ישיבת מליאה בתאריך 17/02/2025 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר ושלום גם לאורחינו ביציע. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ט בשבט התשפ"ה, 17 בפברואר 2025. זהו היום ה-500 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-73 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות אלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. אנחנו מציינים גם 500 ימים לנפילתם של רבים מחיילינו באותו היום ובמלחמה שנכפתה עלינו מאז, ומחבקים את המשפחות השכולות ומציינים ומוקירים את זכרם של גיבורינו. יהי זכרם ברוך. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5509/25 וכלה בהצעת חוק פ/5529/25: הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – הארכת מועד לתביעת גמלה והתקופה שבעדה תשולם), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס; הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים (תיקון – איסור הפליה בשל נשיאת נשק), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק דיווח על הליך פלילי בעבירת טרור נגד תלמיד (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, אביחי אברהם בוארון ולימור סון הר מלך; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (ניכוי בגין הוצאות טיפול בילדים), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, יאיר לפיד, משה טור פז, יסמין פרידמן, רון כץ ונאור שירי; הצעת חוק העונשין (תיקון – בעילה אסורה בהסכמה תוך ניצול מעמד ציבורי מיוחד), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו, קטי קטרין שטרית, שלי טל מירון, אליהו רביבו, מטי צרפתי הרכבי, שרון ניר, מיכאל מרדכי ביטון, לימור סון הר מלך, יוראי להב הרצנו, אלעזר שטרן, אפרת רייטן מרום, סימון דוידסון, יסמין פרידמן, נאור שירי, נעמה לזימי, אלי דלל, מירב כהן, מרב מיכאלי ומירב בן ארי; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – חדרי הנקה בבניינים ציבוריים), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אלי דלל, אברהם בצלאל, מישל בוסקילה, דוד ביטן, קטי קטרין שטרית, מירב בן ארי, פנינה תמנו, חנוך דב מלביצקי, צגה מלקו, שלום דנינו ואביחי אברהם בוארון; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בעבירות החזקת נשק שלא כדין), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (גמול השתתפות בישיבות והחזר הוצאות לחברי מועצה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אלי דלל, אושר שקלים, אריאל קלנר, לימור סון הר מלך ונאור שירי; הצעת חוק מאבק בארגוני פשיעה (תיקון – החמרת הענישה כנגד ארגוני סחיטה ושחיתות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק לביטול ההפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק שירות הציבור (תקופת חופשה ללא תשלום), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת מישל בוסקילה; הצעת חוק יום הרבי מלובביץ' (ציון פועלו), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק תגמולים לבני משפחה של חטופים ונעדרים בפעולת איבה (תיקון – זכאות לאחר חזרת חטוף או נעדר), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק מערך רפואה מונעת בגוף ביטחוני, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, ירון לוי, משה טור פז וולדימיר בליאק; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – עבודות בתחומי החינוך, התרבות והספורט כעבודות מועדפות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הגנה על ריבונות ישראלית והגבלת שיתוף פעולה עם בית הדין הפלילי הבין-לאומי, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – מרכזים לוגיסטיים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – הרחבת הזכאויות לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת צגה מלקו; הצעת חוק קבלת מידע לשם זיהוי חללים ונעדרים בשל אירוע רב-נפגעים, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק קבלת מידע לשם זיהוי חללים ונעדרים בשל אירוע רב-נפגעים, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח) (תיקון – שקיפות, כללי אתיקה וחובת התקשרות עם סוכני ביטוח), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יצחק פינדרוס ומשה גפני. עוד הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון מס' 82) (הארכת משך תחולת החוק לגבי עבירות מין), התשפ"ה–2025. כמו כן הונחה על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 258) (שלילת גמלאות בגלל הרשעה בעבירות טרור), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אופיר כץ. כמו כן הונחה על שולחן הכנסת החלטת ועדת החוקה, חוק ומשפט בדבר פיצול הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון מס' 9) (צו עיכוב הליכים זמני בהליך לאישור הסדר חוב), התשפ"ה–2024. לבסוף הונחו מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת משה סולומון, מירב בן ארי יוסף עטאונה ויבגני סובה בנושא: הערכה כי מחצית מתגי נכה שניתנו מאז שנת 2020 הינם מזויפים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. 7 באוקטובר הוא במובנים רבים רצח קנדי שלנו, כי אין ישראלי שלא זוכר בפרטי-פרטים את היום הזה ואין ישראלי שישכח. לכל אחד מאיתנו יש תמונה שלמה בראש. אני זוכר את עצמי יושב שם במרתף עם הבת שלי, עם המאבטחים שעומדים מודאגים ליד הקיר ומנסים להבין מה קורה, והטלפונים, ודבי מצלצלת אליי מהבית בשדרות, לוחשת, כי יורים לה מחוץ לבית, ועוד זוג חברים מתקשרים ואומרים: אנחנו לא יודעים איפה הבת שלנו, ולמרבה הצער היא נספתה. וזה טבוע בנו. אבל מעבר ליום הזה, תחשבו מה קרה לכם מאז היום הזה, תחשבו מה קרה בחייכם מאז 7 באוקטובר – אנשים שפגשתם; הפגנות שהלכתם אליהן; יושב פה שר האוצר – תקציבים שעברו ולא עברו. אני, כמובן, אין לי את הזכות לדבר על מה שעבר מאז על גדי, שיושב פה, ועל משפחתו. תחשבו על כל התקופה הזאת. נסענו, חזרנו, נפגשנו עם אנשים, אנשים שהתפרקו, אנשים שאספו את עצמם מחדש. ובכל הזמן הזה, בכל הזמן הזה שעבר מאז 7 באוקטובר, גל וזיו ברמן, שהמשפחה שלהם שם ביציע, נמצאים לפי כל מה שאנחנו יודעים במנהרה של שישה מטרים, מורעבים, מוכים, כבולים בשרשראות. אפילו לא נעים לי לדבר על זה מול המשפחה, אבל אלה העובדות. כל הזמן הזה, 500 יום שבהם אתם חייתם, 500 יום שבהם המשפחה באה אליכם ביום שישי בערב, 500 יום שבהם עבדתם, נזפתם, ננזפתם, צעקתם, צחקתם, ביליתם, נסעתם, חזרתם – הם ישבו במנהרה של שישה מטרים, כבולים וכלואים ומוכים וחבולים, ובעיקר נטושים על ידי מדינה שאמורה הייתה להחזיר אותם הביתה כבר לפני הרבה מאוד זמן. תשחזרו, תשחזרו מה עבר עליכם ב-500 הימים האחרונים. תשחזרו דברים שהצחיקו אתכם, דברים שגרמו לכם לבכות – כי היה מספיק על מה. תשאלו את עצמכם כמה תוכניות טלוויזיה שמעתם, כמה פלייליסטים של מוזיקה הרצתם באוזניות שלכם, כמה פעמים פגשתם אנשים שאתם אוהבים, כמה פעמים פגשתם אנשים שאתם לא אוהבים. כל הזמן הזה גלי וזיו ישבו שם במנהרה, הם ומתן ועומר ועומר. ואנחנו לא יודעים מי חי ואנחנו לא יודעים מי מת, ואנחנו לא יודעים מי נושא תפילה ואנחנו לא יודעים מי כבר לא יכול לשאת תפילה. ואין שום סיבה בעולם לא להחזיר אותם. כמובן, חמאס אשם בכול. אני ישבתי אתמול עם מזכיר המדינה האמריקני והסברתי גם לו ולצוותו: אין שום סיבה פוליטית לא להחזיר אותם. התכוונתי לזה יותר ממה שהתכוונתי לכל דבר שאמרתי בחיי הפוליטיים: יש רשת ביטחון לעסקת חטופים – לעשות אותה עד הסוף ולהחזיר את כולם הביתה. בשם כנסת ישראל אני מרכין את ראשי מולכם על זה שהם עוד לא חזרו. בשם כנסת ישראל אני מתנצל בפניכם על זה שהם עוד לא חזרו. אלה ימים של כאב לכולנו. כמובן, אנחנו ניסע לכיכר להיות איתכם ביום הזה. 500 הימים האלה הם 500 יום יותר מדי, ולא מילאנו את חובתנו עד שהם יחזרו הביתה, והממשלה שבמשמרת שלה הם נחטפו לא מילאה את חובתה עד שהחזירה אותם הביתה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מזמין כעת את כבוד השר בצלאל סמוטריץ' להשיב על ההצעה מטעם הממשלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא לא ביקש להביע אי-אמון בממשלה. מה יש לי להשיב?

היו"ר אמיר אוחנה:

ההצעה הוגשה כתובה, בכל זאת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת לפיד, אני קודם כול באמת מפציר בך, וזו הזדמנות טובה, לחזור בך מהאמירה שנדמה לי שגם אתה יודע שלא היית אמור לומר. אמרת לגביי, אבל זה הרי לא לגביי, אני לא איש פרטי – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

ידעתי שלא צריך להישאר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – כביכול אני, הציבור שאני מייצג, מתנגדי העסקה, רוצים להחזיר, חס וחלילה – למה אתה יוצא? שיח מתורבת בין אחים, שותפים לדרך, למדינה. אני חושב שעם ישראל נחשף בדיוק – זה עצוב, אגב, זה עצוב. לומר על הציונות הדתית, ששלחה את מיטב בניה גם כדי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא דיבר על הציונות הדתית, הוא דיבר עליך.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא להפריע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא כן דיבר על הציונות הדתית שאותה אני מייצג ושהיא מתנגדת לעסקה.

מירב כהן (יש עתיד):

הוא אמר עליך, לא על הציונות הדתית. אתה גנבת את השם של הציונות הדתית.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, לא להפריע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני חושב שלומר עלינו – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה סתם מכניס דברים לא נכונים, אדוני השר.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה מייצג את החרד"לים בציונות הדתית, אתה לא מייצג את הציונות הדתית.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שאנחנו רוצים להחזיר, חס וחלילה, את ה"הותר לפרסום" – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא דיבר עליך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני, אגב, חשבתי שהוא טעה. אנחנו כולנו בסערת רגשות לפעמים מועדים ואומרים דברים שלא ראוי שייאמרו, וחשבתי שבשיח נעים בינו לביני, כפי שראוי תמיד בין אחים, ובטח במדינת ישראל במלחמה אחרי 7 באוקטובר, אפשר ללבן סוגיה, ונדמה לי שהיה ראוי שהוא גם היה חוזר בו. זה בסדר, אפשר לנהל ויכוח נוקב מאוד על העסקה. לי ברור שיש על שתי כפות המאזניים טיעונים מאוד מאוד כבדי משקל. אני לא מזלזל, חלילה, ולא שולל את הלגיטימציה של מי שחושב אחרת ממני ותומך בעסקה, למרות שאני משוכנע שהיא רעה ומסוכנת – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

עדיף שהם ימותו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ועלולה להחזיר חלילה הרבה מאוד הותרו לפרסום, מעמידה בסכנה גדולה הרבה מאוד יהודים שעלולים להירצח, כי 82% מהמחבלים המשוחררים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל מה עם אלה שכבר מתים שם? מה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מירב, יש לך הצעה עוד מעט, לא? נדמה לי שאת גם הולכת להקריא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אני לא עונה. תתפלא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אה. לא?

היו"ר אמיר אוחנה:

הם מאותה סיעה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם מאותה סיעה. אבל אני יודע מה דעתך, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה? מה דעתי?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואני בעיקר מתקומם מול מי שמבקש להציג את מתנגדי העסקה כמי שחלילה ליבם גס, או לא חשוב להם שהחטופים יחזרו. חשוב לנו מאוד שהחטופים יחזרו, והם לנגד עינינו תמיד, הם וסבלם ומשפחותיהם, ואין מי שלא כואב וכועס כשראינו את התמונות בשבת שעברה, לפני שבוע וחצי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אתם ידעתם.

מירב כהן (יש עתיד):

אז מה התוכנית – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ידענו, ודאי שידענו. ידענו, ואנחנו יודעים גם עכשיו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז למה? למה כל כך הרבה זמן?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז אני מסביר. אני עדיין חושב שלשחרר מאות מחבלים רוצחים, עם דם על הידיים, שיחזרו לרצוח יהודים, זו טעות קשה. אני חושש מנהרות, נהרות של דם שיבואו כתוצאה מן העסקה הזאת. אני חושש – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אז מה התוכנית? איך נביא אותם חיים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני חושש מאוד מהמסר שלפיו מי שרוצה להכניע ולנצח את מדינת ישראל – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל מה עם אלה שמתים? מתים שם כבר כל יום.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה על החידוש, אבל אני מבקש לאפשר לשר להשיב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא כבר פונה אליי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל סליחה, הוא לא פנה אלייך. היא פנה אלייך קודם – השבת, בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

פעמיים, הוא פנה אליי כבר פעמיים. בגלל זה באתי לשמוע אותו מפה.

היו"ר אמיר אוחנה:

פנה אלייך קודם – השבת. מספיק. חברים, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לפני חודשיים בערך נסעתי במוצאי שבת לניחום אבלים ביישוב ברוכין אצל משפחתו של סמל ראשון נבו פישר, השם ייקום דמו. הוא היה מפקד טנק בחטיבה 401 ונפל בצפון הרצועה. אחותו רעות לביא ביקשה ממני שבפעם הבאה שאני עולה לדבר על הדוכן – אני חושב שהייתה פעם אחת שעליתי ולא זכרתי את זה, והפעם ידעתי מראש שאני עולה, אז נזכרתי בזה. היא אמרה לי: תשמע, בפעם הבאה שאתה עולה על הדוכן בכנסת – אגב, אני לא חושב שהיא ממצביעיי – תעביר מסר ממני, מרעות, אחותו של נבו, לכל החברים שלך בכנסת: אנחנו מסתכלים עליכם כעם וממש רוצים לראות אתכם מדברים אחרת, מנהלים שיח. תתווכחו, תחלקו, תפעלו ותקדמו ותצביעו איש לפי ערכיו, אמונותיו והשקפותיו. נקודת המוצא היא שכולנו רוצים את טובת מדינת ישראל, כולנו רוצים את החזרת כל החטופים וכולנו רוצים את השמדת חמאס ואת ביטחונה של מדינת ישראל, וזה בסדר שכשיש מציאות מורכבת, יש שיקולים שונים, סברות שונות, דעות שונות, ואנשים מכריעים אחרת. אז אני נושא את המסר הזה פה עכשיו על הבמה בשמה של רעות, אחותו של נבו פישר, השם ייקום דמו, ואני רוצה להשתדל – גם אני מועד בזה – אני רוצה להשתדל לנהוג כך בעצמי. אמרתי כמה וכמה פעמים שחלק מחשבון הנפש שלי אחרי 7 באוקטובר היה גם על החלק שלי, מהמקום שהגענו אליו כמדינה, כחברה, כעם, ערב המלחמה. אז אני רוצה שנדע לנהל גם את המחלוקת הנוקבת הזו על עסקת החטופים בצורה מכובדת. ואני שוב אומר את דעתי, ואני אומר גם את עמדת הממשלה, שאני כרגע משיב בשמה, מכיוון שהממשלה שאני משיב בשמה חתמה וקידמה ומאמינה בשלב הנוכחי של העסקה למרות התנגדותי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עם שלב ב'? מה עם שלב ב'?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני חשבתי שזו שגיאה. אני עדיין חושב שזו שגיאה. ממשלת ישראל החליטה אחרת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם שלב א' זה שגיאה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כן, אמרתי, אני חושב שזו שגיאה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה חושב ששלב א' זה שגיאה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כן. הינה, הצבעתי נגדו, מירב. אני הצבעתי נגד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז אני שואלת אותך, איך אתה רוצה שהם יחזרו? איך?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אסביר. אני אסביר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך? לא עובד, הלחץ הצבאי.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אסביר. קודם כול, הוא עובד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא עובד. לא עובד.

