ישיבת מליאה בתאריך 17/06/2024 בשעה 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, י"א בסיוון התשפ"ד, 17 ביוני 2024. אני מקבל בברכה גם את היועצת המשפטית לכנסת, גם את צוות הייעוץ המשפטי שחזר למליאה. נוכח הימים שהייתם חסרים לנו, אנחנו מברכים על כך. אתמול, אגב, ביקרתי בלשכת היועצת המשפטית ובכל הלשכה המשפטית, עמדתי מקרוב על התרומה שלכם לכנסת. אני מבקש לציין לטובה גם את עורכת הדין שגית אפיק, היועצת המשפטית של הכנסת, וגם את כל הצוות, את אייל, את כל החברים שעושים לילות כימים כדי לסייע לחברי הכנסת מכל סיעות הבית להגשים את שליחותם הפרלמנטרית. אני מצפה מכל חברות וחברי הכנסת לנהוג בהם בכבוד שהם ראויים לו, גם מקום שיש מחלוקות. אנחנו מקדמים בברכה גם את מזכיר הכנסת, ששב אלינו לאחר שבועיים שנעדר בשל לידת בנו הטרי ומאחלים לו ולמשפחתו מזל טוב, בשעה טובה ומוצלחת. הודעה למזכיר הכנסת.

קריאות:

מזל טוב.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4649/25 וכלה בהצעת חוק פ/4662/25: הצעת חוק להנצחת זכרו של מנחם בגין (תיקון – יום זיכרון ממלכתי), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (תיקון – גביית קנסות ופיגורי תשלומים דרך המרכז לגביית קנסות), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – פיקוח על מחירי ענף ביטוחי הרכב) (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק אסדרת שוק הקנביס לצריכה עצמית, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת משה פסל ושרן מרים השכל; הצעת חוק התפזרות הכנסת העשרים וחמש, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מירב כהן, גלעד קריב, מרב מיכאלי, דבי ביטון, סימון דוידסון, ולדימיר בליאק, משה טור פז, ירון לוי, רון כץ, רם בן ברק, טטיאנה מזרסקי, בועז טופורובסקי, מטי צרפתי הרכבי, קארין אלהרר, יוראי להב הרצנו, יואב סגלוביץ', אלעזר שטרן ושלי טל מירון; הצעת חוק הלוואות למיגון דירות, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת רם בן ברק; הצעת חוק התחדשות עירונית (הסכמים לארגון עסקאות) (תיקון – אסדרת עבודת עורך דין), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון – הרחבת המגוון בשידורי הרדיו), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אלי דלל, אברהם בצלאל, ולדימיר בליאק, חוה אתי עטייה, עודד פורר, עמית הלוי, רון כץ, משה סעדה, ניסים ואטורי, ישראל אייכלר ומירב בן ארי; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי מילואים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מטי צרפתי הרכבי, אלעזר שטרן, סימון דוידסון, מיקי לוי, יואב סגלוביץ', יוראי להב הרצנו, דבי ביטון, מאיר כהן, מירב כהן, שלי טל מירון, ירון לוי, טטיאנה מזרסקי, ולדימיר בליאק, משה טור פז, מירב בן ארי, רם בן ברק, נאור שירי, יסמין פרידמן ומיכל שיר סגמן; הצעת חוק עיקול מידתי של נכסים המוחזקים בידי צד שלישי (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון – מסירת מידע על עמלות וריביות בידי נותן שירותים פיננסיים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חישוב עליית מחירי הארנונה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק העונשין (תיקון – יצוא חומר הנחשב לסם מסוכן בחוץ לארץ), התשפ''ד–2024, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 38), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 2), התשפ"ד–2024, שגם אותה החזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק הספריות הציבוריות, התשפ"ד–2024; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 70) (חובת הקלטת שיחות, שמירתן ומסירתן לצרכן), התשפ"ד–2024; הצעת חוק התכנון והבנייה (הוראת שעה) (תיקון מס' 153), התשפ"ד–2024. ההסכמים הבאים: הסכם דו-צדדי בין ממשלת מדינת ישראל לבין ממשלת הרפובליקה של מולדובה בדבר הכרה הדדית למטרת המרת רישיונות; הסכם בין ממשלת מדינת ישראל לממשלת הרפובליקה של אזרבייג'ן בדבר שיתוף פעולה בתחום ההגנה על הסביבה. עוד הונחו על שולחן הכנסת סיכומים והצעות של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בהתאם להוראות סעיף 18(א) לחוק מבקר המדינה, התשי"ח–1958 [נוסח משולב]. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול האופוזיציה מצטרפת לברכות למזכיר הכנסת על הולדת בנו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שרים, חברי כנסת, אני רוצה שתסתכלו על השבוע האחרון בחיינו, רק על השבוע האחרון – מיום שני שעבר עד היום, שני לשני. בשבוע האחרון הממשלה הביאה את חוק ההשתמטות והסרבנות. בוגדים בלוחמים שלנו, בוגדים במילואימניקים, בוגדים במשלמי המיסים, הכול בשביל להחזיק עוד קצת את הממשלה, להישאר עוד קצת בשלטון. בשבוע האחרון הם הביאו את הארכת המילואים. זה לא הכרחי, זה לא בגלל המלחמה, זה בגלל שהם מסרבים לגייס חרדים. אם לפני שלושה חודשים היו מתחילים לגייס את הצעירים החרדים, לא היה צריך היום להאריך את המילואים. בשבוע האחרון גולדקנופ העביר 1.2 מיליארד שקל לדיור מוזל לחרדים, פרס על זה שהם לא מתגייסים, פרס על זה שהם לא עובדים. בשבוע האחרון נפתחה חקירה נגד מירי רגב, מפני שלא הייתה להם ברירה, זה כבר היה בטלוויזיה. מפני שהם הפכו את השלטון לביצה של שחיתות, והם גונבים את המדינה הזו. בשבוע האחרון, מיום שני שעבר עד היום, נהרגו 16 חיילים במלחמה לא מנוהלת. 16 חיילים שילמו בחייהם במלחמה שאף אחד לא מבין לאן היא הולכת. עוד שבוע עבר בלי עסקת חטופים. אנחנו לא יודעים מי מהחטופים מת השבוע, אבל הם מתו השבוע, כמו בכל שבוע. בשבוע האחרון הצפון נשרף. חבל ארץ שלם שהיה חבל הארץ הפורח והיפה ביותר עולה בלהבות. יישובים נטושים, ערים נטושות, חיזבאללה חוגג על חשבוננו, איראן מדברת בגלוי על השמדת ישראל. שבוע אחד. זה מה שקרה בשבוע אחד בחייה של מדינה שיש לה ממשלה שיצאה מדעתה, עם ראש ממשלה חייכן. מחייך בזמן שהוא איבד את הדרום, בזמן שהוא איבד את הצפון, בזמן שהוא איבד את העולם, ובזמן שהוא איבד את שיקול דעתו. יש באסון המתגלגל הזה גם דבר אחד חיובי. אם אנחנו יודעים מה הבעיה, אנחנו גם יודעים מה הפתרון. אם אנחנו יודעים שהבעיה היא הממשלה, אז הפתרון הוא להחליף אותה וללכת לבחירות. בחירות עכשיו. אם אנחנו יודעים שהבעיה היא ראש הממשלה, אז אנחנו יודעים גם מה הפתרון. הפתרון הוא להחליף אותו, להעיף אותו, לזרוק אותו מחיינו אחת ולתמיד. תפסיק לחייך. לך. קרה גם משהו טוב בשבוע האחרון, גנץ עזב את הממשלה. כולנו פה יחד, כל האופוזיציה. אנחנו מאוחדים, אנחנו מדברים, אנחנו מחלקים משימות, אנחנו עובדים יחד להפיל את ממשלת החורבן. אם הבעיה היא הממשלה, הפתרון הוא ישראלים שלא מוכנים לוותר על התקווה. הפתרון הוא אנשים שמכירים את ההיסטוריה ויודעים – אף שלטון אפל ומושחת בעולם לא החזיק מעמד כשאזרחים נחושים באמת החליטו שהם לא מוותרים והם ילכו עד הסוף. אף שלטון לא החזיק מעמד כשקבוצה של אנשים יצאה מהבית וכל אחד אמר לעצמו: אני לא אעצור עד שיבוא שינוי. ועוד אנשים באו, ועוד אנשים באו, וגם הם אמרו: אנחנו לא נעצור עד שיבוא שינוי, אנחנו לא נעצור עד שנפיל אותם. כבר עשינו את זה פעם אחת. כבר הפלנו את הממשלה שלהם והקמנו את ממשלת השינוי. גם אז אף אחד לא האמין וכל הפרשנים הסבירו שזה לא יקרה, עד שזה קרה. זה גם מה שיקרה הפעם. אתם יודעים מי הראשונים שמבינים את זה? הם. הם כבר מרגישים שזה בדרך. נכון שמעולם לא היה קשה פה יותר, אבל זה לא מפני שאנחנו נואשים, זה מפני שהם נואשים. הם מרגישים שהקואליציה הזו מתפרקת להם בין הידיים. גם אם זה ייקח קצת זמן, הם יודעים שזה לא יחזיק מעמד. נתניהו יודע שהוא גמר. הדבר היחיד שנזכור ממנו זה 7 באוקטובר. לא יהיו אנדרטאות לזכרו, יהיו רק מצבות של חיילים ואזרחים. הדבר היחיד שיִלְמְדו עליו זה איך העפנו אותו מחיינו והלכנו לבנות מחדש מדינה. משלמי המיסים, אל ייאוש. משרתי המילואים, אל ייאוש. מעמד הביניים הישראלי, אל ייאוש. זה קשה אבל זה אפשרי. זה קשה אבל זה כבר התחיל. זה קורה. הם ילכו הביתה, ותהיה לנו ממשלה ליברלית ונורמלית, יעילה ומתפקדת. ממשלת התקומה בדרך. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת גדעון סער לנמק את ההצעה מטעם סיעות הימין הממלכתי וישראל ביתנו. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

