ישיבת מליאה בתאריך 05/02/2025 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. היום יום רביעי ז' בשבט התשפ"ה, 5 בפברואר 2025. זהו היום ה-488 למלחמה שעודנה נמשכת. זהו גם מניין הימים ש-79 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות כאן עלינו ממעל, עודם נמצאים בשבי, וכולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. הנושא הראשון הוא שאילתה דחופה של חבר הכנסת סימון מושיאשוילי לשר הכלכלה והתעשייה – שאני מבין שנמצא בדרכו הנה – בנושא: למעלה ממחצית מהישראלים נאלצו לוותר על צרכים בסיסיים. איפה השר? שואל השאילתה נמצא, והינה, גם השר נמצא. אני מתכבד להזמין את השר ניר ברקת אל הדוכן להשיב על השאילתה של חבר מושיאשוילי בנושא: למעלה ממחצית מהישראלים נאלצו לוותר על צרכים בסיסיים. בבקשה, חבר הכנסת מושיאשוילי.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

תודה, היושב-ראש. אני מקריא את השאילתה כפי שהיא כתובה, כלשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בהחלט.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

56% מהישראלים נאלצו לוותר על מוצרים וצרכים בסיסיים כמו מזון וביגוד בשל עליית המחירים. כ-62% מדווחים על פגיעה ישירה באיכות חייהם בעקבות מצבם הכלכלי – כך על פי סקר חברת Tefen. ברצוני לשאול, אדוני השר: כיצד מתכוון המשרד לפעול על מנת לחזק את חוסנם של משקי הבית?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה, השר.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מכובדיי חברי הכנסת, חבר הכנסת סימון, אני כואב את כאבך וכאבנו הוא כאב משותף. ברשותך, מה שאני חושב שנכון לעשות זה לתת קצת פרספקטיבה מה כן נעשה בהתחשב בנסיבות. מאז 7 באוקטובר המשק הישראלי מתמודד עם כמה אתגרים: התייקרויות ההובלה הימית והאווירית; ההתייקרויות של חומרי הגלם בעולם; העלות הגדולה של המלחמה למשק; חסרונם של המילואימניקים בשוק; מחסור בעובדים זרים ממדינות שלום. כל אלה מעמיסים עלויות משמעותיות על המגזר העסקי, והוא מגלגל את הגידול בעלויות על הצרכן הישראלי. על המחיר של ההתייקרויות הגלובליות אין לנו שליטה, וגם, לצערי הרב, על המחיר הכבד של המלחמה שנכפתה עלינו. אנחנו יכולים להבין. אבל המחלה האמיתית של המשק בישראל היא שהשוק היה ריכוזי ועדיין ריכוזי ואינו תחרותי מספיק. מה שמקשה על התחרות בימים רגילים, מקשה עוד יותר בתקופת החירום. אחלק את דבריי ככה: תחילה על האתגר של פירוק המונופולים והשוק הריכוזי, ולאחר מכן גם לעניין ההתנהלות בחירום. אני רוצה להזכיר שמייד עם כניסתי לתפקיד הובלתי את הרפורמה של "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", בהסכמה רחבה של הקואליציה והאופוזיציה. זו הרפורמה המשמעותית ביותר ב-40 השנים האחרונות, ומימושה בשטח – עוד יש לנו קצת זמן להגיע לשם – תוריד לכל משק בית כ-500 שקלים בחודש. הרפורמה משנה את כללי המשחק ופותחת את השוק הישראלי ליבוא. היא מוזילה עלויות ומגבירה תחרות – מודל שבו מה שטוב למאות מיליוני אירופים, טוב גם לנו. הרפורמה מרחיבה מגוון מוצרים ומאפשרת לקמעונאים וליבואנים לקנות מוצרים בזול באירופה ולמכור בשוק תחרותי בזול בישראל. כעת, לאחר השלמת החקיקה, אנחנו ממוקדים בעידוד קמעונאים ויבואנים חדשים להיכנס לשוק. אנחנו עוקבים אחר קצב אימוץ הרפורמה, ועוסקים בהסרת חסמים ובסיוע למימושה. גם הרפורמה "לא עוצרים בנמל" נכנסה לתוקף, ותיתן את אותותיה במעלה הדרך. הסרנו את הרגולציה שמכבידה, שמעכבת סחורות בנמל, וכבר היום סחורות לא מעוכבות יותר בנמל. עודף הרגולציה הוסר. רפורמה נוספת שנכנסה לתוקף היא רפורמה שנלחמת ביבואנים הבלעדיים, שבאופן טבעי מנעו תחרות ביבוא. יותר לא נרשה ליבואן לנצל את מעמדו באופן כזה שהוא דוחק החוצה יבואנים אחרים, מקבילים, מלהיכנס לשוק. מי שימנע זאת – ימנע תחרות של יבוא מקביל – יכול לקבל קנס של עד 100 מיליוני שקלים. בתהליך הזה כבר ניתן קנס אחד של 15 מיליון שקל למי שמנע יבוא מקביל למשק. אם ככה, הכלכלה בישראל מתארגנת ומתרגלת לכללי המשחק החדשים, וכעת אנחנו בשלב היישום. אני צופה שיהיו לנו אתגרים בדרך, אבל אנחנו בכיוון הנכון. אחת מהקונספציות שנופצו ב-7 באוקטובר היא שאולי אפשר – אנחנו מבינים שאי-אפשר – לקנות שקט בכסף. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו יותר להישען על האויבים שלנו, הפלסטינים, שניצלו את אשרת העבודה שלהם לתכנון ולביצוע טבח 7 באוקטובר. עוד לפני המלחמה טענתי שיש צורך ברפורמה בכל העניין של העובדים הזרים, והרעיון המרכזי הוא לשדרג מיומנויות של עובדים ישראלים למקצועות טכנולוגיים, למקצועות העתיד, עם פרנסה גבוהה יותר, ולהשתמש בכוח עזר למיומנויות נמוכות באמצעות עובדים זרים, ושאת העובדים הזרים נביא רק ממדינות שלום. ביום שבו חלק מהפלסטינים יתחייבו וירצו להצטרף להסכמי אברהם ויחפשו שלום איתנו, מבחינתי גם זה יהיה בסדר – בבוא העת, במעלה הדרך. אגב, לשינוי הזה היו כמה מתנגדים, שרצו לחזור ולאשר לעובדים פלסטינים לחזור ולעבוד בישראל, אבל בסופו של דבר הממשלה אישרה את כניסתם של 324,000 עובדים זרים ממדינות שלום. אני אחד מהמובילים בנושא הזה. השינויים אומנם קורים לא בקצב שהייתי רוצה, אבל מתקדמים עקב בצד אגודל. אני מחויב להמשיך ללחוץ ולהפעיל את כל הכוח שיש שלנו כדי שיהיו לנו יותר ויותר עובדים זרים. באופן טבעי, כשעובדים זרים נכנסים לשוק, הדבר מוריד את יוקר המחיה, העסקים מגדילים את התפוקה, ובסופו של דבר מסייעים להוריד את יוקר המחיה. כעת אני רוצה להתייחס לפעילות הממשלה הקשורה למצבי חירום. עם תחילת המלחמה נעשה מאמץ של משרד הכלכלה והתעשייה לחוקק חוק שייתן מענה ויביא לריסון, לפיקוח על עליות מחירים בלתי סבירות. בזמן שחיילינו נלחמים, מילואימניקים, פצועים, חטופים ומשפחותיהם, הייתה לי ציפייה מן המונופולים והקרטלים ורשתות המזון להשתתפות במאמץ המלחמתי והתחשבות בצרכנים. לצערי, ראינו ניצול ציני והפקת רווחים על חשבון הציבור ללא הצדקה בתקופת מלחמה. אומנם יש חברות שנענו לקריאה – קראתי להם לריסון מחירים – אבל יש כאלה שבמקום ריסון עצמי והשתתפות במאמץ הלאומי, הגדילו את רווחיהם באופן לא סביר בתקופת המלחמה על חשבון הציבור. זה חורה לי באופן אישי, ויצאתי להילחם בתופעה ולדרוש ריסון של עליית מחירים בתקופת חירום. בשל התנגדות שר האוצר סמוטריץ' לריסון מחירים בתקופת חירום החקיקה נדחתה, ואושרה בוועדת הכלכלה בראשות דוד ביטן רק ביולי 2024 כתיקון לחוק הגנת הצרכן. כעת נדרשים כמה תיקוני חקיקה במטרה לאפשר ריסון מחירים אמיתי ויעיל. ביחד עם חבר הכנסת דוד ביטן, יושב-ראש ועדת הכלכלה, נשלים, בעזרת השם, את התהליך הנדרש ונביא לריסון יעיל של מחירים בהקדם. אני רוצה להבהיר משהו, יקירי חבר הכנסת: מהפכות אמיתיות לא קורות ביום אחד. יוקר המחיה בישראל לא התחיל בקדנציה שלנו; הוא מתחיל עמוק עמוק מהקמת מדינת ישראל, במונופולים ובקרטלים. זה תהליך שלוקח את הזמן שלו. זה מסע ארוך שמצריך סבלנות. כשמשנים את כללי המשחק – כפי שעשינו בקדנציה הזאת, בממשלה הנוכחית – התהליך לוקח את הזמן שלו לפתוח את השוק, לשחרר את החסמים ולהתאים את כל המערכות הרגולטוריות לשינוי שהובלנו. השינויים שאנחנו מציעים כעת, לצד הגברת האכיפה כנגד מי שמנצלים את מצב החירום להפקת רווחים בלתי מוצדקים, הם הדרך שלנו לשמור על הציבור ולהקל עליו בתקופה קשה זו. אני מאמין שהשינויים והרפורמות שהובלתי יובילו לשינוי משמעותי והורדת יוקר המחיה לדורות קדימה, ומצפה מחבריי חברי הכנסת מכל סיעות הבית להירתם למאבק המשותף במונופולים ובקרטלים ולסייע לנו לפעול, עם הציבור, לצרכנות חכמה; להילחם באותם מונופולים וקרטלים שלא מתחשבים ולעיתים אף עושקים את הציבור. בעזרת השם, נעשה ונצליח. ואני אוסיף עוד דבר אחד. שמענו אתמול את הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו על איך הם מובילים אותנו לניצחון במלחמה ולרפורמה עמוקה במה שקורה במזרח התיכון בכלל, ובעזרת השם, שנצליח ונמשיך במהלך שבו הם מובילים אותנו. אין לי ספק שאנחנו נראה שעלויות המלחמה ירדו, שהעלויות שגורמות לעליות מחירים בגלל תופעות בין-לאומיות ירדו. אני צופה שהשינוי הגיאופוליטי שמוביל ראש הממשלה נתניהו יחד עם הנשיא טראמפ יביא לנו פירות משמעותיים בפתיחת השווקים הבין-לאומיים. וגם, מה שנכפה עלינו בעקבות המלחמה ומה שקורה בעולם – אנחנו נראה ירידה דרמטית בעלויות של מוצרים מחו"ל, בעלויות של הבאת מוצרים לישראל, וגם המפה הגיאופוליטית תשתנה לחלוטין, ותשפיע על יוקר המחיה. ואני מקווה, חבר הכנסת סימון, שבמה שכואב לך וכואב לנו פה בכנסת, לכל סיעות הבית, אנחנו נצליח לראות שינוי, לצד הרפורמות שהובלנו, ובעזרת השם – הקלה על הציבור שקשה לו. תודה רבה.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

היושב-ראש, נקודה אחת, ברשותך.

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, שנייה. אני מייד אעביר אליך. רק רציתי לחזק את דברי השר. אכן, אם המדיניות תימשך כפי שהיא כרגע, נראה את הכלכלה חוזרת לצמוח – –

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

מבטיח מאוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

– – ואת השוק חוזר לצמוח, ובעזרת השם נראה עוד ימים טובים מאוד למדינת ישראל. בבקשה, שאלת המשך, ולאחר מכן – שאלה נוספת לחבר הכנסת עודד פורר.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

השר ברקת, אז קודם כול, אני מחזק את ידיך. אני חבר ועדת הכספים וחבר ועדת הכלכלה. אני יודע כמה הדבר בנפשך, אבל ילד שאין לו סנדוויץ' לקחת לבית הספר, ולא משנה מהיכן הוא – קריית שמונה, הפזורה הבדואית – בינתיים אין מרפא לבעיה שלו. אני יודע שמחירי השינוע, לדוגמה, בשנת 2021 היו גבוהים מהמחירים היום, ולמרות זאת זה לא עזר בהורדת המחירים. השר ברקת צודק שיוקר המחיה זה לא מהתקופה של הקדנציה של הממשלה הזו, זה התחיל הרבה לפני, אבל אנחנו חייבים לעשות משהו, אדוני. ואני כן מצפה ומבקש מאדוני להכניס את ראש הממשלה בכוח, בכל הכוח. אני יודע שהוא עסוק, אני יודע שיש דברים, אבל הביטחון התזונתי לא נופל בחשיבותו מהביטחון הפרטי או האישי או הלאומי שלנו. זו הבקשה שלי, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, חבר הכנסת מושיאשוילי. שאלה נוספת – לחבר הכנסת עודד פורר, והשר ישיב במרוכז.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

בשמחה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני שר הכלכלה, אני הקשבתי ברוב קשב לתשובה שלך לחבר הכנסת מושיאשוילי, ואני חייב לשאול אותך: האם אתה חי במדינת ישראל? אתה מדבר פה על שבירת המונופולים ועל פתיחת השוק. אזרחים שנכנסים היום לסופר לא יכולים למלא את העגלה במה שהם קנו קודם בגלל המדיניות של הממשלה. איך אתה מדבר כאן על פתיחת השוק לתחרות כשהממשלה שלך קידמה חוק, שאושר בוועדת הכלכלה בקריאה שנייה ושלישית, שרק הופך את השוק – למשל בתחום הדבש – לריכוזי יותר, נותן למועצת הדבש סמכויות גדולות יותר לקבוע מי יגדל, איפה הוא יגדל ובכמה הוא ימכור? תבין שהיום הורו להוריד דבש זול שנמכר בסופרים מהמדפים ב-15 בפברואר, כי אחר כך אי-אפשר למכור במחירים האלה. היום תעלה כאן במליאה הצעת חוק לקריאה טרומית, בתמיכת הממשלה, להאריך את התכנון בענף הלול, שהמשמעות שלה היא שוק עוד יותר ריכוזי, שיקבע מי יגדל, איפה יגדל ובכמה ימכרו. מה אתה תצביע, אדוני השר, על הצעת החוק הזאת, שהופכת את ענף הלול כאן לענף הכי קומוניסטי שקיים בעולם? אגב, אני לא חושב שאפילו בצפון קוריאה הוא ריכוזי ברמה הזאת. ובעניין יוקר המחיה – ובזה אני מסיים – ועדת השרים לענייני יוקר המחיה לא התכנסה מאז ספטמבר 2023. ועדת השרים למחירי הדיור התכנסה פעם אחת בקדנציה הזאת. פעם אחת בקדנציה הזאת היא התכנסה. האם נראה לך סביר שבמצב הזה – אתה חבר בכיר בממשלה – אתה עומד כאן ומדבר איתנו על פירוק מונופולים ופתיחת השוק?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה, השר.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

חבר הכנסת פורר, שר החקלאות לשעבר, אני מניח שאתה מסכים איתי שאנחנו החרגנו את החקלאות מהרפורמה "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" עד שהאוצר יהיה מוכן לסבסד את החקלאות. אני חושב שזו החלטה נכונה מבחינתי, כיוון שאנחנו רוצים לוודא שהחקלאים שורדים, שמגדלי הביצים שיושבים על גבול לבנון מצליחים בחיים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

