Plenum sitting, 04/11/2024 at 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אנחנו מתכבדים לפתוח את ישיבת הכנסת, היום יום שני ג' בחשוון התשפ"ה, 4 בנובמבר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4965/25 וכלה בהצעת חוק פ/4984/25: הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – תקופת צינון במעבר מהמגזר הפרטי לשירות המדינה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – זכויות ילדים במשפחות אומנה), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת קארין אלהרר; הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון – מתן סמכות פיקוח לרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור על נותני שירותים פיננסיים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (תוקף סמכות שוטר לתת הוראות לציבור), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק פרעות התשפ"ד, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – הוספת מחויבות לשוויון זכויות), מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – פטור ממס במכירת תרופות לזכאים לקצבת אזרח ותיק), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מניין הימים לעניין מבוטח בשירות מילואים בנסיבות חירום), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הרבנות הראשית לישראל (תיקון – הגדלת הייצוג הנשי באספה הבוחרת), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, אוהד טל, שמחה רוטמן, משה סולומון וצבי ידידיה סוכות; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – פרסום פסיקה בענייני משפחה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק לתיקון דיני הבחירות לרשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק יישובים ושכונות בהליכי הסדרה, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לתובע בגין הפליה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק אסטרטגיית הביטחון הלאומי, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הפסקת כהונה של ראש הממשלה או שר מחמת הגשת כתב אישום), מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק קליטת חיילים משוחררים (תיקון – השקעת הפיקדון הצבאי בחיסכון ארוך טווח), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, שלום דנינו, בועז ביסמוט, עמית הלוי, טלי גוטליב, לימור סון הר מלך, חוה אתי עטייה, אלי דלל, דן אילוז, חנוך דב מלביצקי, קטי קטרין שטרית, אריאל קלנר, צגה מלקו, אופיר כץ, מיכל מרים וולדיגר, אושר שקלים, ששון ששי גואטה, דוד ביטן, אליהו רביבו ואלמוג כהן; הצעת חוק ניוד מידע רפואי (תיקון – הוספת גופים ציבוריים), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת יונתן מישרקי וארז מלול; הצעת חוק בנק ישראל (תיקון – חשבון חלופי ללקוח שהוטלו עליו עיצומים כלכליים על ידי מדינה זרה או חבר מדינות זרות), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק הרשות הלאומית לתרבות ולשפה המרוקאית-יהודית, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת מאיר כהן; הצעת חוק להקמת אוניברסיטה בעיר אשדוד, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת מאיר כהן. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה הראשונה, מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בנימין נתניהו עושה כל מה שהוא יכול כדי להרחיק את עצמו מחוקי ההשתמטות. כל ספין, כל תעלול – כשר, העיקר שלא יקשרו את זה אליו. רק שבלילות הוא קורא אליו חברי כנסת וצורח עליהם שחוקי ההשתמטות חייבים לעבור. הוא עובד בזה על מלא. רק מול התקשורת, מול הציבור, מול המצלמות – הוא לא ידע, הוא לא שמע, הוא לא קשור לזה, הוא מטפל עכשיו בדברים אחרים מאוד חשובים. לא אומר מילה אחת ולא אמר מילה אחת בשום מקום על חוקי ההשתמטות, לא תתפסו אותו מדבר על זה בישיבת הממשלה, כי הוא מעדיף ששרים אחרים וחברי כנסת אחרים יישאו עליהם את אות הקלון הזה. נתניהו שולח לוחמים לקרב ואז מוודא שהדם שלהם יהיה שווה פחות; מוכר אותם בזול, הדם שלהם זול יותר מהדם של השותפים הפוליטיים שלו. אין דרך אחרת להבין את חוקי ההשתמטות. חייהם של הלוחמים שווים פחות מחייהם של האברכים. הוא יושב בלשכה שלו ומנסה לתפור דילים מלוכלכים עם דרעי וגולדקנופ כדי לשחרר את האברכים מהצבא בזמן מלחמה, ואז עולה הנה לדוכן ואומר: איראן, איראן, איראן, איראן, איראן, איראן, איראן. בואו לא נשכח שהטיפול שלו באיראן לאורך כל השנים היה פחדני וכושל, ובמשמרת שלו איראן הפכה למדינת סף גרעינית ולכוח שעולה בכל המזרח התיכון. גם בזה הוא נכשל, כמו ב-7 באוקטובר, כמו בכלכלה. ראשי ממשלות עושים פוליטיקה, ממשלות עושות פוליטיקה. זה חלק מהחיים. הבניין הזה הוא לא בית כנסת והוא לא כנסייה ואף אחד פה לא קדוש, אבל מעולם לא הייתה ממשלה בישראל שעשתה רק פוליטיקה בזמן מלחמה; בזמן שהלוחמים שלנו נהרגים ונפצעים – עסקה רק בפוליטיקה. חוק ההשתמטות שעבר אתמול בוועדת השרים לחקיקה הוא כל מה שנורא ובלתי נסלח בממשלה הזאת. כי הם יודעים, הם יודעים שזו בגידה בלוחמים, הם יודעים שזה חוק מעוות מוסרית, הם יודעים שזה יפגע בביטחון ויפגע בכלכלה ויפגע בכל מי שלבש מדים בשנה האחרונה, יודעים ולא אכפת להם. כל מי שהצביע על החוק בוועדת השרים לחקיקה ידע שהוא בוגד בלוחמים שלנו, אבל הוא אמר לעצמו שהתפקיד שלו הוא לא להיות נאמן לחיילי צה"ל או למשרתי המילואים אלא לקואליציה, לאינטרסים הפוליטיים של נתניהו ודרעי וגולדקנופ. כל מי שיצביע לחוק הזה כאן במליאה יכריז על עצמו שהוא לא נאמן למדינה, הוא נאמן למפלגה; הוא לא נאמן ללוחמים, הוא נאמן לקואליציה; הוא לא נאמן להרוגים ולפצועים, הוא נאמן רק לפוליטיקה הכי נוראה ומלוכלכת ועצובה ועלובה שיש. אם אתם תצביעו בעד החוק הזה אתם תצביעו נגד לוחמי צה"ל בזמן מלחמה. זה מה שאתם עושים, אין הסבר אחר. אין דרך אחרת לראות את זה. להצביע בעד חוקי ההשתמטות זה להצביע נגד לוחמי צה"ל בזמן מלחמה; להצביע על חוקי ההשתמטות זה להצביע נגד ההרוגים שאנחנו קוברים כל יום; להצביע על חוקי ההשתמטות זה להצביע נגד כל אלה שאיבדו ידיים ורגליים ועיניים והם נמצאים עכשיו בשיקום. מי שעושה מולם את השיקול הפוליטי יצטרך לחיות עם עצמו. קבלו ספוילר – מי שיעשה את זה לא יצליח לחיות עם עצמו, הוא יחיה חיים שלמים של בושה. כל חייו הוא ישאל את עצמו איך גרמו לו, איך סובבו אותו ככה שהוא הצביע בעד משהו שהוא יודע בכל נפשו ובכל מאודו שהוא לא נכון ולא הגון ובגידה בערכיו ובכל מה שהוא האמין בו כל ימי חייו. יש לכם אלטרנטיבה, כי תמיד יש לכם אלטרנטיבה. אתם יכולים לא לעשות את זה. אתם יכולים להגיד לעצמכם ולהגיד לעולם: אני לא אעשה את זה, כי יש גבול והחוק הזה חצה את הגבול הזה, ואני לא מוכן כל חיי לפחד להסתכל במראה ולראות שם בן אדם שמכר את נשמתו בשביל הפוליטיקה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ישיב על ההצעה השר דוד אמסלם, השר המקשר בין הכנסת לממשלה. בבקשה, אדוני.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא, חבר הכנסת כהן, לא עליתי לדוכן הזה כמה חודשים, הכנסת הייתה בפגרה, וכשחזרנו שאלתי את עצמי במה להתחיל. אני אפילו כבר לא יודע במה להתחיל ובמה לסיים ומה עברנו רק בחודשיים וחצי האחרונים. אז קודם כול, בואו נתחיל עם לפיד. אני שומע את מר לפיד פה מדבר על חוקי ההשתמטות. הרי הבן אדם עצמו לא שירת בצה"ל, זה מדהים אותי – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

די, תפסיק כבר – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא שירת. למה אתה משקר?

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל למה, זה שקר.

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, חברת הכנסת בן ארי. האזנו רוב קשב לראש האופוזיציה, אף אחד לא הפריע לו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אמרתי, לא לקרקר. אני לא מפריע, אני מבקש לא לקרקר.

היו"ר אמיר אוחנה:

נא לתת אותו כבוד לשר. אותו כבוד לשר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא לקרקר.

קריאות:

רם בן ברק (יש עתיד):

עומד פה על הדוכן ואומר: הוא לא שירת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה ראשונה.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – – אומר: הוא לא שירת. הוא כן שירת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל למה לשקר?

היו"ר אמיר אוחנה:

אחרי זה יש דיון אישי. מי שירצה יעלה ויגיד מה שהוא חושב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הבן אדם, דרך אגב, באופן מעשי לא שירת בצה"ל.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא שירת. הוא שירת בצה"ל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הוא בעצם היה כתב במחנה – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת דוידסון, קריאה ראשונה.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

את האמת אתם יודעים. הוא דיבר על לוחמים, הוא דיבר – טיל עבר לידו. הבן אדם בעצם למד מקצוע בצה"ל. אבא שלו סידר לו עבודה ככתב, ובמקום לשלם לצה"ל על הקורס, אז הוא בא חינם ועוד קיבל משכורת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא שירת בצה"ל. הוא שירת בצה"ל. ומי שג'ובניק הוא לא – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה? אני מדברת לעניין, אמרתי, מי שג'ובניק – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

על מה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה בן אדם שאני לא מעלה על דעתי שלפני 20 שנה היה יכול להיות חבר כנסת. הבן אדם הזה עולה כאן לדוכן – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מירב, אל תשתפי עם זה פעולה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, כי הוא לא ידבר לעצמו – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – והוא מדבר על החרדים, הוא מדבר על המשתמטים. הוא המשתמט הגדול ביותר שהיה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

למה אתם יושבים ומקשיבים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ועוד הבן אדם נוסע לי באוטו על חשבון מדינת ישראל – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אי-אפשר לשמוע את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

את יכולה לצאת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני יוצאת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אז תודה רבה. לא להפריע.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה מה שהורג אותי. את האמת אתם יודעים. איך אמרתי? כשהוא עולה לכאן – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

זה מה שהורג אותך – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יש ביקורת, יש ביקורת – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

יש אנשים שהם ג'ובניקים ושמשרתים בצבא – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מאיר, אני אענה לך. כשאנחנו מקימים את צה"ל אנחנו מדברים בעיקר על לוחמים. לא הקמנו את צה"ל כדי להקים את עיתון במחנה. אנחנו רוצים לוחמים. ודרך אגב, אני, בגיל שלי מי שלא היה לוחם היה מתבייש לספר, לבוא לשכונה, אבל הבן אדם הזה ישב בתל אביב, שתה בירות כל היום – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה מדבר שטויות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה? מה זה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

וחוזר, דרך אגב, ועולה לכאן יום-יום ומטיף?

סימון דוידסון (יש עתיד):

8200 זה לא חשוב?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע, אני צובט את עצמי כדי להאמין שזה אמיתי. אני לא מאמין. אני גם לא מאמין איך בוחרים את הבן אדם הזה – כמה הזוי במדינת ישראל. אז לכן אני אומר לך, מר לפיד, מציע לך: אתה, אל תדבר על הסוגיה הזאת. אתה – לא. יש אנשים אחרים. אתה לא – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

תדבר אתה על הסוגיה שגנבת ג'יפ, התהפכת ושיקרת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה שנייה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עברת קורס על חשבון צה"ל והפכת להיות כתב אחרי זה, במקום לשלם לצה"ל. אתה בעצם קיבלת עוד משכורת. היו הרבה אנשים שהיו חולמים לעשות את השירות הזה ועוד לשלם לצבא משכורת על זה. אבל כמובן יש אנשים שמגיעים לשם בגלל שיש אנשים אחרים שמרימים טלפון ויש כאלה שלא. אז כך זה עובד. אתה היית ג'ובניק – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

נו, אז מה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה הבעיה עם ג'ובניק? מה הבעיה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ג'ובניק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אז מה? לא צריכים ג'ובניקים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

וג'ובניק, אל תעלה ותטיף על לוחמי צה"ל. אתה לא לחמת אף פעם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אבל למה אתה משפיל אותם? למה אתה משפיל אותם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה ידעת, דרך אגב – אתה, מבחינתך, M16 – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא צריכים חיל מודיעין? לא צריכים טכנאים בחיל האוויר? לא צריכים מכונאים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, הוא לא היה טכנאי בחיל האוויר. הוא גם לא היה בקטע של תומך הלחימה. הוא ישב בבית כל יום. היה יוצא בשעה 10:00 חוזר ב-11:00.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מאיפה אתה יודע בכלל?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אוכל את השניצלים שאימא שלו הכינה לו. אתם לא מתביישים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה צריך להתבייש.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה ראש המפלגה שלכם? ועוד אתם עולים לפה ומדברים לי על החרדים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אתה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בושה וכלימה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אמסלם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לעבור ברשותך לנושא אחר. אמרתי, אני כבר לא יודע במה נתחיל ובמה נגמור.

סימון דוידסון (יש עתיד):

עדיף שתגמור.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מבחינתך, בוודאי. סימון, תשמע קצת דברי טעם, קצת דברי אמת. אני יודע שאתם מתפוצצים בגלל שאתם יודעים מה האמת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אף אחד לא מתפוצץ.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, אף אחד לא מתייחס סתם לשטויות. אנשים כועסים בגלל שאומרים להם דברי אמת, והם לא יודעים איך להתגונן מפני זה, אתה מבין?

מירב בן ארי (יש עתיד):

בינתיים אתה היחיד שכועס.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני לא כועס, דרך אגב, ואני רק אומר – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה כועס, אתה כועס.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להתייחס באמת לחבר טוב שלי שנפטר לפני שלושה שבועות. היה לי חבר טוב שקוראים לו משה סויסה, טפסר משה סויסה. טפסר משה סויסה היה 45 שנה בכיבוי. איך אמר עליו רב-טפסר שהספיד אותו? אלפי אנשים במדינת ישראל חייבים לו את חייהם. בן אדם עם אומץ, מוסר, ערכים, ואני לא רוצה להמשיך. לפני שלושה שבועות קברנו אותו בכאב עצום, ואני רוצה לספר לך את הסיפור. אני רציתי למנות את משה סויסה למנכ"ל המשרד שלי. הוא מילא טפסים, ובאחת הרובריקות הוא לא רשם שהייתה לו עבירת משמעת לפני 30 שנה, אז היועצת המשפטית לממשלה וגיל לימון – אני פותח רדיו, אני שומע, אני המום – שלחו את זה ליאח"ה 433 לחקירת משטרה, וכך בעצם הם סיכלו את המינוי שלו. כמובן, אחרי שבועיים הבן אדם קיבל התקף לב מהצער, עשו לו ניתוח מעקפים. זה היה בן אדם בריא, חבל על הזמן. מי שהכיר את סויסה הבין על מה מדובר. הבן אדם גם חזק בגופו ובנפשו. לפני שלושה שבועות הוא החזיר את נשמתו לבורא, והכול מאותה מחלה. קרס כל גופו, מאותו סיפור של התקף לב. זה גיל לימון, זו היועצת המשפטית לממשלה. גיל לימון רק לפני חודש כתב שהוא רימה בבית המשפט. טופס שלא מילא משה סויסה, הרובריקה – לא כתב שהייתה לו עבירת משמעת לפני 30 שנה. אני התקשרתי לראש להב לפני חצי שנה, ושאלתי אותו: הלו, מה קורה? הוא אמר לי: דודי, לא ידעתי שאתה רוצה לדבר איתי על זה. אמרתי לו: אז על מה אני רוצה לדבר איתך? איך קיבלת תלונה כזאת, אתה שפוט של גיל לימון ובהרב-מיארה? מה, אתה נכס פרטי שלהם? זה ראש להב במדינת ישראל. וכל הקשקשנים פה מגינים עליהם מבוקר עד לילה. יש להם צבא שלהם, משטרה שלהם. אני מזועזע עד עכשיו, כל-כולי בוער. אתם חקרתם – מסכן, הרגתם את משה סויסה. על מה ולמה? גיבור ישראל. הייתם עושים את זה לסגלוביץ'? הרי יש לו, דרך אגב, חקירת משטרה והמלצת משטרה. סגרתם לו את התיק. הייתם עושים את זה למנדלבליט? הייתם עושים את זה בפרשת המימד החמישי? אבל דמנו הפקר. אתם רוצים לעצור כל אחד? מחר תעצרו מישהו שלא עבר במעבר חצייה גם עד תום ההליכים, למה? ככה, בגלל שהוא לא שייך לצד הנכון. לכן אני אומר לך, מר גיל לימון, יש לך תרומה נכבדה מאוד, אתה וגב' מיארה, בזה שמשה סויסה היום לא נמצא איתנו בין החיים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה פשוט מזעזע. אין לי מילים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תוקף את אנשי הייעוץ המשפטי, מאשים אותם. גועל נפש.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

