Analytics (Microsoft Clarity), no identifying info. Loads only if you accept.This site uses an analytics tool (Microsoft Clarity) to understand how visitors use it — heatmaps and browsing patterns, with no identifying information. It only loads if you accept. Learn more
An official register record. File text is extracted from the official document. This is not a summary or interpretation — the file is the source.
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעה לדיון מהיר בנושא: "הארכת מועדים לחיבור מתקנים לייצור חשמל סולארי באזור הצפון"
הצעה לסדר היום
הצעת חוק
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
Extracting the sitting text from the official file
This text was extracted from the official file. The file is the authoritative source.
Legend
יג / מושב שלישי / ישיבה רמ"ו /
כ'–כ"ב בטבת התשפ"ה / 20–22 בינואר 2025 / 13
חוברת י"ג
ישיבה רמ"ו
יום שני, כ' בטבת התשפ"ה (20 בינואר 2025)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעות סיעות יש עתיד ורע"מ, חד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. ממשלה המקדמת השתמטות חוקית ומגדילה את העול על הרוב העובד והמשרת;
2. מריחת זמן בחקיקת חוק גיוס שוויוני, תוך התעלמות מהימשכות המלחמה, הצורך הציבורי ומוכנות הצבא לגיוס חרדים כבר עכשיו;
3. כישלון הממשלה בטיפול ביוקר המחיה
משה טור פז (יש עתיד):
חילי טרופר (המחנה הממלכתי):
שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מירב בן ארי (יש עתיד):
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
גלעד קריב (העבודה):
גלעד קריב (העבודה):
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הצעת חוק עקרונות האסדרה (תיקון) (בחינה תקופתית של אסדרה ואי-הטלת אחריות בשל אי-פרסום אסדרה), התשפ"ד–
אליהו רביבו (הליכוד):
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
מירב בן ארי (יש עתיד):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
נאור שירי (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עודד פורר (ישראל ביתנו):
נעמה לזימי (העבודה):
גלעד קריב (העבודה):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
סימון דוידסון (יש עתיד):
רון כץ (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
דבי ביטון (יש עתיד):
מאיר כהן (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
מירב כהן (יש עתיד):
עידן רול:
אושר שקלים (הליכוד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
טלי גוטליב (הליכוד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
אריאל קלנר (הליכוד):
ירון לוי (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
הצעת חוק עקרונות האסדרה (תיקון) (בחינה תקופתית של אסדרה ואי-הטלת אחריות בשל אי-פרסום אסדרה), התשפ"ד–
שלי טל מירון (יש עתיד):
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
עמית הלוי (הליכוד):
השר במשרד החינוך חיים ביטון:
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 256) (הטבות מכוח הסכם לפי סעיף 9 לחוק לטובת מי שאינו תושב), התשפ"ה–
שר העבודה יואב בן צור:
מאיר כהן (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
חילי טרופר (המחנה הממלכתי):
רון כץ (יש עתיד):
גלעד קריב (העבודה):
מירב בן ארי (יש עתיד):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
מיכל שיר סגמן (יש עתיד):
יואב סגלוביץ' (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
דבי ביטון (יש עתיד):
מיקי לוי (יש עתיד):
משה טור פז (יש עתיד):
מתן כהנא (המחנה הממלכתי):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מירב כהן (יש עתיד):
יוראי להב הרצנו (יש עתיד):
טלי גוטליב (הליכוד):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):
יסמין פרידמן (יש עתיד):
סימון דוידסון (יש עתיד):
הצעת חוק הגז הפחמימני המעובה (תיקון מס' 2), התשפ"ה–
שלום דנינו (בשם ועדת הכלכלה):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 253 והוראות שעה), התשפ"ה–
טלי גוטליב (הליכוד) בשם ועדת העבודה והרווחה :
ינון אזולאי (ש"ס):
הודעת ועדת הכנסת
אריאל קלנר (בשם ועדת הכנסת):
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני, כ' בטבת התשפ"ה, 20 בינואר 2025, היום ה-472 למלחמה שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-94 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם נמצאות כאן לנגד עינינו, עודם בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר מאוד למשפחותיהם. הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת החוק פ/5363/25 וכלה בהצעת חוק פ/5402/25: הצעת חוק הרשות הלאומית לרפואה משפטית, התשפ"ה–2025; הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – הרחבת שיקול הדעת של הוועדה המוניטרית), התשפ"ה–2025; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – פטור מהיתר בנייה למעלית לנגישות), התשפ"ה–2025; הצעת חוק ניירות ערך (תיקון – קביעת חלופת הגשת דוח חצי-שנתי לתאגיד קטן), התשפ"ה–2025; הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (תיקון – מתן שיקול דעת לחברה מנהלת בהשתתפות ובהצבעה באספה של חברה דואלית), התשפ"ה–2025; הצעת חוק המתווכים במקרקעין (תיקון – הגבלת דמי תיווך), התשפ"ה–2025; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – הורדת סף המעבר בבחינת ההתמחות של מועד דצמבר 2024), התשפ"ה–2025; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על תגמול מילואים ונקודות זיכוי מס למשרת מילואים פעיל), התשפ"ה–2025; הצעת חוק קרן לאזרחי ישראל (תיקון – הבטחת תקצוב הנגב), התשפ"ה–2025; הצעת חוק לחיזוק ריבונותה ועצמאותה של מערכת הבריאות הישראלית ביחס לתקנות ארגון הבריאות העולמי, התשפ"ה–2025; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – בחירת נשיא בית המשפט העליון בידי הכנסת); הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – פעילות ייצורית הכוללת אריזה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור התניית תשלום בכרטיס אשראי בסכום רכישה מזערי), התשפ"ה–2025; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול עבירת מעשה סדום ושינוי מושגי בעבירות בעילה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק משק החשמל (תיקון – טעינת רכב חשמלי באמצעות יישומון תשלום אחוד), התשפ"ה–2025; הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – ביטול גיל פרישת חובה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק סיוע למשפחות נרצחי מאורעות 7 באוקטובר, התשפ"ה–2025; הצעת חוק להגבלת השיווק של גז קצפות לצרכן, התשפ"ה–2025; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – זכאויות לבני משפחה נוספים), התשפ"ה–2025; הצעת חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם (תיקון – שידור נתוני מכר למאגר), התשפ"ה–2025; הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון – מסירת מידע על עמלות וריביות בשל פירעון מוקדם של הלוואה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני (תיקון – מניעת יצוא ושיווק ביטחוני בשל הטלת אמברגו נשק על ישראל), תשפ"ה–2025; הצעת חוק קיום תפילה ומצוות דת בידי אסירים ועצירים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק האזנת סתר (תיקון – האזנת סתר באמצעות כלים טכנולוגיים), התשפ"ה–2025; הצעת חוק העברת הודעת פטירה, התשפ"ה–2025; הצעת חוק מרשם האוכלוסין (תיקון – שינוי שם משפחה של קורבנות עבירת רצח שבוצעה על ידי בני משפחתם), התשפ"ה–2025; הצעת חוק השידור הציבורי הישראלי (תיקון – דרך מינוי מועצת תאגיד השידור הישראלי), התשפ"ה–2025; הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – העדפת רכישת קרקע בפריפריה לחיילי מילואים), התשפ"ה–2025; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג מגדרי הולם למשרות ניהול כללי במשרדי הממשלה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – הודעה בגין חשש לחיי אדם מצד המגיש בקשה להחזיק בכלי ירייה), התשפ"ה–2025; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הפרדת רשויות); הצעת חוק רשות מקרקעי ישראל (תיקון – הקצאת מקרקעין לרשויות מקומיות לטובת הקמת מתקני אנרגיה מתחדשת), התשפ"ה–2025; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – התניית הצבעה בשירות צבאי או לאומי); הצעת חוק עידוד שירות צבאי, לאומי או לאומי-אזרחי במוסדות להשכלה גבוהה, התשפ"ה–2025; הצעת חוק מעמד המשרת בשירות צבאי או לאומי, התשפ"ה–2025; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – הגבלת זכות העמידה); הצעת חוק החלת תקצוב מגדרי על תקציבים ציבוריים בישראל, התשפ"ה–2025; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי יועצים משפטיים של משרדים), התשפ"ה–2025; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – קביעת הרכבים בבית המשפט העליון וקביעת דיון נוסף), התשפ"ה–2025; הצעת חוק כליאת אסירים ביטחוניים, התשפ"ה–2025. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 161), התשפ"ה–2025. הודעת שר העבודה על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט, בעקבות הצעות לסדר-היום של חבר הכנסת משה טור פז בנושאים האלה: פיקוח על מתן התאמות לסטודנטים במילואים; סיום שנת הלימודים האקדמית לסטודנטים משרתי מילואים. לבסוף, אבקש להודיעכם כי בהתאם לסעיף 96 לתקנון הכנסת הודיע חבר הכנסת רם בן ברק כי הוא חוזר בו מהצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון – פעילות ייצורית הכוללת אריזה), התשפ"ה–2025, שמספרה פ/5374/25. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אנחנו מעוניינים לעבור לנושא הראשון שעל סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. איפה השר? במשכן? בדרכו למליאה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, סליחה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אוקיי. השר הגיע, אז אנחנו נעבור להצעה הראשונה, הצעה של סיעת יש עתיד, שינמק אותה חבר הכנסת טור פז. בבקשה. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, הרמב"ם בהלכות ברכות, פרק י', אומר:"השומע שמועה טובה – – – מברך", ואני אברך אותה עכשיו של שיבת החטופות אתמול – ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הטוב והמיטיב. ברכות על חזרתן של רומי, דורון ואמילי. אומה שלמה התרגשה לראות אתכן, ואנחנו מחכים יחד איתכן לחזרתם של כולם. ברכות גם על החזרת גופתו של אורון שאול, שהובא היום לקבר ישראל. ואני רוצה לברך את כל מי שקיבל את ההחלטה הזו לבחור בחיים, לבחור לחזק את האתוס הציוני, את האתוס היהודי ואת מדינת ישראל במיטבה. אז אתמול אזרחי ישראל, אדוני היושב-ראש, ראו את חזרתן המרגשת של שלוש חטופותינו – אנחנו מקווים שהראשונות מתוך 94 נוספים שאנחנו מחכים להם. אבל אי-אפשר להתעלם – כשאני מביע כאן אי-אמון בממשלת ישראל, אי-אפשר להתעלם מהרקע מסביב. הרקע שראינו לצד החטופות הוא לא מה שייחלנו לו. אזרחי ישראל ראו אתמול בהצגה מתוזמנת היטב של החמאס טויוטות לבנות, סרטים ירוקים, אלפי חמושים שמנהלים את ההתקהלות. שלטון מנוהל, פעיל. יש חמאס ברצועת עזה, יש לו יכולות צבאיות. הוא עומד על הרגליים, הוא מתפקד, והוא עוד משמיע בחוצפתו אמירות ניצחון. ככה נראה שלטון שלא הושמד. 15 חודשים של מנדט ציבורי ואשראי מדיני למדינת ישראל, וזה מה שאנחנו מקבלים. זו אותה ממשלה שביד אחת שולחת חיילים להקיז את דמם במלחמה, בקרבות, אבל ביד השנייה אפשרה ועדיין מאפשרת סיוע, עזרה, משאיות הומניטריות, מנגנון שלם שמשלמים שכר ללוחמיו, לפעיליו, ונותנים לו לשלוט על האוכל שנכנס לתושבים. מחר עוד יגיע בשם ממשלת ישראל שר הביטחון כץ, ויגיד לנו שצריך להמשיך את ההשתמטות של אלו שלא משרתים. עוד נגיע לזה בהמשך. שילמנו ונשלם מחיר יקר על העסקה הזו, על החזרת אחיותינו ואחינו הביתה – מחיר יקר, כואב, מחיר עם משמעות – כי לא השכילו לתרגם את ההישגים הצבאיים שלנו להישגים מדיניים גם שנה ויותר אחרי. מי נותן את הדין על העובדה שאחרי 15 חודשים של מלחמה ממשלת ישראל עושה עסקה כזו עם החמאס, שבכלל נשאר לנהל את המשא ומתן? הרי אני מזכיר כאן שכשיצאנו למלחמה הזו הגדרנו מטרות; שתיים ממטרות המלחמה שהוגדרו על ידי הממשלה: מיטוט שלטון החמאס והחזרת החטופים. איפה זה עומד היום? מה אנחנו רואים היום? מישהו יכול להסביר מה ראינו אתמול? האם מישהו מההנהגה יעמוד ויאמר: נכשלנו אחרי 15 חודשים בכך שחמאס עומד פה מולנו? ואולי, אולי, הבעיה היא לא במה שראינו. אולי הבעיה היא בציפיות. כי היו פה אנשים מספרי סיפורים בשם ממשלת ישראל ותומכיה, שסיפרו לנו על הניצחון המוחלט. להזכיר לכם, לפני שמונה חודשים כמדומני אמר ראש הממשלה שאנחנו כפסע – כפסע ממה? מה קורה עם זה? היה פה מלאי כובעים, אני מזכיר לכם, בעברית ובאנגלית. אפילו ראש הממשלה הצטלם איתם, וינון מגל. מי נותן פה דין וחשבון? מי מסביר לציבור? ואני רוצה להזכיר, זו לא גזרת גורל, כי כבר יותר משנה אנחנו באופוזיציה אומרים: צבא זה זרוע אחת, ולצד זה צריך אסטרטגיה, צריך חילופי שלטון בעזה. וכדי שיהיו חילופי שלטון צריך פה משהו אחר, אחר מהחמאס. השינוי לא קורה מעצמו. וסיפרו לנו פנטזיות על החמולה ההיא והחמולה הזו. זו מלחמה עקובה מדם, אבל מה עם המטרות שלה? אם החיילים נלחמים כגיבורים ובסוף אין מטרה, אז מה קורה עם זה? אנחנו לא רוצים את חמאס, אבל אף אחד גם לא רוצה את הרשות, אז מה רוצים? כלום. מספרים לנו סיפורים, ובסוף בסוף מה אנחנו מקבלים? את החמאס בחזרה. זה בדיוק מה שקורה כאן. אני אומר כאן עוד משהו שבקואליציה לא אוהבים לשמוע. קהלת אמר: "מעֻוָּת לא יוכל לתקֹן". באמת, מי שעשה את העיוותים הוא זה שיתקן? הרי זה בדיוק אותו ניהול, זו אותה תפיסה, זו אותה קונספציה שאתם מדברים עליה, כי אתם יצרתם פה מפלצת. נתתם דולרים לחמאס, העברתם משאיות לחמאס, בניתם תיאוריה שחמאס עדיף על הרשות, והינה קיבלנו מפלצת, שאתמול ראינו כולנו, אזרחי ישראל, שהיא עומדת על רגליה, או יותר נכון על טויוטותיה. ואתם יודעים מה הכי גרוע? שזה שבחר להישאר בממשלה, בצלאל סמוטריץ', שר האוצר, הוא כבר כינה את ביבי פעם "שקרן בן שקרן", כולנו שמענו, אבל באמת, באמת, הוא לא מאמין לנתניהו בכלום. מין אמון על תנאי כזה: אני מאמין שהמלחמה תימשך, או-טו-טו חוזרים למלחמה. ואז מה? בוא נגיד שנחזור למלחמה. מה יהיה שונה מ-15 חודשים? מה ישתנה עכשיו? למה שנחשוב שמה שלא עבד שנה ורבע יהיה שונה הפעם? לכן, אדוני היושב-ראש, את האי-אמון הזה אני לא מגיש רק בשם סיעת יש עתיד; אתה יודע מה, אני חושב שהרבה מאוד מצביעי קואליציה הרגישו אתמול אי-אמון. אני רוצה לומר, כל אלה שצעקו פה "ניצחון מוחלט" – ינון מגל, יעקב ברדוגו, שמעון ריקלין, כן, גם אתה, אראל סג"ל, כל תומכי הניצחון המוחלט, כל אלה שהבטיחו ישועות ושלא יהיו עוד מלחמות – אתה יודע מה? בפטריוטים אולי לא שרו "אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה, שזו תהיה המלחמה האחרונה", אז שרו דברים אחרים, אבל את האמת? לא קיבלנו לא את זה ולא את זה. קיבלנו עוד מאותו דבר. כי, אדוני היושב-ראש, גם אני חי לא רק בקרב מצביעי אופוזיציה; למעשה, מרבית שכניי וחבריי הצביעו לקואליציה הזאת, וזו הביקורת שמשותפת פה לרבים: הבטיחו יונה והתנחלויות בעזה, וקיבלנו טויוטות וסרטים ירוקים. ואת מי מאשימים? אה, נשאר עוד הרמטכ"ל להאשים אותו, כי הוא לא עבד – אבל לא. הרצי הלוי לא הכיל את חמאס, הוא לא בנה את הקונספציה של הדולרים. זה ביבי, זה סמוטריץ'. מי שהכיל ורצה שקט – בלשונו של ז'בוטינסקי – קיבל רפש. ושוב, מחר יגיע שר הביטחון כץ לוועדת החוץ והביטחון. אה, והוא גם יגיע ביום רביעי. אז ביום חמישי האחרון ביקרתי בבסיס חשמונאים, הבסיס המיועד לציבור החרדי. תקשיב, דודי אמסלם, רמת בית כנסת, רמת כשרויות – אתה יודע שהנכד של אחד מראשי הישיבה החשובים ביותר משמש שם כמשגיח כשרות ואחראי רוחני? לצידו יש אחד שקוראים לו, תקשיב טוב, אלחנן וסרמן. לא הרב ההוא, אבל כנראה אחד מצאצאי צאצאיו. ראיתי שם בסיס חרדי למהדרין. רק דבר אחד לא ראיתי: חיילים חרדים. מכל המאות שהיו אמורים להתגייס – 64 חיילים, חברים. 64 חיילים. תכננו 450, אחר כך הורידו – 250, בסוף הביאו פלוגת מילואים למלא את השורות. זה מצבנו היום, כשצה"ל, כזכור, איבד – הרוגים ופצועים – למעלה מ-13,000. את השורות לא ממלא אף אחד. השבת נקרא בפרשת וארא, פרשת השבוע – אחרי שישובו כלל החטופים והחטופות אני מאחל שיתקיים "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אֹתֹתַי ואת מופתַי בארץ מצרים". אז כן, אחרי החטופים, שחמאס יקשה את ליבו. על כל ערלות לב – הוא יחטוף. אנחנו קוראים לחמאס: שלח את אחינו ואת אחיותינו – כמו פרעה – את הגברים, את הזקנים, את הילדים, את הנשים. שלח אותם. ואז אנחנו עוד נחזור ביד חזקה ובזרוע נטויה. אבל לא – לא עם הממשלה הרופסת הזאת, לא עם מי שחטא ולא יכול לתקן. עם הנהגה אחרת. לא עם תומכי ההשתמטות, לא עם מגדלי חמאס; כן עם האנשים שנתנו את כוחם, את זמנם, אפילו את נפשם, כדי שתמשיך ותתקיים פה המדינה וכדי שהיא תמשיך ותתקיים גם אחרי 7 באוקטובר, גם בשנים הבאות. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת חילי טרופר לנמק את ההצעה מטעם סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. בבקשה.
