Plenum sitting, 24/03/2025 at 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חבריי חברי הכנסת, היום יום שני כ"ד באדר התשפ"ה, 24 במרץ 2025. זהו היום ה-535 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-59 מאחינו ואחיותינו שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל עודם נמצאים בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5649/25 וכלה בהצעת חוק פ/5672/25: הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון – חופש דת ופולחן דתי לתלמידים במוסדות חינוך), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק פיצוי נפגעי אסון טבע (פיצוי בשל נזקים לתשתיות לחקלאות) (תיקון – פיצוי בשל אסונות מעשה ידי אדם), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק החברות (תיקון – מכסות ייצוג לנשים בדירקטוריונים של חברות ציבוריות), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק האזרחות (תיקון – אי-מתן אזרחות לילדו של אדם שנכנס לישראל שלא כדין), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק האזרחות (תיקון – אזרחות למי שנולד במדינת אויב), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הגנה על קטינים (הזכות למחיקת מידע אישי), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (חובת הפעלת קווי תחבורה ציבורית ישירים לבתי חולים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה רוט; הצעת חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים (תיקון – חובת הצבת מכשיר החייאה בבניין רב-קומות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – הפצת כרטיסי אשראי של כלל חברות כרטיסי האשראי), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – הוראות לשמירת זכויות פנסיוניות למשרתי מילואים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (קרן השתלמות לחקלאי שומר שמיטה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הצבת מערכת צילום ביומטרית לצורך מניעת אלימות במגרשי הספורט) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת צביקה פוגל, לימור סון הר מלך ויצחק קרויזר; הצעת חוק לידה שקטה (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר וצביקה פוגל; הצעת חוק השיפוט הצבאי (תיקון – דיווח לכנסת על תלונות בגין הטרדות מיניות בצבא הגנה לישראל ועל אופן הטיפול בהן), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק למאבק באלימות משטרתית (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק מדיניות שווה באכיפת החוק כלפי מפגינים, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר וצביקה פוגל; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הסדרת הפעלת מכת"זית ותיעוד חזותי של ההפעלה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הרשות הלאומית למאבק בסמים ובשימוש לרעה באלכוהול, התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק חיוב ספק תכנים בהשקעה בהפקות מקומיות, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת שלום דנינו, חוה אתי עטייה ואלי דלל; הצעת חוק תשלומים לפדויי שבי ולחטופים ששוחררו (תיקון – הרחבת הזכאויות לחטופים ששוחררו), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הצמדת קצבת נכות מעבודה לשכר הממוצע במשק), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – שינוי יעד של משלוח טובין), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק להגדרת רצועת עזה כאזור עוין ואיסור יחסי מסחר, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר; הצעת חוק זכויות החולה (תיקון – מניעת טיפול רפואי למחבלים במערכת הבריאות הציבורית), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר וחמד עמאר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום: הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון מס' 6) (סמכות כריכת מזונות ילדים), התשפ"ה–2025, לקריאה הראשונה. אני מתכבד להזמין את השר למורשת חבר הכנסת עמיחי אליהו להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות, אדוני, לרשותך.

שר המורשת עמיחי אליהו:

עשר דקות?

היו"ר אמיר אוחנה:

אמרתי "עד", לא חייבים למצות את עשר הדקות.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני צריך להציג את הצעת החוק של שר הדתות, מטעם הממשלה. מכיוון שהדברים אינם כתובים לפניי, אני יכול לומר על בסיס ההבנה שלי וההיכרות שלי עם הנושא – עם השנים בג"ץ, כחלק מהתהליך הארוך שהוא עושה לכרסם בסמכות של בתי הדין הרבניים, פגע ביכולת של בתי הדין לדון בחלוקת מזונות על פי הדין היהודי כפי שכותב החוק. אני מזכיר לכולם שכשאנחנו מדברים על הפרדת הרשויות של מונטסקיה, בג"ץ, תפקידו – או מערכת המשפט, תפקידה לשפוט ולא לחוקק; תפקידה לפרש את החוק ולא לייצר חוק חדש. אנחנו עדים, מהאקטיביזם השיפוטי שהחיל עלינו אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר – שאנחנו גם שומעים גם את דבריו לאחרונה – אנחנו עדים לכרסום מתמיד בסמכויות המחוקק פה במשכן הכנסת. אנחנו עדים לניסיון לבטל את האות והמילה הכתובה, ולהפוך את המילה הכתובה, שהיא היסוד הפשוט של שלטון החוק, לבטל אותה ולהפוך אותה למשהו פלואידי, למשהו שאנחנו לא יכולים לעקוב אחריו ולא יכולים גם לצפות כיצד יתנהגו בתי המשפט ביחס לאות הכתובה. ולכן, במסגרת זו מבקש השר מלכיאלי, מבקש משרד הדתות ומבקשת הממשלה לתקן את החוק כדי שהדברים יהיו ברורים הפעם, אם כי מניסיון שלנו גם דברים שהם ברורים, כגון חוק השב"כ, שברור מה הייתה הכוונה בחקיקה שלו ומה הכוונה שלו ביכולת וברשות של הממשלה לפטר את ראש השב"כ – גם שם נראה שבית המשפט עושה כבשלו. אני רוצה לקרוא: "לבית הדין הרבני נתונה סמכות לדון במזונות ילדים – – – במקרים שבהם עניין המזונות נכרך כדין בתביעת גירושין – – – סמכותו של בית הדין לדון במזונות הילדים היא כאמור סמכות ייחודית-מקורית, כפי שכתוב בחוק, המוציאה את סמכותם של בתי המשפט לענייני משפחה", זאת, בלא שהדבר יסתור את הלכת שרגאי, שלפיה הכריכה היא במסגרת "תביעת אחד מהוריהם להשבת הוצאות שהוציא בגין מזונות הילדים", וכו' וכו', בסדר? ולכן מגיעה הצעת החוק שמתקנת. "בחוק שיפוט בתי הדין הרבניים – – – יבוא: מזונות לאישה, מזונות לילדי הזוג והשבה של הוצאות מזונות לילדי הזוג שהוציא אחד ההורים, להורה השני. בסעיף זה, 'מזונות לילדי הזוג' – כלל ענייני צורכיהם הכלכליים של ילדי הזוג, ובכלל זה הוצאות למדורם, לחינוכם, לרפואתם. הם אינם מחויבים במזונותיהם לפי כל דין, לרבות ההלכה הפסוקה". אני מקווה שהאיזון והסדר והפרדת הרשויות יחזרו להיות נוהג קבוע במדינת ישראל על מנת להוציא את הפוליטיזציה ממערכות המשפט, להחזיר את החקיקה למקום החשוב הזה, לכנסת ישראל, ולעשות סדר כדי להוביל את מדינת ישראל ליישוב הדעת טוב יותר ולהתנהלות נכונה יותר. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה, חבריי חברי הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. אנחנו נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח. סליחה, סליחה, לא ראיתי. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, אתה יודע, אנחנו נמצאים בבוקר אחרי שנשלחים עוד ועוד צווי מילואים למילואימניקים, כשהחיילים שלנו נמצאים בחזית גם בדרום גם בצפון, ומשום מה החוק שאתם בוחרים לקדם הוא עוד חוק שנוי במחלוקת של יצירת מערכת משפט מקבילה למערכת המשפט הישראלית. זה חלק מהמדיניות שמובילה הממשלה הזאת, שיודעת לדבר יפה מאוד על אחדות ועל הצורך בליכוד השורות ולזנוח הצידה את מה שלא חשוב ולהתעסק במה שחשוב, ובזמן שהחיילים שלנו נלחמים, מתעסקת בכל מה שלא חשוב. אבל אני לא יכול לעלות כאן ולדבר על הבמה הזאת הבוקר בלי להתייחס לריקוד המזוויע של שר השיכון אתמול, עם השיר הנודע שהפך להיות פה כבר מין המנון, שכל פעם מצטטים לכם אותו ואנחנו חושבים שתתנערו ממנו, ואנחנו פשוט מקבלים עוד ועוד סרטונים של השיר הזה. אז כולם מזדעזעים מהריקוד של גולדקנופ עם השיר "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים" – אגב, בלשכות הביטוח הלאומי הם כן מתייצבים – אבל אני גם מזדעזע כשאני רואה את שר הביטחון עומד מול אותו זמר ומברך אותו על השירה שלו, כששר הביטחון, במקום ללכת למכינות הקדם-צבאיות, לישיבות ההסדר, ששילמו במיטב בניהן, הולך דווקא לבית"ר עילית כדי לברך את הזמר הזה. ואני רוצה לומר גם לך, השר, שאני יודע ששירת בצבא, ודרכך גם לשרים אחרים שבכלל לא מופיעים כאן; חלקם, אגב – שר החינוך עשה קמפיין לכנסת על נושא הגיוס לכולם. הכול מקדש את הכיסא, אדוני היושב-ראש? הכול מקדש את שלמות הקואליציה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, הכול.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אז בעניין הזה אולי אני אצטט לכם. בעניין הזה, אדוני השר, אני אבקש לסיים בציטוט משיר ישן של ביאליק, שמבטא את מה שאני מרגיש בדיוק על כל אחת ואחד מחברי הקואליציה. "ראיתיכם שוב בקוצר ידכם ולבבי סף דמעה. / איכה דלותם פתאום, איכה חדלתם ישע! – – – האין אחד בכל מערכותיכם / גבר חיל – – – תקיף ובר לבב – – – אשר יאחזכם בציצית ראשכם וינערכם בחוזק יד – – – למען השב רוחכם וכוחכם אליכם". הייתי מצפה מראש הממשלה שיאחז בציצית ראשו של השר גולדקנופ ויפטר אותו אחרי מה שראינו אתמול.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, השר גולדקנופ רקד לצלילי המילים הבאות: "בשלטון הכופרים איננו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים. נמות ולא נתגייס. נקדש שם שמיים". אני, ששירתי שירות צבאי מלא וארוך שנים בסדיר ובמילואים, נלחם כדי שלא תהיה כפיית גיוס על לומדי התורה, ושכל חרדי שמתגייס יוכל לשמור על אורח חייו ולצאת מהצבא לא פחות חרדי ממה שנכנס. אני יצאתי שוב ושוב כנגד ההסתה כלפי הציבור החרדי, אבל השיר הזה הוא תקיעת אצבע בעין לכל הלוחמים שמוסרים נפשם, לפצועים ולנופלים שקידשו שם שמיים, ואין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם, ולבני משפחותיהם. לכן, אני מברך את השר גולדקנופ שמייד כשהבין את טעותו, התנצל והתנער מהשיר הזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה לברך – – –

אבי מעוז (נעם):

הקפלניסטים האנרכיסטים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

הקפלניסטים לפחות מתגייסים לצבא.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

תברך את השר גולדקנופ – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תברך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, תודה.

אבי מעוז (נעם):

- - יחד עם ראשי האופוזיציה, ראשי מערכת המשפט וכל מיני לשעברים, שרים בעצם כך: בשלטון העם אין אנו מאמינים. ובהחלטות נבחרי הציבור אין אנו מתחשבים. במלחמת אזרחים נאיים. נסרב ולא נתגייס עד שנפיל את ביבי. גם הגישה והדרך שהמילים הללו מבטאות חמורות ביותר. חוסר המוכנות שלכם לקבל את ההכרעה הדמוקרטית של העם ואת ההחלטות החוקיות של נבחריו מוביל אותנו לאנרכיה ומסכן את כולנו. לפחות תתנצלו, תוקיעו ותגנו את הסרבנות ואת הקריאה למרי אזרחי, כמו שהתנצל, הוקיע וגינה השר גולדקנופ. אבל אנחנו, רוב העם, נמשיך לשיר במלוא גרון: בשלטון הדיפ-סטייט אין אנו מאמינים, ובהחלטותיהם הבלתי-חוקיות אין אנו מתחשבים. בשיטת המשטר הדמוקרטי נמשיך ללכת ונוסיף לחזק את המדינה היהודית. הגיע הזמן שתפסיקו לשרוף את המדינה. סוף-סוף יש לנו אחריות על המדינה, על הצבא ועל לימוד התורה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון.

מאיר כהן (יש עתיד):

אמרת "יהודית". למה אתה לא אומר "יהודית ודמוקרטית"? עכשיו דיברת על דמוקרטיה. למה לא "יהודית ודמוקרטית"?

אבי מעוז (נעם):

