ישיבת מליאה בתאריך 31/12/2025 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת, היום יום רביעי י"א בטבת התשפ"ו, 31 בדצמבר 2025. לפני שאפתח בנושא הראשון שעל סדר-היום אני רוצה לציין את חנה כהן ואת דוד ירימי – דוד נמצא איתנו? אבל הוא ישמע אותנו – שני עובדים ותיקים מאוד של הכנסת שיוצאים לגמלאות. אני רוצה להודות לך, חנה, על התרומה המשמעותית שלך לעבודת הכנסת במחלקת הפרוטוקולים, ולדוד – על שירות ארוך שנים במשכן כראש מדור חשמל. העשייה שלכם במשך השנים הרבות האלה הותירה חותם אמיתי בעבודת הכנסת, ואנחנו רוצים לאחל לכם – אני מאחל זאת בשם הכנסת כולה – הרבה בריאות, נחת והנאה רבה בפרק החדש, עם הרבה יותר משפחתיות והרבה יותר חיים אישיים של חייכם. תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות. השאילתה הראשונה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת אורי מקלב בנושא: פריצות לטלפונים האישיים של בכירים בממשלה ובכנסת, ואני מתכבד להזמין את סגן השר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן אל הדוכן. בבקשה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, עובדים נכבדים של הכנסת שפורשים לגמלאות, תודה לכם על שנים נפלאות ועל עבודה נאמנה למען מדינת ישראל. אנחנו אוהבים אתכם, מעריכים אתכם. וכל עובדי המשכן בכלל, אתם פשוט מדהימים. תודה רבה לכם. אני עונה בשם הממשלה.

אורי מקלב (יהדות התורה):

אולי קודם אני אגיד את השאילתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, סליחה. רק שנייה אחת, בבקשה, סגן השר. יפתח קודם חבר הכנסת מקלב בשאלה. בבקשה.

אורי מקלב (יהדות התורה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי סגן השר במשרד ראש הממשלה, השר אלי כהן, לאחרונה התפרסם כי פצחנים, מה שנקרא האקרים, אולי זו אפילו מדינה, פרצו לטלפונים האישיים של בכירים בממשלה ובשירות המדינה. ברצוני לשאול: 1. האם ניתנות הוראות לבכירים בממשלה ובכנסת להתגונן מפריצות אלו? 2. האם יש פיקוח על יישום ההנחיות? 3. האם יש שינוי בהוראות לאור הפריצה? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

מכובדי, השאלה שלך היא שאלה מצוינת, במיוחד בעידן הנוכחי, כאשר כל טלפון נייד לגמרי חשוף למתקפות סייבר כאלה ואחרות. אני מקריא את התשובה ככתבה וכלשונה: כל נושא האבטחה ואבטחת הסייבר של חברי הכנסת, שרים, בכירים במערכות הביטחון והשירות הציבורי, נמצא תחת האחריות של מערך הסייבר הלאומי, השב"כ וביטחון הכנסת. הם אלו שמקבלים את ההחלטות המקצועיות מה ואיך לעשות. ואני יודע לומר לך שראש השירות החדש דוד זיני נותן את דעתו ופועל בעניין במלוא המרץ. אני גם חושב, אדוני, מכובדי, שככל שנפעל יותר ונספר פחות מעל בימת הכנסת או בכל מקום פומבי אחר על מה ואיך אנחנו עושים, בטח בנושא רגיש כזה, כך ייטב לנו, לביטחון המדינה ולביטחון כולנו. ברוך השם יש לנו את האנשים הטובים שבטובים שמטפלים באירוע הזה במחשכים, וטוב וראוי שכך. זה באשר לשאלתך. אני רוצה להוסיף, בסופו של דבר, מכובדי, כל הנושא הזה של סייבר וכו' הוא נושא מאוד מורכב, אבל הוא בעיקר, בעיקר ובעיקרו, תלוי בגורם האנושי. זאת אומרת שאנחנו צריכים לדרוש מעצמנו וגם מהאזרחים בבית – אזרחי המדינה הנפלאה שלנו צריכים לדרוש מעצמם החמרה בנושאים אלה. זאת אומרת לא לפתוח קישורים שאינם מכירים, לא לענות למספרים שנראים חשודים, לא לשמש בהפעלה כזו או אחרת על ידי גורמים עוינים. בסוף הכול זה הגורם האנושי, כי מי שנזהר – הטלפון שלו לא נפרץ. אם אנחנו כבר דנים בנושא הזה, יש פריצה שקצת נעלמה מהעין הציבורית וכדאי לדבר עליה – הפריצה לטלפון של ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט. נפתלי בנט, בשבוע שעבר, על פי עצת האסטרטגים הטובים שלו, יש לומר, לאחר שהמכשיר האישי שלו נפרץ בטלגרם, הוא למעשה עשה את התרגיל הכי ישן בספר. מה התרגיל הכי ישן בספר? ההגנה הכי טובה, מהי? התקפה. ראש הממשלה נפתלי בנט החליט להשתמש בשורש בג"ד – בי"ת, גימ"ל, דל"ת – והחל לקרוא לאנשים כאלה ואחרים – אגב, מבלי שהוא מכיר את הנסיבות – בוגדים. אבל למה נפתלי עשה את זה? בואו נחשוב שנייה אחת. אז אני אומר לכם, אזרחי מדינת ישראל, למה הוא עשה את זה: הוא עשה את זה – שלום לכם, מתוקים ומתוקות שלנו, אשריכם, אשריכם, דור הניצחון והתקומה. נפתלי בנט עשה את זה כדי שלא נדבר על הפריצה לטלפון שלו. אין לי טענה על מהות הפריצה עצמה, זה יכול לקרות לכולם, אפילו מה שנקרא misclick – אתה לוחץ בטעות על משהו, ובום, נדבקת ברוגלה. אין לי חצי טענה על העובדה שפרצו לו לטלפון. יש לי שתי טענות אחרות: אחת היא שהוא שוב שיקר לציבור, שוב, מבלי למצמץ, הוא שיקר לציבור. הוא היה יכול לבוא ולומר – ראש ממשלה לשעבר, והוא רוצה להיות גם ראש ממשלה בעתיד – כן, פרצו לי לנייד, זה יכול לקרות לכל אדם, ואני אדם, ואני לוקח אחריות מלאה על הדברים, וקורה, קורה. ותאמין לי, היינו מקבלים את זה בסלחנות. אבל הוא בחר שוב להונות ולשקר לציבור ולומר: לא, לא פרצו לי. ואז אחר כך הוא עשה בדיקות וגילה שכן פרצו לו לטלגרם. ומכאן אני מתחבר למה שאמרתי קודם, לנושא השורש בג"ד, שנפתלי בנט משתמש בו. מילה שאמורה להיות מחוץ לציבוריות הישראלית, חד-משמעית. יש כאלה אנשים שהם בוגדים ודינם ידוע, אבל נפתלי בנט השתמש בשורש בג"ד, כאשר הנושא השני שרציתי לדבר עליו זה התוכן של השיחות שלו. נפתלי, אני מקווה שאתה רואה אותנו עכשיו. אני לא ארד לרמות שאתה רוצה שאנחנו נגיע אליהן, אבל התוכן של השיחות שדלף החוצה הוא תוכן שלא מתאים למי שרוצה להיות ראש ממשלה, והייתי חושב פעמיים, נפתלי, אם להשתמש בשורש בג"ד אחרי שתוכן השיחות שלך, נפתלי בנט, יצא החוצה. המילה "בוגד" היא מילה מאוד קשה, אם זה במדינת ישראל, חלילה, אבל יש גם בגידות אחרות, נפתלי, וכדאי שתנצור פיך ותנצור לשונך, כי אתה רוצה להיות ראש ממשלה וכדאי שתשמש דוגמה לא לומר מילים כאלה ואחרות, בטח עם החומרים שיצאו החוצה. אתה יודע, גן בוטני וכו', נפתלי בנט. אז כדאי שתשמור על פיך טוב מאוד ולא תשתמש בשורש בג"ד כדי לנסות להסיט את הקשב הציבורי מתוכן השיחות שהיה לך בטלפון. לך, איש נשוי, בטלפון. אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש – המכובד, יש לומר – בהחלטת בג"ץ הבוקר בראשות עבריין הבנייה יצחק עמית. בג"ץ בעבר כבר פסל חוק-יסוד. אבל היום בג"ץ לא רק פסל חוק-יסוד, הוא גם רמס את חוק-יסוד: מבקר המדינה. מבקר המדינה, למי שלא יודע, רוצה לחקור את האמת, להגיע לאמת הטהורה ולהביא את האשמים לדין בנושא 7 באוקטובר, אותו יום ארור, טבח שמחת תורה, ובג"ץ הבוקר הוציא צו שלא מאפשר למבקר המדינה לחקור את הדברים. המוסד הזה כולו בנוי על עצמאות, על היכולת לחקור כל אדם, על טוהר המידות ועל המוסריות והחובה שלהם כלפי אזרחי מדינת ישראל להביא את האמת לשולחן, ובג"ץ, בראשות עבריין הבנייה יצחק עמית, הבוקר עוד פעם רמס את העם. אני רוצה לעשות להם שיעור קצר בדמוקרטיה. דמוקרטיה בנויה משני מונחים: דמוס, קרטוס. דמוס ביוונית זה עם; קרטוס זה שלטון או כוח, כוח העם. הריבונות היא של העם, לא של עבריין הבנייה יצחק עמית וחבר מרעיו ולא של אף אחד אחר. ואני קורא מכאן למוסד מבקר המדינה: אם אינכם יכולים לבצע ביקורת – שכוללת, אגב, גם את הממשלה, כן – אין לכם זכות קיום במדינה דמוקרטית. עצם העובדה שהרשות השופטת בראשות עבריין הבנייה יצחק עמית רומסת את הדמוקרטיה, רומסת את החלטות הממשלה והכנסת – היא לא פוגעת בנו; הרי אנחנו משרתי ציבור. היא פוגעת בעם. היא פוגעת באלה שביום הבוחר השתמשו בזכותם הבסיסית והדמוקרטית, בחופש הבחירה שלהם, והיא פוגעת בהם לאחר שנתנו את אמונם בנבחרי ציבור כאלה ואחרים – אגב, מהאופוזיציה או מהקואליציה, כולם ראויים; כמעט כולם, למעט תומכי הטרור, שלא מייצגים את החברה הערבית. אבל מוסד מבקר המדינה שלא יכול לחקור עד תום הוא מוסד שאין לו זכות קיום בדמוקרטיה, בטח לא בדמוקרטיה מייצגת של 120 הנבחרים כאן, שאמורים לייצג את כל העם. אני קורא לחבריי בממשלה ולאנשי מבקר המדינה: אל תקיימו את פסיקת בג"ץ בראשות עבריין הבנייה יצחק עמית. לא יכול להיות שכאשר שלטון העם נדרס פעם אחר פעם, אנחנו נשפיל מבטנו. אם אנחנו נקיים את פסיקת בג"ץ, אנחנו איננו ראויים לייצג את העם הנפלא הזה, מכל סיעות הבית. איננו ראויים לשרת אותו, מפני שלשרת את העם זוהי זכות, זכות בסיסית, ומשהרשות השופטת פוגעת בעקרון הפרדת הרשויות פעם אחר פעם ופוגעת במוסד מבקר המדינה, שמעוגן בחוק-יסוד, עלינו לומר לבג"ץ: עד כאן. לא נקיים את פסיקתכם, על כל המשתמע מכך. ואני גם קורא מכאן לכל חבריי לבית, אופוזיציה וקואליציה: רשות שופטת שרוצה ומתיימרת להיות מגדלור של צדק ומוסר כאשר אין לה איזונים ובלמים וכאשר היא רומסת את הרשות הנוספת, דינה להביא לאנרכיה, דינה להביא לקץ הדמוקרטיה. האופוזיציה, גם אתם תיפגעו מהדבר הזה. אינכם חפים ממוסד שאיננו שבע מתאוות שלטון, מתאוות רצון לדרוס את כוחו של העם ששלח אתכם, אופוזיציה, ואותנו, קואליציה, לשרת את העם הנפלא שלנו. ועל כך – אני אסיים דבריי, אדוני היושב-ראש המכובד. אחזור על דבריי בפעם האחרונה: נפתלי בנט, אל תשתמש בשורש בג"ד. אתה לא ראוי ולא זכאי לדבר על הנושא הזה, ובטח לא להכניסו לציבוריות הישראלית. כולנו נזהרים בדבר הזה, כולנו ללא יוצא מן הכלל. מוסד מבקר המדינה, אל תמלאו את פסיקת בג"ץ. בג"ץ רומס את עם ישראל, בג"ץ רומס את אזרחי מדינת ישראל כשביום אחד באים ולוקחים את כוחו של העם הנפלא הזה, פוגעים בו פעם אחר פעם. עבריין הבנייה יצחק עמית לא יכול ולא ראוי לדרוס את העם הנפלא הזה, שלשמו אנחנו נלחמים, חיילינו היקרים נלחמים. והמוסד הזה, חשוב שהוא יביא לדין ולצדק את כל האחראים. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד רגע, שאלת המשך, ככל שישנה, לחבר הכנסת מקלב. לאחר מכן – שאלה נוספת לחבר הכנסת אלהואשלה.