היו"ר אמיר אוחנה:

קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא מדבר אליי ואתה קורא בקריאה ראשונה?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, הוא לא מדבר אלייך, את מדברת אליו. תני לו להסביר. את לא נותנת לו להסביר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא עונה לי. אם זה היה מפריע לו הוא לא היה עונה לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

מספיק.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מירב, זה מפריע, אז תני לי. תני לי שלוש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הו, עכשיו פעם ראשונה שאמרת שזה מפריע לך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני חושב שהעסקה היא טעות קשה. אמרתי, שחרור מחבלים עם דם על הידיים שיחזרו לרצוח יהודים זה דבר מסוכן מאוד. לשקם את הנהגת חמאס בארץ ובחו"ל זה דבר מסוכן מאוד. חלילה יישפכו נהרות של דם על הדבר הזה. להעמיד כל יהודי בכל מקום בעולם בסכנה של חטיפה זה מסוכן מאוד. לבוא ולומר – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

מתי התנצלת על זה שאמרת שהחמאס הוא נכס?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אל תוציא את דבריי מהקשרם. נו, באמת.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה מה שאמרת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מאיר, אתה פעם שנייה עושה את זה. די, נו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל זו האמת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה בדיוק חלק מלנהל שיח. הרי תראה את כל מה שאמרתי. אתה יודע שזה שקר מוחלט. אתם רוצים לחשוב ששקר שחוזרים עליו מאה פעמים הופך לאמת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה מה שאמרת.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה מה שאמרת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, ממש לא, דיברתי על הדה-לגיטימציה והלוחמה המשפטית נגד ישראל. אמרתי בהקשר הזה שהרשות היא נטל מכיוון שיש לה לגיטימציה במוסדות הבין-לאומיים, ותראו איזה נזקים היא עושה לנו ב-ICC וב-ICJ, וחמאס הוא נכס שכולם מתייחסים אליו כארגון טרור ואף אחד לא ייתן לו לגיטימציה לפגוע בנו. ואם זה נושא הדיון, אז נכון, ואני חושב שהוכח שצדקתי. אנחנו 16 חודשים מפרקים לחמאס את הצורה, ועד עכשיו העולם לא עוצר אותנו. זה לא היה קורה מול שום גוף אחר, כמו הרשות הפלסטינית, שנתפסת, לצערי, אגב – גוף טרור, תומך טרור, מממן טרור, מסית לטרור, עד היום הוא תומך בטבח ובחמאס ולא גינה אותו ולו פעם אחת, ועדיין בעולם, בגלל הצביעות העולמית, מתייחסים אליו כיכול לבוא בקהל. יש לו מעמד. הוא יכול לתבוע אותנו ב-ICC, ב-ICJ, לעמוד מאחורי דרום אפריקה, מדינות אחרות. אל תהיו פופוליסטים. אני זה שב-2017 אמר שצריך לכבוש את רצועת עזה ולהשמיד את חמאס כשכולכם מחאתם כפיים. אני זה שישב שלושה שבועות במעצר שב"כ נגד הגירוש והפצרתי בגרון – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, אתה שר במשרד הביטחון ב-7 באוקטובר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – הפצרתי בגרון ניחר: אל תצאו מגוש קטיף. תגרשו יהודים – תקבלו מדינת חמאס שאחר כך תעשה את 7 באוקטובר ותטבח בקיבוצים. הרי צעקנו שזה מה שיקרה. אתם באים אליי בטענות? מספיק. באמת מספיק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה שר, אתה שר בממשלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, יש אחר כך דיון סיעתי, תבקשי לדבר מטעם הסיעה שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, מירב כהן מדברת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אנא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו אני חוזר חזרה לעמדתי בסוגיית העסקה. הדבר המסוכן ביותר בעסקה הזו הוא המסר שיהדהד ממנה, חלילה, שמי שרוצה להוריד את מדינת ישראל על הברכיים צריך רק לחטוף יהודים. לא צריך גרעין איראני, לא צריך טילים. מול כל זה מדינת ישראל הגדולה והחזקה, ברוך השם, יודעת להתמודד. חיזבאללה צריך לחטוף שתי משפחות ממנרה או ממטולה ונגמר האירוע. יחטפו איזו משפחה ממנהטן שמטיילת בהודו, ייקחו אותה לאיראן, ויש גרעין איראני. כך מנצחים את המדינה היהודית. זה מסוכן מאוד. הדרך היחידה לתקן את הנזק הקולוסלי הזה היא לוודא שחוזרים להילחם ומשמידים את חמאס. המסר שמהדהד בסוף התהליך הוא שמי שמתעסק איתנו וחוטף יהודים מת, נמחק, מושמד, גם אם בדרך היו לו הישגים טקטיים והוא הצליח להוציא מאיתנו משהו כי לא הייתה ברירה ורצינו להחזיר חטופים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

החטופים ימותו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני חושב שהם לא ימותו. אני חושב שאם אנחנו נגיד – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם ימותו, הם כבר מתים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אם היינו אומרים שעל כל חטוף – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

הם כבר מתו.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הם מתים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אומר את דעתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה "דעתך"? אתה שר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עוד רגע אני אגיד גם את עמדת הממשלה. עוד רגע אני אומר גם את עמדת הממשלה. דעתי היא שלו היינו אומרים לחמאס: על כל שערה שנופלת מראשו של חטוף, 5% משטח הרצועה מסופח לישראל, אחד, שניים, שלושה – תאמינו לי, הם היו שומרים על החיים של החטופים יותר מאשר על החיים של עצמם. אין משהו אחר שהם מבינים – – –

מירב כהן (יש עתיד):

הרבה שערות נפלו ולא עשית כלום.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל אני רוצה להגיד לכם עוד דבר קשה וכואב, קשה וכואב, וזה הוויכוח המרכזי בינינו. בצד הכאב הגדול והכמיהה של כולנו להשבת החטופים, אני לא אקח את מדינת ישראל לכניעה, לתבוסה ולהפסד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה כניעה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא אסכן את קיומה ואת ביטחונה ואת עתידה, גם לא בשביל להחזיר את החטופים, וזה הוויכוח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הם מתים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם מסתכלים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה "מסתכלים"? זה אנשים שלנו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מתו למעלה מ-420 חיילים במלחמה הזו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה אנשים שלנו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

נכון, אנשים שלנו, ודאי, זה אנשים שלנו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך הלב שלך כזה אטום? מה זה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אלפים אלפים מתו לאורך מלחמות ישראל, אנשים שלנו. אני לא משעבד את ביטחונה של ישראל, וזה הוויכוח. אתם מסתכלים על הכול דרך הפריזמה הזאת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה מסתכלים? אתה חייב להחזיר אותם הביתה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תגידו לי, תושבי העוטף – אתם חושבים שהם יוכלו לחיות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

זו האשמה שלך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, די.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו נדבר על העמדה של הממשלה, מכיוון שהממשלה, שאני חבר בה, הלכה על העסקה הזאת. אני מכבד את זה, אגב. אני אחראי למכס, נכון, ואני אחראי לכל הבידוקים, ואני, כמו פקודת מבצע, דואג שייכנס הסיוע, למרות שאני לא אוהב את זה ולא מאמין בזה, כי אני ממלכתי, ו-once המדינה שאני כל כך אוהב החליטה, אני משתף פעולה, עושה את תפקידי. אבל הממשלה שאני חבר בה אמרה: אנחנו מחויבים למימוש מלוא מטרות המלחמה, לרבות השמדת חמאס צבאית, אזרחית ושלטונית, ולכן, שלב ב', שכולל הפסקת מלחמה, יהיה רק אם התנאים שלו יהיו – –

מירב כהן (יש עתיד):

אבל כמה זמן לוקח לכם להשמיד? אנחנו כבר שנה וחצי במלחמה. כמה זמן לוקח לכם להשמיד?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, כפי שלמדתי – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – אין חמאס בעזה, לא אזרחית, לא צבאית, לא שלטונית, ראשיו גולים, הוא מתפרק מנשקו – –

היו"ר אמיר אוחנה:

את הרי תעלי מייד לדוכן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – עזה מפורזת, צה"ל נשאר במרחב הביטחון של הפרימטר ופילדלפי כדי שלא תהיה התעצמות מחודשת של טרור. אלה התנאים שלנו להפסקת המלחמה. אם חמאס מסכים, מצוין; אם לא, נחזיר את צה"ל לשם בכל הכוח ונכסח לו את הצורה.

מיקי לוי (יש עתיד):

עוגן קיומנו, פילדלפי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מה אתם מציעים לתושבי העוטף? בואו אני אסביר לכם מה אתם מציעים. אתם מציעים לתושבי העוטף להמשיך לחיות שנים רבות במציאות שבה כל התראה, כל איזה סיב שנפתח – –

מירב כהן (יש עתיד):

אנחנו מציעים שיחזירו להם את הילדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – כל איזה מידע, כל איזו אמירה של הזרוע הצבאית – מייד, הכול בכוננות – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

ואם תלך בדרכך זה לא יקרה? אם תלך בדרכך זה לא יקרה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ודאי שלא. לא יהיה איום מעזה, לא יהיה חמאס, לא יהיה איום, וככל הנראה גם לא יהיו שני מיליון עזתים נאצים מעבר – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תחזיר אותם הביתה ותילחם עוד שנה. מה הלחץ שלך?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הינה, עוד פעם אתם עכשיו חושבים שאתם עובדים עם טיפשים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תחזיר אותם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני מאוד רוצה להחזיר אותם. את יודעת להחזיר אותם מחר?

מירב בן ארי (יש עתיד):

17 שנה – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

את משקרת. את יודעת להחזיר אותם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תחזיר – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

את יודעת להחזיר אותם? את יודעת להחזיר אותם?

מירב בן ארי (יש עתיד):

תעשה מה שצריך. תעשה מה שצריך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני עושה מה שצריך. מירב – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מתנגד, מההתחלה אתה מתנגד. תגיד: כן, נעשה ונשמע. נעשה ונשמע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מירב, אתם זורים חול בעיני הציבור. אתם מוכרים איזה חלום כאילו אנחנו עובדים עם טיפשים, כאילו חמאס זה קונוסים ואפשר לעבוד עליהם. בואו נעבוד עליהם: נחתום על הסכם להפסקת מלחמה, הטיפשים האלה, הפראיירים, יחזירו לנו מחר בבוקר, תוך שבוע, את כל החטופים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם ירו עליך טילים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ואז נוכל לחזור להילחם ולהראות להם מה זה. אין חיה כזאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז מה עדיף, להרוג אותם? להרוג אותם שם? הם לא חוזרים במבצע צבאי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חמאס יודע שהחטופים הם תעודת הביטוח שלו, ולכן הוא לא יחזיר אותם, והוא ישמור את זה לאורך חודשים כדי לאלץ אותך לתת לו להישאר בשלטון ולהתחמש מחדש – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה מתנגד?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ולמרר את החיים של תושבי הדרום, ולהעביר מסר שאפשר לנצח את מדינת היהודים באמצעות חטופים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה התנגדת לעסקה של נתניהו, של הממשלה שלך. אם זה היה תלוי בך, התצפיתניות היו בעזה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ולדבר הזה ממשלת ישראל, שאני אכן חבר בה בגאווה גדולה, לא תיתן את ידה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך אין לך לב? אין לך לב. כלום.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו נחתור להשבת החטופים. אנחנו נביא כמה שיותר מהם הביתה, בעזרת השם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך תביא?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא נגרור את ישראל לתבוסה, להפסד, לכניעה. ועצוב לי – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך תביא אותם הביתה? תענה, תענה על השאלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שיש במדינת ישראל ובכנסת ישראל אנשים שקוראים למדינת ישראל להיכנע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר עם בלבולי המוח האלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה מה שאתם קוראים. מדינת ישראל תיכנע לארגון טרור רצחני של נאצים שחטפו לנו – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך אתה מביא אותם הביתה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, קריאה שנייה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שחטפו לנו – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תקרא אותי בשלישית. אי-אפשר לשמוע אותך בכלל. רק בגללך הם בעזה, רק בגללך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תראי את הסגנון. אני אומר לעם ישראל – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אם את מבטיחה לצאת אז אני לא אקרא אותך בקריאה שלישית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני יוצאת. אי-אפשר לשמוע אותך בכלל. אתה שקרן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אומר לעם ישראל: תראו את הסגנון. תראו את הסגנון. תראו איך ראש אופוזיציה – אני מבין אותו, 6% בסקרים, מתרסק, הוא בלחץ, בפניקה מיאיר גולן, אז הוא בתחרות איתו, הוא בתחרות איתו.

מאיר כהן (יש עתיד):

בוא'נה, אתה מדבר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא בתחרות איתו.

מירב כהן (יש עתיד):

זה מה שמעניין אותו, רק סקרים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא כנראה בתחרות איתו מי יהיה יותר פרובוקטור ויפיץ יותר שנאה, פילוג ומחלוקת. בתוך מלחמה, כשהאחים שלנו נלחמים כתף-אל-כתף, כשכולנו מתמודדים עם האתגר הזה, ראש אופוזיציה לא מסוגל לנהל שיח מכובד, ענייני, אינטליגנטי, עם שר האוצר של הממשלה של המדינה שהוא חלק ממנה – –

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה ראשונה.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת כהן, קריאה שנייה. אם את תצאי את גם לא תעלי להציג את ההצעה, אז אנא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – קם, יוצא ומחרים. תתביישו לכם. חברת כנסת לא מסוגלת לנהל שיח, צורחת כמו כרוכיה, מקללת, מחרפת, מגדפת. אתם באמת מביישים את כולנו.

מאיר כהן (יש עתיד):

מה אתה אומר.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה אתה אומר. קראת לנו בוגדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני חוזר על הצוואה של האחות השכולה שמבקשת מאיתנו – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

שנים קראת לנו בוגדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא היה מעולם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לוי, אנא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מיקי, אני מבקש ממך להסיר את החסינות, ואני אתבע אותך דיבה. אם אי פעם קראתי למישהו – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

שנים קראו לנו בבית הזה בוגדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מיקי, אני לא יודע מי זה הבית הזה. אתה מדבר איתי. אני מעולם לא קראתי לך ולא לאף אחד מאחיי בוגדים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני אגיד לך משהו לפני שאני יוצא, בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מיקי, שנייה. מיקי, שנייה.