גדעון סער (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ביום שישי האחרון הייתי במטולה, לא בפעם הראשונה במלחמה הזאת. מאוד עצוב בימים האלה להיות במטולה. אבל יש קבוצה מאוד רצינית של אנשים, של אזרחים, שעומדת איתן, ששומרת על המושבה הוותיקה הזאת – בראש ובראשונה ראש המועצה דוד אזולאי, חברי כיתת הכוננות. להצדיע להם. סמל של נחישות ציונית. אבל כשאתה מתחיל לשמוע מה קורה – אני לא מדבר, אדוני השר, על דברים שאתה יודע וכולנו יודעים, ואש הייתה גם כשעלינו למטולה ביום שישי בבוקר – כל האבסורדים, שמראים שהממשלה ניתקה את עצמה ממטולה ומכל היישובים שם. אתה יודע, אתמול היה איזשהו סימבול לזה כשהביאה דפנה ליאל בחדשות 12 סיפור על תשלום של כמעט חצי מיליון שקל שביקש המשרד לשירותי דת לגבות על שירותי המועצה הדתית ב-2024. איזה שירותי מועצה דתית? היישוב היום הוא יישוב רפאים. אז שמחתי היום לשמוע – ואני אסביר תכף למה זה לא מקרי, ואיפה זה עובר כחוט השני – שמחתי לשמוע שמנכ"ל המשרד לשירותי דת מתכוון לפטור את מטולה כל עוד המצב המלחמתי נמשך. אבל אני אומר, אני אומר לך, אדוני השר, ותעלה לשם תבדוק את זה, המדינה לא קיימת שם. יש נושא של כיבוי אש. יש שם שרפות כתוצאה מהירי – מכבי אש לא עולים. אלה ההוראות, לא עולים למטולה. מי שמכבה את השרפות זה אנשי המועצה עם אנשי כיתת הכוננות, אזרחים שמחזיקים את היישוב, הם גם מכבים את האש. זה פשוט לא ייאמן. זה הרי שירות חירום, איך זה יכול להיות? זה חלק מכוחות הביטחון, הנושא של כיבוי אש. ואין משטרה ואין מד"א. אפילו לפני שניכנס לסוגיית המדיניות הצבאית, בואו נדבר על איך המדינה מתייחסת לקו החזית ולתושבים המעטים שנשארו שם. למשל, הזכרתי קודם את הסיפור עם המשרד לשירותי דת. עד היום המדינה מחייבת את הרשות המקומית לגבות ארנונה לעסקים. העסקים שם לא פועלים, יש מספר לא מבוטל של עסקים שחטפו קורנטים. אפילו בקורונה לא גבו, שיפו. פה יש איזו ביורוקרטיה שמתעקשים עליה. וכך זה בכל הצפון, אגב, מה שאני מדבר עכשיו בנושא הזה של הארנונה לעסקים, זה לא ייחודי למטולה, זה קיים גם ביישובים האחרים. יש חריגים. אתה יודע מה? גם זו מצווה חשובה לעשות, אז אני רוצה לשבח את חברת החשמל ואת מי שעומד בראשה, שזכו שם לשבחים. אבל זה צורב בלב. למה לא רואים אותם, את הגיבורים האלה? למה לא מושיטים יד? למה לא עוזרים בהמון בעיות מעשיות שאפשר בקלות לפתור? הרי מה יותר חשוב מזה עכשיו? יש איזה משהו, איזו סוגיה, שיותר חשובה? וזה נותן את התחושה, גם בקריית שמונה, גם במקומות אחרים – כי יש תושבים שנמצאים היום גם בקריית שמונה – שהמדינה נעלמה, שהמדינה הלכה, שאין כתובת. דווקא כשאנחנו מבינים שאנחנו במערכה ארוכה, שאנחנו במערכה קשה, אנחנו צריכים לחזק את העם, אנחנו צריכים לחזק את רוח הגיבורים האלה. כל מה שמוקרן כלפי חוץ הוא הפוך. ואז אנחנו רואים איך זה בא לידי ביטוי בבית הזה. מה אתם מביאים לבית הזה? תראו את הפרדוקס. בשבוע שעבר בא חוק ההשתמטות, אבל באותו זמן את החוק שמדברים עליו, להאריך את השירות הסדיר, אותו לא מביאים, כי נוצר דיסוננס. עכשיו הולך להיות פרדוקס עוד יותר גדול. בחודש הבא, בחודש יולי, הולכת להיכנס מדרגה נוספת של קיצור השירות הצבאי, לשנתיים וחצי. עכשיו כולנו כבר מבינים – אגב, אני התנגדתי גם לפני עשר שנים, כשהביא את זה שר הביטחון דאז, נדמה לי בוגי יעלון, לממשלה; אני התנגדתי לקיצור השירות הצבאי וחשבתי שזה לא נכון. אבל היום? היום ברור שזה לא נכון. אז עכשיו, בחוסר המעש הכללי המדהים הזה, אם לא יתערבו – אני רוצה להגיד לכם, כי אתם מעסיקים את הבית הזה בשטויות – בחודש הבא השירות הצבאי ירד עוד מדרגה, לשנתיים וחצי שירות צבאי. זאת אומרת, ממשיכים להקטין את הצבא. זאת באמת ממשלה עם שתי ידיים שמאליות. לקחת את הנושא הזה של השירות הצבאי באמצע המשבר הזה ולא לדעת להתמודד עם המרכיב הזה, שהוא מרכיב מספר אחת בעוצמה הלאומית – בדיוק הפוך צריך לעשות: למשוך את חוק ההשתמטות ולהביא לכנסת את החוקים שנובעים מצורכי הצבא, גם בנושא המילואים, גם בנושא השירות הסדיר. ואז אנחנו, אדוני היושב-ראש, ננקוט כלפי זה גישה עניינית. כי אנחנו רוצים צבא גדול, אנחנו רוצים צבא חזק. עכשיו יש דבר חדש, חוק הרבנים. זה מה שחשוב עכשיו? מכל החוקים, עוד חוק של ג'ובים, של מאות, מאות, תפקידים חדשים? ביקשתי אומדן, אמרו לי אולי זה גם 1,000. מצד אחד, בזבוז של כסף, לשרוף כסף, וכל הכסף היום צריך להיות משועבד לצורכי המלחמה, על כל הנגזרות, גם הנגזרות הצבאיות, גם הנגזרות האזרחיות; ומצד שני, לרמוס את הרשויות המקומיות, לרמוס את הקהילות, לקחת את כל הבחירה של הרבנים ולהעביר לרבנות, להעביר למשרד לשירותי דת, ולא לראות את הקהילות ולא לראות את הרשויות, שהן שמקבלות את השירות בסופו של דבר, זה גם דבר הזוי. אני באמת תוהה אם יש איזשהו דבר שראש הממשלה יגיד לשותפים הקואליציוניים שלו: זה לא, עד כאן, זה לא מתאים. זה נראה כאילו הכול עובר. ולכם אין מה לומר, חברי הקואליציה? אין לכם מה לומר בכל הדברים האלה? יש סביבנו שרפה גדולה. אנחנו צריכים להתמודד, ואנחנו לא מתמודדים, גם עם הנושא היום של האיום של המשפט הבין-לאומי, שקשור לנושא של ההסברה. גם עם שני הדברים האלה לא מתמודדים. ואחרי שאנחנו רואים את מה שאנחנו רואים בחברה ובביטחון, אני רואה וכולכם רואים – גם אתם, אם אתם בקואליציה, אתם חייבים לראות את זה – את האיום הגדול על הכלכלה. אני ישבתי בממשלה בדיונים על התקציב, ואמרתי, כל האומדנים שאתם מביאים לא יעמדו, הגירעון יהיה הרבה יותר גדול. הפער בין ההוצאות לבין ההכנסות יהיה הרבה יותר גדול. זה דבר מאוד מסוכן, מאוד מאוד מסוכן, גם בהתמודדות שלנו עם המלחמה. מישהו מנהל את האירוע הזה? מישהו מכנס את הקבינט החברתי-כלכלי? חושבים איך לנסות לאושש את הכלכלה? בסופו של דבר אנחנו תלויים, בכל ההוצאות הגדולות שיש לנו ויהיו לנו, ואנחנו בוודאי תומכים בזה, וקשורים גם – לא באופן מוחלט, אבל אי-אפשר לנתק כל קשר – בסוגיית ההכנסות. לכן אני אומר, תתעוררו, תתעשתו, תהיו ראויים לעם הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כהרגלו של ראש האופוזיציה יאיר לפיד, הוא מגיע לכאן תמיד לאיזה speech של איזה שלוש, ארבע דקות ואפילו לא נשאר כדי שישיבו לו על דברי ההבל שהוא מדבר ומעלה. קודם כול, בראש ובראשונה, אני רוצה לנחם את חברי ורעי חבר הכנסת עודד פורר על פטירתו בטרם עת של אחיו, שהיה חבר טוב שלי, יואב משה פורר, זיכרונו לברכה. יהי זכרו ברוך. אני אמרתי את זה גם בשבוע שעבר. לטעמי, אנחנו נמצאים במלחמה לא פשוטה לעם ישראל. מאז קום המדינה ועד היום לא היה דבר כזה, ואין טעם לפרט את המשמעויות בכלל שעם ישראל עובר בימים אלה. כפי שאמרתי, אני מעולם לא זוכר מצב שאופוזיציה בשעת מלחמה עלתה לכאן ותקפה את הממשלה. זה פשוט מדהים. אני צובט את עצמי מחדש כל יום, להאמין שזה אמיתי. אני שומע את לפיד, באמת, אני אפילו לא יודע איך להגדיר את זה, מרעיל בארות מקצועי. בואו נתחיל. הוא מדבר על חוק הגיוס. דרך אגב, זה חוק הגיוס שהוא העלה אותו, הוא. אני לא מדבר על זה שקודם כול טול קורה מבין עיניך. אתה לא שירת בצה"ל באופן מעשי, איך אתה מדבר בכלל? הרי אם אני הייתי נמצא בעיתון במחנה, לא הייתי עולה לדבר – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה אומר שהוא לא שירת בצבא?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אגיד לך מה הוא עשה. רק שנייה, לא להפריע לי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא שירת בצבא. אז למה אתה אומר שלא?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה הוא אומר שלפיד לא שירת בצבא?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, את לא מבקרת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל את כל פעם – את כל הזמן מפריעה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

את חושבת שאנחנו נמצאים פה בשוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל פעם שאתה תשקר, אני אגיד לך שאתה משקר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מבקשת גם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז אני מבקש – קריאה ראשונה. בסדר? תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מקובל עליי. תודה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, הוא היה צריך לשלם לצה"ל משכורת. הוא עבר קורס עיתונאות על חשבון צה"ל.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל מה, הכול אפשר להגיד? באמת אני שואלת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, רשות הדיבור של השר אמסלם ושלו בלבד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז הכול אפשר להגיד?

היו"ר אמיר אוחנה:

די. הייתה פעם אחת, פעמיים. לא חמש. די.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תפסיקי להפריע כל הזמן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אפריע לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נו, תפריעי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הפסקתי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אוקיי. אפשר להמשיך?

מירב בן ארי (יש עתיד):

בוודאי. אני מקבלת את מה שהיושב-ראש אומר לי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר, הדבר היחיד שהוא חתם בבקו"ם – על איזה עט של 4 שקלים וכמה דפים. הוא בא, מטיף מוסר – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, זה רמה? זה רמה של שר במדינת ישראל? באמת, מה זה?

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, סליחה. אבל אנחנו לא מבקרי רמה, אדוני. רשות הדיבור של השר אמסלם, תודה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סיימון, עכשיו העלינו אותך בעוד שני מקומות כרגע – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

סימון, קוראים לו. סיימון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה רשום, עלית ממקום 20 עכשיו ל-18, בעזרת השם. הבן אדם מטיף על גיוס. אז קודם כול אני אומר, אתה אל תדבר. אני אסביר. בגלל שלטעמי גם הוא לא שירת באופן מעשי בצה"ל – – –

קריאות:

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. ובוודאי ובוודאי – אני רוצה לספר לך, חבר הכנסת מאיר, בזמנו מי ששירת שירות כזה אצלנו בשכונה בכלל לא היה נכנס, הוא היה מתבייש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כולם היו אצלך קרביים – – – אתה יודע כמה ג'ובניקים היו אצלי בשכונה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

היה מתבייש. אתה יודע את זה. הוא עולה לפה ומטיף לעם ישראל. אז קודם כול, אני אומר, אחי, אל תדבר. תן לאנשים אחרים ששירתו את המדינה קצת יותר ממך, מאשר לכתוב, שלא באו ב-10:00 והלכו ב-11:00 פעמיים בשבוע כמעט. ואחרי זה תדבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, די. את בקריאה ראשונה. מספיק, די.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אנחנו מדברים על חוק הגיוס. אני רוצה להזכיר לכם, אתם הייתם לפני שנה פלוס פה, ישבתם פה בספסלים.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא היה 7 באוקטובר. לא הייתה מלחמה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם הבאתם את חוק הגיוס הזה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הייתה מלחמה? אתה נמצא באותה סיטואציה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

די להפריע, נו. את לא יכולה בלי להפריע.

סימון דוידסון (יש עתיד):

ולא היו חסרים חיילים. מה אתה משווה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

היו חסרים לך חיילים?

קריאה:

לא היינו במלחמה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, אני יכול לדבר?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אלה קריאות חוזרות ונשנות. אני אתחיל בקריאה ראשונה, שנייה ושלישית. אין ברירה. חבר הכנסת פורר, אני רק אעדכן אותך שהשר אמסלם ביקש קודם להשתתף בצערך. וגם אני, בשם הכנסת, מבקשים להשתתף בצערך על פטירתו בטרם עת של אחיך. בשם כולם, תנוחמו מהשמיים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר, זה חוק שאתם עשיתם אותו, הבאתם אותו, התפארתם בו. דרך אגב, גם לא העברתם אותו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא עבר קריאה ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא העברתם אותו. היה לכם מספיק זמן כדי להעביר את החוק. אתם זוכרים שגנץ בא בכלל לחרדים ואמר להם, חבר'ה, אני חותם כאן, תמלאו מה אתם רוצים. אז אני מבין, אז זה לא היה ישראל לפני הכול. והכי חמור, דרך אגב, אתם מתפארים בממשלה שלכם – אתם הקמתם ממשלה עם מפלגת רע"מ, שלא מזמן קראתי שבזמנו אמרנו שהם מסייעים לארגונים בעזה שקשורים לחמאס, ולא מזמן זה גם התברר, ואתם הכחשתם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, קריאה שנייה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה? דיברתי לעצמי – כן. לא הרמתי את הראש אליו אפילו.

היו"ר אמיר אוחנה:

די, די כבר. אז לא הרמת את הראש, אבל שומעים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני אומרת כן לטלפון. באמת? על זה?

היו"ר אמיר אוחנה:

די, די. כל מילה – הערות ביניים. די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, מה קשור? אני לא יכולה לדבר?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שקרן, שקרן. אתה השקרן.

היו"ר אמיר אוחנה:

למי אתה מדבר עכשיו?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אליו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז קריאה ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אומר, תצרח עוד כמה פעמים ככה כשאני ממשיך לדבר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אני אצרח כמה שאני יכול.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ולכן זה חוק שגם לא העברתם אותו. דרך אגב, אתם באתם עם רע"מ. מפריע לכם מאוד –הרי בלי רע"מ לא הייתה לכם ממשלה. מעניין, הרי ברור לחלוטין שהחמאס עשה את החשבון שלו. הוא גם ראה. אני מניח שחלק מהשיקולים שהוא לקח הם גם כל הפרות הסדר שהיו במדינת ישראל בשנה האחרונה, לפחות מהמודיעין שאני קורא ולפחות מהכתבות בתקשורת שאני קורא. תארו לכם שהייתם בממשלה שלכם עדיין – איך אומר לפיד? אצלי זה לא היה קורה. שאלתי את עצמי, לא הבנתי, מה היית עושה שזה לא היה קורה אצלך? מה, אתה רמבו גדול? בוא תספר לנו. לכן, זה בן אדם של סיסמאות. באמת, אני כל פעם משתומם לאיזו רמה הבן אדם הזה יורד. כפי שאמרתי, אנחנו נמצאים במלחמה בין החמורות שהיו במדינת ישראל. אז הוא אומר לנו עכשיו, כשהשבוע עם ישראל איבד 16 מלוחמיו, לכן הוא, דרך אגב, רוצה עכשיו – בעצם, כל הפתרונות שלו היום הם להחליף את הממשלה. זה מה שהוא חושב, זה הפתרון, מציע בחירות ועכשיו. הוא אומר שהחיזבאללה חוגג על חשבוננו, לכן הפתרונות זה עכשיו. אני מבין שהוא נתן להם את הזיכיון על הגז, דבר שאז גם לא היה חוקי ובוודאי – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. ההסדר שהיה עם לבנון – מאיר, הרי הייתה מחלוקת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

ביחד ננצח. ביחד ננצח.

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה נאום ביחד ננצח. אפילו היושב-ראש – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל הנאום שלך שקר.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני יוצאת, אני יוצאת. כל הנאום שלך, חוץ מפורר, הכול שקרים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסדר גמור.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת בן ארי, תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

המסית הלאומי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הייתי נותן לדודי קריאה ראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת דוידסון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הוא אומר, הרי אתם עשיתם הסכם עם לבנון בלי אישור של הכנסת, בלי כלום. למה? אמרתם שהחיזבאללה לא יירה וככה אנחנו נרגיע אותו. יהיה לו, מה שנקרא, אינסנטיב כלכלי לא לתקוף את ישראל. הרי אין שגיאה שלא עשית. אנחנו נקלענו למלחמה שאנחנו עכשיו מנהלים כבר עוד מעט תשעה חודשים – מלחמת קיום. אז הוא מתלונן למה הצפון בוער – בגלל שזאת מלחמה מורכבת. הוא יודע, גם גדעון סער שישב איתנו בקבינט יודע ומכיר את כל מגוון השיקולים. מכיר את מה שקורה, מכיר מה יש, מכיר מה יכולים, ומכיר גם מה סדר הפעולות שבעצם הצבא צריך ורוצה, או לפחות אם אנחנו רוצים לקדם את זה – איך אנחנו מקדמים את זה ביחד עם צה"ל. עכשיו, אדוני חבר הכנסת גדעון סער, אתה דיברת על מטולה. דרך אגב, יש צדק בדבריך במובן מסוים, אבל צה"ל נמצא במטולה. אני אספר לך, היו שרים שעלו למטולה, נפגשו עם התושבים וגם עם החיילים.

גדעון סער (הימין הממלכתי):

אני יודע שצה"ל. איפה המדינה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה, אני אסביר, אספר לך. הרי עזוב אותם, איתם זה עולם של שקרים.

