Plenum sitting, 17/07/2024 at 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, השר, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי י"א בתמוז התשפ"ד, 17 ביולי 2024. הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא שאילתה דחופה של חבר הכנסת אחמד טיבי בנושא: שיא בהרוגים בתאונות דרכים בחברה הערבית. אני מתכבד להזמין את סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, חבר הכנסת אורי מקלב, אל הדוכן. תודה, סגן השר. חבר הכנסת טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. אני מודה לך שאישרת את השאילתה החשובה בנושא הכאוב הזה. אדוני סגן השר, לפי נתוני עמותת אור ירוק, השנה נהרגו 89 אנשים בחברה הערבית בתאונות דרכים – המספר הגבוה ביותר ב-20 השנים האחרונות; 89 מתוך 251 הרוגים בסך הכול, יותר משליש, יותר משליש הם הרוגים מהחברה הערבית. ברצוני לשאול: 1. מתי יועברו תקציבים של תוכנית החומש לרלב"ד? 2. מהי תוכנית משרדך והתקציב לשנים 2024–2025 בחברה הערבית?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה לך, חבר הכנסת אחמד טיבי. אתה הודית בתחילת דבריך – ויפה מצידך – ליושב-ראש שאישר, ואני, במקביל, רוצה להודות לך על כך שאתה מעלה את הנושא הזה. כולם יודעים שיש מכסה לשאילתות דחופות ואתה, בפעם השנייה כבר, מנצל את זה – וגם מרשים לך – לנושא תאונות הדרכים, מתוך כאב ודאגה גדולה מאוד. אני מכיר את זה, ואני רוצה להגיד לך שהנושא הזה שאתה מעלה בא לידי ביטוי, אף שיש נושאים אחרים ושאילתות דחופות, ולפעמים נושאים תקשורתיים שנמצאים על סדר-היום. לצערנו היום תאונות הדרכים לא נמצאות במרכז ההתעניינות כשיש הרוגים ומלחמה, ויש לזה השפעה. בכל אופן, אני רוצה להגיד לך בעניין הזה שהנתונים האלה, לצערנו, הם נתונים נכונים, גם כואבים וגם מצערים מאוד. כפי שאתה אמרת, מתחילת השנה ועד היום נהרגו 88 – אצלי; אולי, חס וחלילה, אתה אמרת 89 – בני אדם בחברה הערבית בתאונות דרכים. אני שאלתי וביקשתי לדעת מה המאפיינים של העלייה הדרמטית הזאת. העלייה מתאפיינת בדרכים בין-עירוניות ובצעירים. אתן לך שני נתונים שנתנו לי הבוקר, ממש קודם, מהרלב"ד: ב-2023, עד התאריך הזה – אנחנו מדברים עד 16 ביולי – נהרגו 11 צעירים; השנה, ב-2024 – 34. אנחנו מדברים על עלייה של למעלה מ-200%. זה צעירים. במקביל גם אגיד לך בנושא של הבין-עירוני: בדרכים הבין-עירוניות, בשונה – הרי יש הרבה מאפיינים, איך זה יכול להיות? יכולים להיות הולכי רגל, מעברי חציה, תאונות חצר; יש הרבה דברים שהם – אולי תאונות חצר לא נחשבות בכלל ולא נספרות בכלל בנושא של תאונות דרכים, עד כמה שידוע לי. בכל אופן, ב-2023 נהרגו בדרכים בין-עירוניות 28 אנשים; ב-2024 – 64. גם זו כבר עלייה של למעלה מ-100%. שני אלה אומרים שהמאפיינים של העלייה הם דרכים בין-עירוניות וצעירים. עכשיו, לא קשור לנושא הזה. אין ספק שיש אכיפה מועטה – בהכרזה. אתה גם מכיר את זה משאילתה אחרת שהייתה לך, ובסוף לא עולה היום, שהמשטרה באה ואמרה שאין אכיפה בכבישים. אנחנו יודעים שאכיפה היא חלק מהמלחמה בתאונות הדרכים. תכף אגיע לשאלה השנייה שבתוך השאילתה, אבל אני רוצה להגיד, בכל אופן – תן לי ממש בקצרה, לא אאריך – כמה שורות על הפעילות שהרשות למלחמה בתאונות הדרכים עושה באופן ממוקד בחברה הערבית, במטרה להפחית את מספר הנפגעים מהחברה הערבית. בהתאם לניתוח הנתונים אנו פועלים להפחתת היפגעות בתאונות דרכים תוך יצירת שיתופי פעולה משמעותיים עם אנשי דת, ראשי ערים, מובילי דעת קהל. אנו מתגברים פעולות חינוך, הסברה בקהילה ובבתי הספר, בדגש על נערים צעירים וילדים. ברלב"ד פועל מערך הסברה ייעודי המבצע באופן ממוקד ובהתאם לבעיות הייחודיות ולמאפיינים התרבותיים. בין השאר הופקו קמפיינים נרחבים בנושא נהגים צעירים – אתה יודע, כל הדברים שאני אומר לך הוכנו לפני הנתון הזה – היפגעות ילדים, שימוש בחגורות ובמושבי בטיחות, אופנועים, מהירות נסיעה ועוד. עכשיו אענה לך על השאלה השנייה, לגבי תקנה 550 ברשות הערבית. בהתאם להחלטת ממשלה, הרלב"ד מקצה 27% מתקציבה לפעילות בחברה הערבית, ואמורה להיות מתוקצבת לתגבור פעילות מהרשות לפיתוח החברתי-כלכלי של החברה הערבית בסכום של כ-60 מיליון שקלים לתקופה של חמש שנים; זה היה 75 מיליון שקלים, אבל לאור הקיצוצים זה הגיע ל-60. זה אומר שאנחנו צריכים לתת 11, 12 מיליון שקלים בשנה. ביררתי אתמול – לשכתי – לא רק בתשובות, אצל שישה אנשים, שישה גופים במשרד התחבורה – ביררתי ברלב"ד, ביררתי באוצר, ביררתי גם ברשות הערבית איפה זה עומד, ואצל מנכ"ל משרד התחבורה. מה שמתברר הוא שמתוך המנה הזאת ניתנו לפני כשנה וחצי 11 או 12 מיליונים, ומאז אנחנו – אין תקציב נוסף, כך שיוצא שהשנה עדיין התקציב לא הגיע. התקציב עבר כרגע מהמשרד לשוויון חברתי, מהרשות הערבית, לאוצר. זה מחכה לפנייה תקציבית מהאוצר לוועדת הכספים כדי שזה יוכל לעבור לרלב"ד. ככל שאנחנו נדע, חבר הכנסת טיבי, נדע לזרז את ההחלטה הזאת. זה נמצא שם; מר דניאל שוורץ מטפל בזה כדי לזרז. כחבר ועדת כספים ותיק ומוערך אין לי ספק שתוכל גם לעזור. הפנייה התקציבית הזאת לא צריכה להיות תלויה בכל הפניות התקציביות של משרד התחבורה. אין לזה צורך חוקי ולא צורך מעשי ולא הגיוני. זה יכול לבוא בפני עצמו, חשוב שזה יבוא בפני עצמו, וחשוב שזה יגיע כמה שיותר מהר לוועדת הכספים, וממילא לאוצר, ואז נוכל באמת לעשות הרבה דברים שהם הכרחיים כדי לצמצם את תאונות הדרכים.

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש שאלת המשך? בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד סגן השר, אפרופו הפנייה התקציבית, אם תוכל לדבר איתי ונוכל לתאם כדי לקדם את זה בוועדת הכספים, בגלל חשיבות הנושא. לא ענית לי על הקיצוצים שהיו בתקציב משרד התחבורה בחברה הערבית. לפני הקיצוצים האחרונים בהחלטת הממשלה היה קיצוץ מראש של מאות מיליוני שקלים בתקציבי החברה הערבית.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני לא ראיתי את זה בשאילתה שלך. השאילתה שלך לא מתייחסת לקיצוץ. אתה מדבר על זה עכשיו, אבל אני כן יכול להגיד לך שהקיצוץ מתייחס – לפי מה שנאמר לי, הקיצוץ הכללי ירד מ-75 מיליונים, זה היה הסכום שהיה אמור להיות כתוכנית חומש. הכללי קוצץ – – –

קריאה:

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

כיום מדובר על 60 מיליון בתוכנית. עד עכשיו מה-60 מיליון ניתנו בסך הכול רק כ-11 או 12 מיליונים. יש כבר עכשיו בצנרת, בצנרת עכשיו מדובר על אותו סכום, שזה גם 11 או 12 מיליונים. קיבלתי את הסכום הזה – פעם מישהו אמר לי 11 ופעם אמרו לי 12. לא דייקתי, אבל זה הסכום שאנחנו מדברים עליו, פחות או יותר. אני רוצה להגיד שקיצוצים – כן צריך לציין, ואני רוצה לציין: אני עומד גם בראשות הרשות החרדית לפיתוח כלכלי-חברתי. בעצם למדתי את זה, למדנו את הדברים מהרשות בחברה הערבית. אפילו לקחנו, חבר הכנסת אחמד טיבי, את המנהל שהיה ברשות לחברה הערבית מר רועי אסף – לקחתי אותו כדי לנהל את הרשות החרדית. אני רוצה לציין לשבח את הממשלה הזאת שלא קיצצו בתקציב הזה, דהיינו הרשות הערבית לא קוצצה. אני לא אומר תוספות או לא, אבל היא לא קוצצה גם בקדנציה הזאת והתקציבים שהיו שם נשארו – בשונה ממה כשאני הייתי, כשהייתה ממשלת לפיד ובנט ולא היו תקציבים ייעודיים לרשות החרדית מכיוון שהחרדים לא היו בקואליציה – כך שאני חושב שזה לברכה, התקציבים שיש. אתה ודאי גם יודע שהתקציבים שנמצאים בתוך הרשות הערבית משמשים לדברים טובים. קיצוצים, סחבת, ועדות שצריכים לאשר – כל זה מאפיין הרבה תקציבים, וזה מאפיין גם את התקציב הזה. אין ספק שהדבר הזה היה צריך לבוא לידי ביטוי הרבה יותר גדול והרבה יותר חזק, מכיוון שהתקציבים האלה נותנים מענה לצרכים ייחודיים. לא צריכים להתעלם מכך שיש מגזרים – זה מאפיין שני מגזרים גדולים: המגזר החרדי והמגזר הערבי, שיש בהם מאפיינים תרבותיים שונים והסברתיים שונים. הם צריכים את זה בכלים, בתוכן, בדרך, בנגישות הנכונה. זו אוכלוסייה ענקית שיש בה, נקרא לזה, חסמים או חוסר מודעות במגוון הדברים, ולכן אנחנו רואים את זה כמאוד מאפיין גם ברשות הערבית. לקחתי, אדוני היושב-ראש, שמעתי – באו אליי אנשים: אתה בא עם צרכים מיוחדים למגזר החרדי; דע לך שהמשרדים הממשלתיים עובדים על סטנדרט. אין לכולם. מי שצריך את זה בצורה מיוחדת, לא נדע לתת את זה, מכיוון שכשלא מכינים מראש, כשאתם לא נמצאים בתוכנית העבודה, אתם גם לא יכולים לקבל את זה. ככל שאתם מכינים את זה קודם, וככל שיש מודעות וככל שהמשרדים מאפיינים – אני חושב שזה נתן תנופה גדולה מאוד, המאפיינים, ואין כמו הדוגמה הזאת של תאונות הדרכים. מה שנכון הוא שהמאפיינים בציבור הכללי – לא בטוח, ואנחנו רואים את זה גם באופן מיוחד, שאלה אותם מאפיינים שנמצאים במגזר האחר. אין ספק שבמגזר הערבי והרשויות המקומיות – אתה ער לזה ואני שומע את זה הרבה: התשתיות, התשתיות, התשתיות. כמה כיכרות שנקראות "כיכרות אחמד טיבי" נמצאות בכל מיני מקומות? בגלל שאתה פעלת בעשר אצבעות, כך עוד זכור לי מלפני שנים, פעלת בעשר אצבעות כדי שזה יהיה ושיבצעו את זה. בסטנדרט יש תמיד דברים דחופים יותר וחשובים יותר. לא יודעים את זה. זה גם בהסברה וגם במאפיינים. הינה, הדוגמה שאני הבאתי, וזה נתון שגם אותי זעזע – בכמה: יש 200% יותר צעירים שנהרגו בתאריך הזה, עד 16 ביולי, בין 2023 ל-2024. הנתון השני, שהוא מראה הרבה, זה דרכים בין-עירוניות. זה אומר שיש כאן משהו שמאוד מאפיין עכשיו. זה מצב נתון, ויכול להיות שהמלחמה באמת תרמה לזה, יכול להיות שהמלחמה גרמה לכך, ויש לזה השלכות של הזנחות של דברים אחרים. ראש הממשלה ודאי יגיד את זה פה, ואני שומע את זה ממנו הרבה, שמדינת ישראל נמצאת מול שבע חזיתות. הוא מונה חזיתות שמדינת ישראל נמצאת בהן. יש עוד חזית אחת, וזו החזית של המלחמה בתאונות הדרכים. היא חזית לא פשוטה, שלא קטנה ולא התמעטה אלא התגברה. אנחנו נמצאים במצב שבו בכל יום יש הרוג אחד בממוצע לפחות; כבר עברנו את זה. זה מה שנקרא: יש "הותר לפרסום" ויש עוד משהו שנמצא על סדר-היום, וצריך לעשות הרבה דברים והרבה פעולות כדי שנדע להילחם בו. נכון, אין מלחמה אחת בתאונות דרכים. מה שמאפיין תאונות דרכים והרוגים הוא שזה כל פעם משתנה. כשיש אכיפה חזקה, זה נכון שרואים ירידה דרמטית, אבל כשהאכיפה נמצאת בבין-עירוני, אתה רואה שיש דברים אחרים בתוך העירוני; כשאתה רואה שלוקחים תקציבים ממקום אחר אז התשתיות לא פועלות, ואז אתה רואה שיש מאפיינים אחרים. אין ספק שזה דבר – ולא כולם אוהבים שאני אומר את זה – שבו הגורם האנושי הוא מאפיין ברור. ברור שהוא נמצא בתוך תאונות הדרכים, בשיקולי הדעת. אני לא הייתי צריך את הנתון הזה. אני אולי בוחן את זה. אני לא חושב שכשהיושב-ראש נוסע הוא רואה את זה. אבל אתה בוחן דברים אחרים. אני בוחן את ההתנהגות.

