Analytics (Microsoft Clarity), no identifying info. Loads only if you accept.This site uses an analytics tool (Microsoft Clarity) to understand how visitors use it — heatmaps and browsing patterns, with no identifying information. It only loads if you accept. Learn more
An official register record. File text is extracted from the official document. This is not a summary or interpretation — the file is the source.
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעת חוק
הצעה לדיון מהיר בנושא: "התמודדות הממשלה והשלטון המקומי עם המחסור בסייעות בגני הילדים"
הצעה לסדר היום
הצעה לסדר היום בנושא: "דרישה להוציא את ועדת המעקב העליונה מחוץ לחוק ולזמן לחקירה את ראשי הוועדה בגין תמיכה בטרור"
הצעה לסדר היום
הצעה לדיון מהיר בנושא: "העלייה בשיעור הפגיעות המיניות בקרב ילדים"
הצעה לסדר היום
ציון יום ז'בוטינסקי
פריטי מליאה · Debate
הצעת חוק · Debate
Extracting the sitting text from the official file
This text was extracted from the official file. The file is the authoritative source.
Legend
לד / מושב ראשון / ישיבה פ"ד /
כ"ח בתמוז – ב' באב התשפ"ג / 17–20 ביולי 2023 / 34
חוברת ל"ד
ישיבה פ"ד
יום שני, כ"ח בתמוז התשפ"ג (17 ביולי 2023)
ירושלים, הכנסת, שעה 16:00
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הצעות סיעות יש עתיד, המחנה הממלכתי, העבודה, ישראל ביתנו וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. הממשלה הכושלת מקום המדינה, שמובילה אותנו למשבר כלכלי, ביטחוני, מדיני, משפטי וחברתי;
2. ממשלת ישראל הורסת את מרקם היחסים עם ארצות הברית ופוגעת במעמד מדינת ישראל בעולם;
3. החרבת קשרי החוץ האסטרטגיים של ישראל עם ארצות הברית ופגיעה בביטחון הלאומי;
4. ממשלה שמובילה מדיניות המחזקת את הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית
מאיר כהן (יש עתיד):
חילי טרופר (המחנה הממלכתי):
גלעד קריב (העבודה):
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מירב בן ארי (יש עתיד):
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
סימון מושיאשוילי (ש"ס):
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):
מרב מיכאלי (העבודה):
אבי מעוז (נעם):
בועז ביסמוט (הליכוד):
שר הפנים משה ארבל:
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ציון יום ז'בוטינסקי
היו"ר אמיר אוחנה:
שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
יאיר לפיד (יש עתיד):
הצעות סיעות יש עתיד, המחנה הממלכתי, העבודה, ישראל ביתנו וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה בשל:
1. הממשלה הכושלת מקום המדינה, שמובילה אותנו למשבר כלכלי, ביטחוני, מדיני, משפטי וחברתי;
2. ממשלת ישראל הורסת את מרקם היחסים עם ארצות הברית ופוגעת במעמד מדינת ישראל בעולם;
3. החרבת קשרי החוץ האסטרטגיים של ישראל עם ארצות הברית ופגיעה בביטחון הלאומי;
4. ממשלה שמובילה מדיניות המחזקת את הפשיעה המשתוללת בחברה הערבית
מסמכים שהונחו על שולחן הכנסת
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
הודעת יושב-ראש ועדת הכנסת
אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):
היו"ר אמיר אוחנה:
חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני כ"ח בתמוז התשפ"ג, 17 ביולי 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.
מזכיר הכנסת דן מרזוק:
ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/3711/25 וכלה בהצעת חוק פ/3756/25: הצעת חוק הכרה בוותק של עולים, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי; הצעת חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי (תיקון – עיגון זכויות דייר ממשיך בדיור הציבורי), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק להנצחת הרב אברהם יצחק הכהן קוק (ציון זכרו ופועלו), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אוהד טל, עמית הלוי, לימור סון הר מלך, טלי גוטליב, משה סעדה, צבי ידידיה סוכות, משה סולומון ויוסף טייב; הצעת חוק הקמת חדרי מיון קדמיים, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, אפרת רייטן מרום, עופר כסיף, גדי איזנקוט, אלעזר שטרן, יוסף עטאונה, רם בן ברק, רון כץ, דבי ביטון, סימון דוידסון, אליהו רביבו, שלי טל מירון, שלום דנינו, חילי טרופר, יסמין פרידמן וניסים ואטורי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס ליישוב מאוים באזור), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון – מס בשיעור אפס על תרופות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת משה רוט; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (משיכה מקרן השתלמות לרכישת דירה ראשונה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת בועז טופורובסקי; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (משיכה מקרן השתלמות לרכישת דירה ראשונה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק קידום תעשיות עתירות ידע בצפון ובדרום, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הפגנה ליד בתי מגורים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דני דנון; הצעת חוק מיסוי רווחי יתר של תאגידים בנקאיים, התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק החלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן רבתי, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף טייב; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (שינוי הוראות התקנת מצלמות לשם הגנה על מאושפזים בבית חולים גריאטרי), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק עיטור ההדר, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – תקופת צינון לפני מינוי), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – ייצוג הולם לנשים ברשימת מועמדים לכנסת), מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת הורה) (תיקון – בני משפחה מטפלים), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – חובת הנגשת אוטובוסים בין-עירוניים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת משה רוט; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מימון הסעת יולדת באמבולנס), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת משה רוט; הצעת חוק הכשרות לאנשי מקצוע בנושא זיהוי ודיווח על התעללות בילדים, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הקמת מצבה לאדם ערירי), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת משה רוט; הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (שינוי הוראת התקנת מצלמות לשם הגנה על מאושפזים בבית חולים גריאטרי), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק יישוב סכסוכי עבודה (תיקון – בוררות חובה במערכת החינוך), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – הגדרת זיקה אישית או פוליטית), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק הבעת עמדת נפגע או נפגעת עבירה בנוגע לשחרור מוקדם (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת חילי טרופר, שלי טל מירון, מטי צרפתי הרכבי וקטי קטרין שטרית; הצעת חוק יום הדמוקרטיה, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת סימון דוידסון, יאיר לפיד, אורנה ברביבאי, מאיר כהן, קארין אלהרר, מירב כהן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ', בועז טופורובסקי, מיכל שיר סגמן, עידן רול, יוראי להב הרצנו, ולדימיר בליאק, רון כץ, מטי צרפתי הרכבי, טטיאנה מזרסקי, יסמין פרידמן, דבי ביטון, משה טור פז, נאור שירי ושלי טל מירון; הצעת חוק חישוב דרגת הזכאות של מורה להשתתפות המדינה בדמי ההחזקה לילד במעונות יום ובמשפחתונים, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יוסף עטאונה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (שווי שימוש ברכב), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת בועז טופורובסקי, ולדימיר בליאק ורון כץ; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך לשוויון מגדרי), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – החמרת ענישה על כניסה לשדה המשחק), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת סימון דוידסון; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון – השוואת תנאי ביטוח סיעודי לתנאי המוסד לביטוח לאומי), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק הסיוע הניתן מטעם המדינה לסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוליה מלינובסקי, אביגדור ליברמן, עודד פורר ושרון ניר; הצעת חוק איסור אלימות בספורט (תיקון – מניעת הרחקה גורפת מאירועי ספורט), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (דיווח שנתי או חצי שנתי לסוגי נכסים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת בועז טופורובסקי; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – שינוי מבנה פתק ההצבעה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת בנימין גנץ, אורית פרקש הכהן, גדי איזנקוט, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא ואלון שוסטר; הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון – חינוך למניעת הטרדה מינית), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי לנכי צה"ל), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – סמכויות האפוטרופוס), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יעקב אשר; הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – זכות לשכר ביום הבחירות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – קדימות בתור לטיפול או שירות רפואי לאדם עם מוגבלות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת המועד להגשת תביעה לגמלה והתקופה שבעדה תשולם), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק העונשין (תיקון – מאבק בפשיעה החקלאית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה) (תיקון – תקופת צינון לעובד ציבור ברשויות פיננסיות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק הגנה על בתי תפילה ותיקים (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – מספר סגני שרים), מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק הנוער (טיפול והשגחה) (תיקון – מתווה הוצאת ילד ממשמורתו), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר, יצחק פינדרוס, דבי ביטון, ישראל אייכלר, לימור סון הר מלך, אברהם בצלאל, סימון מושיאשוילי, יונתן מישרקי, טלי גוטליב, ארז מלול, משה רוט, יוסף טייב, חנוך דב מלביצקי, אחמד טיבי, אריאל קלנר, ניסים ואטורי, ששון ששי גואטה וינון אזולאי לקריאה הראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20) (הצהרת אמונים למשרת ראש נציגות דיפלומטית או קונסולרית), התשפ"ג–2023; הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (מס' 35), התשפ"ג–2023; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 146), התשפ"ג–2023. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה למזכיר הכנסת.
היו"ר אמיר אוחנה:
הנושא הראשון על סדר-היום יהיה הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת מאיר כהן לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. שלום לך, חבר הכנסת כהן. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.
מאיר כהן (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, חבריי השרים נמצאים שם, נכון?
היו"ר אמיר אוחנה:
השר נמצא, כן. שר החינוך פה.
מאיר כהן (יש עתיד):
שלום, אדוני שר החינוך. חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני היושב-ראש, ככל שאני שומע, ככל שאנחנו שומעים את התקשורת בימים האחרונים, אני חושב שגם אני וגם אתה וגם כולנו שואלים את עצמנו: מה אנחנו צריכים את החקיקה הזאת? האם כל מה שצריך במדינה הזאת ברגעיה הקשים הוא שאנחנו נתכנס בתוך ועדת החוקה ונחשוב שזה חזית הכול, וכל מה שנעשה – לא נטפל במדינה ובצרכיה? ובאמת אנחנו לא מטפלים במדינה ובצרכיה, אלא עסוקים בוויכוחים מתישים – אתם חושבים שאתם צודקים ואנחנו אומרים שזה הרס הדמוקרטיה, אבל עסוקים בוויכוחים מתישים, שהאזרחים, רובם הגדול, לא מבינים למה צריך את זה. 50% ממצביעי הליכוד, אדוני, לא מבינים למה צריך את הרפורמה. כ-80%, 90% ממצביעי המחנה השני בוודאי ובוודאי אומרים שלא צריך, אבל גם מתוככם. מה קורה למדינה הזאת? מה קורה לממשלה הזאת? מה קורה לשני אנשים שמובילים את ראש הממשלה באף? וזה לוין וזה רוטמן. ואדוני רוטמן, אני מודיע לך מעל במה זו – אני מבין שאתה מנסה בוועדת החוקה להגיע לכל מיני פשרות: אף אחד לא ילבין את החקיקה המיותרת הזאת שלך. אנחנו לא נגיע איתך לפשרות. האופוזיציה לא תשב איתך ולא נקבל שום החלטות. אתה רוצה להעלות את ההצעה המוטרפת הזאת – תעלה, זאת הבעיה שלך. אנחנו נילחם בה ונתנגד. ושוב, אדוני היושב-ראש, אני מכיר אותך, יש בך היגיון גדול מאוד. אני לא רוצה להגיד מה אתה חושב, אבל אין לי שום ספק שגם אתה שואל שאלות, כמו שאנחנו שואלים. למה צריך את זה עכשיו?
היו"ר אמיר אוחנה:
אם אדוני כבר פונה אליי אז אני אגיב.
מאיר כהן (יש עתיד):
כן, בבקשה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אני חושב שאם 50% מאנשינו לא מבינים למה צריך, אבל 80%, 90% מאנשי הצד השני לא מבינים, זאת אומרת שיש רוב – – –
מאיר כהן (יש עתיד):
לא, מהצד השני לא רוצים את זה.
היו"ר אמיר אוחנה:
זאת אומרת שיש אחוזים שמטים את הכף לטובת הרפורמה. זה בעניין המתמטי.
מאיר כהן (יש עתיד):
פרשנות מעניינת.
היו"ר אמיר אוחנה:
אבל לשאלתך, אדוני, אני חושב שיש צורך בתיקונים משמעותיים מאוד במערכת המשפט. אני חושב שהדבר הזה נאמר, בטח על ידי ובטח על ידי רבים נוספים לפני הבחירות, כך שאי-אפשר לומר שהציבור לא ידע על מה הוא מצביע. ואת הדבר הזה אנחנו צריכים לחולל. אני שואף לכך, ואני מקווה שהשכל הבריא ינצח ונעשה זאת בהסכמה, כי אני חושב שעל דברים רבים אפשר להסכים, וזה מטבע הדברים מה שהבית הזה אמור לעשות.
