ישיבת מליאה בתאריך 14/01/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ה בטבת התשפ"ו, 14 בינואר 2026. הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילות דחופות ורגילות לשר התפוצות והמאבק באנטישמיות – נמצא איתנו? השר שיקלי נמצא? כן. הינה השר שיקלי. שלום לך, כבוד השר. אני מזמין אותך אל הדוכן. אם אתה צריך לקחת את הניירות, בבקשה. בינתיים אציין כי גם השבוע הצמדנו לשאילתה הדחופה לשר שתי שאילתות רגילות. ואני רק אסב את תשומת ליבך, השר, שגם אחרי מתן התשובות על השאילתות הרגילות יש עדיין שמונה שאילתות שלא קיבלו מענה. אנא, הורה לגורמים המתאימים להשיב, ונוכל לנקות שולחן, מה שנקרא. השאילתה הראשונה היא שאילתה דחופה של חבר הכנסת עופר כסיף בנושא: ביטול רישיונות פעילות של 37 עמותות הומניטריות בין-לאומיות. בבקשה, חבר הכנסת כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, השר, משרדך ביטל רישיונות פעילות של 37 עמותות הומניטריות בין-לאומיות שעובדות בעזה ובגדה המערבית, בטענה שהן מספקות כ-1% בלבד מהיקף הסיוע. אולם לפי נתוני האו"ם, העמותות מספקות אחוזים ניכרים מאספקת התרופות וציוד המחסה החיוני. רצוני לשאול: לאור נתוני האמת, האם תאפשר המשך פעילות העמותות?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, השר.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הסוגיה בכלל לא נוגעת לכמה אחוזים מסך הסיוע מספקות העמותות; הסוגיה נוגעת למה טיב העמותות, ואם ישנה זיקה בין אותן עמותות לבין ארגוני טרור. אנחנו מצאנו שבהרבה מאוד מקרים - - -

היו"ר אמיר אוחנה:

מה, לא שומעים? סליחה, סליחה, אפשר שקט? יניב. יניב, שקט, תודה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אוקיי, אני חוזר על התשובה ואומר: אין לזה שום קשר לנושא של אחוזים, כמה אחוז העמותות נותנות מהיקף הסיוע. הדבר היחידי שאנחנו בודקים הוא אם ישנו קשר בין עמותה x לבין חמאס או ארגוני טרור אחרים. לצערנו, אנחנו ראינו דפוס חוזר שבו פעילות העמותות היא בעצם מסווה לפעילות טרור, כאשר בחלק מהמקרים יש לנו אפילו פעילים בזרוע הצבאית של חמאס שבשעות הפנאי הם גם פעילים בעמותות אחרות, ולכן הרישיונות האלה נפסלים. המדינה מפעילה רגולציה מחייבת על הפעילות של ארגונים ההומניטריים הבין-לאומיים הפועלים גם ברצועת עזה וגם ביהודה ושומרון, זאת בהתאם להחלטת ממשלה 2542 ולנוהל שנקבע מכוחה, ובמסגרת זו רק ארגונים שעומדים במלוא הדרישות של הרישום – שקיפות ובקרה – מוכרים כארגוני סיוע הומניטריים המורשים לפעול. כמו שאמרתי, הטענות בדבר אחוזים ניכרים נשענות על פרסומים של גופי האו"ם, לא משקפות נתונים עובדתיים, וזה גם לא מה שנבדק. עוד מה שאנחנו מצאנו גם, שלפי נתוני מתפ"ש – מתאם פעולות הממשלה ביהודה שומרון וברצועת עזה, הגוף הממשלתי האחראי בפועל על תיאום, פיקוח ואישור הכנסת ציור הומניטרי – סך המשאיות שנכנסו באותה תקופה הוא 25,246 משאיות, ומתוך כך אותם 37 ארגונים שסורבו הכניסו כולם יחד 310 משאיות. לזאת הכוונה באותו נתון, 1.2%. זה רגע בנקודה הזאת. הארגונים שבקשתם סורבה או שרישיונם פקע אחראים להיקף מצומצם בלבד מהסיוע הכולל, בעוד שהסיוע ממשיך להיות מועבר בערוצים מאושרים ובהיקפים גדולים מאוד באמצעות תוכניות בין-לאומיות מאושרות, מדינות תורמות וארגונים שפועלים בהתאם לדין הישראלי ולדרישות רגולציה. הפסקת הפעילות של ארגונים שלא עמדו בתנאים לא פגעה ולא תפגע ביכולת להעביר סיוע לאוכלוסייה אזרחית. במהלך התקופה של ינואר עד פברואר 2025 ניתנה אפשרות להכניס סחורה לכל ארגון המעוניין בכך בשל הפסקת האש. החלטות המדינה בעניין זה נשענות בראש ובראשונה על שיקולי ביטחון מובהקים. ניסיון העבר מלמד כי תשתיות הומניטריות נוצלו לא אחת בידי ארגוני טרור, וכי היעדר שקיפות, סירוב למסירת מידע או עמידה בתנאי רישום יוצרים סיכון ממשי לביטחון המדינה ואזרחיה. אני מתעכב פה על "סירוב למסירת מידע". הרבה מהעמותות שנפסלו, פנינו אליהן בבקשה להבין מי בעצם האנשים שפועלים ברצועה כדי לעשות את הבדיקה על אותם אנשים – האם קשורים לחמאס, לא קשורים לחמאס. ברגע שארגון בא ואומר: אני מסרב לתת את השמות, אז הוא גם נפסל, למרות שיכול להיות שהוא בסדר, אבל ברגע שלא מאפשרים לנו להבין מי האנשים, מה האנשים, אז אנחנו לא יכולים להתקדם. לכן, לא תתאפשר המשך פעילות של ארגונים שלא עמדו בדרישות רגולטוריות, סירבו להשלים הליך רישום, וכמובן ארגונים שבעצם נמצא קשר בינם לבין ארגוני טרור. מדינת ישראל תמשיך לפעול בנחישות לשמור על איזון ברור בין מתן מענה הומניטרי לאוכלוסייה אזרחית לבין חובתה העליונה להגן על ביטחונה, ריבונותה, ולא תאפשר פגיעה באינטרסים ביטחוניים תחת כסות הומניטרית. עד כאן.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. שאלת המשך, אם יש, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

בין 37 הארגונים, יש את הארגון Oxfam הידוע, למשל, ויש עוד הרבה אחרים, שלהגיד עליהם שהם משתפי פעולה או איכשהו קרובים לחמאס או לארגוני טרור וכן הלאה, זה לא שונה במאום מההאשמות המופרכות של המשטר האיראני היום כנגד ארגונים שכביכול תומכים במתקוממים, שאני מחזק אותם. אבל מעבר לכך, אני רוצה גם לומר ולשאול בהקשר הזה – ארגון גישה הוציא דוח מאוד מפורט בנושא, ואני מצטט מתוך הדוח: קיים מנגנון רישום בלתי ישים, ובו דרישות בלתי מידתיות. זה הוביל את ישראל לשלילת רישיונות הפעילות של הארגונים יחד עם הגבלות דרקוניות על חופש תנועה, גישה לסיוע הומניטרי וציוד בסיסי וכן הלאה וכן הלאה – אין לי את הזמן להאריך, אבל אפשר למצוא את זה. זה מוביל לנזק עצום. בעיקר בימים האלה ממש אנחנו רואים בעזה – אנחנו רואים קטסטרופה לאור הסופה, לאור מזג האוויר, ואתם מונעים בעצם עזרה לנזקקים ביותר, ואתם גם כאן למעשה פועלים בניגוד מובהק לדין ההומניטרי הבין-לאומי ולהחלטות גם של ארגונים בין-לאומיים. והמוות, הנזק, כמו עד כה, יהיו על ראשכם.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אוקיי, זה די מדהים, הרגישות שלך לאוכלוסייה בעזה, והלוואי שאזרחי ישראל היו זוכים לאותה רגישות ויחס ודאגה, מר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מציע לך להכיר את הרקורד שלי לפני שאתה מקשקש.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

אז אני בא ואומר, אני יודע, אומרים "עניי עירך קודמים" – אנחנו חושבים שיש נסיבות מסוימות שבהם אזרחי עזה הגיעו למצב שאליו הם הגיעו.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אה, אז אתה מודה שאתם מתנכלים להם.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

לא, לא, ממש לא. ממש לא. אני רק בא ואומר, אני רואה את הדאגה שלך ואת זה, ואני לא ראיתי את אותה דאגה ביחס לאזרחי ישראל. עכשיו אני בא וחוזר ואומר, ביחס למה שאמרת על ארגון גישה: אין שום דרישות דרקוניות. הדרישות הן דרישות טכניות שוות לכל ארגון וארגון – לתת שקיפות, לתת דיווח מי האנשים. יש ארגונים שבאים ואומרים: אנחנו לא מוכנים לשתף פעולה ואנחנו לא מוכנים למסור את השמות. וכשלא מוכנים למסור את השמות ולא מאפשרים לעשות בדיקה, אז אין אישור. הרבה מאוד ארגונים אחרים כן זוכים לאישור. בקיצור ולעניין, אין כאן שום מדיניות שנועדה חס וחלילה לפגוע בהעברת סיוע לאוכלוסייה אזרחית. ממש לא. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מזמין את השר להישאר גם לשאילתה הרגילה הבאה ומנצל את ההזדמנות גם לברך את תלמידות ותלמידי כיתות ט' מבית הספר תיכון רמון, פתח תקווה. שלום, ברוכים הבאים וברוכות הבאות לכנסת. שלום לכם. השאילתה הבאה היא שאילתה רגילה של חברת הכנסת שלי טל מירון בנושא: מלחמה בפשעי השנאה והאנטישמיות הקשה כנגד הקהילה היהודית באוסטרליה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, השאילתה מ-22 בינואר 2025: לאחרונה אנו עדים למקרים נשנים של פשעי שנאה, חלקם הארי אלימים, המונעים כנגד הקהילה היהודית באוסטרליה. לפי נתוני המועצה המנהלת של יהדות אוסטרליה, מתחילת מלחמת חרבות ברזל ועד ספטמבר אשתקד נרשמו כ-2,062 מקרים כאלו – עלייה מחרידה של כ-316% מהתקופה המקבילה. רצוני לשאול: מתוקף אחריותך, כיצד משרדך פועל לסייע לקהילה היהודית במדינה?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

בשמחה. כמו שאת מציינת, חברת הכנסת טל מירון, אנחנו אכן עדים למקרים רבים מאוד של פשעי שנאה באוסטרליה בשנתיים האחרונות, ביתר שאת מאז אירועי 7 באוקטובר ובחסות ממשלת אלבניזי, שלא מפספסת הזדמנות לפספס הזדמנות; היא גם הכירה במדינה פלסטינית בתוך המלחמה כשהשבויים שלנו, חטופים, נמצאים במנהרות חמאס, וגם, בעצם הרגעים האלה ממש, עוד סירבה להכיר בפיגוע ככזה שנובע מטרור אסלאמיסטי, מפנאטיות אסלאמיסטית, והולכת לכיוונים של gun control, שזו בקרת כלי נשק, או פשעי שנאה באופן כללי – כאילו אין איזה קשר להסתה ולשנאה שעברו אותו אב ובן ממוצא פקיסטני באותו דאר אל-אסלאם, המקום שבו הם למדו ובו קיבלו שטיפת מוח משמעותית. עכשיו, לפעילות המשרד. קודם כול בהקשר של אנטישמיות באופן כללי, המשרד עוקב אדוק אחרי כל תקרית. המשרד ייצר דוחות עם כל הנתונים. בעקבות הדוחות האלה הייתה פנייה של ראש הממשלה לראש ממשלת אוסטרליה עם אזהרה מפורשת שאסון עומד בפתח – אסון עומד בפתח – אזהרה שלא נעשה איתה דבר וחצי דבר. זה לפני הפיגוע הקשה בבונדיי ביץ'. אחרי הפיגוע, המשרד פעל באופן מיידי ליצור קשר עם הנהגת הקהילה היהודית, בתי ספר, הארגונים השונים, לתת סיוע, להקצות מומחים ולתמוך במגוון תחומים, כאשר השיא היה צוות של 12 מומחים במסגרת מיזם משותף עם הסוכנות היהודית. המיזם הזה נקרא JReady – יש 12 מומחים לטיפול בטראומה, עובדים סוציאליים ומומחי טראומה, שהגיעו כדי לתת ליווי לגורמי המקצוע בקהילה ולאפשר להם לתת סיוע מיידי לקהילה במקום. במקביל, נפתחו ומופעלים גם קווים חמים שנועדו לתת סיוע נפשי מיידי. אני באופן אישי גם הגעתי למקום, הגענו גם לבתי החולים, גם ללוויות. אגב, לא ראינו בלוויות האלה את נציגי הממשלה; הייתה הממשלה המקומית, South Wales, לא הממשלה הפדרלית; כן היו ראשי ממשלה לשעבר – טוני אבוט, סקוט מוריסון, שצריך לשבח אותם על ההתנהלות שלהם והליווי שלהם של הקהילה בימים הקשים האלה. זה בנושא הסיוע בהקשר של חוסן מנטלי. בהיבטי ביטחון – אנחנו פנינו לגורמי ממשל באוסטרליה והצענו להם לקחת חלק בפעילות שהמשרד מקיים באופן שוטף, של הכשרת כוחות שיטור בנושא מאבק בטרור, מאבק באנטישמיות. זו לא פעילות שהמצאנו עכשיו אלא פעילות שמתקיימת באופן שוטף. אנחנו אירחנו לאחרונה משלחת מצ'כיה, מארגנטינה, NYPD, זכינו לתגובה חיובית בהקשר הזה, ואנחנו צפויים להביא לכאן גורמי משטרה מאוסטרליה להכשרה. אני מזכיר שהפיגוע נמשך 12 דקות – ב-12 דקות 15 הרוגים, כ-40 פצועים, חלקם עדיין מאושפזים בבתי חולים, ונאחל מכאן רפואה שלמה לגפן ביטון, שנפצע מאוד קשה באירוע הזה ועדיין מאושפז. הנושא הזה של כוחות שיטור הוא דבר נוסף. כמו כן, יש גם שיתופי פעולה אקדמיים שנעשים בהקשר של מאבק באנטישמיות עם אוניברסיטת מלבורן ואוניברסיטאות נוספות. לכן יש ליווי צמוד של הקהילה, סיוע שוטף, הייתה פעילות קודמת, הייתה אזהרה מפורשת מממשלת ישראל וגם הייתה פעילות מיידית תוך כדי האירוע ואחרי האירוע, והפעילות עוד תימשך. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אם יש שאלת המשך, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה על התשובה. שני חלקים לשאלת ההמשך. החלק הראשון: אני מניחה שאתה חשוף – גם אם לא תרצה לחשוף פה חלק מהדברים, אבל אני מניחה שהאירוע הזה מתוחקר לעומק, הפיגוע הנוראי שקרה שם בבונדיי ביץ'. האם מבחינת השת"פ עם מדינת ישראל – כי ברור שלממשלת אוסטרליה יש אחריות לאבטח ולדאוג לשלומה של הקהילה היהודית, אבל מדינת ישראל הרי עושה את זה במקומות שונים בעולם ודואגת לכך שהקהילה היהודית תהיה מאובטחת – האם יש מעורבות שלנו בהיבט הזה? גם בהיבט בתי הכנסת – אני זוכרת שגם היו מקרי אנטישמיות כנגד בתי כנסת שם ועוד כל מיני תקריות מלבד הפיגוע המזעזע הזה – עד כמה אנחנו מעורבים? האם הגדלנו את התקציב ואת המשאבים בהתאם למצב החריף שיש שם? השאלה השנייה היא שאלה פרוצדורלית. אני הגשתי את השאילתה הזאת לפני למעלה משנה. אני מאוד מכבדת את הכנסת, ואני שואלת את עצמי: למה לקח מעל שנה להשיב?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

על אוסטרליה?

