Plenum sitting, 06/08/2024 at 09:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי ב' באב התשפ"ד, 6 באוגוסט 2024. על סדר-היום – הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024, לקריאה השנייה והשלישית. אני מתכבד להזמין את יושב-ראש ועדת הכלכלה, חבר הכנסת דוד ביטן, להציג את הצעת החוק, בבקשה.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אתם לא מבינים את החוק, לצערי הרב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לפיד כתב שהם בתת-ייצוג מחפיר בתקשורת.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

הם בתת-ייצוג?

שר התקשורת שלמה קרעי:

הם בתת-ייצוג מחפיר.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

זה מה שיפה בתקשורת, שכולם חושבים שהם נפגעים, אתה מבין? אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפניכם את הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה), התשפ"ד–2024, לקריאה שנייה ולקריאה השלישית. בהצעת החוק, שהיא הצעת חוק פרטית של חבר הכנסת אריאל קלנר, מוצע לקבוע הוראת שעה, שתהיה בתוקף עד 31 בינואר 2025, שמטרתה לייעל את פעילותו של מערך עידן פלוס ולאפשר לצופים שעושים שימוש במערך זה מגוון רחב יותר של שידורי טלוויזיה, כפי שאסביר כעת. הסיבה שעשינו את זה עד 31 בינואר 2025 היא שאנחנו ממתינים לממשלה שתביא חוק שידורים רחב יותר, כשהיא מאזנת בין כל האינטרסים השונים של התקשורת ומטפלת בזה. מכיוון שהממשלה מתמהמהת, לצערי הרב, בעניין הזה, הגבלתי את הוראת השעה באופן כזה שאני בעצם מחייב אותם לעשות את העבודה מהר. אם הם לא יעשו את זה, אז בעצם ב-31 בינואר הוראת השעה מתבטלת וחוזרים למצב כקדמותו. לא ראיתי מצב – כשאני יודע שבממשלה כבר יצא תסקיר חוק והיא צריכה להביא הצעת חוק רחבה יותר בכל תחום התקשורת והשידורים האלה, לעשות משהו רחב יותר ובעצם לטפל בבעיות שהחוק הממשלתי צריך לטפל בזמן כל כך קצר. לכן עשיתי את זה כהוראת שעה לתקופה מאוד קצרה. ולכן אני גם לא מבין את ההתנגדות של האופוזיציה. גם אם אתם חושבים שיש איזשהו צדק בטענות על הדברים, אנחנו מדברים על תקופה של כמה חודשים, לא יותר מזה. כידוע, הצפייה בשידורים המועברים באמצעות מערך עידן פלוס אינה מחייבת תשלום דמי מנוי, וכל שנדרש כדי לצפות בשידורים אלו הוא לרכוש ממיר מתאים. חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב–2012, המסדיר את הפעלת מערך עידן פלוס, מטיל כיום חובה על תאגיד השידור הישראלי, על בעלי הרישיונות בשידורי הטלוויזיה שהם הערוצים המסחריים הוותיקים, רשת וקשת, ועל ערוץ הכנסת, להפיץ את שידוריהם באמצעות מערך עידן פלוס בתמורה לדמי הפצה שהם מחויבים לשלם לגורם המפעיל את המערך – הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. החוק אינו מחייב היום את הערוצים המסחריים הזעירים והזעירים הייעודיים להפיץ את השידורים באמצעות המערך; מדובר בערוצים 9, 14, הלא TV וערוץ 24 – 24 כבר כמעט, הוא לא רלוונטי, אפשר להגיד – והפצת השידורים כאמור היא לפי בקשתם של ערוצים אלה. עוד קובע החוק כי גם תחנות הרדיו יופצו באמצעות המערך אם ביקשו זאת. עידן פלוס זה מערך שבזמנו נקבע על ידי הממשלה והכנסת על מנת לתת שירות בדרך כלל לאנשים שידם לא משגת לקחת את הכבלים או את yes, והם גם לא צריכים את זה – מדובר בקשישים, למשל – אבל הם כן רוצים לראות את ערוץ 12, רוצים לראות 13, רוצים לראות ערוץ 14 וערוצים אחרים. זאת הפלטפורמה שאפשרה להם לראות את זה באופן קבוע בלי להתחיל לראות את כל השידורים האחרים שהם לא רוצים לראות אותם. בחוק הממשלתי יצטרכו לתת פתרון קבוע לעניין הזה. אמרה לי חברת הכנסת כהן שיש בעיה עם העניין של האינטרנט. מכיוון שיש קשישים שאין להם אינטרנט, אז הם צריכים לשלם סכום לעניין הזה. אני מבקש, בעניין הזה: תיקחו את זה בחשבון כשאתם מגישים לנו את החוק הממשלתי, מכיוון שאם באמת הם צריכים לשלם 100 שקל לאינטרנט, אז הרבה לא עשינו בזה – הרצון הוא לפתוח את זה לאינטרנט כדי שאז לא נצטרך לשלם את כל הכספים שהיום אנחנו משלמים, קרוב ל-30 מיליון שקל, כדי לעצור את המערך הזה. צריכים לפתור את הבעיה הזאת באיזושהי צורה, לא יודע, צריכים לדבר על זה, איך אנחנו פותרים את הבעיה הזאת, כי יש צדק בזה. ראשית, מוצע לקבוע כי גם הערוצים הזעירים והזעירים הייעודיים יהיו מחויבים להפיץ את שידוריהם באמצעות מערך עידן פלוס. מטרת ההסדר המוצע היא לאפשר לציבור הישראלי, בפרט נוכח המצב הביטחוני השורר בישראל מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, לצרוך התרעות והודעות מגורמי הביטחון בהיקף הנרחב ביותר, כך שכל אדם יוכל להיחשף להתרעות ולהודעות אלה באופן המתאים לו באמצעות גוף השידורים שהוא מעוניין לצפות בו או להאזין לו. כפועל יוצא מהטלת חובה זו מוצע לפטור את הערוצים הזעירים והזעירים הייעודיים, למשך תקופת הוראת השעה, מהחובה שחלה לפי החוק על כל הערוצים המופצים באמצעות מערך עידן פלוס, לתת לספקי תכנים רשומים, כלומר גופים שמשדרים באמצעות האינטרנט, דוגמת סלקום, פרטנר, הוט ו-yes, הסכמה להעביר את שידוריהם בלא תמורה. סברנו כי בנסיבות העניין יש לפתור את הערוצים הזעירים מחובה זו לתקופת הוראת השעה, בהתחשב בהיקף פעילותם המצומצם ולאור העובדה כי לחלק מהערוצים האמורים יש הסכמים קיימים עם ספקי תכנים וקיים קושי בהתגברות על הסכמים אלה באמצעות חקיקה, וכן, בשים לב להקלות נוספות שניתנו לאותם הערוצים והובאו לאחרונה. נציין כי גם לגבי ערוצי הטלוויזיה הוותיקים, ערוצים 12 ו-13, נקבעה בשנת 2006 הוראת מעבר לעניין זה, כאשר נחקקה לראשונה הוראה המחייבת העברה של תכנים של ספקי התוכן המשודר באינטרנט. הוראת מעבר זו הייתה בתוקף תקופה ארוכה, למעלה משש שנים. אדוני היושב-ראש, כל הטענה כביכול שהלכנו לקראת ערוץ 14, אנחנו מדברים פה – לאור הוראת השעה, שהיא עד ינואר 2025, מדובר על שלושה חודשים. מדוע? מכיוון שההסכמים של ערוץ 14 עם הוט ו-yes, למשל, הם עד נובמבר 2024. אנחנו מדברים פה בעצם על הקלה שניתנה להם למשך שלושה חודשים. יחד עם זה, אני לא מבין את עצימת העיניים הזו, מכיוון שב-2016 אותה הוראה ניתנה לערוצים 12 ו-13. ניתנה להם חמש שנים ארכה, ואחר כך הוסיפו עוד שנתיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

להלן – הערוצים הנכונים.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

לא, בסדר, אני לא מתייחס.

גלעד קריב (העבודה):

להלן – הערוצים שהייתה בהם חברת חדשות נפרדת, שהייתה הפרדת דירקטוריון, אין בעיה.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

רגע, רגע, לאט-לאט. הכול הכול – יש סיבות – – –

גלעד קריב (העבודה):

שהשקיעו בהפקות מקור – – –

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

שנייה. רגע. למה אתה מפריע? למה אתה מפריע לי?

היו"ר אמיר אוחנה:

או במילים אחרות: זה לא אותו דבר.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

זה לא משנה מה הסיבות.

גלעד קריב (העבודה):

אה, כמובן.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

רגע, ניתנה להם הקלה של חמש שנים פלוס שנה, אותו הדבר, לערוצים מסחריים.

גלעד קריב (העבודה):

אין בעיה.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

ואחר כך הם התפתחו בעקבות זה, במיוחד ערוץ 12, שבעצם הוא שולט היום בשוק של החדשות, והיום הם אפילו מתחרים בהוט ו-yes בעקבות FreeTV הזה, ואז התוצאה היא שאם זה ניתן להם בזמנו לשש שנים ואף אחד לא התלונן, על מה התלונה שעכשיו אנחנו נותנים את זה לשלושה חודשים? למה? דווקא בגלל שמדובר בהוראת שעה. מה הסיבה שאנחנו בעצם עושים את החוק הזה?

מיקי לוי (יש עתיד):

איך לצפות את זה בשוקולד.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

הרצון הוא להתחיל מהלך שעד היום לא נעשה, מכל מיני סיבות – אנחנו לא ניכנס כרגע לסיבות, ואני לא רוצה לתקוף אף אחד – שזה סגירת המרבב הראשון, ובסופו של דבר גם סגירת השני. סגירת המרבב הראשון היא צורך שחייבים לעשות אותו מכיוון שאין שום משמעות למרבב הראשון חוץ מאשר לשלם כספים. זו התוצאה. ולכן, ברגע שיסגרו את המרבב הראשון, התאגיד מצד אחד יחסוך 5 מיליון שקל בשנה שהוא משלם היום. ולמה רק 5 ולא 8, כי היום הוא משלם 8? מכיוון שערוץ 12 ו-13 בחוק הזה, שמתלוננים, מקבלים הטבה. מה ההטבה? היום הם משלמים 3 מיליון שקל בגין זה שהם נמצאים בעידן פלוס. זאת אומרת, ערוצים מסחריים מממנים שירות ממשלתי. זה דבר שלא מקובל עליי, במובן הזה שלא יכול להיות שערוץ מסחרי יממן שירות שהמדינה רוצה בו. למשל, עידן פלוס זה שירות שהמדינה רוצה לתת, והיום כמעט 150,000 איש משתמשים בעידן פלוס, ולכן הם לא צריכים לממן. אנחנו בעצם בחוק הזה מבטלים להם – אלא אם כן לא יעבור החוק הממשלתי – את התשלום של ה-3 מיליון שקל בשנה. אז קודם כול, הטבה שניתנת ל-12 ו-13 ולא ניתנת לערוץ 14, כי הם לא משלמים.

גלעד קריב (העבודה):

מזל שלא צריך לתת 3 מיליון שקלים.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

רגע. תכף אני אתן את כל הטענות. אל תדאג, אין לך מה לדאוג, קריב. אתה תמיד מודאג, אבל אני אומר את כל הטענות, מי זוכה ומי לא זוכה.

גלעד קריב (העבודה):

אשרי דואג תמיד.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

זאת אומרת, הם קודם כול מקבלים הטבה ראשונה, שהם לא ישלמו יותר את הכסף הזה. מצד שני, כל מי שעולה, מהקטנים – וזה מה שהיה מצחיק בחוק הקודם, שכל מי שעולה, אפילו אם הוא קטן, למשל ערוץ 9 או הערוץ הערבי, שהוא מאוד קטנצ'יק והוא ערוץ ייעודי, אם הוא עולה לעידן פלוס, הוא משלם 2 מיליון שקל בשנה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

יותר מ-12.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אפילו יותר. זאת אומרת, אין בזה שום היגיון שערוצים קטנים שעולים לשירות הממשלתי הזה ישלמו את הכסף הזה. ולכן נוצר מצב שבעקבות המלחמה, השר חייב את כל הערוצים הקטנים האלה להיכנס לעידן פלוס, מכיוון שצריך לתת איזשהו שירות בתקופת המלחמה. בעצם זה שהם עלו מכוח חובה שהוא הטיל עליהם לעידן פלוס – התוצאה היא שאם החוק הזה לא יעבור, כל הערוצים הקטנים האלה ישלמו קרוב ל-2 מיליון שקל בשנה בגלל ההוראה של השר. ההוראה הייתה חיובית במובן הזה שצריך לתת שירות לציבור הרחב בתקופת מלחמה, ואת זה היינו צריכים לפתור. מצד אחד, החובה לעלות – ברגע שהם עולים לשירות והחוק הזה לא עובר, הם צריכים לשלם כל אחד 2 מיליון שקל, ואין בזה שום היגיון. גם אם אומרים שמה שהשר עשה, לא הייתה לו סמכות לכך, עדיין יש פה את עקרון ההסתמכות. זאת אומרת, הם הסתמכו על החלטת השר, עלו לעידן פלוס, והתוצאה היא שאם החוק הזה לא עובר, הם ישלמו כל אחד 2 מיליון שקל. אני, כיושב-ראש ועדת הכלכלה, לא רואה סיבה לעניין הזה, ולכן את הבעיה הזאת היינו צריכים לפתור בלי קשר כרגע לבעיות הפוליטיות, אם השר היה מוסמך או לא היה מוסמך, אם הערוץ הזה מקבל הטבה או הערוץ הזה מקבל הטבה. בסופו של דבר זאת בעיה שצריך לפתור. מצד שני, ברגע שהם עלו – מה אומר החוק היום? שאם אתה עלית לעידן פלוס, אתה לא יכול למכור את שירותי התוכן שלך. זאת אומרת, מצד אחד, אתה מחייב אותם לעלות, ומצד שני, כתוצאה מהעניין הזה, הם בעצם לא יכולים למכור את שירותי התוכן שלהם. וזה בדיוק העניין שבעצם פתרנו. רציתי בהתחלה, הינה אני אומר – – –

גלעד קריב (העבודה):

רק לערוצים הנלווים.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

שנייה, קריב, אתה לא היית בכל הדיונים, אז אני מסביר לך עכשיו.

גלעד קריב (העבודה):

רצית אותי בכל הדיונים?

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

לא היית בכל הדיונים בעניין הזה.

גלעד קריב (העבודה):

אני שואל אם רצית אותי בכל הדיונים.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

לא היית. בכל הדיונים בעניין הזה לא היית. באת פה ושם. באת, נתת איזה נאום והלכת. אבל אני אומר לך, בגדול, לא היית. רציתי בהתחלה אפילו לא לחייב את ערוץ 12 ו-13. הינה, אני מסביר. מה אתם רוצים? רציתי לא לחייב את כל הערוצים. קפצו באותו רגע שעשיתי את זה. אתה יודע, פעם אחת מודעי היה שר אוצר, ואז הוא ישב עם הפקידוּת הבכירה של האוצר וראה סעיף מאוד גדול מבחינת תקציבית. הוא אמר: מה זה הסעיף הזה? אף אחד לא ענה לו, כולם התחילו לגמגם. אז מה הוא עשה? הוא אמר: ביטלתי את הסעיף התקציבי הזה וראיתי מי קפץ. אני שמתי את זה לדיון. אמרתי, בעקבות זה שבעצם אנחנו מחייבים את כל הערוצים לעלות לעידן פלוס, אני מבטל את החובה הזאת שהם לא יכולים למכור שירותי תוכן. באותו רגע קפצו כל החברות הגדולות;yes , הוט, וגם פרטנר וסלקום קפצו בעניין הזה, ואמרו שהדבר הזה גורם להם מצד אחד נזק כספי וכלכלי גדול מאוד, ומצד שני, הם בעצם נפגעים במשא ומתן שיהיה להם עם ערוץ 12, 13 ו-14 לעניין שירותי התוכן שלהם ב-yes, הוט וכו'. לאור הטענות האלה – ואני חוזר למה שאמרתי בהתחלה – אמרתי לעצמי שאם הולך להיות חוק ממשלתי שפותר ומסדר את כל העניינים האלה, למה על דבר מאוד מצומצם בתקופה, אני צריך עכשיו לתת החלטות שהן הרות גורל לפי הטענות של החברות האלה, והתערבות די רצינית במשא ומתן שיהיה בין החברות ובין ערוץ 12, 13 ו-14? ולכן החלטתי, בהסכמת הוועדה, להשאיר את ערוץ 12 ו-13 באותה מחויבות, ולתת פטור – – –

גלעד קריב (העבודה):

רק ל-14.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

רק לערוצים הקטנים, למשל ערוץ 9, הערוץ הערבי וגם 14. אני לא אשם שהחוק עצמו בעצם מסדר את העניין שערוץ קטן זה לא לפי הרייטינג אלא לפי התקציב שלו. זאת אומרת, התקציב שהוא מקבל מפרסום – קבעו, נדמה לי, עד 80 מיליון, נכון?

