ישיבת מליאה בתאריך 19/07/2023 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי א' באב התשפ"ג, 19 ביולי 2023. לפני שנתחיל, ברשותכם, אני מבקש לציין אורח מכובד שנמצא איתנו כאן ביציע המכובדים – קצין הכנסת החמישי ניצב איתן בן אליהו, שכיהן בתפקיד כעשור, בין השנים 1988 ו-1998. הוא שירת בסך הכול 41 שנים במשמר הכנסת, והיה הראשון שמונה לתפקיד קצין הכנסת מתוך המשמר. היום, בשנתו ה-91, זו הפעם הראשונה שהוא מבקר בכנסת מאז פרישתו. איתן, תודה רבה לך על השנים הרבות והטובות שהקדשת למשכן הזה. אנחנו נברך אותך בשם כל באי הבית באריכות ימים טובים, מלאי בריאות ונחת, יחד עם כל המשפחה שמקיפה אותך כאן. ברוך שובך הביתה, איתן. ונעבור לנושא הראשון על סדר-היום, רבותיי. מדובר בשאילתה. אנחנו נעבור לשאילתה של חברת הכנסת אורנה ברביבאי לשר הבינוי והשיכון השר גולדקנופ. בבקשה, אנא, תפוס את מקומך. כן, חברת הכנסת ברביבאי, בבקשה.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אדוני שר הבינוי והשיכון, אני העברתי אליך שאילתה. אני אשמח לקבל תשובה בנושא מחיר מטרה. אנחנו יודעים שיש הגירה שלילית – זאת עובדה – מגוש דן, ובוודאי מתל אביב. צעירים מרגישים שהם לא יכולים לשאת את יוקר המחיה בערי הביקוש. כמו שאתה יודע, מחיר מטרה הוא כלי משמעותי עבורם לאפשר להם לקנות דירות גם באזורי ביקוש – הגם שהן קטנות, אבל מאפשרות להם לחיות שם – ולא לשנות את הצביון של הערים באזורי הביקוש. אני רוצה לשאול אותך: האם יש תוכנית לקביעת ערי מטרה באזורי הביקוש? אם כן – מתי היא צפויה לצאת לפועל? מהם הקריטריונים מבחינתך שיאפשרו בעתיד לצעירים לגור גם באזורי הביקוש כאמור בגוש דן? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

טוב, אני מבין, אורנה, שאת מכינה את עצמך להיות ראש עיריית תל אביב.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אני עוסקת בסוגיות משמעותיות גם בתל אביב, כן.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

כבוד היושב-ראש, כבוד השרים שיושבים כאן איתנו, חבריי חברי הכנסת, והרי דבריי – אני מצטט: "בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו, כי רק במאמץ מלוכד של עם מתנדב ומדינה מתכננת ומבצעת נוכל למשימה הגדולה של הפרחת השממה ויישובה. מאמץ זה יקבע את גורלה של מדינת ישראל, ומעמדו של עמנו בתולדות המין האנושי". כך אמר ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל דוד בן-גוריון, זיכרונו לברכה, בנאומו המפורסם, לצד אמירתו: "אם לא נעמוד על הנגב לא תעמוד תל אביב". האמירות הללו של דוד בן-גוריון היו נכונות לשעתן, אך לטעמי הן נכונות עוד יותר היום, ואם יורשה לי להוסיף, לא רק בנגב אלא גם בגליל, בגולן, ביהודה ושומרון ובכל רחבי מדינת ישראל. רבותיי, מדינת ישראל גדולה ברוח ועצומה בחזון, אך קטנה מאוד בשטחה הגיאוגרפי. בנסיבות אלו היא איננה יכולה להרשות לעצמה שהמושג "פריפריה" יתקיים בשטחה. כשהמרחק הגיאוגרפי בין סביון לבאר שבע הוא שעה ורבע, בלתי מתקבל על הדעת שהפערים בכל הפרמטרים יהיו של עשרות שנות דור. מצוקת הדיור או דמי השכירות המופרזים במרכז הארץ הם מחיר אפליית הפריפריה. אם לא נשכיל להשקיע בדרום או בצפון ולהפוך אותם לאטרקטיביים, לא נוכל להלין על פקק, צפיפות אוכלוסין, המתנה ארוכה לתורים או אבטלה במרכז הארץ. מדינת ישראל לא יכולה להתקיים רק בין גדרה לחדרה. החלוציות שאפיינה את ימי הקמת המדינה, הקיימת גם היום, אך באופן שונה – ללכת ולהתיישב בנגב, בגליל וביהודה ושומרון – היא חלוציות לא פחות מאשר בימי הקמת המדינה. לכן, המדיניות שאותה אני מתווה מיום כניסתי למשרד הבינוי והשיכון היא יצירת פתרונות דיור ראויים בכל רחבי ארץ ישראל ללא יוצא מן הכלל, במטרה לעודד הגירה של אזרחים מערי המרכז לכל חלקי הארץ, ובפרט אוכלוסיות חזקות, צעירות, שיכולות לתרום תרומה משמעותית לערים בפריפריה. רק כך נוכל למחוק את המושג "פריפריה" במדינתנו הקטנה. בעשור האחרון ניתן לומר כי יש מגוון רחב של מקומות לרכישת השכלה בנגב ובגליל. די אם נזכיר את האוניברסיטאות באר שבע ואריאל, לצד הפקולטה לרפואה בצפת, אוניברסיטת חיפה והטכניון. כך גם בנושא חינוך איכותי לילדים, תעסוקה מכובדת ותחבורה נגישה. כמובן שיש עוד לא מעט מה לשפר כדי להגיע לרמה הקיימת כיום במרכז הארץ. בדיוק לשם כך אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם שאר משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, מה שיחזק את עיירות הפיתוח וגם יביא בסופו של התהליך, לצד מהלכים נוספים, לירידת מחירים באזורי הביקוש, שהיום הם בלתי סבירים. לשם כך יזמנו גם את תוכנית המענקים לדירות יד שנייה, שאושרה בקבינט הדיור, במטרה לעודד קניית דירות בפריפריה, לצד שיקום שכונות והקמת חמישה יישובים חדשים נוספים בנגב ובגליל ומהלכים נוספים שעוד יראו אור בעתיד הקרוב. יחד עם זאת, חברת הכנסת הגב' אורנה, אני מודע היטב לכך כי ישנם צעירים שמסיבות אישיות ומקצועיות מעדיפים להתגורר באזור גוש דן, ועלינו לאפשר זאת למי שמעוניין בכך. אז אני מודיע: משרד הבינוי והשיכון רואה מחויבות לדאוג גם לאותם זוגות צעירים, סטודנטים וחיילים משוחררים, ולאפשר להם לחיות במקום שבו יוכלו למקסם את כישרונם ועתידם המקצועי. אחד הכלים העומדים לרשות המשרד על מנת למנוע את ההגירה השלילית הוא הרחבת דיור בר-השגה, על מנת שנוכל לאפשר לאותם צעירים לחיות במרכז. לאור חשיבות הנושא, אני מודיע שבישיבת מועצת מקרקעי ישראל, שאני עומד בראשה, הוחלט בין היתר על תיקון החלטת המועצה המורה על שינוי היקף ההנחות במסגרת מכרזי מחיר מטרה, הכוללת גם את אזורי הביקוש, במטרה לאפשר לזוגות צעירים דיור במחיר שידם משגת, ומאזנת את ההנחות הניתנות באזורי הביקוש, ואף מאפשרת הנחות בדירות קטנות באזורי יוקרה. ההצעה הועברה לפני יומיים לחתימת שר האוצר. בתום העבודה על נוסח ההצעה, בהתאם לדיון שיתקיים במועצה, ולאחר התיאום של הנוסח מול משרד האוצר, היא תיכנס לתוקף, בעזרת השם, מייד עם חתימתו של שר האוצר.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

זאת אומרת ממש בקרוב?

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך? זו השאלה הזאת?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

לא, קודם כול אני רוצה להודות לו.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

כן כן, היא מהירה. כן כן, בקרוב ממש.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אני רוצה להודות לך על התשובה הזאת. אני חושבת שזאת בשורה אמיתית – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

כן.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

– – והיא יכולה בהחלט להשאיר את הצעירים בגוש דן. אני רק רוצה לשאול מתי זה אמור להתפרסם, ואם הקריטריונים כבר ידועים.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברשות השר, עוד שנייה, יש שאלה נוספת לחבר הכנסת חמד עמאר. נאפשר לו. שאלה נוספת רצית, נכון?

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כן.

היו"ר אמיר אוחנה:

והשר ישיב במרוכז.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, שלחתי לך גם מכתב בנושא, ועדיין לא קיבלתי תשובה. פנו אליי משכונת חיילים משוחררים הישנה בשפרעם, שנבנתה בשנות השישים. אז זאת הייתה שכונה ראשונה של חיילים משוחררים, ודווקא עמידר בנתה את הבתים שם. מעיון בנסחי הטאבו שנמצאים היום התברר שרמ"י עשתה עסקת חליפין על הקרקע שהוקצתה לחיילים משוחררים שבנו את הבתים שלהם בשנות השישים. עכשיו יש להם הערת אזהרה של משפחה פרטית על אותה קרקע של אותם חיילים משוחררים. יש להם הסכמי חכירה, לאותם חיילים משוחררים, שהיום הם לא בחיים – ליורשים שלהם יש הסכמי חכירה ל-99 שנים, וזה מסתיים ב-2056. יש לי את הסכמי החכירה. אני לא מבין איך דבר כזה קורה במדינת ישראל, שמעבירים שכונת חיילים משוחררים לאנשים פרטיים אחרי שיש להם הסכמי חכירה. הם בנו את הבתים שלהם, הילדים שלהם בנו את הבתים שלהם. ביקשתי את ההתערבות שלך, ועד עכשיו לא קיבלתי שום תשובה. לכן, אם אין לך תשובה בנושא, אני אשמח לפגוש אותך בנושא ולתת לך את כל הניירת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לכם. כעת השר ישיב, ולאחר מכן נעבור לשאילתה של חבר הכנסת אביחי בוארון. בבקשה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

רק רגע, אני עוד לא גמרתי.

היו"ר אמיר אוחנה:

כן, כן, בבקשה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אני רוצה להשיב. גב' ברביבאי, שאלת אותי מתי התאריך ומהם הקריטריונים. אני עדיין לא יודע אם הכול מסוכם במאה אחוז ואני יכול להגיד את זה. בכל אופן, את הנתונים לפניי – אין לי. אני אדאג שיהיו לך הנתונים היותר-מדויקים, נעביר לכם.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

אני מודה לך, השר.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

ולך, חבר הכנסת – אני לא זוכר את השם – לא ראיתי את המכתב. אני זוכר משהו שעבר בשיחות בעניין הזה, ואני יודע שבודקים את זה מבחינה משפטית. שאלת שאלה באמת חזקה ויסודית, ואנחנו רוצים הבהרות על הדברים האלה. אני אעביר לך את ההבהרות האלה בכתב. אם יש לך את המסמכים ואתה רוצה להוסיף, בבקשה, תוסיף, זאת אומרת, כמו שאתה מדבר על קושאן או טאבו – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

הסכמי חכירה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

– – או הסכמים או דברים כאלה, ודאי שהדברים האלה יועילו, כדי שיוכלו לתת לך את התשובות. אני רוצה להמשיך ולומר כמה מילים. אציין כי רק השבוע אישרנו, שר הבינוי והשיכון יחד עם שר הפנים, 22,000 יחידות דיור בערים בית שאן, אשקלון, פתח תקווה, קריית ביאליק, רחובות, רמלה, לוד, לקידום ולבנייה, ורוב-רובן של הערים הללו נמנות עם אזורי הביקוש. לסיכום, אני רוצה לומר שלצד המדיניות של יצירת פתרונות דיור בכל רחבי המדינה, המשרד בהובלתי עובד כדי לספק מענה גם לנושא של הצעירים המעוניינים להתגורר דווקא בערי המרכז. אני חוזר. אני רוצה לסיים בפסוק שכתוב בפרשת השבוע, פרשת דברים. ספר דברים נקרא משנה תורה, והוא חוזר על ארבעת הספרים בראשית, שמות, ויקרא ובמדבר. דברים חוזר, ואומר משה רבנו את משנה תורה. בפרק א' פסוק כ"א נאמר: "ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ, עלה רֵשׁ כאשר דבר ה' אלהי אבתיך לך, אל תירא ואל תֵּחָת", ככה שאנחנו נמצאים במדינה ובארץ הזאת – היא שלנו, ואנחנו נמשיך לבנות אותה ולקיים אותה. אני מקווה ומתפלל שהמאמצים שאנחנו עושים יחד עם משרדי הממשלה ישאו פרי, ונוכל ליצור בכל רחבי הארץ סביבה מאפשרת, שמחה, ושגשוג לכל האזרחים, מה שללא ספק יביא החזרה של המחירים בשוק הדיור לפרופורציה. אני לא משלה את עצמי ויודע שמדובר במשימה קשה, אבל אם נאמין ונרצה ונפעל בכוחות משותפים, בעזרת השם גם נצליח. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר הבינוי והשיכון כבוד השר גולדקנופ. אנחנו נעבור לשאילתה הבאה, של חבר הכנסת אביחי בוארון, ועליה ישיב השר המקשר בין הכנסת לממשלה כבוד השר דודי אמסלם, שיתפוס את מקומו ליד הדוכן.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

