ישיבת מליאה בתאריך 12/09/2024 בשעה 11:30

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום חמישי ט' באלול התשפ"ד, 12 בספטמבר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת תיקונים לאמנות בין-לאומיות, כלהלן: תיקון אמנת הבנק האירופי לשיקום ולפיתוח; תיקון אמנת הבנק הבין-לאומי לשיקום ולפיתוח. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את השר אופיר סופר להציג את הצעת החוק בשם שר האוצר. בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

איפה שר האוצר? איפה שר האוצר?

היו"ר אמיר אוחנה:

עד עשר דקות, אדוני, לרשותך.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

פחות, אני מקווה. בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024. חוק-יסוד: משק המדינה, קובע כי במקרה הצורך רשאית הממשלה להגיש בתוך שנת הכספים הצעת חוק תקציב נוסף. בהתאם לכך, לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ונוכח הצורך המיידי בהגדלת מסגרות התקציב עבור התמודדות עם צרכיה הביטחוניים והאזרחיים של המלחמה, נדרשה הממשלה להביא לאישורה של הכנסת חוק תקציב נוסף על חוק התקציב המקורי לשנת 2024, שאושר ערב המלחמה, בחודש מאי 2023. חוק התקציב הנוסף אושר בכנסת בקריאה שלישית בחודש מרץ 2024, אלא שבשנת התקציב 2024, לנוכח הימשכות המלחמה, חוסר הוודאות הוא משמעותי יותר מאשר בשנים כתיקונן, ועל כן הקושי בדיוק התחזיות הכלכליות ניכר יותר בשנה הזו. כך, התקציב הנוסף הראשון לשנת 2024 נשען על מספר הנחות מרכזיות, וביניהן ההנחה כי עצימות הלחימה תדעך עד סוף חודש יוני 2024. אלא שהנחה זו לא התממשה באופן מלא, והלחימה עודנה נמשכת. כפועל יוצא, נדרשת הממשלה להוצאות נוספות הנובעות מהימשכות המלחמה, ולפיכך נדרשת הגדלה של כמה סעיפים בחוק התקציב הנוסף הראשון שאושר בחודש מרץ האחרון. סך הצורך בהגדלת התקציב הנובע מהימשכות הלחימה עומד על כ-3.4 מיליארד ש"ח. התוספת המוצעת מיועדת למימון הצרכים הבאים: 2.9 מיליארד ש"ח להארכת משך הפינוי, הריענון והסיוע לאוכלוסייה ביישובים שלגביהם התקבלו החלטות הממשלה – מתוך סכום זה, 2.2 מיליארד ש"ח עבור הארכת מדיניות הפינויים לחודשים ספטמבר עד דצמבר, וסך של 0.7 מיליארד ש"ח למימון הוצאות שהופחתו ממשרדי הממשלה לצורך הארכת משך הפינויים לחודשים יולי ואוגוסט, במסגרת המימון של הארכת מדיניות הפינויים הממומנים; סיוע באירוח חטופים ששבו ארצה ובני משפחותיהם, בני משפחה של חטופים בשבי ובני משפחה של נעדרים במתקני הארחה; מענקי אכלוס עצמאי; מענקי סיוע לתושבים בלתי מועסקים מיישובים מפונים או מיישובים שתושביהם הוצאו להתרעננות במסגרת מלחמת חרבות ברזל; מענקי עידוד תעסוקה לעובדים שמקום מגוריהם או מקום עבודתם מפונים; 200 מיליון ש"ח להגדלת התקציב המיועד למעטפת הניתנת למשרתי המילואים במערך הלוחם ולבני משפחותיהם בשנת 2024, כפי שייקבע על פי התוכנית שיגישו שר הביטחון ושר האוצר לאישור הממשלה; 255 מיליון ש"ח להגדלת תקציב הביטוח הלאומי לצורך יישום מוקדם ככל הניתן של המלצות דוח הוועדה הציבורית לבחינת מענים לנפגעי יום 7 באוקטובר 2023. בשל ייחודיותם של אירועי 7 באוקטובר והצורך במתן מענים שלא קיימים בחוק נפגעי פעולות איבה ובמתן מענים משלימים למענים הקיימים, מינה שר האוצר ועדה ציבורית למתן סיוע לנפגעי האירועים. במסגרת עבודת הוועדה נבחנו הקבוצות השונות שלהן נדרש לתת מענה, תוך מתן דגש על הצורך בשיקומן והשתלבותן בחברה באופן מיטבי. כעת נדרש התקציב לצורך יישום המלצות הוועדה בהקדם האפשרי. על כן מוצע לאשר חוק תקציב נוסף שני לשנת הכספים 2024, שיחליף את חוק התקציב הנוסף הראשון. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. וכעת נעבור לדיון האישי. ראשונת הדוברות והדוברים, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה, גברתי. עד שלוש דקות לרשותך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו לקראת עדכון תקציב, וכולנו מודעות ומודעים לסיטואציה ולמצב שהמדינה שרויה בו. אבל מצד שני, אני לא חושבת שזה רעיון טוב שבכל כמה חודשים יעודכן תקציב ונמשיך בצורה הזאת. אני חושבת שצריך לקבל החלטה אמיצה ולסגור עסקה במיידי להחזיר את החטופים, להפסיק את המלחמה, להתחיל תהליך מדיני, לשקם את המצב בתוך המדינה. המצב מאוד מאוד מאוד מאוד קשה ועגום. אם נסתכל על כל פינה, לא משנה מה – חברתית, כלכלית, פוליטית – אני לא יודעת אם המילה "קשה" יכולה לתאר. באמת, אין לי יותר מילים לתאר את הסיטואציה והמצב הזה – עוני, רצח ופשיעה. אנחנו אחרי לילה מדמם בחברה הערבית – שלושה נרצחים, ארבעה פצועים, בתוכם גם קשים. עד מתי? עד מתי? ולאן עוד אפשר להגיע? אל תגידו לי, אל תשקרו לעצמכם שאתם לא יכולים לטפל בסוגיה הזאת. לא יכול להיות – שלושה נרצחים, ארבעה פצועים, בתוכם קשים, ואף עצור אחד. אתם רוצים להגיד לי שמדינת הביטחון וממשלת הביטחון ומר הביטחון והשר לביטחון לאומי לא יודעים? לא יכולים להפסיק את הפשע הזה? אני רוצה להגיד לכם בשם כולנו, בשם כל החברה הערבית: אתם משקרים לעצמכם, אי-אפשר להמשיך בשיטה הזאת. אני יודעת שישנם אנשים שנהנים מהסיטואציה הזאת, אחרת היו מפסיקים את זה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. וכעת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, 342 ימים חלפו מאז פרוץ המלחמה, 101 חטופים וחטופות נמקים בשבי החמאס. אתמול בפיגוע בבנימין נפל סמ"ר גרי גדעון הנגהאל, ובאסון התרסקות המסוק נהרגו שני לוחמי 669 במילואים – רב-סמל מתקדם דניאל אלוש ורב-סמל מתקדם תום איש-שלום. אני משתתפת בצער המשפחות שאיבדו את היקירים. יהי זכרם ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

ואני מאחלת החלמה מהירה לפצועים. לצערנו, המלחמה גובה מחירים יקרים של אובדן חיי אדם; יותר מ-780 חללים מכוחות הביטחון וחיילים ו-850 אזרחים קיפחו את חייהם במלחמה הארורה הזאת. אסון רודף אסון, פיגוע אחר פיגוע. אזרחי המדינה משוועים לביטחון לאומי אמיתי, וכמובן להחזרת החטופים. השבוע עלה לכותרות ביקור הניחומים של ראש הממשלה נתניהו ורעייתו בבית משפחת החייל אורי דנינו, זיכרונו לברכה, אחד מששת הנרצחים באכזריות במנהרה בעזה. אני מבקשת להקריא מעל בימת הכנסת דברים שהרב אלחנן דנינו, אביו של אורי, אמר לנתניהו: אני באמת לא יודע אם הייתה הזדמנות לעסקה או לא, אבל סלח לי, אדוני, הכול קרה במשמרת שלך. הבן שלי נרצח במנהרה שאתה בנית במשמרת שלך. אתה הרבה שנים בשלטון, הרבה מאוד; הבטון והדולרים נכנסו במשמרת שלך. אתה חייב את חייהם של כולם. תפסיקו להתעסק בלאסוף מנדטים ולהתעסק בסקרים מה יביא ומה לא. תפסיקו שם למעלה להתעסק בשטויות ולחרחר ריב ומדון. אל תתעסקו בפוליטיקות קטנות וזולות ובספינים. אין שום מחיר לחיי אדם. תסגור בבקשה את הלשכה שלך לעשר דקות עם עצמך כל יום ותחשוב איפה הערך היהודי שאתה מביא. לא מגיעה לנו הארץ הזאת ללא אחדות. לא מגיעה. האסון הזה קרה בגלל הפילוג והפירוד. אם היית מתנהג כמו שהיית בגיל 22, עם ציונות אמיתית, היית מסתכל על המטרה הקדושה, היית הורג את החמאס כשהוא קטן. חיכית עד שהוא נהיה מפלצת. חטפנו סטירה ואכלנו אותה. מכובדיי, את התגובות חסרות הרגישות של נתניהו ורעייתו אני חוסכת מכם, נותר רק לדמיין.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, גברתי. וכעת חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. אני מזכיר שמי שאינו נוכח כאילו ויתר על זכות הדיבור. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. 101 חטופים, 342 יום. מתי זה ייגמר ונשיב אותם הביתה? אתמול, אדוני היושב בראש, פורסם ב-N12 כי ראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים ביקשו מהיועצת המשפטית לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגדם, נגד אנשי המדינה, במטרה לעצור את הצווים למעצר בכירים. המטרה – לפתוח בחקירה, ובהמשך לסגור אותה. לא ייאמן – –

טלי גוטליב (הליכוד):

עבירה של פשעי מלחמה.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – פשוט לא ייאמן. שר משפטים של מדינת ישראל נוהג ישראבלוף. מתמודדים – בהצלחה רבה, אני חייב להגיד – מול הגשש החיוור. ישראבלוף. כאילו יפתחו בחקירה, כאילו יקיימו אותה ואחר כך יסגרו אותה. לא להאמין, שר משפטים במדינת ישראל. אם זה נכון, לכאורה – ואני שם פה גרשיים – אני מניח שזה נכון, אחרת היו רצים מול ראשי N12 ותובעים אותם. זה לא ייאמן, במדינה דמוקרטית לבקש דבר כזה. כן, יש לנו בעיה; כן, אני נגד בית הדין בהאג; כן, אני נגד מעצר בכירים על לא עוול בכפם. תקפו אותנו, רצחו אותנו, אבל לבקש דבר כזה? שר משפטים מבקש כאילו לפתוח בחקירה ואחר כך לסגור אותה? כאילו ישראבלוף. לא ייאמן. אדוני היושב בראש, לראש הממשלה אין אומץ להגיד שתי מילים, או שלוש: "ועדת חקירה ממלכתית", ואין בלתה. אין מישהו במדינת ישראל שחושב שלא צריך להקים ועדת חקירה ממלכתית. כל דבר אחר, כל אפשרות אחרת – קיום ועדה פרלמנטרית, ממשלתית – זה הישראבלוף, זה הישראבלוף. ראש הממשלה, אין לו אומץ להגיד את שלוש המילים האלה: "ועדת חקירה ממלכתית". האסון הכי גדול שקרה למדינת ישראל, לעם ישראל, מאז השואה. אלפים נטבחו, נרצחו ונאנסו, וכרגע חלקם, 101 מהם, בתעלות עזה, במנהרות עזה, בידי מפלצות החמאס – כן, שצריך לחסל; כן, שצריך להרוג את יחיא סנוואר – ונהרוג אותו – אבל לבקשה כזו, ולהתעלם מכך שלא צריכה לקום ועדת חקירה ממלכתית? לא יעזור, אנחנו נפעל בנושא. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, בחודש האחרון, מתאריך 11 באוגוסט עד 11 בספטמבר, נהרגו בפעילות מבצעית 22 אנשי כוחות הביטחון. אני רוצה לחזור על זה: בחודש האחרון נפלו בקרב 22 אנשי ביטחון, שוטרים וחיילים, זיכרונם לברכה. ובזמן הזה, בלי למצמץ, הולך גולדקנופ אל נתניהו ומנסה לארגן עסקת שוחד פשוטה – אתה תדאג שנוכל להמשיך להשתמט, אנחנו נתמוך בתקציב. אני רוצה לחזור על זה: בזמן שחיילים נהרגים בשדה הקרב – הממשלה הזאת שולחת אותם לשדה הקרב – באותו זמן חלקים נרחבים בקואליציה עושים עסקאות של תקציבים תמורת פטור משירות בצבא. איפה הבושה שלכם? איפה הערכים שלכם? עד מתי אתם חושבים שהחברה הישראלית תהיה מוכנה לסבול את זה? השר אופיר סופר, אדם עתיר זכויות מבחינה ביטחונית, זה מקובל עליך? זו הממשלה שאתה רוצה להיות חבר בה? זו הציונות הדתית שלך? הגיע הזמן שהקומבינות הפוליטיות והשוחד הפוליטי והמינויים הפוליטיים ייעלמו מהפוליטיקה הישראלית. אם אנחנו רוצים להמשיך ולשרוד כאן, אם אנחנו רוצים להיות חזקים מספיק, אנחנו צריכים שכולם יישאו בנטל – בנטל הביטחוני, על ידי גיוס ושירות צבאי מלא, ובנטל הכלכלי, על ידי השתתפות במעגל העבודה. המציאות שבה חלקים נרחבים של הציבור החרדי עסוקים בלקבל תקציבים ואינם שותפים בעשייה הביטחונית והכלכלית, המציאות הזאת של אי-שוויון בנטל, חייבת להשתנות. אני מצפה מחברי הקואליציה שלא ייתנו ידם לשחיתות השלטונית המתרקמת וקורמת עור וגידים בין ראש ממשלה לבין ההנהגה החרדית. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין גבול לציניות. השר גולדקנופ, שעד לרגע זה תוהה מה קשורה ממשלה למלחמה, עכשיו הוא הטיל אולטימטום על ראש הממשלה לחוקק את חוק ההשתמטות כתנאי להצבעת מפלגתו בעד התקציב. כל כך עצוב שביום שבו אנחנו קוברים את חיילינו הגיבורים, אלו שחירפו נפשם באומץ לב למען חבריהם, למעננו, ראש הממשלה נעתר לאולטימטום ומייד הבטיח אתנן פוליטי לשר גולדקנופ: הם יחוקקו את חוק ההשתמטות. באיזה עולם, בשעת מלחמה, כשחסרים לצה"ל 10,000 חיילים, כשחסרים 15 גדודים, מחליט ראש הממשלה להבחין בין דם לדם ולהנציח פטור גורף מצה"ל לחרדים? וזאת, כמובן, לא לשם שמיים, אלא לשלומה של הקואליציה. לא די בכך שבמשמרת של הממשלה הזאת בשעת מלחמה יש אפס היענות של חרדים שכבר זומנו לצו ראשון, וההתייצבות שלהם מתוך 1,000 צווים היא פחות מ-5%, 48 איש, ובכך שצה"ל ניסה להגיע לעמק השווה עם נציגי החרדים, ואנחנו ביקרנו את זה, ושגה כשהוא החליט לטרגט 3,000 צעירים חרדים לפי תבחינים שלא מעוגנים בחוק – אז התיאבון רק הולך וגדל. התיאבון של גולדקנופ ושל חבריו רק הולך וגדל. זה לא מספיק. לא ייאמן שבמדינת ישראל בשעת מלחמה נוצרה לנו כאן מדינה בתוך מדינה. הצרכים המבצעיים של המלחמה ועתידה של מדינת ישראל הם לא חלק מהשיקולים של גולדקנופ וחבריו. ממשלת 7 באוקטובר, לא יעזור, איך שלא נסובב את זה, זאת ממשלה לא ציונית, ואות הקלון הזה יהיה עליהם, ויהיה חלק ממורשתו של נתניהו. אין מנוס, במדינת ישראל, ששוכנת בשכונה מסובכת כל כך במזרח התיכון, חייבים לפעול בהתאם ללשון החוק כעת, וכל צעיר בן 18 חייב לבצע שירות צבאי, אזרחי או לאומי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. כעת חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

