיע הזמן שמוסדות התכנון שלנו יכירו את האויב. אנחנו נאבקים פה לא על איזו פינה, אנחנו נאבקים על המולדת. המאבק הציוני, לא רק שהוא לא תם, הוא נהיה יותר משוכלל ויותר מתוחכם, כי בדיוק כל הכלים הללו, כל הכלים הללו – חינוך ובריאות והומניטרי, וכאילו תכנון ובנייה – כולם משרתים דבר אחד.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

בדיוק כמו שאמר הדוד שלו: קווי המתווה של פלסטין של מחר. ועוד משפט אחד אני אומר. פלסטין של מחר זה ישראל שלא קיימת מחר, זה משחק סכום אפס. לכן הגיע הזמן שגם מוסדות התכנון יציבו לעצמם שיקולים לאומיים, שיקולים ביטחוניים רחבים, לא רק בקוטר של הכדור, להבין את התמונה הגדולה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

להבין מהותית את האויב, להבין את המלחמה, ולעשות הכול כדי שננצח בה. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב – אינו נוכח. חבר הכנסת ששי גואטה, בבקשה. יעלה ויבוא, חבר הכנסת ששון ששי גואטה. אני משער שזה יהיה קשור לחלב.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, רק אם אפשר שיקשיבו לי קצת, כי הרעש מוציא אותי מאיזון.

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, שקט, בבקשה.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אז קודם כול, אני באמת לא יודע אם אמרו "ברוכים הבאים" לתלמידים האלה שם, בחורי הישיבה. אז ברוכים הבאים, איזה כיף ככה לראות אתכם, חמודים, עם כיפה על הראש. אז אני רוצה להתחיל ולדבר על שני נושאים. אחד הנושאים – מרגי, תקשיב מה היה היום. מרגי, היום אנחנו בוועדת הבריאות, באים להלומי הקרב, באמת דיון ענייני, דיון שבו יורדות לך דמעות, אתה בוכה מרוב שכואב לך על מה שיש, ומהמצב שהגיע לאנשים, ואז קמה אישה ומתחילה לדבר בלי שום קשר: החרדים, משתמטים, לא התגייסו, לא עשו. מדברת לא לעניין. אבל אתם יודעים מה הכי אהבתי לראות? קמו עליה הלומי הקרב, ואומרים לה: אל תכניסי את הפוליטיקה. הם נלחמו איתנו, הם טיפלו בנו. אלה הלומי הקרב. אומרים לה: תצאי מפה, החרדים היו איתנו בשדה הקרב והיו חברים שטיפלו בנו, והביאו לנו, והאכילו אותנו. ואני שומע אותם, על אחת שבאה לחרחר שנאה, לייצר פילוג בתוך העם, כאילו החרדים הם אויבים שלנו – כשאתה שומע את הלומי הקרב איך הם מדברים, זה מאוד ריגש אותנו. ואתם יודעים מה הנושא השני? הנושא השני – סימון, תקשיב. מי היום מדבר עלי בטוויטר, בפייסבוק? הבן אדם הכי לא אמין במדינת ישראל, ונראה לי שגם בעולם – בנט. נפתלי בנט היום כותב: ששון גואטה, חבר הכנסת גואטה, יוקר המחיה והממשלה. ובכל סוף השבוע האחרון, אביר קארה – שאם יש מישהו שלא היה נאמן לאנשים שלו, זה הבן אדם הזה – כותב עליי כל מיני דברים נוראיים: מושחת, דואג, מה דואג, דואג לאנשים. אז אני רוצה להסביר לנפתלי בנט – שהוא היה ראש ממשלה מנותק, מנותק ולא אמין, מנותק ולא אמין. מה הכוונה? ראש הממשלה שלי אולי לא הכי אוהב – כי אנחנו יודעים שהוא ימינה, כלכלית, אבל הוא הבין מה הצרכים בציבור. הוא בא, יושב עם חברי הכנסת: איך אנחנו מיישבים את הגליל, איך אנחנו משקמים, מה אנחנו עושים. אמרתי לו מה צריך – גם אם הוא לא הכי אהב, כי זה לא בראייה הכלכלית שלו – אבל אם זה מה שצריך כדי לשקם את הגליל, זה מה שאנחנו נעשה. נשקם ונעשה. להבדיל מבנט, שלא כמו בליכוד, 30 ומשהו חברי כנסת – שישה חברי כנסת הוא לא ידע לתחזק. הוא היה מנותק מהכול, היה מנותק מהח"כים, היה מנותק, הוא לא ידע מה זה הצרכים. וגם אביר קארה, שמדבר על נאמנות. אולי אני באמת נאמן לאלה שבחרו בי, מה שאמיר קארה לא היה – נאמן לאנשים שלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום, אדוני.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

הוא לא טיפל בשולמנים ובכל העצמאים האלה. אז אני גאה להיות במפלגת הליכוד שבאה בפריימריז מכל מקום ומכל מחוז ומחוז, ולפעמים עושים דברים שלא נראים הכי טוב, אבל עושים אותם לטובת הציבור, ולא בגלל שאיזה יועץ תקשורת כזה או אחר אומר לנו מה נכון או לא נכון לטובת הסקרים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת חבר הכנסת משה סלומון, בבקשה.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, לפני כמה דקות חזרתי מקבר רחל, התפללנו שם. פגשנו שם את ישיבת בני רחל, ישיבה של בני תורה שיושבים ולומדים שם. וזה אחד הרגעים שבו אתה מתרגש לראות את שרשרת הדורות – איך עם ישראל בנוי על אבות אבותיו, על האימהות. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אומנם עליתי ארצה לפני כמה עשורים, אבל בכל רגע נתון כשאני מגיע לעוד פיסת אדמה, עוד מקום קדוש של עם ישראל בארץ ישראל, זה ממלא את הנפש, ממלא את הערגה הזאת שאתה חש בדרך לכאן. תלאות רבות עבר עם ישראל, מכל אחת מהגלויות השונות, ואני עצמי הלכתי מאות קילומטרים כדי להגיע לכאן. וכשאתה מגיע וגואל עוד פיסת אדמה בארץ ישראל – וכאן, במקרה הזה, זה קבר רחל, מקום שבהסכמי אוסלו היה אמור להיות חלק מהרשות הפלסטינית, וברגע האחרון הרב חנן פורת, זכר צדיק לברכה, יצר הזדמנות, בשיח עם ראש הממשלה דאז רבין, זכרו לברכה, שבה לא מוותרים – לא מוותרים על האבות, לא מוותרים על האימהות – ואותה חלקה חוזרת והופכת להיות חלק, חלק מהריבונות של עם ישראל. אני, עוד לפני המלחמה, הגשתי חקיקה שמבטלת את האפליה ברכישת קרקעות ביהודה ושומרון. ישנה אפליה גזענית כלפי יהודים ביהודה ושומרון, שבה יהודי שרוכש קרקע ביהודה ושומרון לא יוכל לרשום את הקרקע הזאת בטאבו, אלא דרך איזשהו מינהל, דרך איזושהי דרך עוקפת, בעוד פלסטינים שחיים ביהודה ושומרון יכולים לרכוש קרקע, יכולים לרשום את הקרקע על שמם בטאבו, והדבר הזה הוא אפליה גזענית ממעלה ראשונה. עוד לפני המלחמה הגשתי את החוק הזה לשינוי היחס כלפי יהודים ביהודה ושומרון, ואתמול קיבלנו בשורה גדולה מאוד מאוד, שהממשלה בעצמה מחליטה שהדרך הזאת שבה יהודי לא יכול לרכוש קרקע תתבטל מאליה, והחוק הירדני עוד מלפני קום המדינה יתבטל. ואני מקווה עוד שבתהליך קידום החוק הזה, החוק הזה של ביטול האפליה ימשיך להתקדם גם דרך הכנסת, דרך חקיקה, דרך כזו שלא נצטרך לטובתם של אנשים כאלה ואחרים. התפקיד שלנו, בסופו של דבר, הוא להיות בכל חלקי אדמתנו – ביהודה ושומרון, בדרום, בצפון, גם ברצועת עזה – כי זו ארץ חמדת אבות, זו המדינה שלנו, זו חלקת האדמה שלנו, זו חלקת האדמה של עם ישראל על כל גלויותיו. ובעזרת השם, אנחנו מקווים שהגאולה והחלת הריבונות שמתחילה עכשיו תביא למצב שבו גם הגלויות יתקבצו ויגיעו לכאן, וגם אויבנו יבינו שאנחנו באמת ממשיכים לגאול את אדמתנו לעולמי עד. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת סולומון. וכעת – חבר הכנסת חיים ביטון. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

חיים ביטון (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לברך. ביציע נמצאים תלמידי "מאור ישראל" של הרב גרוסמן, ילדי חמד, נערי חמד. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, חבר הכנסת שטרן, אולי תסתכלו למעלה, תראו את התלמידים האלה. אלה תלמידים שלומדים ב"מגדל אור" במגדל העמק, חרדים שמביאים 83% בגרות, בבית ספר שאתם נלחמים בו יום-יום, עובדים, מהבוקר, קמים ומחפשים איך להילחם בתקציב של הציבור החרדי, של התלמידים הללו. שאגב, אם אני לא טועה, יש שם אחוז מאוד גדול של כאלה שהולכים לצבא. ואני אומר את זה בימים הללו, שאנחנו – אני חושב שבמיקום ההיסטוריה לא היה רצף של בג"צים נגד ציבור מסוים, מלחמת קודש, נקרא לזה ככה. אמונה – ביזע רב, לקום בבוקר ולחפש איך להילחם בציבור.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אם תפסיק לרמות - - -

חיים ביטון (ש"ס):

ולדימיר, אני מחכה שתגיב לי קצת, אז אם אתה יכול – אני אשמח. זה ידליק אותי קצת, זה יעזור לי בעניין. אני אומר את זה לך בידיעה ברורה, חד-משמעית. עצוב לי מאוד, בתוך הציבור שלנו, של עם ישראל כולו, שאמור לתת כתף אחד לשני, אמור להאמין בעבודה אחד של השני ובחיבור הכלל-ישראלי, הכלל-ארץ-ישראלי, לבוא ולדעת שאתם – באמת, אני חושב שזה ככה עובד – קמים בבוקר וישנים בלילה עם איך נלחמים בציבור החרדי, בחינוך החרדי. והבעיה שלי היא כזאת, מכיוון שאני מאמין שלחלקכם יש רצון טוב – יש מושג שנקרא עיוורון, עיוורון של דרך, של הסתכלות חד-משמעית רק איך לעצור, כשהנתונים שמדברים בעד עצמם לא מעניינים אתכם, הנתונים הורסים לכם את הסיפור. הסיפור הוא מלחמה, הסיפור פה הוא להילחם בציבור החרדי, הסיפור הוא לפרק ממשלה, לא מעניינים כרגע הנתונים – שאתם רואים אותם בעיניים – הנתונים אומרים שהציבור החרדי עושה רבות ומתקדם רבות ועושה עבודה משמעותית. אתם יודעים את זה, ולמרות זאת לא מעניינים אתכם הנתונים. אחוזי הליבה גדלים, עושים מבחני מיצ"ב ברשתות ובכל המערכות של החינוך החרדי. ולכן – חבל שנגמר לי הזמן – אני קורא לכם: תסתכלו בנתונים, תבדקו את הדברים בצורה אמיתית, בלי עיוורון מחשבתי, וככה תדעו מה צריך, ולאן צריכים ללכת ולעבוד כדי שכלל הציבור שלנו יהיה מאוגד ומחובר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת ביטון. וכעת - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - לא מתגייסים. לא מתגייסים, מה לעשות?