מחילה, שנייה, תן לי לסיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת פורר, שאלת באריכות; אפשר לשר להשיב.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אני הסכמתי, יחד עם שר החקלאות והחקלאים, להגן על החקלאות ולהכניס את הרפורמה בחקלאות לתוקף ברגע שנסבסד את התשומות למים והמוצרים הבסיסיים. נסבסד כמו שמקובל באירופה, ואז גם החקלאים – וששון, שהציג את החקיקה החדשה – כולנו מסכימים שלשם צריך ללכת. נכון לעכשיו אני לא מוכן להכניס את הרפורמה לחקלאות ולהסכים להוריד, לפתוח את כל המכסים ולחסל את החקלאות. אני מקווה שגם אתה, כשר החקלאות לשעבר, לא מוכן לעשות את זה. ברגע שהאוצר יהיה מוכן לממן, נשב איתם ונכניס גם את החקלאות לתהליך. עכשיו, הרפורמה "מה שטוב לאירופה טוב לישראל" מכסה שוק של למעלה מ-100 מיליארד שקל, שזה רוב הכסף ורוב המוצרים שרואים בסופר, ושם אנחנו בתהליך נכון. אני לא מתווכח איתך לגבי החוק החדש. אני אמרתי לחבר הכנסת ששון גואטה: אני איתך ואתה איתי. ברגע שהאוצר יהיה מוכן להתחייב לממן ולסבסד, כפי שמקובל באירופה, את נושא הביצים, את השוק המתוכנן, אנחנו נזרום ונביא שינוי. דבר נוסף שאני רוצה לומר: עם יד על הלב, לצערי הרב, אני מסכים איתך שהקבינט החברתי-כלכלי, אדוני יושב-ראש הכנסת, זה שהוא לא מתכנס למעלה משנה – לא תקין. אני הראשון, כחבר בקבינט הזה, שבא בדרישה לשר האוצר לכנס את הקבינט לדיונים. אז בעניין הזה, לצערי הרב, אני מסכים איתך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זו סמכות של ראש הממשלה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

כן, אבל בהתחלת המלחמה סוכם – והועברה חקיקה בהסכמה בכנסת ובהסכמה בממשלה – שהוא רשאי, הוא ממלא מקומו לכל דבר ועניין. לצערי הרב, הקריאות שלי לא נענו. אני חושב שהיה נכון יותר שהחלטות ממשלה היו מתקבלות אחרי דיונים. כך אני דרשתי בחבילה לסיוע לעסקים; כך אני דרשתי בנושא עובדים זרים. בעניין הזה, לצערי הרב, אני מסכים איתך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. תודה רבה לחברי הכנסת השואלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – הגברת התחרות בסיעוד הביתי), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת אליהו רביבו, ואני מתכבד להזמין אותו אל הדוכן להציג את הצעת החוק. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

אליהו רביבו (הליכוד):

תודה רבה, אדוני. אדוני יושב-ראש הכנסת, מכובדי השר, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אנחנו מציינים היום 488 ימים שבהם 79 בני ערובה עדיין נמצאים במרתפי החמאס-דאעש, וכולנו נושאים תפילה שכולם כולל כולם יושבו – מי לארצו, מי לאדמתו, במהרה. ראש הממשלה מר בנימין נתניהו שוהה בימים אלה בפגישות מדיניות בוושינגטון, פגישות שעיקרן נסב סביב עניין שחרור בני הערובה. אני מבקש לשלוח לו מכאן חיזוק: שהשם יהיה בעזרו להשלים את המשימה ולהשיב את כולם הביתה. בכלל זה, אני לא יכול שלא להתייחס, כשכולי – כמו כל מי שאוהב ישראל – עדיין נפעם ומרוגש מדרך התייחסותו של הנשיא הנפלא והחבר הטוב ביותר של מדינת ישראל, מר דונלד טראמפ, לדרך שבה הוא הציג את חזונו, לאומץ המנהיגותי שבאמצעותו הוא ביטא פתרונות מרחיקי לכת, שהם מעל ומעבר למשוער שיכולנו לצפות לשמוע ממנהיג. יחי ההבדל הקטן בין ה-Don’t של הממשל הקודם להבנה, להכלה ולאמפתיות ולעשיית הצדק של הממשל החדש. עכשיו במעבר חד – כפי שאדוני יודע, בעיקר לאור היותי יושב-ראש הוועדה המיוחדת לעובדים זרים, נושא העובדים הזרים בכלל מעסיק אותי מאוד. הוא הפך להיות אג'נדה שמשפיעה מאוד על התנהלותי הפרלמנטרית, ובפרט עובדים זרים בתחום הסיעוד, ועוד יותר, בפרט, הסיעוד הביתי. לפיכך, אני גאה להציג בפניכם היום את הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – הגברת התחרות בסיעוד הביתי), התשפ"ג–2023. הצעת החוק תשפיע ישירות על אחד מהתחומים המורכבים והרגישים ביותר בחברה הישראלית, תחום הסיעוד הביתי. אם יש דרך רק טיפה להשתיק. זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה שקט באולם. תודה.

אליהו רביבו (הליכוד):

מטרת הצעת החוק הזאת, אדוני היושב-ראש, היא להגביר את התחרותיות בענף הסיעוד הביתי באמצעות הוספת תנאי הבוחן היעדר זיקה בין הלשכה הפרטית ובין חברת הסיעוד לצורך רישיון כדין. כך יובטח שכל תאגיד יבצע את תפקידו, ולא יתנה את שירותיו בשירותים של התאגיד האחר. לפי נוהלי רשות האוכלוסין וההגירה, חייבת להיות הפרדה בין השירותים הניתנים על ידי חברות הסיעוד – אשר מקבלות מימון מהמוסד לביטוח הלאומי ומעניקות שירותי סיעוד בכלל, ובכלל זה על ידי העסקה חלקית של העובדים הזרים – ובין השירותים הניתנים על ידי הלשכות הפרטיות, אשר תפקידן הוא לתווך בין העובד הזר לבין המעסיק הסיעודי. בפועל, חלק מהלשכות הפרטיות פועלות בניגוד לתפקידן וחוטאות לשליחותן ולנוהל למציאת עובדים ותיווך להעסקתם. חמור מכך – הלשכה הפרטית מתנה את ביצוע ההשמה של העובד הזר אצל המטופל הסיעודי בבחירה של המטופל בקבלת גמלת הסיעוד באמצעות חברת סיעוד מסוימת, במקום גמלה שמגיעה בכסף והעסקה ישירה של העובד הזר; שלא לומר שיש ערבוב אינטרסים, ושלא לומר שותפויות זרות, שהם נסתרים מעיני הרגולטור. כידוע, הדבר פוגע בתחרות בענף הסיעוד הביתי ופוגם באינטרס הציבורי. כמובן שנדרש לטפל גם בלקונה שמשדלת את המטופל לבחור את מימוש הגמלה שהוא זכאי לה על ידי העסקה דרך חברת סיעוד, כך שאם יבחר בגמלה ישירה, הוא יקבל לידיו רק 80% מהיקף זכאותו. זו פשוט שערורייה שאין שנייה לה. כמו כן, נידרש לטפל בעוד עיוות הקיים היום, שגם מי שבחר בהעסקה דרך חברת סיעוד, נאלץ להיות מעסיק בעל כורחו, גם אם חלקי. לכן, מוצע להוסיף תנאי למתן רישיון ללשכה הפרטית המתווכת בין העובד הזר לבין המעסיק הסיעודי הבוחן היעדר זיקה בינה ובין חברות הסיעוד. מדובר בהצעה שתשפר את תנאי התחרות בשוק ותפחית את הקשיים שבהם נתקלות משפחות רבות שזקוקות לשירותי סיעוד. למרבה המבוכה, הצער והכאב, לגבי חלק מאוד גדול מהן, הן הופכות לראשונה להיות מעסיקות דווקא בימים הרגישים והכואבים ביותר שלהן. נבקש להודות לשר הרווחה והביטחון החברתי, חברי הרב יעקב מרגי, על תמיכתו בחוק ונכונותו לשיתוף פעולה בקידומו ועידודו, וכמובן גם לצוותו. תודה גם לשר העבודה כבוד הרב יואב בן צור על התמיכה בחוק ועל שיתוף הפעולה. אני כמובן מסכים להתניות שנקבעו בוועדת השרים, ובטוחני שיחד נעביר תיקון לחוק זה למען עם ישראל כולו. גם נעביר אותו וגם נעביר אותו באופן יעיל ומהיר, ולא נשהה את המצב הקיים והבלתי-נסבל הזה. אני מבקש ומצפה מכולכם לתמוך בהצעת החוק הזו, שתאפשר למערכת הסיעוד הביתי להיות מקצועית, חופשית, מבוקרת, וממוקדת יותר בצרכים של המטופלים עצמם ולא בעשיית עושר ולא במשפט. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לחבר הכנסת רביבו, ואני מזמין את שר הבריאות אוריאל בוסו להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה להתייחס, כשר הבריאות, לרצח של הרופא עבדאללה עוואד בכפר יאסיף, בתוך המרפאה, מרפאת ילדים, לעיני נשים וילדים, רצח בדם קר. מסתבר גם שזאת טעות בזיהוי. הוא היה תושב מזרעה שהתמחה גם בבית החולים גליל בנהריה, וגם אשתו עובדת בבית החולים כאחות. בית חולים אמור להוות מקום מוגן ולתת השראה וביטחון. המקרה הזה פרץ כל גבול. אתמול מערכת הבריאות הושבתה למשך שעתיים כאות הזדהות בשל הרצח הנורא והקשה הזה. אני מקווה שמשטרת ישראל תוכל לשים את ידה – כל הקודים נפרצו במקרה הזה, על אחת כמה וכמה שאלו אנשים שבאו אך ורק לתת, למען הילדים, למען המטופלים, למען המשפחות. מדובר ברופא צעיר שרצה להוסיף עוד משמרות בשביל לתת קצת מזור. נולדה לו ילדה קטנה לא מזמן, והוא ביקש לתרום יותר משמרות, והחליף רופא אחר, ובסופו של דבר זה היה גורלו. אנחנו, כמובן, כמו כל אזרחי מדינת ישראל, מגנים כל אלימות, לא רק בחברה הערבית אלא בכלל, על אחת כמה וכמה נגד עובדי מערכת הבריאות, במקרה הזה במקום שצריך להיות הכי מוגן. כפי שאמר חברי לפני כן, אנחנו רוצים לברך את ראש הממשלה בשליחות המדינית החשובה והקריטית כל כך בעת הזו למדינת ישראל. חפץ השם בידו להצליח, שיביא בשורות טובות לכל העם. אנחנו זקוקים למזור הזה כבר 16 חודשים. חברי הכנסת, תכליתה של הצעת חוק – אני כמובן משיב בשם שר העבודה, הרב יואב בן צור. תכליתה של הצעת החוק שמציע חברי חבר הכנסת אליהו רביבו היא בהחלטת תכלית ראויה וחשובה מאוד – ליצור ניתוק מוחלט בין הלשכות הפרטיות להבאה, טיפול ותיווך של עובדים זרים בענף הסיעוד לבין חברות הנותנות שירותי סיעוד. ההפרדה הזו, כמו שהסביר המציע בטוב טעם, ללא ספק נחוצה כדי למנוע מצב של ניגוד עניינים, לבצע פיקוח יעיל ואפקטיבי על קיום חובותיהן של הלשכות הפרטיות להבאת עובדים, וכן למנוע מצב שבו שיקולים שאינם קשורים לתחום פעילות הלשכה הפרטית או לטובת המטופל והעובד ישפיעו על השירותים שיקבלו המטופלים או העובדים מהלשכה ועל שיקוליה הכלכליים והניהוליים. חשוב לציין שכבר כיום נקבע בנוהל רשות האוכלוסין שעל הלשכה הפרטית בסיעוד הביתי לפעול במנותק מחברת הסיעוד, בהפרדה מלאה, הן טכנית והן מהותית. למיטב ידיעתי, הרשות אוכפת את זה ומטילה סנקציות על הלשכות הפרטיות במקרים הרלוונטיים. יחד עם זאת, אני חושב שחקיקה – אומר השר – בעניין האקוטי הזה שמגבירה תחרות על איכות השירות וטיב השירות, שמסייעת להגביר את הפיקוח, היא חקיקה נכונה וראויה, כי בסוף כולנו רוצים שירותי סיעוד טובים יותר, יעילים יותר, אפקטיביים יותר. ככל שנגביר את התחרות, כך ייטב לצרכנים שצורכים את שירותי הסיעוד. לכן אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו, כמו שנאמר, לפי ההגבלות ולפי ההוראות שוועדת השרים לחקיקה נתנה, והבנתי שהשר הסכים. אני יכול לומר, כמי שמסייע ומטפל באימא שלי, שתחיה לאורך ימים, עם עובדים זרים, אני מבין כמה חשוב השירות והמשך הטיפול והליווי לאורך השנים, שיהיה גם הפיקוח וגם השירות שניתן, סוציאלי ומקצועי. לכן אני מברך אותך, חבר הכנסת רביבו, יושב-ראש הוועדה לעובדים זרים, על הבאת הצעת החוק הזו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – הגברת התחרות בסיעוד הביתי), התשפ"ג–2023. הצבעה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – הגברת התחרות בסיעוד הביתי), התשפ"ג–2023, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

12 בעד, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובע כי הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – הגברת התחרות בסיעוד הביתי), התשפ"ג–2023, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת העבודה והרווחה לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור כעת לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (הפניה לאפיון הרשויות המקומיות), התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת משה גפני וינון אזולאי. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת משה גפני להציג את הצעת החוק. בבקשה. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

משה גפני (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להציג לפני הכנסת הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (הפניה לאפיון הרשויות המקומיות), התשפ"ה–2024, שחתומים עליה חבר הכנסת ינון אזולאי ואנוכי הקטן.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא לא לא.

אופיר כץ (הליכוד):

יפה, יפה, יפה אמרת. בדיוק. בדיוק. הינה, הוא הבין את האירוע.

משה גפני (יהדות התורה):

אני מבקש קודם כול להגיד על מה מדבר החוק ומה ההשלכות שלו מבחינת הנושא העקרוני שמופיע ברעיון הזה. יש שתי אפשרויות לעשות אפיון של מדד – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ינון, זה מפריע.

משה גפני (יהדות התורה):

– – כאשר אנחנו מדברים על רשויות מקומיות. יש אפיון של הרשות המקומית – מה מצבה של הרשות המקומית הזאת בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לפי זה נקבעים אחר כך המענקים שהרשות מקבלת. יש מדד שהוא מדד של היישוב, זאת אומרת, מועצה אזורית שיש בה כמה מושבים, ומצבם הסוציו-אקונומי של חלקם הוא גבוה ומצבם הסוציו-אקונומי של חלקם הוא נמוך. אני ראיתי את העוול בעניין הזה כשהעברתי את החוק של הטבות המס ביישובים. באו ראשי רשויות ודיברו איתי אז, ובצדק. יש מקומות שבהם היישוב במועצה האזורית, המושב, הוא מושב עשיר, ולכן אחד הדברים שקבעו את הטבות המס היה הנושא הזה של מצבו הסוציו-אקונומי של היישוב.

היו"ר ארז מלול:

לא, אבל זה גם בגלל המיקום, נגיד בגבול. למשל בגבול לא משנה שיכניס הרבה.

ינון אזולאי (ש"ס):

היושב-ראש, אתה מפריע.

היו"ר ארז מלול:

אתה מחזיר לי? אני רוצה להבין, טויבי, אני רוצה להבין.

משה גפני (יהדות התורה):

היו כמה קריטריונים בהטבות המס. זה נכון, מה שאתה אומר. אחד הקריטריונים היה המיקום, הקרבה לגבול וכו' וכו', אבל היה דבר מאוד מרכזי: מצבו הסוציו-אקונומי של היישוב. ואז באו אליי ראשי רשויות ואמרו: אצלנו במועצה האזורית – היו בעיקר בצפון ובפריפריה. חלק מהם באמת מצבם הסוציו-אקונומי הוא גבוה, אבל חלק מהם, מצבם הסוציו-אקונומי הוא נמוך. אני הכנסתי את זה אז בחוק של הטבות המס – שמתחשבים בעובדה הזאת. זה מופיע בחוק. פנו אליי כמה ראשי רשויות, והם אומרים לגבי נושא האפיון של הרשויות המקומיות שיש אותה בעיה. יש מועצה אזורית שהאפיון שם הוא שחלקה מצבה הסוציו-אקונומי גבוה וחלקה מצבה הסוציו-אקונומי נמוך. זה משנה לגבי מענקי האיזון, זה משנה לגבי הצהרונים. יכול להיות אדם שגר במושב הזה ומצבו הסוציו-אקונומי הוא נמוך, אבל המועצה האזורית, מצבה הסוציו-אקונומי הוא גבוה.

היו"ר ארז מלול:

הוא גבוה כי עושים מכלול.

משה גפני (יהדות התורה):

הנושא הזה הוא נושא שיש לו משמעות. מה שאני מבקש, אני מבקש להתחשב במציאות הזאת שבה רשויות מקומיות – חלקן סוציו-אקונומי גבוה וחלקן סוציו-אקונומי נמוך. למה יש פה את הנושא העקרוני? הנושא הוא לא פשוט.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עודד פורר, זה מפריע. חבר הכנסת פורר, זה מפריע, מפריע, ועוד ליושב-ראש ועדת הכספים.

