ישיבת מליאה בתאריך 07/05/2025 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

שלום לחברי הכנסת, שלום גם לשרים. היום יום רביעי, ט' באייר התשפ"ה, 7 במאי 2025. זהו היום ה-579 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-59 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, נמצאים בשבי, ואנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות ורגילות לשר הבינוי והשיכון. אני מבקש להזכיר לפני שנתחיל שאנחנו ממשיכים בפרקטיקה שהתחלנו בכנס הקודם, שבמסגרתה אנחנו מצמידים לשאילתות הדחופות שאילתות רגילות וישירות שלא קיבלו מענה במסגרת הזמן הקבועה בתקנון הכנסת. השבוע אישרתי להצמיד ארבע שאילתות כאלה; על שתיים מהן תינתן תשובה במליאה, ועל השתיים הנוספות תימסר תשובה בכתב, כפי שסוכם עם חברי הכנסת השואלים. אני תקווה שהממשלה תיקח לתשומת ליבה את החובה שחלה עליה בעניין מתן מענה על שאילתות של חברי הכנסת בזמן, וכך נוכל להימנע מהפרקטיקה הזאת. ככל שזה לא יקרה, אנחנו נמשיך ונצמיד שאילתות רגילות וישירות לשאילתות הדחופות. השאילתה הראשונה היא של חבר הכנסת אריאל קלנר, בנושא: דרישות התשלום העדכניות ביישובים היהודיים בגליל המרכזי. אני מתכבד להזמין את שר הבינוי והשיכון, השר גולדקנופ, אל הדוכן. בוקר אור, שלום לשר. חבר הכנסת קלנר, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

כבוד השר, דרישות התשלום העדכניות ביישובים היהודיים בגליל המרכזי, כמו מנוף ויובלים, העומדות על מעל 1.5 מיליון ש"ח, מלמדות על כישלון מדיניות ההנחה לחיילי המילואים שעליה החליטה מועצת מקרקעי ישראל בהנחיית ראש הממשלה. רצוני לשאול: כיצד השר מתכוון להתמודד עם התופעה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת קלנר. השר, בבקשה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

בוקר טוב, יום טוב, וייחולים, בקשות ותפילות על החטופים, שיחזרו במהרה לבתיהם בשלום. בתשובה על השאילתה של חבר הכנסת אריאל קלנר בנושא דרישות התשלום ביישובים היהודיים בגליל המרכזי – ככלל, מדיניות ההנחות בקרקע באזורי העדיפות נקבעה בהחלטת מועצה לפני כשנה, לאחר תהליך עבודה משותף עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז מר יוסי שלי. בסופו של תהליך זה התקיימה ביום 20 במרץ 2024 ישיבת מועצה בראשותו של כבוד ראש הממשלה, שאישרה את המדיניות המיטיבה. למדיניות זאת כמה עוגנים: 1. שיעור הנחה גבוה יותר למחוסרי דיור על פני בעלי דירה; 2. שיעור הנחה משתנה בהתאם לאזור עדיפות; 3. מתן הנחה נוספת למשרתי המילואים. כמו כן, משרדי יזם וקידם שורה ארוכה של הטבות משמעותיות למשרתי המילואים, ובין ההטבות: הובלנו החלטה במועצת מקרקעי ישראל המאפשרת הנחות של עד 90% ממחירי הקרקע באזורי עדיפות לאומית; הקצינו 20% מהדירות בהגרלות דירה בהנחה למשרתי המילואים; הפחתנו את רף ימי המילואים הנדרשים לקבלת ההטבות מ-80 ל-45 ימים למשרתים במלחמת חרבות ברזל; קבענו כי באזור עדיפות א' חייל מילואים מחוסר דיור משלם 16% במקום 26% ממחיר הקרקע. שיעור ההנחה המצטבר המקסימלי מגיע ל-90% מערך הקרקע, ויש דוגמאות לא מעטות לעסקאות בשיעור הנחה זה. בהתאם למדיניות האמורה, שיעור התשלום למי שמחזיקים בידם דירה או הרוכשים מגרש באזור עדיפות ב' יכול להיות גבוה יותר. מדיניות קרקעות המבקשת לעודד את תושבי המדינה להתגורר באזורים סמוכי גדר או באזורי ספר תעניק הנחה גבוהה יותר בהתאם למרחק מהגבול, וזאת כחלק מהמדיניות הממשלתית הרחבה יותר. כמו כן, לנוכח ההטבות המשמעותיות הגלומות בהחלטות אלו, נכון וצודק כי ההנחות הניתנות לזוגות צעירים מחוסרי דיור תהיינה גבוהות יותר מלאלה שמחזיקים בידם דירה. מדיניות זו נוהגת גם בתוכניות ממשלתיות אחרות כדוגמת מחיר מטרה, ובכלל בהענקת הטבות בקרקע. עוד נציין כי בימים אלה פרסמה רשות מקרקעי ישראל מכרזים לכ-900 מגרשים לנכי צה"ל ולחיילי מילואים באזורים שונים ברחבי הארץ: קווי עימות, שבהם הקרקע מוקצית ללא תשלום, אזור עדיפות א' או ב', בהתאם להנחות אזור, וגם במרכז הארץ. בנוסף, בסיכום שהושג ביני לבין שר הביטחון סוכם על מתווה שיובא לאישור הממשלה שכולל העמקת ההנחות על קרקע לחיילי המילואים והגדלת שיעור הדירות המוגרלות בעדיפות לחיילי מילואים במסגרת מחיר מטרה. לסיכום, אנו מאמינים שלנוכח התכליות החשובות העומדות בבסיס החלטה זו, היא תאושר בממשלה בתמיכה רחבה. אנו ממשיכים במאמצים להבטיח שההטבות למשרתי המילואים ייושמו בצורה מלאה גם ביישובים שבהם מחירי הקרקע גבוהים. זוהי חובתנו המוסרית כלפי מי שתורמים את חלקם להגנת המדינה, ומשרדי ימשיך להוביל עוד הטבות ומענקים.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך לחבר הכנסת קלנר. לאחר מכן – שאלות נוספות לחברי הכנסת בליאק ובן ארי. נרשמו נוספים; ככל שיהיה ניתן, נאפשר זאת בשאילתות הבאות.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני, רק לגבי הסיפא של ה-20% שמועצת מקרקעי ישראל החליטה לתת לחיילי מילואים וה-900 שעכשיו מתהדרים בהם במשרד השיכון, הנתונים מלמדים: במחוז חיפה בלבד – מחוז חיפה, שממנו אני מגיע, שאני מכיר אותו היטב – 1,580 במחיר מטרה הוקצו לאום אל-פחם, שזה כמעט חצי מכלל מחירי המטרה שהוקצו במחוז חיפה, ואני לא יודע שם על כל כך הרבה משרתי מילואים. זה ככה רק בשביל שנבין. לגבי ה-900, אנחנו עוד לא ראינו אותם, איפה הם נמצאים ואיפה אותו מחיר מטרה הולך להיות מוקצה לחיילי המילואים. אבל לגבי הכישלון – ויש כאן כישלון, כי בסופו של דבר חיילי המילואים נאלצים לשלם הרבה יותר ממה שהם היו אמורים – כמי שמעורב בנושא הזה לא מעט, אני שואל: קודם כול, אני שואל אותך, אדוני, למה לא יושמה הצעת ההחלטה שהועברה אליך בנוגע להגדלת התקרות מתוך השומה; השוואת הפטור הקיים בחוק למס רכישה, כך שבעל דירה ייחשב מחוסר דיור, והנחה תוספתית של 10% מערך השומה ליוצאי מערך לוחם, ולא רק חיילי המילואים. לכן אני אשמח אם כאן תוכל לענות לי, בבקשה, למען הציבור ישמע וישפוט: 1. האם, אדוני, אתה בעד או נגד הגדלת התקרות מתוך השומה המזכות בהנחת אזורי עדיפות לאומית בעוד 300,000 ש"ח, כך שזה יהיה 800,000 ש"ח באזור עדיפות לאומית ב' ומיליון ו-200,000 ש"ח באזור עדיפות לאומית א'? 2. אדוני, האם אתה בעד או נגד השוואת הפטור הקיים בחוק למס רכישה, כך שבעל דירה יחידה ייחשב כמחוסר דיור? כלומר, גם מילואימניק שיש לו דירה, והוא מוכר אותה, יוכל לקבל הנחה כשהוא בא לרכוש דירה חדשה; 3. אדוני, האם אתה בעד או נגד אישור הנחה תוספתית של 10% מערך השומה ליוצאי מערך לוחם, כפי שהמליץ מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר יוסי שלי, שאותו הזכרת, עוד בספטמבר 2023? תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד רגע, כבוד השר. נשמע את השאלות הנוספות של חברי הכנסת בליאק ובן ארי. אני רק מנצל את ההזדמנות לברך את תלמידי בית הספר מרחב בתל אביב. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. שיהיה לכם יום פורה. בבקשה, חבר הכנסת בליאק.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, מה שלומך?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

בוקר טוב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לפני כמה שבועות השתתפת באחד הכנסים ואמרת שאתה, במסגרת התפקיד שלך, פועל להעביר דירות המיועדות למגזר הכללי לטובת המגזר החרדי. למשל, בשיווקים שנעשו בעיר בית שמש, 3,500 יחידות דיור בשכונת נווה שמיר, שמלכתחילה היו מיועדות למגזר הכללי, הועברו למגזר החרדי. באותו כנס גם ציינת שלא כל דבר אפשר להגיד שם. אז אולי בכנסת ישראל זה המקום לחשוף כיצד אתה פועל להעביר דירות המיועדות למגזר הכללי לטובת המגזר החרדי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת בן ארי, והשר ישיב במרוכז. בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני השר, אני אמשיך את הדברים של חבר כנסת בליאק, ואני רוצה שתתייחס בבקשה לשכונת קריית גת מערב. אני מניחה שאתה מכיר, בגלל זה אתה מהנהן. תסביר לי איך תוכנית שב-2016 אושרה בוותמ"ל – סליחה, זה מפריע לי. זה מפריע לי.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

חברים שלך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ב-2016 אושרה התוכנית על ידי הוותמ"ל; בתקופת ממשלת השינוי, אלקין, כשר במשרד השיכון, הסב את התוכנית לציבור הכללי, והמדינה אפילו חתמה על הסכם גג להגדיל את השכונה. לעומת זאת, ב-2023 הוסבה התוכנית לציבור החרדי: במקום 7,000 דירות – 2,000 דירות, ויותר יחידות לטובת מקוואות, מעונות וכאלה. ובמקביל גם קידמת מסלול מטרה לטובת המגזר החרדי בקריית גת. אז עזוב שמ-2016 התוכנית לא מתקדמת, וזה כבר עולה הרבה כסף; תסביר לי למה החלטתם להוריד את גובה המבנים, כי הרי ידוע שהרבנים מאשרים לחרדים לגור בעד תשע קומות. תענה לי גם על הקומות וגם על קידום התוכנית לציבור הכללי. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. כבוד השר, בבקשה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

טוב, שמעתי את שלושת השואלים. בסיכום, ראיתי את זה כמעל ל-20 שאלות ששאלתם אותי פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

לא את – יחד. אז היו שאלות, מספרים, נתונים ודברים – אתם מבינים שאני ברגע אחד, בדקה אחת, לא יכול לענות לכם את מה שאתם יכולתם בכזה זמן ארוך? אקח את הדברים, אשב עם האנשים שלי ואביא לכם תשובות ברורות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על הכול.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

על הכול.

היו"ר אמיר אוחנה:

אולי לגבי חבר הכנסת קלנר, ששאל בכל זאת במסגרת השאילתה שהוכנה מראש?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

הרבה מדי שאלות הוא שאל ביחד, שאחת קצת סותרת את השנייה.

אריאל קלנר (הליכוד):

שאלתי – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אתה לא חייב לקבל תשובה על המקום. אני אקח את הדברים, אתן לכם תשובות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברים, זה לגיטימי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל יש לי – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

מ-2003 את רוצה שאני אתן לך תשובות, כן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

מ-2003 היו לך שאלות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך, אם ב-2016 זה אושר על ידי הוותמ"ל?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, לגיטימי שבשאלות הנוספות, ככל השר לא התכונן לשאלה ואין לו את הנתונים – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

מ-2016 ועד היום זה גם עשר שנים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך, אני הרבה זמן בכנסת ואני שואלת הרבה שאילתות, בטח בתוכנית כמו קריית גת מערב, שהיא כמעט עשר שנים, ואני מצפה ששר השיכון ייתן לי תשובות איך בניינים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אז זה מה שהוא אמר כרגע. אבל הוא לא צריך לשלוף מהשרוול את התשובות. הוא ייתן את התשובות.

גלעד קריב (העבודה):

אבל השר גם נשאל על התבטאות שלו. לזה הוא לא צריך להתכונן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שאלה עקרונית על ההתבטאות שלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

הוא יכול להשיב גם על ההתבטאות בכתב, כפי שיבחר.

גלעד קריב (העבודה):

הוא רוצה להשיב על פשר – הוא יקבל הזדמנות להבהיר את ההתבטאות שלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

זו זכותו. זו זכותו, רבותיי חברי הכנסת.

גלעד קריב (העבודה):

אבל אתה יודע יותר – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אמרת שבכנס זה לא המקום לחשוף. אולי כאן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אנחנו רוצים להגן על קלנר, כי קלנר – אני מגינה עליו כחברת כנסת – הגיש שאילתה בזמן, והשאילתה הנוספת שלו בנויה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

וחבר הכנסת קלנר שאל – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

שאל, ויקבל תשובות.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאל, ויקבל תשובות מפורטות על שאלותיו. ואם לא, הוא יציף את הנושא ואנחנו נטפל בכך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אדוני, עוד שאלה אחת. מכיוון שמדובר בשאילתה דחופה, עד מתי נקבל את התשובות? יש זמן?

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני השר יכול לתחום בזמן את מתן התשובות? חודש?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

חודש כזה. חודש. מה שאצל הממשלה זה חודש.

גלעד קריב (העבודה):

איך שמפעילים את חוק הגיוס – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

21 יום. אדוני השר, לפי התקנון, 21 יום. זה יספיק. 21 יום, בסדר? מאה אחוז. השאילתה הבאה היא שאילתה דחופה של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שנמצאת איתנו, בנושא פינוי משרדי אונר"א מירושלים – בירור סטטוס. חברת הכנסת מלינובסקי, בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. קודם כול, אני רוצה להודות לך שאתה שמת את השאילתה הזו על סדר-היום, כי לצערי אנחנו באיחור של 150 יום מתשובת השר. לפי תקנון הכנסת, לדעתי זה 21 יום שאנחנו מגישים שאילתות והשרים מחויבים לענות, אז אני מודה לך שאתה שמת את זה על סדר-היום, כי הנושא של אונר"א הוא נושא לאומי, בקונסנזוס, ואני מאמינה שזה מעניין רבים. אני מקריאה את הנוסח. הוא פחות רלוונטי לעכשיו, כי זה הוגש בחודש יוני 2024, ומאז עבר חוק, אבל לפי התקנון אני מקריאה את זה איך שזה, ואני מאמינה שהשר יודע שהחוק עבר. בחודש מאי הצהיר השר בכנס לשכת עורכי הדין באילת – שהשר גם משמש כיו"ר רשות מקרקעי ישראל – כי הוא הורה לסלק את אונר"א מירושלים לאחר שקיבל את אישור היועצת המשפטית למהלך הזה. ואולם, נכון לרגע זה משרדי אונר"א טרם פונו. אני רק מזכירה שהחוק עבר, כי זה חשוב – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

גברתי, אנחנו דבקים בנוסח. בשאלת המשך תוכלי להרחיב, אם תרצי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אנחנו מודיעים לכולם שהחוק עבר לפני הרבה מאוד זמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

רק תשלימי בבקשה את ההקראה. את רוצה להשלים את השאלה?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ברצוני לשאול: מתי יפונו ויסולקו משרדי אונר"א בירושלים ממעלות דפנה, כפי שהצהיר וכפי שמחויב בחקיקה בכנסת ישראל? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. השר, בבקשה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

תודה רבה. אני אשיב, אבל תאזינו, אחר כך יהיו לכם שאלות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

בהמשך לחוק להפסקת פעילות אונר"א בשטח מדינת ישראל, התשפ"ה–2024, שאושר בסוף אוקטובר 2024 ברוב עצום של מעל 92 חברי כנסת, הופסקה לאלתר פעילות אונר"א בשטח מדינת ישראל. אני שמח לעדכן את חברת הכנסת ואת מליאת הכנסת הנכבדה כי בסוף נובמבר 2024 הודיעה אונר"א על סגירת משרדי המטה שלה בירושלים ועל סיום תפקידם של הפלסטינים שהועסקו בהם, וכבר בינואר 2025 נסגר מטה אונר"א בירושלים בפועל. במקביל, רשות מקרקעי ישראל, שאני עומד בראשה, הודיעה לסוכנות על הצורך לפנות לאלתר את המבנים והקרקעות שבהם עשתה שימוש בירושלים, והגישה דרישה לתשלום בגין השימוש הרטרואקטיבי בנכסים. נכון להיום, הרשות הגישה תביעה לפינוי, והנושא נמצא בטיפול משרד המשפטים. בנוגע להמשך השימוש בשטח, הריני להודיע כי בכוונתנו להקים במקום 1,440 יחידות דיור חדשות. התוכנית נמצאת בשלבי הכנה ותתרום לפיתוחה וחיזוקה של ירושלים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלת המשך, ולאחר מכן – שאלות נוספות לחברי הכנסת נאור שירי ועמית הלוי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני השר, אולי אתה לא מעודכן, היה לפני שבוע-שבועיים דיון בוועדת החוץ והביטחון; ישבו שם נציגי רמ"י, ולהגיד שהם גמגמו זה לא להגיד שום דבר. לא הוגשה שום תלונה, שום תביעה, כי הם לא מצליחים להבין איך הם עושים את זה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