היום היינו בדיון בממשלה. הממשלה רצתה היום – בעצם אנחנו רוצים כבר יותר מכמה חודשים – למנות נציב שירות מדינה על פי חוק. בא לנו גיל לימון – כמובן אותו צמד, גיל לימון וגב' מיארה, מחליטים על דעת עצמם שמה שהיה 76 שנה לא מתאים; משנים את הכללים, רוצים ועדת איתור. לא משנה, דרך אגב, שאנחנו רצינו לשנות את החוק על הבחירה לוועדת שופטים. זה לא. שם זה בסדר שעורכי הדין יושבים בוועדה, בוחרים שופטים שלמוחרת הם באים אליהם עם תיק של אזרחים, והוא מצדד בחברו כי הוא חייב לו, וקונס את פלוני-אלמוני או במעצר או בכסף. זה פשוט דבר שלא מתקבל על הדעת. זה – אין בעיה. אבל פתאום מר גיל לימון כותב שהמשרה של נציב שירות המדינה היא כל כך חשובה, הוא חלק משומרי הסף – דרך אגב, זה גם מילה שהם המציאו. אין לי מושג עד היום הזה מה זה שומר סף. כל פקיד במשרתו הוא שומר סף. לא, הם עליונים. אנחנו שומרי הסף וכל השאר לא. מי שאנחנו חושבים שמתאים לנו מכניסים אותו גם לרשימה של שומרי הסף, ואם לא, מוציאים אותו. יש החלטת ממשלה. הוא מחליט שלא מתאים לו. רבותיי, אני ראיתי לא מזמן למעלה מ-50 הצעות והחלטות ממשלה. רק בשנה וחצי האחרונות יש מניעה משפטית, חבר הכנסת שוסטר. היא אומרת למפכ"ל: אתה לא פועל לפי הדין. הדין זה היא. מה זה הדין? עד היום הדין זה המשפט, מה שכתוב. היא הדין, היא הכול. היא קובעת את מזג האוויר, את – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אתם פשוט עבריינים – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, תנו לי. – – השעה והכול. תראה, פעם היועץ המשפטי, נניח, היה מייעץ נגד הממשלה, ולא היה אומר לחבר'ה: אין לכם סמכות. הוא היה אומר: חבר'ה, זה לא לפי הדין, נניח. ואז היו מגיעים לבג"ץ – הרי אתם יודעים, מפעילים את כל העמותות. הג'ינג'י, חבריו, אחרי חמש דקות בבג"ץ, ואז בג"ץ לפחות קובע. פה אין בג"ץ, אין שמג"ץ. זה היא הבג"ץ, היא הכול. היא קמה בבוקר, אם לא בא לה עליך, זה לא לפי הדין. למה? אני חושבת שזה ככה. את פקידה. את עוברת על החוקים, חוק-חוק. את עבריינית.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אתם עבריינים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי כתוב. תקרא, הינה. חבר הכנסת שוסטר, אתה איש הגון, פתח את החוק.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרקש הכהן, לאחר מכן יהיה דיון אישי. תוכלי להביע את דעתך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מציע לך. הרי אני איש שומר חוק קלה כבחמורה, כמוך. פתח את החוק לגבי איך ממנים נציב שירות מדינה ותקרא. אם לא מתאים לך, תשנה את החוק. אבל תראה מה היא עשתה. דרך אגב, בקדנציה שלכם היא לא עשתה כלום. אתם החזרתם, עשיתם הסכם ימי, החזרתם אדמות מדינה, למי? לחיזבאללה. זה לא עבר אפילו בכנסת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה אומר דברים לא נכונים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם מיניתם רמטכ"ל שבועיים לפני הבחירות – שום דבר, אף אחד לא שרק. אני, דרך אגב, רוצה למנות את יושב-ראש רשות החברות ומפרסם מכרז. דרך אגב, לא צריך ועדת איתור. תקרא את החוק, זה כתוב, זה בא לוועדת המינויים אצל נציב שירות המדינה, אבל להם החליטו שתהיה ועדת איתור. אני אומר, בסדר. הגישו 25 מועמדים – הגישו יותר, והם העבירו 25 מועמדים. לאחד המועמדים שעברו, אדוני היושב-ראש, קוראים רועי כחלון. שלחו להם מכתב: אתם עברתם את תנאי הסף, יכולים להתקדם. אחרי יומיים הייתה כתבה בדה-מרקר שאני רוצה לבחור ברועי כחלון – אוהב אותו. רועי כחלון, תבינו, זה היה סגן בכיר ברשות החברות בקדנציה הקודמת. זה לא איזה מישהו שבא מהרחוב. אז הם קוראים לו, אומרים לו: שמע, קבל ביטול על המכתב. מצטערים, לא עברת את תנאי הסף. הוא אומר להם: מה זאת אומרת לא עברתי את תנאי הסף? לא עברת את תנאי הסף. הבן אדם הגיש ערעור לבית המשפט. השופטת אומרת להם: חבר'ה, תנו לו את החומר להגיש ערעור. מגיש ערעור. מה אתה חושב שהיועצת המשפטית עושה, עם גיל לימון והיועץ המשפטי של הנציב? אומרים לו: לא קיבלנו את הערעור שלך. אז הוא פונה לבית הדין לעבודה. ההרכב נקבע אצל הנשיאה, והנשיאה כותבת – הוא הרי גם הגיש נגדי, כי אני השר הממונה. אני כותב עמוד שלם כתגובה – לא עמוד, כמה עמודים – מגיש את זה ביד שלי לבית המשפט. אני בא בבוקר ולא מאמין למה שאני רואה: עשרה פרקליטים, כולל פרקליטת המחוז, כמדומני – על מה מתווכחים עם השופטת? השר אמסלם לא קיבל מאיתנו אישור להגיש עמדה, ואנחנו מבקשים שתוציאי את זה מהתיק – המדינה מבקשת. אני מסתכל עליהם ואומר להם: חבר'ה, מי זה המדינה פה? אני המדינה. כשאתם מסתכלים עליי, תסתכלו על איצטדיון שבו 1.5 מיליון איש הצביעו בשבילי. אתם פקידים. מי זה המדינה? אתה לא תאמין. אמרתי לשופטת: אני אגיד את מה שיש לי לומר. תבין למה הם באו – רק כדי שאני לא אוכל לטעון. הרי אני בא לבית המשפט וטוען את טענותיי. יש שופט. אם הוא שומע שאני אומר דברי הבל, הוא לא מתייחס. הם לא רוצים שאני ארחיב את היריעה. שר בממשלת ישראל, שזה בסמכותו, זאת הסמכות שלו, לא יכול לבוא לבית הדין לעבודה. תבין טוב: בסוף השופטת המליצה להם להכניס אותו לרשימה, ובסוף ועדת איתור בחרה בו. תבין טוב מה קרה לילד, בחור זהב, איש שהרוויח פי שניים בחוץ. הכפישו אותו שבעה חודשים, הוא הוציא מכיסו כמעט 180,000 שקלים. למה? גיל לימון לא אוהב את דוד אמסלם. אני אומר לשופטת: תקשיבי טוב, גברתי, זה לא הוא, זה אני. הרי כשהבאתי את מיכל רוזנבלום אתם התנגדתם, ושבועיים אחרי הבחירות את אותה אישה אתם שמתם, שלא תגידו שהחלפנו. תבינו את הצביעות שלכם. תבינו את הצביעות של המערכת. תבינו למה אנחנו חייבים להפוך את כל השיטה. יש כאן חגורת חנק של קבוצה אליטיסטית במדינת ישראל שמחזיקה את כל המדינה. הגיע הזמן – דרך אגב, אי-אפשר לשלוט. היום, דרך אגב, לא היה שר אחד שלא הלין על גיל לימון ועל היועצת המשפטית לממשלה, אחד. 50 החלטות? זה כמעט כל שבוע שתי החלטות. משהו מטורף פה. יש פה יועצת משפטית – היא רועצת משפטית, שכל תפקידה, דרך אגב, זה להפיל את הממשלה. היא וגיל לימון. לכן, דרך אגב, כשמדבר איתי עכשיו המשתמט הסדרתי מר לפיד, הוא אומר: חוקי ההשתמטות. הרי על מה אנחנו מדברים? על חוק המעונות. הביאו למדינת ישראל חוק נפלא, שבא ואמר שאם רוצים לעודד אישה לצאת לעבודה, אנחנו נעזור לה במעונות. הם לא מדברים על הערבים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הן יוצאות לעבוד.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אכפת להם מהחרדים – כל עוד החרדים לא יזחלו על הרצפה ויאכלו עשב, הם לא יירגעו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גם את הערבים – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא משנה שהם נתנו 50 מיליארד למנסור עבאס. כולל זאת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – עשית לי – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

50 מיליארד שמתם. לא משנה שאתם בעצם – כשהבאתי את חוק הגיוס לערבים אתה, חבר הכנסת שוסטר, היית סגן שר. עלית לפה. אמרת לי: תגיד, דודי, אתה לא מתבייש, אתה רוצה לסכסך בין הערבים? אמרתי לך: למה? יש היום חיילים ערבים בצה"ל. מה, אתה טוען שהם בוגדים בבני עמם? זה מה שאמרת לי. הערבים, דרך אגב, הם כמו כל אזרח. ואם אכפת לכם האמת, הייתם אומרים: רבותיי, קודם כול שיגיע לצו גיוס ראשון. מתאים לצבא – אהלן וסהלן; אם לא, שיעשה שירות לאומי. המגזר הערבי משווע לעזרה. לא אמרתי לו שילך ויעשה שירות לאומי במתנ"ס בקריית שמונה, אבל אצלו בשכונה למה לא? שיעזור לילדים אצלו בשכונה.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, אבל לא הבאתם את החוק הזה. הייתם בממשלה שנה וחצי – כלום. את חוק הגיוס לא הבאתם.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

היינו רק שנה וחצי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. לא הבנת. זה דבר שאפשר לסגור אותו בחודש הראשון. אבל זה רק מראה את הצביעות שלכם. רציתם להביא את חוק הגיוס, ופתאום בנט אמר לכם לא. רציתם להביא את החוק של הערבים, מנסור עבאס אמר לכם לא. אתם מעולם לא יכולתם להעביר אף חוק. אתכם, דרך אגב, לא עניין אתכם כלום חוץ מהשלטון, רק השלטון. לכן, הצביעות, באמת – דרך אגב, אני טוען שהרי בסוף זה לא ימשיך כך. היועצת המשפטית לממשלה היא פקידה; היא לא עוצרת מדינה שלמה, היא לא פוגעת בממשלת ישראל על בסיס יומי ובאזרחי מדינת ישראל – וזה מה שקורה. לכן אני קורא לראש הממשלה גם מעל במה זאת. אני מבקש לפטר אותה ואת גיל לימון לאלתר. הם, דרך אגב, פועלים בניגוד לחוק. הם עושים הפרת אמונים על בסיס יומי. לכן הם לא צריכים להיות בסקטור הציבורי. כאלה עובדים, פקידים, לא צריכים לשרת בסקטור הציבורי. אני עבדתי בסקטור הציבורי, אדוני היושב-ראש, 30 שנה. אני יודע איפה זה חוצפה, איפה זה הכשלה ואיפה זאת באמת חוות דעת, שאפשר לחלוק עליה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שזאת הקריאה שאנחנו צריכים לקרוא כולנו. זה כבר בלתי אפשרי להמשיך לתפקד כך, בגלל שיש לנו חבלנים פנימה, בפנים, שכל תפקידם הוא לפרק את הממשלה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר עוד דבר קטן אחד. ברשותך, עוד סוגיה. אמרתי שאני כבר לא יודע במה להתחיל ובמה לגמור, אבל לפעמים אני נתפס למה שהיה בימים האחרונים. תראה, בימים האחרונים אני רואה שיש איזו פרשייה של הדלפות ממערכת הביטחון, או מישהו מפה ושם שלקח מסמך כזה או אחר. מה המסמך? המסמך שהוא פרסם, או בעצם המסמך שנתפס, הוא מהן הנחיות סנוואר לגבי הנושא של החטופים, או בכלל האסטרטגיה של החמאס. מצאו איזה פתק ופרסמו אותו בכל הרשתות בארץ ובכל הרשתות שבעולם. אני מבין שמסתבר – א. שהצבא אומר שזה חומר סודי. דרך אגב, ככה חשבנו כל הזמן, בדיוק כמו מה שהיה כתוב בפתק – זה מפריע לי קצת. אני חושב, דרך אגב, שמי שהיה צריך לפרסם – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

קצת יותר שקט במליאה, בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מי שהיה צריך לפרסם את הפתק של סנוואר זה דובר צה"ל, בדיוק כמו שהוא מפרסם את המנהרות ומפרסם את הכול. אבל מה שמדהים אותי – היום אנחנו רואים שהאיראנים, חלק מהמרגלים נשלחו לאותה משימה: לכתוב כתובות נגד הממשלה, בעצם ליצור חוצץ בין הממשלה לציבור בנושא של החטופים. כל זה, האויב שנמצא ורוצה להשמיד את מדינת ישראל, זאת השאיפה שלו. אנחנו בממשלה, יש לנו תפיסה קצת שונה, ולכן אני לא מצליח להבין דבר מאוד יסודי. אדוני היושב-ראש, השתתפתי כמעט בכל ישיבות הקבינט; הייתה ישיבה אחת מסוימת שהייתה ממנה הדלפה, בקבינט – אחת ההדלפות הכי חמורות לטעמי והבנתי. אני לא מאמין שמאז קום המדינה ועד היום היה דבר כזה. אני נפלתי מהכיסא בבית אחרי שבועיים, כשראיתי את זה. התעלפתי כמעט. לא האמנתי. באנו למוחרת לקבינט, אני אומר לאימא בובה: נא לפתוח איזו חקירה. זו סכנה ביטחונית למדינת ישראל. עושה ככה, היועצת המשפטית – ואללה אישי, לא פותחת פה ומצפצפת. חבר הכנסת שוסטר, אם היית יודע כמה הדלפות יוצאות מהקבינט, חמורות ביותר, שפוגעות אשכרה במדינת ישראל – ואני אמרתי, מכל הדרגים. זה באחוזים – אתה יודע, יושבים שם גם אנשי מערכות הביטחון ולא רק פוליטיקאים. ושום דבר. ואני אומר – רבותיי, ראש הממשלה דפק על השולחן ואמר: רבותיי, אני רוצה חקירה, אני רוצה פוליגרף. אבל היועצת המשפטית לא מסכימה. מדוע? היא יודעת מאיפה באות ההדלפות. יכול להיות שהיא המדליפה הראשית גם.

דבי ביטון (יש עתיד):

די, אמסלם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל מה, פתאום יש איזה פתק שסנוואר כתב, שכולנו יודעים מה הוא, ויש לו ערך תקשורתי חבל על הזמן. ואמרתי: דובר צה"ל היה צריך לבוא ולהציג אותו. זה חקירה, עוצרים אנשים. זה מה שקורה. אני אומר לכם, רבותיי, אני רואה פוטש נגד הממשלה באופן מלא. דרך אגב, אתם יודעים גם מה הציבור חושב. אתם יודעים שרוב הציבור עזב אתכם מזמן. אתם יודעים שרוב הציבור רותח על זה. אני אומר את זה לרמטכ"ל עכשיו, לראש השב"כ: אתם לא צבא של קפלן, אתם צבא ההגנה לישראל, ואם יש לכם ידיעות כאלה ואחרות, הן צריכות להגיע לראש הממשלה. ואם הן לא מגיעות, זה חמור מאוד. מי שמחליט מה להוציא ומה לא זה ראש הממשלה, בגלל שהסמכות בסוף במדינת ישראל לקבוע מה חסוי ומה לא זה רק של ראש הממשלה. הפכתם את כל הקערה, הפכתם את המדינה, הפכתם את הממשלה לאיזו חבורת עבריינים. ואתם, אנשי הצדק, אתם אנשים שכל היום פוגעים בממשלה ובמדינת ישראל, כל המלחמה. רק תראו את ההתבטאויות של האנשים שיושבים פה מצד ימין, אני נחרד – מבן ברק ועד אהוד ברק ועד לפיד. פשוט אני מזדעזע. לכן אני בז לכם, אמרתי, אני מתבייש בכם, אני מתבייש שיש אופוזיציה כזאת במדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לאדוני. אני מתכבד להזמין כעת את חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין לנמק את ההצעה מטעם סיעת רע"מ. בינתיים אולי השר אמסלם יעדכן אותנו מה עם עו"ד כחלון, מתי הוא ייכנס לתפקידו, אם כך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נכנס לפני יומיים, על אפם ועל חמתם.

