ישיבת מליאה בתאריך 09/09/2024 בשעה 12:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ו' באלול התשפ"ד, 9 בספטמבר 2024. הנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024, לקריאה ראשונה. אני מתכבד להזמין את השר יואב קיש. השר יואב קיש, נכון? אתה תציג?

שר החינוך יואב קיש:

אני מברר. חצי דקה, בסדר?

היו"ר אמיר אוחנה:

חצי דקה. נמסר לנו כי אתה תציג.

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר שהשר – הוא דיבר איתי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אז קח חצי דקה. בסדר? יופי. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, את דבריי אני אחלק לשני חלקים. בחלק ראשון אדבר על החוק; בחלק השני אני רוצה לעדכן את המליאה על המשא ומתן הלילי שהיה אתמול עם ארגון המורים. אז אני אתחיל עם החוק. מדובר בתיקון לחוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב–1992. החוק קובע בין היתר את מגבלת ההוצאה – מגבלה המגדירה את שיעור הגידול המקסימלי המותר בתקציב המדינה משנת כספים מסוימת לשנת הכספים שאחריה. בשנה הנוכחית – בעצם בשנה הקלנדרית הקודמת, ב-7 באוקטובר 2023, הטבח בעוטף, מתקפת הטרור הרצחני שבעקבותיה מדינה ישראל נכנסה למלחמת חרבות ברזל, כולל מצב מיוחד בעורף, יש צרכים רבים, וכולנו מכירים אותם, אשר חייבו הוצאות תקציביות משמעותיות שלא גובשו ואושרו בזמן ביצוע חוקי התקציבים בשנים 2023 ו-2024, ובוצעו במהלך הדרך כמה תיקונים למסגרות לצורך הצבת יעדים זמניים מרחיבים יותר. בנובמבר 2023 תוקן תקציב 2023. בינואר 2024 הממשלה הגישה תוכנית מאזנת שתיקנה את מגבלת הגירעון. בשל הימשכות המצב המיוחד בעורף, ולנוכח הגידול בהוצאות האזרחיות הנובעות מהתארכות הלחימה, מציעה הממשלה להגדיל כעת באופן חד-פעמי את ההוצאה המותרת בשנת 2024 ב-3.4 מיליארד ש"ח – 3.4 מיליארד ש"ח – לצורך מתן מענה לצרכים שלא הובאו בחשבון בעת אישור חוק התקציב הנוסף במרץ 2024, וזה לטובת הסעיפים הבאים: 2.9 מיליארד ש"ח להארכת משך הפינוי, ריענון וסיוע לאוכלוסייה ביישובים שלגביהם התקבלו החלטות ממשלה. מתוך סכום זה – 2.2 מיליארד ש"ח עבור חודשים ספטמבר עד דצמבר ו-0.7 מיליארד ש"ח למימון הוצאות שהופחתו ממשרדי הממשלה לצורך הארכת משך הפינויים לחודשי יולי ואוגוסט, שנעשה במסגרת המימון של הארכת מדיניות הפינויים הממומנים, כולל, בין השאר, סיוע לחטופים ששבו ארצה ולבני משפחותיהם והאירוח שלהם במתקני הארחה ומענקי אכלוס עצמאיים, מענקי סיוע לתושבים בלתי מועסקים מיישובים מפונים או מיישובים שתושביהם הוצאו להתרעננות, ומענקי עידוד תעסוקה לעובדים שמקום מגוריהם או מקום עבודתם מפונה. 200 מיליון ש"ח משם – להגדלת התקציב המיועד למעטפת למשרתי המילואים במערך הלוחם ולבני משפחותיהם בשנת 2024, על פי תוכנית שיגישו שר הביטחון ושר האוצר לאישור הממשלה, ו-255 מיליון ש"ח – להגדלת תקציב הביטוח הלאומי כדי ליישם מוקדם ככל הניתן את הדוח הציבורי לנפגעי יום 7 באוקטובר. אכן, הממשלה רואה חשיבות גבוהה בשמירה על מסגרות התקציב כפי שאושרו במרץ האחרון, ולאורך השנה היא ביצעה לא פעם שינויים בסדרי העדיפויות על מנת לתת מענים למציאות המורכבת נוכח המלחמה והקפדה על מסגרות התקציב שלהן היא מחויבת. הממשלה מביאה חוק זה לאישור הכנסת באופן חריג, נוכח הצורך המהותי במתן מענה לצרכים האמורים, שלא הובאו בחשבון בחוק התקציב הנוסף שהוגש בחודש פברואר, וזאת מתוך מודעות גבוהה למשמעות המורכבת של שינוי מסגרות התקציב במהלך שנה שוטפת והשפעותיו על הסביבה הכלכלית. עד כאן בנוגע – יש לי זמן, דרך אגב?

היו"ר אמיר אוחנה:

כן.

שר החינוך יואב קיש:

עד כאן בנוגע לנושא התיקון המבוקש. אני חושב שקשה למצוא חבר כנסת – אבל אתה יודע, תמיד אפשר למצוא – שיתנגד למטרות הכל-כך ראויות בתקציב שמוגש פה. אני חושב שלכולם ברור שצריך להמשיך לממן בעצם את האתגר האזרחי של המלחמה, כולל תוספות למילואימניקים, ביטוח לאומי, מפונים וכיוצא בזה. אני רוצה לומר כמה מילים לגבי המשא ומתן עם ארגון המורים, שאתמול הייתי בו עד השעה 02:00. לצערי – אני אומר את זה בכאב – אוכלוסיית המורים נפגעת מהתנהלותם של רן ארז וארגון המורים, שעשו טעות קשה אתמול ובחרו שלא לחתום על הסכם שכר ראוי שהגענו אליו למען המורים – דרך אגב, עוד טרם פתיחת השנה. המסגרות הכספיות שהובטחו בשנה שעברה, שיצאנו כך לשנת הלימודים תשפ"ד, נשמרו, והיינו יכולים לחסוך את השביתה המיותרת הזו, ממש. השביתה הזו, דרך אגב, פגעה קשות בשכר המורים. אני חושב שבין רבע לשליש משכר המורים שאמור להיות משולם ב-1 באוקטובר, בגלל ימי השביתה, לא יגיע למורים, וזה ממש לפני החגים. בעיניי, זו שערורייה שהגענו למצב הזה. זה אירוע מיותר לחלוטין. השביתה הזו לא הייתה צריכה להיות. אם היינו חותמים על הסכם אתמול בערב, אז האירוע הזה היה נמנע – היה מגיע שכר, היה מגיע גם פיצוי, היו מגיעות גם תוספות. וכל האירוע הזה – עכשיו אני מוצא את עצמי כמי שאחראי למערכת – אני אומר לכם, המורים ב-1 בחודש הולכים להיות באירוע קטסטרופלי בגלל ההתנהגות חסרת האחריות של רן ארז. אני לא מוכן להיות במקום הזה, אני אומר לכם בכנות. אני לא רוצה שמורה לא יהיה מסוגל לבוא עם השכר שלו לפני החגים, ולשם הוא הוביל אותנו בשביתה שערורייתית. זה אירוע שלא יכול להימשך, ואני בוחן את הצעדים שעומדים לרשותי בשביל לטפל בו. אני חייב לומר עוד דבר גם לתלמידים. אני לחלוטין מבין את הסיבה שהם שבתו היום. רן לא יכול להמשיך להתעלל בהם באי-מסירת ציונים, במניעה של טיולים, בתקופה הזו. אנחנו היינו קרובים מאוד להגיע להסכמות. תמיד אמרנו – אני אומר את זה בצורה ברורה, שלא יישמע אחרת – שעד שאין הסכם, אין הסכמות, אבל כבר יש מתווים, יש הבנות, האירוע יכול להיסגר. בשביל מה לשגע מדינה שלמה ולפגוע בתלמידים? אני לא אתן לזה לקרות. אני אומר לכם, משרד החינוך בראשותי יעשה הכול כדי להימנע מהמצב הזה שהם לא מקבלים ציונים. אם צריך, אנחנו גם נלך לבג"ץ, ואנחנו נפעל בנחישות כדי שהציונים והטיולים יחזרו לתלמידים. אני אמשיך גם להילחם על ההישגים שהשגנו למורים. אני אומר לכם בצורה ברורה, זה לא קל בתקופה הזו. תראו, אני מצד אחד מביא דרישה של תוספת תקציב מאוד גדולה – 3.4 מיליארד. דרך אגב, חלק ממנו זה כסף שחוזר לאותו אירוע תזרימי שהיה בעבר, שנלקחו כספים שיועדו לארגון המורים. אז התירוצים כאילו אין כספים, נגמרו. דרך אגב, אני תמכתי בהחלטה הקודמת, כי ההבטחה של שר האוצר הייתה: אני מביא קופסה שתחזיר כל שקל. אמרתי: בסדר, אני מאמין לך. אז הינה, שמתי את זה פה בחמש הדקות הראשונות. אבל הכסף שם והמורים יוצאים לחופש, לחגים, ב-1 באוקטובר, בלי שכר, בגלל השביתה השערורייתית הזו. זה פשוט לא יכול להיות. רן חייב להגיע לסיכום, חייב לסגור את ההסכם. אני לא יודע, אולי יש לו בעיות פוליטיות פנימיות אצלו, אולי יש שיקולים זרים, אולי הוא מתנהל כי הוא חושב – – –

קריאה:

שר החינוך יואב קיש:

אני לא מכיר את האירוע הזה. אני רק רוצה לומר מפה לכל מורי ישראל: קודם כול, תודה לכם על מה שעשיתם בשנה האחרונה – שנה קשה, שנה של מלחמה. חיזקתם את העם, בניתם את מערכת החינוך, שמתם את הכתף. לא מגיעה לכם ההתנהלות הזו של הארגון שמייצג אתכם. אמשיך להילחם בשבילכם. אעשה הכול שלא תיפגעו גם בשכר. אנחנו נדאג לתת למורים הסכם ראוי באמת, נמנע את העיצומים שפוגעים בתלמידים, ואנחנו נמשיך ולא נוותר עד שנצליח. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר קיש. וכעת נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מוזר מאוד ששר האוצר לא הציג את החוק הזה. הוא כנראה עסוק בדברים אחרים. אבל אני רוצה להזהיר את הציבור הישראלי מהפייק שמפיץ שר האוצר, ויחד איתו שרים נוספים וחברי כנסת נוספים מהקואליציה, בהקשר של הדיון הזה. אני רוצה להזהיר אתכם מהשקר שאתם שומעים, מהסילוף, שהוא באמת אחד משיאי החוצפה שנחשפנו אליהם לאחרונה. שר האוצר טוען כי האופוזיציה מתנגדת לפריצה נוספת של מסגרת הגירעון לשנת 2024 כי היא לא רוצה לסייע למפונים. כאן המקום להזכיר לשרי ממשלת הכישלון והמחדל כי קרוב ל-100,000 ישראלים עקורים כבר 11 חודשים מבתיהם, מפני שממשלת הכישלון והמחדל הרסה את ביטחון מדינת ישראל והפקירה את האזרחים בדרום, בצפון ובמרכז. גם היום ממשלת הכישלון והמחדל לא עושה מספיק להחזרת התושבים לביתם, וראש הממשלה אפילו מסרב להכניס את זה למטרות המלחמה. אני רוצה לומר שממשלת הכישלון והמחדל מפקירה את התושבים פעם אחר פעם, וזאת הסיבה שיש צורך לממן את המשך הפינוי. אבל אני שם את זה רגע בצד. האופוזיציה לא רק בעד לסייע לתושבים, אנחנו גם, להבדיל מחברי ממשלת הכישלון והמחדל, נמצאים כל הזמן בצפון, ופעם אחר פעם פועלים בכלים הפרלמנטריים והחוץ-פרלמנטריים על מנת לתקן את מחדלי הממשלה. האופוזיציה מתנגדת לפריצת מסגרת הגירעון, כי במקום לממן את המשך הפינוי על חשבון הקיצוץ בכספים הקואליציוניים וסגירת המשרדים המיותרים – משמע, על חשבון הממשלה עצמה – הממשלה החצופה הזאת מציעה בעצם כי המפונים ישלמו את זה מכיסם. הגדלת מסגרת הגירעון משמעותה הגדלת הנטל על הציבור הישראלי – פחות לחינוך, לבריאות, לרווחה. השרים סטרוק, אליהו, אמסלם, גולן, שיקלי ואחרים ימשיכו לבזוז כספי ציבור בעת מלחמה. הכספים הקואליציוניים ימשיכו לזרום בזמן שמעמד הביניים, משרתי המילואים ותושבי הפריפריה ימשיכו לקרוס תחת הנטל המלחמתי והכלכלי. זאת המשמעות האמיתית של פריצת מסגרת הגירעון; זאת משמעות הדיון הזה. אנו לא נשתוק ולא נסכים להפקרות הזאת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אלעזר שטרן. בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. עמיתיי חברי הכנסת, הלוואי שהייתי יכול לדבר הבוקר אחרת, אחרי ששמעתי את שר האוצר ואת שר המשפטים אתמול. אדוני היושב-ראש, אתה ישבת כאן כשאושרה עילת הסבירות. אני ישבתי כאן. אמרתי לך, אם אתה זוכר: תצלם, שתהיה לנו תמונה של ממשלת החורבן. ידעתי מה עושים פה. אבל מאז אני משתדל פחות להשתמש במונחים האלה ולהגיד: אמרנו לכם – אבל אמרתי לכם. הבוקר אני שומע את שר האוצר, והוא אומר: יחד ננצח. אני יודע, זה נכון. ואז שואלים אותו על בית המשפט העליון. הוא לא אומר: צריך לציית, הוא אומר – כאילו לא ישבנו כאן ואמרנו שאתם מחריבים את המדינה, כשלא בטוח ששר המשפטים הולך לציית לפסק של בית המשפט העליון, ולשר האוצר קשה להגיד את זה. הוא אומר: ביחד, הוא קורא לאופוזיציה: תוותרו. על מה תוותרו? שואלים אותו על הכספים הקואליציוניים, על תמיכה במוסדות שמעודדים השתמטות, והוא אומר: זה לא הזמן לוויכוחים. העברתם תקציב של כספים קואליציוניים שכולו מעודד שיסוי והשתמטות ואפליה. יש לכם ממשלה שאין לה מקום מסביב לשולחן הממשלה, לוקחים לנו כיסאות שם. מה אומר שר האוצר? בואו נמשיך, זה לא הזמן לוויכוחים. גם אני חושב שזה זמן לאחדות, אני מוכן לשלם מחיר, אבל מה המחיר – שנמשיך במהפכה המשפטית? שנמשיך בתקציבים הקואליציוניים למוסדות שמחנכים להשתמטות? אנחנו לא מבינים שצריך יותר חיילים, לדוגמה? אנחנו לא מבינים שהכספים האלה – כשאנחנו פורצים, לא פורצים, מסגרות תקציב – הם כספים שלא צריכים ללכת למקומות שלא מבינים שכולם צריכים לשאת בנטל? לשמחתי ולצערי, גם בציונות הדתית רבנים ורבניות קוראים היום להתגייס ולא להישאר בישיבות. ושר האוצר יודע את זה, והוא אומר: צריך אחדות, אז בואו לא נפתח דיונים שאולי יש בהם מחלוקת. אבל אולי בוא נתקן ונמחק ונשנה את הדברים שיש בהם מחלוקת. כששר האוצר יעשה את זה, ושר המשפטים – שיש כאלה שכינו אותו אדריכל החורבן – יבין שהמהפכה המשפטית מאחורינו עכשיו, ומצייתים לבית המשפט העליון – זה החוק; אם הוא רוצה לשנות, שישנה – כששניהם יעשו את הדברים האלה, אז נאמין לממשלה. בתקווה שגם המשפחות למעלה יאמינו שהיא באמת תעשה הכול כדי להחזיר את החטופים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, משפחות החטופים, ג'וחה וכל האנשים הטובים, הסיומת של אלעזר – אני מצטרף אליה. הלוואי, הלוואי שאנחנו כולנו נהיה משוכנעים שממשלת ישראל והעומד בראשה עושים הכול כדי שהחטופים והחטופות יחזרו. זה מדהים אותי בכל פעם מחדש שנשיא ארצות הברית עושה יותר ממה שאנחנו עושים במדינה הזאת. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס לתקציב, ואני אפילו לא רוצה להתייחס לאשמה המטופשת, חסרת השחר, של שר האוצר שהאופוזיציה היא שמתנגדת. אני רוצה להזכיר לך, אדוני שר האוצר, ששמעת את זה ממני; אומץ ציבורי מחייב אותך לבוא ולהגיד בשעה כזאת, כשאנחנו נמצאים במלחמה: אני רוצה להרחיב את מסגרת החריגה, ואני מתחייב בזאת שבשנה הבאה לא יהיו כספים קואליציוניים. טלי, צודק או לא צודק? אל תעני לי. אם אתה רוצה שהעם יהדק את החגורה, אתה צריך לבוא בידיים נקיות ולהגיד: אין כספים קואליציוניים. זה מה שצריך. אבל אתה לא מעז לעשות את זה. אתה שומר על הבייס שלך, שחלילה לא תפגע בכיסו, אבל בכיסנו כן. אני הייתי שר הרווחה פעמיים, אדוני היושב-ראש, ובכל התקופה, גם ב-2013 וגם ב-2020 ו-2021, ראשי הממשלות שתחתן כיהנתי לא העזו לפגוע בתקציבי הרווחה. לא העזו. באתי לאיווט ליברמן כשהיה צריך לקצץ, ואיווט אמר לי: מאיר, במשפחות אל תקצץ. יאיר אמר לי: במשפחות אל תקצץ. ואני שומע, אדוני שר האוצר, שאתה מעז לא לקצץ בכספים קואליציוניים, אבל לקצץ בקצבאות.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא יהיה. ראש הממשלה אמר שלא יהיה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אה, ואם הוא אמר שלא יהיה – – – בגלל שהוא אמר. יש מי – – – על בסיס יומי.

