This site uses an analytics tool (Microsoft Clarity) to understand how visitors use it — heatmaps and browsing patterns, with no identifying information. It only loads if you accept. Learn more
An official register record. File text is extracted from the official document. This is not a summary or interpretation — the file is the source.
הצעת חוק
הצעה לדיון מהיר בנושא: אי-יישום החלטת הממשלה בעניין התחרות בתחבורה הציבורית
הצעה לסדר היום
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעה לדיון מהיר בנושא: "הנגשת מסגרות החינוך לסטודנטים עם נכויות שקופות לאור אתגרי התקופה והמלחמה"
הצעה לסדר היום
הצעה לדיון מהיר בנושא: היעדר מדיניות ונהלים במערכת החינוך לטיפול בילדים החיים לצד הורה הלום קרב או נכה צה"ל
הצעה לסדר היום
ישיבה מיוחדת לכבוד ראש ממשלת אלבניה, מר אדי ראמה
פריטי מליאה · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
חילופים בוועדות הכנסת
פריטי מליאה · Debate
הודעה אישית של ח"כ טלי גוטליב
פריטי מליאה · Debate
הודעה אישית של ח"כ גלעד קריב
פריטי מליאה · Debate
Extracting the sitting text from the official file
This text was extracted from the official file. The file is the authoritative source.
Legend
טו / מושב רביעי / ישיבה שס"א /
ח'–י' בטבת התשפ"ו / 26–28 בינואר 2026 / 15
חוברת ט"ו
ישיבה שס"א
יום שני, ח' בשבט התשפ"ו (26 בינואר 2026)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:10
ישיבה מיוחדת לכבוד ראש ממשלת אלבניה אדי ראמה5
היו"ר אמיר אוחנה:
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
יאיר לפיד (יש עתיד):
ראש ממשלת אלבניה אדי ראמה:
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעות סיעות יש עתיד, ישראל ביתנו, כחול לבן – המחנה הממלכתי, העבודה, רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. תקציב מדינה של מושחתים ומשתמטים;
2. כישלון הממשלה בהחזרת הביטחון לישראל;
3. הפקרת כוח אדם מקצועי בחברה הערבית – רופאים ומורים מחוץ למערכת
מירב בן ארי (יש עתיד):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דבי ביטון (יש עתיד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
נעמה לזימי (העבודה):
אבי מעוז (נעם):
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
הודעה אישית של חברת הכנסת טלי גוטליב
טלי גוטליב (הליכוד):
הודעה אישית של חבר הכנסת גלעד קריב
גלעד קריב (העבודה):
הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 74) (זכאות לכיסא גלגלים ממונע הניתן להנעה בידי מלווה), התשפ"ו–
אבי מעוז (נעם):
נאור שירי (יש עתיד):
טלי גוטליב (הליכוד):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
רון כץ (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מירב בן ארי (יש עתיד):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אושר שקלים (הליכוד):
עמית הלוי (הליכוד):
סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
ינון אזולאי (ש"ס):
שר החינוך יואב קיש:
הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ו–
מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):
מירב בן ארי (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אופיר כץ (הליכוד):
שרון ניר (ישראל ביתנו):
פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
ינון אזולאי (ש"ס):
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה) (תיקון מס' 4), התשפ"ו–
ינון אזולאי (בשם ועדת החוץ והביטחון):
הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–
עמית הלוי (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):
מירב בן ארי (יש עתיד):
הודעות יושב-ראש ועדת הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
חילופים בוועדות הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
חברי הכנסת מתבקשים לתפוס את מקומותיהם. אנחנו מתחילים. חברי הכנסת והקהל מתבקשים לקום.
(חברי הכנסת מקדמים בקימה את פני ראש ממשלת אלבניה ויושב-ראש הכנסת.)
כבוד יושב-ראש הכנסת וכבוד ראש ממשלת אלבניה.
(מחיאות כפיים)
נא לשבת.
היו"ר אמיר אוחנה:
היום יום שני ח' בשבט התשפ"ו, 26 בינואר 2026. אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת של הכנסת לכבוד ראש ממשלת אלבניה, מר אדי ראמה.
ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, שרים ושרות, חברות וחברי הכנסת בעבר ובהווה, יושב-ראש הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית מר יעקב חגואל, שגרירת אלבניה בישראל גב' מרי קומבה, שגרירת ישראל באלבניה גב' גלית פלג, מנכ"ל הכנסת משה צ'יקו אדרי, מזכיר הכנסת עו"ד דן מרזוק, היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק, ראשי הנציגויות הזרות, חברי הנהלת הכנסת, אורחים נכבדים וקהל נכבד, אורח הכבוד שלנו ראש ממשלת אלבניה מר אדי ראמה ובת זוגו הגברת לינדה ראמה (אומר באלבנית ומתרגם:) ברוכים הבאים לכנסת. ברוכים הבאים לירושלים.
אדוני ראש הממשלה, הביקור שלך כאן הוא לא עוד ביקור דיפלומטי שבשגרה, אלא הוא מתקיים ברגע היסטורי של ממש. אתה הוא ראש ממשלת אלבניה הראשון הנואם מעל בימה זו, ומנהיג המדינה בעלת הרוב המוסלמי הרביעי בתולדות הכנסת המכבד אותה במעמד שכזה. וזה קורה, אדוני ראש הממשלה, בזכות המנהיגות יוצאת הדופן שלך, בזכות הקשרים שטווית לאורך שנים בין אלבניה לבין מדינת ישראל ובזכות האלבני ואזרחי אלבניה מכל הדתות – מדינה שיכולה ללמד את העולם כולו מהי סובלנות דתית ומהו כבוד הדדי.
ביקורך מתרחש בצומת היסטורי מכריע. לפני כשלושה חודשים נאם כאן, ממש מעל בימה זו, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, וזו ההזדמנות הראשונה שלנו מאז לארח מנהיג עולמי. אני מבקש להודות לך על כי הודעת על הצטרפותך ליוזמת השלום של הנשיא טראמפ, יוזמה שמטרתה להבטיח עתיד טוב יותר לעולם החופשי כולו.
בעת ביקורו זה הנשיא טראמפ הודיע כאן במליאה על הסכם שישיב את כל החטופים. היום, כוחות צה"ל השלימו את המשימה.
(מחיאות כפיים)
לפני כחצי שעה הותר לפרסום כי אותרה וזוהתה גופתו של אחרון חטופינו, גיבור ישראל רב סמל רן גואילי, השם ייקום דמו. הוא יצא ראשון מהבית בבוקר 7 באוקטובר 2023, כדי להגן על אחיו ואחיותיו הישראלים, וכעת נסגר המעגל והוא יושב לקבורה ראויה באדמת המדינה, שעליה הגן ולמענה לחם. אני מבקש בשם כולם לחבק את הוריו היקרים, טליק ואיציק, ואת כל משפחת גואילי.
ביקורך, אדוני ראש הממשלה, מתרחש בשעה שמדינת ישראל נמצאת אחרי שנתיים קשות של מערכה, מערכה שהיא לא רק מלחמה על גבולות או שטח, אלא על עצם הזכות לחיות כעם חופשי בארצנו. ודווקא מתוך הסערה ומתוך ענני המלחמה, המפגש הזה בינינו הוא רגע נדיר של בהירות. זהו מפגש שמחבר בין עבר להווה, בין שני עמים עתיקים, קטנים בשטחם אך ענקיים ברוחם. עמים שמבינים כי הריבונות אינה מובנת מאליה, אלא נרכשת בנחישות, בזיכרון ובנאמנות חסרת פשרות לאמת.
ההיסטוריה של העם היהודי והעם האלבני שזורה בחוטים של גבורה מוסרית שאין שנייה לה. אנחנו זוכרים, אדוני ראש הממשלה, ולעולם לא נשכח, את מה שקרה על אדמתכם בימים החשוכים ביותר שידעה האנושות. בשעה שאירופה כולה קרסה תחת המגף הנאצי, ומדינות רבות הסגירו את שכניהן היהודים אל מותם, אלבניה נותרה כמגדלור בודד באפלה. הנתון ההיסטורי הוא בלתי נתפס: אלבניה היא המדינה היחידה באירופה הכבושה שסיימה את מלחמת העולם השנייה עם מספר יהודים גדול יותר מאשר בתחילתה.
(מחיאות כפיים)
וזה קרה בזכות העם האלבני ומורשתו. אני מבקש לספר לכם היום על אחד מהם, נער מוסלמי בן 17 בשם רפיק וסלי. רפיק היה שוליה בחנות צילום בטירנה, שם הוא עבד עם משה מנדיל, יהודי שנמלט מיוגוסלביה. כשהנאצים כבשו את אלבניה והסכנה הפכה מוחשית, רפיק לא הפנה עורף והוא לא הסתפק במילים יפות, המעשה שהוא עשה, מעשה של אומץ עילאי, הוא הבריח את משה, את אשתו ואת שני ילדיו הקטנים, במסע רגלי מפרך אל ההרים, אל בית הוריו בכפר קרויה. הוריו של רפיק, וסל ופטימה, קיבלו את המשפחה היהודית הנרדפת לא כמבקשי מקלט, אלא ממש כבני משפחה. הבית שלנו הוא ביתו של אלוהים ושל האורח, הם אמרו להם, ולימדו אותם עיקרון אלבני עתיק. הם חלקו איתם את מזונם הדל והסתירו אותם מפני הגרמנים במשך חודשים ארוכים, תוך סיכון ממשי של חייהם שלהם. רפיק ומשפחתו היו הראשונים מבין האלבנים שהוכרו כחסידי אומות העולם, הפנים היפות של עם שלם שסרב להיכנע לרוע, והם לא היו היחידים.
וכמו אז גם היום, לפני שנתיים, בבוקר 7 באוקטובר, רוע מוחלט, ברבריות ואכזריות שחשבנו, קיווינו, שעברה מן העולם, הכתה במדינת ישראל ובעם היהודי. ושוב כמו אז, העולם התחלק לשניים: יש את אלה שמגמגמים, מחפשים הקשר, קונטקסט, או פשוט שותקים. אבל יש גם את המנהיגים מהסוג השני. אתה, אדוני ראש הממשלה, בחרת בקול צרור וברור. היית מהמנהיגים הבודדים בעולם שהישירות, האומץ והכנות אצלם גברו על הדיפלומטיה המכובסת. עמדת מול הקהילה הבין-לאומית ואמרת את המילים שמעטים העזו לומר: חמאס הם הנאצים של המאה החדשה. והוספת שההיסטוריה לימדה אותנו שאין שלום עם נאצים ואין פשרות עם נאצים.
כשאני שמעתי ממך את הדברים הללו, ראש הממשלה, נזכרתי בדבריו של מורנו זאב ז'בוטינסקי. דבריך הדהדו בדיוק נמרץ את תפיסת קיר הברזל שטבע, וההבנה שאל מול רוע המבקש להשמידך אין מקום לפייסנות ואין מקום לוויתורים, יש מקום רק לעמידה איתנה, נחושה וצודקת, עד שיבין האויב שאין לו סיכוי לשבור את רוחנו.
חברותיי וחבריי חברי הכנסת, כדי להבין את המנהיגות של האורח שלנו צריך להביט אל עברו, עבר שהוא ייחודי בנוף המנהיגים העולמי. אדי ראמה הגיע לפוליטיקה מעולם האומנות, כצייר. כשנבחרת, אדוני ראש הממשלה, לראשות עיריית טירנה לפני למעלה משני עשורים, קיבלת עיר אפורה ומוזנחת, שריד לעידן קומוניסטי מדכא. בחרת אז בצעד חדשני והורית לצבוע את הבניינים הסובייטיים הישנים בצבעים עזים – כתום, צהוב, ירוק ואדום.
כששאלו אותך על כך פקידים אירופים שביקשו ניטרליות, ענית להם במשפט שמגלם, בעיניי לפחות, פילוסופיה שלמה: Compromise in colors is grey – פשרה בצבעים היא אפור. עבורנו, תלמידיו של ז'בוטינסקי, המעשה הזה הוא ביטוי מזוקק של מושג ההדר. הדר אינו רק נימוסים או לבוש חיצוני, הדר הוא ההבנה שהאסתטיקה משקפת ויוצרת חוסן פנימי. שכאשר אדם או עיר או אומה זוקפים את קומתם ומכבדים את עצמם, הם משנים את המציאות סביבם.
צביעת העיר לא הייתה רק צעד אומנותי, היא הייתה הכרזה, הכרזה על ניצחון החיים והתקווה מול האפרוריות והייאוש. ולמה שאצלנו קוראים הדר, אדוני ראש הממשלה, אצלכם קוראים besa – עקרון הכבוד. שני המושגים הללו הם שני צדדים של אותו מטבע: הניצחון של הרוח על הכוח. כשהנאצים הגיעו לאלבניה עם כוח הזרוע, עם טנקים ורובים, העם האלבני עמד מולם עם כוח הרוח. באותה besa אחזה משפחת וסלי שאמרה שביתו של האלבני שייך לאלוהים ולאורח. בכך הם הוכיחו שכוח פיזי יכול אולי להחריב ערים, אבל הוא לא יכול להכניע את הרוח האנושית ואת המחויבות המוסרית. הbesa- שלכם, בדיוק כמו ההדר שלנו, הם ההוכחה שהעוצמה האמיתית של אומה לא נמדדת רק בנשק שהיא מחזיקה בו, אלא בערכים שהיא מוכנה להילחם עבורם.
העמידה המשותפת שלנו כאן היום היא המסר החזק ביותר שאנחנו יכולים לשלוח לעולם. יש מי שמנסים לצייר את המלחמה הנוכחית כמלחמה בין דתות. הם טועים ומטעים. הסיפור של אלבניה, מדינה בעלת רוב מוסלמי שהצילה את יהודיה, וסיפור הידידות בין מדינותינו היום – מוכיחים אחרת. זוהי לא מלחמה בין היהדות לבין האסלאם זוהי מלחמה בין בני האור לבין בני החושך, בין אלו המקדשים את החיים, את היצירה ואת החירות לבין – אגב, יהודים, מוסלמים ונוצרים כאחד – לבין אלו המקדשים את המוות, את ההרס ואת השעבוד.
אותה קנאות חשוכה המובלת על ידי משטר האייתולות בטהרן ושלוחיו, מאיימת על אלבניה לא פחות משהיא מאיימת על ישראל, ועכשיו אנחנו יודעים יותר מתמיד עד כמה היא מאיימת גם על אזרחי איראן. ההיסטוריה מלמדת אותנו שדיקטטורות צמאות דם לא עוצרות מעצמן, הן נעצרות רק כשהן נתקלות בכוח נגדי, נחוש ומאוחד, ברית של מדינות שאינן מוכנות להתפשר על החירות שלהן. אנחנו נלחמים בנחישות באויבינו כדי שנוכל לחיות בשלום עם ידידינו.
אני רוצה להודות לך על כך שאלבניה, כקול משפיע בבלקן בכלל, ובזמן כהונתה כחברה במועצת הביטחון בפרט, עומדת בצד הנכון של ההיסטוריה.
(מחיאות כפיים)
אני רוצה להודות לך על כך שאתם פועלים לחינוך הדורות הבאים נגד אנטישמיות ועל הנצחת המורשת המפוארת של עמכם. מי ייתן והברית הזו בינינו תמשיך לפרוח, ברית של צבעים עזים מול האפור, ברית של הדר ושל besa, ברית של חיים.
Mr. Prime Minister, in a world often blinded by hypocrisy, your courageous voice has been a beacon of clarity. When many nations hesitated, you stood firm. You did not look for the grey areas of diplomacy, you chose the bright colors of truth. The Knesset, representing the people of Israel, deeply appreciates your unwavering support for Israel's right, and shall I say – the obligation to defend the people of Israel, and your moral clarity in calling evil by its name. By standing with Israel, you are not just supporting a nation, you are upholding the values of civilization against barbarism. Thank you for being a true friend. Thank you for your besa.
ברוך בואך לכנסת וברוך בואך לירושלים.
(מחיאות כפיים)
אני מתכבד כעת להזמין את ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, לשאת דברים. בבקשה, אדוני ראש הממשלה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
מכובדיי, אני מבקש לפתוח בברכת הודיה. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אמן.
(מחיאות כפיים)
ראש הממשלה בנימין נתניהו:
חבריי וחברותיי, חברות וחברי הכנסת, לפני שעה קלה השבנו הביתה את רני גואלי, גיבור ישראל. אין יותר חטופים בעזה. אין יותר חטופים בעזה.
(מחיאות כפיים)
אני מברך את מפקדי וחיילי צה"ל והשב"כ על ביצוע מושלם של המשימה הקדושה הזאת. אני מחבק את טלי ואיציק, את כל משפחת גואלי האצילה. הסתכלתי להם בעיניים ואמרתי: אנחנו נחזיר את רני הביתה. הבטחתי לכם, הבטחתי לכם, אזרחי ישראל, אנחנו נחזיר את כולם הביתה. ענדנו כולנו את הסיכה, ועכשיו, משהמשימה הושלמה, הגיעה הזמן להסירה, כי שבו בנים לגבולם ושבו בנות לגבולן.
(מחיאות כפיים)
אני מבקש להודות לגל הירש על המסירות הבלתי-נלאית שלו למשימה הזו. אני מודה לחבריי ולחברותי בממשלה, שנתנו את תמיכתם כל הזמן. אני מודה לנשיא טראמפ, לסטיב ויטקוף, לג'ארד קושנר ולצוותם על תמיכתם הגדולה והחשובה. אני מודה לעם ישראל כולו על התפילות ועל החיזוק. אנחנו השלמנו את המשימה הזאת, כפי שהבטחתי, וכך גם נשלים את שאר המשימות שהצבנו.
מכובדיי יושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה, שרות ושרי ממשלת ישראל, חברות וחברי הכנסת, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, אורחינו החשובים מאלבניה ובראשם חברי הטוב, ראש הממשלה אדי ראמה וגב' לינדה ראמה, ומשפחת – או, יותר נכון, המשלחת המכובדת שמלווה אתכם, ברוך בואכם לישראל, ברוך בואכם לירושלים, בירת ישראל הנצחית.
(מחיאות כפיים)
(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם הסימולטני: ברוך הבא אדי, אני חייב לומר: אתה מתעלה מעל רבים, ואני מתכוון לזה. וזה לא רק במובן הפיזי, אני מתכוון לזה במובן המוסרי. בלבול והיסוס אפשרו את עלייתו של הטרור, בהירות ואומץ יבטיחו את הבסתו. אתה מראה בהירות ואומץ, ואנחנו מצדיעים לך, כולנו, ללא יוצא מן הכלל, על כל צדדי הגוף הזה).