שלי טל מירון (יש עתיד):

כן. לקח מעל שנה להשיב לי על שאילתה. אתה יודע, כשקרה הפיגוע הגדול הזה אמרתי לעצמי: לפני שנה הגשתי שאילתה על מה שקורה באוסטרליה. לא שהייתי מונעת את זה, אבל בסוף, לעבודה פרלמנטרית יש משמעות. אני עוסקת בדיפלומטיה ציבורית, זה חשוב.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

חד וחלק, זאת תקלה. אני לא ראיתי את השאילתה הזאת לפני שנה. ברגע שאני מקבל שאילתה אני מגיע לפה ועונה על השאילתות. היה פה איזשהו קושי בתוך הצנרת, הייתה פה איזושהי תקלה. זה נוגע גם לכל מה שדיברת עליו כאן קודם. אני צריך לבדוק את התקלה הזאת גם אצלנו, איך זה קרה. אני לא ראיתי את השאילתה הזאת. את רואה שאני עונה בחפץ לב, ועונה בפירוט על כל מה שיש. להפך, אני מאוד שמח על ההזדמנות לשתף בפעילות של המשרד. מה ששאלת לגבי תקציבי ביטחון – אכן יש תקציבים, זה נקרא קרן הביטחון, זה שיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית. במסגרת שיתוף הפעולה הזה יש גם מה שנוגע בעיקר למיגון של הקהילות, ממצלמות לדלתות ממוגנות, ובחלק מהמקרים מין דלת שכזאת – יש מקרה מאוד מאוד בולט בהאלה שבגרמניה, שבו בא מחבל עם שוטגאן ביום כיפור, ניסה לפרוץ פנימה לתוך בית הכנסת – הדלת הייתה משוריינת, הוא לא הצליח. אומנם נרצחו שני אזרחים גרמנים מחוץ לבית הכנסת, אבל הוא לא הצליח לבצע את הפיגוע, להיכנס לתוך מקום הומה אדם, וזה בזכות אותה קרן ביטחון ואותו מאמץ משותף שנעשה כאמור עם הסוכנות היהודית. אז אכן יש גם ליווי בהקשר הזה וגם בהקשרים אחרים. בבונדיי ביץ' יש גם ארגוני ביטחון של הקהילה, ויש שם הוראות מאוד מחמירות בנושא של נשיאת נשק. למשל, מותר לארגוני הביטחון המקומיים, כמו בית כנסת או מרכז קהילתי, לשאת נשק בתוך מתחם של הקהילה, אבל ברגע שהאירוע הוא בחוץ אין להם את האישור לשאת את הנשק, ואז הם יכולים להגיב רק במה שנקרא סוג של קרב מגע או משהו דומה, שכמובן לא עוזר. אירוע כזה, בבונדיי ביץ', הוא אירוע ענק של 1,000 משתתפים, שיש בו כוחות שיטור; היית מצפה גם לראות מהמשטרה תגובה אחרת לגמרי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל לפי התחקיר לא הייתה מספיק משטרה?

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

הם עוד לא קיימו חקירה, הם עוד לא פרסמו שום דוח. יש עובדות: 12 דקות ירו בשני שוטגאנים באנשים – את יודעת, שוטגאן זה נשק חצי אוטומטי, זה לוקח זמן לירות בשוטגאן. זה המון זמן, זה נצח במונחי פיגוע טרור – ולא הייתה תגובה אפקטיבית של המשטרה. אני בטוח שהדבר הזה יתוחקר שם, ואני מקווה גם שיתאימו את ההוראות גם לגבי ארגון הביטחון של הקהילה היהודית ויאפשרו להם מנעד רחב טיפה יותר, אבל יותר חשוב מזה בעיניי זה גם כוחות השיטור שלהם, שיפיקו את הלקחים לפעם הבאה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אגב, הם כן הכריזו על ועדת חקירה, הקימו ועדת חקירה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

הם דיברו על זה שהם מקימים ועדת חקירה, נכון. היה שם דיון ציבורי מאוד סוער בנושא הזה. וכן, אמרתי שהם עוד לא פרסמו את התוצאות, לכן אני יודע לומר לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השאילתה הבאה היא בנושא דומה, רק קצת רחב יותר, שאילתה של חבר הכנסת נאור שירי, בנושא: אנטישמיות כלפי יהודים ברחבי העולם. אני רק מציע, לפני שנתחיל, חבר הכנסת שוסטר אמור להציג את הצעת החוק הראשונה, אבל אני לא רואה אותו באולם, אז כדאי לקרוא לחבר הכנסת שוסטר כדי שיציג את הצעת החוק שלו. בבקשה, חבר הכנסת שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בהמשך למה שאמרה חברתי חברת הכנסת שלי טל מירון, השאילתה הזו נשלחה לפני 421 ימים, אבל האמת שזה לא השיא, כי השיא שלך ושל משרדך הוא 917 ימים ללא מענה לשאילתה שהגשתי ביוני 2023. אבל תודה שעכשיו ניתנת לי ההזדמנות לענות לפחות לשאילתה אחת. על 917 הימים זה כבר בערך פרה-היסטוריה. בעקבות המלחמה בעזה חלה עלייה במקרי האנטישמיות בקמפוסים ברחבי העולם, במיוחד בארצות הברית. סטודנטים יהודים מדווחים על איומים, הטרדות ואף אלימות פיזית. רצוני לשאול: 1. מה התוכניות הקונקרטיות של המשרד לסיוע לסטודנטים יהודים הסובלים מאנטישמיות בקמפוסים בחו"ל? 2. כיצד פועל המשרד אל מול ממשלות זרות על מנת להבטיח את ביטחונם של סטודנטים יהודים בקמפוסים? תודה רבה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

התייחסתי קודם לנושא של תקלה שהייתה במעבר של השאילתות. הייתה כאן תקלה, יש שאילתות שהגיעו לשולחן שלי עכשיו. אני לא ראיתי אותן, זה לא שראיתי ובחרתי שלא לענות. אני מאוד שמח להשיב לשאילתות. אז אני חוזר על זה שהייתה כאן תקלה, ואני אבדוק אותה לעומק. לגבי השאלה, אני גם ארחיב מעבר למענה של הצוותים המקצועיים. קודם כול, משרד התפוצות מפעיל בשנים האחרונות מיזם שנקרא מוזאיק יונייטד, שהמטרה שלו היא לפעול לחיזוק הקשר לישראל, זהות יהודית. בין היתר אנחנו פועלים ופעלנו במהלך המלחמה עם ארגוני סטודנטים, שלושה ארגונים גדולים וגם ארגונים קטנים. הארגונים הגדולים הם Chabad On Campus, עולמי והלל. זה היה נכון לתקופת המלחמה. היום יש הערכה מחדש לגבי הפעילות העתידית, אבל במהלך המלחמה זה היה בתוקף, עם תקציבי עתק שהם קיבלו לפעילות שלהם, זה אומר, כינוסים, סיוע לסטודנטים ולארגן אירועים וכל דבר אחר שנוגע לפעילות לקמפוסים. אנחנו לא נתנו להם דירקטיבה; אתה לא מכתיב לארגונים האלה מה לעשות, אבל אתה נותן לארגונים האלה משאבים ניכרים – אני מדבר על מיליונים רבים של שקלים – כדי לאפשר להם את הפעילות בקמפוסים, כולל ארגונים קטנים יותר, כמו SSI וארגונים אחרים, והיום אנחנו נוטים יותר לעבור לארגונים הקטנים, שהם יותר פרו-אקטיביים ויותר התקפיים בגישה שלהם. אני אומר את זה מבחינת הגישה שלנו, כי דווקא לפעמים הארגונים הגדולים, מבחינת האפקטיביות שלהם, היא לא תמיד כזאת גדולה, אבל תדע שמדינת ישראל השקיעה בזה המון המון המון משאבים, וזו פעילות נטו עם סטודנטים יהודים בקמפוסים בחו"ל. זאת אומרת, הפעילות לא ישירה – זה לא שבא משרד התפוצות והשר שיקלי עושה הפעלות בקמפוס – אלא מעבירים תקציבים לארגונים שהם ארגונים עם אג'נדה שונה לגמרי – הלל זה ארגון אחד, חב"ד זה שונה לגמרי, כפי שאתה מבין ומכיר, אני מניח. אבל הארגונים האלה קיבלו תמיכה אדירה ממדינת ישראל לאורך לא מעט שנים, כולל בתוך המלחמה, כולל הגדלה של התקציבים ספציפית במלחמה, כדי שיעשו את הפעילות שבדיוק עליה אתה מדבר. אז זה דבר אחד. כמו שאמרתי, כדי שיהיה גילוי נאות, יש הערכה מחדש לגבי התקציבים האלה ואם זה נכון להעביר תקציבים בהיקפים כל כך גדולים לאותם ארגונים, ואני אומר לך שהנטייה שלנו לעבור דווקא לארגונים יותר קטנים ויותר התקפיים ופחות לארגונים הענקיים האלה. זה דבר אחד. יש פעילות – במהלך המלחמה הוקם משל"ט. המשל"ט הזה מנטר פעילות אנטישמית 24/7, וזה כולל גם מה שקורה בקמפוסים. זה חלק נוסף, חדש, זה לא היה קודם, המשל"ט לא היה קודם. אני מזכיר לך את האירוע הקשה מאוד באמסטרדם עם אוהדי מכבי תל אביב, שהמשרד הצליח – זה אומנם לא מנע את האירוע, כן? אבל אני מניח שאלמלא ההתרעות האלה, כנראה זה היה הרבה הרבה יותר גרוע, ואני מזכיר שבאצטדיון עצמו הביאו אבטחה מאוד מאוד גדולה. הבעיה הייתה אותו מבצע שהם עשו עם נהגי האובר שהתלבשו. זה אומנם לא נוגע ישירות לקמפוסים, אבל המשל"ט מנטר כל פעילות, כולל בקמפוסים, וזה דבר שלא היה קיים, זאת אומרת, זה כלי שבנינו אותו ושמביא תוצאות. זה הדבר השני. דבר נוסף – אנחנו עושים פרויקט שנועד להביא לכאן משלחות של אקדמאים, סגלים בכירים של אוניברסיטאות, עם סגלים של אוניברסיטאות כאן, כדי שגם הסגל הבכיר – הרבה פעמים אנחנו ראינו במחאות בקמפוסים שאנשים שמובילים את הקו הכי עוין למדינת ישראל זה המרצים. לכן אנחנו עושים פעילות שנועדה בהקשר הזה לחזק את הקשר של מדינת ישראל – בין סגלים אקדמיים שונים, אז גם זה קורה. ציינתי ממש קודם את השת"פים עם אוניברסיטת מלבורן, שזה קורה ממש עכשיו. יש גם מיזם עם ארגוני חברה אזרחית שנוגע לחוסן – חוסן של סטודנטים, גאווה יהודית ותוכניות מגוונות להכשרת משטרות בקמפוסים ואנשי סגל לזיהוי אנטישמיות והתמודדות עם אנטישמיות בקמפוסים. זה בתמצית הפעילות שנעשית. אני חושב שכמובן אפשר לעשות עוד. לאחרונה גם הייתי במשרד המשפטים בארצות הברית, פגשתי שם את פאם בונדי, היועצת המשפטית, את הרמיט דילון ואת ליאו טרל, אנשים שמובילים את המאבק נגד האנטישמיות בקמפוסים בארצות הברית. צריך לומר מילה טובה על מה שעושה הממשל האמריקאי, וזה מאמץ שגם אנחנו מעורבים בו, אנחנו נמצאים בדיאלוג איתם. זה דבר שמאוד מעסיק את הממשלה, מאוד מעסיק. זה מעסיק אותי גם ברמה האישית, לבוא, להגיע, לפגוש את כל הסגל שעוסק בזה בממשל האמריקאי ולעקוב מקרוב מה קורה עם הקמפוסים. תדע לך שמה שהם עושים זה בגדול שני מהלכים: 1. הם הלכו למוסדות, מקומות כמו למשל אוניברסיטת בראון, וכמובן אתה זוכר את מה שהיה בהרווארד ובקולומביה, ובמקומות שבהם הם אמרו שהאוניברסיטה לא פעלה ולא נקטה את האמצעים הדרושים כדי להגן על הסטודנטים היהודים, הם עוצרים תקציבים של המוסדות האלה, הם קונסים את המוסדות האלה בקנסות מאוד מאוד גדולים ומחייבים את האוניברסיטאות לייצר תוכניות עם שיניים. זה בלי קשר לפעילות שנעשית נקודתית כנגד ראשי המסיתים, שמנסים לעשות להם deportation. יש סביב זה, אתה יודע, מאבק מאוד מאוד גדול עם כמה דמויות שעלו לכותרות, אבל גם הדבר הזה של שלילת ויזה לסטודנטים שלקחו חלק באותן מחאות. וצריך להשוות את זה למה שהיה בממשל הקודם, ממשל ביידן, שגם הייתה מלחמה, וגם היו הפגנות, וגם היה מאוד מאוד קשה, ואותו ממשל הוא ממשל שפרסם מסמך אסטרטגיה שאומר שצריך להיאבק באנטישמיות בשילוב עם CAIR, ארגון אחים מוסלמים גדול מאוד בארצות הברית. אני מניח ששמעת על הארגון הזה, מוביל אותו ניהאד עוואד, אדם שחגג את אירועי 7 באוקטובר ואמר איך הוא גאה בעזתים שפרצו את המחסום, פרצו את חומות המצור. תחשוב שהממשל הקודם אמר: אתם צריכים לעבוד עם ניהאד עוואד וארגון האחים המוסלמים CAIR במאמץ להיאבק באנטישמיות. מבחינת שיניים – סנקציות כנגד האוניברסיטאות או כנגד סטודנטים שהובילו לכלום ושום דבר, והמחאות האלנ רק הלכו וגדלו. ואתה רואה שכשהגיע ממשל טראמפ, עם ליאו טרל, פאם בונדי, הרמיט דילון, כל מי שעוסק בדבר הזה, אתה רואה פעילות מאוד מאוד משמעותית, והפעילות הזאת נעשית – אנחנו כמובן מסייעיםף ועוקבים אחרי הדברים האלה ונמצאים איתם בקשר גם בהיבטים האלה, מעבר לכל מה שפירטתי קודם לכן. אני מבקש להתנצל על הנושא של השאילתה. זאת באמת תקלה, ואני לא הצלחתי להבין עדיין איך זה קרה. זה תחקיר שאני צריך לעשות, איך קרה הדבר הזה, שזה נעשה באיחור, ואני באמת שמח לענות על השאילתות האלה ולשתף בפעילות שהמשרד עושה. זה לא נובע חס וחלילה מרצון לא לענות. הפוך, אנחנו דווקא שמחים לבוא ולדבר ולשתף במה שעושים. אני חושב שבאמת נעשית פעילות. תמיד אפשר לעשות יותר, אבל זה לא שהדברים האלה מונחים בקרן זווית ללא טיפול. אז תודה רבה לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר. יש שאלת המשך? לא. אם כן, אני מודה לשר התפוצות והמאבק באנטישמיות. אני מודה גם לחברות וחברי הכנסת השואלים. תודה רבה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