היו"ר אמיר אוחנה:

מה הסדר הנכון? חבר הכנסת מישל בוסקילה, בבקשה. צריכים לסדר את זה פה, כי אני רואה גם אלי דלל. אלי דלל דיבר? לא דיבר. אז צריך לסדר את זה. תעשו סדר. בבקשה, חבר הכנסת בוסקילה.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, בהמשך למה שאמר חבר הכנסת חיים ביטון, לגבי תלמידי הישיבה ממגדל העמק מבית מדרשו של הרב גרוסמן, אז קודם כול, אני מברך אותם – אני הבנתי שבאמת הבגרויות שלהם מצוינות, הם הולכים לגיוס – במיוחד שבן דודי נמצא בין מחנכי הישיבה הזו – כן, דודי היקר, אני רואה, שלום – וגם משפחת מלכה מאשקלון, שעברו למגדל העמק – הם אנשי חינוך; וגם מנהל הישיבה, שנמצא איתנו ועוקב מקרוב אחרי התהליכים של כנסת ישראל. אז קודם כול, ברכות. ברוכים הבאים, המגיעים לכנסת ישראל. תלמדו קצת על הדמוקרטיה הישראלית, על הקטע הפרלמנטרי של כנסת ישראל. אבל אני עובר מפה לאחד התפקידים שיש לי. אני יושב-ראש הוועדה ליישובים בגבול המזרחי, ועדה שבעצם מפקחת מרמת הגולן עד אילת. כל האזור הזה מתחיל לקבל קצת תשומת לב בשנה האחרונה. לא כולם יודעים, זה אזור שהפך להיות בשנים האחרונות מאוד מאוד רגיש, ומ-7 באוקטובר – עוד יותר רגיש. אנחנו יודעים את כמות ההברחות שהאזור הזה חווה, אדוני היושב-ראש, בשנה האחרונה, ואנחנו מרגישים שיש ניצנים של התייחסות רצינית מאוד לאזור הזה. אנחנו רואים שמערכת הביטחון מתחילה לפרוס כוחות ולשקול אופציה ממש להקים בסיסים באזור כל הגבול המזרחי. אנחנו רואים שהאזור הזה מקבל את מה שהוא היה צריך לקבל מבחינת תשומת לב – ביטחונית, כלכלית. זה אזור שבעצם צריך להיות אזור מתויר, יש לנו את כל האזור של ים המלח, בתי המלון, הערבה התיכונה, אילת. אדוני היושב-ראש, הדבר המדהים הוא גם שבאזור הזה התחילו לבנות את המכשול, באזור הצפון, ובוועדה האחרונה שכינסנו ביקשנו גם להתחיל את המכשול באזור הדרום, מאזור אילת, לתת כמה שיותר ביטחון לגבול המזרחי. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל העוסקים במלאכה. אני חושב שהאזור הזה הוא אזור חשוב, אזור שאפשר להשקיע בו המון, לפתח אותו המון גם בכל הנושא של תיירות. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שגם ראש הממשלה, גם שר הביטחון וכולם צריכים לתת יותר את הדעת על האזור הזה. תודה רבה לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, תודה לאדוני. חבר הכנסת אלי דלל כעת. בבקשה. הינה, תראי, חבר הכנסת בן צור מסמן לי שהוא לפני – לא. לא, לא, לא, אפשר להתחלף, אבל היה איזשהו בלגן ברשימה, עשו סדר, כרגע הסדר שמופיע בפניכם הוא הסדר. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

אלי דלל (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול הלכו לעולמם מספר אנשים בעלי שם וזכויות מתחומים שונים: מתי כספי, בתחום התרבות, ענק בתחום התרבות, מלחין, מפיק, יוצר; דייוויד פדרמן, איש עסקים ומבעלי מועדון מכבי תל אביב בכדורסל; חבר הכנסת אלי אלאלוף, חבר כנסת מטעם כולנו, יו"ר ועדת העבודה והרווחה, ניהל את קרן רש"י, איש מקסים. יהי זכרם ברוך. אני רוצה לציין - - -

שר התיירות חיים כץ:

ויקטור סרוסי, שחקן מכבי נתניה, הלך אתמול לעולמו – הביא לכם אליפות.

אלי דלל (הליכוד):

אני רוצה לציין – אבל אתה באמצע, אתה פורץ.

שר התיירות חיים כץ:

סליחה, סליחה.

אלי דלל (הליכוד):

ואני רוצה לציין איש יקר, שהכרתי אותו באופן אישי ומקרוב, הייתי אתמול בהלוויה שלו – ויקטור סרוסי. ויקטור סרוסי היה שחקן כדורגל מצטיין, ששיחק בנבחרת ישראל ובמכבי נתניה. בשנים 1963 ו-1964 הוביל את טבלת מבקיעי השערים. הוא שיחק בתקופה של מרדכי שפיגלר. ויקטור סרוסי היה איש צנוע וישר, בעל משפחה למופת, מצטיין בכל מה שעשה. הוא היה חבר מועצת העיר נתניה במשך ארבע קדנציות, כ-20 שנה, שבהן היה יושב-ראש ועדת הכספים, ועדת המכרזים, ועדת תחבורה וכיוצא בזה. היה שליח ציבור לדוגמה, עם תודעת שירות ונתינה אין-סופית, והוא גם זכה לקבל את אות יקיר העיר נתניה. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת דלל. וכעת – חבר הכנסת יואב בן צור. בבקשה. חבר הכנסת אלהואשלה, אני מבין שאדוני ויתר על זכות הדיבור, נכון?

יואב בן צור (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, ברוכים הבאים, תלמידי ישיבת מאור ישראל, בראשותו של הרב הגאון הרב יצחק דוד גרוסמן. אתם באמת פרחי חמד, תעלו ותמשיכו ותצליחו.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברוכים הבאים, וברכות לרב גרוסמן היקר.

יואב בן צור (ש"ס):

"בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי". מכובדיי, אמש, לאחר 77 שנים מתקומתו של העם היהודי בארצו, כאן, במדינת היהודים, מונעים באופן כוחני ובלתי חוקי מיהודי להניח תפילין. במשך אלפי שנים, בכל הגלויות והרדיפות הקשות שהיו לעם היהודי, יהודים מסרו את נפשם, עונו ונרצחו, בשביל מצווה אחת, להניח תפילין – אחת המצוות הקדושות והחשובות ביותר לעם היהודי, סמל ותפארת של כל יהודי, שמניח על זרועו ועל ראשו. למעלה משישה מיליון יהודים נכחדו בשואה על עצם היותם יהודים. וכאן – מדינת ישראל, מדינה שקמה מאפר ההשמדה לאחר השואה האיומה, מדינה שקמה מתוך חזון לשמור על העם היהודי, לשמור על המסורת היהודית העוברת מאב לבנו, נותנת יד להחלטה נבזית למנוע מיהודי להניח תפילין בכלא צבאי. חבריי חברי הכנסת, הגיע הזמן לזעוק את האמת. במדינת היהודים אין חילונים, אין חרדים, אין דתיים – כולנו יהודים. התפילין זהו דבר שקדוש לכולנו. חטופים ששבו מהמנהרות סיפרו בגבורה ובתעצומות נפש על רוח האמונה שהחזיקה אותם בשעות האפלה האיומות שהיו במעמקי האדמה. הם היו בחושך הכי גדול שיכול להיות, הם היו רעבים, מותשים, מוכים וחבולים, אבל כיהודים מאמינים הם נשאו תפילה. אומנם המחבלים הארורים לקחו מהם את חירות הגוף, אבל לא את חירות הנפש, את רוח האמונה. חטופים בשבי לקחו חוטים והניחו על ידם, מתוך כמיהה ורצון להניח תפילין. וכאן, לצערנו ולמגינת ליבנו, יהודים ימנעו מיהודים להניח תפילין. עצם מעצרם של לומדי התורה בארץ הקודש הוא אות קין על מדינת ישראל. אני קורא לכל אלה שפועלים בכל דרך להילחם בלומדי התורה: נגד מי אתם קוראים מלחמה, נגד החרדים? אתם קוראים תיגר נגד התורה, שהיא שייכת לכולנו, כמו שהיא שייכת - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. משפט לסיום, בבקשה.

יואב בן צור (ש"ס):

משפט לסיום. אתם פועלים נגד האמונה, נגד היסוד שעליו מושתת עצם הקמת מדינת ישראל. אני קורא מכאן לרשויות החוק לתחקר את האירוע המביש, ולמצות עד תום – מול אלה שהיו שותפים להחלטה נבזית זו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת, חבר הכנסת אורי מקלב – נמצא איתנו? חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו קראנו היום בבוקר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" – ברכה לתלמידים של הרב גרוסמן, וי גדול, יש לכם רב גדול מאוד במגדל העמק – ורש"י אומר שחז"ל מביאים שם: אפילו ידעת שהם דנים בדיני ישראל, גם אז אל תלך. זה הדבר הראשון שנצטווינו מייד אחרי מתן תורה. סיימנו את מתן תורה, וזה הדבר הראשון. אתם יודעים למה? מה שקורה כאן היום זה בדיוק מראֶה לכם מראָה של פרצוף, למה. צעקו פה קודם על הרב גפני כשהוא דיבר, אבל זה לא לפי החוק. מתחילים עם חוקים נחמדים, יפים, מתורבתים, עם כללים, הכול בסדר. ואז מגיעים, כן, להיסטוריה היהודית, לסגירת ישיבות. ואז מגיעים, כן, להיסטוריה היהודית, לסגירת ישיבות – כן, לסגירת ישיבות, ותפסיקו להיתמם ולספר לנו סיפורים – כמו אותו עצור שנעצר באופקים שהיה תלמיד ישיבה או אותו עצור שנעצר בתל אביב, באזור, בבני ברק, או בכל מקום, שהיה תלמיד ישיבה. אתם קוראים לזה "חוקים" – לאסור על תלמידים ללמוד בישיבות, ואתם מצפים לסיעתא דשמיא מול אויבים איראנים, מול מלחמות, מול אויבים מבפנים, מבחוץ; צועקים פה בוועדות על המצב הכלכלי, על יוקר המחיה. תגידו קריאת שמע בבוקר ובערב, ותבינו איך אתם מגיעים לשם. ואתם מנסים לשכנע אותו להכול בצורה יפה, נחמדה – אבל זה חוקי, זה חוק. אלפיים שנה ניסו, מכל הסוגים, מכל המינים, מכל הדרכים. נצטרך ללמוד במנהרות – נלמד במנהרות; נצטרך ללמוד במחתרת – נלמד במחתרת. את מה שלא הצליחו אלפי שנים, אתם לא תצליחו. אף אחד מכם לא יצליח.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי מפריע? מי מפריע לך?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אף אחד מכם לא יצליח.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי מפריע? מי מפריע? מי מפריע לך?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אתם מנסים וחושבים שתצליחו, אתם משחקים בנדמה לי. אתה וחבריך מבית המשפט העליון - -

מיקי לוי (יש עתיד):

מי מפריע לך ללמוד? מי מפריע לך ללמוד?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

- - שקוראים לעצמם משפט. הרי כל הסיפור הזה והסאגה הזאת זה בגללם.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני שואל אותך.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אתם מנסים ולא תצליחו. מי מפריע?

מיקי לוי (יש עתיד):

תענה לי בצורה ישירה – מי מפריע לך ללמוד?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

אתה מכיר את האדונים שיושבים שם בבניין היפהפה הזה?

מיקי לוי (יש עתיד):

עזוב, מי מפריע לך ללמוד?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

ופעם אמרתי שאני אביא 9D, חזרתי בי, לא מביא 9D, אני אעשה שם ישיבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי מפריע לך ללמוד? תסביר. תסביר.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

בניין יפה - - - ותהיה שם ישיבה. מי מפריע?

מיקי לוי (יש עתיד):

כן.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

מדינת ישראל במערכת המשפטית שלה, עם הפקידות שלה - -

מיקי לוי (יש עתיד):

מדינת ישראל מעניקה לנו חיים, הגנה, בית לאומי.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

- - עושה הכול להפריע. לא תצליחו. לא הצליחו היוונים, לא הצליחו הרומאים, לא תצליחו גם אתם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת פינדרוס. וכעת, חבר הכנסת אוריאל בוסו, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

נאמת לבייס, זה יופי.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

נאמתי לעם היהודי.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - ב-2040 יהיו 42%, מי יגן על המדינה? מי יגן על המדינה?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

הישיבות. הישיבות.

מיקי לוי (יש עתיד):

הישיבות יגנו על המדינה? ראינו איך הגנתם עלינו.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