(מחיאות כפיים)
מכובדיי כולם, דגל אלבניה הוא דגל עיט דו-ראשי, והוא מונף היום בחוצות ירושלים. זהו מחזה מרנין לב, שעד לפני כמה עשורים אני חושב שהיה זה פשוט נתפס כדבר בלתי נתפס. בתקופה מסוימת ידענו נתק, ידענו ריחוק, אבל היום אפשר לומר שהיחסים בין אלבניה וישראל הדוקים מאי פעם, גם ברמה המדינית וגם ברמה האישית. ולכן, כשאני מתבונן היום בשני ראשי העיט הללו, שפונים לכיוונים מנוגדים, אני רואה זאת כמשל על העבר ועל העתיד. המבט המנוכר הישן של העבר מפנה את מקומו למבט החדש אל העתיד, לשיתוף פעולה בינינו שהולך ומתחזק מדי יום. אנחנו מבטיחים יחד את הביטחון, את הקדמה, את השגשוג, לטובת שני העמים שלנו.
בהנהגתך, אדי, אלבניה מבקשת לפרוש כנפיים כמו אלה של העיט בדגל שלכם, ואתה עושה זאת. כולנו מעריכים את המאמץ שאתה משקיע להצעיד את אלבניה קדימה, ובאותה מידה אנחנו מעריכים את הידידות העמוקה שלך כלפי ישראל. זו ידידות שמתבטאת בתמיכה גלויה בפורומים בין-לאומיים ובהתייצבות לצד האמת ונגד השקרים שמוטחים בנו. אני חייב להגיד – ואמרתי לך את זה יותר מוקדם היום – יצא לי להכיר, במהלך שירותי כראש הממשלה, מנהיגים בין-לאומיים רבים. מנהיגים מסתכלים קודם כול על האינטרסים של המדינות שלהם, הם מחפשים נקודות מפגש, ורבות הן בינינו; אבל יש פה משהו הרבה יותר עמוק, וזה קורה בין מנהיגים מסוימים, זה קורה אצלך, וזו האמפתיה העמוקה שבאה מחדרי הלב. היא לא מעושה, אנשים מרגישים את זה. כל אחד ואחת פה מרגישים את האמפתיה העמוקה הזאת, שיוצאת מתוך הנפש שלך. ואני אומר, זה משקף גם את העם שלך. אלבניה מבינה את ישראל כפי שישראל מבינה את אלבניה.
מדינות קטנות עומדות למבחן קיום באופן יום-יומי, כי הקיום – אני מתכוון למה שאני קורא לו: הבטחת החיים עצמם – בא לפני כל דבר אחר. מי כישראל יודעת זאת, לאור היותנו מוקפים כוחות עוינים במזרח התיכון הגועש. מאז שחר עצמאותנו ידענו מלחמות רבות, ידענו פיגועי טרור, וב-7 באוקטובר 2023 ידענו טבח חסר רחמים שביצעו מרצחי החמאס.
אתמול, אדי, אתה ביקרת במתחם מסיבת הנובה בנגב המערבי, ראית שם את המקום שבו צעירים וצעירות נטבחו באכזריות שקשה לבני אנוש לעכל זאת; צעירים וצעירות נפלאים, שבסך הכול מה שהם ביקשו זה לחגוג את החיים בפסטיבל של מוזיקה. לכך הצטרפה כמובן שרשרת הזוועות ביישובי עוטף עזה. המחבלים הארורים הללו רצחו, פצעו, התעללו, אנסו, חטפו, שרפו – אפשר לתאר את זה ביתר פירוט, אבל הזוועות, שוב, חוצות דמיון אנושי. ולכן, אתה הגדרת במדויק את מעשיהם, וקראת להם – כשמם כן הם: הם נאצים. נאצים.
זאת הייתה פעולת הפתיחה של ציר הרשע בהובלת איראן, פעולה שנועדה לחנוק אותנו בטבעת טרור, פעולה שנועדה למחוק אותנו מעל פני האדמה. אתה, אדי, תמכת בזכותנו הטבעית להגן על עצמנו מפני אותן חיות אדם. אתה מבין היטב שהקנאות האלימה יכולה להתחיל בישראל אבל היא לא תסתיים בישראל, וההיסטוריה מוכיחה שאם לא בולמים את הרוע האנושי בזמן, הרוע ילך ויתפשט. בסופו של דבר הוא יאיים על כל המדינות ועל כל היבשות.
היום שני כוחות אדירים מתגוששים זה עם זה על הבמה העולמית: הכוח הרדיקלי, שרוצה להחזיר אותנו לאפלת ימי הביניים, והכוח המודרני, הנאור, שמבקש ומקדש את חירות האדם. ישראל נמנית באופן מובהק עם המחנה הזה. אל מול הקנאים תאבי הדם, חיילינו יצאו למערכה קיומית כדי להגן על הבית שלנו, על הערכים שלנו. במשך שנתיים פעלנו בעוצמה כבירה בשבע חזיתות, גבינו מחיר כבד מכל מי שתקף אותנו. השבנו לישראל – כפי שאמרתי לפני דקה קלה – את כל חטופינו, החיים והחללים, והיום – את האחרון שבהם.
אנחנו בפתחו של השלב הבא. מה זה השלב הבא? השלב הבא זה פירוק החמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה. השלב הבא איננו שיקום. השלב הבא הוא פירוק החמאס מנשקו ופירוז רצועת עזה.
(מחיאות כפיים)
יש לנו אינטרס לקדם את השלב הזה ולא לעכב אותו, וכך נעשה. ככל שנקדים לפרק את החמאס מנשקו ולפרז את הרצועה כך נשלים את מטרות המלחמה.
אדי, ידידי, מה שאנחנו מבינים גם אתה מבין. כפטריוט אלבני, אתה יודע להעריך גבורה. לכם באלבניה יש גיבורים רבים, בראשם סקנדרבג, הגיבור הלאומי שנאבק במאה ה-15 באימפריה העות'מאנית הדורסנית. גם לנו יש הרבה מאוד גיבורים, מימי התנ"ך ועד ימינו אלה. חיילינו ומפקדינו הגיבורים מגינים באומץ בלתי רגיל על מדינת ישראל. גילינו כוח רצון עילאי במסע לריסוק ציר הרשע. היכולות של ציר הרשע רחוקות מאוד ממה שהיו ערב המלחמה, וכעת פנינו נשואות לעתיד; החמאס בעזה יפורק מנשקו, עזה תפורז.
(מחיאות כפיים)
זה יקרה – כפי שאמר ידידנו המשותף, נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ – בדרך הקלה, או שזה יקרה בדרך הקשה, אבל זה יקרה.
(מחיאות כפיים)
אנחנו נוסיף לעמוד דרוכים מול כל איום מצד איראן, ראש התמנון, שהכינו את הזוועות. כל ניסיון של איראן לפגוע בנו ייתקל בתגובה נחרצת. זו תהיה טעות גדולה מאוד, טעות אחת יותר מדי. בו בזמן אנחנו נפעל להרחיב את מעגל השלום באזורנו, נקדם הזדמנויות חדשות – עוד בריתות, עוד הסכמים, עוד נורמליזציות עם מדינות ערביות ומדינות מוסלמיות.
ואדי, העובדה שאתה, מנהיג נאור של מדינה נאורה עם רוב מוסלמי, מצטרף פה למדינות אחרות, כפי שאמרת, אדוני היושב-ראש, שגם בהן יש רוב מוסלמי, והן מתייצבות – ונחזור על האמירה הזאת – מתייצבות בצד הנכון של ההיסטוריה, בצד של הנאורות, הקדמה, התקווה והשלום.
(מחיאות כפיים)
ישראל היא מבצר של חופש ודמוקרטיה. ישראל היא קו ההגנה של העולם התרבותי כולו. אנחנו בולמים את האסלאם הרדיקלי שמאיים על כולם. ומה גדול המרחק בין האסלאם הקיצוני, התוקפני, לבין מורשת האסלאם המתון שרווחת באלבניה. אלבניה מוכיחה שסובלנות היא המסד לבניית חברה יציבה ופורייה. אושר האמונות שחיות זו לצד זו באלבניה בשלום הוא ההפך הגמור מאידיאולוגיית הג'יהאד שמערערת סדרי עולם.
אמרתי, אדי, שאתה בולט בהרבה תכונות, אבל לצערי הבהירות המוסרית שלך היא לא נחלתן של חלק ממדינות אירופה. המדינות הללו התמסרו לשטיפת המוח של השמאל הפרוגרסיבי, שעובד יד ביד עם האסלאם הרדיקלי. במקום ליברליזם אמיתי, צומחת שם שנאה עצמית לערכי המערב, ערכי החופש, בתוספת כניעה מבישה לקיצוניות.
השתיקה המחפירה של מדינות רבות באירופה על טבח האלפים, ואולי הרבבות, באיראן – השתיקה הזאת מבטאת אובדן דרך, בצביעות שאין כמוה. איפה כל אלה שתקפו את ישראל על רצח עם, כביכול? רצח עם שלא היה ולא נברא. אנחנו אלה שנרצחנו. איפה כל אותם מפגינים בקמפוסים, לבושי הכאפיות, שרוממות החירות והצדק בפיהם? איפה בית הדין בהאג, שהוציא צווי מעצר נגד אישי ציבור בישראל? מה עושה בית הדין בהאג לנוכח הזוועות שביצע המשטר באיראן באזרחי מדינתו? באווירה כזאת, מכובדיי – באווירה כזאת אין פלא שהווירוס האנטישמי ניעור לחיים. ההסתה האנטישמית נגד ישראל, מדינתו של העם היהודי, שוברת שיאים של אובססיה, של נבזות, של בורות.
אבל אני רוצה לומר לך, אדי, דווקא היום, ערב יום הזיכרון הבין-לאומי לשואה – יש יום כזה, זה הערב; ובאת הנה, בין השאר, במסגרת הכנס החשוב שאנחנו מקיימים כאן בירושלים נגד האנטישמיות – אנחנו רוצים להזכיר לעולם שבניגוד למה שהיה לפני 80 שנה, שהייתה אז אותה שנאה, אותם שקרים, אותן קונספירציות מטורפות, בניגוד לאותן שנים, היום איננו חסרי ישע. היום איננו חסרי מגן. יש לנו מדינה חזקה; יש לנו צבא וכוחות ביטחון נחושים; יש לנו את היכולת להיפרע ממבקשי נפשנו. אנחנו עומדים מאחורי המילים "לעולם לא עוד" – never again. ולעולם לא עוד זה עכשיו.
(מחיאות כפיים)
פרק השואה בתולדותינו, אדי, לעולם לא יישכח. הרצח של ששת המיליונים, שליש מעמנו, ילווה אותנו עד דור אחרון. אבל מה שעוד לא יישכח הם מעשי המופת של חסידי אומות העולם, שהושיטו את ידם ליהודים נרדפים. וכך גם היה – זה לא רק כך גם היה; כך היה באופן בולט, ואפשר לומר כמעט ייחודי. כך היה באלבניה בתקופת הכיבוש האיטלקי, וביתר שאת לאחר הכיבוש הגרמני. עשרות, אולי מאות, אלבנים מוסלמים סיכנו את החיים שלהם כדי להציל יהודים. הם חילצו יהודים למקומות מסתור, חלקו עם יהודים את המזון הדל שהיה להם. הם סיכנו את החיים שלהם. זה דבר אחד להילחם ולהסתכן, להציל את המשפחה שלך, אבל דבר אחר לסכן את אחרון בני משפחתך כשאתה הולך להציל אחרים. וזה מה שהם עשו. אלבניה הייתה אי של חסד באוקיינוס של איבה, ותמיד נוקיר מעומק ליבנו את המעשים הנאצלים הללו שזקפו את קומת האדם בשנות הטירוף הנאצי.
מכובדיי, לאחר מלחמת העולם השנייה, מסך הברזל ירד גם על אלבניה. אומנם אלבניה הכירה רשמית בישראל ב-1949, אבל השתייכותה של אלבניה לגוש הקומוניסטי, אפשר לומר אפילו לגוש המאואיסטי, מנעה ממנה לכונן בפועל יחסים דיפלומטיים וכלכליים עם ישראל. וזה כמובן השתנה. לשמחתנו, לפני 35 שנים התחולל מפנה שהעלה את יחסי אלבניה וישראל על מסלול אחר. ב-1991 כוננו קשרים דיפלומטיים, ובמקביל עלו לישראל יהודים מאלבניה והם הקימו פה את ביתם.
מאז התקדמנו צעד אחר צעד, כשבשנים האחרונות, אדי, זה כבר קורה, בזכותך, בצעדי ענק. אלבניה שאתה מוביל נחושה לזנק מהחצר האחורית של אירופה לגבהים של הצלחה. אתה יודע שאני מאמין גדול בכלכלה החופשית, ולכן אני מחשיב מאוד את הרפורמות הכלכליות שיזמת לשיפור מצב המשק באלבניה. הישראלים מזהים זאת. המשקיעים הישראלים כבר זורמים לאלבניה, אחרי הביקור הזה יזרמו עוד. ואנחנו מצידנו בממשלת ישראל, ואני בטוח בגיבוי של כל צידי כנסת ישראל, אנחנו נכונים לסייע לכם בכל דרך.
שוחחנו על כך ארוכות הבוקר בלשכתי, על העמקת שיתוף הפעולה בביטחון, במאבק בטרור, בחדשנות, בטכנולוגיה, בחקלאות, באנרגיה, במסחר, ואני מוסיף – כי זה כבר קורה – בתיירות. התיירים הישראלים הם חכמים. הם יודעים מהר מאוד. והם כבר זיהו שיש כאן יעד לתיירות שאין שני לו באטרקציה שלו. ולכן אנחנו ראינו כאן שהתיירים הישראלים מגלים את אלבניה. הם חוזרים ממנה מוקסמים. הייתה עלייה של כמעט 1,000% – 1,000% – בתיירות הישראלית לאלבניה. זו רק ההתחלה, אדי. הם פשוט משתאים מטירנה היפה, שמשלבת בין ישן לחדש, עם החוש האסתטי שלך, שעוזר ליפות אותה עוד יותר; מערים תוססות אחרות; מההרים הנישאים; מהגבים הצלולים; מהחופים המרהיבים. סעו לאלבניה. זה שווה את זה. לא תייר אחד ולא שניים נוסעים לאלבניה כשאיתם ספריו של קאדרה. והספרים האלה תורגמו לעברית, חמישה מהם. כך הם רוכשים עוד ממד של עומק על התרבות העשירה של אלבניה.
אדי יקירי, אתה מנהיג ייחודי, ויש לך זיקה ייחודית למדינת ישראל. אבל באמת מה שפחות מכירים, וציין זאת היושב-ראש, הוא כישרון הציור שלך. ציירת בעצמך. נתת לי ספר של הציורים שלך. הסתכלתי בזה. זה לא ייאמן, איך יש לך את הזמן והיכולת – אני לא יודע, אולי בישיבות פרלמנט ארוכות.
אבל הוא לא מצייר, he paints, עם שילוב של צבעים שקשה להאמין, זה משהו שפורץ מתוכך. אתה גם הורית לצבוע בתים ישנים בטיראנה בצבעים מרהיבים. יש כאן רעיון, אנחנו נבחן את זה, אבל לא בירושלים, אנחנו שומרים על אבן ירושלמית. אבל זה רעיון. יכול להיות שנגייס אותך לאיזו עבודה זמנית, תעזור לנו גם כן.
אני סבור שישנם כמה קווים משיקים בין מדינאות לציור. לא פעם מדינאים צריכים לבצע מהלכים היסטוריים במשיכות מכחול גדולות במקרים אחרים, הם צריכים לעשות זאת יותר נקודתית, במשיכות מכחול קטנות. בביקור הזה אנחנו מציירים יחד תמונה גדולה בצבעים בהירים, תמונה של עתיד מבטיח לטובת אלבניה ולטובת מדינת ישראל.
ראש הממשלה ראמה, אדי חברי היקר, אני מברך במלוא החום וההוקרה אותך, את רעייתך, את המשלחת שנלווית אליך. ברוך בואכם, חברים יקרים, לירושלים. ברוך בואכם למדינת ישראל שמחבקת אתכם אל ליבה. תודה רבה לכם.
(מחיאות כפיים)
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לראש הממשלה. ואני מתכבד כעת להזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, לשאת דברים. בבקשה.
יאיר לפיד (יש עתיד):
יש איזו התנכלות של הממשלה אליי, שמביאים מנהיגים כל כך גבוהים.
לפני כל דבר אחר, אני מצטרף לדברי יושב-ראש הכנסת וראש הממשלה, לגבי הגיבור שלנו, רן גואילי, זכרו לברכה, ברוך פודה ומשיב. אנחנו שולחים מפה למשפחתו חיבוק גדול בשם כל חלקי הבית.
(מחיאות כפיים)
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה, אורחים נכבדים, כפי שהיושב-ראש ציין, באלבנית יש ביטוי שכל ילד אלבני מכיר,besa . besa משמעו לשמור על המילה שלך, להיות אדם שאפשר לסמוך עליו. אנו היהודים יודעים שהקונספט הזה נושא משמעות עמוקה מאוד. השאלה אם אנשי אלבניה ראויים לאמון נבחנה בשעתנו האפלה ביותר – והם קיימו את הבטחתם. בתחילת מלחמת השנייה אלבניה הייתה כבושה על ידי האיטלקים, וב-1943 הצבא הגרמני, הנאצים, נכנסו וכבשו את אלבניה. כמו בכל ארץ אחרת שהם כבשו, הדבר הראשון שעשו היה לדרוש רשימות של היהודים שחיים שם. זה היה הליך סטנדרטי בכל אירופה והם אף פעם לא פגשו התנגדות אמיתית.
אדוני ראש הממשלה, הנאצים מיקמו את אבא שלי בגטו בבודפשט בהונגריה, וההונגרים שיתפו פעולה. סבא שלי נרצח במחנה מאוטהאוזן במחנה הריכוז, והאוסטרים עזרו. וסבתא רבתא שלי נספתה באושוויץ, היכן ששוטר פולני תפס אסירים שניסו לברוח. רק האלבנים התנגדו ואמרו לא. אחרי שכמעט כל אירופה נכנעה, ומחנות ההשמדה כבר נבנו, האלבנים אמרו: אנחנו נגן על היהודים, כי אנחנו יודעים איך להבחין בין טוב לרע, אנחנו יודעים מהו המוסר האנושי, ויש לנו besa.
(מחיאות כפיים)
אנחנו חייבים לך, אדוני ראש הממשלה, חוב של כבוד, ולעולם לא נשכח את זה.