היו"ר אמיר אוחנה:

היושב-ראש, בעברו, בין היתר, היה גם קצין חקירות תאונות דרכים.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אם זה כך, יכול להיות שאתה כן עובר ואתה רואה את ההתנהגות האחרת. אתה רואה שהיום בכבישים אנחנו נמצאים במקום אחר, אנחנו נמצאים בתקופה אחרת, ואי-אפשר להזניח את זה. כי לראות כל הרוג זה עולם ומלואו, משפחות שלמות שנהרסות. אנחנו רואים דברים שלא היו צריכים להיות.

היו"ר אמיר אוחנה:

מי שחרת על דגלו את המאבק בתאונות הדרכים זה חבר הכנסת טופורובסקי, שגם ביקש שאלה נוספת, אז אני אאפשר לו שאלה נוספת.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

בסדר. אם הייתי יודע, הייתי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

זה בסדר.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

לבועז יש יום הולדת, לבועז טופורובסקי. מזל טוב.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

זה תאריך לועזי, זה לא נקרא.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

מה זה? לכאן אי-אפשר להכניס אוכל. מקסימום אני יכול להרים אותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אני אחזור אליך עם התאריך העברי – אנחנו עוד לא הגענו אליו. קודם כול, אדוני היושב-ראש, תודה על השאלה הנוספת, ותודה, אדוני סגן השרה, על ההתייחסות. תראה, אנחנו יודעים מה צריך לעשות. אנחנו באמת בשיא בהרוגים בתאונות דרכים בחברה הערבית ובכלל. ידוע מה צריך לעשות. בשביל שנעשה את זה צריך תוכנית, תקציב ויעדים. אז השאלה הנוספת שלי אליך היא: האם יש תוכנית? האם יש תקציב? האם יש יעדים? ועכשיו, כשאנחנו קצת אחרי מחצית השנה, מה סטטוס העמידה בתוכנית וביעדים? כי אם אין את זה, לא יהיו פתרונות.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

כיושב-ראש ועדה של בטיחות בדרכים בוועדת הכלכלה, והמודעות הגדולה שלך – וכפי שכולנו יודעים, אני למדתי ממך מהי התייחסות גם, נניח, לדברים אחרים שעל סדר-היום – שבאופן קבוע אתה מעלה את נושא תאונות הדרכים, מתוך ניסיון אישי, אפשר להגיד שאתה באמת משקף את עבודת הכנסת, חברי הכנסת, בנושא תאונות הדרכים. כל זמן שהיושב-ראש ייתן לי, אני יכול להגיד לך – זו אפילו בדיוק הנקודה שלי. אני גם מציע שתקיים על זה דיון ותבקש לדעת מה הם המאפיינים. אבל אני קיבלתי, לא מניתי את זה בגלל סדר-היום הארוך שיש כאן. הרלב"ד בנתה תוכנית עבודה לכל יישוב בחברה הערבית על פי מאפייני ההיפגעות באותו יישוב; לקחו ברזולוציות של יישוב. יש הסברה ייעודית בכלל אמצעי התקשורת בחברה הערבית בהסברה בערבית, בשפה, במאפיינים ובתוכן המתאים. יש פעילות הסברה והדרכה בקהילה בדגש על מועדים בשנה, כגון על רמדאן, שכנראה מתאפיין ביותר תאונות דרכים. תיאום פעולות האכיפה עם המשטרה בתוך היישובים, שאנחנו יודעים שהיום זה לוקה בחסר בכלל הארץ וגם שם – יש פעילות שהיא ייעודית לילדים וגם לאימהות באופן מפורט. ציינו לי את זה גם בעל פה, שיש פעילות לאימהות. רואים בזה מאפיין מאוד מאוד חשוב. יש הפעלת מרכזי הדרכה לבטיחות בדרכים; הקמת כיתת הדרכה בבתי ספר ללימוד זהירות בדרכים; פיתוח תוכניות לימודים דיגיטליות בנושאי חגירה, חציה ומקומות משחק, תוך הפעלת מעגלי המשפחה והקהילה. יש עוד: פיתוח ושידור מסעות הסברה בנושאים: ילד עד גיל תשע לא חוצה כביש לבד; שימוש בחגורות; התקני ריסון; הסחות דעת בנהיגה – שאנחנו יודעים שזה אחד הדברים החמורים, וזה לא נספר. אני לא יודע אם היית כשאמרתי את זה. כל אלה שנהרגים – הילדים שנשכחים ברכב – לא נספרים בתוך תאונות הדרכים, הם נספרים כטרגדיה בפני עצמה, כשזה בעצם הרכב, אבל זה אביזרים ברכב או שכל מיני הסחות דעת הם חלק מהמאפיין. כמובן שיש קידום תשתיות, שזה דבר שאתה גם יודע. אלה מקצת הדברים, ואני גם לא אומר את הכול. אלה היעדים. עכשיו, מדובר על כך שיש בצנרת עוד 11 או 12 מיליון שקל שהם ייחודיים למגזר הערבי בתקנה – בהחלטה 550. אם אנחנו נצליח לזרז את זה, זה ייעשה – זה מה שאמרו לי אתמול ברלב"ד. ודיברתי עם מירב רפאלי באופן אישי אתמול בלילה, היא אומרת: אנחנו נעשה את זה ככול שזה – נאפיין את זה וזה מייד יצא לביצוע. נקווה.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלה נוספת גם לחבר הכנסת ואטורי. תקראו לו. הוא פה. בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה, חבר הכנסת טופורובסקי.

ניסים ואטורי (הליכוד):

ברצוני לשאול: אנחנו רואים את התאונות, גם בגולן אנחנו פוגשים את זה. זה, כמו שכתוב, החברה הערבית, וכמו שאמרת, במגזר החרדי. אילו פעולות אנחנו עושים כדי לחנך? בעצם, צריך לחנך גם מגיל צעיר. כמו שהתחילו בבתי ספר ללמוד תיאוריה, האם מלמדים אותם? אתה יודע, זה עניין של דרך ארץ, אולי נקרא לזה – אתה יודע, השתוללות בכבישים. אנחנו רואים את זה בכל מקום. חבר'ה אצלנו, נהגי אמבולנסים, יוצאים בערב שבת, באמצע התפילה מקבלים ביפר ויוצאים כל פעם לכפרים לחילוץ של אנשים שנפגעו. קשה מאוד גם בתאונות, משתוללים המון. מה אנחנו עושים מבחינת חינוך? האם יש כאן חיבור עם משרד החינוך? להנחיל את זה מגיל צעיר מאוד – את העניין של זהירות בדרכים. להראות אפילו סרטונים. כמו שעושים בנהיגה מונעת. אותו דבר. צריך להנחיל את זה לדור הבא.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה. אתה באמת מציין משהו חשוב. יש תוכנית מיוחדת לצעירים. אני לא מכיר אותה כל כך טוב, אבל חבר הכנסת חמד עמאר, כשהוא היה במשרד התחבורה, גם העלה את הנושא הזה. אני חושב שהוא היה אחד מהחברים שאמרו לעשות חינוך הסברתי בתאונות דרכים באמצעות אימוני כדורגל. עושים אימוני כדורגל – שזה דבר שהצעירים מאוד אוהבים אותו – ודרך אימוני הכדורגל, בזמן הזה יש תוכנית מיוחדת – והיא גם כתובה לי כאן עכשיו – שהיא אמורה לתת את האפקטיביות בהסברה. אתה יודע, ילד גם לא רוצה, נער לא רוצה שיחנכו אותו, אבל כשאתה נותן את זה בדרך הנכונה – בדרך אגב או בדרך ישירה – יכול לצאת מזה הרבה וזה מועיל הרבה. אתה הזכרת את החברה החרדית. החברה החרדית, ריבוי תאונות דרכים לא מאפיין אותה, דהיינו דווקא הם נמצאים באוכלוסייה שיש בה פחות תאונות דרכים, אבל כן יש בה משהו: ההיפגעות של הילדים בתוך החברה החרדית יותר גבוהה, גם באופן יחסי, מאשר בחברה הכללית. היפגעות ילדים. יש יותר נפגעים ילדים בחברה החרדית בתאונות דרכים מאשר בחברה הכללית, אף שבסך הכול, מבחינת היפגעות בתאונות דרכים, הנתון הזה בחברה החברתית הוא פחות.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

התשתיות הכי גרועות נמצאות באזורים של אוכלוסייה חרדית. אני לא מאשים חלילה את החרדים. אנחנו אשמים.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

היום קיבלתי מיהודי שאין לו שום תפקיד במגזר הזה, הוא גר בירושלים, והוא שולח לי גם היום סרטון מדוע בעיר מסוימת – אני לא רוצה להגיד עליה לשון הרע – אין סימונים של מעבר חציה. אני בעצמי, לפני שבועיים – עיריית ירושלים ביצעה באזור המע"ר החרדי צביעה של מסלולים ומעברי חציה שהיו מחוקים. והיה להם ברחוב – אני נוהג בכל יום שישי להיות בגאולה, להיות באזור הזה, כדי לשמוע מאנשים. הוא אמר לי: תראה, מחוק לגמרי. זה לא חצי מחוק. אתה לא רואה בכלל שיש מעבר חציה. אני רוצה לציין שתוך שבועיים הם עשו את זה. זה משהו אחר – אתה יודע איפה לעבור, אנשים עוברים שם. שמתי לב. אין ספק שהתשתיות – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

באזורי חינוך חרדי – אין שם – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

באופן כללי, אין ריבוי של תאונות דרכים. אולי פחות רכבים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אני חושב שהאשמה היא בתשתיות. דווקא שם יש הרבה בעיות של תשתיות.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אספר לך עוד סוד, ויכול להיות שאתה מכיר אותו: בחברה החרדית, לרוב הצעירים החרדים אין רישיונות נהיגה. אדוני היושב-ראש, עד גיל – רוב הצעירים והצעירות החרדים, אין להם רישיון.

היו"ר אמיר אוחנה:

קצת יותר שקט במליאה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תלמידי הישיבה, בחורי הישיבה, חל עליהם איסור ללמוד נהיגה. זה חלק מתנאי סף לקבלה או להישארות במוסד. אני חושב שמעטים הם הצעירים שיש להם רישיון נהיגה. זה דבר שכולנו – כולנו היינו צעירים, כולנו ידענו שאנחנו היום נוהגים אחרת. זה מאפיין צעירים, זה מאפיין חוסר מודעות ועוד מאפיינים. זה קיים בכל החברה. הדבר הזה קיים בכל העולם. לכן, הדגש צריך להיות על אותם צעירים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אוקיי. גם חברת הכנסת שטרית ביקשה שאלה נוספת.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

דברים משתנים בכנסת: מבקשה – – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני סגן השר, אתה מודע לכך שבצפון, לדוגמה, יש היום – לא מפעילים את ה-Waze, אי-אפשר להפעיל את ה-Waze. המשרד מצא לנכון, ובצדק, לשפות את חברות האוטובוסים. אתה יודע, משלמים להם עבור זה, כי בכל זאת בלי Waze זה קצת בעייתי, אבל שכחו סקטור מסוים, שהוא לא פחות חשוב, וזה נהגי המוניות. נהגי המוניות לא יודעים אם יש פקק ברחוב הרצל או ז'בוטינסקי או רבין או פרס. הם מסתובבים ומסתובבים ומבזבזים על זה גם הרבה מאוד. יש להם הרבה מאוד הוצאות כתוצאה מכך, ואף אחד לא במשרד לא מצא לנכון לשפות אותם ולסייע להם. בפנייה שאני פניתי למשרד נאמר לי שאני צריכה לפנות למשרד האוצר, אבל אני חושבת שצריך להפסיק עם הטרטור הזה, כי זה בפירוש קשור למשרד התחבורה. משרד התחבורה צריך למצוא לנכון – למצוא דרך, באמצעות משרד האוצר או לא משנה באמצעות איזה גורם שיהיה. גם כך נהגי המוניות, בתקופה האחרונה, מעמדם נשחק. הם סובלים מאוד מאוד, ואנחנו צריכים אותם. אנחנו צריכים לסייע להם ואנחנו צריכים למצוא פתרונות יצירתיים כדי שהם יוכלו להמשיך להתפרנס. רבים מנהגי המוניות פשוט עוזבים את העבודה שלהם, ואנחנו צריכים אותם. אתה יודע, אדוני סגן השרה, כמה קשה להשאיר סקטורים מסיומים באותו תחום עבודה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