אוריאל בוסו (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לברך היום את תושבי באר שבע, שאתמול זכו ברב חדש, הרב אברהם דרעי. אני רוצה לברך אותו לרגל היבחרו לכהונת הרב הראשי וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל. בנו של הגאון הרב יהודה דרעי, שמסר נפש על באר שבע – אף אחד לא פקפק בכהונתו, קירב את הרחוקים, היה רב של כולם, מקובל, אהוד, הצמיח את הרוחניות. כולם יודעים מה זה באר שבע בצד הרוחני – ההכשר של באר שבע. והרב הנבחר צמח בבית הזה בדיוק, ראה מהי מסירות נפש, ראה אבא שמכתת רגליו כל שבת מבית כנסת לבית כנסת וחוזר עם פראק שהוא כולו רטוב מזיעה עד לשד עצמותיו – וגם בכהונתו כחבר מועצת הרבנות הראשית. ומדובר ברב שלא דילג על שום צעד אחד מהמסלול שראוי לכהונה כזו, סיים את כל מבחני הרבנות לרב עיר, לאחר מכן סיים את מבחני הדיינות, שאלו המבחנים הכי קשים בחיים התורניים. הוא גם כן ראוי להיות דיין, וכעת הוא הרב הראשי לעיר באר שבע, עיר האבות, בירת הדרום, בירת הנגב. אין לי ספק שאם השם שלו לא היה דרעי הוא היה נבחר פה אחד, אבל ראינו את התוצאה, תוצאה שמימית, שמראים שזה בדיוק הקול שצריך להכריע. אנחנו רוצים לברך אותו, שיזכה כמו שישב על כיסא אבותיו ואביו, וכמו שאביו מסר נפש, שיזכה שלא תצא תקלה מתחת ידיו, ימשיך הלאה לקרב ולהיות אהוב ואהוד בדיוק כמו אביו, וימשיך להפיץ תורה בעיר באר שבע. וזו בדיוק הזכות האמיתית של תושבי העיר, שימשיכו את הפריחה הרוחנית. אדוני היושב-ראש, אני רוצה בדקה שנשארה לי לדבר על כך ששמעתי אתכם מדברים כאן על מעצר של אברך, שהוא לא ברח מהצבא, הוא לא היה בן אדם שכבר נמצא בגיוס וכרגע הוא ברח משערי החיול. הוא עשה את המסלול שמדינת ישראל התוותה לו בהסדר, כפי שהיה נהוג עד היום, והוא בסך הכול נמצא בצו שני. הוא לא נמלט. הוא לא חיפש לעשות איזה משהו רע. ואני חושב שבן ישיבה שנעצר על היותו לומד תורה זה אות קלון למדינת היהודים. זה לא יעזור, זה אות קלון. אסור לאף אחד מיושבי הבית שזה יקרה. הוא נעצר אך ורק על עוון לימוד תורה. זה לא משנה מה – אנחנו נמצאים בהליך, נמצאים בהסדר שיהיה מקובל לצד כזה או אחר. בסוף יש מי שמעוניין שלא יהיה שום הסדר, ויש מי שמעוניין להסדיר את מעמדם של לומדי התורה. אבל אם מישהו חושב, כפי שאמרו, שלסגור את כל עולם הישיבות, ולהבין שמדינת היהודים יכולה להתקיים בלי לימוד תורה – זה דבר שלא יכול להיעשות. ולכן אנחנו רוצים לחזק את משפחתו ואותו, ולומר שזה בדיוק מה שאנחנו עושים. וגם המשבר שכרגע נהיה זה על כך שאנחנו רוצים להסדיר בכבוד את מעמדם של לומדי התורה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת בוסו. וכעת, חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אוהד טל, שאני לא רואה כרגע באולם, שימו לב.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לתלמידים של הרב גרוסמן – שלום לכם, אנחנו אוהבים אתכם, אנחנו אוהבים את עולם התורה, אנחנו מוקירים את עולם התורה. אף אחד לא יפגע בו, גם אם יש כאלה שרוצים, גם אם יש רשעים שהיום יש להם כל מיני סמכויות ובוחרים להפעיל אותן באופן שייצור פירוד וייצור קרע. אנחנו לא ניתן לזה, לא ניתן לזה לקרות. רוב עם ישראל איתנו, רוב עם ישראל עם עולם התורה, ולא יעזור להם שום דבר. תהיו חזקים והכול יהיה בסדר. זה מהבחינה הזאת. דבר נוסף שאני רוצה – אני רוצה לפנות לשר בן גביר, השר לביטחון לאומי. אין הרבה פעמים שניצבת בפני איש ציבור כזו הזדמנות. במשפט המינהלי הישראלי, החלטה שניתנת בחוסר סמכות, דינה בטלות. ההחלטה שניתנה היום על ידי בית המשפט המחוזי בנושא קידום או אי-קידום של קצינה כזו או אחרת היא החלטה שניתנת בחוסר סמכות מובהק, ולכן דינה בטלות. אדוני השר לביטחון לאומי, אני קורא לך לא לציית להוראה הזאת, להתייחס אליה כהוראה שניתנה בחוסר סמכות, ולכן דינה להתבטל. זה מדרון חלקלק, אוי ואבוי לנו אם אנחנו ניתן עכשיו לבית המשפט להתחיל להחליט לנו במינויים כבר ברמות האלה – זה לא מינוי של מפכ"ל, זה לא מינוי משהו כזה, זה כבר קצינה מקבילה לדרגה של סרן – אם לקדם אותה או לא לקדם אותה. זה הזוי, זה מופרך, זה מטורף, ואסור להסכים לזה. Just say no, אדוני ראש הממשלה; Just say no, אדוני שר המשפטים; Just say no לעריצות המשפטית הזאת. צריך להשתחרר מהעול הזה. מה שעומד מולנו זאת מערכה סדורה, זה מרד נגד ממשלת ישראל. צריך לפתוח את העיניים, להסתכל ולהבין מה עולה מולנו. יש מרד נגד ממשלת ישראל, וצריך לטפל בזה בצורה רצינית. הוראה בלתי חוקית בעליל – לא לציית לה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת, חבר הכנסת אוהד טל – הגיע? נוכח? אינו נוכח.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

הוא עסוק, יש לו ועדה - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה.

יוסף טייב (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת. ברוכים הבאים לתלמידי הרב גרוסמן, חזקו ואמצו. בשבועות האחרונים פורסמו הקלטות ישנות של אהוד ברק - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אחרי 7 באוקטובר.

יוסף טייב (ש"ס):

כן, אחרי 7 באוקטובר, לפני 7 באוקטובר, כשתשמעי מה הוא אמר, זה כבר לא רלוונטי מתי הוא אמר. - - ובהן הוא הציג את התוכנית שלו לשינוי הדמוקרטיה בישראל. בואו תשמעו, בהקלטה הוא אומר כי על המדינה לשבור את מונופול הרבנות על הנישואים, על הקבורה, ההגדרה מיהו יהודי, לפתוח את הדרך לגיור רחב ומסיבי. אבל הוא גם ציין שבשנים הראשונות של מדינת ישראל – תשמעו מה הוא אומר, אני מצטט: קלטנו כל מי שבא, בעיקר עולים מצפון אפריקה. זה מה שמפריע למר ברק. מדינות ערב זה מה שמפריע לו. אבל כיום אפשר להיות סלקטיביים יותר. שוב, זו הלשון שלו, היום אפשר להיות סלקטיביים יותר כלפי עולים, לבחור מי מגיע, את מי לקבל ואת מי לא לקבל. מזכיר אמירות אנטישמיות מהמדינה הכי ארורה ששמענו ב-50–60 השנים האחרונות. חברי הכנסת, אמירות כאלו מדברות בעד עצמן. ונשאלת פה השאלה היסודית: מהי מדינת ישראל שלנו? האם העלייה הפכה להיות הזדמנות לכלי מדידה דמוגרפי, או שהיא ערך ציוני והזדמנות לבנות את העם ואת המדינה המדהימה הזאת? התשובה שלנו כמובן ברורה: העלייה לארץ ישראל היא ערך לאומי ודתי, היא חלק מהציונות שלנו. וכל עולה – שיהיה עם משפחה, ילד, איש מקצוע – הוא נכנס למדינה ולעם, הוא חלק אינטגרלי ממדינת ישראל ומהעם היהודי. זה מתחיל בילדים. ילד שמגיע מצרפת, אדוני היושב-ראש, לא רק מחליף מדינה, לא רק מחליף שפה, תרבות וחברים; אם לא נותנים לו מסגרות חינוך מתאימות, אם לא נספק לו כיתות קליטה, תגבור בעברית וחונכות אישית, הוא ייפול בין הכיסאות. ואנחנו ניכשל, לא רק הוא ייכשל. החינוך הוא הבסיס לעלייה מוצלחת, והמדינה חייבת להשקיע בו באופן מיידי. זה ממשיך בבניית קהילות, בקליטה. הקליטה היא לא רק דירה, אלא חיבור למוסדות, לבתי כנסת ולמרכזי תרבות יהודיים. מי שמרגיש בבית נשאר בבית, ומי שלא מרגיש בבית הולך וחוזר למדינה שממנה הוא בא. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טייב. וכעת, חברת הכנסת טלי גוטליב – נמצאת? בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

טוב, אני חדה לך חידה, אדוני היו"ר, אתה מרשה לי? "יש להוסיף את העובדה שבחקירתה פקד סבן הרבתה להשיב שאיננה זוכרת, או ביקשה שלא להשיב לשאלות מסוימות שהופנו אליה - - - מאידך גיסא, התשובות שנתנה, לפיהן אין היא זוכרת דברים, מובנות פחות - - - במקרה שלפנינו פקד סבן הודתה למעשה" - -

מיקי לוי (יש עתיד):

רב-פקד.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, ככה זה, אני מקריאה מתוך פסק דין. - - "שלא הייתה ערה לדרך ההסכמה הנדרשת ממי שהמשטרה מבקשת לחדור למכשיר הסלולרי שלו, כנגזר מהלכת בן חיים, וכן לנוהל המשטרה הרלוונטי. וזהו אפוא תנאי מספיק, לדעתי, להפעלת הגנה מן הצדק". תכף אני אומר לכם מה זה אומר, רגע. שימו לב, הפרקטיקה הזו, שלמעשה לא מבחינה בין צווי חיפוש בחצרים לבין צווי חיפוש במחשבים ובמכשירי טלפון ניידים, נלמדת גם מדברי החוקרת בדיון שהתקיים בבית המשפט. תקשיבו טוב מה כתוב כאן: רק חוקרת אחת שהייתה מעורבת בעניין הופיעה בבית משפט השלום ואף היא נמנעה מלהשיב לחלק מהשאלות שהופנו אליה, זאת באופן המקשה ללמוד על הטעמים להגשת צו החיפוש. על מי אני מדברת, אדוני היו"ר? בוא נחשוב ביחד. על מי? על מי שעושה שימוש בצווי חיפוש באופן פסול ולא זוכרת לספר לבית המשפט למה היא עושה את זה, ולא זוכרת את הלכת "בן חיים" מתי חיפוש מותר ואסור. רב פקד רינת סבן. עכשיו, אני רוצה להסביר לכם על מי אתם נשכבים על הגדר, רבותיי מהאופוזיציה; עם מי אתם מצופפים שורות, רבותיי מהפרקליטות. רפ"ק רינת סבן, קצינה במשטרה, רצתה להיות סנ"צ – אוקיי, אפשר לקבל. המליצו עליה החבר'ה במפכ"ל, במטה – אוקיי, מוכנה לקבל גם את זה. אז מתברר שהצוות לא בדק את הדברים האלה, שנרשמו עליה בשני פסקי דין שונים שלא קשורים למשפט נתניהו; שני פסקי דין שחתרו תחת המקצועיות שלה ותחת האמינות שלה בתשובות: לא זוכרת למה עשיתי שימוש בצו כזה או אחר בחדירה לחומרי מחשב. ביקש השר בן גביר מהצוות לבדוק את זה. הגישה הגברת הזו עתירה מינהלית – טוב, רוצה להיות סגן ניצב – מגישה עתירה מינהלית. מי מגיש לה את העתירה? אתם יודעים מי הגיש לה את העתירה וטובות הנאה? התנועה לאיכות השלטון. הגישה לה בהתחלה את הבג"ץ, ובג"ץ משך את העתירה, כי זה בסמכות בית המשפט לעניינים מינהליים. מגישים לה עתירה. אנחנו שואלים בוועדה לביטחון לאומי: מי אישר לך טובת הנאה שוות כסף רב להיות מיוצגת בלי כסף? לא עונים לנו. אלעזר כהנא, שהוא יועמ"ש המשטרה, יושב מולנו, בלי למצמץ – לא עונה. אני מגיעה לדיון, ובדיון מתברר שהוא אישר לה. זה הזיה. בגלל זה הוא התפטר, דרך אגב, כי הוא הסתיר זה מהמפכ"ל. אני מרגישה כאילו אני כותבת ספר, טלנובלה למתחילים או למתקדמים. אני כבר לא יודעת איפה אני. מייצגים אותה בעתירה הזו. והיום שופט בישראל כותב לשר: אני אומר לך, אתה ממנה אותה. עכשיו אני רוצה להגיד לכם את הדבר הבא: סעיף 8 לפקודת המשטרה קובע שהשר רשאי, סמכות שברשות, למנות קצין בכיר. קצין בכיר זה סגן ניצב ומעלה. ולמה? כי כל הקצינים עד הסנ"צים ממונים בדרך הרגילה במשטרה, בהתאם לסמכויות הרגילות. בגלל חשיבות הדרגה הזו שנקראת סנ"צ יש מעורבות של השר. אז אני, אם הייתי השר, ואם זה מה שהיה אומר לי שופט, הייתי אומרת לו: אהלן וסהלן, אני מכבדת, אבל אני לא חותמת גומי. אני לא מוכנה לאשר שום מינוי של מישהו שככה אמרו עליו. אני רוצה על זה התייחסות של הגורמים הרלוונטיים, זה הכול. וזה מה שקבע היום פסק הדין. מורים לשר למנות מישהי שבעיניי לא מתאימה. אני אגיד לכם יותר מזה: הכול בראי אחד גדול. בראי פרשיית פצ"רית-יועמ"שית, בראי פרשייה של מינוי צוות חקירה מיוחד שמספר שתיים שלו זו רינת סבן, שמחזירה טובת הנאה אדירה ליועמ"שית. היא אכן לא זימנה אותה לחקירה, חד וחלק. מיארה חיזקה את הטענות של רינת סבן בבית משפט בתביעה, ורינת החזירה לה טובות הנאה. היא מתדרכת שאין שום חשדות נגד מיארה. מזל שהמפכ"ל העביר את התיק הזה ליועמ"שית משרד המשפטים. ואני אומרת לכם את זה פה. כל מה שאמרתי לכם פה הוקרא מהכתובים. אני לא סופרת, לא אגתה כריסטי ולא דבורה עומר. על מי אתם נשכבים על הגדר? היא צריכה להיות סגן ניצב בצו בית משפט? לאן הגענו?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אם לא תעצור אותה זה גם יהיה עשר דקות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת גוטליב. וכעת, חבר הכנסת בועז ביסמוט.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אין לכם במה להתעסק? תגידו לי. תתעסקו בחיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - קצינה? די, נו, באמת.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – חבר הכנסת סימון דוידסון, ידידי, שמעתי אותך אומר "תתעסקו בחיים".

סימון דוידסון (יש עתיד):

נכון.

בועז ביסמוט (הליכוד):

אז אני מסכים איתך. בדיוק בגלל זה ראש הממשלה שלך יוצא ביום רביעי לארצות הברית.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון.

בועז ביסמוט (הליכוד):

כי הוא דואג לחיים שלך, לחיים של החברים שלך, לחיים של החברים שלי, לחיים של הבחורים החמודים שנמצאים שם למעלה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אפילו איחלנו לו בהצלחה, בועז.

בועז ביסמוט (הליכוד):

בדיוק בגלל זה. רצית חיים? ראש הממשלה נותן לך חיים. בגלל זה הוא נסע לארצות הברית.

מיקי לוי (יש עתיד):

אפילו ראש האופוזיציה במצלמה איחל - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

ואפרופו, צריך להבין דבר אחד: הנסיעה הזו לוושינגטון היא כל כך חשובה, אבל צריך שהעולם ישמע דבר אחד חשוב. כן, יקירי?