מאיר כהן (יש עתיד):
בעקבות הדברים שלך – ואני מודה לך, אדוני היושב-ראש – אני אומר שזה הזמן להפסיק את החקיקה הזאת, ללכת שוב ולנסות להגיע להסכמות, עם אנשים מתונים כמוך ועם עוד אנשים מתונים במחנה שלכם. צריך לתקן; אסור לכפות ולגעת בעצבים החשופים של הדמוקרטיה הישראלית. אדוני, אני רק רוצה להגיד לך, ראה במה אנחנו עסוקים; כמה מהאירועים שקרו השבוע – תקשיב, אדוני: קיצצו 100 מיליון שקלים מתקציב המדינה – התקציבים של הילדים שלנו, הילדים שלי, שלך; התקציב של אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים – כל זאת כדי להעביר 100 מיליון שקלים, אדוני חילי טרופר, לקצבאות החרדים. אף אחד מאיתנו לא אמר שלא צריך לטפל בחרדים, אבל היעלה על הדעת שהיום, עכשיו, אנחנו מעיזים להוריד 100 מיליון שקלים בפלאט על המשרד של השר יואב קיש והמשרד של מרגי? קיצצו שעה מהילדים האוטיסטים כי אמרו שאין תקציב. מרגי, השר שהחליף אותי במשרד הרווחה נאנק תחת משימות גדולות מאוד, ואין לו תקציב. אבל לאברכים? מוצאים. עכשיו, אני לא חשוד בזה שחלילה אני תוקף אברכים. אף אחד מאיתנו לא. אבל זה מה שצריך לעשות עכשיו? העליתם הצעת חוק שתעביר את סמכות קביעת המזונות לבתי הדין הרבניים. ריבונו של עולם, כל מי שמבין מעט בנושא רווחה, בנושאים של משפחה, איך מתנהלת משפחה, איך מגיעים להחלטות על גירושין והסדרים – מה פתאום להעביר את זה לסמכות רבנית? זה מה שצריך עכשיו? מה עזות המצח הזאת? מה החוצפה הזאת – יש לנו 64 אצבעות אז אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים? אני לא חושב ש-90% מחברי הכנסת של הליכוד מסכימים לדבר כזה. הם יודעים – כל הנשים שלוחמות איתנו בוועדות הרווחה, חברות הליכוד, יודעות שברגע שזה יעבור לסמכות רבנית אוי ואבוי לנו. אבל זאת הממשלה הזאת, בזה היא עסוקה – סחטנות של סקטורים: יש לנו כוח, עכשיו אנחנו בחצי השנה, בשלושת החודשים הקרובים, נסחט את הלימון עד תום. לפרק את הרשות למעמד האישה? מה קורה לכם, תגידו? מה קורה לכם? ולשמוע תירוצים ש"אנחנו רוצים שכל הנשים ייהנו משוויון"? אנחנו – אנחנו – עשינו הכול כדי שנשים חרדיות תגענה לאוניברסיטה. תעיד על כך עדינה, בתו של זכר צדיק לברכה. היא תעיד על כך. כמה נלחמנו ביחד איתה כדי שיאפשרו – אתה זוכר את זה, חילי? שיאפשרו לנשים חרדיות להגיע בשוויון מוחלט. חוקקנו לטובתן לקבלת עבודה, פתחנו במודיעין עילית ובמקומות אחרים עוד ועוד מפעלי תעסוקה ומרכזי תעסוקה לנשים חרדיות. אז עולים לפה ומבטלים את הרשות למעמד האישה? באיזו מדינה עושים את זה? היום, כשכל המדינות מדברות על מעמד האישה, היום, כשכולם מנסים לעשות הכול לצמצם את הפערים – ממשלת ישראל מקבלת החלטה לסגור את הרשות למעמד האישה. ואתם שותקים ולא פוצים פה. ואני רואה את חברי הכנסת מהליכוד חופנים את ראשם בידיהם, לא יכולים לשאת את הבושה, אבל לוחצים על הכפתור. לא רק זכויות נשים וילדים ואוכלוסיות מיוחדות – הגדלתם לעשות וסירבתם להצטרף למדינות המערב, ובראשן ארצות הברית, הידידה הגדולה שלנו, לגינוי החקיקה המפלה של הקהילה הלהט"בית בהונגריה. באיזו עוד מדינה מתוקנת, דמוקרטית, מתקדמת, אנחנו לא מצטרפים לגינוי הזה? זאת חובתנו, בלי קואליציה, בלי אופוזיציה; אלה הילדים שלנו, אלה האחים שלנו, אלה החברים שלנו, אלה האזרחים שלנו. כל המדינות מגנות – הממשלה הקיצונית, כמו שאמר ביידן הנשיא, תופסת צד, הולכת הצידה ולא רוצה לגנות. בושה וחרפה, בושה וחרפה. זה לא שייך לפוליטיקה ולא לשמאל וימין; זה שייך לאמות מידה דמוקרטיות ליברליות. בתפיסה אין הבדל ביני לבין יואב קיש, אבל הוא רוצה לחפון את ראשו, לסגור את אוזניו ולהתעלם מהקריאות האלה. אני מנסה לשמוע את השר לביטחון פנים, אדוני היושב-ראש. אני לא מאמין, הוא עומד ומאשים את הממשלה הקודמת באיבוד המשילות. אתה מסתכל על הנתונים – הוא לא נותן לנתונים ולעובדות לבלבל את מסכת השקרים שלו. יש התפרקות של משילות. זה לא התחיל לפני שלושה חודשים, לא התחיל לפני חצי שנה, אבל אני כשר האחראי על הבדואים בשנה שעברה ישבתי עם יואב סגלוביץ', עם בנט, עם יאיר ועם מפכ"ל המשטרה שבוע אחרי שבוע. תכננו, ירדנו לשטח, טיפלנו והתחלנו לראות, בלי להטיל אשמה על אף אחד. מעולם לא אמרתי שהליכוד אשם במצב של הבדואים; כולנו היינו אשמים, אבל אנחנו העדפנו לשים מגפיים, לרדת לבוץ ולעבוד. ואתם, חבריי מהליכוד, מסתכלים על השר לביטחון פנים שלא עושה כלום, ואתם נותנים לו גיבוי. למה? זה יפגע בכם כמו שזה פוגע בנו. לנסוע בכביש 25 לדימונה – דימונה מתפתחת, קורים דברים נהדרים בעיר הזאת. אבל אומרים לי החבר'ה הצעירים: אדוני היושב-ראש, אנחנו מפחדים לנסוע ביום שישי בלילה, כי הבדואים הורגים אותנו. אתה מכיר את זה, גדלת שם.
היו"ר אמיר אוחנה:
ביום חמישי אני בא לראות מקרוב מה קורה בדימונה.
מאיר כהן (יש עתיד):
תבוא. אני אומר לך, אתה תמצא עיר מפותחת, יפהפייה – –
היו"ר אמיר אוחנה:
לסיום, אדוני.
מאיר כהן (יש עתיד):
– – אבל היא נמצאת בתוך אזור שאין בו משילות. היה לי עוד הרבה להגיד, אדוני. תודה רבה שהקשבתם. לכן צריך לפרק את הממשלה הזאת, ואת כל הקיצוניים נשאיר בצד. זה לא מתאים לכם, חבריי מהליכוד, לא מתאים לכם שתובלו באף על ידי בן גביר ועל ידי סמוטריץ'. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת כהן. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת חילי טרופר לנמק את ההצעה מטעם סיעת המחנה הממלכתי. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.
חילי טרופר (המחנה הממלכתי):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אלה ימים טעונים, כולם בעצבים חשופים, ובלב מבעבעת חרדה עמוקה לגורל השותפות שלנו כאן. כמו רבים אחרים בארץ הזו, בליבי יש תקווה שהחקיקה החד-צדדית תיעצר, שאנשי המילואים ימשיכו להתנדב ולשרת ביחד בלי קשר למחלוקת הפוליטית, ושכולם יעמדו בצורה ברורה מול כל ביטוי של שנאה. ישראל ממש מבעבעת משנאה. מה שהכי מפתיע וכואב הוא הפעמים שבהן מי שמדברים בשם היהדות מפיצים שנאה. שוב ושוב שרים וחברי כנסת עולים לבמה הזו ומדברים בשם דאגתם לזהותה היהודית של המדינה. הם עושים זאת במילים רושפות שנאה, בהטחת עלבונות אישיים ובביזויים של בני האדם וקהילות. אבל אולי צריך להגיד את המובן מאליו: שנאה ויהדות לא הולכות ביחד. מי שזורע פירוד, מגדף ומנאץ, לא מרומם את היהדות, אלא מטביע אותה בביבים; מי שנזעק על אובדן הצביון היהודי של ישראל אך עושה זאת בדרך של שנאה, עובר על הצו של "לא תשנא את אחיך בלבבך". מדי יום שני עולה לכאן השר אמסלם למופע שכבר קיבל את הכינוי "המופע של אמסלם דוד בשני", תוקף באופן אישי ומעליב דמויות שונות. מה הטעם לזעוק על זהותה היהודית של המדינה בדרך של שנאת אחר והלבנת פני אדם ברבים? המסורת היהודית מאוד חדה בעניין הזה: "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים". ובמקום אחר בגמרא: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים". מי שצועק את זהותה היהודית של המדינה אך בדרך של הלבנת פני אדם ברבים, לא מייצג נאמנה את היהדות; מי שמבזה אחרים ואינו נוהג ב"ואהבת לרעך כמוך", מחמיץ את אחד מעיקרי היהדות. אפשר וחשוב לנהל את המחלוקות, ואני מבין שהדברים בוקעים מעומק הלב ויושבים על צלקות ישנות וכאבים שנצברו, אבל שלא יהיה זה בדרך של ביזוי, לעג ושנאה. יש רבים שבוחרים ללעוג ולבזות. היה למשל חבר כנסת שבשם היהדות הסביר שהקהילה הלהט"בית מסוכנת מאויבינו המרים ביותר, עד כדי כך. התכווצתי בתוכי פעמיים גם משום הפגיעה והעלבון במי שאורח חייו ואמונתו אחרים, וגם משום שזה נאמר כביכול בשם תורת ישראל. לפני כמה חודשים העיתונאי יאיר שרקי חצב מתוך ליבו מילים במתח הזה שבין דת לבין אהבה, ואמר: "אני אוהב בנים ואוהב את הקדוש ברוך הוא. את ההתנגשות שבין ההעדפה המינית הזאת לבין האמונה אני חי כל הזמן. יש כאלה שפתרו לעצמם את הקונפליקט בכך שאין אלוהים, אחרים מסבירים שאין הומואיות. מבשרי אני יודע", כך אומר שרקי, "ששניהם קיימים, ואת הסתירה הזאת אני מנסה ליישב בתוכי בכל מיני דרכים. אלו דברים שבין אדם למקום". כך אמר שרקי. ההתנגשות שבין אהבתו לגברים לבין מה שלימדו אותו – בין מה שכתוב בתורה, שאותה הוא גם אוהב, למה שחינכו אותו שהיא דרך אלוהים, שגם אותו הוא אוהב – קשה וכואבת ומלאת ייסורים. שרקי העיר על האפשרות האנושית הזו לתת מקום שלם ושווה לכל אדם באשר הוא. גם כשיש מתח וקושי הלכתי אמוני, שאינני מתכחש אליו, לא מגיע למישהו לשקוע בתוך ייסורים. כל אדם זכאי לחיות חיים שלמים ומלאים מבלי להיכנע לייאוש; להיות אדם שמחזיק גם באהבת בנים וגם באהבת אלוהים, בשפתו של שרקי. זה קשה במיוחד בחברה הדתית, אבל זה לגמרי אפשרי, כי הרי גם את זה אומרת היהדות: "חביב אדם שנברא בצלם" – כל אדם. בכל מקרה, ההכרעה שלי ברורה: כל אלה הם דברים שבין אדם לאלוהיו. כחברה צריך לקבל, לכבד ולהימנע מכל אפליה ופגיעה. בדיני נפשות מדובר. יותר מדי פעמים חברי כנסת ממיטים בושה על היהדות ועל הדת. מעשיהם לא ירבו יהדות בישראל, רק ימעטו בה; לא יקרבו, אלא ירחיקו. כמה עצב נמלאתי מול הפרשנות הצרה והפוגענית של היהדות. לפעמים יש כל כך מעט יהדות בשם מי שמדבר בלי סוף על היהדות. היהדות גם קושרת בין הציווי לאהוב את רעך לבין מצוות קידוש השם. בעצם, מי ששונא את חברו, עולב בו ומבזה אותו, לא חוטא רק כלפי אותו אדם, אלא חוטא גם כלפי אלוהים. בכל פעם ששמעתי חברי כנסת שמדברים בשם היהדות בצורה מכוערת, נקמנית ומתריסה, נזכרתי בגמרא, במסכת יומא, שמדגישה כי חטאם של המתדיינים בצורה פוגענית כפול – כלפי הנפגע וכלפי הקדוש ברוך הוא; כל מי שמדבר בנחת ומכבד את רעהו – מצוותו כפולה. במסכת יומא כתוב: "ואהבת את ה' אלוקיך שיהא שם שמיים להתאהב על ידך". אבל מי שאין משאו ומתנו באמונה, ואין דיבורו בנחת עם הבריות – מה הבריות אומרות עליו? "אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלימדו תורה, אוי לו לרבו שלימדו תורה. פלוני שלמד תורה – ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו". מי שלא אוהב את אחיו, גם אם הוא חלוק עליהם – גם פוגע בהם וגם נמצא מחלל שמיים. איבדנו את היכולת לנהל מחלוקת נטולת שנאה, לנהל ויכוח שאין בו הטחת עלבונות אישיים. כל המדינה על הקצה. כולם זועקים מנהמת ליבם, ויש ערך להקשיב לכאבים כולם. אבל גם בתוך הסחרחורת האיומה שבה אנו מצויים צריך לקיים שיח בלי שנאה, להימנע מלרמוס זה את זה. מי שמדבר על אחדות ועל היותנו אנשים אחים, לא יכול לטפטף רעל ולזרוק בוץ. זה פשוט לא הולך יחד. האר"י הקדוש היה פותח את תפילתו בכל בוקר במילים: "הריני מקבל עליי מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך', והריני אוהב כל אחד מבני ישראל כנפשי ומאודי". אולי ראוי היה שכל מי שעולה לבימה הזאת, בוודאי בפתח השבוע הסוער הזה, יפתח את דבריו בדברים אלה. תודה רבה.