דמוקרטית. ודאי דמוקרטית – איזו שאלה.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, גם ודאי, שיהיה ברור. אמרת "יהודית" – "יהודית ודמוקרטית". אני רוצה לשמוע אותך. יא חייל – – – היושב-ראש, הוא היה איתי בצבא.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, 535 ימים, 59 חטופים. בימים האחרונים אנו עדים להפגנות סוערות, למהלכים שקורעים את העם. לצאת לרחובות ולשמוע דמוקרטיה או מרד זה לא ייאמן אחרי 7 באוקטובר – התקופה הכי רגישה שעברה מדינת ישראל. קיים קרע עצום בעם שלנו, ואתם יודעים למה? כי כשאני שואלת את חבריי מהקואליציה, אז הם אומרים לי: נבחרנו בדמוקרטיה. אז בואו נכין קצת שיעורי בית, למי שלא מבין את המשמעות של דמוקרטיה. הדמוקרטיה הישראלית, באופן כללי, לא נחלשת – היא מותקפת. לא במקרה ולא בטעות, אלא במכוון. בצעדים שקטים, מחושבים, הממשלה הזו מנסרת את הענף שעליו כולנו יושבים. כשמעבירים את הסמכות למנות שופטים לידיים פוליטיות זו לא רפורמה – זו הפיכה. כששרים תוקפים את בג"ץ, מכנים אותו "אויב העם" ומתעלמים מפסקי הדין שלו זה לא ביקורת לגיטימית – זו הסתה ממוסדת. כשהממשלה מקצצת בחינוך, ברווחה ובבריאות ומזרימה מיליארדים להתנחלויות ולמקורבים זו לא אידיאולוגיה – זו שחיתות בשידור חי. וכל זה קורה כשאנחנו בעיצומה של מלחמה, כשילדים ישנים במקלטים, כשאימהות חיות בפחד, כשחטופים עדיין בשבי, והעורף מנסה לשרוד. דווקא עכשיו, כשהמדינה זקוקה לאחדות, לשקיפות, ליושרה, הממשלה בוחרת לדכא, להשתיק ולנצל את הכאוס כדי להעביר חוקים שפוגעים בלב הפועם של הדמוקרטיה. וזה לא נגמר בחקיקה. עיתונאים מאוימים, פעילים נעצרים, תקשורת מתויגת כשמאלנית, ארגוני חברה אזרחית מוגדרים כאויבים. זו לא דמוקרטיה בריאה – זו דמוקרטיה מדממת. אני מודאגת, לא בשם הסיעה או מחנה פוליטי, אלא בשם אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, בשם הדורות הבאים, בשם המדינה שאנחנו אוהבים. הם מצפים שנשתוק, אבל אנחנו לא נשתוק. לא ניתן להשתיק אותנו, לא ניתן להפוך את המדינה הזו לדיקטטורה בחסות החוק. לא ניתן להרוס את שומרי הסף, את חופש הביטוי, את שלטון החוק, בשם הרוב. אנחנו כאן כדי להיאבק בכנסת, ברחובות, בבתי המשפט ובלבבות. כי כשעם שלם מתעורר, שום ממשלה לא תוכל לו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מי יכול להשתיק אותך, חברת הכנסת דבי ביטון? חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. נשבע שלא רציתי לדבר על גולדקנופ כי מיציתי את זה כבר אתמול בערב. אבל אז עלה אבי מעוז ואמר לי שהבעיה היא הקפלניסטים. כאילו אנחנו הבעיה, החבר'ה מתל אביב, או החינוך הממלכתי, שמגייס 88% מהזרם – אנחנו הבעיה, לא הגולדקנופ. זה היה מאוד מצחיק היום. כי היום קמתי בבוקר, ובמקום שתהיה הוקעה מלאה, כל אחד התחיל להיות לי שופט בנולד לרקוד, בואכה אנה ארונוב. מה זה הדבר הזה? הוא כן קפץ, לא קפץ, כן פיזז, לא פיזז? מה נסגר איתכם? מה זה הדבר הזה? מישהו חושב שזה לא באמת האג'נדה שלו? מישהו באמת חושב שהוא לא חושב ככה? בחתונה של סורוצקין, מה, זה לא היה ההם שקפצו? למה אתם ממשיכים כאילו לטמון את הראש בחול? הרי הם חושבים בדיוק ככה. וזה מצטרף לזה שלפני יומיים ראש הממשלה ושר הסרבנות עשו סיור בבקו"ם. כאילו לא מספיק גולדקנופ צוחק עלינו ומשתין עלינו בפנים, באו שרי השתמטות – ואני רוצה להזכיר לכל הציבור הישראלי, מיוני 2023 כולם מחויבים בגיוס; הם מגיעים לבקו"ם, מצטלמים ליד כאלו שהתגייסו – כאילו להגיד לכם: הינה, בפנים שלכם, אתם תתגייסו וגולדקנופ רוקד, ואם הוא לא רוקד, אז הוא מפזז, ואם הוא לא מפזז, הוא רק הרים את הרגל, ולא אמר, וכן. מה זה הדבר הזה? איפה אנחנו נמצאים? מה זה השטויות האלה? ולמה הוא עדיין שר בממשלה? הכי מצחיק היה הגינוי של ראש הממשלה אתמול. היה גינוי כאילו נשפך לו בטעות קפה על השולחן. אוי, אוי, אוי, נשפכו קצת מים. לא נורא, הוא לא התכוון. הוא לא ראה. הוא לא ראה את הכוס. מה זה השטויות האלה? באיזה מציאות אנחנו חיים? תפסיקו כבר לעבוד על עצמכם. מילא אתם שנים עובדים על הציבור, תפסיקו לעבוד על עצמכם. זה בדיוק מה שהוא חושב, זה בדיוק מה שציבור המצביעים שלו חושב. הם לא רואים אותנו ממטר, הם לא סופרים אותנו ממטר. הם צוחקים עליכם, ואתם יודעים את זה, בני הציונות הדתית, בטוח. ואתם מאפשרים את זה. זה לא גולדקנופ המשתמט, אלא זה ראש הממשלה שמשתמט. זה לא גולדקנופ שרוקד על הדם שלנו וצוחק עלינו, זה סמוטריץ' שרוקד על זה. כי סמוטריץ' ידע, בוועדה בכנסת, הוא מוציא בטוויטר והוא מגנה, וכל השרים שלו מגנים, אבל בוועדה הוא משמן אותו במיליארדים, במיליארדים. תתביישו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני כן אדבר על גולדקנופ. אני חושב שזה אירוע קשה מאוד, וככל שאנחנו נסתפק בחצי התנצלות – אנחנו צריכים להוקיע את זה מקיר לקיר. החיילים הטובים שלנו אינם לא מהשמאל ולא מהימין, הם גם מכאן וגם מכאן; פה אין שום תהום שמפרידה. ושר במדינת ישראל שניזון מהמדינה הזו, מכספיה, מתקציביה, מההגנה שלה, עומד באירוע ששרים בו את מה שכולנו יודעים: לא נשב בממשלת הכופרים, לא נלך ללשכותיהם, נמות ולא נתגייס. מה שמעניין, אדוני היושב-ראש, הוא שלמפלגה של האיש הזה קוראים "יהדות התורה". איפה יהדות ואיפה תורה? זו יריקה, ואנחנו, כולם, צריכים להבין את זה ולהוקיע את זה. זו יריקה בפרצופם של חיילי וחיילות צה"ל; זו יריקה בפרצופם של כל כוחות הביטחון; זו יריקה בפרצופן של משפחות השכול. אל תקלו ראש. צריך להוקיע את זה, ולהוקיע את זה במלוא החומרה. ואילו בידי הייתה ההחלטה, בוודאי ובוודאי שהוא היה מפוטר חצי דקה אחרי זה. וזה לא עניין פוליטי. זה לא עניין פוליטי. יש דברים שהם קודש-הקודשים, שאם אנחנו – דווקא בעת הזו, כשהכול לוהט, וכשהחברה הישראלית נמצאת בשיא השסע שבה, לפחות על הפרות הקדושות האלה אנחנו מחויבים לשמור, ולעלות לכאן ולהוקיע את מה שהשר גולדקנופ עשה. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת כהן. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח. חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, אנחנו, חברי הכנסת של הליכוד, לא שבעים נחת משר האוצר הזה, חשוב לדעת. יחס כזה – אני עבדתי במשרד האוצר כשישראל כץ היה שר אוצר, וראיתי את היחס של משרד האוצר לכנסת. השנתיים פלוס האחרונות מתאפיינות ביחס מחפיר של הלשכה של שר האוצר – אם תרצו, של שר האוצר עצמו, לכל מה שאנחנו מביאים אליו. אני לא יודע מה קורה בממשלה, אדוני, אני לא יודע מה קורה עם השרים. אבל זה פשוט לא ייאמן. אבל מה שקרה אתמול זה באמת שיא, וקשה לי מאוד להבליג על זה, ולכן אני לא מבליג. האחים הדרוזים שלנו מתגייסים, באחוזי גיוס יותר מהיהודים. האחים הדרוזים שלנו שופכים את הדם שלהם במלחמות האלה פעם אחר פעם. האחים הדרוזים שלנו, מינואר 2024 לא יכולים לקנות קרקעות ביישובים שלהם מכיוון שהוראת השעה שמאפשרת את השיווק לבני המקום הוקפאה ולא חודשה. למה היא לא חודשה? מכיוון שלשר האוצר יש וטו, ושר האוצר החליט, מכל מיני שיקולים שלו – לא נראה לו איזשהו משהו עם השיווק ליהודים, הוא לא רוצה שישווקו קרקעות לערבים המוסלמים. אני לא יודע, אני שומע כל מיני סיבות, אבל בסופו של דבר מינואר 2024 ועד היום האחים הדרוזים שלנו לא יכולים לקנות קרקעות ביישובים שלהם. הדבר הזה גם הגיע לפתחה של ועדת הכספים, ובעזרת היושב-ראש משה גפני ובעזרת ינון אזולאי ובעזרת אנשים אחרים אנחנו הפעלנו לחץ על משרד השיכון, והגיעה החלטה לרשות מקרקעי ישראל, שהייתה אמורה לעלות היום, שסוף-סוף מאריכה את התוקף של הוראת השעה שמאפשרת לבני המקום לקנות – בגידול הטבעי ביישובים של הדרוזים – להתפתח. ואתמול בערב מגיע מכתב ממנכ"לית משרד ראש הממשלה שמבקש מרשות מקרקעי ישראל להסיר את זה מסדר-היום. למה? כי כך שר האוצר רוצה. אני לא יודע, ואני באמת לא מבין את עזות המצח שיש לאיש הזה לעשות את הדברים. יכול להיות שאתה לא מסכים, אבל כמו שאתה לא היית עוצר שיווקים ברעננה כי יש לך בעיות, ולא היית עוצר שיווקים בירושלים כי יש לך בעיות, ככה אתה לא יכול לעצור שיווקים לדרוזים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה תעשה?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

ולכן, אני – הבטיחו לי וליושב-ראש הקואליציה פגישה מחר עם ראש הממשלה בנושא הזה, ואני מקווה שתצא משם בשורה. אבל אני מאוד מאוד קורא, גם לאחים שלי בליכוד וגם לאנשים פה, להרים קול על הדבר הזה. כל פעם אנחנו באים ואומרים שזו ברית דמים אמיתית; צריך גם להתנהג ככה, ואי-אפשר ליפול לשיקולים הקטנים האלה כל הזמן. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי כעת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה תרצה לעשות, חנוך? אני הקשבתי לכל מה שאמרת, חנוך.

ינון אזולאי (ש"ס):

מירב, תתייחסי למה שחברת הכנסת טטיאנה הוציאה – מכתב נגד גם – – – זה מאוד דחוף – – – << קריאה > מירב בן ארי (יש עתיד): << קריאה >> אני עכשיו גיליתי את זה, ואני אבדוק את העניין. תודה רבה. אני רואה שיש הרבה פניות.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

שר המורשת עמיחי אליהו:

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא שמעתי אותך, עמיחי. אוקיי.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותינו חברי הכנסת, רשות הדיבור לחברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אני רוצה קודם כול להגיד מילה על החוק הזה. כי לפעמים אנחנו מדברים על הרבה דברים, אבל החוק הזה גרוע. לחוק הזה אנחנו נתנגד, כל האופוזיציה, ואולי כמה ח"כים מהקואליציה יבינו שלא יכול להיות שנושאים אזרחיים, אזרחיים – בית המשפט אמר במפורש: זה לא צריך להידון בבית הדין הרבני. עכשיו תבוא ותגיד לי: אבל למה? הם שניהם רוצים, נכון? הגיוני. בסוף, עשיתי התמחות בדיני משפחה. בעוונותיי אני גם עורכת דין. הדבר הבסיסי הוא שכשאישה מגיעה לבית דין רבני, אין אפילו אישה שהיא דיינת. אין אישה. זה מראש מקום שוביניסטי. מראש היא מחכה לגט, הוא נותן לה את הגט, היא בעמדת נחיתות. אין שוויון בבית הדין הרבני.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני קראתי את החוק. תקשיב, אין לי זמן לספר לך, אבל חצי שנה מההתמחות שלי הלכתי לבתי דין רבניים. ואני רוצה להגיד לך, זה לא משהו אישי, יש אנשים נפלאים שם, אבל זה לא מקום שוויוני, כי כשאין אישה דיינת, כמו שיש אישה שופטת, אז מראש האישה בעמדת נחיתות. אין דבר כזה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני דווקא מכיר שיש נשים שהולכות לשם בכוונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז סבבה. אבל רוב הנשים נמצאות בבית משפט לענייני משפחה, כי שם הן שוות.

היו"ר ארז מלול:

הולכים לבתי הדין היום. לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

סבבה. תגידו מה שתגידו. אבל מה לעשות – – –

היו"ר ארז מלול:

תבדקי מציאויות. בתי הדין נותנים לנשים היום יותר מזונות מגברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה תבדקי? אני – אבל אני התמחיתי. אם אתה מתערב, אתה נותן לי זמן, נכון, מלול?

היו"ר ארז מלול:

כן. גם אם אני לא מתערב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה. סבבה. אז אני רוצה להגיד לך משהו, כי אני התמחיתי בדיני משפחה – מה לעשות, זה המשרד שבו עבדתי – ואללה, בבית דין רבני אין שוויון לנשים. אין.

היו"ר ארז מלול:

הפוך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין. יש רבנים שהם יותר פרו-נשים, אבל אין, כי היא מחכה לגט, והיא זאת שנשפטת מול גברים, אז אין שוויון. אבל אני חייבת להגיד משהו על אירוע גולדקנופ אתמול. האירוע – באמת אין לי מילים לתאר. קיבלתי תחושה של גועל. גועל. מי אתה בכלל? מי אתה בכלל?

היו"ר ארז מלול:

אבל הוא התנצל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

התנצל? שיתפטר. את יגאל גואטה זרקתם על חתונה של אחיין גיי. מה עשו לו בש"ס – חרבו דרבו על יגאל גואטה שהלך לחתונה של גיי, של אחיין שלו. זה שר שצריך להתפטר. וחוץ מכמה קולות כאן, במחלקת הדגים הקפואים, מישהו פתח את הקול? משה סעדה; בצלאל אמר: נו נו נו. אף אחד לא אמר לו להתפטר. אף אחד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אמרו. דן אילוז.

מירב בן ארי (יש עתיד):

דן אילוז. וואו, מדהים. ראש הממשלה, אתם יודעים, הוא אפילו לא גינה, כן? הוא הוציא איזו הודעה פרווה. מאיפה הוא מוציא? מהחשבון בטוויטר של ראש הממשלה נתניהו. יעני מבנימין נתניהו, בזה – שם הוא לא מתייחס, בחשבון הרשמי, שיש לו איזה לא יודעת כמה אלפים; שם הוא מתייחס. ואני רוצה להגיד לך, גולדקנופ, אני לא יודעת אם תשמע אותי. אתה יודע? הינה, אני אגיד לך, כי אתה יושב פה. הנזק הכי גדול שהוא עושה – אתה יודע למי? אל תגיד לי. אני יודעת שאתה אומר את זה בלב שלך, כי אני מכירה אותך, מלול. הנזק הכי גדול שהוא עושה הוא לחרדים. הנזק הכי גדול – שהוא מרבה שנאה נגד חרדים. ואם הוא חושב שהוא ימשיך להסתובב בחתונות כאלה ולקחת חלק, ואנחנו נשתוק, הוא טועה. שיתפטר מהממשלה. בושה וחרפה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

העיקר הקפלניסטים – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בושה של ממשלה, שמתקפלת מול שר אוצר שלא יודע כלום. כלום לא יודע. חלוקת חלקות לבני המקום, קודם כול זה לא עולה שקל אחד למדינת ישראל. זה אומר שתושב בית ג'ן יקבל חלקה בבית ג'ן, ולא יכול להגיע מישהו מיישוב אחר ולהתמודד על החלקה. הרי ממילא חסרות לנו חלקות לחיילים משוחררים. הייתה אמורה לעלות היום במועצת רמ"י ההחלטה, וגם ההחלטה על 90% הנחה לחיילים משוחררים דרוזים, שאני השגתי כשלפיד היה שר האוצר. ישבנו ביחד והצלחנו להגיע להסכם על 90% הנחה לחיילים משוחררים דרוזים. שרים קמים נגד זה – סמוטריץ', סטרוק, דיכטר, שיקלי, ועוד חברי כנסת אצלכם. טטיאנה שולחת מכתב נגד זה, וגם אלון שוסטר. חבר הכנסת גנץ שולח מכתב נגד זה. אני לא יודע מה זה מפריע להם שחייל משוחרר דרוזי יקבל הנחה 90%. שייתנו לכל חייל משוחרר, יהודי כדרוזי כבן מיעוטים, שיקבל 90%. שהממשלה תביא את זה ותחליט. אבל למה לעצור את החלוקה לחיילים משוחררים דרוזים, כשכבר שנה וחצי לא חולק מגרש אחד אצל הדרוזים? בושה של ממשלה, בושה של ראש ממשלה. בושה של כל שר ושר שיושב כאן.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 15 שעות חלפו מהרגע ששר בכיר בממשלה רקד והתמסר לקצב ולקריאות ההשתמטות: "בשלטון הכופרים אין אנחנו מאמינים, ובלשכותיהם אנחנו לא מתייצבים". אז מה הפלא ששולחים 10,000 צווים ורק 177 אנשים מתייצבים? וראש הממשלה, במקום לפטר את השר הבכיר לאלתר, משבח אותו על התנצלות רופסת. עם תגובה כזאת, ראש הממשלה, עדיף שלא היית מוציא תגובה בכלל. שר שהתגאה בבוקר שהוא העביר בקומבינות דירות מהציבור הכללי לציבור החרדי, פגע ביודעין בזכויות אנשי מילואים ובציבור המשרתים, בזכויותיהם לדיור, פגע בלוחמים שמחרפים נפשם, אותם אנשי מילואים – וממשלת החרפה נותנת לו את הזכות המוסרית להצביע בעד שליחתם לשדה הקרב, למות, להיפצע, להגן על הארץ. כן, כן, אין ספק שגולדקנופ היה הראשון שהצביע כששלחו 400,000 צווים עכשיו לאנשי מילואים. אבל בממשלת החרפה, במקום להעיף על טיל שר כזה הביתה, הוא ממשיך בתפקידו. במקום לגנות אותו לאלתר, משמנים אותו ואת הציבור שלו בתקציבי עתק במסגרת תקציב השתמטות. ממשלת החרפה מוסרת מסר אחד, חד וברור: משרתים ייתנו, וגולדקנופ יקבל. הכול כשר כשזה משרת את הקואליציה ואת יציבות הקואליציה. ההתנהלות שלכם היא סכין בלב הציונות. אתם פוגעים בצה"ל, אתם פוגעים במשפחה שכולות. אתם פוגעים בחיילים שנפצעו, בלוחמים, במשרתי המילואים. בכל אלה שנאנקים ממש ברגע זה תחת הנטל. פורים עבר, אבל המסכות שלכם מזמן הוסרו. השר גולדקנופ הוא פרצופה של הממשלה הזו. כששר בממשלת ישראל רוקד לצלילי "נמות ולא נתגייס", סימן שכל האורות כבו.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השבוע מתחילים האודישנים לרוקדים עם כוכבים, אחת התוכניות הכי פופולריות בערוץ 12. רשמתי את השר גולדקנופ כאחד המועמדים לתוכנית. ואני שואל את טלי, כרקדנית ריקודי עם, מה את אומרת על הצעדים של גולדקנופ? מוכשר?