משה גפני (יהדות התורה):

מדינה תפקידה לדאוג למי שמצבו הכלכלי חלש לעומת מי שמצבו הכלכלי גבוה. לכן יש נושאים רבים בתקציב המדינה, למשל הנושא של מענקי איזון. יש כאלה שמצבם הכלכלי גבוה, והם אינם נהנים ממענקי איזון, המדינה לא עוזרת להם בזה, ויש כאלה שמצבם הסוציו-אקונומי הוא נמוך – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גואטה, מדברים על המועצות האזוריות.

משה גפני (יהדות התורה):

-- שזה בעיקר בפריפריה. מצבם הסוציו-אקונומי הוא נמוך, הם זכאים למענקי איזון, ולפעמים למענקי איזון גבוהים. זה התפקיד של המדינה. זה היה מאז הקמתה, שצריך לדאוג לאותם יישובים חלשים, לעומת אלה שמצבם הכלכלי גבוה יותר, ושהמדינה יכולה להיות פחות מסייעת בעניין הזה. עד שהגיע הנושא הזה, ובאים אליי ראשי רשויות, גם מהצפון, גם מהדרום, גם מהמרכז, אבל כאלה שהאפיון שלהם הוא אפיון שהם אומרים: אנחנו נמצאים במועצה אזורית, אני ראש המועצה האזורית; חלק מהיישובים, באמת המצב הסוציו-אקונומי שלהם הוא גבוה, אבל חלק לא. למה יהיה אוי לעשיר ואוי לשכנו? למה אני, שאני גר במושב שנמצא בתוך קבוצה שמצבה הסוציו-אקונומי גבוה, שהיא עשירה, למה אני לא מקבל את הזכאות שאני צריך לקבל? אני הגשתי את הצעת החוק הזאת יחד עם ינון אזולאי. הגשתי את הצעת החוק. אנחנו ראינו את זה בכמה דברים שהיו בוועדת הכספים. יש פה אי-צדק. אני מסכים שזה מאוד מורכב. אני מסכים שצריך לשבת עם המליאה, ואני מקווה שהמליאה תאשר את זה בקריאה הטרומית. נצטרך לשבת ולעשות את הצדק בעניין הזה.

היו"ר ארז מלול:

לעשות שכל בעניין.

משה גפני (יהדות התורה):

כן. האי-צדק פה זועק לשמיים. למה? למה זה המצב?

היו"ר ארז מלול:

דרך אגב, חבר הכנסת, מי שהאיר את עיניי על הבעיה הזאת זה ראש מועצת מעלה יוסף, שמעון גואטה. הייתי אצלו בסיור והוא אומר לי: למה קיבלתי? אתה מכיר פה את היישובים, הם סוציו-אקונומי – מעלה יוסף זה הבעיה.

משה גפני (יהדות התורה):

נכון. מעלה יוסף היה אחת מהבעיות שהיו בהטבות המס, זה נכון. אבל זה בכל מקום, בעיקר בפריפריה. אני מבקש ממליאת הכנסת – – –

היו"ר ארז מלול:

חוק חברתי וצודק.

משה גפני (יהדות התורה):

אני מבקש להעביר את החוק הזה על מנת שנוכל להתקדם, ולהתקדם באופן כזה שנעשה צדק. לא תמיד הנוסחה הכללית הזאת נכונה. הנוסחה הכללית נכונה לגבי הקריטריון הכללי, אבל נצטרך לשבת על זה. אני מבקש, אדוני היושב-ראש, את תמיכת הכנסת בהצעת החוק הזאת, שהיא באמת, כמו שאמרת, חברתית מהמדרגה הראשונה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את השר אוריאל בוסו להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

לא צריך. תגיד שאנחנו בעד החוק.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

הוא לא שכנע אותי. הוא לא שכנע אותי מספיק.

היו"ר ארז מלול:

לרשותך עד עשר דקות.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדי יושב-ראש ועדת הכספים ומציע החוק, כמובן, במענה על הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (הפניה לאפיון הרשויות), של חבר הכנסת משה גפני וחבר הכנסת ינון אזולאי – התיקון מציע שבכל מקום שבו מתייחסים לאפיון של יישובים, ייעשה כברירת מחדל שימוש במדד הכלכלי-חברתי לרשויות מקומיות עבור רשויות מקומיות, ועבור יישובים במועצה אזורית ייעשה שימוש במדד הכלכלי-חברתי שגובש עבור יישובים במועצות אזוריות, אלא אם כן ההחלטה או ההטבה מתייחסת למועצה האזורית כולה. לדוגמה, היישוב תירוש מדורג כיום בדירוג 4 מתוך 10. היישוב נמצא במועצה אזורית מטה יהודה, המדורגת בדירוג 7 מתוך 10, וזה יוצר בסופו של דבר עוול ליישוב עצמו בחינוך, בתשתיות, בעוד הטבות, בדברים אחרים שצריך לתת – להרים.

היו"ר ארז מלול:

למועצה, לא רק ליישוב.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

וגם למועצה. בסוף המועצה במצב אחר, היא לא מקבלת, והיישוב הזה עצמו שואב תקציבים שהם לא לכלל המועצה. ולכן אני חושב שמאוד מאוד חשוב – אם המדינה רוצה להקצות כסף לפיתוח כלכלי בכל המועצות והרשויות שהן במדד כלכלי חברתי 5 ומטה, אז המועצה האזורית לא תקבל את ההטבה, ואז המועצה של מטה יהודה כולה סובלת. אבל אם ההטבה תהיה ליישובים במדינה שהם 5 ומטה, אז היישוב תירוש יקבל את ההטבה. מטרת התיקון נכונה. עשיתם את זה בעבר בנושא מס. ההתייחסות צריכה להיות עבור היישוב היחיד, אלא אם כן ההטבה ניתנת באמצעות המועצה האזורית כולה. הצעת החוק הזאת עושה שכל ומונעת מצב שיישוב חלש שנמצא במועצה אזורית חזקה יופלה לרעה, או שיישוב חזק במועצה אזורית חלשה יופלה לטובה שלא לצורך. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בהצעת החוק הזאת, ועל כן אני קורא לחברי הכנסת והשרים להצביע בעד הצעת החוק הזאת. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. להצעת החוק הזאת התנגד חבר הכנסת רון כץ. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

רון כץ (יש עתיד):

יש לך מבט מאיים, ינון.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני רוצה לשמוע את ההתנגדות שלך. על מה? אולי אני אצליח לשכנע אותך אחר כך.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אולי תצליח לשכנע אותי. דבר שני, בדיוק אמרתי פה – – –

היו"ר ארז מלול:

אתה מתנגד? תגיד.

רון כץ (יש עתיד):

לחבר כנסת נוסף אמרתי שהחוק אפילו – – –

היו"ר ארז מלול:

אתה מתנגד או לא?

רון כץ (יש עתיד):

מתנגד, כי הוא גם לא ברור לי. אני כן ארצה שיעלה פה המציע אחרי זה וישכנע אותנו, ואולי יסביר יותר לעומק על מה מדובר, ואולי הוא יעלה אחרי זה שוב, נשכנע אותו, או שהוא ידבר איתי בצד. ועד שהוא יעשה את זה, אני רוצה לדבר על נושא אחר, כי לא יכולתי להתעלם מחסר החוליות שלנו, הידוע בכינויו "השר לשעבר איתמר בן גביר". ב-24 השעות האחרונות אנחנו רואים פה מופע מדהים של לוליינות שאני חושב שלא נראה בכנסת ישראל. הבן אדם הצליח לטפס על עץ גבוה כל כך עד שאף אחד מהציבור לא רואה אותו יותר, כי הוא לא מעניין אף אחד. הוא נעלם לגמרי, ועכשיו אומר: רגע, אין לי לייקים, אין לי טיקטוק. מה נעשה? עכשיו הוא כבר מנסה לפלס את דרכו אל עבר שולחן הממשלה. אממה, אנחנו שומעים עדויות מטלטלות בימים האחרונים, שהשר החרוץ חיים כץ מצליח לבדו לנהל את ארבעת המשרדים. מסתבר שלא צריך שר מורשת, שלא צריך שר כפול לנגב וגליל – יש לנו היום את אלקין – וגם השר לביטחון לאומי, איתו או בלעדיו, התוצאה היא אותה תוצאה. אז אני רוצה להציע מפה לראש הממשלה: תחסוך כספים. עלה פה קודם שר הכלכלה ודיבר על הורדת יוקר המחיה. תסגור את המשרדים המיותרים, תעביר את הכספים לאיפה שצריך להעביר אותם. דיברו פה קודם על איך אפשר להתייעל. שר הבריאות מוביל ויוביל בעתיד הקרוב תוכנית AI במערכת הבריאות, ואז ישאלו מאיפה נביא את הכסף. אני רוצה להגיד לך מאיפה נביא את הכסף. אני רוצה להגיד לך מאיפה נביא את הכסף. נסגור משרד מיותר של מורשת, שאף אחד לא מבין מה הוא אומר; נסגור משרד כפול שאף אחד לא צריך. נמצא את הכסף, נציל אנשים, נקדם חדשנות, נתמוך בכלכלה, נעזור למדינת ישראל. מה לא נעשה? לא נמציא סתם שרים ותפקידים מיותרים שלא עושים כלום. ולסיום, אני לא רוצה לאכזב אף אחד, אז אני אומר גם מילה על מסיבת העיתונאים שערך אתמול נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ואני אגיד שהתרגשתי באמת כישראלי לראות שיש נשיא שמחויב במאה אחוז למדינת ישראל. הגיע הזמן שזה יקרה, טוב שזה קורה, ואני הראשון לברך אותו על שבזכותו עסקת החטופים יוצאת לפועל. אני הראשון לברך אותו על שהוא יודע לכופף את הממשלה ההזויה הזאת להתקדם הלאה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

ואני רוצה לברך גם אותך, אדוני היו"ר, על עמידה בזמנים. זה לא מובן מאליו, שתדע. אני מעריך את זה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (הפניה לאפיון הרשויות המקומיות), התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת הרב משה גפני וחבר הכנסת ינון אזולאי. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (הפניה לאפיון הרשויות המקומיות), התשפ"ה–2024, לוועדת הכספים נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 25 בעד, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון פקודת הסטטיסטיקה (הפניה לאפיון הרשויות המקומיות), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הכספים לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (תיקון – דחיית ביטול התכנון בענף ההטלה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ששון ששי גואטה. אני מזמין את חבר הכנסת ששי גואטה להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך. חבר הכנסת דוד ביטן חזר לפעילות, תראה איך הוא שמח. תראה, חזר לו האוויר.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

לפני שדוד חזר לא היה לי כזה ביטחון. חיכיתי שדוד יחזור. מה שלומך, שר החקלאות, שותף בכיר, ושר התקשורת? אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (תיקון – דחיית ביטול התכנון בענף ההטלה), התשפ"ה–2025. מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ענף ההטלה בצפון נמצא במשבר חמור שמעמיד אלפי משפחות בחוסר ודאות כלכלית. לא מדובר רק במקור פרנסה, אלא בביטחון המזון של מדינת ישראל ובשמירה על ההתיישבות לאורך הגבול הצפוני. כיום, כ-70% מביצי המאכל בישראל מיוצרות בצפון, ביישובים הסמוכים לגבול, תחת איום ביטחוני מתמיד. מאות משפחות טרם שבו לבתיהן, וחלק מהן מתלבטות אם יוכלו בכלל להמשיך לעסוק בענף. הארכת התכנון בענף ההטלה עד שנת 2050 איננה רק החלטה כלכלית; זו הכרעה לאומית שתבטיח את המשך ההתיישבות, היציבות הכלכלית, ורציפות אספקת המזון לאזרחי ישראל ולמערכת הביטחון, גם בשגרה וגם בחירום. אני רוצה להסביר לכם רגע – ניסים, תקשיב רגע, יש פה חוק. מה שאני פה מציע – אתה שומע, רון? ענף הלול, מאיפה הוא בא? הרי כשסבא שלי עלה לארץ – אמיתי – שמו אותנו להיות גדר אנושית על הגבולות. הביאו מושבים של מרוקאים, מושבים של טריפוליטאים, מושבים של טוניסאים, כורדים, תימנים, שמו אותם גדר אנושית.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אמרו להם שזה ליד ירושלים.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אמרו להם שזה ליד ירושלים – שמו אותם על הגבולות. מה יעשו איתם? אין שם מקור פרנסה. הביאו אותם שם לאיזה מדבר, לא היה איך להתפרנס – אמרו להם: שמעו, קחו יחידת ייצור, שיהיו לכם כמה שקלים, איך לבוא ולהתפרנס. אנחנו, ברוך השם, מושבניקים. למדנו לפתח, ולמדנו להיות – – –

ינון אזולאי (ש"ס):

ניצלו את האמונה התמימה.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

נכון. ניצלו את האמונה, אמרנו לנו: קברי צדיקים. אבל בגדול, מה שקורה שם, אלה האנשים הכי הכי שקופים. תקשיב, אלה האנשים שהם הגדר האנושית של מדינת ישראל. אלה האנשים שבכל המלחמה הזאת, דקה אחת לא עזבו את הצפון, המשיכו לאסוף ביצים והמשיכו לספק את הביצים שלהם לכל מדינת ישראל, שיהיה להם מה לאכול.

רון כץ (יש עתיד):

זו לא הבעיה. אין בעיה, זה בסדר. הבעיה זה – למה לדחות את הרפורמה ב-20 שנה? בסוף זה יוריד את מחירי הביצים במדינת ישראל.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

מחיר הביצים נקבע לפי ועדת מחירים. אם המדינה תתייעל יותר בשביל – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

לא המדינה צריכה להתייעל, המגדל צריך להתייעל.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

הלו, גם המדינה צריכה לעזור – שייתנו לי פתרון לזבל, שאני לא אשלם פי שלושה. אבל אני אסביר לכם. היום זה חוק – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ששון ששי גואטה (הליכוד):

זה החוק – ואתה יודע את זה, אדוני שר החקלאות לשעבר – זה החוק שעוזר לאנשים הכי שקופים במדינה, אנשים שהיו גדר אנושית, לעזור להם להתפרנס.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

רון כץ (יש עתיד):

ששי, יש לי שתי הערות.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אני אומר לכם, תקשיבו, חבר'ה, אני, בשבוע האחרון קרעו אותי בתקשורת. כל עיתון כלכלי הגיע וכתב: הוא דואג לפה והוא דואג לדוד והוא דואג לדודה. אז אני אספר לכם – – –

רון כץ (יש עתיד):

אבל אני חייב להבין – – –

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אני כן דואג – אני דואג ליעקב אוחנה בצוריאל, ואני דואג לראובן ראובן בעין יעקב, ואני דואג גם לדודה שלי, דודה דינה, שגם היא, אין לה פנסיה, לא היה שם איפה לעבוד כדי שיהיו להם פנסיות. הם חיים מהמכסה. במקום שיהיו נתמכי רווחה, אנחנו דואגים להם לפרנסה הזאת, והם עובדים על הפרנסה.

היו"ר ארז מלול:

הם היהלומים האמיתיים.

רון כץ (יש עתיד):

כולם חברי מרכז ליכוד?

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אף אחד מהם לא פקוד לליכוד. הם לא פקודים לליכוד, אבל אלה אנשים שמגיע להם שנשמור עליהם ונדאג להם לפרנסה, כי מגיע להם.

רון כץ (יש עתיד):

אבל מה הקשר לכל מדינת ישראל? למה ביצה צריכה להיות כל כך יקרה?

ששון ששי גואטה (הליכוד):

הביצה בישראל לא יקרה. דרך אגב, בארצות הברית הביצה יותר יקרה פי שלושה, ותבדוק אותי עכשיו. בדקתי את זה לפני שעליתי.

רון כץ (יש עתיד):

באירופה?

ששון ששי גואטה (הליכוד):

בכל המקומות. אז חברים, אני מבקש מכם לבוא, לתמוך בחוק, לעזור להתיישבות העובדת. ההתיישבות העובדת הוכיחה את עצמה במלחמה, הוכיחה את עצמה למדינה בכל מה היא עשתה. אני מקווה שתתמכו, ותודה רבה רבה לכם.

קריאה:

נהייתם קומוניסטים.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת ששון גואטה. אני מזמין את כבוד שר החקלאות להציג את עמדת הממשלה. עשר דקות לרשותך.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אה, ולא אמרתי תודות לשר.

היו"ר ארז מלול:

בקריאה השלישית. ששי, בקריאה השלישית תגיד תודות. בקריאה השלישית.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת.