טלי גוטליב (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

טלי, אם בסופו של דבר זה לא יהיה, אופיר, אני אעלה לפה ואגיד: טוב שעשיתם. מה אתה חושב?

היו"ר אמיר אוחנה:

יפה.

טלי גוטליב (הליכוד):

נתניהו כבר אמר שזה לא יהיה.

מאיר כהן (יש עתיד):

כשאני מדבר על קצבאות, אני לא מדבר על פוליטיקה. הייתי שם שר הרווחה, ואני יודע שזה נורא להקפיא קצבאות לקשישים ולנכים.

טלי גוטליב (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

בינתיים, כל עוד זה לא השתנה, זה קורה. ואתם צריכים לדרוש, אופיר – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תורידו מסדר-היום. תורידו מסדר-היום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את מאמינה לו?

טלי גוטליב (הליכוד):

נדמה לי שכבר אפשר לדעת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל מילה שהוא אומר ברזל.

טלי גוטליב (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

טלי, משפט אחרון. אתם צריכים לדרוש – אדוני היושב-ראש, אתה, מהכיסא המכובד שלך – שבתקציב הבא, כדי שבאמת התקציב הזה יבוא וילכד את מה שנותר ללכד, לא יהיו כספים קואליציוניים. הכול הולך לצורכי מלחמה; הכול הולך לצבא; הכול הולך לקצבאות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת כהן. והדובר הבא יהיה חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברות וחברי הכנסת, ליאן בן ברוך, שהשתתפה בעונה הראשונה של בייק אוף ישראל, נשואה עם שני ילדים, בחודש שמיני להריונה, עלתה עם בעלה על אופנוע בשבוע שעבר והם נסעו. הם היו על כביש 20, כביש איילון, ובצומת רוקח, בירידה של רוקח, נכנס בהם אוטו. בעלה מת. התינוק שהיה אמור להיוולד בימים הקרובים, שהיה בבטן שלה, מת. היא מורדמת ומונשמת. היא כמובן לא יודעת. ושלא נדמיין מה בכלל קורה עם שני הילדים שלה, שחיכו בבית להורים ולא מבינים איפה הם. אף אחד בממשלת ישראל לא התייחס לזה. שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, שלא קוראת לעצמה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אלא רק שרת התחבורה, לא התייחסה לזה. לא שמעתי כלום מהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ולא הופתעתי. 303 הרוגים בתאונות הדרכים מתחילת השנה זה 50 הרוגים יותר מבתקופה המקבילה אשתקד, שהיא הייתה בעצמה שנת שיא. אני עליתי לכאן בשנה שעברה ואמרתי: איך אנחנו סובלים 250 הרוגים? ועכשיו אנחנו עם 303 הרוגים בספטמבר, השנה הגרועה ביותר ב-20 השנים האחרונות. יש התייחסות של ממשלת ישראל? אין. אין התייחסות לא של ראש הממשלה, לא של שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, לא של יושב-ראש הרלב"ד. אין מנכ"ל לרלב"ד. זה לא מעניין אף אחד. בהצעת התקציב שמביאים לכאן יש תוספות ושינויים, אבל אף תוספת ואף שקל לא מגיעים למאבק בתאונות הדרכים. כולם יודעים מה צריך לעשות, יש תמימות דעים בכל העולם ובמדינת ישראל איך 100 מיליון שקל מצילים חיים, אבל אף אחד לא מעביר 100 מיליון שקל בשביל להציל חיים, אלא בשביל כל מיני דברים אחרים. אבל זה לא מפתיע, כש-339 ימים אחים שלנו, ילדים שלנו, ילדות שלנו, נמקים במנהרות ממש לידינו, ואף אחד לא ער בלילה, אלא ישנים טוב, כולם ממשיכים כרגיל. זה תקציב שבא ואומר: אנחנו נמשיך את החיים שלנו כשתהיה עדיין מלחמה ויהיו הרוגים, או שימותו על קידוש השם. כאילו החיים יימשכו, ואנחנו כל הזמן נילחם. ממשלה ללא חמלה. שרים שבמקום בני אדם רואים איזשהו פריים בתקשורת, במקום להתייחס לבני אדם, מתייחסים לכולם כעוד דף בערימה, ואנשים ממשיכים למות, משפחות הופכות להיות משפחות שכולות וילדים הופכים להיות יתומים. צר לי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שלום. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שלום. עד שלוש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. בוקר טוב. אני לא יודעת איפה שר האוצר, ומציגים תקציב בקריאה ראשונה. אני לא יודעת, אני הייתי במפלגה של שר אוצר. כשיש חוק תקציב, שר האוצר מגיע, מתייצב, מציג את התקציב וגם עונה על שאלות של הח"כים. אבל אני לא מצפה ממנו. הוא בטח ביהודה ושומרון, מבעיר עוד איזה מאחז. אבל אני לא רוצה לדבר עליו, אין לי זמן לדבר עליו. אני רוצה לדבר על אירוע הקובבה, האירוע שטלטל מדינה שלמה ביום שישי. אז ביום שישי האחרון בצוהריים, כטוב ליבו בעוד חופשה בישראל, אחרי שהוא כבר היה באילת, שט בכינרת, הגיע הזמן של שר החידלון – שלום לך – לנפוש בתל אביב – שם הוא לא היה –אחרי שבאמת אין נופש בישראל שהוא לא מיצה בשנה האחרונה. שמו את פעמיהם, המשפחה המורחבת, אילה עם הנשק, הבן המצייץ המטנף – שאת מכירה אותו מצוין, יסמין – ועוד ילדים ושאר ירקות ומאבטחים ושוטרים. בחום של 40 מעלות בצל הגיע בצוהרי היום בחליפת שלושה חלקים לחוף הים, חוף גאולה בתל אביב. יצא לסיבוב, כנראה חיפש פרובוקציות. אממה, הפרובוקציה נחתה עליו, נחתה תרתי משמע. חול משולב עם מים, מה שנקרא בשפת העם – הינה הגיע עוד נתנייתי ויכול להעיד שחול משולב עם מים זה קובבה, נכון, אלי? אל תענה לי. אני אגיד לך. הכול בסדר. הלם ותדהמה נחתו על החוף. אפילו הדגים היו בהלם. איך העזה ילדה בת 27 לזרוק חול – צעירה בת 27 – על השר? שלא תתבלבלו, לא זורקים חול על שרים. ראיתי אותך – הינה, אני אומרת לך, לא זורקים. אני אגיד לך, לא זורקים. זה אסור, זה לא בסדר. אפילו מצריך עיכוב, חד-משמעית, או אולי חקירה. אבל מכאן ועד לקחת צעירה בת 27, בלי עבר פלילי, חולת אפילפסיה, עוזרת מנכ"ל, אזוקה בידיים וברגליים כאחרונת העבריינים, לנווה תרצה – אני לא יודעת כמה מכם ביקרו בנווה תרצה; מקום סימפטי זה לא – לקחת אותה ביום שישי בלילה כאחרונת העבריינים ולהשאיר אותה לילה במעצר. מכיוון שהייתי מעורה קצת באירוע ביום שישי בלילה – האירוע הוא הרבה יותר גרוע ממה שאתם חושבים, כי במשך שעות לא ידענו איפה נועה. לא ידענו איפה היא, ואני אומרת לכם, כי הייתי מעורה באירוע. במשך כמעט שלוש שעות חיפשנו את הבחורה, ובסוף כמובן היא הייתה בנווה תרצה. עורך הדין שלה אפילו לא ידע. מי ישמע, אני גרה ברוסיה או בצפון קוריאה. נועה נשארה כל הלילה במעצר. רק במוצאי שבת היא הובאה בפני שופט, שבצדק שחרר אותה. אפילו למעצר הגיע מפקד יחידת נחשון, שאני לא יודעת אם אתם מכירים, זו אותה יחידה שאחראית ללוות עצורים. מפקד היחידה – מי ישמע, הגיע נציג של משפחת אבו לטיף לבית המשפט. בושה וחרפה. כן, זה לא ראוי לזרוק. לא, לא אוזקים בידיים וברגליים. לא משאירים לילה במעצר. מי שבעד מעצרי שווא ואלימות משטרתית – אני מסיימת – זה יתהפך עליו, ואם לא תדעו להרים כאן דגל שזה קורה, זה יקרה גם לכם. אני, בניגוד אליכם – אני מסיימת – כשעצרו צעיר חרדי, חיים מזרחי, ארבעה שוטרים, והכניסו אותו לניידת, אני קיימתי דיון ואני ליוויתי אותו. ברור לי שהוא לא יצביע לי, אבל הייתה לי מעט יושרה. ואף אחד מכם אין לו טיפה, טיפה עמוד שדרה לבוא ולהגיד: לא מכניסים בחורה צעירה למעצר על דבר כזה, ובטח ובטח שלא מבקשים הארכת מעצר. באמת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קיווינו לחזור לכנסת ולעמוד כאן ולהגיד לתושבים בנגב שהממשלה החליטה לתת פתרונות לתושבים הבדואים, החליטה להפסיק את ההריסות, לתת תקווה לזוגות הצעירים. אבל מה עושים? גם בפגרה וגם בפתיחת שנת הלימודים ממשיכים להרוס, ממשיכים לחלק צווי הריסה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה יש לו לעשות? מה יש לו?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מחלקים צווי הריסה בארוויס, בח'רבת אל-וטן, ביר אל-חמאם, ברהט היום הורסים – בכל מקום. זה מה שהממשלה הזאת עושה – מוצאת זמן להרוס. אפילו את היחסים בין יהודים לערבים הם הורסים. תסתכלו מה קורה בנגב עכשיו. השר בן גביר לא משאיר שום חלקה טובה, והוא מעודד את רמ"י ואת גורמי האכיפה להרוס, להשאיר משפחות שלמות ללא קורת גג. אבל אני מצפה מראש הממשלה שיעמיד אותו במקום, שיגיד לו: מה הפתרונות שלך? מה האלטרנטיבה שלך לתושבים הבדואים? למה אתה הורס? להרוס בלי לתת פתרונות? הגיע הזמן שיכירו בכפרים, שיכירו בקרקעות של הבדואים שם. זה מה שאנחנו דורשים – להתייחס אלינו כאזרחים שווים. לא יכול להיות שמכונת ההרס כל הזמן עובדת. צריכים להסתכל על כולם בצורה שווה. אני מבקש מראש הממשלה שגם יתייחס לכל מה שקורה בגדה המערבית. תושבים בדואים מהנגב שנוסעים בכבישי ובצירי התנועה בגדה המערבית מותקפים על ידי מתנחלים. בשבוע שעבר ביקרתי ביישוב חורה. ראפת ונאורס אבו אל-קיעאן, אזרחים בדואים ישראלים, הותקפו ליד אל-פוואר, ליד חברון, ועד עכשיו לא שמעתי שום גינוי מראש הממשלה. כנ"ל זקריא אלטלאלקה מהיישוב חורה, במחסום תרקומיא גם הותקף על ידי מתנחלים, ואפילו ירו עליו. חמש, שש שעות עד שמשטרת עיירות לקחה ממנו תלונה. אנחנו רוצים שהממשלה תתייחס לכולם בצורה שווה, תיתן מענה לאזרחים. זה מה שאנחנו דורשים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. חבר כנסת שאקרא בשמו ולא נוכח, כאילו ויתר על זכות הדיבור, אני מזכיר. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. לכאורה זה בשולי הדברים, אבל בסוף החודש הזה אמורות להתקיים הבחירות לרבנות הראשית לישראל. אני רוצה להפנות פה שאלה לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמאיזושהי סיבה בוחר שלא להתייצב מאחורי המועמד שבחרה ועדה שהוא הקים. השר סמוטריץ' הקים ועדה של 40 מגדולי רבני הציונות הדתית שתבחר מועמד שמוסכם על הציבור הדתי-לאומי ויהיה המועמד הרשמי למשרת הרב האשכנזי הראשי של מדינת ישראל. הוועדה הזו התכנסה ובחרה ברב מאיר כהנא. הרב מאיר כהנא לא קרוב משפחה שלי בשום דרך שהיא – דיין, אב בית דין בבית הדין הרבני באשקלון, בוגר ישיבת ההסדר בקריית שמונה, ר"מ בישיבת ההסדר בירוחם, צנחן וקצין קרבי, עשה שירות מילואים עד לא מזמן בדרגת סגן אלוף. לכל הדעות רב גדול, דיין. כל מי שיודע מה המשמעות של להיות דיין מבין את הגדלות בתורה של הרב מאיר כהנא. מאיזושהי סיבה סמוטריץ' בחר מהשנייה הראשונה לפעול נגד הבחירה של ועדת 40 הרבנים. לפעול נגד הבחירה של ועדת 40 הרבנים. בשלוש הדקות הבאות שיהיו לי אני אקריא איזשהו תמלול של ריאיון שהיה היום ברשת ב', שבו שר האוצר עושה כל מיני תמרוני התחמקות שלא היו מביישים מטוס בחיסרון, איך להתחמק מהבחירה של ועדת 40 הרבנים. אבל השאלה היותר-גדולה שלי – בסוף אני מבין מה עובר לסמוטריץ' בראש. סמוטריץ' בסופו של דבר מייצג את הציבור החרד"לי היקר והאהוב והחשוב, אבל זה מה שיש לו בראש: השר סמוטריץ' רוצה רב ראשי שמייצג את תת-המגזר החרד"לי. זכותו. אבל איפה שאר חברי מפלגת הציונות הדתית, זאת שמתקראת מפלגת הציונות הדתית, שמתיימרת לטעון שהם מייצגים את המגוון הרחב שבציונות הדתית? למה הם מיישרים קו עם השר סמוטריץ' ולא משמיעים את קולם? איפה השר סופר? איפה מיכל וולדיגר? איפה משה סולומון? איפה אוהד טל? איפה החברים האלה? מה העמדה שלהם בסוגיה הזו? למה לא שומעים אותם? למה הם לא מתייצבים מאחורי ועדת 40 הרבנים, שקבעה שהרב מאיר כהנא הוא המועמד של הציבור הדתי-לאומי למשרת הרב הראשי לישראל? לא ברור. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לך, אדוני. כעת תעלה ותבוא חברת הכנסת פנינה תמנו שטה – אינה נוכחת.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אני כאן.