שלום, אדוני השר. עובדי מדינה שהשתתפו בתוכנית וקסנר לשנת 2024, זכאים להיעדרות בשכר למשך כשנה. ב-2019 החלה להתגבש עמדת משרד המשפטים בעניין שיתוף פעולה של נציבות המדינה במשרד ראש הממשלה עם קרנות פילנתרופיות. 1. האם על פי חוות הדעת יש התניה להתקשרות, והיא פגיעה בשמם הטוב של עובדי ציבור? 2. מהן ההנחיות? 3. האם נציבות שירות המדינה פועלת על פי אותה חוות דעת? 4. מה דעתך על וקסנר?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תודה על השאלה, אביחי בוארון. אני אתחיל קודם כול מהשאילתה עצמה. יש לי עוד כמה נושאים לדבר עליהם, מה שנקרא בענייני דיומא. אז קודם כול קרן וקסנר נותנת שנים ארוכות מלגות לעובדי ציבור ולעובדים בשירות הציבורי. לטעמי, יש בעיה כשעובד יוצא לחו"ל לתקופה של לימודים במשך חודשים על חשבון הקרן ובמקביל מקבל את כל משכורתו ממדינת ישראל. לא הבנתי איך המדינה – מי רשאי במדינה לתת משכורת למי שלא עובד. אני מניח שזה לא עבר בחוק. מי שרוצה ללמוד, דרך אגב, ולא בישראל, חבר הכנסת בוארון, לא מקבל. יש אוניברסיטאות – לך תלמד, קח שנת חופש על חשבונך, תשכיל את עצמך, כמו כל אחד שלמד פה. אין לי מושג איך זה מתבצע בכלל הלכה למעשה. כמובן שאתה גם יודע לבד את מי בוחרים. לא בוחרים באיזה מנהל מדור בעיריית ירושלים או באיזה מפקח מס הכנסה בנתניה. האליטה בוחרת את עצמה גם פה. אלה קציני צה"ל – לך תדע מה לומדים שם, ומה מכניסים להם לראש – אנשי מערכות הביטחון, הפקידות הבכירה. דרך אגב, למה להשכיל רק את הפקידות הבכירה? הפקידות היותר-זוטרה, לא מגיע להיות מושכלת? לכן, חבר הכנסת בוארון, זה כשלעצמו, אני רואה את זה כדבר שלא מתקבל על הדעת. דרך אגב, אנחנו מדברים על מדינה. אם מדינת ישראל חושבת שצריך לתת השכלה כזאת או אחרת לעובדיה, שתואיל בטובה להוציא מתקציבה. אנחנו לא כל היום מקבצי נדבות, זה כבר נגמר מזמן. המדינה צריכה לממן את זה, אם היא בכלל מחליטה. יש קריטריונים ברורים מי זכאי ומי לא. אבל איך אנחנו יודעים? תמיד החתול שומר על השמנת של עצמו. תמיד, דרך אגב, הוא לא יגיד לך: אני החתול. הוא יגיד לך: אתה יודע, זה חשוב, אלה קצינים, אלה בכירים. וזה בדיוק מה שקורה. אתה יודע, כשהייתי בעיריית ירושלים – בוא אספר לך סוד, אדוני היושב-ראש – התחילו אז הסיפורים של החוזים האישיים. היינו בעירייה מנכ"ל, עשרה מנהלי אגפים; אני ממונה בשנת 2000 בערך למנהל אגף. קורא לי מנכ"ל העירייה, אומר לי: תשמע, דודי, תעבור לחוזה מנכ"ל, אתה תקבל 90% שכר מנכ"ל ישן. לא אלאה אתכם. המנכ"ל החדש – אז הייתה תקופה שהממשלה החליטה להוריד טיפה באותה שנה את השכר של המנכ"לים במדינה, וזה נגזר גם על העירייה. הסתכלתי עליו, עשיתי חשבון כמה יוצא. המשכורות שהייתי צריך לקבל שם עם הכול – בסביבות 30,000 ומשהו שקל. אמרתי לו: אני מוכן בתנאי אחד. שאל אותי: מה? חבר הכנסת אלמוג כהן, אמרתי לו: בתנאי שאתה מעביר את כל העובדים שלי לחוזים אישיים. התוצאה הייתה שאני נשארתי בחוזה דירוג דרגה והרווחתי 18,000 שקל עד שפרשתי מהעירייה. זה לא שאני נותן עצות; ככה נהגתי עם עצמי. דרך אגב, הפסדתי הטבה במהלך השנים האלה, למעלה ממיליון שקל, אבל לפחות חייתי עם מצפוני. החוזים האישיים נולדו כדי לחתוך את האליטה ולא לקשור אותה עם שאר העובדים, שהם 98% מהעובדים. עד אז היה דירוג דרגה – איזה בכיר רוצה עוד 1,000 שקל, אתה פותח עוד דרגה, אז הוא גורר את כולם, גם אלה שבדרגה 5 נהיים דרגה 6. אז הם הציעו, ומה הם אמרו? אנחנו נעשה מה שנקרא חוזים אישיים לשכבה הזאת, וכל השאר רגיל. זו רמת המוסר של הצדקנים האלה, גם אלה שיושבים במשרד המשפטים וכל הצדיקים הגדולים, מהשופטים וכו' – לעולם לא ידאגו לדַּלַּת העם, לאנשים שעובדים הכי קשה. הם לא מעניינים. והם תמיד באים בבלופים, מספרים לך איזה סיפור. איך הם יתרצו? לא, אנחנו עושים לו חוזה אישי, הוא לא קבוע בעבודה, אבל אז תנסה לפטר אותו – דרך אגב, יש לו קביעות. לכן גם קרן וקסנר, בהגדרה – אני לא מקבל את תפיסת העולם. מדינת ישראל היא מדינה שסוברנית לקבל החלטות לגבי כל מיני נושאים, בין היתר גם השכלה של עובדי המדינה, ושתממן את זה היא. אנחנו לא צריכים נדבות מאף אחד. יש מספיק מקומות שווקסנר יכול לתרום בהם, יש מספיק עניים במדינה. שיתרום לתיקים, יתרום אוכל, יבוא לפריפריה וכו'. אלא מאי, מי שתורם לדבר הזה, כנראה יש לו תפיסת עולם, ויש מספיק אנשים בארצות הברית, בוודאי יהודים, שיש להם עניין להשפיע על מה שקורה במדינת ישראל. הם שם והם משפיעים עלינו פה. תמיד הכסף משפיע. לכן, כשמגיע מישהו לשם, והוא קודם כול מתרגש מאוד, מבסוט מעצמו – הם שולטים על סדר-היום, על הסיבובים, מה יראה, מה לא יראה, את מי ישמע או לא ישמע; אחרי שנה הבן אדם קיבל שטיפת חליאה ז'ונטיל בלי להרגיש.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

ג'פרי אפשטיין.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עוד מעט נגיע אליו. זה לגבי הנושא כנושא. עכשיו ספציפית לגבי קרן וקסנר – עד היום היו הרבה שמועות שריחפו מעל ראשו של מר וקסנר. השמועות האלה לא הוסיפו לתדמיתו. הנושאים האלה לא הוסיפו לתדמיתו. דיברו על כך שהוא היה מודע לסחר בקטינות שביצע חברו הטוב מר אפשטיין, ועדיין מדינת ישראל לא ניתקה את הקשר עם קרן וקסנר, שמי שניהל אותה הלכה למעשה הוא חברו הטוב מר אפשטיין.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אתה מכיר את קרן וקסנר? אני הבוגרת שלה; הרמטכ"ל לשעבר שלך בוגר של קרן וקסנר.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

זאת הבעיה.

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרקש הכהן.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

זאת הבעיה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זאת בדיוק – לא הבנת?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – – לעשות ציונות בהרווארד. אתה פשוט מדבר שטויות, כל הזמן מדבר שטויות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרקש הכהן, קריאה ראשונה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – – שנאה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרקש הכהן, קריאה שנייה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – – שנאה ועוד שנאה. בושה שאתה שר בממשלת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

את ממשיכה להפריע. חברת הכנסת פרקש הכהן, קריאה שלישית. נא לצאת.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

בושה. הרמטכ"ל של מדינת ישראל למד בהרווארד – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

נא לצאת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בדיוק אני מדבר על הבעיה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אתה יודע מה לומדים בהרווארד?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו הבעיה צורחת.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אתה יודע מה לומדים שם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הינה, הבעיה צורחת עכשיו.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

"הינה הבעיה". אני לא צורחת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

את הבעיה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרקש הכהן, נא לצאת. תודה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

על זה אנחנו מדברים, דרך אגב.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

זה השר לאנרגיה אטומית שלנו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, אני מניח שבצד הזה אף אחד לא למד בקרן וקסנר.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

בושה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה מה שאתם יודעים: בושה, בושה, בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הייתי מאפשר לך שאלה נוספת. (חברת הכנסת אורית פרקש הכהן יוצאת מאולם המליאה).

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לאחרונה נוצרה בעיה חדשה: יש כמה תביעות בארצות הברית, ומי שתובעות הן נשים שנפגעו, שטוענות שווקסנר ידע על אותם מעשים שאפשטיין עשה. אפשטיין, דרך אגב, ניהל את כל הכסף של וקסנר. יותר מזה – וקסנר עצמו לא נענה להזמנות בית המשפט בימים אלה בארצות הברית, ולא התייצב לתת עדות שבע פעמים בבית המשפט. לאור הממצאים החדשים האלה, ולאור זה שגם בארצות הברית מתחילים גופים לנתק יחסים עם מר וקסנר, בכוונתי לדרוש מהנציב – אתה שומע, חבר הכנסת בוארון? לעצור את שיתוף הפעולה עם קרן וקסנר. לא יכול להיות שאנחנו נשלח עובדי ציבור בכירים שיקבלו מלגות ממר וקסנר אחרי מסכת העובדות המתוארות. אני מזכיר שהוא המממן הבלעדי של הקרן, לפחות על פי מכתב מיולי 2019 של עידו נחושתן, יושב-ראש הקרן בישראל. אני אישית מתכוון לפנות אל נציב שירות המדינה ולדרוש ממנו לעצור לאלתר את ההתקשרויות עד לבדיקת עומק הנזק מול התועלת למדינת ישראל. דרך אגב, אני עוד לא נכנס לסיפור שאתם מכירים, של אהוד ברק, איך הקרן נתנה לו 2.2 מיליון דולר. הוא גם בא לבית של אפשטיין כמה פעמים, אתם זוכרים את זה, עם הכובע גרב והמסכות, אבל אף אחד לא בודק את זה אף פעם. אין צ'אנס. דרך אגב, הוא טוען שהוא עשה עבודות מחקר. אמרו לו: בוא תראה לנו – קרן שמחלקת מלגות. אני טוען, לפי ההיגיון שלי, מה שקרה – אהוד ברק לא יודע לעשות שום דבר חוץ מלסחור בנשק. להערכתי, בוצעה פה עסקה אסורה, ואי-אפשר לדווח עליה בכלל. זו העמדה שלי. למה אתה לא מגלה מאיפה הכסף? לא הבנו. הרי מהקרן בליינד לא קיבלת, אבל הרבה פעמים אנשים מלבינים את ההון שלהם, את הכספים, את הפעולות, דרך קרנות שלכאורה מישהו תורם מפה, והוא מקבל את זה משם. זה כל כך שקוף, אבל כמו כל דבר אצל אהוד ברק – עד היום הוא יושב במגדלים בתל אביב, בכל בוקר מוציא את הסיגר, משחק ברולקס, שותה אספרסו קצר עם עוגיות מקרון ועובר על החוק בכל דקה, אבל אף אחד לא יעצור אותו. למה? בגלל שהוא לא דוד אמסלם. אם היו נכנסים לי לחשבון 10,000 שקל, אני מניח שכבר היו אצלי בבית, אוזקים אותי בידיים וברגליים. דרך אגב, לקחו אותי פעמיים ככה בלי שעשיתי שום דבר. תאר לך שהייתי עושה משהו. לכן, בושה וחרפה. הכול מתקשר להכול: הקרן מתקשרת להפגנות, ההפגנות מתקשרות לחברת הכנסת שצרחה פה עכשיו, שהיא הייתה בקרן וקסנר. ולכן, חבר הכנסת בוארון, אני בעמדה שאנחנו נבדוק את זה לעומק ונפעל. דרך אגב, כפי שאמרתי, זה לא לכבודה של מדינת ישראל. מדינת ישראל היא מדינה עשירה כקורח, ואם היא מחליטה לעשות משהו, היא לא צריכה לקבץ נדבות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לחבר הכנסת בוארון יש שאלת המשך. אנא, השר יישאר איתנו לשאלת המשך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אדוני השר, אתה אמרת עכשיו בדברים שלך שאתה תדרוש מנציבות שירות המדינה, מהנציב פרופ' דניאל הרשקוביץ, להפסיק את ההתקשרות עם קרן וקסנר עד לבדיקה של הדברים או בכלל? אני מבקש לחדד את הנקודה הזאת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אבקש, בגלל שאני רואה את זה כתפיסה לא נכונה של המדינה, כתפיסה מדינתית – – –

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

לא, אני אומר לאור הממצאים החדשים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי. לאור הממצאים זה מחדד את העניין עוד יותר, אבל כידוע לך – ואני לא מחדש לך הרבה, ולדעתי אני לא מחדש פה לאף אחד – בסוף הממשלה באמת לא שולטת; הפקידים מחליטים מה שהם רוצים. תראה את היועצת המשפטית: אתמול סגרו את הרכבת – הכול טוב; שדה התעופה – הכול בסדר; המדינה בכאוס – הכול בסדר. לטעמי היא הבן אדם הכי מסוכן היום במדינת ישראל. יש מרד הלכה למעשה היום בצה"ל, והיועצת המשפטית עושה פנים ורולים ולא רואה כלום, לא רואה, לא שומעת. לכן, אני אפנה אליו. מה יהיה? לא יודע. אתה יודע, כל פקיד עושה מה שבראש שלו.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אבל עצם זה שהשר ידרוש – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מי זאת הממשלה? בסדר, הממשלה ממליצה. קראנו לה בשבוע עבר לממשלה, היועצת המשפטית באה עם פרקליט המדינה, כל החבורה, מה שנקרא. בדיחה עשתה שם, ביזתה את הממשלה. בייניש ישר יצאה, אמרה לה: כל הכבוד, את אישה חזקה, תמשיכי ככה, תמשיכי לפרוע את החוק במדינה, הכול טוב. אהרן ברק ממשיך: את נפלאה. ככה זה עובד. עד שלא נזיז אותה משם – ואנחנו צריכים להזיז אותה כבר אתמול – זה נזק ביטחוני בכלל ליציבותה. הגברת הזו, לטעמי, מהווה היום סכנה ממשית ליציבותה של מדינת ישראל דמוקרטית. בן אדם אחד. תזיז אותה – פתאום תראה שכל מי שעובר על החוק נענש על פי החוק, הופכים להיות מדינה נורמלית, הופכים להיות מדינה שעבריין – פועלים נגדו; אזרח מן השורה פועל על פי החוק והכול בסדר. בן אדם אחד. כשגדעון סער הביא אותה, שמר עליה, השופט היחיד שהיה בוועדה, השופט גרוניס, אמר שהיא לא ראויה. דרך אגב, אדוני היושב-ראש, הוא לא אמר: היא לא מתאימה. "לא מתאים" זו מילה – אתה יודע מה? "אתה לא ראוי" זה משהו הרבה יותר עמוק: אתה לא ראוי גם ברמה המקצועית וגם ברמה הערכית. זה מה שאמר, דרך אגב, וינשטיין כשהוא כתב את המסמך על מנדלבליט, שאז לא הבנתי אותו והיום כל עם ישראל מבין. הוא כתב: הוא לא ראוי – לא ברמה המוסרית ולא ברמה המקצועית. אבל מה זה משנה? שים לב איך פקיד אחד הורס מדינה. מדינת ישראל נכנסה לכל הסחרור הזה – התחלנו עם מר מנדלבליט, הגאון מווילנה, כמעט שש שנים אנחנו פה, עוד מעט אחד הורג את השני. כל זה מנדלבלוף, ועכשיו הממשיכה שלו הרגילה – בגלל שזה השמאל, ככה עובד השמאל, משתלט לך על כל מוקדי הכוח במדינה. לא משנה אם מחר תהיה 70 מנדטים, 80 מנדטים, לא חשוב. לכן אני רוצה רק לסיים את זה ולקשור את זה. ראיתי אתמול את מכתב הטייסים. האמת היא, אדוני שר החינוך, אתה יודע מה? לא האמנתי. לא האמנתי.