תודה רבה, כבוד היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אציין גם שאושרו השבוע בנוסף שתי שאילתות דחופות שעליהן צריך היה להשיב השר המקשר בין הממשלה לכנסת, אבל בהסכמת חברי הכנסת השואלים, התשובה תימסר במליאה בשבוע הבא.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק לציון אירועי ליל הבדולח, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלון שוסטר. אני מתכבד להזמין אותו אל הדוכן להציג את הצעת החוק שלו. בבקשה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, אני מבקש להביא בפני הבית הצעת חוק שנוגעת ללב הזיכרון היהודי-האנושי, ולא פחות מכך – לאקטואליה של ימינו בישראל ובעולם כולו. אני מברך על התמיכה הממשלתית בהצעת החוק, שקובעת יום שנתי לציון ליל הבדולח, הפוגרום הרצחני כנגד יהודים שהתרחש ב-9 בנובמבר 1938 בגרמניה ובאוסטריה. וכאן חשוב לומר כבר בתחילת הדברים: המונח הזה, ליל הבדולח, הוא מונח מכובס. הוא הומצא על ידי הנאצים עצמם כדי לטשטש, ליפות ולמחוק את ממדי הזוועה. לא בדולח נופץ שם, אדוני היושב-ראש, אלא חיי אדם; לא לילה של שברי זכוכית, שכמובן היו שם, אלא פוגרום אלים ומתוכנן שבמהלכו נרצחו מאות, נאסרו עשרות אלפים, הושפלו רבים, נפצעו בני אדם והושמד רכוש עצום. לכן נכון יותר מוסרית והיסטורית לקרוא לאירוע בשמו המדויק: פוגרום ליל הבדולח, פוגרום נובמבר או ליל הפוגרום. אני אבקש שגם בהמשך החוק ישקף את זאת. פוגרום נובמבר 1938 היה הרגע שבו נקרעה המסכה. מה שהחל בשנאה מילולית, בהסתה ובחקיקה מפלה, הפך באותו לילה לאלימות גלויה, ברוטלית ומאורגנת. בתי כנסת הועלו באש, עסקים נבזזו, כ-400 יהודים נרצחו, 30,000 גברים נשלחו למחנות ריכוז. מאותו לילה יהודי גרמניה, אוסטריה וצ'כיה כבר לא יכלו להיאחז באשליה שיהיה בסדר, שאפשר יהיה להסתגל, להמתין, לשתוק, לקוות שיהיה יותר טוב. זה היה אות אזהרה גדול, ואנחנו היום נושאים את האחריות לזכור אותו ולהזהיר באמצעותו. הצעת החוק אינה עוסקת רק בעבר, אם כי יש בה מרכיב חינוכי בבתי ספר, כאן, בכנסת; היא עוסקת במאבק העכשווי והבלתי-מתפשר באנטישמיות, בגזענות ובשנאת האחר, שרק כעת דיברנו על זה פה בבית הזה. בעולם שבו נשמעים קולות של דה-לגיטימציה, של הסתה, של אלימות כלפי יהודים, במציאות שגם כאן בביתנו הלאומי חווינו פוגרום רצחני, הזיכרון אינו מותרות – הוא חומת מגן מוסרית. חובתנו, חברים וחברות, לנצור את המסקנות, הן המוסריות והן הביטחוניות המובנות מאליהן, מהאירוע הדרמטי. אני מבקש לשתף אתכם גם בסיפור אישי. סבא שלי, נתן – שאגב, שמי האמצעי, נתן, על שמו – חגג את יום הולדתו ה-39 ב-9 בנובמבר 1938 בעיר קטנה גרמנית, שְמַלְקָלְדֶן, ובאותו יום פרצו חוליגנים נאצים לדירתו בעיר הגרמנית השלווה הזו. הוא היה ראש הקהילה הקטנה – כ-100 יהודים, אולי 20, 22 משפחות; הוא עמד בראש בית הכנסת, בית עלמין מקומי, והוא נשלח למחנה הריכוז בוכנוולד, כמו רבים רבים אחרים. סבתא שלי לינה נותרה לבדה עם שני ילדים קטנים, ושלחה מברקים נואשים בניסיון להציל את משפחתה. בדרך נס, בעזרת אנשים טובים, הם הצליחו להימלט ולהינצל. אחד מהם ברבות הימים היה גם נשיא צ'ילה, סלבדור איינדה. פוגרום ליל הבדולח היה הרגע שבו התברר ליהודים שאין מי שיגן עליהם, שאין מדינה, שאין כוח מגן. מעל 80 שנה אחר כך יש לנו מדינה – מדינה שקמה בדיוק כדי שלא נהיה עוד חסרי מגן, כדי שלעם היהודי יהיה בית וכוח להגן על עצמו. הזיכרון הזה אינו רק מבט לאחור – הוא תזכורת לאחריות שלנו כאן ועכשיו לוודא שהתקווה הזו לא תישבר לעולם. הצעת החוק הזו, שהוכנה בשיתוף פעולה עם ארגון יוצאי מרכז אירופה, מבקשת לקבוע מסגרת ממלכתית של זיכרון, לימוד ואחריות, דיון בכנסת, עיסוק חינוכי ואמירה ערכית ברורה: המאבק באנטישמיות ובגזענות אינו נחלת העבר, אלא חובת ההווה בעולם כולו – וכאן במדינת ישראל. ולכן, אדוני היושב-ראש, אני פונה מכאן לחברותיי ולחבריי מסיעות הבית: זהו חוק שנוגע בערכי היסוד של מדינת ישראל ולחובתה המוסרית כלפי עם ועולם. אני מבקש מכם להצטרף אליי ולהצביע בעד הצעת החוק, למען הזיכרון, למען החינוך, למען המאבק הבלתי-מתפשר באנטישמיות, בגזענות ובשנאת האחר. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר, יו"ר הוועדה לענייני ביקורת המדינה. אני מזמין את השר ניר ברקת להשיב, להציג את עמדת הממשלה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, מכובדיי, חברות וחברי הכנסת. אני משיב מטעם שר החינוך יואב קיש: מטרת הצעת החוק של חברי חבר הכנסת אלון שוסטר – אני חייב להגיד שהוא לא רק חבר של שר החינוך אלא גם חברי – כפי הקבוע בסעיף 1, היא לקבוע יום שנתי לציון אירועי ליל הבדולח, שאירעו ביום ט"ז בחשוון התרצ"ט, ב-10-9 בנובמבר 1938. המטרה היא הנצחת זכר הקורבנות וחיזוק המאבק באנטישמיות, בגזענות ובשנאת האחר. במסגרת הצעת החוק, מדי שנה ביום 9 בנובמבר יקוים יום לציון אירועי ליל הבדולח. הדבר הזה יצוין גם במוסדות החינוך, ויוקדש זמן ללימוד הנושאים הנוגעים למטרות החוק. בנוסף, במסגרת יום הציון תקיים הכנסת דיון מיוחד במליאתה ובכמה מוועדותיה. מבדיקה שקיימתי מול גורמי המקצוע במשרד החינוך – שוב, אני מדבר על השר – ליל הבדולח נלמד במסגרת תוכנית הלימודים בכיתות י"א-י"ב. זהו נושא חובה לבחינת הבגרות. כמו כן, נושא השואה נדון בהרחבה בשכבות הגיל השונות, הן בחינוך הפורמלי והלא-פורמלי, ב-10 בטבת, ביום השואה הבין-לאומי וביום השואה. ציון ליל הבדולח במערכת החינוך הוא אירוע משמעותי מאוד כציר היסטורי ללמידה וכציר להבניית זהות יהודית. ליל הבדולח מהווה תמרור אזהרה חמור לאנושות, וודאי בתקופה שבה האנטישמיות גואה בכל רחבי העולם. הנושא גם מצוין במשלחות הנוער לפולין ובהכנה למסעות. באשר לציון היום בבתי הספר וציון היום במערכת החינוך בידי שר החינוך כמקובל, קביעת תוכני הלימוד בחקיקה עלולה לכרסם בשיקול הדעת הנתון בעניין זה לשר החינוך ולמזכירות הפדגוגית, וחשוב לשמור עליה. הצעת חוק זו נדונה בוועדת השרים לענייני חקיקה בישיבתה מ-11 בינואר השנה, 2026, והחלטת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, בכפוף להתניות שסוכמו מול המציע, ביניהן הסכמת משרד החינוך להמשך הליכי החקיקה. נוכח האמור ומהנימוקים שצוינו, נבקש מחברי הכנסת להצטרף לעמדת הממשלה ולתמוך בהצעת החוק המוצעת. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לשר ניר ברקת. אלון מסתפק בתשובת השר. אז בטרם נעבור להצבעה, אני רוצה לקדם בברכה את תלמידי כיתות ט' מבית הספר תיכון רמון, פתח תקווה, שנמצאים איתנו ביציע, וכן את מנהלי מחנות הקיץ בארצות הברית. ברוכים הבאים לכנסת ישראל ביום של חקיקה פרטית. ברוכים הבאים וברוכות הבאות. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לציון אירועי ליל הבדולח, התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לציון אירועי ליל הבדולח, התשפ"ה–2025, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מזל שהאופוזיציה פה כדי להעביר חוקים.

ינון אזולאי (ש"ס):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תדאג, גם בחוק הבא אנחנו נהיה.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, מירב, לי אמרו: כשאני נמצא, כולם נמצאים. ככה חינכו אותי מאז שאני קטן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

רוויזיה.

היו"ר יעקב מרגי:

תבוא לעבוד בוועדות, תדרוש רוויזיה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הקואליציה אינה כאן. אגב, זה גם חשוב לבוא להצביע, זה חלק מהעבודה של חברי הכנסת.

אופיר כץ (הליכוד):

למי את רומזת?

ינון אזולאי (ש"ס):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוה, אל תדאג, לכם אין לי תלונות. צילי וגילי. אלה פותחים את המליאה וסוגרים את המליאה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, תודה, ברוח טובה. יהיו לנו הזדמנויות לקריאות.

היו"ר יעקב מרגי:

אני קובע כי הצעת חוק לציון אירועי ליל הבדולח, התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדה - -

ינון אזולאי (ש"ס):

לא למדנו ליבה, תזכירי למי את רומזת.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אני לא שומע את עצמי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - גם אני מכירה את אבא שלו, הכול בסדר.

היו"ר יעקב מרגי:

אופיר, על מירב אני לא יכול להתגבר, לפחות תעזור לי אתה.

ינון אזולאי (ש"ס):

זו לא חוכמה לבוא עלינו. אני קובע כי הצעת חוק לציון אירועי ליל הבדולח, התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק יום המודעות לתרומת איברים, התשפ"ו–2025, של חברי הכנסת טטיאנה מזרסקי, חילי טרופר ובועז טופורובסקי. אני מזמין את חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי. עומדות לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מבקשת להציג בפניכם היום את הצעת חוק יום המודעות לתרומת איברים. מדובר בהצעת חוק פשוטה וחשובה, שיכולה להשפיע ולהציל חיי אדם הלכה למעשה. השתלת איברים היא אחד הכלים המשמעותיים ביותר להצלת חיים ברפואה הישראלית וברפואה המודרנית בכלל. מצבה של ישראל בתחום תרומת האיברים אינו רע ביחס לעולם. לאורך השנים יצא משרד הבריאות בקמפיינים רבים לעידוד תרומת איברים, ובזכות עבודה מאומצת מספר ההשתלות בישראל אכן נמצא בשנים האחרונות במגמת עלייה גם בהשתלות מורכבות כמו השתלת לב, כבד, כליות, ריאות. עם זאת, גם היום יותר מ-1,000 בני אדם ממתינים להשתלת איבר מציל חיים. למרות ההתקדמות הרפואית והמאמצים – סליחה.

היו"ר יעקב מרגי:

עמדת היועצים, אתן מפריעות לחברה, לחברתכן.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

למרות ההתקדמות הרפואית והמאמצים שנעשו, עדיין יש פער בין מספר הזקוקים להשתלה לבין מספר האיברים הזמינים, ובפרט מתרומות מנפטרים. הבעיה המרכזית אינה רפואית, הבעיה היא במודעות של הציבור ליכולת שלהם לתרום איברים. ברוב המקרים תרומת איברים לאחר פטירה תלויה בהחלטת המשפחה, וכאשר לא מתקיים שיח מוקדם, כאשר רצונו של האדם לא היה ידוע, בני המשפחה נדרשים לקבל החלטה מורכבת וקשה מאוד ברגע של אובדן. במצב כזה פעמים רבות המשפחה לא נותנת את ההסכמה, למרות שייתכן שהנפטר היה מסכים לכך לו היה מודע ליכולת שלו להציל חיים. כרטיס אד"י הוא הכלי המרכזי הקיים היום בישראל כדי לאפשר לאזרח לממש את רצונו לתרום איברים. אד"י הם ראשי תיבות של שם, אהוד בן דרור, שעל שמו נוסדה עמותת אד"י בשנת 1978. אהוד נפטר בגיל 26 זמן קצר לאחר השתלת כליה, עקב סיבוכים שנבעו מכך שהמתין זמן רב לתרומה. אהוד שוחח טרם פטירתו רבות על כך שיש להעלות את המודעות לחשיבות תרומת איברים, והוריו מימשו את צוואתו לאחר מותו. חתימה על כרטיס אד"י מעידה על נכונותו של החותם לתרום את אבריו להצלת חייהם של חולים הזקוקים להשתלה. הפרטים של החותמים על הכרטיס מוזנים למאגר מידע ממוחשב שמנוהל על ידי המרכז הלאומי להשתלות. כפי שציינתי, מאגר החותמים על כרטיס אד"י גדל עם השנים, אך הוא עדיין נמוך יחסית למדינות מתקדמות אחרות במערב. הצעת החוק שלי קובעת כי מדי שנה, ב-6 ביוני, יצוין בישראל יום המודעות לתרומת איברים. זהו התאריך הבין-לאומי שמצוין במדינות רבות בעולם היום כיום מודעות בין-לאומי לתרומת איברים, והבחירה בו מאפשרת גם חיבור לידע, לניסיון ולשיח הבין-לאומי בתחום. המטרה של היום הזה היא העלאת המודעות הציבורית לתרומת איברים ולצמצום סטיגמות ותפיסות מוטעות שעדיין קיימות ביחס לכך. ניסיון העבר מראה כי כאשר משרד הבריאות ועמותת אד"י יוצאים לקמפיינים שמטרתם לעודד תרומת איברים, ישנם אלפי נרשמים חדשים שמסכימים להצטרף לכרטיס אד"י. היום המיוחד שאני מציעה יאפשר לבצע פעילות תקשורתית והסברתית מואצת, שתשפיע באופן ממשי על מספר האנשים שיסכימו להצטרף למאגר התורמים. יום כזה יאפשר ריכוז מאמצים של מערכת הבריאות, בתי חולים, מערכת החינוך, רשויות מקומיות וארגוני החברה האזרחית, שיוכלו כולם לפעול יחד באופן מתואם סביב תאריך אחד ברור. יום מודעות לאומי יאפשר גם לתת כבוד והוקרה לתורמים ולמשפחותיהם, לאנשים שבחרו באופן מודע להסכים להציל חיים של אחרים. זו בחירה אנושית, והמדינה צריכה לדעת להוקיר אנשים שהחליטו לבצע בחירה כזאת. להצעת החוק שלי הצטרפו חברי הכנסת בועז טופורובסקי וחילי טרופר. לפני חמש שנים תרם חבר הכנסת חילי טרופר כליה לאדם זר שהוא לא מכיר. אחרי הניתוח טרופר אמר – אני אצטט אותך, חברי חבר הכנסת טרופר: "כואב לי, אבל יש לי תחושה גדולה של נתינה, וזו התרופה הכי טובה לכאב". זה גדול. ואני קודם כול רוצה להגיד לך, חילי, שאתה במעשה שלך לימדת את כולנו שיעור חשוב של אהבת חינם. אני רואה בך שותף להעלאת מודעות לתרומת איברים, ואני מקווה שנוכל להמשיך לפעול ביחד לעשות טוב. לא בצעקות, לא בריבים – בעשייה נטו עבור הציבור. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, לך אני רוצה להודות על החיבור שעשית לי עם המרכז הלאומי להשתלות ועם דבורה שרר, דוברת המרכז ופיית הבריאות. לפני כארבע שנים הכרתי את דבורה, אישה מופלאה שחיה סביב עולם הבריאות וסביב עולם ההשתלות. היא נושמת את עולם הבריאות, ותחום ההשתלות ממש יקר לליבה. יחד עם דבורה יזמנו את הצעת החוק הזאת, ואני מקווה שנספיק להכניס את החוק הזה לספר החוקים עוד בכנסת הזאת. אני רוצה גם לציין את חברת הכנסת קטי שטרית, חברה בוועדת הבריאות, שסייעה לי לקדם את הצעת החוק הזו. בחוק הזה אין אופוזיציה ואין קואליציה. החוק הזה נועד על מנת שנוכל ביחד לעודד אנשים להציל חיים של אנשים אחרים. לכן אני קוראת לכם, חברות וחברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק הזו, והיום נצביע. יש לי עוד שתי דקות שאני רוצה לנצל. בשנים שעבדתי בקופת חולים וניהלתי מרכזים רפואיים בכרמיאל אני ראיתי אנשים שחיכו לתרומת איברים. שני אנשים, בתקופה הקצרה שעבדתי, נפטרו כי לא הספיקו לקבל תרומה. הם חיכו לתרומת כבד, ולא היה תורם מתאים, והם הלכו לעולמם, וזה היה סבל וכאב למשפחות. לצד זאת הייתה בחורה צעירה, שמה שירה. אני ליוויתי אותה בכל התקופה שהיא עשתה דיאליזה, הייתה לה תקופה קשה. עוד בזמן שהיא חיכתה לתרומת כליה היא עברה גם תאונת דרכים קשה. כל כך שמחתי לראות את החיוך שלה, עם העיניים הגדולות שלה, המבריקות, כשהיא הגיעה למרכז לבשר שהיא עברה השתלת כליה וזה נתן לה חיים חדשים.