הלקח הזה של איך נראית מחויבות מוסרית כשהעולם מתפורר, חוזרת אלינו היום, כשהסדר הבין-לאומי שאנחנו מכירים ב-80 השנה האחרונות מתפרק כמעט בבת אחת. בסוף מלחמת העולם השנייה, כשהעולם נחשף לזוועות השואה, סדר עולמי חדש נוצר. מוסדות כמו האומות המאוחדות, בית הדין הבין-לאומי לצדק, ארגון הבריאות העולמי וקרן המטבע הבין-לאומית נוסדו. אמנות בין-לאומיות נחתמו וחוקים בין-לאומיים נחקקו במטרה אחת – לבנות עולם חדש צודק יותר, שבו יחידים ואומות יהיו מחויבים למניעת הישנותן של זוועות ופשעים שכאלה. זה היה ניסוי אנושי חדש מסוגו, לא מושלם, לא תמיד יציב או עקבי, אבל זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שרוב האנושות אמרה לעצמה – לעולם לא עוד.
הסדר העולמי החדש הזה קורס למול עינינו כרגע. בוועידת דאבוס בשבוע שעבר מנהיגים עולמיים אמרו, שוב ושוב, בדרכים שונות את אותו הדבר: החוקים ששלטו בעולם ממלחמת עולם השנייה, אינם עוד. מוסדות בין-לאומיים, מובלים על ידי האומות המאוחדות, חדלו מלתפקד. ישראל יודעת את זה טוב יותר מכל אחד אחר. הטיפול של האו"ם בישראל הוא המקבילה הדיפלומטית לאפיזודה פסיכוטית. ישראל מהווה 0.1% מאוכלוסיית העולם, ועם זאת 60% מהגינויים של האו"ם בעשור האחרון הם כלפי ישראל.
ב-2023, השנה שבה הייתה מתקפת 7 באוקטובר, כשתינוקות נשרפו בחיים, נשים נאנסו ואזרחים שלווים נהרגו, האו"ם העביר 15 החלטות נגד ישראל, לעומת שמונה נגד שאר העולם ביחד. זאת לא הייתה שנה יוצאת דופן. בעשור האחרון האספה הכללית העבירה 187 החלטות נגד ישראל ורק 86 נגד כל שאר העולם. במהלך העשור הזה הרבה יותר אנשים נרצחו בכל אחת מהמלחמות בסוריה, בתימן, באתיופיה ובמיאנמר מאשר בסכסוך הישראלי-פלסטיני – כן, כולל גם המלחמה הנוכחית בעזה – והאו"ם המשיך להצביע באובססיביות כנגד ישראל.
כמו שאמר ראש הממשלה, איראן ביצעה את אחד ממעשי הטבח הגדולים של אזרחים בידי מדינתם שלהם בהיסטוריה המודרנית. אנחנו עוד לא יודעים את היקף ההרג. המספרים ממשיכים לעלות, התמונות נוראיות, ועדיין – השתיקה מחרישת אוזניים. אדוני ראש הממשלה, שנינו יודעים שהאו"ם ימשיך לגנות את ישראל יותר פעמים מאשר את איראן גם השנה. ואם אני אדייק, הם ימשיכו לגנות את היהודים.
בנסיבות הללו, אין שום טעם להעמיד פנים שעדיין ישנו צדק גלובלי. מדינות דמוקרטיות הבינו שאין היגיון בציות לכללים כשאחרים מתעלמים מהם בבוז. וזה מציב אותנו בפני מה שנראה כדילמה בלתי אפשרית: אם אין חוקים בעולם, איך אנו אמורים להתנהג כדי על האינטרסים הלאומיים שלנו ולחזק אותם? התשובה פשוטה: אם אין חוקים ואין סדר, הדבר היחיד שנותר לנו הוא הערכים שלנו. במובנים רבים, התשובה לעידן החדש הזה היא המודל האלבני.
ב-1943, העולם אמר לאלבניה שאין יותר חוקים. אם אתם רוצים לשרוד עליכם להיכנע. והאלבנים ענו שאולי אין חוקים, אבל יש את הערכים שלנו. אנחנו מאמינים בקדושת החיים; אנחנו מאמינים שאי-אפשר לרצוח אנשים חפים מפשע; אנחנו מאמינים בחברות וברעות. זה מה שצריך לקרות בעולם החדש שבו אנחנו חיים.
הקריסה של הכללים לא צריכה להוביל לכאוס, אלא ליצירה של שותפויות חדשות עם אומות ואנשים שחולקים את אותם הערכים. עלינו להיות ריאליים ולהכיר בזה שלכל מדינה יש את האינטרסים שלה, וצריך להכיר בצורך להיות חזקים ולהגן על עצמנו. וישראל תמיד אמרה: אנחנו נגן על עצמנו בעצמנו, וזה לעולם לא ישתנה. אבל הדרך הטובה ביותר להתקדם ולקדם את האינטרסים הללו היא לא על ידי בידוד של עצמנו, אלא על ידי הושטת יד לארצות ולמדינות שעימן אנו חולקים ערכים משותפים.
לאור השינויים הגלובליים והחוקים של הכלכלה הגלובלית, אם אנו רוצים לבנות כלכלה מקומית חזקה במקום הסכמי סחר בין-לאומיים, עלינו למצוא שותפים שעימם אנחנו יכולים לקשור קשרים כלכליים. אם אנו רוצים לפגוש סכנות כמו איראן ולמנוע מהן להשיג הגמוניה, עלינו לבנות שותפויות ביטחוניות עם אלו שמתנגדים לפנאטיות דתית, וכמונו מבינים את הסכנות של האסלאם הרדיקלי. ואם ברצוננו להבטיח שהיהודים מסביב לכל העולם יהיו מוגנים, עלינו להתחבר עם מדינות שרוצות ומוכנות להילחם באנטישמיות, ולהגן על הקהילות היהודיות שחיות בתחומן. הסכמים קטנים שכאלה הם העתיד של שיתוף פעולה בין-לאומי.
כשאני הייתי ראש ממשלה, אנחנו נפגשנו ויצרנו יוזמות ומודלים לשיתופי פעולה בין-לאומיים מחוץ לסדר העולמי הישן. ראינו את מה שמגיע, ראינו את הנולד, והתחלנו להניח את היסודות, בתקווה שמוסדות כמו האומות המאוחדות, שפשטו רגל, יתקנו את העולם. אנחנו צריכים לדעת לבנות שותפויות קטנות יותר, עצמאיות, מחוברות לאתגרים ולסכנות שעומדים בפנינו. עלינו להחליט במי אנחנו שמים את אמוננו ומבטחנו, ויוצרים איתו שותפות שכזו. וזו השותפות שקיימת בינינו לבין אלבניה. אנחנו יכולים להעמיק אותה, להרחיב אותה, ולעזור לה לשרת לא רק את האינטרסים של המדינות שלנו, אלא את הערכים המשותפים שלנו ואת האמונה שלנו ברוח האנושית, במערכת היחסים שנוסדה על בסיסה. תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
היו"ר אמיר אוחנה:
ועכשיו הגביהו את הדוכן לכבודך, ראש הממשלה. חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להזמין את ראש ממשלת אלבניה מר אדי ראמה לשאת דברים.
(מחיאות כפיים)
ראש ממשלת אלבניה אדי ראמה:
(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם הסימולטני: תודה. תודה, תודה. ובכן, אני לא לגמרי מאמין שאני באמת עומד על הקרקע שמתחת לרגליי, אותה קרקע שממנה האורח המכובד והגדול במדינה הזאת דיבר אל הבית הזה. צניעות איננה המעלה הבולטת ביותר שלי, ואני מתוודה שאני מתקשה להאמין שאני באמת ראוי לכזאת הכרה.
(מחיאות כפיים)
אבל אני די משוכנע שאלבניה, שאותה אני מייצג בגאווה, ואנשי האומה שלי, עמדו למען יהודים, כפי שמעטים עשו, והם באמת ראויים לכבוד שכזה ממדינת ישראל, ולקבל את מדליית הכבוד שהנשיא הרצוג, חבר מסור של אלבניה, העניק לי.
בחסדי האלוהים שיהיו עליכם ושהשלום ישרה על כולנו – אלו מילים שמסמלות אומץ, שבו חיים ומוות עיצבו את השלום, ובהן פתח הנשיא סאדאת את הנאום ההיסטורי שלו בכנסת. במקום הזה – הוא המשיך – שלום עבור כולנו על אדמה ערבית, וגם בישראל; בכל חלקי העולם נושאים עול של קונפליקטים מדממים ומחלוקת, שוב ושוב, ומלחמות הרסניות שנוצרו על ידי אדם, ומבוצעות על ידי אדם. האנושות בנתה, ונשארת עם קורבנותיה, והאדם הוא היצור שסובל מכך. מילים שנאמרו תחת הגג הזה מדם ליבם של דורות של מלחמות היממו את העולם, וכיוונו להסכם השלום עם ישראל. גם בהמשך הן הדהדו באותה הבהילות והדחיפות שבהן בוטאו לראשונה.
דוברים נכבדים, ראש הממשלה ומר לפיד, גבירותיי ורבותיי, חברי הכנסת, אני לא יכול למצוא מילים טובות יותר להתחיל איתן את הנאום שלי, ואני צריך לייצב את הנשימה שלי, כי הרגש אמיתי מאוד. ידעתי שאני ארגיש כך במקום המיוחד הזה – ואם המוסד עוד לא עדכן אתכם, אני יכול לעדכן אתכם שהברכיים שלי רועדות.
(מחיאות כפיים)
יש עוד סיבה לכך שהברכיים שלי רועדות, ואני ידעתי את זה, אם להיות כן לחלוטין איתכם – ידעתי שלדבר כאן היום ירגיש כמו מבחן בלנאום נאומים לפני אחד מחמשת הדוברים הטובים ביותר בעולם, לפחות לפי הדירוג שלי, ראש הממשלה נתניהו. אני אעשה את הטוב ביותר שלי, ביבי היקר, לעבור את השיפוט שלך. ואני מודע לזה שאני הדובר הבין-לאומי השני אחרי טראמפ שאתה לא יכול להימנע מלהקשיב לו.
אז תרשה לי, בבקשה, תרשו לי עכשיו בנימה ובנשימה רגועות יותר לעמוד ולבטא את הערכתי הגדולה לדבריהם של ראש הממשלה ושל יושב-ראש האופוזיציה – כבוד עמוק, ותודתי העמוקה על מילים הנדיבות שהם חלקו על אלבניה ועליי. ולבית הזה, תודתי העמוקה שאתם מארחים אותי פה היום. תודה רבה לכם. אני לא יכול להביע יותר הכרת תודה מזה.
ואם נחזור אל הנאום שלי ואל הבחירה להציג את עצמי באמצעות מילים של מנהיג ערבי דגול, תרשו לי להוסיף משהו אישי, כיוון שלמדתי שבקרב יהודים הכול נהיה אישי, וגם די מהר.
אני אינני מוסלמי, החצי הטוב יותר שלי הוא מוסלמי, אני קתולי. שני הילדים הבוגרים שלנו, מפרקים מוקדמים יותר של חיינו, הם נוצרים אורתודוקסים, והבן הצעיר שלנו, בן ה-11, יחליט יום אחד בעבור עצמו. אבל בהתחשב בהתרגשותו הבלתי נשלטת בכל פעם שאומרים לו שאנחנו עשויים להביע משאלות לעולם המערבי, הרעיון שאולי יום אחד הוא יחליט שהוא רוצה להיות יהודי אינו מופרך לחלוטין.
(מחיאות כפיים)
וזה יהיה מקובל עלינו, כפי שיהיה מקובל לחלוטין אם יבחר להיות מוסלמי או נוצרי. עם זאת, אל תטעו. הדיוקן המשפחתי הקטן שלנו אינו חריג וייחודי, הוא למעשה סיפור אלבני רגיל.
אותו הדבר נכון לגבי ארבע הקהילות הדתיות המסורתיות שלנו – אנחנו חוגגים את הימים הקדושים זה של זה, והמנהיגים שלהן מתאספים באופן קבוע, כפי שעשו, למשל, כשליוו את הנשיא הרצוג כשהניח זר באנדרטה שלנו לזכר השואה, בטיראנה, בזמן הביקור ההיסטורי שלו כנשיא, ראש המדינה הישראלי הראשון אי פעם שנחת באלבניה.
זוהי רוח שנוצרה לאורך מאות שנים של קשיים, כיבוש ועוני. זו הייתה אותה הרוח שהביאה אלבנים מכל הסוגים לרחובות לקבל את פני האפיפיור פרנציסקוס ולברכו כשהוא ביקר בארצנו, ובקולו הקדוש הוא תיקן את התיוג שכולנו משתמשים בו לעיתים קרובות. לא, אמר האב הקדוש, לא סובלנות דתית יש לכם, אלא אחווה דתית. משום שהיא אינה נשענת על סבלנות אלא על הוודאות השקטה שהאמונה אינה נחלשת מנוכחות של אמונה אחרת, היא נפתחת בהשפעתה.
לרוח זו אנחנו חבים בגאווה את אחד מסמלי הכבוד המוסרי הגבוהים ביותר שלנו – 73 אלבנים מכל הדתות הוכרו כחסידי אומות העולם וזיכרונם זורח בין חומות כבוד האדם ביד ושם.
(מחיאות כפיים)
ובאותה גאווה אנו נפתח בקרוב את המוזיאון הראשון שלנו המוקדש להגנה ולהצלה של יהודים בעיר ולורה, העיר האלבנית הגדולה ביותר בימי הביניים, שבה – נחשו מה – במאה ה-16, יהודים שברחו מרדיפות במערב היו יותר מחצי מהאוכלוסייה. הצעירים שלנו והאורחים הרבים שמגיעים מכל רחבי העולם לבקר במדינתנו היפה – שאגב, מספר התיירים הישראלים בה בשנה האחרונה גדל הרבה יותר מהר מכל אומה אחרת – יראו שם בעיניהם וישמעו באוזניהם כיצד אלבניה הקטנה תמיד הייתה מקלט בטוח עבור יהודים, הרבה לפני העידן שלנו; כיצד אלבנים מן השורה הפכו את המקום הקטן הזה למדינה היחידה באירופה שיצאה ממלחמת העולם השנייה עם יותר יהודים משהיו בה לפני המלחמה. אף אחד אחר באירופה לא יכול לטעון שיש לו כזה עבר נקי, ללא יהודי אחד, אפילו לא אחד, שהוסגר לנאצים.
(מחיאות כפיים)
ואף אחד לא יכול להעיד טוב יותר מאלבניה על אמת פשוטה – שלהיות מוסלמי ולהיות אנטישמי אינם קשורים זה לזה על ידי אמונה באלוהים, אלא על ידי הבגידה המתועבת ביותר באלוהים.
ואין כבוד גדול ואחריות כבדה יותר מלהעיד על האמת הזאת פה, בליבה של ישראל, ברגע שבו במלחמה קורעת הלב בעזה, דרך הסבל הבלתי-נסבל של משפחות חפות מפשע, ישראליות ופלסטיניות כאחד, נפתח חלון הזדמנויות חדש להצלחה במאמצים לבניית השלום.
אין ספק שחלק מהכבוד הגדול הזה עבורי הוא לבוא לכאן כמה ימים אחרי שהפרלמנט האלבני אישרר את ההחלטה להצטרף לנשיא טראמפ במאמציו לשלום ולפתרון סכסוכים, ולהפוך את אלבניה לחברה מייסדת במועצת השלום שלו, שתתרום בענווה למשימה המונומנטלית של הפיכת חלון ההזדמנויות החדש הזה לאופק חדש של תקווה ושגשוג עבור תושבי עזה ועבור האזור.
כעת, הרשו לי לקחת אתכם איתי לרגע הרחק מירושלים, למרכז עיר הבירה שלנו, טיראנה. יש מנהרה מתחת ללב העיר, היא נבנתה כדי לענות את אלה שכונו אויבי העם, ובסופו של דבר כדי לעמוד בפני התקפה של ארצות הברית או ברית המועצות. פרנויה שנוצקה לתוך בטון על ידי משטר שחשש מכל אור של חופש והחזיק את עמו כבני ערובה בכלא באוויר הפתוח.
הזיכרון הבהיר הזה תמיד גרם לי לרחם על דמויות ומוסדות ציבוריים בין-לאומיים נכבדים ובעלי משמעות, שמתארים בצדק את עזה כבית כלא באוויר הפתוח, אך כשלו ולא זיהו את הסוהר האמיתי של תושבי עזה – הם זיהו בטעות את האצבע עם זה שהאצבע הצביעה עליו, ובכך נכשלו לזהות שהסוהר של עזה הוא חמאס, ואף אחד אחר מלבד חמאס.
(מחיאות כפיים)
את האידיאולוגיה שלו, של טרור נגד עמו בראש ובראשונה, וכלפי האומה היהודית; את הגישה הרודנית שלו, ששום חיים של פלסטיני אינם שווים עד שמדינת ישראל תושמד והיהודי האחרון יימחק מארץ הקודש.
ולכן, עד שחמאס יפורק לחלוטין, שני מיליון האסירים שלו לא יהיו חופשיים באמת ושום שלום לא יוכל להתקיים.
(מחיאות כפיים)
היום המנהרה הזו בטירנה הוסבה למרחב המוקדש לקורבנותיהם של אלה שבנו במקור את המנהרה. ואני מאחל בכל ליבי שמעט מרבבות מנהרות הטרור שבנה חמאס, המקום שבו בני הערובה שנחטפו ב-7 באוקטובר נרצחו, נאנסו, עונו וצומקו להעתקים אנושיים מהמאה ה-21 של האסירים בגרמניה הנאצית במחנות ריכוז, יעברו שימור כחלק מתוכנית שיקום עזה, ויהיו עדות ניצחת לטובת שלום מתמשך בין שתי המדינות העתידיות.
הן צריכות לעמוד כמנהרות של זיכרון קולקטיבי והחלמה, במקום שבו גם הסבל הנוראי של בני הערובה וגם האובדן העצום של חיי פלסטינים הומרו למערכת ההגנה המחרידה ביותר שנבנתה אי פעם, בידי המוחות האנושיים האכזריים ביותר. חומר גלם שהלבנים שלו היו גופות אנושיות ישמש כנרות דולקים לנצח של סליחה מבלי לשכוח, וכקריאה עקבית לכולם שזוועות כאלה לא יקרו שוב לעולם. יש לנקות את שורשי העניין.