שמעתי שהרמטכ"ל – סליחה על המילה – אבי נעלבי. הוא סיפר בדרך כזאת או אחרת לאשת תקשורת שהוא לא מגיע לוועדת חוץ וביטחון כי טלי גוטליב משתלחת באנשי הצבא, ושאנשים סבורים שאולי כדאי להוציא אותי מוועדת חוץ וביטחון. אז בואו נאמר לעם ישראל את העובדה הבאה: הרמטכ"ל הגיע לוועדת חוץ וביטחון פעם אחת בלבד. הוא גם לא הגיע פיזית – אנחנו נסענו אליו לבור. אכן, שאלתי אותו שאלות נוקבות. כך, לדוגמה – ואלה שאלות שאני שואלת אותו גם בגלוי – ב-13 בספטמבר הרמטכ"ל התייצב ונאם בעניין מלחמת יום הכיפורים ואמר שלא ניתן לשלול איחוד זירות שיגבה קורבנות. אז שאלנו, בין השאר: האם אתה הזזת כוחות לדרום, האם אתה דאגת למילוי מחסני האמל"ח שהועברו לאוקראינה, והאם ביטלת את ההדממה. מה נדמה לכם, שהרמטכ"ל ענה על השאלות שלי? ממש לא. הוציאו אותי מהבור והדליפו לתקשורת שרבתי עם הרמטכ"ל. שיהיה ברור כאן לעם ישראל: אני לא מתכוונת ללטף את הרמטכ"ל. הוא עתיר זכויות לחימה, הכול טוב; את המלחמה הזאת, מבחינתי, הוא מנהל באופן תבוסתני. אבל לא זה מה שמפריע לי. הרמטכ"ל עסוק מאוד מתחילת המלחמה בלאתרג את עצמו, את צמרת המודיעין ואת חיל האוויר. והתחקיר שפורסם אתמול, אני חייבת לומר לכם, כנראה מציג את חיל האוויר קוף. חיל האוויר הטוב בעולם – קוף. לא יודע מימין ולא יודע משמאל, ורק בשעה 16:00 הוא בכלל שמע על המסיבה בנובה. זה תחקיר שמי ששולט בו, רק תבינו, זה הרמטכ"ל; ואני אסביר לכם גם למה. הרמטכ"ל יודע יותר מראש ממשלת ישראל; כל החומרים נמצאים בידיים של הרמטכ"ל. אני אתן לכם דוגמה מה נמצא בידי הרמטכ"ל: מצלמות עין הנץ מכביש 232 משדרות, מאופקים. אלה המצלמות של המשטרה – זה נמצא אצל הרמטכ"ל; כל הצילומים בכל מיני אופנים שאני לא יכולה לחשוף, וזה פה – הכול נמצא בידי הרמטכ"ל; טלפונים של התצפיתניות, כדי ללמד על שעת ההתרעה, נמצאים אצל הרמטכ"ל; שעות הקשר שהתצפיתניות התריעו – נמצא אצל הרמטכ"ל. זה אפילו לא נמצא בידיים של הממשלה. ומה שאתם רואים בתחקירים זה הדלפות בעלות עניין לשמור על הרמטכ"ל, לשמור על דרג המודיעין ולהלבין את חיל האוויר. שלא תבינו פה: אין חיה בעולם – ואני דיברתי עם אנשי חיל האוויר, שנפגשו איתי במחשכים, ולא צריך להיות גאון הדור בשביל זה – אין חיה בעולם הזה שלמעלה מ-3,000 מחבלים פורצים את גבולות ישראל. אין חיה כזאת, ברצינות. למה אנחנו מחזיקים צבא, אם לא להיות ערוכים ליום פקודה וליום הפתעה? מה קורה פה? מטוס אחד לא עולה לאוויר שעות? מה, אתם נורמליים? מטוס אחד שהיה עולה לאוויר היה מונע את החטיפה של החטופים רק מהרעש והחולות שהוא היה מעיף שם. אז על מי אתם באים לעבוד? ואני אומרת כאן לרמטכ"ל: אני אקדיש כאן נאומים שלמים, ואני לאט-לאט אחשוף עדויות שאני אספתי בעצמי. ולידיעת השב"כ, שקורא לי בכל מיני שמות – שידע השב"כ שגם אני יודעת לאסוף ראיות בלי שתדעו איפה אספתי אותן. לא, זה לא במחשב שלי וזה גם לא בפלאפון, ואני יודעת שזה מאוד מטריד אתכם, האופן שבו אני מדברת עם כל מיני גורמים. אבל אני אשתמש בחסינות שלי, ואני אקדיש את הנאומים שלי פעם אחר פעם לומר לכם ולספר לעם ישראל מה היה כאן עובר ל-7 באוקטובר. הרמטכ"ל, בכל הכבוד, אם נדמה לך שאתה תפרסם תחקירים שישחירו את חוד החנית, את הלוחמים שבאו ב-7 באוקטובר לזירות הלחימה, ועליהם אתה תפיל אחריות – תחשוב פעמיים. אנחנו רוצים לדעת איפה אתה היית, ואיפה ראש אמ"ן היה, ואיפה מפקד חיל האוויר היה, ואיפה היה ראש השב"כ ואיפה ראש המוסד – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ועדת חקירה ממלכתית, מה הבעיה?

טלי גוטליב (הליכוד):

– – זה מה שאני מבקשת לומר. ושיהיה כאן ברור: לא ניתן לאף אחד להתחמק ולתת לנו כל מיני כותרות הזויות בהקשר הזה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא שמענו, לא ידענו – מפקד חיל האוויר לא ידע על המסיבה בנובה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

הוא למד מראש הממשלה – לא שמעתי, לא ידעתי, לא ראיתי. היה לו מורה טוב.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – כולם. מפקד חיל האוויר – 16:20 – לא יודע. אתם נורמליים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, חברת הכנסת גוטליב.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – ראש הממשלה לא יצר איתו קשר – – – מעניין, לא ידע כלום.

היו"ר אמיר אוחנה:

די, די. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על תקציב, ואני חושב שמי שהיה צריך להציג כאן את התקציב, עם כל הכבוד לשר הקליטה, הוא שר האוצר. כמו שהוא התחמק מלהגיע לוועדת הכספים אתמול, להציג לנו את הגדלת הגירעון ולקבל שאלות מחברי ועדת הכספים, גם היום הוא לא מגיע להציג את החוק. כי בעצם זה חוק תקציב. ברגע שאתה משנה את התקציב זה חוק תקציב לכל דבר. אבל שר האוצר – נראה לי שאין לו זמן להתעסק בכלכלה של מדינת ישראל, ולכן הוא פטור מלהגיע למליאה ולהציג את חוק התקציב; והוא גם פטור מלהגיע לוועדת הכספים ולקבל שאלות קשות מחברי הכנסת חברי ועדת הכספים. אנחנו מדברים עכשיו על הגדלת הגירעון ב-3.4 מיליארד שקל, כאשר אנחנו כבר בגירעון של 175 מיליון שקל. אז בעצם הגירעון גדל בעוד קרוב ל-3.4. בנוסף לכל זה אתמול בוועדת הכספים אנשי המקצוע של משרד האוצר אמרו שעד סוף השנה נעבור את הגירעון של 200 מיליארד. עם גירעון כזה אני חושב שמכובד מאוד ששר האוצר יבוא לתת לנו תשובות, יבוא ויסביר איך אנחנו יוצאים מהגירעון הקשה הזה. אבל הוא יכול ומרשה לעצמו. אתמול יצאתי מוועדת הכספים מאוד מודאג מכל הנתונים הכספיים שהציגו לנו אנשי המקצוע של משרד האוצר, ואני חושב שאזרחי ישראל צריכים להיות מודאגים, כי ברגע שאנחנו מגדילים את הגירעון, והממשלה מגדילה את הגירעון לעומת אופציות אחרות שהיו – על ה-3.4 היו אופציות אחרות לא להגדיל אותם. ואתם יודעים שחלק מהכסף הזה – כשאנחנו מגדילים עכשיו את הגירעון ב-3.4 מיליארד שקל, חלק מזה חוזר להסכמים הקואליציוניים מהקיצוץ הרוחבי שביצעה הממשלה. אז לא כל הכסף בא, כמו שהציגו בהצעת החוק, למפונים ולמילואימניקים, אלא גם להסכמים הקואליציוניים שקוצצו – יחזירו שם. אבל הדבר החשוב ביותר: אנחנו נשלם יותר ריבית. היום אנחנו משלמים מעל 40 מיליארד שקל ריבית בשנה. אנחנו נשלם עוד 7 מיליארד שקל, כי דירוג האשראי שלנו ירד, ואז אנחנו משלמים יותר ריבית. וברגע שאנחנו משלמים יותר ריבית כל אזרח במדינת ישראל ירגיש את זה. בשביל לסגור גירעון יש כמה אופציות. האופציה הכי קלה לממשלה תהיה הגדלת המיסים, ומי שיסבול בסופו של דבר הוא האוכלוסייה החלשה במדינת ישראל, והאנשים שעובדים מהבוקר ועד הלילה בשביל להתפרנס ישלמו יותר מיסים ויסבלו יותר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו כולנו הורים, לכולנו יש משפחות, ילדים. ואני רוצה להעלות סוגיה, שהאמת – אתמול בוועדה למניעת סמים ואלכוהול אני הזדעזעתי. ואני אומר ומדבר קודם כול ללב של כולנו, של כל אחד שנמצא פה ומי שצופה בנו. אני לא יודע כמה אתם מכירים את הנושא של התמכרויות אצל בני הנוער. כמה אתם נוגעים בדבר הזה או שאתם שומעים מגורמים כאלו ואחרים, אבל הנושא של התמכרויות בישראל זאת מכת מדינה שגדלה באופן דרמטי מתקופת הקורונה. ואנחנו כמדינה, לצערי הרב, לא מטפלים ולא עושים כמעט – אני אומר כמעט – דבר כדי למנוע את הסוגיה הזאת. אתמול הדיון היה בנושא של גז קצפות. אתם יודעים מה זה גז קצפות? אתם הרי אוכלים מדי פעם קצפת, זה נורא טעים. אבל הצד השני של גז הקצפות זה שהוא סם.

טלי גוטליב (הליכוד):

כמו גז מזגנים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הילדים האלה לוקחים את הבלון הקטן של גז הקצפות, אותו בלון שמשתמשים בו להכנת קצפת, עם דוקר מיוחד מנפחים בלון ואתם רואים אותם מסתובבים עם בלונים, שואפים את גז הקצפות ופשוט מתמסטלים מזה. הנתונים של בתי החולים על אותם ילדים שמגיעים אל חדרי המיון, הם מפחידים. היה מקרה אחד של מוות מהגז הזה; ילדים מגיעים למצב שהם לא שולטים בהתנהגויות שלהם; זה מביא לאלימות נוראית. ואף אחד לא מדבר על זה. עכשיו אני אגיד לכם משהו שלא תאמינו: זה חוקי. אתה לא יכול לעצור אף אחד שמשתמש בזה. אתה יכול לעצור רק יבוא שהוא בלתי חוקי, שהוא לא על פי חוקי המסחר, אבל לא בגלל שזה סם. יש מדינות שפעלו בנושא הזה והפכו את זה לסם מסוכן, אבל במדינת ישראל זה עדיין לא קרה. אני רוצה לשים את הדבר הזה על השולחן, ושמדינת ישראל תבין: משנת 2018 – אתה מכיר את הנושא הזה, אופיר כץ – אין את הרשות למניעת סמים ואלכוהול. היא לא קיימת. אתה היית העוזר של גלעד ארדן. היית העוזר שלו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל – – – רשות אחרת.

אופיר כץ (הליכוד):

הם הטמיעו אותה בתוך אגף אחר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז אני אסביר לך. זה נמצא היום – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

בתוך רשות אחרת. זאת רשות אחרת משוכללת – בביטחון לאומי. הם רשות – – –

אופיר כץ (הליכוד):

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, חברי אופיר כץ. זה בתוך – – –

אופיר כץ (הליכוד):

היו איתה הרבה בעיות, אני יודע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חברים, אני אסביר לכם. אני חי את זה, אני עובד בזה.

אופיר כץ (הליכוד):

נכון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה גוף קטן שנמצא בתוך המשרד לביטחון לאומי, שכמעט לא מסובסד בתקציב. אין לו אפשרות להתמודד מול הרגולציה. היתרון של הרשות היה שיכלו לעשות שולחנות עגולים, להביא את המנכ"לים, לפעול מיידית. היום זה לא קיים. הגוף הזה היה כל כך חשוב למדינת ישראל בנושא של מניעת סמים ואלכוהול, גם במניעה עצמה וגם בהסברה. וזה לא קיים.

אופיר כץ (הליכוד):

בוא ניזום דיון בוועדה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני העליתי את זה כחוק, ואתם – בנושא של – – –

אופיר כץ (הליכוד):

לא, אמרת שולחן עגול. בוא נעשה את זה בוועדה, נזמין גורמי מקצוע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אין בעיה. אבל לפני שלושה חודשים העליתי את זה כחוק, להחזיר את הרשות, וזה נפל בוועדת שרים.

אופיר כץ (הליכוד):

לא אני מדבר על – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אעלה את זה שוב. אני רק אגיד משפט.