שר התקשורת שלמה קרעי:

מחזור.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

מחזור. עד 80 מיליון זה קטן או זעיר, ויותר מזה זה גדול. אז ערוצים 12 ו-13 הם גדולים, וערוץ 14, כמובן שהוא הרבה יותר מערוץ 9 – אני לא מתווכח על זה – והערוצים שלפי החוק הם קטנים. גם את זה לא רציתי לשנות. אני חושב שצריך לשנות את זה, מכיוון שיש מדרג גם בין הערוצים הקטנים. אי-אפשר להשוות את ערוץ 14 לערוץ 9 מבחינת התקציב שלו, ולכן גם את זה צריך לשנות. אבל זה לא השלב, בחוק הזה, כשאנחנו מדברים על פתרון בעיות מסוימות, לשנות דברים שמופיעים בחוק אחר, ושם לא נגענו בזה. החלק השני של הצעת החוק נוגע לתשלום דמי הפצה ולייעול פעילותו של מערך עידן פלוס. לפי המוצע, כל בעלי הרישיונות לשידורי טלוויזיה וכל בעלי הזיכיונות לשידורי רדיו אזוריים יהיו פטורים מתשלום דמי הפצה. הפטור המוצע מדמי ההפצה יחול החל מיום 7 באוקטובר 2023, בהתאמה למועד פרוץ מלחמת חרבות ברזל, ועד תום תוקפה של הוראת השעה ב-31 בינואר 2025, כפי שציינתי. עוד מוצע לקבוע כי בתקופת הפטור מי שיישאו בדמי ההפצה האמורים לגבי הפצת שידורים של כלל בעלי רישיונות לשידורי טלוויזיה יהיו תאגיד השידור הישראלי, הכנסת ואוצר המדינה, לפי החישוב הקבוע כיום בחוק. זאת, מאחר שגם לפי החוק בנוסחו היום, מי שמשלם על מקום פנוי במערך עידן פלוס הם גופי השידור הציבוריים ואוצר המדינה. לגבי בעלי הזיכיונות ושידורי רדיו אזוריים, אוצר המדינה יממן את דמי ההפצה כאמור בעד הפצת שידוריהם. כדי לייעל את הפעלת המערך, שכיום מופעל בין השאר באמצעות מרבב מיושן שעלותו גבוהה, מוצע לקבוע כי הפטור כאמור מתשלום דמי הפצה ייכנס לתוקפו רק אם תופסק פעילותו של אותו מרבב עד ל-31 בינואר 2025, שהוא מועד פקיעתה של הוראת השעה.

גלעד קריב (העבודה):

מה העלות?

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

המרבב הזה – עלות הסגירה שלו היא בין 3 – – –

גלעד קריב (העבודה):

לא, העלות של החוק. אתה אומר, אוצר המדינה – – –

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

תכף אני אתייחס לעלות. אין לי בעיה. המרבב הראשון, על מנת לסגור אותו, יש לזה עלות של בין 3 ל-3.5 מיליון שקל, כולל מע"מ. צריכים להזמין כל מיני רמקולים, אני יודע מה, מחוץ לארץ, וזה עולה כסף. בגלל שזה עולה כסף, אף אחד לא נגע בזה. אבל מצד שני, משלמים כל שנה, סתם, 8 מיליון שקל בשנה, שמתוכם ערוץ 12 ו-13 משלמים 3 מיליון. התוצאה היא שבמקום לעשות את הפעולה הזאת ולסיים את העניין הזה, הם לא עושים את זה, אף אחד לא עושה את זה. עכשיו, אנחנו מתנים את כל החוק הזה בסגירת המרבב, כי זה חוסך כסף ציבורי. ברגע שיעשו את זה, אז ערוץ 11 – זאת אומרת, התאגיד – חוסך 5 מיליון שקלים בשנה, ו-12 ו-13 חוסכים 3 מיליון. אז אפשר להתקדם לקראת הנושא הזה של שידור באינטרנט. כשעושים את זה, אז חוסכים 30 מיליון שקלים בשנה. אבל צריך לעשות את המהלך הזה של סגירת המרבב הראשון כדי לחסוך את ה-30 מיליון. אז אנחנו מגיעים באמת למה שאמרה לי חברת הכנסת כהן, לעניין האינטרנט לקשישים. גם את זה צריך לפתור.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אפשר לחסוך 14 מיליארד.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

סליחה?

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אפשר לחסוך 14 מיליארד.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אבל אנחנו מדברים על החוק הזה. אנחנו לא מדברים עכשיו מה אפשר לחסוך באופן כללי. אז אם אתם רוצים להתייחס לחוק הזה, בבקשה. אתם רוצים להתייחס באופן כללי? אני אתייחס גם באופן כללי, אין בעיה. אז זה המצב. אני התניתי בעצם את כל החוק הזה בסגירת המרבב הראשון. גם קבענו בחוק מי משלם מה, כי התחיל ויכוח מאוד גדול איך אנחנו מכסים את ה-3.5 מיליון האלה. אז אמרנו שאוצר המדינה ישלם שליש – הם לא רצו. תכף אני אגיד למה הם לא רצו לשלם כלום. ערוץ 12 ו-13 ישלמו שליש. למה? הם לא רצו גם כן. אבל למה הם ישלמו? כי הם חוסכים 3 מיליון שקלים, אז מזה, בשנה הראשונה, החיסכון הראשון שלהם, שישלמו 1.2 מיליון. אז הכרחתי אותם לשלם והם הסכימו – בלית ברירה, כמובן, אבל הם הסכימו למרות שההיגיון אומר שהם היו צריכים להסכים ללא בעיה. התאגיד, שהולך לחסוך 5 מיליון שקלים בשנה, ישלם גם הוא 1.2. אז ההוראות של החוק אומרות מה קורה אם לא עושים את זה. הרשות השנייה אמרה שלא בטוח שהיא תספיק לעשות את זה עד חודש ינואר. זאת הייתה המטרה, להלחיץ את המערכת. אני אומר לכם שאם באמת יהיה חסר להם חודש או חודשיים בסוף, ואנחנו נראה שהם באמת עשו תהליכים – זאת אומרת, הזמינו את הציוד ויש בעיה שהציוד הגיע בגלל כל מיני סיבות – אז אנחנו נביא בסופו של דבר תיקון של הוראת השעה ונאריך את זה בעוד חודש, חודשיים, כדי שלא ייווצר מצב שהאוצר צריך לשלם כספים פה. אני אומר לכם, מה קרה עם האוצר? מה הטענה העיקרית של האוצר? הוא טוען שזה לא מתאים לו. למה זה לא מתאים לו? שימו לב מה הטענה של האוצר. הוא אומר: אני לא חוסך כסף, אוצר המדינה לא חוסך כלום – התאגיד חוסך את הכסף. אם התאגיד חוסך את הכסף, אז זה לא עוזר לי מבחינת אוצר המדינה. לכן אני משלם בהתחלה 1.2 בלי שאני בעצם חוסך כסף. מצד שני, בגלל המרבב הראשון, שהאוצר מקבל תמלוגים כאלה או אגרות על המרבב הראשון, 5 מיליון שקלים, הוא אומר: אם אתה סוגר את המרבב, אני אפסיק לקבל את ה-5 מיליון, אז נגרם לי נזק של 1.2 ועוד 5 – זה 6.2. קודם כול נתחיל מזה שזה מה שנגרם לי. אבל בסופו של דבר הציבור לא מפסיד, כי התאגיד יחסוך גם כן 5 מיליון שקלים, והתשלום של 1.2 הוא תשלום חד-פעמי, הוא לא לכל החיים. אז אני חשבתי שגם האוצר צריך לתרום את שלו. והנימוק הזה שאומר שאני לא חוסך מתקציב המדינה שום דבר הוא נימוק לא רציני מבחינתי, כי הציבור חוסך בכל מקרה. אם האוצר רוצה, שישב עם התאגיד ויראה איך הוא מתחשבן איתו על ה-5 מיליון שקלים האלה בסופו של דבר. שימו לב, כשהמרבב השני ייסגר, התאגיד יחסוך 30 מיליון שקלים. האוצר יצטרך לשבת איתם ולראות איך מתחשבן על העניין הזה. אבל מה זה שייך אליי? מה זה שייך להצעת החוק שאנחנו מאשרים היום? שהם ישבו ביניהם ויתחשבנו מי תורם את שלו ומי מקבל את שלו. כרגע אני מבין שצריך לסגור את המרבב. כרגע אנחנו חייבנו אותם, בגלל שהם לא רצו כל אחד לשלם את חלקו על מנת שזה ייסגר. בסופו של דבר הם יכולים להסתדר בתקציב 2025, מי מאזן את מי בתקציבים. כדי לייעל את הפעלת המערך, שכיום מופעל בין השאר באמצעות מרבב מיושן שעלותו גבוהה, מוצע לקבוע כי הפטור כאמור מתשלום דמי הפצה ייכנס לתוקפו רק אם תופסק פעילותו של אותו מרבב עד ל-31 בינואר 2025, שהוא מועד פקיעתה של הוראת השעה. הפסקת הפעולה של המרבב כרוכה בעלות של כ-3.5 מיליון שקלים, אולם היא צפויה להביא לחיסכון של כ-8 מיליון שקלים. מאחר שהגופים שייהנו מהחיסכון הם תאגיד השידור הישראלי, הכנסת, לגבי ערוץ הכנסת – גם ערוץ הכנסת הולך לחסוך כסף, לא עכשיו, הוא יחסוך במרבב השני – והערוצים המסחריים הוותיקים, מוצע לקבוע כי גופים אלה הם שיישאו בעלות הפסקת פעילותו של המרבב, באמצעות העברת הסכום הנדרש לכך לגורם המפעיל את המערך, כלומר לרשות השנייה. בהתאם לכך, מוצע לקבוע כי תאגיד השידור הישראלי ואוצר המדינה ישלמו כל אחד שליש מהעלות הנדרשת להפסקת פעילות המרבב, וערוצי הטלוויזיה הוותיקים, כלומר, ערוצים 12 ו-13, ישלמו ביחד את השליש הנוסף של העלות הנדרשת לצורך הפסקת פעילות המרבב. אציין כי אם הגורם המפעיל לא יפסיק את פעילותו של המרבב עד תום הוראת השעה, הוא ישיב לגופים האמורים את הסכומים שהעבירו לו לצורך הפסקת פעילות המרבב. עוד מוצע לקבוע כי במקרה כזה הגורם המפעיל, ולא הגופים המשדרים, הוא שיצטרך לשאת בדמי ההפצה של הגופים שקיבלו פטור מדמי הפצה, מסכום שאוצר המדינה יעביר לו לשם כך. חברי הכנסת, אני מקווה כי הצעת החוק אכן תייעל את הפעלתו של מערך עידן פלוס ותיצור תמריצים לסגירת המרבב, וכי משרד התקשורת יקדם בקרוב את הצעת החוק הממשלתית שאמורה להסדיר מחדש את הפעלת מערך עידן פלוס באמצעות אפליקציה שתאפשר לציבור הרחב להמשיך ליהנות משידורי הערוצים המרכזיים בלי לשלם דמי מנוי. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אני מבקש מכם לדחות את ההסתייגויות ולהצביע בעד הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אני רוצה רק להדגיש כמה דברים. קודם כול, אני אבקש מחברי הכנסת – – –

גלעד קריב (העבודה):

זאת הצעת חוק תקציבית או לא?

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

כן, תקציבית, אבל האוצר ויתר על הטענה הזאת. זאת אומרת, בהתחלה הוא טען שהצעת החוק – הסברתי גם למה הם טוענים תקציבית. מצד אחד, הם לא חוסכים מתקציב המדינה את הכספים אלא התאגיד חוסך. מצד שני, אם לא יצליחו לעמוד במועד, אז נטיל עליהם עוד עלויות. אמרתי, הם יעמדו במועד, כי אין סיבה שלא. אם במקרה, מאיזו סיבה מיוחדת, נראה שהם לא עומדים וצריכים עוד חודש חודשיים, אז אנחנו נתקן את המועד של הוראת השעה ונאריך את זה. בשלב הראשון צמצמנו כדי לגרום להם ללחץ לעשות את הפעולה הזאת. הפעולה הזאת חוסכת כסף ציבורי, ואין שום סיבה שזה לא יהיה בגלל מלחמות בין הערוצים, שכל אחד לא רוצה לעשות את העבודה שלו. זה דבר שצריך לעשות. מה שאני מבקש מהחברים – תתעלמו רגע מכל הוויכוח בין ערוץ 12, ערוץ 13 וערוץ 14 והלחץ שהם מפעילים.

גלעד קריב (העבודה):

הוויכוח – – – זה לא של 12 ו-13, זה של הציבור.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

רגע, רגע. הוכחתי לכם בדברי ההסבר שאני מסביר פה שההחלטה היא עניינית. היא לא קשורה לערוץ כזה או אחר. כולם בעצם נהנים מהצעת החוק הזאת – גם הציבור, גם ערוצים 12 ו-13, וגם קצת, קצת, ערוץ 14, אני לא אומר שלא, אבל אנחנו צריכים להתייחס לזה עניינית. החוק הזה כהוראת שעה חייב לעבור. הוא נותן לנו היבטים טובים מאוד מבחינת הדברים האלה. זה שיש ויכוחים בין הימין לשמאל כרגע על הערוצים ויש לחץ של הערוצים בעניין הזה – חבל מאוד, אבל זה לא צריך להשפיע לנו על אישור הצעת החוק.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תתייחס בבקשה לעמדת משרד המשפטים, שבעצם חושב שזה לא במקום.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

כן, אני יכול להגיד לך. אני לא מסכים עם עמדת משרד המשפטים.

גלעד קריב (העבודה):

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אני אענה. אני לא מסכים עם עמדת משרד המשפטים. הם אמרו את העמדה שלהם. הסיבות שאני לא מסכים לעמדה הן כיוון שהם מתייחסים לכך – עוד פעם, כמו שהאוצר מתייחס – שאין פה חיסכון לתקציב המדינה. אז אין חיסכון, אבל יש חיסכון לתאגיד, אז מה זה משנה מאיזה תקציב זה נעשה? מצד אחד, שתהיה התחשבנות; מצד שני, הם אומרים מה שאני אמרתי קודם, שהתערבות בשוק התקשורת צריכה להיות בהצעת חוק ממשלתית. אבל הם מוכרחים להביא את הצעת החוק הזאת. הסברתי למה הוראת השעה היא הוראת שעה קצרת מועד: כדי לגרום לממשלה – זאת בדיוק העמדה של משרד המשפטים – להביא את הצעת החוק הממשלתית שצריכה לאזן בין כל האינטרסים של התקשורת בהתייחס לאינטרס של הציבור. אני מקווה שהם יביאו את זה. לכן, לא כל דבר שמשרד המשפטים אומר בעניין הזה הוא דבר שצריך לקבל אותו, ויש נימוקים לפה ולפה בעניין הזה. העובדה שמדובר בהוראת שעה של כמה חודשים – היא בעצם מאזנת את הטיעונים של משרד המשפטים בכל מה שהם טוענים לגבי הצורך בהוראה ממשלתית ולא במסגרת הצעת חוק פרטית. אז אני מבקש מכם, בסוף בסוף, אחרי שתטענו, עוד פעם אני אעלה ואסביר למה אתם לא צודקים או כן צודקים בעניין הזה, בסדר?

גלעד קריב (העבודה):

– – – תקציבית – – –

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

מה שאני מבקש – מה זה? אה, תקציבית. אני אסביר.

גלעד קריב (העבודה):

האם זו הצעת חוק תקציבית – – – של הכנסת – – –

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

לא, לא, האוצר ויתר על הטענה הזאת – – –

גלעד קריב (העבודה):

איך זה קשור לאוצר?

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אז אני מסביר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תכף הממשלה תגיד שהיא תאשר – – – תנוח דעתך.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אני אומר, עוד מעט הוא יגיד. תקשיב רגע, קריב, בהתחלה הם טענו להצעת חוק תקציבית, אמרתי גם למה. הם טענו 14 מיליון. אני לא מבין מאיפה הם הביאו את הסכום הזה, הסכום האמיתי זה 6.2, אולי 6.2, אבל בסופו של דבר דיברנו עם שר אוצר והוא בעצם הסכים לחוק הזה, ומהרגע שהוא מסכים אז בעצם הצעת החוק היא לא תקציבית מבחינתנו כשאנחנו מאשרים את החוק, ולכן לא צריכים 50 ח"כים שיצביעו בעד. תודה רבה לכולם.

גלעד קריב (העבודה):

דוד, הערב יש לך ריאיון בפטריוטים?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

לא. אתה רואה שאני כבר שנה לא מופיע בתקשורת.

גלעד קריב (העבודה):

רע מאוד.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

אולי לא שמת לב לזה, אבל אני לא מופיע.

גלעד קריב (העבודה):

לא שמתי – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה, חברי הכנסת. נראה לי שקריב עוקב אחרי הפטריוטים, שמתי לב. תודה. להצעת החוק הוגשו כמה הסתייגויות של קבוצת סיעת יש עתיד, קבוצת סיעת המחנה הממלכתי, קבוצת סיעת חד"ש-תע"ל, קבוצת סיעת רע"מ, קבוצת סיעת העבודה. אנחנו נעבור לרשימת הדוברים. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

חבר הכנסת ביטן, קודם כול, אני מאוד אוהבת אותך, כי אתה היחידי שלפחות אומר את האמת. אומר את האמת. לא צריך להביא את זה עכשיו, לא בגלל המלחמות בין הערוצים – בגלל המלחמה שמדינת ישראל נמצאת בה. לא ראוי להביא את זה עכשיו כשאנחנו במלחמה רב-זירתית, וזה לא הנושא שצריך להעסיק את הממשלה בזמן של מלחמה קיומית. זו האמת. להביא את זה ככה, כשאילצתם את כולנו לצאת לפגרה, כשהזנחתם נושאים חיוניים, מצילי חיים, אחרים, בניגוד לעמדת משרד המשפטים, ועל הדרך יש בחקיקה הזו גם פוטנציאל לפגיעה באוכלוסייה מוחלשת, אז לא ראוי בכלל להתעסק בזה דווקא עכשיו. אני בטוחה שאזרחים שצופים בנו עכשיו לא מאמינים שבזה ממשלת ישראל מתעסקת עכשיו, וזה מבייש – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

מירב – – – דברי לאט, כדי שאני אוכל לכתוב את השטויות, לא – פגיעה באוכלוסייה מוחלשת? על מה את מדברת? תסבירי. מה זו פגיעה באוכלוסייה – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אני כל כך מתביישת שיש שר בממשלת ישראל שמשסה ומחרחר ריב ושנאה כמוך.