קודם כול, תודה רבה לך, חברת הכנסת שטרית. אני חושב שאת מעלה מסר טוב, את פה לנהגי המוניות, ואני חושב שבהחלט יש מה לייצג אותם. מטבע הדברים, אסביר את ההבדל בין חברות האוטובוסים וחברות התחבורה הציבורית לבין נהגי המוניות. מבחינה מבנית אין להם איתנו חוזים; יש לנו רגולציה מול נהגי המוניות, אבל אין מערכת סבסוד מסודרת. אתה נוסע עם רב-קו? אתם מקבלים סבסוד? יש התחשבנות? אין התחשבנות עם נהגי המוניות. יש רגולציה שעושים עם נהגי מוניות, מה אתה צריך ולא צריך לעשות. קודם כול, את העלית דבר נכון. ביום שני שעבר הייתי בקריית שמונה, ועשינו את הדרך והיינו צריכים לחבור לאנשים, והיה קשה מאוד בלי ה-Waze. זה באמת גורם. נסענו, עקפנו, דרך גדולה מאוד ודרך הרבה יותר ארוכה בגלל ה-Waze. חוסר הפעלת Waze זה גם גורם, כשהתרגלנו לכך – ואני אולי קצת בדור שעוד קיים, כך שהתווכחתי עם הנהג. אמרתי לו: למה מכאן אתה נוסע? והוא אמר: אבל את זה אמרו לי, ה-Waze אמר לי, פועל או לא פועל. זה באמת גורם. את צודקת שהאי-הפעלה גורמת לנהגי המוניות הוצאות ואולי גם לאזרחים, בגלל שלא נוסעים בדרך הנכונה, בדרך הקצרה ובדרך המהירה. אבל במובנה, מה שאמרתי לך, ההבדל הוא שלפעמים יש רצון ואין את הדרך. עם נהגי חברות התחבורה הציבורית יש לנו חוזים. החוזים מדברים על זמן, מדברים על קילומטר – התשלום הוא לפי קילומטרים, וכל מיני תבחינים שיש. כשאתה אומר שאני צריך לעשות עוד, באופן מובנה, גם לא בזמן חירום, יש לי את החשבונות. אם אני עכשיו אומר לנסוע למקום אחר – בגלל הפגנה או בגלל הסדר כזה או סגירה – אני משלם לה יותר, לחברת האוטובוסים. יש לי איתם הסדר, זה נמצא כבר כחלק מההתחשבנות. נהגי מוניות – את מעלה נושא. אני מאוד מציע, ויכולים להיות עוד נושאים, אך עם נהגי המוניות היום אין תמיד הבנות. אין תמיד הבנות. אני יודע שיש להם גם ארגון, במיוחד בצפון, לגבי המונה, לגבי התשלום שלהם ולגבי שינוי בצורת התשלום. לפעמים זה לטובת הנוסע ולפעמים זה לרעת הנוסע. זמן או קילומטר? מה אנחנו נותנים? מה מאפיין נסיעה כזאת? מחירים קבועים לנסיעות? הדברים האלה מאוד מאוד מורכבים. אני לא יודע אם יש דרך אחת, אבל יכול להיות שצריך לעשות רוויזיה ולעשות דיון ציבורי. אני תמיד אשמח בזה. נמצא כאן – לא נמצא כאן היושב-ראש ביטן, נמצא היושב-ראש לשעבר של ועדת הכלכלה. יכול להיות שזה המקום לנסות, מכיוון שיש היום מצד אחד כאלה שמושכים ואומרים: נהגי מוניות, כבודם במקומם מונח, אנחנו רוצים לעשות היום; היום יש חברות, סוג של Gett או נניח תחבורה ציבורית חברתית-שיתופית שיכולה לעזור ויכולה לשנות את זה. לכן, את צודקת כשאת אומרת: מה אתה זורק אותי לאוצר?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אני יכולה רגע להעיר? תודה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני רק אשלים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כן, כן. הנושא הזה חשוב.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אני רק רוצה להגיד לך, זה לא שרק אומרים לך: לכי לאוצר. כשאין דרך ואין לי נתיב, גם אם ארצה, אני לא יכול. כדי שהיום אצטרך לשלם לנהג מונית, גם אם נרצה עכשיו וגם אם יש כסף, זה תהליך ארוך של איך פועלים, איך עושים, לפי מה אתה נותן, צפון, דרום, איפה הוא גר. זה לא דבר של מה בכך, ליצור מסלול כזה, ליצור נתיב כזה. זה באמת דבר שהוא לא פשוט.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אדוני סגן השרה, אתה צודק, אבל אני רוצה רק להעיר הערה אחת קטנה, ולהמשיך לנושא השני שביקשתי. ההערה הקטנה היא שלגבי נהגי המוניות, המשרד צריך להסב את תשומת הלב, כפי שהוא עשה עם התחבורה הציבורית. נהגי המוניות – אתם צריכים להבין שהתפיסה שלנו קצת שונה. אנחנו חושבים שאם יש אוטובוסים ורכבות, הכול טוב ויפה, אבל הרבה תושבים ואזרחים משתמשים בנהגי המוניות, ומבחינתי, נהגי המוניות הם שקופים. לכן הצעתי את זה. אבל אני רוצה לעבור, ברשותך, לשאלה הנוספת. אדוני סגן השר, אני לא יודעת אם יש פה מישהו שלא חווה חוויה של המרב"ד. יש בעיה מאוד מאד קשה, ואני חושב שגם אתה וגם השרה צריכים להקים קול זעקה על מה שקורה במרב"ד. אני רוצה לספר לך על מקרה שהגיע אליי של אישה שנפלה. נפילה, רק נפילה על היד שלה, עברה ניתוח שלא הצליח, עברה עוד שני ניתוחים, והיא לא יכלה להפעיל כמו שצריך את היד. הרופא אמר לה שכדי שהיא תוכל לנהוג, היא חייבת תפוח על ההגה. אדוני סגן השרה, התפוח הזה – תקשיב טוב טוב – לקח שמונה חודשים לאשר את התפוח. התוצאה היא כזאת: האישה לא חזרה לנהוג במשך שמונה חודשים, והיא נפגעה בפרנסתה, כי ללא הרכב שלה היא לא יכולה להגיע למקום עבודתה, ומשם להתפצל למקומות נוספים. אני מכירה הרבה מאוד מקרים של אנשים שפשוט – שתבין, אדוני סגן השרה, אנשים מאבדים את הפרנסה. בסך הכול הם ממתינים לתור. אתם במשרד חייבים לקחת את זה לתשומת ליבכם, יחד עם משרד הבריאות, לא משנה עם איזה משרד, אבל חייבים לעשות שם איזשהו שינוי. יש רבבות אנשים שפשוט חסרי אונים עם מה שקורה בגוף הזה. הגוף הזה הוא גוף מאוד ביורוקרטי, מתסכל, גורם לאנשים לאבד את מקום העבודה שלהם וגורם להם סבל רב. התפקיד שלנו פה הוא להקל על אזרחי מדינת ישראל, למצוא להם פתרונות, לעזור להם. אני מאוד מקווה שאדוני סגן השרה יהיה איש בשורה וינסה לראות מה ניתן לעשות כדי לשפר לאזרחי מדינת ישראל את הסיוט הזה שנקרא המרב"ד. זה בלתי אפשרי, בלתי אפשרי להמשיך במתכונת הזו, אדוני סגן השרה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה לך, חברת הכנסת שטרית. אני רוצה להגיד לך שאת מעלה נושא כאוב מאוד, נושא שאני מכיר משני הצדדים; מכיר אותו מהצד שבו הייתי חבר כנסת, הייתי מטריד את שרי הבריאות ואת שרי התחבורה – אין שר בריאות שכיהן בתקופה שאני פה – אני כבר בשנה ה-17 פה – שלא הטרדתי אותו בנושא המרב"ד, מחבר הכנסת ליצמן, שר הבריאות, וניצן הורוביץ, ועובר את חבר הכנסת יולי אדלשטיין. את כל אלה, כל מי שהיה שר הבריאות, אני באמת הטרדתי בנושא המרב"ד. זאת לא תופעה מעכשיו, והיא לא נהיית יותר טובה. הסיפורים שאת מביאה, שמונה חודשים, מה שנקרא, התפוח נפל רחוק מהעץ, כבר היה אפשר לשתול עץ. אבל אנחנו מדברים היום על קטועי רגליים – הם צריכים לעבור מסכת ייסורים של התאמות ושל החלטות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

יש לנו גם חטופה ויש לנו משפחה של חטופה. יש לנו חטופה – – –

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

אז אני רק אגיב על זה בקצרה: הנושא הזה הוא נושא רחב מאוד. קודם כול, רק לידיעה, המרב"ד נמצא במשרד הבריאות, הוא לא נמצא במשרד התחבורה. משרד התחבורה קונה שירותים ממשרד הבריאות, מכיוון שזה משהו רפואי. לשרה הייתה מחשבה ורצון – ויותר מרצון – להקים מרב"ד של משרד התחבורה. היו ישיבות שהשתתפתי בהן בין שר הבריאות לבין שרת התחבורה, בין ועדה ממשיכה של מנכ"לים של משרד התחבורה ומשרד הבריאות – נמצא בתהליך לא לשנות אותם אלא להתחיל במסלול אחר. התייאשנו מלשנות. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לסגן השרה. תודה רבה לחברי הכנסת השואלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – דיון בהשתתפות ראש הממשלה על פי בקשתם של 40 חברי כנסת. אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה להיכנס לאולם. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי לפתוח את הדיון. בבקשה, גברתי. עד עשר דקות. אל תדאגי, אם תצטרכי את השניות האלה, תקבלי אותן. עד עשר דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אתה הראש, אתה אשם.

אושר שקלים (הליכוד):

ברוך השם.

נעמה לזימי (העבודה):

ימי שלטונך הם הימים הקשים ביותר שידעה ישראל מאז הקמנו מדינה. אין אחד שלא רואה את זה. תחת אחריותך נרצחו ונטבחו 1,400 אזרחים – תינוקות, ילדים, קשישים ומשפחות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה הראש – – –

נעמה לזימי (העבודה):

נחטפו מאות חטופים – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

חברת הכנסת לזימי, אתה הראש, ברוך השם.

נעמה לזימי (העבודה):

– – פונו מאות ועשרות אלפי ישראלים מבתיהם. חווינו כל המדינה את מחיר ההפקרה הנורא ביותר. אתה הראש, אתה אשם. הקדשת השבוע שעתיים מישיבת הממשלה בשביל לדבר על כמה אתה מסכן, כמה אתה קורבן, כמה חייך בסכנה.

משה סעדה (הליכוד):

אתם מסיתים, אתם מסיתים.

נעמה לזימי (העבודה):

הממשלה, שהפקירה למותם – –

משה סעדה (הליכוד):

נעמה, אתם המסיתים.

נעמה לזימי (העבודה):

– – מעל 1,500 אזרחים, מתעסקת במשך שעתיים בך. 120 החטופות והחטופים ומשפחותיהם נושאים אליך עיניים ומחכים שתחזיר אותם הביתה, ואתה מתעסק בעצמך. איך אתה לא מתבייש?

אושר שקלים (הליכוד):

נעמה, לא מתאים. נעמה.

נעמה לזימי (העבודה):

נעמה לוי, דניאלה גלבוע, לירי אלבג, אגם ברגר וקרינה ארייב נמצאות במנהרות החמאס כבר 284 ימים. תסתכל להן בעיניים כשאתה מדבר על סכנת חיים. אני פונה אליך מכאן, ראש הממשלה מר בנימין נתניהו: נעמה, קרינה, אגם, לירי, דניאלה ועוד 115 חטופות וחטופים מחכים שתוציא אותם מהגיהינום של עזה. הפקרת אותם פעם אחר פעם – אל תפקיר אותם שוב, אל תטוס לפני שאתה מחזיר אותם. קודם עסקה – אחר כך תיסע. אתה הראש, אתה אשם. תחת הנהגתך המופקרת חבלי הארץ שלנו נטושים ומופגזים; הצפון מוכה ומדמם, גבולות ישראל הצטמצמו, נופי הארץ נשרפו, יישובים שלמים הופגזו ונחרבו; הביטחון האישי מרוסק, הפשיעה עלתה, מקרי הרצח בעלייה מפחידה והטרור הרים ראשו. אתה הראש – אתה אשם. בזזתם אותנו. ניצלתם את המלחמה כדי לחלק כספי שוחד למקורבים שלכם – –

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר.

נעמה לזימי (העבודה):

– – כדי לבצר את שלטון הנאמנות והנהנתנות שלכם בעוד האזרחים פה משוועים למזור. המילואימניקים ונשותיהם יחכו, יתומי צה"ל ויתומי פעולות האיבה יחכו – –

אושר שקלים (הליכוד):

איזה כספי שוחד?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

הסתה, הסתה.

אושר שקלים (הליכוד):

מה זאת ההסתה הזאת?

נעמה לזימי (העבודה):

– – יחכו גם העסקים, העצמאים, החקלאים, התיירות – העיקר שהשותפים יבזזו כמה שיותר מהר, לפני שמגדל הקלפים הבוער והרעוע שלך יקרוס סופית.

ניסים ואטורי (הליכוד):

כמה חילקתם לערבים, תגידי?

נעמה לזימי (העבודה):

אתה הראש, אתה אשם. חיזקת דה פקטו את מי שטבחו בנו, אנסו ורצחו את ילדינו, העברת להם מזוודות של דולרים במזומן, ראית במרצחים האלו נכס; נמנעת לפחות שש פעמים מלהרוג את ראשי החמאס, ארגון הטרור הרצחני ביותר שידעה ישראל. עד עכשיו לא הסברת לציבור למה – למה ריפדת אותם בכסף? למה נמנעת מחיסולם? אתה הראש – אתה אשם. ראש ממשלה שעושה סלקציות בין שכול לשכול, שמנהל טבלת רמזורים לגבי ניחום אבלים, הוא אדם שנפשו הוחרבה.

משה סעדה (הליכוד):

תגידי, איך את בכלל מסיתה? נעמה, את לא מתביישת? את לא מתביישת?

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר, די. די כבר.

אושר שקלים (הליכוד):

תתביישי, נעמה. יש גבול.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה מפחד לפגוש ציבור, כי אתה יודע שחיים נהרסו בגלל ההפקרה שלך.

משה סעדה (הליכוד):

כמה אפשר?

טלי גוטליב (הליכוד):

די כבר.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אין גבול, את מסיתה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מה זה הדבר הזה? נעמה.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה מסרב לפגוש קהילות שלמות שעברו טבח – –

אושר שקלים (הליכוד):

מה זה? מה זה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, חברי הכנסת.

נעמה לזימי (העבודה):

– – ומדממות רק כי הן לא בבייס.

צגה מלקו (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה פחדן.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, מה זה?