היו"ר אמיר אוחנה:
אמן ואמן. אני מודה לחבר הכנסת טרופר. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת גלעד קריב לנמק את ההצעה מטעם סיעות העבודה וישראל ביתנו. בבקשה, אדוני.
שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
– – –
היו"ר אמיר אוחנה:
נכון. זה המצב.
שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
באמת, זה חזון אחרית – לא הימים. חבר הכנסת קריב, אתה ודאי יודע למה, ואני אחסוך ממך את התשובה.
גלעד קריב (העבודה):
טוב מאוד.
שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
מה לא עשיתם ואמרתם כשליברמן נכנס לממשלות? מה לא עשיתם? מה לא אמרתם? ועכשיו אתם מגישים אי-אמון? זאת חרפה – – –
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת.
גלעד קריב (העבודה):
אדוני השר, אין רחבים כשערי התשובה. אנחנו שמחים שמר ליברמן התפכח. הוא הרי מכיר היטב את נתניהו. אפשר להתחיל?
היו"ר אמיר אוחנה:
חבר הכנסת קריב, עשר דקות לרשותך.
שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
אני מציע למנסור עבאס, שחבר הכנסת המכובד ליברמן גירש אותו ממדינת ישראל – בעיקר לא נעים לספר על היחסים בין תורה והעבודה ההיסטורית לישראל ביתנו. שים לב.
היו"ר אמיר אוחנה:
בבקשה, חבר הכנסת קריב.
גלעד קריב (העבודה):
אני רואה שהשר הגיע במצב רוח לוחמני, אולי בגלל ההפגנות מתחת לביתו. נתחיל.
שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:
חס ושלום, במצב רוח מצוין.
גלעד קריב (העבודה):
נהדר.
היו"ר אמיר אוחנה:
פולמוס מבורך איננו מלחמה.
גלעד קריב (העבודה):
זה נכון. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, בראשית דבריי אני מבקש לאחל לראש הממשלה באמת ובתמים התאוששות מהירה – ברוך רופא חולים. לצערנו הרב, אנחנו לא יכולים להשתמש באותו מטבע ברכה ביחס לדמוקרטיה הישראלית. בניגוד לעצותיו לציבור הישראלי, לחבוש כובע ולשתות הרבה מים, ראש הממשלה נתניהו מעדיף את הדמוקרטיה הישראלית רזה, כחושה, מצומקת – בסגנון הונגרי כזה – עם הרבה רוטב של פופוליזם לאומני, שוביניזם והסתה נגד קבוצות מיעוט. באופן טבעי יש להניח שחיבתו של ראש הממשלה לסגנון ההונגרי, שהלכה והתפתחה בשנים האחרונות, לא באה על חשבון אהבתו הגדולה לכל דבר שמריח "אמריקה" – שהרי ראש הממשלה רואה את עצמו כמנהיג בסדר גודל עולמי, כזה הנמצא ליגה אחת מעל כל הגמדים שמקיפים אותו – והפעם אני לא מתכוון לגמדים במובן של חולצות יוקרה; אבל מה לעשות שבשעה שנתניהו מתקבל בכבוד מלכים אצל ויקטור אורבן הלאומן, בוושינגטון הוא הפך לפרסונה נון גרטה? אכן, ליגה אחת מעל כולם. כל ראשי הממשלות של מדינת ישראל המתינו רק שבועות אחדים להזמנה לבית הלבן; נתניהו ממתין כבר יותר מ-200 ימים, ויונת הדואר עדיין מחפשת את דרכה מעל האוקיינוס האטלנטי. ראש ממשלה שחדור בהערצה עצמית, מנופח מחשיבות עצמית ומוקף תדיר בלהקת חנפנים, עסוק בלקושש פגישות קצרות וחסרות תוחלת עם מנהיגים במדינות ברחבי העולם, בשעה שנשיא המעצמה המובילה – בת הברית האסטרטגית של ישראל והמדינה היחידה מחוץ לישראל שבה חיים מיליוני יהודים – אינו מעוניין לפגוש בו. על פניו היינו יכולים להמשיך ולהתייחס לאירוע הזה בציניות, איך "מר אמריקה" של הפוליטיקה הישראלית זוכה לכתף קרה מ"מר אמריקה" האמיתי – אבל האמת היא שאין מקום לציניות, אלא רק לדאגה עמוקה: ממשלת נתניהו השישית הולכת ורושמת את עצמה בספר דברי הימים של הבית השלישי כממשלה שחיבלה ופגעה ביחסים האסטרטגיים עם ארצות הברית; ממשלת נתניהו השישית הולכת ורושמת את עצמה בספר דברי הימים של הציונות כממשלה שהרימה את ידה על הגשרים העמוקים והעבותים עם רוב בניינה ומניינה של יהדות ארצות הברית ועם המעגלים הרחבים של אוהביה וידידיה של מדינת ישראל. תנועת המלקחיים של הממשלה המסוכנת הזו – המהפכה המשטרית מזה ומהפכת הסיפוח מזה – סוגרת לא רק על החברה הישראלית, אלא גם על מערכת היחסים עם בעלת הברית המרכזית שלנו. המהפכה המשטרית מעלה בקרב ידידיה הבולטים של ישראל בארצות הברית תהיות כבדות על המחויבות של נתניהו ושותפיו לערכים הדמוקרטיים המשותפים. התעקשותו של ראש הממשלה נתניהו לרקוד טנגו – או ליתר דיוק סמבה ברזילאית, צ'רדש הונגרי ומזורקה פולנית עם שורת מנהיגים לאומניים ואנטי-דמוקרטיים – רק מעצימה את התהיות הללו. וכבר דיבר השר לשעבר מאיר כהן על הסירוב המביש להצטרף לגינוי הבין-לאומי של העולם הדמוקרטי נגד החקיקה האנטי-להט"בית בהונגריה. העובדה שנתניהו מינה לתפקידים בכירים בממשלתו פוליטיקאים שבקלות רבה היו יכולים להשתלב בהנהגת הקו-קלוקס קלאן הופכת את התהיות של מיטב ידידינו בארצות הברית לתחושה עמוקה שראש הממשלה נתניהו מתאים לפוליטיקה האמריקאית בתקופתו של הסנטור מקארתי, ולא לזו של המאה ה-21. מה הפלא שראש הממשלה ויתר על נשיאת דברים כאן במליאה היום לציון יום ז'בוטינסקי? שהרי גם חוזה המדינה וגם מחולל הציונות הרוויזיוניסטית זאב ז'בוטינסקי היו משפילים עיניים במבוכה ובבושה לו היו רואים את מעללי הממשלה הזו, שנושאת את שמם לשווא. ואם לא די בדהרת ה-D9 על בית המשפט העליון ועל שומרי הסף אל קדחת הקיצוניות המציבה את ישראל על לוח טקטוני אחד ואת ארצות הברית ובעלות ברית נוספות בעולם הדמוקרטי על לוח שני – מצטרפת גם מהפכת הסיפוח. הנשיא ביידן אמר לא אחת כי הוא מכיר את ראש הממשלה נתניהו שנים ארוכות; אני בטוח שתחת האמירה הזו מסתתרת גם ההכרה ביכולותיו הגדולות של האיש, אבל גם בנטייה שלו להפוך על ראשו את הציווי המקראי "מדבר שקר תרחק". כשם שחוסר האמינות של ראש הממשלה נתניהו הפך לשם דבר במדינת ישראל, גם בקרב תומכיו – כך גם שמעו של חוסר אמינות זה יצא למרחוק, אפילו עד לוושינגטון. ועדיין, גם מבעד לערפל הדיפלומטיות והנימוסים האמריקאים קל להבחין כיצד ידידינו האמריקאים משפשפים את עיניהם בתדהמה לנוכח יכולתו של ראש הממשלה לשלוח את ראש המל"ל ואת ראש השב"כ לעקבה ולשארם א-שייח' ובפיהם מסר אחד, ולמוחרת היום להעביר מסר אחר לשותפיו הקואליציוניים הקיצוניים – אלו שמבקשים להחזיר את חיילי צה"ל באופן קבוע ללב הערים הפלסטיניות ולהפוך כל פתרון פוליטי עתידי של הסכסוך למשימה בלתי אפשרית. כידוע, נתניהו לא מוזמן לוושינגטון, אך אם היה מוזמן, סביר להניח שכל ישראלי היה נבוך מקריאת דפי התדרוך שהיו נמסרים לבני שיחו ומהדרך שבה נתפסות אמינותו, רצינותו וכוונותיו של ראש הממשלה. אתמול דיווחו כלי התקשורת – ולא אתפלא אם התדרוך הגיע מסביבתו של ראש הממשלה – כי השגריר בוושינגטון, תת-אלוף במיל' מייק הרצוג, ננזף על ידי ראש הממשלה כי הוא אינו פועל באופן נחרץ להשגת ההזמנה המיוחלת לבית הלבן. למה הדבר דומה? לשיחת נזיפה שהיה מקיים ראש הממשלה עם מחנכת הכיתה של בנו הבכור, מדוע אין לילד נימוסים טובים. ראש הממשלה נתניהו מדרדר את יחסיה של מדינת ישראל עם בעלת הברית החשובה והאסטרטגית שלנו, וזאת דווקא בימים של התעצמות המתיחות האזורית ושל עלייה משמעותית ברף הסיכונים הביטחוניים הניצבים לפתחנו, בראשם ההתייצבות של איראן כמדינת סף גרעינית – עוד הצלחה מסחררת של ראש הממשלה – ההיחלשות הדרמטית של הרשות הפלסטינית, האנרכיה בלבנון והתעצמות חיזבאללה וערעור היציבות הגלובלית בעקבות המתקפה הרוסית על אוקראינה. ואל תוך הקלחת המבעבעת הזו של יחסי ישראל וארצות הברית המגיעים לסף רתיחה, שופכת ממשלת נתניהו עוד מרכיבים מסוכנים בדמות העמקת הקרע עם יהדות ארצות הברית – מהצבת האיום על שינוי הגדרות חוק השבות ועד לבוז המתנשא כלפי הקהילות והזרמים הליברליים והכוונה להחריף את ההדרה שלהן בישראל. כבר כמה שנים טובות אנו מכירים את מקסמי השווא של נתניהו, שלפיהם אין כבר חשיבות אסטרטגית לקשר ההדוק עם יהדות ארצות הברית; החבורה הזו מצאה לה מזמן משענת חדשה – הציבור האוונגליסטי. אלא שכל מי שעיניו בראשו יודע עד כמה מדובר במשענת קנה רצוץ. לקשר ההדוק, החם וההדדי עם יהדות ארצות הברית, הליברלית בעיקרה, אין תחליף מן הצד הערכי, ההיסטורי והמוסרי ומהצד של האינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, בעוד שעות אחדות ימריא נשיא המדינה מר הרצוג לביקור בבית הלבן. אנו מאחלים לו הצלחה רבה בביקור, ובטוחים כי חוכמתו, מעמדו, ניסיונו ומתינותו יקרינו על הביקור ויסייעו למתן במעט את הנזק הנורא שהממשלה וראש הממשלה גורמים ליחסים עם ידידתנו הגדולה. אבל אין אדם אחד בבית הזה, ואין אדם אחד בוושינגטון או בניו יורק – אפילו השוער בבית המלון – שאינו יודע שביקורו של הנשיא הרצוג מעיד לא רק כמה הוא מקובל בבית הלבן ובקונגרס, אלא גם על כך שהאזרח מס' שתיים שלנו, ראש הממשלה נתניהו, פשוט אינו רצוי שם. נתניהו, נשיא ארצות הברית, ידיד ישראל, ג'ו ביידן, איבד את האמון בך; גם אנחנו איבדנו את האמון בך. אנחנו לא מאמינים לך. אנחנו לא מאמינים בך. למדינת ישראל מגיע מנהיג אחראי, כזה שדלתות הבית הלבן נפתחות בפניו, לא נטרקות. תודה.