היו"ר אמיר אוחנה:

נכנס. ברוך השם, בשעה טובה. בשעה טובה. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, האמת, אני רוצה להתחיל בהתחלה באמירה של השר, שאמר: נתתם 50 מיליארד שקל לערבים, נתתם 50 מיליארד שקל לעבאס. אני רוצה להגיד לך, כבוד השר, ושתשמע את זה טוב מאוד, אם אתה עדיין לא יודע: 50 המיליארד האלו זה מענה לחלקיק מהצרכים של החברה הערבית. זו הזכות הבסיסית שלנו כאזרחים ילידים במדינה הזאת. זו החובה של המדינה, שהייתה צריכה לתת את זה מזמן מזמן. זה פיצוי קטן מאוד, שהיה תחילתו של תהליך בדרך לתיקון, שלא נמשך. אז זה 50 המיליארד, כבודו. בעקבות זאת אני איכנס ישירות לנושא שאנחנו מדברים עליו, לגבי האי-אמון. אני חושבת שכן, הממשלה הזאת לא ראויה לאמון, כי היא הפקירה את האזרחים שלה – את כולם, אבל אני כאן עכשיו כדי לדבר על החברה הערבית. אני רוצה להתייחס לסוגיה הזועקת ואין משיב, לא מצד הממשלה, לא מצד המוסדות שלה ולא מצד הרשויות של המדינה: אנחנו מתריעים חודשים על הבעיה של המיגוניות בתוך החברה הערבית, על היעדר המיגונים, על היעדר מקומות שיכולים להציל חיים, על דבר בסיסי שנמצא ביישובים על יד ולא נמצא בתוך היישובים הערביים. עם התעצמות המלחמה בחודשים האחרונים – אפילו, אתם יודעים מה, מלכתחילה – מלכתחילה אנחנו עוד לא שכחנו ולא נשכח את הילדה אמינה חסון מהנגב, מהיישובים הבלתי-מוכרים, שהייתה הראשונה לקבל מכה בראש כתוצאה מהטילים. חודשים על גבי חודשים היא הייתה מאושפזת בחדרי בתי החולים, עם ניתוחים בראש, ובו זמנית היה פתק על הבית שלה שהוא מעמד להריסה. זאת המדינה וזאת הממשלה שאנחנו מדברים עליה, וזאת התוכנית שהייתה אמורה, דרך 50 המיליארד, לתת ולו חלק קטן מהפתרונות לחברה הערבית. הכסף הוא לא המהות, הכסף הוא הכלי שדרכו ניסינו לעשות מעשה לטובת האזרחים. אתה יודע מה, כבוד השר, אני חושבת שזה היה אפילו יותר לטובת התמונה של הממשל ולא לטובת האזרחים. ועדיין, אתם באתם והפסקתם את כל זה למרות שזו הייתה נקודת אור, ככה, בקצה המנהרה, שיכולה לתת קצת כיוון. לא – באתם ועצרתם והקפאתם את הכול. הסכמנו עם זה שמקצצים רוחבית 5% כמו כולם. אבל לא הסתפקתם – הלכתם לתוכנית של החומש, קיצצתם עוד 15%. אבל לא הסתפקתם – עכשיו אתם מקפיאים את התוכניות בתוך המשרדים, וכולנו יודעים שזה קורה, ויודעים גם למה זה קורה. אז לגבי המיגוניות, מי אמר, באיזו מדינה שמתגאה לא רק – סליחה, מפריע הרעש בתוך – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, קצת יותר שקט במליאה, בבקשה. סדרנים, תעזרו לנו.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מי אמר שמדינה שמתגאה בטכנולוגיה שלה, מדינה שמתגאה ביכולות שלה, שחיי האדם כל כך שווים בה – ואנחנו יודעים את זאת בוודאות, אבל כנראה לא כל חיי אדם: אתה צריך להיות עם סוג דם מסוים, מגזע מסוים, כדי שתהיה לך חשיבות במדינה הזאת. החיים של חסן, נעים, ושל ארג'ואן מנאע ושל סאמר ושל עוד אנשים ששילמו, תרתי משמע, בחיים שלהם לא שווים וראויים. הבתים של יותר מ-100 נפשות בחודש האחרון בחברה הערבית, שחלקם נהרסו כליל, כליל – אף אחד לא דאג לדאוג להם אפילו לבית חלופי, למקום שינה. הם יושבים או אצל קרובי המשפחה או אצל החברים בתל אביב או מול הבית תחת הפרגולה. אבל עכשיו, כשיש קור וכשיש גשם, מה הם יעשו? אז זו הבושה של הממשלה הזאת, שהיא לא צריכה ולא ראויה לאמון. אני רוצה להמשיך ולהגיד: אנחנו, כחברה הערבית – אני יודעת שכל החקלאים ניזוקו בתקופה הזאת, אבל עכשיו אנחנו בעונה של מסיק הזיתים. אנשים ומשפחות – זה (אומרת בערבית: פת הלחם שלהם,) הכי בסיסית שיכולה להיות בבית, שיכולים להביא אותה משנה לשנה. גם עכשיו הם משלמים בחיים שלהם. ראינו איך מינא חסון וכרמי חסון שהיו במטע הזיתים שילמו בחיים שלהם. אלחמדולילה, ובנס, ביישוב שעב לא היו הרוגים ולא היו נרצחים. אז מה? מה, מה צריך לעשות וכמה צריך לזעוק כדי שמישהו בממשלה הזאת יקום ויעשה מעשה? ולא רק להסתכל בעיניים בכזאת – אני לא יודעת איך לקרוא לזה, אם זה ביטחון או אם זה חוצפת יתר. אני לא יודעת, באמת אני לא יודעת. אבל אני אומרת לכם, אי-אפשר לצפות מהאזרחים הערבים שייתנו את נשמתם ושיסבלו. בסופו של יום, אתה לוחץ, לוחץ, לוחץ, ובסוף זה יתפוצץ. השאלה היא של מי האינטרס שזה יתפוצץ. אתם יודעים מה אומרים ביישובים הערביים? ואני שואלת את זה גם מעל הבמה הזו: איך זה שרוב היירוטים והטילים נופלים בתוך היישובים הערביים? איך זה? איך זה קורה? גם אני התחלתי לחשוב על זה. בכל מקום, אצל כל משפחה, בכל יישוב שאני מבקרת, אני שומעת את השאלה הזאת. לא יכול להיות. איך זה שבטירה, טמרה, מג'ד אל-כרום, בועיינה, תרשיחא – איך זה קורה רק בתוך היישובים הערביים? אני חושבת שהטכנולוגיה שיש למדינה הזאת יכולה לתת לנו מענה אמיתי. רק צריך רצון כן ושקיפות, כדי שנדע את האמת. החברה הערבית מתחילה להיות על סדר-היום בכל מצב חירום, אבל לצערי הרב כמעט כמעט רק מהצד של חברי הכנסת הערביים. אתם יודעים מה? לא אכפת לי מי ידבר – העיקר שתהיה תשובה. לא יכול להיות – בקורונה שילמנו מחירים. בקורונה התגייסנו כולנו. אמרנו: זה יעבור; אנחנו חלק מהמקום הזה. ניתן את חלקנו. נחיה בשלום. אז מה, מה אנחנו ניתן עכשיו יותר מזה? תגידו, בכמה נשמות צריך לשלם כדי שתשימו לב לבעיה הזאת? אתם יודעים מה? אנחנו יודעים ואתם יודעים שהאזור הזה עלול לקבל רעידת אדמה, שלא נדע. איך זה שבדוח שיצא אז לגבי אזורים ויישובים שהם כאילו על קו התפר הסורי-אפריקאי הזיזו – עפולה כן, ואכסאל לא; חצור כן, קריית שמונה כן, וטובא לא; נצרת לא. איך? איך הקו הזה? שמישהו יסביר לי איך ההיגיון הזה עובר. אני חושבת שחובתה הראשונה והאחרונה של כל מדינה מתוקנת בעולם היא לדאוג לחיי האזרחים שלה. קודם כול הביטחון האישי של האזרחים. אנחנו כבר יודעים – אני לא יודעת כמה ציפיות יש לי, אבל עדיין צריך להשמיע את הזעקה הזאת. 211 נרצחים עד עכשיו בתוך החברה הערבית, בגלל ההפקרות של שר כושל, שלא שואל והולך להצטלם על כל הרס בית. כנראה שזה ימשיך, וחבל. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי. אני מתכבד להזמין את השר אמסלם לשוב אל הדוכן ולהשיב בשם הממשלה. בבקשה, אדוני.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת – חברת הכנסת ח'טיב יאסין, את רוצה לשמוע את התשובה? אני אקריא את התשובה. לפני שאני אקריא את התשובה של שר הביטחון, אני שמעתי אותך אומרת, חברת הכנסת ח'טיב יאסין – מדוע בעצם הייתה פגיעה רק ביישובים הערביים. אני לא מכיר דבר כזה, דרך אגב. יש יישובים יהודיים שכמעט כל בית שם נפגע.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני אמרתי: רוב, הרוב, הרוב – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, דקה. אני הבנתי ממך שאת מלינה, מתוך דברייך – שנייה, הבנתי. הבנתי. אני לא מעלה על דעתי שאת מאמינה – כן? – שמישהו בצבא מכוון איזה טיל או משהו שייפול בכפר ערבי לעומת איזשהו כפר יהודי. זה לא בא בחשבון. דרך אגב, זה נמצא גם בסטייה הסטטיסטית בכלל. לכן אני חושב שזו בושה בכלל לדבר ככה על צה"ל. מבחינתנו אזרח זה אזרח. אזרח מדינת ישראל מקבל הגנה, לא משנה מהו. לכן אני מציע לך לא לדבר. אני גם מציע לך – דרך אגב, יהיה גם נכון יותר לעלות לכאן ובעצם להאשים את החיזבאללה ואת החמאס בכל הירי הזה, ולא לשתוק שתיקת כבשים, כאילו זה עסק שלנו. אתם הרי גם איתנו פה באירוע הזה. אז לכן, בואי, תעלי לכאן, ובמקום להאשים את צה"ל, תדברי על החיזבאללה, תדברי קצת על מה שקורה בחמאס, על האיראנים. זה מה שמצופה ממך אולי בעת הזאת. אבל כמובן את נטפלת לחיילי צה"ל, בגלל שזה יותר נוח לך.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מי הזכיר את חיילי צה"ל בכלל? אני מדברת על המדינה. על חובת המדינה, על זה אני מדברת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא הבנת. ההגנה מתבצעת על ידי חיילי צה"ל, לא על ידי. אני לא יושב עכשיו ולוחץ על כפתורים. עכשיו לגבי שאלתך. התשובה של שר הביטחון: יש חוק במדינת ישראל. חוק ההתגוננות האזרחית, 1951, קובע כי האחריות לאחזקתם של מרחבים מוגנים מוטלת על בעל הנכס – זאת אומרת, כל אחד צריך לבנות בביתו ממ"ד – וכי על הרשות המקומית האחריות להבטיח את התקנתם ואחזקתם התקינה. למרות זאת, הוא הנחה את צה"ל להציב מיגוניות פתוחות בשטחים פתוחים, בדגש על מרחבים המספקים שירותים חיוניים לציבור. במהלך מלחמת חרבות ברזל הוצבו על ידי פיקוד העורף 223 מיגוניות ב-37 יישובים ערביים ודרוזיים בצפון הארץ. בהתאם להערכת מצב פיקוד עורף, פיקוד העורף ממשיך במאמץ להצבת מיגוניות במרחב הצפון. אז לכן, גם אם חסרות מיגוניות – ואני מסכים, דרך אגב, בלי קשר לערבים-יהודים – אני רואה את זה כסוג של בדיחה, רבותיי. איך אתם מעלים על דעתכם דבר כזה? ולכן אני חושב שמדינת ישראל – פיקוד העורף בכלל לא עושה את ההבחנה זו, זה בכלל לא חשוב לו. אני לא חושב שלמישהו בצבא זה חשוב, בוודאי לא בממשלה. למה זה חשוב לנו?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אמסלם, עובדתית – – – דוח מ-2018 אומר ש-20% מהאזרחים הערבים בצפון מוגנים – – – בהשוואה לאזרחים יהודים. אנחנו לא אומרים – – – זו עובדה. צריך לתקן את זה. זה הכול.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אמרתי. אני לא מכיר הבחנה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה שאתה לא מכיר, לא אומר שזה נכון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תראה, נפלו עשרות אלפי כטב"מים פה, וטילים ומרגמות, גם בדרום וגם בצפון. הם נפלו לאן שהם כיוונו אותם, החיזבאללה, לאן שהוא כיוון. המערכת, כבר מראש אנחנו יודעים שהיא בעצם לא אטומה במאה אחוז, אז חלק חודרים אותה. אז מה שנקרא, איפה שלכאורה המערכת לא מצליחה – שם נופל. עכשיו, אתם באתם, ומה אתם טוענים? לא הבנתי. מהדברים שלה הבנתי, אלא אם כן אני טועה, ואני אשמח אם היא תתקן, שכאילו הצבא, שהוא המגן על העניין, לא אני – יש צבא, יש מערכות, יש כיפות ברזל, יש את כל המערכות ההגנה – –

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – היא טוענת ששם כאילו הצבא אומר לעצמו: שמע, שם לא חשוב אם ייפול. זה נשמע לך הגיוני? תגיד לי אתה, נשמע לך שאיזה חייל בצבא קיבל הנחיה כזאת באוזן?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא, לא. כמובן שלא.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה. בוודאי. לחלק גדול מאזרחי מדינת ישראל, יהודים וערבים, אין מקלטים בבית. בעיקר בנושא של הבנייה הישנה, אין לא מקלטים ולא ממ"דים. אני חושב שמדינת ישראל, לאחר המלחמה, צריכה להיכנס לנושא הזה, כן? ולעזור לאזרחים לבנות את הממ"ד של עצמם, שהם חייבים, ולתת כל מיני הקלות, בוודאי. זאת לא שאלה בכלל. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