היו"ר יעקב מרגי:

נולדה מחדש.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

ואי-אפשר לשכוח את החיוך הזה, החיוך של המשפחה, של האימא. ואני מאחלת לה עוד שנים רבות, ושוב מכירה תודה גם לך, חילי, ולכל תורם שתורם גם בחיים. מי שמסכים לחתום על כרטיס אד"י – זה מציל חיים הלכה למעשה. תודה רבה על התמיכה של כולכם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחברת הכנסת טטיאנה מזרסקי. אני מזמין את כבוד השר ניר ברקת להציג את עמדת הממשלה. עד שהשר יגיע לדוכן אני מקדם בברכה את חניכי מכינת רבין משלוחת מזרע. ברוכים הבאים לכנסת ישראל ביום של חקיקה פרטית, ביום רגוע יחסית. ברוכות וברוכים הבאים. בבקשה, אדוני.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

שוב שלום, אדוני היושב-ראש. מכובדיי חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, מציעת החוק, מכובדיי כולם. אני מקריא את הודעתו של שר הבריאות, חברנו חיים כץ: מחסור באיברים להשתלה הוא בעיה הקיימת כמעט בכל המדינות בעולם. ההתקדמות הרפואית בתחום השתלות האיברים תלויה בנכונותו של הציבור לתרום איברים, ובהיעדר שיתוף פעולה ונכונות לתרום איברים אין כל תועלת בהתפתחות הרפואית והמדעית. על אף המאמצים, המשאבים והעשייה העצומה של משרד הבריאות והמרכז הלאומי להשתלות להגדיל את שיעור התרומות במדינת ישראל, עדיין יש רשימת ממתינים להשתלה שהולכת וגדלה מדי שנה. כיום ממתינים בישראל 1,454 חולים, ובכל שנה לצערנו מתים כ-60 חולים בעודם ממתינים להשתלה. שיעור ההסכמות לתרומת איברים על ידי משפחות בזמן אמת נע בין 50% ל-60%, ובנוסף רק 15% מהאוכלוסייה הבוגרת חתום על כרטיס הסכמה לתרומת איברים, מה שנקרא כרטיס אד"י. התוצאה היא שמספר התורמים בפועל בישראל הוא נמוך ביחס לביקוש. על פי נתוני המרכז הישראלי להשתלות, רוב מכריע בקרב קרוביהם של נפטרים שחתמו על כרטיס אד"י נותנים את הסכמתם לתרומה, שכן זו הבעה מפורשת של הסכמת הנפטר לתרומת איבריו – באמצעות כרטיס אד"י או בכל דרך אחרת. במקרה כזה זה נתפס אצל בני המשפחה כמעין צוואה, ומקל על בני המשפחה את ההחלטה להסכים לתרומה. מטרת הצעת החוק שלפנינו, ביוזמת חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, היא לקבוע יום ציון שנתי להעלאת המודעות לתרומות איברים ולצמצום תפיסות מוטעות, אשר יצוין במוסדות רבים: בכנסת, במשרד החינוך, במערכת הרפואית ועוד. הכוונה היא שהיום הזה יקדם את השיח למודעות, את הידע ואת החשיבות של הנושא. בהתאם לכך, אנו מקווים שיום זה יביא להגדלת שיעור ההסכמות לתרומת איברים - -

היו"ר יעקב מרגי:

עמדות היועצים. סדרנים.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

- - ולהגדלת שיעור החתומים על כרטיס אד"י – כרטיס ההסכמה. המשוואה בהקשר זה היא פשוטה: הגדלת מספר ההסכמות והגדלת מספר החתומים על כרטיס תורם תביא לעלייה בשיעור ההסכמות של משפחות לתרומת איברים בזמן אמת, ובכך תביא מזור לחולים רבים שממתינים ומייחלים להשתלה של איברים כאן במדינת ישראל. לפי כל זאת, ובהתאם לעמדת ועדת השרים לחקיקה, אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעה ראויה וחשובה זו. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

מסתפקים בתשובת השר.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יום המודעות לתרומת איברים, תשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק יום המודעות לתרומת איברים, התשפ"ו–2025, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

בעד הצעת החוק הצביעו 25 חברי כנסת, לא היו מתנגדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה לכולם.

קריאה:

נו, מה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

רק אמרתי תודה לטניה.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - לפרוטוקול.

היו"ר יעקב מרגי:

היום דיברנו על זה פה שכוונה טובה, הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה – לפרוטוקול.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, הוא חושב שהוא במילואים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

לפרוטוקול. יואב סגלוביץ' לא הספיק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תוסיף אותו לפרוטוקול. מרגי, הוספת אותו לפרוטוקול? למה עוד שנייה הוא יתאבד פה על העמדה. זה היה מולי.

רון כץ (יש עתיד):

הוא כמעט העיף את מירב פה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני קובע כי הצעת חוק יום המודעות לתרומת איברים, התשפ"ו–2025, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. כפי שאמרתי, כדי שמירב תהיה רגועה, אמרתי זאת ואני חוזר לפרוטוקול: חבר הכנסת יואב סגלוביץ' התכוון, אפילו עשה מאמץ פיזי לא מתון להגיע, אך לא הספיק. הודענו לפרוטוקול. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת יוראי להב הרצנו וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת יוראי להב הרצנו להציג את הצעת החוק. לרשותך, כמובן, עשר דקות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יריב לוין שר המשפטים, מכות חשמל, איומים וסחיטה רגשית, הטרדות מיניות, בידוד, שלילת מזון, שלילת שינה, חשיפה לקור או לחום קיצוניים, ניתוק מהמשפחה, מהחברים, מהטלפון – לפעמים לשבועות, לחודשים – עינויים פיזיים ורגשיים. אלה רק חלק מהשיטות ששרלטנים ואנשי דת חשוכים מעבירים להט"בים צעירים וקטינים כדי לתקן את מה שהם מגדירים כנטיות הפוכות, לכבות את אותן נטיות, לכבות את אותם אנשים. אני מדבר על טיפולי המרה, והם עושים את טיפולי ההמרה האלה ברשות כנסת ישראל. אני רוצה לפנות דווקא לחברי הליכוד, דווקא לחברי הליכוד, כי הם מגדירים את עצמם כאנשים לאומיים ליברליים, ואני רוצה לשאול את חברי הליכוד: למה אתם נותנים יד לטיפולי המרה, טלי גוטליב? למה אתם נותנים יד לטיפולי המרה, אופיר כץ?

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יודע, רק לידיעה. תפנה לחברי הכנסת – אני אאפשר להם להשיב לך על חשבונך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מאה אחוז.

היו"ר יעקב מרגי:

על זמנך, גם אם זה לא ינעם לך. זו פרקטיקה שאתה משתמש בה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתם מאפשרים - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - שיחות בטיקטוק - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה אתם מאפשרים, טלי גוטליב, לפרקטיקה הברברית, הפרימיטיבית, המזעזעת הזאת, שרוצחת נשמות של ילדים צעירים, נשמות צעירות, להימשך? על שום מה, על שום שהם נולדו? איזה מסר אתם שולחים לילדים להט"בים, שהם שבורים? שהם חולים? שהם טעות? זה המסר שאתם שולחים לאותם ילדים? אם התשובה היא לא, אז למה אתם מאפשרים לטיפולים האלה להימשך? למה אתם לא שמים סוף לדבר הזה? אני לא יודע אם יצא לחברי הכנסת לראות. עיתונאי ישראל היום, ערן סוויסה, התראיין אצל רוני קובן, ובאומץ נדיר הוא סיפר את מה שרבים מדי נאלצים לחוות בשקט, על טיפולי ההמרה שהוא עבר, על ההתעללות הרגשית והפיזית, על המחשבות לשים קץ לחיים שלו ועל הצלקות שהוא נושא עימו עד עצם היום הזה. אני רוצה להגיד לך, ערן, מעל בימת הכנסת, העדות המטלטלת שלך והמילים האמיצות שלך הן מגדלור של תקווה, של אמת ושל כוח לכל מי ששמע שמשהו איתו לא בסדר. חוק איסור טיפולי המרה שאני מקדם היום בכנסת בא לומר בקול ברור, חד, שאי-אפשר להתבלבל בו: לא מתקנים את מה שאינו שבור; לא מרפאים את מה שאינו חולה – לא במכות חשמל, לא באיומים וסחיטה רגשית ולא בבידוד ולא בעינויים פיזיים ורגשיים. לכל ילד וילדה אנחנו אומרים מכאן: אתם מושלמים בדיוק כמו שאתם; אתם לא טעות כי כולנו נבראנו בצלם. חברות וחברי הכנסת, יש לנו הזדמנות לסיים היום את הפרקטיקה הפרימיטיבית והברברית הזאת, לשים לה סוף; למסור מסר ברור וחד לכולם שכולנו נבראנו בצלם ולכולנו מגיע מקום שווה ומלא בחברה הישראלית. תצביעו נכון.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה לחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. יש תשובת שר?

קריאה:

לא. יש מוצמדות.

היו"ר יעקב מרגי:

סליחה. סליחה. מתנצל, מתנצל. בסדר, בסדר.

היו"ר יעקב מרגי:

להצעת החוק הוצמדו שתי הצעות חוק: הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התשפ"ד–2023, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת איתן גינזבורג. אני מזמין את חברת הכנסת מרב מיכאלי להציג את הצעת החוק. לרשותך כמובן שלוש דקות. בבקשה, גברתי.

מרב מיכאלי (העבודה):

תודה, אדוני. תחשבו על זה, איזה דבר מופרך זה, באמת. הינה, אני רואה שיושב פה חבר הכנסת פרוש. אולי נעשה לאדוני - -

מאיר פרוש (יהדות התורה):

את בעד היושב-ראש?

מרב מיכאלי (העבודה):

- - טיפולי המרה - -

מאיר פרוש (יהדות התורה):

- - - אדוני היושב-ראש?

מרב מיכאלי (העבודה):

- - - טיפולי המרה להחזרה בשאלה. למה לא נעשה לך טיפולי המרה להחזרה בשאלה?

מאיר פרוש (יהדות התורה):

- - - היא לא מכבדת - - -

מרב מיכאלי (העבודה):

אני, לפי דעתי, תפיסת העולם שלי - -

מאיר פרוש (יהדות התורה):

- - - את הפה? היא לא מכבדת אף אחד. היא לא מכבדת אף אחד. היא לא מכבדת אף אחד - - -

מרב מיכאלי (העבודה):

- - הסוג המסוים של האורתודוקסיה שאתה מתעקש לחיות לפיה, הוא מאוד מזיק לך - -

מאיר פרוש (יהדות התורה):

היא לא מכבדת - - -

מרב מיכאלי (העבודה):

- - וזה בטח לא תואם את תפיסת העולם שלי. למה המדינה לא עושה טיפולי המרה להחזרה בשאלה? אוי, אני רואה שפגעתי ברגשותיך, חבר הכנסת פרוש, צר לי, כי אין לכם בעיה לפגוע לא רק ברגשותיהם של ההומואים והלסביות אלא ממש בזכויות הכי בסיסיות שלהם להיות מי שהם או מי שהן. לא רק לא לתת להם את הזכות להתחתן, לא לתת להם את הזכויות הכי בסיסיות של הכרה, אלא גם רוצות ורוצים להמיר דתם, להמיר את מהותם, את מי שהם. אבל איך שהצעתי להחזיר את חבר הכנסת פרוש אולי בשאלה – לפחות לנסות, לפחות לנסות – הוא כל כך נפגע, שהוא יצא. אז יש רגשות נחשבים ורגשות נחשבים פחות, ויש זהויות ראויות וזהויות שצריך לשנות, ויש באופן כללי שווים יותר ושווים ושוות הרבה הרבה פחות. בגדול, אני חושבת שאפשר לנסח את כל הקואליציה והממשלה הזאת ככה: יש שווים יותר – אלה שהם דואגים להם, למקורבים שלהם לשחיתויות שלהם, לאינטרסים שלהם, לקומבינות שלהם – ויש את השווים פחות – אלה שיכולים להירצח במספרים מטורפים, אם זה בגלל שהן ערביות והם ערבים ואם זה בגלל שהן נשים. ויש את ההומואים והלסביות, שלא צריך בכלל לסדר להם זכויות, בגלל שמי הם בכלל? הם יותר גרועים – מי זה היה? מחיזבאללה, נכון? יותר גרועים מחיזבאללה. ויש את כל אלו שהן לא מצביעות והם לא מצביעים לנו, שהם בכלל – הם סרבנים, הם בוגדים, הם עוכרים. להם – אגב, הם יכולים להיות סתם חילוניות וחילונים שההקצאות לבתי הספר שלהם הן בערך חצי מאשר לבתי הספר הדתיים. וכמובן אפשר להעביר כסף לבתי ספר חרדים בניגוד לחוק, כי אנחנו דואגים לשותפינו הטבעיים. מי שלא שותפינו הטבעיים, אנחנו גם יכולים לכפות עליהם טיפולי המרה, לשנות את מי שהם ומה שהם.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

מרב מיכאלי (העבודה):

אז בקיצור, אדוני היושב-ראש, נראה לי שבהזדמנות, כשאתם מחוקקים, צריך להוסיף אולי עוד תוספת סמכויות - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים, בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

- - לבתי הדין הרבניים – אולי בתי הדין הרבניים יוכלו גם לכפות המרה - -

היו"ר יעקב מרגי:

יכולת לקמץ בדברי ההסתה שלך ובמשפט אחד להספיק.

מרב מיכאלי (העבודה):

- - לצבע השיער או לצבע העור. אולי גם לזה כדאי.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מזמין את חבר הכנסת איתן גינזבורג להציג את הצעת החוק. בבקשה אדוני, שלוש דקות לרשותך. חבר הכנסת טור פז, תודה רבה. תאפשרו לחברכם להביע ולהציע את הצעת החוק כראוי. בבקשה. יועצים, קצת שקט מהעמדות שלכם.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אדוני, אדוני, אתה רוצה להיות בטובים או ברעים? כך שאל המטפל את עיתונאי ישראל היום ערן סויסה. בריאיון קורע לב אצל רוני קובן, ערן סיפר בדמעות איך אדם שמתיימר לרפא מחלות גרם לו לכתוב מילים על פתקים, להכניס אותם לכוס מים ולבלוע – לבלוע את הבושה, לבלוע את השנאה העצמית. אותו אדם ניסה למחוק את מי שהוא ולשנות את נטייתו. סויסה גם סיפר באומץ שחשב על התאבדות, אם הטיפולים האלה לא יפסקו. זה לא קרה במאה ה-19, הדבר ההזוי הזה, זה קרה כאן, בימים אלה, במדינת ישראל, וערן כבר היה בן 24. אם זה מה שעובר אדם שנחשב כבר בוגר, תארו לכם מה עובר על קטין, נער בן 16, שרק רוצה שההורים שלו יאהבו אותו, שרק רוצה להרגיש נורמלי. וכן, גם היו מקרים שהסתיימו באירועי אובדנות, שבהם צעירים שמו קץ לחייהם כי הם לא יכלו לשאת את העול הזה, את האכזבה, את המאבק, את הטיפולים.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת של האופוזיציה שעומדים שם, אתם מפריעים לדובר. גברתי, אם לא תקשיבי לי אני אוציא אותך. תקשיבי לי כשאני מדבר אליך. את מפריעה למהלך הדיון. בבקשה, אדוני.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מחקרים קבעו שמעבר לכך שאין היתכנות לטיפולים האלה. ניסיונות המרה של נטייה מינית מביאות לנזק מוכח לאדם: דיכאון, חרדות, סריטות נפש שלא מחלימות. הן לא מחלימות, הסריטות האלה, ולמרות זאת, יש מי שעדיין מנסה לתקן, "לתקן", לתקן בכוח את מה שלא דרוש תיקון.