מיקי לוי (יש עתיד):

ראש האופוזיציה, במצלמה, איחל לראש הממשלה בהצלחה - - -

בועז ביסמוט (הליכוד):

מצוין, אני שמח. איזה מזל שנתתי לך להגיד את זה בקול רם.

היו"ר אמיר אוחנה:

מבורך.

בועז ביסמוט (הליכוד):

בנסיעה הזו כולנו מאחורי ראש הממשלה. ואני מודה לך, חברי מיקי לוי, שאומר את זה, כי זה באמת חשוב. כולנו מאחורי ראש הממשלה. צריך גם להבין דבר אחד, ושהעולם ישמע: אין לנו שום דבר נגד איראן או פרס עד 1930, אין לנו שום דבר נגד העם האיראני. ואני בתוקף תפקידי שמח לבשר לעולם שכאשר הייתי מרדים את הילדים שלי הייתי עושה את זה עם משוררים פרסים – עם חאפז, עם עומר ח'יאם, עם סעדי. אילו משוררים, איזו תרבות, איזו אומה נפלאה. ולחשוב, אדוני היושב-ראש, שאומה אדירה שכזו נפלה בשבי של משטר דוחה ומגעיל שכזה ואכזרי שכזה, שעבר תלאות שכאלה – אין ספק שאני חוזר אליך, חברי, ידידי, סימון דוידסון, שאנחנו רוצים חיים. ובגלל זה המשטר הזה מאיים לא רק על החיים שלנו, גם על החיים של המשטר עצמו. אני אשתף פה את חבריי חברי הכנסת בסיפור קטן, שתבינו מה זה איראן. בכל המדינות שהייתי – וביקרתי בהרבה מדינות בחיים שלי, בתפקידי הקודם כעיתונאי ולא כחבר כנסת – איראן הייתה אחת המדינות המרתקות שבהן ביקרתי. מרתקת, סוג של עוגת נפוליאון, מי שזוכר, מילפיי, תלוי על איזו שכבה אתה נופל. וישנה עיר שנקראת בשם המדאן, מערבית לטהראן, שעתיים נסיעה. למה היא מוכרת לנו? שושן הבירה. שעתיים נסיעה מטהראן יש את שושן הבירה, השם הוא המדאן. וכאשר אתה מגיע לעיר הזו – שם בית הכנסת שבו קבורים מרדכי ואסתר – אתה רואה שם תמונות ענקיות: ילד וילדה פרסים עוזרים לעיוור לחצות את הכביש, מרגש; ילד וילדה פרסים מצחצחים שיניים – מרגש. נכון, אדוני היושב-ראש? ילד וילדה פרסים קוראים בקוראן, מרגש. זו הדת שלהם, וזה מרגש מאוד לראות את זה. אבל אתה רואה בכניסה להמדאן ציור קיר ענקי, בגדול, אותם ילד וילדה פרסים שורפים את דגל ישראל. למה? אין לי מושג למה. אין לנו שום סכסוך טריטוריאלי. להפך, היינו ידידים גדולים. כאשר בן-גוריון היה ראש הממשלה וקבע את ברית הפריפריה, איראן הייתה חלק בלתי נפרד מאותה ברית. וכמובן, אדוני היושב-ראש, ישב כאן לידך נשיא ארצות הברית, ידידנו הגדול דונלד טראמפ ישב כאן לידך. פעם דונלד טראמפ בכלל היה פרסי וקראו לו כורש, ואתה זוכר זאת היטב. לפני דונלד טראמפ היה לנו דונלד טראמפ פרסי בשם כורש.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

בועז ביסמוט (הליכוד):

ולכן אני אומר, כאשר ראש הממשלה יוצא לשם, וכולנו מאוד מודאגים מהסכם, מהסכם גרעין, נזכיר רק שידידך, אדוני היושב-ראש, נשיא ארצות הברית, ב-2018 נטש הסכם גרעין מסוכן שנחתם בווינה ב-14 ביולי 2015. תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה כנסת נכבדה. ומיקי לוי, התודות לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת ביסמוט. וכעת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר לכם על אירוע היסטורי שהשלכותיו על חיינו אנו גדולות, גדולות מאוד. בשנת 1977, לאחר המהפך ההיסטורי בבחירות המפורסמות ההן, לאחר שהליכוד – דהיינו, הרוויזיוניסטים, החרותניקים, ביחד עם אנשי השכונות ועיירות הפיתוח, ביחד עם הליברלים – ניצחו בבחירות ובעצם זכו לאמון הציבור הרחב בהובלת המדינה לראשונה מקום מדינת ישראל; לאחר הבחירות האלה, לאחר שנודע ברבים שהמדינה תנוהל על ידי הליכוד והמחנה הלאומי, ישבה ממשלת המעבר, ממשלתו של יצחק רבין, אדוני היושב-ראש, ב-5 ביוני, 15 ימים לפני שהמפתח לניהול המדינה עובר לממשלת הליכוד, וקיבלה החלטה היסטורית, החלטת ממשלה 666. בהחלטה הזו, אדוני השר, הקימה הממשלה את הוועדה המכונה הוות"ת, ועדת התכנון והתקצוב, והחליטה החלטה היסטורית שהיא בונה אקס-טריטוריה נוספת. הוועדה הזו, ות"ת, תקבל מכאן והלאה את התקציב, את הכסף שממשלת ישראל מקצה לאקדמיה הישראלית, ותחלק את התקציב הזה כראות עיניה, ללא פיקוח ממשלתי וללא פיקוח של הכנסת. מאז ועד היום ועדת התכנון והתקצוב מחלקת את אותם מאות מיליונים – לימים מיליארדים, השנה 15 מיליארד שקלים – ללא פיקוח ממשלתי. האמירה אז ביטאה מחשבה מפא"יניקית טיפוסית: לא יכול להיות שהחרותניקים, אלו שתקפנו בסזון המפורסם, יחד עם הצ'חצ'חים של הליכוד – תסלחו לי, חברי הכנסת, על הביטוי הזה – לא יכול להיות שהם יתחילו לנהל את התקציב של האקדמיה. ומאז האקדמיה היא אקס-טריטוריה. עכשיו, אף אחד לא חולק שצריך לשמור על החופש האקדמי, ואף אחד לא חולק שצריך לשמור על חופש הביטוי באקדמיה ובכלל, ואף אחד לא חולק שהממשלה לא צריכה להיכנס לתוכני הלימודים, אבל אף אחד גם לא יחלוק שכסף ציבורי, בוודאי לא מיליארדים רבים של שקלים, לא יכולים שלא להיות מפוקחים על ידי הציבור ושליחי הציבור. לא יכול להיות שאותם שמונה מוסדות דאז, אוניברסיטאות – מאז נפתחה עוד אוניברסיטה, אוניברסיטת אריאל, ועוד אחת, אוניברסיטת רייכמן. ועוד עשרות רבות של מכללות יהיו שחקן משני באקדמיה הישראלית, ובעצם לא יהיו שווים בין שווים, כיוון שמי שלומד במכללות האלה הם הפריפריה החברתית-גיאוגרפית – כפי שמכונים: דור ראשון להשכלה הגבוהה – ואלה צריכים לזכות לאותן זכויות בדיוק שמקבלים סטודנטים באוניברסיטאות הוותיקות המסורתיות. אשר על כן, הגשתי הצעת חוק שמטפלת בנושא. אנחנו נקדם את הצעת החוק הזאת, נביא אותה לכאן, לבית הזה, ונשחרר את האקדמיה מהלפיתה של אותם ציבורים מתועדפים, יש אומרים פריבילגיים, שממשיכים לשלוט באותה קופה ולעשות בה כבשלהם, ללא פיקוח ממשלתי. הגיע הזמן שגם לשם הציבור ייכנס וינהל את כספו בצורה מיטבית, שווה, שבה יכול ללמוד באקדמיה ילד מהכפר ומהפריפריה כמו ילד מהעיר וממרכז הארץ. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול קיימתי סיור בגליל עם תנועת ארצנו ועם "לב בגליל", סיור שלא משאיר מקום לספק. בגליל מתבצעת היום השתלטות עבריינית שיטתית. לא מדובר בעוד בנייה בלתי חוקית, זאת לא טעות ביורוקרטית, לא חריגה תמימה, זאת השתלטות טריטוריאלית. בשנים האחרונות, במיוחד תוך ניצול שעת המלחמה, התבצעה בניית עיזְבּות על קרקעות חקלאיות בלב הגליל. יש כאן התקרבות לצירי תנועה מרכזיים, לעיתים ביוזמה של גורמי פשיעה וגורמים עוינים. בזמן שהמדינה נלחמה, הם הרחיבו שליטה. הנתונים חד-משמעיים. על פי מחקר של "לב בגליל", בין טורעאן לכפר כנא היו בשנת 2016 149 הפרות חוק. לעומת זאת, בשנת 2023 – 345 הפרות חוק, ובשנים 2025-2024 אנחנו כבר מתקרבים ל-400 הפרות, פי חמישה מהממוצע הארצי. ההשתלטות על הקרקע בגליל חייבת להפוך ליעד לאומי דחוף עם אפס סובלנות ועם טיפול נטול פשרות. אבל האיום, אדוני היושב-ראש, על ההתיישבות והמשילות בגליל לא נגמר בקרקע. הוא חודר עמוק אל עולם התכנון. תחת מילים יפות של צמצום פערים, תוכנית תקאדום, שאושרה בממשלת בנט-לפיד-עבאס, העבירה 3 מיליארד שקלים וסבסוד של 90% מעלויות הפיתוח לרשויות ערביות, כאשר במקביל – אפס סיוע להתיישבות היהודית. גרוע מכך – בסיסי התכנון לרשויות הערביות נשענים לא פעם על נתונים דמוגרפיים כוזבים, מומצאים, שלא תואמים את הנתונים של הלמ"ס. יישובים מתוכננים לעשרות אלפי תושבים למרות צמיחה נמוכה בהרבה בפועל. כך נבלעים עוד ועוד שטחים פתוחים בגליל. והתוצאה הברורה – אם לא נשנה כיוון, בתוך עשור אחד הגליל, לב ההתיישבות הציונית, עלול להפוך למרחב שבו היהודים הם מיעוט זעיר – בחבל הארץ הזה, על כל ההשלכות הגיאו-אסטרטגיות של מציאות זו. במקביל, כמו שאמרתי, ההתיישבות היהודית ממש נחנקת. אומנם, העברתי כאן בחקיקה את תיקון 162, שמשחרר חמצן להתיישבות בגליל ובנגב, אבל עדיין כל תוכנית עוברת מסלול ייסורים ביורוקרטי שאינו נגמר. זו לא שוויוניות, זו אפליית המיעוט היהודי בגליל ובנגב. לרוח הפרוגרסיבית הזאת בוועדות התכנון אשר רואה בערבי יליד, וביהודי – פולש, יש לשים סוף. אני קורא לממשלת ישראל לצאת לתנופת התיישבות בגליל ובנגב, ולקבל את ההחלטות הבאות: תקצוב תכנון ההתיישבות היהודית; סבסוד הוצאות פיתוח; שינוי מפת הטבות המס. הגיעה השעה להחזיר את הציונות לעולם התכנון ולהחזיר את הגליל ללב סדר העדיפויות הלאומי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חבר הכנסת משה אבוטבול.

משה אבוטבול (ש"ס):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה. היום בצוהריים זכינו לארח אצלנו בישיבת הסיעה את שר החקלאות וביטחון המזון מר אבי דיכטר, שהסביר על כל נושא הרפורמה של החלב והסכנות הקיומיות למשק הישראלי בנושא הזה. שמענו את דבריו, וכמובן טרם התקבלה אצלנו החלטה בנושא כיצד לנקוט בכל המהלך הזה של רפורמה, דברים שבטח יתקבלו בימים הקרובים. אבל בין לבין, קיבלתי מכתב מרפת קדם במשואות יצחק על ידי האנשים היקרים עודד ארקין ונתן בר, שמעלים גם כן בכל הנושא הזה סכנה ממשית. הם פנו אליי בכתב, אני רוצה את הכבוד לקרוא את מכתבם: הנדון: סכנה ממשית לכשרות מוצרי החלב המיובאים. אדוני חבר הכנסת, ערב ההצבעה במליאת הכנסת על העברת פיצול חוק ההסדרים, בהינתן חוסר ההיגיון הכלכלי שברפורמת החלב שמביא האוצר, שעליה הסברנו וגם נסביר לכל דורש, הרינו להביא לידיעתך את הסכנה המרחפת מעל כל נושא הכשרות של מוצרי החלב המיובאים מאירופה, כדלקמן – הדברים באמת יכולים להיות גם כן תואמים ומתאימים לשר האוצר, שהינו גם כן אדם ששומר תורה ומצוות, אז זה אמור גם אותו לעניין, וכדאי שייתן את דעתו בנושא הזה. הכשרות באירופה נמצאת תחת מכבש דורסני וחסר תקדים מבחינת רגולציה. בזמן ששר האוצר מדבר על יבוא חופשי, הוא מתעלם מכך שעכשיו האיחוד האירופי הופך את הכשרות לעבירה סביבתית. זה קרה בסין בנושא הקבורה, זה קרה בבריטניה ובאיטליה בענייני תנורי עץ ומסורת הפיצה, זה קרה בקנדה לגבי חלב נא, בפולין – עם עישון הבשר. זה נושא אחד. הנושא השני, התחלואה השקטה בבקר: הרגולציה הכופה הפחתה של 50% באנטיביוטיקה גורמת לזינוק במחלות ריאה. יש מחקרים שמראים ש-64% מהבקר הצרפתי עם נגעים בריאות. זו פצצה הלכתית שממוטטת את חזקת הכשרות והופכת את רוב הבהמות לטרפות. בנוסף, נהוג באירופה להשתמש בטכניקה של נעיצת נעץ גדול להוצאת גז מכרס הפרה. אקט כזה שעלול להטריף את הבהמה מייד, ואסור לשימוש במשקי כשרות בישראל. מחסום נוסף, היערות, הדורשים עקיבות גיאוגרפית לכל גרגר סויה. הלוגיסטיקה הזאת תהפוך את ההפרדה הנדרשת בפסח לבלתי אפשרית או ליקרה להחריד. בימים שלפני חג הפסח ובמהלכו גובר השימוש במוצרי סויה למיניהם, וזה באמת יכול לגרום למכשול. ההתנגדות – ההתנגשות – ייצור כשר דורש הזרמת מים רותחים ובזבוז אנרגיה. באירופה זה מוגדר כחוסר יעילות. מפעלים ייקנסו, ועל תהליך הייצור יוטל מס. משבר המים וההגעלה - -

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום, אדוני.