מי ישב שם? מי ישב? לא הבנתי, מי ישב שם?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

נציגי רמ"י. ואם נציגי רמ"י היו פועלים לפינוי אונר"א מהמתחם הזה במרכז ירושלים, לב-ליבה של מדינת ישראל, בדיוק באותה נחישות כפי שהם פועלים בהתיישבות, במקומות אחרים, בבני ברק לאחרונה, יכול להיות שזה כבר היה קורה. מה שקורה שם במתחם הזה, הענק הזה, כולו – יש שם שומר אחד, בן אדם פרטי, שאף אחד לא יודע מטעם מי הוא. אז אני דורשת ממך, בלי בלבולי מוח – סליחה על השפה הפחות-פרלמנטרית – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אבל אל תאשימי אותם על בני ברק – את בטוחה בזה? פה מעל דוכן הכנסת.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

לפחות ממה שאני ראיתי בפרסומים שהיו שם. היו שם אירועים.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אני לא יודע, אבל את מאשימה אותם. את כבר מאשימה את רמ"י שהיא עשתה בבני ברק. למה את מאשימה?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתה יודע מה? רמ"י יודעת לפעול במקומות אחרים בנחישות ובכלים הרלוונטיים. משטרת ישראל מוכנה להתגייס לפינוי. לא צריך להפעיל כוח. אלה אדמות מדינה. אני פשוט אצטט את מה שאתה אמרת לפני יומיים, אתה היית בביקור בקריית ארבע. זה לא השטחים, זה לא התיישבות – זה מאוד פשוט, זה פה בירושלים. אתה אמרת: סיכמנו על צעדים מעשיים לקידום בנייה והקמת שכונות חדשות בקריית ארבע. אתה מחויב: נפעל להרחיב את ההתיישבות ולחזק את האחיזה בארץ. אתה יודע מה? לא צריך ללכת לקריית ארבע – זה פה, חמש דקות מהכנסת, מתחם ענק, ואתה כבר יותר משנה לא מצליח לעשות שום דבר. והערה האחרונה, אדוני, עם כל – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

השכנים שלהם קיבלו 53 מיליארד – לא אכפת לך; כשבונים להם כמה דירות – זו הבעיה שלך?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הבעיה שלי היא שאתה כרשות ושר בממשלה ואחראי לרמ"י לא נותן הוראה ברורה לרמ"י לבצע את הפינוי ולהשתלט על המתחם הענק הזה – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אוקיי.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

– – ומסתתר מאחורי מילים יפות, ובפועל לא קורה שום דבר, כמו שגם אתה מסתתר מאחורי התורה כדי להשתמט מהצבא ובסופו של דבר לרקוד לצלילי "נמות ולא נתגייס". אז שוב אתה מסתתר.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

את לא נגד התורה. את לא נגד התורה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

סליחה, אתה מייצג את הממשלה, את כולנו.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

את לא נגד התורה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אתה לא מצליח לא בזה ולא בזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

השר, השר.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אוקיי. תודה רבה לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז. תודה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אם אתה תראה לי איפה בתורה כתוב שאסור לפנות את מתחם אונר"א ואיפה כתוב שאסור להתגייס לצה"ל, אני אשמח מאוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת רון כץ. אני מבין שסיכמתם שאתה תשאל במקום חבר שירי. אחריו – חבר הכנסת עמית הלוי.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. אדוני השר, אתמול קיימנו בוועדת הפנים דיון בנושא דירה למשתכן, על האפשרות של דירה להשכיר, שהקים בזמנו יו"ר המפלגה שלי לפיד, והציגו נתונים: היום במדינת ישראל יש 4,600 דירות שמושכרות לטווח ארוך; בקנה יש עוד 10,000 דירות שמתכננים לבנות, אבל הפרויקט הזה תקוע לגמרי. הוא תקוע לגמרי מאז תחילת המלחמה, בגלל עליית הריבית. לא כלכלי יותר לבנות דירות לשכירות ארוכת טווח. עכשיו, אני רוצה לשאול את השר – גם אתמול היו נציגים של כל המשרדים הרלוונטיים, וכולם חושבים שהדבר נכון, שיש צורך. זה ערכי, זה נכון לתת גם לזוגות צעירים וגם למי שאינו יכול לשכור בעצמו דירה את האפשרות לשקט נפשי ומגורים במדינת ישראל. האם אתה חושב, בתור שר השיכון, שגם אמון על הנושא – היום זה אצלך – שצריך לתת קריטריונים טובים יותר, מקילים יותר, לנוכח המלחמה, נגיד למילואימניקים שלנו, ללוחמים, לאנשים שתרמו ונתנו עבור המדינה בשנתיים האחרונות יותר מכולם? ברעיון שלכם, האם יש אופציה כזאת בכלל? מה אתם הולכים לעשות, אם בכלל, עם כל הנושא של דירה להשכיר? תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת תרמית הלוי, והשר ישיב במרוכז. בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

מכובדי השר, אני רוצה לחדד ולהשלים את השאלה לגבי אונר"א, מכיוון שהשתתפתי בדיונים, שהם טרגדיה קומית. ממתי רשות מקרקעי ישראל פונה למשרד המשפטים כשיש מי שפולש פלישה בלתי חוקית, וכמו שאמרת, כבר הודעתם להם שהם פולשים בלתי חוקיים? אני מזכיר לכבודו שבקרקע ציבורית, כפי שנאמר גם בדיון, עד שלוש שנים זאת פלישה טרייה. לא צריך לחכות. מדינת ישראל, שיודעת להפציץ בצנעא ובאיראן, לא צריכה לחכות למשרד המשפטים. בכל הכבוד, אזרחי ישראל משלמים לגוף הזה שנקרא רשות מקרקעי ישראל כסף רב – גוף עתיר משאבים ותקציבים. זה פשוט לא יעלה על הדעת שעומד שם אדם אחד בשער, בפלישה טרייה, בתוך שלוש שנים – ואתה הודעת להם, ובצדק הודעת להם, שהם פולשים, וזה בתוך שלוש שנים, שזה נחשב פלישה טרייה – ורשות מקרקעי ישראל לא יודעת להגיע למתחם, לומר לאדון שעומד שם בהתחלה: בוא, חביבי, צא החוצה – ולבנות שם, כמו שאתה אמרת, את השכונה. יתרה מזאת – היועץ המשפטי של משרד החוץ מודיע בדיון שאסור לתבוע אף אחד, מכיוון שאין אונר"א. אונר"א עזבה את הארץ, כמו שתיארת. סגרה. אין אונר"א. אומר נציג משרד החוץ, היועץ המשפטי: אל תתבעו את אונר"א, כי אין אונר"א. פשוט תיכנסו ותפנו. והציפייה מרשות מקרקעי ישראל – גוף חזק, לפעמים מתגלה בדורסנות כלפי אנשים שפולשים באופן בלתי חוקי – מול הגוף הזה, שרצח וטבח וסחב גופות והיה שותף לפשעים השואתיים הכי גדולים – בכל הכבוד, אדוני השר, צריך לתת הנחיה מאוד ברורה. בשום אופן לא תביעה, ובשום אופן לא לפנות למשרד המשפטים. ממתי משרד המשפטים מנהל את רמ"י?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

לא אמרתי. אמרתי שהוגשה תביעה והנושא בטיפול במשרד המשפטים.

עמית הלוי (הליכוד):

לא לא לא. מבחינתנו כאזרחים וכנציגי ציבור, הטיפול צריך להיות אך ורק – כשיש קרקע שלנו, של המדינה, שהיא קרקע ציבורית, שהפולש הוא פולש טרי בתוך שלוש שנים, לא רוצים לראות לא את משרד המשפטים ולא את המשרד לאיכות הסביבה – רק רשות מקרקעי ישראל. היא סוברנית, זו הסמכות שלה, והיא צריכה לפנות את המתחם הזה אתמול.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה, השר.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

שוב אני רוצה לומר את מה שאמרתי קודם. השאלות מצטברות, מצטברות, אני לא יכול לענות ברגע אחד על כל שאלה שעולה פה על הדוכן, אבל בעזרת השם, איך אמרת – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תוך 21 יום.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

– – בתוך 21 יום אנחנו נביא תשובות לכול. וגם בזה, מה שאמרת, אני לא יודע אם זה הגיע אליהם, אבל דיברו על זה שם, במשרד הפנים. זה בוועדת הפנים.

היו"ר אמיר אוחנה:

השאילתה הבאה היא שאילתה רגילה של חבר הכנסת ינון אזולאי, בנושא: המדינה שיווקה 16% מהדירות שנדרשה במסגרת פינוי מחנות צה"ל. חבר הכנסת אזולאי, בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת, יכול להיות שהשאילתה כבר לא רלוונטית, אבל השר ייתן לי רק מה קרה מאז. בשנת 2023, על פי דוח מבקר המדינה, יש את הסכם שוה"ם, שנחתם בין רמ"י לבין משרד הביטחון ומשרד האוצר. זה בעצם פינוי המחנות. כ-70,000 יחידות דיור אמורות להיבנות שם. בסופו של דבר, בשנת 2023 פורסם ששווקו קרקעות ל-11,000 מתוך כ-70,000. שאלתי: נכון שנדחה ל-2028, אבל מאז, האם הייתה עוד התקדמות? מה נעשה עם דוח מבקר המדינה בעניין הזה? מה היעדים שיש בקרוב, שנוכל להתבשר שבאמת התמלא הפער הזה? תודה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

היות שינון אזולאי באמת שואל שאלות לעניין, וגם חריף בעניין, מבין ויודע, אז אני אחזור קצת על מה שאתה כבר באמת יודע, ואני אוסיף עוד כמה נקודות. בואו נלך לפי הסדר. במרץ 2015 חתמו רמ"י, משרד הביטחון והאוצר על הסכם שוה"ם 3 להעתקת מחנות צה"ל לצורך שיווק קרקעות להקמת עשרות אלפי יחידות דיור. הבסיסים המתפנים בהסכם אמורים לעבור למיקום חדש, אשר יוקם דרך מכרזי PFI של משרד הביטחון. לוח הזמנים להשלמת הפינויים היה ינואר 2023. בפברואר 2020, לנוכח האי-עמידה של משרד הביטחון בלוחות הזמנים לפי ההסכם, נחתם הסכם משלים – שוה"ם 3.1 – שבמסגרתו הוחלט על עדכון לוח הזמנים ליתרת אבני הדרך בהסכם, כך שהשלמת הפינויים תהיה בנובמבר 2028, כמו שאמרת. מכיוון שחלו עיכובים בהקמת הבסיסים החדשים, ומכיוון שמלחמת חרבות ברזל גרמה לארגון מחדש של צורכי מערכת הביטחון, משרד הביטחון עדיין מחזיק בחלק מהשטחים המיועדים לפינוי, ולכן אין בידי רמ"י אפשרות לשווק קרקעות אלו, והן אינן זמינות לבנייה. כמו כן, חשוב לציין כי מדובר בהליך מורכב, הכולל תיאום מול מגוון רחב של משרדי הממשלה – ביטחון, מינהל התכנון, הגנת הסביבה ועוד. בנוסף, לחלק מהקרקעות נדרשות בדיקות מקיפות לגבי זיהום קרקע וטיפול בו טרם הכשרתן לבנייה למגורים. זיהומים אלו הם תוצאה של פעילות צבאית ארוכת שנים, והטיפול בהם דורש משאבים ניכרים וזמן. נכון להיום, במתחמים שפונו, רמ"י שיווקה מגרשים המיועדים להקמת יותר מ-28,000 יחידות דיור. כמו כן, בימים אלו רמ"י ומשרד הביטחון מקדמים מתווה להסכם שוה"ם 4 לפינוי בסיסים נוספים, שיאפשר שיווק של עשרות אלפי יחידות דיור נוספות ברחבי הארץ. לסיכום, המשרד בוחן לעומק את מסקנות דוח המבקר ומקיים באופן שוטף ישיבות מקצועיות בנושא.

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש שאלת המשך לחבר הכנסת אזולאי? בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

מתי סוגרים את רמ"י, ינון?

ינון אזולאי (ש"ס):

זו גם שאלה שלי, האמת. לגבי רמ"י, ידועה הדעה שלי, שאני אומר שצריך לסגור רמ"י ולפרק את רמ"י. אבל אדוני כבוד השר, גם עכשיו, בדוח מבקר המדינה שפורסם לפני יומיים על מתחמי תע"ש – גם שם לא עומדים ביעדים. יכול להיות שלא תוכל עכשיו לענות לי. גם שם צריך לפנות 52,000 דונם, שהם קיבלו בכלל לפני 46 שנה, ויש שם כ-35,000 יחידות דיור. ההפסד למדינה – כ-4 מיליארד שקל. אז כשאנחנו מחברים את כל הדברים האלה, יכול להיות שאפשר להביא באמת פתרון אמיתי לנושא הדיור. אם אני מסתכל על מה שעכשיו ענית לי, אז הייתה באמת עלייה של עוד כ-15,000 יחידות דיור, קרקעות לשיווק, מ-2023. עדיין הולכים לפנות עוד מחנות בשוה"ם 4 ושוה"ם 5, ואני לא רואה שיש התקדמות. גם בתע"ש אין התקדמות. אז השאלה שלי היא: מה אנחנו עושים כדי להאיץ את זה? ושאלה נוספת ועיקרית: האם באמת לא נכון לפרק את רמ"י ולעשות את זה ישירות מול המשרד בצורה אחרת? תודה.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

נענה לכם. יש כאלה אצלכם שאומרים לפרק את כל משרדי הממשלה. בוא נתחיל בזה.

ינון אזולאי (ש"ס):

חלק, לא הכול, אבל את רמ"י בטוח. בזה יש פה קונסנזוס.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

הם מדברים רק על רמ"י. הם רוצים לפרק את משרדי הממשלה כבר שנתיים וחצי.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני אביא את ההסכמה שלהם שנתחיל ברמ"י, ונעזוב את זה לשנה, שנתיים.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

בסדר. גם על זה נענה לכם.

ינון אזולאי (ש"ס):

אבל על תע"ש, השר.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אני רק לא יודע למה כולם היו להוטים. בתחילת הקדנציה כל אחד רצה לשלוט על רמ"י, פתאום עכשיו צריך לפרק אותה? קודם היו להוטים על זה.

ינון אזולאי (ש"ס):

אם אני הייתי שולט על רמ"י, הייתי מפרק.

היו"ר אמיר אוחנה:

בוא נסכים שיש הרבה מה לתקן.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

כן, בהחלט. בכל משרד. כל משרד, וכל אחד בפני עצמו.

ינון אזולאי (ש"ס):

כבוד השר, אבל על תע"ש בעיקר. יש תשובה על תע"ש?

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אני אענה לך תשובה גם על זה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – – זה המחדל העיקרי.

ינון אזולאי (ש"ס):

בסדר, זה מ-2019 – – –

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ:

אוקיי, שיהיה לכם יום טוב, שתצליחו, שתהיה עבודה פורייה ומשותפת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום, לא לפני שנברך את תלמידות אולפנת חושן שילה, שנמצאות איתנו כאן ביציע: ברוכות הבאות לכנסת. אנחנו מאחלים לכם ביקור פורה. הנושא הבא שעל סדר-היום הוא ציון יום הרצל. שר התפוצות והמאבק באנטישמיות, השר עמיחי שיקלי, שרים וחברי כנסת, יושב-ראש ההסתדרות הציונית העולמית יעקב חגואל ונציגי ההסתדרות – שמתעכבים מעט, אבל הם מייד ייכנסו – מכובדינו כולם, אחת לשנה אנחנו מתכנסים במליאת הכנסת לישיבה מיוחדת לציון יום בנימין זאב הרצל, האיש שחזה וכתב את העתיד של העם היהודי, עתיד שהרצל פעל למימושו, חלום שהוא פעל להגשימו, על אף שבאותה העת לא נחשב היה לחוזה כי אם להוזה, ובמקום שיינשא על כפיים, זכה בעיקר ללעג והגחכה, כפי שקורה לא פעם בחיים הציבוריים. את העוול הזה אנחנו באים היום לתקן. אנחנו עושים זאת לא רק מכוח החוק, אלא בעיקר מתוך מחויבות לערכים ולאידיאלים שהוא הציב לעצמו ולנו; מתוך הבנה שצריכה להיות בבית הנבחרים הישראלי שחלום הדורות של עמנו שהתגשם – בית לאומי במולדתנו ההיסטורית – נמצא כעת בפיקדון אצל כל אחת ואחד מאיתנו, בדיוק כפי שכתב הרצל בכתביו, שאוגדו לתוך הספר "בפני עם ועולם": "אנו ניטע בשביל בנינו כשם שאבותינו שמרו על המסורת בשבילנו. חיינו הם רגע בנצח של עמנו. רגע זה יש לו התחייבות שלו". זוהי המשמרת שלנו, וההתחייבות שלנו כעת היא להילחם כדי שמדינת ישראל תוסיף להיות בית בטוח לעם היהודי כולו נוכח גלי האנטישמיות בעולם, ובית בטוח לישראלים החיים כאן גם נוכח כל האיומים והמלחמות. וזה, רבותיי, בדיוק מה שעושים לוחמות ולוחמי צה"ל וכוחות הביטחון ביתר שאת כבר למעלה משנה וחצי בכל הזירות, למען חיסול ארגון הנאצים בני זמננו, חמאס, למען השבת כל אחיותינו ואחינו החטופים בעזה, למען לא יהיה איום גרעיני על מדינת ישראל ולמען הדורות הבאים. זהו המסר שיצא גם מהפעולה בצנעא אתמול נגד הח'ותים, ממבצע הביפרים בלבנון ומחיסול הנייה בטהראן, והוא גם מסר לעולם כולו: אין אף מקום, רחוק ככל שיהיה, שלא נגיע אליו במטרה להבטיח את קיומה של מדינת ישראל ואת שלומו עם ישראל. הרצל הצליח לאגד יחד תחת התנועה הציונית אנשים בעלי דעות ועמדות שונות, ואף מנוגדות. התנועה הציונית הצליחה לשרוד את המשברים והקשיים שעמדו לפניה, כי כולם ראו לנגד עיניהם את אותה המטרה ופעלו יחד למימושה. זה מסר חשוב גם לנו. האיש הזה, אשר בכוח חזונו, עוז רוחו ואמונתו יצר את הבסיס להתגשמות המפעל הציוני, עדיין יכול ללמד אותנו שיעורים חשובים גם ממרחק 165 שנים מהולדתו. דיוקנו של הרצל משקיף עלינו דרך קבע במליאה, והיום גם בצד השני, באופן קבוע, לא רק כהוקרה על חזונו ודרכו, אלא גם כתזכורת לחובתנו להמשיך ולממש אותם היום ומחר, כחלק מאמונתו שהציונות היא אידיאל שאין לו סוף. הציונות היא אכן התשובה לגזענות ולאנטישמיות; הציונות היא ברירת חיינו היחידה. יהי זכרו של בנימין זאב הרצל ברוך ונצור בליבנו לעד. אני מתכבד כעת להזמין את השר עמיחי שיקלי לשאת דברים, בבקשה.