מיקי לוי (יש עתיד):

במשמרת שלך זה קרה – החובה שלך להחזיר אותם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מיקי, אל תצא, אל תהיה ילד קטן.

מיקי לוי (יש עתיד):

החובה שלך להחזיר אותם. זהו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

נכון, במשמרת שלי זה קרה, מחובתי להחזיר אותם. במשמרת שלי גם חמאס תקף אותנו ומחובתי להשמיד אותו. במשמרת שלי המלחמה פרצה עם חיזבאללה ותפקידי להכריע אותו. במשמרת שלי תפקידי למנוע מאיראן להתגרען.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה לא משוואה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה בדיוק ההבדל – זו המשוואה. זו המשוואה.

מאיר כהן (יש עתיד):

קודם צריך להחזיר אותם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זו המשוואה. אתם דורשים ממדינת ישראל להיכנע. אתם מציעים – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

זה לא נכון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז תפסיקו עם סיסמאות. זה מה שחמאס דורש. חמאס דורש: כדי לקבל אותם חזרה, תיכנעו. זה מה שחמאס דורש: תיכנעו.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, לא.

מירב כהן (יש עתיד):

להיכנע זה להפקיר את הילדים שלנו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה מה שחמאס דורש: תפסיקו את המלחמה, צה"ל נסוג, חמאס נשארת ברצועה, שיקום מלא של רצועת עזה, בלי שום מגבלות, בלי שום כלום. זה נקרא להיכנע.

מירב כהן (יש עתיד):

להיכנע זה להפקיר את הילדים שלנו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חמאס בא ואומר: חברים, אתם רוצים את החטופים – תיכנעו. אנחנו לא ניכנע. נפעל כדי להחזיר את החטופים. נעשה כל מאמץ – אגב, עשינו, הצלחנו, ברוך השם, חלק גדול, ואני מקווה שנצליח עוד הרבה מאוד. לא ניכנע. נקודה. אני אומר לכם, עצוב לי – בדעה, אבל זה בסדר, מותר לך להחזיק בדעה אחרת ממני; עצוב לי חוסר היכולת של מירב, של יאיר, של אנשים רציניים, לנהל שיח ענייני, נוקב, אבל בצורה מכובדת וראויה. ואגב, מיקי, אמרתי בפתח דבריי, גם אני מתנצל על דברים. היה לי חלק במקום שהחברה הישראלית הלכה אליו לפני המלחמה. נכון, הייתי אופוזיציה – – –

מירב כהן (יש עתיד):

היה לך חלק ב-7 באוקטובר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יכול להיות, נדבר על זה. גם לך היה חלק. אני לא בעד לעשות תחרות, לא בעד לעשות תחרות. מי שתמך באוסלו, היה לו חלק; מי שתמך בגירוש מגוש קטיף, היה לו חלק.

מירב כהן (יש עתיד):

קח אחריות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

דרך אגב, אתם הייתם בממשלה כשחמאס הכין את כל התוכניות האלה. נכון שהוא מימש אותן, לצערי, אצלנו. אבל אני לא בעד לעשות עכשיו שיח האשמות. אני לא בעד שיח האשמות, זה לא העניין. יגיע הזמן, תהיה ועדת חקירה, יבדקו גם מי צריך לתת את הדין על הדבר הזה. אני לא בעד לעשות שיח האשמות. אני בעד לשלב ידיים כעם שנמצא במלחמת קיום, שמתמודד עם אתגרים עצומים, מהגרעין האיראני וכמובן עד הצורך להשיב חטופים, ויהודה ושומרון, ועוד הרבה מאוד אתגרים. נשלב ידיים לנהל ויכוח ענייני ומכובד גם כשאנחנו חלוקים.

מאיר כהן (יש עתיד):

מעניין אם זה היה ההפך. איך אתה היית עומד ומדבר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מיקי, אמרתי. עוד פעם, מיקי, אני, את חשבון הנפש שלי על החלק שלי עושה על עצמי, ומשתדל מאוד – ואם אתה עוקב אחריי, אתה רואה – משתדל מאוד: שיח אחר אחרי 7 באוקטובר. ואני לא מתבייש להגיד שטעיתי והייתי לא בסדר.

מירב כהן (יש עתיד):

אתה, בתקופת ההתנתקות, לא הגעת לבית משפט כי נתפסת עם דלק?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, גם זה שקר. לא נתפסתי עם דלק, לא. אגב, השקר הגדול שנתפסתי עם דלק היה כשניסיתי למנוע את האיוולת הנוראה של הגירוש מגוש קטיף, שהביאה ל-7 באוקטובר. אבל גם לא נתפסתי עם דלק, זה עוד שקר שלא היה, לא נברא ולא משל היה.

מירב כהן (יש עתיד):

לא הגעת לבית משפט? לא הוגש נגדך כתב אישום?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת כהן. חברת הכנסת מירב כהן, די.

מירב כהן (יש עתיד):

לא תכננת פעילות אלימה? לא נתפסת עם 700 ליטר דלק?

היו"ר אמיר אוחנה:

קריאה שנייה, חברת הכנסת מירב כהן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מירב, עוד פעם, חבל שזה השיח. תראי איזה דמגוגיה. תראי דמגוגיה, תראי דמגוגיה. אני רוצה לנהל איתך שיח רציני, ועוד פעם דמגוגיה, 700 ליטר דלק. זה שקר שלא היה ולא נברא ולא משל היה.

מירב כהן (יש עתיד):

לא תכננת פעילות אלימות? לא הוגש נגדך כתב אישום?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ממש לא. לא הוגש נגדי מעולם כתב אישום.

מירב כהן (יש עתיד):

כשעשו משהו נגד האג'נדה שלך, פעלת – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע. נעצרתי, ישבתי שלושה שבועות במעצר שב"כ. זה אות קלון, אות קלון לדמוקרטיה הישראלית.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, את בקריאה שנייה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

נחשדתי – תקשיבו טוב, עם ישראל – אני נחשדתי – לכול יש פרוטוקולים, לכו לבית משפט – נחשדתי במעורבות בארגון חסימות כבישים במחאה נגד תוכנית הגירוש מגוש קטיף שהקימה את חמאסטן.

מירב כהן (יש עתיד):

כשעשו משהו נגד האג'נדה שלך, היית אלים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כן, אבל היום כולם חוסמים כבישים. היום אתם נותנים תעודת כבוד לכל מי שחוסם כבישים. לכולם מותר לחסום כבישים. אני, אדוני היושב-ראש, נחשדתי במעורבות. אגב, מעולם לא הוגש נגדי כתב אישום. ישבתי שלושה שבועות באגף 7 בכלא שקמה באשקלון, בצינוק כזה של 2 על 2, שחור, 24 עם ידיים אזוקות, עם כיסוי על העיניים, יחד עם עוד איזה 70 חמאסניקים. בושה וחרפה למדינת ישראל. נחקרתי שעות, 12 שעות אזוק לכיסא. ברוך השם, זה חלק גדול מזה שאני פה. זה טוב מאוד, שלושת השבועות האלה גרמו לי לקבל החלטה שאני לוקח אחריות על מדינת ישראל, ובזכות זה אני פה. הלכתי, למדתי משפטים, הקמתי את רגבים, נכנסתי לכנסת. ברוך השם, אני לא בוכה על זה לרגע. אבל זה לא אות קלון לי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה רוצה לדבר על זה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תעודת כבוד לי שראיתי, ראיתי ממש את 7 באוקטובר, יחד עם הציבור הנפלא הזה, הציונות הדתית. וזעקתי והתחננתי, התחננתי שלא נצא מגוש קטיף, שלא ניתן לחמאס להשתלט על רצועת עזה ונקבל אחר כך את 7 באוקטובר. אז במקום – אני לא רוצה שיישאו אותי על כפיים. ביצעתי את חובתי כאזרח במדינת ישראל הדמוקרטית, אבל אריק שרון, הבולדוזר הזה, כחלק מהדריסה שלו את הדמוקרטיה, זרק אותי ואת חבריי למעצר של השב"כ. זאת תעודת עניות לדמוקרטיה הישראלית ולשב"כ, לא תעודת עניות לי, ממש לא לי. בעניין הזה אני גאה, ממש גאה, במאבק ההירואי והדמוקרטי למשעי נגד האיוולת, גם הלא-דמוקרטית. שרון דרס את משאל מתפקדי הליכוד, פיטר שרים כדי ליצור לעצמו רוב מלאכותי, נבחר על "דין נצרים כדין תל אביב". מצנע אמר שהוא יוציא שלושה יישובים בנצרים – –

מירב כהן (יש עתיד):

גם אנחנו רואים בממשלה הזאת רוח גבית, ואני לא – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – אריק שרון הבטיח: דין נצרים כדין תל אביב. שקרן. הלך מייד, הפך את עורו – עומק העקירה כעומק החקירה – גירש 10,000 יהודים, הוציא מתים מקבריהם, פירק חבל ארץ, נתן אותו על מגש של כסף לחמאס, וקיבלנו את 7 באוקטובר.

מיקי לוי (יש עתיד):

עברו 20 שנה באמצע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו, אני לא בעד לעשות עכשיו את השיח הזה, באמת אני לא בעד. אני לא בעד.

מירב כהן (יש עתיד):

עברו רק 20 שנה באמצע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני לא בעד, אבל באמת, מספיק עם זה. עכשיו אני חוזר – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

שכחת כמה נפגעים היו?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

היו הרבה פחות, הרבה פחות. זו בדיוק הנקודה. קיבלת 1,200 נרצחים ביום, זה 100 שנה של מה שיכולת להיות ברצועת עזה.

מאיר כהן (יש עתיד):

סמוטריץ', מי תמך בהתנתקות?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מיקי, אני מכבד את זה. יש תפיסת שמאל בישראל: כניעה, נסיגות, נתחבא מאחורי קירות, גדרות. ברחנו מלבנון, הבטיחו לנו שהטילים של נסראללה יחלידו – קיבלנו מפלצת של חיזבאללה. הבאנו את אש"ף מתוניס.

מיקי לוי (יש עתיד):

מה אתה מציע, להישאר בלבנון?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני קודם כל מנסה לתקן. אני אומר לכם, לדעתי, הקדנציה הזאת תהיה קדנציית התיקון. היא התחילה באסון נורא. אנחנו משנים את תפיסת הביטחון של ישראל, משנים אותה מקצה לקצה. אין יותר התחבאות מאחורי אוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. הרי ישראל איבדה את היתרון היחסי שלה – אדוני היושב-ראש, אתה רוצה שאני אסיים? אז אני אסיים עוד דקה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, מה פתאום.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מדינת ישראל איבדה את היתרון היחסי שלה בשלושת העשורים האחרונים. הרי מה היתרון היחסי שלנו? צבא גדול וחזק, ברוך השם – טנקים, תותחים, מטוסים, כוח אש. כשאתה נלחם מול צבא סדיר, זה מצוין – נכון, אדוני הרמטכ"ל לשעבר? כשאתה נלחם מלחמת גרילה מול מחבלים שמתחבאים ומסתתרים מאחורי אוכלוסייה כמגן אנושי, אתה מאבד חלק גדול מהיתרון היחסי שלך. אתה עם רובה, הוא עם רובה; אתה יכול להיות טיפה יותר מתוחכם. אנחנו הפכנו את הקערה בהקשר הזה, אמרנו: אין דבר כזה יותר. יש בעזה טרור בתוך אוכלוסייה? האוכלוסייה מקבלת התרעה של חצי שעה ללכת כדי להגן על חייה, ואנחנו משמידים. אותו הדבר בלבנון – פירקנו כפרים שלמים, הורדנו בניינים של קומות. אותו הדבר ביו"ש – תראו מה קורה במחנות הפליטים ביהודה ושומרון עכשיו.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן, קריאה שלישית. נא לצאת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

איפה שיש טרור, אנחנו משמידים, משמידים את כל התשתיות של הטרור. אין לנו דרך אחרת. אנחנו משנים את תפיסת הביטחון של ישראל. אנחנו משנים את המציאות הביטחונית של ישראל.

מאיר כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מאיר כהן.

מירב כהן (יש עתיד):

ביזיון שאתה שר בממשלה שנה וחצי אחרי המחדל שאתה אחראי לו – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שנה וחצי זה לא הרבה, מירב. זה לא הרבה. שנה וחצי זה לא הרבה לתקן 30 שנות אוסלו. יש פתגם ידוע שאומר: אבן שטיפש אחד זורק לבאר, עשרים חכמים מתקשים. ואלכ, 30 שנה יש מי שמילאו פה את כל הבאר באבנים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אורית פרקש הכהן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הביאו את אש"ף מתוניס, את המחבלים, נתנו להם נשקים. הייתי אז ילד בכיתה ח'. אבא שלי הגה את הפתגם, את הסיסמה, את הזעקה: אל תיתנו להם רובים. אני חושב שאת 1,000 המודעות הראשונות הוא הדפיס מכספו, ואנחנו כילדים – יש כבר התיישנות – הדבקנו את זה בירושלים עם סודה קאוסטית כזה. אל תיתנו להם רובים, התחננו. אל תביאו לפה את המפלצות של הטרור. התמודדנו עם אינתיפאדה, אבנים וסכינים. הבאתם לפה מפלצות של טרור. אחר כך, בגירוש מגוש קטיף, התחננו, הפצרנו. ואחר כך הבריחה מלבנון – כולם פה מחאו כפיים. היינו היחידים, אדוני היושב-ראש, הציונות הדתית – קראו לנו אויבי השלום, קראו לנו פסימיים, קראו לנו רואי שחורות, קראו לנו סרטן בגוף האומה, רבין קרא לנו, היחידים שראו נכוחה את כל הסכנות האלה. עסקת שליט – מדינה שלמה באופוריה, "הילד של כולנו". היחידים שהתנגדו, היינו אולי 5% שהתנגדו. הפצרנו, אמרנו: זה מה שיקרה. לשחרר את סנוואר – יישפכו פה נהרות של דם. היחידים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה עושה עוול לאלוף שטרן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואותו הדבר עכשיו. אני לא שולל את הלגיטימציה של תומכי העסקה, אני אומר את זה כל הזמן. אני מבין את השיקולים. אני חולק עליכם.

מאיר כהן (יש עתיד):

אז איך לא ראיתם את 7 באוקטובר? אם אתה כזה חוזה, איך לא ראית?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מאיר כהן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מאיר, אתה יודע יפה מאוד שאורית ואני ראינו והתרענו בקבינט ערב 7 באוקטובר – –

מאיר כהן (יש עתיד):

מה אמרת?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שחמאס לא מורתע ושלא צריך להכניס דו-שימושי, שהממשלה הקודמת התחילה להכניס.

מאיר כהן (יש עתיד):

את זה כולם אמרו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, ממש לא כולם אמרו. אף אחד לא אמר. כולם אמרו: חמאס מורתע, הכול בסדר.