משה אבוטבול (ש"ס):

- - האיחוד דורש מחזור מים, ההלכה דורשת מים טריים להגעלה. התוצאות, קנסות כבדים על כל ההגעלה הכשרה. יש עוד הרבה דברים שהם הביאו. בפרט גם כן נושא הפלסטיק, שיכול להיות טרף, בגלל שזה גם לכשר וגם לחזיר ודבר אחר. לכן באמת כדאי לתת את הדעת על זה. אני קורא לכל מי שהולך להצביע, לכאן או לכאן, לחשוב גם על הנושא של הכשרות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חבר הכנסת יונתן מישרקי, בבקשה.

יונתן מישרקי (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, מכובדיי השרים, חברי הכנסת, תלמידי המכינה הקדם-צבאית רעות שנמצאים כאן, ברוכים הבאים. שלום לכולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברוכות וברוכים הבאים לחניכות ולחניכי המכינה הקדם-צבאית רעות, שלום לכם.

יונתן מישרקי (ש"ס):

תראו, אנחנו נמצאים בכנסת ישראל, ומרבים לדבר על ערכים בבית הזה. יש אנשים משני הצדדים – חלק חשובים להם ערכים חברתיים, חלקם חשובים להם ערכים לאומיים, לכולם, ולחלקם חשובים מאוד גם כן הערכים הרוחניים. כל אחד נוקט את עמדתו ומנסה להילחם כדי להביא את הנושאים שחשובים לו למרכז סדר-היום. אני מבקש לדבר היום על ערך רוחני, שבעיניי ולתפיסת עולמי, הוא ערך חשוב מאין כדוגמתו – ואני מדבר דווקא אליכם, כמי שאולי נתפסים כצד השני – ערך לימוד תורה. אנחנו נמצאים בתקופה שבה אנחנו זקוקים ורוצים להעמיד ולדייק את הערך היהודי אולי החשוב ביותר, הערך הגדול הזה, שתמיד היה במשך דורי-דורות בעם ישראל – שבט לוי מסר נפשו על הערך הרוחני וציווי לימוד התורה הקדושה. הגענו למצב שאני רוצה לדייק אותו, רבותיי. הגענו למצב שישנם בחורים שמחזיקים את הערך הזה בכל כוחם ונפשם. הם נמצאים בסיטואציה שבכל רגע – כשהם אינם מספיקים לתקף את הרב-קו באוטובוס או כשהם עוברים את מעבר החצייה בזמן שהתחלף מירוק לאדום, או שחלילה, הם נחשדו באיזושהי עבירה כזו או אחרת – הם מוצאים את עצמם, בשנייה וחצי, נתפסים, נחקרים, ואופס, קופצת לאותו שוטר הרובריקה שמציינת שהוא עריק, ואז הוא מוצא את עצמו מייד מאחורי סורג ובריח, כבול. וכל חטאו, כל חטאו שהוא מבקש לשמור על הערך, הערך שהבית הזה נלחם עליו, ערך לימוד תורה. רבותיי, הגענו למצב, הרב מרגי, הגענו למצב שבחור ישיבה שעובר התעללות – לפעמים מילולית, לפעמים פיזית, או סוגים אחרים של עבירות – חושש ושוקל פעמיים האם לגשת למשטרה ולהגיש תלונה, כי הוא יודע שהשוטר, באותו רגע שהוא נכנס לתחנת המשטרה עלול לשים לב למצב שלו ולקחת אותו אחר כבוד למתקני כליאה כאלה ואחרים. זאת אומרת שהזכויות שלו, הזכויות הבסיסיות שלו, ואין על זה מחלוקת שכל בן אדם זכאי להן, לאותן זכויות – הוא מוצא את עצמו במצב נחות הרבה יותר מזה. חברה מתוקנת, רבותיי, נבחנת ביכולתה להגן על זכותו של כל אדם להתלונן בלי פחד, בלי הרתעה ובלי ענישה. באותו הדבר מצא את עצמו הבחור אברהם דיין, אברך טרי, שנעצר לאחר שבא לעזור להוריו באופקים. הוא נעצר כנראה באיזושהי עבירת תנועה, או משהו מהסוג הזה. לצערי הרב, אני ביקרתי מספר פעמים בבתי הכלא, ואני יכול להעיד שהתנאים הם מתחת לירודים. זאת אומרת, אם הצבא מצפה ואומר: אני מסוגל להכיל ולתת ולשמור, מי שייכנס חרדי יצא חרדי, והינה, בואו נשמור ונקבל אותם ונחבק אותם ונראה להם שאפשר, אז אפילו במתקני הכליאה – אפילו, אני אומר "אפילו", כי שם לכאורה הייתה אמורה להיות הדוגמה: הינה, אני יכול להכיל אותך ולקבל אותך – לא כשרות, ולא תפילין, שמענו, ודברים בסיסיים הרבה יותר בשבת. אז ריבונו של עולם, מה אתם רוצים? לאן אתם רוצים לקחת את הבחור הזה, שמבקש לשמור על ערך, ערך של לימוד תורה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

יונתן מישרקי (ש"ס):

רבותיי, אני קורא לכל אנשי הבית הזה. אנחנו נלחמים פה על ערכים, לכל אחד חשובה נקודה מסוימת. בואו נתאחד ונבין שאנחנו כעם יהודי צריכים את אותם לומדי התורה וזקוקים להם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חבר הכנסת משה ארבל. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

משה ארבל (ש"ס):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר – השרים, כתב השולחן ערוך באורח חיים: גדול שכר מצוות הנחת תפילין, וכל מי שאינו מניח תפילין הרי הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. המשנה ברורה מבאר, כתוב בפסוק: "ה' עליהם יחיו" – כאשר שם השם, התפילין, מונח על האדם – אדם שמניח תפילין, זה גורם לו אריכות ימים. "ה' עליהם יחיו" – גם בעולם הזה, גם בעולם הבא. וכוונת דברי השולחן ערוך, שאמר שמי שלא מניח תפילין הוא בכלל פושעי ישראל בגופן – מבאר המשנה ברורה, בשם פרי מגדים ונחלת צבי, שאם ביטל אדם הנחת תפילין, אפילו יום אחד בלבד, נחשב לפושעי ישראל בגופן. אנחנו עדים לסיטואציה חמורה מאוד, ומי כמוך, אדוני היושב-ראש – היית בתפקידך הקודם השר לביטחון הפנים, ידעת היטב מה החשיבות והמשמעות של זכויות אסירים וזכויות עצירים, וגם אני, לא מעט פעמים, יצא לי לשוחח איתך על החשיבות של הדבר הזה. אני אביא בפניכם את תגובת דובר צה"ל לתקרית החמורה מאוד שבה מגיע עצור בחור ישיבה ולא מאפשרים לו להניח תפילין במשך יום שלם. כך דובר צה"ל מגיב: הכלוא נעצר במוצאי שבת על ידי משטרת ישראל והועבר לטיפול המשטרה הצבאית. הכלוא שהה במעצר במהלך הלילה עד לשעות הבוקר המאוחרות. במהלך השהייה במעצר התפלל בהגעתו בשעות הצוהריים לכלא הצבאי, ביקש מצוות הקבלה להניח תפילין ונענה שיקבל אפשרות עם הגעתו לפלוגת הכליאה. אולם עקב עיכוב בלתי צפוי בקליטתו, ועל פי הדיווח שנמסר בדיעבד, לבסוף, לאחר השקיעה, הכלוא לא הספיק להניח תפילין. יובהר כי מדובר במקרה חריג ביותר, שלא הולם את פקודות הצבא. צבא ההגנה לישראל מצר על עוגמת הנפש. הנהלים בכלא חודדו למימוש באופן מיידי, והנושא תוחקר לעומק על ידי המפקדים, לשם מניעת מקרים דומים בעתיד. הכלוא שוהה כעת במתחם שבו ישנו כל הציוד הנדרש בהתאם לאורחות חייו. ושוב מציין דובר צה"ל כי מערך הכליאה בצה"ל מבצע כל העת התאמות בכפוף לתנאי הכליאה על פי הפקודות להיקף הכלואים, לרבות בני הציבור החרדי. בבית הכלא הצבאי יש בית כנסת שבו מתקיימות שלוש תפילות ביום, וישנם ספרי לימוד ותפילין הזמינים לכלל הכלואים. אני חושב שהמקרה הזה הוא מקרה בוחן, ובזאת ניבחן. אם אנחנו באמת רוצים – וכולנו רוצים – לקיים את הזכויות הבסיסיות ביותר, האלמנטריות ביותר, של אדם שנשללת ממנו החירות שלו – וגם זה, בסיטואציה מופרכת לחלוטין – המציאות הזו, שבה לא מתאפשר לאדם לשמור את אמונתו ואת אורחות חייו גם אם נשללת ממנו חירותו, היא בלתי נסבלת. דבר נוסף שחייב להתברר זה הבחירה בפינצטה של עצורים עריקים אך ורק בני עדות המזרח. הדבר הזה הוא בלתי מתקבל על הדעת. כביכול, אם אתה בן לחסידות כזו או אחרת אתה מוגן מאכיפת הדין כלפיך, ואם אתה פריפריאלי, מזרחי, אז, קודם כול, רשויות האכיפה יתפסו אותך בקלות. הדבר הזה מנוגד לכל היגיון, מנוגד לשכל הישר, מנוגד לדין ולצדק. על הבית הזה להמשיך לבצע מעקב כדי למנוע הישנותם של מקרים כאלו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. כעת חבר הכנסת יעקב מרגי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

יעקב מרגי (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בתחילת דבריי אני רוצה להזכיר אבדה קשה. חבר, ידיד, רע, איש שותף לדרך, חבר הכנסת לשעבר אלי אלאלוף, שהלך לעולמו. אני משתתף בצער, ושולח תנחומים לאשתו ולבנו יקירו. יהודי ענק, שהלב שלו ענק וגם במקום הנכון, לאורך כל הדרך. עוד בהיותי ילד עקבתי אחרי הפעילות שלהם בתנועת דרור, תנועה של אקדמאים יוצאי עדות המזרח. הם עשו פעולות חשובות. אחר כך במועצת העיר, לאחר מכן בקרן רש"י. השנים שלו בקרן רש"י היו שנים עם ערך מוסף חברתי אדיר. שנים רבות עוד ניהנה מהפירות האלה. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

יעקב מרגי (ש"ס):

חברים עלו פה ודיברו על העציר שלא קיבל תפילין. אני אומר לכם, הבעיה העיקרית – במצוקה של החברה הישראלית, בשיח שיש בחברה הישראלית. אם פשוט היינו רק מחליפים משקפיים והיינו רואים בחברה החרדית הזדמנות, אם היינו רואים בחברה החרדית, על כל מרכיביה ועל כל מאפייניה, הזדמנות – היינו מנצלים את המשאב הזה. במקום זה אנחנו נכנסים למקומות של דרך ללא מוצא, של ויכוחים. מה הבעיה לספק לאותו בחור תפילין באותו יום? איזה מסר אנחנו רוצים למסור לאלה שכן רוצים להתגייס? שהמערכות לא מתאימות. זה בדיוק לספק לקיצוניים את התירוצים. אבל למה הזכרתי בתחילה את אלי אלאלוף? – אני עובר מנושא לנושא – כי, אני אומר לכם, אני מדבר בצער עמוק. התלבטתי רבות. בצער אני הולך לדבר על נושא כאוב, אבל לפני כן אני רוצה לספר לראש ממשלה לשעבר, לרמטכ"ל לשעבר, מי היה הרב אברהם מויאל. אם הרב אברהם מויאל היה תלוי בו, כנראה יפו, תל אביב-יפו, לא הייתה קיימת, כי אהוד ברק לא רוצה להביא אותם. הרב אברהם מויאל היה מחדש היישוב היהודי והיה מחיה השפה העברית. אני למדתי במערכת החינוך הממלכתית של מדינת ישראל. את זה לא סיפרו לי. הרב אברהם מויאל היה עוד לפני אחוזת בית והחבר'ה של אחוזת בית, עוד לפני אוסישקין. פעילותו – בשנת 1850 והלאה. הוא חי בקיצור שנים. יהודי עשיר, מיליונר, שבא מרבאט במרוקו. פעל רבות, רכש קרקעות בגדרה, במזכרת בתיה, ביפו, בפתח תקווה. פעל ביחד עם משפחת רוטשילד. אבל את זה לא סיפרו לנו בבית הספר.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

יעקב מרגי (ש"ס):