חילי טרופר (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ללי דרעי, שבנה סעדיה, זכרו לברכה, נפל ברצועת עזה, צעדה בשבוע שעבר עם דגל ישראל מהר הרצל לכנסת ובפיה אמירה פשוטה – זה הדבר הכי פשוט בעולם, לא צריך פלפולים ולא צריך אינטרסים פוליטיים – כולם צריכים לשרת. האינטרסים הפוליטיים שלי נקברו ב-7 באוקטובר. במקביל לצעדת האם השכולה, שר הביטחון כץ הציג את עקרונות מתווה השירות, ושם זה דווקא היה רווי פלפולים ורווי אינטרסים פוליטיים. צה"ל אומנם אמר במפורש שבתוך שנתיים הוא יכול לגייס את כלל הצעירים החרדים ולהקל את הנטל מעל כתפי המשרתים, אך דווקא שר הביטחון אמר שבעוד שבע שנים הוא יגייס 50% מהחרדים. ומדוע? כך אמר כץ: כי ההנהגה החרדית מתנגדת, ולכן לא יצליח מעבר לכך. וכך שלח שר הביטחון של מדינת ישראל את המילואימניקים לעוד כמה מאות ימי מילואים בשנה. מתברר שאצל ללי ורבים מהישראלים, מכל הקשת הישראלית, האינטרסים הפוליטיים נקברו ב-7 באוקטובר, אך בקואליציה האינטרסים חיים ובועטים. מי שאינו מסתפק במס שפתיים חלול על אחדות אלא מיישם ערבות הדדית כדרך חיים, לא יכול להשלים עם הפרדה כה בוטה בין מי שמחויב להתגייס ובין מי שזוכה לפטור אוטומטי רק בשל השתייכותו למגזר מסוים. כל זה היה נכון גם לפני מלחמת חרבות ברזל, אך משפרצה המלחמה הוא דחוף וקריטי הרבה יותר. זה כבר לא רק פצע ערכי, אלא פצע ועוול מעשיים ומוחשיים. החברה החרדית טוענת שלימוד התורה הוא ציפור נפשה; גם עבורי לימוד התורה הוא ציפור נפש – לצד שירות צבאי. אפשר ללמוד ולשרת. צריך ללמוד ולשרת. כשפצועי צה"ל שאיבדו רגל או נכוו בכל חלקי גופם או שהזיכרונות הפכו עבורם לסיוטים נוטפי זיעה בלילות אומרים שגם אם היו יודעים מראש שזה יהיה המחיר הם היו חוזרים על הכול, כי מישהו צריך להגן על המדינה ומי יעשה זאת אם לא הם, ומולם עומדת הנהגה חרדית שאומרת שזו משימתם של אחרים, ונכון בעיניהם שציונים דתיים, מסורתיים וחילונים יקריבו את גופם ונפשם משום שהם שייכים לאיזה חצי עם שנידון לכך, זה מוחץ את ציפור הנפש של רוב הישראלים ומפרק את הערבות ההדדית. קשה להסביר כמה קשה למי שאיבד במלחמה חברים ומכרים, בוודאי בני משפחה, לשמוע את הקריאה "נמות ולא נתגייס". על בשרנו ונפשנו אנחנו יודעים שבדיוק להפך: רבים ממי שהתגייסו – נהרגו. ההוויה של לוחמים שנפצעו ומתעקשים לחזור ולשרת, של משפחות שכולות שאיבדו את היקר מכול ושל גדודי מילואים שעוצרים את החיים כדי לצאת ולשרת, בעת שקבוצות ענק אחרות נמנעות מכל שותפות, היא סכנה עמוקה ללכידות הפנימית. הארץ שלנו קטנה מדי מכדי שציבור מסוים יעשה דין לעצמו בלי שציבור אחר ישלם על כך. יש אגדה תלמודית יפה שמיוחסת לרבי שמעון בר יוחאי: "בני אדם שהיו יושבין בספינה, נטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חבריו: מה אתה יושב ועושה? אמר להם: מה אכפת לכם? לא תחתיי אני קודח? אמרו לו: שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה". כשמישהו קודח בספינה, המים יטביעו את כולנו. ארץ קטנה לנו, וערבות הדדית היא המתכון הגלוי והסודי שלה. אנחנו מחנכים את ילדינו לשרת בכל מקרה. מעולם לא חשתי פראייר, אלא זכות וגאווה לשרת את מדינת ישראל. וגם אם אחרים ישתמטו אמשיך לשרת ולחנך את ילדיי לעשות כן. עם זאת, קשה להתגבר על התסכול מכך שחוויות עמוקות של החיים בארץ זרות לפלח גדול של ישראלים.
היו"ר אמיר אוחנה:
סליחה רגע, חבר הכנסת טרופר. אנחנו לא מצלמים וידיאו במליאה, גברתי.
חילי טרופר (המחנה הממלכתי):
בתי הבכורה התגייסה בתחילת 2024. אחי הצעיר בנימין משרת כמג"ד במילואים, בשנה רגילה – כמעט 100 ימים, במלחמה המספר כמובן כפול ומכופל. הפער הזה, ובעיקר עזות המצח, צורבים בנשמה. העובדה שהמוני הורים מודאגים מכך שילדיהם נמצאים בעמדה מסוכנת על אחד הגבולות, נלחמים בתוככי עזה, בוואדיות בדרום לבנון, או פועלים בלב קסבה, בעוד אחרים נמים את שנתם בבטחה, היא פוטנציאל לפירוק. כל זה התעצם בחודשים הארוכים של מלחמת חרבות ברזל. מאות לוחמי צה"ל נפלו במלחמה, אלפים נפצעו, ולמעט בודדים, לא היו בהם מהחברה החרדית. אכן, רבים במגזר החרדי מתנדבים, לומדים, מתפללים לזכר הנופלים ומבקרים פצועים, אבל הם לא שותפים בנטל השירות. הדברים לא נאמרים חלילה כדי לפלג. המניע הוא לא שנאת חרדים, אלא אהבת ישראל. התמשכות המלחמה והנפגעים הרבים יצרו צורך בחיילים נוספים. המחשבה שצעירים יאריכו את שירותם מפני שבני גילם לא ישרתו אף יום אחד שירות צבאי או אזרחי היא בלתי נסבלת. המחשבה שאבות ואימהות יעזבו את ילדיהם, יפסידו שנת לימודים ופרנסתם תיפגע בגלל עוד עשרות ימי מילואים, בזמן שאחרים לא יעזבו את ביתם אפילו ליממה – בלתי נסבלת. זה עניין של הגינות, יושר, צדק ואחווה. מי שרוצה באחדות אמיתית לא מסתפק במילים. מסע הצער האין-סופי בבתי האבלים ובמחלקות הפצועים אינו מותיר אפשרות אחרת. ימי המלחמה הקשים העמיקו את התהום האידיאולוגית הפעורה ממילא בין מי שמשרת ובין מי שמשתמט. כל מי שבוחר להשתמט משירות המדינה פוצע את השותפות הישראלית עוד קצת. וכאשר זה נעשה בשם התורה, כביכול, הפצע צורב ומדמם במיוחד. לאורך תפילות החגים, בדיוק שנה בתוך המלחמה, הסתובבו בבתי הכנסת שלנו נשים עם דמעות בעיניים. הייתה זו גם החרדה לבניהן שנמצאים בדרום לבנון או בעזה שלא נתנה מנוח. כיסאות רבים של בני הקהילה היו ריקים מיושביהם, שמגויסים הרחק מהבית. גם מאלה שהגיעו, לא מעטים התפללו כשהנשק תלוי על כתפם; הם בדיוק חזרו מהחזית או עברו בבית הכנסת בדרך לצאת אליה בחזרה. באחת התפילות ישבתי בין בנו של חבר שנפל ובין חבר שנפצע קשה ומתקשה לעמוד לאורך זמן, וחשבתי שאולי על זה נכתב הפסוק "קרוב ה' לנשברי לב". זר לא יבין זאת, ולצערי, יש ציבור שלם שבחר להיות זר לסיטואציה הזו; מנוכר לאחיו ולאחיותיו. הררי מילים יפות של אמפתיה וקריאת תהילים לא יכסו על העוולה הפשוטה המתקיימת: הציבור החרדי לא מתגייס למלחמה. אחיו משרתים, אחיו נופלים, אחיו נפצעים, והוא נותר בבית מדרשו. בעבר היו שטענו כי הצבא לא צריך אותם. ובכן, עכשיו צריך. אל מול הסכנות הגדולות בכל החזיתות, הצורך ברור. החברה הישראלית יצאה פצועה וחבולה מהאירועים, המחדלים והזוועות של 7 באוקטובר ומהמלחמה המתמשכת. אסור להוסיף את הפצע הפנימי הזה. ההתקפדות פנימה מול כל דרישה לשותפות והטענה האוטומטית כי מי שדורש זאת שונא חרדים הן זלזול בערכים וברגשות של הצד השני וטמינת הראש בחול. להסדר המפלה אין תוחלת בטווח הארוך. בימים אלה מקדמת הממשלה חוק פסול ערכית וכושל מעשית שתכליתו שימור הקואליציה, ומשמעותו הכבדת הנטל על כתפי המשרתים והרחבת הקרע הפנימי. מול ההתנהלות והפעולות האלה ניאבק, ונקווה שגם מתוך הקואליציה יקומו למאבק זה שותפים נאמנים לצדק ולצורך, ולא לצרכים הפוליטיים. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. אני מבין שהשר ניר ברקת ישיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני. שלום, אדוני. בבקשה.
שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:
אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני השר, מכובדיי חברות וחברי הכנסת, נתבקשתי בשם השר ישראל כץ, שר הביטחון, להביא את דבריו בתשובה למענה להצעות האי-אמון, ולכן אני מקריא בלשונו: בראייתי, שני עקרונות יסוד לחקיקה בנושא: האחד – קידום שירות צבאי אפקטיבי של בני הציבור החרדי מתוך אפשרות לשימור אורח החיים החרדי; השני – שימור עולם התורה. לא אקדם חקיקה שלא תשמור על שני עקרונות אלו. החקיקה היא משימה מורכבת אך הכרחית כשהמציאות הקיימת היא עשרות שנים של אי-גיוס. ניצב בפנינו אתגר עצום: להביא לתיקון לחוק שירות ביטחון. המשבר הנוכחי לאחר 7 באוקטובר מייצר גם הזדמנות שבה יהיה אפשר לקדם את החקיקה ובכך לתת מענה לצורכי צה"ל. הדרך הנכונה לקידום החקיקה היא הידברות משותפת והסכמה רחבה על יעד שיש סבירות גבוהה שימומש. החברה החרדית תהווה בעתיד כשליש מאוכלוסיית מדינת ישראל, ולכן אי-השתתפותה בשירות הביטחון ובכלכלה תשפיע באופן דרמטי על המדינה. בדיוק משום כך אנו פועלים לקדם את החקיקה – חקיקה שמבוססת על הידברות והסכמה של כלל הציבור, כולל מנהיגי הציבור מקרב המגזר החרדי. קבענו יעדי גיוס העולים בהדרגה, מתוך התחשבות במסלולים מותאמים למגזר החרדי, וזאת כדי להבטיח לכל מתגייס חרדי סביבה מתאימה ומעטפת שירות תומכת לאורח החיים שלו. היעד בהקשר הזה הוא ברור: חרדי שנכנס לצה"ל כחרדי יוכל גם לצאת מצה"ל כחרדי. מימוש היעד הזה יוכל להביא איתו שינוי דרמטי בכך שבדורות הבאים השירות בצה"ל יהפוך לנורמה רווחת גם בחברה החרדית. חברות וחברי הכנסת, מאז כניסתי – כניסתו של ישראל – לתפקיד שר הביטחון ומתוך החשיבות הרבה שאני מייחס להשלמת תהליך החקיקה, שבלעדיו התוכנית לגייס את בני הציבור החרדי צפויה להיכשל, השקעתי שעות מרובות בשיח עם דרגי המקצוע בצה"ל, עם נציגי הציבור החרדי, עם יו"ר ועדת החוץ והביטחון ועם קבוצות ונציגים מקרב הציבור, וכן עם היועצת המשפטית לממשלה – וזאת על מנת לגבש את העקרונות הנדרשים להצעת החוק לשם הצגתם בפני חברי הוועדה ולהתקדם בתהליך החקיקה. העקרונות המונחים בפני ועדת החוץ והביטחון מביאים בחשבון את המציאות שהשתנתה מאז 7 באוקטובר, את המלחמה הרב-זירתית שישראל מצויה בה ואת הצורך להקל את הנטל הכבד שבו נושאים כיום חיילי הסדיר, הקבע והמילואים בגבורה ובהקרבה עילאית. זוהי הצעה שמהווה מענה לצורך בהגדלת הסד"כ הצה"לי ובמימוש המשימה ההיסטורית של שילוב בני המגזר החרדי בצה"ל. התאמת המסגרות והמסלולים, קביעת יעדי גיוס מדורגים בהסכמה עם נציגי המגזר החרדי והגדרת סנקציות אפקטיביות מוסדיות ואישיות – כל אלו יחד יבטיחו עמידה באותם יעדים. וכשאני מדבר על קביעת יעדים בהסכמה, נדמה לי שהמציאות שכולנו עדים לה בשבועות האחרונים מוכיחה מדוע ההסכמה הזאת נחוצה. למרות שצה"ל קבע יעד של 4,800 מגויסים לשנת הגיוס 2024 והוציא אלפי צווי גיוס לחרדים, והחוק מטיל סנקציות פליליות על מי שאינו מתגייס – בפועל רק אחוזים בודדים התייצבו לשירות. את המצב הזה נוכל לפתור כאשר נעביר את החוק בקריאה שנייה ושלישית, כאמור, על יסוד הסכמה. בהקשר זה אני מבקש להתייחס לעמדה שהוצגה על ידי אגף כוח האדם בצה"ל, שלפיה משנת 2026 ואילך לצה"ל תהיה היכולת לקלוט מספר בלתי מוגבל של מתגייסים מהמגזר החרדי. חשוב להבחין בין שני מושגים שונים בתכלית: גיוס וקליטה. היכולת לקלוט קשורה אך ורק לקיבולת, המייצרת הליכי מיון ומסלולים מותאמים, ובעניין הזה אני סומך על צה"ל שידע להיערך כראוי. לעומת זאת, היכולת לגייס בפועל קשורה למרחבי ההסכמה עם המגזר החרדי ולקיומו של חוק המסדיר את מעמדם של לומדי התורה שתורתם אומנותם. ולכן, ללא אותו גיוס המתבסס כאמור על איזון בין הצרכים שפירטתי ותמיכת הנהגת הציבור החרדי, וללא אותו הסדר חוקי, יכולת הקליטה נותרת על הנייר בלבד, כפי שציינה גם צמרת צה"ל בהמשך לדבריהם בדבר יכולת הקליטה. אני מבקש להזכיר לכולנו את העקרונות המרכזיים של ההסדר שאנחנו מקדמים: היעד שלנו הוא להביא לגיוסם של 50% מהמחזור השנתי של בני 18 מהמגזר החרדי בתוך שבע שנים, לעומת 7% שמתגייסים כיום. ההגעה ליעד הזה תהיה מדורגת: בשנה הראשונה – 4,800 מתגייסים, בשנה השנייה – 5,700 מתגייסים, בהתאם לאומדנים שקבע צה"ל, והעלייה ההדרגתית הזאת תימשך עד להגעה ליעד של 50% מתגייסים בשנה השביעית, שהם 9,000 מתגייסים חדשים לשנה. מדובר בתוספת של עשרות אלפי משרתים בשירות צבאי משמעותי בסדיר ובמילואים. גיל הפטור יעמוד על 26. בניגוד להסדרים קודמים, על מנת לוודא שתהיה עמידה ביעדים, ההסדר כולל סנקציות כלכליות לאי-עמידה ביעדים השנתיים – גם סנקציות מוסדיות על הישיבות בגין כל תלמיד שמיועד לשירות ביטחון, וגם סנקציות אישיות על כלל המיועדים לשירות ביטחון, אלו הלומדים ואלו שאינם לומדים. מעבר לכך, מי שלא לומד ולא מתגייס ייחשב למפר חוק על כל המשתמע מכך. ההצעה ממסדת מנגנוני אכיפה שיבטיחו את קיום הוראות החוק ביחס למוסדות הלימוד, לרבות כל התנאים המאפשרים לקבל דחיית שירות לאלה שתורתם אומנותם. ההסדר קובע גם כי שירות לאומי אזרחי, כמו זק"א, לא ייכלל ביעדים השנתיים, למעט שירות במסלול הביטחוני – מג"ב, שב"כ, שב"ס וכו' – וכל זאת תחת הגבלה מספרית שתכליתה ברורה: לשמר את העדיפות לשירות בצה"ל. כאמור, החוק כולל גם התייחסות למסלולי שירות ייחודיים לחרדים, וכן מגדיר הטבות והעדפות שיינתנו למשרתים. חבריי חברי הכנסת, המציאות הביטחונית המורכבת, זאת הנוכחית וזאת הצפויה לנו, ולצידה נתוני הדמוגרפיה הישראליים, מתלכדים לכדי הבנה ברורה: עלינו לעשות כל שניתן על מנת להרחיב את סדר הכוחות בצה"ל, וכל זאת תוך שאנו פועלים בחוכמה, בשיתופיות ומתוך הבנה את גודל השעה, את ייחודה של החברה החרדית, וכמובן חשיבותו של לימוד התורה. מערכת הביטחון בראשותו של השר ישראל כץ וממשלת ישראל כולה מחויבות לעקרונות הללו, ולכן אני מבקש מהכנסת לדחות את הצעת האי-אמון שהוגשה. בנימה אישית, אני רוצה להוסיף כמה מילים, ורק להבין – איפה אנחנו שם?