מאיר כהן (יש עתיד):

החברים שלך אמרו. ראש הממשלה שלך אמר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא החברים שלי. אתם הייתם בממשלה קודם. מי שהכניס דו-שימושי זה שר הביטחון לשעבר גנץ.

מאיר כהן (יש עתיד):

ראש הממשלה שלך אמר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל אני באמת לא אוהב את זה, אני לא רוצה לעסוק בזה עכשיו. אחרי המלחמה, תאמינו לי, תהיה האבא של האימא של ועדות חקירה. כל אבן נהפוך פה, מאוסלו וקדימה, ונראה.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה? ממלכתית? השר סמוטריץ', ממלכתית?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תהיה ועדת חקירה שהמפתחות שלה לא יהיו אצל בית המשפט העליון, שאין לי אמון בו. זה הכול. אין לי אמון בו.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה לא מסוגל להגיד את המילה ממלכתית.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תהיה ועדת חקירה הכי ממלכתית בעולם, לא במנגנון לא הגיוני שמפקיד את הוועדה בידי בית המשפט העליון ונשיאו, שאין לי אמון בו, זה הכול, והוא צריך להיות אחד הגורמים הנחקרים.

מיקי לוי (יש עתיד):

ממש לא נכון. אתה משפטן, אתה יודע שזה לא נכון.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מיקי לי, אנא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הרי בית המשפט העליון צריך להיות אחד הגורמים שיצטרכו לחקור את המעורבות שלהם בביטחון ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא נכון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

האם העתירות לבג"ץ שחייבו את צה"ל לאפשר לעזתים להתקרב לפרימטר ויצרו הגבלות על הוראות פתיחה באש, האם פסילת נוהל שכן, כל הדברים האלה – האם גם לבית המשפט יש חלק באירוע זה. יצטרכו לבדוק. אולי לא.

מיקי לוי (יש עתיד):

בג"ץ לא הגביל פתיחה באש.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בוודאי שהגביל.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל בג"ץ לא הגביל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הגביל מאוד. הגביל מאוד.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא נכון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הגביל, הגביל מאוד, ב-2018, לך תבדוק.

מיקי לוי (יש עתיד):

כל חייל החליט מתי הוא יורה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הגביל מאוד מאוד מאוד.

מיקי לוי (יש עתיד):

ממש לא נכון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כדרכם של בג"צים כאלה, שמכניסים את כולם לתוך איזה סיר לחץ.

מיקי לוי (יש עתיד):

תוריד את החסינות, גם אני אתבע אותך עכשיו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה תתבע אותי בשם בג"ץ? לא הבנתי.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, בשם מה שאתה אומר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה רוצה לתבוע אותי בשם בג"ץ?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, בשם מה שאתה אומר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה אמרת שחס וחלילה קראתי לך בוגד. לא היה ולא נברא ולא משל היה, אז תסיר חסינות, רק אל תגיד דברים לא נכונים. זה הכול.

מיקי לוי (יש עתיד):

השר סמוטריץ', אתה אומר שבג"ץ הגביל פתיחה באש. זה לא נכון.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בקיצור ולעניין, ממשלת ישראל, שאני מייצג כרגע באי-אמון הזה, מנהלת מלחמה בשבע זירות עם הישגים צבאיים פנטסטיים, ברוך השם, עם אתגר ענק של השבת החטופים, אבל עם מחויבות ברורה למימוש מלוא מטרות המלחמה, ובראשן השמדה מוחלטת של חמאס צבאית, אזרחית ושלטונית. נתאמץ להחזיר את החטופים, לא ניכנע לארגון טרור, לא נפקיר את קיומה, את ביטחונה ואת עתידה של מדינת ישראל, ולא נייצר תמריץ לאויבינו בכל העולם לחטוף יהודים. תודה רבה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

למה על חטופים זה "נתאמץ" ועל זה "לא ניכנע"? למה על חטופים זה "נתאמץ" ועל זה "לא ניכנע"?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשר סמוטריץ', ומתכבד להזמין את חבר הכנסת גדי איזנקוט לנמק את ההצעה מטעם סיעות המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האי-אמון מוגש על השהיית חוק הגיוס בימים קשים, אולי הקשים ביותר לביטחון המדינה. החוק הזה, שהיה צריך להיות מקודם באופן מיידי, ממוסמס כבר שנתיים, לא מקודם, ופוגע בצה"ל. בכל זאת, היום זה היום ה-500 למלחמה שנכפתה על ישראל והתרחבה. אני מבקש לדבר גם על מטרות המלחמה, שהושגו באופן חלקי, וגם על ההצלחות, לצד מחירים כבדים, אבל בעיקר על העובדה שעדיין 73 חטופים נמצאים ברצועת עזה וקיים חשש כבד מאוד לחייהם כל דקה, כל שעה, כל יום. אני מזכיר לך, השר סמוטריץ', אתה היית חלק משבעה, תשעה שרים שהיו המפקדה העליונה של מדינת ישראל ב-7 באוקטובר, 06:29. האחריות הייתה אצלכם, ואתם אחראים למה שקרה ואחראים גם להשיב אותם. בית המשפט, שדיברת עליו כזה שאתה לא מאמין בו ושאפשר להמונים להגיע לגדר, לפרימטר – זה שקר שחוזרים עליו וגורמים עוול. מאחר שראש הממשלה היה נתניהו, אפשר לבדוק איתו. בית המשפט העליון, במרץ 2018, דחה עתירות שרצו לצמצם את הוראות הפתיחה באש, שאני שיניתי והרחבתי, והביאו ל-30,000 נפגעים בפרק זמן קצר יחסית. העובדה היא שאף אחד לא חדר לשטח ישראל, אף אחד לא חדר לשום יישוב. מי שהיה אמור לעשות את תפקידו, עשה אותו. גם היה אלוף פיקוד מוכשר מאוד בשם אייל זמיר שפיקד על האופרציה הזאת. אני בטוח שנבחר למדינת ישראל רמטכ"ל טוב, וזו הזדמנות לברך אותו. בכל זאת, אנחנו נמצאים בצומת החלטות, צומת גורלי. הערב מתכנס הקבינט וידון על המשך מתווה החטופים והשגת מטרות המלחמה, הזירה הצפונית, עזה ויהודה ושומרון. אני רוצה להדגיש שבעיניי, מעל הכול, הדבר החשוב ביותר לביטחון הלאומי ולעתיד המשותף שלנו הוא חיזוק החוסן הלאומי של מדינת ישראל, שנתפס בעיניי כמרכיב המרכזי. לכן השבת החטופים היא מחויבות עליונה של המדינה למי שהופקרו ומרכיב רציני בחוסן החברתי ובחוסן הלאומי, כמו גם נושא האי-אמון – השבת הערבות ההדדית לחברה הישראלית בדמות חוק גיוס שיביא לשירות רחב להגנת מדינת ישראל, והייתי מוסיף לזה את שינוי סדר העדיפויות הלאומי בדרום ובצפון. אין לי ספק שהאינטרס העליון של מדינת ישראל היום הוא לממש את שלב א' ולעבור למימוש שלב ב' ושלב ג' על פי מתווה בנימין נתניהו; הוא מנסה להדביק את זה לביידן, לאחרים. במתווה שהוא הביא ב-27 במאי וביקש מאיתנו להצביע כולנו תמכנו, כולל הוא. המשמעות הייתה להשיב את כל החטופים בתמורה לאסירים, הפסקת אש קבועה ונסיגה של כוחות צה"ל מרצועת עזה. הבנו שזו נסיגה לפרימטר. זה היה נכון לפני שנה וזה נכון גם היום. אני רק חושב שאם היה אומץ להחליט החלטות משמעותיות לפני שנה, היה אפשר להשלים את המשימה ברצועת עזה, היה אפשר לעשות גם את ההיפוך האסטרטגי בצפון, וכל הניסיונות לטשטש את הסיפור ולבנות אותו לאחור לא יעמדו בוועדת חקירה שתשמע מה נאמר בחדרי הדיונים. ההבנה שלי, כמי שעשה את זה מגיל 18 עד גיל 59, היא שנמשיך להילחם בטרור ולהילחם בארגון חמאס עד השמדתו. אין לנו את האפשרות לבחור, זה לא נתון לבחירה. החזון של חמאס הוא להשמיד את מדינת ישראל. מדינת ישראל נלחמת נגד הטרור מאז הקמתה ועוד הרבה שנים לפני, לכן אנחנו מנצחים יום-יום באופן שבו מדינת ישראל מתפתחת, מתחזקת, מביאה יהודים מהעולם ומגדלת פה יהודים אל מול האויבים שלנו, שיכולים לשאול את עצמם מה הם השיגו. ברור לגמרי שהמצב העתידי ברצועת עזה חייב להיות כזה שארגון חמאס לא קיים, לא ככוח צבאי ולא בשלטון, שיתקיים פירוז של רצועת עזה ושלישראל תישמר סמכות ביטחונית גוברת. כל התירוצים על כך שלא יאפשרו לנו לחזור למלחמה הם תלושים, בעיקר לאור הבחירה של נשיא אמריקאי שתומך ויתמוך בחזרה למלחמה בכל נקודת זמן. לכן המצב הרצוי הוא שהניהול האזרחי של רצועת עזה יהיה על ידי הקהילה הבין-לאומית, העולם הערבי, עם דומיננטיות מצרית, ולא של ישראל, למרות שהחלום של חלק משרי הקבינט מהשבוע הראשון – וזה היה ניכר באופן שבו הם מתבטאים – הוא לקדם את המטרות הסמויות של החזרת התיישבות לרצועת עזה ומטרות אחרות שלא הופיעו במטרות המלחמה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

נאמר אמן.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

מכאן האי-אמון שמוגש בעקבות מסמוס חוק הגיוס. האיחור בחיזוק צה"ל – בעיניי, אני רואה בזה הפקרות. העובדה שהממשלה לא מאפשרת לצה"ל להתחזק, זה מה שמביא אנשי מילואים, הורים לילדים, לסבב שלישי ורביעי וחמישי, שמשרתים מאות ימים ומשלמים בחייהם. ולצערי, יש הרבה מאוד יתומים במלחמה הזאת, בעוד עשרות אלפי צעירים בני 18–25 לא לוקחים חלק במימוש הייעוד של צה"ל להגן על המדינה ולהבטיח את הקיום שלה. רק לחשוב שחלק מרכזי בממשלת ישראל הוא מפלגות ושרים ששייכים למפקדה העליונה של צה"ל, ששולחים חיילים לסיכון חייהם ולמותם, ומחליטים על מי יחזור ומי לא יחזור, ומתנגדים לחוק גיוס שיביא כל בן 18 לשרת בצבא ולעשות את המשימה הקדושה הזאת, שבעיניי היא זכות ולא חובה. הכישלון בהגנה על האזרחים ב-7 באוקטובר יצר את המצב שמחייב את ישראל להשתנות שינוי גדול – ודיבר על זה גם שר האוצר, הצורך לשנות את אתגרי הביטחון. השינוי המרכזי בעיניי הוא צורך בצבא סדיר גדול משמעותית להגנה על גבולות המדינה, למימוש אחריות ביטחונית גוברת ביהודה ושומרון ועזה, לפעילות יזומה בשגרה ובחירום במקביל לאימונים למלחמה כוללת, שצה"ל לא עסק בה כבר שנה וחצי, והוא יצטרך באיזשהו שלב לחזור לאימונים. לכן אנחנו נדרשים להגדיל בצורה משמעותית מאוד את היקף הכוח הסדיר גם בגיוס חרדים, בגיוס בני מיעוטים, בהארכת שירות של חודשיים – כך נכון, בעיניי – ולאפשר לצה"ל לממש את מה שמופיע בדוח נגל, של 8,000 או 10,000 אנשי קבע, כדי לתת תשובה לתפנית החמורה, שתימשך שנים ארוכות. אנחנו נדרשים לתקן את התאונה ההיסטורית-ערכית של הסכם קואליציוני בין הליכוד לאגודת ישראל, שבה ניתן פטור גורף לעשרות אלפי צעירים, מה שהפריט את הערבות ההדדית במדינת ישראל ופרם את המחויבות של כלל האזרחים למדינה. רצוי לפעול בהסכמה, רצוי לעגן בכבוד את מעמד לומדי התורה, אבל להבין שזו חובה. ופה אני מוטרד מאוד, כחבר ועדת החוץ והביטחון, שמשתתף בחודשים האחרונים בעשרות דיונים ורואה את התרגילים, את הטריקים, השטיקים – הרצון להעביר חוק שהוא הכול חוץ מחוק גיוס שיביא אלפי לוחמים, כמו שצה"ל דורש: 4,800 עד יולי הקרוב, 5,800 מתגייסים עד יולי הבא, והמחזור אחרי זה – כל המחזור יקבל צווי גיוס, כך שהנטל על אנשי המילואים ירד; שצעירים בני 18 ייקחו חלק בזכות להגן על מדינת ישראל. לזה נדרש חוק שיהיה חוק חד וברור של גיוס לכול, של סנקציות אפקטיביות, וגם מתן תגמול והוקרה למיטיבים הגדולים ביותר של החברה הישראלית, המשרתים בסדיר, בקבע ובמילואים. מאחר שאני לא רואה את ממשלת ישראל עושה את זה, והיא לא ראויה לאמון הציבור בשעה הקשה הזאת, שבה אי-קידום של השבת החטופים בשלב השני ואי-קידום חוק גיוס לכול, אני חושב שממשלה כזאת לא ראויה לאמון, ולכן אני ממליץ להצביע אי-אמון בממשלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ואני מתכבד לשוב ולהזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אל הדוכן להשיב מטעם הממשלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני לא אאריך כמובן כמו בפעם הקודמת, אבל אני אתייחס בקצרה לשתי הנקודות שהעלית, גדי ידידי. לא זכרתי את זה קודם, וזה פלא בעיניי, הייתי צריך לומר את זה בהצעה הקודמת של חבר הכנסת לפיד, אבל הזכירה לי עכשיו חברתי השרה סטרוק הצעת חוק שהוגשה לפני חמש שנים שהחותם הראשון בה זה יאיר לפיד – עופר שלח, אביגדור ליברמן, עמר בר לב, ענת ברקו ומרדכי יוגב, זאת אומרת, כל המובילים הראשונים זה האופוזיציה של היום, שמאל, הצעת חוק עקרונות לפדיון שבויים ונעדרים. כמובן, סעיפי ההגדרות – "עסקת חילופי שבויים תיעשה בהתאם לעקרונות אלה: (1) לא ישוחרר יותר ממחבל אחד, לרבות מחבל שהורשע ברצח לפי סעיף 300 לחוק העונשין – – – תמורת החזרת חטוף אחד; (2) לא ישוחררו מחבלים חיים בתמורה לגופת חטוף; (3) הממשלה תכין רשימה סגורה של מחבלים, ממנה יוכל לבחור ארגון הטרור". יש כזה, הלפיד והיפוכו. אתה מכיר, היושב-ראש? אני לא מצליח להבין. יושב בן אדם – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אדוני השר, דובר על חיילים, לא דובר על ילדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא, לא, לא דובר על חיילים. אל תגיד לי, לא דובר על חיילים. אני אקריא לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, רגע. אין חיילים חטופים היום?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רגע, רגע, אבל לא דובר על חיילים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז את החיילים – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל יש לנו היום אזרחים, יש לנו אזרחים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

