Analytics (Microsoft Clarity), no identifying info. Loads only if you accept.This site uses an analytics tool (Microsoft Clarity) to understand how visitors use it — heatmaps and browsing patterns, with no identifying information. It only loads if you accept. Learn more
An official register record. File text is extracted from the official document. This is not a summary or interpretation — the file is the source.
הצעת חוק
הצעת חוק
נאומים בני דקה
פריטי מליאה · Debate
יום הקהילה הגאה
פריטי מליאה · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
Extracting the sitting text from the official file
This text was extracted from the official file. The file is the authoritative source.
Legend
חוברת כ"ט
ישיבה שצ"ח
יום שלישי, י"ז בסיוון התשפ"ו (2 ביוני 2026)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
נאומים בני דקה
אכרם חסון (הימין הממלכתי):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
יוסף טייב (ש"ס):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
יום הקהילה הגאה
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
רם בן ברק (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
משה טור פז (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מירב כהן (יש עתיד):
דבי ביטון (יש עתיד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
רון כץ (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
גלעד קריב (העבודה):
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אבי מעוז (נעם):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
מיקי לוי (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
מרב מיכאלי (העבודה):
ינון אזולאי (ש"ס):
משה גפני (יהדות התורה):
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2025 בדבר פיצול הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–
גלית דיסטל אטבריאן (יו"ר הוועדה המיוחדת):
עדי עזוז (יש עתיד):
רם בן ברק (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מירב כהן (יש עתיד):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
משה אבוטבול (ש"ס):
דבי ביטון (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
אבי מעוז (נעם):
אכרם חסון (הימין הממלכתי):
רון כץ (יש עתיד):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מירב בן ארי (יש עתיד):
ניסים ואטורי (הליכוד):
גלעד קריב (העבודה):
שלי טל מירון (יש עתיד):
מרב מיכאלי (העבודה):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
שר התקשורת שלמה קרעי:
היו"ר סימון דוידסון:
חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי י"ז בסיוון התשפ"ו, 2 ביוני 2026. הנושא הראשון על סדר-היום: נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים לדבר מתבקשים להירשם. הצבעה. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת אכרם חסון. בבקשה, אדוני.
אכרם חסון (הימין הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שר החוץ גדעון סער חנך היום בבוקר, שעון ישראל, את שגרירות ישראל החדשה בסובה. מדובר בצעד דיפלומטי חריג בהיקפו עבור ישראל באזור הפסיפיק. השגרירות בפיג'י תשמש את היחסים עם סובה ותפעל גם כשגרירות אזורית לתשע מדינות נוספות באוקיינוס השקט. פיג'י פתחה בספטמבר האחרון את השגרירות בירושלים, והפכה לאחת המדינות הבודדות בעולם שמחזיקות נציגות דיפלומטית רשמית בבירת ישראל. מבחינת ישראל, המחווה הסמלית הזו נושאת גם משקל מדיני ברור: בתקופה שבה ירושלים מתמודדת עם לחץ בין-לאומי כבד סביב המלחמה בעזה וההליכים בהאג, פיג'י התייצבה שוב לצד ישראל בזירות הרגישות ביותר. רפובליקת איי פיג'י כוללת מעל 300 איים, כאשר שליש בלבד מהם מיושב. השגרירות החדשה לא נועדה רק לחיזוק היחסים עם פיג'י עצמה; היא תשתמש כשגרירות אזורית שתעסוק גם בקשרים עם תשע מדינות נוספות במרחב האוקיינוס השקט, וזאת בשל מעמדה של פיג'י כמנהיגה אזורית בקרב מדינות האיים במרחב זה. כל הכבוד לשר החוץ שעושה עבודת קודש למען חיזוק מעמדה של מדינתנו ברחבי העולם. תודה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת אכרם חסון. עודד פורר, בבקשה, ואחריו יהיו חברי הכנסת אחמד טיבי, יוסף טייב, יוראי להב הרצנו ויבגני סובה. בבקשה, אדוני.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, אני חושב שאנחנו נמצאים בעידן מסוכן עבור מדינת ישראל בזמן שראש ממשלת ישראל הפך את מדינת ישראל לכוכב ה-51 בדגל האמריקאי, כאילו אנחנו איזושהי מדינת חסות בלי שום יכולת של ראש הממשלה לעמוד על האינטרסים הישראליים. בזמן שתושבי הצפון מופגזים ללא הפסק – בזמן הפסקת אש, כן? – עם חיילים הרוגים, עם ילדים שמתחבאים מתחת לשולחנות בגלל אזעקות, עם פחד להסתובב, במקום לתקוף את האויב שלנו, את חיזבאללה, ולחסל אותו, ראש הממשלה מחליט לנצור את האש, אחרי שהוא כבר אמר שביירות תבער, בגלל שהוא קיבל הוראה מנשיא ארצות הברית. בדיוק באותה צורה הוא קיבל הוראה מנשיא ארצות הברית לסובב את המטוסים שלנו שהיו בדרכם לתקוף באיראן, אחרי שבזמן הפסקת אש האיראנים הפגיזו כאן ושלחו טילים לכאן ופגעו בבניין בבאר שבע. ולצערי, הדוגמאות האלה הולכות ומתווספות. אנחנו אוהבים את נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, הוא ידיד גדול של מדינת ישראל, אבל הוא נשיא ארצות הברית ודואג לאינטרסים האמריקניים. ראש ממשלת ישראל צריך לדאוג לאינטרסים של מדינת ישראל ולפעמים גם להגיד לנשיא האמריקאי לא. אנחנו צריכים לדאוג לאינטרסים שלנו. לא נשאיר את תושבי הצפון מופקרים. לצערי, נתניהו שעבד את האינטרסים של מדינת ישראל לטובת קידום האינטרסים האישיים שלו, ראה דוגמת החנינה, ודיבר על זה כבר הנשיא האמריקאי יותר מפעם אחת.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת פורר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, ביום השני של עיד אל-אדחא, ביום חמישי שעבר, כ-120 רכבים שחנו באזור מעבר נהר הירדן עלו באש, 120 רכבים של אזרחים שהחנו את הרכבים ונסעו לירדן לבלות את עיד אל-אדחא. זה אירוע רחב בהיקפו, חמור מאוד, מחייב חקירה. יש חקירה, יש סימנים מדאיגים לגבי הצתה – את זה החקירה חייבת להעלות. אבל בעלי הרכבים חייבים להיות מפוצים, לקבל פיצוי מחברות הביטוח, וצריך לעשות הכול כדי למנוע, כבוד היושב-ראש, הצתות כאלה. מותר לאנשים ללכת, לנסוע, לחגוג ולחזור לרכבים שלהם שלמים ולא אפר אחרי הצתה נרחבת כזאת. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יוסף טייב, בבקשה. רשימת הנאומים סגורה.
יוסף טייב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לאירועים שהתרחשו בפריז במוצאי שבת האחרון אחר גמר ליגת האלופות. אותם אירועים מזכירים לכולנו עד כמה חגיגות גדולות עלולות במקרים מסוימים להידרדר לאלימות, ונדליזם ופגיעה בתחושת הביטחון של אותם תושבים. במקום שמחה וספורט, רבים מצאו את עצמם מול תמונות של כאוס, עימותים ונזק לרכוש. ברגעים אלו חשוב לזכור שלכל אדם מגיע לחיות בביטחון, ללא פחד וללא חשש מפני אלימות ברחובות. זה נכון בצרפת, זה נכון גם בישראל ובכל מקום בעולם. קהילות רבות, ובהן גם יהודים בצרפת, מבקשות לחיות את חייהן בשקט ובביטחון ובתחושת שייכות. מדינת ישראל הוקמה כדי להיות בית לאומי לעם היהודי וממשיכה להוות מקום שאליו רבים מרגישים קשר עמוק ומשמעותי. במקביל, האחריות של כל מדינה היא להבטיח ביטחון ושוויון לכל אזרחיה. המסר שלנו היום, אדוני היושב-ראש, הוא פשוט מאוד: אסור להשלים עם אלימות, עלינו לחזק את הערבות ההדדית ואת הביטחון האישי ואת התקווה לעתיד טוב יותר עבור כל אדם וכל קהילה. ואני פונה ליהודי העולם, ובפרט ליהודי צרפת: יש לכם כאן בית, יש לנו כאן בית. עלו לישראל, מחכים לכם, תחזרו הביתה.
היו"ר סימון דוידסון:
חד-משמעית. אני רק לא רוצה לתאר לעצמי, אם היו מפסידים, מה היה קורה שם. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, לא יכולתי שלא להתרשם מדבריה של שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב על כך שבקדנציה הבאה לכאורה שלה, התחבורה הציבורית בישראל תהיה חינם אין כסף; כי אין ברירה אלא לעודד את הישראלים לנסוע בתחבורה הציבורית, כי זה עולה, לשיטתה, 40 מיליארד שקל בשנה. אבל כשבוחנים מה השרה רגב עשתה בארבע השנים האחרונות, אז לדוגמה, ה"חינם" שלה הפך את מחיר הנסיעה בתחבורה ציבורית מחמישה וחצי שקלים לשמונה בואכה תשעה שקלים. בשנת 2025 הושקעו אפס שקלים בשיפור התחבורה הציבורית. אז איך נשכנע את הישראלים להשאיר רכב אחד בבית ולנסוע בתחבורה ציבורית אם את מעלה את המחיר בכל כך הרבה שקלים, ואם את לא משקיעה בלהפוך את התחבורה הציבורית של מדינת ישראל ליעילה, זמינה, כזו שאפשר לסמוך עליה? כך כנראה, אדוני היושב-ראש, נשמעת ונראית שרת תחבורה שכלי התחבורה הציבורית היחיד שהיא משתמשת בו הוא מטוס.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להגיד שבמשך שנים כאן בבית הזה ידעו לשמור על יחסים הוגנים בין הקואליציה לאופוזיציה, בעיקר ביחס לעבודה פרלמנטרית. מה שקורה כאן בכנסת העשרים-וחמש זה פשוט ביזיון, נחצו כל הקווים. אני מדבר ספציפית על הוועדה לחוק התקשורת, שאני חבר בה. מלבד זה שהוועדה מתכנסת ודנה במשך 36 שעות בשבוע – והדבר הזה פוגע בחברי כנסת שהם חברי ועדה לקיים את תפקידם בוועדות אחרות – מעבר לזה, אני שומע שגם עכשיו, בדקות האלה, הוועדה הזאת, באישורו של יושב-ראש הכנסת, ממשיכה לקיים דיון. זה פשוט ביזיון, כי החברים שיושבים כאן לא יכולים להגיע לפה ולנאום נאומים בני דקה. אני קורא מכאן ליושב-ראש הכנסת להחזיר את כבודה של הכנסת מול יושבת-ראש הוועדה. לא ייתכן שיושבת-ראש הוועדה, שנתנה את המפתחות בידיו של שר התקשורת, היא זאת שתמשיך לעשות מה שבא לה בזמן שיושב-ראש הכנסת לא משליט סדר. אני קורא לו להשליט סדר ולתת לאנשים שיושבים בוועדה לנאום את הנאומים בני הדקה כפי שמקובל כאן בכנסת. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת יבגני סובה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בהמשך לכנס הביזיוני והחרפתי שהתקיים כאן היום, אני רוצה לומר שאת הנאום בן הדקה שלי אני הודעתי שאני מייעדת לטובת ביטול הסכמי אוסלו המסוכנים ולכל ההיבטים והסכנות והנזקים שההסכמים האלה יצרו. אז באמת בהמשך לכנס הזה אני רוצה לומר: הטעות הגדולה ביותר של אוסלו הייתה עצם ההסכמה של מדינת ישראל להכניס ללב השיח את הרעיון שתקום כאן מדינה פלסטינאצית. מרגע שמדינת ישראל שידרה לאויביה שארץ ישראל ניתנת לחלוקה, נולדה אצלם תקוות שווא, תקווה שאם רק ימשיכו להיאבק, אם יפעילו עוד טרור, עוד לחץ, עוד רצח, בסוף הם יקבלו מדינה בלב הארץ שלנו. התקווה הזאת הביאה איתה רק דם. אלפי יהודים נרצחו מאז הסכמי אוסלו כי האויב הבין שמדינת ישראל מהססת, מתקפלת ומוכנה לדון על עצם זכותנו על הארץ הזו. לכן ביטול הסכמי אוסלו הוא אמירה לאומית וביטחונית הכרחית. מדינת ישראל חייבת לומר בקול ברור: ארץ ישראל אינה למכירה, ארץ ישראל היא ביתו של העם היהודי, ארץ ישראל היא נחלת אבותינו. אין ולא תהיה כאן מדינה פלסטינאצית.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
חברות וחברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: ציון יום הקהילה הגאה. אני מזמין את חבר הכנסת והיוזם של היום הזה, יוראי להב הרצנו, לפתוח את היום המיוחד. בבקשה, אדוני.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני סגן יושב-ראש הכנסת, גברתי השרה, כנסת נכבדה, איפה אמיר אוחנה? יושב-ראש הכנסת היוצא אמיר אוחנה חושב שאם הוא לא מגיע לכאן היום, הבעיה נעלמת; שאם הוא שוב מחרים את יום הקהילה הגאה בכנסת, הוא לא יצטרך להתמודד, לא עם האלימות ולא עם הילדים שמפחדים ללכת לבית הספר ולא עם המשפחות שהמדינה, שהוא נמנה עם הנהגתה, מסרבת להכיר בהן. אבל המציאות, אדוני סגן היושב-ראש, לא נעלמת גם כשיושב-ראש הכנסת בוחר להסיט ממנה את מבטו באופן מופגן. בנאום ההכתרה שלו ליושב-ראש הכנסת, מעל הדוכן הזה ממש, אוחנה הבטיח קבל עם וכנסת שאף ילד, שאף משפחה להט"בית לא תיפגע במשמרת שלו. זו הייתה הצהרה יפה, אני מודה, אני התרגשתי. אבל בפועל, שנות הכהונה של אמיר אוחנה נרשמות כשנות שיא באלימות כלפי להט"בים בישראל. הפער הבלתי נתפס בין ההבטחה החלולה שלו אז לבין הכיסא הריק שלו היום, אומר הכול. במקום שבו אמור לשבת יושב-ראש כנסת ישראל, ניצב היום עץ תאנים מפלצתי שמטיל צל כבד על החברה הישראלית כולה. יום הקהילה הגאה בכנסת אמור להיות יום של גאווה, של חגיגה, של שוויון, יום של הכרה, אבל איך אפשר לדבר על גאווה כשיותר ויותר להט"בים בישראל חיים בפחד? איך אפשר לדבר על גאווה בישראל כשממשלת ישראל משותקת מפחד ממיעוט קיצוני שמכתיב את הטון? כל שבוע להט"בים חוטפים מכות רק בגלל מי שהם, והשר לביטחון לאומי שותק. עשרות מקרי לינצ'ים מתוכננים, שבהם כנופיות חמושות תוקפות להט"בים, והמפכ"ל שותק.15% מהתלמידים הלהט"בים חוטפים מכות בתוך בית הספר, ובאקדמיה אחד מכל חמישה סטודנטים חווה הטרדה מינית, ושר החינוך שותק. אלו לא רק מספרים, לא מדובר רק בנתונים על הנייר, מאחורי כל נתון כזה יש ילד שחוזר הביתה מבית ספר עם פחד בעיניים, יש נערה שמסתירה את מי שהיא, יש הורים שחוששים לעצם הביטחון של הילדים שלהם. אדוני היושב-ראש, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל אין מסגרות חירום ללהט"בים מחוץ לתל אביב, כאילו שלהט"בים קיימים רק במרחב גוש דן. אין בבאר שבע ואין בחדרה ואין בחיפה. אין. לצעירים שנזרקים מהבית, שנמצאים בסכנת חיים, אין כתובת זולת תל אביב, כאילו אין להט"בים בשום מקום אחר. ושר הרווחה, איפה הוא? שותק. תינוקות להורים להט"בים מופלים בטיפולים בקופות החולים, ושר הבריאות שותק. בשביל להוציא תעודת לידה לילדים שלנו, שולחים אותנו לגנזך המדינה, ושר הפנים, שהוא בכלל ראש הממשלה, שותק. כשפינדרוס אומר שאנחנו מסוכנים יותר ממחבלי חמאס וחיזבאללה, ראש הממשלה שותק. כשאבי מעוז אומר שהמדינה צריכה לתעדף טיפולי המרה, הוא שותק. כששלמה קרעי קורא לנו בהמות שפוערות את פיהן מעל הדוכן, הוא שותק. וכשהם לא שותקים, שרי ממשלת ישראל, הם מצביעים נגדנו: מצביעים נגדנו בנישואים אזרחיים, נגדנו באפליה בדיור, נגדנו בהכרה בנפגעי פשעי שנאה, נגדנו באיסור טיפולי המרה בקטינים. אני רוצה לשאול אתכם, יש פה רק שרה אחת, אז אני רוצה לשאול את כל חברי הממשלה: אתם חושבים שאתם עושים לנו טובה? כשאתם מגינים עלינו מפני אלימות, אתם עושים לנו טובה? כשאתם דואגים שבתי הספר יהיו בטוחים ללהט"בים, אתם עושים לנו טובה? כשאתם מאפשרים לנו להקים משפחה, אתם עושים לנו טובה? אתם לא עושים לנו טובה, זה התפקיד שלכם, זאת האחריות שלכם. אנחנו דורשים בסך הכול את מה שמגיע לכל אזרח ואזרחית בישראל, לא יותר ולא פחות: ביטחון, כבוד ושוויון. זה מה שכל מדינה דמוקרטית אמורה להבטיח לכל אזרח ואזרחית בה. אני רוצה להבהיר, שיהיה ברור מעל כל ספק, הזכויות שלנו לא תלויות ברצון הטוב שלכם, בחסד שאתם רוצים להרעיף עלינו; הן מגיעות לנו פשוט כי אנחנו אזרחי המדינה הזאת, כי אנחנו שווים, כי גם אנחנו נבראנו בצלם. אנחנו כבר לא מבקשים שיפסיקו להפלות אותנו, אנחנו תובעים הכרה מלאה בהורות שלנו, בנישואים שלנו, בזכות הבסיסית להקים משפחה בבית הזה, במדינה הזאת. נתונים מאוד מעניינים, אדוני היושב-ראש. מכון המחקר של האגודה למען הלהט"ב, על ידי ד"ר סיגל גולדין, מצא נתונים מובהקים ש-74% מאזרחי ישראל דורשים שוויון זכויות מלא בחוק. בזמן שהממשלה תקועה בימי הביניים, הציבור הישראלי נמצא שנות אור קדימה; בזמן שהממשלה הזאת שוללת ופוגעת ומקצצת ורומסת ורודפת, בציבור הישראלי יש הסכמה רחבה, רחבה מאי פעם, לשוויון זכויות ללהט"בים. וכדי שזה יקרה, כדי שיהיה לנו שוויון זכויות בחוק, הרוב הישראלי יקים כאן ממשלה לאומית ליברלית שתתרגם את אותה הסכמה רחבה לספר החוקים של מדינת ישראל. לכם, פוליטיקאים הומופובים, אני אומר: כל פוליטיקאי שיעמוד בדרך שלנו לשוויון זכויות ישלם על כך מחיר בקלפי, כי הציבור לא מוכן יותר לחכות, כי הגיע זמן שוויון. אדוני היושב-ראש, אני מאמין במדינה, במדינת ישראל, שבה לכל ילד להט"בי יש מקום שווה ומלא, שכל ילד להט"בי לא צריך להיות אמיץ רק כדי להיות עצמו במדינה שבה המשפחה היא משפחה, שבה אדם לא נמדד לפי מי הוא אוהב, אלא לפי מי שהוא. כי שוויון הוא לא טובה, שוויון הוא לא חסד. שוויון הוא זכות, ואנחנו לא נפסיק להיאבק עליה עד שהיא תהיה מציאות לכולם ולכולן, כי גם אנחנו נבראנו בצלם. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה, יוראי, ותודה על היום שריכזת היום. יישר כוח על כל מה שאתה עושה לקהילה הלהט"בית. תודה רבה. תעלה ותבוא חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. לאחר מכן – שרון ניר. עודד, שרון פה?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אם היא לא פה, אני אעלה.
