Analytics (Microsoft Clarity), no identifying info. Loads only if you accept.This site uses an analytics tool (Microsoft Clarity) to understand how visitors use it — heatmaps and browsing patterns, with no identifying information. It only loads if you accept. Learn more
An official register record. File text is extracted from the official document. This is not a summary or interpretation — the file is the source.
הצעה לדיון מהיר בנושא: "מימון תלמוד התורה "נחמת ציון" בראשות העבריין המורשע אליעזר ברלנד ע"י המדינה"
הצעה לסדר היום
הצעה לדיון מהיר בנושא: "משבר הפרנסה של עובדים שכירים בקרב תושבי קו העימות הצפוני הלא מפונה"
הצעה לסדר היום
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
נאומים בני דקה
פריטי מליאה · Debate
ציון יום למען החיילים הבודדים
פריטי מליאה · Debate
ציון יום לחיזוק לימוד התנ"ך
פריטי מליאה · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
Extracting the sitting text from the official file
This text was extracted from the official file. The file is the authoritative source.
Legend
חוברת ל"ו
ישיבה קצ"ג
יום שלישי, י' בתמוז התשפ"ד (16 ביולי 2024)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
נאומים בני דקה
משה סולומון (הציונות הדתית):
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
ציון יום למען החיילים הבודדים
משה טור פז (יש עתיד):
חוה אתי עטייה (הליכוד):
סימון מושיאשוילי (ש"ס):
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אוהד טל (הציונות הדתית):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
ציון יום למען החיילים הבודדים
שר החוץ ישראל כץ:
ציון יום לחיזוק לימוד התנ"ך
אוהד טל (הציונות הדתית):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אברהם בצלאל (ש"ס):
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אבי מעוז (נעם):
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
שר החינוך יואב קיש:
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון מס' 2) (הגברת האכיפה), התשפ"ד–
אופיר כץ (הליכוד):
רון כץ (יש עתיד):
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
טלי גוטליב (הליכוד):
שר החינוך יואב קיש:
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
עמית הלוי (הליכוד):
הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 9 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מתן עדיפות ללוחמים ולמפונים בזכאות לדיור במעונות סטודנטים), התשפ"ד–
משה פסל (הליכוד):
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 9 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מתן עדיפות ללוחמים ולמפונים בזכאות לדיור במעונות סטודנטים), התשפ"ד–
טלי גוטליב (הליכוד):
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
עמית הלוי (הליכוד):
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
הצעת חוק לביטול אזרחותו או תושבותו של מי שמעודד או מסית לטרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
אליהו רביבו (הליכוד):
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
טלי גוטליב (הליכוד):
צגה מלקו (הליכוד):
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
חנוך דב מלביצקי (הליכוד):
הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 273) (הפקדות משרת מילואים), התשפ"ד–
אושר שקלים (הליכוד):
רון כץ (יש עתיד):
טלי גוטליב (הליכוד):
הצעת חוק שיקום נכי נפש בקהילה (תיקון מס' 2), התשפ"ד–
חוה אתי עטייה (בשם ועדת העבודה והרווחה):
הצעת חוק מחיקת רישומים פליליים ומשטרתיים של יוצאי אתיופיה, התשפ"ד–
אוהד טל (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):
צגה מלקו (הליכוד):
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
הצעת חוק הגנה על זכויות בדירת המשפחה של ילד שהורהו הומת בידי בן זוגו, התשפ"ד–
אוהד טל (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שלישי י"ב תמוז התשפ"ד, 16 ביולי 2024. הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – דוח מבקר המדינה על הביקורת בשלטון המקומי לשנים 2023–2024. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, פנינה תמנו, גלעד קריב ואלי דלל בנושא: מימון תלמוד התורה "נחמת ציון" בראשות העבריין המורשע אליעזר ברלנד על ידי המדינה. מסקנות ועדת העבודה והרווחה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת יוראי להב הרצנו, שלום דנינו, אלון שוסטר, נעמה לזימי ועאידה תומא סלימאן בנושא: משבר הפרנסה של עובדים שכירים בקרב תושבי קו העימות הצפוני הלא-מפונה. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לסגנית מזכיר הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
הנושא הראשון שעל סדר-היום יהיה נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. ברוך הבא, השר. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה.
משה סולומון (הציונות הדתית):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כהרגלי בכל יום שלישי אני נואם פה על אחד הלוחמים שנפלו בקרבות במלחמה הנוכחית. סמ"ר אביאל מלקמו, ז"ל, מקריית אתא, בן 21, לוחם ביחידת אגוז, חטיבת הקומנדו. אביאל התייתם מאביו בגיל שבע וגדל עם אימו שרה וששת אחיו. בחור מקסים, ערכי, צנוע ושקט, שאהב מאוד לעזור. אימו מספרת שכשהיה מגיע מהצבא, עוד טרם הוריד את התרמיל מהגב, היה מחבק ומנשק אותה ומודה על כך שהגיע לאן שהגיע בזכות אימו. אביאל נלחם על שירות צבאי משמעותי, התגייס לגולני ושם חתר והגיע לקומנדו, לאגוז. הוא הוקפץ בבוקר שבת 7 באוקטובר והתקשר לאחיו הגדול שיקפיץ לו את הדברים מהבית. אימו, שחששה לשלומו, ביקשה לנסוע יחד עם אחותו הקטנה כדי לפגוש אותו לפני יציאתו לקרב. היא מספרת: כשהגעתי לבסיס הסתכלתי בעיניים היפות שלו ואמרתי לו, אביאל, שמור על עצמך. והוא, עם החיוך המדהים שלו, אמר לה: אימא, שום כדור לא יפגע בי’ אנחנו נילחם כמו אריות ונביא ניצחון, אם לא אני, מי כן? בשביל זה הגעתי לקומנדו. אנחנו נילחם עם טנק שעליו מתנוסס בגאווה דגל ישראל, ואת תחבקי אותי כשאחזור. אחותו הקטנה המתינה לו ברכב, והוא רץ לחבק אותה, והיא בכתה. אביאל, כמו שרק הוא יודע, הרגיע אותה ואמר לה: תחייכי, אנחנו הולכים להחזיר את הכבוד ולנצח. הוא עמד וחייך אליי ונפנף לי לשלום, ואני נפנפתי לו בחזרה. שלושה ימים לאחר מכן נפל אביאל בקרב מול מחבלי חמאס הארורים. לאחר מותו מצאו בטלפון שלו רשימת חלומות שאותם אביאל כבר לא יוכל לממש; חלומות שהקריב בשביל שכולנו כאן נוכל לממש את החלום הגדול: "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים". יהי זכרו ברוך.
היו"ר אמיר אוחנה:
אמן ואמן. תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, ואחריו – חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברות וחברי הכנסת, כמו בכל שבוע גם השבוע אדבר על תאונות הדרכים. אנחנו באחת השנים הקשות ביותר מקום המדינה בכבישי ישראל ובבטיחות בדרכים. ב-365 הימים האחרונים בשנה האחרונה למעלה מ-400 אזרחים מתו בכבישים – יותר קרוב ל-410. כמו בכל שבוע גם הפעם אקריא את פרטי תאונות הדרכים. חמישה הרוגים במוות מיותר השבוע בכבישים. יום שבת 13 ביולי היה יום נורא, הרבה מוות: זה התחיל עם רוכב אופנוע בן 23 שנהרג בהתנגשות עם נגרר של רכב פרטי בכביש מס' 3; זה המשיך ביום שבת עם שני הרוגים בשנות השישים לחייהם בהתנגשות חזיתית בין רכביהם בכביש 20 באיילון; בהמשך היום נהרגה נהגת בשנות החמישים לחייה כתוצאה מפגיעת רכב אחר שאיבד שליטה בכביש 6. ביום ראשון 14 ביולי רוכב אופנוע נוסף בשנות השלושים לחייו נהרג לאחר שאיבד שליטה בכביש 4623, סמוך לנופך, פגע בתמרור ובגדר בטיחות ונהרג. אני שב ומתריע זה כמה חודשים שלמלחמה יש השפעה על הבטיחות בדרכים, לחוסר העשייה ולמחדל של משרדי הממשלה, ובראשם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. יש גורם מרכזי למוות המיותר בכבישים. יכולנו להציל הרבה אנשים. מתחילת השנה נהרגו 249 בני אדם בקטל בדרכים – מדובר בעלייה של 21% מהשנה שעברה, שגם היא הייתה שנת שיא. אנחנו חייבים לפעול יחד כדי לבלום את העלייה המדממת הזאת. אסור לנו לקבל את זה כגזרת גורל – זה בידיים שלנו. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, ואחריה – אחרונת הדוברות, קטי קטרין שטרית. בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
תודה, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, אתמול התבשרנו על דיון ראשוני על תקציב המדינה לשנה הבאה, וגם צולמה תמונה; דיון ראווה סתמי שהתקיים כמעט ללא אנשי מקצוע וללא נתונים. אבל ארגוני הנשים הציפו את הדבר המקומם מהכול, שאמצעי התקשורת לא שמו עליו דגש – שוב נשים נעדרו משולחן קבלת ההחלטות, שוב נשים לא הוזמנו לדיון. התקציב שייקבע ישפיע באופן קריטי על כולנו. קיצוץ, מיסוי או הרחבה יורגשו בכל בית בישראל. אדוני ראש הממשלה, נשים צריכות להיות בדיון הזה. ואם פספסת הפעם, אז תדאג שבדיונים הבאים נשים תשבנה סביב השולחן – לפחות 50%. ועצה קטנה ממני – ממליצה לך גם יותר. לא תחליטו עלינו בלעדינו.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לגברתי. חברת הכנסת קטי קטרין שטרית. לאחר מכן נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום.
קטי קטרין שטרית (הליכוד):
תודה רבה, כבוד היושב-ראש. השר כץ, חבריי חברי הכנסת, הרי כולנו רוצים להגדיל את משמעותית את גיוס החרדים גם מבחינה ערכית, גם מבחינה פרקטית. השאלה שלי היום היא: האם המערכת הצבאית שלנו רוצה באמת ובתמים באותה מידה להגדיל משמעותית את גיוס החרדים? בשבוע שעבר כולנו צפינו בטקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1. הרמטכ"ל עמד שם ואמר בקולו שהוא היה מאוד רוצה לראות כאן קצינים חרדים שיהיו ברחבה. וכי מי לא רוצה לראות קצינים חרדים מקבלים דרגות על הכתף שלהם בטקס כל כך מרגש? הבעיה היא שכיום יש פער גדול בין הרצון לבין התנאים שהמערכת בנתה. אני רוצה להודות על החשיפה של תורת הלחימה, שחשפה בשבוע שעבר שחרדי שרוצה לצאת לקורס קצינים ייאלץ – תקשיבו טוב – לחתום על טופס ויתור על המסלול הנפרד לשילוב חרדים, והוא לא יהיה זכאי לחזור אליו בסוף הקורס. איך אתם מצפים לשלב חרדים במספרים גדולים אם חוסמים להם את הדרך להתקדם? כיום יש מעט קצינים חרדים שעשו מאמץ ושילמו מחירים להיות קצינים, כולל ויתור על אורח החיים שאליו הורגלו. החרדים מתגייסים כבר 25 שנה; נצח יהודה חוגג חצי יובל, וישנם גם מסלולים נוספים בחיל האוויר ובמקומות אחרים. איפה המג"ד החרדי הראשון, המח"ט הראשון? אתם יכולים לדמיין לעצמכם כמה חרדים היו מתגייסים היום אם היו קצינים בכירים חרדים, טייסים חרדים? איך האווירה הציבורית במגזר החרדי הייתה שונה, וגם האווירה הכללית במדינה? אז אם אתם כל כך רוצים את הציבור החרדי כקצונה בכירה – בסך הכול טופס – תשנו גם את הטופס. ואז יגיעו הרבה מאוד קצינים חרדים לעמדות בכירות. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום: ציון יום למען החיילים הבודדים. אני מתכבד להזמין את סגן יושב-ראש הכנסת חבר הכנסת משה טור פז לפתוח את היום הזה, קצין מילואים בדרגת סגן אלוף בעצמו.
משה טור פז (יש עתיד):
ודבר אחד שלא ידעת – חייל בודד לשעבר. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חייל בודד צועד בדרכו הביתה מהצבא. השבת כבר נכנסה, הקיטבג – למעשה שני הקיטבגים, א' וב' – מונחים על שתי הכתפיים. הוא לא יכול ליצור קשר עם הבית המארח שלו כדי להעביר שהוא הולך להגיע. ב-18:15 הוא דופק בדלת ומפתיע את מארחיו. זה לא סיפור תיאורטי, זה לא סיפור של מישהו אחר, זה סיפור שלי. כמעט את כל השירות הצבאי שלי עשיתי כחייל בודד. ההורים שלי היו בשליחות האומה באנגליה ואחר כך בדרום אפריקה, ואני הייתי חייל בצה"ל. להבדיל מרוב החיילים הבודדים הייתה לי כאן משפחה, היו לי פה אחים, הייתה לי אז חברה, היום אשתי, והיה לי איפה להיות. אבל מתוך אותה חוויה אישית התחברתי עמוק מאוד לעולם החיילים הבודדים. אני אומר עוד דבר אחד. יצא לי לספר כאן במליאה על דודתי שנהרגה כלוחמת דתייה במלחמת השחרור. גם היא הייתה חיילת בודדה. היא עלתה לפה ב-1946 כלוחמת ההגנה, והיא הייתה לבדה. אז שואל את עצמו החייל הבודד שאלות שחייל רגיל לא שואל את עצמו כשהוא יוצא הביתה: איפה אני אוכל ארוחת שבת? איפה אני אעשה כביסה? איך אני אגיע לפגוש את החברים שלי? אלה כאמור לא שאלות תיאורטיות. כל החוויות האלה הן חוויותיהם של כ-8,000 חיילי צה"ל, שבנוסף לכל קשיי השירות מתמודדים עם היותם חיילים בודדים. והדבר המדהים לגביהם זה שלמרות כל השאלות האלה הם מתמודדים: הם מתגייסים, הם נמצאים כאן. אני חושב שהדבר הזה הוא מדהים במיוחד כי כולנו, כל מי ששירת, יודע כמה שירות זה דבר קשה, כמה השירות הצבאי הוא מקום לא קל, לכל אדם, לא רק לאדם חרדי או דתי, לכל אדם. השירות הצבאי מאתגר את כל הנחות היסוד שלך, את כל מה שהתרגלת אליו ב-18 או 19 שנות קיומך עד שאתה מגיע אליו. ואז אתה מוסיף לכל זה את הבדידות, את חוסר היציבות, את החוסר בבית, לפעמים גם את הקושי הכלכלי, עם כל הדאגה המדהימה שצה"ל דואג לחיילים האלה, ואז אתה אומר – וואו, אתה מסתכל על אותם 8,000 חיילים, ואומר: זה דבר מדהים, איך שהם משרתים. אני רוצה לשים כאן שני זרקורים נוספים ביום החשוב הזה, שבו אנחנו מדברים ומעלים על נס את החיילים הבודדים בצה"ל, דווקא על רקע העובדה שגיוס איננו מובן מאליו במדינתנו. אני רוצה לדבר על החיילים הבודדים החרדים. יש היום בצבא ההגנה לישראל כ-3,000 בוגרי החינוך החרדי; זה לפני שהתחלנו לעבוד, לפני שיישלחו כנראה בשבוע הבא צווי גיוס. 3,000 בוגרי החינוך החרדי. לצערי, כ-70% מהם כבר לא שומרים על אורח חיים חרדי, וזה מאתגר אותנו כשלעצמו. מתוכם יש לא מעטים, כמה מאות, שהם חיילים בודדים. אני מלווה כבר 12 שנים את נושא החיילים החרדים בצה"ל, ובתוך זה את החיילים הבודדים. הגעתי להשבעה של פלוגת ח"ץ, חרדים בצנחנים, ועמדתי יחד עם האנשים החרדים שמלווים אותם. אמרו לי: תסתכל על החיילים האלה – הם עמדו בהשבעה בכותל – אחד מכל ארבעה פה נמצא בלי המשפחה, כי המשפחה לא תגיע לשום אירוע. המשפחה כאן בארץ, אבל החייל הוא חייל בודד. הוא מקבל תמיכה מצה"ל, אבל אין שום דבר שישווה למעטפת שהורים ושמשפחה נותנים. אז אני חושב שהחיילים הבודדים החרדים, בוודאי בתקופה שבה אנחנו פועלים באמת להגדיל משמעותית את השירות החרדי, צריכים יחס מיוחד. אני רוצה להעלות על נס למעלה מ-20 חיילים בודדים שנהרגו מלחמת חרבות ברזל. בחרתי אחד מהם אקראית. אני לא מכיר אותו, אבל הסיפור שלו נגע לליבי, תבינו מייד למה. סמל ראשון בנימין לב, לוחם צנחנים בגדוד 202 – את שירותי התחלתי בגדוד הזה – בן למשפחה ישראלית צרפתית; הוא חזר לארץ לפני הגיוס, שירת כחייל בודד, גר בקריית ארבע – יש שם לא מעט דירות חיילים בודדים – שמר על אורח חיים חרדי ושירת כלוחם בפלוגת ח"ץ, חרדים בצנחנים, שהייתה לי הזכות להיות בין מקימיה; הוא התגייס אחרי גיל 21, ולכן השירות שלו היה צריך להיות קצר יותר, הוא היה אמור להשתחרר ב-19 בדצמבר. הוא נפל בקרבות קיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר, בן 23 בנופלו. אני מדלג כאן באמת, אבל הוריו קיבלו את הבשורה המרה כמובן בצרפת. מספר אחד מחבריו – עם זה אני אסיים: בנימין אהב לנגן ולשיר, חייך לכולם בחיוך שאומר הכול, תמיד עזר לכולם בלי לעשות רעש, עשה הכול כדי לשמור על הארץ שאותה כל כך אהב. ביום הזה נעלה על נס את החיילים הבודדים, נדאג להם, נחבק אותם ונדאג להיות בשבילם, אנחנו, נבחרי הציבור, לטובת אלה שעושים כל כך הרבה לטובתנו. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אמן ואמן. הזכרת את בנימין לב, השם ייקום דמו, והיה איתנו עכשיו בכינוס של השדולה מי שאירח אותו בדירה בקריית ארבע. הוא מחזיק למעלה מ-100 דירות, כולן מוקדשות לחיילים בודדים בלבד, וזה היה מרגש מאוד. תודה לך. אני מתכבד להזמין את מי שיזמה את האירוע, את היום המיוחד, חברת הכנסת חוה אתי עטייה, לשאת את דבריה מעל הדוכן. בבקשה, גברתי.