היו"ר ארז מלול:

ששון, לא מכובד.

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

חבר הכנסת ששון גואטה, אני חושב שרגע לפני שאני מתייחס להצעת החוק, אי-אפשר בבוקר הזה שלא לברך את ראש הממשלה בוושינגטון על פגישה היסטורית, שאני אומר לכם, מאז הקמת המדינה, ומאז שברצועת עזה התרכזו פליטים ש-76 שנה לאחר מלחמת השחרור שלנו, הפליטים האלה, שברחו מכאן בתקווה שיוכלו לחזור אחרי שמדינות ערב יכבשו את ארץ ישראל ואת מדינת ישראל שזה עתה קמה, למגינת ליבם מצאו את עצמם בעזה – 76 שנים לאחר מכן 70% מאוכלוסיית עזה מוגדרים כפליטים על ידי האו"ם, על ידי אונר"א. 71%, ליתר דיוק. 25% מאוכלוסיית עזה גרה היום, 2025, במחנות פליטים, בשמונה מחנות פליטים. נשיא ארצות הברית שם אתמול את האמת בפני העולם. 76 שנה אף אחד – לא ממדינות ערב ולא מהאו"ם ולא אונר"א – אף אחד מהם לא השקיע דקה מזמנו, שקל מכספו או דולר מכספו כדי לשקם את הפליטים האלה, ונשיא ארצות הברית בא בהצעה איך משקמים. ההצעה אופרטיבית, אמיתית. אני חושב שהמהלך הזה, בצד הדברים האחרים שקרו אתמול, באמת בגדר אירוע היסטורי שבוודאי אנחנו כאן, בישראל, בכנסת, בממשלה, עוד נעסוק בזה הרבה מאוד פעמים הרבה מאוד ימים וכנראה גם הרבה מעבר לימים. לגבי הצעת החוק, חבר הכנסת גואטה, במהלך מלחמת חרבות ברזל ספגה האוכלוסייה שממוקמת בקרבת הגבול הצפוני של מדינת ישראל עם לבנון פגיעה משמעותית שמעמידה אותה, את האוכלוסייה, בחוסר ודאות לגבי ההישרדות הכלכלית שלה. חקלאים רבים, אנשי עמל ויזע, המשקיעים ממרצם לשם גידול התוצרת החקלאית הטרייה, מתמודדים עם מציאות קשה ופגיעה חריפה בפרנסתם, וזאת תוך כדי רצון להמשיך ולספק מזון לאזרחי המדינה באופן שוטף. ענף המטילות, אדוני היושב-ראש, ענף המטילות בצפון מהווה כ-70% מסך ייצור הביצים בישראל. מרביתן מיוצרות במועצות האזוריות מרום הגליל, מעלה יוסף, מבואות חרמון, כמעט ב-2,000 בתי אב שמחזיקים מכסות הטלה. כ-400 מתחמי הטלה ממוקמים בטווח של 0 עד 5 קילומטר מגבול הלבנון ומספקים ביצי מאכל לאוכלוסיית ישראל. מתחילת המלחמה נפגעו כ-400,000 מטילות. כמעט 50 לולים נפגעו בצורה ישירה, באופן של הרס מלא, הרס חלקי ופגיעות משמעותיות. כמובן שתוך כדי המלחמה היה בלתי אפשרי לתקן את הלולים האלה, בעיקר בגין החשש של בעלי מקצוע להגיע למקום. אף על פי כן המגדלים, באמת בחירוף נפש, בסיכון אמיתי וממשי, המשיכו לייצר ביצים עבור תושבי ישראל. העקשנות ואומץ הלב של המגדלים הם הסיבה לכך שחרף הפגיעה בייצור, ציבור הצרכנים – אנחנו, בני משפחותינו, תושבי ישראל – לא נתקלנו במחסור בביצים ברשתות השיווק או בחנויות, למרות הפגיעה במרחבי ההטלה. אגב, חבריי חברי הכנסת, כשהיה צורך וכשיש צורך משרד החקלאות פותח מכסות יבוא פטורות ממכס של ביצים, ואנחנו נוהגים לעשות את זה בחגי תשרי ובסביבות ליל הסדר, פסח. השנה, בחודשים האחרונים אנחנו עושים את זה כמעט מדי חודש, כדי להבטיח אספקה סדירה של ביצים לכל תושבי ישראל. הצעת החוק שהונחה כאן היום מבקשת להאריך את התכנון בענף ההטלה, שמתבצע כיום באמצעות מכסות ארציות, מכסות אישיות, מכס על ייבוא ביצים ופיקוח על מחירי הביצים, כדי לבלום את קריסת ענף ההטלה והבטחת שיקום ובניית הענף. ההצעה כאן היא להאריך ב-17 שנים, עד 2050. כאן הרשו לי לומר לכם, חבריי חברי הכנסת, שבמסגרת תוכנית ביטחון המזון שעליה שוקדים כמה משרדי ממשלה, בהובלה של משרד החקלאות וביטחון המזון, קבענו את שנת 2050 כשנת היעד שאליה מתכנסים כל התכנונים ואליה מתכנסות כל התוכניות בתחום החקלאות וביטחון המזון. שישה צוותי עבודה בין-משרדיים שוקדים בחודשים האחרונים על התוכנית, ובעוד פחות מחודשיים עתידים להציג את התוצרים בישיבת הממשלה. לכן, הארכת תקופת התכנון בענף ההטלה עד לשנת 2050 תבטיח לחקלאים ולאוכלוסיית יישובי הצפון ודאות, יכולת תכנון לטווח ארוך, יציבות כלכלית, אופק תעסוקתי וביטחון להתמודד עם האתגרים האזרחיים והכלכליים, שהתעצמו מאוד בעקבות מלחמת חרבות ברזל. עלינו מוטלת החובה – הייתי אומר הזכות, למעשה – לסייע בהישארותה ובהתבססותה מחדש של האוכלוסייה בצפון כחלק מהשיקום. השיקום הנדרש הוא פיתוח חבל הארץ הצפוני, מאחר שמדובר בחלק בלתי נפרד מרקמת ההתיישבות האזורית הרחבה. אדוני היושב-ראש, בהתאם להחלטה שהתקבלה, הממשלה תומכת בהצעת חוק זו בכפוף לתיאום עם המשרדים הרלוונטיים. אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד ההצעה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת עודד פורר מתנגד לחוק. שלוש דקות לרשותך להסביר את התנגדותך לחוק של ששון גואטה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה לפנות לחברי הכנסת מהליכוד ולברך אתכם – חברי הכנסת.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת בועז ביסמוט, זה מפריע.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני רוצה לברך את חברי הכנסת מתנועת הליכוד.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת דוידסון.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני יושב-ראש סיעת הליכוד אופיר כץ, תנועת הליכוד מניפה היום את הדגל האדום. אתם ממש נעמדים משמאל למפלגה הקומוניסטית ומקימים מחדש את ברית המועצות. בחוק הזה שאתם מעבירים פה היום אפשר להגיד שתחליפו אולי את המנון בית"ר עם האינטרנציונל – הכול כדי לשרת קבוצה קטנה של לוביסטים של יוקר המחיה. אני רוצה לשאול: איפה הליכודניקים הליברלים? איפה אתם? איפה הליכודניקים הליברלים שמדברים על שוק חופשי ושוק פתוח? ואתם מספרים שאתם תומכים באזרחי ישראל?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

עודד פורר (ישראל ביתנו):

חבר הכנסת ששון גואטה, למה בעוטף עזה, אם מישהו רוצה להקים לול להטלה מהמתקדמים בעולם, הוא לא יכול בלי אישור של מועצת הלול – –

ששון ששי גואטה (הליכוד):

לא נכון. יש להם – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – בלי שהמגדלים הם אלה שיאשרו לו אם הוא יקבל מכסה או לא יקבל מכסה?

היו"ר ארז מלול:

מה זה הצפצוף הזה?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

למה אתם תהיו שתקבעו מי יכול לגדל, כמה הוא יכול לגדל? מי אתם בכלל? תחשבו שמחר יגידו שמי שפתח את חנות המכולת שלו בזמן מלחמה – שבאמת כל הכבוד לו – אז עכשיו אי-אפשר לפתוח יותר חנויות מכולת בסביבה שלו. אסור, מה פתאום שתהיה לו תחרות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תן מילה על טראמפ, עודד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

עכשיו אני רוצה, חברי הכנסת, אדוני שר הכלכלה, אדוני שר החקלאות, להקריא לכם מה כתב לא חבר הכנסת עודד פורר – מה כתבה רשות התחרות. הצפצוף הזה – – –

היו"ר ארז מלול:

אני לא עשיתי את זה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא שמח? זה לא יום שמח? נשיא ארצות הברית תומך בישראל בצורה כזאת – – –

ששון ששי גואטה (הליכוד):

זה מלמעלה.

היו"ר ארז מלול:

התרנגולים התעוררו.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

כן, נראה שהתרנגולים מקרקרות. אפשר לסגור את הרעש הזה?

קריאה:

זה כיבוי אש, אי-אפשר.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אז נעצור.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

הינה, זה עצר. יש לך עוד דקה, אני מוסיף לך.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אני רוצה להקריא לכם מה כותבת רשות התחרות, לא חבר הכנסת פורר: התוצאה המצטברת של הצעדים שלכם, שר החקלאות ושר הכלכלה, היא ריקון מתוכן של כל תחרות בין גורמים שונים בענף ההטלה, שכן הכמויות שכל אחד ימכור והמחירים שיגבה נקבעים על ידי המתכנן המרכזי ולא תלויים בהצעה אטרקטיבית לציבור. זה, בזמן שלפי מדד בין-לאומי, ישראל ממוקמת במקום השמיני בעולם, לפני מדינות כמו ארצות הברית, בריטניה, צרפת ונורבגיה, במחיר הביצה. העלויות בגין חסימת התחרות מוטלות על הצרכנים בדרך של האמרת יוקר המחיה, ובכך מהוות מס רגרסיבי, שמטיל נטל כבד יותר על בעלי הכנסה נמוכה. מה שאתם עושים כרגע זה לדאוג לקבוצה קטנה על חשבון אזרחי ישראל. כל אזרח ואזרחית שילכו לסופר וימשיכו לשלם את המחירים הגבוהים, אם זה על הביצים ואם זה על הדבש ואם זה על הפירות והירקות – תגישו את החשבון לממשלה, כי אתם אחראים ליוקר המחיה ויוקר המחיה הוא בגללכם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת ששון רוצה להשיב על ההתנגדות של עודד.

טלי גוטליב (הליכוד):

אנחנו ממש משתתפים בצער האופוזיציה – – – שבאמת נשיא ארצות הברית תומך ככה בישראל. באמת – – – פרצוף תשעה באב באופוזיציה. אנחנו צריכים לשמוח, אופוזיציה וקואליציה, שרוצים בטובת מדינת ישראל, באמת. הם תומכים במי שעומד בראשות הממשלה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מילה על טראמפ.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

קודם כול, עודד פורר, כל החבר'ה מהאוצר ורשות התחרות – לא ראיתי שכל הרפורמות שהם עשו באמת הורידו את יוקר המחיה. כל הורדת המכסים ופתיחת השוק הביאו לחורבן על המדינה הזאת, ואנחנו צריכים לחזק את הייצור המקומי. זה – 1.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

בוא נסתכל על המספרים: כשהשוק פתוח, המחיר יורד. תראה מה קרה – – –

היו"ר ארז מלול:

פורר, אמרת כבר את הדברים שלך. לא להפריע.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

אני חייב לספר לכם למה עליתי. עליתי להגיד קודם כול תודה לראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו, שעמד במילה – –

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, לא, לא.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

– – וקידם את הנושא של החוק ועמד על הרגליים האחוריות, ולשר החקלאות אבי דיכטר והצוות, שליוו בכל מה שצריך, ולוועדת השרים לחקיקה, ולשר הכלכלה, שעזר לנו – ישבנו בדיונים ולא היה קל, הייתי צריך לשכנע פה ולדבר פה ועשינו מלא משא ומתן – ולכל החברים, ולדוד ביטן, על כל הדחיפה מאחור שבגללה רצנו. תודה לכם. תודה גם לשי חג'אג' ולעמית יפרח ולכל מי שעזר. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (תיקון – דחיית ביטול התכנון בענף ההטלה), התשפ"ה–2025. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 43 נגד – 6 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (תיקון – דחיית ביטול התכנון בענף ההטלה), התשפ"ה–2025, לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 43 בעד, שישה מתנגדים, אחד נמנע. אני קובע כי הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון מס' 18 והוראת שעה) (תיקון – דחיית ביטול התכנון בענף ההטלה), התשפ"ה–2025, אושרה בקריאה טרומית ותעבור לדיון בוועדת הכלכלה לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הפיכת ברירת המחדל של נשיאת נשק המשמש לשירותי שמירה בידי מאבטחים בכל הארץ), התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת לימון סון הר מלך. אני מזמין את חברת הכנסת לימון סון הר מלך להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אזרחי ישראל, אנו חיים במדינה מיוחדת במינה, מדינה שקיומה אינו מובן מאליו. מדינת ישראל איננה מקום שבו אפשר להרשות לעצמנו להיות שאננים. כל בוקר שאנו קמים אליו הוא בוקר שבו אויבינו מתכננים את הפיגוע הבא, את ההתקפה הבאה, את ניסיון הרצח הבא. האויבים שלנו אינם נחים, אינם מפסיקים לתכנן כיצד לפגוע בנו, אינם מחפשים פשרות. הם מבקשים לרצוח, להשחית, להפיץ טרור ופחד. הם לא מבדילים בין חייל לאזרח, בן צעיר לזקן, בין גבר לאישה, וכל מי שנמצא כאן במדינה שלנו הופך למטרה עבורם.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת אתי עטייה, זה מפריע.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

כל ישראלי הוא מטרה לגיטימית, כל מקום הוא זירה פוטנציאלית לפיגוע, וכל רגע הוא הזדמנות לזרוע הרס. ולכן אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות חסרי אונים. אנחנו לא יכולים להמשיך לסמוך רק על כך שכוחות הביטחון יגיעו בזמן, כי לעיתים אותם כוחות יגיעו אחרי הדקות הקריטיות שבהן המחבל יכול לזרוע הרס ומוות. בדקות הללו, הדקות שבין תחילת הפיגוע לבין הגעת כוחות הביטחון, נקבעים חיים ומוות. מי שמצוי בזירה ברגע האמת זה האזרח – האדם שעומד בתחנת האוטובוס, מי שיושב בבית הקפה, מי שהלך לערוך קניות בשוק. האזרח הפשוט שיצא לשגרת יומו – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת משה פסל, זה מפריע.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – הוא זה שמוצא את עצמו בחזית המאבק בטרור. ומה שעושה את ההבדל בין אזרחים חסרי ישע לבין אזרחים שמצליחים לעצור מחבלים, להציל חיים ולמנוע אסון, זה נשק אישי בידיים הנכונות. אנחנו יודעים זאת כי ראינו את התרחיש הזה מתרחש שוב ושוב, סיפורים של גבורה אזרחית שממשיכים להוכיח את מה שידענו תמיד: החשיבות הקריטית של נשק בידיים אחראיות.