שר החינוך יואב קיש:

גם אני לא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני אומר לעצמי הרבה פעמים: כל משבר הוא גם הזדמנות. הרי אם היו מספרים לנו את זה לפני חצי שנה היינו צוחקים, צובטים את עצמנו, לא מאמינים. איפה? היינו חושבים שצריך לאשפז את הבן אדם שמדבר כך. יש אירוע דרמטי. אני אמרתי את זה אתמול בכנסת. אצל הנשיא אסד בזמנו – הוא היה נשיא סוריה הרבה מאוד שנים, והצבא הסורי נשען על העלווים. למה? הנשיא היה עלווי. מי זה העלווים? איזה מיעוט קטן בסוריה, אפילו לא 10%. הם היו טייסים, הם היו מנהלי החטיבות, הם היו הכול, וכך בעצם הדיקטטור תפס את המדינה, באמצעות הצבא. מסתבר לי שיש לנו פה סוג של אנשים שלוקחים את הדין לעצמם ומחליטים. אני לא אגיד לך שהם עלווים, אבל הם מתנהלים כאילו אין מערכת ביטחון, אין צבא, אין כלום. איש הישר בעיניו יעשה. ועוד היום אני שומע את אחד מהם מתרץ: תראה – הם מחפשים מילים – זו לא סרבנות, זו המדינה שהופכת להיות לא דמוקרטית. אנחנו לא רוצים להגן על מדינה לא דמוקרטית. זה לא משנה שעילת הסבירות באה למדינת ישראל בתחילת שנות השמונים, כשאהרן ברק היה. עד אז לא היינו דמוקרטיים; לא הייתה לנו עילת סבירות, אז עד אז לא היינו דמוקרטיים. לכן, דרך אגב, אני קורא גם בהזדמנות הזאת, אחרי שנצא מכל האירוע הזה, גם לשר הביטחון, לראש הממשלה בוודאי, אני והממשלה – אנחנו צריכים לתת את הדעת שלנו איך הגענו למצב שיש מקומות בצבא שיש שם איי שמאל שתופסים את המדינה בגרון. זה לא יכול להיות. אני בטוח, דרך אגב, אמרתי, ההבדל בין ימין לשמאל מעולם ולעולם, לא משנה מה יקרה, לא יערב את צה"ל ולא יפגע בצה"ל ולא במדינת ישראל, לא משנה מה יקרה. לכן אנחנו חייבים לתקן את הדבר הזה אחת ולתמיד, לעשות משהו לעומק, להבין שזה לא איזו מחאה עכשיו, זה אירוע הרבה יותר עמוק ממה שחשבתי, ולתקן את העסק מהיסוד, שיהיו שם טייסים מקריית מלאכי, מדימונה. אני רואה סבא, אבא ובן, אני מבין שיש פה אירוע – אתה שומע, אדוני השר? הסבא טייס, האבא טייס, הבן טייס, גם הנכד יהיה טייס. אין עוד אנשים אחרים במדינה, אני מבין.

שר החינוך יואב קיש:

דודי, זה גם אצל שריונרים. אתה לא יכול להגיד – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, אבל אני אגיד לך מה ההבדל: בשריון, כשהיינו באים, כל מי שרצה הגיע. רק תבוא, – להכניס אותך. אבל אתה מבין – – –

שר החינוך יואב קיש:

תקשיב, אני אגיד לך עוד דבר. אני אגיד לך דבר אחר.

רם בן ברק (יש עתיד):

בושה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

למה הם אומרים "בושה"? הם יודעים את האמת.

רם בן ברק (יש עתיד):

דודי, יש טייסים מדימונה. תפסיק להקטין אותם. זה מלח הארץ, האנשים האלה. מה אתה מקטין אותם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הם מבינים שאנחנו צריכים לחזק את צבא ההגנה לישראל שיהיה צבא העם, לא צבא שיש בו אליטות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

שר החינוך יואב קיש:

דודי, אבא שלי, זיכרונו לברכה, היה צנחן, אח שלי הגדול צנחן, ואני יצאתי כבשה שחורה, טייס.

היו"ר אמיר אוחנה:

יעלה ויבוא חבר הכנסת מושיאשוילי. ישיב לו שר החינוך. שר החינוך, אנא תפוס את מקומך. השאילתה הבאה היא של חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, בנושא: ממצאי מבקר המדינה – ב-65% מבתי הספר בשש רשויות מקומיות בפריפריה ישנם ליקויי בטיחות חמורים והזנחה. בבקשה.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, על פי הנחיות משרד החינוך, וכמובן כמקובל, על הרשויות המקומיות לדאוג לתנאים פיזיים נאותים ללימוד ולמשחק במוסדות החינוך. בחודשים מאי עד נובמבר 2022 בדק מבקר המדינה מר אנגלמן את טיפול הרשויות המקומיות בנושא התחזוקה והבטיחות של בתי הספר העל-יסודיים, חטיבות הביניים והתיכונים. הבדיקה נעשתה ברשויות המקומיות הגלבוע, טמרה, קריית אתא, מעלה עירון, נתניה ושוהם. ב-65% מבתי הספר נמצאו נזילות מהגגות, סימני רטיבות בקירות, שירותים מוזנחים, מזגנים לא תקינים, תקלות בחשמל ובתאורה, מחסור בשטחי הצללה, שולחנות וכיסאות שאינם ראויים לשימוש ומחסור במרחבי למידה. עוד עולה מדוח המבקר, אדוני השר, כי בכ-65% מבתי הספר נמצאו ליקויי בטיחות בדלתות, בארונות, בברזיות – דבר שיכול היה להביא לפגיעה בגוף ולסכנת נפשות, במיוחד כאשר מדובר בנערים. עוד עולה כי ברשויות טמרה ומעלה עירון ישנם בתי ספר שדרכי הגישה אליהם אינן בטוחות מכיוון שהן צמודות למדרון שעלולות ליפול ממנו אבנים, מצב שיש בו סכנת נפשות ברורה. לצד משרד החינוך, הרשויות המקומיות הפכו בשנים האחרונות לגורם משפיע משמעותי על הישגי התלמידים במערכת החינוך, ובמיוחד בהשקעה – או למרבה הצער, בחלק מהם, בהזנחה – של בתי הספר. לאור האמור, אדוני, ברצוני לשאול: כיצד בכוונת המשרד לפעול לתיקון המצב בבתי הספר, במיוחד כאשר מדובר בנקודות שעלולות לסכן חיים של תלמידי ותלמידות בתי הספר בישראל?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר החינוך יואב קיש:

תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רק רוצה להתייחס לנקודה שעלתה פה קודם. דיבר פה השר אמסלם על נושא חיל האוויר ומה קורה בהכשרה ובבחינה של טייסים. ברור – אני חושב שזה לא רק בחיל האוויר; אני חושב, רם – אתה היית במטכ"ל, נכון? אז ברור שאיפה שהאבא משרת, יש לזה הרבה השפעה על הבית, וקרבה, וזה תהליך טבעי; אני חושב שמן הסתם מי שהיה בשריון אז גם בשריון, וזה תהליך טבעי ונכון. כך זה גם בחיל האוויר. יש משפחת חיל האוויר, וזה נכון שיש אחוז מסוים שהוא גבוה יותר – לדעתי בכל חיל, תבדוק את זה – של ילדים ממשיכים. אז זה דבר טבעי. איפה הדבר שאני חושב שכן צריך לעשות בדיקה ולהתייחס אליו? אני חושב שאנחנו צריכים למצות את הפוטנציאל בפריפריה בנוגע לחיל האוויר. אנחנו עושים את זה ב-8200 בצורה אקטיבית יחד עם הצבא – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

הוא עושה את זה – – –

שר החינוך יואב קיש:

הצבא עושה את זה עם משרד החינוך ביחד, בשיתוף פעולה מצוין. זה שינה – אני אומר בצורה ברורה – את האחוזים של הפריפריה בקרב אנשי 8200. אני חושב שהדבר הזה ראוי שייבחן גם בחיל האוויר, ואני, כמשרד החינוך, אלך בשיתוף פעולה מלא עם חיל האוויר בשביל באמת לנסות למצות את הפוטנציאל של חיל האוויר בתוך הפריפריה. חד-משמעית. אני מפריד את זה מהאירוע שאני חושב שהוא טבעי וקורה בכל חיל. אמרתי קודם בצחוק שאבא שלי, זיכרונו לברכה, היה בצנחנים, גדלתי על הצנחנים, אח שלי הגדול התגייס לצנחנים, הייתי בטוח שאני הולך להיות צנחן, וגמרתי טייס בסוף. אז גם זה קורה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה יכול להגיד לשר אמסלם – – –

שר החינוך יואב קיש:

הנושא המרכזי זה שצריך לקרב את חיל האוויר לפריפריה, ללא קשר לשום דבר אחר, ואת זה אנחנו נעשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני השר, אתה יכול להגיד לשר אמסלם שגם בקורס טיס – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

רק שנייה אחת. כרגע השר משיב. אם תרצה במסגרת שאלה נוספת, אני אאפשר.

רם בן ברק (יש עתיד):

אני לא מפריע. הערה, אני אפילו לא ציני. אתה יכול להגיד לשר אמסלם ולציבור שרואה אותך עכשיו: גם בקורס טיס, גם בסיירת מטכ"ל, בכל המבדקים, אתה מספר. אף אחד לא יודע מה שם המשפחה שלך, מאיפה באת. אתה בסוף עובר כמספר – מס' 19 עבר, מס' 20 לא עבר. כל הניסיון הזה לדבר על איזה אליטות, על שחבר מביא חבר, זה פשוט לא נכון, אז חבל להגיד את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

טוב. תודה, חבר הכנסת בן ברק.

שר החינוך יואב קיש:

אני אגיד לך איפה הבעיה שלי. זה לא במה שאתה תיארת. מה שאתה תיארת זה לא הבעיה. הבעיה היא שאנחנו לא ממצים את הפוטנציאל מתוך הפריפריה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אני מסכים איתך. זה לא קשור לאליטות כאלה ואחרות.

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, אני שמח שאתה מסכים איתי. עכשיו אני רוצה רגע להתייחס לשאילתה. בעצם, היא מבוססת על עיקרי המלצות הביקורת של דוח המבקר. דוח המבקר פותח, ובצדק, בכך שהאחריות לשיפוץ של בתי הספר העל-יסודיים – הם כמובן באחריות הרשויות המקומיות. אנחנו בעצם כמשרד החינוך לא הגורם המרכזי שאליו הופנתה הביקורת, אבל אני כן רוצה להגיד מה נעשה במשרד החינוך. קודם כול, חלק ניכר מהליקויים תוקנו בבתי הספר המוזכרים בדוח, בתהליך שהתחלנו בחודש פברואר 2023, לפני כחצי שנה. נמצאו ליקויי תחזוקה של נזילות מהגגות וסימני רטיבות, ואנחנו אכן מצפים מהרשויות לתקן את הליקויים הללו – זה בסמכותן ובאחריותן בצורה מפורשת. בעניין בית הספר שנבדק בקריית אתא, בסוגיית בעלי התפקידים המנהלים את נושא הבטיחות, אין כפילות בתפקיד בין הקב"ט הרשותי לבין מנהל הבטיחות במוסד החינוך. הרשות המקומית הגדירה חלוקת סמכויות ברורה בין השניים, ואנחנו, המשרד, פועלים להגביר את התיאום והשיח בין שני בעלי התפקידים. בנושא המחסור בוועדות הבטיחות ורכזי הביטחון ביישובים שוהם, קריית אתא ומועצה אזורית גלבוע, חשוב לציין כי משרד החינוך עוסק לכל אורך השנים בהדגשת תפקידו של רכז הביטחון, חשיבותה של ועדת הבטיחות בהכשרות ודגשים לקציני הבטיחות ברשויות. הופץ גם מנשר המדגיש את חשיבותו של מינוי רכז ביטחון בבית הספר והפעלת ועדת הבטיחות הבית-ספרית. הדגשנו לאחרונה את הנושאים במסגרת ריענון שמבוצע לרכזי ביטחון ובטיחות בית-ספריים, כולל ברשות המבוקרות בדוח, והנושא מובא בכנסים ומפגשים של המשרד עם אנשי הרשויות, קב"טים ומנהלי בטיחות מוסדיים ברשתות המקומיות. סוגיית מגרש החנייה בחצר בית הספר התיכון מושרייפה במעלה עירון נמצאת באחריות ובסמכות מלאה של המועצה המקומית להסדרה. מחוז חיפה במשרד החינוך עקב אחרי הטיפול בנושא מול המועצה המקומית, ולאחר בדיקתנו נושא החנייה בתחום בית הספר אכן טופל, לאחר הביקורת. בנתניה, כמו ברשויות אחרות, טופלו הליקויים על ידי הרשות המקומית בהתאם לדוחות שנרשמו בדוח המבקר. התמקדו בעיקר בארונות, דלתות, מתקני שתייה. לאחר שבדקנו מול הרשות המקומית – אני חייב לומר לך שלא הלכנו פיזית לבדוק בכל מקום ומקום, אבל נמסר לנו כי הנושא טופל על ידי הרשות. היו שתי הערות למשרד החינוך עצמו בדוח. אני רוצה רגע להקריא אותן: הערה 1 – משרד מבקר המדינה ממליץ למשרד החינוך לחדד את הנחיותיו בנושא השימוש במעבדות לכלל הרשויות המקומיות ומוסדות החינוך בהן ובנושא הצורך של הרשות לוודא שכל המעבדות היו תקינות בהתאם לכללים. אז אני רוצה להתייחס לכך שבחודש יוני – יוני 2023, אנחנו מדברים ממש לא על הרבה זמן – ביצע משרד הכשרות לכ-220 לבורנטים בכל הארץ כדי לקדם את המודעות והידע המקצועי לניהול הבטיחות במעבדות. זו הערה אחת. הערה נוספת שמתייחסת למשרד ישירות, ללא קשר לליקויי הרשויות שעברתי עליהם: משרד מבקר המדינה ממליץ למשרד החינוך לבצע עבודת מטה על צורכי שיפוץ הקיץ, לבדוק את מתכונת ההקצאה לבתי הספר ולתת תיעדוף לרשויות בדירוג סוציו-אקונומי נמוך, בהתחשב בתקציבים המשלימים שרשויות, בעיקר בקצה הגבוה, יכולות להקצות ממקורותיהן שלהן. אני רוצה לומר שבהקשר לזה, אנחנו הקמנו במסגרת הגפ"ן סל רשותי לשיפוץ שעומד על 130 ש"ח לתלמיד, והוא ניתן בעבור כל התלמידים בעיר ללא הבדל במעמד של המוסד – פטור, מוכר וכל אלה. זה נועד לתת לרשות למנעד רחב של צרכים ולשיפוצי הקיץ בהם. עכשיו, גם זה דיפרנציאלי, זאת אומרת, אנחנו משתתפים ב-130 שקלים האלה באופן דיפרנציאלי, בין כמעט מלא ל-70% במקומות שהם יותר חזקים. ולכן, גם באיתנות הפיננסית מתחשבים, בהיקף מענק האיזון שמקבלת הרשות ממשרד הפנים, ויש פה נושא של מדד הפריפריאליות של הרשות, וכל זה נכנס לתוך התקצוב הזה. בעצם, הרשות מנהלת את זה לפי העדפותיה. השנה התקציב הזה לכל הרשויות עמד על 325 מיליון שקלים, כולל המצ'ינג של הרשויות. זה מעבר לקול קורא ודברים נוספים שאנחנו מכניסים בנושא שיפוצי קיץ. ממש עכשיו גם אמורה לצאת תוכנית לשיפוצים. אם אני מסכם ואומר, אני מברך את חבר הכנסת מושיאשוילי על הערנות שלו, על הטענות. יש פה דוח שפורסם רק לאחרונה באמת – נדמה לי שב-2023 הוא פורסם – ואנחנו לקחנו לתשומת ליבנו את כל הנושאים אלינו לבדיקות מול הרשויות. אני חייב לומר, שאלנו את הרשויות; לא כל דבר הלכנו ובדקנו בעצמנו. ראית את התשובות בכל מה שקשור. יש שאלת המשך, או שאני אסכם?