אורי מקלב (יהדות התורה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדי סגן השר, אני באמת מכבד את מה שאמרת, דברים חשובים, אבל ברשותך, אני מבקש להתייחס לגוף השאילתה שאני הבאתי - - -

מירב כהן (יש עתיד):

הוא אומר לך שלא ענית על השאלה.

אורי מקלב (יהדות התורה):

כפי שאמרת בתחילת דבריך – שהדברים חשובים, בוודאי לאור מה שקורה בתקופה האחרונה, ועוד יותר חשובים לאור מבחן התוצאה, שכן הצליחו לפרוץ לבעלי תפקידים בכירים, וגם לראש הממשלה לשעבר. ואני לא משוכנע שבכלל נכנסו לקישור שלא הכירו, אלא יכול להיות שהיו דברים הרבה מעבר לכך. ולכן, אחרי 7 באוקטובר, מי כמוך יודע, קשה להגיד. התשובה שלך, אם נמצה אותה, נשקף אותה במשפט אחד – שיש אנשים טובים ויש אנשים חשובים שעושים את זה ובוודאי עושים עבודתם נאמנה. אנחנו לא יכולים להיכנס לשאננות הזאת. אני כן חושב שאנחנו נמצאים בפני מחדל ידוע מראש, שאנחנו לא שמים לב ולא קיבלנו – אני אומר כאן את זה גם בגלוי, זה נכון להגיד שרב החסוי על הגלוי. אני גם חבר כנסת וגם הייתי סגן שר, ואין הוראות מיוחדות מעבר להוראות האלה, שידועות לכל הציבור, ומבחן התוצאה מראה שכן מצליחים. והדבר הזה – יש פער גדול מאוד, אנחנו, שנמצאים גם בכנסת וגם בממשלה, בין רמת האבטחה שאנחנו מבקשים מעובדים על מחשבים ומול הפלאפונים שנהפכים לכלי עבודה. אף אחד לא קיבל הנחיות: אל תעשו דברים, תגבילו את עצמכם, תתקינו איזה משהו, דברים מיוחדים. ולכן אני אומר שוב, על הדברים האלה אנחנו מתריעים מראש. יש מצב שאנחנו חיים בו ואנחנו יודעים שיש ניסיונות, על ידי מעצמות או לא יודע, בכל אופן על ידי גופים גדולים מאוד שיש להם כנראה יכולות גבוהות, ולא האקרים קטנים או האקר חובב, הרבה מעבר לכך. ולכן החובה שלנו – אני אומר ואני מתריע על זה ואני מבקש ממך, שאתה נמצא במשרד ראש הממשלה וגם מערך הסייבר נמצא שם – אנשים, אנחנו, אין לנו את המידע, אנחנו לא מקבלים הוראות. הכתובת רשומה. אנחנו חייבים לעשות שינוי בתהליך הזה, וזה דבר שכולנו יודעים ובגלל שזה חסוי, לא מעלים. אני כן בחרתי, ואני מודה ליושב-ראש שכן בחר לבחור בזה כשאילתה דחופה. יש זמן שצריך להעלות דברים כדי שנקבל את התשובות ואנחנו חס וחלילה לא נבכה על העבר. וכפי שאתה אמרת – ואני בזה מסכם – אני גם חושב שאין טענה לא על ברוורמן ולא על בנט ועל אחרים שנפרצו. יש אולי – התוכן זה כבר שאלה שצריכה להיות של כל אחד באופן אישי. אבל זה שאנשים חיים ומשתמשים בכלי הזה, ואנחנו כולנו משתמשים בכלי הזה, ובלי שיש הנחיות מיוחדות, וקורים דברים – אני חושב שעל הדבר הזה צריך להניף דגל אדום, באמת לשנות את המדיניות וגם את הפעילות בעניין הזה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד רגע, השר. חבר הכנסת אלהואשלה, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, מכובדי סגן השר, אני רוצה לשאול לגבי מה שקורה בנגב מבחינת ביקורי התעמולה של השר בן גביר. האם משרד ראש הממשלה מודע למה שקורה בנגב? אנחנו עולים לכאן ואומרים באופן קבוע שאנחנו בעד שהמשטרה תיכנס ליישובים הבדואיים בנגב ובעד החוק, אבל ביקורי ההתגרות של השר מובילים למצב חמור מאוד בנגב. האם משרד ראש הממשלה וכבוד ראש הממשלה מודעים לסוגיה הזאת? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

ראשית, אני אשיב למכובדי חבר הכנסת מקלב. אני מבטיח להעביר את הנושא המאוד-חשוב שדיברת עליו, וזה בעצם חידוד הנהלים גם אצל משרתי הציבור, במיוחד בטלפונים. אתה יודע, היום זה כל העולם שלנו כמעט. אני מבטיח להעביר את זה למערך הסייבר הלאומי, כי אתה צודק, אנחנו נדרשים להחמרה כפי שאנחנו דורשים מהאנשים שנמצאים תחתינו, ואני מבטיח להעביר את זה וגם שתקבל תשובה מסודרת. פשוט היכולת שלי לדבר על הנושאים הללו כאן מעל בימת הכנסת בפומביות היא מאוד מוגבלת. אני כן יודע לומר לחברי הכנסת, חבריי, ללא יוצא מן הכלל, יש לכם – בזכות היו"ר המצוין שיש לנו, כמובן – יש לכם יכולת להתקין תוכנה מאוד משמעותית ומתקדמת על הטלפונים שלכם, שיודעת לשמור בצורה כמעט הדוקה על החומרים שלכם. במחלקת המחשוב המצוינת של הכנסת יודעים לעשות זאת. אבל אני גם בנושא מערך - - -

אורי מקלב (יהדות התורה):

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

סליחה, אני לא שומע אותך, כבודו.

אורי מקלב (יהדות התורה):

אני אומר שאני לא מכיר את זה וגם לא קיבלנו הפניה לעשות את זה.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אז הינה, יש לנו כאן את היו"ר, את יו"ר הכנסת הנהדר. אני גם בטוח שבעזרת השם – אני, יש לי את התוכנה הזאת, והיא מצוינת. אני ממליץ לכולם. אז אני גם מבטיח לחדד את הנושא. תודה לך על הצפת הסוגיה המאוד-חשובה הזו. זה ביטחון לאומי, אגב. מהטלפון של נפתלי בנט דלפו מספרי טלפון של אנשי ביטחון הכי רגישים שיש במדינת ישראל, הכי רגישים שיש. ואני מסכים איתך. באשר לשאלתך, חבר הכנסת אלהואשלה, כפי שידוע לך, אני לפני שנה, כאשר נקראתי להציל את הממשלה – למעשה אינני עוד, הוציאו אותי ממש מסיעת עוצמה יהודית. אין לי יכולת לענות לך על השאלות הללו. אני חושב שפעילות משטרתית היא מבורכת, עם מקלות מאוד מאוד חזקים שצריכים להגיע. כי יש פה – כמי שחי בנגב, ולבן שלו במקרה גם קוראים נגב, אני אומר שהנושא של הפשיעה בנגב הוא בבת עיני. ויש שם מיעוט קולני, אלים, מאפיונרי, ששולט על סדר-היום, ואותו – צריך לשבור להם את העצמות. אבל צריך גם גזרים, שזה כולל חינוך, תשתיות וכו'. אבל כעת אינני יכול לייצג את תשובתו של השר בן גביר, מפני שראוי שהוא יבוא ויגיב לך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

האם משרד ראש הממשלה מודע למה שקורה בנגב? זו השאלה שלי.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

ראש הממשלה מכיר את מה שקורה בנגב, אבל כרגע הוא עסוק בסוגיות אסטרטגיות, קיומיות, בביטחונה של מדינת ישראל, ביחד עם הנשיא טראמפ. ואני מבטיח לך שכאשר הוא יגיע אתה תשמע התייחסות, לאחר שהוא יתייחס לנושאים האסטרטגיים שבהם הוא מטפל כרגע. ושוב, אני חסר סמכויות בנושא הנגב. לדוגמא, נושא הרחפנים, שכן הפריע להמון תושבים, גם בדואים, כמעט נאטם לחלוטין. זה עלה לי קצת בפאודה קטנה שעברתי בביר הדאג', ואנשיי מהלשכה, שיושבים שם, קצת חטפו מכות. אבל הגבול הדרומי, הגבול המצרי, כמעט נאטם. השב"כ מעורב, כולל הוצאת צווים מינהליים, צבא נכנס לאירוע, ואני שמח על כך שטיפלנו בתופעת הרחפנים. תופעת הפשיעה היא רחבת היקף, הזנחה של שנים רבות, אבל אין לי סמכות. אם הייתה לי סמכות הייתי גם לוקח אחריות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לסגן השר כהן. אני מודה גם לחברי הכנסת השואלים. נעבור לשאילתה הבאה, שהיא שאילתה דחופה של חברת הכנסת מירב כהן לשר האנרגיה והתשתיות, בנושא: חשש לביטחון האנרגטי ולתחרותיות משק הגז הישראלי, בעקבות חתימת הסכם היצוא למצרים. אני מתכבד להזמין את שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן אל הדוכן ואת חברת הכנסת כהן לשאול את שאלתה. אני רק אציין, לפרוטוקול, שגם השבוע הצמדנו לשאילתות הדחופות לשר האנרגיה והתשתיות שתי שאילתות רגילות, אך במסגרת סיכומים בין השר לבין חברי הכנסת השואלים, התשובות יועברו בכתב. ואני גם מוצא לנכון לציין לטובה את משרד האנרגיה והתשתיות, אשר מאז הפעם האחרונה שהשר השיב כאן במליאה על שאילתות, העביר תשובות לחברי הכנסת על שאילתות רבות שחרגו מהזמנים. ואני מקווה שכל משרדי הממשלה ינהגו באופן דומה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