היו"ר סימון דוידסון:
אין בעיה.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
תודה. אתה יכול לבוא איתי לכל נאום שאני הולכת ולהכריז עליי?
היו"ר סימון דוידסון:
כן, אני אחרייך. אני אכריז כך.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
לא אחריי, לפניי. אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אורחים יקרים, יוראי היקר, כל הכבוד. מה שאמור להיות ברור ולגיטימי שאפילו לא מתעכבים – במשמרת הזו, בעידן של הממשלה הנוכחית, זה הפך להיות אירוע שצריך לעשות בשבילו יום מיוחד ואירוע שצריך רגע להזכיר לכל אזרחי מדינת ישראל שאנחנו עדיין מאמינים בשוויון, אנחנו עדיין מאמינים באהבה, אנחנו עדיין מאמינים בחופש ובחירות, ואנחנו נעשה הכול כדי להגשים את כל הערכים האלה במדינת ישראל ובכלל. אז אתה הובלת את היום הזה, אני ממש שמחה שיכולתי להצטרף אליו, ואני מקווה שבשנה הבאה, כשאני אסתכל על מליאת הכנסת, היא לא תהיה ריקה כמו שהיא עכשיו. לראות את כל ספסלי הקואליציה, ככה, פשוט נטושים, זו פשוט חרפה ואות של קלון לקואליציה הזו. בכל שנה כשהרוחות בחוץ סוערות ותרבות השנאה והפלגנות מרימה ראש, חודש הגאווה מזכיר לנו אמת פשוטה וחזקה ביותר שיש: שאהבה היא כוח מניע, כוח שמרפא, והוא החזק ביותר שלנו; היא הדבק שמחזיק אותנו כבני אדם, והיא התשתית המוסרית היחידה שעליה יכולה להיבנות חברה צודקת, בריאה, חופשית ושאוהבת אדם. השנה, חודש הגאווה פוגש אותי בנקודה אישית וקרובה ללב. בשבוע הבא הדובר שלי, אלון תשובה היקר, יתחתן עם בכיר ליבו ניב.
היו"ר סימון דוידסון:
מזל טוב.
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מזל טוב, אלון וניב האהובים. הלב שלי מתרחב מגאווה ומאושר עבורכם. אבל כשאני מביטה בהם, לצד השמחה העצומה הלב שלי גם מתכווץ. הוא מתכווץ משום שבמדינת ישראל בשנת 2026, המדינה שהם כל כך אוהבים, משרתים בה במילואים מאות ימים, משלמים בה מיסים ומתכוונים להקים בית חם ואוהב, הזכות הבסיסית ביותר למסד את האהבה הזו עדיין אינה מובנת מאליה בעיני החוק. הם עדיין צריכים להתחתן בנישואי יוטה כדי שהמעמד שלהם יוכר כנישואים, במקום פשוט טקס בישראל. בשבוע הבא תהיה חופה, יהיה אירוע, יהיה שמח מאוד, אבל עדיין, המדינה שלהם היא לא זו שתכיר בהם ישירות. גם כאן, ארצות הברית היא זו שתיתן להם אישור, ובעקבותיה, רק אז, ישראל. המדינה שלנו עדיין מאלצת אותם ואלפי זוגות כמוהם לצעוד במסלולים עוקפים, בביורוקרטיות מעבר לים, כאילו האהבה שלהם שווה פחות. אני רוצה לומר מכאן מעל הבמה הזו באופן הברור ביותר: האהבה הזו ממש לא שווה פחות. שום אהבה לא שווה פחות. המאבק של הקהילה הגאה הוא מאבק קיומי על עצם הזכות להיות, על הזכות לאהוב, לצעוד ברחוב בביטחון, לחיות בכבוד, להקים משפחה ללא פחד, ללא אפליה וללא צורך להתנצל על מי שאתה. זה מאבק היסטורי, עיקש ואמיץ, שאת שורשיו נטעו כאן ענקים וענקיות שסירבו לשתוק. המאבק לשוויון זכויות מלא לקהילה הגאה איננו מאבק מגזרי; הוא לא שייך לצד אחד של המפה, והוא בטוח לא פריבילגיה. הוא המבחן האמיתי של הדמוקרטיה הישראלית כולה. הוא השאלה איזה פנים אנחנו רוצים לראות כשאנחנו מביטים במראה הלאומית שלנו. האם נראה שם פנים של חושך? הדרה? של פחד? או פנים של חופש, של קבלה ושל צדק? חברים וחברות, אנחנו נמצאים בתקופה מורכבת, שבה היסודות שלנו נבחנים יום-יום, אבל לצד הקושי, אנחנו ניצבים גם בפני הזדמנות גדולה וגם תקווה – כן, תקווה – עצומה. הבחירות הקרובות שלקראתן אנחנו צועדים הן לא עוד אירוע פוליטי שגרתי, הן קו פרשת המים של החברה הישראלית. תפנימו את זה טוב טוב. קו פרשת המים של החברה הישראלית. הדרך שאנחנו נסרטט פה יחד מייד אחרי הבחירות היא תהיה הדרך שבה מדינת ישראל תצעד, והיא חייבת להיות דרך אחרת לגמרי. אנחנו נתווה כאן מסלול חדש, אמיץ, שלא מביט לאחור בחשש, שלא מפחד מהקולות הקיצוניים והחשוכים, שלא מתנצל על הערכים הליברליים שלנו. אנחנו נבנה כאן קואליציה של שוויון, שתבטיח בחקיקה ראשית את הזכות של כל אזרח להינשא לבחיר ליבו. כל אדם יוכל להתחתן עם מי שהוא רוצה, באיזה אופן שיבחר, בין אם בנישואים אזרחיים ובין אם לא. אנחנו נבטיח שכל אזרח ואזרחית במדינה יוכלו לספר את סיפור חייהם בדיוק כמו שהם רוצים לספר ואיך שהם רואים לנכון. נבטיח שוויון זכויות אזרחיות מלא ונדאג שמוסדות המדינה יתייחסו לכל אדם באופן שווה. אין יותר אזרחים סוג ב'. אז לסיום, בנימה אישית, אלון וניב, שצופה בנו בטח מהבית, ובכלל לכל חברי וחברות הקהילה הגאה בכל רחבי הארץ, תדעו לכם שאנחנו ביחד בזה. אנחנו לצידכם. המאבק שלכם הוא גם המאבק שלי, הוא המאבק של כל מי שחפץ בחיים חופשיים ודמוקרטיים בארץ הזו. לא נעצור, לא נתעייף, לא נוריד את הראש עד שהזכות לאהוב, לחיות, להקים משפחה ולהיות שווה לחלוטין תהיה מעוגנת לכולם. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום. תעלה ותבוא תת-אלוף במילואים חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יום מיוחד היום, יום שבו אנחנו מציינים בקהילה וגם בכנסת את יום הקהילה הגאה בחברה הישראלית. הקהילה הגאה זו קהילה תוססת שחיה בינינו, ולצערי עדיין נאבקת עם חסמים מבניים, תרבותיים וחברתיים. מבנים שמקשים עדיין על השתלבותם של להט"בים עם משפחות גאות במרקם החיים הישראלי, וזה לא צריך להיות כך. על פי אומדן של ארגוני הקהילה הגאה, בישראל חיים כיום כ-800,000 להט"בים, כ-10% מהקהילה הבוגרת, ורבים מהם לא זוכים לשוויון מלא ואמיתי, לצערי, כפי שראוי לתת לכל אזרח במדינה דמוקרטית. לצערנו, חלקם עדיין מתמודדים עם מציאות יום-יומית של הדרה, חשש וחוסר ביטחון בסיסי. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית, מתקדמת, היא צריכה לשמש מגדלור של תקווה ולהעניק לכל אזרחיה סביבה בטוחה ומכבדת בכל תחומי החיים, וכן, גם במרחב הציבורי. במגילת העצמאות נכתב שבמדינת היהודים, ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע. מין – ואני מרשה לעצמי להוסיף: גם בלי הבדלים של נטייה מינית.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ומגדר.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
ומגדר. לצערי המציאות בישראל עדיין רחוקה מלהיות שוויונית. על פי אומדן של ארגוני הקהילה, גם הנתונים מראים ש-91% מהקהילה חווים עדיין להט"בופוביה. נתון מטריד – 87% מהם לא מאמינים שהמשטרה תגן עליהם במקרה הצורך. השנאה לקהילת הלהט"בים כבר גבתה בעבר מחיר דמים כבד במצעד הגאווה בירושלים ב-2015, שם אירע הרצח המתועב של שירה בנקי, זיכרונה לברכה, צעירה בת 16 בלבד, שנדקרה למוות בגלל קנאות עיוורת ובגלל הלהט"בופוביה. עלינו להזכיר לכולם את הכתוב בספר בראשית פרק ט': "חביב אדם שנברא בצלם". כך ראוי שננהג, לא רק בדיבורים, אלא במעשים. בשלוש השנים האחרונות, מפרוץ מלחמת חרבות ברזל, איבדנו חיילים גיבורים, כן, גם מקהילת הלהט"ב. חיילים שנפלו בקרבות. וממש עכשיו נמצאים בשטח גם מילואימניקים ומילואימניקיות שמסכנים את חייהם בזמן שבני ובנות הזוג שלהם דואגים להם בבית. אנחנו דורשים מהם את כל החובות, ראוי שנדע לתת להם זכויות. בתפקיד האחרון שלי בצבא שימשתי יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. כחלק מהתפקיד פעלתי רבות על קבלת ושילוב קהילת הלהט"ב בצה"ל. עשינו הכול כדי לגרום להם להרגיש שווים ובטוחים ושייכים. כמה שייכות יש לה משמעות. דאגנו שלקהילת הלהט"ב תהיה כתובת למי לפנות. ביום הזה חשוב וראוי לציין שאנחנו, מפלגת ישראל ביתנו, מאמינים בלב שלם בעיקרון המונח שמדבר על "חיה ותן לחיות". הסוגיה של נישואים אזרחיים היא מהמובילות במצע שלנו כבר שנים רבות, ובממשלה הבאה נפעל כדי לקדם אותה. אסור להסכים לכך שחלק ניכר מהאוכלוסייה לא יכולים להינשא במדינה שלהם. לא ייתכן שנדרוש מהקהילה לסכן את חייה במילואים, נדרוש מהם את מלוא החובות, אבל לא ניתן להם את הזכות הכל-כך בסיסית לאהוב, להתחתן, להקים משפחה כאן בארץ ולקבל הכרה רשמית. אחריותנו כנבחרי ציבור לדאוג שמדינת ישראל תהיה מקום בטוח, שוויוני, מכבד לכולן ולכולם, בלי יוצאים מן הכלל. עלינו להעניק תקווה לקהילה הגאה בישראל ולייצר עבור הקהילה עתיד שוויוני ובטוח. מדינת ישראל זו מדינה חופשית, ליברלית, דמוקרטית, ועלינו לפעול למתן זכויות לקהילת הלה"טבים ולהעניק שוויון מלא ואמיתי לכולם. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחברת הכנסת שרון ניר. אני מזמין את השרה לשוויון חברתי ולקידום מעמד האישה, חברת הכנסת מאי גולן, לסכם את הדיון, בבקשה.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
ביום הזה אני מתכבדת להציג את פעילות האגף לקידום אוכלוסיות הלהט"ב במשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה, הפועל מכוח החלטת ממשלה 1782, שנועדה לשפר את המענים לצרכים הייחודיים של אוכלוסיות הלהט"ב, ולקדם עבודת ממשלה סדורה, יעילה ומיטבית בתחום זה. האגף הוקם מתוך מטרה לשפר את הנגישות לשירותים שונים, והתאמתם למאות אלפי אזרחיות ואזרחים המתמודדים עם אתגרים ופערים בתחומי החיים השונים. לאחר תהליך מקיף של מיפוי צרכים ושיתוף פעולה עם גורמי מקצוע, אקדמיה וארגוני חברה אזרחית, גובשה אסטרטגיה שמטרתה לתת מענים לצרכים שעלו בהליך המיפוי, לחזק את תחושת הביטחון והמוגנות עבור הקהילה ולקדם שוויון הזדמנויות. האסטרטגיה מתמקדת במיוחד באוכלוסיות המתמודדות עם אתגרים ייחודיים, תוך חתירה לצמצום פערים בין המרכז לפריפריה ובפיתוח מענים חדשים לצד חיזוק שירותים קיימים. מרכז הכובד של פעילות האגף הוא הזירה המוניציפלית, וכיום במסגרת פעילותו מופעלות תוכניות לקידום מענים ייעודיים לאוכלוסייה בכ-100 רשויות מקומיות ברחבי הארץ. התוכניות המופעלות על ידי הרשויות המקומיות כוללות פעילויות לקידום היכרות, צמצום פערים ומתן מענים קהילתיים ייחודיים בשלושה מישורי חיים: פרט, חברה וקהילה, ובכלל זה, פעילויות לצמצום פערים והגדלת תחושת הביטחון, חיזוק הלכידות החברתית והגברת תחושת השייכות בקהילה. במקביל פועל האגף בזירה הארצית באמצעות שיתופי פעולה עם ארגוני חברה אזרחית, במטרה לספק מענים ייעודיים לאוכלוסיות בעלות הצרכים הייחודיים. בין היתר, מקודמים מיזמים ופעילויות לקידום הלכידות החברתית ותוכניות ייעודיות נוספות. כמו כן, פועל האגף גם בזירה הממשלתית לקידום מדיניות מבוססת נתונים ולחיזוק שיתופי הפעולה בין המשרדים. במסגרת זו מקודמים תהליכי מחקר, גיבוש אסטרטגיה ארוכת טווח ופיתוח ידע מקצועי, לצד עבודה משותפת עם משרדי ממשלה וגופים ציבוריים בתחומי הבריאות, הרווחה, מניעת אובדנות ומניעת ניצול ופגיעה. לסיכום, האגף רואה חשיבות בהמשך פיתוח מענים מותאמים, בהרחבת שיתופי הפעולה עם הרשויות המקומיות, ארגוני חברה אזרחית וכמובן עם משרדי הממשלה השונים, ובפעילות למען קידום שוויון הזדמנויות, מוגנות ושייכות לכלל אזרחי ישראל באשר הם. אני אנצל גם את ההזדמנות שביום הזה ואני אומר כי אנו מעריכים ומוקירים את תרומתם המשמעותית של חברי הקהילה למדינת ישראל, שהם מהווים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ותורמים תרומה חשובה בתחומי הביטחון בעת קריטית זו למדינת ישראל ולעם ישראל, על אף המורכבויות שהם נאלצים להתמודד איתן וההשלכות בשל כך. נבהיר כי על אף מסעות הכפשה שקריים יום-יומיים באמצעי תקשורת שונים, אשר גם מעודדים, כמובן, על ידי גורמים פופוליסטיים בבית הזה, לצערנו, שמנסים לעוות את המציאות ולייצר שיח מסית, שחוטא לעובדות ומכפיש את העובדים המסורים ביותר במשרד לשוויון חברתי לקידום מעמד האישה, אנחנו ואני באופן אישי, כמובן, לא אאפשר לרעשי הרקע האלה להסיט לא אותי, לא את צוות הלשכה שלי ולא את המשרד לשוויון חברתי מהדרך שלנו, שאנחנו מאוד מאוד מאמינים בה ובטוחים בה. =ומעל לכל ספק, אני רק מבהירה שיהיה ברור, האגף ימשיך ככל שניתן לפעול באחריות, במקצועיות ובשיתוף פעולה מרבי עם כלל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים. אנחנו נמשיך לפעול במסירות, באחריות ובמקצועיות, ולטובת כלל האוכלוסיות שעל רווחתן מופקד המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה בראשותי. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' מ/1957).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר סימון דוידסון:
חברות וחברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' 5), התשפ"ו–2026, לקריאה הראשונה. אני מזמין את השרה מאי גולן להציג את החוק. לרשותך עשר דקות, בבקשה.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
כנסת נכבדה, אני עונה בשם שר המשפטים, השר יריב לוין. הכשרות במדינת ישראל איננה עוד שירות צרכני רגיל, הכשרות היא חלק - - -
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
את יכולה להשיב בשם שר הדתות. זה חוק של משרד הדתות.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
משרד המשפטים, כתוב לי.