סימון, אני לא אומר מה דעתי. אני קורא הצעת חוק של יאיר לפיד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבל – – – את העצה הזאת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש פה הגדרות. "חטוף: ישראלי" – לא חייל, ישראלי – "שנתפס על ידי ארגון טרור לצורכי מיקוח". "ישראלי: מי שהוא אזרח ישראלי כמשמעותו בחוק האזרחות". זה חטוף. אני לא יודע אם אני מסכים לזה. זה מה שיאיר לפיד – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל אף אחד לא דמיין שיהיו – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא יודע מה זה "אף אחד". כולם דמיינו.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, לא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בוא תקרא את דברי ההסבר. תן לי, למה אתה מפריע לי באמצע, סימון? זה לא יפה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הגישו הצעת חוק לתרחיש שאף אחד לא דמיין שיבוא לעולם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תן לי, אני אקריא לך. להפך, דמיינו, ולכן הגישו את הצעת החוק, כי ידעו שכשזה יקרה, מאוד קשה לעמוד מול זה. ידעו שצריך ליצור אינסנטיב שלילי לארגוני טרור לחטוף יהודים, ולכן רצו לחוקק את החוק הזה. לא אני, אני לא חתום שם. הייתי חבר כנסת פה, אני לא חתום. יאיר לפיד, עופר שלח, אביגדור ליברמן, עמר בר לב, ענת ברקו ומרדכי יוגב. "הממשלה תכין רשימה סגורה של מחבלים, ממנה יוכל לבחור ארגון הטרור את המחבלים אשר" וכו' וכו'. ויש איזה אקסטרה: אם צריך ואין ברירה, "הממשלה תוכל להחליט על שחרורם של עד עשרה מחבלים", מעבר למפתח הזה של אחד לאחד, ובתנאי שהם "אינם מחבלים שהורשעו ברצח – – – במסגרת משא ומתן – – – אם סברה" וכו' וכו' וכו'. ויש פה גם הרעת תנאי כליאה וכו', ויש עכשיו דברי הסבר. אני רוצה להקריא מתוך מה שכתבה ועדת – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

מאיזו שנה זה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לפני חמש שנים, בכנסת העשרים. זה דבר מדהים, הצעת חוק של יאיר לפיד. עומד הבן אדם, בלי להתבייש.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא של יאיר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לפחות תסביר מה השתנה. עכשיו אני רוצה לקרוא לכם את דברי ההסבר מתוך הדוח של שמגר. אני רוצה להקריא.

השרה להתיישבות ומשימות לאומיות אורית מלכה סטרוק:

וינוגרד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

וינוגרד, סליחה. אני רוצה להקריא מתוך דוח וינוגרד, מתוך דברי ההסבר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ומי שלא – – – זה ביבי נתניהו. מה לעשות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שנייה. אומר השופט וינוגרד בדוח וינוגרד הידוע, שאגב לא פורסם, למרבה הצער, עדיין: "איש לא ישפוט את בני המשפחות של חטופים על שבעיניהם היעד החשוב, ואולי אף הבלעדי, הוא הצלת יקירם, אך מנהיגיה של אומה צריכים לקבל אחריות לא רק לחטופים ולמשפחותיהם, אלא לציבור כולו. אנחנו מאמינים כי הציבור בישראל יודע את הדברים האלה ויכול לקבל אותם ואת השלכותיהם – אם יוצגו בצורה עקבית, אחראית ורגישה."

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

זה מתוך ההצעה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

"חשוב לציין כי אם אכן האתוס החברתי היה כזה שרוב הציבור היה סבור כי נכון לשלם כל מחיר לשחרור חייל חטוף, היה הדבר מעורר סימן שאלה משמעותי לגבי יכולתה של ישראל לשרוד באזור בו היא ממוקמת. התמיכה הציבורית הרחבה והכנה בכאבן של המשפחות אינה זהה לאמונה כי הדבר הנכון עבור ישראל הוא פעולה לשחרור חטופים בכל תנאי ובכל מחיר". זו הוועדה. אלה דברי ההסבר לחוק שהחותם הראשון שבו הוא יאיר לפיד.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

זה היה לפני 7 באוקטובר, לפני שבמשמרת שלכם חטפו תינוקות, ילדים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו, גדי, אני רוצה להגיד – אבל עזבי, המשמרת שלכם או לא. די, די, נו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

זה היה לפני 7 באוקטובר – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מה זה קשור? אבל אנחנו דנים – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – שישיבו לגבולות ישראל את החטופים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת תמנו שטה, הערת, הבנו. תודה רבה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

פנינה, במשמרת של מי זה קרה זה לא קשור לשאלה אם המדינה צריכה להתאבד או לא. לא בגלל שזה במשמרת שלנו צריך להתאבד, או לא בגלל שזה במשמרת שלנו אתם מחליפים את דעותיכם כמו גרביים. זה בדיוק העניין – הפוזיציה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אבל האירוע הזה משנה מציאות. 7 באוקטובר משנה מציאות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל עזבי, תני לי לדבר עם חבר הכנסת איזנקוט.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אתה מדבר לכל הכנסת, אתה לא בוחר – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הוא הציג ואני רוצה להשיב לו, כי אני מכבד אותו מאוד, מעריך אותו כאחד החכמים שיש במשכן הזה, וגם המנוסים, ומעריך את דעתו, החולקת על שלי מאוד מאוד מאוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, די. תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני רוצה איתו שיח מכובד. הקשבתי לכל מילה בדבריו. רוצה להשיב לו על שתי הנקודות שהוא העלה. הנקודה היותר-בעייתית, גדי – במה שמכונה חלק ב' של העסקה, וזה עוד לא היה מאז קום המדינה. היו לנו עסקאות שחרור חטופים תמורת מחבלים, מג'יבריל – ועמדתי ידועה: עסקאות מופקרות ומסוכנות, ולא רק עמדתי, כמו שראינו, גם עמדתו של יאיר לפיד. לא היה דבר כזה שהסדרים מדיניים עוצבו ככניעה לאולטימטום של חטופים. את זה עכשיו חמאס רוצה לעשות פעם ראשונה. לשחרר אסירים, שחרור חטוף תמורת אסירים, כן מפתחות, לא מפתחות, ועדת וינוגרד, החוק של יאיר לפיד – בסדר, דיון, איך אומרים, עם זקן לבן, הרבה קולמוסים נשברו. לא היה דבר כזה שמדינה דמוקרטית ריבונית, ובוודאי לא מדינת ישראל, נכנעה והסכימה לסיום מדיני של מצב מלחמה. בא חמאס, אומר: אתה רוצה חטופים? אני אכתיב לך מציאות מדינית. מה השלב הבא? יחטפו עוד כמה משפחות, ועכשיו בואו: מדינה פלסטינית, פנו יישובים, אחרת לא נחזיר את החטופים. יעמדו פה אנשים עם צהוב וזה ויגידו: בכל מחיר, בכל מחיר, חטופים מתים, נמקים במנהרות. הכול טוב, הכול נכון, הכול צודק – קדימה, מדינה פלסטינית. השלב הבא – איראן גרעינית. חבר'ה, יש חטופים, הם נמקים במנהרות, הם רעבים, מתעללים בהם, מתאכזרים אליהם. הכול נכון, הכול נכון. מדינה לא מסכנת את קיומה. אמר את זה וינוגרד, אמר את זה יאיר לפיד רק לפני חמש שנים בהצעת חוק בהקשר של מפתחות שחרור אסירים, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר להיכנע מדינית ולקבל תכתיבים מדיניים מה יהיה המצב בעזה, מי ישלוט בעזה, איפה יעמוד הגבול ככניעה לחמאס.– זה מעולם – תמיד הייתה מלחמה, מלחמה הסתיימה באיזשהו הסדר מדיני ואחר כך עשו חילופי שבויים; מעולם אירוע השבויים לא היה חלק מלקבוע את מצב הסיום של המלחמה. זה מה שחמאס מבקש להכתיב לראשונה. זה איום קיומי על מדינת ישראל, קו אדום בוהק שאסור לחצות. אני מציע לכולם לחשוב על זה.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אירוע סולידרי זה איום קיומי לעם ישראל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זו דעתי, זו דעתה של הממשלה שאני חבר בה, ואת זה אני אומר באחריות. עוד פעם, אין הלימה בין דעתי לדעתה של הממשלה בעסקה. מכבד את הממשלה, כמו שאמרתי, מקיים את חלקי, כי אני ממלכתי, אבל בהקשר הזה, זו עמדת הממשלה שאני כרגע מייצג. עם כל ההבנה לכאב של המשפחות, וכמובן לא דנים אותן, עם כל ההבנה לסולידריות ולהזדהות החברתית – כי ליבנו יוצא. מי יכול לא להזדהות? אבל זאת מנהיגות. מנהיגות עובדת מהראש, שוקלת שיקולים, יודעת לעמוד מול הלכי רוח ולקבל את ההחלטות. אתה היית אין-ספור פעמים, גדי, בחדרים סגורים. ידעת שאתה לא יכול להסביר לציבור הרבה דברים. המון. זה מתסכל לאללה. מישהו רואה איזה משהו, התקשורת עושה אייטמים, וידעת שאתה לא יכול להסביר, כי מה לעשות, אלה סודות מדינה, וידעת שאתה צריך ללכת נגד הלך הרוח ולפעמים לקבל החלטות לא פופולריות, כי בזה נמדדת מנהיגות.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

מה עם חוק הגיוס? ההצעה היא על חוק הגיוס.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו אני אענה על חוק הגיוס. אני משוכנע, גדי, שאנחנו מקבלים את ההחלטות הנכונות בעניין הזה, בצד הרצון הכן להחזרת חטופים. אני בעיקר לא מסוגל לקבל מוסר כפול וסטנדרט כפול של אדם שיום אחד מגיש כזאת הצעת חוק – לא ברור לי על איזה סקרים הוא כנראה הסתמך אז וחשב שזה טוב לו – ועכשיו פתאום הוא ראש אופוזיציה, אז הוא 180 מעלות, לא איזה חשיבה מחודשת, איזונים. באיזו חמת זעם, לא מסוגל לשמוע אותי מדבר, הולך ועושה פה חרם ויוצא החוצה. משהו פה לא מאוזן, תסלחו לי.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

73 חטופים – – – נמקים במנהרות בעזה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו אני רוצה לדבר על הגיוס. אני רץ לנקודת הקצה: מה שאמרת, גדי, פשוט לא אמת. הרי לו היינו מוכנים לוותר על ההשתתפות של אחינו החרדים במצווה ובחובה הכל-כך חשובה של גיוס, כבר מזמן היה עובר חוק גיוס. אנחנו לא מוכנים. אנחנו נחושים לשנות את המציאות. אנחנו נחושים שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. אנחנו נחושים שאחינו החרדים, בצד החשיבות של לימוד התורה וההכרה בו כחלק מהזהות של מדינה יהודית – הם ישרתו בצבא במספרים גדולים מאוד, הולכים וגדלים. אני מזכיר לכם שבקדנציה הקודמת – נכון שלפני 7 באוקטובר, אבל בקדנציה הקודמת – היה חוק שהיה כלום ושום דבר. אתם עמדתם פה – יאיר לפיד, אותו לפיד, עמד ואמר: חזון ימות המשיח. החרדים עמדו פה וקרעו את החוק – קרעו בע' – מעל הדוכן. הולכים עכשיו חברי הכנסת החרדים, בעזרת השם, בגיבוי של ההנהגה שלהם, להרים יד בעד חוק ששם יעד – זאת אמירה נורמטיבית שהיא מהפכה בתפיסתם – של 50% בתוך שבע שנים מכל מחזור גיוס, עם סנקציות, גם מוסדיות וגם פרטניות, ואני אומר לך, יהיו סנקציות משמעותיות, אבל זו לא הנקודה. זו האמירה. יש כאן אמירה נורמטיבית שהיא מהפכה. עכשיו השאלה היא אם רוצים להקשיב למהפכה הזאת, ללכת איתה כדי להצליח – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אין שום סנקציות אישיות – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – או שרוצים לריב, וזה ההבדל הגדול.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם רוצים לריב; אנחנו רוצים לגייס חרדים. צריך לומר את האמת, עד לפני המלחמה הצבא לא רצה אותם. אתה יודע את זה, גדי. הייתה קונספציה של "צבא קטן וחכם". העדיפו שבנות ישירו בטקסים ולא שיהיו חרדים בצבא. והחרדים הבינו את זה, הבינו שחוק הגיוס זה סחורה פוליטית של יאיר לפיד – שוויון בנטל, כל מיני מושגים פופוליסטיים. והינה, בדיוק כשזה הסתדר לו, אז הוא נופף "ימות המשיח" על חוק שאין בו כלום ושום דבר. עכשיו הם מבינים שצריך אותם. עכשיו זה צורך קיומי, חיוני, לאומי, ביטחוני, למדינת ישראל, ובגדר "דרך ארץ קדמה לתורה" קודם כול, כי יש פה אתגר ביטחוני. תישאו איתנו בחובה הזאת, איזה מין דבר זה. וזה כמובן – מכאן אני אומר את זה – גם מצווה תורנית, ערכית, דתית. אני אומר את זה כמי שמייצג ציבור של 100% תורה ו-100% צבא. אפשר לשלב. אתגר; אגב, אתגר לא קל. גם לנו הוא לא קל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תברך את אנשי הקונגרס שהגיעו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתה רוצה לברך?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אחרי שתסיים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