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, רגע. כל הכבוד שהוא ביקש סליחה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מה את אומרת על שר במדינת ישראל שרוקד עם אנשים שקוראים להשתמטות?

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, שנייה אחת, סליחה. הוא התנצל, והשיר המקורי הוא – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה לא מעניין אותי שהוא התנצל, זה לא מעניין אותי.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסדר. אל תפנה אליי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

עמד שם שר במדינת ישראל, יחד עם קבוצה שלמה של חרדים שקוראים נגד מדינת ישראל. אמרת על זה משהו?

טלי גוטליב (הליכוד):

והתנצל. זו אכן בושה. הוא התנצל, די. זה היה בושה. יש לך בוס שקורא למרד מיסים, זו גם בושה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

על הטייסים – אמרת. על המפקדים – אמרת. על ראש השב"כ – אמרת.

טלי גוטליב (הליכוד):

בטח. ביקש סליחה. התראיינתי על זה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

על השר העלוב הזה אמרת משהו? העלוב הזה, עלוב. זה מה שאני יכול להגיד עליו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא אקרא "עלוב" לאף שר בישראל. הוא ביקש סליחה וגינה את השיר. תפסיקו. לא תקין.

סימון דוידסון (יש עתיד):

שר עלוב, אדם עלוב, שעומד ורוקד עם אנשים נגד החיילים, נגד מדינת ישראל. אני אגיד לך עוד משהו. אתמול ישבתי יום שלם בוועדת הכספים בנושא תקציב החינוך. אני אגיד לך משהו, זה היה השוד המתוכנן הכי גדול שראיתי בחיים שלי, שוד לאור היום במדינת ישראל. ראיתי שם איך מצליחים בצורה של תמנון לגנוב את כל הכסף של אזרחי מדינת ישראל רק לסקטור מסוים. הכסף של הילדים שלנו, של הילדות שלנו, של הילדים של הלוחמים, של המילואימניקים – הכול מגיע לסקטור מסוים, בחוכמה. חשבו שלא נרגיש. כל הכספים הקואליציוניים נגנבים מידי הילדים שלנו, במרמה. ולאן זה הולך? כתוב שם "ארגוני נוער"; אתה אומר: יופי, זה הולך לארגוני נוער. מה אתה מגלה? רק לחרדים, רק לכיפות הסרוגות, שום דבר לא לחילונים. שקל אחד לא היה. ישבתי עשר שעות, לא היה שקל אחד שהולך לילדים שלי, לילדים שלו. שקל אחד לא היה. הכול בגנבה ושוד לאור היום. ואחרי זה, בערב, אתה רואה את השר עומד עם אנשים שלא עושים צבא, משתמטים, לא עובדים, מקבלים כסף במרמה על ידי מדינת ישראל, והוא רוקד איתם לאור המצלמות. ואתה אומר: זה נורמלי? זה נורמלי? מה חושבים החיילים שלנו שנמצאים עכשיו בעזה? איך הם מרגישים כשהם רואים שר במדינת ישראל רוקד ושר לא להתגייס? מה קורה לכם? מה קורה לכם?

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא ביקש סליחה, גינה את זה. מה אתה רוצה?

סימון דוידסון (יש עתיד):

את גינית את זה?

טלי גוטליב (הליכוד):

בוודאי. התראיינתי על זה. למה, אתה ראיינת אותי על זה? שאלת אותי על זה? בוודאי, מה השאלה? באמת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתם חייבים לגנות כל דבר כזה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

כשקורה משהו כזה קיצוני, טלי, אז אין ברירה. חייבים להתייחס אליו.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, כמו הקריאה לא לשלם מיסים של הבוס שלך.

רון כץ (יש עתיד):

חבל שאתם לא מתייחסים אליו.

טלי גוטליב (הליכוד):

בגלל זה אתם עם שישה מנדטים בסקרים. העם לא רוצה יאיר גולן, העם רוצה – – –

היו"ר ארז מלול:

כשתתייחסו לנדב ארגמן, אנחנו נתייחס לזה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, וכל להקת הצעקנים, אני רוצה לדבר איתכם על הנושא היחיד שאתם צריכים לדבר עליו היום, על שר השיכון שלנו גולדקנופ, שנכנס אתמול לחתונה – ממש למרכז החתונה התקדם – שלא יגיד: לא שמעתי את הלהקה, כי ללכת מתחילת האולם עד לאיפה שהוא הגיע לוקח לפחות חמש דקות; בקצב שלו, עם נישוקי הידיים, זה שבע דקות. שמעו את השיר. סביבו עשרות צעירים ששרים: נמות ולא נתגייס, ללשכות שלכם לא נגיע. כופרים בממשלת ישראל, כשהוא השר בממשלת ישראל. אף פעם לא הבנתי את השיטה ההזויה הזו שהם לא רוצים להיות שרים בממשלת ישראל. עכשיו אני מבין, אני מבין למה – כי הם עצמם בקונפליקט פנימי אישי. הם לא מבינים איך הם, מצד אחד שרים, ומצד שני כופרים במהות של ממשלת ישראל. איך אפשר לחיות ככה? ברמה האישית של השר, איך אפשר להיות ככה? גם שמעתי שהוא התנצל. הוא התנצל. הוא לא שמע, הוא לא ידע. איך הוא ישמע על זה? רק להקה אדירה עם מיקרופונים מטורפים. איך ידע? איך שמע? אני רוצה להסביר לכם משהו על הציבור החרדי. אילו היה רוצה באמת להפסיק את זה, היה עושה ככה – ובהינף יד הלהקה הייתה מפסיקה. טלי, את מכירה את הציבור החרדי, את מכירה את הכבוד בציבור החרדי. אם היה רוצה להפסיק את זה, היה מפסיק את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

אבל אני אספר לך מה עוד עשה שר השיכון שלנו גולדקנופ. אני רוצה לספר לך מה עוד עשה שר השיכון שלנו. הוא גם דיבר בכנס על איך הוא לוקח מכרזים מציבור חילוני ומעביר אותם לציבור חרדי. על זה הוא לא התנצל, כי זה הבייס שלו. אז אני רוצה לספר לכם שבשנים האחרונות מכרזי הדיור בבית שמש התמקדו בעיקר בציבור החרדי. איזו הפתעה. לדוגמה, בפברואר 2025 המדינה שיווקה 1,100 קרקעות. נחשו מי היחידים שהיו יכולים לגשת למכרז?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

חילונים.

רון כץ (יש עתיד):

לא, יוראי, רק חרדים יכלו לגשת. ולמה זה? כי הם מצפצפים עלינו. כי הם צוחקים עלינו. כי אנחנו משלמים את המיסים והם לוקחים את הכסף. תראו מה קורה במדינה הזאת. קואליציה שלמה של דגים קפואים מסבירים לכם שהוא לא שמע, הוא לא ידע, הוא לא ראה. הוא גם לא שמע שהוא לוקח את הקרקעות. הוא גם לא שמע שהוא לוקח את המכרזים. הוא גם לא שמע שהוא לוקח מיליארד שקל בכספים קואליציוניים רק בשביל להצביע על התקציב – בהתחייבות, כמובן, שהם לא יתגייסו לצבא, חס ושלום. 400,000 צווי מילואים. אנשים פה אוכלים חול, כבר שנתיים עושים מילואים, משפחות מתפרקות, עסקים מתפרקים. כולם קורסים פה, חוץ מהציבור שלכם. פרזיטים, תפסיקו עם זה. תתגייסו לצבא.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, 535 ימים חלפו מאז 7 באוקטובר. 59 חטופים עדיין בעזה. במהלך הבוקר פורסמה ידיעה שהחמאס הסכים לחזרתם של חמישה חטופים חיים בתמורה לאספקה הומניטרית, מאות מחבלים שיחזרו. זה נמצא על סדר-יום, אבל זה לא באמת נמצא על סדר-היום, כי הממשלה הזאת מייצרת מסך עשן כדי שלא נדבר על החטופים בעזה, שלא נדבר על הכישלון וההפקרה. חג החירות עוד שבועיים וחצי. נשמע פה נאומים, בטח גם ברכה של ראש הממשלה לציבור בישראל לחג החירות, על יציאת מצרים. מה הממשלה הזו עושה עכשיו ליציאת עזה? אז מה היה לנו בזמן האחרון? אותו מסך עשן שנתניהו, בכוונת מכוון, עושה אותו כל הזמן, שלא נדבר על החטופים, שלא נדבר על שלב ב', שלא נדבר על העובדה שחייבים להחזיר אותם. אין קיום למדינה הזאת באמת אם לא נחזיר אותם. זה על ראשכם, ועל ראשך, ארז. מה אתם עשיתם? האם סגרתם את הדלת לראש הממשלה ואמרתם: עד כאן, ואם לא, אז – כמו שבן גביר עשה? אז מה קרה? מלחמה חדשה בעזה; ראש שב"כ ביום חמישי שעבר מפוטר בישיבת ממשלה בהליך בלתי חוקי במקום שיהיה דיון קבינט, שדחו אותו; יועצת משפטית זוכה לישיבת ממשלה מיוחדת, וכולנו יודעים שהיא לא תפוטר מחר, וזה ייקח זמן, אבל זה דיון ועל סדר-היום. וכן, שמענו גם על חוק ההשתמטות, והיום אנחנו נדבר, כולנו, על השר המרקד ועל תקציב הביזה שיהיה פה במהלך השבוע ועל חוק-יסוד: השפיטה והמהפכה המשטרית הנוראה הזאת שמביאים על ראשנו כבר עוד לפני 7 באוקטובר. אבל מה לא על סדר-היום? על מה לא מדבר ראש ממשלה? על מה לא מדבר אף שר פה? על 59 חטופים מופקרים בעזה. ואני אומר לכם כאן: צריך להחזיר את כולם, וצריך להפסיק את המלחמה. וכל דיבורי הרהב מקבינט של משתמטים ששולח חיילים למלחמה, עליי לא עובדים, בוודאי לא על משפחות החטופים. תתעוררו על עצמכם. חג החירות בפתח ואתם לא עושים דבר. אתה רואה הודעות של ראש ממשלה, מופרעות לחלוטין. הוא איבד את זה, אבל גם אתם איבדתם את זה יחד איתו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה. הצלתי אותך, אופיר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני ראש השב"כ רונן בר, מה היה התפקיד שלך עובר ל-7 באוקטובר? נכון, לאסוף מודיעין בעזה, לעבד את המודיעין להתריע בפני הממשלה ובפני הדרג המדיני מה קורה בעזה. מה עשית במקום זה, מה עשית? סמכת על ראש המודיעין המצרי ובתחקיר שהגשת, לא ב-15 בפברואר אלא באיחור ניכר, מה כתוב בתחקיר? רבותיי, עם ישראל, תקשיבו על מי אתם נשענים, איזה ראש שב"כ יש לנו: לא אספו מודיעין; לא ידעו בדיוק את שיתוף הפעולה עם הצבא; חלוקת התפקידים בין אמ"ן לבין השב"כ לא הייתה מספיק ברורה; לא הפעילו סוכנים בעזה. נכשלו כישלון קולוסלי, ואתם רוצים להשאיר אותו בשב"כ. מחיאות כפיים סוערות.

דבי ביטון (יש עתיד):

ומי היה ראש הממשלה? מי היה ראש הממשלה המכהן? איפה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש השב"כ מגדיל ועושה ומשקר לעם ישראל. קבלו: ראש השב"כ רשם לי במכתב שמור שלא היה צוות טקילה, והעובדה שאני עומדת כאן בכנסת ונואמת על זה – זאת לא האמת. ועוד ראש השב"כ אמר לי שזו לא אמת, שהוא בכלל לא דיבר עם ראש המודיעין המצרי. ובכן, רונן בר, אתה גם חתרן וגם שקרן וגם מסוכן. ובגלל שאתה יודע את אחריותך לתופת אוקטובר, שלא לומר אשמתך לתופת אוקטובר, אתה עסוק בלשלוח מסרים מאיימים על הממשלה ועל ראש הממשלה בצורה מעוותת. ואני אומרת לכם את הדבר הבא: תגידו לי, עם ישראל הנכבד, מה קורה לכם? מה נדמה לכם קורה עכשיו עם החמאס והחטופים? רונן בר, בעובדה שהוא מנהל מאבק על הפיטורים שלו, גורם לזה שהחטופים החיים נמקים במנהרות חמאס. מה עובר לחמאס המרצח בראש? שכל הוויכוח הזה בין ראש השב"כ – אגב, חמאס נתן פידבק לרונן בר, חמאס פרגן לראש השב"כ, לרונן בר, ואמר שאוי אוי אוי, זה מאוד עצוב שמפטרים אותו. ובכן, עם ישראל הנכבד, אני לא רוצה, לא רוצה לעבוד ולא יכולה לעבוד עם ראש שב"כ בעליל לא מקצועי – זה מילא, בעליל רשלן גמור – מילא, אבל שקרן וחתרן שאני לא יכולה לסמוך עליו כשאני נמצאת עכשיו בלחימה עצימה, עם כל הכבוד. ונשכבים בשבילו על הגדר, הופכים אותו לשומר סף.

גלעד קריב (העבודה):

ומה עם ראש ממשלה שקרן?

טלי גוטליב (הליכוד):

קבלו את ההזיה. משטרה חשאית, הופכים אותה לשומר סף. עד כמה רפיון שכלי יש בצד השמאלי הקיצוני של המפה הפוליטית.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, לא להפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

ובכן, רבותיי, אני הולכת להקדיש לכם פה היום בנאומים שלי – אני מביאה לכם את העובדות ואת האמת. רונן בר רשם שלא היה צוות טקילה. בתחקיר שלו, אדוני היו"ר, הוא דווקא רשם שהיה צוות טקילה. הוא הקפיד לא לציין את השעה. לא, לא, למה לציין את השעה, אם אפשר לא לציין אותה? ובכן, צוות טקילה הוקפץ בסביבות 03:30, 04:00, חבר לצוות ימ"מ מהמרכז. אדוני ראש השב"כ, שאלה אחת תיתן לציבור: אם לא האמנת ולא נשענת על ראש המודיעין המצרי, למה הקפצת את צוות טקילה? ואם האמנת לו והקפצת את צוות טקילה, למה לא הפסקת את הנובה ולמה לא הודעת לרבש"צים? 1,200 נרצחינו זועקים לנו על החובה לברר את אשמתך, את מה שקרה כאן, ואתה לא תישאר פה ותשחק איזה משחק מאותרג כשאתה עסוק בהלבנה עצמית על חשבון חוסנה של המדינה הזו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת אושר שקלים – אינו נוכח. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, האמת שתכננתי לומר דברים שנוגעים לענייני השעה הגדולים – גם שוד הקופה הציבורית, שהוכרע אתמול בוועדת הכספים, תקציב שערורייתי ומסוכן, גם כמובן ההתנפלות של נתניהו ושותפיו על שלטון החוק בהדחה של היועמ"שית, בהדחת ראש השב"כ – אבל יש לפנינו עוד יום ארוך, ואני אנסה אולי לומר משהו על הצעת החוק הזאת, כי בסופו של דבר אנחנו גם צריכים להתייחס למהלכים של הממשלה שאולי לא מגיעים לכותרות של העיתון אבל משפיעים על מאות אלפי אזרחים. הצעת החוק שאנחנו דנים בה היא חלק מהאתנן הבזוי שמפלגת השלטון העניקה למפלגות החרדיות על מנת להבטיח את העברת התקציב. במה מדובר? אחרי שנים של חוסר בהירות נקבע על ידי בית המשפט העליון שנושא מזונות ילדים לא צריך להיות חלק מהקרב בין בני זוג על הסדרת הגט; שבמדינה מתוקנת, במדינה מודרנית, רואים את הילדים ואת טובתם כדבר שאי-אפשר לכרוך או לגרור אחרי המאבק היצרי בין בני זוג שמתגרשים, מאבק שלצערנו, הרבה פעמים יש בו תחושות קשות של רצון לנקום ולהחזיר ולשלם מנה אחת אפיים. בפסיקה חשובה בית המשפט העליון עשה את המהלך המתבקש, ואמר שבמדינה מתוקנת נושא מזונות הילדים קשור במערכת היחסים בין ההורה לבין הילד ולא בין בני הזוג המתגרשים. לכן הנושא הזה צריך להידון – איפה? בבתי המשפט לענייני משפחה, שהם המומחים בתוך מערכת המשפט בעניין טובת הילד. קמו המפלגות החרדיות ואמרו: מה פתאום שתיקחו משהו מבתי הדין הרבניים? זה משהו שדרך אגב, המחוקק מעולם לא נתן להם. אנחנו רוצים שהדיינים, שבקיאים במשפט העברי – אבל מה בינם לבין עיסוק יום-יומי בטובת קטינים? אנחנו רוצים שהם, אגב אורחא של הסכסוך בין בני הזוג – שגם נקבע את מזונות הילדים; שהגבר יבוא לאישה ויאמר: את רוצה שאני אשלם מזונות גבוהים לילדים? תסכימי לגט בתנאים שלי. או להפך – שהאישה שמסרבת לגט או מעכבת את הגט תאמר לגבר: אתה רוצה שאני אסכים? תוסיף לי עוד 1,000 שקל למזונות. מסחרה על גב ילדים. וזאת הצעת החוק.