היו"ר אמיר אוחנה:

אה, סליחה. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה קודם כול לומר שלום למשפחות שנמצאות ביציע, משפחות החטופים והחטופות. 339 ימים – מי היה מאמין – האחים והאחיות שלנו נמצאים בשבי החמאס, בשבי האכזרי, שאת גבולות האכזריות אנחנו רואים פעם אחר פעם. אני רוצה לשתף שאתמול, אדוני היושב-ראש, הייתי בכיכר החטופים לציון עשר שנים שבהן אברה מנגיסטו נמצא בשבי; עשר שנים של תופת, עשר שנים של משפחה כואבת ודואבת, עשר שנים שהמשפחה יודעת שהוא לא מקבל את הסיוע ההומניטרי שהוא נדרש לו כאדם חולה, מתמודד נפש. עשר שנים הן תקופת חיים. עשר שנים הן זמן שלא ניתן לעכל. אני חושבת שמדינת ישראל לא עשתה כל שביכולתה כדי להחזיר אותו. אני יכולה לומר באחריות שהיו עסקאות עוד בטרם 7 באוקטובר שהיו יכולות להוביל לשחרורו. לצערי זה לא פגש רצון מהצד שלנו, מהבית, מישראל, להחזיר אותו הביתה. אדוני היושב-ראש, דבר בתוך דבר, לצערנו, במציאות שבה אנחנו חיים בתקופה הזאת. אני שלחתי לך מכתב. אני יודעת שאתה מאוד עסוק, גם ראיתי שפגשת מנהיגי עולם לאחרונה. שלחתי מכתב. אני חושבת שנכון לה, לכנסת, ביתו של העם, אופוזיציה וקואליציה, לציין ביום מיוחד את אסון 7 באוקטובר, לדאוג שיהיו דיונים ממוקדים בנושא הזה בכל הוועדות. פנינו גם כסיעה, סיעת המחנה הממלכתי, לכל הוועדות – וגם שנפתח את המליאה באופן ייחודי בצער ובכאב במלאות שנה לטבח ולאסון הנורא, שאני מאוד מקווה שעד שנציין אותו – ותיענה בחיוב לנושא – אנחנו גם נזכה לראות את החטופים והחטופות בבית. הדבר האחרון שאני רוצה לומר הוא שאני באה מדיון שקיימתי בוועדה לקידום מעמד האישה על נשות העוטף, יחד עם תקומה. אני חייבת לומר, לא ניתן מספיק דגש על נשים שילדו בתקופה הזאת, גם פונו וגם ילדו, בזמן שהן במלונות; נשים שחוו אובדן, אלמנות, נשים חד-הוריות שמתמודדות עם תקופה מאוד מאוד מאוד מורכבת, קשה. ולא צריך להכביר במילים כי כולנו מכירים את התקופה הזאת, אבל בהחלט לא יודעים מה הן עוברות. אני מקווה מאוד שמשרד העבודה ומשרדים אחרים יתעשתו על עצמם ויבינו שצריך להציג בשקיפות מלאה את הנתונים, אם זה על תעסוקת נשים בעוטף ואם זה נתונים אחרים, כדי שנוכל להוביל לסיוע אמיתי למען אזרחיות ואזרחי ישראל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בתקווה תמיד לימים טובים יותר בשנה הזאת. החושך הולך ומתרחב, והמצב נהיה יותר ויותר עגום, עד כדי כך שאנחנו לא רואים אופק ולא רואים באופק אפשרויות לשינוי. 151 נרצחים בחברה הערבית, הריסות בלתי פוסקות, ילדים ישנים מתחת לכיפת השמיים, עוני מחפיר ומאמיר, ומעל הכול ולפני הכול – מלחמה שאוכלת אותנו מבפנים ומבחוץ. עוד מעט כמעט שנה, שנה שלמה, שלא השאירה דבר טוב במקום הזה, ולא רק בתוך הכנסת, אלא במדינה. כולנו סובלים, כל אחד בפינה שלו ובמקום שלו, ומה אנחנו מקבלים? ממשלה שנלקחה כבת ערובה בידי אנשים שדואגים לאינטרסים האישיים שלהם ולא רואים את טובת החברה; לא רואים את טובת האזרחים; לא רואים ולא מרגישים את הכאב של המשפחות; לא רואים את הרצח ואת המוות ואת ההרס בצד השני, בעזה; לא רואים ולא מרגישים את הרעב של האנשים; לא מרגישים את המצב הכלכלי; לא מרגישים ולא יודעים – אולי יודעים, אבל מנסים להסתיר את הראש ואני לא יודעת איך עדיין הם לא מסתירים את הפנים שלהם מרוב בושה על מה שקורה בקדנציה הזאת. אני חושבת ששעה קודם תחסוך לכולנו הרבה כאב. עדיף שיהיה פתרון מיידי. עדיף שנגמור עם השר הגזעני שמאיים כל הזמן נגד כל פתרון, שמגבה רק רצח והרג והרס ושמח לאיד על התמונות הקשות בחברה הערבית. הגיע הזמן לחשוב אחרת ולעשות אחרת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

רק מה? צריך בן אדם אמיץ שיודע למלא את התפקיד שלו כמו שצריך וכמו שנדרש מהתפקיד הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, ושר האוצר, שלא נמצא כאן; כנראה שהנושא לא כל כך חשוב ונושא התקציב לא מעניין אותו. זה לא בסדר העדיפויות של שר האוצר, השר במשרד הביטחון. מי שקורא את הכותרת, חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאות, חושב שאנחנו מדברים על הורדת גירעון. אנחנו מגדילים עוד את הגירעון ב-3.357 מיליארד שקל כאשר אנחנו סוחבים גירעון של 155 מיליארד שקל ב-12 החודשים האחרונים. זה הגירעון של מדינת ישראל. שר האוצר, או שאין לו זמן או לא מעניינת אותו כלכלת ישראל ולא מעניינים אותו אזרחי מדינת ישראל. מעניין אותו רק מה שהוא עושה במשרד הביטחון ומה שהוא מקדם במשרד הביטחון. אדוני היושב-ראש, התקציב – ואני מדבר איתך כאיש וכחבר כנסת שישב במשרד האוצר והייתי שר במשרד האוצר עם אביגדור ליברמן – כשקיבלנו מממשלתו של נתניהו את התקציב עם 140 מיליארד שקל גירעון, תוך שנה וחצי הצלחנו לתת לכם עוד תקציב, עם יותר מ-10 מיליארד שקל. נכנסתם לממשלת ישראל – הממשלה הנוכחית הזאת נכנסה לנהל את כלכלת ישראל כשאנחנו ביתרה תקציבית. דברו והגידו שהמלחמה הביאה אותנו לגירעון הזה? אני אומר לכם: כן, המלחמה יכולה להביא אותנו לגירעון הזה. אבל כשבמרץ האחרון אתה מאשר את התקציב של 2024 ואתה משאיר את כל הכספים הקואליציוניים ואתה משאיר את כל המשרדים המיותרים, ובשנת 2023–2024 אתה נותן יותר מ-12 מיליארד שקל רק לכספים קואליציוניים, ולא מקצץ אותם מהתקציב של מרץ 2024, כשאתה מתקן את התקציב, ומעביר את כל הכסף, אז אתה בא עכשיו להגדיל עוד את הגירעון? איזה ניהול כלכלי זה? זה ניהול כלכלי כמו הניהול של המלחמה עכשיו, איך שמנהלים את המלחמה. אני רואה כאן משפחות של חטופים ואני שומע שרים מהימין שאומרים: אנחנו ממשלת ימין על ימין. אני אומר לכם, אתם יותר גרועים מכל דבר אחר שישב כאן בממשלה. לא הייתה ממשלה יותר גרועה מכם. אומרים שלחץ צבאי יביא להחזרת החטופים. אני לא רואה לחץ צבאי. לא רואים שום לחץ צבאי. אני לא רואה שלוש אוגדות בפנים שנלחמות ומפעילות לחץ צבאי בשביל להחזיר את החטופים. אנחנו במבצע עכשיו, פחות משתי אוגדות נמצאות עכשיו בפנים, ואתם מדברים על לחץ צבאי? לחץ צבאי מבצעים עם שלוש או ארבע אוגדות וגומרים את העניין, ומחזירים את תושבי הצפון ולא משאירים את תושבי הצפון מורחקים מהבתים שלהם, עקורים מהבתים שלהם. ממשלת כישלון.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, שמעתי חלק מהדוברים קודם, ולצערי אף אחד מהם לא נגע בשורש הבעיה. שורש הבעיה של המשבר הכלכלי, שאפילו עוד לא התחלנו לחוות אותו, בעיקר השכבות המוחלשות. אנחנו לפני קטסטרופה על קטסטרופה. כמובן שזה קודם כול המדיניות הכלכלית האנטי-חברתית והאנטי-כלכלית של שר האוצר, שמבחינתו התקציב הוא לא פחות ולא יותר מאשר תקציב בעזרת השם וזהו. אבל מה שורש הבעיה מעבר לתפיסה החברתית-כלכלית האולטרה-שמרנית, האנטי-חברתית, האנטי-רווחה? שכספים שמעבירים – נכון, דיברו על כספים קואליציוניים בצדק. מה שקצת שכחו זה שני דברים שקשורים: 1. העברת מאות המיליונים אם לא למעלה מזה לשטחים הכבושים, לתחזוק הכיבוש הנפשע, להכשרת מאחזי טרור. שם נשפכים מיליארדים שלא נוגעים בהם, על חשבון הציבור בתוך הקו הירוק, בתוך מדינת ישראל הריבונית, בעיקר בדרום ובצפון המופקר, המופגז, השרוף כמעט שנה, שזוכה לבוז. איך אמר פעם ראש הממשלה לתושבת קריית שמונה? את משעממת אותנו. כולם שם משעממים אותו. אבל יש עוד דבר שקשור לזה: עצם המשכה של המתקפה על עזה גם מבחינה כלכלית. הרי ברור לגמרי שסיום המתקפה הארורה הזאת, הנפשעת – הטבח, הקרבת החיילים והחטופים – ברור לגמרי שסיום מוחלט ונסיגה מוחלטת הם אינטרס ישראלי להצלת חיים, לשחרור החטופים שמופקרים, שנרצחים בידי הממשלה בפועל. אבל גם מבחינה כלכלית, סיומה של המלחמה, של המתקפה הזאת, גם ישיב שקט לצפון, אפשר יהיה להתחיל לשקם אותו, ואנשים יוכלו לחזור לבתיהם. על זה לא מדברים. שם קבור הכסף האמיתי, המיליארדים שנשפכים לשווא. צאו מעזה, הפסיקו את המלחמה, שחררו את החטופים – וגם מבחינה כלכלית נוכל להתחיל להשתקם.

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה רבה. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, יש פה שר בכלל?

היו"ר ארז מלול:

כן, שר החינוך.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, לכאורה מביאים לנו פה תיקון חקיקה קטן, טכני.

היו"ר ארז מלול:

בקטנה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

לתקן בחוק הפחתת הגירעון והגבלת הוצאה תקציבית – למעשה במקום 3.2%, לתקן את זה ל-3.9%. קודם כול צריך להבין מה המשמעויות: אנחנו מגדילים פה את הגירעון ב-0.7%. נניח, יחסית לממוצע בין הסכום שזה היה לסכום שזה יהיה, זה סדר גודל של 20%. זה לא עניין קטן וזוטר, זו הגדלת גירעון המדינה ב-20%. לכן, כמובן, לעשות את זה כלאחר יד, ככה תוך כדי תנועה, כשהכנסת בפגרה, ואחרי כל ההתחייבויות של שר האוצר שיעד הגירעון הוא ריאלי ולא יצטרכו לתקן אותו – אני חושב שזה בהחלט ראוי לגינוי, וזאת לא הדרך הנכונה לעשות את זה. לפני שבאים ומגדילים את הגירעון, ולמעשה מגדילים את החוב הלאומי, שאחר כך כולנו נצטרך לשלם עליו, ועוד ילדינו ונכדינו, היה ראוי שהממשלה תשקול מה היא יכולה לצמצם לפני שתגיע לפגיעה ולהגדלת החוב. אני יכול להציע לממשלה כמה הצעות שהצענו עוד בשלב אישור התקציב. כספים קואליציוניים, למשל, אדוני היושב-ראש – זה בהחלט יכול להיות יעד ראוי לממן את המטרות הראויות שלשמן הגדלת הגירעון הזאת נעשית. אני כבר אקדים ואומר שאני לא מתנגד למטרות. המטרות הן נכונות, צריך להביא לזה כסף. גם הסיוע למפונים – אומנם צריך לנהל מלחמה ככה שלא יהיו מפונים, אבל כנראה שהממשלה הזאת לא מסוגלת לנהל מלחמה שבה לא יהיו מפונים ושלא תהיה רצועת ביטחון בשטח שלנו במדינת ישראל. אז הממשלה, שנכשלת בלתת לתושבים אפשרות לחיות בבתיהם, שלפחות תשלם להם שהות במקום אחר. ובטח, גם סיוע למילואימניקים הוא נושא חשוב. אבל – ופה האבל הגדול – הרי איך מנסים לסדר את זה? אומרים: אנחנו עושים קופסה. עכשיו, אני הייתי בכנסת הרבה שנים בכל מיני אירועים קשים, מקורונה עד למלחמות. עשו קופסאות, אבל תמיד היה כלל ברזל בכל הקופסאות שעשו: עושים קופסה להוצאה חד-פעמית שלא תחזור בשנה הבאה. ואז אתה אומר לעולם: אני מגדיל את יעד הגירעון, אבל חד-פעמי. אני לא סוטה מהמסלול שלי, אני עדיין במשמעת הפיסקלית. מה עושים פה? חלק מההוצאות זה מימון הטבות למילואימניקים. זה לא יהיה בשנה הבאה? מישהו ייקח את זה אחורה? מישהו בכלל חולם בממשלה שהוא ייתן הטבות – – –

אליהו רביבו (הליכוד):

אתה באמת מצפה שמספר המילואימניקים המגויסים היום יימשך גם בשנה הבאה?

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

רגע, שנייה. שנייה, חבר הכנסת רביבו. קודם כול, בדרך שהממשלה מנהלת את המלחמה, לצערי מצפה, כי היא לא מצליחה להביא ליעדים שהיא שמה לעצמה – לא מצליחה למוטט את שלטון חמאס בעזה, לא מצליחה להביא את תושבי הצפון לבתיהם – אז תצטרך מילואימניקים גם בשנה הבאה. אבל מעבר לזה, אני לא יודע להגיד לך מה הסכום שיהיה בשנה הבאה, אבל הוא יהיה, וכלל ברזל בכל הקופסאות תמיד היה: זה לא מהקופסה. תקצצו כספים קואליציוניים לטובת מילואימניקים, אני בעד. אני אבוא לפה ואצביע בעד הצעת ממשלה לעשות את זה. תביאו מקורות אחרים. אבל פעם ראשונה שאני זוכר – – –

אליהו רביבו (הליכוד):

שחלק גדול מהכספים הקואליציוניים ייכנסו לבסיס התקציב?

היו"ר ארז מלול:

טוב – – –

אליהו רביבו (הליכוד):

אתה צודק. בוא תציג את זה, אבל הלכה למעשה, אני לא מתורגל בזה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

חבר הכנסת רביבו, פעם ראשונה מאז שאני זוכר את עצמי בבית הזה מ-2006, אני רואה ששמים בקופסה הוצאה שהיא רב-שנתית. זה לאבד את כל האמון בכלכלה הישראלית ובמשרד האוצר הישראלי. אחר כך אנו מתפלאים למה בסוף דירוג האשראי שלנו יורד. זה מסוג הדברים שהם תמיד not done – דבר שלא ייעשה. אני חושב שזו טעות מאוד מאוד גדולה של שר האוצר.

היו"ר ארז מלול:

טוב, אני מקווה שזה לא יהיה רב-שנתי.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אני מסכים. איך זה לא יהיה רב-שנתי?

היו"ר ארז מלול:

אולי.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

כשאתה נותן הטבה למילואימניק, היא תהיה. יהיו יותר מילואימניקים, פחות מילואימניקים – תמיד יש מילואימניקים.

היו"ר ארז מלול:

אז זה לא רב-שנתי.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

זה רב-שנתי. השאלה היא מה הסכום.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר'ה, יאללה.

היו"ר ארז מלול:

טוב. טוב, תודה רבה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

השאלה היא מה הסכום. לכן אני מציע לכם, תביאו את הכסף הזה ממקום אחר ותשאירו בקופסה רק תשלום למפונים. זה בהחלט ראוי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – מהעצים, הכסף צומח על העץ.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מישל בוסקילה, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

את הכסף – ממקום אחר, מהעץ. תגזור אותו, תתלוש.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

לא, מכסף קואליציוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

הכסף צומח לי על העץ.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

מכסף קואליציוני, חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסדר, מהעץ.

היו"ר ארז מלול:

פעם ראשונה שאני יושב פה ואתה נואם. יש התרגשות – שלי. אני אתן לך עוד 50 שניות בונוס.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

קיבלתי בונוס, זה כבר טוב. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי כולם, חוק הפחתת הגירעון והגבלת הוצאות התקציב, התשנ"ב–1992, נועד לייצב את הכלכלה הישראלית באמצעות הגבלת הגירעון התקציבי והגבלת גידול ההוצאות הציבוריות. החוק הציב מסגרת פיסקלית שמטרתה לשמור על יציבות כלכלית לאורך זמן ולמנוע השפעה שלילית של גירעון על הכלכלה. על אף האתגרים הכרוכים בכך, שמירה על החוק היא קריטית לעתיד הכלכלי של המדינה. החוק מבטיח שהמדינה לא תיכנס למעגל של חובות בלתי נשלטים. גירעון מוגזם עלול להוביל לאינפלציה, לפגיעה באמון המשקיעים ולירידה בדירוג האשראי של ישראל. שמירה על גבולות ההוצאות הממשלתיות כפי שנקבעו בחוק, חיונית לשמירה על יציבות כלכלית, וחשוב שלא לפרוץ את המסגרת הפיסקלית שנקבעה. חוק הפחתת הגירעון משדר מסר של אחריות כלכלית לציבור ולמשקיעים המקומיים והבין-לאומיים. הפרת החוק או פריצה של המסגרת התקציבית עלולה לערער את אמון הציבור בממשלה ולהפחית את האטרקטיביות של ישראל בעיני משקיעים זרים. יציבות פיסקלית היא מרכיב מרכזי בהצלחת המדינה לשמור על כלכלה חזקה וצומחת. אדוני שר האוצר, שמירה על מסגרת תקציבית מאפשרת למדינה להתמודד בצורה טובה יותר עם משברים כלכליים בלתי צפויים. חוסן כלכלי נבנה לאורך זמן באמצעות ניהול תקציבי אחראי ומבוקר. כך, אם ייפרץ החוק ויוגדלו ההוצאות, עלולה המדינה למצוא את עצמה ללא כלים פיננסיים מתאימים בזמנים של משבר. אנחנו עוברים את זה עכשיו. החוק נועד להבטיח שהנטל הכלכלי לא יעבור לדורות הבאים. פריצת מסגרת התקציב עלולה לגרום להגדלת החוב הציבורי באופן משמעותי, מה שיאלץ את הדורות הבאים לשאת בעול הפיננסי. לכן שמירה על החוק היא לא רק עניין של מדיניות כלכלית נוכחית, אלא גם של צדק חברתי בין-דורי. כאשר מתקיים ניהול אחראי של התקציב, ניתן להבטיח שההוצאות החברתיות ינוהלו בצורה שקולה ומאוזנת תוך התחשבות בצרכים החברתיים המהותיים. פרצה של החוק עלולה להוביל להוצאות בלתי מבוקרות שתפגענה בטווח הארוך בשכבות החלשות, משום שבסופו של דבר יצטרכו להיעשות קיצוצים חדים יותר כדי להתמודד עם חוב הולך וגדל. לסיכום, אדוני שר האוצר, חוק הפחתת הגירעון והגבלת הוצאות התקציב מהווה אבן יסוד ביציבות הכלכלית של ישראל. שמירה קפדנית על הוראותיו היא תנאי הכרחי להבטחת יציבות כלכלית לאורך זמן. פריצת החוק עלולה לגרום נזקים בלתי הפיכים לכלכלה הישראלית ולתושביה. תודה רבה לכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

אליהו רביבו (הליכוד):

חבר הכנסת מישל בוסקילה, ברוך הבא.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

תודה.