טלי גוטליב (הליכוד):

כי זה נמצא בתוך הרשות הלאומית לביטחון קהילתי. זה הוטמע שם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

טלי, אני רק אגיד משפט. אם אתם רוצים אחדות, זה נושא של אחדות. חייבים להציל את הילדים מהסמים והאלכוהול. תודה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, אבל זה הרשות. מאה אחוז. אבל זה נמצא בתוך הרשות לביטחון קהילתי. זאת רשות שהיא – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת דן אילוז, נמצא? לא נמצא. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החברה הערבית מדממת. אתמול נרצחו שלושה אנשים בחברה הערבית, אחד מג'דיידה-מכר וגבר ואישה מרמלה. ולכן, אנחנו חסרי אונים מול השר לביטחון לאומי, שלא עושה כלום בנושא הזה. אנחנו חסרי יכולת, חסרי אונים מול הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית. ראש הממשלה הקים את ועדת השרים למאבק בפשיעה, והוועדה הזאת לא מתכנסת. אדוני היושב-ראש, למי אנחנו צריכים לפנות? מי אמור לתת את התשובות לאנשים? מי אמור להגן על האזרחים? מי אמור לטפל בפשיעה? כאשר ראש הממשלה לא מתייחס לחברה הערבית, ולא דואג לחברה הערבית ולא מנחה את השר לטפל בפשיעה, אז למי אנחנו אמורים לפנות? מי אמור להגן עלינו מפני ארגוני הפשיעה? טרור אזרחי משתולל ברחובות. כל יום יש לנו נרצחים בחברה הערבית, ואין דין ואין דיין. הממשלה איבדה את הצפון, איבדה את הגליל, את המשולש וגם את הנגב. דיברתם על משילות – איזו משילות? הפקרות מוחלטת. ואני פונה מכאן למפכ"ל החדש, המפכ"ל דני לוי: אנחנו רוצים תשובות, אנחנו רוצים שמישהו יגן על החברה הערבית, שייתן פתרונות לאנשים, שיצמצם את ההרוגים ואת הנרצחים בערים וביישובים שלנו. זה מה שאנחנו דורשים. למה אתם מפקירים את האזרחים? מה הסיבה לכך? יש זעקה מהרחוב הערבי, מהחברה הערבית, לאנשים שמקבלים את ההחלטות, לשרים שיושבים בממשלה. מה אתם עושים? למה אתם לא מטפלים בנושא הזה? הגיע הזמן שתקבלו החלטות על מנת להגן על האזרחים שלנו, על התושבים. אי-אפשר להפקיר את החברה הערבית ולהשאיר אותה מדממת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אתמול בוועדת הכספים אנחנו התחלנו את הדיונים על חוק הפחתת הגירעון, שהוא בעצם חוק הגדלת הגירעון. ומה שמעניין הוא שגם הממונה על התקציבים וגם הכלכלן הראשי במשרד האוצר סתרו לגמרי, ב-180 מעלות, את מה ששר האוצר אמר כאן בתחילת השבוע על הנתונים המדהימים של כלכלת ישראל. ההפך הוא הנכון, היום הכלכלה שלנו – במכלול הפרמטרים: הצמיחה, הגירעון, דירוג האשראי, יחס חוב–תוצר, השקעות – במצב הכי גרוע זה לפחות 20 שנים. איגרות החוב שלנו נסחרות היום ברמה של מקסיקו, מקסיקו. ואנחנו גרועים יותר מהונגריה, מפרו, מהפיליפינים. בשנה וחצי נתניהו וסמוטריץ' ביצעו השמדת ערך של הכלכלה שלנו. התקציב הזה הוא התקציב השלישי, שלישי לשנת 2024, אבל לא בטוח שהוא האחרון, ואני אומר לכם את זה מידיעה. הרבה דברים השתנו מאז שאישרנו את התקציב המקורי במאי 2023. מה לא השתנה? הכספים הקואליציוניים, המשרדים המיותרים והחוצפה. שימו לב, משרד המורשת – 71 מיליון שקלים; משרד התפוצות – 34 מיליון שקלים; משרד ירושלים והמסורת – 55 מיליון שקלים; המשרד לשיתוף פעולה אזורי – 28 מיליון שקלים, על כלום ושום דבר; משרד ההתיישבות האגדי – 333 מיליון שקלים ועוד 302 מיליון שקלים על העודפים של 2023, וסך הכול 633 מיליון שקלים למשרד של אורית סטרוק. מפונים, מילואימניקים, מעמד הביניים, הייטק, גמלאים – למי אכפת? ממשיכים לבזוז. וכאשר לכולם ברור לגמרי כי צפויים לנו בעתיד הקרוב קיצוצים כואבים והעלאות מיסים, המשרד לשירותי דת, שימו לב, מפרסם השבוע מכרז לתפקיד חדש: הממונה על ההילולות – תפקיד שלא היה קיים בעבר, עוד ג'וב לעוד עסקן, עם שכר של 32,000 שקלים בחודש, בתוספת אש"ל ורכב צמוד. אז אחרי ששילמו השנה 14 מיליון שקלים להפקת ההילולה במירון על 30 איש, כעת ממציאים ג'וב מערכתי בנושא. בקרוב, בקצב הזה לא יהיה כאן הייטק, לא יהיה מעמד הביניים – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. ההילולה שלך נגמרה. מדבר על הילולות? ההילולה שלך נגמרה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

עוד חצי דקה. אני שמח שזה משעשע אותך. הצמיחה במשק הופכת לשלילית, אבל לפחות יהיה כאן ממונה על הילולות. מושחתים, נמאסתם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

בחשבון הטוויטר של "חדשות מלפני שנה" – אתם מכירים את חשבון הטוויטר הזה? בעצם מצייצים מדי יום את הכותרות של אותו תאריך של היום רק מהשנה שעברה. זה קונספט ממש גאוני, שהפך עם הזמן לתצוגת ארכיון גאונית ועצובה של נורות האזהרה, הדגלים האדומים והכתובות על הקיר שהיו כאן לפני המלחמה. אחרי 11 חודשים מאז השבת השחורה, אחרי כל כך הרבה ידיעות על "הותר לפרסום", אחרי כל כך הרבה חודשי פליטות של תושבי הנגב המערבי והצפון, אחרי כל כך הרבה סבבי מילואים ואחרי כל כך הרבה זמן שעבר בלי שהצלחנו להחזיר את החטופים והחטופות, קל מאוד להתייאש. אנחנו רואים את זה סביבנו, וזה מה שקורה לצערי ללא מעט ישראלים. אבל אסור שזה יקרה. אסור שהתקווה היחידה בישראל תהיה רק בשמו של ההמנון שלנו. המצב יכול להשתפר באופן מאוד משמעותי. זה יכול לקרות, וזה יכול לקרות גם בצורה מהירה. אז הינה לכם, כדי להמחיש, כמה מהכותרות שאנחנו יכולים לצטט בחדשות מלפני שנה בעתיד. שימו לב: ישראל הולכת לבחירות. חמשת חברי הכנסת מהליכוד שהצביעו בעד פיזורה בהודעה משותפת: כשהמדינה נמצאת על מסלול התרסקות, חייבים להחליף את הנהג. וקצת זמן לאחר מכן: סוף-כל-סוף, ושבו בנות ובנים לגבולם: כל החטופים והחטופות הוחזרו לישראל. תדמיינו את זה. ואז: הסכם אזורי היסטורי, ואיראן על הכוונת: ברית המדינות המתונות במזרח התיכון יוצאת לדרך. וימים אחר כך: סוף עידן החמאס – כוחות הברית המזרח-תיכונית נפרסו בעזה, ואחרון חיילי צה"ל יצא מהרצועה. וכמובן: ישראל יוצאת לדרך חדשה – הושבעה ממשלת התיקון, הקואליציה הרחבה ביותר מאז מלחמת ששת הימים. זה מה שצריך להיות כאן. תחשבו מה יכול להיות כאן. תחשבו מה ומי מונעים מזה לקרות, ואל תאבדו את התקווה. אנחנו עוד נראה את הימים האחרים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. אני נועל את רשימת הדוברים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, לא צריך לחדש לאף אחד אם אני אומר שהמצב הרעוע, הקטסטרופה שהמדינה עוברת בכל תחום שרק אפשר להעלות, היא בגלל שזה שנתיים מנהלת את המדינה הממשלה הכושלת ביותר בתולדותיה – ממשלה שהביאה חורבן גם בתחום הכלכלי וגם בתחום הביטחוני וגם בהרגשה הכללית של אזרחי המדינה. בכל דבר שהם נוגעים הם משאירים אדמה שרופה, ואנשים כבר מאבדים תקווה ושואלים מתי הדבר הזה יסתיים. יש היום הרבה מאוד רשויות שמתקשות לשלם את השכר של העובדים שלהן. יש רשויות שמתקשות לנקות את הפסולת מרחובות היישוב. והשר הכושל ביותר, שראש הממשלה שם אותו בתפקיד הכל-כך חשוב, שר אוצר, כשאין לו שום ידע וקשר לא לכלכלה ולא לניהול בכלל, הוא עסוק באידיאולוגיה חשוכה ומרכז את כל המאמצים שלו בשטחים הכבושים. יש לו תוכניות שם, והכלכלה לא מעניינת אותו, האזרחים לא מעניינים אותו, השכבות החלשות לא מעניינות אותו, והוא הורס את הכול לנגד עינינו, ואנחנו מביטים ושואלים: מה יהיה עם הדבר הזה? הפשיעה בחברה הערבית משתוללת. יותר ויותר אנשים נרצחים לחינם. השר לביזיון לאומי, שמופקד על הביטחון האישי של האזרחים – לא מעניינים אותו החיים של האזרחים הערבים. אגב, לא מעניינים אותו גם החיים של האזרחים היהודים, שהפשיעה גם אצלם עלתה ברמות גדולות. ועל כן אני אומר, ממשלה שרעה בכל התחומים – בתחום הכלכלי, בתחום החברתי ובכל תחום שרק אפשר להעלות על הדעת – צריכה כבר ללכת ולא להמשיך למשול.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הלכתי לנחם את משפחתה של עדן ירושלמי, עליה השלום, לפני כמה ימים.

היו"ר ארז מלול:

השם ייקום דמה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

ושם ישבתי ופגשתי, לצערי, גם משפחות של נרצחי הנובה, אימהות ואחיות, משפחות שמרוסקות ועדיין לא לגמרי מבינות מה עובר עליהן. כשישבתי איתם, הם ביקשו ממני דברים מאוד פשוטים. זה התחיל בשאלה למה. אימא אחת שהבן שלו נרצח אומרת לי: אני הולכת אל בית העלמין ואני צריכה לעמוד בשמש, כי אף אחד לא שם לי צילייה, וכשאני שואלת למה, אומרים לי: אין כסף. ואני מגייסת תרומות כדי שיהיה איפה לשטוף ידיים, כי חלקות של נפגעי פעולות איבה, הן עלולות להיות לעיתים מוזנחות – והיא מדברת דווקא על בית עלמין במרכז הארץ; אני אפילו לא מתחילה לתאר לעצמי מה קורה כשמתרחקים ממרכז הארץ. היא אומרת לי: את השבעה בקושי הצלחתי לקיים. אין לי כסף, גייסתי תרומות כדי לעשות שבעה, כי עם ישראל רוצה לבוא לנחם, אבל אין לי כסף לתת לו שתייה. באיזו מדינה אנחנו חיים שאימא, עכשיו, באזכרה של 12 חודשים, צריכה לגייס תרומות כי הבן שלה נרצח בגלל המדינה, במשמרת של המדינה? אני אפילו לא משתמשת במילה "ממשלה" כי אות הקין הזה הוא על כולנו. "אנחנו" זה המדינה, המקום הזה מייצג אותה. איך אנחנו מרשים לעצמנו להגיע למצב שבו הם פושטי יד? משפחות החטופים, משפחות הנרצחים, חטופים שחוזרים, ניצולי נובה, שמפסיקים להם את התקציבים של השיקום – זה מה שהפכנו להיות, אומה של מקבצי נדבות? שהאזרחים צריכים לממן את הפעילות של הממשלה, של המדינה? אז התרגלנו שסייעות אין ומורים אין, ושאין כסף לשום דבר ולאף אחד, שהתור בסופר רק הולך וגדל וצריך להוריד מוצרים. התרגלנו שלאזרחים שלנו אין כסף. התרגלנו, מרגילים אותנו. אבל אדוני היושב-ראש, אני שואלת באמת. אין כסף לסייעת בגן; אימא שרוצה לשבת שבעה, או רוצה לעשות אזכרה של שנה לטבח, יש מישהו בממשלה שמסוגל לתת לה כסף כדי שהיא תוכל לברך על כוס הקולה כשעם ישראל בא לנחם אותה? שיהיה לנו איזשהו סוג של גאווה לאומית שנה אחרי הטבח הנורא הזה?

היו"ר ארז מלול:

תודה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

ממשלת ישראל, קואליציה, תפעלו. אנחנו לא מתנגחים בכם לצורך ההתנגחות, זה לא תחביב לאומי. יש לכם את הכוח לשנות ולהשפיע. תוודאו שהכספים והתקציבים הולכים, לפחות אחרי שנה של מלחמה, למקומות הנכונים. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בתוכנית זמן אמת ששודרה בכאן לפני יומיים, נוף ארז, לשעבר סגן מפקד בסיס תל-נוף, יושב ואומר שלא הייתה פגיעה ביום הטבח. אלא שהמנחה שמראיין אותו מעמיד בפניו את הדברים שהוא אמר שלושה ימים לפני הטבח, ב-4 באוקטובר. כך אומר נוף ארז ב-4 באוקטובר באופן פומבי בטלוויזיה, לכלל עם ישראל: "כבר עכשיו יש פגיעה בכשירות של חיל האוויר" וברגע שתפרוץ מלחמה "יהיה קשה מאוד להחזיר אותם" – אותם, הכוונה לטייסים – "למבצעיות". אני אישית לא אגיע, כך הוא מעיד על עצמו, כשתפרוץ מלחמה, וביחד איתי יש עוד 200 שאומרים: אנחנו לא נבוא. כשהוא אומר: עוד 200, אני מניחה שהוא מתכוון לעוד 200 טייסים. ובכן, הם אכן לא באו. כמות האנשים ששיוועו ביום הטבח – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

מי לא בא? מי לא בא – – – גלית, את משמיצה, כולם הגיעו.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – לראות מסוק, לראות מסוק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כולם הגיעו, לא היה טייס אחד שלא הגיע. זה לא נכון.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לראות מסוק, לראות מסוק – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה שקר וכזב. לא היה טייס אחד שלא הגיע.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לראות מסוק אחד מעל הנובה – – –

היו"ר ארז מלול:

די, די – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לראות מסוק אחד, לראות מסוק אחד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – – זה שקר.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה יודע מה, סימון? אני חייבת לומר. הדבר הזה לא יכול להיות. לא יכול להיות ויכוח ביני לבינך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כולם הגיעו. כולם הגיעו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – תתביישי.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

עומד סגן מפקד סגן חיל האוויר ואומר – לפני הקלישאות של "תתביישי", אולי תקשיבו רגע. יכול להיות, יכול להיות שיש פה אינטרס משותף.

שלי טל מירון (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

די. חברת הכנסת שלי, די, אני אתחיל עם הקריאות. די.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

זה שטייסים אומרים שלושה ימים לפני הטבח – בואו נסכם על עובדות, סבבה? בואו נסכם על עובדות. שלושה ימים – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתם לא מסוגלים להקשיב. שלושה ימים לפני הטבח עומד סגן מפקד חיל האוויר ואומר שאם תפרוץ מלחמה אין כשירות. זה קרה. שלושה ימים לפני הטבח הוא עומד ואומר: אני ועוד 200 טייסים – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

את מפיצה פייק ודיס אינפורמציה. הטענה שטייסים לא הגיעו ב-7 באוקטובר זה שקר גמור.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

בסדר, נגיע לזה, נגיע לזה. בוא רגע נסכם על עובדות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה זאת אומרת "נגיע לזה"? מדובר – – – את מסיתה נגד חיילי צה"ל.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי. יוראי, די.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

חלק מהיותך חבר פרלמנט זה יכולת לדו-שיח. אני מנסה לייצר פה דו-שיח בלי התלהמות. בואו נדבר.

היו"ר ארז מלול:

זה לא דו-שיח, זה נאום.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

בואו נדבר, למען עם ישראל. אני אומרת, בואו נבדוק את העובדות. עובדה מספר אחת, סגן מפקד חיל האוויר, שלושה ימים לפני הטבח, אומר שאין כשירות כרגע. הוא אומר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אמרו את זה גם אלופים לראש הממשלה – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הכול בסדר. הסכמנו על העובדה הזאת? הוא אומר שעוד 200 טייסים, ברגע שתפרוץ מלחמה לא יהיו כשירים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

די, די, די. לא, לא, אתה לא תפריע לה. די.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני מבקשת הארכה לנאום.