היו"ר אמיר אוחנה:
אין הגבלת זמן.
שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:
אני אוסיף רק כמה מילים מטעמי האישי. חברות וחברים, יש לנו שעת כושר – שעת כושר אמיתית שבה הציבור החרדי מבין שהקונספציה של צבא קטן וחכם לא מחזיקה יותר ואנחנו חייבים להגדיל את היקפי המשרתים. אני שומע את זה מהציבור; אני שומע את זה מנבחרי הציבור. אני שומע שאנחנו על סף שינוי אמיתי, וכולנו מחויבים לכך, כולל חברינו במגזר החרדי. אני יכול לומר לכם, כמי שהוביל את העיר ירושלים עשור בשנים – אני לפעמים מגיע, אדוני היושב-ראש, לשבט במרכז. והשבט בטוח בצדקת דרכו – רק דרך אחת. ואתה הולך לשבט בעיר אחרת, ואתה שומע שכל אחד מהציבורים השונים במדינה בטוח לחלוטין רק בצדקת דרכו. ובירושלים, אנחנו הירושלמים לא שואלים מי צודק – כמובן, כולנו חושבים שאנחנו צודקים – אלא איך חיים ביחד, איך מגיעים למטרות משותפות בהתחשבות הדדית. וכשבירושלים מוצאים את הדרך לפעול ביחד – במידה מסוימת לעיתים כמו בעל ואישה, שמוצאים את הפשרות ההדדיות בשביל לחיות ביחד – כשמוצאים את הדרך, ועושים זאת בהסכמה רחבה, אנחנו תמיד מצליחים. מה שהציע שר הביטחון ישראל כץ זה איך להגיע ליעד הזה ביחד. אני רוצה לחזק את ידיו, ומשוכנע שעם עוד קצת מאמץ נגיע להסכמות רחבות, שייתנו מענה אמיתי לצורכי הביטחון ביחד, לא בכיפופי ידיים. מכל מקום, מניסיוני, כשאתה מנסה לכופף את ידו של האחר, אתה מקבל בדיוק את התופעה ההפוכה של מה שאנחנו רוצים להשיג. לכן, גם אני מבקש לדחות את הצעת האי-אמון, כפי שאמר השר ישראל כץ. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לשר ברקת. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מנסור עבאס לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, היום יושבע נשיא ארצות הברית, הנשיא דונלד טראמפ. אנחנו מברכים אותו ומאחלים לו הצלחה, גם לטובת האזרחים האמריקאים; שיביא שגשוג, ביטחון ושלום לארצות הברית, וגם לכל העולם, מאחר שהוא נחשב מנהיג העולם החופשי, ולארצות הברית השפעה גדולה על כל העולם. הנשיא דונלד טראמפ הבטיח לפעול למען סיום המלחמות בכלל, וציין את זה שבכהונה הראשונה שלו לא היו מלחמות. לכן אנחנו כן פונים אליו ומפצירים בו לקיים, או לפעול כדי לקיים, את ההבטחה הזאת, לסיים את כל המלחמות ולפעול למען שלום ופיוס בין העמים. כן, זה גם קשור אלינו, אדוני היושב-ראש, בהחלט. אנחנו נמצאים ברגע היסטורי, והאתגר לא פשוט בכל היבט שהוא. בירכנו לפני כמה ימים על ההגעה להסכם בקטר, ואנחנו כמובן מודים למדינות המתווכות – גם מצרים, גם קטר, גם ארצות הברית. ואתמול גם בירכנו על החזרת שלוש החטופות, ומייחלים ליום שבו כל החטופים יחזרו לחיק משפחתם, ומייחלים ליום שהמלחמה הזאת תסתיים. אבל אנחנו, השאיפה שלנו, אדוני היושב-ראש, היא לא למצב של אין לחימה או אין מלחמה – השאיפה שלנו היא שנגיע למצב של פיוס ושלום בין שני העמים ופתרון מדיני. על מנת לעשות את זה, ממשלת ישראל גם נדרשת לקבל החלטות לא פשוטות מצידה ולעמוד בפני לחצים של גורמים פוליטיים שרוצים להחזיר אותנו למלחמה. בסיום שלב א', ואולי אפילו לפני – אני זוכר, אדוני היושב-ראש, כשהיינו בהסכם הראשון, בעסקה הראשונה, בנובמבר 2023, ושוחררו שם חטופים רבים, והגענו ליום השישי או השביעי, וראינו שיש שרים, כוחות פוליטיים, מפלגות, שדורשים ולוחצים על ראש הממשלה כן לחזור למלחמה, ולכן הנוסחה שנקבעה אז, עשרה חטופים לכל יום אחד של הפסקת המלחמה או הפסקת האש – העיקרון הזה שונה לחלוטין בהסכם הנוכחי. אני שוב אומר בצורה הוגנת: הקולות האלה שקוראים לחזור למלחמה בכל מקרה ולהפסיק את התהליך הזה של שחרור החטופים מביאים אותנו למצב שבעוד אולי שנה, אולי שנתיים, כשנגיע להסכם – לא בטוח שהוא יהיה בתנאים הנוכחיים היום. ובכל מקרה, כעמדה ערכית, אני חושב שחשוב להמשיך ליישם את ההסכם הזה במלואו, לא לטרפד אותו, ולהשלים את המהלך של הפסקת המלחמה במקום הפסקת אש. על מנת לעשות את זה במציאות הפוליטית שאנחנו נמצאים בה, כנראה שאנחנו צריכים ממשלה אחרת בראשות בנימין נתניהו, אבל לא בהרכב הקואליציוני הקיים היום שמאיים כל הזמן על התהליך. לכן קראתי בחודשים האחרונים לפעול כדי להקים ממשלה אחרת – לא רק לתת רשת ביטחון, אלא להקים ממשלה אחרת שתוכל להשיג את המטרה. וכמובן שיש כאלה שאומרים שנקבעו מטרות שקבעה ממשלת ישראל, ואי-אפשר להפסיק את המלחמה בלי להשיג את המטרות האלה. ואני אומר כאן, אדוני היושב-ראש, אדוני השר דוד: יש דרך אחרת להשיג את המטרות האלה, והיא הדרך המדינית. מתקיים תהליך במצרים – אפשר לשתף פעולה ולדון עם מצרים ועם מדינות ערב שנמצאות בתוך התהליך הזה על איך אפשר ליצור מציאות שלטונית חדשה בתוך רצועת עזה, ובכלל בגדה המערבית, גם לנוכח המתיחות שיש והאיומים על כך שתפרוץ עוד מלחמה באזורי הגדה המערבית. צריכים מנהיגות, רצון וראייה מפוכחת, ולא לחזור על השגיאות והקונספציות. אף אחד לא בחן את הקונספציות הישנות שהביאו אותנו למקום הזה, ולא בחן את הקונספציות החדשות שהתגבשו בשנה האחרונה. אנחנו רואים שאפילו מי שקורא לקונספציות חדשות לא מצליח להשיג את המטרה שלשמה הוא קבע קונספציות חדשות, וממשיכים למכור אשליות שאין להן אחיזה במציאות. אנחנו כמפלגת רע"מ, במשך כל התקופה הזאת מאז 7 באוקטובר, קידמנו תהליך של שיח ופעלנו רבות כדי להגיע לרגע הזה שבו אנחנו רואים מצד אחד חטופים חוזרים ומצד שני – הפסקת האש והמלחמה. יש לנו תוכנית מסודרת, משנה סדורה, שבאה גם לטפל – לא רק בסוגיות של היום שאחרי המלחמה, אלא יש לנו הסתכלות עתידית איך אפשר להתמודד עם הסכסוך הפלסטיני–ישראלי ואיך אפשר ליישב אותו. אני חושב שתפקידנו כן להוות גשרים של פיוס ושל שלום, ולא רק להציע אלא לפעול בכלים שעומדים לרשותנו כדי לקדם תהליך כזה. יש ויכוח – מהו ניצחון? ההגדרה הרגילה היא להשיג את המטרות שלשמן יצאת למלחמה. אבל נשאלת השאלה: מי אמר שבדיוק המטרות האלה ישימות, או שהמטרות האלה הן המטרות הנכונות בהקשר הזה? לכן אני מציע הגדרה אחרת של מה זה ניצחון. אני חושב שניצחון הוא ניצחון שבו בסופו של דבר אתה משפר את עמדתך – גם המדינית, גם הביטחונית – מבטיח את ביטחונך, את קיומך, וגם משיג מצב של פיוס ושלום. למעשה, כל מלחמה שלא מסתיימת בהשגת היעדים האלו – פיוס, שלום, ביטחון מלא – במה היא מסתיימת? בהמשך המלחמות. מלחמה ועוד מלחמה. יש אופציה אחרת, שלישית: אתה מנצח כאשר אתה מכחיד את האויב שלך. וכאן, רבותיי, אנחנו מסתכנים במטרה שבסופו של דבר אם משיגים אותה אז אנחנו מסתכנים בביצוע פשעים בהכחדת האויב. בסופו של דבר המשפט הנכון להגיד הוא ששלום עושים עם אויבים ופיוס עושים בין מסוכסכים. אדוני היושב-ראש, אני אישית כל הזמן – גם לפני שנכנסתי לכנסת, גם היום – עוסק בנושא הזה של פיוס, של השכנת שלום – במקרה שלי לא בין מדינות אלה בין משפחות, בין קבוצות. אנחנו רוצים לשדרג את התהליך הזה ולפעול במטרה להשכין שלום ופיוס בין שני העמים ובין שתי המדינות. יוקר המחיה – כבודו במקומו מונח, אבל השבוע יש לנו מציאות אחרת, ולכן הייתי צריך להתייחס לנושא הרלוונטי היום. ונמשיך לטפל ביוקר המחיה. שר האוצר לא נמצא כאן, אז נעביר את הנושא הזה למועד אחר. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחבר הכנסת עבאס. אני מתכבד להזמין את השר דוד אמסלם להשיב על ההצעה בשם הממשלה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שהאי-אמון שהגיש מנסור עבאס היה בעצם בנושא של יוקר המחיה, ושר האוצר היה צריך להשיב.
היו"ר אמיר אוחנה:
אדוני השר לא ידוע כמי שדבק בדפים, אז בוודאי ידע להשיב גם בעל פה.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מוותר לך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל הכנו את מה שנקרא – יש לי כאן תשובה ששר האוצר בעצם ביקש ממני להקריא, אז אנחנו נדחה את זה לשבוע הבא, אמרת.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
תמסור לי את התשובה בכתב.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אין בעיה. אבל אני רוצה לענות לך, חבר הכנסת מנסור עבאס, בקצרה. אתה בעצם אמרת שהמטרה בסוף צריכה להיות של פיוס ושלום. אני רוצה להזכיר לך רק דבר אחד: הסכמי אוסלו באו על האירוע הזה. הייתה מחלוקת בעם ישראל: היו כאלה שלא האמינו ולא קיבלו, והיו כאלה אחרים שהיו נאיביים וחתמו על הסכמי אוסלו. ומה שקרה זה שהביאו עשרות אלפי מחבלים שהרגו הרבה מאוד יהודים. הביאו אותם פה לעזה וליהודה ושומרון, וציפו שהם ישמרו על היהודים. הם ציפו שהם יגנו על הביטחון שלנו. מה שקרה פה ב-7 באוקטובר זה אחד האסונות הגדולים ביותר שקרו לעם ישראל ובכלל בתולדות האנושות בשנים האחרונות, בעשורים האחרונים. זה נבע כתוצאה מנאיביות ישראלית שמהולה בטיפשות. עזה – ישראל יצאה מעזה עד הגרגיר האחרון; אריק שרון גירש עד היהודי האחרון מעזה; הרסו את כל היישובים היהודיים שנבנו שם 30, 40 שנה. מה קיבלנו בתמורה? את 7 באוקטובר. זאת אומרת, השאלה היא – דרך אגב, עזה הייתה חלק נפרד בכלל, אוטונומיה משל עצמם. הם חיו שם, ואם לא היו יורים אף אחד לא היה נכנס לעזה, אף אחד לא חיפש – היום בוודאי אין לנו, וגם לא הייתה לנו איזושהי שאיפה טריטוריאלית בעזה – וקיבלנו את 7 באוקטובר. לכן אני פונה להגינות שלך. אני מבין את הרצון שלך. זה לא סכסוך בין שתי חמולות בחברה הערבית שאתה משכין שלום – אחלה, זה תמיד טוב. יש פה רוצחים אכזריים, חיות אדם. זו לא רק תנועת חמאס. אני רוצה להזכיר לך שחמאס נבחר על ידי רוב האוכלוסייה בעזה בבחירות דמוקרטיות. מייד אחרי זה, דרך אגב, מה שחמאס עשה – הוא זרק אנשי פת"ח מעשר קומות כדי שיתרסקו למטה וירה להם ברגליים. זו אכזריות לא נתפסת. מי? מוסלמים כמוהו. לכן יש פה אירוע שלטעמי הוא לא נכלל במושגים האנושיים. אי-אפשר לחשוב עליהם במושגים של בני אדם ואנושיות. אנחנו באנו לארץ ישראל להקים את המדינה הקטנה שלנו אחרי השואה, אחרי פוגרומים שעשו ביהודים במהלך מאות שנים ואלפי שנים. יש לנו מדינה קטנה ביותר, אתה יודע את זה. לדעתי כמעט אין בעולם מדינה בגודל של מדינת ישראל.
מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
יש פחות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כמעט שאין מדינות. אנחנו בסדר גודל של ערים במדינות אחרות. זה מה שעולל חמאס לעם ישראל. אני לא רוצה לספר לך מה קורה ביהודה ושומרון, שיש שם גם את הרשות: אין יום שאין פיגוע טרור. אין יום שאין עשרות ניסיונות. אתה יודע מה קורה בלבנון, מה לנו ולחיזבאללה. לכן הסיפור כאן הרבה יותר מסובך לעם ישראל. אתה יודע את האמת: עם ישראל קם בבוקר, כל מה שהוא רוצה – ואתה יודע את זה, אתה מכיר את החברה הישראלית – לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לגדל את המשפחה בכבוד וזהו. רוצה לחיות פה בארץ ישראל ולפתח את המדינה שלו, זה מה שהוא רוצה. ולכן אני אומר, כשאנחנו אומרים שיעד המלחמה זה חיסול חמאס – גם ההנהגה הצבאית, מה שנקרא, וגם הנושא של ההנהגה האזרחית – אנחנו מתכוונים לזה. יכול להיות שלא נהרוג עד החמאסניק האחרון, אבל נשתדל להרוג אותם עד האחרון, גם אם זה ייקח עשר שנים, 20 שנים, וגם לא נאפשר לחמאס לנהל את עזה יותר כגוף שלטוני.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אין מצב.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ובוודאי, אנחנו גם לא נסכים שהרשות הפלסטינית – דרך אגב, אני לא רואה אותם שונים בהרבה האחד מהשני. הם שונאים אחד את השני, אבל שניהם שונאים את היהודים באותה מידה. ולכן, זאת מטרה לא של מלחמה; אני אגיד לך, זאת מטרה של קיומו של עם ישראל פה, ולא – הילדים שלנו יישחטו ככה כולם. סביבנו יש חצי מיליארד מוסלמים. אף אחד מהם לא אוהב ישראל, ואם עם ישראל לא יגן על עצמו, אף אחד לא יגן עליו. זה לקח שצרוב בכל יהודי ויהודי בארץ ישראל, מה שקרה ב-7 באוקטובר. היהודים ברובם התפכחו מהאשליה הזאת, כולל אלה שהיו רודפי שלום והיו נאיביים. דרך אגב, הם שחטו אנשים שלקחו אותם, מסכנים, שבאו והסיעו אותם עשרות שנים לבתי חולים, דאגו להם באמת על בסיס אנושי, ואליהם הביתה הם הגיעו, הם ידעו איפה הם גרים, ושחטו אותם ואנסו אותם באכזריות בלתי נתפסת. זאת אכזריות שהיא לא קיימת בעולם. אני לא מכיר דבר כזה ששמעתי עליו בעולם. לכן כאן, חבר הכנסת מנסור עבאס, אני מבין את הרצון שלך, אבל אם אנחנו רוצים לחיות פה בארץ ישראל, אסור לנו להתפתות. אנחנו כבר היינו שם. עם ישראל כנראה יחיה רק על חרבו. אין לו ברירה, אחרת הוא לא יהיה כאן. גם אתה לא תצליח לעזור לאף אחד מהם, מהיהודים שיישחטו פה, ולכן אנחנו – יש לנו רק את הקדוש ברוך הוא ואת חיילי צה"ל, שהם שלוחיו, כדי להגן על העם שלנו. אנחנו לא מתכוונים בשום פנים ואופן, בוודאי במה שקשור אלינו – זו לא שאלה של ממשלה. אני גם לא רוצה לענות לאופוזיציה על מה שהם אמרו. חבל על הזמן. אנחנו נמצאים באמת בימים טעונים ביותר, ממש. כל אזרח במדינת ישראל היום חצוי מאוד: מצד אחד יש שמחה עצומה, התרגשות, בכי, כשאתה רואה את הבנות חוזרות מהשבי אחרי שנה וחצי כמעט, ומצד שני עצב עצור על זה שאתה משחרר אנשים שהרגו – יש שם כ-200 ומשהו, 250, 260 אנשים שרצחו במו ידיהם עשרות אנשים. אין שום הצדקה לרצוח אף בן אדם, לא משנה מה אתה חושב ולא משנה איזה מאבק אתה מנהל. לכן אני מבין את הרצון שלך, אבל אנחנו כבר לא מקבלים אותו, ואני חושב שצריך להשתמש בטרמינולוגיה אחרת, גם מול הרשות הפלסטינית וגם מול חמאס. קודם כול, יש מה שנקרא "סור מרע" – קודם כול להשמיד את הרע, ובזה אנחנו עסוקים. ואני בטוח שעם ישראל ימשיך לעסוק בזה עשרות שנים קדימה. גם הילדים שעוד לא נולדו עוד יעסקו בזה, לצערי הרב, בגלל שסביבנו יש אנשים שרוצים לכלותנו, ועם ישראל לא ייתן לזה לקרות, כמובן בעזרתו של הקדוש ברוך הוא. אז תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לשר אמסלם. וכעת נעבור לדיון הסיעתי. ראשונת הדוברות, חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה לאדוני היושב-ראש. לא עליתי לאי-אמון כבר הרבה זמן. אני גם לא נמצאת במליאה כשאמסלם מדבר, כי זה רק עושה לי עצבים, מחלות. אמיתי. כשאתה עולה אתה בדרך כלל מסית, משתלח; היום אתה בגרסה הרגועה שלך, אולי אתה עושה חשבון נפש על ההתנהלות שלך ביום שישי. עליתי לפה רק בגלל שידעתי שאתה יושב פה, רק כי ידעתי שביום שישי, למרות שהתפקיד שלך היה רק משקיף – רק משקיף, אתה אפילו לא חבר בקבינט – אתה הבעת התנגדות לעסקה, אתה בחרת להתנגד. ולכן עליתי לפה, כי אתה צריך לעלות לכאן ולבקש סליחה. לבקש סליחה מהאימהות האלה, מאותן צעירות שרצית להשאיר בשבי חמאס. אתה מדבר על "סור מרע"? "סור מרע ועשה טוב" – זה ההמשך של המשפט, "עשה טוב". הייתה לך הזדמנות חד-פעמית לעשות טוב, להוציא אותן מהשבי, ולמרות שהיית רק משקיף, התנגדת לעסקה. אתה היחיד מחברי הליכוד שהתנגד לעסקה. תעלה לפה ותבקש סליחה מאמילי, מדורון, מרומי, כי אם זה היה תלוי בך, הן היו היום קמות בעזה, בשבי חמאס, אם זה היה תלוי בך. חשבתי שתעלה לפה ותבקש סליחה. נפלה בחלקך הזכות ההיסטורית לעשות טוב לעם ישראל, ואתה במשך שנתיים יושב פה ורק מסית, מסית נגד הצד הזה, במקום לבוא לפה ולבקש סליחה ולהגיד: טעיתי, ראיתי את השמחה, את האושר. עם ישראל לא חצוי, עם ישראל מאוחד. הוא רוצה את כל החטופים בבית, כולם. גם אלה שתומכים בהמשך הלחימה רוצים את החטופים ואת החטופות בבית. הוא לא חצוי. הוא לא חצוי. הוא עמד אתמול בכיכר החטופים ובכה מאושר, ראה אותן יורדות בין מרצחים מתועבים – איך אמרת למנסור? רוצחים שפלים ומתועבים. איך יכולת? איך אין לך חמלה? חמלה. אתה גדלת בבית מזרחי חם, אוהב, לימדו אותך לחמול, ולמרות זאת אתה היחיד מכל שרי הליכוד שהצביע נגד – אתה משקיף, הבעת התנגדות. ואני אומרת לעצמי: איך אין לך חשומה? איך אין לך בושה לבוא לפה ולא לבקש סליחה מהמשפחות? אי-אפשר להגיד ואחרי זה לצייץ בטוויטר: "אמילי, רומי ודורון היקרות, כל עם ישראל דומע ומתרגש ושמח איתכן ובשביל המשפחות שלכן. בתפילה, בתקווה ובציפייה להחזרת כל החטופים והחטופות כולם" – ואז ללכת לקבינט ולהצביע נגד?