היו"ר אמיר אוחנה:
תודה לחבר הכנסת קריב. יעלה להשיב על הצעות האי-אמון השר המקשר בין הכנסת לממשלה, השר דוד אמסלם, בבקשה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת קריב, אני רוצה לומר לך משהו באמת כתחושה של אזרח ישראלי.
גלעד קריב (העבודה):
של – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
של אזרח. אני באופן אישי, לא יודע למה, אני מאוד אוהב את הנשיא ביידן. הוא משדר לי איש רגיש, איש טוב, אוהב ישראל. באמת תמיד – תמיד – הייתה לי פינה חמה בלב, באינסטינקטים, ברגש שלי. הוא באמת אוהב ישראל הרבה מאוד שנים, לא מהיום. כבר עשרות שנים הוא בקונגרס האמריקאי, בבית הנבחרים. היה בוודאי סגן נשיא. באמת – גם כבן אדם, כאישיות, בלי קשר לתפקיד – אני לא יודע למה, אבל אני מתחבר אליו. אני מתחבר ברגש, באינסטינקט, אני סוג של אוהב אותו. אני לא מצליח להבין מה קורה באירוע הזה. ואני אגיד לך מה המחשבות שלי – אין לי ספק, דרך אגב, שארצות הברית היא ידידת אמת של מדינת ישראל. אין ספק בזה. יש לנו ערכים משותפים, בגלל שאנחנו מדינה דמוקרטית – וגם הם מדינה דמוקרטית. דרך אגב, להערכתי, מדינת ישראל יותר דמוקרטית מארצות הברית. שאלתי את עצמי – אנחנו רוצים לתקן את הדמוקרטיה הישראלית – הרי בארצות הברית בית המשפט העליון נבחר על ידי הנשיא. הנשיא ממנה אותם. עזוב עכשיו את הקשקושים – יש סנאט, יש זה – בסוף הנשיא קובע. זה מה שקורה.
גלעד קריב (העבודה):
כבר יש לי תשובה על זה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה, עזוב, הרי אנחנו לא מבלפים את עצמנו, אנחנו יודעים שאם הנשיא מביא מועמד לבית המשפט העליון – הוא עובר. למה? ככה. מה זה משנה? הוא עובר את הקונגרס, לא עובר – בסוף הוא עובר. למה? ככה הנשיא קובע. אפילו על ההפלות, דרך אגב – דבר שאני, ככה, הרמתי עליו גבה – ארצות הברית של אמריקה החליטה לאסור הפלות, למרות שגם מבחינה יהודית זה מסתדר עם היהדות, אבל לא קשור – אני מדבר על דמוקרטיה. לבית המשפט העליון בארצות הברית ודאי ובוודאי אין את הסמכויות של בית המשפט העליון בישראל. אין בית משפט עליון בעולם שיש לו את הסמכויות שיש לבית המשפט העליון כאן. עכשיו אני אומר דבר מאוד פשוט: הרי יצאנו לבחירות – איך אמר ברק פעם? אין לו לשופט אלא את אמון הציבור ואת העט שהוא כותב בו. אין לו גייסות. אבל מה לעשות, הציבור לא מאמין להם. איך אני יודע? בגלל שבחרו בנו, 64 מנדטים, כדי שנעשה בדיוק את הרפורמה הזאת. אנחנו לא באמת באנו ואמרנו "אנחנו נהיה בימין" וחתכו לשמאל; אנחנו שמנו את זה במערכת הבחירות. אני אישית, דודי אמסלם, באתי לכל האולפנים – – –
גלעד קריב (העבודה):
גם ראש הממשלה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה, שנייה. אני, דודי אמסלם, באתי לכל האולפנים. בכל האולפנים – ערוץ 12, ערוץ 13 – אני אמרתי, ואני אומר את זה גם עכשיו: אנחנו מפלגה אידיאולוגית עם תפיסות עולם. בניגוד אליכם, אנחנו לא רצים לבחירות כדי לסדר למישהו שיירה.
גלעד קריב (העבודה):
טוב. הלכתם לבחירות – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה, דקה, תקשיב עד הסוף. אני, דודי אמסלם, הלכתי לכל אולפן – –
גלעד קריב (העבודה):
אבל אתה לא ראש הליכוד?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – שלושה חודשים, ואמרתי: רבותיי, בלי רפורמה משפטית אין ממשלה. דרך אגב, כל מרכיבי הקואליציה אמרו את זה.
גלעד קריב (העבודה):
חוץ מנתניהו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן רק שנייה. עכשיו, אנחנו בניגוד אליכם – הרי אם אתה פותח את הפה, אתה בחוץ, בדיוק כמו גנץ, כמו כל אלה; אנחנו, יש לנו מנעד רחב של דעות. לזה רוב המחנה הלאומי מצפה מאיתנו, ועל זה הלכנו לבחירות. שמנו את זה על השולחן. גם ראש הממשלה אמר: אנחנו נעשה רפורמות עמוקות במערכת המשפט. דרך אגב, אם הוא לא היה אומר את זה, לא היינו נבחרים, אני אומר לך. אני לא הייתי בוחר בו. עכשיו, בנושא הכלכלי, איך אני אומר – בנושא הביטחוני, ברור שאם אתם מתחברים למנסור עבאס יש בעיה. למה? האינטרסים הם אחרים. הם לא רק של מדינת ישראל היהודית, גם לו יש ציבור שמשפיע עליו, ובצדק. אני לא נכנס לשיקולים שלו.
גלעד קריב (העבודה):
אתם הממשלה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני רק מסביר. לכן, כשמנסור עבאס יושב בממשלה, אני יודע שאני חרד לביטחון מדינת ישראל. למה? בגלל שהוא ערבי שדואג לאוכלוסייה הערבית, לנרטיב הערבי. דרך אגב, אני לא כועס עליו.
גלעד קריב (העבודה):
ואתה לא אמור לדאוג לאוכלוסייה הערבית כשר בישראל?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
רק שנייה. אני מדבר על הנושא הלאומי.
גלעד קריב (העבודה):
אה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בנושא הזה, אתה יודע, גם מנסור יודע. אני אמרתי את זה כאן.
גלעד קריב (העבודה):
אזרחי ישראל שווי זכויות וחובות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כל אזרח ישראלי – אין ספק. אני אגיד לך יותר מזה, חבר הכנסת קריב, גם מנסור עבאס יודע. בתפיסת העולם שלי אני – כל אזרח ישראלי שווה בחובות ובזכויות במדינת ישראל, לא משנה אם הוא ערבי, יהודי, צ'רקסי, דרוזי – לא משנה. אדם הוא אדם, אזרח הוא אזרח. מגיע לו הכול – חינוך, תשתיות. כולם אותו דבר. הוא יודע את העמדה שלי.
גלעד קריב (העבודה):
נו, איפה היא?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בנושא הלאומי – אירוע אחר. גם מנסור וגם אני מכירים את המציאות – הוא ראש התנועה האסלאמית. הוא לא יכול לוותר על מדינת ישראל מבחינה דתית, בגלל שזו אדמת וקף מבחינתו. זה כמו שמחר אני אגיד לרב פרוש: שמע, סע בשבת. הוא אומר: אני לא יכול, זו הדת שלי. לכן אין לי מחלוקת איתו. אני גם לא שונא אותו בכלל; להפך, אני די מחבב אותו ברמה האישית.
גלעד קריב (העבודה):
אשריך באמת.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אני אומר, אני יותר קרוב אליו במנטליות מאשר אליך. תבין, אם אנחנו מפרקים את הבעיה הלאומית, אני מתחבר אליו ברגשי יותר מאשר אליך. יש לי איתו הרבה יותר דו-שיח.
גלעד קריב (העבודה):
הכול בסדר. אני לא בטוח שהוא שמח על זה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יש לו הכנסת אורחים, יש לו כבוד. מה לעשות, ההורים שלי באו ממדינת ערב. יש לנו יותר משותף – מהמוזיקה, התרבות, הכבוד אחד לשני, המאכלים, במה שאתה רוצה; פחות מאשר יש לי איתך. אלא מאי? אתה יהודי, אז זה מקבל נפח אחר. יש לנו תרבות אחרת, יש לנו נושא לאומי אחר. לכן, כשהוא היה איתכם בממשלה – דרך אגב, לא אכפת לי להיות קואליציה–אופוזיציה, זה לא הסיפור שלי. אני הבנתי שמדינת ישראל בבעיה – השיקולים שלכם לא יכולים להיות נטו מדינת ישראל, העם היהודי – לכן התנגדתי, ולכן פעלנו להפיל את הממשלה הזאת. עכשיו, אני שואל את עצמי: איך האמריקאים נכנסו לעניין? איך הנשיא האמריקאי נכנס לסיפור?
גלעד קריב (העבודה):
תן לי לנחש: בלבלו אותם.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה, תן לי רק שנייה. אתה לא מכבד אותי. אני אזרח ישראלי, אתה לא מכבד. הרי הנשיא האמריקאי בוודאות מכבד את עם ישראל, מכבד גם את הציבור הישראלי. אם הציבור הישראלי החליט שבית המשפט העליון שלו לא נכנס, והוא מגביל אותו בעילת הסבירות – אני רוצה לשאול אותך שאלה – אתה יודע, מעניין אותי, וגם אותך, מנסור עבאס – שאלתי את עצמי, אדוני היושב-ראש, מה זאת עילת סבירות? הרי יש חוק; כל דבר שכתוב בחוק אמורים לבצע, אין שאלה על כך. כל דבר שלא כתוב בחוק, אני מניח שלאזרח רגיל או לכל מוסד – מותר.
גלעד קריב (העבודה):
כן? איפה כתוב חוק שאסור ניגוד עניינים?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
רק שנייה. תן רק שנייה, עד הסוף.
גלעד קריב (העבודה):
איפה כתוב?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
"ניגוד עניינים" זה מילים מכובסות לשוחד, אבל בוא נמשיך.
גלעד קריב (העבודה):
הבנתי, יש לכם פתרון לכל דבר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה, אני אספר לך. עכשיו, מה קורה, אדוני היושב-ראש? יש עילת הסבירות, יעני, השופט קם בבוקר, מחליט: לא סביר בעיניו.
גלעד קריב (העבודה):
כן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אז אני שואל אותך, חבר הכנסת קריב: למה אנחנו צריכים חוקים? בואו נשים את השופטים – הרי יש להם סבירות בכל נושא ונושא. למה הם צריכים בכלל קונטקסט של חוקים?
גלעד קריב (העבודה):
אתה הרי – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה, אם הנושא הוא סבירות, השופט יבוא, יגיד: רק שנייה, כתוב בחוק שמותר לנסוע 110 קילומטרים – אני חושב שאי-אפשר; 70. למה? ככה אני חושב.
גלעד קריב (העבודה):
אתה יודע שזה לא המצב.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני חושב שאנשים – תן לי רק שנייה.
גלעד קריב (העבודה):
אתה יודע מה זו עילת הסבירות? אתם לא מחזירים אותנו לעידן – – – אתם – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אבל תן לי, חבר הכנסת קריב.
היו"ר ישראל אייכלר:
עד עכשיו אלה היו הערות, עכשיו זה מתחיל להיות נאום.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
חבר הכנסת קריב, בוא תקשיב לעומק של העניין, תבין את האבסורד שאנחנו מצויים בו.