גדעון סער (הימין הממלכתי):

– – – אתה יכול להגיד: נבדוק ונתקן – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אגיד לך. בכלל, כשדיברו עם החיילים, אני אומר לך, בצדק מסוים – מערכת הביטחון, צה"ל אמר, חבר'ה, לא מדברים עם חיילים ולא עולים לשם בלי תיאום איתנו – צודקים. הממשלה קיבלה החלטה להקים שם מינהלת וגם תקצבו את זה, והייתה ישיבת ממשלה עם כל ראשי הרשויות. עכשיו אתה שואל אותי אם אנחנו צריכים – – –

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

– – – אנחנו מדברים – אין כסף, על איזה כסף אתה מדבר? אין כסף, אז איך מינהלת?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה, דקה. לכן אני אומר שאנחנו עכשיו עושים עבודת מטה עמוקה כדי להקים בדיוק מינהלת תקומה לצפון עם תקציבים שראויים לצפון בדיוק כמו לדרום.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

מאיפה נביא את הכסף?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו עכשיו נמצאים במלחמה. ודאי אתה מבין לבד שאין טעם עכשיו לשפץ את הבתים, בגלל שמחר בבוקר יש עוד מטרות לחיזבאללה, אתה יודע.

גדעון סער (הימין הממלכתי):

אפשר להעלות לשם כיתה של מכבי אש? מותר להעלות מכבי אש?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי. לכן אני אומר שמי שמנהל שם את האירוע באמת זה הצבא וכוחות הביטחון, כולל כיבוי אש, דרך אגב. מי בעצם אתה חושב שכיבה שם את השרפות? כיבוי אש. הם גיבורים.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

– – – צוותים – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, אני מספר לך שאתמול הרמטכ"ל נתן דיווח ואמר שיש להם תיאום פשוט יוצא מן הכלל בין כיבוי האש לבין צה"ל.

גדעון סער (הימין הממלכתי):

אני הייתי שם – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עזוב, אני לא מתווכח עם האירוע הפרטי שראית.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

גדעון סער (הימין הממלכתי):

אני אומר לך שהייתי – אני אומר לך, עשר או 15 שרפות שמי שכיבו אותן היו התושבים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חבר הכנסת סער, אני לא בא לדבר איתך כרגע על המקרה הפרטי שקרה. יכול להיות, אתה יודע שכשעובדים, לפעמים יש תקלות.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני רוצה לומר כזה דבר: אתמול הרמטכ"ל – אני אספר לך על הרמטכ"ל, הוא לא חלק מהממשלה, רמטכ"ל של מדינת ישראל – שיבח והוקיר את לוחמי האש על שיתוף הפעולה המלא שלהם עם צה"ל והמשטרה. אז אם צריך לתקן משהו, בוודאי שאנחנו נשמח, אין לנו מחלוקת על זה בכלל. אבל אני אומר לך שנעשים שם מאמצים מרובים. כל האנשים האלה, כל המערכות האלה, הם בסוף מערכות של מדינה שעובדות על אוטומט. בגלל שאנחנו נמצאים בלחימה, הצבא כרגע קובע גם את הכללים באזור הזה, וכך צריך להיות. לא איש הישר בעיניו יעשה; לא כל מי שעכשיו רוצה לנסוע, לעלות לגבול לבנון, להתייצב שם, להסתכל ולצפות – צריך להיות שם. זאת סכנת חיים לכל מי שלא צריך להיות שם. דרך אגב, מדינת ישראל פינתה שם – – –

גדעון סער (הימין הממלכתי):

הרי מה הטענה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר, אני אבדוק את מה שאתה אומר. אני אומר לך, מהדיווחים שאנחנו מקבלים אנחנו לא שומעים את זה. אני אבדוק את מה שאתה אומר, ואם צריך לתקן את זה, בוודאי שנתקן את זה. זאת לא שאלה בכלל, זאת לא שאלה של ממשלה כזאת או אחרת. לכן אני אומר, תראו, אתה היית איתנו, אתה מכיר את כל השיקולים, אתה מכיר גם את הנתונים פחות או יותר. אתה מכיר את אופי המלחמה. היו גם בינינו, בכלל בתוך הקבינט, דעות כאלה ואחרות לגבי כל נושא. לפעמים הסכמנו כולנו, לפעמים הייתה מחלוקת, אבל בסופו של דבר האירוע הזה התנהל כמו שמתנהלת מלחמה, עם קבלת החלטות של קבינט מצומצם, ועד היום זה כך. מלחמה לא פשוטה, אכזרית, ממושכת, שמעולם עם ישראל – בוודאי שתהיה איזו הקרנה לכלכלה, מה השאלה? חברת הכנסת מסיעתך שאלה מאיפה הכסף.

גדעון סער (הימין הממלכתי):

תוותרו על חוק הרבנים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שאלה טובה. יכול להיות, לא מכיר. אני בוודאי בעמדה שכל מה שלא יורה, לא צריך – בוודאי לא בשעה הזאת. אין מחלוקת, אני לא מכיר את הסוגיה. לכן אני אומר, גם אתה היית שר בממשלות ישראל בעבר, היית ראש קואליציה; אתה מכיר לפעמים את הצרכים הפנימיים. אבל אני מסכים איתך שעכשיו אנחנו צריכים להיות יותר מפוקסים כדי להביא את המשאבים שישנם ואינם למערכת הביטחון ובוודאי לאזרחים בצפון הארץ ובדרומה. אין שאלה כזאת, ואני מעריך שלשם אנחנו נלך. אני בטוח ששנת 2025 תהיה שנה לא פשוטה בגלל שנצטרך להביא את המקורות. עד היום המלחמה הזאת כבר עלתה מאות מיליארדי שקלים, וצריך להביא אותם. זה משהו לא מתוכנן. בוודאי, זה דבר שנכפה עלינו, וככה עם ישראל נוהג בשעות צרה. כרגע אנחנו צריכים להדוף את האויבים שלנו. אנחנו צריכים לחסל את כל מבקשי רעתנו, אחרת לא נחיה פה. כידוע לך, אתה מכיר את הכלל: החיים יותר חשובים מאיכות החיים. לכן ככה אני רואה את זה. עכשיו אני באמת מתפלא עליך קצת, בגלל שמלפיד אין לי ציפיות, באמת באמת. אין לי לא הערכה ולא ציפיות. אני מכיר אותו, אני שומע עליו. דרך אגב, אפילו תסתכלו בטלוויזיה על לפיד והיפוכו – כל יום הוא אומר משהו אחר. אני לא הייתי יוצא מהבית מהבושה. ממך אני אוחז יותר.

גדעון סער (הימין הממלכתי):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

טוב, אני אסביר. לכן אתה – – –

גדעון סער (הימין הממלכתי):

הטענות – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הסברתי.

גדעון סער (הימין הממלכתי):

אני דיברתי דבר אחד, ולפיד דיבר דבר אחר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז אמרתי: כשיש טענה – אני מצפה ממך גם מהיום שאתה החלטת, ואני אישית הצטערתי על כך שיצאת, אבל אני אומר: כשיש לך טענה עניינית וטובה – אהלן וסהלן, תגיד לנו אותה. תגיד את זה לראש הממשלה, תגיד את זה לשרים, בגלל שזו באמת לא שאלה של פוליטיקה. אם יש עכשיו אזרח בצפון שלא מקבל שירות והוא נמצא במצוקה ומישהו לא יודע על זה – בוודאי, זאת לא שאלה בכלל. לכן, רבותיי, אני מצפה שהאופוזיציה לא תגיש הצעות אי-אמון אלא תסייע לממשלה – – –

גדעון סער (הימין הממלכתי):

זאת הבעיה, תאמין לי, כל יום – – – אבל לא יכול להיות שתושבים מכל חבל הארץ הזה מרגישים שאין להם מדינה, וזאת הבעייתיות פה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני מסביר – הרי אתה יודע שחברך הטוב חיים כץ עבד לילות כימים. הייתה שם אופרציה לא פשוטה, לפנות 70,000 איש. תחשוב איזו מדינה עושה את זה בעולם, איך היא יכולה, לוגיסטית? ובאמת, נעשים שם מאמצים מרובים. הרי ברור לך לחלוטין שכל אחד משרי הממשלה, ליבו שם, והוא רוצה לעזור. עכשיו, כל אחד מנסה לעזור במקסימום שהוא יכול, אבל לפעמים הוא לא יודע שזה קיים. לפעמים האינפורמציה לא מגיעה אליו, ולכן אני אומר, אנחנו באותה סירה פה, אין שאלה, אין מחלוקת. לכן באמת אני אומר: אם יהיו לך הצעות – גם בסיור, דרך אגב, אני מצפה מאיש כמוך שיוצא לסיור – אתה יודע מה? תוציא דוח לממשלה, תכתוב: חבר'ה, הייתי שם, אני פגשתי אנשים.

נאור שירי (יש עתיד):

תוציא להם דוח – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, תוציא מכתב. בוודאי אני כחבר כנסת נוסע בשעת מלחמה, רואה משהו לא בסדר – ואני באופוזיציה – אני כותב לשר, כותב לממשלה, מיידע אותם.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מניח שמדינת ישראל חשובה מעל הכול אצלך. לכן אני אומר, אם זה היה קטע אידיאולוגי – אני לא מדבר כרגע על חוק כזה או אחר שאתה יכול להיות צודק בו, אין בעיה. כשיש משהו שהיית חשוף אליו – מסכנה באיזה כביש ועד איזה מקום שראית, איזה יישוב שאין לו מים ואף אחד לא יודע זאת – אני מצפה מאזרח רגיל, בוודאי חבר כנסת, שיבוא ויעלה את זה בפני האנשים שאמונים על העניין. לא מטפלים? תעלה לכאן, תגיד: חבר'ה, בשבוע שעבר שלחתי מכתב, ביקרתי. הרי אתה לא מבקר סתם, אתה מבקר כדי לשמוע מה המצב ולנסות לעזור לאנשים. לא לעלות לכאן ולהגיד: חבר'ה, אני ראיתי ככה וככה, והממשלה לא מתפקדת. אני חושב שזה בא ממקום טוב, שאתה הולך גם לחבק אותם. אנחנו רוצים לגלות סולידריות אחד לשני ובוודאי להעביר את הבעיות כדי שייפתרו, לא שיישארו. לכן אני מבקש לדחות את הצעות האי-אמון. אני גם מציע לכם לא להגיש אותן יותר בשעות האלה – זה לא יפה, לא נחמד, ואני חושב שעם ישראל לא מקבל את זה יפה. תעשו את החשבון שלכם, תקשיבו לי.

גדעון סער (הימין הממלכתי):

אל תיתנו לנו סיבות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע, אני אגיד לך משהו: האויב באמת לא מאפשר לנו בשעה הזאת את הלוקסוס לעלות ולהתווכח כאן על דברים לא רלוונטיים, שוליים. הרי ברור לך לחלוטין – אתה יודע באיזו מלחמה מישהו מציע ללכת לבחירות? הרי גם אם היינו יושבים פה – אני לפחות, אני באמת שלי בחיים לא הייתי מעלה את זה על השפתיים בגלל שאני יודע שכל יום נהרגים חיילים, כל יום נפצעים, יש לנו חטופים, יש לנו מצב כלכלי לא פשוט. אז למה אני מצפה עכשיו? מה, זו שאלה של ממשלה כזאת או אחרת? אני מצפה לגבות את הממשלה בכל דבר. אני חושב שזה מקרין ישירות לחיילים בשטח, ואני חושב שזה רק עוזר לעם ישראל. לכן אני מפריד: כשיש מצב חירום, אני מתנהל אל"ף; כשיש מצב רגיל – משהו אחר. לכן אני מציע לכם לשקול את מה שאמרתי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר אמסלם. כעת נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת נאור שירי מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מזכיר הכנסת, המון מזל טוב, וברכות על המון לילות ללא שינה. לא יודע אם זה ברכות.

היו"ר אמיר אוחנה:

גם השר מברך אותך.

נאור שירי (יש עתיד):