כשאתם יורדים במדרגות מנהרות טיראנה, משפט באור ניאון, מאת פרימו לוי, משקיף עליכם: אלו ששוכחים את עברם נידונים לחיות אותו מחדש. אנו חורטים את השם הזה באור על הקיר, ואני מביא אותו לפה לא כדי ליצור איזושהי הקבלה, בלתי אפשרית, בין ההשמדה התעשייתית של היהודים – פשע ענק בהיסטוריה האנושית – לבין הסבל שנגרם מהמשטר הקומוניסטי שאנשי אלבניה עברו. לא. אני מביא את פרימו לוי ביחד עם מנהרת הזיכרונות שלנו כדי לומר לכם שאנו האלבנים מכירים את כאב פצעי ההיסטוריה, ולומר למי שיש להם דעה שונה משלי לגבי עזה כבית כלא פתוח, שאנו האלבנים למדנו בדרכים שקשה לדמיין מה קורה כשהאידיאולוגיה הופכת לאל, המדינה הופכת למזבח, ואנשיה נהיים ככבשים, אנשים שנגזלת מהם אנושיותם כדי להשליט אימה באוכלוסייה כולה.
ישנה היסטוריה שמאחדת את עמינו – כמובן, הפרק החשוך של השואה. אבל המורשת המשותפת היא בת עשורים רבים: יהודים שמגיעים לחופינו אחרי הרס המקדש, ספרדים שמחפשים מחסה, משפחות שמחפשות מפלט בארצנו, שוב ושוב ושוב, בכל פעם שאירופה שוקעת לדחפים החשוכים ביותר: שנאת יהודים. בשנות השלושים, יהודי אמריקני שנשלח לאירופה, לאו איטון, כתב בדוח ששיגר לקונגרס האמריקני שאלבניה התבלטה באירופה כמדינה שמתועד בה מתן מחסה לפליטים יהודים. הוא הבחין שהגיוון הדתי, הגיוון באלבניה, היא דבר מעשי, לא סמלי. מוסלמים, נוצרים אורתודוקסים, קתולים ויהודים חיים במסגרת שבה הדת אינה מדכאת את האמון האזרחי, ולכן אפשר לתפוס את אלבניה כמקום ראוי להתיישבות יהודית ולהגירה, מקום שאין בו מחסומים חברתיים או משפטיים כלפי היהודים.
באותן שנים ממש, לפני המלחמה, כשהאנטישמיות גאתה ברחבי אירופה, אלבניה אף הכירה בשבת כזכות אנושית של הקהילה היהודית, והפכה למדינה היחידה בחלק זה של העולם שעיגנה בחוק דרישה ממעסיקים, ציבוריים ופרטיים כאחד, לכבד את השבת.
בזמן השואה, כשהנאצי הרמן נויבאכר דרש רשימה של יהודים ושל הזהב שברותם, הנציגים שלנו השיבו במשפט שראוי להיחקק על סלע: אתה יכול לקבל את הזהב, לא את היהודים.
(מחיאות כפיים)
את הזהב יכלו לקחת. על היהודים עלינו להגן.
זאת לא אגדה, זאת אלבניה, שבה שהיהודים לא הוסתרו מעיני החברה, הם הוסתרו על ידי החברה. ואם אתם רוצים הסברים לנס הזה, אין צורך בתיאוריה פוליטית או ברב, אף על פי שאני יודע שרבנים יכולים להסביר דברים מורכבים מאוד במילים פשוטות ואף לנבא ניסים. אבל לא, כל מה שצריך הוא משפט אחד מהחוק הראשון הכתוב שלנו, קוד הכבוד מימי הביניים: הבית האלבני שייך לאלוהים ולאורח – לא האורח שאתה מזמין, כמובן גם הוא, אלא האורח שדופק על דלתך, הזר שצריך עזרה. בגידה באורח הזה, על פי הקוד שלנו, היא פשע בלתי נסלח. זהו כתם על שמך הטוב, והעונש עליו הוא הדרת כל המשפחה מן הקהילה. אז עדיף למות מלוותר על האורח, ומאחר שיהודים היו אורחיה של אלבניה ממש כאשר מכונת המוות המפחידה ביותר שהאנושות בראה אי פעם הגיעה לארצנו, עבור האלבנים, ובראש ובראשונה המוסלמים האלבנים, שהיו אז רוב מוחלט בארצנו, ההחלטה הייתה פשוטה: אנו מעדיפים למות מאשר לוותר על היהודים שלנו.
(מחיאות כפיים)
תודה. הפרק המואר הזה בהיסטוריה של אלבניה נושא עימו מסר רלוונטי מאוד לעולם של היום – העולם שזקוק לתזכורת חוזרת ונשנית של מה שחנה ארנדט לימדה אותנו בבהירות חסרת רחמים: הרוע הוא לא דמוני אלא שגרתי, תוך סיכון להיות רע. הרוע הוא בנאלי. הטרגדיה של השואה היא לא רק האכזריות של מעטים אלא הפסיביות של רבים. אבל בארץ הקטנה שלנו קרה ההפך: האנשים שלנו היו עניים, לא היה להם כוח, לא היה צבא או כל גבול אסטרטגי, אבל היה להם משהו יקר ערך עד מאוד באותה נקודת זמן היסטורית: היכולת לראות פנים של בן אנוש ולזהות את המחויבות הערכית והמוסרית כלפיו.
כשאחרים מסרו את היהודים השכנים לרשויות, האלבנים הביאו אותם לחוף מבטחים. כשהציות הפך לשקר השקט של הרוע, הסבים והסבתות שלנו בחרו באחריות, ובכך הם שמרו על הפינה הקטנה הזאת באירופה אנושית, בימים שבהם האנושות דעכה מיום ליום.
הסיפור הזה איננו דבר שאנו מתקשטים בו לעיני אחרים; זהו מצפן שעלינו ללכת על פיו אם אנו רוצים להיות ראויים למתנת החיים שהעניק לנו האל המשותף לכולנו, ולעשות משהו ראוי מהמתנה הזאת בעודנו חיים על האדמה, כך שילדינו וילדיהם לא יסבלו מחר בשל דבר שאין לנו אומץ להתמודד איתו היום או ללמוד ממנו אתמול.
משום כך הייתה אלבניה מהמדינות הראשונות באירופה שהעבירו חוקים כנגד אנטישמיות, ומשום כך שילבנו את הלימוד על השואה במערכת החינוך שלנו ומשום כך אנו בונים כרגע באירופה, במרכז אירופה, שני מרחבים תרבותיים בהשראת הדוגמאות הבוהקות שהציבו אבותינו המוסלמים והנוצרים שסיכנו את נפשם ואת חייהם כדי להציל יהודים.
אבל לא מדובר רק ביהודים. מדובר באנושות ובאנושיות, ולא כמילה מופשטת, האנושיות שלנו. משום כך כבר שנים רבות אלבניה מציעה מקלט לכמה אלפי אזרחים איראנים, שבשל התנגדותם לקצבים מטהרן היו למעשה בסכנת חיים. הדבר לא היה נטול סיכונים בעבר והוא איננו נטול סיכונים כיום. להפך, להישאר אנושי כשהאנושות נתונה ללחץ קיברנטי הוא תמיד דבר שכרוך בסיכון. ומכיוון שאלבניה לקחה את הסיכון הזה לפני כמה שנים היא סבלה ממתקפת סייבר חמורה מאיראן, שהרסה את מרשם האוכלוסין שלנו. עמדנו בכך. הם לא הצליחו.
אני רוצה לשתף אתכם שחברים חזקים הציעו לנו שלא להגיב בעוצמה לאיראן כיוון שהם מסוכנים, אבל נתנו לאנשי שגרירות איראן 24 שעות לעזוב את ארצנו וחתכנו כל חיבור שהיה לנו עם הרפובליקה של חומייני. אני לעולם לא אתאר אותה כאסלאמית, כי אסלאם זו אהבה וענווה, חומייני זה מוות ושנאה.
(מחיאות כפיים)
זה לא כתוב פה, אבל אני רוצה לעשות את מה שביבי עושה כל הזמן ולצאת מהנאום הכתוב שלי ולומר את הדברים הבאים.
זוג חברים יקרים, הגבר הוא איראני, אמרו לנו שלפני כמה ימים שבשוק בטהראן הוצתה אש בתוך שוק, בזמן שהשוק מוקף במתנקשים. כלומר היו לאנשים שתי אפשרויות, או להישרף על ידי הלהבות בתוך השוק או למות בשערי השוק. אך השאלה שלי היא כזאת, איך זה אפשרי שבזמן שהתקשורת העולמית מדברת על 30,000 אנשים שנרצחו בשלושה ימים, אין אף מקום וכיכר באירופה שמפגין כנגד האייתוללות ומגנה וקורא לסוף המשטר הזה?
(מחיאות כפיים)
זו שאלה שלא עליכם לענות עליה, אתם יודעים את התשובה. וכפי שהצענו הגנה לאלו שברחו מאיראן, אלבניה נהייתה חוף מבטחים לעוד כמה אלפי אנשים בזמן הכאוס בקאבול שנוצר על ידי כוחות הקואליציה של אפגניסטן. לעומת זאת, רבים אחרים, גדולים ועשירים, סגרו להם את הדלת אחרי שהבטיחו לאנשים האלה חופש, דמוקרטיה וזכויות לכולם, ואחרי שאלה שטפו להם את המכוניות וניקו להם את הבתים, הם פשוט נעלמו. אולי בגלל שהטובים ביותר בקאבול לא היו לבנים מספיק, או שהיו מוסלמיים מדי עבורם.
התברכנו, ואנחנו שותפים לרשת הסולידריות המיוחדת ביותר שאי פעם ראיתי, שיש לה אמצעים כלכליים, חברתיים ועוד. לא ממשלת ארצות הברית ארגנה את זה, ארגנו את זה אזרחים אמריקאים, מכל קצווי הקשת הפוליטית, שתומכים באנושיות דרך יצירת משולש בין ארצות הברית, אלבניה וקטר. ראש הממשלה של קטר, מוחמד רחמאן, נהיה מגדלור של תקווה והפך את דוחא לנמל תעופה שמאפשר לאלפי אנשים לברוח ולהגיע לאלבניה. אני מבטיח לכם שאני לא כאן להטיף לאף אחד, לא רק משום שארצות קטנות כמו שלי אינן מטיפות אלא זוכות להטפות, אלא גם משום שאני מאמין שאלה שמטיפים לישראל מרחוק מסתכנים לא באי-הגינות אלא באי-צדק. עם זאת, אני מאמין שחתירה לשלום אינה קשורה לשאלה כמה רע הצד השני, אלא לשאלה עד כמה אדם בוחר להישאר נאמן לערכיו.
ההסכם בין ישראל לאיחוד האמירויות, שבו מנהיג מיוחד במינו, שייח' מוחמד בן זיאד, שבר סכסוך ממושך והראה לעולם שאם אנו זוכרים שאלוהים הוא בצד שלנו וגם עם הצד השני, ואם אנו אמיצים מספיק להבין שתחת השמיים כולנו בצד של השלום, אז השלום אינו רק דרך אפשרית לעתיד, הוא הדרך האפשרית היחידה לעתיד. ויותר מזה, אני מאמין שמה שמאפשר את חלון האפשרויות הייחודי הזה הוא הרגע שבו נמצא המזרח התיכון. מה שקורה בשכונה שלכם מסמל בעיניי את מה שקרה באירופה כשמנהיגות בעלת חזון קיבלה השראה ממודרניות ואנושיות והפכה את פירנצה למרכז הרנסנאס. ישראל כבר איננה היחידה המחפשת שינוי, יוזמה ומנהיגות בחלק זה של העולם. מרחובות ריאד ועד לנווה המדבר של אבו דאבי ודוחא אנו חשים ברוח של שינוי, שיש לה מעט מאוד במשותף עם הקריקטורה הקודמת, הישנה, של המדבר. בערב הסעודית יש מנהיג צעיר ובעל חזון, דומה ללורנצו מפירנצה, והיא משתנה במהירות עוצרת נשימה. איחוד האמירויות הציב את עצמו בחזית המנהיגות העולמית באג'נדה הירוקה, ובאחריות החברתית שמעבר לגבולות, לשפות ולצבע עור. במקביל, קטר, בהובלת האמיר, שייח' תמים בן אאל ת'אני, עשתה קפיצה שלא תיאמן לתוך הזירה העולמית, בין היתר הודות למודל לחיקוי שהיה לו, אחותו השייח'ה אל-מיאסה, נעשית מעבדה לדור הבא בסגנון החיים האורבני. כיום המגמה המשותפת לשכנים הערבים שלכם היא התנועה לעבר קידמה ויופי. הצעדים האלה גורמים למגרש המשחקים הישן והמופלא של אירופה להיראות שומם וקודר.
עכשיו, יש שאלה שעולה באופן עקבי: איך ייתכן שהסיפור הבלתי-ייאמן הזה של העתיד הנכתב עם תקוות וחלומות במדבר, מתקיים בד בבד עם קונפליקט שיצר סבל ארוך וחורבן, פצע שעדיין שוכן קרוב ללב המזרח התיכון, כמו מלכודת, מלכודת שמסוגלת לבלוע לתוכה כל חלום ותקווה לבנייה מחודשת במחוז הזה? זה לא אפשרי. אין סיכוי לקיים את שתי המגמות לאורך זמן. אם כן, אני מקווה ומאחל שהסכמי אברהם יימשכו, אולי דרך ההתבוננות אל העבר העקוב מדם מבעד לעיני העתיד, ולא להפך. אולי כך האזור הזה כולו, עם איחוד האמירויות וגם אחרים, יחשוף שלא רק שהשלום אפשרי, אלא ששלום יכול לרומם אומות החפצות בשלום, בדרך נס, ברוח הסכמי אברהם.
אלבניה, שגם ישראל וגם המדינות הערביות נמנות עם חברותיה הטובות, וגם טורקיה, אינה יכולה להתברך ביותר מזה. אנחנו חותרים להעמיק את הקשרים עם אחים ערבים, אחים טורקים ואחרים ולהשתתף בכוח הייצוב הבין-לאומי המתהווה בעזה.
אדוני היושב-ראש, אתה יודע שיהודים מדברים הרבה, אבל לא ידעת שאנשים מהבלקן מדברים הרבה ומאריכים בדיבורם.
(מחיאות כפיים)
אני מבטיח לך שהזמן הנדיב שנתת לי לנאומי במקום המיוחד הזה מתקרב לסיום. וכפי שפתחתי בדברי מרטיר ערבי למען השלום, אני רוצה לסיים בדברים של מרטיר יהודי למען השלום.
מעומק ליבנו אנו קוראים לכל אזרחי מדינת ישראל – בוודאי אלה שגרים ביהודה, שומרון ורצועת עזה – כמו גם לתושבים הפלסטינים, לתת הזדמנות לשלום, לשים קץ למעשי האיבה, לתת הזדמנות לחיים, חיים חדשים. אנו קוראים ליהודים ופלסטינים כאחד לנהוג באיפוק, לשמור על הכבוד האנושי, לנהוג בצורה ראויה ולחיות בשלום וביטחון. אנו בראשיתה של דרך חדשה שתוביל אותנו לעידן של שלום, לקץ המלחמות. אמן.
(מחיאות כפיים)
מי ייתן ויבורך זכרם של אלה שאינם עוד. מי ייתן והאומץ של אלה שסירבו לציית יהיה לנו למצפן. מי ייתן ומדינת ישראל תשגשג ותהיה בטוחה לעד. מי ייתן והפלסטינים יהיו חופשיים ויחיו בכבוד במדינה משלהם. ומי ייתן ושתי האומות הקטנות שלנו, הגדולות ברוחן, יישארו מחוברות לא רק על ידי היסטוריה אלא במחויבותן לשמור על האנושות אנושית. תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לראש ממשלת אלבניה. Thank you, Prime Minister of Albania, The Honorable Edi Rama.