שר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי:

בוקר אור. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל, "כשתקום מדינה ביום מן הימים, ייראה הכול קטן ומובן מאליו, אולם היסטוריון הוגן ממני יגיע אולי למסקנה שבכל זאת היה בכך משהו שעיתונאי יהודי חסר אמצעים, בעיצומו של השפל העמוק ביותר של העם היהודי, הפך פיסת בד לדגל, ואספסוף עלוב – לעם המתקבץ בקומה זקופה סביב הדגל הזה". כך כתב הרצל ביומנו, ובהחלט היה בכך משהו, ואין בכוונתנו להיות כפויי טובה ולשכוח את פועלו. הציווי "והגדת לבנך" חל גם על ההגדה של פסח וגם על האגדה הציונית שנעשתה למציאות חיינו. בצוואתו ביקש הרצל לוויה של המעמד העני ביותר, ללא נאומים וללא פרחים. הוא ביקש להיקבר בארון מתכת, "עד שיעביר העם היהודי את גופי אל ארץ ישראל". מאחורי מרכבת הלוויה הפשוטה נסעו בכרכרות רק הנשים מבנות המשפחה. כל שאר המלווים הלכו ברגל, על אף החום הגדול של שרב הקיץ. 6,000 איש צעדו ברחובות וינה אחרי ארונו של הרצל. לוויה כזאת לא נערכה עד אז מעולם ליהודי. משהורד הארון אל הקבר, ספד לו עוזרו דוד וולפסון, שאמר: שמו של הרצל יתקדש וייזכר כל עוד יישאר יהודי אחד עלי אדמות, ובשעה קשה זו, אנו מזכירים את שבועתך בקונגרס השישי ונשבעים בעקבותיך: "אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני". אחריו קרא הנס, בנו בן ה-13 של הרצל, בקולו הילדותי והרך את הקדיש. קולות בכי והתייפחות עלו מתוך קהל הנאספים. דומה היה כי היהודים אבלים על מות אביהם. מותו של הרצל לימד רבים לדעת נכוחה מי היה הרצל. הם למדו זאת מתוך החלל הריק שנפער פתאום, מתוך האהבה וההערצה שבאו עתה לידי ביטוי עממי בכל העולם. עבור המוני ישראל היה הרצל משיח בן דוד, האיש שיוציאם מאפלה ומעוני ועבדות אל האור ואל החופש, ויביאם אל ארץ געגועיהם ותקוותיהם. בעיתון "השקפה", מייסודו של אליעזר בן יהודה, נכתב לאחר פטירתו של הרצל כי יש לבנות לכבוד הרצל שכונה גדולה עברייה, שלימים תהיה עיר עברית, שכל תושביה ידברו רק בעברית, ובעיר העברית הזאת יכוננו על שם ד"ר הרצל בית ספר תיכון עברי, וזה יהיה לעת עתה זיכרון שיגשים את תוכניתו הלאומית של יוצר הציונות המדינית. ואכן, שנה לאחר פטירתו של הרצל, מיוסדת – בשנת 1905, ארבע שנים לפני שקמה העיר תל אביב – הגימנסיה העברית הרצליה. כשבבית הספר רצו לצאת לטיול גילו שאין להם שיר לכת בעברית, וכדי לפתור את הבעיה פנה מנהל בית הספר חיים בוגרשוב למורים למוזיקה ישראל דושמן וחנינא קרצ'בסקי, וביקש מהם שיחברו שיר לכת עברי כדי שהתלמידים יוכלו לשיר בטיוליהם בארץ. השניים נענו לבקשתו, כתבו והלחינו את מילות השיר, שלימים הפך ללהיט ציוני ענק: "פה בארץ חמדת אבות / תתגשמנה כל התקוות / פה נחיה ופה ניצור / חיי זוהר חיי דרור / פה תהא השכינה שורה / פה תפרח גם שפת התורה / שירו שיר, שיר, שיר / נירו ניר, ניר, ניר", וכו'. ב-1909 מוקם הבניין בי' באב, למוחרת תשעה באב, וככה נחנך הבניין של הגימנסיה הרצליה. צריך לומר דבר מדהים – גם הספר שכתב הרצל, הספר אלטנוילנד, קשור קשר עמוק אל תל אביב. העיר תל אביב מקבלת את שמה על שם הספר. מי שהעניק לה את השם היה מי שתרגם את הספר. התרגום המילולי הוא "ארץ ישנה-חדשה", וסוקולוב בחר לקרוא לספר "תל אביב" – ישן וחדש, ועל שם הספר נקראה העיר. אני רוצה להתעכב על הספר הזה, אלטנוילנד, כדי לתקן את אחד העיוותים הכי עמוקים שעוללו לדמותו של הרצל, לחזונו, למורשתו: הניסיון להציג את הרצל כמי שהיה זר ומנוכר למורשת אבותיו, כמי שלא גילה עניין ביהדות וכמי שחזונו היה מנותק מרוח ישראל-סבא. אין דבר יותר רחוק מהמציאות מהטענות האלה, שלצערי התחנכו עליהן צעירים רבים בישראל, לרבות תלמידי הגימנסיה העברית הרצליה של ימינו, שחרתה על דגלה דמוקרטיה, הומניזם וזכויות אדם – ערכים נעלים ללא ספק, אך נשמטו מחזון המוסד כל סממן וזכר לציונות, ליהדות, והדברים הגיעו לאחרונה אף להתגוששות אלימה בין מנהל המוסד לתלמיד שביקש, רחמנא ליצלן, להניח תפילין. אז קצת על הספר אלטנוילנד. הספר, שנכתב ב-1902, מחולק לחמישה פרקים, המכונים "ספרים", והם מסרטטים את מסעו של צעיר וינאי מיואש, גיבור הספר, העונה לשם פרידריך לוונברג. דרך המסע שלו מתואר דיוקנה של מדינת ישראל העתידית. הפרק הרביעי בספר מכונה "פסח" – פרק שלם המוקדש לתיאור מופלא של סדר המתקיים בטבריה העברית. הינה קטע מתוך הספר: הטקס העתיק והיפה של הסדר החל; כוס ראשונה נמזגה, וליטוואק האב קידש על היין ואמר: "ותיתן לנו ה' אלוקינו באהבה מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון, את יום חג המצות הזה, זמן חירותנו, מקרא קודש, זכר ליציאת מצרים". וכך נמשכה לה החגיגה, שחלקה תפילה וחלקה מסיבה משפחתית. הסדר עורר את רגשותיו העזים ביותר של כל מי שמסוגל לחוש יראת כבוד כלפי הנשגב. החג הזה, היהודי ביותר מכל החגים, נחגג לפני מאות שנים בדיוק כמו בימינו. העולם השתנה, עמים נכחדו, אחרים הופיעו במקומם, ורק העם הזה נותר כפי שהיה, דבק במנהגיו, נאמן לעצמו, נוצר את זכר סבלותם של אבותיו, והוא ממשיך להתפלל לאלוהיו, אלוהי הנצח, במילים בנות אלפי שנים. עם העבדות והחירות, עם ישראל. הוא הרגיש כאילו מצא את עצמו מחדש. הוא הרגיש – כן, זה אותו גיבור, פרידריך – ונחנק מרוב התרגשות. במאמצים גדולים עצר עצמו מלפרוץ בבכי. כמעט 30 שנה עברו מאז שהוא עצמו כילד שאל "מה נשתנה". זה הפרק הרביעי. הפרק החמישי, שנועל את הרומן שהעניק לעיר תל אביב את שמה, עונה לשם "ירושלים". זה שיא-שיאו של הרומן, ובו מתאר גיבור הרומן פרידריך את חוויותיו בבירת ישראל ואת תפילת ערב שבת בלא אחר מאשר בית המקדש, המתוארת כך: משוררי ההיכל החלו לשיר את הזמירה הישנה, שהייתה מצלצלת במשך מאות בשנים לעם מפוזר ומפורר ומעוררת בקרבו געגועים לארץ אבות בבתי כנסת לאין-מספר על כל כדור הארץ, זמירת רבי שלמה הלוי, "לכה דודי לקראת כלה". פרידריך זכר את הקלון אשר אז היו היהודים בושים בכל דבר יהודי. הם חשבו כי מראם יהיה יפה יותר אם לא יזדהו כיהודים, אבל בזאת הראו רוח עבדים. ואיך יכלו להשתומם על הבוז אשר נחלו, בהראותם בעליל שאינם מכבדים את נפשם? אלה שהצליחו בעסקיהם או שהיו למצוינים באופן אחר עזבו את ברית אבותיהם. הם התייגעו להעלים את מולדתם ואת צור מחצבתם ככתם נאצה, ובכל אלה ירדה היהדות הלוך וירוד, והיא הייתה לדבר אשר אותו קראו האשכנזים – הכוונה לגרמנים – בשם "אלנד", ארץ נכר, מקלט מנודים. אבל הינה התנערו מן המפלה העמוקה הזאת. כל מה שהקיף את פרידריך הראהו איך היה הדבר. מראה היהדות היה עתה למראה אחר, אך בגלל אשר היהודים חדלו להתבייש בה. ליבו רחב ורווח: הינה עמדו הבנים השבים של עם האלוהים העתיק כאבותיהם לפנים על הר המוריה. דבר שלמה קם וניצב כמו חי: "ה' אמר לשכֹּן בערפל. בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ, מכון לשבתך עולמים". הרומן ננעל בשאלה איך כל זה קרה, איך קמה המדינה, איך קמה אותה חברת מופת. הזקן ליטוואק אמר: בזכות הצרות; האדריכל שטיינק אמר: בזכות העם ששב והתחבר; ד"ר מרקוס אמר: בזכות הדעת; יוסף לוי אמר: בזכות הרצון. והזקן, רב שמואל, קם בהוד ואמר: בזכות האלוהים. כך בחר לנעול הרצל את הרומן שהעניק את שמו לעיר העברית הראשונה. אלטנוילנד לא היה המקום היחיד שבו ביטא הרצל את רחשי ליבו ואת יחסו העמוק אל רוח ישראל-סבא, אל כור מחצבתנו, אל יהדותנו. בבתי הספר שלנו מדלגים על השורה הכל-כך חשובה בנאום הפתיחה של הרצל בקונגרס הציוני הראשון; בחלק מהמקומות מגדילים לעשות וממש משנים את הטקסט, אבל מילותיו לא יישכחו: "הציונות", אמר הרצל, "היא שיבתנו אל היהדות עוד לפני שיבתנו לארץ היהודים". עוד ביקשו לספר לנו שלהרצל לא הייתה חשובה ארץ ישראל, הוא רק רצה איזשהו מקלט לילה, ארץ כלשהי. אבל גם פה שכחו לספר לנו את מילותיו האחרונות אי פעם באיזשהו קונגרס, הקונגרס השישי. ונזכיר שוב איך ספד לו דוד וולפסון, שאמר: בשעה קשה זו אנו מזכירים את שבועתך – המילים האחרונות של הרצל בקונגרס השישי – ואנו נשבעים בעקבותיך: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". חתן פרס ישראל, עורך כתביו של הרצל והביוגרף הכי חשוב שלו, ד"ר אלכס ביין, נעל את חיבורו – את הביוגרפיה על הרצל, המשתרעת על פני 600 עמודים ־ ואמר: הנעלה שבשאיפותיו לא הייתה מדינה; אותה הוא ראה רק כאמצעי, לא כמטרה לעצמה. כזאת אמר לא אחת ב"מדינת היהודים", בנאומיו, באלטנוילנד, ברשימותיו ולבסוף בחרוזים פשוטים שכתב לאחר הקונגרס השישי באלבום של אחד מיתומי קישינב. והינה הקדשתו של הרצל, שאותה מצטט אלכס ביין: "אימתי ייראה לי כמוצלח כל עמלי עלי אדמות? אם צעירי היהודים הדלים ייעשו ליהודים צעירים גאים". יש לנו עוד הרבה עבודה. אנחנו נמשיך בדרכו. תודה רבה על הזכות לשאת כאן דברים לזכרו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השר שיקלי נשא דברים מטעם ראש הממשלה. מטעם ראש האופוזיציה יישא דברים חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

כדאי להזכיר לאיזו קהילה הוא השתייך, לאור הדגש על היהדות.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני משער שאם הוא היה כותב לנו איזה פתק עכשיו, הוא היה אומר: למה אתם לא נמצאים כאן. למה. אוקיי, אדוני היושב-ראש, ובכל זאת – –

גלעד קריב (העבודה):

הוא הכיר את זה מהקונגרס.

מאיר כהן (יש עתיד):