היו"ר אמיר אוחנה:

יש שאלת המשך?

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

אין לי שאלת המשך, רק הערה או בקשה. אני יודע שהכתובת היא הרשויות המקומיות, בעיקר. הן הכתובת. אולי כדאי שמשרד החינוך – ואני בטוח שתעשו את זה – מין דיון מעקב, זה הכול. רק לעקוב אחריהן, אחרי הרשויות ששוחחת עליהן. תודה.

שר החינוך יואב קיש:

ראשית, אנחנו בקשר ישיר כל הזמן, גם שומעים את הצרכים שלהן בכל מה שקשור לבינוי, ויש קשר שוטף בין כל הרשויות למשרד החינוך בכל מה שקשור לבינוי ושיפוצים. במקרים שנתגלו ליקויים, אנחנו בודקים ואכן רוצים לראות שהדברים הסתדרו. אנחנו סומכים על הרשויות בדיווח בעניין הזה. תודה על ההערה. לסיום דבריי, אני לא יכול שלא להתייחס במילה לתקופה שאנחנו נמצאים בה – –

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

תודה.

שר החינוך יואב קיש:

תודה. – – במיוחד לאווירה שכביכול נמצאת – לצערי, אולי הרבה – שנאת חינם. אני מציע לכולם טיפה להוריד את הלהבות. הייתי בריאיון, ומישהו אמר שביטול עילת הסבירות – או צמצום עילת הסבירות, אנחנו אפילו לא מבטלים, כן? משמעותה חורבן בית שלישי. אז באמת אני רוצה לומר: אנשים, מי שתופס את השקר, הפייק הזה, כמציאות, אני יכול להבין את הלחץ שלו, אבל זה כל כך רחוק מהאירוע. אנחנו נמצאים בליבת הקונסנזוס. היינו בשיחות בבית הנשיא. גם שם, יכול להיות שהנוסח היה יותר מרוכך, פחות מרוכך, אבל היה ברור לכולם שאין פה שום חשש לדמוקרטיה הישראלית. אנחנו היינו דמוקרטיה לפני שאהרן ברק התחיל את המהפכה שלו בנושא הסבירות, ואנחנו נשאר עם דמוקרטיה יציבה גם אחרי שהחוק הזה יתוקן. לקחת את זה ולגרום לאנשים, לשכנע אנשים לסרבנות, זה אירוע מסוכן, זה אירוע לא ראוי. אני מגנה את זה. מעל כל במה אנחנו צריכים לשמוע את כל הפוליטיקאים בבית הזה מגנים את זה. סרבנות ופגיעה בצה"ל – אני שמחתי מאוד לשמוע את הרמטכ"ל ואחרים – לא להיכנס למקום הזה. אנחנו נמצאים בליבת הדמוקרטיה. אין שום חשש ושום סכנה לדמוקרטיה. אני מציע לכולם להוריד את הלהבות, להירגע. החוק יעבור. מדינת ישראל היא דמוקרטיה יציבה. בתי המשפט – בג"ץ עצמאי, חזק. אני מציע לכולם להוריד את הלהבות. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

"נצח ישראל לא ישקר". השאילתה הבאה היא של חבר הכנסת אחמד טיבי, לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים. אני מזמין את סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב אל הדוכן. שלום לך, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, מכובדי סגן השר מקלב, איש ביטחון של אל על הפנה שאלות פוגעניות, אינטימיות, מטרידות, לגברת הנאדי ביאעה, תושבת עכו, בשדה התעופה של ברלין בשבוע שעבר, כגון: איך את נוסעת בלי בעלך? אצלכם זה לא מקובל. שאלה שנייה – אמר לה: למען ביטחונך: האם היית במגע אינטימי בברלין? היא הייתה המומה, בוכייה. ברצוני לשאול: 1. האם יש חוק נגד הטרדות מיניות לגבי סלקטורים ואנשי ביטחון של אל על? 2. מדוע לא ייחקר האירוע? 3. מדוע לא יושעה המטרידן מתפקידו? 4. האם זה נחשב כסטייה מינית של איש הביטחון?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טיבי. כפי שביקשתי בעבר, אני מבקש לדבוק בנוסח השאילתה שאושר על ידי המזכירות. סופרים מילים, אנא. בבקשה, כבוד סגן השרה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני גם אוכל לענות על השאלות שחבר הכנסת טיבי שאל – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

על פי הנוסח שאושר.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

לא על הכול אני יכול לענות, אבל אשתדל.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מה ששאלתי, אשאל בשאלה חוזרת.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

לא תמיד יש לי תשובות גם בשאלה נוספת, במיוחד בנושאים שאתה העלית עכשיו, אבל קודם כול אני רוצה להודות לך על השאילתה. מסוף השאילתה תבין שבסופו של דבר לא נוכל לעזור לגב' ביאעה מעכו פרט להתנצלות, אבל למנוע בעתיד זה גם דבר חשוב. בכל מקרה, אני רוצה לחלק את דברי התשובה – החלק העובדתי, שהיה צריך בירור ויש על זה מחלוקת, והחלק העקרוני בנושא התשאולים של נוסעים בשדות התעופה. אני אומר לך מראש שקצת התקשינו להשיג את התשובות, מכיוון שמשרד התחבורה בסופו של דבר הוא רגולטור של אל על כחברה פרטית; אל על מעסיקה או לא מעסיקה את גופי הביטחון שקשורים יותר למשרד הביטחון ולא ישירות, אין לה שום say מול השאלות האלה, היא לא מדריכה, היא לא מנחה אותם. אין לה גם סמכות. אני כן רוצה להגיד ששמחתי לראות שנעשו מאמצים – היו מעורבים בזה מנכ"לית אל על, סמנכ"לים, התייחסו לזה במלוא הרצינות ובדרגים הכי גבוהים ששייכים לשאילתה הזאת, והשקיעו בזה מאמץ. אני מקריא את התשובה הכתובה כלהלן: הנושא הועבר לבדיקת ראש אגף ביטחון התעופה הישראלית, ולהלן ההתייחסות של אגף הביטחון: בבסיס פעולות התשאול והבידוק הביטחוני לנוסעים עומדים טעמים ביטחוניים בלבד, בהתאם להנחיות הגורמים המוסמכים, שב"כ ונוהלי אבטחת התעופה המקצועיים, וכל זאת לצורך שמירה על ביטחון הנוסעים והצוותים. נדגיש כי פעילויות אלה מבוצעות תוך שמירה מרבית על כבוד הנוסעים. עם זאת, לעיתים עשויה להיגרם אי-נעימות מסוימת הכרוכה בתהליך התשאול או הבידוק באשר הוא. אנו ערים לכך ומתנצלים על התחושה. מהפנייה עולה כי שאלות או הערות עובד הביטחון במהלך התשאול הביטחוני התפרשו אצל הנוסעת בצורה אחרת וכי היא נפגעה מהדברים. אנו מצירים על האי-נעימות ומבקשים להביע את התנצלותנו בפני גב' ביאעה על כך. אני עוד מבין גם שמענה ברוח הדברים הועבר לנוסעת ישירות על ידי נציגת אל על, ששוחחה איתה טלפונית; אני לא יודע אם אתה מודע לזה או לא, אבל בכל אופן דיברו איתה. חשוב לציין כי מהבירור עולה שאמירות שיוחסו לאיש הביטחון בפנייה ובאמצעי התקשורת לא נאמרו כלל על ידי עובד הביטחון. זאת הגרסה בנושא הזה, בנושא העובדתי. זאת הגרסה שלהם. אבל אני כן מתרשם גם מההתייחסות, גם מהנוסח שכתבו לי וגם ממה ששמענו בעל פה, שלא מזלזלים – מבינים שיש תחושות כאלה, וגם חודדו הנהלים. יותר מזה – הגורמים המוסמכים באגף הביטחון חידדו את הנהלים תוך מתן דגש והקפדה על שיח מקצועי ומכבד עם הנוסעים כולם. אלה הדברים שקיבלתי. גם לפי התחושה שלי לא זלזלו, מבינים את התחושות בשאלות האלה, וחודדו העניינים כדי לשמור על כבוד הנוסעים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה, מכובדי סגן השר. הקשבתי בקשב רב לתשובה שלך, שהיא תשובת אל על. גם אני פניתי לאל על באופן ישיר, ואני יודע שפקידה באל על התקשרה לגב' ביאעה. מהתשובה מייחסים לעובד, איש הביטחון, שהוא לא אמר את הדברים; אני קובע קטגורית שהוא שקרן, כי זה לא המקרה הראשון שבו נשים ערביות אומרות ששאלו אותן את השאלה הזאת. הינה, הינה, עאידה תומא, שאלו אותה את אותה שאלה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

ב-1995 – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אנשי ביטחון באל על שואלים נשים את השאלה הזאת, במקרה הזה נשים ערביות: האם היה לכן מגע אינטימי? איזה מין שאלה זו? אתה אדם דתי. אתה מסכים שישאלו את הבת שלך שאלה כזאת? תענה לי.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני אענה לך.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הוא גם סוטה וגם שקרן, כי זאת שאלה שחוזרת על עצמה. חוץ מזה, זה לא העניין שלו אם אישה נוסעת לבד, עם משפחה, עם האח שלה. מה זה השאלות האלה?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

"זה לא מקובל אצלכם".