(מחיאות כפיים)
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
כבוד יושב-ראש הכנסת וכבוד ראש ממשלת אלבניה. נא לשבת.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה לכולם. אני מבקש לשבת. חברות וחברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/6484/25 וכלה בהצעת חוק פ/6515/25: הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 25) (חובת בדיקה של רישיון עובד זר), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת אליהו רביבו, יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11) (תנאים והגבלות להפסקת לימודים של סטודנט המשרת במילואים והרחבת תחולה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב תגמולי מילואים בתקופת חירום), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – חובת הדרכה פיננסית), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת פנינה תמנו ואלי דלל; הצעת חוק התחרות הכלכלית (תיקון – חזקת מחיר מופרז), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק ביטוח סיעוד ממלכתי (הקמת ועדה ממלכתית), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת אלי דלל, יעקב מרגי, חוה אתי עטייה, איתן גינזבורג, משה פסל, שלום דנינו וירון לוי; הצעת חוק העונשין (תיקון – הוספת עבירת חרם חברתי חמור על קטין), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלי דלל; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי תקופות כהונה רצופות), מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט (תיקון – מניעת הונאות באמצעי תשלום), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (ביטול הכפיפות לשר וסמכותו להתוות מדיניות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – מימון לימודים לתואר ראשון לסטודנט תושב קריית שמונה – הוראת שעה), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת נאור שירי; הצעת חוק עידוד העיתונות המקומית והקהילתית, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת סמיר בן סעיד ואחמד טיבי; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (שינוי שיטת החישוב של דמי חניה בחניון), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת יעל רון בן משה; הצעת חוק הבטחת גישה למזון בשעת חירום, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי, שרון ניר ועודד פורר; הצעת חוק שימוש חוזר במים אפורים, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – העדפה למעסיק משרתי מילואים), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון פקודת מחלות בעלי חיים (שיקולי שמירה על ביטחון המזון של מדינת ישראל), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק יום לציון המאבק לעליית יהודי ברית המועצות לשעבר, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, יאיר לפיד וולדימיר בליאק; הצעת חוק גמלאות לנושאי משרה ברשויות השלטון (תיקון – התניית זכאות להטבות בשהייה רצופה בישראל), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק להנצחת האדמו"ר מצאנז – הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ששון ששי גואטה; הצעת חוק העמותות (תיקון – הסדרת מעמדן של אגודות עות'מאניות כעמותות רשומות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אוהד טל; הצעת חוק העמותות (תיקון – הסדרת מעמדן של אגודות עות'מאניות כעמותות רשומות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק חובת דיווח שנתי על מצב הטבע והמגוון הביולוגי בישראל, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים) (תיקון – מתן רישיון לנותן שירות זר), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – רכישת מוצרי חשמל, אלקטרוניקה וגז בהנחה ללא תקופת אחריות), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – הגדרת יהודי), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת אבי מעוז; הצעת חוק מחיקת חובות שמקורם בתגמולי מילואים במלחמת חרבות ברזל (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק זכויות נפגעי עבירה (תיקון – הוספת סרסור והבאת אדם לידי זנות להגדרה עבירת מין או אלימות), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – שירות צבאי כתנאי כשירות), התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת עודד פורר, אביגדור ליברמן, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק איסור טיפולי המרה לקטין, התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת איתן גינזבורג; הצעת חוק להשבת כפיפות בתי הדין למשרד המשפטים, התשפ"ו–2026, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון – קבורה לחיילים שהתאבדו לאחר שירותם עקב הלם קרב), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון – קבורה לחיילים שהתאבדו לאחר שירותם עקב הלם קרב), התשפ"ו–2026, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון – פיצוי ללא הוכחת נזק), התשפ"ו–2026, מאת חברת הכנסת טלי גוטליב. לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (הארכת מעצר לחשוד בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 8), התשפ"ו–2026; הצעת חוק לתיקון ולהארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון מס' 7), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 11) (תנאים והגבלות להפסקת לימודים של סטודנט המשרת במילואים והרחבת תחולה), התשפ"ו–2026, של חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 25) (חובת בדיקה של רישיון עובד זר), התשפ"ו–2026, של חברי הכנסת אליהו רביבו, יבגני סובה וקבוצת חברי כנסת. כמו כן, הונח על שולחן הכנסת לוח תיקונים להצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47), התשפ"ו–2026. בנוסף, הונח על שולחן הכנסת הסכם מסגרת לשיתוף פעולה כללי בין ממשלת מדינת ישראל לממשלת הרפובליקה של דרום סודן. עוד הונחו על שולחן הכנסת הודעת שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, משה טור פז ויבגני סובה בנושא: הנגשת מסגרות החינוך לסטודנטים עם נכויות שקופות לאור אתגרי התקופה והמלחמה. מסקנות הוועדה המיוחדת לזכויות הילד בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, יצחק קרויזר, עופר כסיף, שרון ניר, אביחי אברהם בוארון ומאיר כהן בנושא: היעדר מדיניות ונהלים במערכת החינוך לטיפול בילדים החיים לצד הורה הלום קרב או נכה צה"ל; מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יעקב אשר, יוראי להב הרצנו, עופר כסיף, ואליד אלהואשלה ויבגני סובה ובנושא: אי-יישום החלטת הממשלה בעניין התחרות בתחבורה הציבורית. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
היו"ר מאיר כהן:
אם כן, הנושא הבא על סדר-היום, הצעות להבעת אי-אמון בממשלה. אני מזמין את חברת הכנסת מירב בן ארי לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, גברתי, ומהרגע שתתחילי לדבר, עשר דקות לרשותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה. לפני שאתחיל את האי-אמון שלי, דבר ראשון, כמובן, אני רוצה להתייחס לשובו של גיבור ישראל רן גואילי, זיכרונו לברכה, שחזר היום לקבורה במדינת ישראל, המדינה שכל כך אהב ונלחם למענה. מי השר? הינה, הוא נכנס. אני רוצה להגיד כמה מילים על רני, לפני הכול. רני גואילי חלם להיות לוחם ושוטר כבר מגיל צעיר. הוא התגייס כחייל לגולני, נפצע במהלך השירות שלו בתאונת אימונים ושבר את עצם הירך. הרופאים אמרו למשפחתו שעליו להשלים עם כך שלעולם לא יוכל לחזור להילחם, אבל רני סירב לקבל את זה, וכשהתעורר מהניתוח אמר לרופא: תוך ארבעה חודשים אני חוזר למקום שממנו הפסקתי. והוא אכן חזר. לאחר השחרור שלו, רני גויס ליס"מ. זה ממש מפריע לי, מאיר. אני מדברת על רני גואילי, מי שלא מתאים לו – שיצא החוצה. מה זה הדבר הזה? תעצור לי את הזמן. אתה יכול לעצור לי את הזמן?
היו"ר מאיר כהן:
כן, אני אעצור לך את הזמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה. זה לא מתאים.
היו"ר מאיר כהן:
השר קיש, גואטה וכל האנשים שם, שקט, זה מפריע, ומדברים על החלל שהחזרנו. בבקשה, נוסיף לך עוד דקה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה. לאחר שרני השתחרר, הוא התגייס ליס"מ, ובבוקר 7 באוקטובר הוא היה עם ההורים שלו ביישוב מיתר, כשהוא מחלים מפציעה נוספת, שבר בכתף. למרות השבר, הוא קם, לבש מדים ויצא. וכששאלו את רני: לאן אתה הולך? הוא אמר: נראה לכם שאני אישאר בבית כשאני יודע שהחברים שלי נלחמים? אין מצב כזה. במהלך הלחימה בצומת עלומים הוא הוביל את הכוח, הוא היה קר רוח, חד, נתן פקודות ותמיד ראשון. כשהגיע רכב המחבלים, הוא פתח באש והסתער, ועם קצין נוסף יצא למרדף. שניהם נקלעו למארב, נלחמו ועצרו מחבלים רבים מלטבוח באנשי קיבוץ עלומים. בהקלטת הקשר האחרונה של רני, הוא נשמע אומר: אני לא יכול להרים את הראש, אני מקבל אש, התחמושת אוזלת. בשעה 10:39 התקבל ממנו הקשר האחרון. לאחר 117 ימים הודיעו להוריו שרני אינו בין החיים. חברים שלו מספרים על גיבור, לוחם עז, אח גדול ונכס לאומי. רני היה הראשון לצאת מהבית ב-7 באוקטובר כדי להגן ולהציל את אזרחי המדינה. הוא נפל כלוחם, והיום הוא שב לישראל כסמל של גבורה, אחריות וערבות הדדית – כמו שאימא שלו אמרה: הראשון לצאת, האחרון לחזור. בשמי, בשם כל הכנסת, אני שולחת תנחומים למשפחה שלו, להורים איציק וטלי, ולאחים עומרי ושירה. יהי זכרו של רני ברוך.
היו"ר מאיר כהן:
אמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
וכעת, ברשותכם, אני אעבור לנושא של האי-אמון שעוסק כמובן בהשתמטות. היום היינו אמורים להצביע כאן בקריאה ראשונה על התקציב; נערכנו, חברי הכנסת נערכו, בוטלו נסיעות, בוטלו משלחות, כולם הגיעו, כי בכל זאת יש קומבינה של חוק השתמטות עם חוק גיוס. אממה, אין חוק גיוס, וכשאין חוק גיוס, אז התקציב יחכה. כל הקומבינה הזאת של להביא ולכרוך את תקציב מדינת ישראל עם הגיוס, זה מה שקרה היום. עשרות חברי כנסת הגיעו, שרים, כולם ביטלו את הלו"ז ותכננו להצביע על התקציב. אבל אנחנו כולנו בני ערובה, כי לא יהיה תקציב בלי חוק השתמטות. הקומבינה הזאת, שבאמת, פשוט מסריחה – אין לי מילה אחרת – גרמה עכשיו לעיכוב. עכשיו יש חוק-יסוד: משק המדינה, צריך 60 יום – הכול בסדר, קודם כול צריך לתפור את הקומבינה. לא משנה שאצל הרבנים בכלל לא מדברים על גיוס, ואני רוצה לצטט לכם את הרב דוב לנדו, שהוקלט, והוא אומר כך: מה זו השאלה ללכת לצבא, מה אתה רוצה? אף אחד לא רוצה שבני ישיבות ילכו לצבא, אף אחד לא רוצה. מה שעושים בכנסת זה הצלה זמנית, מפני שאם לא, יהיה יותר גרוע. מה שמדברים בכנסת זה שטויות. לא יהיה. אנחנו לא נלך לצבא. אף אחד לא ילך לצבא. קומבינה מס' 1. וכעת לרב משה הלל הירש, קומבינה מס' 2: לציבור שלנו אין מסגרות, חס וחלילה שנמלא יעדים. אף אחד לא ימלא יעדים. בסוף החוק ייפול, אחרי כמה שנים, אבל הרווחנו שנים. מה יש עוד לומר כששני הרבנים הראשיים, הרב דוב לנדו והרב משה הלל הירש, שמובילים קהילות שלמות – לוחמים פוטנציאליים כנראה לא – אומרים בצורה מאוד ברורה: הכול קומבינה, אף אחד לא יתגייס, אף אחד גם כך – למה? סתם אנחנו מעבירים פה את הזמן. אני אומרת לעצמי: ואללה, הוא צודק. זה מה שהוא רוצה, מותר לו, הוא רב, הוא לא רוצה שבני הישיבות יתגייסו. מה שאני לא מצליחה להבין – למה הקואליציה נופלת בפח הזה? למה אף אחד לא מדבר על זה שאין גיוס? מילא שאתם יושבים בוועדת חוץ וביטחון ומספרים לעצמכם סיפורים, אבל הינה, הוא אומר: מה שמדברים זה שטויות ואף אחד לא התגייס. אז למה הוועדה הזאת של חוץ וביטחון נמשכת? אני לא יודעת. מה שמדהים זה שביבי – ממש לפני שבועיים ראש הממשלה, צריך לומר, אמר בדיון 40 חתימות: "אנחנו מקדמים מתווה היסטורי, מתווה שיביא לגיוס של 23,000 חרדים, בשלוש וחצי השנים הקרובות. מדובר כאן במהפכה אמיתית שלא הייתה מאז הקמת המדינה עם מספר עצום של מתגייסים, והדבר יקל מאוד על משרתי המילואים". אני לא מצליחה להבין. אומרים לך הרבנים האלה שלא יתגייסו, אתה עומד במליאת הכנסת, מישיר מבט לחברי הקואליציה והאופוזיציה, ואומר שאתה תגייס אלפים. איך זה מתחבר? איך זה מתחבר? שקר? כנראה, כי הרי רק בשבוע שעבר הוא עלה במליאה ואמר שהוא היחיד שהלך למבקר המדינה – מסתבר שכל ראשי מערכות הביטחון הלכו. באמת, תראו, מילא שראש הממשלה משקר, כבר התרגלנו, אבל איפה כולם? לאף אחד לא אכפת מהקומבינה המסריחה הזאת? לאף אחד לא אכפת שכל תקציב המדינה מחכה לראות אם יש השתמטות או לא? אתה חבר כנסת רציני, אלי דלל, לא מפריע לך שעומדים רבנים ואומרים: אף אחד לא יתגייס? איך אפשר ביד אחת לתת חקיקה לאנשי מילואים – וראיתי, יש לו הטבות, ונופשים ומה הוא לא מביא – ומצד שני לירוק להם בפרצוף ולשלוח להם עוד צו, ועוד 300 ימים, ועוד 40 ימים? לא מבינים שהמילואימניקים האלה, המסכנים האלה, כבר איבדו את העסק, חלקם איבדו את המשפחה, חלקם פוסט-טראומטיים? מה יעזור שתזרוק עליו עוד נופש ועוד נופש, אם בסוף הוא צריך עוד אנשים שיחליפו אותו? מה רוצה המילואימניק בסוף, אתה יודע מה הוא רוצה? שיחליפו אותו. שיחליפו אותו. אני אספר לך, לקראת סיום: ביום שישי הייתה לי שיחה עם אחיין שלי, שהוא בצו שמונה מהיום שהוא השתחרר.
היו"ר מאיר כהן:
הוספתי לך דקה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה. הוא שנה וחצי בצו שמונה. בעיקרון, בעולם תקין הוא היה משתחרר, טס לחול, מתחיל לימודים, סבבה? כמו כל אחד. הוא אמר לי: מירב, אני בהתלבטות, כי מצד אחד הצבא צריך אותי, ואני יודע שהוא צריך אותי – כי יש לו התמחות מסוימת והוא תומך לחימה – מצד שני, מתישהו הוא אמור להתחיל את החיים שלו. אז מה יעזור, תגיד לי, שהוא יקבל עוד נופש, ועוד קופון ועוד קופון? בסוף הוא צריך להתחיל את החיים. ואיפה אנשי המילואים שיש להם משפחות וילדים? מה איתם? איך אפשר באמת להמשיך ולירוק בפרצוף של אנשי המילואים ולקדם כאן השתמטות, כשהרבנים בעצמם אומרים – ובזה אני מסיימת – שמה שאומרים בכנסת זה שטויות ושאף אחד לא יתגייס? והעובדה שאתם שותקים ואף אחד מכם לא אומר: עובדים עלינו בעיניים – באמת, אני לא יודעת מה עוד צריך לקרות כדי שתבינו, כדי שתבינו שבחוק הזה אף אחד, אבל אף אחד, לא יתגייס, ואותם אנשי מילואים ימשיכו לשאת בנטל בשביל כולנו. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת חמד עמאר. השר משיב במשולב, כן? בבקשה. חבר הכנסת חמד עמאר ינמק את ההצעה מטעם סיעות ישראל ביתנו, העבודה וכחול לבן – המחנה הממלכתי.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני חושב שאין ישראלי שלא מתרגש היום על החזרתו של החלל הגיבור רן גואילי. רן גואילי הוא החלל והחטוף האחרון שחוזר לישראל, לקבר ישראל. אני שולח את תנחומיי למשפחה ובעצם לכל עם ישראל. יהיה זכרו ברוך תמיד.
היו"ר מאיר כהן:
אמן.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
ולנושא שלנו, של האי-אמון. היושב-ראש, מתחילת השנה נרצחו 22 אזרחים, אבל האזרחים האלה הם ערבים. לכן אומרים: נרצחו 22 ערבים מהתחלת השנה. ואני אומר לך, ברגע שנפסיק להגיד "נרצחו ערבים" ונתחיל להגיד "נרצחו אזרחים ישראלים", אולי התפיסה של המשטרה, התפיסה של הממשלה, התפיסה של מקבלי ההחלטות, תשתנה. רק בשבועיים האחרונים אב ובנו נרצחו, סרטון של הוצאה להורג, נער בן 17, אישה. אני ציפיתי שהנושא יזעזע את הממשלה. כל מקרה של רצח יקפיץ את השר לביטחון לאומי לאירוע לראות מה קורה, איך מתקדמים בחקירה, מה אנחנו עושים להפסיק את זה, אבל השתיקה שולטת בעניין. זה לא כישלון. השר, זה לא כישלון, זה קריסת מערכות, זה איבוד שלטון, זו טריטוריה מסוימת שאין לנו שליטה עליה, ומי ששולט שם זה ארגוני הפשע, העבריינים, הרוצחים, לוקחי הפרוטקשן. זה בדיוק מה שקורה היום בחברה הערבית. היום אני יושב בוועדה לביטחון לאומי בדיון בנושא הגדרת ארגוני פשע כארגוני טרור – לפני שאני אדבר על הדיון עצמו – ואני מקבל הודעה. אני מסתכל על ההודעה. תוך כדי דיון שולחים לי מטמרה סרטונים של ירי באמצע היום ליד בית ספר, בכניסה של ילדים לבית ספר, ואף אחד לא נעצר. בנס לא נהרגו ילדים שם. בנס אף אחד לא נפצע. וכאילו כלום לא קרה. תארו לעצמכם מקרה כזה ברעננה, בתל אביב, בקריות, שעבריינים מגיעים ויורים ליד בית ספר, עבריינים. היו סוגרים את כל האזור, מעלים מסוקים, מחפשים בכל פינה למצוא את אותם יורים. אבל זה בטמרה, זה לא מעניין אף אחד. זה לא מעניין אף אחד כי זה לא קרוב אליהם. אבל היום בדיון הגיע ראש מועצה יהודי שאמר שאצלו משלמים פרוטקשן. שאצלו, חברת הסעות שהסיעה את הילדים – ילדים לא הלכו לבית ספר, כי עבריינים שרפו את האוטובוסים של אותה חברה שזכתה במכרז אצלו. הוא אמר: אצלי, אני שומע כל יום ירי. ואצלי, כמה ניידות יש, לכל האזור? שתי ניידות. לאזור ענק. אם ניידת אחת מטפלת באירוע וניידת שנייה נמצאת באזור רחוק – אין לו משטרה בכלל. זה ראש מועצת רמת ישי, ראש מועצה יהודי, שמדבר על פרוטקשן אצלו. שהמחירים אצלו גבוהים יותר, כי כל מי שרוצה לעבוד אצלו אומר לו: תשמע, אתה באזור מסוכן, אני רוצה 15% נוספים. והיום בדיון בוועדה מדברים על זכויות האזרח. מדברים על זה – מה פתאום לחלט לעבריינים את הרכוש, את הכסף שמוצאים? אנחנו צריכים עוד כוח אדם בשביל זה. אבל שוכחים שאותם עבריינים הם הרוצחים. אותם עבריינים מטילים אימה היום על כל החברה הערבית. ואם אנחנו נחלט להם את הרכוש, את הכסף, ולא נאפשר להם לזוז – נמנע מאותו נער, מאותו צעיר בן 20, להיכנס לעבריינות. כי היום הוא לא הולך לעבוד, כי הוא יודע שהוא יכול לקבל כסף קל, והוא נוסע עם אוטו ששווה 400,000 שקל, מטייל בחו"ל וחוזר, עושה מבצע וחוזר עוד פעם לטייל בחו"ל ולנהוג באוטו שלו. הגיע הזמן שהממשלה הזאת תעבה את המשטרה עוד ועוד. כי מהדיונים אני שומע שחסרים לנו הרבה שוטרים. אפילו שוטרי סיור, חסרים לנו יותר מ-20% מכוח האדם שצריך להיות. צריך לעשות הכול כדי לעבות את המשטרה, לתת לה את כל הסמכויות, את כל הכוח, את כל מה שדרוש על מנת להתגבר על העבריינות שמשתלטת היום בחברה הערבית, ובישראל, בכל ישראל, אני חושב, אין היום מקום נקי מעבריינות. ולנושא השני שאני רוצה לדבר עליו. קיבלתי מכתב מיושב-ראש פורום ראשי הרשויות הדרוזיות יאסר גדבאן – בטח השר מכיר אותו, כי יש לו הרבה מתפקדים ביישוב שלו – הוא יהלום, הוא ציר מאוד חזק. הוא שולח לי את המחיר של חלקות לחיילים משוחררים. אני רוצה להגיד לך, השר, מה ששיווקנו ב-2022 – כשאני הייתי שר במשרד האוצר והעברתי כסף למשרד השיכון, קרוב ל-550 מיליון שקל, על מנת להוזיל חלקות לחיילים משוחררים – מה ששווק ב-200,000 שקל – 200,620 שקל, אני אהיה מדויק – משווק היום ב-638,000 שקל. אתם מתארים לעצמכם? יותר מ-300%, משנת 2022 עד היום, העלו לחיילים משוחררים דרוזים את החלקות. זה משהו בלתי נתפס. אותו חייל משוחרר, שאנחנו רוצים לעזור לו, לסבסד לו את החלקות, לתת לו את האפשרות לבנות את הבית שלו, אותו מילואימניק שחוזר ורוצה לבנות את הבית שלו, שתהיה לו אפשרות לקנות את החלקה שלו – הממשלה הגרועה הזאת העלתה את זה ביותר מ-300%. 638,000 שקל, מה שהיו קונים ב-200,000 שקל. זה מעמסה על חיילים משוחררים, על אנשי מילואים, על אנשים שעובדים בשביל להתפרנס, והם לא יכולים לבנות את הבית שלהם. ועוד – הממשלה הגרועה הזאת מביאה את החוק של 1.5% על אדמה שאתה לא יכול לבנות עליה. אתה יכול לבנות עליה, אבל אתה לא בונה. אתה צריך לשלם 1,5%. זה היה צריך להגיע היום להצבעה, נדחה ליום רביעי בגלל סכסוך פנימי בתוך הקואליציה. אבל אני אומר לכם, החוק הזה של 1.5% לא יעבור. לא ניתן שיעבור בשום מצב.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. אדוני השר, באמת תבדוק אם אכן המינהל שילש את המחיר.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לא, לא. מכתב של – הכי קרוב אליו, מתפקד חזק. יש מתפקדים חזקים, הוא יודע ומכיר אותו - - -
היו"ר מאיר כהן:
אני מזמין את חבר הכנסת ווליד טאהא לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה, כבודו, עשר דקות לרשותך.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה רבה, מכובדי היושב בראש. אני רוצה להתחיל מביקור שערכו משפחות נרצחים, אדוני השר, כאן במשכן הכנסת, היום, לפני שעתיים. הם גם נשאו דברים לתקשורת. הגיע קאסם עווד מהיישוב מזרעה בצפון. הוא איבד, הוא שכל את בנו ד"ר עבדאללה עווד לפני שנה בערך. עד עכשיו, כל מה שהוא קיבל מהמשטרה - - -
היו"ר מאיר כהן:
זה הרופא?