היו"ר סימון דוידסון:
כי שר המשפטים הוא גם שר הדתות, אין שר דתות. השר לשירותי דת, סליחה.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
אוקיי. נמשיך?
היו"ר סימון דוידסון:
כן.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
הכשרות במדינת ישראל איננה עוד שירות צרכני רגיל; הכשרות היא חלק מזהותה היהודית של המדינה, חלק מהמרחב הציבורי המשותף שלנו, וחלק מהאמון שמיליוני אזרחים נותנים במערכת הממלכתית. במשך עשרות שנים הרבנות הראשית ומערך הכשרות הממלכתי נשאו באחריות להבטיח שמי שמבקש לאכול כשר יוכל לעשות זאת מתוך ודאות, שקיפות ואמון. במשך השנים עלו קשיים וכשלים שנדו הן בבתי המשפט והן ברבנות הראשית. החוק המונח בפנינו אינו נועד להחליש איש, אלא לחזק את המערכת, לחזק את הפיקוח, ובעיקר לחזק את משגיחי הכשרות עצמם. משגיח הכשרות הוא העיניים והאוזניים של הציבור, הוא האדם שנמצא בשטח, מוודא שהנהלים נשמרים, שההלכה נשמרת ושהצרכן מקבל את מה שהובטח לו. במשך שנים עלו טענות בדבר תלות כלכלית בין המשגיח לבין העסק שעליו הוא מפקח. החוק הזה בא לתקן את העיוות ולהבטיח שמשגיח הכשרות יוכל לבצע את תפקידו ביושר, בעצמאות ובביטחון תעסוקתי. החוק מעניק למשגיחים מעמד ברור יותר, תנאי העסקה מסודרים יותר והגנה טובה יותר מפני לחצים ואינטרסים. כאשר המשגיח חזק, הכשרות חזקה; כאשר הכשרות חזקה, אמון הציבור גדל, והחשוב ביותר – ניתוק מוחלט בין המשגיח למושגח, דבר שבא בביקורת קשה במשך שנים רבות בדוחות של מבקר המדינה. יש הטוענים שהדרך הנכונה היא פיצול סמכויות וריבוי גופים. הממשלה סבורה שבנושא כה רגיש, הנוגע למאות אלפי בתי אב ולעולם ההלכה כולו, נדרשת כתובת ממלכתית אחת, אחראית, מפוקחת ושקופה. מערכת ממלכתית חזקה אינה אויב התחרות, היא הערובה לכך שהסטנדרטים ההלכתיים יישמרו באופן אחיד ושווה לכל אזרח. מעבר לכך, החוק יביא להסדרה וסדר במערכת שחיכתה שנים רבות לכך, אך לא פחות חשוב לציין שאין עלות תקציבית, שכן הכול נשאר במערכת הקיימת. הוויכוח כאן איננו רק על מבנה ארגוני כזה או אחר; הוויכוח הוא על השאלה האם מדינת ישראל תמשיך לשאת באחריות ממלכתית לזהותה היהודית או שתוותר עליה. הממשלה מאמינה שהציבור בישראל רוצה לדעת שכאשר הוא רואה תעודת כשרות ממלכתית, הוא יכול לסמוך עליה. הוא רוצה לדעת שהמשגיח פועל ללא מורא וללא תלות, והוא רוצה לדעת שהמדינה עומדת מאחורי המילה כשר.
היו"ר סימון דוידסון:
סיעת יש עתיד.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
לכן אני קורא לחברי הבית מכל סיעות הכנסת: בואו נחזק את הכשרות הממלכתית, נחזק את משגיחי הכשרות, נחזק את אמון הציבור ונעביר את החוק החשוב הזה. אני מבקש מחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת עופר כסיף – לא נמצא; חבר הכנסת משה טור פז – לא נמצא. חבר הכנסת חמד עמאר.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
נמצא.
היו"ר סימון דוידסון:
נמצא ונמצא. יעלה ויבוא חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קיבלתי כמה טלפונים מחיילים משוחררים. הם חשבו שהם מחדשים לי משהו – חיילים משוחררים בני העדה הדרוזית, שחלקם הגדול משרת עכשיו במילואים וחלקם הגדול עשה מאות ימי מילואים מאז 7 באוקטובר – ואמרו לי: תשמע, אנחנו יותר משלוש שנים מחכים לחלקה לחיילים משוחררים. חלקה לחיילים משוחררים ביישובים הדרוזיים. ואז אמרתי להם: תשמעו, מהנתונים שיש לי ואני יודע, מאז שהממשלה הזאת ישבה על כיסא הממשלה, מאז שהממשלה הזאת נבחרה, לא חולק מגרש אחד בחברה הדרוזית. מגרש אחד לא חולק. ואני פניתי יותר מפעם לשר השיכון, לראש הממשלה, לשר האוצר, לממשלה, לכל הממשלה, ואמרתי להם: תשמעו, אנחנו היינו בממשלה לפניכם, חילקנו אלפי חלקות לחיילים משוחררים, אלפים של חלקות לחיילים משוחררים בכל היישובים. מה קורה? למה אתם עוצרים את זה? אז פעם זה היה תקוע במינהל, פעם היה תקוע במשרד השיכון, פעם הממשלה לא אישרה את הסבסוד, פעם הממשלה לא אישרה את ה-100% בני מקום, פעם לא אישרו את ה-90% של הסבסוד, אבל השורה התחתונה – אפס חלוקה של חלקות לחיילים משוחררים בחברה הדרוזית. ועוד קיבלתי טלפונים מהיישוב עוספיא, ואני אומר לכם, הייתי פותר את הבעיה של עוספיא עכשיו, כי יש את הנושא של איחוד בחלוקה, שלוקחים 40% מכל בעל קרקע לטובת הציבור. ואני אומר, צריך לתת לטובת הציבור, אבל יש פתרונות – יש קרקע של המינהל, יש קרקע של המדינה. כשאתה לוקח 40% מאותו אזרח – שהמדינה תפצה. לא יכול להיות שמישהו קיבל משהו בירושה, מישהו קנה דונם אדמה, ולבוא ולעשות איחוד וחלוקה, ומתוך דונם אדמה נשאר לו 600 מטר. אם היו חלקות לחיילים משוחררים לא היינו נתקלים בבעיה הזאת. אבל אם תשאל אותי מתי חילקו בכלל חלקות לחיילים משוחררים בעוספיא, אני אגיד לך שיותר מ-10, 15 שנים לא חולק מגרש אחד ביישוב עוספיא. שנים רבות לא חולק מגרש בעוספיא. אני לא אלך לבית ג'אן, ששם יותר מ-20 שנה. אז הממשלה הזאת, ימין על מלא, שהפקירה את העדה הדרוזית גם בתשתיות, גם בחלקות לחיילים משוחררים, גם בכל ההבטחות שנתן ראש הממשלה – ואני אדבר על ההבטחות של ראש הממשלה היום גם, תהיה לי עוד הזדמנות לדבר, ואראה לו כמה רק הבטחת ושיקרת להנהגה של העדה הדרוזית.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – לא נמצאת. יעלה ויבוא אלוף במילואים אלעזר שטרן, בבקשה.
רם בן ברק (יש עתיד):
אלוף במילואים.
היו"ר סימון דוידסון:
מה לעשות? כל אחד יקבל את הדרגה שלו היום. מאיר, אתה מה, סרן?
עדי עזוז (יש עתיד):
אני רוצה מנכ"לית החצר הנשית לשעבר.
מאיר כהן (יש עתיד):
מפקד המעברה בירוחם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, עוד אחד מפרפורי הגסיסה של מפלגת הציונות הדתית: נותנים לש"ס להוסיף אלפי ג'ובים במסווה של כשרות שהם לא מכבדים אותה. הרי דרעי ושות', משפחת יוסף – יש להם בד"ץ שלהם. מה עושה מפלגת הציונות הדתית עכשיו באיזשהו דיל פוליטי עלוב? מבטלת את רוחה של הציונות הדתית האמיתית. הרי מה עשה שר הדתות לשעבר מתן כהנא? אמר: אוקיי, בואו נעשה את הרבנות הראשית לרגולטור וניתן גופי כשרות. אולי יהיו גם משגיחות כשרות, כמו לדוגמה ברבנות צהר, אולי ננתק את הקשרים שבין מושגח למשגיח כדי שתהיה באמת כשרות, כיוון שאנחנו יודעים באמת כמה שחיתות יש בכשרות הזאת, כמה משגיחים באים רק לקחת צ'קים, בגלל שזה מה שמבינים בש"ס, ג'ובים וכסף והשתמטות. ועד שהצלחנו לתקן משהו, בא סמוטריץ' וזוחל לטובת עוד חודש אולי בתוך ממשלת החורבן הזאת ומקריב את הכשרות, שהוא יודע שדרעי יודע שהיא מושחתת, ולכן הוא לא אוכל את כשרות הרבנות, ולכן הוא הקים את מפעל השחיתות בד"ץ בית יוסף. הם מוציאים לנו, לציונות הדתית המשרתת, עוד פעם אצבע בעין, ואומרים לנו: זאת יהדות לעניים, זאת כשרות לעניים, לכאלה שלא יודעים מה זה יהדות של ש"ס, של יהדות התורה. אתם – הציונות הדתית משרתת, נופלת, מקריבה חיים, אבל זאת לא היהדות האמיתית. היהדות האמיתית המשתמטת, זאת שרשומה בישיבות, זאת שמסיתה, זאת של "נמות ולא נתגייס'" ועכשיו באה הכשרות הזאת ואומרת: גם הכשרות שלכם – אנחנו לא סומכים עליה. הינה, אנחנו אוכלים בד"ץ בית יוסף או הרב לנדאו או מה שתרצו, אבל אתם תשלמו את זה בכסף, בכסף. אנחנו ניצור אלפי ג'ובים שאתם, הציבור המשרת, אתם תשלמו אותם. ככה יוצרים שנאה. ככה חושבים באמת שאולי הדבר החשוב זה רק ארץ ישראל, עוד מאחז פה, עוד טרקטורון שם לנוער הגבעות, ומה זה משנה אם עם ישראל והציונות הדתית האמיתית ישנאו, לצערי הרב, גם את היהדות, שאלה פניה. גם את זה, אדוני, אנחנו נתקן.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת אלעזר שטרן. יעלה ויבוא חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
למה לי לא אומרים את הדרגה? לכל האחרים אתה אומר את הדרגות.
היו"ר סימון דוידסון:
כשתהיה אלוף במילואים אני אגיד.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
לא, אני רב-סרן.
היו"ר סימון דוידסון:
אני מציין מתת-אלוף ומעלה. מתת-אלוף.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אני, אתה יכול לציין, סבתא לשניים?
היו"ר סימון דוידסון:
סבתא לשניים. ואת?
עדי עזוז (יש עתיד):
מנכ"לית החצר הנשית.
היו"ר סימון דוידסון:
זה לא - - -
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
עודד, אבל לפחות אתה רב. אתה רב-סרן, לא?
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אה, נכון, אני רב. רב-סרן. תודה. אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, אין חוק שיש בו פחות כשרות מהחוק הזה. אתם יודעים, מדברים פה על איסור הונאה בכשרות. מה שעושה הממשלה הזאת זאת האימא של ההונאות בכשרות. האימא שלהן. עם ישראל שומר כשרות במשך אלפי שנים. אלפי שנים. בלי הרבנות הראשית. לא הייתה רבנות ראשית. שמרו כשרות בגולה, בקשיים, תחת איסורים, תחת סנקציות. שמרו. שחיטה כשרה, אוכל כשר. ידעו לשמור את הכשרות הזאת. פתאום בלי שאריה דרעי יחלק ג'ובים לכל מיני משגיחים ויהפכו את הכשרות למסחרה, אי-אפשר. הרי מה אומר החוק כרגע? החוק כרגע אומר שהרבנות הראשית היא זאת שקובעת את סטנדרט הכשרות, היא זאת שקובעת מה צריך לבדוק. אבל מכאן, אחרי שהיא נתנה רישיון לגופים שהסמיכה לתת כשרות – כל אחד יבחר את הכשרות שלו. אגב, בדיוק כמו שקורה, כי לא חבר הכנסת גפני ולא חבר הכנסת דרעי יאכלו כשיש כשרות של הרבנות. הם, כל אחד, יש להם את הכשרות שלהם, הם צריכים את הכשרות שלהם. אני אספר לכם סיפור. אני בעוונותיי מאוד אוהב דגים מלוחים. ומה לעשות, המעדניות הכי טובות של הדגים - -
היו"ר סימון דוידסון:
מניה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
- - זה או בבני ברק או בירושלים. אז אני הולך.
קריאה:
- - -
עודד פורר (ישראל ביתנו):
לא, זה אדמחוט, עזבי, זה משהו אחר. הדגים המלוחים – אני אומר לכם, יש מעדנייה בבני ברק חבל על הזמן, הדגים המלוחים הכי טובים. יש לי חבר שרצה לפתוח סניף של המעדנייה הזו בעיר אחרת. הוא סיכם איתם הכול. סגרו עסקה, הוא כבר קיבל את המותג, הוא יכול לפתוח את הסניף של המעדנייה בעיר אחרת. על מה נפלה העסקה, אדוני היושב-ראש?
היו"ר סימון דוידסון:
כשרות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
כשרות. הוא אומר להם: מעולה, בואו, תראו לי רק את תעודת הכשרות, כי בסניף שלכם ברחובות שאני רוצה לפתוח אני צריך לתלות תעודת כשרות של הרבנות. הם התחילו לצחוק, אומרים לו: נראה לך שיש לנו תעודת כשרות של הרבנות פה, בבני ברק? מה אנחנו צריכים את הרבנות הזאת? אין תעודת כשרות של הרבנות. כל אלה שמסתובבים פה ומספרים לנו על איסור הונאה בכשרות, את הדגים המלוחים קונים גם שם. הם גם הולכים לקנות שם בלי תעודת כשרות של הרבנות. למה? כי זה מסחרה. הם מחפשים כשרות, הם לא מחפשים את המסחרה. אם אנחנו רוצים שעם ישראל יאכל כשר, בטח לא הכנסת קובעת לו מה כשר. כתוב, ובזה אני אסיים: עשה לך רב. כל אחד יש לו את הרב שלו, והוא סומך עליו. בשבילי מספיקה הכשרות של רבנות צהר. בשביל אריה דרעי, הוא רוצה את בית יוסף. בסדר. בעל העסק יבחר איזו כשרות הוא רוצה לשים על העסק שלו. ולפי זה זה יעבוד. לכן, אדוני, החוק הזה הוא האימא של ההונאות בכשרות.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. יעלה ויבוא חבר הכנסת איתן גינזבורג, בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
איתן, מה הדרגה רק?
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
רב-סרן.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
רב-סרן. עוד רב - - -
היו"ר סימון דוידסון:
תפסיקו לריב. בבקשה.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אני רב-סרן, הוא רב-סרן. כולם רבנים.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מצטרף לדבריו של חברי חבר הכנסת עודד פורר, לכל מה שהוא אמר ביחס לחוק הזה. ברשותך, אני רוצה להתייחס ליום שאנחנו מציינים היום, פתיחת חודש הגאווה. אנחנו מציינים את היום הזה בתוך מלחמה, ואחרי למעלה משנתיים של לחימה כמעט ללא הפסקה, כשהמציאות כאן מיום ליום ומשעה לשעה מידרדרת – חיילים נופלים, אין לממשלה הזאת אסטרטגיה בשום אספקט. אלה ימים באמת קשים, ואין ספק שיש הרבה הרבה הרבה מה לתקן. בתוך כך, המלחמה הזאת, לצערי, רק חידדה את הצורך בפעולה למען שוויון זכויות לקהילה הגאה. שגיא גולן, זיכרונו לברכה, לא חיכה לקריאה באותה שבת נוראה ב-7 באוקטובר. הוא קם בבוקר, הוא ראה את המתרחש וירד דרומה, נכנס לבארי, הציל משפחות ונפל כגיבור. הוא לא שאל איזה זכויות יש לו או אין לו, אלא פשוט הקריב את עצמו למען המדינה. ורק אחרי שהוא נהרג נחשף הפער העצום בין כמה הוא נתן למדינה את החיים שלו לבין כמה שהמדינה מסוגלת לתת לו ולסביבתו. החוק לא הכיר בזוגיות שלו ולא אפשר לעומר להיחשב כאלמן צה"ל. הבית הזה תיקן את העוול הזה בזכות אנשים מעולים שהיו ודחפו כאן, ובראשם חבר הכנסת הרצנו, וצריך להודות לו על כך מאוד, וגם בזכות הסיפור של שגיא, וטוב שכך.
היו"ר סימון דוידסון:
אבא שלו שכן שלי.
איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
נכון. נפגשתי איתו. אבל בסוף בסוף שגיא ועומר קיבלו שוויון במוות. זה מה שיש למדינה להציע למי שנפל בלחימה מול חמאס. אבל בחיים – שיתכבדו ויטוסו לחוץ לארץ אם הם רוצים להתחתן. בחיים להביא ילדים אי-אפשר, זכויות לא ניתנות להם. וכמובן שמעבר לכך, הממשלה והקואליציה הזאת לא עשו שום דבר כדי לקדם את הקהילה הגאה בישראל, לא עשו שום דבר כדי לקדם שוויון זכויות לחבריה, הם רק הלכו אחורה וביטלו תקציבים שהצלחנו להשיג בעבר. מה שפחות נעים לחברי הקואליציה לזכור זה שיושב כאן חבר כנסת מטעמם שאמר עלינו, חברי הקהילה הגאה, שאנחנו מסוכנים לישראל יותר מדאעש, חיזבאללה וחמאס. את זה הוא אמר, אגב, לפני 7 באוקטובר. אבל כשעימתו אותו עם האמירה הזאת אחרי המחדל, הוא רק חיזק את דבריו וסירב לחזור בו. ומפלגת השלטון, הליכוד, שותקת. זו שנציגיה תמיד צעדו איתנו במצעד הגאווה, זו שנציגיה היו בשדולה. הם נעלמו, לא אומרים כלום. כששומעים קולות כאלה שמגיעים מחבר קואליציה בישראל, מבינים בדיוק למה עוד צריך מצעד גאווה – כי עדיין אין שוויון. כשאני רציתי ילדים נאלצתי לנסוע 10,000 קילומטר מערבה, כי ברחובות עדיין רודפים ומציקים ומכים להט"בים, כי במערכת החינוך הישראלית הקללה הנפוצה ביותר היא "הומו". אז כן, צריך מצעד גאווה כל עוד יש מי שעומד פה ואומר שאדם כמו שגיא גולן מסוכן מחמאס, כל עוד יש נערים מפוחדים שמפחדים לצאת מהארון כי הם רואים מה עושים לחברים שלהם והם רואים איך נבחרי ציבור מדברים אליהם. ולכן צריך מצעד, והמצעד הוא תזכורת לכולם שאזרחים ישראלים, אזרחים שיוצאים להילחם ונופלים על המדינה הזאת, עדיין חיים פה בנחיתות ביחס לשאר האוכלוסייה. ומשפט אחרון, אדוני. יש לנו המון מה לתקן, הלוואי בכנסת הזאת, אין לי הרבה ציפיות ממנה. אבל יש לנו המון מה לתקן בכנסת הבאה, בממשלה הבאה, שבעזרת השם תקום. כל כך הרבה חוקים למען שוויון זכויות להעביר ולקדם, ואני מקווה שנצליח לעשות את השינוי הנדרש הזה בקרוב. תודה רבה, אדוני.
היו"ר סימון דוידסון:
תודה רבה לחבר הכנסת איתן גינזבורג. יעלה ויבוא המשנה לראש המוסד בדימוס רם בן ברק, ויחליף אותי פה על הכס אלוף אשקלון בדימוס מישל בוסקילה. מישל, אני מבקש, כל אחד, לתת לו את התואר שלו.
מאיר כהן (יש עתיד):
אגב, מישל היה אלוף אשקלון בפיתוח גוף.
היו"ר סימון דוידסון:
אני יודע, אני יודע, אני יודע.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
סימון, בפעם הבאה שאתה תשב אני אתן לך את קורות החיים שלי, אני אבקש לעבור עליהם.
היו"ר סימון דוידסון:
אין בעיה.
היו"ר מישל בוסקילה:
לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
רם בן ברק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, יהדות התורה, ודגל התורה בתוכה, הן מפלגות לא ציוניות דתיות. הם רואים במדינת ישראל כמן גלות זמנית בדרך לביאת המשיח. הסיבה היחידה שהם יושבים פה בכנסת ובממשלה היא כי הם הבינו שאפשר לסחוט כסף. מבחינתם הגיוס הוא דבר טמא, ולא צריך להתגייס אלא צריך רק לקבל הטבות מהמדינה. אבל ש"ס לא כזאת, ומעולם לא הייתה כזאת. ש"ס הייתה מפלגה, וחלקה עדיין גם היום, של אנשים שמשרתים בתפקידים מאוד בכירים. כולם הולכים לצבא. מי שראה את הסרט "כיפור", ראה שרבים ממצביעי ש"ס הם אלה שהביאו לנו את הניצחון במלחמת יום כיפור. אני מסתכל על חברי הכנסת של ש"ס: אפילו אריה דרעי – הוא עשה אומנם שירות מקוצר של ארבעה חודשים ברבנות; משה אבוטבול היה נהג ביחידת הגששים; יעקב מרגי שירת שירות סדיר ומילואים בחיל הקשר; יואב בן צור הוא קצין הוראה וחינוך בצה"ל; אוריאל בוסו שוחרר בדרגת סגן ושירת במילואים ביחידת קצין העיר; יוסי טייב שירת בפלוגה בחיל הקשר, בגבעתי.
קריאה:
היה לוחם.
רם בן ברק (יש עתיד):
היה לוחם, היה לוחם בגבעתי; ינון אזולאי עלה כאן אתמול וסיפר איך אנחנו מנסים לקחת את התקצוב של החינוך של הבן שלו, וכן הלאה וכן הלאה – ואני מודה, גילוי נאות, הוא חבר טוב שלי, אני מאוד אוהב אותו – אבל אבא שלו, דוד אזולאי, שירת שלוש שנים כחובש קרבי. שלוש שנים מלאות. ואומרים שהוא היה אחד מחברי הכנסת הטובים ביותר שהיו במשכן הזה. איש בעל הרבה זכויות. אז אני שואל, מה קרה למפלגת ש"ס? מה, הם רוצים להידמות לאחיהם האשכנזים הלא-משרתים? זה מה שהם רוצים, להיות מפלגה לא ציונית? לשלוח את הילדים שלהם כולם לישיבות ולפטור אותם מגיוס? אני לא מבין את זה. ואני לא מבין את הציבור שתומך בהם. הציבור צריך להגיד למנהיגים של ש"ס: אנחנו לא נתמוך בכם כי אנחנו לא – אני אגיד את זה אחרת: אנחנו לא נתמוך בכם כי אנחנו ציונים, ואנחנו משרתים, ואנחנו נלך ליחידות הקרביות, וכן, גם נלמד תורה, במקביל, לא במקום, ביחד. כמו שעשו חברי כנסת של ש"ס מאז ומעולם עד לשנים האחרונות, שהתקנאו באחיהם האשכנזים – אגב, הגזענים הכי גדולים, שלא נותנים לבנות שלהם להיות בבתי הספר שלהם, ושידוך של מישהו מהאשכנזים היהירים האלה עם מישהי מזרחית נחשב להם לשידוך קצת פחות טוב. עד כדי כך הגענו, שש"ס כל כך מתחנפת אליהם. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת רם בן ברק. אני מזמין את חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, תקשיבו רגע רק לנתונים. רם בן ברק, יש פי אלף משגיחי כשרות ממפקחות על מעונות יום. פי אלף.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
יהיו הרבה יותר עכשיו.
מאיר כהן (יש עתיד):
ועכשיו יהיו הרבה יותר. אני רוצה שיהיה ברור שהחוק שעולה היום למליאה, אדוני היושב-ראש, הוא ההגדרה המילונית המדויקת לללכת צעד ענק אחורה. הממשלה עכשיו מנסה למחוק, באמת, איזו רפורמת כשרות שהובלה בממשלה הקודמת על ידי מתן כהנא, וכל מה שמנסים לעשות זה להחזיר אותנו למונופול הדורסני, המיושן והמנותק. יש 15,000 בתי עסק שמשתמשים, שצורכים שירותים של משגיחי כשרות. יש 5,000 משגיחי כשרות, ועכשיו יהיו הרבה יותר: החוק הזה יחזיר סמכות – אומרים לנו אלה שניסחו את החוק הזה: הוא יעשה מערך פיקוח אחיד. החוק הזה יעשה דבר אחד, יעשה ג'ובים. עכשיו תקשיבו לסיפור. אדוני היושב-ראש, תקשיב לסיפור. אני יושב אצל חבר, בעל עסק, לפני חמש שנים, משהו כזה. נכנס רב נחמד שאני לא מכיר. הוא נכנס, מסתודד עם החבר שלי, יוצא איתו לכמה דקות, חוזר. אני אומר לחבר שלי, איש העסק: מי זה האיש הזה? הוא אומר לי: זה משגיח הכשרות. אמרתי לו: ואללה, אני אצלך אחת לשבועיים. הוא אומר לי: כן, הוא בא פעם בחודש. הוא בא פעם בחודש, מקבל את מה שצריך על פי ההסכם והולך. הוא אומר לי: אני איש דתי. אתה יודע שאני שומר קלה כחמורה, אבל אני מחזיק אותו. אמרתי לו: הוא בודק? הוא עושה? הוא רואה? לא. הוא סומך עליי, אני סומך עליו. תעזוב אותי בשקט, לא רוצה להסתבך איתם. זה מדהים. זה פשוט מדהים. זה עולה כסף, זה חלוקה של ג'ובים. זה גורם לכך שבסופו של דבר זה נופל על הצרכן. אתה מגיע לבתי מלון, אתה מגיע לבתי עסק, אתה רואה אותם שם. אז נניח בחר בעל בית המלון בכשרות, והוא רוצה שהעסק שלו יהיה כשר. אבל מה שמתן עשה בממשלה הקודמת – הוא אפשר שיהיו עוד תאגידים שייתנו כשרות ושינתקו אותם מהחיבור הקלוקל הזה עם הרבנות. לצערי הגדול, אנחנו היום במו ידינו מצביעים על חוק נורא, נורא, בדקה התשעים – ואני שם לב, אדוני, אבל היות שהתחלת כמה שניות לפני שעליתי, אני רוצה להגיד משהו. אנחנו נבלה כאן שבוע של חוקים מוטרפים; רק כל פעם שמישהו מהקואליציה יעלה לכאן וידבר על החוקים, שיזכור שהרקע והתפאורה לשיח המוטרף הזה, המנותק, הוא המלחמה בצפון, ושמתים כל יום אנשים, שמתים חיילים, שתושבי הצפון נמצאים בכאוס גדול מאוד, ואנחנו מתעסקים ביועצת המשפטית לממשלה. תודה. סליחה שהארכתי.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת מאיר כהן.
היו"ר מישל בוסקילה:
הודעה, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על השולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק הטבות מס ליישוב אזור קו עימות מזרחי (הוראת שעה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.
(קריאה ראשונה)
היו"ר מישל בוסקילה:
לפני שאני סוגר את הרשימה, יש מישהו שנמצא במשכן ורוצה להירשם לדבר? טוב. אין, אז אני סוגר את הרשימה, בבקשה. אני מזמין את חברת הכנסת עדי מזוז, בבקשה.
עדי עזוז (יש עתיד):
אדוני, אני מבקשת להגיד את שמי - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
עדי עזוז. לרשותך שלוש דקות.
עדי עזוז (יש עתיד):
תודה רבה. תודה, אדוני. רגע. חכה.
היו"ר מישל בוסקילה:
אני אתן לך את הזמן הזה. אל תדאגי.
עדי עזוז (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא אתייחס אפילו לחוק הספציפי הזה, כי זה פשוט כמו איזו טרללת, אמוק של חקיקה או מזיקה או הזויה. נתייחס רגע לחיים עצמם. היום אנחנו מציינים את היום לקהילה הגאה בכנסת. קודם, גברתי השרה לקידום מעמד האישה ושוויון חברתי, נאמת פה והסברת על היום בקהילה הגאה ומה המשרד עושה. הקשבתי גם לדברים ולמה שנאמר שם. והאמת שחרה לי לשמוע את הדברים, כי הדברים נשמעים מאוד יפה, אבל את יודעת איך אומרים:Put your money where your mouth is . בסוף, בשנת 2024, המשרד ברשותך קיצץ 40% מהתקציב לקהילה הגאה.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
שקר. שקר.
עדי עזוז (יש עתיד):
זה שתצעקי משם "שקר", זה לא הופך את זה לשקר. יש ספר תקציבים, וזה כתוב שם בסעיפים. זה כתוב. אני אשמח שאולי תעלי ותסבירי, אבל זה מה שכתוב בסעיפים. יותר מזה, אמרת שהקהילה הגאה היא חלק והיא בשר מבשרו של העם הזה. אבל מה? המשרד ברשותך נתן הנחיה להוריד את הלוגו של המשרד מאירועים שהם מקיימים במימון המשרד. אחר כך את הכחשת את זה. אבל בהתכתבויות של כל הארגונים של הקהילה הגאה יחד עם המשרד שלך ההוראה הזו מיושמת מלמעלה, ומתביישים בחברי הקהילה הגאה במשרד שלך, ולכן רוצים להוריד את הלוגו. ודוח מרחב, הדוח של הקהילה הגאה, הראה שאחד מתוך חמישה סטודנטים מהקהילה הלהט"בית באוניברסיטאות, אדוני היושב-ראש, הוטרד מינית. אחד מתוך חמישה. זה מטורף. מטורף. 63% מתוכם פוחדים לחשוף את הזהות המינית שלהם. 63% מהסטודנטים שלנו מסתובבים בקמפוסים ומפחדים להגיד מה הזהות המגדרית שלהם. למה? זה מה שכואב לי בממשלה הזו ובפארסה הזו, כי יש לנו גם את יושב-ראש הכנסת, חבר בקהילה הגאה, וגם זה – בסוף הכול נראה פה כמו איזה עלה תאנה. דברים ופתוס על הפודיום, אבל בפועל הכול רקוב, הכול מושחת, הכול לא הגון. ויש לנו חברים בקהילה הגאה שהם מדהימים, והם חלק מאיתנו, והם הטובים שבטובים בבנינו ובבנותינו, ומגיע להם מקום של כבוד, אמיתי. אנחנו נשנה את זה בממשלה הקרובה. וכמו שיושב-ראש המפלגה שלנו – ביחד – בנט אמר: אנחנו נביא לנישואים בקהילה הגאה, אנחנו נביא לשוויון זכויות של הקהילה הגאה, כי כך צריך להיות; לא כי אנחנו עושים להם טובה, כי כך נכון, כי כך ראוי, וכך נעשה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת עדי עזוז. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יבגני סובה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סיפור קצר מאתמול. אתמול היו שתי לוויות: של חייל, לוחם מגבעתי, מיכאל טיוקין, שעלה יחד עם אמו לפני שש שנים, נפל בלבנון, וגם לוחם מגלן, אדם צרפתי מראש העין. לוויה אחת הייתה באשקלון, עיר שבה אתה גר, אדוני היושב-ראש, הלוויה השנייה הייתה בעיר ראש העין. בשעה 17:00 הייתי בדרך לאירוע בתל אביב, טקס לזכרם של קורבנות הפיגוע בדולפינריום לפני 25 שנה. פתאום בשעה 17:00 התנועה בכביש 1 נעצרה לחלוטין, ואז אמרתי: בטח משהו קורה. בזמן שאלפי אנשים נהרו לכיוון אשקלון ואלפים נהרו לכיוון ראש העין, אמרתי: בטח יש עומס תנועה. מהר מאוד התברר שזה לא עומס תנועה, זה חסימה מכוונת של הכבישים, כביש 4, כביש 1, היציאה לירושלים, על ידי קומץ של אנשים, שהם בעיניי גם לא ראויים להיות אזרחים של מדינת ישראל.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אלפים.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אלפים. ואז במשך שעתיים וחצי אנחנו עומדים בפקק. זה לא מזיז לי שאני שעתיים וחצי בפקק. הזיז לי שאיחרתי לטקס, שלא באתי לטקס. רק בשעה כמעט 19:30, כשהתנועה השתחררה, החלטתי בכל זאת להגיע לטיילת בתל אביב, הנחתי זר. יש שם אנדרטה לזכרם של 21 קורבנות מהפיגוע בדולפינריום, ובשעה 21:00 חזרתי לכנסת לירושלים. בדרך לכנסת אמרתי לעצמי: על זה יהיו הבחירות. על זה יהיו הבחירות. או שאנחנו ניתן לאנשים האנטי-ציונים לשלוט בסדר-יומה של המדינה, או שאנחנו נוכל גם לכבד את הלוחמים שלנו וגם להכריע בקרבות ובזירות הפתוחות. ואז חזרתי לפה, לכנסת, אתמול. הלילה היה ארוך. סיימנו אותו ב-04:00 ומשהו לפנות בוקר. ראיתי את הניתוק המוחלט של חברי הכנסת מהמפלגות החרדיות, שלא עניין אותם שום דבר. שום דבר, חוץ מטובתם האישית. אני חושב שכל ציבור, כל אזרח בישראל, כל מי שצופה בנו היום, צריך לשאול את עצמו באיזה מדינה הוא רוצה לחיות בעוד מספר חודשים. האם הוא רוצה לחיות במדינה ציונית, מדינה שמכבדת את הגיבורים שלה, או במדינה שבה אנשים אומרים "נמות ולא נתגייס", חוסמים כבישים, ופוגעים בעשרות אלפי אזרחים, ושלא יגידו לי שאני בררן בנושא הזה. אגיד משפט לסיום: כל מי שחוסם כבישים ופוגע באנשים, לא ראוי לעשות את מה שהוא עושה. ואנחנו עוד נשאל שאלות מדוע המשטרה פעלה כפי שהיא פעלה אתמול. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת סובה. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת משה טור פז. לרשותך שלוש דקות.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה הוא בעצם המשך מגמה, מגמה שלצערי שולטת פה בכנסת בשנים האחרונות. זה מתחיל בחוק החמץ אי אז, ממשיך לחוק הכותל, שגם הוא רץ פה במקביל, והוא בעצם מגמה נורא נורא פשוטה – אני אגיד אותה כאדם דתי בשפה דתית – לחלל את השם. יש פה רצון עז להשניא את היהדות, לא ליד, לא בכאילו, לא בדומה, להשניא את היהדות. אין דרך יותר טובה מלגרום לאנשים לשנוא יהדות מאשר לחוקק חוקים של יהדות, ככה זה. אם אני אכפה עליך עכשיו לאכול דגים מסריחים, אתה תשנא דגים מסריחים. ואם אני אכפה עליך לשמור על כשרות, כמו שאני קובע, אתה תשנא את הכשרות כמו שאני קובע. זה טבעו של אדם. חוק הכשרות הזה מנסה להשליט את הרבנות הראשית על דיני הכשרות. הוא בזה מבטל את הרפורמה החשובה של השר לשעבר מתן כהנא, שהיינו שותפים בחקיקה שלה בכנסת הקודמת. ובזה הוא פשוט מרחיק אנשים יהודים מהיהדות שלהם. ובתור בן אדם שאכפת לו מהיהדות, גם בתור בן אדם, לדעתי אחד מהבודדים פה, אולי יחד עם חברי שטרן ועוד כמה, שגם שומר דווקא או גם על כשרות של הרבנות הראשית לצד צהר ואחרים, אז אני בר השיח של החוק הזה. החוק הזה הוא חוק גרוע, חוק של ג'ובים, קומבינות, מאכערים, סידורי עבודה. הוא לא מוסיף כשרות. הוא גם שובר קונסנזוס סביב דברים שאמורים להיות מוסכמים. זה חוק קלאסי שעליו נאמר: אל תעש תורתך קרדום לחפור בה. זה מה שהוא עושה. כשעל הדרך אנשים ממנים את עצמם כסגנים של ריבונו של עולם ומחליטים שהם יחליטו מה ריבונו של עולם רוצה. אבל אני אגיד לכם משהו. היהדות שלנו לא צריכה מתווכים, אדוני היושב-ראש, זה שייך לדתות אחרות. חוק הכשרות שהעברנו בממשלה הקודמת נתן מענה הלכתי. הוא נתן מענה לאדם שרוצה לאכול כשר. אכילת כשרות לא צריכה לעבור דרך קושאן של הרבנות על מה זה כשר. והכנסת הזו בזמן האחרון מנסה להיראות כמו בית הכנסת שאני לא רוצה להתפלל בו. לא, לא ככה. זה בית הכנסת שרוב היהודים לא רוצים להיות חלק ממנו. אל תכפה עליהם. אל תקבע להם מה כשר ומה לא. מספיק עם החקיקה הדתית. החקיקה הדתית היא חקיקה אנטי-יהודית. הגיע הזמן שתבינו את זה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת משה טור פז. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול בערב בגשר המיתרים, הכניסה לירושלים, יס"מ ירושלים נחלץ לעזרתו של חייל. הקיפו אותו חרדים, איימו עליו, ירקו עליו. היו צריכים להשתמש ברימוני הלם לחלץ אותו. זאת תמונת המצב של מה שקורה במדינת ישראל. ואנחנו היום פה בהצעת חוק איסור הונאה בכשרות, ככה, Out of the blue, פתאום הגיע דבר החקיקה הזה. אתמול בלילה עבר פה חוק פיזור הכנסת. והכול פה סחר-מכר, דילים, כאשר חוק ההשתמטות מרחף פה מעלה-מעלה ומעל כולנו, כשראש ממשלת ההשתמטות והחורבן, בנימין נתניהו, מוביל את המהלך הזה עם מה שהם קוראים לעצמם "ממשלה ציונית ופטריוטית". היא לא ציונית, לא פטריוטית – כהניסטית. כל האירועים האלה של חסימות הצירים, של תקיפת חיילים, של תקיפה בביתו, הקפה של ביתו של ראש אגף התנועה במשטרה וקצין משטרה צבאית בתחנת המשטרה בבית שמש, בתחנה פה בירושלים – וכל זה עובר בשקט. את מי לא שמענו? לא שמענו את השר בן גביר, האיש שהמשילות בפיו וחוסר הביצוע במעשיו, וכמובן את נתניהו הלוחם האמיץ, המנהיג הדגול. אבל דבר אחד הוא לא עושה, הוא לא נותן הגנה לחיילים, הוא מפקיר את הצפון. זאת הממשלה. ממשלה של הפקרה של 7 באוקטובר. וזה לא משנה כרגע איזה תאריך בסוף תקבעו, כי התאריך שתקבעו כנראה הוא יהיה התאריך הנוח ביותר שנתניהו יחשוב לפיזור הכנסת, דבר אחד לא ישתנה: לא תשתנה העובדה שאתם כולכם שבויים של משתמטים, של כהניסטים מסוכנים. וגם הדבר הזה ייגמר. ובאותו יום או באותה תקופה שזה ייגמר, יש פה שורת אנשים שתצטרך לעשות חשבון נפש. הם כנראה לא יעשו אותו, אבל אנחנו נעשה אותו עבורם. מזאב אלקין המתגלגל ומתקרנף, עובר דרך האיש ושלושת הכ"פים, השר מכלוף מיקי זוהר – כסף, כבוד, תזכירו לי מה הדבר השלישי? כוח; עובר דרך אבי דיכטר, שאני אומר בכאב שהיה שר לביטחון פנים וראש שירות הביטחון הכללי ושמעולם לא ראיתי מנהיג כל כך גדול ואיש כל כך אמיץ כל כך פחדן בחייו הפוליטיים; נעבור דרך עידית סילמן – בעצם בואו נדלג עליה; נעבור דרך מאי גולן – נעבור, נדלג גם עליה; נעבור דרך שלמה קרעי, האיש והרעל; נעבור דרך ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים – לא חסר לך דבר בחייך, מדוע אתה מתקרנף בצורה המבזה הזאת? מדוע? עם סימן השאלה הזה נעצור. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת יואב סגלוביץ'. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו בדיון על איסור הונאה בכשרות, ובעצם מה שמובא כאן במחטף של לילה, זה לבטל את הרפורמה של השר כהנא וממשלת השינוי. הרפורמה של ממשלת השינוי באה לעשות הרבה דברים טובים. אחד, לבטל את הריכוזיות שהייתה נהוגה עד אז בכשרות ולקבוע תקן כשרות שהוא לאו דווקא הרבנות הראשית. אנחנו אלפיים שנה הסתדרנו עם אוכל כשר ועם כשרות גם בלי הרבנות הראשית, ולא כל היהודים חפצים באותה כשרות מחמירה או מקומבנת. הרפורמה של ממשלת השינוי ושל מתן כהנא קודם כול אפשרה תחרות בשוק, ואפשרה לתת גם תעודות כשרות שמתאימות למגזרים שונים, לקבוצות שונות של יהודים, תעודות כשרות אלטרנטיביות. היה גם בג"ץ כנגד אותה רפורמה של ממשלת השינוי, ובג"ץ קבע שצריך ליישם את הרפורמה. זאת אומרת, אין שום בעיה הלכתית ברפורמה דאז. אז מה בעצם הובא כאן לפנינו? עוד כניעה לחרדים. בלילה הוסיפו את החוק הזה, כי מאוד מאוד חשוב לשמור על הכיסא – עוד יום, עוד יומיים, עוד חודש. במדינת ישראל אין שר דתות. שר הדתות, נדמה לי, ביולי בשנה שעברה, התפטר מש"ס. לקח הרבה חודשים לראש הממשלה למנות שר הדתות ברבע משרה, הלא הוא יריב לוין, גם שר המשפטים, והוא זה שמקדם את הרפורמה, כנראה בשם ראש הממשלה נתניהו, שצריך לתת איזשהו אתנן לשותפיו החרדים. ושוב, מבטלים פה את התחרות שהייתה נהוגה ברפורמה עד כה, והשליטה על הכשרות עוברת באופן בלעדי לרבנות. מחזירים את המונופול לרבנות. יתרה מכך, רבני הערים עכשיו יוכפפו לרבנות הראשית, מפעל הג'ובים ישגשג, אלפי משגיחי כשרות יקבלו משכורות במועצות הדתיות במקום שכר שיעבור בצורה מסודרת דרך בית העסק. כי למה צריך תחרות אם אפשר לעשות מפעל קומבינות ומפעל ג'ובים? ולמה בעצם למנוע את העניין של הכשרות החלופית, שחלק מהיהודים מעוניינים בה? ומה שמדאיג זה שזה יעלה לנו עשרות מיליונים, עשרות מיליונים, כשאנחנו במציאות של יוקר מחיה הולך וגואה. אז לא מדובר בהחזרת מצב לקדמותו, אלא משווים ומעלים – אלפי משגיחים והוספת סמכויות לרבנות, ועל חשבוננו. על חשבוננו. מילה אחת אחרונה, אדוני, בהיבט המגדרי. החוק הזה קובע גם מבחני הסמכה למשגיחי כשרות מטעם הרבנות הראשית, מה שאומר שבממשלה הזאת, המיזוגינית, שמדירה נשים, נשים לא תוכלנה לקבל תעודת הסמכה כמשגיחות כשרות. למה? למה נשים לא יכולות להיות משגיחות כשרות? במנגנון הזה זה יימנע מאיתנו. אז אל תצביע למפלגה שמדירה נשים.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת מטי צרפתי. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – איננו. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
מירב כהן (יש עתיד):
כנסת נכבדה, הרב הלורד ג'ונתן זקס, הרב ג'ונתן זקס, בספר המדהים שלו "לא בשם האל", הוא כתב משפט מאוד יפה שאומר שהדת זוכה להשפעה כשהיא מוותרת על הכוח. ויצא לי לחשוב על המשפט היפה הזה כשראיתי את המהלכים שהקואליציה מביאה היום לכנסת בנושא הכשרות. בעצם היא מבטלת את מה שנשאר מהרפורמה בכשרות. כל מי שהוא יהודי ורוצה לעודד אנשים לאמץ את עקרונות היהדות צריך לשחרר. זה לא עובד בכוח. כשמפעילים כוח ומפעילים מונופולים, זה יוצר רק את האפקט ההפוך. אבל מי שהביא היום את ההצעה הזו בנושא הכשרות, לא מעניינת אותו יהדות, מעניינים אותו רק הג'ובים. הוא מסתכל על הכשרות כעל מפעל ליצירת מזומנים. זו האמת. זה מדהים, יש לנו את יריב לוין, שלא מוכן למנות שופטים במדינת ישראל. אנשים עוברים עינוי דין כי אין מספיק שופטים, הכול מתארך. אבל בתור השר לשירותי דת הוא לא רק מוכן, הוא ממש מתעקש, הכי דחוף לו, הכי דחוף במדינת ישראל למנות ולהפוך 5,000 משגיחי כשרות לעובדי מדינה. אין שופטים במדינה, אין, לא ממנים, הוא תוקע את כל המערכת, אבל מה שדחוף לו זה ש-5,000 משגיחי כשרות יהפכו לעובדי מדינה. ממש מנהלים את מדינת ישראל לתפארת מדינת ישראל. במקום שתהיה תחרות בכשרות, ובאמת, כשרות זה שירות שהרבה מאוד ישראלים מבקשים לקבל, אנחנו נקבל פה את המשך המונופול של הרבנות הראשית בתחום. מונופול, ששימו לב, העלות העודפת שלו למשק הישראלי מוערכת בלמעלה מ-600 מיליון שקלים, אולי זה כבר מגיע למיליארד שקלים בכל שנה. בכל שנה. וזה על רקע יוקר המחיה והוצאות מלחמה. במקום לחסוך, פה משיתים עלינו עוד מאות מיליוני שקלים – הוצאה מיותרת, עודפת, רק בשביל ג'ובים. זו האמת. בכל העולם יש תחרות בכשרות, ורק בישראל אין, וכנראה גם לא תהיה עם ממשלה כזו. כשיש תחרות זה מוביל לשקיפות, זה מוביל לאיכות, ואיפה שאין תחרות בכשרות, שם אנחנו מקבלים שחיתות. ואנחנו רואים את השחיתות הזו כבר שנים. מקבלים משגיחים, שבאמת, קיבלתי תלונות שהם לא מגיעים בכלל לבתי העסק שהם אמורים לפקח עליהם. אני זוכרת כתבה שקראתי על משגיח – היו משגיחים שדיווחו על 27 שעות של עבודה ביממה. 27 שעות של עבודה ביממה. אמיתי. המונופול על הכשרות לא נשמר למען הכשרות, אלא אך ורק למען המשרות, למען הכסף, למען השררה. המפלגות החרדיות שומרות טוב טוב על המונופול הזה בכשרות, כי זה מוקד הכוח הפוליטי שלהן. ככה הם משמרים ג'ובים, זו האמת. 5,000 משרות לאנשי שלומם, זה מה שאתם מאשרים היום, על חשבוננו. במקום לשאוף להשפעה, חברי הכנסת החרדים מתעקשים על הכוח. לא מעניינת אותם היהדות, הם רוצים כוח פוליטי. וככה הם גם פוגעים בכשרות, גם פוגעים ביהדות, גם מחללים את שם השם. זה חילול שם השם, מה שהם עושים פה היום, העיקר שיהיו להם עוד ג'ובים לחלק.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת מירב כהן. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני אפתח בלי להתנצל – ולא שאני חייבת הסברים למישהו – כן, אני שומרת כשרות, זה חלק מהזהות היהודית שלי, זה הבית שגדלתי בו. ואני מבקשת דווקא לדבר על החשש שלי מפני החוק הזה. החשש הוא – יש לי התנגדות, ברגע שאתה לוקח את הדת ואתה משתמש בה למטרות שלצערי לא כשרות – נאמרו לפניי דברים מאוד מאוד נוקבים והסברים מדוע צריך חוק, ואני אספר לכם שכשהייתי עורכת דין, פנה אליי בעל דוכן פלאפל ואמר לי: תקשיבי, דבי, אני צריך את העזרה שלך. אמרתי: במה מדובר? הוא אומר: את לא מבינה, יש לי תעודת כשרות, עכשיו אני צריך לחדש אותה, אני צריך לשלם בסביבות 5,000 שקל, אבל אני רוצה לספר לך: הם באים, לוקחים את הצ'ק, הם אפילו לא עוברים דרך המטבח. וזה קרה פעם, וזה קרה פעמיים, וזה מרגיז אותי, אז אני החלטתי שאני לא משלם להם. וכמובן, מיותר לספר לכם מה זה לא לשלם להם. ואז פתאום בעיתונים המקומיים שלנו אפשר לראות: לפלאפל הזה אין כשרות, ועוד פעם, ועוד פליירים, ועוד זה. ואני אומרת, ריבונו של עולם – רק מה שמצחיק זה שדווקא אותו בעל דוכן פלאפל הוא אדם עם כיפה, אדם מאמין. ואני רוצה לשאול, לאן אנחנו מגיעים? אנחנו עכשיו כמה רגעים לפני פיזור הכנסת. זה כל כך משקף את המטרה. אנחנו חלילה לא באים נגד היהדות או נגד כשרות, אבל אנחנו לא צריכים גם לטפל בדברים שהם ברורים מאליהם. מישהו בדק כמה אנשים הונו בנושא הכשרות? לאן הכסף הזה הולך? הג'ובים האלה? זה לא ייאמן, נלקחים פה סעיפים מהתורה המופלאה שקיבלנו – אין אחד שהוא יהודי שאתה תסתובב ותבין בין אם יש לו או אין לו את נושא הכשרות. וזה בסדר, זה שלו, כל אחד יחליט איך הוא נוהג. אבל להפוך את זה למפעל ג'ובים – מעלה חשש מאוד מאוד גדול. ובמקום באמת להתעסק בעיקר המהותי, במקום להקל על בעלי עסקים, במקום להטיל עליהם פחות דרישות – הרי ברור שבסוף הם משיתים את זה עליהם, והם צריכים להשית את זה על הצרכן – אני עוד פעם שואלת: האם זה הפתרון לבעיה? כבר אמרתי, האם נעשתה איזו בדיקה? האם נבחנה? בדקתם מה קורה בעסקים? סיפרתי לכם דוגמה אחת מבעל עסק – אני לא אומרת שזה גורף, אני יודעת שמגיעים כל מיני משגיחי כשרות ויושבים לברור את האורז, ואז על הדרך גם חצי משפחה יושבת לאכול צוהריים בבית העסק. ואני רוצה לומר לכם, אין לי דבר ולא חצי דבר נגד היהדות, נגד הכשרות. אני גאה בזהות וביהדות שלי. החוק הזה לא היה צריך לעלות. בטח לא עכשיו. ולכן אני מבקשת, אל תצביעו. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת קארין אלהרר – היא איננה. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, תאמינו לי, עולם הפוך. היום ציינו בכנסת את היום המיוחד לקהילה הגאה, אבל אף חבר קואליציה לא מצא לנכון לבוא ולדבר ביום הקהילה הגאה. אבל כן, לחוקק חוק הונאה בכשרות – זה דבר ראשון במעלה שצריך לעשות. אני לא מבינה מה קורה לממשלה הכושלת הזאת, זה הזמן לדון בחוק הג'ובים לש"ס? איך ייתכן שבזמן שמדינת ישראל נמצאת בשבע חזיתות פתוחות, מה שמעניין את הממשלה הזו זה רק לדון בשלושת הכ"פים: בכוח, בכסף ובכבוד, וכמובן, בקצה, הרבה משרות שמנות. זה לא חוק רפורמה בכשרות, זו הונאה אחת גדולה. שוב אתם רוצים לרכז כוח עצום, שערכו מיליארד שקל לפחות בשנה, ויש בצידו מאות ואלפי משרות, רק כדי לאפשר לש"ס למנות מקורבים. אגב, אני יהודייה ששומרת כשרות. אני בעד כשרות ושמירת כשרות וסוגי כשרות למיניהם. כל אחד יכול לבחור לו את סוג הכשרות שהוא רוצה. אבל אני לא בעד ג'ובים, אני לא בעד עיסוק בכשרות כקרדום לחפור בו כדי למנות מקורבים. אנחנו בעד תחרות משוכללת, אנחנו לא בעד מונופול. הרפורמה הזאת נועדה רק כדי לייצר מונופול למשרות. יש פה התנערות מהמושג "תחרות", אבל כן יש פה ריכוז של כוח ומונופול. הממשלה הזאת היא ממשלה מנותקת, חסרת מעצורים, שמה שמעניין אותה זה רק חוקים שנויים במחלוקת. רמת הניתוק היא אין-סופית. זה פשוט לא ייאמן איזה ניתוק יש בין מה שקורה בשטח, מה שקורה בין העם הנפלא הזה, שמתייצב יום-יום להילחם בכל החזיתות, אנשים שולחים את ילדיהם לקרב, לבין זה שפה דנים רק בחוקים מפלגים ומשסעים. רק נסתכל על הלו"ז המוטרף של השבוע: חוק פיצול היועמ"שית, חוק מח"ש, חוק ההפיכה בתקשורת, חוק מעונות, שיעלה מחר בבוקר, ותקציבי השתמטות. הכי דחוף לדון בתקציבי השתמטות. ועכשיו חוק הג'ובים לכשרות. אז אני אומרת לכם מפה, מעל הבמה הזו: הציבור המשרת לא יסלח לכם. הוא מתבונן ויודע בדיוק מה קורה פה. במקום לעסוק במלחמה בלבנון, במקום לעסוק בלהכריע את חיזבאללה, במקום לעסוק ברחפנים, אנחנו מתעסקים פה בחוק הג'ובים לש"ס. עולם הפוך לגמרי. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת שרון ניר. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק הזה, שנועד להנציח מחדש את מונופול הרבנות הראשית על תחום הכשרות, הוא דוגמה מובהקת לתופעה שאנחנו כבר מכירים היטב, כיצד הליכוד מוכר את הציבור הישראלי לעסקונה החרדית. חשוב להבין ולהדגיש, הרפורמה שאנחנו העברנו בכנסת הקודמת, הרפורמה שאתם מנסים למחוק עכשיו, לא פוגעת בהלכה ולא פוגעת ברבנות הראשית. לא ידעתי כי שמירה על מפעל הג'ובים של ש"ס במועצות הדתיות זה עניין הלכתי. זה באמת חדש לי. שחיתות פוליטית היא לא הלכה יהודית, שחיתות פוליטית היא שחיתות. הרפורמה שהעברנו בכנסת הקודמת הפכה את הרבנות הראשית לרגולטור הראשי, אך אפשרה לשחקנים נוספים להציע שירותי כשרות ולהוזיל מחירים הן לעסקים וגם לצרכנים. אבל אתכם לא מעניין להוזיל עלויות ומחירים, אתכם מעניין לשמר את הג'ובים במועצות הדתיות. ג'ובים לאותם עסקנים שבימי חול משמשים כמשגיחים, ובמערכת הבחירות יהפכו פתע לפעילים פוליטיים במימון תקציב המדינה, שהוא לא מימון מפלגות. יש כאן קומבינה מסריחה, שבנוסף לכול מטילה על הציבור הישראלי מס נוסף, מס ש"ס, בסך כחצי מיליארד שקל בשנה לפחות. מילא ש"ס. הליכוד שוב נכנע, הליכוד שוב מוכר את המעמד המשרת, חילונים, מסורתיים ודתיים, ומכריח את כולנו להיכנע לתכתיבים ולשחיתות של אריה דרעי. יש לי רק דבר אחד לומר לכם: תתביישו. וגם דבר נוסף להבטיח: בממשלה הבאה אנחנו נפרק את מונופול הרבנות הראשית על הכשרות. אנחנו נשמור על הכללים, אנחנו נשמור על ההלכה היהודית, אך בה בעת נוזיל את המחירים ונמגר את השחיתות. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת ולדימיר בליאק. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אכרם חסון – אינו נוכח. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת שלי טל מירון. שלוש דקות לרשותך.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אין לנו שר באולם? יש? אין שר. איפה?