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
מירב, זה לא הוגן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אגיד מה שאני חושבת. מה לא הוגן?
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
הוא רצה עסקה – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה את מתערבת בכלל?
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
הוא רצה עסקה לכולם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה זה עניינך? הוא לא צריך את ההגנה שלך, הינה, הוא אומר לך.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – – אני לא מבינה את זה. להפוך אותו לבן אדם – – – רק בגלל שיש לו דעה אחרת?
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא לא צריך. זה בכלל לא מעניין.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
הדעה מורכבת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא לא צריך את ההגנה שלך, הינה, הוא אומר לך. למה את מתערבת?
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
בגלל – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
את לא צריכה. אל תתערבי, אנחנו מסתדרים.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
– – – יש לו דעה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אבל את מפריעה לי לדבר.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
הוא רצה את כולם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
את מפריעה לי. לא, את מפריעה לי לדבר. תני לי לסיים את הנאום. תני לי. זה לא עובד, הקטע הזה של לרצות את כולם ולהצביע נגד. זה לא עובד. אם אתה בעד להחזיר אותם הביתה, תצביע בעד, ואם הצבעת נגד, תעלה לפה ותבקש סליחה מהמשפחות. תבקש מהן סליחה, מגיע להן. אין לך טיפת לב, טיפה של לב. ואת עוד באה ומגינה עליו. אני לא יודעת איפה חינכו אותך, אני לא יודעת איפה גדלת. אנחנו שנינו אנשים מזרחים, גדלנו עם חמלה.
גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):
אני ממש לא מסכימה עם דודי, אבל להפוך אותו – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אל תפריעי לי. גדלנו עם חמלה, עם לב גדול. זה מפריע לי.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת דיסטל, סליחה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תאמיני לי, הוא מסתדר מצוין, ואם יש לו משהו להגיד, הוא יעלה לפה ויגיד לי, כמו שהוא עושה כל הזמן. אם אתה יכול לוותר על המילים "קרקורים" ו"תרנגולת", כי אני לא אמרתי את זה, אני אשמח. תבוא ותענה לגופו של עניין. אם זה היה תלוי בך, הן היו היום מתעוררות בעזה עם מרצחים שפלים, ולא בבית, לא בתל השומר, מוקפות במשפחות שלהן. אז כן, אתה שר בממשלה. תבוא לפה, תבקש סליחה, או לפחות תסביר לעם ישראל למה התנגדת לעסקת החטופים. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה. חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, בבקשה. עד שלוש דקות, גברתי, לרשותך.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 472 ימים למלחמה, ולא נפסיק לספור את מניין הימים, כי לא כל הבנים והבנות שבו הביתה. בספר ירמיהו, פרק ל"א, פסוקים ט"ו-ט"ז, אלוקים עונה לבכי העמוק של רחל אימנו על בניה, ואומר את הפסוק שכל כך מוכר לנו: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו מארץ אויב, ויש תקווה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם". הבכי עוד לא פסק, הדמעות עוד לא יבשו, והתקווה אתמול ניצתה מחדש, והבנים והבנות, כולם, עוד צריכים לשוב הביתה. אתמול קיבלנו חזרה את גופתו של אורון שאול, זכרו לברכה, שלפני שעה קלה הובא למנוחת עולמים, ומשפחתו, שנאבקה למעלה מעשור, זכתה לדבר הבסיסי והאלמנטרי – לבכות על קברו. לצד הדמעות, אתמול זכינו גם לקבל חזרה הביתה לגבולותינו את אמילי, רומי ודורון. וכשם שבכתה רחל אימנו, כך בכו אימהותיהן. וכמה סימבולי שהאימהות הן הראשונות לפגוש את הבנות. עכשיו חשוב לי לומר לכל אלה שחושבים שיש פה ויכוח בין אנשים לא תבוניים, בין אנשים שפועלים מתוך הרגש ולא השכל, לבין אנשים שדואגים לביטחון ישראל. הקונספט – הקונספציה, יותר נכון – של האנשים שמתנגדים לעסקה, והתפיסה שלהם לגבי מי שאומרים לעשות הכול להשיב את הבנים והבנות כי אנחנו לא מבינים את המחירים, אני רוצה לומר להם: אנחנו מבינים היטב את המחירים, אך יש מחיר להצלת נפשות, יש מחיר לפדיון שבויים. בטח כאלה שהופקרו, בטח כאלה שנגררו פצועים, המומים, דומעים, בוכים, לעזה. לשיטתם, גם בנובמבר אשתקד לא היינו צריכים להחזיר הביתה את הילדים ואת האימהות. ואני רוצה לומר לממשלת ישראל ולראש הממשלה: טוב מאוחר מלהפקיר אותם. תסתכל על שלוש הבנות שחזרו הביתה, ושער לך שהעסקה הזו, המתווה – אני לא אוהבת את המילה "עסקה" – לא היו יוצאים לדרך. אנחנו צריכים להמשיך, אדוני היושב בראש, להמשיך עד שכולם חוזרים. את המחירים אנחנו מכירים; גם את עוצמתו של צבא הגנה לישראל אנחנו מכירים. נרדוף את אויבינו אחרי שנשיב את כולם הביתה. תודה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחברת הכנסת פנינו תמנו. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני שומעת בימים האחרונים את שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ולדעתי הוא צריך לעשות בדיקה רפואית. לדעתי, הוא חי בדיסוננס קוגניטיבי. הוא כנראה לא מבין שהוא שר בממשלה, שיש לו אחריות על כל מה שקורה. כי הוא כל הזמן מחפש מי האשם. הוא שכח שהוא שר האוצר, שר במשרד הביטחון, חבר בקבינט הביטחוני-מדיני. הוא זה שאחראי להחלטות ולמדיניות ולכל מה שקורה – אחריות ישירה. הוא לא כבר איזשהו ילד שרץ באיילון עם מכונית תופת – לא, לא, לא. הוא שר, ויש לו אחריות מלאה למה שקורה. היום אני שומעת שהוא מדבר בלהט על זה שחמאס משלם משכורות בזמן המלחמה למחבלים בתוך עזה. ואללה, יופי – גילה את העולם. באמת, מי אשם בזה? למה זה קורה? זו המדיניות של ממשלה בשנה וארבעת החודשים של המלחמה. אתה, שר האוצר, אפשרת העברת סיוע הומניטרי בכמויות מטורפות. אתה אפשרת העברת כספים דרך מערכת בנקאית בין עזה לישראל. אתם שומעים את זה? בשנה וארבעה חודשים של מלחמה הייתה העברת כספים מעזה לישראל. אתה אחראי לזה. חמאס שילם משכורות כל חודש, 200 מיליון שקל, למחבלים שלו. אז איך אתה רוצה לנצח אם אתה לא מנתק את החמצן הזה? אם אתה לא מנתק את הכספים האלו? אז כולם אשמים, כולם לא בסדר, ורק אתה צדיק. לא, בצלאל, זה באחריות שלך. אתה ישבת בכל הדיונים, אתה קיבלת החלטות. אתה אחראי לזה שאזרחי ישראל שילמו מכספם עבור סיוע הומניטרי לעזה. אני רק מזכירה שרק בחודש מאי 6.5 מיליון שקל יצאו מתקציב משרד הביטחון עבור סיוע הומניטרי לעזה. זו האחריות שלך. אתה כשר האוצר, יש לך מלא כלים, ואתה כל הזמן מתבכיין. אפילו דבר שבסמכותך הישירה, כמו ביטול הטבות מס לאונר"א, שזה צווים בחתימה של שר האוצר, אתה לא מבטל. גם בזה הרמטכ"ל אשם? מי עוד אשם בזה שאתה לא מסוגל לתפקד? בזה שאתה לא יודע מה לעשות? שהכלכלה בשבילך זו כלכלה למתחילים? שאתה חסר אונים, ובעצם מסתובב אצל כולם כמו זנב בין הרגליים ורק צועק וצורח, כי אתה לא מסוגל? ואז אתה מתראיין, ובלהט מספר שהם מקבלים כסף. כן, בצלאל. אני רק אגלה עוד משהו: יש היום בעזה, אם אתה לא יודע, 4 מיליארד שקל במזומן אצל חמאס, וחמאס כל חודש משלם 200 מיליון שקל במשכורות. ועכשיו, אתה יודעים מה? במה החמאס מתעסק ומה הכי חשוב? איך הוא מחליף את הכספים האלה, את השטרות המשומשים והלא-טובים, לכספים טובים בשטרות ישראליים. וזה גם כן קורה עכשיו. בצלאל, הלו, שלום, תתעסק בזה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר בירכנו על מרקם העסקה, ואתמול היה ביצוע השלב הראשון בעסקה. אנחנו ראינו את ההתרגשות בצד הישראלי בהחזרת החטופות, וראינו גם בצד העזתי את השמחה של האזרחים הפשוטים, שיש להם תקווה לחזור לבתים שלהם. אנחנו אומרים שהעסקה הזו, לפי כל מה שפורסם, זו אותה עסקה שהייתה אמורה להיות – והציעו אותה – במאי 2024. והשאלה שנשאלת היא למה העסקה לא יצאה לפועל, כשאותה עסקה יצאה גם הפעם. האם זה משיקולים פוליטיים? שיקולים קואליציוניים? ואנחנו שומעים שהפלג הימני בתוך הממשלה, סמוטריץ' וחבריו, הסכים לעסקה בתנאי שהמלחמה תימשך, תחזור אחרי 42 יום. אנחנו כרשימה הערבית, רע"מ, אמרנו וביקשנו כל הזמן את סיום המלחמה. אנחנו מבקשים שהעסקה תצא לפועל על כל שלביה, ושיהיה סיום, ויציאה להסכם שלם לסיום המלחמה, לצאת לדרך חדשה. לפני כמה דקות נפגשנו עם קבוצה של סטודנטים מהרווארד, וכולם שואלים סביב המלחמה מה יהיה כאן בין הפלסטינים לישראלים. אני אומר דבר אחד, ובזה אני מאמין – שאחרי 472 ימים במלחמה לא הגענו לפתרון, והדרך היחידה שבה הצליחו והצלחנו להחזיר את החטופות ואת החטופים היא רק דרך משא ומתן ודרך עסקה. אין דרך אחרת. אחרי 472 ימים למלחמה אין סוף, לא תהיה הכרעה. ההכרעה היחידה שיכולה לפתור את הבעיה באזור בין הפלסטינים לישראלים היא רק בתהליך שלום. קל מאוד להוביל ולנהל מלחמה, כי כשאתה מנהל מלחמה, כמעט שאין לך מתנגדים, אבל קשה מאוד לנהל תהליך מדיני ולחתור לשלום, כי אז יש הרבה מתנגדים. מנהיגות מתגלה כשאתה מוביל דרך חדשה – אתה תוביל רק לשלום, ורק שלום יביא ביטחון לתושבים ולאזור כולו. תודה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
תודה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, אחרי 15 חודשים של הרג בלתי פוסק, אתמול עצרה האש. ישראלים שחיכו לראות את החטופות בבית נשמו. נשמנו באנחת רווחה לראות את רומי, דורון ואמילי שבות הביתה. פלסטינים שהסתתרו בערי אוהלים במשך שנה ברעב ובמחלות שרדו את המלחמה הנוראית, יצאו החוצה ולא פחדו מהפגז הבא שיהרוג אותם ואת משפחתם. הרגעים הראשונים האלה של השקט צריכים להראות לנו את הדרך. זה חייב להיות סופה של המלחמה. אנחנו צריכים שהמלחמה הארורה הזו תיגמר בשביל כולנו, בשביל עשרות החטופים שלא השתחררו בפעימה הראשונה ובשביל משפחותיהם שמחכות לראות אותם ולקבל אותם בחזרה; בשביל החברה בישראל, שמאבדת את עצמה בתוך מחויבות מוחלטת למלחמת נצח. וכן, כן בשביל תושבי עזה, שמגיע להם לחיות ולשקם את בתיהם, שמגיעים להם מים נקיים, טיפול רפואי וקורת גג. מגיע להם עתיד אחר. יש להם את הזכות גם כן לחיים בכבוד. ולמרות השמחה המהולה בעצב, דאגנו אתמול, ואנחנו עדיין דואגים, כי יש כאלה בממשלה שלמרות כל מה שקרה לא הצליחו להבין שאין צד מנצח במלחמות והמוצא הוא תמיד דרך הסכם מדיני. הם עדיין מתעקשים להמשיך את המלחמה. נתניהו, מצד אחד, הבטיח לעולם וחתם על הסכם שאחרי 16 יום, מאתמול, יתחיל הסבב של המשא ומתן לפעימה השנייה, ובינתיים סמוטריץ' אומר לנו שנתניהו הבטיח לו שהמלחמה תימשך. למי להאמין? לזה שטרפד את ההסכם כבר מתחילת השנה שעברה וסיכן את חיי החטופים והחטופות והמשיך במסע ההרג, או למי שערך גזל האדמה והחזון המשיחי חשובים לו יותר מכל ערך אנושי אחר? אני חייבת להגיד שאנחנו מבקשים גם מהציבור בישראל, גם מהאופוזיציה וגם מהקהילה הבין-לאומית: עצרו את האש, עצרו את ההרג, החזירו את כולם הביתה. זה הזמן לדרך אחרת, זה הזמן להכיר במדינה פלסטינית עצמאית לצד מדינת ישראל.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. שלוש דקות, בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, כולנו התרגשנו אתמול עד דמעות כאשר ראינו את התמונות. כולנו התרגשנו עד דמעות כאשר ראינו את אמילי דמארי מנופפת כך בידה, בתמונה שהפכה לסמל של הניצחון שלה ושל חברותיה על המחבלים הארורים שחטפו אותן, על המחבלים הארורים שהחזיקו בהן. אבל הנפת היד הזו של אמילי סימלה גם את ניצחון הרוח הישראלית, הרוח של ערכי הערבות ההדדית והסולידריות; הרוח הישראלית שמלמדת אותנו שלא משאירים מאחור אחים ואחיות, לא חיילים, ובטח לא אזרחים שנחטפו מביתם. ועלינו לומר ביום הזה, לצד השמחה על שובן, שהניצחון הזה של הרוח הישראלית הוא ניצחון חלקי בלבד; כי בשעה שבעסקת החטופים הראשונה הוחזרו 104 אחים ואחיות תוך שמונה ימים, המתווה שעליו חתם בנימין נתניהו הוא מתווה שמשיב 33 אחים ואחיות ב-42 ימים, והוא מתווה שמציב סימן שאלה אדיר וגורלי ביחס ליתר האחים והאחיות. אפשר לדבר מהיום עד מחר על הציוץ של בצלאל סמוטריץ'. אותי לא מעניינת השאלה כיצד הצביע חבר הקבינט שאין לו זכות הצבעה, השר אמסלם. לא מעניין אותי מה עשיתם – מעניין אותי מה תעשו. וכאשר שר האוצר אומר היום בריאיון: לא יהיה, לא יהיה, אנחנו דורשים את חידוש הלחימה, כאשר ברור שהדרישה הזו מובילה להפקרת עשרות אחים ואחיות, אז המשמעות ברורה. בצלאל סמוטריץ' לא רוצה לראות עוד תנועות כאלה, כי הוא כרגע עסוק בסיכול שלב ב' של העסקה. ולכן הניצחון הוא ניצחון חלקי בלבד, ואנחנו מתחייבים להמשיך במאבק לצד המשפחות, עד אשר כל האחים והאחיות שלנו יחזרו. כן, גם במחיר סיום המלחמה. כי מה עשיתם 15 חודשים כדי להעמיד אלטרנטיבה שלטונית לחמאס? לא קיימתם דיון אחד חשוב ואסטרטגי בתוכנית ליום שאחרי. כשם שבנימין נתניהו אפשר את צמיחת החמאס בעזה לפני 7 באוקטובר, גם עכשיו, במחדלים של הממשלה הכושלת שלכם, גם עכשיו אתם מאפשרים לחמאס להיות הגורם הרלוונטי היחיד שעימו אנחנו מנהלים שיג ושיח, חותמים איתם על הסכמים; כי אתם לא בניתם שום אלטרנטיבה, ושר האוצר שלכם עוד מעז לדבר על פיטורי הרמטכ"ל. לכם יש את הזכות לפטר ולמנות רמטכ"ל אחרי האסון שהבאתם עלינו? תתפטרו, והממשלה הבאה תשקם ותבנה את צה"ל ואת החברה הישראלית. לכם אין זכות לעשות דבר, ממשלת חורבן והרס שכמותכם.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת גלעד קריב. אני מזמין את השר אמסלם – אדוני השר, אתה רוצה לסכם את האי-אמון?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא.