שלום, כבוד השר. ישראל אישרה לאחרונה את עסקת יצוא הגז הגדולה בתולדותיה למצרים, בהיקף של 130 מיליארד מ"ק. רצוני לשאול: 1. מהן ההערכות בנוגע להשפעת הסכם היצוא על המועד שבו הביקוש לגז בישראל יעלה על ההיצע, ואז אנחנו נהפוך להיות תלויים אנרגטית? 2. מה הסיכוי למצוא מאגרי גז נוספים, כדי לסייע במילוי עתודות הגז של ישראל?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו בהחלט גאים על העסקה שנחתמה לפני כעשרה ימים. זאת לא רק עסקת יצוא הגז הגדולה ביותר של מדינת ישראל, זאת עסקת היצוא הכי גדולה מאז ומעולם. עסקה של 112 מיליארד שקלים, שמכניסה לקופת המדינה 58 מיליארד שקלים שילכו לביטחון, חינוך, בריאות, רווחה; יופקדו תמלוגים בקרן העושר, על מנת שיהיו גם לדורות הבאים; השקעה בתשתיות – 16 מיליארד שקלים, יתחילו ממש מיידית, בארבע השנים הקרובות. יחזקו את המשק, ייצרו מאות ואלפי מקומות עבודה שונים. וצריך לומר, העסקה הזאת – ממש לא היינו בה חותמת גומי. לפני ארבעה חודשים, כשהובאה לפתחנו העסקה, היו בטוחים שאיך שהעסקה באה אנחנו נחתום. הייתה בזמנו ועדת אדירי. ועדת אדירי קבעה לחברות את הכמות שהן יכולות לייצא. ואפילו, היא קבעה להן 141 מיליארד מטר מעוקב – בסוף הן ייצאו רק 130, כפי שאת ציינת. והם אמרו, זאת הכמות שאושרה, תבואו ותחתמו. אבל לא הסכמנו, מכיוון שרצינו להבטיח את האינטרסים הביטחוניים והכלכליים של מדינת ישראל. בצד הביטחוני – הוביל את זה ראש הממשלה בצורה נחושה מאוד, בעיקר מול מצרים, על מנת לבסס את השלום, את היציבות, את ההסכם; להבטיח שלא תהיינה הפרות במסגרת הסכם השלום; הפרות שקיימות, יהיו – יתוקנו. בנושא הכלכלי – פעלנו על מנת להבטיח שיהיה מחיר אטרקטיבי לשוק הישראלי. ולכן ניהלנו משא ומתן, מנכ"ל המשרד יוסי דיין, כל הצוות של המשרד, חן בר יוסף ואחרים, פעלו בהחלט בנחישות, תחת הנחייתי, על מנת שאנחנו נבטיח שהמחירים לשוק הישראלי יהיו ברמה הנוכחית, למרות שעל פניו זאת עסקת יצוא. ולכן הובטחו שם מספר גדול מאוד של מנגנונים. המנגנון העיקרי מבין מספר מנגנונים, שאני יכול לציין, זה שהמחיר יעמוד על לא יותר מ-4.7 דולר ליחידת חום, צמוד תעו"ז. תעו"ז זה מדד שעלה בפחות מ-1% לשנה במהלך עשרים השנים האחרונות. לכן פעלנו לעשות גם בסעיף הזה, בהחלט, עבודה שתבטיח שמחיר החשמל בישראל ימשיך להיות בין הנמוכים ביותר, בהשוואה לאירופה, ל-OECD, במהלך עשרים השנים הבאות. בנוסף לכך, העסקה הזאת היא זאת שמגדילה את האפשרות שלנו למצוא מאגרים נוספים. הרי אם היו לנו יתרות ל-50, 60, 70 שנה – מי יגיע? אף אחד לא יבוא לחפש, כאשר הוא יוכל למכור את זה עוד 60 ועוד 70 שנה. לכן אנחנו הכנסנו כבר במהלך השנה האחרונה עוד שתי חברות בין-לאומיות לחיפושי גז בישראל, הכנסנו את בריטיש פטרוליום, הכנסנו גם את SOCAR – גם היא, להיכנס לשוק הישראלי. ובחודש ינואר הקרוב אנחנו נפרסם עוד חמישה רישיונות, שבהם חברות בין-לאומיות ומקומיות יוכלו לבוא ולחפש. אני רוצה לציין את ראש הממשלה נתניהו ואת השר שטייניץ, לפני עשור. כשראינו כאן ברחוב את שוד הגז הגדול, את הגזל, והם עמדו בנחישות ולא התרגשו מכל אותם פרסומים, והלכו לבית המשפט. אגב, היו אזרחים שבאמת ובתמים האמינו ללא יודע – לעיתון דה-מרקר, לרולניק, לכל אלו שהלכו ודיברו מעל כל במה – וחלק האמינו להם, אבל הם הלכו בצורה ישרה. והיום אנחנו למעשה באים וקוטפים את הפירות – גם כמעצמה אנרגטית; גם כמדינה שמחזקת את היציבות האזורית; גם הכנסות למדינה, שהן כל כך חשובות; וגם מביאים עוד חברות בין-לאומיות לישראל, שיבואו ויחפשו. נכון להיום, הרזרבות שלנו עומדות על 25 שנה פלוס-פלוס-פלוס. אגב, יש חברות פרטיות, כמו BDO ואחרות, שמעריכות את זה ברמה של כ-38 שנה, 40 שנה. ומה ההבדל? למה אנחנו מאוד שמרנים? אחת, ההערכות של משרד האנרגיה ביחס למאגרי הגז נמוכות, בין 10% ל-15% ביחס למה שהחברות מעריכות, והחברות הן מאוד מאוד רציניות; הדבר השני, אפשרות לגילוי מאגרים נוספים. זאת אומרת, יש לנו עוד רישיונות, ולכן זה הפלוס השני. אנחנו מעריכים שיש עוד גז, ולכן אנחנו מוציאים עוד רישיונות. בשונה משרים אחרים, יכול להיות אולי אפילו מהמפלגה שלך, שאמרו שלא צריך לחפש יותר ולא צריך לבדוק יותר, אנחנו בדיוק רוצים שוק חופשי, לעודד עוד חברות, למצוא עוד מאגרי גז, גם לשוק המקומי וגם לייצוא. לכן, מעבר לשתי החברות שנכנסו עכשיו אנחנו מפרסמים עוד חמישה רישיונות, על מנת שיהיו חברות נוספות, וכמובן – מאגרים קטנים שלא נכללים במלאי.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלום, אדוני השר. שלום, אדוני היו"ר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

שלום וברכה. בנוסף לזה, נציין שאנחנו כמובן פועלים גם במסגרת אנרגיה מתחדשת, ואנחנו בשנת 2030 נעמוד ביעד הממשלתי של 30% לטובת אנרגיה מתחדשת. זה מתקדם, גם הוא. לכן, אנחנו בהחלט גאים, אחרי משא ומתן, להביא עסקה שהיא ברכה למדינת ישראל. אגב, אם לא היינו חותמים על העסקה, מה היינו זוכים לשמוע מכל אותם ארגוני שמאל רדיקליים וקיצוניים ומערוצי התבהלה? הם היו פותחים את המהדורות בדבר הבא: עסקת הגז הגדולה ביותר קרסה; קטר תספק גז למצרים במקום מדינת ישראל; חוסר יציבות אזורית; מאיפה נביא 60 מיליארד שקל; מי יגיע לישראל לחפש עוד גז. ומה שראינו – בדיוק הפוך. ראינו כן הכנסות למדינה, כן יציבות אזורית, כן מעצמת אנרגיה, כן חברות בין-לאומיות שהגיעו. ולכן, בהחלט – הסכם שהוא ברכה למדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלת המשך.

מירב כהן (יש עתיד):

קודם כול, אני מסכימה שההסכם הוא מאוד חשוב, ואני בעד חיזוק היחסים עם מדינות ערב המתונות, בעיקר מצרים. חבל שיועצים בלשכת ראש הממשלה תדרכו נגד ההסכם עם מצרים, אבל נשים את זה בצד. שאלת ההמשך שלי היא: אמרת בתשובתך, עוד 25 שנה לפחות יש לנו, לא תהיה לנו תלות אנרגטית. הייתי רוצה לדעת אם אתם יודעים להבטיח את זה גם ברמה היומית ולא רק השנתית, כי לפעמים יש אירועי שיא שמצריכים עוד אנרגיה. ועד היום, הקידוחים הביאו מעט מאוד תוצאות, אם לא אפסיות, אז האם באמת יש פוטנציאל גילוי גז טבעי במים הכלכליים של ישראל? האם אתם יודעים על פוטנציאל כזה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

קודם כול, בעשור האחרון כמעט לא היו קידוחים, בגלל המדיניות הלא-ברורה של הממשלה.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל היו. היו כאלה שלא צלחו.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

סליחה?

מירב כהן (יש עתיד):

היו כאלה שלא צלחו, שהתוצאות שלהם היו אפסיות.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

כמעט לא היו קידוחים משמעותיים.

מירב כהן (יש עתיד):

כי זה היה אפסי.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

היו שני קידוחי המשך של חברה בשם אנרג'יאן, שמצאה עוד כמות שהיא לא גדולה.

מירב כהן (יש עתיד):

נכון.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אבל כמעט ולא הוקצו רישיונות חדשים. הייתה גם המלחמה, שלא הגיעו חברות. הייתה גם מדיניות, למיטב זיכרוני גם שרת אנרגיה שאני חושב שהייתה מהמפלגה שלך, שלא בדיוק עודדה הגעה של חברות נוספות, אז תכלס לא היו קידוחים. החברות שלוקחות את הרישיונות מתחייבות להשקעה של עשרות מיליוני שקלים רק על בדיקה סייסמית. הקידוחים שלאחר מכן עולים מאות מיליוני שקלים, אם לא מאות מיליוני דולרים, ולכן ההערכה היא שיש. יתרה מכך – אני לא גיאולוג, בהכשרה המקצועית שלי אני רואה חשבון – אנחנו גם מעריכים ומקווים שיש גם נפט מתחת לגז, בעומק נוסף של אלף מטר. כל אזרחי ישראל כמובן - - -

מירב כהן (יש עתיד):

אז בעצם הכמויות האלה עומדות בוועדת דיין, שרק הגישה את דוחות הביניים שלה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

כמובן, הנתונים שאני אמרתי על 25 שנה נכללים כמובן בנושא של ועדת דיין, ולכן לא היו קידוחים. רק לאחרונה, כפי שציינתי, בשנה האחרונה, באפריל או במרץ, הענקנו – לבריטיש פטרוליום וסוקאר, ובינואר הקרוב נוציא עוד חמישה רישיונות נוספים.

מירב כהן (יש עתיד):

זאת אומרת, הכמות של היצוא במסגרת ההסכם לא חורגת מההמלצות של ועדת דיין?

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, אני מבקש, זאת השאלה האחרונה. בסדר? כי זה פינג פונג שלא נגמר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

רק תשובה אחרונה אני חייב לך. יש לנו גם גיבוי במהלך היומי. לא היה חסר לנו גז במהלך היומי. אגב, ההסכם שקבענו מבטיח שאם חסר לחברה גז ברמה היומית, היא קונה אותו במחיר של הגז לתקופה ארוכה. כלומר, ההסכם הנוכחי מוזיל בצורה משמעותית גם רכישות גז מיידיות, דחופות או לא מתוכננות. גם זה נכנס להסכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, ואני מזמין את השר להישאר על הדוכן עד לסיום הדיון בשאילתות. השאילתה הבאה היא שאילתה דחופה של חברת הכנסת יעל רון בן משה, בנושא: פעילות לפידים חריגה ומתמשכת בבז"ן – בתי הזיקוק לנפט. חברת הכנסת רון בן משה, בבקשה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ברשותך, אני מצטרפת לברכות לשר, שגם מגיע לכנסת וגם משיב על שאלות, כולל שאלות קודמות שאני העברתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

בהחלט.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני עוברת לשאילתה הדחופה. בעקבות פעילות לפידים חריגה ומתמשכת בבז"ן בסוף השבוע הקודם, וכחלק משרשרת תקלות המסכנות את בריאות הציבור, השאלות שלי אליך, כבוד השר, הן: 1. אילו צעדים מיידיים נוקט משרדך למימוש ההחלטה ולהגנת חיי התושבים באזור? 2. נוכח הממצאים, כיצד פועל משרדך מיידית לקידום פינוי בז"ן לפי החלטת הממשלה 1231?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

תודה, חברת הכנסת בן משה. קודם כול, בנושא של הלפידים, ששאלת, אכן היה מקרה שבו הייתה תקלה ולכן בוצעה עצירה יזומה של המתקן ובמהלכה הוזרם מימן – הליך בטיחותי, והאירוע כמובן נבדק ומתוחקר. אבל חשוב לומר בנושא של התחנות הפחמיות. אנחנו פועלים ששנת 2026 תהיה השנה האחרונה שבה מדינת ישראל עושה שימוש בפחם. לטובת העניין הקצינו 1.7 מיליארד ש"ח על מנת להסב את כל תחנות הפחם שלנו לתחנות גז, שיהיו וישמשו אך ורק לתקופת חירום או לתקופת שיאי מזג האוויר. אגב, זה גם מוגבל למקסימום 500 שעות מדי שנה, לא יותר מכך. היו אפילו גורמי מקצוע במשרד האוצר שביקשו ממני לעצור את ההסבות – עצתם נדחתה, מכיוון שאני מחויב לבריאותם של תושבי אשקלון ותושבי חדרה. על מנת להבטיח שהם יזכו לאוויר נקי ואיכותי, לכן עשינו זאת, וזה בהחלט מתקדם. לגבי הנושא של בז"ן, אנחנו נמצאים בנקודה שבה אנחנו קצת משנים את התוכניות, ובמקום לסגור את בית הזיקוק אנחנו רוצים להעתיק אותו לאזור הנגב המזרחי. והמהלך הזה הוא מהלך – איך אומרים? – שהוא win-win-win: גם לתושבי מפרץ חיפה, שרוצים לראות את הנושא, את בתי הזיקוק שם, מועתקים למקום אחר או נסגרים; זה טוב גם למדינת ישראל, מכיוון שנוכל גם לייצר ולא רק להישען על יבוא; וזה טוב לנגב המזרחי שנוכל להוסיף אלפי מקומות עבודה איכותיים. לכן אנחנו בדיוק עובדים על החלטת ממשלה בנושא שתתקן את ההחלטה הקודמת, ואנחנו נביא אותה ברבעון הראשון, הקרוב, לאישור הממשלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אם יש שאלת המשך, בבקשה.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן, ברשותך. לגבי הלפידים הבוערים בבז"ן ותשובתך כעת, ההחלטה על הקמת תחנת כוח חדשה במתחם בז"ן, האם משמעותה היא בעצם עיכוב בתוכנית הסגירה או הפינוי, כפי שהצגת כעת? תחנה שרק עכשיו מתחילים להקים, תחנת כוח חדשה בבז"ן. ואם כבר התייחסת לארובות הפחמיות, לא שאלתי על זה, אבל האם נשקל שימור קר, שלא יגרום לשלושה חודשי זיהום בשנה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

קודם כול, נתחיל מהשאלה השנייה. לגבי הנושא של זיהום קר, אני עושה חשבון ש-500 שעות בשנה זה 20 ימים מקסימום, אז זה לא שלושה חודשים.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל זה לא כולל מצבי קיצון, שאתם כן מתירים בהם.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

זה אמור לכלול את כל מצבי הקיצון.