לעלות אחרי השר דודי אמסלם, הידוע בכינויו "חנה בבלי", זה תמיד מרגש, כי היכולת שלך להטיף מוסר על ביחד, ממלכתיות, ומה אתה היית עושה אילו היית באופוזיציה – אני באמת תוהה לפעמים אם אתם משאירים בכניסה לכנסת את המודעות העצמית שלכם. באמת, אתם משאירים אותה מחוץ לכנסת, מגיעים לפה, ואז מטיפים לנו ואומרים לנו: איך אתם מעיזים לעשות את זה בזמן לחימה? גדעון סער, היית בצפון, ואיך לא נתת דוח על הפעילות, ומה חסר במטולה – כאילו מישהו מהם היה מקשיב. שעות ושנים – מה זה שעות, חודשים אנחנו צועקים במליאה מה קורה בצפון, ועכשיו הם צריכים דוח מהסיור שלנו במטולה, אם כן או לא וצפון. שוב, דודי אמסלם הוא השר שמשיב לכל אי-אמון, וכל אי-אמון חוזר על אותה הסתה, כי הוא קצין הסתות ראשי. הוא מדבר: ביחד ננצח, אבל דקה וחצי לפני שוטף, קוצף ושוצף על יאיר לפיד או רם בן ברק – הפעם הוא לא הזכיר את רם בן ברק. אבל אני רוצה לומר לך, דודי אמסלם, אני רוצה להסביר לך בצורה הכי פשוטה למה אנחנו מתנגדים לממשלה ולמה אנחנו קוראים לבחירות. אגב, פוש עכשיו – לא רק אנחנו קוראים לבחירות. אני אקריא לך, למרות שאתה לא פה: "אנחנו לא באמת בתוך מלחמה, בוא נגיד את האמת", "אנחנו ממשלה ללא הישגים, אולי צריך בחירות". מי שאמר את זה הוא לא נאור שירי או מיקי לוי; מי שאמר את זה הוא חבר הכנסת אליהו רביבו, חבר סיעתך. לא ששמעת, ואני אחזור על הציטוט אם אתה רוצה. זה מה שהוא אמר היום: אתם ממשלה ללא הישגים; אתם ממשלה שלא עושה מה שצריך; אתם לא דואגים לפריפריה. אתה כל פעם מזכיר את הפריפריה, ודיברת על מטולה – לא מהיום אתם לא דואגים לפריפריה, דודי אמסלם; אתם לא דואגים לפריפריה כבר 17 שנים שאתם שולטים. אבל אתם מצאתם את הפתרון. אתה לא צריך רכבות או אוניברסיטה בקריית שמונה – אתה פשוט פינית את הפריפריה, זה הפתרון שלכם. מה עשיתם? פיניתם חבל ארץ. זו הממשלה שלך. זו הממשלה שלך, דודי אמסלם. והיום צייץ איתמר בן גביר ציוץ לפנתיאון – למה? קודם כול, זה מה שהוא עושה, מצייץ. אבל האמת היא שטוב שיעשה רק את זה, אולי המדינה תיראה טוב יותר. הוא צייר תמונה של עציצים, אז אתם ממשלה של עציצים. מה שמעניין אתכם, ועל זה אתם לא תצחקו במליאה, זה 64 חברי כנסת, זה מה שמעניין אתכם – משפט אחרון – ככה אתם מנהלים את המדינה. אף צחוק לא היה פה אם 64 מנדטים היו בסכנה בשבוע שעבר, כשהעברתם את החוק שמגביר את הנטל על משרתי המילואים. 350,000 משפחות יושבות בבית, חיילים מתים – וזה מה שאתם עושים, ומצחקקים על זה, אבל אם הממשלה הייתה בסכנה – חצי חיוך לא היה פה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מתן כהנא, שינמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת המחנה הממלכתי, אם הוא מעוניין בכך. מעוניין, עד שלוש דקות. בבקשה, אדוני.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, נראה לי שהנימוק הכי טוב שאני יכול לתת הוא להקריא משהו ששלחה לי – נקרא לה ק', וביקשה ממני להקריא את זה פה: לפני עשרה ימים עברתי הפלה, היריון שהסתיים מעצמו – לבד, כמו הרבה מאוד מהחוויות שלי בשמונת החודשים האחרונים. ככה זה לבנות הזוג, ככה זה במשפחה מגויסת. האיש שלי יצא בבוקר 7 באוקטובר, והיה מגויס מאז עם הפסקה של שלושה שבועות באמצע. והחיים במדינת ישראל ממשיכים, ואני משתדלת לזכור שצריך היום חולצה לבנה, בשישי להגיע לעודד בטורניר הטניס של הבן, להכין את ארוחת הבוקר שאוהבים לבית ספר, לקחת לחברים ולחוגים, לחבק לפני השינה, להחליף את כל המצעים בלילה כשבורח הפיפי. יש כאן רק מבוגרת אחראית אחת לכול. יש כאן גם שלושה יצורים מופלאים שצריכים, ויש אישה אחת שהיא גם דוקטורנטית, גם פעילה חברתית, גם אימא וגם בת זוג שקשה לה, כבר קשה לה מדי. ואני רואה את ההתארגנות האזרחית לקראת הדיון בבג"ץ ואת הסרטונים ואת ההצהרה של הסנאט של בר-אילן, וכמה מדברים על פגיעה במילואימניקים והמילואימניקיות, ואני שמחה שהאקדמיה תופסת צד מוסרי ומביעה עמדה, וגם צובט לי בלב. שמונת החודשים האחרונים היו מאתגרים מאוד בעולמי הצר, שלא לדבר על המדינה. וכל כך הרבה פעמים נשארתי שקופה, מהסיוע באוניברסיטה ועד הזמנים של ימי ההורים. והשורה התחתונה היא שהנטל הוא לא רק השירות ולא רק על מי שמשרת. הנטל הוא על התא המשפחתי על הרכביו. אנו נאבקים למען השוויון והשותפות, וזה חייב להיאמר ביחד. יש לך במה ציבורית רחבה, ואני מבקשת את השותפות שלך, שתדבר גם בשבילי ובשבילנו, בעיקר הנשים שבעורף. שתזכור אותי וקצת ממה ששיתפתי כאן בפעם הבאה כשאתה נואם על דוכן הכנסת, משתתף בוועדה, מתראיין בתקשורת. אני אשמח מאוד שהדברים האלו יושמעו בכנסת. אנחנו חייבים תיקון, אנחנו חייבים ישראל טובה יותר. ואני אומר לכולנו פה, אחרי ההצבעה בשבוע שעבר על החוק הבאמת-באמת מאוד קשה הזה, מאוד לא צודק הזה, חוק שעלול להביא לפטור מוחלט של אחינו החרדים מהמצווה של שירות בצה"ל, אני קורא לכולם, בפעם הבאה שממשיכים לקדם את החוק הזה, לחשוב על מה שק' כתבה לי והקראתי כאן עכשיו. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת כהנא. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן להציג את הצעת האי-אמון, או לנמק את הצעת האי-אמון מטעם סיעת ישראל ביתנו. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, ממשלת נתניהו השישית לוקחת אותנו לחורבן הבית. אני מאשים את ממשלת נתניהו השישית ששום דבר חוץ מהכיסא לא מעניין אותם. מבחינתו של נתניהו, אם הוא לא ראש ממשלה, שהמדינה הזאת תישרף. זאת לא ממשלת ימין, זאת לא ממשלת שמאל, זאת ממשלת אסון. בדרך לכאן שמעתי שראש הממשלה יושב עכשיו עם השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין על נושא ההסדר המדיני בלבנון על מנת למנוע התלקחות, על מנת למנוע מלחמה. אני לא מבין על מה יש לשבת. יש לנו הסדר מדיני עם לבנון, הסדר מדיני שנקרא החלטה 1701, מ-2006. מועצת הביטחון פה אחד אישרה את ההסדר; ממשלת לבנון אישרה את ההסדר; ממשלת ישראל אישרה את ההסדר, החלטה 1701. כל מה שאנחנו צריכים לדרוש – מימוש החלטה 1701, קרי, אין אף איש חיזבאללה דרומה מנהר הליטני. אין אף איש של כוח רדואן בין נהר הליטני לגבול לבנון. ואם הקהילה הבין-לאומית לא מסוגלת לכפות את ההסדר הזה על חיזבאללה, על ממשלת לבנון, מדינת ישראל חייבת לממש את ההסדר הזה באופן חד-צדדי. הרי ברור שגם את ההסדר הבא חיזבאללה לא תכבד. היו לנו, אגב, לפני 1701 עוד שתי החלטות, עוד שני הסדרים בין-לאומיים: אחד זה החלטה 425 ו-426 ממרץ 1978, הנקראת הקמת כוח יוניפי"ל, שהיה אמור לשמור על הסדר ועל הביטחון. אנחנו יודעים שלמעשה היום כוח יוניפי"ל הפך לכוח המסייע לחיזבאללה. יש לנו עוד החלטה בין-לאומית, עוד הסדר, משנת 2000. כשברחנו מלבנון והפקרנו את בעלי הברית שלנו, צד"ל – צבא דרום לבנון – מזכ"ל האו"ם הוציא הודעה בפני מועצת הביטחון שישראל חזרה לקווי 1967, לקו הבין-לאומי. אז יש לנו כבר שלושה ההסדרים. באף הסדר חיזבאללה וממשלת לבנון לא עמדו. מה הטעם להגיע להסדר רביעי? לכן הדבר היחידי: תממשו את 1701, אחרת זאת עוד כניעה לטרור. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה, מטעם סיעת חד"ש-תע"ל. עד שלוש דקות לרשותך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, גם אני אצטרף לברכות, כמובן. הפקרה פושעת של הדרום והצפון, יוקר מחיה מטורף, שחיתות פושה בכול, אלימות ממוסדת נגד מתנגדי שלטון, הקרבת חטופים וחיילים, טבח והרעבה בעזה, טיהור אתני בגדה, נרמולו של הנציונל-כהניזם, חיסול עצמאותם של אמצעי התקשורת ומערכת המשפט. זוהי רשימה חלקית מהישגיה ממשלת הדמים הדורשים את סילוקה. מפאת קוצר הזמן אתמקד בעוול אחד בלבד. במכתב רשמי של הפרקליטות לבג"ץ נכתב לאחרונה: "האירועים המפורטים במכתבו של מפכ"ל המשטרה מהווים הפרה בוטה של הדין והתערבות פסולה של השר בעבודתה האופרטיבית של המשטרה. פעולותיו האמורות של השר היו אסורות לפני התיקון לפקודת המשטרה, הן עודן אסורות אחריו, והן מנוגדות להחלטות בית המשפט"; "קצרה הדרך להשפעה פוליטית אסורה על פעילותה האופרטיבית של המשטרה, תוך פגיעה אנושה בשלטון החוק ובזכויות האדם". ובתחקיר שפרסם העיתונאי ג'וש בריינר בהארץ מתגלה ביתר שאת עומק הסיאוב והשחיתות: דוברות משטרה שקרנית שמעלילה על אזרחים; פרשים אלימים שמקבלים הוראות לדרוס משפחות חטופים; מעצרי שווא פוליטיים תוך עקיפת הפרקליטות, בעיקר של אזרחים ערבים ומתנגדי המלחמה; הדבקת אישומים פיקטיביים; עצורים שנעלמים שעות בדרכם לבית המשפט בעודם מסובין במסובים; מתן יד חופשית לנוער הזוועות להשתולל עם סמלי ארגון הטרור כך; מינויי בכירים ואף דרג זוטר בניגוד לדין; וכיוצא באלה מרעין בישין. ושיא עבריינותו של הצר: מניעת אבטחת המשטרה את שיירות הסיוע ההומניטרי לעזה וסיועו לחוסמיהן ותוקפיהן. על ישראל החובה להעביר את הסיוע, וזו גם הייתה החלטת הממשלה, אבל הכהנאי בשלו: הוא החוק, הוא השופט, הוא התליין. כפי שחשף בריינר, ואני מצטט אותו שוב: "'השר מטיל אימה על כל צמרת המשטרה', אומר מקור ביטחוני בכיר מאוד, ובדבריו מהדהד את קולותיהם של בכירים כמותו: 'המשטרה נכבשת על ידי בן גביר, המשמעויות הרסניות. המשטרה תמלא את גחמותיו של השר' – – – הועברו אזהרות בעניין לדרג המדיני, אך בשטח כמעט דבר לא השתנה", כותב בריינר.

היו"ר אמיר אוחנה:

ולכן אדוני מציע – – –

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

משפט אחרון, ברשותך. שתיקתם של ראש הממשלה ושל הממשלה כולה אל מול העבריינות הזו כמוה כתמיכה בה, הווה אומר – הממשלה כולה אחראית לפשעי הכהנאי וחייבת לעוף מחיינו ומייד. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה. חברת הכנסת נעמה לזימי, ולאחר מכן – חברת הכנסת שרן מרים השכל. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תחת הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים כולם הופכים להיות מושחתים ומפקירים. השר העבריין בן גביר הודיע שמי שתהיה נגדו כתבה בעיתון על אלימות משטרתית – יקודם, ומי שלא ינהג ביד קשה למתנגדי שלטון – יידחק עד יורחק. כי הוא רוצה משטרה פוליטית, בצלמו ובדמותו של עבריין סדרתי. זה כמובן אותו שר שאחרי שגרם לנהג שלו להיכנס לצומת באדום, האשים את הנהג שבו הוא פגע, שנסע באור ירוק לחלוטין; שר עבריין, שתועד לא פעם נוסע ברכב בלי חגורת בטיחות, ויש לו לא פחות מ-78 הרשעות תעבורה. 78. השרה מירי רגב ניהלה טבלת רמזורים על פי קרבה פוליטית לחלוקת פרויקטים מכספי ציבור. מי שאינם מועילים לה פוליטית לא יזכו לפגישה כלל וכלל. הכבישים האדומים והמדממים, שבהם יש קטל אין-סופי – יחכו. לשרה יש מקורבים והם לפני קדושת החיים. שר האוצר סמוטריץ' הודיע שאינו מתכוון לטפל ביוקר המחיה עד סיום הפעולה הצבאית ברפיח. אז מה אם הפכנו למדינה הכי יקרה ב-OECD כשהוא מימש את תפקידו בהטמעת הכספים הקואליציוניים למקורבים שלו? שהכלכלה תמות, העיקר שלחברים שלו יהיו תקציבים מפליגים בזמן שהיתר קורסים. שר השיכון אינו יודע שמטולה הופגזה כמעט כולה ופונתה, החליט לתעדף את כלל הפרויקטים שתחת משרדו רק לחברה החרדית, ולסבסד 45% מהדירות לאוכלוסייה שהוא מזוהה איתה. את חוק רן כהן לזכויות הרכישה של הדיור הציבורי הוא ביטל. שיחכו העניים. ומשבר הדיור? למה? למי רע פה? שר החינוך קיצץ 200 מיליון ש"ח מתקציב הגיל הרך אבל עוצם עיניים מול הקומבינות של רשתות החינוך העצמאי החרדיות, שמנסות לחמוק מהעלמת מיסים בימים אלו. ומה זה לחמוק? לבקש מהציבור לממן את ההעלמה הזו. השרה לשוויון חברתי הבינה שהקואליציה הזאת פחות בעניין של יוצאים בשאלה. אז היא קיצצה את כל הסעיף התקציבי בנושא. אותם צעירים יוצאי החברה החרדית, שיישארו פגיעים וחשופים לניצול ולסכנה, הם לא מעניינים אותה. וכמובן, אי-אפשר לשכוח, יו"ר הכנסת, את השר לשיתוף פעולה אזורי, שהוא גם שר נוסף במשרד המשפטים, וגם כמובן השר המקשר בין הכנסת לממשלה, שמנצל את כל התפקידים החשובים כל כך האלו לטובת מפעל ג'ובים אגרסיבי לחברי מרכז ולמקורבים בדירקטוריונים הכי חשובים של מדינת ישראל. אבל זה כלום לעומת הפרת האמונים של ממשלה שלמה; ממשלה שלמה שהחליטה שבזמן מלחמה, ולמרות שצורכי מערכת הביטחון השתנו ללא הכר, שזו העת לייצר חוק השתמטות גורף, כדי לרצות את השותפים שלהם. והחיילים? והמילואימניקים? הם יקבלו חוק נפרד, שיאריך להם את הוראת השירות, ויוסיף נטל על כתפיהם, שכבר לקחו על עצמן יותר מדי. ומה עם ההשלכות על החברה הישראלית? מה עם הפגיעה העתידית בשדרה הפיקודית בצה"ל? איך זה ישפיע על מערך בריאות הנפש, על העצמאים ועל העסקים הקטנים, על נשות חיילי המילואים ועל מקום עבודתן? אה, זה קל. הם פשוט לא בדקו. לא חקרו ולא בדקו את זה. אם לא חוקרים ובודקים, אין בעיה. מה, לא ככה? כל הממשלה הזאת צריכה לעלות למשפט על הפקרה מכוונת של האומה ואזרחיה. ישראל חייבת תקווה, חייבת תקומה ומזור. הם חייבים ללכת, ואנחנו חייבים לשקם ולרפא. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת שרן מרים השכל. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אדוני היושב בראש, חברי השר מיקי זוהר, אני מבקשת ממך כמה דקות, בבקשה, לעצור שנייה את השיחה. תקשיב, אני הייתי כאן, ואני אומרת לך בכנות: ישבתי, הקשבתי לטיעונים, למה שהיה. עולה השר דודי אמסלם, ולומר את האמת, אני לא ידעתי אם אני ברבע שעה של סטנד-אפ קומדי. ברצינות. עד כמה מנותקים ניתן להיות. עכשיו, תראה, אנחנו באים ומצביעים על בעיה, בעיה שמדינה שלמה מדברת עליה. יש פה כשל ביטחוני ויש פה כשל כלכלי. שתי ידיים שמאליות לממשלה הזו. אגב, חלק מהדברים גם נאמרו על ידיכם; אגב, גם על ידיך – בעניין הביטחוני. עולה לכאן השר, ומה התשובה שלו? התשובה הראשונה – יש מלחמה, צריך לחסל את האויב. גאון. נהדר. לך תחסל את האויב. ארבעה חודשים של הפסקת אש שקטה. אנחנו צועקים, ארבעה חודשים שאנחנו אומרים, גם מתוך הממשלה, גם מחוץ לממשלה. אתם עוברים משלב ב' לשלב ג', מורידים את כוח האדם, עושים הפסקת אש שקטה, אוקיי? איפה, איפה הכוח הצבאי? איפה המלחמה? הוא מדבר על מלחמה, על זה שצריך לחסל את האויב. יש כיבוש במדינת ישראל, כל חבל הארץ הצפוני נמצא בכיבוש של החיזבאללה. מה נסגר? איך יכול להיות שאנחנו עומדים מהצד ורואים את זה? זה כישלון ביטחוני. הוא מתחיל לדבר על זה שאולי גדעון סער יתחיל לכתוב דוח על מה שמתרחש שם. באמת, אני עצרתי את עצמי מלהתפקע מצחוק. אבל אני בדמעות, כי אני מבינה שזו הממשלה הזו. איך יכול להיות? מה הוא עוד אומר? יש אזרחים שנמצאים במצוקה – נהדר – תפנו אליי במכתב פרטני, נטפל. איזה פרטני? יש מאות אלפי אזרחים המפונים מהצפון ומהדרום, יש מצב כלכלי, משפחתי – משפחות מתגרשות; שבעה חודשים של מילואים, אנשים כבר לא יודעים איך לנשום. אנחנו נמצאים בוועדת הכספים, אנחנו רואים איך הגירעון גדל. האסון הכלכלי שעומד לפקוד אותנו הוא רק ההתחלה. הוא רק ההתחלה, חברים. בעוד שישה חודשים, אנחנו נמצאים בבור. וחבר'ה, שיהיה ברור: אם אין כלכלה, אין ביטחון. אני חוזרת על זה: אם אין כלכלה, אין ביטחון. אז הוא אומר לנו: תפנו נושאים פרטניים במכתב, ואנחנו נטפל. איזה פרטני? זו אוכלוסייה שלמה, זו מדינה שלמה. כמעט 10 מיליון איש במדינת ישראל נמצאים במצוקה. אז מה התשובה האחרונה? הוא אומר לנו: אנחנו נמצאים במצב חירום; ההפגנות והשיח הזה – האויב מסתכל. ואני אומרת לך, מיקי: הוא צודק; האויב מסתכל. אתה יודע שמה שהיה בכנסת הקודמת, בממשלה – אם זה היה קורה תחת המשמרת שלנו, אתם הייתם שוחטים אותנו, מה זה שוחטים אותנו. אם במצב כזה היו כאן אנשים שהלכו ורקדו על הדם בפיגועי טרור ובאירועים ביטחוניים שהיו – מה הם היו עושים בתקופת מלחמה? הם היו שוחטים אותנו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