היו"ר יבגני סובה:
אוקיי, זאת החלטה שלך. אז לפני שנעבור להצבעה – חבר הכנסת קריב, אתה ביקשת לשאול שאלה שנוגעת להסכמים קואליציוניים. בבקשה, אני מרשה לך לשאול את השאלה הזאת, ואז נשמע את תשובתו של השר. בבקשה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, ביממות האחרונות התפרסמו אמירות מפורשות של השר סמוטריץ' שלפיהן יש בינו לבין נתניהו שורה ארוכה של סיכומים בתמורה להישארות שלהם בקואליציה. אין שום סימן שאלה על כך שיש סיכום מפורט בהרבה מאוד נושאים – מהמצב בעזה, דרך פריסת כוחות הביטחון ביהודה ושומרון, תקציבים ועדכון מטרות המלחמה. ההסכם הזה לא הוצג לציבור, למרות שההסכם הזה קשור להישארות של סיעת הציונות הדתית בתוך הממשלה והקואליציה. ולכן, לפני הצבעת האי-אמון אני מבקש לקבל מנציג הממשלה פירוט מלא של כל ההסכמות בין סיעת הליכוד לבין סיעת הציונות הדתית. פירוט מלא לפני ההצבעה, כי ההסכמים הללו נוגעים ישירות לשאלת האמון בממשלה – גם סעיף 1 בחוק הממשלה וגם חובת הגילוי שנמצאת בהנחיות היועצת המשפטית לכנסת מחייבים לפני כל הצבעת אמון ואי-אמון – –
היו"ר יבגני סובה:
תודה, תודה, חבר הכנסת קריב.
גלעד קריב (העבודה):
– – את פירוט הסיכומים. אני מבקש לקבל אותם.
היו"ר יבגני סובה:
תודה, חבר הכנסת קריב. אדוני השר, אני מבקש ממך בבקשה להשיב מהצד על שאלתו של חבר הכנסת קריב.
נאור שירי (יש עתיד):
דודי, אבל תהיה מקורי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, האמת היא ששמעתי את חברת הכנסת מירב בן ארי, כהרגלה בקודש, מדברת דברי הבל ושטות. היא אפילו לא מצליחה להתעלות לגודל – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה יכול לעלות לפה. שיעלה.
היו"ר יבגני סובה:
לא לא לא. לא צריך לנהל פה את המליאה. לא צריך לנהל את המליאה. תודה.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
בבקשה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
היא לא מצליחה להתעלות לגודל השעה.
מיקי לוי (יש עתיד):
מירב, טעיתי.
היו"ר יבגני סובה:
בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תעלה אותו למעלה.
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת בן ארי, זו שאלה מהצד ותשובה מהצד. הוא לא צריך לעלות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני יכול לשמוע את הדציבל שלה.
היו"ר יבגני סובה:
בבקשה, אדוני.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אני בז לך, תמיד בזתי לך – בז לך ולאנשים – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני בזה לך לא פחות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – שמדברים כמוך. בלי קשר – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
ההיסטוריה תשפוט אותך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
את בן אדם רדוד ברמת האספלט, אמרתי לך כבר פעם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ההיסטוריה תשפוט את ההצבעה שלך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו לגופו של עניין.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ההיסטוריה תשפוט את ההצבעה שלך. היחיד מסיעת הליכוד שהצביע נגד העסקה. אם זה היה תלוי בך, הן היו היום קמות בעזה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שמעתי אותך. חבר הכנסת קריב, אני לא מכיר שום הסכם כזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תתבייש לך.
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת בן ארי, זה מפריע לשמוע את תשובת השר באשר לשאלה שנשאלה על ידי קריב. לא, לא, זה לא שיח. זה לא שיח. אתה מקבל תשובה, ובזה נגמר.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חברת הכנסת בן ארי, תודה רבה. תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תתבייש, תתבייש לך.
היו"ר יבגני סובה:
רק שנייה, אדוני השר.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
טוב, אוקיי.
גלעד קריב (העבודה):
השאלה שלי היא לא שאלה רטורית.
היו"ר יבגני סובה:
השאלה ששאלת – קיבלת עליה תשובה. אתה יכול לעשות עם זה מה שאתה רוצה.
גלעד קריב (העבודה):
איזו תשובה קיבלתי? שהוא לא מכיר? אני מבקש תשובה מהגורם המוסמך שאין הסכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא לא ענה בכלל. מה הוא ענה?
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת קריב.
גלעד קריב (העבודה):
סליחה, אבל יש עדויות מפורשות שיש סיכומים. אני מבקש שמזכיר הממשלה יודיע לכנסת שאין סיכומים בין ראש הממשלה לשר האוצר, כי שר האוצר אומר שיש סיכומים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שיענה על השאלה.
היו"ר יבגני סובה:
אוקיי. סיימת, חבר הכנסת קריב?
גלעד קריב (העבודה):
הכנסת זה בדיחה? זה קרקס?
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת קריב, שאלת במסגרת – – –
גלעד קריב (העבודה):
אתה עוד – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר'ה, אי-אפשר לעבוד. כולם מדברים ביחד. אתם מפריעים אחד לשני. מה קורה לכם? אתה שאלת שאלה – השר השיב לך. זה לפי התקנון. עוברים להצבעה.
קריאה:
לא, לא השיב.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
– – – זה פררוגטיבה שלך. לא קיבלנו תשובה.
היו"ר יבגני סובה:
אז אתה יכול להגיש תלונה נגד השר. תודה.
גלעד קריב (העבודה):
– – – הוא לא הביא לנו תשובה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא לא השיב בכלל.
היו"ר יבגני סובה:
הוא לא השיב. זכותו להשיב מה שהוא רוצה. הדבר – – –
קריאה:
זה לא מקובל.
היו"ר יבגני סובה:
הוא השיב מה שהוא מכיר או לא מכיר. זאת התשובה. הוא השר המקשר, וזאת תשובתו. אני לא יכול לדבר בשמו, הוא דיבר בשמו. זה הכול. חברים, אנחנו נעבור להצבעה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אתה יכול להגיד לו: תענה על השאלה.
היו"ר יבגני סובה:
מירב, חברת הכנסת בן ארי, אני לא מכריח אותו. זאת תשובת השר. תפסיקי כבר. תפסיקי.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
אבל ככה זה עובד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הוא השר המקשר, זה התפקיד שלו.
היו"ר יבגני סובה:
את רוצה שאני אקרא אותך לסדר? אני לא מבין את זה. תודה. תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה):
זה לא יכול להיות. מה הסיכומים בין נתניהו לסמוטריץ'? יש עדויות לזה.
היו"ר יבגני סובה:
חברי הכנסת קריב ובן ארי, מה קורה לכם?
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
גלעד, אתה רוצה שאני אקרא אותך לסדר? תודה רבה. הוא אמר שהוא לא מכיר את ההסכמים.
גלעד קריב (העבודה):
הוא לא מכיר את ההסכמים.
היו"ר יבגני סובה:
זאת התשובה שלו, וזה בסדר. תודה. בואו נעבור להצבעה.
גלעד קריב (העבודה):
– – – תביאו את מזכיר הממשלה. אל תצביע.
היו"ר יבגני סובה:
כן.
גלעד קריב (העבודה):
זאת פררוגטיבה שלך. הם משקרים כאן בכנסת, ואתה עובר על זה לסדר-היום. תדחו את ההצבעה.
היו"ר יבגני סובה:
אוקיי, טוב, אז אני מבקש – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – – השר המקשר עולה, וכל מה שהוא אומר זה שהוא בז לי. זאת התשובה שלו על ההסכמים. איך אתה מוכן להסכים לזה?
גלעד קריב (העבודה):
תביאו תשובה ממזכירות הממשלה שאין סיכומים בין נתניהו לסמוטריץ'.
היו"ר יבגני סובה:
טוב, אדוני השר, אם אתה אומר שאתה לא מכיר, אז אבקש ממישהו מהממשלה שיבוא ויגיד שהוא מכיר, או שמישהו יבוא ויגיד שהוא לא מכיר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – – אני לא מכיר שום הסכם.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
לא שומע. מה קורה לכם? זה מפריע לי, נו. כן, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
מה קורה לנו?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני מבין – – –
היו"ר יבגני סובה:
אבל אני לא שומע אותו, הוא משיב עכשיו על שאלה נוספת. תיתנו קצת לשמוע אותו. כן, בבקשה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אומר, כפי שאמרתי, אני לא מכיר שום הסכם כזה.
היו"ר יבגני סובה:
אתה לא מכיר. השאלה היא אם יש שר אחר שמכיר או שיכול להגיד שאין הסכמים. אתה השר המקשר לכנסת. אז אני מבקש ממך שאתה תדאג להביא שר שמכיר. תבדוק בבקשה מול מזכירות הממשלה, או שאין הסכמים או שיש מישהו שמכיר את ההסכמים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אמרתי, אני לא מכיר – – –
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
אדוני, אני מבקש ממך.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
אתה צריך להכריז על הפסקה במליאה.
היו"ר יבגני סובה:
תראו, תודה, תודה. כרגע השאלה הזאת נשאלה במסגרת החוק. חוק הממשלה, התשס"א–2021, קובע: "נעשה הסכם בכתב בקשר לכינונה של הממשלה או בקשר להבעת אי-אמון בה או בקשר להצבעה על חוק התקציב, או בקשר לצירוף שרים נוספים לממשלה לאחר כינונה, או בקשר למינוייו של סגן השר, ימסרו הצדדים להסכם את נוסחו המלא למזכיר הכנסת בתוך שלושה ימים החתימה, ולא יאוחר מ-48 שעות לפני יום הבחירות או 24 שעות לפני כינון הממשלה או ההצבעה בכנסת או ההודעה לכנסת". אדוני, אתה אומר שאתה לא מכיר. אני מבקש ממך, כשר המקשר לכנסת, לבדוק מול מזכירות הממשלה – –
גלעד קריב (העבודה):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
אל תפריע לי, קריב. – – או שיש שר אחר שמכיר את זה, ואז הוא ימסור את זה לכנסת, או שיגיד: אין הסכם כזה. אתה לא יכול להגיד שאתה לא מכיר ובזה לגמור את העניין. אז אני מבקש שתבדוק את הסוגיה הזאת. אדוני המזכיר, מה פרק הזמן שניתן לשר? מה פרק הזמן שהשר רשאי לבדוק?
גלעד קריב (העבודה):
אחרי שיודיעו על מינוי שרים, וגם הודעה של שמועתי – – – הממשלה – – – גם תשקרו לנו שאין סיכומים? משקרים – – –
היו"ר יבגני סובה:
כן, אבל כמה זמן השר יכול לקבל בשביל לבדוק?
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
אז אנחנו נעבור להצבעה? אז אנחנו לא נעבור להצבעה עד שהשר יבדוק. אוקיי.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר'ה, אם לא להפריע למזכיר, אפשר להתקדם, אבל אתם מפריעים אחד לשני. עכשיו המזכיר ניגש אליו. הכול בסדר.
גלעד קריב (העבודה):
לא, לפי התקנון ההצבעה על אי-אמון – – – במליאה, תודיע על הפסקה. התקנון קובע שקודם כול – – –
היו"ר יבגני סובה:
חכה, אני עוד לא קיבלתי תשובה. אקבל תשובה ואז אחליט.
גלעד קריב (העבודה):
אל תשלחו לי תשובה בכתב – – – שהוא יחתום – – –
היו"ר יבגני סובה:
תודה.
קריאות:
– – –
גלעד קריב (העבודה):
אז – – – מה זה משנה. להפך – – – שרים ידונו את החוק לכישלון. שיביאו את ההסכמים.
קריאות:
– – –
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
הפסקה.
גלעד קריב (העבודה):
אתה יכול להכריז על הפסקה במליאה?
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
הוא צריך לעצור את המליאה – – – גלעד, שיעשו הפסקה – – –
גלעד קריב (העבודה):
שיעשו הפסקה – – –
רון כץ (יש עתיד):
לא היה דבר כזה.
גלעד קריב (העבודה):
– – – מה עושים, מה זה הביזיון הזה.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):
– – – יש הזדמנות – – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת קריב, אתה לחוץ לצאת להפסקה? עד שהוא יקבל תשובה, תצא, תשתה משהו ותחזור.
גלעד קריב (העבודה):
שהממשלה הזאת תפסיק לשקר לכנסת.
היו"ר יבגני סובה:
זה משהו אחר.
גלעד קריב (העבודה):
שיקרו בחוק הרווחים הכלואים, שיקרו עכשיו שאין הסכמים – – –
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת קריב, אחרי כל מה שהיה, אני חושב שדי ברור – אנחנו מחכים לתשובת השר.
גלעד קריב (העבודה):
ודרך אגב, נתנו להם התראה – – – בצוהריים שיציגו את הסיכומים.
היו"ר יבגני סובה:
בסדר, בסדר. אל תפריע לו לקבל תשובה כרגע.
גלעד קריב (העבודה):
איזו תשובה, שאין סיכומים? שסמוטריץ' – – –
היו"ר יבגני סובה:
או שאין סיכומים או שמישהו אחר מכיר. תודה. חבר הכנסת קריב, תודה. גלעד, תודה.
גלעד קריב (העבודה):
למה, אדוני היושב-ראש, לשתף פעולה עם זה שהממשלה משקרת לכנסת בלי למצמץ?
היו"ר יבגני סובה:
אני לא משתף פעולה. לא משתף פעולה. שאלת שאלה – תקבל תשובה.
גלעד קריב (העבודה):
אז תוציא אותנו להפסקה. תוציא אותנו להפסקה.
היו"ר יבגני סובה:
אי-אפשר – – –
גלעד קריב (העבודה):
זה לא יכול להיות, מה – – –
היו"ר יבגני סובה:
אי-אפשר, לא מוציאים להפסקה לפני הצבעה. דבר שני, תקבל תשובה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
אם כבר הודעה אישית אז הייתי נותן לך, אבל לא לו. תבקשי, תבקשי, אני אאפשר לך. תבקשי, אני אאשר לך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – –
היו"ר יבגני סובה:
אז הינה, נתתי, אני אאפשר. תיגשי למזכיר, חברת הכנסת בן ארי. תיגשי למזכיר, ואני אאפשר לך הודעה אישית. תיגשי ותבקשי ממנו.
קריאות:
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
שיש לו הסכמים. הוא אמר את זה – – – בגלי צה"ל. היה לו ריאיון של 40 דקות, ואחרי זה הוא שלח – – –
גלעד קריב (העבודה):
מחכים לגודו. אפשר – – –
רון כץ (יש עתיד):
אני לא מבין למה לא – – –
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
מעכבים את כל סדר-היום, אחר כך עושים פה פיליבסטר עד הבוקר.
קריאות:
– – –
היו"ר יבגני סובה:
אז אדוני השר, נא לגשת ולהשמיע את התשובה, בבקשה. רבותיי, אני מבקש, בשקט, נשמע את תשובת השר ואז נתקדם להצבעה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, אין שום הסכם פוליטי שבעצם סוכם בין ראש הממשלה לשר סמוטריץ'.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
אז סמוטריץ' שקרן, זה הכול.
היו"ר יבגני סובה:
חבר הכנסת טיבי, תודה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה, שנייה. כל הדברים, דרך אגב, בכל הדיונים שנאמרו בקבינט – נאמרו בקבינט. הדעות – שום הסכם פוליטי שמותנה בהצבעה כזאת או אחרת. לא היו הסכמים.
היו"ר יבגני סובה:
אוקיי, תודה רבה. הינה, קיבלתם את תשובת השר, אין שום הסכם. עכשיו נעבור להצבעה. חברים, זה לא דיון, תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להבעת אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. כל ההצבעות אלקטרוניות, נכון? לא ביקשו. אוקיי. טוב, אז אנחנו עוברים להצבעה הראשונה, של סיעת יש עתיד. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר יבגני סובה:
בעד – 32, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר יבגני סובה:
בעד – 34, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנחנו עוברים להצבעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 33 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר יבגני סובה:
בעד – 33, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. חברת הכנסת בן ארי, לפני שנעבור לנושא הבא, את רוצה הודעה אישית? ויתרת. אוקיי.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1056).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר יבגני סובה:
חברי הכנסת, אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק עקרונות האסדרה (תיקון) (בחינה תקופתית של אסדרה ואי-הטלת אחריות בשל אי-פרסום אסדרה), התשפ"ד–2024. של חברי הכנסת אליהו רביבו, דן אילוז וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אליהו רביבו להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. רק שנייה, קצת שקט. מי שלא צריך להישאר – אפשר גם לא להישאר באולם.
אליהו רביבו (הליכוד):
הדיבור משגע, הם מברברים בצורה מטורפת.
היו"ר יבגני סובה:
לא שומע, לא הבנתי.
אליהו רביבו (הליכוד):
הם מברברים את עצמם לדעת, זה מסיח – – –
היו"ר יבגני סובה:
בבקשה, עשר דקות.