אני כבר מסיים. את זה לא סיפרו לנו בבית הספר, העלימו את זה. ואותו אהוד ברק, במקום הכי שפל, הכי לא ערכי, הכי מבזה, מדבר על העלייה האיכותית שבנתה את המדינה ובונה את המדינה, בנתה את צה"ל ומחיה את צה"ל עד היום. מיטב בניה. אבל הוא, כנראה, במקום הכי שפל, מעדיף את הבחורות המולדוביות. אבל לא האמירות של ברק, יותר כואב לי שאף אחד שמחזיק מעצמו נאור ומטיף לנו פה במוסר כפול, בוקר, צוהריים וערב, – לא שמעתי גינוי אחד על דבריו של אהוד ברק. אני בז ליהודי הזה, וכואב לי שהיו תקופות שעוד הערכתי אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, וכעת – חברת הכנסת חוה אתי עטייה.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, מכובדיי כולם, ראשית, אני שולחת מכאן תנחומים למשפחתו של אלי אלאלוף. חבר הכנסת אלי אלאלוף היה שליח ציבור אמיתי. אלי אלאלוף כיהן בתפקידים רבים, השתלב בעמדות בכירות. אלי היה איש של אנשים, הוא פעל למען צדק חברתי ושוויון בחברה הישראלית. יהי זכרו ברוך. שנית, מחר אמורה לעלות לדיון בוועדת הכספים הצעת חוק הטלת מס רכוש על קרקעות. הצעת החוק מבקשת להטיל מס רכוש בשיעור של 1.5% לשנה משווי ערך הקרקע כמעט על כל קרקע פנויה, עד לגמר הבנייה. הסיבה לחוק המוצע היא שרוצים לגבות סכומים לטובת מימון חלק מתקציב המדינה. בעבר הוטל מס רכוש והוא נכשל. כעת רוצים להטילו מחדש. הבעיה בהצעת החוק היא שאינה מבדילה בין קרקע שניתן לבנות עליה לבין קרקע שלא ניתן לבנות עליה, כי למשל אין תשתיות כגון כבישים, ביוב, מים, חשמל ועוד. אתן דוגמה: אם קבלן רכש קרקע מהמדינה, מרשות מקרקעי ישראל, במטרה לבנות דירות, ונניח ששילם עליה 100 מיליון שקל, הוא לא יכול להתחיל לבנות ולהשלים את הבניין, כי אין מספיק תשתיות שהמדינה הייתה צריכה להסדיר, או כי מתעכב אישור של הרשות המקומית, או כי ממתינים שיוקם המכון לטיהור שפכים ועוד הרבה מצבים כאלו. לפעמים, במקרים כאלה, עוברות מספר שנים עד שהמדינה מסדירה הכול. הקבלן, בכל שנה ועד להשלמת הבנייה, יצטרך לשלם 1.5% ממה ששילם על הקרקע. אם שילם 100 מיליון שקל בכל שנה, הוא ישלם 1.5 מיליון שקל מס רכוש. אותו דבר לגבי קבלן שקנה קרקע פרטית, לא מהמדינה, גם היא בעלות של 100 מיליון שקל, ושרוצה לבנות עליה דירות. לפעמים עוברות 13 שנה עד שיוכל להשלים את הבנייה, כי תהליכי התכנון והרישוי של המדינה לוקחים הרבה זמן. במקרה הזה הוא ישלם בכל שנה, במשך 13 שנים, 1.5% מערך הקרקע שקנה. דהיינו, בכל שנה הוא ישלם 1.5 מיליון שקל, במשך 13 שנים. זה יוצא 19.5 מיליון שקל. זה מייקר הרבה את הדירות. הטלת המס תייקר בכ-5.4% את מחיר הדירה הממוצעת. המס המוצע הינו רחב מאוד, ללא היגיון ואף ללא קשר ליכולת המימון, הבינוי והפיתוח של הקרקע. כלומר, המס בוטל גם באותן שנים שבהן המדינה לא הסדירה את התוכניות לגבי הקרקע והאישורים הדרושים לבנות עליה. חמור לא פחות, הצעת החוק אינה מבחינה בין קרקע שכבר נקנתה לבין מוחזקת - -

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, גברתי.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

- - אשר תומחרה בשעתה ואשר כבר נלקח מימון עבורה. בנוסף לכך, יש לצמצם את הפגיעה בעדה הדרוזית - -

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, גברתי, חברת הכנסת חוה עטייה.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

- - ובתושבי הפריפריה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, את יכולה משפט אחרון. אבל אני רואה שאת מקריאה מהדף, אז משפט אחרון.

חוה אתי עטייה (הליכוד):

בסדר, אנחנו מציעים גם לצמצם את הפגיעה בעדה הדרוזית ובתושבי הפריפריה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. תודה רבה לגברתי. וכעת, חבר הכנסת אליהו רביבו, בבקשה.

אליהו רביבו (הליכוד):

ברשותך, אדוני יושב-ראש הכנסת המכובד, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, אני מודה שכשהודיעו לי שמזדמן לי לעלות ולנאום, התלבטתי, אדוני היושב-ראש, איך לנצל את זכות הדיבור שלי; אם להתמקד בהחלטה האווילית של כבוד השופט אריאל ארליך, עת החליט לשחרר את החשוד במעשים מגונים, שלא לומר אונס של ילדה בת שבע, שגובה על ידי הוכחות בחדר 4, רק בגלל שטען שהוא לא יודע עברית; או לדבר על "אהוד ברח, חם צוואר", חומד הפדופילים, שהרחיק עד ארצות הברית כדי לברבר את שנאתו כלפי כל מי שלא בן הגזע. אדוני היושב-ראש, חברתי חברת הכנסת קטי שטרית, הידעתם שאני ואת ואתה, ועוד לא פחות מ-59 חברות וחברי ממשלה וכנסת, אין לנו זכות קיום פה? אין לנו זכות להגיע לכאן? מה יש לנו לעשות פה? אין לנו זכות לעלות לארץ, אז שאנחנו נהיה בקודש הקודשים?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה מה שהוא אמר, זה מה שהוא אמר.

אליהו רביבו (הליכוד):

הלו, הייתה טעות לגישתו. לא, לא, אל תצא, הרי הגעת לפה בשביל לשמוע אותי. חבר הכנסת דוידסון, אתה אמרת שהגעת לפה כדי להקשיב לי, אז בוא, שב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני, אני לקחתי אותו.

אליהו רביבו (הליכוד):

שב, שב. גם את תשבי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היא הבוסית.

אליהו רביבו (הליכוד):

את מזרחית וגם אתה סוג של מזרחי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

סוג של.

אליהו רביבו (הליכוד):

אז בואו, תקשיבו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הוא לא רצה שנבוא ארצה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, הוא אמר "סוג של". מה הכוונה ב"סוג של"?

אליהו רביבו (הליכוד):

אותו עלוב נפש - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מי? על מי אתה מדבר?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

על אהוד ברק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אכפת לי מאהוד ברק?

אליהו רביבו (הליכוד):

מה אכפת לך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אכפת לי. הוא מהמשפחה שלי? למה אתם כל היום – כאילו אני קשורה?

אליהו רביבו (הליכוד):

זקן השבט שלכם? רוב יש עתיד – אתם מתהדרים שהם מזרחים, ספרדים, ואף אחד מכם לא יצא נגדו? אף אחד מכם לא התנער מדברי האיוולת שלו? אדוני היושב-ראש, אבי יעקב, שיאריך ימים ושנים ביחד עם אימי - -

היו"ר אמיר אוחנה:

אסתר. שתאריך ימים גם היא.

אליהו רביבו (הליכוד):

- - אסתר היקרה – אמן ואמן, וכן לאמור.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הורים נפלאים.

אליהו רביבו (הליכוד):

תודה רבה. הם לא זכו להיות רמטכ"לים, אדוני היושב-ראש. אבא שלי פועל פשוט.

היו"ר אמיר אוחנה:

איש חכם מאוד.

אליהו רביבו (הליכוד):

עבד בתעשייה האווירית, עובד כפיים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אבל תראה איזו הצלחה הילדים שלו. זה הניצחון האמיתי.

אליהו רביבו (הליכוד):

השם ישמור אותך, תודה רבה. תודה רבה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

זה הניצחון האמיתי.

אליהו רביבו (הליכוד):

תודה רבה לך. הוא דאג לא לצאת לחופשת מחלה גם כשהיו צבורים לו המון, מעבר למה שהוא יכול היה לממש, רק בגלל שהשליחות שלו בתעשייה האווירית – ויעיד על כך כבוד השר – הייתה כל כך חשובה לו.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

אסור לי לדבר על התעשייה האווירית, אני בניגוד עניינים.

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום.

אליהו רביבו (הליכוד):

אז שידע, האיום והנורא אהוד ברק, ההורים שלי וההורים שלךָ וההורים שלךְ, הם מלח הארץ, הם מיישבי הארץ. אומנם הם לא זכו לצל"שים, אבל הם זכו לאהבת המולדת, התפללו עליה שנים רבות והם מיישבים אותה הלכה למעשה. ושידע שאנחנו, בתמורה לזה, מכאן נמשיך, בעזרת השם, ונחזק את האחיזה שלנו, של מדינת ישראל, כמורשת אבותינו, כמדינת הלאום של העם היהודי. תודה רבה לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת רביבו. וכעת, חברת הכנסת קטי קטרין שטרית, שתוכל להוסיף בשבחיה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

האמת היא שרציתי לדבר על משהו אחר, אבל בגלל אלי רביבו אנאם את אותו נאום. כל הכבוד, אלי. אי-אפשר לעבור לסדר-היום, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – שר הרווחה שעושה עבודה נפלאה במשרד – מסמכי ג'פרי אפשטיין, שנחשפו בשבוע שעבר, הוציאו לאור שיחה בין אהוד ברק לבין שר האוצר בממשל קלינטון. בשיחה עגומה זו, ברק מניח את תורת הגזע. תורת הגזע, פשוט תורת הגזע, שמדינת ישראל מחויבת להיות מושתתת לפיה – זו התוכנית שלו. בעיני רוחו, בשיחה הוא טוען – ואני מצטטת את מה שהוא אומר: כיום אנחנו יכולים להיות סלקטיביים; לשלוט באיכות של מי שמגיע באופן יעיל. לא כמו מייסדי מדינה, לא כמו בן-גוריון – האב הרוחני של אדון ברק – שלקחו אנשים מצפון אפריקה וממדינות ערב, כל מי שאפשר. ובכן, אדוני אהוד ברק, מדינה שלמה רואה לך, מדינה שלמה רואה אותך למרות חם הצוואר שיש לך. הרי בעיניו של ברק, סלקציה ביהודים היא יותר לגיטימית, שכן יש יהודים נכונים ויהודים פחות נכונים. בעצם, הוא אמר הם לא חייבים להיות יהודים. הדוקטרינה של השמאל, ואהוד ברק משיחו, ברורה לכול. כשהם לא מצליחים לנצח בקלפי, הם מנסים להחליף את העם. זוכרים? אמרו את זה ב-1977. הם אמרו את זה ב-1977. איך ייתכן שהגזענות ההרסנית של ברק עוברת מתחת לרדאר של כולנו? תראו לי, חוץ מערוץ 14, איזשהו ערוץ שדיבר על זה. אבל הם מקדישים מקום לקטי שטרית, ששאלו אותה מה ההישג שלה. לא משנה חוקים שחוקקתי, לא משנה הצעות חוק. כן, כן, הסרתי מטרידן מהרשת כי הוא הטריד נערות. לא הצליח – לא משרד הרווחה, לא המשרד לביטחון לאומי, לא משרד הבריאות, לא המשטרה – אף אחד לא הצליח להוציא אותו. אני הוצאתי. זה בעיניי הישג, יותר מחוק. כי הוא מטרידן שהפיל ילדות לזנות. וכן, זה חשוב, הכי חשוב בעיניי. אתה זוכר, אהוד ברק היה גם רמטכ"ל, גם ראש ממשלה, הוא הניח כאן הנחות כל כך עוינות כלפי בני עמנו. כיצד זה ניתן להשפיע בזמן אמת על קבלת ההחלטות שלו? תאר לעצמך, אם כך הוא חושב עלינו, איך קבלת ההחלטות שלו הייתה. חבריי חברי הכנסת, אל מול הגזענות המחליאה של אהוד ברק ואנשיו – כל הקפלניסטים האלה, הנאורים, שבאו ואמרו דמוקרטיה, אין להם שביב של דמוקרטיה. גזענות בשם המשיח שלהם, אדון אהוד ברק, ואנשיו – אנחנו לא שוכחים לרגע, מי שרוצה להצטרף לעם היהודי לא צריך לעמוד במבחני טוהר הגזע שיצר עבורם אהוד ברק.

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, משפט לסיום.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

בניגוד לאהוד ברק, רוב-רובו של עם ישראל מבין היטב שכולנו חלק משרשרת הדורות. אז למרות שבעיניו של אהוד ברק אני ושכמותי – כמוך; כמוך, אדוני היושב-ראש – לא ראויים להימצא כאן, בשורות הפרלמנט הישראלי, יש לי בשורה אחת בשבילך, אדון אהוד ברק: אני כאן כדי להישאר, וככה גם חבריי. אנחנו נהיה כאן, ונמשיך וניקח את התפקידים הבכירים ביותר, וננהל את המדינה על אפו וחמתו של אהוד ברק. גזען שכמותך. בושה וחרפה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חברת הכנסת צגה מלקו. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.

צגה מלקו (הליכוד):

תודה. אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אם היה אהוד ברק כאן הייתי שואלת אותו באיזה מעמד היה שם אותי. הייתי שואלת אותו, יוצאי אתיופיה או יהודי אתיופיה, איפה הוא היה שם אותנו?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

צגה, הוא לא יקבל פינה בפינת הטרלול.