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

500 השעות יכללו את זה?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

כן. ומה שאנחנו עושים זה שגם הפעמיים בשנה שצריך להפעיל את זה לטובת תחזוקה, אנחנו רוצים שזה ייפול על תקופות שבהן יש מזג אוויר קיצוני, כלומר באוגוסט בחום או בדצמבר בקור – לראות שזה יהיה באותם מועדים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

500 שעות זה שעתיים ביום.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

זה לעניין 500 השעות. מה הייתה השאלה הראשונה?

יעל רון בן משה (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תחנת הכוח החדשה בבז"ן, שבעצם כנראה תעכב מאוד את הפינוי, אם בכלל.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מה שצריך לעשות זה הדבר הבא. ברגע שיהיו לנו כל הדברים, שיוכלו להשלים את בית הזיקוק, כמובן יטפלו בהעתקתו, שזה אומר חוות מכלים, תשתיות ותכנון. הדבר נמצא מול הגורמים של מינהל התכנון. מטפל בזה היועץ הכלכלי של ראש הממשלה אבי שמחון. ולכן מה שצריך להראות מינהל התכנון, שזה עומד בתוכניות לתמ"א 75. רק לפני שאני מסכם, אדוני היושב-ראש, אני קודם כול רוצה אולי לתת עצה. ראינו קודם את חברת הכנסת מירב כהן. אם אפשר באופוזיציה לעשות לנו סדר, מי עם יש עתיד, מי עם גנץ, מי עם כחול לבן. כי כל הזמן עוברים שם ממפלגה למפלגה, וקצת - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, אתה לא עברת. אתה לא עברת.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני הייתי בכולנו ובליכוד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

איך אתה מדבר על זה אם אתה עברת בעצמך?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אבל אני אומר לך, חבר הכנסת, כאן, אצלכם, אתם רואים לצורך העניין את המנדטים, ואני הייתי עם כחלון גם כשהיו ארבעה מנדטים, גם בתקופה הקשה ביותר, לצורך העניין - - -

סימון דוידסון (יש עתיד):

עזוב, עזוב. לפחות אתה, אל תגיד את זה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

איך אני אומר לך? גם בתקופה הקשה ביותר, שהיו שם ארבעה מנדטים, גם בנושא הזה הייתי איתו. אבל מה אתה רואה כאן? אני פשוט מציע - - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מי עבר? מי עבר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

בוא נגיד, אתה לא הדוגמה לזה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני בדיוק הדוגמה. אני נמצא גם בשעה קשה. אגב, האם זה אומר שאתה מתכוון לעבור?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני? לא.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מי עבר? מיכל שיר עברה אלינו – מהליכוד אלינו.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

יופי, רגע. לפחות על אחד אנחנו יודעים שכנראה לא יהיה בכנסת הבאה. אם אתה לא עובר, אז זו המשמעות לפי הסקרים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

נחיה ונראה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

טוב, נחיה ונראה. אלה ההערכות עכשיו. למה אני אומר את זה מבחינת המעבר שאנחנו נדע? כי אני רואה שאלה שמתיימרים להיות באופוזיציה או בשמאל, אין להם מדיניות ברורה מבחינת גילוי נאות. בשונה מבנט שאומר דבר אחד, חותם על דבר אחד, ועושה דבר אחר, ראינו את איזנקוט, באמת בפרץ של גילוי אותנטי ואמיתי, ושם הוא אומר שכל הכוונה שלהם בפעם הבאה זה להקים ממשלת מיעוט, שתישען על הרשימות הערביות. הוא אומר את זה בצורה ברורה, כשהוא מבין שהסיכוי להביא יותר מ-60 מנדטים הוא נמוך. אז מה עושים במקרה שכזה? במקרה כזה הוא רוצה להקים את הממשלה עם הרשימה המשותפת, עם מנסור עבאס, עם אלה שרק לפני פחות משבוע הצביעו כאן, בכנסת, כנגד החוק לסגירת המים והחשמל לאונר"א – אותה אונר"א שהייתה הזרוע הביצועית של החמאס, שרצחה, חטפה ועינתה אנשים; אותם אלה שתומכים באונר"א ותומכים בחמאס; איתם הם רוצים להקים ממשלה. אז רק שנדע עם מי יש לנו עסק ומה הכוונה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לשר אלי כהן על המענים המפורטים, ולחברות וחברי הכנסת השואלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק לדיון מוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעתו של חבר הכנסת חילי טרופר, בנושא: הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ה–2025. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת טרופר לדוכן להציג את הצעת החוק, בבקשה.

חילי טרופר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת החוק מבקשת לעשות את שהיה צריך להיעשות מזמן, להכיר בשפת הסימנים. הקהילה החירשת בישראל, קיבוץ גלויות של חירשים מכל המגזרים וחלקי החברה הישראלית, שאפה להכרה בייחודה התרבותי. במקום זאת, התקבעה ההכרה בחירשות כמוגבלות, כחריג בלתי רצוי וטרגדיה של האדם החירש, הראוי לרחמים. היכולת של האדם לקבוע את אורחות חייו ולא לפעול על פי ציווי ביולוגי, היא התגלמותה הנשגבת של האנושיות. אחת הדרכים לעצב את חיינו על פי אמונתנו ותפיסותינו היא באמצעות השפה. בעבור חירשים, אחד המפתחות להוכיח את אנושיותם ותרבותם היא להשיג את ההכרה בתקשורת הטבעית שלהם: שפת הסימנים כשפה. שפת הסימנים היא שפה חזותית המשתמשת בידיים, באצבעות, בפנים ובגוף, כדי לבטא –באופן עשיר וייחודי – את מחשבותיהם, רגשותיהם ומאווייהם של החירשים. רק במחצית השנייה של המאה ה-20, לאחר מאמץ מחקרי מעמיק, בוסס קונסנזוס בלשני, שלפיו שפת הסימנים היא שפה באופן מלא ושווה, אך שונה כשפה חזותית משפות מדוברות. בעקבות ההכרה המחקרית פעלו קהילות החירשים בעולם לקדם הכרה פוליטית בשפת הסימנים. עד היום, 81 מדינות בעולם הכירו בשפות הסימנים הלאומיות שלהם, ובכך תרמו תרומה משמעותית לשינוי התפיסה של החירשות מטרגדיה של מוגבלות אישית להכרה בחירשות כחלק מן המגוון האנושי. בישראל, שפת הסימנים הישראלית היא חלק מההיסטוריה של מדינת ישראל. בין שהם עולים ובין שהם ילידי הארץ, דוברי שפת הסימנים פיתחו את שפת הסימנים הישראלית בד בבד עם בניית הארץ. שפת הסימנים הישראלית מחברת בין כלל החירשים בישראל, מכל הלאומים והמגזרים. הצעת החוק, אם כן, מציעה להכיר בשפת הסימנים כנכס תרבותי, ומתחייבת לשמר, לפתח ולקדם את שפת הסימנים, דרך יחידה המיועדת לשפת הסימנים, המתופעלת במשרד התרבות, יחידה אשר הוקמה מתוקף החלטת ממשלה, מנובמבר 2020, אשר קידמתי כאשר כיהנתי כשר התרבות והספורט. היום אני מבקש להשלים את שהתחלנו, ולהביא בפני הכנסת את המסע והמאבק להכרה בשפת הסימנים ובקהילת החירשים למקומה הראוי בספר החוקים של מדינת ישראל. אני מבקש להודות מכאן לבועז אחד העם, שהנושא בנפשו, ופעל ללא לאות לקידום החוק, וכן לחבר הכנסת בוארון, שסייע להשיג תמיכה רחבה לחוק. אסיים במשפט אחד עם תרגום לשפת הסימנים: בחברה שלנו יש מקום לכולם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טרופר. אני מתכבד להזמין את השר וסרלאוף – אתה? לא.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע. סליחה, נכון.

היו"ר אמיר אוחנה:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אביחי בוארון, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן להציג. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

תודה רבה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת - -

היו"ר אמיר אוחנה:

קיבלת עוד חצי דקה בונוס על העלאת הדוכן.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

- - שפת הסימנים היא שפה עשירה וייחודית, המאפשרת לאדם חירש לתקשר ולבטא את עצמו בשפה הטבעית לו, שפה משותפת, המשתפת כל אדם באשר הוא. שפת הסימנים הישראלית היא חלק מההיסטוריה של מדינת ישראל ושל קהילת החירשים, בין שהם עולים ובין שהם ילידי הארץ. דוברי שפת הסימנים פיתחו את שפת הסימנים הישראלית דייקה, בד בבד עם בניית הארץ וקיבוץ הגלויות בה. שפת הסימנים הישראלית מחברת בין כלל החירשים בישראל, מכל הלאומים והמגזרים. כיוון שחירשים נולדים או חיים במשפחות ובחברה שומעת, שפת הסימנים נחוצה להם כדי לממש את יכולותיהם המלאות. שפת הסימנים הישראלית, יחד עם השפה העברית, מהוות את המשלב שבאמצעותו האדם החירש יכול להשתלב בחברה הישראלית בכבוד, בשוויון ובחירות. מדינת ישראל מחויבת להכיר ולקדם את שפת הסימנים, על פי הכרזת העצמאות, שבה נכתב כי מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון וכו'. מדינת ישראל גם התחייבה לשמר ולפתח את שפת הסימנים הישראלית, כאשר חתמה ואשררה את אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, מתוקף החלטת ממשלה שקיבלה לפני כחמש שנים. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך, במעט שנותר: בנסיבות משמחות זכינו לבוא בברית הנישואים עם משפחה שבה יש בני משפחה שעושים שימוש קבע בשפת הסימנים, כתוצאה מחירשות. ראית איך כל בני המשפחה כולה מדברת בשפת הסימנים לטובת אותם אלה שבקרבה שאינם שומעים את האמור מילולית. זה היה מרשים – והייתי אומר: אצילי – לראות משפחה שלמה נרתמת למאמץ הזה. אני חושב שכחברה אנחנו צריכים להבין שיש בתוכנו אנשים, שככל שאנחנו נפתח את השפה הזו ונעשה בה שימוש נרחב יותר, הם יהיו חלק מאיתנו ולא יהיו שקופים לצידנו. לכן אני חושב שהצעת החוק הזאת חשובה מאוד. אני רוצה לומר תודה לבועז אחד העם – כפי שנאמר פה על ידי חבר הכנסת חילי טרופר – שדחף את הצעת החוק הזאת בשנים האחרונות, ואנחנו מגיעים לנקודת ציון מאוד חשובה. אני רוצה לומר גם לשר התרבות לשעבר וחבר הכנסת בהווה, חילי טרופר, שמוביל את המהלך הזה. זה מהלך חשוב מאוד שמוסיף כבוד לכנסת ישראל ולמדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת בוארון, וכעת אני מתכבד להזמין את השר וסרלאוף להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 66 בתקנון לעבודת הממשלה, הוחלט לתמוך בקריאה טרומית בלבד בהצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ה–2025, של חילי טרופר, בכפוף לתנאים אלה: 1. בסעיף 2(ב) בהצעת החוק, לאחר המילים "מדינת ישראל תפעל" יבוא: "באמצעות האקדמיה ללשון עברית"; 2. ההגדרה "חירש" תיבחן ותתוקן לאחר שיח עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות; 3. הצעת החוק תקודם במסגרת החוק לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות; 4. סוגיית החלת החוק על אירועים נוספים מעבר לאירועי תרבות ומחקרים תיבחן בהמשך הליכי החקיקה. דבר אחרון: המשך הליכי החקיקה יקודם בהסכמת משרד החינוך, התרבות והספורט ומשרד המשפטים, ובתיאום משרדי הרווחה, הביטחון החברתי והאוצר. יש פה הרבה תיאומים שצריך לעשות. עד כאן.