היו"ר ארז מלול:

תודה. בבקשה לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

הצעת החוק היא לתת לטריבונל רבני, שנשים לא יכולות לשבת בו כשופטות, שנשים מופלות בו לרעה מעצם ההגדרה של הדין על פי תורה – שם רוצים שענייני המזונות של הילדים שלנו יידונו. הצעת חוק שלא מתאימה למדינה מתקדמת במאה ה-21.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אריאל קלנר – אינו נוכח.

גלעד קריב (העבודה):

– – – אתה לא מסכים איתי?

היו"ר ארז מלול:

בכלל לא. אחרי זה אני אסביר לך למה. חבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אתה טועה בנתונים, אתה מציג את זה עיוות, שקר, ממש מעוות את המציאות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה. כנסת נכבדה, אני רואה שיש במליאת הכנסת, ביציע האורחים, תלמידי תיכון, נניח י"א–י"ב, שבקרוב יתגייסו לצה"ל וישרתו את המדינה. אני משוכנע שראיתם, כמו כל עם ישראל, את השר המפזז שרקד אתמול לצלילי "נמות ולא נתגייס" ו"אנחנו לא מאמינים בשלטון הכופרים, ולא נתייצב בלשכות". אני משוכנע שכמו כל עם ישראל, גם אתם הזדעזעתם. אתם יודעים למה השר המפזז לא יפוטר? אתם יודעים למה כל הודעות הגינוי והזעזוע ודרישות הפיטורים הם מס שפתיים? כי "נמות ולא נתגייס" זה המדיניות של הממשלה הזאת. הממשלה הזו מאמינה ב"נמות ולא נתגייס", או ליתר דיוק: אתם תמותו – ואנחנו לא נתגייס. אין דרך אחרת להסביר למה בחודשים האחרונים הממשלה הזאת עובדת במלוא המרץ על חוק ההשתמטות, שיסדר לעשרות אלפי צעירים חרדים פטור גורף משירות צבאי בחסות החוק; אין דרך אחרת להסביר למה הם רוצים לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, שמכריחה אותם להוציא צווי גיוס לחייבי גיוס חרדים; אין דרך אחרת להסביר למה בתקציב המדינה, שעובר הלילה, הולכים להעביר כסף מאנשים עובדים ומשרתים בצבא לאנשים שמשתמטים מצה"ל, למימון השתמטות המונית. אתם יודעים ש-26 מיליוני שקלים מתקציב המדינה הולכים למניעת נשירה מישיבות? 26 מיליוני שקלים לכך שאם תלמידי ישיבה, חס וחלילה, רוצים להתגייס לצה"ל, אז יהיו כספים שישכנעו אותם להישאר בישיבה למרות שהם לא רוצים ללמוד. זאת המדיניות המוצהרת של ממשלת ישראל הזאת בעיצומה של המלחמה הכי ארוכה והכי קשה בתולדות המדינה. אני רוצה להגיד לכם שאתם תתגייסו לצה"ל ותשרתו את המדינה, כי אתם פטריוטים ישראלים. בזמן שאתם תשרתו את המדינה, יהיו כאלה שדמם אחר, שווה יותר, שלא יצטרכו להתגייס לצה"ל, שיישארו באוהלה של תורה וילמדו שם או לא ילמדו שם. העיקר שגלגלי הממשלה הזו ישומנו, שהכספים הקואליציוניים במיליארדים ימשיכו לזרום. בישראל של 2025, בעיצומה של המלחמה הכי קשה, כשמאות רבות של חיילים וחיילות נפלו על הגנת המולדת, עדיין יש רבים מדי בבית הזה שחושבים שיש משהו לא יהודי בשירות בצבא ההגנה לישראל; שלשרת בצבא העברי, שבזכותו ורק בזכותו אנחנו יכולים לקיים פה מדינה יהודית ודמוקרטית, זה מנוגד לאיזשהו דין תורה או ליהדות. לא, לא, חבריי לקואליציה, אני אומר לכם ההפך: בתור מתנדב לצה"ל, שצה"ל פטר אותו משירות צבאי, ושירת בגאווה שש שנים כקצין בתוך גבולות המדינה ומחוצה לה, אין זכות גדולה יותר מלשרת בצה"ל, מלהשתתף בהגנה הקדושה על המדינה היחידה שיש לעם שלנו ברחבי העולם הזה. כן, אני עושה את זה עכשיו כי אבותיי עשו את זה לפניי, וילדיי יעשו את זה אחריי, כי זאת הדרך היחידה להבטיח שנוכל לקיים את המדינה הזאת. אין דבר יהודי יותר מלהתגייס לצה"ל. אתם, כולל השר המפזז ובראשו ראש הממשלה, מחללים את כבוד הבניין הזה. זה כתם גדול על העם היהודי, על הממשלה הזו. הגיע הזמן שתישאו בנטל.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כבודו העומד בראש, כנסת נכבדה, אתמול בערב, בזמן שאנחנו בעיצומו של השוד, תקציב ההשתמטות הגדול, תקציב הביזה והגזל מהציבור הישראלי, שר השיכון יצחק גולדקנופ מפזז, שמח: "נמות ולא נתגייס". אתם מוציאים לתמרון קרקעי – והוא, "נמות ולא נתגייס", ומעבירים לו תקציב השתמטות על מלא. התקציב הזה הוא באמת באמת יריקה בפני המשרתים והציבור העובד; תקציב רווי בתקציבים קואליציוניים מיותרים, בעוד השיתו גזרות על כולנו. משק בית בישראל, הורים ושני ילדים, ישלמו עוד כ-10,000 שקל בשנה, כי צריך לממן השתמטות, כי צריך לרפד מקורבים. אתמול בדיון על תקציב החינוך – מיליארד שקלים רזרבה שממתינים בחניית ביניים להסדיר חוקית את השוד, כי אין, אין יכולת חוקית להעביר את הכספים האלו, כי הם בניגוד לכל הנהלים והמינהל התקין. מה זה אומר? שהגדילו גירעון, ששמו עלינו גזרות כדי לשים להם כספים ברזרבה. לא נשמע כדבר הזה, לא נשמע כדבר הזה. נמצאים כאן אנשים שפשוט החליטו שהציבור הישראלי הוא בנק פרטי ששם עליהם כסף – לחברים שלהם, לג'ובים שלהם, להכשיר פה סדרי עולם מעוותים. אבל שהשר, שאמר שמתים יותר באוהלה של התורה, יפזז וישמח – על מה, על זה שהוא שולח חיילים שלנו לתמרון קרקעי נוסף בעודם בממשלה מפקירים את האחים שלנו על גב החטופים? הכול כאן מעוות והכול כאן חולה. אבל אני אגיד לכם, אני אגיד לך כאן, היושב בראש, אני אגיד לעמיחי אליהו, השר התורן: תתביישו לכם. תתביישו לכם להכשיר השתמטות כשחיילים מתים ויוצאים אל הקרב. איפה אתם ואיפה הם? איפה אתם ואיפה הרוח הישראלית? תתביישו לכם להעביר תקציב שהוא שוד, בלי מנועי צמיחה, עם גזרות, עם גזרות על כל הציבור העובד בישראל, רק כדי לא להוציא אנשים לשוק העבודה. אבל תתביישו לכם עוד יותר להפקיר את האחים שלנו בעזה רק בשביל אתנן פוליטי. שרידות פוליטית לפני הצלת חיים – אתם בושה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני דווקא בוחר לדבר על תקיפות השנאה בנגב. כבוד היושב-ראש, אזרחים מותקפים בנגב רק בגלל דבר אחד: בגלל זהותם הלאומית, בגלל שהם ערבים. אתמול ראינו שנהג אוטובוס, ריאד אבו הדובה, הותקף על ידי בני נוער בנתיבות במסגרת העבודה שלו; התגרו בו, תקפו אותו, הרביצו לו – והוא הגיע לבית חולים אך ורק בגלל שהוא ערבי. יש עיקרון מנחה בתקופה הזאת, כי מערך ההסתה כלפי האוכלוסייה הערבית ומסע הדה-לגיטימציה שלה נמשך על ידי הממשלה הזאת ובכהניזם שבתוכה. כשכהניזם משתלט על המשטרה, אחרון האזרחים ובני הנוער מקבלים אור ירוק לתקוף כל אזרח ערבי. זה מה שקרה אתמול עם ריאד אבו הדובה בנתיבות. לכן אני קורא מכאן לראש הממשלה – כי אי-אפשר לפנות לשר המשטרה, כי הוא בעד הדברים האלה, הוא קורא לדברים האלה, הוא מעודד את הדברים האלה, הוא נותן רשת ביטחון לכל מי שפוגע באזרח ערבי – הדברים האלה צריכים להיפסק בנגב. זה לא רק נגד ריאד אבו הדובה בנתיבות; בביר הדאג' היו תקיפות שנאה בשבוע האחרון, כבוד היושב-ראש. מי שדיבר רבות על משילות – בעצמו – אין משילות. כשיש רעולי פנים ליד היישוב ביר הדאג' במדים של צבא, שעוצרים אנשים, רעולי פנים שמרביצים לאנשים, מרביצים לילדים, רעולי פנים שגם יורים בגמלים ובעדרים – וכשאתה פונה לצבא – מי היחידות האלה, מיהם רעולי הפנים – אף אחד לא עונה. כשאתה פונה למשטרה, למפקד המחוז, גם הם לא יודעים מי עשה את הדברים האלה. לכן, מה שקורה בביר הדאג', מה שקרה בנתיבות, מה שקורה בנגב מבחינת הפקרות ותקיפות שנאה, זה משהו שהשר והממשלה הזאת מובילים. אי-אפשר לדבר על משילות כשאין משילות במשטרה עצמה, כשרעולי פנים, עבריינים, פושעים, תוקפים אזרחים בביר הדאג' על בסיס שבועי. על ראש הממשלה להפסיק את המדיניות הזאת. לא יכול להיות שאזרחים, אזרחי המדינה, לא יכולים לנסוע בכבישים לקראת ביר הדאג' או מסביב לביר הדאג' או בנגב או בכל כביש אחר בנגב, כי יש כנופיות של רעולי פנים. אני מניח שרעולי הפנים האלה הם מכיתות הכוננות שהשר הכושל מתגאה בהן. אני אומר מכאן בצורה חד-משמעית גם לשר בן גביר: התופעה הזאת בנגב, שבה רעולי פנים יתקפו אזרחים ערבים בדואים בנגב – גם אנחנו כערבים בדואים בנגב, אזרחי המדינה, נדע להגן על עצמנו.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום 535 ימים למלחמה, ו-59 אחים ואחיות שלנו עדיין נמקים במרתפי הגיהינום. אני קוראת לממשלה: תחזירו את כולם הביתה – עכשיו. כל רגע שעובר מסכן את חייהם. אבל אי-אפשר בלי מה שקרה אתמול בערב: קרחנה, מסיבה. שר בכיר בממשלת ישראל הריבונית, שפועל רק על מנת להבטיח שציבור מסוים ימשיך לא לשרת, לא יתגייס, לא יישא בנטל – השר רוקד. שר השיכון, ששותף לביזת תקציב המדינה במיליארדים – רוקד; שר שמחזיק את הקואליציה בגרון, קובע את סדר-יום הממשלה – רוקד. וראש הממשלה הסחיט מתקפל פעם אחר פעם, כי הוא יודע ששרידות הממשלה מעל הכול. אז השר סוחט – ומייד מקבל. אתמול בערב – קרחנה, מסיבה. השר רוקד לכבוד פרויקט ההשתמטות הלאומי. רוקד באמת, בלי בושה, בקלות רגליים, לצלילי מילות השיר, הפסקול של הממשלה: "נמות ולא נתגייס" – כן, נמות. לא נשרת, נשרוף את הכול, העיקר שלא נתחלק בנטל. לא מדובר בטעות, לא במוזיקת רקע – פשוט רמיסה ברגל גסה של כבודם של כל חייל, כל חיילת, כל הורה שכול, כל אלמנה, כל יתום. מדובר בריקוד שפוגע בבטן הרכה של כולנו. הרי אם הייתה – אני שואלת, אם הייתה שירת נשים, נכון שהוא היה נמלט במהירות? ומה התגובה של השליט העליון? תגובה רפה, טכנית. ראש הממשלה בקול ענות חלושה ממלמל חצי משפט: טוב עשה שהביע צער; זהו – לא פיטר, לא גינה באמת, לא הציב גבול, כי מבחינתו כל עוד הקואליציה שורדת, אפשר לדרוך גם על צבא העם, מותר לבזות את המשרתים, את אלה שהקריבו ומקריבים את חייהם למען המדינה. העיקר עבורו הוא יציבות השלטון. אין קווים אדומים, אין כבוד, אין בושה – יש רק שרידות פוליטית. אז כששר בממשלה רוקד לצלילי "נמות ולא נתגייס", זה יותר מבושה, זה יותר מכשל לשון – זה רגע שחושף את קרקעית השפל המוסרי: ממשלה שנשלטת על ידי קומץ, ראש ממשלה חלש וסחיט שנשלט על ידי הכול חוץ מאשר על ידי ערכים. ואנחנו? אנחנו כפסע משפת התהום.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, אתמול השתתפתי בדיוני ועדת הכספים. הגעתי כדי לטפל בסעיף תקציבי המיועד לנוער בסיכון. תקשיב, אדוני היושב בראש – התקציב עבור נוער בסיכון הוא 3 מיליון שקלים. תגידו, אתם רציניים? איזו בדיחה. על פי הנתונים של משרד החינוך ישנם 11,000 נערים בסיכון. איני מתווכח עם נתון זה, למרות שיש עשרות רבות נוספים – כ-100,000, על פי ההערכה. 11,000 נערים בסיכון – 3 מיליון שקלים? איזה בושה. אם לא מטפלים בנערים האלה, אדוני היושב בראש, בתפקידי הקודם אני מקבל אותם נעצרים על ידי מחלק נוער, ובשלב השני – מאחורי סורג ובריח. כך אנחנו מאבדים אותם. לאחר שהעליתי את הנושא לדיון, סמנכ"ל הכספים של משרד החינוך ניאות להשלים את הסעיף התקציבי ל-6 מיליון שקלים, כפי שהיה בשנת הכספים 2024. אדוני, 6 מיליון שקלים לחלק ל-11,000 נערים, לחלק ל-12 חודשים – התוצאה: 45 שקלים ליום לטפל בנער בסיכון במדינת ישראל. ביקשתי להגדיל ל-10 מיליון, התשובה הייתה: נבדוק. נשתדל. איזו בושה – זו מדינת ישראל, כל חלקה טובה אתם הורסים. נציגי האוצר ביקשו לפרט – 28 מיליון שקלים עבור נוער נושר מהישיבות, 28 מיליון שקלים; 6 מיליון שקלים עבור סיורים ביד ושם למגזר החרדי. למה צריך להתאים סיורים ביד ושם למגזר החרדי? זו חובה של כל תלמיד במדינת ישראל לבקר שם ולהכיר את ההיסטוריה היהודית, אבל לשם קל לתת 6 מיליון. באופן תמוה, ללא מכרז הועברו 30 מיליון שקלים למתנ"סים עבור טיפול בנוער בסיכון. החברה למתנ"סים תחת אחריותו של השר ביטון; כל אחד מכם יכול להבין לאן מגיע הכסף, איך הוא מחולק, איך מטפלים בהם. 11,000 נערים בסיכון ממשפחות קשות יום, סוציו-אקונומי בדרך כלל נמוך, בדרך כלל; אם לא נעזור להם, נמצא אותם מאחורי סורג ובריח. אני לא מתכוון לרדת מהנושא הזה. אני אביא את כל הנוגעים בדבר אליי לוועדה לביקורת המדינה, שייתנו דין וחשבון לאן הולך הכסף. תודה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, הפילוסוף הצרפתי וולטר אמר פעם משפט מאוד מפורסם: אילו אלוהים לא היה קיים, היה צריך להמציאו. זו התחושה שלי לגבי הממשלה – אילו האשם לא היה קיים, היה צריך להמציאו. כל פעם הממשלה עסוקה בלמצוא את האשם או האחראי למחדל, כאשר בכל תחום, בכל תחום בשנתיים וחצי האלה, יש אחראים, יש אשמים. זה לא רק מלחמה, זה לא רק המצב כלפי האויבים, זה בכל נושא: הכלכלה, תאונות הדרכים, החברה הישראלית, חינוך, גיוס. בכל דבר כולם אשמים חוץ מהממשלה, שהיא בעצם אחראית לכל מה שקורה במדינה. זו ההתנהגות של הממשלה, זו ההתנהגות של מי שעומד בראשות הממשלה, וזאת התנהגות שלא מפתיעה אותי. במשך שנים, שנים, כאן בבית הזה מדברים על בנימין נתניהו, וכל הזמן, אפילו בצחוק, אומרים: אבל הוא ימצא תמיד מישהו שאחראי ואשם. מה אתם רוצים, הרי זה ביבי, הוא אלוף הספינים, הוא אלוף בלנקות את עצמו מכל אחריות. ואז הוא מוכר את זה לציבור – שהוא נשאר כל כך הרבה זמן ראש הממשלה בגלל שהוא מסוגל להעיף את האחריות מעצמו. אתם גאים בזה? תהיו גאים בזה. אני רק לא מבין, כאשר אומרים על נתניהו – אגב, חבריי מהאופוזיציה אומרים שהוא חלש וסחיט. לא, הוא לא חלש וסחיט. הוא חזק. הוא חזק, בגלל שאף אחד במפלגה שלו לא פוצה פה. אף אחד לא מסוגל להגיד לו: אדוני ראש הממשלה, אתה לא מבין לאן אתה מוביל את המדינה. אף אחד מהשרים שלו לא מסוגל להגיד לו: אדוני, תסתכל מה קורה בחברה הישראלית בהנהגתך ובהובלתך. שרים שב-2008, בקדימה, באו לאולמרט ואמרו לו: אתה לא מסוגל להמשיך לכהן כראש הממשלה בגלל שנפתחה חקירה נגדך – היום חלקם מכהנים כשרים בליכוד, ולא פוצים את הפה. אז הוא לא חלש, הוא חזק. והוא לא סחיט, הוא פשוט מסוכן. הוא מסוכן לביטחון ישראל בקבלת ההחלטות שלו, בהתנהגות שלו. הוא פשוט מסוכן. והוא מפחד מוועדת חקירה ממלכתית שתחקור את כל הסכנה שלו למדינה, לביטחונה של מדינת ישראל, שנים אחורה. את זה צריך לחקור. ואם אנחנו לא נחקור את זה, אם אנחנו לא נקים ועדת חקירה ממלכתית, הסכנה הזאת למדינה תמשיך להיות. אז אל תגידו שאתם מובלים עם ראש הממשלה. אתם השרים – ואני פונה בעיקר לשרי הליכוד – אתם אלה שאחראים, יחד עם ראש הממשלה, לכל מה שקורה במדינה, ולא תוכלו להתנקות ולהילחם על המקום אחריו כאילו שאתם לא אחראים לדבר הזה. זאת האחריות שלכם. זאת האחריות של כל שר שיושב היום ולא פוצה את הפה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן. אני נועל את רשימת הדוברים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. לפני כמה שבועות או כמה חודשים ראיתי בטלוויזיה איזשהו תחקיר על מוקד חרמות שנפתח, מוקד שהיה אמור לתת מענה גם להורים וגם לילדים שעושים עליהם חרם. בתחקיר הזה הראו שלא מוקד ולא נעליים, מה שנקרא. אף אחד לא עונה, ואם עונה, מפנה לרווחה. זאת אומרת – שום דבר. מפנים אותם ליועצת בבית הספר, כאילו שהם לא יודעים, כולם יודעים שאפשר לפנות. היה אמור להיות שם משהו אחר. ולמה אני מספרת את זה עכשיו? זה תסכל אותי אז, אבל נזכרתי בזה גם עכשיו כי הושקעו בזה מיליונים וכלום לא יצא מזה. ועכשיו אני רואה שגם בתקציב הזה מפנים מיליונים למוקד לפניות הציבור בראשות אבי מעוז. ולדימיר, אתה בטח תוכל להגיד לנו אפילו כמה מיליונים בדיוק הולכים להשקיע בזה, נכון?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אצל אבי מעוז? יש להם עתודה ל-50 מיליון שקל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