גלעד קריב (העבודה):

מירב כהן (יש עתיד):

אתה והשותפים שלך הבאתם את מדינת ישראל לשפל – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת קריב, תשעת הימים זה לשני הצדדים.

מירב כהן (יש עתיד):

– – שלא נראה כמותו בתולדות מדינת ישראל.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר ניסים ואטורי:

אז רק בישיבה, שיהיה שווה.

מירב כהן (יש עתיד):

מימי השואה לא היה לנו שפל כזה, מחדל כזה, אסון כזה, ואתה וחבריך חתומים על זה. ומה שעצוב זה שלרגע אין לכם בושה או רגשות אשם. אתם בטוחים שכל מה שאתם עושים נפלא כי כל כך נפלא פה במדינה. מנותקים. אתה מנותק ושותפיך מנותקים. קצב האירועים והאסונות במדינת ישראל הוא כל כך גדול שאנחנו שוכחים דברים בגלל הקצב. היה לי חשוב לדבר היום על אירוע שנשמע כאילו הוא כבר בהיסטוריה הרחוקה, אבל הוא קרה רק לפני כמה ימים, והוא מלמד על תהליך מאוד מאוד מסוכן שקורה בחברה הישראלית בחסות ההנהגה הקיצונית הזו, בחסות ההנהגה המשיחית הזו. אני רוצה לדבר על אירועי שדה תימן והפריצה בכוח של שרים וחברי כנסת לבסיס צבאי סגור בשם איזה חופש תנועה. כאילו בשם חופש תנועה אפשר לתת איימן עודה להיכנס לבור בקריה, אולי. איזו צביעות, איזו קיצוניות. חשוב לי לומר, החיילים שלנו הם גיבורים. יש לנו את הצבא המוסרי בעולם. האנשים שיצאו לשדה הקרב הם גיבורים. האנשים ששומרים על אסירי הנוח'בות הם גיבורים. אני מאחלת למחבלים שעשו לנו את הזוועות של 7 באוקטובר את כל הרע שבעולם. אבל אנחנו לא פלנגות, אנחנו לא נוח'בות, אנחנו לא כמוהם. במדינת בישראל עשו אפילו לאייכמן, שהביא לרצח המוני של יהודים בשואה, משפט, משפט צדק, ואני זוכרת שהיו גם סיפורים שלא הצליחו למצוא בחברה הישראלית מישהו שיהיה מוכן להיות התליין שלו מרוב שיצר הנקמה הוא לא זה שהדריך אותנו אלא רק עשיית הצדק. תחת ההנהגה המשיחית והקיצונית הזו גם עולם הערכים שלנו הולך ומידרדר. אז צריך לשים דברים על דיוקם. ארנון זמורה, זיכרונו לברכה, הוא גיבור קדוש; בן אדם שעשה מעשה סדום או אנס או עשה מעשה סדיזם במחבל, נורא ככל שיהיה, הוא לא קדוש.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – נוח'בה.

מירב כהן (יש עתיד):

מי שמתנגד לחקירה של חייל שעשה מעשה סדום במחבל בעצם פוגע בשמם הטוב של כל יתר חיילי צה"ל. הוא פוגע בביטחון מדינת ישראל, כי 99.999% מכל החיילים לא כאלה. חשוב למחות, חובה למחות כשרואים עוול, אבל לא להיות אלימים, לא להרים יד על שוטר או על חייל. ולצערי זו התוצאה כשמכניסים עבריינים לתוך הממשלה, שיושבים בקבינט. התוצאה שמקבלים זה שרים וחברי כנסת שפורצים בכוח הזרוע לבסיס צבאי סגור, והמשטרה לא מגיעה. לא קורה כלום. מפחיד. התחושה היא שההפיכה המשטרית לא צלחה, אז אותם חברי כנסת ושרים עברו להשתמש ברעולי פנים עם תחמושת. אם אנחנו נמשיך המסלול הזה, אנחנו רק נידרדר מדחי אל דחי, מאסון לאסון. חייבים להחליף את ההנהגה המסוכנת הזו. חשוב לי לומר עוד דבר. אני כן שומעת מהחברים, מהמשפחה, שנמצאים בשדה הקרב, מפניות ציבור שאני מקבלת, שיש חיילים ומילואימניקים שבאמת מרגישים שהמדינה שולחת אותם לעשות משימות מאוד מורכבות, לסכן את חייהם, וכן, גם לעשות משימות שלעיתים יש בהן מורכבות ערכית. יש בהם חשש ופחד שביום מן הימים עלולים לזרוק אותם מתחת לגלגלים בשם איזו הגנה מפני בית הדין בהאג או משהו כזה. זו תחושה מאוד מסוכנת, וחשוב שאנחנו כהנהגה נאמר לחיילים הגיבורים שלנו: אנחנו נותנים לכם את הגיבוי המלא לכל העשייה שלכם. וגם אם יש תקלות או טעויות, מדינת ישראל, כנסת ישראל, צריכה לתת גיבוי מלא לחיילים שלנו בשטח, שפועלים בתנאים שהם ממש לא סטריליים. אבל מעשה סדום זה לא תקלה, מעשה סדום זה לא מילוי פקודה, מעשה סדום זה לא פקודה שהשתבשה, ולכן מי שלא מאפשר חקירה של טענות כאלה חמורות, פוגע בשמם הטוב של כל חיילי ישראל.

אריאל קלנר (הליכוד):

זה פוגע בשמם הטוב, שאת – – – את הטענות של נוח'בה. זה מה שפוגע.

מירב כהן (יש עתיד):

אנחנו מדינת חוק.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא מתאים לך.

מירב כהן (יש עתיד):

אנחנו לא נוח'בות, ואנחנו לא – – –

קריאות:

מירב כהן (יש עתיד):

זה מה שאני אומרת – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

למה את עושה את זה? למה את מהדהדת את הדברים האלה – – – נוח'בה, למה?

מירב כהן (יש עתיד):

אני מהדהדת? חברי הממשלה שלך נכנסו והזמינו את ההמון, העלו סרטונים, שלהבו את ההמון כדי לפרוץ לבסיס של הצבא – –

אריאל קלנר (הליכוד):

את – – – מאמינה לנוח'בה? את מאמינה לנוח'בה? נוח'בה – – –

מירב כהן (יש עתיד):

– – ואתה אומר שאני מהדהדת את זה? אין סוף לצביעות ולניתוק.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – נוח'בה אמר – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אנחנו בשבוע הבא – – –

גלעד קריב (העבודה):

הפיכה משטרית, מה הקשר לנוח'בות? שרים שקוראים למרד.

אריאל קלנר (הליכוד):

בדקת שהכול בסדר? בדקת כבר?

מירב כהן (יש עתיד):

אנחנו, בשבוע הבא – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, עצרתי את הזמן, שנייה. קודם כול, אני מציע לתת לבית משפט להחליט, בסדר?

מירב כהן (יש עתיד):

בוודאי, זה מה שאני אומרת.

היו"ר ניסים ואטורי:

אנחנו סומכים על בית משפט, לא?

מירב כהן (יש עתיד):

אבל חשד כזה צריך לבדוק, וכששרים וחברי כנסת מונעים חקירה – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

לא להגיד מראש, לא להגיד שנעשה מעשה סדום. אנחנו לא יודעים, בסדר? במקרה הטוב – – –

מירב כהן (יש עתיד):

אבל הקואליציה שלך ניסתה למנוע חקירה באמצעות שלהוב ההמונים ופריצה בכוח עם נשק ורעולי פנים לבסיס צבאי. זה הזוי. אנחנו מדינת חוק, ואטורי. בשבוע הבא אנחנו נציין את תשעה באב. העם היהודי הגיע לריבונות בארץ ישראל שלוש פעמים. פעמיים הקמנו פה בית לאומי, ופעמיים הוא נחרב. המחריבים בפועל אומנם תמיד היו גורמים חיצוניים, אבל מי שזימן את החורבן היינו אנחנו, במו ידינו וברוב טיפשותנו. הבית הראשון נחרב בעקבות מלך רע, רחבעם, שבמקום לפעול למען העם הכביד עליו והוביל למעשה לפיצול לשתי ממלכות, יהודה וישראל; מנהיגות עלובה שהובילה להפרדה והפכה את שעון החול שמדד את הזמן עד בוא נבוכדנצר והחורבן בשנת 586 לפני הספירה. בימי בית שני שכבת הכהונה הפכה למושחתת. במקום שההנהגה תהיה יעילה ומיטיבה, היא הפכה למסואבת ולמרוכזת בעצמה. אובדן המנהיגות יצר מחלוקות עמוקות בחברה וזימן את אובדן הזהות ואת המלחמה. לבסוף, המחלוקות בין אוהבי ירושלים ומגיני ירושלים הכריעה את הכף לטובת הרומאים. שורפי האסמים הציתו אש במחסנים, ו-656 שנים אחרי האובדן של הבית הראשון גם הבית השני הוחרב. ואז הגיע הניסיון השלישי: נס במסגרת הטבע, נס שהגיע במחיר כל כך כבד ומדמם. ושוב אנחנו למדים שמנהיגות טובה היא הכרחית. שוב אנחנו למדות שמנהיגות רעה מזמנת את החורבן ואת התהום. אני יודעת שאם לא נתעקש ללמוד מהטעויות, אז נחזור עליהן. ואני יודעת שאם לא נחליף כאן את ההנהגה, אז חורבן הבית השלישי הוא לא שאלה של מתי, הוא שאלה של עד כמה זה קרוב; זה לא האם אלא מתי זה יקרה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

מירב כהן (יש עתיד):

בשני הבתים הראשונים החורבן לא הגיע יש מאין. זה לא היה איזה צונאמי פתאומי אלא יותר כמו עלייה מתמדת ואיטית של גובה פני מים עד לנקודה שבה הקרקע היציבה נשטפה תחת רגלינו ותחת היסודות. ערב תשעה באב התשפ"ד הלהבות אוחזות בווילונות של הבית, והחורבן השלישי דופק בדלת של כולנו. השאלה, האם נפתח לו את הדלת או שנכבה את הלהבות?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. בגלל שהתייחסת אליי, אני אגיב. אמרת שלא הייתה משטרה. הייתה משטרה. אני דיברתי שם עם מפקד, אפי שימן. שאלתי במה צריך עזרה. הוא אמר: לפנות אנשים. ביקשתי מגפון, נכנסתי וקראתי לאנשים לצאת החוצה. לא פרצתי לבסיס, ואני נגד הדברים האלה. אני חושב שזה לא נכון.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

קיבלת אישור?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב. החלפתם, בגלל זה סימנתי לך. אתה מוכן או שאתה רוצה לדקלם קצת?

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא, אתה טועה, אני החלפתי עם מירב. קודם מיקי. הוא גדול ממני בחוכמה ובניסיון.

מיקי לוי (יש עתיד):

חלילה וחס.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

בוקר טוב. אדוני היושב בראש, חברי הכנסת, אני עומד כאן לדקה וחצי רק כדי לדרוש את כבודו של חבר הכנסת לשעבר יועז הנדל. לפני כמה שבועות עבר כאן חוק הקומות הכשרות של הטלפונים. עמד כאן ממכונת רעל ואמר: הסרנו את חרפת הנדל. הסרנו את חרפת הנדל. זה מכונת הרעל. ובכן, אותו חרפת הנדל, סגן אלוף במילואים, מג"ד, קצין בקומנדו, עז נפש – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

מנגן בפסנתר.

מיקי לוי (יש עתיד):

הינה, מכונת הרעל. הוא שירת בקומנדו – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

עלינו הוא אמר – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

בן 49, לא מחויב במילואים. הקים יש מאין – חברים, לוחמים – הקים גדוד ונכנס עם הגדוד להילחם בעזה וברפיח כשהוא לא היה חייב בכלל. לפני כמה ימים, השבוע, הם יצאו בחזרה מעזה. אז זה חרפת הנדל. סגן אלוף שאינו מחויב במילואים, קצין עז נפש בקומנדו, תורם תרומה רבה למדינת ישראל. מכונת רעל – חרפת הנדל. אני מבקש את סליחתו של חבר הכנסת לשעבר הנדל בשם הבית הזה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה רק סליחתו? תשריינו אותו ביש עתיד.

מיקי לוי (יש עתיד):

ולכן, מכונת הרעל – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

למה אתה צריך לבנות את המפלגה? אולי הגיע הזמן שיכניסו לליכוד – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה רק סליחה? תשריינו אותו אצלכם. תשריינו אותו ביש עתיד. למה את לא מציעה לו מקום?

דבי ביטון (יש עתיד):

אל תחליטו בשבילנו. מלח הארץ, הם צריכים להיות כאן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כמה שנאה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש.

דבי ביטון (יש עתיד):

היושב-ראש, תעצור את השעון.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי את השעון, תסתכלי. את יכולה להסתכל, לראות שעצרתי את השעון, הינה, הוא לא זז. בבקשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה לך, היושב בראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

תהיו רגועים.

מיקי לוי (יש עתיד):

חבל שיושב-ראש הכנסת יצא. אתמול והיום נפתחה המליאה. אין בעיה שתיפתח המליאה, אנחנו שמחים לבוא לעבודה, אבל בימים טרופים כאלה, כשאנחנו יכולים להיות בחוץ, ללכת למוקדים אזרחיים, לדבר עם אזרחים, לעודד, לתמוך, מביאים סדרה של חוקים של מה בכך; לא צריך אותם, אינם קשורים למלחמה, אינם קשורים לחיי האזרחים, אינם קשורים לחיי היום-יום, אינם קשורים ליוקר המחיה. למה הם קשורים? להישרדותה של הממשלה הרעה הזאת. אתמול עסקנו בזה במקום להיות ברחובות. השרים ישבו פה בפרסה מאחור, שתו אספרסו, במקום להיות במשרדים שלהם ולתכנן את הבאות ואת הימים הבאים. ימים קשים. מדינת ישראל צפויה להתקפה, זה כבר לא סוד. נפתחת המליאה – חבל שיושב-ראש הכנסת יצא – לעסוק בדברים של מה בכך. איזו בושה. פשוט בושה. מסמך רשות התחרות שיצא כרגע או יצא בשעות האחרונות, שומט את הקרקע מתחת לטענות ערוץ 14 בדבר פגיעה בתחרות, אבל כולכם, כולכם, הצד הזה, נזעקתם להגיע הנה היום כדי לתמוך. מה בוער לכם לתמוך בערוץ? אני אגיד לכם. ערוץ של תעמולה ממשלתית, כולכם רצתם לכאן כדי לתמוך בו. ערוץ של תעמולה ממשלתית, שופר של דף המסרים של ראש הממשלה. איזו בושה, הזעקתם את כולנו. מה כל כך לחוץ? מה כל כך דחוף? ימי מלחמה, בשביל זה אתם פה? אין לכם בושה? במקום להיות ברחובות, במקום לתת לשרים לעבוד, כולם היום יוזעקו לכאן לצורך ההצבעה. מה בוער? אין לכם אומץ להגיד את האמת. תתביישו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי וחברות הכנסת, מכובדי השר, במסורת היהודית אומרים על יום שלישי פעמיים כי טוב, אבל על יום שלישי הזה צריך לומר: פעמיים כי בושה גדולה. הבושה הראשונה קשורה למצב העגום, הבלתי-נתפס, שבו נמצאים אזרחי ישראל: יושבים וממתינים למתקפה שתתרגש עלינו, מי יודע מכמה חזיתות; עשרות אלפי משפחות מן העוטף ומצפון הארץ לא יודעות איפה ילמדו ילדיהן בעוד ארבעה שבועות; הסיוע הכלכלי לתושבי הצפון מדשדש, מתקדם בעצלתיים, כי לשר הנסים והנפלאות סמוטריץ' יש זמן. כשמדובר בהקמת 24 מאחזים בלתי חוקיים בשטחים אחרי 7 באוקטובר, שם אין זמן; כשמדובר בחבילת הסיוע לעסקים הקורסים בצפון, יש את כל הזמן שבעולם. ועל שברונן של משפחות החטופים מה כבר יש להוסיף? אז זו הבושה הראשונה. הבושה השנייה של יום שלישי הזה הוא סדר-יומה של ממשלת ההפקרה, סדר-יומה של קואליציית הכישלון. הוצאתם אותנו לפגרה למרות ההצעה שלנו להמשיך את דיוני המליאה ואת דיוני הוועדות עד היציאה של עובדי הכנסת לחופשה המרוכזת, באמירה שכל הזמן הנוסף יוקדש רק לענייני המלחמה והסיוע לעורף. סירבתם, אבל לפתוח הבוקר הזה דיון מליאה על מנת להעביר חוק אחד, שתכף נדבר בו, חוק שהוא חלק ממסכת חוקים ומהלכים ממשלתיים לביצורו של ערוץ ההסתה והרעל, ערוץ 14 – את זה אתם יודעים לעשות. אפילו לא טרחתם לשים, בקטנה, על סדר-היום עוד הצעת חוק שהיא באמת לטובת הציבור, ככה, כדי לאזן את הבושה. אתם באמת ממשלת אובדן הבושה וקואליציית אובדן המוסר. אני רוצה להזכיר לאדוני השר, לחברי הקואליציה, שלפני שיצאנו לפגרה הבזויה עברה כאן בקריאה טרומית הצעת חוק של יו"ר הקואליציה – לא של אחד מאיתנו, של יו"ר הקואליציה – לשנות במשהו את חוק התגמולים למשפחות השכולות ולמשפחות נפגעי האיבה כדי לטפל בעיוות שפוגע ב-45 משפחות שבהן זוג הורים שהיה פרוד או גרוש, ואחד מן ההורים נרצח או נפל וההורה השני מטפל ביתומים. זו הצעה של יו"ר הקואליציה, שחברי כנסת מהאופוזיציה היו שותפים בה, אבל לא, אמרנו שיו"ר הקואליציה יוביל את זה, כי אנחנו יודעים שהוא יוכל באמת לקשור את הקצוות. היא עברה בקריאה טרומית. עד הרגע הזה לא היה דיון אחד בוועדת העבודה והרווחה, שלא לדבר על זה שהיום, היום היינו צריכים להשלים את מהלך החקיקה ולהעביר מדי חודש עוד כמה אלפי שקלים לאותן אימהות קורסות.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא חשוב.