היו"ר אמיר אוחנה:

רק רגע. התייחסת להצעתו של חבר הכנסת טרופר, אתה רוצה לומר לגבי הצעתו של חבר הכנסת בוארון?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

זה מוצמד.

היו"ר אמיר אוחנה:

בסדר גמור. חבר הכנסת טרופר, מקבל את התנאי? לפרוטוקול, מהנהן בראשו לחיוב. תודה רבה. תודה, השר. נעבור להצבעה. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא, קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

נא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

יש נוספים? אם אין, תמה ההצבעה. אני אנצל את ההזדמנות לברך את אורחינו שביציע, גם את חניכות וחניכי מכינת הזנק מהגליל העליון. שלום לכם. ברוכות וברוכים הבאים. וגם את עובדות ועובדי מערך הדיגיטל הלאומי. שלום גם לכם. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. טוב שאתם מתאחרים אצלנו. תודה רבה. להלן תוצאות ההצבעה: 34 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת חילי טרופר, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט, לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. עכשיו נעבור להצבעה על הצעתו של חבר הכנסת בוארון. רק להבין מהאופוזיציה – אתם הגשתם שתי הצעות – הכוונה להצבעה הזאת עכשיו או לחוק הבא?

קריאה:

היו"ר משה סולומון:

עכשיו. אם כן, גם ההצבעה הזו תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, אנא, קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

מי השר במליאה? השר יצחק וסרלאוף? תמשיך.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

אנא, קרא שוב בשמות חברי הכנסת שאינם במליאה כרגע.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

ישנם חברי כנסת במליאה שטרם הצביעו? בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם ישנם עוד חברי כנסת במליאה שטרם הצביעו? אם כן, תמה ההצבעה. אנא סכם את תוצאות ההצבעה, בבקשה. להלן תוצאות ההצבעה: 27 בעד, אין מתנגדים. אם כן, אני קובע כי הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אביחי בוארון, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק יום לציון עליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצות זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2025, של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וינון אזולאי. אני מזמין את חברי חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון להציג את הצעת החוק, בבקשה. לרשותך עשר דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, החוק הזה אומנם עוסק ביהדות מרוקו, אבל קיבלנו השראה מהחוק של מישרקי ליהדות תימן, וקיבלנו השראה מהרשות הלאומית לתרבות היידיש, שיש כבר חוק עבורה, וקיבלנו השראה מהחוק לרשות הלאומית לתרבות הלדינו, שיש כבר חוק עבורה. והשר למורשת תמך מיידית בחוק הזה והגיע מהר, עם חברי הטוב ינון אזולאי. ינון אזולאי הוא עוד קטן. הוא יהיה גדול, הוא יהיה פעם יושב-ראש ועדת הכספים ובוס גדול פה בכנסת. אבל אנחנו גם עושים את זה לזכרו ולעילוי נשמתו של חבר הכנסת רבי דוד אזולאי, אביו, שידע מה זה כבוד למורשת יהדות מרוקו והתהלך פה במשכן הזה עם הלְהִבָּא ועם הסוואב של יהדות מרוקו. הייתה לו לְהִבָּא וסוואב של יהדות מרוקו. לְהִבָּא זה אצילות והילה והתנהגות מוארת, וסוואב זה התנהגות סדורה ומכבדת, והיו לו שני הדברים האלה.

היו"ר משה סולומון:

כמה חשוב.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני סיימתי הבוקר שיחה שגרמה לי לבכות – ואתה בטח תאהב לפחות שורה אחת מהשיר שאקריא לכם – עם הצעירים המדהימים הללו, מכינת הזנק גליל עליון. שעה דיברנו. והם היו ילדים טובים והם קצת עשו לי בעיות, אבל השיחה הלכה והעמיקה. ונתתי להם דף לימוד ולמדנו את "פרוס לרעב לחמך". ואחד הילדים אמר: רגע, מיכאל, כתבת פה שיר. אמרתי: כבר דיברת – אני חייב לקרוא את השיר. ועוד משפט אחד מקדים. שאלתי את הילדים הללו: מי מכם בילדות התבייש בהורים שלו? ובלי להתבייש, 60%, 70% הרימו יד. אבל גם ילד קם ואמר: פעם התביישתי באימא ואבא שלי. אני כבר לא מתבייש, אני יודע איזה גדולים מהחיים ההורים שלי ושלא היה להם הרבה, אבל היה להם הכול. לא היו להם אמצעים, הייתה להם אהבה בלתי מוגבלת. אני מקריא לכם את השיר שהקראתי להם כדי שתבינו שכשאנחנו חוזרים למורשת אבותינו אנחנו חוזרים לכולם, לכל האימהות שלנו.

היו"ר משה סולומון:

זקיפות קומה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

חוזרים הביתה. אנחנו הולכים לאימא ואבא וכותבים להם שיר הלל, ומביאים את מורשת אבותינו להווה ולעתיד, ומביאים לספר דברי הימים של מורשת ישראל ומדינת ישראל והציונות את כולם, שלכולם יהיה פרק בסיפור של הציונות ותקומת ישראל. השיר הזה הולך ככה – זה כאילו שיר עצוב, אבל הוא שיר אהבה לאימהות האלה. אל תהיו עצובים, שיר אהבה. לשיר הזה קוראים "ארבע אימהות": ארבע אימהות / ממתינות למותן / בחדר שמונה בסורוקה. // האימא האתיופית שעלתה וחלתה ונותרה ללא קול / האימא הרוסייה או רומנייה שנושמת בכבדות לבדה / האימא המרוקאית שהזדקנה מהר מדי / האימא האחרת מאחורי הווילון. // כולן צעירות וזקנות / שנותיהן כמספר שנות הילדים שילדו / הארצות שעזבו / האחיזות שנרפו / ההקרבה, הכאב / התקוות. / זקנתן טמונה בחייהן, בכאבן, בעוצמתן. // אלה האימהות שלי, / האימהות האלוהיות שלי / האימהות המקראיות שלי / האימהות האקראיות שלי / האימהות הקיומיות שלי. זה האימהות שלנו. והחוק שלנו שאנחנו מביאים היום משלים ומתקן סיפור שלא סופר עד תומו. לפני ימים אחדים, חבר הכנסת דן אילוז יזם, ואני הייתי חולה, לא זכיתי להוביל איתו את היום שתכננו לתרומת העלייה ויהדות מרוקו למדינת ישראל. היה פה יום מיוחד, וביום הזה הוא דיבר והוא הזכיר משהו שמעט יודעים, למשל שאת הקמת תל אביב ואת רכישת האדמות מסביב ליפו – קנו שלוש משפחות מרוקאיות, משפחת שלוש, משפחת אמזלג ומשפחת אמויאל. שלוש היה ראש הקהילה. כולם עלו באמצע שנת 1850, והעלייה הראשונה מוגדרת בשנת 1882. זאת העלייה הראשונה לפי הסיפור של הציונות – הנרטיב. אבל באמצע 1850 עולות משפחות וקונות אדמות מסביב ליפו, והן תורמות תרומה אדירה לפיתוח של תל אביב. כך בכל הארץ יש עולים ממרוקו, גם בערים אחרות. זה דבר אחד שצריך לזכור אותו. דבר שני: יהדות מרוקו עלתה מאהבה לארץ ישראל. ברוב שנותיה היא חוותה יחסים טובים עם הערבים וגם היהודים בהרי האטלס, עם הברברים, עם העם הזיג. בתוך הכפר של הוריי בוורזאזאת-תמסינת גרו יהודים וערבים דלת ליד דלת. אימי הייתה צריכה להזהיר את אח שלי שלא ייכנס לבית ויאכל מהקוסקוס של השכנים. זו הייתה רמת היכולת לחיות במרוקו. אבל עדיין החלום לעלות לארץ ישראל בער בהם. עדיין בכל יום אומרים: "ותחזינה עינינו בשובך לציון". עדיין אומרים: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". עדיין החלום שארץ ישראל זאת ארץ חלומותינו. הם עלו לארץ ולא היה קל. היו מעברות והיו קשיים והיו בלוקים והיה דיור ציבורי והייתה פגיעה במעמד של ההורים. אנחנו יודעים מה זו עלייה, אדוני היושב-ראש – אני ואתה – יודעים גם את כאב העלייה, לא רק את יופייה. אבל אנחנו רוצים לספר סיפור שעוד מעט ינון יספר, למה בחרו את היום הזה? את היום של אניית אגוז בדרכה לארץ ישראל – ינון יספר – אבל גדולי יהדות מרוקו הם תרומה אדירה למורשת שלנו. אתמול הייתי בשיעור על הבקשות. הבקשות נהוגות גם ביהדות חלב וגם ביהדות מרוקו. באמצע הלילה קמים ואומרים שירה ותפילה. ספר הבקשות של יהדות מרוקו נקרא: שיר ידידות. שיר ידידות כולל 1,000 שירים שנכתבו, והוא אוסף את שירת אבן עזרא ואת שירת שלמה אבן גבירול. אבל הוא מכניס את שירת רבי דוד חסין, שלבדו כתב 1,000 שירים. אחד השירים זה: "לדוד שיר ומזמור בתוף ובמצילתיים / יסודתו על הר מור צבי ירושלים". זה רבי דוד חסין. אליו מצטרף פייטן של גדול הפייטנים בדורות החדשים של יהדות מרוקו: רבי דוד בוזגלו, שבנו, פרופ' מאיר בוזגלו, יחיה ויהיה בריא, פילוסוף ומתמטיקאי שהקים ביחד עם רבים את יוזמת הפיוט והתיעוד של הבקשות והנגשה באתר אינטרנט. 1,000 שירים. ב-20 שבתות של חורף קמים ובכל שבת שרים שירים אחרים ומנגינות אחרות. אמר אתמול הפייטן חי קורקוס המדהים שלימד. הוא אמר: לקח לי עשר שנים להיות בקי בשירת הבקשות. האם זה לא עומק ספרותי? האם זה לא עומק שירי שנשען על אבותינו, על שירה עתיקה, על תור הזהב של יהדות ספרד וגולש לרבי דוד חסין לפני 100 שנה ולפני 50 שנה לרבי דוד בוזגלו? רבי דוד בוזגלו, ששמע את חיים גורי – בניצחון של הקמת המדינה באחד השירים העצובים, "באב אל-ואד", שאומר: "פה אני עובר, ניצב ליד האבן / כביש אספלט שחור - - -", נכון? "באב אל-ואד, לנצח זכור נא את שמותינו". רבי דוד בוזגלו שומע את השיר הזה, ואוהב את השיר ואוהב את המנגינה, ומתרגש אבל חוסר לו משהו - -

קריאה:

אמונה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - חסרה לו תקווה וקצת אמונה בהשם. ומה הוא עושה? הולך וכותב מילים חדשות לשיר הזה, עם המנגינה והמילים של חיים גורי. והמילים הן: "בינו נא מורדים רודפי קרב ורצח / לא לתת בקול על עם שופך שיחו". וככה זה ממשיך. זה רבי דוד בוזגלו, את זה אנחנו רוצים שילדי ישראל ילמדו. אנחנו רוצים שילדי ישראל ילמדו את המורשת של מרים פרץ. את האישה הגדולה מהחיים הזאת. אנחנו רוצים שילמדו את השירה של ארז ביטון; את ספרי השו"ת של הרב שלום משאש והרב יוסף משאש. כשהרב שלום משאש לא רצה לבוא – כי הוא היה עסוק להיות אב בית הדין במרוקו – קרא לו הרב עובדיה: בוא תהיה רבה של ירושלים. הוא אומר: אני לא בא. הוא אומר: באיזה תנאי אתה בא? הוא אומר: אם פה אחד כל הרבנות בירושלים תגיד שהיא מוכנה שאני אבוא. הרב שלום משאש בא להיות רבה של ירושלים – פה אחד באחדות. הרב יוסף משאש כתב ספרי שו"ת מתוקים מדבש. והרב יוסף משאש כתב את העיקרון של הדין והשכל והזמן. הדין זה ההלכה – לשמור על ההלכה, על מורשת אבותינו – אבל השכל זה להיות הגיוני. והזמן – להתייחס למציאות, להווה, למה שעובר עלינו. יש לנו כל כך הרבה להביא מורשת - - -

היו"ר משה סולומון:

אנחנו פה אחד ניתן לו להמשיך לדבר. פה אחד - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני יכול להמשיך אבל - - -

היו"ר משה סולומון:

לא, לא יותר מדי, אבל נהנים לשמוע אותך. נהנים מאוד לשמוע אותך.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, אני אגיד לסיכום: יש לנו שליחות, חבר הכנסת ינון ישי - - -

קריאה:

ינון אזולאי.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

ינון ישי זה חבר שלי מירוחם. אבל אתה בן ישי, בן של מלך אתה.