תודה. תודה. חברת הכנסת שטרית, תודה. תודה רבה לשר אמסלם. אני מזמין את חבר הכנסת איימן עודה לנמק את ההצעה מטעם סיעת חד"ש-תע"ל. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, היום, 4 בנובמבר, הוא יום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. מי שרצח את רבין זה טרוריסט מהימין. אבל מי שרצח אותו פוליטית היה ההצבעה לראשות הממשלה בשנת 1996 – בחרו את נתניהו בשביל לקעקע את כל תהליך אוסלו ותהליך השלום. אבל מי שחדל להמשיך בדרכו של רבין זה דווקא הצד הזה, הצד שהיה אמור להמשיך בדרכו. דרכו בשנות התשעים הייתה לראות בסוגיה הפלסטינית הסוגיה העיקרית, ושצריך להגיע לשלום על ידי הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, והדבר הנוסף שעשה רבין והיה תקדים היסטורי – הוא נשען על המפלגות שפועלות בקרב האוכלוסייה הערבית. גם בעדות שלו בבית המשפט אמר יגאל עמיר שהוא רצח אותו בין היתר בגלל שהוא נשען על הערבים. אני רוצה לפנות לצד הזה דווקא, למה שנקרא מרכז-שמאל, ולשאול אותם: האם אתם המשכתם את דרכו של רבין? האם אתם מוכנים לראות בסוגיה הפלסטינית הסוגיה העיקרית? האם אתם מוכנים להישען על המפלגות הפועלות בקרב האוכלוסייה הערבית על בסיס של קידום שלום אמת? אני חושב שהתשובה של 25 השנים האחרונות היא די ברורה. אנחנו ניסינו לחדש את המתווה הזה דרך ההמלצה על גנץ, וגנץ בחר לברוח ולבנות ברית דווקא עם נתניהו. הניסיון שלנו נכשל. בגלל גנץ הוא נכשל. היה ניסיון אחר, המושתת על: ניתן לכם כסף ותשכחו מהסוגיה הפלסטינית. הייתה ממשלה כזו. והמרכז-שמאל רוצה שאנחנו ניכנס לנישה הזו. אנחנו בחד"ש-תע"ל לא נכנס לנישה הזו, אנחנו נראה שהסוגיה הפלסטינית היא הסוגיה העיקרית. אני חושב שהשנה האחרונה נתנה לכולם לראות את האמת בעיניים: אין שלום, אין ביטחון, אין שגשוג כלכלי בלי פתירת הבעיה העיקרית, והיא שאלת הכיבוש והשלום. אני רוצה לפנות עוד פעם לאגף הזה ולהגיד לכם בצורה הברורה, החדה ביותר: במידה שיהיה לכם האומץ שהיה לרבין בשנות התשעים, אנחנו בשלים ואנחנו רוצים להיות שותפים, בדיוק כמו שהיו תאופיק זיאד, האשם מחאמיד, תמר גוז'נסקי, עבד-אלוהאב דראושה, טלב אלסאנע, כמו שהיו בחד"ש ומד"ע בשלים לתהליך הזה. במידה שזה יקדם שלום אמת על בסיס סיום הכיבוש, זה כיוון פוליטי שאנחנו בהחלט נכונים להיות שותפים לו. אנחנו בשלים. לצערי הרב אתם פחדתם להיות בשלים, מתנהגים כצל חיוור של הממשלה. צריך אופוזיציה אחרת לגמרי לגמרי, אופוזיציה שמציבה אלטרנטיבה לשלטון. זה, לצערי הרב, לא מה שקורה עד עכשיו. אני רוצה להגיד עוד משהו לאופוזיציה. אני זוכר שכשנתניהו היה יו"ר האופוזיציה לפני שנה וחצי הוא הצביע בעד איחוד משפחות. הוא אמר, לא מעניין אותי שום דבר, העיקר להפיל את הממשלה. ואני רוצה לשאול אתכם, למה אתם לא מצביעים איתנו בחוקים שלנו נגד הממשלה? למה אתם לא בונים אחדות של האופוזיציה מול הממשלה הזו? דברו עם הקהל שלכם, עם הציבור שלכם. תגידו: יש חוקים שאנחנו אפילו לא מסכימים עליהם מבחינה עקרונית, אבל בגלל שהעיקר הוא לקעקע ולהפיל את הממשלה אנחנו נצביע בעד כל חוק נגד הממשלה. אני חושב שזו התנהלות אמיתית של אופוזיציה שבאמת רוצה להפיל את הממשלה. לגבי עצם האי-אמון שלנו בממשלה, מה אגיד לכם? מה אגיד על הממשלה הזו? ממשלה שאחראית להרג 43,000 פלסטינים, ביניהם 16,000 ילדים מתחת לגיל עשר. מתחת לגיל עשר. כן, 16,000 ילדים מתחת לגיל עשר, כן, כן. אני רוצה לשאול אתכם, כשיש עשרות אלפי, אבל עשרות אלפי יתומים בעזה, אתם שאלתם איפה יהיו היתומים הללו בעוד עשר שנים? בעוד 15 שנה? מה יהיו הדעות שלהם? איך הם יתנהלו, כשהם יודעים מי הרג את אבא ואת אימא? אתם שאלתם את עצמכם? שאלתם את עצמכם לגבי עשרות אלפי יתומים, איך הם יתנהלו בעוד עשר שנים, 15 שנה? באיזה מקום פוליטי-רעיוני הם יהיו? ממשלה של עיוורים. ממשלה שלא רואה את העתיד, רק חושבת איך לשרוד, על חשבון שני העמים. זוהי הממשלה הנוכחית. על מה לדבר? על הקשר למצב הכלכלי הקשה? כל מי שנכנס למכולת, לסופרמרקט, לקנות, רואה את המחירים, איך הם קופצים. כל אזרח במדינה צריך לשאול את השאלה מה הקשר בין המלחמה לבין עליית המחירים, מה הקשר בין המשך הכיבוש לעליית המחירים. במקום שהמיליארדים הגדולים יושקעו למען מה שנקרא ביטחון, הכסף הזה צריך להגיע למקום שהוא הכי נחוץ לו, וזה השכבות המוחלשות. גם בשביל זה צריך להפיל את הממשלה. על ממשלת ההסתה נגד האוכלוסייה הערבית – בשבוע הראשון של המלחמה ראש הממשלה נתניהו אמר שישראל עומדת בפני ארבע חזיתות: עזה, הגדה המערבית, דרום לבנון ופנים ישראל. מה זה פנים ישראל? זה אנחנו. זה אנחנו, האוכלוסייה הערבית, שרואה את הפשעים יום-יום בטלוויזיה ומתנהגת באיפוק. באיפוק. היא יודעת את האמת. האוכלוסייה הערבית, שיודעת ערבית ויודעת עברית, שרואה את אל-ג'זירה ואל-מיאדין ורואה ערוץ 12 ו-13, האוכלוסייה שיודעת את האמת ויודעת על הפשעים של הממשלה הזו בתוך עזה, יודעת את האמת ומתנהגת באיפוק מתוך אחריות. אני מצדיע לאוכלוסייה שלנו. אני מצדיע לאוכלוסייה שלנו. אני יודע את הכאב בתוך כל בן אדם שיודע את האמת ורואה את הגזענות ואת הגזענים ובכל זאת מתנהג באחריות. הרבה הערכה לאוכלוסייה הערבית. בשביל כל הסיבות הללו צריך להפיל את הממשלה. מילה לגבי חוק המעונות. סיעת חד"ש-תע"ל, ככל שהדברים יהיו תלויים בסיעה הזו, אנחנו רואים שהעיקר הוא להפיל את הממשלה. לא סחר-מכר, לא תן וקח, אלא להפיל את הממשלה, ואנחנו נצביע בהתאם בשביל לזרז את הפלת הממשלה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר התקשורת שלמה קרעי להשיב בשם הממשלה על הצעת האי-אמון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מבקש להתייחס ראשית להצעת האי-אמון של חד"ש-תע"ל. הם קראו לזה "המשך המלחמה והשלכותיה ההרסניות על הציבור, לרבות הציבור הערבי". ואני אומר לכם, המלחמה הזאת תביא בעזרת השם לסיום דרכם של ארגוני הטרור חמאס וחיזבאללה, שחלקכם לא מסוגלים אפילו לגנות את הטרור ואת הרצח שהם מביאים עלינו. תודה לאל, אני מסתובב הרבה בארץ, רוב הציבור הערבי לא בצד שלכם בכלל, לא בעמדות שלכם. אנחנו מאוחדים במלחמה בטרור הרצחני, ואתם והשלוחות שלכם לא תצליחו להפוך את ערביי ישראל לאקס-טריטוריה של מדינת ישראל. איימן עודה הצבוע, שברח מהמליאה, רק לפני כמה ימים קראת לסנקציות על ישראל בכנס בבריטניה. אמרת שם: בריטניה חייבת לעמוד בהבטחתה לקדם הפסקת אש מיידית באמצעות הפסקת כל הסיוע הכלכלי, הצבאי והדיפלומטי לפשעי המלחמה של ממשלת נתניהו. תגיד, עודה, אתה חבר כנסת או חמאסניק? במי אתה תומך? במי אתה תומך? אתה יושב בפרלמנט הישראלי או חבר בחיזבאללה? רק לפני כמה ימים הבאת כאן הצעת חוק להקמת מדינה פלסטינית. אתה השתגעת? מעבר לעובדות ולזכויות ההיסטוריות והמשפטיות של עם ישראל בארצו, אתה באמת חושב שנביא את עזה ליהודה ושומרון? שניתן לחברים שלך את היכולת לרצוח בנו גם משם? במדינה מתוקנת, עם מערכת משפט שפויה, אתה וחבריך כבר מזמן לא הייתם מכהנים בכנסת הזו, וחלקכם כבר היה יושב בכלא. בעזרת השם גם זה יקרה בקרוב. ואדוני היושב-ראש, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהתייחס גם להצעת האי-אמון שהגישו כאן יאיר לפיד וחבריו. ישראל במלחמה כבר שנה שלמה; מלחמה שהתחילה בטבח נוראי ונמשכת עד כה בעצימות גבוהה בשלל חזיתות על מנת להביא למצב שבו אין איומים יותר על ישראל, מצפון ומדרום, ועל מנת לשנות את פני המזרח התיכון מבחינת האיומים על מדינת ישראל; מלחמה שבה לוחמינו היקרים מחרפים את נפשם ונותנים את כל-כולם, הם ומשפחותיהם היקרות; מלחמה שעם ישראל מאוחד בצדקתה ובמטרותיה המורחבות: החזרת החטופים, הסרת האיום מעזה ומלבנון וטיפול בראש הנחש איראן. שנה שלמה שבה האופוזיציה המופקרת הזו לא מבינה איפה אנחנו חיים, לא מבינה שזו לא העת לפלג, להשמיץ ולפעול נגד ממשלת ישראל; שנה שבה ראשי האופוזיציה לא מסוגלים להתעלות לגודל השעה ולהפסיק את הפעילות המחתרתית והציבורית נגד ממשלת ישראל; שנה שלמה שבה התקשורת, היועמ"שית והאופוזיציה מנסים יחדיו לרפות את ידי הממשלה ואת ידי הצבא והלוחמים שלנו; שנה שבה הם לא מפסיקים לדחוף להפסקת המלחמה גם ללא השגת יעדינו; שנה של פופוליזם על גב הלוחמים, על גב הנופלים ועל גב המשפחות השכולות – הכול כדי להפיל את הממשלה, גם אם זה בא על חשבון טובת המדינה. מופקרים מארץ המופקרים. אותה יש עתיד, שהעומד בראשה בתחילת המלחמה סירב להיכנס לממשלת האחדות בגלל שיקולים פוליטיים – עכשיו הוא מטיף נגד חוק שהוא בעצמו תמך בו בממשלה הקודמת. הנסיבות השתנו, אבל שנאת החרדים נשארה כמו שהיא. עכשיו אני רוצה לומר לכם, הקמפיין המוצלח מאוד בשעת מלחמה בעניין גיוס החרדים, שרבים וטובים נפלו בו, הוא בסך הכול קמפיין להפלת הממשלה; קמפיין שהתחילה אותו היועמ"שית בשיתוף פעולה עם גלנט, כאשר הממשלה כבר באפריל רצתה להגיש חוק גיוס חסר תקדים. הרי באופן היסטורי, אדוני היושב-ראש, מעולם לא היינו במצב כזה שבו יש הסכמה לגיוס משמעותי של אלפי חרדים בשנה עד להגעה תוך שנים מעטות לאחוז הגיוס הכללי באוכלוסייה. יש הסכמה על זה, לפעמים גם הסכמה שבשתיקה. אבל הם מעדיפים את החרדים מגויסים לקמפייני ההסתה שלהם, ולכן הם מתנגדים לכל פתרון. הרי אין חוק שיוכל לעבור כאן באמת ולהביא לתוצאה של גיוס בפועל של אלפי חרדים בשנה מלבד החוק הנוכחי. כולם יודעים זאת. אבל הם ימשיכו לקרוא לו חוק ההשתמטות, ועוד שלל כינויים, רק כדי להפיל את הממשלה. זו התכלית שלהם ואין בלתה. אין ספק שיש צורך בעוד אלפי חיילים, אבל אם באמת הייתה להם כוונה אמיתית ולא רק עניין פוליטי, כולם כאן באופוזיציה היו שולחים אין-ספור שאילתות ומצטרפים לתהיות של רבים מלוחמי המילואים ושלנו – למה לא מגייסים עשרות אלפי לוחמים כשירים בגיל המתאים שקיבלו פטור עקב צמצום הצבא, שהוביל בין היתר בני גנץ בשנים עברו. אז הם אמרו "צבא קטן וחכם", אבל עכשיו צריך להגדיל את הצבא – למה לא מבטלים את הפטורים האלה? יש עשרות אלפי חיילי מילואים שרוצים להתגייס ולא נותנים להם. יש כאן הזדמנות היסטורית, בתקופה הקשה הזו, לגייס לצה"ל אלפי חרדים שאין תורתם אומנותם. אתם מתנגדים לזה כי זה לא מעניין אתכם באמת. גם הצבא לא באמת מתגייס לביצוע ההתאמות הדרושות לשם כך, כי כנראה למרב מיכאלי תהיה בעיה להסתדר עם חטיבות חרדים שלא תהיה בהן שירת נשים. איפה הצורך וההצהרות של הצבא לחטיבות בגבול המזרחי לחרדים בלבד? איפה בסיס גיוס שמתאים לחרדים בלבד? ושלא לדבר על סבסוד מעונות היום, על הרשעות הזו, על הפגיעה בתינוקות כדי להילחם באבא שלהם. סבסוד שנועד בעיקרון לסייע לנשים לצאת לעבודה – מטרה שהושגה במלואה בכל הנוגע לשיעור הנשים החרדיות העובדות, שעלה ב-100% מאז שהתחיל הסבסוד לפני 25 שנה – שיעור התעסוקה עלה מ-40% ומשהו ללמעלה מ-80% כיום. אבל כל הדרכים כשרות להפלת הממשלה, כולל פגיעה בחפים מפשע, בתינוקות. על פגיעה במשפחות מחבלים הייעוץ המשפטי לממשלה עומד על הרגליים האחוריות: בשום פנים ואופן לא ניתן לכם לגרש משפחות מחבלים, למרות שזה בא מצורך ביטחוני, לחזק את כוח ההרתעה של מדינת ישראל; אבל פגיעה במשפחות אברכים – זה אפשר חופשי. כל המוסיף הרי זה משובח. פשוט חרפה. לצערי גם חבריי במפלגת הציונות הדתית לוקחים חלק בקמפיין ההסתה השקרי הזה. הם תולים את סבסוד המעונות בנושא הגיוס. משתפים פעולה עם מוחם הקודח של אסי מסינג והיועמ"שית בניסיונות לסכסך בתוכנו. אני רוצה להקריא לכם לסיום קטע מטור של עמית סגל ביום שישי: "שני סיפורים על שני צעירים חרדים. אחד מהם הגיע השבוע למבחן תיאוריה אחרי לימודים מתישים, אבל הבוחן הודיע לו שהוא לא יכול, הוטלו עליו עיצומים עקב אי-התייצבותו בלשכת הגיוס. השני, אח לתשעה, דווקא התגייס, והשבוע נערכה השבעתו בכותל. אבא החרים, אימא באה כי אימא זה אימא. היא תפסה שם את אחד המפקדים ואמרה לו: אם הילד שלי יחזור מהצבא עם כיפה, כל האחים שלו ילכו אחריו. אם יחזור בלי, כל 70 בני הדודים לא ידרכו פה. אם להשתמש בביטוי חרדי קצת מתנשא" – ממשיך עמית סגל – "הצעירים החרדים הם תינוקות שנשבו: לא גדלו על השילוב בין קודש וחול, בין חומר ורוח, בין המדינה והתורה. אין זה משנה אם המשבר הנוכחי יסתיים בגיוס בכפייה או בתקווה להשתלבות, יש 100 מחסומים פסיכולוגיים שהם צריכים לעבור בדרך. בהזדמנות לא חגיגית זו, האם אפשר לתהות מדוע לא קרה בשטח דבר מיוזמתו של הרמטכ"ל להקים חמש ישיבות הסדר חרדיות בגבולנו המזרחי? יש עשרות רבנים ואלפי תלמידים שישמחו למימון מלא של לימודים, אוכל ולינה בשילוב עם הכשרה צבאית. ומדוע בעצם לא קמה עדיין בפועל חטיבה חרדית? כשצעיר חילוני או דתי לאומי מתגייס, כל המשפחה מחכה שיחזור הביתה; כשצעיר חרדי יעשה זאת, חלק מהמשפחות לא יקבלו אותו עם מדים. אז איך קרה שעד לרגע זה לא ניתן שקל להקמת בית החייל חדש לבנים בלבד? האם הציפייה היא שצעיר חרדי גם יתגייס וגם יצא שבת למגורים מעורבים? ומה עם היוהל"ח, הלוא הוא יועץ הרמטכ"ל לענייני חרדים? והאם במערכת הביטחון מתעקשים בכוונה לא לגייס את החרדים שרוצים להיות בשלב ב'? נכון, זה רק חודש חיול, ואלה כבר גברים בני 40 עם משפחות, אבל אם תיתן להם מדים והם יסתובבו בבני ברק, לילדים שלהם, עוד מעט בני 18" – אלו שאין תורתם אומנותם, אני מוסיף – "יהיה קל בהרבה ללכת לצבא". האמת פשוטה, חברים, גם אם מנסים להסוות אותה: הכול כשר למען הפלת הממשלה הזו. אתם משתמשים במילואימניקים, בלוחמים שלנו, במשפחות שלהם, כדי לקדם שנאה ופילוג למרות שהפתרון נמצא כאן, ובפעם הראשונה יש לו גם גיבוי אמיתי, חלקו בשתיקה, של הציבור ומנהיגי הציבור החרדי. בואו נעשה זאת עכשיו, חבר הכנסת אדלשטיין, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון. עכשיו, קדימה, זו הזדמנות אמיתית לחוקק כבר את חוק הגיוס, שמצד אחד ייתן מענה לצורכי הצבא והביטחון ויגייס אלפי לוחמים חרדים בשנה שאין תורתם אומנותם, ומן הצד השני יכיר בערך לימוד התורה ובערך מי שתורתם אומנותם. זו מדינה יהודית. חלק מהמורשת שלנו היא גם: עומדות היו רגלינו במלחמה, בזכות שעריך ירושלים שעוסקים בתורה. ספרא וסייפא. יש את אלו שיודעים לשלב את שני הדברים יחד, וזה בעיניי הדבר הנשגב ביותר, כמו לוחמי דוד המלך והמכבים שיצאו לקרב עם תפילין בראשיהם וספר תורה בזרועותיהם; ויש את אלו שרוצים לחלוק במשימות: תורתם אומנותם – ילמדו, ושאין תורתם אומנותם – יילחמו. גם זה בסדר, בוודאי כל עוד הצבא לא ערוך מספיק בקוד האתי היהודי המוסרי שלו. מי שרוצה צבא עם חרדים צריך לדעת מה המחיר של זה ולא רק להפריח סיסמאות. אתם לא באמת רוצים. זה בניגוד מוחלט להשקפת עולמכם. פשוט מצאתם שוב ציבור וסוגיה להתנגח בהם. ואתם תשקרו, תפלגו ותסיתו כדי להשיג את מטרתכם. הממשלה הזו מוקירה ומעריכה עד אין-קץ את הלוחמים והמילואימניקים ובני משפחותיהם. לכן אישרנו הטבות במיליארדים בשני התקציבים האחרונים. לכן הם יקבלו עדיפות במוסדות להשכלה גבוהה, במכרזים ציבוריים, בשירות המדינה ועוד. מי שלא רוצה להפוך את כל הסיפור הזה לעניין פוליטי להתנגח בו, יודע שהכיוון נכון ומשמעותי ושיש להעביר את החוק הזה בהקדם האפשרי ולגייס. שילוב הידיים המחפיר של היועמ"שית, בג"ץ והאופוזיציה, יחד עם שר הביטחון והאחרים, הוא טעות אנושה, אפשר לומר טעות היסטורית. אתם עושים זאת במודע. שום דבר לא מעניין אתכם מלבד הפלת הממשלה. אבל לנו חשובה המדינה הזו. ואנחנו נעשה, בעזרת השם, את הטוב ביותר למען עם ישראל. לא נלך שולל אחרי הניסיונות שלכם להכשיל את טובת המדינה. ואגב, שימו לב – ובזה אני אסיים – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה עושה את זה מצוין. אתה לא צריך את העזרה שלנו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