לא. כמה מתוך זה הולך להיות מושקע על מוקד לפניות ציבור ברשות לזהות יהודית – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מיליון שקל.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

על מה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

על כלום.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כאילו, מה המוקד הזה אמור לתת? על איזה שאלות הוא אמור לענות? כאילו אנחנו זורקים מיליון שקלים. אתם יודעים מה אפשר לעשות עם מיליון שקלים? בכמה דברים באמת אקוטיים אפשר לטפל? פשוט, הלב שלי נשבר. זה כבר לא כעס, זה שברון לב מכספים שנזרקים, שאמורים ללכת למקומות סופר-חשובים, לפערים בבריאות, לפערים ברווחה, לנוער בסיכון, שמיקי הרגע דיבר עליו, לילדים שבאמת סובלים ממצוקת רעב, לדיור הציבורי. ובמקום זה אנחנו משקיעים את הכסף הזה בכל מיני מוקדים על גבי מוקדים שאין מאחוריהם כלום. אבל הינה, אני אומרת כאן, לא מתוך רוע אלא מתוך תחושת אחריות: אני על המוקד הזה אשב; באמת, אני רוצה לדעת, בעיניים, כמה אנשים עובדים במוקד הזה, איזה שירות נותן המוקד הזה, איפה הוא יושב, מה שעות הטלפונים, לאן זה מגיע ולאן הכסף הולך. התקציב הזה הוא כל כך מתסכל, הוא כל כך קשה, הוא כל כך עצוב, שאין בכלל מילים. והינה אני רואה, מולי יושבים אנשים שהגיעו לכנסת ויש לי הרגשה שחלקם אולי כבר מתקרבים לגיל השלישי. אז אני רוצה לספר לכם שלפחות בכנסת הקודמת – שהשארנו עודף של 10 מיליארד – התוכנית שלנו הייתה להגדיל את הקצבה של הגיל השלישי, וכבר הייתה תוכנית מסודרת. כי צריך. כי אתם לא צריכים לעשות בחירות. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול בסביבות השעה 22:00 פורסם הסרטון של השר גולדקנופ רוקד לצלילי השיר הנודע "נמות ולא נתגייס", ונרשמה איזושהי התרגשות בקואליציה. ראיתי ששר האוצר צייץ ושר אחר גינה, ובטח עוד חברי כנסת התבטאו. ואני, אני לא התרגשתי, כי אני בטוח שבקואליציה מכירים את השר הזה. זה אותו שר שלא מכיר איפה מטולה. וזה אותו שר שאמר בעיצומה של מלחמה: מה רע פה? וזה אותו שר שרק בשבוע שעבר הודה בקולו שהוא גנב את הדירות של הציבור הכללי לטובת הציבור החרדי בבית שמש. אגב, אנחנו הכרנו את האירוע מהגרלה שנערכה בספטמבר 2024 בכל רחבי הארץ, ובאופן מפתיע או לא מפתיע 46% מהדירות הלכו לבית שמש. ועכשיו אנחנו יודעים מדוע. אבל אתם יודעים למה עוד אני לא התרגשתי? כי אתמול, בדיוק בסביבות 22:00, סיימנו ישיבה של ועדת הכספים על תקציב משרד החינוך שנמשכה כמעט 13 שעות. לא היו שם חברי הכנסת של הליכוד, הם באו רק להצביע, באופן לא מפתיע, כי חינוך ילדינו לא מעניין אותם. אבל בישיבת ועדת הכספים על תקציב משרד החינוך אנחנו ראינו כיצד אתם משלמים לגולדקנופ כסף. אתם משמנים אותו, את כל מערך ההשתמטות שלו – ועוד כסף ועוד כסף, 1.3 מיליארד שקל לישיבות ו-28 מיליון שקל למניעת הנשירה מהישיבות, ועוד מינהלת לזהות יהודית בשמונה משרדים. מיליארדי שקלים אתם משלמים לו, לשר שהוא לא חלק מהעם הזה. הוא לא חלק מהאתוס של העם הזה. הוא לא חלק מאיתנו, אבל הוא חלק מהקואליציה שלכם, ולכן אתם לא תפטרו אותו. ולכן ראש הממשלה, אתמול, אחרי פרסום הסרטון, הוא כמעט חיבק אותו, הוא חיבק אותו. כי אתם מקדשים את ההשתמטות למען שימור הקואליציה, ואתם צריכים היום להתבייש, להסתכל בעיניים של אנשי המילואים, עשרות ומאות אנשי מילואים שמקבלים עכשיו צו רביעי, ואתם פשוט יורקים להם בפנים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-בראש, עמיתיי חברי הכנסת, אפשר לתת כל מיני שמות לריקודים אצל גולדקנופ, אפשר לתת כל מיני שמות לריקודים אצל סורוצקין. יש ריקודי הורה, יש ריקודים חסידיים, יש סמבה, יש צעד תימני, אבל מה שאנחנו רואים בחתונה אחרי חתונה בציבור המשתמט זה ריקוד על הדם. זה ריקוד על הדם. אין הגדרה יותר טובה למי שבחתונות רוקדים על "שלטון הכופרים", "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים" – כששכנינו, משפחותינו, כולם, אבל גם ובעיקר מבחינת מסוימות בני הציונות הדתית, שופכים את דמם כדי שאנחנו נחיה. ומה עושה סמוטריץ'? ומה עושה אופיר סופר? ומה עושה משה סולומון? שופכים עליהם דמים. הפעם הדמים הם כסף. כן, גם כסף זה דמים. אבל כסף שגורם לכך שתהיה אפליה בין דם לדם הוא דמים תרתי משמע. מה אתם חושבים, בתקציב שסמוטריץ' מארגן לנו כאן בלילה הזה, שהעברנו בוועדת הכספים, את מי אנחנו מממנים? את אותם מוסדות חינוך ששם מחנכים לא לשרת, ששם מחנכים ל"ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים". זה לא קורה בגיל 18, זה קורה מגיל 10 ו-12 ו-14 ו-16. וסמוטריץ' ממשיך לשלם להם. והציונות הדתית, המפלגה הגזלנית הזאת שלקחה מאיתנו את השם של התנועה היפה, היא מממנת את זה. היא מממנת את זה שהילדים שלנו יעשו 200, 300, 200 ימים, כמו רבים מבני הציונות הדתית, כמו רבים אחרים בעם הזה. אבל הם יממנו את הריקודים על הדם. סורוצקין וגולדקנופ זה רק דוגמה אחת לאיך הם רוקדים על הדם, הדם שלנו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד כאן ואני רוצה לשאול שאלה, ואני מאמין שכל אזרח במדינה שואל את השאלה הזאת: בזה, בחוק הזה יש לכם זמן להתעסק? בפיטורי היועצת המשפטית יש לכם זמן להתעסק? בפיטורי ראש השב"כ יש לכם זמן להתעסק? האם הדבר החשוב ביותר שאנחנו צריכים להתעסק בו – חברת הכנסת גוטליב – האם אנחנו – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

סליחה, ירון, סליחה. כי לחבר הכנסת לוי אני מאוד אוהבת להקשיב, ולכן ביקשתי ממנו סליחה.

היו"ר ארז מלול:

איזה פריבילגיה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא קשור. הוא אומר דברים שאני רוצה לשמוע.

ירון לוי (יש עתיד):

האם יש אחד בבית שחושב שאזרח או אזרחית שרואים כאן את כל הכותרות בערוצים השונים לא תוהים לרגע למה חוק הגיוס לא מדובר? כי הם גורמים לכך שהחוק לא ידובר. אנחנו במלחמה, עדיין במלחמה, למעלה מ-13,000 פצועים בגוף ובנפש. צריך לדאוג לחוק גיוס, אבל כל הכותרות מוכיחות שהממשלה לא מתעסקת בדברים שחשובים באמת. ולא סתם, לא סתם הם לא מתעסקים – הם יודעים שהחיילים שנשלחו להם צווים, צווי גיוס, סבב רביעי, הם יגיעו, כי הם ציונים, הם ערכיים, הם מאמינים במדינת ישראל גם אם הם לא מאמינים בממשלה. הם יודעים שאין ברירה וחייבים להילחם על המדינה הזאת. אבל צריך לדבר על ציבור שלא מתגייס, ואף אחד לא מדבר על זה כי אתם מעסיקים אותנו ביועצת המשפטית. האם זה לא יכול לחכות? אתם גורמים לנו להתעסק במה שאנחנו לא צריכים להתעסק בו, להתעסק בכול כדי שלא נדבר על המחירים בסופר. אפרופו הסרטון של ראש הממשלה לפני כמה שנים, עם החמוצים – אם הוא היה רואה את המחירים של מלפפון חמוץ, הפנים שלו באמת היו נחמצות. טלי, מלפפון חמוץ – מבצע שלושה ב-20 ירד לשניים ב-20. מה עם העוף? מה עם אורז? אנחנו לא מדברים על זה. על מה אנחנו מדברים? על היועצת המשפטית. חזרנו ל-6 באוקטובר, לצערי אני אומר את זה. יש לנו כל כך הרבה במשותף וכל כך הרבה דברים שאנחנו צריכים להסכים עליהם – שכל אזרח ואזרחית שמלאו להם גיל 18 צריכים לשרת בצבא, אין פטור גורף לכולם, לא צריך לדבר על יעדי גיוס, צריך לדבר על יעדים של תלמידי חכמים. ואני אומר לכם, אני לא נגד עולם התורה. צריך ללמוד תורה, חובה ללמוד תורה במדינת ישראל, אבל חובה גם לשרת את המדינה בצבא, כי לכולנו זכויות ולכולנו חובות. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, תספרי לנו גם מה שלומך? הכול בסדר?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ברוך השם. עוד לא הספקתי להגיד הגומל.

היו"ר ארז מלול:

תגידי, בעזרת השם. סומך עלייך שתגידי.

קריאה:

מה קרה?

היו"ר ארז מלול:

היא עברה תאונת דרכים. התפללנו לשלומך.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הבוקר שמעתי אצל בועז גולן על זה שבבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה שבירושלים אחד המיצגים האומנותיים היה מיצג נגד ראש הממשלה: סוג של פח זבל זרוק על הרצפה עם המילה שקרן. במאמר מוסגר אני רוצה לומר שלימדתי בבית הספר הזה בצעירותי, כשהייתי בשמאל.