היו"ר ארז מלול:

אביחי בוארון, אני אתחיל עם הקריאות.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

כל פיגוע שנמנע, כל חיים שניצלו, כל אסון שנעצר, מוכיחים שוב ושוב את הצורך החיוני בהרחבת מעגל האזרחים החמושים. הפיגוע בעלי ב-20 ביוני 2023 הוא דוגמה מובהקת לכך. כאשר מחבלים חמושים הגיעו לתחנת הדלק ופתחו בירי חסר הבחנה, ארבעה אזרחים תמימים קיפחו את חייהם. בתוך הכאוס, האימה, מוראל, צעיר בן 27, הדגים את מה שראינו כבר פעמים רבות בעבר: אומץ ונחישות של אזרח חמוש מצילים חיים. למרות שנפצע בעצמו, הוא לא נכנע לפחד. במקום להימלט ולחפש מחסה, הוא בחר להתעמת עם הסכנה. חמוש בנשקו האישי הוא רץ לעבר הזירה, איתר את המחבל, שהמשיך לירות לעבר רכב חונה, ונטרל אותו במקצועיות. כמה חודשים לאחר מכן – שוב פיגוע באותו מקום. הפעם אביעד גזבר, בעל החומוסייה שפועלת במקום, שחזר בדיוק משירות מילואים, חיסל את המחבל. ביום רגיל בתל אביב, 4 ביולי 2023, התרחש פיגוע דריסה ודקירה ברחוב פנחס רוזן. מחבל שחדר לישראל תחת מסווה של אישור רפואי, הפך את שגרת הבוקר התל אביבית לזירת אימה. לאחר שדרס הולכי רגל תמימים, הוא יצא מרכבו חמוש בסכין, מוכן להמשיך במסע ההרג שלו. שוב, כפי שקרה בעבר, אזרח חמוש שנקלע למקום הפך למגן האחרון בין המחבל לבין אזרחים נוספים. בתגובה מהירה ומדויקת הוא שלף את נשקו ונטרל את המחבל לפני שהצליח לפגוע באנשים נוספים. בזכות שיקול דעת ואומץ לב, בשילוב עם היכולת להגן על עצמו ועל אחרים, נמנע אסון כבד. האירוע בחדרה ב-9 באוקטובר 2024 הוא המשך ישיר של אותה מציאות: מחבל רכוב על קטנוע, חמוש בסכין, הספיק לפצוע שישה אנשים בארבע זירות שונות. עדי נטף, אזרח חמוש, היה הגורם המכריע שעצר את מסע הטרור. בפעולה מהירה ומקצועית הוא נטרל את המחבל ומנע המשך פגיעה באזרחים תמימים. גם המקרה הזה ממחיש את החשיבות של נוכחות אזרחים חמושים במרחב הציבורי ואת היכולת שלהם לעצור פיגועים בעודם מתרחשים. המציאות ברורה: האזרח החמוש הוא קו ההגנה הראשון שלנו, ואין זו קביעה תיאורטית, אלא מציאות שהוכחה שוב ושוב בשטח. כל יום שעובר מביא עימו עדויות נוספות לחשיבות הקריטית של נשק בידי אזרחים אחראיים ומיומנים. אין ספק שכוחות הביטחון שלנו – צה"ל, המשטרה, השב"כ וכל שאר הגופים – עושים עבודת קודש במסירות אין קץ. הם פועלים יומם ולילה כדי להגן על אזרחי ישראל, מסכנים את חייהם ומשלמים מחיר כבד. הם מפעילים מערכת מודיעין מסועפת, עורכים מבצעים מורכבים ומונעים פיגועים רבים עוד לפני שהם מתרחשים. אבל המציאות מלמדת אותנו שיש גבול ליכולת שלהם להיות בכל מקום ובכל רגע נתון. בפיגוע טרור, כל שנייה קריטית. בזמן שכוחות הביטחון מוזעקים למקום, נוסעים בפקקים, מנסים להגיע, המחבל ממשיך לפעול, וברגעים האלה ממש האזרח החמוש שנמצא בשטח הוא ההבדל בין חיים למוות. זאת לא קלישאה, זו מציאות שנבחנת ואומתה פעם אחר פעם. לכן, הקריאה שלי היא ברורה וחד-משמעית: כל מי שיכול, שיגיש בקשה לרישיון נשק. זו לא רק זכות, זו חובה מוסרית. אם שירתם כלוחמים, אתם צריכים להיות חמושים. המיומנות הצבאית שלכם, בשילוב עם נשק אישי, יכולה להציל חיים ברגע האמת. אם אתם גרים באזורי סיכון, אתם זקוקים להגנה זו עוד יותר. למאבטחים יש מקום מיוחד בשיח הזה. לא הגיוני שאדם שנושא נשק במהלך המשמרת שלו, שעבר הכשרות, שמכיר את הנשק ויודע להשתמש בו, נותר חסר הגנה ברגע שהמשמרת שלו מסתיימת. זה לא רק מסכן אותו אלא מסכן את כל הסביבה שלו. המאבטחים שלנו הם חלק בלתי נפרד ממערך ההגנה של אזרחי ישראל, והגיע הזמן להכיר בכך גם מחוץ לשעות העבודה שלהם. הרפורמה ההיסטורית שהוביל השר לביטחון לאומי, השר איתמר בן גביר, פתחה את האפשרות בפני אזרחים רבים נוספים להגן על עצמם ועל סביבתם. היא הכירה בכך שבמציאות הישראלית, נשק אישי אינו מותרות אלא הכרח. לכן אני קוראת לכם, אזרחים שנמצאים באזורי סיכון, באזורי תפר, במוקדים רגישים או סתם כאלה שזכאים לנשק: התחמשו. אתם חייבים לקבל את היכולת להגן על עצמכם ועל הסביבה. זה לא עניין של פריבילגיה, זה עניין של הצלת חיים. חבריי, ברור שצריך בדיקות, שצריך הכשרות, שצריך לוודא שהנשק מגיע לידיים הנכונות, אבל אסור שהביורוקרטיה תהפוך לחסם שמונע מאזרחים ראויים את היכולת להגן על עצמם ועל סביבתם. יש למצוא את האיזון הנכון בין זהירות לבין יעילות. במדינת ישראל של היום, איננו יכולים להרשות לעצמנו את הפריבילגיה של המתנה. האחריות להגן על חיי האזרחים נמצאת בידינו, תרתי משמע. נשק אישי איננו מותרות; הוא הכרח קיומי במציאות שבה אנו חיים. כל יום שעובר בלי לטפל בנושא הזה הוא יום שבו אנו מפקירים את אזרחי ישראל לסכנות מיותרות. לכן, אני פונה לחבריי חברי הכנסת: זה הזמן לשים בצד את השיקולים הפוליטיים. ביטחון אזרחי ישראל אינו עניין של קואליציה או אופוזיציה, זה עניין של חיים ומוות, תרתי משמע. תמכו בהצעת החוק שתאפשר למאבטחים לשאת את נשקם גם מחוץ לשעות העבודה. מי יודע כמה חיים יינצלו בזכות החקיקה הזו. האחריות לשמור על החיים שלנו, על המשפחות שלנו, על המדינה שלנו, נמצאת בידיים שלנו. הגיע הזמן לקחת אותה ברצינות, לפעול בנחישות ולהבטיח שכל אזרח שיכול וראוי לשאת נשק יקבל את ההזדמנות הזו. בימים הללו, כשהמציאות הביטחונית מורכבת מתמיד, כשהאיומים מתרבים, כשהטרור מרים את ראשו בכל פינה, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות פסיביים; אנחנו לא יכולים להמשיך במדיניות שמשאירה אזרחים חסרי הגנה מול איומי הטרור. הניסיון מלמד אותנו שכל אזרח חמוש נוסף הוא עוד סיכוי להצלת חיים, עוד הזדמנות למנוע אסון, עוד אפשרות לעצור מחבל לפני שיצליח במזימתו. זה לא עניין של פוליטיקה, זה לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין של חיים ומוות. ושוב, אני קוראת מכאן לכל מי שיושב באולם הזה: אל תיתנו לשיקולים פוליטיים צרים למנוע הצלת חיים. אל תתנו לביורוקרטיה מיותרת לעכב את מה שנדרש כבר מזמן. תנו לנו את הכלים להגן על עצמנו, להגן על שכנינו, להגן על משפחתנו על מדינתנו, כי בסופו של יום, כשמחבל מגיע עם כוונת רצח, הוא לא שואל מי מצביע למי; כשסכנה מתקרבת, היא לא בודקת תעודת זהות; כשצריך להציל חיים, אין זמן לחכות לאישורים ביורוקרטיים. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר התקשורת שלמה קרעי להציג את עמדת הממשלה. עשר דקות לרשותך. ברוך הבא, שר החוץ גדעון סער. ברוך הבא, ברוך הבא לארץ.

שר החוץ גדעון סער:

תודה רבה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, יישר כוח לחברת הכנסת לימור סון הר מלך על ההצעה החשובה.

היו"ר ארז מלול:

אנחנו תומכים בה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תומכים בה, בוודאי.

היו"ר ארז מלול:

חשבתי שהיא מהאופוזיציה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת החוק הפרטית הצעת חוק כלי הירייה (הפיכת ברירת המחדל של נשיאת נשק המשמש לשירותי שמירה בידי מאבטחים בכל הארץ). הצעת החוק כוללת שני תיקונים לחוק כלי הירייה. להלן התיקונים: התיקון הראשון עניינו נשיאת כלי ירייה בידי מאבטחים המועסקים בארגוני שמירה מחוץ למקום וזמן העבודה. מוצע לשנות את ברירת המחדל הקבועה כיום בחוק כך שמאבטחים יוכלו לשאת את כלי הירייה גם מחוץ למקום וזמן העבודה, אלא אם כן השר הורה בצו שלא לשאת כלי ירייה כאמור מטעמי שלום הציבור וביטחונו. תוקפו של הצו כאמור יהיה לתקופה של עד 12 חודשים ויחול בשטח המדינה כולה ובאזור מסוים. התיקון השני עניינו החרגת מכלי גז מדמיע שנועדו להגנה עצמית בכל משקל מחובת הרישיון להחזקתם ונשיאתם, לפי עמדת גורמי המקצוע לעניין הנזק המועט והזמני שנגרם מהשימוש בהם, בשונה משימוש בכלי ירייה. ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה בישיבתה ביום 2 בפברואר לתמוך בקידום הצעת החוק בקריאה הטרומית, בכפוף להסכמות של המשרד לביטחון לאומי ומשרד המשפטים. אני קורא לחברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזו.

היו"ר ארז מלול:

להצעת החוק הזאת יש התנגדות. חברת הכנסת מרב מיכאלי – התנגדות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

רגע, איפה? מרב מיכאלי כאן?

היו"ר ארז מלול:

היא לא נמצאת, אז חבר כנסת חנוך מלביצקי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

כן, היא מהאופוזיציה.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, היא פה.

היו"ר ארז מלול:

היא פה? לא ראיתי אותך. כשאמרתי את לא היית באולם, מרב. היא לא הייתה. חנוך, זה לשיקול דעתך. אתה מוותר לה? יופי.

מרב מיכאלי (העבודה):

ככל שאפשר להעריך את הכוונה הטובה של להציל חיי אדם, אי-אפשר להתעלם מהעובדה שהפצה מטורפת, חסרת אחריות, ללא הבחנה וללא ניטור של נשק, מסכנת הרבה יותר את חיי האדם מאשר תגרום להצלתם – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אני מסכימה, אבל אנחנו מדברים על מאבטחים.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – בראש ובראשונה חיי נשים, ילדות וילדים, שגם אם הן, אגב, לא משלמות בחייהן, כלומר במוות, הן חיות תחת איומים. ככה הרבה יותר קל לפגוע פגיעה מינית, ככה הרבה יותר קל לנצל, ככה הרבה יותר קל להפעיל דיכוי מכל הסוגים. שלא לדבר על זה שאנשים שיש להם נשק נוטים להשתמש בו, ולא בהכרח כשצריך. הבעיה של מדינת ישראל הפוכה, פעמיים היא הפוכה – פעם אחת, שיש הרבה יותר מדי נשק שמסתובב, ומספר מקרי הרצח בממשלה שלכם ותחת השר מהמפלגה שלך פשוט בעלייה מטורפת. דם נשפך פה כמים, בחברה הערבית דם נשפך כמו – אני באמת לא יודעת, אפילו אין מילים כמה דם נשפך בצורה מחרידה: ילד בן 14, רופא במרפאה ונשים שלא עשו שום דבר, ושאפילו לא בהכרח התכוונו להרוג דווקא אותן. הדבר השני הוא שמדינה שמתיימרת להיות מתוקנת צריכה לשמור על האזרחיות והאזרחים שלה ולא לתת להם זכות לקחת נשק ולהגיד: אם אתם רואים מישהו יורה, תירו בו חזרה. זאת לא משילות, זה ההפך המוחלט ממשילות. לא רק שאתם לא מושלים – אתם כושלים, ואתם מפקירים את החיים של האזרחיות והאזרחים ומחלקים עוד ועוד נשק. יש עתירה שאנחנו הגשנו, ובית המשפט העליון קיבל אותה במובן – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

החוק מדבר על מאבטחים, שגם ככה יש להם נשק.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – שאמר שיש בעיה – אמיתית, אגב – שאנשים ללא הסמכה חילקו כלי נשק – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

מרב, אבל החוק הזה מדבר על מאבטחים – –

מרב מיכאלי (העבודה):

– – נתנו אותם אנשים שאסור להם בכלל לתת את הרישיונות האלה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – רק על מאבטחים.

מרב מיכאלי (העבודה):

זאת התפיסה. אנחנו נקום לא מחר אלא בעוד שנה ובעוד שנתיים, כשכבר יש לקוות שלא תהיה פה מלחמה – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

את מתנגדת לחוק הזה?

מרב מיכאלי (העבודה):

– – אבל המלחמה שתהיה בתוכנו בגלל כל כלי הנשק האלה – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

מרב, את מתנגדת לחוק הזה?

מרב מיכאלי (העבודה):

– – שאתם מחלקים היא מלחמה שיהיה הרבה הרבה יותר קשה לצאת ממנה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת לימור, זכותך לבוא.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

את מתנגדת לחוק הזה, מרב?

היו"ר ארז מלול:

את רוצה לבוא להשיב על ההתנגדות?

מרב מיכאלי (העבודה):

אני מתנגדת לחוק, ואני קוראת לחבריי וחברותיי להצביע נגדו.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

מרב, אני לא מבינה איך את יכולה – יצאה. איך אפשר להתנגד לחוק הזה?

מרב מיכאלי (העבודה):

אני פה, אני פה.

היו"ר ארז מלול:

היא פה, היא פה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אה, סליחה, סליחה, חשבתי שראיתי את הדלת, סליחה. אני לא מבינה איך את יכולה להתנגד לחוק הזה. החוק הזה מדבר על מאבטחים, אנשים שזה המקצוע שלהם, שעברו את כל הליך הבירור וקיבלו את הנשק. אנחנו מבקשים שבעצם הם יוכלו לשאת את הנשק לא רק בשעות העבודה אלא מחוץ לשעות העבודה, כדי להוות הגנה. אבל אלו אנשים שעברו את כל תהליכי הבירור. ולכן אני אומרת, החוק הזה הוא חוק שבעיניי הוא חשוב, הוא חוק שמיטיב עם הביטחון של אזרחי מדינת ישראל. אני באמת לא מצליחה להבין, כי את דיברת באופן גורף.

מרב מיכאלי (העבודה):

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אוקיי. על זה אני מוכנה לדון איתך, ובוודאי שאנחנו רוצים שהדבר הזה ייעשה באופן אחראי.

מרב מיכאלי (העבודה):

מהצד?

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, אין, זה לא פינג-פונג. יהיו דיונים בוועדה, מרב.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אבל החוק שלי מדבר בעצם על אפשרות של אותם אלה שקיבלו את הנשק שלהם – –

היו"ר ארז מלול:

מרב, תהיה לך הזדמנות בוועדות. זאת לא קריאה שנייה עכשיו.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

– – בהליך סדור ובהליך מתוקן, אחרי בחינות אין-סופיות – על זה החוק שלי מדבר – לאפשר להם לשאת את הנשק גם מחוץ לשעות העבודה. תודה רבה.

מרב מיכאלי (העבודה):

עכשיו אני אגיד לך – – – בכל זאת, שנים של מאבק – – – האקדח על השולחן – – – גרמנו לזה – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הפיכת ברירת המחדל של נשיאת נשק המשמש לשירותי שמירה בידי מאבטחים בכל הארץ), התשפ"ה–2024. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – 10 נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הפיכת ברירת המחדל של נשיאת נשק המשמש לשירותי שמירה בידי מאבטחים בכל הארץ), התשפ"ה–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 27 בעד, עשרה מתנגדים, אחד נמנע, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הפיכת ברירת המחדל של נשיאת נשק המשמש לשירותי שמירה בידי מאבטחים בכל הארץ), התשפ"ה–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של חבר הכנסת לשעבר דוד לוי, זיכרונו לברכה, התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת שלום דנינו ומאיר כהן. אני מזמין את חבר הכנסת שלום דנינו להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות.

שלום דנינו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק המרכז להנצחת מורשתו של דוד לוי לקריאה טרומית. דוד לוי היה מנהיג חברתי, איש חזון פורץ דרך, שפעל כל חייו למען שוויון וצדק חברתי. הוא סלל את דרכו בנחישות והתמדה מהמעברה בבית שאן – – סליחה, חבר הכנסת, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר ארז מלול:

לא נכון. לא נכון.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני ראיתי – – –

היו"ר ארז מלול:

לא נכון.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, זה ממש – – –

שלום דנינו (הליכוד):

בבקשה. בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה מתעסק בפוליטיקה – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת, בבקשה.