שימו לב מי מגיש בעקשנות אי-אמון כל שבוע בזמן שישראל נלחמת על חייה: הסיעות הערביות ויש עתיד. על שיתוף הפעולה ביניכם כבר למדנו בממשלה הקודמת: על ההסכם עם חיזבאללה, על העברת כספים לעמותות תומכות טרור. תתביישו לכם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שקרן בן שקרן.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גם הסקרים אומרים שכבר אין עתיד ליאיר לפיד. אי-אפשר לרמות את הציבור כל הזמן בכל נושא. גם הזקן שהתחלת לגדל, יאיר, לא יעזור לך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מה זאת השפה הזאת? לא מקובל.

היו"ר ארז מלול:

שר התקשורת שלמה קרעי:

עדיין מזהים בך את אותו שקרן מהלפיד היומי. אולי התבלבלת בפתגם "משנה מקום – משנה מזל". מי יודע. אולי אתה חושב באנגלית ואמרת: תשנה את הלוק – זה ישנה לך את ה-luck. אני לא יודע. אבל זה לא יעזור לך, יאיר. תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר. חבר הכנסת ולדימיר, גם למען הפרוטוקול, זה לא מכובד – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

להגיד לשר "בן שקרן"?

היו"ר ארז מלול:

– – להגיד לשר בישראל – רגע, אני לא מזמין אותך עדיין. חכה, יש הודעה. יש הודעה למזכיר הכנסת. אני רק אומר לך: להגיד לשר "שקרן בן שקרן" לשר בממשלת ישראל – אתה מבזה את עצמך.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כי הוא שקרן. כי הוא שקרן. כי הוא שקרן. כי הוא שקרן.

היו"ר ארז מלול:

אתה מבזה את עצמך ואת הסיעה שלך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא מבזה את הממשלה.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, אתה תעצור את זה. אני אוציא אותך, אתה לא תדבר ככה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

על מה? על מה תוציא אותי?

היו"ר ארז מלול:

הודעה למזכיר הכנסת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

על מה תוציא אותי?

היו"ר ארז מלול:

עוד פעם אתה תחזור על זה, אתה תצא.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

על מה תוציא אותי?

היו"ר ארז מלול:

על ביזיון הכנסת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

באמת?

היו"ר ארז מלול:

כן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה מבזה את הכנסת.

היו"ר ארז מלול:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2025) (הקפאת עדכוני מס ומס יסף), התשפ"ה–2024; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024. לקריאה שנייה וקריאה שלישית: הצעת חוק גירוש משפחות מחבלים, התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת הכנסת; הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון מס' 26), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת הכלכלה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לדיון הסיעתי, ולדימיר בליאק – ראשון הדוברים. שלוש דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

באמת, לשמוע את שר התקשורת הכושל, שהוא עבד נרצע של ערוץ 14 – אין מילים כבר. אני רוצה לדבר, אדוני היושב-ראש, על חוק המעונות, חוק מימון ההשתמטות ההזוי והבזוי, שהוא האצבע הכי גדולה בעין של הציבור המשרת והעובד, לפחות ממה שאני זוכר. אני יכול לדבר ארוכות על המבחנים המעוותים והחצופים שבחוק הזה, על כך שמדובר בהצעה לא חוקתית שמנוגדת באופן מוחלט גם לפסיקת בית המשפט העליון וגם להנחיות של היועצת המשפטית לממשלה. אני יכול לדבר ארוכות על ההשלכות ההרסניות של החוק הזה על כלכלת ישראל, על הצמיחה, על הפריון – נזק ארוך טווח לשוק העבודה. אבל בסוף, בשורה התחתונה, אני חייב לומר את הדבר הכי פשוט והכי בסיסי: אם אברכים לא רוצים לאבד את הסבסוד שלהם – הם מוזמנים לצאת לשוק העבודה או לחלופין להתגייס לצה"ל, ואז הסבסוד יחזור במיידי. לחלופין, הם מוזמנים להישאר בבית ולגדל את הילדים שלהם. כל אופציה אחרת – להמשיך לחיות על חשבון הציבור העובד, על חשבון משרתי המילואים שלא ראו את הילדים שלהם במשך 200, 250 ימים בשנה האחרונה, ומה איתם, מי ידאג להם – אז לציבור נמאס, לציבור נשבר. חבר הכנסת סעדה לא פה. אבל אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת סעדה, אני מאוד מאוד מכבד אותך, אבל צר לי, מנסים עכשיו לקנות את הקול שלך ליום רביעי בחוק מעמד המשרת. הם רוצים שתצביע בעד חוק מימון ההשתמטות, ובתמורה הם יעבירו לך בקריאה הטרומית את חוק מעמד המשרת. ואתה יודע מה? זה חוק נכון. אבל גם אתה וגם אני יודעים כי ההצעה הזאת בממשלה הזאת לא תתקדם מעבר לטרומית – אבל כותרות בתקשורת. לעומת חוק אייכלר שמקודם כאן במהירות שיא. חבר הכנסת סעדה וכל חברי הכנסת מהליכוד וגם מהציונות הדתית, חוק מימון ההשתמטות ביום רביעי – זה המבחן שלכם, המבחן לערכים שלכם, לנאמנות שלכם לצה"ל, לחיילי צה"ל, למשרתי המילואים. אל תוותרו על הערכים הללו. אתם צריכים להצביע בעד חיילי צה"ל, בעד משרתי המילואים, ולהצביע נגד חוק מימון ההשתמטות. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלון שוסטר, שלוש דקות לרשותך.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו עומדים בפני הצבעות אי-אמון, ואני מבקש לעודד אתכם, חברות וחברי הכנסת, להצביע אי-אמון. המענים של השרים ששמענו מחזקים אותי בתחושה שאנחנו במציאות הזויה של התקפה אוטואימונית שלנו, של הגוף הישראלי כלפי עצמו. הבכירים ברשות המבצעת משתלחים, מייצרים שנאה. כתוצאה מזה – קיטוב; משתלחים בקציני צה"ל, משתלחים בראשי שב"כ; זה לא רק שאין לנו אחרים, אלא שהם הטובים ביותר. זאת בושה וכלימה. זאת פגיעה בחוסן הלאומי בזמן מלחמה. אני שומע השתלחויות חסרות רסן בשומרי הסף, ביועצים המשפטיים – שהם פרשני החוק, הם לא יועצים שנותנים עצות ככה לשם שמיים, על פי החוק הם אלו שמפרשים מהו הדין הנכון; כמובן, מערכת המשפט נמצאת בהתקפה קבועה; יוצאים בפועל כנגד משרתי המילואים כאשר לא מייצרים שוויון בשירות הן בביטחון, הן במוסדות חירום, וכמובן – מה שימשיך ביתר שאת השבוע הזה – נגד התקשורת העצמאית. כל הרכיבים הללו מעידים על ליקוי מאורות יוצא דופן, ורק בגללם נכון להצביע אי-אמון היום. אדוני היושב-ראש, היום הוא יום שנה קשה, ה-29, להירצחו של ראש הממשלה. איבדנו את התמימות – ישראלי יהודי מתנקש בראש ממשלה נבחר. הרוח הרעה שקורית כאן אצלנו – לא לפני 29 שנים, לפני 29 שניות או דקות – היא אחריותו של ראש הממשלה, אחריות הממשלה הזו. מילא האופוזיציה נפגעת, רוחם של מיליוני ישראלים מקועקעת, נרמסת, קודש-הקודשים, ציפור הנפש של רבים בישראל, יהודים וערבים, דתיים וחילונים. מילא. אבל כעת, עם התעצמות המגמה של אי-שוויון בזמן מלחמה, גם אחינו ואחיותינו מהציונות הדתית, מצביעי הממשלה הזו, נפגעים, למרות שזה בעיצומה של מלחמה, בעיצומו של חירוף נפש גדול. הם לא מזהים את ההתחברות של הממשלה.

היו"ר ארז מלול:

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אני מסיים. אדוני היושב-ראש, האי-אמון בממשלה הוא כתוצאה מזה שהחטופים בעזה, שאין ועדת חקירה, אין מועד לבחירות ואין מתווה הגון לשירות. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, נשגב מבינתי איפה המצפון והמצפן של הממשלה הזאת. מהרגע שהכנסת חזרה, בוועדת שרים הממשלה מעלה חוקים כאילו לא היה כאן 7 באוקטובר, כאילו אנחנו לא במלחמה בשבע חזיתות. חודש אוקטובר המדמם גבה למעלה מ-80 קורבנות, חיילים ואזרחים, והמחיר הכבד מנשוא שהחברה הישראלית משלמת רק הולך וגדל. אתמול בוועדת שרים הגדלתם לעשות ולהעביר חוקים שהחזירו על סטרואידים את ההפיכה המשטרית ואת ההשתלטות של הממשלה על התקשורת, וכעת על המנגל תאגיד השידור הישראלי. אבל שיא השיאים הוא חוק המעונות, שלמעשה ינציח פטור גורף מגיוס לצה"ל. זה לא רק חוק לא חוקתי, זה חוק לא ערכי ולא מוסרי. חוק המעונות נועד לעקוף את הגיוס ולעגן תפיסת עולם – במלחמה – שמי שמשתמט יקבל. איך אתם מעיזים, בזמן שאנשי המילואים נשחקים ומבצעים למעלה מ-250 ימים, בזמן שמדברים איתם על מודל שירות לשנים הבאות של מינימום 42 ימים בשנה? זה לא מעניין אתכם? זה לא בסדר-היום שלכם? לא ברור לי כיצד אתם לא מבינים שתם עידן הקומבינות והשטיקים. נדרשים כעת לצה"ל עשרות אלפי חיילים. משימות הגנה בעוטף, משימות הגנה בצפון, משימות הגנה בגבול המזרחי – צה"ל חייב להרחיב את פוטנציאל המשרתים בו. לא יעדים, לא מכסות, לא מעונות ולא הטבות – כולם חייבים להיות מתחת לאלונקה. אם לא נהיה מתחת לאלונקה ביחד כדי להתקיים, לא נתקיים. אי-אפשר להמשיך לגלגל עיניים עם הוצאת צו ראשון ל-3,000 אנשים, כשבפועל מתייצבים רק 250, שזה פחות מ-5%. חייבים עכשיו להוציא 14,000 צווים ראשונים לכל הצעירים החרדים. איפה נשמע דבר כזה שצעיר בן 18, כשיר ובריא, לא יגן על המדינה, בעוד שסבא בן 49 מחרף נפשו? בזמן שמדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים קיומיים, אנחנו כחברה חייבים להבין שמדובר במלחמת מצווה. כל ישראל ערבים זה לזה. אנחנו עם אחד עם גורל אחד ועם צבא אחד. ממשלת ישראל, תתעלו כבר לגודל השעה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להתייחס לכל נושא חוק המעונות. מאז שעות הבוקר כתבים וכתבות פונים אלינו לדעת אם יש דיל בין המפלגות הערביות לבין החרדים. פנו וקיבלו תשובה: אף אחד לא פנה אלינו, ואנחנו נצביע נגד החוק. אבל יש מישהו מתוך האופוזיציה שכל פעם מפנה את הכתבים למפלגות הערביות ומתדרך נגדן. אי-אפשר לסבול את זה. זה גועל נפש מה שעושים באופוזיציה לרע"מ ולחד"ש-תע"ל. הגיע הזמן להפסיק את זה. להפסיק לתדרך נגד חברי כנסת ערבים. לא מקובל בכלל. לגבי הצעת האי-אמון, תקשיבו, לפני שלושה חודשים היה תחקיר של צה"ל שבדק את הפגיעה במשפחת ברנס מקיבוץ אורטל בגולן, איך האזור הזה הוגדר כשטח פתוח. ואז מה אמרו? יש מקומות בארץ שמערכת כיפת ברזל לא מיירטת טילים שמופנים אליהם. זה קיים. זה קיים בגליל וזה קיים גם בנגב. זה קיים במג'ד אל-כרום, טמרה, תרשיחא ובעוד מקומות, וקיים גם בכביש 31 ו-25 ו-80 בנגב, וראינו את כמות הטילים שנפלה בבקעת באר שבע.

היו"ר ארז מלול:

חברים, חברים, בבקשה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לכן זה לא סוד שצריך לפרמט את כל הנושא של היירוטים בכיפת ברזל. מה אנחנו דורשים ולמה אנחנו מצביעים אי-אמון בממשלה הזאת? כי היא ממשיכה להרוס בנגב, במשולש, בגליל, דרך הדחפורים של רמ"י, בלי לתת פתרונות לאנשים, אדוני היושב-ראש. הם הורסים. במקום לשוחח עם האנשים ולתת להם פתרונות, כל הזמן הורסים להם, משאירים משפחות שלמות ללא קורת גג. ולכן אנחנו מחויבים ונמשיך להצביע אי-אמון בממשלה הזאת. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, האמת, רציתי להתייחס לשערוריית ההדלפות.

היו"ר ארז מלול:

חברים, חברים – רגע, רגע, אל תדאגי, זה לא על חשבונך. סיעת יש עתיד, בבקשה לכבד.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

בסדר?