גלעד קריב (העבודה):

זה לא חשוב. אבל לסדר עוד העדפה ועוד הטבה לבעלי ערוץ ההסתה והרעל, זה נורא חשוב. איבדתם את המצפון. איבדתם את המצפן, אפרופו מצבו של צפון הארץ. איבדתם את הבושה. עכשיו לעניין החוק עצמו. קודם כול, גילוי נאות. אני חושב שאני היחיד מבין כל יושבי הבית שתבע את ערוץ 14 וניצח. בהיותי מנכ"ל התנועה הרפורמית בישראל הגשנו תביעה כנגד הערוץ. אז מספרו היה אחר, אז הוא עוד פעל מכוח היותו ערוץ מורשת. היום הוא ערוץ הפטריוטים. אנחנו במהלך משפטי קצר הראנו איך הערוץ הזה, לידתו בחטא, הורתו בחטא, וכל התנהלותו היא בוז עמוק לכללים, לנהלים ולתנאי הרישיון. מדובר בערוץ שמדבר על פטריוטיות ובאותה נשימה הוא מפר חוק סדרתי. זה הערוץ שהממלכה והמלך חפצים ביקרו. כדרך אגב, באמת ניצחנו בתביעה. הוכחנו את טענת האפליה, ולשמחתנו, הערוץ שילם פיצויים לתנועה הקונסרבטיבית בישראל ולתנועה הרפורמית בישראל. זה כמובן לא גרם להם למלא – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – את הכסף.

גלעד קריב (העבודה):

לא. הכסף שולם, אבל זה לא גרם להם – כן, תרומה נדיבה לקידום פעילות היהדות הרפורמית והקונסרבטיבי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כשחוק השידורים יעבור – – –

גלעד קריב (העבודה):

שמענו. רק שזה לא גרם לערוץ להקפיד יותר בהוראות החוק.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתם קומוניסטים. אתם רוצים להתערב בתקשורת.

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו לעניין החוק עצמו. על פניו – והיטיב לעשות זאת יו"ר ועדת הכלכלה – מדובר בחוק טכני. באמת השירות של עידן פלוס הוא שירות חשוב. יש צורך בהתאמת הפלטפורמות הטכנולוגיות. הרבה ממה שאמר יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת ביטן נשמע הגיוני, ובאמת, אני חייב לומר, אם היו מביאים לכאן חוק שהוא כולו ענייני ולא חוק שבדלת האחורית מגניבים לתוכו את המדיניות המעוותת של שר התקשורת ושל הממשלה כולה להעניק הטבות בלתי מתקבלות על הדעת לערוץ והרעל וההסתה, אז היה ניתן אפילו להגיע להסכמות. וכדרכו של יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת ביטן, באמת הדיונים אצלו בוועדה, צריך לומר, הרבה פעמים הם דיונים ענייניים. ודברים שמגיעים מקולקלים – אני לא אומר שתמיד יוצאים מתוקנים; ראינו את התקלה שנקראת חוק הקומה הכשרה, אבל הם פחות – – –

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

למה? עשינו שם המון המון עדכונים. לא נכון.

גלעד קריב (העבודה):

אז אני אומר, אני אומר לשבחך. הרבה דברים שמגיעים מאוד מאוד מקולקלים – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה מוריד קולות בפריימריז כמו בשעון חול.

גלעד קריב (העבודה):

הרבה דברים שמגיעים מאוד מקולקלים, היושב-ראש מאזן במעט. דוגמה אחת – רצו במסגרת החוק הזה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

אל תיתן לי – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע. בינתיים הוא מפרגן לביטן. אל תפריע. תן לו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בדיוק. שלא יפרגן לי בטעות, שתזהיר אותו.

גלעד קריב (העבודה):

בואו נחכה, נראה את התוצאות הבאות של הפריימריז אצלכם.

צגה מלקו (הליכוד):

החוק חשוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה שבטוח, זה הפוך, הפוך ממה שהוא חושב.

גלעד קריב (העבודה):

רצו במסגרת החוק למחול לערוץ 14 על 6 מיליון שקל חוב. בא יושב-ראש הוועדה, ובאמת התנהג כפי שמצופה מנבחר ציבור, ואמר: הדברים לא קשורים. ועדיין, צריך לומר, מכיוון שהחוק מרובה פרטים, צריך להזכיר שהחוק הזה יוצר מציאות כדלקמן: ערוץ 14 יקבל הטבה.

צגה מלקו (הליכוד):

גם אחרים מקבלים. גם אחרים מקבלים. קשת ורשת מקבלים את ההטבה.

גלעד קריב (העבודה):

נו, חבר'ה, אל תפריעו.

צגה מלקו (הליכוד):

כן, כן. לא, מקבלים. אני מתקנת אותך. אני מכירה, במקרה. לא נכון. לא נכון.

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, רגע, שנייה. אני עוצר לך את הזמן.

גלעד קריב (העבודה):

תוסיף לי זמן, בבקשה.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

קריב, אף פעם לא התלוננת, אף פעם לא התלוננת על 5 מיליון שהאוצר משלם כל שנה על ערוץ 12 וערוץ 13. אף פעם לא התלוננת.

היו"ר ניסים ואטורי:

אדוני השר.

גלעד קריב (העבודה):

מכובדיי, אפשר להמשיך?

שר התקשורת שלמה קרעי:

עצרו לך את השעון. אל תדאג. אתה יכול לחכות.

היו"ר ניסים ואטורי:

תגיד תודה. עצרתי לך את השעון.

גלעד קריב (העבודה):

תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

ערוץ 14 מקבל הטבה. ערוצים 12 ו-13, מצבם לא נפגע.

צגה מלקו (הליכוד):

גם הם מקבלים, הם מקבלים 4.8 מיליון.

גלעד קריב (העבודה):

ותאגיד השידור הציבורי ישלם.

אריאל קלנר (הליכוד):

איפה ישלם?

צגה מלקו (הליכוד):

הם מקבלים 4.8 מיליון.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברי הכנסת, תנו לו לסיים. הוא צריך לרדת תכף.

צגה מלקו (הליכוד):

לא, שידייק. 4.8 מיליון הם מקבלים. אני מכירה במקרה את הנושא. אני מכירה את הנושא.

גלעד קריב (העבודה):

זה התוצר המיידי של החוק. ערוץ 14 מקבל הטבה. 12 ו-13, נהנים להסית נגדם, אבל ראש הממשלה לא רוצה להסתכסך איתם. ראינו. ראש הממשלה עסוק בלהשפיע עליהם. ראינו את סיפור יוליה שמאלוב-ברקוביץ, שעוד ייבדק ויידון. והתאגיד, התאגיד, שהוא בעצם המטרה, מטרת החיסול המרכזית של השר קרעי, הוא זה שכן ישלם בשלב הראשון.

שר התקשורת שלמה קרעי:

למה חיסול? אנחנו מחליפים – – – תאגיד. למה חיסול?

גלעד קריב (העבודה):

עכשיו, זו עוד דוגמה לשימוש המעוות של השר קרעי, של ראש הממשלה ושל הקואליציה כולה במושגים שוויון ופלורליזם. עמד כאן יושב-ראש הוועדה ואמר: רגע, ההטבה שערוץ 12 וערוץ 13 קיבלו ב-2016 – גם לערוץ 14 מגיע. אין בעיה, תטילו עליהם את החובות. אתם לא מטילים על ערוץ 14 את החובה להקים חברת חדשות נפרדת; אתם לא מטילים על ערוץ 14 את החובה למנות שופט בדימוס לוועדת אתיקה; אתם לא מטילים על ערוץ 14 את חובת האתיקה, ובכל ערב הערוץ הזה, במשדרים המסיתים והשקריים שלו, דורס את כללי האתיקה. אז אתם מדברים על שוויון ופלורליזם? מה אתם חושבים, שאנחנו טיפשים? אתה פוטרים את הערוץ הזה, שמתגאה שהוא תוכנית החדשות השנייה ברייטינג, אבל הוא פטור מכל החובות. אין דירקטוריון נפרד, אין כללי אתיקה. אין. אין. ינון מגל צועק: אנחנו, אנחנו הערוץ השני בחוזקו. אבל בחסות שר התקשורת הערוץ הזה פטור מכל הכללים. אז אתם מדברים איתנו על שוויון?

צגה מלקו (הליכוד):

לא, לא. לא פטור. כמו כולם.

גלעד קריב (העבודה):

אתם רוצים שווין בהטבות אבל לא בחובות. אתם רוצים להשאיר את הערוץ הזה כערוץ שיכול להסית, לשקר – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – ואין עליו שום מענה. זה השוויון שלכם? זה הפלורליזם שלכם? לתת הטבות ולא רגולציה ולא חובות? אל תעבדו עלינו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אתם עובדים בשירות ערוץ תעמולה ורעל שעובד בשירותכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה. חברת הכנסת נעמה לזימי.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

קריב, אתם בשירות של ערוץ 12. ערוץ 12 נותן לכם הוראות.

גלעד קריב (העבודה):

ערוץ 12 משרת אתכם, על מה אתם מדברים? תבדקו כמה פעמים בן גביר הכושל, השר הכי כושל בממשלה, כמה פעמים הוא שם וכמה פעמים נציגי האופוזיציה.

דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):

זה בכוונה שהוא שם, כדי להוריד לליכוד קולות, אתה מבין?

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

שמענו. עוד נדבר בעסקה הסיבובית על המלט, וטורקיה, ויוליה שמאלוב-ברקוביץ', הכול בסוף יצוף.

היו"ר ניסים ואטורי:

תגיד לי, עכשיו דיברת עשר דקות. ישבנו, שמענו אותך יפה.

גלעד קריב (העבודה):

תן לי עוד חצי שעה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אתה רוצה עוד רבע שעה? תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, השבת – רגע, אני מבקשת.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברים, אבקש שקט. תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

יש פרסה לשבת בה, אם רוצים. דוד, אני מבינה את חלוקת הממתקים, אך יש נאום. היושב-ראש.

היו"ר ניסים ואטורי:

זה יחסית שקט, תדעי לך. תראי איזה שקט.

נעמה לזימי (העבודה):

זה יחסית שקט. האמת, זה נכון.

היו"ר ניסים ואטורי:

כשנאור שירי עולה לפה, תשאלי אותו איזה רעש יש כאן באולם.

קריאה:

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

נעמה לזימי (העבודה):

השבת, ברגע מאוד מרגש ויפה, נחשפנו גם לסיפור הישראלי של מדינה שלוקחת אחריות. רז הרשקו זכתה במדליית אולימפית יחד עם אלופים נוספים. אימא שלה, לילך, ריגשה את כולנו, ואותי במיוחד, כשהיא סיפרה בהתרגשות שהיא שלחה את בתה לחוג ג'ודו במתנ"ס כי זה היה בחינם. זה בדיוק הסיפור של שוויון הזדמנויות בחינוך ובכלל – מדינה שמאפשרת לכל ילד וילדה למצות את הכישרונות שלהם, לממש את עצמם ולגלות את היכולות שלהם להצליח ולפרוח, ובמקרה הזה, גם להביא גאווה לכולנו. כמה רז הרשקו פספסנו כשלא העצמנו את המקום הזה של אחריות המדינה בכל מרחב, בכל פריפריה, בכל שכונה ותיקה, בכל מקום שבו המדינה יכולה להיכנס במקום שבו הכיס הפרטי לא יכול להיכנס כדי להעניק הזדמנות שווה ולתת פה לכולם לממש את עצמם; מדינה שלא רואה בחינוך נטל או בייביסיטר. כן, אנחנו רואים את המאבק של ארגון המורים להסכם השכר – –

דבי ביטון (יש עתיד):

ביבי-סיטר. את מתכוונת ביבי-סיטר?

נעמה לזימי (העבודה):

כן. – – אלא פאר היצירה, שמפתח פה חברה, איכויות והצלחות. זה הסיפור הישראלי. ללא שירות ציבורי, חינוך ציבורי ותשתית סוציאלית של המדינה למען אזרחיה לא היינו מה שאנחנו. הסיפור הישראלי הוא ערבות הדדית. למרות עשרות שנות ייבוש והזנחה שריסקו את השירות הציבורי והחברתי ואת היכולת לתת הזדמנות שווה, אנחנו לא יכולים לוותר על המקום הזה בתפקיד של המדינה, של ישראל. ישראל של היום שאחרי תהיה חייבת להרחיב את הערבות ההדדית, לחדש את התשתית הסוציאלית שלה ולשאוף להיות חברה שמאפשרת שוויון הזדמנויות ומיצוי פוטנציאל של כל ילד וילדה. תזכרו את רז הרשקו האלופה. היא ישראל היפה, גם בגלל ההצלחה והכישרון שלה וגם כי היא הסיפור של מדינה שאכפת לה ודואגת לילדים שלה. את החלק השני של דבריי כאן אני רוצה להקדיש לקבוצה ספציפית בחברה הישראלית, לאנשי הסימטריה הקדושה. אני רוצה להגיד לכם, אנשי הסימטריה הקדושה, אתם חלק מהבעיה, לא מהפתרון. כשחבורת פורעי חוק, גם מהכנסת, פורצת לבסיסי צה"ל בזמן מלחמה; כשחברת כנסת נעמדת סביב פורעים רעולי פנים מול בסיס צה"ל בזמן מלחמה – אין שני צדדים, רבותיי, יש צד אחד, הצד שנגד ביטחון ישראל והצד שבעדו.

אריאל קלנר (הליכוד):

אבל מדורות היא לא הדליקה, לפחות. לפחות מדורות היא לא הדליקה, אז אין סימטריה.

גלעד קריב (העבודה):

אוי, קלנר, קלנר.

נעמה לזימי (העבודה):

וצריך להוקיע, להוקיע ואפילו לפעול פלילית כנגד הפורעים וכנגד מעודדיהם. וגם אתם ביניהם, רבותיי. יושב פה בן אדם שהוא ביניהם, יושב פה בן אדם – –

אריאל קלנר (הליכוד):

שהוא מה? מה הוא עשה? מה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני עוצר את הזמן לרגע. אני עניתי. סליחה, רגע, עניתי והסברתי.

נעמה לזימי (העבודה):

– – שהוא חלק מהבעיה של מדינה, שמפרקת – –

אריאל קלנר (הליכוד):

את הבעיה.

היו"ר ניסים ואטורי:

לא חלק משם דבר.

אריאל קלנר (הליכוד):

את הבעיה, את מדברת? את?

היו"ר ניסים ואטורי:

רגע, רגע, שנייה. את פוגעת בחיילי צה"ל. סליחה, אריאל, די. אריאל, רגע, אני מדבר.

נעמה לזימי (העבודה):

– – את הדברים הכי בסיסיים.

היו"ר ניסים ואטורי:

אני אומר לך, שנייה, סליחה, סליחה. רעולי פנים – את טועה. זו פעם שנייה שעולים פה ואומרים את זה. רעולי הפנים זה כוח שמירה של הצבא, וזה הבסיס שלהם.

גלעד קריב (העבודה):

אבל היושב-ראש, אבל היושב-ראש, היושב-ראש – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

אלה שעומדים לדין.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, לא, תגנה כשחברת כנסת נעמדת ונואמת מול רעולי פנים שבאים לפרוץ לבסיס צה"ל בזמן מלחמה.

היו"ר ניסים ואטורי:

אלה מילואימניקים, אלה מילואימניקים.

אריאל קלנר (הליכוד):

ולתחנת המשטרה מותר, ולבית ראש הממשלה מותר, ולפרוץ לכביש היה מותר – – –

נעמה לזימי (העבודה):

תשמע, תשמע, אנחנו סיימנו עם הסימטריה שלכם.

היו"ר ניסים ואטורי:

אריאל, אריאל, אלה היו חיילים, חיילים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

איזה בית ראש ממשלה? על מה אתה מקשקש? די כבר עם השקרים האלה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה משקר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

– – – על השקרים? כמה מטומטמים אתם יכולים להיות?

נעמה לזימי (העבודה):

סיימנו עם הזעקות האלה שלכם שמפרקים את המדינה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבריי הכנסת, סליחה. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

די עם השקרים שלכם, אפילו – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

חבורה של אידיוטים. בית ראש הממשלה – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – בניידות טיפול נמרץ, לא חסמתם גם ניידות טיפול נמרץ? לא חסמתם ניידות טיפול נמרץ?

היו"ר ניסים ואטורי:

אריאל וקריב, די.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא חסמתם כבישים? אתם יושבים וחוסמים כבישים.

נעמה לזימי (העבודה):

לא נתפס, פשוט לא נתפס.

גלעד קריב (העבודה):

החברה שלכם קוראת לפצ"רית "בוגדת".

אריאל קלנר (הליכוד):

אתם חסמתם כבישים.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אריאל.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה יודע, הסימטריה.

גלעד קריב (העבודה):

תגנה, תגנה. קוראים לפצ"רית "בוגדת".