היו"ר יעקב מרגי:

טלי, שומעים את שיחתך - - -

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

הצעת החוק שבפניכם היום היא הצעת חוק שאוסרת טיפולי המרה לקטין. היא באה לעצור את הפרקטיקה האלימה הזאת. היא קובעת שכל טיפול שמטרתו היא ניסיון לשנות נטייה מינית או זהות מגדרית של קטין הוא עוולה אזרחית. לא עוד שרלטנים שפועלים במחשכים בלא לשלם על כך מחיר. החוק הזה יאפשר לבית משפט לפסוק פיצויים כבדים כנגד מי שמפנה קטין לטיפול שכזה וכנגד מי שמבצע אותו. ולא, זה לא אומר שאי-אפשר ללכת לטיפול פסיכולוגי. זה לא אוסר את הרצון להיעזר באנשי מקצוע. זה כן אומר לאיש המקצוע: אל תגרום למישהו לחשוב שיש בידו לשנות את נטייתו ולהבטיח לו מטרה – לשנות אותו.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

מותר לאדם לבחור ללכת לטיפול, אבל אסור למטפל, בחסות של טיפול מקצועי, לנסות ולשנות בכוח נטייה מינית וזהות מגדרית. חבריי לקואליציה, זה מבחן האנושיות שלכם. האם אתם מסוגלים להסתכל לילדים האלה בעיניים ולהפקיר אותם לרצח הנפש? האם אתם מוכנים לתת יד להמשך התעללות כזאת בשם פוליטיקה קואליציונית?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

יש רגעים שבהם המצפון חייב לגבור על משמעת קואליציונית וזה הרגע הזה, תתמכו בחוק, תצילו נפשות של ילדים. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני מזמין את השר יריב לוין להציג את עמדת הממשלה. בזמן שמגיע השר יריב לוין, אני מקדם בברכה את תלמידי כיתות ז' וט' מבית הספר עתידים בשרון, שכרגע היועצת המשפטית של הכנסת בכבודה ובעצמה – שיעור אזרחות בשידור חי. ברוכים הבאים. כל הכבוד, בוודאי. בבקשה, אדוני. מירב, תעשו את זה רק בשקט, אי-אפשר. חברים, הדוברים מתאמצים. בבקשה, אדוני.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, אני חייב לומר שבדרכי לדוכן, אדוני היושב-ראש, שאל אותי חבר הכנסת ווליד טאהא מה אני מתכוון להצביע, ואפילו ציין – הייתי אומר אולי בפליאה מסוימת, אם הבנתי אותך נכון – שהצבעתי בעד החוק הקודם, של חברת הכנסת מזרסקי. אז אני יכול להגיד, חבר הכנסת ווליד טאהא - - -

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, על אותו חוק, כשהיינו בקואליציה הצבעת בעד, לא על טטיאנה.

שר המשפטים יריב לוין:

על איזה אותו חוק?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

החוק הזה, על איסור טיפולי המרה, הצבעת בעד.

שר המשפטים יריב לוין:

נו, מתי?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בקואליציית השינוי.

שר המשפטים יריב לוין:

אה, באמת? מה אתה אומר, כי דווקא רציתי לדבר על ההצבעה שלכם על החוק הזה, אבל תכף נגיע.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, אנחנו הצבענו נגד, אתה הצבעת בעד.

שר המשפטים יריב לוין:

אני יודע, תאמין לי שאני זוכר. האמן לי שאני זוכר.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז כנראה שאתה הולך להצביע בעד.

שר המשפטים יריב לוין:

תאמין לי שאני זוכר טוב. תראו, חברות וחברי הכנסת, לכן אני רוצה לומר, חבר הכנסת ווליד טאהא – ואני חושב שהוכחתי את זה בלמעלה משלוש שנים שאני עומד בראש ועדת שרים לענייני חקיקה – אני מסתכל על הדברים באופן ענייני, לגופו של עניין, ולאו דווקא לגופו של מציע. כשבאות הצעות חוק טובות, ראויות ונכונות, שנעשית לגביהן גם עבודת הכנה כמו שצריך – כפי שעשתה כאן חברת הכנסת מזרסקי בחוק הקודם – הוועדה תומכת בהצעות החוק, מאפשרת להן לעבור גם אם הן באות מכיוון האופוזיציה. לעומת זאת, כשבאות הצעות לא טובות – לפעמים גם יש חברים בקואליציה שמביאים הצעות.

היו"ר יעקב מרגי:

סדרנים, מפקד הסדרנים מר אביגדור רפאלי, להושיב את חברי הכנסת ולהשתיק אותם. אם צריך להוציא, תסמנו לי ואני אוציא. אי-אפשר לנהל דיון כך. נא לשבת, חברי הכנסת. בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

לפעמים גם מהקואליציה באות הצעות שלא מתואמות.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת ששון גואטה והיועצים, אני אתחיל להקריא. זה לא שיימינג, אני אתחיל להקריא שמות. מספיק כבר, אנחנו נוציא אתכם.

שר המשפטים יריב לוין:

לא פעם יש גם הצעות שמביאים חברים בקואליציה ולא עוברות את ועדת השרים לחקיקה מסיבות ענייניות, ואני חושב שכך זה צריך להתנהל. צריך להגיד, חבר הכנסת ווליד טאהא, שזה לא כמו שזה עבד בקדנציה הקודמת, ששם הייתה החלטה גורפת שפשוט לא מעבירים בוועדת השרים לחקיקה שום הצעה של האופוזיציה. אני לא חושב שזה נכון לנהוג כך. היו לי, האמת, את כל הסיבות בעולם לנהוג כך.

היו"ר יעקב מרגי:

קטי שטרית, תודה.

שר המשפטים יריב לוין:

היו לי, האמת, את כל הסיבות בעולם לנהוג ככה, כי ככה נהגו בי וככה בחבריי בקדנציה הקודמת, אבל אני בחרתי לנהוג בדרך אחרת. אני חושב שכך זה צריך להיות. צריכה להיות הסתכלות עניינית.

היו"ר יעקב מרגי:

אני יכול להוציא בשלוש קריאות גם שר שמפריע. שבו ודברו. למה - - -

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

היו"ר יעקב מרגי:

בוא תעמוד פה. כשאתה תעמוד פה אני לא אתן לך סעד.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

היו"ר יעקב מרגי:

לא. שומעים את זה. זה מפריע.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

למה זה מפריע לך?

היו"ר יעקב מרגי:

יש 120 כמוך. יש 120 כמוך שחושבים שזה לא מפריע.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אבל זה לא שיעור תורה. וזה שמדברים – סוגרים דברים. זה המקום, למה לא? לא, באמת.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

ששון גואטה, פעם ראשונה? אני מתפלא. השר וסרלאוף, אני מתפלא על ההערה שלך.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

לא. מה קרה לך? אנשים מדברים.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. אז תשב. תשבו ותנו דוגמה לחברי הכנסת, ואל תדברו בעמידה ליד הפודיום. זה הכול. בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

וככה אני גם מתייחס להצעת החוק הזו, שמעלה נושא שבהחלט טעון התייחסות, וטעון טיפול, ומחייב בחינה לעומק. אבל צריך לומר, חבר הכנסת להב הרצנו, שני דברים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

- - - אני באמת שואל.

היו"ר יעקב מרגי:

צריך לומר, חבר הכנסת להב הרצנו, שני דברים: האחד הוא שאתה חבר כנסת ותיק, לא שבוע פה. אתה הרי יודע מה ההבדל בין הצהרת חוק לבין חוק שרוצים באמת להעביר. ההבדל הוא שכשמצהירים הצהרת חוק, שולחים אותה לוועדת שרים, לא מדברים עם אף אחד, ורוצים שוועדת שרים לא תאשר אותה, כדי שאפשר יהיה לבוא במליאה ולשאת נאומים על כמה יש אנשים חשוכים כאן וכו'. הרי עברנו את זה כבר בכמה סבבים. על מי שרוצה להעביר הצעת חוק – והאמן לי, אני זכיתי כחבר כנסת להעביר בקדנציה הראשונה שלי 40 הצעות חוק בקריאה שנייה ושלישית, בקדנציה השנייה העברתי 38 הצעות חוק בקריאה שנייה ושלישית, ואפילו כשהייתי באופוזיציה - -

היו"ר יעקב מרגי:

השר מלכיאלי.

שר המשפטים יריב לוין:

- - והתנגדתם לכל הצעות החוק שהבאתי בלי יוצא מן הכלל, הצלחתי להביא שתיים בקריאה שנייה ושלישית. אז אני יכול לתת לך עצה – שאתה מכיר אותה לדעתי טוב, אבל זה לא בא לידי ביטוי בהתנהלות, אז אני בכל זאת אחזור עליה: צריך לדבר עם גורמי המקצוע במשרדי הממשלה השונים; צריך לדבר עם השרים מראש - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין שר.

שר המשפטים יריב לוין:

- - צריך לשאול. צריך - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אין שר.

שר המשפטים יריב לוין:

יש שר בריאות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה שמו?

שר המשפטים יריב לוין:

חיים כץ.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

רבע משרה?

היו"ר יעקב מרגי:

יש שר בריאות, חיים כץ; אגב, שר בקיא מאוד בעולם הבריאות. היה יושב-ראש ועדת הבריאות בכנסת שנים ארוכות.

היו"ר יעקב מרגי:

שר פעיל במשרדו.

שר המשפטים יריב לוין:

פעיל מאוד מאוד במשרדו. בקיא בחומר כמו שמעטים בקיאים בו. באמת, אתה יודע, כמה אפשר סתם לומר אמירות. אני חושב שזה מראה את הגישה, שהיא לא רצינית. באמת, אני אומר לך, היא לא רצינית. כי אם אתה באמת רוצה להעביר את החוק ולא רק לשאת פה נאומים, דבר עם הגורמים הרלוונטיים; עשה את עבודת ההכנה - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

גורמי המקצוע תומכים בזה. גורמי המקצוע תומכים בהצעה.

שר המשפטים יריב לוין:

- - ואז תהיה באמת יכולת לקדם את הדברים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

גורמי המקצוע תומכים, אדוני השר. הפוליטיקאים מתנגדים.

שר המשפטים יריב לוין:

לכן גם ועדת שרים החליטה – תהיה לך תכף אפשרות לענות לי. תן לי להשלים את המילים שלי. לכן גם ועדת שרים לחקיקה החליטה, ולא במקרה – לא התנגדה להצעת החוק; היא החליטה לדחות את הדיון בהצעת החוק בכמה חודשים כדי לאפשר לך לעשות תהליך אמיתי. ועוד הערה אחרונה, חבר הכנסת להב הרצנו: נדמה לי שזה הפך לריטואל קבוע, שאתה מביא לכאן בכל שבוע איזו הצעת חוק, שהיא כל כך חשובה וכל כך צודקת וכל כך חיונית, עד שרק נשאלת שאלה אחת: איך לא העברתם אותה בקדנציה הקודמת, כשאתם ישבתם בממשלה? למה לא עשיתם את זה אז? ואז אני נזכר במה שאמר לי חבר הכנסת ווליד טאהא כשהייתי בדרך לכאן, ואחר כך כשעליתי לדוכן. אתה יודע, חבר הכנסת להב הרצנו, למה לא העברתם את החוקים האלה?

היו"ר יעקב מרגי:

השרה מאי גולן.

שר המשפטים יריב לוין:

כי רע"מ התנגדה, ובלעדי רע"מ לא הייתה לכם ממשלה. לכן קיפלתם את כל הדגלים שאתם נזכרים להניף עכשיו בצורת תמוהה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתם לא תמכתם? למה? למה לא תמכתם?

היו"ר יעקב מרגי:

הוא שמע.

שר המשפטים יריב לוין:

קיפלתם את כל הדגלים האלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה? יכולתם לתמוך.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא שמע.

שר המשפטים יריב לוין:

אוי, האמת, כמה היא מרגיזה. קיפלתם את כל הדגלים האלה, בצביעות שאין למעלה ממנה - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה לא תמכתם כשהייתם בקואליציה?

שר המשפטים יריב לוין:

- - רק כדי לקיים את הממשלה הכושלת שהייתה לכם. ועכשיו, אחרי שהלכתם לאופוזיציה, פתאום, איך אומרים? שלפתם חזרה מהבוידם את מה שאפסנתם מפחד לאבד את התמיכה של רע"מ בממשלה שלכם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה לא תמכתם בהצעת החוק?

שר המשפטים יריב לוין:

הרי זאת האמת. לכן אני אומר לך, חבר הכנסת להב הרצנו, מי שרוצה באמת לעשות דברים, עושה שני דברים - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מצביע בעדם. מצביע בעדם. לא מתנגד להם בכנסת.

שר המשפטים יריב לוין:

- - 1. הוא מקדם בכל מצב, ולא מקפל אותם בגלל סיעה בקואליציה שהוא מפחד ממנה. והדבר השני שהוא עושה - - -

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה מדבר על אבי מעוז, שאתה מפחד ממנו?

שר המשפטים יריב לוין:

והדבר השני שהוא עושה, הוא עושה עבודת הכנה - -

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר. הוא פנה אליך פעם אחת. אתה עשר דקות נואם.

שר המשפטים יריב לוין:

- - הוא עושה עבודת הכנה ועבודת חקיקה אמיתית, ולא רק שולח את ההצעה כדי שתהיה אפשרות לבוא כאן ולשאת כאן נאומים. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. אני מזמין את חברי הכנסת יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, במקום חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. עכשיו, אם אתם רוצים להפריע, תפריעו.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר הייתי בבית המשפט העליון עם עתירה על מיליארד ו-90 מיליון שקל - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נא לשבת, לשמור על השקט.

יאיר לפיד (יש עתיד):

- - שהועברו שלא כחוק – שלא כחוק – לרשתות החרדיות. בעקבות העתירה הזאת - - -

היו"ר יעקב מרגי:

עברו שלא כחוק בכל המדינה לאורך כל ההיסטוריה. אל תחזור על שקר הרבה פעמים, כי זה לא הופך את זה לאמת. זו פרקטיקה. בוא, בוא, ראוי שייאמר. זו פרקטיקה קיימת, ידועה. אתה לא תשתק ממשלה. בדצמבר עושים העברות.

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

פעם ראשונה בעמידה. לזימי, פעם ראשונה בעמידה. עושים זאת. בבקשה, אדוני.

יאיר לפיד (יש עתיד):

כבודו, אני רוצה להזכיר לך, אתה יושב פה כיושב-ראש הישיבה, לא כמי שיכול בקריאות ביניים להפריע לנאומים.

היו"ר יעקב מרגי:

יש ועדת אתיקה. אתה יכול לשלוח תלונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

יכול מאוד להיות שאני אעשה את זה. כמו שראיתם עכשיו, היות שנחשפו בקלונם כמי שהעבירו בהליך פלילי כסף לא חוקי - -

היו"ר יעקב מרגי:

כמו לשופטים.

יאיר לפיד (יש עתיד):

- - מייד כולם נרעשו וגעשו. קיבלתי מכתב מהחשב הכללי שאמר, כמו שאמר חבר הכנסת מרגי: זו פרקטיקה מקובלת, שהייתה גם בתקופתך. אמרתי: נהדר. פתח את הספרים, תראה לכולם, כי אני מעולם לא אישרתי את זה, כי אני לא מאשר דברים פליליים. היום בבוקר קיבלתי לפתע פתאום מכתב ממנכ"ל משרד האוצר, שגם הוא אומר: לא, זה תמיד היה ככה. אנחנו מבינים עכשיו שזה לא בסדר, אבל זה תמיד היה ככה. יש דבר מעניין ראשון במכתב הזה – אני מעולם לא פניתי אליו. הוא שולח לי מכתב תשובה כשאני לא שאלתי אותו שום דבר. מזה הבנתי, וכולכם צריכים להבין דבר אחד – ואולי זה ההבדל בין התקופה שלי לתקופה הנוכחית: מנכ"ל משרד האוצר לא שולח את המכתב הזה אילולא דבר אחד, שעכשיו ברור לכולנו שסמוטריץ' ידע. הוא ידע שמרמים את הכנסת, ידע שהוא מעביר את הכסף בלי אישור. ידע. אז נשארה רק שאלה אחת: האם גם נתניהו ידע?

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת. אני מנצל את זכותי ורשותי לומר הערה. כשבדצמבר הבא, כשבדצמבר 2026, בתי חולים ממשלתיים יושבתו, קופות חולים לא יעבדו, שופטים לא ישפטו, זה בגלל צביעות ופופוליזם של חברי הכנסת. תודה.

קריאות:

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה אתה - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

1 חלקי 12. 1 חלקי 12.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה. יוראי להב, פעם ראשונה. לזימי, פעם שנייה. קריב, פעם ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

קריאה ראשונה על מה? על מה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תתבייש.