קריאות:

- - - אני לא מרוקאי - - -

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אבל הוא תימני, זה מישרקי כבר עשה – אבל חבר הכנסת ינון אזולאי, הקב"ה גלגל בידינו את הזכות להביא את היום הזה לקדמת הבמה. שנשלים אותו, שנעשה את היום בכנסת ובפרהסיה הציבורית. תודה לאופיר כץ. תודה לוועדת השרים שנתנה לנו להניח את החוק הזה מהר. תודה לכנסת ישראל שתומכת בו פה אחד.

היו"ר משה סולומון:

תודה לך על דברים מאוד חשובים וכל כך מרגשים, ובאמת זוקפים קומה באומה הישראלית. יישר כוח.

היו"ר משה סולומון:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק יום לציון עליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת ינון אזולאי. אני מזמין את חבר הכנסת ינון אזולאי להציע ולהציג את הצעת החוק בשמחה, בהמשך לדבריו של חבר הכנסת מיכאל ביטון. בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך אדוני היושב-ראש. כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, ידידי היקר מיכאל ביטון. פשוט אתה גאווה לעם המרוקאי. אני אומר את האמת, לעדה - - -

היו"ר משה סולומון:

גאווה לאומה הישראלית.

גלעד קריב (העבודה):

גם לאשכנזים הוא גאווה.

היו"ר משה סולומון:

כולם מקנאים אתה רואה?

ינון אזולאי (ש"ס):

הצעת החוק שלפנינו באה בעצם, לא רק – מסתכלים על המרוקאים, על המטבח המרוקאי אבל יש לו מסורת, יש לו ערכים. זו יהדות מפוארת; שושלת של רבנים גדולים. אבותינו, גם אבא שלי ז"ל, שהעלית את זכרו פה, שזה יהיה לעילוי נשמתו. אני יודע את הסיפורים על ילדותו במרוקו, על הדרך שבה עלו ועל מה בחרו לוותר, כי הייתה להם ערגה להגיע לארץ ישראל, ארץ הקודש, רק לנשק את העפר שלה. היו מוכנים לוותר על כסף וזהב, רצו רק להגיע ולנשק את האבנים שלה, להתאבק בעפרה. בדרכם לפה, לא נשכח את אסון ספינת אגוז, שהיה בכ"ג בטבת התשכ"ה, 1961 – בחודש הזה אגב – שם נספו 44 יהודים. נשים, גברים, ילדים, כולם יצאו ממרוקו בדרכם לארץ ישראל, לארץ אבותינו. החוק הזה בא גם לעשות תיקון – אגב, כל עדה שעלתה לישראל, עלתה במסירות נפש.

היו"ר משה סולומון:

כל שבט בישראל.

ינון אזולאי (ש"ס):

נכון. כל שבט, כל עדה, עלו פה במסירות נפש. היה ראוי שעל כל עדה ילמדו בנפרד. הייתי מצפה ממערכת החינוך שיעשו אנציקלופדיה של העדות, וזה יהיה התלמוד שלהם מכיתה א' עד שהם מסיימים עם זה, כי אני חושב שאלה הערכים שלנו. אני חושב שהיכולות שלנו הן להנחיל לאחרים את האהבה, את האחדות. כשאנחנו מסתכלים על היהדות המפוארה הזאת, את מי היא הוציאה? אילו משפחות? אנחנו מסתכלים על משפחת אבוחצירא, פינטו, אור החיים שהיה. משפחת הסבא שלי ז"ל, משפחת בן שושן. נחמיאס. אנשים צדיקים. כשאני בא ואומר, אומרים מה? סבא שלך זה בן שושן? ואתה יודע מה החזיק אותם?

קריאה:

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה, אדוני השר. אמונה.

היו"ר משה סולומון:

השר עמיחי.

מיכאל מרדכי ביטון:

אנחנו מפרגנים לך כי החוק הזה גם בזכותך.

ינון אזולאי (ש"ס):

האמונה התמימה הזאת שהחזיקה אותם דורי-דורות זו האמונה שמחזיקה אותנו גם היום, והאמונה הזאת היא אמונה בדרך, אמונה באחדותנו – כוחנו באחדותנו. החוק הזה בא שילמדו בבתי הספר, שידעו לחבר, כי העדה המרוקאית הייתה מחברת בין כולם. יש לנו את המימונה מצד אחד, יש לנו כל מיני הילולות שעושים – אלה לא סתם הילולות. יש כאלה שבאים ושותים – לא, זו הילולה שמחברת אותנו לצדיק, לאמונה שלו. יש כבר בחודש הזה, והחודש הבא בכלל עמוס בהילולות. אני רוצה רק אולי להקריא לפני סיום משירו של רבי דוד בוזגלו: "אך בך מולדתי, עמדתי, חייתה נפשי בגללך. / מבית כלאים ונכאים קורא לי דרור בנמלך. / מדור לשכני, כרצוני, ניתן לי תחת צילך. / תושב תוך רבצי, זו ארצי, על אף לוחצי - - - פועלך בני, הראני, אהבת בנים לאימם. / להם כל יקר, לא ייקר, הפך לילה אור יומם. / ועת הורתם לקראתם, יערב להם פת לחמם. / קום שוט בערים וכפרים, ימים ונהרים / מישורים עם הרים, מזרח ומערב ותצפין ותדרים".

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

שיר אהבה לארץ ישראל.

יעקב מרגי (ש"ס):

אני יכול משפט?

ינון אזולאי (ש"ס):

הוא מסיים במילים כאלה מדהימות: "כאן שפכו בניי את דמם, וכאן קנו את עולמם, להם ולחולמי חלומם / בני עמם, אשר עימם, דורשי טובתם ושלומם".

היו"ר משה סולומון:

כמה נפלא. יישר כוח. תודה רבה.

יעקב מרגי (ש"ס):

אני רוצה משפט, אדוני היושב-ראש.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מותר לו, מותר לו.

היו"ר משה סולומון:

ניתן לו לסיים, ואז אתה תאמר.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני רק אסיים בשורה אחת. אני רוצה להגיד עוד דבר: אני מקדיש את זה לסבתי היקרה, אימא של מור אבי, זיכרונו לברכה, שתאריך ימיה, פרלה אזולאי – גרה בעיר רכסים, גדלה במעברות, גידלה את הילדים שלה. זכיתי לגדול בצילה של סבתי היקרה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אני מבקש שניסע אליה וניתן לה את החוק ביד. זה מה שאני רוצה.

ינון אזולאי (ש"ס):

בעזרת השם. פרלה אזולאי, שהקדוש ברוך הוא יאריך ימיה בטוב ושנותיה בנעימים על הדורות שהיא עשתה ועל החינוך, שתהיה בריאה עד 120. הרב אליהו, אתה מכיר אותה באופן אישי.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה. כן, אדוני.

יעקב מרגי (ש"ס):

יש לי אפשרות לנצל ולבקש להתנגד כדי לדבר, אבל זה קצר. אני לא רוצה להתנגד.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

זה כי הוא צריך לתקן את החוק.

היו"ר משה סולומון:

זה לא עכשיו. אתה לא יכול להצהיר בפניי שאתה לא מתנגד ולהגיד שאתה מתנגד.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

לא, הוא רוצה להגדיל את החוק.

היו"ר משה סולומון:

אז שנייה. על פי הסדר נעשה זאת. בבקשה, נא לסיים. תגיד משפט לסיכום, יש לך עוד משהו? אני לא מוריד אותך כי אני נהנה לשמוע.

ינון אזולאי (ש"ס):

אנחנו צריכים לשמוע את המשפט שלו. תודה רבה.

יעקב מרגי (ש"ס):

כשהוא שם למעלה. אביו המנוח – לפני כעשור וחצי היה דיון על משוררים והייתה שרת התרבות דאז לימור לבנת. עלה אביו המנוח עם ספר הפיוטים של המשורר הדגול הלאומי הרב דוד בוזגלו והקריא משם שיר. מעשה אבות סימן לבנים.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא ידעתי את זה, ואמרת לי. זו סגירת מעגל. תודה רבה לכולם.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מדהים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, מרגש בהחלט. אני מזמין את השר עמיחי להציג את עמדת הממשלה. אבל תוך כדי שהשר עולה, מיכאל וינון, אני רוצה להגיד לכם מילה. קודם כול, זה מאוד מאוד מרגש. אני אפילו לא העזתי לעצור תוך כדי שאתם מדברים. השבת נקרא את פרשת ויחי – יעקב אוסף את כל בניו ומברך אותם אחד-אחד על פי תכונותיו ועל פי הדברים המיוחדים לו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כמעט, כמעט.

היו"ר משה סולומון:

כמעט, נכון, אבל המכלול. לאמור, עם ישראל יהיה שלם וחזק רק אם כל שבט יביא את התכונה המיוחדת לו. העובדה שעכשיו אנחנו מביאים את יהדות מרוקו ואנחנו מביאים את כל הקבוצות והשבטים, זה יביא את החוסן והעוצמה, ולא המגזריות. אז יישר כוח, וזה מאוד מרגש לשמוע אתכם.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

עוד משפט אחד. אח שלי, דוד, שעוסק בדברים האלה, הוא דוקטור.

היו"ר משה סולומון:

הייתי תלמיד שלו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוא אמר פסוק של הנבואה: "וגלת ירושלים אשר בספרד ירשו את ערי הנגב".

שר המורשת עמיחי אליהו:

וואו.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הוראה מפורשת - - -

היו"ר משה סולומון:

יפה, ובשמות כתוב: "איש על דגלו" תחנו. לא צבעו של זה כצבעו של זה, כל צבע וכל דגל מיוחד, ויישר כוח גדול. בבקשה, אדוני השר.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - - אתה יושב בראשות הכנסת בחוק הזה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, מציעי החוק, אני רוצה דווקא לפתוח בשיר שאני לא בטוח שהוא מרוקאי, לדעתי הוא ירושלמי.

היו"ר משה סולומון:

הכול מרוקאי כרגע.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אנחנו שרים, מכירים את השיר "בתי, צאי מבית כלא"?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

צאי מבית הכלא.

היו"ר משה סולומון:

מיכאל יכול לפייט לך את זה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הרב מזרחי, שהוא בן לקהילת תוניס, היה ירושלמי שהלך לטוניס, וכתב את "חביבי" ועוד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

נכון, אבל המנגינה היא מנגינה מצרית, כן?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

"בתי, צאי מבית כלא".

יעקב מרגי (ש"ס):

זה לא יכול להיות מרוקאי, מרוקאי וכלא לא הולך ביחד.

שר המורשת עמיחי אליהו:

רק ספָּרים, אצל המרוקאים זה ספָּרים. באמת בשיר יש משפט חזק מאוד, שאני חושב שמדינת ישראל של היום, בהמשך לדברים שאמר היושב בראש: "חבקי, אם נאמנה, את כל בנייך. מדלגים מכל פינה, שבים אלייך".

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אשריך.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מכל פינה. אין פה גלות שהיא בת חורגת, אין פה גלות שהגיעה לפה לארץ שהיא יכולה להיות מקופחת. הקדוש ברוך הוא, שפיזר אותנו, ידע שכל חלק בפאזל הוא משמעותי; כל חלק מביא למדינה הזו את האור המיוחד, את העוצמה המיוחדת, ובלעדיו הפאזל הזה והתמונה הזו לא שלמים. לכן אני כל כך שמח על החוק הזה. אני חושב שזה צריך להיות הרבה יותר מיום, זה צריך להיות תאגיד שמספר את הסיפור. אני מקווה שבהמשך החקיקה נוכל להגיע לשם. הסיפורים של סוליקה, אתם מכירים את הסיפורים?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

בטח, סוליקה הקדושה, מפאס. היא לא הייתה מוכנה להמיר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

סוליקה הקדושה, ילדה בת 16 שנטבחה. היא לא הייתה מוכנה להתאסלם ורצו לטבוח אותה. בסוף ערפו את ראשה, למרבה הצער.

דבי ביטון (יש עתיד):

הלכנו לראות איזושהי אנדרטה.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הייתי, בפאס.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן? אז אני מציע בכלל ללמוד. יש היסטוריה. אגב, אני מהצד של אימא של אבא שלי – משפחת שלוש ומשפחת עזרן.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מה זה, גדולי עולם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן. משפחת שלוש בעצם יצאו מהחומות, אתם מכירים את הסיפורים של איך הם יצאו, איך הם היו ציוניים. אגב, השיר שהזכרתם קודם, של רבי דוד בוזגלו, איך זה הולך?