אריאל קלנר (הליכוד):

לא חסמתם ניידת טיפול נמרץ?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת גלעד קריב, חבר הכנסת גלעד קריב.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא חסמתם ניידת טיפול נמרץ?

גלעד קריב (העבודה):

תגנה את זה.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא קראתם לראש הממשלה "בוגד"?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אריאל קלנר. חבר הכנסת קריב.

נעמה לזימי (העבודה):

תעצור את השעון.

היו"ר ניסים ואטורי:

עצרתי מזמן, כבר עצרתי מזמן.

דבי ביטון (יש עתיד):

כמה עצוב ששקר הפך להיות נורמה אצלכם. כמה עצוב.

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב, תשב, מה זה, שוק? אתה יכול לקרוא קריאות ביניים מהמקום, בישיבה.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה זה קשור – – – איפה ראית – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה מדבר איתנו על שוק? אתה? כל שנייה שאתה יושב שם זה בושה לכנסת.

היו"ר ניסים ואטורי:

גלעד קריב. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, קריאה ראשונה. תדבר יפה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

קריאה ראשונה?

דבי ביטון (יש עתיד):

תתביישו לכם. אנשים יושבים לפיקניק – עוצרים אותם, על מה אתם מדברים?

נעמה לזימי (העבודה):

אני לא מבינה, הוא פה מפריע.

היו"ר ניסים ואטורי:

הוא בישיבה, שניהם בישיבה. עצרתי לך את הזמן, הכול בסדר.

נעמה לזימי (העבודה):

אוקיי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

למה לי נתת קריאה ולו לא?

נעמה לזימי (העבודה):

לא ברור למה רק הוא.

היו"ר ניסים ואטורי:

למה? אתה תדבר אליי יפה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא מדבר יפה?

היו"ר ניסים ואטורי:

אני יושב פה, אני יושב-ראש הישיבה. תדבר אליי יפה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה אתה אומר?

דבי ביטון (יש עתיד):

בסדר, אבל הוא צודק, למה קריאה חד-צדדית?

נעמה לזימי (העבודה):

האיש פרץ לבסיס צה"ל, למה אתה מצפה? האיש פרץ לבסיס צה"ל.

היו"ר ניסים ואטורי:

מה שאתה שומע, קריאה שנייה יש לך. אתה בקריאה שנייה.

דבי ביטון (יש עתיד):

למה, כי הוא בצד הלא-נכון? תיתן קריאות לשניהם.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הוא מתנהג פה כמו בריון.

ירון לוי (יש עתיד):

תחזור בך מהקריאה השנייה.

היו"ר ניסים ואטורי:

קריאה שלישית. להוציא אותו מהאולם, את ולדימיר בליאק, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אבל זה אני דיברתי.

דבי ביטון (יש עתיד):

למה אתה מוציא אותו? מה קרה?

היו"ר ניסים ואטורי:

לא, הוא קרא לי "בריון". הוא קרא לי "בריון" כשאני יושב-ראש הישיבה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כי אתה בריון. כי אתה בריון ואתה בושה לכנסת.

גלעד קריב (העבודה):

היושב-ראש, תחזור בך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. חרפה. אני מדבר עכשיו, אחריה.

נעמה לזימי (העבודה):

תשמע, ואטורי, לא פלא שהגעת לשדה תימן לפעול נגד מערכת הביטחון, החיילים והקצינים, אם אתה מוציא את ולדימיר ולא מרסן את האנשים המופרעים האלה שכאן. חד-משמעית.

גלעד קריב (העבודה):

היושב-ראש, תחזיר אותו, בבקשה, כי הוא עולה לדבר.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא עולה לדבר עכשיו.

גלעד קריב (העבודה):

לא פלא שאתם מרגישים נוח לפרוץ לבסיסי צה"ל, ח"כים בישראל. אבל הקמפיין שלכם נגד מערכת הביטחון חצה כל גבול. עוד בזמן מלחמה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אתם מדברים? את מדברת על מערכת הביטחון?

נעמה לזימי (העבודה):

ואני רוצה להגיד, זה מאוד מאוד – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

את מדברת על מה עשיתם – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת קלנר, קריאה ראשונה.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – למערכת הביטחון?

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אריאל קלנר, די.

אריאל קלנר (הליכוד):

האנשים האלה מוטטו את הביטחון במדינה, מוטטו אותו.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה להזכיר שמי שלא יכולים לקחת אחריות על שום דבר רק יודעים להאשים את הצד שני.

אריאל קלנר (הליכוד):

תיקחו אחריות אתם. על מה את לוקחת אחריות?

נעמה לזימי (העבודה):

אתם – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אריאל קלנר, די.

דבי ביטון (יש עתיד):

עכשיו אתה לא יודע לתת קריאות? יש צד אחד שמקבל קריאות?

נעמה לזימי (העבודה):

לא, זה פיצ'ר שלא קיים אצל אנשים שלא יודעים לקחת אחריות.

היו"ר ניסים ואטורי:

מי שיתקוף אותי ויקלל אותי יקבל קריאה, כי לא תוקפים את יושב-ראש הישיבה, סליחה, לא משנה מי זה יהיה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אף אחד לא תקף אותך. מי תקף אותך? הוא לא דיבר אליך, הוא ענה לקלנר – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

גם אם משה טור פז ישב פה, לא משנה מי. תודה רבה, אני יודע להסתדר. יש לכם בעיה, יש את ועדת האתיקה. תודה רבה. סיימנו בזה.

נעמה לזימי (העבודה):

כן, ראינו את ועדת האתיקה בכנסת, כן, לא מתכנסת או שמחזל"שת. יפה. ממש תפקוד מלא.

דבי ביטון (יש עתיד):

הם לא צריכים ועדת אתיקה, הציבור מספיק אתי בשביל לראות מה קורה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה אבל להזכיר שלא המחאה, שהתריעה בדיוק מההתפרקות הזאת, אשמה. הרי על זה בדיוק המחאה התריעה – פירוק מערכות השלטון והחוק. המחאה, שנוקטת כל כלי של שיבוש ושל מחאה לגיטימית במדינה דמוקרטית, הזהירה בדיוק מזה.

אופיר כץ (הליכוד):

סרבנות גם לגיטימי?

נעמה לזימי (העבודה):

הזהירה מהמיליציות. הזהירה מהקמפיין נגד צה"ל.

אריאל קלנר (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

הזהירה ממי שמשתמשים בדף המסרים כנגד מערכת הביטחון שלנו.

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – לשרוף את המדינה, איזו אזהרה? סחיטה באיומים – – –

נעמה לזימי (העבודה):

קריאה שנייה, או שלא תהיה פה לעולם?

אריאל קלנר (הליכוד):

– – – הזהרתם.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אריאל קלנר, קריאה שנייה.

נעמה לזימי (העבודה):

בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אמרת: אנחנו נעשה פה חור בספינה, והטבעתם אותה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חבר הכנסת אריאל קלנר, אתה רוצה שאוציא אותך? נו, באמת, נו.

אריאל קלנר (הליכוד):

עזוב, אני יוצא. חבל לשמוע את זה. שומעים את זה מספיק.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

נעמה לזימי (העבודה):

הרי אחריות לא תיקח בחיים שלך. הרי לא תיקחו אחריות על כלום. טבח קרה במשמרת שלכם, פינויים המוניים, גבולות המדינה הצטמצמו, אין פיצויים, ביזה תקציבית – מישהו פה יגיד: אנחנו אחראים למצב של המדינה? מדינה שלמה מאוימת מאיראן, אבל מישהו פה לקח אחריות? ראש הממשלה שהכי חיזק את איראן זה בנימין נתניהו, זאת האמת. אנחנו מותקפים מתימן, מאיראן, מאיפה לא, והם מאשימים את הצד השני. לא נתפס. אנשים חסרי כישורים וחסרי אחריות. אז אני רוצה להגיד לאנשי הסימטריה הקדושה: מי שתמיד קידשו את החובה להעמיד עוד צד כאילו אסור לעמוד מול אמת ברורה בלי לערער עליה, הם חלק מהבעיה. כי כשפורצים לבסיסי צה"ל, ובזמן מלחמה, אין עוד צד. כשחיילי מצ"ח נאלצים להגיע לשדה תימן רעולי פנים מחשש להתנכלות של אזרחים כלפיהם, אתם צריכים להבין לאן הבאתם את הצבא. חיילים לא צריכים לפחד שיתנכלו להם, לא חברי כנסת ולא אזרחים. אל תגבו את זה, ומשגיביתם, צריך לפעול בכל כלי, גם כנגד הפורעים וגם כנגד חברי הכנסת שפוגעים בביטחון ישראל בזמן מלחמה. ואני רוצה להזכיר את האמת הכי ברורה: לא היה אף עצור מכל מי שניסו לפרוץ לבסיסי צה"ל בשבוע שעבר. עצור אחד לא היה. אנשים התעמתו עם קצינים ועם חיילינו, והמשטרה לא עצרה אדם אחד. וביום שבת עצרו אנשים שעשו פיקניק. זאת מדינה שמאבדת את עצמה תחת הממשלה הזאת. ואני רוצה להגיד לך, אין לנו משטרה אחרת. במשטרת ישראל גם יש את גבורת השוטרים שהצילו אזרחים וחירפו נפשם ב-7 באוקטובר, וגם הם והרבה מקציני המשטרה שאנחנו מדברים איתם מתביישים במה שקורה למשטרה תחת השר העבריין והכהניסט בן גביר. עבריין, כי הוא הואשם 13 פעמים, כולל בסיוע לטרור, כי הוגשו נגדו 53 כתבי אישום, זאת עבריינות; כי יש לו כ-80 עבירות תעבורה, כולל עבירה מהשנה האחרונה של הוראה לנהג שלו לעבור באדום כשהוא מאשפז אזרח שעבר בירוק, עבירה עם קלון. זאת עבריינות, זאת עבריינות, ואתם נתתם את הביטחון האישי שלנו, של המדינה הזאת, נתתם את הביטחון הזה לעבריין סדרתי ומועד, שלא אכפת לו משלום הציבור והסדר הציבורי, שאכפת לו שישלחו שוטרים לעצור אנשים בפיקניק אבל לא אנשים שפורצים לבסיס צה"ל. יש לך משהו להגיד על זה, ואטורי? חשבתי ככה. חס וחלילה, לא להגיד שום דבר. אתם יודעים שאנחנו צודקים. אתם, כדי לשרוד פוליטית, העצמתם את האנשים הכי קיצוניים בישראל, שלא יודעים ביטחון, שלא יודעים מה זה שלום הציבור, שלא יודעים מה זה רווחה, שלא יודעים מה זה חמלה. הבן אדם הזה שעומד בראשות המשטרה הוא בן אדם שהצביע נגד עסקה להשבת תינוקות וילדים ארצה. זאת האמת. העסקה שכן עברה כאן להשבת החטופים והחטופות – הוא הצביע נגדה. האיש הזה לא יודע מה זה ערך חיים. הילדים האלה – תדמיינו לכם שהם עוד היו שם. התינוקות האלה. אלה השותפים שלכם. בחרתם להיות עם השותפים הכי קיצוניים, שמוכנים שהמדינה הזאת תלך לעזאזל בשביל החזון המשיחי והלאומני שלהם. אנחנו לא מוכנים שישראל תלך לעזאזל. ישראל היא הנס הכי גדול שקרה לנו, וצריך לשמור עליו בחוכמה, בתבונה, בהבנת האיזונים והסיכונים שישנם, לא בהבערת כל המזרח התיכון, לא בגיבוי לפורעים, לא בהפקרות. ואני מציעה כאן לממשלה הזאת ולקואליציה הזאת את הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות בזמן פגרה. הרי פגרה היא הזמן שבו כל מה שעובר אמור להיות בהסכמה. זה הסיפור של פגרה. לא שצריכה להיות פגרה בזמן חירום – אני הגשתי חוק נגד זה. בזמן חירום לא נכון שתהיה פגרה, אבל אם כבר עשיתם את החטא הזה, אז מה שצריך להיות כאן זה רק סיוע סוציאלי למילואימניקים, לנשות חיילי המילואים, למפונים, ליישובים סמוכי הגדר, שעוברים תופת. לא יודעת אם אתה מודע לזה, כבוד היושב-ראש. בשבוע שעבר, כשהייתי בקיבוץ כברי – קיבוץ בטיווח מיידי, אין זמן התרעה – גני הילדים שלהם לא ממוגנים. אבל אין עם מי לדבר פה, אז הם ארגנו כסף למיגון גני הילדים מעצמם. זאת ישראל שאנחנו מאמינים בה? ישראל שמפקירה ומפריטה את האחריות לאחרים? לא, המדינה צריכה למגן, המדינה צריכה לתת להם איזושהי שגרה מינימלית. אבל אתם אפילו לא הייתם שם פעם אחת. שאלתי – לא היו שם חברי קואליציה, זה לא מעניין אותם. אני מגיעה לחיפה ובאחת השכונות הכלואות, שכונה שאין בה עוד נתיב יציאה, התושבים רכשו כבאית לשעת חירום, כי אין עם מי לדבר. וכשאני פוגשת פה את ראש עיריית קריית שמונה בדיון שיזמתי על חדרי מיון קדמי – והוא צריך להילחם על חדר מיון קדמי גם עכשיו? כשאני מבקרת בצפת בבית החולים – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

הם נלחמו על המיון הקדמי, 2 מיליון. שערורייה.

נעמה לזימי (העבודה):

מה זה נלחמו? אבל זה פשוט לא מעניין אותם. זה לא ראש העיר מטעמם, אז זה לא משנה, דבי. אם ראש העיר הוא לא איזה איש שלהם, אז זה לא מעניין אותם.

דבי ביטון (יש עתיד):

את יודעת מה אמרו השוטרים? הם אמרו לי שאם היה מיון, הם היו מצילים אנשים.

נעמה לזימי (העבודה):

זאת הטעות הגדולה, שאפשרנו את הטרלול הזה. ובצפת, בבית החולים, העובדה שמחכות כבר תוכניות לאישור של עוד מרחבים ממוגנים כדי שאם חלילה ניקלע לזירה צפונית – –

דבי ביטון (יש עתיד):

ניקלע.

נעמה לזימי (העבודה):

– – תהיה לפחות אפשרות למגן את האזרחים באזורים האלה, לפחות לפינוי הראשוני. אבל אתם לא באירוע. אתם באירוע של עצמכם, כי אתם בסוף מקיימים פה דיונים על המקורבים שלכם, על ערוץ 14, ערוץ הבית של ממשלת הבלהות הזאת. הוא יותר חשוב לכם מאזרחים. איך לא עשיתם פה דיון אחד?

צגה מלקו (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

צגה, בבקשה, אל תביכי את עצמך. בבקשה אל תגני על זה, בואי תשמרי על כבודך. אל תגני על זה. דיון מיוחד היום על ערוץ 14 זה בושה, זה מעבר לכבודך. אל תעשי את זה.

צגה מלקו (הליכוד):

למה לערוץ 14 לא מגיע חופש דיבור? למה את חושבת – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק.

נעמה לזימי (העבודה):

אין לי כוח אליה.

צגה מלקו (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

אתם בסדר, אתם בסדר.