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כן, הרופא שנרצח מול מטופליו, ממזרעה בצפון. ואין לאבא שום פרטים, הם לא סיפקו לו שום פרטים על התקדמות בחקירה, והוא מחכה לזה. הגיעה גם ח'תאם אבו פנה, מהיישוב כפר קרע, שאיבדה, שכלה את בנה פראס. הגיע גם ח'יר-אללה אבו-סאלח, מהעיר סח'נין, ששכל את בנו עלי. הם אמרו דברים מאוד נוקבים ומאוד קשים. הורים לבנים שנרצחו באכזריות, הם מחפשים צדק, מחפשים פתרון לכל הכאוס הזה שמשתולל בחברה הערבית, לצערנו, ללא טיפול הולם. הנושא השני – אני ארצה לנצל את ההזדמנות שאתה נמצא כאן, השר אמסלם. אני דיברתי על הנושא לפני כמה ימים, אדוני היושב-ראש, אתה ניהלת גם אז את המליאה, דיברתי על המשבר החמור של הקאדים השרעיים בירושלים. אז השר הממונה הוא השר אמסלם.
היו"ר מאיר כהן:
שניים על 10,000 תיקים.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אחד. שכחת, אחד. אז אמרתי את הנתונים, השר אמסלם. אמרתי שבית הדין השרעי בירושלים משרת את האוכלוסייה הגדולה ביותר מבין כל בתי הדין השרעיים בארץ. בבית הדין עד לפני כמה חודשים כיהנו שני קאדים שרעיים. אחד יצא לפנסיה, נשאר קאדי שרעי אחד, שמשרת את בית הדין השרעי הגדול ביותר שנותן שירות, מבין כל בתי הדין השרעיים. אמרתי בדברים שלי, השר אמסלם, ששופט במדינת ישראל מטפל בממוצע בשנה ב-1,000 תיקים; הקאדים השרעיים מטפלים בממוצע ב-2,500 תיקים; אבל הקאדי הזה בירושלים מטפל ב-10,000 תיקים שנפתחים כל שנה. כל שנה נפתחים 10,000 תיקים, ויש קאדי שרעי אחד, שצריך לטפל גם בתיקים שלו וגם בתיקים שנפתחים. בית הדין סובל גם ממחסור בכוח אדם ובעוזרים משפטיים. כלומר, אדוני השר, אני מבין שהנושא אוטוטו מגיע לבית המשפט העליון. אז תעשה מעשה, אדוני השר, ותפטור את כולנו מהסוגיה הזאת. למה צריך בג"ץ שיורה לך לממש את הזכות שלך למנות ארבעה תקנים שיש לך ביד? יש לך ביד, ויש לך על השולחן. לעשות את זה ולעשות את זה מייד. אני פונה אליך שוב, השר אמסלם. אנחנו דיברנו איתך בנושא הזה יותר מפעם אחת. תממש את הסמכות שלך למנות קאדים שרעים בבית הדין השרעי בירושלים, ותפטור גם את עצמך וגם את בית הדין וגם את כולנו מלחכות עד פסיקת בג"ץ בעניין. הנושא השלישי הוא הצעת האי-אמון. אדוני השר, כל הזמן דיברנו על למעלה מ-12,000 מורים מובטלים בחברה הערבית. אני מניח ששמעת את המספר הזה כבר כמה וכמה פעמים. המספר הזה מלווה אותנו זה שנים ארוכות. עד עכשיו לא נעשו צעדים ממשיים לטפל באמת בסוגיה, ולאפשר לאנשים האלה, שהשלימו את כל החובות שלהם, לעסוק בהוראה – גם להוציא תואר, גם להוציא תעודת הוראה וגם להירשם במערכת המיקוד של משרד החינוך. חלק מהם מגיע מהצפון עד הנגב. הם נוסעים 150 קילומטרים, לפעמים נשים, ונשים בהיריון. בקיצור, עוברים סיוטים שלמים בכל יום מחדש, והנושא הזה עדיין מלווה אותנו, ולא מצא את פתרונו. אני רוצה להוסיף על המספרים האלה, אדוני היושב-ראש, משכילים ערבים מובטלים. אם יש לנו למעלה מ-12,000 מורים, אני רוצה לבשר בשורה רעה על אלפי רופאים שמסיימים את כל החובות שלהם ומשלימים את כל מה שהם צריכים להשלים כדי לעסוק ברפואה, ומתחילים להיות רופאים מובטלים. אני מדבר על אלפי רופאים, אולי כ-3,000 רופאים – השר, בזמן שבמדינת ישראל יש מחסור גם ברופאים וגם במורים. אני מדבר, אדוני היושב-ראש, על שני מקצועות שבשניהם יש מחסור, בחברה היהודית – גם מורים וגם רופאים. לנו, בחברה הערבית, יש גם מורים וגם רופאים שמתווספים עכשיו למעגל האבטלה, וחבל. יש לנו פתרונות בידיים, אבל משום מה, משום מה, כל סוגיה שקשורה לחברה הערבית הולכת בקושי. לא מוצאים פתרונות, כמובן שלא רוצים. אני אומר שלא מוצאים פתרונות – הכוונה שלי היא שלא רוצים באמת למצוא פתרונות. לסיים רפואה, אדוני היושב-ראש, בתנאים של החברה הערבית עולה להורים מאות אלפי שקלים. מאות אלפי שקלים. תאר לעצמך רופא שלומד בירדן, או בכל מקום אחר בעולם – משלמים הון תועפות כדי שהבן שלהם יחזור לארץ עם תעודת רופא. הם חוזרים לארץ עם תעודות רפואה, אבל לצערנו, הם מתחילים להתווסף למעגל האבטלה שאנחנו מכירים מתחומים אחרים. אני לא רוצה לדבר על גל הגזענות נגד הרופאים שמתחיל להישמע מעל דוכן זה, ואתה ודאי נחשפת לכמה נאומים שנוטפים רעל כלפי רופאים אלה, בטענה שלמדו באוניברסיטה X או Y. גם אם המספרים שלהם בודדים, לעומת האלפים שאני מדבר עליהם – אני מדבר על התופעה עצמה. התופעה עצמה – השיח הגזעני שמתחילים להפנות גם כלפי רופאים שעושים עבודת קודש עבור כולנו. רופא שמטפל ביהודים, בערבים ובאחרים – לא מעניין אותו מה הזהות של המטופל. הוא מטפל בו במסירות, עושה את כל מה שמוטל עליו ערכית וחוקית ומוסרית. בסך הכול, הם עושים טוב לכולנו. גם בסוגיה זו – אדוני השר, אתה בוודאי יכול להשפיע גם בעניין הזה. אנחנו לא צריכים להתחיל לצבור אבטלה בכל תחום שסטודנטים ערבים מסיימים בו – היינו בסרט של המורים ועכשיו אנחנו בסרט של הרופאים, ולך תדע מה הלאה. יש פתרונות, אבל צריך רצון טוב כדי לממש את הפתרונות האלה. תודה רבה, היושב-ראש.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. אנחנו כולנו מגנים כל ביטוי של גזענות נגד ערבים באשר הם, ובטח כנגד רופאים. אני חייב לציין שעכשיו אני מטופל אצל רופא ממוצא ערבי. הוא מצוין, וכיף להגיע אליו. אני רואה את בית החולים מלא ברופאים יהודים וערבים, שעובדים יפה מאוד. אתה יודע, גזענים יש בכל מקום. תפקידנו להילחם בהם. אדוני השר, בבקשה, אתה עונה בשם הממשלה. בבקשה, כבודו, לך אין הגבלה בזמן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שהיום הוא יום היסטורי. באמת, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
היו"ר מאיר כהן:
אמן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אנחנו, בכלל, במדינתנו יש לנו רגעי עצב ושמחה שכל הזמן מהולים אחד בשני. לכן אנחנו חוגגים – בדרך כלל אנחנו עושים; מייד אחרי יום הזיכרון, יש לנו את חג העצמאות. וזה לא בכדי. התבשרנו לפני כשעה וחצי שגיבור ישראל רן גואילי, זיכרונו לברכה, גיבור ישראל, הרוג מלכות, הושב בחזרה למדינת ישראל לקבורה בארץ הקודש. קודם כול, בשם עם ישראל – אני מניח שעל זה אין מחלוקת – אנחנו מחבקים את משפחת גואילי ושולחים להם תנחומים מעומק ליבנו.
היו"ר מאיר כהן:
משפחה אצילה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
משפחה באמת אצילת נפש, וכל המשפחות בעצם הן אצילות נפש. כל מי שבוודאי היה חטוף, או שיש לו בן שנפגע במלחמה הזאת. אנחנו באמת, עם ישראל כאן – יש לו תמיד רגע, בדברים האלה, רגע של לכידות שבאמת שולח הרבה חום ואהבה. אנחנו, כמובן, מודים לקדוש ברוך הוא. דרך אגב, זה היה נס. אנחנו חוזרים אחורה. אדוני היושב-ראש, לפני כשנתיים, ב-7 באוקטובר – מי פילל ומי מילל. אני מניח שאפילו אחד במדינת ישראל לא חלם שנגיע לרגע הזה, שכל חטופינו חזרו בחזרה למדינת ישראל. מי למשפחתו, ומי, לצערי הרב, לקבר ישראל. באמת, אנחנו רוצים להודות לבורא עולם – דרך אגב, אני רואה בזה נס גלוי – על כל הניסים שאתה עושה לנו. בוודאי, אני רוצה להודות לחיילי צה"ל. הציבור לא יודע כל כך שזה מבצע שמתבצע כבר מספר ימים, לחפש אותו. צה"ל ומדינת ישראל לא חסכו שום מאמץ, ובאמת עשו עבודה קשה, סיזיפית, מורכבת מאוד; בוודאי לאנשים שלא רגילים לחפש גופות בקרקע. באמת, לכל גיבורינו החיילים, לכל זרועות הביטחון, אנחנו רוצים להגיד לכם תודה רבה מקרב לב. לכן, אדוני היושב-ראש, היות שמבחינתי זה באמת יום היסטורי, החלטתי, חשבתי שהבית יתכנס סביב זה. כולנו נוריד – אפילו לדקה, לשעה – את המחלוקות בינינו, ובואו נדבר טוב. אבל כנראה שזה לא קרה. לכן, בעצם החלטתי שלא אענה להצעות אי-אמון ואאחל לכל עם ישראל רק בשורות טובות.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. תודה רבה. נעבור לדיון. חברת הכנסת דבי ביטון.
קריאה:
- - -
היו"ר מאיר כהן:
זאת זכותו של השר, והכול בסדר גמור. שלוש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה.
דבי ביטון (יש עתיד):
כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, היום הוא בהחלט יום מרגש. עם כל העצב, יש גם שמחה בלב. ברשותך, כבוד היושב-ראש, נעשה ברכה קטנה: ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, המלך הטוב והמיטיב. באמת תודה לבורא עולם שנזכה להביא לקבורה את רן. כבוד היושב-ראש, היום הייתה אמורה לעלות בקריאה ראשונה הצעת חוק תקציב 2026. תתפלא, אדוני היושב-ראש, הפעם היא לא נדחתה בגלל היועמ"שית או הפצ"רית; היא לא נדחתה בגלל אחריות לאומית ולא בגלל מצב ביטחוני או כלכלי, אלא בגלל סחיטה פוליטית. השותפים החרדים מבינים שגם הפעם הבטחות ראש הממשלה ריקות. חוק פטור מגיוס, ובשמו האמיתי חוק ההשתמטות, כפי שהתחייבו אליו, כנראה לא יעבור. וכשאין השתמטות, אין תקציב. כך נראית ממשלה שנשלטת בפחד. מריבות, איומים, כעסים בתוך הקואליציה; שרים שלא מדברים אחד עם השני; ושר אוצר אחד שמגלה מאוחר מדי על הדחייה. ואז מגיע מי שהוא תמיד המציל הלאומי, מציל האירוע, ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא כמנהיג עם דרך, אלא בכיבוי שרפות של קואליציה מתפוררת. זו לא ממשלה – זו מערכת הישרדות. המחיר הוא חמור. מנסים לחוקק חוק שמקדש אפליה בדם; דם אחד יישפך ודם אחר יקבל פטור. הילדים של הציבור העובד, המשרת, המשלם, הילדים של האחרים שיישארו מאחור. זה לא ערכי, זה לא מוסרי וזה בטח לא יהודי ולא ציוני. התקציב עצמו הוא לא תקציב של שיקום, לא תקציב של חיזוק הדרום והצפון, לא תקציב לניצולי השואה, לא תקציב לאנשים עם מוגבלויות ולא תקציב לעסקים ומשפחות שקורסים. זה תקציב סקטוריאלי, מפלה, שמזרים כסף למקורבים ומפקיר מערכות שלמות – רווחה, חינוך, בריאות. לכן אנחנו שוב בהצבעת אי-אמון. אי-אמון בממשלה שמפצלת את העם, שבורחת משוויון ומעדיפה הישרדות פוליטית על עתיד המדינה. מדינת ישראל ראויה ליותר, האזרחים שלנו ראויים ליותר, והילדים שלנו ראויים לביטחון, לשוויון ולתקווה. בנימה אישית, חבריי חברי הכנסת, שמעלים דאגה ששוב מוליכים אתכם שולל בנוגע לחוק ההשתמטות – אתם צודקים, לא יהיה לכם חוק. מפלגת יש עתיד תילחם במליאה, בוועדות וברחובות. אנחנו לא ניתן לחוק מפלה להתקיים. לכן, יש סיבה לדאגה שלכם.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. תודה רבה. חבר הכנסת איתן גינזבורג. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה. שימו לב לתמונות המרגשות שמגיעות מהרגעים שאיתרו וזיהו, זה פשוט מדהים. חיילי צה"ל, מדהים. שרון ניר, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת מנסור עבאס.
שרון ניר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, ברוך דיין אמת. רן גואילי, גיבור ישראל, זיכרונו לברכה, שב לקבר ישראל. ברגעים אלו ליבנו עם המשפחה ואנחנו מוסרים באמת חיבוקים ותנחומים. אפשר לומר שהמשימה של לוחמי צה"ל הושלמה. כל יום שעובר רק מחזק את העובדה שאין זכות לחוק ההשתמטות. אני אומרת לקואליציה, אתם מוזמנים לדחות את התקציב מיום שני ליום רביעי, אבל אף פעם לא תהיה זכות קיום לחוק ההשתמטות. חוק ההשתמטות לא יעבור את בג"ץ, וניירות העמדה של הייעוץ המשפטי מוכיחות, חד וחלק, שאין איך להגן על חוק השתמטות ועל השתמטות בשום צורה ודרך. את מה שאני חושפת כבר חודשים, במשך דיונים ארוכים בוועדת החוץ והביטחון, אמרו הרבנים בהקלטות בפה מלא: אף אחד לא יקום וילך לצבא. חוק ההשתמטות נועד אך ורק כדי להשיב 600 מיליון שקלים לתקציבי הישיבות ולקנות זמן. בינתיים הציבור המשרת ישרת יותר והמשתמטים ימשיכו להשתמט. חוק ההשתמטות שהקואליציה מנסה להעביר הוא סכנה קיומית לביטחון המדינה. אף אחד מחברי הקואליציה לא יוכל יותר להעמיד פנים. ההנהגה החרדית אמרה זאת במפורש: בסוף יהיה חוק, יהיו יעדים, ואז יתעלמו מאיתנו. החוק ייפול, ואחרי כמה שנים – נרוויח זמן. ממשלת 7 באוקטובר, על מי אתם עובדים? על הציבור? על הלוחמים? על המילואימניקים שכבר משרתים 400 ו-500 ימים? על אלה שמיועדים בעשור הקרוב לעשות שליש ימים בשנה מילואים? על משפחות המילואימניקים שנאנקות תחת הנטל? על הילדים שחזרו להרטיב בלילה וכבר זקוקים לחוסן נפשי? בשבוע שעבר נשלח מכתב של הרמטכ"ל, שאני רואה אותו לא פחות חמור מאזהרה אסטרטגית. המכתב הזה נשלח לדרג המדיני, והוא אומר שמחסור בכוח אדם יפגע בכשירות צה"ל. אבל גם מזה אתם ממשיכים להתעלם. נתניהו לא יוכל להגיד שוב שלא משכו בדש מעילו, שלא העירו אותו ב-06:29. לצה"ל חסרים 17,000 לוחמים ותומכי לחימה, וזה עוד לפני ששקללו את הצרכים של אוגדה מזרחית ואת החרמון הסורי. הצבא נאלץ כבר עכשיו להאריך את שירות החובה לחיילי הסדיר, לאלו שמשרתים, ל-36 חודשים. במקום להרחיב את מעגל המשרתים, אתם מרחיבים את מעגל המשתמטים. זה החוק.
