Plenum sitting, 27/05/2024 at 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ט באייר התשפ"ד, 27 במאי 2024. אני מבקש לברך את חברנו השר וחבר הכנסת לשעבר מאיר שטרית, שנמצא כאן יחד עם הסטודנטים לתואר שני במנהיגות מהמרכז האקדמי רופין, שהוא עומד בראשו. אני מאחל לכולכם הצלחה בלימודים וגם בחיים שלאחר מכן. ברוכים הבאים לכנסת, ברוכים הבאים לירושלים. כעת הודעה לסגנית מזכיר הכנסת, בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4589/25 וכלה בהצעת חוק פ/4597/25: הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – מעטפת שיקומית לאחים שכולים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אופיר כץ ומשה סעדה; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – ניפוק תכשיר מרשם שניתן במרשם אלקטרוני או ידני בתנאי הסדר בכל בתי המרקחת), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת צביקה פוגל ואופיר כץ; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – הארכת הסמכות של ועדות מקומיות בגליל ובנגב), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אלי דלל וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) (הוראת שעה) (הארכת מועד לבקשת קבלת מימון), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת חוה אתי עטייה ואופיר כץ; הצעת חוק זיכרון אירועי הטרור של כ"ב בתשרי (7 באוקטובר) ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק זיכרון אירועי הטרור של כ"ב בתשרי (7 באוקטובר) ומלחמת חרבות ברזל, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, אופיר כץ, ינון אזולאי, פנינה תמנו, יצחק פינדרוס, שמחה רוטמן, עודד פורר, זאב אלקין, אפרת רייטן מרום, דני דנון, דוד ביטן, יולי יואל אדלשטיין, אליהו רביבו, ניסים ואטורי, שלום דנינו, טלי גוטליב, גלית דיסטל אטבריאן, חנוך דב מלביצקי, בועז ביסמוט, משה סעדה, אלי דלל, דן אילוז, ששון ששי גואטה, צגה מלקו, חוה אתי עטייה, משה פסל, אריאל קלנר, קטי קטרין שטרית, אושר שקלים, יוסף טייב, אברהם בצלאל, סימון מושיאשוילי, יונתן מישרקי, ארז מלול, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן, אלון שוסטר, משה גפני, יעקב אשר, ישראל אייכלר, אליהו ברוכי, משה רוט, מיכל מרים וולדיגר, אוהד טל, משה סולומון, צבי ידידיה סוכות, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר, גדעון סער, יפעת שאשא ביטון, שרן מרים השכל, מרב מיכאלי, נעמה לזימי, גלעד קריב, אלמוג כהן, צביקה פוגל ולימור סון הר מלך. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק התמודדות עם תקיפות סייבר חמורות במגזר השירותים הדיגיטליים ושירותי האחסון (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון) (הארכת תוקף), התשפ"ד–2024. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק הגנה על זכויות ילדים נפגעי עבירת המתה בדירת המשפחה, התשפ"ד–2024, של חברות הכנסת עאידה תומא סלימאן, פנינה תמנו וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק הירושה (תיקון מס' 21) (פסלות לרשת), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת שמחה רוטמן, דבי ביטון וקבוצת חברי הכנסת. הודעת שר התקשורת על מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת עופר כסיף, אברהם בצלאל, צגה מלקו, ווליד טאהא ומשה רוט בנושא: עליית מחירים בבנק הדואר. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לסגנית מזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון שעל סדר-היום הוא נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים להירשם מוזמנים להצביע בעד כעת. תודה רבה. מי שלא הספיק, נא להירשם אצל סגנית מזכיר הכנסת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. בבקשה. אגב, במקרה קיבלתי לידיי את הרשימה ואתה הראשון.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היום אני רוצה לדבר על הנושא הבוער, הנושא המטריד, תאונות הדרכים במדינה. יש עלייה של 21%, אדוני היושב-ראש, ב-2024. הנושא הזה מצריך התערבות של הממשלה. אם אנחנו רואים שהשרה שהיא הממונה על הנושא הזה לא מטפלת ולא דואגת לציבור הנהגים, אז מוטב שהממשלה תיקח על עצמה את הנושא הזה. יש עלייה דרסטית, עלייה מטורפת. אנשים נהרגים ברחובות. מוטל על הממשלה לקחת את הנושא הזה לידיה, לטפל ולהוריד את מספר הנהרגים בתאונות הדרכים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. לפני זמן לא רב העברנו בנשיאות הכנסת הצעה לסדר-היום בדיוק בנושא הזה. אני מודה לך. הדובר הבא הוא חבר הכנסת סימון דוידסון, ואחריו – חבר הכנסת יאסר חוג'יראת.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום בוועדת החינוך דנו בחוק שהוא חוק טוב, חוק האחדות – חלק מזה גם בכנסת, יום בשנה שהכנסת תציין, ותדון בנושא האחדות במדינת ישראל. אממה, בעוד ימים ספורים יגיע חוק הגיוס לכנסת. איך אפשר לדבר על אחדות, אדוני היושב-ראש, אם חוק הגיוס שאמור לעבור פה בכנסת הוא ההפך הגמור מאחדות במדינת ישראל? אני מסתכל פה על חבריי בקואליציה, שאת חלקם אני מאוד מאוד מעריך, ואני שואל: האם אותם חברי כנסת שיצביעו בעד חוק האחדות יצביעו גם בעד חוק ההשתמטות? בטוח אני שהחוק הזה שאתם מגישים לא יעבור, כי אין לו הצדקה במדינת ישראל, במיוחד אחרי 7 באוקטובר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. אחריו – חבר הכנסת ווליד טאהא. בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אתמול כולנו צפינו במקרה של התנהגות אלימה של אחד השוטרים כלפי אחד המבקרים במירון, מבוגר חרדי. ראשית, אנו כמובן מגנים את המעשה וכל אלימות של שוטרים כנגד אזרחים, וגם של אזרחים כנגד אזרחים. שנית, ראינו ושמענו כולנו את הגינויים של כל שרי הממשלה, של חלק גדול משרי הממשלה, ובראשם גם השר לביטחון לאומי, שמיידית ביקש להשעות את אותו שוטר כדי להעניש אותו. אבל את אותם קולות, אותם שרים – לצערי, אנחנו לא שומעים את הקולות שלהם כשמדובר באלימות משטרתית כנגד אזרח ערבי או כנגד מפגין בקפלן. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה אדוני. חבר הכנסת ווליד טאהא, ואחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, כבישי הארץ הפכו, לצערנו, ובתקופה האחרונה ביתר שאת, למעין מלכודת של הרבה מאוד אזרחים, לא בהכרח נהגים, אלא גם נוסעים עם נהגים. אני מנצל את ההזדמנות שראש הממשלה נוכח במליאה כדי לומר לו: נושא תאונות הדרכים מחייב התערבות מיידית. כדי להפסיק את הקטל הזה שקיים בכבישים צריך תיעדוף. יש כבישים הידועים ככבישי מוות, שבהם נגרמות הרבה מאוד תאונות. צריך לטפל בהם, להשקיע בהם ולצמצם את התופעה הנוראית הזאת של אובדן חיים על כבישי הארץ. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אכן, נושא בוער. אני חושד שגם חבר הכנסת טופורובסקי ירצה לדבר בנושא הזה. בבקשה אדוני.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, כמובן, לא תודה לשרה הנוראית, שצריכה להיות בכלא, שיש לה דם על הידיים, שקוראים לה מירי רגב. רק בשבוע האחרון, אני רוצה לספר לכם על כמה – על 11 אנשים שהם לא יהלומים ובגלל זה הם מתו. ביום שלישי 21 במאי נהרג הולך רגל, לא יהלום, בן 79, לאחר שרכב פגע בו ביציאה מחניון בהרצליה – שזאת בכלל עיר שלא צריך להתייחס אליה, לפי השרה. ביום חמישי 23 במאי בתוך ארבע שעות נהרגו ארבעה בני אדם בכבישים: רוכב אופנוע בשנות העשרים לחייו בתאונה קטלנית באשקלון – אני מזכיר לכם, ראש העיר שם הוא באמצע, הוא לא ירוק, הוא צהוב, משהו כזה; אישה בת 32 שהורכבה על אופנוע, נהרגה ברחוב הירקון בתל אביב – שם בכלל זה לא קיים, הרי תל אביב היא לא במדינת ישראל לפי השרה; אישה בת 50 נהרגה בתאונה בין שני כלי רכב בצומת כליל שבכביש 70 – אני בטוח שהשרה לא יודעת מה זה כליל ומה זה המספר 70 ואיזה כביש זה; צעיר נוסף בן 20 נפצע באורח בינוני. התאונה הקטלנית הרביעית באותו יום, אדם עאדל – הוא ערבי, הוא בכלל מבחינתה לא קשור, הוא לא אזרח ישראלי בטח – בן עשר מכפר קאסם, נהרג לאחר שנפגע אנושות מפגיעת רכב ופונה לבית חולים. מבחינתה בטח גם לא היה צריך לטפל בו שם, אבל שם ניסו לטפל בו והוא מת. ביום שישי 24 במאי נהרגו שלושה גברים בשנות השלושים לחייהם בתאונה קטלנית ביותר בין שני כלי רכב בכביש 6 סמוך למחלף קריית גת לכיוון מחלף שורק. שלושה אנשים בשישי. היא הרי מחוברת למסורת. תראו איך אנשים מתו, בטח אלוהים אשם בזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני, לסיום.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

יש הרבה הרוגים, אדוני היושב-ראש, מה אני יכול לעשות.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, אבל אתה מוסיף תוספות. לסיום, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

ביום שבת 25 במאי נהרגו אילן פייביש, בן 54, עיתונאי ומייסד מגזין הרכב טורבו, ויחד איתו צחי מנשרי, בשנות החמישים לחייו, בכביש 90 בין קליה לאבנת. לא היה שם פס הפרדה, לא הייתה שם גדר הפרדה, הם עשו טעות, ומתו במקום שרק ייפגעו. ביום ראשון 26 במאי נהרג רוכב אופנוע בשנות השלושים לחייו בתאונה על כביש 1 – את כביש 1 היא מכירה טוב. 179 בני אדם מתחילת השנה, 11 מתחילת השבוע; אנשים שהם לא יהלומים, משפחות שהן לא יהלומים, ועכשיו המשפחות האלה, החיים שלהן נהרסו כליל. למה? כי השרה הממונה – אם תראו בתחקיר המקור – אפילו לא מגיבה כשרת התחבורה והבטיחות בדרכים; היא רק שרת התחבורה. לדעתי היא שכחה בכלל שהיא השרה לבטיחות בדרכים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הדם של המתים על הידיים שלה, והיא צריכה להיות בכלא. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עופר כסיף. אני הוספתי את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, ובזאת אני נועל את הרשימה, רבותיי. בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, מה מתבשל במטבחון של שרת התחבורה? כיצד הגיבה כוורת המקורבים, מלחכי הפנכה ויועצי אחיתופל על מחאתם של שורדי קיבוץ בארי, שסירבו לאפשר לשרה לעשות סיבוב יחסי ציבור על חשבונם ולרקוד על דמם? משרד התחבורה הוא אחד המפרנסים העיקריים של בארי. אולי שווה לצאת למכרז חדש אם מנהל בית הדפוס מסלק את מי שמפרנסת אותו – כך הציע עופר מלכה, המנכ"ל לשעבר של רגב באותה קבוצת מטבחון משוקצת. לדובר השרה היה רעיון יצירתי יותר: להתחיל לערוף ראשים של שורדי הטבח בבארי. והרי זאת הייתה השרה בעצמה שהסתכלה בעיניים של שורדי הטבח בבארי ואיימה: אם לא תכניסו אותי עכשיו, נטפל בכם אחרונים – כך היא אמרה. את הבושה הזאת חייבים להפסיק. את המטבחון של רגב חייבים לסגור לצמיתות, והיא לא יכולה להיות שרה. זה המינימום.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, אדוני. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני חמש שנים עמד מול פעילים אותו ראש ממשלה שנמצא כאן ושאל: מי שבעד – אז כולם אמרו: קנביס – צריך להצביע מחל. בשבוע שעבר קיימתי ישיבה בנושא הקנביס. שתי ועדות בכנסת המליצו להוציא את ה-CBD מרשימת הסמים המסוכנים, כי הוכח שאין בו חומר פסיכו-אקטיבי. ראש הממשלה נמצא כאן, והרבה אנשים טובים.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

יש משהו שהוא הבטיח והוא קיים?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טופורובסקי, נאום בן דקה, באמת.

ירון לוי (יש עתיד):

רציתי לשאול: מדוע ממשלת ישראל, כנסת ישראל, לא מוציאה את ה-CBD מרשימת הסמים המסוכנים? זה יכול לעזור לעשרות אלפי פצועים בנפש ובגוף. עצם העובדה שאנחנו מאפשרים לדבר הזה לקרות ולא מכבדים את החלטות הוועדה – ועדת שמר ב-2022 וועדת היק"ר באוגוסט האחרון – בעצם אנחנו גורמים לאנשים לסבול.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חברת הכנסת שלי טל מירון, ואחריה – חבר הכנסת יוסף עטאונה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האמת, התלבטתי, כי יש כל כך הרבה על מה לדבר. חשבתי בהתחלה לדבר על נשיאת הבורסה ליהלומים החדשה, היהלומנית הראשית של מדינת ישראל. אחר כך אמרתי: אני אדבר על התמונות הקשות שראינו אתמול, של האלימות כלפי החרדים, שהייתה מזעזעת, זה בכלל לא משנה מאיזה מגזר, אבל שיניתי. אני מסתכלת עכשיו על היציע שלנו, ואני רואה שם את המשפחות של החטופים עם שלט: תסתכלו להן בעיניים, על החטופות שלנו, ואני לא יכולה להתעלם. היום הוא היום ה-234 למלחמה, ויש לנו עדיין 125 חטופים וחטופות. והמינימום שכל אחד בבית הזה, בטח ובטח חברי הכנסת וחברי הממשלה צריכים לעשות, זה להסתכל להם בעיניים. אני לא יודעת מה קורה שם עכשיו, מה מבקשים מהם, אבל זה שהם מחזיקים שלט זה בסדר גמור; זה שכולנו נסתכל להם בעיניים ונהיה חייבים להם את מה שאנחנו חייבים להם זה בסדר גמור. כולי מלאת הערכה וכבוד לעובדי הכנסת, משמר הכנסת וכולם, אבל את זה אנחנו צריכים להכיל. זה המינימום של המינימום שאנחנו חייבים למשפחות האלה, שלא לדבר על זה שאנחנו צריכים להחזיר אותם הביתה ועכשיו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משה רוט.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שכבוד ראש הממשלה נמצא. כבוד ראש הממשלה, אני רוצה להעביר לך באופן ישיר את צעקתם של הבדואים בנגב. לפני עשרה ימים, בוואדי אל-ח'ליל באו כוחות ההרס והרסו 47 בתים, שיטחו אותם, החרימו את כל תכולות הבתים שלהם, וכבר עשרה ימים ויותר שאף משרד ממשלתי לא מגיש להם שום סיוע. הם באו, שיטחו את כל השטח – 47 בתים – ו-350 אנשים, ילדים, יש בהם גם חולים, המדינה עד לרגע זה משאירה אותם תחת כיפת השמיים. אני פונה אליך באופן הכי ישיר להתערב. מסע ההרס בנגב צריך להיפסק. ביום רביעי, כבוד ראש הממשלה, יש דיון על עוד כפר שהמדינה רוצה לפנות אותו. ברשות ההסדרה לבדואים מדברים על שמונה יישובים כאלה שרוצים להעביר אותם. אי-אפשר לדבר עם הבדואים בנגב עם בולדוזרים. צריך לשבת עם האנשים, עם ההנהגה, ולמצוא פתרונות מותאמים לאוכלוסייה הזו. במדינה מתוקנת אי-אפשר להשאיר את המצב בצורה הזו ולדבר רק בשפה של בולדוזרים. צריך לדבר עם האנשים, למצוא פתרונות מותאמים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת משה רוט, ואחריו – חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. בבקשה.