צגה מלקו (הליכוד):

לא, לא – – –

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו, תודה רבה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אני רוצה לפנות לחברי הקואליציה. לאחר שפירקתם את החוסן הלאומי של מדינת ישראל, לאחר שהבאתם עלינו את אסון השבת השחורה, לאחר כל הקטסטרופה הזאת שחוללתם כאן, לאחר שהכנסתם את כל אזרחי מדינת ישראל לחרדה קיומית, איך זה מרגיש לכנס מליאה מיוחדת בעת המלחמה רק כדי לאשר עוד חקיקה שמעניקה הטבות לערוץ התעמולה של המיליארדר המקורב למשטר המעניק לכם סיקור אוהד בלתי חוקי? האם אין גבול לחוצפה ולניתוק? שמעתי בשבוע שעבר את שר המשפטים מודיע על חידוש הרפורמה המשפטית. אגב, גם שמחה רוטמן נמצא עמוק עמוק בהפיכה ומקדם השתלטות פוליטית של נציבות תלונות הציבור על השופטים. מדינת ישראל נחטפה על ידי פוליטיקאים קיצוניים ומשיחיים, חסרי גבולות ואחריות לאומית. לקח להם זמן להתאושש אחרי 7 באוקטובר, ועכשיו הם שוב מככבים באולפנים ושוב מקדמים את האידיאולוגיה ההרסנית שלהם. 1,600 הרוגים ונרצחים, 250 חטופות וחטופים, 10,000 פצועים, עשרות אלפי מפונים, ארץ בוערת וזועקת, סכנה קיומית לעתיד המדינה – כל זה על מצפונה של ממשלת נתניהו. אבל זה לא מספיק לה. היא רוצה עוד. מטרת מלחמת ההתשה האין-סופית היא לא רק שמירה על השלטון – היא גם המשך הרס הדמוקרטיה הישראלית, ואנחנו רואים את זה כאן, במשכן הכנסת, בוועדות הכנסת, כל יום. החלשת מערכת המשפט, מחיקת שומרי הסף, הפיכת משטרת ישראל לזרוע צבאית של עוצמה יהודית, השתלטות על התקשורת – רואים את זה כאן – צמצום זכויות הפרט וחופש הביטוי, כל זה במסווה של רטוריקה כאילו-פטריוטית. מדובר, חברים, ללא ספק, בסכנה קיומית לעתיד של מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית. אם התוכנית הזדונית הזאת תתממש – לא, אנחנו לא נהיה פולין או הונגריה. נהפוך לשילוב מפחיד של לבנון, סוריה וצפון קוריאה, מדינה מוכת טרור ופשיעה, עם משטר שהוא לא דמוקרטי וכלכלת עולם שלישי; מדינה שבה האזרח הפשוט חסר אונים והגנה בסיסית מול כוחו הבלתי-מרוסן של השלטון. אני במקרה נולדתי וגדלתי במדינה כזאת. אני מכיר היטב את הסממנים שלה. המחנה הליברלי בישראל נמצא תחת המתקפה. הוא גם נדחק מרוב אמצעי תקשורת, למרות כל מה שנאמר פה. רוב אמצעי התקשורת נשלטים על ידי מכונת הרעל של נתניהו. בעצם לא רק המחנה הליברלי נמצא תחת המתקפה. התרבות הישראלית, הישראליות עצמה, נמצאות תחת מתקפה. פתאום מדברים עליה כמשהו מנותק, מתמסר לרגע, לעטיפת ההנאה. מדוע זה לא מפתיע אותי? כי התרבות הישראלית מייצגת את כל מה שהקואליציה הקיצונית הזאת שונאת: קדמה, ידע, השכלה, חופש מחשבתי, אומץ יצירה. התרבות הישראלית, אותה תרבות האקזיטים המפוארת, בנתה כאן מדינה משגשגת, פיתחה התיישבות למופת בדרום ובצפון, ניצחה בכל מלחמות ישראל, הקימה תעשיות עוצמתיות וצומחות והפכה את ישראל לאחת המדינות המובילות בעולם בתחומים רבים. דווקא היום, דווקא מול כל הרוח הרעה הזאת שמשתלטת על השיח, אני אומר בקול צלול וברור: אני גאה להיות חלק מהתרבות הישראלית, מהמחנה הליברלי שנושא על כתפיו את הנטל המלחמתי והכלכלי, שדוגל בערכים של דמוקרטיה, חופש וקדמה. זו העגלה שאפשר להיות גאים בה בכל רגע בהיסטוריה של המדינה שלנו, וגם היום. אני רוצה, ברשותכם, להתייחס לנושא שבעיניי הוא הכי ערכי, הכי דחוף, הכי חשוב לעתיד המדינה הזאת: החזרת החטופים. 115 חטופים וחטופות שלנו עדיין נמקים בשבי החמאס 305 ימים ארוכים. בלתי נתפס שהם עדיין בשבי תחת האלימות והאימה. שמעתי לאחרונה כי מתגבשת אופנה חדשה לחשב את אחוז החטופים ששוחררו. כן כן, אחוז החטופים. תגידו, אתם השתגעתם? יצאתם מדעתכם? ירדתם מהפסים?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

הגירעון בתקציב – כן, הגירעון המפלצתי שיצרתם הוא באחוזים; הריבית על המשכנתה היא באחוזים; היקף המשרה במקום העבודה הוא באחוזים. החטופים הם לא אחוזים, החטופים הם אנשים. יש להם משפחה, יש להם תמונה, יש להם שמות. רומי, קית', נעמה, סשה, קרינה, יוגב, ארבל, כרמל, עופר – 115 שמות. הם לא אחוזים. הם אחים ואחיות שלנו שהופקרו על ידי הממשלה הזאת לפני כמעט עשרה חודשים. חובתה המוסרית היא להשיב אותם הביתה, וכן, זה צריך להיות בעסקה, בעסקה שהיא תהיה קשה לעיכול, אבל היא הכרחית, כי אם לא נעשה את זה עכשיו, ללא דיחוי, בלי להתמהמה, אנחנו לא נהיה אותה מדינה. אין כאן באמת ויכוח על סוגיות ביטחוניות. זה ויכוח ערכי. דיברתי על הישראליות. אין ישראלי יותר מלעשות הכול כדי להציל ישראלי שנקלע לצרה ולהשיב אותו הביתה. זה הכוח שלנו, אלה הערכים שלנו, אלה הערכים של המדינה הזאת כפי שאני מכיר אותה. אדוני ראש הממשלה, כולנו בימים האחרונים עקבנו בהתפעלות אחר ההישגים של המשלחת הישראלית במשחקים האולימפיים בפריז – הזהב של תום ראובני, הכסף של ענבר לניר, רז הרשקו, שרון קנטור, ארטיום דולגופיאט, הארד של פיטר פלצ'יק. שש מדליות, השיא הישראלי החדש, שיא של כל הזמנים. אדוני ראש הממשלה, בואו נשבור את השיא. בואו נביא את המדליה הכי חשובה והכי מרגשת. אין לה צבע, אבל כל המדינה מצפה לה בכיליון עיניים. המדליה הישראלית השביעית תקדם את העסקה ותחזיר את החטופים הביתה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת דבי ביטון.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, אני לא אשוב למה שנאמר כאן, כי באמת, אדוני, רציתם פגרה. אנחנו חשבנו שזה לא נכון, אבל כבר החלטתם, ואנחנו מאוד שמחים להגיע לכאן. אבל למה לא להגיע בנסיבות המתאימות? למה לא להגיע למען האנשים שאנחנו צריכים? 115 חטופים, משפחות שבורות, עקורים, איומי חיזבאללה, לבנון – כולם מסביבנו, ובמה אנחנו מתעסקים? כבוד היושב-ראש, ביום שבת הייתה עצרת בכרמי גת עם כל ניצולי ניר עוז. אני מזכירה לכם, בניר עוז אחד מארבעה נרצח או נחטף. נאם שם יוחנן בן-יעקב. יוחנן בן-יעקב הדליק משואה ב-1986 בזכות תרומתו הייחודית לדמוקרטיה הישראלית. לא זו בלבד שהוא שייך לציונות הדתית, הוא אדם משכמו ומעלה. אני מוצאת את הצורך להקריא לכם כמה מילים ממה שהוא אמר, ולא, הוא לא שמאל והוא לא שייך לקיבוצי הדרום, הוא מגוש עציון. אני רוצה שתבינו שזה בעצם הפורמט של מדינת ישראל ואזרחי מדינת ישראל. אנחנו כבר עשרה חודשים אחרי היום הנורא, הטבח, ומי שלא חווה ולא היה שם לא מצליח להבין כמה התקומה קשה. היא קשה יותר כשאנחנו לא רואים את החטופים שלנו בחזרה. וזה מה שהוא אמר: "באתי הנה מתוך תחושת חובה להביע הזדהות עם התביעה, הצודקת, לשחרור מיידי של החטופים, להשבתם הביתה! עד כה לא עלה בידי צה"ל לעשות זאת, ולכן עלינו לפעול, בלי עיכוב ובלי דחייה, באופן שמוצע לנו במשא ומתן. הגעתי למסקנה שכך נכון מבחינה מוסרית ויהודית, מבחינה ציונית ולאומית. המחירים שישראל נדרשת לשלם כדי להשיב את החטופים כבדים. לדעתי, חובה על ממשלת ישראל לקבל אותם, ולהחזיר את החטופים לחיק משפחותיהם. קריאה זו אינה באה מחולשה או מרפיון, אלא דווקא מאמונה גדולה בעם ישראל ובכוחנו לעמוד מול האיומים שסובבים אותנו ולנצח. בתנאי שתקום לנו מנהיגות הולמת. מנהיגות צבאית ואזרחית ראויה ואחראית, תדע להתמודד בהצלחה עם התוצאות האפשריות במהלך כזה. אני קורא לכל התומכים בעמדתנו לתת גיבוי למנהיגות הלאומית העתידית שתידרש לגונן עלינו, אם חלילה יתממשו תסריטי האימה שחוזים מתנגדי העסקה. "אני מבסס את תביעתי מהממשלה גם על פרשייה בתורה: נמצא הרוג בשדה ואין יודעים מי הרוצח. ראשי היישוב, המנהיגים, נושאים באחריות לרצח" – כן, אדוני ראש הממשלה, זו פרשייה מהתורה. "חובתם הייתה ליצור את התנאים ולהבטיח שאירוע מחריד כזה לא יתחולל. ולכן הם נדרשים לומר: "ידינו לא שפכו את הדם הזה" – דברים כ"א. המנהיגות נושאת באחריות והסמכות שבידיהם מחייבת. ההנהגה הלאומית שלנו כשלה כישלון נורא. כל הנושאים באחריות חייבים להודות בכישלון ולהתפטר מייד, ולא לחזור ולהתמודד בבחירות הבאות. עלינו להחליף גם את ההנהגה הביטחונית, שראשיה נטלו על עצמם את האחריות לכשל. ישראל זקוקה למנהיגות אחרת – נקיית כפיים, חדורה בענווה ובצניעות. מנהיגות שמגלה רגישות, אמפתיה, לכל חלקי הציבור בישראל. מנהיגות מאחדת, שטומנת אמון ואחווה, שמעניקה אופק ותקווה. אני מאמין שיש טובים וראויים להנהיג את ישראל ולשקם את ההריסות, הפיזיות והחברתיות, שחווינו בשנתיים האחרונות". 300 ימים בגימטרייה זה ש', אות שמקפלת ייסורים וציפיות, כאבים ותקוות. ייסורים זה שבי, שברון לב, שחיקה וגם שנאה, שיסוי, שפלות, שאננות, שוד, שוחד, שחיתות, שחצנות, שקרים ושטיקים. תקווה זה שחרור, שיבה, שפיות, שיקול דעת, שכל ישר, שיח, שותפות, שיקום, שימור, שחזור, שלווה, שגרה. "חברים יקרים, יש בינינו חילוקי דעות ועמדות, וטוב שכך. חשוב לי שתדעו – זו המתקראת שלא בדין "ציונות דתית", שמשתקפת לנו מהפוליטיקה הנוכחית, אינה הציונות הדתית עליה גדלתי, חונכתי וחינכתי – – – זו מוטציה חרד"לית, חרדית-לאומית, יש אומרים לאומנית, שאיננה מייצגת אלא מיעוט בקרב הציבור הדתי-לאומי. רבים כמוני סולדים ממנה, ומייחלים וגם פועלים לחידוש פניה של הציונות הדתית המקורית, והיא בוא תבוא", ותביא עמה בשורה בכנפיה. אלה דבריו של יוחנן בן יעקב, כפי שאמרתי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

דבי ביטון (יש עתיד):

רגע, אני ממשיכה, מירב עוד לא הגיעה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

דבי, את יכולה לרדת. את יכולה לרדת, כן.

דבי ביטון (יש עתיד):

אדוני, כבוד היושב-ראש, אני מקווה שהדברים, כפי שאמרתי – לא אנשי שמאל, לא הקיבוצים ולא כלום – הציונות הדתית. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. עשר דקות, בבקשה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. חבריי חברי הכנסת, הייתי רוצה להגיד בוקר טוב, אבל אין שום דבר טוב בבוקר הזה. 305 ימים מאז תחילת המלחמה ועדיין 115 חטופים וחטופות בעזה. אתם יודעים, אני ישבתי בוועדת הכלכלה שעות ארוכות בנושא החוק הזה. ראיתי מדרגה ראשונה את כל השתלשלות העניינים, איך הדברים קרו. חבל שגם השר קרעי איננו כאן כרגע, וגם חבר הכנסת קלנר, יוזם החקיקה הפרטית, איננו, כי גם אמרתי להם את זה בפניהם, זה לא סוד: כשהתקיים הדיון הראשון בנושא הצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת קלנר, הוא לא הגיע לדיון. לעומת זאת השר קרעי פינה את כל הלו"ז שלו וישב בוועדת הכלכלה שעות ארוכות על חקיקה פרטית. תמוה-משהו, לא? אז בואו נשאל את עצמנו איך זה קרה. אז כשהשר לא מצליח להביא בחקיקה ממשלתית את החוק הגרוע שלו כי משרד המשפטים לא מאפשר לו, כי יש בעייתיות בחוק המושחת הזה, משתמשים בבובה על חוט שתביא חקיקה פרטית, וככה מעבירים את החוק. עכשיו, יבואו ויגידו לי: זאת פרקטיקה של הכנסת. הרבה פעמים חקיקה פרטית עובדת הרבה יותר מהר מחקיקה ממשלתית. מילא אם היינו מחוקקים פה משהו שהוא לטובת עם ישראל, לטובת המדינה, לטובת המלחמה, אבל לא – כל הצעת החוק הזאת נשענת על ההטבות מיועדות לערוץ 14, ערוץ הבית הממשלתי. ומהן הסיבות להטבות הרגולטוריות לערוץ 14 שאנחנו רואים בחקיקה הזאת? מצד אחד מספרים לנו שהוא ערוץ קטן, הוא ערוץ זעיר, אבל מהצד השני אני רואה בשלטי חוצות קמפיינים עצומים שמראים שיש מעל מיליון צופים. איך זה מתיישב עם הערוץ הזעיר, הקטן הזה? ואז אני בודקת ורואה שערוץ זעיר מוגדר בחוק כעד 80 מיליון שקלים מחזור שנתי. ואני שואלת: האם ערוץ 9 וערוץ הלא TV נמצאים במחזורים דומים לזה של ערוץ 14? אז שאלתי את עצמי והעמקתי קצת ובדקתי, וראיתי שבסמכותו של השר למדרג את דמי ההפצה. הוא יכול, בסמכותו, להחליט שלפי גודל הערוץ יהיו דמי ההפצה. ישב השר קרעי בוועדת הכלכלה, שבה ישבתי שעות ארוכות, ושאלתי אותו בפניו: אדוני השר, האם בסמכותך להחליט למדרג בין הערוצים? מה הייתה תשובתו? בסמכותי גם להגיש חקיקה פרטית. תשובה בול לנקודה. אמרתי לו: הבנתי אותך, אדוני השר, בסמכותך והחלטת שלא, למה? כי כנראה התקבלו פקודות מלמעלה איך לעזור לערוץ הביתי. עכשיו, בואו ואני אספר לכם עוד דבר: השר קרעי, ב-7 באוקטובר, כשפרצה המלחמה, החליט החלטה שלא בסמכות להפסיק את דמי ההפצה, החלטה לא חוקית. בא הייעוץ המשפטי ואמר: אדוני, אתה לא יכול לעשות את זה. ומפה נולדה החקיקה הפרטית שבאה לפתור את ערוץ 14 מהחובות שהם צברו, כי צריך לעזור לערוץ הביתי. דרך אגב, למי שלא יודע, ערוץ 14 רשום כערוץ מורשת ותרבות. נשמע לכם מסתדר עם המציאות? בפועל הוא ערוץ התעמולה הפרטי של ממשלת ישראל. אז כמו שאמרתי, השתמשו פה בחברי כנסת כבובות על חוט כדי להעביר חקיקה ממשלתית שהשר לא יודע להעביר. אני מניחה שזאת לא ההטבה היחידה. בקרוב בטח נראה עוד ועוד הטבות, בטח יהיה איזה תשלום אגרה לטובת שידורי ערוץ 14. ואתם גם מתרעמים על זה שיש חברות פרטיות שלא רוצות לפרסם בערוץ הפרטי שלכם, ואתם מוכנים לקדם פה חקיקה אולטרה-קומוניסטית, שכנראה לא הייתה מביישת את רוסיה של סטלין, כדי להכריח אנשים לפרסם שם. ממש שוק חופשי. אבל כך יעשה לערוץ שאוהב לעשות "קיצי", נעים בגב לראש הממשלה. בנוסף, אני חייבת להגיד לכם: העובדות בשטח מראות שראש הממשלה מתראיין לערוץ הזה באופן בלעדי. מאז 2019 הוא מחרים את ערוץ 11, שהוא תאגיד השידור הציבורי של מדינת ישראל, כן? אבל מאז 2021 הוא מחרים גם את 12 ו-13. אתם יודעים, פעמים בודדות, ספורות, הוא הסכים להתראיין. אבל בדקתי, מאז 2019 נתניהו התראיין בערוץ התעמולה הפרטי שלו 24 פעמים, 15 פעמים רק בשלוש השנים האחרונות. בפועל מי שרוצה לשמוע מה ראש הממשלה חושב, מה הוא מתכנן, מה הוא אומר, פשוט צריך לצפות בערוץ הפרטי שלו. זה ממש כמו ערוץ ווטסאפ פרטי. מכירים את ערוץ הווטסאפ הפרטי החדש? יש לו אחד כזה בטלוויזיה. הוא סידר לעצמו. כמובן, אסור לנו לשכוח ששם גם צריך להסית נגד חצי מהמדינה, וכמובן על הדרך גם כלפי החטופים והנרצחים שלנו בטבח של 7 באוקטובר. אבל מה קורה הבוקר, כנסת יקרה? אנחנו מתכנסים פה בפגרה כשאיום הטילים האיראני מתנוסס מעל ראשינו לא כדי לדון באיום הביטחוני, לא כדי לדון בחטופים, בעסקה שצריך להביא אותה במהרה, אלא לדון בהטבות לערוץ הבית הפרטי, ערוץ 14. לשם כך כנסת ישראל מתכנסת היום בפגרה. ביום שבת, אני רוצה להזכיר, עצרתם כמה אנשים באשמת אכילת ג'חנון בפיקניק בדשא. חבל שזה לא עזר בהסרת האיום התימני על מדינת ישראל. לצערנו הג'חנון עוד מאיים עלינו וימשיך לרדוף אותנו.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

איום הפחמימות.

שלי טל מירון (יש עתיד):

איום הפחמימות, בהחלט. מזל שיש לנו משטרה – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

פחמימה זה איום, פחמימה זה איום.

