Analytics (Microsoft Clarity), no identifying info. Loads only if you accept.This site uses an analytics tool (Microsoft Clarity) to understand how visitors use it — heatmaps and browsing patterns, with no identifying information. It only loads if you accept. Learn more
An official register record. File text is extracted from the official document. This is not a summary or interpretation — the file is the source.
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעה לדיון מהיר בנושא: "עשרות אלפים מהזכאים להנחות בתשלום חשבון החשמל לא מקבלים אותן"
הצעה לסדר היום
צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשפ"ד-2024
פעולה על פי חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
הצעת חוק · Debate
דברי היושב-ראש
פריטי מליאה · Debate
Extracting the sitting text from the official file
This text was extracted from the official file. The file is the authoritative source.
Legend
כ"א / מושב שני / ישיבה קנ"ה /
כ"ד–כ"ו באדר א' התשפ"ד / 4–6 במרץ 2024 / 21
חוברת כ"א
ישיבה קנ"ה
יום שני, כ"ד באדר א' התשפ"ד (4 במרץ 2024)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה בשל:
הממשלה הכושלת מקום המדינה שמובילה אותנו למשבר כלכלי עם סדר עדיפויות פוליטי
יאיר לפיד (יש עתיד):
שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
מרב מיכאלי (העבודה):
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
דברי יושב-ראש הכנסת
היו"ר אמיר אוחנה:
צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשפ"ד–
שלום דנינו (יו"ר הוועדה המשותפת):
מאיר כהן (יש עתיד):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
מיקי לוי (יש עתיד):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ניסים ואטורי (הליכוד):
רם בן ברק (יש עתיד):
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשפ"ד–
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
עמית הלוי (הליכוד):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
רון כץ (יש עתיד):
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
טלי גוטליב (הליכוד):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
סימון דוידסון (יש עתיד):
נאור שירי (יש עתיד):
שלי טל מירון (יש עתיד):
צגה מלקו (הליכוד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
הצעת חוק מגבלות על חזרתו של מורשע במעשה טרור לסביבת נפגעי העבירה, התשפ"ד–
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
חוה אתי עטייה (הליכוד):
הצעת חוק מגבלות על חזרתו של מורשע במעשה טרור לסביבת נפגע העבירה, התשפ"ד–
אריאל קלנר (הליכוד):
הצעת חוק מגבלות על חזרתו של עבריין טרור לסביבת נפגע עבירה, התשפ"ד–
עודד פורר (ישראל ביתנו):
מירב כהן (יש עתיד):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עמית הלוי (הליכוד):
טלי גוטליב (הליכוד):
נאור שירי (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
הצעת חוק התקנים (תיקון מס' 18), התשפ"ד–
דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה):
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מס' 27) (רזרבה לכיסוי הוצאות), התשפ"ד–
השר לשירותי דת מיכאל מלכיאלי:
רון כץ (יש עתיד):
הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–
סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול:
יסמין פרידמן (יש עתיד):
מירב בן ארי (יש עתיד):
סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול:
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
היו"ר אמיר אוחנה:
חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ד באדר התשפ"ד, 4 במרץ 2024. 150 ימים שאחינו ואחיותינו שתמונותיהם מביטות אלינו כאן ממעל נמצאים בשבי החמאס, ואני גם אתייחס לכך בהמשך. הודעה למזכיר הכנסת.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4367/25 וכלה בהצעת חוק פ/4387/25: הצעת חוק הגבלת מכירה של קנביס רפואי בסביבת בתי ספר, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת קטי קטרין שטרית, צגה מלקו, יעקב אשר ונאור שירי; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שיפוי מעסיקים על הפרשות פנסיוניות בעד עובדות בתקופת לידה והורות או בשמירת היריון), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון – קצבה ליתום משני הוריו), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להיבחר) (תיקון – חברי כנסת, שרים וסגני שרים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק מס קנייה (טובין ושירותים) (תיקון – שיעור המס על רכב חשמלי), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אורית פרקש הכהן ומיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק עבודת נשים (תיקון – תקופת לידה והורות למשפחת אומנה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יסמין פרידמן, יצחק פינדרוס ומשה רוט; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ועדה לקליטת עלייה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק התניית יום שבתון בהצבעה בבחירות (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אלי דלל, מיכל שיר סגמן ואורית פרקש הכהן; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (הוספת ועדה לטיפול בתופעת המסתננים והשוהים הבלתי-חוקיים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות (תיקון – סמכות משרד החינוך), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יבגני סובה, אביגדור ליברמן, עודד פורר, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק סנקציות על תומכי טרור, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת צבי ידידיה סוכות וזאב אלקין; הצעת חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תיקון – החלפת המונח לוחמים בלתי חוקיים), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת טלי גוטליב; הצעת חוק הקפאת כספים ששילמה הרשות הפלסטינית בזיקה לטרור מהכספים המועברים אליה מממשלת ישראל (תיקון – חילוט הכספים וניהולם), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – ארגונים מפעילים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק מתן עדיפות לחיילים ולמשרתי מילואים בזכאות למעונות סטודנטים (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת ששון ששי גואטה ומשה פסל; הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי (תיקון – הפטר לאלתר לחייב יחיד מעבר לגיל פרישה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק-יסוד: פרס ישראל, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – דמי קיום לעצמאי יחיד) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת ולדימיר בליאק, יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, אלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – מועצה לחינוך ממלכתי כללי), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת גלעד קריב, ולדימיר בליאק, משה טור פז, דבי ביטון, יוראי להב הרצנו, מירב בן ארי, רם בן ברק, מיכל שיר סגמן, יואב סגלוביץ', סימון דוידסון, שלי טל מירון, אלון שוסטר, טטיאנה מזרסקי, אורית פרקש הכהן ומרב מיכאלי; הצעת חוק הגנה על הציבור מפני ארגוני פשיעה, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון – שילוב גברים תלמידי ישיבות), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יאיר לפיד, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, סימון דוידסון, נאור שירי, שלי טל מירון וירון לוי. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להסדרת הפיקוח על כלבים (הוראת שעה – חרבות ברזל) התשפ"ד–2024. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת סימון מושיאשוילי, יסמין פרידמן, יוסף עטאונה וניסים ואטורי בנושא: עשרות אלפים מהזכאים להנחות בתשלום חשבון החשמל לא מקבלים אותן. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
הנושא הראשון על סדר-היום הוא הצעה להביע אי-אמון בממשלה, מטעם סיעת יש עתיד. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד לנמק את ההצעה. בבקשה, אדוני.
יאיר לפיד (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברחובות ישראל מפגינים בימים האחרונים צעירים חרדים שצועקים: נמות ולא נתגייס. לא תמותו אם לא תתגייסו. אנשים אחרים ימותו אם לא תתגייסו. אנשים אחרים מתים עכשיו כדי להגן עליכם. לוחמים מתים בעזה כדי להגן עליכם, לוחמים מתים ביהודה ושומרון כדי להגן עליכם. אתם לא תמותו אם לא תתגייסו. אם לא תתגייסו אתם תחיו מצוין, עם קצבה מהמדינה, בלי שום סיכון לחייכם. הדיון על גיוס החרדים הוא לא חדש, אבל המציאות כן חדשה, כי יש נתון שלא היה על השולחן בעבר: אין מספיק חיילים. למדינת ישראל אין מספיק חיילים בשביל להגן על עצמה. אין מספיק חיילים לכל המשימות של צה"ל. כל התיאוריה של צבא קטן וחכם קרסה. כל התזה המפוארת של צבא שבו הטכנולוגיה מחליפה את הלוחמים התמוטטה כמו הגדר מול קיבוץ בארי. בשביל להגן על חיי האזרחים צריך יותר חיילים. צה"ל צריך עוד לפחות שתי אוגדות מתמרנות, כנראה שלוש. מג"ב צריך לגדול באופן דרמטי ולהחליף את הגדודים שעושים בט"ש קבוע באיו"ש. זה הרבה מאוד חיילים. אין לנו אותם. אין גם מאיפה להביא אותם. אתמול הייתי בכנס בחיפה. קם מישהו, הוא גמר 120 ימי מילואים וכבר יש לו צו 8. לאיש הזה יש ילדים, יש לו עסק. כמה זמן אפשר להמשיך ככה? הצבא רוצה להאריך את השירות הסדיר לשלוש שנים; מה אחר כך? ארבע שנים? חמש שנים? וכל זה כשיש מאגר עצום של צעירים חרדים בריאים שיכולים לקחת חלק במאמץ, אזרחים ישראלים. הם לא אומרים הרי: נמות ולא ניקח קצבאות. הם לא אומרים: נמות ולא נקבל טיפול בבתי החולים. הם לא אומרים: נמות ולא ניתן לכם לממן את החינוך של הילדים שלנו. 66,000 צעירים חרדים נמצאים היום בגיל המתאים לשירות ביטחון. אם יגייסו רק 10,000 מהם לא יהיה צורך להאריך את השירות הסדיר. אם רבע מהגברים החרדים בגילי 20 עד 49 ישרתו במילואים, אפשר יהיה להחזיר את שירות המילואים לחודש אחד בשנה. זה לא נגד עולם התורה. אין לי, אין לנו, שום דבר נגד לימוד תורה, זה מעשיר את הנפש ומחדד את השכל, ואדם באמונתו יחיה. אנחנו לא עד כדי כך בורים שאתם יכולים למכור לנו שיש סתירה בין לימוד תורה לבין ערבות הדדית; בין לימוד תורה להגנה על עם ישראל ועל מדינת ישראל. הם לא ימותו אם הם לא יתגייסו, אבל אם הם לא יתגייסו, ימותו אנשים אחרים שיצאו להגן על מדינת ישראל – הציבור המשרת, העובד, הלוחם. זה לא יכול להימשך ככה. הצבא צריך אותם, המדינה צריכה אותם. הממשלה בינתיים ממשיכה לעשות כל מה שהיא יכולה בשביל לאפשר להם להשתמט. כל עוד הממשלה הזו בשלטון, הבעיה הזו לא תיפתר. הם יביאו מתווה שקר כלשהו, הם שוב ידחו ושוב ימוססו ושוב ייתנו יד להשתמטות מאורגנת. רק שהפעם הם לא יצליחו להסתיר מאיתנו את האמת הפשוטה: אין מספיק חיילים, ואין שום מקום אחר שממנו אפשר לגייס חוץ מאשר מקרב הצעירים החרדים. כל המקומות האחרים מוצו. אני קורא לכנסת ישראל להצביע אי-אמון בממשלה בשל הפקרת הביטחון הישראלי משיקולים פוליטיים. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לראש האופוזיציה. אני מזמין את נציג הממשלה השר מיקי זוהר להשיב על ההצעה. בבקשה, אדוני.
בועז טופורובסקי (יש עתיד):
מיקי, תגיד שהממשלה תומכת.
דבי ביטון (יש עתיד):
פעם אחת תפתיע.
היו"ר אמיר אוחנה:
אני לא בטוח שכל הממשלה תומכת. בבקשה, השר זוהר, לרשותך.
שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:
חבריי חברי הכנסת, אדוני יושב-ראש הכנסת, אנחנו נמצאים בעת מלחמה, ולי קצת עצוב – ואני חייב לומר את האמת – שיש אולי מי ששכח שאנחנו עדיין בעיצומה של מלחמה. נכון, העצימות היא לא אותה עצימות, הקרבות הם לא אותם קרבות, אבל אנחנו מצויים במלחמה, חיילים בעזה נלחמים ברגעים אלו ממש כתף אל כתף, בלי שום הבדל מה הדעות הפוליטיות שלהם או העמדות שלהם; מסכנים את חייהם כדי לשמור על ביטחונה של מדינת ישראל. כשאנחנו יושבים באולם הזה, שיש לי בו לא מעט שנים, ודנים ומתווכחים בנושאים פוליטיים, לי זה עושה טעם רע, טעם מר. אז אני אומר כך, אני מציע לכולנו – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה אתה רוצה? חמישה חודשים לשבת – ומה? למה? שמנהלים מלחמה בצורה מדהימה?
אפרת רייטן מרום (העבודה):
מיקי, החיילים צריכים פשוט חברים לנשק. הם צריכים שם עוד אנשים. אנחנו רוצים לעזור להם. להפך.
מירב בן ארי (יש עתיד):
שמפגינים חוטפים מכות?
שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:
אנחנו אוהבים את כולם, ואנחנו יודעים שיש מי שרוצה להניע את גלגלי המחאה מחדש.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה קשור מחאה? מותר לו להגיד שהוא רוצה בחירות. מותר לו.
שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:
וזה בסדר, אנחנו גם מבינים את הצורך הזה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה היה קורה אם זה היה קורה במשמרת שלנו? לא היינו מחזיקים כאן שבוע.
שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:
אני רק רוצה להשלים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא היינו מחזיקים כאן שבוע, על מה אתה מדבר? חמישה חודשים.
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, הערה אחת, שתיים, שלוש – זה בסדר, אבל תנו לשר להשיב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
לא, נראה לי שהוא מעדיף.
שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:
שכחתי שקשה להשלים משפט פה. כבר שכחתי. שכחתי שקשה להשלים משפט פה. אבל אני באמת אומר לכם בכנות רבה: המקום הזה, החדר הזה, הוא חדר שאני כל כך אוהב ומעריך. ואני יודע שיש פה אנשים טובים, בחדר הזה, מימין ומשמאל וממרכז, יהודים וערבים ודרוזים ומכל מה שאתם רק רוצים. יש פה אנשים טובים שנמצאים בחדר הזה, בכנסת ישראל. ומה אני אומר לאנשים האלה היום? אני אומר להם דבר אחד: קצת סבלנות. בואו נגמור את המלחמה, בואו נסיים להילחם, ביחד, כתף אל כתף. בואו נסיים להכריע את האויב, ואז נחזור להתווכח פה. יהיה גם לזה זמן.
קריאות:
– – –
שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:
וכל מה שאני אומר לכם היום – אני אומר לכם את זה מדם ליבי, לא מתוך מקום פוליטי ולא מתוך מקום אינטרסנטי. ממקום ערכי, לאומי. קצת סבלנות. בואו נמשיך עוד קצת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
כמה זמן? חמישה חודשים. כמה זמן?
שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:
כמה זמן שיידרש עד שנכריע את האויבים שלנו.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עומד ראש המפלגה שלך, לא רואה סוף.
שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:
כמה זמן שיידרש עד שנכריע את האויבים שלנו. ואני אומר לכם שזה מתקרב. זה מתקרב.
מירב בן ארי (יש עתיד):
מה מתקרב?
שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:
ההכרעה מתקרבת.
מירב בן ארי (יש עתיד):
איזו הכרעה?
שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:
ונכון להיום, כשיש שם חטופים וחיילים שנלחמים, אני לא מוצא לנכון להיכנס לתוך האירוע הפוליטי הזה, ואני לא חושב שזה הזמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אז תגיד את זה לדודי אמסלם, תגיד את זה למאי גולן.
שר התרבות והספורט מכלוף מיקי זוהר:
תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותו של אדוני מרגע זה. בבקשה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאתה, אדוני היושב-ראש, מנהל את המליאה, ולפנות אליך, לפנות לראשי המפלגות מכל הסיעות, מימין, משמאל, קואליציה, אופוזיציה. שמעתי את השר, הוא אמר: אנחנו במלחמה. ואנחנו באמת במלחמה. החיילים שלנו עדיין מגויסים למילואים, תושבי הצפון מפונים, תושבים מהדרום עדיין לא חזרו לבתים שלהם, והכנסת יוצאת לחופשה, מה שנקרא פגרה, בעוד חודש ימים. אני פונה אליך שתשקול שנית להביא את זה לנשיאות ולבטל את החופשה הזאת לחברי הכנסת. אין לי בעיה שנצא בחגים. בחגים שנהיה בפגרה. אבל לפני החגים בשבועיים? למה לצאת ולחזור אחרי החגים כאשר החיילים שלנו עדיין נלחמים ואנשים לא חזרו לבתים שלהם? זה הזמן של הכנסת לצאת לפגרה? אני מבקש ממך, אדוני היושב-ראש, שתשקול את זה בכובד ראש ותביא את זה לנשיאות. אני אומר לכם, שמעתי את ראש האופוזיציה בנושא של הגיוס. ישראל ביתנו תביא את חוק הגיוס ביום רביעי. כל מי שיגיע לגיל 18 צריך להתייצב בבקו"ם או לשירות לאומי או לשירות צבאי. לא יהיו עוד פטורים, כי כולם צריכים להתגייס, כולם צריכים לתת יד, כולם צריכים להילחם למען המדינה. אין לנו מדינה אחרת. לכן, הגיע הזמן להבין: מה שהיה לפני 7 באוקטובר זה לא מה שאחרי 7 באוקטובר, וכולם צריכים להתגייס, להיות ולתרום למען המדינה וביטחונה של המדינה. אני אומר לך, אדוני השר, שמעתי אותך. דיברת על מלחמה, ואנחנו במלחמה. אבל אנחנו רואים את ההתנהלות של קבינט המלחמה: "אחריי", "אחים", "ביחד" – אבל כל אחד יוצא בנפרד, נותן את ההצהרה שלו. והשיא היה השבוע, כאשר שר בקבינט המלחמה יוצא לארצות הברית, וראש הממשלה מצד שני מודיע לשגריר: אל תשתף איתו פעולה ואל תלווה אותו בביקור. זה "ללכת אחריי"? זה קבינט מלחמה שצריך להמשיך לנהל את המלחמה הזאת? זו הממשלה שצריכה להמשיך לנהל את המצב הכלכלי הקשה של מדינת ישראל, כאשר אנחנו מחזירים רק בהלוואות ובקרן יותר מ-208 מיליארד שקל בשנה, וכאשר הקרן תעלה עכשיו – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לסיום, לסיום.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
– – בגלל הגירעון הגדול שאנחנו הולכים לעמוד בו? לכן הגיע הזמן ללכת לבחירות.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לאדוני. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. ואליד? נמצא. בבקשה, אדוני. עד שלוש דקות לרשותך.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שאנחנו נמצאים בתקופה מאוד קשה, ובמקום להוביל למדיניות שמיטיבה עם החברה הערבית, אנחנו רואים את ההפך – קיצוצים ב-550 וב-1279, התוכנית של הערבים בנגב, וראש הממשלה נכון לעכשיו לא מתערב. זה משפיע על הרבה דברים, ומשפיע בצורה ברורה מאוד על הפשיעה בחברה הערבית. היום במסיבת העיתונאים השר התייחס לארצות הברית, לאי-הפסקת המלחמה – הוא לא רוצה שהמלחמה תיפסק, זו העמדה שלו. אבל יש מלחמה בתוך החברה הערבית בין ארגוני הפשיעה, והאזרחים הערבים הם שמשלמים את המחיר, משלמים מחיר מאוד כבד – 31 נרצחים מתחילת השנה. הוא לא מטפל בנושא הזה, אדוני היושב-ראש. השר שאמון על הביטחון של האזרחים – מפקיר אותו. הוא רוצה להתעסק עם ביידן, עם מצרים, עם האזור. הוא רוצה להבעיר את האזור. יש לו קופסת גפרורים, והוא רוצה לשרוף. הגיע הזמן לעצור אותו. לא יכול להיות – הוא מתעסק בענייני חוץ ומפקיר את הפנים, מפקיר את החברה הערבית. שר שממונה על ביטחון האזרחים לא רוצה להתעסק בנושא הזה. והמספרים רק מזנקים למעלה. מאבדים משפחות שלמות. אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו רוצים שראש הממשלה – מבחינתי שגם הקבינט יתערב בזה. אנחנו נמצאים במלחמה, ולאף אחד לא אכפת. מכובדי היושב-ראש, נמצא איתנו כאן במליאה ראש המועצה הנבחר בכאבול נאדר טאהא. אנחנו מברכים אותך, גם מקווים שתצליח בתפקיד שלך, בשליחות שלך (אומר בערבית: ברוך הבא, ואנו מאחלים לך הצלחה, ביטחון ובטיחות לכל הכפרים והערים הערביים, וגם לכאבול. בהצלחה.) תודה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה לך. חבר הכנסת עופר כסיף יעלה ויבוא. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בשבוע שעבר התרחשה אחת מהטרגדיות הנוראיות ביותר במסגרת הקטסטרופה המתמשכת בעזה – קטל של עשרות רבות של אזרחים מזי רעב וצמא בחסות המשכה הנפשע של מלחמת שלום נתניהו; הרג המוני של מורעבים שנדחקו, נרמסו, וכן, גם נורו, במהלך הסתערות נואשת על סיוע הומניטרי. גורמים במערכת הביטחון צוטטו הבוקר בהארץ באמירה נחרצת: בלי שינוי באופן הכנסת הסיוע לעזה מראות ההרג יחזרו על עצמם. זו עדות ברורה לכך שידיה של ממשלת ישראל מגואלות בדם הזה, וכי ייתכנו חלילה מרחצי דמים נוספים. אלא שהבושה הגדולה ביותר היא כי בתוך החברה שלנו יש מי שרואים ברעב ובתת-תזונה מציאות רצויה. יש מי שנאבקים לחסום, בניגוד לדין ובניגוד למחויבות הבין-לאומית של ישראל עצמה, את משאיות הסיוע ההומניטרי. התופעה רק הולכת ומתרחבת, במימון ובארגון שיטתי – – –
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
עופר, ראאד אישר את הנאום? ראאד סלאח אישר לך את הנאום?
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
שלא יפריע לי.
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת רוטמן.
שמחה רוטמן (הציונות הדתית):
ראאד סלאח אישר לך את הנאום, עופר?
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת רוטמן, תודה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
התופעה רק הולכת ומתרחבת, במימון ובארגון שיטתי של ארגוני ימין קנאיים, משיחיים. עמותה רשומה בשם האמת היהודית מגייסת כספים לפעילות הפושעת הזו. ומי עומד בראש העמותה? ברוך בן יוסף – טרוריסט כהניסט, שנחשד ברצח של אזרח אמריקני-פלסטיני בארצות הברית, נמלט לישראל כמבוקש, וכאן הפך לפטרונו של תלמידו של רב-המרצחים גולדשטיין, המשמש כיום כשר בממשלת הזוועות. אולי זה מסביר מדוע המשטרה מאפשרת לעבריינים להשתולל, ואולי זה גם מסביר מדוע השר, המוקף בקן שרצים של טרור כהניסטי, ממודר מתדריכים מודיעיניים. לפני כחודש פניתי לשר הביטחון, שימנע את החסימה האסורה של הסיוע ההומניטרי ושיממש את החובה של ישראל להעביר את הסיוע לאזרחים החפים מפשע ברצועת עזה. שר הביטחון התעלם, ועל כן פניתי אתמול ליועצת המשפטית לממשלה בבקשה כי תפעל להבטיח את המעבר החופשי והבלתי-מוגבל של הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, למנוע באופן מוחלט כל שיבוש וחסימה של הסיוע, וכן תורה לחקור ולהעניש, במידת הצורך – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לסיום, אדוני.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
– – את המארגנים של החסימות הבלתי-חוקיות והבלתי-אנושיות האלה. הרוצח ברוך בן יוסף וחבריו, אלה שבממשלה ואלה שמחוצה לה, ידיכם לא תינקנה. לדיראון עולם תיזכרו. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.
מרב מיכאלי (העבודה):
תודה רבה. 150 יום, אדוני היושב-ראש, 150 יום חטופות וחטופים, אזרחיות ואזרחי ישראל שלנו, בגיהינום של השבי בעזה. 150 יום. 150 יום, והממשלה הזאת לא עושה את מה שהיא צריכה כדי להחזיר אותם. אתה יודע איך אני יודעת את זה? משום שעסקה היא אפשרית. לא צריך לספר לי שחמאס הם נורא רעים. הם הכי רעים שיש, הם זוועה. אבל אנחנו לא בונים על האויבים שלנו, אנחנו בונות ובונים על הממשלה שלנו. האזרחיות והאזרחים האלה – המשפחות שלהם בונות על הממשלה שלהן ושלהם שתדאג להחזיר אותם הביתה. אני לא יודעת איך לספר לכם את זה, אבל עסקה תהיה מאוד כואבת. כן, מאוד כואבת, מחירים מאוד קשים. מה לעשות? מה לעשות שעסקה לא מתאפשרת בתנאים שאנחנו רוצים אותם אלא במה שאפשרי? ובזמן הזה, מה שצריך לעשות זה להתאים את העמדות של מדינת ישראל למה שאפשר להשיג, כדי להחזיר את האזרחיות והאזרחים שלנו הביתה. אני לא יודעת איך לספר לך את זה, אדוני היושב-ראש, אבל לפי סקר חדש ועדכני, 60% מהציבור הישראלי תומכות ותומכים בעסקה. מבינים היטב את הכאב שיהיה כרוך בה, ועדיין תומכים בה, כי מבינים שהכאב בלא להחזיר את 134 האחיות והאחים שלנו גדול יותר. מי מתנגד? הבייס של נתניהו. הבייס של נתניהו מתנגד, ולכן נתניהו מעכב את העסקה. נתניהו מדבר על לחץ צבאי ומשא ומתן קשוח. ובכן, הלחץ הצבאי ממשיך לסכן בסכנת מוות את החטופות והחטופים שלנו, והמשא ומתן הקשוח סתם מורח זמן ומונע את חזרתם. וכל יום שמתעכבת ההחזרה שלהם, עלולים להיות לנו פחות ופחות חטופות וחטופים להחזיר. אדוני היושב-ראש, אין דבר פחות לגיטימי מאשר לעשות את המסחרה על הגב של החיים של החטופות והחטופים האלה. אין דבר יותר חמור למדינת ישראל בימים אלה. אני קוראת לך ואני קוראת לכל חברי הקואליציה וחברות וחברי הממשלה הזאת להתעשת ולעשות עסקה עכשיו.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה רבה. אני מבין שהשר סמוטריץ' יסכם מטעם הממשלה, ואני מזמין אותו לעלות לדוכן.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ':
אדוני היושב-ראש, חברי השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להודות מאוד לראש האופוזיציה יאיר לפיד על הזדמנות לעמוד כאן ולבשר בשורות טובות לעם ישראל ולמדינת ישראל ולבית הזה על הכלכלה הישראלית. אנחנו בתקופה מאוד מורכבת וקשה של מלחמה, ארבעה חודשים. אין לנו הרבה בשורות טובות, ובכלכלה, ברוך השם, באמת, נתונים פנטסטיים: השקל הכי חזק שהיה זה תשעה חודשים; הבורסה עולה. אתמול הייתה כותרת שהבורסה עלתה ב-8% מאז ההחלטה של מודי'ס להוריד לנו את הדירוג; הביקושים לאג"ח של ממשלת ישראל – אני מזכיר לכם, לפני שלושה שבועות הנפקנו 4.1 מיליארד. היו לנו ביקושים של 25 מיליארד, פי 6.2 – הביקושים הגדולים ביותר מאז קום המדינה; סיימנו את חודש פברואר – עוד לא פורסמו הנתונים הרשמיים, אבל סיימנו את חודש פברואר עם גבייה של 4 מיליארד שקלים יותר מהתחזית, ממה שתכננו לגבות בפברואר, ועל הבסיס של זה הבאנו את התקציב המעודכן. אני מזכיר לכם שזה מצטרף לגבייה עודפת של 7 מיליארד שקלים בינואר. זה אומר שהמשק הישראלי חוזר לעבוד, חי, בועט, נושם. הציבור הישראלי עובד, מרוויח, משלם מס הכנסה, צורך ומשלם מיסים עקיפים. תראו, מסתכלים על המדדים – אני אומר לכם שאין איך להסביר. זו הבעת אמון קודם כול בכלכלה הישראלית, בעוצמה שלה, בחוזק שלה, ביציבות שלה, ביכולת שלה להתמודד עם האתגר הביטחוני הגיאו-פוליטי שאנחנו בתוכו, וכן, זו הבעת אמון גם במדיניות שלנו, שמצד אחד נותנת מענה לכל צורכי המלחמה בחזית ובעורף עם מדיניות אזרחית מרחיבה – הכרזתי עליה בשבוע הראשון של המלחמה – רשת ביטחון מאוד משמעותית לניצולים, למפונים, למילואימניקים שלנו, לנפגעים, לכל העסקים במשק, מתווה של פי שלושה או פי ארבעה מהקורונה בהיקף שלו, ברוחב שלו. אנחנו משלמים מיליארדים, אבל עושים את זה באחריות פיסקלית, עושים את זה עם שמירה על מסגרות, עושים את זה עם שינוי סדרי עדיפויות ובאחדות גדולה. הצגתי כאן את התקציב. כן, בלי להיכנס למלחמות יהודים, הרי כל אחד רוצה – תקצץ במה שלא חשוב לי אלא חשוב למישהו אחר. לא – פיזרנו את הנטל מתחת לכולם, כולם מרגישים, כולם מרגישים קצת. לא נכנסנו למלחמות יהודים, כי במלחמה צריך אחדות. תראו איך המשק מגיב יפה; תסתכלו על הבורסה, תסתכלו על השקל. עכשיו, יש מי שתמיד מנסה להציג מציאות הפוכה. אתה שומע, אדוני היושב-ראש, כשהשקל מתחזק, אז מה הם אומרים? הדולר נחלש. וכשהדולר מתחזק, אומרים: השקל נחלש. בוא נגיד את האמת: כן, השקל מתחזק, כי המשקיעים מביעים אמון בכלכלה הישראלית, והאג"חים של ממשלת ישראל נהנים מאמון מאוד מאוד גבוה בשווקים, כי יודעים שאנחנו נעמוד בהחזרי החוב שלנו, כי הכלכלה חזקה, כי המשק חזק. אגב, אני לא קושר כתרים לעצמי, אני קושר כתרים קודם כול לכלכלה. אני, כאיש ימין כלכלי, חושב שהתפקיד של הממשלה – כמה שפחות להפריע. את הכלכלה עושים אנשים: היזמות, המוח היהודי, לקיחת האחריות, החדשנות, היצירתיות, הציונות, הרצון של אנשים דווקא במלחמה להראות: חבר'ה, חלק מהניצחון זה החוסן. חלק מהחוסן זה כלכלה. כשאנשים כמו יזהר שי, השר לשעבר, באמת חבר טוב, מתוך השבר הגדול על הבן שלו אומר: אני הולך להקים 1,000 סטרטאפים חדשים, לזכר כל נרצח, כל נופל – אתם יודעים כמה עוצמות כאלה יש בעם ישראל? אנחנו מסתובבים בשווקים – באמת, גם החשב הכללי, גם בניירות ערך, בבורסות, בשווקים, אצל משקיעים בעשרות – הם מאמינים במשק הישראלי, הם מאמינים בכלכלה הישראלית, הם רוצים להביא לכאן השקעות. ועוד פעם, אי-אפשר – אני כאילו מסתכל פה על הנושא הזה של האי-אמון – לא יכולתם למצוא לעצמכם יום פחות מתאים להעלות את זה. כל הנתונים הכלכליים במדינת ישראל מלמדים על העוצמה, על החוזק, על הבריאות והאיתנות של הכלכלה הישראלית. וכן, מה לעשות, השווקים מביעים אמון גם באופן שבו אנחנו מנהלים את הממשלה, את הכלכלה. אז אני אומר לאזרחי ישראל: בואו נהיה גאים – גאים במדינה שלנו, גאים כמובן בלוחמים שלנו, גאים בכלכלה שלנו, גאים באחדות שלנו, גאים בפטריוטיות שלנו, בגאווה הלאומית שלנו, בכבוד הלאומי שלנו, באהבה שלנו למולדת, באהבה שלנו אחד לשני ובאיזה נס אנחנו מחוללים כאן יחד 75 שנה ובאיזה נס אנחנו מחוללים עכשיו, תוך כדי המלחמה – את הכלכלה הישראלית. ביחד, בעזרת השם, נעשה ונצליח, עם המון תקווה, עם המון אופטימיות, עם המון אמונה והמון נחישות עד הניצחון. תודה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
מה עם הטבות מס לאונר"א – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת יוליה מלינובסקי.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
פרסמת שביטלת אותן הטבות – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – – –
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אני לא – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לא, לא, אבל זה לא מקובל ככה לעמוד ליד הדוכן ולצעוק.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
מה עם הטבות מס לאונר"א – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
חברת הכנסת מלינובסקי, קריאה ראשונה. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה של סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה. ההצבעה תהיה אלקטרונית. אנא, שבו במקומותיכם, מי שמעוניין להצביע. ההצבעה תתקיים כעת. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.
היו"ר אמיר אוחנה:
32 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי ההצעה לא קיבלה את הרוב הדרוש, גם אם נוסיף את קולו של חבר הכנסת פורר, ולכן ההצעה לא התקבלה.
קריאה:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
נו, שתתנחמו תמיד בניצחונות כאלה, מה אני אגיד לך.
היו"ר אמיר אוחנה:
רבותיי, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, והוא בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב–2022. אני מזמין את חבר הכנסת שלום דנינו, יושב-ראש הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה, להציג את המלצת הוועדה. עד עשר דקות לרשותך. אדוני, אם לא מפריע לך, חבר הכנסת דנינו, לפני שאתחיל את הזמן הייתי רוצה להגיד כמה מילים. חברות וחברי הכנסת, היום מלאו 150 ימים שבהם אחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, נמצאים בשבי החמאס, ואני מבקש לייחד לכך כמה מילים. כאשר שב ראובן אל הבור כדי להציל את אחיו יוסף, הוא מגלה כי הוא איננו; הוא קורע את בגדיו וצועק: "הילד איננו, ואני אנה אני בא". קריאה זו של שיברון הלב מהדהדת בלב כולנו גם עכשיו, בחלוף 150 ימים מאז נחטפו. בני משפחות החטופים, שסיפוריהם נשזרו בסיפור חיינו, חווים מאותה השבת 3,600 שעות קשות מנשוא שקשה לדמיין, 216 מיליון דקות של אימה ופחד, דאגה, געגוע ותקווה. ראיתי מקרוב את מנעד הרגשות הללו כשפגשתי עשרות רבות מהמשפחות, בנות ובני המשפחה של החטופים, במסגרת משלחת מדינית לארצות הברית שבה נפגשנו עם יושב-ראש בית הנבחרים של ארצות הברית וגם בכירים אחרים בממשל ובקונגרס האמריקאי בחודש שעבר. הייתה לי הזכות וההזדמנות להכיר אף יותר לעומק במשך כמה ימים ארבע משפחות שנכנסו לליבי: איתן גונן ובת זוגו מיטל-שי וייס, אביה של רומי גונן, אשר עוד נמצאת בשבי, ובת זוגו; צביקה ואפרת מור, הוריו של איתן מור, שעבד כמאבטח במסיבת הנובה, ומאז עדיין מוחזק בשבי; עלי אלזיאדנה מרהט, שאחיו יוסף וילדיו עיישה, חמזה ובילאל נחטפו ממקום עבודתם ברפת של קיבוץ חולית – בילאל ועיישה שוחררו במסגרת המתווה, אך יוסף וחמזה עדיין מוחזקים בעזה, ותומס הנד, אביה של אמילי הנד בת התשע, שנחטפה מקיבוץ בארי ושוחררה במתווה האחרון. ראיתי איך הגיבו בהתרגשות, חלקם אף הזילו דמעה, בזמן שהכאב בקע מגרונם בעת שסיפרו בערבוביה את הרגשות העוברים עליהם מאז, כאשר כולנו רוצים בשובם. מאחורי כל חטוף וחטופה – 134 במספר – יש לבבות הפועמים בחרדה ובתקווה, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו. המקרה ה-101 איננו זהה למקרה ה-100. לכן מדינת ישראל לא חדלה ולא תחדל מלפעול ולהפוך כל אבן כדי שאהובינו ישובו. תמונותיהם לנגד עינינו כל העת גם כאן במליאת הכנסת. איננו יכולים לגעת בהם או לחבק אותם, אבל מבטם מהדהד בלבבות כולנו. ב-150 הימים שחלפו לא חדלנו מלהקשיב לכן, משפחות החטופים. לא חדלנו מלפעול למען שובם, וכך נמשיך לעשות בכל הדרכים והאמצעים העומדים לרשותנו כדי להחזיר את כולם הביתה. "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון בְּרִנָּה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגון נסו יגון וַאֲנחה", ספר ישעיהו, פרק נ"א. מי ייתן ובקרוב נשמע כולנו בשורות טובות, ואחינו ואחיותינו ישובו לבתיהם ולמשפחותיהם, אמן.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת שלום דנינו, שנתן לי את כמה הדקות האלה. כעת הבמה שלך, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
שלום דנינו (יו"ר הוועדה המשותפת):
צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק) – אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת את המלצת הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשפ"ד–2024. חוק האזרחות והכניסה לישראל נחקק לראשונה במהלך האינתיפאדה השנייה, ועיקרו הגבלה על מתן אזרחות, תושבות והיתרי שהייה בישראל לתושבי איו"ש ועזה וכן כמה מדינות עוינות, במקרים של איחוד משפחות עם אזרחים ישראלים. התכלית בבסיסו של החוק היא ביטחונית, על רקע מעורבות בפיגועי טרור של פלסטינים שהם במקור תושבי איו"ש ועזה, ובעקבות איחוד משפחות נושאים תעודות זהות ישראליות. תעודות זהות אלה אפשרו להם תנועה חופשית בין שטחי איו"ש ועזה לישראל ובתוך ישראל עצמה. העיקרון בבסיסו של החוק קובע כי שר הפנים לא יעניק אזרחות או רישיון ישיבה בישראל לתושבי איו"ש ועזה וכן לתושבים או אזרחים של איראן, לבנון, סוריה ועיראק. כן קובע החוק כי המפקד הצבאי באיו"ש או אדם שהוסמך על ידי שר הפנים לעניין זה לא יהיו רשאים להעניק לתושבי אזורים אלו היתרים לשהייה בישראל. איסור זה אינו גורף, שכן בחוק קבועים חריגים וסייגים המאפשרים במסגרת שיקול הדעת המסור לשר הפנים להעניק אזרחות, רישיון ישיבה או היתר שהייה בישראל במקרים הבאים: היתרי שהייה בישראל לבני זוג כאשר הגבר מעל גיל 35 או כאשר האישה מעל גיל 25; רישיונות ישיבה לבני זוג בני 50 ומעלה השוהים בישראל לפחות עשר שנים; רישיון ישיבה בישראל לילד עד גיל 14; היתר שהייה בישראל לילד מעל גיל 14 לשם מניעת הפרדתו מהוריו ורישיון ישיבה בישראל במקרים מיוחדים; היתרי שהייה בישראל למטרת טיפול רפואי, למטרת עבודה או למטרה זמנית עד שישה חודשים; לבסוף, היתרים מיוחדים במקרים של הזדהות עם מדינת ישראל או עשייה למען המדינה או במקרים שלמדינה יש בכך עניין מיוחד. מאז נחקק החוק הוגשו נגדו כמה עתירות, ובית המשפט העליון פסק פעמיים בשאלת חוקיות החוק. בשני המקרים פסק בית המשפט העליון ברוב של שישה שופטים לעומת חמישה כי אף שהחוק פוגע בזכות לחיי המשפחה או לשוויון תושבי ואזרחי ישראל המבקשים להינשא לתושבי איו"ש ועזה, הרי שנוכח תכליתו הביטחונית של החוק, פגיעה זו היא מידתית. אזכיר גם כי אף שהחוק מגביל את הזכות לחיי משפחה בישראל, הוא אינו מונע אותה לחלוטין, והיא יכולה להתממש במקום מושבו של בן הזוג שאינו מישראל. החוק אינו מונע מבני זוג ישראלי ופלסטיני להקים משפחה בשטחי יהודה ושומרון. להפך. החוק רק מגביל את האפשרות שיעשו זאת בשטחה של מדינת ישראל, כאמור, נוכח השיקולים הביטחוניים. בשנת 2021 פקע תוקפו של החוק, ובשנת 2022 הוא נחקק מחדש במתכונת דומה ובכמה שינויים. מנגנון הארכת – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ב-2021 לא פקע תוקפו, הליכוד הפיל אותו.
שלום דנינו (יו"ר הוועדה המשותפת):
מאיר עדכן אותנו היום בוועדה בנתונים שהיו אז, אבל אנחנו הערכנו את ההתנהלות של מאיר היום בוועדה. מנגנון הארכת הוראת השעה הקבוע בחוק מאפשר לממשלה להאריך את תוקפו של החוק באמצעות צו לתקופה שלא תעלה על שנה, באישור הכנסת, וזו קבעה שזו תהיה הוועדה המשותפת לוועדת חוץ וביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה. בשנה שעברה הוועדה המשותפת, שבאמת גם אז יצא לי לנהל אותה, המליצה להאריך את תוקף הוראת השעה ללא שינויים. בדיון שנערך בוועדה המשותפת נשמעו עמדותיהם של גורמי הביטחון ושל נציגי רשות האוכלוסין וההגירה, שלפיהן אוכלוסיית מבקשי איחוד המשפחות מהווה אוכלוסיית סיכון בשל היכולת המוכחת להסתייע בה לביצוע פיגועי טרור. כמו כן, צוין כי במהלך השנים האחרונות התרחשו בישראל עשרות אירועי טרור שבהם היו מעורבים אזרחים ותושבים שקיבלו מעמד בישראל כתוצאה מאיחוד משפחות, או ילדיהם של אזרחים ותושבים אלו. הוועדה המשותפת השתכנעה מהנימוקים שהובאו בפניה, ועל כן החליטה להמליץ לכנסת לאשר את החלטת הממשלה ולהאריך בשנית את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ד–2004, לתקופה של שנה נוספת, עד ליום י"ד באדר התשפ"ה, 14 במרץ 2025. אני קורא לחברי הכנסת לקבל את המלצת הוועדה המשותפת ולאשר את הצו. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. כעת אנחנו עוברים לדיון האישי. אני רק מבקש, יש רשימה ארוכה של דוברים, לכל אחד אני אתן את שלוש הדקות המגיעות לו. אנא, עמדו בזמנים, ככה נוכל להספיק את כולם. אני מבקש להזמין את ראשון הדוברים, חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
אני יכול עוד כמה דקות?
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, שלום לך. חבר הכנסת דנינו, תישאר עם ההדר שפעם היה בתנועת הליכוד. תודה רבה לך על הדברים. אני רוצה רק להזכיר לאדוני השר ולאנשים שכאשר אנחנו שירתנו בממשלה, הליכוד באופן לא ברור הצביע נגד הארכת התקנה הזאת. ואני כשר שאחראי על המגזר הבדואי באתי, עליתי לכאן, ואמרתי: חברים, חייבים להאריך את זה, כי אכן יש מקרים שבהם זה פוגע בביטחון המדינה. תיארתי בצורה הכי אובייקטיבית את המציאות שבה אני נתקל בכל מיני יישובים שבהם אתה מוצא מורים שהתחתנו ומביאים איתם אג'נדות של כמעט הטפה לטרור. אמרתי, אם מדינות כמו דנמרק, כמו הולנד, מגינות על עצמן ולא מאפשרות איחודים עם מדינות עוינות, בוודאי ובוודאי שאנחנו צריכים להגן על עצמנו ולא לאפשר איחודים עם אזורים עוינים כמו רצועת עזה או יהודה ושומרון – ובאתי עם הוכחות. צדקת כשאמרת שלא מעט פיגועים היו בגלל שאפשרנו את התופעה הנלוזה הזאת, ולצערי הגדול עברתי אישית – חשוב להזכיר את זה, אדוני, דנינו – עברתי אישית בין חברי כנסת מהליכוד ואמרתי להם: חבריא, אל תעשו על זה פוליטיקה, אל תעשו פוליטיקה על ביטחון המדינה כשזה מולך וזה על השולחן. תנשמו עמוק, תצביעו איתנו. הם בחרו לא להצביע, וצר לי על זה. בניגוד לכך אנחנו נתמוך בחוק הזה, כי אנחנו מבינים את הסכנה, אנחנו מבינים את החשיבות בזה שמדינה צריכה כן להגן על עצמה, ומבחינתי, רצועת עזה היא אזור עוין. מי מאיתנו לא חושב ככה? וגם חלקים גדולים מאוד ביהודה ושומרון. לכן אנחנו נצביע. אבל תזכרו תמיד – וזה הלקח – שכשיש סוגיות מהסוג הזה, בשום פנים ואופן לא צריך רק לדבר על "ביחד" ו"אחדות" – צריך להביא את זה לידי ביטוי. תודה רבה על ניהול הוועדה, עשית את זה בצורה מכובדת. תודה לך.
טלי גוטליב (הליכוד):
צודק. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. כעת הדובר הבא, חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. יישר כוח על הדוגמה האישית, גם בזמנים. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תשמעו, אופוזיציה צריכה לאתגר את הקואליציה ולהצביע נגד חוקים שמביאה הקואליציה שלא תואמים את תפיסת עולמה של האופוזיציה. אבל מה שהיה בממשלה הקודמת, כשאנחנו הבאנו את הצעת החוק הזאת, הליכוד עמדו על הרגליים האחוריות איך לא מעבירים את החוק, איך משכנעים חברי כנסת מהקואליציה ומשחדים אותם שלא יצביעו לחוק הזה – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
מוטטנו ממשלה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
מוטטתם ממשלה – ועושים את הכול – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
מוטטנו ממשלה עם מוסלמים, רק אומרת.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
חברת הכנסת, אני מאוד מכבד אותך.
טלי גוטליב (הליכוד):
ואני אותך.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
יש דברים שהם מעל פוליטיקה. יש דברים גדולים שהם טובת המדינה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – זה הפוליטיקה. טובת המדינה הייתה למוטט את הממשלה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
יש דברים מעל הפוליטיקה. יש דברים שהם טובת המדינה, טובת אזרחי המדינה, עתידה של המדינה, ביטחונה של המדינה. לא הכול פוליטיקה. לא הכול להשיג את הרוב ולהפיל את הממשלה.
טלי גוטליב (הליכוד):
האחים המוסלמים, שמממנים – – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
לכן, אדוני היושב-ראש, אני מתפלא על הליכוד, מפלגה שאמורה להיות עם ערכים, אמורה להיות מפלגה מובילה, מפלגת ימין – גרמה עם האופוזיציה שהייתה למצב כזה שחברי הכנסת בקואליציה – ישבו איתם אנשים מהליכוד ושכנעו אותם לא רק לצאת מהאולם אלא להצביע נגד החוק על מנת להפיל את הממשלה. אם הכול מותר בשם הפוליטיקה, אני לא רוצה פוליטיקה כזאת. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה.
מיקי לוי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. חברת הכנסת גוטליב, היחסים בינינו הם טובים, אני יכול להרשות לעצמי לפנות אלייך ככה, באופן ישיר. אני ישבתי כאן להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות – כולה הארכה בצו, לא חקיקה ולא שום דבר, החוק קיים. דבר שפגע בביטחון המדינה, דבר של מה בכך, לא פוליטי – היה קיים, חוקק על ידי ממשלת הליכוד, היה צריך רק להאריך אותו. הליכוד הצביע נגד עצמו.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא נגד עצמו.
מיקי לוי (יש עתיד):
הוא הצביע נגד עצמו, זו אפילו לא חקיקה.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה לא נגד עצמו. זה היה חלק מהמאמץ להוציא את המוסלמים מהממשלה.
מיקי לוי (יש עתיד):
בקשת הממשלה, אותו נוסח שמופיע כאן. והינה אני מודיע לך: אנחנו נצביע בעד. אתם לא צריכים לארגן רוב, לא צריכים לעשות גיוס, כי הדבר נוגע לביטחוננו, לביטחון אזרחי מדינת ישראל ומדינת ישראל. אני מצר על כך. אני חושב שיש דברים שהם מעל הפוליטיקה, שהם לא נופלים בתחום הזה. אנחנו מחויבים קודם כול למדינה ורק אחר כך לפוליטיקה, וזה היה פשוט חבל, זה היה צורם, זה לא היה ראוי. אני חושב שאנחנו כולנו, אני וחבריי, נצביע בעד. אני לא מתחייב בשם האחרים. אני אומר לכם, יש לכם רוב, אל תעשו גיוס. זה פשוט חבל. טוב מאוחר מאשר אף פעם לא. לא הייתי בוועדה שלך, אדוני היושב-ראש, אבל הבנתי מחבר הכנסת מאיר כהן שהיא נוהלה בצורה טובה, בטוב טעם, עניינית לחלוטין, מעל הפוליטיקה הרדודה, הפשוטה לעיתים, שנהוגה בבית הזה ובוועדות אחרות, ואני רוצה להודות לך על העניין הזה. לא הייתי אצלך, אבל אני מתרשם ממה שנאמר כאן. כמובן, זה עוד נדבך בביטחון מדינת ישראל, אזרחי מדינת ישראל. אנחנו נצביע בעד. בהצלחה לנו. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. הדברים האלה בהחלט חשובים מאוד לאחדותנו בכלל. כעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, שוב אנחנו מגיעים לחוק הזמני הזה, ושוב אנחנו עומדים במקום הזה, ואני מבקשת שכל אחד ואחת יסתכלו בתוכם, על האדם שבתוכם, ויחשבו בצורה אנושית, הגיונית, איך באמת אפשר לחיות כאן בצורה מאפשרת. וכאן אני רוצה להביא את סיפורה של אישה אחת כדוגמה לנשים רבות שחיות במדינת ישראל, אפילו כמה שנים לפני חקיקת החוק או הוראת השעה: לילה, אישה מהנגב. היא נשואה כבר 27 שנים, אימא ל-11 ילדים, חולת סרטן זה ארבע שנים. בשנתיים האחרונות היא לא מצליחה לקבל ולשלם עבור ביטוח הבריאות שלה, וכל הזמן היא חייבת לפנות לאנשים ולקבל צדקות ונדבות כדי לקבל את הטיפול. בהוראת השעה הזאת, בחוק הזה, שאמור להיות זמני ונמשך מ-2003 עד עכשיו, ישנם הרבה מקרים כמו המקרה של לילה. לילה לא בודדה בתנאים שהיא עוברת ושהיא ובני משפחתה חיים בהם. ולכן, מהמקום הזה, אני מבקשת באמת שתהיה התייחסות רצינית, הגיונית, אנושית, למקרים כמו אלו. כמובן, אנחנו נצביע נגד, כי אי-אפשר בצורה גורפת ללכת לכיוון הזה. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. וכעת לדובר הבא, חבר הכנסת ווליד טאהא. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, הוראת שעה זו, שמביאים אותה על תקן חוק מאז 2003, אין דומה לה בספרי החוקים של מדינות העולם בכלל. מדובר בישראבלוף מוחלט, שאין לו שום קשר לסוגיות הביטחון. גם כאשר הגורמים המוסמכים הביאו נתונים של אפס אירועים, גם אז הוראת השעה הזו המשיכה להתקיים. ועל כן, לקשור את זה עם סוגיות ביטחון וסכנות למדינת ישראל זה מופרז מדי ושקרי מדי. החוק הזה מוּנע מפוביה דמוגרפית. מישהו חושב שהפלסטינים יעמדו בתור כדי לקבל את האזרחות הישראלית, ואתם טועים. פלסטינים גאים בפלסטיניות שלהם, והם לא רוצים להחליף אותה בשום אזרחות אחרת.
קריאה:
– – – שאלה – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אבל בעולם קורה שאנשים מכירים, מתחתנים, ואז צריך להסדיר להם את התנאים הסוציאליים שלהם. אימא זכאית לרשום את הילדים שלה בספח תעודת הזהות שלה; אימא זכאית לעמוד ליד מיטת הבן שלה בבית החולים ושאף אחד לא ימנע ממנה זאת; אימא זכאית לעבור בין הגבולות כדי לראות את הילדים שלה. גם האבא. ועל כן, בשם הביטחון אתם עושים פשעים.
קריאה:
– – – ואם תקום מדינה פלסטינית – – –
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אתם עושים פשעים בשם הביטחון. אין לחוק הזה ולביטחון שום קשר.
קריאה:
– – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אל תענה לו בכלל. אל תענה. לא לענות.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
ב-5 ביולי 2021, הליכוד יחד עם סמוטריץ', בן גביר והמפלגות הערביות תע"ל, חד"ש ובל"ד, חברו יחדיו והפילו את החוק הזה. ואז מה קרה? נפלה מדינת ישראל? הביטחון קרס? שום דבר לא השתנה. אבל אז – עשו שימוש ציני במשפחות האלה שסובלות, ולא מהלך פוליטי שרצה להקל על המשפחות האלה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אחרי שהליכוד, בן גביר וסמוטריץ' הראו מה זה פוליטיקה לממשלת השינוי, ואחרי שבל"ד, תע"ל וחד"ש רצו לאתגר את מפלגת רע"מ וקואליציית השינוי – שום דבר לא השתנה לגבי המשפחות שסבלו, וממשיכות לסבול.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. נא לסיים.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני מדבר בסך הכול על תנאים שלכל אדם עלי אדמות מגיע לקבל אותם. החוק הזה מונע מהם לקבל אותם.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. וכעת לדוברת הבאה, חברת הכנסת דבי ביטון – אינה נוכחת; חבר הכנסת יואב סגלוביץ' – אינו נוכח; חבר הכנסת גלעד קריב – אינו נוכח. חבר הכנסת עופר כסיף, בבקשה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, "הזכות לשוויון והזכות לחיי משפחה מצויות בגרעינו של המושג 'כבוד האדם' – – – הוראותיו של חוק האזרחות והכניסה לישראל – – – מעניקות משקל מכריע למרכיב הביטחון, אגב פגיעה אנושה בזכויות יסוד שמן המעלה הראשונה. הן יוצרות מציאות שתוצאתה המובהקת היא הצרת זכויותיהם של ישראלים אך משום שערבים הם; הן מקנות לגיטימציה לרעיון זר לתפיסות היסוד שלנו – קיפוחם של בני המיעוט אך בשל היותם כאלה. בהתבססן על הסדר של סיווג קטגוריאלי, שיש בו הכול זולת בחינה פרטנית של הסיכון הנשקף מאדם, הן מטשטשות את דמותו של היחיד, כל יחיד, כעולם ומלואו וכמי שנושא באחריות למעשיו הוא; הן פותחות פתח למעשי חקיקה נוספים שמקומם לא יכירם בתפיסה הדמוקרטית – – – הן חורגות מן 'התפיסה העקרונית של שיטת המשפט בישראל, שיש לקיים את מצוות החוקה גם אל מול איום בטרור'. המשך קיומו של חוק האזרחות והכניסה לישראל מטיל צל כבד על סיכוייה של הדמוקרטיה בישראל לעמוד באתגרים שלהם יכלה עד כה". את הדברים הללו שציטטתי כתב שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי, איש תנועת החרות ומפלגת הליכוד, בדעת מיעוט שביקשה לפסול את חוק האזרחות. דעת הרוב אישרה את החוק, שמאז מוארך פעם אחר פעם כהוראת שעה, תוך הגחכה של ההליך הדמוקרטי בתירוץ ביטחוני. אלא שבמציאות הישראלית טעם ביטחוני משמש ככסות למדיניות גזענית, לאמתלה לפגיעה בזכויות האוכלוסייה הערבית. אחרת איך אפשר להסביר שזכותם של ילדים, נשים וגברים, חפים מכל פשע – זכותם לחיות ביחד כמשפחה נרמסת, מאחר שכל "חטאם" הוא היותם בני העם הפלסטיני, ולעומת זאת טרוריסטים כהניסטים יהודים החשודים ברצח ובטרור לאומני זוכים להגיע לישראל ולהקים בה בית? הכסות הזו הוצגה לעיני כול עוד בדיונים הראשונים על החוק, שם נאמר במפורש שמטרתו "לבלום" את הסכנה הדמוגרפית. הסכנה האמיתית היא תומכי החוק הזה. מי שרואה בבן עם אחר סכנה רק בשל לאומיותו ומחוקק חוק גזעני נגדו, הוא הסכנה האמיתית – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
– – סכנה לדמוקרטיה וגם סכנה לשלום, שהוא ביטחון האמת של שני העמים. את אזהרתו של השופט לוי כי חוק האזרחות יאפשר חקיקה שמקומה לא יכיר בדמוקרטיה – –
היו"ר משה סולומון:
תודה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
– – אנחנו רואים – משפט אחרון – מתממשת בימים אלה כצונאמי החקיקה המופרעת של ממשלת הכהנאים. יגיע היום שבו תחזור לכאן הבושה – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה, אני מבקש לסיים.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
– – והיא תכה גם במצדדי החוק המביש הזה, יהיו אשר יהיו. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. כעת הדובר הבא, חבר הכנסת רם בן ברק – אינו נוכח; חבר הכנסת יוסף עטאונה, בבקשה – אינו נוכח. חבר הכנסת יבגני סובה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
יבגני סובה (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני שבוע היה לי ויכוח עם השר דודי אמסלם, כמה זמן כיהנה הממשלה הקודמת, שאנחנו היינו חלק ממנה. אז אמרתי שהממשלה שלנו הייתה רק שמונה חודשים עם הרוב הדרוש להעביר חוקים, כי באפריל 2022 חברת הכנסת עידית סילמן בגדה בממשלה שהיא ישבה בתוכה והייתה יושבת-ראש הנהלת הקואליציה, תמורת כיסא בממשלה שלכם – שזה שוחד פוליטי, ולכן אנחנו סך הכול היינו שמונה חודשים בתפקוד מלא. אבל אני רוצה להזכיר לכם, חבריי מהקואליציה – חלקכם אפילו לא הייתם בכנסת, עם כל הכבוד, אני לא מזלזל חלילה, לא מתנשא עליכם – מה אמרו השרים של היום על האופוזיציה והקואליציה דאז. מספיק ציטוט אחד: אנחנו אופוזיציה לוחמת, אין כאבי בטן על החיילים או על מקרי אונס. תנחשו מי אמרה את זה – השרה מירי רגב. משפט לפנתאון, משפט לפנתאון. לא מעניין אותנו שום דבר, אנחנו נצביע נגד כל החוקים שטובים למדינה. אזכיר לכם, רבותיי, שאנחנו קיבלנו את הממשלה ביוני 2021 עם כזה זנב של חקיקה שהממשלה הקודמת לפנינו לא עשתה, לא בגלל שהיא לא רצתה להעביר, כי היא השאירה לנו חוקים, חוקים פשוטים לחלוטין, בלי קשר לימין ושמאל; ניצלו כל דקה של המליאה בשביל לתקוע עוד מקלות בצנרת של החקיקה. ומי שמכיר את החקיקה בכנסת, ומי שיודע מה זה הנהלת הקואליציה ומה זה זמן המליאה, יודע שכאשר אתה מגיש אלפי הסתייגויות על חקיקה שבסוף אתה לא מצביע נגדה, אתה עושה עוול לציבור שיושב בבית ומחכה להעברת החוקים האלה. אז לא מספיק שאתם, כשהייתם קואליציה, השארתם לנו חוקים – בסוף גם עשיתם לנו בלגן על החוקים שלא העברתם, שהיו פגי תוקף, והיום אתם ממשיכים לעשות את הדברים כבר בתור קואליציה. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שזאת התנהלות מחפירה. קודם כול, צריך לשים את האינטרס של המדינה מעל לכול. אבל לצערי, חבריי בקואליציה היום מסתכלים על המנדטים ולא מצליחים להבין למה אתם לא מתרוממים, למה אתם נשארים ב-17 מנדטים כבר כמעט חמישה חודשים של המלחמה. תעשו חשבון נפש לפני יום כיפור, יש עוד שבעה חודשים לעשות את זה, ואתם תבינו למה אתם לא מתרוממים בסקרים. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. כעת הדובר הבא, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ספק שאנחנו מדברים כאן ומנהלים דיון על חוק שהוא רע, חוק שלא מיטיב עם האוכלוסייה הערבית, חוק שגורם עוול להרבה אנשים והרבה משפחות – בגליל, במשולש ובנגב; חוק שצריך לחלוף מספר החוקים של המדינה; חוק קטן. ולמה אני אומר עליו חוק קטן? ביולי 2021 כל הליכוד והשותפים שלהם מכל המפלגות שהיו באופוזיציה הצביעו נגד החוק, הצביעו נגד הצו. למרות שאנחנו בממשלה, הגענו להבנות לתת אשרות ל-1,600 משפחות. פוליטיקה קטנה, פוליטיקה זולה, שמנהלים אותה נגד משפחות חלשות, נגד סטודנטים שנמצאים בארץ ואין להם תעודת זהות, אין להם מעמד כאן. ואיפה ה-59? איפה התיקו שהיה כאן, 59:59? אנחנו לא רואים אף אחד מאלו שרצו להתנגח ברע"מ כשהייתה בקואליציה. איפה הם? (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: חמד, איפה הם היום? איפה הם, ווליד? חוק איחוד המשפחות, כאשר הבאנו אותו לכנסת שהייתה בשנת 2021, היה בלגן בכל הקואליציה והאופוזיציה. רצינו להביא תוצאות לאנשים, וכולם אמרו שרע"מ מביאה חוקים ומצביעה נגד האינטרסים של האנשים, והיום אנחנו רואים את האמת, רואים מי זה שמצביע נגד האנשים, מי זה שרוצה לתקוף את רע"מ על חשבון האנשים הפשוטים. מאות תלמידים ומשפחות שרוצים ומחפשים איחוד משפחות – היום הם לא מוצאים זאת. אך עלינו לחשוב טוב על כל המניפולטיביות הפוליטית הזאת בענייני הקהילות הערביות בישראל. זה צריך להסתיים, המשוואה צריכה להשתנות. עלינו להסתכל מזווית אחרת – עלינו ללכת למקום שבו מתקבלת ההחלטה; עלינו לחפש אחר האינטרסים של האנשים ולעצור – –)
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(– – את כל מה שמזיק לחברה הערבית. אנחנו רוצים שיהיה למשפחות – –)
טלי גוטליב (הליכוד):
עבר הזמן.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(– – או שיחפשו – –)
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. תם הזמן. נא לסיים.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
(– – משהו אחר. שתהיו בריאים.)
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. כעת לדובר הבא, חבר הכנסת ניסים ואטורי – אינו נוכח – – –
ניסים ואטורי (הליכוד):
נוכח.
היו"ר משה סולומון:
סליחה, לא שמתי לב. אתה קטן, לא רואים.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אני הייתי נותנת לו שש דקות.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
את מתלוננת על זמן? כל הזמן את חורגת מהזמן, כל הזמן – – –
ניסים ואטורי (הליכוד):
אני תמיד אקח פחות.
טלי גוטליב (הליכוד):
רגע, אבל אני לא מבינה אותך.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
פתאום כשאני מדבר – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אני אגיד לך משהו, אני רוצה להבין אותך, אבל אתה מדבר בערבית.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מתי אני אגיד לך – – –
היו"ר משה סולומון:
חברים, חבר הכנסת ואליד, אתה חרגת מהזמן, ואישרתי לך.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא רוצה שאני אבין אותך.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מתי?
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה מדבר בערבית, איך אני אבין אותך?
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
אני פעם אחת הפרעתי לך?
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת טלי.
טלי גוטליב (הליכוד):
אני לא יכולה להבין אותך אפילו.
אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
– – –
טלי גוטליב (הליכוד):
מה אכפת לך, אתה מדבר לעצמך.
היו"ר משה סולומון:
אני מבקש מהדובר הבא להתחיל את דבריו. חבר הכנסת ניסים ואטורי, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
ניסים ואטורי (הליכוד):
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, שמענו ביומיים האחרונים, מתעסקים בזה שבני גנץ טס לארצות הברית – באיזו שליחות? באיזו רשות? מי בחר אותו לנהל את המדינה הזאת? אני לא מבין.
רון כץ (יש עתיד):
אתם.
ניסים ואטורי (הליכוד):
זה שנוח לו, זה שנוח לו לנהל את – – –
רם בן ברק (יש עתיד):
אתה.
רון כץ (יש עתיד):
– – –
ניסים ואטורי (הליכוד):
זה שנוח לו, לאמריקאים אולי, לנהל איתו דו-שיח – – –
רם בן ברק (יש עתיד):
– – –
ניסים ואטורי (הליכוד):
סליחה, אתה רוצה להיבחר ביש עתיד, בגלל זה אתה תוקף אותי? רם בן ברק.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
איך הקשרים שלך בארצות הברית?
ניסים ואטורי (הליכוד):
העם, העם, העם החליט, העם נגד מדינה פלסטינית, גם פה הצבענו.
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
איזה עם?
ניסים ואטורי (הליכוד):
העם נגד שליטה של אבו מאזן בעזה. העם בעד חיסול חמאס. העם נגד הפסקת אש – –
רון כץ (יש עתיד):
יש לי הצעה בשבילך: תפטרו את גנץ.
ניסים ואטורי (הליכוד):
– – עד לחיסול חמאס. העם בחר ממשלת ימין, גם אם אני לא תמיד מסכים עם המהלכים – ועד הסוף.
קריאה:
– – –
ניסים ואטורי (הליכוד):
מה אתם מתרעמים? לא הבנתי. אופוזיציה, תגיד לי, אתם עושים צחוק מעצמכם? אתם לא הייתם פה ב-7 באוקטובר? איזה מין דבר זה, תגיד לי? אנחנו נילחם עד הסוף בחמאס, עד שנהרוג את האחרון שבהם – –
קריאה:
איזה תילחם – – –
ניסים ואטורי (הליכוד):
– – את המחבלים האלה.
רון כץ (יש עתיד):
ואם לא?
ניסים ואטורי (הליכוד):
אנחנו נחסל את החמאס ונחזיר את החטופים, אבל זה לא ייעשה תחת התקפלות. זה שעכשיו גנץ בארצות הברית – הוא יכול להתברבר הרבה, לדבר כל היום עם מי שהוא רוצה – מי שתחליט זו הממשלה. עם ישראל מחליט. אנחנו החלטנו לחסל את חמאס, וכך יהיה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
– – – אתם – – –
ניסים ואטורי (הליכוד):
מה יהיה ביום שאחרי? אין יום שאחרי כרגע. כרגע לא דנים על זה. כרגע נותנים גיבוי לחיילי צה"ל לנצח כמובן, כן, ולחסל את החמאס.
רון כץ (יש עתיד):
– – – אחי, אתה לא – – –
ניסים ואטורי (הליכוד):
רגע, אתם מתנגדים למה שאני אומר? לא מבין את זה, מה הבעיה שלכם?
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה לא מייצג אותם.
ניסים ואטורי (הליכוד):
סליחה, אתה יכול להשתיק אותם?
רון כץ (יש עתיד):
אבל אתה לא מכניס – – –
היו"ר משה סולומון:
אני מבקש לאפשר לחבר הכנסת לסיים לדבר. אני מבקש לא להפריע. הוא אומר את דבריו, נא לתת לו לסיים.
רון כץ (יש עתיד):
אני רוצה לענות לו, שיציע לפטר את גנץ.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אמרתי את זה אתמול, אני לא פוחד מאף אחד, אתה יודע את זה.
רון כץ (יש עתיד):
אמרת את זה – – –
ניסים ואטורי (הליכוד):
אמרתי אתמול שהוא הגיע לסופו, גנץ הגיע לסופו בממשלה. נקודה.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת כץ, אני מבקש לתת לו להמשיך את דבריו.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אולי תצטרפו – יצטרף אליכם עוד אחד לאופוזיציה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתה תצטרף לאופוזיציה עוד מעט.
ניסים ואטורי (הליכוד):
סליחה, למה אתה מפריע לי, לא הבנתי, קשה לך לשמוע את הדברים?
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת בליאק.
ניסים ואטורי (הליכוד):
קח הפסקה, שתה כוס מים, לך לפרסה וניפגש אחר כך. צריך להבין דבר אחד: הכניעה הזאת, ולבוא – – –
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
סליחה? אתה תגיד לי מה לעשות? מי אתה?
ניסים ואטורי (הליכוד):
אנחנו צריכים – אני ניסים ואטורי, אני בן אדם.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת ואטורי, תמשיך את דבריך.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אני חושב שאף פעם לא התייחסתי אליך בצורה כזאת. זה לא יפה, הדיבור שלך, תדע לך.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
מה זה?
ניסים ואטורי (הליכוד):
זה פוגע בכבודך, לא בכבודי, איך שאתה מדבר. אני אומר לכם דבר אחד: זה לא משנה מה תגידו כאן – עם ישראל החליט, ואנחנו צריכים לחסל את החמאס. לא מפסיקים את הלחימה עכשיו. שמעתי היום את סגנית הנשיא, שאמרה שצריך להפסיק את הלחימה, להגיע להפסקת אש במהירות, אנשים רעבים. אין אף יהודי רעב בעוטף עזה, אין יהודי אחד רעב שם – כולם או נרצחו או נחטפו או שברחו משם.
קריאה:
או הופקרו.
ניסים ואטורי (הליכוד):
כדי להחזיר את הביטחון לעם ישראל צריך לנצח את חמאס.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
ניסים ואטורי (הליכוד):
עכשיו לא הזמן – אתה עוצר אותי בדיוק על השנייה. אבל הם הפריעו לי.
היו"ר משה סולומון:
קח, קח. הפריעו לך, קח עוד כמה שניות.
ניסים ואטורי (הליכוד):
לא ביקשתי ממך כדור נגד צרידות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
אתם הפקרתם אותם.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת בליאק, תאפשר לו לסיים, בבקשה.
ניסים ואטורי (הליכוד):
אתם הפקרתם אותם בהסכמי השלום. הינה, זה ממשיך הלאה, ממשיכים לדבר על מדינה פלסטינית.
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת ניסים, תסיים את דבריך, לא להגיב לאחרים.
ניסים ואטורי (הליכוד):
לא תהיה מדינה פלסטינית. נקודה. אף אחד בעם ישראל – – –
רון כץ (יש עתיד):
אני איתך.
ניסים ואטורי (הליכוד):
יפה, אני שמח שאתה איתי. תודה רבה.
רון כץ (יש עתיד):
למה אתה לא אומר את האמת – ראש הממשלה הביא את הצרה הזאת עלינו עם השפעת הדמיונית שלו.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
יש יהודים רעבים בעזה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה לחבר הכנסת נסים ואטורי. כעת הדובר הבא, חבר הכנסת אבי מעוז – אינו נוכח; חבר הכנסת עידן רול – אינו נוכח. חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.
רון כץ (יש עתיד):
רם, אתה יכול להסביר על שפעות בלבלב, אם אתה רוצה, בכמה מילים.
היו"ר משה סולומון:
בינתיים, עד שהוא עולה – אני נועל כרגע את הרשימה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
רם בן ברק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני אזכיר לכולכם באיזו סאגה היינו בשנה שעברה, לפני שנתיים, כשניסינו להאריך את החוק הזה; איך האופוזיציה של אז שמה לנו מקלות בגלגלים והייתה מוכנה שהדבר הזה לא יעבור רק מתוך שיקולים פוליטיים צרים. אבל אנחנו לא כאלה, ואנחנו לא נתנגד להארכת החוק הזה. זה ההבדל ביננו. אנחנו, להרגשתי, חזרנו ל-6 באוקטובר, חזרנו לאותו מצב – שוב אותה חבורה שמובילה אותנו שוב לאסון הבא ולאסון גדול יותר. שוב אותה חבורה חסרת אחריות וחסרת יכולת מובילה אותנו לאבדון. מובל על ידי משיחיים, צועד ראש הממשלה הכושל ביותר מאז קום המדינה אל פי התהום – פעם זה היה הפיכה משטרית, היום זה יצירת כאוס; מחריב את היחסים שלנו עם העולם, נותן לפירומן לשחק בגפרורים על חבית של נפט. אסור לנו לשבת ולחכות ולראות מה יקרה, חייבים להתנגד. זה לא ימין וזה לא שמאל – זה קרב על הבית. זאת מלחמה על איזו מדינה אנחנו: מדינה בודדת ומבודדת, מצורעת, שנשלטת על ידי כת משיחית, או מדינה מערבית ליברלית, עם צבא חזק ומשטרה, שמחויבת לדמוקרטיה, לחוק ולא לשר; מדינה שכל בניה ובנותיה משרתים בצבאה, או מדינה של דילים פוליטיים שפוטרים מקורבים על חשבון המגזר האחר; מדינת חוק או מדינת פלנגות; מדינת סטרטאפ או מדינת הלכה; מדינה שמלמדת את התלמידים פיזיקה, מתמטיקה, אנגלית ואזרחות לדמוקרטיה או מדינה נחשלת, שמלמדת לימודי דת ללא לימודי ליבה. למי אנחנו רוצים להידמות, האם לאיראן או לארצות הברית? האם אנחנו מכבדים את הדת אבל מפרידים אותה מהמדינה? האם זו מדינה יהודית שכל האזרחים בה שווים, או מדינה שיש בה שווים יותר ושווים פחות? על זה אנחנו חייבים להילחם, על זה אנחנו חייבים להיאבק. אסור לנו להשלים עם התופעה ש-14 המנדטים של הקיצוניים ינהלו את כל שאר 106 המנדטים בבית הזה. צריך לצאת לרחובות ולהשבית את המדינה עד שכמה חברי כנסת יעשו את הדבר הנכון ויפילו את ממשלת החורבן, ובא לציון גואל. את הממשלה הרעה הזאת חייבים להפיל, חייבים להחליף. אתמול נוכחנו לדעת – לא אתמול, לפני שבוע נוכחנו לדעת איך אפשר לקיים בחירות גם בזמן מלחמה. בחירות הוגנות, שקטות ומוצלחות. אפשר להתווכח, אפשר לא להסכים, וזה בסדר גמור; מה שלא בסדר זה לשנות מהיסוד את העקרונות של מדינת חוק.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
רם בן ברק (יש עתיד):
משטרה שכפופה לחוק ולא כפופה לשר.
היו"ר משה סולומון:
תם הזמן, לסיים.
רם בן ברק (יש עתיד):
משטרה שאוכפת את החוק גם על מקורבים לשר; משטרה שמאפשרת ושומרת על המפגינים נגדה. ראש הממשלה הכושל בתולדות ישראל שותק מול ההרס, מול חורבן המדינה – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה, תם הזמן.
רם בן ברק (יש עתיד):
– – חורבן כלכלי, חורבן חברתי, חורבן ביטחוני, חורבן מדיני וחורבן במשילות.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
רם בן ברק (יש עתיד):
שותק, ומקבל את שלטון כהנא. הגיע הזמן שתלכו הביתה, אתם כושלים ומושחתים.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
כעת הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.
סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:
תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – החלטת ועדת הכספים בדבר צו מס ערך מוסף (שיעור המס על מלכ"רים ומוסדות כספיים) (תיקון), התשפ"ד–2024; החלטת ועדת הכספים בדבר צו מס ערך מוסף (שיעור המס על עסקה ועל יבוא טובין) (תיקון), התשפ"ד–2024; החלטת ועדת הכספים בדבר צו הבלו על דלק (הטלת הבלו) (תיקון והוראת שעה), התשפ"ד–2024; החלטת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 5 והוראת שעה מס' 9), התשפ"ד–2024; החלטת ועדת הכספים בדבר צו תעריף המכס והפטורים ומס קנייה על טובין (תיקון מס' 3 והוראת שעה מס' 8), התשפ"ד–2024. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
הדוברת הבאה היא חברת הכנסת מיכל וולדיגר. בבקשה, סגנית השר לשעבר, לרשותך שלוש דקות.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
כבוד היושב-ראש, כבוד השרים והשרות – לא יודעת מי נמצא פה – כבוד חברי הכנסת, ואגב, רם – נראה שהוא הלך – אני לא רוצה להידמות לארצות הברית ואני לא רוצה להידמות לאיראן, אני רוצה להיות מדינת ישראל בזכות עצמי. אני גאה במה שאני. סתם לתשומת הלב. חיילי צבא הגנה לישראל ואנשי כוחות הביטחון שנפצעו בקרבות זקוקים לתפילתנו. אני מזמינה את כולכם להוסיף אותם לתפילותיכם, ואם תוכלו קראו איתי פרק תהילים לרפואתם כעת. לרפואת אביהוא בן ענת, אביב בן פליאה, אביתר בן צמרת, אהרון שמואל בן אילה, אורי אברהם בן הדסה וינברג, אליה בן מרב, אלרועי ינון בן סיגל, אלעד ניסים בן מיכל לימור, אלי בן גבי, אורן בן אילנה, אור מתוק בן ג'קלין, אור בן זניה, אורי בן יוכבד, אופיר בן אורלי, אורי יעקב בן צורית, אלישע יהודה בן חגית, אליה בן רוית, אייל סולטן בן פנינה, איתי בן עדי, איתי בן רחל, איתי אברהם בן חביבה, איתי בן עידית, אלקנה בן מרים רינה, אלעזר בן אורנה, אלישע יהודה בן רותי, אלירן בן מרינה, אריה מנחם משה בן דינה, אריאל בן אפרת, ברק בן אילנית, ברק בן אילה, בנימין זאב בן רחל סימה, בן ציון בן עדנה, גל בן חדווה, גיא בן מילכה, דני בן חווה, דור בן מיכל, דוד בן זיווה, הרב אבידן משה בן מינה רבקה, הראל רפאל בן מרגלית, הראל יהודה בן חנה, חנינא בן צופית, חנניה יוסף בן טובה, חגי נפתלי בן אסתר אביגיל, חן אריאל בן אילנית, חיים בן מרים, טל בן מיכל, יאיר אברהם בן שרה, יאיר ידידיה בן מיכל בינה, יאיר שבתאי בן אריאלה, יאיר בן נעמי אסתר, יונתן יצחק בן עתרת, יותם בן זהבה, ינון בן ארלט, יצחק בן דבורה סלבי, יוסף חיים בן יעל, יונה בצלאל בן חוה שושנה, יוחנן בן רוזה, כפיר חיים בן מרים, ליאל הושע בן מרים, ליאם בן ענת, מבשר בן אניש, מור מרדכי בן אורנה, מישל בת אנג'ליקה, משה בן חנה מלכה, משה בן אינה, משה אהרון בן לאה ביילא, משה בן אסתר, מתן בן דבורה, מנחם דוד בן מרים, נועם בן טובה, ניצן יוסף בן רחל, ניר בן אורנה, ניר בן לימור, נתנאל בן פאני, נתנאל משה בן יוכבד, נתנאל אברהם בן תחיה, נעם בן עדי, סימון חיים בן אסתר, עודד בן נגה, עוז בן רבקה, עידו בן ענבל רחל, עילם בן אפרת, עמית יהונתן בן מאיה, עקיבא דוב בן מרים, עידן בן טובה, עידו בן ענבל, קול בן סוזי, רון בן חבצלת, רועי בן מיכל, רחמים אביחי בן בתיה, רן עזרא בן ליאת, שמעון פנחס בן רבקה, שמעון חיים בן טובה – –
היו"ר משה סולומון:
בתוך כל חולי ישראל.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):
– – שניר אליעזר בן עינה, שקד שמעון בן אורנה, שקד בן גילה, שון בן מירב, שון בן דליה, שליו בן רחל, שיראל בן הילה. אם אתם מכירים פצועים נוספים, אתם מוזמנים לעדכן אותי. רשימות שאני מפיצה ומעדכנת – לעדכן זה גם להוציא החוצה כי הם הבריאו, ברוך השם. שיהיה לרפואת כל חולי עמך ישראל, כל הפצועים כולם. אמן כן יהי רצון.
היו"ר משה סולומון:
אמן. רפואה שלמה לכולם. כעת הדובר הבא, חבר הכנסת מנסור עבאס – אינו נוכח. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
ולדימיר בליאק (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, היום בדיון על הצעת האי-אמון של סיעת יש עתיד הציבור הישראלי היה עד לעוד מופע ניתוק מפואר ומביש של שר האוצר הכושל בתולדות המדינה. כאשר שר האוצר אמר פה לפני שעה קלה כי זה לא הדולר נחלש – זה השקל מתחזק, זה נשמע לי לרגע מוכר, ואז הלכתי ובדקתי, ואכן, שימו לב, ב-23 ביוני 2023 הוא כבר אמר את זה. יתרה מזאת, הוא גם אמר שהשקל מתחזק בעקבות הכוונה לחוקק את הרפורמה המשפטית. כעבור חודש, ב-25 ביולי 2023, אחרי אזהרה חמורה של מודי'ס, הוא גם הודיע כי מדובר בתגובה רגעית. האיש הזה כנראה לגמרי בטוח כי אם הוא פעם בחצי שנה ימחזר את הסיסמאות המגוחכות שלו, הציבור לא ישים לב לחורבן ולהרס שהוא משאיר אחריו. עוד לפני המלחמה, כתוצאה ישירה מניסיון ההפיכה המשפטית, הכנסות המדינה ירדו ב-10 מיליארד שקלים, וההשקעות הזרות בהייטק ירדו ב-70%. סיימנו את 2023 בגירעון מעל 4%, והשנה הצעת התקציב מדברת על 6.6, ואני אומר לכם, אם הממשלה הזאת חס וחלילה תישאר כאן עוד כמה חודשים, אנחנו עלולים לסיים את 2024 עם נתון דו-ספרתי בגירעון. מאז הקמת הממשלה מחיר הדלק עלה ב-16%; רק לפני כמה ימים המחירים בסופר שוב זינקו בשיעור חד – מ-9% עד 20%. וכיצד הממשלה מתמודדת עם זה? שר האוצר מספר כאן סיפורים, ושר הכלכלה מציע להדביק מדבקות על המוצרים. עכשיו, אני אומר לכם באמת, הבת הקטנה שלי, שהיא בת שמונה, כבר סיימה עם המדבקות; איך יכול להיות, איך הגענו למצב הזה שהעיסוק במדבקות הפך לליבת המדיניות הכלכלית של הממשלה בתחום יוקר המחיה? זה נכון שראש הממשלה ושר האוצר מנותקים מהמציאות, אך המציאות אינה משקרת: דירוג האשראי של מדינת ישראל ירד לראשונה בהיסטוריה; העסקים בקריסה; המפונים נשארים ללא מענה כלכלי ראוי; רמת החיים ב-2024 יורדת, גם על פי כל תחזיות הממשלה. הממשלה הזאת מביאה עלינו רק אסון וחורבן, בכל מקום, בכל תחום. אם חפצי חיים אנחנו, ישראל חייבת ממשלה אחרת – ערכית, מקצועית, מתפקדת. עם ממשלה חדשה נוכל לנצח ולצאת לדרך חדשה. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. כעת לדובר הבא, חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה. חבר הכנסת בליאק, נוכל לבדוק את זה בסוף השנה, עם הממשלה הנוכחית, לגבי התקציב.
מיקי לוי (יש עתיד):
אתה רוצה נתוני כלכלה של 2023-2022?
היו"ר משה סולומון:
ראינו את נתוני הכלכלה, כן. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
עמית הלוי (הליכוד):
אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל, "אני עדיין רטובה מהגשם של אוקטובר" – זה מה שרצינו לשיר השנה באירוויזיון. וכמה אנחנו ספוגים מהגשם הזה של הטילים, כמה אנחנו ספוגים מהדם של בנינו ובנותינו שנטבחו ושנאנסו, אבל אנחנו לא רק צריכים להישחט ולמות, עלינו גם אוסרים לדבר על זה. אסור לנו לספר את הסיפור הזה בעולם. אנחנו לא יכולים לפנות לכותבי ההיסטוריה, כמו שאמר השיר המדובר, "כותבי ההיסטוריה, עִמדו לצידי". זה אסור ליהודים. זה לא חדש. זה היה, אדוני, בפרעות קישינב ב-1903, כשהצנזורה הרוסית אסרה להוציא החוצה מה שהיה שם; זה היה בפרעות תרפ"ט, כשהבריטים אסרו להוציא את מה שהיה, וזה יצא דרך איזה שליח לביירות, שהייתה בשליטה צרפתית, כידוע. וזה מה שקורה גם היום. ולא רק באירוויזיון. יש מצור אנטישמי בבאב אל-מנדב, אלפי אוניות עוברות שם – אונייה ישראלית לא עוברת. כמו אצל הנאצים – אם יש לזה איזשהו קשר לישראלי, הסבא, לא יודע מה, יש איזו בעלות חלקית של ישראלי – לא עוברת. ואני שאלתי בוועדת חוץ וביטחון: האם אנחנו דרשנו להצטרף לקואליציה הימית? הרי יש קואליציה ימית שהתארגנה לשמור על חופש השיט. בפועל היא שומרת על חופש השיט, אבל לא של יהודים. המצור האנטישמי נמשך. אז שאלתי, אנחנו דרשנו להצטרף? בסדר, יש קואליציה, אבל גם ישראל יכולה להיות בקואליציה. לא. שותקים. התרגלנו שזה לגיטימי. התרגלנו שאנחנו מנודים. איך זה קרה לנו? איך אחרי 76 שנה של עצמאות, איך אחרי 76 שנה של מדינה, חברותיי וחבריי לכנסת, אנחנו מתנהגים כמו שטעטל? איך זה קרה לנו? מי שהשיב על זה לפני הרבה שנים היה ירמיהו הנביא. ירמיהו הנביא, כשהוא קונן על החורבן, הוא אמר: "ויצא מבת ציון כל הדרה". כלומר, לא רק את הכוח איבדנו כשאיבדנו את הריבונות, לא רק את העוצמה הצבאית והמדינית, אלא גם את ההדר. כמו שאתה יודע, "קול ה' בכֹח, קול ה' בהדר" – יש כוח ויש הדר. והכוח והעוצמה הם בעצם כלי ביטוי להדר, לכבוד הפנימי של האדם, שזה הבסיס הקבוע של כל אדם – הכבוד הפנימי שלו, צלם האלוהים שלו. כמו שאמר ז'בוטינסקי, "אם עבד, אם הלך – נוצרת בן מלך", כלומר המעמד הכלכלי והחברתי לא יכול לפגום בעומק האישיות שלך, לא יכול לפגום במי שאתה. רק צריך לזכור את זה, כן? "באור ובסתר זכור את הכתר". זאת הקללה הגדולה של הגלות, שהפסקנו – לא רק הושפלנו על ידי אנשים אחרים, אלא הפנמנו את ההשפלה הזאת, הפנמנו את האנטישמיות הזאת. זה היה צריך להיפסק – ברשותך, עוד שני משפטים. זה היה צריך להיפסק – קיווינו שייפסק, ייחלנו שייפסק, ייחלנו אלפיים שנה שייפסק – בה' באייר תש"ח. זה, האוטו-אנטישמיות הזאת, ההפנמה הזאת של האנטישמיות, הייתה צריכה להיפסק עם המימוש המדיני, וזה, מסתבר, לא קרה. כלומר, גם כשהכוח חוזר ויש לנו צבא חזק וכלכלה חזקה – הכוח חוזר, אבל חסר לנו, אדוני, הדר. ואני לא מאלו שאומרים שלא צריך להתחשב בעולם; אי-אפשר לא להתחשב, יש סדר. אבל יש רגעים ויש גבולות לעם, ויש מצבים בעם, יש משברים בעם, שאסור לו להתייחס כרגיל. והיום ההיסטורי הזה היה 7 באוקטובר, אדוני – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
עמית הלוי (הליכוד):
– – שהושפלנו ונאנסנו ונטבחנו על ידי רבים. על זה אסור לנו למחול. ומלך שמחל על כבודו – אין כבודו מחול, כי זה הכבוד של העם. ומשפט אחרון, ברשותך. היה פעם מקרה כזה: תלמיד של ז'בוטינסקי, קראו לו מנחם בגין – ממשל רייגן רצה בזמנו – תבע, אמר לו שהוא משעה, בעקבות הסיפוח של רמת הגולן שעבר כאן בכנסת – תבע ממנו להשעות את מזכר ההבנה – –
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
מה זה? עבר לו הזמן.
היו"ר משה סולומון:
נראה לי שאני מנהל את הישיבה. אני מנהל את הישיבה.
עמית הלוי (הליכוד):
– – לבטל את מזכר ההבנה ולשלול את הסיוע. ועל זה אמר מנחם בגין לשגריר לואיס: אנחנו לא מדינה של וסלים ואנחנו לא רפובליקת בננות. וכדאי להיזכר במשפטים האלה דווקא עכשיו. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. כעת לדוברת הבאה, חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה. ואליד, גם לך נתתי 40 שניות יותר.
ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כמה?
היו"ר משה סולומון:
40 שניות יותר. אני אומר, רק שתכיר.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אל תסתכל בכיסא של השכן, תדאג לעצמך, אתה יודע.
היו"ר משה סולומון:
הכול בסדר. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אנחנו 150 יום אחרי 7 באוקטובר, ולפעמים אני חושבת שמשהו לא בסדר איתנו: הקניונים מלאים, הפארקים מלאים, הופעות, בילויים, מסעדות – כאילו שום דבר לא קרה. השרים מתקוטטים אחד עם השני מי יותר צודק, עניינים פוליטיים, כאילו באמת שכחנו, באמת שכחנו מה שקרה פה ב-7 באוקטובר. אדוני היושב-ראש, אני מחזיקה ביד רשימות, רשימות של אנשים עם שמות – 798 שמות של אזרחים שנרצחו. 798. חברים – –
היו"ר משה סולומון:
נא לשמור על שקט.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
– – 798 אזרחי ישראל נרצחו ב-7 באוקטובר. עוד פעם – 798. תקלטו את זה, תפנימו. מאחורי כל שם יש משפחה, יש קרובים, יש חברים, עולם ומלואו – ואנחנו שכחנו. אנחנו מדברים על החטופים, שזה מאוד חשוב, ללא ספק, אבל 798 אזרחים שנרצחו – מישהו מדבר עליהם? אנחנו שומעים את הסיפורים שלהם? כאילו הם לא היו פה, כאילו בלעה אותם האדמה. היו – ונגמר, לא מעניין. לא, לא, זה מאוד מעניין, זה מאוד חשוב. רק במסיבות – רק במסיבות זה 400 איש, אתם מבינים מה זה? 400 איש, רובם צעירים. נשארו שם הורים, אחים, סבתות וסבים, חברים. זה כאילו בלעה אותם האדמה. בלעה אותם האדמה, ואנחנו ממשיכים, הרכבת ממשיכה. אני לא יכולה להשלים עם זה. אני לפעמים אומרת לעצמי: תזכרי מה היה פה באותם ימים, איזה פחד, פחד, פחדנו. היה פה פחד קיומי, פחדנו לצאת מהבית. כשהסתובבתי בדרום פחדתי בכבישים, לא נתתי לילדים לצאת מהבית. אבל 798 אזרחים נרצחו. אני הכנתי רשימה של שמות, רציתי להקריא אותם – – –
היו"ר משה סולומון:
תם הזמן.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
רציתי להקריא אותם. אני חושבת שאני אנצל את ההזדמנות שיושב פה שר התרבות והספורט. מיקי, מיקי – – –
היו"ר משה סולומון:
תם הזמן, תם הזמן.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
אני אסיים את המשפט. השר, אדוני השר, אני חושבת שעלינו להקים מין יד ושם ל-7 באוקטובר, כי 798 אזרחים נרצחו פה – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):
– – ואנחנו לא יודעים מי הם, אין לנו סיפורים ואין לנו זיכרונות. ראוי שניזכר בכל אחד ואחד ונשמע את הסיפורים שלהם. המשרד שלך אמון על זה. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת רון כץ, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
רון כץ (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי הנכבדים, ראשית אני רוצה לאחל לראש הממשלה החלמה מהירה מהשפעת המסתורית בעולם. ובהמשך למסורת – –
משה סעדה (הליכוד):
– – –
רון כץ (יש עתיד):
– – כמו שהתחייבתי, גם היום: הנתניהו השבועי – ההבטחות שלעולם לא יקרו, לצערם של אזרחי מדינת ישראל.
משה סעדה (הליכוד):
בוא אני רק אתקן אותך בעניין השפעת: זה לא מסתורי בחורף הזה. אם אתה לא מכיר – – –
רון כץ (יש עתיד):
אני חושב שראש הממשלה צריך לפרסם דוח רפואי על מצבו, אבל אתה יודע – –
משה סעדה (הליכוד):
גם על שפעת? גם על שפעת?
רון כץ (יש עתיד):
– – זה רק עניין חוקי כזה, לא משהו קריטי. אבל אני אחזור. אז כמו שאמרתי, בהמשך למסורת, כפי שהתחייבתי, גם היום הנתניהו השבועי – הבטחות שלעולם לא יקרו, לצערם של אזרחי מדינת ישראל. ראש האופוזיציה בשנת 2006, ראש ממשלת ישראל דהיום בנימין נתניהו, ראש ממשלת הימין מלא מלא, הצהיר: אני דוגל קודם כול בהפסקת העברת הכספים לחמאס. שקל אחד לא יעבור בקדנציה שלי. אם תהיתם, המענק החודשי לחמאס החל בממשלת נתניהו הרביעית. הראשון להעביר כספים לטרור הוא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו – 30 מיליון דולר בכל חודש, כמו שעון, פרוטקשן מלא מלא.
מיקי לוי (יש עתיד):
זה גדל ל-50.
רון כץ (יש עתיד):
שנה לפני השבת השחורה, ב-2022, מר ביטחון טען: העם היהודי לא הצטיין מעולם בראיית סכנות בזמן. פעם אחר פעם הפתיעו אותנו, ובפעם האחרונה – בצורה נוראית ביותר. זה לא יקרה תחת ההנהגה שלי. אני רואה סכנה לקיומה של מדינת היהודים, אני מתארגן להדוף את הסכנה. איך לומר – ובשיברון לב עמוק – אדוני ראש הממשלה, גם פה יש יותר מ-1,500 משפחות שהצטרפו למעגל השכול הנוראי. 134 משפחות של חטופים שעדיין נמצאים בשבי החמאס – הבטחת להן, שיקרת, הפקרת אותם ואת ביטחון אזרחי מדינת ישראל. ושימו לב לזה – זוכרים? חיילים, לוחמים, ראש הממשלה הצדיע לכם ב-2010. הוא אמר כך: כל לוחם קרבי יקבל רבע דונם בגליל או בנגב. לא קיבלתם? ברור שלא קיבלתם. הוא בטח התבלבל, כי ההבטחה הזו הייתה בסמוך למועד הבחירות.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
גם עכשיו הם מבטיחים.
רון כץ (יש עתיד):
ואני יכול לתזכר אתכם בהבטחה של ראש ממשלת נתניהו לא מזמן בנושא הגיל הרך. ראש הממשלה חיבק תינוק קטן בעגלה ואמר לאימא: אל תדאגי, כמה עולה גן? אני מוחק את זה, לא יהיה את זה יותר. השבוע בוועדת הכספים אנחנו נקצץ 200 מיליון שקלים מתקציב הגיל הרך. נתניהו, במסורת "הבטחות נאמרות בשביל להיאמר", משקר לאזרחי ישראל פעם אחר פעם. אני ממשיך להמליץ לראש הממשלה: או שתפסיק להבטיח, או שתתחיל לקיים.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
רון כץ (יש עתיד):
הבטחות צריך לקיים. תודה רבה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. כעת לדובר הבא, חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד כאן שהחברה הערבית נמצאת במלחמה. ב-2023 נרצחו 244 אנשים. כמה ממקרי הרצח פוענחו? מעט מאוד.
משה סעדה (הליכוד):
8%.
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
מתחילת השנה, שנת 2024, נרצחו 31 אנשים; מתחילת מרץ נרצחו שלושה אנשים. לצערי, אתמול היה רצח אכזרי בכפר אעבלין – אב נכנס לחנות ונרצח מול ילדיו. גם היום על הבוקר – עוד רצח בכפר ג'דיידה-מכר. המצב הוא מאוד מאוד קשה.
משה סעדה (הליכוד):
למה אתם לא רוצים להילחם בארגוני פשיעה? למה אתם לא רוצים להילחם בארגוני פשיעה?
יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
לו הנרצח היה יהודי, אני בטוח שבתוך 24 שעות היו תופסים את הרוצחים. ואני אומר כאן, הגיע הזמן לטפל בתופעה הזאת. הגיע הזמן לתת ביטחון אישי לחברה הערבית. מקרי הרצח רק עולים, ואין ביטחון אישי לאנשים – לא ביישובים, לא בכפרים ולא באף מקום. אנחנו פנינו ונמשיך לזעוק את זעקתם. האנשים – זה לא רק הנרצח עצמו, אלו משפחות שלמות; אלו הילדים היתומים, האלמנות, האימהות, המשפחות, שבעצם סובלים מהכאב. ובנוסף לכול, עם כל הכאב של הרצח, אנחנו רואים שעד שחרורי הגופות מהמכון הפתולוגי באבו כביר לוקח זמן. לוקח לפחות יומיים עד שמשחררים את הגופה לקבורה. זה מוסיף עוד על הכאב של אותם אנשים, של אותן משפחות הכואבות את הרצח, והן ממשיכות לכאוב גם – לחכות לקבל את הגופה. הגיע הזמן לתת פתרון גם לסוגיה הזאת של המכון באבו כביר. אני אומר כאן, הגיע הזמן לטפל בסוגיה הזאת של הטיפול ברצח. אולי אנחנו איבדנו את התקווה מהממשלה הנוכחית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני פונה לכל בני החברה הערבית: כן, אנחנו נמצאים במלחמה, לצערי, מלחמת הפשיעה והרצח בחברה הערבית שלנו. בתור חברה עלינו להילחם בתופעה הזאת, משום שאנו רואים שהמדינה, ולצערי גם הממשלה, לא מייחסת חשיבות למאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית. לכן עלינו כחברה הערבית לשאת באחריות ולטפל בעניין במו ידינו. תודה לכם.) תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת מרב מיכאלי – אינה נוכחת. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום הוא היום ה-150 למלחמה. 134 חטופות וחטופים עדיין נמצאים בשבי חמאס. אין לחטופים זמן. גם לבני משפחותיהם אין יותר זמן. כל מי שנכח היום או צפה היום בדיון המטלטל בוועדת הבריאות, שעסק במצבם הבריאותי והנפשי של בני משפחות החטופים, מבין כמה המצב קשה. מצבם של החטופים מן הסתם קשה עוד יותר. אני מבקשת לנצל את הזמן שברשותי ולהקריא פה, לבקשת נציגי משפחות החטופים, 76 ממשפחות החטופים, מכתב שנשלח לפני שבוע לכל חברי קבינט המלחמה. מכתב שעד ליום זה לא התקבלה עליו תשובה. אז אני מבקשת לקרוא את המכתב של 76 ממשפחות החטופים – פנייה להוספת נציג משפחות החטופים כמשקיף במשא ומתן. אנחנו בני משפחות החטופים החתומים מטה פונים אליכם בכל לשון של בקשה לאפשר לנו לצרף נציג מטעמנו כמשקיף לדיוני המשא ומתן שמתקיים בימים אלה בקהיר או במקומות אחרים. נציגנו יהיה משקיף מקצועי א-פוליטי מתחום הביטחון, שהוכיח עצמו בעבר. בקשה זו באה בעקבות תסכול ומצוקה אחרי שבמשך יותר מ-142 ימים יקירינו סובלים מרעב, קור, מחלות, עינויים פיזיים, נפשיים, מיניים, ולצערנו הרב גם מוות. מחובתנו לעשות כל שביכולתנו כדי לסייע ולייצר מהלכים הכרחיים להחזרת יקירינו הביתה בעודם בחיים, ואת הנרצחים – לקבורה באדמת ישראל בהקדם. שליחת נציג מומחה מטעמנו תבטיח שכל הצדדים אכן עושים את המקסימום למציאת פתרון לשחרור החטופים, תוסיף ערובות ביטחון ואמון ותשמור שטובת חטופינו, שהיא גם טובת מדינת ישראל, תהיה קודמת לאינטרסים פוליטיים. בקשתנו דחופה מאחר שחלון ההזדמנויות המצומצם להתניע מחדש את המשא ומתן ולהגיע להסכמות בסיסיות לפני כניסת הרמדאן הוא ייחודי וקריטי. הצלחה, קטנה ככל שתהיה, תשנה את הדינמיקה הנוכחית ותפרוץ את הדרך לשחרור חטופינו, כל חטופינו. תודה על התייחסותכם המהירה והחיובית. על החתום: בני משפחות החטופים. אז כאמור, עד היום לא קיבלו בני המשפחה מענה על מכתבם או התייחסות כלשהי לבקשתם, מאף אחד מחברי קבינט המלחמה. כל תשובה. לפחות, כל שנותר הוא לבקש להשמיע את זעקתם כאן מעל בימת הכנסת. אז אני תקווה שחברי הקבינט יראו לנכון להשיב על פניית משפחות החטופים.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. כעת הדובר הבא, חבר הכנסת אושר שקלים – מוותר; חברת הכנסת מירב כהן – אינה נוכחת; חברת הכנסת נעמה לזימי – אינה נוכחת; חבר הכנסת עודד פורר – אינו נוכח; חברת הכנסת קארין אלהרר – אינה נוכחת. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
טלי גוטליב (הליכוד):
עם ישראל הנכבד, לא אני צריכה לנאום את הנאום הזה; מי שצריך לנאום אותו זה מישהו מממשלת ישראל. אני עדיין לא חברת ממשלה, אני חברת כנסת. בשבוע שעבר שחרר ראש השב"כ כ-60 עצורים מינהליים. לצורך הפרוטוקול, וכדי שתבינו מה זה עצור מינהלי – לפי תקנות לשעת חירום, כשיש חשד שהוא לא חשד שעולה כדי הספקה למעצר פלילי, ויש מידע מודיעיני לדוגמה, אפשר לעצור במעצר מינהלי גם כשאין ראיות לביצוע עבירה. זה מעצר שהוא עד שישה חודשים, ואפשר להאריך אותו מעת לעת. בדרך כלל השב"כ מגיש דוח סודי לשר הביטחון, אומר שמאן דהוא הוא פצצת זמן מתקתקת, והוא במעצר מינהלי. משחררים לנו מתחת לאף עצורים מינהליים, ומספרים לנו שזה בגלל שיש בעיית תפוסה בשירות בתי הסוהר. כאן הבנתי ששיקרו לנו. אומנם ראש השב"כ כנראה התרגל שכל מה שהוא אומר – מרכינים את הראש, מחרים מחזיקים אחרי כל מילה. יש כאן בתוך הכנסת הזו לפחות שני פליליסטים – משה, איתך שלושה, בסדר? – אבל יש כאן שני סנגורים, שזה השר לביטחון לאומי בן גביר ואני. כל אחד יודע – אני לא רוצה להגיד "כל תינוק בפלילי יודע" – שכשיש בעיית תפוסה בשירות בתי הסוהר, פקודת בתי הסוהר בסעיף 68א מדברת על שחרור אסירים שפוטים עם תקופת מאסר מסוימות, כמפורט בתוספת לאותו חוק. זאת טבלה מאוד סדורה. כשהיינו סנגורים חיכינו שזה כבר יקרה כדי שלקוחות שלנו ישוחררו. עצורים מינהליים, עצורים ביטחוניים במעצר מינהלי, לא משתחררים כשיש בעיית תפוסה. מה גם שהודיע לנו השר לביטחון לאומי שאין בעיית תפוסה. אחרי שראש השב"כ הבין ככל הנראה שאנחנו מבינים שזה לא בגלל בעיית תפוסה, יצאה הודעה שזאת מחווה לרגל הרמדאן. שאלתי את עצמי, באמת – יגידו עליי: היא לא מבינה בביטחון והיא לא מבינה במודיעין – אני מבינה דבר אחד, אני מבינה את האתוס של האויב החמאסי, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ואת האתוס הפלסטיני כשלעצמו – תגידו לי, למה מגיעה להם מחווה לרגל הרמדאן? הרי לפני שנייה, אדוני ראש השב"כ, הגשת דוח סודי לשר הביטחון, שחתם לך על מעצרים מינהליים. זאת אומרת שכתבת שם שהאנשים האלה הם פצצות מתקתקות, ועל יסוד זה שר הביטחון נותן צו מעצר מינהלי. אז קודם כול, אם יש לך בעיית תפוסה, למה לא שחררת את העצור דנינו? אם יש לך בעיית תפוסה, למה אתה משחרר מחבלים? למה מחווה להם ולא מחווה לבני עמי שלי? סתם שואלת. אבל התרבות הזו, של שקר במתן אינפורמציה על מעשים של הרשות, היא בלתי מתקבלת על הדעת. לא סתם אמרתי שאני לא צריכה לעמוד פה. מי שצריך לעמוד פה זה נציג ממשלה, שצריך לדרוש, לדרוש, את התשובות הללו. אז בישיבת הממשלה השבוע הגיע ראש השב"כ. מה הוא אומר? הוא אומר ככה: זה לא ששחררתי, לא ביקשתי להאריך מעצר. כמה אפשר ללעוג לאינטליגנציה של כולנו? לא ביקשת להאריך מעצר.
היו"ר משה סולומון:
נא לסיים.
טלי גוטליב (הליכוד):
לכן אני מבהירה פה: כל הקונספציה שאחזו בה גורמי המודיעין, צמרת המודיעין – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – כל הקונספציה של תשלום פרוטקשן או אתנן לאויב ולגורמי טרור כדי למגר טרור, לא רק שהיא לא עובדת – ויש לי הצעה בשבילכם – –
היו"ר משה סולומון:
תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – יש דרך הרבה יותר חשובה ונכונה למגר טרור, וזה להרתיע אנשי טרור או מחבלים בפוטנציאל. להרתיע.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. וכעת הדוברת הבאה, חברת הכנסת יסמין פרידמן – אינה נוכחת.
טלי גוטליב (הליכוד):
ראיתי שהבנת אותי. אני מדברת בשפה שאתה מבין.
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. לרשותך שלוש דקות. בבקשה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, אתמול פרסם עיתון הארץ על מתקן כליאה שנמצא מחוץ לבסיס עטרות של משמר הגבול. המתקן נועד לאנשים או לעצורים, ומשתמשים בו למרות שהמתקן לא מאושר כמתקן כליאה רשמי. המתקן הוא מתקן ללא גדרות, מסורג, חסר קירות ובלי מיטות או שירותים, ומשתמשים בו בגלל מחסור בתאי מעצר – ככה נאמר על ידי המשטרה. המקום הזה נקרא על ידי כולם "הכלוב". בית המשפט דן לפני חודש בעתירה בנושא של כליאת עצורים במקום הזה, ודרש באופן הכי מפורש להפסיק לכלוא עצורים שם. ואפילו היו מקרים שבית המשפט שחרר עצורים שנכלאו במקום הזה בגלל שהמתקן אינו ראוי לשהייה של בני אדם ואינו מתאים לבני אנוש. שם מפירים את חוק המעצרים ופוגעים בזכויות הבסיסיות של בני אדם. כדאי להזכיר שדווקא העצורים שנמצאים במתקן הזה הם עצורים על שהייה בלתי חוקית, כלומר עבירות פליליות שאפילו לא הוגדרו כעבירות ביטחוניות. מכניסים אותם לכלוב, סליחה, כמו חיות, ואחר כך אומרים שאין מקום בתוך בתי הסוהר. אני מאמינה שאין מקום כי גל המעצרים המטורף שקורה בחודשים האחרונים, שכולל גם זקנים וגם ילדים, לא מבחין באמת בין עצורים ובין אנשים שמכניסים אותם לחודשים ומונעים מהם זכויות. הגיע הזמן לדבר עליו. גל האלימות שמפנים כלפי העצורים בתוך בתי הסוהר והמתקנים – הגיע הזמן לדבר גם עליו באופן גלוי. יש עדויות רשומות של עצורים ששוחררו בלי הגשת כתבי אישום נגדם, ובכל זאת חוו אלימות בתוך המעצר. הגיע הזמן לדבר על הפשעים האלה גם כן, ולא להסתפק רק בלא להסתכל ולהסיט את העיניים לצד השני ולעשות כאילו אנחנו לא יודעים. אני חושבת שהגיע הזמן גם שהנשיאות של הכנסת תקבל בקשות ותאשר בקשות לשאילתות לשר לביטחון לאומי שאני מגישה כל שבוע, ולצערי הרב עד עכשיו לא אושרה אפילו שאילתה אחת.
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – מאז קשה להאמין לך. גם אמרת שיש ריח של זרחן בבית חולים שיפא. אי-אפשר להאמין לך. אם הייתי שרה, גם לא הייתי עונה לך.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
סימון דוידסון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה – לא, לא. אני לא – – –
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת טלי.
נאור שירי (יש עתיד):
כשטלי במליאה כולם מקבלים 30 שניות פקטור של טלי.
קריאה:
לפחות.
היו"ר משה סולומון:
בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
טלי, אפשר? אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אתם יודעים למה אנחנו נמצאים פה באולם הזה? אתם יודעים למה כל חברת כנסת או חבר כנסת נמצאים בבניין הזה? קודם כול, כדי לראות את השקופים; קודם כול, כדי לעזור לחלשים. אני מטפל בזמן האחרון, חודשים רבים – וכן, אני לא מתבייש להגיד, זה הגיע מהבית, זה הגיע ממשהו אישי – באנשים הכי מסכנים במדינת ישראל: המכורים לסמים ולאלכוהול, האנשים שזרוקים ברחובות, הנערים והנערות שבגיל צעיר מגיעים אל הגלולה או אל הסם או אל הבקבוק. ומה המדינה עושה בנדון? מעט מאוד. ב-2018 השר גלעד ארדן פירק את הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, הרשות שעשתה באמת הרבה, הרבה מאוד, למען אותם אנשים, למען המניעה של ההגעה לסמים ולמען הגמילה מהסמים. מה עשתה מדינת ישראל? את הדבר הטוב הזה היא פירקה. סעדה, תהיה איתי, כי אני אצטרך את העזרה שלך אחרי זה. אני חוזר עוד פעם: ב-2018 גלעד ארדן פירק את הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול. מ-2018 הגוף הזה לא כל כך פועל, לא כל כך מתוקצב. הוא נמצא בתוך המשרד לביטחון לאומי, ולא מתייחסים אליו. טלי, אני רוצה להגיד לך – את היית 22 שנה בפלילי ואת מכירה את העולם הזה – אם אנחנו כמדינה לא נדע לעשות פעולות למניעה, שנוער לא יגיע אל הסמים והאלכוהול, אנחנו לעולם לא נוכל להתמודד עם הכמויות של הגמילה. יש מעל 150,000 מכורים במדינת ישראל.
משה סעדה (הליכוד):
למה?
סימון דוידסון (יש עתיד):
לאלכוהול ולסמים יחדיו.
טלי גוטליב (הליכוד):
אבל איך אפשר להגיד את זה ביחד?
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני יודע. אין נתונים. אבל למה אין נתונים? כי אין רשות, טלי. אם הייתה רשות שהייתה מעבירה נתונים, היינו מקבלים נתונים. אני הגשתי הצעת חוק להחזיר לפעילות, כפי שהייתה עד 2018, את הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול. עדיין לא קיבלתי מספיק תגובות חיוביות בנושא הזה. אתמול עשיתי סיור בתל אביב, בדרום תל אביב – אנשים שזרוקים ברחובות, אנשים שבשביל פת לחם ובשביל מנת סם מוכנים לעשות הכול. הגעתי למקום שנקרא "גג" בתל אביב, על שפת הים ביפו, וראיתי איך 140 מכורים מגיעים מדי יום להתקלח, לקבל אוכל, לקבל מיטה. דיברתי עם האנשים האלה, שמעתי את סיפור החיים שלהם. אם אתם חושבים שאלה עבריינים, אתם טועים. רבים מהם מגיעים ממשפחות טובות, ובגיל צעיר, בגלל טריגר כלשהו, הגיעו אל הטיפה המרה או אל הסמים. תן לי עוד חצי דקה. אני אומר לכל אחד שנמצא פה: הנושא של התמכרויות במדינת ישראל זאת מחלה שרק גדלה. אם אנחנו לא נדע כמדינה לעצור ולשים ברקס לדבר הזה, אנחנו נגיע למספרים שלא נוכל לעצור אותם. הכסף שהמדינה תשקיע באותם אנשים מכורים יהיה מיליארדים. הפשע שלהם, הסמים, האלכוהול, האונס – כל הדברים הכי נוראים, לצערי, נמצאים בעולמות האלה. לכן אני מבקש מחבריי בקואליציה – אני אדבר איתכם אחד-אחד – הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול חייבת לחזור לפעולה. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. הדובר הבא, חבר כנסת נאור שירי. בבקשה, שלוש דקות.
נאור שירי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה להצטרף לאיחולי הבריאות לראש הממשלה.
משה סעדה (הליכוד):
כולכם מודאגים – – –
נאור שירי (יש עתיד):
לא. תכף אני אגיד לך למה אני מודאג.
משה סעדה (הליכוד):
אני מציע שתפתח בפרק תהילים וזהו.
נאור שירי (יש עתיד):
לא. אני לא עושה את זה בשגרה, אז ירגיש לי צבוע אם אני אעשה את זה. אני רק רוצה לשאול אותך, אם כבר שאלת למה אני מודאג – כי לראש הממשלה אין מחליף, אתם יודעים, אין ממלא מקום.
משה סעדה (הליכוד):
למה? למה? יש לו.
נאור שירי (יש עתיד):
אין לו, אין לו.
היו"ר משה סולומון:
שר המשפטים.
נאור שירי (יש עתיד):
לא, לא. הוא לא ממלא מקומו באופן רשמי. חוץ מזה, יצא שגם לשר המשפטים יש צינון קל.
משה סעדה (הליכוד):
לא. הוא בריא.
נאור שירי (יש עתיד):
בסדר גמור. בכל מקרה, אני באמת מאחל בשיא הכנות ובלב שלם המון בריאות. אני רוצה לציין היסטוריה, שאני לא יודע אם אתם מכירים אותה. היום התמנתה, פעם ראשונה בהיסטוריה, ג', מפקדת בסיס עובדה בחיל האוויר. אז היסטוריה. אני רק מאוד מצטער שהשרה לקידום מעמד האישה לא יכולה להיות נוכחת פה במליאה ולברך על זה. אני בטוח שהיא הייתה נורא רוצה, רק שהיא הייתה עסוקה בלמלא את מקומו של השר לשיתוף פעולה אזורי דודי אמסלם. היא התקזזה – שיתוף פעולה פרלמנטרי, גם אותה אני רוצה לברך – עם חבר הכנסת אחמד טיבי ואפשרה לו לבקר אצל מלך ירדן. אז כל הכבוד לשרה שהתחזתה לשר לשיתוף פעולה אזורי דודי אמסלם, והיא באמת תורמת ליציבות האזורית. ברכות, מאי גולן. בדקה ו-20 שניות שנשארו לי אני רוצה להתייחס למה שאמר שר האוצר. קודם כול, בישיבת הסיעה שלו הוא דיבר על השירות הצבאי ועל איך מעיזים אלה שלא היו קרביים אבל עדיין שירתו שלוש שנים – איך הם מעיזים לדבר על שירות צבאי. את זה אמר זה שהתגייס בגיל 28, אחרי תואר, ועשה כמה חודשים שירות צבאי. זה מי שמטיף לנו על שירות צבאי. אני שם את זה בצד, אבל אני הייתי נורא שמח להיות במדינה שהוא חי בה, כי אני באופן אישי מרגיש את יוקר המחיה. הכול טוב אצל שר האוצר: האג"חים בשיא, המצב הכלכלי מעולה, רק אני משלם עדיין 4,500 שקל בחודש אחרי שהובטח לי חינוך מאפס עד שלוש חינם. הובטח. אני מאמין לכם. אז זה – אין. והדלק עולה, והחשמל עולה – – –
משה סעדה (הליכוד):
אתה טועה – – –
נאור שירי (יש עתיד):
מה, מה אני טועה? הובטח חינוך חינם לאפס עד שלוש. אין הדרגתיות. נעלמה ההדרגתיות. אתם פוגעים בגיל הרך. ההפך, מקצצים בהכשרות של הסייעות. הדבר היחיד שאפשר להגיד – – –
קריאות:
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
אל תגידו לי נקודת זיכוי.
משה סעדה (הליכוד):
זה לא נכון מה שאמרת – – –
נאור שירי (יש עתיד):
מה לא נכון? אני מבקש הארכת זמן, יש פה שיח.
משה סעדה (הליכוד):
תכבד.
נאור שירי (יש עתיד):
מה "תכבד"?
היו"ר משה סולומון:
חברים, חבריי, אנא, תנו לו לסיים.
נאור שירי (יש עתיד):
רגע, שנייה.
משה סעדה (הליכוד):
אומרים שבוועדת הכספים הולכים להשאיר את הפטור מאפס עד שלוש.
נאור שירי (יש עתיד):
איזה פטור? על מה אתה מדבר? איזה פטור יש מאפס עד שלוש?
משה סעדה (הליכוד):
הטבה במס – – –
נאור שירי (יש עתיד):
בוא אני אגיד לך שנייה על הטבה – – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת.
נאור שירי (יש עתיד):
30 שניות, כי אני באמת רוצה להתייחס לזה. אתם דיברתם – וגם מפלגת ש"ס שמה בהסכם הקואליציוני שלה הקמת מועצה לגיל הרך. אז קודם כול, אין חינם בגיל הרך, אין הדרגתיות כזו, יש זיכוי שרק 80% זוכים לו. אני יודע כי אני בוועדת הכספים ואני מכיר את הדיונים האלה. אז שים את זה בצד. אני לא מטעה אף אחד. אני רק אסיים ואגיד: גם החשמל עולה, גם הארנונה תעלה, גם המים עולים, גם הדלק עולה, גם החינוך עולה; גם 1,500 שקל יותר מקבל אברך מאשר בחינוך הממלכתי – אתמול האוצר אמר את זה. אמר את זה – וזה לא משנאה, זה מחוסר השוויון. לזה יש כסף להעלות, אבל לחינוך הממלכתי – חס וחלילה. ותנועות הנוער יקוצצו.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת שלי טל מירון. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
שלי טל מירון (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. נאור, שומע?
נאור שירי (יש עתיד):
שומע.
שלי טל מירון (יש עתיד):
אתה יודע שבמסגרת השירות הצבאי שלי במצטבר שירתי בעובדה כמעט שלוש שנים, ואני מכירה את הבסיס הזה מצוין. מבחינתי, לראות אישה כמפקדת הבסיס בבסיס הזה – זה באמת באמת מרגש. ואנחנו מאחלים לה הצלחה גדולה, ואני בטוחה שהיא תעשה שם חיל, וכן ירבו, מה שנקרא. אני רוצה לדבר על הנושא שבעיניי הוא הכי חשוב היום במדינת ישראל. היום אנחנו מציינים 150 ימים שבהם האחיות והאחים שלנו נמצאים בשבי החמאס. אני חושבת שכל מי שנמצא באולם הזה היום צריך לציין את היום ה-150, צריך להיזכר שעברו 150 ימים של התעללות, 150 ימים של פחד, 150 ימים של געגועים. 150 ימים, ועדיין אין לנו אופק אמיתי לשחרור של כולם הביתה. אני עוסקת בנושא הזה מהרגע הראשון, וביתר שאת כמובן מאז שהקמתי את השדולה למען החטופים ביחד עם חבר הכנסת בועז ביסמוט, ואני כמובן בקשר עם המשפחות באופן רציף ומשתדלת לעשות כל מה שאפשר כדי לסייע להן וכדי להעלות את הנושא למודעות כמה שרק אפשר. אני מנצלת את הפלטפורמות שלנו כחברי כנסת ומדברת על הנושא בכל ריאיון, בכל פגישה. אני נפגשת עם חברי פרלמנטים רבים מהעולם גם פה, בכנסת, וגם בנסיעות שערכתי לטובת הנושא. לפעמים זה מרגיש לי שמחכים לעסקה בעולם אפילו יותר מאשר אצלנו, אבל לצערנו כל פעם יש משהו אחר שמפיל את העסקה. אנחנו עם שלא חסכו ממנו את הסבל והכאב. אנחנו יודעים היטב מה נמצא על הפרק. כל כך הרבה כבר הוקרב עבור המדינה, כל כך הרבה עוד יוקרב, לצערנו, אבל אסור לנו אפילו לרגע אחד לנרמל את המצב שבו ישנם קורבנות שיש בידנו לשחרר, ונשב מנגד ולא נעשה דבר. "להיות יהודי פירושו לחוש בתוכך את משא הטרגדיה של אמש" – זהו ציטוט של הפילוסוף, הוגה הדעות ולוחם המחתרת היהודי ז'אן אמרי, והוא צודק בכל מילה. אנחנו צריכים להסתכל רק למרחק קצר בהיסטוריה כדי להיזכר מה קורה כשאין לנו מדינה שתגן עלינו מול אויבים המבקשים להשמיד אותנו. לא הקמנו מדינה בייסורים קשים כדי שברגע האמת לא נגן על עצמנו, לא נחזיר את כולם הביתה. אחרי 150 ימים בשבי אני קוראת לממשלה מעל הדוכן הזה: תעשו הכול, כולל הכול, כדי להחזיר אותם הביתה עכשיו. וגם, אני קוראת לכל חברי הכנסת פה במליאה, במשכן ובכלל, להיות בקשר עם המשפחות, לחבק אותן, להגיע לאירועים שלהן, לציין את זה, לדבר על זה, להעלות את המודעות, לא להפסיק לרגע. הן לא איזה מטרד שחולף פה במשכן. ראיתי אותם היום במיצג פה, ראיתי אותם שרים "התקווה" – באמת שזה שובר את הלב לרסיסים. התפקיד שלנו לחבק אותם ולפצות אותם – –
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
משפט אחרון. – – על זה שהפקרנו אותם ב-7 באוקטובר. זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת צגה מלקו, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.
צגה מלקו (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, מקרה מצער: הילדה בת התשע היימנוט קסאו – כבר תשעה ימים מאז שנעדרה. המשפחה, עולים חדשים, הגיעה לארץ לפני שלוש שנים. כמו כל עולה חדש, הם הגשימו את חלומם להגיע לארץ ישראל – חלום של כל יהודי בגולה, במיוחד של יוצאי אתיופיה. אלפיים שנה התפללו אבות-אבותינו, ואנחנו זכינו. המשפחה גם מאושרת שהגיעה לארץ. אבל ביום אחד בהיר, לפני תשעה ימים, ילדה בת תשע נעלמה. האדמה בלעה אותה, אף אחד לא יודע. רואים במצלמה שהיא נכנסת עם חבריה למרכז הקליטה, היכן שהיא מתגוררת, אבל אף אחד לא רואה אם יצאה משם, איפה היא. תקשיבו לזה, בת תשע נעלמת פתאום, וההורים לא יודעים מה לעשות. לצערי הרב, כולנו מודאגים לגבי החיים שלה. זה לא קל. כולי תקווה, כולי תקווה – ונתפלל לשלומה – שהיא תחזור ונראה אותה בקרוב.
היו"ר משה סולומון:
אמן.
צגה מלקו (הליכוד):
אבל אני את רוצה לציין דבר חשוב. נכון, בהתחלה כלי התקשורת התייחסו, אבל ככל שהזמן חולף, הסיפור שלה – היעדרות של בת תשע, היימנוט – לא פותח מהדורה. זה כל כך קשה. תקשיבו לזה. המשפחה עוד לא השתלבה, המשפחה מתקשה בתרבות, בשפה. למרות שיש משפחה ותיקה שעוזרת, אבל זה לא קל. בהזדמנות זו אני רוצה גם להגיד תודה למתנדבים בחיפוש. נעשה מאמץ, אבל כולי תקווה – באמת אף אחד לא יודע, איך זה יכול להיות שבת תשע פתאום נעלמה. רואים אותה נכנסת, ואף אחד לא יודע איפה היא. אני מתפללת, אני מקווה שבקרוב נראה אותה ושהיא בריאה ושלמה.
היו"ר משה סולומון:
אמן. תודה רבה. כשמה כן היא. היימנוט זו אמונה. אנחנו מאמינים, בעזרת השם, שכוחות ההצלה ימצאו אותה ויחזירו אותה בקרוב לחיק משפחתה. תודה רבה. הדוברת האחרונה, חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה רבה, אדוני היושב בראש. גם אני מצטרפת לתפילות שתשוב הביתה למשפחה שלה. הבנתי שגם אבא שלה הגיע.
היו"ר משה סולומון:
נכון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
נקווה, ובאמת נחזק את כל כוחות ההצלה והביטחון, שבשעות האלה מחפשים. אני רוצה להתייחס לדבר שהוא חשוב מאוד. הנושא המטריד אותי הוא שאנחנו ימים לפני פתיחת חודש הרמדאן, ואין טעם להסתתר מאחורי דיונים, דימויים, קלישאות, כשהשר לביטחון לאומי הוא סכנה ברורה ומיידית לביטחון המדינה, ואם לא יתעוררו השרים וראש הממשלה, אנחנו מסכנים את אזרחי ישראל. כשנבחר, הוא ניסה להסתיר את זה, לטשטש. אמרו עליו שהתבגר; מיקי זוהר אמר שהוא ילמד להיות אחראי. מסתבר שזה לא עובד, האירוע הזה, והחיים של אזרחים ישראלים נהפכים להפקר. כל רגע וכל יום שהוא בתפקיד זה יותר כוח ויותר השפעה. אין לו אפילו בעיה להצטלם בנסיעה בלי חגורת בטיחות. מה כבר יקרה? מה, המשטרה תיתן לו דוח? הוא המשטרה. אנחנו – מדינה שלמה דוהרת לתוך תהום, בלי חגורת בטיחות, בלי כרית אוויר. אנחנו דוהרים לתוך תהום מסוכנת, וחיי אזרחים ישראלים יהיו הפקר. הוא, מה יש לו לדאוג, מה יש לו לדאוג? יש לו מאבטחים, יש לו רכב משוריין. אבל כל יום מתים במדינת ישראל אנשים מפיגועים; אתמול נרצחו שתי נשים באלימות בתוך המשפחה. לא מעניין אותו האיזוק האלקטרוני שתקוע. האיזוק האלקטרוני, הצבענו עליו כבר בכנס – שום דבר לא זז במשרד לביטחון לאומי. שתי נשים באותו יום, והוא אפילו לא צייץ על זה מילה. מילה, משהו. למה? למה? למה לא להגיד? שתי נשים באותו יום. אפילו את הכסף של מיכל סלה, חצי מיליון השקלים, הוא לקח – כבשת הרש. ולא דיברתי על הפיגועים. הוא היה הולך למקומות של הפיגועים ורוקד על הדם, ומאשים את עמר בר-לב – תראו כמה פיגועים כל יום. כל יום. ועוד לא הגעתי אל החברה הערבית, שזה בכלל לא מעניין אותו, מה אכפת לו בכלל. לא היו מספרים כאלה. הוא לא מצייץ, הוא לא אומר. אבל אם איזו מורה או אחות תרשום משהו על הילדים העזתים – תוך שנייה היא מאחורי דגל בכלא. תגיד לי, תראה מה קורה, תראה מה קורה. אתם יודעים, לפני שבוע עשיתי דיון על גנבות רכב – מה שקורה בגנבות הרכב במדינת ישראל זה מטורף. לא הייתה עלייה כזאת מטורפת שנים. מה אכפת לו בכלל? זה לא מעניין אותו. אין משילות. אין ביטחון אישי. אין כלום. כלאם פאדי. שום דבר אין במדינה הזאת.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אין לך מה לצעוק.
היו"ר משה סולומון:
תודה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
אני אגיד משפט לסיום, כי היא צעקה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
את חברת כנסת, את אישה, יש לך אחריות. תסתכלי מה קורה ברחובות. אני באמת מנסה להבין, לא אכפת לכם? לא אכפת לך?
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
– – – בגלל שיש לנו אחריות, בגלל שאכפת לי מאוד – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
כן? שמה?
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אכפת לי מאוד. ובגלל שיש לנו אחריות, אנחנו נוהגים באחריות – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
איזו אחריות? איזו אחריות?
היו"ר משה סולומון:
חברת הכנסת מירב.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
כל ביטוי – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
חברים, אם ככה נראית אחריות – אפשר לקפל. תודה.
היו"ר משה סולומון:
תודה רבה. כעת אני מזמין את חבר הכנסת שלום דנינו לסכם את הדיון. מוותר. השר מיקי זוהר, אתה מסכם? טוב. חבריי חברי הכנסת, נעבור כעת להצבעה על בקשת הממשלה להאריך בצו את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשפ"ד–2024. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצו – 26 נגד – 6 נמנעים – אין צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשפ"ד–2024, נתקבל.
היו"ר משה סולומון:
חבריי חברי הכנסת, 26 בעד, שישה נגד. אני קובע כי בקשת הממשלה התקבלה.
קריאות:
– – –
נאור שירי (יש עתיד):
לא עבד – – –
היו"ר משה סולומון:
חבר הכנסת נאור שירי – בעד.
[רשומות (הצעות חוק, חוב' כ/993).]
(קריאה ראשונה)
היו"ר משה סולומון:
חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום, הצעת חוק מגבלות על חזרתו של מורשע במעשה טרור לסביבת נפגעי העבירה, התשפ"ד–2024, של חברות הכנסת לימור סון הר מלך וחוה אתי עטייה, לקריאה הראשונה. בבקשה, חברת הכנסת הר מלך, להציג את החוק. בבקשה, לרשותך עשר דקות.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מחבלים צריכים למות. מחבלים מתים אינם חוזרים לפגע. אילו הצעת חוק עונש מוות למחבלים שהגשתי הייתה עוברת, רבים מהחוקים הנוגעים לטרור היו מתייתרים. כאשר מחבל ידע כי הוא יכול לסיים רק בדרך אחת – גופה – הוא ישקול שוב אם לצאת לפגע. אני מכירה את הטענה הזו שמחבל שיוצא לפגע מבקש את נפשו למות. הטענה הזו לא מסתדרת עם המחבלים שמרימים ידיים לאחר שהם מסיימים לרצוח, או עם כאלו שמסגירים את עצמם, או עם אלפי האלפים הממלאים את בתי הכלא. לצערי מחבל שיוצא למסע רצח יודע כי סיכוייו לחיות גבוהים, והכספים שתקבל משפחתו מהרשות הפלסטינית – אני לא יכולה.
היו"ר משה סולומון:
חברים, אני מבקש שקט במליאה. בבקשה.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):
הכספים שתקבל משפחתו מהרשות הפלסטינית על כל יהודי שהוא יהרוג ועל כל שנה בכלא שהוא ישב יוכלו לסדר אותם כלכלית עד לסוף ימיהם. יתרה מזאת, המוטיבציה לחטיפת אזרחים וחיילים תמורת אותם מחבלים גוברת, ויש באפשרותנו לגדוע אותה באמצעות הוצאה להורג של אותם מרצחים. אך עד שהקדוש ברוך הוא יכניס בינה ואומץ בראשם של חבריי לבית הזה לחוקק את חוק עונש מוות למחבלים, נצטרך אנו לחוקק חוקים שיהוו מגן על נפגעי הטרור ומשפחותיהם מפני המרצחים. ביום 5 במרץ 2003 בשעה 13:30 יצא אוטובוס קו 37 של חברת אגד מהתחנה המרכזית בחיפה בדרך אל האוניברסיטה. 40 דקות לאחר מכן, בשדרות מוריה, החריד פיצוץ עז את האזור. 17 אנשים, ביניהם אב ובנו ועוד שמונה תלמידי בית ספר, נרצחו בידי מחבל מתאבד מהחמאס. מוניר רג'בי, ערבי ישראלי תושב חיפה, סייע בתכנון הפיגוע. הוא נידון למאסר עולם. בחודש מרץ האחרון, בדיוק 20 שנה לאחר הפיגוע, רג'בי השתחרר והורחק לשנה מחיפה. איש לא יודע אם בחודש הבא, כשיפקעו ההגבלות, יוחזר לחיפה, מקום מגוריהם של 14 מקורבנותיו. אחד מהנרצחים היה אסף צור, נער בן 17, תלמיד כיתה י"א בבית הספר אורט חנה סנש. הצעת החוק שעליה נצביע היום נדונה בדיונים רבים בוועדה לביטחון לאומי. יוסי, אביו של אסף, השתדל להיות נוכח בכולם במסגרת מאמצי פורום בוחרים בחיים של המשפחות השכולות ונפגעי הטרור להעביר את החוק, שמגביל את חזרתו של מורשע במעשה טרור לסביבת נפגעי עבירה – למקום המגורים, למקום העבודה ולמקום הלימודים – בדומה לסעיף קיים המגן על קורבנות עבירות מין. המחבל מוניר רג'בי לא לבד: בתחילת שנת 2023 השתחררו בני הדודים כרים ומאהר יונס, חוטפי ורוצחי החייל אברהם ברומברג. אברהם, חייל בחיל החימוש, עלה לטרמפ, כאשר ברכב המתינו לו ערבים ישראלים מערערה. לאחר שנאבק בחוטפיו, הם ירו בו בנשקו והשליכו אותו לגסוס בצד הדרך. שני המחבלים שהשתתפו ברצח חזרו לגור בערערה, סמוך לבית משפחתו של אברהם ברומברג בפרדס חנה ובזיכרון יעקב. מוריה כהן היא תושבת שכונת שמעון הצדיק בירושלים. לפני כשנתיים, בעודה לוקחת את ילדיה למסגרות החינוך, התנפלה עליה שכנתה, קטינה ערבייה מבית סמוך, ודקרה אותה לעיני ילדיה. על המחבלת נגזרו 12 שנות מאסר, אך שבועות בודדים לאחר גזר הדין שוחררה המחבלת בעסקה וחזרה לגור בסמוך למוריה. "זה כעס גדול וזלזול בחיים שלי ושל הילדים שלי", אמרה מוריה. "מבחינתי, זה משפיל ממש – – – למה הילד שלי צריך לראות את מי שניסתה לרצוח אותי? בנפש אני עדיין מטופלת, וגם הילדים שלי מטופלים. משהו פה לא תקין". כשהגשתי את החוק הכל-כך צודק הזה, המבקש להרחיק מחבל מנפגעי העבירה, הייתי משוכנעת שמכיוון שהחוק כל כך ברור מאליו, אוכל להעביר אותו יחסית בקלות. לצערי, אין-ספור בעיות משפטיות צצו בחוק: ביקשו מאיתנו להחריג מהחוק מחבלים קטינים – לדוגמה, להחריג את המקרה של מוריה כהן; ביקשו מאיתנו להחריג את מחבלי יהודה ושומרון; ביקשו מאיתנו להחריג את קרובי המשפחה מקרבה ראשונה, וביקשו מאיתנו להחריג כתבי אישום שנסגרו בעסקאות טיעון שבהן "אין נפגע", גם כאשר יש נפגע מובהק. לשמחתי, הצלחנו להתגבר על רוב ההחרגות המבוקשות: מחבלים קטינים, מחבלי יהודה ושומרון וקרובים מדרגה ראשונה ייכללו בחוק, אך לא הצלחנו למצוא מעטפת חוקתית לאפשר זאת גם בעסקאות טיעון בדומה למקרה של אסף צור, השם ייקום דמו, שבהן הקורבן ברור, אך העבירה שבה הורשע המחבל אינה ספציפית. אני קוראת לכם, חבריי, הצטרפו אליי לוועדה להעברת החוק. אנחנו צריכים למצוא פתרון חוקי גם למקרים אלו. אל תיתנו לנפגעי טרור להיפגע פעם שנייה. אני מודה לחברתי אתי עטייה, שהגישה יחד איתי את הצעת החוק והייתה שותפה למסע התיקון הזה; לחברי יושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי צביקה פוגל, שקידם במיומנות רבה את החוק ולחם רבות להעברת כל סעיף וסעיף באופן שהחוק יהפוך לניתן ליישום; ליועצת המשפטית של הוועדה עו"ד מירי פרנקל שור; לסגן היועצת המשפטית עו"ד גלעד נווה; לעו"ד עדן בן ארוש; לאריאל המתמחה; לעו"ד דוד בבלי; לשר המשפטים ולשר הרווחה, שעשו ככל יכולתם כדי שהחוק יעבור במתכונתו הנוכחית; לעורכי הדין של חוננו; ליועצים שלי, רעות, נופר, אורי ויעקב; ליוסי צור ולפורום בוחרים בחיים של המשפחות השכולות, שעומדים מאחורי הצעת החוק הזאת, שנכתבה בדם ובכאב, פועלים יום-יום נגד הטרור ונאבקים למניעת הנרצח הבא. תודה רבה.