רם בן ברק (יש עתיד):

בת כמה את היום?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

היום אני צעירה בת 54.

רם בן ברק (יש עתיד):

צעירה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

כששואלים אותי הרבה פעמים מה היה המעבר שלי מהשמאל לימין – חלק גדול מהמעבר הזה הייתה שנת הלימוד הזאת בתיכון ליד"ה. זה היה בשנה של רצח רבין. אני הייתי בהפגנה, אני הייתי בכיכר, אני שרתי את שירי המחאה ואת שירי השלום בקהל המאוד-אופטימי שהיה שם. וכשהגעתי לתיכון הזה התחלתי לשים לב שמתקיימת שם הסתה בלתי נתפסת כנגד ציבור חובשי הכיפות. והייתי אז שמאלנית, ומתוך מקום שבתי השמאלני הרגשתי שמשהו פה לא בסדר. משהו פה לא בסדר. ואני זוכרת שהיו שם שתי מורות שבאו לעשות איזושהי הכנה לחגים, והן היו עם מטפחת. הן ניסו לשכנע את הסגל, ובאיזשהו שלב, כשהן לא הצליחו לשכנע את הסגל בתיכון הזה איכשהו לציין את חגי תשרי – או אני לא זוכרת איזה חגים זה היה – אחת מהן אמרה: תדמיינו שאנחנו מדברות על בודהיזם. עד כדי כך האוריינטציה האנטי-יהודית בתיכון הזה. והאוריינטציה האנטי-ציונית בתיכון הזה הייתה כל כך חזקה שזה באמת היה ה-shift שלי. יושב כאן לצידנו שר החינוך יואב קיש, שההתמודדות שלו עם הסיפור הזה, עם מה שקורה במערכת החינוך, היא קודם כול הירואית וחשובה. וטוב שאתה שם, אדוני שר החינוך, וטוב שאתה עושה את העבודה הזאת. אבל גם אתה יודע, כמוני, שמדובר במלאכה מרובה וקשה. אנחנו יודעים שיש בתוך מערכת החינוך מערכת חינוך אלטרנטיבית, שבה – כמו שראינו בתיכון בתל אביב וכמו שאנחנו רואים הבוקר בליד"ה – מורים ומנהלים מרשים לעצמם לפעול בניגוד לחוק המפורש, לחוק החינוך. והם עושים את זה בערמומיות, והם עושים את זה בהסתר, והם עושים את זה על חשבון התלמידים, שהרבה פעמים מרגישים שלא בנוח כי הם באים מבתים עם אוריינטציה או אידיאולוגיה אחרת. זה מצטרף למהפכה של הדיפ-סטייט בכל התחומים, בתקשורת, במשפט. רק שלא מדברים על מה שקורה בחינוך, על מה שאי-אפשר לעקוב אחריו, על מה שמתרחש במחשכים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

ואני פה כדי לומר: גם הסיפור הזה חייב להיות בלב העשייה שלנו כממשלה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת אורית פרקש הכהן – אינה נוכחת; חבר הכנסת משה סולומון – אינו נוכח. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, ברוכים הבאים לכנסת ישראל, לשבוע תקציב הביזה של אזרחי ישראל. ואם זה לא מספיק, יש לנו השבוע כל כך הרבה סקנדלים לדבר עליהם – אם זה התקציב הבזוי הזה, אם זה הוועדה למינוי שופטים, שתגיע בהמשך השבוע, אם זה פיטורי ראש השב"כ, פיטורי היועמ"שית, וזה אחרי שהזזנו את הרמטכ"ל. יש לנו את קטרגייט על הראש, ועכשיו יש לנו פרשה חדשה, חקירות של השר בן גביר. כל הדברים האלה שאנחנו מדברים עליהם. ובעצם מה אני רואה עכשיו, מה פורסם בתקשורת? שבשבוע האחרון – תקשיבו טוב – בשבוע האחרון, הסיקור של החטופים בתקשורת ירד ב-76%. ככה פורסם בחדר המלחמה – לדעתי זה פרסום של יפעת, אם אינני טועה. ב-18 בחודש היו 1,019 אזכורים של החטופים; ב-22 בחודש ירדנו ל-244. אני שואלת, האם זה מקרי שאין שיח על החטופים? אני חושבת שזה לא מקרי. ככה עושים הנדסת תודעה במדינת ישראל; ככה מסיטים את השיח הציבורי ממה שאנחנו צריכים לדבר עליו, שזה קודם כול השבת החטופים הביתה, 59 אחים ואחיות שלנו שעדיין שם, 535 ימים, ומעבירים את השיח לדברים אחרים. שמתי לב שלהקת המעודדות, בכל הקואליציה אבל בעיקר בליכוד, משתמשת בשבוע האחרון הרבה הרבה, הרבה הרבה, במילה "דיפ-סטייט". אז כשאומרים את המילה "דיפ-סטייט" ומצייצים את זה ומתראיינים על זה ואומרים את זה, מנחילים את הדבר הזה בתוך הנדסת התודעה ומפסיקים לדבר על מה שחשוב באמת, שהוא החטופים שלנו. אבל האמת היא שתכננתי לדבר פה גם על הפרשייה החדשה, אבל לא הראשונה, של שר השיכון, הלוא הוא השר גולדקנופ, שכל פעם יש לנו את פניני הלשון שלו והיציאות החדשות. מול כל הטירוף שקורה במדינה אנחנו שומעים שהוא מקפץ, מרקד, מפזז, מזמר לצלילי הלהיט החדש, "נמות ולא נתגייס", ו"בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים". ואני שואלת, האם זה מה שאנחנו רוצים לחנך את החבר'ה שם ביציע, שכנראה יתגייסו וישרתו את המדינה וייתנו מעצמם, כמו שהבת שלי כרגע נמצאת בצבא, או שהם יתנערו בחוק השתמטות המוני שהממשלה הזאת מקדמת? והשר גולדקנופ, היו לו כבר כמה אמירות בעבר. אני רק רוצה להזכיר שהוא סיפר לנו בזמן המלחמה: מה רע פה? והוא שכח שמטולה בכלל פונתה. הוא לא זכר איפה היא יושבת על המפה. ואדם כזה, שאפילו גדנ"ע לא עשה, אמר שיותר קשה להיות תלמיד בישיבה מאשר לוחם בחזית. בושה וחרפה. בושה וחרפה. אני רוצה להזכיר לכולנו את הלוחמים הקדושים והנפלאים והנהדרים שלנו, שבזכותם כולנו עומדים פה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, יש לנו היום 59 חטופים שיושבים בעזה. למעלה מ-20 מהם בוודאות בחיים. הם חיילים, חיילי צבא הגנה לישראל. הם אזרחים ואזרחיות שנמצאים בעזה ונותנים אמון בממשלת ישראל שתעשה הכול בשביל להחזיר אותם. ואני שואל אתכם: האם באמת עושים הכול בשביל להחזיר אותם, או שיש כוונות אחרות לממשלה הזאת? אני פונה מפה לממשלה ואני אומר לה: יש בינינו הרבה חילוקי דעות, אבל אני מקווה שאין חילוקי דעות על זה שחייבים להחזיר את כולם. יש עכשיו, לפי התקשורת, אני לא יודע את זה מאמצעי אחר – לפי התקשורת יש עסקה מצרית על הפרק, הפסקת אש של מספר שבועות, למול שחרור של חמישה חיים. אני לא רואה שמישהו מהצד הישראלי אומר: אנחנו מוכנים לדון בזה. חמישה אנשים חיים, חיילים – יכולים להחזיר אותם הביתה. אתם לא רוצים להרים את הכפפה? לא שווה לעצור את המלחמה בשביל חמישה אנשים חיים ולהמשיך אותה אחרי זה? אני קורא גם למפלגת ש"ס – אתם אומרים שצריך לעשות עסקאות, תשמיעו את עמדתכם. תבואו ותגידו לנתניהו: אתה יודע מה, יש תקציב מחר, ואנחנו שוקלים אם להצביע על התקציב; תראה לנו שאתה עושה פעולות בשביל להחזיר את החטופים. חיילים ישראלים יושבים קשורים בשלשלאות במנהרות החמאס. אנחנו צריכים להחזיר אותם. אנחנו יכולים לנצח את החמאס גם במועד יותר מאוחר, ואנחנו ננצח אותו ואנחנו נשמיד אותו. אבל אם יש אפשרות להחזיר את החטופים, תלכו על זה. היום זה החייל שנמצא במנהרה, ומחר זה יכול להיות חייל שצריך להילחם בעזה. אם החיילים יאבדו אמון במדינה, הם לא יהיו חיילים. לכן אני פונה גם לממשלה וגם לחבריי בקואליציה: תפעילו את הכוח הפוליטי שלכם. אני מתחנן בפניכם, תפעילו את הכוח ותביאו לעסקה. אסור לנו לתת לאנשים האלה להישאר ולו דקה אחת נוספת, במנהרות. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו – אינה נוכחת; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת; חבר הכנסת איימן עודה – אינו נוכח; חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר – אינה נוכחת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה. רם, שאפו שדיברת נאום שלם על החזרת חטופים, בלי כל מיני הסתות. אתה יודע מה? מצדיע לך. מגיע לך. אסור לשכוח אותם.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

נכון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מזכירים לעצמנו, לכל העולם, שהיום 535 ימים מאז 7 באוקטובר, ואותם 59 חטופים טרם הוחזרו הביתה. צריכים לעשות הכול כדי להחזיר אותם. זה כואב וממלא את נפשנו וראשנו, קשה לחשוב על משהו אחר. אבל אשתף אתכם שאמש פניתי במכתב דחוף, שאליו הצטרפו חברי הכנסת מיכאל ביטון, אלון שוסטר ועודד פורר. המכתב הוא לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופ בדרישה לעצור את הצעת רמ"י להעניק הנחות מפליגות של עד 90% ברכישת קרקעות ליוצאי צבא בני מיעוטים בלבד. ההצעה הזו סותרת את הצהרת ראש הממשלה, שהבטיח הנחות משמעותיות לאנשי מילואים ולמי ששירת שירות צבאי משמעותי כלוחם, קצין או תומך לחימה. המאבק הזה לא היה לחינם. בעקבות הלחץ שהפעלנו, לצד גורמים מהקואליציה והקריאה של עמותות שפועלות בנושא, כמו לב בגליל, ההצעה המסוכנת הזאת התבטלה וירדה מסדר-היום. הקריאה של כולנו ברורה: אין מקום לאפליה בין חיילים ואנשי מילואים שמוסרים את חייהם למען המדינה. כל חייל ששירת שירות משמעותי צריך להיות זכאי לאותן הטבות, בלי הבדל דת, גזע ומין. שמעתי אתמול גם את דבריו של השר שיקלי על השר הרקדן גולדקנופ, שגינה את המדיניות המפלה שלו לטובת הציבור החרדי ואת ההתנהגות הביזיונית שלו אמש, כשהוא בלי בושה רוקד ושר לצלילי "בלשכותיהם אין אנו מתייצבים". אני רוצה לשאול את השר שיקלי, שמדבר גבוהה-גבוהה על ציונות ונגד סרבנות: איך אתם בליכוד יושבים בממשלה אחת עם מישהו אנטי-ציוני כמו יצחק גולדקנופ? גולדקנופ, שלא הגיע לישיבה אצל ראש הממשלה בנושא ההטבות לאנשי המילואים, שלא מיישם את ההבטחות שהממשלה נתנה לאנשי המילואים, ובמקום זה הולך לרקוד עם אנשים שקוראים "נמות ולא נתגייס". מצד אחד, שיקלי וח"כים נוספים בליכוד מגנים את גולדקנופ, אבל באותה נשימה הם מתעלמים מכך שהממשלה שלהם מעבירה תקציב ביזה, מחלקת מיליארדים בכספים קואליציוניים לחרדים וממשיכה לקדם את ההשתמטות על חשבון הציבור העובד. שיקלי, נתניהו, דן אילוז, כל מקהלת המגנים, הגיע הזמן שתבחרו צד: אתם או עם הלוחמים, לוחמי צה"ל ואנשי המילואים, או שאתם רוקדים יחד עם המשתמטים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המדינה כולה סערה בעקבות הסרטון שפורסם אתמול של השר גולדקנופ רוקד בחתונה. ובאמת, למי שלא מכיר את השר, את חסידות גור, את החברה החרדית, הדבר הזה היה הפתעה. קודם כול, את השיר "בשלטון הכופרים" שרים כדחקה, כצחוק, בציונות הדתית, כבר 40 שנה לפחות, בתור בדיחה על מה ששרים נטורי קרתא. צריך לומר, זה לא שיר מיינסטרים כמו שהוא הפך להיות בחודשים האחרונים, זה תמיד היה ההמנון – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

חברה קיצונית – – –

משה טור פז (יש עתיד):

תודה, טלי. זה ההמנון של נטורי קרתא.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, נכון.

משה טור פז (יש עתיד):