– – במעמד המכובד הזה, היום אנחנו מציינים בכנסת ישראל המכובדת, בלב-ליבה של הריבונות הישראלית, את יום הציון לבנימין זאב הרצל, חוזה המדינה, אשר בחזונו – וצריך לחזור על זה כל הזמן – בנחישות ובכוח רעיונותיו סלל את הדרך לתחייתו של העם היהודי בארצו. האיש שהביא את בשורת הציונות ליהדות אירופה ולכל העם היהודי. זה שלו. זהו. יש ויכוחים כאלה ואחרים בין מבשרי הציונות, אבל הוא מלקט את כל הדברים האלה והופך אותם מהלכה למעשה, ויוצא למסע דיפלומטי מרתק. הרצל נולד ב-1860 בבודפשט. חי כעיתונאי, הוגה ופעיל ציבורי באירופה האנטישמית של סוף המאה ה-19. זו התעוררות של אנטישמיות, להבדיל משנאת ישראל על הבסיס הדתי. במאה ה-19 מתחילים לשמוע קולות ולקרוא כתבים של אנטישמיות שמדברת ומניחה את הזרעים של תורת הגזע. הוא לא היה איש דת, הוא לא היה חקלאי, הוא לא היה לוחם – הוא היה אדם עם רעיונות, שידע להפוך אותם למציאות. מטי, אשמח אם יהיה טיפה שקט. אתם יכולים לדבר בחוץ. היה איש פרגמטי, שהבין שחזונות, חזון – צריך לממש אותו. לא עוד חלום, לא עוד תחינה בגלות, אלא תוכנית פעולה. מה אני עושה, כתוכנית פעולה. בשנת 1896 פרסם את ספרו פורץ הדרך "מדינת היהודים", שבו כתב משפטים שהפכו לנבואה. בבוא הזמן, הוא אומר, אנחנו נהיה מדינה. ובכן, אדוני היושב-ראש, אנחנו כאן. המדינה קמה, ברוך השם. אגב, הוא טעה באיזה שנתיים, אבל הוא היה מדויק. הוא היה הראשון להבין שהאנטישמיות אינה גחמה חולפת, אלא ביטוי עמוק של בעיית חוסר הבית של העם היהודי. למה יש אנטישמיות? אין לנו בית. למה יש אנטישמיות? הבית שלנו מעורער והאחדות שלנו מתפרקת. את זה אני מוסיף היום. הוא האמין שהדרך היחידה להבטיח את ביטחוננו, את כבודנו ואת השגשוג של העם היהודי היא הקמה של מדינה יהודית ריבונית. "אם תרצו, אין זו אגדה" – תזכרו את זה. הוא הפך את התקווה למטבע לשון ואת החזון למצע פוליטי, כינס את הקונגרס הציוני הראשון, וכתב כמובן את מה שכולנו יודעים. אני מאוד מקווה שכל תלמיד, כמו שאני עשיתי ב-27 שנות עבודתי כמורה, כל תלמיד בבית הספר, כשהתחלנו "בבזל יסדתי" – כולם אמרו "את מדינת היהודים". פעם הגיע איזה מפקח ואמר לי: מאיר, אתה – אמרתי לו: כן, כמו שצריכים להכיר גם בבית ספר ממלכתי את סידור התפילה, הם צריכים להכיר את המשפט הזה, של ייסודה של המדינה היהודית. "אילו אמרתי זאת היום בקול, היו צוחקים", אומר הרצל. "אולי בעוד חמש שנים, ודאי" – הוא אומר שתהיה לנו – "בעוד 50 שנה". וכמו שאמרתי, אדוני היושב-ראש, הוא טעה רק בשנתיים. אבל בואו נעשה קצת חסד עם עצמנו, וננסה לחשוב, אדוני היושב-ראש, מה היה אומר הרצל, חוזה המדינה, אילו היה קם לתחייה ומביט על מה שקורה כאן היום. האם אכן אנחנו נאמנים להפרדה המוחלטת בין דת ומדינה, כפי שהוא הטיף לה? צודק השר שיקלי. באמת עושים לו עוול, הוא באמת העריך את היהדות. הוא בסוף חייו בז להתבוללות. אבל שימו לב מה הוא אמר: "האם ניתן את כוהני דתנו למשול בנו?" השר שיקלי. אבי, תקשיב. "האם ניתן את כוהני דתנו למשול בנו? לא. האמונה היא אומנם הקשר המאחד – – – ועל כן נפר כל תחבולות כוהנינו אשר יאמרו למשול עלינו". אגב, הוא השווה – וזה מרתק, אדוני היושב-ראש. תקשיב, קינלי – הוא השווה את הרבנות לקצונה צבאית. לשתיהן הוא נתן המון כבוד, והוא אמר שיש להן תפקידים חשובים בחיי האומה. גם לרבנות וגם לצבא, למפקדי הצבא. אבל חובה עלינו, הוא אומר, למנוע מהם את האפשרות לכפות את סמכותם על מנהיגי המדינה. אסור לכפות על מנהיגי המדינה. אני חושב שאם הוא היה מגיע לכאן הוא היה טיפה מתגרד באי-נוחות. לא מזה שיש לנו מדינה, ברוך השם. למרות כל המחלוקות בינינו, מי מהיושבים כאן לא מבין שהמדינה היא המעטפת הטובה ביותר של העם היהודי? ויש אחת, אין לנו שום מדינה ספייר. אבל אני חושב שהוא היה מתגרד באי-נוחות ממה שאנחנו מעוללים. הוא כתב על מדינה שוויונית, חופשית, חילונית, מקום שבו כל אדם יוכל לחיות בכבוד, בלי לפחד, בלי להרגיש זר בארצו. ואני חושב, גם אנחנו היום מתגרדים באי-נוחות – שמי שלא הולך בתלם מוקע; ומי שמעז לבקר מוחרם; ומי שחושב אחרת נחשב לבוגד. לבוגד. אני מאוד מקווה – ביקשתי פעם, אני חושב שגם היושב-ראש ביקש את זה – שנזרוק את הביטוי הזה. אם ההורים שלנו, גם מארצות אשכנז וגם ממרוקו, היו שומעים בבית הכנסת שקוראים ליהודי "בוגד", היו קורעים קריעה על הביטוי הרע הזה. זה לא הוויכוח הפוליטי שהיה גורם לו לאי-נוחות, אלא זה שהוא היה רואה שכן יש בתוכנו אנשים שחושבים שהדמוקרטיה היא דבר מיותר. וכן, יש בתוכנו אנשים כאלה. קיצונים יש בכל מקום. הרצל אמר: בארץ העתידה להיות שלנו נבנה חברה המבוססת על צדק, יושר ושלום. ולצערי הגדול, היום אין שלום אפילו בינינו. מלחמה לא צריכה להיות בכלי נשק, וחס ושלום שדבר כזה יהיה. אבל זכרו שהמילים מובילות לשם. ושלום הוא בראש ובראשונה בהתנסחויות שלנו, במילים שאנחנו מוציאים מפינו. במדינת היהודים תהיה חירות מצפון, חירות הדיבור, חירות התנועה וחירות הרכוש. כל אחד שיעשה חשבון ויראה מה מהדבר הזה נותר ואיפה צריך לעשות תיקון. הוא דיבר על המבנה השלטוני – ואני רוצה להגיד כאן, כשהוא מתייחס לאלה שמתווכחים עם השלטון: האופוזיציה איננה נגד המדינה, חס ושלום, כמו שאני שומע כאן. אנחנו, כמוכם, נאבקים על צביונה של המדינה הזאת. לא נגד אנחנו. לא נגד אנחנו. בוודאי.

אריאל קלנר (הליכוד):

מאיר כהן (יש עתיד):

שים לב למה שאמרתי לפני שאתה קופץ, קלנר. אני רק מבקש ממך, תקפוץ כשאני טועה. אני אומר: כולנו מחויבים בזה. ואין לי ויכוח עם מישהו שחושב אחרת, כי אני חושב שאלה ואלה חושבים על כבודה ועל צביונה של מדינה. אבל הוויכוח הוא לגיטימי. אנחנו לא שוללים את הוויכוח, גם הוא לא שלל את הוויכוח. כנראה שהוא היה עומד במרכז, בכל זאת, היה קם, נעמד כאן, ואומר עוד פעם: אם תרצו, אין זו אגדה. עדיין אנחנו צריכים לרצות. המלאכה לא תמה. אנחנו הרבה שנים אחרי, אבל אנחנו מצווים בזה, לדעת שכולנו נלחמים לא נגד המדינה אלא על נשמתה ועל צביונה. לא עושים את זה בשם השנאה, עושים את זה בשם המדינה, שחייבת לעולם להיות דמוקרטית ומוסרית וסובלנית. אני אחסוך את הפרק שהוא מדבר על אנשים שהם לא יהודים, אבל זה פרק שמוסיף כבוד.

גלעד קריב (העבודה):

מאיר כהן (יש עתיד):

זה איננו יום זיכרון סתמי. אנחנו תמיד צריכים לשאול את עצמנו מה היה הרצל אומר היום. אני חושב שאם כל אחד יהפוך את זה לאיזה מצפון – אני, אגב, עושה את זה כשאני מסתכל על אבי, שבשבילי הוא החוזה שלנו שעלה ממרוקו, ותמיד הייתי אומר: מה הוא היה אומר? – כשאני רואה סוגיות פוליטיות – מה הוא היה אומר? וכדאי שאנחנו נעשה את זה כאומה, נקרא, נלמד את הרצל – לאלה שעדיין לא – ונשאל את שאלותיו. עד אז, אחזור על הדברים שלו: המדינה תוכל להתקיים רק אם תהיה מונחת על יסודות של מוסר, דמוקרטיה וצדק. אז כדי שלא נסיים, אדוני היושב-ראש, נמשיך להילחם באויבים שלנו – כי הוא ציווה; נמשיך להילחם באנטישמיות הגואה – כי הוא ציווה. הוא ציווה. זאת סכנה ממארת, וכל אחד מאיתנו שיוצא לחו"ל, שיזכור שזה ציווי. והחשוב ביותר זה לשמור על המדינה הזאת, שנוסדה בעמל רב. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מודה לדוברים על הדברים הנאים. אני מודה גם לנציגי ההסתדרות הציונית העולמית.

מירב כהן (יש עתיד):

59 שניות לזכור שהדבר הכי דחוף זה להחזיר את החטופים. 59 שניות, שנייה על כל חטוף.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, באמת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק בדיון מוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תקופת הסתגלות כלכלית לאלמנה), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת מתן כהנא ולימור סון הר מלך. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מתן כהנא להציג את הצעת החוק, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

59 שניות לכבוד החטופים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

חס וחלילה, הקונוטציה היא לא טובה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד עשר דקות לרשותך, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

לא נכון. לכבודם.

מירב כהן (יש עתיד):

זה רק תזכורת – – –

גלעד קריב (העבודה):

כמו שבתפילות עומדים בתפילות הכי חשובות, אנחנו מתפללים ועומדים ביחד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהנא, בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש – יש פה שר?

היו"ר אמיר אוחנה:

יש שר במליאה? לפני רגע היה השר שיקלי. איפה הוא? אני עוצר את הזמן.

גלעד קריב (העבודה):

היושב-ראש, יו"ר ההנהלה של ההסתדרות הציונית הגיע לכבד את יום הרצל.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו מציינים – ציינתי את נציגי ההסתדרות הציונית העולמית, וכמובן חברנו יעקב חגואל, יושב-ראש ההסתדרות הציונית העולמית, שנמצא איתנו כאן. מבקש להביא שר למליאה – הינה, השר שיקלי חזר. בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, דבר ראשון, באמת בראשית דבריי, נזכור ש-59 מאזרחינו עדיין נמצאים ברצועת עזה, בתנאים הכי קשים בעולם. המחויבות הראשונה שלנו היא להשבתם. כל דבר שאנחנו עושים עכשיו צריך לשרת את היעד הקדוש הזה של החזרת החטופים. להרוג את אחרון החמאסניקים עוד יהיה לנו הרבה זמן בהמשך. החוק שאני מגיש פה היום יחד עם חברתי לימור סון הר מלך הוא חוק שאמור להיות בקונסנזוס מלא. זה חוק שצריך להיות בקונסנזוס מלא כי זה חוק שעוסק באלמנות צה"ל. המצב היום הוא שמדינת ישראל מצפה מהן לחזור לחיים שלהן, כאילו כלום לא קרה, חודש אחרי שהבעל שלהן נהרג בקרב. עכשיו אנחנו בתהליכי חקיקה שזה יהיה שלושה חודשים. ועדיין, תחשבו כמה מטורף הדבר הזה שמדינת ישראל מצפה מאלמנת צה"ל, אלמנת כוחות הביטחון, לחזור לחיים שלה, לחיים המקצועיים שלה, כאילו כלום לא קרה, אחרי שלושה חודשים – כאילו אחרי שלושה חודשים היא כבר יכולה לעבוד במלוא המרץ; כאילו שאחרי שלושה חודשים היא כבר לא חד-הורית; כאילו שאחרי שלושה חודשים כבר יש מישהו שעוזר לה להוציא את הילדים בבוקר למסגרות; כאילו שאחרי שלושה חודשים יש מישהו שיגבה אותה כשהיא נמצאת במשמרת ערב או עושה תורנות, אם היא אחות או רופאה. איך זה יכול להיות? איך יכול להיות שמדינת ישראל, ששולחת את הבעלים לקרב, לא נותנת את המינימום, מבחינה מקצועית, לאלמנות שעולמן חרב עליהן? זהו, אחרי שלושה חודשים – זה מה שיש עכשיו, אדוני היושב-ראש, זאת ההצעה שעומדת עכשיו על הפרק, שלושה חודשים משכורת ממוצעת במשק, ואחר כך: תסתדרי. שמענו פה את האלמנות מדברות על המכה הקשה. אתם יודעים, אנחנו מדברים פה עכשיו כלכלית, וזה קצת מוריד את כל האירוע, אבל זה הדיבור עכשיו, בזה אנחנו מתעסקים. אלמנות צה"ל שאיבדו את הבעלים שלהן במלחמה האחרונה, הן באות לפה לכנסת להתחנן על נפשן. זה פשוט בלתי נתפס. אומרת פה אלמנה: אני הייתי סגנית מנהלת בית ספר, עמדתי להיות מקודמת למנהלת בית ספר. מלהיות מנהלת בית ספר הפכתי להיות מנהלת בית יתומים. מה, אנחנו באמת חושבים שאישה שאיבדה את בעלה בקרב יכולה בתוך שלושה חודשים לחזור לחיים שלה כאילו כלום לא קרה? ומה הלוחמים יחשבו? אנחנו עכשיו מגייסים עשרות אלפי לוחמים לקרבות; מה הם צריכים לחשוב על זה, כשהם יודעים כשהם יוצאים לקרב שאם הנורא מכול יקרה להם ממשלת ישראל תפקיר אותן, תפקיר את הנשים שלהם? איך אנחנו בכלל יכולים להסתכל להם בעיניים? איך אפשר להסתכל לאנשים האלה בעיניים? איך אפשר להסתכל ללוחמים האלה בעיניים? אני שואל אותך פה, חבר הכנסת מעוז, ואת חברי הקואליציה. יש כסף. יש כסף – יש 800 מיליון שקל, כסף קואליציוני שעדיין לא חולק. מה יותר חשוב מלתת את הכסף הזה לאלמנות צה"ל? מה יותר חשוב? איך אפשר להסתכל להן בעיניים ולהגיד להן אחרי שלושה חודשים "תחזרו", כאילו כלום לא קרה? אני באמת שואל אתכם. מה עובר לכם בראש? כסף לישיבות לנושרים – יש; כסף לתלמידי חו"ל – יש; כסף לאלמנות צה"ל – אין? איך זה בכלל יכול להיות? זה חוק שאמור לחצות קואליציה ואופוזיציה יחד. לא סתם הגשתי את הצעת החוק הזו יחד עם לימור סון הר מלך, בעצמה אלמנת טרור, שלדאבון הלב מכירה את המצב הזה. תשאלו אותה, תשאלו אותה בתוך כמה זמן אלמנה שאיבדה את בעלה יכולה לחזור לחיים המקצועיים שלה. ואנחנו? כלום. אחרי שלושה חודשים. שלושה חודשים תקבלי משכורת ממוצעת במשק, ואחרי שלושה חודשים – תחזרי לחיים הקודמים שלך. איך אפשר להסתכל ללוחמים בעיניים, לשלוח אותם לשדה הקרב, כשהם יודעים שאם הנורא מכול יקרה להם, מדינת ישראל תפקיר את הנשים שלהם, תפקיר את האלמנות שלהם? וכל זה כשיש כסף, 800 מיליון שקל כספים קואליציוניים שעדיין מחכים לחלוקה. איך אפשר לחשוב שיש משהו יותר ראוי מאלמנות צה"ל? זה פשוט בלתי נתפס. ולצערי, לימור סון הר מלך, שהיא אחת ממגישות הצעת החוק החשובה הזאת, כפויה עכשיו בתוך משמעת קואליציונית. אני לא מבין בכלל איך אתם יכולים להתנגד לחוק הזה. החוק הזה עלה לוועדת שרים ביום ראשון, והוחלט לדחות אותו בארבעה חודשים. כולנו פה יודעים מה המשמעות של דחייה בארבעה חודשים. איך אתם יכולים לדחות כזה חוק? איך אפשר לדחות כזה חוק? זה פשוט בלתי נתפס. אני רוצה להגיד שכל זה גם בזמן שאנחנו מזמנים עשרות אלפי מילואימניקים למילואים ביד אחת, וביד השנייה ממשלת ישראל עושה כל מה שהיא יכולה כדי לוודא שלא יהיו להם מחליפים, שלא יבואו אנשים להחליף אותם. פה אני אומר: אחינו החרדים הם תינוק שנשבה. הם לא גדלו על ערכי הציונות, הם לא גדלו על להעריץ דמויות כמו רועי קליין, השם ייקום דמו, ועמנואל מורנו, השם ייקום דמו, ועוד אלפי גיבורים. הם לא גדלו על זה. לצפות מהם מחר בבוקר לחלום על שירות קרבי? זה לא יקרה. אבל איך ממשלת ישראל עושה כל מה שיכולה לתמרץ את האחים החרדים שלנו להשתמט משירות צבאי? איך הם עושים את זה? כל הדיבורים פה בוועדת החוץ והביטחון: נעלה את היעדים, נוריד את היעדים, נשים יעדים יותר גבוהים – הרי זה לעבוד על הציבור בעיניים. כל הדיבור הזה על יעדים זה לעבוד על הציבור בעיניים. כל עוד אנחנו ממשיכים לדבר ביעדים ולא עוברים למכסות לומדים, זה קשקוש. כל עוד נמשיך להסתכל על אחינו החרדים כקולקטיב, אף חרדי לא יתגייס, כי לאף חרדי לא תהיה סיבה להתגייס, כי אף חרדי לא יספוג סנקציות ברמה הפרטית. כל עוד זה יימשך, לא נגייס חרדים. עכשיו התפרסם ששר הביטחון כועס על הרמטכ"ל כי הרמטכ"ל החליט לשלוח צווי גיוס לכל חייבי הגיוס. מה קרה, שר הביטחון? על מה אתה כועס, על זה שהרמטכ"ל מציית לחוק? הרמטכ"ל הוא הפוקד. אין שום חוק שמאפשר לו לא לשלוח צווי גיוס, אז הרמטכ"ל עומד בחוק. וכשהרמטכ"ל מציית לחוק, שר הביטחון כועס. על מה אתה כועס, שר הביטחון? באיזו זכות חוקית אתה לא שולח צווי גיוס לכל האחים החרדים שלנו? זה פשוט בלתי נתפס. אני רוצה לחזור לעניין של החוק. אני קורא לכם, חברי הקואליציה: חברי הקואליציה, לא ייתכן שאנחנו שולחים עשרות אלפי מילואימניקים ואנשי קבע לקרב בידיעה שאם הנורא מכול יקרה להם אנחנו נפקיר את הנשים שלהם, נפקיר את האלמנות שלהם. הדבר הזה הוא בלתי נתפס. אני מצפה מכולם להצביע בעד החוק הזה, כדי שהעוול הזה שמבוצע כלפי אלמנות צה"ל וכוחות הביטחון יתוקן, וכמה שיותר מהר. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר המשפטים יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת כהנא, אני כמובן משיב על ההצעה בשמו של שר הביטחון, והתשובה כפי שנמסרה לי היא כדלקמן: הצעת החוק נועדה לתקן את חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) כך שיתווספו לסך התגמולים וההטבות המוענקים לאלמנה גם תגמולי הסתגלות חודשיים במשך תשע שנים מיום נפילת יקיריהן. עוד מוצע כי בשנה הראשונה התגמולים החודשיים יהיו בגובה הממוצע של הכנסותיה החודשיות של האלמנה בשנה שטרם פטירת יקירה. סכום זה ילך ויפחת בהדרגה עם השנים, כך שבשנה התשיעית הוא יעמוד על 20% מממוצע ההכנסות כאמור. אני לא חושב שמישהו חולק על החשיבות הרבה שיש לתמיכה וסיוע לאלמנות צה"ל ומערכת הביטחון, לרבות בתקופה הראשונה שלאחר השכול. על כן, בימים אלה מקדמת הממשלה תיקון חקיקה משמעותי שמטרתו להרחיב את זכויות האלמנות והיתומים הבגירים, בין היתר לנוכח מה שאנחנו חווים לצערי ומספר החללים שנפלו במלחמת חרבות ברזל. חבר הכנסת כהנא, הצעת החוק הממשלתית, כפי שאתה בוודאי יודע, אושרה בקריאה הראשונה ונמצאת בהליכי דיונים כאן בכנסת. הצעת החוק קובעת שהאלמנות יהיו זכאיות לתגמול מוגדל למשך פרק זמן של שלושה חודשים מהפטירה, וכן יינתנו מענים רחבים לצרכים שונים. כך לדוגמה מוצע כי אלמנה של חלל שהשאיר אחריו יתום עד גיל שש תהיה זכאית לתגמול חודשי נוסף שנע בין 1,500 שקל ל-6,000 שקל, בהתאם לקריטריונים שקבועים שם. הדבר הזה הוא חלק ממארג שלם של חקיקה שנועדה לשפר באופן משמעותי ולתת מענה הולם לאלמנות, ליתומים, גם לאנשי המילואים ולמשפחותיהם, באופן שמשנה לחלוטין את המצב שהיה נהוג כאן לאורך שנים ארוכות. הנושא הזה הוא כמובן נושא תקציבי. אין סכום שניתן לאלמנת צה"ל שעונה על מה שבאמת מגיע לה, אף אחד לא חולק על זה. כולנו רוצים לתת הכי הרבה שאפשר לפרק הזמן הכי ארוך שאפשר. אבל מכיוון שכמו כל דבר, אנחנו חיים בעולם של ניהול משאבים, אנחנו באמת עושים את המאמץ הכי גדול שאפשר להקצות את מקסימום המשאבים לטובת העניין הזה כדי לחולל כאן שינוי גדול. לכן גם ועדת השרים לחקיקה ביקשה לדחות את הדיון בהצעת החוק, כדי לראות כיצד הנושא הזה יוסדר בסופו של דבר בהליכי החקיקה שמתקיימים כאן בכנסת. אני גם חייב לומר שחברי יושב-ראש הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ עוסק באופן אישי בנושא הזה רבות. הוא מלווה את האלמנות ואת הנציגות שלהן, נפגש איתן תדיר, פועל בשיתוף פעולה איתן כדי לקדם גם את החקיקה הממשלתית וגם פתרונות אחרים, כדי לתת בעניין הזה את המענים הטובים ביותר. כך שלצייר את זה כאילו למישהו לא אכפת ולא עוסקים בזה – אני לא חושב שזה נכון. אני חושב שגם אתה יודע שהמציאות היא הפוכה. לכן, נוכח כל הדברים האלה, ועדת השרים לחקיקה ביקשה לאפשר את השלמת הליכי החקיקה המתנהלים כאן בכנסת, את השלמת גיבוש מכלול ההטבות בתוך מסגרת התקציב – המאוד-גדול, אגב – שהוקצה לטובת הדבר הזה. לאחר מכן, אם יתברר שיש עדיין חוסרים או ישנן בעיות, אז נוכל להידרש אליהם. אני מקווה שלא נידרש לכך ושבאמת המענה שיינתן יהיה מענה כולל, מענה מלא – היושב-ראש, אני לא מצליח.