היו"ר ארז מלול:

בסדר. די.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ביום הטבח, גם בקיבוצים בעוטף, גם בפסטיבל נובה, עברו שעות עד שהגיעה עזרה, בטח עד שהגיעו המסוקים והטייסים. יכול להיות שזה לא קשור לזה – מקבלת את ההסבר שהם היו בכשירות ושהם הגיעו בזמן, ויכול להיות שחיל האוויר פשוט לא תפקד מסיבות אחרות. זה שהוא לא תפקד אנחנו כולנו יודעים. שעות על גבי שעות אף עזרה מחיל האוויר לא הגיעה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה שלא נקים ועדת חקירה שתחקור את העובדות?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

רגע, זה לא מה שאני רוצה לומר. מה שאני רוצה לומר הוא שארז נוף מוסיף ואומר. שנייה, תקשיב, נהוראי.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – חיל האוויר.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ארז נוף מוסיף ואומר – שים לב למשפט הבא, נראה מה דעתך עליו. הוא מוסיף ואומר בזמן הריאיון: אם זה לא היה קורה ב-7 באוקטובר אלא לדוגמה – והוא נוקב בתאריך 1 בדצמבר – "אז בוודאות הייתה פגיעה". וזה לב העניין.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לב העניין הוא שאתם מסרבים להקים ועדת חקירה ממלכתית.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא. יהוראי, לא, לא. די, די. אתה בקריאה ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מאוד קל לעמוד מעל הדוכן ולזרוק בוץ על טייסי חיל האוויר. יותר קשה – – –

היו"ר ארז מלול:

די, הסבלנות שלי פקעה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

יהוראי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

נהוראי, אתה לא מסוגל להודות שהשבט שלך, שהשבט שלך – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה שבט שלי – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – עשה אולי את פשע הסרבנות הגדול ביותר.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אני קורא אותך לסדר פעם שלישית. תוציאו אותו.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

בהתנתקות, כשהוציאו גופות מקברים, החיילים הדתיים קרעו בגד ושירתו בצבא.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת דוידסון. בבקשה להוציא, די.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מי שומר על המדינה הזאת? הטייסים שומרים על המדינה הזאת. איך אפשר לומר משהו נגד טייסים?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – למה אתם מסרבים להקים ועדת חקירה ממלכתית? בושה וחרפה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אבל על דיקטטורה מדומיינת הפקירו פה אזרחים, ילדים, נשים. שקר בנפשך. אתן מגן על סרבנות. מי שמגן על סרבנות – –

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי. שלי, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – אין לו שום יכולת לשבת פה ולומר: אתה אשם, הראש אשם.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מה שנעשה פה – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – מה שנעשה פה זה פשע נגד עם ישראל. אבל הפשע הזה נעשה על ידי האנשים הנכונים.

גלעד קריב (העבודה):

על הידיים שלכם, על הידיים שלכם.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, די. חברת הכנסת שלי, די.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הפשע הזה נעשה על ידי יפי הבלורית והתואר.

גלעד קריב (העבודה):

ממשלת ההפקרה – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הפשע הזה נעשה על ידי אנשים דיאלנא, הם משלנו.

שלי טל מירון (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי, פעם שלישית, בבקשה לצאת. שלי, בבקשה לצאת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני רוצה לראות אותך, חבר הכנסת גלעד קריב, מדבר בכזה פתוס אם הסרבנים היו מהציונות הדתית – –

היו"ר ארז מלול:

תצאי, בבקשה. תצאי, בבקשה. אתם לא יודעים לשמוע, אז תצאו.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – אם הסרבנים היו מהפריפריה, אם הסרבנים לא היו מאנשי יפי הבלורית והתואר. אני רוצה לראות חמלה, סלחנות כזאת, באמת עטיפה, אם תנועת הסרבנות הייתה מגיעה מישראל השנייה. אבל היא לא תגיע מישראל השנייה, בחיים לא.

גלעד קריב (העבודה):

– – – את – – – ישראל השנייה – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הם פברקו דיקטטורה מדומיינת, פברקו נשים שהולכות להיות שפחות, ובגלל זה מיטב טייסי חיל האוויר סירבו להגיע.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, די, די.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שקר, שקר וכזב. לא היה טייס אחד שלא הגיע.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת דוידסון, פעם ראשונה. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

זה לא יעזור. זה לא יעזור.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה שקר.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת דוידסון, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

זה לא יעזור. לא הגיע להתנדבות, לא הגיע להתנדבות, לא הגיע לאימונים לפני הטבח.

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – – זה שקר.

היו"ר ארז מלול:

פעם שלישית. תצא, בבקשה. תצא, בבקשה. תצא, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הוא לא מקשיב. אני לא – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

תראי לי טייס אחד שלא הגיע, טייס אחד שלא הגיע. בושה וחרפה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הלוואי והיית מגן על אזרחי ישראל כמו שאתה מגן על סרבנות. מה שאתה עושה מסוכן למדינת ישראל, כי אם אנחנו לא נצליח ביחד לומר שהייתה פה סרבנות – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

בבקשה להוציא אותו.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – ושהסרבנות היא מסוכנת; אם אנחנו לא נצליח ביחד לומר את הדבר הפשוט והבסיסי הזה, אז הניצחון הוא של האויב. אני רוצה לומר ככה לנוף ארז. מה אם הטבח היה קורה ב-1 בדצמבר, כמו שאתה אמרת? מה היה קורה אז? כי אתה במו פיך אמרת שאז לא הייתה כשירות מבצעית, שאז לא היו טייסים, שאז חיל האוויר לא היה מוכן למלחמה. אתה שיחקת באש, במו פיך אתה מודה. והאש הזאת היא הביטחון של ילדי ישראל, של נשות ישראל. בושה לכל האופוזיציה שלא מסוגלת, בגלל הקרבה שלה לאליטה, להודות בסרבנות המסוכנת הזאת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתם אלה שמסכנים את ביטחון מדינת ישראל.

גלעד קריב (העבודה):

די כבר, די – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

לא אנחנו, אתה מסכן את ביטחון ישראל. אתה מכשיר סרבנות. אני אגיד לך עוד משהו, גלעד קריב. התחלת להכשיר סרבנות? הסרבנות תגיע. היא תגיע מכל מיני צדדים, מכל מיני סיבות. היא תגיע.

גלעד קריב (העבודה):

– – – אליטה – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קריב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. יאללה, תסיימי, בבקשה. לסיים. בבקשה לסיים.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ככה זה נראה כשנוגעים באליטות, ככה זה נראה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

איזה אליטות? ראש הממשלה שלך הוא מיליונר מושחת. איזה אליטות? על מה את מדברת?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

רק ראש הממשלה. חוץ מזה, אין כלום. אין כלום.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, די.

גלעד קריב (העבודה):

את האליטה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני באמת אליטה. אני האליטה החדשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מה עשיתם 11 חודש – – – מה קורה בצפון?

מיקי לוי (יש עתיד):

מכונת רעל, פשוט.

גלעד קריב (העבודה):

את האליטה. את וראש הממשלה המושחת שלכם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

חד-משמעית. וכל החרדים פה הם האליטה. החרדים הם בחוד החנית של האליטה. והציונות הדתית היא האליטה. ואתה מגן על סרבנים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, די, די, די.

גלעד קריב (העבודה):

שמענו, שמענו. שמענו אתכם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ואתה מגן על סרבנים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, חברת הכנסת גלית. המסר הובן.

מיקי לוי (יש עתיד):

מכונת רעל. פשוט מכונת רעל.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

די. די, חבר הכנסת גלעד קריב. די.

מיקי לוי (יש עתיד):

בושה וחרפה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אני לא מבינה מה בושה וחרפה. אני לא מבינה. מה כל כך קשה להגיד שסרבנות זה רע? מה קשה?

היו"ר ארז מלול:

די. חברת הכנסת גלית, די. חברת הכנסת גלית, את נאמת ואמרת, והמסר הובן. די.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

– – – 11 חודשים, מה קרה בצפון – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ביבי. תגידי: ביבי, ביבי. תגידי: ביבי – – – צר עולמכם – – – חוץ ממנו אין כלום. תגנו סרבנות. את ציונית, תגני סרבנות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מה קרה ב-7 באוקטובר? מה עשיתם?

היו"ר ארז מלול:

גלית, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. חברת הכנסת גלית, את בפעם ראשונה. בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מה קרה ב-8 באוקטובר? מה עשיתם?

מיקי לוי (יש עתיד):

פשוט מכונת רעל.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בבית הזה – האמת, בעיקר באגף הזה – מדברים בכל פעם שעולים פה לדוכן המליאה על אומץ וגבורה. אז היו כמה ביטויים לאומץ וגבורה במהלך השבוע האחרון: אומץ וגבורה של השר גולדקנופ בשיחה עם ראש הממשלה שעד ערב ראש השנה יהיה חוק השתמטות, כי אם לא, לא יהיה תקציב; אומץ וגבורה. אומץ וגבורה של ממשלה שלא ממנה פרויקטור לצפון, שמופגז ומותקף מתחילת המלחמה. יישובים שם לא מפונים, תחת אש כל הזמן; אומץ וגבורה. וראש הממשלה מוצא זמן, כי יש לו הרבה זמן, להתעסק בחיפוש הפרויקטור הבא במקום הפרויקטור הזה, שכנראה הסתבך או הסתכסך עם אנשי לשכת ראש הממשלה; אומץ וגבורה. אתמול היה טיל נ"ט בקיבוץ דן. אומץ וגבורה לא תמצא בממשלה הזאת. אומץ וגבורה אתה לא מוצא בקרב חברי ש"ס, חברי ארז מלול, שלא סוגרים את הדלת לנתניהו ואומרים לו: עד כאן, כי פדיון שבויים זה לא צחוק, זה נשמת אפה של מדינת ישראל. אומץ וגבורה אין שם. אבל לדבר על אומץ וגבורה פה במליאה זה קל. אומץ וגבורה – לא להגיד לשר המופקר איתמר בן גביר: הכישלון המוחלט, לא הניצחון המוחלט. שבעה נרצחים בחברה הערבית רק בשבוע האחרון: ברהט, שני נרצחים ברמלה, תל שבע, ג'דיידה-מכר. אומץ וגבורה זה להגיד לו: עד כאן – גם שלכם; להגיד לו שעלייה להר הבית היא חבית חומר נפץ, והוא מדליק אותה. אבל האמת היא, זה לא אומץ וגבורה. זה בעיקר בעיקר חוסר אכפתיות, חוסר התייחסות פנימית, ערכית, למה שחשוב למדינה הזאת. אומץ וגבורה אתה לא רואה שם. אומץ וגבורה יש בשדה הקרב. אומץ וגבורה יש למשפחות החטופים, שנלחמות ומתדפקות פה על שערי הבית הזה. אבל אין פה לא חסד ולא רחמים. בבית הזה אין גם את זה. וכל מי שיעלה פה בפעם הבאה ויגיד "אומץ וגבורה", שיחשוב אם הוא עשה מעשה אמיץ אחד או מעשה ראוי אחד, להגיד "עד כאן" למה שאנחנו רואים מול עינינו. "עד כאן" לראש ממשלה כושל כשהביא עלינו את האסון הגדול ביותר שהיה אי פעם מאז השואה.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אומץ וגבורה לא צריך. אמת צריך, אבל גם את זה לא מוצאים בבית הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן.

היו"ר ארז מלול:

לפני זה, הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונח היום על שולחן הכנסת הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של קוסובו בדבר פטור מאשרה למחזיקים בדרכונים לאומיים למטרות תיירות. תודה.

היו"ר ארז מלול:

כיושב-ראש קבוצת הידידות של מדינת ישראל עם מדינת קוסובו, אני רוצה לברך על ההסכם שנחתם בין שתי המדינות. נפלה בחלקי הזכות להיות שותף ליוזמה הזו. זה צעד משמעותי לחיזוק הקשרים הדיפלומטיים והכלכליים, וביטוי למחויבות לשיתוף פעולה. עם ההסכם הזה אנחנו מקווים לבנות עתיד משותף טוב יותר ולהעמיק את הידידות בין המדינות. בהזדמנות זו אני רוצה להודות ולהביע את תודתי העמוקה לחברי שר הפנים ולמנכ"ל רשות האוכלוסין, שהשקיעו מאמצים רבים לקידום ההסכם הזה. ואחרון חביב, כמובן אני מודה לראש מטה שר הפנים מר רובי שמש, שעזר בקידום הנושא במקצועיות רבה. אנחנו עושים גם דברים טובים.

היו"ר ארז מלול:

חברתי חברת הכנסת יסמין.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ארז מלול:

אה, כן? אז נחזור מההסכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה. חבל שגלית לא פה. אבל לדעתי היא מקשיבה לי. אני רוצה להגיד כמה דברים באמת באמת ברגוע. נניח, רק נניח שחיל האוויר לא היה מוכן מבצעית ב-7 באוקטובר, והייתה פגיעה. למה אתם מסרבים להקים ועדת חקירה? צריך לחקור את זה? בואו נחקור את זה. כשאת אומרת שעד 16:20 – אני לא זוכרת מי היה פה שאמר שעד 16:20 לא היו מטוסים – איפה היה ראש הממשלה עד 16:20, לבדוק למה אין מטוסים באוויר? ולכן דרושה ועדת חקירה, שמשום מה בצביעותכם אתם מתנגדים לה. דבר שני, אתם מדברים על סרבנות בזמן שיושב-ראש סיעה מהקואליציה שאת חברה בה מאיים כרגע לא להצביע על התקציב אם לא ייתנו השתמטות לכל אלפי בחורי הישיבות שלו. האם השתמטות היא לא סרבנות? אז איך אפשר לדבר על סרבנות בזמן שאתם חלק מקואליציה שמאיימת כרגע להפיל את הממשלה אם לא ייתנו להם? בנוסף, אנחנו מממנים להם את ההשתמטות על ידי לימודים – שלא נמשכים שלוש שנים, ארבע שנים; למעשה, הם יכולים ללמוד כל חייהם, ואנחנו נמשיך לממן את זה. צביעות שנייה. דבר שלישי, אני באמת רוצה לשאול בכנות: מה נותן עכשיו, בזמן מלחמה, בזמן שטייסת שוכבת פצועה אנושות בזמן שחילצה פצוע – מה נותן לתקוף את הטייסים כרגע? מה זה מוסיף למאמץ המלחמתי? אני באמת לא יודעת. והערה רביעית, קוראים לו יוראי, ולא נהוראי. עכשיו, בנוסף – כמה זמן יש לי? 50 שניות. בזמן שכל התקשורת וכל הטיקטוק וכל הרשתות החברתיות מתעסקות בכנסת בדברים צהובים, במיילים שנשלחו – כשאת מי זה מעניין הרי הכנסת הזאת מטורפת גם ככה. לא מעניין שחיתות. לא מעניין כל מה שקורה. זה מה שמעניין כרגע – עמדו כאן בבוקר צעירי משפחות החטופים, עמדו בכניסות, ומול עינינו הם התחננו על החיים של ההורים שלהם, של האבות שלהם, של האימהות שלהם, של האחיות שלהם, בזמן שהיו חברי כנסת שפשוט חלפו על פניהם, חלקם גם סיננו איזו הערה מרושעת. אני לא מצליחה לתפוס את זה. וכל ההסתה שיש נגד משפחות החטופים מתחילה במה שקורה בכנסת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זאת האחריות שלכם לשנות את השיח כלפיהם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת חנוך מלביצקי, בבקשה. בבקשה. נאור, בבקשה. הייתה איזו טעות, פשוט. הוא ביקש ולא רשמתי אותו.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

דקה וחצי ואני משחרר לך. תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, הודעה קצרה. בתחילת השבוע נשלח פה ללשכות איזשהו מייל, ובמייל הזה הבנתי שהייתה תמונה – עירום או חצי עירום – ששויכה אליי, וכל מיני מידע מכפיש. היום זה גם יצא החוצה ברשתות. אז כדי שהדבר הזה יהיה ברור פעם אחת ולתמיד: מדובר בתמונה מפוברקת שהיא חלק מאיזשהו קמפיין מכפיש, שקרי, שהתנהל כבר לפני למעלה משנתיים, ששולב בו גם ניסיון סחיטה – לא נגדי, נגד אנשים שמאוד קרובים ויקרים לי. המייל הזה כבר נשלח למאות מהחברים שלי ולמשפחתי הקרובה לפני למעלה משנתיים. מי שקצת מכיר אותי לעומק ישר זיהה שזה פברוק. אבל זה המצב, וצר לי שהדבר הזה מאיזשהו מייל אנונימי הגיע גם לקבוצה של חלק מהלשכות פה. זה האירוע, בכל מקרה. כמו שאמרה קודם יסמין, ובצדק, דיברתי קודם עם איזה עיתונאי, והוא שואל אותי: נו, איך זה לעבור לינץ' תקשורתי? אמרתי לו: החטופים עוברים לינץ'. יש לנו חיילים שמתים ונלחמים כל יום. זה באמת קשקוש. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

צוהריים טובים. לפני הכול, אני מציע לחנוך מלביצקי שיילחם על החפות שלו. חנוך, תילחם. אל תוציא פוסטים על אף אחד שקשור עם שם ובלי שם, ואולי תצליח כמו שאני הצלחתי.