גלעד קריב (העבודה):
מה לעשות, אנחנו חלוקים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תקשיב, הרי בסוף השופט מחליט, נניח מחר, שלדוד אמסלם אין השכלה, והוא לא יכול להיות שר – הוא לא יהיה שר. למה השופט חושב ככה?
גלעד קריב (העבודה):
זה מה שהיה עד היום?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דקה. אבל מה זה משנה? אתה לא הבנת, יש רעיון.
סימון דוידסון (יש עתיד):
זה מאוד משנה, אמסלם. מאוד משנה.
גלעד קריב (העבודה):
זה לא – – – נו, באמת – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי, סימון, תן לי רק שנייה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אוה, בדקתי אותך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני בא לרעיון. הרי בסוף יש חוקים. שנינו מסכימים – מה שכתוב בחוק זה מה שכתוב בחוק. לא משנה אם החוק – – –
גלעד קריב (העבודה):
השר אמסלם, הסבירות מעניינת אתכם רק כדי לפטר את היועצת המשפטית.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי, אבל אני רוצה לדבר – חבר הכנסת קריב, תלמד גם להקשיב.
גלעד קריב (העבודה):
אני מקשיב לך – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה תבין כמה אתם שטופי שנאה.
גלעד קריב (העבודה):
אנחנו שטופי שנאה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן. בלי להבין את האירוע.
גלעד קריב (העבודה):
אנחנו לא מבינים את האירוע ואנחנו שטופי שנאה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אסביר לך. אנחנו, בניגוד אליכם – – –
גלעד קריב (העבודה):
לא ייאמן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אספר לך.
גלעד קריב (העבודה):
אתה מדבר על שנאה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אנחנו, בניגוד אליכם – אני, דוד אמסלם, מתעסק בנושא הזה שש שנים.
גלעד קריב (העבודה):
הבנתי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הגשתי למעלה מ-25 הצעות חוק.
גלעד קריב (העבודה):
ומה איתנו? אנחנו לא מתעסקים – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה. אני אומר לך, אני. אתם עובדים למולך.
גלעד קריב (העבודה):
אנחנו?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן.
גלעד קריב (העבודה):
אתם – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יש לכם כאן – הרי אתה יודע את האמת. יש לכם כאן בן אדם שמסית את כל מדינת ישראל, שלטעמי צריך לשבת בבית הסוהר. קוראים לו אהרן ברק.
גלעד קריב (העבודה):
אהרן ברק או אהוד ברק – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תקשיב. אהרן ברק; גם אהוד ברק. דרך אגב, אהוד ברק בן אדם רק קצת יותר שטחי. לטעמי ולפי הבנתי, גם יותר מושחת.
גלעד קריב (העבודה):
של נעליך. התרומה של אהרן ברק גדולה יותר מהתרומה של רוב שרי הממשלה אם לא של כולם.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה, אהרן ברק – אתה יודע, כשבני ישראל אמרו שירה – –
היו"ר ישראל אייכלר:
להפסיק.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – רש"י אמר: מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?
סימון דוידסון (יש עתיד):
תגיד לי, אז איציק זרקא צריך לשבת – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הקדוש ברוך הוא קצת כעס. הרי אהרן ברק השתלט על מערכת המשפט בשנות השמונים, מעשי ידיו טובעים בים היום – –
גלעד קריב (העבודה):
לא טובעים, לא טובעים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – לכן הוא נלחם את מלחמתו של אהרן ברק. הוא חשב שהוא משאיר איזו מורשת לעם ישראל, הוא רק לא הבין שהוא הורס את עם ישראל. דרך אגב, לא אני אומר את זה – השופט לנדוי, שהיה נשיא לפניו, יותר מוכשר ממנו, בן אדם הרבה יותר רציני ממנו – –
גלעד קריב (העבודה):
אתה לא – – – השופט לנדוי – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
רק שנייה. – – מהבריון המשפטי הזה. איך אמר? הכול שפיט. פעם שאלו אותו: תגיד – – –
גלעד קריב (העבודה):
השר אמסלם, די, באמת.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי לדבר.
היו"ר ישראל אייכלר:
להפסיק להפריע. אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר קריאה ראשונה.
גלעד קריב (העבודה):
טוב.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
פעם שאלו את אהרן ברק: תגיד, מה זה "הכול שפיט"? אם פלוגה תוקפת מימין או משמאל – שפיט? אמר להם: כן. תבינו את האבסורד, תבינו את המגלומניה של הבן אדם. עכשיו, למיטב הבנתי ולפי תפיסתי, יש חוק; אתה רוצה לשנות את החוק? אהלן וסהלן, תשנה. דרך אגב, חוק זה חוק; יש חוקים פחות טובים, לטעמי, יותר טובים, אבל הכנסת נבחרה על ידי הציבור לחוקק; פעם בארבע שנים הציבור שופט אותה אם היא מחוקקת בסדר או לא בסדר.
גלעד קריב (העבודה):
אין לזה שום קשר לסבירות. הסבירות היא עניין – – – אתה לא מבין על מה אתה מדבר אפילו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דרך אגב, אהרן ברק, כן, עד היום, בגיל 85, בן אדם – עד היום יושב בבית, עוד מנהל לנו את ההפגנות בחוץ, בגיל 85.
גלעד קריב (העבודה):
הכול מילים – – – מעניין – – – סמוטריץ', ולפטר את היועצת המשפטית.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הוא לא מארגן שום דבר, הוא יושב בבית עם אשתו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה – בן אדם עשה הפיכה במדינת ישראל במו ידיו. אני לא מכיר איש כזה שעשה נזק יותר ממנו למדינה אחת בעולם.
גלעד קריב (העבודה):
– – – על אהרן ברק – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת קריב, קריאה ראשונה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
רגע, שנייה.
גלעד קריב (העבודה):
די, נו, באמת.
היו"ר ישראל אייכלר:
קריאה ראשונה.
גלעד קריב (העבודה):
החוק להכשרת הג'ובים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו אנחנו באים לסבירות. הרי אני שואל אותך: מה זה סביר? אתה יודע איך הוא כתב?
גלעד קריב (העבודה):
בוא אני אסביר לך מה זה דיני סבירות – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
חבר הכנסת מנסור עבאס, איך הוא כתב?
היו"ר ישראל אייכלר:
אני לא רוצה לקרוא אותך לסדר קריאה שנייה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
"בעיני האדם הסביר". שאלתי את עצמי: מי זה האדם הסביר? דוד אמסלם הוא אדם סביר?
גלעד קריב (העבודה):
לא.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אימא שלי זה אדם סביר?
גלעד קריב (העבודה):
כן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
פורטונה זה בן אדם סביר?
גלעד קריב (העבודה):
ודאי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דימונה זה אנשים סבירים?
גלעד קריב (העבודה):
כן.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה מבין?
סימון דוידסון (יש עתיד):
דרך אגב, בג"ץ הגן עליהם הרבה יותר – – – כל אחד אחר.
גלעד קריב (העבודה):
אתם מגינים על דימונה? אתם מגינים על דימונה – – – רק מהפריפריה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עוד מעט אני אספר לך מי זה בג"ץ.
סימון דוידסון (יש עתיד):
הגן עליהם יותר מכל אחד אחר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לי לדבר.
גלעד קריב (העבודה):
לא רציתם למגן – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אספר לך – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
אמסלם, אני יכול להגיד לך משהו שאתה לא תופתע ממנו?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אם יש התנשאות גזענית, אם יש התנשאות פשוט מטורפת, כן, זה כשבא שופט ואומר "האדם הסביר".
גלעד קריב (העבודה):
אתה לא – – – אתה כנראה – – – אתה פשוט לא יודע מה זה האדם הסביר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא מתבייש? האדם הסביר, אני אגיד לך מי זה – מי שמצביע בקלפי.
גלעד קריב (העבודה):
כן?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כן. זה האדם הסביר.
גלעד קריב (העבודה):
הבנתי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו אתם הרי, לפי הסבירות הזאת – איך אמרתי גם למנסור עבאס? זו רק שאלה של זמן, אני אומר לך, עד שיעלה לפה מישהו ויגיד שאנחנו לא יכולים להצביע – אנחנו, עיירות הפיתוח והערבים. אין להם השכלה – –
גלעד קריב (העבודה):
מי – – – הבחירות זה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – הם לא מבינים כל כך, הם לא מבינים, אנחנו האפוטרופוסים שלהם.
גלעד קריב (העבודה):
– – – ניסיתם – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
איך הוא אומר? איך אומר היום – איך אומר היום – – –
גלעד קריב (העבודה):
אתה לא מתבייש? קמפיין שלם של הערבים – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת גלעד קריב, קריאה שנייה, ואם אתה תמשיך להפריע אתה תצא. ולא כדאי, יש לך עוד יום ארוך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
איך אומר היום מר חלוץ בטלוויזיה? הוא אומר: המדינה היא אנחנו. יעני, אנחנו לא המדינה. תבין טוב, 64 מנדטים – לא המדינה; הם המדינה, הצפונבונים בתל אביב. אלה המדינה. זה האיש הנאור.
גלעד קריב (העבודה):
אתה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אלה שבהפגנות – האנשים הנאורים. אנחנו לא.
גלעד קריב (העבודה):
השר אמסלם, חמש דקות לא – – – בלי – – – חמש דקות בלי – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אנחנו פח אשפה, אנחנו. דרך אגב, מנסור, אני אספר לך, גם עליך הם חושבים אותו דבר. על כל האוכלוסייה הערבית, שלא תתבלבל. אני תמיד אומר, השמאל הוא האנשים הכי אלימים, הכי אנטי-דמוקרטים, הכי גזענים שיש. הם מתנשאים בהגדרה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
למה ההסתה? למה השנאה הזאת?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
איך הוא אומר? אנחנו פרופסורים, יצאנו להפגנה.
גלעד קריב (העבודה):
אתה אכול שנאה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הרופאים יצאו להפגנה, הטייסים יצאו להפגנה.
גלעד קריב (העבודה):
רק – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הם לא אומרים "האינסטלטורים".
גלעד קריב (העבודה):
רק – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הם לא אומרים "פועלי הבניין".
גלעד קריב (העבודה):
רק – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הם לא אומרים "שוק מחנה יהודה". למה מי אלה? בררה. אנחנו, אנחנו מנהלים את העסק. איך אמר בן כספית פעם בטעות? כל התל"ג צועד באיילון. אמרתי: רק רגע, ואנחנו לא עובדים? מה זאת אומרת התל"ג? 64 מנדטים, כולל עשרה של הערבים – לא עובדים?
היו"ר ישראל אייכלר:
מי אמר את זה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בן כספית. לא הבנתי, מה, אנחנו יושבים בבית ורק מחכים שתשלחו לנו צ'קים? הרי אנחנו עושים את כל העבודה במדינה, רובנו; את העבודה השחורה, הכי קשה. אבל לא, אתם לא לגיטימיים. אתם לא נאורים. עכשיו, אני שואל אותך, מנסור עבאס – עזוב אותם, עזוב את הכנופיה הזאת. הם יום אחד יבואו, יחסלו אותך, אל תדאג – –
גלעד קריב (העבודה):
איך אתה מדבר – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – גם יומך יגיע. איך אני אומר? אתה יודע, פעם מישהו שאל אותי – –
גלעד קריב (העבודה):
– – – אתה אכול שנאה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – למה התרנגולות בלול – כשאתה בא להוציא תרנגולות אחת, כל השאר מקרקרות? אמרתי לו: למה? בגלל שהן יודעות שגם תורן יגיע. מנסור, גם אתם תגיעו, אל תדאגו. אתם לא נאורים; אתם כמוני, לא נאורים. אתם – משתמשים בכם עכשיו כדי לחסל אותנו, וגם יומכם יגיע. אל תדאגו. אלה האנשים הכי גזענים במדינת ישראל. איתם אתם הולכים לישון? איתם אתם עושים עסקאות? עם מי, עם אהרן ברק? איתך? תגיד לי אתה, למי יש יותר במשותף – אני איתך או אהרן ברק איתך? תגיד לי אתה.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
את האמת אתה יודע.
גלעד קריב (העבודה):
אזרחי ישראל – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
את האמת אתה יודע: הצפונבונים האלה – אין להם קשר איתכם.
היו"ר ישראל אייכלר:
גלעד קריב.
שלי טל מירון (יש עתיד):
למי אתה קורא צפונבונים?
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה צפונבונים – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה יודע את האמת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אני צפונבון? הלו.