היו"ר יעקב מרגי:

אתם מפריעים. חברי הכנסת גינזבורג ומיכאלי, מעוניינים להשיב לעמדת הממשלה? כן או לא? אני מקבל את זה כסירוב. תודה. אנחנו עוברים להצבעות. אנחנו עוברים להצבעה.

מרב מיכאלי (העבודה):

סליחה, הם אישרו לי לעלות.

היו"ר יעקב מרגי:

הם לא. הם לא אמרו.

מרב מיכאלי (העבודה):

יש לי הצעה. אישרו לי לעלות.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. גברתי, המצלמות יוכיחו. אני אתן לך, אבל עשית סנקציות והסתובבת ולא התייחסת לשאלה שלי.

מרב מיכאלי (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

לא. לא התייחסת לשאלה שלי. הוא פנה אלייך ודיבר אלייך ישירות. אני אתן לך, אבל זה ניצול. ניצול פוגע בבניין הזה, ניצול פוגע במעמד של הבית הזה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה פוגע? אתה פוגע. אתה מפריע לנואם. אתה פוגע.

היו"ר יעקב מרגי:

פעם שנייה, בליאק. אני אקרא אותך גם בפעם השלישית אם תמשיך.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

הצביעות נוטפת לכם מהאוזניים.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה לא צבוע.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, גברתי.

מרב מיכאלי (העבודה):

קודם כול, אדוני היושב-ראש, לפרוטוקול, לא עשיתי סנקציות ולא שמעתי אותך. צר לי, ואני מתנצלת בפניך אם פספסתי את השאלה שלך.

היו"ר יעקב מרגי:

אם זה כך, גם אני מתנצל. אם זה כך, גם אני חוזר בי.

מרב מיכאלי (העבודה):

מעולה. אני רוצה לדבר לגופו של עניין. אתם עומדים פה שבוע אחרי שבוע, אדוני שר המשפטים יריב לוין, ואומרים: בממשלה שלכם, בממשלה שלכם, למה לא העברתם? בממשלה שלכם, בממשלה שלכם. אתה צודק, גם אנחנו היינו 50 שנה ברצף בשלטון, ואנחנו יכולים להמשיך כמוכם להתקרבן ולהגיד. אבל איך לומר, בממשלה שלנו דווקא משרד הבריאות, שהיה בידי ניצן הורוביץ, השר ממרצ, עשה הרבה מאוד דברים לטובת הקהילה הגאה, אפשר הרבה מאוד דברים שלא היו אפשריים קודם, בוודאי בתחום הרווחה, בוודאי בתחום החינוך, ששם תקנה שלי מאפשרת לארגונים להיכנס וללמד את הצעירות והצעירים בבתי הספר על גמישות מגדרית, את ההבנה שכולנו שוות ושווים, לא משנה מה המין, מה המגדר או מה צבע העור או צבע השיער שלנו. אז חד-משמעית אני דווקא שמחה להניח את דעתך ולהרגיע אותך: הממשלה שלנו עשתה הרבה מאוד בתחום הזה, כמו גם, אגב, שהממשלה שלנו עשתה הרבה מאוד למשל בתחום התחבורה. שמעתי את יו"ר הקואליציה אופיר כץ מתראיין בערוץ התעמולה מס' 1 בעולם, ערוץ 14 נדמה לי שקוראים לו, ואומר: מאשימים את מירי רגב בהפרת אמונים ומרמה – כשמרב מיכאלי עצרה תקציבים ליו"ש זה היה יישום מדיניות. אז התשובה היא כן, אני יישמתי מדיניות – מדיניות בעד תחבורה ציבורית, מדיניות בעד הפריפריה שאתם הזנחתם, ראשי עיר מהליכוד קיבלו ממני השקעות שהם לא ראו מכם עשרות שנים, וכן, אני חושבת שחבל לשפוך מיליארדים ביהודה ושומרון שבסופו של דבר לא יהיו חלק ממדינת ישראל, אלא ימשיכו לגור בהם שלושה מיליון פלסטיניות ופלסטינים. אז להאשים אותי בעקיפין במרמה והפרת אמונים – איך לומר, אני אתכבד ואניח את הצעת החוק שלך, אדוני שר המשפטים, להרחבת העבירה של מרמה והפרת אמונים, ונצביע עליה ממש בהקדם. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחברת הכנסת מרב מיכאל. איתן גינזבורג – מוותר. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת יוראי להב הרצנו וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 58 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התשפ"ג–2022, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 37 חברי כנסת, נגדה – 58 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת יוראי להב הרצנו וקבוצת חברי הכנסת, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור טיפולי המרה לקטין, התשפ"ד–2023, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 37 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 58 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התשפ"ד–2023, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, תשומת ליבכם: בעד הצעת החוק הצביעו 37 חברי כנסת, נגדה – 58 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התשפ"ד–2023, של חברת הכנסת מרב מיכאלי, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת איתן גינזבורג. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 59 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק איסור טיפול המרה לקטין, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 36 חברי כנסת, נגדה – 59 חברי כנסת, חבר כנסת אחד נוכח ולא השתתף. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק איסור טיפולי המרה לקטין, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת איתן גינזבורג, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

למה התעצבנת? היושב-ראש לא צריך להתערב. היית יושב-ראש הרבה שנים.

היו"ר יעקב מרגי:

התעצבנתי, התעצבנתי. בבקשה, אדוני, עשר דקות – יש דברים שבסוף בסוף מוציאים אותך מהכלים, כמה - - -

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא מצליח להבין למה הממשלה הזאת מתנגדת להצעת החוק שאני מביא. הרי הוכח – וראינו את זה במלחמת חרבות ברזל – איך המדינה נכשלה בלספק מזון לאזרחיה, לפריפריה, ליישובים המרוחקים. באים עם הצעת חוק פשוטה, שבשעת חירום המדינה תהיה אחראית לספק את המזון הבסיסי לאותם אזרחים. אם לא היה הסקטור האזרחי במלחמת חרבות ברזל, הרבה אנשים היו הולכים לישון ללא אוכל. הסקטור האזרחי והעמותות האזרחיות הם שהתגייסו – אין משרד ממשרדי הממשלה שידע לתפקד בשעת חירום, כולם נכשלו. ראינו את זה, עקבנו אחרי מה שקורה. ואני אומר לכם כאחד שגר בצפון – לפעמים לא הגיע המזון בכלל. לכן אני אומר לחברי הממשלה ולקואליציה – הצעת החוק פשוטה, היא אומרת שהמדינה צריכה לספק מזון בשעת חירום, להקים מרכז לוגיסטי גדול, שבשעת מלחמה, בשעת חירום, בשעת צורך, ייתן אספקת מזון לאותם יישובים מנותקים, לאותם אנשים עם צרכים מיוחדים, לאותם קשישים שלא יכולים לצאת מהבית. זו הצעת החוק. אבל אתם לא תומכים בהצעת החוק, ואתם זורקים את הצעת החוק. אפילו לא אומרים לדחות את זה, בוא נדבר, בוא נשב, בוא נראה איך אנחנו מתקדמים עם הצעת החוק. מתנגדים – זה מה שרשמה ועדת שרים. לכן אני פונה לאותם שפויים בקואליציה להצביע בעד הצעת החוק. ולנושא שאני רוצה לדבר עליו: היום מוקדם בבוקר קיבלתי שיחת טלפון מדרוזי מסוריה. להגיד לכם את האמת, התרגשתי מאוד לקבל את שיחת הטלפון, היא הייתה בשעה 05:00. הוא התקשר אליי ואמר לי: ראש הממשלה ביבי נתניהו ושר הביטחון ישראל כץ הבטיחו לנו שלא יפגעו בדרוזים, שישמרו על העדה הדרוזית בסוריה. הוא אומר לי, מאז ההבטחה של ראש הממשלה אלפים נהרגו, אלפים לא נמצאים בתוך הבתים שלהם, יותר מ-150,000 דרוזים נעקרו מתוך הבתים שלהם, נכבשו מהאנשים של אל-ג'ולאני, הטרוריסט מסוריה שיושב בדמשק, שמדינת ישראל מנהלת איתו משא ומתן, נפגשת איתו בפריז ובכל מקום אחר בעולם. אנחנו, אמר לי, בקור הזה, בשלג, ישנים בבתי ספר, ישנים בכבישים, ברחובות, בכל מקום שיכולים למצוא מקום, קורת גג, באולמות. אוכל לא מקבלים. אני פונה כאן לראש הממשלה, הרי הבטחת לעזור לעדה הדרוזית בסוריה ואמרת שלא ייפגעו, ואני זוכר את המפגש שלך עם ראש העדה והבכירים של העדה הדרוזית. גם חבר הכנסת עפיף עבד, אם אני לא טועה, היה שם אצל השייח' כשהגעת, ראש הממשלה, ושם הבטחת שתעזור לעדה הדרוזית, שתדאג שיהיה מעבר בטוח בין ישראל לדרוזים. אבל עד עכשיו אין מעבר בטוח, קרוב ל-38 יישובים נחרבו, נשרפו. אנשים לא נמצאים בתוך הבתים שלהם, אלפים נהרגו, וההבטחה שלך – לא קיימת כלום ממנה. לכן אני אומר לך, ראש הממשלה, עדיף היה שלא תבטיח ולא תעלה את העדה הדרוזית על סדר-היום. כי אנחנו מתעסקים עם טרוריסטים, עם אנשים ג'יהאדיסטים שלא מאמינים בשום דבר. אני רוצה להגיד לך, ראש הממשלה, בתקופתך הכנסת לתוך מדינת ישראל לטיפול רפואי יותר מ-5,000 אנשי דאעש, ג'בהת א-נוסרה, אל-קאעידה – הטרוריסטים הכי גדולים שהיו בסוריה – וטיפלת בהם כאן, בבתי חולים במדינת ישראל. עד עכשיו, כשהבטחת שתעזור לדרוזים, הכנסתם פחות מ-300 דרוזים. ואתה יודע שהם לא יכולים לקבל טיפול באף מקום, כי הם לא יכולים לנסוע לדמשק, כי בדמשק יהרגו אותם בגלל היותם דרוזים. הם לא יכולים לקבל טיפול רפואי בשום מקום בסוריה, ואין להם אפילו הציוד הדרוש בסוריה. לכן איך שטיפלת באותם טרוריסטים – תטפל גם בדרוזים.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. אני מזמין את השר ניר ברקת להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות עומדות לרשותך.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, שוב, חברות וחברי הכנסת, מכובדיי כולם, מכובדי חמד עמאר ואחרים, אני חייב לומר שהצעת החוק – המוטיבציה שלה, אדוני היושב-ראש, הרצון לדאוג לחלשים בעת חירום, היא מוטיבציה נכונה וטובה, אין ויכוח. אבל השורה התחתונה – אני רוצה לשתף את החברים במה כן קורה, ואילו שינויים ערכנו בעקבות מלחמת חרבות ברזל. דבר ראשון: לא נכון לחשוב לעשות ריכוז מקום אחד שבו מתחילים לטפל בדברים. עברנו מגישה ריכוזית לאתגר ביזורי, איך מבזרים את מה שהציבור צורך ממילא. ואולי בסוף דבריי אני גם אתייחס קצת יותר ספציפית למה שעשינו למשל בימים האחרונים בתחום המזון מטרנה. אבל הרעיון הראשון הוא ביזור. בכל מקום שהיה מזון מרוכז לשעת חירום, אנחנו עוברים לשיטת ליסינג, שבה אנחנו הולכים לרשתות הגדולות שיש להן מרכזים לוגיסטיים, ואומרים: תגדילו את המלאים שלכם, אנחנו נעזור לכם בהגדלת המלאים, כך שבעת חירום – מה שעובד בשוטף צריך לעבוד בחירום. בעקבות חרבות ברזל גם הכנסנו מושג שנקרא "סופר ברזל", ועשינו בדיקות אילו סופרים שפזורים בכל הארץ – ואנשים יכולים להצטרף לעניין הזה – גם מוגנים טילית, יש להם שמירה, שיהיו מוגנים ברמה עקרונית מפיגועים, חלילה, וכיוצא בזה; סופרים שעוברים את הבדיקה ומקבלים את אישור מל"ח לשעת חירום ממערכת הביטחון, אנחנו מגדירים אותם ומסמנים אותם כמקום שראוי ואפשר להגיע אליו גם בשעת חירום. בעקבות התפיסה הביזורית הסיכוי של מה שיעבוד בחירום גדול יותר. אנחנו לא רוצים שבשעת חירום פתאום נשנה את הגישה ואת שיטת העבודה. אתה מסתמך על השיטה שעובדת בשוטף, ומוודא שהיא ממשיכה לעבוד בחירום. דבר נוסף: בהצעת החוק שלך חשבת שאולי נכון ללכת למשרד הרווחה – אני לא מסכים איתך. אני חושב שהשיתוף הנכון הוא – דבר ראשון אנחנו, המשרד שלי, כלכלה ותעשייה, אחראי לוודא שיש מספיק חירום, יבוא-יצוא, שהיצרנים המשמעותיים ממשיכים לפעול כרגיל, ואנחנו עובדים חזק עם השלטון המקומי. הייתי ראש עיר בירושלים בשלג, באתגרים גדולים שיש. השלטון המקומי – מערכת הרווחה שלו יודעת איפה האנשים הכי פגיעים לטובת העניין, והשלטון המקומי יודע לתת את המענה שאתה מדבר עליו יותר טוב מכל משרד ממשלתי. לכן התפיסה שאומרת, אנחנו – סליחה, לא שמעתי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אתה מדבר על שלטון מקומי - - -

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

לא צריך. זה ישירות לשלטון המקומי, הם יודעים לפעול – לא צריך לעשות לזה רגולציה, זה עובד היום טוב, ואנשים יודעים להגיע לאנשים שיש להם אתגרים כאלה או אחרים. בשורה התחתונה, אם אני צריך לתת לך תשובה אינטליגנטית – בביזור, בסימון מקומות ברזל, מה שעשינו בעקבות מלחמת חרבות ברזל וחלק אפילו לפני – זו הגישה הנכונה שניתן להגיע בחירום כפי שמגיעים בשוטף. תרשה לי רגע לתת לך דוגמה דה-פקטו מה עשינו בימים האחרונים: ישבנו עם משק לשעת חירום ושכנענו אותם, המשרד שלי, שעדיף במקום מחסן מטרנה אחד גדול שיושב בשדרות, שאגב טיל אחד יכול לפגוע בו ולפגוע בכל אספקת החירום של המדינה – במקום הנושא הריכוזי עברנו לשיטת הליסינג, ולקחנו למעלה מחצי מיליון מטרנות שלא פג תוקפן, יש להן עדיין זמן, והחלטנו להוציא אותן לשוק במחיר ראוי וסביר.