היו"ר ארז מלול:

הצלחת בגדול.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הצלחתי בגדול. כשהאמת צועקת, אז אתה מצליח בגדול. דיסטל גם יודעת את זה, כרוקדת על הדם עם ניסיון. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד משהו על התקציב הזה. זה תקציב של סמים. זה תקציב של סם מוות. אני רוצה להגיד, שלא ישתמע לשתי פנים: תקציב שממשיך לתדלק את אי-השתלבות החרדים בחברה הישראלית, את האי-השתלבות שלהם בצבא, הוא תקציב שגוזר עליהם גזר דין מוות מבחינת יכולת להשתלב בחברה הישראלית, לפרנס בכבוד את המשפחות שלהם; אבל אולי יותר מהכול הוא גזר דין מוות לאחדות האמיתית שלנו. ה"יחד ננצח" לא יכול להיות "יחד" כשחלק נושא בנטל וחלק לא נושא בנטל; ה"יחד ננצח" לא יכול להיות כאשר מגישים תקציב שפוגע בשכבות החלשות, במעמד הביניים, ונותן מיליארדים לאוכלוסיות או למוסדות שמחנכים איך להשתמט, איך לא לשרת. העניין הזה פוגע גם ביכולת שלנו להילחם יחד, הוא פוגע כמובן גם במשמעות וביכולת שלנו להתקדם יחד ובאמת לעזור לחברה החרדית – לא אנחנו נעזור לה, היא תעזור לעצמה – להכשיר את עצמה, לשרת, להסתכל לנו בעיניים כשהילדים שלנו טוחנים מאות ימים בעזה והם לא מבינים על מה אנחנו מדברים. בא התקציב הזה – עזוב, עם 36 שרים שלא נוגעים בהם – ונותן כסף יותר משנתנו גם בממשלה הקודמת וגם בממשלות הקודמות כדי לעודד השתמטות ואי-התחברות, ובאמת מגדיל את הנטל על מי שמשרת, כי אם יש אוכלוסייה גדולה כזאת שלא נושאת בנטל, יש אחרים שנושאים בנטל. שואלים אותי: תגיד, זאת שנאה שיש לך? אמרתי: לי יש שנאה? איזו רמה של ניתוק צריך כדי לשבת כאן, לא כדי לשים לראש הממשלה אולטימטום אלא כדי להסתכל לנו בעיניים ולחשוב שהם מבינים מה עובר עלינו? הם לא מבינים מה עובר עלינו. חבר הכנסת מלול, הבעיה היא שהם גם לא רוצים להבין מה עובר עלינו. הם רוצים לילות שקטים, שקטים – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – שהילדים שלהם לא בהר דב, לא בציר פילדלפי, לא בציר נצרים. הם הופכים את התורה מתורת חיים לתורת השתמטות. זאת התורה שלהם. זאת לא התורה שלנו. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתה האדם הכי נלוז בכנסת הזו. אתה צבוע ורע. רע.

היו"ר ארז מלול:

די. חברת הכנסת גלית, ביקשת הודעה אישית.

גלעד קריב (העבודה):

היא, היא אחראית על מורשת ישראל בבתי הספר.

היו"ר ארז מלול:

זה על חשבון הזמן שלך.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – על צביעות, על שטרן – צבוע; אלוף בצה"ל.

גלעד קריב (העבודה):

טוב. אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת – מי אדוני השר? מכובדי השר.

היו"ר ארז מלול:

השר סופר, שר הקליטה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, שלושה חללי צה"ל מובאים ביממה האחרונה אל קבר ישראל. תום ודני, חיילי 669, שנטמנו, וגרי גדעון, שהלווייתו תתקיים בעוד שעות אחדות בהר הרצל. שלושה חללי צה"ל ביממה אחת, והשר גולדקנופ עסוק בלסחוט מראש הממשלה הבטחה שעוד בשנה העברית הזו תחוקק הקואליציה חוק השתמטות על מלא מלא. אז נעזוב את התמימות של השר גולדקנופ, שעוד חושב שלהבטחות של ראש הממשלה יש איזשהו ערך ותוקף, אבל האם אתה באמת חושב, השר גולדקנופ, שאחרי 7 באוקטובר הציבור הישראלי יאפשר לקואליציה שלכם לחוקק חוק השתמטות? שלושה חללי צה"ל, ובאותו היום השר גולדקנופ עוסק בהשתמטות. שלושה אזרחים, שלושה אזרחים ישראלים נרצחו ביממה האחרונה, שניים ברמלה, גבר ואישה, בהפרש של שעה, ועוד אזרח תושב ג'דיידה-מכר, ובמה מתעסק השר לביטחון לאומי? הוא מארח כאן בכנסת עבריין מורשע שעסוק בלארגן פלנגות שיבואו להרביץ למפגינים. העבריין מארח בלשכתו את דור ההמשך של העבריינות של הימין הקיצוני. ממש צמד רעים, אדוני היושב-ראש, צמד עבריינים. והשר השלישי, שר האוצר. ביום שבו מתפטר – או מפוטר – הפרויקטור למינהלת הצפון, שעוד לא התחילה לעבוד בעיכוב של 11 חודשים, ביום הזה השר סמוטריץ' מארח בלשכתו את צעירי הציונות הדתית, שנותנים לו את הכתבה בידיעות אחרונות שמעידה שיש רק מינהלת אחת שעובדת בממשלה שלכם – מינהלת הסיפוח. למינהלת תקומה אין מנהל כבר חודשיים וחצי, מינהלת הצפון לא הוקמה, אבל מינהלת הסיפוח היא הדבר היחיד שעובד בממשלה שלכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה.

גלעד קריב (העבודה):

עליכם, על ממשלת הדמים וקואליציית הדמים, נכתב בפרשת השבוע שלנו, כי תצא: "כי תועבת ה' אלֹהיך כל עֹשה אלה כֹל עֹשה עול". ממשלת דמים, קואליציית דמים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, במה אנחנו דנים? בהצעת חוק תקציב נוסף, שבא אחרי תקציב שמהתחלה אמרנו עליו – תקציב 2024 – שהוא תקציב רע, תקציב גרוע, שלא הביא שום בשורה לכלל האזרחים. זה תקציב שהיה מיועד אך ורק לדבר אחד: איך לשמר את קואליציית ה-64 של נתניהו. כל התקציב הזה בא למטרה אחת: להמשך ההישרדות הפוליטית ולכסות על ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו, ולא לכלל האזרחים. לכן, כשבאים היום עם הצעה נוספת לתקציב, זה בעצם להגדיל את הגירעון, שכלל אזרחי המדינה ירגישו את זה בכיס שלהם, ובעיקר בעיקר האוכלוסיות המוחלשות, ובעיקר גם בתוך החברה הערבית, שהתקציב הזה בא לפגוע בה ישירות. בתוכניות שמאושרות במשרדי הממשלה הייתה פגיעה מכוונת, היה קיצוץ רוחבי בכל התוכניות האלה. לכן לבוא היום בעוד הצעת חוק לתקציב נוסף, זה במטרה אחת: להעלות את הגירעון. תהיה גם העלאת מיסים ותהיה גם פגיעה בכל האוכלוסיות המוחלשות. למרבה הפלא – ואני בא מהנגב – אני אומר בצורה הכי ברורה שסדר העדיפות של הממשלה הזאת הוא סדר הזוי בצורה ברורה. כולנו ראינו בכותרות – שומעים על גל הרציחות בחברה הערבית בכלל, אבל עם אותן כותרות אנחנו מקבלים גם הודעות, כחברי הכנסת: עכשיו עכשיו מהשטח, ביישובים ערביים בדואיים בנגב, כוחות גדולים של המשטרה, כוחות ההרס, מוצאים להם את הזמן ברגע זה, ברגע קשה, לטפל במה שנקרא בנייה לא חוקית. אנשים לא רוצים לבנות לא חוקי בנגב; אין להם אפשרות לבנות. סדר העדיפות של הממשלה הזאת, שמוציאים כוחות גדולים של משטרה ללוות את דחפורי ההרס – המדיניות הזאת צריכה להיפסק ומייד. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, יש פה שר?

היו"ר ארז מלול:

כן.

רון כץ (יש עתיד):

בימים האחרונים אנחנו שומעים תדרוכים הולכים וגוברים מצד כל מיני סיעות בבית הזה שמדברים על הקמת ממשלת אחדות. אממה, אתמול ראש הממשלה מתדרך בעיתון מסוים שממשלת אחדות זה מזימה של הסיעות החרדיות להחליש את ממשלת הימין, ומתדרכים מתוך הסיעות החרדיות שחייבים ממשלת אחדות. בן גביר כבר מתדרך שכל כניסה לממשלה של כל גורם אחר תחליש את הממשלה המדהימה הזאת שיש היום. ומה בסוף האמת? אף אחד אפילו לא פנה, אף אחד אפילו לא דיבר. הם רצים עם סיסמאות: אחדות, יחד ננצח, מלא מלא – מלא שטויות שהם זורקים לאוויר, אבל בפועל הכול פוליטיקה קטנה, שאני כבר לא יודע על מי באמת הם מנסים לעבוד. מתי כבר יבואו ויגידו את האמת לציבור: לא רוצים אחדות, טוב לנו הקרע הזה בעם. זה מה שמחזיק את הממשלה הזאת. הממשלה הזאת חיה על הקרע בעם, על העובדה שצד אחד שונא את הצד השני, על ההסתה, על השנאה. זה מקור הכוח של ממשלת נתניהו, הוא לא יכול לעשות את זה אחרת, הוא לא רוצה לעשות את זה אחרת. הוא מפחד שאם הוא יעשה את זה אחרת, הממשלה תיפול, ובגלל זה, ורק בגלל זה, אנחנו לא רואים פה עסקת חטופים; ובגלל זה, ורק בגלל זה, מדינת ישראל הגיעה למצב הזה; ובגלל זה, ורק בגלל זה, הכלכלה שלנו הולכת ומתרסקת ואנחנו לפני אסון כלכלי אדיר במדינת ישראל, שירגישו את זה כמובן הצעירים ומעמד הביניים; ורק בגלל זה אנחנו באסון בהסברה וביחסי החוץ, שמדינות שהן בעלות ברית שלנו אומרות: אנחנו לא יודעים איך להסביר אתכם, לא יודעים איך לאכול את האירוע הזה שאתם קוראים לו "בן גביר בממשלה", לא מבינים למה חבר כנסת נכנס, הולך ומבלבל את המוח מול מחבל, עונש מוות למחבלים. אתה רוצה עונש מוות למחבלים? תגיע לפרלמנט ותחוקק עונש מוות למחבלים. על מי אתה עובד? מה זה כל הפופוליזם הזול הזה? מתי מישהו בממשלת הימין-ימין כישלון הזה יבוא ויגיד לציבור את האמת, יבוא ויגיד: טוב לנו ככה, אנחנו לא רוצים משהו אחר? טוב לנו במלחמה הזאת, טוב לנו עם הקרע הזה, טוב לנו בבלגן שקורה במדינה, כי זה מה שמחזיק אותנו יחד. תגידו את זה לפחות לעצמכם, כלפי עצמכם תגידו את האמת. אבל אני רוצה לומר לכם משהו. בקואליציה הזאת יהיו האנשים הנכונים שיגידו: עד כאן. כי בסופו של דבר הם יצטרכו – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

רון כץ (יש עתיד):

– – להביט לעצמם בעיניים – גם אתה, אדוני היו"ר. לא בעוד שנה, לא בעוד שנתיים, לא בעוד חמש שנים, אתה תצטרך להביט בעצמך בראי ולהגיד: גם אני הייתי חלק מהממשלה שהפקירה את החטופים. אני חושב שאתה תהיה מאלה שיגידו: עד כאן.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, מסתבר שהתקיימה פגישה בין השר גולדקנופ לראש הממשלה שבה ראש הממשלה בעצם הרים ידיים ונכנע לדרישות של גולדקנופ, ועומדים לחוקק פה חוק שיפטור את אחינו החרדים מהמצווה ומהזכות לשרת בצבא ההגנה לישראל. ואני שואל אתכם: אתם רציניים? זה באמת הגיוני? זה באמת קורה? אנחנו נמצאים עכשיו במלחמה בעזה, אנחנו נמצאים בלחימה בחזית הצפון מול חיזבאללה, אנחנו נמצאים לקראת התלקחות ביהודה ושומרון, אנחנו נמצאים בהבנה שכל הגבול המזרחי שלנו צריך תגבור, אנחנו נמצאים במלחמה מול איראן והגרורות שלה בתימן, בעיראק, מלחמה בשמונה חזיתות. אנחנו צריכים עוד עשרות אלפי חיילים, ואתם הולכים עכשיו להביא חוק לפטור מגיוס לאחינו החרדים? מי בדיוק ישרת בכל המלחמות האלה? מי ישרת בכל החזיתות האלה? אותם מילואימניקים שכבר עשו 250 ימי מילואים בשנה? אותם מילואימניקים שכבר פעם רביעית קוראים להם השנה למילואים? שהמשפחות שלהם נהרסו, שהעסקים שלהם נהרסו, ששנת הלימודים שלהם ירדה לטמיון? מי בדיוק ישרת בכל המלחמות האלה? מה בדיוק ישרת? איך בכלל אפשר לדמיין עכשיו שמביאים חוק שפוטר את אחינו החרדים מהמצווה לשרת בצה"ל? זה לא נתפס. מה התוכנית שלכם? יש לכם בכלל תוכנית? לאן זה בכלל הולך? אני מקווה מאוד שהדבר הזה לא יקרה. אני מקווה מאוד שיש בקואליציה מספיק חברי כנסת שיעצרו את הטירוף הזה. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

תודה, היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, השבוע כולנו שמענו את הדיווח שלפיו פרויקטור הצפון, הפרויקטור השני במספר, האלוף צ'ייני מרום, צפוי לסיים את תפקידו. גם בסטנדרט הגבוה מאוד שהממשלה הכושלת הזאת מציבה, זו פארסה בלתי נתפסת. בואו ניזכר קצת: שמונה חודשים לא טרח ראש הממשלה למנות פרויקטור שידאג לתושבי הצפון הבוער; רק בחודש יוני השנה סוף-סוף מונה לתפקיד בחור בשם אבי כהן סקלי. אבי כהן סקלי כבר קיבל את הבשורה מנתניהו על המינוי, המינוי פורסם, והוא התחיל לעבוד, אבל מה, היו חסרים קצת קשרים בלשכת ראש הממשלה או אשתו או מקורביו, אז פיטרו אותו תוך 24 שעות. אחריו הגיע האלוף צ'ייני. הוא שבר את השיא של קודמו. הוא היה כמעט חודשיים בתפקיד. והינה, השבוע קרה משהו. הוא לא בא להם טוב בעין, היחסים לא היו כל כך טובים עם המנכ"ל של ראש הממשלה, והינה מגיעים הדיווחים שגם הוא יסיים את תפקידו. מאז הקמת הממשלה יש דבר אחד שלממשלה הזאת, אדוני היושב-ראש, חשוב יותר מכול: ג'ובים, ג'ובים, ועוד ג'ובים. אבל לא מינויים לג'ובים של אנשים ראויים – להפך, מינויים לפי קשרים. לא חשובים הכישורים, העיקר שישרתו את המלוכה. הממשלה הזאת, ממשלת הג'ובים כפי יכולתך, שוברת שיאים בתחום. רק הבוקר אנחנו מבינים שבונים ג'וב חדש: ראש אגף בכיר, ממונה על ההילולות במדינת ישראל; חוקי הרבנים נדחים פעם אחר פעם כדי לסדר את הג'וב לאח של הרב אריה דרעי; את חוק טבריה דוחים, הבחירות למועצות המקומיות, כדי לסדר ג'וב למקורב שרוצים שהוא יהיה ראש עיריית טבריה – כלומר, סליחה, תיקון של חוק המועצות המקומיות ושיבוש דרכי מינוי ראשי ערים; מנהל הליכודיאדה – מנכ"ל משרד התחבורה, כן, שידאג ליהלומים; משנים את אופן מינוי נציב תלונות השופטים; ביטול נבחרת הדירקטורים; מינוי נשיא העליון "שלהם"; שינוי שיטת מינוי נציב שירות המדינה; עיכוב במינוי מפכ"ל קבוע כדי שיהיה חלש ככל שניתן; הציבור מתלונן – אני מדברת עם אנשים בעוטף: מינהלת תקומה, שעשתה עבודה טובה, משותקת, כי אדרי המצוין, שניהל אותה באופן זמני, בעצם זז הצידה ועבר לתפקידו המלא בחזרה. אין אדם שמנהל את האירוע. אין-ספור ניסיונות להדחת שומרי הסף, היועצת המשפטית וכו'. ואני שואלת אותך, אדוני היושב-ראש – –

היו"ר משה סולומון:

תודה. תם הזמן.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – חשבת שאולי 70,000 מפונים מהצפון יגרמו לממשלה אולי פעם אחת לעבוד כמו שצריך? אולי למנות בן אדם לפי כישורים? אולי גורם ממשלתי שיודע איך לעבוד? באמצע המלחמה אני ביקרתי בצפון היפה. ביקרתי מפונים מהצפון ברחבי הארץ. האנשים האלה שבורים, גמורים. קהילות שלמות התפרקו כי אין פרויקטור שיעביר אותם קהילה-קהילה, שישמור על החוסן הקהילתי שלהם. הם התפזרו, הם משלמים מחירים נפשיים קשים. 11 חודשים שאין לתושבי הצפון כתובת – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – או מישהו שרואה אותם. פלא ש-43% מהתושבים שם שוקלים לא לחזור? 13% כבר אמרו שלא יחזרו.