היו"ר מאיר כהן:
תודה
שרון ניר (ישראל ביתנו):
ממשלה שמחוקקת חוק השתמטות היא ממשלה שכשלה ערכית ומנהיגותית וצריכה ללכת הביתה. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת מנסור עבאס. יש לנו בדיחה, אל-וזיר.
טלי גוטליב (הליכוד):
רוצה מישהו מיש עתיד שיהיה איתך? מנסור, שמעתי שהצעתם ליואב סגלוביץ'.
היו"ר מאיר כהן:
טלי. בבקשה, אדוני.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אזרחי מדינת ישראל, היהודים והערבים, אני קורא לכם להשתתף במאבק הצודק, הראוי, למיגור הפשיעה והאלימות, כדי שנוכל יחד להביא את ממשלת ישראל לקיים את המחויבות שלה ואת אחריותה לשמור על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל ולשמור על הביטחון האישי של כל אזרח ואזרח, וגם למנוע את ההשתלטות של ארגוני הפשע הכלכלי במיוחד על חיי האזרחים הערבים, על העסקים, על הרשויות המקומיות. פשע, פרוטקשן, איומים, סחיטה. ועדיין, ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו והשר בן גביר לא נענים, לא לדרישות שלנו ולא למחויבות שלהם כממשלה וכמשרד לביטחון לאומי. ההשתתפות הזאת, של כל אזרחי המדינה, היהודים והערבים, ביחד במחאות – אדוני היושב-ראש, בסח'נין הייתה ההפגנה הכי גדולה אולי בהיסטוריה של החברה הערבית בעשורים האחרונים. אבל הלכתי בהפגנה, ולאורך כל הדרך, ממזרח למערב סח'נין, המון משפחות יהודיות, משפחות ואזרחים - -
היו"ר מאיר כהן:
שבאו.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
- - שבאו. והתחברו ביחד, והלכו לאורך כל ההפגנה. ולכן זה מרשים מאוד, זה נוטע תקווה בליבם של כל אזרחי המדינה, ויש ציפייה שגם בתל אביב, בהפגנה של יום שבת, גם אזרחי מדינת ישראל היהודים יתגייסו ביחד עם האזרחים הערבים כדי למחות על ההפקרות של ממשלת ישראל ולהביא אותה לקבל החלטות מעשיות. הצעד הראשון, אדוני היושב-ראש, שראש הממשלה מתבקש לעשות, זה לפטר את השר לביטחון לאומי בן גביר. זהו הצעד הראשון בתוכנית מיגור הפשיעה והאלימות. כנראה עם השר הזה אי-אפשר להשיג אף הישג אחד בתחום הזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
מתי יהיה לך אומץ להגיד לערבים: תביאו את הנשק, תתפרקו מהנשק. מתי יהיה לך אומץ? מתי? מתי?
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
הוא למעשה משדר חוסר אכפתיות וחוסר אחריות.
טלי גוטליב (הליכוד):
תגיד להם: בואו, תתפרקו מהנשק, תפסיקו לרצוח כל היום.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ולכן ביום שבת הקרובה נתכנס כולנו, יהודים וערבים, בתל אביב, כדי להפגין למען מיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית ובישראל בכלל. תודה רבה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
טלי גוטליב, את מוזמנת להיות איתנו בשבת.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת כסיף.
טלי גוטליב (הליכוד):
אנחנו היהודים לא מפחדים לומר שאנחנו - - - אני לא אלך איתך לשום מקום. אני ואתה לא נעמוד בשום מקום ביחד.
היו"ר מאיר כהן:
טלי, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
מי שאומר שהוא מתנדב במועצת השורא ורוצה להביא עליי שריעה, אני לא אעמוד איתו בשום מקום.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בואי, בואי איתנו ביום שבת.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה אדם מסוכן, אין לך אומץ, ואתה לא דואג לחברה הערבית.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
בואי איתנו.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
היו"ר מאיר כהן:
טלי, טלי, בבקשה. טלי, בבקשה, זהו. זהו, טלי, זהו. אומרים במרוקאית: אסדימאכ – מה קרה?
טלי גוטליב (הליכוד):
כל היום הוא אומר - - - בעברית, באל-ג'זירה - - -
היו"ר מאיר כהן:
זהו, זהו, זהו. טלי, אני לא רוצה לקרוא אותך, לא עכשיו. זהו. בבקשה, כסיף.
סימון דוידסון (יש עתיד):
טלי, פעם אחת ישבת עם מנסור עבאס? פעם אחת ישבת איתו לשיחה? פעם אחת שתית איתו קפה, ושיחה?
טלי גוטליב (הליכוד):
לא יושבת איתו. אני לא יושבת איתו. אני לא אשב עם תומך הטרור הזה. אף פעם. אף פעם.
היו"ר מאיר כהן:
סימון דוידסון, אני מודה לך על העזרה. בבקשה, אדוני.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הלוואי שהיו עוד כמוהו. את לא מבינה בכלום.
טלי גוטליב (הליכוד):
עם אף תומך טרור אני לא יושבת. אף תומך טרור לא מסתכל לי בתוך העין, שמעת?
סימון דוידסון (יש עתיד):
הכול זה סטיגמה.
היו"ר מאיר כהן:
סימון.
טלי גוטליב (הליכוד):
אף תומך טרור. הסטיגמה היא שלך, אתה עיוור. עיוור. הוא משתמש בך.
סימון דוידסון (יש עתיד):
- - -
היו"ר מאיר כהן:
סימון, זהו.
סימון דוידסון (יש עתיד):
פעם אחת שבי איתן לקפה.
היו"ר מאיר כהן:
סימון דוידסון, אתה סגן יושב-ראש. תירגע.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
הוא לא מצליח לגנות את חמאס. איזה קפה?
סימון דוידסון (יש עתיד):
הוא הראשון שגינה את חמאס. מה אתה מבלבל את המוח?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
לא נכון. לא נכון. הוא לא גינה. הוא לא גינה.
טלי גוטליב (הליכוד):
תסתכל באל-ג'זירה בעצמך.
סימון דוידסון (יש עתיד):
- - -
היו"ר מאיר כהן:
סימון, זהו. טלי, בבקשה. אדוני סגן השר, שלום לך. בבקשה, עופר.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו כבר לא שואלים את עצמנו מה נעשה כשנהיה גדולים, אלא האם נהיה גדולים. את השאלה המצמררת הזאת שאלה הילדה אלין בת ה-14 באוהל המחאה בסח'נין נגד הפשע המאורגן ונגד הממשלה והמשטרה, שמאפשרות, שלא לומר מעודדות, אותו. ביום חמישי האחרון, יצאו כ-100,000 איש לרחובות סח'נין בדרישה אנושית בסיסית: די לפשיעה ודי להפקרה, רוצים חיים נורמליים. אבל הממשלה הזאת לא רוצה להקשיב ולא רוצה לפעול, רק להסית. כל פעם שהעלינו כאן במליאה את נושא הפשיעה ודרשנו מראש הממשלה לפעול נגד העבריינים, כמו תקליט גזעני שבור נשלח אחד משריו הכהניסטים להסית נגד החברה הערבית ולהאשימה בתרבות של אלימות. עשרות האלפים שהגיעו לסח'נין הוכיחו מי הם בני התרבות ומי הם חסרי התרבות. בסח'נין, ובערים נוספות בעקבותיה, בלטה תרבות של מחאה אזרחית, תרבות של סולידריות, תרבות של מאבק בדרכי שלום נגד דרך האלימות, וגילינו עד כמה חסרי התרבות נתניהו וסריסיו, חרדים ממנה.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אדוני היושב-ראש, האמירות האלה - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
לא יכול להגיד "סריסיו". לא יכול להגיד.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
בשבת נורה למוות ג'מאל מזאוי בנצרת.
טלי גוטליב (הליכוד):
הוא לא יכול להגיד את זה. שיגיד לחברים שלו - - -
היו"ר מאיר כהן:
הוא מסיים תכף.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
שם המשטרה לא הייתה. היא הייתה עסוקה ברדיפת מפגינים כנגד הפשיעה בכפר יאסיף, ואף עצרה את חברי שאדי שווירי ראש המועצה לשעבר. המשטרה מובלת בידי שר גזען, עבריין, תומך טרור מורשע - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - אתה תומך טרור - - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - שמאמין, עדיין, שערבי טוב הוא ערבי מת. זו, ורק זו, הסיבה להתעלמותה ממכת הפשיעה והתמקדותה דווקא בדיכויים של אלה המוחים נגדה. אבל את המחאה הזאת לא תצליחו לדכא. ביום שבת הקרוב תתקיים הפגנה בתל אביב ביוזמת ועדת המעקב העליונה. אני קורא מכאן לכל הכוחות הדמוקרטיים בחברה היהודית, ארגוני העובדים, האקדמיה, תנועות הנוער וארגוני המחאה נגד הממשלה: הצטרפו אלינו בשבת. ביחד, במאבק משותף, בשותפות ערבית-יהודית, נמשיך לזעוק נגד ארגוני הפשע, בעיקר נגד המסוכן והקטלני שבהם, ממשלת הדמים בראשות הנאשם, שגם מבוקש בהאג בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
- - - תתבייש. עוכר ישראל. עוכר ישראל.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
מילה אחרונה, ברשותך. מילה אחרונה. אדוני, היום היו פה משפחות שכולות שאיבדו את היקר להן מכול. ובזמן שעמדו ובכאב עז דיברו על הכאב שלהן, על מה שהם עברו, עברה חברת כנסת בזויה, מרושעת, שקרנית - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני, הוא מדבר אליי.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
- - וצרחה עליהם, על המשפחות השכולות: תאספו את הנשק.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא משפחות שכולות. חוצפן שכמוך.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אתה תומך טרור.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
אין תחתית לגועל.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אתה תומך טרור ארור.
היו"ר מאיר כהן:
חבר הכנסת כסיף, זהו.
טלי גוטליב (הליכוד):
משווה את משפחת נרצחים למשפחה שכולה. שטוף את הפה שלך לפני שאתה - - -
היו"ר מאיר כהן:
חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
תומך טרור, יש לך מזל שאתה בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אם היית חי בסוריה, לא היית נמצא כאן, תאמין לי.
היו"ר מאיר כהן:
אלמוג, אלמוג, אתה סגן שר. אתה תכף עולה לסכם.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
כן, אדוני.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, שלוש דקות יש לך.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - למשפחה שכולה.
היו"ר מאיר כהן:
טלי, טלי, טלי.
נעמה לזימי (העבודה):
אי-אפשר שלא לומר: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
היו"ר מאיר כהן:
רגע, רגע, הפריעו לך. טלי, אני מבקש.
נעמה לזימי (העבודה):
תקרא לה קריאה. לא הבנתי, היא חסינה?
היו"ר מאיר כהן:
זה בסדר גמור. היא לא חסינה.
נעמה לזימי (העבודה):
נראה לי שכן, מאיר.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, דברי.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - שאוהבים להפחיד אתכם, היו"רים - - -
היו"ר מאיר כהן:
טלי, אז עכשיו אני קורא אותך בקריאה ראשונה, כי את באמת מפריעה.
נעמה לזימי (העבודה):
הזמן שלי עובר.
היו"ר מאיר כהן:
לא, לא, את תקבלי. נעמה לזימי, תקבלי את זמנך, אל תדאגי.
טלי גוטליב (הליכוד):
מחיאות כפיים - - -
היו"ר מאיר כהן:
זהו. את בקריאה ראשונה. תודה. בבקשה.
נעמה לזימי (העבודה):
אפילו לברך על רגע היסטורי אי-אפשר פה. אבל אני בכל זאת אברך, כי חשוב לציין את זה כאן, ונציין את זה כאן: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אין יותר חטופים ישראלים בעזה. תודה לאל, תודה ללוחמים, תודה לגיבורים. תודה שהחזירו את רן גואילי, גיבור ישראל.
טלי גוטליב (הליכוד):
תודה לראש הממשלה.
נעמה לזימי (העבודה):
אם את רוצה להודות לראש הממשלה, בואי נודה לו גם על החטיפות, טלי גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
נעמה לזימי (העבודה):
בואי נודה לו על 7 באוקטובר, אם את רוצה להודות לו. אין חד-צדדי. יש מימון חמאס - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - -
נעמה לזימי (העבודה):
- - יש לשכה שעובדת אצל קטר. זאת האמת. אבל אנחנו קודם כול אומה שיכולה רגע לנשום. חזר אלינו רן גואילי. עכשיו אני רוצה לדבר על השר הקרימינל יריב לוין וממשלת האנרכיסטים.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אדוני היו"ר, אדוני היו"ר - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל למה להסית ככה? למה ככה?
נעמה לזימי (העבודה):
אני אגיד. יריב לוין החליט שאם - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
היא לא יכולה לקרוא לו ככה מעל בימת הכנסת.
נעמה לזימי (העבודה):
אני מבקשת לדבר. סליחה, תעצור, אני לא יכולה ככה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אדוני, לא הכול מותר.
היו"ר מאיר כהן:
נעמה, אם את עומדת ואומרת דברים מהסוג הזה, אנשים - - -
נעמה לזימי (העבודה):
השר יריב לוין הוא קרימינל, מאיר.
טלי גוטליב (הליכוד):
היא לא יכולה להגיד דבר כזה - - -
היו"ר מאיר כהן:
בסדר, אני לא - - -
נעמה לזימי (העבודה):
אני לא אומרת שקר. בוא, אנחנו מדברים פה אמת.
היו"ר מאיר כהן:
אני לא מפסיק אותך, אבל אל תתפלאו שיש תגובות. בבקשה, תמשיכי.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
מה זה - - - הזה?
נעמה לזימי (העבודה):
קרימינל תחת ארגון פשע שנקרא הליכוד החליט עכשיו לא להקשיב יותר לייעוץ משפטי לממשלה. אין כזה.
טלי גוטליב (הליכוד):
היא לא יכולה להגיד - - -
נעמה לזימי (העבודה):
זאת אומרת, פיצול היועמ"שית – לא מספיק לו; לא להכיר ביועמ"שית – לא מספיק לו; לא לכבד פסיקת בג"ץ שמחייבת אותו להכיר בקיומה – לא מספיק לו; להחליף לה מנעולים – לא מספיק לו. עכשיו הוא החליט שעצם הייעוץ המשפטי לממשלה כבר לא קיים, כי אם אין פרשנית של החוק, אז אין גם חוק, נכון? זה לא קרימינל, תגיד לי? מה, אני אומרת משהו לא נכון?
טלי גוטליב (הליכוד):
את לא תגידי שהוא קרימינל. את לא תגידי.
נעמה לזימי (העבודה):
זה בן אדם שצריך להיות במעצר. בן אדם שהחליט לא לציית לחוק, שר המשפטים בישראל.
טלי גוטליב (הליכוד):
את הקרימינלית. את קרימינלית.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
את הבערת צמיגים באיילון.
נעמה לזימי (העבודה):
הוא לא רק חשוד בהפרת אמונים – הוא פורע חוק. ואני אגיד את הדברים האלה, לא תשתיקו אותי.
היו"ר מאיר כהן:
טלי, טלי. טלי, קריאה שנייה. קריאה שנייה.
נעמה לזימי (העבודה):
את האמת נאמר. את האמת נאמר.
היו"ר מאיר כהן:
נאמרו כאן דברים הרבה יותר קשים.
נעמה לזימי (העבודה):
בדיוק.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא - - - מעולם לא אמרתי דברים כאלה.
היו"ר מאיר כהן:
רגע. די. די.
נעמה לזימי (העבודה):
ממשלה שמבטלת את המגבלות שמחייבות אותה והאמת לא נוחה לה. לא נוח לה. ומשתיקים אותי כאן – על מה? זאת קרימינליות של ארגון פשע, טלי גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
תקשיבי, את רשעית.
נעמה לזימי (העבודה):
אתם מפרקים את מוסדות החוק והשלטון. אתם חבורה של עבריינים, כן.
טלי גוטליב (הליכוד):
רשעית, שקרנית - - - לכי לבוס שלך.
נעמה לזימי (העבודה):
גם את לא התייצבת לחקירה, טלי גוטליב. גם את. גם את.
טלי גוטליב (הליכוד):
לכי לבוס שלך. לכי לבוס שלך, שאומר שאנחנו שולחים חיילים לרצוח תינוקות.
נעמה לזימי (העבודה):
חשפת שם של איש שירות ביטחון כללי, את בושה. זה שמנרמלים אותך פה – לא עליי. המלאכית של האנסים.
טלי גוטליב (הליכוד):
לכי, לכי.
נעמה לזימי (העבודה):
לא פלא. לא פלא שמקדמים מישהי כזאת, כן? בדיוק בדמותם ובצלמם.
טלי גוטליב (הליכוד):
שפחה של יאיר גולן. שפחה. שפחה של יאיר גולן.
היו"ר מאיר כהן:
הוספתי לך זמן.
נעמה לזימי (העבודה):
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
שפחה. שפחה של יאיר גולן.
נעמה לזימי (העבודה):
את לא תקראי לי "שפחה". את מלאכית של אנסים. אל תקראי לי "שפחה".
טלי גוטליב (הליכוד):
שפחה. שפחה.
היו"ר מאיר כהן:
טלי. טלי, אני מבקש.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה מה שהיא אומרת לי זה בסדר?
היו"ר מאיר כהן:
טלי, תפסיקי. טלי, תפסיקי.
נעמה לזימי (העבודה):
אני יכולה – לא תקראי לי "שפחה". את יכולה ללמוד ממני איך להיות נורמטיבית.
טלי גוטליב (הליכוד):
שפחה. שפחה של יאיר גולן.
נעמה לזימי (העבודה):
את יכולה ללמוד ממני איך לכבד את האמונה הזאת ואת המדינה, את החוק.
טלי גוטליב (הליכוד):
שפחה.
נעמה לזימי (העבודה):
את פשוט לא יכולה עם מאבק תקיף מולכם, ואני לא מפחדת ממך.
היו"ר מאיר כהן:
טלי, אני אפסיק את השיח הזה.
נעמה לזימי (העבודה):
עלק זאת שייצגה אנשים והשפילה נאנסות קוראת לי "שפחה". לא תשכתבי, טלי גוטליב.
היו"ר מאיר כהן:
נעמה, עוד עשר שניות, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
היא קוראת - - -
נעמה לזימי (העבודה):
שליחה של תעמולה והנדוס תודעה. את שליחת הפיכה, את סוכנת כאוס - - -
טלי גוטליב (הליכוד):
- - - ברוך השם. שפחה. שפחה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה.