היו"ר יעקב מרגי:

ברשותך, מכובדי השר, שמענו על זה ופנינו למשרדך לאפשר גם לעמותות הגג שמחלקות מזון לכל נצרך, לרכוש באותו מחיר – ונעניתם. זו יוזמה ברוכה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

נפלאה, כל היוזמות האלה ברוכות. בכל אופן אני רוצה רגע לשתף אותך ואת חברות וחברי הכנסת בתהליך מרתק שקרה: ניהלנו משא ומתן ויצאנו עם קול קורא, והסכמנו למכור את מלאי החירום במחיר של 20 ומשהו שקלים ליחידה ולוודא שזה נמכר לציבור בעד 37 שקלים – בסביבות 35 שקלים ליחידת מטרנה, שזה כחצי מחיר. היו שני זוכים במכרז שקיבלו את המלאי, ומה שקרה זה תופעה מאוד מאוד מעניינת – גם מי שלא זכה הוריד את המחיר, כי הוא הבין שאם יש שני זוכים בתחרות שמוכרים את המטרנה במחיר זול, אין להם ברירה. הם לא רוצים שהלקוחות יעברו לשכן – וגם הם הורידו את המחיר. מה המסקנה מהמהלך הזה, אדוני היושב-ראש? המסקנה היא שאם אחד או שניים מצליחים למכור במחיר נמוך מוצר שמבוקש על ידי הציבור, כתוצאה מהעובדה שהוא מוריד את המחיר בצורה אטרקטיבית, הציבור עובר מרשתות אחרות לרשת הזוכה. למה אני מדגיש את הנושא הזה? כי יש כאן כמה חברי כנסת שלא הבינו מה הרעיון של הסל של ישראל. הסל של ישראל מבוסס על אותו קונספט, שאומר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

יש גם שרים שלא הבינו.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

נכון, גם שרים, אבל לא חשוב. אנחנו לא שם. הרעיון המרכזי הוא שאתה עושה תחרות על ביקושים ואתה מצליח לייצר חבילה אטרקטיבית שהציבור רואה בה אטרקטיבית, הוא קונה את המוצרים הללו ממילא – הוא יכול לקנות אותם ברשת שהוא רגיל במחיר הרגיל, אבל הוא גם יכול לעבור לרשת אחרת ולקבל את המוצר שהוא רוצה במחיר מאוד אטרקטיבי. והינה, מה שקרה לנו עם הסיפור של המטרנה זה הוכחה דרמטית לכך – אחד, הציבור מוכן לעבור לרשת שנותנת לו מוצרים שהוא צריך במחיר זול, והדבר השני הוא שהרשתות האחרות מגיבות באותה צורה, וגם כן מורידות את המחיר. ולכן המסקנה היא שהפיילוט הזה שעשינו עם הסיפור של המטרנה מוכיח בצורה מאוד מאוד ברורה מה כוונתנו לעשות בסל של ישראל: תיחור כלפי מטה, לעזור לרשת אחת לייצר עוגן של מוצרים אטרקטיביים לציבור, הציבור מביע את רצונו ברגליים, הוא עובר לרשת המבוקשת, ולרשתות האחרות אין ברירה אלא גם כן להוריד את המחיר. וזה, רבותיי, בדיוק מה שאנחנו מתכננים לעשות בסל של ישראל. אני רוצה להזכיר שיחד עם חברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה ביחד הלכנו על מהלך נועז של מה שטוב לאירופה טוב לישראל, והרעיון הוא להרחיב את ההיצע. עשינו את זה בהסכמה, והתהליך מתקדם לכיוון הנכון, בהתאם לאבני הדרך שקבענו בוועדת הכלכלה. הדבר השני – זאת הפעם הראשונה שאנחנו עושים ניסויים גם בצד של הביקושים, ובמקום סתם ליילל וסתם לקטרג אני מציע לכם שוב להיכנס לעומקם של דברים. תראו מה קרה עכשיו בפיילוט שעשינו עם המטרנה, ותבינו לאן אנחנו שואפים. ואם כתוצאה מהמהלך שאנחנו עושים הרשתות יורידו את המחירים של המוצרים הבסיסיים, והם ייבחנו על ידי הציבור שיש לו עין חדה – והציבור מסתכל לראות מי באמת מתגמל אותו, מי באמת מוכן להוריד את המחירים, ולשם ללכת – עשינו את שלנו. זה צעד נועז – אומנם מחוץ לקופסה, אבל נועז – ואין לי ספק שהוא יצליח. חברות וחברי הכנסת, אני אגיד עוד משהו בנושא הזה: כשבאו אליי עם הרעיון פעם ראשונה – הוא בא מהשטח – אני חייב להודות, אני גם כן ניסיתי להבין למה זה יצליח, ואני נדרשתי - - -

מאיר כהן (יש עתיד):

זה רעיון שנולד במשרד הרווחה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

לא מדויק, אבל לא חשוב.

מאיר כהן (יש עתיד):

זה מדויק לחלוטין. וכדאי שאתה לא תגיב, אדוני היושב-ראש, אז אני מגיב.

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא מכיר.

מאיר כהן (יש עתיד):

בדיוק אותו רעיון, ודיברנו עם כולם, ובסופו של דבר הם יתאמו מחירים ולא יורידו מחירים. שמע ממני, יש לי ניסיון.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אז התשובה היא שאתה טועה. לא הבנתי, אז אתה תומך או לא תומך? לא הבנתי מדבריך. אבל אני רוצה לומר שאני גם בהתחלה – כשבאו אליי, ואני קצת מבין בסך הכול בעסקים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

הוא בסך הכול מבקש שתדע שהיו עוד חכמים שחשבו על זה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

כן. כשבאו אליי בהתחלה, אני גם ניסיתי להבין לעומק. אבל לא קטרגתי – שאלתי, התעניינתי, חקרתי. ולמען האמת, אחד הדברים הכי מרתקים ברעיון הזה – כשישבתי עם האנשים, אני שמעתי, ועשינו דיונים בתורת המשחקים, והם אמרו לי בדיוק מה שקרה בסיפור של המטרנה, אחד לאחד מה שהיה, בדיוק. הם אמרו שאם האחד מוריד והציבור מגיב, לחברים האחרים לא תהיה ברירה.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים, אדוני השר. כמה זמן?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

חצי דקה. יש לי עוד חצי דקה.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. תם הזמן.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

הדבר האחרון שאגיד בעניין הזה: מסתבר שהקמעונאים שנאלצים ונדרשים להוריד מחירים בעקבות התחרות, הם הולכים ליצרנים, למונופולים הגדולים, והם דורשים מהם להוריד את המחירים.

היו"ר יעקב מרגי:

מכובדי, יהיו לך עוד הרבה הזדמנויות.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

הדבר הזה, תודה לאל – עוד פעם, אני שמח על השאילתה, הצעת החוק שלך.

היו"ר יעקב מרגי:

הצעת חוק. הצעת חוק.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

הסברתי למה לצערנו הרב לא נוכל לתמוך בה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני מזמין את חבר הכנסת חמד עמאר על השיב לעמדת הממשלה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

השר, שמעתי אותך בקשב רב, ונתת את הדוגמה של מטרנה. אבל אני רוצה להגיד לך – אמרת שאתה רוצה להשתמש ברשויות המקומיות. החוק מדבר על זה. אם היית קורא את החוק, היית מבין שהחוק מדבר על שיתוף הרשויות המקומיות. זה – 1. 2. אתה היית שר, אתה יודע שמי שהציל את המדינה הוא החברה האזרחית. המדינה נכשלה, אף משרד לא תפקד בשעת חירום. לא הייתם מוכנים. החברה האזרחית – היא הצילה את המצב.

היו"ר יעקב מרגי:

היא סייעה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ונתת את הדוגמה של מטרנה. אני רוצה לשאול אותך: בכמה המדינה סבסדה את המטרנה שהיא קנתה? אתה מביא דוגמה לתחרות שהמדינה מתערבת בסחר. אתה אומר שאנחנו התערבנו בסחר, אנחנו באנו וקנינו, נתנו לשני זכיינים, אנחנו סבסדנו. בטוח, אם המדינה תסבסד – המחירים ירדו. אבל המדינה לא אמורה לסבסד, המדינה אמורה לתת תחרות ולדעת לעשות תחרות. זאת כלכלה בריאה, כלכלה שאתה רוצה להצליח. אבל אתה מסבסד את המטרנה, ואתה אומר לי, הורידו את המחירים בגלל שאנחנו הכנסנו שני ספקים חדשים וכולם רצו להוריד את המחיר. הצעת החוק מדברת באופן פשוט, ואני אומר לך – עוד פעם ניכשל. אם תהיה לנו מלחמה, ניכשל עוד פעם בלספק את המזון. שהמדינה תיקח אחריות. הצעת החוק שלי מדברת על זה שהמדינה צריכה לקחת אחריות בנושא של אספקת מזון בשעת חירום, ואתם לא תומכים בהצעת החוק הזאת, למרות שנכשלתם והוכחתם לכולם שמדינת ישראל נכשלה בשעת חירום לספק את המזון הבסיסי. אנחנו הסתובבנו בשטח. אני הייתי בשטח. אני ראיתי איך אנשים לא קיבלו מזון דרך המדינה, קיבלו מזון דרך העמותות. העמותות עשו את העבודה. המדינה נכשלה. אפילו לאותם מפונים העמותות עשו את העבודה, תנועות נוער שהגיעו אליהם, אנשים פרטיים שהגיעו ועזרו. המדינה נכשלה שם. חבל שאתם לא תומכים בהצעת החוק הזאת.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה. הממשלה, אתם עדיין עומדים על שמית? לא. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הבטחת גישה למזון בשעת חירום, התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 21 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הבטחת גישה למזון בשעת חירום, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 21 חברי הכנסת, נגדה – 49 חברי הכנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק הבטחת גישה למזון בשעת חירום, התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון –הגבלת תקופת כהונה של ראש הממשלה), של חברות הכנסת אפרת רייטן מרום וקארין אלהרר. אני מזמין את חברת הכנסת אפרת רייטן מרום להציג את הצעת החוק. בבקשה גברתי, עשר דקות לרשותך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה, אדוני. אומנם אני קצת חולה, אבל היה לי חשוב לבוא לכאן - -

היו"ר יעקב מרגי:

רפואה שלמה. הינה, סחטת ברכה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה. - - גם ביום הזה, למרות שזו כבר איננה הפעם הראשונה שאני מעלה את החוק הזה, אבל אני אמשיך להעלות אותו פעם אחר פעם. הצעת החוק הזו מבקשת לקבוע הגבלה על תקופת הכהונה לראש ממשלה לשתי קדנציות רצופות בלבד. כמו שאמרתי, זו לא פעם ראשונה שאנחנו מעלים אותה, וזה מהסיבה הפשוטה: כוח משחית, וכוח מוחלט משחית באופן מוחלט. כן, גם היום ברור לכולנו – ספוילר – שהחוק הזה לא יעבור. אבל אני אמשיך להביא את החוק הזה, הקריטי הזה, שוב ושוב ושוב בקדנציה הזו, ובעזרת השם בקדנציה הבאה אנחנו נעביר אותו, כי ברור לחלוטין שעוד לפני הניסיון המסוכן של לוין להביא את תוכנית ההפיכה המשטרית, בוודאות אחרי נאום 4 בינואר, הוא שגרם לאסונות הכבדים ולאיומים הגדולים ביותר על מדינת ישראל, לחרדות, לשיתוק, לקיטוב, לשנאה ולפילוג. כבר אז ידענו דרך החיים עצמם שאנחנו יודעים שראש ממשלה שיכהן תקופה ארוכה, יצבור עוצמה רבה מדי. מעניין אותי, אחרי שלוש שנים כאלה, גם כשהשר לוין מגיע הביתה וגם אחרים, מסתכלים על עצמם במראה ומדברים עם הילדים, במה הם מתפארים בדיוק? באיזה הישגים הם מתפארים אחרי שלוש שנים של אסונות? ריכוז עוצמה בידי מי שאחראי לכל זרועות השלטון הביצועיות כמו מוסד, כמו שב"כ, מי שכבר מזמן שולט בכם בכנסת, הביאה להשחתה לא רק של ראש הממשלה ושל הלשכה שלו, אלא של כולכם. גם מי שלא מושחת היום כבר מעורב עד צוואר בחקירות, בסיאוב, בשוחד, בהפרת אמונים למדינת ישראל ולאזרחים. זה טירוף הדעת שאוחז בכל הגורמים שמובילים את מדינת ישראל מדחי אל דחי. ויש לי חדשות בשבילכם – זה מידבק. תראו אתכם. הכי מדהים שזה כבר לא מזיז לכם, כבר נעלמה הבושה. לא מעניין אתכם. לא כשהמוני אזרחי ישראל יצאו להגן על הדמוקרטיה, לא כש-1,200 איש נרצחו, לא כשלוחמי צה"ל מסכנים וסיכנו את חייהם, לא כשמעל 900 משפחות שכלו את הילדים שלהם, את היקר להם מכול. לא היה אכפת לכם כשמחבלי החמאס פגעו בבנות שלנו בעזה – ואתם ידעתם.

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת מקלב ובוארון.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא אכפת להם. אמרתי לך, אדוני היו"ר, גם כשאני מדברת על אונס ופגיעות מיניות בעזה, הם מקשקשים ולא נותנים כבוד אפילו במליאה כדי לשמוע על הזוועות שקרו. אני אומרת את זה כאן כי צריך לומר את זה: ממשלת ישראל ידעה על הזוועות, ידעה ושתקה ולא עשתה דבר כדי לשחרר אותן. שיקרו לכולנו. שיקרו לציבור, למשפחות, שיקרו לכל אזרחי מדינת ישראל. הפקירו ושיקרו. אז למה באמת שיעבירו את החוק הזה, בשביל שיגבילו את עצמם? הרי מטומטמים הם לא. בזמן הזה הם פשוט מעבירים חוקים, מנסים להעביר חוקים בכל האמצעים, לחוקק עוד חוקים מושחתים, עוד הונאה, בדיוק כמו שעשיתם לפני 7 באוקטובר – עיוורון – ככה אתם ממשיכים לדהור. טבח במשמרת שלכם, טבח בתוך גבולות ישראל – אצלכם במשמרת, באחריות שלכם – ואתם ממשיכים לדהור. אתם כבר מורמים מעם. החוק במדינת ישראל כבר לא קיים עבורכם. אתם תקבעו את החוק הפוליטי; אתם תקבעו את הרכב הוועדה; אתם תקבעו את המנדט; אתם תקבעו את תוצאות החקירה. ולמה? כי אתם יכולים. כי התבלבלתם. כי כוח ושררה הם לא דמוקרטיה, הם בריונות וכוחנות. לקחתם את המנדט שניתן לכם על פי חוק, נבחרתם – והפכתם אותו לכלי משחית לפגוע ביסודות המדינה, בזכויות של האזרחים, במערכות החוק והצדק. ותשובות לאזרחים? הצחקתם אותם, כי אתם לא באמת מעניינים את חברי הממשלה. אבל תראו מה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

השר ברקת עם משרד האוצר, תעשו את הדיון בחוץ.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

גם אותו זה לא מעניין. כן, הדבר המדהים הוא שגם אחרי כל הכוח והכסף והכבוד שלכם, גם אחרי שלוש שנים, לא באמת הצלחתם – לא להדיח את היועמ"שית מתפקידה – ברור שאף שר ואף יועץ משפטי לא היו מוכנים להשתתף בתיאטרון הבזוי שלכם. הלכתם, החלפתם להם מנעולים, ניסיתם להדיח, ובית המשפט זרק אתכם מכל המדרגות כי אתם פועלים כל הזמן מחוץ לחוק – ואז אתם מנסים לחנוק. שר המשפטים חונק את בית המשפט, מנהל קמפיין של הרס נגד כבוד נשיא בית המשפט העליון, השופט עמית – קרעי, אני מזמינה אותך לחזור אחריי ולהסתכל לי בעיניים, למרות שאני רואה שאתה מאוד עסוק בלסמס, אבל זה קל, ככה לימדו אותנו לעשות, אפשר לחזור אחריי: כבוד נשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט עמית. זה קל. הוא קיים, הוא נבחר כדין. הוא פה, מעבר לכביש, מנהל משפטים – ואתם הפסדתם במערכה. ניצחתם רק במלחמה אחת – מלחמת השנאה שלוש שנים – ובזה ניצחתם, זה בטוח, זה בוודאות שלכם על מלא – פודיום מדליית זהב. בזה הצלחתם, במסע הפורענות לחורבן הדמוקרטיה. בזה אתםnumber one . ואיך אומרים? אתם אומרים שאתם תדרסו, ובפועל באמת מתנהגים כמו נהגים פרועים על הכביש. אתם פגעתם בזכויות יסוד, הפכתם את המפגינים לניצודים, אתם מנסים להלך אימים על הייעוץ המשפטי לממשלה, אתם הורסים את השירות הציבורי. אתם עושים הכול כדי להחליש את התקשורת החופשית כדי לאיים על כל קול שלא מוצא חן בעיניכם, וכמה עלוב שזו בכלל לא אג'נדה – זה סתם, פשוט אתם רוצים שהבוס יהיה מבסוט, זה הכול. לבטל לו את המשפט – אם זה בחנינה, אם זה עכשיו לבטל את החוק של העבירות שבהן הוא מואשם – פשוט בדיחה עצובה. אני מסתכלת עליכם פעם אחר פעם במשך השלוש שנים האלה, ולא רואה חמלה. רואה אדנות, בריונות, יהירות. זה בדיוק היחס שאתם מפגינים לא רק כלפי האופוזיציה, אלא גם כלפי משפחות שכולות, כלפי משפחות חטופים וכלפי הורים שפשוט לא בחרו בכם, הם לא מהצד הנכון. אז הם לא יוזמנו הנה, לכנסת ישראל, לבית של כל העם, להיות כאן אורחי כבוד של יו"ר הכנסת – רק אלה שסוגדים לכם. כמה עצוב. אבל יש לי חדשות: למרות כל זאת, תראו איזה קטע, לא נכנענו, לא הרמנו ידיים, לא הפסקנו להילחם. ההפגנות לא חדלו. לא ניכנע לטירוף הזה שאתם מנסים להוביל – לא יקרה. שיהיה ברור, אנחנו נישאר כאן וניאבק על דמותה של מדינת ישראל ועל זהותה, עד שאנחנו ננצח. לא נוכל להפסיד בשום פנים ואופן בקרב הזה, ייקח כמה זמן שייקח. ואז אחרי שאתם תיעלמו – אתם תיעלמו, לא בית המשפט, ועם הדורסים והמושחתים אנחנו נמצה את הדין – אז נבצר את הדמוקרטיה ונבטיח שרוב קיצוני ומזדמן כמו שלכם לא יוכל עוד לעולם לחרב את המפעל הציוני המפואר שנבנה כאן בדם, ביזע ובדמעות. ואם המילים שלי היו מסובכות מדי ואתם צריכים הדגמה, אז אני אסביר לכם. הבאתי סרטוט –fuse This is the bomb, this is the - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לא להציג. נא לא להציג מוצגים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

- - ברור לחלוטין שזאת הפצצה, ואתם כבר הגעתם לקו האדום. הינה, בבקשה, הקו האדום שלכם כאן. תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. גברתי, אם תעמוד לי הרשות, אני לא אתן לך את השלוש דקות להשיב אחרי זה.