צגה מלקו (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

אתה הראש, אתה אשם. אתה ניזון מהקצנה ושנאה, מזין את הקרעים בעם כי הם משרתים אותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

זה מה שאת עושה, כדרכך בקודש.

נעמה לזימי (העבודה):

לא גינית את הצתת מאהל המשפחות השכולות על יושביו; לא גינית את היחס המשפיל והמבזה למשפחות החטופים והחטופות, אפילו כאן, בבית הזה; לא גינית הפעלת אלימות משטרתית ואזרחית כלפי משפחות שכולות ומשפחות חטופים – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

לא, זה אנרכיסטים.

נעמה לזימי (העבודה):

– – כלפי אזרחים שנאבקים נגדך ועבור ישראל. לא גינית כי זה משרת אותך.

אושר שקלים (הליכוד):

לא גינית כשאיימו עליו ברצח. ולא גינית – – – גם את זה לא גינית.

נעמה לזימי (העבודה):

אפילו הבן שלך חוגג על ההסתה, פעם אחר פעם, בלי בושה ובלי חינוך. אתה הראש – אתה אשם. סגרת חלון אחר חלון הזדמנויות, מתחבא תחת גורם מדיני בכיר ומטרפד פעם אחר פעם עסקה להשבת החטופים והחטופות, כי אתה מעדיף שרידות פוליטית על פני הצלת חיים. אין ישראל בלי ערבות הדדית, ומי שפוגע בערך הכי בסיסי שלנו – –

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

– – – ערבות הדדית.

נעמה לזימי (העבודה):

– – ומונע את המצווה הגדולה ביותר של פדיון שבויים – –

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

הן שתי נשים שמדברות על ערבות הדדית.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

איפה המפלגה?

נעמה לזימי (העבודה):

– – הוא זה ששכח מה זה להיות יהודי.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

איפה היית בפרידה ממרב מיכאלי? איפה היית כשהייתה פרידה ממרב מיכאלי?

נעמה לזימי (העבודה):

אתה שכחת מה זה להיות יהודי וגם מה זה להיות בן אדם. אתה הראש – אתה אשם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אין מפלגת עבודה. אין, אין.

נעמה לזימי (העבודה):

הכנסת צלם להיכל הכנסת ולממשלה – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מפלגת העבודה – – –

נעמה לזימי (העבודה):

– – את הכהניזם – אידיאולוגיה שמבקשת להחריב את ערכי האומה הזאת – וכעת אתה השפוט של השועלים שביקשת להיות להם ראש. הלאומנות המשיחית מנהלת אותך וסוחטת אותך – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מה זה לאומנות משיחית?

נעמה לזימי (העבודה):

– – ואתה סחיט מאי פעם, נאשם בפלילים שחייב את כיסאו לממשיך דרכו של כהנא, של מי שבתקופות אחרות הליכוד כולו היה יוצא ומוקיע אותו במליאה בזמן שהוא נואם.

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

ראינו אתכם ומה שעשיתם.

נעמה לזימי (העבודה):

החורבן שהבאת על מפלגתך ומורשתה הוא אסון של כולנו.

קריאה:

המורשת – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אתה הראש, אתה אשם. המשך המלחמה משרת אותך. ראש ממשלה שיש לו אינטרס במריחת המלחמה והמצב חייב ללכת. בזמן מלחמה אתה מנהל קמפיין נגד הצבא ומערכת הביטחון, ולא בוחל בשום דבר רק כדי לחמוק מוועדת חקירה ולנקות את עצמך ממה שאי-אפשר להתנקות ממנו. האחריות שלך, המשמרת שלך, ההפקרה שלך, האשמה שלך. אתה תלך. הניסיון שלך להמיט חורבן על המפעל הציוני רק בגלל שלך יש משפט פלילי לא יצליח. לא תצליח בהפיכה משטרית, לא תצליח בחוק ההשתמטות, לא תצליח לרסק את התקשורת החופשית, ולא ניתן למערכת המשפט ליפול. ישראל לא מעניינת אותך אם אין לך בה כוח מוחלט. אנחנו אוהבים את המקום הזה אהבת נפש. לא ניתן לך להפוך אותו למצורע ומרוסק. מלאכת השיקום תהיה עלינו. העם המופלא הזה הוא התקווה, כי כשאתה גרסת מסמכים, בילית שעות עם יועצים ושופרות בקריה, התחבאת בבונקר האטומי של החבר שלך וניסית לטפל בפרוטוקולים, הישראלים יצאו להציל את מדינת ישראל. אתה תלך. העם הזה רחוק שנות אור מהערכים שלך ושל הממשלה הרקובה הזאת. העם הזה יודע שהקיום שלנו תלוי בסולידריות ובערבות הדדית. העם הזה יודע שאין לנו תקומה בלי השבת החטופים והחטופות. העם הזה יודע שהסיפור של מדינת הלאום שלנו הוא סיפור של קדושת החיים לפני הכול. העם הזה יודע שימיך בכיסא ספורים. ועכשיו, אחרי שאתה תלך, ישראל תחזור להיות האומה המוצלחת שהיא, של פיתוח ויזמות, של שגשוג ובשורה, אבל לפני הכול – של חמלה, תמיכה ותקווה. ביום שאחריך נעניק לישראל את ההגנות שהסרת ממנה. מדינתנו היפה עוד תדע ביטחון ופריחה, ותהפוך להיות הארץ שאנחנו חולמות עליה ומאמינים בה. זה יקרה רק אחריך. עשית כבר יותר מדי נזק והבאת יותר מדי כאב ושכול. לך. לכו. אל תחזיקו בכוח.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

נעמה לזימי (העבודה):

זה נגמר. תנו לעם הזה לרפא ולשקם. ישראל תנצח. התקווה תנצח. ראש הממשלה, אני רוצה להעניק לך תמונה של התצפיתניות.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לא לא לא, לא להציג כלום. חבר הכנסת יואב סגלוביץ', בבקשה, זה הזמן שלך.

נעמה לזימי (העבודה):

אני מעניקה לו תמונה. בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לקחת, להוציא את זה החוצה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אין מרושעת ממך. אין מזויפת ממך.

נעמה לזימי (העבודה):

תמונה, תמונה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אין. משתמשת בכאב בשביל שיקולים פוליטיים. את בזויה. את אסון – – –

קריאות:

גלעד קריב (העבודה):

שחררו אותך מהמרפסת במצודת זאב. שחררו אותך – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

את פופוליסטית – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דיסטל.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – פופוליסטית – – – מגעילה.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב וחברת הכנסת דיסטל.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אשמה. משתמשת בכאב. משתמשת בכאב.

קריאות:

גלעד קריב (העבודה):

– – ובמקום להגיש תלונה למשטרה על תקיפה את מתחנפת.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

את קורעת את עם. את קורעת את העם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב וחברת הכנסת דיסטל.

נעמה לזימי (העבודה):

תסתכלי על זה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – – את אסון, את אסון.

גלעד קריב (העבודה):

תתביישי לך. תתביישי לך.

קריאות:

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

את אסון.

גלעד קריב (העבודה):

את נלחמת בטלי גוטליב בפריימריז?

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, רגע, חברת הכנסת גלית דיסטל.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

את קורעת את העם. את אסון.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גלית דיסטל.

גלעד קריב (העבודה):

טוב ששחררו אותך מהמרפסת במצודת זאב, שתחזרי לפה להסית. להסית.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת קריב, די.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אתם הורסים את העם, הורסים את העם.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לא לא, חברת הכנסת דיסטל.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

מסיתים עלובים. מסיתים עלובים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דיסטל.

גלעד קריב (העבודה):

– – – להסית בכפר עזה. הפה שלך מגואל בדם. הפה שלך מגואל בדם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – – תפסיקו לנכס את החטופים אליכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, חברי הכנסת. חבר הכנסת, עד כאן. עד כאן. אני מתחיל בקריאות.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – לכו הביתה. תתנצלו ולכו הביתה. חצופים.

קריאות:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

במשמרת שלכם זה קרה. אתם אחראים לזה. אתם אחראים לזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני מתחיל בקריאות. אני רוצה להזכיר לכולם: מי שיצא החוצה לא ייכנס עד להצבעה. תודה רבה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תעיר גם לצד הזה, בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

רשות הדיבור לחבר הכנסת סגלוביץ' ולו בלבד.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תעיר גם לצד הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לעזור לי, תודה רבה. כן, עד שלוש דקות לרשותך.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תתביישו לכם.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

פופוליסטית עלובה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דיסטל, קריאה ראשונה. די.

נעמה לזימי (העבודה):

האמת כואבת.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, הגיעה העת שלך לבחור –לבחור בין הממשלה שהקמת למדינה שאתה חלק ממנה ועומד בראשה. תבחר בין עסקה להצלת חטופים שהופקרו לבין שלמות ממשלתך. אלו מישורים שונים, אני יודע שאסור אפילו לנרמל את הצבתם באותו מקום. שר הביטחון אמר: הלחץ הצבאי משפיע, ובשלו התנאים לעסקה להשבת חטופים. תמימות דעים מוחלטת בצה"ל, בשב"כ, במוסד, שאין שום מכשול ביטחוני לבצע את העסקה שעל סדר-היום. אבל מי שיכול לקבל את ההחלטה זה אתה, אדוני ראש הממשלה. הרמטכ"ל אומר: הסכם למען השבת החטופים הוא ציווי מוסרי וערכי להצלת חיים, והצבא ידע לתת מענה. 120 חטופים בעזה; נחטפו במשמרת שלך. 120 איש. 120 חברי כנסת מאיישים את האולם הזה בשגרה, יושבים דרך קבע באולם כאן, במליאה. אדוני ראש הממשלה, הבט סביבך, הרם את ראשך, ראה את הכיסאות. בכל המקומות האלה יכלו לשבת ואת כל המקומות האלה יכולת למלא, ועדיין יכול. באיזה עולם ערכי, מוסרי, יהודי, ממשלה לא הייתה מצילה 120 איש? הבט בכיסאות, דמיין כל אחד מהחטופים יושב על כיסא. יש לך הזדמנות לתיקון. אתה אמרת: אנחנו כפסע מניצחון. המציאות היום היא שאתה כפסע מעסקה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם מעלים את המחיר של העסקאות.

היו"ר אמיר אוחנה:

ששש.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

החזרת החטופים היא חלק מהניצחון. בלי החזרתם שום ניצחון לא יקרה. החזרתם הביתה היא תחילתו, תחילתו של תיקון. מי שמאיים עליך שלא תעשה זאת הם גורמים בממשלתך. זה לא אותו מישור, אדוני ראש הממשלה. בחר בין הממשלה שלך לבין המדינה שלך. בחר בין רוח העם והמדינה לבין הרוחות הרעות שמנשבות. בחר בין עתיד, שיקום, תקווה, לבין שקיעה במציאות אפורה ושחורה. בחירה היא תהליך עמוק ופנימי של אדם שבו הוא מתחבר לעולמות הערכיים העמוקים. בחירה היא גם דרך להוביל ולא להיות מובל. אתה מובל, אדוני ראש הממשלה, אתה מובל על ידי החשש שהממשלה שהקמת תתפרק. אנחנו בעת של שינוי, בעת של תמורה, בעת של הזדמנות; אנחנו לקראת גיוס חרדים – צווים יוצאו ביום ראשון הקרוב. וקולך לא נשמע, הקול הברור והצלול, שאומר: שותפות גורל, צאו להתגייס, אנחנו צריכים אתכם. אדוני ראש הממשלה, אני חוזר להתחלה, ולפני הכול, בראש ובראשונה הקשב לקולות. עשה את המעשה הנכון. בחר. השב את כלל החטופים הביתה. זו תהיה תחילתו של תיקון, תחילתו של ניצחון. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה. עד ארבע דקות, אדוני, לרשותך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני ראש הממשלה, אני פונה אליך באופן אישי וענייני ומבקש שתקשיב לי, ואם תוכל תפעל בעניין באופן מיידי ודחוף כדי לעשות את המעשה הנכון, בעיקר לצפון. ראש הממשלה, אתה מקשיב לי? אני מבקש את זה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

מקשיב. מקשיב.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הדבר שנעשה על ידי הממשלה במינהלת תקומה היה יחסית מעשה מהיר ונכון, והגוף הזה, עם התקציב והסמכויות והחקיקה – זה מאפשר לו לעבוד בדרום באופן יעיל. יש בעיות קטנות שם, כמו יישובים שנפלו בין הכיסאות, שפונו על ידי המועצות והממשלה, פיקוד העורף פינה אותם חלקית, ולא קיבלו שיפוי, בתי ספר עורפיים שאין תקציב למשרד החינוך להקים, אבל בסך הכול תקומה עושה את המעשה הנכון. אדוני ראש הממשלה, אתה איתי? אתה יודע לעשות דברים סימולטנית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אמרת – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני בטוח שאתה – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אמרת שבסך הכול – – – אבל יש כמה – – –