חוה אתי עטייה (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, תודה לך שאישרת את קיום יום ההוקרה והתודה למען החיילים הבודדים וכיבדת אותנו בנוכחות שלך. כנסת נכבדה, אדוני שר החוץ חבר הכנסת ישראל כץ, חיילים בודדים יקרים, עמותות וארגונים נכבדים, גם אני התכוונתי לפתוח את הנאום שלי בבנימין לב, זכרו לברכה. בחור שקט שתמיד העניק ביטחון למי שהיה בסביבתו, כך תיאר אותו אביו. וכפי ששמענו וכולם יודעים, בשמחת תורה, ב-7 באוקטובר, הגיע בנימין לכפר עזה. כשהחבר שלו היה צריך חיפוי כדי לטפל בפצועים הוא לא היסס, יצא מהמחסה ורץ קדימה להשיב אש. תוך כדי ריצה פגע בו כדור מחבלים, והוא נפל חלל. כמו בנימין, 21 חיילים בודדים נהרגו מתחילת המלחמה. 301 חיילים בודדים אחרים עדיין מתמודדים עם פציעתם. שלושה חיילים בודדים עדיין שבויים בשבי החמאס. חברותיי וחבריי היקרים, אלפי חיילים בודדים משרתים כיום בצה"ל; חיילים ללא תמיכת הורים, חיילים המנותקים ממשפחותיהם, חיילים יתומים ללא עורף, חיילים בלי משפחה בארץ ובלי בית משלהם. תפקידנו לשמש להם בית. ואל חיילינו הבודדים היקרים אני פונה: כמו אברהם אבינו, שהלך מארצו, ממולדתו ומבית אביו, כדי להתגייס לצה"ל יצאתם ממקום מושבכם, ממקום הולדתכם ומבית אביכם ובאתם להתגייס לצה"ל. ההחלטה שעשיתם מביעה אומץ ואצילות, והיא מבטאת תחושה עמוקה של שייכות, שליחות ואהבה לעם ומדינת ישראל. אנחנו לא נדרשים רק להוקיר, להעריך או לומר תודה; אנחנו נדרשים כמחוקקים להיות שם בשבילכם ולדאוג לכם בזמן השירות, וגם אחריו. במשך שנים ארוכות לא עשינו את כל העבודה שנדרשה מאיתנו. אגף כוח אדם בצה"ל לא בחן כראוי את צורכי הקיום של החיילים הבודדים; פתרונות הדיור יכלו להיות טובים יותר; שיעור ההשתתפות בסדנות ההכנה לשחרור יכול היה להיות גדול יותר; הסיוע למי ששוחררו בגלל בעיות רפואיות היה צריך להשתפר; הסיוע שנתן משרד הביטחון לחיילים הבודדים אחרי השחרור אינו עונה על הצרכים שלכם; תוכנית העבודה הבין-משרדית, שאמורה לתת מענה לקליטה של חיילים משוחררים, צריכה להיות טובה יותר. מחובתנו לעשות עבודה טובה יותר. עלינו למצוא את הדרך לסייע לאותם חיילים בודדים בשכר דירה כראוי. עלינו לפטור אותם מתשלומי ארנונה או מתשלום על שירותים חיוניים. למשל, הצעת החוק שהגשתי עוסקת בהצמדת התשלום לחיילים הבודדים למדד המחירים לצרכן. יש עוד דברים שניתן לעשות: להסדיר את מעמדם של הורים לחיילים הבודדים שנפלו בעת שירותם, לעזור במימון טיסות לארץ של משפחות החיילים הבודדים, להסדיר את הליווי וההדרכה האישית לכל חייל בודד חסר עורף משפחתי. אותם חיילים בודדים הם מהטובים ביותר שיש לנו. הם לא מתחרטים לרגע על השירות הצבאי. אבל אנחנו צריכים להיות שם בשבילם כדי שלא יצטרכו להילחם בביורוקרטיה כמו שנלחמו בשדה הקרב. בליל הסדר האחרון אירחנו במשפחתנו חייל בודד שהגיע מלונדון ונמצא בארץ חמש שנים. הוא לוחם מתחילת המלחמה. משפט אחד שאמר נגע מאוד לליבי: קודם כול, אני בדרך כלל לא יודע מה הזכויות שלי. הינה לדוגמה, שכר הדירה עם השותף יקר מאוד ואיך אפשר להתקיים ממה שאנו מקבלים? היום הוא לא נוכח כאן, כי הוא נלחם למעננו. אנחנו צריכים להיות פה בשבילכם. עלינו להשמיע את קולכם, להיות אוזן קשבת לצרכים שלכם ולהיות השליחים שלכם. עיקר העיסוק שלי בכנסת מתרכז באוכלוסיות החלשות. אנחנו חייבים לדאוג לכם. זה תפקידי ותפקידנו. לסיום, אני מודה לך, יושב-ראש הכנסת, לשר הביטחון יואב גלנט, וכמובן לשותפי לכנס, חבר הכנסת יבגני סובה; לחבר הכנסת עודד פורר, יו"ר עדת העלייה, הקליטה והתפוצות, על העלאת הסוגיות בוועדה בפרט, ועל העלאת נושא החיילים הבודדים בכלל. עוד מגיעה תודה לכל העמותות, הארגונים ונציגי משרדי הממשלה שתרמו להצלחת הכנס ועל סיועם למען החיילים הבודדים. תודה מיוחדת מגיעה לגב' שפרה שחר, מנכ"לית עמותת בית חם לכל חייל, ולמר עופר סולומון, מייסד ויו"ר עמותת חיילים של זהב, על תרומתם החשובה להצלחת כנס זה. ולמר מייק מיירהיים מעמותת KeepOlim, אני מאחלת לך החלמה מהירה ורפואה שלמה. ולכם, החיילים, אני מבטיחה, בלי נדר, כל עוד אהיה בבית זה, לעולם לא תצעדו לבד. אנחנו על זה, וכמובן נייחל ונתפלל להחזרת החטופים במהרה ולהחלמת הפצועים. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת סימון מושיאשוילי. אעדכן את חברות וחברי הכנסת שנמצא איתנו כאן אבי הרוש, אב שכול, שאיבד את בנו ריף הרוש, שנפל בכ"ז באדר ב' התשפ"ד, ב-6 באפריל 2024, בקרב ברצועת עזה. אנחנו משתתפים בצערך, אבי. תנוחמו מהשמיים.
סימון מושיאשוילי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר החוץ – אדוני, תחילתו של דבר בסופו. אני עליתי לכאן רק לומר את המילה תודה. תודה גדולה לאותם חיילים אמיצים. הם עזבו את הכול והגיעו לכאן. חברים, העזרה, העידוד והתמיכה שלהם זוכים החיילים הבודדים הם חשובים לאין ערוך. אך בל נשכח כי אין ולא קיים תחליף לחיבוק, הן הפיזי והן המורלי, של המשפחה. זה מה שחסר להם. פשוט אין ערך לזה. אנחנו לא יודעים לכמת את זה. שומה עלינו לעזור, ולתמוך בחיילים אמיצים אלו. אני זוכר שכששירתי בחיל הים, אדוני, היה שם חייל בודד מארגנטינה. הוא היה יוצא לבן הדוד שלו, שהיה גר בדרום הארץ. אז הוא היה מעז ככה – איך הוא אומר? אני הולך להתנחל אצל בן הדוד. הרגיש לא נעים. לא היה פשוט. החיילים הבודדים, שמהווים חלק מפסיפס עשיר של עולים, אני מודה לכם על תרומתכם למערכת הביטחון ולחברה כולה. יישר כוח לח"כים אתי עטייה ויבגני סובה על ציון היום הזה. יום חשוב מאוד. פשוט כתף חמה בימים קשים אלו לאותם חיילים בודדים אמיצים. תודה, אדוני.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה, אדוני. ואני מתכבד להזמין כעת את חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה. חברת הכנסת פנינה תמנו מוזמנת לדוכן. בבקשה, גברתי, עד חמש דקות לרשותך.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, משפחה יקרה, זה יום מיוחד לציין אותו, ואני רוצה, כמובן, להודות לך, חוה אתי עטייה. החיילים הבודדים הם הבנים והבנות של כולנו, של כל עם ישראל. רבים מהם מגיעים אלינו מיהדות התפוצות, ובגיל צעיר מאוד בוחרים לעזוב את הבית, את כל מה שמוכר, ובמקום ללכת לקולג' ולעשות לעצמם, לביתם, הם מגיעים לישראל. גיבורים גדולים. זוכרים את השורשים שלהם ובאים להגן על מדינת ישראל ועל עם ישראל. החיילים הבודדים, כפי שידוע לכולכם, אלפים מהם גם אנשים צעירים, חסרי עורף משפחתי, שבניגוד לכל הסיכויים עושים את הדרך לצה"ל. הם מתעקשים על זה. רבים מהם ממש נלחמים כדי להיכנס לצבא, ומשרתים שכם אל שכם, כתף אל כתף, עם כלל בניו ובנותיו של העם שלנו. ברצוני לספר סיפור אחד, של סמלת רוז לובין, לוחמת בודדה שהגיעה לארץ שנתיים לפני שנהרגה, בת 20 מאטלנטה. רוז עלתה לבד כדי להתגייס לצבא, התגייסה למג"ב ומצאה את עצמה בת קיבוץ סעד ב-7 באוקטובר. היא לקחה את הנשק שלה, חברה לכיתות הכוננות ונלחמה במחבלים הארורים. וכולנו יודעים שבקיבוץ סעד נמנעו אסון וטבח רצחני בזכות התושייה של כיתת הכוננות. דמיינו לכם את האישה הצעירה הזאת שמגיעה אלינו מארצות הברית, לא מהססת לרגע, רצה עם הנשק, גיבורה, לוחמת. וגם לאחר 7 באוקטובר, כשהיא המשיכה להילחם על עוד יישובים, היא סירבה לעזוב את האזור. היא המשיכה להילחם, ולצערנו רק חודש לאחר מכן רוז נרצחה בפיגוע דקירה. נפלה. נפלה. פרח שהלך מאיתנו. רבים הם ורבות הן הגיבורים, כמו שאמרתי, מהחיילים הבודדים. ומי שמכיר – אני יכולה להגיד לכם גם כשרת העלייה והקליטה לשעבר, וגם היושב-ראש, שהייתה לי את הזכות שאחד האגפים שממש היו קרובים לליבי היה האגף הזה שמטפל, מסייע לעולים החדשים שמגיעים, בין שזה בפרויקט צבר, של הצעירים שבאמת לא חסר להם שום דבר ומגיעים לכאן – אבל בסוף אנחנו תמיד צריכים לזכור: כשהם חוזרים מהבסיס לסוף שבוע אין מי שיעשה להם כביסה ויחכה להם עם מנה חמה וילטף את הראש ויחבק. אין מי שישים פתק: לא לדפוק לי כאן בדלת. התקופה הזאת מסמלת כל כך הרבה תופעות קשות, ואני יכולה לומר שלצד זה יש גם את החברה. החברה הישראלית, שגם בעניין הזה מפגינה המון המון אהבה וערבות הדדית בין כלל חלקיה השונים של החברה הישראלית, אם כי יש לנו עוד דרך לעשות. מצד אחד, יש באמת את הקצבאות, והעברנו גם חוק שמגן למשל מפני עיקולים על המענקים שמקבלים החיילים הבודדים. ועדיין אנחנו גם יודעים שלפחות טרם המלחמה היו מצבים של חיילים שנזקקו לרהיטים ולמוצרי חשמל – דברים שאסור בכלל שיקרו לנו. לכן, עלינו להעלות אותם על נס ואת גבורתם, כי עשרות עשרות של חיילים בודדים נהרגו ונפלו במערכה הקשה הזאת במלחמת חרבות ברזל וב-7 באוקטובר. לצד זה שאנחנו מעלים את גבורתם על נס, אני חושבת שבנופלם הצוואה שציוו לנו היא להמשיך ולא להפסיק; לדאוג להם, לראות אותם, לחבק אותם, לדעת שאנחנו המשפחה שלהם ברגע שהם מגיעים לארץ בלי משפחה, בלי אבא, בלי אימא, בלי אחים. להיות שם בשביל אותם חיילים וחיילות בודדים שאין להם עורף משפחתי, בין שהם גדלו במוסדות הרווחה והחינוך ובין שהם היו במשפחות אומנה – בסוף כולם פורשים כנפיים. אנחנו צריכים להיות שם בעבורם. זו הצוואה שלהם. אני מצדיעה לכל החיילים והחיילות הבודדים והבודדות. אתם עטרת ראשנו. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אוהד טל, בבקשה. עד חמש דקות לרשותך.