אליהו רביבו (הליכוד):
אדוני יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, מכובדי השר, כנסת נכבדה, בפתח דבריי אני מבקש להזכיר את 94 בני הערובה שמוחזקים בידי ארגון הטרור חמאס-דאעש כבר 472 ימים. ימים ולילות. ימים שמלאים בכאב, בדאגה, בתחושת חוסר אונים של משפחותיהם, אך גם בתקווה לאור. אתמול שמחנו כולנו לראות את התמונות עם שחרורן של רומי, אמילי ודורון. אלו היו רגעים של התרגשות עצומה, שמחה ונחת רוח. יחד עם זאת, אנחנו לא שוכחים, ומחויבים להשבתם של כולם. כל אחת ואחד מהם הוא עולם ומלואו. בשעות האחרונות סגרנו גם מעגל נוסף, עם הבאתו לקבר ישראל של הקדוש הגיבור אורון שאול, השם ייקום דמו, שהובא למנוחת עולמים לאחר למעלה מעשר שנים בשבי ארגון הטרור. חשוב לציין שהבאתו לקבורה היא פועל יוצא של עבודה מאומצת של כלל גורמי הביטחון, ובתוכם גורמי המודיעין, ועל כך שלוחה להם תודתי והערכתי. עכשיו במעבר חד – חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מביא בפניכם היום נועדה לחזק הוגנות ושקיפות, שהן יסודות חיוניים לכל חברה דמוקרטית. ההצעה מציעה שורה של צעדים, שאחד המרכזיים שבהם הוא דרישה לבחינה תקופתית של חוקים ותקנות. שינוי זה יאפשר לנו לוודא שכל אסדרה שנחקקה נותרת רלוונטית ומשרתת את הציבור ואת הכלכלה בצורה היעילה ביותר. לא כל רגולציה או חקיקה ששרדה את השנים עדיין מתאימה לעידן הנוכחי, ובחינה תקופתית תסייע לעדכן, לתקן, לתקף או אפילו לבטל במידת הצורך תקנות ישנות שלא משרתות את מטרתן. לעיתים אנו מוצאים את עצמנו מול מצב שבו חוקים ותקנות שחלפו שנים מאז חקיקתם אינם מותאמים עוד למציאות של החיים שלנו. המציאות משתנה, הטכנולוגיה מתקדמת והחברה מתפתחת. במקרים כאלו חשוב שנעצור לרגע, נבדוק את עצמנו ונשאל: האם החוק הזה עדיין משרת את הציבור? האם הוא עוד משיג את מטרתו? האם התקנה הזאת עדיין רלוונטית? זה בדיוק מה שבאה הצעת החוק הזו להשיג – לוודא שהחוקים לא יהפכו לארכיאולוגיה חקיקתית, אלא יישארו חיים, נושמים ורלוונטיים גם בחלוף הזמן. כל כך הרבה פעמים אנו נתקלים בכתבות ובמחקרים שמראים כיצד תקנות מסוימות לא עומדות במציאות המשתנה, וכתוצאה מכך הן עלולות להזיק יותר מאשר להועיל. דמיינו תקנה שנחקקה לפני עשור, לדוגמה בתחום הדיגיטלי, אך היא לא עודכנה מאז; היא עשויה להוות מכשול לעסקים ולחדשנות, ובמקום לתמוך בהם ועל ידי כך לעודד כלכלה בריאה, צומחת ומתפתחת, היא תיצור מצב של התאבנות, עצירה של התפתחות – כזו שלא מתאימה למציאות המשתנה. הצעת החוק הזאת גם מדגישה את הצורך בהוגנות באכיפת חוקים. כאשר אסדרה מסוימת לא פורסמה באופן נגיש, יהיה זה לא נכון ולא הוגן להעניש את מי שעבר עליה מבלי שידע על כך, כאמור. דמיינו לעצמכם שאתם נוסעים בכביש ולפתע מקבלים קנס על עבירת תנועה שלא פורסם בכלל שהיא עבירה, ולא עונשה. הצעת החוק הזו באה למנוע גם מצבים כאלה, שבהם אנשים נענשים על הפרות שכלל לא היו יכולים להיות מודעים להן. הצעת חוק זו נוגעת כמעט בכל תחום החקיקה הנדון בכנסת. כל הצעת חוק חדשה, כל תקנה חדשה – ייבחנו, וייבחנו כל תקופה מסוימת. כך נוודא שהתהליכים הרגולטוריים לא יוצרים בעיות חדשות ולא מעיבים על ההתנהלות של הציבור. הצעת החוק הזו אינה רק על חוקים ותקנות, היא על אמון הציבור במערכת כולה. האמון הזה הוא הבסיס לכל חברה מתוקנת. כאשר הציבור מרגיש שהחוקים שקופים וברורים ושיש מערכת שתפקידה לוודא שהחוקים נשארים רלוונטיים והוגנים – האמון מתחזק, מתחזק בכל המערכת כולה, ובפרט בנו, כמערכת שבאה לפקח על עבודת הממשלה ועל עבודת המשרדים. אנו רוצים להבטיח שאיש לא יעמוד בפני מערכת המשפט מבלי שידע שהוא נשפט ועל מה הוא נשפט. אנו רוצים להבטיח שאף אדם לא יועמד לדין על תקנה שהוא לא יכול היה לדעת עליה. אני קורא לכם, חבריי חברי הכנסת, לתמוך בהצעת החוק הזו. זו הצעה שכולה הוגנות, שקיפות ודאגה לציבור. זו הזדמנות שלנו להראות שאנו קשובים ושאנחנו מבינים את החשיבות של עדכון החוקים ושל שמירה על זכויות האזרח. תודה רבה לכם.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת אליהו רביבו. כעת נעבור לדיון אישי. ראשון הדוברים – מה שכתוב לי – חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. מי שרוצה להירשם, נא להירשם. תכף אנעל את הרשימה, אז מי שרוצה להירשם, בבקשה תירשמו. בבקשה, שלוש דקות.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראינו את המחזה שהיה לפני כמה רגעים, הודעת הממשלה שאין הסכם בין שר האוצר לבין ראש הממשלה על חזרה למלחמה, תחת כל מיני כותרות. את זה שסמוטריץ' שקרן כולנו יודעים. את זה שנתניהו משקר לאורך כל הדרך – כל אזרחי מדינת ישראל יודעים את זה. אבל אני רוצה דווקא לפנות לכלל האזרחים במדינה, על כל מה שקורה בהסכם הזה ולאן יוכל להוביל את המדינה וגם את האזור. אנחנו רואים שיש שר אוצר, שר ההתנחלויות, שר שמאמין בכיבוש וחי בכיבוש ורוצה להרחיב את הכיבוש עד לעזה. איך אפשר, כשיש מתווה להחזרת החטופים, לסיום המלחמה, ובא השר ומתעקש ואומר חד-משמעית שהוא דרש שאחרי השלב הראשון בעסקה, אחרי 42 ימים, הם יחזרו למלחמה? זה אומר שהוא מוותר מראש על עוד שלב ועוד החזרת חטופים. זה אומר שהוא רוצה להמשיך במלחמה, והמלחמה, מבחינתו, צריכה להמשיך לא רק בעזה. אנחנו רואים מה קורה בגדה המערבית, בשטחים הפלסטיניים הכבושים. ראינו אתמול את הפוגרומים של המתנחלים בשטחים הכבושים בהשראה של השר הזה. ולכן, אזרחי מדינת ישראל, נתניהו יכול לשקר לסמוטריץ', סמוטריץ' יכול לשקר לנתניהו. הממשלה השקרנית, הגזענית הזו, יכולה לשקר אחד לשני, אבל את המחיר של השקרים האלה, של הקואליציה הזו, כולנו נשלם. אמרנו לפני יותר משנה – כי מבחינת בן גביר וסמוטריץ', שאמרו שאם אין מלחמה אין ממשלה. כל הסיכומים וכל הדיבורים שמדברים עליהם היום מראים בצורה חד-משמעית שהממשלה הזו – דרכה דרך מלחמה, והיא רוצה להוביל את כל אזרחי המדינה לעוד מעגל דמים, כי אין פירוש אחר למלחמה – את המחיר של המלחמה כולם משלמים. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחבר הכנסת עטאונה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. אני בכוונה חסכתי את ההודעה האישית, אבל אני רק אגיד לך – אתה לא היית פה כשדיברתי, אוחנה היה כאן – כל מה שבאתי ואמרתי זה שהשר כאן הצביע נגד. ולהצביע נגד עסקת חטופים זה חוסר חמלה וחוסר אנושיות. ואמרתי שהוא השר היחיד מהליכוד שהצביע נגד. ובמקום לבוא לפה ולדבר או להסביר למה, או אפילו לבקש סליחה, הוא עלה ואמר לי: אני בז לך. אז אני מקבלת את זה, אני בזה לו בחזרה. אמרתי שאם הוא דוגמה למזרחים – ולא סתם הוא מפנה את הגב – אני מתביישת בו. אני מתביישת שהוא שר בממשלה. במקום לבוא ולענות לגופו של עניין, הוא ענה לגופו של אדם. והוא רק צריך להתבייש – זה רק כדי לסגור את האירוע.
היו"ר יבגני סובה:
היו דיווחים שגם השר שיקלי הצביע נגד.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן, אבל שיקלי לא רלוונטי. שיקלי אמר: אם בפעם השנייה – – –
היו"ר יבגני סובה:
אמרת שהוא השר היחיד מהליכוד, אז אני רק מתקן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
באמת, גם העובדה ששיקלי התפטר מהממשלה – אני לא יודעת איך נוכל להמשיך כמדינה. איך נוכל? איך נצליח להרים את הראש? תגיד לי, למי אכפת אם הוא שר או לא שר? הוא הוביל משהו? הוא הוביל איזה מהלך חוץ מלהסתובב עם אנטישמים בחו"ל? תעשה לי טובה. ואתה יודע מה, זה הבן אדם האחרון שאכפת לי שילך. באמת, למי אכפת אם הוא יתפטר או לא יתפטר, אם הוא שר או לא שר? האם מישהו מהיושבים פה הרגיש את תרומתו הענפה של שיקלי לחיים של אזרחי מדינת ישראל? לא. אז גם הוא בזבוז זמן. אבל אני לא יכולה, בזמן שנותר לי, לא להתייחס לעוד דבר נהדר שקרה אתמול, דבר מדהים, שבו נפטרנו מהשר לכישלון לאומי, חובב הפיתות והלאפות. איך? אני רוצה להגיד לכם, לפני חודש ומשהו התראיינתי ל-103 אחרי שכל היום הוא אמר: יועמ"שית, יועמ"שית, יועמ"שית. תקשיב, חמד. אמרתי למראיינים: הינה, אני אומרת לכם, הוא יתפטר לפני היועמ"שית. צדקתי, צדקנו. נפטרנו ממנו. אני לא יודעת גם מי יבוא במקומו. נראה לי שכל מי שיבוא – – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
מירב, הוא יחזור על ארבע.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כל מי שיבוא – באמת, אפילו הבת שלך, לא יודעת – יציל את המשרד לביטחון לאומי. ואני מאוד אוהבת את הבת שלך. יציל אותו. כל מי שייגע במשרד לביטחון לאומי יציל אותו, יציל את המשטרה, יציל את שב"ס. ואני חושבת שעם ישראל, מדינת ישראל, אתמול – וגם אתה יודע, גם אתה עברת איתו הרבה דברים נוראיים – צריך להודות באמת שנפטרנו ממנו ומכל המפלגה הזאת, שכל מה שהיא עשתה זה אצבע בעין למשפחות החטופים. אז מה שנקרא, תודה רבה. זה הכי מצחיק שהוא הלך ושם חומות של אלקטרז על כל האסירים הביטחוניים, ובסוף הם נותנים לו כיף כשהם יוצאים החוצה. באמת, אי-אפשר להביע במילים את תחושתי כשישבתי בבית ואמרתי: תודה רבה. נאור שירי כתב לי – נאור, אני מספרת להם מה כתבת לי, בסדר? כי הרגשתי את אותה התחושה. שנינו הרגשנו פתאום את השיר של ששון שאולוב, מכיר? מכיר את השיר? ברור. "השם אוהב אותי", ככה הרגשתי.
אושר שקלים (הליכוד):
"השם יתברך תמיד אוהב אותי, ותמיד יהיה לי רק טוב".
מירב בן ארי (יש עתיד):
תמיד אוהב אותי. ואני רואה את בן גביר, ואני אומרת לעצמי: השם אוהב אותי. אוהב אותי – –
אושר שקלים (הליכוד):
"השם יתברך תמיד אוהב אותי, ותמיד יהיה לי רק טוב".
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – ובאמת, את עם ישראל. ברוך שפטרנו מהסיעה הזאת – –
היו"ר יבגני סובה:
תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – ומשר הטיקטוק, הפיתות, הכישלון הלאומי. תודה רבה – לך, לא נתגעגע לשום דבר שעשית או שהבאת. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחברת הכנסת מירב בן ארי. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, המלחמה הסתיימה, בן גביר פרש מהממשלה, וב-48 השעות שנשארו הוא ממשיך להרוס גם בנגב – היום ברהט – וגם בבאקה אל-גרבייה. היום בבאקה אל-גרבייה – הריסות, למרות שיש צו הריסה ויש צו בית משפט שאמור לתת ארכה למשפחה ולרשויות, כמובן, לא להרוס עד 19 באפריל. אבל גורמי האכיפה קיבלו הוראה מבן גביר להמשיך ולהרוס. הוא עשה את זה גם ברהט. ראינו כאן לפני זמן קצר את הדיווח של השר על סמוטריץ' ועל העסקאות בינו לבין ראש הממשלה, מה הוא רוצה לקבל בתמורה – להמשיך את המלחמה ברצועה. ומה תגידו על הנגב, על היישוב אום אל-חיראן, כאשר המדינה גירשה את המשפחה ובמקומו בנתה את היישוב דרור – ומי זכה שם במכרז? בניה סמוטריץ', הבן של שר האוצר – על האדמות של הבדואים בנגב, על האדמות של הערבים בנגב. זה טיהור אתני, מה שעושים בנגב, הוא ובן גביר ביחד. לכל אחד יש חלקה, יש לו מסלול מסוים איך לפגוע במוחלשים, איך לפגוע בערבים בנגב, איך לנשל קרקעות, איך להרוס ברהט, איך להרוס בבאקה אל-גרבייה, איך לקצץ את התקציבים של החברה הערבית. העיקר לפגוע במוחלשים, העיקר לפגוע בחברה הערבית. שר האוצר, עלק. השר לביטחון לאומי, לך, לא רוצים לראות אותך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הלך, הלך, זהו.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לא רוצים שתהיה אמון על ביטחון הציבור. לא רוצים שתטפל בפשיעה בחברה הערבית. בזמנים שלך ובתקופה שלך הפשיעה בחברה הערבית עלתה במאות אחוזים. נרצחים ברחובות ובחברה הערבית. נישלת את הקרקעות של הבדואים, הפכת את הכפרים למחנות פליטים – בושה וחרפה לממשלה הזאת. (אומר בערבית: אנו רואים שבצל הממשלה הזאת הם ממשיכים בהריסות, בנגב, במשולש ובגליל. היום הם הרסו בתים בעיר רהט ובבאקה אל-גרבייה. זו ממשלת פשיטת הרגל, ממשלת הגזענים, ממשלה שלא רוצה טוב לחברה הערבית.) תודה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת ואליד אלהואשלה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. חבר'ה מצד הקואליציה, זה ממש מפריע. התכוונתי דווקא לשיחה פה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
תמיד אתה מתלונן על הצד הזה – – – בצד הזה.
היו"ר יבגני סובה:
שיתוף הפעולה המפתיע הזה בין הקואליציה לאופוזיציה מפריע לי, כי אני שומע את השיחות שלכם עד לפה. שלוש דקות, אדוני, בבקשה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין אחד שלא התרגש אתמול לראות את שלוש החטופות חוזרות הביתה למשפחות שלהן, לראות את האימהות מחבקות אותן. כולנו התרגשנו. אבל אני אומר לך, כולנו רוצים שכל החטופים יחזרו הביתה, ואנחנו לא רוצים להשאיר חטוף אחד במנהרות של חמאס. ואני לא מצליח להבין את הקואליציה הזאת, את הממשלה הזאת. יש שרים בתוך הממשלה שהתפטרו מהממשלה בגלל העסקה. אני אמרתי, ואמרנו את זה, ואני אומר לך גם כישראל ביתנו: העסקה הייתה צריכה לכלול את כל החטופים – ובמכה אחת. לשחרר את כולם הביתה, כולל החללים. אסור להשאיר אף אחד בעזה. ואני לא אהיה מופתע אם אחרי השלב הראשון הממשלה הזאת תמצא סיבה להפסיק את העסקה ולהפסיק את החזרת שאר החטופים. לכן אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ממשלה שהפקירה את הביטחון ב-7 באוקטובר לא יכולה להתנגד להחזרת החטופים. ממשלה שהפקירה את ביטחון מדינת ישראל – ואזרחים נהרגו בתוך הבתים שלהם, נשים נאנסו בתוך הבתים שלהן, אנשים נלקחו כחטופים לתוך עזה – לא יכולה להגיד: אני לא אחראית. הממשלה הזאת היא אחראית לכל מה שקרה ב-7 באוקטובר, כי היא הייתה בשלטון. אני אמרתי יותר מפעם: אנחנו כאופוזיציה עדינים מדי. לא הייתם צריכים להישאר יום אחד אחרי 7 באוקטובר, כי לא מגיע לכם להישאר בממשלה, לשלוט, לנהל את מדינת ישראל, כי נכשלתם, ונכשלתם בגדול. הפקרתם את ביטחון אזרחי ישראל גם בצפון וגם בדרום. אדוני היושב-ראש, כולי תקווה שאנחנו נראה את אחרון החטופים ואחרון החללים חוזר הביתה ולא יישאר אף אחד במנהרות של עזה. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת עמאר. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. חבר הכנסת גואטה, ששי, חבר הכנסת גואטה, לא נהוג עם הגב – – –
ששון ששי גואטה (הליכוד):
סליחה, סליחה.
היו"ר יבגני סובה:
אתה יכול לשבת ליד חברת הכנסת שטרית.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
יבגני, אתה מביא לנו את החינוך הרוסי הקלאסי.
היו"ר יבגני סובה:
אין שום קשר. אין לי שום קשר.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לא, אתה יודע שיש לי גם – – –
היו"ר יבגני סובה:
אין לי שום קשר למה שאמרת. בבקשה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
לא, לא, זה יפה מאוד. זה יפה מאוד, זה קלאסי.