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אני קוראת מכאן לחברי הממשלה, או לפחות אלה שמגדירים את עצמם הגונים: נכשלתם. אם אתם לא מסוגלים כמעט שנה למנות בן אדם שיסתכל בעיניים של תושבי הצפון, תניחו את המפתחות. גמרתם אותם, ואתם גומרים את המדינה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו – אינה נוכחת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, דיונים על התקציב בדרך כלל אמורים להיות דיונים מעמיקים, דיונים רציונליים, דיונים שאנחנו מביאים בהם גם נימוקים וגם מספרים, ומנסים לשכנע. אנחנו יודעים שדיונים על תקציבים בדרך כלל הם דיונים על מדיניות של ממשלה, כי בסופו של דבר כל תקציב שהממשלה מביאה משקף את סדר העדיפויות שלה ואת המדיניות שלה. אבל תגידו לי באמת, בימים קשים אלה, אחרי שנה, אפשר לקיים דיון רציונלי עם ממשלה הזויה כזו? אפשר באמת לקיים דיון ולשכנע מישהו מהאנשים המשיחיים ההזויים שיושבים בממשלה ומובילים מדיניות של חורבן ודמים, לשנות משהו? אני לא חושבת שאפשר לקיים דיון רציונלי בימים אלה. אי-אפשר לא לדבר על מדיניות הממשלה, שהפכה את כולנו, ולא רק את החטופים בעזה, לחטופים. אנחנו חטופים פה בידי ממשלה הזויה שלא רוצה לשחרר אותנו ממדיניות ההרג, ההתנחלויות, אובדן התקווה לאיזשהו אפיק פוליטי. להפך, הכול זה עוד הרג ועוד הרג, ועוד דמים. תסתכלו על מה שקורה לנו. הנורמליזציה הזו, שהולכת ומתרחבת, עם המוות היא בלתי מתקבלת על הדעת, אם אנחנו מדברים על המוות שקורה פה לאזרחים של המדינה מכמה וכמה סיבות: מי רוצה בכלל לדבר על תאונות עבודה? יותר מ-40 הרוגים בתאונות עבודה, איך אפשר להשחיל מילה בתוך השיח המשוגע שקיים? מישהו רוצה לדבר על תאונות דרכים? למישהו בכלל אכפת ממספר הערבים שנרצחים כל יום במדינה? יש מצב של נורמליזציה עם המוות, ולא רק המוות שקורה בעזה. 42,000 כולל ילדים, כולל נשים, בכלל לא מזיזים לאף אחד. 120,000 או יותר פצועים, ילדים שנקטעו להם גפיים, למי בכלל אכפת מזה? הנורמליזציה הפושעת הזו עם ערך או עם מציאות המוות היא בלתי מתקבלת על הדעת.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

התקציב שמביאים לנו מעמיק את המדיניות הזו עוד ועוד, ולצערי הרב אנחנו צריכים לדרוש: תשחררו את החטופים בעזה, אבל גם תשחררו את החטופים פה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

חטופים על יד הממשלה. תלכו כבר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני שר הדתות, הממשלה איבדה את הצפון. הוא שרוף, הוא נטוש ונשבר הלב. ומה שיותר חמור, חבריי חברי הכנסת, זה שנדמה שממשלת הימין מלא מלא השלימה עם המצב. אסטרטגיה – אין; פרויקטור – אין; מינהלת – אין; תוכניות עבודה – אין. זה אפילו לא במטרות המלחמה לחזור לצפון, לשקם את הצפון. אין כלום. כלאם פאדי, אין כלום. וזה כאילו בסדר מבחינתכם. נכון, אושר שקלים? נכון, עמית הלוי? נכון, ואטורי? נכון, טלי גוטליב?

אושר שקלים (הליכוד):

אתה טועה ומטעה, למה אתה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תושבי הצפון מופקרים לגורלם, נטושים, מרביתם עקורים – 70,000 עקורים מסתובבים ברחבי המדינה. ואיפה הממשלה? איפה הממשלה? השתיקה שלכם מבישה, השתיקה שלכם מחסלת את הצפון. אתם הממשלה הראשונה שפינתה חבלי ארץ שלמים. את הצפון פיניתם, את העקורים שלחתם. אין שום טיפול, אין שום התייחסות, אין שום עבודה. אבל כסף אתם יודעים לבוא ולבקש ממדינת ישראל. מה שקורה עכשיו זה שאתם מגיעים לכנסת ומבקשים עוד תקציב, עבור מה? במסגרת מה? כדי להגיע לאיזה מטרות? להשיג איזה יעדים? שום דבר כאן לא מנוהל. אושר שקלים, תסביר לי. מבקשים 5 מיליארד שקלים, אולי אושר שקלים יסביר במסגרת מה מבקשים את זה.

אושר שקלים (הליכוד):

אתה רוצה שאני אסביר לך באמת? אז אני שואל אותך שאלה פשוטה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אל תשאל אותי שאלות, תן תשובות. אתה מנהל את המדינה, אתה לא פרשן. מה קורה עם הצפון?

אושר שקלים (הליכוד):

רגע. אנחנו חברים, והכול בסדר. לפני שאתה בא בטענות – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, לא הכול בסדר.

אושר שקלים (הליכוד):

– – אתה יכול לשאול את היו"ר שלך – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא הכול בסדר. במקום להיות פרשן ששואל אותי שאלות – אתה לא מבין, אתה קצת מבולבל כנראה, כי אתה מנהל את המדינה.

אושר שקלים (הליכוד):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה מפקיר פה חבל ארץ שלם ומגיע לכנסת בלי תוכניות עבודה, בלי מינהלת, פרויקטור – אין. אתם לא יודעים כלום. זו ממשלת אסונות שממשיכה להמטיר אסונות. ותושבי הצפון – אדוני היושב-ראש, היום בבוקר שמעתי – – –

היו"ר משה סולומון:

יש פרויקטור.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כן? מי הפרויקטור?

היו"ר משה סולומון:

צ'ייני.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כבר לא, תתעדכן. אין פרויקטור לצפון.

היו"ר משה סולומון:

לא? אף אחד לא אמר שלא, זה פורסם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

סולומון, איפה אתה חי?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין פרויקטור לצפון. שמעתי היום בבוקר איש מקיבוץ דן שהתראיין, אסף פלוסמן, לגאולה אבן ולניסים משעל ב-103. נשבר הלב. אתה שומע אותו – אין תקווה, אין עתיד, אין אופק. איפה אתם, תתעוררו כבר. אתה מנהל את המדינה, אתה שואל אותי שאלות לגבי יאיר לפיד, אתה לא מתבייש? קח אחריות, תתחיל לנהל את המדינה. אתה לא יודע לנהל את המדינה? אושר שקלים, אתה לא יודע לנהל את המדינה? שים את המפתחות ותן להנהגה שכן מסוגלת לנהל פה את האירוע.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תודה רבה. תם הזמן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם מפקירים את הצפון, אין פרויקטור, אין מינהלת, אין כלום, ואתה שואל אותי שאלות?

קריאה:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

קח אחריות. באמת, חבורה של עלובים שלא מסוגלים לנהל כלום.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ניסים ואטורי. בבקשה.

קריאה:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שואל אותי שאלות, אנשים מתים. החיים של אנשים קורסים, ואתה שואל אותי שאלות.

אושר שקלים (הליכוד):

הייתם יכולים להצטרף לממשלה – – – למה לא הצטרפתם לממשלה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

למה לא הצטרפתם לממשלה? הציעו לכם להצטרף בתחילת המלחמה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה עזר שגנץ הצטרף לממשלה? מה זה עזר?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם לא מסוגלים לבד?

אושר שקלים (הליכוד):

מה הוא עשה? מה הוא עשה?

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת שקלים, חבר הכנסת יוראי – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – – מה צ'ייני עשה? מה, הוא מנהל את המדינה, או אתם?

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

– – חברת הכנסת יסמין. נא לאפשר לחבר הכנסת ניסים ואטורי להתחיל את דבריו, לרשותך שלוש דקות.

קריאה:

פשיסטים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

פשוט בכיינים אתם.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – כל הלשכות – – –

היו"ר משה סולומון:

יש לך שקט – אני אעצור.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

קחו אחריות כבר. די להתבכיין.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מדברים על המציאות – – – זה לא – – –

אושר שקלים (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

ואטורי, תלמד אותו.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת שקלים, זה מפריע כרגע. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

קודם כול, בכניסה לכנסת פגשתי את חברתי יסמין פרידמן ואת שי ואת אחות של לירי אלבג, קודם ראיתי אותם ביציע – תצפיתנית חטופה; שי – בת דודה של כרמל גת, שנרצחה בשבי לפני כשבועיים יחד עם חמישה חטופים שגופותיהם הוחזרו לארץ. קודם כול, הסיפור של החטופים זה כואב לכולנו, חשוב להזכיר את זה כל הזמן, כן? זה לא, אין פה מאבק של אופוזיציה–קואליציה, כולנו כואבים, כולנו רוצים אותם בבית בעזרת השם במהרה – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

השאלה מה אתם עושים עם זה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – את כל החטופים. יש חילוקי דעות על הדרך אולי, מעט, אבל אני חושב שהדרך – אני מאמין שהדרך שלנו טובה, אתם חושבים שדרך אחרת היא טובה. אנחנו נעשה הכול כדי להשיב אותם. תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה הדרך?

ניסים ואטורי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חבר הכנסת ואטורי, מה הדרך?

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני אדבר איתך אחר כך. יש לי נאום לנאום, אחר כך אני אדבר על זה. היה חשוב לי להזכיר את זה פשוט.

טלי גוטליב (הליכוד):

בואו נקשיב לו.

קארין אלהרר (יש עתיד):

הדרך לא עובדת.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני יודע שבימים האחרונים מופצים דברים על ידי שר הביטחון. אני חייב להגיד, זה מנצל את הבמה, כי פשוט אנשי ביטחון לא מגיעים לוועדה, כמו שחברתי אמרה – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה מפלגה הוא? איזה מפלגה הוא?

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני מבקר את כולם, גם את עצמי, זה בסדר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אולי אפשר לשמוע – – – אפשר שקט, לשמוע?

ניסים ואטורי (הליכוד):

אנחנו לא יודעים בדיוק איזו מפלגה. אפשר שקט רגע? תעצור, תעצור את הזמן.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא מפריעה לכם בנאומים, אני פעם הפרעתי לך?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

טלי, טלי קורה מבין עינייך.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

את הפרעת לי.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת טלי, את מפריעה כרגע לחברך לדבר, להמשיך את דבריו. חברי הכנסת, נא להפסיק.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני גם יודע שיש אמרה, הם אומרים תמיד שהסיבה שלא מגיעים היא כי עסוקים במלחמה. אבל אני יודע שבימים אלה שר הביטחון, יש לו זמן להיפגש עם חברי מרכז ליכוד שלוש פעמים ביום שלוש פגישות, יום שישי, מחר הוא נפגש עם חבר מרכז – מידע שהגיע אליי. וכל הסיפור הוא אחד: הוא שם מפיץ שקרים על ראש הממשלה.

קריאה:

אין שום הצדקה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תן לי לדבר רגע, סליחה. אני מפריע לך? תן לי לדבר, אז תבין מה קרה. אני חושף בפניך מידע שאין לך אותו.

נאור שירי (יש עתיד):

טלי אמרה שמותר הערות ביניים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תעיר כל הזמן אותו דבר.

ניסים ואטורי (הליכוד):

ויש זמן לעשות פוליטיקה. הרמטכ"ל יכול לדבר על היום שאחרי.

היו"ר משה סולומון:

חברי הכנסת, אני לא רוצה לקרוא לאנשים – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

רגע, אדוני היושב-ראש, אתה מפריע לי.

היו"ר משה סולומון:

אני מנסה לעזור לך.

נאור שירי (יש עתיד):

משפט אחרון.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תן לי שתי דקות, טוב? לא שלוש דקות, שתי דקות.

היו"ר משה סולומון:

יש לך דקה וחצי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

איך דקה? תגיד לי.

היו"ר משה סולומון:

הזמן עובר כשנהנים.

ניסים ואטורי (הליכוד):

שירי דבר יותר ממני בדקה הזאת. אני חושב שבעת מלחמה, באמת, אם שר הביטחון מוצא לו זמן כדי להיאבק בראש הממשלה, אני חושב שמישהו צריך ללכת הביתה, ואם מישהו צריך ללכת הביתה זה שר הביטחון. ראש הממשלה הוא יותר בכיר משר הביטחון, להזכירכם, והוא עושה את העבודה שלו נאמנה, ראינו את זה בחוץ וביטחון.

קריאה:

הוא לא יודע אפילו – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

שר הביטחון עוסק כרגע בפוליטיקה שעות על גבי שעות. זה לא ראוי. גם כחבר ליכוד, כחבר מפלגה, אני חושב שהוא לא ראוי למפלגה. פניתי ליושב-ראש הסיעה, בקשתי לדון בסיעת הליכוד, להדיח אותו מסיעת הליכוד. אני חושב שצריך להחליף את שר הביטחון עכשיו. עכשיו, לפני מלחמה בצפון, לא לחכות. אני קורא לראש הממשלה לפטר אותו. מי שעוסק כרגע בפוליטיקה כל היום, כל יום, לא ראוי להיות שר הביטחון, לא בעת הזאת. כשנופלים חיילים בקרבות בדרום, בצפון נהרגים חיילים, בנינו נלחמים – שר הביטחון, יש לו זמן לעשות פוליטיקה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ניסים ואטורי (הליכוד):

סליחה. והוא מדבר – שנייה, בוא תשמע מה אני אומר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

גם את שר השיכון צריך לפטר, כי הוא אומר לכם: או שתפטרו את כל החרדים או שאין לכם תקציב. זה בסדר? אותו לא צריך לפטר?