צגה מלקו (הליכוד):

אני אגיד, תשמעי, אם דיבר על המזרחים ככה, מה איתנו? האמת, אני אגיד לכם, הוא לא טעה. אתם יודעים, העלייה שלנו – עד שמנחם בגין עלה לשלטון אף אחד לא קיבל אותנו. לא רצו אותנו – זה חתום, זה כתוב, מבחינה היסטורית – כי אנחנו מקלקלים את הנוף. מה הייתה הטענה שלהם? הם לא יסתגלו פה. או בצורה פשוטה: הם ילכלכו את הנוף. איך יכול להיות, חבריי חברי הכנסת מהאופוזיציה? הם יצאו עכשיו. בושה וחרפה. במקום לגנות את זה הם יוצאים, שותקים. כשנוח להם הם אומרים: אנחנו מזרחים, פוגעים בנו, אנחנו כמו כולם. מתהדרים במפלגה שלהם. איפה הם עכשיו? למה לא גינו אותו? למה לא גינו את דבריו? אני אומרת להם את זה, פשוט הצביעות שלהם זועקת לשמים. איך יכול להיות? ראש ממשלת ישראל לשעבר, שר הביטחון, הרמטכ"ל לשעבר, דיבר דברים מזעזעים, זה תורת הגזע, סלקציה. ואף אחד לא מגנה אותו, אף אחד לא מגנה אותו. אדוני היושב-ראש, אני אספר את ההיסטוריה של יהדות אתיופיה. להגיע לירושלים – איזה מחיר שילמנו; באילו תנאים שמרנו את היהדות; כל זה – כדי להגיע לירושלים. לפי אהוד ברק אני לא צריכה להיות פה, אנחנו לא צריכים להיות פה. מה ירגישו הילדים שלנו? מה ירגישו האחים שלנו? במלחמה הם משתתפים כמו כולם; הם נפלו. אבל יותר מזה אני כועסת על האופוזיציה. איך אתם שותקים, חבר'ה? איך שותקים? אתם לא יכולים לשתוק, לשבת בשקט. זו הסכמה, זו תמיכה. אני יכולה להאשים אתכם בגזענות, בסלקציה, בתורת הגזע, כי אתם שותקים. לא יכול להיות שאהוד ברק דיבר, דבריו נחשפו בערוץ 14, למוחרת הוא בא לכנסת, יושב באולם ירושלים עם אנשי שמאל פה, ואף אחד לא גינה, אף אחד לא גינה אותו. חבריי חברי הכנסת, זו בושה. בושה. תתביישו לכם.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

צגה מלקו (הליכוד):

אל תגידו: אנחנו רוצים שוויון; אין במדינת ישראל אפליה. אתם מנציחים – בזה שאתם לא מגנים אותו, בזה שאתם לא פה, כדי לא לשמוע את ההתנגדות שלנו, את הביקורת שלנו. אנשי שמאל מזרחים יוצאים מהמליאה? איפה נשמע דבר כזה? אני באמת לא מאמינה. חבריי חברי הכנסת, באמת עצוב לי. מדובר בראש ממשלה לשעבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. וכעת חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אחריה – חבר הכנסת צביקה פוגל, אם יהיה במליאה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בפרשת השבוע, פרשת יתרו, אנחנו ניצבים שוב למרגלות הר סיני. "וַיִּחַן שם ישראל נגד ההר": "כאיש אחד בלב אחד". זהו הרגע שבו הפכנו לעם המחובר בברית נצחית לבוראו. מעמד הר סיני הוא עדות חיה לניסים הגלויים ששינו את סדרי בראשית: "וכל העם רֹאים את הקולֹת ואת הלפידים". בתוך האש והעשן נחקקה בנשמתנו עוצמה פנימית. קיבלנו את לוחות הברית ואיתם את היכולת לעמוד מול כל כוח בעולם, מתוך ידיעה ברורה שיש בעל בית לבירה הזו. היום, אדוני היושב-ראש, עם ישראל עולה שוב במעלה ההר. המלחמה מול ציר הרשע האיראני היא המערכה על עצם קיומנו ועל זהותנו. איראן היא החושך, ואנחנו האש שהודלקה בסיני וממשיכה להאיר. הטיפוס הזה מחייב אותנו לאחדות מוחלטת. המערכה הזו היא מערכה רוחנית של אמונה. כפי שמשה רבנו עלה אל ההר בתוך הענן, כך אנחנו צועדים היום בביטחון גמור בצדקת דרכנו, עטופים במסורת ובנחישות של הדורות. ההשגחה של מעמד הר סיני מלווה אותנו בכל רגע. מי שמביט לשמיים רואה את יד השם המגינה על ארץ ישראל. מאות טילים שנשלחו להחריב את ביתנו התנפצו אל מול חומת ההגנה שהקדוש ברוך הוא סיפק לנו באמצעות שליחיו הנאמנים כאן על הקרקע. אלו הם ניסים גלויים של דור הגאולה. כפי שבסיני ראינו את הקולות, היום אנחנו רואים את המציאות המופלאה שבה עם ישראל עומד ויכול לכל אויביו. זוהי השגחה פרטית ברורה ששומרת עלינו מכל משמר. במעמד עם סיני – "שמעו עמים ירגזון", וגם היום – עיני העולם כולו נשואות לירושלים. העולם מתבונן בנו ושואב השראה מהכוח של עם ישראל לעמוד איתן מול אימפריה של רשע. העוצמה של עם ישראל נובעת מההתייצבות שלנו, כולם, באחדות אוהבת, בתחתית ההר, ומהדבקות במי שנתן לנו את התורה. כשאנחנו מקרינים עוצמה יהודית שורשית, כשאנחנו אוחזים בזכותנו ובחובתנו להכריע את הרשע, אנחנו מנצחים בכוח הרוח. האמונה שלנו היא שמרעידה את יסודות האויב בטהראן. אחיותיי ואחיי, אנחנו בעיצומו של הטיפוס, והפסגה קרובה. אנחנו נדרשים היום לחיזוק האמונה ולעמידה איתנה בביטחון גמור ב"בנים אתם לה' אלוקיכם". נמשיך לעלות במעלה ההר, נאחזים בתורת אמת, בראש מורם ובאמונה יוקדת, עד שנזכה לראות בניצחון המוחלט, בהכנעת האויב האיראני ובשלום אמת לכל עם ישראל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חבר הכנסת צביקה פוגל. בבקשה, אדוני.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, פעם נוספת אני מוצא את עצמי נוכח איך דורך בג"ץ ברגל גסה על אזרחי מדינת ישראל. אני עומד כאן היום, אדוני היושב-ראש, כדי להציב מראה מול המציאות הבלתי-נתפסת שנוצרת במדינת ישראל. מציאות שבה ההיגיון הבריא נרמס, ועקרונות היסוד של הדמוקרטיה ושל הניהול התקין הפכו למרמס. אנחנו חיים במדינה שבה יש כלל ברזל אחד שכל מנהל זוטר, כל מפקד בצה"ל ואפילו כל בעל עסק מבין: אי-אפשר לתבוע אחריות ממי שאין בידיו הסמכות. זאת אקסיומה. זו אמת פשוטה. ובכל זאת, במדינת ישראל של שנת 2026 האמת הזו מנופצת לרסיסים כמעט מדי יום. הציבור בישראל, אדוני היושב-ראש, שלח אותנו. אתם, אזרחי ישראל, נתתם בנו אמון, הטלתם על כתפינו את האחריות הכבדה ביותר – הביטחון האישי שלכם. כשיש פיגוע, חלילה, העיניים נשואות אלינו. כשהפשיעה משתוללת ברחובות, אתם דורשים מאיתנו תשובות, ובצדק. אנחנו הכתובת. אנחנו אלה שצריכים לתת את הדין וחשבון. אבל תגידו לי אתם, אזרחי ישראל, באיזה עולם מתוקן אדם נושא באחריות לתוצאות, אבל ידיו קשורות מלבחור את האנשים שיובילו את המערכה? איך ייתכן שהשר שממונה על המשטרה, האיש שנדרש להוביל מדיניות, להתוות דרך, להילחם בטרור ובפשיעה, מוצא את עצמו מסורס, חסר יכולת להחליט מי יהיו המפקדים שיוציאו את המדיניות הזאת לפועל? אנחנו עדים היום למחזה אבסורדי: קצינה שחרגה מסמכותה, שפעלה בניגוד לנהלים, בניגוד למצופה מקצין במדים – ובמקום שתיתן את הדין, היא מקבלת פרס. ומי נותן לה את הפרס? ומי מחליט על זה? לא המפקדים שלה, לא השר הממונה עליה, אלא השופטים היושבים במגדל השן, המנותקים מהשטח, המנותקים מהאחריות הציבורית. הם אומרים לו: חתום. הם אומרים לו: אתה חייב. הם הפכו את חתימת ידו של כל אחד מאיתנו, של נבחרי הציבור, לחותמת גומי אוטומטית. הם לא רוצים לקחת את האחריות, אבל את הסמכות הם שומרים לעצמם. ובכן, אני מודיע לכם מכאן, חבריי חברי הכנסת, המלצתי לשר: לא עוד. לא ייתכן שהשר יעמוד בכיכר העיר ויחטוף את האש על מדיניותו ופעולותיו, בזמן שהסמכות למנות, לקדם ולעצב את שדרת הפיקוד נמצאת בידי משפטנים שלא נבחרו על ידי איש. צבא ללא היררכיה הוא עדר. משטרה שבה השר לא יכול לקבוע מי ראוי לקידום ומי לא, היא משטרה שמאבדת את המצפן שלה. המשוואה מאוד פשוטה והיא חייבת להיות ברורה לכל משפטן ולכל יועץ: אם אתם רוצים שהשר יישא באחריות – תנו לו את הסמכות. אם אתם רוצים שהשר יספק ביטחון – תנו לו לבחור את הקצינים שיילחמו למענו. הגיע הזמן להחזיר את המשילות לנבחרים, את ההיגיון למערכת. הגיע הזמן להפסיק את שלטון הפקידים והיועצים ולהחזיר את ההגה לידי העם ונבחריו. אבל, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לא באתי הנה רק כדי לזעוק את זעקת ההיגיון שנרמס; לא באתי לכאן כדי להצביע על העוול – באתי הנה כדי להוביל תיקון. תם עידן ההרכנה. תם עידן ההתנצלות. הדרך לתיקון מתחילה בהבנה אחת פשוטה: הכנסת היא הריבון והממשלה היא המבצעת, ולא ייתכן שבמדינה דמוקרטית הפקידות תהיה מעל הנבחרים. איך נתקן? בראש מורם ובחקיקה ברורה. אנחנו נפעל לחוקק כאן בבית הזה חוקים שלא משתמעים לשתי פנים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני, משפט לסיום, בבקשה.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

אנחנו נחזיר את עקרון הפרדת הרשויות למקומו הטבעי. בית המשפט ישפוט על פי חוק, והממשלה תמשול על פי המנדט שקיבלה מהעם. אזרחי ישראל, זה לא מאבק אישי שלי, זהו המאבק על הקול שלכם בקלפי. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. אגב, העם הוא הריבון, לא הכנסת. אבל העם מאציל את ריבונותו אל חברי הכנסת.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

לנבחריו.

היו"ר אמיר אוחנה:

נכון. כעת חבר הכנסת ינון אזולאי – איתנו? לא איתנו; אם כן, חבר הכנסת יצחק קרויזר – איתנו? לא איתנו; חבר הכנסת עפיף עבד – גם הוא איננו איתנו; חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אופיר כץ – גם הוא אינו נוכח. אם כן, אנחנו עוברים לשר, השר שלמה קרעי יסכם בשם הממשלה, בבקשה, עד עשר דקות, אדוני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא, בלתי מוגבל.

היו"ר אמיר אוחנה:

אה, סליחה. מאה אחוז.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לנו הרבה זמן כאן, היושב-ראש.

שר התיירות חיים כץ:

שלמה, אתה תדבר 40 דקות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כמה שצריך.

שר התיירות חיים כץ:

אם אתה תדבר 40 דקות, אני יכול ללכת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה יכול ללכת עד שיקראו לך. לא ללכת הביתה.

שר התיירות חיים כץ:

לא - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

ואם בעוד חמש דקות יורידו אותי, מי יהיה שר תורן?

שר התיירות חיים כץ:

מי יוריד אותך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא יודע, יגידו שיש פיצוץ.

קריאה:

אתה תהיה שר תורן.

שר התיירות חיים כץ:

לא, אז באים כולם להצביע. אז אתה נשאר פה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תהיה בבניין.

משה ארבל (ש"ס):

הוא שר הרווחה, הוא צריך לטפל בהרבה דברים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לגמרי. הוא יכול לעשות את זה מהמשרד שלי, אם אין לו משרד כאן. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כפי הנראה, אנחנו נהיה כאן פרק זמן ממושך, אז טוב שהזמן הוא ללא הגבלה. חבר הכנסת דוידסון, אתה בא להתקרב לפרשת השבוע אני רואה, אתה רוצה לשמוע את זה ממש מקרוב. אז בוא, בבקשה.