משה רוט (יהדות התורה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אתמול ל"ג בעומר, יום שמפסיקים בו להתאבל על המוות של תלמידי רבי עקיבא, שלא נהגו כבוד זה בזה. באותו יום – שזה יום שמחה, יום שחוגגים אותו ולומדים ממנו – באותו יום במירון, במקום של רבי שמעון, שם עמדו שוטרים והרביצו בצורה לא הגונה, לא הוגנת, באכזריות, דחפו אנשים בגב, אנשים שרצו לעזוב את ההר ולהסתלק משם, אבל זה לא היה מספיק מהר, נתנו מכות. ראינו תמונות קשות ומזעזעות. אני אומר, לא יכולתי לישון בלילה כשראיתי תמונה של שוטרת שמרביצה לאישה מבוגרת. לא חשבנו שנראה בארץ ישראל דבר כזה. זה אמור לזעזע כל נפש בישראל. אני קורא לכל אחד למחות על הדבר הזה ולעשות כל מה שאפשר שייפסק אחת ולתמיד, הדבר המזעזע הזה, שקוראים לו אלימות אכזרית של שוטרים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, ואחריה, אחרונת הדוברות – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, כבוד השרים, ראש הממשלה, פנתה אליי צעירה מקסימה בת 31. היא רוצה להתחתן, רוצה להקים משפחה, מחפשת – לא מצליחה. אני מאחלת לה שתמצא כמה שיותר מהר. בינתיים השעון מתקתק. היא קיבלה עצה ועשתה זאת, ואני מברכת על כך – לעשות שימור ביציות. אתם לא רוצים לדעת כמה זה עולה לה. רוב הצעירות לא יכולות לעשות את זה. לצערי הרב, המדינה מחלקת בין שימור מסיבה רפואית לשימור סוציאלי. אני לא רואה מדוע יש חלוקה כזאת. היום כל צעירה שרוצה לעשות את זה בגיל הנכון – זו מצווה, זה נכון, זה ראוי. אני הקמתי שדולה לשימור פוריות. הדיון הראשון יהיה על הנושא הזה ב-18 ביוני, י"ב בסיוון, והוא חשוב. אני מזמינה את כולכם להגיע. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. אחרונת הדוברות לשלב זה – חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, לפני שבועיים או שלושה, כשעבר שר הכישלון הלאומי תאונה, שאלו אותו: למה עברת באור אדום? הוא אמר משפט: בעיר כמו רמלה מומלץ שאני אהיה כמה שפחות. אז הינה אני אומרת לשר: ברמלה יש אנשים שרוצים להישאר ברמלה ודווקא אוהבים את העיר, והתפקיד שלו הוא לעשות את החיים שלהם יותר טובים. לצערי הרב, התעוררנו היום בבוקר לרצח של אישה בהיריון מתקדם – אימאן אבו ג'אנם, בת 31. זאת הקורבן מס' 79 בין אזרחי מדינת ישראל הערבים מתחילת השנה. אני לא אעשה כמו חברי חבר הכנסת עופר כסיף ואפנה לראש הממשלה, שכיבד אותנו בנוכחותו, כי האמת היא שכבר פנינו וכבר ביקשנו שיטפלו בנושא הפשיעה באוכלוסייה הערבית, והנושא רק הולך ונעשה יותר חמור. מינית שר שמבחינתו – לעוף מרמלה מהר כמה שאפשר בלי לדאוג לאנשים שנמצאים ברמלה. הוא אחראי כאילו לביטחוננו. אני אומרת לך, הפקרת את דמנו. צריך לטפל בנושא הפשיעה, והממשלה לא עושה את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום הוא דיון בהשתתפות ראש הממשלה, שכבר נמצא איתנו כאן, על פי בקשתם של 40 חברי כנסת, בנושא: חזית המלחמה בצפון והמחירים חסרי התקדים לאזרחים. אני מזמין את חבר הכנסת רם בן ברק לפתוח את הדיון. לרשותך עד עשר דקות. אדוני, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים ביציע, בראשית דבריי אני רוצה לחזק את לוחמי צה"ל ואת המפקדים בסדיר ובמילואים, שנלחמים חודשים ארוכים במלחמה שאין קשה ממנה, ומביאים להישגים שאני בספק אם יש איזשהו צבא אחר בעולם שהיה יכול להביא את אותם הישגים. אני רוצה לשלוח מכאן מסר למשפחות החטופים: אנחנו לא נשכח אתכם, ונעשה ככל יכולתנו להניע את הממשלה לקבל את ההחלטות הנכונות ולהשיב הביתה את היקרים שלכם, שהם גם היקרים שלנו. אני פונה מפה לראש הממשלה ואומר לו: קח מנהיגות, קבל את ההחלטה הנכונה, ואל תדאג לשלמות ממשלתך. אם חלקים ממנה לא מוכנים להחזיר לארץ את מי שנחטף מביתו במשמרתם, הם לא ראויים להיות חלק מהממשלה ולא ראויים להיות חלק מההנהגה. ראש האופוזיציה יאיר לפיד אמר בעבר, ואני חוזר על כך: אם תצטרך את האצבעות שלנו בשביל עסקה, אתה תקבל אותן. אל תיתן לקיצוניים שבקיצוניים, שהלגיטימיות שלהם מוטלת בספק – אל תיתן להם לקבל את ההחלטות במקומך. הדיון היום הוא דיון על תושבי הצפון, הוא דיון של היום שאחרי – איך מחזירים אותם לביתם, איך מחזירים את הביטחון לגבול הצפון ואיך מזניקים את הכלכלה, החינוך, התרבות והתעסוקה באותו חבל ארץ שאתם הזנחתם, הפכתם לרצועת ביטחון הפוכה, ופיניתם את התושבים משם. שמונה חודשים עברו מאז 7 באוקטובר. הבטחות לתושבים יש כמו מים, אבל תקציב עדיין אין. עד מתי אתה, אדוני ראש הממשלה, תחשוב שמילים וסיסמאות, שרובן נבובות וחלולות, יכולות להיות תחליף למנהיגות, להיות תחליף להחלטות? הציבור כבר לא מאמין לך. למעלה מ-60% מהציבור חושב שהשיקולים שלך אינם ענייניים אלא פוליטיים. סיסמת הניצחון המוחלט שלך היא חידלון מוחלט. הצפון תלוי גם בדרום. האיום האמיתי שלנו, הגדול ביותר, הוא האיום האיראני ושלוחיו. את המלחמה שצריך לסיים בהחזרת החטופים ובהחלפת משטר חמאס במשטר אחר – אפשר לעשות את זה, ואפשר היה לעשות את זה מזמן, אילו לא פחדת מאותם גורמים קיצוניים שלא מאפשרים לך גם להגיע לעסקת חטופים. אם רק היית פחות חרד לממשלתך ויותר חרד לעמך, היית מקבל את ההצעה האמריקאית, או לפחות מדבר עליה במשא ומתן. אין תחליף ביטחוני יותר טוב מקואליציה ערבית, מפרצית, סעודית, אמריקאית, אירופית וישראלית למול נחש הצפע האיראני. אתה דן אותנו לדשדוש עמוק בבוץ עזתי ללא תוחלת, ואתה לא רק דן אותנו בעזה אלא גם בצפון, כי רק הניצחון בדרום יביא לשקט וביטחון בצפון. אתה יודע את זה ואתה מתעלם מזה. אתה מבטיח הבטחות סרק לראשי מועצות וערים גם בצפון וגם בדרום, ואלוהים יודע למה אתה מחכה, מה גורם לך לא לקבל את ההחלטות. אני רוצה להזכיר לך, אדוני ראש הממשלה: 61,184 אנשים התפנו מהצפון – 61,184 אנשים שאין להם בית לחזור אליו; 61,184 אנשים שאין להם מקום לארוחת שבת, המשפחות שלהם מתפרקות – ומה אתה מבטיח להם? שום דבר. אתה עסוק בדשדוש וחוסר יכולת לקבל החלטה שתביא אותנו לניצחון בדרום, ותוכל להתפנות להחזיר את הביטחון בצפון. הפחד שלך מסמוטריץ' ובן גביר ומעוד כמה מהמפלגה שלך, שזהותם הפוליטית דומה יותר לעוצמה יהודית מאשר לליכוד כפי שהכרתי אותו – הפחד מהם משתק אותך והופך אותך לבלתי כשיר להיות ראש ממשלה, להיות ראש ממשלת ישראל. אדוני ראש הממשלה, עדיין לא מאוחר מדי. ההצעות הרלוונטיות והנכונות עדיין נמצאות על השולחן. אתה עדיין יכול לעמעם את הכישלון החרוץ שלך בניהול המלחמה ולקבל שתיים, שלוש החלטות נכונות שיחזירו אותנו למסלול. אפשר וצריך – אפשר וחובה להחזיר את החטופים, אפשר להכריע את החמאס, ואפשר להחזיר את הביטחון ואת התושבים לגבול הצפון. כנראה, אם אתה לא מסוגל לעשות את זה, תהיה הגון מספיק לפנות את הכיסא שלך ולתת למישהו אחר לנהל את העניינים. 61,184 אנשים בצפון רוצים לחזור הביתה; 61,184 תושבים בצפון רוצים לחיות שם בכבוד ובביטחון ולא להיות פליטים בארצם. קום ותעשה מעשה, או שתפנה את הכיסא. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון הסיעתי. הדובר הבא הוא חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת וחברות כנסת נכבדים, במציאות הקודרת הזאת שלנו – הרבה בזכות חוסר המשילות שלך, אדוני ראש הממשלה – אנחנו נמצאים בסיטואציה מאוד קשה. תרשה לי רק לצטט שיר שלימדה אותי המורה לזמרה בירוחם בכיתה ז'. יצא תקליט של יגאל בשן, אתם זוכרים? "אלף שיר לצפון, מגולן עד חרמון" – אתם זוכרים איזה שיר אופטימי? "נזמר והשיר יעפיל לעמון, יהדהד עד מדבר השממה". זה קורה בתקופתך – לא אלף שיר לצפון, אלא עשרות אלפים של תושבים מפונים בזמן ממשלתך; לא אלף שיר לצפון, אלא אלפי עסקים שקרסו בצפון בזמן הממשלה שלך; לא אלף שיר לצפון, אדוני היושב-ראש, אלא מאות, עשרות אלפי תלמידים שב-1 בספטמבר הבא – גם אז הם לא יהיו בבתי הספר שלהם, כמו שביקשנו ממך להודיע. אבל מי העלה את ההצעה? ראש האופוזיציה, אז למה שתקשיב? כי אם היית היום אומר: ב-1 בספטמבר בשנה הבאה הילדים יחזרו, לאנשים האלה הייתה תקווה, אבל גם את זה אתה לא יכול להגיד. הפכת את עכו ונהריה לגבול הצפון החדש, צמצמת את הריבונות והמשילות בצפון – חבריי מהליכוד, תקשיבו; נתווכח אחר כך, אבל תקשיבו לעובדות – והפכת את תושבי הצפון לפליטים בארץ שלהם. אין לך אפילו יכולת לנהל את המלחמה הזאת. אדוני ראש הממשלה, צר לי שאני אומר את זה – אני לא חושב שיש ציוני שהיה רוצה לעמוד כאן ולהגיד את זה לראש ממשלתו – אבל כלו הקיצין. תקשיב לאזולאי, ראש המועצה במטולה, תקשיב לרונן בנהריה, תקשיב לראשי המועצות, ולא ללכת אליהם לחמש דקות. שב איתם כל יום, תקרא להם כל יום. הם תושבי המדינה שמרגישים פליטים. ולכם, תושבי הצפון, אני רוצה לברך אתכם על מה שאתם, על זה שאתם הציונות המתחדשת. עימכם הסליחה. לא מגיעה לכם ממשלה שכזאת, מגיע לכם הרבה יותר טוב. נגיע לשם. אני מאוד מקווה שנחזיר את התקווה לצפון. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. מטעם סיעת הליכוד – חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד ארבע דקות לרשותך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, לפני שאתחיל, אני חייב רק להתייחס למה שאמר חברי מאיר כהן. באמת כלו כל הקיצין. כלו כל הקיצין לשמוע פעם אחר פעם את עלילת הדם שלכם כאילו רק אתם רוצים את החטופים. כלו כל הקיצין לעמוד פה ולדבר על דשדוש ולדבר על כל הדברים האלה כאשר החיילים שלנו נלחמים. כלו כל הקיצין מהדמורליזציה, מהדוברות הישירה של חמאס שאתם מבצעים מדי יום.

מאיר כהן (יש עתיד):

חוצפה. מחוצף שכמוך – – – קשקשן שכמוך – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מדי יום אתם מבצעים. מדי יום. תתביישו לכם.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה עם הילדים שלנו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

אל תטיף לנו – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני אטיף היום ומחר ועד שלא תשנו את דרככם הרעה. עד שלא תפסיקו להיות גיס חמישי, אתם תשמעו את זה. איבדתם לחלוטין את הגבול. איבדתם את הרסן לגמרי.

דבי ביטון (יש עתיד):

בצבא – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם איבדתם את הגבול. אתם איבדתם את הגבול – – – רצועת ביטחון בתוך המדינה – – – בגללכם, בגלל הרפיסות שלכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, רבותיי, אני עצרתי את הזמן. עצרתי את הזמן.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – תסתכל – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אומר לכולם – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זו האחריות שלכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אומר לך, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, די. << יור >> חבר הכנסת מלביצקי האזין למרות שלא הסכים. עכשיו אני מבקש לא להפריע. לא להפריע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שלא יטיף לנו מוסר.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא להפריע.

רם בן ברק (יש עתיד):

– – הוא קורא לנו גיס חמישי, זה נראה לך לגיטימי?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מה שאמרת זה לגיטימי?

היו"ר אמיר אוחנה:

אני לא חותם על כל מילה שכל אחד אומר על הדוכן.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מה שאומר ראש הסיעה שלך יום אחרי יום זה לגיטימי?

רם בן ברק (יש עתיד):

בושה וחרפה.

קריאות:

כן.

דבי ביטון (יש עתיד):

אז חבל שהוא לא ראש הממשלה – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

הוא לא יהיה ראש הממשלה בחיים. תרשמי: לא יהיה ראש הממשלה בחיים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – אזרחי ישראל – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

2024 חרותה לנו בדם.

אושר שקלים (הליכוד):

חס וחלילה.

קריאות:

אוה, אושר שקלים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תני את הדף של הקריאות. תודה. טוב, רבותיי, מוקדם מדי בשביל זה, אבל אני מתחיל בקריאות משני הצדדים.