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא מקובל אצלכם – מה זה הדברים האלה? מה זה הסגנון הזה? אני אספר לך על עוד מקרה שהיה בשנה שעברה לגבי שתי צעירות. לאחת אמרו: אני לא בטוח שאני אתן לך לנסוע עם המזוודה, ואם תמשיכי להתנגד, את לא תיסעי בכלל – אוקיי. היא אומרת לו: תבדקו את המזוודה. הוא אומר לה: אני יודע את העבודה שלי. עומדת לצידה בחורה שנייה, עורכת דין, אומרת לו: למה אתה מדבר איתה ככה? היא הגיעה בזמן, היא מוכנה להיבדק, תבדוק כל מה שאתה רוצה. הוא אומר לה: אם תמשיכי להפריע לי, אני אעצור אותך. הוא אמר לעורכת דין: אני אעצור אותך. אני אומר לך שההוא מברלין הוא מטרידן, וזה ששאל את שתי הבחורות ורצה לעצור אותן הוא גזען. צריך להפסיק את הגזענות על ידי אנשי ביטחון באל על, והתשובה הזאת, שהוא לא אמר את הדברים, אומרת הכול.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה. שאלה נוספת – חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, מהצד. לאחר מכן סגן השרה יענה על שתי השאלות.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

כבוד סגן השרה, ראינו אתמול את האירוע שהיה בתחנות הרכבת. אני לא רוצה להיכנס לכדאיות, ראוי או לא ראוי, אבל כאשר משרד התחבורה יודע על הצפי של ההפגנות ברציפי תחנות הרכבת, היה מן הראוי אולי שיפעלו בהתאם ויתכוננו בהתאם. אותו – אני לא יודע איך לקרוא לו, איך לכנות אותו – מפגין, לא מפגין, שהרים את בלמי החירום ברכבת נוסעת, מתכוונים לפעול כנגדו? מתכוונים לעשות משהו? אני שואל דווקא בהליך האזרחי.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה. קודם כול אענה לחבר הכנסת אחמד טיבי. שאלת אותי אם אני מסכים או לא מסכים. אני אומר לך בפירוש: אני לא מסכים. למה אני לא מסכים? אם אלה שאלות מקצועיות, איך אני יכול להתערב? בגלל שאני מבין מתוך התשובות שלהם שהם לא רואים את השאלות האלה כשאלות לגיטימיות. עכשיו, אני אומר – זו לא סתירה של דבריך, אבל אני לא יכול להגיד שההוא, יש לו נטיות לא טובות. אם זאת ההנחיה – אני רוצה להאמין שזאת לא ההנחיה. אם זאת ההנחיה, בעצם אלה השאלות שמנחים אותו לשאול, וזאת לא שאלה אישית שלו. זה מה שאנחנו צריכים לברר: האם יש הנחיה לשאול את השאלות האלה? אם זה דבר שחוזר על עצמו וזה לא רק מאחד – נניח שזה לא אותו אחד, הרי הם מתחלפים – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

זה חוזר על עצמו.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אם זה חוזר על עצמו, ואני מניח שזה לא אותו אחד שישאל את זה, בעצם זה הרבה יותר חמור וצריך בירור. אנחנו צריכים לברר אם זאת ההנחיה, ואני אעשה את זה – לשאול, לחדד: האם יש הנחיה לשאול? אלא שמדברי התשובה של מי שענה, ראש אגף ביטחון התעופה הישראלית, זה לא אדם זוטר במערכת, מדובר בראש האגף הביטחוני בתעופה הישראלית, שהוא מוסמך, ואם יש הנחיה הוא צריך לדעת, ואם הוא לא יודע את זה, אנחנו מצפים שינחה את זה בצורה ברורה. בסופו של דבר אני רוצה להאמין ואני גם חושב שאלה לא שאלות שצריך לשאול. אני גם אשאל אם יש הנחיה כזאת. לכן, שאר הדברים, אני מניח, שאתה לא מחכה לתשובה – אם ההנחיה תשתנה, הדברים האחרים – אם זה ככה, ההוא יש לו נטייה כזאת או נטייה אחרת, היא כבר לא נפקא מינה, היא כבר לא משנה שום דבר. אני מודה לך על הדברים. אני גם מרגיש שהנושאים מתחדדים. אנחנו מכירים את התשאולים. התשאולים הם חודרניים, הם עושים את זה, לפעמים אני לא יודע מה התועלת, אבל אני קטן לעומת אנשי הביטחון – השאלות שחוזרות על עצמן: האם מישהו נתן לך, האם עשית. אלה דברים שעושים גם כיום, לאו דווקא בנסיעות, אבל זאת ההנחיה הביטחונית. אני מניח שזה גם משהו בין-לאומי, זה לאו דווקא משהו שקשור למדינת ישראל, התשאולים.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

יש הבדל בין הטרדה מינית – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני חושב שהמקום להתלונן, אולי בגרמניה – אבל בסופו של דבר, חבר הכנסת אחמד טיבי, אנחנו נגד אכיפה בררנית. היום זה על סדר-היום, שאנחנו חושבים שאם יש אכיפה, שיש אנשים שיש להם אכיפה הרבה יותר הדוקה והרבה יותר מסיבית מול ציבור אחר, אנחנו חושבים שהרי זה הדבר הבסיסי, שזה לא יכול להיות במדינה דמוקרטית, וגם תשאול בררני לא צריך להיות. תודה רבה. זה בחלק הזה. אם ירצה השם, אני גם אשאל ואחדד את הנושא. לגבי השאלה הנוספת, לגבי רכבת ישראל, טוב שהעלית את הנושא הזה. כפי שאתה יודע, משרד התחבורה ורכבת ישראל עושים מאמצים גדולים מאוד לשמור על ביטחון הנוסעים, משקיעים בזה הרבה זמן, מודאגים מהדבר הזה. גם ככל שיש בסמכות של רכבת ישראל להיערך, היא נערכת. אבל גם מודיעין וגם הפעולות האחרות של עצירה של מפגינים שעוברים מהשלב של ההפגנה לשלב של התפרעות ולפעולות פליליות – בוודאי שיש גוף של משטרת ישראל. המעשה הזה של בלימת חירום הוא עוד משהו, עוד הידרדרות חלקלקה במדרון החלקלק של לקחת דברים, לסכן נוסעים, לקחת בלם חירום ולעצור נוסעים בשביל הפגנה. לא יעלה על הדעת. אני מאוד מקווה שלמשטרת ישראל – אני חושב שיש לה את האמצעים להעמיד לדין פלילי אדם שעשה דבר כזה. לכן ההכוונה שלך לכיוון רכבת ישראל והשאלה שלך – אני מודיע לך קטגורית שעושים כל מאמץ, כל מאמץ, לשמור על הביטחון של הנוסעים וגם לתת את השירות הכי טוב, שיצאו בזמן.

היו"ר אוריאל בוסו:

סגן השר.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

האירועים האלה פוגעים בכל האנשים, לא רק פוגעים באלה – גם במפגינים זה פוגע.

היו"ר אוריאל בוסו:

סגן השר, המשטרה אומנם תפעל בדרכים שלה. השאלה היא אם משרד התחבורה מתכונן לתבוע אישית או אזרחית את מי שעשה פגיעה אנושה. האם הוא יוכל לפעול בנושא?

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

יש מה שנקרא "קם ליה בדרבה מיניה". אם המשטרה תעשה את התביעה הפלילית, אז זה ממנה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל יש מעבר לפלילי, נושא אזרחי.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

– – אבל אני אבדוק את זה, אם יש לה גם את האפשרות לתבוע את הנזקים שיש.

היו"ר אוריאל בוסו:

חשוב מאוד.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני חושב שזה רעיון טוב. אני אעביר את זה לגופים המוסמכים ברכבת ישראל, במשרד התחבורה. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לסגן שר התחבורה הרב אורי מקלב ולשואלים.

היו"ר אוריאל בוסו:

ובכן, רבותיי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום, חלק מאוד מרגש וחשוב – נאום בכורה של חבר הכנסת יצחק קרויזר. אומנם אתה כבר מורגל כאן בעמוד ומלומד, אבל נאום בכורה הוא נושא חשוב. בבקשה. לאחר מכן יברך אותו השר יצחק שמעון וסרלאוף, כמובן.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