פה אני אומר לך, גדי – וזה אולי הוויכוח בינינו – אני טוען שאי-אפשר לגייס בכוח. אגב, אפשר לגייס בכוח ג'ובניקים לכל מיני לשכות גיוס, אבל אי-אפשר לגייס בכוח לגולני, לגבעתי, לצנחנים. לא סתם קוראים לזה התנדבות. זה לא יעבוד. מי שרוצה להפיץ שנאה, פילוג, מחלוקת ולריב ורק רוצה – בסדר, אפשר להפוך את החרדים לעבריינים, להרעיב אותם, להשניא אותם, לשים אותם בפינה, אבל זה לא יגייס חרדים, בטח לא למקצועות שהצבא צריך אותם. זה לא יוסיף שלום בעם ישראל, זה לא יוסיף חוסן לאומי וגם לא יוסיף חייל אחד לצבא. מה שאנחנו עושים זה דיאלוג – אגב, מאוד נוקב, מאוד נוקב – עם אחינו החרדים, אחרת כבר היה חוק; מאוד נוקב, אבל כן, שמבין שיש פה תהליכים, שמבין שזה אירוע מאוד עמוק. אתה יודע את זה, גדי, בגלל שאתה בשיח עם החברה החרדית. אני הרי יודע שהיה אצלך אלי פלאי, ואני יודע מה הוא הציג לך, ואל תגיד שזה לא מהפכה, כשאנשים מתוך הציבור החרדי באים ומביאים תוכנית שלפיה נגייס 20,000 תוך שלוש שנים, 50,000 עם כל מיני מסביב. זה תהליך. כן, אז זה יתחיל, יהיו חלק בשלב ב', בגילים מבוגרים, יעשו חודשיים טירונות 05 ואחר כך יעשו חודשיים בשנה מילואים וישחררו כוחות, אבל לכל אחד כזה יש כבר עשרה ילדים, שלושה בגיל גיוס. שברת טאבו חברתי. זה אירוע השקפתי, ערכי, סוציולוגי, חברתי, מאוד מאוד עמוק. המחשבה שעכשיו 76 שנה אפשר בשנייה – אני מצטט הרבה, גדי, את שמחה רוטמן, ידידי. באמת, דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. בזה אני מסיים, יהרגו אותי פה בקואליציה. שמחה אומר: כשאתה רוצה לחפש מילת מפתח שתמיד תופיע בפופוליזם, במבחן, אם מישהו רוצה לטפל בבעיה רצינית: עכשיו. זו מילת מפתח: "שלום עכשיו", "משיח עכשיו", "עסקה עכשיו", "חטופים עכשיו", "גיוס עכשיו". זה פופוליזם. אתה מבין מצוין כמה זה תהליך ארוך, כמה הצבא צריך להכשיר את עצמו, כמה הוא צריך לפתח מסלולים, כמה הוא צריך באמת – לא הצבא; אנחנו, כולנו, החברה הישראלית – באמת לכבד את אורח החיים החרדי, לא באיזה פטרנליזם מתנשא: אנחנו נראה להם את האור. אתה יודע שזה המצב היום. הרי מותר להם רק תואר ראשון בהפרדה מגדרית, כי חס וחלילה זה הדרת נשים. זה לתכלית ראויה – להכניס אותם. כשהכנסנו אותם כבר – אה, עכשיו שילמדו מעורב. למה אתה לא מכבד את אורחות חייהם? החברה הישראלית נדרשת פה למאמץ אמיתי. אגב, אני תמיד אומר גם לציבור שלי: בואו תשתחררו מהרצון להפוך אותם לציונים דתיים. הם לא יהיו, יישארו חרדים, וזה בסדר גמור. הם יבואו לצבא, כי פשוט ככה, כי כמו שמשלמים מיסים, צריך ללכת לצבא. אז צריך לעבור תהליך. הם צריכים לעבור תהליך מאוד עמוק, חברתי, אחרי הרבה מאוד שנים, שהוא נוגד את כל החרדיות. החרדיות, יש לה בעיה עם גוף – "כוחי ועוצם ידי" – לא משנה, אני לא רוצה עכשיו להיכנס לזה. זה תהליך עמוק, אתה יודע את זה מצוין. הצבא צריך לעשות הרבה מאוד עבודה, אנחנו כחברה וכממשלה וכמדינה צריכים לעשות הרבה מאוד עבודה, וגם הם צריכים לעשות הרבה מאוד עבודה. בעיניי, כשהם יעמדו כאן ויצביעו בעד הדבר הזה – זאת מהפכה. זאת מהפכה. ואנחנו, גדי, נימדד בתוצאות. החוק ששר הביטחון מקדם עכשיו לא כולל בתוך היעדים שלו שירות לאומי ולא כולל הרבה מאוד דברים, אחרי שבעבר נספרו. אגב, הוא גם לא כולל את שלב ב' – זה יהיה on top. אלה מספרים מאוד מאוד גדולים. ושוב, הינה, שמעתי פה: אותי שאלו? אפשר להיות צודק, זה בסדר. אפשר למות זקוף, להיות צודק, אבל לא תגייסו חרדי אחד, וזה בדיוק ההבדל. רוצים לריב, רוצים לשנוא, רוצים מחלוקת, רוצים להיות אופוזיציה – זה בסדר. צריך סיבות להגיש אי-אמון בממשלה כל שבוע, אז מחפשים תירוצים. רוצים באמת לפתור בעיה? בואו נשלב ידיים. בואו לא נשים אותם בפינה, בואו לא נשניא אותם, בואו לא נהפוך אותם לאויבים. בואו נייצר איתם שיח נוקב מאוד, נוקב מאוד, עם תביעה מוסרית, ערכית וגם תורנית. אמרתי, לי קל לומר את זה גם מהמקום הדתי, אבל מתוך רצון להצליח, כי חייבים, כי צריך צבא גדול וחזק; אני מקווה שגם חכם. קונספציית הצבא הקטן והחכם מתה, ז"ל, נרצחה ב-7 באוקטובר יחד עם 1,200 אזרחינו, אהובינו. אני אומר לך, גדי, אנחנו עושים את הדבר הנכון, בנחישות, עם המון עבודה עכשיו בתוך הצבא ובתוך החברה. לא משנה, יש פה סוגיות תקציביות. יהיו גם סנקציות, כדי שזה יהיה רציני, יהיו המון תמריצים והעדפות וקדימויות למשרתים, כי זה מוסרי – פשוט, מי שמשרת מקבל יותר. אבל תהיה הסכמה, יהיה שיח, כי בלי הסכמה אתה יכול לשלוח כמה צווים שאתה רוצה. אתה רואה, היום מוציאים אלפי צווים, אז מה אתה מקבל? אז אומרים לי: שלא יתגייסו ושלא יקבלו. אז בסדר, מי שלא רוצה שהם יתגייסו ורק רוצה להרעיב אותם, שיהיה לו לבריאות. אני רוצה לגייס אותם וגם אתה רוצה לגייס אותם, אז בוא נשלב ידיים, בלי שיקולים של קואליציה–אופוזיציה, בלי פופוליזם שאתה חייב להצביע נגד כי אתה אופוזיציה. מה לעשות, הרי אתה חייב להגיד שהקואליציה מכרה את המדינה ואת הביטחון ומכרה את המדינה לחרדים. זה obvious של אופוזיציה. אני מצפה ממך ליותר מזה, אתה מסוגל ליותר מזה. ואתה יודע, ואתה נמצא גם בוועדה, ואתה יודע כמה שר הביטחון וכמה יושב-ראש הוועדה לא משאירים אבן שלא הופכים אותה – עוד פעם, בשיח, בהסכמה, בכבוד, מתוך הבנת החששות והמורכבות, ואלה תהליכים. אנחנו על סיפו של שינוי היסטורי. לא ניתן לאף אחד לקלקל אותו בשנאות, חרמות, מחלוקות וכעסים.

נאור שירי (יש עתיד):

כמו שהעברתם את הרפורמה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו נחושים להביא אותו, ואנחנו נביא את השינוי הזה, בעזרת השם, וניבחן בתוצאות. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לשר האוצר. בטרם אזמין את הדוברת הבאה – –

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, Dear guests, I wish you could hear my speech and understand it, because actually I'm addressing not only the Knesset today, but I'm also talking about the plan that was suggested by your president, Mr. Trump, about Gaza. And of course I'm addressing it out of a clear opposition to this plan, because in my opinion, for the first time, a President of the United States of America is declaring that he would like to promote a war crime. Ethnic cleansing and transferring people from their own home land is a war crime. This is the essence of what I'm going to say, but I will continue. תודה, כבוד היושב-ראש. לפני כשבועיים הציגו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו מופע אימה אימפריאליסטי ומסוכן. הם עמדו כתף-אל-כתף והציגו תוכנית שהיא לא פחות מפשע מלחמה. לדבר על טרנספר לתושבי עזה זה טיהור אתני מוצהר, והפעם השניים יצרו את פשע המאה. שניהם, בשיא היהירות, אינם רואים עם, אינם רואים בני אדם; הם רואים נכס נדל"ני. טראמפ מדבר על רצועת עזה כעל אזור הריסה, כאילו לא הייתה שם אוכלוסייה חיה, נושמת, מתמודדת עם אסון מתמשך, ונתניהו מצידו מיישם את הדוקטרינה של הפיכת עזה לשטח לא ראוי למגורים. שניהם ביחד מתכננים עוד נכבה – את גירושם של תושבי הרצועה למדינות אחרות. בזמן שטראמפ מתייחס לעזה כעוד פרויקט פינוי-בינוי, נתניהו – קבלן ההריסות שלו, ושניהם מנרמלים ביחד את חלומם וחזונם לטיהור אתני של קבוצה שעד לפני תקופה קצרה נקראו משיחיים והזויים. ומול התוכנית האיומה הזו, מה עושה ממשלת ישראל? במקום להתנער מהרעיון המטורף הזה, במקום לפחד שזה יפגע בחטופים שעדיין נמצאים בעזה, במקום לדאוג שחס וחלילה הצהרות כאלה יכולות לערער את האיתנות של ההסכם ואת שחרור החטופים – היא מחבקת את הרעיון בהתלהבות, תומכת בו, מנרמלת אותו, כאילו מדובר ברעיון לגיטימי ולא בהפרה בוטה של המשפט הבין-לאומי ושל כל עיקרון מוסרי בסיסי. אבל לא רק זה. ראש הממשלה והקואליציה תמכו בהצהרות ההזויות של טראמפ, כשהם יודעים טוב שהן אכן יסכנו את הסכם הפסקת האש, ועוד יותר – יעמידו בסימן שאלה, ויעוררו מחדש את רוחות המלחמה. לממשלה הזו לא אכפת מהפלסטינים, זה לא סוד, אנחנו יודעים את זה, אבל לא אכפת לה גם מאזרחיה שלה. 500 ימים – תקלטו את המספר הזה – הם מופקרים, בעיקר על ידי ממשלתם. במקום לקחת אחריות, במקום לעשות כל מאמץ אפשרי להביא לסיום המלחמה ולהשבת החטופים, הממשלה הזו דחתה בעבר אפשרות להסכמים להחזרת החטופים כדי לשמור על עצמה, ועכשיו דוחה את התחלת המשא ומתן על שלב ב' וחוברת למפריחי רעיונות מסוכנים, מנרמלת את הכהניזם וזורעת חורבן והרס, משל מישהו סיפק לה חבל הצלה והיא נאחזת בו. אנחנו, יותר מתמיד, מאמינים גם עכשיו: זו ממשלה שמעדיפה חורבן על פני שיקום; התלהמות על פני דיפלומטיה; מלחמה על פני שלום. זו ממשלה שמתחברת לרעיונות המסוכנים ביותר, מקדמת אותם במלוא המרץ ומסכנת את אזרחיה ואת כל האזור כולו. קלקלתה של הממשלה הנוכחית לא נובעת רק מאלימותה, מדורסנותה, ממשיחיותה. כל זה נכון, אבל לא רק מזה. מי שדואג צריך לדאוג בעיקר מהיעדר האלטרנטיבה. זו ממשלה שאין בה תכנון אמיתי לשלום או ליציבות, רק חורבן. אבל לא רק הממשלה הזו אשמה. היכן האופוזיציה? איפה הקולות שמתיימרים להיאבק למען הצגת אלטרנטיבה? האם הם יצאו חוצץ נגד תוכנית לפשעי מלחמה? האם שמענו מהם התנגדות תקיפה? לא. הם במקרה הטוב מחרישים, מהנהנים, ובמקרה הרע מעודדים "חשיבה יצירתית" – ככה קראו לתוכנית טראמפ. ראש האופוזיציה אמר: אציג תוכנית משלימה. אבל אתה לא אמור להציג תוכנית משלימה, אתה אמור להציג אלטרנטיבה. בשביל תוכניות משלימות לא צריך בחירות ולא החלפת שלטון. בהעלמת השמות לא יכולתם לדעת מי הדובר, חבר אופוזיציה או סמוטריץ' או בן גביר, החולמים על טיהור אתני והתנחלות בארץ ישראל הגדולה. זו החשיבה שהופכת את הכהניזם למדיניות הרשמית של ישראל, והיא כבר לא נחלת הקיצוניים בלבד. גם העם הפלסטיני אמר את דברו, והוא לא ייתן לזה לקרות. יכול להיות שהמראות של מאות אלפי העזתים חוזרים למה שנשאר מהבתים ההרוסים שלהם בצפון זה מה שעורר את הצורך גם של נתניהו וגם של טראמפ לדבר על פינוי אנשי עזה. ה"תוכניות" שתכנן נתניהו על צפון עזה נקי מפלסטינים ועזתים ואי-אפשר לחיות בו, ודאג שזה יקרה – התנפץ החלום הזה כשראינו את כל העזתים חוזרים. אז היה צריך מעצמה בין-לאומית שתבטיח שהיא תפנה, כדי לבנות מה? ריביירה – אחרת, איים נשיא ארצות הברית, אמר שיפתח את שערי הגיהינום. ואתמול נתניהו אומר ומצהיר: אנחנו לא נגיד לציבור מתי נפתח את שערי גיהינום. אפשר לחשוב שהעזתים עד עכשיו חיו בגן עדן, ורק עכשיו רוצים לפתוח להם את שערי גיהינום. מה יכלול הגיהינום הזה? מה עוד לא בוצע כדי שיהיה גיהינום? אז הינה, אנחנו אומרים שלא נעמוד מהצד כאשר הממשלה והעומד בראשה חוברים למקור האימפריאליזם הקלאסי ביותר, שוללים את זכות העמים לחיות ומתנהלים לפי העיקרון: תפנה, תבצע פשעים ותתנחל. אנחנו כאן כדי לומר בקול ברור: לא ניתן לזה לקרות. לא נשתוק מול פשע המאה. נעמוד כאן, גם אם בודדים, גם אם נרדפים, יהודים וערבים הנאמנים לערכי המוסר והצדק, ונתנגד לכיבוש, לאפרטהייד, לכל ניסיון לבצע טרנספר וטיהור אתני תחת הכותרת של פתרון. נדרוש המשך הפסקת המלחמה, ונדרוש שתעמוד הממשלה בהתחייבותה להמשך ההסכם לשלב ב' עד שחרור כולם. וכולם זה שחרור כל החטופים ושחרורנו כולנו ממצב המלחמה ושפיכות הדמים.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הממשלה הזו מסוכנת לא רק לפלסטינים, אלא לכלל אזרחי ישראל. היא גוררת אותנו למלחמות אין-סופיות, ולכן צריך להפיל אותה כבר אתמול, לא רק היום.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. ישיב על ההצעה השר בצלאל סמוטריץ'. בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב-ראש, לא נראה לי שדברי בלע גזעניים, אנטישמיים, אנטי-ציוניים כאלה ראויים לתגובה. אני כמובן מפציר בכנסת לדחות את הצעת האי-אמון הזו. אני רק אומר שאנחנו גאים בשיתוף הפעולה היוצא מן הכלל שיש לנו עם הממשל האמריקאי הנבחר, עם הנשיא טראמפ, עם צוותו – אוהבי ישראל, תומכי ישראל, תומכים בזכותה של ישראל להגן על עצמה, על קיומה, על ביטחונה. תומכים בזכותה של ישראל להשמיד, גברתי – לצערי חברת הכנסת – להשמיד את האויבים שלנו בחמאס, בחיזבאללה, במקומות אחרים, כדי שמדינת ישראל היהודית והדמוקרטית תפרח, תשגשג – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הוא דיבר על העזתים כולם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – כדי שיהודים יוכלו לחיות בארץ ישראל בביטחון, בתחושת ביטחון, להסתובב עם נעלי בית ופיג'מה, כמו שעם שחוזר הביתה מסתובב בבית.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