זה שבחודשים האחרונים הוא הפך להיות דחקה, לא של הציונות הדתית על החרדים, אלא שבתוך החרדים שרים אותו – אפשר לראות את זה כהידרדרות הדורות. אבל אני את השר גולדקנופ מכיר כבר לא מעט שנים, למעשה 12 שנה, ולפני שנתיים, בעיצומה של ההפיכה המשטרית, באתי לפגוש אותו. ישבנו וניהלנו שיחה, השיחה עסקה בהפיכה המשטרית מצידי, אבל דיברנו גם על הגיוס, כי למרות שאנחנו מדברים על יותר מחצי שנה לפני המלחמה, אני חושב כבר הרבה מאוד שנים שהאתגר של החזקת מדינת ישראל בכלל וצה"ל בפרט בלי החרדים הוא אתגר מספר אחת של מדינת ישראל. התובנה הזאת השתרשה אצלי כשהפכתי להיות אחראי על החרדים – בכלל על החינוך בירושלים, ובתוכו כמעט 40% תלמידים חרדים, שהם כ-30% מהחרדים בישראל. ישבתי עם גולדקנופ לפני שנתיים ואמרתי לו: תקשיב, בוא לא נדבר על כל החרדים, לא נדבר עליך; בוא נדבר על חסידות גור. חסידות גור, למי שלא יודע, מונה מבחינת גודל כ-12,000 משפחות, ומבחינת מצביעים זה ממש מנדט. יש במדינת ישראל מנדט של מצביעי גור. כשאתה מסתכל על זה, בחורים שגומרים כיתה י"ב – אם הציבור החרדי כולו שולח 14,000 בחורים בסוף כיתה י"ב, שסיימו באוגוסט האחרון בגיל 18, והם חייבי גיוס, אצלם זה ישיבה גבוהה, חסידות גור זה למעלה מ-1,200 מתוכם. אמרתי לגולדקנופ לפני שנתיים, ואני אומר לו גם עכשיו: 1,200 בחורים רק חסידות גור, עזוב את כל שאר החרדים, ונגיד שכמו בשאר החברה, שליש מהם כשירים לקרבי, שליש, אחד משלושה, זה הממוצע הישראלי – זה אומר שמתוך שנתון של 1,200, יש לנו 400; 400, למי שמכיר, זה גדוד. היות שאנחנו לא עוסקים רק בשנתון אחד אלא בכל שנה, לו היה גדוד אחד מחסידי גור מתגייס והשאר לא, היינו עם גדוד נוסף בצה"ל. תכפילו את זה נגיד בארבעה שנתונים, זו חטיבה. יכולה להיות במדינת ישראל, משליש מחסידות גור – שליש, לא כולם – חטיבה צה"לית שלמה כשירה, לוחמת; חטיבה, למי שלא יודע, משחררת 12 חטיבות מילואים. זה אומר שיכולנו לשחרר כרבע מהמילואים החוצה. מה הדבר הזה אומר? חברים יקרים, אל תסתכלו על גולדקנופ, אל תסתכלו על החברה החרדית; חסידות גור, זה אתם, זה עליכם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי – אינו נוכח. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זה כל כך מפתה להתייחס למיני מלחמת האזרחים שבנימין נתניהו מוביל אותנו אליה. זה כל כך מפתה, וגם כל כך חשוב, לצאת לרחובות ולהילחם נגד הסיכול הממוקד שנתניהו עושה בכיכר העיר לראש השב"כ; שלא תטעו, נכון וראוי שהוא יוזז מתפקידו בשל אחריותו לטבח, אבל בטח שלא כחלק מקמפיין של האחראי המרכזי לטבח, רק כדי שהוא יוכל לברוח מהאחריות שלו. גם ניסיון החיסול של היועמ"שית וקמפיין השטנה העברייני הזה שנגדה, והחזרת ההפיכה המשטרית על כל חוקיה בשעת מלחמה – אתם יודעים, נאום הדיפ-סטייט של נתניהו, שנראה שלרגע הוא התבלבל וחשב שהוא נשיא ארצות הברית בנג'מין ניתאי. כל יום הוא מטריף את הציבור הישראלי בהקצנה חדשה, בהסתה חדשה, ברעל חדש. הוא רוצה את הזעם ברחובות, הוא ניזון מזה. וחשוב, חבריי לאופוזיציה, שכולנו לא ניפול למלכודת שלו, זה הרי בסך הכול מסך עשן. הדבר היחיד שמעניין אותו זה לשרוד עוד יום בשלטון ועוד יום ללא לקיחת אחריות על המדיניות שלו, שלמעט החמאס הייתה הגורם הגדול ביותר לטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה. כל יום הוא מוסיף עוד קיסם למדורה, וכל יום הוא יבעיר עוד אסם, יחסל עוד שומר סף, העיקר שלא יעסקו במה שחשוב לו באמת, שרידותו הפוליטית. ואנחנו לא ניתן לו את העונג הזה. כן נילחם נגד חיסול מדינת ישראל הדמוקרטית. כן, אנחנו נילחם נגד הקמת ביביסטאן, המממנת של חמאסטאן, אבל יותר גרוע מכך, אנחנו פשוט לא נאפשר לו רגע אחד של מנוחה פוליטית. נתניהו הרס כל חלקה טובה בישראליות, בישראל, בקהילה שלנו. לנשיא ארצות הברית אכפת מאזרחי מדינת ישראל יותר מאשר לראש ממשלת ישראל, וזה כבר אומר הכול. לביבי אכפת רק מנתניהו, ושכולנו נמות או שנירקב במנהרות או ניפול בקרב. דמעות התנין שלו כבר לא עובדות על אף אחד. נתניהו בגד בערכי הליכוד, בגד בערכי המחנה הלאומי, בגד בערכי הציונות, בגד בערכי מדינת ישראל ומכר אותנו עבור קואליציית משתמטים וגונבי הקופה הציבורית. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, יש לנו, לעם היהודי, קטע לא פתור עם ריבונות על הארץ הזאת. תראו מה עברנו: אברהם היה צריך ללכת מארצו, מהמולדת שלו, לעזוב את בית אביו ולחצות את הנהר הגדול כדי להגיע הנה. ואז מצרים, ועבדות, ו-40 שנות נדודים במדבר כדי לחזור לכאן. ופה הקמנו ממלכה, אבל איבדנו אותה. איבדנו אותה בגלל מנהיגות רעה. נבוכדנצר לא היה יכול אם היינו מאוחדים, אבל אנחנו כבר היינו מפוצלים ומסוכסכים והחורבן היה בלתי נמנע. הייתה לנו ריבונות ובזבזנו אותה על מדיניות אטומה ואכזרית של שוטים ועקרבים. הוגלינו, ולמרות הכול חזרנו. ושוב הגענו לריבונות. ושוב קיבלנו הנהגה מושחתת, שבמקום לראות את העם, הייתה מרוכזת בעצמה ובהעמקת המחלוקות בינינו. ולכן, זה לא ייאמן, שוב בזבזנו את הריבונות וזימנו לעצמנו חורבן וגלות. וכנגד כל הסיכויים, כנגד כל השונאים והמשמידים, שוב שרדנו וחזרנו, והקמנו בית, ונלחמנו והשגנו עצמאות. זאת ההיסטוריה שלנו. וכמו שחזרנו לארץ הקודש, שוב חזרנו על אותן טעויות. זה בלתי נתפס. שוב הרימו ראש כל המושחתים המרוכזים בעצמם, שורפי האסמים, אלו ששנאתם אומנותם. הממשלה הזאת מנסה לגרור אותנו, את כולנו, אל חורבן הבית השלישי, איך אנחנו לא רואים את זה? אבל אולי, אולי מה שיש כאן זה לא גזרת גורל, אלא הזדמנות ללמוד ולתקן. אני עוברת בימים האלו מהפגנה להפגנה, כבר תקופה ארוכה, ואני רואה אנשים פטריוטים ששוטפים את הרחובות, שלא מוכנים לוותר. ואנחנו רבים מספור. וכמה שעכשיו שחור ומדאיג, אני רואה את האנשים המודאגים ברחובות, וברור לי גם בדיעבד שנוכל להסתכל אחורה על התקופה הזאת, על התקופה הקשה הזאת, ולומר שבמקום לתת לממשלה הרעה הזאת למוטט את קירות הבית המשותף שלנו, העם הזה הראה לה את הדרך החוצה. הלוואי שנוכל לומר: הייתה זו שעתם היפה ביותר של הישראלים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי – מוותר. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, (אומר בערבית ומתרגם:) אני רוצה לדבר על סעיד חסנין, זה העיתונאי העצור עד תום ההליכים. אחד הסעיפים החמורים נגדו הוא מגע עם סוכן זר כי הוא התראיין לתחנת אל-אקצא. מגע עם סוכן זר בגלל ריאיון. עכשיו אני רוצה לספר על עיתונאי מדהים, איתי אנגל, שביקר בסוריה לפני כמה שבועות. הוא נכנס לבסיסים איראניים, כדבריו, ונפגש עם אנשים שישראל יכולה לתאר אותם כגורמים עוינים, במדינה המוגדרת כמדינת אויב. מה אמרו כל מי שהגיבו על הביקור והדיווח של איתי אנגל? איזה עיתונאי מוכשר הוא. איזה עבודה עיתונאית. מאות אלפי לייקים. לסעיד לא קוראים איתי, ולאיתי לא קוראים סעיד, ולכן הוא עצור עד תום ההליכים. יכול להיות שיש ערך מוסף לרדיפה של סעיד, שזאת קבוצת בני סח'נין. הוא היה הכרוז. והוא עצור עד תום ההליכים. למה הוא לא משתחרר? אני מכיר אנשים שמקבלים כסף ממדינות שחצי מכם מגדירים אותן בהגדרה אחרת, והם מסתובבים חופשי. פלדשטיין מסתובב חופשי.

טלי גוטליב (הליכוד):

מצוין. מצוין, סוף-סוף השתחרר. ברוך השם.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי גוטליב.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

ולכן יש איפה ואיפה, יש מוסר כפול. גם מערכת המשפט נפלה מזמן. מזמן נפלה. מערכת המשפט היא מערכת מפלה כלפי האזרחים הערבים. אגב, יש מחקר על זה, מחקר של פרופ' אריה רטנר. לא רק המשטרה, גם הפרקליטות, שאישרה מעצרים המוניים בתחילה, מייד אחרי 7 באוקטובר. אבל עכשיו, למה הוא לא משתחרר? למה הוא לא משתחרר?

טלי גוטליב (הליכוד):

נעצרו מחבלים – – – מחבלים – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לכן הקריאה שלנו, של כולנו, היא שצריך לשחרר את סעיד חסנין.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי, די. אני אתחיל עם הקריאות.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הקריאה הזאת צריכה להדהד, כי המעצר הזה הוא מעצר נקמני, אכזר, בלתי צודק. והצדק חייב לצאת לאור. וישוחרר סעיד – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

עבר הזמן.

היו"ר ארז מלול:

טלי, אני רואה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אני מבינה שוועדת חקירה אתם לא רוצים, אבל השר הכהניסט, שר המשטרה, רוצה כבר להקים ועדת בדיקה, ועדת בדיקה ממשלתית שתחקור את ניסיון ההפיכה של רונן בר. כן, זה המצב שאליו הגענו. הפירומן והגזען, ממשיך דרכו של כהנא, שקיבל אליו את הצעצוע הנחשק ביותר, את המשטרה, בזכות הרסניותו של ראש הממשלה נתניהו, מתכוון ויוצא במסע הרס מטורף וחורבן נגד ראש השב"כ. זה העולם שבו אתם חיים. זה העולם שאותו אתם מקדמים בהשקפת העולם שלכם. כשאני אמרתי, לפני הבחירות האחרונות, שכבר אין הבדל בין הליכוד לבין בן גביר וכהנא אנשים הזדעזעו, הרימו גבה – איך את מדברת? והינה לכם, הינה לכם עכשיו הדוגמה, בדיוק מה שקורה. אגב, זה בדיוק אותו מבצע תודעה. מזכיר לכם מבצע תודעה אחד שבו ראש הממשלה, נתניהו, הפך אותנו, את הצד הכחול, אזרחי מדינת ישראל, לאלה שעליהם הוא עושה את מבצע התודעה. אני מזכירה לכם, זה היה כשנרצחו ששת החטופים במנהרות על ידי חמאס. יצאו המונים לרחובות, ואז לשכתו עשתה את המעשים האסורים, הפסולים, המזעזעים, והדליפה ניירות, שעכשיו נחקרים, לבילד ולמקומות אחרים, כדי לעשות עלינו, אזרחי ישראל, מבצע תודעה הרסני, לדכא את האזרחים, ולדכא את המחאות נגד נתניהו, שהלכו והתעצמו בזעם הגדול. היה מבצע תודעה אחד, והינה עכשיו לפניכם בדיוק אותו דבר. אותו מבצע תודעה שפל ונתעב של לשכת ראש הממשלה וחבר מרעיו עלינו, על הציבור, בכל מה שקורה עכשיו לראש השב"כ. שימו לב איך פתאום, לפתע פתאום, יצא והודלף לו מסמך שנראה שהגיע היישר מלשכת ראש הממשלה – מסמך שבו השב"כ חוקר את המפכ"ל והשב"כ חוקר את בן גביר – בעיתוי מאוד מוזר, ונראה שזה יצא אפילו מאותה מדפסת. אנחנו רואים את אותה שיטה של הפרד ומשול, אבל הפעם הפירומן משחק באש, אש רצינית, ומסית את אזרחי מדינת ישראל נגד שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל. זה דבר שהוא בלתי נתפס. הממשלה דוהרת להמשיך לפרק, לפרק, לפרק את יסודות מדינת ישראל, כשברקע וכל אותו זמן היא ממשיכה להפקיר. היא מפקירה 59 אזרחים וחיילים שלנו בידי החמאס. ממשלת הפקרה, ביזיון והרס.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, ב-1995 חוקקה כנסת ישראל את חוק בתי הדין למשפחה. אני זוכרת שעבדתי מאוד קשה, שש שנים, כפעילה חברתית פמיניסטית אז, עד שהצלחנו לשנות את החוק כך שיכלול גם את המוסלמים ואת הנוצרים וינגיש את בתי הדין למשפחה לכלל האוכלוסיות במדינת ישראל. אז זה היה נושא לוהט וכולם דנו בו. אחד מהנושאים שלא הצלחנו לפתור אז היה מרוץ הסמכויות, שבגינו אנחנו יושבים היום ומחוקקים את החוק הזה, ולצערי הרב אף אחד מהדוברים לא באמת התייחס לנושא הזה. למה אני אומרת את זה? כמובן שאני נגד החוק הזה. אני נגד כל חוק שסוגר את האנשים בגישה אחת ומכריח אותם להתדיין בצורה מסוימת ורק בבתי דין מסוימים.

היו"ר ארז מלול:

לא, זה לא החוק. לא קראת אותו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

ברגע שאתה כורך את המזונות עם הגירושים באופן כפוי בבתי דין רבניים, אתה לא מאפשר לבחור ללכת לבתי דין אחרים. אני לא איכנס לאיך מתדיינים פה בנושא הזה ומה ההחלטות בסוף, אבל תראו מה קורה – חוק כזה עובר כאילו בלי כלום. בלי דיון רציני בתוך המליאה, בלי ניסיון להתייחס אליו.

היו"ר ארז מלול:

על זה אנחנו מסכימים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

למה? כי הכאוס במדינה כל כך גדול, שנושאים כאלה שקשורים לחיי היום-יום של האזרחים הפכו לדברים בנליים, שאף אחד לא רוצה להתייחס אליהם, לא נראים. באמת, בעיניי הנושא חשוב, אבל מה שיותר חשוב הוא שלצערי הרב הממשלה הזאת מנצלת את הכאוס שהיא בעצמה יוצרת. כאוס של הצד הפוליטי, כאוס של מלחמה, כאוס של הרג, של נושאים שקשורים להריסת כל סימני החוק והתקשורת והבקרה במדינה. הכאוס הזה מאפשר לה להעביר מתחת לרדאר הרבה החלטות והרבה חקיקה, ולצערי הרב רק כשנצליח להיפטר מהכאוס הזה, להיפטר מהממשלה הזאת, יתגלה עומק השינוי שהשאירו לנו כחברה ונצטרך לטפל בזה, כולל בחוק הזה.

היו"ר ארז מלול:

תודה. חבר הכנסת חילי טרופר. חברת הכנסת עאידה, שתי נקודות: א. החוק הזה בא רק בגלל החלטת בג"ץ, אם לא הייתה החלטת בג"ץ ששוללת מבתי הדין; דבר שני, אני מבין שאת נגד פיטורי ראש השב"כ. את תומכת בראש השב"כ. רק להבין.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני לא תומכת לא בראש השב"כ ולא בשב"כ. לצערי הרב, אפשרתם להפוך את זה – – –

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שר בממשלת ישראל בעיצומה של מלחמה שר ורוקד "נמות ולא נתגייס", "נקדש שם שמיים" – הכי רחוק מקידוש השם, שיר שכולו חילול השם. ממשלה של שרים משתמטים, שמקדמת חוק השתמטות, כולל בתמיכת רבים מחבריה שגינו והזדעזעו אתמול בערב, ושר שיורק בפניהם של המוני ישראלים שעל בשרם יודעים שבדיוק להפך. רבים ממי שהתגייסו חירפו את נפשם ונפלו. צבי זוסמן, שבנו בן נפל בלחימה בעזה, כתב הבוקר: השר גולדקנופ טען להגנתו כי לא רצה לפגוע במשפחה ובחתן, אבל לפגוע באלפי משפחות שכולות, יתומים ואלמנות, פצועי צה"ל ואזרחים טובים – בהם הוא מוכן לפגוע. התנהלותו של השר הרוקד ומחלל שם שמיים היא בושה. אבל גם שותפיו לממשלה לא יוכלו להתנקות מהאשמה ומהכתם. שרים וחברי כנסת מהקואליציה תקפו בחמת זעם את השר גולדקנופ; ראש הממשלה אפילו את זה לא הצליח לעשות. פוליטיקה לפני מדינה. אבל כשאבק המילים הגדולות שקע, נותרנו עם השאלה הפשוטה: שרי מפלגות הציונות הדתית, עוצמה יהודית והליכוד, מה עשיתם בשנה וחצי של מלחמה כדי שחרדים יתגייסו? תציינו פעולה אחת משמעותית. כמובן שלא התניתם את המשך ישיבתכם בקואליציה בכך שצעירים חרדים ישתתפו בזכות ובחובה לשרת, וכך יקלו על מי שכן משרת. זה לא מספיק גבוה בסדרי העדיפויות שלכם. יתרה מזאת, אתם מעניקים גב להמשך ההשתמטות בשותפות פוליטית ובהעברת תקציבים. אחרי שנה וחצי של מלחמה, למעלה מ-1,800 הרוגים, עשרות אלפי נפגעים ואין סוף סבבים של מילואים, מילים כבר לא יספיקו. הכתם עליכם. לוחמי צה"ל, דתיים וחילונים, הנלחמים כתף אל כתף, ראויים להרבה יותר. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלון שוסטר – אינו נוכח. חבר הכנסת מתן כהנא. אה, הינה, הוא פה. לפנים משורת הדין, ידידי.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