היו"ר ארז מלול:

כן. חבריי חברי הכנסת, חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת ביטן, זה מפריע. חברי הכנסת, בבקשה. חברת הכנסת יוליה, זה מפריע. חברים.

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני היושב-ראש, לאור זאת, אני הייתי מציע, חבר הכנסת כהנא, שתסכים לדחיית הדיון בחוק עד שנראה מה קורה. אם לא תסכים, בלית ברירה, אני אבקש מהכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מתן כהנא, אתה רוצה להשיב? בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

חברי הכנסת מהקואליציה, תתביישו לכם. נגמרו לכם כאבי הבטן. נגמרו לכם כאבי הבטן. אתם טובים מאוד בגיוס – גיוס נגד האלמנות. זה מה שקורה כאן. תראו, כל הקואליציה מתגייסת.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ביקשו ממך לדחות. ביקשו ממך לדחות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

כל הקואליציה מתגייסת נגד האלמנות צה"ל. זה מה שקורה כאן. נגמרו לכם כאבי הבטן – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתה צריך להיות עם כאבי בטן.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

– – כי אתם עכשיו אומרים לאלמנות צה"ל: אחרי שלושה חודשים, תחזרו לחיים שלכן כאילו כלום לא קרה. כאילו כלום לא קרה. אחרי שלושה חודשים. פשוט תתביישו לכם. יש עוד 800 מיליון שקל כספים קואליציוניים. אפשר לחלק אותם איך שאתם מחלקים אותם, ואפשר לתת אותם לאלמנות צה"ל, אבל אתם בוחרים לצאת נגד אלמנות צה"ל. אלמנות צה"ל מסתובבות כאן במשכן, מתחננות שיקשיבו להן, מתחננות שלא יגידו להן: לכו לעבודה אחרי חודש או אחרי שלושה חודשים, ולכם אין כאבי בטן. אתם לא שמים עליהן. עכשיו עשרות אלפי אנשי צבא, לוחמים, יוצאים לקרב, והם יודעים שאם חס ושלום הנורא מכול יקרה להם, אתם הולכים להפקיר את האלמנות שלהם. פשוט תתביישו.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, בבקשה לשבת. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תקופת הסתגלות כלכלית לאלמנה), התשפ"ד–2024, הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 16 נגד – 50 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תקופת הסתגלות כלכלית לאלמנה), התשפ"ד–2024, לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 16 בעד, 51 נגד. אני קובע כי הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תקופת הסתגלות כלכלית לאלמנה), התשפ"ד–2024, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. לפרוטוקול, חבר הכנסת קרויזר הצביע בעמדה שלו ובעמדה – בטעות. יירשם קול אחד, אז להוריד קול אחד.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק פיקוח הכנסת על העברת סיוע הומניטרי – חברים, השר סופר, חבר הכנסת גואטה, זה מפריע. מפריע לי, אני לא יכול לדבר. נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק פיקוח הכנסת על העברת סיוע הומניטרי מכספי המדינה, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת יוליה מלינובסקי להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה. חבר הכנסת גואטה, אני מתחיל עם הקריאות.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת והשרים, אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד לא פשוטה. יש כאלה שאומרים שאנחנו בתקופת חירום. יש כאלה שמרשים לעצמם להתנהג כאילו ששום דבר לא קורה פה, להסתובב בחו"ל, משרדי ממשלה מיותרים, מריבות פנימיות, ולקדם חקיקה שלא קשורה בכלל למה שקורה במדינת ישראל. החוק הזה הוא לגמרי קשור למה שקורה אצלנו עכשיו, בתקופת המלחמה. נודע לי שמדינת ישראל מימנה מכספי משלם המיסים דרך משרד הביטחון סיוע הומניטרי לעזה. בחודש מאי שנה שעברה מדינת ישראל, בפטור ממכרז, בצורה מהירה והיסטרית, העבירה לעזה על חשבון כספי משלם המיסים הישראליים שלנו, של כולנו, סך של 6.5 מיליון שקל לסחורות של אורז. כתוב: סיוע הומניטרי בהול – אורז, תבלינים, פסטה וכל הטוב שבעולם. מישהו יגיד שזה כסף קטן, בסך הכול 6.5 מיליון שקל, אבל מה שמדאיג זה שזה קרה – זאת אומרת שבזמן המלחמה, במאי בשנה שעברה, אנחנו העברנו באופן בהול סיוע הומניטרי לעזה על חשבון משלם המיסים הישראלי. זה מופיע באתר של משרד הביטחון. כרגע זה כבר נמחק משם, אבל הספקנו לתפוס בזמן אמת, מה שנקרא. זה מאוד מדאיג, כי אם עכשיו אנחנו במלחמה – ואנחנו במלחמה, אי-אפשר להתכחש לזה, 60,000 צווי מילואים – במאי בשנה שעברה אדרבה ואדרבה, היינו בשיא, ופשוט העברנו אוכל לחמאס. דאגנו שחלילה לא יחסרו להם אורז ופסטה. אז אני מאוד מאמינה בפיקוח פרלמנטרי. אני מאוד מאמינה שמצד אחד לממשלה יש כל מיני שיקולים, יכול להיות מצב כזה או אחר, ואני לוקחת את זה בחשבון; אבל מצד שני, אם הממשלה – ועל זה החוק – תחויב באישור מוועדת החוץ והביטחון – או הייתי טיפה מורידה את הרף: בדיווח – על כל הדברים האלה, שזה על חשבון משלם המיסים הישראלי, על חשבון אזרחי ישראל, יכול להיות שהיחס בקבלת ההחלטות יהיה אחר, ואז גם היינו יודעים בדיוק מה קורה. אתן כמה דוגמאות למה עוד קורה בעזה שאנחנו לא יודעים, או שמספרים לנו סיפורים ואחר כך מתברר משהו אחר לגמרי. עם כל זה שאנחנו במלחמה ו"ניצחון מוחלט" ו"פסע" ו"נכריע" ו"נכופף" – ממשלת ישראל עדיין מאפשרת הכנסת סיוע הומניטרי לעזה גם עכשיו. חברים בקואליציה, אולי פספסתם את זה: גם בימים האלה נכנסות משאיות לתוך עזה. מספרים לכם שלא, אבל זה לא נכון, זה שקר. נכנסו משאיות לתוך עזה עם טלפונים חדשים, עם פאנלים סולריים, עם דלק, עם סיגריות. זה קרה עכשיו דרך מעבר כיסופים. אז כביכול כרגע עזה במצור. אומרים לנו – הממשלה אומרת לנו שלא נכנס לשם כלום ושום דבר, אז זה שקר. זה דבר שנודע לי, זה מה שהצלחתי לגלות במקרה, שנכנסים דברים. אני כל הזמן שואלת את עצמי איך בעזה – ואני רואה סרטונים משם – יש פירות וירקות טריים בשוק כל הזמן? זה קיים. איך בשוק עזה פועלת מסעדת יוקרה עם מנות שף, עם גלידה איטלקית? תסבירו לי את האסון ההומניטרי שקורה בעזה. תסבירו לי בבקשה למה עד עכשיו אנחנו מספקים כ-60% מהמים לצפון הרצועה? תסבירו. כי אלה דברים שקורים בפועל, זו אמת. אנחנו מספקים 60% מהמים לצפון הרצועה. אז איך אפשר לנצח במלחמה אם אתה מעביר אורז ופסטה וטלפונים סלולריים, סיגריות? מה עם משרד הבריאות העזתי, אם סיגריות זה מספיק בריא? מספקים מים. וזה רק החלק הקטן שהצלחתי לתפוס בעזרת האנשים שעובדים איתי. אז הצעת החוק הזאת מדברת על דבר מאוד פשוט, ואני מאמינה שאנחנו כחברי הכנסת כן צריכים לדרוש את זה מהממשלה. כי אם ממשלת ישראל מקבלת החלטות כאלה ואחרות – ואני יכולה להבין שלפי שיקולים, יש כל מיני זירות, שמסיבות כאלה ואחרות אנחנו צריכים לספק סיוע הומניטרי למקום מסוים – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי, טלי, זה מפריע.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

– – למקום כזה או אחר בתבל על חשבון משלם המיסים הישראלי – לפחות שהממשלה תחויב בדיווח – כרגע כתוב בחוק "אישור מראש" – לפחות בדיווח לוועדת החוץ והביטחון או לוועדת המודיעין, אם זה חסוי, כי ככה, כשיקבלו החלטות, השיקול יהיה אחר לגמרי; ידעו שחייבים בדיווח, חייבים בשקיפות, גם אם זה במסגרת החסויה של ועדות הכנסת, ולא הכול מותר. אני באמת מאמינה שהפרלמנט, הכנסת, הוא הריבון. אני באמת מאמינה שהפיקוח הפרלמנטרי הוא כלי מאוד מאוד אפקטיבי. אף פעם לא הייתי שרה, ויכול להיות ששרים יחשבו אחרת, כי השרים משום מה חושבים שהכנסת מפריעה להם לעבוד ולעשות מה שבא להם, אבל השרים החכמים והשרים שמבינים איך המערכות עובדות – חושבים אחרת. כי הכנסת זה שיתוף פעולה, זה קול העם. החוכמה לא נמצאת אצל שר כזה או אחר וגם לא בקבינט. אז פה החוק מדבר על כך. שורה תחתונה: אם מדינת ישראל החליטה לספק סיוע הומניטרי לישות כזו או אחרת, וכרגע אני מדברת על הדוגמאות שנתתי על עזה – עזה זה חמאס, שלא נטעה במצב – אז לפחות שהממשלה תחויב בדיווח לוועדת החוץ והביטחון או לוועדת המשנה של החוץ והביטחון, וככה אני מאמינה ששיקול הדעת יהיה אחר, דרך קבלת ההחלטות תהיה אחרת, וגם האחריות תהיה אחרת. כי כל מה שקורה מתחת לשולחן ואחר כך אנחנו מגלים את זה באקראי דרך אנשים טובים שעוזרים לנו לגלות, או עיתונאים – אחר כך מכחישים שזה לא קרה ולא היה וסיפורי סבתא. אז לא, עובדה שזה קרה. במאי בשנה שעברה סיפקנו אוכל לחמאס ב-6.5 מיליון שקלים. לפני חודש נכנסו משאיות לעזה עם דלק, סיגריות, טלפונים, מחשבים ופאנלים סולריים; אנחנו מספקים כ-60% מהמים לצפון רצועת עזה, וגם אחרי שהצינור נפגע אנחנו תיקנו אותו, וזה עדיין קורה. אז עם כל הכבוד, ככה לא מנצחים במלחמות – ככה מסכנים את חיילינו, וככה אולי פועלים ממניעים זרים שאנחנו לעולם לא נדע. שוב, פיקוח פרלמנטרי, אור השמש – זה המאסט, במיוחד בדברים רגישים כאלה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את השרה מאי גולן להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עשר דקות לרשותך.

שר הפנים משה ארבל:

בהסכמת המציעה, אני משיב לשרה מאי גולן – – – אני משיב דקה.

היו"ר ארז מלול:

אז קודם השרה מאי גולן.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

מי שמשיב, עשר דקות. אחרי זה שר נוסף, עד חמש דקות.

היו"ר ארז מלול:

בדיוק. זה מה שבאתי להגיד. השרה מאי גולן, ואחרי זה אני מכבד את שר הפנים, ולא בגלל שהוא ממפלגתי.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני נותנת את התשובה הזאת בשם שר הביטחון. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי כנסת נוספים מציעים לקבוע בחוק כי העברת סיוע הומניטרי מכל סוג במימון המדינה ובאמצעות הממשלה תדרוש אישור מראש של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. הצעת החוק מעלה קשיים, שכן קבלתה עלולה לפגוע בגמישות הנחוצה לרשות המבצעת בסוגיות אלו הנוגעות לליבת שיקול הדעת המדיני-ביטחוני. לאור האמור, החליטה הממשלה לדחות את הדיון בהצעה בארבעה חודשים. לפיכך, לא ניתן לתמוך בקידום הצעת החוק, ואני מציע – שר הביטחון – כי מליאת הכנסת תסיר את ההצעה מסדר-יומה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אני מוכנה להפוך את האישור לדיווח. אני יורדת מאישור. אני מבינה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

השר, אתה רוצה שנייה? שר המשפטים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אין לי בעיה. דיווח פעם בשנה, פעם בשלושה חודשים.

היו"ר ארז מלול:

שהוא יענה. מאי, תני רגע ליריב.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

אתה רוצה לעצור לי את הזמן שנייה?

היו"ר ארז מלול:

צודקת. עצרתי. גם הייתי נותן לך עוד. אני מחשבן את זה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

תודה. יש לי משהו חשוב – בסדר? אוקיי.

היו"ר ארז מלול:

מה בסדר? כבוד שר המשפטים, הצבעה.