הוא סיכן את הביטחון של – – –

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת עטאונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדם בבית הולך עם סנדלים או עם נעלי בית ומרגיש בבית – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה עשית – – –

היו"ר משה טור פז:

חברת הכנסת סלימאן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – כך יהודים יסתובבו בארץ ישראל ובמדינת ישראל. ואנחנו נשמיד את חמאס. ואנחנו נשמיד כל מי שייתן לארגוני טרור לפעול בחסותו – דיברתי על זה קודם – ונשפר את מצבה הביטחוני של מדינת ישראל היהודית, גם אם זה לצנינים בעיניכם.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

המדיניות שלך מסכנת את כולם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

וברוך השם, הממשל הנוכחי – עברנו ממשל מורכב – הממשל הנוכחי תומך, מגבה. ואנחנו, בעזרת השם, נחיל את הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון ונהרוג את הרעיון הנורא והמסוכן של מדינה פלסטינית, כדי שהוא חלילה לא יהרוג אותנו, וכמו שאמרתי, נחזק את האחיזה וההתיישבות והנוכחות היהודית בכל מקום בארץ ישראל – –

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

אתה כובש.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת עטאונה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ונגדע באבחה חדה, אכזרית, קטלנית וחסרת פשרות את אויבינו מבית ומחוץ. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אני קודם כול סומך על כל הדברים שאמר הרמטכ"ל לשעבר חבר הכנסת גדי איזנקוט, שפיו וליבו שווים. גם כשהדברים נוקבים הם דברי אמת. אנחנו צריכים לעשות מעשה אמיץ ולגייס את כולם לצה"ל, להקים 80 ישיבות הסדר לחרדים – יש רק שמונה ישיבות הסדר. הייתה לי הזכות להיות מממן של הישיבות האלה. אם נקים 80 ישיבות הסדר, אנחנו נביא אלפי חרדים לצה"ל. אני בדרך כלל לובש חולצה של חטוף ומספר את הסיפור שלו. היום אני לובש את החולצה של אוהד יהלומי, בן 50 מניר עוז. אבל אני רוצה לספר גם על הפגישה שהייתה לי עם קובי כלפון מדימונה, אבא של שגב, במוצאי שבת.

מאיר כהן (יש עתיד):

קובי וגלית.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

קובי וגלית, נכון. אבל קודם כול החולצה של אוהד. בבוקר הטבח הוא נחטף עם אשתו בת שבע, בנם איתן, בן 12 כשנחטף, ושתי בנותיהם, בנות עשר ושנה ושמונה חודשים. אוהד נפצע מירי מחבלים בעת שניסה להגן על דלת הממ"ד, ונותר תחילה בדירה בעת ששאר קרובי המשפחה הובלו לרצועה – איתן באופנוע אחד ובת שבע ובנותיה באחר. האם והבנות הצליחו להימלט כשהאופנוע שעליו הן הובלו לרצועה נפל, משום שכשהתקרבו בנסיעתם לגדר הגבול החוטפים זיהו טנק ישראלי ונבהלו. איתן נחטף לרצועה ושוחרר בעסקה הראשונה. אוהד עבד ברשות הטבע והגנים במשך כ-18 שנה. לפני שהחל לעבוד ברשות הטבע והגנים אוהד עבד כמה שנים בבית ספר שדה שדה בוקר. בת שבע מספרת: אם יש מישהו שמכיר את המדבר והנגב, זה אוהד. גם במקומות הכי לא מוכרים הוא הכיר כל פינה. הוא תמיד נשאר סביב הטבע. מה שמשך אותו למדבר היה המרחבים והשקט. יש משהו במדבר, שהכול כל כך חשוף, שגורם לנפש שלך להיות חשופה. זה מאוד מאתגר, ואוהד אהב אתגרים ואוהב אתגרים. אוהד ידוע כאיש משפחה. הוא אוהב את הזמן עם הילדים והמשפחה. יש לו אהבה גדולה לבישול. הוא היה מכין קובה סלק, ובכל יום שלישי – עלי גפן. אוהד אדם כריזמטי, מוקף בעשרות חברי נפש ממעגלים שונים. מה שעצוב, שאומרת בת שבע: "אין לנו שום ידיעה עליו. זה הכי גרוע. זה להיות על קרקע לא יציבה. אין לנו שום ודאות, וזה הופך את הבטן. אני לא רוצה לחשוב מה הזמן הזה עושה לחטופים. כל יום הוא עוד משקולת של ייאוש על הכתפיים. אני לא יכולה לתאר לעצמי איך הם שורדים את זה. אנחנו היינו רק יום בתופת, בתחושה שאף אחד לא בא להציל אותנו. מה הם מרגישים?" "המראה האחרון שיש לאיתן ולשתי אחיותיו מאבא שלהם הוא – – – אוהד שרוע על הרצפה, פצוע ומדמם, לאחר שיצא מהממ"ד כדי להגן עלינו. כשלושה שבועות אחר כך הגיעה הידיעה שהוא חטוף, ומאז ינואר – דממת אלחוט. שום מידע. אבא נעלם. כל כך קרוב, אך רחוק שנות אור". אנחנו מתפללים שגם הוא ישוב. אני רואה שהזמן שלי נגמר, אבל אני רוצה להגיד רק כמה מילים על המפגש שלי – –

היו"ר משה טור פז:

באמת בקצרה. תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

– – עם קובי כלפון במוצאי שבת. קובי כלפון הוא איש דתי, מסורתי, איש דימונה, איש עמל, יזם. יחד עם גלית, הם הקימו בית, ויש להם את שגב, שהוא אח גדול, ויש לו אחות קטנה. וקובי – לא שמעו אותו הרבה בתקשורת, ולא שמעו אותו מתלהם.

מאיר כהן (יש עתיד):

יש להם עוד בן בשם רז.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כן, והבן שלהם רז, נכון. תודה רבה, מאיר. אתה משפחה שלהם, תודה שאתה פה. ואני גם – בפעם קודמת שמתי חולצה של שגב. פעם ראשונה פגשתי את קובי, ומה שהתרשמתי ממנו – אילו משפטים של ממלכתיות. הוא בא ואומר: אני הולך לכנסת, אני הולך לכולם, אני אומר להם: מה יש לכם? החטופים – זו מצווה מהתורה. אל תעשו את זה פוליטי. בואו נביא את החטופים – נמשיך להילחם באויבים שלנו. אמרתי לו: קולך צריך להישמע בכל מקום – קול של תבונה, קול של חוכמה, של איפוק, קול שמאחד. אנחנו עומדים בצומת בדימונה לאות הזדהות עם שגב כלפון, אנשים מדימונה, אנשים מירוחם, משדה בוקר, מרביבים, מהערבה, כל שבוע במוצאי שבת. וכל העניין הוא שהם יהיו על ליבנו, שהם יהיו פה, שהם יהיו ברחוב, שנדע שלא הבאנו את החטופים. רוב האנשים עוברים בדרך מאילת, צופרים לנו צפירות אהדה. בודדים, חסרי חשיבה, אומרים לנו: רק ביבי, או משהו. ואנחנו אומרים להם: בואו, תעמדו איתנו, להביא את בן דימונה שגב כלפון, בלי פוליטיקה, בלי כלום. אבל לשמוע את קובי ואת ההיגיון ואת המתינות ואת הקול שלו שאומר: בסך הכול זו מצווה. והוא אומר: אני יודע שהבן שלי – שלב ב'. תביאו את כולם. תביאו את שלב א', תביאו את שלב ב'. והוא הולך לחבר כנסת ועוד חבר כנסת, שר ועוד שר, ועושה עבודה בחוץ לארץ – ולא שמעת אותו בתקשורת, ושום מילה של מחלוקת. החטופים צריכים לאחד אותנו. אני אמרתי לו: אתה יודע, מה שחשוב לי – שכשאנחנו בלי החטופים בבית העם מפולג על החטופים. אם נביא את החטופים, העם יהיה מאוחד במלחמה באויבים שלו. כשאנחנו לא מביאים את החטופים, זה מפלג אותנו מבפנים. כשאנחנו נביא את החטופים, הדבר הזה יוסר מסדר-היום הציבורי, וכולנו נלך לריב עם חמאס ולא להתווכח על חטופים.

היו"ר משה טור פז:

תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מרב מיכאלי. בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

היום היום ה-500 לטבח 7 באוקטובר. לישראל יש תאריך הקמה ויש לה תאריך של ספירה מחדש – 7 באוקטובר 2023. והיום היום ה-500 לטבח הנורא הזה, 500 יום לשבי, לחטיפה, לעינויים, להרעבה, לאונס, של 251 חטופות וחטופים שנחטפו מהבית שלהם, או, כן, חלקם בתוך קרבות, חלקם אזרחיות ואזרחים שמצאו את עצמם בתוך קרבות. אז שמעתי את כל הטיעונים על זה שוועדת שמגר – אגב, זו הייתה ועדת שמגר שעשתה את החישובים והמליצה על מפתח לשחרור חטופות, חטופים, שבויים, אסירים. אבל כפי שהם עצמם אמרו, הם בדקו את כל מקרי החטיפה שהיו בתולדותיה של מדינת ישראל. איש או אישה לא העלתה מעולם על דל דעתה שיכול להיות במדינת ישראל מקרה חטיפה המוני, מזעזע, כחלק מטבח בלתי נתפס שהיה כאן ב-7 באוקטובר. לא, רבותיי השרים המהוללים עם הטיעונים הכביכול-מושכלים, זה לא דומה לשום דבר, זה לא קשור לשום דבר, זה לא שום דבר שהוועדה הייתה יכולה להביא בחשבון, כל שכן, בתה של קל וחומר – לדמיין. יותר מזה צריך להגיד, הספירה הזאת של ימים ל-7 באוקטובר לא תיפסק עד שאחרון החטופות והחטופים, לא משנה באיזה מצב, יגיעו לכאן. מה שצריך לקרות כאן ועכשיו זה שב-20 היום שנותרו עד היום ה-50 לשלב א', שבו ישראל מפנה את סלע קיומנו, ציר פילדלפי, יתקיים משא ומתן מואץ על החזרת כולן וכולם. זה אפשרי, אני אומרת לכן ולכם את זה מידיעה. אני לא סתם חברה בוועדת החוץ והביטחון ב-13 שנותיי בכנסת, שנתיים מהן בקבינט המדיני-ביטחוני. אני אומרת לכם את זה בידיעה ודאית – משא ומתן מואץ להשבת כל החטופות והחטופים עד סוף שלב א', שבו ישראל מפנה את ציר פילדלפי, כשראש הממשלה יודע והסביר לכולנו ארוכות עד כמה זה דבר כל כך משמעותי לישראל בהקשר הזה.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

מרב מיכאלי (העבודה):

ובכן, חבריי וחברותיי, הינה לכם, אפשר לסיים את הלחימה. ישראל עמדה לפני 7 באוקטובר ותעמוד גם עכשיו. שמעתי את ההבטחות של – אנחנו לא מוכנים שמה שהיה הוא שיהיה. אתם אחראים למה שהיה, אתם אחראים למה שעכשיו. אתם לא תיתנו לחטופות ולחטופים לשלם את המחיר על הטעויות שלכם. יש לכם 20 יום. תביאו אותם.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת איתמר בן גביר. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני כמובן לא תומך בהצעת האי-אמון, אבל כן יש לי דברים לומר לראש הממשלה בנימין נתניהו. אני מניח שגם אתה ראית אתמול את הדיווחים על המטענים שאנשי חמאס מטמינים בצפון הרצועה, בציר פילדלפי, ואת הדחפורים 200 מטר מהגבול, אותם דחפורים שאנחנו זוכרים שב-7 באוקטובר פרצו את הגדר ונמצאים שם שוב כעת. וחיילי צה"ל לא יורים. הם לא יורים מפני שהם קיבלו הנחיות לא לירות. אני אומר את הדברים הללו ולא מאמין. אחרי 7 באוקטובר מחבלי חמאס מתקרבים לגדר וחיילי צה"ל מקבלים פקודות שאסור להם לירות. מה קרה לנו? איבדנו את השפיות לגמרי? הפסקנו להיות חפצי חיים? לא למדנו שום לקח מהקונספציה ומהתוצאות שהיא הביאה עלינו? מאות מחבלים ארורים שהיו צריכים לסיים את חייהם על הגרדום משוחררים לחופשי כשמדינת ישראל אפילו לא יכולה להחליט לאן הם הולכים. זו תוכנית כבקשתך לטרור. ראש הממשלה, אתה הרי יודע וכולם יודעים שהם יחזרו לרצוח. מה נגיד לאימהות, לאלמנות, ליתומים שחלילה היקירים שלהם יירצחו בידי משוחררי העסקה המופקרת הזאת? אדוני ראש הממשלה, אנחנו מעריכים אותך, אבל קשה לנו מאוד להסביר את ההתנהגות שלך. פעם התירוץ היה ביידן, פעם גנץ, פעם איזנקוט, פעם גלנט, פעם הרצי, אבל היום, אדוני ראש הממשלה, למה אתה לא עושה את זה? למה אתה לא מאמץ את האולטימטום של הנשיא טראמפ? למה אתה לא מוריד שערי גיהינום על עזה? אני אומר שהבעיה היא לא רק בעסקאות מול חמאס, הבעיה היא שממשלת ה"ימין" הזאת, שאמורה להיות חזקה ונחרצת, מתגלה כממשלה רופסת. היית בשבוע שעבר בוושינגטון אצל הנשיא טראמפ. תסתכל עליו, תלמד ממנו איך מנהיגים, תראה איך מקבלים החלטות באומץ, איך מי שנבחר בידי העם להנהיג, מנהיג בלי למצמץ. אני מכיר את כל הסיפורים, התירוצים, ההסברים, אבל בסופו של דבר לממשלת ישראל היום אין שום תירוץ.

רם בן ברק (יש עתיד):

אין מנהיג, אין מנהיג. אין מנהיגות בישראל.