שלי טל מירון (יש עתיד):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה רואה את הפרופיל של המפגינים, אתה רואה אותם, אתה רואה בטלוויזיה כמו שאני רואה. אתה רואה אותם. תגיד לי, אתם מתחברים אליהם? אתה חושב שהוא איתך? משהו בך קשור אליך? קשור אלינו?
קריאות:
– – –
גלעד קריב (העבודה):
– – – עשיתם משהו?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני רק מסביר לך, גם יומך יגיע, בדיוק כמו אותן תרנגולות בלול. הם עכשיו מתעסקים איתנו, ואתה הבא בתור. כל הערבים – למה הם בזים לכם יותר מאשר הם בזים לנו? הם רק משתמשים בכם.
גלעד קריב (העבודה):
איזה איש חצוף אתה.
שלי טל מירון (יש עתיד):
– – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
יש לי שאלה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
את האמת אתה יודע. כולכם יודעים את האמת.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אמסלם.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לכן אני שואל אותך: מה זה סבירות? למנסור עבאס יש סבירות א', לדוד אמסלם יש סבירות ב' – –
שלי טל מירון (יש עתיד):
לצפונבון. מה עם השעון והרולקס – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – וליושב-ראש יש סבירות ג'. תגיד לי אתה: בן אדם גמר תואר במשפטים – אחד התארים הבינוניים במדינה. זה לא הנדסה, זה לא איזה משהו מטורף. כל בן אדם היום – כל בן אדם שני לומד משפטים – מגיע פתאום לבית המשפט העליון; בוא תספר לי למה ההיגיון שלו יותר טוב מההיגיון שלך ושלי. אבל אנחנו – לפחות שלחו אותנו כאן כדי לחוקק חוקים בהיגיון שלנו. אם אנחנו לא מחוקקים חוק טוב, אנחנו לא מקבלים פתקים בקלפי. דרך אגב, זה בן אדם שממונה בגיל 30, ועד גיל 70 הוא שם, מסמר בלי ראש.
גלעד קריב (העבודה):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה מבין? והוא מתנשא ואומר לנו "האיש הנאור", פוסל לנו את העמדה שלנו פה בכנסת. 120 חברי כנסת שווים כקליפת השום. מי אתם? לכן אני שואל את עצמי, ואני שואל אותך, אמיתי עכשיו – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת קריב, אני מבקש פעם שלישית. פעם אחרונה שאני קורא לך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני שואל: אם יש עילת סבירות, למה צריך בכלל חוקים? יבוא שופט – בכל נושא, כמו שהיה פעם – יבוא השופט, תספר לו: אני רבתי עם חבר שלי – הוא יגיד לך ככה וככה; תגיד לו: אדוני, אני רוצה למנות את פלוני – הוא יגיד לך ככה וככה. למה בכלל אנחנו עסוקים פה מבוקר עד לילה בלחוקק חוקים? מה אנחנו צריכים אותם? הרי בסוף יש את הסבירות של השופט, אז הוא יחליט לפי הסבירות שלו. מה אנחנו עושים פה? לכן, בוא תבין, מפלטו של הנבל זה הפטריוטיזם. ככה משטרים דיקטטוריים עולים. הם מחסלים את הדרג הפוליטי, מחסלים אותו הלכה למעשה ומשתלטים על האירוע. ככה בית המשפט העליון השתלט על מדינת ישראל. בוא אני אספר לכם משהו: ארבעה חודשים אני לא יכול למנות מנכ"ל, אחד המנכ"לים שמדינת ישראל חייבת ואלפי אנשים חייבים לו את החיים שלהם. למה? בגלל שגיל לימון והיועצת המשפטית – לא בא להם על דוד אמסלם. שונאים אותי.
קריאה:
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שונאים אותי. ואז קורות החיים יושבים להם ארבעה חודשים. אומרים לי: יש לו עבירת משמעת מלפני 30 שנה. שאלתי: פרקליט המדינה הטריד מינית – אני לא רוצה להגיד פה מה הוא אמר. בסטנדרטים שלי, של דוד אמסלם, של יושר והגינות, הבן אדם הזה לא יכול לשרת בשום תפקיד ציבורי. שום תפקיד. אין, אני אומר לך, אף אישה פה לא הייתה יכולה לשמוע את זה. מה הבן אדם עושה? הוא אחראי על החוק. מר מנדלבליט – 15 עמודים כתב עליו וינשטיין. מה עשה מר מנדלבליט? הוא היה אז הפרקליט הצבאי הראשי. פרקליט המדינה שיתף אותו – היועץ המשפטי; הוא שלח אישה שלו לתוך הצוות המשפטי, והיא השטנקרה – היא סיפרה לו, והוא הלך וסיפר למפכ"ל – שיבש חקירה. על מה? להפליל את גלנט, שגלנט לא יהיה רמטכ"ל. דרך אגב, זו הפיכה בכל נושא ועניין. בכל מדינה דמוקרטית הבן אדם הזה היה נכנס לבית סוהר ולא יוצא עד סוף חייו. מה קרה לו? הלך ובכה לשמגר, כתב לו מכתב. מאיפה אתה יודע, שמגר, מה הוא עשה? כתב לו, כי הוא מהחבר'ה, לא נעים. נתן לו אישור – האבא – נתן לו אישור, פתק; תוך כמה ימים הוא מונה ליועץ המשפטי לממשלה. אבל מר משה סויסה, המנכ"ל של דוד אמסלם, בן אדם שאלפי אנשים חייבים לו את חייהם במדינת ישראל, 45 שנה היה מפקד מחוז של הכיבוי גם בירושלים וגם בדרום – הוא סויסה. הוא לא דיווח על עבירת משמעת טיפשית מלפני 40 שנה, שבכלל יש לה חוק התיישנות. ועל מה העבירה? אני אספר לך: הוא רב עם חבר מועצה בעירייה כשאני עבדתי איתו. זו העבירה. לא הטריד מינית, לא שיבש חקירה וגרם לאלוף בצה"ל לא להיות רמטכ"ל, שזה מבחינתי הפיכה; כולה רב עם חבר מועצה. זה לא. הסבירות. ארבעה חודשים לימון מעביר את זה למיארה, מיארה מעבירה ללימון, וככה יהיה ארבע שנים. אתה מבין איך הגנגסטרים האלה מנהלים לנו את המדינה? אתה מבין באיזה אנשים מושחתים מדובר? אני תמיד טוען, מנסור עבאס: לגנוב כסף זו השחיתות הכי נמוכה, זה סתם גנב קטן; לנצל את הסמכויות שלך כדי לפגוע בממשלה – זו השחיתות הכי גבוהה. למה? קשה להילחם בך. אתה אומר: מה אתם רוצים? אני חושב, יש לי זמן, אני חושב, צריך לכתוב חוות דעת – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
אפשר לשאול אותך שאלה? אדוני השר, אני יכול לשאול אותך שאלה? איפה כתוב בחוק שיועץ משפטי צריך לאשר לך מנכ"ל? אין לך ממשלה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אומר מה קורה לפי הנוהל. יש להם גם נהלים שהם פיתחו לעצמם.
היו"ר ישראל אייכלר:
יש חוק כזה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא. אני אספר לך.
היו"ר ישראל אייכלר:
אז תיגש לראש הממשלה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני הבאתי – הרי זה אמור להיות – אני אספר לך מה קרה: אני הבאתי את קורות החיים לנציב שירות המדינה. יש לו יועץ משפטי. הם, יש להם נוהל שבהרגל – מעבירים לו. מה הוא עשה? שלח את זה ללימון. אתם מבינים איך זה עובד? זה נוגח את הקרן, זה מזיז את השוער, זה מכניס לשער, הכול בסדר. עכשיו הגישו בג"ץ נגד ראש הממשלה על נבצרות. הרי הבינו את החוק – אתה מבין, שופט עלק עם משקפיים בבית המשפט העליון מקבל 100,000 שקל, עלק נאור, מקבל בכלל את העתירה. יענו, עכשיו הם כל פעם מחזיקים את הממשלה על המנגל. כל רבע שעה יש את הג'ינג'י – דרך אגב, אני רוצה לספר לך, מנסור עבאס, לי לא הייתה זכות עמידה כשהגשתי בג"ץ למה לא מינו את המנכ"ל של התעשייה האווירית. אמרו לי: אין לך זכות עמידה. חבר כנסת, בוודאי אין לי זכות עמידה. אבל היום הם מגישים בג"ץ. לא משנה שזה לא יעבור, בגלל שאם זה יעבור תהיה באמת בעירה בכל מדינת ישראל, אמיתי. לא כל אלה, ה-100,000 הצפונבונים האלה. יצאו מיליונים ולא יסכימו לזה, אם במוח, אם בכוח. בסוף אנחנו מדינה דמוקרטית; אנחנו לא ניתן לכם לנהל את העסק, לא משנה מי אתם. לא בבריונות. יש קלפי. אנחנו נכבד תמיד את ההכרעה בקלפי. לא בבריונות שלכם, לא בהתפלספות שלכם, לא ביענו-תחכום שלכם. הם מסרבים, הם אומרים: זה לא סרבנות, זה אי-התייצבות להתנדבות. הם חוסמים, עושים אנרכיה במדינה. הם אומרים: לא, מה פתאום, זה לא הפרות סדר, זה הפגנות. קראנו ליועצת המשפטית – איך אמרתי? היועצת המשפטית של המחאה; איך כתב עליה השופט היחיד שהיה בוועדה? לא המאכערים האלה, לא דן מרידור, המאכער הממוכר הזה, איש מושחת כשלעצמו, ובוודאי לא מר הנדל, האיש של גדעון סער – לא הנדל; שו אסמו, חבר כנסת מטעמו שהיה בפעם הקודמת, חבר שלו, שהיה בוועדה.
קריאה:
צביקה האוזר.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
צביקה האוזר. מה כתב השופט גרוניס? היא לא ראויה לתפקידה. היא לא מתאימה. היא לא עומדת בסטנדרט של המינימום. יש צדיק אחד בסדום, והצדיק הזה בסדום אומר להם את האמת; מה הם עושים? שמים אותו בצד, לא חשוב, מתקדמים. ולסיום אני רוצה להגיד לך משהו, מנסור עבאס.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):
אמסלם, מה אתה אומר על הפשיעה ברחוב הערבי? זה לא יותר חשוב?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
חמור מאוד. אני מסביר, אני – כואב לי מאוד מה שקורה בחברה הערבית. דרך אגב, זה לא רק בחברה הערבית, זה גם בחברה היהודית. הפרוטקשן גולש עד תל אביב, הכול. אני אמרתי, במצבי חירום נוהגים באמצעי חירום. יש פשיעה רגילה, ויש ארגוני פשיעה שרוצחים אנשים על בסיס יומי, ויותר גרוע מזה: הם באים אליך – אתה פתחת עסק, הבאת את המשפחה, הילדים עובדים 30 שנה, הורג את עצמך מבוקר עד לילה – בא בחור, נותן לך איזו כאפה על הכתף ואומר לך: אדוני, אני שותף שלך. אתה אומר לו: אני לא מכיר אותך. אם יש הרס של חברה זה הפרוטקשן, והפרוטקשן מביא לרצח. למה? בגלל שהחיילים מקבלים כסף מהפרוטקשן, ופתאום אני – יש לי צבא. ולכן אני טענתי, ועדיין טוען היום: נגד ארגוני פשיעה שמוגדרים כארגוני פשיעה – המשטרה יודעת להגדיר אותם. מתנהגים איתם כמו כל טרור. יותר גרוע מטרור. איך אמרתי? הטרור הורג אנשים, ואלה הורגים גם אנשים וגם הורסים את כל החברה. לכן מעצרים מינהליים – הכול, הכול כשר, בגלל שהחברה קורסת פנימה, הכול קורס פנימה, ערבים, יהודים, כולנו. אבל היועצת המשפטית, הרועצת המשפטית, והאיש הסביר ברק – אתה מבין? יש להם ריח טוב באף: זכויות אדם, יש לנו זה. איך אמרתי? מחר נפתחת מלחמה – אם אני עובר את ה-100 ומגיע לזה, אומרים לי: עברת את המהירות, אסור, לא טוב; הם לא רואים את האירוע, אנשים עיוורים. לכן אני אומר גם לחברה הערבית, אני אומר למשטרת ישראל ואני אומר את זה גם לממשלה: כל האמצעים – זה לא קשור לחברה הערבית, זו החברה הישראלית – הכול כשר כדי לחסל את הדבר הזה. הכול. בגלל שממילא הכול קורס פנימה. אנשים מתים כל יום על לא עוול בכפם. רובם אזרחים טובים שקמים בבוקר כדי להתפרנס, הורגים את עצמם.