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

כן, אני יודע שאתה מקשיב סימולטנית, אבל אני רוצה – כי עכשיו זה הדבר החשוב. בצפון הממשלה בוששה לקבל החלטה, לקח לה שמונה חודשים. בצפון היה שבר כלכלי ואזרחי ללא מענה ממשלתי. בצפון הממשלה בוששה למנות פרויקטור, והדבר הזה יצר כאוס תפקודי בקהילות. המשבר הביטחוני, הכלכלי, החברתי והאזרחי בצפון יותר גדול, כי בחמאס פגענו ובחיזבאללה עדיין לא, והאי-ודאות מה יהיה בצפון מוטלת על התושבים שם. אחרי תשעה חודשים בצפון הכלכלה דועכת, עסקים נסגרים, הכלכלה נעלמת. מפעל מחניתה שיושב על קו הגבול עובר לכרמיאל, מפעל מאדמית עוזב, מפעל אלביט שלנו עוזב את קריית שמונה בשל היעדר מיגון. מעבר למפעלים, עולם המסעדנות לא מקבל מענה בגלל ביורוקרטיה ממשלתית – כבר הצלחנו לשכנע את הממשלה בעזרת משרד התיירות לסייע בגולן למלונאות ולעסקים תומכי תיירות, אבל מסעדנות זה לא עסק תומך תיירות, מסעדנות לא תקבל כסף. נסגר שם בית קפה בעין זיון שהוא כולו תיירות, ראש הממשלה. מי יבוא לשם? התושבים? כמה אלפים בודדים יש בגולן. בית הקפה המעולה מטרלו נסגר, 40 עובדים. אתה היית שר האוצר, אתה יודע מה העלות האלטרנטיבית של פגיעה בכלכלה. אתה גם היית איתנו פה בקורונה. עזרנו לעסקים והם חזרו לתפקוד. מטרלו, בית הקפה המעולה הזה בצפון, נסגר; 40 עובדים מפוטרים. 40 עובדים, כ-70,000 שקל דמי אבטלה לעובד – זה 2.8 מיליון שקל הוצאה ממשלתית השנה על בית קפה אחד. אם היינו שומרים עליו, על מענקים, עד עכשיו הוא לא היה נסגר. אבל מה הפרדוקס? הוא קיבל מענקים בדצמבר ובנובמבר, ובינואר אמרו לו: אתה לא במתווה, אתה לא תקבל. הדבר הזה רלוונטי אליו, רלוונטי לאדלינה בכברי, רלוונטי ל"בנחלה" בנהריה – כל המסעדות בסכנה בצפון. ראש הממשלה, הייתי בצפת. העיר שוממה. רחוב התיירים והגלריות והמסעדות סגור לחלוטין, ואין מענה. יש שם מסעדה שנקראת מנדיס, היא מפעילה 100 עובדים, בבעלות של אנשים מקשת בגולן. 100 עובדים – פיטרו 60 עובדים. אין מענה לצפת בהיבט הכלכלי. אני מבקש ממך לפעול בליקויים של החלטת הממשלה, שלא נותנת מענה כלכלי ואזרחי לצפון. אל הבעיות האלה תוסיף שהופסקו ביולי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

תן לי עוד דקה, בבקשה. אם אתה יכול.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא דקה. חצי דקה. חצי דקה, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אתה רואה שזה חשוב וזה ענייני.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני רואה, אבל כבר משכנו מעבר לזמן. אני אתן לך עוד חצי דקה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אם אתה יכול, תיתן לי רק עוד דקה, כי הדברים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו כבר מדברים על זה חצי דקה. דבר.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

הדברים חשובים. יש יישובים שנפלו בין הכיסאות. באצבע הגליל אין להם מענה. כפר בלום, כפר סאלד – אין להם מועצה, פינו את כולם, אין להם בית ספר, ולא קיבלו כלום. אתה היית שר אוצר, אתה יודע מה זה Return on Investment. הממשלה הייתה נדיבה במענקים לפינוי – משפחה עם שלושה ילדים קיבלה 18,000 שקל, זה יפה. אבל העסקים לא קיבלו מענקים, לא הייתה נדיבות בשמירת הכלכלה בצפון. אם לא נשמור על העסקים בצפון, הם יקרסו. היום עשיתי דיון על מסעדנות. יצאתי להפסקה, ביקשתי מהיושב-ראש אישור מיוחד לכנס את הוועדה ב-15:15 לקבל תשובות על מסעדנות. יש לי בקשה אישית ממך, ראש הממשלה: כנס דיון חירום על ההיבט הכלכלי והפגיעה בעסקים בצפון, להרחיב את המעטפת. כל עסק שנשמור, יחזיר לנו מיסים. כסף ששילמנו על פינויים לא יחזור אלינו. עסק שיישמר, כמו מטרלו, נותן מיליון שקל מיסים בשנה למדינה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה ביבי נתניהו, העדה הדרוזית אומרת לך: די, מספיק. ואני אומר לך, פעם ראשונה מקום המדינה שראש ממשלה מגיע לעדה הדרוזית וראשי הרשויות מחרימים את המפגש איתו. משפחות שכולות מסרבות לפגוש אותו. הביקור שלו נתפס כל כך שלילי בתוך הציבור הדרוזי. ולא רק בגלל הכישלון שלך ב-7 באוקטובר והסירוב שלך לקחת אחריות על כל מה שקרה ב-7 באוקטובר, לא רק בגלל שוויתרת על הצפון והתקפלת לפני חיזבאללה, ולא רק בגלל הכישלון הכלכלי והניהול הכלכלי הכושל ויוקר המחיה, ולא רק בגלל שוויתרתם על 120 חטופים שנמצאים בעזה. הזעם בעדה הדרוזית – בגלל חוק הלאום שהובלת, שהוציא אותנו מחוץ ללאום של העם היהודי, מחוץ למדינת ישראל, ופגע בכל צעיר וצעירה בעדה הדרוזית; ובגלל חוק קמיניץ שחוקקת, שמונע את התכנון ואת הבנייה ואת האפשרות להתפתח ביישובים הדרוזיים, והצעיר הדרוזי לא יכול לבנות את הבית שלו; ובגלל שמנעת את חוק חיבורי חשמל – בשנת 2024 אלפי בתים בעדה הדרוזית לא מחוברים לרשת החשמל. אתה מנעת את חוק חיבורי החשמל. ואתה הבטחת תוכנית חומש לעדה הדרוזית, הבטחת תקציבים, ישבת עם ראשי רשויות פעמיים ועוד פעם ישבת איתם לפני יומיים – ואין תוכנית חומש. תוכנית חד-שנתית של 290 מיליון שקל, ואתה יודע ש-290 מיליון שקל לא מספיקים לכלום במצב הגרוע שיש ביישובים. לכן העדה הדרוזית לא רוצה אותך ולא רוצה שתבקר אותה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס, בבקשה.

שלום דנינו (הליכוד):

החברים שלך אמרו לי ששמחו לשמוע אותו.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אני רק קיבלתי הודעות כמה היה – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

ואללה, אתם חיים בעולם שלכם, בעולם שלכם.

קריאות:

סימון דוידסון (יש עתיד):

מתי הייתם בפעם האחרונה אצל הדרוזים? מתי הייתם אצל הדרוזים? מתי דיברתם איתם?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, רשות הדיבור לחבר הכנסת מנסור עבאס.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

די, די, חבר'ה. חבר הכנסת ואטורי, די. בבקשה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו, בבקשה תשאל את השרה מאי גולן למה היא לא מקדמת את יישום תוכנית החומש לחברה הערבית. בבקשה תשאל אותה למה היא תוקעת את התוכניות, שגם אתה מאמין בהן – זאת הייתה הגישה שלך בתוכנית 922. בבקשה תשאל אותה למה היא לא מקדמת את התוכנית – –

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – למה ראשי הרשויות לא מצליחים לפנות את הפסולת מהיישובים שלהם. אבל גם חשוב שתדע, ואני גם אשאל אותך. אתה יודע, אדוני ראש הממשלה, כמה אזרחים ערבים נרצחו השנה? יש לך את המספר? אתה יודע כמה אזרחים ערבים נרצחו ב-2023? אנחנו לא נדבר על 2015, 2017, 2018. כמה אזרחים נרצחו בגלל פשיעה ואלימות בחברה הערבית? למה אתה לא מטפל בזה? אתה עומד כראש ממשלה גם בראש ועדה מיוחדת לחברה הערבית – אתה לא מכנס אותה. אתה לא מנהיג את המאבק הזה למיגור הפשיעה והאלימות. וכמובן, אני לא אשאל אותך אם שמעת את השר לביטחון לאומי, שהוא כאן מצהיר שהוא גאה שהוא הורס בתים של אזרחים בלי לתת להם מענה. האם זה ראוי ששר יעמוד כאן כל פעם שהורסים בית – הוא יוצא וכותב: כוחותינו הרסו בזרזיר? מה יש לו לעשות בזרזיר, להרוס בית שנבנה לפני 20 שנה? לא אתמול, לפני 20 שנה. לפני כמה ימים ניצלת את ניסיון ההתנקשות הכושל בנשיא ארצות הברית לשעבר, ובצדק דרשת מרשויות האכיפה לטפל בבעיית ההסתה נגדך ונגד משפחתך. אנחנו מסכימים לזה, אבל האם אתה גם שואל את עצמך, כאשר אתה עומד כאן ומסית נגדנו ומתאר אותנו כתומכי טרור ותומכי חמאס, כאשר עמדת כאן והסת נגד ראש הממשלה נפתלי בנט ויאיר לפיד – אתה לא חושב שזה גם לא ראוי שראש הממשלה יעמוד כאן ויסית נגד חברי כנסת ערבים ונגד ראשי ממשלה לשעבר? אני חושב שזה הרגע שאתה צריך לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמך את השאלות הקשות, אם אתה מתפקד בצורה ראויה כראש ממשלה ששומר על אזרחי המדינה ולא מפקיר אותם, וזאת ההזדמנות גם להזכיר לך את החובה המוסרית לעשות את הכול כדי להחזיר את החטופים הביתה שלמים ובריאים. זאת חובתך להפסיק את המלחמה הזאת ולהחזיר את החטופים לחיק משפחתם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תגנו את החמאס. תגנו את החמאס. תקראו לו ארגון טרור.

קריאה:

– – – ננצח את החמאס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מסיים במשפט אחד.

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

על מה אתם צועקים? למה אתם צועקים? זה שאני מבקש מראש הממשלה לעשות את הכול ולהחזיר את החטופים? אתם צועקים על זה?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא, אתה רוצה להפסיק את המלחמה. זה מה שאתה רוצה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני רוצה מה?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

להפסיק את המלחמה. זה מה שאתה רוצה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בוודאי שאני רוצה להפסיק את המלחמה.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא, צריך את המלחמה הזו, לגמור – – – החמאס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

50,000 אזרחים נרצחו ברצועת עזה. מה אתה רוצה?

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא. חבר הכנסת עבאס, סיימת.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

צריך להרוס את החמאסניקים, להרוג מחבלים, להרוג טרוריסטים. זה מה שאני הולך לעשות – להרוג מחבלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עבאס, סיימת. תודה רבה. לרדת, לרדת. להוריד אותו. סיימת. תודה רבה. שלום.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תקרא לחיילים שלי רוצחים.

קריאה:

בושה. בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה תקרא רוצחים לחיילים שלי – אתה לא תהיה פה. אתה לא תהיה פה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא אני חיזקתי את חמאס. הוא חיזק את חמאס.

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה לא תהיה פה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא אני. לא אני.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עבאס. חבר הכנסת עבאס, קריאה ראשונה. חברת הכנסת גוטליב, שבי במקום, בבקשה. תודה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

מה עם עמותת 48?

היו"ר אמיר אוחנה:

די, חברת הכנסת שטרית.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא אני – – – מזוודות כסף לחמאס. לא מנסור עבאס.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת שטרית, די. חבר הכנסת עבאס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה קרה לכם? השתגעתם?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עבאס, היית על הדוכן, דיברת – מספיק. בבקשה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שלוש דקות לרשותך.

קריאה:

– – – ואתם שומרים – – – תתביישו, אף אחד לא אומר מילה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא אומר על החיילים שלנו רוצחים. זה גם הילדים שלכם, גם הילדים של השמאל, גם הילדים מיש עתיד. זה חוצה רמה פוליטית. אתם השתגעתם?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת גוטליב, קריאה ראשונה. די. שלוש דקות מרגע זה, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, יש תופעה של אנשים שמתקרבים לדוכן כבר קדנציה שלמה. אי-אפשר ככה לאיים על חברי כנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז, אבל כרגע רשות הדיבור לחברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. האמן לי, חבר הכנסת טיבי, אני מעריך את הניסיון שלך. אני לא צריך עזרה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

לא, אתה צריך עזרה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא צריך עזרה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אתה מאוד צריך עזרה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, קריאה ראשונה. אני לא צריך עזרה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תקרא להם. תקרא להם.

היו"ר אמיר אוחנה:

שלוש דקות מרגע זה לרשותך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד ראש הממשלה, בעולם מאשימים אותך באחריות לפשעי מלחמה וג'נוסייד בעזה. הרי הם רואים ויודעים שיותר מ-40,000 פלסטינים נהרגו עד עכשיו בעזה, והם גם רואים את מראות ההרס והחורבן. בית המשפט הבין-לאומי לפשעי מלחמה בהאג דן בהוצאת צווים נגדך – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

מחבלים, מחבלים. מחבלות ומחבלים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת סון הר מלך, לא להפריע.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – ואילו ברחובות הערים בישראל מאות אלפים של ישראלים – ולא רק ברחובות, לא רק האזרחים הפשוטים, אלא גם מתוך הצוותים המעורבים במשא ומתן – מאשימים אותך בחבלה בעסקה אפשרית שתוביל לשחרור החטופים ולהחלפת אסירים והפסקת המלחמה הכושלת והנפשעת שהובלת. רבבות ישראלים מרימים את קולם באומרם שדמם של 120 החטופים הישראלים בעזה יהיה בראשך, כי אתה מספסר בחייהם על מנת להציל את ממשלתך, ממשלת המתנחלים והפשיסטים, ממשלת ההתעמרות בעם הפלסטיני וחיסול כל סממן של דמוקרטיה בישראל. יותר ויותר מבינים מה שאמרנו מלכתחילה, שהינך משקר ומוביל את הישראלים שולל כשאתה מדבר על ניצחון מוחלט, ואתה רק מטביע את כולנו בבוץ. אתה מתעקש להמשיך במלחמה, במסע ההרג, ההרס והפשיעה, רק כדי להציל את ממשלתך ואת עצמך. צריך להיות ברור, ולא רק למר נתניהו, אלא גם לאלה שטוענים להחלפת השלטון: אי-אפשר להיפטר מכל הרוע שמגלמים נתניהו וממשלתו ההזויה על ידי החלפת נתניהו האיש, אלא רק על ידי החלפת דרכו, דרך המלחמה והכיבוש והרחבת ההתנחלויות, דרך הדיקטטורה הפשיסטית בתוך ישראל עצמה, כי אין דמוקרטיה עם מלחמה ואין דמוקרטיה עם כיבוש ואין דמוקרטיה בלי שוויון.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

נחלת אבותינו. נחלת אבותינו, על אפך ועל חמתך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

הכישלון של הנחות היסוד, של כוחניות וזלזול בעם, מחייבים את כולם לשנות כיווני חשיבה. הנחת היסוד והבחירה בדרך השלום, שתעבור דרך סיום הכיבוש, הכרה בזכותו המלאה של העם הפלסטיני להגדרה עצמית – –

קריאה:

לא יהיה. לא יהיה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני לא רוצה להוציא אף אחד. די.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – לעצמאות, ולמדינתו הסוברנית לצד מדינת ישראל. זהו, הגיע הזמן שאתה וחבורת הגזענים תלכו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

את תלכי הרבה קודם.