דבי ביטון (יש עתיד):

חזרתם מהחופשה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

נא לשמור על השקט. תודה. חברת הכנסת ביטון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בספר במדבר, פרק כ"ג, פסוק ט', כתוב: "כי מראש צֻרִים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכֹּן ובגוים לא יתחשב". אולי בניגוד לנטייה הטבעית לפרש את הפסוק ככזה שמאפשר לנו לא להתחשב בגויים, הרי שרוב המפרשים – שטיינזלץ, "העמק דבר", ואחרים מסבירים שאנחנו הם אלה שלא נחשבים בין העמים, ובמילים אחרות, אנחנו לא חלק ממשפחת העמים. רבי יהודה לייב אשלג, הידוע כ"בעל הסולם", כותב בכתבי הדור האחרון כך: ישראל שנואים מכל האומות, אם מטעם דת, אם מטעם גזע, אם מטעם קפיטליזם, אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטיזם וכו', כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר את שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו. אירועי האג האחרונים אינם יותר מתזכורת כואבת שאכן איננו חלק ממשפחת העמים, ושהשנאה אלינו באה built-in בהתאם למשנתו של השונא. אנחנו יכולים להיות צודקים מעבר לכל ספק סביר, לשאת על גבנו את עולה של מערכת משפטית פרוגרסיבית עד כדי טרלול, להעניק יחס אולטרה-אנושי לאויבינו המרים ביותר ולהילחם את מלחמותינו באופן המוסרי בעולם – כל זה לא משנה. יאנסו את בנותינו, יערפו את ראשי התינוקות שלנו, יפתחו אנשים בחיים מלמטה למעלה, יצהירו על כוונתם לרצוח את כולנו פעם אחר פעם – גם זה לא ישנה; חלקנו הוא לא עם משפחת העמים. לאומות העולם זה ברור באופן טבעי ברגש, לנו עדיין לא. הניסיון להיות חלק מעולם נאור, כביכול, רק מדרדר את מצבנו הבין-לאומי. ערכיהם אינם ערכינו, ייעודם שונה משלנו. נרצה או לא, מעולם לא היינו כמוהם ולעולם לא נהיה. במאמר על דמותה של החברה והמדינה כותב דוד בן-גוריון כך: מדינת ישראל אינה דומה לשאר המדינות בעולם ואין היא רשאית להסתפק בצורכי השעה. אין היא אך ורק מטרה לעצמה אלא גם אמצעי לייעוד ההיסטורי של האומה העברית כולה, ומערכת חוקיה צריכה לשמש את ייעודה של המדינה לא פחות משהיא צריכה לשמש את קיומה של המדינה. ייעוד זה, אפשר להגדירו בשני פסוקים קצרים: א. קיבוץ גלויות; ב. ואהבת לרעך כמוך. צריך להתעורר על החיים שלנו ולהפסיק לנסות ולהיות מה שאנחנו לא, להפנים ולהתיישר לפי הערכים שלנו והייעוד שלנו, ולא כלפי מה שזר ולא שייך אלינו. מדינת ישראל ניצבת בפני תהליך בנייה מחדש, על כך אין מחלוקת. עלינו החובה לבנות את מדינת הלאום של העם היהודי ככזאת שיכולה לעמוד בפני ייעודה והאתגרים הלא-פשוטים שעומדים בדרך. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי יאמר את דבריו מטעם סיעת ש"ס. נמצא איתנו? רבותיי, את מי שלא יהיה אני מוריד מרשימת הדוברים. בבקשה. חבר הכנסת מיכאל ביטון נמצא איתנו? נמצא. מטעם סיעת המחנה הממלכתי, בבקשה. מיכאל מרדכי ביטון, בבקשה, אדוני, עד ארבע דקות לרשותך.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אדוני ראש הממשלה, ממשלה נכבדה, איך אותה הממשלה ביד ימין וביד שמאל שלה עושה דבר והיפוכו? הולכת לנגב, לדרום, ששילם מחיר איום על הכשל הביטחוני והמבצעי, ומביאה מינהלת תקומה עם תפיסה חמש-שנתית, עם 18 מיליארד שקל, עם ביצועים בפועל, עם צוותים, והצפון זועק להחלטת ממשלה כבר שמונה חודשים. הממשלה עולה לצפון לפני ארבעה חודשים, וראש הממשלה מבטיח להם החלטת ממשלה תוך עשרה ימים. עברו ארבעה חודשים, ומה קרה בארבעת החודשים? מריבות מי יוביל את החלטת הממשלה. עד שיש שרים שעובדים בצפון וראש הממשלה מטיל על משרד הפנים ונגב-גליל לעשות את העבודה, בא משרד ראש הממשלה ובאים משרדים אחרים ואומרים: לא יקום ולא יהיה – אנחנו נוביל את ההחלטה. ועוברים ארבעה חודשים ומביאים החלטת ממשלה שהיא עלבון, שהיא לא דומה למינהלת תקומה, שהיא צובעת כסף ממשלתי קיים, שהיא לא נותנת מענה למשבר התיירות. מקימים ועדה. היא לא נותנת מענה לעזיבה של עסקים ומפעלים את קו הגבול – מפעל עדשות בחניתה, מפעל באדמית, מפעל אלביט בקריית שמונה. עשרות עסקים עוזבים את הצפון, והם נושאים עיניים לממשלה. כל הגולן ללא תיירות; כל הגליל העליון ללא תיירות; כל הגליל התחתון ללא תיירות; כל אצבע הגליל ללא תיירות. על מי חלה החלטת הממשלה הזאת? על מפונים? ומה עם אלה שנפלו בין הכיסאות? מה עם אלה בכפר בלום שפינו אותם בעל כורחם, שאין להם בית ספר, שאין להם מרפאה, שאין מקומות עבודה בקריית שמונה, שיש אזעקות כל יום? איך יכול להיות שהממשלה לא מביאה פתרון? אנחנו בוועדה שלי, בוועדת הנגב והגליל, דרשנו מכם לשנות ולשפר את ההחלטה הזאת. ברגע האחרון, בגלל מחאת שרים – שאני מצדיע להם, במשרד התיירות ובמשרד הפנים ובמשרד הנגב והגליל, שאמרו לכם: זאת החלטה לא טובה – שיפרתם פה ושם. אבל בסוף זה עלבון לאינטליגנציה. 3 מיליארד שקל – מיליארד כבר צבוע. מה, אתם ישראבלוף? המיגון – אתם נותנים את המיגון פעמיים לצפון? כבר בתקציב המדינה היה מיגון. מה, זו החלטת ממשלה? אתה בודק אילו שרים היו בצפון, אילו שרים היו רלוונטיים, מי נסע לחניתה, מי נסע למטולה, מי נסע לאביבים, מי היה בשתולה. יש שרים שהיו שם, יש ח"כים שהיו, אבל שרים משמעותיים להחלטה הזאת לא היו שם. ואחרי ההחלטה הזאת יש עננה כבדה על החקלאות, ועננה כבדה על התיירות, ועננה כבדה על העסקים בצפון, שנסגרים, ועננה כבדה על הטבות המס שהבטחתם להם בשיחה. אתם מקימים ועדה. אדוני ראש הממשלה, איך יכול להיות שאותה ממשלה יודעת להיות אפקטיבית ויעילה במינהלת תקומה לדרום והיא מפשלת בפעולה לצפון? אז הבאתם החלטה עכשיו – מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. אבל האם יהיה ביצוע בעוד שבועיים? האם יהיו העברות כספים בעוד שבועיים? הנושא הזה הוא בנפשנו. ודאות ביטחונית אנחנו לא יודעים להביא לצפון. הם באי-ודאות. את הוודאות של חיזבאללה וחמאס ואיראן אנחנו לא יכולים להביא. אבל ודאות כלכלית, אזרחית, קהילתית, חברתית, מוניציפלית, תיירותית – למה לא הבאנו להם, לחקלאים, ודאות? למה לא שמרנו על הלולים ושינינו את התקנות שלא יפנו אותם באמצע מלחמה? למה הפעלנו עליהם אכיפה באמצע מלחמה? אלה שאלות שאתם חייבים לתת עליהן תשובות. אנחנו בוועדת הנגב והגליל נשמע את פרטי התוכנית מחר, נדרוש תיקונים. אני יודע שהיושב-ראש גפני עסק בוועדת הכספים בתיקון ההחלטה הזאת. אני מוקיר את שר הנגב והגליל, שעסק בזה, את שר הפנים, את שר הבריאות, שנכנס לסיפור. אבל יש שרים שלא נכנסו. אני אומר את הטובים, אני אומר את מי שעבד, מי שרלוונטי, אבל יש שרים שלא הגיעו לחניתה ולא למטולה ולא לשתולה ולא לאביבים, ושר שלא הגיע לשם, אסור שיהיה שר במדינה הזאת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. הדובר הבא יהיה חבר הכנסת משה גפני, מטעם יהדות התורה. ובטרם אזמין אותו לדוכן, אני מאוד מעריך את הודעתו של חבר הכנסת חנוך מלביצקי, שמבקש להתנצל על השימוש במילים "גיס חמישי" קודם. הוא בצדק אומר שלא היה לכך מקום. אני מעריך את הדבר הזה. בכלל, אני חושב שכולנו צריכים להוריד מעט את גובה הלהבות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

האופוזיציה מוסרת את תודתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

האופוזיציה מסרה את תודתה. אני בכלל מציע שכולנו נסיר מהלקסיקון שלנו מילים כאלה שמעלות את גובה הלהבות. אנחנו צריכים דווקא להוריד אותן. בבקשה, חבר הכנסת גפני, עד ארבע דקות לרשותך.

משה גפני (יהדות התורה):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, שרים, חברי כנסת, חבר הכנסת מיכאל ביטון, יצאת?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני פה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הוא פה, הוא פה, ממש מולך.

משה גפני (יהדות התורה):

אמרת על ההבדלים, שבנגב, בדרום, אכן היה סיוע של הממשלה, ובצפון זה עוד לא קרה. עכשיו אני אגיד לך מה ההבדל, בצניעות אני אגיד לך. כשהגיע אליי לוועדה, לוועדת הכספים, הסיוע ליישובי הדרום, הגיעו 4 מיליארד שקל. אנחנו קיימנו דיונים בוועדת הכספים, בשיתוף פעולה עם הממשלה, עם השרים ועם חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה, וזה יצא מהוועדה עם 17.5 מיליארד שקל. אנחנו טיפלנו בכל הנושאים הללו. יש החלטת ממשלה לגבי הצפון, החלטת ממשלה שלדעתי לא מספיקה. היא תבוא לדיונים בוועדת הכספים. אנחנו מאוד מקווים, מאוד, שנחזור על אותו דבר כמו שהיה קודם. הרי זה לא יכול להיות – נפגשים איתי מהיישובים באזור, כאלה שלא מפונים, אבל הם לא נמצאים. אין להם דבר וחצי דבר; אין להם פרנסה. מדובר בכאלה שהם בעלי עסקים או סתם אנשים שלא נמצאים כבר ביישוב הרבה מאוד זמן, כמעט שמונה חודשים. את הדבר הזה צריך להפעיל. הצפון היפה מבוסס על תיירות, הוא מבוסס על מקצוע כזה שבו כמעט ולא טיפלנו – כמעט לא טיפלנו בו בסיוע, מכיוון שהענף הזה נגדע לחלוטין עכשיו, ריק. אתה הולך אפילו בצפת – הרחוב ריק, שלא לדבר על קריית שמונה, אבל קריית שמונה פונתה. יש יישובים שלא פונו אבל נמצאים באותו מצב כלכלי קשה כמו אותם אלה שמפונים. להביא ולהגיד: פיקוד העורף החליט – זה לא הנושא שעומד דיון. הנושא הוא הפרנסה; הנושא הוא העסק הקטן שעליו מדובר. מכיוון שנתנו לי מספר דקות קטן, אני אעשה את זה ממש בקצרה. אני חייב להגיד שיש קיפוח בתוך הקיפוח, אפליה בתוך האפליה. זה לא בסדר. מערכת החינוך לא עובדת שם, אבל הגננת בצפת והגננת במעלות והגננת בעמקה מקבלות משכורת. רק אם היא חרדית היא לא תקבל את המשכורת הזאת, גם אם היא גרה בעמקה, גם אם היא גרה במעלות. אכזבו אותי חברי הכנסת החילונים. אני נמצא בבניין הזה הרבה מאוד שנים, ולימדו אותי שצריך שכולם יקבלו את אותה המשכורת, שיהיה שוויון. למה מי שגרה ועובדת בקריית שמונה, למה המשכורת שלה נמוכה?

נאור שירי (יש עתיד):

שוויון זה מה שמעניין אותך. מה עם גיוס?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא אמר "שוויון".

משה גפני (יהדות התורה):

למה הגננת הזאת שמלמדת את הילדים לא מקבלת את אותה משכורת? למה התקשורת החילונית כותבת כל הזמן שאני מבקש שישוו להן את המשכורת? למה זה לא בסדר? למה? איפה כל הדיבור הזה שכולם צריכים להיות שווים? אז אם היו אומרים שהחרדיות לא יודעות ללמד, לא יודעות לעשות – אני מדבר על גני ילדים, אבל אפילו בבתי ספר הטובות ביותר במתמטיקה הן החרדיות. הטובות ביותר. למה מפלים אותן לרעה? מה חטאו, מה פשעו הילדים האלה בגן הילדים, שהגננת לא צריכה לקבל את אותו דבר? ועוד באים אליי בטענות. בכלכליסט, בדה-מרקר, יכתבו שעל זה אני מעכב דברים בוועדת הכספים. בושה, בושה, בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. מטעם סיעת הציונות הדתית – חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

גפני, לא בושה, תודה.

משה גפני (יהדות התורה):

לא תודה, סליחה.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד ארבע דקות לרשותך, אדוני.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, מתחילת המלחמה ארצות הברית פועלת בהובלת המתווך עמוס הוכשטיין לרקום הסכם עם חיזבאללה המבוסס על חידוש החלטת 1701 של האו"ם. זהו אותו מתווך שעמל על הסכם הגבול הימי בין ישראל ללבנון, הסכם שאותו כינית, אדוני, "כניעה היסטורית" – כי "המשוואה – – – שלפיה איומים נענים בכניעה היא סכנה אסטרטגית לביטחון ישראל". עיקרון זה מלווה אותך עוד בצעדיך הראשונים בציבוריות הישראלית. אתה, אדוני, היית המנהיג הראשון בעולם החופשי שעמד על יסודות המלחמה בטרור. כשהתחלתי את דרכי בעולם הציבורי וחיפשתי ללמוד על הטרור, רכשתי מיד שנייה את ספרך הראשון, "הטרור, כיצד יוכל המערב לנצח". לצערי הוא לא נמכר בחנויות; אולי באמת כדאי. אני למדתי הרבה מאוד מהספר הזה. בספר הזה כתוב כי נקודת המוצא למאבק נגד טרור היא הסירוב הגמור להיכנע לתביעותיו, בצד החלטה אמיצה להילחם בו עד חורמה. לפי פרסומים שונים נראה שהכניעה ההיסטורית בתיחום הגבול הימי בהובלת יאיר לפיד אינה הכניעה האחרונה הקשורה בגבולנו הצפוני. לפי אותם פרסומים, הנקשרים בשמו של שר הביטחון ושרים בקבינט המלחמה, רוצים להגיע להסכם עם חיזבאללה שאמור לחדש את החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם. בשל גילי הצעיר ובשל חוסר הבקיאות ההיסטורית שלי, אני רוצה לשאול כמה שאלות. בהנחה שהפרסומים האלה נכונים, מדוע יש לחדש החלטה שכבר התקבלה? היא הרי אושרה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם עם ערבויות של המערכת הבין-לאומית בהובלת ארצות הברית. שאלה נוספת היא כמה פעילי חיזבאללה נהרגו, נפצעו או נעצרו על ידי כוחות האו"ם במסגרת פעולות האכיפה לפי ההחלטה, כמה אמצעי לחימה הוחרמו ומאיזה סוגים. הם לא עשו כלום, כמובן, בכל השנים האלה. ההחלטה הזו לא הייתה שווה את הנייר שעליו היא נכתבה. השאלה החשובה מכול היא כיצד נוכל לחדש בפעם השלישית או הרביעית או החמישית או העשירית את אותה החלטה עוד פעם ועוד פעם אם חיזבאללה ימשיך לבסס את עצמו לאורך הגבול גם בפעם הזו ולא לכבד את ההסכם. צירוף המילים "חידוש החלטה 1701" הוא פרדוקס, הוא סתירה לוגית, הוא פתרון שזועק לשמיים את חוסר האונים וחוסר היכולת שבו. הוא הקונספציה כולה. אני חושב שברור לכל ישראלי שאין שחקן אחד בזירה הבין-לאומית שמסוגל ורוצה להבטיח את נסיגת חיזבאללה. אפילו לא אחד. ברור לכל ישראלי שחיזבאללה יעשה בדיוק את מה שהוא עשה בעבר לאחר מלחמת לבנון השנייה, וימשיך להעצים את היכולות שלו, כשהוא מבוסם מהטבח שהוא ראה בעוטף עזה. אדוני ראש הממשלה, לכולם ברור שהסכסוך הזה הוא לא טריטוריאלי, ו-7 באוקטובר הבהיר גם לאלו שהיה בהם עוד שמץ של ספק, ואדוני אומר את זה כל כך הרבה שנים לאורך כל העשורים האחרונים. במזרח התיכון אין תיקוני גבול שמנסה הוכשטיין לדחוף. הם רוצים להשמיד אותנו, ואם אנחנו ניתן להם איזשהו הסכם שייתן להם כוח – זה פשוט ייתן להם כוח להשמיד אותנו בהמשך. הקונספציה הזו ששלטה פה שנים רבות מדי, שלפיה נסיגות יביאו ללגיטימציה בין-לאומית שתאפשר לנו תגובה חסרת כל פרופורציה במלחמה – הקונספציה הזו נשברה. אמרו לנו שאם רק נצא מעזה, ניסוג מיהודה ושומרון או נברח מלבנון, הביטחון שלנו יעלה, המוטיבציה להילחם בנו תפחת, ואנחנו כמדינת ישראל נזכה ללגיטימציה בין-לאומית; הבטיחו לנו שאם הם יעזו לירות כדור אחד מכל אותם מקומות שברחנו מהם – פה על הדוכן הזה עמדו אנשים ואמרו: אם הם יירו כדור אחד, יירו קטיושה אחת מעזה, אנחנו נפרק להם את הצורה, אנחנו נפתח עליהם את שערי הגיהינום, ואז תהיה לנו לגיטימציה מכל העולם. אתה, אדוני ראש הממשלה, התנגדת בזמן אמת לכל הצעדים הללו – להסכמי אוסלו, להתנתקות, לכל הצעדים הללו שהובילו אותנו למקום הזה, שהובילו להפך הגמור. אתה גם אמרת בזמן אמת שהם יובילו להפך הגמור מהביטחון, ואנחנו לא נקבל לגיטימציה בין-לאומית אלא נקבל פחות לגיטימציה בין-לאומית. לצערי, עם ישראל למד את זה בדרך הקשה. הנסיגות הביאו לירידה בביטחון, להגברת המוטיבציה להילחם בנו. שערי הגיהינום היחידים שנפתחו עלינו, בניגוד לכל אותן הבטחות של האנשים שעמדו פה על הדוכן הזה, הם שערים שפתח חמאס על עוללינו, נערותינו וזקנינו, ובתמורה לכל הטבח הזה העולם מכיר לראשונה במדינה פלסטינית ומאיים להוציא לך, אדוני, צו מעצר. אדוני, מה שזעקת בזמן אמת מתרחש לנגד עינינו. הנסיגות האלה, ההסכמים עם ארגוני טרור והבריחה מלבנון הובילו אותנו – לא רק שהם לא הביאו לנו לגיטימציה בין-לאומית, הם הביאו לנו בדיוק את ההפך: הם הביאו לנו אפס ביטחון ואפס לגיטימציה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

מי צריך אופוזיציה כשיש את צבי סוכות?

נאור שירי (יש עתיד):

אני רק מזכיר לך שהוא הצביע בעד ההתנתקות.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

ראש הממשלה יצא נגד ההתנתקות בצורה ברורה, אנחנו זוכרים את זה. הסכם עם חיזבאללה הוא הסכם עם הטרור, הוא כניעה מבישה לטרור ודלק – –

נאור שירי (יש עתיד):

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

– – ודלק אדיר להתעצמות של האויב עד הסבב הבא. אנחנו כאן, אדוני – אני עומד כאן בשם רבים מאזרחי ישראל כדי שנוכל להסתכל לתושבי הצפון בעיניים גם בהמשך. לעולם לא נוכל להבטיח להם ביטחון על בסיס הסכם עם ארגון טרור. אף פעם לא נוכל לעשות את זה. בשעה ההיסטורית הזו עם ישראל זקוק להנהגה חזקה, שלא ממצמצת, לא מפחדת ולא חותרת להסכמים עם חיזבאללה. אם שר הביטחון לא מסוגל למלא את תפקידו, אדוני ראש הממשלה, צריך להחליף אותו במי שמסוגל למלא את תפקידו. אם הרמטכ"ל טוען שצה"ל לא יכול לנצח מלחמה בצפון, בשביל מה היה לנו צורך בצה"ל כל השנים? צריך רמטכ"ל שכן מסוגל לנצח במלחמה בצפון.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת סוכות.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אנחנו צריכים הנהגה חזקה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת סוכות. השר יצחק וסרלאוף, מטעם סיעת עוצמה יהודית, בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני עובר לגור ביישוב שלך.

היו"ר אמיר אוחנה:

עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראש הממשלה, בשבוע שעבר העברנו כאן בטרומית את חוק הנגב. הסברתי שאנחנו עושים תיקון של אולי כמה שנים טובות, בגלל שיועץ משפטי זוטר אחד החליט שקריית ארבע ודרום הר חברון הם לא חלק מהנגב, הם לא בקו הרוחב של 115, שמגדיר את הנגב. עמד כאן ראש האופוזיציה יאיר לפיד ונאם על כמה דברים. הדבר הראשון – על כך שאנחנו ממציאים וכדאי שנקנה מפה. אז יאיר, חבר הכנסת לפיד, קניתי מפה, אני אשמח להראות לך אחר כך. קניתי מפה גדולה שגם תוכל לראות. אני לא יכול להביא אותה לפה, בגלל שיש תקנות.

היו"ר אמיר אוחנה:

נכון.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

ועוד דבר אמרת – שאנחנו גונבים כסף מהפריפריה. אני סולד מהאמירה הזאת כשלעצמה, אבל זה שלך, וכמו שאמרתי, המיקרופון סובל הכול. אבל אני רוצה להתייחס למה – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אתם שואלים ולא מחזירים.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

רגע, שנייה. עמד כאן חבר הכנסת מאיר כהן, שהיה יושב-ראש הרשות לפיתוח הנגב משנת 2009 ועד שנת 2013 – הוא אמר לי: מה אתם עושים קטסטרופה? והוא מספר שהוא היה יושב-ראש הרשות לפיתוח הנגב עד שנת 2013, כולל, והוא לא העביר שקל אחד לקריית ארבע ודרום הר חברון. אממה, אני הלכתי לרשות לפיתוח הנגב – אמרתם, חבר'ה, הרי רק בשנת 2014, בשנת 2015, איזה יועץ משפטי החליט שדרום הר חברון וקריית ארבע הם לא חלק מהנגב. זאת אומרת שלפני כן, כן היה – העבירו תקציבים לקריית ארבע ודרום הר חברון, כי הם היו חלק מהנגב. אז הלכתי ובדקתי, ועכשיו אני מדבר על עובדות, לא צריך מפות בשביל העובדות הללו. בזמן שמאיר כהן היה יושב-ראש הרשות לפיתוח הנגב, הועברו תקציבים. למשל ב-14 בפברואר 2013 העבירו לפסטיבל חבל יתיר בדרום הר חברון 40,000 שקלים. העבירו לעוד פסטיבלים, והעבירו קול קורא לצמיחה דמוגרפית, להביא מתיישבים, תחת מאיר כהן, יושב-ראש הרשות לפיתוח הנגב, שעמד כאן בשבוע שעבר ואמר שהוא לא העביר שקל לדרום הר חברון וקריית ארבע. העבירו תקציבים בסכום מצטבר – התקציב של הרשות דאז היה 10 מיליון שקלים, והעבירו כמעט רבע מיליון שקלים – יותר מרבע מיליון שקלים לדרום הר חברון וקריית ארבע. מה, מאיר כהן חשוד כמישהו שרוצה להסיט תקציבים מהנגב ליהודה ושומרון? לא. מאיר כהן מחויב לעבוד בצורה שוויונית. כי ברגע שדרום הר חברון וקריית ארבע מוגדרות כחלק מהנגב, צריך לדאוג גם להם וצריך לתת להם, כי אנחנו פועלים בשוויוניות, בממלכתיות, כפי שכולנו אוהבים להגיד ולצעוק. אז בואו ניישם, חברים. אלו העובדות ואלו הנתונים, ויש לי מפה בלשכה. כולם מוזמנים להגיע לשם, נראה ביחד ונלמד ביחד גיאוגרפיה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר וסרלאוף. כעת חבר הכנסת חמד עמאר מטעם סיעת ישראל ביתנו. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, הממשלה בראשותך לא רק הפקירה את הצפון, אלא ויתרה על הצפון. יותר מ-61,000 תושבים פונו מבתיהם בצפון. אדוני ראש הממשלה, בסוף היום שלך אתה חוזר לבית שלך, למיטה שלך, לכרית שלך, אבל יותר מ-61,000 תושבים לא חוזרים לבית שלהם ולא חוזרים למיטה שלהם, והם לא יודעים מתי הם יחזרו לבית שלהם ואם הם יחזרו לבית שלהם, אם הבית שלהם נהרס או לא נהרס. יותר מ-5,000 טילים נורו על הצפון, ומה הממשלה הזאת עשתה? כלום. הצפון במלחמה, ואתם משחקים אותה כאילו אנחנו לא במלחמה. אנשים סובלים. לאנשים אין אפילו תקווה מתי הם יחזרו לבתים שלהם. אני רוצה להגיד לך, אדוני ראש הממשלה – אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת – בחודש נובמבר אתה אמרת: הציבור הדרוזי יקר לי, ניתן לו את כל מה שמגיע לו. ואני רוצה להגיד לך מה הממשלה שלך נתנה לציבור הדרוזי. אתה יודע שיומיים אחרי יום הזיכרון, אדוני ראש הממשלה, הלכו להרוס בית בירכא? ואתה יודע איזה איש מילואים מקבל שני צווים? איש מילואים דרוזי מקבל צו 8 ביד ימין, וביד שמאל מקבל צו הריסה לבית שלו. מאות בתים עם צווי הריסה, זה כל מה שמגיע לנו. ואמרת: ניתן את כל מה שמגיע לכם. האם מגיע לנו צווי הריסה? בחודש יוני, אדוני ראש הממשלה, אמרת שצריך להכין תוכנית חומש למגזר הדרוזי לשנים 2024, 2025, 2026, 2027, 2028. אנחנו בחודש מאי 2024, עוד אין תוכנית חומש, עוד לא אושר שום דבר לעדה הדרוזית, מתחילת השנה אין תקציב, ובעצם אף הבטחה ואף אמירה שאמרת לטובת העדה הדרוזית לא עשית.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, אדוני. וכעת, מטעם סיעת רע"מ – חבר הכנסת מנסור עבאס. עד שלוש דקות, אדוני, לרשותך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד ראש הממשלה, שלחתי לך מכתב היום דרך מזכיר הממשלה. לא בטוח שיונח על שולחנך, לכן אקרא חלקים ממנו. בעקבות החלטת בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג לעצור את הפעולה הצבאית ברפיח אני פונה אליך, ראש הממשלה, בדרישה להיענות להחלטת בית הדין הבין-לאומי לצדק ואף להרחיב אותה לכל רצועת עזה, להקשיב לקריאות של מדינות ערב והקהילה הבין-לאומית להפסיק את האש, ולהניח על השולחן יוזמה מדינית שתאפשר הגעה להסכם ראשוני שיחזיר את כל החטופים ויפתח את השערים למהלך מדיני רחב, שגם יקבע הסדר שלטוני וביטחוני חדש בעזה, אבל מטרתו בסוף היא חתירה לסיום הסכסוך והשגת שלום ופיוס בין הישראלים לפלסטינים. דעת הקהל בישראל קובעת שיש לתת קדימות להחזרת החטופים על פני המשך המלחמה. לא פעם אחת עמדנו וגינינו בחברה הערבית בישראל את הטבח ב-7 באוקטובר. אזרחים ישראלים רבים נרצחו ונחטפו, כולל 20 אזרחים ערבים, ושישה אזרחים ערבים נחטפו. מצד שני, התמשכות המלחמה בעזה גובה חיי עשרות אלפי אזרחים פלסטינים תושבי הרצועה, רובם ילדים, נשים, קשישים ואזרחים שלא מעורבים בלחימה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

למה אתה אומר "רובם"? רובם מחבלים, מנסור. רובם מחבלים. אלה תומכים בהם.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אלפי חולים איבדו את חייהם כי אין להם תרופות וטיפול רפואי מציל חיים, לאחר הרס רב של תשתיות מערכת הבריאות בעזה. יש רעב רחב בתוך רצועת עזה – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אין רעב. אל תשקר, אין רעב בעזה. אל תשקר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – שגבה חיי ילדים וקשישים ואזרחים רבים בעקבות מחסור חמור בסיוע הומניטרי. אין מלחמה שאין בה פשעים נגד אזרחים חפים מפשע – –

טלי גוטליב (הליכוד):

אז למה אתה תומך בטרור?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

למה אתה תומך בטרור? למה אתה תומך בטרור?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – נשים, ילדים, קשישים, כולל ברצועת עזה. האירוע הלילה ברפיח הוא עוד דוגמה לעשרות רבות של טרגדיות שעברו אזרחי הרצועה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אתה תומך בעמותה 48, שתומכת בחמאס.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ישראל עומדת בפני שני בתי הדין הבין-לאומיים שדנים בטענות לגבי רצח עם ופשעי מלחמה. המשך המלחמה יוסיף מאסה קריטית של טרגדיות ויעמיד את העולם על רגליו, ולא רק בתי הדין הם שיכריעו שיש כאן עבירה על חוקי המלחמה, גם דעת הקהל בעולם כולו תכריע בשאלה הזאת.

אופיר כץ (הליכוד):

מאיפה אתה יודע שיש – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה משקר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

התמשכות המלחמה בלי פתרון מדיני תחזק את האויבות והשנאה ותעמיק את התודעה על אודות התוקפנות לדורות רבים בשני העמים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עבאס, שנייה. אני רואה שאתה מקריא מהדפים.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

דף אחד. אני מסיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא את הדף כולו.

טלי גוטליב (הליכוד):

עבר הזמן. תודה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני מסיים. תודה. לאור כל אלה, זה הרגע שממשלת ישראל – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

רצח עם – – –

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – תפעל בשיקול דעת רציונלי וריאלי ותפנה לנתיב מדיני שיאפשר את החזרת החטופים ויאפשר הסדר שלטוני וביטחוני חדש ברצועת עזה. לבסוף, אדוני היושב-ראש, כאזרח ישראלי וערבי אשמח לעמוד לרשות ראש הממשלה בזמן ובמקום שיבקש כדי להציע תוכנית מפורטת – –

אופיר כץ (הליכוד):

לא תודה.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – למתווה מדיני שישיג את המטרה העילאית: השבת החטופים, סיום המלחמה, השגת פיוס ושלום בר-קיימא בין הישראלים לפלסטינים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

עם מי, עם החמאס נעשה שלום? עם החמאס?

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תודה, אדוני היושב-ראש, שנתת לי הזדמנות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ובטונים הרבה יותר רגועים בוודאי – חבר הכנסת עופר כסיף.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר הכנסת הזה – מר יאיר לפיד, רציתי להגיד לך שהוא אמר שיש ג'נוסייד בעזה. הוא נמצא פה כי יש פה חברים שלא הצביעו על הדחתו.

נאור שירי (יש עתיד):

את אמרת שביידן אוהב את החמאס. אז מה?

טלי גוטליב (הליכוד):

כן, חבר הכנסת נאור שירי, ביידן הוא לא ידיד שלך, אבל הוא אומר שהחיילים שלך עושים ג'נוסייד בעזה ולא הצבעת לו.

נאור שירי (יש עתיד):

הצבעתי יש עתיד, לא הצבעתי חד"ש.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי, תודה. עד שלוש דקות לרשותך, אדוני.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אתה הראש, אתה אשם.

אופיר כץ (הליכוד):

ברוך השם.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה אשם בהמוני חטופים שמוחזקים בידי החמאס ברצועת עזה, אך שבויים בידיך ובהחלטתך הנואלת שלא לקדם עסקה לשחררם. אתה אשם שמבצעי חילוץ גופות הפכו לנורמה – –

ניסים ואטורי (הליכוד):

אתה – – – עם החמאס. תתבייש. אתה אשם.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – ואות לגבורה, במקום שחרור אנשים חיים בהסכם. במקום גבורה הבאת קבורה. אתה אשם ברדיפה פוליטית של מרצים, מורים, אזרחים ערבים וכל מי שמשמיע קול החורג מההגמוניה העדרית, לרבות משפחות חטופים ונרצחים, שסופגות אלימות והסתה קשה ממך ומכנופייתך הכהנאית. את אשם בתקיפה של גדי קדם, שאיבד את בתו, חתנו, אימו של חתנו ושלושה מנכדיו בטבח אוקטובר והוכה על ידי תומכיך. אתה אשם בהפיכת המשטרה למיליציה כהניסטית אלימה, בפרשים שרומסים אזרחים, במעצרי שווא של מפגינים. אתה אשם ביוקר המחיה המאמיר, שפוגע קודם כול במוחלשים ביותר. אתה אשם בהפקרת הנגב והצפון. אתה אשם שהבטחת תקומה אך הבאת רק עוד חורבן. אתה אשם בטבח המוני, הרס וחורבן בעזה, ובהקרבת החטופים והחיילים כבשר תותחים על מזבח הישרדותך כראש ממשלה. אתה אשם בעשרות אלפי ילדים ונשים הרוגים. אתה אשם בבחירתך לתקוף ברפיח במקום לבחור בעסקה לשחרור חטופים. אתה אשם בתמונות המזעזעות מרפיח אמש, תמונות וסרטונים מחרידים של ילדים שרופים, של הורים המחלצים את יקיריהם מהריסות בוערות במחנה עקורים ופליטים שהפך לזירת מלחמה מדממת. אתה אשם בתרבות ושיח שמהללים אלימות, שחיתות ורצח. עבדך הנרצע ינון מגל חגג את השחיטה ברפיח וקרא לזה ל"ג בעומר. עיתונאית עורכת מקור ראשון נווה דרומי קראה לזה חג שמח. בנך עודד הפיכה צבאית חמושה ואלימה למימושה של תוכנית ההכרעה הג'נוסיידית.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נו, נגמר לך הזמן.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה אשם בהשתוללות הפורעים המתנחבלים בגדה המערבית הכבושה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – בהתקפות על רועי צאן פלסטינים, בפלישות לכפרים והצתת בתים ורכוש, בחסימת הסיוע ההומניטרי – – –

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום, משפט לסיום.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – והחוצפה שלו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, סליחה. חברת הכנסת גוטליב, את לא מנהלת את המליאה. תודה. משפט לסיום.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אתה אשם בעוד דברים רבים. אתה אשם. אתה האשם.

טלי גוטליב (הליכוד):

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כדי למנוע חורבן לא צריך הסברה, צריך הסגרה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום מסיעת העבודה.

אושר שקלים (הליכוד):

גנץ אשם שאתה פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גנץ אשם בכול.

אושר שקלים (הליכוד):

בזה הוא אשם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

בכול הוא אשם.

אושר שקלים (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

בכול? בכול?

אושר שקלים (הליכוד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא שאכפת לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

בושה שבכנסת ישראל יושב אדם כזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קשור בני גנץ?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, רשות הדיבור לחברת הכנסת אפרת רייטן מרום ולה בלבד. בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה. אדוני יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני ראש הממשלה, אחריות. "אחריות זה לשאת באחריות. כשהכישלון במלחמה הוא כל כך רחב, כל כך יסודי, כשהמחיר כל כך יקר, כשחלקים של הארץ נתונים יום-יום במשך שבועות באש טילים, הצעד ההכרחי המתבקש הוא החלפתו של ראש הממשלה שכשל". דמיינו את אותם משפטים ואותן מילים רק בקול בריטון – אלו הם דבריו של ראש הממשלה נתניהו. נאה דורש נאה מקיים. בבקשה, אדוני ראש הממשלה, קח אחריות. אחריות היא לא דבר שצריך לקחת; היא מעצם טבעו של התפקיד, מעצם מוסריותו של האדם, מעצם ההבנה שלו לערכים ולכובד המשקל שהוא נושא על כתפיו. רבים, אולי מיליונים, במדינת ישראל, וגם יהודים, מלא, בכל העולם, מושפעים היום מההחלטות, מהערכים ומהמוסר של ראש הממשלה. במקום לקחת אחריות במהלך שמונה חודשים – ואנחנו לא סופרים את השנה הארורה שעוד הייתה כאן קודם לכן, עם ההפיכה המשטרתית – אנחנו שומעים במקום זה נאומים חוצבי להבות, שיכולים לאחד את העם ואת האומה בשלב כל כך קשה של מלחמה – מלחמות יכולות לאחד את העם, והינה, הן לא. שומעים כאן יום אחרי יום דברי רהב, דברים ריקים, סיסמאות, שהתחילו עוד כאן במליאה עוד לפני המלחמה ב"מעשה בחמישה בלונים" מזלזל בחברי הכנסת, בראש האופוזיציה, כי לא ראו ולא שמעו את האזהרות, כי אף אחד לא בא ומשך בדש המעיל. במקום לאחד ולומר לציבור המפוחד שקיים היום במדינת ישראל את האמת, אנחנו שומעים סיסמאות כמו הניצחון המוחלט; כפסע לקראת הניצחון המוחלט. אדוני ראש הממשלה, האם אנחנו כבר כפסע? בוא תגיד לנו עכשיו, שנדע כולנו מה זה הפסע הזה, שנדע לספור, שנדע להעריך, שנדע לעשות איזושהי ספירה לאחור. אבל הספירה לאחור היחידה שיש כאן זה רק הזמן האוזל של החטופים. מה תגיד לנעמה? מה תגיד ללירי, לקרינה, לדניאלה, לאגם, התצפיתניות שלנו, של צבא ההגנה לישראל – שנשבו בשבי החמאס? שנמצאות שם במרתפים? שההורים שלהן זועקים מעל כל במה אפשרית ומקבלים פה אוזניים ועיניים סגורות ואטומות? ולעוד 220 חטופים, בשר מבשרנו, בשר מבשרה של מדינת ישראל, שהפקרתם ונטשתם כל יום, כי לכם יש זמן? להם אין זמן. זה עליכם, זה על מצפונכם. וכבן של היסטוריון, ככה תיכתב בדפי ההיסטוריה, בפרק האחרון של כהונתך, בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, מטעם סיעת הימין הממלכתי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, שמונה חודשים תושבי הצפון מפוזרים להם בכל חלקי הארץ. משפחות שקורסות, שמתפרקות, חסרות אונים לחלוטין ואין אופק. כנראה, כמו שהם שיעממו אותך במשך כל שמונת החודשים האחרונים, הם משעממים אותך גם כעת, כי אתה אפילו לא מסוגל להישיר מבט ולהקשיב לדברים החשובים האלה שאני מביאה בשם תושבי הצפון. אני באמת תוהה, אדוני ראש הממשלה, איך אפשר לדבר על ניצחון – אני לא מדברת על מוחלט; אני מדברת על ניצחון – כשיש לנו חבל ארץ שלם שהוא מופקר, נטוש, רצועת ביטחון הפוכה בתוך מדינת ישראל. אני מקשיבה לכל אנשי הימין המשיחיים שמדברים על הקמת רצועת ביטחון בעזה, בלבנון. חברים, יש לנו רצועת ביטחון בתוך מדינת ישראל – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מה קשור משיחיים? איך זה קשור למשיחיים?

יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי):

– – אז על איזה ניצחון אנחנו מדברים כאן? ואתם יודעים מה יותר חמור מכך? שאין אופק. אין אופק. כשתושבי הצפון שואלים מתי הם יחזרו הביתה, אנו לא יודעים לענות להם. אבל שיא השיאים זה כשאתה, ראש הממשלה, אומר: מה יקרה אם הם יישארו מחוץ לבתים עוד כמה חודשים? אני אגיד לך מה יקרה. האנשים שם נגמרים לאט-לאט. אני הייתי עדה בניחומי אבלים, בהלוויות של אנשים. אנשים קוברים את היקרים להם בחצי שעה שנותנים להם, ככה, מהר מהר, בהיחבא, ובורחים. יושבים שבעה מחוץ לבתים שלהם. אני מסתכלת עליהם ואני רואה את השבר הגדול של האנשים האלה, כולל בני משפחה שלי, שנמצאים כל אחד במקום אחר ולא יודעים מתי הם יחזרו הביתה. וכשאני מדברת עם שרים, עם חברי כנסת, עם אחרים, הם אומרים לי: נו, אבל מה אפשר לעשות? אז אני אגיד לך מה אפשר לעשות – ואמרתי לך את זה, אדוני ראש הממשלה גם כשישבנו בחדרים הסגורים: תקבעו יעדים, תקבעו תוכנית; תגידו: אם עד לשלב כזה וכזה אנחנו לא מצליחים להחזיר את התושבים הביתה או לייצר תנאים שיאפשרו את החזרה שלהם הביתה, אנחנו נעשה את זה אם במאמץ מלחמתי ואם בכל דרך אחרת. אבל תגדירו. אל תוותרו על הצפון. איבדתם את הצפון. נסראללה אולי מפגיז את תושבי היישובים, אבל מי שמחסל את הצפון, אדוני ראש הממשלה, זה אתה והממשלה שלך, כי אתם לא מסוגלים להגדיר מתי ואיך אתם תחזירו את תושבי הצפון הביתה. הדבר הנוסף – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. תודה רבה.

יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי):

עוד משפט, ברשותך, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום.

יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי):

תוכנית ליום שאחרי מתמהמהת. היום אישרתם תוכנית ואמרתם שתוך 45 יום אתם תביאו אותה לאישור סופי; היישובים שלא מפונים – אדוני היושב-ראש, יש הרבה מאוד יישובים שלא פינו אותם – אף אחד לא מתייחס אליהם. הם שקופים, הם ילדים חורגים לאלוהים. הם מצד אחד לא מפונים, מצד שני הם באזור לחימה, לא יכולים לקיים שגרת חיים כי העיר שלהם, מרכז החיים שלהם, שהוא קריית שמונה, מושבת, וזה נכון גם בגליל המערבי. אין אף אחד בממשלה הזו שזה מעניין אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי.

יפעת שאשא ביטון (הימין הממלכתי):

אני מאוד מקווה שתתעשתו, שתתעוררו ותבינו שאנחנו, כל מדינת ישראל, כיעד אסטרטגי שלנו, צריכים את הצפון שלנו מאוכלס וחזק. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, מטעם סיעת נעם, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מירב בן ארי, ואחריהם – חברת הכנסת טלי גוטליב. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, כנסת נכבדה, השר בני גנץ הגיש לממשלה הצעת החלטה להקמת ועדת חקירה ממלכתית בגין אירועי שמחת תורה והמלחמה. על פי ההצעה, הוועדה תחקור את מדיניות קבלת ההחלטות, ההיערכות, הכוננות, המוכנות והשפעות של גופי הביטחון והמודיעין, כלל משרדי הממשלה והמערכות האזרחיות, ואת מהלכי יום 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, כלשונו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי שחרר? מי שחרר?

אבי מעוז (נעם):

מכיוון שגנץ היה רמטכ"ל באותה תקופה, וכרמטכ"ל – –

קריאות:

מי שחרר?

מיקי לוי (יש עתיד):

אז הוא שחרר.

אבי מעוז (נעם):

– – הוא תמך בעסקה, ואף הסביר שממשלת ישראל – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

איפה ראש הממשלה?

אבי מעוז (נעם):

– – הייתה מודעת למחיר ולאתגר האפשריים. מה הייתה הערכת המצב של הרמטכ"ל דאז?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אז הוא אשם בכול, הממשלה לא אשמה – – –

אבי מעוז (נעם):

אני מצטט: הערכת מצב – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

הרעיון ברור. נשמעתם היטב. תודה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הם לא מחליטים – – –

אבי מעוז (נעם):

הערכת מצב של הרמטכ"ל דאז. אני מצטט.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

שאתם מאמינים לעצמכם. איך אתה מסתכל במראה?

אבי מעוז (נעם):

חבר הכנסת טופורובסקי, תשמע ציטוט.

קריאה:

עזות המצח.

אבי מעוז (נעם):

"לא מן הנמנע שנפגוש חלק מהמשוחררים בפעילות הצבאית בעתיד. אבל בהערכת המצב שלנו אנחנו חושבים ששחרור האסירים הוא בר-הכלה מבחינה ביטחונית". עד כאן, סוף ציטוט. בשמחת תורה התברר לדאבון כולנו ששחרור האסירים אינו בר-הכלה מבחינה ביטחונית. לאותה תפיסה שותף הרמטכ"ל הנוכחי, שגנץ מינה אותו במחטף בממשלת מעבר, בגיבוי היועמ"שית, כדי לכפות אותו על הממשלה שקמה לאחר הבחירות. אותו רמטכ"ל עם אותה קונספציה, שגם הוא אומר כמה חודשים לאחר שמחת תורה שצה"ל חזק מספיק כדי שמדינת ישראל תדע להכיל עוד עסקה של שחרור אסירים. הקונספציה והאיוולת בצורה מזוקקת. תודה רבה.

מיקי לוי (יש עתיד):

ומילה אחת לא שמענו – – – אין ראש ממשלה. הוא לא אשם. משפט אחד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב בן ארי, עד שלוש דקות גם לרשותך.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הוא לא אשם, אדוני ראש הממשלה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אה, הבנתי, אדוני ראש הממשלה, אחלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני ראש הממשלה, הבנתי שהיום החלטת להעביר לווסרלאוף את 30 המיליארד, אז מזל שכינסנו את הדיון היום. חבל שלא כינסנו אותו בשבוע שעבר – בצפון היו מקבלים את 30 המיליארד בשבוע שעבר. אולי, בעצם, אם היינו מכנסים עוד שבוע, תושבי הצפון היו ממשיכים לכנס. אז תושבי הצפון, העבירו לכם היום בערך 30 מיליארד. עד שתראו את הכסף כנראה ייקח קצת זמן, כי יש למדינת ישראל קצת בעיה עם העובר ושב, אבל הכסף יגיע. מה שכנראה לא יגיע זה האדישות וההתעלמות וחוסר העניין של הממשלה שלך בתושבי הצפון. יפעת שאשא ביטון דיברה על זה שהיא לא מעניינת. אתה כבר ב-2018 אמרת לה שהיא לא מעניינת. "את משעממת אותנו", אמרת לתושבת קריית שמונה. ולא מזמן, בישיבת הקבינט על 1 בספטמבר, אמרת: מה צריך את 1 בספטמבר? מה יקרה אם יחזרו כמה חודשים אחרי? מה יקרה? אני אגיד לך מה יקרה. החוסן. החוסן של העם הזה. הצפון ההרוס, החבול, הבתים במטולה, במנרה – מתי מישהו יעלה לשם ויצליח לשפץ? אי-אפשר אפילו לשפץ את הבתים, כי כל מי שמגיע לשם יכול להיהרג כשהוא מנסה לשפץ את הבית. אתה הכנסת את רצועת הביטחון לתוך מדינת ישראל. כשאני הייתי בגולני, רצועת הביטחון הייתה מעבר לגבולות, מעבר לזרעית. חמש שנים הייתי בצבא. רצועת הביטחון התחילה מ-1988 בפנים, לדלעת, לבופור. חס וחלילה, אני לא מאחלת עוד רצועת ביטחון, אבל איך הגענו למצב שמטולה ומנרה הן רצועת הביטחון של מדינת ישראל? אלפי שיגורים של רקטות, כטב"מים, משגרים, כל יום חיזבאללה עושה מה שאתה רוצה, ומה עושים? מה עושים כדי למנוע את האירוע הזה? מה, אפילו לתושבים אין תקווה, אתם אפילו לא נותנים להם. תראו כמה אנשים זקוקים לטיפול נפשי. עסקים מרוסקים, יותר מ-70% מהעצמאים אומרים שהם לא יחזרו לעצמם, יותר מ-40% מתלבטים אם בכלל לחזור לצפון. מה עשית לצפון? איך הגענו למצב הזה? אני לא מצליחה להבין. ולמה אף אחד מהממשלה שלכם לא מסוגל לבוא ולקחת אחריות? מילה אחת אני רוצה להגיד לך, כי חיכיתי להזדמנות הזאת לדבר איתך. מה הסיפור הזה עם הבן שלך? אתה לא יכול להשתלט על האירוע הזה? נראה לך הגיוני שהוא מפרסם סרטון שתומך במרי נגד גלנט ונגד הרמטכ"ל, שתכלס הוא תומך בדיקטטורה, שהצבא יעמוד לרשותך? ואחרי זה אתה מוציא גינוי בחשבון הטוויטר שלך, אפילו לא נתניהו, אלא חשבון ראש הממשלה. הבן שלך פרסם סרטון בטלגרם שתומך בדיקטטורה שבה הצבא יעמוד ליד ראש הממשלה, ובמקום לצאת ולגנות את זה – איך, מה הבעיה להשתלט על זה? אימא שלי – ואני בת שמונה – עדיין מעירה לי. אתה לא מסוגל להעיר לו? ואחרי זה כולנו צריכים לשמוע את זה? מה יגידו המשפחות השכולות? אני רק רוצה להגיד לך משהו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני מסיימת. אתה אבא-של. לך פעם אחת לאימהות-של. לך לאימהות-של – לך לאימהות של החטופות והחטופים, תגיד להן משהו. הן מתחננות לפגישה איתך. הבת של קית' סיגל מתחננת לפגישה איתך.

קריאה:

מירב בן ארי (יש עתיד):

אל תפריע לי. מתחננת לפגישה. תפגוש אותן. תפגוש אותן. יום אחד מהזמן שלך תפנה להן. היא לא צריכה להתלונן על זה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב. אחריה – חבר הכנסת ולדימיר בליאק. עד ארבע דקות לרשותך, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אדוני ראש הממשלה, אני לא ביביסטית, אי-אפשר לחשוד בי בביביזם. אבל אתה לא רוצה ביביסטים, כי אתה אדם שהוא ראש ממשלה שפתוח לכל ביקורת.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

מה שמדהים, מה שמדהים – תראה מה זה. אני אדגים עכשיו לאופוזיציה, שעסוקה בשקרים, עובדות על איך מתנהל ראש הממשלה שפתוח לביקורת. זה – 1; 2. ראש ממשלה שספג כתב אישום ולא אפשר לנו לומר מילה, אבל מילה, כנגד מסמוס ומיטוט התיק שלך וכנגד הרדיפה הפוליטית שעשו לך על חשבון הימין. אז בואו נדבר על ביקורת. הרי הבייס הימני דרש מראש הממשלה לבצע רפורמה משפטית. לא הייתה במה שלא דיברתי בה על הרפורמה וכמה היא נחוצה, וכמה היא נחוצה להפרדת רשויות, וכמה היא נחוצה לכיבוד הריבון באמצעות נבחריו, כמה מי שקובע מהו חוק חייב להיות נבחרי העם ולא בג"ץ שיפרש ויבטל חוקים. זה היה לי טריוויאלי כמו האוויר שאני נושמת. מקום שבו ראש הממשלה, שגם הוא מבין את החשיבות שבזה, אבל הוא ראה, הוא ראה – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

ותראי מה קרה עם הדבר הזה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת דוידסון.

טלי גוטליב (הליכוד):

ראש הממשלה ראה שמחַדלים את העם – אומנם על יסוד שקרים, כי מה שעשתה האופוזיציה ומה שעשה השמאל הרדיקלי בישראל זה תזמורת ממומנת של שנאה בלתי רגילה – ראש הממשלה נתניהו, במקום לצאת החוצה ולומר: חבר'ה, תפסיקו עם השקרים הללו ומייד וזה לא עובר אותי, אמר: רגע, סטופ, לא רפורמה. בואו נתקדם. למרות הבייס, הפסיק את הרפורמה אחרי חודש וחצי. אני אמרתי לכם את זה בכל במה.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה הפסיק – – – נו, באמת, יש גבול.

קריאות:

טלי גוטליב (הליכוד):

רגע. אנחנו רצינו ממשלה נורמלית. ממשלה נורמלית מבקשת – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא מפריעים לי הרעשים שם, זה זמזומים בשבילי. חברי הכנסת מבקשים להעביר את היועמ"שית מיארה מתפקידה, כי מיארה מונתה על ידי גדעון סער, מינוי פוליטי, וגרוניס, נשיא בית המשפט העליון, אמר עליה שהיא איננה מתאימה לתפקידה, כי לא יכול להיות מצב שבראש מערך התביעה הפלילית תעמוד גברת שלא נגעה בתיק פלילי מימיה – אמר גרוניס, לא גוטליב. אבל נתניהו אמר: לא לא לא, אם מישהו יגיד שזה בגלל התיק שלי – לא. אנחנו לא מפטרים את מיארה. רגע, לא נגמר. גלנט מנצל את העובדה שנתניהו, ראש הממשלה, נמצא בחו"ל, עושה לו מארב, מכנס מסיבת עיתונאים וחותר תחת כוונת הממשלה כולה לחוקק את חוק הסבירות, שמה הוא? כלום ושום דבר, אבל הייתה לו חשיבות גדולה לא להיכנע לפרוטקשן של השמאל הקיצוני. מה עושה נתניהו, מפטר את גלנט? לא. נותן לו את האפשרות להתחרט. למה? כי הוא מסתכל על כל העם. אגב, יותר קל להיות קיצוני כמוני בהקשר הזה, כי אין אצלי second chance. מי שחותר תחתיי, לא צריך להיות פה. מי שחותר תחת מדיניות העם, לא צריך להיות פה. מי שחותר תחת עקרונות הממשלה, לא צריך להיות פה. אבל נתניהו לא קיצוני, נתניהו ממלכתי. עכשיו, קבלו ביקורת שנתניהו סופג במהלך המלחמה. הרי אנחנו כל הזמן מעבירים ביקורת. אנחנו רוצים מצור על עזה, נכון? רוצים מצור על עזה. אבל כולם אומרים לנו: ארצות הברית, ארצות הברית. ואנחנו אומרים: מצור על עזה, יהיה מצור על עזה – נגיע לחטופים. ארצות הברית, ארצות הברית – נתניהו, למרות רעשי הרקע הקשים של הבייס של הימין, שלי ושל כמותי, לא מטיל מצור על עזה; פותח את המצור. אחר כך אנחנו אומרים שלא נכניס דלק, ויש לחץ גדול על ראש הממשלה מכל כיוון, אבל נתניהו, ראש הממשלה, מסתכל בזמן אמת, מתחשב ברעשי הרקע השונים. אני לא מקנאה בכלל, אדוני, עם מה אתה מתמודד. לא מקנאה. נכנס דלק. ארצות הברית מתערבת לנו בחימושים; ארצות הברית מתערבת לנו בשיטות הלחימה. הכי קל לומר בפה מלא שאנחנו נלחמים בדרך שנראית לנו, אבל צעד-צעד נתניהו מקבל ביקורת, כי הוא שומר על עם ישראל. ואל תתבלבלו, אמרתי לכם שאני לא ביביסטית. יש לי הרבה ביקורת. אני הרבה יותר נוקשה, אני מאמינה ש"עם לבדד ישכון" במובן הכי בסיסי שלו, ואני מאמינה שצריך יד חזקה מאוד מאוד על ההדק. אבל רגע, אני חייבת לומר לכם עוד משהו. נתניהו יכול היה לעמוד ולומר פה בפה מלא: רבותיי, נרדפתי. כשהתחיל המשפט של נתניהו, של ראש הממשלה – אדוני, סליחה שאני אומרת את השם שלך, ככה טבוע בי בעניין שבשגרה, זה לא מחוסר כבוד, כידוע. כשהתחיל המשפט של נתניהו, אמר ראש הממשלה: לא היה כלום. הוא אמר את זה מהמקום האמיתי שלו. כל אחד אומר: אז הוא אמר. נתניהו הוא לא עורך דין, אבל הוא חכם, ויש לו את הפעילות תמת הלב שלו בהקשר הזה. מה הוא יכול לומר חוץ מ"לא היה כלום"? עכשיו, תקשיבו טוב טוב למה שאני אומרת לכם: דינה זילבר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אם אפשר לתת לי עוד דקה, כמו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לא לא. לא נתתי דקה, נתתי עוד משפט.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוקיי. אני רוצה רק – זה חשוב שישמעו. דינה זילבר, אדוני, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לענייני ניגוד עניינים – לפני הגשת כתב האישום נגדך הכינה חוות דעת למבקר המדינה, ובהתייחס לאירועי כתב האישום רשמה שגם בהינתן טענה של ניגוד עניינים בהקשר לבזק לא דבק רבב במעשיך והחרית-החזקת אחרי הדרג המקצועי. לידיעת כולם, הפרקליטות הסתירה את חוות הדעת הזאת מההגנה, ועל פי חוק חופש המידע זה נודע במהלך המשפט. תיק השוחד נפל מזמן. ביקשנו מנתניהו לדבר על זה, להסביר את הרדיפה – לא, לא להשתמש בתיק שלי, זה לא שיקול, ואני לא מוכן. זה ראש הממשלה נתניהו. ואתם עומדים פה ואומרים את הדברים המבזים, החצופים הבאים, אתם מאשימים אותו. באמת צריך להיות רע לב, ערל לב, לומר שנתניהו ראש הממשלה והממשלה לא עושים הכול להשבת החטופים. חשבתי, אולי האופוזיציה – אולי, אולי באמת תבוא ותאמר כאן: סנוואר רצח, סנוואר אכזרי, סנוואר טבח, סנוואר התעלל, ארגון הטרור ההזוי הזה גמר בנו ורצח בנו. אתם יודעים מה ראש הממשלה, ברוב אצילותו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מסיימת, מסיימת. ברוב אצילותך, אדוני ראש הממשלה, ביום פרוץ המלחמה, למרות שגילית שלא עדכנו אותך בלילה על חשד לתקיפת שני קיבוצים, באצילותך – לא שמעת את דבריי, לדוגמה – למען שלמות השלווה החברתית בישראל השארת את הרמטכ"ל, השארת את ראש אמ"ן, השארת את ראש השב"כ, השארת את הרמטכ"ל בתפקידו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אז אני יכולה רק לומר לסיום, רבותיי: "הן הדרך עוד נמשכת", כמו שאומר יורם טהרלב, "ויגיע אל סופה רק מי שלא יפסיק ללכת". אדוני, הרם ראש, הובל אותנו לניצחון. אתה מסוגל להוביל אותנו לניצחון. אתה יכול לעמוד בכל הביקורת, בכל רעשי הרקע. אתה סופג את הביקורת, אתה עומד בה בכבוד. אנא, הובל אותנו בעוצמתך, באומץ שלך, לניצחון אויבינו בחזיתות השונות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה להחזיר אותך 20 חודשים אחורה, לאותו יום שבו הגעת לתחנת הדלק כי היית חייב לראות את המחירים במו עיניך. זה לא ייאמן, אמרת אז. זאת הייתה הפעם הראשונה שהגעת לתחנת הדלק ב-20 השנים האחרונות; אגב, גם הפעם האחרונה. הבטחת אז להוריד את מחיר הדלק. היות שאין לך מושג מה קורה בחוץ, אני כאן לעדכן אותך, אדוני ראש הממשלה: מאז הקמת הממשלה הכושלת והמופקרת שלך, אדוני, מחיר הדלק עלה ב-22%. 22%. כמה שבועות לאחר מכן הגעת לסופר והחזקת ביד קרטון חלב. הבטחת להוריד את המחירים. זאת הייתה הפעם האחרונה שהגעת לסופר. מכיוון שאתה לא קונה חלב, כי אין לך ארנק, ואתה לא מכיר את המחירים, אני כאן, אדוני ראש הממשלה, לעדכן אותך כי מאז הקמת הממשלה שלך מחירי החלב עלו פעמיים; בפעם האחרונה, רק ב-1 במאי, ב-4.5%. אדוני ראש הממשלה, אחרי הבחירות בחודש ינואר 2023 ערכת מסיבת עיתונאים עם שר האוצר שלך, והבטחת – שים לב – להקפיא את הארנונה. מכיוון שאתה לא משלם ארנונה כי אנחנו משלמים לך את הארנונה, אני כאן לעדכן אותך כי תעריף הארנונה עלה השנה בעת המלחמה ב-2.7%, ומ-1 בינואר 2025 יעלה ב-5.3%, אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו – שיא של 17 שנים. ועכשיו אתה כהרגלך עושה את עצמך עסוק, כי אתה לא מסוגל להישיר מבט ולהודות כי אתה, בנימין נתניהו, אחראי להפרת כל הבטחות הבחירות שלך, לכישלון הכלכלי המחפיר, לכך ששיקרת לציבור. במשמרת שלך אנשים נאלצים לבחור בין לחם לקוטג'. במשמרת שלך העסקים של המילואימניקים בקריסה והמשפחות שלהם לא גומרות את החודש. כי כל מה שמעניין אותך, אדוני ראש הממשלה, הוא הבתים שלך, האיפור שלך והקואליציה שלך. החרבת את ביטחון ישראל, החרבת את כלכלת ישראל, את החוסן החברתי שלנו. הרסת את המדינה הזאת. לך הביתה. תן לנו לשקם את ההריסות שהשארת כאן. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת נאור שירי, ואחריו, אחרון הדוברים בשלב זה – חבר הכנסת אופיר כץ. בבקשה, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני יושב-ראש הכנסת, ראש הממשלה, ראש האופוזיציה, אני יודע שאתה מאוד עסוק, אדוני ראש הממשלה. אני רוצה להציג את עצמי בפניך ובפני מי ששומע: אני אספסוף גאה. אתם זוכרים את הסטיקר הזה? ב-1999 הייתי חלק מסניף הליכוד בהוד השרון. הייתי ילד בן 13, 14 בערך. חילקתי, יואב קיש, אדוני שר החינוך – היום אתה חדש בעיר, אבל פעם היא עוד הייתה עיר קטנה, וסניף הליכוד היה סניף שוקק. הייתי עוד לפני קרעי. קרעי, מתי הצטרפת לליכוד? בערך ב-2010, נכון? אם הייתי נשאר עד היום בסניף הליכוד, כנראה הייתי יהלום אמיתי. נראה לי שהייתי סוחף אחריי. אבל אני רוצה לדבר על ההליך שקרה לך, בעיניי, לפחות. ההליך הזה בא לידי ביטוי – ואני שמח שגם שר החוץ יושב פה – בסרטון המדהים ששר החוץ פרסם, אגב הסברה. תראה מה קורה סביב ההתנהלות של הממשלה שלך. תראה מה. אתה ראית את הסרטון שלו עם ספרד? ראית את הסרטון? זאת ההסברה שלנו – סרטון של מוזיקת פלמנקו עם רקע של חמאס טובחים ביהודים. זה הסרטון, זאת ההסברה שלנו. תדע לך, האומה הספרדית רעדה כשהחזרת את השגריר. זה היה מדהים. ישב דודי אמסלם בערוץ 12. אמרו לו: תן לי הישג אחד של הממשלה בשנה וחצי. דודי אמסלם הוא שר – תגיד לי אתה לענייני מה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

השר המקשר.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא לא יכול היה לציין הישג אחד. כל מה שהוא עשה הוא להאשים אותנו, כרגיל. אנחנו, הפלג הזה, מונעים ממך להיות מדינאי דגול. ובכלל, מדברים על כלכלה, מר כלכלה, והיה איזה אחד שאמר שלפניך עוד היו תפוזים. היום תפוז אי-אפשר לקנות. אי-אפשר לקנות תפוז. תראה מה קורה בממשלה שלך ובהאג כשאנחנו מדברים. אדוני שר החוץ, אולי תשים גם אתה לב לזה שעמיחי אליהו הוא שר לענייני מסורת. רמת ההמצאות של המשרדים שלכם חצתה כל גבול. חמשת אלפים שנה שנה לא היה לנו שר מסורת, אבל עכשיו, ברוך השם, יש לנו. אמר שר המסורת: אנחנו צריכים לשדר לעולם שאנחנו משוגעים. הייתי רוצה לחלק את עזה לחלקים, לבנות שם מחנות גדולים ולחלק אוכל לאזרחים. אנחנו ננהל את החיים בעזה. מבוא להאג, פרק 1. מינית את בן גביר, שלא הסכמת להצטלם איתו שבועיים לפני הבחירות, לא הסכמת לעלות על במה – מינית אותו לשר לביטחון פנים. אתה בכלל באירוע של מה שקורה לביטחון הפנים שלנו? אתה שם לב מה קורה בחברה הערבית? אין יום שלא טובחים בנו ברחובות. אף אחד בכלל לא מדבר על זה. אף אחד לא מדבר על זה. מירון, אסון הכרמל, הטבח שעכשיו קרה – אני יודע, כן, אסון הכרמל, אתה היית עדיין ראש הממשלה, מה לעשות? מגיל 12 שלי אתה ראש ממשלת ישראל. אני כבר לא זוכר מי היה לפניך. משפט אחרון: בהיסטוריה – אתה כל כך אוהב היסטוריה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

נאור שירי (יש עתיד):

קרעי, אתה תלמד מה זה מאזן-איזון בכלל, בסדר? אתה, אחרי הפדיחות שעשית עם איי-פי, לא הייתי מדבר. הייתי מצטרף למירי רגב במקלט.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נאור שירי (יש עתיד):

זה דבר אחד. דבר שני, בגלל שאתה כל כך אוהב היסטוריה, וחלק גדול מהקריירה שלך עסקת במה יהיה ביום שאחריך – שאלוהים, כבר באמת צריך להגיד שצריך לסיים את ההיסטוריה הזו – לעד, לעד, אדוני ראש הממשלה, אתה תיזכר כמי שאחראי לטבח הגדול ביותר. לא משנה מה עשית לפני, לא משנה מה תעשה עכשיו – לעד זה מה שיזכרו ממך. עוד 20 שנה, כשהילדים שלי ילמדו היסטוריה – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

נאור שירי (יש עתיד):

קרעי, באמת, אני לא צריך את העזרה שלך. – – זה מה שילמדו ממך ועליך, תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. האחרון לשלב הדיון הסיעתי – חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הקואליציה. בבקשה, אדוני, עד שמונה דקות לרשותך. בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, חבריי חברי הכנסת, אגב, שירי, יש כל כך הרבה דברים שהממשלה עשתה, אבל בוא נלך על הדבר הטרי ביותר: העברנו ביחד חוק למען נשות המילואימניקים. נותנים להן שיפוי. העברנו ביחד, זה טרי מהבוקר, ביחד העברנו והצבענו, סתם בקטנה כזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה קשור לממשלה?

אופיר כץ (הליכוד):

הוא אמר שאין הישגים. יש כל כך הרבה הישגים, וזה היום, מהוועדה שעשינו ביחד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

עם כל הכבוד לך וכל הכבוד לנאור, סדר-היום של הממשלה היום – – –

אופיר כץ (הליכוד):

אי-אפשר להפריד. אני חלק מקואליציה. אי-אפשר להפריד פתאום.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל סדר-היום של הממשלה היום מורכב מחוק אחד, אז לא נראה לי שיש איזו פעילות מדהימה.

אופיר כץ (הליכוד):

יש כל כך הרבה – למילואימניקים עצמם יש כל כך הרבה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל הכבוד לך.

אופיר כץ (הליכוד):

לא לי. אי-אפשר להגיד שהממשלה לא עשתה כלום. זה פשוט שוב לשקר לציבור. אתם אלופים בזה וחוזרים על זה.

נאור שירי (יש עתיד):

אמסלם אמר את זה, לא אנחנו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – – הממשלה חייבת לעשות לציבור, היא חייבת לעשות את זה. אתה כאילו – – –

אופיר כץ (הליכוד):

נכון, היא צריכה לעשות, אבל אתם תפסיקו לשקר ולהגיד שלא עושים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אם אתם הייתם באופוזיציה, הייתם מתנהגים כמונו היום. זה – – – זו שאלת השאלות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כמה זמן יש לו? מה זה?

היו"ר אמיר אוחנה:

והינה אני עוצר את הזמן. תודה רבה לכם. בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

לפני כמה חודשים דנו על הדחתו של חבר הכנסת כסיף. במהלך התהליך התחילו לצוץ כל מיני מתייפייפים שאמרו שהמפלגות הערביות אינן קיצוניות, אינן תומכות בטרור, ושאפשר לייצר איתן דינמיקות. אני תוהה אם מי שרץ להגיד את זה באולפנים ובנאומים ראה את האירוע שקרה בימים האחרונים במפלגת רע"מ. מנסור עבאס התראיין ברשת ב' ואמר שאין לו דעה אם ישראל ביצעה פשעי מלחמה. היה מצופה כמובן ליותר מאזרח ישראלי ונבחר ציבור, להגן על המדינה, אבל בסדר. באה הנהלת מפלגת רע"מ בסערה, ומיהרה להוציא הודעת גינוי. אנשי רע"מ הגיעו והתחילו לתקוף את מנסור עבאס על זה שהוא אמר שהוא לא יודע. אמרו לו אפילו לשקול להתפטר. עכשיו, אני רוצה להקריא לכם חלק מההודעה שהוציאה מפלגת רע"מ: מה שקורה ברצועת עזה, ובכלל זה ההרעבה של ילדים ונשים וקטיעת הסיוע ההומניטרי עבורם, נוסף להפצצת בתי חולים ומסגדים, הינו בבחינת פשעי מלחמה שיש להעניש בגינם על פי החוק הבין-לאומי, וכן הם פשעים נגד האנושות, אשר דת האמת, אשר מעודדת לגישה אנושית ולרחמים – זו עמדת התנועה האסלאמית ורע"מ, וכל דבר אחר אינו מייצג את הגופים והמוסדות הרשמיים שלנו. פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, דת האמת המעודדת לגישה האנושית ורחמנית – הם כבר קבעו שאנחנו מבצעים פשעים ושצריך להעמיד את החיילים שלנו לדין. איפה הזעקה שלכם הייתה, אנשי רע"מ, כשמחבל נוח'בה ארור אומר בחקירתו שהוא ודוד שלו ואבא שלו אנסו את אחותנו אחד אחרי השני ואחר כך גם רצחו אותה? איפה אז הייתה הזעקה שלכם? איפה היה הזעזוע שלכם, אנשי רע"מ, עם כל המילים היפות שלכם, כשנתפסו אצל מחבלי נוח'בות מסמכים שעוזרים להם לתרגם מערבית לעברית? יש שם את המשפט שהם שיננו לעצמם: תורידי את המכנסיים. זה המשפט שהם שיננו כשהם נכנסו אלינו. על זה לא הזדעקתם. כי המפלגות האלה, כמו שאמרתי – עזבו את מתק השפתיים כשהם באים והם נואמים פה – הן מפלגות קיצוניות, תומכות טרור, אם במעשים, אם במילים, אם בעמותות; שלא רוצות שנהיה פה. אלו מפלגות שחיות בשלום עם זה שרוצחים אותנו, אונסים את אחיותינו, שורפים אותנו, טובחים בנו, חוטפים את ילדינו. אלה כנראה לא היו בשבילם פשעי מלחמה מספיקים, בשביל כל המפלגות האלה. אז תודה גם ליש עתיד, שבזכות הצבעתם הנאורה והליברלית, אחד כמו חבר הכנסת כסיף עדיין יושב פה איתנו, והמפלגות האלה ממשיכות לעשות מה שהן רוצות.

מיקי לוי (יש עתיד):

זו הכללה לא יפה.

אופיר כץ (הליכוד):

נושא נוסף – מיקי, זו הייתה הודעה של מפלגת רע"מ, הודעה רשמית.

מיקי לוי (יש עתיד):

דיברת עכשיו על יש עתיד.

אופיר כץ (הליכוד):

כן, על זה שאתם לא הצבעתם בעבור הדבר הזה, לא הצבעתם על הדחה שלו.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – על ה-50 מיליארד שקל שהממשלה שלך נתנה אותו דבר, 30 מיליארד שקל – – – שנתי, אבל שקרים זה בסדר.

אופיר כץ (הליכוד):

נושא נוסף שרציתי לדבר עליו – אני מחוקק פה חוקים לא מעט במשך חמש שנים, ובשבועיים האלה גיליתי שאזרחי ישראל לא שווים בפני החוק. אני יכול לחוקק משהו והוא יחול רק על חלק מהאנשים. מסתבר שאכיפת החקיקה נעשית רק על אוכלוסיות מסוימות, או על אמירות מצד אחד של המפה הפוליטית. בואו נלך לימים האחרונים: בחור, חייל במילואים, מעלה סרטון שבו הוא מעודד לא לציית להוראות הרמטכ"ל ושר הביטחון. כל אנשי השמאל יוצאים מהמחילות ומזדעקים, ממש מזדעקים: איך יכול להיות? מה זה הסרבנות הזאת? מה פתאום? זו סרבנות? השתגעתם? אסור לעשות דבר כזה. צ'יק-צ'ק מגיעים מצ"ח, פותחים בחקירה; צ'יק-צ'ק מעיפים אותו מהמילואים. הכול מהר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

טוב מאוד.

מיקי לוי (יש עתיד):

יש הבדל – זו הסתה למרד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא נמצא בתוך הצבא – – –

אופיר כץ (הליכוד):

פתאום כל מערכות האכיפה עובדות נפלא, עובדות מהר, מטפלות בסרבנות. אבל איפה היו כל המערכות האלה לפני שנה? איפה הן היו? לא שמענו מהם.

מיקי לוי (יש עתיד):

הם היו במדים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – – הסרטון הזה.

דבי ביטון (יש עתיד):

מרד צבאי במדינת ישראל. לאן הגענו?

אופיר כץ (הליכוד):

איפה הן היו, כל המערכות האלה?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, יש לך תמיכה – – – שאתם מביאים לפה.

אופיר כץ (הליכוד):

איפה הן היו, כל המערכות האלה, כשחתמו על מכתב הטייסים שאמרו שיפסיקו לשרת? איפה הן היו? איפה הן היו?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הם לא היו במדים, הם היו אזרחים.

דבי ביטון (יש עתיד):

אופיר כץ (הליכוד):

איפה הן היו כשמילואימניקים אמרו שלא יתייצבו? כשפעילי אחים לנשק, כשפעילי אחים לנשק אמרו בצורה ברורה, בלי מסכה, שהם לא יתייצבו לשרת? איפה אז היו המערכות האלה?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

הם לא היו במדים. זה חייל במדים שאומר שהוא לא יקשיב למפקד שלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני שוב עוצר את הזמן.

דבי ביטון (יש עתיד):

אתה משווה טייסים למה שראינו שם? בן אדם – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

כן, אפילו אם הוא טייס, כן – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

יש הבדל בדמוקרטיה בין חייל לבין אזרח. אתם צריכים שיעור בדמוקרטיה.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – תקראו קורות חיים. תתביישו לכם, מושחתים. עבריינים הפכו להיות אלוהים כאן. תתביישו לכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, חבר הכנסת מלביצקי, חברת הכנסת ביטון, חבר הכנסת טופורובסקי. תודה לכם.

אופיר כץ (הליכוד):

איפה היו המערכות האלה כשבכירי מערכת הביטחון לשעבר, רמטכ"לים לשעבר – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – – האנשים הנכונים.

דבי ביטון (יש עתיד):

תמשיכו לנבוח בלי להבין מה שאתם אומרים. בושה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בושה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חנוך, חבר הכנסת מלביצקי, תודה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

איפה בקשת סליחה? איפה המצפון? ביקשתם סליחה מהאנשים שמתו? מהמשפחות שלהם? מהמשפחות של החטופים?

דבי ביטון (יש עתיד):

איזה מצפון? הם רוצים מרד. גועל נפש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. רשות הדיבור לחבר הכנסת כץ.

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון, די. תודה.

אופיר כץ (הליכוד):

איפה המערכות האלה היו כשבכירי מערכת הביטחון לשעבר, רמטכ"לים לשעבר, ראשי מוסד לשעבר ואלופים לשעבר גיבו את הסרבנות הזו? הם חתמו על מכתב שאומר: מגבים באופן מלא את מי שהחליטו לעשות מעשה ולהשעות את שירותם מהמילואים. איפה הן היו, המערכות, כשיאיר גולן אמר: "חובתנו להפעיל לחץ כבד על הממשלה, כולל לא להתייצב למילואים"? עוד הוא אמר: "אם יש איש מילואים שאומר היום: אני לא מוכן לשרת, אני תומך בו בלב שלם". זה היושב-ראש החדש, בקרוב, של מפלגת העבודה. איפה הן היו כשבוגי יעלון אמר: חובתנו לא לציית, או כשאהוד ברק אמר: אנחנו לא נשרת?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם עשו את זה מתוך הצבא? בתוך המלחמה הם עשו? למה אתה משווה בכלל? מה קרה לך?

אופיר כץ (הליכוד):

ברור, אסור להשוות – – –

קריאה:

הם עשו את זה במדים?

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני היושב-ראש – – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אסור להשוות, אלה האנשים הנכונים.

קריאות:

מירב בן ארי (יש עתיד):

הם אמרו את זה בתוך המלחמה? עוד פעם עם ההשוואות האלה?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – – הנפוטיזם שלכם – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתם קואליציה שמקדשת השתמטות. כל השותפים שלכם משתמטים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי. חבר הכנסת מלביצקי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – – נגמר, נגמר, נגמר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלביצקי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זו קואליציה של משתמטים.

מיקי לוי (יש עתיד):

חנוך, אנחנו בוגדים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

חצופים. מי יושב איתך בממשלה? משתמטים – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

אנחנו בוגדים, חנוך. אנחנו בוגדים, חנוך. בוגדים אנחנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

בואו נאפשר לחבר הכנסת כץ לסיים, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי הקואליציה שלך? כולם משתמטים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, די. תודה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – – זה ציבור – – –

קריאות:

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

חבר'ה, רק בלי סרבנות. תעשו טובה, כמעט שרפתם אותנו. בלי סרבנות.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הציבור של ההתנחלויות נהרג. איך את לא מתביישת?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, די. חברת הכנסת דיסטל אטבריאן.

קריאות:

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

– – – הציבור של ההתנחלויות נהרג. איך את לא מתביישת – – – חצופה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דיסטל אטבריאן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שמענו אותך, שמענו. תגידי שאת מתנצלת, ואחרי זה את בעצם לא מתנצלת – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, די. תודה. בבקשה.

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

אל תזלזלי – – – שמקיזים דם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דיסטל אטבריאן, די. די.

דבי ביטון (יש עתיד):

צבועה. מה קרה? עוד פעם התהפכת?

היו"ר אמיר אוחנה:

די, חברת הכנסת ביטון. חברת הכנסת ביטון.

מירב בן ארי (יש עתיד):

חצי מהקואליציה שלכם לא שירתה – – –

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

הציבור – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב בן ארי, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

ומה זה?

גלית דיסטל אטבריאן (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דיסטל אטבריאן, קריאה ראשונה.

אופיר כץ (הליכוד):

אדוני ראש האופוזיציה, אני צריך את עזרתך. דיברתי על הסרבנות. דיברתי על אותה צביעות שיש פה, שמצד אחד פועלים מהר, מצד שני מתעלמים או מגבים – ופה אני צריך את עזרתך, אדוני ראש האופוזיציה, חבר הכנסת לפיד. ראיתי שגם אתה הזדעקת בגלל אותו חייל מילואים ואמרת שזאת סרבנות, אבל זה קצת בלבל אותי, כי רק לפני שנה אמרת: הם לא סרבנים, אלו פטריוטים שנלחמים על המדינה. אני צריך שתסביר לנו שוב.

קריאות:

אופיר כץ (הליכוד):

אתה עולה אחריי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אופיר, אני אזכיר לך – – – לפי האידיאולוגיה – – –

אופיר כץ (הליכוד):

כשאלה סרבנים שמשרתים אינטרס פוליטי צר, הם פטריוטים? איך זה עובד פה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת יסמין פרידמן.

אופיר כץ (הליכוד):

אם זה לא משרת את האינטרס הציבורי, צריך לגנות?

מיקי לוי (יש עתיד):

מה שהוא עשה זה מרד. מרד.

היו"ר אמיר אוחנה:

מיקי, מיקי.

אופיר כץ (הליכוד):

כשזה נוח, הם פטריוטים.

מירב כהן (יש עתיד):

זה פשוט לא נכון. תמיד יצאנו נגד סרבנות.

דבי ביטון (יש עתיד):

הם פטריוטים כי הם מתנדבים. הם לא חייבים, זה ההבדל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת דבי ביטון.

יאיר לפיד (יש עתיד):

זה לא נכון.

אופיר כץ (הליכוד):

זה כן נכון. אתה עכשיו גינית את אותו סרבן, ולפני שנה אמרת שהסרבנים האלה הם פטריוטים.

קריאות:

אופיר כץ (הליכוד):

אני רוצה להגיד לכם לסיום – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

מייד יעלה ראש האופוזיציה ויוכל להשיב, גם באריכות.

אופיר כץ (הליכוד):

משפט אחרון. אני רוצה לסיים.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אנחנו רק מזכירים לאופיר שהוא יושב בממשלה עם סרבנים אידיאולוגיים. חשוב שהוא יזכור את זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, מייד יעלה ראש האופוזיציה ויוכל להשיב.

אופיר כץ (הליכוד):

אני רוצה לסיים. חברים – משפט.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

ממשלה עם סרבנים.

אופיר כץ (הליכוד):

אני רוצה לסיים, חברים – משפט.

קריאה:

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שב בשקט, אתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום, בבקשה.

אופיר כץ (הליכוד):

סרבנות היא אסורה וצריך להוקיע אותה ולא לעודד אותה, ולא משנה מאיזה צד היא מגיעה. אבל אל מול החוק אנחנו לא שווים, אנחנו סוג ב'. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברות וחברי הכנסת, נגמר – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תנהלו כבר את המדינה במקום להתבכיין כל היום.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, נגמר שלב הדיון הסיעתי. כעת נשמע את ראשי שני המחנות, ראש הממשלה בנימין נתניהו וראש האופוזיציה יאיר לפיד. אני מודיע שלא אהיה סובלני, ולכן מי שיוצא במהלך זמן הדיבור של אחד הדוברים, לא יחזור עד להצבעה. אז אנא מכם, נא לאפשר לשני הדוברים לומר את דברם. ראש הממשלה חבר הכנסת בנימין נתניהו, בבקשה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני כמה ימים הייתי בפיקוד צפון עם כוחותינו מול חיזבאללה, וימים אחדים קודם לכן הייתי בפיקוד דרום עם כוחותינו מול רפיח. ראיתי את הרוח האיתנה של המפקדים והחיילים שלנו. ראיתי סגן מפקד אוגדה שאומר לי: אני בן 44, יש לי עסק שמתפורר, יש לי בן שקשה לו, ואני אומר לך, ראש הממשלה – לך עד הסוף. אל תקשיב לקולות האלה, לך עד הסוף.

משה טור פז (יש עתיד):

הסוף של מי? עד הסוף שלנו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

את זה אני שומע מהחיילים, את זה אני שומע מהקצינים. איזו עוצמה, איזו דבקות במשימה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

– – – לפני חודשיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כסיף, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

ראיתי את הנחישות שלהם להשלים את המשימה, להשיג ניצחון על חמאס, להשיב את כל חטופינו, להבטיח שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל, ולהחזיר את תושבי הצפון בבטחה לבתיהם. אלה היו ונשארו המשימות שלנו. אני שומע את הקולות שכופרים בצורך וכופרים באפשרות להשיג ניצחון.

מיקי לוי (יש עתיד):

מוחלט – – –

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

תכף תשמע – אז אני מבקש להבהיר: הניצחון היה ונשאר יעד מרכזי שלנו. אני שומע כאן ובאולפנים את קולות הדכדוך שמבטלים זאת, שאומרים, כל הזמן חוזרים ואומרים: אין אפשרות לנצח – כל מיני גנרלים לשעבר שהופכים להיות פרשנים בהווה, כל מיני פוליטיקאים שהציבור דחה. אז אזרחי ישראל, אם אתם רוצים חולשה, דכדוך, כניעה, תקשיבו לאולפנים, אבל אם אתם רוצים עוצמה, רוח וניצחון, תקשיבו ללוחמים. אני מצדיע ללוחמים הגיבורים שלנו. אני מחבק את המשפחות השכולות – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תסתכל להן בעיניים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מטי הרכבי, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

– – אני מאחל החלמה מהירה לפצועינו, ואני מחבק את משפחות החטופים. שמעתי כאן שאני לא נפגש איתן; נפגשתי איתן עשרות פעמים. הבוקר שוב נפגשתי עם המשפחות של חטופינו, שוב – לא בפעם הראשונה ולא בפעם השנייה – עם המשפחות היקרות של החיילות היקרות שלנו. לפני כמה ימים צפינו בכאב עמוק בסרטון מזעזע שמתעד את חטיפת החיילות הנפלאות שלנו, והלב נקרע.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מיכל שיר, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

הלב נקרע מן הסיפור האישי, לא רק של החטופות הללו – של כל החטופים והחטופות ושל כל המשפחות שלהם. הם תמיד בליבנו והם תמיד בראש מעיינינו. היום, כשנפגשתי איתן, הסתכלתי עליהן בעיניים והן הסתכלו לי בעיניים, והבטחתי להן שאני לא ארפה מן המאמץ להשיב את כולם הביתה – את החיים ואת החללים, עד האחרון שבהם.

קריאות:

את כולם, עכשיו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני מצדיע לחיילינו ולמפקדינו, שמסכנים את חייהם גם עכשיו כדי לאתר את החטופים, לחלץ אותם ולהביאם חזרה לישראל. אני דוחה מכול וכול את השקר הנתעב כאילו אני לא נותן לצוות המשא ומתן את המנדט שהוא מבקש ולא נענה לבקשות שלו. אז דעו לכם, מסוף דצמבר ועד עכשיו – ינואר, פברואר, מרץ, אפריל, מאי – קיבלתי אליי חמש פניות של צוות המשא ומתן להרחיב את המנדט, להגמיש את התנאים, ואני אישרתי את כל ההצעות, נעניתי לכל הבקשות, עד כדי כך שמדינאים מוכרים לכם, שאינם ידועים בדיוק כחובבי הממשלה הזאת, לא תומכים נלהבים שלי, אמרו שהלכנו כברת דרך משמעותית מאוד, השתמשו אפילו במילים הרבה יותר מרחיקות לכת. הם אמרו עוד דבר: שסנוואר הוא המכשול, ולא רק המכשול – המכשול היחיד לשחרור החטופים. והתדריכים השקריים הללו, שחוזרים על עצמם ערב-ערב, חוזרים על עצמם גם היום פה, פה, בדוכן הזה, שאנחנו המכשול, הם ספין שקרי שלא רק שפוגע במשפחות – זה ברור, ליבי איתם – הוא עושה דבר הרבה יותר גרוע: הוא מרחיק את השחרור, הוא פוגע במשא ומתן, כי במקום שהלחץ יהיה מופנה כלפי סנוואר, שבמרתפים שלו מוחזקים החטופים והחטופות, הוא מופנה כלפי ממשלת ישראל. ישראל מתבקשת שוב ושוב לעשות עוד ויתור ועוד ויתור ועוד ויתור. אז מדוע שסנוואר ייכנס ללחץ? הוא יושב בבונקר שלו, מחכך את ידיו בהנאה ושמח שעושים בשבילו את העבודה. חברי הכנסת, אזרחי ישראל, את הלחץ צריך להפעיל בכיוון הנגדי, נגד חמאס. ואנחנו עושים זאת. אנחנו נלחמים בעוצמה בצפון הרצועה, במרכז הרצועה, בדרום הרצועה, ברפיח. ברפיח כבר פינינו כמיליון תושבים בלתי מעורבים, ולמרות המאמץ העליון שלנו שלא לפגוע בבלתי מעורבים, קרתה לצערנו אמש תקלה טרגית. אנחנו חוקרים את המקרה, ואנחנו נסיק את המסקנות, כי זו המדיניות שלנו. הלחץ שמופנה – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – – ילדים – – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת טיבי, קריאה ראשונה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, קריאה ראשונה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

קריאות:

שקט – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

גיס חמישי. גיס חמישי – – – גיס חמישי.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לעזור לי. אין צורך.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

חברי הכנסת, אצלנו כל בלתי מעורב שנפגע זו טרגדיה; אצל חמאס זו אסטרטגיה. זה כל ההבדל. הלחץ שמופנה מבית ומבחוץ כלפי ממשלת ישראל, שנלחמת בכל כוחה להחזיר את החטופים, רק מקשיח את עמדותיו של סנוואר, שדורש מישראל תנאי כניעה שמסכנים את קיומה, ולכן אנחנו לא יכולים להסכים להם. אני מבקש להבהיר: אני לא מוכן להיכנע ולהתקפל. אני לא מוכן לסיים את המלחמה לפני השלמת כל יעדיה. גיבורינו לא נפלו לשווא. אם ניכנע, הטבח, האונס והרצח של 7 באוקטובר יחזרו על עצמם שוב ושוב ושוב, בדיוק כפי שחמאס הבטיח. אם ניכנע, לא נחזיר את כל חטופינו. אם ניכנע, ניתן ניצחון אדיר לטרור, ניצחון אדיר לאיראן, לכל ציר הרשע הזה, לכל מבקשי נפשנו. מי שאומר שהוא מתייאש, מי שהוא אומר שהוא לא מוכן ולא יכול לעמוד בלחץ, שיחזור להרים דגל שחור; בעצם, שירים דגל לבן של כניעה. אני לא אניף דגל כזה. אני אמשיך להילחם עד שנניף את דגל הניצחון. לפיד וחבריו – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה עשית 15 שנה? 15 שנה. מה עשית עד עכשיו?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרידמן, קריאה ראשונה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אני יוצאת לבד. מי יכול לשמוע אותו? 15 שנה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לפיד וחבריו אומרים כאן, ושמעתי את זה גם מאחרים – אומרים: קבל החלטות. אני מקבל החלטות, אבל לא את ההחלטות שהם רוצים שנקבל.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה לא מקבל החלטה ושום דבר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לפיד הרי צריך יותר מכל אחד אחר, להבין יותר מכולם את המשמעות של ויתור לטרור. אתה הרי ויתרת לחיזבאללה בהסכם הגז המופקר ואמרת, אני מצטט: "זה ירחיק את העימות עם חיזבאללה".

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה שקר זה, אדוני ראש הממשלה. שקר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מיקי לוי, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

טוב, ראינו, ראינו את מה זה הביא. כמה זה הרחיק.

נאור שירי (יש עתיד):

ראינו אותך – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

לפיד וחבריו פה, על הדוכן וגם באולם, לא מעלים בדעתם שיש אפשרות לקבל החלטות בניגוד ללחצים מבחוץ. לוחצים עלינו – הקהילה הבין-לאומית, אמריקה – לוחצים עלינו מכל העולם. איך אפשר להתנגד? הם לחצו עלינו. אל תיכנסו קרקעית – נכנסנו; אל תיכנסו לשיפא – נכנסנו; אל תיכנסו לח'אן יונס – נכנסנו; אל תיכנסו לרפיח – נכנסנו.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – לא מתפקד. שבעה חודשים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת ביטון.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

יש גם – לפי פרסומים זרים, אומרים שלחצו עלינו גם בעוד איזה עניין קטן, איראן. טוב, לזה אני לא אתייחס, כן?

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שירי.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני רק אומר לכם, אתם לא מעלים על דעתכם שבעניינים קיומיים אנחנו מקבלים החלטות, החלטות שהן קשות, ומחייבות באמת מנהיגות, לעמוד מול הלחצים. ועכשיו, עכשיו אתם אומרים, אתם אומרים לי כך: קח מנהיגות ותיכנע. קח מנהיגות ותתייאש. אבל אני לא מתייאש. אני לא איכנע.

מיקי לוי (יש עתיד):

מי אומר את זה? מי אומר את זה?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מיקי לוי, די.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני עומד בלחצים מבית ומחוץ, ואני עומד על האינטרסים הלאומיים שלנו מתוך אחריות לאומית. ולכן אני אומר לכם ביושר: אין תחליף לניצחון המוחלט.

מירב כהן (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב כהן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

יש כאן מאבק בין הרצון הלאומי שלנו להילחם על קיומנו לבין הרצון של אויבינו להשמידנו. אני מאמין ברצון הלאומי שלנו.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, קריאה ראשונה.

מירב כהן (יש עתיד):

סיסמאות – – –

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

– – – מי עוצר אותך? מי עוצר אותך?

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

אני מאמין שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, ובעזרת השם, אנחנו מנצחים אותם, וכך יהיה גם הפעם.

קריאות:

ראש הממשלה בנימין נתניהו:

חברי הכנסת וחברות הכנסת, עמית בוסקילה, השם ייקום דמה, נרצחה ב-7 באוקטובר במסיבה ברעים. לוחמינו הגיבורים חילצו את גופתה לפני למעלה משבוע והביאו אותה לקבר ישראל. ברגעיה האחרונים עמית שוחחה בטלפון עם דוד שלה שמעון. המילים האחרונות שלה היו "שמע ישראל". אימה אילנה אמרה בעודה יושבת שבעה על בתה: הדבר הכי מוסרי זה למחוק את הרשע הזה מעל פני האדמה. הם הרשע המוחלט, היא אמרה, והילדה שלי, עמית, היא אור, זהב טהור. אכן כך. אלף תובעים בהאג – – –