אליהו רביבו (הליכוד):

אתה נאמת נכוחה, ואני מתרשם שאתה בדרך לקואליציה, כי כל מה שאמרת משתקף בצעדים הכלכליים שמבצעים, לקדם ברוח ימי המלחמה.

מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):

טוב, ימים יגידו.

היו"ר ארז מלול:

איזו תשובה יפה. חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שלום, היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול הסתיימה השבעה על רצח שישה חטופים, שישה ישראלים צעירים שנרצחו בשבי חמאס: אלכסנדר לובנוב, אלמוג סרוסי, כרמל גת, עדן ירושלמי, אורי דנינו והרש גולדברג פולין. על פי הדיווחים, הם נלחמו עד הדקה האחרונה – ניסו להגן זה על זה, גברים על הנשים, להיאבק – ללא הצלחה. יהי זכרם ברוך.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

בכלל, מאז 7 באוקטובר עם ישראל ברובו זוהר בגילויים כבירים של ערבות הדדית, מה שלצערי הרב, אי-אפשר להגיד על הממשלה הזו, הממשלה הכי שנואה שהייתה לנו, שהיא מופע של חמדנות, פלגנות וחוסר של ערבות הדדית. כך גם החוק היום, פתיחת תקציב שנייה בשנת התקציב 2024. הממשלה מתקנת את חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, ומעמיקה את ההוצאות שלנו ב-3.35 מיליארד שקלים. מה עושים? מעמיקים את הבור. מה לא עושים? לא לוקחים את הכסף הזה מכספים קואליציוניים שבעודף. רק בשבוע שעבר עמד נציג אגף התקציבים בוועדת הכספים והודה בפה מלא שיש מעל למיליארד שקלים כספים קואליציוניים שלא נוצלו בכלל: מעל 300 מיליון שקל במשרד של סטרוק, במשרד לזהות יהודית, במשרד למורשת. זו ערבות הדדית? זה גם בדיוק מה שאמר ראש אגף התקציבים. הוא הוציא מכתב חסר תקדים לשר האוצר ואמר לו: אני מתחנן בפניך, אנא, אל תפתח בפעם השנייה את תקציב 2024, יש דרכים אחרות שפחות מעלות סיכון לכלכלה ולמשק.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גואטה, זה מפריע.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

מה ענה לו שר האוצר שלנו? ראש אגף התקציבים, הינך מוזמן להניח את המפתחות. זו לא ערבות הדדית. אותו כנ"ל בתקציב 2025, שכולם מדברים עליו – הכי קל. בשבוע שעבר, במופע של יהירות ושטחיות, הכריז שר האוצר על זה שהוא יעשה את תקציב 2025, ומה הוא עושה? הכי קל: יעלה את המע"מ, יקפיא שכר, יקפיא נקודות זיכוי, יקפיא קצבאות ביטוח לאומי, יפגע בחלשים ב-35 מיליארד שקלים. מה הוא הודה באותה מסיבה שלא יעשה? אין רפורמות, לא ייגע בחלוקת הנטל מול האוכלוסייה החרדית. ההפך, שר האוצר שלנו, שרוצה עוד חזית ועוד חזית עד הניצחון המוחלט בצפון, בדרום, ביו"ש, בכל מקום שיש, ורוצה להכביד את שירות המילואים ולהאריך את השירות בצבא – הוא מאריך את חוק הפטור מגיוס. הוא גם הודה שלא יהיו קיצוצים בכספים הקואליציוניים, כנראה. זה רק סיגנל, הוא אמר לציבור, אני לא באמת בקטע של ערבות הדדית, וגם לא דוגמה אישית במשרדים, כי זה באמת כסף קטן. לכן, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפנות מפה אל שר האוצר והממשלה הזו. שבוע אחרי הטבח הנורא, שר האוצר עמד והצהיר – –

היו"ר ארז מלול:

את לקראת סיום, חברת הכנסת?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

כן. – – אני לוקח אחריות על מה שהיה ואחריות על מה שיהיה. צריך להודות ביושר ובכאב ובראש מורכן – –

היו"ר ארז מלול:

זה לא נראה ככה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – נכשלנו. הנחיתי את אגף התקציבים והחשב הכללי לפעול לשינוי סדר עדיפויות בתקציב, ואנו נסיט כל מה שלא צריך עם סדרי עדיפויות אחרים. אנא, שר האוצר, אתה לא מנהיג, אתה שר אוצר כושל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אתה זה שמוזמן להניח את המפתחות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני מבקשת לפנות למשפחות החטופים שנמצאות ביציע ולומר לכם שהלב איתכם, ואנחנו מחכים ש-101 חטופים ישובו. זאת חובתנו המוסרית להשיב אותם הביתה, ויפה שעה אחת קודם. אדוני, מכאן אני רוצה לעבור לצפון. הצפון בוער, ובשבוע האחרון בכל יום כ-100 רקטות וכטב"מים נורים לעבר הצפון, ובממשלה המסויטת הזאת עוברים על זה לסדר-היום. הבוקר – מתקפת כטב"מים לעבר נהריה, וגם על זה עוברים לסדר-היום. ממשלת ישראל נרמלה את ההפקרות של הצפון. חבל ארץ שלם מופקר לגורלו. מטולה, מנרה, שלומי – יישובים שנראים כמו מחנות פליטים. עשרות אלפי תושבים מפונים, או רצים למקלטים למשך כל שעות היממה. אסור לנו להתרגל למציאות הבלתי-נסבלת הזאת. אני שואלת את הממשלה – ויושב כאן שר החינוך – איך יכול להיות שילדי בית ספר בצפון מפספסים כבר את השנה השנייה מבחינת שגרה וסדר-יום וחוגים? עצמאים עצרו מלכת, הפרנסה נעצרה. הצפון נראה כמו אזור רפאים, ותכף כבר לא יהיה לאן לחזור. כמעט שנה שנסראללה עושה בנו כרצונו. זה כישלון אסטרטגי ממדרגה ראשונה. ממשלת ישראל ויתרה על הצפון. תושבי הצפון לא יחזרו כל עוד רצועת הביטחון של מדינת ישראל נסוגה לאחור. כדי להשיב את הביטחון חייבים להעביר את משקל הכובד לצפון. צריך לגבות מחיר ממדינה ריבונית, מלבנון. התגובה חייבת להיות בהקשר של כוונות האויב, ולא התוצאות. זה כשל אסטרטגי, לא להעתיק את הכובד לצפון כרגע. להחזיר את החטופים הביתה ולהעתיק את הכובד לצפון. חיזבאללה תכנן לפגוע בתשתיות ביטחוניות ובסיסי צה"ל. העובדה שהם לא הצליחו לא פוטרת אותם מאחריות. מדינת ישראל לא בנויה למלחמת ההתשה שנמשכת כאן ללא תכלית עם פגיעות ומחירים כבדים. חייבים להחזיר את הביטחון לצפון. מודל חיזבאללה 2024 חייב להיות מטופל ומוכרע, צריך להבין את זה. אם נמתין עוד כמה שנים, זה כבר יהיה אירוע אחר, כי הם לומדים, הם מפיקים לקחים. מלחמת ההתשה בצפון חייבת להסתיים גם במחיר של הסלמה לטווח קצר. הפחד מפני הסלמה תמיד היה ותמיד יהיה, אבל בזמן ההמתנה שלנו לתגובה אנחנו משלמים מחירים כבדים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מדינת ישראל חייבת להשיב את הביטחון לצפון.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, רוב אזרחי המדינה תומכים בהפסקת המלחמה והשלמת עסקה שתחזיר את החטופים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אולי קודם נשמע את סנוואר, ואני גם לא יודעת מה זה רוב המדינה. אל תדבר בשם רוב של אף אחד, תדבר בשם עצמך.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אם כך, השאלה היא למה זה לא קורה – –

טלי גוטליב (הליכוד):

סנוואר פשוט החליט שהוא לא יעשה עסקת חטופים. תראה מה כתוב ב"בילד" הגרמני.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – אם מרבית האזרחים במדינה תומכים – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – בהפסקת המלחמה ובהשלמת עסקה שתחזיר את החטופים, שלא מעניינים את הממשלה שלך.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מעניינת את סנוואר ולא אותך, תומך טרור.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השאלה היא למה זה לא קורה, והתשובה על השאלה הזו היא מזעזעת. מזעזעת.

טלי גוטליב (הליכוד):

סנוואר לא רוצה. הוא לא רוצה, המרצח הזה, מה לעשות.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה לא קורה – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

כי סנוואר לא רוצה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – כי האינטרס האישי – –

היו"ר ארז מלול:

טלי, די.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – של ראש הממשלה והאינטרס המפלגתי של שרים בכירים בממשלתו אינם תואמים לתזה של הפסקת המלחמה והשלמת עסקה שתחזיר את החטופים. ממתי נושאים כבדים כמו שלום ומלחמה, כמו חטופים – ממתי נושאים כאלה מתנהלים על בסיס אינטרס אישי של ראש ממשלה? ממתי נושאים כאלה מתנהלים על בסיס מפלגתי של שרים חשוכים, גזענים, שרוצים במלחמות, בשפיכות דמים, שלא רוצים שמצב הכאוס הזה יסתיים כבר? עוד מעט תמלא שנה למלחמה הסתמית הזאת. עכשיו מתנהלת מלחמה סתמית במקום לקבל אומץ, להפסיק את המלחמה ולהשלים עסקה שתעשה סוף לסבל של הורי החטופים, שנמצאים בהפגנות כל יום ומקבלים בוז משרים בכירים בממשלה שלכם. אינטרס אישי של ראש ממשלה ואינטרסים אישיים מפלגתיים של שרים בכירים במלחמה הם אלה שקובעים את הקצב ואת הטון עבור אזרחי המדינה בממשלה הרעה ביותר בתולדות מדינת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. היום בבוקר, כשהייתי בכנסת, שמעתי ריאיון של א' קלנר, שאפשר לקרוא לו גם רופין של זמננו, בנוגע לציונות. תקשיבו מה הוא אמר: עד כמה שהטבח הזה נורא, הוא קרה בממשלה שמחויבת לציונות, לפחות זה. שר החינוך, שמעת את המשפט שהוא אמר? לפחות זה קרה בממשלה שמחויבת לדגל ולציונות. ממש רופין של זמננו. איזה ציוני זה להפקיר חבלי ארץ שלמים. איזה מזל שאתם לפחות ממשלה ציונית. איזה ציוני זה להפקיר את החטופות והחטופים, איזה ציוני זה. איזה מזל שהחטופות והחטופים נחטפו במשמרת של הממשלה הציונית. לכו תדעו מה היה קורה חס וחלילה אם לא הייתה ממשלה ציונית כמוכם. מה לכם ולציונות בכלל? מה לגולדקנופ ולציונות? מה לגפני ולציונות ולדגל שלנו בכלל? עד שלא חייב אתכם בית משפט, הם לא רצו בכלל להישבע אמונים לממשלת ישראל. אבל איזה מזל שזה קרה בממשלה ציונית. איזה מזל שכל העוטף הופקר שעות כשטבחו באנשים – לפחות הייתה מממשלה ציונית. כנ"ל הטבח בנובה – לפחות הייתה ממשלה ציונית. איזה מזל. איזה מזל בכלל לראשי הרשויות במדינת ישראל בממשלה הציונית, שהבטיחו להם 3.5 מיליארד שקלים לפני חצי שנה – עוד לא נתנו להם את זה. הבטיחו להם השנה 24 מיליארד, מזה כבר הספיקו לקצץ. גם את הכסף שהבטיחו להם, את ה-800 מיליון שקלים, עדיין לא נתנו להם, אבל לפחות ממשלה ציונית לא נתנה להם. איזה מזל בכלל לכל הנרצחים בפיגועים, אין מה להתלונן, כי אם נרצחים, לפחות להירצח בממשלה ציונית. איזה מזל למפונים, שאין להם מושג מה קורה במדינה בכלל, מתי הם יחזרו, מתי התלמידים יחזרו, אבל לפחות הם יכולים להיות מופקרים בממשלה ציונית. באמת לפעמים אני אומר, אני לא יודע אם זה טעות – לא, הפליטות האלה, כמו "למי רע פה?" "מטולה, אני לא יודע אם פונתה", "סך הכול אנשים במלונות" – זוכרים? מירי רגב, התיירת הקבועה שלנו, עשתה סופ"ש בתאילנד אחרי שהייתה בהודו בזמן מלחמה, חברת הקבינט המדיני-ביטחוני. אז למי רע פה, האנשים במלונות ועכשיו הציטוט הנוראי הזה, עד כמה שזה נורא שזה קרה – אבל לפחות הממשלה היא ציונית – זו לא פליטת פה, זה בדיוק מה שאתם חושבים. פשוט מדי פעם נפלטת לכם האמת.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השבת קראנו בבית הכנסת: "צדק צדק תרדף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נֹתן לך". זו הייתה פרשת השבוע, פרשת שופטים. מאחר שזו ממשלה שמתיימרת להיות הכי יהודית, הכי ימנית, אני רוצה לרענן את זיכרונכם בכמה מונחי צדק. קודם כול נזכיר כמה צודק – בואו נזכיר את ששת החטופים שנרצחו רק לפני שבוע: אלמוג, כרמל, עדן, הרש, אורי ואלכס. הם שרדו בגבורה 11 חודשים ונורו אל מותם. אתמול צה"ל פרסם מידע על תנאי החזקתם המזעזעים, הלא-אנושיים, בשבי: מנהרה צרה ללא יכולת לנשום, ללא שירותים, עם מעט אוכל, עם קושי לעמוד אפילו. ככה הם שרדו, ולא הצלחנו להציל אותם. אני הייתי חושב שממשלה כזאת תגיד: דם יהודי אינו הפקר. אבל יש עוד דם שאפשר להציל. יש 101 חטופים שדמיהם צועקים אלינו מהאדמה, עמוק עמוק, 40 מטרים מתחת לאדמה. דם יהודי אינו הפקר – אבל "צדק צדק תרדוף". זה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה עצוב שבממשלת ישראל 2024, בזמן מלחמת קיום, יש שני שרים שעושים בעצם אותו דבר: אחד הוא שר המסורת ואחד הוא שר המורשת. נעשה חידון בישראל, 99% מהאנשים לא ידעו להבחין מה עושה שר המסורת ומה עושה שר המורשת. הרי אף אחד מהם לא יקום כמו שעשתה שרת המקלדת ויגיד: אני מיותר – המדפסת, סליחה – המשרד שלי מיותר, אני נותן את התקציבים לטובת המלחמה. עשתה את זה גם סגנית שר בתחילת המלחמה. אם היה פה קצת אומץ, אם הייתה פה קצת רדיפת צדק, ביטול שני המשרדים האלה היה מראה איזושהי רצינות לתקציב, לממשלה. אולי מוד'יס היו שוקלים מחדש את הורדת הדירוג. יש נשים בשבי. אני לא יודע מה עושה למענם השרה לקידום מעמד האישה, אבל ברור לי שזה לא עובד. יש פה שר תקשורת, כל שבוע הוא מפרסם פרשת שבוע מלומדת, אבל כשהוא רצה לפטר את יו"ר רשות הדואר, סתם כי הוא לא מספיק ליכודניק – הוא דווקא היה מהבית הנכון, מהעדה הנכונה, מהעיר הנכונה – רק בית משפט עצר אותו. יש לנו שר אוצר, כל היום מתבטא בשם היהדות, אבל רבע תיק הביטחון שלו מעסיק אותו הרבה יותר מהאוצר. הרי מי ייפגע מהורדת הדירוג? השכבות החלשות בישראל. אבל הוא מביא לנו השבוע עוד 3.3 מיליארד שקלים. אז אולי במקום לבחור ב"צדק צדק תרדוף" החלפתם את זה בישעיהו א': "שריִך סוררים וחברי גנבים כֻּלּוֹ אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם".