כבוד יושב-ראש הישיבה, מזל טוב. כבוד יושב-ראש הישיבה, כבוד השר, ברשות הוריי, אבי ואימי היקרים, עדי רעייתי והחברה שלצידי, ילדיי האהובים, משפחתי אשר כאן איתי ואלה שאינם נמצאים כאן פיזית אך נמצאים כאן ברוחם ובעיקר בליבי, מכובדיי כולם, היום א' באב, חודש שמוגדר כחודש הפורענות והאבלות, חודש שבו נפתח מחנה ההשמדה בוכנוואלד, החלה ההשמדה במחנה טרבלינקה, חוסלו גטו ביאליסטוק וגטו לודג', נחרב בית המקדש. משנכנס אב, ממעטים בשמחה. אך חודש אב נקרא גם מנחם אב – זאת הנחמה שתבוא לעתיד לבוא. זהו בתמצית סיפורו של עמנו, שיצא מאפלה וגם התקומה לעתיד לבוא. זהו גם הסיפור המשפחתי שאציג בפניכם בדקות הקרובות. אני עומד כאן לפניכם נרגש, בנם של הרב יהודה ושלומית קרויזר, נכדו של סבא אברהם, איש ירושלים שלחם כנער בקרבות המרים של מלחמת הקוממיות, נכדו של סבא אליהו מצד אימא, שגם הוא איש ירושלים שלחם לשחרורה עוד כנער. בדקות הקרובות אני מבקש לחלוק איתכם סיפור משפחתי הנע בין תחנות שונות. חלק מהתחנות נוגע בחדוות העשייה, חלק אחר – בכאב ובצמיחה ממנו. החוט המקשר בין הפסגות לתהומות הוא הניסיון לחיות חיים של שליחות ומשמעות. אצלנו במשפחה מכנים את זה במילה אחת: ציונות. נולדתי במצפה יריחו שבבנימין. הוריי היו ממקימי היישוב, ואבי משמש רב היישוב עד היום. בתחילתו הוקם היישוב על ידי מייסדים חילונים ודתיים כאחד. שם היישוב ניתן לו על היותו צופה על יריחו, העיר הראשונה שכבש יהושע בן נון, שכן על פי המדרש, יריחו הייתה סוגרה של ארץ ישראל: אם שחררת את יריחו, הרי שפתחת את השער לכל הארץ ישראל. בבית הספר היסודי למדתי ביישוב מצפה יריחו, אך מסגרת מקובעת ופרונטלית פחות התאימה לי. המבחן המוטל עלינו כהורים הוא לשלב את יכולתנו לצַפות עם הצורך להכיל ולגלות סובלנות, הקשבה לרצונו של הילד ואמונה ביכולותיו, גם כאשר הוא מבקש לסטות לשביל הנראה לנו כדרך חתחתים. למזלי ולשמחתי, הוריי האמינו לי, הקשיבו לי ואפשרו לי לעבור למסגרת מכילה יותר, שברבות הימים התבררה כמתאימה לי יותר. אני מכיר תודה להוריי על ההחלטה הזו עד היום. בתיכון למדתי ביפתח; פגשתי בצוות מסור לתפקיד, אנשי חינוך אמיתיים שידעו איך להיכנס ללבבות, להתחבר אל התלמידים. זה מה שנתן לי כיוון לחיים, ומשם כבר יכולתי לצמוח. בזכותם פיתחתי קרבה מיוחדת לנושא החינוך. הבנתי אז, ואני מבין עוד יותר היום, כמה חשובים מורים טובים לחיים. גדלתי בבית שבו אבא אוהב תנ"ך והצליח לחבר באהבתו גם אותנו לכך. למדתי מאבא שהיהודי התנ"כי הוא לא רק איש רוח אלא איש מעשה, איש אדמה, כמו דוד המלך. דוד המלך היה איש הרוח המכונה "נעים זמירות ישראל". הוא היה רועה צאן. מסופר שכשהוא היה רואה כבשה פצועה, נהג לשאת אותה על כתפיו, ועל כן נבחר להנהיג את עם ישראל. אני נשוי לעדי, החצי השני שלי, פשוטו כמשמעו, חברה ושותפה מלאה לחיים. עדי מטפלת באומנות. היא צמחה בבית שונה מעולמות התוכן שמהם באתי, אך היא שותפה לערכים של כבוד לזולת, שיתוף, קבלת האחר, כך שעם עדי קיבלתי גם משפחה נוספת, חמה, תומכת ובעיקר מכבדת. יחד הבאנו לעולם את שלושת ילדינו, טליה, בת תשע, יפתח, בן שבע, ועופרי, בת חמש. עדי גדלה בבית חילוני, ויחד אנחנו מקיימים אורח חיים ייחודי המשלב ומושתת על אדני הכבוד והשיתוף. קבענו את ביתנו במושב המעורב נטור שברמת הגולן. מצאנו שם קהילה חמה, נפלאה ומשפחתית. כמו מצפה יריחו, גם הוא נמצא במרחק קצר משרידים המספרים את ההיסטוריה העתיקה של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל ואת זכותנו עליה. מי שיתבונן בנסיבות פיצולו של מצפה יריחו, יוכל לראות בסיפוק ובתקווה שמה שנפרד למעלה מארבעה עשורים התחבר בהצלחה בנטור. בנטור מצאנו קהילה ושותפים לערכים של חברה מעורבת, לשילוב של חקלאות, התיישבות ועשייה, שהפכו גם לעיסוק הקודם, טרם כניסתי לפוליטיקה, במסגרת חברת הנדסה אזרחית שהקמתי. שורשי משפחתי מצד שני הוריי הינם שורשים של משפחה ירושלמית ותיקה עוד טרום הקמת המדינה. כנערים התגייסו שני הסבים שלי להילחם במלחמת השחרור. סבי אליהו, זכרו לברכה, נצר למשפחת תעשיינים ונדבנים ירושלמית, התנדב להגנתה ולקח חלק בשחרור לוד ובפריצה לנגב. סבא אליהו חרש את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה ותנ"ך בידו. עם שחרורו ממילואים, הוא הקים את יחידת המתנדבים של המשטרה, ובה המשיך להתנדב עוד 25 שנים. סבי סבא אברהם קרויזר, זכרו לברכה, התגייס להגנת ירושלים בגיל 17. הוא נשלח למושבה נווה יעקב, שהייתה מבודדת וסבלה מהצקות חוזרות ונשנות. שיירות שהובילו אליה נשק ואספקה הותקפו וספגו אבדות קשות. ב-14 במאי, עם סיום המנדט, קיבלו תושבי עטרות פקודה להתפנות לנווה יעקב. הקרב היה קשה. התחמושת, המים והמזון אזלו, והם ביקשו רשות להיכנע, אך זו לא ניתנה להם בשל החשש שיהיה גורלם כשל מגיני גוש עציון, שנכנעו ונרצחו. סבא ולוחמים נוספים יצאו לסייע בידם. בלית ברירה אספו המגינים בבית הכנסת, קברו את שמונת הנופלים ואת שני ספרי התורה בקברים זמניים, והחלו במסע לילי להר הצופים. אף שנפצע במהלך הלחימה, סבא אברהם נשא פצוע על גבו עד לבית החולים. למרות שהיה פצוע בעצמו, היה מסופק מיכולתו לשרוד את המסע בחיים. הוא הצליח הודות לתמיכה והחיזוק של סבא, שבכך הציל את חייו. כמה אופייני לסבא לא להשאיר ולא להפקיר פצוע בשדה הקרב. הקרב בקושי נזכר בספרות ההיסטורית המתעדת את קורות מלחמת הקוממיות. הדבר הכאיב לו מאוד, מאחר שראה חובה מוסרית לחבריו, ובעיקר לנופלים, ועל כן נאבק על אזכורו של הקרב עד שהביא לתיקון העוול ההיסטורי. הקשר עם סבא היה קשר הדוק וחם, וכך גם השיחות היום-יומיות בינינו. הוא הרבה לשתף בסיפורים מחייו בירושלים של טרום הקמת המדינה, על חיי פשטות וצניעות מתוך תחושת שליחות. סבא אברהם היה קרוב אליי אישית, וקרוב אליי גם בדעותיו הפוליטיות. חבל שלא זכה לראות אותי כאן, במשכן הכנסת. אלה השורשים שמהם ינקתי, ומכאן גם שלושת הערכים המרכזיים המובילים אותי במהלך חיי ובעשייתי: חקלאות, התיישבות וחינוך. תולדות הציונות בימים של טרום המדינה שזורים ביכולת העיקשת להיאחז בקרקע חרף קשיים בלתי רגילים. המפעל הציוני עמד בפני סכנת כליה ממשית בימיו הראשונים. מאמצי החקלאים עלו לא אחת באש; חקלאים ונוטרים מסרו את נפשם. מגש הכסף שעליו ניתנה לנו מדינת ישראל הוא לא רק גבורתם של הלוחמים במלחמת הקוממיות; לא פחות מכך היא יכולתם של מתיישבים בכל קצוות הארץ להיאחז בקרקע בעיקשות שאינה יודעת גבולות – מראשית הציונות, דרך הקמתה של מדינת ישראל ועד לימינו אנו ממש. אני רואה בחקלאות ביטוי נעלה של ציונות מעשית ושורשית הקובעת גם היום את ריבונותנו ואחיזתנו בארץ הזו, באמצעות להב המחרשה ועיקשות ידיו של החקלאי האוחז בה. בעבורי, הזכות שניתנה לי לייצג בוחרים בכנסת ישראל היא גם החובה להוביל עשייה של ציונות מעשית המשלבת חקלאות וחינוך: חינוך לבחירה בחיים של משמעות; חינוך להתיישבות ועבודת אדמה; חינוך לאהבת העם והארץ. את המורשת שעליה צמחתי, לצד ערכים שמובילים אותי, מצאתי במפלגה שאותה אני מייצג. חקלאות, התיישבות וחינוך הם עבורי גם הביטוי המזוקק ביותר של מפלגת עוצמה יהודית. הייתי אומר שהעוצמה האמיתית היא לא מוחצנת אלא פנימית: כשאתה מודע לחוזקותיך, לצד חולשותיך האנושיות, אתה מרגיש נינוח גם בקרב הסובבים אותך, גם אם הם חזקים ממך בתחומים מסוימים. זה לא מקטין אותך. להפך, זה מאפשר להם לצמוח, ולך – לצמוח איתם. כמו שנהג אחי שלמה להגיד: כשהגלים מתחזקים, החזקים מתגלים. זה נכון גם לים, לאומה ולחברה. זה נכון וחשוב בעיקר ביחס שלנו כחברה לחלשים ולמוחלשים. בזה אנחנו נמדדים כחברה בכלל ואנו כנבחרי ציבור בפרט. שמתי לעצמי מטרה להיות שליח ולהביא את קולם של החקלאים הסובלים מטרור חקלאי ושעמל יומם נגזל; קולם של בעלי העסקים בענפים השונים הנסחטים בגביית דמי חסות; קולם של אנשי הפריפריה הנאבקים לחיים של ממש; קולם של אחינו ואחיותינו הלומי והלומות הקרב שנלחמו למעננו אך חזרו משדה הקרב חלקם פצועים, חלקם שלמים אולי בגופם אך משהו בנשמתם נשאר פצוע, נשאר עדיין שם. אדוני כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מעבר לסיפור המשפחתי ולשורשים שמהם צמחתי, יש גם טרגדיה כואבת שעיצבה את חיי. גדלתי למשפחה בת 11 נפשות. היינו תשעה אחים. מבין אחיי הייתי קרוב מאוד לאחי הגדול שלמה. בזמן התיכון משך אותי שלמה, אחי הגדול, לטייל איתו, ויחד גם להתנדב במד"א ובמכבי האש. היינו עושים יחד משמרות – חוויה וזיכרון שאני נוצר עימי. לאחר כמעט ארבע שנים בשירותי כלוחם החלטתי לצאת לטיול יחד עם חברים מהשירות. התחלנו בארצות הברית. ניו יורק. אבל אחרי שלוש שבועות הרגשתי שהספיק לי, לא הרגשתי בבית. ביקשתי מאחי שלמה לקנות לי כרטיס חזרה. שלמה שירת כמפקד פלוגה בגדוד חרוב. בפעמים הבודדות שהצליח לצאת מוקדם, נהג לעבור בבית הספר שבו למד אחי הצעיר ישי כדי לאסוף אותו ולבלות עימו. וכך, לפני 15 שנים, בב' בכסלו תשס"ח, הגיע שלמה במפתיע לבית הספר. ההתרגשות אחזה באחי הצעיר ובחבריו למראה האח הגדול – המדים, הטנדר הצבאי. שלמה אסף את ישי ואת שלושת חבריו, שהרגישו בני מזל להצטרף לנסיעה. בצומת השומרוני הטוב פגע אוטובוס ממוגן של המועצה בטנדר שבו נסעו. שני אחיי נהרגו במקום; שני חבריו של ישי מהיישוב נהרגו גם הם, ואילו החבר הנוסף יצא, למרבה המזל, ללא פגע. הבשורה הקשה עשתה את דרכה לניו יורק לחבר, ובלי לחשוב פעמיים רכש מייד כרטיס על חשבונו וליווה אותי לארץ. בדיעבד, השיחה עם שלמה, שבה ביקשתי ממנו לקנות לי כרטיס, הייתה השיחה האחרונה שלי איתו. להלוויה לא הספקתי להגיע. אימי ואחותי המתינו לי בשדה. אימא לא יכולה הייתה להוציא את המילים מפיה, ואחותי הייתה זו שבישרה לי את הבשורה הקשה. משם נסעתי לשבעה, לעמק הבכא של משפחתי. בתוך השבר העמוק הראה אבא עוצמה ודוגמה אישית בלתי רגילה. בבית הוריי, במרפסת הצופה אל מול נוף ים המלח, היה זה רגע מכונן. אבא אסף את כולנו, העמיד אותנו אל מול הנוף, כשאנו צופים לים המלח, ואמר: אנחנו עכשיו באופן מעשי פשוט זורקים לים את כל השאלות: למה, איך, מדוע. מכאן אנחנו מקבלים את הדין ומרימים את הראש. היה בצעד הזה שילוב של מנהיגות, תעצומות נפש והשראה. בדיעבד אני יודע לומר שזה העמיד אותי – אותנו – על הרגליים. בתום השבעה חזרתי לשירות קבע נוסף. לקחתי על עצמי להקים מפעל חסד, עשייה והנצחה, סיוע למשפחות נזקקות, עזרה לחיילים בודדים, הקמת מרפסת ים המלח, מירוץ לזכרם ועוד. האירוע המכונן הזה, שאני נושא כל חיי, עיצב את תפיסת המנהיגות שלי: גם כשיש קושי – לעצור, לכאוב, אך להישיר מבט קדימה ובעיקר לפעול. את המקום של הכאב ניתבתי לעשייה ולחיבורים. בעבורי זוהי דרך חיים, ואני מקווה להצליח להביא אותה לעשייה הציבורית שלי גם כאן, בכנסת. יחד איתכם, חבריי, אני תקווה שנצליח בעשייתנו המשותפת לפעול לחיבורים, לקירוב לבבות, ולמצוא יחד את המשותף והמחבר. אני מודה על הזכות שניתנה לי להיות נבחר ציבור, מתפלל לקדוש ברוך הוא שיכוון אותי וישלח ברכה במעשה ידיי, ומתחייב שאעשה הכול כדי לשרת את הציבור נאמנה. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת יצחק קרויזר. אני מזמין את השר יצחק שמעון וסרלאוף לברך את חבר הכנסת קרויזר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, הכנתי משהו כתוב אבל אני לא יכול שלא להביע את ההתרגשות שחוויתי במהלך הנאום שלך, חברי חבר הכנסת יצחק קרויזר. תראו, אני לא יודע איך חברי כנסת אחרים הגיעו למשכן הזה אבל אני כן יודע מה אנחנו, אני וחבר הכנסת קרויזר, עברנו כדי להגיע למקום הזה, למעמד הזה. אתה יודע מה, קרויזר? אני יושב שם, בשולחן הממשלה פה, במליאה, ואני רואה אותך נואם כחבר כנסת, כיושב-ראש הסיעה שלנו, ואני פשוט מתחיל לצבוט את עצמי. אני אומר שאם מישהו יודע פה, במשכן, אילו תלאות עברנו בדרך – וזו לא דרך של שנה ולא של שנתיים, אנחנו מכירים כמעט 12 שנים – ואדוני היושב-ראש, כמה כאב ותסכול, ואתה יודע מה? אני לפעמים גם אומר את זה, גם ייאוש חווינו, במיוחד בשלוש השנים האחרונות, במועד א' ומועד ב' ומועד ג' ומועד ד', במועד ד', כשהצלחנו להיכנס סוף-סוף אחרי מאמץ גדול. אבל היו גם ונמצא פה הרב יהודה קרויזר, מורנו ורבנו, שהוא יודע והיה שותף לכל התהליכים הללו, לכל הבירורים הללו – היו מועדים מסוימים שרצנו כנגד כל הסיכויים, כי האמנו בדרך שלנו, האמנו באמת שלנו, בבשורה שיש לנו. וכולם צחקו עלינו ואמרו לנו שאנחנו הזויים ושנפרוש, והרב אמר לנו: אתם אומרים את האמת, אתם הולכים עם האמת, אל תפחדו. "סוף הכבוד לבא" – על אותה הדרך הזאת ואותה המסירות, כשאתה יודע שאין לך בקצה הצלחה. כשאנחנו מדברים, עוד כשהייתי מנכ"ל והיה צריך לארגן חוגי בית ולצאת לצומת ולתלות שלטים, ואנחנו יודעים שאנשים בזים לנו – לא במחנה השני, בתוך הבית, השכנים שלנו, החברים הכי טובים שלנו – ולהמשיך בשותפות הזאת ובנאמנות הזאת ובמסירות הזאת, ואז להגיע לכאן אחרי כל המסע הארוך הזה, ולתת את הנאום הזה בפני כל עם ישראל, זה הרבה מעבר למרגש אותי. זו דוגמה לכל אדם מהי התמדה ונחישות, מהי האמונה בצדקת הדרך. זה זה, זה מה שאנחנו רואים פה היום. איציק, אתה יודע? אני זוכר שלפני הבחירות עבדנו קשה מאוד, והתלבטתי אם לעשות חוג בית ברמת הגולן. אמרת לי: תשמע, אם יגיעו 20 איש זה אירוע. אמרתי, יגיעו 20 איש – זה אירוע, אמרת: זה כנס פוליטי, יגיעו 15 איש. אבל אמרת לי: תשמע, אני מרגיש את השטח, אני מחובר לשטח, חייבים לארגן פה כנס, יבואו אנשים, תהיה הפתעה, לדעתי. לקחנו את הריזיקה הזאת, אתה הובלת את זה. האולם היה מפוצץ, כמדומני היו שם 200 איש. אני חושב שלא היה דבר כזה ברמת הגולן, אין לזה אח ורע. וכשאתה יודע לחוות את הכישלון המר, הזמני, אתה יודע להעריך את ההצלחה, ומי כמונו יודעים להעריך את ההצלחה, אחרי מה שעברנו. אתמול בשעה כמעט – אחרי חצות, נפגשתי עם איתמר, השר בן גביר, יושב-ראש המפלגה שלנו. נפגשתי איתו לקראת הנאום שלך, כי הוא לא היה יכול להיות פה כדי לברך, ואמרתי לו: איתמר, אל תכתיב לי נאומים. אני שואל אותך במילה אחת, תענה לי באינטואיציה, במקום. אני שואל אותך, אני אומר עכשיו "חבר כנסת קרויזר" – מה עולה לך בראש? הוא ישר אמר לי: הפתעה. הפתעה. עכשיו, תשמע, זו לא הפתעה של מישהו שאני פוגש אותו בפעם הראשונה ואז אני מופתע והוא מרשים אותי. כמו שאמרתי, אני מכיר אותך כמעט 12 שנים, אבל אין מילה מדויקת מהמילה הפתעה, כי אתה פשוט הפתעה עבור כולנו. יום-יום אתה נמצא פה בכנסת ומביא את ההישגים ואת החקיקה ואת העבודה הפרלמנטרית שלך ואת הוועדות, את השעות על גבי שעות שאתה מתמסר פה והרבה מעבר לכך. אתה יושב פה עם שרים ודורש מהם ומקדם את האידיאולוגיה שלנו ואת הדרך הערכית שלנו בצורה יוצאת דופן. רק לאחרונה היו הבחירות לוועדה למינוי שופטים, והבאת 86 קולות. זה הישג חסר תקדים, וזה רק מראה מי שאתה, זה רק מראה את היכולת שלך לייצר שיתוף פעולה, שותפויות וחיבורים בין קואליציה לאופוזיציה. אמר השר בן גביר במליצה: אולי צריך להזמין אותך לשימוע, יש לך פה יותר מדי – – –

נאור שירי (יש עתיד):

או שיזמין אותו לפיתה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נאור, אנחנו באווירה חגיגית, אבל לפחות אני זוכר את השם שלך הפעם במדויק.