שר המשפטים יריב לוין:

כן. אין סיכוי – – –

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

טוב. עכשיו אני רוצה להוסיף כמה דברים ברוח התקופה ולנצל את העמדה המכובדת הזאת. אני רוצה לומר שהשמאל הרדיקלי בישראל שולט במוקדי הכוח למעלה מ-50 שנה, מתוך הבנה שהדמוגרפיה לא מסתדרת לו עם הדמוקרטיה. השמאל, כמו בכל העולם, שלח גרורות שלטוניות ובנה מבוך ביורוקרטי ופקידותי לאורך כל השנים. הוא עשה זאת על ידי חינוך והכשרות ייעודיות כמו קרן וקסנר, תוכנית מנדל, וכמובן הקרן החדשה לפלסטין בשילוב הדייר המוגן של בג"ץ, הלוא הוא הג'ינג'י להחרבת השלטון. כל השנים חיינו לצד פרשות מתפרצות מהמעונות: גלידה פיסטוק, חמגשיות, דרך סיפורי בוגי על הפרשות הביטחוניות החמורות מקום המדינה כמו הצוללות, עובר ל-F-35 לסעודיה בהסכמי אברהם ועד חרטא-גייט. תמיד היו גם מחאות "ספונטניות", מה שנקרא, הממומנות במאות מיליוני דולרים, כמו מחאת הקוטג', נישוב הגז, הדגלים השחורים ועוד, ובשנתיים האחרונות התכנסו להם כל זקני ציון מהאהודים ופורום 555, דרך אחים לנזק, האקדמיה, וכמובן אסטרטגי הרעל רונן צור, האילן שילוח ושות'. לכולם מכנה משותף אחד: שמאל רדיקלי ופרוגרסיבי. לאחר שנתיים של כאוס ברחובות, ניסיון הפיכה צבאית שקטה – כי הרי למה הפיכה פשוטה אם הרמטכ"ל לשעבר וראש השב"כ – שגם הוא בעינינו לשעבר – מגיעים לבית המחוקקים ומעבירים מסרים מראשי המחאה שאם נעז לחוקק חוקים שלא מתואמים איתם אז לא יהיה צבא? זו אגב הפיכה. רק מה, הם לא הבינו שהם נפלו על הממשלה הלא-נכונה. עלינו לא מאיימים, בטח לא אנרכיסטים אלימים, מציתי מדורות או נפוליאון דה לה שמאטע כמו משה רדמן אבוטבול, שהכתיר את עצמו לכוח חלוץ. לצערנו, קרה בדיוק מה שאיימה הגב' שקמה באוקטובר: לא יהיה לנתניהו צבא, לא חיל האוויר, לא אמ"ן ולא 8200. אמרה, וידעה טוב טוב על מה היא כתבה ונאמה. האויב, שקרא היטב, ניצל את זה כמו שרק אוכלי המוות האלה יודעים. היא ושותפיה הפירומנים הפכו את ביטחון ילדי ישראל למשחק פוליטי, ומנסים לשחזר את ההצלחה מהסיבוב הקודם גם עכשיו, במסע דה לגיטימציה ממומן נגד מלחמה מהצודקות בתולדות העם היהודי. אם חשבנו שבזמן שחיילינו הקדושים לוחמים בשדה הקרב ומשנים את פני המזרח התיכון, או שלאחר שנתיים ייתנו לשוטרים שלנו לעסוק בפשיעה ולהירתם למאמץ המלחמתי עד הבחירות – אז חשבנו. כבר בערב 7 באוקטובר השתלטו האנרכיסטים על נושא החטופים, חטפו כמה משפחות, ומייד עשו את מה שהם יודעים הכי טוב – לפלג, להרעיל ולהסית. הם סימנו מייד יעדים ותרחישים. תחילה הם בנו על 100,000 מילואימניקים מפגינים בקפלן – לא קרה. במקום זה הם קיבלו על ראשם את ריסוק חיזבאללה. גנץ הוזמן לארצות הברית לצורך תיאום והבנה, כי מייד לאחר נטישת הממשלה ביוני הוא יקבל רוח ביידנית מלטפת, מלווה במגבלות אמריקאיות כמו שראינו, וכמובן כוח קפלן היה בהיכון בעמדות, וצה"ל לא יחזור להילחם, והופ, הממשלה נופלת – גם לא קרה. אז מייד הם עברו להכנות ימי השיבושים, וקיבלו את ימי החרבושים. כל קפלן כססו ציפורניים, והינה מגיע התקציב, וכמיטב המסורת, שלטים במאות מיליונים, אולפנים דרוכים, עיתונים מודפסים, והינה זה מגיע – החרדים מפילים את הממשלה ובנט מקים מפלגה. אך ליגונם הרב, גם זה לא הצליח. כאן אני חייבת להזהיר: אזרחי ישראל, הנזק והכתם שהאנשים האלה עשו למדינת ישראל עוד ילווה את המחנה הזה לדורות, אבל כעת אני מבקשת מאנשי המחנה הלאומי את הדברים הבאים: ברגע שגם האסטרטגיה הבאה לא תצלח להם, רמות התסכול והמרמור יעלו שלב. הרי תראו מה קורה היום במחנה השמאל: גנץ ומפלגתו מתקשים להתרומם בגלל הסגנון הממלכתי שלהם, המצביעים מאסו בלפיד והיפוכו והמנדטים בורחים ממנו, למרות שהוא מאוד מנסה לשנות את הסגנון ומפעיל את כל ניסיון המשחק מול המצלמה שלו, אבל גם זה לא עוזר; השמאל הקיצוני מאס בדמוקרטיה ועבר לאנרכיה, שם מצאו את יאיר גולן המהפכן שקורא להפיכה, שמגיע להפגנות כמו צ'ה גווארה, כשמשמאלו הגב' לזימי מצוידת בקרשים ומאחוריו רב האופוזיציה, הרב קריב. השמאל מנסה לעלות שלב, שוב. הוא הבין שכל הטקסים האלטרנטיביים לא התרוממו. ראיתם שהשנה הם הסתפקו רק בטקסים מסורתיים של יום הזיכרון הפלסטיני-ישראלי.

היו"ר ארז מלול:

השר משה ארבל, ישיבת הסיעה הזאת מפריעה.

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

בקיצור, אין קונים לאנרכיה שלהם. אולם לצערנו יש עדיין רסיסי אנרכיה. בבית העלמין ברמלה, כשזכיתי לייצג את הממשלה, מתוך אלפים שחיבקו והתרגשו איתי עמד אדם אחד בודד, שלא הגיע מרמלה, לצד כתב של אל-ארד – הארץ, למי שלא מכיר – ומלמל איזה משהו נגדי, וציער את המשפחות, עד שהתפתחה קטטה שבסופה הוא גם נפצע. וזו הסיבה שאני נואמת את הנאום הזה. אחיי ורעיי למחנה הלאומי, למעלה משנתיים עמדנו בצד וגילינו אחריות. אני מבקשת לא להיגרר לפרובוקציות שלהם בשום אופן. תאמינו בנו שנעשה את השינוי על אפם ועל חמתם. אנחנו רואים שגם הרדיפות האובססיביות שלהם גוססות. אני אגלה לכם סקופ: ביקשתי לפרסם את הלו"ז היומי שלי אישית מראש, על מנת להקל על כל המשועממים והמתוסכלים שרודפים אחרינו כל היום. למה? כי אני אישית לא סופרת אותם. אך לצערי גופי הביטחון אסרו עליי. אנחנו נשנה את המזרח התיכון לדורות קדימה. התקשורת בשינוי, השב"ס בשינוי, המשטרה, צה"ל, ובעוד כמה דקות גם השב"כ. המחנה הלאומי עושה את השינוי על פי אמונתו והשקפתו. אז אל תיתנו להם לגרור אתכם לאנרכיה, למרמור ולכאוס. העם יודע את האמת, בניגוד להנדסת התודעה שלהם כמו שיבוט ועדת החקירה. כי אם השמאל היה מחובר למקורות, במקום לרדוף אחרי מתפללים ביום כיפור, הם היו יודעים את האמת הפשוטה מספר יחזקאל פרק ל"ג, פסוק ו' – תשמע, הרב קריב, תשמע: "והצֹפֶה כי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר, והעם לא נזהר, ותבוא חרב וַתִקח מהם נָפש, הוא בעֲוֹנו נלקח ודמו מיד הצֹפה אדרֹש". פשוט. לא ועדה ולא הנדסת תודעה. אחד המשיך לישון, והאחרים, במקום לתקוע בשופר ולפזר את המסיבה, בחרו לא לצלצל לראש הממשלה, לא להקפיץ את הכוחות ולא להעיר את חיל האוויר. פשוט, לא מסובך. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. השר ארבל רוצה גם להציג את עמדת הממשלה ביחס לחוק.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זאת הייתה עמדת ממשלה?

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

על אפך ועל חמתך.

שר הפנים משה ארבל:

מכובדי היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לספר – – –

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, די. מירב.

שר הפנים משה ארבל:

אדוני שר העלייה והקליטה, השר סופר, אני רוצה לספר לך היום – – –

היו"ר ארז מלול:

ברוכה הבאה. ברוכה הבאה.

שר הפנים משה ארבל:

אני רוצה לספר לך היום, שר העלייה והקליטה, על יוסף מרדכי גוטמן, שנמצא כאן היום ביציע. יוסף מרדכי מניו יורק, ממונסי, הגיע לכאן כדי להניח תפילין בכותל לכבוד בר המצווה. למרות המתקפה שהייתה על נתב"ג, הוא לא ויתר ובא לכאן, לישראל. אני רוצה לאחל לך מזל טוב, שבעזרת השם תזכה גם לעשות עלייה ולהיות חלק ממדינת ישראל, מאזרחיה. הרבה הרבה מזל טוב, עד 120.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יוליה, את רוצה להשיב? שלוש דקות לרשותך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני שר המשפטים – יריב. יריב, באמת, אמיתי, אני מבינה את כל השיקולים, ואתה יודע מה? יש גם צדק במה שאתם אומרים, כי להגביל את הממשלה לאישור בזמן אמת – כשאני כתבתי את הצעת החוק הזו הייתי נורא עצבנית, כי גיליתי את העברת הכספים הזאת של 6.5 מיליון שקל, אז כתבתי אישור מראש ותנאים מאוד מאוד קשוחים. אבל המשמעות האמיתית העמוקה של הדבר הזה היא דיווח לוועדת חוץ וביטחון, ואפשר להגביל את זה לוועדת המשנה למודיעין. ברור שזה בדיעבד. זה לא אישור, זה דיווח. כשהממשלה עושה כל מיני דברים, יש שיקול דעת והכול בסדר, אבל היא יודעת שזה, מה שנקרא – אף אחד אף פעם לא ידע על זה, והיא לא מחויבת לשום עין ביקורתית. יכולות ליפול טעויות, וקרו כבר טעויות, וחבל. אני באמת מאמינה שאם אנחנו נגיע להבנות ולהסכמות שזה יהיה דיווח לוועדת חוץ וביטחון או לוועדת המשנה למודיעין וועדת חוץ וביטחון בתנאים כאלה ואחרים, זה טוב לכולם, כי המצב שאנחנו כמדינה מספקים סיוע על חשבון אזרחי מדינת ישראל לכל מיני גורמים, ביניהם מה שקרה בחודש מאי שנה שעברה לעזה, קרי חמאס, זה מצב בלתי נסבל. זה מצב בלתי נסבל. זה מעלה את כוחה של הכנסת, זה מעלה גם את האחריות של הממשלה. אם הממשלה תדע שזה המצב, שהם מחויבים בדיווח ומישהו ישמע על זה פעם, ולא שאני בטעות במקרה גיליתי את זה באתר משרד הביטחון, יכול להיות ששיקול הדעת יהיה אחר. היום אתם הממשלה, מחר אני הממשלה, מוחרתיים מישהו אחר יהיה הממשלה – אני רוצה את זה לא רק כדי לעשות אצבע לעין לממשלה הזאת; אני רוצה זה לעתיד, לתמיד. זה בדיוק האיזון בין מערכות השלטון במדינת ישראל, והפיקוח הפרלמנטרי הוא הדבר הכי אפקטיבי. אפשר להגביל את זה, אפשר לחשוב איך עושים את זה, אבל אל תשכחו שהממשלה עושה דברים כאלה, ובסוף זה כסף של ישראלים, של כולנו, וכשבפעם הבא יהיו חסרים חצי מיליון שקל, לא יודעת למה, לעובדים הסוציאליים, צריך להבין – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

– – שלקחו את זה ממקום אחר ונתנו את זה למשהו אחר.

היו"ר ארז מלול:

תודה. תודה רבה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

דקה, אני מסיימת. לכן אני מוכנה לכל קונסטרוקציה כדי באמת להחזיר את האיזון הזה בין הממשלה לכנסת. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק פיקוח הכנסת על העברת סיוע הומניטרי מכספי המדינה, התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה –32 בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום – 58 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק פיקוח הכנסת על העברת סיוע הומניטרי מכספי המדינה, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 32 בעד, 58 נגד, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק פיקוח הכנסת על העברת סיוע הומניטרי מכספי המדינה, התשפ"ה–2025, לא אושרה ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק להקמת מוסד להשכלה גבוהה בעיר רהט, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אני מזמין את חבר הכנסת ואליד אלהואשלה להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני שמח מאוד שבממשלה יש חלק מהשרים שמקשיבים ושומעים את הפניות שלנו גם כאשר אנחנו נמצאים באופוזיציה וגם כאשר אנחנו באים מהמפלגות הערביות. העלינו בתחילת השבוע הצעת חוק על מנת שמשרד החינוך ייתן ויאפשר הקמת מוסד אקדמי בעיר רהט. יש לנו הרבה צעירים וצעירות שלא מצליחים להגיע לאקדמיה. האקדמיה לא מונגשת לחברה הערבית בנגב מכל מיני סיבות.

טלי גוטליב (הליכוד):

על מה אתה מדבר? אפליה מתקנת – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הרבה סטודנטים נוסעים לחו"ל ולומדים בחו"ל. הייתה פנייה לשר החינוך יואב קיש על מנת שיסייע לנו ויקדם את הנושא של מכללה או אוניברסיטה בעיר רהט, שתשרת את כלל האוכלוסייה בנגב, מהכפרים המוכרים וגם מהכפרים הלא-מוכרים. אני רוצה לראות מה האופוזיציה תעשה בהצעת החוק הזאת, למרות שאין הצבעה היום. יש סיכומים עם הקואליציה שההצבעה תהיה במועד אחר, אבל אנחנו רוצים לראות שהאופוזיציה תצביע איתנו.

היו"ר ארז מלול:

אל תדאג, אופיר, אחרי הבחירות הם יחזרו אחריהם. אל תדאג.

אופיר כץ (הליכוד):

כן. הינה, תראה.

היו"ר ארז מלול:

אל תדאג. אל תבנה על זה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אנחנו רוצים שהאקדמיה תהיה מונגשת גם לתושבי רהט, גם לתושבים של הכפרים הלא-מוכרים בנגב וגם לתושבי לקיה, חורה, כסייפה, תל שבע, שגב שלום וכל הכפרים. אנחנו רוצים שיהיו יותר מקומות תעסוקה לצעירים שלנו; אנחנו רוצים צמצום פערים גם מבחינה חברתית וגם מבחינה כלכלית. אם מסתכלים על דוח מבקר המדינה האחרון שמתעסק ודן בנושא הצעירים בחברה הבדואית, אנחנו רואים שאחד מכל שלושה צעירים בדואים לא מועסק ולא נכנס לאקדמיה, ולכן חשוב מאוד שהממשלה תיקח את הנושא הזה בצורה רצינית ותשים אותו על סדר-היום. אני רוצה שהממשלה תאשר את הצעת החוק הזאת. אחרי חודש אנחנו רוצים לחזור שוב למליאה על מנת לקדם מוסד אקדמי בעיר רהט, שישרת את כלל האוכלוסייה הבדואית בנגב. אם כבר אנחנו מדברים, ישנן עשרות מכללות בארץ וכמעט עשר אוניברסיטאות, ולכן חשוב מאוד שתהיה מכללה או אוניברסיטה בעיר רהט שתהיה מונגשת לצעירים שלנו, על מנת שאנחנו נתגבר על כל האתגרים וכל הקשיים בראייה של ההווה והעתיד של הסטודנטים שלנו. אנחנו רוצים גם שהמקום יהיה קרוב ליישובים הבדואיים בנגב על מנת שחלון האקדמיה יהיה יותר קל לקבלה, והאוניברסיטאות והמכללות יצליחו גם לשרת ולסייע להקמת מוסד להשכלה גבוהה גם ברהט. מכובדי היושב-ראש, אין ספק שאם הממשלה תקדם מוסד להשכלה גבוהה ברהט זה יסייע רבות לאוכלוסייה הבדואית בנגב, יסייע לסטודנטים שלנו, לצעירים שלנו, ינגיש ויהיה בקרבת מקום, הסטודנטים לא יצטרכו לנסוע לחו"ל, וכך אנחנו נתגבר על הפערים ונצמצם את הפערים מכלל האוכלוסייה. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס למה שקרה היום ברהט. אני אשמח אם אחרי הדברים שלי יעלה לכאן אחד מהשרים בממשלה, על מה שקרה היום בעיר רהט. בכניסה לעירייה מטען חבלה – תוהו ובוהו בעיריית רהט היום. אנרכיה מוחלטת. אני לא יודע איפה המשטרה. המשטרה צריכה לעמוד בצורה חזקה מאוד לצד ראש העיר טלאל אל-קרינאווי. לא יכול להיות שממשיכים להתנהל בצורה רגילה כשראשי ערים, מנכ"לים ונבחרי ציבור אצלנו בחברה הערבית מאוימים. הגיע הזמן שהוועדה למאבק בפשיעה בחברה הערבית תתכנס בצורה רצינית ותקבל החלטות על מנת לשמור על נבחרי ציבור, לשמור על האזרחים שלנו ולהבטיח שיהיה ביטחון לאזרחים. מכובדי היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה לדבר בערבית על הצעת החוק ועל המקרה שהיה בעיריית רהט. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: מכובדינו, הגשנו היום הצעה בנוגע להקמת מוסד אקדמי. אנחנו מדברים על מכללה או אוניברסיטה בעיר רהט, שתקלוט סטודנטים ערבים מכל האזורים, בין אם מהכפרים הקבועים – אנחנו מדברים על לקיה, חורה, כסייפה, ערערה, שגב שלום, תל שבע – ומהכפרים הלא-מוכרים. במהלך השנים הסטודנטים שלנו נסעו לחוץ לארץ ולאזורים אחרים כדי ללמוד, אבל הגיע הזמן שמשרד החינוך יקצה תקציב למטרה זו, להקמת מוסד אקדמי בעיר רהט כדי שישרת את הכלל. זה כמובן באחריות המדינה, או הממשלה, לבנות את – – – האקדמי הזה. אמרנו להם לפני זמן קצר שיש עשרות מכללות ומוסדות להשכלה גבוהה בארץ, בערך 40 מכללות בארץ, וגם כן יש כעשר אוניברסיטאות. הממשלה יכולה להקים מרכז לימודי או מוסד לימודי נוסף באזור הנגב שישרת את ערביי הנגב, כ-400,000. הגיע הזמן שהממשלה תנקוט צעדים נועזים במסלול הזה. העניין האחרון לעולם לא יהיה הגיוני – הממשלה, משרדי הממשלה וחברי הכנסת מהקואליציה מתעלמים מהאלימות שמתרחשת בחברה הערבית. רק היום הייתה פצצה בכניסה לעיריית רהט. לעולם לא נוכל לקבל זאת. חצינו את כל הקווים האדומים. מכאן אני פונה לכל בני ובנות החברה הערבית, כי זה הזמן שנחשוב מחדש וניקח אחריות ונישא באחריות שלנו גם אנחנו. לא נוכל להבין את המחשבה כיצד אח יכול להרוג את אחיו או להניח פצצה בכניסה לעירייה שמשרתת את בנינו ואת בנותינו. זה לא מתקבל על הדעת, ואלו עניינים פנימיים של החברה הערבית, והם לא יהיו ביום מן הימים חלק מהחיים שלנו – פצצות, ירי. אנחנו צריכים לשנות את החשיבה הזאת, ונדבר אחד עם השני. העניין הזה לחלוטין לא מתקבל על הדעת. המשטרה נושאת בחלק גדול מהאחריות הזו. כלומר, במקום שהמשטרה תילחם בפשע ובמכת האלימות המשתוללת בחברה הערבית, היא נלחמת והורסת אולמות אירועים בנגב. ומכאן אני מפנה מסר ברור למשטרה, שעליה להיפגש עם המנהיגים בנגב ולהיפגש עם ראשי המועצות ולפתור את הבעיות האלה בהסכמות, ולא להיגרר מאחורי הפוליטיקאים שמנסים – –

היו"ר ארז מלול:

היא מתרגמת לך מה שהוא אומר? היא מתרגמת לך מה שהוא אומר?

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – ללבות את הסכסוך באזור הנגב. ולכן אנחנו רוצים דיאלוג. אבל המהומות האלה והיהירות הזו לא מקובלת כלל וכלל, ולכן על כולנו לחשוב מחדש, בין אם ברמה הממשלתית ובין על מנגנוני המשטרה, או עלינו, אנחנו הערבים בפנים הארץ). תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

תודה. כמו שהיוזם אמר במסגרת הסיכומים בין היוזם – הצגת עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק וההצבעה יתקיימו במועד אחר.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק השבות (תיקון – זכויות בני משפחה), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אבי מעוז. אני מזמין את חבר הכנסת להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

לא מספיקה המלחמה, הוא רוצה גם לחדש את מלחמת העם היהודי.

אבי מעוז (נעם):

יש לו רפלקס מותנה – אתה אומר "אבי מעוז", מייד שומעים – – –

היו"ר ארז מלול:

עוד לא שמענו מה החוק, מה ההצעה. אני לא שמעתי. בוא נשמע.

גלעד קריב (העבודה):

אתה לא שמעת, אני שמעתי. אני לוקח אותו ברצינות, את חבר הכנסת מעוז.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, על פי סיכום עם הקואליציה, אני רק מנמק, והתשובה וההצבעה יהיו במועד אחר. בהסכם הקואליציוני בין סיעת הליכוד לבין סיעתי, סיעת נעם, בסעיף 17, נכתב כך: "לאור הצורך להגשים את תכליות חוק השבות ולהביא לעליית יהודים לארץ, לאור התפלגות ומאפייני העלייה בשנים האחרונות, לאור הקשיים והפרצות שיוצר סעיף הנכד בחוק השבות והצורך למנוע התבוללות בישראל ולמנוע שימוש לרעה בזכויות שהמדינה נותנת לעולים על ידי עולים שחוזרים למדינות מוצאם זמן קצר לאחר עלייתם לישראל, יבוצעו עד להעברת תקציב המדינה לשנת 2023 תיקוני החקיקה הנדרשים לתמיכה במדיניות העלייה הראויה. נוסחם של תיקוני החקיקה יסוכם בתוך 60 יום בוועדה שתוקם בהשתתפות נציגי כלל מפלגות הקואליציה". סוף ציטוט. זה אותו נוסח שמופיע בסעיף 126 בהסכם עם יהדות התורה, בסעיף 90 בהסכם עם ש"ס ובסעיף 91 בהסכם עם הציונות הדתית. מאז עברו שנתיים וחצי, שום דבר מזה לא קרה, אני פרשתי מהקואליציה ומתפקידי כסגן שר. אדוני היושב-ראש, הגיע זמן הזהות היהודית. בכ' בתמוז תש"י, יולי 1950, הצביעה הכנסת על חוק השבות, שקבע כי זכותו של כל יהודי לעלות ארצה. מטרתו הייתה לבטל את שלילת זכות היהודים לעלות לארצם שנקבעה על ידי שלטונות המנדט הבריטי, והחוק בא, כדברי ההסבר להצעת החוק – ואני מצטט – "ליתן ביטוי חיובי לרצון העם בקיבוץ גלויותיו". לא לחינם ההצבעה נערכה דווקא בכ' בתמוז, יום פטירתו של חוזה המדינה היהודית בנימין זאב הרצל.

גלעד קריב (העבודה):

הנכדים שלו לא יכולים לעלות עם – – –

אבי מעוז (נעם):

כמה סמלי שהצעת החוק שלי עולה להנמקה דווקא היום, כאשר אנחנו מציינים כאן את יום הרצל. ואני מציע שתשובת הממשלה תינתן עד לכ' בתמוז, ואז נוכל להעלות להצבעה גם בכ' בתמוז, יום פטירתו של הרצל, את התיקון שלי. 20 שנה לאחר מכן תוקן חוק השבות, כך שהזכויות של יהודי לעניין עלייה והזכויות הנובעות ממנה נתונות לבן או בת זוגו של יהודי, לילדיו ובני זוגם ולנכדיו ובני זוגם. זה מה שנקרא סעיף הנכד. אבל זה לא היה תיקון חוק, אלא קלקול חוק. למה גרם הסעיף הזה? בהתחלה לא הרבה, אבל כשמסך הברזל נפל, הוא התחיל להיות משמעות׳ מאוד. בהתחלה הרוב המוחלט של העולים היו יהודים, והלא-יהודים שעלו היו בני משפחה ישירים; בהמשך זה הגיע לכך ש-20% מהעולים ממדינות ברית המועצות לשעבר כבר לא היו יהודים. בשנים האחרונות הזרם הפך לשיטפון: בשנים 2021–2023 למשל, אחוז היהודים מאותן מדינות ברית המועצות לשעבר שקיבלו זכאות לעלייה עמד על פחות מ-30%, ומעל 70% מהעולים היו כאלה שאינם יהודים. במספרים, זה אומר שבשנים הללו, לעומת 34,000 יהודים שקיבלו זכאות, 25,000 הם ילדים ליהודים, ו-27,000 הם נכדים ליהודים. בנוסף קיבלו זכאות מעל 10,000 בני זוג של יהודים, 9,000 בני זוג של ילדים של יהודים ו-7,000 בני זוג של נכדים של יהודים. מדובר על עשרות אלפים בשנה. אדוני היושב-ראש, חוק השבות זה אלף-בית של מדינה יהודית. זה הבסיס שעליו הוקמה מדינת ישראל. דוד בן-גוריון אמר שחוק זה "מכיל ייעוד מרכזי של מדינתנו, הייעוד של קיבוץ גלויות. חוק השבות, אין לו דבר עם חוקי הגירה, זהו חוק ההתמדה של ההיסטוריה הישראלית. חוק זה קובע את העיקרון הממלכתי אשר בכוחו הוקמה מדינת ישראל". שופט בית המשפט העליון הנדל כתב עליו: "לעניות דעתי, אין חוק עלי ספר החוקים המבטא טוב יותר כחוק השבות את ייחודה ההיסטורי של הקמת מדינת ישראל ותכליתה בשנת 1948. החוק ממזג בין ההיסטוריה, התרבות והדת; בין העבר, ההווה והעתיד; בין השאיפה, החלום והמציאות". אלו שמתנגדים לחוק הזה, או לחלופין אלו שמבקשים להרחיב אותו באופן שמעקר אותו ממשמעותו המקורית, הם אלו שרוצים שמדינת ישראל תהפוך ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה.

גלעד קריב (העבודה):

שקר, שקר.

אבי מעוז (נעם):

לפני שנה וחצי, חודש לאחר מתקפת הטרור בשמחת תורה, כאשר צה"ל נמצא בתחילת התמרון בעזה, פסקו שופטי בג"ץ בדיון נוסף בהרכב מורחב שמעתה – אדוני היושב-ראש – לא רק בן של יהודי ולא רק נכד של יהודי ואפילו לא רק אשתו של נכד של יהודי זכאים לעלות במסגרת חוק השבות, אלא אפילו אלמנתו של הנכד היהודי. הפסיקה הזאת באה מתוך אותה תפיסה שהשריש אהרן ברק בבית המשפט העליון, תפיסה שחותרת בכל כוחה להפיכת מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. מי חתמו עד היום על הצעות חוק למחוק את סעיף הנכד או לצמצם אותו משמעותית? השר סמוטריץ', השר קרעי, השרה סטרוק, השר סופר, סגן השר אבוטבול, חבר הכנסת רוטמן – –

קריאות:

אבי מעוז (נעם):

– – חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת פינדרוס, חבר הכנסת אשר, חברת הכנסת וולדיגר, חברת הכנסת עטייה וחבר הכנסת אייכלר.

גלעד קריב (העבודה):

יפה מאוד, האדמו"ר מסאטמר.

אבי מעוז (נעם):

לפני שלוש שנים, השר לשירותי דת דאז חבר הכנסת כהנא אמר שצריך לבטל את סעיף הנכד. להבדיל בין החיים ובין אלו שאינם, גם הרב דרוקמן זצ"ל הגיש הצעת חוק כזאת. לפני כשלוש שנים, בימי הממשלה הקודמת, עלתה להצבעה במליאת הכנסת הצעת חוק דומה במטרה לצמצם את זכאי חוק השבות. אלה שמות מי שהצביעו אז בעד ההצעה: חברי הכנסת אבוטבול, אזולאי, אייכלר, ארבל, אשר, בוסו, ביטון, בן גביר, בן צור, מאי גולן, גפני, דיכטר, דרעי, וולדיגר, ליצמן, מקלב, מרגי, סופר, סטרוק, פינדרוס, פרוש, קרעי ורוטמן, וכמובן עבדכם הנאמן. אני רוצה לשאול את חבריי מהקואליציה: אתם באמת רוצים מדינה יהודית? אתם עקרונית בעד אבל זה לא העיתוי המתאים? אולי זה גם לא העיתוי המתאים למדינה יהודית? בממשלה הקודמת, הסיעות שהיום חברות בקואליציה, למעט הימין הממלכתי, וכמובן גם אנוכי, לחמנו יחד נגד ההטיה המובהקת של ממשלת בנט-לפיד לכיוון של מדינת כל אזרחיה. לאחר הרגרסיה בזהותה היהודית של המדינה שגרמה ממשלת בנט-לפיד, ומאז הקמתה של הממשלה הנוכחית, מנסה הממשלה לקדם תיקונים במערכת המשפט והמשילות וקידום ההתיישבות בכל מרחבי ארצנו. אבל בתחום חיזוק הזהות היהודית של המדינה מתנהגת הממשלה כאילו עוד לא הגיע הזמן. וגם את תחום ההשפעה של הקרנות והמדינות הזרות על דמותה של מדינת ישראל בכלל ובתחום החינוך בפרט עדיין לא מנסים לתקן. ואני טוען: הגיע זמן הזהות היהודית. בואו נתחיל לתקן. חוק השבות הוא הבסיס של הבסיס של המדינה היהודית. את המלחמה באויבינו כמובן שצריך להכריע, אבל צריך גם להכריע את המאבק, כי האם מדינת ישראל תהיה מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה – זה לא יקרה אם ננסה לטפל רק במערכת המשילות והמשפט ובהתיישבות. חוק השבות במתכונתו הנוכחית מאפשר לנכד של יהודי ולבת זוגו – ולפי הרחבת בג"ץ, גם לאלמנתו – לקבל מעמד וזכויות גם אם אין להם כל קשר לעם היהודי ולמסורתו. זה לא פותח את שערי המדינה ליהודי התפוצות, אלא פותח אותה לגויי התפוצות. פרופ' סרג'יו דלה-פרגולה חשף לפני כשנתיים שכמעט עשרה מיליון גויים זכאים לעלות לארץ לפי חוק השבות. אתם מבינים את גודל האבסורד? החוק היהודי הכי מובהק הוא זה שמכשיר את כניסתם של מי שאינם יהודים לארץ. מכיוון שהיום רוב מוחלט של העולים אינם יהודים, הגיע הזמן להתחיל לצמצם את החוק ולסגור את הפרצות, וזה כצעד ראשון לקראת הכרעה ברורה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, ואיננה מדינת כל אזרחיה. תודה רבה. אני קורא לממשלה לדון בזה מחדש, ולאשר את ההצבעה על הצעת החוק הזה.

היו"ר ארז מלול:

כאמור, כמו שאמר היוזם, במסגרת סיכומים בין היוזם – – –

גלעד קריב (העבודה):

לך, לך לבקש סליחה מעשרות משפחות שכולות – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לא להפריע לי.

גלעד קריב (העבודה):

– – שאיבדו את – – – בשדה הקרב, והוא לא יהודי לשיטתך.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, אתה – חבר הכנסת גלעד קריב – – –

גלעד קריב (העבודה):

תתבייש לך – – –

היו"ר ארז מלול:

אני יכול להמשיך? חבר הכנסת גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

שלך בימין ההזוי, זרקו אותך – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