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. אה, הוא לא נמצא. חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול בבוקר נרצחו בדם קר שלושה מאחינו במעבר הגבול אלנבי. מכאן אני שולח את תנחומיי למשפחותיהם של יוחנן שחורי, אדריאן מרסלו פודסמסר ויורי בירנבאום, השם ייקום דמם. הרצח הזה החזיר אותי אחורה לשנת 1997, שבה בוצע הטבח בנהריים של שבע תלמידות בעת הטיול השנתי. זכור לי איך המלך חוסיין הביע את כאבו ואת צערו הכן, הגיע לבית הנרצחות לניחום המשפחות. אם אני זוכר נכון, הוא אפילו כרע על ברכיו וביקש סליחה, ואף דאג לפיצוי של המשפחות. משום מה, אני לא רואה את בנו עבדאללה, השליט היום, פועל בסולידריות כפי שנהג אביו. אני מאמין כי הסכם השלום עם ירדן הוא אסטרטגי וחיוני לשתי המדינות. יחד עם זאת, אני לא רואה היום שום הבעת צער או סולידריות מצד המשטר ההאשמי. להפך, ראינו את חלוקת דברי המתיקה לעוברים ושבים הארורים שצוהלים וראינו את הבעות השמחה. שמענו כל מיני בכירים ולשעברים במשטר הירדני שלא די בכך שלא גינו את האירוע, אלא אפילו גם הביעו הבנה. אז אני שואל: איפה המלך עבדאללה? עד כה לא שמענו שום גינוי או הסתייגות או הבעת צער. לכן, אם זה כך, אני חושב שיש לבחון את שיתוף הפעולה עם הירדנים. השלטון ההאשמי הרי מתקיים בזכות שיתוף הפעולה הביטחוני וההגנה של מדינת ישראל, אז אם הביטחון שלנו נפגע, יש לבחון את הקשרים הביטחוניים והכלכליים וליישר קו, כדי שניהנה משלום אמיתי ומכובד. בזמן שנותר לי אני מבקש להתייחס התייחסות קצרה לפסיקה המקוממת של בג"ץ מאתמול. אני רוצה לומר דבר פשוט: הפסיקה של בג"ץ אתמול נקבעה תוך כדי ניגוד עניינים מובהק, בחוסר סמכות ואף בניגוד לחוק, כיוון שהחוק מסמיך אך ורק את שר המשפטים לכנס את הוועדה, על פי שיקול דעתו. מה נעשה אם חלילה מחר בג"ץ יפסוק שראש הממשלה צריך לכנס את הקבינט, וידרוש ממנו לעצור את המלחמה? איפה זה נגמר? לכן, הפסיקה של אתמול היא בניגוד לחוק. אני מדגיש כי כולנו כפופים לחוק, כולל שופטי בג"ץ. יתרה מזו, שופטי בג"ץ הם לא החוק, הם כפופים לו בדיוק כמו כולנו. הגיע הזמן שגם הם יכבדו את החוקים של מדינת ישראל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אתה צריך לסיים.

אושר שקלים (הליכוד):

בהנחה שלא יהיו הסכמות עד אז, אני קורא לשר המשפטים: אדוני שר המשפטים, היצמד ללשון החוק, וכנס את הוועדה ברגע שתמצא לנכון. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חברת הכנסת לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

11 חודשים אחרי האסון והמלחמה, ומעבר לכל מה שקורה כאן, הקופה הציבורית עדיין בעיצומו של שוד, שוד של ממש, כשכל כך הרבה זקוקים לסיוע: המפונים, הפצועים, חבלי הארץ שלנו. המציאות שהיא כל כך לא פשוטה, של טראומה לאומית, בתי החולים – כולם צריכים מדינה, והיא איננה. כי מה פתאום לקצץ לחברים שלכם, למקורבים, לבייס? אתם בכלל במבט על השוחד הפוליטי הבא. שוכחים שיש כאן מדינה שזקוקה למזור. איך אתם מעיזים להעלות עכשיו תוכנית שכוללת הקפאת קצבאות לנכים, לקשישים, לסיעודיים, למובטלים, למקבלי הבטחת הכנסה, קצבאות ילדים, לאימהות יחידניות? על הגב שלהם אתם עושים קופה? על הגב של האוכלוסיות המוחלשות ביותר? אבל לא רק זה – גם על גבו של הציבור הבינוני – המעמד הבינוני, סליחה. גם על גבו: הקפאת העלייה של שכר המינימום; הקפאת השכר במגזר הציבורי. תגידו, אין כאן מדינה שמשוועת לשיקום? בשירות הציבורי אתם פוגעים? כדי – מה, כדי להעביר עוד מאות מיליונים לאורית סטרוק? כדי לעשות עוד מינהלת מיותרת לחברים שלכם? בשביל עוד ג'ובים? לא בחרתם לשקם, כי אתם לא רוצים שיקום. אתם רוצים פה חברה מפוררת, מבוהלת, חלשה ומוחלשת. ממשלה שמפקירה את החיים, ממשלה שמפקירה את האחים והאחיות שלנו בעזה ולא עושה עסקה, מפקירה גם כל אזרח ואזרחית כאן. זה בדיוק זה. ממשלה שלא יודעת לקחת אחריות על המעשים שלה, על המשמרת שלה, על החובה הלאומית שלה, לא בקדושת החיים ולא בחיים עצמם. אני רוצה להגיד שזה שיש כאן 64 חברי כנסת שכולם מלחכי פנכה, שלא מוכנים להגיד: רגע, עצרו את הטירוף הזה. בואו נחתום על עסקה להשבת החטופים והחטופות; בואו נצביע רק על תקציב שמשקם ונותן מזור לאזרחים פה; בואו נפסיק את הביזה. מה לעשות? המקורבים שלנו לא יכולים לבוא על חשבון מדינה ואומה. מה לעשות? שרידות פוליטית לא שווה את קדושת החיים על פני האדמה. אתם, אתם ביזיתם כל ערך במשכן הזה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

לא תודה לכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת גוטליב, בבקשה, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

שופטי בית המשפט העליון, אל תתבאסו. באמת. אין דבר כזה ראש רשות שופטת. אין. גם אין ראש רשות מחוקקת. יש רק ראש ממשלה. לא המצאתי, לא נגעתי. כך כתוב בחוק. אז אל תכתבו פסקי דין ותגידו שבאמת יש נחיצות שיהיה נשיא כי הוא ראש הרשות השופטת. הוא לא ראש רשות שופטת, הוא נשיא שיש לו תפקידים אדמיניסטרטיביים ותפקידים ייצוגיים כאלה ואחרים. עכשיו, אחרי שהבהרתי לשופטי בג"ץ את מקומם, אני פונה לשר יריב לוין ואומרת לך את הדבר הבא: אדוני שר המשפטים, יש לך הזדמנות היסטורית חד-פעמית להזכיר לבג"ץ את מקומו. בפסק הדין שלו אתמול בג"ץ הורה לך לכנס את הוועדה לבחירת שופטים לא לצורך מינוי שופטים, כי מינית באמת 100 שופטים ומעלה בתקופה האחרונה, אלא לצורך מינוי נשיא, כי בינתיים יש רק ממלא מקום, ואחר כך יהיה ממלא מקום נוסף. אז אני אומרת לך את הדבר הבא: ראשית, בג"ץ זה באמת לא כוח רוח הקודש, אלוקות בפני עצמה. ואני אומרת לך את מה שאתה צריך לעשות. ראשית, אני אומרת לעם ישראל את הדבר הבא: סעיף 7(א) לחוק בתי המשפט קובע ואלו מילותיו: "ראה שר המשפטים שיש למנות שופט, יודיע על כך ברשומות ויכנס את הוועדה". כך קובע סעיף 7(א). לכן, שר המשפטים, אתה ורק אתה בר-הסמכות לכנס את הוועדה. אוקיי, אז פסק דין של בג"ץ נתן לך צו. וואו, עודד אמר להרים ידיים – זו המשמעות של פסק הדין. זה פסק דין שהוא חסר שיניים וחסר יכולת אופרטיבית. ראשית, לפי חוק החסינות, שחל גם על שרים שהם חברי כנסת וגם על שרים שהם אינם חברי כנסת, לא ניתן לאכוף על שר או חבר כנסת צו שיפוטי. לא ניתן. יותר מזה, נאמר שלא היה חוק החסינות, ורוצים עכשיו לכפות עליך לכנס את הוועדה. אז מה אפשר לעשות, להרביץ לך? להשית עליך קנס? לשים אותך מאחורי סורג ובריח לפי פקודת ביזיון בית המשפט? אי-אפשר לעשות לך כלום. ועל כן, אתה מזכיר לבג"ץ שלא כל החוכמה נמצאת בידיים שלו, כמו שאמרה פרופ' רות גביזון. גם אנחנו יודעים דבר או שניים, והחוק קובע ברורות שהסמכות היא בידיים שלך ורק שלך. ונאמר שיאמרו בבג"ץ נוסף: אוקיי, אז אנחנו נכנס את הוועדה בלי שתודיע על זה – איך אפשר? הרי אם צריך לכנס את הוועדה, כדי שיהיה לה תיקוף, צריך לפרסם אותה ברשומות. מי יכול לפרסם ברשומות? גם לזה יש כללים. הדין מאוד ברור. ולכן אני אומרת לך, אדוני שר המשפטים: אתה לא מכנס את הוועדה. יותר מזה, אני אתן לך גם רעיון: השופטים כל כך משועממים, ודנים בעניינים כל כך לא שיפוטיים, כמו תנאי המחיה של הנוח'בות, כמו לתת זכות עמידה לרשות הפלסטינית נגד חוק של הכנסת. הם כנראה משועממים. שופטים נוספים הם לא צריכים, ולכן אין צורך מהותי לכנס את הוועדה למינוי שופטים. ובאשר לנשיא בית המשפט העליון, אני רק רוצה לומר עוד דבר אחד: קודם כול, פנייה לשופט יצחק עמית, באמת אבי-אבות הפרוגרס, שרוצה לחתור פה תחת הגדרת המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית – אני שמעתי אותו במו אוזניי מדבר על מדינה פלסטינית, גם באותו דיון של הרשות הפלסטינית כנגד חוק של הכנסת. ולכן אני רוצה רגע להבהיר את הדבר הבא – יש פה דברים שחברי כנסת שיושבים פה אפילו לא יודעים: איך נבחרים נשיא בית משפט השלום, ואיך נשיא בית המשפט המחוזי? הם נבחרים בהסכמה פה אחד בין נשיא בית המשפט העליון לשר המשפטים. הצעתי לשר לוין את הדבר הבא: אין שום צורך שנשיא העליון ייבחר על ידי הוועדה למינוי שופטים, כי הרי הוא נבחר ברוב של חמישה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך רק לסיים, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

לכן אציע לתקן את סעיף 8 לחוק בית המשפט, ולכלול בו שנשיאי בית המשפט העליון, השלום והמחוזי ייבחרו באותו אופן – פה אחד, בהסכמה בין הנשיא לשר המשפטים, ובוא נראה את פוגלמן, ממלא המקום, מגיע להסכמה, ובוא נראה את בג"ץ מורה לו משהו אם הוא לא מצליח. ככה עושים את זה. הזדמנות היסטורית להחזיר לנו את כוחנו ולהזכיר לבג"ץ את מקומו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כנסת נכבדה, לשר האוצר לא היה זמן להגיע ולהציג את השינויים שהוא רוצה לעשות בתקציב 2024. אפשר להבין אותו – הבן אדם מחזיק שני תיקים. כמה אפשר? הוא גם שר אוצר והוא גם המושל בגדה. הוא שר במשרד הביטחון, ובעצם אפשר להגיד שהוא הבאשא של השטחים הפלסטיניים הכבושים בגדה. הוא זה שאמור לנהל את העניינים האזרחיים. אבל בינתיים אי-אפשר להגיד שהוא זלזל בתפקיד שלו כשר אוצר. סמוטריץ' אמון מאוד על האידיאולוגיה שלו, והוא עובד מאוד קשה לבצע אותה. לא חשוב מה חושבים אזרחי מדינת ישראל, לא חשוב מה הוא גורם לכלכלת המדינה, איך הוא פוגע בשכבות המוחלשות, כשהוא מגיע לפה הוא מציג את זה כך שהוא רוצה לעזור למפונים. הוא רוצה להוסיף לגירעון כדי לכסות על הצורך בלתמוך בנפגעים מהמלחמה, בנפגעים מ-7 באוקטובר, בנפגעים שפונו מהבתים שלהם. אבל בעצם הוא לא חשב מלכתחילה, והוא לא מסכים, להפסיק את המלחמה הזו, להפסיק את המלחמה דרך הסכם שיחזיר את החטופים למשפחות שלהם. כן, יכול להיות לזה מחיר של להפסיק את המלחמה, וזה אמור לעלות במחיר – שבעיניי הוא לא מחיר, בעיניי הוא מתנה לאזרחי מדינת ישראל שסובלים גם כן; אני לא אדבר על הפלסטינים, אני אדבר על אזרחי מדינת ישראל, שסובלים מהמלחמה הזו, שכבר משלמים מחיר על המדיניות הזו. הוא רוצה לנצל את הזמן כל עוד יש אבק מלחמה וכל עוד יש את עננת המלחמה, כן לבצע את המדיניות שלו ואת המטרות שלו. המטרות שלו – אתם יכולים לראות אותן ב-25 מאחזים, התנחלויות, שהוקמו בשנה האחרונה בשטחים; אתם יכולים לראות אותן בזה שהוא הפקיע 25,000 דונם בגדה המערבית והכריז עליהם כקרקעות מדינה, שזה 50% ממה שהמדינה שמה עליו את היד מאוסלו עד היום. אלה הנושאים שאכפת לסמוטריץ' מהם. האם אכפת לו מכך שענף התיירות קרס לגמרי? לא ממש.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך לסיים, גברתי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

האם אכפת לו מזה שיחזירו את החטופים? ברור שלא. הוא דווקא זה ששם את המקל בגלגלים כדי למנוע כל ההסכם, כמובן עם ראש הממשלה שלו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת וולדיגר – אינה נוכחת. חברת הכנסת שיר, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא חושבת שיש אזרחית או אזרח אחד בישראל שמרגיש שהוא בידיים טובות. אין אזרח ישראלי אחד במדינה שרואה בראש הממשלה, למשל, מודל לחיקוי, ואין אזרח ישראלי אחד – ימין, שמאל, מרכז – שמעריך את ראש הממשלה בגלל ערכיו. אין אזרח ישראלי אחד שירצה לחנך את ילדיו להתנהגות כזאת כמו של חברי ממשלת ישראל והעומד בראשם – לא אלה שהצביעו לאופוזיציה וגם לא אלה שהצביעו עבורכם, לקואליציה. יצא לי לשוחח לאחרונה עם לא מעט מצביעי קואליציה, ועדיין לא נתקלתי באחד שאמר לי שהוא שמח על הצבעתו. רבים מהם הגדירו את נתניהו כברירת מחדל, כרע במיעוטו, ככישלון, כמביא אסון, כחסר החלטיות, אבל גם ככזה שמטפטף להם כל יום לראש שאין אלטרנטיבה. והם גם שואלים אותי: את מציעה משהו יותר טוב? עד כדי כך הוא שוטף את המוח של האנשים ושל כל המצביעים שלו, אתם מבינים? שכאילו כל האסונות שבאו עלינו, כל האסון הזה, שבשל המעשים שלו וגם בשל חוסר המעשים שלו, הוא בעצם גזרת גורל. אז קודם כול, למי שמדבר איתי אני ממחישה שיש אלטרנטיבה. בואו נתחיל מהמובן מאליו, מהברור מאליו: 7 באוקטובר לא היה פורץ אילולא בנימין נתניהו. האלטרנטיבה היא למשל ראש ממשלה שלא מפעיל מכונת הסתה ורעל נגד העם שלו עצמו. כמעט כל שנה שעברה עלינו ב-20 השנים האחרונות הייתה תחת שלטונו של נתניהו. אז מה האלטרנטיבה? לא להירדם ולהיכשל מול איראן; לא להתייחס לחמאס כאל נכס, להתייחס לחמאס כאל אויב שאנחנו צריכים להשמיד אותו; לא לאפשר לחמאס להקים כאן את חמאסטן; לא לרסק את התמיכה הבין-לאומית במדינת ישראל. הרי יש למישהו ספק שאם יאיר לפיד היה ראש הממשלה הוא היה מבקר אצל כל משפחות השכול ובכל היישובים שנפגעו, בלי קשר לשיוך מפלגתי? הרי יש פה בכנסת אנשים שהיקירים שלהם חזרו עכשיו בארונות. הם לא זכו לפתק מראש הממשלה, שלא נדבר על טלפון. לפיד, למשל, לא היה בורח מלהשיב על שאלות בעברית. הוא לא היה בורח מאחריות על כישלונות, ואז רץ כדי לגנוב רק את הקרדיטים על הצלחות. האלטרנטיבה היא לא למנות עבריין מורשע בתמיכה בטרור לשר לביטחון הפנים ותומך אחר לשר אוצר. למשל. אנשים במדינה כבר לא מאמינים שיכול להיות יותר טוב, כי שכנעו אותם שאסונות הם גזרת גורל. אבל אנחנו נראה להם שיש מציאות אחרת, ושיכול להיות פה הרבה יותר טוב. ואנחנו נביא לכך שיהיה יותר טוב, כי אין לנו ברירה, כי אין לנו ארץ אחרת, אין לנו עם אחר, ואין לנו את הפריבילגיה להפסיד. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מכובדי כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 339 ימים חלפו מאז פרוץ המלחמה. 101 חטופים וחטופות נמקים בשבי החמאס. אז אנחנו בהצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית. הממשלה ממשיכה בביזת הקופה הציבורית, ושוב היא עושה את זה מהמקפצה הכי גבוהה. מביש לראות לאן תקציב המדינה מוסט, וזה במקום להשקיע באזרחי המדינה שצריכים את התקציב הזה יותר מכול. ממשלת ישראל משתמשת בכספי המיסים שלנו כבשלה, כבור ללא תחתית, והכול לשם מימון צורכיהם הפוליטיים וההישרדות של הקואליציה המשיחית. אתם זוכרים שרק בחודש יולי האחרון החליטה הממשלה על קיצוץ רוחבי של כמיליארד שקלים כשהיא פגעה אז בתקציב החינוך? הרי זה לא כל כך נורא אם נחליש עוד קצת את מערכת החינוך שמתרסקת ומתפוררת. ואז קיצוץ בתקציב משרד הרווחה, שהמשיך ופגע באוכלוסיות מוחלשות. ואז קוצץ גם תקציב ההשכלה הגבוהה, כי מה באמת חשובה האקדמיה, המתויגת כשמאלנית? בריחת מוחות ומחקר אקדמי, מה זה חשוב? אז מבחינת הממשלה נמשיך ונפגע במנועי הצמיחה הכלכלית, בתעסוקה, בתעשייה, בהייטק, בחקלאות, ועוד היד נטויה. אז מה עכשיו על שולחננו? מה יש לנו עכשיו בתוכנית הביזה? הקפאת השכר במגזר הציבורי והקפאת הקצבאות כשהאינפלציה גואה ויוקר המחיה מרקיע שחקים – הרי זו גזרה שתרסק את האוכלוסיות המוחלשות ואת מעמד הביניים; 230 מיליון שקלים מתקציב התחדשות עירונית ותשתיות דיור – הרי באמת לא ממש צריך לבנות ולחזק את הפריפריה, כי היא נטושה ממילא; 33 מיליון שקלים יקוצצו שוב מתקציב החינוך – שנת הלימודים בתיכונים ככה נפתחה בקרטוע, וזאת רק השהיה של השביתה, אז מה זה חשוב, ממילא יש לנו דור אבוד; 20 מיליון שקלים שוב מתקציב ההשכלה הגבוהה, וכבר הבנו שלא צריך אקדמיה מתפקדת לעם הספר; 16 מיליון שקלים מהתקציב לשיקום ופיתוח הצפון – הרי הממשלה איבדה את הצפון, תרתי משמע. בקיצור, כך נראית מדיניות ההפקרה של מורשת ממשלת סמוטריץ', בן גביר ונתניהו. אני פונה אל חבריי חברי הכנסת: הגיע הזמן לקצץ בנושאים הלא-חשובים באמת. יש לי הצעה למימון פריצת התקציב הנדרשת. מאות מיליונים אפשר על ידי ביטול המשרדים המיותרים; מאות מיליונים מהכספים הקואליציוניים של סקטורים, של מקורבים לצלחת.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