נאור שירי (יש עתיד):

כתוב לך פה, אתה לא זוכר.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

חברים, אתה יכול להסכים איתי, חבר הכנסת נאור שירי יקירי, שחבר הכנסת קרויזר הוא בן אדם של אנשים, הוא בן אדם של חיבורים, הוא איש ערכי. הגעתי לבית שלו לפני כמה בחירות – פעם ראשונה נחַתי אצלך בבית, זה היה ב-01:00, ישבנו כאילו אין מחר, כאילו אין לנו יום עבודה מחר, ישבנו ודיברנו על הכול, גם פוליטיקה, גם על המצב במדינה. ואז אמרתי לך: איזה בית יפה. באמת, יש לו בית יפהפה. הוא סיפר לי שהוא בנה אותו בעשר אצבעותיו. נכון או לא? איש שמחובר לאדמה, מחובר לחקלאות. דיברת על זה כאן קודם. אנחנו מביאים אדם כמוך, בלי פוזה, בלי "מורם מעם", מגיע מהשטח, שאכפת לו באמת מעם ישראל. אני יודע אילו פניות אתה מביא אליי ללשכה שלי, לפעמים אני משתגע מכך שאתה מנדנד לי: זה חשוב, מה קורה עם זה? ולפעמים, אתה יודע, נמאס לי, אבל תדע לך שאני מעריך כל פנייה וכל רגע שאתה משגע אותי, כי זה מראה כמה זה חשוב לך וכמה זה אכפת לך וכמה אתה לא תוותר ולא תניח ידך מזה. עכשיו אגיד לך עוד משהו: יש מפלגות שחברי כנסת רוצים להצליח, ולפעמים הם חושבים שזה צריך להגיע על חשבון אחרים, מין תחרותיות כזאת. אצלנו אין את זה. אבל אצלך במיוחד, לא רק שאין את זה – הפוך. אתה רוצה בהצלחתי ואתה רוצה בהצלחת חברי הכנסת פוגל וחברת הכנסת לימור וכל החברים, וההצלחה שלנו מפארת אותך. אני חייב לומר גם משהו כדי לחבר את זה. יש גמרא במסכת סנהדרין, הרב: "שקר החן זה דורו של משה ויהושע, והבל היופי זה דורו של חזקיה, יראת ה' – – – זה דורו של ר' יהודה ברבי אילעאי. אמרו עליו, על רבי יהודה ברבי אילעאי, שהיו שישה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה". חזקיהו המלך – הדור שלו, אנחנו יודעים, חיפשו מדן ועד באר שבע תינוקות, לא מצאו מדן ועד באר שבע תינוקות שלא בקיאים בהלכות טהרה. בתקופה של רבי יהודה ברבי אילעאי שישה תלמידים – שומע, פוגל? שישה תלמידים היו מתכסין בטלית אחת ולומדים תורה. מה הפואנטה? שואל רב חיים שמואלביץ שאלה שהתשובה שלה היא מסר לכולנו. שואל: שישה אנשים לא יכולים להתכסות בטלית אחת. אין. טכנית, לא יכולים. איך שלא שתנסה את זה, זה לא מכסה את כולם. הוא עונה משהו שיכול להיות קוד חברתי שאנחנו צריכים לאמץ אותו. אני אומר, צריכים לאמץ אותו, כי זה קוד שאתה מממש אותו ומיישם אותו מדי יום, והלוואי שבכנסת כולה היינו מיישמים אותו. הוא אומר: כששישה מתכסים בטלית אחת וכל אחד דואג שהוא יתכסה בטלית, אז אין סיכוי, אבל כששישה מתכסים בטלית אחת וכל אחד רוצה שהחבר שלו יהיה מתחת לטלית, אז יכולים להיות שישה מתחת לטלית. אז אני אומר לך, חבר הכנסת קרויזר, חברי, את הערכים הללו שאתה מביא לפה לכנסת, את הערכים של אחדות, של חריצות ומסירות, קודם כול כולם רואים את זה, כולם מרגישים את זה, כולם מעריכים אותך כאן, כולם מספרים עליך שבחים. וכמו שאמר השר בן גביר, אתה הפתעה לא רק עבור סיעת עוצמה יהודית אלא עבור הכנסת כולה ועבור כל עם ישראל. אני מאחל לך שתצליח בכל הפעילות שלך כאן, בשליחות החשובה שלך, עוד הרבה שנים טובות ונעימות. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לשר יצחק שמעון וסרלאוף על הברכות והדברים הנפלאים.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק פרטיות לקריאה הטרומית. הצעה ראשונה – חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון – תשלום דמי חניה), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת אברהם בצלאל וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת אברהם בצלאל לנמק את הצעתו. תודה רבה למשפחת קרויזר, שהיו אורחים אצלנו כאן היום במליאה.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל הכבוד למשפחה של איציק התותח. עושה טוב לעם ישראל.

נאור שירי (יש עתיד):

יצחק.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני קוראת לו איציק.

נאור שירי (יש עתיד):

אני קורא לו יצחק, וכך קראו לו – – –

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, דבר ראשון, באמת מצטרף לברכות לידידי חבר הכנסת יצחק קרויזר ולמשפחתו שהגיעה לפה. דעו לכם, יש לכם בן יקר, בעל יקר, אבא יקר באמת, שעושה רבות, והכול בנעימות ובגובה העיניים. אז יצחק, ידידי חבר הכנסת, מאחל לך המשך הצלחה ונחת, ושלא תצא שום תקלה תחת ידך, ותעשה עוד הרבה הרבה דברים טובים בבית הזה. אני היום מציג את החוק, אני חושב שזה החוק הראשון שלי בכנסת הזאת, חוק התעבורה, שבא להסדיר – אנשים נכנסים לחניונים פרטיים, נכנסים לחנות, ולצערי הרב לפעמים משלמים הרבה יותר מהזמן שהם נמצאים בחניון עצמו. אני יכול להגיד לכם, ביום שני שעבר הייתי בשיבא, בתל השומר, הלכתי לבקר חבר שעבר ניתוח קשה מאוד, ואני מאחל לו באמת רפואה שלמה. הייתי שם, אני חושב, 32 דקות, משהו כזה, בחניון עצמו, ושילמתי 25 שקלים לחניון. מדובר על מחירים מאוד מאוד גבוהים בחניונים. אני חושב שכמו שבפנגו בן אדם משלם לפי הדקות שהוא נמצא, אין שום סיבה שגם בחניונים אדם לא ישלם על הזמן שהוא משתמש בחניון ולא מעבר לכך. אז אני חושב שסיעת ש"ס, שתמיד נמצאת בחזית החברתית – זה חוק שנוסף לכל החוקים של חבריי, החוקים החברתיים. אני רוצה באמת להודות פה דבר ראשון לשר האוצר ולשרת התחבורה, שהביעו את תמיכתם בחוק הזה. הוא עכשיו בקריאה טרומית, ואני מקווה שמהר מאוד נגיע ונוכל לברך על המוגמר, ושהוא יעבור גם בקריאה שנייה ושלישית. אנחנו נמצאים היום בראש חודש אב, ואני שמח שבהמשך הנאומים ינאמו גם חברים מהאופוזיציה שהוצמדו לחוק הזה. אנחנו בימים שעושים חשבון נפש על חורבן הבית, על שנאת חינם, אבל אתה רואה שגם בכל הטרלול והמצב שאנחנו נמצאים בו, שכביכול אנחנו נמצאים בזמן של חושך גדול מאוד, יש גם קצת אור. יש אנשים שיודעים ומבינים שיש דברים שזה לא קואליציה–אופוזיציה. בשביל האזרחים ובשביל האנשים צריך לדאוג ולעשות, ואני שמח שגם הם עושים את זה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

אברהם בצלאל (ש"ס):

רק אשא תפילה, תפילתו של רבי אלימלך מליז'נסק – –

היו"ר אוריאל בוסו:

דקה יש לך.

אברהם בצלאל (ש"ס):

– – שאמר: אדרבא, תן בליבנו שנדע כל אחד ואחד לראות את מעלת חברו ולא את חסרונו. תודה רבה. אני אשמח שתצביעו בעד החוק הזה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת אברהם בצלאל.

היו"ר אוריאל בוסו:

להצעת החוק הזו הוצמדו שלוש הצעות חוק נוספות. אני מזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי לנמק את הצעתה. סיעות, הצעת החוק הבאה, של ואליד אלהואשלה, הוצמדה. אם לא – זה ירד. הינה, אני מתריע מראש.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה רבה, כבוד יו"ר הישיבה. תודה רבה לחבר הכנסת המציע אברהם בצלאל. את ההצעה הזו כתבתי לפני כשנה. אני רוצה רגע להסביר איך היא בכלל הגיעה אל העולם.

היו"ר אוריאל בוסו:

בדקה.

נעמה לזימי (העבודה):

בהחלט. פנה אליי חבר ואמר לי: יש גזל. היום אם בן אדם מחנה את הרכב הוא משלם על שעה מלאה גם כשהוא היה רק עשר דקות. הקשבתי לו, אמרתי לו: תן לי לבדוק. רצה הגורל ובאותו שבוע ביום שישי הגעתי לשבת באירוע עם בן זוגי. הוא הלך להחנות את הרכב, לא מצא חניה, זאת אומרת לא הייתה חניה, עשה סיבוב וחויב על שעה מלאה. אז הבנתי שיש פה משהו שלא מתקבל על הדעת. אנחנו כן רוצים לחסוך ולהוריד רכבים מהכביש, ואנחנו בוודאי ובוודאי רוצים לעודד תחבורה ציבורית, אבל לא על ידי גזל והעשרת בעלי החניונים אלא על ידי מיצוב סביר של תמחור פר זמן. אז אני מודה מאוד על שההצעה הזו הוגשה על ידך, ואני מצפה לשיתוף פעולה, שנצליח להעביר את זה עד הסוף יחדיו, ושיהיה לנו בהצלחה בתיקון הזה. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני מזמין את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה לנמק את הצעתו, כמובן, גם מהצד.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

שלום לכולם. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שהתיקון הזה, אנחנו מחויבים לעשות אותו על מנת להקל על האזרחים שלנו ועל התושבים, גם במצבים כאלה ובמיוחד בזמנים האלה, כאשר כל המחירים עולים, ישנו יוקר מחיה שלא נסבל. התיקון הזה נדרש על מנת להוריד את העלויות לאנשים שנכנסים, משתמשים בחניונים במדינה. לא יכול להיות שכשאזרח נכנס לחניון הוא אמור לשלם על שעה או שעתיים. ולכן התיקון שאנחנו דורשים בחוק הזה הוא שהחישוב יתחיל מהדקה הראשונה, ובכך אנחנו גם מסייעים לאנשים, לאזרחים, לתושבים, להוריד במעט את התשלומים שהם משלמים ביום-יום. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

אני מזמין את חבר הכנסת יונתן מישרקי לנמק את הצעתו.

יונתן מישרקי (ש"ס):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. זו הזדמנות מצוינת גם לומר לך מזל טוב לרגל האירוסין של הבת שלך.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. בשמחות אצל כולם.

יונתן מישרקי (ש"ס):

לצערי לא יכולתי להשתתף אתמול בשמחה, אבל מזל טוב בשמי ובשם כולם. אדוני היושב-ראש, בהמשך להצעת החוק של חבר הכנסת אברהם בצלאל ידידי והחברים המצטרפים, רבותיי, אנחנו רגילים לדבר על יוקר המחיה בתקופה האחרונה. מדברים על חלב, מדברים על דלק. אנחנו מדברים פה על תיקון קטן אבל מאוד מאוד משמעותי עבור האזרח. זו הצעת החוק שאני הגשתי לא מזמן, ואני גאה ושמח, וכמובן מפרגן לחברי על כך שהוא הצליח לקדם את הצעת החוק הזו יחד עם השרים הרלוונטיים. אומנם זה נשמע לנו מחיר קטן, שקל לפה, שני שקל לשם, אבל בסופו של דבר מדובר בסכום גדול שמצטבר, וכשאנחנו מדברים על יוקר מחיה, זו הצעת החוק. אנחנו נמצאים במצב שאנחנו רוצים להילחם ולהוריד את יוקר המחיה בכל הפרמטרים, ואני מודה לך על כך, אדוני חבר הכנסת אברהם בצלאל. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. אני מזמין את השר יצחק שמעון וסרלאוף להציג בשם משרד התחבורה את עמדת הממשלה על הצעות חוק הללו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אם כן, אדוני היושב-ראש, מענה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה של חבר הכנסת אברהם בצלאל וארבע הצעות חוק נוספות שהוצמדו אליה. אני אתן קצת רקע להצעת החוק. עניינה של הצעת החוק בתיקון דרכי החיוב בכלל החניונים במדינה. ההצעה מבקשת שמדידת הזמן של החניה בפועל, כפי שנעשית על ידי כרטיס החניה באמצעות ספירת מספר דקות מכניסת הרכב עד יציאתו, תשמש גם כאמת המידה לתשלום, דהיינו, ההצעה מבקשת לבטל את תשלום החניה לפי שעות ולעבור לתשלום מדויק לפי דקות, כך שאדם שחנה בחניון כשעה ורבע, לא ייאלץ לשלם על שתי שעות חניה. תשמע, חבר הכנסת בצלאל, חד-משמעית, זו הצעת חוק מתבקשת. אני בתל אביב – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אגב, אני חושב שמעבר לנושא הכלכלי, אם אתה אומר לאדם שהוא משלם פר חניה, זה יזרז אותו לצאת יותר מוקדם וזה עושה תחלופה, זו מטרת התשלום בהסדר חניה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נכון, נכון. בתל אביב כל שעת חניה זה חצי משכנתה, אתה מבין? אני כתושב תל אביב יכול לומר כמה זה משמעותי עבורנו. עמדת גורמי המקצוע במשרד: הצעת החוק בעלת אספקטים כלכליים שוקיים מובהקים, ואין לה נגיעה ישירה לתחומים הנמצאים בפיקוח משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, על כן המשרד אינו מתנגד להצעת החוק. עמדת ועדת השרים לחקיקה: ועדת השרים החליטה כי הממשלה תתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית בכפוף לקידומה בתיאום עם משרד התחבורה ושאר הגורמים הרלוונטיים. אדוני היושב-ראש, בלי קשר להצעת החוק, אני רוצה שנייה לנצל את הבמה ולספר על ביקור שלי. לפני כחודש הגעתי בשעת לילה מאוחרת לבקר במסגרת ייחודית ומיוחדת בשם כולל עמלים בתורה, כאן בבירה, בירושלים, מסגרת שהקים אותה הרב משה בוקשפן. מטרת המסגרת הזאת להעניק לתלמידים ביטוי מיוחד ולחנכם לשילוב תורה ועבודה. המוטו הוא שמירה על אורח החיים החרדי באופן מלא לצד עידוד והכוונה לתעסוקה והשתלבות בחיי המעשה. אחד מהתלמידים שישב שם הוא מוישי. ביום-יום הוא עובד בחברה נדל"נית גדולה, מקדם פרויקטים, ואחרי הצוהריים הוא מגיע להיכל הכולל להגות בתורה. לצידו יושב יוחנן. בשעות הבוקר הוא עובד במטבח של משרד האוצר, ואחר הצוהריים הם יושבים ולומדים ושומרים על הדרך שבה גדלו והתחנכו במגזר החרדי. כך ישבו מולי עשרות חרדים, האחד לומד הנדסה, השני מתקין מזגנים, השלישי מפקח בנייה בפרויקטים עצומים, וכולם מתאספים – מי בבוקר ומי אחר הצוהריים – לקיים את האידיאל של תורה וגדולה על שולחן אחד. אני מברך את תלמידי עמלים בתורה שיעלו ויצליחו. אגב, שאלתי אותם – אדוני היושב-ראש בוסו, תשמע רגע.