אוהד טל (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קובי פלמר שירת בסיירת גבעתי. בקיץ הקודם, באוגוסט 2023, הוא השתחרר וחזר לניו יורק, והתחיל את הלימודים בישיבה יוניברסיטי. אבל כאשר חודש וקצת אחרי השחרור הוא שומע על הטבח ב-7 באוקטובר, הוא לא חושב פעמיים ומייד עולה על המטוס לישראל. במטוס היו מאות אנשי מילואים כמותו שעזבו הכול ובאו להתגייס במלחמה. קובי לא חשב בכלל על ההשלכות האישיות, על עתידו, על הלימודים, ומה יהיה. הדבר היחיד שעמד לנגד עיניו היה הגנת המדינה. הוא מגיע לארץ ומייד נכנס ללחימה. כשהגיע הבחין שחסר מפקד נמ"ר. מייד הוא לוקח על עצמו את המשימה. מהר מאוד כולם שם הפכו למשפחה. ב-26 באוקטובר, אחרי שהוא והצוות שלו משלימים את ההכנות, ורגע לפני הכניסה לעזה הוא נפרד בדמעות ממשפחתו. קובי נלחם בבית חאנון, בצפון הרצועה, יחד עם חבריו. באחת השבתות, כשהם יצאו מהלחימה ונסעו דרך החוף לשטחי הכינוס, הוא מספר שהרגיש שזה היה היום הכי טוב שלו. לאחר מכן חזרו להילחם בג'באליה. שם נפלו שניים מחבריו הטובים. לקראת סוף דצמבר, כששחררו את המחלקה, הייתה לו התלבטות אם להישאר בארץ או לחזור הביתה ולהמשיך את הלימודים, שבעצם התקדמו כבר בלעדיו. בדרך החוצה מעזה רץ אליו חייל וקורא לו לחזור. בלי לדעת מה קרה, הוא מייד חוזר למפקד שלו, והוא אומר לו: תעשה לי טובה, תעביר מכתב לחברה שלי, שלא דיברתי איתה כבר כמה חודשים. הוא שוב בא לצאת, ושוב נעצר על ידי שני חברים אחרים שביקשו להצטלם איתו. והוא כך אומר להם בקלילות: אני לא אשכח אתכם לעולם. הוא חוזר הביתה. יומיים אחר כך הוא מדליק את הטלפון, ולצערנו רואה את הדיווח על חיילים רבים שנפלו בעזה. כשהוא עובר על הרשימה של השמות, הוא רואה שמות, את אותם שמות של אותם שני חברים שנפרדו ממנו כשהוא בא לצאת. לאחר שבוע גם המפקד שלו נפטר מפצעיו. ההתמודדות עם האובדן של החברים הטובים ושל המפקד הנערץ והאהוב היו עבורו קשים מנשוא. ולמרות כל זאת, הוא היה אסיר תודה שהייתה לו את הזכות להילחם עבור מדינת ישראל ולהגן על אזרחיה. הסיפור של קובי הוא רק סיפור אחד מתוך מאות רבות של סיפורים של חיילים בודדים שעזבו את החיים הנוחים בחוץ לארץ והגיעו לכאן כדי להיות שותפים בהגנה על המולדת. אתם מהווים סמל למסירות, לנחישות, להקרבה. אתם מהדוגמאות המוחשיות והנעלות ביותר למה זה ציונות 2024. האתגרים הרבים שאיתם מתמודדים החיילים הבודדים אינם מרתיעים אותם, אלא מחזקים את נחישותם ואת תחושת השליחות שלהם. ובכל זאת, עלינו מוטלת האחריות לתמוך, לסייע ולהפחית מהם כל קושי ביורוקרטי אפשרי ולאפשר להם לבצע את שליחותם ברמה מיטבית. בזכות התמיכה של צה"ל ושל החברה הישראלית הם מצליחים להתגבר על הקשיים ולמצוא לעצמם בית חדש כאן, בארץ. אנחנו מוקירים אתכם, מכירים לכם תודה עצומה, מצדיעים לכם ומאחלים לכם כי החיבור המשמעותי והקריטי בין הקהילות בתפוצות לבין הקהילות בישראל ימשיך להיות חזק ולגבור על כל מכשול. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לחבר הכנסת טל. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אבי, אנחנו איתך. מחבקים אותך ואת המשפחה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי, אני מבקשת להודות לחברתי חברת הכנסת אתי עטייה על היוזמה החשובה לציון היום המשמעותי הזה ולבטא את הערכתי העמוקה על היוזמה החשובה והמבורכת הזו. אז תודה לך, אתי, שהבאת לקדמת הבמה נושא כה חיוני ומשמעותי עבור החברה הישראלית כולה. כל יום הוא יום שראוי לדבר בו על תרומתם של החיילים הבודדים למערכה ועל פועלם למען עם ישראל. אבל היום במיוחד, במלאת עשר שנים בדיוק, לפי התאריך העברי, למבצע צוק איתן, אני מבקשת לספר לכם על אריאל. מטעמים מובנים, אטשטש את פרטי הסיפור, וכך גם את שמו המלא. הילדות של אריאל הייתה הכול חוץ מילדות. ברקע הייתה הסתבכות כלכלית של הוריו, אלימות קשה פיזית ומילולית, משטרה שמבקרת בבית על ימין ועל שמאל, וילד קטן שלומד על העולם דרך משקפיים שגדולים עליו בכמה מידות. אריאל היה ילד שיוצא לעבוד בסיום יום הלימודים בבית הספר, שהשיח היחיד עם אימו היה צורך בסיוע כלכלי. ילד שעוזר לה למרות ועל אף. כמה מאתגר לצמוח בצורה כזו וכמה צפוי צריך להיות המשך הסיפור. אבל לא במקרה של אריאל – הוא לא ויתר גם כשנשר ממסגרות חינוכיות, כי מי פנוי ללמוד למבחן כשהראש עסוק בדברים אחרים לגמרי. הוא מצא את הזמן להתנדב, ולא במקום אחד – בשלושה. אריאל חיפש איך לקום מהקרשים ומצא דמויות מיטיבות בסביבתו, הפך לבוגר עצמאי, התגייס והצליח להפוך לסיפור השראה מהלך על שתיים. בשעה שאני עומדת כאן, על הדוכן, אריאל נלחם למען תקומת עם ישראל בארצו ועושה חיל תרתי משמע. חיילים בודדים מחייבים את כולנו. הסיפורים המופלאים של החיילים הבודדים הם סיפורים שמדגישים את עוצמתו ומסירותו של הפרט היהודי למען הכלל. כשרואים חייל בודד ואיש צעיר כל כך שכנגד כל הסיכויים מחולל מהפכה קודם כול בחייו האישיים, אבל גם בחיים של כולנו כעם, אפשר להסיק איזו עוצמה טמונה בידיים של כל אחד ושל כל אחת מאיתנו. כמה הרבה אנחנו יכולים לעשות אם רק נסכים להשתחרר מסיפורי חיים שנדמה שהוסללו מראש על ידי יעד מסומן ופשוט לפעול. היום המיוחד הזה הוא יום שלפני הכול הוא תזכורת לכולנו. חייל בודד זוהי ההגדרה הצבאית, אבל החיילים הללו לא בודדים. הם של כולנו, וכולנו מחויבים להם. אם שמעתם על חייל בודד, תזמינו אותו אליכם לשבת. אם הבן שלכם משרת עם חייל בודד, תדאגו גם לו לפינוקים. ובגדול אפשר גם להיות משפחה מאמצת לחייל כזה. יש כל מיני הגדרות שגורמות לחייל להיכנס תחת המטריה של חייל בודד. זה יכול להיות חייל שאין לו עורף משפחתי ויציב, כמו אריאל, וזה יכול להיות חייל שנמצא בקשר מצוין עם הוריו, אבל הם חיים בחו"ל. דוגמה לחייל כזה, להבדיל בין החיים לבין שאינם, הוא סמ"ר בנימין לב, השם ייקום דמו. חייל בודד מצרפת – דיברו פה עליו לפניי – לוחם בצנחנים שמסר את נפשו על קדושת הארץ בשמחת תורה. במהלך הקרבות בכפר עזה הוא נחלץ כדי לתת מכת אש שתאפשר לחובש לגשת לפצועים, ואז כשיצא בגבורה מאחורי מחסה הבטונדה, פגע בו כדור. בקור רוח סיפר בנימין לחובש היכן נפגע. החובש עשה כל שביכולתו, אבל בזמן ההמתנה לחילוץ נפשו הטהורה של בנימין עלתה בסערה השמיימה. בן 23 בנופלו. קרוב ל-40 דקות חלפו עד שהופיע הנהג. הוא לא אמר כלום, רק סימן לב עם הידיים. נו, באמת, מה כבר ניתן לומר בסיטואציה כה מורכבת? בנימין, השם ייקום דמו, הותיר אחריו זוג הורים ושמונה אחים ואחיות יקרים. אביו, הרב נתנאל, סיפר כי בטיסה מצרפת לארץ, בדרך ללוויה, הוא נזכר בכך שיהודי אינו מוגבל. הסיפור של האדם היהודי גדול בהרבה מהגוף הפיזי שלו. יש לנו נפש שממשיכה לחיות לנצח. הרב לב חשב מה הוא יכול לעשות בשביל בנו בשעה כה קשה, והחליט להניח תפילין לגברים היהודים שסביבו. הוא הציג את תמונתו של בנימין והסביר שבנו כבר לא יוכל להניח תפילין, וביקש שיניחו תפילין לעילוי נשמתו. כולם הסכימו, אפילו הקברניט. בלוויה פתח האב קמפיין מיוחד של הנחות תפילין לעילוי נשמתו של בנימין. היעד היה 15,000 הנחות תפילין עד השלושים, יעד שנקבע לפי מספר הנחות התפילין שיכול היה בנימין להניח לו היה מגיע לגיל 120. הסיפור המרגש פרס כנפיים והיעד נחצה. לא פחות מ-16,225 יהודים הניחו תפילין לעילוי נשמתו של החייל הגיבור בנימין לב. חשוב להדגיש, התחושה של הבדידות היא לא כורח המציאות. אנחנו כחברה מאוחדת שבה ערבות זה לזה יכולים ומחויבים לעשות יותר. עלינו להגביר באופן משמעותי את המודעות לנושא. כל אזרח במדינת ישראל צריך להכיר את המושג חייל בודד, להבין את משמעותו העמוקה – –
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת, נא לסיים.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
– – ולהיות מודע לאתגרים הייחודיים שחיילים אלו מתמודדים עימם. אנחנו צריכים ליצור מציאות שבה אף חייל לא מרגיש באמת בודד. מציאות שבה כל חייל יודע שיש לו בית ומשפחה כאן בישראל, גם אם המשפחה הביולוגית שלו רחוקה פיזית וגם אם המשפחה הביולוגית שלו אינה מסוגלת להעניק לו את התמיכה. כי בסופו של דבר החיילים האלו בחרו בנו. הם בחרו לעזוב הכול ולהגן על המדינה שלנו, על הבית שלנו. עכשיו הגיע הזמן שאנחנו נבחר בהם. הבה נבטיח יחד שאף חייל לא ירגיש באמת בודד. הבה נהיה שם עבורם כפי שהם תמיד כאן עבורנו. זוהי לא רק חובתנו המוסרית, אלא גם זכות גדולה עבורנו לתמוך, לחבק את אלה שמקריבים כל כך הרבה למעננו. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת מישל בוסקילה. בהזדמנות הזו, בהצלחה, ואני מבין שזו הפעם הראשונה שאתה מדבר בכנסת הזו. אז שוב, הצלחה כפולה.
מישל בוסקילה (הימין הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי שר החוץ ישראל כץ, לאורך כל שנותיה של מדינת ישראל זכינו לראות את גבורתם והקרבתם של חיילי צבא ההגנה לישראל המתגייסים כחיילים בודדים. מדובר בצעירות ובצעירים שרבים ורבות מהם עשו בחירה מיוחדת במינה, ולאחר שגדלו כל חייהם במדינה אחרת, בתרבות אחרת, החליטו כי הקשר שלהם למדינת ישראל והרצון שלהם לתרום לה ולשרת אותה הוא גדול יותר מכל דבר שנמצא בבית, ובחרו לשרת תוך כדי הקרבה נוספת ללא עורף משפחתי. בצה"ל משרתים כיום כ-7,000 חיילים בודדים, וביום החשוב הזה, שיזמה חברת הכנסת אתי עטייה – ותודה לך על כך – אנחנו מוקירים את השירות וההקרבה המיוחדת שלהם. אין לאיש ספק בכך ששירות מסוג זה מציב בפני החיילים הללו ובחירתם החופשית אתגרים נוספים על אלו של כל חייל אחר. אך לצד ההוקרה אנו צריכים לדאוג למעשה. עלינו לוודא כי שירותם ושהותם של החיילים הבודדים, הן בצבא והן בישראל, מצליחים למלא את ליבם גם כאשר הם יוצאים מהבסיס לשבתות ולחגים. ובהזדמנות זו אני מבקש לדבר גם על עידן ועל נתנאל. עידן אלכסנדר הוא חייל בודד שנמצא כבר 284 יום בשבי המפלצתי של חמאס. עידן הוא הילד הבכור במשפחתו, הוא עלה לישראל במסגרת גרעין צבר, שאליו הצטרף כבר בכיתה י"ב, כשהמטרה היא לעלות ולשרת בצה"ל. הוא ויתר על ללכת לקולג', כמו שאר בני גילו, והחלטתו לעלות ולשרת הביאה למשפחתו המון גאווה. לאחר העלייה הוא התגורר בקיבוץ חצור. הן משפחתו הביולוגית והן משפחתו המאמצת מהקיבוץ ממתינות לשובו מהשבי בשקיקה. חייבים לשחרר את כל החטופים. נתנאל יאנג, זיכרונו לברכה, היה חייל בודד שעלה לכאן מאנגלייה. הוא היה לוחם מצטיין בגדוד גולני, גדוד 13, ונפל באותה שבת קשה של 7 באוקטובר בהגנה על זיקים. נתנאל, זיכרונו לברכה, היה צעיר מבין חמשת ילדי משפחת יאנג, והוריו שונטל וניקי פעלו לאורך שנים רבות לחיזוק ולבניית הקשר שלהם עם מדינת ישראל. אהבתו של נתנאל לישראל הביאה לעלייתו כבר לפני שנתיים. בדומה לאחותו ולאחיו גבי, דניאל ואליוט. בדצמבר האחרון תרגמו הוריו של נתנאל את אהבתו למדינה ובחרו לעלות לישראל. ההקרבה שלו חיברה עוד יותר את משפחתו לארץ ישראל. אסיים בקריאה. כל החיילים הבודדים עושים הכול, ואף עזבו הכול בשביל לשרת את המדינה. המדינה חייבת להיות לצידם. החיילים הבודדים הם חלק בלתי נפרד מהלב הפועם של צבא ההגנה לישראל. תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; אם כך, אני מזמין את השר ישראל כץ בשם שר הביטחון, בבקשה.
היו"ר משה טור פז:
עד שיגיע השר, הודעת סגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הגישה לתוכן דיגיטלי לאחר פטירתו של אדם, התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה.
שר החוץ ישראל כץ:
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, אני נותן מענה בשם שר הביטחון ליום מיוחד בנושא חיילים בודדים. קודם דבריי ארצה לפתוח בברכת תודה על ארגון יום חשוב זה. יום הוקרה עבור החיילים הבודדים הוא משימה חשובה, ועל כך תודתי למארגני יום זה, ובראשם חברת הכנסת אתי חוה עטייה. כ-7,000 חיילים בודדים משרתים כיום בצה"ל ביחידות השונות, רבע מהם ביחידות הלוחמות. כל אחד מהם מגיע ממקום אחר, עם סיפור חיים שונה, אבל אצל כולם מפעמת אותה רוח של שליחות. זוהי הרוח שליוותה אותם בהחלטה לצאת מאזור הנוחות, לעזוב את ההורים, המשפחה והחיים המוכרים ולהתגייס לבד. זוהי הרוח המאפשרת להם להתעלות מעל הקשיים בדרך ללא עורף ותמיכה משפחתית. לצערנו ההקרבה ומסירות הנפש קיבלו גם ביטוי במלחמה האחרונה, מלחמת חרבות ברזל, כש-21 חיילים בודדים נפלו במהלך המלחמה, ועוד למעלה מ-300 נפצעו. צה"ל הוא צבא העם, אשר מגייס לשורותיו חיילים וחיילות מכלל שכבות החברה הישראלית. בכך מתבטאים גם חוסנו ואיכותו. שירותם של החיילים הבודדים בצה"ל מלווה באתגרים ייחודיים, בהיעדר סביבה משפחתית תומכת. לפיכך הותאמה מעטפת פרט שלמה ומיטבית לאוכלוסייה זו, אשר תסייע להם לצלוח את אתגרי השירות, תוך שילוב עם האתגרים האישיים, ובכך לסיים שירות צבאי מלא ומשמעותי. בין היתר ניתנו הטבות ומענקים חודשיים מעבר לשכר החודשי, פתרונות דיור ושכירות, למשל, השתתפות בשכר דירה, לינה בבתי החייל בעת הצורך, אימוץ בקיבוץ ועוד מגוון אפשרויות. הטבות נלוות, כמו תווי קנייה, יום סידורים, תווי חג ומימון טיסה שנתית למפגש משפחתי, הן דוגמאות לתמיכה הכלכלית והרגשית שצה"ל ומשרד הביטחון מעניקים לחיילות ולחיילים הבודדים. כמו כן, צה"ל מפעיל מרכז מוקד בודדים, אשר זמין 24/7 לפתרון בעיות. גם במהלך המלחמה בוצעו כמה פעולות על מנת לשפר ולהיטיב את הטיפול בחיילים הבודדים. לדוגמה, סיוע בהעברת דירה לחיילים מפונים, הטסת הורים לחיילים בודדים שנפצעו, מלבד זכאותם לטיסה השנתית, וימי הורים בזום בשפות שונות על מנת להפיג את חששותיהם לגבי ילדיהם. גם לאחר השחרור החיילים הבודדים לא נשארים לבד. האגף והקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון דואגים להם במגוון דרכים, החל מייעוץ והכוון אישי במחוזות האגף ובמרכזי הצעירים הפרוסים ברחבי המדינה, השתתפות בקורס פסיכומטרי, דאגה לתעסוקה מועילה דרך מענקים כספיים, תיעדוף בהרשמה לקורסים מקצועיים קצרי מועד, ממומנים על ידי האגף והקרן, כיסוי מלא של מכינות קדם-אקדמאיות, כולל דמי קיום למהלך הלימודים, ועד מלגה המכסה את מלוא הלימודים האקדמיים. החייל הבודד מקבל במשך שנה מהשחרור 1,000 ש"ח מדי חודש סיוע בתשלום שכר הדירה. סך כלל העזרה לכל חייל בודד לאחר שחרורו נאמדת ב-100,000 שקלים, מלבד ההטבות והמענקים המוענקים לכל חייל משוחרר. אני רואה בתמיכה זו זכות שהיא חובה, גאה בכל אחד ואחת מהם על הבחירה והמסירות, ומבטיח להם כי נעשה הכול על מנת שלא יחושו ולו לרגע בודדים.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה לשר ישראל כץ.
היו"ר משה טור פז:
אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: ציון יום לחיזוק לימוד התנ"ך. אני מזמין את חבר הכנסת אוהד טל, אשר יזם את היום המיוחד, בבקשה.