לך תגן על הרב – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת קריב. כמו שאמרתי, הצגת עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק וההצבעה יתקיימו במועד אחר.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה בנושא: מנסיגה דמוקרטית לנפילה חופשית – התחייבות הכנסת לדאוג לקיומן של בחירות חופשיות והוגנות. את ההצעה הגישה חברת הכנסת מירב כהן. לרשותך עד עשר דקות. בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אני אפתח את הדברים שלי עם השורה התחתונה: אני קוראת לכל אחד ואחת מכם להצביע בעד ההעברה של ההצעה לסדר-היום הזו למליאה, שם הכנסת תוכל להצהיר באופן רשמי על המחויבות שלה כפרלמנט הישראלי לערכים הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר של מדינת ישראל, ובמיוחד היא תתחייב פה קבל עם ועדה לדבר שכבר לא מובן מאליו – לקיומן של בחירות חופשיות והוגנות לכנסת. האמת שקצת כואב הלב, כואב הלב להעלות הצעה כזו לסדר-היום, כי על פניו בחירות חופשיות והוגנות הן משהו שאמור להיות הכי מובן מאליו במדינה שמתהדרת לא פעם בהיותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אבל האמת, האמת המרה היא שהיום שום דבר כבר לא מובן מאליו. מעל הדמוקרטיה הישראלית יש עננה כבדה, כמו ששר האומן האהוב בוב דילן: לא צריך חזאי כדי להבין לאן הרוח נושבת. בניגוד למה שאני שומעת פה מדי פעם, הפחד הגדול שלי ושל חלקים גדולים מאוד בציבור בישראל הוא ממש לא מממשלה שעושה דברים שאני לא בהכרח מסכימה איתם; הפחד הגדול שלי, שלנו, הוא מממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי, ואז משנה את שיטת המשטר כדי להקשות מאוד או אפילו להפוך את האפשרות להחליף אותה בעתיד לבלתי אפשרית – ואת כל זה היא עושה באמצעים דמוקרטיים. אם הייתי מעלה את ההצעה הזאת לפני 20 שנה, אולי היה אפשר לגחך, אבל היום היחידים שמחייכים – והם יודעים למה – הם אלו שמנסים לשנות את שיטת המשטר במדינת ישראל, וזה קורה כאן בצורה סדורה בכנסת ישראל באין-ספור הצעות חוק שמקודמות. גם לפני עשור רק מעטים במדינת ישראל חשבו שתוך זמן קצר תתפתח פה מחלוקת ערכית וכל כך קשה על ערכי מגילת העצמאות, על הנחיצות של מערכת משפט עצמאית או על החשיבות של עיתונות, של תקשורת חופשית. ותראו איפה אנחנו נמצאים היום, תראו איזה שפל: אנחנו לא רק נלחמים על ביטחון המדינה, אלא במקביל למלחמה הקשה מול האויבים שלנו גם נאלצים להיאבק על אופי המדינה ועל ערכי היסוד כמו שלטון החוק, כמו עצמאות מערכת המשפט, כמו תקשורת חופשית. שום דבר בדמוקרטיה הישראלית כבר לא מובן מאליו. יש פה בבית הזה מי שאומרים בפה מלא שהם כאן כדי לפרק את מה שנבנה כאן במשך עשרות שנים – אומרים את זה ללא בושה. ולכן לבקש מחברי הכנסת שיכריזו כאן באופן חד-משמעי שיתקיימו בחירות חופשיות והוגנות בישראל, הפך לצערי לדבר מתבקש, לדבר נחוץ ביותר. למותן של דמוקרטיות יש סימנים מקדימים. זאת לא הפיכה אוטוקרטית של זבנג וגמרנו, שאני לפחות חוששת ממנה; ההיסטוריה של השנים האחרונות מלמדת אותנו שמדינות מפסידות את הדמוקרטיה שלהן לא בנוק-אאוט, לא במהלך אחד, אלא בתהליך, בנקודות. הדמוקרטיה גוועת לאט, צעד אחר צעד, עד לנקודת ההכרעה, נקודה שממנה מאוד קשה לחזור. בשנת 2010 המפלגה בראשותו של ויקטור אורבן זכתה ברוב בפרלמנט ההונגרי, רוב שאפשר לה לערוך בחוק ובחוקה שינויים מרחיקי לכת. זה קרה גם בפולין. אורבן התחיל לגרור את המדינה אל עבר אופק שהוא גם לא ליברלי, אבל גם פחות ופחות דמוקרטי. הוא החליש את בית המשפט החוקתי, מינה שופטים שנאמנים לו באופן אישי, השתלט על בית המשפט והגביל את הסמכויות שלו. האם זה נשמע לכם מוכר? גם התקשורת החופשית נפגעה. התקשורת החופשית היא מהמאפיינים הכי הכי מרכזיים של דמוקרטיה, אבל גם שם, בהונגריה, היא קיבלה טיפול ממשלתי. הפרלמנט ההונגרי העביר את חוק התקשורת, שחייב ערוצי תקשורת לספק דיווח מאוזן. ומי קובע מהו דיווח מאוזן כפי שהגדירה הממשלה? כמובן, השלטון, באמצעות המקורבים והנאמנים שלו. ערוצי התקשורת בהונגריה, הערוצים העצמאיים, נסגרו בזה אחר זה בהמוניהם, או שהם נרכשו על ידי בעלי הון עם קשרים הדוקים מאוד בשלטון. ובלי תקשורת חופשית חזקה או מערכת משפט עצמאית קל יותר לטפל בארגוני החברה האזרחית, שלפעמים דעתם לא כל כך נוחה לשלטון. הפרלמנט ההונגרי העביר חוקים שסימנו ארגוני זכויות אדם כסוכנים זרים – נשמע לכם מוכר מחוק העמותות שנדון כאן אתמול? הם הגבילו את הפעילות שלהם סביב ארגוני החברה האזרחית שלא שירתו את האג'נדה של השלטון, ובעצם כרכו ככה טבעת חנק כלכלית סביב אותם ארגונים, וגם איימו עליהם בפלילים. וזה לא כל מה שאורבן עשה, כי אורבן גם קיצץ את מספר המושבים בפרלמנט כמעט בחצי וחילק מחדש את מחוזות הבחירה, ואת כל כללי המשחק האלו הוא שינה באופן שממש היטיב עם המפלגה שלו. להלן תוצאות הפעולות להקרסת הדמוקרטיה ההונגרית והנדוס מחדש של שיטת המשטר בהונגריה: שימו לב, בבחירות שהיו שם בשנת 2018, למרות שהמפלגה של אורבן קיבלה פחות מ-50% מהקולות, היא זכתה בכשני שלישים מהמושבים בפרלמנט. ברגע זה היכולת להחליף את אורבן באופן דמוקרטי פשוט נעלמה, התאדתה. הבחירות שם עדיין חופשיות, אבל תכלס הן כבר אינן הוגנות, וכל התהליך הזה, כל תהליך האידוי הזה, נעשה במסגרת החוק ועל ידי מנהיג שנבחר בצורה דמוקרטית. ועכשיו בואו לרגע נעבור לקשר הישראלי: כשמתבוננים בתהליכים שעברו על דמוקרטיות אחרות באזור כמו הונגריה, כמו פולין, כמו טורקיה, קשה מאוד להתעלם מהמקבילות המטרידות למה שמתרחש כאן בישראל, בכנסת ישראל. יש תחושה קשה שבמקום להסתכל על האסון הזה, על הדמוקרטיות בנסיגה, וללמוד מהמדינות שסביבנו מה לא לעשות, היו פה מנהיגים, שרים שיושבים בממשלה ההרסנית הזו, שפשוט רשמו לעצמם משימות, למדו מאורבן אבני דרך איך לפורר ולאדות את הדמוקרטיה הישראלית. במקום לראות בזה תמרורי אזהרה, הם הפכו את המהלכים המסוכנים האלו לתוכנית עבודה כאן בישראל: ניסיונות לפגוע בעצמאות המשפט, המערכת המשפטית – צ'ק; ניסיונות לפגוע בחופש התקשורת – צ'ק; ניסיונות לפגוע בארגוני החברה האזרחית כאן בישראל – צ'ק; ניסיונות להחליף שומרי סף שנאמנים לממלכה, למדינה, בשומרי סף שנאמנים אישית לראש הממשלה – דאבל צ'ק. ממש אנחנו ממלאים את כל הפרוטוקול כאן במדינת ישראל. כל אדם שעיניו בראשו צריך לחשוש ולצפות לכך שנגיע גם לשלב המתקדם יותר של ניסיון פגיעה בחופש וטוהר הבחירות. כבר עכשיו נעשים כאן ניסיונות לשנות את מנגנון ניהול הבחירות ואת הקריטריונים למי יוכל ומי לא יוכל להתמודד בבחירות הבאות לכנסת. השאלה היא אם נצליח לבלום את נסיגת הדמוקרטיה הישראלית לפני שהמגמה הזו, שהיא בבחינת הידרדרות במדרון, תהפוך לנפילה חופשית. אחד המאפיינים המובהקים ביותר של אוטוקרטים נבחרים הוא הניסיון לשנות את חוקי המשחק הדמוקרטי כדי להבטיח את זה שהם יישארו בשלטון. הצעד האחרון באידוי הדמוקרטיה, הצעד שמסמן את המעבר מנסיגה לנפילה חופשית, הוא הפגיעה בטוהר הבחירות. כאשר השלטון מנצל את כוחו כדי להטות את תוצאות הבחירות לטובתו, הדמוקרטיה חדלה מלהתקיים במובן המהותי שלה. ההצעה שאני מביאה בפניכם היום קוראת לכנסת ישראל להתחייב בפני הציבור לכך שהבחירות הבאות יישארו חופשיות, שוות, הוגנות, ברוח חוק-יסוד: הכנסת. זאת לא הצעה של קואליציה או אופוזיציה, זאת הצעה של דמוקרטיה; זאת הצעה שמבקשת להבטיח את עתידה של מדינת ישראל. תודה רבה. אנא העבירו את זה למליאה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את שר הפנים ידידי חבר הכנסת משה ארבל להשיב על ההצעה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

ארבל, למה משתמשים בך?

היו"ר ארז מלול:

אתה יודע, תגיד רק "מתחייב אני" וזהו. היא ביקשה שתתחייב – תגיד לה "מתחייב אני" וזהו.

שר הפנים משה ארבל:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חברת הכנסת המציעה, מתחייב אני שמדינת ישראל תמשיך להתקיים כמדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי.

גלעד קריב (העבודה):

לא, מדינה יהודית ודמוקרטית. אל תמציא הגדרות חדשות. מדינה יהודית ודמוקרטית.

שר הפנים משה ארבל:

אתה שואל על מה אני מתחייב – אני אומר לך על מה אני מתחייב.

גלעד קריב (העבודה):

זו הגדרה חדשה – "מדינה יהודית בעלת משטר דמוקרטי", הגדרה חוקתית מעניינת מאוד.

שר הפנים משה ארבל:

כל עוד רוחי ונשמתי בי, הן בתפקידיי הפרלמנטריים והן כאזרח, לא נוותר על הזכות הזו לחיות במדינה דמוקרטית.

מירב כהן (יש עתיד):

האם אתה כשר בממשלה לא מוטרד ממהלכים שהממשלה הזו מקדמת? האם אתה יכול לשלוט בהם? יש לך השפעה עליהם?

שר הפנים משה ארבל:

את סוגיית הטִרדה והדברים שמדאיגים אותי אני משאיר לכורסת הפסיכולוג, מספר לו ממה אני מוטרד. אני חושב – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אבל הדברים שמטרידים אותך מטרידים מדינה שלמה.

שר הפנים משה ארבל:

אני חושב שצריך גם לשים לב לזהירות המתבקשת ביחס למדינות ידידות בעולם, גם אם יש לנו ביקורת על תהליכים שקורים שם. אני חושב שהונגריה, כידידה של מדינת ישראל, שעושה רבות ופועלת רבות מאוד למען מדינת ישראל גם בגופים הבין-לאומיים לרבות האו"ם ועוד גופים נוספים – אל לנו להיכנס לוויכוחים פנימיים בין מדינות – –

היו"ר ארז מלול:

במיוחד בעת הזאת.

שר הפנים משה ארבל:

– – ואופי התנהלותן.

מירב כהן (יש עתיד):

לא הצעתי לשנות את שיטת המשטר – – –

שר הפנים משה ארבל:

אני חושב שגם בהונגריה – בביקור שהיה לי שם עם שר הפנים המקומי – ישנה אופוזיציה שמשמיעה את קולה. גם אם היא – – –

מירב כהן (יש עתיד):

שר הפנים משה ארבל:

גם אם היא פחות ליברלית, בסדר – ויש מקום לבקר את מדד הליברליזם במדינות כאלה או אחרות – זה לא הופך אותה ללא דמוקרטיה. אני חושב עדיין שבפרט בעת הזו, כשאנחנו סופרים כל מדינה ידידה בעולם שפועלת למען מדינת ישראל, אנחנו צריכים להיות טיפה יותר צנועים וזהירים בבואנו להטיח בפני – – –

מירב כהן (יש עתיד):

האם היית רוצה שישראל תיראה כמו פולין?

שר הפנים משה ארבל:

אני אומר שוב – בבואנו להטיח בפני מדינות אחרות את עמדתנו.

מירב כהן (יש עתיד):

אני לא מדברת – אתה רוצה שניראה כמו פולין? אם יקרו פה התהליכים שקרו בפולין, זה טוב?

שר הפנים משה ארבל:

מכיוון שזה דיון במליאה ולא דיון בוועדה, וזה פחות שיח חופשי, אני אתייחס לגופה של ההצעה. ראשית אני כמובן מודה לחברת הכנסת מירב כהן על העלאת הסוגיה החשובה לדיון, סוגיה שדנה בחוסנה הדמוקרטי של מדינת ישראל, בין היתר גם בקיומן של בחירות חופשיות והוגנות. במענה על שאלתה של חברת הכנסת קארין אלהרר, למה נאלצתי אני לעמוד כאן, הרי שר הפנים הוא האמון על קיומן של בחירות – גם יש לי היסטוריה כסגן יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת – –

קארין אלהרר (יש עתיד):

לך אני מאמינה.

היו"ר ארז מלול:

הוא סגן יושב-ראש ועדת הבחירות.

שר הפנים משה ארבל:

– – ולכן אני רוצה בהזדמנות הזו גם לברך על הבמה הזו את ראשת מועצת תל מונד לין קפלן – הישנה-חדשה – שנבחרה בבחירות דמוקרטיות וזכתה הלילה בלמעלה מ-60% מהקולות.

היו"ר ארז מלול:

בהצלחה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

מזל טוב.

שר הפנים משה ארבל:

נאחל לה הצלחה רבה. אכן, בהצעה שהוגשה עולות טענות בדבר מהפכה שמתרחשת, שסופה חלילה נסיגה דמוקרטית. בטרם אתייחס לגופם של דברים, אבקש להבהיר את המובן מאליו מייד ובקול ברור: מדינת ישראל נוסדה – כן, חבר הכנסת קריב – מדינת ישראל נוסדה כדמוקרטיה חזקה, המגינה על זכויות פרט. זה חלק ממגילת העצמאות – שלטון חוק, פלורליזם ושיח ציבורי פתוח. מדינת ישראל עודנה כזו, ותוסיף להיות כזו. למעשה, אולי באופן פרדוקסלי דווקא ההתייחסות שלי להצעת חברת הכנסת כהן כאן במעמד הזה ממחישה יותר מכול את עוצמתה הדמוקרטית של ישראל. בעוד שחברת הכנסת כהן טוענת לנסיגה דמוקרטית, היא מבקשת כחברת אופוזיציה להוביל בסדר-היום נושא שחשוב לה. היא מעוררת שיח, החלפת דעות ורעיונות, הבעת עמדות – כל אלו הינם רכיבים מהותיים בבסיסה של מדינה דמוקרטית – חשוב וטוב שכך יהיה. חברת הכנסת כהן מזכירה בדבריה הצעת חוק שנדונה בוועדת הכנסת, שהיא הרחבת האפשרות לפסול מועמדים בבחירות בשל תמיכה בטרור. גם בוועדת הכנסת בכמה ישיבות שונות התייחסה חברת הכנסת כהן להצעת החוק לגופה, והערותיה נשמעו. אגב, חשוב לומר בהגינות שגם אם חברת הכנסת כהן חולקת על דרך היישום או מסתייגת מהעיתוי, היא הביעה תמיכה ברכיבים מהותיים מתוך הצעת החוק. ושוב, האפשרות להעלות עמדות חופשיות בבהירות מוכיחה את החיוניות והאחריות של השיטה. יצוין גם כן שבהסכמת סיעתך תוקן סעיף 7א לחוק-יסוד: הכנסת בהצעת החוק של חבר הכנסת פורר, שהוסיף גם "לרבות התבטאויות" במאבק שלנו כנגד טרור. גם ידועים דבריו של כבוד השופט זוסמן, כמדומני, על היותה של ישראל דמוקרטיה, ופעמים שהיא גם צריכה להיות דמוקרטיה מתגוננת. היותנו דמוקרטיה לא אומר שאנחנו צריכים לפתוח דלתנו לטרוריסטים להיות חברי פרלמנט.

מירב כהן (יש עתיד):

ופגיעה ביועמ"שית, בבית המשפט, בתקשורת חופשית – מגינה עלינו מפני טרוריסטים?

שר הפנים משה ארבל:

בקשר לאותה הצעת חוק, ומבלי להרחיב בנושא שלא לצורך, אבקש רק להזכיר מנגנון מהותי בדמוקרטיה – עקרון הדמוקרטיה המתגוננת, כאמור. כבוד הנשיא דאז אהרן ברק היטיב לתאר זאת כשקבע שהדמוקרטיה צריכה להיות סובלנית גם לחסרי הסובלנות, אבל דמוקרטיה אינה צריכה לאפשר בסובלנותה את עצם חיסולה. מעבר לכך, כל שינוי שנועד להבטיח את טוהר הבחירות ואת תקינות התהליך הוא חלק מהשיח, מהביקורת, מהאיזונים ומהבלמים. כל עוד הדבר נעשה במסגרת החוק, בשקיפות ובדיון פרלמנטרי פתוח, הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהמערכת הדמוקרטית. טרם סיום דבריי – אני חושב שאנחנו צריכים – אני אומר את זה לעצמי ולא לאחרים – לעשות הכול כדי להשמיע ולהיאבק על קולות מתונים. לצערי הרב, הקולות המתונים לא נאבקים על מתינות. בדרך כלל הקולות הקיצוניים מכל הקצוות נאבקים כי הם קיצוניים, וקולם נשמע יותר; הקולות המתונים, שמטבעם הם מתונים, לא צועקים מתינות. אנחנו צריכים לצעוק יחד מתינות, חברי קואליציה ואופוזיציה. יש לנו כל כך הרבה מכנים משותפים וכל כך הרבה דברים שיכולים לקדם טוב משותף – ואנחנו צריכים לעשות את זה יחד.

מירב כהן (יש עתיד):

אבל לממשלה יש גם כלים לקדם את הטוב – – –

גלעד קריב (העבודה):

מה לעשות שהממשלה הזו הכריזה מלחמה – – –

שר הפנים משה ארבל:

אין ספק, יש מקום להשמיע ביקורת גם על הממשלה הנוכחית. זה בסדר, כך אופוזיציה צריכה להיות. תפקידה של אופוזיציה גם כן לבקר ולהשמיע את הקולות הללו.

גלעד קריב (העבודה):

הבעיה היא לא האופוזיציה, אתה מכיר את ההסכמים הקואליציוניים שלכם.

שר הפנים משה ארבל:

אני עדיין חושב שמדינת ישראל חזקה, הכנסת חזקה.

נאור שירי (יש עתיד):

הכנסת חזקה?