היו"ר ארז מלול:

אני רואה. עין רואה ואוזן שומעת.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הארץ געשה ורעשה, וכל הפוליטיקאים יצאו לדבר על העובדה, איך יכול להיות שמתוך משרד ראש הממשלה יוצא מי שמדליף מסמכים שהיו בחזקת הצבא, כדי להוכיח – וכולם אמרו את זה, שנתניהו רוצה להשריש את הנרטיב שלו, להסביר למה לא הייתה עסקה להחזרת החטופים, שנתניהו רוצה לטשטש את העובדה שהוא אחראי על זה שהחטופים עוד לא הוחזרו. כולם הרגישו שהמטרה העיקרית אצלו זה להמשיך את המלחמה. אז תודה רבה שעכשיו מתחילים להבין שהמלחמה הזאת נמשכת ונמשכת ונמשכת כדי להציל את עורו של ראש ממשלה, שתמיד לא יודע, תמיד לא יודע. הוא לא ידע על ההדלפות האלה. אבל אתם יודעים מה, הוא כנראה גם לא יודע שהמלחמה שלו כבר הרגה מעל ל-42,000 עזתים, שהמלחמה השנייה שלו הרגה כבר מעל ל-3,000 לבנונים. הוא כנראה גם, מסכן, לא יודע שיש מעל ל-120,000 פצועים בעזה, ועוד ועוד ועוד. הוא לא יודע, הוא פשוט לא יודע. אבל כנראה גם האופוזיציה לא יודעת. האופוזיציה לא ידעה שהמטרה העיקרית של המלחמה הזאת היא פוליטית, והיא פוליטית לא רק כדי להאריך את החיים של מר ביבי נתניהו, בנימין נתניהו, לא רק כדי להאריך את החיים הפוליטיים שלו, אלא כדי להגשים חזון, כדי להשתמש בעשן המלחמה כדי להגשים חזון פוליטי עתיק של הימין, של מדינת ישראל הגדולה. לא מעבירים רק את ההפיכה השלטונית תחת עשן המלחמה, מעבירים גם את הסיפוח והכיבוש ואת האלימות ואת ההרג מתחת לזה. אז הינה, עכשיו גם אתם יודעים את זה. אני מאוד מקווה שעכשיו לא תגישו בתחילת היום אי-אמון כמו בשבוע שעבר, ואז כשמגיעה עוד הצבעת אי-אמון בעניין החוקים שמעבירה הממשלה הזאת, אתם מצביעים עם החוקים של הממשלה. אופוזיציה – מטרתה העיקרית צריכה להיות להפיל את הממשלה, ועוד יותר אם האופוזיציה יודעת שהממשלה הזאת מכניסה את כולנו למלחמה כדי לספסר בחיים של כל העמים באזור כדי שכבודו ישרוד והחזון שלו ישרוד. אז אני מאוד מבקשת, כל הזדמנות להפיל את הממשלה, צריך להצביע לה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. שלוש דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, 29 שנים אחרי רצח רבין, בכנסת הזאת ראש הממשלה הוא מי שעמד על המרפסת בכיכר ציון ערב הרצח. אז הוא הסית ונתן גיבוי להסתה, היום הוא מפעיל רשת של הדלפת חומרים מודיעיניים מסווגים ורגישים ופוגע בביטחון ישראל, רק כדי לעשות מניפולציה והנדוס תודעה לצורך קמפיין נגד המחאה ומשפחות החטופים, אבל הכי חמור – נגד הצלת החטופים והחטופות בזמן מלחמה. ראש ממשלת ישראל הפך את החטופים והחטופות, את המשפחות שלהם וכל מי שעומדים לצידם לאויב. אין אדם שעמל יותר על פירוק החברה הישראלית מנתניהו; אין אויב חיצוני שפגע בישראל ובחוסנה יותר מנתניהו. יותר מ-30 שנות עבודת פירוק וקרע. ביבי הוא לא רק מושחת שעומד לדין, הוא פושע שדם החטופים על ידיו. בעוד שבגלל ההפקרה שלו וסיכולי העסקאות שלו נרצחו שישה אזרחים בשבי, אנשים יפים וצעירים, אחרי שעונו 11 חודשים בידי ארגון טרור רצחני, הוא חשב להסית נגד המשפחות, שצדקו לאורך כל הדרך. למשפחות אני אומר בצער עמוק: צדקתן. פשעו בכן, הפקירו אתכן ואת יקיריכן שוב ושוב. אין מחילה וכפרה על הרוע המוחלט הזה. 4 בנובמבר – ההסתה אומנם התחילה לפני כן, אך החורבן התחיל ברצח. מחיר כבד מדי שילמנו על תאוות הכוח והשררה של מחריב ישראל. רבין אמר את הדברים הבאים: הנכונות להחזיר כל שבוי בתוקף מה שאנחנו, בתוקף היותנו חברה דמוקרטית, בתוקף המחויבות למשפחות ולחץ המשפחות, לחץ מוסרי שאיש לא יכול להתעלם ממנו – איש שנמצא בעמדת מפתח, בוודאי ממשלה. נצטרך לשלם גם מחיר כבד. מנהיג. אבל ביבי, לדיראון עולם הפשע שלך כנגד ביטחון ישראל וכנגד הצלת מי שנחטפו בגלל ההפקרה שלך. אתה תיפול כמו כל רודן אחר בהיסטוריה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

מורשתך תהיה שזורה באסון, באהבת השחיתות, בפגיעה בישראל ומערכות הביטחון – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים.

נעמה לזימי (העבודה):

מייד. – – בהפקרת החטופים עבור ביצור שלטונך. אני מסיימת. אתה תהיה סמל למנהיגות מסוכנת, רקובה, שיש להישמר ממנה, שיש לספר עליה, פן תאיים לחזור בגלגולים חדשים. תהיה השיעור העגום והחשוב בהיסטוריה של העם הזה. אתה הראש, אתה אשם. אתה תלך. אנחנו נבנה, נרפא ונשקם. דרך רבין תנצח. התקווה תנצח.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. האם יש שר מסכם? השר ישראל כץ מתכבד לסכם, בשם הממשלה, בהצעות האי-אמון.

שר החוץ ישראל כץ:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד להציג את חוק מכוני הכושר – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, זה לא חוק, זה הצעות אי-אמון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תתחברו לארץ, תתחברו לעולם.

היו"ר ארז מלול:

טעות. לפוטרו בלא כלום אי-אפשר. מילה לחזק את עם ישראל.

דבי ביטון (יש עתיד):

אנחנו באי-אמון, מה נסגר?

שר החוץ ישראל כץ:

אז אני צריך להשיב על הצעת האי-אמון?

היו"ר ארז מלול:

כן, ולהגיד מה שאתה רוצה.

שר החוץ ישראל כץ:

במקום הזה שבו אנחנו נמצאים, בקשר להצעות האי-אמון, אני פונה לחברות וחברי הכנסת לדחות את הצעת האי-אמון. אנחנו נמצאים בשלבים משמעותיים של המערכה, של המלחמה, מלחמה בשבע חזיתות, שבה העם במדינת ישראל מלוכד ועומד מול מערכות שבראשן נמצא ציר הרשע האיראני. איראן מובילה את ציר הרשע, בנתה את ארגוני הטרור, הפרוקסי – את החות'ים בתימן, את החיזבאללה בלבנון, את החמאס והג'יהאד האסלאמי בעזה, את המיליציות השיעיות בעיראק, והיא כרגע מנסה לייצר גם חזית מזרחית ביהודה ושומרון. אנחנו עומדים ביחד מול אותם אתגרים, וכולנו שותפים למערכה, שבחודשים האחרונים, בשבועות האחרונים, עלתה מדרגה. מדינת ישראל, באמצעות ראש הממשלה, הממשלה והקבינט, באמצעות היכולות הבלתי-רגילות והמוטיבציה המדהימה של חיילי צה"ל ומפקדי צה"ל, יכולות זרועות צה"ל וגורמי הביטחון השונים, זרועות הביטחון, ביצעה מהלכים שעוד יילמדו בספרי ההיסטוריה. חלק מהמהלכים מיוחסים למדינת ישראל וחלק מהמהלכים שעליהם נטלה מדינת ישראל אחריות הם פעולות ומבצעים ששינו את תמונת המערכה, ואין מדינה בעולם שהייתה יכולה לבצע אותם ולעשות אותם. לכן, מאחר שאנחנו נמצאים בשלבים קריטיים ומשמעותיים מול איראן עצמה ומול כל זרועות הרשע של הציר האיראני, וגם בחזית מדינית בין-לאומית שבה אנחנו עומדים מול עולם ציני ומתנכר אבל מצליחים לשמר את היכולת של ישראל להמשיך במלחמה – אדוני היושב-ראש, זה לא דבר מובן מאליו.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יסמין. יסמין פרידמן, לא מכובד להפריע לשר הביטחון – סליחה. סליחה, סליחה, שר החוץ.

שר החוץ ישראל כץ:

שר החוץ.

היו"ר ארז מלול:

סליחה, נפלט. טעות, טעות. טעיתי, מחילה.

שר החוץ ישראל כץ:

אגב, גם לא מקובל להפריע לשר הביטחון.

היו"ר ארז מלול:

טעות, טעות. המעיל בלבל אותי.

קריאה:

תקרא את הסוף, גלנט?

יאיר לפיד (יש עתיד):

עוד שלושה שבועות, ישר אחרי חוק המעונות.

שר החוץ ישראל כץ:

אני יכול לנצל את האתנחתה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אוה, יצא המרצע מן השק.

שר החוץ ישראל כץ:

אני יכול לנצל את האתנחתה הזאת בהומור ולאחל לראש האופוזיציה – –

דבי ביטון (יש עתיד):

הוא כבר מתכונן. הוא מתכונן להיות שר הביטחון.

שר החוץ ישראל כץ:

– – לאחל ליאיר לפיד, ראש האופוזיציה, מזל טוב לקראת יום ההולדת שלך מחר. ניצלתי כהלכה את ההפוגה. מאחל לך הרבה בריאות והצלחה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני השר.

שר החוץ ישראל כץ:

אנחנו נמצאים בשלבים קריטיים במערכה ואנחנו עומדים מול חזית מדינית. אני חייב לומר שלמרות כל הקשיים, אנחנו היום מצליחים לשמר בהצלחה רבה, כעבור יותר משנה, את תמיכת מדינות העולם, רובן ככולן, בזכותה של ישראל להגנה עצמית, ולהמשיך במלחמה עד להשגת היעדים. אני חייב לומר שהיינו קרובים כמה פעמים לניסיונות ללכת לכיוון אחר ולקבוע הפסקת אש חד-צדדית, שהייתה מפקירה את החטופים. אני, בכל שיחותיי עם שרות ושרי חוץ, אומר להם ולמנהיגים בעולם: אני מבקש מכם דבר אחד: תודיעו, שכולם ידעו, שאתם לא תומכים בשום הפסקת אש בלי שחרור החטופים. לשמחתי, העולם התיישר סביב העמדה הזו, המדינות אומרות, ולכן המסר עובר גם למרצחי החמאס וגם לכלל מדינות העולם – אין הפסקת אש בלי שחרור החטופים. לכן זכותה של ישראל להמשיך במערכה. יחד עם זאת, אנחנו גם פועלים בכל הזדמנות להשית סנקציות נוספות על איראן. הייתה לנו הצלחה באיחוד האירופי ובעוד מדינות שהצטרפו והטילו סנקציות על איראן, בשני שלבים. שלב ראשון, אחרי התקיפה האיראנית הראשונה, סנקציות בנושא הטילים והכטב"מים כולל על תהליך הייצור, כולל סנקציות על ארגוני הטרור במזרח התיכון; דבר שמאפשר לנו לקדם פעילות בין-לאומית על מנת להשית סנקציות. נוסף לזה, אחרי מכירת הטילים האיראניים לרוסיה מדינות בעולם, מדינות חשובות בראשות ארצות הברית ומדינות באירופה, הטילו סנקציות גם בתחום התעופה וגם בדברים נוספים. גרמניה עכשיו הודיעה שהיא הולכת לסגור את שלוש הקונסוליות האיראניות בגרמניה משום שחטפו אזרח גרמני מדובאי, רצחו אותו והוציאו אותו להורג בטהראן. אנחנו פועלים כל הזמן מצד אחד לבלום יוזמות נגד מדינת ישראל, החלטות חד-צדדיות – וזה לא קל, אבל עומדים בזה, גם מול מעצת הביטחון וגם מול האיחוד האירופי ומדינות אחרות; מהצד השני – לדחוף ולקדם סנקציות על איראן. העולם חייב לבלום את איראן עכשיו לפני שיהיה מאוחר. אסור שיהיה לאיראן נשק גרעיני. האיומים, המעשים והתקיפות שאיראן מוציאה נגד ישראל מאיימים באותה מידה על המדינות הערביות המתונות באזור, על מדינות אירופה, דרום אמריקה. השילוב של איראן וחיזבאללה, הוציא כבר פעילות טרור ומאיים. כמו שאני אומר למדינות באירופה, הטילים האלה והטרור של האסלאם הקיצוני – מחר תמצאו אותו בעיר לידכם, בעיר שלכם, ברחוב שלכם ובבתים שלכם. לכן, אני חושב שחשוב שהכנסת תתאחד ותגבה את הממשלה באמצע המלחמה. הכוח הפנימי נותן גם כוח חיצוני. ההחלטות שעברו כאן בהסכמה רחבה נגד הקמת מדינה פלסטינית והחלטות נוספות יצרו חומת מגן לישראל בעולם. כאשר זה בא ביחד מכל חלקי הבית הזה, קואליציה ואופוזיציה, יש לזה כוח יותר גדול מול מסע ההסתה הנורא, האנטישמי, האנטי-ישראלי, מול כל הכוחות שמנסים לבוא ולפעול ולשלול ממדינת ישראל את מה שמותר לכל אחד אחר כזכות ההגנה העצמית. אנחנו לא נוותר. עמדנו בלחצים, נוסיף ונעמוד בלחצים, נעשה את כל מה שנדרש, נוביל את כל מה שצריך, כולנו ביחד. אני קורא לכנסת להתאחד כמו שתמיד היה, ללא סייגים בעניין הזה, בעניין הזה של המלחמה, ולגבות את הממשלה. תודה רבה. אני קורא לדחות את הצעות אי-האמון כמובן.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. וואו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השר, אנחנו מתים לגבות בעניין המלחמה, אבל תסתכל על – – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבריי, חברים.

שר החוץ ישראל כץ:

העניין הוא לא הניסוח, העניין הוא התוצאה הסופית.

היו"ר ארז מלול:

אנו עוברים להצבעה. תודה רבה, כבוד שר החוץ. באמת, בלי להתכונן ולדבר כאלה דברים, תשמע – אלוף. אנו עוברים להצבעה על הצעה של יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה. הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 37 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 37 בעד, אחד נגד, אפס נמנעים, שישה נוכחים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת רע"מ. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעת רע"מ להביע אי-אמון בממשלה – 39 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת רע"מ להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 39 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנו עוברים להצבעה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת חד"ש-תע"ל. טוב, מוסיפים את חבר הכנסת מיקי לוי בעד. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעת חד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 12 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת חד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 12 בעד, אין מתנגדים, 18 נוכחים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר ארז מלול:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירותי הובלה (תיקון מס' 3) התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 158), התשפ"ה–2024, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024, לקריאה ראשונה. אני מזמין את שר החוץ ישראל כץ להציג את הצעת החוק בשם הממשלה. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

שר החוץ ישראל כץ:

אדוני היושב-ראש, חזרנו לחוק. חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) (תיקון מס' 4), התשפ"ה–2024.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני רק אגיד לך שזה חוק רע. רק שתדע. זה חוק רע של פגיעה בציבור.

שר החוץ ישראל כץ:

בשם שר התרבות והספורט אני מתכבד להציג את החוק. חוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח), התשנ"ד–1994, ביקש להסדיר את ענף מכוני כושר, וזאת על מנת להבטיח את ביטחונם של קהל המתאמנים הרחב, בגירים וקטינים, לצד קביעת חובות שונות באשר לאופן הקמתם והפעלתם של המכונים. לאורך השנים בוצעו מספר תיקוני חקיקה – –

היו"ר ארז מלול:

חברים, בבקשה. חברים, חברים, בבקשה.