שלום דנינו (הליכוד):

– – מהמעברה בבית שאן ועד לעמדת ההנהגה הבכירה במדינת ישראל – חבר הכנסת, סגן ראש ממשלה ושר חוץ. דוד לוי נשא את קולו של הציבור שאין לו קול ועיצב תפיסות כלכליות וחברתיות ששינו את פני החברה הישראלית. הצעת החוק שלפנינו נועדה להקים מרכז להנצחת זכרו אשר יכלול אתר הנצחה שיספר את סיפור חייו ופועלו, ומכון מחקר אשר יתמקד בסוגיות מרכזיות שבהן לדוד לוי הייתה השפעה משמעותית, דוגמת יחסי החוץ וחשיבותה של ארצות הברית במארג היחסים וסוגיות של שוויון חברתי. דוד לוי גילם את פסוקו של הנביא ישעיה "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' וּרְפָאתִיו". את השלום לרחוק ביסס דוד לוי על רקמת יחסים מוצקים עם מעצמות ומדינות רבות בתבל. דוד אכן היה הילר, מרפא רב-תעצומות של החברה הישראלית, ששסועה בממדיה הדתיים, הזהותיים, התרבותיים והכלכליים. הוא תמצת זאת בהבזק גאוני באחד מנאומיו: יש לי עדה אחת, שמה עם ישראל. בתוך אלה, השלום לקרוב והשלום לרחוק, חקק דוד לוי את ביטחון ישראל – אני מתחלק עם מאיר בזמן – בראש מעייניו ועצותיו הנבונות והנועזות במישור הזה, רשומות לעיני כול.

היו"ר ארז מלול:

אז חמש דקות.

שלום דנינו (הליכוד):

כמו כן, יוקם ארכיון ציבורי ויקוימו פעילויות חינוכיות וציבוריות במטרה לטפח מנהיגות צעירה ברוח דרכו של דוד לוי. המרכז שיוקם לא יהיה רק מוסד להנצחה, הוא יהיה מוסד לפעולה, למחקר ולשינוי חברתי. מעטים הפוליטיקאים המותירים אחריהם מורשת שיכולה לשמש תשתית לקידום רעיונות ויוזמות בנושאי חברה, כלכלה, חוץ וביטחון כפי שהותיר אחריו דוד לוי לאחר מותו. לכן ראוי שננציח את זכרו ומורשתו לטובת עם ישראל. לבסוף, ברמה האישית, אני, חבר הכנסת דנינו שלום, מגיע לכנסת מתוך תהליך של תודעה פוליטית שפורץ הדרך שלה היה דוד לוי. הוא היה מורה לרבים, ואני אחד מלומדיו. תודה לשר המשפטים, יושב-ראש ועדת השרים לענייני חקיקה יריב לוין, על התמיכה בחוק, ולידידי היקר, חבר הכנסת מיש עתיד מאיר כהן, על השותפות בחקיקת החוק. חברי הכנסת, אני קורא לכם להצביע בעד הצעת החוק.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מאיר כהן, חמש דקות לרשותך.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש – תודה רבה לך, חבר הכנסת דנינו. לא בכדי ששני חברי כנסת משני צידי המתרס שותפים.

היו"ר ארז מלול:

למה לא צירפתם גם אותי? אני גדלתי עליו.

מאיר כהן (יש עתיד):

אתה מצורף בשמחה, אנחנו מגישי החוק הזה. אני רוצה רק להוסיף עוד כמה דברים. אופיר כץ, אפשר לדבר אחר כך, הם ישמחו גם לשמוע קצת.

אופיר כץ (הליכוד):

אנחנו מדברים עליו.

מאיר כהן (יש עתיד):

אין לי שום ספק; בטח גדעון, שמכיר אותו טוב. גדעון, אתה מכיר אותו טוב, את דוד לוי. הכרת אותו טוב.

שר החוץ גדעון סער:

בוודאי, בוודאי.

מאיר כהן (יש עתיד):

ודאי. דוד לוי היה אחד האישים המשמעותיים ביותר שפעלו בזירה הציבורית והפוליטית של מדינת ישראל. אדם שהחל את דרכו בשכונת עוני, צמח מתוך הקשיים, היה שר לענייני שיכון, שר חוץ, סגן ראש הממשלה ודמות מרכזית בתנועת הליכוד, אך יותר מכול הוא היה נציגן של השכבות המוחלשות, מגן על זכויות של פועלים ושליחם של אלו שלא תמיד זכו להישמע במסדרונות השלטון. המורשת של דוד לוי אינה רק סיפור אישי של הצלחה אלא גם מסר לכל אזרחי מדינת ישראל – מסר של צדק חברתי שלעיתים אנחנו מתכחשים לו, ולא משנה מאיפה אנחנו. הצדק החברתי, שוויון ההזדמנויות, כבוד האדם ובמיוחד הקידום של אוכלוסיות מוחלשות – הוא נאבק למען הזכויות האלה. על כן, אנחנו מציעים להקים מרכז מחקר אקדמי ותרבותי אשר יישא את שמו ויעסוק בלימוד מורשתו. המרכז יכלול מחקרים בתחומי החברה, הכלכלה, מדיניות ציבורית ומדיניות חוץ, תוך דגש על שילוב אנשי פריפריה, תלמידים מהפריפריה. זה לא יהיה רק מוסד מחקרי אלא בית לתלמידים, לחוקרים צעירים, למנהיגים צעירים, שילמדו מהדוגמה הזאת שהוא הציב לכולנו. אני חוזר, אדוני היושב-ראש: אני שמח שכולנו נרתמנו לזה, ואני רוצה באמת להגיד תודה ליריב גם בשמך – הלכנו לדבר איתו, והוא אימץ בשתי ידיו את הרעיון הזה. אני מאוד אופטימי – קום יקום, כי אני ואתה מובילים את זה, ואנחנו לא נתפשר, לא נתפשר גם כשיגידו לנו שיש בעיות של אוצר וצריך לדחות את זה לעוד שנתיים. ניאבק כדי שזה יהיה קיים. אני חושב שראוי האיש הזה שאנחנו נעמוד כאן ונפעל כדי להמשיך את מורשתו. תודה רבה לך. תודה רבה, אדוני.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. מי השר?

קריאות:

גדעון סער.

היו"ר ארז מלול:

שר החוץ גדעון סער יציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. רק חבריי מאיר ושלום, היה צריך גם להזכיר קצת את מי שהביא אותו – זה היה מנחם בגין, עליו השלום, זיכרונו לברכה – –

מאיר כהן (יש עתיד):

נכון.

שלום דנינו (הליכוד):

בעזרת השם, בקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

– – שהוא – ראש הממשלה לשעבר – הוא קיבץ מערי הפריפריה כל מיני נציגים, דוד מגן ועוד. אתם זוכרים. שר החוץ יסכים איתי בזה.

שר החוץ גדעון סער:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, דוד לוי היה אחד המנהיגים הגדולים שקמו במדינת ישראל, סמל לרבים, מנהיג חברתי, אבל גם מנהיג מדיני מרחיק ראות. אני זכיתי לפעול בתקופת האינתיפאדה השנייה, אחרי פרוץ מבצע חומת מגן, ולצרף אותו לממשלת האחדות שהייתה אז בראשות אריאל שרון.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ווליד, בבקשה, זה מפריע.

שר החוץ גדעון סער:

דבריו בישיבות הקבינט, דברים של תבונה צרופה ושיקול דעת – איש מרשים, נואם דגול, ובעיקר סמל לרבים רבים בעם ישראל. קודם כול אני מקדם בברכה את היוזמה של חבר הכנסת שלום דנינו ושל חבר הכנסת מאיר כהן להנציח את זכרו של השר דוד לוי, זיכרונו לברכה. אני רוצה גם לומר לבית שאני קיבלתי החלטה במשרד החוץ – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ווליד, זה מפריע. אתה בקריאה ראשונה.

שר החוץ גדעון סער:

– – דוד לוי היה שר החוץ – להנציח את זכרו של דוד לוי, וכל הכניסה, כל המבואה למשרד החוץ תיקרא על שמו של דוד לוי, שהוא באמת – אני אפילו לא יכול להתחיל לדבר על המידות, על האנושיות – היה באמת אדם ומנהיג בעל שיעור קומה יוצא דופן, ואני חושב שהוא בהחלט ראוי להנצחה. אני אומר בהמשך – החלטת ועדת השרים לחקיקה היא להחליט לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית בכפוף להחזרתה לדיון בוועדת השרים לחקיקה לפני הקריאה השנייה והשלישית לצורך הסדרת ההיבט התקציבי. אני מניח שגם המציעים מסכימים להצעה, ואני מציע שהכנסת תתמוך בהצעה בקריאה הטרומית. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס בכמה מילים לדברי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אמש. בראש ובראשונה אני מסכים – אני חושב שלראש הממשלה הייתה הגדרה ממצה – שהנשיא טראמפ הוא החבר הטוב ביותר שהיה לישראל בבית הלבן אי פעם. לצערי, אני כבר שומע בשיח המדיני ביקורת, למשל מאירופה, גם בשיחות שאני מקיים, ואני חושב שחשוב מאוד היום לשקול ולבחון גם רעיונות שהם מחוץ לקופסה. הרי עזה היא ניסוי שנכשל – הוא נכשל כשהוא היה בריבונות מצרית, הוא נכשל כשהוא נמסר אחר כך לרשות הפלסטינית בהסכמי אוסלו, הוא בוודאי נכשל תחת שלטון חמאסי – וכל אדם שעיניו בראשו מבין שלעזה במתכונתה הקיימת אין שום עתיד כבר כמה עשורים. קרוב ל-80 שנה הניסוי הזה נכשל, והיום בעזה יש – ולא רק היום – רק אנרגיה אחת: שנאת ישראל ורצון להשמדת ישראל. ובואו נראה מה היה: היה ניסיון להנציח את הפליטות עם אונר"א כמנוע בערה תמידי; ניסינו את אוסלו – מה קרה? החמאס והטרור והג'יהאד האסלאמי רק התחזקו לאחר מכן. אחר כך, לפני 20 שנה, ניסינו את הנסיגה החד-צדדית המכונה "ההתנתקות" – אני הייתי חבר הבית הזה, אדוני היושב-ראש, זו הייתה הכנסת הראשונה שלי, הכנסת השש-עשרה, וברוך השם, זכיתי להצביע נגד התוכנית הזאת במיעוט מאוד קטן בבית, כי כמעט שני שלישים מהבית הצביעו בעד התוכנית הזאת. אבל היום כל אדם שעיניו בראשו, תשאל אותו, ולא משנה איפה הוא נמצא על המפה הפוליטית, אם ההתנתקות הצליחה, אם היא הייתה תוכנית טובה, כולם יגידו שזה היה כישלון טוטלי שלא רק שלא קירב אותנו לשלום, הוא גם פגע בצורה הקשה ביותר בביטחון מדינת ישראל והביא להקמת ממלכת טרור מרחק של מאות מטרים מהיישובים שלנו בעוטף עזה. אז אני אומר, עזה במתכונת הקיימת היא ניסוי שנכשל בכל הוורסיות – תחת שלטון מצרי, תחת שלטון רש"פי, תחת שלטון חמאסי – ולכן צריך לנסות למצוא פתרון אחר, פתרון שונה, וזה מה שמנסה לעשות נשיא ארצות הברית. אנחנו רק יכולים לברך על זה.

קריאות:

שר החוץ גדעון סער:

בואו נדבר על העקרונות. אני לא רוצה לדבר על הפרטים, כי אני לא חושב שהפרטים הם ידועים, אבל בואו נדבר על העקרונות. כל עוד הגירה מתבצעת מרצונו החופשי של אדם, לא משנה באיזה מקום בעולם, וכל עוד יש מדינה שמוכנה לקלוט את אותו אדם – מישהו יכול להגיד שזה לא מוסרי? מישהו יכול להגיד שזה לא אנושי? זה מוסרי לגבי כל עם או כל אדם, אלא אם כן הוא פלסטיני? הרי זה קורה, אנחנו רואים בכל הסכסוכים. כמה אזרחים סורים חיים היום ביבשת אירופה, לדוגמה, ובני לאומים אחרים? בשלב מוקדם יותר גם הבאנו – אני הבאתי, בישיבה הראשונה שהשתתפתי בה בקבינט אחרי 7 באוקטובר, רעיון של כניעה והגליה של הזרוע הצבאית של כל מחבלי החמאס והג'יהאד האסלאמי, כמו שהיה בביירות ב-1982, כשמנחם בגין הוביל את מלחמת לבנון הראשונה, ונשלחו מחבלי אש"ף לתוניסיה, כמובן תוך מסירת כל החטופים החיים והמתים לידינו. התפקיד שלנו הוא לנסות להגיע לפתרונות אחרים מאלה שנוסו ונכשלו בעבר, שיבטיחו את העתיד שלנו, את העתיד של הילדים שלנו ואת עתיד ישראל לדורי-דורות. אני מאמין, אדוני היושב-ראש, שיחד עם הממשל האמריקני בראשות הנשיא טראמפ יש לנו הזדמנות לפחות לנסות, לנסות לבנות עתיד טוב יותר לנו ולמזרח התיכון כולו. לכן, ברוח הזאת אני מציע לבחון גם את הרעיונות החדשים שהעלה נשיא ארצות הברית של אמריקה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד שר החוץ. נעבור להצבעה על הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי, התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 27 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי, התשפ"ד–2024, לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