צריך לסיים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אז די להפקרות ולביזת הקופה הציבורית. תודה. זה היה משפט אחרון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת עודה – אינו נוכח; חבר הכנסת טרופר – אינו נוכח; חבר הכנסת מעוז – אינו נוכח. חבר הכנסת טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אין בשורה בתקציב המוצע על ידי שר האוצר סמוטריץ'. הוא מציע קיצוץ רוחבי בקצבאות, קיצוץ בשכר הציבורי, פגיעה בשכר המינימום ועוד צעדים כאלה. מול זה יש עלייה קשה במחירים, יוקר המחיה. אומנם השר מצהיר שהיעד הוא גירעון של עד 4% – שלא יושג כמו שהגירעון עלה בתקופה שלו. יכול להיות שיש עיזים שהוא הכניס כדי לשנות, כדי להוציא, אבל הצעה כזאת ותקציב כזה לא יעברו, בוודאי לא באופוזיציה, אבל גם לא בחלקים מהקואליציה. אני רוצה לדבר גם על תופעה שאנחנו נתקלים בה לאחרונה. פנו אליי כמה נהגי מוניות ערבים – שהתאגדו לאחרונה, הם התכנסו בטייבה – על כך שיש תופעה גוברת של ביטול הזמנות כאשר יודעים שהנהג הוא ערבי, ולא פעם אחת, פעמיים, אלא עשרות פעמים. זאת הפכה להיות תופעה. והשיחות האלה מוקלטות, כך שיש תיעוד לאמירה הגזענית הנוראה. לא רק שזאת הפרה של החוק בישראל – דברים כאלה אסורים – אבל לאחרונה מצדיקים את הגזענות הזאת, וגזענות אסור להצדיק. מדובר בנהגים מצוינים, שנתנו תמיד שירות טוב לכולם, שמגיעה להם פרנסה, ומישהו רוצה לפגוע בפרנסה שלהם רק בגלל העובדה שהם נהגי מוניות ערבים. אני מצפה מאחרים להוקיע את התופעה הזאת, לא רק מחברי כנסת ערבים. גזענות יש למגר גם בתקופות קשות. נהגי המוניות האלה שהתאגדו השמיעו את זעקתם, ואני משמיע כאן את הזעקה הזאת. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, יש רק דבר אחד שהכנסת הזו צריכה לדבר עליו יום וליל ולהביע סולידריות מלאה, והוא משפחות החטופים. זה הדבר היחיד שאנחנו כבני אדם, כאנשים שמקדשים את קדושת החיים, כאנשים שמבטיחים, והבטחנו, להציל, לתמוך ולהיות אחד עם השני בטוב וברע, להגן אחד על השני, למסור את חיינו למען האחר – זה הדבר היחיד שהמדינה הזו צריכה לעסוק בו. התנאים הקשים כפי שהם מפורסמים על אחזקתם ותנאי אחזקתם של החטופים, ההרעבה, ההתעללות, ההוצאה להורג; התיעדוף היום של ראש הממשלה את ציר פילדלפי ואיזושהי הבנה או תפיסה שעדיף להציל מפני משהו דמיוני בעתיד מאשר את האנשים שעכשיו זועקים לעזרה, עכשיו זועקים לעזרה, הוא בלתי נתפס. עצם העיקרון שמשסים ציבור בציבור בגלל אהבתם ונחישותם ומאבקם המוצדק והמוסרי על היקירים שלהם, הוא לא פחות מפשע. עצם העובדה שמכנים את המחאות עזרה לסנוואר זה לא פחות מפשע. עצם העובדה שעושים מניפולציות ביחס לדעת הקהל הישראלית ושולחים חצאי מסמכים או מסמכים מפוברקים לתקשורת זרה, שאיכשהו בדיוק תואמים איזושהי תפיסה של ראש הממשלה, זה לא פחות מפשע. לא ייתכן שאזרחי מדינת ישראל יהיו כבני ערובה לתפיסות המסוכנות האלה של ראש הממשלה. יש פה מחויבות אחת, והיא מחויבות ברורה ובסיסית – הגנה על האזרחים והצלתם, הצלתם במיידי. לא צריך לחזור על המצווה של פדיון שבויים. לא צריך לחזור על אתה מציל נפש אחת כאילו הצלת עולם ומלואו. זאת הבסיסיות, החובה והמוסריות שלנו, ואנחנו צריכים להקשיב לדברים האלה. המוסר שלנו, המצפן שלנו והמצפון שלנו, הם אלה שמובילים אותנו, ואנחנו נמשיך לפעול כל הזמן ובכל עת וללא מורא. לא נוותר, כי זאת האמת הצרופה, ולשם כך, א. אנחנו נמצאים כאן כחברי כנסת ושליחי ציבור, וב. זאת המחויבות הבסיסית שלנו כמי שהיום שייכים לקהילה הגדולה הזאת שנקראת עם ישראל ומדינת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה. אתמול כולנו קראנו – לא שומעים?

קריאה:

שומעים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אתמול כולנו קראנו ששרי הממשלה יכלו לצפות בסרטון שמראה את המנהרה שבה הוחזקו החטופים, ואני רוצה לשאול את השר – אדוני שר הדתות מלכיאלי, אני רוצה לשאול אותך רגע לא בציניות, אלא באמת: יצא לך לצפות בסרטון הזה על איך הוחזקו החטופים? ראית אותו?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ראית את הסרטון בישיבת הממשלה כשהציגו לשרים איך הוחזקו החטופים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

זה היה בקבינט, לא בממשלה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אה, אוקיי, אז אתם לא צפיתם. אוקיי, פשוט רק מלקרוא, אני כל הלילה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

קראנו ביחד וגם ביחד בלילה לא ישנו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

נכון, אז אנחנו מתייסרים עד עמקי – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אנחנו באותו צד בתחום הזה. אין פה – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא, לא, ולכן אמרתי, לא בציניות. רציתי לשאול איך זה לצפות בזה – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא ישנת, נכון, צודקת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

– – כי רק מזה שקראתי הנפש שלי – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הנפש שלנו, לא שלך. שלנו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

של כולנו. אני מדברת עליי. אני פה, ולכן אני מדברת עליי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שלנו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ואני לא יכולה להבין איך אחרי שאנחנו קוראים את הדברים האלה, איך אחרי שאין מישהו שלא עובר לו בראש ב-repeat מה קרה שם בחדר הזה בדקות האחרונות, מה היה שם – הצרחות, הבכי. הם התחננו? הם היו כל כך מותשים, מורעבים ומיואשים, שכבר לא היה אכפת להם מה קרה שם בחדר הזה בשניות האחרונות. הם כבר עברו טראומה והוחזקו מעל 300 ימים, ועכשיו נכנסים לחדר, מכוונים לראש שלהם אקדח, והם מבינים שזה הסוף. ולכן, אין שום דבר – שום סיבה, שום ספין, שום נימוק לא לעשות הכול, אבל הכול, כדי לשחרר אותם. הייתה עסקה, הוחזרו בה מעל 100 חטופים, ובמבצעים צבאיים הוחזרו בודדים, וההפך – יכול להיות שבגלל לחץ צבאי יורים בהם, או שחלקם נפגעים מההפגזות. לכן, אנחנו חייבים קודם כול לשחרר אותם. אין שום דבר אחר שאנחנו צריכים לעסוק בו – לא בהפיכה משטרית, לא בתקציבים, לא בכלום. רק בחיים שלהם. הפצע הזה פתוח. אנחנו לא נוכל להמשיך הלאה בחיים שלנו. לא תהיה תקומה, לא יהיה שיקום, לא יהיה שום דבר בריא במדינה הזאת עד שאנחנו לא מחזירים את כולם הביתה – את החיים ואת המתים. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי – אינו נוכח. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול בלילה התבשרנו שיש הבנות במשא ומתן, וקמנו לבוקר שבו הודיעו לנו שאין שביתה בתיכונים והכול כרגיל. אבל מי שמיהר לשמוח מהבשורות האלה, התבשר כמה דקות אחרי – הוא שמע שמועצת התלמידים והנוער הארצית הודיעה על שביתה. היא הודיעה על שביתה כי הם נמצאים שם בחדרים והם יודעים בדיוק מה היה, ולא היה שום דבר. אי-אפשר לנהל משא ומתן במשך שנה כששר החינוך מאשים את שר האוצר סמוטריץ' שהוא לא חותם, ושר האוצר לא מגיע במשך שנה למשא ומתן. אין כאן באמת משא ומתן – יש כאן תפאורה לציבור, יש כאן מסיבות עיתונאים והצהרות והאשמות. שר החינוך מאשים את יושב-ראש ארגון המורים רן ארז, שר החינוך מאשים את סמוטריץ', את שר האוצר, שהוא לא חותם, ובינתיים התלמידים נשארים בבית. נציגי הנוער שותפים לישיבות, והם רואים, הם רואים מקרוב שיש כאן חבורה של מבוגרים חסרי אחריות שבוחרים לנהל מאבקים על הגב שלהם, ועוד בתקופה המאתגרת ביותר שידענו כאן במדינה. התלמידים והתלמידות שלנו בחרו הפעם לא להאמין לכם. הם לא יחזרו לכאילו-לימודים, כי אתם אמרתם שלא תיתנו להם ציונים; הם לא יחזרו כאילו ללימודים, כי אתם אמרתם שלא תוציאו אותם לטיולים, לתיאטראות, לספוג תרבות, להכיר מחדש את הקהילתיות, את החברה, את כל מה שנפצע ונפגע בנו ב-7 באוקטובר. אדוני שר החינוך, שלפני כמה דקות ישב כאן – והתמונה הזאת הייתה ממחישה לכל הורה בבית את הניתוק שבזמן שמדברים כאן הוא שומע מוזיקה עם האוזניות שלו באוזניים. אני מקווה שבמשא ומתן לפחות הוא לא שומע – – –

היו"ר ארז מלול:

מאיפה אתה יודע שהוא שמע מוזיקה?

ירון לוי (יש עתיד):

פודקאסט.

היו"ר ארז מלול:

מאיפה אתה יודע? מה, שמעת את האוזניות שלו?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש כאן שר?

היו"ר ארז מלול:

כן, השר לשירותי דת.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש, יש. כן, כן.

היו"ר ארז מלול:

תהיה רגוע.

ירון לוי (יש עתיד):

יושב כאן שר החינוך בפינה עם אוזניות.

היו"ר ארז מלול:

אולי הוא דיבר עם רן ארז?

ירון לוי (יש עתיד):

יכול להיות שהוא דיבר עם רן ארז, אבל זה ניתוק כשמדברים אליך ואף אחד לא עונה ולא מקשיב. אז אדוני שר החינוך, אני פונה אליך לסיים את השביתה. זה אומר להחזיר אותם למסלול, זה אומר בלי עיצומים, זה אומר שכר למורים כפי שהתחייבתם, זה אומר להקריא את הציונים לא בעל פה – להזין אותם במערכות, זה אומר לצאת לטיולים. אדוני היושב-ראש, משפט אחרון: אסור לנו להגיע למצב שבני ובנות הנוער במדינה יאבדו את האמון בנו, ואנחנו קרובים למצב הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, אתמול בלילה קראתי בתקשורת על הממצאים שצה"ל הציג בפני הקבינט, ולהבנתי גם בפני המשפחות, ואחרי שבוע שבאמת התקשיתי מאוד לישון בו בלילות מהמחשבות על ששת חטופינו שאינם עוד, בשבוע שעבר הייתי בשבעות וכל הזמן ליוותה אותי המחשבה מה הם הרגישו ברגעים האחרונים, מה הם עברו, אם הם היו ביחד, אם הם היו לבד, אם הם ידעו שהם הולכים למות – חברים, אנחנו מדברים על הרצח של ששת החטופים, אז אני אשמח שיהיה שקט. בכל יום ביקרתי בשבעה אחרת וביקשתי סליחה מהמשפחות בשם מדינת ישראל, והבנתי שחברי הקבינט שצפו בחומרים האלה אתמול הזדעזעו: מנהרה צרה, נמוכה, שאי-אפשר לעמוד בה – –

היו"ר ארז מלול:

טלי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

– – יותר משני אנשים לא יכולים לשכב שם במקביל לרוחב, אין אור, אין אוויר, לחות גבוהה. והגופות שחזרו לארץ היו במצב הרעבה. עדן ירושלמי, זיכרונה לברכה, אישה צעירה ובריאה, חזרה במשקל של 36 קילוגרמים. הרעיבו אותה. על הגופות היו סימני התעללות, סימני קשירה. חלק מהחטופים היו עם קלצ'ניקוב מכוון לראש במהלך הרבה שעות בזמן היממה. פצעים שהזדהמו לא טופלו, פציעות מ-7 באוקטובר שהם סחבו איתם, ותנאי סניטריה מזעזעים במנהרות, מן הסתם. על רבות מהגופות היו סימנים שהם לא התקלחו תקופה ממושכת מאוד. אני רוצה שכל אחד אחת בבית הזה שחוזר היום הביתה, שישן במיטה שלו, שמתקלח במקלחת שלו, ייזכר שיש לנו עוד 101 חטופים וחטופות בעזה, שלחלקם, לצערנו, כבר לא יהיה שיקום, כי הם אינם בין החיים, אבל לחלקם יכול להיות שיקום. אז בזמן שאנחנו נחזור לבתים שלנו, הם שם, במנהרות, בתנאים שהרגע תיארתי. אחרי שבוע שאני לא ישנה בלילה מהמחשבות האלה, ואחרי שהסתכלתי למשפחות בעיניים והתביישתי בשם מדינת ישראל, אתמול בלילה זה אפילו התגבר, אחרי שקראתי את הדברים האלה. אני חושבת שמה שהכי זעזע אותי הוא שהממצאים מראים שהם ניסו להתגונן ברגעים האחרונים שלהם, לפי זווית הקליעים, ושככל הנראה הם הגנו אחד על השני והגברים הגנו על הנשים. לצערי, הערבות ההדדית והסולידריות שהם הרגישו אחד לשני היא יותר מהסולידריות שמדינת ישראל מפגינה לחטופים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני רוצה להגיד רק משפט אחרון: אין יותר זמן. בחלק מהמקרים הלחץ הצבאי מביא למותם. אנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה עכשיו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר מלכיאלי, מישהו במשכן יודע איפה הייתה חברת הקבינט המדיני-ביטחוני מירי רגב בסוף השבוע האחרון? איפה מירי הייתה בסוף השבוע האחרון? מישהו יודע?