שר החוץ ישראל כץ:

– – אשר נועדו להקל בחלק מהדרישות שבחוק, וזאת בהסתמך על עמדתם של גורמי המקצוע במשרד התרבות והספורט ולאור צרכים שעלו בקרב ציבור בעלי המכונים וקהל המתאמנים. כמו כן, בשנים שלאחר מגפת הקורונה הוחלט במשרד על בחינת ההסדרה בענף במטרה להכריע בשאלה אם קיים עוד צורך בהסדרה הקבועה בחוק – זאת לאור העובדה כי במדינות רבות בעולם פעילותם של מכוני כושר כלל אינה מוסדרת בחקיקה. שאלות בהקשר זה התעוררו גם נוכח קיומם של מתקני ספורט רבים, חלקם חיצוניים, ובהם כאלה הכוללים מכשירים הדומים למכשירים המצויים במכוני כושר ולגביהם אין כל הסדרה או חובה לנוכחותו של מדריך מוסמך. הפעילות במכוני הכושר היא פעילות עממית בעלת היבטים חברתיים ובריאותיים חשובים. כיום פועלים בישראל כ-2,000 מכוני כושר פרטיים בגדלים שונים. למכונים קהל לקוחות המורכב ברובו מרוכשי מינויים, ובעלי המכונים עושים מאמצים רבים כדי לשמרם, בעיקר באמצעות מתן הדרכה מקצועית ואספקת מכשירים חדישים, ממוחשבים ובעלי יכולת מעקב אחרי מתאמנים. במכוני הכושר המובילים וברשתות הגדולות ישנה דרישה מקצועית גבוהה מהמדריכים העובדים בהם, מתוך הבנה שזוהי הדרך המיטבית לגייס לקוחות ולשמרם לאורך זמן. במסגרת תהליך גיבוש החקיקה הדרושה ערך המשרד שולחנות עגולים עם אנשי רפואת ספורט, בעלים ומנהלים של מכוני כושר וקאנטרי קלאב, מדריכי כושר גופני, נציגי המועצה לשלום הילד, נציגי ציבור ומתאמנים במכונים, נציגי מוסדות הכשרת מדריכי כושר, נציגי האקדמיה, יזמים בתחום מכוני הכושר וכושר גופני. בדיון בשולחנות העגולים וכן במסגרת הערות הציבור הכתובות שהועברו למשרד במסגרת תהליך בחינת הרגולציה עלו שתי טענות מרכזיות.

היו"ר ארז מלול:

השר ארבל, השר ארבל, אני יודע שאתה לא עושה כושר, אבל יש פה כמה ח"כים שכן עושים כושר, זה מעניין אותם.

שר החוץ ישראל כץ:

ראשית, דובר כי קיים קושי של ממש בגיוס כוח אדם איכותי למכוני הכושר, וכי חובת נוכחות מדריך מוסמך המתחייבת מהחוק ללא כל הבחנה, לאורך כל שעות היום ובלי קשר לכמות המתאמנים בפועל, מקשה מאוד את הישרדותם הכלכלית של מכוני הכושר. שנית, הובהר כי נוכחות של מדריך הכרחית בעיקר ביחס למתאמנים חדשים ללא ניסיון ולקטינים, אולם באשר למתאמנים חוזרים שהם בגירים נטען כי הצורך במדריך אינו מהותי, ואין הכרח בדרישה זו באופן קבוע. יצוין כי במהלך גיבוש עמדת גורמי המקצוע במשרד נשקלה תחילה האפשרות להמליץ על ביטולו של החוק ועל הותרת שאלת הצורך במדריך כושר לכוחות השוק, זאת הן בשים לב לכך שכפי שצוין לעיל במדינות שונות בעולם אין חובה רגולטורית בעניין; הן כיוון שקיימות פעילויות ספורט מרובות שנראה כי אין בהן מידת סיכון פחותה מאשר בחדרי כושר אשר אין הוראה מחייבת בקיומו של מדריך כל אימת שמקיימים אותן, למשל מתקני כושר ציבוריים ועוד; הן בשים לב למדיניות הממשלה בדבר הפחתת הרגולציה והורדת חסמים. יחד עם זאת, לנוכח החששות שהועלו במהלך ההליכים שפורטו לעיל, במיוחד בכל הנוגע לפגיעה האפשרית בקטינים, נמצא כי יש לנקוט פתרון מאוזן יותר, אשר בצדק – הפחתה משמעותית של הרגולציה נותנת מענה גם לחשש המתקיים בנוגע לקטינים. על כן מוצע במסגרת ההצעה הנוכחית להותיר את חובת קיומו של מדריך כושר כל אימת שקטינים מתאמנים בחדר כושר אך לא לקבוע הוראה דומה בכל הנוגע למתאמנים בגירים. כך, תועבר שאלת קיומו של מדריך כושר בכל הנוגע למתאמנים בגירים למערך יחסי השירות המתקיים בין בעלי מכוני הכושר והמתאמנים. ההנחה היא שעם ביטול חובת נוכחות המדריך ביחס לאימון בגירים יחל תהליך שבו השוק יסדיר את עצמו על פי דרישות הגורמים העיקריים הפועלים בתחום – בעלי מכוני כושר, הלקוחות והמדריכים – ויאפשר תחרות טבעית בשוק מכוני הכושר כדי לשמר את רמת השירות, את איכותה ואת רמת הבטיחות, תוך הכתבת הדרך המקצועית בענף. לכן מוצע לבטל את חובת נוכחות המדריך במכון הכושר בכל עת שבה נמצאים מתאמנים בגירים, ובצד זאת להותיר את חובת נוכחות המדריך בכל עת שמתאמנים במכון קטינים. בנוסף מוצע לקבוע חובה שלפיה בפעם הראשונה שבה מתאמן מגיע למכון הכושר תחול חובת נוכחות של מדריך, הוא יציע למתאמן תוכנית אימון אישית וכן ידריך אותו ביחס לכללי הבטיחות החלים על אימון במכון כושר. מוצע כי דרישות אלה לא יחולו על מכון כושר המצוי בבניין מגורים, במקום העבודה ובבית מלון, ובלבד שהוא אינו פתוח לציבור הרחב.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד שר החוץ. זה לא דיאלוג עכשיו, זה לא דיון פומבי. תסביר, תעלה ותסביר. לא, אני שמעתי, הקשבתי. יש דברי טעם במה שהשר אמר. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יצחק פינדרוס. חבר הכנסת מאיר כהן. על הכושר, כן? על איזו מכונה?

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני במשפט אחד אתייחס לחוק הזה. סימון, חבר הכנסת דוידסון, לי יש תחושה – לפני כמה כנסות הגיעה אליי קבוצה של בעלי חדרי כושר, ואמרו לי: תעשה לנו טובה, תפטור אותנו ממדריך, מה אנחנו צריכים לשלם עוד משכורת? אני אמרתי להם לא. כנראה שמישהו אמר להם כן, ללובי הזה, שהוא כל כך לא במקום. אני ארבע פעמים בשבוע הולך לחדר כושר, בבוקר מוקדם, ב-06:00, ואני חייב להגיד שהנוכחות של מדריך הכושר היא יותר מאשר חובה. והמצחיק הוא שדווקא כשבאים חבר'ה מהגיל השלישי ראוי שיהיה שם מדריך. אבל כנראה שבפוליטיקה הכול אפשרי, ולוביסטים מצליחים במקומות שאצלנו הם נכשלים. כי אנחנו חושבים על טובת הציבור, וכנראה שמישהו נכנע להם. תעלה אתה לדבר, אתה מבין יותר, ואולי תפרוט את כל ההתנגדויות לחוק המיותר הזה. אני ברשותכם רוצה לדבר אך ורק בדקות שנותרו, בדקה שנותרה, על חוק ההשתמטות. אני מבקש מחברי הכנסת מהליכוד שהולכים להצביע על החוק הזה – תטיילו ברחוב, תשמעו את האנשים. אל תקהו את ליבכם, אל תהיו חלק מההתנהגות המופקרת של ממשלת ישראל. אין מילה אחרת חוץ מהתנהגות מופקרת בשעה שאנחנו קוברים את מתינו. המילואימניקים שעושים שנה מילואים לא זקוקים לנדבות שאתם נותנים, הם זקוקים לחיילים שיחליפו אותם. שיחליפו אותם. אז ראו מה אתם עושים. אתם חושבים שאפשר לסמא את עיניהם של אותם חיילים לוחמים, ולהגיד להם: אתם יודעים מה, אנחנו נזרוק לכם קצת סבסוד, תמשיכו להיות שם 300 ו-400 יום? אני מאוד מקווה שביום רביעי יפקחו את עיניהם אותם חברי ליכוד, שאני פוגש אותם ומכיר אותם, והם אנשים שמתנגדים לחוק הזה, והם אנשים שאמרו כאן במסדרונות הכנסת ומעל הבמה הזאת, הדוכן הזה: אנחנו נגד ולא נצביע, לא על חוק ההשתמטות ובוודאי לא על חוק המעונות. אני מקווה שתהיו אמיצים, כי תזכרו – לא תהיה עוד הזדמנות לעשות תיקון בחברה הישראלית. אלה השעות שבהן אנחנו צריכים לצעוק לשמיים, לכולם, במיוחד לחרדים: הטו כתף, אנחנו זקוקים לכם. ואנא ממך, ראש הממשלה, כשכל יום אנחנו מבכים את מתינו, אל תקרא במחשכים ובחדרי-חדרים לחברי כנסת לשכנע אותם להצביע על החוק המופקר הזה, תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. אני נועל את הרשימה, רשימת הדוברים נעולה.

צגה מלקו (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר: הילדה היימנוט קסאו עדיין לא חזרה הביתה. היימנוט קסאו נעדרת מ-25 בפברואר, או-טו-טו שנה. היא כבר בת עשר. עדיין לא מצאו אותה. כזכור, היא נעדרה מהמקום הכי בטוח, הכי מוגן, מרכז קליטה בצפת – – –

היו"ר ארז מלול:

חברים, זה לא מכובד, לא מכובד בכלל.

צגה מלקו (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. היימנוט קסאו נעדרה מהמקום הכי מוגן, מרכז קליטה צפת. הוריה רכשו דירה – לעבור לקריית חיים, אבל עדיין חושבים: אולי היא תבוא, אולי היא תבוא ותדפוק בדלת. הם עדיין נמצאים במרכז קליטה, הם מחכים לה. ההורים מרגישים שאף אחד לא מתעניין. יש גל כזה, שבוע, עשרה ימים כלי תקשורת מתייחסים, כולם מתייחסים; אם לא – שוכחים אותה. תזכרו: הילדה הזאת בת תשע, כבר בת עשר, ההורים שלה חסרי אונים, אפילו לא יודעים עברית על בוריה. אפילו לשאול אנשים, אנשי ביטחון או להפעיל אנשים – אין להם, אין להם, צריכים אפילו תרגום לשפה. כשמגיעים לפה לוועדת העלייה והקליטה, לדיון חסוי בוועדה לביטחון לאומי, הם צריכים תרגום. תקשיבו לזה, אנשים שלא מבינים את השפה, אנשים עולים חדשים, נלחמים להיקלט ולהשתלב. הילדה לא נמצאת. לפני חצי שעה דיברתי עם אבא שלה, הוא אמר לי: אנחנו לא רוצים לעבור לדירה שרכשנו בקריית חיים – חבריי, זה מפריע.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת עודד פורר, זה מפריע.

צגה מלקו (הליכוד):

אז אבא שלה אמר: הם לא רוצים לעבור.

היו"ר ארז מלול:

גם מה שהיא אומרת, באמת.

צגה מלקו (הליכוד):

רכשו את הדירה, קיבלו את המפתח, אבל אומרים: אולי היא תבוא ותדפוק בדלת ולא תמצא אותנו. לכן המשפחה חסרת אונים באמת. בהזדמנות זו אני מבקשת: לא לשכוח אותה. תתגייסו, כל אחד יפעיל את מה שהוא יכול, אולי תעזרו במשהו, אולי בקשרים האישיים שלכם, אולי במשהו? הרי הוותיקים, ילידי הארץ, אתם יותר מכירים את המנגנון, את המערכת, מאשר עולים חדשים שרק שלוש שנים בארץ ומתקשים בשפה ובקליטה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, אני ככה מדמיין שאנחנו נמצאים באיזושהי תקופה ומגיע מישהו מבחוץ, ושר החוץ, שנמצא פה, השר ישראל כץ, לוקח אותו לעשות סיבוב בארץ. לוקחים מסוק ועוברים ככה מעל רצועת עזה, עוברים מעל הצפון ורואים יישובים עזובים ורואים שרפות. ממשיכים להסתובב בארץ, נוחתים, מדברים ופוגשים חיילים. בסוף אותו אורח מגיע לכנסת, עושה סיבוב ורוצה לראות. אותו אורח חוזר חזרה לחו"ל ואומר: תקשיבו, שר החוץ ישראל כץ לקח אותי לסיבוב בארץ – מדינה במלחמה; באתי לכנסת – עולם אחר. אתה עובר בכל ועדות הכנסת היום, ועברתי רק בחלקן, לא בכולן – ניתוק מוחלט מהמציאות. ואז אתה עובר על הצעות החוק שיעלו ביום רביעי הקרוב – לא רק ניתוק מהמציאות, אצבע בעין למציאות, אצבע בעין לחיילים, אצבע בעין למשרתים. חוזר אותו אורח לחו"ל ואומר: תשמעו, זו מדינה של משוגעים. ממשלה משוגעת מנהלת מלחמה, אזרחים וחיילים ללא הבדל דעות נלחמים, והכנסת הזאת, במקום לגבות את אותם אלה שנלחמים, הולכים לתת מענק, אתנן, שוחד, שוחד למי שלא משרת. אותו אורח אומר: תקשיבו, זה קטע למחקר פסיכולוגי, סוציולוגי – איך יכול להיות? אז אומר החוקר: אני חייב להגיע לפה ביום רביעי הקרוב, לראות כיצד אנשים עולים פה על הדוכן, נואמים נאומים פטריוטיים על העם, על המדינה, על הציונות – ועושים בדיוק ההפך; באים לוועדת חוקה ואומרים: אנחנו נילחם בכל מי שמסית לטרור, ונילחם את מלחמתם של האזרחים הטובים, של הציונים הטובים, ויראו פה חבורת חברי כנסת שאין מילה אחרת לומר – לא שליבם ופיהם אינם שווים, אין להם לב. אין להם לב. חבורה של פחדנים שייתנו שוחד פוליטי להחזיק ממשלה של אדם שעומד בראשה ומוביל אותנו אל קיר, והם גם מוחאים לו כפיים בדרך.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, 395 ימים, 101 חטופים וחטופות נמצאים בשבי החמאס. אני עומדת כאן היום בדחיפות ותחושת שליחות עצומה, כשאני נושאת בליבי כאב, את הכאב של משפחות החטופים והחטופות, שנבלו ונובלות מול עינינו יום אחר יום. המשפחות האלה, עם כל התקווה שלהן, עם כל הכוח שהן מנסות לשאוב, קמלות מכאב, מחוסר ודאות, מחכות לרגע שבו יקיריהן ישובו הביתה. בכל יום אני מתפללת להגיע לכנסת ולראות שינוי, לראות שבית המחוקקים הזה, הממשלה, קיבלו החלטה גורלית שהשיבה את יקיריהם. אני מתפללת ליום שבו כבר לא אראה את פניהם הכואבות של המשפחות האלה במסדרונות, לא מפני שהן אינן קיימות או שאינן עוד, אלא משום שיקיריהם סוף-סוף שבו הביתה, שבו לאדמת מדינת ישראל וחולצו מידי מפלצות החמאס. אנו עומדים בנקודת זמן שבה לא נוכל להרשות לעצמנו להתעכב. הזמן הוא אויבנו, וכל דקה שחולפת גובה מחיר יקר, מחיר נפשי עצום מהמשפחות ומאותם חטופים וחטופות שממתינים בכמיהה לרגע שבו ישובו לבתיהם. יש לנו את הכוח, יש לנו את היכולת ויש לנו חובה מוסרית שאין להמתין איתה. אני פונה אליך, אדוני ראש הממשלה, ולכולנו כאן: די עם ההססנות. יש בידינו את כל האמצעים הדרושים לפעול כדי לחלץ את יקירינו מהשבי, גם אם במחיר כבד, גם אם המשמעות היא עצירת הלחימה בעזה לזמן מה. נדרשת החלטה ברורה ונחושה, שאינה מתפשרת ואינה ממתינה. כנסת נכבדה, הבה נעמוד יחד מאחורי המשפחות האלה, נחזק אותן, נפעל בכל הכוח עד שיבוא היום שבו לא יהיה צורך עוד לראות את פניהם בכאב ובזעקה במסדרונות כנסת ישראל. תודה רבה. אמן שנראה אותם בקרוב.