שלום, אדוני היושב-ראש, תודה רבה. חבריי וחברותיי, אני מבקש לנצל את הזמן כדי לבקש מגורמים אלמוניים שמקורבים לגורם מדיני רם-דרג להימנע מתיאוריות קונספירציה. על פי החוק, מותר להחליט שרוצים לפטר את ראש השב"כ, אבל אי-אפשר להניח, אי-אפשר להניח ואי-אפשר להניח למציאות הזאת שגורמים בכירים נותנים יד לאמירה, למחשבה, ולו הקלה שבקלות, שראש שירות הביטחון והסובבים אותו מונעים ידיעה ברורה, גמורה, ואפילו קרובה לכך, של פשיטה של אויב, של תקיפה קרובה לוודאות, כשהם שומרים את זה לעצמם – לא מעירים את זה, ולא אומרים להוא ולא מתייעצים עם כולנו. מה זה הדבר הזה? מאיפה זה מגיע? חברות וחברים, אני מבקש לעשות לעניין הזה סוף. יש גבול למהלכים הפוליטיים, יש גבול לעירוב מחשבות נלוזות בתוך קודש-הקודשים של ניהול המערכה המשותפת שלנו. תנו לי לספר לכם סוד: אנחנו נישאר חבוקים איש בזרועות אחותו גם אם לא נרצה. נהיה חייבים להמשיך לעבוד, להילחם, ללמוד, להתחתן, ליצור כאן, בארץ חמדת אבות המשותפת הזאת. יהיו לנו המון דברים שלא נסכים עליהם, אבל אי-אפשר לייצר מציאות שבה אנחנו, חס וחלילה, אדוני היושב-ראש, חושדים בבכירים כל כך שהם מרשים לעצמם לא לשתף את מי שצריך, לא לבצע את המהלכים הראויים כפי הבנתם; ייתכן שכפי הבנתם הכושלת, הקלוקלת אם תרצו – אם תרצו להתנסח כך. אני משוכנע שהטובים ביותר – יש טובים כמוהם – הטובים מאוד היו בראש המערכות הביטחוניות שלנו ב-6, ב-7, ב-8 באוקטובר, ונגזר עליהם להיכשל מסיבות שונות שייבחנו. אני מקווה שתהיה בחינה רצינית באותה ועדה חקירה ממלכתית מסודרת שקום תקום. אבל ברור, אי-אפשר להניח שמזימה הייתה בליבם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת מתן כהנא – אינו נוכח. אחרונת הדוברים, חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

מרב מיכאלי (העבודה):

הממשלה הזאת לא מהססת להקריב כל מי ומה שצריך, והפעם על הפרק ילדות וילדים. אני לא יודעת אם אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אבל מחקרים מראים שעבור ילדות וילדים, ולפעמים גם עבור ההורים, גירושין זה האובדן הכואב ביותר והקשה ביותר אחרי מוות, מבחינה רגשית, מבחינה פסיכולוגית, ומאבקי הגירושין הם הדבר שמחמיר את הפגיעה, במיוחד בילדות ובילדים, יותר מכל דבר אחר. והינה מביאה הממשלה חוק שהולך להעצים, להגדיל, להחמיר את מרוץ הסמכויות ואת מאבקי הגירושין על ספידים. כמו כל דבר שהממשלה הזאת אוהבת, כל נזק – על ספידים. כי לא מספיק ילדות וילדים כבר נפגעו בשנה וחצי האחרונות; לא מספיק ילדות וילדים איבדו את ההורים שלהם, או צריכים וצריכות להתמודד עם הורים שנפצעו פציעות אנושות וסובלות וסובלים מפוסט טראומה שתלווה אותם עכשיו חיים שלמים; ילדות וילדים בעוטף, אחרי שנים של טראומה מריצה מאזעקות, עם הזוועה שעברה עליהם ב-7 באוקטובר; ילדות וילדים בצפון שכבר שנה וחצי אין להם בית; ילדות וילדים בכל רחבי הארץ שחיים תחת מלחמה, שחלקה הגדול מיותר כבר הרבה מאוד זמן; עכשיו הילדות והילדים האלה מוקרבים לעולת בתי הדין הרבניים, סמכויות בתי הדין הרבניים. מי תשמע, סמכויות שבית המשפט העליון גזל מהם, אוי אוי אוי, כמו שאומרים אצלנו. באמת, בית המשפט העליון גזל מבתי הדין הרבניים את הסמכות לקרוע זוגות וילדות וילדים לגזרים. אז, חברות וחברים, מה שנדרש כדי להסדיר מזונות ילדות וילדים בישראל הוא חוק שיעשה קריטריונים איך פוסקים מזונות, ולא לפי מה שבא למי שבא ברגע נתון. צריך קריטריונים לפי מה נקבעים המזונות האלה, גם בצד של הילדות והילדים וגם בצד של ההורות וההורים – ההכנסות שלהם, העבודות שלהם. ואתם יודעות ויודעים מה צריך עוד יותר? צריך שיהיו הכנסות להורים, שהם יוכלו לפרנס את הילדים שלהם. כי אתם יודעות ויודעים מה הגורם מספר אחת לגירושין במדינת ישראל? אדוני היו"ר, אתה יודע מה זה? קשיים כלכליים. אתה יודע כמה החמירו הקשיים הכלכליים של ההורים בישראל בשנה וחצי האחרונות, וכמה התקציב שאתם תביאו הערב הולך להחמיר אותם עוד יותר? כמה גירושים אתם תביאו על ישראל? אז מה אתם מביאים? עוד החמרה במרוץ הסמכויות על הגירושין. באמת, לא מספיק ילדות וילדים שילמו את המחיר, בואו, בואו נוסיף עוד קצת לערמה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי לסכם את הדיון. בבקשה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה רבה, אדוני יושב-ראש הישיבה, מציע החוק – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, זה חוק ממשלתי. זה חוק ממשלתי, זה של הממשלה, זה שלך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

תודה רבה, סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת מלול. גם לך יש הצעת חוק פרטית כזאת, אם אני לא טועה. למה לא הצמדת?

היו"ר ארז מלול:

זה יוצמד בקרוב.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אחרי ראשונה? לפני ראשונה עושים הצמדה.

היו"ר ארז מלול:

כן, לא עברו 45 יום, עזוב.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

טוב, האמת היא ששמעתי חלק מהדוברים. חלק, כדרכם, דיברו דברי טעם, וחלק, כדרכם – פחות. חברת הכנסת מיכאלי דיברה קודם דברים – הינה, היא פה איתנו – ואני חושב שאם רוצים לבקר את בתי הדין אפשר לבקר. למשל, מה אפשר לבקר? שלפתוח תיק בבית המשפט לוקח פי 20 זמן מבית דין. למשל.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

למה אין דיינות, למשל.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מה הקשר?

דבי ביטון (יש עתיד):

השר מלכיאלי – – – אני שנים, שנים – – – אני למשל נכנסתי עם אישה, ולא אחת – – – שאישה תרגיש גם בנוח.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל זו עוד סוגיה. שנייה, זו עוד סוגיה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אנחנו כעורכות דין – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הבאתן סוגיה. בסדר, זו סוגיה, נדבר עליה.

דבי ביטון (יש עתיד):

גם דיינות, בשביל התחושה של האישה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בסדר, סוגיה יפה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד, יהיו פעם דיינות בבית הדין הרבני?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז למה אתה רוצה שנסכים לחוק הזה? שמעת את הדברים שלי, שאמרתי?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. מירב, אני רוצה להגיד לך משהו, סתם שתדעי, החוק הזה הוא חוק שמיטיב עם גברים או עם נשים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מניחה שלטעמך הוא מיטיב עם נשים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא לטעמי. ארגוני הנשים – ארגוני הגברים הם נגד החוק הזה. הינה, טלי נמצאת כאן – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, ארגוני הנשים נגד.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא לא לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הם כתבו – – – תן לי ארגון נשים – – –

היו"ר ארז מלול:

הוא צודק. מי עתר לבג"ץ? למה החוק הזה נולד?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מי עתר לבג"ץ? ארגוני הגברים.

היו"ר ארז מלול:

ארבעה גברים, לא ארגוני הגברים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מותר לנו לריב. מותר לריב – לא על עובדות.

היו"ר ארז מלול:

אבל לא על מציאות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני לא רבה איתך.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, בכללי.

היו"ר ארז מלול:

מותר לחלוק, לא לריב.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מירב, החוק הזה הוא חוק שמיטיב רק עם נשים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תסביר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני אסביר.

קריאה:

תודה רבה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

לא תודה, מה זה קשור, תודה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני אסביר. כי בתי הדין, במזונות, נותנים לנשים יותר מאשר בתי המשפט ובתי הדין למשפחה. זו לא סטטיסטיקה, זה 100%. יש פה עורכי דין של משפחה. קודם טלי אמרה לי: תגיד לי, איך אתה, כגבר, מעז להגיש הצעת חוק כזאת? לא אכפת לך? אתה לא מבין שמחר אתם תאכלו אותה? אתה לא מבין את המשמעות של זה? אמרתי לה: את צודקת, ואני מבין, ואני מגיש את זה. ארגוני הנשים, רובם המוחלט, שלחו מכתבים בעד החוק הזה. מהפסיקה של בג"ץ, הרבה גברים קפצו והגישו עתירות לבטל פסקי דין שהיו. לכן רצנו עם החוק. כלומר, דיינים-דיינות – סוגיה יפה, לא במקומה. כי החוק הזה מיטיב רק עם נשים. תשאלי עורכי דין למשפחה, לא אותי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תקשיב, אני התמחיתי בדיני משפחה. אתה יודע, אני גם עורכת דין. חצי שנה מההתמחות שלי הייתה בדיני משפחה. אחד הדברים הקשים בבית הדין הרבני, הינה, אני אומרת לך, גם דבי – היא עסוקה בעצמה, רגע, שנייה – אני אומרת לך, אחד הדברים שאתה מרגיש, שבגלל שהאישה היא זו שמקבלת את הגט מהגבר, היא מראש בעמדת נחיתות. אתה מסכים איתי? אין שוויון בגט.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון, כי הגבר נותן, הוא המקדש. אבל זה לא החוק הזה. את רוצה דיון פילוסופי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. אבל הכניסה לבית הדין הרבני מראש – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אבל הנשים רוצות, כי החוק הזה לטובתן. עוד פעם, כשבג"ץ ביטל את החוק הזה הנשים קפצו, כי זה הזיק להן, ביטול החוק.

היו"ר ארז מלול:

אני אוסיף. מירב, מאז שנהייתה משמורת משותפת, בתי המשפט למשפחה אומרים: משמורת משותפת – חצי-חצי בכול. בתי הדין אומרים: למרות שזה משמורת משותפת, הבעל צריך להביא עוד – בגלל שהוא כאילו אחראי למזונות של הבית – גם במשמורת, עוד יותר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד, מלכיאלי, במשמורת משותפת בית הדין הרבני פוסק מזונות?

היו"ר ארז מלול:

הוא נותן מזונות. נותן לבעל.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בטח, בוודאי. הוא נותן, כן, לכן ארגוני הנשים רוצים את החוק הזה.

היו"ר ארז מלול:

זו הנקודה. בית המשפט לא נותן כלום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, חכה, נראה לי שהוא שולט בחומר.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הוא גם יודע.

היו"ר ארז מלול:

גם אני עורך דין.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אולי יותר טוב ממני. הוא גם ממשרד הדתות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ארז, היית עורך דין – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, אבל עזרתי לו.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לארז יש גם הצעת חוק כזאת, והוא הגיע למשרד הדתות – – –

היו"ר ארז מלול:

קראתי את פסק הדין של סולברג, של השופטת וילנר, בעיון, כמה פעמים, ולמדתי את הנושא. מ-1969 – לא 1959 – הלכת שרגאי, ועד היום.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אגב, מירב, מעניין שהשופטות – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – זה יעלה?

היו"ר ארז מלול:

תקראי את פסק הדין עכשיו, תאמיני לי – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

המעניין הוא שהשופטות בבג"ץ היו נגד החוק והשופט היה בעד החוק. עולם הפוך. אבל בסדר, עזבי, לא משנה. המושג שאת אומרת, כניסה של אישה לבית הדין – אפשר לדבר על זה. בסוף צריך להבין מה המעמד של דיינים. יש עמדת ההלכה. אי-אפשר לדרוש מבתי הדין להיות משהו שהוא נגד עמדה של ההלכה. בסדר. אבל בסוף, אם אנחנו רוצים לבחון את הצעת החוק הזאת, למי היא מיטיבה – היא מטיבה עם נשים. כניסה של אישה לבית הדין – אפשר לדבר על זה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

באמת אני שואלת אותך, למה אתה חושב שלא צריכות להיות דיינות?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא אמרתי שלא צריך, אמרתי שההלכה מתנגדת לזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

את רוצה שיעור הלכה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא. אני שואלת למה שופטות כן – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

שופטות זה לא משהו הלכתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל יש שופטות דתיות.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

נכון. צריך לשאול אותם איך – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש שופטות דתיות. שופטת בית משפט עליון – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

הם פוסקים על פי ההלכה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה תמיד הולך לפי ההלכה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש גם עין תחת עין, שן תחת שן. אתה יודע שאני למדתי משפט עברי? יש קטיעת איברים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אין הלכה כזאת בכלל. אין הלכה כזאת של עין תחת עין. את מצטטת דבר לא נכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה אומר לי? יש קטיעת איברים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא. לא. לא. אין דבר כזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, אתה למדת – משפטים למדת?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

משפטים לא, תורה – כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

משפט עברי למדת? במשפט עברי יש קטיעת איברים.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אין עין תחת עין. לא נכון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה אומר לי? עשיתי על זה סמינריון.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אז הסמינריון שלך – קיבלת ציון בטעות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל אני למדתי משפטים, לא אתה.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מירב, אין דבר כזה. מירב, תעשי לי טובה. אין בהלכה קטיעת איברים. לא היה ולא נברא. את מצטטת – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד, את פרופ' קירשנבאום, זיכרונו לברכה, אתה מכיר?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

על הרמב"ם שמעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני שואלת אותך – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

על הרמב"ם, יותר מהפרופסור, שמעת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

ברור ששמעתי.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אז הרמב"ם אומר שאין קטיעת איברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש לי שאלה אליך. שנייה, מנהלים את הדיון. במשפט – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הרמב"ם גם אומר שבמקרה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אתה לא יודע לקרוא רמב"ם. שנייה. אני אביא לך רמב"ם מנוקד, שתי דקות. שתי דקות – רמב"ם מנוקד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

במשפט העברי, יש או אין קטיעת איברים?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

מעולם לא היה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זאת אומרת שהם המציאו אירוע שלם שמעולם לא היה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן, כן, כן. אני מוסרט פה – ערוץ הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי, כל דבר שאתה הולך היום – לפי ההלכה?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

כן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל דבר. אז איך – אני מנסה להסביר דברים, שיש אנשים מהציונות הדתית, לצורך העניין נגיד שהם מתגייסים לצבא. אה – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא "אה". לא "אה". נכנסת לסוגיה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אומרת ההלכה על גיוס לצבא?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אני אענה. את נכנסת פה לסוגיה פוליטית, שאני חושב שזה לא המקום לדבר על זה. אני אקיים איתך על זה שיח, אין בעיה. עזבי. אבל – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אלעזר, מה אתה מעיף יד? מה, מה? לזלזל הכי קל. תתעמת איתי הלכתית, לא סיפורים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה רוצה שאני אענה לך?

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

לא, אל תענה. כי אתה לא יודע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

– – – מזלזל – – –

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בסדר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לי מה אומרת ההלכה על גיוס לצבא? פעם אחת ולתמיד. אתה אמרת לי: קטיעת איברים – אין.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

אין דבר כזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יפה. אז מה אומרת ההלכה על גיוס לצבא? בעד או נגד? אל תלך לסוגיה פוליטית.

השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:

בעזרת השם, אני אתן לך סוגיה הלכתית, אבל זה לא מתאים פה.