קריאה:

את פה בחסות בג"ץ.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד שלוש דקות לרשותך.

גלעד קריב (העבודה):

תודה. אדוני ראש הממשלה, עקבתי אחריך בשעה האחרונה. לשם שינוי, לא עשית את ההצגה הקבועה שלך בדיונים מסוג זה – לקרוא ספר עב כרס, ביוגרפיה על מנהיג עולמי שלעולם לא תגיע לקרסוליו. אומנם לא קראת ספר, אבל כמעט שלא הרמת את ראשך. אתה הרי מעל כולנו, יהיר, מתנשא, אטום ומנותק – מנותק מזעקתם של המפונים מהצפון ומהדרום, מנותק מזעקתם של תושבי הצפון שלא פונו, שאתה וממשלתך לא מציעים להם אף תוכנית סיוע כלכלי בעת הזו; מנותק מזעקתם של חיילי המילואים הכורעים תחת הנטל.

קריאה:

שקר.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

למה אתה משקר, אבל? אבל למה אתה משקר?

גלעד קריב (העבודה):

מנותק מזעקתם של הילדים שזקוקים לטיפול פסיכולוגי וממתינים שמונה, עשרה ואפילו 12 חודשים; מנותק מחלק גדול מאוד ממשפחות החטופים והחטופות; מנותק מהצורך להציג ראשית חזון ליום שאחרי; מנותק מהצורך לבלום את ההשתוללות של השותפים הקיצוניים שלך, אלו שמשתלטים על המשטרה ואלו שמובילים אותנו למציאות דו-לאומית מדממת. מנותק, מנותק, מנותק. רק מהכיסא ומהשררה אתה מסרב להתנתק. אדוני ראש הממשלה, בשבת הזו אנחנו קוראים את פרשת בלק. אני בטוח שכבר קראת אותה, הרי אתה מעולם לא שכחת מה זה להיות יהודי, כמובן, חוץ מחשיבות מצוות פדיון שבויים. מעניין אותי אם גם אתה כבר הבחנת בקווי הדמיון הבולטים בינך לבין בלעם: לשניכם הצמידו את הכינוי הקוסם, שניכם אוהבים במות ואירועים פומפוזיים, שניכם בעלי יכולת רטורית משובחת מאוד. וכן, יש עוד שני דברים שאתם מאוד דומים בהם – שניכם מעדיפים את הכיס ואת הכיסא יותר מערכים ומטובת הכלל, ושניכם רואים את עצמכם כרואים למרחק, אבל לא מסוגלים לראות את מה שניצב מול העיניים שלכם, את מה שכל אתון פשוטה תראה ותזהה, את מה שכולנו, אזרחי ישראל, רואים וחווים בתשעת החודשים האחרונים. בדבר אחד אתה ובלעם הפוכים לחלוטין, אדוני ראש הממשלה: הוא בא לקלל ויצא מברך; אתה באת לברך ויצאת מקלל ומקלקל, מקלקל ומקלל. כעומק הקללות שלך ושל מכונת הרעל שבנית, כך עומק הקלקולים. בלעם אמר על עם ישראל: "עם כלביא יקום"; כן, הוא צדק, יש לנו עם של לביאות ושל אריות. אבל לא לביא, אריה וליש עומד בראש הממשלה שלנו אלא שועל קטן, תחמן ופחדן, שמחבל בכרם ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני ראש הממשלה, אינך ראוי, אינך מתאים. אינך מסוגל להנהיג ולשמור את כרם ישראל בשעה גורלית זו. לך, גרמת די נזק.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה. שלוש דקות לרשותך החל מרגע זה.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה, אני עומדת כאן כדי להזכיר לממשלה ש-120 ישראלים מוחזקים במרתפי העינויים של חמאס, ושהחובה שלנו היא להחזיר אותם הביתה. אנחנו שומעים בוקר וערב כי רק לחץ צבאי ישיב אותם – נכון, אז למה לא הקשבת לאזהרות של גדעון סער בקבינט? הממשלה והעומד בראשה, למה הוצאתם את צה"ל לפני חמישה חודשים מהשכונות? למה דיללתם את הכוחות של הצבא ברצועה? מדוע עצרתם את התמרון, ורק לפני חודשיים פתאום נזכרתם לחזור כדי לכבוש את רפיח ואת פילדלפי? אם הניצחון המוחלט לא היה רק קמפיין ומילים ריקות, המלחמה בעזה הייתה נראית אחרת היום. איך יש לכם בכלל את התעוזה אחר כך ללכת ולהתלונן – ממש ללכלך על בני המשפחה שלהם? כי אם רק לחץ צבאי יביא אותם, מדוע באופן סיסטמטי ומכוון אתם מורידים את עצימות הלחימה? איך אפשר לעשות דבר והיפוכו? איך אפשר לצפות ממדינה שלמה פשוט לסתום את הפה? במפת ארץ ישראל חבל הארץ הצפוני מסומן כבשליטת ישראל; זה על הנייר, אבל בפועל הגליל העליון הפך אזור רפאים שנכבש ונשלט על ידי חיזבאללה, ולאף אחד בממשלה הזו, הכושלת בתולדות ישראל, אין את היכולת, הרצון או האומץ להילחם ולהגן עליו. עשרות אלפי פליטים ישראלים אינם יכולים לחזור לביתם. כל זה קורה כשהממשלה הזו והעומד בראשה לא רק נכשלים בקידום אסטרטגיה ותכנון, אלא מסרבים פשוט לדון בה. את המחיר לכניעה ולכישלון המדיני והצבאי הזה אזרחי ישראל משלמים בדם עם ריבית – חלקם חיים תחת איום יום-יומי של כטב"מים וטילים, שכונות שלמות במטולה ובקריית שמונה כבר אינן ראויות למגורים, ועדיין לא מכריזים אפילו על מטרה ויעדים. כמה אזרחים עוד צריכים להירצח על ידי חיזבאללה כדי שתתעוררו? רוב אזרחי ישראל כבר יודעים זאת בליבם: נתניהו הוא מנהיג כנוע וחלש, וההחלטות שקיבל בקבינט המלחמה פגעו ביכולת שלנו. 7 באוקטובר הוא המחדל הגדול בתולדות מדינת ישראל, והמלחמה היא הארוכה בתולדותינו. זו המורשת האמיתית של כולכם. אם הקבינט ואדוני ראש הממשלה היו מתייחסים לרעה הנפתחת מצפון כמלחמה פוליטית, התושבים כבר מזמן היו יכולים לחזור לחיים בטוחים ושלווים בביתם. אבל בשביל זה צריך לדעת לקבל החלטות קשות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. מירב בן ארי, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, אני רוצה שתהיה איתי שלוש דקות. תודה רבה. אני רוצה שתגיד לנו אחרי זה בתשובה שלך, אבל הפעם תענה, כי כששאלתי אותך בפעם שעברה לא ענית. תענה, איך יכול להיות שאתה לא יודע? איך יכול להיות שיש כל כך הרבה דברים שכל המדינה יודעת אבל אתה לא יודע, לא שמעת, לא ראית, לא משכו בדש מעילך ולא העירו אותך בבוקר? כולם יודעים – אתה לא יודע. אתה לא יודע שמנהל שיפא שוחרר ושכל לילה משתחררים אסירים ביטחוניים כי אין מקום בכלא. אתמול אמרת להורים של התצפיתניות שנהרגו בנחל עוז שלא ידעת – לא ידעת שאף אחד לא מבקר אותן, אף אחד לא מבקר אותן. לא ידעת שאם נותנים לסנוואר 30 מיליון דולר במזומן כל חודש במזוודות, הוא קונה בזה טילים ובונה מנהרות. לא ידעת שאם משחררים את סנוואר – קרעי, למה אתה מפריע לי? אם משחררים את סנוואר, מקבלים מפלצת. כולם ידעו – אתה לא יודע. אתה לא ידעת, אבל אמ"ן הגיעו והוציאו שתי התראות. אתה לא אפשרת אפילו לקצינים בכירים להיפגש פה עם שרים, למרות שידעת שיש פגיעה בהרתעה. אתה גם לא ידעת על דברים קטנים כאלה כמו מירון, נגיד, שאם עולים להר, כנראה שנהרגים שם. לא ידעת על יוקר המחיה. אפילו על הבן של יזהר שי לא ידעת, נכון? לא ידעת שנוני נהרג ב-7 באוקטובר. הוא היה שר בממשלה שלך. כל המדינה ידעה על הבן של יזהר שי – אתה לא ידעת. אתה גם לא יודע על הרציחות במגזר הערבי ועל הכישלון של המשטרה, על שר הכישלון הלאומי ועל המלחמה בפשיעה. אתה לא יודע כלום. מה שאתה בטוח יודע – מה שקרעי אומר לך עכשיו: כמה חשוב לתת עוד ועוד הטבות לערוץ 14. נכון, קרעי? אתה יודע מצוין על האבטחה של המשפחה שלך על המטוס, על הבית – אני שמחה שלכדתי את תשומת ליבך, כי בפעם שעברה כשעמדתי פה, אמרתי לך שתיכנס לאירוע של הבן שלך; לא ענית, גם לא ממש נכנסת לאירוע. תראה, אחרי כל מה שאמרתי, יש שתי אפשרויות: או שאתה באמת לא יודע, ואז זאת בעיה, כי אז זה אומר שאתה חלש, אולי קצת לא בעניינים; מצד שני, יש עוד אפשרות: אם ידעת על כל מה שהיה, אם ידעת שכל זה קורה במשמרת שלך, איך אתה ראש ממשלה עכשיו? איך קרה לנו הדבר הזה שידעת ועדיין אתה ראש ממשלה? אני רוצה להגיד לך מילה אחרונה: מה שהיה אתמול עם הרמטכ"ל – ואני מקווה שאולי לזה תתייחס – הוא ביקש שתתנצל. איך הגעת למצב שמסמסת את רפיח שלושה חודשים? אתה אומר עכשיו: זה עוזר לי עם החטופים. אבל אם מסמסת, למה אתה לא לוקח אחריות? למה אתה מאשים את הרמטכ"ל? למה הרמטכ"ל צריך שראש הממשלה יתנצל באמצע מלחמה? איך הגענו למצב הזה? איך הגענו? ותעצור את הקונספציות – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. – – שמגיעות בכינון ישיר ממיאמי. יש שם בעיה, בעיר הזאת או במדינה הזאת או בבית הזה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לשאול אותך באמת: מה הסיפור שלך נגד ועדת חקירה ממלכתית? למה אתה מסרב לחקור את האירוע הביטחוני החמור ביותר שקרה במדינת ישראל? הרי אתה בעצמך אמרת בפרשת הרוגלות שצריך לחקור, להקים ועדת חקירה ממלכתית שתלמד את כולנו מה היה שם, מה הוביל לשם, כדי שנפיק ונדע. הוספת שצריך לחקור וגם לשאת באחריות. בכל יום שעובר ללא ועדת חקירה ממלכתית מגדילים את הסיכוי לשיבושי חקירה, לתיאום עדויות ולהעלמת ראיות. כן, ביבי, פרשת הרוגלות הייתה מספיק חשובה בעיניך כדי להקים ועדת חקירה ממלכתית, אבל אירועי 7 באוקטובר – זה לא. אפילו אתמול מול הורי התצפיתניות לא הייתה לך תשובה על זה. תאמר לי, מר נתניהו, אתה באמת רוצה שנאמין לך שחשד להאזנת סתר לא חוקית כן מצדיקה ועדת חקירה ממלכתית, אבל היום הארור בתולדות המדינה – 1,200 נרצחים, 250 חטופים – לא מצדיק ועדת חקירה ממלכתית? הרי גם ככה אתה מפיל את כל האשמה על הרמטכ"ל, על רשויות הביטחון, על השב"כ – אז אם גם ככה הם אשמים, למה אתה מסנדל את ועדת החקירה? ממה אתה מפחד, אדוני ראש הממשלה? למה ביקשת להפסיק את הפרוטוקולים בבור? למה אלופים פונים ליועצת המשפטית לממשלה וחושדים בך בשיבוש והעלמת מסמכים? למה אתה לא לוקח אחריות? נתניהו, זה לא יעזור לך, העם יודע את האמת. הרי אתה אבי הקונספציה – אתה זה שמימן את חמאס, אתה צמצמת את הצבא, אתה זנחת את החימושים. כן, אתה, אדוני ראש הממשלה, אתה. נתניהו, אתה הסיבה העיקרית לאירועי 7 באוקטובר, ואתה ממסמס את ועדת החקירה הממלכתית רק מסיבה אחת: כי אתה יודע יותר טוב מכולם, אתה יודע את האמת, נתניהו. אני רוצה לתת לך עצה טובה: קח אחריות, תצא גדול, תחזור בתשובה, תכתוב את הפרק האחרון במורשת שלך כמי שלקח אחריות על האירוע החמור ביותר בתולדות מדינת ישראל – ופרש לבד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. לפני שנעבור לראש הממשלה ולראש האופוזיציה, אחרון הדוברים – חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך מרגע זה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה, שלא כפי שתכננו מראש, אני אמשיך קצת את הרעיון של חברת הכנסת מירב בן ארי – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא תיאמנו.