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
אני פה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אה, לא ראיתי. העייפות, העיניים כבר לא רואות כלום אחרי 17:00. חברים, מאוד מאוד רציתי לדבר על החוק הזה, האמת, אבל מכורח המציאות אני איאלץ לדבר על הטירוף שקורה בוועדת התקשורת, לצערי, באופן יום-יומי. אני רק אגיד במילה שבסדר-היום יש כמובן את הפיצול של חוק התקשורת, ואני עוד אדבר על החוק עצמו, אבל אני רק אגיד שמבחינה פרוצדורלית, מה שראינו היום בוועדה הוא פשוט באמת תקדים בכנסת ישראל. סעיף בחוק, סעיף 74, שהוא אחד הסעיפים הכי שנויים במחלוקת בחוק הזה, סעיף מאוד כבד עם השלכות אדירות על שוק התקשורת בישראל – גם השלכות, לא גם, בעיקר השלכות כלכליות על הפלטפורמות המשדרות ועל הערוצים – עם השלכות הרות גורל לעתיד הכלכלי של שוק התקשורת של מדינת ישראל, נדחה לרגע האחרון, ממש ממש לרגע האחרון. ובאופן מפתיע, לא רק שהוא נדחה לרגע האחרון – ברגע האחרון, בחצי שעה האחרונה של הדיון, מתחילים לדבר עליו. מתחילה סערת רוחות מאוד גדולה של כל הגורמים מסביב לשולחן, באופן מאוד טבעי, כי זה באמת הסעיף הכי כבד והרה גורל, שיכול להביא גם ל-Destruction של ערוצי תקשורת בישראל.
נאור שירי (יש עתיד):
What?
שלי טל מירון (יש עתיד):
אחר כך נעשה גרנדמייזר ושות'. למעשה, במחטף של הרגע האחרון מביאים את הסעיף הזה, ובגלל שהדיון, ככה, הופך להיות מאוד מאוד נסער, השר אומר – השר הוא זה שמנהל את הוועדה בפועל, לצערי הרב מאוד; הוא מחליט את סדרי הדיון, הוא מחליט איך הדברים יקרו. כל הזמן שואלת אותו יושבת-ראש הוועדה: תכריע, תכריע, תכריע. היא שוכחת שאנחנו המכריעים, אנחנו המחוקקים, החוק בידנו. ובעצם אומר השר: אני אביא את זה כהסתייגות ונדבר על זה בדיון כהסתייגות. אני, בכמעט ארבע שנים שאני בכנסת ישראל, לא מכירה דיון מהותי על סעיף אקוטי בחקיקה ממשלתית ענקית, עצומה, שתשפיע על שוק התקשורת 50 שנה קדימה – שיתקיים דיון מהותי כהסתייגות שהשר מגיש בעצמו. לא נתקלתי בדבר כזה בכנסת. לרוב איך הסתייגויות מתנהלות בוועדות? מנמקים הסתייגויות 30 שניות ומצביעים. זה בטח לא דיון מהותי. יושבת-ראש הוועדה אמרה; אני מתחייבת, יהיה דיון, אבל אני רוצה להגיד שאני היום אפנה במכתב רשום ליועצת המשפטית לכנסת שתעמוד על הפרוצדורה התקינה בכנסת. סעיף כל כך מהותי, בחקיקה ממשלתית הרת גורל לשוק התקשורת והשידורים במדינת ישראל, לא יכול להיות מובא לנו כהסתייגות שנדון עליה תוך כדי הצבעות. זה דיון שצריך להתנהל כמה שעות בוועדה. לא שמענו את רשות התחרות, לא שמענו את רשות האסדרה, לא שמענו את כל הגופים המפוקחים שרוצים לדבר על זה, לא שמענו את חברי הכנסת, לא שאלנו שאלות. זה הסעיף הכי מהותי ואקוטי, ואנחנו נעמוד על הזכות שלנו לדון בסעיף הזה. לא יכול להיות שזה יהיה מובא בפני הוועדה כהסתייגות שנעביר אותה באהלן-אהלן, כאילו זה שום דבר, תודה רבה
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה לחברת הכנסת שלי טל מירון, אני רוצה להזמין את חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח; אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יעקב מרגי – אינו נוכח. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתם על משרד המורשת? מי השר במשרד המורשת?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
טסלר.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
טסלר. איך קוראים לו?
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
עמיחי אליהו.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בוסקילה, לא ידעת, כנראה, לא זכרת. אז קוראים לו עמיחי אליהו. עכשיו, אני רוצה לקרוא איך מוגדר המשרד. משרד המורשת הוא משרד ממשלתי, כמובן, בישראל, שהוקם כדי לעסוק בשימור, פיתוח והנגשה של אתרי מורשת, היסטוריה ותרבות בארץ. המשרד אחראי בין היתר על שימור אתרי מורשת לאומיים וארכיאולוגיים, תקצוב פרויקטים של הנצחה ומורשת, פעילות חינוכית סביב ההיסטוריה והזהות הלאומית, תמיכה במוזיאונים, ארכיונים ואתרי זיכרון מסוימים. פנו אליי אנשים שעובדים בשימור העתיקות, ואמרו שיש תקציב בתוכנית 550, זו תוכנית צמצום פערים בחברה הערבית שהתקבלה בממשלת השינוי ואושרה גם בממשלה הנוכחית. יש תקציב של 60 מיליון שקל לשימור המורשת ושימור האתרים בחברה הערבית, כמובן, שכולל את הכול. כשפנו לשר עמיחי – יש תקציב וצריך להעביר את הכסף למקומות שצריכים לטפל, ולשמר, ולעסוק במורשת הערבית וגם שימור אתרים ארכיאולוגיים ביישובים הערביים, הוא אמר: אין דבר כזה מורשת בחברה הערבית. הוא לא מכיר בזה. אז אני פונה לשר עמיחי, כנראה הוא לא חי בתוך המדינה, הוא נמצא, לא יודע איפה הוא חי. הוא לא יודע שיש במדינת ישראל יישובים ערביים, יש 20% ערבים, שגם להם יש אתרים ארכיאולוגיים, גם יש להם מורשת, מורשת גם עתיקה, אלפי שנים, וצריך לטפל גם בה ולשמר אותה. והכסף הזה צריך להגיע ליעד שלו ולא להפוך אותו, להעביר אותו למקומות אחרים, כמו שעושים בתקציבים אחרים שמעבירים. במקום להעביר ליישובים בצפון, ליישובים הערביים, מעבירים את זה ליישובים בהתנחלויות, ובשביל לתת הטבות מס, גם, לאותם תושבים בהתנחלויות. אז אני אומר לשר המורשת: תעביר את הכסף. הכסף מגיע, מאושר בתוכנית 550 לצמצום הפערים, זה מגיע לחברה הערבית, ליישובים הערביים. אז, אנא, תעשה את העבודה שלך ותעביר את הכסף, כי יש עוד אנשים שחיים בחברה בתוך המדינה, שהם גם שייכים לחברה הערבית, וצריך לטפל במורשת שלהם, תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, בבקשה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
יאסר גבוה.
היו"ר מישל בוסקילה:
ואתה לא נמוך.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
אדרבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לי תרגיל מחשבתי שרציתי לעשות עם חברי הקואליציה, אך איתרע המזל, ואין פה חבר קואליציה אחד, למעט אתה. ובכל זאת, אני רוצה לשאול: תנו לי תחום אחד במהלך הארבע השנים האחרונות של הממשלה הזאת שהשתפר, שהממשלה שיפרה את התחום הזה עבור אזרחי ישראל – תחום אחד שאתם, הממשלה הזאת, שיפרה למען אזרחי ישראל. הרי זו תכליתה של ממשלה בחברה דמוקרטית. אתם נבחרים כדי לשפר את החיים של אזרחי ישראל. תנו לי תחום אחד – ביטחון, ביטחון אישי, תחבורה, בריאות, רווחה – משהו אחד, שבו אתה יכול להגיד, אדוני, שחייהם של אזרחי ישראל השתפרו כתוצאה מפעולה נחושה, שיטתית, של חברי הממשלה – אחד. אני מאתגר אתכם, צופי ערוץ הכנסת: תחום אחד שבו אפשר לומר שהחיים שלנו השתפרו כתוצאה מהפעילות של הממשלה הזאת. בואו ניקח את יוקר המחיה. אנשים מקבלים הלם בקופה בסופר. אין מוצר אחד שהוזל במהלך ארבע השנים האחרונות. מוצרי חלב, טואלטיקה פירות, ירקות, בשר, הכול עלה בעשרות אחוזים, עשרות אחוזים. שר הכלכלה, במקום לעשות את העבודה שלו ולהוריד את המחירים ולהיאבק בריכוזיות במשק, מבלה בחו"ל. הוא שיאן הנסיעות של הממשלה הזאת – 101 ימים בחו"ל, 16 יעדים. עכשיו, הייתי אומר, אדוני היושב-ראש, שהממשלה תעבוד, אבל הוא, ניר ברקת עשה איזשהו שטיק. הוא נתן 50 מיליון שקל מהכסף של אזרחי ישראל לאיזושהי רשת מסחרית גדולה, קרפור, נראה לי. אף אחד לא יודע על המבצעים, איפה הם – עבודה בעיניים. עכשיו, זה חוק שבמקום לפרק את הריכוזיות במשק, לפרק את המונופולים, להגביר תחרות, עושה בדיוק ההפך. ממשלת השינוי פירקה את המונופול של הכשרות, אתם מחזירים את המונופול, ובעלות – ולדי אמר את זה ממש לפני כמה דקות – בעלות של חצי מיליארד שקל. המהלך הזה, חוץ מלהוסיף מאות ג'ובים של משגיחים, מאות ג'ובים – אני פשוט נסער – מאות ג'ובים של משגיחי כשרות, שקשורים ישירות לאריה דרעי וש"ס, חוץ מלשלם את משכורתם, המהלך הזה הולך להכביד בחצי מיליארד שקל ולייקר עוד יותר את המחירים בסופרים, שכבר ממילא התייקרו תחת כהונתכם. למה? זה הדבר הכי חשוב עכשיו, במסגרת המאבק ביוקר המחיה, להכביד עוד על אזרחי ישראל בתור בסופר? המהלך הזה, ידע כל אזרח ואזרחית, הולך להתגלגל על המחירים בסופרים, אליכם. אתם הולכים לשלם את המשכורות, אתם הולכים לשלם על העסקנים, על הג'ובים. במקום להילחם ביוקר המחיה, אתם מעלים יוקר המחיה. זה מה שצריך לעשות עכשיו? למי פה זול? באמת, אני משתגע. למה?
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה, לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת סמיר בן סעיד, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
תודה לך. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן היום כדי להשמיע את זעקתו של הציבור הערבי מול סדרת ההחלטות הדורסניות המכוונות נגד עתיד צעירינו ונגד החברה הערבית. החינוך וההשכלה הגבוהה היו תמיד כלי ההישרדות וההתקדמות המרכזי שלנו, וכעת מנסים לשלול אותם מאיתנו. החוק המחפיר שהיה לפני כמה חודשים, המונע מבוגרי האוניברסיטאות בגדה המערבית לעסוק בהוראה, לצד הצעד המביש של הקפאת ההכרה בתארים מגיאורגיה ומכל מדינות מזרח אירופה לשנתיים – הם גזר דין מוות אקדמי וכלכלי. מאחורי ההחלטות האלו עומדים אלפי סטודנטים שהשקיעו זמן יקר בלימודים ומשפחות ששילמו הון עתק ונכנסו לחובות כבדים. במחי יד, באמתלות שווא, פוגעים ברופאים, ברופאות, ברוקחים, ברוקחות, במהנדסים, במהנדסות של המחר. זו אינה שמירה על איכות אקדמית, זו מדיניות מכוונת של דחיקת החברה הערבית לשוליים ומניעת נגישות להשכלה. אני תובע לבטל לאלתר את כל ההחלטות האלה, בעזרת השם, בימים ובחודשים הבאים, ולהסיר את החסמים בפני הסטודנטים הערבים. לא נאפשר לאף גורם לחסום את דרכם של ילדינו אל המחר. כמה מילים בשפה הערבית בדקה שנשארה לי (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:). תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת סמיר בן סעיד. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אני שומעת הרבה, כשאני נמצאת בין האנשים מכלל המגזרים והקשת בחברה הישראלית, על מה שקורה בתוך המשכן הזה, בעיקר על ההתנהלות המביישת והרמה של הדיבור והצעקות של הרוב. זה הפך לנורמה בשנים האחרונות במקום הזה. אבל מה שהיה היום, בעיניי, עבר כל שיא. אני לא איכנס עכשיו לפרטים של האירוע של הכנס שהיה עם ח"כית עאידה, ואיך הוא הפך לזירה של צעקות, של אלימות ושל ההכחשה, וכאילו הכול טוב ויפה ואין טרור של מתנחלים בגדה המערבית, ואין שרפות של חיות בחיים, בחיים – אנחנו ראינו את זה במו עינינו – לא מישהו שסיפר לנו. ראינו איך הם עקרו עצי זית, עשרות, אם לא, לא יודעת, 50, 60 ו-70 - - -
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, מי השר שמזכה אותנו בנוכחותו? כי זה כבר הפך להיות קבוע.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא צריך, זה עוד דבר.
היו"ר מישל בוסקילה:
עוד דקה.
גלעד קריב (העבודה):
תעצרו את חברת הכנסת.
היו"ר מישל בוסקילה:
אל תדאג.
גלעד קריב (העבודה):
לא, אני כן דואג, כי אתמול לא היה פה שר.
היו"ר מישל בוסקילה:
אין לך מה לדאוג, אני אתן לה את כל הזמן שמגיע לה.
גלעד קריב (העבודה):
זה לא קשור לזמן שמגיע לה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
יש בעיה, יש מצוקה של שרים.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אתה צריך לעצור. תעצור את הדיון.
גלעד קריב (העבודה):
תעצרו את הדיון. כל אתמול השרים ישבו בפרסה ולא כיבדו את הכנסת. תעצרו את הדיון.
היו"ר מישל בוסקילה:
היא ביקשה דקה אחת לצאת לשירותים, מה הבעיה? דקה אחת, מה, גם זה מפריע?
גלעד קריב (העבודה):
כן.
היו"ר מישל בוסקילה:
תהיה סבלני.
גלעד קריב (העבודה):
אני לא סבלני, כי אין פה שר - - -
היו"ר מישל בוסקילה:
תהיה סבלני, אתה צריך להיות סבלני, כן. מה קרה?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
יש מצוקה אמיתית של שרים?
גלעד קריב (העבודה):
תעצרו, ותוסיף לה זמן.
היו"ר מישל בוסקילה:
טוב, אני מנהל את הישיבה ולא אתה, כשאתה תנהל תעשה מה שאתה רוצה. את יכולה להמשיך, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
יש כללים.
היו"ר מישל בוסקילה:
כשתהיה פה, תנהל אותה.
גלעד קריב (העבודה):
לא, לא, זה לא קשור למי שיושב. תדאגו להביא לפה שר.
היו"ר מישל בוסקילה:
אתה בקריאה ראשונה, קריב.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ח"כ גלעד, אתה יודע שאם הם בפנים או בחוץ או בכלל, זה כבר לא משנה. באמת, לא משנה, כי אפילו כשהם שומעים את הדברים ואת הצעקות ואת הזעקות, זה כאילו נכנס מצד אחד ויוצא מהצד השני, לכן אני לא אתייחס גם לסוגיה הזאת. התחלתי להגיד משהו על הסרטון שרץ ברשת, של ח"כ שהוא גם סגן נשיא – יו"ר – הכנסת, שגונב את הכיבוד של הכנס. הוא גונב את המגש, לא כי בא לו לאכול משהו כי הוא רעב, בא לו, לא משנה, וזה לגיטימי ואפשרי – אבל לגנוב את הכיבוד וללכת עם המגש ולחלק לאלה שבאו לעשות את המהומה ולאכול מול המצלמה, בעיניי אין רמה יותר נמוכה מזה, אין רמה יותר נמוכה מזה. וזה מבייש כל חבר כנסת ומבייש את הבית הזה, ומבייש אותי גם. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה לחברת הכנסת אימאן ח'טיב. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
אם אין שר, היא יכולה לא לרדת.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
איפה השר? יש שר או שרה?