27 בעד, אחד נמנע ואחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק המרכז להנצחת זכרו של דוד לוי, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ייצוג הולם לנשים ברשימת מועמדים לכנסת), של חברת הכנסת שרון ניר וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת שרון ניר להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך. אני אומר לפרוטוקול שחבר הכנסת אושר שקלים הצביע בעד. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת וחברות הכנסת הנכבדות, הצעת החוק שאני מעלה כאן היום נועדה לתקן עוול מתמשך של היעדר ייצוג הולם לנשים במוקדי קבלת החלטות במדינת ישראל בכלל ובכנסת ישראל בפרט. הצעת החוק שלי נועדה לעגן חובת מינימום של 30% נשים בכל אחת מהרשימות שיבקשו לייצג את הציבור הישראלי בכנסת, ללא קשר לעמדותיהן הפוליטיות. כידוע לכולם, נשים מהוות 50% מהאוכלוסייה במדינת ישראל, ונתון זה נכון לכל המגזרים והדתות. הצעת החוק הזאת היא צעד ראשון בדרך להשגת שוויון מלא ומהותי, שבו נשים יהיו 50% מנבחרי הציבור, בדיוק לפי שיעורן באוכלוסייה. הגיעה העת, לדעתי, שבשנת 2025 מדינת ישראל תעמוד כשווה בין שוות עם המדינות המערביות ותאמץ לעצמה חוקים של שוויון בייצוג, בדיוק כפי שנהוג בפרלמנטים רבים בעולם. ייצוגן של נשים בכנסת העשרים-וחמש הוא ייצוג חסר וברגרסיה, במיוחד בקדנציה של הממשלה הנוכחית. יש לנו רק חמש שרות, יש לנו מנכ"לית אחת במשרד ממשלתי ויש לנו שתי נשים בלבד שעומדות בראשות ועדה בכנסת. מדובר בנתון שמציב את מדינת ישראל במקום ה-97 מתוך 190 מדינות בעולם בייצוג נשים בפרלמנט, ובמקום ה-31 מתוך 38 בשיעורן של נשים במדינות ה-OECD. מדינה כמו מדינת ישראל, שמתיימרת להיות דמוקרטיה ליברלית מערבית, לא יכולה להרשות לעצמה נתון של ייצוג חסר של נשים כמו שיש במדינת ישראל. הצעת החוק שאני מביאה כאן היום מבקשת לקבוע שבכל עשירייה ברשימת מועמדים בכנסת יהיו לפחות שלוש נשים. זה לא רק מהלך מתבקש, זה מהלך הכרחי, ואני אגיד יותר מזה – זה צעד ראשון בדרך לשוויון מלא ואמיתי, שנשים יהיו לפחות 50% מהרשימה. על פי המלצת ארגונים בין-לאומיים, חייבים לקדם ייצוג שוויוני ומכיל של נשים במערכות קבלת ההחלטות ברמה הבין-לאומית, ואף לקבוע שוויון מוחלט בין נשים לגברים בייצוג במוסדות בין-לאומיים, ובטח בפרלמנטים. נוסף על כך מדינות העולם נדרשו לנקוט צעדים אקטיביים וארגוניים להבטחת ייצוג שוויוני, כולל הטמעת תהליכים ואמצעים ייחודיים במקרים שבהם נשים לא מיוצגות כראוי. יש לקבוע גם מדיניות פמיניסטית דיפלומטית שבה השוויון המגדרי והעצמת נשים צריכים להיות מוקד מרכזי במדיניות החוץ הדיפלומטית של מדינות כמו מדינת ישראל. ייצוג נשים במערכת הפוליטית זה לא רק תיקון עיוות ועשיית צדק – זה מבחן לערכי הדמוקרטיה שלנו. בעוד ברחבי העולם מדינות מחוקקות חוקים להבטחת ייצוג נשי, בישראל קיימות מפלגות שבהחלטה אקטיבית לא מאפשרות לנשים להתמודד בשורותיהן. בסיעות החרדיות שמיוצגות כאן בכנסת, כידוע אין אפילו אישה אחת, ולא מכיוון שיש מחסור בנשים מוכשרות ובעלות יכולות, אלא כי הן פשוט לא מורשות להיות חלק מהמשחק הפוליטי. אלו מפלגות שבדין נשים רק בוחרות בהן אבל לא נבחרות. אין דרך להצדיק שבשנת 2025 במדינה דמוקרטית מפלגות שלמות מתנהגות כאילו חצי מהאוכלוסייה פשוט לא קיים. כשנשים אינן חלק מתהליך קבלת ההחלטות, ההחלטות אינן מייצגות את הציבור הישראלי כולו. כל החלטה שמתקבלת כאן בכנסת בלי ייצוג הולם של נשים היא החלטה חלקית, היא החלטה חסרה. יתרה מזו, מחקרים רבים מראים שנשים חזקות מטייבות את השיח, מייעלות אותו, מגוונות את תהליכי קבלת ההחלטות, ויש ביכולתן של נשים לחולל שינוי מלא ואמיתי בחברה הישראלית. אי-אפשר לחכות שהשינוי יקרה לבד. זה פשוט לא קורה. שנים אנחנו מחכים, וזה לא קורה. מהניסיון האישי שלי אני יכולה לומר לכם שב-30 שנות שירותי בצה"ל, שהוא ארגון מיליטנטי וגברי במהותו, אני פעלתי רבות לקידום נשים מוכשרות. פעלתי רבות לקדם אותן גם לתפקידי מפתח בראש הפירמידה, כמו תפקידי לוחמות ותפקידים טכנולוגיים, אבל לא פחות חשוב – גם במוקדי קבלת החלטות ולאורך כל סולם הדרגות. כקצינה זוטרה עוד לפני 30 שנה, פעמים רבות מצאתי את עצמי האישה היחידה בחדר. זה מצב לא תקין. בתפקידי האחרון כיועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר עסקתי בשילוב נשים בתפקידי לוחמה ונלחמתי כדי לאפשר לנשים להתמיין למסלולים שהיו בעבר סגורים בפני נשים. הייתי מיוזמות הפיילוט לשילוב טנקיסטיות בצה"ל בשנת 2014. עם פיילוט טנקיסטיות – אני מניחה שאתה זוכר את זה היטב, שר הביטחון דאז אביגדור ליברמן – כשיצאנו לדרך היו הרבה שהעלו ספקות, ואפילו ספגנו גידופים. את בטח זוכרת את זה היטב, חברת הכנסת מיכאלי.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – – עשו פיילוט? עשו פיילוט – – – עשו פיילוט – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

עלו חששות וספקות ודיברו על זכותן ועל היכולות של נשים – אני מזכירה לך: האם הן יכולות להיות לוחמות טנקים? האם הן יוכלו לפרוס זחל?

מרב מיכאלי (העבודה):

– – – לסחוב.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

האם הן יוכלו לטעון פגז? האם הן יוכלו לעשות דברים שגברים לכאורה יכולים לעשות? אני ידעתי בוודאות שנשים מסוגלות לעשות את זה. אני חושבת שב-7 באוקטובר, בקרב שנמשך 17 שעות, הטנקיסטיות הגיבורות ניפצו את כל הספקות שהטילו בהן לאורך חמש שנים: הן ירו, דרסו, השמידו מחבלים בקור רוח ובתבונה רבה ובמקצועיות – לא כי הן נשים אלא כי הן מעולות. לשמחתי, הצבא כבר התחיל לצעוד כברת דרך, והדיון לגבי טנקיסטיות כבר הפך להיות נחלת העבר. יש עוד צעדים שגם הצבא צריך לעשות, אבל הגיע הזמן שהדיון הזה יהפוך להיות נחלת העבר גם כאן בכנסת. אני מאמינה שיש חשיבות אדירה לנוכחות של נשים בעמדות מפתח. זוהי ערובה לכך שהבנות שלנו יחלמו הכי רחוק שאפשר ויממשו את עצמן – אני רואה כאן נשים ביציע. כולנו רוצים עבור הבנות שלנו שהן יחלמו הכי רחוק, יציבו יעדים ויגיעו הכי רחוק שאפשר, כי ככה אנחנו מחנכים אותן. העובדות מוכיחות שהמדינות שנקטו אמצעים ברורים לקידום ייצוג נשים אכן הצליחו. במדינות אירופיות כמו צרפת, בלגיה וספרד, יש חוקים המחייבים ייצוג הולם וחתירה לשוויון בין נשים לגברים ברשימות הבחירות, וכתוצאה מכך הייצוג של נשים כבר עומד על 40% ויותר בפרלמנט. בישראל, לעומת זאת, אנחנו רואים בכנסת העשרים-וחמש נסיגה, אף שבמערכת הביטחונית, בצבא, במערכת המשפט, באקדמיה ובתקשורת נשים מוכיחות את עצמן, בכל תחום. בצה"ל נשים מפקדות כבר על גדודים, מפקדות על חטיבות, מפקדות על טייסות, עומדות בחזית המלחמה, והוכיחו שהן מנפצות כל תקרת זכוכית. החוק הזה הוא לא תיקון קל. החוק הזה נועד לשנות מציאות – לקבוע שרשימות שלא ייתנו מקום הולם לנשים פשוט לא יוכלו להתמודד בבחירות לכנסת. זה מה שצריך לקבוע. אנחנו לא מבקשות אפליה מתקנת, אנחנו מבקשות תיקון אפליה שהייתה פה לאורך שנים. אנחנו דורשות שוויון בסיסי שמגיע לנו ובצדק. לא מדובר בקידום נשים מלאכותי, מדובר בקידום החברה הישראלית. כשמקדמים נשים לא עושים טובה לנשים; מקדמים את החברה. הגיע הזמן שנתקן את העיוות הזה. אם לא נפעל היום, בהקדם, עכשיו – מה שהיינו צריכים לעשות כבר לפני עשור ויותר – נשלם על זה מחר. צריך לעשות צעד מוסרי, צודק ונכון. אני חושבת שהגיעה העת – ואני רואה פה את חברותיי חברות הכנסת מהקואליציה, את חברת הכנסת קטי שטרית ואת חברת הכנסת אתי עטייה, שאני בטוחה שתדענה לעשות שיתופי פעולה עם נשים, כפי ששנים היו בכנסת שיתופי פעולה בין נשים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אנחנו נבחרנו בפריימריז, אל תשכחי. לא מינוי – פריימריז. נלחמנו על המקום שלנו.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שנים היו שיתופי פעולה בין נשים בכנסת, בין קואליציה לאופוזיציה, בכל מה שנוגע בשוויון הזדמנויות, בקידום נשים ובקידום נשים לעמדות מפתח. צר לי שאנחנו לא נמצאים במקום הזה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

צר לי שיש מפלגות שבוחרות ככה. אנחנו נלחמנו על המקום שלנו, נלחמנו על המקום שלנו.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הייתי שמחה אם היום נחליט, חברת הכנסת קטי שטרית – – –

היו"ר ארז מלול:

קטי, קטי, בסדר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני הייתי שמחה, קטי, אם היום נחליט שאנחנו באמת מקדמות נשים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נבחרנו; אנחנו ראויות. אם נבחרנו, אז אנחנו ראויות.

היו"ר ארז מלול:

די, חברת הכנסת קטי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ככה אני רוצה שיבחרו אותי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אני חושבת שיש מקום שתהיינה יותר נשים – כפי שיש, אגב, ברשימה שלכם; יש גם שריון לנשים, כפי שאת יודעת. יש גם חברות כנסת ששוריינו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני נבחרתי בלי שריון.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

שריון זה ביטוי לאנומליה. כל הרשימה בסוף תקבע את המינימום של 30% ייצוג נשים בכל עשירייה מהשמות בכנסת, ונצעד קדימה גם ל-40% ו-50%. תודה רבה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הייתי שמחה אם – – – שכל מפלגה תיבחר בפריימריז. אז הייתי מצטרפת.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

להצעת החוק הוצמדה הצעת חוק-היסוד: הכנסת, של חברת הכנסת מרב מיכאלי. אני מזמין את חברת הכנסת להציג את הצעת החוק. לרשותך עד שלוש דקות.

מרב מיכאלי (העבודה):

הצעת החוק שלי, שכבר עלתה ונפלה כאן לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש, מבקשת להגיד דבר מאוד בסיסי: נשים הן בני אדם. וואו, אני יודעת שיש כאלה שזה מדהים אותם, אבל נשים הן בני אדם. יש להן אברי רבייה שונים ממה שיש לזכרים, אבל מוח – וואו, אותו הדבר. אותו הדבר.

היו"ר ארז מלול:

שלמה המלך אמר: חַכְמוֹת נשים בנתה ביתה.

מרב מיכאלי (העבודה):

52% מהאוכלוסייה צריכות לקבל 50% ייצוג בקבלת ההחלטות. אני יודעת, השר קרעי, שסביר להניח שאתה לא זוכר שעד לפני קצת יותר מ-100 שנה נשים בכלל לא יכלו להצביע בבחירות, בכלל, בשום מקום בעולם. לא. רק גברים הצביעו לגברים שקבעו את החוקים שחלים גם על נשים, כמובן. עכשיו אני אגיד לכם יותר מזה. בקום המדינה ניטש מאבק ביישוב אם נשים יצביעו או לא יצביעו, ולמרות שברוב העולם נשים כבר הצביעו, כאן היה מאבק. והחרדים התנגדו שנשים יצביעו, ואכן, בבחירות הראשונות, בירושלים נשים לא הצביעו.

היו"ר ארז מלול:

ש"ס לא הייתה אז. אם ש"ס הייתה, היא לא הייתה מתנגדת. היא לא הייתה אז.

מרב מיכאלי (העבודה):

ש"ס היום מסרבת לאפשר ייצוג של נשים בשורותיה. ש"ס ויהדות התורה מסרבות היום לאפשר לנשים להיות חברות כנסת.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אגב, במוסדות הלאומיים יש חובה לייצוג נשים, ולש"ס, במוסדות הלאומיים, כשזה נוגע לעניין הזה, אין בעיה – שמו נשים ברשימה. כשמחייבים – שמים.

מרב מיכאלי (העבודה):

אילו זה היה תלוי במפלגות החרדיות, בקום המדינה נשים לא היו מצביעות. ואכן, בבחירות הראשונות, בירושלים – – –

היו"ר ארז מלול:

יש לי מה להגיב, אני רק לא רוצה להפריע לה.

מרב מיכאלי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, ואכן, בבחירות הראשונות, בירושלים נשים לא הצביעו, וגברים נשואים יכלו להצביע פעמיים. הידעת? איזה דבר מקסים, נכון? גבר יכול היה להצביע פעמיים כי יש לו אישה בבית – כל כך מתחשב, כל כך מתקדם, פרוגרסיבי, ממש Woke. במוסדות הלאומיים, איפה שיש חוק שחייב שיהיו נשים נציגות, אז לש"ס דווקא יש נציגות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מרב, בוועדת החינוך היום מנעתם מנשים חרדיות ללמוד בהשכלה גבוהה.

מרב מיכאלי (העבודה):

ובליכוד יש משבצות משוריינות לנשים – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היום בוועדת החינוך.

מרב מיכאלי (העבודה):

– – אישה חדשה, אישה לא חדשה, ואם לא הייתה משבצת משוריינת לאישה בליכוד, כנראה גם זה לא היה.

דן אילוז (הליכוד):

להפך, מרב.

מרב מיכאלי (העבודה):

אני כיו"ר מפלגה עשיתי את מה שאני דורשת מהכנסת הזאת לעשות, והעברתי בחוקת מפלגת העבודה ריצ'רץ' – אחד-אחת, אחת-אחד, בפריימריז, לא שריונים של אף יו"ר. הדבר הזה הוא אלף-בית של ייצוג דמוקרטי. כל זמן שאין ייצוג שוויוני לנשים, אין שום היגיון לצפות שתהיה פחות אלימות כלפי נשים, שפערי השכר יצטמצמו, שפגיעה מינית תצטמצם. ואני אגיד לכם דבר אחרון – האקונומיסט העלה השבוע מחקר שמראה שסכסוכים שבפתרונם היו מעורבות נשים, הגיעו לפתרונות טובים יותר שהחזיקו מעמד זמן ארוך יותר.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מרב מיכאלי (העבודה):

אני יודעת שאנחנו מדינה שסכסוכים זה לא הסיפור שלה, אבל בכל זאת, גם את זה כדאי לנסות.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר התקשורת להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עשר דקות לרשותך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, קודם כול, אני שמח לראות שהחזון של הנשיא טראמפ ושל ראש הממשלה נתניהו למזרח תיכון חדש גרם גם לחברת הכנסת מיכאלי להפסיק לראות את הכול באור שחור ולבוא גם עם קצת לבן. זה כבר טוב, וזה משמח אותי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אל תתייחסי. של נעליך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, באופן כללי אני בעד שאנשים ונשים ייבחרו בזכות עצמם, לא כאילוץ של אפליה מתקנת. כל עוד יש שוויון בגוף הבוחר, כמו שצריך, אין סיבה להתערב, ובעיניי אפילו לזלזל באינטליגנציה של נשים כאילו הן זקוקות לטובת שלכם. הן לא צריכות את הטובות שלכן. נשים מצליחות מגיעות ומצליחות. ועכשיו ניכנס יותר לפרטים. קודם כול, הזכירה קודם – לא זוכר מי הזכירה – שיש שתי נשים שרות בממשלה, אז רק תיקון עובדות – – –

היו"ר ארז מלול:

שרון ניר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

שרון ניר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אמרתי חמש שרות. אמרתי שתי נשים בראשות ועדה, שתי נשים בראשות ועדה, וגם הן מהאופוזיציה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בסדר, בסדר. זה לא משנה את מהות העניין ואת הטענה שלי. מה שאתם מנסים לעשות כאן – שלילת אפשרות לרשימה שאין בה ייצוג לגברים ונשים להתמודד לכנסת היא אמצעי קיצוני ומרחיק לכת אשר יש בו כדי לפגוע בזכות היסוד לבחור ולהיבחר, המעוגנת בסעיפים 5 ו-6 לחוק-יסוד: הכנסת. בנוסף, לא ניתן להתעלם ממרקם החיים, כמו גם מהמציאות הפוליטית בישראל, שבה כמה מפלגות בישראל אינן כוללות נשים בין המועמדים לכנסת כעניין שבהשקפת עולם – "כל כבודה בת מלך פנימה". קבלת ההצעה תהווה כפייה מצפונית כלפי אותן מפלגות, אשר ייאלצו לבחור בין פעולה בניגוד לעקרונותיהם לבין אי-השתתפות בבחירות לכנסת. אין לקבוע הוראה אשר יש בה כדי להשליך על השתתפות בבחירות של מפלגות בעלות קהל בוחרים גדול התומך במפלגה ובעקרונות שהיא מייצגת. כפיית ייצוג כזה של שני המינים ברשימות מועמדים תפגע, כאמור, בזכות לבחור ולהיבחר ובזכות של ציבור בוחרים כי להשקפתו יהיה ייצוג. יש לציין כי להבדיל מתפקידים על פי מינוי שהזכרתם קודם, בין בשירות המדינה ובין בגופים ציבוריים, שחבריהם מתמנים על ידי הממשלה או על ידי שרי הממשלה, הבחירה לכנסת היא בחירה פוליטית הנתונה לרצון הבוחרים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

לא, לא להפריע, יוראי. יוראי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לאור כל האמור, הממשלה מציעה להתנגד לחוק. כמו שאמרתי, באופן כללי, בכלל, בעיניי, כמו שאני לא אוהב שאומרים עליי שאני נבחרתי כאפליה מתקנת של מזרחים – לא נבחרתי בשום אפליה מתקנת – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אבל אצל חרדים יש – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – לא נבחרתי כאפליה מתקנת, ואני לא רוצה להיבחר, ושאף אחד לא ירחם עליי ויכניס אותי לכנסת כייצוג לתוניסאים או ייצוג למרוקאים – כך אני לא חושב שנשים רוצות שאתם תבקשו עבורן אפליה מתקנת כאילו הן לא ראויות בפני עצמן. כל הדבר הזה, כל הניסיון להכריח ייצוג כאילו זו אפליה מתקנת – הדבר הזה הוא זלזול באינטליגנציה, ופוגע בעיניי בכאלה שרוצות להיבחר בזכות עצמן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

– – – דווקא אמרתי תיקון אפליה ולא אפליה מתקנת.