נאור שירי (יש עתיד):

לא תיאמנו – כי אתה, אדוני ראש הממשלה, אני לא בטוח אם תיקרא מזרקה על שמך, אבל מה שבטוח, אם תהיה מזרקה על שמך – יהיה כתוב באותיות קידוש לבנה: 17 שנים ראש ממשלה, אבל התמחה בדבר מאוד מאוד מיוחד – במשך כל 17 השנים אתה לא ידעת שום דבר, אתה לא אשם בשום דבר, ואתה לא קשור לשום כישלון בעולם.

ניסים ואטורי (הליכוד):

זה מה שמעניין אותך, רק מזרקות?

נאור שירי (יש עתיד):

אני רוצה – ואני שמח שגם ואטורי פה מוסיף אליי, תודה רבה לך – לתת לך כמה דוגמאות לכל מיני דברים מיוחדים שלא ידעת: אתה למשל חשבת שמינית את איתמר בן גביר לשר לביטחון לאומי, אבל בעצם מינית תזונאי של השב"ס, שכל היום עוסק במספר הקלוריות של האסירים. אתה לא ידעת – – –

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, חברת הכנסת סון הר מלך. אתה לא ידעת שתקפו את חיילי צה"ל, ואז יום אחרי זה חברת הכנסת סון הר מלך הגיעה עם מגשי פיצות, ולמי שתקף את חיילי צה"ל, נתנה פיצות. בהזדמנות הזאת, תודה רבה גם לך, חברת הכנסת סון הר מלך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

נאור שירי (יש עתיד):

אתה לא ידעת ששרת התחבורה שלך מנהלת את משרד התחבורה כאילו זה ארגון פשיעה. לא ידעת שאין חינוך לגיל הרך בחינם. לא ידעת למשל שעידית סילמן הפילה ממשלה בעסקת שוחד פה, במדרגות הכנסת. לא ידעת שאין הסברה; לא ידעת שדיסטל בכלל ננעלה במרפסת. לא ידעת על הטרדות בלשכה שלך. לא ידעת שאסור לקבל מתנות. לא ידעת על המנהרות, אף אחד לא אמר לך. לא ידעת על הקומבינה של הצוללות, לא ידעת על הכביסות, ולא ידעת שהצפון מרוסק. והדבר המאוד-מאוד מיוחד – לא ידעת שצריך לחכות שהשמן ירתח לפני שמוסיפים את הביצה, כי ככה מכינים חביתה. אתה לא עמדת בפקקים כבר 20 שנה – אתה לא יודע מה זה פנגו. אתה לא יודע מה זה מחירי החלב. אין לך מושג בכלל איך מתדלקים רכב. אתה לא ידעת שלא פגשו משפחות, ושמזכיר הממשלה שלך צריך להתחנן לשרים שילכו להלוויות. אבל מה אתה כן יודע? ללכת בצומת רעננה כשמאחוריך ארון קבורה, ולהגיד: שום דבר, זה לא קשור להסתה. לא ידעת – או כן ידעת לפלג, לשסע, לקרוע את העם, לא להקשיב לאף אחד מכל גורמי הביטחון.

אושר שקלים (הליכוד):

נאור שירי (יש עתיד):

אושר שקלים, ראש הממשלה כבר שמע אותך בפעם הראשונה – –

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, די.

נאור שירי (יש עתיד):

– – גם במיאמי שמעו אותך, הכול בסדר.

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, די.

נאור שירי (יש עתיד):

אני מבקש לסיים, כי בכל זאת, אושר שקלים הפריע לי. אני רוצה שני משפטים אחרונים. ב-4 בפברואר 2008 נשא נאום בכנסת שמאלן גדול: אנחנו נוהגים לומר שהכישלון הוא יתום – אבל לא אצלך, אהוד אולמרט, אצלך לכישלון יש הרבה אבות חוץ מאב אחד – כולם אשמים חוץ מאולמרט. נשאלת קודם כול השאלה, מה עשית שם? לא קבעת אסטרטגיה, לא התווית מדיניות, לא נתת קו מנחה – אז מה עשית שם? בצה"ל קוראים לזה לדשדש במקום, ללכת במעגלים; בשפת הלוחמים – להתברבר בשטח. והיום כבר ברור, איך יכלה להיות הכרעה אם אתה, שאחראי על המערכת, בכלל לא ידעת מה אתה עושה? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו, להציג את עמדתו. לאחר מכן יציג את עמדתו ראש האופוזיציה. אני מזכיר לחברים שאני אאפשר לשני האישים לדבר ללא הפרעות, ואם תהיינה הפרעות, חברי הכנסת שיפריעו יצאו ויחזרו אך ורק להצבעה. בבקשה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ככל שהלחץ שלנו על החמאס מתגבר, כך מתברר או כך מתגבר גם קמפיין הטרלול. ככל שלא מצליח הקמפיין שלכם בכיכרות וברחובות, כך אתם מעלים את הטון, וכך אתם מערימים גיבובי שקרים. לכן אני לא מתכוון להתייחס לכל ההשמצות השקריות שנאמרו כאן, אבל חשבתי שאתייחס לשלושה דברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

חבר הכנסת חמד עמאר אמר: לא באו ראשי רשויות – אצל הדרוזים, כן? יאסר בדטוב היה שם, היה שם יאסר בדראן, יושב-ראש היישובים; היו שם ראשי יישובים מסאג'ור, מירכא, מחורפיש, מאבו סנאן, מעוספיא ועוד. לאחרונה נתנו 365 מיליון שקל מייד, עזרה ראשונה. עכשיו, בימים האלה, אנחנו עובדים על תוכנית חומש. אגב, זו לא פעם ראשונה – כשנכנסתי לראשות הממשל בפעם הראשונה, ועשינו קיצוצים רוחביים, אמרתי: אני מחריג את אחינו ואחיותינו הדרוזים, יש לנו חובה מיוחדת כלפיהם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מה עם שוויון?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ולא סתם, לא רק זה, אנחנו דנים גם בשאלת חוק קמיניץ, הקנסות, צמצום כל הבעיה הזאת של פגיעה בבנייה ללוחמים גיבורים שחזרו. כל זה מתנהל עכשיו בדיוק הפוך ממה שאמרת. מה עוד אמרתם? אין תוכנית לצפון, אין כסף לצפון – שמנו עכשיו מיליארדים לצפון – ואמרתם, לא מיניתם אחראי – לא, מינינו, מיניתי את צ'ייני, האלוף צ'ייני.

גלעד קריב (העבודה):

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ומה מעכב כרגע – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – מה מעכב שבוע אחר שבוע אחר שבוע?

נעמה לזימי (העבודה):

ניגוד העניינים שלך.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

מה מעכב שבוע אחר שבוע? כדאי שתשמעו, תוכלו להוסיף את זה לצעקות, אולי תפיקו לנכון – מה שמעכב את זה הוא טענה חוזרת ונשנית, חדשה, כל פעם, חדשות לבקרים, של היועץ המשפטי – – –

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קריב, קריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

פתאום צ'ייני, אלוף בישראל, מוערך על ידי כולם, התקבל בהתלהבות על ידי כל ראשי היישובים בצפון – פתאום יש שאלה אם מותר למנות אותו. בטח שמותר. צריך. חבל על הזמן. דבר שלישי, אמרתם שאני לא נפגש עם משפחות החטופים – אני נפגשתי עשרות פעמים, מאות שעות, עם מאות חטופים. אה, אבל לא מהקיבוצים – מהקיבוצים – –

קארין אלהרר (יש עתיד):

לא נכון.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – מהעיר, מהמושב, מהכפר, מהקיבוץ. אני שומע אותם, אני מקשיב להם, אני שומע את הכאב שלהם – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה לא נפגש עם הבת של קית'?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – ואשתי עושה את זה לא פחות ממני, ולא סתם כדי לסמן וי, אלא באמת יושבת, והם באים כל כך טעונים בהשמצות שלכם ושל האולפנים, והם יוצאים החוצה, הם לא מאמינים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין להם אבא.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – הם אומרים: איך יכול להיות שמה שאנחנו רואים כאן – היחס, ההתחשבות, ההזדהות – איך זה יכול להיות? זה לא מסתדר. אבל זה לא מפריע, כי אחד או שניים יוצאים החוצה, יוצאים בפני האולפנים ואומרים את מה שהם אומרים. אבל האמת היא זאת: אני נפגש איתם.

רון כץ (יש עתיד):

הם פה בחוץ, אדוני.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני נפגש איתם, אני מחבק אותם, אני מבין את הכאב שלהם, גם של השכול וגם של האי-ודאות. אנחנו מחויבים להחזיר את כולם. אני מבקש לומר לכם, אנחנו מתקדמים בשיטתיות להשגת יעדי המלחמה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, מה זה, כפסע.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – שחרור החטופים, חיסול החמאס והבטחה שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל. אנחנו משיגים את היעדים הללו בזכות השילוב בין הלחץ הצבאי ללחץ המדיני. ואני יכול להגיד לכם, חד-משמעית, החמאס אכן בלחץ. הוא בלחץ כי אנחנו מחסלים את בכירי מפקדיו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זה לא אתה, זה הצבא.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הוא בלחץ כי אנחנו מחסלים את אלפי מחבליו. הוא בלחץ כי נכנסנו לרפיח ולציר פילדלפי ואנחנו מחזיקים אותו בגרון.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה המחבל הגרוע ביותר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת איימן עודה, קריאה ראשונה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה המחבל הגדול ביותר. אין מחבל יותר גדול ממך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת איימן עודה, קריאה שנייה.

קריאות:

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אין מחבל יותר גדול ממך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת איימן עודה, קריאה שלישית. נא לצאת, נא לצאת.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תומך טרור, לך מפה, לך מפה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אתה המחבל הגדול ביותר. זה אתה.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לעזור פה, לא לעזור. חבר הכנסת איימן עודה, נא לצאת.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לך מפה.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

די. חברי הכנסת, לא לעזור. תודה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

חמאס בלחץ כי הוא מבין שאנחנו לא מרפים, שאנחנו לא מוותרים. ואנחנו נמצאים במצב הזה רק בגלל שהתעקשנו מול הלחצים העצומים מבית ומן החוץ – מן האולם הזה – –

רון כץ (יש עתיד):

איזה לחצים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רון כץ, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – גם מארצות הברית. התעקשתי לא להפסיק את המלחמה, התעקשתי לעמוד על הדרישות שלנו. התעקשתי להקשיב לחיילים הגיבורים שלנו, למפקדים המצוינים שלנו, להמשיך את הלחץ, בזמן שרבים בבית הזה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה לא מתנצל בפני הרמטכ"ל?

היו"ר אמיר אוחנה:

תתאפקי. חברת הכנסת בן ארי, בבקשה להתאפק.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – ובאולפנים והלשעברים, כולם הסבירו שאי-אפשר לנצח את חמאס. הסבירו: יש פה רעיון – אי-אפשר לנצח רעיון. טוב, יש רעיון שנקרא הנאציזם. הניאו-נאצים עדיין חיים בגרמניה, אבל לפני 80 שנה חיסלו את השלטון הנאצי, וזה מה שאנחנו הולכים לעשות – לחסל את השלטון הניאו-נאצי הזה בעזה; לחסל רעיון. אנחנו באים לחסל את היכולות השלטוניות והצבאיות של חמאס, ואנחנו מתקדמים לשם צעד אחר צעד.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אתה נתת להם – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אין הדדיות – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עודד פורר, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

בזמן שרבים בבית הזה הסבירו שאין מה להיכנס לרפיח, שאין מה לתפוס את ציר פילדלפי, וחוץ מזה, אמריקה מתנגדת, אמריקה מעכבת נשק, ואם ניכנס לרפיח זה יהרוס את מערכת היחסים איתה – אני אמרתי – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

מי אמר לך? מי אמר?

מירב כהן (יש עתיד):

לקח לך יותר מדי זמן להיכנס לרפיח.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אף אחד לא אמר את זה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ועוד איך אמרו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אף אחד לא אמר את זה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ואיך אתם אומרים? מתועד בפרוטוקולים – שאף אחד לא משנה. מתועד גם מתועד גם מתועד. תהרוס את אמריקה. אנחנו תלויים באמריקה תלות מוחלטת. איך אפשר? איך אפשר לצאת נגד זה? איך אפשר להתעקש להיכנס לרפיח?

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך אפשר לצאת נגד הרמטכ"ל?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ואני אמרתי מה שאמרתי גם לידידי הנשיא ביידן: אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להיכנס לרפיח. אנחנו לא נשאיר שם ארבעה גדודים, אנחנו לא נשאיר רבע מהצבא הנאצי עומד על תילו, אנחנו לא נימנע מלהיכנס לברלין. אנחנו נעשה את זה כי אנחנו בדרך לניצחון המוחלט.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה, כפסע.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

גבירותיי ורבותיי, במזרח – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

– – – מה לברלין ולרפיח, תסביר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני אסביר?