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא, שר ביטחון, שר ביטחון. עזוב, אל תעביר נושא. פורר, חבר הכנסת פורר. תוסיף לי, בבקשה – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אותו לא צריך לפטר? את גולדקנופ לא צריך לפטר?

היו"ר משה סולומון:

אתה מזמין את השיח.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני מדבר על שר ביטחון שעוסק בזה במלחמה, שר השיכון לא צריך לדאוג לפצצות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שר השיכון – – – אצלו אין מלחמה? מה קרה? לא קורה כלום? הכול בסדר כאן, אין מלחמה?

ניסים ואטורי (הליכוד):

חבר הכנסת פורר, דבר עם זה – תשמע, אולי – – –

היו"ר משה סולומון:

רגע, הוא רוצה לדבר. תמשיך, אני אוסיף לך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני אומר: שר ביטחון שעוסק בזמן מלחמה בפוליטיקה, בעיקר בפוליטיקה, ואומר שאין לו זמן להגיע לוועדת חוץ וביטחון, או שהוא עוזב את הישיבה באמצע כי לא נעים לו לשמוע את הדברים שחברתי אומרת לו, לא ראוי לכהן כשר ביטחון. אני קורא לראש הממשלה לפטר אותו היום, לא מחר, לפני שיהיה מאוחר מדי, כי הדבר הזה לא יכול להימשך. והוא מספר שקרים. עוד פעם השקר שהוא מספר, הגדול – על תקיפה ב-11 באוקטובר. אני אספר לכם משהו: שאלתי את הרמטכ"ל – – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא תודה, תן לי לסיים משפט. תוסיף, אי-אפשר שאני אעלה נושא ואני לא אסיים אותו.

היו"ר משה סולומון:

הוספתי לך. הוספתי לך. תעשה משפט אחרון.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא עשר דקות, 30 שניות גם טוב. אני רוצה לספר מה השקר הגדול – שראש הממשלה עצר אותו מתקיפה בלבנון. ברוך השם שהוא עצר אותו ב-11 באוקטובר. רם, היית בישיבות, אתה יודע מה בדיוק קורה. והוא לא – שאלתי את הרמטכ"ל, אמרתי: תגיד לי, ביבי עצר אותך ואת שר הביטחון מלתקוף בלבנון? הוא אמר לי: לא, מה פתאום, זה שקר ענק. למה? הוא אומר שהייתה בעיה אחרת, אני לא אציין אותה פה מעל בימת הכנסת.

היו"ר משה סולומון:

נכון, אז אל תציין.

ניסים ואטורי (הליכוד):

הדברים התפרסמו – סליחה, למה אתה מפריע לי? תן לי לסיים את המשפט.

היו"ר משה סולומון:

נא לסיים, סיימת. נתתי לך – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני צריך לסיים את המשפט.

היו"ר משה סולומון:

סליחה, אדוני, תסיים, בבקשה. אני נתתי לך עוד דקה. אבל אתה ממשיך.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אני רוצה לסיים. משפט אחרון.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, תמשיך, אבל אתה אל תענה לי בחזרה, עם כל הכבוד.

ניסים ואטורי (הליכוד):

הסיבות – לא, אני מרגיש עמית שלך, אז אני מדבר איתך על זה.

היו"ר משה סולומון:

לא, אל תעיר לי בחזרה. נא לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

נו כבר, כמה זמן? הוא כבר שש דקות.

קריאה:

אנחנו הפרענו לו, משה. סליחה, תיתן לו לדבר.

ניסים ואטורי (הליכוד):

קוטעים לי את קו המחשבה, מה זה הדבר הזה.

היו"ר משה סולומון:

תעשה משפט אחרון.

ניסים ואטורי (הליכוד):

המתקפה נעצרה על ידי ראש הממשלה, למזלנו, כי אחרת היינו מתפרקים פה בגלל סיבה מסוימת – לא אציין אותה, זה כבר פורסם בתקשורת. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ואטורי, אתה בעד ועדת חקירה ממלכתית?

ניסים ואטורי (הליכוד):

כן.

קריאה:

עכשיו?

ניסים ואטורי (הליכוד):

– – – תאמין לי. תבין, זה לא בסדר – – –

היו"ר משה סולומון:

אבל נתתי לך. אני נתתי לך.

מיקי לוי (יש עתיד):

ואטורי, אתה צדיק, צדיק שאתה בעד.

ניסים ואטורי (הליכוד):

נותן לכולם לצעוק בלי הפסקה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש – – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

פוס משחק, פוס משחק לשעון.

ניסים ואטורי (הליכוד):

לא, הוא הפריע לי גם כן.

נאור שירי (יש עתיד):

נו, אז תדבר, תפריע לי קצת.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תמשיך, תמשיך.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות. התחלתי מחדש, נא לא להפריע.

נאור שירי (יש עתיד):

לא צריך פעמיים "תמשיך". "תמשיך", פעם אחת, זה Present Progressive כזה.

ניסים ואטורי (הליכוד):

תמשיך, פעם אחת.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בהמשך ישיר לנאומו של סגן יושב-ראש הכנסת וחבר ועדת חוץ וביטחון חבר הכנסת ואטורי. אנחנו נמצאים בתקופה של גאולה, לא פחות. עכשיו, לא אני אומר את זה, ואני מניח שמשק כנפי ההיסטוריה שאתם חשים זה לא המיזוג שהגבירו פה, כי זה זמני הגאולה שעמיחי אליהו – חי בסרט – שאנחנו חיים בהם. היום בריאיון הוא אומר שעם ישראל נמצא בזמן גאולה, איזה יופי. אמר את זה בריאיון.

קריאה:

ימות המשיח.

היו"ר משה סולומון:

נו, אנחנו בזמן גאולה.

נאור שירי (יש עתיד):

כן, ממש גאולה.

היו"ר משה סולומון:

אני עדות לכך, הגעתי מן הגלות.

נאור שירי (יש עתיד):

רק תעצור. אוקיי, אין בעיה, אם אתה עדות לכך, קח זמן בעצמך, או שתעצור לי את הזמן. אין לי שום בעיה עם הגאולה שלך, אתה מוזמן לספר לי אותה, לא בזמן שלי. אתמול בוועדת הכספים – כי בסוף אנחנו מדברים על הצעת העמקת הגירעון הנוסף – בוועדת הכספים היה חברי חבר הכנסת פורר. תקשיב, הזיית ההזיות או גאולת הגאולות: דיון בנושא סגירת מפעל פרי הגליל. אממה, המפעל כבר נסגר, הפועלים והעובדים כבר פוטרו, ואנחנו עושים דיון שלם, כשהיה כבר דיון שישי בנושא, על איך עוזרים למפעל ואיך מונעים פיטורים, כשהם כבר פוטרו. זו ממשלת ישראל, עושה דיונים על משהו שכבר קיים, ואין שום אפשרות לעצור את זה. אבל הגאולה האמיתית התרחשה בחדר המקביל, כי בזמן שמשרד הכלכלה היה בדיון בוועדת הכספים ואמר שנתן 9 מיליון שקלים על מנת לסייע למפעל להמשיך להעסיק את אותם עובדים ולמנוע אבטלה בחצור הגלילית – אגב הצפון – אז בוועדת הכלכלה של כנסת ישראל, במקום שיעסקו בזה, עסקו בשאלה אם גוף פרטי כזה או אחר יכול לפרסם בערוץ 14. איפה כל התיאוריה והמשנה הכלכלית של מפלגת הליכוד לגבי השוק הפרטי והשוק החופשי? עכשיו הם רוצים להתערב לעסקים כלכליים ולומר להם איפה הם יפרסמו ואיפה לא. הממשלה הזו – ואי-אפשר להפסיק לומר את זה, גם, חבר הכנסת ינון אזולאי, יצער אותך אולי לשמוע – אתם סכנה קיומית לחברה הישראלית ולמדינת ישראל, אתם לא פחות מזה. בזמן שיש 100 שיגורים – –

קריאה:

נאור שירי (יש עתיד):

– – לצפון, והמפעל פרי הגליל נסגר בצפון, אתם עוסקים בערוץ 14, בערוץ התעמולה הפרטי שלכם, שכל-כולו שוחד, מרמה והפרת אמונים. זה ערוץ שאמור בכל מדינה מתוקנת להיות סגור, או לפחות להיחשב בהוצאה המפלגתית של הליכוד, כי זה ערוץ תרעלה, אין מה לעשות, ואתם מתעלמים.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. תם הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

מדהים. מדהים.

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

משפט אחרון יכולת לתת לי, אבל בסדר, היית חייב לקטוע אותי. מה עושה – מה?

צגה מלקו (הליכוד):

– – – סכנה קיומית.

נאור שירי (יש עתיד):

הממשלה הזו היא סכנה קיומית למדינת ישראל.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

קריאות:

היו"ר משה סולומון:

נאור שירי, נא לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

וכמו שאמרו ב"קופה ראשית": תודה רבה ושבת שלום, ואתה מסכים איתי על זה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה ושבת שלום. אתם סכנה קיומית.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, השר התורן, השרה התורנית, מי שנמצא כאן, אני מעוניין לספר לכם על משה בז. משה הוא תושב מטולה, דור שלישי במושבה, חבר שלי. ביום-יום משה הוא מזכיר המושב של רמות נפתלי, מושב בצפון שתושביו פונו מבתיהם וכבר 11 חודשים פרוסים בכל רחבי הארץ. בכל יום משה משלב בין עבודתו כמזכיר המושב לתפקידו בכיתת הכוננות של מטולה. בניגוד לכולנו, לפחות לכל האנשים שנמצאים כאן, משה לא פוגש במהלך השבוע את משפחתו. אשתו מנהלת את בית הספר כדורי, בן אחד שלו לוחם בעזה, בתו שירתה על גבול לבנון לאורך המלחמה, ובן נוסף שלו, בנו השלישי, מתנדב איתו בכיתת הכוננות במטולה. החוויות הבסיסיות של חברי משפחת בז, חיי המשפחה של משה, כל החוויות הבסיסיות שכולנו מכירים ושהיו להם לפני המלחמה, כמו בישולים ביתיים וארוחות שישי, נעלמו. הם צריכים להיפגש במסעדה איפשהו בארץ רק כדי להיות כולם ביחד. משה מעביר את יומו בין ריצה למקלט לבין שכיבה על הכביש וכיסוי הראש בעזרת הידיים, כי יש אזעקות כל הזמן; בין נפילות טילים על בתים, על לולי עופות, לבין ניסיון להחזיק את קהילתו שמפוזרת, אבל בעיקר מיואשת. הם מרגישים ורואים שהממשלה לא רק הפקירה אותם – היא כבר לא מתייחסת אליהם. אנחנו נהפכנו למוצב צבאי, משה אומר. אין תיירות, אין חקלאות, רק בתים שרופים ומלאי אבק ועכברים. הסיפור שלנו כאן הוא לא רק משה. הוא רק דוגמה. משה הוא אחד ממאות אלפי האנשים, שמופקרים במלונות, בבתים ארעיים, ללא כל פתרון באופק, ללא תקווה לשינוי. זו המציאות הבלתי-נסבלת ב-11 החודשים האחרונים, מציאות שלא רואים לה סוף עם הממשלה הזו. מלחמה אין-סופית. הממשלה אומרת "מלחמה מוגבלת", אבל תושבי הצפון חיים אותה כל יום, כל היום. תמצית הבעיה היא לא רק המלחמה הלא-נגמרת, אלא חוסר האכפתיות, חוסר החמלה. אפילו שינו את צבע ההתראות בטלוויזיה, שפחות יפריעו בעיניים לאלה שממשיכים כרגיל. בינתיים פרויקטורים מפוטרים, או לא מפוטרים, תלוי את מי שואלים, תקציבי השיקום מקוצצים, וחברי הממשלה מבלים בחו"ל. הפכתם את תושבי הצפון לנזק היקפי של מלחמה בעזה שאף אחד מכם לא יודע איך לסיים אותה, או לא רוצה; נזק היקפי של כל מיני רצונות פוליטיים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

משפט אחרון, אדוני. הם לכודים בתוך חוסר עשייה ממשלתי, כלואים בכלוב שיצרתם להם – תתביישו לכם. לעד תיזכר הממשלה הזו כדוגמה לכל מה שרע ומשחית בשלטון. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

זה לא עובד.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא עובד? מה כן עובד?

קארין אלהרר (יש עתיד):

כמו הממשלה, אין סייעתא דשמיא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל שיפצו את החניון איכשהו, פעם רביעית השנה.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – המסדרונות, עשו מרפסת מעל – – –

היו"ר ארז מלול:

אני מתנצל, חברת הכנסת קארין, אבל נפלאות הטכנולוגיה. הינה, בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

נפלאות, נפלאות. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הן צועקות וצועקים: הצילו, הצילו. כולנו ראינו את הסרטון המזעזע מהמנהרה הצרה והחנוקה שבה שהו ונרצחו בדם קר עדן, כרמל, הרש, אורי, אלמוג ואלכס. אלה האחים והאחיות שלנו, ואתם בממשלה כנראה אוטמים את ליבכם. 11 חודשים הם שרדו. עדן השילה 11 ק"ג ממשקלה, ואני חושבת על אלה שעוד שם. אני חושבת על לירי, על דניאלה, על קרינה. אני חושבת על ארבל יהוד, שלא הכרתי אותה קודם, אבל מהסיפורים אני מרגישה שאני מכירה אותה, ואני שואלת, עד מתי נפקיר אותה ואת אלה שאיתה? אני יודעת וגם אתם יודעים שהאשם והנבל הוא החמאס, ואתם לא רוצים ללכת לעסקה. מה אתם כן רוצים? תסבירו לי מה אתם מציעים. כשאתם מדברים עם המשפחות שלהם, מה אתם מציעים? הצעתם לחץ צבאי – זה לא עבד, ראינו שזה לא עבד. לא רק שזה לא הציל אותם, זה עשה את ההפך הגמור. אז לחץ צבאי לא עובד. עסקה אתם לא רוצים. מה כן? פשוט תגידו מה כן. להתפלל – כן, אבל זה לא מספיק, כי עם התפילות צריך גם מעשים. ואני קוראת במיוחד לחברי הקואליציה מהמפלגות החרדיות: דרעי, גפני, אתם יש לכם מנופים פוליטיים, ואתם צריכים לדעת להשתמש בהם בשביל הדבר החשוב באמת, שהוא חיי אדם. אין אפשרות שתוותרו על המנוף הזה, כי אתם לא תוכלו לשכוח את זה, זה לא ירפה מכם, זה יישאר איתכם עד סוף החיים. האחים והאחיות שלנו נמצאים שם, והם בטוחים שאנחנו נציל אותם, שאתם תצילו אותם. יש עוד אנשים שאפשר להציל. אתם מעדיפים להיזכר כממשלה שהפקירה או כממשלה שהצילה, שתיקנה את העוול? תצילו אותם, זה בידיים שלכם. תצילו אותם. תזכרו תמיד, כל מקום שתלכו אליו, הם צועקים: הצילו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני כמה חודשים נדונה בוועדת השרים לחקיקה הצעת החוק שלי שמטרתה איסור העברת מחבלים לטיפול רפואי בבתי החולים אלא העברת הארורים האלה לידי השב"ס. לצערי אנחנו רואים מדי פעם תופעות שבעיני הן בלתי מוסריות – שמי שמגיע לרצוח אותנו ומטרתו להשמיד אותנו מקבל טיפול VIP בבתי החולים הציבוריים. לפעמים אפילו, באופן אבסורדי, יצא לנו לראות מחבל שוכב במיטתו ולידו שוכבים אפילו חיילים או אנשים שבהם הוא פגע. אז הטרוריסטים האלה, לא מגיע להם שום טיפול מיוחד. מבחינתי מגיע להם כדור בראש ואין להם זכות לחיות. יתרה מכך, בהצעת החוק אני מעוניין למנוע את המבוכה שנגרמת לצוותים הרפואיים שנדרשים לטפל ברוצחים הללו, ובמקביל – גם במי שבאמת נזקקים לטיפול, לקורבנות שלהם. את התופעה הזו חייבים לעצור. אתמול ראינו מחבל שרצח חייל שלנו מקבל טיפול בבית חולים ציבורי. אולי, חלילה, המנוול הזה עוד ישתקם ואולי ינסה לרצוח ולהמשיך לפגוע באזרחי ישראל. חברי שר הבריאות, שאני שמח שנמצא כאן, העלה את הטענה שיכול להיווצר מצב שהמחבל מחזיק איזשהו מידע מודיעיני וצריך להציל אותו, אז כדי שההצעה תעבור בוועדת השרים נועדתי שוב עם השר יריב לוין, יושב-ראש ועדת השרים לחקיקה וסיכמנו על שתי החרגות לצורך קידום ההצעה. ההחרגות הן: הטיפול יהיה בשב"ס אלא אם כן מדובר בפגיעה שלא ניתנת לטיפול על ידי השב"ס במרפאות השב"ס ואז המחבל יועבר לבית החולים; 2. לאחר שהמנוול הזה קיבל טיפול מציל ומצבו התייצב הוא ישוחרר מיידית ויועבר שוב לידי השב"ס. בדקתי את הנושא, ובשב"ס יש מספיק מרפאות שיכולות לתת מענה גם אם הוא – – –

היו"ר ארז מלול:

לא הבנתי מה ההבדל בין טיפול במרפאת שב"ס לבית חולים. בשב"ס המיטות אחרות?