היו"ר יבגני סובה:
שלוש דקות, בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
תודה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות כנסת, אתמול כשהיינו כולנו עסוקים ומוצפים ברגשות, כפי שאמרתי מקודם, גם הרגשה – קצת אנחה וקצת רגיעה, לראות את התמונות של החטופות חוזרות, אבל מבחינתי גם לראות את הילדים העזתים שמחים על זה שאין הפצצות. בזמן שכולנו היינו מרותקים לטלוויזיה, עדר של מתנחלים היה מפוזר בהרבה מקומות בגדה המערבית. המתנחלים תקפו בסינג'יל ובכמה מקומות אחרים, הציתו בתים של פלסטינים, הציתו רכבים, תקפו רכבים בכבישים הראשיים, חסמו אותם ומנעו מהם להתקדם. אתמול שישה נפצעו במתקפה הזו – שני ילדים קטנים, שני גברים מבוגרים מאוד ועם צרכים מיוחדים ועוד אישה, ועשרות שאפו עשן שעלה מהבתים השרופים. זה היה יכול להסתיים, חס וחלילה, כמו שהיה בחווארה, כאשר נשרפו הבתים וכאשר תקפו. אני רוצה להגיד שזה קורה כמעט יום-יום בשטחים. יום-יום תוקפים פלסטינים, גם ביום וגם בלילה. הפעם זה היה כנראה או התפרצות של רגשי שנאה, כעס והתבהמות, שאנחנו רואים אותם הולכים ומשתוללים בתקופה האחרונה, או רגשות של תסכול, כי תוכניות המלחמה של אלה שמייצגים אותם נגדעו. כנראה שני המקרים – אם זה השנאה העמוקה ורצון הנקמה ואם זה התסכול של אנשים שרוצים רק מלחמות ודם ואתמול התבדו כאשר ידעו שסוף-סוף המלחמה הזו כנראה מגיעה לסופה – הם התפרצו והוציאו את כעסם על התושבים הפלסטינים בכמה וכמה מוקדים בשטחים הפלסטיניים בגדה המערבית. השאלה היא לא רק מה עושים המתנחלים, אלא השאלה גם איפה הצבא שאמור למנוע את ההתבהמות הזו וההתקפות האלה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. אני נועל את הרשימה, אז מי שלא נרשם לא יוכל לדבר.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול, ברכות לחברת הכנסת טלי גוטליב, הבנתי שהם מקדמים לך את חוק החסינות. כל הכבוד, באמת, אופיר, בשורה לעם ישראל. יפה. שמחתי לשמוע על זה. מה אני אגיד לך, בסדר.
טלי גוטליב (הליכוד):
פעם אחת תקרא את החוק. מעניין מתי תבוא בלי סיסמה. פעם אחת. פעם אחת.
נאור שירי (יש עתיד):
תשמעי, טלי, אני – בניגוד לדעה הרווחת עליי, אני יודע שזה לא נראה – אני יודע לקרוא.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה מה שאמרתי, אתה יודע לקרוא, אבל אתה לא יודע לקרוא את החוק.
נאור שירי (יש עתיד):
ולפעמים אני גם קורא לפני שאני מדבר. וקראתי. קראתי את החוק.
טלי גוטליב (הליכוד):
את החוק לא קראת, מה לעשות.
נאור שירי (יש עתיד):
לא מתאים לי שיבוש הליכי החקירה שאת עושה עוד לפני שהתחילו לחקור בכלל. לא מתאים לי.
טלי גוטליב (הליכוד):
החוק לא חל עליי. הינה, החוק לא חל עליי.
אופיר כץ (הליכוד):
אבל הוא לא חל עליה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא עלייך ספציפית, על שאר חברי הכנסת.
טלי גוטליב (הליכוד):
עם כל הכבוד לך, אמרתי לך שלא קראת את החוק.
נאור שירי (יש עתיד):
קראתי, קראתי את החוק ואת ההסתייגות שלכם.
טלי גוטליב (הליכוד):
החוק לא חל עליי. החוק לא חל עליי.
נאור שירי (יש עתיד):
יש לכם קטע שאתם מעלים חוקים, אבל הם לא קשורים אליכם.
טלי גוטליב (הליכוד):
החוק הזה לא חל עליי.
נאור שירי (יש עתיד):
חוק המתנות של עמית הלוי סתם בא לעולם. הוא בא עם אג'נדה – מגיל 12 עמית הלוי רצה שנבחרי ציבור יוכלו לקבל מתנות.
טלי גוטליב (הליכוד):
טוב, לא נפריע לך. לא נפריע לך. לא נפריע לך, באמת.
נאור שירי (יש עתיד):
הוא לא חל עלייך. את עושה חוק שלא מקנה אפשרות לחקור חברי כנסת, אבל הוא לא קשור אלייך.
טלי גוטליב (הליכוד):
גם זה לא כתוב בחוק.
נאור שירי (יש עתיד):
אתם באמת נופת צופים, אני מתנצל. אני ממש מתנצל.
טלי גוטליב (הליכוד):
גם זה לא כתוב בחוק. אבל לא נורא, אני אתן לך את ההזדמנות – –
נאור שירי (יש עתיד):
הדבר הנוסף שאני רוצה לדבר עליו, וחבל – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
– – לשאול גם את יש עתיד, שהולכת לגמור עם שמונה מנדטים.
נאור שירי (יש עתיד):
20, מה שנקרא, כל מי שפה – – –
היו"ר יבגני סובה:
אני עושה לך, אבל אתה רצית את – – –
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר, אבל בדקה הראשונה קיבלתי, בדקה השנייה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה ביקשת להזכיר את השם שלי. אתה הזכרת את השם שלי.
היו"ר יבגני סובה:
עכשיו אתה כבר לא רוצה? אז תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
עלית עם השם שלי לנאום.
נאור שירי (יש עתיד):
בדקה הראשונה סבבה, בדקה השנייה אני אקבל את הפקטור של טלי גוטליב במשך הנאום.
מיקי לוי (יש עתיד):
– – –
טלי גוטליב (הליכוד):
לא נורא, במקום להיות מפלגת חזון, הפכתם להיות מפלגת סיסמאות. ניפגש – – – מנדטים.
היו"ר יבגני סובה:
שנייה, שנייה, אני אעצור לך, אני אעצור לך. רגע, אני אעצור לך.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, אין לי בעיה, הכול בסדר. אתה יכול גם להוסיף לי, אני לגמרי סומך עליך.
היו"ר יבגני סובה:
בדקה הראשונה חבר הכנסת שירי רצה לדבר איתך. עכשיו לא להפריע לו. תודה.
נאור שירי (יש עתיד):
דקה. בסדר, דקה על חשבון אלקטרז, שהפכת את הכנסת הזאת.
היו"ר יבגני סובה:
עצרתי לך, עצרתי לך, הכול בסדר. עכשיו אני ממשיך. בלי הפרעות, בבקשה.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר גמור. בסדר גמור. הדבר השני שרציתי לדבר עליו זה – חבל שחבר הכנסת אמסלם, השר המקשר דודי אמסלם, לא פה. כי היום היה דיון – אני לא יודע אם שמעת, אופיר, או סעדה, אני לא יודע אם הייתם היום והייתם ערים לדיון שהיה בוועדה לביקורת המדינה לגבי האפליה במוסדות החרדיים. שמעתם על זה?
משה סעדה (הליכוד):
אתה לא היית.
נאור שירי (יש עתיד):
אני לא הייתי, אני יודע. אני שואל אותך אם היית.
משה סעדה (הליכוד):
אני הייתי. אתה לא היית.
נאור שירי (יש עתיד):
אני יודע, אני יודע. אתה רוצה להגיד שוב שלא הייתי?
מיקי לוי (יש עתיד):
אבל הוא הקשיב לטלוויזיה.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר, בסדר, לא הייתי. שאלתי אם אתה היית – היית. השר דודי אמסלם, הנציג של המזרחים, תמיד הוא עולה לפה ונותן לנו – איך הוא אומר? החברים שלכם והחברים של אמסלם ורם בן ברק עם הפה מינור שלו – העיקר שהוא מקשקש על מירב בן ארי והטונציה והדציבלים שלה. 20 שנים – למעלה מ-20, 30 שנה, עם החשיפה של יואלי ברים, אתם יודעים ומכירים את זה – אף אחד לא דיבר על זה, אף אחד לא מדבר על זה. דודי אמסלם, שר מקשר, שר במשרד המשפטים, השר שאמון על הוועדה לאנרגיה אטומית – במקום לקשקש לנו פה, שיטפל באפליה שאימא מזרחית או ילדה מזרחית עדיין לא יכולה להיכנס למוסד במדינת ישראל. הוא מעז לדבר לנו פה על דציבלים ונותן לנו שיעורים על חנה בבלי. מילה הוא לא אמר על זה. מילא מילה – שנים על גבי שנים שאתם מאפשרים את זה. סעדה, איך אתם מאפשרים את זה? שנים על גבי שנים שיש אפליה ממוסדת ומתוקצבת על ידי המדינה, והכול בסדר. הילדה שלי ושלך או הנכדים שלך לא יוכלו להיכנס לשם. למה? במה אתם יותר טובים? במה הם יותר טובים? המפלגה שמייצגת את המיעוטים, שעד היום לא היה בה ראש ממשלה אחד או יו"ר מפלגה אחד מזרחי, והמזרחי היחיד שניסה להגיע ולהיות – מה עשה לו בנימין נתניהו? המציא קלטת, ואחרי שהוא המציא קלטת קרא לו "ארחי פרחי" ו"חבורה של פושעים". זה מה שעשיתם למזרחים. על זה אתם לא מדברים, העיקר לתת לנו פה הרצאות כאילו הוא המקור לשוויון, דודי אמסלם.
היו"ר יבגני סובה:
תודה, חבר הכנסת נאור שירי. חבר הכנסת מיקי לוי, שלוש דקות, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. כדי להזכיר לבית הזה: היום ה-472 למלחמה, 841 חללי צה"ל, כולל החלל האחרון, לצערי, 77 חללי משטרה ושב"כ, 918 אזרחים נרצחו, 94 חטופים עדיין בשבי מפלצות החמאס. אינני יכול להתעלם מהתמונות המרגשות של שלוש בנותינו משוחררות משבי מפלצות החמאס ונמצאות בחיק משפחותיהן. רומי, דורון, אמילי, ברוכות השבות הביתה. אני מאחל להן בריאות איתנה וחזרה לשגרה עד כמה שאפשר. מי ייתן ונראה את שאר בנינו ובנותינו משוחררים משבי מפלצות החמאס בהקדם. למה אני מקדים ואומר את זה? כי אני מאוד מאוד מודאג. אני שומע את האמירות של בן גביר – אבל הוא פרש – ואני שומע היום את האמירות של שר האוצר סמוטריץ'. מה הוא אומר? ראש הממשלה נתניהו הבטיח לי להמשיך את הלחימה לפני קיום השלבים הבאים. מה זה אומר, כנסת נכבדה? שאנחנו דנים את אלה שנשארו מאחור או למוות או להמשך שבי במנהרות עזה. זה מה שזה אומר, אין בלתו. שנה וארבעה חודשים שמעתי אותך אומר "הניצחון המוחלט", ואמרתי לך שאידיאולוגיה אי-אפשר לנצח, צריך לדאוג ליום שלמוחרת. אבל אתם, ממשלה מקולקלת – גם משטרה מקולקלת – ממשלה מקולקלת, לא דאגתם ליום שלמוחרת. האמירה שלך "חמאס הוא נכס" ממשיכה להדהד בין כותלי הבית הזה ובתקשורת. כן, חמאס הוא נכס בלשון שלך, ואתה רוצה להשמיד את אותו הסכם שהגענו אליו, שהממשלה הגיעה אליו, בדבר חזרתם של הבנים והבנות הביתה. אתה, אין לך את הזכות לדון את אלה שנמצאים שם למוות או להשאיר אותם מאחור. זה נגד המוסר. זה נגד הדת היהודית. זה נגד פדיון שבויים. תתבייש. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. חבר הכנסת ווליד טאהא, שלוש דקות, אדוני. בבקשה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, כבר לפני שמונה חודשים אפשר היה לחתום על ההסכם שנחתם אתמול. כבר לפני שמונה חודשים. מאז ועד היום נשפך הרבה מאוד דם של חפים מפשע, אבל בעיכוב של שמונה חודשים נחתם אתמול הסכם להפסקת אש והחזרת החטופים. אבל אני שומע ניואנסים מצד אנשים שמנעו, מנעו את החתימה על ההסכם לפני שמונה חודשים, שהובטח להם שבתקופה הקרובה, בימים הקרובים, ב-40 יום הקרובים, יחזרו למלחמה, ועל כן הם לא פרשו מהממשלה. זאת אומרת, אלה שמנעו הסכם לפני שמונה חודשים, אחד מהם פרש, השני נשאר עם תנאים, והוא הכריז על זה, הוא אמר את זה – לא אנחנו אומרים את זה בשמו – הוא אמר: ראש הממשלה הבטיח לי לחזור למלחמה. זאת אומרת, כל החודשים האלה המלחמה התנהלה בדיוק מהסיבה שאני אמרתי אותה המון פעמים פה על הדוכן – בשל שיקולים פוליטיים ומפלגתיים. אלפי חפים מפשע שילמו בחייהם. השר לביזיון לאומי, שגם הוא כל הזמן איים להפיל את הממשלה אם יקרה כך, אם לא יקרה כך, התפטר, ומחר ההתפטרות שלו ושל השרים שלו תיכנס לתוקף. אני מקווה שהוא יהיה גבר ולא יחזור לקואליציה פעם נוספת, כי לתפקיד שהוא מילא, אסור שאדם ללא אחריות, אדם שמורשע בכל כך הרבה תיקים בבתי המשפט, אדם שבית המשפט הרשיע אותו בתמיכה בארגון טרור – אסור שיהיה שר לביטחון פנים. אם זה היה קורה במדינה אחרת, כל העולם ואשתו היו מקימים קול זעקה. תודה רבה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת ווליד טאהא. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין – אינה נוכחת. חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה, שלוש דקות.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי הכנסת, אדוני השר, לצערי, אנחנו רואים פעם אחר פעם בבית הזה חברי כנסת שיורדים לשפל נמוך יותר ויותר, ומי שהפליא בציוציו בטוויטר הפעם הוא חבר הכנסת איימן עודה, שברוב חוצפתו מפרסם שהוא שמח על שחרור החטופים והאסירים. תראו, העסקה הזו, שאנחנו מברכים על כל חטוף וחטופה שיוצאים ומשוחררים – ואני אומר לכם, הציפייה של כולנו היא באמת לראות את שחרור החטופים, אנשים חפים מפשע שנחטפו ממיטותיהם, נשים, גברים – להשוות אותם באותו ציוץ לשמחה על שחרור האסירים? על מי אתה שמח, חבר הכנסת עודה, שצפוי להשתחרר? על מי? על זכריה זביידי, המחבל, שאחראי בין היתר לפיגוע בסניף הליכוד בבית שאן שנרצחו בו שישה? על איזה שחרור אתה שמח, חבר הכנסת עודה? על מחמוד עטאללה, שהורשע ברצח אישה פלסטינית שהוא חשד בה כמשתפת פעולה והוא גם הנאשם המרכזי בפרשת הסרסור בסוהרות? או על ת'אבת מרדאווי, שהיה מעורב ברצח 20 ישראלים? או על אשרף זגייר, ממנהיגי חמאס, ששלח מחבל לפיגוע שבו נרצחו שישה אנשים? אפשר פה, לצערי, להקריא עוד רשימה ארוכה. על מה אתה שמח, חבר בכנסת ישראל?
טלי גוטליב (הליכוד):
כולה רצחו יהודים. מי ישמע.
עודד פורר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, השיטה של חברי הכנסת מחד"ש – פעם אחת זה איימן עודה, פעם אחת זה חבר הכנסת כסיף – שכל פעם מוצאים את היכולת המופלאה לתמוך באויב ובמעשים שלו, פעם אחר פעם, אם זה כשהם מסרבים לגנות פיגועים, אם זה כשהם ממש שמחים על שחרור מחבלים – לאנשים האלה אין מקום בכנסת ישראל. אין מקום. הם בדיוק עונים על חוק-יסוד: הכנסת, שקובע שמי שתומך במאבק המזוין של ארגון טרור או מדינה כנגד מדינת ישראל לא יכול להיבחר לכנסת וגם צריך להיות מודח מהכנסת. לכן אין מקום לא לאיימן עודה, לא לעופר כסיף, ואני מצפה מכל חבר כנסת שתהיה לו ההזדמנות להדיח אותם לעשות כן. תודה, אדוני.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת עודד פורר. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.
נעמה לזימי (העבודה):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, הינה פה יושב שר לכלום ושום דבר, שהצביע נגד השבת החטופים והחטופות, שבלי בושה דרש להיות משקיף בקבינט – הכבוד שלו, אתה יודע, כמה כבוד – להיות משקיף בקבינט כדי להתנגד לעסקה שתציל את האחים והאחיות שלנו, ודאג לשבת בדיון של שרי הממשלה כדי לנסות לסכל עסקה להצלת חיים. הוא, דודי אמסלם, המתקרבן הלאומי, רצה למנוע את אחד הרגעים המאושרים שחווינו מאז האסון – את איחוד המשפחות של רומי, אמילי ודורון. האיש הזה, שעולה לכאן כל הזמן, מתבכיין שלא נותנים לו למנות את החברים שלו לג'ובים, את חברי המרכז, מדבר על כל מי שפה ועל כל מיני מניעים גזעניים בכאילו, רק כדי להעלות מהאוב טענות לא קשורות לשום דבר, לזה שהוא מעודד מינהל לא תקין ושחיתות ציבורית – אבל ברגע האמת של המדינה, של האומה הזאת, הוא-הוא ישב שם ואמר: לא. לא נשיב אותן. לא נציל את האחים והאחיות שלנו. לא רק שר לכלום ושום דבר, לא רק מסית, מתקרבן, שפוצע את החברה הישראלית – גם רצה שאחד הרגעים הקדושים של האומה הזאת יימנעו. ואני אומרת לך, דודי אמסלם, אם אתה רוצה כפרה על העוון הזה של ההצבעה נגד, זה רק אם תהיה תומך נלהב של שלב ב', של הצלת כולם, כולם, כולם. אני רוצה להגיד לך, אתם מימנתם את החמאס, אתם לא הבאתם חלופה, אז להצביע נגד עסקה שתחזיר את מי שנחטפו כי אתם הפקרתם זאת חתיכת חרפה. אין בך אלוהים. אין בך מוסר. אין בך את המידה של הכרת הטוב למי שהביאו אותך לכיסא הזה, לשמור על אזרחים, להציל את האחים והאחיות שלנו. אין לי מילים לומר כמה אני מתביישת בכל התשעה, הנמנע והמתנגדים, שרצו להשאיר את האחים והאחיות שלנו שם, שנלחמים – נגד מה? במי אתה נוקם? בהורים שנלחמים עבור השבת הילדים שלהם? בהם אתה נוקם? מה נהיה ממך, דודי אמסלם, שהפכת לכל כך מריר, מתוסכל, וערל לב? איפה אתה, שכשנכנסת לכנסת – אני זוכרת שצפיתי בך בטלוויזיה, כשהיו 61 מנדטים לביבי – הוא נלחם להשבת הפלאשמורה ארצה, להעלאת יהודי אתיופיה. דודי, כן, והסתכלתי עליו ואמרתי: האיש הזה, כל הכבוד לו. באמת. מה קרה לך בדרך שהפכת להיות מפקיר חטופים וחטופות? איך, ריבונו של עולם? מה הכיסא עשה לך? מה המרמור? מה השנאה? מה ההתקרבנות עשתה לך? שכחת למה באת, שכחת גם לאן אתה הולך.