היו"ר ארז מלול:

אמן ואמן. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להתחיל את דבריי במילה טובה לשר החוץ על כך שהודיע היום שמדינת ישראל ואונר"א מנתקים כל קשר בעקבות החוק שלי, אז גם מפה אני רוצה לומר לך תודה רבה. אני משתתף מפה בצערו של מנכ"ל הכנסת צ'יקו. גם מפה אני משתתף בצערך.

היו"ר ארז מלול:

ברוך הבא.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, אני רוצה לדבר איתך על הנושא אולי הכי בוער היום במדינת ישראל שהולך לבוא לכנסת הזאת. אני באמת רוצה לשאול גם אותך, גם את שר החוץ, שנמצא איתנו: מה אתם הולכים לעשות? מה אתם הולכים לעשות עם חוק ההשתמטות? באמת, אני באמת רוצה לדעת. יש עכשיו ציבור שלם, עצום, במדינת ישראל שמסתכל על הבית הזה ורוצה לדעת: האם אתם תמשיכו לאפשר לאנשים צעירים לעשות 300 ימי מילואים בזמן שאנשים אחרים באוכלוסייה הזאת מקבלים פטור רק בגלל שיש להם כוח בכנסת הזאת? ואני רוצה לשאול גם אותך, שר החוץ, כי אני יודע שאתה לא מאמין בזה: הולך להגיע לבית הזה חוק ההשתמטות, ואנחנו מרגישים שיש קשיים עם חוק ההשתמטות אז מנסים לעשות חוק עוקף, לעשות חוק עוקף השתמטות – בשמו החדש: חוק המעונות. זה בולשיט, כולם יודעים שזה שטויות, זה לא אמיתי. החוק הזה אומר דבר מאוד פשוט: אתם, הציבור הכללי, תמשיכו לעשות מילואים, תמשיכו לסכן את החיים שלכם, תמשיכו להיפצע, תמשיכו למות, ואנחנו נישאר בפטור שלנו, כאילו כלום לא קרה, כאילו 7 באוקטובר לא היה במדינת ישראל. ואני רוצה לומר מפה, אני רוצה לומר את זה בכאב גדול: אני מדבר עם אנשי המילואים. גם אתם יכולים, אתם יכולים לקרוא מה הם רושמים בכל הזדמנות שיש להם, בכל במקום, בכל פורום. הם אומרים את הדבר הכי פשוט שיש: אנחנו צריכים אתכם, אנחנו צריכים שתושיטו יד, שתעזרו לנו, שתקלו עלינו, ואין יותר יהודי מזה. אין יותר יהודי מלהגיד: אנחנו שומעים אתכם, אחים שלנו, אנחנו מגיעים לתת יד, ואנחנו מגיעים לתת יד כי זו מלחמת מצווה, אנחנו מגיעים לתת יד כי כשישאלו אתכם: איפה הייתם? איפה הייתם בשנה הזאת, במלחמה הכי קשה שמדינת ישראל ידעה – אתם תגידו: היינו במקום הנכון, הגענו, התנדבנו, עזרנו, לא חיכינו שמישהו יגיד לנו לבוא, הגענו בשביל לעזור למדינת ישראל. זה מה שמצפים מכם. אנחנו בשעה היסטורית למדינה שלנו. ספרי ההיסטוריה יחזרו אחורה לתקופה הזו, והכותרת תהיה: מי התנדב למען הגנת המולדת, ומי השתמט בזמן שחיילים פה מתו על מנת שכולנו נעמוד פה. תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

ההיסטוריה תשפוט את כולנו, מי הצביע בעד ומי נגד, מי יזם ומי השתמט.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כנסת נכבדה, אני רוצה רגע לדבר על חוק הרייטינג, זה אחד מחוקי ההפיכה. חוק הרייטינג הוא לא חוק חדש. זה שידור חוזר של מה שראינו פה בימי ההפיכה בשנה שעברה, פשוט באריזה חדשה. במקום לנסות להלאים את מדידת הרייטינג בחקיקה ממשלתית, עושים את זה פה בהצעת חוק פרטית, כדי לעקוף את היועצים המשפטיים וכדי להימנע משיתוף אמיתי של הציבור. אחרי שנת ההפיכה המשטרית, השבת השחורה, ושנת המלחמה והחורבן שבאה אחריה, בחרו בממשלה להפיק לקחים ולהתנהל אחרת. הם, חס וחלילה, לא שקלו לגנוז את חוקי ההפיכה שקרעו את החברה הישראלית והביאו אותנו לשפל נוראי, אלא הם פשוט החליטו לפרוס את החוקים פרוסה-פרוסה. במסגרת הרצון להנדס לנו את התודעה, קרעי רוצה להחליט מה ישודר, ולראיה – יש לו במקביל גם ניסיון לשלוט בתקציב של תאגיד השידור. הוא רוצה להפוך את זה לתקציב שהוא בשליטה ממשלתית. עד שהוא יצליח לשלוט בתקציב של הגוף הזה, הוא יתחיל לקבוע את רמת הפופולריות של השידורים הקיימים. בזה מתעסקים בממשלה בימים אלה של מלחמה קשה. חוק הרייטינג מבקש לייצר פוליטיזציה שתאפשר לשר לבחור בעצמו את שיטת מדידת הרייטינג, מבלי שהוא יחויב להתייעץ עם גורמי מקצוע. בנוסף, זה יקנה לו את הסמכות להורות לערוצים איך ומתי להציג את הנתונים, ולדרוש מהם להעביר דוחות עם מידע רגיש על ההעדפות של הצופים. קרעי לא מקדם שקיפות. הוא מייצר חוסר אמון מול הציבור, מול המפרסמים ומול גופי השידור. הוא ייצר בענף סוג של אנרכיה, והוא ישתמש בזה, כרגיל, כדי לחרחר עוד פילוג בעם ובחברה שלנו. אני מרגישה שאין שיח, הממשלה פשוט אטומה. ומכיוון שהטיעונים המקצועיים לא ממש מעניינים את השר קרעי, חשבתי אולי לנסות להסביר את הדברים בשיטה אחרת, שהוא יותר מתחבר אליה: גימטרייה. אז שימו לב, תבדקו אותי, תיקחו בגימטרייה את המשפט "שלמה קרעי היה פה" – אגב, זה 860, למי שמסתקרן – ותורידו ממנה את הגימטרייה של "שכל ישר". התוצאה תהיה מספר הדמוקרטיות בעולם שמאפשרות לממשלה השפעה על מדידת הרייטינג. בואו אני אעזור לכם – אפס. ואיפה כן החליטו שלממשלה תהיה השפעה כזו? אז אני אתן רמז, גם כן בגימטרייה. "מהו שלמה קרעי" בגימטרייה שווה – שימו לב, גם פה תבדקו אותי – שווה "פוטין מעלי אקספרס". תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ביום חמישי האחרון היה לנו אסון גדול בעיר שפרעם: אימא והבן שלה, מינא וכרמי חסון, הלכו למסיק זיתים – ובדרך כלל מסיק זיתים זה חגיגה. אנשים בתקופה הזאת, בשבילם ללכת למסיק זיתים – זה העונה הכי יפה בשבילם. אבל החגיגה הפכה לאסון. הם נרצחו על ידי טיל שירה ארגון הטרור חיזבאללה. בהזדמנות הזאת אני גם רוצה להודות לזק"א. אני פגשתי אותם. הליווי שלהם למשפחה, היחס שלהם – קשה לתאר. באמת מגיע להם כל הכבוד על העבודה המסורה שהם עושים. אני חייב להתייחס בכמה משפטים גם לחוק. אני לא מצליח להבין את השר, איך הוא מקדם חוק כזה, חוק שפוגע בהרבה מפעילי חדרי כושר. הרבה מאוד מפעילי כושר, אנשים שהחליטו ללכת ללמוד, להוציא תעודה של מפעיל חדר כושר, ולהתפרנס בכבוד מהמקצוע שלהם, בא השר, ומשרד הספורט, שאמור להגן – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת מיקי לוי, מה הוא אמר לך? אז הוא אומר לי. מה הוא אמר לך? תמשיך מה הוא אמר לך. זה מפריע.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני מתנצל. אני מתנצל שהפרעתי לך. אני מתנצל.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אני לא מצליח להבין את המשרד ואת השר שאמור לקדם את הספורט ולעודד את הספורט – בא לפגוע באנשים שמתפרנסים מהפעלת חדר כושר. וזה לא רק אותם אנשים שמתפרנסים. להיכנס לחדר כושר, גם בזה צריך מישהו שילווה אותך, מישהו שיהיה איתך, מישהו שמכיר איך מתאמנים ואיך מפעילים כל מכונה ומכונה. אתם יודעים שבחדר כושר אנשים יכולים לעשות לעצמם נזקים שיכולים לפגוע בגוף שלהם, בבריאות שלהם? לכן אני לא מצליח להבין מה עומד מאחורי הצעת החוק. האם לחץ של לוביסטים שהפעילו על השר? כי מי שיש לו חדר כושר, שצריך להחזיק שלושה, ארבעה, חמישה, שישה מדריכים – עכשיו מחזיק אפס מדריכים, יחזיק מישהו שיגבה לו כסף שם, והוא יעשה הרבה כסף. אבל זה יפגע בבריאות האנשים, זה יפגע בפרנסה של האנשים. זה חוק גרוע. לכן אני אצביע נגד החוק, ואני אקרא לכל חברי הכנסת שבאמת אכפת להם מבריאות הציבור, ואכפת להם מאותם אנשים שהשקיעו בשביל להיות מפעילי חדרי כושר שיישארו בעבודה שלהם – שיצביעו נגד. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 395 ימים למלחמה. 101 חטופות וחטופים נמקים בשבי חמאס, ותתפלאו, לא הולכים לחדר כושר. היום, כמו בכל יום, הגיעו משפחות החטופים לכל הוועדות, וזעקו וביקשו שלא נוותר על יקיריהם ונעשה הכול להחזירם בעסקה עכשיו. לפני שבוע היה דיון על מצב הבריאות של החטופים במנהרות. ד"ר טל ברו-אלוני סקרה מנקודת מבט מקצועית את מצבם הרפואי והבריאותי של החטופים בשבי. אני ביקשתי ממנה רשות לצטט את דבריה: "כולנו יודעים באילו תנאים לא אנושיים מוחזקים החטופים זה מעל לשנה. כלואים במנהרות, חלל חשוך וסגור, עם גישה מוגבלת לאור טבעי, ללא אוורור, לחות גבוהה, תנועה מוגבלת ומחסור בגירויים חושיים. כתוצאה, נגרמים פגיעה בשעון הביולוגי, חוסר ויטמין D, ירידה בתפיסה החושית, רגישות יתר לגירויים ולהפרעות קוגניטיביות, חוסר התמצאות ובלבול, הרעבה מתמשכת – כאשר גם הקלוריות שהם מקבלים הן בעיקר פחמימות ריקות, ללא חלבון, ללא ויטמינים ומינרלים – הרעבה המובילה לירידה במסת השרירים, בכושר הלבבי ובסיבולת הגופנית. היגיינה לקויה עם לחות גבוהה"; "מערכת החיסון נחלשת ונכשלת, והם סובלים מזיהומים שונים – עוריים, במערכת העיכול ועוד – – – חלק מהחטופים היו עם מחלות רקע, שכעת אינן מטופלות; פגיעות מזמן החטיפה שלא טופלו כראוי – בחלק מהמקרים ההזנחה והיעדר הטיפול כבר גרמו למוות; אלימות מינית, שאנו יודעים שמתרחשת", גורמת לפגיעה פיזית ונפשית. החטופים מרגישים פחד, דיכאון, כעס, סובלים מטראומה רגשית מתמשכת שיכולה להתבטא בהתנהגויות. מעבר לשבי עצמו, שהות באזור מלחמה והטרור הפסיכולוגי מעלים חשש לגבי בריאותם הנפשית והאפשרות לפגיעה עצמית. ניתן לומר בוודאות שמי שנשבה והצליח לשרוד עד כה סובל כעת ממחלות שיחמירו עד כדי סיכון חיים מיידי. "הם גוססים שם לאט-לאט, ואנחנו איתם. כשאני אומרת 'אנחנו' אני מתכוונת לא רק למעגל הקרוב של בני משפחה וחברים, אלא כולנו כחברה – – – תקראו לזה איך שאתם רוצים – פדיון שבויים, הצלת חיים, ערבות הדדית או חובת המדינה לאזרחיה וחייליה, אבל זו צריכה להיות המטרה הראשונה במעלה, ואולי גם היחידה – – – חשוב להבין שמדובר עכשיו על הצלה או המתה. אלה האופציות ואין אחרות". אתם יודעים שאין להם זמן. אתם יודעים שלחץ צבאי הורג. החטופים שחזרו – רובם המוחלט חזר בעסקה. אם אתם, "נבחרי הציבור, לא מחזירים אותם באופן אקטיבי, אתם ממיתים אותם – – – החזירו אותם בעסקה עכשיו". כה אמרה ד"ר טל ברו אלוני.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה, שלוש דקות לרשותך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, למעלה משנה אנחנו כולנו בבית הזה מסתובבים ברחבי הארץ, אם זה לוויות, אם זה שבעות, אם זה מפגש עם מפונים, חיילים, אנשים שנפגעו, בכל רחבי הארץ. וברוב המקומות אנחנו שומעים דברים שונים ממה שאנחנו שומעים כאן בבית הזה. מבקשים מאיתנו להתאחד, מבקשים מאיתנו להיות ביחד, להפגין אחדות ובאמת להראות לעם ישראל שבשעה הכל-כך קשה כשישראל מנהלת מלחמה כולנו חייבים להיות ביחד. ואכן, אנחנו לוקחים את הדברים הטובים, מגיעים לבית הזה, ומה אנחנו רואים? אנחנו רואים שזה נשאר רק בגדר סיסמה. מהיום הראשון של המלחמה אמרנו: כל מה שקשור למאמץ המלחמתי, נתמוך גם מהאופוזיציה. לא חייבים להיכנס לממשלה, אבל ניתן תמיכה, לא נעכב שום חוק, לא נעכב שום דיון. נהיה אופוזיציה ראויה, ובשעתה הקשה של המדינה אנחנו נתמוך. אני, לצערי, לא יכול להגיד שבחודשים האחרונים הקואליציה בכלל הפנימה את הסיוע שאנחנו כאופוזיציה נתנו לממשלה. אם זה למשל בחוקים שמוגשים כאן בבית הזה בסדר-היום, ואפילו עם התקציב. אני לא יודע מתי התקציב יובא לכנסת, אבל כשאני מסתכל על התקציב הזה, ואני דווקא שמח ששר החוץ נמצא כאן, כי, אדוני שר החוץ, היית שר האוצר בדצמבר 2020, כאשר התקציב לא עבר, ואמרת כאן מהדוכן הזה שאתה הכנת את התקציב, אתה מוכן להעביר אותו, אבל הממשלה הפריטטית שהיית חלק ממנה לא העבירה תקציב. ואז הלכנו לבחירות. היום המצב למעשה דומה קצת למה שהיה לפני ארבע שנים. התקציב שהממשלה מעבירה ותגיש לכנסת זה לא תקציב של כל המדינה, זה לא תקציב של עם ישראל, זה תקציב לשימור הקואליציה. זה תקציב שמעמיס על מעמד הביניים, זה תקציב שמגדיל את ההוצאות של משפחה ממוצעת שעובדת, שמשלמת מיסים, שמשרתת במילואים למעלה משנה. ואז אני שואל את עצמי: אז איפה האחדות הזו? במה מתבטאת האחדות, שאתם כל כך רוצים אותה? אתם בקואליציה רוצים אחדות, ואנחנו מוכנים לאחדות הזו, אבל במה זה מתבטא? כאילו שאנחנו נתמוך בכם וניתן לכם לעשות מה שאתם רוצים בשביל שימור הקואליציה שלכם? אז זו לא אחדות. אז אם אתם תקשיבו לאופוזיציה, ותקשיבו להצעות שלנו גם בנושא התקציב, יכול להיות, אולי, שנחזור לימים שלפני חצי שנה, לפני שמונה חודשים, שאכן דיברנו על אחדות. ואז לנו תהיה תשובה לאותם אנשים שדורשים מאיתנו אחדות. כי עכשיו מה אני יכול להגיד לאותם אנשים שאומרים: תהיו ביחד, אבל תדאגו לנו, כי הממשלה מעמיסה עלינו את הנטל, כשאנחנו אלה שמשרתים ואלה שמשלמים, ובסוף אנחנו אלה שגם נצטרך לשאת על כתפינו את כל הוצאות הממשלה, כשאתם – אתם, הממשלה – לא יודעים לנהל את המדינה. תודה רבה.