היו"ר סימון דוידסון:

כן, מר שלמה קרעי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

הבטחתי בפתיחת הדיון הזה על חוק השמות – התחלנו לדבר על פרשת יתרו, אז אני רוצה לסקור בקצרה את מה שאמרנו ולהמשיך לחבר את זה לנושאים האקטואליים שלנו, ביניהם מה שהזכיר חבר הכנסת פוגל קודם לכן, ושאר התחלואים שיש לנו במערכת המשפט, שהלוואי שיתרו היה כאן כדי לתת עצה לכל אלו שמנסים לנכס לעצמם את העם או את השלטון או להחליף את העם. מעניין מה יתרו היה אומר להם כאן. קראנו בפרשת יתרו: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלֹהים אנשי אמת שׂנאי בצע"; ובחלק אחר מהפרשה: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", שזה נאמר כשעם ישראל קיבלו את התורה. אגב, שימו לב, עם ישראל יצאו ממצרים, ולכאורה זה הזמן שבו הם נהיו לעם. כשהם יצאו מעבדות לחירות, היו בכור ההיתוך במצרים, יצאו בניסים ונפלאות. אבל לא באותו יום אמרו להם "היום הזה נהיית לעם". אמרו להם "היום הזה נהיית לעם" ביום מתן תורה, כי עם שאין לו שורשים, שאין לו מורשת, לא יכול – הוא לא נחשב כעם. תראו את אומות העולם, היום כבר כמעט אין לנו את 70 האומות. אבל כשעוברים ממדינה למדינה, הנאמנות היא לאותה מדינה שהם חיים בה. כמעט שאין לאומיות כזו כמו של עם ישראל, העם אולי הוותיק ביותר בין העמים, הקטן ביותר, והוא הצליח לשמור במשך 3,300 שנה, מאז מעמד הר סיני, על הגחלת, על המורשת ועל מה שמחבר אותו. דיברנו על זה בישיבת הממשלה, אמרתי: תראו איך 2,500 שנה – קצת פחות מ-2,500 שנה, 2,200 שנה – מאז חנוכה, איך המצווה הזאת של חנוכה נשמרה. היהודים שמרו עליה במסירות נפש לאורך כל הדורות, כי זה מה ששמר עלינו אלפיים שנות גלות. כמו שאמר רבי סעדיה גאון: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה". בלי התורה אפשר להחזיק דור, שניים, שלושה דורות, חמישה דורות; בלי ערכים שמחברים אותנו למה שאנחנו באמת כעם, בסוף זה מתפרק. אז אנחנו רואים בפרשה - - -

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת רון כץ. חבר הכנסת רון כץ. רון כץ. רון. הוא אפילו לא איתנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת כץ, היושב-ראש קורא לך.

היו"ר סימון דוידסון:

בסוף הנאום של קרעי יש שאלון. אתה צריך להקשיב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש מבחן.

רון כץ (יש עתיד):

תדע לך שכשאתה אומר "כץ" אנחנו לא - - -

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

הוא יודע שסרוסי - - -

היו"ר סימון דוידסון:

אתם יודעים מה זה כץ ביידיש? אתה יודע מה זה כץ ביידיש?

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

אתה יודע שוויקטור סרוסי נפטר אתמול? תגיד לקרעי שסרוסי נפטר.

היו"ר סימון דוידסון:

ברור שאני יודע, איזו שאלה. קודם כול, ביום חמישי אתה תבוא ביחד איתי לשבעה.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

בגיל 81. היה אגדה.

היו"ר סימון דוידסון:

כן, איש מקסים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אדוני היושב-ראש.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

שחקן-שחקן בנתניה הגדולה.

היו"ר סימון דוידסון:

פשוט, במשפחה של חיים כץ כולם אוהדי מכבי נתניה, במיוחד יאיר. הוא משחק אותה אוהד של מכבי נתניה, אבל הוא לא כזה אוהד של מכבי נתניה. סליחה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני חוזר לדברים, ברשותך, אדוני היושב-ראש.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

- - - נחזיר לך את הזמן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, הזמן הוא בלתי מוגבל, ונראה עכשיו שזה יימשך כאן מספיק זמן כדי לומר גם יותר ממה שתכננתי לומר.

יונתן מישרקי (ש"ס):

מה זה כץ ביידיש?

היו"ר סימון דוידסון:

כץ ביידיש, אתה לא יודע? חיים כץ, אתה יודע מה זה כץ ביידיש? הוא לא עונה לי.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

אני אסביר לך.

היו"ר סימון דוידסון:

אתה מבין מה זה פוליטיקאי? אתה שואל אותו שאלה – הוא עונה לי בשאלה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

סימון, זה הם שעושים פיליבסטר, אנחנו לא.

היו"ר סימון דוידסון:

בסדר, אנחנו מעדנים את הדברים של שלמה קרעי.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

סימון, כשאני נולדתי אימא שלי אמרה: אתה נולדת להיות חבר כנסת. היא קראה לי חיים כץ, ראשי תיבות: ח"כ.

היו"ר סימון דוידסון:

ץץץאבל מה זה כץ ביידיש?

קריאה:

שר התקשורת שלמה קרעי:

אם מסכימים הייעוץ המשפטי ויושב-ראש הקואליציה, מבחינתי זה בסדר. תשאל אותם.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

- - - אתה רוצה להתחיל לדבר איתי ביידיש?

היו"ר סימון דוידסון:

מה זה כץ ביידיש? חתול.

שר הרווחה והביטחון החברתי חיים כץ:

מה אתה אומר?

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע, יש פה בקשה לאיזה נושא שנמצא על סדר-היום. מבקשים להכניס אותו ונמשיך את הנאום אחר כך. מבחינתי זה בסדר.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, אבל לפי התקנון אסור.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה היושב-ראש. אנחנו מאמינים במשילות. אתם מאמינים ביועצים משפטיים, אנחנו מאמינים במשילות. אתה היושב-ראש, תקבל החלטה.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, לא, אני הבנתי מהיושב-ראש שאי-אפשר.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זה אירוע היסטורי, קיבלת משילות על הכנסת.

היו"ר סימון דוידסון:

לי אין בעיה לעשות את זה, אבל צריך אישור. יש יום זיכרון לאחד מחברי הכנסת הערבים, וייבשו פה את המשפחה משעה 16:00, אבל אמיר אוחנה בדק את זה, הוא רצה לעשות את זה באמצע ואי-אפשר. צריך אישור משגית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, יושב-ראש הקואליציה ביקש שאני אמשוך בחוק הזה. אני לא יודע מה זה החוק השני, גם אי-אפשר למשוך שם, כי זו קריאה שנייה ושלישית. אני לא יכול לדבר כמה שאני רוצה בקריאה שנייה ושלישית.

היו"ר סימון דוידסון:

אתה מדבר על יום הזיכרון, כן? על האזכרה. אמיר אוחנה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע, יש לי הצעה. הרי יש שני שרים שיכולים לעלות. אני פה פחות מחמש דקות על הדוכן. אם תחשיבו לי את זה כחמש דקות ותיתנו לי לעלות – לשר הנוסף, להמשיך - - -

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

זה צריך להיות שר נוסף.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני יודע שזה צריך להיות שר אחר, לכן שאלתי אם תאשרו, אם היושב-ראש יאשר.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

זה צריך להיות שר אחר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין שר אחר שמוכן למשוך כאן על הדוכן את מה שאני מוכן למשוך, מה אני אעשה? הייתם צריכים לחשוב על זה לפני כן.

היו"ר סימון דוידסון:

אתם צריכים להגיד לי מה לעשות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני לא מכיר את האירוע.

היו"ר סימון דוידסון:

טוב, תמשיך, הם יבדקו את זה. איפה היית?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אוקיי. אתם יכולים להתייחס כאילו חיים כץ עמד כאן על הדוכן, ואז אני אעלה בשר הבא.

היו"ר סימון דוידסון:

איזה חיים כץ, מאיזה משרד?

שר התקשורת שלמה קרעי:

השר עם הרבה תיקים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

שר התקשורת שלמה קרעי:

כמה שצריך. אני פה עד שיגידו לי לרדת.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה לא מבשר טובות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה לא מבשר טובות.

היו"ר סימון דוידסון:

הוא קיבל ספר, ספר טלפונים.

שר התקשורת שלמה קרעי:

טוב, אם תחליטו לאשר, מבחינתי אין שום בעיה.

היו"ר סימון דוידסון:

הלכו לבדוק את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

טוב. בסוף בסוף אני מאמין – אני בסוף חושב, אדוני היושב-ראש, שיש משילות. יש תקנון, אבל יש יושב-ראש למליאה.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, לא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני יודע שאתה לא. איך אמרת לי? 15 שופטים שיקבעו הכול, 120 חברי כנסת יבואו בשביל הכיף, שתהיה ביציע הצגה של משילות. מבחינתכם 15 שופטים זה הכול, אבל אני – לא. אני חושב שיש סמכות ליושב-ראש שמנהל את הישיבה לקבל החלטות. אם אני הייתי היושב-ראש, הייתי מקבל החלטות, אבל בסדר, תחכה לשופטים.

היו"ר סימון דוידסון:

משום מה אני לא סומך עליו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אז אני חוזר לנושא שדיברנו עליו. הפרשה שלנו זו פרשה מיוחדת במינה, הפרשה שקראנו בשבת, שמשלבת בין שני הדברים. לכאורה זה נראה מפגש מקרי, מינוי שופטים ומעמד קבלת התורה והפיכתנו לעם. זה נראה – מה זה קשור אחד לשני, מה בין מינוי שופטים לבין קבלת תורה, אבל זה חיבור מהותי שהוא לא סתם. זה חיבור בלתי ניתן להפרדה, כזה שאי-אפשר להפריד בין מעמד מתן תורה, קבלת התורה והפיכתנו לעם, לבין מינוי השופטים בעם ישראל. למה? כי התורה אינה מתקיימת בריק, התורה לא מתקיימת באוויר. אם לתורה לא היה עם ישראל שיקיים אותה, אם לא הייתה ההנהגה שמעבירה את המורשת, את מוסרי התורה, את מנהיגי העם, את אותם שופטים שמעמידים את המורשת על תילה הלכה למעשה בקרב העם – בלי הדבר הזה אין עם. עם שאין לו מורשת לא יכול להתקיים, ולכן הפרשה הזאת מחברת לנו בין עם ישראל שהופך להיות לעם לבין מהי ההנהגה שצריכה להיות לעם ישראל. תכף נדבר על מהי ההנהגה שצריכה להיות לעם ישראל, אבל עכשיו אני רוצה לספר לכם סיפור, אדוני היושב-ראש. כשהיינו באופוזיציה, כשאתם קלקלתם פה כמה שיכולתם, הקמנו פה את השדולה הישראלית לדמוקרטיה. אמיר אוחנה היה היושב-ראש, חברת הכנסת דיסטל ואנוכי – הקמנו שדולה לישראל דמוקרטית. כן, לא בכאילו-דמוקרטית, אלא באמת דמוקרטית – להחזיר את המשילות לעם. הגיע לכנס הראשון של השדולה השר לשעבר משה נסים, ושם דיברתי על כך שבג"ץ הוא לא מעל החוק, שיש דברים שצריך לומר לבג"ץ – אתה חרגת מסמכותך. זה האיזון בין הרשויות, איזון דמוקרטי. כמו שהם מאזנים אותנו, אנחנו מאזנים אותם בחזרה. זה מה שאמרתי, ואז קם משה נסים ואמר: לא יכול להיות, אני לא מקבל את הדבר הזה, לא מוכן לקבל את זה שאתה אומר לא לשמוע לשופטים. כתוב: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". ככה אמר לי משה נסים. כמו שאתה אומר, דוידסון. הם קובעים הכול, לא משנה מה – יבטלו חוקים, יבטלו חוקי-יסוד, יבטלו החלטות ממשלה – לא תסור. אם יגידו לך שעכשיו בוקר, תאמין להם. "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". אז עניתי לו, אמרתי למשה נסים באותו רגע: אם היית אומר לי סברה – שהסברה שלך היא שצריך לשמוע בקול השופטים ויהי מה, גם אם הם מבטלים חוקים, גם אם הם לוקחים לעצמם סמכויות שאף אחד לא נתן להם – זו דעתך, אני מכבד אותה, אבל אתה לא השתמשת פה בדעתך. אמרתי לו: אתה נתלית כאן באילן גבוה, הלכת לתורה. אמרת לי שהתורה אומרת: "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", ועל זה אני חייב לענות לך. ועניתי לו, פתחתי באותו רגע את הפסוק: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תתן לך - - - בכל שעריך". תוך כדי שהוא מדבר, ניסיתי לראות מה כתוב, מה אומרים המפרשים? "שפטים ושטרים תתן לך - - - בכל שעריך". בסייעתא דשמיא מצאתי מייד תשובה, דבר דבור על אופניו, ואני אגיד לכם גם מה התגובה שלו הייתה. אברבנאל מסביר מה זה "שפטים ושטרים תתן לך - - - בכל שעריך". הוא אומר ככה: "והינה, אדון הנביאים ביאר בזה, שהשופטים שיהיו בישראל, שאין ראוי שימנה אותם המלך ולא יהיו מידו". זאת אומרת שלא יהיו כאלו שמונחתים על העם מלמעלה, אלא שהעם ימנה אותם. הוא רוצה לומר שכל שבט ושבט ימנה את השופטים הראויים בכל עיר מעריהם. "שפטים ושטרים תתן לך - - - בכל שעריך", בכל עיר לשבטיך. על זה אמר: ורק אז, אם המינוי הזה יהיה שהעם בוחר את השופטים, אז, מכיוון שקיבלתם אותם עליהם, הם יכריעו – אתם חייבים לקבל את ההכרעה. כמו שאתה הולך לבורר, אתה מקבל את ההכרעה שלו – מה שהוא יחליט, אתה מבצע – ככה גם - - -