דבי ביטון (יש עתיד):
אמסלם, שתהיה בריא.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יש טרור שמשתק אותם. אני ראיתי באחד המקומות שיש למישהו 3,000 חיילים. אמרתי: איך הוא מפרנס אותם? אני רק מבין את הגודל של האנשים שמשלמים. אלה, המיעוט שלא משלמים, הקצת, הם מתים. אני מבין עכשיו את האירוע. חבר שלי בתל אביב בנה בית, אומר לי: דודי, אתה לא תבין, עבר פה איזה מישהו מהמגזר הערבי מהדרום, אמר לו: תשמע, אני שומר אצלך בבית; אומר לו: מה פתאום אתה שומר אצלי? לא שומר. שרף לו את הבית. זה נשמע לך הגיוני? זה לא קשור לכסף, זה קשור למושגים בסיסיים – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אבל בטוח רצחו אותו.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – או בכלל למוסכמות בסיסיות של חברה. אבל מה עושה היועצת המשפטית? מתעסקת במחאה. היא היועצת המשפטית של המחאה. באים ויושבים לך פה 15 שופטים, הם אניני טעם, מנותקים, זכויות אדם. איך אמרתי? הבית נשרף והסבתא מסתרקת. זה מה שקורה לנו פה במדינה. לכן אני מציע לכם, מנסור, תשמע לדודי אמסלם, אתה תתמוך בעילת הסבירות בגלל שהיא לא סבירה. אין שופט – שופט הוא לא מעל החוק. כאן הם שמו עצמם מעל החוק. אנחנו נחליט לשכנע אחד את השני בחוק – אהלן וסהלן. לא איזה שופט שאתמול הגיע והחליט שהוא בעל הבית של המדינה והוא בעל הבית של המוסר והוא בעל הבית של ההיגיון, כאילו אנחנו כולנו פה קרטונים, מפגרים, לא מבינים; רק הוא מבין. דרך אגב, זה לא קשור אם החוק נכון או לא נכון. זה החוק. אנחנו יכולים לחוקק חוק היום, יכול להיות שהוא לא כל כך טוב – נתקן אותו מחר. בוודאי לא בן אדם באופן – אני משתגע איך אתם לא מבינים שזה חוסר כבוד עצמי אלינו, לציבור. תשעה מיליון איש לא חשובים – מה העמדה שלהם, מה הם חושבים בכל נושא; 15 איש – הם חושבים. למה? אהרן ברק החליט. הוא עצמו המציא את ההמצאה הזאת. ולכן אני מבקש מכם לחשוב על מה שאני אומר. עזבו עכשיו פוליטיקה, עזבו עכשיו קואליציה, עזבו את גנץ שרוצה להיות ראש ממשלה, זה מה שמעניין אותו, ולפיד רב איתו על זה. בסוף, תזכרו תמיד – תמיד יהיה שופט שבסוף יפעל בניגוד לחוק וידרוס את מי שהוא מחליט; פעם זה יהיה אתכם, פעם אותנו, פעם את כולנו. תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן לנמק את ההצעה מטעם סיעת חד"ש-תע"ל. עשר דקות.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
תודה, כבוד היושב-ראש. כנסת נכבדה, לפני חודשיים עמדתי בדיוק על הדוכן הזה ודיברתי בדיון שהזמנו ב-40 החתימות על נושא הפשיעה באוכלוסייה הערבית. זה היה בדיוק ב-29 במאי, חודשיים. באותו יום עמד מספר הנרצחים באוכלוסייה הערבית על 83 נרצחים. היום, אחרי חודשיים – 124 נרצחים, ביניהם שבעה תושבים של ירושלים המזרחית. באותו יום ראש הממשלה מר ביבי נתניהו אמר שאני צודקת במה שאמרתי, והזמין את חברי הכנסת לפגישה אצלו. ואכן אנחנו נפגשנו איתו, למרות שבאותו יום אנחנו הגשנו כתב אישום על כל המדיניות של הממשלה בטיפול בנושא הפשיעה. ומה קרה מאז? מה קרה מאז שנפגשנו עם מר בנימין נתניהו? ואני יודעת שהייתה בתוך האוכלוסייה ואצלנו התלבטות אם לעשות את הפגישה, ואמרנו אז: אנחנו הולכים לפגישה כי אנחנו לא נוותר על חיי האזרחים שלנו, ואנחנו נלך לכל מקום שאפשר להציל בו נפשות ולהציל את החברה שלנו מהפשיעה המשתוללת. לצערי הרב, מאז אותה פגישה – ראש הממשלה אמר שהוא מקים ועדה לפי דרישתנו, שתטפל בנושא הפשיעה, והוא יעמוד בראשה והוא יוביל אותה. באותו יום שהייתה צריכה להתקיים הפגישה הראשונה בנושא הוחלט לדחות את הישיבה, כי היו ההפגנות הצודקות מאוד של החברים מהאוכלוסייה הערבית הדרוזית. אבל שתבינו, ההפגנות לא מנעו קיום ישיבות אחרות של ועדות שרים; באותו יום הקבינט של המאבק בבעיית הדיור אכן התכנס. כלומר, מה אנחנו צריכים להבין? אם לא נהיה ילדים טובים, הממשלה תעניש אותנו כנראה בעיכוב תהליכים למאבק בפשיעה. אז אני אומרת לראש הממשלה: מאז שאמרת שאנחנו צודקים המצב רק הולך ומידרדר. זה לא רק לספור את הגופות; אנחנו לא מסכימים להפוך את המאבק שלנו בארגוני הפשיעה למניין גופות, כי מה שאנחנו מאבדים הוא הרבה יותר. אנחנו מאבדים את הביטחון האישי. אני רוצה להגיד לכם, ג'מאל חיג'אזי מטמרה – הגיעו אליו וביקשו ממנו לשלם פרוטקשן. הוא בעל עסק, והוא לא מוכן לשלם פרוטקשן. הוא לא רוצה להיכנס למעגל הזה. הוא הצהיר והוא התלונן ואמר: אני לא אשלם פרוטקשן. אז אני אומרת לכם עכשיו, ג'מאל נמצא בסכנה מעצם העובדה שהוא סירב. מה עושה משטרת ישראל בעניין? האם היא מגינה עליו? א. שהיא עוזרת של ראש רשות מקומית, ניצלה בנס כאשר ריססו את האוטו שלה. היא שוקלת עכשיו לא להמשיך לעבוד בגלל האיומים. התינוק שלה, הבן שלה, בן שלוש שנים, לא יכול לשחק בחצר כי הם מפוחדים, וזה טבעי. אני חושבת שהגיע הזמן לזכור טוב מאוד: לפני יממה נרצחו חמישה אנשים, וביניהם עלאא מרעי, העוזר של ראש המועצה של פוריידיס, בן 33. אנשי פוריידיס יצאו באופן ספונטני – לא אנחנו כמנהיגות ביקשנו מהם לצאת, אלא הם יצאו בגלל הכאב והכעס וחסמו את הכבישים. שיירת ראש הממשלה עברה באותו זמן. עברה – וכולכם ראיתם את זה בטלוויזיה: מר בנימין נתניהו, שמיהר לנפוש בטבריה, בשבילו זה היה עיכוב. הוא לא היה מוכן אפילו לעצור. אני בטוחה שהשומרים שלו אמרו לו על מה האנשים מוחים. הוא לא טרח לדבר עם הציבור, והוא המשיך לנפוש בטבריה. בסוף הלילה יצא, אמר לכולם שהוא בסדר, וביקש מאיתנו לחבוש כובע ולשתות מים. ראש הממשלה כנראה לא מבין שהסכנות שאורבות לאזרחים הערבים הרבה יותר גדולות מכובע. למה שלא תחלק לנו אפודי מגן כדי שנוכל להמשיך לחיות, ראש הממשלה? השמש היא לא האויב שלנו. אולי תגיד לנו: תשתו קצת מים ותירגעו גם כן? אני חייבת להגיד לכם, בסוף השבוע התפרסם בידיעות אחרונות – תשמע את זה, כבוד השר – פרסמו כתבה גדולה, שראשי ארגוני הפשע אומרים בצורה הכי ברורה – אנחנו כבר זיהינו את זה מהשטח, אבל הפעם הם אומרים את זה – אומרים: יש לנו רשימות חיסולים, ומי שלא מצליחים להגיע אליו, אנחנו מכאיבים לו באנשים הכי יקרים לו ומחסלים אותם. אם אנחנו ידענו, ואם העיתונות יכולה לדעת, איפה משטרת ישראל? אני לא מוכנה להאמין שעיתונאי יכול לחקור נושא ולהגיע לאמת ולדבר יותר מאשר אנשי משטרה. בדיון של 40 החתימות הגשנו כתב אישום חמור. היום אנחנו מכריזים שהממשלה מובילה מדיניות המחזקת את ארגוני הפשיעה ומעצימה אותם. זו לא הזנחה וזו לא הפקרה, כי מי שמזניח, ברגע שמצביעים לו על ההזנחה, ברגע שהוא מבין שזה קשור לחיי אדם, אם הכוונות שלו אמיתיות – מתקן; אם הכוונות שלו אמיתיות – פועל. אבל ברגע שהמצב אפילו יותר גרוע, זה אומר שזאת מדיניות. כנראה הממשלה הזו רוצה אותנו – אנחנו באוכלוסייה הערבית, יחידים, מבוהלים, מפוחדים, לא מצליחים להרים ראש, רוצים רק להתחבא ולהגן על החיים שלנו. רוצה לנטרל אותנו מכל מאבק אפשרי. למדו את הלקח, שיש לנו כוח פוליטי, וכנראה רוצים לכרסם בו ולהשאיר אותנו מבוהלים. אז אני אומרת לכם, מי שראה את ההתקוממות – וכן, אני קוראת לזה, מה שאנחנו צריכים היום זה להתקומם כאוכלוסייה ערבית נגד המדיניות הזאת – מי שראה את אנשי פוריידיס ולפני זה עין מאהל וכפר מנדא, צריך להבין דבר אחד: כשנותנים הרגשה לבן אדם שאין לו מה לאבד, הוא יצא להגן על החיים שלו. ואנחנו עכשיו בשלב שאנחנו לא מאמינים שהממשלה רוצה לעשות משהו, ואנחנו נילחם על החיים שלנו.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. ישיב השר המקשר דוד אמסלם.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
מה שלומך?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ברוך השם. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת חמד עמאר, אחמד טיבי, אני רוצה להגיד לך משהו, חברת הכנסת תומא סלימאן. האמת היא, שמעתי אותך, התחברתי וכואב לי מאוד. איך אמרת? יש לארגוני הפשיעה רשימה של אנשים שהם יודעים שהם מחסלים אותם. אני מצטמרר מהעניין הזה כבן אדם. דרך אגב, אני לא נכנס כרגע למלחמות ביניהם. רוב האנשים שהם הורגים עכשיו הם אנשים חפים מפשע, מסכנים, שהם מנסים לסחוט אותם. ממש באמצע היום. לכן אני אומר, וגם אמרתי את זה קודם: לטעמי, להבנתי, כל האמצעים כשרים כדי לעצור את האירוע הזה. אם צריך לעצור 1,000 איש, 2,000, 3,000, במעצרים מינהליים – אנשים שהמשטרה יודעת, דרך אגב, כולם יודעים; אם העיתונאים יודעים והתושבים יודעים, המשטרה יודעת. רק צריך לתת לה את הכלים. זה יותר גרוע מטרור. אני כבר אמרתי, זה גם הורג אנשים. הטרור הורג אנשים. זה גם הורג אנשים וגם מחסל את החברה בעומק שלה, בשורש שלה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
הכלים שלהם עובדים רק על יהודים?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אז אני אומר – אני אסביר. לכן אני אומר, לדעתי, להבנתי, ברגע שיינתנו גם האמצעים של השוטרים – כוח אדם וכו', ובעיקר האמצעים החוקיים – דרך אגב, אפילו לא צריך תוספת של שוטרים לגבי ארגוני הפשיעה. זה לפשיעה הרגילה. בן אדם בא, כעס על הבן שלו, בן אדם פרץ לאיזו חנות – זה רגיל. ארגוני פשיעה זה דבר אחר לגמרי, ומשטרת ישראל יודעת. אני עשיתי דיון כיושב-ראש ועדת הפנים על ארגון פשיעה שרצח את ראש המועצה הדתית בחיפה על שיפוץ בית העלמין. קראתי למפקד המחוז, אמרתי לו: מה קורה פה? אתם יודעים מי אלה. אומר לי: אנחנו עוצרים אותם, ולמוחרת בא בית המשפט, שחרר אותם. אנחנו חיים בסרט. יש אנשים מנותקים מהמציאות, לא מבינים מה קורה במדינה. הם לא מבינים שיש לנו פה אירוע, שזה מחסל את החברה הישראלית, ערבים ויהודים ביחד. הפרוטקשן לא מגיע רק מכפר קאסם – הוא ברעננה, בתל אביב, בהרצליה ובראשון לציון ובצפון. אתה רק מפחד, אתה רק עומד על שלך – ונשרף לך העסק. עוד מעט חברות הביטוח לא ירצו לבטח אותך בכלל. תמיד אני אומר שזכות הקניין היא זכות יסוד; בארצות הברית, דרך אגב, יש לך זכות להגן על הקניין שלך בכל מצב. אני שואל – בן אדם קם בבוקר, עובד לפרנסתו, הוא, ילדיו, משפחתו – מקים עסק לתפארת, עובד 20 שעות ביום, משלם מס הכנסה, ביטוח לאומי, עושה את כל חובותיו למדינה, רוצה להתפרנס בכבוד – איך יכול להיות שבא עבריין, סוחט אותו בכסף כשהוא שותף שלו, אם הוא לא מסכים – נשרף לו העסק, ואותו עבריין מסתובב, ובעל העסק נכנס להתמוטטות כלכלית? לכן אני בעמדה – ואני אומר לך את זה, אחמד טיבי, ואני אומר לך את זה, חברת הכנסת תומא סלימאן – זה בעיקר מהאזורים האלה. אני לא אנין טעם, אין לי ריח באף, אני יודע מה צריך לעשות. אניני טעם הם החברים שלך.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
בינתיים אתם לא עושים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תקשיבי עד הסוף.