אוהד טל (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, "לא המנדט הוא התנ"ך שלנו, התנ"ך הוא המנדט שלנו" – כך אמר ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון בפני ועדת פיל בינואר 1937. ואכן, כולם יודעים שהחיבור של בן-גוריון לתנ"ך היה דבר משמעותי מאוד. למרות שהוא לא היה אדם דתי, הוא האמין, וכך גם אמר, כי "בספר הספרים ימצא כל יהודי, אדוק או חופשי, מוצאו, שורשיו ההיסטוריים והמוסריים וערכי אדם עלי אדמות ששום ספר בעולם לא עלה עליהם". עוד אמר בן-גוריון כי "התנ"ך הוא נשמת העם היהודי מראשיתו ועד סוף כל הדורות, בו נתגלתה ומתגלה כל רוחו העברית. איני יודע מילה היכולה להביע מהו התנ"ך בשביל עם ישראל". יצחק בן-צבי אמר: התנ"ך הוא התעודה ההיסטורית של עמנו, הוא מהווה את השורש לכל תרבותנו. הלימוד שלו הוא לא רק חובה, אלא זכות להכיר את המקורות שלנו ואת ערכי האמונה שלנו. אדוני היושב-ראש, אל מול הדברים האלו אני חייב לומר לך, לשתף אותך בכאב שאני חש כשאני רואה מה קורה היום בעם ישראל, בחברה הישראלית, במערכת החינוך הישראלית, בהקשר של לימוד התנ"ך. ואני אספר לך. אני לפני כשנה וחצי חטפתי, מה שנקרא, את הכאפה לפנים. בערוץ כאן 11 עשו סרטון, זה היה לפני פורים. הם שלחו צוות צילום עם מצלמה ומראיין לכל מיני רחובות, כל מיני ערים ברחבי הארץ, ושאלו אנשים מה הסיפור של פורים, למה אנחנו חוגגים את פורים. עשרות אנשים, בכל טווחי הגיל – למה חוגגים את פורים? לא היה אדם אחד – אני הופתעתי מזה, לא האמנתי – שידע להשיב תשובה פשוטה על השאלה הפשוטה הזו. הם היו כל כך בשוק בעצמם, אז הם עשו את אותו דבר גם בפסח וגם בשבועות. המראיין שואל: בפסח יצאנו מ-? ואנשים לא ידעו להשלים את המשפט. זאת מציאות שהיא באמת בלתי נתפסת. לצערי הרב, אנחנו לאחרונה רואים שלדבר הזה יש סימוכין לא רק בתקשורת או בתחושות, אלא גם במחקרים. לאחרונה טענה ראש תחום המקרא לשעבר במשרד החינוך ד"ר רוני מגידוב – אני מצטט – כי נחלשו לימודי התנ"ך בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים. לבוגרי בית הספר היסודי וחטיבות ביניים אין התמצאות בסיסית בתנ"ך, והקשר שלהם אל ספר הספרים מתאפיין בבורות ובחוסר עניין. לפי מחקר של מכון יכין, מאז שנת 1937 – מאז אותה שנה שבה דוד בן-גוריון דיבר על התנ"ך – ועד 2018 חלה ירידה של 70% בהיקף לימודי פרקי התנ"ך, מ-300 פרקי תנ"ך ל-90 פרקים בלבד, וכך גם בהיקף שעות הלימוד. אני חושב שאי-אפשר להפריז במילים כדי לתאר כמה התנ"ך הוא היסוד של הקיום שלנו. הוא היסוד של הזהות שלנו. הוא הליבה המאחדת של כל חלקי העם. החובה שלנו כנבחרי ציבור, כמנהיגי ציבור, היא להחזיר את העם – או להחזיר לעם את החיבור הזה לדברי הימים כדי לחזק את העתיד שלנו יחד כעם היושב בציון; להחזיר את לימודי התנ"ך לכל יישוב, לכל כפר, לכל עיר, כדי שדור העתיד שלנו יוכל להמשיך לצעוד ולחזק את מורשתו ועתידו בארץ הזאת. אני אפילו אומר יותר מזה: אנחנו נלחמים עכשיו מלחמה גדולה, מלחמה קשה ולא פשוטה. אדוני היושב-ראש, כדי שאנחנו נוכל לנצח את המלחמות האלו באמת, שניצחון לא יהיה רק סיסמה ריקה, התנאי הבסיסי לזה הוא שאנחנו נדע מי אנחנו, למה אנחנו כאן, בשם מה אנחנו בכלל נלחמים. ואם אנחנו לא נכיר את התנ"ך, הוא לא יהיה אבן היסוד בזהות שלנו, יהיה קשה מאוד לנצח במלחמות שעומדות בפנינו. תודה רבה, אדוני.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אלעזר שטרן.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אדוני היושב בראש, אדוני שר החינוך, שאפו על היוזמה. תראו, התנ"ך הוא טקסט מכונן לקיומנו כעם, קושאן אמיתי להימצאותנו כאן; בסיס ללימודי היסטוריה, גיאוגרפיה, פוליטיקה, עיצוב, רומנטיקה, הנדסה, בישול; מעורר מחשבות, פרשנויות שונות, שיוצרות גם מחלוקות; מקום לפנתיאונים, מנהיגות. אבל מעל הכול – הוא שלנו, ואני מוכרח להגיד כאן שהמושג הזה, "הוא שלנו", לצערי הרב דורש חידוד וחיזוק. כשיזמנו הבאת חיילים לעיר דוד, עמדתי שם עם דוידל'ה הנדלר בארי ואמרתי לו: דוידל'ה, אני רוצה שיחזיקו תנ"ך. הוא אמר לי: עזוב, בשביל מה? דוידל'ה הוא לוחם ידוע. כיפה וציצית, כמונו. הוא שואל אותי: בשביל מה? הוא אומר לי: המדריכה תחזיק תנ"ך. אמרתי לו: תראה, אולי המדריכה תקריא ירמיהו, ואם הם יחזיקו תנ"ך היא תגיד לו: תפתח ירמיהו, כמו בשירים "אני קורא בספר מלכים", כמו הרבה שירים עבריים בתוך זה. והוא ידפדף לירמיהו, והוא יעבור את בראשית, אולי דברים, וייפתח לו יהושע. אולי הוא גם ירצה לקרוא קצת רקע, או שהיא תרצה לקרוא קצת רקע, המטיילת, החיילת. ואולי גם אחרי המדריכה הם יישארו במתח, ואז אולי ירצו להמשיך לקרוא עוד כמה פסוקים. אז הוא אומר לי: אבל אתה יודע. שאלתי אותו: מה אני יודע? הוא אומר לי: אתה יודע מה יגידו. שאלתי אותו: מה יגידו? הוא אומר לי: יגידו שאנחנו שנינו עם כיפות עושים להם כפייה דתית. אמרתי לו: דוידל'ה, נער הייתי וגם זקנתי, אני אגיד לך מה יגידו. אלה יגידו: תראה את שני הדתיים האלה, עושים לנו כפייה דתית, ואלה יגידו: תראה את קצין החינוך הראשי הדתי הזה, דתי מחמד, נותן להם להחזיק תנ"ך בלי כיפה על הראש. אמרתי לו: כשאלה ואלה – אני מסודר. אני חושב שחלק מהסכנות באמת זה הניכוס של התנ"ך לחלק מסוים מאיתנו, לפרשנות מסוימת מאיתנו. אם אני צריך לומר – תראו, תיקחו איש רוח כמו הסופר מאיר שלו או הפוליטיקאי ראש הממשלה נתניהו. שניהם יודעים תנ"ך. שניהם יכולים להיות אתיאיסטים, מוגדרים או לא מוגדרים, לא משנה, אבל הם יודעים תנ"ך. הם יכולים להתווכח על תנ"ך, הם יכולים לצטט מהתנ"ך, הם יכולים להחזיר אותנו לתנ"ך – התנ"ך הוא של כולנו בהקשר הזה. אני אומר את זה בכאב. דרך אגב, בנתיב מאיר, כשלמדנו שלושת-רבעי יום גמרא ואולי רבע יום מקצועות חול – מתמטיקה, פיזיקה – תנ"ך היה שם. הוא לא היה בלימודי הבוקר של הגמרא, הוא היה בלימודי החול, מה שנקרא. ואני חושב שכשאנחנו אומרים: בואו נבדוק את המקום של התנ"ך, אנחנו כולנו מחויבים לבדוק אותו, ובוודאי להוציא אותו ממה שנקרא הדתה, מהמושג הזה, שפורץ גבולות – שר החינוך יושב פה – ואוי ואבוי לנו אם נפיל אותו גם בתוך זה. אדוני היושב-ראש, אני כבר אבקש ממך עוד דקה, אני אעשה את זה קצר. חיים גורי, מראיין אותו מאיר שלו בביטאון חג של ידיעות אחרונות לראש השנה, ואומר לו חיים גורי: נכנסתי לבית ספר בתל אביב, ואמרתי להם "עצב נבו", ואנשים לא ידעו על מה אני מדבר, על "עצב נבו". הוא אומר: אם אפשר היה לתת פרסי נובל לשיר ולשורה – הוא היה מקבל את שני הפרסים האלה. ואנחנו יודעים ש"עצב נבו" זה מושג שבא מהשיר של רחל, ועל הקבר שלה כתוב: "איש ונבו לו / על ארץ רבה." ואתה שואל אנשים היום: מה זה נבו? למה קוראים לך נבו?
היו"ר משה טור פז:
חבר הכנסת שטרן, אני אתן לך עוד קצת, אבל לסיום.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
אוקיי. ולצערי הרב, אנשים לא יודעים. הוא אומר: סגרתי את הספר ויצאתי. כשהלכתי אליו הביתה אחר כך, אז אשתו אמרה: לא בדיוק, יצא תלמיד אחד ואמר לו: רגע, רגע, זה קשור למשה רבנו. אני הולך לנחם משפחות שכולות. אימא מכפר גלעדי אומרת לי: אני יודעת שהבן שלי, גם אני לא אוכל להגשים את כל הציפיות שלו. אז אמרתי לה "עצב נבו". המושג הזה – כל אדם יש לו עצב נבו. ואני רוצה לסיים, ברשותך. אני עוד פעם אלך רגע לרחל, בשיר "עברייה", ששרים בועז שרעבי או רבקה זוהר: "אני מבטת בה נפעמת, / נדמה: הנה זה אך. / בחן קדומים, בשחור ולהט, / עלתה מן התנ"ך. // וגשר פז נתלה ממנה, / אל ארץ העברים. / וזיכרונות ימי החסד, / בנפש מיתמרים. // כה אעמוד פה לפנייך, / נפעמת, אחותי" – אנחנו לא יודעים אם זו האישה הכושית שהוא לקח, אם זה על ציפורה אשתו, אבל בשורה האחרונה של השיר היא אומרת: "אך אם מעלתי – לא לנצח / כחשתי – לא עד תום. / ושבתי שוב כשוב ההלך / אל כפר מולדתו". זאת אומרת, כל אחד מאיתנו יכול להרגיש גם כלפי התנ"ך סוג של מעילה, אבל בתנאי אחד, שנשמור גם את האופטימיות הזאת, של "ושבתי שוב כשוב ההלך / אל כפר מולדתו". תודה לך, אדוני.
היו"ר משה טור פז:
יפה. תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת אברהם בצלאל.
אברהם בצלאל (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, שר החינוך – חשוב מאוד – חבריי חברי הכנסת, יש פה את המציע, נכון, חבר הכנסת אוהד טל – על זה נאמר "מודה באשמה". אני מנסה להבין מה זה "לעידוד לימוד התנ"ך". התורה היא מלשון הוראה. כפי שאדם קונה רכב ויש הוראות לרכב, או כל מוצר שבן אדם קונה, יש לו הוראות מה צריך לעשות כדי שהרכב ייסע – עם ישראל, בשביל שהוא יחיה, יש לו הוראות. התורה היא הוראה. זה לא איזה עידוד, איזה ספר, כמו קודמי שדיבר פה, שאני לא יודע מאיפה הוא הביא את זה – זה היה נשמע גיאוגרפיה, היסטוריה, עוד איזה ספר שצריך להיות לנו כאחד הספרים שלומדים אותם. אנחנו חיים יום-יום, רגע-רגע, שעה-שעה, שנייה-שנייה, רק בגלל התורה שאנחנו יושבים ולומדים. אני אומר לכם, כבוגר ישיבת מאיר בירושלים, כאדם שנמצא כל יום ומגיע לישיבת מאיר, שיש שם קרוב ל-10,000 איש שלומדים שם כל יום, אברכים ובחורים. יש שם אלפי אברכים שלא יודעים, איך אומרים, כלום, חוץ מלימוד תורה. הם מבינים מה זה תורה, הם מבינים שהתורה היא לא עוד איזה ספר, לא עוד משהו שכדאי לעבור עליו, הוא פשוט החיים שלנו.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – –
אברהם בצלאל (ש"ס):
כתוב שאמר רבי יוחנן: שלושה דברים ניתנו מתנה לעולם, ואלו הם: תורה והמאורות והגשמים. תורה – שכתוב בפרשת שמות בספר שמות: "ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו שני לוחות העדות"; המאורות, שנאמר: "ויתן אותם ה' ברקיע השמיים"; גשמים, שנאמר: "ונתתי גשמיכם בעתם". ורבי עזריה בשם רבי יהודה ברבי סימון אומר: "אף השלום, שנאמר 'ונתתי שלום בארץ'." נתינה זה דבר של מתנה, שנותנים אותו. משה רבנו עלה לשמיים, ואחרי 40 יום – כתוב, יש אומרים שכל יום שכח, למד ושכח, ואמר לקדוש ברוך הוא: מה יהיה איתי? הקדוש ברוך הוא נתן לו מתנה, נתן לו את התורה. וזה מה שכתוב: "אמר רבי לוי לשמעון בן לקיש: מה כלה זו מקושטת" – ככלותו מלשון כלה – "בכ"ד מיני תכשיטים כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים". אני מאוד שמח, ולכן אמרתי, אדוני שר החינוך, שחשוב מאוד שלומדים במערכת החינוך את התנ"ך – – –
אוהד טל (הציונות הדתית):
– – –
אברהם בצלאל (ש"ס):
רגע, רגע, לומדים בחלק מהמקומות. אני זוכר שאחיותיי סיימו כיתה ח', והמתנה שהן קיבלו זה היה התנ"ך. עד לפני כמה שנים בעיריית ירושלים גם חילקו תנ"ך, כמדומני. הבינו מה זה תנ"ך. אין בית שיכול להתקיים במדינת ישראל בלי תנ"ך, כמו שאנחנו מבינים ששנייה אחת בלי לימוד תורה העולם הזה לא מתקיים, אותו דבר, כל בית חייב שלפחות יהיה בו תנ"ך, בבית זה אלף-בית. זה ספר החוקים שלנו, זה ההוראות שלנו, זה דרך החיים שלנו, משם אנחנו שואבים ולומדים את כל מה שקורה. הרי היום יש רק באוצר החוכמה – מי שיודע מה זה אוצר החכמה – 138,000 ספרים. על מה הם? לא כתוב עליהם על אלעזר שטרן ולא על אברהם בצלאל ולא על אדוני היושב-ראש. כל הספרים האלה הם על התורה. תראו מה זה, חמישה חומשי תורה – כמה ספרים נכתבים וכמה דיו נכתבה על התורה הקדושה. שבעים פנים לתורה. זה החיים שלנו, זה המהות שלנו. ולכן, אדוני המציע, חבר הכנסת, עידוד זה חשוב. אני חושב שזה לא צריך להיות עידוד – זה האלף-בית, זו ההוראה שחייבת להיות אצלנו, בכל אחד ואחד. אני מצטרף לקריאה שלך ולציון הזה. שמעתי גם את כל מה שאמרת, את כל החשיבות של לימוד התורה – – –
קריאה:
התנ"ך.
אברהם בצלאל (ש"ס):
התנ"ך זה לימוד תורה. התורה היא לא משהו אחר מהתנ"ך. התורה זה תורה שבכתב ותורה שבעל פה. התורה שבעל פה מגיעה מהתורה שבכתב, זה לא מגיע סתם כי מישהו החליט לכתוב את זה. אבל ודאי שהתנ"ך הוא ספר הבסיס לכל אחד ואחד מאיתנו.
אוהד טל (הציונות הדתית):
אם לומר ביושר, גם בחינוך הדתי וגם בחינוך החרדי לא לומדים תנ"ך, לא לומדים מספיק – – –
אברהם בצלאל (ש"ס):
לא לומדים מספיק. אני יכול להגיד לך שהיום סיפרתי לבן שלי, שלומד בישיבת חברון, שאני הולך לדבר על הדבר הזה. אז הוא אמר לי שהוא עכשיו מאוד משקיע בישיבה בנושא הזה, ובחדר שלו תלויים מלא פלקטים על הסיפור הזה של התנ"ך, כמה זה חשוב, והוא מנסה לעודד את הבחורים שלומדים תנ"ך. אבל צריכים לדעת את התנ"ך. ולכן, אני מצטרף באמת לציון היום הזה, הוא יום חשוב מאוד, הוא נושא קריטי, אקוטי, והוא חלק מהעניינים שלנו והחיים שלנו. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת יצחק פינדרוס.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, דבר ראשון, חזק ואמץ ליוזם של היום הזה. כמה פעמים יצא לי לעמוד כאן על הדוכן, בטח ממוצאי שמחת תורה, ולהזכיר לעצמנו שאנחנו חיים בזכות התנ"ך ועל ידי התנ"ך. אני רוצה לחדד, ידוע בחז"ל, דברים שהם ברורים: התנ"ך הוא לא ספר היסטורי, התנ"ך הוא לא ספר סיפורים על מהלך היסטורי של עם, התנ"ך הוא לא נבואות שנאמרו לפני 3,000 שנה, 2,500 שנה. ממש לא. ידועים דברי חז"ל שהרבה נבואות נכתבו. 48 נביאים עמדו – הם דברים אקטואליים לנו יום-יום. יום-יום. זה הספר הכי אקטואלי שיש, הוא לא ספר היסטורי. אם כל ילד וילדה, ולא משנה אם בחינוך החרדי – ואני מסכים איתך, אוהד: גם בחינוך החרדי או בחינוך הדתי או בחינוך – היה זוכר את פרשת השבוע: "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב", הוא לא היה מרים גבה מה קרה בהאג. וואו, שלחנו את אהרן ברק.