היו"ר משה סולומון:

גם השר ארבל מקשיב מהיציע.

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

"אך בך מולדתי עמדתי". השר ארבל, אולי תרד אלינו? רד אלינו. אנחנו רוצים אותך פה עכשיו.

היו"ר משה סולומון:

לא, הוא מכבד את האנשים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מכירים את השיר - - -

ינון אזולאי (ש"ס):

הוא רוצה גם יום לטריפוליטאים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

בראות דגלי מרים לבן ותכלת יבוא ינון עם הגואל, גואל יבוא רב עליליה גואל יבוא עם אליה – נו, את זה אתה יודע לשיר?

מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

"גואל יבוא רב עליליה".

היו"ר משה סולומון:

בשירת הבקשות הוא מכיר את הכול.

שר המורשת עמיחי אליהו:

"גואל יבוא רב עליליה". אז אני בא ואומר, הסיפור המיוחד של העם המופלא הזה, שאין לו תולדות בסיפורי העמים כולם – עם ששרד בלי ארץ, אבל כמו שאומר דוד בן-גוריון, זה לא שלא הייתה לו ארץ, תמיד הייתה לו ארץ בתוך ספר התנ"ך שלו, בתוך הלב שלו. עם ששרד בפזורות רבות והתקבץ לפה – זה נס על-טבעי שאנחנו חיים ביחד ואנחנו אוהבים אחד את השני, מימין ומשמאל. ואנחנו צריכים לספר את הסיפורים כולם, כי מכולם נושבת הרוח, והרוח שנושבת במפרש, גם אם לא רואים אותה, היא זו שלוקחת את הספינה קדימה. מי שיתעלם מרוח הדורות ימצא את עצמו ב-7 באוקטובר, ימצא את עצמו בטבח של שמחת תורה. מי שיתעלם מרוח המורשת של כל התפוצות כולן – אם זה יהדות רוסיה, שאנחנו עכשיו מקימים מרכז מורשת ליהדות רוסיה - - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ברית המועצות.

שר המורשת עמיחי אליהו:

יהדות ברית המועצות, אתה צודק, ואם זה יהדות תימן המופלאה שהתחילה את העלייה ב-1881 ולא התייחסו אליה בספרי ההיסטוריה, ויהדות עולי אתיופיה – אני בכוונה לא אומר "אתיופים", זו יהדות עולי אתיופיה – ויהדות עולי פולין.

היו"ר משה סולומון:

כולם יוצאים מגלותם.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן. כמו שפתחנו בשיר, כן? "כלם נקבצו באו לך, בניך מרחוק יבאו". זה מה שאומר הנביא. ואני רוצה לומר לכם שאני מודה לכם ששמתם את משרד המורשת במרכז. אני מציע וקורא פה גם לכם, חברי הכנסת, לקדם חקיקה, ואני מקווה שאנחנו נצליח לתמוך אותה בתוך הממשלה, להקמת תאגיד שיספר את הסיפור של מורשת יהודי המזרח והבלקן. אפשר למצוא לזה אנשים גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה ביחד.

היו"ר משה סולומון:

אגב, אני מכיר שני מרכזי מורשת גדולים, כן?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אגב, כל יהודי המזרח – אני חושב שיש למדינת ישראל הרבה מה להתגאות בזה, גם לאנשים שעלו, מיהדות אירופה. תאגיד כזה, שישב תחת משרד המורשת, דווקא ידע לספר את זה בצורה שכולנו נתגאה בה. תודה רבה לכם.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה לך, אדוני השר. אם כן, אנחנו עוברים להצבעה. מאחר שאין מתנגדים, אין כלום, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יום לציון עליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2025, של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וינון אזולאי. ההצבעה תהיה שמית. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

אנא קרא שוב בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם ישנם חברי כנסת שטרם הצביעו?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם ישנם עוד חברי כנסת שטרם הצביעו? רם בן ברק.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

ישנם עוד חברי כנסת שטרם הצביעו? אם כך, תמה ההצבעה. 40 בעד. אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק יום לציון עליית יהודי מרוקו לישראל והנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2025, של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וינון אזולאי, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. חברת הכנסת מירב בן ארי, האם גם ההצבעה הבאה תהיה שמית?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן. הבאנו לכם.

היו"ר משה סולומון:

אני יודע שהבאתם. דנתם פה פשוט בעניין אחר. אם כך, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יום לציון עליית יהודי מרוקו לישראל והנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת ינון אזולאי. גם ההצבעה הזו תהיה שמית. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

אנא קרא שוב בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם באולם יש חברי כנסת שטרם הצביעו? האם ישנם עוד חברי כנסת באולם שטרם הצביעו?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם ישנם עוד חברי כנסת שטרם הצביעו? אם כך, תמה ההצבעה. תודה רבה. להלן תוצאות ההצבעה: 33 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי גם הצעת חוק יום לציון עליית יהודי מרוקו לישראל ולהנצחת זכרם של הנספים בדרך לישראל, התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת ינון אזולאי, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר משה סולומון:

אם כן, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק פטור מאגרה ללוחמים בשירות מילואים בנסיעה בכבישי אגרה ובנתיבים מהירים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה טור פז. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

משה טור פז (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני מייד אציג את חוק פטור מאגרה למשרתי מילואים, בעיניי הוא חוק חשוב מאוד, אבל אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפתוח במשהו מפרשת השבוע, שבעיניי רלוונטי מאוד, ושחייבים לדבר עליו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

איזה, ויחי?

משה טור פז (יש עתיד):

ויחי.

היו"ר משה סולומון:

אנחנו ביום רביעי, אז זה כבר קדימה.

משה טור פז (יש עתיד):

בוודאי. כך אומר יעקב: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכֵרֹתיהם. בסֹדם אל תבֹא נפשי בקהלם אל תֵחַד כבֹדי, כי באפם הרגו איש וברצֹנם עִקרו שור. ארור אפָּם  כי עז ועֶברתם כי קָשָׁתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". ראש הממשלה נתניהו אמר הלילה בריאיון לרשת פוקס ניוז – אני מביא כאן ציטוט קצר מדבריו בעברות, בתרגום לעברית – ביחס לאירועי פשיעה לאומנית ביהודה ושומרון. ציטוט: אלה 70 ילדים שאינם מיהודה ושומרון; הם בני נוער ממשפחות הרוסות, שעושים דברים כמו לכרות עצי זית, ולפעמים מנסים לשרוף בתים. אני לא מקבל את זה. עד כאן הציטוט. קודם כול, אני מברך על כך שראש הממשלה התייחס לדברים האלה. בעיניי הם מביישים אותנו, מביישים את עם ישראל. זוהי לא דרכנו. זוהי לא דרכו של עם ישראל. אני יכול לשאול כאן: לצערי המספרים שאני מכיר הם קצת אחרים – גם ה-70, גם הילדים, אפילו הייחוס למשפחות הרוסות. לצערי זה לא נגמר רק בלכרות עצי זית או בלשרוף בתים. אתה יודע, גם את הבית של משפחת דוואבשה – בסוף שרפו בית, הרגו אנשים. אבל אני חושב שמעל הכול יש פה בחירה ערכית, וטוב שנתניהו התייחס אליה. זו בחירה מוסרית. הבחירה הזו, למי שמכיר, לא מתחילה בפרשה שלנו. כבר במעשה דינה אומר יעקב אבינו –טיעון אחר, לא מה שהוא משתמש בו בפרשה. הוא אומר: "עכרתם אֹתִי להבאִישנִי ביֹשב הארץ": כלומר הוא אומר, לא טיעון מוסרי אלא טיעון פרקטי: מה יאמרו הגויים. "ונאספו עלי והכוני" – כלומר, בגלל הגויים אסור לעשות מעשים כמו שמעון ולוי. ואז עונים שמעון ולוי: "הכזונה יעשה את אחותנו", כלומר, הם מציגים מנגד, זה מעשה שלא יעשה על היינו חייבים לנקום. אלו שתי דרכים, דרכו של יעקב ודרכם של שמעון ולוי. וכאשר מסתיימת הפרשה ההיא, אין הכרעה. זכות המילה האחרונה אפילו ניתנת לשמעון ולוי. לכן כל כך חשובה פרשת ויחי. לכן חשובה פרשת צוואת בני יעקב, כי יעקב אומר לבניו שמעון ולוי: מה שעשיתם הוא לא מעשה ראוי. כלי חמס – הביטוי "חמס" בתנ"ך הוא ביטוי קשה מאוד. הוא מרחיק את עצמו מילדיו "בסֹדם אל תבא נפשי, בקהלם אל תחד כבוֹדי". על מה? "כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור". ואז הוא מקלל את בניו על מעשה של נקמה – "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה": ומעניש אותם באופן מאוד חריג למעשיו כלפי בניו: "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". שמעון ולוי לא נמנים במניין השבטים בגלל זה. סליחה במניין הנחלות, כך פירשו חז"ל.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - דין רודף על יוסף, הם ראו ברוח הנבואה שירבעם יצא ממנו, אז גם על זה האמירות של יעקב אבינו.

משה טור פז (יש עתיד):

אני יודע, אני מכיר את המדרש. נכון, נכון, אז יש מדרש כזה שמרחיק את המעשה ליוסף, אבל בפשט - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אני רק אומרת.

משה טור פז (יש עתיד):

את צודקת. אני רוצה לומר עוד משהו, טלי, כי טוב שאת מתייחסת. בסוף פירושים יש כמו חול - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

מה את אומרת?

משה טור פז (יש עתיד):

היא אמרה שיש מדרש שהמעשה שלו מתייחס ליוסף. ששור זה יוסף.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, אני אמרתי לו שהדברים של יעקב אבינו לשמעון ולוי התייחסו לזה שהם הוציאו דין רודף על יוסף, כי ברוח הקודש הם ראו שיצא ממנו ירבעם בן נבט, ולכן אלה דבריו של יעקב אבינו. אבל זה לפי המדרש.

שר המורשת עמיחי אליהו:

כן.

משה טור פז (יש עתיד):

כן. ולכן, אני בדיוק מגיע לנקודה. בסוף יש 70 פנים לתורה. יש בתורה פנים כאלה ופנים כאלה. הבחירה שלנו, היהודים, האם אנחנו בוחרים בדרך של יעקב אבינו, ששולל מעשי נקמה, או אנחנו נאחזים בדרכים אחרות. זו בחירה מוסרית-ערכי יהודית. הוא שולל - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זאת אומרת, הוא לא שולל מעשי נקמה. לא, לא, לא, גם לא בפשט.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אל נקמות השם.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, יעקב לא שולל - - -

משה טור פז (יש עתיד):

טלי, הוא שולל את המעשה של שמעון ולוי שהרגו את העיר שכם, הוא שולל אותה. הוא יוצא נגדה: "ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל":

טלי גוטליב (הליכוד):

עמיחי, הרב עמיחי - - -

היו"ר משה סולומון:

70 פנים לתורה והשר יכול - - - דברים אחרים אחר כך.

משה טור פז (יש עתיד):

את מוזמנת להתמודד עם דברי התורה, אבל את יודעת, טלי, גם לפשט יש ערך.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל הפשט לא אומר את זה. הוא לא יוצא נגד נקמה.

משה טור פז (יש עתיד):

ראש הממשלה שלנו, היום בפוקס ניוז, אומר אותו דבר.

היו"ר משה סולומון:

- - - דבר כזה.

משה טור פז (יש עתיד):

יש מעשים לא מקובלים, נקמה היא לא - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת משה טור פז, אין הדבר דומה. צריך לקחת בחשבון שמדובר פה על אומה, על עם. מדובר שם על נקודה שבה הוא מיעוט, במציאות אחרת לחלוטין. לא צריך להשוות.

טלי גוטליב (הליכוד):

הרב אליהו - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אמת, אמת, ועדיין הדברים פשוטים וידועים: נקמה של הפרט היא דבר אסור.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל נקמות השם - - -

משה טור פז (יש עתיד):

כן, טלי, אסורה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל נקמות השם. גדולה נקמה אשר שניתנה בין שתי שמות.

משה טור פז (יש עתיד):

אל נקמות השם – לא אנחנו. אל נקמות השם, הנקמה היא להשם. אדם שפוגע באנשים חפים מפשע - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה מעוות את התורה.

משה טור פז (יש עתיד):

אני מעוות? זה פשט מה שקראתי עכשיו, עמיחי אליהו.