שר התקשורת שלמה קרעי:

עכשיו אני רוצה לעבור ולדבר – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כמה מנכ"ליות מיניתם? לא נבחרות, ממונות. כמה מנכ"ליות מיניתם? אפס.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת כאן מפריע לי. תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

יש לי זכות להערות ביניים, במיוחד כשאתה עונה – – –

היו"ר ארז מלול:

הערה, לא הערות. הערה זה סביר. לא הערות ביניים, הערה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אמרתי. זו ההערה שלי. דיברת על מינוי ולא על – – – כמה נשים מונו למנכ"ליות משרדי ממשלה?

היו"ר ארז מלול:

זהו, גמרנו. דבריך נשמעו. זהו, מספיק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברי הכנסת, אני רוצה לעבור לדבר על חזון אחרית הימים שמתגשם למול עינינו. אני בטוח שחבריי לאופוזיציה מאז אתמול בערב שרים, מזמזמים לעצמם – בטח אתה, קריב, מזמזם לעצמך – את השיר: יהיה לנו עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. אתה יודע מה זה ראשי תיבות טו"ב? טראמפ וביבי. יהיה לנו עוד יותר טוב ועוד יותר טוב, וחזון אחרית הימים מתגשם לנגד עינינו. אני בטוח שעם כל הצער – – –

גלעד קריב (העבודה):

אפרופו חזון אחרית הימים של "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה"?

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם זה יגיע, גם זה יגיע, אבל עד – – –

גלעד קריב (העבודה):

יש לי תחושה שאחרית הימים שלך יותר קרובה לאוונגליסטים הנוצרים של גוג ומגוג – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם חזון ישעיה יתגשם, אבל עד שהוא יתגשם, אנחנו נכתת את אתנו לחרבות ואת מזמרותינו לרמחים. אנחנו נדאג שיהיה כאן מזרח תיכון שבו ישראל ניצבת עוצמתית, נחושה, בראש יהודי מורם, ולא כמו שאתם מנסים כל הזמן לשלוח אותנו לרפיסות. אתמול היה רגע נדיר, חבר הכנסת קריב, כזה שמבהיר לנו מי עומד לצד מדינת ישראל באמת, לא בסיסמאות אלא במעשים. נשיא ארצות הברית הנבחר – – –

גלעד קריב (העבודה):

אתמול ראינו את שלב הסיסמאות. את המעשים – בוא. התבלבלת. סיסמאות זה אתמול.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אם לא תפריעו, המעשים האלה יקרו מאוד מהר, ואם תפריעו הם יקרו, אבל אולי עם קצת הפרעות ורעשי רקע מצידכם. הנשיא הנבחר דונלד טראמפ קיבל את ראש הממשלה נתניהו בכבוד מלכים, בכבוד השמור למנהיגים הגדולים באמת.

רון כץ (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

חבר הכנסת כץ, המשפחה שלך, אתה יודע כמה היא שמחה ורוקדת, ורואה אותך נאלץ כאן להזיל דמעות?

רון כץ (יש עתיד):

– – – מלכים – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

ובמשך חמש שעות של שיחות מעמיקות, ידידות אמיצה והבנה משותפת של המציאות, נכתבה עוד שורה בתולדות ההיסטוריה המפוארת של העם היהודי. המחוות היו מרגשות, אבל החשוב מכל אלה היה התוכן. חבר הכנסת לפיד, טראמפ העניק לנתניהו תמונה חתומה עם המילים "לביבי, מנהיג גדול" – לא רק מחמאה אישית; זו הכרה בין-לאומית בעוצמה של המנהיג הישראלי, של ראש הממשלה נתניהו, בעוצמה של הממשלה הזו, של ההנהגה הישראלית, שאתם ויושבי האולפנים כל כך מתעבים. איך אמר כאן מישהו שעלה לדבר קודם? אני חושב שזה היה חבר הכנסת כץ: טראמפ נכנס בממשלה – אני לא זוכר את המילים שהוא השתמש בהן. איך אתם לא מסוגלים לראות את המציאות נכוחה? אני חושב שמה שהיה יותר מכול במסיבת העיתונאים הזו בין הנשיא טראמפ לראש הממשלה נתניהו, זה קול ההיגיון – קול ההיגיון הצרוף, קול ההיגיון הפשוט, ההיגיון הזה שאתם ויושבי האולפנים מסרבים לעכל, מסרבים להבין, אבל זה קורה וזה מתרחש לנגד עיניכם. אז מה קרה שם באמת? אותו היום שאחרי – שדיברתם עליו כל כך הרבה, ואנחנו בסך הכול חיכינו שתהיה התשתית – אותו יום, שאנחנו הבנו מה צריך לקרות בו – ואתם רציתם להפסיד ורציתם התנהלות רופסת: ניצחון במלחמה עד הסוף, לא עצירה, לא פשרות, לא דילול, הכרעה אמיתית והשבת כל חטופינו; ריבונות ביהודה ושומרון, כי זו ארצו של העם היהודי, ארץ נחלת אבותינו, בלי מירכאות, בלי תירוצים ובלי סיסמאות; העזתים הבלתי-מעורבים – למדינות אחרות; פתרון אמיתי, ולא המשך של טרור בחסות או בכסות הומניטרית; שלום עם סעודיה, בלי מדינה פלסטינית, בלי ויתורים מופקרים. שלום מתוך עוצמה, שלום מתוך נחישות. כואב לכם, אבל זה קורה. וראש הנחש – איראן כבר מתחילה להתקפל. ציר הרשע קרס, וגם ראש הנחש הולך לחטוף בקרוב. האויבים שלנו לא ישכחו את היום הזה, וגם אתם כנראה לא תשכחו את היום הזה. הם רצו לראות סדקים, אבל קיבלו ברית ברזל בין נתניהו לטראמפ. קיוויתם שהדיונים בבית המשפט יחלישו את ראש הממשלה, אבל תוחלתכם נכזבה. טראמפ עצמו אמר את מה שכל בר-דעת מבין: אי-אפשר וזה לא הגיוני לתקוף ראש ממשלה, לנסות להפיל אותו, בזמן שהוא מנהל מלחמה קיומית הירואית על עתידה של מדינת העם היהודי. יש לנו רגע של אמת, ואנחנו לא נאבד אותו, בעזרת השם, עם אותה הנהגה אמיצה בארצות הברית ובישראל. עוד ארבע שנים לפנינו עם אותה הנהגה, ולא יעזור לכם כלום, עם נשיא אמריקאי שמבין – אבל בעיקר אוהב – את ישראל ומוכן לפעול. הזמן להתלבטויות נגמר. עכשיו זה הזמן להכריע. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר רוצה להשיב על תשובת הממשלה. בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ממשלת 7 באוקטובר מתנערת מכל סט הערכים הבסיסיים שלנו, דוהרת בקצב שיא לחוקק חוק השתמטות ומבחינה בין דם לדם, בין אדם לאדם, מפצלת אותנו למשתמטים ולמשרתים. אפס שוויון, אפס הבנה באזרחי מדינת ישראל, הפקרות של אזרחי מדינת ישראל, הפקרות של הביטחון האישי, הפקרות של אזרחי מדינת ישראל ב-7 באוקטובר. אז מה אני מתפלאת כשהיא מבחינה בין נשים לגברים? מה אני מתפלאת שהממשלה הזאת לא סופרת נשים? מה אני מתפלאת כשאני מתבוננת על חברותיי חברות הכנסת פה, בצד של הקואליציה, ואין להן אפילו מצמוץ להצביע נגד החוק הזה? הן אפילו לא ממצמצות ואין להן שום בעיה להצביע נגד ייצוג הולם לנשים ברשימות בכנסת. אז אתם יודעים מה? כגודל הציפיות שלנו כך גודל האכזבות. אני חייבת לומר שלא ציפיתי, לא ציפיתי, אבל לפחות שכל עם ישראל ידע שלא רק שאתם לא סופרים אזרחים ומפקירים אותם, אתם גם לא סופרים נשים, לא סופרים נשים ולא רואים נשים ממטר. אתם קואליציה בושה וקואליציה ברגרסיה. רק תיקון אחרון – עמד פה השר קרעי ודיבר, דיבר על אפליה מתקנת, שהוא בעד שוויון, שהוא נגד אפליה מתקנת. אז אני רוצה לומר שמדובר פה קודם כול על תיקון אפליה. לאורך שבעה עשורים הפליתם פה נשים – הפליתם נשים, לא קידמתם נשים גם ברשימות שלכם, ובטח ברשימות של המפלגות החרדיות, שלא מאפשרות בדין לנשים להיבחר לכנסת. לכן, ברור לי לחלוטין שאתם ממשלה שאין בה טיפת ערכים. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. גם חברת הכנסת מרב מיכאלי רוצה להשיב. שלוש דקות לרשותך.

אופיר כץ (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

אופיר, אתה צודק, שתי נשים.

מרב מיכאלי (העבודה):

כן, השר קרעי רוצה – – –

היו"ר ארז מלול:

אופיר, אופיר.

מרב מיכאלי (העבודה):

השר קרעי רוצה שנשים ייבחרו באופן טבעי. באופן טבעי במפלגה שלו – לא; במפלגה שלך – לא, סליחה; במפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, יש חוק שפשוט לא מאפשר לנשים להיכנס. לכן איך יקרה שבאופן טבעי הן תיבחרנה? עכשיו תגידו לי: הנשים החרדיות רק רוצות כבודן בבית פנימה, חמודות כולן, מתחבאות מתחת לשיש במטבח.

אופיר כץ (הליכוד):

למה את רוצה לקבוע להן?

מרב מיכאלי (העבודה):

מה לעשות שבמשך עשור היה מאבק של נשים חרדיות תחת השם "נבחרות", שהיו כאן במשכן הזה לא אחת, לא שתיים, לא שלוש פעמים. הילדות שלהן והילדים שלהן הוחרמו כמובן בכל מקום, כי הן נאבקו על הזכות שלהן לייצג את עצמן במפלגות שמתיימרות לייצג אותן ולדאוג להן. אבל זה טבעי. זה פשוט טבעי, זה טבעי. זה נשי, זה היסטרי. בגלל זה באופן טבעי עושים הפרדה באקדמיה, שגברים יוכלו ללמוד מקצועות שמתאימים לגברים ונשים ילמדו מקצועות שמתאימים לנשים. גם צודק מאוד השר קרעי שיש בזה כדי לפגוע בזכות לבחור ולהיבחר, חד-משמעית. אם יעבור החוק שלא מאפשר למפלגות שלא נותנות ייצוג לגברים לרוץ לכנסת, זה אכן יפגע בזכות של גברים בכלל ושל גברים חרדים בפרט לבחור ולהיבחר, משום שהם יצטרכו לתת חצי מהמקומות שלהם לנשים. זו פגיעה אנושה בזכות של גברים לבחור ולהיבחר. אין מה לומר, אם יש משהו שהגברים יודעים לסגור בו שורות ולעשות הכי טוב בעולם הוא לשמור על הזכות שלהם עצמם, הגברים בקואליציה הזאת במיוחד. משום שבקואליציה שלכם מצבן של נשים בישראל הידרדר לא רק בתחום איכות החיים אלא גם בתחום החיים עצמם: בהפקרה, במוות, בחטיפה, באונס, בהשפלה פומבית – בכל דבר שהוא. אז כן, אני אומרת לך את זה מפורשות, השר קרעי: אני מעוניינת לפגוע בזכות המוחלטת שיש לגברים לבחור ולהיבחר באופן בלעדי, ואני אומרת לך חד-משמעית: לנשים מגיעה זכות שווה לבחור ולהיבחר.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, נא לשבת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ייצוג הולם לנשים ברשימת מועמדים לכנסת), של חברת הכנסת שרון ניר וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 33 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ייצוג הולם לנשים ברשימת מועמדים לכנסת), לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 33 בעד, 49 נגד. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: הכנסת של חברת הכנסת שרון ניר וקבוצת חברי הכנסת לא אושרה, ותוסר מסדר-היום. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק-יסוד: הכנסת של חברת הכנסת מרב מיכאלי. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 32 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ייצוג מינימלי לשני המינים ברשימת מועמדים לכנסת), לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 32 בעד, 49 נגד. אני קובע כי גם הצעת חוק-יסוד: הכנסת של חברת הכנסת מרב מיכאלי לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון – חובת איתור חייבים), התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אני מזמין את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת היא שלפני שאני מתחילה לקרוא ולהסביר – –

היו"ר ארז מלול:

מרב, מרב, זה מפריע.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – על הצעת החוק שאני מציגה כאן, אני חייבת להתייחס להצעה הקודמת כאישה – כאישה שהיא גם דתייה. אני רוצה לשאול את הח"כיות מהצד השני – זה אפילו יותר מאישה לאישה זאב, זה הרבה יותר מזה. אני יודעת שישנם דברים שמחויבים לפי הקואליציה, אבל זה לא דבר עקרוני, זה לא דבר, אני לא יודעת מה, שיכולה לקום עליו מהומה. ועדיין, המספר של הנשים – לפחות אתם כקואליציה הייתם יכולים לחוס על הנשים בקואליציה ולשחרר אותן מההצבעה או לתת להן חופש הצבעה. בקטע הזה אני חייבת להגיד, זה שהשר עלה לכאן ואמר – ואני לא מתנגדת לדתות; כל דת, מקומה שמור במקומו, ואני לא רוצה להתערב בשום דת, אבל זה שאומר שכבודה של אישה פנימה, זה אומר שאנחנו לא צריכות להיות כאן. אם אנחנו כאן, אז אנחנו – אני לא רוצה להגיד לא מכובדות, אבל לפחות לא מספיק מכובדות. אז אישה יכולה להיות בכל מקום ועדיין לשמור על הכבוד שלה, גם בזה שהיא מייצגת את הצרכים של החברה שלה. חבל. כולנו יודעים שבלי חקיקה בנושא הזה הנשים יישארו מאחור בכל החברות, לא רק בתוך החברה הישראלית. לכן יש חברות שהשכילו וחוקקו חוקים, וזה נעשה כמו שצריך. אוקיי, עד להזדמנות הבאה. גם הצעת החוק שאני מתכוונת להביא היום לא עולה תקציבים. היא בסך הכול מנסה להקל על אותם אזרחים פשוטים שנופלים פעמים רבות, והם אפילו לא יודעים שהם נפלו במלכודת הזאת. קורה שנעשית עבירת תנועה, למשל. כולנו יכולים להיות גם במקום הזה, ולא בכוונה. אנחנו יודעים בוודאות שישנם הרבה מקומות במדינה שפשוט מאוד אין בהם דואר. זה לא שהדואר לא עובד – אין דואר, פשוט מאוד. אין דואר. עד שזה מגיע – לא יודעים מתי הוא מגיע. לא רק זאת, כולנו יודעים, למשל, שביישובים מסוימים יש שמות – השם הפרטי ושם המשפחה הם אותו שם. לך תדע, איך שאומרים בערבית: (אומרת בערבית: לך תחפש את משה בתל אביב.) אותו דבר גם בחברה הערבית – שמות כמו מוחמד, כמו אחמד – אותה משפחה. זה השם. יש שמות נפוצים. ואז הדואר לא מגיע לבן אדם, ואז בסוף הוא מוצא את עצמו משלם ריביות או שפשוט מעקלים לו את החשבון בבנק, אם יש לו חשבון, אם יש משהו בתוך החשבון, או באים לבית ולוקחים דברים בסיסיים מהבית. אז מה הבעיה להתקשר לאותו אדם בעת שקורה מקרה ולהודיע לו טלפונית או במסרון או דרך מייל, אם יש מייל? לנסות. הצעת החוק מנסה לעזור לאותם אזרחים וגם לעזור למדינה לגבות את החוב ולחייב – לשלם את החוב שלו. זו לא הצעה שהיא כאילו לאדם מסוים או לגזע מסוים או לדת מסוימת.