היו"ר משה טור פז:
יכול להיות שהוא היה יודע להתווכח אם זאת קללה או ברכה. זה היה הדיון.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
"הן עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב" – זאת ברכה. הוא לא היה מתפלא. הוא לא היה מתפלא מה קרה לארצות הברית אם הוא היה לומד את ספר הושע והיה קורא את הפסוק: "אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלוקינו למעשה ידינו, אשר בך ירחם יתום". הוא לא היה פתאום מרים גבה, איך יכול להיות שפתאום חיל האוויר לא יצא לו לתפקד, אולי נקים ועדת חקירה. אני בעד – לא, צריך לחקור, צריך לבדוק, אני בכלל לא נגד, אבל הוא לא היה מחסיר פעימה. שאלו אותי: איך אתה מתמודד? הוא לא היה מסתובב ככה, בהלם, כי הוא למד בספר הושע את המציאות הזאת, "שקר הסוס לתשועה וברב חילו לא ימלט. הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו". הוא היה מבין את המינימום הזה. הוא היה מבין שהנבואה היא אקטואלית להיום, לעכשיו, להרגע, לכל החלטה. אני מזכיר ליושב-ראש, שיודע קצת ספר: מצוות עשה היחידה שיש למלך בישראל, היא מה? היחידה. יש לו הרבה לאווים: לא ירבה לו סוסים, לא ירבה לו נשים. יש לו הרבה מצוות לאווים. מצוות עשה היחידה שיש לו – –
היו"ר משה טור פז:
לכתוב ספר תורה ותהילים.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
– – שכל יהודי מחויב בה, בספר תורה. והוא מחויב בעוד ספר תורה, שכל הזמן יקרא, ויזכיר לו כל בוקר – לא הנחיות תפעול לצבא, לכלכלה, לרווחה, לא, זה לא מצוות עשה שלו; הוא צריך לעשות את זה כי הוא צריך לנהל ממלכה. הוא צריך להחזיק בחיקו ספר תורה כל הזמן, שלא ימוש ממנו – מעבר לספר תורה שכל יהודי צריך לכתוב – בשביל שיזכור איפה הוא נמצא. אדוני שר החינוך, אני לא אשכח לפני 30 שנה את מרן הרב שך, זכר צדיק לברכה, עומד בבנייני האומה ואחר כך ביד אליהו, ובבכי אומר: איך יש מערכת חינוך שבה מיליון ילדים לא יודעים מה זה שמע ישראל? לא מלמדים אותם את המינימום. רבותיי, התנ"ך הוא החוזה בינינו לריבונו של עולם, והוא חוזה דו-צדדי. אנחנו נקיים את שלנו, הוא יקיים את שלו. אנחנו נעמוד. כולם: איפה, מה. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו, ואני חוזר שוב: "הנה עין ה' אל יראיו", "אשר בך ירחם יתום". אם נדע לפנות לקדוש ברוך הוא ולדעת שזה החוזה שלנו, לא ניבהל לא מלחצים כאלה בין-לאומיים, לא משונאים כאלה לאומיים ובין-לאומיים, לא ניבהל משום דבר. נלך עם הצדק שלנו וננצח. אבל רק ניקח את 48 הנביאים שנעמדו להם לישראל ונהיה צמודים אליהם. נקשיב, נלמד, נבין למה אנחנו מחויבים. לא נחשוש מזה שחס וחלילה יקראו לזה "הדתה". מי שמפחד מהדתה, אין לו מה לחפש כאן, כי זה חוזה דו-צדדי. "והיה אם שמע תשמעו", אז "ונתתי גשמיכם בעתם", כמו שהוא הקריא קודם. ואם אנחנו "עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו", וזה בכלל לא קשור לאיזה צבע אתה ואיך אתה נראה ולאיזה חוג אתה משתייך, זה בסוף כל אחד ואחד. האמונה הפשוטה בדברי הנביאים ובדברי התורה, זה מה שיציל אותנו, ובזה בסוף ננצח, כי "לא יטש ה' עמו ונחלתו לא יעזב". תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת לימור סון הר מלך.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, ברשות חבריי חברי הכנסת, ברשות שר החינוך חבר הכנסת יואב קיש, בראשית דבריי אני מבקשת להודות לחברי חבר הכנסת אוהד טל על היוזמה הסופר-חשובה הזאת לציון היום המשמעותי, היום לחיזוק לימוד התנ"ך. נולדתי וגדלתי בירושלים. למדתי בבית ספר ממלכתי שהיה רחוק מלימוד תורה או כל ספר עם אוריינטציה יהודית אחרת. מיום שאני זוכרת את עצמי, הרגשתי שאני צועדת בעולם ומישהו צועד איתי. לא ידעתי להסביר מה בדיוק אני מרגישה, אך זאת הייתה הרגשה נפלאה. היום אני יודעת שקוראים לו בורא עולם, הקדוש ברוך הוא, אבא שבשמיים. בכיתה ד' ביקשתי מהוריי לעבור לבית הספר הדתי המרוחק. הם לא ראו את זה מגיע ולא היו בטוחים שאני מבינה את המשמעות. האמת, הם צדקו, לא באמת הבנתי. אבל הנשמה שלי השתוקקה למשהו רחוק, קרוב, לדבר שהוא מעבר, והצימאון הזה בא על סיפוקו רק כשגמעתי אל תוכי עוד ועוד – חמישה חומשי תורה, ספר יהושע, ספר שופטים, מדרשים, קיצור שולחן ערוך, כל מה שיש לארון הספרים היהודי להציע לילדה בכיתה ד'. למרבה הצער, לא כולם זכו למה שאני זכיתי. את הצימאון הזה לשייכות, לזהות יהודית, זועקים כיום אנשי ארגון מאירים, הורים מודאגים בחינוך הממלכתי, הורים שיצאו בפעולת מחאה שמזעזעת כל לב יהודי. הם הדפיסו את התנ"ך הריק. מבחוץ הוא נראה כמו כל ספר תנ"ך וכך גם העמוד הראשון והשני, אבל מרגע שמסתיימות ההקדשות, במקום שבו צריך להופיע התנ"ך בעצמו, מופיעים דפים ריקים בזה אחר זה. זאת לאות מחאה על דור שגם אם מציידים אותו בתנ"ך, דואגים שהוא יהיה ריק מתוכן, ריק מזהות, ריק משייכות. זה לאות מחאה על דור שיוצא לחיים כשהוא מנותק משורשיו, מאמונתו, מזהותו, ומכאן קצרה הדרך לגרום לו להתנצל על חלוציות ציונית, לגנות גבורה יהודית ולהשטיח את השיח בכל הנוגע לזכותו הלאומית למדינה ולזכותו על ארצו. אנשי הארגון חקרו ומצאו כי הניתוק הזה מתחולל בשיטתיות ובאופן מגמתי. יש מי שעמל להשתלט לאט ובעקביות על מוקדי השליטה והשיח שאחראים על חינוך הילדים שלנו במטרה להסליל את הדור הבא למדינת כל אזרחיה. מאמצי-על מושקעים ביצירת עם ללא זהות, עם מטושטש מכל מאפיין יהודי, עם ככל העמים. המאמצים הללו כמעט וצלחו, חלילה, מכיוון שכל המהלך הזה של ריקון המסורת מהדור הבא התרחש מתחת לאף של כולנו בפיחות זוחל, בלי ששמנו לב. בבתי הספר הממלכתיים כמעט ולא מלמדים יהדות, מסורת ואפילו לא ציונות, וגם ההיסטוריה לא תמיד מספרת את סיפור העם היהודי. את שעת התנ"ך היחידה שקבועה במערכת השבועית בוחרים מנהלים באופן מודע להחליף בשיעור מגדר. אך כפי שאמר יעקב חזן, ממייסדי הקיבוץ הארצי ומפ"ם: רצינו לגדל דור של אפיקורוסים, וגידלנו דור של עמי ארצות. אבל אז ניחתה עלינו מלחמת חרבות ברזל וטרפה את הכול. כשאנחנו נלחמים על קיומנו, כשאנחנו מנסים להבין למה דווקא אנחנו ומדוע אירועים מתרחשים באופן כזה או באופן אחר, לפתע ניחתת עלינו ההבנה שאם עם חפץ חיים אנחנו, עלינו לשוב הביתה, למקורות, לשורשים. ובאופן מסוים גילינו את התנ"ך ועוצמתו מחדש. כשלוחמינו הגיבורים נכנסו לבתי החמאסנאצים, הם ראו כי אין בית שאין בחזיתו את ירושלים, את הר הבית – מעל מיטות הילדים, בסלון באופן מובלט, בכל חדר וחדר מחדרי הבית. זה בהחלט מסביר מדוע ככל שעזתי צעיר יותר, כך הוא קנאי יותר מהשייח' הכי גדול שיש בסביבה. החינוך שלו מכוון יעד ומטרה. מגיל אפס רוקמים לנגד עיניו את משימת חייו – להשמיד, להרוג, לאבד, למחוק את העם היהודי. חזון אל-אקצא הוא חלום שאין רגע שהוא לא ניצב לנגד עיניו. גם אנחנו יודעים לייצר דורות שפועלים למען חזון. לא חזון רצחני, אלא חזון אופטימי וטוב לכלל העולם, מכוח היותנו "בנים אתם לה' אלוקיכם". עם הנצח, שבכוח אמונתו ודבקותו בצדקת הדרך צלח אסונות שגם מעצמות גדולות לא יכלו להם. אך הדרך היחידה שתבטיח שזה יעבוד עוברת בלימוד התנ"ך. התנ"ך אינו ספר היסטוריה קדמון וזמני, אלא ספר לימוד יישומי ורלוונטי למאה ה-21 ולכל הדורות מאז הפכנו לעם. זוהי תורת חיים. וככל שנדע לעיין בו לעומק ולהפנים את מסריו, ככה החוסן, וההצדקה הלאומית תלך ותגדל ותלך ותתעלה. כי מי מספר לנו שאנחנו הצד הצודק במלחמת חרבות ברזל – –
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
– – ובכל מלחמות ישראל לדורותיהן? ספר התנ"ך. כי מספר לנו על זכותנו על ארץ ישראל? ספר התנ"ך. כי מי מספר לנו שיש לנו את החובה והזכות למגר את אויבינו הקמים עלינו? ספר התנ"ך. מי מספר לנו על מנהיגות של עם והשפעה כלל-עולמית? זהו ספר התנ"ך.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
לצערנו, בדור הנוכחי אנחנו עדים למצב אחר, וזה לא כי הנוער השתנה. ממש לא, הנוער שלנו נהדר, אבל שורש הקיום שלו לעיתים נעדר. ההיסטוריה מוכיחה פעם אחר פעם כי לימוד התנ"ך זה לא עניין דתי אלא זכות לאומית. כפי שאמר יגאל אלון בספרו "מסך של חול": "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".
היו"ר משה טור פז:
תודה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
התנ"ך הוא המצפן שעל פיו נברא העולם והוא כור ההיתוך של העם היהודי, ועל פיו הוא מתנהל וחי עד היום, וימשיך גם הלאה. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת מישל בוסקילה – אינו נוכח. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.
אבי מעוז (נעם):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד שר החינוך, חברי חבר הכנסת אוהד טל, יוזם הדיון, ארכיאולוגים יכולים להיעזר בתנ"ך כסיוע לזיהוי ממצאים שונים. היסטוריונים בוודאי יכולים להיעזר בתנ"ך כדי להבין את קורות עם ישראל. לשונאים יכולים לדלות אין-סוף פנינים מהעושר של לשון הקודש בספרי התנ"ך. אבל התנ"ך איננו ספר ארכיאולוגיה, היסטוריה או לשון. התנ"ך הוא תעודת הזהות הלאומית שלנו. התנ"ך הוא תעודת הזהות היהודית שלנו. התנ"ך הוא דבר השם לעם ישראל, ודרכו – לאנושות כולה. שואלים אותי שוב ושוב: מה האובססיה הזאת שלך עם הרשות לזהות לאומית יהודית, ועוד בזמן מלחמה, זה מה שחשוב עכשיו? אנחנו במלחמה קיומית, ואתה מתעסק בזהות? ברשותכם, אשתמש במשל. דמנציה, או בעברית שיטיון, זו ירידה משמעותית בתפקודים קוגניטיביים של האדם, בעיקר אצל אנשים מבוגרים, שנגרמת מכמה מחלות, ובה יש אובדן של פונקציות שמשמשות את האדם בחיי היום-יום, כמו למשל זיכרון, קשב, חשיבה והבנה. האדם הלוקה בדמנציה יכול להיראות מטופח במלוא הדרו הגופני, באופן שלמתבונן מהצד, במיוחד אם הוא אינו מכירו באופן אישי, קשה לזהות שהוא לוקה בתסמינים הללו, אבל בתחום התודעה שלו מתרחשים שינויים, ושינויים חריפים. בהתחלה מדובר בתופעות קלות, אבל בהמשך אותו אדם יכול להגיע למצב שבו הוא לא זוכר את שמו, שוכח מהיכן הוא בא ולאן הוא הולך, ולא מזהה אפילו את בני משפחתו. במובן מסוים הזהות שלו נמחקה, לא עלינו ולא על אף אחד. אדוני היושב-ראש, זה יכול לקרות לאדם, לחברה, לעם או אף לאנושות כולה. זה מה שעושה תרבות הפוסט-מודרנה והפרוגרס – מוחקת את כל הזהויות שבעולם ומטשטשת הכול. כאשר הזהות האישית, הזהות המשפחתית, הזהות הלאומית, ואצלנו גם הזהות היהודית, נמחקות ומטשטשות; כאשר ישנם מי שמתכחשים לזהותם הלאומית ויהודית; כאשר מערכת החינוך לא דואגת שבוגריה יזכרו מאין באנו ולאן אנחנו הולכים; כאשר אנשים מקרבנו מתכחשים לאחיהם, בשר מבשרם; כאשר יש מי שמתבלבלים בין אויב לאוהב; כאשר שופטים מעדיפים זכויות אדם של מחבלים על פני חייהם של יהודים; כאשר צורחים בהפגנות שהסכנה האמיתית למדינה זה לא חיזבאללה אלא ראש הממשלה, אוי לאוזניים שכך שומעות, וכאשר ישנן עוד שלל תופעות ברשות הרבים ובמערכות הציבוריות השונות כמו צה"ל, מערכת המשפט, מערכת החינוך, התקשורת והאקדמיה, שכולן נובעות מאותו אובדן זהות אישית, משפחתית, לאומית והיהודית – אז מאיפה שואבים את הכוח להילחם במלחמה קשה כמו זו שאנחנו נתונים בה ושאין לנו מושג לאן היא עוד תתגלגל? מאיפה יגיע הרצון לנצח? איך נזהה את האויבים שלנו מבלי להתבלבל ומבלי ליפול בפח של רחמנות על אכזרים? התרופה למחלה הזו היא חיזוק הזהות הלאומית-יהודית שלנו, זהות שהיא הכרחית וקריטית בשרשרת הזהויות השונות שתרבות הפוסט-מודרנה והפרוגרס עמלה כל כך קשה לטשטש ולמחוק. רק בגלל זה כל כך התעקשתי על הקמת הרשות לזהות לאומית יהודית. רק בגלל זה אני לא מוכן שגם מעט התקציב של הרשות שנותר בעקבות המלחמה יתפוגג ולא ימומש. אדוני שר החינוך, אני מודע למאמציך לקבע ולחזק את לימודי התנ"ך, ומאוד מעריך אותם. מה שמוטל עלינו זה לחזור לזהות הלאומית היהודית שלנו, הזהות שמופיעה לכל אורך התנ"ך, התנ"ך שכל ילד יהודי אמור ללמוד ולהכיר לא כספר ארכיאולוגיה, לא כספר היסטוריה, לא כספר לשון, אלא כדבר השם, שמלמד אותנו מי אנחנו; כדבר השם, שמלמד אותנו מה המשמעות של עם נבחר; כדבר השם, שמלמד אותנו מה זה להיות אור לגויים; כדבר השם, שמלמד אותנו מה הייעוד שלנו, ייעוד שנוצק בנו מאז ימי האבות והאימהות שלנו, ייעוד שהינו קריטי לנו ולעולם כולו, היום יותר מתמיד. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. אחרון חברי הכנסת הדוברים, חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון.
אביחי אברהם בוארון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ידידי שר החינוך, ברשותכם יהיו הדברים לעילוי נשמת מורי ורבי, אבא, רבי זבולון בוארון, ד"ר זבולון בוארון, שכל חייו עסק בתנ"ך, למד תנ"ך ולימד תנ"ך. אם היו שואלים אותי: לו היה מותר לך לקרוא רק ספר אחד בלבד, מה היית קורא? בלי לחשוב פעמיים, הייתי עונה: תנ"ך. לא לחינם זהו הספר הנפוץ ביותר בעולם. התנ"ך, ספר-הספרים, הוא ספר משנה החיים החשוב ביותר בכל הזמנים. מתוך פרספקטיבה של השכינה, הנצח, הנבואה, האמת, ובקיצור נמרץ שאין דומה לו, מסרטט התנ"ך את קורות עמנו בראשית דרכו, את בניין האב של ההסתבכות האנושית בתוך הזמן ובתוך ההיסטוריה, את מסע הייעוד הישראלי והכללי כפי שבא לידי ביטוי בהיסטוריה הישראלית והעולמית. התנ"ך מלמד אותנו על טבע האדם, על מנהיגים שהתחילו כאנשים ישרי דרך והתמודדות עם העולם הסיטה אותם מדרך הישר; ומאידך, על גיבורים שפעלו בדרך ארוכה ועקומה וסיימו בדרך סלולה וישרה. אחד הדגשים של התנ"ך הוא על המעשים. לא משנה אם אתה נביא או מלך, חכם גדול או איש פשוט, מעשיך בלבד יקרבוך לייעוד, לנצח, ומעשיך בלבד ירחיקוך. "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך". כך מצאנו אצל גרשום בן משה, כך מצאנו בעוזיהו המלך, כך מצאנו בגיחזי, העוזר הסורר, כך מצאנו בדוד המלך, כך מצאנו בדניאל הנביא וכך מצאנו באברהם אבינו. כך מצאנו בעוד רבים אחרים, ובעצם בכולם. ללא כחל ושרק מראה לנו התנ"ך את גדלותם וקטנותם של בני האדם, את הצלחותיהם וכישלונותיהם, גדולים כקטנים. בזמן שכתבים אחרים היללו ושיבחו מלכים וראו בהם בני אלים, בני אלים שכוסו בשכבות עבות של עפר ואדמה ונעלמו בין דפי ההיסטוריה, התנ"ך האיר את גיבוריו – אדם וחוה, נח ובניו, אברהם ושרה, יצחק ורבקה ועוד רבים אחרים – באור יקרות, שמבהיק למרחוק עד היום הזה. אז מה בעצם הסיפור? בזמן שהתפיסה המיתולוגית שלטה בעולם וראתה באדם יצור נחות ושפל הפועל בתוך עולם קדמון ומנוכר, מעגלי וסיזיפי, שבו שולטים האלים ומנהלים את חייו באופן שרירותי, בא התנ"ך, לעומתה, לעומת אלו, וזוקף את קומת האדם ומוסר לו את מסר-המסרים: "הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רבץ". מה רוצה לומר? מצד אחד, אתה האדם, אתה נזר הבריאה. מצד שני, האחריות לשלום העולם ולתיקונו רובצת עליך. בכל יום יוצאת בת קול ומכרזת: "כל מי שפעל עם אל, יבוא וייטול שכרו". זה יסוד-היסודות למוסר הישראלי. זה לוז החשיבה הישראלית, שעליה מושתתים החוק והמשפט, התורה וההוראה. זהו יישובו של עולם – לפעול עם אל. לאור דברים אלו, לאור ההבנה העמוקה שהתנ"ך איננו קובץ סיפורים המהווה פולקלור יהודי אלא ספר מהותי הבונה דרך ודפוס פעולה מתוך מבט רטרוספקטיבי אל העתיד, אני קורא לשר החינוך, ידידי השר יואב קיש: בראש ובראשונה תודה לך, אדוני, על שהגדלת את לימודי התנ"ך בבתי הספר בישראל, וקראת – או חייבת כל בית ספר ללמוד לפחות שעה אחת תנ"ך בשבוע. ומצד שני, אדוני השר, אני מעודד אותך ומחזק אותך להגדיל עוד, לאין-ערוך, את שעות לימוד התנ"ך בבתי הספר בישראל. כי נער ישראלי צריך לא רק להכיר את סיפורי התנ"ך אלא ללכת בדרכם של אבות ואימהות, ומתוך דרכם של האבות והאימהות, של גיבורי התנ"ך, להצטרף להיסטוריה הישראלית ולסלול את דרכו של העם הישראלי, העם היהודי, מכאן ולהבא, מתוך תיקונו של עולם, מתוך מחויבות עמוקה לתיקון ולעשייה. יהיו הדברים לעילוי נשמת אבי. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. אני מזמין את שר החינוך יואב קיש לסכם את היום החשוב הזה.