היו"ר יבגני סובה:
תודה לחברת הכנסת נעמה לזימי. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. נראה לי שזה עובד הכי הרבה בכנסת, דווקא הפודיום.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, אדוני השר, לפני שעה קלה, בפעם המי-יודע-כמה תחת כהונתה של הממשלה הזו, נעשה כאן במליאה מעשה רמייה. מעשה רמייה מובהק. השר אמסלם – וכאן לא צריך לתקוף אותו אישית, כי הוא היה מדויק – הוא אמר: אני לא מכיר, והלך לבדוק. אבל כשהוא חזר, השר אמסלם מסר הודעה כאן, לכנסת ישראל, הרשות המחוקקת, ולעיני הציבור כולו, שאין שום סיכום בין ראש הממשלה נתניהו לשר סמוטריץ', בין סיעת הליכוד לבין סיעת הציונות הדתית, על רקע הסכמתה של הציונות הדתית להישאר בקואליציה ובממשלה. אלה מילותיו. בניגוד למה שהיה כאן בדיוני התקציב, בניגוד למה שהיה כאן סביב הצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת עמית הלוי בעניין המורים במערכת החינוך, בניגוד למקרים אחרים, לא מדובר בשמועות, לא מדובר בזיהוי חולשות בסיפור של הממשלה או באיזושהי שמועה ששמענו כאן במזנון באמת ואנחנו מגיעים ושואלים. שלושה ימים השר סמוטריץ' מודיע שיש סיכומים בינו לבין ראש הממשלה. הוא אומר, ולא רק שהוא אומר, אלא שאנחנו רואים שהסיכומים הללו גם מיושמים. יש סיכומים סביב ההישארות שלהם בקואליציה. היום הוא אמר את זה בריאיון ברדיו. אז או ששר האוצר של מדינת ישראל הוא שקרן כרוני, או שהממשלה מסרה הודעה שקרית לכנסת. הפעם הכתובת כתובה על הקיר: ממשלת ישראל שיקרה לכנסת ולציבור הישראלי. ממשלת ישראל מסרבת לחשוף את הסיכומים בין נתניהו לבין סמוטריץ'. אני מניח שחלק מהסיכומים אולי נמצאים תחת חיסיון שקשור בביטחון המדינה. אם היו עניינים שקשורים בסוגיות ביטחוניות גרידא ולא רק במדיניות, אז אי-אפשר לחשוף אותם, אבל בשביל זה יש ועדת חוץ וביטחון. לכן חברתי אפרת רייטן שלחה היום מכתב ואמרה: בואו, תציגו. אבל חלק גדול מהסיכומים לא נוגעים לענייני ביטחון; נוגעים לענייני מטרות המלחמה והאסטרטגיה. והעניין הוא לא רק כבודה של הכנסת – ובזה אני מסיים, אדוני. זה לא רק כבודה של הכנסת שהממשלה הזאת רומסת – ואני יכולתי להשתמש במילים הרבה יותר בוטות, אבל לפחות לי ולחבריי באופוזיציה כבודו של הבית הזה משנה. אני רוצה להזכיר שהסיכומים הללו נוגעים לחיי החטופים. ואני רוצה לשאול אותך, השר אמסלם: האם יכול להיות שהגעתם לסיכומים פוליטיים שיכולים להשפיע על השאלה אם האחים והאחיות שלנו יחזרו בכלל או יחזרו בחיים, ואתם מסתירים את הסיכומים האלה מאזרחי ישראל? עד אנה מגיעה התחרות אצלכם בין השקרנות לבין ערלות הלב?
היו"ר יבגני סובה:
תודה, חבר הכנסת גלעד קריב. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – ביקש להירשם ואינו נוכח; חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – אינו נוכח; חבר הכנסת מישל בוסקילה – אינו נוכח. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חבר הכנסת קריב, אהבתי את האופטימיות שלך לגבי החיסיון של ועדת חוץ וביטחון, כשהרבה דברים, לצערי, דולפים החוצה. אולי יש ועדת משנה למודיעין, אבל זו סוגיה שצריך להפנות ליושב-ראש הוועדה. כי לא מעט דברים, לצערי – אני אומר את זה בצער, באמת בלי ציניות – יוצאים משם כאשר אנשי ממשלה באים לוועדה.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני יודע שחברי הכנסת של הציונות הדתית אמרו בתקשורת שהסיכומים כוללים הצבת עוד שבע פלוגות ביו"ש. הם אמרו את זה.
היו"ר יבגני סובה:
אבל קיבלת תשובה מהשר שאין כזה דבר.
גלעד קריב (העבודה):
שאין סיכומים.
היו"ר יבגני סובה:
הוא אמר: אין הסכם פוליטי, אז תשובה לפחות ניתנה. בבקשה, חבר הכנסת חוג'יראת. שלוש דקות, בבקשה.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לסוגיה שלא מדברים עליה כאן הרבה, במיוחד בתקופה האחרונה, כשיש הרבה אירועים מהירים שמשתנים בתוך המדינה. אבל יש אוכלוסייה שכמעט לא מזכירים אותה כאן, וזה אנשים בעלי מוגבלויות. אני מעלה את הסוגיה הזאת כאן כי אתמול התקשר אליי בחור בעל מוגבלות שכלית בינונית, הייתי אומר. הוא מתקשר אליי ואומר לי: אני כבר בן 21, אני צריך לעבור למע"ש בנצרת, אבל אין לי הסעה, לא מסדרים לי הסעה בשביל להגיע לאותו מע"ש. הוא בוגר, בן 21, אבל – מילים של ילד, אתה שומע את הצליל. והוא שולח לי הודעות, כמה הודעות, וחזרתי אליו ואמרתי לו: אני אנסה לעזור לך, שתהיה לך הסעה שתיקח אותך למע"ש. והוא אומר לי משפט פשוט, הוא אומר לי: משעמם לי, כבר משעמם לי להיות בבית, אני רוצה לצאת מהבית. זו בעצם פנייה של בחור שכנראה יש לו את המספר שלי, הוא מהכפר שלנו, קוראים לו חמודי מוחמד ג'נדאווי. ואני מעלה את הסוגיה הזאת כי אני לא יודע למה לבחור עם מוגבלות לא צריך לדאוג להסעה, שיגיע למקום, למע"ש, שיבלה כמה שעות שם בשביל שלא יהיה לו משעמם בבית. זו סוגיה שאני מעלה אותה כאן כדי לפנות לכל רשויות הרווחה, ללשכות הרווחה, אם זה בשלטון המקומי, במקומות אחרים, גם במשרד הרווחה – שאנשים כאלה, בעלי מוגבלויות, צריך לדאוג להם, צריך לתת להם את הזכויות שלהם בלי אפילו שהם יבקשו את זה, כי זה חשוב. חשוב שאנחנו נטפל בהם וניתן להם את המענה כדי שיהיה להם קל וטוב. תודה.
היו"ר יבגני סובה:
תודה רבה לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת. חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, כנסת נכבדה, רציתי לדבר על נושא x, אבל ראיתי את השר אמסלם במליאה והחלטתי שאני אשנה את הנושא שלי, כי זה נוגע למה שקרה היום ב-10:00 פה בכנסת. היום ב-10:00 בכנסת היה דיון בוועדת ביקורת המדינה בנושא בנות ספרדיות שלא מוכנסות לסמינרים של בנות – בוא נגיד, של אשכנזים. יש יותר גזעני מזה? יש יותר גזעני מלהגיד לילדה: בגלל שאת ספרדייה את לא תלמדי בסמינר של אשכנזים, בשנת 2025? למה אני אומר את זה לשר אמסלם? כי השר אמסלם באופן עקבי מדבר פה במליאה – וגם היו לי שיחות אישיות איתו בנושא – על הנושא של אפליה של ספרדים במדינת ישראל בשנת 2025. אני לא אומר דברים לא נכונים. זה מה שאומר השר אמסלם, אז ציפיתי לראות בדיון הזה את השר או מישהו מאנשיו, אבל לא הגיעו. ישבנו שם בוועדה, והגיעו פתאום כמה חברי כנסת. אחד היה מש"ס – סימון הגיע – אחד מיהדות התורה, ברוכי, ושניים מהליכוד, וכולם הגיעו כדי להצביע נגד, נגד החלטה של ועדת ביקורת המדינה לבדוק את הנושא הזה באופן עמוק ולא שטחי ולטפל בו. רצו להפיל את ההחלטה הזאת. חברי הכנסת של השר אמסלם מהליכוד ושל ש"ס ואגודת ישראל עשו יד אחת כדי שהנושא הזה לא ייבדק. ממה הם מפחדים? למה הם לא רוצים לגעת בפצע הזה? למה הם לא רוצים לבדוק למה לא מכניסים בנות ספרדיות לסמינר של אשכנזים? אז אני אספר לאמסלם סיפור אישי. אמסלם, אני נולדתי בליטא, אימא שלי ניצולת שואה, ובשנת 1958, כשגמרה את בית הספר, היא רצתה להתקבל ללימודי רפואה, הייתה תלמידה מצטיינת. לא קיבלו אותה כי היא הייתה יהודייה. שנה אחרי זה היא שוב ניסתה להתקבל, עם הציונים הכי טובים. לא קיבלו אותה ללימודי רפואה כי הייתה יהודייה. בשנת 1960 שינו איזו חקיקה שם, במשטר הסובייטי, וקיבלו אותה בסוף. ילדה מצטיינת לא מתקבלת ללימודים בגלל שהיא יהודייה – מה ההבדל בין זה לבין ילדה ספרדייה מצטיינת, עם הציונים הכי טובים, שלא מקבלים אותה ללימודים בסמינר של אשכנזים? זה נורא. זה פשוט נורא. זה זועק לשמיים. אז דחו את הדיון לשבוע הבא כדי להצביע; אני מקווה שהשר אמסלם יורה לחברי הכנסת מהקואליציה להצביע בעד. תודה.
The official file is a scan with no text layer. This text was recognised automatically (OCR) and may contain recognition errors — the file is the authoritative source.
בס"ד וו סלימ שר העבודה ג | 0 השדפאוש בסייד יייד טבת תשפ"ה 4 ינואר 2025 לבבוד, ועדת החינוך, התרבות והספורט שלום רב, הנדון : התאמות לסטודנטים שהושפעו ממלחמת חרבות ברזל לשנת התשפ"ה 1 השפעותיה של מלחמת ייחרבות ברוליי על כלל אזרחי ישראל, ובהם הסטודנטיס במהייט, הינן נרחבות ומשמעותיות. לשס התחשבות מקסימלית של מהייט בסטודנטיס אשר הושפעו בדרכיס שונות מן המצב הביטחוני, מפורסס להלן מתווה הקלות מפורט, שתחולתו שנת תשפ"ה. מתווה ההקלות נבנה במהלך השנה, ובהמשך להפקת לקחיס שנעשתה במהייט, ולדיון בהשתתפותכס מתאריך 4 בספטמבר 2024. 2 כחלק מהפקת לקחים זו, הוחלט במהייט על קביעת שני דרגיס בעלי רמת התאמות שונה .שני המדרגיס זוכיס להקלות והתחשבות משמעותית, וזאת על מנת לאפשר לכלל האוכלוסיות אשר הושפעו מן המלחמה שנת לימודיס טובה ופוריה. למעלה מן הצורך, סטודנטיס המשתייכיס לדרג הראשון - כלומר סטודנטיס אשר משרתים זמן ניכר במילואיס על חשבון תקופת הלימודים וחייליס שנפצעו - ווכיס להקלות נוספות, עקב העובדה שהס נאלציס להעדר פרקי ומן משמעותיים מן הלימודים, באופן שלא היה ניתן לחזות אותו מראש . 3.. חלוקה מפורטת למדרגי התאמות: 3. דרג א: 1 סטודנטיס אשר משרתים במילואים במסגרת מלחמת חרבות ברול, ואשר שירתו 30 ימיס או יותר החל מ - 60 יוס בטרס פתיחת שנת הלימודיס )כלומר החל מה 2024.9.1(, או ששירתו במהלך שנת הלימודיס תשפ"ה )ספטמבר 2024 ועד יולי 2025(, ובני/בנות זוגס.ן אשר להן ילד מתחת לגיל 13 רחוב בנק ישראל 5, ירושלים, בניין ג'נרי 1, טל': 03-7347575, פקס: 074-7696341, מייל: [0.1ש.ז581601800 ]1 1001.00 58160 :1911 074-7696341 :אגץ ,03-7347575 :161 , 1[ 8חו1]0טום 6זמס) ,בת16159[6 .54 [15780 01 %מ38 5 בסייד שר העבודה ספ | -0 הפדפאוש 2. סטודנטיס שהם חייליס אשר נפצעו במסגרת שירותס במלחמת חרבות ברזל. 43 נפגעי האסון ב- 10.7. 3. דרג ב: 1 . סטודנטים אשר משרתים במילואיס במסגרת מלחמת חרבות ברזל, ואשר שירתו 0 ימים עד 29 ימיס החל מ - 60 יוס בטרס פתיחת שנת הלימודיס (כלומר החל מה 1, או ששירתו במהלך שנת הלימודיס תשפ"ה (ספטמבר 2024 ועד יולי 2025). 2. בני ובנות זוגסם של משרתי מילואים, אשר שירתו למעלה מ - 10 ימיס החל מ - 60 יוס בטרס פתיחת שנת הלימודיס (כלומר החל מה 2024.9.1), או ששירתו במהלך שנת הלימודיס תשפ"ה (ספטמבר 2024 ועד יולי 2025) ולהן ילד מתחת לגיל 13. 43. סטודנטיס המשרתיס בכוחות הביטחון והמשטרה. 4. אזרחים עובדי צה"ל. 5 תושביס אשר פונו מבתיהס בהנתיית הממשלה בשל המלחמה. 4. התאמות לשנת הלימודים תשפ"ה לדרג א' : 1. קיוס שלושה מועדי בתינה מתוכסם יהיה ניתן לגשת ל-2 לבחירת הסטודנט. 2. הבתינה תכלול אפשרות צבירה עד 110 נקודות. 3. תוספת צמן של עד 25% בבחינות. - התאמות הבחינות הן בבחינות החיצוניות של מה"ט בלבד. 4. קיום הגנות מקוונות, במקריס חריגים. 5. הענקת ציון פקטור של 10% בציוני הבחינות. 6. דחיית הגשת פרויקט גמר. רחוב בנק ישראל 5, ירושלים, בניין ג'נרי 1, טל': 03-7347575, פקס: 074-7696341, מייל: [80.1.ז58160(1800 .581601800 :911 [074-769634 :את ,03-7347575 :761 , 1 פתו1]0ט 6ת6נ) ,בת10088[6 .86 [15786 01 38% 5 שר העבודה פה | -0 הש דפאוש 7. דחיית התיישנות לסיוס התואר בשנה. 8. התאמות פדגוגיות בקורסים: 1. התאמות בקורסיסם שבהסם (בחנים הסטודנטים במסגרת המכללה, על פי הסעיפים הבאים (פירוט מספרי מלא בטבלה מטה): 2. פטור מלא משעות לימוד ומקורסיס מוגדריס על ידי המכללה בהתאס לאורך השירות . 3. ביצוע הערכה חלופית בקורסיםס מוגדריס על ידי המכללה בהתאס לאורך השירות . 4. אפשרות לבחור הצגת קורסים כעובר ללא פירוט ציון במסגרת הדיפלומה בהתאס לאורך השירות. 9. ריכוז ההתאמות הפדגוגיות בהתאם לאורך השירות: שירות מילואים פטור מלא הערכה חלופית הצגת קורס כעובר פעיל מקורסיםס לקורטים בהיקף ללא ציון בתשפ"ה בהיקף שעות כולל שעות כולל )מותנה בקבלת ציון עובר בפועל( 2-59 4 2 16 99 % 158 2 100 1272 4 8[ 1. המכללה מחויבת להציע התאמות אלו לסטודנטים ורשאית להחליט באילו קורסיס היא תפעיל התאמות אלו בכל מגמה . 2. במגמות רישוי על המכללה להפעיל שיקול דעת למתן הפטור בקורסיס שאינס קריטייס להליך רחוב בנק ישראל 5, ירושלים, בניין ג'נרי 1, טל': 03-7347575, פקס: 074-7696341 מליל: [0.1ש.ז0ס58160(!3 [13001.60.1 58160 :1911 074-7696341 :אע ,03-7347575 :161 ,1 8חו1]0טו 6זמסנ) ,בת16158[6 .51 157861 01 33% 5 שר העבודה חאסםג | -0 חם דפאוש 5. התאמות לשנת הלימודים תשפ"ה לדרג ב:! 1. כלל ההתאמות המנויות בסעיף 4, למעט סעיף 1.4 ו- 5.4 וההתאמות הפדגוגיות המנויות בסעיפים 4.8-4.9. 6. פניות ובקשות הקשורות למתווה זה ניתן להפנות דרך המכללה למהייט. 7. אנו תקווה כי מתווה התאמות וה יאפשר לכלל הסטודנטים והסטודנטיות שנת לימודים מוצלחת . 8 נסייס בתקווה לשובס של כלל התטופיס והחטופות לביתם, לרפואתס השלמה של כלל פצועי ופצועות. הלתימה, לנחמה למשפחות השכול, לתזרתס של המפונים לביתס ולשובס של כלל חיילי וחיילות צה"ל בשלוס ובבריאות שלמה . בברכה, | 6 < ]| יואב בן צור רחוב בנק ישראל 5, ירושלים, בניין ג'נרי 1, טל': 03-7347975, פקס: 074-769634[1, מליל: |58160(18001.60.1 [0.1ש.5816018001 :811]/[ 074-7696341 :אי ,03-7347575 :761 , 1 ₪חו110ג3 6זת6006 ,בת107158[0 .51 151861 01 את 5