שלי טל מירון (יש עתיד):

פחמימה זה איום, לחלוטין.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – פחמימה ריקה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

פחמימה ריקה? אני בעד שמירת נגיעה מהפחמימה הזאת, אגב. אבל אני אומרת, מזל שהייתה לנו משטרה שבאה לאכוף את הג'חנונים בצורה כל כך מסורה, מיידית, נחושה. לא יודעת, כי לא ראיתי את זה כשבשדה תימן – זוכרים שהייתה איזו תקרית כזאת בשדה תימן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה תימנים אחרים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא, זה תימנים אחרים. שם כנראה לא היו ג'חנונים, אז המשטרה לא הגיעה. אולי השוטרים היו רעבים באותו בוקר. בכל אופן אני אתמול קיוויתי, כשראיתי את הפרסומים שח"כים והממשלה קיבלו טלפונים לווייניים, שאולי זה יסדר להם את הקליטה במוח. אבל מסתבר שגם זה לא קרה. לצערנו מדינת ישראל עדיין מתנהלת בצורה ביזיונית. אני חושבת, לאור כל הדברים שאמרתי, בטח על החקיקה הזאת – אגב, אני כל כך מכבדת את יו"ר ועדת הכלכלה חבר הכנסת דוד ביטן, וגם אם אני לא מסכימה איתו, אנחנו יודעים להגיד את הדברים בצורה ראויה ונכונה ולא מכפישה, רדודה ונמוכה. אבל במקרה הזה אני באמת לא מסכימה איתו. רציתי רק לספר לכם, אם אנחנו כבר במהפכה התקשורתית של השר קרעי – בדקתי, כי מסתבר שחברת הכנסת גוטליב סיפרה לנו שצריך להוציא להורג עיתונאים, נכון? אתם יודעים, זה חלק מהמהפכה התקשורתית, לדבר על עיתונאים. אז עשיתי לזה בדיקה. נכון לשנת 2020 שיאנית הכליאה של עיתונאים בעולם היא סין. פגיעה בעיתונאים, הוצאתם להורג, נפוצות – תנחשו איפה? במדינות דיקטטוריות אפלות כאלה. אבל חברת הכנסת גוטליב מציעה לנו ללמוד מהם ולהתחיל להוציא להורג עיתונאים. אגב, נכון לשנת 2019, המדינות שבהן נכלאו עיתונאים במזרח התיכון – אני אתן לכם כמה דוגמאות: במצרים – 34, בסעודיה – 32, בסוריה – 26 ובטורקיה – 25. יש לנו ממי ללמוד, חברים. אנחנו צריכים ללמוד מהמדינות האלה איך להתנהל מול עיתונאים במדינת ישראל. אגב, זה בסדר גמור אם יש ביקורת על מה שכותבים עיתונאים, מותר גם להגיד את הביקורת, אבל מכאן ועד להציע להוציא אותם להורג, נראה לי שהדרך די ארוכה. אגב, במדינת ישראל נעצרו בעבר עיתונאים אך ורק מעבר לקו הירוק, ונכון להיום אין אף עיתונאי במדינת ישראל שהוא עצור, עד כמה שאני יודעת. אולי הממשלה כבר קידמה איזה משהו שאני לא מכירה. נצטרך לראות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

זה לא יפתיע.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אבל זאת פרקטיקה שלא נהוגה במדינות דמוקרטיות, גבירותיי ורבותיי. אני מציעה לממשלה להתאפס, להיזכר שאנחנו בינתיים עדיין מדינה דמוקרטית, והכי טוב יהיה אם הממשלה הזאת תוחלף, ובאופן מיידי. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, חמש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אני רואה גם את השר כאן, שמעתי את ביטן, שדיבר חצי שעה. אני אסכם לכם בדקה: החוק הזה, חוק ה-KK, אני קוראת לו – קרעי את קלנר, קלנר את קרעי, לא משנה – חצי שעה הוא דיבר, ותכלס בסוף החוק מאוד פשוט. אגב, שלי, כל כך הרבה זמן הייתם שם בדיונים. החוק הזה בעצם פוטר מדמי ההפצה, ומכיוון שהתאגיד ישלם, זה בעצם הציבור ישלם, כי התאגיד זה אנחנו, ובעצם תפרו את החוק למידות של ערוץ 14. ואז באו מהייעוץ המשפטי ואמרו: זה לא מתאים רק ערוץ 14, בואו נפטור את כולם, אז פטרו את כולם, ואיזה יופי, ואזרחי ישראל ישלמו מיליונים. והינה, תראה, בדקה, אפילו פחות, הסברתי את מה שביטן הסביר חצי שעה. אבל אני לא רוצה לבזבז את הזמן שלי על חוק ה-KK, אני רוצה לדבר איתכם על בוני וקלייד הישראלים, שאתם לא תאמינו – לצערנו, כמובן, זה אירוע טרגי, אבל בואו ואספר לכם מה קרה ביום ראשון. אז ביום ראשון, לצערנו הרב, היה פיגוע בחולון. אני גם רוצה לציין את רינה דניב, זיכרונה לברכה, ואת אברהם סומיכי, זיכרונו לברכה, שני אזרחים ישראלים שיצאו בבוקר לעבודה ולסידורים ונרצחו בזירת פיגוע. שמעון, בעלה, ייבדל לחיים ארוכים, נפצע, ואני כמובן מאחלת לו איחולי החלמה מהירה. כמובן, מייד עם פרסום האירוע אץ לו רץ לו השר לכישלון לאומי אל זירת הפיגוע. אממה, הנהג של שר הכישלון, שגם הנהג עצמו הוא כישלון מהדהד – כידוע, הוא הדורס מרמלה, אוקיי? הוא גם דרס מישהו – איחר. ובגלל שהוא איחר, לא היססו בוני וקלייד, הלוא הם אילה ואיתמר בן גביר, ולקחו את הטיוטה של אילה ויצאו לזירת הפיגוע. אממה, שר לא יכול לנסוע בלי רכב משוריין, בעיקר כשהוא האישיות השנייה המאוימת במזרח התיכון – זאת אומרת, קודם כול ביבי, ולא אלי כהן, שיושב פה, אלא המאוים השני הוא איתמר בן גביר. איתמר שלנו ואילה – אני מזכירה לכם, בוני וקלייד הישראלים – אצו-רצו לזירת הפיגוע. עכשיו, שערו בנפשכם – אני אומרת לך, סגלוביץ', אני רוצה לתאר לך את הכביש: בוני וקלייד בטויוטה, מקדימה רכב של מאבטחים, מאחור רכב של מאבטחים שכורזים לו: אדוני השר, תעצור, תעלה לרכב המשוריין. מה? מה? מה? איך מישהו – תגיד, אתה רואה את הסצנריו הזה? עכשיו, אנחנו על כביש 60. ואל תתבלבל – הוא עובר דרך חברון, והוא עובר דרך הגדה, אזורים שהוא מאוים בהם, אבל שום דבר לא יניא אותו מלהגיע לזירת הפיגוע. וכמובן, במקום להגיד: אני אשמור עליכם, הוא אומר לאזרחי ישראל: תשמרו על עצמכם. נורא פשוט. אגב, כמו שהוא היה מגיע לזירה שלנו, רק לצערי, בזירת הפיגועים אצלנו בשלושת הפיגועים הוא כמובן האשים אותנו וכמובן את הממשלה. כשבן גביר מגיע לזירה הוא אומר לכולם: אל תסמכו עליי, תסמכו על עצמכם, תביאו נשק. עזבו שגם מי שנטרל את המחבל הוא שוטר, אבל מה לו ולעובדות, מה לו ולאמת. מילה אחת למאבטחים של בן גביר: תנחומיי. אין לי מילה אחרת. הם מוצאים את עצמם בסיטואציות שהן לא מוזרות, אלא הן סיטואציות הזויות. שתבינו, אגב, זאת לא פעם ראשונה; בפברואר 2024 הוא ברח להם שוב והסתנן לרכב של שכן. עכשיו, אני אומרת לעצמי, השכן יוצא בבוקר לעבודה, נכנס לאוטו, ופתאום נכנס אליו השר הזה. תאר לעצמך, ואטורי, אתה יוצא בבוקר לעבודה, במקרה אתה שכן של שר החידלון – הוא נכנס לך לתוך האוטו, ואתה צריך עכשיו לנסוע מהר מהר, ובאמצע המאבטחים כורזים לך: אדוני השכן של בן גביר, תעצור את הרכב. אגב, אני בטוחה שאתם נהנים, אבל תחשבו על המאבטחים המסכנים האלה. אז בכביש 60, אגב, הם הצליחו לעצור. תבינו, הם עצרו את האוטו של השכן, פיזית, והוציאו את השר – באמת, המטורף הזה – והכניסו אותו לתוך האוטו, וככה אצו ורצו לעבודה. תראו, ראינו כאן דברים. סגלוביץ' מחייך, כי גם הוא ראה דברים מטורפים בתפקידו הקודם, אבל ששר בורח למאבטחים כשהם עוצרים – תחשבו גם על הנוסעים בדרך, איזו סכנה. לא מעניין אותו, הוא שם פס. אילה ואיתמר, הלוא הם בוני וקלייד הישראלים, הגיעו לזירת הפיגוע.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. אחריהם הגיעו המאבטחים. אגב, אחריהם הגיע גם הנהג, ההוא הדורס מרמלה. נזכר להגיע לעבודה. תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

חברי הכנסת, הצעת החוק שלפנינו מבקשת לבצע השתלטות עוינת על התקשורת, לפגוע בחופש העיתונות ובשידור הציבורי, וכל זה באמצעות הטבות לערוץ השקרים וההסתה, ערוץ 14. מה היינו עושים בלי פסגת העיתונות של אותו ערוץ, שביום הפוטש הפשיסטי בשדה תימן בחר לאפשר ריאיון הסברה של חמושים רעולי פנים, שזה עתה שבו משדה המרד? אותו ערוץ נתעב גם מסית נגד יוצאי חבר מדינות ומצטיין בהסתה נגד האזרחים הערבים ובהתייחסות אליהם כאויבים מבית ותומכי טרור. אפשר לומר בפשטות שערוץ 14 משקף נאמנה את פניהן הכעורות של ממשלת הזוועות וקואליציית הדם, הגזע והדמעות. לכן, אין פלא שדווקא הוא זה שזוכה לגיוס מלא מהקואליציה. לא משפחות החטופים, לא מפוני ועקורי הצפון, לא קורבנות הטבח בנגב המערבי – הטייקון של ערוץ 14 והאספסוף שבעקבותיו הם קהל היעד של הקואליציה. ואכן, טיפוסי הוא לשליטים דיקטטוריים ולמשטרים טוטליטריים לפעול בכוחנות לעיצוב אמצעי התקשורת בצלמם ובדמותם ולרדוף בבריונות את מבקריהם. הדיקטטורים של המאה ה-21 שולטים באמצעות הספין. בספרם Spin Dictators מתארים פרופ' סרגיי גורייב ופרופ' דניאל טריזמן את הדיקטטורות של המאה ה-21. בעבר היו אלה דיקטטורות שבסיס כוחן היה בהטלת אימה, אבל בעולם של מודרניזציה, גלובליזציה ונגישות של מידע, השליטים נדרשים לשיטות מתוחכמות יותר כדי לבצר את כוחם. שליטת הדיקטטורים של הספין מושגת באמצעות הטעיה והולכת שולל. ברגעי לידת המשטר הדיקטטורי, ובשעה שהוא עודנו מחויב כביכול לעקרונות דמוקרטיים, למרות שבפועל פועל למוססם – מחנות מעצר, העלמת מתנגדים וצנזורה גורפת – הם מוחלפים על ידי ספינים, בוטים, יחצנים, שימוש ציני בחוקים ושליטה מוחלטת בשיח. כך גם הבחירות לפרלמנט הופכות לסרק ותו לא. הדיכוי של הרודנים פשוט הפך הרבה יותר מתוחכם. דיקטטורים של ספין – כתבו המחברים, ואני מצטט – מרכזים כוח ושולטים למען האינטרסים של עצמם ולא של האזרחים שלהם. מרביתם מושחתים מאוד, והם שואפים להפיץ שחיתות במדינה שלהם וגם בחו"ל, לצרף בני ברית ולהשיג את מטרותיהם באמצעות מניפולציות. ומכיוון שהם חופשיים מעיניהם הפקוחות של מוסדות דמוקרטיים ותקשורת חופשית, הם עלולים להוביל לאסון. כך כתבו בספרם. זה בדיוק מה שהחוק הזה מבקש לעשות – להכשיר את הלבבות לדיקטטורה של נתניהו ולממשלת ההפיכה המשטרית ולסרס את התקשורת החופשית. במקום כלב שמירה של הדמוקרטיה הופך ערוץ 14 את העיתונות לכלב שעשועים של השלטון המאולף לשמש ככלב תקיפה כלפי מתנגדיו. עדות לעומק החדירה של ההיגיון הדיקטטורי לתוך התקשורת המושג באמצעות הליכי חקיקה מעין זה, ראינו בהכנסת סוס טרויאני ביביסטי כמנכ"לית לחברת חדשות 13. זה מה שהממשלה רוצה – תקשורת חנפנית ומתרפסת שתפעל להשתיק כל מי שמעביר ביקורת על שלטון ההון, על המלחמה, הכיבוש, הגזענות והאפליה; תקשורת שתחגוג הוצאות להורג ללא משפט ולא תשאל את השאלות הקשות; תקשורת שתעלים מהציבור את הפשעים הנעשים ברצועת עזה ואת הסבל האנושי הבלתי-יתואר שם, כמו גם את הטיהור האתני האלים והרצחני שמובילים מתנחבלי הגדה; תקשורת שתהיה עבד לאינטרסים הכלכליים של הטייקונים, שאותם הנאשם נתניהו יודע מניסיון ארוך שנים כיצד לשחד; תקשורת בשירות רודנות הספינים הכהנאית שתכשיר את הלבבות להפיכה המשטרית המשיחית. כל מי שמציג לאזרחי ישראל את האמת, כל מי שחושף שחיתות או עוול, כל מי שמרים קול זעקה ציבורית, יועלם מהמסך, יצונזר ויושתק. ממשלת הרודנות טרם הצליחה במזימתה להשתלט על כלל התקשורת בישראל, ובזכות זאת נחשפו למשל דברים חשובים שאמר שר הביטחון לנתניהו – ואני מצטט: לא תהיה עסקה עם התנאים שהכנסת, ואתה יודע את זה. אין שום סיבה ביטחונית לעכב את העסקה. כיוון שאנחנו מדברים בכנות, אגיד לך שאתה, נתניהו, עושה שיקולים שאינם לטובת העניין. כך אמר שר הביטחון. דברי התוכחה הללו נאמרו בישיבת הממשלה טרם יציאת המשלחת הישראלית לקהיר, אך המשלחת חזרה ללא כל התקדמות ממשית וללא בשורה למשפחות ולחטופים המיוסרים. ואיך יתקדמו במשא ומתן? הרי ראש מפקדת החטופים בצבא אלוף במיל' ניצן אלון לא צורף למשלחת בשל דרישתו הישירה של נתניהו. אולי זה קשור לכך שאלון העז לומר בישיבת הממשלה שהמלך הוא עירום ולהציב מול נתניהו שביב של אמת. וכך אמר: אתה יודע שכל הפרמטרים שהוספת לא יתקבלו ולא תהיה עסקה. עם מה שאתה אומר אין לנו מה ללכת, אמר אלון. מעל 300 ימים שלחטופים אין לאן ללכת, והם עדיין נמקים בשבי החמאס ומופקרים על ידי ממשלת הדמים. אתמול, ביום הולדתו של אריאל ביבס, שאותו ציין בשבי, כתבה דודתו: אני פונה אליך, ראש הממשלה: זה לא מספיק להחזיק תמונה. הגורל שלהם בידיים שלך. יש עסקה שאתה חתום עליה. אל תוסיף לה שינויים, אל תציב גבולות אדומים חדשים. אל תהסס ואל תדחה. תסיים את המלחמה, תביא אותם הביתה. די לדיבורים על נקמה והרס, די לאובדן ולמוות. הגיע זמן לתקווה, לבנייה מחדש, לחיים. היום ניפגש בכיכר, ויחד עם בני המשפחה נדליק נר על עוגה, ובדקה של שקט נבקש את שובם של אריאל, של המשפחה ושל כל החטופים. נבקש את החיים לשיקום ואת החללים לקבורה. זו לא רק תקווה או משאלה, זו דרישה. זו זעקה. אבל ראש הנחש ממשיך להתעלם. אתה, נתניהו, אתה האחראי למותם של החטופים בשבי; אתה האחראי למותם של אלפים. למען ביצור שלטונך אתה מוכן לשפוך גם את דמם של החטופים ולסכן את החיים עצמם, שלנו ושל עמי האזור כולו, במלחמה עקובה מדם שניתן למנוע. כמה עוד? כמה עוד תכריח את משפחות החטופים למחות ולהפגין? כמה עוד תתיש את המשפחות לזעוק את כאבן כי אתה וכנופייתך ליבכם אבן? כמה עוד תסית נגדם כאילו דרישתם הצודקת היא שמונעת את הבלי הניצחון המוחלט, ה-Endsieg? יגב בוכשטב, שהכרתי, שהיה בחיים כשזוגתו רימון שוחררה במתווה הראשון, מת בשבי החמאס בשל סירובה העיקש של ממשלת הזוועות והעומד בראשה לקדם מתווה שחרור נוסף. זו הוכחה אחת מני מתים רבים שדם החטופים על הידיים שלכם. מתווה נוסף לא נחתם, וגם לא ייחתם כל עוד נתניהו עומד בראש. נתניהו, ידיך שפכו גם את דמם של עמירם קופר, יורם מצגר, חיים פרי, נדב פופלוול וכנראה של עוד לא מעטים, שיכלו להשתחרר אילו ראיתם אותם ולא את שלמות הקואליציה ונישול העם הפלסטיני לנגד עיניכם. די כבר לטירוף הדמים המשיחי. אין ניסים, יש בני אדם שגוועים בייסורים, ואתם בקואליציה בזדון ובזחיחות עושים להם וידוא הריגה. כרגע שיכרון הכוח מעביר אתכם על דעתכם וזחיחותכם בשמיים, אך לא לאורך זמן. קריסתכם תהייה כשל איקרוס: ככל שאתם יותר קרבים לשמש הפשיזם השורפת, כך כנפיכם נמסות יותר והתרסקותכם תהיה קשה יותר. אנחנו, יהודים וערבים, משפחות חטופים ותומכיהן, אנשי צדק ושלום שעדיין נמצאים פה במיליונים, לא נעזוב אתכם במנוחה ולו לרגע. נילחם בכם וכנגד פשעיכם בכל כוחנו עד שתסתלקו מחיינו לנצח. די למלחמות ולכיבושים. את כולם – עכשיו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

הודעה למזכירות הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת הבריאות בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אושר שקלים, יאסר חוג'יראת, טטיאנה מזרסקי, משה רוט, אחמד טיבי ואברהם בצלאל בנושא: התפרצות זיהומים עמידים לאנטיביוטיקה בבית החולים רמב"ם. תודה.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. עשר דקות.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, 305 ימים למלחמה, 115 חטופות וחטופים עדיין בשבי החמאס. ישראל נמצאת במלחמה רב-זירתית ובדריכות שיא לקראת הסלמה משמעותית מצד חיזבאללה ואיראן, וכנסת ישראל, רואות עיניכם, יוצאת לפגרה, פגרה ארוכה במיוחד של יותר משלושה חודשים, פגרה מיותרת, פגרה שהיא יריקה בפניו של הציבור, שמצפה ממנהיגיו, ובצדק, לעבוד. רשימת המשימות שמוטלת על הבית הזה ארוכה: 115 חטופות וחטופים שצריך להחזיר, עשרות אלפי עקורים שצריך למצוא להם מענים, מילואימניקים שעסקיהם קורסים, מערכת חינוך במשבר, מערכת בריאות חולה, תוכנית פעולה ליום שאחרי. רשימת המשימות הדחופות והחשובות ארוכה מאוד, ושבוע לאחר פתיחתה הרשמית של הפגרה, הינה, אנחנו מוצאים עצמנו אתמול והיום במליאה, עובדים.