נעמה לזימי (העבודה):
ויריב לוין הוא עבריין שנמצא בארגון פשע, זאת האמת.
היו"ר מאיר כהן:
נעמה, זמנך תם, תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
שפחה. שפחה.
נעמה לזימי (העבודה):
אני אגיד את זה, ולא תבטלו את החוק. לא תבטלו סעיף מרמה והפרת אמונים, לא תפטרו את היועמ"שית ולא תתנהלו בלי חוות דעת משפטיות.
היו"ר מאיר כהן:
נעמה.
טלי גוטליב (הליכוד):
שפחה של יאיר גולן. שפחה חרופה של יאיר גולן.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
מגינה על - - -
נעמה לזימי (העבודה):
תתביישי, הוא גיבור ישראל.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תתביישי לך. תתביישי לך - - - תתביישי לך.
היו"ר מאיר כהן:
יסכם סגן השר - - -
נעמה לזימי (העבודה):
סוכנת כאוס.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
תתביישי לך, איך את מדברת?
היו"ר מאיר כהן:
סליחה, אבי.
טלי גוטליב (הליכוד):
שפחה חרופה. שפחה חרופה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
את לא תדברי ככה עם חברת כנסת.
היו"ר מאיר כהן:
רגע, רגע, רגע. הוא לא רשום פה.
טלי גוטליב (הליכוד):
את שפחה חרופה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
בושה וחרפה. את לא תדברי ככה לחברת כנסת, מי את בכלל?
טלי גוטליב (הליכוד):
אמרת ששולחים חיילים לרצוח תינוקות כתחביב - - -
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
מה, אני יכול - - -
היו"ר מאיר כהן:
יוראי להב הרצנו, שב, בבקשה.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
יוראי, לא לקפוץ על השולחן.
היו"ר מאיר כהן:
בבקשה, אדוני.
טלי גוטליב (הליכוד):
שפחה של יאיר גולן.
היו"ר מאיר כהן:
טלי, זהו. את בשתי קריאות. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך. בבקשה.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. לפני 23 שנים - - -
היו"ר מאיר כהן:
סגן יושב-ראש הכנסת מיכאל ביטון, טיבי תמיד יפריע לך, אבל אתה – בבקשה.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אני תמיד אשם.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני 23 שנים נערכו הבחירות לכנסת ה-16. ראש הממשלה אריאל שרון הגיע לבחירות מתוך העוצמה של ניקוי הטרור משטחי A וערי יו"ש במבצע חומת מגן. כמה חודשים לפני הבחירות - - -
היו"ר מאיר כהן:
סליחה, אדוני. אני מבקש בצד ימין, אנשי יש עתיד, שקט שם. שקט שם. מישרקי, גם אתה. בבקשה.
אבי מעוז (נעם):
כמה חודשים לפני הבחירות הצהיר שרון בפני ועדת החוץ והביטחון שדין נצרים וכפר דרום כדין נגבה ותל אביב, מסר שעליו חזר במהלך מערכת הבחירות.
היו"ר מאיר כהן:
רון.
אבי מעוז (נעם):
על המסרים הללו באותן בחירות זכה הליכוד בראשות שרון בהישג מדהים וקיבל 38 מנדטים. לאחר הבחירות הוקמה ממשלת ימין, אבל אז הכול החל להשתנות. במסגרת תפקידי אז כמנכ"ל משרד השיכון, ניסינו לקבוע אזורי עדיפות לאומית בהתאם לאידיאולוגיה של הקואליציה ועל פי ערכי ההתיישבות שעליהם דיבר שרון לפני הבחירות. להפתעתנו, אדוני היושב-ראש, התחילו להיווצר כל מיני מכשולים בדרכנו. היה מי ששם לנו רגליים על כל מכרז ביהודה ושומרון. נדרש אישור של ראש הממשלה על כל תקציב לבנייה. הימין התבשם מממשלת הימין ומהאדים של האמירה של ראש הממשלה שדין נצרים כדין תל אביב, ולא שם לב למה שמתרקם, אבל הסוף המר ידוע.
היו"ר מאיר כהן:
אני אוציא אתכם. לא, זה מוגזם. מישרקי, אתה נכנס לתוך - - -
מירב בן ארי (יש עתיד):
גוב האריות.
היו"ר מאיר כהן:
אני רואה אותך שם.
מיכאל מרדכי ביטון (כחול לבן – המחנה הממלכתי):
מה יש למישרקי לחפש ביש עתיד?
היו"ר מאיר כהן:
נכון. בבקשה, אדוני. אני אוסיף לזמנך.
אבי מעוז (נעם):
כעשרה חודשים לאחר הקמת הממשלה חשף שרון את תוכניותיו להתנתקות מחבל עזה, החרבת היישובים שם ובצפון השומרון וגירוש המתיישבים. ההיסטוריה הזאת והאווירה ההיא מזכירים, לצערי, אחת לאחת את הסיטואציה והאווירה שבהן אנו נמצאים היום. כאז כן עתה, הממשלה היא ממשלת ימין על מלא. בראשה עומד ראש ממשלה חזק שניהל את המלחמה בצורה מצוינת, אם כי המלאכה טרם הושלמה באף חזית. אבל פתאום, כשהימין עדיין מתבשם מהגדרת הממשלה כימין על מלא-מלא, ישנה הסכמה למסירת הרצועה לניהול מרחוק על ידי רשות הטרור ותחת כנפי גוף בין-לאומי. פתאום ממשלת ישראל שותפה למתווה שמגדיר נתיב להקמת מדינה פלסטינית. בדיוק כמו בהכרזה על ההתנתקות, גם כאן המשמעות היא שאנחנו מכריזים קבל עם ועולם שלא מדובר בארצנו ובנחלת אבותינו, חלק מנחלת שבט יהודה, ואנחנו מוסרים חבלי ארצנו אלו לניהול מועצה בין-לאומית. אני משוכנע שאם חס וחלילה הניסיון האמריקאי בעזה יצליח, אזי השלב הבא מבחינת הממשל יהיה לכפות עלינו מגמה דומה גם ביהודה ושומרון, ואת האסון והנזקים שייווצרו מכך קשה לדמיין, אפילו לאחר שמחת תורה התשפ"ד.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה.
אבי מעוז (נעם):
אני מסיים, אדוני. ממשלת הימין על מלא מלא, תתעשתו ועצרו עכשיו, ובד בבד, בואו נקדם את החוק שלי להחלת ריבונות לקריאה ראשונה עכשיו. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה, אדוני. יסכם את הדיון סגן השר אלמוג כהן. בבקשה, אדוני.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, כעת, בדקות אלו, מובא לקבורה בישראל הגיבור של כולנו, אחי לנשק, לוחם יס"מ נגב רני גואילי.
היו"ר מאיר כהן:
אתה מכיר אותו?
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
כן, רני היה איתי ביחידה. באותו בוקר ארור וקשה, רני, עם כתף פצועה, מרגע שקיבלו את ההקפצה - - -
היו"ר מאיר כהן:
אני מבקש שקט. אני מבקש שקט.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
מרגע שקיבלו את ההקפצה ביחידה, את פקודת פרש פלשת, החליט רני – על אף שהוא בפציעה, עם כתף פרוקה, ולא אמור ולא חייב, ויש שיאמרו גם לא רצוי להגיע ללחימה – בחר להגיע ליחידה. רני התחמש במיטב האמל"ח, נסע לעלומים, לחם בעלומים בגבורה רבה והציל את היישוב הזה מעתיד של טבח, אונס ושחיטה. רני הספיק אפילו לצלם לנו בקבוצת הווטסאפ את הפציעה שלו ברגל ושלח את המיקום כדי לבקש ממי שיכול להגיע. כאשר עמרי, אחיו של רני, התקשר אליו כדי להגיע, לנסות לסייע לו, רני ידע שהוא עלול שלא לשוב ואמר לו: עמרי, אל תגיע, אני מסתדר כאן. לאחר מכן הבחנו שרני הרג 14 מחבלים, ולמעשה בגופו שלו הגן על היישוב עלומים. ולכן רני מקבל את התואר "מגן עלומים". רני עשה את זה כי הוא האמין בכל ליבו ומאודו שהצלת חיי אדם באשר הם היא המעלה הגדולה ביותר. כך חינכו אותו הוריו היקרים טליק ואיציק. רני היה עשוי מחומר אחר. בכל חייו הוא תמיד חיפש את הטוב. הוא תמיד מצא את החלש, נשא אותו על כתפו, והרים אותו למקומות שאליו הוא יכול להגיע. הוכיח לכל אדם שעם מספיק אמונה בלב, הוא יכול להגיע לכל מקום. רבים שואלים אותי, אדוני היושב-ראש, למה התפטרתי מתפקידי כחבר כנסת, ונכנסתי לתפקיד של סגן שר.
היו"ר מאיר כהן:
כבוד השרים, בבקשה מכם. הוא מספר על חבר שלו.
סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:
עשיתי זאת, אדוני היושב-ראש, כי האמנתי בכל ליבי ומאודי שאנחנו נוכל להשיב את רני הביתה. שהקדוש ברוך הוא, שהיום צריך להודות לו שהשיב את גיבור ישראל הביתה לאדמת אבותיו – שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו להשיב את רני הביתה. האמנתי בכל ליבי, למרות שמאז 8 באוקטובר למעשה נותק הקשר עם רני. על כך יש להודות ראשית כול לחיילי צה"ל הגיבורים, אלה שעוזבים את הנשים ואת הילדים, את בנות הזוג, עוזבים את ביתם, וגם עוזבות את ביתן, ונכנסים לתוך עזה כדי להציל את אח שלהם. זה אירוע היסטורי בקנה מידה עולמי – שהעם היהודי נכנס לשטח האויב ומשיב הביתה את רני. כמובן, אחרי שהודינו לבורא עולם והודינו גם לחיילי צה"ל הגיבורים, צריך להודות לראש הממשלה נתניהו. אני רוצה לומר לך, ואני אומר את זה בצער: לא האמנתי שנצליח להשיב את כולם. לא האמנתי, מפני שההגעה של האחים שלנו הביתה נוגדת את הדנ"א החמאס. הדנ"א של חמאס אומר לחימה עד המוות, לחימה על כל נכס. ואתה, ראש הממשלה, היום השבת אלינו את רני הביתה, והבאת ללב שלנו מזור לכאב שלו. אני רוצה לומר לך תודה. תודה על כך שהאמנת ושהתעקשת שרני יחזור הביתה. והיום אני יודע לומר לכם שעל אף מספר פעולות שניסו להשיג מודיעין – הן לא תמיד צלחו, אבל אתה אישרת כל פעולה, כי ידעת והאמנת שנצליח להשיב אותו הביתה. אז תודה שאתה מאפשר לנו היום להשיב את גיבור ישראל רני גואילי, לוחם יס"מ נגב, האיש שבחייו הלא-ארוכים הצליח להציל חייהם של מאות רבות של אנשים. לרני תמיד היה חיוך על הפנים, ואני חושב שזו הירושה שלו, אדוני היושב-ראש. זו הירושה של רני, גם כשהיה קשה, גם באימונים המפרכים. תמיד כשקראת לרני והוא הסתכל אליך, קודם כול קיבלת חיוך. קיבלת חיוך כי הוא האמין שהכוח של החיוך הזה, הכוח שלו זה להצית את הלבבות ולהכניס בנו את הכוח כדי לממש את חזון אבותינו. התכוונתי לדבר על נושא אחר לגמרי, על אותה פרשה של אותו נאשם, אבל אני חושב שהיום הזה הוא לא ראוי שנדבר עליו. ראוי לדבר היום על רני שלנו. ואדוני היושב-ראש, תודה לך על הזמן. תודה למזכיר, שאפשרת לנו, ותודה, אגב, לכל עם ישראל שתמך במשפחה ובחברים כדי שנביא את רני הביתה. עין במר בוכה ולב שמח. תודה.
היו"ר מאיר כהן:
תודה רבה, אדוני. אכן, מילים ראויות למי ששירת איתו ביחידה. אנחנו עוברים להצבעה, ואני מבקש מכולם לשבת. ובכן, אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 43 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
43 בעד, אפס מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, העבודה וכחול לבן – המחנה הממלכתי. בבקשה, מצביעים. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות ישראל ביתנו, העבודה וכחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה – 38 נגד – אין נמנעים – 1 הצעת סיעות ישראל ביתנו, העבודה וכחול לבן – המחנה הממלכתי להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
38 בעד, אפס מתנגדים. יש נמנע אחד. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. ברשותכם, נעבור להצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל, בבקשה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר מאיר כהן:
39 בעד, אפס מתנגדים ואפס נמנעים. אני קובע שגם ההצעה הזו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.
This text was extracted from the official file. The file is the authoritative source.
מ ז כי ר הכ נ סת סימוכין:071649 ירושלים, ז'בשבט התשפ"ו 25 בינואר 2026 לכבוד חברות וחברי הכנסת שלום רב, הנדון: הסכם מסגרת לשיתוף פעולה כללי בין ממשלת מדינת ישראל לממשלת הרפובליקה של דרום סודן אבקש להביא לידיעתכם כי מר גדעון סער, שר החוץ, העביר למזכירות הכנסת את נוסח ההסכם שבנדון. רצ"ב לעיונכם מכתבו של השר וכן נוסח ההסכם בעברית ובאנגלית (לרבות דברי ההסבר.) אבקש להסב את תשומת לבכם כי סעיף 10 לתקנון לעבודת הממשלה קובע כך: "אשרור ואישור 10. (א) שר המבקש להגיש הצעה להחלטה בדבר אשרור אמנה בינלאומית יעביר אמנות למזכיר הכנסת, שבועיים קודם, שני עותקים מנוסח האמנה בתרגומה בינלאומיות"לעברית ואת עיקריה, על מנת שזה יביאם לידיעת חברי הכנסת. בתקופת הפגרה יימנו השבועיים ממועד כינוס פגרה של הכנסת. (ב) סעיף (א) לעיל לא יחול אם לדעת השר המגיש, בהסכמת שר החוץ ושר המשפטים, נמנעת המצאת עותקי האמנה לכנסת מטעמי דחיפות או סודיות. (ג) לאחר העברת עותק האמנה לידיעת הכנסת כאמור לעיל ובחלוף פרק הזמן הנקוב בסעיף (א) לעיל, תועבר למזכיר הממשלה על ידי השר המגיש הצעת החלטה בעניין אשרור האמנה. ]...[ ננקטה בכנסת פעולה בעניין האמנה בהתאם לתקנון הכנסת, יודיע על כך השר מגיש ההצעה בדברי ההסבר. מזכיר הממשלה יעביר את הצעת ההחלטה בדבר אשרור האמנה לידיעת כל חברי הממשלה, ויבקש את עמדתם בדרך שנוהגים בסעיף 19(ב) בתקנון. ההסכם שבנדון יונח על שולחן הכנסת בישיבה מחר, ח'בשבט התשפ"ו - 26 בינואר 2026. בברכה, דן מרזוק מדינת ישראל State of Israel משרד החוץ Ministry of Foreign Affairs מחלקת אמנות בינלאומיות Treaties Department אשרור הסכם מסגרת לשיתוף פעולה כללי בין ממשלת מדינת ישראל לממשלת הרפובליקה של דרום סודן דברי הסבר 1. ההסכם שבנדון נחתם בירושלים ביום 17 ביולי 2320, על ידי השגריר לדרום סודן, מר גרשון קידר, מהצד הישראלי והשר לענייני חוץ ושיתוף פעולה בינלאומי, דנג דאו דנג מאלק, מהצד השני. 2. מטרת ההסכם הינה בניית מסגרת לשיתוף הפעולה בין ישראל ודרום סודן. 3. ההסכם מסדיר שת"פ במגוון נושאים, בהם קידום שת"פ בתחומי החינוך, הבריאות והחקלאות; עידוד חילופי מידע, ניסיון ושיטות עבודה בין הצדדים; קיום ביקורים, מפגשים וסדנאות משותפות; עידוד מחקר ופיתוח בנושאים בעלי עניין משותף וחילופי מומחים. 4. מכוחו של הסכם המסגרת הנוכחי יחתמו בעתיד הסכמי יישום, אשר יעסקו בתחומים ספציפיים ויקבעו את גבולות שיתוף הפעולה, וכן את הזכויות וההתחייבויות של שני הצדדים. 5. ההסכם יכנס לתוקף לאחר סיום ההליכים הפנימיים הנדרשים לצורך כניסתו לתוקף בשני הצדדים. 6. הבקשה לאשרור ההסכם מוגשת בתיאום עם אגף אפריקה. שד' יצחק רבין 9, ירושלים 1 9 Rabin Blvd., Jerusalem ת.ד. 3013, מיקוד 91035 P.O. box 3013, Zip Code 91035 טלפון: 5303761-02 Telephone: +972-2-5303761 פקס: 5303251-02 Fax: +972-2-5303251
This text was extracted from the official file. The file is the authoritative source.
נוסח לוח תיקונים זה אושר להנחה על שולחן הכנסת 26/1/2026 מספר פנימי:2230015 נספח מס'מ-1852/א' (פ/3779/25; פ/4287/25 פ/4547/25; פ/709/25 פ/4369/25; פ/4749/25 פ/5463/25) לוח תיקונים להצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 47,) התשפ"ו–2026 לסעיף 5 (עמ'2) 1. בפסקה (2), לפני"ובכל מקום" צריך להיות "ובמקום "ליתום" יבוא "לילדו של נפגע שהתייתם". לסעיף 26 (עמ'11) 2. בפסקה (2), במקום "נספה"צריך להיות "מי שנפטר כתוצאה מפגיעת איבה". 3. בפסקה (4), בסעיף 7ד1(2) המוצע, במקום "וטרם"צריך להיות "ועד שטרם". לסעיף 30 (עמ'14) 4. בסעיף קטן (א), אחרי "או זכאות אחרת"צריך להיות"לפי החוק העיקרי כנוסחו ערב יום התחילה." 5. בסעיף קטן (ג)(3), המילים "לפני יום התחילה"– צריכות להימחק, ובמקום "יקבל"צריך להיות "יקבלה". 6. בסעיף קטן (ו), במקום "התגמולים לנפגעי פעולות איבה"צריך להיות "נפגעי איבה". 7. בסעיף קטן(יא),אחרי "החוק העיקרי"צריך להיות "וחוק נפגעי איבה",במקום "כנוסחו" צריך להיות "כנוסחם"ובסופו צריך להיות "או כפי שנקבע מכוח סעיף 9(3) לחוק נפגעי איבה". ***************************************************************************************