סליחה, שנייה. ואז הוא אומר ומלין על שאנחנו מעיזים לבקר? האויב מסתכל על ההתנהגות, ההתנהגות הכישלונית הזאת, הכנועה הזאת. אנחנו לא נוכחים בכלל. על זה הם מסתכלים; על החולשה הזו שאנחנו משדרים. מיקי, אתה בן אדם שאפשר לסמוך עליו. תנער אותם. תנער אותם. אנחנו צריכים את הביטחון. אנחנו צריכים את הכלכלה. וכרגע הכול נמצא בכישלון. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אין שר מסכם. חבריי חברי, נעבור להצבעות. נצביע תחילה על ההצעה להביע אי-אמון של סיעת יש עתיד. לבקשת האופוזיציה, נקיים הצבעה שמית. מזכיר הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

מזכיר הכנסת, אני מבקש סיבוב שני.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם יש מישהו?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

יש עוד מישהו במליאה שלא הצביע? אין מישהו. בבקשה, נא לסכם את ההצבעה. 39 בעד, אחד נגד. אני קובע שההצעה לא התקבלה, מכיוון שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה של סיעות הימין הממלכתי וישראל ביתנו להביע אי-אמון בממשלה. גם זו ההצבעה שמית. בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

המזכיר, נא לקרוא את השמות פעם נוספת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

האם יש חברי כנסת – כן.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר משה סולומון:

יש עוד מישהו שלא הצביע ונמצא באולם? מזכיר הכנסת, אנא סכם ההצבעה. 39 בעד, שניים נגד. אני קובע שההצעה לא התקבלה מכיוון שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר משה סולומון:

וכעת, חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הודעת הממשלה בהתאם לסעיף 9(א) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, על הפסקת חברותם בממשלה של השרים בנימין גנץ, גדי איזנקוט וחילי טרופר. אני מזמין את שר התרבות והספורט מיקי זוהר להציג את הודעת הממשלה. בבקשה, אדוני השר.

שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהתאם לסעיף 9(א) לחוק הממשלה, התשס"א–2001, הריני להודיע כי חברותם בממשלה של השרים בנימין גנץ, גדי איזנקוט וחילי טרופר נפסקה ביום 13 ביוני 2024 בשעה 10:00, וזאת בהתאם לסעיף 22(א) לחוק-יסוד: הממשלה ולסעיף 5ב לחוק הממשלה, התשס"א–2001. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר.

היו"ר משה סולומון:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024, לקריאה הראשונה. אני מזמין את שר הבריאות חבר הכנסת אוריאל בוסו להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני השר, לרשותך עשר דקות.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, לפני שאציג בפני הכנסת את הצעת החוק הממשלתית שמוביל משרד הבריאות, כמובן, כמו תמיד כשאנחנו פותחים כאן, אני מבקש בראש ובראשונה להשתתף מעומק הלב בצערן הכבד של משפחות חיילי צה"ל הקדושים והגיבורים שנפלו בימים האחרונים ברצועת עזה.

היו"ר משה סולומון:

חברים, מי שבמליאה – נא לא להפריע.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

כל חלל הוא עולם ומלואו. כל אובדן הוא קשה מנשוא. אנו כואבים ודואבים למשמע הבשורות הקשות על נפילת הבנים. ליבנו עם המשפחות היקרות ברגעיהן הקשים, שולחים מכאן אליהן חיבוק תומך ואוהב. לצערנו, גם בתקרית האחרונה, אחד מהנופלים – אשתו היא חלק ממערכת הבריאות, ועוד ועוד. נשלח מכאן גם כן את איחולנו ותפילותינו לרפואתם במהרה של חיילי צה"ל שנפצעו בפעולות האחרונות בגבול הצפון וברצועת עזה, ואנו מייחלים שבעזרת השם יחלימו, יירפאו ויחזרו לאיתנם. וכמובן, התפילה הקבועה שנמצאת למול עינינו תמיד: חזרתם של החטופים השבויים שנמצאים בידי המחבלים – שיחזרו במהרה בריאים ושלמים.

היו"ר משה סולומון:

אמן.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה ראשונה את הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (תיקון מס' 37), התשפ"ד–2024. הצעת החוק המוצעת גובשה על ידי משרד הבריאות בהמשך להחלטת ועדת שרים למאבק ביוקר המחיה מיום 29 בפברואר 2024, בהמשך למדיניות הממשלה להסרת חסמים רגולטוריים והורדת יוקר המחיה של מוצרי הצריכה לטובת אזרחי ישראל. הצעת החוק היא חלק נוסף במהלך רחב שהממשלה ככלל ומשרד הבריאות בפרט מקדמים בימים אלו, במטרה להוריד ככל הניתן את יוקר המחיה. במקביל להצעת חוק שאני שמח להציג בפניכם, אנחנו מקדמים רפורמה נוספת, שנקראת רפורמת המזון, שזה הרחבת אימוץ הדין האירופי, שנמצאת כרגע במהלך ההכנה לקריאה השנייה והשלישית בוועדת הבריאות של הכנסת. זו ההזדמנות גם לומר מילת תודה גדולה לחבר הכנסת יונתן מישרקי, יושב-ראש הוועדה, על הדיונים המקצועיים הרבים והרחבים שהוא מוביל בנושא. יוקר המחיה הוא עובדה קיימת. אנחנו לא מתחמקים מהמציאות הכלכלית שבה אנו חיים, אלא פועלים בכל הכוח על מנת לעשות ככל שבידינו כדי לצמצם עד כמה שניתן את העלויות של המוצרים, הן במזון והן בתמרוקים. זו המדיניות שלי במשרד הבריאות, ואנחנו עושים זאת, במקביל לכל העשייה, התהליכים והפעולות האחרות הנדרשות במערכת הבריאות, ובראשן התמודדות מערכת הבריאות עם ההשלכות המורכבות של אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל והסיוע לתושבים וליישובים בגבול הצפון ובעוטף עזה. ולגופה של הצעת החוק: רפורמת התמרוקים, בהרחבה: מאז שנת 1973, מפקח משרד הבריאות על ייצור ושיווק תמרוקים באמצעות מתן רישיון תמרוקים כללי ליבואנים וליצרנים, הנוגע לעיסוקים בתמרוקים, וכן רישיון לכל תמרוק מסוים. בתיקון מס' 25 לפקודת הרוקחים, בחוק התוכנית הכלכלית, התשע"ז–2016, ובתיקון מס' 32 לפקודה בחוק התוכנית הכלכלית, 2021, נקבעו בפקודת הרוקחים הוראות המבוססות על כללי האיחוד האירופי המחייבות עוסקים בתמרוקים, בין היתר, לערוך הערכת בטיחות לכל תמרוק ולהחזיק תיק תמרוק הכולל מסמכים שונים ומידע על התמרוק. תיקונים אלו נועדו להחליף את החובה לקבל רישיון תמרוק ממשרד הבריאות, ולאפשר ייצור ויבוא של תמרוקים בהודעה בלבד, מבלי לקבל אישור מקדים לכך ממשרד הבריאות. בשנת 2023 אישרנו בוועדת הבריאות בראשותי, כשעוד הייתי יושב-ראש הוועדה, את תקנות הרוקחים התשפ"ג–2023 – זה נקרא "תמרוקים" – שהתקין אז שר הבריאות, שקבעו הוראות שונות המאפשרות את יישומם של התיקונים האמורים. ועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה ביום 26 במאי 2024 החליטה לאשר על דעת הממשלה, בהתאם להחלטה באותו יום, את טיוטת החוק המוצע לפניכם. הצעת חוק זו נועדה בעיקר למטרות הבאות: 1. ליצור מסלול נוסף ליבוא תמרוקים, המיועד ליבואנים נאותים כהגדרתם בחוק המוצע, המקיימים תוכנית בקרת איכות ובטיחות מקיפה עבור כל תמרוק המיובא על ידם. מסלול זה יאפשר ליבואן נאות לייבא תמרוק מבלי שנערכה לתמרוק הערכת בטיחות ומבלי להחזיק תיק תמרוק, בכפוף לתנאים המפורטים בחוק המוצע, ובכללם התנאי כי התמרוק המיובא במסלול זה הוא תמרוק המשווק כדין במדינות האיחוד האירופי, שווייץ או בריטניה. ההכרה בעוסק בתמרוקים כיבואן נאות תחייב אותו בניהול סיכונים מקובל, ניהול מידע באופן שוטף וקבלת אחריות מלאה ובלעדית על בטיחות ויעילות התמרוקים שאותם הוא מייבא. תיקון זה יקל את הנטל האסדרתי על יבואנים ויאפשר להם לייבא תמרוקים לשוק באופן מהיר ויעיל יותר. 2. לקבוע כי הוראות האיחוד האירופי בעניין תמרוקים יחולו בישראל בתנאים, בהגבלות ובשינויים המפורטים בהצעה. תכלית תיקון זה ליצור הרמוניזציה בין הוראות האיחוד האירופי החלות בעניינם של חומרי גלם בתמרוקים לבין הוראות הדין בישראל. אימוץ הוראות אלה יתרום להבטחת רמת בטיחות גבוהה בתמרוקים והקפדה על סטנדרטים בין-לאומיים גבוהים. בנוסף, התאמת הדין הישראלי להוראות הדין באיחוד האירופי תאפשר ליבואנים וליצרנים לפעול בתנאים זהים לאלה שבאירופה ותקל על התנהלותם המסחרית בשוק הגלובלי. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שלפניכם תביא, בעזרת השם, בשורה משמעותית לאזרחי ישראל; תקל על יבוא נוסף של תמרוקים, תגביר את התחרות ותביא בכך להורדת המחירים, אך בה-בעת תשמור על בטיחות התמרוקים המשווקים בישראל. לכן, כפי שאתם רואים, מי שמציג את החוק הזה הוא משרד הבריאות, כי לא ויתרנו ואנחנו לא נוותר על שום סטנדרט בנושא הבריאות. לכן אנחנו עומדים על כך. אשר על כן, אבקש את תמיכת הכנסת בהצעת החוק. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר.