היו"ר מישל בוסקילה:
כן, תראה איזה לארג' אני. אתה תעלה בזמן שלך. תודה רבה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
יש מישהו? יבוא שר?
היו"ר מישל בוסקילה:
היא יצאה לשירותים, היא צריכה לחזור. את רוצה לחכות לה? הכול בסדר, זה דקה אחת.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הינה, היא חזרה. השרה חזרה.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
מה הבעיה, לא הבנתי. אסור לצאת להתפנות או שהגענו למשטר דיקטטורי שלא שמעתי עליו. ממי בדיוק אני צריכה אישור?
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
ברוכה הבאה.
השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:
לא זכור לי שביקשתי אישור מהאופוזיציה ללכת לשירותים. תשמח, תשמח.
היו"ר מישל בוסקילה:
בבקשה. אני אתן לך את הדקה הזו, אל תדאגי, אני אתן אותה.
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום אנחנו מצביעים על רפורמה בכשרות, על ביטול הרפורמה שהעבירה ממשלת השינוי לפני ארבע שנים. אני רוצה לספר לכם סיפור שזכור לי ואני לא מצליחה לשכוח אותו, סיפור שקרה בכרמיאל לפני כמה שנים. ילדה, בת של עולים, עבדה בפיצרייה כמלצרית – לא במטבח, מלצרית בפיצרייה. ויום אחד בעל העסק בא ואומר: אני נאלץ לפטר אותך. למה? משגיח כשרות שהגיע לביקור בבדיקה של בית העסק התחיל לברר אם היא יהודייה לפי ההלכה, מי יהודי אצלה במשפחה. והילדה סיפרה בתום לב שיש לה אבא יהודי ואימא לא יהודייה. אז אותו משגיח כשרות איים על בעל העסק, אמר: אנחנו נחרים מכם את תעודת הכשרות אם לא תפטרו אותה. הסיפור הזה הגיע לתקשורת, הגיע, נדמה לי, גם לבית המשפט. לעולם אני לא אשכח את עוגמת הנפש, הביזוי וההשפלה הנוראית שעברה הנערה הזאת וההורים שלה. כל הקהילה בעיר הייתה מזועזעת. אותם בעלי עסק לא הרגישו נעים בכל המצב הזה. אז הרפורמה שהעברנו אז בממשלת השינוי ניסתה לטפל במונופול שקוראים לו מוסד הרבנות. וכאן אני רוצה לקשר את הצעת החוק הזו ליוקר המחיה, כפי שעשו גם חבריי חברי הכנסת שנאמו לפניי. אתם יודעים, זה לא סוד שמדינת ישראל היא בין היקרות בעולם; היא נמצאת במקום חמישי, בחמישייה הראשונה, בין המדינות היקרות ביותר בעולם. יוקר המחיה לא נופל מהשמיים, הוא נובע ממדיניות, מהחלטות ובעיקר מהיעדר תחרות לאורך שנים. מדהים לראות כיצד הממשלה הנוכחית, שבכל שבוע מבטיחה להילחם ביוקר המחיה, פועלת פעם אחר פעם בדיוק בכיוון ההפוך. במשך שנים בעלי המסעדות, בתי קפה, בתי מלון ועסקי מזון נאלצים להתמודד עם מערכת יקרה, מסורבלת וחסרת תחרות. כל זוג שיוצא עכשיו לשבת בבית קפה הוא שמשלם על ההוצאות האלה. כל משפחה שמגיעה לסופר משלמת על זה. בתקופה של ממשלת השינוי קצת התחלנו להרים את הראש, לפתוח את השוק ולהחליש את המונופולים, אך היום הקואליציה בכנסת עלולה לבטל את אחד הדברים הטובים שקרו לפני ארבע שנים. אם באמת רוצים להילחם ביוקר המחיה צריך להפסיק להגן על המונופולים, צריך להגן על האזרחים. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו. לרשותך שלוש דקות.
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
תודה רבה. אדוני היושב בראש, השרה לשוויון חברתי, כנסת נכבדה, בשבוע האחרון אנחנו איבדנו שלושה חיילים וחיילת: ד"ר אורי יוסף סילבסטר, החייל מיכאל טיוקין, החייל אדם צרפתי, החיילת רותם ינאי. התחושה היא שהחיילים שלנו נופלים בקרב בגלל שאנחנו שוגים ולא עוברים מהגנה להתקפה. מדינת ישראל, עם ישראל נמצא קרוב לשלוש שנים במלחמת קיום מול האויבים שלנו. לצערנו, אף זירה לא נסגרה עם הכרעה ברורה. רבים מהחיילים שלנו שנמצאים בשדה הקרב הם לא רק מהסדיר, הם מילואימניקים. רבים מהם הורים – עוזבים הכול, הולכים להילחם. תופעת הרחפנים חושפת אוזלת יד בניהול המערכה מול חיזבאללה ולבנון. הגיע הזמן לעבור מהגנה להתקפה. וכשאני אומרת "התקפה", זה לדעת להילחם בתשתיות של חיזבאללה. צריך להילחם בכל כלי שיש ברשותנו, בין בבנקים ומקורות הכסף, בין בשדות הסמים שמניבים להם את היכולת לקנות את אותם רחפנים וכלים וכלי נשק; בוודאי חברות שמושקעות בטרור ובדם של חיזבאללה; עסקים של בנייה. מדינת ישראל וצבא ההגנה לישראל חזקים, אבל אנחנו לא יכולים לעצום עיניים ולאטום אוזניים ולהמשיך לראות איך החיילים שלנו, הגיבורים שמחרפים את נפשם, מבקשים – גם אם אנחנו לפעמים לא שומעים אותם פה – מבקשים מאיתנו מענה. תושבי הצפון נמצאים תחת מתקפה בלתי פוסקת. איך אמרו? לא הפסקת אש, אלא אש בלי הפסקה – זה מה שהם חווים. וחלק מהחברים שלנו מהצפון גם יושבים בבית הזה. אני רואה את חברתי חברת הכנסת יעל רון בן משה, שנמצאת כמעט בכל מקום, הולכת ליישובים, מחזקת אותם, והיא תושבת הצפון. מה שהם עוברים הוא בלתי נסבל. אסור לנו לקבל לא טפטופים, לא ירי בלתי פוסק, לא "ליד" ולא "כאילו". עם כל הכבוד לנשיא טראמפ, אנחנו צריכים לקחת את הגורל שלנו בידינו, אדוני היושב-ראש. אנחנו צריכים להבין שמשהו לא עובד. אז אני רואה שהזמן נגמר, ואני אומר: אני קוראת לראש הממשלה וגם לשר הביטחון ולצבא לעבור מהגנה להתקפה. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת יעל רון בן משה – אינה נוכחת. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
רון כץ (יש עתיד):
אדוני היו"ר האהוב, חבריי חברי הכנסת, כבר כשחשבתי שאנחנו לא יכולים לרדת נמוך יותר, שימו לב לחשיפה. תדעו שזה ממש צועק – הווליום פה הוא כאילו – ואז אני אומר למה כולם צועקים פה. אז כשאני אומר למה כולם צועקים, בסוף גם אני צועק. אני מתחיל מההתחלה: עד שחשבתי – עדיין צורח.
היו"ר מישל בוסקילה:
נוסיף לך - - - רק על הסאונד בזבזת דקה.
רון כץ (יש עתיד):
עליזה, אני מתנצל, אני רואה שזה חזק. אפשר לעשות משהו? עכשיו יותר טוב? אוקיי. טוב, אז נעבור לנושאים רציניים. עד שחשבתי שאי-אפשר לרדת נמוך יותר, יש לנו ידיעה מרעישה של אבי מוסקוב, שמדווח שדגל התורה מכריזה מלחמה. אתם שואלים, על מי היא מכריזה מלחמה? על מדינת ישראל. ואיך היא עושה את זה? היא תקים – בהוראת הרבנים, כמובן – ועדה מקצועית שתבחן את הכלים ואת הפעולות שהחרדים יכולים לנקוט כדי להביא – שימו לב לזה – פגיעה קשה במערכות המדינה. מדינת ישראל באמצע מלחמה בכל החזיתות, ומה עושה סיעה מתוך הקואליציה של נתניהו? מקימה ועדה שתבדוק איך אפשר לפגוע במוסדות המדינה. ואני רוצה לשאול גם אתכם וגם את הציבור היקר שמאזין לנו, האם מישהו במחלקת הדגים הקפואים יגנה את הדבר הזה? הינה, יש פה עמית הלוי הידוע, שיודע לגנות מתי שצריך, מה דעתך על זה?
עמית הלוי (הליכוד):
- - - לא שמעתי על זה.
רון כץ (יש עתיד):
אז אני אגיד לך, דגל התורה החליטו להקים ועדה לבדוק איך הם יכולים לשתק ולפגוע במערכות המדינה. מה אתה אומר על זה? יש לך משהו להגיד על זה? תגיד להם: אסור, תגיד להם: תפתחו בחקירה לבדוק איך עושים את זה. תגידו מה זה אומר? איך מקימים ועדה כזאת? מה זה בכלל אומר?
מיקי לוי (יש עתיד):
לעצור - - -
רון כץ (יש עתיד):
כי הרי זה חרטא בפיתה – הם מצביעים יחד עם הקואליציה, והכול פה קומבינה אחת גדולה. אז אני שואל אתכם, חבריי חברי הכנסת, ואת הציבור, שאולי ניתן לו עובדת בונוס: מה זה אומר, מה מנסים לעשות פה? מנסים לעשות שני עמים במדינה אחת? מנסים לעשות שני מעמדות במדינה אחת? מה אתם מנסים לעשות, אחרי ארבע שנים שאתם בשלטון ואין לכם דבר אחד להראות שהבאתם לטובת אזרחי מדינת ישראל? לא הצלחתם להכריע בעזה, ואתם לא מצליחים להכריע בלבנון, ואלוהים יודע איך ייגמר הסיפור עם איראן – אלוהים וטראמפ – אז עכשיו גם בתוך המדינה. זו המורשת שלכם? זה מה שאתם רוצים, שיזכרו את ממשלת המשתמטים הזאת, שכל אחד עושה פה מה שהוא רוצה, שאין דין ואין דיין? הם רוצים עכשיו להקים ועדה שתבדוק איך פוגעים במוסדות המדינה כי עוצרים עריקים שאמורים להתגייס בזמן מלחמה. אי-אפשר להמציא את זה, אין כותב תסריטים שיכול להמציא את האירוע המופרע הזה. מה ההבדל בין נאור שירי, שעשה צבא, לבין האנשים האחרים בצד השני – מה ההבדל? מה ההבדל בין מיקי, מה ההבדל בין מיכל, מה ההבדל בין גלעד – שמישהו יסביר לי מה ההבדל בינינו? למה אנחנו פחות טובים? למה אנחנו אמורים להיות המשרתים של הציבור הנעלה? שיבוא בטובו לשרת את מדינת ישראל. מה זה האירוע המופרז הזה, שכולם פה נותנים לו יד? צריך לקום כאן כל חבר כנסת ציוני שאכפת לו מחיילי צה"ל ולומר בקול ברור: מי שיכול לשרת בצבא, צעיר ובריא, שילך לשרת בצבא – עד כאן. תודה, אדוני, על הסבלנות, על היחס, ולא צריך להגיד לי ללכת. תראה, אני הולך לבד.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת רון כץ. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. עשר דקות?
נאור שירי (יש עתיד):
בוא נתחיל.
היו"ר מישל בוסקילה:
יש לרשותך שלוש דקות.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תראה, אדוני-היושב ראש, אני לא שומר מצוות גדול – מודה. אני צם בכיפור, ואני גם אוכל כשר, כי אני צמחוני, אז בהגדרה אני גם שומר על בשר וחלב, שזה נחמד.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
טוב שאתה עולה לדבר - - - על הכשרות.
נאור שירי (יש עתיד):
לא – הפוך, אני לא רוצה לדבר על הכשרות. אני רוצה לדבר על אירוע. אני אומר לכם, אני ראיתי את זה. כולם דיברו על הכשרות, לא על יוקר המחיה, זה לא מעניין אף אחד. איך סמוטריץ' אומר, חברת הכנסת פרקש: זה Water under the bridge. היום ראיתי את הסרטון של מישהו שבעיניי הוא סמל שלטון, סגן יושב-ראש כנסת לוקח – גונב, מה זה, גונב סנדוויצ'ים, הוא גנב – סנדוויצ'ים.
מיקי לוי (יש עתיד):
מה זה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הוא צריך את זה ליאכטה.
נאור שירי (יש עתיד):
עכשיו תקשיב, פתחתי ואמרתי שאני לא שומר כאילו – אבל עשרת הדיברות, אני לא יודע. מה זה הדבר הזה? באמת, מה זה?
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אני בהלם.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הוא היה רעב.
נאור שירי (יש עתיד):
ומצלמים את זה ומעלים את זה, והם אוכלים. מה זה? אנחנו עושים פה כנסים על חרמות, חינוך ורצח, על ספריי שלג, על ציונים ומיצ"ב, על עברית ואנגלית – וזה מה שקורה בכנסת: שני חברי כנסת, שבמקרה לגמרי הם סמל שלטון מובהק - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
סגנים.
נאור שירי (יש עתיד):
- - סגני יושב-ראש הכנסת, הרשות המחוקקת – ויושבים בבית ילדים ומסתכלים איך הם גונבים סנדוויצ'ים, מבסוטים.
מיקי לוי (יש עתיד):
מי? איפה?
נאור שירי (יש עתיד):
איזה מבצע אביב נעורים, אביב הסנדוויצ'ים החדשים. מה זה? מה נהיה פה? אתם מדברים על כשרות ומצוות וזהות יהודית – מבצע "הבא את הסנדוויץ''. הוא הלך מאחורי קווי האויב. אף אחד לא שם לב, הוא הרים להם את הארוחה. ואז במקרה לגמרי צולם האירוע. מה זה? איזו מדינה? תסתכלו איך אתם נראים, תסתכלו איך אתם נראים. אנחנו צוחקים מזה, אבל תסתכלו איזה התלהבות בבייס: הוא גנב להם את הסנדוויצ'ים, איזה יופי.
היו"ר מישל בוסקילה:
אביב נעורים.
נאור שירי (יש עתיד):
אני, שהחג אהוב עליי היה ל"ג בעומר – למה? כי בל"ג בעומר ב-06:00 הייתי הולך לקחת שוקו ולחמנייה. מודה, עשיתי את זה, אבל ואלכ, אתה יושב-ראש, אתה סגן יו"ר כנסת, מה אתה אוכל להם את הסנדוויצ'ים יא מוזר? למה זה, למה? באמת,Haven't the Jewish people suffered enough?
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת נאור שירי. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת מיכל שיר, בבקשה. תגיעי כמה שיותר מהר כדי שנפסיק עם הצחוק. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אנחנו בוכים מרוב צחוק.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תקשיב, זה נאום השנה.
מיקי לוי (יש עתיד):
איפה הוא? איפה מושא העבירה?
נאור שירי (יש עתיד):
תאכלו, תאכלו.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שקשה לעלות אחרי כזה נאום. שירי, כל הכבוד, כל הכבוד. אם לא היינו צוחקים, היינו בוכים. אז אני אפתח את הנאום בהתנצלות הקבועה, כי זה הפך להיות כבר ספורט לאומי פה בכנסת, על כך שאני לא נגד עולם התורה, שהילדים שלי בחינוך דתי, אני מדליקה נרות שבת, אני עושה קידוש, אני אוהבת את התורה, אני אוהבת את הדתיים, אני אוהבת את החרדים. ככה, בהתנצלות הקבועה, כי זה באמת הפך להיות כאן ספורט לאומי, שאתה חייב להצדיק את עצמך לפני שאתה מוציא איזושהי מילה מהפה נגד אנשים שלא קמים בבוקר לעבודה, לא מתגייסים לצבא ולא לוקחים חלק באיזשהו משהו שהוא ישראלי. זה הפך להיות כאן הספורט בכנסת – בואו נתנצל קודם על מי שאנחנו. אז אני יהודייה, אני ציונית ובעלי עושה מילואים מ-7 באוקטובר. אני לא אספר בן כמה הוא, הוא עבר מזמן את גיל 50. אני עובדת ומפרנסת, לא זכור לי שמישהו אמר לי: את יודעת מה, את עובדת קשה, בואי נסבסד לך את המעונות. בואי ניתן לך כסף, נסבסד אותך, גם לא אף אחת מהחברות שלי. אגב, הן כולן קמות לעבודה, הבעלים שלהן קמים לעבודה ועובדים. אדוני היושב-ראש, זה קונספט חדש: אתה יוצא לעבודה. אתה יוצא לעבודה, אתה מרוויח כסף, ואתה מפרנס את הילדים שלך. לפני 7 באוקטובר יכול להיות שגם אני הייתי קצת יותר רכה לגבי נושא הגיוס, אני מודה. אמרתי: אולי נעשה את זה בשלבים, בואו נבוא בטוב, בואו נבוא למשא ומתן, לא הכול בכוח. אחרי 7 באוקטובר יותר ויותר מסתבר שגידלנו לנו מתחת לאף כת. כת שאין לה שום קשר – לא לעולם התורה, לא לתורה ומצוות, לא לשום דבר שבא להגן על איזשהו משהו דתי. אנחנו רואים אנשים קורסים במדינת ישראל, אנחנו רואים את הציבור שלא מצליח לגמור, להתחיל, לסיים את החודש. אנחנו רואים הלוואות על גבי הלוואות. אנחנו רואים בנקים שכבר אומרים שאנשים לא מצליחים להחזיר את המשכנתאות. ואז מעבירים פה חוק שאומר שצריך לסבסד את מעונות האברכים, ועולים פה חברי כנסת עם נאומים פמיניסטיים, מה זה פמיניסטיים, מחממי-לב. מה זה פמיניסטיים – שנשים צריכות לעבוד, ואיך אנחנו, האופוזיציה הרעה הזאת, מונעים מנשים לעבוד, רחמנא ליצלן. למה אתם לא פמיניסטים, אופוזיציה? מה נסגר איתכם? אז לא, אנחנו מאוד מאוד פמיניסטים, ואנחנו רוצים שנשים יצאו לעבודה אבל אין שום סיבה בעולם שבן אדם יוציא כסף מהכיס, בן אדם שעובד, בן אדם שמשרת, ויסבסד אנשים שבהגדרה לא מוכנים לצאת לעבודה לפרנס, ולא מוכנים להתגייס או לקחת איזה משהו ביום-יום הישראלי. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחברת הכנסת מיכל שיר. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, בבקשה.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
הלוואי והייתי מצחיקה כמו נאור.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
ממש, אני רוצה להגיד לך שלעלות אחריו זה מה זה – אני אתקשר לאדיר מילר ואני אגיד לו כמה מילים.