קריאה:

תאילנד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אז מסתבר שמירי רגב בילתה בתאילנד. כן, באותו סוף שבוע שירו נונסטופ על תושבי הצפון, שהיו צריכים לשבת ליד המקלטים שלהם, בזמן ש-101 חטופים נרקבים במנהרות המוות של החמאס, בזמן שעשרות אלפי עקורים מחפשים את עצמם בכל רחבי הארץ, בזמן שמשפחות יושבות שבעה על חיילים שנפלו, השרה רגב בילתה weekend בבנגקוק, כמובן על חשבון הציבור. זה פשוט לא ייאמן, אבל זה לא הטיול הראשון של רגב בקדנציה הנוכחית. היא ביקרה במרוקו, בגיאורגיה, במקסיקו, בצרפת, בהודו, בסרי לנקה, בקפריסין, ביוון, ועכשיו עוד פעם הודו, ותאילנד. מלחמה, עקורים, חטופים, הרוגים בתאונות דרכים – ששברו שיא של כל הזמנים – הצחקתם את רגב. חפשו אותה בדיוטי. הממשלה הרי עושה דברים נהדרים, מדהימים, לא? אין להם בתים? אז שילכו לחו"ל. מירי אנטואנט היא הסמל הכי גרוטסקי של השחיתות, של הסיאוב, של הניתוק ושל האטימות של הממשלה הזאת. ממשלה שאשכרה חושבת שהציבור משרת אותה, ולא ההפך; שעכשיו, בחוק הזה, דורשת מהציבור לשלם עוד 5 מיליארד שקלים במקום לסגור משרדים מיותרים – כמו משרד המורשת – ולהחזיר את הכספים הקואליציוניים. אז חברי הממשלה, כדאי שתבינו את זה טוב טוב: המנדט שלכם פקע ב-7 באוקטובר; המנדט שלכם להעביר חוקים בבית הזה פקע ב-7 באוקטובר. הוא פקע כי במקום להיערך למתקפה ההרסנית של החמאס, קידמתם הפיכה משטרית – הפיכה שאתם ממשיכים לקדם גם היום – כי ברחתם ואתם ממשיכים לברוח מאחריות לטבח הכי נורא ביהודים מאז השואה. הוא פקע כי אתם מסרבים להקים ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את האסון הזה. מעל הכול, הוא פקע כי קבינט המוות מפקיר, גוזר למוות את דינם של 101 חטופים במנהרות החמאס בעזה למוות. אתם, כל 64 חברי וחברות הקואליציה הזאת, לא ראויים לעם הנהדר הזה. לכו הביתה. שחררו אותנו מעולכם. בחירות עכשיו.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החלטת הקבינט האכזרית לא רק גוזרת גזר דין מוות על ישראליות וישראלים חטופים, היא מקריסה את האמון של המוני בית ישראל. אני מעריך שרבים מבין מצביעי המפלגות שמרכיבות את הממשלה לא יודעים את נפשם ולא מוכנים לשלם את המחיר. ומהו המחיר? המחיר שגזר קבינט המלחמה, בהובלה ברורה של ראש הממשלה – שאני מתחיל להתרשם שהוא לא רק משחק משחקים פוליטיים, אלא הוא באמת מתחיל לאמץ את החשיבה שאנחנו מוכרחים להיות מסוגלים להכיל מוות איטי, מזעזע, של ישראליות וישראלים כדי להשיג הישגים כלשהם, כדי להראות לאויב שאנחנו מסוגלים לעמוד בזה. אני רוצה לומר לכם, אנשי הקואליציה, ובעיקר חברי הקבינט: אתם לא רק משחקים משחק נורא בחיי בני אדם – קונקרטיים, מיידיים, לא עתידיים – ולא רק במשפחות שלהם, אתם משחקים במחצית העם ומעלה, שלא יעמוד בעצם ההחלטה שלכם. גם אם אתם מנסים להצטדק ולומר שזהו תכסיס של משא ומתן, וצריך במזרח התיכון להיות חזקים ולעמוד על עקרונות כדי להתפשר בהמשך, יש רגעים שבהם מרימים מסך אל הנפש הפנימית, אל האמת המבעבעת. האמת שהגדיר היום שר האוצר היא אמת שאומרת: אנחנו צריכים להיות מסוגלים לשלם את המחיר הזה. אני רוצה לומר לכם, המוני בית ישראל לא יעמדו במחיר הזה. הם לא יוכלו לחיות בחברה שזהו סדר העדיפות שלה, שאלו הערכים שלה. הם לא יוכלו לחיות במדינה שמחליטה באופן מודע לקבל את סט הערכים שהקבינט המדיני-ביטחוני הוביל בראשות ראש הממשלה. ראש הממשלה והקבינט, אתם מוכרחים לשנות את ההחלטה שלכם, לא רק בגלל החטופים שעומדים למות עקב החלטה שלכם, אלא כדי לאפשר לשארית החוסן ולשארית האמון של מיליוני ישראלים וישראליות – בעיקר בני הדור הצעיר – שכאן בארץ חמדת אבות אפשר לממש לפחות את מקצת התקוות. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 101 חטופים עדיין בעזה 339 יום. אני לא יודע, חבר הכנסת מלול, אם אתה ראית אתמול – במקרה עברתי וראיתי את עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, מדברת. היא דיברה אליך, היא דיברה אל דרעי, היא דיברה אל ש"ס, היא דיברה אל גפני, והיא דיברה בעולם המושגים שאתה מכיר טוב ממני: חובה עליכם. אין לכם שיקול דעת. חובה עליכם. אין לכם שיקול דעת. זה דין תורה. שאלו אותה מה אבא שלה היה עושה, והיא אמרה: אין שאלה בכלל. הקשבתי לה ברוב קשב, וחשבתי לעצמי אם גם אתם מקשיבים, אם גם אתם יודעים את מה שיודע כל אדם, כולל אותי, שאינני אדם שומר תורה ומצוות, אבל פדיון שבויים, גם אני יודע מהו. היא אמרה לכם בול בפוני מה חובתכם לעשות, היא שמה לכם מראה, ואתם יושבים בתוך אותה קואליציה של 64 חברי כנסת, לא זזים ימינה, לא זזים לשמאלה. ראש ממשלה נותן נאום על ציר פילדלפי, מספר סיפורים מופרכים. לא שהציר הזה הוא לא חשוב. זה סלע קיומנו או פדיון שבויים? במה נמדדת מדינה? במה נמדדת רוחה? האם באמירת הן? בהרכנת ראש לשליט? אני חשבתי שהשליט, עליכם לפחות, הוא הקדוש ברוך הוא. מסתבר שלא. מסתבר שיש מישהו אחר. מישהו אחר. ואתם בקואליציה הזאת, קואליציה של חורבן. סע וראה מה קורה ביהודה ושומרון, מה קורה בהר הבית. אתם רואים את פרא האדם הזה, רואים מה הוא עושה. מה, אתם רוצים נהרות של דם? מה תגידו אז, בעזרת השם? מה תגיד אז, ארז? מה תגיד – בשם האחדות, בשם האומה, בשם השותפות? כמה עוד תיתנו יד להיות חלק מהדבר הזה, להיות חלק מהפקרה? הפקרתם ב-7 באוקטובר, יש לכם אחריות לשחרר את האנשים. אני אומר לך, יגידו לי מחר: ציר פילדלפי – אני אומר: ניסוג. יגידו – עשה הכול על מנת להציל נפש אחת בישראל. זאת נפש אחת כפול 101.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת מיקי לוי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, 101 חטופים נמקים במנהרות עזה, מוחזקים בידי מפלצות החמאס, 339 יום. אני רוצה לשאול אם מי מחברי הכנסת שבני משפחתו, חלילה, בתו, בנו, הוריו, היו נמצאים שם: איך היינו מגיבים? ההיסטוריה תשפוט את כולנו, את כל ה-120, מי יותר, מי פחות. שלא יספרו סיפורים. במאי העסקה הייתה גמורה. פתאום הגיע ציר פילדלפי לחיינו. ציר פילדלפי הוא חזות הכול. 19 שנה לא היינו שם. המטרה היא אחת: לשמר את הממשלה הרעה הזאת, כי בלי ציר פילדלפי, או עם הפסקת הלחימה, איימו על ראש הממשלה החלש שיפרקו לו את הממשלה, אז הוא ממציא כל פעם המצאות חדשות. לא דובר על ציר פילדלפי עד חודש מאי וציר פילדלפי הפך להיות חזות הכול? איזה קשקוש. יודעי דבר מבינים, אנשי המקצוע שהם טובים ממני מבינים שלהקים מוצבים על ציר פילדלפי זו סכנה אמיתית ומוחשית; שרוב ההברחות הן דרך מעבר רפיח בכלל ולא בתת-קרקע. ומה יקרה בציר פילדלפי? יקימו מוצבים, יחפרו תעלות, יכניסו חומרי נפץ מתחת למוצבים וירימו אותם באוויר עם החיילים. זה מה שיקרה. היינו שם, חווינו את זה. בינואר עמדתי באולם ירושלים ואמרתי לעצור הכול. בינואר אמרתי לעצור את המלחמה הרעה הזאת. הרגו אותי, טיפסו עליי, השמיצו אותי: אינו מבין. צלצלו באמצע הלילה לביתי, הטרידו את משפחתי. אמרו לי: לחץ צבאי, לחץ צבאי. 11 חודשים. מה הביא הלחץ הצבאי? אדוני היושב בראש, החברה הישראלית לא תוכל לשאת את החרפה הזאת. בינואר אמרתי: אוי לחברה, אוי למדינה שבניה ובנותיה חוזרים בארונות מתים. המדינה בגדה בתושבי העוטף פעם אחת, והיא ממשיכה לבגוד בהם פעם אחר פעם. אני בוש ונכלם ומבקש סליחה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה. חצי שנה לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים עמדה ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר בפני הכנסת והודיעה על התפטרותה. מייד לאחר מכן היא אמרה את הדברים הבאים, שאני מבקשת להקריא כאן היום מעל בימת הכנסת: "עקבתי והקשבתי למתרחש בקרב הציבור, והגעתי לכלל מסקנה כי בגופים הציבוריים בישראל, בין במפלגות שנציגיהן משתתפים בממשלה ובין באלה שבאופוזיציה, וכן בחלקי ציבור אחרים, קיימת תסיסה שאין להתעלם ממנה – – – לאחר שהרהרתי, חזרתי והרהרתי, הגעתי לכלל הכרה כי ניטיב לעשות אם תינתן אפשרות לציבור על נציגיו לשוב, לבחון ולהחליט מחדש בדבר כינון ממשלה חדשה ואיתנה. ישראל היא קהילייה דמוקרטית, והליכי שינויים בממשל אינם מערערים את הפעילות התקינה של כל מוסדות הממשלה. לפי חוקי ישראל הממשלה מוסיפה לפעול במלוא סמכויותיה לכל דבר עד שתקום ממשלה חדשה, אם על ידי הכנסת – – – ואם לאחר בחירות חדשות. ברצוני לומר באורח חד-משמעי באוזני הממשלות הערביות" – היא העבירה מסר לשכנים מסביבנו שצבא ההגנה לישראל ערוך כתמיד למלא את ייעודו, וממשלת ישראל תמלא את החובות המוטלות עליה במלוא התוקף והסמכות. "לדעתי לא יכול להיות ספק בכך שבישראל שריר וקיים עקרון האחריות המיניסטריאלית של שר לפעולות משרד – – – אני רוצה לסיים את דבריי בקריאה לעם לחיות ולעשות לא כציבור שניגף, אלא כאומה ומדינה שעתיד בטוח לפניה. נשקפים לנו מאבקים ואתגרים. בכוחנו לעמוד בהם". אלו דבריה של גולדה מאיר – מנהיגה. נתניהו, אתה אפילו לא רבע מהמנהיגה שהייתה גולדה מאיר. היית צריך לקחת אחריות. היית צריך להעדיף את נצח עם ישראל על פני הנצח של השלטון האישי שלך. היית צריך לזוז הצידה ולפנות את הדרך לשיקום, לטיפול. אבל אנחנו ב-200 קמ"ש במדרון לתוך התהום, ואתה עדיין עם הרגל על הגז, חושב אך ורק על עצמך.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, הניתוק בין הבניין הזה לבין מה שקורה בציבור הישראלי מגיע לקו האדום שלנו כהורים, קודם כול. הרי כל אחד שיושב פה – רוב האנשים שיושבים פה הם הורים לילדים. אני לא שמעתי בחודש האחרון, כחבר ועדת חינוך, חברים מהקואליציה מגיעים וזועקים על זה שתלמידי ישראל לא מתחילים את שנת הלימודים. הרי זה אבסורד שאי-אפשר לתאר אותו. אנחנו במצב מלחמה, ילדים מפונים, ילדים נמצאים במצב שהם כבר כמו זומבים; לא בני אדם – זומבים. תכף אתן לכם נתונים לאיזה מצב מגיעים ילדי ישראל. אני שמח שמיכל נמצאת פה, כי היא כל כך כל כך תתחבר למה שאני אומר, כי היא חיה את העולם הזה, אבל אנשים לא מבינים לאן זה מוביל – לאן מוביל מצב של ילד ללא מעש; לאן מוביל מצב של ילד שלא קם בבוקר לבית ספר; לאן מוביל מצב של ילד שאין לו עם מי לדבר. אז אני אגיד לכם למה זה מוביל – לזה שבארבע השנים האחרונות יש עלייה של 50% בצריכת אלכוהול בקרב בני נוער, 50% עלייה בצריכת אלכוהול; מעל 20% עלייה בצריכת קנביס. אתם יודעים מה קורה לנער בן 15 שמתחיל את היום בזה שהוא שותה אלכוהול, בזה שהוא צורך סמים? קוראים לזה קלים, אבל זה סמים. חברים, אם לא נדע לטפל בנוער שלנו, בנערות שלנו, אין להם עתיד. אנחנו רואים את זה בארבע השנים האחרונות. זה היה קורונה, ואחרי זה עוד קורונה, ומבצע צבאי, ועכשיו הנושא של השביתה. אני קורא לראש הממשלה להתעורר. תתעורר, אדוני, ביבי נתניהו. יש פה מדינה לנהל. אתה רואה שמעל חצי מיליון ילדים לא הולכים לבית הספר. איך אתה לא דופק על השולחן ואומר: מספיק, אני נכנס לאירוע, אני אעצור את זה? איך הוא לא מבין שחצי מיליון ילדים צריכים ראש ממשלה שינהל את המדינה הזאת? במקום זה הילדים נשארים בבתים, ישנים עד 14:00, מבלים כל הלילה ושותים אלכוהול וצורכים סמים ועושים מסיבות טבע, כי אף אחד לא שולט באירוע הזה. נקרע לי הלב לראות את זה. שוב אני אומר, ראש הממשלה חייב להיכנס לאירוע, להושיב את ארגון המורים, את שר החינוך, את שר האוצר, ולסיים את הסאגה הזאת. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, שר האוצר והשר האחראי לאינתיפאדה השלישית, והשר שאחראי להפיכת ישראל למדינת אפרטהייד, והשר שמוליך אותנו למדינת הלכה, והשר שבתקופתו דירוג האשראי שלנו יורד וממשיך לרדת, השר ששואף לחזור וליישב את עזה תחת שלטון צבאי, השר שהוא האחראי הישיר למה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, השר שנותן גיבוי לטרור היהודי, השר שמאפשר עלייה להר הבית ויביא עלינו את כל המוסלמים בעולם – אותו שר נזכר לתת כסף למשפחות המילואימניקים, וטוב שכך. אנחנו בעד לתת כסף למשפחות המילואימניקים. היה צריך לתת להן את זה מזמן. אבל הוא, הוא לא מוכן לוותר על הכספים הקואליציוניים. למה? כי זה מפרק לו את הממשלה, או יותר נכון, לא ייתן לו לממש את הפנטזיות המשיחיות שלו – שלו ושל החברים שלו, שחלקם יושבים כאן באולם. השיטה היא פשוטה: את הכסף ניקח ממעמד הביניים, ובמקורבים לא ניגע. ימשיכו הליברלים הפראיירים לממן לנו את השיגעונות שלנו. מדינת ישראל נמצאת כפסע לפני משבר כלכלי שממילא לא נוכל להתאושש ממנו, אבל זה לא יפריע לסמוטריץ' ולא יזיז אותו מלקדם את התוכניות שלו. מבחינתו של שר האוצר שלנו, שהמלחמה תימשך לנצח ותתרחב גם ליהודה ושומרון, ונכבוש את לבנון, ושהחטופים ימותו במנהרות, כי הכול, אבל הכול, משני ופחות חשוב מתוכנית מדינת ההלכה המשיחית של מי שאין לו אלוהים והערכים שלו קרובים יותר לערכים של האויבים שלנו מאשר לערכים יהודיים. אז בוא אני אגיד לך מה צריך לעשות: ראשית, צריך לעשות עסקה ולהחזיר את החטופים עכשיו; לסיים את המלחמה בהכנסת גורם שלטוני אחר; להתכונן למערכה בצפון; ללכת לקואליציה רחבה מול איראן ולנורמליזציה עם סעודיה; להגיע לתוכנית היפרדות מהפלסטינים; ללכת לבחירות ולקבל מחדש את אמון העם. את זה צריך לעשות, ולא להמשיך לשבת בממשלה, ממשלת ההרס הזאת. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח; חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי – אינה נוכחת. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מה שקרה לפני שבוע במגרש טרנר בבאר שבע. היה משחק רגיל, משחק בין שתי קבוצות, הפועל באר שבע והפועל סח'נין, אבל בהפתעה האוהדים של קבוצת הפועל באר שבע נכנסו לכר הדשא חמושים באלות, ועברו את כל המגרש מצד אחד לצד השני בשביל לתקוף את אוהדי סח'נין. וכאן יש הרבה נקודות של אור אדום, הרבה נורות אדומות שנדלקו. השאלה היא איפה הייתה המשטרה, איפה היו השומרים שאמורים לאבטח את המשחק. איך האוהדים הצליחו להגיע ולעבור אולי 300 מטר בשביל להגיע לאוהדי סח'נין? וכאן אני אומר, הספורט בדרך כלל מאחד. אנחנו לא רוצים שלתוך המגרשים ולספורט תיכנס אלימות ותהיה גזענות, והכול בגלל האווירה הכללית. לצערנו, האווירה הכללית, ושרים שנמצאים בתוך הממשלה וכל הזמן מדברים נגד החברה הערבית, מסיתים נגד החברה הערבית, וזה בא – אנחנו רואים שזה בעצם מתממש בתוך המגרשים. אני האמנתי שמדובר בקומץ קטן של קיצוניים, אבל היום אני מאמין שהקומץ הזה כבר מתרחב בגלל האווירה הקיימת בתוך המדינה ובגלל הרוח הגבית שמקבלים משרים בתוך הממשלה. המצב הזה הולך ומתרחב, והגזענות תופסת תאוצה בתוך החברה במדינה. אז כאן המקום – תפקידם של מנהיגים הוא לגנות כל מקרה של גזענות. וצר לי, צר לי להגיד שלא שמענו את השר, שר הספורט, שאמון על המשרה הזאת, על המשרה ועל הספורט – לא שמענו אותו מגנה את מה שהיה בבאר שבע, לא שמענו אותו מגנה את מה שהיה במשחק בין סח'נין לבאר שבע, והרבה אחרים לא גינו את האלימות שהייתה במגרש. אני מקווה שזה לא יזלוג למקומות אחרים בתוך המדינה. אני מאמין שתפקידנו כמנהיגים הוא להרגיע את המצב ולגנות כל גזענות וכל מצב של גזענות שקורה במדינה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה. חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני שומע את הדיבורים ואת הכותרות שמזהירים אותנו מפני חזרת הרפורמה. אני חושב שזה המקום לומר מעל במה זו שזה בשום צורה לא הזמן, וזו גם לא הדרך. אנחנו עדיין נמצאים בעיצומה של שנה קשה, מדממת, שנה שבה אזרחי מדינת ישראל מחפשים תקווה, מחפשים איזושהי ודאות או סימן שדברים הולכים להשתפר. חלקם הגדול מחפשים לנסות ולהתחיל ולבנות את השברים של חייהם, ואחרים עדיין ממתינים בתקווה לבשורות טובות לגבי היקירים שלהם. זה לא הזמן להרבות במחלוקת, שגם ככה קיימת בבית הזה, שגם ככה חזרה באמת חודשיים, שלושה לתוך המלחמה. זה פשוט לא הזמן. אני מאלה שאמרו כבר אז, ואומר גם עכשיו: אין ספק שיש חוסר איזון בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. אין ספק. גם סרטטתי לא פעם מה אני חושב שצריך לעשות ואיך צריך ומה הסדר. מבחינתי, זה לא מס שפתיים. יש דברים – לכל צד יש טיעונים על חוסר האיזון הזה. אולי הוא רואה את זה שונה, כל צד, אבל אין ספק שיש פה חוסר איזון; לפחות לי אין ספק. אבל זה לא הזמן. זו גם לא הדרך. זה לא המיקוד הנכון – זה לא מיקוד שיביא משילות, זה מיקוד שיביא פיצוץ. מי שרוצה לייצר משילות אמיתית, מי שרוצה קודם כול לייצב את הספינה, מי שרוצה להציע לנו אופק קדימה, יחד, נוכח האתגרים – שרובם עדיין לפנינו, שאף אחד לא ישלה את עצמו – מתחיל מחוק-יסוד: החקיקה, מסדיר את שכבת היסוד; לא מתחיל מהדברים הנפיצים שהערך המוסף שלהם מוטל בספק. לכן זה באמת הזמן של הבית הזה, קואליציה ואופוזיציה, לבוא ולומר: יגיע הזמן שנידרש לזה. צריך להידרש לזה. זה צריך להיעשות בצורה מסודרת ובהסכמה, וזה צריך להתחיל קודם כול משכבת יסוד שמדברת על איך פוסלים חוקים, מתי פוסלים חוקים וכל הדירקטיבה הזאת. אני אומר, כמישהו שהיה בראש משרד ממשלתי, אני מהראשונים לומר פה שוב ושוב שיש הגבלות גדולות מאוד על היכולת של נבחרי ציבור ליישם מדיניות, להוציא לפועל דירקטיבה. זה נכון גם ברשות המבצעת, וזה נכון גם כאן, כחברי כנסת, בקושי האינהרנטי שלנו לפקח בצורה אפקטיבית על הממשלה. שתי הסוגיות הן סוגיות שנובעות מהפער הגדול בין הטייטל, שכביכול מבטיח יכולת ביצוע, לבין העובדה שפעמים רבות אין לו שיניים אמיתיות. לכל זה צריך להידרש לטובת המדינה ולטובת אזרחי המדינה. לא עכשיו, לא בצורה הזאת. אני מבטיח שכשיגיע הרגע ונהיה אחרי הסערה, יהיו פה מספיק אנשים שידעו לקיים את זה בצורה מושכלת ומשותפת. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון, בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני כמה דקות התבשרנו, אדוני היושב-ראש, על 12 או 13 חמושים שנתפסו בכביש 6, בלב הארץ. החמושים האלה כנראה הגיעו מיהודה ושומרון. מעבר למפורסמות שאינן צריכות ראיה שתושבי יהודה ושומרון מגינים בגופם על מרכז הארץ, אני רוצה לגעת בנקודה שאנחנו כמדינה, כצבא, כחברה, לא עומדים עליה מספיק. במשך שנים ארוכות, בהובלת הדרגים המקצועיים האמונים על ביטחון ישראל, מדינת ישראל קנתה שקט לטווח הקצר, גם בצפון, גם ביהודה ושומרון, ובוודאי מול חמאס. זה קרה כששמענו את צמד המילים "חמאס מורתע"; זה קרה כששמענו את אלוף הפיקוד היוצא בטקס הפרידה שלו מדבר על כך שביטחון ישראל או התפקוד המדויק, המוצלח, של פיקוד המרכז תלוי ברשות הפלסטינית וביציבותם של הגופים הביטחוניים שלה. לא ציטוט מדויק. אני אומר, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמדינת ישראל לא יכולה לעשות outsourcing לביטחון שלה. אנחנו נמצאים בפני אתגרים, אולי מהגדולים שהיו לנו בקיומה של מדינת ישראל, גם בצפון, גם ביהודה ושומרון וכן, עדיין גם ברצועת עזה. עד שלא נביא את החטופים, עד שלא נשמיד את חמאס, האתגר הזה עדיין בועט בנו. לכן, אדוני, אני רוצה לחדד את הנקודה הזאת. ידעו הגנרלים שמובילים את המערכה וידע כל אחד ואחד ממקבלי ההחלטות ומאיתנו: אנחנו צריכים – אתה יודע, אדוני, הייתי בצפון, במושב דלתון, ארבעה ימים, ולא היה יום אחד שלא רצנו לממ"ד. לא היה יום אחד שבו לא מצאנו את עצמנו עשר דקות, רבע שעה, לפעמים פעמיים ביום, מתכנסים ואומרים: איך האנשים כאן חיים? איך הם עומדים בסבל הזה? אנחנו לא מבינים את זה. עד שאתה לא הולך לשם אתה לא מבין איך ילדים נולדים לתוך ממ"ד. את הדבר הזה אנחנו צריכים להפסיק. לא הסדר מדיני עם חיזבאללה – השמדת יכולות חיזבאללה; לא הסדר מדיני עם הרשות הפלסטינית או עם המיליציות שנמצאות ביהודה ושומרון, בערי הטרור שנבנו שם, ורובצים על אוכלוסייה מעודדת טרור, ש-82% ממנה תמכו בטבח. רק השמדת יכולות האויב, היא שתביא שקט על ערי ישראל. בעזרת השם, נעשה ונצליח.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתמול פורסם בערוץ 14: פרופ' דפנה הקר, יושבת-ראש שדולת הנשים, אמרה שהנשים סביב שולחן הממשלה הן נוראיות. היא לא תילחם עבורן. הן נגד פמיניזם. תחשבו על זה, אם מישהי אחרת הייתה אומרת, חבריי, איך הייתם מגיבים? כולם, כל אלה, חברי הכנסת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה? הן בעד? הן בעד הפמיניזם? הן בעד?