שר החינוך יואב קיש:
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, לימוד תנ"ך זה לא הדתה, לימוד תנ"ך זה הבסיס לזהות יהודית ולזכות הקיום שלנו כעם היהודי בארץ ישראל. הכנסת מציינת היום את היום לחיזוק לימודי התנ"ך. במשרד החינוך, מאז כניסתי לתפקיד בדצמבר-ינואר 2023, אנחנו רואים ערך גדול בלימוד תחומים רוחניים, תרבותיים, ובראשם כמובן התנ"ך, ואנחנו חותרים באופן מתמיד להרחבתם. זו תפיסתי, שאותה הצגתי ציבורית לראשונה גם בחידון התנ"ך בשנה שעברה; תפיסה ברורה ועקבית שהתנ"ך הוא מהנכסים החשובים והמכוננים שיש לנו כעם, והדהוד שלו במערכת החינוך הוא חובה ציונית חיונית לעתידה של מדינת ישראל ולעתידו של העם היהודי. אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, בשעה שבה מדינת ישראל נלחמת בחזיתות שונות, עוררו בנו מחדש כעם את הכיסופים לזהות היהודית, כחלק מהמכנה המשותף, שהיה כל כך חסר בתקופה שקדמה לו של שיח מקוטב ומצער. לזהות היהודית יש מקום מרכזי במערכת החינוך שלנו. הובלתי ואני ממשיך להוביל מהלכים דרמטיים לחיזוק לימודי התנ"ך והזהות היהודית במערכת החינוך. לראשונה קיבענו את זה כמקצוע ליבה, שמשמעותו חובה מכיתה ב' עד י"ב, ובהיקפים משמעותיים. מקצועות נוספים כאלה הם שפת אם, אנגלית, מדעים, מתמטיקה וחינוך גופני. לצערי, לפני המהלך הזה מקצוע התנ"ך לא היה שם במערכת החינוך הממלכתית, ובתי ספר שונים בחרו לעשות כל מיני שינויים והזזות של המערכת, ולא הקדישו את המינימום, שבאמת אני חושב שזה הרף המינימלי הנדרש. למהלך זה נלווה תהליך עומק לריענון תוכני הלימוד ושיטות ההוראה, כך שכל התלמידים יוכלו להיחשף לחשיבות ולרלוונטיות של לימודי התנ"ך לתחומי חקר רבים ומגוונים נוספים. כך גם בהיסטוריה, גיאוגרפיה, מורשת, מוסר, משפט, פסיכולוגיה חברתית ונושאים נוספים. התכנים, כמובן, מותאמי גיל, מגזר והקשר, אבל דבר אחד ברור, ועליו התעקשתי: בוגרי מערכת החינוך יהיו מחוברים לתנ"ך, להיסטוריה שלנו, למורשת שלנו, לעם שלנו ולמולדת שלנו. אני מברך על הקמת ועדת המשנה להגות יהודית בחינוך הממלכתי בראשות חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, שגם שם אנחנו משתפים פעולה ובוחנים כל פעם איך ניתן לשפר את המהלך הזה שאני מדבר עליו. אני רוצה לסכם ולומר, אנחנו רואים בלימודי התנ"ך עוגן מרכזי בבניית הזהות היהודית במערכת החינוך כולה, ובוודאי בוודאי בחינוך הממלכתי – ששם אני חושב, לצערי, שבשנים האחרונות היה כרסום מסוים במעמד גם של הזהות היהודית וגם של התנ"ך, ואת הדבר הזה אנחנו מתקנים. אני רוצה להצטרף לבקשה של כל הבית הזה לחזרתם של החטופים לביתם, מחבק את משפחותיהם, מחזק את ידי הלוחמים עזי הנפש שלנו, שעושים גם בימים האלה את כל שביכולתם להכריע את האויב ולהשיב את החטופים הביתה, מחבק את המשפחות השכולות, שילדיהן הגיבורים נפלו בקרבות קשים על הגנת המולדת. ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה לשר החינוך.
היו"ר משה טור פז:
הודעת סגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.
סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק ניוד מידע רפואי, התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת הבריאות. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/1041).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר משה טור פז:
חבריי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון מס' 2) (הגברת האכיפה), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת אופיר כץ, רון כץ ויוסף עטאונה, לקריאה הראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ להציג את הצעת החוק. בבקשה. לרשותך עשר דקות.
אופיר כץ (הליכוד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אבי הרוש, אביו של ריף, שנפל בעזה, נמצא איתנו. הוא מכבד אותנו בנוכחותו. הייתה לנו פגישה קודם על נושא מאוד מאוד חשוב – פגישה שביומן הייתה רשומה חצי שעה וישבנו שעתיים וחצי. ובעזרת השם, אני מאמין שאנחנו נקדם את הדברים שחשובים לך, שחשובים למשפחות שכולות נוספות, ונעשה את זה, ונעשה את זה כמה שיותר מהר. אנחנו איתך. אני נרגש מאוד, חבריי היקרים, להציג בפניכם את הצעת החוק שלי לתיקון חוק המצלמות במעונות היום לפעוטות. לפני חמש שנים החלטתי שאני עושה הכול בשביל למגר את תופעת ההתעללות בפעוטות. זה נשמע כמו סיסמה, למגר תופעה, כמו משהו שאין מאחוריו הרבה, אבל מי שמכיר אותי יודע שאני לא באתי לפה בשביל לחייך למצלמות, להוציא הודעות לתקשורת או לעשות נאומים שנשמעים טוב. אני באתי לפה בשביל לעבוד – עבודה קשה, עבודה סיזיפית. כשאני אומר שהחלטתי למגר את התופעה, אני עושה את זה במלוא הכוח. עבדתי בחמש השנים האחרונות בצורה שיטתית ויסודית בתחום הזה. לא באתי עם הצהרות; זיהיתי את הבעיות הנקודתיות וטיפלתי בהן. פעם אחר פעם, צעד אחר צעד, נטרלנו נגעים, חוליים שהיו קיימים ואפשרו מציאות שבה מפוצצים כל יום במכות פעוטות תמימים. התחלנו בהחמרת הענישה למתעללות האלו. הן היו מקבלות קנסות, עבודות שירות; היום הן נרקבות בכלא. העברתי את זה בהוראת שעה, ולפני חודש הארכתי אותה בארבע שנים נוספות. אחר כך המשכנו למניעת העסקה למתעללות, לדאוג שהמפלצות האלו לא יתקרבו יותר לחסרי ישע. הייתה מציאות באמת הזויה, שהיא הייתה מורשעת בהתעללות בחסר ישע ועוברת למעון אחר ומרביצה שם. עבדנו עם פרקליט המדינה על הנחיית פרקליט ששינתה דרמטית לטובה את היחס לנפגעי עבירה בתחום ואת ההתנהלות של הפרקליטים בתיקים האלו. אנחנו עובדים צמוד עם המשטרה. אחרי דיונים שקיימנו בוועדות, ראינו שיפורים משמעותיים בטיפול שלהם בתיקים האלו. ועכשיו אנחנו נוגעים בעוד נקודה, עושים עוד צעד קריטי ומשמעותי בשירות המטרה – מיגור תופעת ההתעללות בפעוטות – אנחנו מתקנים את חוק המצלמות. החוק המקורי הוא חוק טוב. הוא הציל אלפי ילדים מפגיעות, ומהווה הכלי היחיד להגיע להרשעות היום – וזו ההזדמנות לומר תודה לחברת הכנסת לשעבר יפעת שאשא ביטון, שקידמה את החוק הקודם. אבל בחוק יש חורים, ואת החורים האלו אנחנו יודעים היום לראות. חמש שנים מחקיקת החוק המקורי אנחנו רואים איפה החוזקות ואיפה החולשות שלו, ואת החולשות שלו אני בא לתקן. הצעת החוק הזו מאפשרת לראשונה צפייה של הורים במצלמות און-ליין. אנחנו מכירים את המצב. עם כל הרצון הטוב, למשטרה ולמשרד החינוך אין כוח אדם להתמודד עם כמות הצילומים ועם היקף הצפייה המטורף, ולכן נדרשת צפייה של ההורים בשביל לשמור על הילדים. האפשרות למתן צפייה היא וולונטרית לחלוטין ונתונה להחלטת מנהלת המעון – ובהוראת המעבר ובאמצע שנה גם להורים. בנוסף, אנחנו קובעים שיתאפשר גם לנציגות הורים לצפות פעם בחודש ולדגום את המצלמות שקיימות היום; מה שאומר שאם יש היום אפשרות אחת בלבד לרישום הילדים, עכשיו אנחנו פותחים שלושה מסלולים: אחד, הרגיל הקיים; השני, צפייה מדגמית; והשלישי – און-ליין, וההורים יבחרו איפה הם רוצים לשים את הילדים שלהם. הצעת החוק הזו מתבססת על כוח השוק החופשי. אנחנו לא מחייבים אף אחד, אנחנו לא מטילים רגולציות וביורוקרטיה; אנחנו משחררים את החסמים ומאפשרים למי שרוצה להתנהל בשקיפות לעשות זאת, ואנחנו מאמינים שהציבור כבר יבחר לבד. עבדנו רבות על ההצעה בוועדה, שמענו את הארגונים, המשרדים והגופים, והכנסנו לנוסח המון מההערות שנאמרו שם. הכנסנו מנגנוני אבטחת מידע מחמירים ביותר, סעיפי עונשין והגנות שונות. נשמעו הרבה טענות מכל מיני גורמים למיניהם בוועדה שאני פופוליסט, שאני לא מבין כלום, שאני אהרוס את התחום, והינה אני אומר לכם, אותם מתנגדים: אתם תראו שאתם תודו לי ולחבריי שעשינו את החוק הזה, אתם תראו שהמעונות יהפכו למקום בטוח ושקוף יותר, ושהאמון יחזור וייבנה מחדש. החוק הזה הוא עוד לבנה במגדל שאנחנו בונים במבצר שישמור על הילדים של כולנו. עוצרים אותי ברחוב, גם הורים, גם גננות, גם סייעות, גם סבים וסבתות, כולם ובאמת מבקשים ורוצים שהחוק הזה יעבור. אני רואה ומרגיש – וגם חבריי חברי הכנסת – תמיכה באמת עצומה מהציבור, שהחוק הזה כבר יעבור, שמחכים לו בכיליון עיניים, ואנחנו נעביר אותו. אדוני היושב-ראש, חשוב גם להגיד שרוב הסייעות והמטפלות, מעל 95% מהן, עושות עבודה קשה, נאמנה, שומרות על הילדים, מטפלות בילדים, מחנכות את הילדים ומטפלות בהם כאילו הם הילדים שלהן. אנחנו באמת רוצים שאותם אחוזים בודדים, שאין להם שום מקום – אנחנו צריכים למנוע כל קרבה שלהם לחפים מפשע, ובטח להיות אחראים עליהם. אני רוצה להודות לאנשים שבלעדיהם שום דבר לא היה קורה: מטה המאבק למען הילדים – ולפני חודש עמדתי פה והרחבתי על הדוכן מי האנשים האלה, כמה תרומה יש להם לחברה הישראלית וכמה ילדים הם הצילו פה. אלונה דניאל, שאני תמיד מזכיר אותה ואזכיר אותה, עומדת בראשם, ולפי דעתי היא אישה שצריכה להדליק משואה – הכול בהתנדבות, ביחד עם מאות הורים, מסייעת, עוזרת בכל דבר, בכל פנייה, באמת אישה נדירה ומדהימה, ונראה לי שאני יודע רק על 20% מהדברים שהיא עושה, אישה עם לב ענק ונתינה אין-סופית. היא וכל החברים במטה המאבק, הם איתי, ומטה המאבק, אני איתכם עד הסוף. ליו"ר ועדת החינוך, חברי יוסף טייב – על המסירות המלאה והעמדת הנושא בראש סדר העדיפויות. עם כל הלחץ שיש בוועדה שלך, אני רוצה להודות לך, אני חושב שבשם הורי ישראל, אנחנו כולנו מודים לך. לחברי שר החינוך יואב קיש – בוא נגיד, יש הרבה הסתייגויות במשרד שלך, אבל אתה מתנהל כמו נבחר ציבור, כמו שצריך, ועובד אצל הציבור ולא אצל פקידים מסוימים. תמשיך כך, זו הדרך, אתה נבחר ציבור כמו שצריך. תודה על מה שאתה עושה. אני גם יודע שאתה משלם מחיר לא פשוט, אבל אתה עושה את הדבר הנכון, יואב, ותודה רבה על התמיכה. לחברי שר המשפטים יריב לוין – על התמיכה, גם הוא נכנס לאירוע. גם לו יש חלק משמעותי מאוד בחוק הזה. לצוות ההנהלה של הוועדה – יהודית, אתי, נירה מהייעוץ המשפטי; לראש המטה שלי נטע מולכו, שעובדת בחוק הזה, אני חושב, יותר מכל דבר, ובעזרת השם כשנעביר אותו אני חושב שגם השם שלך צריך להיות רשום על החוק הזה. לחברי הכנסת – וזה חוק שיש בו שיתוף פעולה של אופוזיציה וקואליציה: חברי חבר הכנסת רון כץ, שמאז ששנינו בכנסת אנחנו משתפים פעולה בתחום הזה – עשינו דברים משותפים. העברנו דברים ביחד, ובנושא הזה אני והוא זאת קואליציה אחת, אין פה שני מחנות.
קריאה:
קואליציית הכצים.
אופיר כץ (הליכוד):
קואליציית הכצים, מחנה הכצים – את זה בליכוד מכירים יותר.
היו"ר משה טור פז:
יש פה כץ שלא שם לב.
אופיר כץ (הליכוד):
הוא לא שם לב.
היו"ר משה טור פז:
כן, זה בסדר.
אופיר כץ (הליכוד):
חבר הכנסת יוסף עטאונה – גם הוא הגיש הצעת חוק והצמיד להצעת חוק הזו, ואנחנו עושים את זה בשיתוף פעולה בוועדה, ובעזרת השם, אנחנו נעבוד על החוק הזה, נעשה את השיפורים. באמת, יש עוד הערות שנשארו פתוחות וביחד עם הייעוץ המשפטי וחברי הכנסת וכל הגורמים הרלוונטיים נהדק אותו עוד כמה שצריך. לסיום, ליועצת המשפטית לכנסת שגית – על הסיוע, העזרה, התמיכה מלמעלה, לסדר את הדברים, תמיד עוזרת, ובעזרת השם ניפגש פה בקרוב להעביר את זה בקריאה שנייה ושלישית. אבקש לתמוך בהצעת החוק. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה לחבר הכנסת אופיר כץ. אני מזמין את חבר הכנסת רון כץ להציג את הצעת החוק. לרשותך חמש דקות, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
בחוק הבא זאת כבר צריכה להיות רפורמת כץ לגיל הרך. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, החוק שמונח לפניכם היום הוא חוק שיוביל לתחושת ביטחון, והלוואי הלוואי שלמניעת מקרי אלימות והתעללויות שאנחנו רואים כלפי האהובים שלנו חסרי הישע. רק בזמן האחרון שמענו על גננת מאילת שהורשעה ב-360 מקרים של תקיפת קטינים, 360 מקרים. אנחנו רק יכולים לתאר לעצמנו כמה ילדים יכולנו להציל לו היו מצלמות בגן הזה. אני שומע את הביקורות, וגם במהלך הדיונים הרבים בוועדה שמענו את הקולות. עשינו שינויים גדולים בחוק הזה. שמענו גם את המשרדים, גם את ההורים, גם את צוותי המעונות, את כל מי שרלוונטי לחוק הזה, ואני חושב שאחרי באמת עשייה משמעותית בנושא הזה קלענו ל-90% מהשינויים שרצו לעשות. עם זאת, אנחנו נחושים להעביר את החוק הזה, כי זה חוק טוב שייטיב עם ילדי מדינת ישראל. חשוב פה גם בשלב הזה לציין שהחוק הזה הוא חוק וולונטרי, כלומר: צריך הסכמה של כל ההורים בשביל להתקין את המצלמות. הם ידעו, לפני שמגיעים לגן, שהגן הזה הוא גן שמשדר באון-ליין. זה גם מסדיר מצב אבסורדי היום שגן שרוצה לשדר באון-ליין וההורים בו רוצים שידור באון-ליין, בעצם עובר על החוק. זה המצב היום במדינת ישראל. לצערי, ראינו יותר מדי מקרים שנסגרו מחוסר ראיות, והגננות והמטפלות הועברו מגן אחד לגן אחר ללא שום השלכות של המעשים הנוראיים. אני באמת לא יודע מה איתכם, אבל כמו שאמר חברי אופיר כץ, כשיש כל כך הרבה קולות לחוק הזה ויש כל כך הרבה לחצים, שבאמת הגיעו אלינו מכל מקום, אני מבין שהחוק הזה באמת הולך לעשות שינוי גדול בתחום הכי חשוב במדינת ישראל, תחום שבונה את העתיד שלנו. החוק הזה הוא עוד צעד במה שאנחנו בונים למיגור ההתעללויות בגני הילדים. החוק הזה מצטרף לרצף חקיקתי למען הגיל הרך, שהתחיל ממניעת העסקה של אדם שהורשע בהתעללות לעבוד בגני הילדים, דרך הצבת מצלמות בגני הילדים, ופיקוח והכשרה של צוותים חינוכיים – תהליך ארוך, שהייתה לי את הזכות להתחיל בו עוד כשהייתי ראש מינהל החינוך בעיריית פתח תקווה ופתחנו את האגף הראשון לגיל הרך. זו דרך הארוכה להסדרת המקצוע שבונה את עתיד בסיס המדינה שלנו; דרך ארוכה להבאת האנשים הראויים, הערכיים והטובים ביותר לחנך את ילדינו. אך לעולם לא נפחד מדרך ארוכה. הילדים שלנו הם ההישג הכי גדול שלנו. אנחנו חייבים להם את המקסימום – מקסימום ביטחון, מקסימום חינוך, מקסימום אקלים חינוכי טוב ונכון, ולשם כך אדאג להמשיך לעבוד יחד עם חברי יו"ר הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, שבאמת שם לנגד עיניו את התחום של הגיל הרך. זהו עוד צעד משמעותי עבורכם, ילדים יקרים שלנו, עבור הילדים של כולנו. אנחנו נגיע לארץ המובטחת – החינוך שתקבלו יהיה החינוך הטוב ביותר שניתן לקבל במדינת ישראל. הורים שישלחו את הילדים שלהם לגנים האלה ידעו שהילדים שלהם מוגנים. אני מאוד מקווה שזה יפסיק את התופעה של ההקלטות הנסתרות, המצלמות הנסתרות, האימהות שעומדות מחוץ לגן, מחכות ומנסות אולי לשמוע איזה רעש, לא עלינו, שלא נשמע לעולם. אני יכול לומר לכם שהדבר הזה התחיל מהמקום הכי אישי – מללכת לחפש גן לילד הראשון שלי. ראיתי מה עוברים. דיברתי עם הארגונים המדהימים שמלווים את ההורים. אשתי הייתה מאותן אימהות שהיו מחוץ לגן וניסו לשמוע איזה רעש. למזלנו מצאנו גן מדהים. זו גם הזדמנות טובה לומר שרוב הצוותים הם צוותים טובים. רוב האנשים שנכנסים למקצוע הזה הם אנשים טובים, שצריכים להיות במקצוע הזה. המטרה בסוף בחוקים הללו היא למגר את העשבים השוטים, את הקומץ הזה שלא צריך להיות שם. לכן, חבריי חברי הכנסת, אני מפציר בכם לתמוך בחוק הזה. ברשותכם, לסיום אני רוצה להודות לחברי חבר הכנסת אופיר כץ, שבאמת מהיום הראשון הרים את הנושא של הגיל הרך. אני תמיד אזכיר את זה בכל חוק שלנו שעובר: הפעם הראשונה שהכרתי את אופיר כץ זה כשהוא הגיע אליי ללשכה כשהייתי סגן ראש עיר וראש מינהל חינוך, והוא בא ללמוד מה עושים עם הגיל הרך. והוא לא בא לבד, הוא בא עם נטע, שבאמת השם שלה צריך להיות כתוב איתנו על החוק הזה, שעושה עבודה מדהימה, אכפתית ואמיתית, למען הגיל הרך בישראל. אני רוצה גם להודות להורים שמלווים אותנו, למטה המאבק, לעמותה למען הגיל הרך – –