גלעד קריב (העבודה):

ובשביל זה ביטלו דיוני ועדות שכן נוגעים לענייני החירום, כולל הבוקר.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

נכון מאוד. על פניו זה מתבקש ומבורך שבאנו לעבודה ולעבוד, אבל רק על פניו, כי מספיק להציץ בסדר-היום של המליאה גם אתמול וגם היום כדי להבין עד כמה קואליציית הבלהות מנותקת מהמציאות, מנותקת מהעם, מנותקת מהצרכים האמיתיים של המדינה. במקום לעסוק בעסקה לשחרור חטופות וחטופים, במקום לתת מענה חינוכי לילדי העקורים, במקום למצוא דרכים להתמודד עם יוקר המחיה הנוסק, במקום לעסוק באלף ואחד נושאים חשובים, חיוניים, מבקשת הקואליציה לעסוק בשורה של חוקים שכל מהותם הישרדות פוליטית של הקואליציה עצמה; לא של המדינה, לא של אזרחי המדינה – הישרדות הקואליציה: חוק הרבנים המושחת, שנועד לייצר עוד ועוד ג'ובים על חשבון הקופה הציבורית המידלדלת; חוק התקשורת של הפרוקסי של נתניהו, חבר הכנסת קרעי, שנועד לתת הטבות מפליגות לערוץ התעמולה הפרטי של ראש הממשלה; תקדים של שליחת יד לתקציב תאגיד השידור, בניגוד לעמדת משרד המשפטים – וחברים, זה ממש לא קשור לחיסכון. הצעת החוק פוגעת בתחרות, בשוויון ובשידור הציבורי, וגם ברגולטור. שורה של חוקים שממשיכים את ההפיכה המשטרית, בהדרגה ובשיטת הסלאמי, ופוגעים פגיעה קשה בדמוקרטיה הישראלית. הקואליציה הזו כל כך עסוקה בעצמה, שהיא שוכחת שתפקידה לעסוק באזרחי המדינה. למזלנו, הקואליציה הזו גם כל כך מסוכסכת בתוך עצמה, שהדיונים על החוקים הרעים שלה נדחים פעם אחר פעם. אומנם כל עיכוב וכל דחייה של חוקים רעים אלה הם לטובה. ממשלת ישראל, מתי אתם מתכוונים לעסוק במה שחשוב באמת? מתי אתם מתכוונים, חברי הקואליציה, להתעשת, להתעורר ולזכור שאתם נבחרי ציבור, עם אחריות כלפי הציבור, עם תפקיד שאתם פשוט מועלים בו? מתי תתחילו להעדיף את טובת הציבור שבחר בכם, שאותו אתם אמורים לשרת, על פני טובתכם האישית וטובתם של עסקנים ובעלי עניין שטובת הציבור מהם והלאה? מתי נגיע לפה, לבית הזה, למליאת הכנסת ולדיוני הוועדות, כדי לעסוק במה שצריך לעסוק בו באמת? אני רוצה לעבור במעבר חד לנושא שהוא באמת חשוב. צבי זוסמן, אביו של בן זוסמן, זכרו לברכה, שנפל ב-3 בדצמבר 2023 בקרב בצפון רצועת עזה, ביקש לשאת תפילה למען שחרור שבוינו וחטופינו: יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו שתשלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה של ממשלת ישראל, ותקנם בעצה טובה ותאיר עיניהם לקבל הצעות אחראיות המונחות לפתחיהם כדי להביא לשחרור שבוינו וחטופינו. אבינו מלכנו, עזרנו להוציא שבויינו מצלמוות לחיים, ונהיה כולנו עטורים בעטרת הניצחון והחיים, ונאמר אמן. מדינת ישראל נמצאת במלחמה רב-חזיתית, ועל מדינת ישראל ואזרחיה מוטל צל איומים כבד: חיזבאללה, איראן, חות'ים, חמאס, והיד עוד נטויה. חיילנו נלחמים בעזה ובצפון, ביהודה ושומרון, יישובינו מופגזים בכל יום, אזרחים נרצחים בפיגועים, ובכל רגע אנחנו עשויים למצוא עצמנו תחת מתקפה מסיבית שתגבה מחירים כבדים חלילה בקרב חיילים ואזרחים כאחד. אנחנו במצב חירום אמיתי, אזעקת אמת, והציבור הנפלא שלנו נחוש, חסון, מגויס. לצה"ל שלנו, לצבא שלנו, שמגן על כולנו, יש צורך קריטי בחיילים. הצורך בכוחות שיגנו על ישראל הוא צורך חיוני, צורך קיומי. האויבים הרבים שלנו מאיימים על כולנו, ולכן מובן שכולנו מחויבים לקחת חלק בהגנה על המדינה. חובת גיוס לצה"ל היא בגדר פיקוח נפש, ועדיין, יש כאלה המאמינים שאין להם חלק במשימה הקדושה של הגנה על המדינה והגנה על חיי אזרחי המדינה – כן, חובה קדושה, כי הצלת חיי אדם היא קדושה מהמעלה הגבוהה ביותר. ישנם אלה שמאמינים שאחרים צריכים למות למענם בעוד הם יושבים בבטחה, במקרה הטוב באוהלה של תורה, אבל במקרים רבים פשוט בבטלה; אזרחים שלא רק שאינם נוטלים חלק בנטל, אלא מייצרים זירה פנימית נוספת שמכבידה על הנטל עוד – נטל על כוחות הביטחון בגלל הפגנות אלימות וחסימות כבישים, נטל ההתמודדות עם אלימות בבסיס הגיוס בתל השומר אתמול והיום מצד אלה שמבקשים לחמוק מחובתם; אלימות קשה שמופנית אפילו כלפי רב חרדי, הרב דוד לייבל, רב שמבין את גודל השעה ומנסה למצוא דרך לאפשר לצעירים לבצע את חובתם כלפי המדינה, לממש את הזכות הגדולה לשרת בצבא, כל זאת תוך שמירה על אורח חיים חרדי. האמת, אתמול כולנו כאן דיברנו במליאה על המראות הקשים מבסיס הגיוס תל השומר, כאשר במקום להתייצב, כמו כל צעיר ישראלי שמקבל צו ראשון, הגיעו צעירים חרדים לייצר מהומות בהמוניהם. במקום לגייס את רוח הקרב שניכר שהם אכן ניחנים בה לטובת הגנה על המדינה, הם מגייסים את רוח הקרב שלהם לפגיעה במדינה, לפגיעה בצה"ל, לפגיעה בחיילים, לפגיעה באלה שכבר רוצים להתגייס – למרות שהם היו מועטים אתמול – לפגיעה בשוטרים ולפגיעה באנשי תקשורת. שמענו השוואות מחרידות מאותם פורעים: שהצבא גרוע מאושוויץ; שמענו את הקריאה "נמות ולא נתגייס". האמת, קריאות שקורעות את ליבו של כל הורה שילדיו מסכנים את חייהם מדי יום כדי להגן עלינו, על כולנו, יריקה בפניהם של הגיבורים שנפלו בשדה הקרב, פשוט ביזוי המת. זו אינה יהדות. זה אינו עולם התורה. זו אינה מלחמת קודש, זה חילול הקודש, חד וחלק, חילול הקודש. אין ספק, לתפילות יש תפקיד. לימוד תורה הוא חלק מהותי מזהותנו כעם וכמדינה. חשוב לטפח אותו, חשוב לאפשר אותו. אבל לא בכך מדובר. הסירוב העיקש, בכל מחיר, של ההנהגה החרדית שלא לאפשר לצעיריה לקחת חלק בנטל הוא לא קידוש השם ולא הצלה של עולם התורה, הוא פשוט שימוש ציני, צבוע ואלים – כן, אלים ובריוני – בזהות היהודית ובתורה הקדושה, שהם חלק בלתי נפרד של החברה הישראלית: חרדים, דתיים-לאומיים, מסורתיים וחילונים כאחד, כל אחת ואחד על פי דרכו. המאבק הזה נגד גיוסם של צעירים חרדים הוא מעילה בערך הערבות ההדדית, המרכזי כל כך ביהדות. אני קוראת כאן למנהיגי הציבור החרדי: קראו להם להתגייס. קראו לכולם לעשות את חובתם ואת הזכות הקדושה של שירות בצבא. כך לא נראה קידוש השם, כך נראה חילול השם, וחייבים להפסיק את זה עכשיו.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה. חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתמול היה יום הולדת חמש לאריאל ביבס. לא יכולנו להגיע לעצרת כי היה כינוס מליאה, שהייתה אמורה לדון בכמה חוקים. חוקים אלה מסמלים את כל מה שרע ומופרע בממשלה הזאת. בזמן מלחמה היה אמור לעלות חוק שירותי הדת היהודיים, תנאי פוליטי של ש"ס. מול התנאי הזה מוציא השר לביטחון לאומי הודעה שאם לא ייתנו לו מקום בקבינט, יצביע נגד החוק. רק במדינה שאיבדה כיוון, שבה הקברניט נתניהו יושב חסר כיוון על ספינה טרופה שרק הרוח וזרמי המים מניעים אותה, יכול להיות מצב כזה. רוחות מלחמה, אזרחים מודאגים, ראש הממשלה ושריו לא מדברים עם הציבור, אך מראים לנו גם ביום זה מה באמת חשוב להם. והיום אנחנו כאן, בכינוס מיוחד עבור החוק של קרעי שנותן הטבות לערוץ 14. מישהו יכול להסביר איך זה קשור למלחמה, לחטופים, לאיומים שסביבנו? זה קשור רק לדבר אחד – לבייס של נתניהו. לא למדינה. ביום שבת האחרון התעורר לו איתמר בן גביר מהשנץ בכפר הרא"ה, והחליט ללכת לבקר ביישובי עמק חפר, ונכנס לקיבוץ עין החורש. מישהו יודע מדוע? האם פגש את כיתת הכוננות? האם בדק את מרכיבי הביטחון? האם נפגש עם ראשי היישוב ומנהלי הקהילה? התשובה היא לא. הסיבה היחידה היא לנסות ולעורר, כרגיל, פרובוקציה, עוד ציוץ, עוד אייטם בתקשורת. ואכן, לא איחר הזמן – צייץ איתמר בן גביר: "קיבוצניקית יקרה, עברו הימים שאתם לא מכניסים לקיבוץ – – – שלכם מהדעה הנכונה או מהעדה הנכונה. באתי, סיירתי, התרשמתי."

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

רגע, הוא לא בעד ועדות קבלה?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

לי זה לא חדש. משירותי הקודם במשטרת ישראל אני זוכר את איתמר בן גביר שנים רבות, עוד לפני שהיה ח"כ, מסתובב ביישובים ערביים – באום אל-פחם, במקומות נוספים – בשם חופש התנועה. זה האיש – פרובוקטור, הפעם עם חליפה, עניבה ושמירה. אבל מי שתפר לו את החליפה הוא החייט נתניהו, שתופר כל דבר, האמת היא, לפי מידותיו הוא, כי הפרובוקטור הגדול זה הוא, נתניהו. והיום הוא שר לביטחון לאומי. תחת כהונתו הפשיעה משתוללת, עם 138 נרצחים בחברה הערבית עד היום, לעומת 106 בכל שנת 2022. כן, 2022 זו אותה שנה שנתניהו לא היה ראש ממשלה, והייתה הפעם היחידה שירדה הפשיעה. ביום ראשון בלילה, קרוב מאוד לעין החורש, בעמק חפר, ביישוב באקה אל-גרבייה, נרצחו שני אנשים, אחרי עוד שני נרצחים שהיו בסוף השבוע במרכז תל אביב, בשרונה ובחיפה. לשם בן גביר לא מגיע. שם הוא לא מרגיש צורך להראות משילות. משילות זה ההפך מכל מהותו. בן גביר מייצג בלגן, חוסר תפקוד, חוסר סדר, כאוס. ביטוי זועק לחוסר משילות הוא מה שקורה בג'דיידה-מכר, שעדיין מוצפת בזבל בשל מאבק בין עבריינים כבר חודשיים. לשם בן גביר לא מגיע. שם הוא לא עושה סיבוב עם חיוך. שם לתוצאות של ביצועיו הכושלים יש גם צבע וגם ריח. 21,000 תושבים בטוחים שאין מדינה, חלקם בטוחים שהמדינה נגדם. זה לא מעניין את בן גביר. זה לא מעניין גם את הממשלה. האמת היא שהריח בג'דיידה-מכר הוא הריח שנודף מהממשלה הזו. בשבוע שעבר נפל דבר: חבר הכנסת סוכות מהציונות הדתית, סגן יושב-ראש הכנסת ואטורי מהליכוד, שיושב פה לידי, והשר עמיחי אליהו מעוצמה יהודית, פרצו לבסיס צבאי. חבר הכנסת סוכות פורץ לבסיס, אחר כך מגלגל עיניים לשמיים ומספר סיפור על חסינות. זו לא חסינות, זו בריונות, זו עבריינות. הם לא באים לשם לבד, הם מתדלקים את אנשיהם. בן גביר מצייץ לפצ"רית שתניח לחיילי צה"ל – עוד גיבור גדול שלא שירת מעולם – ובפועל הם תוקפים חיילי צה"ל בבסיס. ממשיכים משם לבית ליד – מראות שלא נראו מעולם, של חיילים רעולי פנים עם נשק, מאחוריהם חברי כנסת שנואמים. ומשטרה? אין משטרה. מההתקפה הפרועה הזאת על החיילים אין אפילו עצור אחד. מצבה של משטרת ישראל לא היה קשה כל כך מעולם, לא רק בשל ביצועים כושלים, אלא בעיקר בשל צביעתה בצבע פוליטי על ידי שר, ובשל העובדה שחלק ממפקדיה איבדו את המצפן. התנהגותם העבריינית של חברי כנסת, בשילוב חוסר טיפול ואכיפה, גרמו לרמטכ"ל להגיע לבית ליד. דבר נוסף אירע באותו מקרה, והמחשבה היחידה שהייתה בציבור, לצערי, היא שהמשטרה בכוונת מכוון לא הגיעה. חוסר אמון של הציבור אפילו באפשרות שקרתה תקלה, טעות או אי-הבנה של גודל האירוע, זה הביטוי העמוק ביותר והקשה ביותר של צביעת המשטרה בצבע פוליטי. משטרה בחברה דמוקרטית לא יכולה לפעול ללא אמון ציבורי.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אמון הציבור הוא כלי מרכזי ביכולתה למלא את תפקידה. רק שיטור בחברות שאינן דמוקרטיות אינו זקוק לאמון ציבור.

היו"ר ניסים ואטורי:

תודה רבה.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הכיוון שבו הולכת משטרת ישראל הוא כיוון מסוכן, ומי שיכול לעצור הם רק מפקדי המשטרה. חובתם לפעול על פי החוק, על פי הדין בלבד.

היו"ר ניסים ואטורי:

חברת הכנסת יסמין פרידמן. חמש דקות.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אפרופו החקיקה של ערוץ 14, אני רוצה להקריא לכם משהו שהרגע פורסם. ברדוגו בגלי ישראל כותב ככה, אומר ככה: אין לי את הזמן והיכולת, אבל כל מי שיכול לשפוך אור על מארג התורמים לאחים לנשק והאינטרסים, אשמח שישתף איתי את המידע. משהו פה מרגיש חולה מאוד. חייבת להיות פה שקיפות. זה בא מבית מדרשו של חוק המתנות, עמית הלוי, חוק המתנות שניסו להעביר פה, שנותן לגיטימציה לראש הממשלה, לאשתו ולילדים שלו לקבל מתנות.