איתמר בן גביר (עוצמה יהודית):

זה ביכולתנו, זה בכוח שלנו. אנחנו יכולים לנצח. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת טיבי – אינו נוכח. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר משה טור פז:

אני ארשה לך לעלות בכל זאת. בבקשה, חבר הכנסת טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, רוב הציבור בישראל מעוניינים בהצלחת העסקה והצלחת ההסכם, מעוניינים לעבור משלב א' לשלב ב'. אבל בינתיים, מלבד השר שקדם לי, שאומר בצורה מפורשת שהוא נגד לעבור לשלב ב' – –

קריאה:

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

– – סמוטריץ', ראש הממשלה נתניהו מפר ברגל גסה את ההסכם. שתי הפרות בולטות: א. ברור שסעיף בולט בהסכם מדבר על הכנסת 60,000 קרוונים. הוא החליט בישיבה: לא מקיים את הסעיף הזה בינתיים, וזה סעיף עיקרי, כי הרסו בתים, אנשים נשארו ללא קורת גג. זה אפילו לא אמור להיות חלק מההסכם, אבל הוא מפר ברגל גסה את הסעיף הזה. הסעיף השני הוא אי-התחלה רשמית של המשא ומתן על שלב ב'. גם זו הפרה. לכן נשאלת השאלה: האם השיקולים הקואליציוניים בלבד הם שדוחפים את ראש הממשלה? והתשובה היא כן. כל ילד ברחוב יודע שזה כן, שיש שמי שרוצה לחדש את המלחמה כדי לייצב את הקואליציה, כדי להחזיר את הכהניסט שקדם לי כאן בנאום. הוא תוקף את הממשלה אבל מת לחזור אליה. בינתיים יש עוד הסכם נתניהו-סמוטריץ' שמתקיים – זה ההרס וההפצצות נוסח עזה בגדה המערבית, בטול כרם, נור א-שמס, בטובאס – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

עוד יותר טוב ועוד יותר טוב.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת כהן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יש בעיה של טרור אקוסטי מצד שמאל. רק לראות את המספרים: 40,000 מפונים מהאזורים האלה, מהמחנות. לפני כמה ימים – ובזה אני אסיים; אני לא בטוח שזה יעורר רגש כלשהו בבית הזה – אישה, קוראים לה סונדוס שלבי, בת 23, פלסטינית, בחודש השמיני להריונה, בטול כרם, (אומר בערבית: בחודש השמיני להריונה, רואים שהיא בהיריון, ירדה מהרכב,) ירדה מהרכב, וחייל או קצין ירה בה והרג אותה ואת העובר, בחודש השמיני. צה"ל הודה שהוא ירה בה ואמר מה הסיבה. הודעה של דובר צה"ל: היא הביטה בקרקע באופן מחשיד. היא הביטה בקרקע באופן מחשיד, ולכן החייל ירה בה. לא רק שהוא לא הוענש, אלא שזה היה הסבר למה הירי היה מוצדק, כי מה זה פלסטינית מביטה באופן חשוד בקרקע? זה מחייב ירי וחיסול.

היו"ר משה טור פז:

חבר הכנסת טיבי.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אני ברשותך מייד מצטט מדבריו המצוינים של חנוך לוין, ואת זה אתה מרשה לי – "הוראות ביטחון": "עובר אדם ברחוב ומעיף מבטים עצבניים לצדדיו ולאחוריו – ייחשד כמחבל ערבי; עובר אדם ברחוב ומביט קדימה בנחת – ייחשד כמחבל ערבי קר רוח; עובר אדם ברחוב ומביט השמיימה – ייחשד כמחבל ערבי דתי; עובר אדם ברחוב ומבטו מושפל – ייחשד כמחבל ערבי ביישן; עובר אדם ברחוב ועיניו עצומות – ייחשד כמחבל ערבי מנומנם; לא עובר אדם ברחוב – ייחשד כמחבל ערבי חולה. כל החשודים המנויים לעיל ייעצרו. במקרה של ניסיון הימלטות, תיירה יריית אזהרה באוויר. הגופה תועבר למכון הפתולוגי".

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת יבגני סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, 500 ימים. פשוט לא נתפס. דווקא ביום הזה הממשלה והקואליציה מציגות את היחס שלהן לכנסת ישראל. עזבו את העניין שהם כבר לא מתייחסים לכלי הפרלמנטרי החשוב הזה, הצעת אי-אמון, אבל קצת כבוד – תבואו לכנסת, תכבדו את המשפחות, תריבו עם האופוזיציה. לא. מה אנחנו רואים? אולם ריק. זה היחס של הממשלה ושל הקואליציה כלפי הציבור, כלפי הכנסת – פשוט מצפצפים. מהמקפצה. ככה אתם מתנהגים, ככה אתם נראים. זאת הממשלה, ובזכות הממשלה הזאת 500 יום אנחנו לא מצליחים להחזיר את החטופים, 500 ימים חמאס ממשיך לשלוט בעזה, 500 ימים אתם לא מסוגלים לעשות דבר לטובת עם ישראל ומדינת ישראל. שר האוצר, אני שומע אותך בכל שבוע. אתה כאילו נשלח על ידי הממשלה להגן על הממשלה, ולך אין תשובה מתי אתה מעביר תקציב, אז איזה מין שר אוצר אתה שאתה לא יודע מתי אתה מעביר תקציב. אם אתה לא מסוגל, אולי תחליף משרד – אל תהיה שר אוצר, אל תעשה מעצמך צחוק. אבל מה שמעניין, שדווקא מ-20 בינואר, כאשר התחלף ממשל בארצות הברית, נשיא המעצמה הכי גדולה בעולם אומר לכם, לממשלת ישראל: תעשו. יש לכם גיבוי. גם פה אתם לא מסוגלים לקבל החלטה. לא מסוגלים. חשבתי להשתמש במילה, אבל אני אימנע. לא נעים לי להגיד מילה שמגדירה בדיוק בן אדם שאין לו שום יכולת לעשות את זה, בכל זאת, אני אכבד את הכנסת, אבל כך אתם נראים – שרים שלא מסוגלים לנהל את המשרדים שלהם, בוודאי ובוודאי מי שעומד בראשה. עולה לפה ראש הממשלה פעם בכמה שבועות, פונה לאופוזיציה ואומר: אתם אחראים, אתם, בגללכם, בגללכם. אדוני ראש הממשלה, אתה 17 שנה ראש הממשלה, 11 פעמים הלכת לבחירות עם הקמפיין כיצד אתה מתמודד עם האיום האיראני, שמונה פעמים זכית בבחירות והרכבת ממשלה. ככל שאתה יותר בכיסא ראש הממשלה, ככה האיראנים התקרבו יותר לפצצה. אני רק לא מבין איך הציבור שלך פעם אחר פעם קונה את השטויות האלה שאתה מציג לאומה כולה. כל פעם אתה מספר שרק אתה מסוגל להתמודד עם האיום האיראני, ואנחנו מצאנו את עצמנו הכי קרובים לאיום האיראני אי פעם.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני מסיים. חצי דקה. גם עכשיו, כאשר נשיא המעצמה העולמית אומר לך: ביבי, תעשה, אתה פשוט לא מסוגל לעשות. ולסיום, אדוני היושב-ראש, נתת סיפור פה לנציגים של הסיעות, סיפור שלם. אנחנו מצביעים, אדוני היושב-ראש, על הצעת אי-אמון. אין היום שר בממשלה שמסוגל ללכת ברחוב ולהתמודד עם הציבור. הוא ישר מקבל קללות, כי הציבור, לא רק שהוא לא מאמין בממשלה הזאת, הציבור מזמן כבר סולד מכם. הציבור סולד מכם. לכו הביתה, ממשלה רופסת וכושלת.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת האחרונה – חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, דובר רבות על הרעיון היצירתי שיצא לנשיא המעצמה הגדולה בעולם, נשיא ארצות הברית, שרק נכנס לתפקיד, להיות נשיא של ארצות הברית, והוא חושב שקיבל לכיס שלו, אולי לכספת שלו, את הקושאן והטאבו על כל מדינות העולם, על כל העמים. הוא חושב שהוא יכול לעשות כל דבר ולהגיד כל דבר. האמת, בשבילי, הוא לא מדאיג אותי, ואני לא חושבת ולא חוששת. מה שמדאיג אותי זה הצהלה והאופוריה שהייתה כאן במדינה, שאנשים מאמינים שזאת באמת דרך לפתור סכסוך מדיני. איך זה יכול להיות? האם מישהו חושב בהיגיון, ברגע של אמת? ברגע של שפיות הוא חושב שפתרון זה להגלות עם שלם מהמולדת שלו? אני אומרת לכם, זה לא סתם הגליה. יש לזה שם באמנות הבין-לאומיות, בבית המשפט הבין-לאומי – זה טיהור אתני, לא משהו אחר. וחבל, חבל שאנשים בונים תקוות על פתרון כזה במקום שיגידו, יקומו ויצעקו: לא, אנחנו רוצים לחיות בשלום. אנחנו רוצים להחזיר את החטופים שלנו בשלום. אנחנו רוצים לחיות ליד העם הפלסטיני בשלום. מגיע גם לילדים בעזה ולנשים לחיות בשלום. לא. הם מסכנים את העולם, את האזור, מבעירים את הכול סתם, כי מישהו זרק רעיון, בעיניי רעיון הזוי, רעיון לא ראוי. השאלה היא, האם זה כבר מאוחר לחשוב אחרת? אני אומרת לכם, זה לא מאוחר. תצילו את עצמכם מתוך הגיהינום שאתם מכניסים את כולנו לתוכו. תודה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. אני מזמין את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לסכם את הדיון. מוותר. אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. נא לשבת.

גלעד קריב (העבודה):

אני בשוק – – – אין שום דבר לומר – – –

היו"ר משה טור פז:

חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 41 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר משה טור פז:

בעד – 40, אין נגד, אין נמנעים, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת האי-אמון לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות המחנה הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות המחנה הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר משה טור פז:

בעד – 36, אין נגד, אין נמנעים, שמונה נוכחים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש בחוק. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 27 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת סיעות חד"ש-תע"ל ורע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר משה טור פז:

בעד – 27, אין נגד, אין נמנעים, עשרה נוכחים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר משה טור פז:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, לקריאה ראשונה. אני מזמין את השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש להציג את הצעת החוק. בבקשה, לרשותך עד עשר דקות.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק הממשלתית להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, שנועדה להסדיר את קיום מתווה ההילולא בשמחה ובבטחה, בדומה להתנהלות המופתית שהייתה, בסייעתא דשמיא, בשנת תשפ"ג, למניינם – 2023. לפני שנתיים זכינו לעשות היסטוריה: בפעם הראשונה זה עשרות שנים זכינו לקיים את הילולת רשב"י במירון בשמחה ובבטחה. הסלוגן הזה "בשמחה ובבטחה" מלווה אותנו מרגע תחילת ההכנות להילולא, והוא משלב בתוכו את כל הסיפור – את האיזון העדין והרגיש שביקשנו לעשות, ואף אחד לא האמין שהוא אפשרי, להביא 200,000 איש למירון ביום אחד בלי שגורם מקצוע אחד יגיד שחלילה סיכנו חיים – ההפך הוא הנכון – ובלי שאף משתתף יחוש ששמחת ההילולא נפגעה. למעשה, הצלחנו, בזכות המתווה המוקפד שהבאנו לכדי מימוש, לקיים את שמחת ההילולא כמו שלא היה אפילו בשנים שקדמו לאסון. תמיד היה ידוע שהכניסה לתוך הציון ביום ההילולא היא כמעט בלתי אפשרית. רק צעירים וחסונים זכו לכך, וגם זה הסתיים לא פעם רק בניסי-ניסים ללא נפגעים קשה בגוף ובנפש. הערכות העבר מדברות על כ-30,000 איש שנכנסו בשנה רגילה לציון. בשנת תשפ"ג, דהיינו לפני שנתיים, עשינו היסטוריה גם בעניין הזה, והמתווה לניהול הציון יצר מצב שכ-140,000 איש הצליחו להיכנס ביום ההילולא לתוך הציון הקדוש. היו שם צעירים גם בעבר, אבל לראשונה יכלו להיות שם גם מבוגרים וגם ילדים, וכולם בלי לדחוף, בלי לסכן אף אחד, כראוי לכבודו של התנא רבי שמעון בר יוחאי. בדומה לשנת תשפ"ג, דהיינו, לפני שנתיים, גם השנה נקים את מתחם ההילולא המורחב, מה שקרוי "מתחם 89", מול הר מירון, ולאור הלקחים גם נגדיל אותו אף יותר מלפני שנתיים כך שרבבות משתתפי ההילולא יוכלו להשתתף בהדלקות ברוב עם ולשמוח כמיטב המסורת בשמחת רבי שמעון. בהתאם לכללים שקבעתי גם בשנים קודמות, הילולת הרשב"י היא עניין של מסורת. זה מסורת של המון קהלים, ולכולם אנו אמורים לדאוג שיהיה מקום של כבוד בהילולא: חסידים, ליטאים, ספרדים, עולי מרוקו, הציונות הדתית ועוד – כל מי שרוצה להגיע, כולם בני בית אצל רבי שמעון בר יוחאי, ולכולם יהיה מקום של כבוד בהתאם למסורת שהייתה נהוגה בשנים עברו. כפי שניתן לראות בהצעת החוק, גם השנה ייאכפו הנחיות בטיחות מחמירות שיבטיחו את שלום הציבור בהילולא. כלל המתחמים יידרשו לאישורים הנדסיים של גורמי הביטחון והבטיחות כדי לפתוח אותם לציבור, וכך יהיה. לפני סיום אני מבקש להתייחס לשאלה שעלתה פה גם בשנה שעברה ולפני שנתיים על ידי חברת הכנסת מירב בן ארי. היא שאלה: למה כל שנה הוראת שעה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני פה.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני אומר לך עכשיו – אני יודע שאת פה. איך יכול להיות שעל חוק של מירון את לא תהיי פה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני גם מקשיבה לך.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אז אם למישהו נדמה בטעות שמשעמם לי, הסירו דאגה מליבכם. קידום חוק ממשלתי בכל שנה מחדש זה כאב ראש שאני לא מאחל לאף אחד, ובהחלט יש לנו במה להשתפר בעניין. זה לא סוד, אבל, שהממשלה אימצה עד כה רק את המלצות הביניים של ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, ואף שאני הנחיתי במשרדי לקחת בחשבון – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז מה אתה אומר לי? אבל אתה השר הממונה על מירון, ובאמת שאלתי אותך, אז מה התשובה שכל שנה הוראת שעה על מירון? הרי ההילולא במירון קיימת כבר שנים.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אבל אני מתחיל עכשיו לענות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי. אני מקשיבה לך.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני יכול, כשר האחראי למירון, לנהל את מירון, אבל המלצות של ועדת חקירה ממלכתית הממשלה צריכה לאמץ. ואם היא אימצה בינתיים רק את המלצות הביניים – ואני אומר, אף שאני הנחיתי במשרד לקחת בחשבון גם את ההמלצות הסופיות בכל הנוגע לתכנון ההילולא, אין לנו יכולת להביא חקיקת קבע על בסיס המלצות ביניים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה?

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

כי אם יהיו בקבע המלצות הביניים ובהמלצות הקבע הם יגידו דברים אחרים, אז נצטרך לעשות חוק חדש, לכן זה כרגע בהגדרה של הוראת שעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אתה מבין כמה חשוב ועדת חקירה ממלכתית, כמה היא מונעת את האסונות הבאים? תסתכל.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אבל זה לא הוויכוח כרגע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אבל זה חלק מהעניין, המלצות הביניים של ועדת החקירה של מירון שאנחנו הקמנו.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אני מודה לך שבעקיפין, בגללך אני גם השר שאחראי להילולא – עוד משהו.