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
רון כץ (יש עתיד):
– – לחברי יו"ר ועדת החינוך יוסי טייב, שבאמת לקח את זה כמשימה אישית; לשר החינוך, שעזר לנו להעביר את החוק; לעידן, היועץ שלי מאחורי הקלעים – אי-אפשר להעביר חוקים כאלה ואי-אפשר לעשות שום דבר בלי צוות טוב שיודע לתמוך; וכמובן להנהלת ועדת החינוך, שעשו איתנו באמת דרך ארוכה ודרך לא פשוטה. לחוק הזה היו הרבה התנגדויות, הצלחנו לצלוח את כולן. אני מקווה שאנחנו נביא אותו לקריאה שנייה ושלישית בהקדם. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת יוסף עטאונה להציג את הצעת החוק, בבקשה. לרשותך חמש דקות, בבקשה.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו מניחים בפניכם הצעת חוק מאוד חשובה, מאוד ראויה, שגם זוכה, עד לרגעים שלפני יציאתי אל דוכן, לקבלת הודעות והסתייגויות מהרבה גופים. ובכל זאת, כאיש חינוך ומנהל אגף חינוך במשך 23 שנים, מהיכרות עם המציאות ועם השטח, ובהסכמה של כולנו בתמימות דעים מוחלטת על חשיבות הגיל הרך, איך לפתח אותו ואיך לקדם אותו, ואיך גם לאפשר התפתחות נורמלית טבעית רגשית של ילדים בגילאים האלה – ניסיון העבר מלמד בצורה ברורה שהצעת החוק באה לתת מענה לתחושת הביטחון אצל הורים שהילדים שלהם בגילאים האלה, וכשהם ששולחים אותם למעון הם צריכים להיות בטוחים שיהיו להם גם את הכלים לעקוב אחרי הדברים. הצעת החוק לא באה להטיל דופי באף עובדת או מנהלת מעון. זה בא לחזק את הגיל הרך, בא לחזק את תחושת הביטחון, בא לחזק את השותפות בגיל הרך בין ההורים לבין הצוות של המעונות. בהצעת החוק המקורית שלי אני הצעתי את זה גם עד לגילאי חמש בגני ילדים. כבוד שר החינוך, אני חושב שההסתייגות והאי-הסכמה של משרד החינוך לעניין המצלמות בגני הילדים – במציאות שקיימת, בפיזור הקיים, בחוסר הפיקוח שקיים במערכת על גני הילדים, הכלי הזה של המצלמות יכול לספק עזרה מאוד משמעותית בפיקוח. לכן אני רוצה להרגיע את כל המבקרים, שהעניין הוא אך ורק לטובת הילדים, אני כאיש חינוך – וגם המציעים האחרים שבוועדת החינוך מגלים שותפות ודאגה לגיל הרך, ולא רק בעניין המצלמות. אנחנו יחד גם בקטע של עזרה לסייעות, לעוזרות, למנהלות. בכל מה שקשור לגיל הרך אנחנו שם. ואנחנו בשבילן במאבק הצודק של הסייעות, של העוזרות, בהטבת התנאים שלהן. לכן אני רוצה להודות למציע הראשי חבר כנסת אופיר כץ, לידידי רון כץ, ואני מבקש מכולם להצביע בעד החוק. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבריי חברי הכנסת אנחנו עוברים לדיון האישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח; חבר הכנסת ולדימיר בליאק – אינו נוכח; חבר הכנסת אלעזר שטרן – מוותר. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת שנכחתי בדיונים של הצעת החוק הזאת, ואני לא חברה בוועדת החינוך, כי הנושא מאוד חשוב לי. כן, יש הצדקה לחוק הזה, בגלל כל האירועים שאנחנו רואים ולפעמים גם חוות, כאימהות. אני יכולה להרגיש גם מקרוב את החשש והפחד של אימהות צעירות ששולחות את הילדים שלהן, התינוקות שלהן, בפעם הראשונה לגן. ובכל זאת אני מרגישה שיש משהו שעדיין חסר. אני יודעת שהצעת החוק עדיין בדרכה הראשונה, וכולי ציפייה באמת, חברי הכנסת אופיר כץ, רון כץ ויוסף עטאונה, שתמצאו את הדרך כדי להבטיח מצד אחד את שלומם של הילדים, וגם לשמור על הפרטיות שלהם ועל הפרטיות של העובדות בתוך המעונות ובתוך הגנים, כי מה לעשות, אני יודעת שאין דבר שאין בו מינוס. מצד שני אני חוששת שהדבר באמת יפגע, ואפילו, ולו באדם אחד, בילד אחד. כולנו יודעים שילדים בתחילת דרכם בהתפתחות שלהם, ילדים עם צרכים לפעמים, לא מיוחדים, לא במעון שיקומי – עדיין יש להם משהו שההורים שלהם מנסים להתמודד איתו. לא ארחיב בדברים, אבל אני חושבת שצריך למצוא את דרך המלך: לשמור על כך שהילדים לא ייפגעו מהצוות החינוכי, וגם לשמור שהילדים שלא יצאו נפגעים מהדבר הזה נפשית או רגשית, וגם אותן מטפלות. אני יכולה להגיד, ואני בטוחה שזה נמצא גם בתוך החברה היהודית, אבל בחברה הערבית ישנו רוב של מטפלות מסורתיות, שכדי להיות – – סליחה, אפשר?
היו"ר משה טור פז:
ששש.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – עם הילדים ולתת להם את המיטב והמרב, הן נותנות לעצמן להרגיש חופשיות, ולפעמים להוריד את החיג'אב, או להיות בלבוש יותר ספורטיבי, כדי באמת לנוע ולעשות את מה שצריך עם הילדים, וזה פוגע באותן מטפלות. אני קיבלתי טלפונים ממטפלות וגם מבעלים של מטפלות – –
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – במיוחד מהדרום, ששמים דגש על הנקודה הזאת. ולכן אני חושבת שאי-פגיעה בכבוד של הפרט היא גם דבר חשוב. וכולי תקווה שאכן תמצאו את הדרך הנכונה להביא את החוק הזה לטובת כולם. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי – אינו נוכח; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – מוותרת; חבר הכנסת יבגני סובה – אינו נוכח; חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת דן אילוז – אינו נוכח; חבר הכנסת סימון דוידסון – אינו נוכח; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – אינה נוכחת; חבר הכנסת יצחק פינדרוס – אינו נוכח; חבר הכנסת חמד עמאר – אינו נוכח; חבר הכנסת ווליד טאהא – אינו נוכח; חבר הכנסת יאסר חוג'יראת – מוותר; חבר הכנסת משה סעדה – אינו נוכח; חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח. חברת הכנסת טלי גוטליב.
טלי גוטליב (הליכוד):
בקשר לחיג'אב, במקום שיש התנגדות אחת החוק לא חל. לכן, להבהיר את זה.
רון כץ (יש עתיד):
זה מה שאני בדיוק – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
עם ישראל, או יותר נכון נשות ישראל, אני עולה כאן לנאום קצת משונה שקשור לחוק איסור צריכת זנות, שהיה היום בוועדה לקידום מעמד האישה. אני לא חברה בוועדה הזו, ואני גם מדירה את רגליי מהוועדה הזו. לא רק אני, חברי כנסת רבים לא מגיעים לוועדה הזו בגלל האופן שבו היא מתנהלת. אבל אני רוצה להסביר לכם פה: פנו אליי נשים רבות שעוסקות בזנות, כפי זכותן, עם כל הכבוד, אני לא שופטת את אף אחד – אני פשוט משמשת להן פה. היה מאוד "דחוף", במירכאות כפולות ומכופלות, בהול, בימי מלחמה לדון באכיפת חוק איסור צריכת זנות, שזה חוק – אני רק אסביר שהוא חוק שהוא לתקופה מאוד מאוד מסוימת. עכשיו, תראו, חוק העונשין – – –
רון כץ (יש עתיד):
חצי שנייה לא הקשבתי, איך הגענו לזה? איך הגענו לזה בכלל? לא הבנתי איך זה קשור.
טלי גוטליב (הליכוד):
רגע, רגע, רון, אני פה עכשיו משמשת פה לנשים שהגיעו היום לוועדה. תבינו, במצב החוקי הקיים כיום חוק העונשין יוצר עבירות פשע בעבירת שידול לזנות, סרסרות, צריכת זנות מקטין. זה הכול עבירות של חמש שנות מאסר ומעלה. אנחנו לא שם. אבל היה ניסיון, בעיקר של פטרנליזם יתר, יתר, ליצור עבירה – אני לא הייתי אז בכנסת, אני הייתי עורכת דין – ליצור עבירה מינהלית שלצידה קנס על צריכת זנות. עכשיו, תראו, אני תמיד שאלתי איך מוכיחים את העבירה הזאת. הרי אני יודעת, אני מכירה את זה. אני מכירה את הפשיטות של המשטרות על המקומות האלה. אני מכירה את המבוכה, את ההשפלה של גבר או אישה, צורכת זנות או צורך זנות, לצורך העניין זה לא מעניין אותי. אני חושבת שבד' אמות של אדם אנחנו לא נתערב. אם יש מפגש רצונות, אנחנו יכולים להעביר עליו ביקורת, ואנחנו יכולים לתהות אם אנחנו יוצרים איזושהי הגנה על נשים או לא. הגיעו היום נשים שביקשו ממני לדבר בוועדה לקידום מעמד האישה.
היו"ר משה טור פז:
ששש, שקט באולם.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל הוציאו אותי היום מהוועדה לקידום מעמד האישה. אתם יודעים למה הוציאו אותי היום מהוועדה לקידום מעמד האישה? קבלו. אחד מנציגי משפחות החטופים הגיע ואמר שאנשי הציונות הדתית עוסקים במשיחיות ומקריבים קורבנות. אמרתי לו: אדוני, אתה לא תדבר ככה על אנשי הציונות הדתית, שגם קוברים את מתיהם. טוב, נו, אסור להעיר להם, באמת. סליחה באמת שאני מעירה. לא, לא, לא, אני אעיר כמה שצריך כדי לשמור על כבודם של חבריי ושל קבוצות שונות בתוך החברה הישראלית. הוציאו אותי. אבל הוציאו אותי כי יש איזשהו עניין בוועדה לקידום מעמד האישה שלא מאפשר שיח אחר. בוועדה לקידום מעמד האישה מותר לומר רק שאישה היא קורבן, ורק שאישה היא חלשה, ויש לה פוטנציאל, והיא יכולה לעשות הכול אבל כולם מפריעים לה. יש לי חדשות כאן, ובעיקר לנשים שביקשו ממני להגיע היום לוועדה הזו, שאני לא חברה בה: אני מסכימה איתכן על ההשפלה שכרוכה בחוק הזה. יש בזה השפלה נוראית לגבר צורך זנות, או לאישה באותה מידה, וגם לנותנת השירות, שזה שלה לגמרי. ואני אומרת לכם, ברגע ששוטר נכנס למקום כזה, או שהוא מחכה בחוץ לגברים שקיבלו שירות ומבייש אותם, ונותן לו קנס: קח קנס, נטלת שירותי זנות. כן, ככה ממגרים שירותי זנות. בטח.
היו"ר משה טור פז:
נא לסיים.
טלי גוטליב (הליכוד):
מספיק עם הסיפור הזה. ולכן אני אומרת כאן: נשים יקרות, סליחה שלא שימשתי לכן היום פה ושופר. צר לי. חשוב לי לומר למשטרת ישראל, כי נורא כעסו עליהם היום – למה אתם לא אוכפים את החוק הבהול הזה? בואו, שימו שוטרים, תאספו מידע מודיעיני, תעשו מה שצריך. מספיק כבר. זה חוק מבייש. חוק העונשין מספיק ושומר מפני סחר בנשים, שידול לזנות, ניצול של קטינים לזנות, סרסרות. אנחנו לא צריכים עבירות מינהליות – –
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – שמתערבות באוטונומיית הפרט בד' אמותיה של אישה נותנת שירות או של גבר מקבל שירות. עם כל הכבוד, זה פטרנליזם, זה מתנשא, זה יהיר.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
לכן הגעתי לוועדה. צר לי שדבריי אלו לא נשמעו. ואני אומרת את זה מעל בימת הכנסת באופן הזה: אני מקווה שהחוק הזה, אגב, בשנה הבאה לא יחודש, חלילה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. ביקש להתייחס לחוק שר החינוך. שר החינוך יואב קיש, בבקשה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אבל יש עוד דוברים.
היו"ר משה טור פז:
יהיו עוד דוברים, לא לדאוג. השר, כבודו במקומו מונח.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אה, השר רצה עכשיו.
היו"ר משה טור פז:
הוא גם מקבל חמש דקות, ואת רק שלוש.
רון כץ (יש עתיד):
לא הקשבת כשפרגנתי לך. שמעת?
שר החינוך יואב קיש:
הקשבתי, הקשבתי.
היו"ר משה טור פז:
כן, השר, לרשותך חמש דקות, בבקשה. ששש.
שר החינוך יואב קיש:
תודה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עליתי לומר מספר דברים. ראשית, לגבי תיקון שאנחנו נעשה בהסכמה ובעצם לא נכנס לנוסח למרות שהצביעו עליו בוועדה, וחשוב לי להבהיר את זה. זה קשור גם לאמירה שאני הולך לומר עכשיו, ואני שמח שגם יו"ר הוועדה יוסי טייב הגיע. צריך להבין את השתלשלות החוק הזה. החוק הזה הגיע מכך שחבר הכנסת אופיר כץ וחברים נוספים פה, במליאה, רואים ותופסים שיש בעיה קשה במעונות יום, כשלמעשה הפתרון, לתפיסתם, הוא נושא של פיקוח און-ליין, מצלמות און-ליין, שהורה יוכל להיכנס ולראות מתי שהוא רוצה מה קורה. האירוע הזה, אני אומר פה בכנות, לעובדי המשרד ולתפיסת המשרד גם בנושא הפדגוגי מעורר הרבה מאוד קשיים, והם עלו בוועדה, דרך אגב. משרד החינוך, גם בתפיסה הפדגוגית, גם במורכבות מול המטפלות, גם בהרבה מאוד מקרים נוספים שהחוק הזה מעורר בנושא פרטיות, ודברים נוספים – יש בעיה במשרד. זה מצד אחד. מצד שני, ולכן גם נתתי אני את הסכמתי למהלך הזה, אולי בניגוד להתנגדות המשרד – למה? כי באו המציעים ואמרו: תשמע – ואמר את זה רון כץ מעל הבמה – מדובר בחוק וולונטרי, שלא כופה שום דבר על אף אחד. ירצו כל ההורים לבוא לגן שכזה – גן, מעון; רוצה מנהלת המעון ללכת למודל הזה – למה היום בחוק אתם בעצם לא מאפשרים? זאת אומרת, זה המצב הנוכחי. עכשיו, אני בתפיסתי ליברל, לא רוצה להתייחס לנואמת שלפניי, על החוק שהיא דיברה – –
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אני מקווה שתחוקק חוק שיגן עלינו – – –
היו"ר משה טור פז:
ששש.