היו"ר מישל בוסקילה:
אל תדאגי, את תקבלי זמן מלא פלוס.
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו פותחים עוד יום בליץ של הממשלה הזאת בימיה האחרונים לפני שהיא תתפזר. ובאמת אתם עסוקים בלייצר את ה-legacy שלכם, את המורשת. על מה אתם תיזכרו? על מה ייזכר ראש הממשלה שלנו בימים של מלחמה? הרי השבועות האחרונים של הקדנציה שלכם הם המורשת שלו ושלכם. אז על מה תיזכרו? אתם תיזכרו כממשלה ששברה כל שיא של ג'ובים, כל שיא של פוליטיקה ושל מנהיגות מסואבת בימים של מלחמה. ראש הממשלה ייזכר כמי ששילם כל מחיר, כל מחיר, בשביל להישאר בשלטון רק עוד קצת. ואתן, המפלגות החרדיות, צריך להודות ביושר, כלום לא משביע אתכן. שום דבר לא גרם לכם להתעלות לגודל השעה שבה נמצא עם ישראל. רק עצמכם, וראש הממשלה משתף פעולה. כבר העבירו לכם את חוק הג'ובים לרבנים, זה כבר מתוקצב – לא מספיק; שיניתם את כללי בחירת רבני הערים ובעצם השתלטתם על רבני הערים, שיהיו חרדים – לא מספיק; הרחבתם את סמכויות בתי הדין הרבניים בחקיקה – לא מספיק; הגדלתם את תקציבי החינוך החרדי ללא לימודי ליבה – גם זה לא מספיק, ואתם מאיימים בפירוק הממשלה; תלושי מזון למצביעי ש"ס של דרעי, מאות על מאות מיליוני שקלים בשנה בתקציב, בעודפים, בהעברות, בקואליציוני – לא מספיק; את חוק הגיוס מנעתם מחיילי ישראל – לא מספיק; אתמול מפרקים את היועצת המשפטית לממשלה כי אתם מתנקמים בה – לא מספיק. והינה, השבוע אתם ממשיכים: חוק המעונות עוקף בג"ץ, כסף להשתמטות על חשבון המילואימניקים והעובדים; בקרוב חוק-יסוד: לימוד תורה, גם כן על חשבון המילואימניקים והישראלים העובדים, וכעת, עכשיו, ברגע זה, מה הכי חשוב שבוע לפני פיזור הכנסת? חוק הכשרות, לבטל תחרות בשוק הכשרות שעשה השר מתן כהנא, והעיקר – עוד אלפי ג'ובים למשגיחים. ג'ובים לרבנים כבר היה, ועכשיו ג'ובים למשגיחים. ואני רוצה לשאול אותך, אדוני היושב-ראש, כי גם אתה, גם אתה חלק מזה: איפה מפלגת הציונות הדתית? איפה היא? איפה היא? בממשלה היא יושבת, בקואליציה. סמוטריץ', סטרוק, תחזירו את השם "ציונות דתית", תסירו אותו מהמפלגה שלכם. אתם בושה למגזר הזה. אתם משתפים פעולה עם כל שרץ, רוקדים לחליל של המפלגות החרדיות על חשבון הציונות הדתית, מפקירים את לוחמיה, מפקירים את רבניה. הרי מאז תיקון כללי רבני הערים כמעט שלא נבחרו רבנים מהציונות הדתית אלא רק רבנים חרדים, ועכשיו עוד אלפי ג'ובים לש"ס, למשגיחים. הפקרתם את הציונות הדתית בימים של מלחמה ואת מקומה בישראליות. אז אני ואחרים לא נשכח זאת. אתה יודע שבימים האלה הצפון מופגז והאתגרים כל כך רבים, והמקום הזה מעולם לא היה מנותק יותר, מעולם לא היה מושחת יותר. על זה תהיינה הבחירות הקרובות – על מנהיגות ראויה ועל אנשים ראויים. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה לחברת הכנסת אורית פרקש. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת גלעד קריב. בבקשה. לרשותך שלוש דקות. בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר אלקין, עוד ערב ולילה ארוכים לפנינו, ולכן יהיה לנו את הפנאי לדבר על מה שקרה כאן היום בכנס פרלמנטרי שאושר כדין. עוד תהיה לנו הזדמנות לדבר על מה שקורה בלבנון ובעזה, על ההתנהלות ביחס לפיזור הכנסת, וכמובן לחזרת המהפכה המשטרית על סטרואידים לחיינו, כאילו אין לנו צרות ובעיות אחרות. אז את הזמן שעומד לרשותי אני מבקש לנצל על מנת לדבר על החוק שלשמו התכנסנו: רפורמת הענק בשוק הכשרות, או ליתר דיוק, חוק הג'ובים האסטרטגי של מפלגת ש"ס. משום מה, בעיתונות מציגים את הצעת החוק הזו רק כמהלך לביטול רפורמת הכשרות שהוביל שר הדתות לשעבר, חבר הכנסת לשעבר מתן כהנא, ולא היא. מדובר בחוק ענק, במגה-חוק, שמגיע לקריאה ראשונה בימים האחרונים של המושב. גם אם המושב לא יקוצר, חוק מן הסוג הזה אמור לעבור תהליכי התדיינות בוועדות במשך חודשים. חוק שמחולל מהפכה דרמטית בשוק הכשרות; חוק שמכפיל את מספר העובדים במועצות הדתיות ברחבי ישראל; חוק שיכניס לתוך השירות הציבורי על פי ההערכות למעלה מ-4,000 משגיחי כשרות - -
מיקי לוי (יש עתיד):
שמונה חודשים הוא נמצא במשרד.
גלעד קריב (העבודה):
- - שיהפכו להיות עובדים ישירים של רשויות השלטון. חוק שמייצר מונופול כשרות דרמטי של הרבנות הראשית רק מול גופים שמציעים כשרות יותר נקיית כפיים, מערך כשרות פחות מושחת וגישה שמתאימה לדרישות הקשות של ההלכה, אבל גם ליחס של ציבור מסורתי ענק שמעוניין לשמור כשרות אבל לא מעוניין בגרסה הכי קיצונית. והחוק הזה הוא כולו אתנן זנות פוליטית, אתנן זנות פוליטית של בנימין נתניהו לאריה דרעי. ואני רוצה לפנות לייעוץ המשפטי שנמצא כאן: אדוני היועץ המשפטי – ובזה אני מסיים – חוק יסודות התקציב, סעיף 39א, מחייב שבדברי ההסבר להצעת החוק, גם כשזו הצעת חוק ממשלתית, יופיע המקור התקציבי. זה לא קשור לחוק-יסוד: משק המדינה, לנהלים הנוגעים להצעה פרטית שהיא הצעה תקציבית. אמור לי, אדוני היועץ המשפטי, הצעת חוק שמכניסה אלפי עובדים למועצות הדתיות, שחלק גדול ממימונן מגיע מקופת הממשלה – האם חוק כזה לא דורש פירוט על פי חוק יסודות התקציב? אנא, הראה לי איפה בדברי ההסבר זה מופיע. ולכן, אדוני היועץ המשפטי, אני מבקש שהיום לא תתקיים הצבעה בהצעה הזו, מכיוון שדברי ההסבר לא כוללים את הפירוט שנדרש על פי חוק יסודות התקציב, ואשר על כן, ההצעה הזו לא יכולה לעלות היום להצבעה, ויש לדחות אותה ולתקן את דברי ההסבר.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
אני מבקש שעד שנגיע להצבעה נקבל את תשובת הייעוץ המשפטי. יש גבול לגנבת כספי הציבור והניסיון להסתיר אותם.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
שגית לא הרשתה להביא את החוק היום, אבל הם מצפצפים.
אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
שלום לך, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ב-24 באוגוסט 1979 יצאנו לפעולה בדרום לבנון, ובסיומה נשאנו על כפיים את ד"ר חנן בביוב, רופא גדודי של גדוד 50, נח"ל מוצנח, שנפל בקרב – מאש כוחותינו, אגב – והיום אנחנו הבאנו למנוחת עולם את ד"ר אורי סילבסטר, איש גבעתי, איש משכיל, ישראלי נחוש. אובדן למשפחתו, לאנשי היחידה שלו, לקהילה הרפואית בישראל, אדם מדהים נוסף. אני אומר לחברינו כאן ולשכנים החרדים שלנו: אל תתפלאו אם בממשלה הבאה יושם גבול לפסטיבל הניכור ממדינת ישראל. עד כאן. נקעה נפשו של העם הזה מהעובדה שאתם מזלזלים בקודש-הקודשים שלנו. אני אומר את זה בפתיחת דיון או בעיצומו של דיון על נושא שבעיני רבים הוא חיוני ומקודש גם הוא. תראו, היה פה דיון, צורך של רבים מאיתנו להגדיר את עצמם. אני התחתנתי עם זוגתי, שתחיה, אשתי, בנישואים ריבוניים, לא דתיים. התחתנתי בנישואים אזרחיים בחוץ לארץ, נרשמתי במשרד הפנים כאן בארץ, אני יהודי בהכרתי, באורח חיי, באחריות שלי להיסטוריה ולעתיד של היהודים. וכן, גם החרדים, גם הדתיים על גווניהם, הם יהודים לגיטימיים. כמו רבים אחרים, אני לא זקוק להכשר מאף אחד. אני לא מצליח להבין כיצד החוק הזה, שהוא בעצם נאבק על זהות הזהות, על השאלה מיהו יהודי – בעצם יש פה שאלה מי הוא השבט שצריך, שרשאי לקבוע מהן ההלכות הנכונות עבור היותנו יהודים. המונופול על הכשרות, אדוני היושב-ראש, הוא מונופול על ג'ובים, על שליטה, על הכנסות. הייתי אומר, אדוני היושב-ראש, שהתופעה שאנחנו רואים כאן היא תופעה – המתנגדים החריפים ביותר שלנו, כדי לא לציין את השם המפורש, היו אומרים עלינו כמה דברים. זה חוק שצריך להימנע ממנו, זה חוק שפוסל אחרים ראויים, זה חוק שלא מאפשר ליהודים שרוצים לאכול כשר לקבוע מיהו הרב, מיהו האדם היהודי שיקבע עבורם את הכשרות. זה חוק שלא צריך להיחקק. תודה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. אני רוצה להזמין את חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
אבי מעוז (נעם):
תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה לפנות לקואליציה, השרה, לדבר על החוק הזה. תראו, אנחנו נמצאים בשלהי כהונתה של הקואליציה הנוכחית, שלהי כהונתה של הכנסת הנוכחית. כשהייתי בתחילת הקדנציה של הכנסת, נחתם עימי, כמו שנחתם עם שאר השותפים, הסכם קואליציוני. בהסכם היה כתוב שאנחנו נתקן את כל מה שהזיקו לזהות היהודית של המדינה בממשלה הקודמת, ואנחנו נתקן את זה במהלך הקדנציה הנוכחית. ועכשיו מגיע חוק שהיה צריך להגיע בתחילת הקדנציה של הקואליציה הנוכחית, כי הממשלה הקודמת חוקקה בצורה, אני הייתי אומר, דורסנית – כל הטענות של האופוזיציה של היום על הקואליציה הנוכחית שמקימים ועדות מיוחדות, הממשלה הקודמת עשתה את זה בדיוק אותו דבר - -
מיקי לוי (יש עתיד):
לא נכון. שקר.
אבי מעוז (נעם):
- - וחוקקה חוק, חוק הכשרות, ששינה את כל מערך הכשרות הממלכתי, והפריטה בעצם את מערך הכשרות הממלכתי. עכשיו, אני לוחם על הזהות היהודית של המדינה, הזהות הממלכתית של המדינה. ולכן ביקשנו ודרשנו, וגם קיבלנו את זה בהסכם הקואליציוני, שהממשלה תבטל את כל התקנות, את כל החוקים שהממשלה הקודמת עשתה, שבאים לתקן ולהחזיר את הסטטוס קוו – לא הפרטה, אלא מערכת ממלכתית של כשרות בעניין החוק הזה. ומתי אנחנו מביאים את החוק הזה? הקואליציה הזאת קיימת כבר למעלה משלוש וחצי שנים, ומביאה רק עכשיו, בשלהי כהונתה, כי עד עכשיו, בגלל התנגדות פנימית – אני לא נכנס לזה, הייתי שם בתוך הקואליציה בהתחלה; הייתה התנגדות פנימית להביא את התיקון שעכשיו אנחנו מצביעים עליו בקריאה ראשונה. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הזהות היהודית של המדינה והזהות הממלכתית של המדינה, הזהות היהודית-הממלכתית של המדינה – אני לא מדבר על זהות יהודית של כל יהודי; כל יהודי יכול לעשות מה שהוא רוצה בביתו, ברשות הפרט, אף אחד לא יכפה עליו. אבל הזהות היהודית של הפרהסיה הציבורית של המדינה, כמו גם חוק הכשרות הממלכתי – הוא היה צריך לבוא בתחילת הדרך של הקואליציה. וחבל, ממש חבל שהקואליציה הזאת, כשאתה בוחן אותה במבחן הזהות היהודית, מקבלת ציון נכשל בגדול. כמעט – אפילו לא; אולי רק חוק אחד היא הצליחה להעביר. כל היתר, הכול בא ברגע האחרון. מסופקני, הלוואי שנצליח להעביר את החוק הזה לפחות, גם בקדנציה הנוכחית. תודה רבה.
היו"ר מישל בוסקילה:
תודה רבה לחבר הכנסת אבי מעוז. אני רוצה להזמין את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמעתי פה נאומים על הכשרות, התלהבות, לטובת התורה, יהדות – לא. כל מה שקשור היום לכשרות, הפך להיות ביזנס, ביזנס טהור. יש שם המון המון כסף, ויש הרבה מאוד אנשים שחיים מכל האירוע הזה טוב, הייתי אפילו אומרת טוב מאוד. לכן, כל ההתלהבות וכל המילים היפות על תורה, על כשרות, על הנשמה היהודית, תחלקו את זה בעשר ואחר כך בעוד עשר. ישבתי שם, עשיתי את רפורמת הכשרות בממשלה הקודמת, ראיתי בדיוק איך העסק מתנהל, איך הוא מנוהל. ש"ס הפכה את נושא הכשרות לביזנס הצדדי שלהם, גם כשרות רגילה וגם כשרות על עופות וגם כשרות על בשר. כל מי שרוצה לדעת מה קורה שם, שידבר איתי, אני אתן הרצאה של שעתיים על כמה כסף מתגלגל שם וכמה עסקנים, עסקנים במובן הרע של המילה, חיים ומתפרנסים שם. כל אחד שם עושה לעצמו בד"צים, כל אחד עושה לעצמו קומבינות. אני אגלה לכם שכשמועצת הרבנות מתכנסת, הם לא אוכלים כשרות של עצמם, הם לוקחים בד"צים של העדה החרדית. למה? הם לא סומכים על הכשרות של עצמם? למה אי-אפשר לפתוח שוק כשרות, לעשות אותו ברור, לעשות אותו נגיש, גם להוריד מחירים, להשתמש בחברות הכשרות הענקיות שיש בארצות הברית, שכל יהודי שנוסע לארצות הברית אוכל שם, קונה מוצרים וזה כשר. ופה הכול במונופול. למה? כי זה כסף, זה ג'ובים וזה כיסאות. אז שלא יספרו לי עד כמה הכשרות חשובה לנשמה יהודית. למה אני רואה כשרות על אקונומיקה? למה אני רואה כשרות בקיסם לשיניים? למה אני רואה על אותו מוצר כמה וכמה חותמות של כל מיני רבנים למיניהם? למה כל רב עיר, בנוסף לכשרות שהוא אחראי לה באותה עיר, פותח לעצמו בד"ץ? כדי מה? כדי לקבל על זה באופן אישי, פרטי, כסף? אז לא, חברים, הכשרות חשובה למדינת ישראל, וכל אחד מאיתנו, רוצה או לא רוצה, הולך לסופר, קונה מוצרים כשרים, כי זה אנחנו, זו המדינה שלנו. אבל לעשות על זה סיבוב, לעשות על זה מיליונים של מיליונים של מיליונים? ועוד לא דיברתי על בשר – שם זה מאפיה, שם זה פרוטקשן. כל אחד מאיתנו כשהוא קונה בשר, רק על המשכורות של השוחטים משלם כמה וכמה עשרות שקלים תוספת. אז כן צריך לעשות סדר בשוק הכשרות, כן צריך לשבור את המונופול, כן צריך לאפשר הבאת מוצרים כשרים שאותם רבנים אוכלים בחו"ל בלי שום בעיה. כן צריך לסדר את ההכשרה המקצועית למשגיחי כשרות ולא ליפול – שזה גם יחסי משגיח–מושגח – אבל לא דרך העסקנים של ש"ס, כי זו הדרך של הכסף והרבה מאוד כסף. תודה רבה.