אושר שקלים (הליכוד):

יש בשב"ס מספיק מרפאות – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, אני אומר, הטיפול, הוא מקבל את אותו טיפול, לא? מה ההבדל? סתם להבין.

אושר שקלים (הליכוד):

לא, רגע. יש הבדל בין מרפאת שב"ס לבין שאתה לוקח אותו לבית חולים ואתה לוקח אותו לטיפול נמרץ וכו'. יש גם ציוד – – –

שר הבריאות אוריאל בוסו:

היו"ר ארז מלול:

אומר השר שאין בתי חולים בכלל.

אושר שקלים (הליכוד):

יש מרפאות של שב"ס שיכולות לתת מענה אלא אם כן מדובר על הצלת חיים, וכמו שאתה אמרת באותו הרגע נדרש להציל אותו – אפשר יהיה להעביר אותו אבל מייד להחזיר אותו, ורק אם באמת צריך, אם הוא מחזיק במידע חיוני. אבל לדעתי גם זה יותר מדי, כי לא מגיע לו. מגיע לו כדור בראש.

היו"ר ארז מלול:

אבל בשני המקרים הוא עצור. בשניהם הוא לא יכול לברוח, כן? בשניהם הוא כבול. זה לא שפה יש לו איזו פריבילגיה.

אושר שקלים (הליכוד):

שנייה. לצערי משרד הבריאות מתנגד אפילו להחרגות ששר המשפטים הציע, מסיבה מהותית ומסיבות פרוגרסיביות, שלא ניכנס אליהן עכשיו, ואפילו אפתיע אתכם שגם השר לביטחון לאומי לא שש לקדם את הנושא, כיוון שלטענתו זה יוצר עומס על השב"ס.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

למרות שלדעתי – רגע – הוא לא בדיוק הבין את החוק.

היו"ר ארז מלול:

לא, הרעיון הוא נכון אבל צריכים להיות פרקטיים.

אושר שקלים (הליכוד):

שנייה, רגע, תן לי רגע, אני מסיים. ולכן אני לא מתכוון לוותר על הנושא, ואני מבקש את עזרתכם, חברי הכנסת והשרים, כדי לגרום לכך שהחוק הזה יעבור. לא מגיע למי שבא לפגוע בנו לקבל טיפול מציל חיים – –

היו"ר ארז מלול:

נכון, צודק.

אושר שקלים (הליכוד):

– – ולהשתמש במשאבים על חשבון אזרחי ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

חברי הכנסת, היום הובא למנוחות רב-סמל דניאל אלוש מתל אביב, נטמן בקרית שאול. אתמול הובא למנוחות רב-סמל תום איש שלום, יליד קיבוץ חניתה, תושב נס הרים. בהמשך היום יובא למנוחות סמל ראשון גרי גדעון הנגהאל מנוף הגליל, שעלה לישראל לפני ארבע שנים מהודו. אחיו ואחותו עדיין ממתינים לעלייה לארץ. הוא ייטמן היום בירושלים. שלושה לוחמים שנפלו אתמול, אחים – מתל אביב, מחניתה, מנוף הגליל שהגיע מהודו – אחים, לוחמים. אתמול. וכל זה קורה כששר בממשלת ישראל, אדוני היושב-ראש, בזמן שאנחנו במלחמה – מלחמה שבה כבר קברנו בנוסף לשלושת הלוחמים הללו עוד 706 חללים שנפלו, במלחמה הזאת – שר בממשלת ישראל נכנס אל ראש הממשלה ואומר לו: אם לא תפטור מגיוס את הציבור החרדי עד ראש השנה, אין לך ממשלה. זה האיום הגדול על הממשלה, זה האיום הגדול על מדינת ישראל. לא המלחמה בעזה; לא המלחמה בצפון ובגליל, שמפונה; לא האיום מדרום והנמל באילת, שסגור כבר 11 חודשים – רק חוק הגיוס, לשיטתו של גולדקנופ, שמחריג את עצמו ואת הציבור שלו מעם ישראל. אין דבר חצוף מזה, אין דבר שפל מזה, אין דבר בזוי מזה, ואני מצפה מראש הממשלה וגם מחברי הכנסת מהקואליציה: זאת לא שאלה של עמדה פוליטית, זאת לא שאלה של איפה נולדת ואיפה גדלת, זאת שאלה של הקיום שלנו כאן. מדינת ישראל זקוקה היום לכל אחת ואחד מעם ישראל שיאחז בנשק, ומי שלא יכול לאחוז בנשק, יעזור בכיבוי אש ובכוחות ההצלה, הפינוי והחירום. המשימות הן רבות, ולצערי עוד נכונו לנו משימות קשות. ממשלה שתפטור חלק מהציבור על חשבון ציבור אחר, ותגיד שחצי ישרתו וחצי יהיו פטורים, זאת ממשלה שצריכה ללכת הביתה עוד היום.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי טל מרון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני מניחה שרבים מנבחרי הציבור שיושבים בבית הזה היום נתקלו במשכן במשפחות החטופים שמסתובבות פה היום. פגשתי את עינב צנגאוקר ואת אלה בן עמי ואת הבת של קית' סיגל ואת אחות של לירי אלבג, וסליחה אם אני לא מציינת את כולם, ואת קרובי משפחתה של כרמל גת, כמובן, זיכרונה לברכה. אני מקשיבה לכל הנאומים שיש פה ובאמת שעל סדר-היום הציבורי במדינת ישראל יש הרבה דברים חשובים. אנחנו במלחמה, הרבה דברים קורים – כולל הנאום של חבר הכנסת ידידי עודד פורר זה עתה, שהסכמתי פשוט עם כל מילה שהוא אמר – הרבה דברים דחופים והרבה דברים קורים אבל אין דבר דחוף וחשוב יותר מהחטופים שלנו. ולצערי זה מכיוון שהם לא רק סובלים שם’ הם גם מתים שם, הם נרצחים שם, ולכן זה הדבר שצריך להיות על סדר-היום הציבורי קודם כול ולפני הכול. והיום אנחנו מציינים את היום ה-342 למלחמה; יש לנו עדיין 101 חטופים וחטופות. אבל אתם יודעים, רציתי למקד נאום אחד על כרמל היקרה, כי גם יצא לי ללוות את משפחתה יחסית הרבה מתחילת המלחמה וגם הלכתי לשבעה שלה. אני חייבת לציין שזו הייתה – מבין כל השבעות של אותו שבוע, זו הייתה השבעה האחרונה שהלכתי אליה, כי פשוט היה לי קושי רגשי כבד מאוד להגיע לשבעה הזאת ולהסתכל להם בעיניים. ממש ככה. כל כך קיוויתי שהסוף יהיה אחר. הוא היה צריך להיות אחר. אז רציתי להגיד כמה מילים עליה כדי שנזכור אותה, ונזכור שיש שם אנשים שהם בשר ודם, שהם עולם שלם, ושאנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה – את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה. אז כרמל הייתה אישה אהובה בת 40; היא נחטפה ב-7 באוקטובר מקיבוץ בארי, ומאז הוחזקה בשבי החמאס 11 חודשים. לצערנו היא נרצחה ממש בצמידות לכך שחיילי צה"ל הגיעו אליה. אחרי 50 יום שבהם משפחתה לא ידעה אם כרמל בחיים, בתחילת המלחמה, שני חטופים שחזרו בעסקה סיפרו שכרמל חיה. היא הייתה איתם בשבי, היא העניקה להם כוח לשרוד את הקושי באמצעות ניהול יומן יומי ותרגולי יוגה ומדיטציה. אני חייבת לציין שאפילו פה בכנסת, כמה חודשים אחרי תחילת המלחמה קיימנו שיעור יוגה, חברת הכנסת מירב כהן ואני, כדי לדבר ולהעלות את המודעות, בהובלתה של משפחתה של כרמל. אז עוד ממש קיווינו שהסוף יהיה אחר.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

רגע. ואני רוצה לחזור ולהגיד לכל חברי הבית הזה, בייחוד לחברי הקואליציה והממשלה, שזו חובתם לקום כל בוקר, כאלה שנושאים באחריות, ולשאול את ראש הממשלה: מה אנחנו עושים היום כדי להחזיר אותם הביתה? תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בזמן שאנחנו שקועים בעצב ובמלחמה שלא נגמרת, עם ממשלה חסרת מצפון ומוסר, מתחת לאף של כולנו הכלכלה קורסת. שר האוצר ממשיך להשתמש בכספי הציבור לכספים קואליציוניים בצורה שרירותית וחסרת אחריות. אני זוכר, בימים הראשונים של המלחמה עמד כאן שר האוצר והבטיח שנגמרו הימים של כספים קואליציוניים. יש מלחמה, כל הכסף ילך לצורכי המלחמה. הוא אמר את זה בקול ריק מתוכן וכוונה. היום, אחרי 11 חודשי מלחמה, אנחנו יכולים לראות ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' חרטט אותנו. שר האוצר ממשיך לחלק כספים קואליציוניים, הוא ממשיך לפרוץ את מסגרת האשראי. הייתי רוצה לדבר על דירוג האשראי ועל הצפי של הורדת דירוג האשראי, אבל אני רוצה רגע לדבר על הסופר, כי כשאני הולך לסופר אני רואה עגלות ריקות יותר, ועדיין יקרות. וכשאני עומד בתור לקופה ואני רואה שמשפחה משלמת בתשלומים על אוכל לבית, אוכל לילדים, זאת לא כלכלה מנוהלת. אנחנו מדברים כאן על דברים גדולים, ואנחנו צריכים לראות מה קורה בשטח. אם בעבר דיברנו על איך סוגרים את החודש, היום אנחנו מדברים על איך מתחילים את החודש, על מה אנחנו מוותרים בקניות. יש לנו סדרי עדיפויות, ואנחנו צריכים לבוא מחושבים מראש לדברים שלנו ועל מה אנחנו מדברים כאן, במה אנחנו באמת מתעסקים. מדינת ישראל צריכה שר אוצר אחראי, קשוב, חרוץ, שמעדיף את טובת המדינה על פני טובתו האישית. שר אוצר שיושב בישיבות משא ומתן עם ארגון המורים, ולא שולח פקיד במשך שנה. אנחנו צריכים לא רק שר אוצר אחראי, אנחנו צריכים גם ממשלה אחראית. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, קראתי בעיתון המודיע של מפלגת אגודת ישראל שיש סיכום בין יו"ר יהדות התורה שר השיכון גולדקנופ, שמכהן גם כשר במשרד של ראש הממשלה, לבין ראש הממשלה נתניהו על האצת השלמת חוק הגיוס בימים הקרובים. על פי הפרסום, הסיכום בין האיש שמתכלל את ביטחון מדינת ישראל, המשפיע ביותר על קביעת מדיניותה הביטחונית, הכלכלית והערכית של המדינה, יכיר בחשיבות התורה ויסכל את הפגיעות בישיבה ובלומדי התורה. במילים אחרות, הגיע הדיל לפטור לתלמידי ישיבות משירות צבאי. פגישת האדריכלים של ההשתמטות מגיוס, שישבו לסגור את הדיל על גורל המדינה, נערכה בעקבות האיום המפורש של יו"ר יהדות התורה. "המסר", כפי שכתוב בעיתון – שהשרים לא יתמכו בתקציב 2025 שיובא לאישור הממשלה בחודש הבא אם לא יקודם חוק הגיוס. במילים אחרות, פירוק הממשלה. אז שלושה דברים חשובים שיש צורך לומר: 1. מסר לגולדקנופ: נתניהו חזק, מה אתה מאיים? הוא עומד בלחצים, אי-אפשר לאיים עליו, תראה איך הוא עומד מול האמריקאים, תראה איך הוא עומד מול החמאס, מול התקשורת, מול משפחות החטופים, מול השמאלנים. מה אתה מאיים עליו? 2. כמו שאמר דרעי, לממשלה הזו אין סייעתא דשמיא. שים לב על מי ועל מה אתה שם את הז'יטונים שלך; 3. קצת עובדות: כשהממשלה הזאת רוצה להעביר חוקים היא מעבירה אותם בריצת אמוק. תראה איך העבירו רוטמן, לוין – הם לא קמו מהכיסא בהפיכה המשטרית, תראה את היום והלילה שהם בילו כאן כדי להעביר את ביטול עילת הסבירות. עכשיו, מה קורה בחוק הגיוס? דבר ראשון, הדיון הראשון בחוק הגיוס, על פי הנוסח הלא-רלוונטי שלו של דין הרציפות, הגיע לוועדה באמצע יוני; הדיון האחרון בנושא של חוק הגיוס בוועחו"ב היה ב-2 בספטמבר, ועד כמה שזכור לי, יש בערך בממוצע בין דיון אחד לשניים בשבוע, ועד כה דנו בערך בשלושה סעיפים. בשבוע הבא, למיטב הבנתי, כרגע לא נקבע דיון, אין נוסח חדש שהונח על השולחן של הוועדה, לא הוכנסו שום תיקונים, אין חידושים. אז פירקנו, ועכשיו נחבר. ראש הממשלה – בתקופת המלחמה הרב-זירתית, המסובכת והארוכה ביותר שידעה ישראל, עם מאות רבות של חללים ואלפי פצועים וחטופים, חבלי ארץ מפונים, ובלי אופק לסיום המשבר, לקראת עדות במשפטו הפלילי בדצמבר, עם ממשלה של קיצוניים משיחיים מסוכנים ולקראת תקציב בלתי הגיוני ומוסבר, שעדיין לא קיים – לא רוצה שהממשלה תתפרק לו, ולכן נכנע לאיומים. ובדרך הוא עוקף את יו"ר הכנסת ואת הוועדה, והגיע לעסקה המפוקפקת. והינה לכם ההבנה שעובדים על כולכם בעיניים, אזרחי מדינת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

ראש הממשלה הוא חלש וסחיט. הוא מפחד ממשפטו ומשריו. הוא לא מפחד שחיילים ולוחמים בקרב – – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים. בבקשה לסיים.