שר המורשת עמיחי אליהו:

הפשט לא רוצה לפגוע בחפים מפשע - - -

משה טור פז (יש עתיד):

אני יודע, עוד מעט תביא לי את תורת כהנא לפה. אני אומר לך, הדברים האלה הם פשט. אדם שנוקם נקמה, אדם ששורף בתים, אדם שמתעלל באנשים בגלל עמם, זו לא דרכה של יהדות, זו לא דרכה של ישראל. מי שמנסה לעוות את זה פוגע בדרך ישראל. טוב עשה נתניהו, ראש הממשלה שלך - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אתה מעוות את זה. אלימות המתנחלים זה קמפיין אנטישמי, זה BDS.

משה טור פז (יש עתיד):

אבל כאן לא דיברתי על קמפיין אלימות המתנחלים. עמיחי אליהו, לא אני. נתניהו הלילה דיבר ואמר: זה מעט אנשים.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אין דבר כזה.

משה טור פז (יש עתיד):

סליחה, ציטטתי: 70 ילדים לא מיהודה ושומרון. אז אולי זה 700 ואולי חלק כן מיהודה ושומרון. זה עדיין קומץ, זה עדיין מכתים את המתיישבים הנהדרים של יהודה ושומרון, שאני חלק מהם. אבל האנשים האלה, האנשים שפוגעים בחפים מפשע – והוא דיבר על עצי זית ושרפת בתים, מה נגיד על פגיעה פיזית באנשים? "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". דרך אגב, אם כבר בנקודה הזו, צריך לומר שחז"ל אומרים – היות שחז"ל הוזכרו כאן – ששמעון ולוי זכו לגורל אחר. שמעון, אכן התקיים בו: "אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל". אתה שומע, משה? מה זה אומר? שבט שמעון באמת איבד את נחלתו, הוא קיבל נחלה במדבר יהודה, ומהר מאוד הוא נמחק. לעומת זאת, שבט לוי, מה קרה לשבט לוי? נכון, אין לו חלק ונחלה, אבל התקיים בו: "ה' הוא נחלתו". כלומר, הוא קיבל את עבודת המקדש. הוא, אכן אין לו נחלה, הוא לא יורש, אבל הוא הצליח לחזור בתשובה ולתקן. אז כאן אני אומר שוב, ובזה אני אסיים את הנקודה הזו, בעיניי הדברים של נתניהו הלילה בפוקס ניוז מוסריים, חשובים, ערכיים, ואוי ואבוי לנו אם לא נקיא מתוכנו את העשבים השוטים, שמתעללים באנשים. עכשיו אני אעבור לחוק. החוק הזה מאחד שני נושאים כואבים שנמצאים על סדר-היום שלנו. אחד, זה המילואים – בוועדת ביסמוט, עובדים ברגעים אלה ממש – יותר נכון עד אתמול ב-24:00 - - -

היו"ר משה סולומון:

בוועדת החוץ והביטחון.

משה טור פז (יש עתיד):

בוועדת החוץ והביטחון בראשות היושב-ראש ביסמוט עובדים על חוק השתמטות, שהמשמעות שלו שלצה"ל חסרות היום לפחות שש חטיבות ושאנשי המילואים ימשיכו לעשות שנה הבאה לפחות חודשיים, ואף אחד לא יגיע להחליף אותם. החוק הזה מחבר נושא שני שכואב לנו – הוא לא באותו סדר חשיבות, אבל הוא חשוב – וזה הפקקים בדרכים. הצעת החוק שלי מציעה לתת פטור מאגרה למשרתי מילואים. עכשיו, לא נמצא פה מושיקו פסל, אבל החוק הזה, דרך אגב, הגיש אותו ח"כ מהליכוד, משה פסל – אני לא יודע איפה הוא עכשיו, פה הוא לא, אפשר להציע איפה, אבל כאן כרגע במליאה הוא לא – גם הוא הגיש את החוק הזה, כי אין צודק ממנו: לטפל באגרות של אנשי מילואים. איזו הטבה הגיונית, כשמשרת מילואים יוצא ומגיע להגן עלינו ויש לו יציאות קצרות, לפעמים יומיים, לפעמים רק כמה שעות, ובמצב התחבורה שלנו – כי יש לנו שרת תחבורה נהדרת, כידוע, שמטפלת בכל פקקי התנועה שלנו - - -

יוסף טייב (ש"ס):

ניסית - - -

משה טור פז (יש עתיד):

כשהגשתי את זה לפני שנה, גם אני וגם משה פסל, הייתה פנייה לאשר את הדבר הזה. יותר מזה, העליתי את זה במסגרת חוק המינויים הכולל, כבר בניסיון לפני כמה חודשים. משום מה זה נדחה על ידי הממשלה. ולכן, במציאות הזו של כבישים חנוקים ושעות מבוזבזות, לתת אגרה זו לא פריווילגיה, זו זכות שצריכה להיות מוקנית. אנחנו כבר יודעים שהשנה שירתו – לפי נתוני צה"ל שפורסמו היום – 306,830 משרתי מילואים. בנוסף לזה, בניגוד לאגדות ולהכפשות, צה"ל החזיר מפטור 54,830 משרתי מילואים. טוב עשה צה"ל, וועדת החוץ והביטחון נדרשה גם לזה. בנוסף, תקשיב טוב, סימון דוידסון, 3,300 יהודי חוץ לארץ – אורתודוקסים, קונסרבטיביים, רפורמים, חילונים, דתיים, הכול – עלו לארץ והתגייסו. 3,300 אנשים שבכלל לא גרים פה, באו לעזור לנו ולהתגייס השנה. כל זה כשבוועדת החוץ והביטחון, כשדורשים שוויון בנטל, או לפחות הקטנת הנטל, ממשיכים לעבוד על חוק פטור ממילואים. לעומת זאת, 3,300 מגיעים מבחוץ ומתגייסים לשרת ולעזור. אני מציע לכם, שכל מי שנמצא בשירות מילואים פעיל יקבל את חיסכון הזמן הזה, ויוכל להשתמש בכביש אגרה, ובכך נקל עליו במשהו מהנטל. אתה יודע, אני חושב שכתוב בהפטרה שלנו, אדוני היושב-ראש, פרשת ויחי, בהפטרה, על אבנר בן נר ועמשא בן יתר, שדוד המלך מצווה אותו לסגור איתם חשבון. למה? כתוב: "וישם דמי מלחמה בשלום". אתה רואה שיש כאן התייחסות לגיבורי ישראל, שהיו גם גיבורי מלחמה. מוצג כאן בטעות בכנסת הזו כאילו גיבור ישראל בתורה לא יכול להיות גיבור מלחמה.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

משה טור פז (יש עתיד):

אין כזה דבר, גיבורי התנ"ך היו גיבורי מלחמה. אני קורא כאן לקואליציה לחרוג ממנהגה ולתמוך בחוק שמגייס אנשי מילואים, עוזר לאנשי מילואים ומשחרר אותם מעול הפקקים. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מבקש מהשר וסרלאוף להציג את עמדת הממשלה. עד שהשר עולה, אני אומר שחבר הכנסת משה אבוטבול, שנבצר ממנו להיות כאן, בזמן ההצבעה – בגלל קדיש שהוא היה צריך לומר – ביקש לומר לפרוטוקול שהוא מצביע בעד הצעת החוק לציון יום ליהדות מרוקו. בבקשה, אדוני השר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

הצעת חוק פטור מאגרה ללוחמים בשירות מילואים בנסיעה בכבישי אגרה ובנתיבים מהירים (תיקוני חקיקה). אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מקריא בשם הממשלה את תגובת הממשלה. מטרת הצעת החוק להעניק פטור מתשלום אגרה בכבישי אגרה בנתיבים מהירים ללוחמים בשירות מילואים פעיל, מתוך הכרה והוקרה והבעת תודה על תרומתם הייחודית לביטחון המדינה, ועל ההקרבה האישית הכרוכה בשירות המילואים, לרבות פגיעה בשגרת החיים במשפחה ובפרנסה. הממשלה בכללותה, ומשרדי בכלל זה – זה לא משרדי, זה משרד התחבורה - - -

נאור שירי (יש עתיד):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

כן. הממשלה בכללותה ומשרד התחבורה והבטיחות בדרכים פועלים בכמה ערוצים למתן הטבות והקלות ללוחמי מילואים. יחד עם זאת, ההחלטה על הטבות והקלות אלה צריכה להתקבל מתוך מחשבה על המארג הכולל של הטבות, על מנת שייתנו את התועלת המרבית ללוחם הזכאי להן. בדיון שנערך בוועדת שרים לענייני חקיקה לא התקבלה החלטה, ויידרש דיון נוסף בנושא לשם כך. לאור האמור, ועד שהממשלה תגבש עמדה, אבקש, בשם שרת התחבורה, שלא לאשר בשלב זה את הצעת החוק. אני רוצה גם להתייחס לכך שמשפחות המילואים שנושאות בנטל הקשה בשנתיים האחרונות – משרד הנגב והגליל השיק מטה למשפחות מילואים, בשיתוף עמותת מומנטום. מטה לאומי שילווה משפחות מילואים גם בתנאים, בזכאויות, וגם כל המעטפת. זאת אומרת, גם בפעילויות הוקרה ובפעילויות רווחה והפוגות, וכל מה שאנחנו יכולים לתת במענים הרכים למשפחות של המילואים. בדרך כלל יש דגש על המילואימניקים עצמם, אבל גם יש מי שנושא בנטל בבית – שזה בדרך כלל גם האישה והילדים – ולכן אנחנו שמים דגש על העניין הזה. ממש בימים אלו אנחנו מקימים את המטה. ואני מקווה שזה ייתן איזשהו מענה. כמובן שלא נוכל לגעת בכל הנקודות, אבל נתחיל לפעול ולעבוד כדי לזקק צרכים ולתת מענים, וגם לתקצב כמה שאפשר. ישבתי פה מקודם עם חבר הכנסת מיכאל ביטון, חברי, והוא סיפר לי על חבר הכנסת אלי אלאלוף – חבר הכנסת לשעבר, שהיה יושב-ראש הוועדה למאבק בעוני, יושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, בזכותו יצא לראשונה מסמך כולל המאבק בעוני, היה מנכ"ל קרן רש"י שעשתה פלאות בנגב ובגליל, במקומות שאני שם. שמו וארגונו קיימים לעד ושמו הולך לפניו. אני מאחל לו בריאות איתנה. יש לנו הכרת הטוב על פעילות שלו. אנחנו לא שוכחים, וזוכרים את מורשתו ופועלים לאורה. ובכללי, הכרת הטוב חשובה. אנחנו נמצאים על כתפיהם של קודמנו שהיו כאן במשכן ועיצבו את דמותה של המדינה, וחשוב שנכיר להם תודה, ובמיוחד לאלו שהלכו. יש כאלו ששוכחים את חברי הכנסת לשעבר, שפעלו והעבירו חוקים והעבירו תקציבים. העולם מתקדם, אבל צריך לזכור, ושתהיה לנו הכרת הטוב גם לאחרים. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, משה, כשהיו בחירות מוניציפליות אז הביאו לי בלשכה רשימה של ראשי הרשויות, של ראשי הערים החדשים, כדי לברך אותם על זה שהם נבחרו, והרשימה גדולה, מהנגב והגליל כמובן, ואמרתי להם: חבר'ה, אני לא מתעסק עם הרשימה הזאת עכשיו. תכינו לי רשימה של ראשי הערים שהפסידו בבחירות, אליהם אני רוצה להתקשר. וזה מה שעשיתי. בשבועיים הראשונים הרמתי טלפונים לראשי ערים וראשי מועצות שהפסידו בבחירות, ואמרתי להם: תודה רבה. תודה רבה, ושהדלת שלי פתוחה בפניהם.

היו"ר משה סולומון:

כל הכבוד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ושאנחנו מוקירים ומעריכים את כל מה שהם עשו ונתנו והקריבו למען הכלל, למען הציבור, שלוחי ציבור. כולנו שלוחי ציבור, וראוי גם להעריך ולהוקיר את מי, איך אומרים, שלא נמצא על הגלגל הפוליטי במעלה הדרך.

היו"ר משה סולומון:

תמיד הגמד על גבי הענק.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בדיוק, וככה להסתכל על עצמנו, כולנו פה זמניים. ואיך אומרים, העולם מתקדם ואנשים מתחלפים, אבל חשוב שתהיה לנו תמיד הכרת הטוב לאנשים שהיו כאן, שבנו, שפעלו, שתקצבו וסייעו לכלל. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. אם כן, אנחנו עוברים – חבר הכנסת היוזם רוצה להגיב לעמדת הממשלה, בבקשה.