שר החינוך יואב קיש:
– – אבל אני בתפיסתי ליברל, ומאמין שאם יש קבוצה של הורים, בוודאי שמוכנים ורוצים לשים את הילדים שלהם, והמערכת של הגן מוכנה ורוצה לאפשר להם צפייה און-ליין, לא צריך למנוע מהם. זה בשורה התחתונה, עם כל ההתנהלות וכל החששות וכל הדברים. עכשיו, מה זה יעשה בשוק, דרך אגב? מה שזה יעשה בשוק – אותם גנים מן הסתם יוכלו אולי לגבות יותר כסף. למה יותר כסף? הם גם אולי יצטרכו לשלם למטפלות יותר כסף. אני לא יודע איך השוק יתנהג בדיוק, אבל אני בטוח בדבר אחד, שברמה של מה שנקרא האזרח במדינת ישראל, אם הוא רוצה, וההורים רוצים, והמנהלת רוצה, והמטפלות מסכימות, אני לא רואה סיבה למנוע את זה. ולכן, הסיכום שהגעתי אליו עם המציעים, ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה: עמדת המשרד המקצועית היא שהדבר הזה הוא לא נכון. אני אומר את זה גם לפרוטוקול. אני באתי מכיוון אחר ואמרתי: אני רוצה לאפשר שוק פרטי לאותם הורים. לא תהיה מעורבות של משרד החינוך – ואת זה אני רוצה לומר בצורה מאוד ברורה: לא תהיה מעורבות של משרד החינוך. יש פה אירוע שיגיע בסוף לידי מצב שאם הורה מתלונן שקרה משהו במצלמות, הוא לא יבוא למשרד החינוך, הוא יבוא לדווח על אירוע פלילי למשטרה, זאת המטרה של הדבר הזה. אנחנו לא נתחיל לעשות עכשיו פיקוח בעקבות מצלמות האון-ליין. מצלמות האון-ליין באות למנוע עבירות כלפי קטינים חסרי ישע וחשש של הורים שהדבר הזה קורה והם לא יודעים. שוק פרטי שיתנהל מחוץ למשרד החינוך ויהיה בפיקוח ובאחריות משטרה כלפי טענות של עבירות. לכן הוספנו סעיף, ואני מקריא אותו, כי הסעיף הזה גם ייכנס לחוק. בגלל נסחות הוא הוקרא כך בוועדה, הוצבע כך בוועדה ואושר ככה בוועדה. בגלל טעות בנסחות, או הבנה שגויה, או, בואו נגיד, אירוע שאנחנו רוצים לתקן. הוא יתוקן גם בין קריאה ראשונה לשנייה ושלישית. ואני מקריא אותו: בסעיף 6 בחוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות בפסקה 9, בסופה יבוא – להלן חוק המצלמות: למעט נושא הצפייה המקוונת כמשמעותו בסעיפים שיהיו לחוק המצלמות שלא יהיו נתונים לפיקוח משרד החינוך ככלל והממונה בפרט, לפי הוראות כל דין, ובכלל זה לפי חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות. אני חוזר ומסביר שוב מאיפה זה הגיע: זה הגיע מכך שהעמדה המקצועית של המשרד היא התנגדות למה שהחוק הזה יכול לעשות בעולם המעונות, ומהעמדה שלי שאמרה שכל עוד מדובר בחוק וולונטרי בשוק חופשי שהורים רוצים ומנהלת מעון רוצה, אני לא רואה סיבה למנוע. לכן זה הכיוון שאנחנו הולכים אליו. אני אומר בצורה מאוד ברורה: האירוע הזה לא יתנהל דרך משרד החינוך. הוא אירוע שבא למנוע אירועים פליליים של אלימות כלפי חסרי ישע; זה אירוע של משטרה ושוק פרטי. תודה רבה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה לשר החינוך. הדוברת הבאה, חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – אינה נוכחת; חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
תודה, אדוני. אני מניח שהחוק הזה יגיע, כמו שדיבר פה שר החינוך. אנחנו התבשרנו אחר הצוהריים שהצבא עומד להוציא צווי גיוס ביום ראשון. אני פונה פה לשר הביטחון, ואני אגיד לו מה אני מקווה: אני מקווה שצווי הגיוס שהצבא מוציא ביום ראשון יעזרו לילדים שלנו, לשכנים שלנו, לאחיינים שלנו, לחתנים שלנו, אלה שנדרשים לעשות אחרי 180 יום, אחרי 200 יום עוד 60 יום – לקצר את השירות שלהם – ואם לא בשנה הזאת, אז בשנה הבאה. אני חושב שאם כנים דבריכם ורצונותיכם – ואני לא נכנס כרגע לפרשנות של פסק הדין של בית המשפט העליון. אני חושב שהדיון האמיתי הוא – ואני מקווה ששותפים לעניין הזה הרבה מאוד חברי כנסת גם מהקואליציה הנוכחית – האם הוא מקל את הנטל או לא. אם כשאנחנו נבוא ונידרש להאריך את השירות, אולי כבר מחר, נדע שעשינו הכול כדי להקל בנטל, קודם כול של המילואימניקים, אבל גם של חיילי הסדיר; שנהיה ישרים איתם. לכן אני קורא מפה לשר הביטחון לוודא שצווי הגיוס שיוצאים ביום ראשון יצאו לגילים המתאימים. והגילים המתאימים זה עד גיל 21, 22 – שם לעצור. 23, 24, 25, 26 זה יפה – זה לא יעזור לעומס הנוכחי, ללחימה הנוכחית. אני רוצה להגיד עוד דבר אחד: אל תלכו לרשימות הביטוח הלאומי ולחבר'ה שכבר משולבים בשוק העבודה. אנחנו כולנו יודעים שאתגר שילוב החרדים בימים האלה הוא בעיקר ביטחוני, אבל גם כלכלי. אלה שכבר משולבים, הם כבר משולבים בשוק העבודה לפחות. כיוון שאחרת אם אנחנו נלך ככה, האיום הוא בר-קיימא – אני מצטט גם גורמים של הממשלה שדיברו בוועדת חוץ וביטחון. אני חושב שגם אם הצבא מסוגל להכשיר רק 4,800 בשנה – יש לי ספק אם זה המקסימום, אבל אם הצבא אומר ככה אני מקבל; אני פונה אליו, והוא יודע את זה – אז ש-4,800 יהיו אולי כולם, ובוודאי רובם המוחלט, לוחמים שיכולים להחליף את המילואימניקים שעכשיו כבר עושים את ה-200 יום שלהם. בגלל שאם נלך לפינות הנוחות לנו, מצד אחד לא נמלא את השורות, לא נקל על המילואימניקים, לא נקל על הלוחמים הסדירים, ומצד שני, שזה בדיוק אותו דבר, נפספס את האחריות ההיסטורית שמונחת על הכתפיים שלנו ואת ההזדמנות הזאת. אני רוצה להגיד כאן – –
היו"ר משה טור פז:
תודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
– – בוודאי אנחנו בציונות הדתית יודעים שלגדל רבנים גדולי תורה אפשר גם עם כאלה שבוודאי בשעת מלחמה נלחמים, ואם צריך – בכאב גדול – גם מקריבים את החיים שלהם כדי להגן באמת על עם ישראל. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדובר הבא חבר הכנסת מיקי לוי – מוותר; חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, בבקשה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, חברי הכנסת, אסור לנו לשתוק מול מעשי עוולה, מול מעשים שאין בהם כל צדק. אני אצעק על כך בכל במה אפשרית, בכל במה שתינתן לי. משרד האוצר האמריקאי ממשיך להתערב בקורה בתוך מדינתנו; מתערב במדיניות שלנו, פוגע בריבונותנו ובעצמאותנו. הסנקציות שהוטלו מצד המשרד על רעות בן חיים, מייסדת מחאת צו 9, הן עוולה שלא אפסיק למחות נגדה. רעות היא אם לשמונה, בת 38, תושבת נתיבות, שבעלה ספי משרת במילואים מאז 7 באוקטובר. היא הקימה את ארגון צו 9, הפועל במסגרת החוק וקורא לשחרור החטופים. הארגון מאמין בהומניטרי תמורת הומניטרי, ולכן מתנגד להכנסת משאיות הסיוע לעזה. הכנסה שכזאת, כך לדעתם, צריכה להיות רק כנגד שחרור החטופים. ואם כבר מכניסים לעזה משאיות עמוסות בסחורה, הן צריכות להגיע לאזרחים, ולא לחזק את שלטון החמאס. לא לתדלק אותו ולהעצים את כוחו מול האזרחים ובוודאי מולנו. הכנסת משאיות בדרך הזאת מחמירה את מצב האזרחים ופוגעת ביכולת שלנו להביס את ארגון הטרור הנורא הזה. אפשר להסכים עם הדברים של רעות ועם הדברים של ארגון צו 9 ואפשר שלא, אבל בוודאי שזכותה של רעות ושל כל החברים בצו 9 לומר אותם, זכותם להפגין בשל כך. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית – כך לימדוני. הייתי מצפה מהדמוקרטיה הגדולה בעולם לכבד את התהליכים הדמוקרטיים המתרחשים אצלנו בתוך ישראל פנימה. הייתי מצפה מהטובה בידידותינו שתדע לשמור על עצמאות ידידותיה, שלא תפגע בחופש הדיבור ובחופש המחאה במדינת ישראל, שהם הסמלים הכי בסיסיים בדמוקרטיה. תודה.
היו"ר משה טור פז:
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת צגה מלקו – מוותרת. חברת הכנסת פנינה תמנו, בבקשה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב בראש, השר כץ, כנסת נכבדה. איפה טלי גוטליב? לאן ברחה חברת הכנסת טלי גוטליב? לפני שאני ניגשת לדברים שהיא הטיחה בי כאן מעל הדוכן, אני רוצה לברך את חבר הכנסת אופיר כץ על החוק החשוב הזה. אתה מלווה את הנושא הזה הרבה מאוד זמן, וכשצריך לומר מילה טובה – אנחנו גם יודעים. הנושא הזה נוגע לכל אחד ואחת מאיתנו, בטח כהורים צעירים שיודעים עד כמה הלב נמצא עם הילדים, במקום שהם צריכים להרגיש בו בטוחים גם כשאנחנו בעבודה. הסיפור הוולונטרי הוא לא רק וולונטרי. צריך להבין, אתה הסרת פה חסם, יחד עם חבר הכנסת כץ. אתם ביחד הסרתם חסם משמעותי שבא ואומר: האיסור הזה לא יחול יותר. ואני חושבת שהורים יוכלו להרגיש הרבה יותר רגועים כשהם שולחים את הילדים שלהם לגני הילדים, כאשר אנחנו יודעים, לצערנו, כמה תופעות נרחבות וקשות יש בעניין הזה. חברת הכנסת טלי גוטליב, תראי, אני משתדלת לא לעלות מעל הבמה הזאת ולגדף, ובטח לא לעסוק בדברים שמביישים את הבית הזה, ובטח את מי שצופה בנו, חיילים שנמצאים בחזית, משפחות מפונות – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
את קבעת את הוועדה היום, לא אני. את קבעת דיון בזמן מלחמה.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב. חברת הכנסת גוטליב.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אל תפריע לי. אל תפריע לי. הינה, בבקשה, את יודעת מה זה I rest my case? I rest my case. אני אספר לך סיפור. כשהייתי בתיכון אימא שלי – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
תספרי עד עשר. קחי אוויר. קחי אוויר. קחי אוויר, נשמה, תתגברי על תסביכי הנחיתות שלך.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אני רוצה שתוסיף לי זמן כל עוד היא מפריעה.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב, אנא, תני לגב' תמנו לסיים. בבקשה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
את יודעת, שליטה ביצרים זה דבר מאוד חשוב, ואני אסביר לך גם למה. את בעצם מוכיחה את חוסר המודעות של עצמך. את נכנסת לוועדה, רואה שורה של חברי כנסת וחברות כנסת, ואין לך את המסוגלות לשבת דקה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
איזה חברי כנסת היו? רק את ומרב מיכאלי. אף אחד לא מגיע לוועדות שלך. אי-אפשר להיות אצלך. אי-אפשר.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב, אני עומד על זכותה של חברת הכנסת תמנו לדבר. את דיברת כבר.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
לא דקה – שנייה אין לה, עשר שניות אין לה מסוגלות.
טלי גוטליב (הליכוד):
אז בואי תצעקי פה. בואי תצעקי כמו שאת צועקת בוועדה שלך. תצעקי כמו שאת אוהבת לצעוק בוועדה.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב, אני לא רוצה להוציא אותך, בבקשה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אז אני אגיד לך, חברת הכנסת גוטליב, הקושי שלך זה להתמודד מול נשים חזקות, את יודעת למה?
טלי גוטליב (הליכוד):
ממש להפך – אני מעריצה נשים חזקות.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
כי את חושבת שרק קולך נשמע, אבל המביש הוא שהקול שלך נשמע – בזמן שאנחנו נאבקים בתופעת הסרסור, את באה ונהיית לוביסטית של הסרסורים, של הסרסורים שמנסים להרוס נשים. תתביישי לך.
טלי גוטליב (הליכוד):
סרסרות זו עבירת פשע. סרסרות זו עבירה. מי מדבר על סרסרות? אין לך מושג על מה את מדברת. אין לך מושג מה זה סרסרות.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
ב-2018 עבר פה חוק משמעותי, בשיתוף פעולה של חברות כנסת פורצות דרך – חברת הכנסת שולי מועלם, חברת הכנסת עליזה לביא, חברת הכנסת זהבה גלאון ושרת המשפטים דאז אילת שקד – –
טלי גוטליב (הליכוד):
וואו, ואסור לחשוב אחרת. אסור לחשוב אחרת?
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
– – שנלחמו על חוק פורץ דרך להיאבק בתופעת הסרסרות, בתופעת הזנאים.
טלי גוטליב (הליכוד):
פנינה, אסור לחשוב אחרת?
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
ומה שאת עושה פה – נותנת לגיטימציה לנצל נערות, ילדות ובנות. תתביישי לך.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב, מספיק, מספיק.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אבל יותר גרוע – את יודעת מה? יש מקום לדעות. אם היית יושבת בשקט, כמו שעשו חברי הכנסת האחרים, ושמעו את משפחות החטופים – ואני נותנת במה נרחבת למשפחות – אבל את באה ומתנגחת – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אני שמחה שאת משכנעת את עצמך.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת תמנו, חצי דקה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
לא, אני רוצה תוספת זמן, ויש לך את האפשרות. הייתי סגנית יו"ר. תוסיף לי, בבקשה. היא כהרגלה – – –
היו"ר משה טור פז:
אני נותן לך. אני נותן לך. בדיוק עכשיו קיבלת. בבקשה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אני מבקשת שבכל פעם שטלי – ואולי נעביר את זה בתקנון. חוק טלי גוטליב – כל פעם שטלי מתפרצת, צריך להוסיף שלוש דקות.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת פנינה תמנו, קיבלת את הזמן, קדימה.
טלי גוטליב (הליכוד):
אוי, זה נראה נורא משונה ומביך. פנינה, את מביכה את עצמך.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
טלי, אני לא אוהבת לדבר לגופו של אדם – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
את מביכה את עצמך. את מביכה את עצמך.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב, מספיק.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
תיתני לי, תיתני לי לסיים – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
את פשוט מדברת מאגו – – –
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
תוסיף לי את הזמן.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה ילדותי. זה ילדותי. הצילומים מהוועדה שלך מדברים בעד עצמם. את סותמת פיות.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב, נתתי לך לדבר. עכשיו תורה של חברת הכנסת תמנו.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אני אגיד לך מה ילדותי? ילדותי לרוץ, לרוץ לצייץ לבני גנץ. אוי, אוי, אוי, השר גנץ, תעשה נו-נו-נו לפנינה, מה זה העצמה נשית – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אי-אפשר להגיע לוועדה שלך. אי-אפשר להגיע לוועדה שלך.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב, אני לא רוצה להוציא אותך, מספיק.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
רצה לעזרת הגבר. תקשיבי, גב' גוטליב, אני רוצה לומר לך, אני אסביר לך מה זה העצמה נשית. תתמודדי איתי. תלמדי לדבר איתי. איך אמרת לבני גנץ? פנינה מוציאה, פנינה בריונית. הכול זה שלך. זה שלך – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא אמרתי את זה לבני גנץ. את יכולה לחלום.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
תראי מה צייצת. אבל טלי גוטליב, כמו שכתבתי, את לא חנה בבלי של הכנסת.
טלי גוטליב (הליכוד):
בני גנץ יעשה בשכל אם הוא יוציא אותך מהרשימה שלו. בני גנץ יעשה בשכל אם הוא יוציא אותך מהרשימה שלו.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
הגיע הזמן שיעמידו אותך במקום. את צריכה להתבייש לך שאת בכלל מתנגחת עם משפחות חטופים. אני רוצה להגיד את הדברים שלי בנחת.
טלי גוטליב (הליכוד):
בני גנץ, מוטב יעשה אם הוא לא ימשיך איתך ברשימה שלו.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב, עמדת ודיברת כאן, אני לא רוצה להוציא אותך, אבל זו קריאה ראשונה. בבקשה. חברת הכנסת תמנו, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
טוב יעשה בני גנץ אם הוא יוציא אותך מהרשימה שלו.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
חברת הכנסת טלי גוטליב, אני רוצה לומר את הדברים שלי. אני רק אומר לך שהבושה הגדולה היא שאת מתנצחת עם משפחות שנמצאות במצוקה הכי גדולה בחייהן – –
טלי גוטליב (הליכוד):
תפני לעם ישראל, מה את רוצה ממני? מה את רוצה ממני, פנינה?
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב, קריאה שנייה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
– – במשבר הכי גדול של החיים שלהן. את מתנצחת עם משפחות של חטופים. אני אעמוד כחומה בצורה מול הפה שלך.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת תמנו, חברת הכנסת תמנו, תמתיני. טלי, קריאה שנייה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – פנינה, את מוטרדת ממני?
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אני אעמוד כחומה בצורה מול ביזיון של חברי כנסת שלא יודעים – גם אם הם לא מסכימים, שילמדו לשבת ולהכיל את הדבר הזה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אני כל כך מפריעה לך? מה קרה?
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב, זו קריאה שנייה. מספיק. חברת הכנסת תמנו, נא לסיים את דברייך.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
אפשר להפסיק את הסאגה הזאת? באמת, זה לא לכבוד שתיכן.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אני רוצה בבקשה לומר את דבריי. אבל שתספור עד עשר – היא לא מסוגלת.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת תמנו, את מדברת חמש דקות. בבקשה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
עכשיו אני אומר כזה דבר: אני יודעת שזו שיטה, לצייץ והכול, אבל אם היית נשארת עד הסוף, קשה ככל שתהיה דעתך – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
הוצאת אותי. הוצאת אותי. ביקשתי להישאר. הוצאת אותי מהוועדה.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
בטח.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת תמנו, נא לסיים. נא לסיים.
טלי גוטליב (הליכוד):
סתמת לי את הפה. הוצאת עוד חברי כנסת.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
למה אתה לא מוציא אותה? יש שלוש קריאות. לא, לא, לא. אדוני היושב-ראש, הייתי סגנית יו"ר – – –
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת, אני יודע שהיית – אל תלמדי אותי מה לעשות – – –
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
הייתי סגנית יו"ר, אני מבקשת ממך לעשות סדר – – –
היו"ר משה טור פז:
את זו שפונה אליה, בסדר גמור – – –
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
מה לעשות? אי-אפשר. היא רק צועקת וצועקת. אני מבקשת לאפשר לי.
היו"ר משה טור פז:
נא להמשיך את דברייך ולסיים.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אז בבקשה, אני אמשיך את דבריי.
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב, את בקריאה שנייה.
טלי גוטליב (הליכוד):
למה היא פונה אלי – – –
היו"ר משה טור פז:
מותר לה לפנות אליך.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל אדוני, מותר לי לנהל איתה שיח, אם היא פונה אליי.
פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):
אז הלוביסטית של הסרסורים, הלוביסטית של הסרסורים טלי גוטליב – – –
היו"ר משה טור פז:
חברת הכנסת גוטליב, מותר לה לפנות אלייך, מה לעשות?