היו"ר משה סולומון:

לפני הדיון האישי, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שיקום נפש בקהילה (תיקון מס' 2) (החלפת המונח נכה נפש), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן; הצעת חוק יום בריאות הנפש, התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, ואליד אלהואשלה ואוהד טל. הודעות שר הבריאות על מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיונים מהירים בהצעתם של חברי הכנסת קארין אלהרר, יוליה מלינובסקי וגלעד קריב בנושא: הכרה בנפגעי נפש ממעגל שני; בהצעתם של חברי הכנסת סימון מושיאשוילי, טטיאנה מזרסקי, יאסר חוג'יראת וניסים ואטורי בנושא: עומס רב וחסר תקדים בחדרי המיון בבתי החולים בישראל; בהצעתם של חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, סימון מושיאשוילי, אחמד טיבי ויאסר חוג'יראת בנושא: פגיעה קשה של המוסד לביטוח לאומי בחולי סרטן העור עקב חשיפה תעסוקתית לשמש. הודעות שר הבריאות על מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיונים מהירים בהצעתם של חברי הכנסת שרן מרים השכל, קטי קטרין שטרית, מאיר כהן ויבגני סובה בנושא: עיכוב פיצויים לנפגעי הנובה ובני משפחותיהם על ידי ביטוח לאומי, ובהצעתם של חברי הכנסת אברהם בצלאל, משה פסל, עופר כסיף, משה רוט, אימאן ח'טיב יאסין, ירון לוי ויצחק קרויזר בנושא: קמפיין מפעל הפיס בשיתוף משרדי הרווחה והבריאות למניעת התמכרויות. עוד אבקש להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 96(ה) לתקנון הכנסת, ביקש חבר הכנסת חילי טרופר לחזור ולהיות מציע של הצעת חוק הספורט (תיקון – הסדרת העיסוק באימון ספורט), התשפ"ג–2023, שמספרה פ/2609/25. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. עד שחבר הכנסת מתן כהנא עולה, יש המון דוברים, ואני מבקש שתתכננו את הזמן ותעמדו בשלוש דקות. כך זה יקל על הניהול.

גלעד קריב (העבודה):

למה אתה מסתכל עליי כשאתה אומר את זה?

היו"ר משה סולומון:

לא, לא הסתכלתי עליך, רק הסתכלתי לכיוונך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אבל, אדוני היושב-ראש, כל הרעיון שזה פיליבסטר. פיליבסטר אומר שאנחנו יכולים – – –

היו"ר משה סולומון:

יש לך – אתה יכול לנצל את כל שלוש הדקות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לא, אנחנו רוצים ללכת לאט, לחזור לאט. זה כל הרעיון, אדוני. אדוני היושב-ראש, אני אנצל את הסשנים הראשונים של הפיליבסטר לדבר על חוק הג'ובים של ש"ס, מה שנקרא חוק הרבנים. אדוני היושב-ראש, אדוני היושב בראש, אני רוצה הפעם לפנות אליך, לשאול אותך – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – איך אומרים "יושב בראש"? אין מילה כזאת בעברית.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אז מה?

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני יושב הראש.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

יושב הראש. אדוני יושב הראש, מה שטלי אומרת – קדוש.

גלעד קריב (העבודה):

תאפס את הזמן, היושב-ראש. אני רוצה שיהיה דיון בעניין הזה.

מיקי לוי (יש עתיד):

הוא לא יושב-ראש הכנסת. "אדוני היושב בראש".

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת מתן כהנא עומד כאן וזה על הזמן שלו.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

לא, זה לא על הזמן שלי, זה הזמן שלך. אני מבקש שתקרא אותה לסדר.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אני תכף שמה לך את השיר – – –

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני, אני רוצה לשאול אותך, הרי בסוף היה לכם דיל עם ש"ס לגבי בחירת הרב הראשי: אתם בוחרים את הרב הספרדי הראשי לפי מה שהם בוחרים, הם בוחרים את הרב הראשי האשכנזי לפי מה שאתם רוצים, וועדה של 40 מבכירי רבני המגזר שלנו בחרו מועמד ראוי לכל הדעות, אבל פתאום ש"ס באים ואומרים: לא יעלה על הדעת. לא ניתן את קולנו לזה. פתאום עכשיו הם באים אליכם ואומרים לכם: לא, לא, אנחנו רוצים את חוק הרבנים. למה הם צריכים את חוק הרבנים? חוק הרבנים זה חוק שנועד לאפשר לש"ס למנות רבנים ב-43 ערים שאין בהן רב ובעוד 70 שכונות, לדעתי. לפני הפארסה עם הדיל על הרב הראשי, אמרו לי אנשים משלכם: אל תדאג, נעשה דילים, ייתנו לנו את הרבנים שלנו. אבל הינה, גיליתם: ש"ס לא עומדים בסיכומים איתכם בהקשר של הרב הראשי. ועדיין, אתם עכשיו – לא למדתם כלום? לא למדתם כלום, ועכשיו תתמכו בחוק הג'ובים של ש"ס, אחרי שהם כבר הראו לכם שאי-אפשר לסמוך עליהם בהקשר של סגירת דילים, כמו שאתם עושים איתם בהקשר של רבנים? ואם כבר אתם הולכים לדבר הזה, יש לכם אפשרות לעשות עכשיו את הדבר האולטימטיבי. תגידו לש"ס – זה גם מסתדר בלוח הזמנים: רבותיי, יש תכף בחירות לרב הראשי לישראל. אנחנו סגרנו דיל, נראה אם תעמדו בדיל הזה. זה לא סתם דיל, זה חלק מההסכמים הקואליציוניים. אם תעמדו בהסכמים הקואליציוניים, ובאמת הרב הראשי האשכנזי שוועדת 40 גדולי רבני הציונות הדתית בחרו – נדבר איתכם, נבוא, נצביע על החוק שאתם רוצים. אם לא תעמדו במה שסגרנו, הרי שאין לנו מה לבוא לקראתכם. אבל עכשיו סתם. באמת, אחרי שהוחלט שבמלחמה לא מעלים את החוק הזה – חוק כל כך שנוי במחלוקת – אתם הולכים לתמוך בחוק הזה, אחרי שש"ס הוכיחו לכם שאי-אפשר לסגור איתם, אי-אפשר לסמוך עליהם בדברים האלה? אני חושב שהציפייה הבסיסית מבחינתכם היא להגיד להם: אם הרב הראשי האשכנזי ייבחר כמו שסגרנו, אנחנו נתמוך בחוק שלכם. אם לא – אין דיל.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. כל הכבוד לחבר הכנסת מתן כהנא על העמידה בזמנים.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

היו"ר משה סולומון:

לא לקצר, רק לעמוד בזמנים. בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, לפני כשבוע על דוכן זה ניצב שר האוצר והפריח סיסמאות ללא כל בסיס; סיסמאות שווא בדבר עוצמתה של הכלכלה הישראלית. הלוואי, לו יהי, "בעזרת השם" הוא מוסיף בכל דבר. השנה, בסוף השנה המספרים יתאזנו, בעזרת השם; נחזור לצמיחה והגירעון יהיה סביר. עזרת השם היא חשובה מאוד, ואני מאמין בה, אבל היא אינה מספיקה, אדוני שר האוצר. שר האוצר אינו שולט באירוע. אינו שולט באירוע. כלכלת ישראל בצלילה נוראית והקטר של המשק, ההייטק, הפסיק להניע. אין תחרות, אין תרופות. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבורח מכל החלטה בכל תחום, בורח גם מההחלטות בצד הכלכלי. ראש הממשלה הנחה את משרד האוצר לא להעלות מיסים בשנת 2024, לדחות ל-2025 את ההעלאה, לא להעלות מע"מ ל-18% בשנת 2024 – לדחות ל-2025. הכול החלטות פוליטיות. שר האוצר מעמיד עוד סדרת תרופות לכלכלה הצוללת. על פי הבנק העולמי, נא לשמוע, ישראל במקום השני בעולם אחרי שווייץ, בין עשר המדינות היקרות בעולם. הבנק העולמי, ישראל במקום – אדוני שר האוצר, אדוני שר הכלכלה, אם אתם לא יודעים, הינה אני אומר לכם: על פי הדירוג, מקום ראשון שווייץ; מקום שני המכובד – ישראל; נורבגיה, אירלנד ואוסטריה; מקום חמישי דנמרק, שישי שבדיה; ארצות הברית מקום שביעי; שמיני – פינלנד; תשיעי – בריטניה ועשירי – יפן. מדינת ישראל במקום השני. ברכות לראש הממשלה, שעמד בסופר בקדנציה הקודמת ואמר: אצלנו זה לא יקרה, לא יהיו מחירים כאלה. אתם ממשלה רעה, הכלכלה בצלילה, אזרחי ישראל לא מעניינים אתכם, שר האוצר נפקד, שר הכלכלה נפקד, כשל מתמשך של הממשלה. ממשלה רעה, לכו הביתה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, מה פספסתי? הסתיימה הלחימה, והמלחמה הסתיימה בדרום, בצפון? חטופינו שבו הביתה? המפונים העקורים חזרו לעירם? אני מבינה שהתשובות לשאלות האלה הן לא, אז מה לעזאזל? בימים אלה, כשמדינתנו נלחמת על קיומה, כשהעם שלם מייחל להשבת החטופים בכל מחיר, ולא אלעיט בעוד מחדלים שזועקים לשמיים, כשברור לכולנו שמה שנדרש כעת הוא מנהיג שיודע לתכלל, לספק ביטחון ותקווה לאזרחים, אנו נבוכים לעמוד מול ממשלה מנותקת, שמתנהלת כמו בסטה של פלאפל שרשום עליה "אכול כפי יכולתך". מחר יידון בוועדת החוקה חוק הרבנים, חוק שיעניק לשר הדתות ולרבנות הראשית שליטה כמעט מלאה בתהליך בחירה של רבני ערים ורבני אזורים ושכונות, במקום הרשויות המקומיות, כפי שהיה קיים עד היום. הצעת החוק תכלול, בין היתר, שינויים מרכזיים ומזעזעים, ביניהם ביטול נציגי הציבור של מועצת הרשות שממנה הם באים, משמע החלפה בחברי מועצת הרבנות. לא נבחרי ציבור, לא נציגי התושבים, אלא מינויים פוליטיים. כמו כן, ביטול הגבלת הכהונה לרבני ערים, כך שרב עיר יוכל לכהן עד גיל 70 בלי להחליף אותו. ואיך אפשר בלי להנמיך ולפגוע בנשים, הרי הן לא באמת יכולות להיות שותפות להחלטות דתיות, ולכן הייצוג הנשי יקטן מ-40% לשליש. אני עומדת על דוכן זה וחשה בושה גדולה, שלא לומר מבוכה, מול אזרחי מדינת ישראל. באותה נשימה אני מתנצלת בפניכם שזו הממשלה שמרביתכם בחרתם, אבל זו ממשלה שלא סופרת אתכם, עסוקה בקידום חוקים לסידור ג'ובים ועיבוי פוליטי. ואתה, אדוני ראש הממשלה ביבי נתניהו, איפה אתה באירוע? כנראה מבחינתך הניצחון המוחלט הוא להשאיר את הקואליציה שלך שלמה, כי כך ישמרו לך על הכיסא. איך אמרה רעייתי? בוא נזכור – שתישרף המדינה. אז אולי אתה בכלל עסוק בלארוז מזוודה, סוף-סוף הזמינו אותך לארצות הברית, ומי כמוך נהנתן כבר מפנטז על הטיסה, טיסת הבכורה בכנף ציון. כשאתה תשתה שמפניה ותתרווח לך במיטת הפינוק, החטופים שלנו ימשיכו להיות במנהרות החמאס, החיילים שלנו ימשיכו להילחם ולהיהרג למען המדינה הזו, ועשרות עקורים ומפונים כנראה לא יהיו עדיין בביתם.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, אני מסיימת. אז למען המדינה, וכפי שאתה יודע – תמשיך להתנהל כמו יען. נגמרו לך הבושה והאחריות על אזרחי מדינת ישראל. לך הביתה כבר.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

רם בן ברק (יש עתיד):

אחיי ואחיותיי המפגינים בחוץ, אתם הגיבורים שלי, הגיבורים שלנו. אתם התקווה, אולי האחרונה, לפני שהמדינה שלנו תלך פייפן. בשעה שאנחנו מדברים כאן ועכשיו איתכם בכנסת, מעבירים את חוק הרבנים – חוק שיאפשר לשר מש"ס למנות את הרבנים ולייצר אלפי משרות חדשות לאותם אלה שמשתמטים בישיבות וצריך לסדר להם את העבודה, היחידה אולי שהם יוכלו לעשות ללא לימודי ליבה. זו רק דוגמה אחת לאיך מדינה מתפרקת. שום דבר טוב לא יכול לקרות כאן כל זמן שהממשלה הזאת נמצאת בשלטון. לא יקרה שום דבר טוב בביטחון, לא יקרה שום דבר טוב בכלכלה, לא ביחסים הבין-לאומיים שלנו ולא בחברה שלנו. רק החלפתה של הממשלה תביא לתקומה; רק החלפתה תביא לריפוי. המצב שבו קיצוניים שבקיצוניים שולטים בראש ממשלה הוא מצב מסכן ומסוכן למדינת ישראל. cמצב שבו חברי כנסת, שנבחרו על מנת לעמוד על הדעות שלהם, על מנת לדאוג שהדמוקרטיה הישראלית ושהחברה הישראלית לא תקרוס, אותם פוליטיקאים רופסים לא קמים ואומרים: עד כאן – אותם פוליטיקאים לא ראויים להיות בכנסת ישראל. נתניהו מסדר להם ג'ובים כדי שיוכלו לשבת בניו יורק במצפון שקט ולא לתת לעוד ביביסט להיכנס במקומם לכנסת. אנחנו לא ניתן לזה לקרות. אתם, המפגינים, לא תיתנו לזה לקרות. אנחנו לא נסכים שיחריבו לנו את המדינה ושיקבלו החלטות פוליטיות אישיות ולא החלטות למען מדינת ישראל. מה עוד צריך לקרות כדי שהממשלה הזאת תיפול, שנהיה מדינה מצורעת כמו צפון קוריאה? שלא יהיו שום ארגון או מדינה בעולם שישתפו איתנו פעולה? שלא יהיה שום משקיע שירצה להשקיע במדינה שנשלטת על ידי כת משיחית? מה עוד צריך לקרות כדי שעשרה חברי כנסת יעשו מעשה נכון ויפילו את ממשלת החורבן וקואליציית האסון? אני קורא מפה להסתדרות, למעסיקים, לארגוני הסטודנטים, לראשי האוניברסיטאות, למנהלי בתי החולים ולראשי הארגונים המקצועיים: אם נבחרי הציבור שלנו לא יודעים מה לעשות, בואו אנחנו נראה להם שהמדינה לא מתפקדת עד שהממשלה הזאת לא נופלת. להמשיך בכל הכוח, להגביר, עד שזה יקרה. אתם, המפגינים, אתם הגיבורים שלי. תודה רבה לכם.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה – מי השר התורן?