היו"ר יעקב מרגי:

להצעת החוק הוצמדה – את מפריעה לי להקריא, טלי גוטליב. תודה. להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות רצופות), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת עודד פורר וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני.

קריאה:

טלי גוטליב (הליכוד):

מה לעשות? יש תקנון. >> היו"ר יעקב מרגי: << יור >> שלוש דקות לרשותך. טלי, תודה. זהו, תם. בבקשה, אדוני.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, רבותיי השרים, יש כלל ידוע: שום דבר אינו דוחף אדם לניצול לרעה של כוח כמו הציפייה להחזיק בו זמן רב. הדיון הזה על הגבלת כהונת ראש ממשלה, הוא לא עכשיו איזה דיון אישי. אני יודע שכל פעם מנסים להפוך את האירוע הזה לאירוע אישי – הוא לא דיון אישי, הוא דיון על מבנה הדמוקרטיה. לא נדרשנו לדיון הזה עד השנים האחרונות באמת, כי לא היה מצב של ראש ממשלה שמחזיק בתפקיד הזה כל כך הרבה זמן.

אריאל קלנר (הליכוד):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בחוקה האמריקאית גם כן - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

עמית הלוי (הליכוד):

בחוקה האמריקאית גם כן - - -

היו"ר יעקב מרגי:

קצת, קצת יכולת לשמוע דברים.

אריאל קלנר (הליכוד):

תחליפו את העם. במקום להפיל את ראש הממשלה תחליפו את העם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. קלנר, קריאת ביניים זה קריאה, זה לא נאום.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בחוקה האמריקאית גם כן זה לא היה מנגנון שהיה קבוע בתוך החוקה. זה היה איזשהו נוהג, היה ברור שיש את ההחלפה למרות שהנושא עלה גם בדיוני חקיקת החוקה, ואחרי רוזוולט הכניסו את זה כתיקון לחוקה, כי הבינו שהאירוע הזה, שיש מי שמחזיק בכוח יותר מדי זמן ועלול להשתמש בכוח כדי להמשיך ולהחזיק בכוח – הוא הסכנה האמיתית לדמוקרטיה. בסוף ההגנה פה היא הגנה שמתבקשת כדי לשמור על הדמוקרטיה. כי הרי מה קורה כשמישהו מחזיק בכוח יותר מדי זמן? הוא כבר מתחיל לחשוב שהוא זה שמכוחו בכלל העסק הזה עובד, ולא מכוחו של העם. כשאני מדבר על הגבלת הכהונה, אני מדבר על הגבלת כהונה לא רק לראש ממשלה – הגבלת כהונה גם לתפקידים בכירים בשירות הציבורי, הגבלת כהונה גם לאלו שיושבים בתפקיד של מנהלי אגפים בכירים בשירות המדינה 20 ו-30 שנה. אתם הרי יודעים מה קורה, יושב מישהו כל כך הרבה שנים, מסביבו רק האנשים שלו, כבר רק הוא כבר יודע וחולש על האמת, והוא משתמש בכוח הזה שלו גם כדי לעצב את האמת. זה הסיפור כאן. והראיה היא שבסוף, כשיושב אחד כזה כראש ממשלה, מה קורה לנו? כולם כבר מתיישרים לאמת שלו. תראו אתכם, חברי הליכוד. הרי היום בעזה התקבל סיוע הומניטרי. מה הסיוע ההומניטרי שהתקבל בעזה, בגיבוי ראש הממשלה שיושב כל כך הרבה שנים? משקאות אנרגיה וקולה. אנחנו מעבירים להם רד בול בזמן שהם רוצחים בנו. מה שנקרא, אנחנו ממש נותנים להם כנפיים, חבר הכנסת הלוי. ומי נותן לזה גיבוי? מי נותן לזה גיבוי?

היו"ר יעקב מרגי:

זה אסור כשלעצמו, זה לא בריא.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

נותן לזה גיבוי בסוף ראש הממשלה, אותו אחד שאישר להכניס כסף לרצועת עזה, לחמאס, במזוודות כסף מזומן, עכשיו הוא גם מעביר להם רד בול.

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן. אני מאריך לך בחצי דקה נוספת על ההפרעות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לכן אני אומר לכם, בדיוק בשביל הדברים האלה, שלא ישב לנו ראש ממשלה שחושב שהתפקיד שלו הוא להישאר ראש ממשלה. התפקיד של ראש הממשלה הוא לדאוג בראש ובראשונה לאינטרס של מדינת ישראל ולא להישארות שלו בתפקיד.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני מזמין את שר התקשורת שלמה קרעי להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ספק, אדוני, שהצעת החוק הזו נולדה מתוך תסכול, תסכול עמוק. אני אתן רק ראיה אחת, שהציבור שמקשיב לנו יבין מה ההוכחה לכך שהצעת החוק הזו באה מתסכול. ההוכחה היא שכשהיה לנו איזה גליץ' בהיסטוריה, לפני ארבע שנים, בטעות, הם לקחו לעצמם את השלטון תוך מרמה והפרת אמונים של הבוחרים שלהם, ואז, ראו זה פלא, לא הביאו חקיקה להגבלת כהונה של ראש ממשלה. יכולתם לעשות מה שרציתם, יכולתם להביא חוק גיוס, יכולתם להביא הגבלת כהונה, יכולתם להביא מה שרציתם. לא עניינה אתכם הגבלת כהונה של ראש הממשלה כשאתם הצלחתם לגנוב לעצמכם את השלטון.

היו"ר יעקב מרגי:

כנראה הם לא האמינו שתהיה יותר מקדנציה אחת.

נאור שירי (יש עתיד):

חשבתי שתגיד שלא גונבים שלטון.

היו"ר יעקב מרגי:

קצת הומור, הומור הוא לא חד-צדדי.

נאור שירי (יש עתיד):

אה, זה היה בהומור?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מי שלא מצליח לנצח או לשכנע את הציבור, מנסה לעקוף אותו, מנסה לנצח את הציבור. איך כתוב בפסוק במשלי? "כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו". הם באים כאן, מחננים את קולם. עומד עודד פורר, מסביר כמה שזה דמוקרטי למנוע מהעם את הבחירה החופשית שלו. שבע תועבות בליבו – כל מה שהם רוצים זה להסיט את אותו שחקן, את אותו אחד שהם לא מסוגלים לנצח אותו בקלפי. לא מסוגלים. פעם אחת הצליחו במרמה, אבל הציבור כבר לא מאמין להם, הציבור כבר לא מאמין, והוא גם לא יאמין לכם יותר. לכן זו לא הצעת חוק בעד דמוקרטיה, זו הצעת חוק נגד נבחר אחד, שאתם לא יכולים עליו ולא על מיליוני בוחריו. אני אומר לכם עוד משהו, חבר הכנסת פורר: אתם נמצאים בשנת בחירות. אתם באים בקמפיין בחירות לציבור שלכם, משכנעים ציבור להצביע לכם, ואתם באים לכאן למליאה ואומרים: אנחנו לא באמת הולכים לנצח; אין לנו סיכוי לנצח בקלפי, ולכן אנחנו מביאים כאן הצעת חוק שתגרום לנו לנצח דרך מערכת המשפט, דרך חקיקה תפורה, דרך רדיפה פוליטית. למעשה, כשאתם מביאים לכאן הצעת חוק – חברת הכנסת אלהרר, כשאת תצביעי בעד הצעת החוק הזו, את ולפיד וכל החבורה שיושבת פה, אתם למעשה מודים בכישלון שלכם. להצביע בשנת בחירות על הצעת חוק שאומרת שזה שמתמודד מולנו, בוא נפסול אותו מהמגרש – זו הצעת חוק שאומרת: אנחנו מודים בכישלון, אנחנו מודים בתבוסה שלנו, אנחנו לא נצליח לנצח אותו בקלפי, בואו ננסה בדרך אחרת.

קארין אלהרר (יש עתיד):

אין לך זכות להתנגד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

במקום להתמודד עם נתניהו בקלפי, אתם מנסים להדיח אותו בחקיקה וזו ההודאה שלכם בכישלונכם. אם הייתי מצביע פוטנציאלי שלכם היום, והייתי מתלבט: להצביע ליכוד – לא חושב שיש מישהו שיכול להתלבט, אבל נניח שיש מישהו, מצביע חדש, צעיר, שלא הצביע מעולם – האם ליכוד או האם גנץ? האם ליכוד או חלילה יאיר לפיד? כשאני רואה את מה שאתם מנסים כאן – אותו מצביע פוטנציאלי – אתם באים לכאן ואומרים: אנחנו לא הולכים לקלפי, אנחנו מפחדים מהקלפי, אין לנו סיכוי, אין לנו יכולת שכנוע, אין לנו ערכים. הינה, תראו כמה מצביעים צעירים יש לנו כאן ביציע.

היו"ר יעקב מרגי:

אם תרשה לי, אני אקדם אותם בברכה: תלמידי כיתות י"ב מבית הספר התיכון על שם יצחק בן צבי בקריית אונו, ברוכים הבאים וברוכות הבאות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ברוכים הבאים לכולם. הינה, מצביעים חדשים, בואו תקשיבו, תלמידי כיתה י"ב. אתם תצביעו בבחירות הקרובות, תראו מה נמצא כאן על השולחן. האופוזיציה מביאה חוק להוריד את ראש ממשלת ישראל, את נתניהו, לא בקלפי – בחקיקה. הם לא רוצים לאפשר לנתניהו להתמודד מולם, הם כאלה תבוסתניים בשנת בחירות. בשנת בחירות, במקום לשכנע את המצביעים שמגיעים לכאן, אתם אומרים: לשכנע אתכם אנחנו לא יכולים, בואו נוריד את נתניהו מהמגרש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היו"ר יעקב מרגי:

יבגני, תודה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בואו נגביל לו את תקופות הכהונה שלו, בואו נסיט אותו מהמגרש. הדבר הזה הוא הודאה בכישלון שלכם עוד לפני שהמרוץ התחיל. עוד לפני שיצאנו לתחרות, אתם אומרים: נכשלנו, בואו נשנה את חוקי התחרות. הדבר הזה הוא מביש בעיניי, הוא מביש אתכם. אני לא מבין איך אתם מסוגלים; מילא בתחילת קדנציה, שנשכח את זה כשנגיע לבחירות, אבל עכשיו, סמוך לבחירות, אתם מביאים את זה? בשנת בחירות?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

קרעי, אתה לא עוקב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת רייטן, את לא מסוגלת להתמודד מול נתניהו? זה דבר שהוא לא מקובל, ואני בטוח שהבוחרים החדשים שלנו שנמצאים כאן ביציע מבינים טוב מאוד למי כאן יש יכולת שכנוע, מי מגיע עם ערכים, מי מגיע עם ממשלה וקואליציה שפועלת למען מדינת ישראל ומסוגלת לנצח בגלל זה בקלפי, ומי אומר: אנחנו לא מסוגלים לנצח, בואו נוריד את נתניהו מהמגרש. חברים, בדמוקרטיה העם מחליף שלטון, לא החלטה משפטית; לא בג"ץ ממנה שרים או ממנה ראש ממשלה, לא ולא, לבג"ץ אין סמכות כזו, העם מעולם לא בחר בו למנות ממשלה או למנות שרים, וגם לא מחליפים ראש ממשלה בחקיקה. הדבר הזה נידון לכישלון, ומוסיף אולי סיכוי שבאופן אפרוקסימלי שואף לאפס, הסיכוי שלכם לנצח בבחירות הופך את זה ממש לאפס מוחלט. אני אגיד לכם ככה: אנחנו לא ניתן לכם להחליף את העם. אתם מנסים לעשות את זה בכל דרך. כשהכנסת מקבלת החלטה ואתם מפסידים בהחלטה הזו, אתם רצים לבג"ץ; כשהעם הולך לקלפי ובוחר כנסת שבוחרת ממשלה, אתם רצים לבג"ץ. אתם רוצים להחליף את העם ואנחנו לא ניתן לכם להחליף את העם, כי העם הזה הן עם חכם ונבון, הגוי הגדול הזה – עם ישראל חכם ונבון. הוא רואה שאתם באים רק בתעלולים משפטיים לנסות להשיג כאן שלטון בכוח. הניסיונות המגוחכים האלה, המבישים האלה, לא עושים רושם על אף אחד, ואולי להפך, מסיטים גם את אותם אלו שחשבו: אולי נצביע לכם, אולי ניתן לכם צ'אנס. הם רואים שאתם מנסים להחליף כאן שלטון בכוח, בחקיקה, בדרך של רדיפה משפטית, בדרך של מתן סמכויות לחבורה של שופטים, שלפי סעיף 2 לחוק-יסוד: השפיטה יש עליהם את מורא הדין. על בית המשפט יש את מורא הדין לפי חוק-יסוד: השפיטה. הו, הינה יאיר לפיד. אתה מבין, יאיר, מה אתם עושים עם החוק הזה פה? אתם מודים בכישלון. אתה אומר, למעשה – אתה יכול לרצות, זאת החלטה שלו.

היו"ר יעקב מרגי:

אתה יכול לבקש, לא בטוח שתקבל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה יכול לרצות הודעה אישית.

היו"ר יעקב מרגי:

הוא לא פגע בך, הוא פנה אליך. אני לא חייב לתת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא העלבתי. אני רק אומר לך, שים לב, אתם מביאים לכאן חוק ואתם למעשה מודים בכישלון, יאיר. אם אתה מסוגל להתמודד, תתמודד בבחירות; אם אתה לא מסוגל להתמודד בבחירות, תחזיר את המפתחות. אל תביא חוקים לפסול את השחקן שאתה לא מסוגל להביס בקלפי. זאת בושה; זה דבר שאני לא מצפה, גם לא מאופוזיציה רופסת; גם לא מאופוזיציה כזאת שלא מצליחה אפילו פעם אחת לנצח כאן את הקואליציה – לא בהצבעות ולא בשום דבר אחר. מה, חברת הכנסת – השרה גולן, סליחה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

- - - ארבעה - - -

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, הם כבר הבינו את זה. הם כבר הבינו. חבר'ה, חברי יש עתיד, יאיר נמצא כאן, כדאי שתתחיל כאן התחרות על ליבו של יאיר לפיד, כדי שישריין אתכם בארבעה, ברביעייה המנצחת. בכל מקרה, אני רוצה לסכם כאן את הדיון ולומר: אזרחי ישראל, שימו לב מי כאן מסוגל לשכנע; מי כאן מסוגל להוביל מדיניות; מי כאן מסוגל להוביל את מדינת ישראל ולבוא; לשכנע אתכם שתצביעו לו בקלפי, ומי כאן בא ואומר: לשכנע אנחנו לא מסוגלים; לבוא עם ערכים – אין לנו; הערכים היחידים שלנו הם להחזיר את המפתחות, ולומר לבג"ץ לשלוט במקומנו.