צגה מלקו (הליכוד):

חברתי חברת הכנסת מרב מיכאלי, מה את מרגישה כשפרופסורית אומרת את זה? בגלל הדעות הפוליטיות שלהן? מה זו האמירה הזאת?

היו"ר ארז מלול:

היא לא שמעה מה היא אמרה. תחזרי.

צגה מלקו (הליכוד):

פרופ' דפנה הקר, בשיחת זום בקונסוליה עם נשים יהודיות באוסטרליה, אמרה שנשות ממשלת ישראל, השרות, בעצם, הן נוראיות בגלל שהן לא פמיניסטיות. בגלל הדעה הפוליטית שלהן היא לא תגן עליהן. פרופסורית מובילה במאבק למען זכויות נשים. תגידו את זה – באמת, בואו נהיה אמיתיים, לא נהיה צבועים. אם זה לפי השקפת עולם או דעה פוליטית, זה אומר פמיניזם בניגוד להגדרה של פמיניזם. אני חושבת שכל אחד יכול לפתוח את הוויקיפדיה ולקרוא מה ההגדרה של פמיניזם. הגדרה של הפמיניזם היא מגדרית – לקדם, לשלב, בפוליטיקה, בתעסוקה, בחברה, לקדם נשים; גם להגן על נשים, שלא נסבול מאלימות. אבל כשמדובר בהשקפה פוליטית, הפרופסורית, יושבת-ראש שדולת הנשים, מרשה לעצמה להגיד את זה. תגידו לי, אם היום היא אומרת שזה על פי ההשקפה הפוליטית, מה יהיה מחר? מחר זה יהיה גם לחרדיות ולערביות. ומה איתנו, השחורות, בעצם – מחר זה יהיה גם לא לשחורות? אני חושבת, חבר'ה, חבריי חברי הכנסת, שאתם צריכים לגנות את זה. אף אחת לא גינתה. למען האמת, לא רק נשים, גם גברים – אתם צריכים לגנות את זה. גם ארגוני הנשים. לא יכול להיות. ככה? בגלל השקפת עולם? ככה יפסלו נשים? לא מתקבל על הדעת. לכן אני חושבת שפרופ' דפנה הקר לא צריכה להמשיך בתפקידה כיושבת-ראש שדולת הנשים, כי אצלה זה רק על פי השקפת העולם, הפמיניזם עובד על פי דעה פוליטית. הפמיניזם לא ככה. חבר'ה, אל תהיו צבועים, באמת תגידו את האמת ותגנו את זה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני נועל את רשימת הדוברים.

היו"ר ארז מלול:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024. מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אוהד טל, אריאל קלנר, מירב בן ארי, מתן כהנא ושרון ניר בנושא: פערים בציוד ובאימונים לכיתות הכוננות הפרוסות ברחבי הארץ. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, אדוני השר – נראה לי שהוא פה; שני שרים אפילו, הרווחנו. אני רוצה לדבר איתכם – אולי משהו יזיז לכם – על מה שקורה במדינה. לא יודע אם שמתם לב – מאות אלפי אזרחים, תושבי מדינת ישראל, שכנראה לא מעניינים אתכם בכלל, יוצאים בכל מוצאי שבת לבקש מכם לעשות מעשה. אז אני לא יודע, יכול להיות שעדיין הנאיביות שורה בקרב עם ישראל, אבל מה הם מבקשים מכם כבר? הם מבקשים מכם להציל יהודים שנחטפו במשמרת שלכם. על מה אתם כן עושים משחקים פוליטיים פה? על להעביר איזה שני שקלים לפה, כמה הקצאות לשם, חינוך חרדי. על כל דבר אתם תעשו פה מלחמות, תעמדו על הרגליים האחוריות, תגידו: אנחנו לא נבוא להצבעה. כמעט בוטל היום הזה. זה סודר באישון לילה עם יו"ר הקואליציה פה באיזה דיל, באיזה חדר חשוך. אבל כאשר מדובר בהצלת החטופים, בלהחזיר יהודים שנחטפו במשמרת שלכם למדינת ישראל, על זה – דממה. דממה. אף אחד לא מדבר על זה. כאילו לא מצליחים להגיע ללב שלכם. ואני רוצה לשאול אתכם: מה קורה לכם? מה עוד צריך לעשות בשביל שתקשיבו לאנשים האלה? מה הם עוד יכולים לעשות בשביל שלרגע אחד תצאו מהציניות, תסתכלו רגע על אנשים אחרים מלבד עצמכם ותעשו מעשה? מה צריך לקרות? תגידו לי – אני אעשה את זה. מה צריך לעשות פה עכשיו בשביל שאתם פעם אחת תגידו ליו"ר הקואליציה – הינה, אופיר נמצא פה – לראש הממשלה: אנחנו לא נגיע יותר להצבעות בכנסת עד שלא נראה כוונה אמיתית לעסקה להחזיר את אותם אנשים מסכנים שנמצאים מתחת לאדמה עכשיו? מה צריך לקרות בשביל שתעשו את זה? אני אגיד לכם מה צריך לקרות – שגפני יכעס שלקחתם לו כמה מיליונים; שש"ס יכעסו שלא נתתם להם כמה דיינים. הינה, שר הדתות נמצא פה. על הדברים האלה חרבו דרבו, אנחנו נפיל פה את הממשלה, אבל להחזיר יהודים למדינת ישראל, שנחטפו במשמרת שלכם? צרצרים. זה ילך איתכם עד סוף החיים שלכם. יזכרו דבר אחד: היו יהודים שנחטפו ב-7 באוקטובר במשמרת שלכם ונשארו למות בעזה כי לא היה לכם מספיק חשוב להחזיר אותם. תזכרו את זה. עם ישראל יזכור את זה. אנחנו לא ניתן לכם לשכוח את זה לעד.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מרב מיכאלי, אחרונת הדוברים.

מרב מיכאלי (העבודה):

339 יום אנחנו בתוך הסיוט הזה. 339 יום. אני לא יכולה לספור כמה פעמים אני עליתי כאן לדוכן להגיד: איך יכול להיות שאתם לא מחזירים אותם? איך יכול להיות שאתה לא מחזיר אותם? אי-אפשר לספור את מספר המילים שנכתבו ונאמרו בדרישה, בזעקה, בתחינה, בבקשה, בתפילה שתחזירו אותם. אי-אפשר לספור את מספר האנשים, גברים ונשים, אזרחיות ואזרחים, שיוצאות ויוצאים לרחובות עוד ועוד ועוד כדי שתחזיר אותם. שמעתי את חברי אומר כאן שהוא כבר בינואר אמר להפסיק את המלחמה. אני כבר בינואר אמרתי שנתניהו מונע את החזרת החטופות והחטופים. כשאמרתי את זה כולם מסביב הזדעזעו. הרי לא יכול להיות. הרי לא יכול להיות, לא יכול להיות שראש הממשלה מונע. אפילו אלה שיצאו להפגין נגדו שנים קודם לכן אמרו: לא יכול להיות. לא יכול להיות. הרי מי בדעתה הנורמלית הרגילה יכולה או יכול להאמין שראש ממשלה מונע החזרה של חטופות וחטופים, אזרחיות ואזרחים שלו, ילדות, ילדים, נשים, קשישים? הרי את לא רק לא יכולה להאמין בזה, את לא רוצה להאמין בזה. את אומרת: בסדר, נתניהו, כתבי אישום על שחיתות והסתה ומעורבות בהרבה דברים מפוקפקים ומכוערים ושלטון מושחת. בסדר. אבל חיים של בני ובנות אדם שלא עשו שום דבר רע חוץ מאשר להיות בבית כשחמאס בא וחטף ורצח ואנס ופצע – איך יכול להיות שאותם הוא לא מחזיר? זה לא יכול להיות. לא נשאר במדינת ישראל לא אזרחית ולא אזרח אחד שמאמינות או מאמינים שזה לא יכול להיות. כולן יודעות ויודעים שזה לא רק יכול להיות, אלא זה מה שקורה; שאפשר להחזיר אותם ושיש אדם אחד שמונע את זה. אולי הוא מונע את זה בגלל שיש אחרים שמפחידים אותו, מבהילים אותו. אולי הוא מונע את זה בגלל שהוא בטוח שהוא מושיע את עם ישראל ואת העולם באיזה שיגעון גדלות מופרע לחלוטין. אולי הוא מונע את זה כי הוא לא מבין, כי לא בא לו, כי לא מסתדר לו. מה אכפת לי? הוא מונע את זה. הדם של האנשים האלה על הידיים שלו, עוד שישה שנרצחו לפני שבוע, ועוד אחרות ואחרים שעלולים להירצח בהמשך. הוא מונע את ההחזרה שלהם.