היו"ר משה סולומון:

מיקי זוהר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יופי, יופי. טוב, אני רוצה, אדוני היושב בראש וכנסת נכבדה, לעדכן אתכם ששר החידלון, או בשמו שר הכישלון, חסם אותי בטוויטר. אחרי השרה מאי גולן, שהיא הייתה הראשונה לזהות, שחסמה אותי גם, הגיע שר החידלון. עכשיו, אם תעקבו אחריי, תראו שהביקורת שלי כלפיו היא ביקורת עניינית. אני מדברת על כך שבתקופה שלו הפשיעה בחברה הערבית שילשה את עצמה; על כך שהפשיעה בחברה היהודית הכפילה את עצמה; על זה שהוא לא סופר את הכנסת, שהוא לא עונה על שאילתות, לא מגיע לוועדות. אבל כנראה מה ששבר, מה שנקרא הקש ששבר את גב הגמל, זה שאמרתי שהוא לא ידע על המבצע של הימ"מ לשחרור החטופים. פה, נראה לי, שברתי אותו. כי הרי כולנו יודעים שהימ"מ זו יחידה תחת אחריותו ותחת פיקודו. ולמרות זאת, כשנערכו מיום חמישי למבצע שחרור החטופים, אף אחד לא עדכן את בן גביר כי פחדו שאפילו את המבצע הזה הוא יסכל. עכשיו אני יכולה להגיד לך, אדוני בן גביר, אם אתה צופה – הבנתי שיש עכשיו שתי עורכות דין פליליסטיות מהטופ של הטופ שעומדות מחוץ ללשכה שלו. אולי הוא נעזר בעורכות דין כדי לתבוע אותי, אני לא יודעת מה. שיהיה בהצלחה. הבנתי שהוא לקח את הטופ של הטופ, אלה מהסדרה של הפליליסטיות. לא אכפת לי – הינה אני אומרת לך, ושיהיה ברור: אני אמשיך לספר את האמת, ואני אמשיך להגיד לציבור על הכישלונות שלך, על הבושה שלך, על זה שיש ועדה לביטחון לאומי שפשוט נכבשה על ידך, שאתה לא מסוגל לרגע, לרגע, לעמוד פה, אפילו לענות על שאילתות. כמה שאילתות הגישו חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה לשר? הוא לא מעז להגיע לפה. למה? ממה אתה מפחד? מה תעשה לך מירב בן ארי, שחסמת אותה בטוויטר? אני לא אוהבת לדבר על עצמי בגוף שלישי, אבל זה אירוע כל כך פתטי. תקשיבו, בסך הכול רציתי לראות –הציוץ שלו עם העציץ, הבנתי שהוא שם עציץ במקומו – אגב, חבל שאין עציץ, כי העציץ היה עושה פחות נזק ממנו, חבל. אם היה שם עציץ, לא היה כזה בלגן, המשטרה הייתה מתפקדת, שב"ס היה מתפקד. אני כל הזמן אומרת לכבאים, תגידו תודה שאתם לא מעניינים אותו, אז אתכם הוא לא הורס, הוא לא מתעסק בלהרוס אתכם. אבל אני יכולה להרגיע אותך, איתמר, אם אתה שומע אותי, אני אמשיך להגיד את האמת ואני אמשיך לספר על הכישלונות שלך, ואני אמשיך להגיד לעם ישראל כל מה שאתה לא עושה – וחבל, חבל שבמקום השר הזה אין עציץ, כי מה שבטוח הוא שאם היה עציץ, היה לנו הרבה פחות נזק ואולי, אולי גם ראש הממשלה היה מצליח לתפקד – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – כי מה לעשות, ראש הממשלה החליפי בן גביר פשוט לא מאפשר לו. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מיום ליום, כשאני מדברת עם אנשי הקואליציה וגם שומעת אותם יותר מדברים, מתראיינים וכותבים, אנחנו מבינים דבר אחד: אין לקואליציה הזאת שום תוכניות. אין לה תוכניות. זה המצב העגום של מי שמנהל היום את מדינת ישראל לא ברמה האסטרטגית הביטחונית, לא ברמה האזרחית הכלכלית, לא ברמה המשפטית והבין-לאומית, לא בחזית ההסברתית – פשוט אין תוכניות. זה המצב שבו היום מדינת ישראל מתנהלת קדימה – היא לא מנהלת, היא מתנהלת בצורה חובבנית, רשלנית. חלק מהמקומות שבהם שרי הממשלה מטפלים ממש פוגעים באינטרסים של מדינת ישראל בזדון, זאת לא רשלנות, מתוך תפיסת עולם שהם רוצים להוביל את מדינת ישראל לכאוס, לגוג ומגוג, כי רק כך, לשיטתם, אולי יגיע המשיח או יגיעו ישועה והגאולה. הדברים האלה הם שמובילים את מדינת ישראל מיום ליום אל המקום הגרוע ביותר שהייתה בו אי פעם, אי פעם – ובכל החזיתות השונות. אי-אפשר היום – אדם הגון אחד שחבר בקואליציה, שיסתכל על רשימת ההישגים של הממשלה שהוא חבר בה ויענה בכנות באיזה הישגים קריטיים, דרמטיים ותשתיתיים הוא גאה. התשובה היא אפס – אפס הישגים בכל החזית האפשרית. ראו את מצבה של ישראל בעולם בחזית הבין-לאומית, בחזית המשפטית ובחזית של ההסברה; ראו את מצבה של החברה הישראלית שמונה – כמעט תשעה חודשים אחרי – איפה המנהיג שיאחד פה את העם? איפה הנאום חוצב הלהבות של צ'רצ'יל, של דם יזע ודמעות, שבו הוא לא הבטיח שום דבר לעם שלו מלבד דם יזע ודמעות ועבודה משותפת? יש כאן ניסיון חיוור מעלי אקספרס לבוא ולשאת פה נאומים חוצבי להבות ולהבטיח את הניצחון המוחלט, כאילו אותו ניצחון שהבטיחו במלחמת העולם השנייה לעם הבריטי – גם שם הוא השתמש במילה "ניצחון", וראו את ההבדל המוחלט בין שני הנאומים האלה. גם אז זה היה שמונה חודשים אחרי פרוץ המלחמה. כעת עומד ראש ממשלה שלא יודע מימינו ומשמאלו, לא יודע מה לעשות, ומאשים את כל העולם כולו בהפסדים, בכישלונות שהוא הוא מנהל. הוא מנצח, הוא עם הידיים על ההגה, הוא בעל הבית, וכל אותן סיסמאות ריקות שבהן הוא הוביל את המדינה למקום שבו אנחנו נמצאים. לפיכך, כדי לסרטט פה עתיד חדש לא רק שחייב להיות חזון, אלא שגם כל הגורמים כולם חייבים להתחלף. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה, יושב-ראש הישיבה, תודה, כנסת. מי אנחנו כשהם שם? הפקרת החטופים והחטופות ואי-הבאה לעסקה, עסקה עכשיו, מכלות אותנו. זה מכלה אותנו, את החברה הישראלית, את צלם האומה הזאת מבפנים. אני רואה את המשפחות יום-יום, בכל זמן שהן כאן, בהצהרות, בהפגנות. הן לא רק קמלות תחת אסונן האישי הקשה, אלא תחת אסוננו כולנו, תחת תהליך ההתבהמות של החברה הישראלית בכל דבר שהיה לפני כן קדוש ומקודש. אני רוצה לומר שכשאני רואה את הדברים הקשים שמטיחים במשפחות החטופים והחטופות, גם בבית הזה, אני יודעת שהשבתם היא לא רק למען הצלת החיים, פדיון השבויים, המצווה החשובה ביותר – היא למען הצלת ישראל והמקום הזה. התהליך הנורא הזה שעובר עלינו כשאנחנו ממשיכים להפקיר יום אחרי יום מכלה אותנו, פוגע בנו. כשאני רואה את המשפחות מדברות ומפצירות בנו, אני יודעת שהן גם מנסות להציל אותנו ולא רק את האחים והאחיות שלנו. אז אני רוצה רגע לשלוח אותנו בחזרה למה שקרה לפני כשבוע וחצי: חילוץ ארבעה חטופים וחטופות במבצע הירואי שעוד ידובר עליו בהיסטוריה של המקום הזה. איזו שמחה רגעית הייתה לעם הזה, אלו רגעי המזור שעלינו להיאחז בהם ולזכור שזה מה שבונה אותנו כעם, כחברה, כאומה סולידרית. הרגע הזה שבו האחים והאחיות שלנו חוזרים אלינו הוא הרגע שמסמל את ערכי המקום הזה – קדושת החיים על פני הכול, ערבות הדדית לכל אזרח ואזרחית כאן. זו ישראל של התקומה, זו ישראל של התקווה, ואליה אנחנו צריכים לשאוף ולחתור. לכן אומה חפצת חיים – חפצת חיים – חייבת עסקה, חייבת להשיב את האחים והאחיות שלנו לכאן עכשיו. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חשבנו שאנחנו יודעים מה זה נקרא לרקוד על הדם; חשבנו שיש גבולות בסיסיים של מוסר ונימוסים שפוליטיקאים שומרים עליהם – אז חשבנו. יצאה השבת, והתחלנו להתבשר בבשורות הקשות: שמונה חיילים גיבורים מהנדסה קרבית נפלו באסון הנמר"ה, השם ייקום דמם, לוחם מסיירת גבעתי נפטר מפצעיו, השם ייקום דמו, שני מילואימניקים מהשריון נפלו, השם ייקום דמם. ומה עושה חבר הכנסת לפיד בהפגנה של הקפלניסטים? מסית נגד ראש הממשלה, אח שכול וקצין לשעבר בסיירת מטכ"ל, כאילו לא אכפת לו מהנופלים. כזכור, מדובר במנחית המסוקים המהולל מעיתון "במחנה", זה שנשא בנטל ותרם כל כך הרבה לביטחון הלאומי. במקביל קופץ נפתלי בנט, האח התאום של לפיד, ובניסיונותיו הפתטיים לחזור לפוליטיקה הוא מנצל את האסון כדי להסית נגד החרדים. אז מה אם הוא בעצמו קרא לפני חמש שנים לשחרר את החרדים מגיוס לצה"ל? אמינות ועקביות אף פעם לא היו הצד החזק שלו. מצטרף אליהם כמובן יועז הנדל, שמשתמש בטרגדיה כדי להזכיר שלא כולם מתחת לאלונקה. מעניין שלא שמענו אותו מזכיר איזה אחוז קטנטנן נמצא מתחת לאלונקה של המילואים, ומאילו חלקים בחברה, וגם לא שמענו שהוא מעלה תמיהה על כך שבין הנופלים במלחמה – –

גלעד קריב (העבודה):

מאיזה חלקים?

אבי מעוז (נעם):

– – יש מגזרים שמיוצגים באופן חריג ויש כאלה שפחות, ואני לא מתכוון לחרדים. וכמובן אי-אפשר שלא להזכיר את חבר הכנסת גנץ, שרק לפני שנייה היה חלק מהממשלה, וכעת הוא מפגין נגדה ותוך כדי כך מנסה גם הוא לסחוט את הלימון של האסון ולנצל אותו לצרכיו הפוליטיים כדי לנסות להתאושש בסקרים, וכמיטב המסורת משתמש בנושא גיוס החרדים. אז מה אם הוא כרמטכ"ל היה זה שסגר אוגדות וצמצם את מספר הטנקים. אז מה אם החוק שמדובר בו כעת הוא החוק שהוא בעצמו יזם בעבר. אז מה אם הוא אמר שהוא ייתן לחרדים דף ריק עם חתימתו ושימלאו בו איזה דרישות שהם רוצים. העיקר להוריד את נתניהו מהשלטון. אלו פוליטיקאים קטנים, שכדי לחזור לשלטון מוכנים אפילו לרקוד על דמם של הלוחמים הקדושים, השם ייקום דמם, בושה לכם.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדובר הבא – חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

מי שמדבר על – – –

היו"ר משה סולומון:

יהיה לך זמן עכשיו, על הבמה, להגיד, לדבר שלוש דקות רצופות.

גלעד קריב (העבודה):