טלי גוטליב (הליכוד):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

גם אלייך, הינה, את פה. למה אני סיפרתי עליהם עכשיו? אמרתי להם: יש הרבה כוללים, אבל אני רוצה לשאול אתכם שאלה. אם אתם תדעו, אני אפרגן לכם במליאה, בכנסת – שאלה מהתנ"ך. אני אשאל את זה גם פה, בוא נראה אם מישהו ידע – –

היו"ר אוריאל בוסו:

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – אולי מהצופים, אולי מהקהל: מישהו מהתנ"ך שנולד לפני אבא שלו, נפטר לפני אימא שלו ונקבר עם סבתא שלו. מישהו מהתנ"ך שנולד לפני אבא שלו, נפטר לפני אימא שלו ונקבר עם סבתא שלו. זו שאלה מאוד מאוד קשה, ואחד התלמידים בכולל פיצח את זה תוך דקה. הייתי בהלם. מה התשובה? חבר הכנסת אברהם בצלאל, קודם דנו בהצעת החוק שלך, עכשיו אני שואל אותך חידה: מישהו מהתנ"ך שנולד לפני אבא שלו – –

נאור שירי (יש עתיד):

אדם, אדם וחוה.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

– – נפטר לפני אימא שלו ונקבר עם סבתא שלו.

נאור שירי (יש עתיד):

לא אדם?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא.

יוסף טייב (ש"ס):

איפה שלמה קרעי?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

זו לא גימטרייה, אנחנו צריכים – – –

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, תגיד שוב.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אין את זה בגוגל, תשכח מזה. הוא נולד לפני אבא שלו, נפטר לפני אימא שלו ונקבר עם סבתא שלו.

נאור שירי (יש עתיד):

שוב.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

נולד לפני אבא שלו, נפטר לפני אימא שלו ונקבר עם סבתא שלו.

משה אבוטבול (ש"ס):

– – – זו קייטנה?

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אלה לא אדם וחוה.

משה אבוטבול (ש"ס):

אדוני השר, מרגיש לי כמו קייטנה עכשיו.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא, לא, שאלה אחת. לא שמעת את ההתחלה ואת הסיבה שאמרתי את זה. בקיצר, אני לא אשאיר אתכם במתח. מדובר בהבל.

משה אבוטבול (ש"ס):

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אז למה לא אמרת בקול?

משה אבוטבול (ש"ס):

לא רציתי – – – תשאל אותו.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא רצה לבייש אותך, הוא רצה להראות לך ששאלת חידה שאף אחד לא יודע.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

בקיצר, בכולל שם, ברוך השם, היו תלמידים שידעו לענות תשובה מהירה בתוך דקה ולקדש שם שמיים.

משה אבוטבול (ש"ס):

לא משנה, השר תמיד צודק.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לשר יצחק שמעון וסרלאוף. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעות חוק. תחילה נעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון – תשלום דמי חניה), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת בצלאל וקבוצת חברי הכנסת. לבקשת האופוזיציה, ההצבעה שמית. מזכיר הכנסת, נא לקרוא בשמות.

גלעד קריב (העבודה):

שמי, אנחנו רוצים – – – שמי.

היו"ר אוריאל בוסו:

שמית.

גלעד קריב (העבודה):

שמי, שמי, לא?

היו"ר אוריאל בוסו:

בבקשה, תתחיל.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת פעם נוספת עבור מי שלא נכח בהצבעה הראשונה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, סיעות.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

עליזה, עליזה, זעקתך נשמעה היטב. חברי הכנסת, המזכיר כמעט לא שומע את עצמו. שמענו. נהלו את העסק בתוך הסיעות. נא להרגיע. אתם מפריעים לו, הוא לא מצליח להקריא את השמות.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת שעוד לא הצביעו, לפחות שיקשיבו למזכיר. להקשיב למזכיר, להקשיב להקראת השמות.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

הינה אלון שוסטר. אלון שוסטר.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

לא משתתפת, נמנעת.

אופיר כץ (הליכוד):

פנינה, החוקים שלכם – גם אנחנו – – – אנחנו נגד – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

לא הבנתי. לא הבנתי – – –

קריאה:

פנינה, בעד.

אופיר כץ (הליכוד):

אתם מצביעים נגד – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

האם יש מישהו באולם שמעוניין להצביע וטרם הצביע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

אני לא אשאל עוד פעם. מי שמעוניין להצביע – שיגיד עכשיו, שלא יקראו לו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

זו אותה הצבעה. זה מי שקראו לו פעמיים ולא היה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

אלה אנשים שלא היו בשתי ההצבעות, ועכשיו שואלים. האם יש מישהו שנוכח וטרם קראו בשמו?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

יואב סגלוביץ'.

קריאה:

הצביע, הצביע נגד.

היו"ר אוריאל בוסו:

יואב סגלוביץ', כבר הצבעת נגד. האם יש מישהו באולם שמעוניין להצביע? לא. אם כך, תמה ההצבעה. נא לספור.

קריאה:

היו"ר אוריאל בוסו:

הוא הצביע, הרב גפני. הרב גפני הצביע. זה החוק הראשון. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 75 בעד, 19 מתנגדים. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תיקון – תשלום דמי חניה), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת אברהם בצלאל וקבוצת חברי הכנסת, התקבלה, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה הראשונה.

קריאה:

מעמד האישה.

היו"ר אוריאל בוסו:

מעמד האישה? עוד ועדה שמישהו מעוניין? הוועדה לקידום מעמד האישה.

קריאה:

היו"ר אוריאל בוסו:

ועדת הקליטה. אם כך, היא תעבור לוועדת הכנסת לשם קביעת ועדה. חברי הכנסת, אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה אלקטרונית. אני אעבור להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה), התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת נעמה לזימי. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 89 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה), התשפ"ג–2022, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

89 בעד, אין מתנגדים ויש נמנע אחד. אני קובע – – –

קריאה:

היו"ר אוריאל בוסו:

את בתוספת לפרוטוקול. לפרוטוקול. זה עוד לפרוטוקול, זה לא משנה את ההחלטה. אני קובע שאף הצעת חוק לתיקון – חברי הכנסת, אי-אפשר לנהל הצבעות עם רעשי רקע, אלה ההצבעות עצמן – פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה), התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת נעמה לזימי אושרה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

זכויות הילד. לא, לא.

היו"ר אוריאל בוסו:

זכויות הילד. היא תעבור לוועדת הכנסת לשם קביעת ועדה. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אף הצבעה זו תהיה הצבעה אלקטרונית. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 89 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה), התשפ"ג–2023, לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר אוריאל בוסו:

89 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה ראשונה. חברי הכנסת, עוברים להצבעה – הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יונתן מישרקי. ההצבעה תהיה הצבעה שמית. מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת. חברי הכנסת, לא להפריע לפחות למזכיר הכנסת. קשה לו להתנהל ברעש כזה. תודה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

מזכיר הכנסת יקרא שוב בשמות חברי הכנסת למען מי שלא היה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

האם יש מישהו באולם שנוכח ומעוניין להצביע, וטרם קראו בשמו או שלא היה כאן?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אוריאל בוסו:

עוד מישהו? לא. אם כך, תמה ההצבעה. מזכיר הכנסת יספור. חברי הכנסת, להלן תוצאות ההצבעה: 63 בעד, אין מתנגדים, פה אחד. אני קובע שהצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (תשלום דמי חניה), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יונתן מישרקי התקבלה, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לוועדת הכלכלה להכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצעת החוק הבאה – הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – חובת תרומת מזון עודף), של חבר הכנסת יהונתן – ינון אזולאי. תשובה והצבעה במועד אחר?

קריאה:

היו"ר אוריאל בוסו:

אוקיי. אין נימוק מהצד? השר פרוש. ינון, הבנת למה קראתי לך יהונתן בטעות? למעשה כבר הבנתי שזה – השר פרוש ישיב. מייד לאחר מכן – הצבעה.

קריאה:

היו"ר אוריאל בוסו:

כן, כן, הצבעה.

גלעד קריב (העבודה):

השר פרוש ישיב?

היו"ר אוריאל בוסו:

ויש גם מתנגדת אחת.

השר לירושלים ומסורת ישראל מאיר פרוש:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר לשיתוף פעולה אזורי תומך בהצעת החוק. אנחנו גם מברכים את המציע, חבר הכנסת ינון אזולאי, על ההצעה. השר, כאמור, מבקש להמשיך את הליך החקיקה – כמובן כמו שחבר הכנסת אזולאי יודע – בתיאום עם המשרד לשיתוף פעולה אזורי. אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, להביא את זה להצבעה. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי הגיש בקשה. חבר הכנסת אחמד טיבי ביקש להתנגד.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, חבר הכנסת אזולאי, אני לא ראיתי בהצעת החוק אם זה כולל את כל העמותות האזרחיות של כל האזרחים, כל הנזקקים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

איך תהיה החלוקה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

איך תהיה החלוקה? הדברים האלה לא הופיעו בהצעת החוק, שהמטרה שלה היא מטרה טובה. אני מבקש ממך לעלות ולהסביר את זה בצורה מפורטת. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

טוב, מציע ההצעה רוצה להשיב? יכול, נכון? בבקשה, חבר הכנסת ינון אזולאי.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, ידידי היקר אחמד טיבי, אני כבר אענה לך, אבל לפני זה, אני רוצה לאחל ברכת מזל טוב ליושב-ראש ועדת הבריאות, סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת אוריאל בוסו, שאתמול אירס את הבת שלו. אני פה מעל הבמה חייב גם להצהיר – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

מזל טוב.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא, אבל אנחנו בניגוד עניינים.

ינון אזולאי (ש"ס):

– – שהוא לקח גם משפחה טובה וחתן לעילא ולעילא, מהדרגה הראשונה, שתדע לך.

היו"ר אוריאל בוסו:

זה בן אחותו, אז אנחנו כמעט בניגוד עניינים.

גלעד קריב (העבודה):

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

חתונה בתוך המשפחה?

ינון אזולאי (ש"ס):

הכול בתוך המשפחה.

היו"ר אוריאל בוסו:

דברים טובים משאירים בבית.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אני מבקש לדעת: האם נעשו הסכמים בכתב או בעל פה ביחס לדברים שאנחנו ראינו פה לפני ההצבעה?

ינון אזולאי (ש"ס):

שתדעו לכם – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

אבל קרה לי משהו שלא קרה – פעם ראשונה שאני קורא לחבר הכנסת ינון אזולאי יהונתן אזולאי.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

האם היה מידה – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

רק שתראו כמה זה השפיע עליו.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

האם יש הסכמים בין הצדדים שלא הוגדרו?

ינון אזולאי (ש"ס):

אין הסכמים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הייתה מידת הסבירות? היה סבירות?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

צריך להציג את שני הצדדים.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני רק אומר את זה פה מעל דוכן הכנסת.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הייתה סבירות? היה סבירות או לא?

ינון אזולאי (ש"ס):

כשהחתן והמשפחה לקחו את אוריאל בוסו, הם לקחו אותו בתור חבר כנסת, ויש לנו חשש, שהוא כנראה גם יבוצע, שבסופו של דבר אחרי החתונה, כשבועיים אחרי החתונה, הוא כבר יהיה כחתן של ראש העיר בני ברק. אז אנחנו עדיין לא יודעים אם זה טוב או פחות טוב. מבחינת מה שצריך לתת אנחנו כבר נסגור את זה בתוך המשפחה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

יש לו זיקה אישית – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

בבקשה, אדוני.

ינון אזולאי (ש"ס):

חברים, לגבי הצעת החוק – אחמד טיבי, אני רוצה להשיב לך לגבי הצעת החוק. הצעת החוק בעצם באה ואומרת: יש היום כ-130,000 טונות – רק בחברות הממשלתיות – שנזרקים מדי שנה, ויכולים ללכת לנזקקים ולמשפחות מוחלשות. אוכל טוב, אוכל שיכול להיות בר-אכילה, אוכל בריאותי, ולצערי הולך לפח – 1.9 מיליארד. בסך הכול, אוכל שנזרק במשך השנה – קרוב ל-22 מיליארד שקל. ולכן, הצעת החוק הזאת באה ואומרת שהאוכל הזה לא ייזרק, יחולק לעמותות – כמו שטיבי בעצם אמר – עמותות לכולם. בעמותות לא יהיה הבדל – לא גזע, לא דת ולא מין, כלום. יהיה לעמותות שעובדות אצל כולם. אני חייב להגיד שאת הצעת החוק הזאת – מי שהעלו את זה בפניי היו לקט ישראל, שכבר עושה את זה יום, באמת ביד נדיבה. יותר מזה, יש חשש שאולי יהיו תביעות בגלל הבריאות או בגלל משהו, אז גם תביעות לא יהיו. הכול יוסדר בהצעת החוק ובתיאום מלא עם המשרדים הרלוונטיים. אני גם רוצה פה להודות לשר דודי אמסלם, שבאמת, כשבאתי אליו, ליבו באמת רחב והוא יודע מה זה החלש. הוא אמר לי: ינון, תתקדם, ואדרבה ואדרבה נמשיך ונעשה את זה ביחד. אז קודם כול תודה רבה גם לשר דודי אמסלם. תודה רבה גם לכם, ואני מבקש מאוד מכולם, כמובן, לתמוך בהצעת החוק הזאת. יש הצעת חוק דומה של יסמין פרידמן, שהיום היא כנראה לא תוצג, אבל גם היא בעיתה ובזמנה תגיע, וביחד אנחנו נקדם את החוק זה. זה חוק שהוא חשוב למען החלשים ולמען האוכלוסייה באמת הכי נזקקת בעם. הגיע הזמן שיהיה להם – לפחות אם אנחנו נותנים להם, שיהיה להם בצורה מכובדת. מגיע להם בזכות ולא בחסד. ולוואי שלא יצטרכו ולא יזדקקו לתרומה הזאת, אבל כשהם קיימים בתרומה הזאת אז אולי זה לפחות ילך למוסדות, ואם צריך שזה יגיע לעניים, שזה יגיע לעניים, והכול בצורה מכובדת. תודה רבה לכם.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת ינון אזולאי. אם כך, חברי הכנסת, הוגשו כאן 20 חתימות להצבעה שמית. אנחנו נעבור להצבעה – הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – תרומת מזון עודף) התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת ינון אזולאי. מזכיר הכנסת יקרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק: