Plenum sitting, 21/02/2024 at 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי י"ב באדר א' התשפ"ד, 21 בפברואר 2024. הנושא הראשון על סדר-היום – שאילתות דחופות. השאילתה הראשונה היא של חברת הכנסת נעמה לזימי לשר החינוך, בנושא: גניזת תוכניות הסיוע לסטודנטים משרתי מילואים. כבוד שר החינוך, אנא תפוס את מקומך על הדוכן.

גלעד קריב (העבודה):

תראי איך השר מתרגש.

נעמה לזימי (העבודה):

לא אישרו לי הרבה זמן שאילתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני אקח את זה לתשומת ליבי. חברת הכנסת לזימי, השאילתה, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

שהשר יעלה לדוכן.

שר החינוך יואב קיש:

קריב, אתה עושה בלגן כרגיל?

נעמה לזימי (העבודה):

כנסת נכבדה, שאלתי לשר החינוך יואב קיש היא זו: לאחרונה פרסם שר החינוך מתווה סיוע לסטודנטים במילואים שעיקרו אפשרות ללמוד את סמסטר א' בסמסטר ב' והשלמת לימודים בקיץ. מאוחר יותר פורסם בכמה כתבות מפורטות כי התוכנית נגנזה. רצוני לשאול: 1. מדוע התוכנית נגנזה והאם יש כוונה לחדשה? 2. לאיזה מקורות אחרים במשרדך הופנה התקציב שנועד לתוכנית? כי המשרד הוא משרד שקיצצו בו, ואיכשהו 900 מיליון שקל – תוכנית ראויה לחיילי המילואים נגנזה.

שר החינוך יואב קיש:

טוב, אני, האמת, מעריך מאוד את חברת הכנסת לזימי כחברת כנסת רצינית ויסודית. אני יכול לתת לך טיפ קצר: אל תאמיני למה שאת קוראת בעיתון. לא היה ולא נברא. זה די מצחיק שאני צריך להגיע, היושב-ראש, אני צריך להגיע ולענות על דברים שלא קרו, שמומצאים בתקשורת. זו לא פעם ראשונה שכתב כמו ליאור דטל משקר וממציא המצאות שאין בינן לבין האמת שום קשר, לכן אמרתי גם לה שזה נראה לי מגוחך. אסביר מה היה, כי חשוב לי שתביני את האירוע ותראי איפה אנחנו נמצאים. אנחנו עוסקים בתמיכה בסטודנטים במילואים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת לזימי, את יכולה לשבת. אחר כך נאפשר, אם תרצי, שאלת המשך.

שר החינוך יואב קיש:

חבר הכנסת ביסמוט, חשוב לי שתשמע, כי אתה מכיר את עולם התקשורת. זה פשוט לא יאומן, יש פה אבסורד של אבסורד. שואלים אותי בשאילתה מכובדת בכנסת מה קרה לתקציב של התוכנית שבוטלה ואיך קרה שבוטלה – תוכנית שעוד לא נולדה, שבטח לא תוקצבה, שהיא בתהליך התהוות ובכלל בעבודה. זה האירוע שאני צריך כרגע לענות עליו. אז אני רוצה רגע להסביר, ואני אנצל את הבמה הזו כדי להסביר מה אנחנו עושים בשביל הסטודנטים במילואים. וזה מאוד חשוב, כי הנושא הוא נושא שכואב לך וכואב לי ואנחנו עוסקים בו רבות, אבל בינו לבין השאילתה אין שום קשר, כי זה באמת מדע בדיוני שלא קיים בכלל. עכשיו, לגבי זה, התחלנו את המלחמה ב-7 באוקטובר והבנו מהר מאוד שאנחנו באירוע שחייבים להתייחס לשנת הלימודים האקדמית. היו שתי גישות. גישה אחת אמרה: בואו נפתח מוקדם את הסמסטר כדי שנוכל לטפל בבעיות שנוצרו לנו לאורך הסמסטר. כך פעלו, דרך אגב, המוסדות הלא-מתוקצבים, המכללות הפרטיות. הייתה גישה אחרת, שאמרה: בואו ננסה לדחות כמה שאפשר את הסמסטר, כדי שהלוחמים יוכלו לחזור – אנחנו עוד לא ידענו כמה זמן ייקח ומה ייקח – ויתחילו ביחד את הלימודים. כך, בעצם, בוא נגיד, עיקר האוניברסיטאות דחו לסוף דצמבר, תחילת ינואר, את הסמסטר. לצערנו, הצבא עוד לא הספיק במסגרת הזמן. אפילו עד היום אנחנו יודעים שיש לחימה עיקשת בעזה, אנחנו בוודאי לא אחרי האירוע, ואנחנו בעיצומו של סמסטר א'. נוצר מצב שהצבא הצליח לשחרר לקראת אמצע, סוף ינואר מאסה משמעותית של סטודנטים, והם עכשיו נכנסו לסמסטר א', עם הרבה מאוד תקציבים שהעברנו לאוניברסיטאות, חצי מיליארד שקלים – דרך אגב, תוכנית שכללה גם תקציב למילואימניקים, גם לאוניברסיטאות לתגבור ושיעורים פרטניים. אנחנו באירוע שבעצם מנסה לייצר – כל מי ששוחרר בינואר מהמילואים והתחיל את הסמסטר, שיסגור את הפער. זה אירוע אחד. עכשיו אנחנו באירוע שני, שזה אירוע שאני התחלתי לחשוב מה אנחנו עושים איתו. אתמול הייתי בניר עוז – לא בתוך ניר עוז, אלא במוצב צבאי שמשקיף ומטפל בביטחון השוטף בעוטף, צמוד לניר עוז – עם עשרות מילואימניקים סטודנטים, שביקשתי ושר הביטחון ארגן לי מפגש איתם. ישבתי ודיברתי איתם. אלה מילואימניקים שעד היום לא שוחררו, עשו 134 ימים – תבינו את האירוע. אנחנו מדברים על אלה שלמעשה הפסידו גם את סמסטר א'. הרי אם הם משוחררים עוד שבוע או עכשיו – להתחיל לעשות מבחנים מסמסטר שהם עוד לא למדו, זה אירוע מטורף, זה קשה מאוד, ואני לא יודע אם בכלל ניתן. אנחנו עושים מאמצים של עמדות לימוד מרחוק בשטח, גם בצפון וגם בדרום, קמל"ר שם 50 יחידות, עם כל המורכבות של הדבר הזה, אנחנו עושים השלמות, אבל כשמגיעה בסוף נקודת הזמן שמילואימניק משתחרר והפסיד את סמסטר א', אני לא יכול להמציא את הזמן. אז באתי ואמרתי – והינה התוכנית הגדולה, בסך הכול לפני עשרה ימים, רעיון שהעליתי ואני בודק אותו – אמרנו: בואו נראה איך – הרי סמסטר ב' הוא לא סמסטר א', ולא כל הקורסים שנמצאים בב' נמצאים בא', להפך, זה קורסים שנבנים עליהם. מצד אחד העגלה נוסעת, אז אתה חייב סמסטר ב', כמובן מלא, שירוץ. מצד שני – – –

אלי דלל (הליכוד):

דיברנו על זה בשדולה.

שר החינוך יואב קיש:

דיברנו בשדולה כמהלך, אבל זו תוכנית שכבר תוקצבה וכבר בוטלה ולקחו לה את התקציב, אז תכף – זה כאילו לפי דברי העיתון, כן? אז עכשיו באנו והתחלנו שיח עם המוסדות – עם המכללות, עם האוניברסיטאות, איזה קורסים, אין עושים את זה, כמה זה עולה. בואו נראה, אם יש לי מיקרו-מקרו בכלכלה, שאני צריך את קורס המיקרו שייכנס – בואו נעשה אותו גם בסמסטר ב'; בואו נראה איך עושים את זה שתהיה הכרה הדדית, כדי שנוכל ללמוד, לייעל את האירוע. אני עכשיו מספר לך מה שנקרא חם מהתנור – זאת תוכנית שאנחנו עובדים עליה. אני מחר מציג אותה לראש הממשלה, הוא עוד לא ראה אותה. אבל את שואלת כאילו שזה כבר בוטל ואיפה 900 המיליון – אני לא יודע מאיפה המספר 900 מיליון, מעולם לא דיברנו על כסף. כרגע הרעיון הוא כזה, וזה מה שאנחנו מנסים להוביל, למהלך – – –

קריאה:

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו בוחנים אותו. דרך אגב, הסכום מבוסס על מספר הקורסים שפותחים. לכל קורס יש מחיר, ואנחנו מדברים על סדר גודל של 300–350 קורסים במכללות המתוקצבות ועוד כ-1,000 קורסים באוניברסיטאות. אנחנו מדברים על זה שתהיה הכרה הדדית – אנחנו מדברים על זה שתלמיד שלומד באוניברסיטת חיפה יוכל לעשות קורס השלמה באוניברסיטת תל אביב בלמידה מרחוק וזה ייחשב לו. יש פה מהלך מאוד מורכב שאנחנו עכשיו עובדים עליו. אז בין זה לבין להגיד: אז אנחנו – העלות תגיע, להערכתי – אנחנו גם רוצים לתת עוד מלגה, למילואימניקים שעושים סמסטר קיץ – אני מניח שזה יגיע סביב 200 מיליון שקל. בגדול אלו המספרים. אנחנו עדיין ב-fine tuning, אז אל תתפסי אותי על המחיר. אנחנו במאמץ להביא את הכסף, אנחנו במאמץ, אנחנו נביא אותו. אני רוצה לדאוג לזה שאותם סטודנטים שפגשתי אתמול – האמת, זה מתסכל, למה זה מתסכל? אני אומר פה משהו כואב. אנחנו כל הזמן אמרנו שלא ייפגעו הסטודנטים, זה היעד שלנו, שמי שעושה מילואים לא ייפגע. אבל בגלל התארכות המלחמה, אנחנו מוצאים את עצמנו עם אנשים שהפסידו סמסטר. אז קודם כול, עובדתית, אין לי איך להחזיר לו את זה. נגיד אני מחזיר לו את זה בקיץ, אז אם הוא חשב בקיץ לעבוד, או לא יודע מה לעשות, הוא נפגע. נקודה. זאת אומרת, יש פה אירוע. יש פה את המחיר של הזמן שבן אדם נתן – האנשים הכי טובים שיש. אתה יודע, כשאני מסתכל על המילואימניקים, אז יש כאלה שעשו 30 יום, יש 60 יום, ויש כאלה שעשו 134 יום. גם פה, כרגע הצבא אומנם בתגמול פר-יום מייצר איזושהי דיפרנציאציה, אבל למשל במבחנים באוניברסיטאות, אם עשית מעל, נדמה לי, 20 יום – לא יודע, לא זוכר בדיוק את המספר – אתה נכנס לקטגוריה. עכשיו מה, יש אחד שבכלל התחיל את הסמסטר, עשה 20 יום נגיד במהלך אוקטובר ונובמבר, פתח את הסמסטר רגיל, ומקבל את כל ההטבות, ואותו בחור שבכלל עוד לא הגיע יום אחד, אלו ההטבות שהוא מקבל. יש פה איזשהו דיסוננס שגם עליו צריך לחשוב: איך נותנים גם תגמול אוניברסיטאי בהקלות לאותם אנשים שעשו באמת מעל ומעבר. יש פה איזשהו חוד חנית, גם בתוך נושא המילואים, וגם זה נושא שאנחנו בוחנים. אז אם אני מסכם ואומר: ספציפית לשאילתה – כבודה במקומו מונח, אבל אין לה שום קשר למציאות. אנחנו בהליך ארוך טווח שלא ייפסק, גם לא בשנה הזו, ואני אומר פה לסטודנטים – הוא גם לא ייפסק בשנת הלימודים תשפ"ה. גם שם אנחנו נצטרך להיכנס. יכולה להיות דחיית שנת הלימודים גם בתשפ"ה. יש פה אירוע ארוך טווח. אנחנו עושים הכול בשביל לעזור להם. לצערי, עם כל הכאב – אני אומר את זה בכנות – יש כאלה שלא נוכל להחזיר להם את המחיר הזה, ודווקא הם חוד החנית שלנו. אז צריך לחשוב מה כן אפשר לעשות. בסופו של דבר, מי שיפסיד, נגיד, את סמסטר א' וסמסטר ב' כי הוא במילואים, אין לי איך לייצר לו את הזמן הזה. אז אנחנו עושים את המקסימום בהקלות, המקסימום בתמיכה כספית והמקסימום בפתיחת קורסים, כדי להקטין את מספר האנשים שייפגעו מהפסד הזמן. עד כאן.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת לזימי, האם את מעוניינת בשאלת המשך? שאלת המשך לחברת הכנסת לזימי, ולאחר מכן שתי שאלות נוספות, לחבר הכנסת קריב ולחבר הכנסת דוידסון. לאחר מכן נעבור לשאילתה הבאה. לפי התקנון מותר לנו עד שתיים.

גלעד קריב (העבודה):

השאלה הנוספת שלי היא לשאילתה של מטי הרכבי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נשאל ברצף גם את שאלת ההמשך וגם את השאלות הנוספות, והשר ישיב במרוכז.

שר החינוך יואב קיש:

לא, הוא אומר שזה – יש עוד שאילתה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אה, השאלה שלך על השאילתה הבאה?

גלעד קריב (העבודה):

אם מישהו אחר רצה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

מאה אחוז, מאה אחוז. אם כן, חברת הכנסת צרפתי הרכבי, את תקבלי כאן שאלה נוספת. השאלה של קריב היא על השאילתה הבאה. בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה. שר החינוך, ממה שאני מבינה, כשהגעת לוור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות, עם התוכנית, העלות הגבוהה אילצה צמצום שלה. במקביל, תקציב המשרד קוצץ בכ-400 מיליון שקלים. לעומת זאת, בתוך הקיצוץ – עוד 600 מיליון שקלים לתקציב הרשתות החרדיות הפרטיות והמפלגתיות. מה שאתה אומר זה שלצד זה, מי שמפסיד גם את סמסטר ב', אין לו פתרון, כשבדיונים דיברנו על צבירה השנה ועל ניסיון להבטיח גם את מקומם בזכאות לתואר וגם בתקצוב לאחר מכן. הסיפור פה הוא לא רק ההטבה לחייל המילואים בתוך המערכת האקדמית, אלא מניעת הנשירה ואי-אובדן של הקריירה והחלומות של טובי בנינו גם הלאה. ממה שאני מבינה, קודם כול מי שנשאר עכשיו יותר במילואים כאילו יסבול יותר וממש ייפגע יותר. גם המקור התקציבי – לא ענית עליו. אנחנו עכשיו בתוך דיוני תקציב, ואנחנו גם בתוך קיצוץ עצום במשרד שלך ותוספות מיותרות עצומות במשרד שלך. איפה חיילי המילואים?

שר החינוך יואב קיש:

טוב.

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, רגע, סליחה, השר. שאלה נוספת לחבר הכנסת דוידסון. אחריו – חברת הכנסת צרפתי הרכבי.

גלעד קריב (העבודה):

השר, דווקא בעניין של הרשתות החרדיות ליאור דטל די מדייק.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. בשבועיים האחרונים אני מתעסק המון המון בנושא של התאחדות בתי הספר – פרויקט אדיר שנוגע ל-300,000 ילדים, אלפי מאמנים ומדריכים. אני רוצה לשבח את שר החינוך על האומץ ועל זה שהצלחנו יחד כולנו להעביר את הגוף הזה למקום הטבעי שלו, שזה משרד החינוך. שם הוא היה תמיד, וגם יתקצבו אותו כמו שצריך. אני רוצה לשאול שאלה קצרה בנושא הזה, אחרי שאני נותן לך את כל התשבחות.

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, את זה השר רשם, והוא יחתים אותך אחר כך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אין בעיה, כשמגיע מגיע. פשוט הצדק נעשה. לגבי החלטת ממשלה – אתם צריכים להעביר את זה בהחלטת ממשלה. צריכים לעשות את זה כמה שיותר מהר, כי או-טו-טו הגוף הזה לא יוכל לשלם משכורות. אז אני מבקש, תגיד לצוות שלך לקדם את זה כמה שיותר מהר, ושהגוף יחזור לפעילות מלאה, למען כל ילדי ישראל. תודה.

שר החינוך יואב קיש:

תודה. אז אגיד גם אני תודה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

הסדר זה שתהיה השאלה שלי ואז תענה במרוכז.

שר החינוך יואב קיש:

לא, תני לי, אני אענה לדוידסון ואז, אחר כך. ברשותך, אני רוצה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, לא, אנחנו לוקחים שאלות נוספות יחד. בבקשה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כבוד השר, המשמעות של דחיית פתיחת שנת הלימודים האקדמית עולה לאוניברסיטאות כסף רב, ומתן המענים לפתרונות לסטודנטים, גם להם כנראה יידרשו משאבים של האוניברסיטאות. אני יודעת שתקציב ההשכלה הגבוהה קוצץ בהצעת תקציב 2024, אז כיצד יינתנו המענים האלה בצורה אפקטיבית ולא תהיה פגיעה במערך של ההשכלה הגבוהה?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה, גברתי. כעת השר ישיב במרוכז על השאלות.

שר החינוך יואב קיש:

כן, אני אתחיל מהקל לכבד. קודם כול, תודה גם לך, חבר הכנסת דוידסון. גם אתה היית מאוד פעיל בנושא, דחפת הרבה מהגורמים שהיה קשה להזיז אותם, ועזרת להשלים את המשימה הזו. זו באמת משימה חשובה, ואני שמח שהיא הושלמה. כמו שאתה אומר, אנחנו נעמוד על כך שהחלטת הממשלה תעבור בהקדם האפשרי. אני רוצה להתייחס לחברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. ראשית, תקציב ההשכלה הגבוהה ל-2024 לא קוצץ. מה שנקרא מסגרות ות"ת לא קוצצו. מה כן קרה? היה שינוי ייעוד מתוך התקציב הזה לטובת מענה לאוניברסיטאות שטיפלו בבעיות של המילואימניקים שחזרו, סטודנטים במילואים. זאת אומרת, לא היה קיצוץ – – –

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

בפועל?

שר החינוך יואב קיש:

בסדר, נכון, בפועל היה שינוי והסטות בתוך התקציב, אבל לא היה קיצוץ. עדיין חשוב לי לומר את זה, כי זה לא מדויק. כן, כל היערכות שאנחנו לא נעשה תדרוש או הקצאת משאבים או התאמה, כמו שנעשה בעבר – שינוי תיעדוף. אנחנו בפירוש רואים בהשכלה הגבוהה מנוע צמיחה חשוב מאוד מאוד, בגלל שכן היה ניסיון לקצץ ב-200 מיליון בליל התקציב – אולי על זה את מדברת. הנושא הזה נבלם על ידי, ועצרנו כל קיצוץ בתקציב ההשכלה הגבוהה ל-2024. עכשיו אני עובר רגע לגבי חברת הכנסת נעמה לזימי – שלדעתי את חברת ועדת הכספים, אם אני לא טועה.

נעמה לזימי (העבודה):

גם חינוך.

שר החינוך יואב קיש:

גם חינוך. אני מדבר על כספים, כי דיברת על תקציב משרד החינוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבת-פעלים, חברת הכנסת לזימי.

שר החינוך יואב קיש:

אז פשוט להגיד לך דבר אחד: אין שום קשר בין תקציב משרד החינוך שדיברת עליו לבין האוניברסיטאות, אז תפרידי. כל נושא האוניברסיטאות מתוקצב ות"תית ובכלל לא קשור, זאת אומרת, אם משרד החינוך קוצץ או לא. התשובה למטי היא בדיוק כזאת: ההשכלה הגבוהה – תקציב 2024, לא קוצץ בו שקל. יותר מזה – –

נעמה לזימי (העבודה):

אבל קוצצה התוספת.

שר החינוך יואב קיש:

– – היה רצון לקצץ – לא נתנו, עצרנו אותו. ואני רואה בזה מנוע צמיחה.

נעמה לזימי (העבודה):

אבל אין תוספת למקור למילואים.

שר החינוך יואב קיש:

את נושא התוכנית שעליה דיברתי הרגע – –

נעמה לזימי (העבודה):

זה מה שדיברתי עליו, בוור"ה.

שר החינוך יואב קיש:

– – אנחנו בודקים גם מול משרד הביטחון וגם מול ות"ת, למצוא את התקציבים. אני מאמין שנעשה את זה, וכשנעשה את זה נודיע. אתם הולכים למעשה לא גמור, מעשה שלא הושלם, ומתחילים לדבר על ביקורת שעוד לא קרתה, אז אני רוצה לעשות סדר. האירוע מתנהל, וכשאנחנו נסיים אותו תבואי ותגידי ביקורת, למה ככה ולא אחרת. אני אומר לך שאני דואג שכל הסטודנטים יקבלו את המקסימום שאפשר. יש דבר אחד שאמרתי שאני לא יודע לעשות: אני לא יודע להחזיר את השעון אחורה. מי שיהיה במילואים ולא יהיה בסמסטר, אז הוא לא יכול לעשות את סמסטר א' בסמסטר א'. עושים הכול בשביל לתת את כל המענים. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. אנחנו עוברים לשאילתה הבאה, השאילתה של חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי. בבקשה, גברתי. השר מוזמן כמובן להישאר על הדוכן עד שנסיים.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

כבוד השר, הוחלט על ביטול ההענקה המסורתית של פרסי ישראל בתחומי המדע, התרבות והרוח, ובמקומם – להעניק פרסים רק בקטגוריית גבורה. רצוני לשאול: 1. מדוע מבוטלות השנה הקטגוריות האחרות ופרסי הגבורה לא מוענקים לצידן? 2. כיצד מתכוון השר להקנות לציבור את ערכי העוצמה התרבותית-מדעית של המדינה?

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, כבוד השר.

שר החינוך יואב קיש:

גם פה אני רוצה רגע לדייק את השאלה. אנחנו לא ביטלנו את הפרסים. ההפך. קודם כול, השנה כמובן יהיה פרס ישראל, והוא יוענק כרגיל, והפרסים שנדחו נדחו לשנה הבאה. הם יוענקו בשנה הבאה – לא בשנת מלחמה, לא בשעה שיש קרבות עזים בעזה ואנחנו שומעים, לצערי, על מחירים כבדים שמדינת ישראל משלמת יום-יום. אני חושב שלכבוד הפרסים האלה – לתת להם את הכבוד שמגיע להם. אני אומר לך שאם אנחנו היינו עכשיו מתנהלים כאילו הכול כמנהגו נוהג ונותנים פרסים – נדמה לי שיש תרבות תורנית או ביולוגיה או מדעי חיים – היינו נתפסים כמנותקים, לא מבינים איך אנחנו עושים את זה כשאנחנו במלחמה. אני חושב שגם לבעלי הפרס ולזוכים – והם יקבלו את הפרס, כולם יקבלו בשנה הבאה את הפרס, בעזרת השם, אחרי שמדינת ישראל תכריע את חמאס, אחרי שנחזיר את החטופים ואנחנו נהיה במציאות אחרת. אני אומר את זה בצורה מאוד ברורה, כי אני חושב שזה דווקא לכבודו של פרס ישראל שאנחנו מתמקדים בשלב הזה, כשאנחנו במלחמה, בזמן שטובי בנינו ובנותינו – כשכל עם ישראל, כשכולם וגם הבית הזה, ממוקדים בהחזרת החטופים, בניצחון ובחזרת הלוחמים בשלום. אני חושב שנכון שגם בפרס ישראל ייעשה איזשהו שינוי בעניין הזה, וכל זה בלי לפגוע באף אחד מהזוכים האחרים, שיקבלו את הפרס שלהם בשנה הבאה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת צרפתי הרכבי, שאלת המשך. לאחר מכן – שאלות נוספות, לחבר הכנסת קריב ולחברת הכנסת דבי ביטון.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני, אין עוררין שהענקת פרסים בקטגוריית תקומה, גבורה וערבות הדדית מוצדקת במיוחד בעת הזאת, אבל אני סבורה שהם לא צריכה להחליף את האחרים, הפרסים האחרים – ויש הרבה מאוד קטגוריות, ואדוני יכול לבחור את הקטגוריות – והם המלמדים על חוזקנו ועצמאותנו הרוחנית כעם וכמדינה. ניצחון על האויב הוא גם הגנה על ערכי התרבות שלנו, הרוח והמדעים. אנחנו מתהדרים בכך שאנחנו סטרטאפ ניישן, אבל אנחנו משדרים תבוסתנות בביטולם של הפרסים. לכן צריך להעניקם – את הפרסים שאדוני מבקש להעניק – לצד הקטגוריות ההיסטוריות וערכינו הנצחיים. האם באותו רציונל אדוני מתכוון גם לדחות את חידון התנ"ך, למשל?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. שאלה נוספת – לחבר הכנסת קריב, ואחריו – לחברת הכנסת ביטון.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני השר, בהמשך לשאילתה ולתשובה, אני כמובן מצטרף לתהייה וגם לעמדה של חברת הכנסת צרפתי הרכבי. בעיניי, דווקא השמירה על השגרה, גם בתחום הרעיוני, הרוחני והאינטלקטואלי, מקרינה חוסן לאומי. השאלה שאני מבקש לשאול: כיצד עולה ההחלטה שלך בקנה אחד עם הוראות תקנון פרס ישראל? ישנו תקנון ברור. התקנון קובע סדר. התקנון מאפשר לשר בהחלט להוסיף פרסים מיוחדים, אבל ישנו תקנון, והתקנון הזה קובע שמדי יום עצמאות יוענקו פרסים על פי הסדר שמופיע. מה הבסיס להחלטה? והאם אתה מוכן, בעקבות הקול הציבורי שעולה בעקבות הודעתך, לשאול מחדש את החלטתך? הציבור מצפה לשמירה על השגרה, במיוחד ביום העצמאות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת ביטון, ולאחר מכן השר ישיב במרוכז.

דבי ביטון (יש עתיד):

יושב-ראש הכנסת, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני רוצה לשאול: ב-3 במרץ ייפתחו מערכות החינוך בשדרות, מה שאומר שחלק מהמפונים כנראה יחזרו. אני רוצה לומר, להדגיש, שהמתווה הוסכם עד 7 ביולי. במפגשים שקיימתי עם כמה מפונים, הורים לילדים שמסרבים כרגע, מבחינה רגשית, לשוב לעיר – המסגרות שהיו עד היום אלטרנטיבה במרחבים במלונות נסגרו, ומאלצים אותם עכשיו, על מנת שהילדים יוכלו להמשיך את החינוך, להירשם לבתי ספר, מסגרות, באותו מלון שבו הם נמצאים. אני מקבלת תלונות קשות על מצב רגשי. איך יכול להיות שילדים יעברו טלטלה על טלטלה? אני אשמח להתייחסותך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה, כבוד השר.

שר החינוך יואב קיש:

אני אתחיל רגע בשאלתה של חברת הכנסת דבי ביטון. המגבלה המרכזית של מערכת החינוך – צריך להבין את זה – היא נושא כוח האדם. אין לנו יכולת להפעיל שתי מערכות חינוך, כפולות, האחת במלונות למפונים, והשנייה בעוטף לחוזרים, לצורך העניין. לכן כל הניהול – כל עוד באמת היה אירוע של פינוי ועוד לא הייתה חזרה, ריכזנו מאמץ במלונות ואכן בנינו מסגרות רבות לעשרות אלפי תלמידים. ברגע שאנחנו באירוע שבו אנחנו צריכים להתחיל לחזור ולהחזיר ולבנות את המסגרות ביישובים עצמם – וכמו שאמרת, ב-3 במרץ ייפתחו כל מוסדות החינוך בעיר שדרות – אין לי כוח אדם, גם אם הייתי רוצה, להשאיר פעילות בתוך המלונות. זה נוהל יחד עם ראש העיר וכל הרשויות. אני מנסה כמה שאני יכול, במקומות שכן יש לי יתירות, להשאיר מסגרות פתוחות, אם אני יכול. אני לא עושה דווקא; אני לא בא ואומר: אנחנו סוגרים. ההפך. יותר מזה, אם אני יכול לאפשר, אם יש מקום במסגרות הקיימות – נניח, לדוגמה, נמצאה משפחה שגרה בזיכרון יעקב, שכרה בית, והיא רוצה להישאר, והילדים רשומים למערכת – הם רשומים. אין בעיה. אנחנו לא אומרים: זהו, כולם צריכים לחזור. אנחנו לא במקום הזה. הדבר היחיד שאנחנו אומרים: להפעיל את כל מערכת החינוך שפועלת היום, שפעלה עד עכשיו, במלונות, אנחנו לא נהיה מסוגלים. אנשי הצוות חוזרים, והמערך עובר לעיר עצמה, לשדרות, וליישובים האחרים.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – י"א, י"ב – – –

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר, אנחנו הקלנו במתווה הבגרויות לכל המקומות האלה. אנחנו עושים הרבה מאוד התאמות. אבל בסוף יש החלטה שאומרת: מתחילים להחזיר את התושבים לעוטף. המצב הביטחוני מאפשר את זה. אני חייב לדאוג למערכת חינוך שם, ולכן כובד המשקל של מערכת החינוך עובר בחזרה לעוטף. אנחנו לא מכריחים, אבל אנחנו אומרים בצורה ברורה וכנה: איפה שנוכל לתת פתרון למי שנשאר – ניתן. אני לא יכול להתחייב. אני גם אומר בצורה ברורה: את המסגרות שפתחנו בבתי המלון אנחנו ניאלץ לסגור בגלל כוח אדם. זה לגבי השאלה שלך. אני אתייחס לשתי שאלות ההמשך שהיו יחד. אני מודה שאני קצת מופתע מחברות וחברי הכנסת. אני חושב שהסברתי פה היטב שאנחנו לא יכולים להיות מנותקים ממה שקורה במדינת ישראל. אני מצפה גם מחברי הבית הזה לאחריות ציבורית, ולא לנסות לעורר איזו מחלוקת מיותרת בזמן שהחיילים שלנו בשדה הקרב והחטופים עוד מוחזקים, וכולנו תקווה לחזרתם במהרה שלמים ובריאים לביתם. אני אומר עוד פעם: אין מחיר פה בהחלטה הזאת. הפרסים יינתנו. הזוכים יקבלו את הפרסים שלהם. ההפך, יש פה מחיר בהתנהלות שלא רואה את המקום שמדינת ישראל נמצאת בו. אני חושב שהדבר הזה הובהר, והובהר היטב, ונעשה עם ייעוץ משפטי מלא, ולנוכח המלחמה נלקחה ההחלטה הזאת. חשבנו שלא תהיה מלחמה, חשבנו שאפשר להמשיך. זה לא המצב. אנחנו מבינים שיש לפנינו עוד חודשים ארוכים של לחימה. אני יכול סתם ככה לספר ולתת לך מקרה אחר, על פרס חינוך, שגם נותנים אותו כל שנה, שבוטל לחלוטין בגלל אסון כבד שהיה באותו יום – מוות של לוחמים. אנחנו במלחמה, חבר הכנסת קריב. אני אומר לך, פרס ישראל יהיה אירוע מרגש ויפה. הוא יעסוק במלחמה, בגבורה, בערבות ההדדית שלנו ובסיפורים המדהימים של אותם אנשים שעשו את הבלתי-יאומן, והם יקבלו את הפרס. כל מה שקשור לעולם ההישגים וההצטיינות באקדמיה יקרה אחרי המלחמה, בשנה הבאה. תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לכבוד שר החינוך על המענה המפורט.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

מה עם חידון התנ"ך? אדוני, חידון התנ"ך יתקיים?

שר החינוך יואב קיש:

מתקיים. גם הוא משתנה – – –

גלעד קריב (העבודה):

טקס המשואות – לא נעשה?

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק לדיון מוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק הירושה (תיקון – הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ארז מלול, שאני מזמין כעת לדוכן לנמק את הצעתו. ישיב עליה לאחר מכן שר המשפטים, שנמצא איתנו כאן. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

ארז מלול (ש"ס):

אדוני יושב-ראש הכנסת, כבוד ידידי שר המשפטים יריב לוין, חבריי חברי הכנסת, בעודנו עומדים על סף העידן הדיגיטלי, הכרחי שהחוקים והתקנות שלנו יתפתחו כדי לעמוד בקצב הנוף המשתנה ללא הרף של הטכנולוגיה. לפנינו כיום הצעת החוק המבקשת להסדיר את הירושה של נכסים דיגיטליים ברשתות החברתיות. בעידן המודרני הזה חיינו שזורים יותר ויותר בתחום הדיגיטלי. אנו מאחסנים את הזיכרונות שלנו, את מערכות היחסים שלנו, את הזהויות שלנו, בפלטפורמות של רשתות חברתיות, ויוצרים שטיח עשיר של נכסים דיגיטליים בעלי ערך סנטימנטלי עצום ואפילו פיננסי. עם זאת, בהיעדר מסגרות משפטיות ברורות, גורלם של נכסים אלה עם לכתנו מהעולם נותר לא ברור ועתיר אתגרים. ואולם, החוק הישראלי טרם קבע חוקים או תקנות ספציפיים המסדירים במפורש את הירושה של נכסים דיגיטליים, לרבות חשבונות מדיה חברתית, תוכן דיגיטלי, חשבונות מקוונים ורכוש דיגיטלי אחר. חשוב להבהיר שאם אדם הולך לעולמו והשאיר אחריו נכסים ממשיים כמו למשל נדל"ן, כספים בבנק, חסכונות וכיוצא בזה, ברוב המקרים יורשיו יוכלו לאתר את הרכוש שלו, בסופו של דבר. לא כך הדבר לגבי הנכסים המחייבים קבלת סיסמה או קוד גישה מראש. בהיעדר התייחסות מראש, נכסים אלו עלולים לרדת לטמיון ולא להגיע ליורשים לעולם. הצעת החוק שמונחת היום בפניכם באה להסדיר את האפשרות של משתמש ברשת החברתית להעביר ליורשיו לפי בחירתו מראש את הגישה לחשבונותיו ברשת החברתית, והכול בצורה נגישה ומבעוד מועד. אלו יקלו על היורשים באתגרים אל מול מפעילי הרשת החברתית. מדובר בעוול מוסרי שחוק זה בא לתקן. אסור לנו לאפשר מצב שבו חברות טכנולוגיה גדולות יהפכו לבעלות על זיכרונותיהם ויצירותיהם של ישראלים שנפטרו. זיכרונות אלה שייכים למשפחות האבלות. לצערנו, מאז 7 באוקטובר אנחנו נתקלים לא אחת בסיפורים על הורים שכולים שהבן שלהם היה מצלם, מתעד כל רגע בחייו בטלפון הנייד שלו. עבור הוריו, אחיו, בני הזוג, ילדיו, אוסף התמונות והסרטונים שלו היו הדבר הכי קרוב שנותר להם מבנם שאיננו עוד, אבל כאשר הם ניסו לגשת לחשבונות הענן של בנם כדי להוריד את הקבצים, התברר להם שלעולם לא יוכלו לראות אותם – חברות הטכנולוגיה סירבו לאפשר להם גישה. קבצים יקרי ערך אלו נותרו שם בתוך הענן מעבר להישג ידם. הורים שכולים, משפחות שכולות, מנסים להתחבר מחדש ליקיריהם באמצעות זיכרונותיהם הווירטואליים, אך נתקלים בחומה בצורה. הצעת חוק זו היא עדות למחויבותנו לקיים את עקרונות ההגינות והצדק גם בעידן הדיגיטלי. בדיוק כפי שהיו לנו חוקים המסדירים את הירושה של נכסים פיזיים, רק ראוי שנרחיב את אותן הגנות למורשת הדיגיטלית שלנו. חקיקה זו תאפשר לאנשים לקבל החלטות מושכלות לגבי עתיד הנכסים הדיגיטליים שלהם, ובכך תשמר את מורשתם ותכבד את זכרם. אני קורא לכל אחד ואחת מכם לתמוך בהצעת החוק הזו ולסלול את הדרך לעתיד בטוח ושוויוני יותר, להורשה של נכסים דיגיטליים ברשתות החברתיות. הבה נאמץ את ההזדמנויות שהעידן הדיגיטלי מציג, מתוך הכרה באחריות הנלווית לכך. הבה נוודא יחד ששום מורשת דיגיטלית לא תישאר מאחור, אלא תועבר בזהירות ובכבוד למי שהולך בעקבותינו. הגיעה העת להתאים את החקיקה בישראל למציאות הטכנולוגית של המאה ה-21. אני קורא לכם להצביע בעד הצעת חוק זו, שתעשה צדק עם אלפי משפחות אבלות בישראל, לצערי, חוק שיאפשר להם לרשת את זכרם של בני משפחותינו היקרים שאינם עוד בין החיים. לסיום, למרות שזה עדיין רק בקריאה הטרומית, אני חייב לברך, ולהודות לשר המשפטים יריב לוין, שמאוד חיזק אותי בהצעה וליווה אותי, ליועץ שלי רועי אברהם, ליועץ המשפטי של ועדת חוקה, שגם אליו הגיעו פניות ונרתם, ולצוות של השר במשרד המשפטים: עו"ד לירון מאוטנר והרפרנטית שלה שירה, ד"ר תמר קלהורה ואיגי פז ממחלקת חקיקה. בנוסף, תודתי נתונה לעוד" רוני נויבואר מהאפוטרופוס הכללי על כל העזרה בהווה ובעזרת השם, בעתיד. שיהיו לנו רק בשורות טובות, אמן.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת מלול. לאור העובדה שפגשתי כמה משפחות שביקשו את זה, אני מרשה לעצמי להוסיף לברך אותך על הצעת החוק החשובה הזו. זה אכן ייתן מזור למשפחות רבות. כבוד שר המשפטים, נתכבד לשמוע את המענה שלך על הצעתו של חבר הכנסת מלול.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. השר, חברות וחברי הכנסת, הצעת החוק של חברי חבר הכנסת ארז מלול, אדוני היושב-ראש, היא לא פחות מהצעת חוק פורצת דרך, בהחלט הצעה לא רק בעלת חשיבות עצומה, אלא אני חושב ניסיון אמיתי להתמודד עם אתגר עצום שנמצא בפנינו. אני מברך אותך, חבר הכנסת מלול, גם על העיסוק בנושא הזה אבל גם על הדרך המקצועית והמאוד-נכונה, בעיניי, שבה אתה מנסה לקדם את העניין הזה. אני חושב שזה בהחלט נושא שצריך להתמודד איתו וראוי להתמודד איתו, ואין לי ספק שבהובלתך הוא גם יגיע בסוף לקו הגמר בצורה הטובה ביותר. ההצעה עוסקת בסוגיה של גישה לחשבונות דיגיטליים ברשתות החברתיות של אדם שנפטר. היא בעצם מבקשת לתקן את סעיף 40 לחוק הירושה. החוק היום קובע שאדם יכול לצוות את עזבונו או חלק יחסי ממנו וכן נכס מנכסי העיזבון או טובת הנאה מעיזבונו. בהצעה הזו בעצם מציע חבר הכנסת מלול להוסיף את האפשרות לצוות גם זכות להפעיל חשבון דיגיטלי שברשותו של המוריש. בכך הצעת החוק מבקשת הלכה למעשה להכיר בזכות להפעיל חשבון דיגיטלי כחלק מהעיזבון, ואין ספק שהיום חשבונות דיגיטליים הם חלק מנכסיו של אדם. ההצעה מעוררת כמובן שאלות עצומות, כבדות משקל, שנוגעות לטיב הזכויות הדיגיטליות, הסיווג שלהן כנכס, איך אפשר להוריש אותן, סוגיות שנוגעות לעולמות הפרטיות – שהרי לחשבונות האלה והרבה פעמים גם לגישה אליהם יש היבט מאוד משמעותי של פרטיות – ובכלל, כל היכולת להתמודד עם הסוגיה הזאת של החשבונות הדיגיטליים השונים לאחר פטירתו של אדם, בפרט, אגב, כאשר אם נסתכל על זה אפילו מעבר לעולם הצוואות – מה קורה כאשר אדם נפטר בפתאומיות ואין לו צוואה ואין שום דבר בעניין הזה. האם למישהו מיורשיו יש זכות קנויה להיכנס לחשבון הווטסאפ שלו, לצורך העניין, ולהפעיל את חשבון הפייסבוק שלו? אם לאדם יש חשבון פייסבוק עם מספר גדול של עוקבים, דבר שהוא בהחלט נכס משמעותי – האם ניתן להשתמש בו? איך מחלקים את הנכס הזה בין יורשים? שאלות באמת גדולות ומשמעותיות שגם בעולם מתמודדים ומתחבטים בהן באין להן תשובות ברורות וחד-משמעיות. לבקשתי, חבר הכנסת מלול קיים שיח מקצועי עם גורמי המקצוע במשרד, והסיכום שהגענו אליו הוא שהממשלה תתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, וכמובן בהמשך הליכי החקיקה ייעשו בהסכמה עם משרד המשפטים. יש כמה הערות שכבר אפשר להתייחס אליהן, ובראשן המחשבה שהצעת החוק צריכה להיעשות לא בדרך של תיקון חוק הירושה, אלא ממש בחקיקה נפרדת, נוכח המשמעות הרחבה של הנושא הזה. יש צורך להסדיר את הסוגיה של חובות מפעילי רשת חברתית במצבים האלה – אם אפשר להעביר מידע, איזה סוגי מידע, איך לתת גישה וכו' – וכמובן, צריך לכלול בחקיקה הסופית התייחסות להנגשה אפקטיבית של אפשרויות הבחירה האמורות של המשתמש במסגרת צוואה, בהתאם להסדרים שיהיו. לפיכך, עמדת הממשלה היא שנכון לתמוך בהצעת החוק בדיון המוקדם. בהמשך הליכי החקיקה יהיו בהסכמה עם משרד המשפטים על בסיס העקרונות שמניתי ושורה ארוכה של נושאים נוספים שאכן מצריכים הסדרה. אני שב ומברך את חבר הכנסת מלול, שבאמת לקח על עצמו אתגר שהוא גם אתגר גדול, צריך לומר, גם באמת אתגר מעניין, ואני בטוח שיביא תועלת לרבים. יכול להיות שאפילו יהיה משהו שיחקו אחר כך גם במקומות אחרים בעולם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר המשפטים. מבקש להתנגד להצעת החוק חבר הכנסת מלביצקי. בבקשה, עד שלוש דקות לרשותך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני חושב שהצעת החוק לא עושה מספיק בנושא הזה, ולכן אני מתנגד לה. עם זאת, אני הייתי רוצה לנצל את הבמה פה עכשיו ולפנות שוב לשר האוצר: אנחנו לפני תקציב גורלי מאוד למדינת ישראל. הנושא המרכזי של התקציב הזה עד עכשיו הוא העלאת המע"מ שצפויה להיות ב-1 בינואר 2025. התהליך הזה הוא טעות. מכיוון שלא יצא לנו לדבר, אני רוצה להסביר לך למה הוא טעות. העלאת המע"מ גורמת קודם כול לעליית מחירים. דרך אגב, המחירים שעולים ראשונים הם המחירים של המוצרים בפיקוח. מי שצורך את המוצרים בפיקוח זו האוכלוסייה החלשה ביותר, והם הראשונים להיפגע. עליית המחירים הזו גורמת להעלאת מדד המחירים לצרכן. עכשיו, העלאה במדד המחירים לצרכן תגרום בהכרח להעלאה נוספת או להפסקת הירידה באינפלציה. עכשיו, תראו איזה יופי, החודש אנחנו כבר מתכנסים ל-2.6% יעד אינפלציה. זה כבר בתוך התחזיות של בנק ישראל. כל הסיפור הזה של עליית המדד יכול לפגוע – כתוצאה מאותה אינפלציה שתפסיק לרדת, או שחלילה תחזור לעלות, תיפסק ירידת הריבית, או שחלילה תעלה מחדש. אנחנו צפויים לריבית של 3.5% עד סוף שנת 2024, שגם זו ריבית שהיא בסדר יחסית. אם, חס וחלילה, המע"מ יעלה, זה יפגע גם במקום הזה. כתוצאה מזה יתייקרו המשכנתאות. כל התהליך הזה הוא לא נכון. המשק הולך ומטפל כרגע טוב בכל הנושא הזה של המלחמה. כלכלת ישראל חזקה ויציבה, ומה שאנחנו צריכים לתת לה זה מנועי צמיחה. אנחנו צריכים לחשוב איפה אנחנו מורידים מיסים, ובמקום שאנחנו חושבים שכן נכון להעלות מיסים, להעלות את זה בצורה שוויונית יותר, שלא תפגע בחלשים. יש דרך לעשות את זה: יש לגעת בכל נושא הפנסיות התקציביות; יש לבחון מחדש את כל נושא התמיכות וחלוקת הסובסידיות במדינת ישראל. זה מעל 100 מיליארד שקל. יש איפה לעבוד. פתחו את הראש, לכו לעבוד ותביאו לנו תקציב טוב יותר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת מלול מעוניין להשיב להתנגדות או שנעבור להצבעה? אם כך, אנחנו עוברים להצבעה, רבותיי. מצביעים על הצעת חוק הירושה) תיקון – הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד–2024. ההצבעה תתקיים כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הירושה) תיקון – הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד–2024, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

24 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הירושה) תיקון – הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לתיקון סדרי הדין )חקירת עדים) (תיקון – עדות קטין בהליך אזרחי), התשפ"ד– ,2024של חבר הכנסת אלי דלל, שיעלה מייד לנמק את הצעתו. בבקשה. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

אלי דלל (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, נתפלל כולנו לשלום החטופים, שישובו כולם הביתה בשלום ובמהרה. נדרוש בשלומם של חיילי צבא ההגנה לישראל, שיחזרו כולם הביתה בשלום, ורפואה שלמה לכל הפצועים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

אלי דלל (הליכוד):

אמן. הצעת החוק שאני מביא היום היא הצעת חוק חשובה מאוד, בשל העובדה שזו מבקשת להרחיב את סל ההגנות הניתנות לקטין הנדרש להעיד כעד או כתובע בהליך אזרחי בשל עבירות מין ואלימות חמורות, על ידי מתן מעטפת הגנות דומה לזו הניתנת כיום בהליך הפלילי, במטרה לשמור על שלומם הנפשי של קטינים ולקדם מסירת עדות חופשית ובהירה, באופן העולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי ועם זכותם של הילדים להגנה. לאורך השנים, מתוך הכרה במורכבות ובאתגרים הטמונים במעמד העדות עבור ילדים, נקבעו בחקיקה הישראלית הוראות שונות בנוגע לעדות קטינים בהליך הפלילי אשר נועדו להקל עליהם את מתן העדות ולמזער את הנזק הפוטנציאלי העלול להיגרם להם כתוצאה מההליך. כך, לדוגמה, קטין נפגע עבירה יוכל להעיד באמצעי העדה מיוחדים, כמו טלוויזיה במעגל סגור או מאחורי פרגוד, כדי להימנע מחשיפה לפוגע. בנוסף, במסגרת ההגנות הללו חל איסור של חקירת קטין נפגע עבירה בידי הפוגע עצמו. ההקלות המוענקות במסגרת ההליך הפלילי הן קריטיות ומשנות מציאות בעבור הנפגע, אולם כיום הן אינן חלות בהליכים אזרחיים המתנהלים בהקשר של הפגיעה, חרף העובדה שבמציאות כלל אין הבדל בין צרכיו של הנפגע בהליך הפלילי לבין צרכיו בהליך האזרחי. בפועל, המשמעות היא שהיום קטינים המבקשים לנקוט הליכים אזרחיים נגד מי שפגע בהם – –

היו"ר אמיר אוחנה:

סליחה, קצת יותר שקט במליאה. תודה.

אלי דלל (הליכוד):

תקשיבו ליו"ר, לא לי. – – בין שמדובר בהליך אזרחי, לאחר הרשעה בהליך פלילי, ובין שמדובר בהליכים אזרחיים אחרים, הם חסרי הגנות, וחשופים לפגיעה נוספת בבואם למצות את האפשרויות העומדות להם במישור האזרחי. בהקשר זה, חשוב להזכיר כי תיקים פליליים רבים שעניינם פגיעה בקטינים נסגרים בהיעדר ראיות מספיקות לרף ההוכחה הנדרש בפלילים. בנסיבות אלה, ההליך האזרחי הוא לעיתים האפשרות היחידה בעבור קטינים אלה לקבל הכרה משפטית בפגיעה הקשה ובנזק שנגרם להם. מהפניות שמגיעות ממרכז הליווי לילדות ולילדים נפגעי עבירה של המועצה לשלום הילד, אפשר ללמוד בצורה ברורה כי ילדים וילדות רבים ורבות חוששים מהרגע שבו ייתקלו בבית המשפט במי שפגע בהם. מדובר לעיתים בפחד מוחשי ממש, שמדיר שינה מעיניהם, גורם לכאבי בטן, טראומה, רגרסיות ועוד. הם צריכים אותנו, שנעשה כל דבר שניתן להקל עליהם ולהגן עליהם. הצעת החוק הזו היא בעבור הילד שמול כל החסמים הצליח להביא להרשעה של מי שפגע בו, אך בבואו לדרוש את הפיצויים על הנזק הקשה שנעשה לו, לא הצליח לעלות על דוכן העדים כשהפוגע ניצב מולו פנים מול פנים כנתבע. הצעת החוק הזו היא גם בעבור הילדה שלא היו לה די ראיות כדי להרשיע את מי שפגע בה, והיא מבקשת לקבל צדק במסגרת תביעה אזרחית, אך אין לה את המשאבים הנפשיים הנדרשים כדי להיחקר על ידי הפוגע. הצעת החוק הזו היא עבור כל הילדים שמעוניינים לקבל צדק במסגרת ההליך האזרחי, ומבקשים מאיתנו שלא נשאיר אותם לבד במערכה חסרי הגנות. בחודש פברואר 2021 מונה צוות מיוחד במשרד המשפטים לבחינת הנגשת התהליך האזרחי לנפגעי ונפגעות עבירה. במסגרת עבודת הצוות עלה כי בין השנים 2015 ו-2017, רק 3.8% מנפגעי העבירה, אשר חלקם קטינים, שפוגעיהם הורשעו במשפט הפלילי, הגישו תביעה אזרחית נגד הפוגע. זה פשוט מספר קטן מאוד. מסקנה מרכזית שעלתה מעבודת הצוות היא שעבור נפגעות ונפגעי עבירה, אחד החסמים והקשיים בהתמודדות עם ההליכים האזרחיים ככלל הוא החשש מהליך העדות והשלכותיו, ובתוך כך, המפגש הצפוי עם הנתבע ומתן העדות בפניו. לכן, הומלץ להרחיב את ההגנות הניתנות לנפגעי עבירה, ובפרט קטינים, בהליך אזרחי. כיו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, בני הנוער וילדי ישראל הם בראש מעייניי, ואעשה כל שביכולתי לצמצם את הפגיעה בהם ולפעול למענם ולמען הזכויות שלהם. אני מבקש להודות למועצה לשלום הילד, שסייעה בהכנה בהצעת החוק החשובה הזאת ופועלת ללא לאות לקידום זכויות ילדים ולהגנה עליהם, ואני מעריך זאת מאוד. זו הזדמנות להודות גם לחברת הכנסת דבי ביטון, שתרמה מניסיונה בנושא, ולחברי יו"ר הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ, שפעל לקדם את החוק במהרה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת דלל.

היו"ר אמיר אוחנה:

להצעת חוק זו הוצמדה הצעת חוק נוספת, של חברת הכנסת דבי ביטון וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חברת הכנסת ביטון לנמק את הצעתה. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השרים, כנסת נכבדה, אני נורא נרגשת היום להעלות את הצעת החוק ולהיצמד לזו של כבוד יושב-ראש ועדת זכויות הילד, שאני חברה בה. במשך 14 שנים ייצגתי קטינים, ולא אחת נאלצתי גם לעמוד יחד איתם במעמד המביך בתביעות אזרחיות. אני רוצה רק לספר לכם שקטינים שעוברים הליך פלילי, יש להם הגנות, כמו אפשרות לא לעמוד מול הנאשם, מעגל סגור, שיהיה להם ליווי של בגיר, ואני לא צריכה לתאר לכם מה קורה כשילד עומד מול זה שפגע בו. בחודש יוני 2023 פגשתי את עו"ד ורד ויידמן, מנכ"לית המועצה לשלום הילד, ומייד כשהיא סיפרה לי שהם מובילים את ההליך הזה, לא היה צריך לשכנע אותי; היה ברור לי שהעוולה הזאת צריכה להיות מתוקנת. לכן, כבר ביוני הגשנו את ההצעה הזו לכנסת, מתוך כוונה לאפשר גם לילדים, לנערים ולנערות שנפגעים ונפגעות מינית, לקבל את אותן הגנות. תחשבו לרגע על הסיטואציה שילד צריך להעיד בפני מי שפגע בו – המבוכה, חוסר האפשרות לדבר. ולכן, לא אחת, לצערי, כשהגשנו תיקים לתביעות נזיקיות בגין מה שקרה, מצאנו נערים ונערות שהחליטו לוותר על ההליכים האלה. אני רוצה לספר לכם על א', ילדה שהשכן שלה ביצע בה מעשה מגונה. היא מגישה תלונה, מוגש כתב אישום, והיא נדרשת להתייצב בבית המשפט. היא חוששת כל כך מהפגישה עם הפוגע, השכן שלה, אבל בית המשפט מאפשר לה להעיד בטלוויזיה במעגל סגור, כשהפוגע צופה בה בחדר אחר, ואין שום מפגש ביניהם. וככה מדיון לדיון, באומץ רב, היא מצליחה לספר את הסיפור שלה, שמביא בסופו של דבר להרשעה. אבל הנזק הנפשי שנגרם לה הוא קשה מנשוא, ולא אחת גם בתביעות פליליות ניתן לבקש נזק, אבל לא אחת אנשים שוכחים או שעורכי הדין לא זוכרים, ולכן אפשר להגיע עם זה בפן אזרחי. ואז, כשהיא נמצאת בטיפולים רגשיים מרגע הפגיעה, היא מתבקשת להמשיך את ההליך הזה בהליך אזרחי, ואין לה אפשרות לקבל את אותן הגנות כפי שהיה בפלילי; אין עדות בחדר צדדי, ובדיון הילדה חשופה לחלוטין אל מי שפגע בה. לכן היא מחליטה פשוט לוותר. אני פונה אליכם, חברי הכנסת, בבקשה לתקן את העוולה הזאת. אני רוצה להודות למנכ"לית המועצה לשלום הילד. אני רוצה להודות ליושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, שראה חשיבות. אני רוצה להודות גם לך, כבוד שר המשפטים, שברור לי שראה בחוק הזה חוק חשוב ותיקון של עוולה, ואני מבקשת את תמיכתכם. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת ביטון. אני מזמין את שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעות החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לברך את חבר הכנסת אלי דלל ואת חברת הכנסת דבי ביטון על הצעת החוק הצודקת והחשובה הזו, שבעצם מבקשת לקבוע שהוראות לעניין מתן עדות מכוח החוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים), התשי"ח–1957, שחלות בעיקרן על עדים בהליך פלילי, יחולו על קטין וחסר ישע בהליך אזרחי, וזאת בתביעה לפיצויים בגין מעשה המהווה עבירת מין או אלימות, וכמובן בשינויים המחויבים בין המצבים האלה. אני חושב שהצעת החוק שמבקשת להחיל את ההוראות הקשורות לחקירה בדבר עברו המיני של הנפגע – סעיף 2ב לחוק – הוראות מיוחדות לעניין עדות קטין וחסר ישע – סעיף 2ג – ואיסור חקירה נגדית בידי נאשם – סעיף 2ד – כמו גם נושאים של רציפות דיונים – סעיף 2ה – הקצאת חדר מותאם לצורכיהם של הקטינים שישמש להמתנה – סעיף 2ו – שורה שלמה של הוראות מאוד חשובות שנקבעו בהליכים הפליליים, אבל כפי שהוצע כאן ובצדק, נכונות גם בנושאים האזרחיים, בטח ובטח כאשר מדובר בתביעות פיצויים שיש להן קשר ישיר לביצוען של עבירות פליליות שבגינן יתקיים ויכול להתקיים הליך פלילי. אני חושב שההצעה שמבקשת להרחיב את העבירות המופיעות בתוספת לחוק, שעניינה העבירות שעליהן חלה תקנה 2ג כך שהסדרים שקבועים בחוק שחלים על הליכים פליליים, וכעת מוצע להחיל אותם גם על הליכים אזרחיים, יחולו על מנעד רחב יותר של עבירות – גם זה, אני חושב, דבר חשוב. אני רוצה לציין, אדוני היושב-ראש, שישנו דוח של צוות בין-משרדי להנגשת ההליך האזרחי לנפגעי עבירה, ובמסגרת הדוח הזה גם אומצה גישה דומה למה שמוצע בהצעת החוק, שלפיה אין הבדל מהותי בין הצרכים של נפגעי עבירה בהליך פלילי לבין הצרכים בהליך אזרחי, בכל הנוגע לצורך בהגנה ולניתוק המגע בין הקטינים או חסרי הישע לבין הפוגע או מי שנחשד בפגיעה. לאור זאת, גם הצוות המליץ בשעתו על הרחבת ההגנות הניתנות לקטינים במקרים האלה. לאור כל זאת, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, בכפוף כמובן להמשך קידומה בהסכמת משרד המשפטים, המשרד לביטחון לאומי, משרד הרווחה והמשרד לשוויון חברתי. אני מקווה, חברי הכנסת דלל וביטון, שיעלה בידכם להשלים את הליכי החקיקה. אני אשתדל לעזור בכל מה שאפשר, ונעשה כאן בהחלט דבר חשוב שיגן על ציבור הקטינים וחסרי הישע – צריך לומר: לא רק יגן אלא גם במידה רבה יסיר דבר שעלול להיות חסם בפני היכולת שלהם להגיש תביעות ולממש את הזכויות שלהם. לטעמי, הדבר הזה הוא בהחלט חשוב ומבורך, ואני מבקש מהכנסת לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשר המשפטים על המענה המפורט. ואנחנו כעת נעבור להצבעה. אנא תפסו את מקומותיכם. מי שמעוניין להצביע – אנחנו נצביע על הצעת חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון – עדות קטין בהליך אזרחי), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אלי דלל. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה –29 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון – עדות קטין בהליך אזרחי), התשפ"ד–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

29 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון – עדות קטין בהליך אזרחי), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אלי דלל, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. לפרוטוקול נוסיף גם את חברת הכנסת שרון ניר. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון – עדות – – –

אלי דלל (הליכוד):

הוועדה לזכויות הילד – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

רגע, רגע, הוועדה לזכויות הילד? אם כך – ועדת הכנסת, כדי שתדון בוועדה שאליה יועבר החוק. אנו מצביעים כעת על הצעת חוק לתיקון סדרי הדין לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון – עדות קטין בהליך אזרחי), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת דבי ביטון וקבוצת חברי הכנסת. הצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון – עדות קטין בהליך אזרחי), התשפ"ד–2024, לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

28 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת חוק לתיקון סדרי הדין (חקירת עדים) (תיקון – עדות קטין בהליך אזרחי), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת דבי ביטון וקבוצת חברי הכנסת, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור גם היא לוועדת הכנסת לצורך ההחלטה לאיזו ועדה תעבור בהמשך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית תשלום בכרטיסי חיוב בלבד), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, שמוזמנת לנמק את הצעתה מעל לדוכן במסגרת זמן של עד עשר דקות. בבקשה, גברתי.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, בזמן שכל כך קשה לאזרחים חברתית וכלכלית – ומה לעשות, יש כאן אנשים, נשים, ח"כים, ח"כיות, שבכל זאת משתדלות ומשתדלים להביא קצת אור, ולו בדברים קטנים, ולהקל במיוחד על האנשים המוחלשים להתקיים בכבוד – למרות הידיעה שיש מין אמירה כזאת שהצעות חוק שיש לגביהן עלויות תקציביות לא ממש יעברו, עדיין יש הרבה כאלה שעוברות; ובמקביל יש הצעות חוק שבאות להקל והן לא עולות בכלל כלכלית או תקציבית, ועדיין יש אנשים שנמצאים בעמדת החלטה ומתעקשים, מתעקשים עד הסוף, לא להעביר הצעת חוק כזאת, שיכולה באמת להקל ולו במעט על האנשים. ומה הסיבה? סיבה אחת בלבד: בגלל האיש, יותר נכון, האישה שמביאה את הצעת החוק הזאת. אני יודעת שהדברים שלי נופלים על אוזניים ערלות ואף אחד לא ישים אליהם לב והדברים ימשיכו להתגלגל, אבל באותה מידה אני מתעקשת להשמיע את הדברים שלי בדיוק לאותם אנשים ואזרחים שצריכים את הדברים האלה, שידעו איזו ממשלה קיימת ואיפה הדאגות שלה ולמי היא באמת דואגת ועל מה באמת היא חושבת. תגידו לי, מה יש בהצעה הזאת כדי להתנגד לה? מה יש בה – עלות תקציבית או התארגנות מיוחדת שצריך להתארגן בשבילה? לא בשום משרד ממשלתי ולא בשום בית עסק. בסך הכול ההצעה הזאת באה לעזור לאנשים שאין להם יכולת ואפילו אין להם כרטיסי אשראי ואין להם חשבון בנק, רובם נמצאים בבנק הדואר, ואין להם יכולת לגשת אפילו למכולת ולשלם בכרטיס אשראי. במי זה פוגע, תגידו לי? במי? באיזה שר? באיזה חבר קואליציה? חבל. הייתי רוצה לראות את האנשים שדוגלים בדגל החברתי, שבאים ורוצים להקל על האנשים המוחלשים. איפה הם? שיבואו ויצביעו על-אמת, שיגידו לאנשים ששלחו אותם מה הם עושים בשבילם. דבר אחרון – ואני לא אוהבת להרבות בדברים, אבל אני רוצה לשאול: איפה עומדת הצעת החוק של הקמת בית החולים בסח'נין? ההצעה היתומה שעברה בטרומית.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

הדרום קודם.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ואנחנו יודעים למה היא עברה. שיעלה לכאן סגן ראש הממשלה ושיגיד איפה זה עומד. אנחנו כבר למדנו את כל הטריקים, השטיקים והשקרים של הממשלה הזאת. אני אומרת דבר אחד: עוד לא מאוחר. יש לכם הזדמנות לתמוך בהצעת החוק הזאת. בואו נראה אתכם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר הכלכלה ניר ברקת להשיב על הצעת החוק בשם הממשלה. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

טלי גוטליב (הליכוד):

איך אנחנו נמנע הלבנת הון – – – בהצעות חוק? במזומן?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, מכובדיי השרים, מכובדיי כולם, הצעת החוק שלפניכם מבקשת לאסור על בתי עסק לסרב לקבלת תשלום במזומן בסכומים המותרים לפי חוק צמצום השימוש במזומן, התשע"ח–2018. עוד קובעת הצעת החוק עיצום כספי בגין הפרת האיסור המוצע של גביית תשלום בכרטיס חיוב בלבד. אני מבקש להתנגד להצעת החוק, בין היתר מהסיבות הבאות: מדובר על הוספת נטל רגולטורי חדש על עסקים, שכולל התערבות בחופש החוזים – –

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

– – ובמודל הכלכלי, ואשר עלול להשית הוצאות נוספות על העסק ולהביא להעלאת מחירים, ואף לחשוף את העסק לסיכונים שונים. לכל עסק עומדת זכות הבחירה לעניין אופן הרכישה המתאפשר אצלו. השיקולים הם שיקולים כלכליים ועסקיים לגיטימיים. על פניו, האינטרס העסקי של כל אחד מהעסקים הוא דווקא להעדיף לאפשר לצרכנים אפשרויות שונות לתשלום, שכן זה מגדיל את מספר העסקאות, ובהתאם לכך – את ההכנסות. הצעת החוק באה להתערב בחופש החוזים ובשיקול הדעת העסקי של בתי העסק בעיצוב דרכי תשלום על שירותיהם כחלק מהמודל העסקי שלהם. התערבות מעין זו עשויה להכביד על העסקים ואף להטיל עליהם עלויות, כפי שאמרתי קודם. כך, למשל, לגביית תשלום במזומן יש עלויות נוספות מצד בית העסק לצורך הפקדת המזומן, ניהולו, שמירתו וכדומה. בנוסף, שמירה על שיקול הדעת העסקי והגמישות בעיצוב המודל העסקי של בתי העסק חשובה אף בהיבטים מקרו-כלכליים. זאת, על מנת לאפשר הכנסת טכנולוגיות חדשות והגדלת הפריון. יתרה מזו, הצעת החוק עלולה להביא למצב שבו צרכן יבצע עסקה בסכום שאינו מוגבל בחוק לצמצום השימוש במזומן, ומעת לעת יבחר להאריך את אותה עסקה, כך שעשוי להיווצר מצב שיתפרש כאילו נגרמה הפרת החוק לצמצום השימוש במזומן. זאת, כאשר הצעת החוק שלפנינו למעשה מחייבת את העסק לקבל את התשלום במזומן, אחרת יהיה מפר ויחויב בעיצום כספי. עוד יצוין כי הצעת החוק תגדיל את השימוש במזומן, דבר שמרחיב את החשיפה לשימוש בשטרות מזויפים, שכן לא כל עוסק מחזיק אצלו מכשיר לבדיקת שטרות מזויפים, בעיקר כשמדובר בעסקאות פרונטליות שמתקיימות בשטח. הרחבת השימוש במזומן גם מגדילה את הסיכון לגנבה, שכן עוסקים יצטרכו להסתובב עם סכומי כסף גדולים יותר במזומן מאשר אחרת. כדי לתת מענה ולסייע לאוכלוסיות המוחלשות כפי שמבקשת הצעת החוק לעשות, מומלץ לבחון ולקדם דרכים להנגיש להן מנגנוני תשלום מתקדמים יותר. על כן אני מבקש מחברי הכנסת להתנגד להצעת החוק. בנוסף, אני רוצה לשתף את חברי הכנסת במהלך שאנחנו מובילים למיתון עליות המחירים או לעצירת עליות המחירים בזמן המלחמה. עליתי לכאן לפני כשבוע והצגתי את הצורך בסולידריות בתקופת המלחמה. אנחנו הולכים ופוגשים משפחות שכולות שאיבדו את היקר להן מכול, אנחנו מבקרים פצועים בבתי חולים, משפחות של חטופים.

היו"ר ארז מלול:

ששש. בבקשה, חברי הכנסת, אתם מפריעים לשר. לא מכובד. חבר הכנסת משה סעדה, חבר הכנסת, זה שר מהמפלגה שלכם, לא שלי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה לא – – – אתה יושב-ראש.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

עם ישראל כולו נדרש לתת כתף ולהיות תחת האלונקה, וגם מדינת ישראל, ממשלת ישראל. חד-משמעית, אנחנו רואים פגיעה בכלכלת ישראל ברמה כזאת או אחרת. אנחנו מבינים שזה חלק מהמלחמה. זה לא הזמן להעלות מחירים. קראתי אליי את כל ראשי העסקים הגדולים במדינה, ציבוריים, פרטיים, ואחד-אחד – – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

למה אתה לא מעביר חוק שמקפיא את המחירים בימי מלחמה? למה לא מחוקקים – – –

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

כי החלטנו שזה קיצוני מדי. זה קיצוני מדי.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – – ולעשות שטויות.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

ולחלופין – את הרי מסכימה איתי שזה בסדר לקרוא לעסקים לא להעלות מחירים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אבל זה לא מועיל. תשתמש בסמכויות שלך – – –

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

חלקם, לשמחתי הרבה – – –

היו"ר ארז מלול:

השר עושה הרבה דברים כדי למנוע העלאת מחירים. אנחנו רואים את זה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

חלק גדול נענה, וחלקם לא. נתתי השבוע ביום שני דוגמה על חברת ויסוצקי – כשגילינו מהמידע שהגיע לידינו שברשות הפלסטינית, ולחלופין אפילו במזרח ירושלים, המחירים שבהם נמכרים המוצרים הם בסדר גודל של עשרות אחוזים נמוך יותר. אין לדבר הזה הצדקה. ואני שוב קורא גם לחברת ויסוצקי וגם לחברות הנוספות שטרם קיבלו על עצמן את הסולידריות החברתית להקפיא את המחירים מלפני המלחמה עד חגי תשרי. אני קורא להם לעשות זאת. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן מעוניינת להשיב. יש לך שלוש דקות, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היו"ר, כנסת נכבדה, כבוד השר, אני מקווה שאתה משוכנע במה שאמרת, ואני מקווה גם שקראת את החוק טוב. שני דברים בדברים שלך – אמרת שזה עלול להביא ליותר עלויות לעסק עצמו.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

נכון.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז אני חושבת שגם אתה יודע שגם כשקונים בכרטיס אשראי זה עולה לעסק, כי הוא משלם עבור זה דמי עמלה גם לספק של המכשיר. זה – 1. הדבר השני, כבודו – בחוק עצמו רשום: תוך שמירה על החוק מבחינת צמצום השימוש במזומנים, ולא לאפשר חריגה בדבר הזה ועבירה על החוק. הדבר השלישי, כבודו – אנחנו מדברים על אנשים עניים, ואין להם אפילו יכולת להשתמש בכרטיס אשראי. אנחנו מדברים על קניית מוצרים פשוטים במכולת. אז על מה אנחנו מדברים כאן? אנחנו לא מדברים בהצעה על ביטול השימוש בכרטיס אשראי, אנחנו מדברים על איסור שלא לתת לשלם במזומן. אז אנא ממך, תכבד גם את השכל שלנו. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית תשלום בכרטיסי חיוב בלבד), התשפ"ג–2023. הצבעה. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 15 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית תשלום בכרטיסי חיוב בלבד), התשפ"ג–2023, לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 15 בעד, 51 נגד. אני קובע כי הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – איסור גביית תשלום בכרטיסי חיוב בלבד), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא – הצעת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לנכים), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת עופר כסיף וקבוצת חברי הכנסת. אני מזמין את חבר הכנסת עופר כסיף לנמק את הצעתו. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מבקש להעלות היום תיקון לחוק שיאפשר לרשויות מקומיות להעניק הנחות בארנונה לנכי תאונות עבודה. המצב החוקי האבסורדי כיום הוא שנכים כלליים זכאים להנחה בארנונה, ואילו אדם שמתמודד עם אותה נכות, סובל מאותה פגיעה או מאותה לקות, אך מקורה בתאונת עבודה, אינו זכאי לאותה הנחה. מאחר שעל פי הדין אין אפשרות לקבל קצבאות נכות כללית ונכות עבודה במקביל, המשמעות היא שנכי תאונות עבודה אינם זכאים להנחה הארנונה ברשויות המקומיות, שמעניקות הנחה – מציאות מפלה דווקא כנגד אוכלוסייה פגועה ומוחלשת חברתית. בפרפרזה לשיילוק של שייקספיר אפשר לשאול: אמת כי נכה עבודה אני, אבל אין לנכי עבודה עיניים שהתעוורו? האין לנכי עבודה ידיים שנקטעו? גידים שנגרעו? רגשות השפלה ורצון לכבוד? כשהוא נפצע לא יזוב דמו? כשרגלו נכרתת לא יכאב? אם נכי עבודה דומים לשאר הנכים בגוף או ברגשות הנפש, רוצים הם להשתוות אליהם גם בדבר הזה, בהנחה הנדרשת בארנונה. את האפליה הזאת אני מבקש לתקן בחוק. שימו נא ליבכם למכתבה של סמנ"כלית גמלאות בביטוח הלאומי מחודש יוני 2021, ואני מצטט אותו: כידוע, השלטון המקומי מאשר הנחות בארנונה לזכאים לקצבת נכות כללית שנקבעה להם דרגת אי-כושר בשיעור 75% מעלה. בהתאם לכך, מועברות אליכם רשימות הזכאים להנחות מהביטוח הלאומי. מבדיקה פנימית שערכנו עולה כי מקרב מקבלי קצבת נכות מעבודה ישנה אוכלוסייה הדומה מאוד במאפייניה למקבלי קצבת נכות כללית האמורים, אך אינה נכללת בזכאים להנחות מטעמכם. חשוב להדגיש כי לפי החוק לא ניתן לקבל קצבאות נכות כללית ונכות מעבודה במקביל.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ששון גואטה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

המשמעות היא שבעת בחירה לקבל קצבת נכות מעבודה המבוטח "מפסיד" הנחה משמעותית בארנונה. מדובר על נכי עבודה העונים על כל התנאים הבאים: בעלי נכות יציבה; חלה ירידה משמעותית בהכנסותיהם בשל הפגיעה בעבודה; אינם יכולים לחזור לעבודתם ערב הפגיעה; הכנסותיהם מעבודה אינן עולות על הסף המאפשר זכאות לנכות כללית. אנו סבורים כי מדובר במציאות היוצרת אפליה של מקבלי קצבת נכות מעבודה לעומת מקביליהם המקבלים קצבת נכות כללית. מבדיקתנו, מדובר באוכלוסייה מצומצמת – כל המקרים הם 870. 870 מקרים. נשמח מאוד אם תשקלו להרחיב את אוכלוסיית הזכאים להטבות לקבוצה קטנה כזאת. אני מניחה שפניות פרטניות בנושא מגיעות גם לנציגיכם ברשויות המקומיות. עם קבלת אישורכם להרחבת מתן ההנחות כאמור, הביטוח הלאומי יפעל במהירות המרבית לעדכון הקבצים המועברים אליכם לצורך מימוש מהיר של ההנחות גם לאוכלוסייה הזו. כך כתבה סמנכ"לית גמלאות בביטוח הלאומי לפני כשלוש שנים. בתגובה על כך ענה מרכז השלטון המקומי בראשות חיים ביבס כך: רשימת ההנחות בארנונה ותנאי הזכאות להן קבועה בתקנות הסדרים במשק המדינה. הרשויות המקומיות רשאיות לתת הנחות בארנונה בהתאם להוראות דין אלו. ככל שאכן מדובר במאות בודדות של מקרים בלבד במצטבר לא יתנגד מרכז השלטון המקומי לתיקון התקנות אשר יביא להוספת אוכלוסייה זו כזכאית להנחות בארנונה. הביטוח הלאומי תומך, מרכז השלטון המקומי בעד, ורק ממשלת ישראל מסרבת ומתעלמת. עד מתי משמעת תקציבית ומשמעת קואליציונית יאפילו על שיקולי רווחת הציבור ועל צדק בסיסי? לצערי הרב, אין זו הפעם הראשונה שנכי תאונות העבודה נשארים מאחור, מודרים ומוזנחים על ידי הרשויות שאמורות לדאוג להם ומהטבות הניתנות לאוכלוסיית הנכים בכלל. ההסכם להעלאת קצבאות הנכות שעל פיו קצבת הנכות תוצמד לשכר הממוצע במשק, לא כלל דווקא את נכי העבודה, וכך גם ההחלטה בדבר מענק קורונה מוגדל שניתן בשעתו. כך עלה גם ממחקר שערך לבקשתי מרכז עומק למדיניות וחקיקה בשנת 2021 בנושא: שיפור זכויותיהם של נכי תאונות עבודה, ובו נכתב: "כמות הנפגעים מתאונות עבודה עולה מדי שנה, אך ניכר כי בהיעדר ייצוג ראוי של האינטרסים של קבוצות נכי תאונות העבודה אלו נפלו בין הכיסאות ולא זכו לטיפול נאות". הגיעה העת לעשות לכך סוף. נכי תאונות העבודה הם חלק קטן יחסית בציבור הנכים, והצעת החוק הזאת מבקשת לסייע לחלק פרטיקולרי מתוכם. כך יוצא שבאופן בלתי סביר קבוצה אחת של נכים מקבלת סיוע והאחרת נשארת מאחור ללא צידוק ענייני. יש כאן פגיעה באנשים החלשים ביותר, נכים שמבקשים להתקיים בכבוד. ומה יקרה אילו נכה תאונת עבודה יעתור לבית המשפט העליון נגד האפליה בחוק ובהסתמך על מסמך הביטוח הלאומי משנת 2021? מדוע לגלגל את האחריות לבתי המשפט במקום לפתור אותה כאן, בפרלמנט של העם? אולי היו למשלות ישראל מאז 2021 דברים דחופים יותר לתקן מאשר אפליית נכי העבודה; יראה הציבור וישפוט בעצמו. אבל לנו בבית המחוקקים יש בדיוק הכוח לסיים את האפליה הבלתי-מוצדקת הזאת כאן ועכשיו. יש לנו הכוח לעזור למי שנפצעו ונפגעו בזמן שבנו את הבתים שלנו, בזמן שתיקנו את התשתיות שלנו, לפועלים והפועלות שמבצעים עבודה שחורה בתנאים-לא-תנאים ומאמינים שהמדינה תדע לדאוג להם לרשת ביטחון סוציאלית. אדם שיוצא להביא לחם ופרנסה בבוקר לא צריך לחזור שבור גוף בערב, אבל אם האסון יתרחש – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אחמד טיבי. חבר הכנסת אחמד טיבי, גם כך קשה לעופר כסיף לדבר, הוא עבר שבוע קשה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אם האסון יתרחש, הוא חייב לדעת שהחברה והמדינה יעשו הכול להעמיד אותו חזק ואיתן על הרגליים. החוק הקיים, חוק ההסדרים משנת 1992, הוא המקור החוקי שמסמיך את שר הפנים לתקן תקנות הנחה בארנונה, והוא המקור הנורמטיבי שבו מצוינת החובה לספק הנחות בארנונה לנכים הכלליים. אם רק נשכיל להוסיף כמה מילים לחוק – אחרי המילה "נכה" את המילים "ובכלל זה נכה עבודה" נביא מזור למצוקתם ולמכאובם של המוחלשים ביותר. החוק הזה, שאליו הצטרפו ועליו חתמו חברים ממגוון סיעות הבית, קואליציה ואופוזיציה כאחד, הוא חוק חברתי למען המוחלשים. הוא חוק צודק נגד אפליה. אני רוצה להודות – ובזה אני אסיים – ל-17 חברי הכנסת שהצטרפו, מחד"ש-תע"ל, ש"ס, יש עתיד, העבודה, יהדות התורה, רע"מ והליכוד; אני רוצה להודות לצוות הייעוץ המשפטי של ועדת הכספים, שסייע בניסוחה הסופי של ההצעה; אני רוצה להודות לאליקו שליין מעמותת התארגנות נפגעי העבודה. מעל הכול, אני רוצה להודות לכל אחד ואחת מנכי תאונות העבודה על הכוח שלהם. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר הכלכלה להשיב על הצעה בשם שר האוצר, ולהציג את עמדת הממשלה על הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אדוני היושב-ראש, מכובדיי חברות וחברי הכנסת, מכובדיי כולם, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לדחות את המשך הדיון בחצי שנה. התקנות לעבודת הממשלה קובעות כי הצעת חוק פרטית שתובא לדיון במליאת הכנסת בטרם נקבעה העמדה לגביה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה, תהיה עמדת הממשלה להתנגד. בהיעדר עמדה שכזאת, כאמור, הממשלה מתנגדת להצעת החוק. אני מבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. ואני רוצה לנצל את הזמן – אם בתשובה הקודמת דיברתי על הצורך להביא סולידריות של העסקים הגדולים במדינה שלא להעלות מחירים בתקופת המלחמה, אני רוצה לשתף את חברי הכנסת בהתקדמות הגדולה שיש לנו בסיום החוק של "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". אני רוצה להזכיר לחברות ולחברים שמה שטוב לאירופה טוב לישראל – הקונספציה מגיעה מהמקום שמה שנמכר באירופה, מה שמשווק באירופה, אין סיבה בעולם שלא יימכר בישראל. אין סיבה שלא נפתח את השוק שלנו לשיווק, שיבואנים יוכלו להגיע לאירופה, להביא מוצרים ראויים וטובים – – –

היו"ר ארז מלול:

בכל התחומים? מזון?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

בכול, בכל דבר. אני מדבר על חוק אחד אחוד לכל משרדי הממשלה: כלכלה, בריאות, חקלאות, אנרגיה – הכול; חוק אחוד שמאגד בתוכו את כלל המשק. הטענה שלנו היא בעצם שהאירופים, 400 מיליון במספר, מתנהלים בניהול סיכונים חכם. גם הם לא רוצים שהציבור האירופי ייפגע, לא רוצים מוצרים מקולקלים, רוצים לוודא שהרמה והאיכות של המוצרים הם ברמה משמעותית וטובה. המודל שלהם שונה מהמודל הישראלי עד כה. הרגולציה הישראלית הרבה יותר מחמירה, והרבה מאוד מוצרים היום לא יכולים להיכנס כי לא עושים את הדברים שצריך בשביל לעמוד בתקנים הישראליים, ברגולציה ישראלית, שהיא חריגה. לכן הרעיון שלנו הוא לאמץ את הסטנדרטים ולפתוח את השוק. אז החלק הראשון שהעברנו לפני המלחמה היה הצעד הראשון, מהקל לכבד. מה שעשינו – וידאנו בחקיקה שאין מושג שנקרא "יבואן בלעדי"; כל אדם יכול להפוך ליבואן מקביל, להביא מוצרים מאירופה, ואם מישהו יפריע למהלך הזה לקרות, הוא יחטוף קנס של עד 100 מיליון שקלים על הראש. הדבר הזה כבר נכנס לספר החוקים, ואכן אנחנו שומעים שהתופעה הזאת, שהיא בלתי חוקית מהשנה שעברה, עושה את שלה. החלק השני של החקיקה – התחלנו אותו לפני המלחמה וסיימנו אותו לפני כחודש – בא ואומר איך מכניסים מוצרים לישראל. בגדול, החוק מאפשר להכניס מוצרים תחת הצהרה של היבואן היישר למדפים, ושם תיעשה הבדיקה; הבדיקה לא תיעשה בכניסה לנמל. זה דבר שמאוד מאוד מקל על הכנסת מוצרים לישראל ומאפשר ליותר ויותר יבואנים לפעול בדרך זאת. החלק השלישי של החוק, שיובא ממש בשבועות הקרובים – אנחנו עובדים לסגור את הקצוות האחרונים בין המשרדים, בין משרד הבריאות, משרד הכלכלה והאוצר ומשרד ראש הממשלה – הוא מדבר על כך שכל מוצר שמשווק באירופה רשאי להיות משווק בישראל. רבותיי, זה דרמטי. זה מהלך שמאפשר למאסה גדולה של יבואנים להביא היקפים גדולים של סחורה שלא ניתן היה להביא אותה לפני כן לישראל, ובעצם אנחנו מאמצים דה פקטו את ניהול הסיכונים האירופי, מאפשרים לצרכן הישראלי לקבל מגוון, מנעד הרבה יותר רחב. ברגע שיבואנים יוכלו להביא מוצרים מאירופה במחירים יותר נמוכים, בהכרח זה יפתח את השוק. הצרכן הישראלי – כפי שאנחנו נוסעים לאירופה, נוסעים לצרפת, לגרמניה ולמקומות אחרים, ואנחנו מסתכלים על המדפים ורואים סחורה במחיר שווה לכל נפש, מגוון מאוד מאוד רחב – זה אנחנו רוצים שיקרה בישראל. אין ספק שזאת אחת החקיקות החשובות, אם לא החשובה ביותר, בתחום החברתי-כלכלי בקדנציה שלנו פה בכנסת ובממשלה. אני רוצה גם להודות לחבריי משולחן האופוזיציה – עד כה, כל החוקים שהעברנו בנושא הזה היו בהסכמה מלאה ורחבה, ממש בלי מתנגדים. אני קורא לכם, לכל חברי הבית, למי שיש איזשהו אתגר עם החקיקה שאנחנו מפתחים, לבוא ולפנות אלינו על מנת שנוכל להתחשב ולהביא את החלק הבא של החוק, גם אותו, בהסכמה רחבה בבית הזה. אין הרבה חוקים שאנחנו יודעים להביא בהסכמה רחבה; זה עוד חוק שכזה, ואני תפילה שנוכל להביא אותו להשלמה עוד במושב הזה. תודה רבה לכולם.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לשר. חבר הכנסת עופר כסיף רוצה להשיב לשר. שלוש דקות לרשותך.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, בהמשך לעמדת הממשלה שהשר הציג, ומאחר שמסיבה כלשהי, שממש לא ברורה לי, לא אפשרו הנמקה בלבד, אז אני מבקש להשתמש בסעיף בתקנון הכנסת 77(ז)(3) ולהמיר את הצעת החוק להצעה שתעבור לדיון בוועדה.

היו"ר ארז מלול:

אז לא לעשות הצבעה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

הצבעה על הוועדה, לדיון בוועדה.

היו"ר ארז מלול:

איזו ועדה?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

ועדת כספים.

היו"ר ארז מלול:

טוב. הם לא מסכימים. אז רגע, צריך להצביע קודם כול על ההצעה. נצביע על ההצעה, ואחרי זה נעבור להצבעה על החוק. חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה על הצעתו של חבר הכנסת עופר כסיף להמיר את הצעת החוק לדיון בוועדת הכספים. אני עובר להצבעה. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 37 נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק ההסדרים במשק (תיקוני חקיקה להגשת יעדי התקציב) (תיקון – הנחה בארנונה לנכים), התשפ"ג–2023, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדה לא נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: שבעה בעד, 37 מתנגדים. ווליד – זה לא משנה את התוצאה. אני קובע שהצעתו של חבר הכנסת עופר כסיף לא התקבלה, ולכן נעבור להצבעה – – –

קריאה:

היו"ר ארז מלול:

עכשיו על החוק. לא צריך? אה, אז לא צריך להצביע. חבר הכנסת ווליד הצביע בטעות מעמדתה של חברת הכנסת מיכל שיר, וכן חברת הכנסת אורית פרקש מבקשת להודיע כי בשל טעות הצביעה בהצעת חוק של חברת הכנסת דבי ביטון מעמדתה של חברת הכנסת שרן השכל.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – העדפת מועמדים תושבי פריפריה), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, חבר הכנסת מאיר כהן יציג את הצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אני מבקש את תשומת ליבכם ארבע, חמש דקות להצגת החוק שלי. הצעת החוק שאני מעלה היום היא פשוטה מאוד – הצעת החוק שירותי המדינה (מינויים) (תיקון – העדפת מועמדים תושבי פריפריה) – וזה כדי לקדם את האוכלוסייה המקומית על ידי מתן עדיפות קלה מאוד אבל חשובה לתושבי הפריפריה. אותה הצעה, אגב, הונחה כמה פעמים על ידי חברי כנסת שחלקם נמצאים כאן, ואני אשמח שהם יצאו מגדרם ויצביעו בשביל הדבר הזה. אני משוכנע, חברים, כי המציאות העכשווית והעובדה שרבים מתושבי הפריפריה מפונים בעצם – אנחנו יכולים, כחלק מהמחשבה על היום שאחרי, לחוקק את החוק הזה, והוא יעזור להם מאוד. מה אומרת הצעת החוק, בקצרה? תקשיבו: העדפת תושבי פריפריה בקבלה לעבודה בשירות המדינה; לא בשירות הפרטי. היו שני מועמדים למשרה פנויה בתקן בשירות המדינה הממוקם באזור העדיפות – אני תושב דימונה, תושב עפולה, יש משרה ממשלתית ציבורית במקום שלי; יש מכרז, ניגשים למכרז – יש לי את אותם הדברים; ניגשו אחד מעפולה ואחד ממרכז הארץ, שניהם עמדו בכל תנאי המכרז, והיה והם שווים בחוק – יתקבל תושב אופקים או תושב עפולה. אני תושב הפריפריה, יש לי את כל התנאים, עמדתי בכל הדברים – ייתנו לי עדיפות בעבודה אצלי בעיר, באזור העדיפות, לא בחוץ. חבריא, כשאתם בודקים – ואני מבקש שתעשו את זה, כי אני עשיתי את זה. כשאני מגיע לאזורים כמו למשל בבאר שבע, אני מגיע לקריית הממשלה, וכמעט בכל מקום – והייתי ראש עיר – תמיד יש איזו נטייה למצוא במקומות האלה יותר אנשים שבאים, ממלאים את התפקיד שלהם – הגזבר של זה והיועץ המשפטי של זה – מסיימים את העבודה ונוסעים.

טלי גוטליב (הליכוד):

מאיר, אנחנו מבקשים ממך, בגלל שזו הצעת חוק חשובה – – – מבקשים ממך שלא תהיה הצבעה היום, כדי שלא נצביע נגד. אנחנו רוצים להבין שנית.

מאיר כהן (יש עתיד):

תראי, היות שיש שתי הצעות שלי שממתינות ולא מעלים אותן, אני כבר איבדתי קצת את האמון.

אופיר כץ (הליכוד):

לא, אני לא אומר לדחות, אני אומר לוועדה.

קריאות:

לוועדה.

מאיר כהן (יש עתיד):

לאיזו ועדה?

טלי גוטליב (הליכוד):

לאיזו ועדה רלוונטית.

אופיר כץ (הליכוד):

כהצעה לסדר-היום.

מאיר כהן (יש עתיד):

חבריא, אני רוצה שתאזרו אומץ. באמת, אופיר, הרי אני מבין שבוועדת השרים לחקיקה, שישבתי בה, אין כנראה – קצת איבדנו את המחשבה. או שמישהו גונב סוס עם מישהו אחר – ואני לא אלך לעשות את זה, כי זה מביך אותי. אני לא אבוא אליך, אופיר, ואגיד לך: בוא, אגנוב איתך סוס. לא עשיתי את זה אף פעם ולא אעשה. אני מביא הצעות חוק שהן הכי הכי פשוטות שבעולם. אין בהן שום דבר, זה או כן או לא. לצערי הגדול, יושבים ח"כים – ואני יודע שזו תחושה לא נעימה. אם אתה אומר לי שאם אני מביא את זה לוועדה, אתה מגיע ואנחנו מעבדים את זה וזה עובר – בסדר. אבל סתם, סתם לדחות את זה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

זה לא סתם. זה לא סתם, אנחנו – – –

היו"ר ארז מלול:

אתה יכול להעביר את זה – – –

מאיר כהן (יש עתיד):

את יודעת, אני רוצה להגיד לך, יש הצעת חוק שלי לאפשר לילדים בפריפריה לעשות אבחונים. עכשיו, ההצעה הזאת הופכת להיות must, כי אבחון הכי פשוט עולה 2,400 שקל. באתי ואמרתי: תִפְטרו על פי הכנסות הורים. כל ההצעה עלתה 15 מיליון שקל. אמר לי שר החינוך: דחה את זה – דחיתי את זה. חזרתי, העברנו את זה בטרומית, ולא מוכנים להעלות אותה, כי השר מתנגד. עכשיו, אני לא פה כדי לעשות חלילה שיימינג למישהו, זו לא דרכי, אבל שימי לב מה עשו עם הצעה שאתם כולכם עמדתם כאן ואמרתם לי: מאיר, זאת הצעה טובה. באתי ואמרתי: אנשים שפונו, אנשי פריפריה, יש בעיות – ללכת לבית הספר; צריכים לחכות בתור ארבעה, חמישה חודשים לאבחונים – אמרתי: בואו, ניקח 15 מיליון שקלים, ניתן את זה לראשי הערים, למנהלים בפריפריה, שתהיה ועדה שתיתן להם עדיפות והנחה. אמרו לי: מאיר, זה הדבר הכי טוב, תעביר אותה. זה יושב כמה חודשים בוועדת החינוך. כל פעם שאני מדבר עם יושב-ראש ועדת החינוך, שהוא באמת בחור מצוין, מישהו שם את הרגל. אז אם אתה, אופיר – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, אבל פה זה שונה, זו לא עלות תקציבית, זה יותר קל.

מאיר כהן (יש עתיד):

אין לזה עלות תקציבית.

היו"ר ארז מלול:

אז זהו, לזה אין עלות תקציבית, זה יותר קל.

אופיר כץ (הליכוד):

מאיר, אני מציע כזה דבר: קודם כול זו הצעה שגם אני ניסיתי להעלות אותה כשהיינו באופוזיציה, ולא הצלחנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל צריך לשמוע את עמדת המשרדים.

היו"ר ארז מלול:

יעשו השתדלות.

אופיר כץ (הליכוד):

אם אני אגיד לך עכשיו שבטוח נעביר בהמשך אני אשקר לך, ואני לא אעשה את זה. אני אומר: בוא נניח לתהליך; נהפוך את זה להצעה לסדר-היום, נקבע דיון ביחד. אני לא יודע איזו ועדה רלוונטית. נלך אני ואתה ביחד, נתחיל לשמוע על מה ההתנגדויות, נתחיל את התהליך בתוך החוק הזה, ובוא נראה איך אנחנו מתקדמים.

שלום דנינו (הליכוד):

כלכלה זה מצוין.

היו"ר ארז מלול:

אני לא רואה פה בעיה.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא, חייבים פשוט לשמוע את עמדות המשרדים.

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מקבל את הצעתכם. אני רק מבקש, אופיר, אני רוצה שזה יהיה בכלכלה.

אופיר כץ (הליכוד):

איזו ועדה זה?

היו"ר ארז מלול:

כלכלה. הוא צודק, זה תחום של כלכלה. כן.

מאיר כהן (יש עתיד):

בסדר. בבקשה, אני הופך את זה להצעה לסדר-היום ומביא את זה לוועדת הכלכלה.

טלי גוטליב (הליכוד):

צריך לשמוע את עמדת המשרדים.

מאיר כהן (יש עתיד):

אם אפשר, אם אפשר – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אופיר כץ, אם אני יכול גם אני לתרום בעניין הזה, זה עניין חשוב, בעל צדק. אני אשתדל לסייע.

קריאה:

אז אין הצבעה?

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, יש הצבעה. מזמינים את שר האוצר להשיב על הצעת החוק, בשם הממשלה, כבוד השר בצלאל סמוטריץ'. זה כבר נהיה מנהג שכאשר השר מדבר אני יושב פה על הכיסא. משמיים מסדרים את זה. רגע, טעות, רגע, השר צריך להשיב. לא הייתה הצבעה. זו הייתה לחיצה בטעות. טעות – לעולם חוזר. אני בן אדם.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

תודה, אחמד, תודה על הפרגון. באמת, מחמם את הלב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הצבעתם כבר על ההצעה לסדר-היום? עוד לא הצבעתם.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא, כבוד השר. לא הצבענו. רציתי שכולם ישבו, פשוט.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי השרים וחברי הכנסת, נתבקשתי להשיב כאן בשם נציבות שירות המדינה במשרד ראש הממשלה, אבל היות שהמציע הנכבד ויושב-ראש הקואליציה הנכבד הגיעו להסכמה ביניהם שהצעת החוק הזאת תהפוך להצעה לסדר-היום ותועבר לדיון בוועדת הכלכלה – אז אנחנו צריכים להצביע על זה, היושב-ראש?

היו"ר ארז מלול:

כן, ודאי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אז אבקש מכם להצביע עכשיו, אני חושב שבהסכמה, קואליציה, אופוזיציה, על הפיכת ההצעה להצעה לסדר-היום והעברתה לדיון בוועדת הכלכלה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר. אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק של מאיר כהן, להמיר את זה – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

להעברה כהצעה לסדר-היום לוועדת הכלכלה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי, אל תעזרי לי, זה מבלבל אותי. נמיר להצעה לסדר-היום ולוועדת הכלכלה. הצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 31 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להפוך את הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – העדפת מועמדים תושבי פריפריה), התשפ"ד–2023, להצעה לסדר-היום ולהעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה.

היו"ר ארז מלול:

להלן תוצאות ההצבעה: 31 בעד, אין מתנגדים. אני קובע שהצעתו של חבר הכנסת מאיר כהן תעבור לדיון בוועדת הכלכלה. אני מוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת לימור סון הר מלך, שהצביעה בעד ההצעה.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא – הצעת חוק העונשין (תיקון – חזקת סוחר בכלי נשק), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות. אני מזמין את חבר הכנסת סוכות לנמק את ההצעה. עד עשר דקות לרשותך, בבקשה.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תראו, ביום שישי האחרון נרצחו יהודים בצומת בני ראם שבדרום באמצעות נשק שנגנב. זה לא הרצח הראשון שקורה בשבועיים האחרונים במדינת ישראל על ידי נשק לא חוקי, ובכלל, במדינת ישראל בשנים האחרונות תופעת הנשק הלא-חוקי הפכה להיות מכת מדינה; הפכה להיות אירוע שבו כאילו המדינה השלימה עם התופעה, כאילו זה דבר נורמלי, שיש מקומות במדינת ישראל שהם אקס-טריטוריה, שיש מקומות במדינת ישראל שבהם כל מי שרוצה מחזיק נשק, מסתובב איתו בחתונות, מסתובב איתו בהלוויות, מסתובב איתו בהפגנות, וכל מי שרוצה יכול להסתובב עם נשק לא חוקי. מה שקרה במדינת ישראל בשנים האלה הוא דבר איום ונורא. אנחנו בתוך כמה עשרות שנים הפכנו ממקום שבו נשק לא חוקי היה יעד של שב"כ, ממקום שבו אנשים שהחזיקו בנשק החביאו אותו ככל האפשר, שאף אחד לא ידע, ואם מישהו ראה צילום איכשהו של מישהו מחזיק נשק, אז שב"כ או צבא דפקו אצלו למוחרת בבוקר – הדבר הזה השתנה. היום, לצערי, משטרת ישראל לא מביאה הערכה מספיק מבוססת על מספר כלי הנשק הלא-חוקיים שנמצאים בישראל, על מספר הנשק הלא-חוקיים שנמצאים וביהודה ושומרון. הדבר הזה, לפי כל מיני הערכות שהיו בכנסת, נאמד במאות אלפי נשקים לא חוקיים שנמצאים במדינת ישראל. עכשיו תראו, הדבר הזה הוא לא גזרת גורל. אומנם מדינת ישראל לא נלחמה בתופעה במשך שנים, כי השלימו עם זה. ניסו כל מיני דברים קטנים, ניסו לעשות מבצעי נשק. לפני כמה שנים באה המשטרה ואמרה: בואו נעשה מבצע, כל מי שרוצה להחזיר נשק, יכול עכשיו. פתחו במרכזי הערים, בעיקר בערים הערביות, מרכזים שבהם אפשר יהיה להחזיר כלי נשק. התוצאות היו בדיחה. כלי הנשק עדיין מסתובבים, נתוני הרצח בעלייה, והאיום הזה הוא איום אמיתי על מדינת ישראל. עכשיו, מה יוצרת התופעה הזאת? זה יוצר חברה שבה מי שלא מחזיק נשק, בסוף הוא מסכן את החיים שלו ושל המשפחה שלו. בסוף זה יוצר חברה שבה אדם שאין לו נשק לא חוקי, בסוף הוא חשוף לאיומים. איך אנחנו יכולים לבוא בתלונות לתושב טייבה שרוצה לשמור על משפחתו מפני אותם עבריינים, ובסך הכול משיג נשק כדי לשמור עליהם? הדבר הזה הופך – במכפלות, אפשר להשיג נשק בכל מקום. שוב, כמו שאמרתי קודם, מדינת ישראל עדיין לא הצליחה, אפילו לא בקצת, למגר את התופעה הזאת. הגיע הזמן שהדבר הזה ישתנה. הגיע הזמן שבמדינת ישראל מי שמחזיק נשק לא חוקי ירעד, יפחד וישקשק מהיום שבו הוא ייכנס לכלא לשנים ארוכות מאוד. הוא יבין שהדבר הזה יעלה לו במחיר גבוה מאוד. צריך לזכור, היום העונשים שניתנים למי שמחזיק נשק לא חוקי בבתי המשפט – זאת בדיחה. אנשים היום מקבלים על החזקת נשק לא חוקי פחות משנה בכלא, ואז מה? אדם שמחזיק M16, הוא יודע שהוא הופך להיות גיבור בכפר שלו, גיבור בעיר שלו, ויכול להטיל אימה על אנשים אחרים. במקרה החריג-חריג-חריג שיתפסו אותו עם הדבר הזה, הוא יישב פחות משנה בכלא. הדבר הזה חייב להשתנות. בנוסף, מעבר לאנשים שמחזיקים בעצמם כלי נשק, שהעונש שלהם צריך להיות חמור מאוד, אנשים שסוחרים בכלי נשק – זה הדבר הכי נורא. כי אדם שהולך והוא זה שמספק את הנשק לאנשים אחרים – התעשייה הזאת מגלגלת מיליונים במדינת ישראל, תעשייה שבה היום נשקים שנגנבים מהצבא או מאזרחים פרטיים או שמוברחים לכאן מעבר לגבול נמכרים במחירים גבוהים בשוק, נמכרים, בחברה הערבית בעיקר, במחירים גבוהים מאוד. הדבר הזה הופך להיות תעשייה. אז כשאנחנו באים למגר תופעה, אנחנו ממגרים קודם כול את מי שסוחר בנשק, את מי שמספק את הנשק, את מי שמעביר את הנשק לאותם אנשים, ועם זה אנחנו מתחילים. לכן הגשתי כאן הצעת חוק שבעצם קובעת שכל אדם שהמשטרה מצאה אצלו שני כלי נשק, הופך בצורה מהירה להיות סוחר בכלי נשק, והיחס אליו יהא כמו אל סוחר, והעונש שלו בעצם יוכפל. ככה אנשים שלפעמים מצליחים להערים על המשטרה, להחביא חלק פה, חלק שם – ברגע שימצאו אצל אותו אדם כלי נשק, הוא ישב בכלא ארבע שנים לפחות, והדבר הזה יוביל לשינוי. אני מאמין שבאירוע הזה שאפשר לעשות שינוי. בסוף במדינת ישראל יכול להיות מצב שבו כלי הנשק הלא-חוקיים ימוגרו. אם אנחנו לא נאמין בזה, זה אף פעם לא יקרה, ואם אנחנו כאן בכנסת נמשיך לגלגל את זה מממשלה לממשלה ונמשיך להאמין שהתופעה הזו היא איזושהי גזרת גורל, התופעה לעולם לא תשתנה. אנחנו חייבים, חייבים לנו, חייבים לילדים שלנו, חייבים לנכדים שלנו, לשנות את התופעה הזאת. אנחנו חייבים שבמדינת ישראל נשק לא חוקי יהפוך להיות איום, איום ענק, על מי שמחזיק בנשק הזה. אני מבקש מחבריי חברי הכנסת לתמוך בהצעה. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת סוכות.

היו"ר ארז מלול:

להצעת חוק זו הוצמדה הצעת חוק של חבר הכנסת אלמוג כהן. אני מזמין את חבר הכנסת אלמוג כהן לנמק את הצעתו. לרשותך עד שלוש דקות, בבקשה.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים הנוכחים, הנושא הזה של אחזקת אמל"ח הוא נושא שנמצא בנפשי, מפני שבמאות הפעילויות שהשתתפתי בהן בהיותי לוחם במשטרת ישראל, חלק ניכר מהן היה בנושא האמל"ח. חשוב להבין, נושא האמל"ח הלא-חוקי פוגע בכל אזרחי מדינת ישראל, ובייחוד באזרחים הערבים. אני רוצה לומר שהאתגר העיקרי בשטח היה לאתר את האמל"ח. גם כאשר הצלחנו לאתר אותו, על ידי ידיעות מודיעיניות או חיפוש כזה או אחר, היה קושי לבסס תשתית ראייתית. למעשה, מה שצריך לקרות כאן, על פי הצעת החוק שהגשתי, הוא מלחמה בכלים שאינם פרופורציונליים. החוק הזה בא לומר דבר פשוט: כל אדם שמחזיק משני כלי נשק וצפונה, בביתו או בחצרו, יהיה מוגדר סוחר נשק. מי שמוגדר סוחר נשק – העונשים עליו מוכפלים אוטומטית. זה יאפשר לרשויות האכיפה למצות את התהליכים המשפטיים כנגד העבריינים הללו. חברים, חשוב לומר, הצעת החוק הזאת לא באה יש מאין. בזמן אירועי שומר החומות, ארגוני הפשיעה בחברה הערבית – חלקם – חצו את הקווים והשתתפו באותן פרעות, שחלשו על כל מדינת ישראל. הבעיה שיש בארגון פשיעה והקו האפור שמפריד הוא, שהתשתית בארגון פשיעה קיימת, החיילים קיימים, הנשק קיים, הארגון קיים, הכסף קיים וכמובן האמל"ח קיים. אותו קו אפור שמפריד בין ארגון טרור פלילי לארגון טרור לאומני נחצה תוך דקות, תוך טקסט אחד בטלפון ששולחים. ולכן, אני מבקש מכל חלקי הבית, אופוזיציה וקואליציה, לתמוך בהצעת החוק החשובה הזו, שתביא מזור לבעיה הקשה הזו, שפוגעת בכל אזרחי מדינת ישראל – ואני רוצה להדגיש: ביתר שאת באזרחים הערבים. אנחנו רוצים לטפל בבעיות, להסתכל להן בלבן של העיניים ולפתור אותן. תודה לכולם על ההקשבה ותודה על התמיכה. תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת אלמוג כהן. אני מזמין את כבוד שר המשפטים יריב לוין להשיב על ההצעות, על שתי הצעות החוק, מטעם הממשלה. בבקשה, השר לוין.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, לפני שאגש להתייחס לגוף הצעת החוק, אני רוצה לומר, אדוני, שזאת כבר הצעת החוק השלישית שבה אני עולה היום שהיא הצעת חוק פרטית והממשלה – ועדת שרים לחקיקה – תומכת בה.

היו"ר ארז מלול:

חברי הכנסת, בבקשה. חבר הכנסת דן אילוז, זה מפריע. חבר הכנסת יוסי טייב, זה מפריע.

שר המשפטים יריב לוין:

כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, זאת הצעת החוק השלישית שבה אני עולה היום כדי להביע את עמדת הממשלה לתמיכה בהצעה, ויש הצעה רביעית כזאת – חבר הכנסת אלקין, ההצעה שלך גם היא תעלה היום לדיון?

זאב אלקין (המחנה הממלכתי):

כן.

היו"ר ארז מלול:

כן, של לשכת עורכי הדין.

שר המשפטים יריב לוין:

כן, היא גם קיימת. היא הייתה קודמת בסדר-היום והועברה. אז זו תהיה ההצעה, יחד עם ההצעה של חבר הכנסת אלקין, הצעה רביעית.

היו"ר ארז מלול:

השר יוכתר כמשיב – – –

שר המשפטים יריב לוין:

לא, זה לא העניין. אולי יש בזה משהו, אבל מה שחשוב לי להגיד הוא דבר אחר, אדוני היושב-ראש. תראה, ארבע ההצעות האלה הן כולן הצעות חוק שיש להן נגיעה לתחומי משרדי, וההשפעה שלי היא רבה על היכולת לאשר אותן. אני רואה חשיבות מאוד גדולה בלנסות לסייע לחברי הכנסת – אגב, מכל קצות הבית – לקדם הצעות חוק פרטיות טובות ונכונות. ואני אומר את הדברים לא באוויר, כי לא כך היה בקדנציה הקודמת. הדבר הזה, לצערי, הוא לא דבר מובן מאליו. אני רוצה להזכיר למי שיושבים בספסלים כאן, מי מכם שהיה כאן בקדנציה הקודמת – אני יכול להגיד, אדוני היושב-ראש, שאם אני הייתי נוהג כפי שנהגו בי באופן אישי, אף הצעת חוק פרטית פה לא הייתה עוברת, כי לא אישרו אפילו אחת בקדנציה הקודמת.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אגיד לך למה לא העבירו לי ולאחרים? אותה הצעת חוק העברתם.

שר המשפטים יריב לוין:

לא, לא, אני אומר לך את האמת, בקדנציה הקודמת לא אישרו לי אף הצעת חוק. אתה יודע, אני אתן לך דוגמה, חבר הכנסת נאור שירי, כדי שתבין שאני לא מדבר באוויר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אתן לך דוגמה איך השם שלי לא עובר ושם של אחר עובר. אתה רוצה?

שר המשפטים יריב לוין:

לא, לא.

נאור שירי (יש עתיד):

אה, זו לא דוגמה קבילה, אתה אומר.

שר המשפטים יריב לוין:

לא, לא, התשובה היא לא.

נאור שירי (יש עתיד):

בוא נדבר על זה.

שר המשפטים יריב לוין:

ואני אומר לך בצורה ברורה, רק בשבוע שעבר עבר פה חוק של חברת הכנסת אלהרר מהסיעה שלך; היום עבר חוק, אומנם מוצמד, של חברת הכנסת ביטון. אבל החוק של חברת הכנסת אלהרר – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יסמין פרידמן. חבר הכנסת רון כץ.

נאור שירי (יש עתיד):

זה היה מוצמד, היה מוצמד.

שר המשפטים יריב לוין:

לא, החוק של חברת הכנסת אלהרר לא הוצמד, למיטב זיכרוני.

נאור שירי (יש עתיד):

דבי מוצמד, רון מוצמד, יסמין מוצמד.

שר המשפטים יריב לוין:

וזאת רק דוגמה; יש לא מעט. אמרתי לך, מספיקה דוגמה אחת כדי שזו תהיה אחת יותר מכל הקדנציה הקודמת. אגב, עבר החוק של חבר הכנסת פורר – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אפשר להראות – – –

שר המשפטים יריב לוין:

עבר החוק של חבר הכנסת פורר על הכחשת הטבח, גם הצעת חוק – –

נאור שירי (יש עתיד):

רוצה שנעשה עכשיו השוואה לקדנציה הקודמת?

שר המשפטים יריב לוין:

– – שעברה כאן ביוזמה של האופוזיציה, ואני יכול לתת הרבה דוגמאות. יש, באמת – אם תרצה, אני אאסוף לך, יש רשימה ארוכה. מה שבטוח, מספיקה דוגמה אחת כדי שזה יהיה יותר ממה שעבר לי בכל הקדנציה הקודמת. ואני באמת עושה מאמץ גדול להתייחס לדברים.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני שר המשפטים, ההתנהלות היא אותה התנהלות. אני הייתי גם בכנסת הקודמת. אני אומר לך.

שר המשפטים יריב לוין:

לא נכון. אני אראה לך סטטיסטית. מה לעשות? בוא נבדוק.

רון כץ (יש עתיד):

אין בעיה, אני מוכן.

שר המשפטים יריב לוין:

בוא נבדוק. אני אומר לך. אני אפילו אתן לכם דוגמה.

רון כץ (יש עתיד):

אם זה לא מוצמד, אני לא – – –

שר המשפטים יריב לוין:

הייתה הצעת חוק שיזם בשעתו חבר הכנסת דב חנין בנושא תחבורת אופניים. הצעת החוק הזו הוגשה לבקשתו – בשעתו, הוא צירף אותי להצעת החוק, וגם את חברת הכנסת דאז מרב מיכאלי, שלימים הייתה שרת התחבורה, ואני הגשתי את אותה הצעת החוק. אני יכול להגיד לך שמתוך ההצעה השלמה, שעל כולה חברת הכנסת מיכאלי הייתה חתומה, שהייתה יוזמה מקורית של חבר הכנסת דב חנין בכלל – בגלל שאני הגשתי אותה, לא אישרו. ניהלתי משא ומתן שלם, כי לא עשיתי את זה בשביל להתריס. בסוף הסכמתי לצמצם את כל ההצעה לסעיף אחד.

היו"ר ארז מלול:

השר ברקת, השר ניר, מה ששנוא עליך, אל תעשה לחבריך. זה לא מכובד.

שר המשפטים יריב לוין:

וכשצמצמתי את ההצעה לסעיף אחד, גם זה לא הועיל. בסוף, אגב, ההצעה עברה בקריאה טרומית על הראש של הממשלה באחד מימי רביעי, כשהייתה פה התפרקות של הקואליציה והצלחנו להעביר פה הצעות. לכן אני אומר את זה, כי אני חושב שכך צריך לנהוג. לא כל הצעת חוק אפשר להעביר. יש באמת דברים שהם במחלוקת, דברים שהממשלה מתנגדת להם. לפעמים יש דברים שגם לא מתאימים להובלה בהצעת חוק פרטית. אבל אני יכול להגיד שהמדיניות שלי, ואמרתי אותה מההתחלה, היא שאני לא אנהג בכם כפי שנהגו בי. ואני חושב שעד עכשיו הדבר הזה גם הביא תוצאות טובות, כי הוא מביא הצעות חוק טובות ונכונות. כך גם הדוגמה של הצעת החוק הזו של חבר הכנסת צבי סוכות וההצעה המוצמדת של חברת הכנסת אלמוג כהן, שעוסקות בנושא שהוא בליבת המאמץ שנעשה להילחם בפשיעה בכלל ובפשיעה המאורגנת בפרט, והוא המאבק בסחר בנשק. העבירות האלה מהוות סכנה עצומה לשלום הציבור וביטחונו. הן בעלות פוטנציאל ממשי לגרימת מוות. לצערי, אנחנו רואים אירועים כאלה כל הזמן. הזמינות הגבוהה של נשק בלתי חוקי גם מגבירה את הסיכון שייעשה בו בסופו של עניין שימוש לצורכי טרור, וזה לצד עבירות פליליות חמורות של רצח, הריגה, תקיפה ודברים אחרים. אני חושב שלמצב הזה יש גם השלכה ישירה על הביטחון האישי של כלל האזרחים ושל כלל הציבור. אין ספק שיש צורך לטפל בנושא הזה בחומרה רבה, והוא אכן נמצא בראש סדרי העדיפויות גם מבחינת אכיפה וגם מבחינת ענישה. אני חושב שדברי ההסבר להצעת החוק, שמפנים לדוח מבקר המדינה – אני חושב שהדברים שנאמרו שם אומרים הכול: "התמודדות משטרת ישראל עם החזקת אמצעי לחימה לא חוקיים ואירועי ירי ביישובי החברה הערבית וביישובים מעורבים" – דוח מ-2018, והדוח הזה מצביע על קושי בביסוס תשתית ראייתית בנוגע לעבירות נשק. זה נובע מהרבה סיבות, החל מסירוב של עדים לשתף פעולה עם המשטרה, העלמת ראיות, הקושי לקשור בין נשק שנמצא במקום מסוים לבין אדם מסוים – בן אדם טוען: נכון, הדירה שלי, אבל לא ידעתי שהנשק שם; היו אנשים שבאו וביקרו אותי, אולי הם השאירו שם את הנשק; הדירה הושכרה על ידי למישהו אחר – רשימה שלמה של תירוצים וכו' שמקשים על העניין הזה. ולכן מגיעים המציעים – ובצדק, אני חושב – ומציעים לקבוע חזקה – אגב, חזקה ניתנת לסתירה, כי לפעמים באמת זו אמת, לא בהכרח העובדה שזה נמצא בחצרותיו של מישהו מוכיחה באופן ודאי שזה שלו. אבל אני חושב שהדבר הזה מצדיק את היפוך נטל הראיה וקביעת חזקה הניתנת לסתירה, שתאפשר אכיפה אפקטיבית ותיתן מענה לקושי בהשגת ראיות ולהשקעת המשאבים העצומים שגם נדרשים לשם ההוכחה – דבר שהרבה פעמים בא על חשבון היכולת לטפל בהרבה מאוד דברים אחרים. כיום העונש על החזקת נשק עומד על שבע שנות מאסר – נשק בלתי חוקי, כמובן; נשיאה, הובלה או רכישת נשק בלתי חוקי – עומד על עשר שנות מאסר; ייצור, יצוא, יבוא או סחר בנשק – על 15 שנות מאסר. ההצעה הזו, שתכליתה לקבוע שמי שמחזיק בשני כלי נשק או יותר ללא רשות ייחשב כסוחר בכלי נשק אלא אם כן יוכיח אחרת – קרי, חזקה ניתנת לסתירה – היא בעיניי, בעיקרון, דבר נכון. יש כאן הרבה שאלות שצריך לברר, למשל השאלה אם שני כלי נשק זה מספיק בהכרח, אם צריך גם התייחסות לסוג כלי הנשק. הרי אנחנו לא מחפשים עכשיו להתנכל לאספנים של כלי נשק או דברים מהסוג הזה. בדברים האלה יהיה צריך לטפל, ולטפל לעומק, בדיוני הוועדה. אבל אני חושב שהרעיון בכללותו הוא רעיון נכון, המסר הוא נכון, והוא בהחלט תומך במאמץ החשוב של מאבק בנשק הבלתי-חוקי. לאור האמור, הממשלה החליטה לתמוך בהצעת החוק בקריאה הטרומית, בכפוף להמשך קידומה בהסכמת משרדי המשפטים והביטחון הלאומי. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר. לשתי הצעות החוק הללו התנגדו חברת הכנסת טלי גוטליב וחבר הכנסת נאור שירי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – הוא מתנגד מהותית – – –

רון כץ (יש עתיד):

לא, הוא לא במהות. טלי, גם הוא לא במהות.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה, שלוש דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

גם את מתנגדת לא במהות.

רון כץ (יש עתיד):

עו"ד גוטליב, את לא במהות? כל דבר במהות.

טלי גוטליב (הליכוד):

עם ישראל, אני עולה לכאן כי אני רוצה להבהיר לטובת ההיסטוריה שאני אצביע היום על הצהרת ראש הממשלה רק בגלל שחלה עליי משמעת קואליציונית. פניתי לראש הממשלה וביקשתי לפטור אותי מההצבעה הזו, ובגלל שאני לא קיבלתי פטור הוסכם שאני אעלה ואומר את הדברים כאן במליאה, ואני עושה את זה כאן על דרך ההתנגדות. שיהיה כאן ברור, אני חושבת שהצהרת ראש הממשלה כפי שהממשלה החליטה עליה פה אחד היא הצהרה תבוסתנית, ואני אגיד לכם למה: אם ההצהרה הייתה שאנחנו לא נעשה שום צעד חד-צדדי, הייתי מצביעה בפה מלא ובגאווה גמורה. אבל ההצהרה רומזת שיהיה פעם משא ומתן כשיבשילו התנאים, אולי.

רון כץ (יש עתיד):

את צודקת. את צודקת.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואני חשבתי שבזמן מלחמה, להצהיר את ההצהרה הזו, שאנחנו רומזים שאולי פעם נדבר עם הפלסטינים, זו תבוסתנות. ואני מצפה מראש הממשלה – שהוא לא תבוסתן – לעמוד בזמן מלחמה ולומר לאומות העולם ולשדר לאויבינו שאנחנו לא נדבר איתם, גם לא בעוד מאה שנה.

רון כץ (יש עתיד):

את צודקת, כל מילה.

היו"ר ארז מלול:

רון.

טלי גוטליב (הליכוד):

ואני רוצה להבהיר לך, אדוני ראש הממשלה, ח'אלד משעל, מנהיג חמאס לא פחות ולא יותר, אמר לפני כשלושה שבועות – האדם הזה אומר, הוא לא מתבייש, הוא יודע בדיוק מה הוא אומר – אומר ח'אלד משעל, אדוני ראש הממשלה: אפילו בקרב אלה שיש להם דעה שהם נאלצים לומר אותה בשל אילוצים פוליטיים, הקונסנזוס הפלסטיני בכללותו מדבר על כך שאין לוותר על זכותנו על פלסטין מהנהר לים ומראש הנקרה עד לאילת או למפרץ עקבה. זו זכותנו הפלסטינית. הקיום שלנו מודרני ועתיק יומין, בעוד שהישות הציונית הזמנית פקדה אותנו מאז 48' – חמאס וגורמי הכוח הפלסטינים. תיעדנו את זה במסמך ב-2017. זה האויב שלנו, אדוני ראש הממשלה. אליו אתה צריך לדבר. שיהיה ברור פה לעם ישראל: הצהרה של ממשלה – על פי סעיף 35 לתקנון, נדמה לי – כשלממשלה יש זכות לפנות לכנסת ולבקש הצהרה, דקלרטיבית, על דרך הצבעה. זו משמעות ההצבעה; אין לה משמעות. יכלו לאפשר לי לא להצביע, כי אין לזה שום משמעות אופרטיבית, זה לא חקיקה. צר לי שאני עומדת כאן ואומרת: "הן עם לבדד יִשכֹּן ובגוים לא יתחַשָב".

משה טור פז (יש עתיד):

טלי, זו קללה ולא ברכה.

טלי גוטליב (הליכוד):

המשמעות היא שהערך של עם ישראל הוא בהבנה אמיתית עמוקה שלו, שרק כשהוא יבין את העוצמה שלו, את הייחודיות שלו, את ההכרח והחובה שלו לשמור על עצמו, רק אז אומות העולם יישאו אליו עיניים. ואני אומרת את זה, אני מפצירה בכל גורם – איפה אתם, חבריי מעוצמה? חבריי מהציונות? חבריי מתוך הליכוד? הממשלה? תקראו את האותיות הקטנות. אנחנו פה – אתם הצבעתם פה אחד על הצהרה שאומרת שיום אחד אתם תדברו עם האויב הזה, עם הפלסטינים, שרוצים בחדלוננו.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. בבקשה לסיים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אם אפשר עוד 20 שניות. ביקשתי לא להצביע. אני אצביע בשל המשמעת הקואליציונית על ההצהרה הדקלרטיבית הזו, שחשובה לעולם. אני אגיד לכם מה חשוב לעולם: שהעולם ידע מי האויב שלנו; שהעולם ידע שעם ח'אלד משעל ועם חמאס ועם הרשות הפלסטינית ועם פלסטינים שלא גינו את רצח וטבח 7 באוקטובר, לא מדברים – לא היום ולא מחר ולא אף פעם. וכמו שח'אלד משעל אמר – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – שמהנהר לים תהיה מדינה אחת והיא פלסטין, אז אני אומרת לכם, מדינה אחת – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים, חברת הכנסת טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – ואין בלתה. ארץ ישראל לעם ישראל בשטחי מדינת ישראל. אמן כן יהי רצון.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת נאור שירי, לבקשתו, להתנגד להצעת החוק.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, טלי גוטליב, כמו שאמר שר האוצר, חמאס הוא נכס. עכשיו תמשיכי, אהבתי את הנאום האסרטיבי, ממש. וואו, אילו עמדות. בסוף אתם תצביעו כמו שתצביעו. מדברים כמו, איך אמרנו, יהושע בן נון ומתנהלים כמו פינצ'רים. אני מתנגד להצעת החוק הזו, כי זו הצעת חוק שאין לה שום תכלית.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

למה?

נאור שירי (יש עתיד):

אני אסביר לך בדיוק למה – אהבתי את הפרצוף, חבר הכנסת אלמוג כהן. לא בגלל שהרעיון שלה להחמיר עם מישהו שגם ככה נתפס על נשק לא חוקי, אז הוא מקבל עונש – – –

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

נאור שירי (יש עתיד):

לך תחמיר את הענישה על זה. אתה מעביר את זה לסד שלא ברור לי. נראה לי עשו איזה בלנדר – מה אמרו לך? אז תגיד שהוא סוחר. למה לא להחמיר את הענישה?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כי ההצעה כבר – – –

נאור שירי (יש עתיד):

למה? למה לא להחמיר את הענישה למישהו שמחזיק נשק לא חוקי?

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

תן לי להסביר – – – את הענישה.

היו"ר ארז מלול:

אלמוג, יהיה לך זמן להשיב, אם אתה רוצה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אגיד לך מה, הייתי בכיף נותן לך להסביר, אני לא חושב שיש לך זמן, אבל בסדר, כי לי יש רק דקה וחצי, ולא ייתנו לי עוד שתי דקות כמו שנתנו לטלי גוטליב פה, כי אתה יודע, אני יושב בצד הלא-נכון כנראה של המשכן.

היו"ר ארז מלול:

להוציא ממחטות?

נאור שירי (יש עתיד):

אני רק רוצה – לא, אל תוציא ממחטות, פשוט שיהיה דין שווה לכולם, זה נראה לי בסיסי.

היו"ר ארז מלול:

סיימת? סיימת בזמן.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, רציתי פשוט שתיתן לי זמן אקסטרה מלכתחילה, בלי להפריע לי. אבל אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת כהן, כי נראה לי שאתה לא מודע למה שקורה במגזר הערבי, כי הרי זה תמיד תמיד על המגזר הערבי. למה אתה לא מודע, או מה הטיפול במגזר הערבי? היום לקחו את תוכנית מסלול בטוח – מכיר אותה? כמובן שהייתם צריכים לשנות את השם שלה ל"מסלול ירוק", כי זה הפך למאוד מהותי אצלכם; גם את המשרד לביטחון פנים – הוא צריך להיות המשרד לביטחון לאומי. אז שיניתם את השם של התוכנית; אתם מקצצים בתוכנית; התוכנית בכלל לא עובדת. הדבר היחידי שעבד בכמה שנים האחרונות והביא לירידה בפשיעה הערבית – מה עשיתם? לקחתם אותו וביטלתם אותו, ביטלתם את הדבר היחיד שעבד. אין מנכ"ל במשרד לביטחון לאומי, שאמור לעשות את זה, נכון? אין מנכ"ל. אדוני שר המשפטים, אני שמח מאוד שאתה פה, כי לפי משרד המשפטים, 14 כלי נשק חולקו שלא כדין. משרות אמון בכנסת ישראל חילקו פה נשקים. על זה אנחנו לא מדברים, זה בסדר גמור. אם יש כתבה על שוטרים בעיתון הארץ – מה אומר השר לביטחון לאומי? בואו אליי, אני אתן לכם קידום. הרבה יותר קל להתעסק בפיתות, הרבה יותר קל להתעסק במאפיות, זה הרבה יותר קל, אבל עבודה אמיתית שצריכה להיעשות – את זה, אתם מבטלים. גם בדיונים בוועדת הכספים אף אחד מכם לא היה וראה את ההשפעה. משרדי הממשלה באים ואומרים – לא נאור בא ואומר, משרדי הממשלה באים ואומרים: אתם פוגעים בחברה הערבית, כי פשיעה אתה לא מוריד רק על ידי משטרה; אתה מוריד על ידי תשתיות של חינוך, אתה מוריד על ידי לתת עתיד לאנשים, לילדים שחוצים במדרכות, על ידי נתינת כלים לעתיד. ככה מורידים פשיעה, לא מוסיפים להם או מעבירים אותם לסוחר בנשק. מי שנתפס עם נשק לא חוקי, תגביר לו את האכיפה, תן לו לשבת בבית סוהר עוד עשר שנים. מה זה קשור? למה תמיד הפופוליזם שולט בכם?

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. תודה רבה.

נאור שירי (יש עתיד):

למה תמיד זה ככה? וממשיך את הפופוליזם – אני מסכים עם חברת הכנסת טלי גוטליב על משק כנפי ההיסטוריה הגדול שמתרחש היום בכנסת ישראל.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים, חבר הכנסת.

נאור שירי (יש עתיד):

שנגיד שאנחנו נגד מדינה באופן חד-צדדי, אמר ראש האופוזיציה – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי, אני מבקש ממך לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

– – שתמך במהלך חד-צדדי בהתנתקות.

היו"ר ארז מלול:

זהו. די.

נאור שירי (יש עתיד):

די. שתי דקות לטלי זה היה בסדר?

היו"ר ארז מלול:

כן. כן.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, זה לא היה בסדר.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת אלמוג כהן, רוצה להשיב על ההצעה? חבר הכנסת סוכות, איפה חבר הכנסת סוכות? תתחיל אתה.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני שם לב שחברי הכנסת מהסיעות הערביות לא נמצאים כאן באולם, ואני ככה תוהה לעצמי אם הדיבורים שלהם כל הזמן על המאבק בכלי הנשק הלא-חוקיים ועל תופעת הרצח במגזר הערבי הם רק דיבורים מהשפה אל החוץ, כי ברגע שאנחנו מגיעים ומציעים חוקים אפקטיביים שיבואו ויעזרו במלחמה בפשיעה – –

נאור שירי (יש עתיד):

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

– – ויבואו ויעזרו במלחמה בכלי הנשק הלא-חוקיים, הם נעלמים. הם לא נמצאים כאן. הם לא נמצאים כאן אפילו לא שנייה אחת.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה שנה וחצי פה – ביטלת את הביטחון הלאומי; ביטלתם את הביטחון האישי. הדבר הטוב ביותר שתעשו זה שתתפטרו מהכנסת – – –

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

כלום ושום דבר. לא מעניין אותם הנשק הלא-חוקי. לא מעניין אותם הרצח בחברה הערבית.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי. חבר הכנסת נאור שירי.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

זה לא מעניין אותם. תראה, כל המושבים שלהם ריקים. אפילו אחד לא הגיע. אחד לא הגיע. חוק שמחמיר את הענישה על כלי הנשק הלא-חוקיים, ואפילו אחד לא נמצא כאן – –

רון כץ (יש עתיד):

היה חוק שלי, ולא עבר את ועדת שרים, על יידוי אבנים, אם אתה רוצה לדעת.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

– – ואפילו לא אחד מחברי הכנסת הערבים לא נוכח באולם כדי להצביע על החוק. אפילו לא אחד.

נאור שירי (יש עתיד):

כאילו אתה צריך אותם שם. דבר על הכישלון הקולוסלי שלכם בביטחון האישי, על זה תדבר – – –

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

נכון, אני לא צריך אותם, החוק יעבור גם בלעדיהם, אבל בסוף, כשהם מגיעים ומתלוננים, כשהם מגיעים כל היום וצועקים בתקשורת: מה קורה עם הנשק הלא-חוקי? אז הינה, מה קורה עם הנשק הלא-חוקי? הינה, עובר חוק. אני ואלמוג כהן מגישים פה חוק לטיפול בנשק הלא-חוקי, ואיפה הם נמצאים? הלכו הביתה, נכון? לא מעניין אותם באמת להיאבק בתופעה; מעניין אותם לבוא ולעשות רעש בתקשורת. לא מעניין אותם לעזור לחברה הערבית בישראל, לא מעניין אותם לבוא ולמנוע באמת את הפשיעה, לא מעניין אותם באמת שמי שמחזיק נשק לא חוקי, או מי שסוחר בנשק לא חוקי, יקבל עונש חמור. זה פשוט לא מעניין אותם. אין אפילו אחד, אפילו לא חבר כנסת אחד מהסיעות הערביות, שטורח להגיע למליאה וטורח להצביע בעד חוק שהולך להילחם בתופעה הכל-כך חמורה הזאת. צריך לזכור שבסוף מי שסובלים היום מהתופעה הזאת הם קודם כול אזרחי ישראל הערבים. העובדה שאני ואלמוג כהן מגישים את החוק הזה ולא הם, זו קודם כול בושה וחרפה. אבל אחרי שהגשנו את החוק הזה ולא הם – איפה הם נמצאים? לאן הם נעלמו? אני יודע את התשובה. התשובה היא שבסופו של דבר מה שמעניין אותם זה לא לדאוג לחברה הערבית בישראל, מה שמעניין את הסיעות הערביות כאן זה לא לשפר את איכות החיים, למנוע את הפשיעה, למנוע את הרצח. מה שמעניין אותם בבית הזה זה להילחם במדינת ישראל; זה לעמוד כאן, על דוכן הכנסת, ולצעוק בנאומים חוצבי להבות בעד החמאס, לצעוק כאן בעד מחנה הפליטים ג'נין; לעמוד כאן על דוכן הכנסת ולבכות על מצב המחבלים בעזה; לקרוא לחיילי צה"ל פושעי מלחמה. בשביל זה הם כאן, אפילו לא לרגע אחד לדאוג למי ששלח אותם לבניין הזה, אפילו לא לרגע אחד לדאוג לאזרחי ישראל הערבים. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את חבר הכנסת אלמוג כהן. חבר הכנסת אלמוג כהן רוצה להשיב. שלוש דקות לרשותך.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השרים שנוכחים במליאה, אני מופתע, אני מופתע מאוד מסיעת יש עתיד. זה התחיל בתחילת השבוע. אני לא יודע מה קרה להם. קרה להם משהו, היה פה אירוע. בתחילה אנשים שמוגדרים פטריוטים, מטובי בנינו, לא היו פה בהצבעה נגד כסיף. במקרה, חברי חבר הכנסת טור פז, סגן אלוף במילואים, מלח הארץ, מטובי בנינו – הוכחת יותר מפעם אחת שלך ולאנשים כמוך יש עמוד שדרה אידיאולוגי, אבל באותו יום לא באת. באותו יום לא באת. יקירי, היית חייב להיות פה לפני כולם. אני מקווה שבפעם הבאה שזה יקרה אתה תילחם כפי שאתה יודע לעשות מצוין, ותהיה כאן אף שהיושב-ראש שלכם עושה עסקים עם עופר כסיף וחבריו. אתמול קרה אירוע נוסף, וגם שם לא שמעתי את כל הצד הנאור והליברלי. אתמול אחד מראשי המחאה – אחד מראשי המחאה נגד הרפורמה המשפטית קרא לחברי עידן רול "הומו מחמד". אני חוזר עוד פעם על הביטוי: "הומו מחמד". הוא השתמש בנטייה המינית שלו כדי להלום בו, כדי לפגוע בו. מה נאור בזה? מה ליברלי בזה? זה הדבר הכי שפל שניתן לעשות. אני ציפיתי מכם לצאת נגד אותו אדם, כי צריך לעשות הפרדה – אדם, על רקע נטייתו המינית, לא אומר שצריך להלום בו.

רון כץ (יש עתיד):

אני רוצה לעזור לך. בלי שראיתי אני נגד ואני מגנה. תתקדם.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

כבוד. תוציא גם ברשתות. כבוד. כל הכבוד.

רון כץ (יש עתיד):

אין בעיה. זו הבעיה? עידן לא צריך את זה, הוא מספיק חזק.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

לצערי, עידן אתמול היה לבד במלחמה – –

רון כץ (יש עתיד):

הוא אף פעם לבד.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

– – נגד האיש האלים והחשוך שקרא לו "הומו מחמד". זו מדינת ישראל של שנת 2023. מה זה? מה זה הדבר הזה? אני לא מבין.

נאור שירי (יש עתיד):

פינדרוס אמר שהומואים יותר גרועים מאויבינו – – – איפה היית, אלמוג כהן?

רון כץ (יש עתיד):

תגנה את הקואליציה שלך. תגנה את הקואליציה. "יותר גרוע מחמאס", אמרו עליהם. "יותר גרוע מחמאס".

נאור שירי (יש עתיד):

– – – סימטריה שלכם – – – פתאום הסכמתם להכיל – – – איזה אחים אתם, יאללה.

רון כץ (יש עתיד):

אל תזרוק אבנים בבית מזכוכית. תשאל את היו"ר.

אלמוג כהן (עוצמה יהודית):

אתם בעצם טוענים שבגלל שאתם יותר נאורים, לכם מותר להגיד הכול. יפה. תשמעו, כפיים לנאורות שלכם. כל הכבוד, באמת. כי אתם ליברלים, מותר לכם לצאת נגד הומואים, כן?