מאיר כהן (יש עתיד):

כן, בבקשה. תסביר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

תודה, אני אסביר. מה שביקשו מאיתנו זה להפסיק את המלחמה, אחרי שנכנסנו – בניגוד לדעתם של רבים – במהלך קרקעי, וכבשנו את העיר עזה, נכנסנו לשיפא, נכנסנו לח'אן יונס, עמדנו להיכנס לרפיח – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

עמדנו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – אמרנו לנו: תעצרו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי אמר?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הנשיא ביידן וכל הקהילה הבין-לאומית, וגם רבים כאן. אמרנו לנו: תעצרו, מספיק, אפשר לסיים את המלחמה, צריך להתפשר. צריך להבין, אי-אפשר לנצח את חמאס, אי-אפשר להשמיד את הרעיון, זה מה שצריך, ולא נקבל חטופים.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, עד כאן. עד כאן. תודה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אחרי שאמרו לנו את כל זה – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה מטרת הנסיעה שלך, אדוני ראש הממשלה? מה מטרת הנסיעה שלך?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, חבר הכנסת סובה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אחרי שאמרו לנו את כל זה, נתתי את ההשוואה ואמרתי: תארו לכם שבעלות הברית, אחרי שהן פלשו לנורמנדי, נכנסו לצרפת, נכנסו לגרמניה, כבשו, טיהרו 80% מגרמניה, היו אומרות: בואו נעצור, נשאיר 20% מהצבא הגרמני על תילו ולא ניכנס לבונקר של היטלר בברלין; זה בסדר, אפשר לסיים את המלחמה עכשיו. ובכן, זה דבר שלא היה מקובל עליי, ועמדתי מול כל הלחצים הללו, והינה, נכנסנו.

רם בן ברק (יש עתיד):

אתה משווה את עצמך לצ'רצ'יל?

רון כץ (יש עתיד):

אבל מה עם החטופים?

דבי ביטון (יש עתיד):

מה עם החטופים? אפשר תשובות?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רם בן ברק, חבר הכנסת רון כץ, די.

דבי ביטון (יש עתיד):

ראש הממשלה, הזכרת את החטופים. אפשר תשובות?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

כי התשובה היא שבמזרח התיכון מעריכים את החזק והנחוש ולא את החלש והרופס.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אבל אתה לא חזק.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק, קריאה ראשונה.

קריאות:

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

וראו זה פלא – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אלמוג כהן, די.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת פורר, די.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

וראו זה פלא, צה"ל מפליא את מכותיו וחמאס מתחיל להתגמש – אגב, אני גם בדרך לארצות הברית, לדבר בפעם הרביעית בפני שני בתי הקונגרס, להיפגש עם הנשיא ביידן ועם אחרים. אמרו לנו שהחמאס לא יתגמש, שהגענו לגבול היכולות שלנו. אמרנו לנו שחמאס לא יסכים לשחרר חטופים בלי שנסכים מראש לסיים את המלחמה. אבל פתאום הוא מסכים. אמרנו לנו שהוא לא יסכים, שהוא ידרוש שהמשא ומתן יימשך לעד. אומנם הוא יוותר על כך שנצהיר מראש שאנחנו לא מסיימים את המלחמה, אבל בפועל הוא ידרוש מאיתנו להישאר במשא ומתן עד להודעה חדשה. ופתאום, תחת הלחץ והמכות, פתאום גם בזה הוא מתגמש.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נו, אז תביא אותם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ועכשיו אומרים לנו שהוא לא יסכים שנישאר בציר פילדלפי ושנמנע העברת נשק ממצרים, שהוא לא יסכים שנמנע כניסת מחבלים ואמל"ח לצפון הרצועה, שהוא לא יסכים שנמקסם את מספר המשוחררים. ואני אומר לכם, ככל שנתמיד בלחץ, הוא יוותר יותר ויותר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

נו, אז קדימה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

וזאת הדרך היחידה לשחרר את הבנים ואת הבנות, את הנשים ואת הגברים, את הצעירים ואת הקשישים, את החיים והחללים. אני חושב שאם זה היה תלוי בכם, באופוזיציה, באולפנים, בלשעברים – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

תביא אותם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – אתם כבר הייתם נכנעים מזמן, אתם היית מסיימים את המלחמה. הייתם מקבלים את התנאי הזה – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה? אנחנו העברנו להם את הכסף?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – בלי חיסול מפקדים, בלי שליטה ברפיח ובציר פילדלפי, ומוחמד דף היה מסתובב כמנצח.

מאיר כהן (יש עתיד):

עם כל החוזק שלך, איפה היית ב-7 באוקטובר? איפה היית?

רון כץ (יש עתיד):

לא היינו מגיעים למצב הזה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אתם, במקום להטיל עליו פצצה, הייתם נותנים לו הסכם גז בעזה, בדיוק כפי שעשיתם לנסראללה בלבנון.

קריאות:

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ככה לא מנצחים במלחמה, ככה לא מנהלים משא ומתן.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אנחנו נחושים לנצח במלחמה.

גלעד קריב (העבודה):

חמאס היה צריך לשים את – – – שלך – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אנחנו נחושים להחזיר את כל חטופינו, והמפתח הוא לחץ, לחץ ועוד לחץ. ואני רוצה לשתף אתכם בשני סודו: 1. הלחץ שאני מדבר עליו צריך להיות מופנה לסנוואר ולא לראש ממשלת ישראל; הדבר השני, הלחץ שלכם עליי לא יעזור. רוח העם וגבורת הלוחמים מאמינים בדרך שאנחנו מובילים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

העם לא יכול לראות אותך כבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רוב העם לא רוצה אותך.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, די.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הדרך שלכם היא גם להפסיד במלחמה וגם להפקיר את רוב החטופים לגורלם המר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן, כן, אתה החלטת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת בליאק.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני נחוש לשחרר את כל החטופים וגם לנצח את המלחמה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תביא אותם, תביא כבר, מחר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

זה הניצחון המוחלט. ועכשיו, לפני שאגיד – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

– – – פה באולם הזה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רם בן ברק, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לפני שאגיד את מילת הסיום – – –

שרון ניר (ישראל ביתנו):

מילה לתושבי הצפון, משהו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לפני שאגיד את מילת הסיום, אני רוצה להגיד משהו על ועדת החקירה – הממלכתית, הלאומית, איזו שתרצו.

גלעד קריב (העבודה):

כבר אמרת ב-2006, אל תחזור על זה.

נעמה לזימי (העבודה):

איזו ועדה?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הגיע לידי מכתב שכתב הדוכס מוולינגטון לממשלה בלונדון. הם שלחו ועדת חקירה. הוא היה בספרד, בדרך לפורטוגל, נאבק בנפוליאון, בדרך לווטרלו. ועדת החקירה נשלחה וביקשה ממנו לתת דיווח מדויק על מספר האוכפים לסוסים שהוא משתמש בהם, על מספר יריעות האוהלים, על מספר קבוצות האוהלים – –

רון כץ (יש עתיד):

מה זה קשור עכשיו?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת רון כץ.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – והוא השיב: אני מאוד מעריך, אני מאוד מעריך את – –

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – אני מאוד מעריך את הבדיקה הזאת, אני מאוד מעריך את הבדיקה הזאת, ואני רוצה לדווח לכם שיש באמת מחסור של כך וכך ליש"ט בגדוד אחד. אנחנו נחפש את זה עד תום.

מירב כהן (יש עתיד):

על מה אתה מדבר?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

והוא אמר: יש גם שאלה של צנצנות ריבה בגדוד אחר שעדיין לא הגענו למיצוי האמת לגביהן, אבל אני מבקש – –

קריאות:

רק זה – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – מכם, מכובדיי – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – להחליט בין שני דברים, בין שתי משימות – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, אתה בקריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – האם אתם רוצים שאני אתעסק עכשיו במענה לצבא הפקידים שלכם – –

נעמה לזימי (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, קריאה שנייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – או האם אתם רוצים שאני אנצח את נפוליאון? תחליטו. אני לא יכול לעשות את שניהם בבת אחת. ובכן, אני רוצה עכשיו לנצח את החמאס, ויהיה לנו זמן לבדוק את כל צנצנות הריבה וגם דברים אחרים בהמשך.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה השוק הזה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. תודה רבה.

קריאות:

– – – תתפטר. תתפטר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, די.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לשאת את דברו. אתם מפריעים לו כרגע, אתם מפריעים לחבר הכנסת לפיד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אושר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, חברי הכנסת.

קריאות:

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה – אדוני ראש הממשלה, הקשבתי בקשב רב לנאומך. אמרת פה משפט שהוא לא מקורי, אבל יש בו איזו אמת. אמרת: במזרח התיכון מעריכים רק את החזק. אם זה נכון, למה במשמרת שלך החמאס פלש לתחומי מדינת ישראל? הרג 1,200 אזרחים ישראלים – –

אריאל קלנר (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קלנר, קריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – ולא עלה בדעתו שיש מולו מישהו חזק שהוא צריך לחשוש ממנו – –

משה אבוטבול (ש"ס):

כי אתה מחליש אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אבוטבול, קריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – מפני שהוא ידע עליך משהו. הדבר השני שאמרת לפני הסיפור הדי-משונה הזה על וולינגטון זה – –

השרה לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה מאי גולן:

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – 7,000 פעם את המילה "לחץ". אדוני ראש הממשלה, אשתך, שאיתה תמיד הייתי ביחסים טובים, היא פסיכולוגית, M.A. בפסיכולוגיה. אני מציע שתשאל אותה מה יכול לגרום לאדם לעלות הנה ולהגיד שוב ושוב את המילה לחץ, לחץ, לחץ, לחץ, לחץ, כי התשובה היא הלחץ.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – – את ליהי לפיד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דיסטל, את כבר בקריאה ראשונה. די.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אבל במקום הדיון הזה אני רוצה לשאול אותך שאלה: האם אתה עומד להודיע בשבוע הבא בנאומך בקונגרס שאתה מסכים לעסקת החטופים? האם אתה הולך לעמוד על הבמה בקונגרס ולהגיד שם: אני מסכים לעסקת החטופים, אנחנו מחזירים הביתה את הילדים שלנו, את הילדות שלנו?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

יאיר לפיד (יש עתיד):

אם זה מה שאתה הולך להגיד – וזה מה שאתה צריך להגיד, וזה מה שהעולם כולו מצפה שתגיד – סע לשלום, חזור בשלום, ברכתנו שלוחה איתך. זה הדבר הנכון לעשות, זה הדבר המוסרי לעשות, לעמוד שם ולהגיד לכולם: במשמרת שלי הם נפלו בשבי, אני לוקח אחריות, אני מחזיר אותם הביתה. אם זו לא התוכנית שלך, אם אתה נוסע לשם עוד פעם בשביל לברבר מילים ריקות – אל תיסע, אל תבייש אותנו שוב.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

יאללה, בסדר.

יאיר לפיד (יש עתיד):

מספיק הנזק שעשית ב-2015 – –

קריאות:

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – כשבגלל הנאום חסר האחריות שלך בקונגרס הבאת עלינו במו פיך את הסכם הגרעין עם איראן. במו פיך, בשביל נאום אחד ריק מתוכן שנועד רק לצורכי בחירות – –

אושר שקלים (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – גרמת אז לממשל ללכת להסכם ששנינו התנגדנו לו – אני התנגדתי להסכם הגרעין לא פחות ממך, כזכור לך היטב, בלי שישראל הייתה ליד השולחן, בלי שהממשל לקח בחשבון את האינטרסים הביטחוניים שלנו. את המחיר מול האיראנים – – –

קריאה:

יאיר לפיד (יש עתיד):

את המחיר מול האיראנים – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לעזור לו, תודה רבה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – אנחנו משלמים עד היום.

משה אבוטבול (ש"ס):

כולל – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אבוטבול, קריאה שנייה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתה מקבל את הדבר שרוב האנשים – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דבי ביטון, קריאה ראשונה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתה מקבל את הדבר שרוב האנשים לא זוכים לו – הזדמנות שנייה. בלשכה שלך, בסביבה הכי קרובה שלך – –

אריאל קלנר (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת קלנר, קריאה שנייה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – יש אנשים שחושבים ואומרים שאתה צריך להודיע בנאום בקונגרס שאתה מקבל את עסקת החטופים – לא בניסוח מתפתל, לא בתנאים ששוב יטרפדו את זה – להודיע שאתה מסכים, ויש עסקה והם חוזרים הביתה.

עמית הלוי (הליכוד):

יאיר לפיד (יש עתיד):

אם לא תעשה את זה, אל תיסע לוושינגטון. סע לקטר, סע לקהיר, תישאר פה ותקיים דיונים סביב השעון עד שתגיע לעסקה. אל תיסע לנאום במזגן של וושינגטון כשהחטופים מתים מחנק במנהרות של עזה. איילת, אימא של נעמה לוי, אמרה לך את זה כשהצעת לה לנסוע איתך. היא אמרה לך: זה לא הזמן לנסיעות ראווה, תישאר פה ותסגור עסקה להחזיר את הבת שלי. נעמה הייתה בת 20 לפני שלושה שבועות בשבי החמאס. אני לא יודע אם "חגגה" זו המילה – ציינה את יום הולדתה ה-20, ילדה יפה בת 20. אתה כבר לא יודע אם זה שמח או נורא להגיד את המילים "ילדה יפה בת 20". בישיבת הממשלה האחרונה ביום ראשון לא אמרתם מילה על החטופים. שעתיים דיברתם רק על ההסתה נגדך. במקום את הסרטון של נעמה – ויש סרטון של נעמה – במקום את הסרטון של הירש עם היד הקטועה, מזכיר הממשלה ערך והציג סרטון של אנשים שמדברים עליך לא יפה.

קריאות:

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני מגנה, כמובן – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת אלמוג כהן, די.

קריאות:

יאיר לפיד (יש עתיד):

אני מגנה, כמובן – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, די.

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – כל הסתה. מותר לבקר – אסור להסית לאלימות. זו פגיעה בדמוקרטיה. זה, אגב, גורם נזק אדיר למחאה, זה הרי לא עוזר למחאה – –

קריאות:

יאיר לפיד (יש עתיד):

– – אבל בואו לא נתבלבל – כל חייל בעזה נמצא בסכנה הרבה יותר גדולה ממך. כל לוחם מג"ב או ימ"מ בג'נין נמצא בסכנה יותר גדולה ממך. כל חיילת מג"ב במעברים נמצאת בסכנה הרבה יותר גדולה ממך.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

די, חברת הכנסת דיסטל. די.

יאיר לפיד (יש עתיד):

יש חמש תצפיתניות חטופות בעזה. החיים שלהן פי אלף יותר בסכנה ממך, פי מיליון בסכנה ממך. אתה מבין בכלל – –