אין לי מה להגיב. מגדולי מפיצי השנאה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי, כבוד השר שמדבר בטלפון, אני בטוח שהוא קשוב. אדוני, מחר בשעה 10:00, יתקיים דיון נוסף בבית המשפט העליון בעתירה של גורמים שונים, ובתוכם גם סיעת העבודה, לפסילת התיקון לפקודת המשטרה, תיקון שהיה מבין המהלכים הראשונים של המהפכה המשטרתית. אני מקווה מאוד שבג"ץ אכן יפסול את התיקון הלא-חוקתי הזה, מכיוון שבשנה וחצי שעברו מאז התיקון, התברר שכל האזהרות שלנו אכן היו נכונות. השר הכושל לביטחון לאומי, האיש שדרדר אותנו לתהום של אלימות רצחנית, שפוגעת בכל המגזרים בחברה הישראלית – ובמיוחד בשני מיליון אזרחים ערבים, אחרי תקופה של מגמת שיפור בזמן קואליציית וממשלת השינוי – האיש הזה ניצל את התיקון בפקודת המשטרה על מנת להשתלט על משטרת ישראל ולהחדיר בה רוח רעה, מסוכנת, שגובלת בעבריינות של ממש. אני מקווה מאוד שבג"ץ יורה על ביטול התיקון, אבל חייבים לומר שב-18 החודשים האחרונים נגרם נזק גדול מאוד לסטנדרטים של משטרת ישראל ולאופן הפעולה שלה מול מפגינים, מול אזרחים שמממשים את זכותם הדמוקרטית לצאת ולמחות כנגד פעולות הממשלה. ואנחנו נצטרך להשקיע מאמצים רבים על מנת להחזיר את משטרת ישראל – יש בה אלפי שוטרים וקצינים ראויים, אבל אנחנו נצטרך להשקיע מאמצים רבים על מנת להחזיר את משטרת ישראל אל דרך המלך אחרי ההרס הנורא של הסטנדרטים ושל הנורמות שהחדיר בה השר איתמר בן גביר. ואני מתכוון גם בהמשך הערב להראות כיצד משטרת ישראל מפירה את הנהלים ואת הפקודות בכל מה שנוגע לטיפול במפגינים, וכיצד משטרת ישראל הפכה להיות הגורם המרכזי שמפר את הוראות החוק ואת הנהלים שלה עצמה בכל מה שנוגע למימוש זכות המחאה. אנחנו נעשה הכול, הכול, על מנת להשיב את משטרת ישראל לדרך המלך כזרוע המרכזית של אכיפת החוק במדינה דמוקרטית ומתוקנת. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת יבגני סובה. בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להציע לכל חבריי לא לדבר בהקשר לשכול בנושאים פוליטיים, לא מהצד הזה ולא מהצד הזה. כל חייל שנופל הוא עולם ומלואו, ואנחנו לא יודעים לאיזה מחנה הוא היה שייך, אנחנו גם לא יודעים מה הוא הצביע בבחירות, ובטח ובטח אנחנו לא צריכים גם להשתמש בשכול ובטרגדיה הנוראית שאנחנו מאבדים חיילים על מנת לבוא – להשתמש בזה לצורך ניגוח פוליטי. לצערי אנחנו מאבדים כל יום חיילים, ולכן אני מציע לחבריי לא לדבר בהקשר של ניגוח פוליטי או ביקורת פוליטית כאשר אנחנו מדברים על חיילים נופלים. אני חייב להגיד, אדוני היושב-ראש – ידידי חבר הכנסת אבי מעוז, דיברת כרגע על הסתה, אני מזמין אותך לעמוד שלי ברשתות החברתיות, גם בפייסבוק, גם בטוויטר. אם בשלושת החודשים הראשונים של המלחמה היה אפשר לדבר על הביחד, יחד ננצח, ואתה יודע מה, אני אהיה לארג' איתך, חמישה חודשים, היום כאילו לא קרה 7 באוקטובר, כאילו לא עברנו את הטרגדיה הנוראית. מדברים על הסתה על רקע גזעני, על רקע מוצא, עזוב שכותבים לי "תחזור לרוסיה", נמאס לי כבר להסביר שאין לי שום קשר לרוסיה, שבכלל נולדתי באוקראינה ואני 28 שנה בארץ, זה פחות מעניין אותי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה תעמוד בתור, אדוני.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בדיוק. תעמוד בתור. עזוב, אתה יודע, אני פוליטיקאי, אני לא אזרח שנעלב, אני לא צריך להיעלב מזה, אני רק אומר לך שההסתה שמתחוללת ברשת בחודשים האחרונים, זו הסכנה שהמדינה תיחרב. כשאני מדבר איתך על הסתה, זה לא אחד שקם בבוקר והתחשק לו לכתוב. אני מדבר איתך, אבי, על מכונה משומנת של הסתה, שלא נותנת את הטון – היא מכוונת את ההסתה, גם כשאתה משמיע ביקורת לגיטימית, מבחינה פוליטית זה לגיטימי לגמרי, וגם כשאנחנו משמיעים דברים קשים, עדיין אנחנו, אני חושב, וחבריי יתמכו בי, אנחנו אופוזיציה ממלכתית. אני מזכיר לך מה האופוזיציה בכנסת הקודמת עשתה לנו כשאנחנו ניסינו להעביר והעברנו חוקים שהממשלה הקודמת קודמת, הפריטטית, השאירה לנו. להזכיר לכם מה אמרה חברת הכנסת מירי רגב עם כאבי הבטן? היום אני חושב בצניעות שאנחנו באמת מתנהגים בצורה הכי ראויה מבחינה אופוזיציונית, אבל לצערי אני רואה שקבוצות שלמות של אנשים שמסיתים ומסיתים ואומרים פוגעים, הם אלה שבסוף יחרבו את הבית. אני לא יכול להצביע ממי זה בא, אני לא יכול להצביע אם יש מישהו שמכוון.

אושר שקלים (הליכוד):

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אושר, אם אני אדבר – – –

היו"ר משה סולומון:

תם.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני כבר מסיים, משפט אחד. אני יכול להגיד לך שיש אנשים מאוד מוכרים, שאפילו נמצאים מחוץ לגבולות המדינה, שמסיתים, אז בוא, כולנו יודעים על מי אני מדבר. אני רק אגיד משפט אחד, אדוני: אתה דיברת על המגזרים שבהם נפלו, ואני מסכים איתך לגמרי, אבי, באמת מסכים. אני רוצה להגיד לך שבמלחמה הזאת הציבור של העולים מכל המדינות שילם את המחיר הכי יקר, שילם את המחיר הכי נוראי, על הגנת המדינה שהחיילים לא נולדו בה אפילו. הם עלו לארץ – חלקם גדלו – יש כאלה שכבר נולדו לדור של העולים. וכשאני שומע הסתה באחד הערוצים, ואני לא רוצה אפילו לנקוב בשם של הערוץ, שאומרים: גויים, גויים, גויים – אני חושב, ואני מציע שאותם אנשים שסופרים את הדם היהודי ילכו למשפחות השכולות, ישבו איתן, וישמעו את הסיפור עד כמה האנשים האלה, ה"גויים", אהבו את המדינה והקריבו את החיים שלהם למען המדינה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. לרשותך, שלוש דקות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני, כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הוא היום ה-255 למלחמה; 120 חטופות וחטופים עדיין נמצאים בידי האויב האכזר בעזה; עשרות אלפי אזרחים ואזרחיות עקורים מבתיהם; הצפון בוער, שומם, חרב, נטוש. אתמול הותרו לפרסום שמותיהם של שמונה חללים שנפלו בדרום הרצועה, שני חיילי מילואים שנפלו בצפון הרצועה, וחייל נוסף, שמת מפצעיו לאחר שנפצע אנוש לפני כשבוע. 11 מטובי בנינו. צעירים שכל חייהם היו אמורים להיות לפניהם. בנים, בני זוג, אבות, אפילו סב, שהותירו אחריהם משפחות שבורות ואבלות; משפחות שאיבדו את היקר מכול. הנופלים הם פסיפס של החברה הישראלית, מכל שכבות האוכלוסייה ומכל הארץ. הם באו ממודיעין ומירושלים, מכוכב יאיר–צור יגאל, מפרדס חנה–כרכור, מבית אל, מקרני שומרון, מבית שמש, מפסגות, מאשדוד ומבית ג'ן. לכולם היה דבר אחד במשותף: כולם גיבורים שנקראו לדגל והתייצבו, בלי התלבטות, בלי לשאול שאלות. קראו להם, והם פשוט באו. וכאן, בבית הזה, במליאת כנסת ישראל, לפני שבוע בדיוק, בלילה שבו כבר ידענו על נפילתם של ארבעה גיבורים אחרים, הצביעו כאן 63 חברי כנסת על החלת דין רציפות על חוק ההשתמטות – הצעת חוק שמפלה בין דם לדם. כן, אדוני היושב-ראש, מפלה בין דם לדם; הצעת חוק ששולחת אזרחים מסוג אחד למות, למות בשדה הקרב, ואזרחים מסוג אחר לשבת בבית וליהנות מקצבאות; הצעת חוק שמתעלמת באופן בוטה מהמציאות שהשתנתה מן הקצה אל הקצה בבוקר אחד באוקטובר; הצעת חוק שיורקת בפניהם של הגיבורים, שמסכנים את חייהם מדי יום, נפצעים, ואף נופלים, כדי להגן עלינו. זו הצעת חוק שהיועצת המשפטית לממשלה קבעה שקיימת מניעה משפטית באישור ההצעה, ושיש להתנגד לה. והיועצת המשפטית מנמקת: הצעת החוק "אינה מבוססת על תשתית עובדתית עדכנית", כפי שנדרש בדין רציפות, "ואינה מגלמת את הצרכים של צה"ל במציאות של מלחמה ממושכת רב-זירתית", ו"מובאת לאישור ועדת השרים ללא עמדתו של שר הביטחון, שהוא השר האחראי מכוח חוק-היסוד: הצבא, על בניין הכוח לצבא, וכן ללא עמדת מערכת הביטחון אשר לחוות דעתה יש משנה תוקף בזמן מלחמה".

היו"ר משה סולומון:

משפט אחרון.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

משפט אחרון. הצעת חוק שהיא לא יותר מניסיון למשוך זמן כדי לשמר את קואליציית הדמים של נתניהו. הפוליטיקה לפני הכול.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. וכעת הדובר הבא, חבר הכנסת עופר כסיף – אינו נוכח. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה להגיד מילה לחברי הקואליציה – אלה שעוד נמצאים פה באולם: הצביעות שלכם פשוט זועקת כבר לשמיים. אתם נגד מחאה, ותוקפים את העובדה שמתנהלת מחאה כרגע כי אתם טוענים שאנחנו במלחמה. אתם אומרים: אם אנחנו במלחמה, איך אתם עושים מחאה? אבל מהצד השני אתם בעד פטור גורף לעשרות אלפים רק בגלל שזה משרת אתכם פוליטית. אתם מדברים על ביחד ננצח, אבל משקיעים את כל האנרגיה שלכם בליצור כאן מדינה שחצי בה הולכים לצבא והחצי השני משתמט, רק כדי לשמר את השלטון ורק כדי לאפשר לכם להמשיך את הקוניונקטורות הפוליטיות. אתם מדברים על הצורך באחדות ובסולידריות, ומבקשים שנפעל ביחד בכנסת, כי ביחד ננצח, ונפעל רק בנושאים שקשורים למלחמה, אבל המלחמה שאתם מנהלים כרגע היא אך ורק על חוק הג'ובים של אריה דרעי כדי למנות רבנים. יושב-ראש הקואליציה משקיע את כל זמנו ביומיים האחרונים רק בנושא הזה. ראש הממשלה, השרים – דבר אחד מעניין אותם: שמחר בוועדת חוקה יצליחו לגבש את הרוב לחוק שיאפשר לאריה דרעי למנות את מי שהוא רוצה לרב שכונה ולרב עיר ושהרשות המקומית תשלם.

גלעד קריב (העבודה):

מי שהוא רוצה – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הוא ימנה, ואתם תשלמו. הג'ובים המומצאים האלה וההתנהלות הפוליטית הזאת מראים את האמת, שפשוט נחשפת בצורה הברורה ביותר. אתם מכורים לשררה, אתם מכורים לשלטון, ומבחינתכם אין מדינה, אלא יש רק שלטון. אין מה שטוב למדינה, יש מה שטוב לשליט. אתם מצליחים להמציא אידיאולוגיות מומצאות כדי להסביר לנו למה מה שטוב לשליט הוא לכאורה הופך להיות טוב למדינה. ואז מתחילים להמציא לנו כל מיני סיבות למה זה טוב שבשעת מלחמה עשרות אלפים יקבלו פטור מגיוס; ולמה זה נכון שבשעת מלחמה ועדת החוקה תתעסק בג'ובים של הרבנים שאריה דרעי רוצה למנות. אחד מחברי הקואליציה הפשיט אתכם ערום ועריה בצורה הברורה ביותר והפשוטה ביותר. אתם ממשלה בלי הישגים. הגיע הזמן שתגידו שמדינת ישראל היא לפני השלטון. ההידבקות לכיסא היא מגפה. אנחנו לא באמת בתוך מלחמה. ואולי, כמו שהוא אמר, אנחנו באמת צריכים בחירות כדי לבחור כאן שלטון שרואה את מדינת ישראל לנגד עיניו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

לפני כן, הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון) התשפ"ד–2024, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת משה טור פז, יצחק קרויזר ואברהם בצלאל בנושא: היערכות לחופש ובתי ספר של החופש הגדול למפונים ולמשפחות משרתי מילואים. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת ניסים ואטורי, בטח. בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, חבריי חברי הכנסת, אתם יודעים, יש כאן איזה חיזיון. הרבה זמן לא נאמתי, כי – אתה יודע – דברים הזויים קורים פה. אתה רואה פתאום את גנץ נכנס לממשלה, היה שם כלום ושום דבר, ופתאום יצא מהממשלה. ואז נאום, והכול פוליטיקה. אתם אומרים לנו: מי מתעסק בפוליטיקה – מה יש בזה אם לא פוליטיקה, בדבר הזה? בן אדם נכנס בשביל לעשות איזה סיבוב, כי היה לחץ אולי, ולפי הסקרים, פתאום ירידה בסקרים; טוב, אני יוצא החוצה. למה? כי זה טוב לי פוליטית או לא טוב לי פוליטית. כל ההצגה הזאת, אתם יודעים, גם כל הליצנות פה של זה; אתם לא אופוזיציה למדינת ישראל, אופוזיציה לממשלה. בסדר. Welcome, הכול בסדר. אי-אפשר לבוא ולתקוף דברים. אנחנו בזמן מלחמה. כל האחדות הייתה כדי לאחד כוחות מול חמאס. אולי אתם לא רוצים להיות איתנו במלחמה מול חמאס, אני לא יודע. מה זה הדבר הזה להיכנס לממשלה, לבוא לעשות סיבוב, ואז עוד איזה נאום של יציאה? מה קרה באמצע? איפה היינו? את מי ניצחנו? היום שמעתי עוד דבר הזוי, אתה שומע? אהוד ברק קיבל זימון לנאום בפני קצינים בכירים. זה שדיבר על גופות בירקון, זה שממריד נגד מדינת ישראל, נגד חיילי צה"ל, נגד עם ישראל, נגד כולם, הבן אדם מקבל במה. הדבר הזה צריך להיפסק, הדברים האלה. אנחנו צריכים להיות יותר ציוניים, יותר אינטרסנטיים למען עם ישראל, פחות לחשוב עכשיו מה טוב לאויב שלנו, ובטח לא להכניס לצה"ל את הרעל הזה של אהוד ברק, שבא ומסית כל היום, מסית כל היום נגד עם ישראל. הבן אדם הזה מתאים? הבן אדם הזה סיבך אותנו יותר מכולם. דיברו איתי על האג, דיברו על זה, והבן אדם הזה סיבך אותנו בעולם בהתנהגות שלו. הוא מדבר על גופות בירקון, על נרצחים. אני לא מדבר על כל מיני קונספירציות, אבל על פניו, הדברים שאנחנו רואים במציאות, מה שמשתקף זה שמכניסים את הדבר הזה לצה"ל. עד מתי קרן וקסנר תשרוד בצבא? עד מתי היא תתקיים? הדברים האלה צריכים להפסיק. אם אתם רוצים אחדות, כך לא מתנהגים באחדות מול חמאס. אנחנו נשארנו לבד במלחמה, ואנחנו נעשה את הכול כדי לנצח, בעזרת השם. תודה.