סימון דוידסון (יש עתיד):
איפה הייתם 40 שנה? 40 שנה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
את רואה את אנין הטעם? זה, וכל אלה פה – – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אתם הממשלה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תקשיבי, כשאת רואה את המפגינים, אלה שנמצאים, חוסמים את נתיבי איילון – אלה אניני הטעם.
גלעד קריב (העבודה):
לא. הכול תירוצים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הינה, זה שלידך אנין טעם.
גלעד קריב (העבודה):
אנין טעם?
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הבנת? הוא מריח זכויות אדם, מעולם לא הגן על אף זכות אדם.
גלעד קריב (העבודה):
אני לא הגנתי?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
עכשיו, אנחנו רוצים להגן על עצמנו – לא – –
גלעד קריב (העבודה):
מה אתה מקשקש? אתם לא עושים כלום.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – חס ושלום. הבנת?
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אל תשחקו – – –
גלעד קריב (העבודה):
קשקשן, אתם לא עושים כלום.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
ואכן אמר לי בן גביר – הוא ביקש מהיועצת המשפטית לעשות מעצרים מינהליים של ראשי הארגונים, היא לא אפשרה לו. למה? אנין הטעם הזה אומר: מה פתאום, מעצרים מינהליים זה רק לטרור.
גלעד קריב (העבודה):
על מה אתה מדבר?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הבנת איך זה עובד?
גלעד קריב (העבודה):
אתם לא עושים כלום ומשקרים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הבנת? הוא רק צורח מהצדדים. למה הם לא טיפלו בזה? הרי הוא היה יושב-ראש ועדת החוקה בכנסת שנתיים. מה הוא עשה? כלום. רק קשקש. אז לא נרצחו? בוודאי. מנסור עבאס לא היה איתם? בוודאי. אבל אניני הטעם – אתם לא מעניינים אותם.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
הם לא עשו כלום. מה אתם עושים?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כשתבינו שאתם לא מעניינים אותם כמו שאנחנו לא מעניינים אותם, תבינו עם מי יש לכם עסק. לפעמים אני מסתכל עליכם – ראיתי את מנסור עבאס, רציתי להגיד לו: תקשיב, מנסור, אתה יודע מה, אני אגיד לך את זה: עזוב את הנושא הלאומי. בסוף רוב הימין המוחלט הוא אנשים מאמינים, מאמינים גם בקדוש ברוך הוא, אנחנו מאמינים באותו אל – אלה לא מאמינים בכלום – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה גם תקבע לי מה אני עושה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – שום דבר – הם רוצים להכחיד גם אותם 15 שופטים, רובם. תבינו על מה מדובר פה.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אמסלם, איך אתם מטפלים בפשיעה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה הבא בתור, אל תדאג. כשהם יגמרו, הם ירמסו אותך. למה? בגלל שהם בזים לך.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
אתה רואה למה אין גבול?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הם מדברים על החרדים – שישמעו אותם, איזו שנאה יש להם לחרדים.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני שואל אותך, ווליד טאהא – –
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
שלחו אותך לעשות את ההצגה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – הרי אתה מוסלמי אדוק, אתה מאמין באותו אללה שאנחנו מאמינים בו. אתה מבין למה שונאים את אייכלר?
סימון דוידסון (יש עתיד):
מי שונא אותו?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אגיד לך למה, בגלל שהוא מאמין בקדוש ברוך הוא, והוא עובד בשבילו, מתפלל. דרך אגב, אני מעריך כל מוסלמי שמתפלל.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אדוני היושב-ראש, זאת הסתה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אלה רוצים – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
הבן אדם מסית, אומר שקרים. זאת הסתה. זאת הסתה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הבוס שלו מתפרנס ממה? משנאה של יהודים שמאמינים באלוהים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מי אמר שאני שונא אותו? אני אמרתי את זה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זה מה שיש להם – כמה שיותר לחנוק אותם, כמה שיותר לחנוק את הדת.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תבינו, בית המשפט העליון, עלק אנשים נאורים – –
נאור שירי (יש עתיד):
לא, אתה נאור?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – החליטו – באות נשים דתיות – –
נאור שירי (יש עתיד):
אני אומר לך בתור אדם שקוראים לו נאור – אתה האחרון שנאור.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – אתה יודע, וליד טאהא, אתה – אשתך רוצה לראות מופע – –
נאור שירי (יש עתיד):
מנאור לנאור, אתה לא נאור.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – היא רוצה לראות את זה עם נשים, לא רוצה ערבוב. בחברה הערבית, כמו בחברה היהודית, בוודאי החרדית, יש כללים, יותר מסורת, יש הפרדה – נשים, גברים. מי שרוצה – אהלן וסהלן. לא. רצו לעשות הופעה בעפולה – שופט בבית המשפט העליון אמר להם: מה פתאום, רק מעורבב. עוד מעט רק ערומים, כך אני רוצה. אבל ראש עיריית תל אביב לא אפשר לעשות מופעים נפרדים. אבל אנחנו דמוקרטיה, לא? אלה אוהבים, זאת האמונה שלהם, רוצים לעשות מופע נפרד. מה הבעיה? לא, אבל לפני כחודשיים ראיתי תפילה של מוסלמים שעשו על חוף הים – האמת, התפעלתי, כי בסוף כולנו מאמינים באותו אל – היו נשים לבד, גברים לבד. מכובד.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אבל זו תפילה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
את זה הוא אישר, אבל יהודים? חס ושלום. אלה, ככל שהם הורסים את היהדות – עכשיו תבינו, איך אמרתי? אתם הבאים בתור. אתם לא מבינים את זה? משתמשים בכם. הם לא חושבים שהאסלאם יותר נאור מהיהדות, אל תדאג. הם בזים גם ליהדות וגם לאסלאם. הם משתמשים בכם עכשיו כדי שתהיו איתם. אתה יודע שכל הצד הזה, רובו המוחלט, מכבד את הדת, מכבד אתכם, מכבד כל אדם שמתפלל לאלוהים.
אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):
מה עם הפשיעה, דודי?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה. אבל אתם מתחברים לאנשים אתאיסטים ברובם, שרוצים למחוק את כל הנושא. אין אלוהים. איך שאלו את אהרן ברק: אתה מאמין באלוהים? הוא אמר: לא.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה מגזים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זה שופט של העם היהודי. בגיל 85 מראיינים אותו. אתה יודע מה? תשקר. שופט בית המשפט העליון, נשיא בית המשפט העליון – אתה שומע, ווליד טאהא? לנו היו בהיסטוריה נביאים, אנשים צדיקים, תנאים, אמוראים – כיבדו אותם, מאמינים באללה. את זה אומר לך נשיא בית המשפט היהודי – הוא אומר לך: אני לא מאמין באלוהים. אתה מבין למה כל הסיפור הזה שלהם?
סימון דוידסון (יש עתיד):
ז'בוטינסקי מתהפך בקבר כשהוא שומע אותך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה מבין למה מר חולדאי דוחף ולא מאפשר לחב"דניקים להניח תפילין? לא מזמן ראיתי סרטון – אדוני היושב-ראש, הזדעזעתי. יש איזה חב"דניק שם, בכיכר המדינה, איזה דוכן, סימון – באה אליו אישה, אמרה לו: אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש?
סימון דוידסון (יש עתיד):
– – –
היו"ר ישראל אייכלר:
דודי, סימון תומך בחב"ד. סימון יהודי מאמין.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אין בעיה. אני רק מסביר לו איפה הוא נמצא. לא הבנת, סימון?
סימון דוידסון (יש עתיד):
שעה אני אומר לך, ואתה קורא לי "צפונבון", "צפונבון".
נאור שירי (יש עתיד):
מנאור לנאור אתה לא נאור. זה מה שיכולים להגיד לך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
סימון, אני הגעתי למסקנה.
נאור שירי (יש עתיד):
לא. אל תגיע למסקנות.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בואו תקשיבו. שירי, שירי, אחרי זה תשיר. עוד מעט יש כאן דיון סיעתי. תעלה, תשיר לנו שלוש דקות. אבל אני אגיד לך, אני אספר לך. סימון, אני רציתי – אני אספר לך, סימון, בכנסת כשהייתי יושב-ראש ועדת הפנים, עשינו דיון על החופים הנפרדים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
ומה יצא מזה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שנייה, אני אסביר לך.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אצלי יצא. אצלך לא יצא.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
תן לדבר. בחופים הנפרדים, אני רוצה לספר לך – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
בתל אביב יש, דרך אגב.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – תן לי – לא רק נשים דתיות באות. יש נשים שמרגישות טוב עם עצמן, הולכות לחוף נפרד. אני הגשתי פה הצעת חוק, והתחלנו לקדם. מי התנגד? מרצ ואתם.
גלעד קריב (העבודה):
די, די.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אומר לך. שאלתי, אבל למה? אתה תלך למעורב, הוא ילך לנפרד, האישה תלך לאן שהיא רוצה – איפה הבעיה?
גלעד קריב (העבודה):
אין בעיה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
לא, במדינת ישראל יאכלו חמץ בפסח כי החלטנו; במדינת ישראל נשים יתפללו בכותל במעורב כי ככה החלטנו; במדינת ישראל לא תהיה הפרדה בין נשים לגברים; גם באקדמיה, אני רוצה ללמוד לבד – לא, מה פתאום. יש כאן כפייה אנטי-יהודית.
סימון דוידסון (יש עתיד):
מה זה שייך?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
וזאת הדמוקרטיה.
סימון דוידסון (יש עתיד):
יש – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
זאת הדמוקרטיה שלכם. אתה – הבוס שלך, זה שלא שירת בצה"ל, כן, באופן מעשי, ובקושי יש לו 12 שנות לימוד, זה מה שהוא אומר – – –
נאור שירי (יש עתיד):
זה באופן מעשי – – –
סימון דוידסון (יש עתיד):
את מה שהוא יודע, אתה לא תלמד – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בוודאי, איך אני אלמד? אתה לא מבין, את הרדידות הזאת אני לא יכול ללמוד.
נאור שירי (יש עתיד):
אתה תראה שגם – – – אתה פריבילג, מסתובב עם – – – ורולקס של 400,000 שקל, ואתה פריבילג.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
כשאני אומר לכם את האמת, מה קורה פה? אתם מתפוצצים.
סימון דוידסון (יש עתיד):
אתה אנין טעם. אתה אנין טעם, מי שמבשל את הארוחות. אתה אנין טעם, לא אני. אתה אנין.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שירי, בוא אני אגיד לך משהו. שירי, בוא אני אספר לך.
נאור שירי (יש עתיד):
– – – ואני אומר לך: מנאור לנאור, אתה לא נאור.
היו"ר ישראל אייכלר:
חבר הכנסת שירי, חבר הכנסת שירי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני חשבתי לעצמי – אני חשבתי לעצמי – – –
נאור שירי (יש עתיד):
שמעת, טלי? הפריבילג משוהם יושב בווילה, מבסוט על החיים שלו, רולקסים – ואנחנו, מה אנחנו? << קריאה >> שלי טל מירון (יש עתיד): << קריאה >> רולקס – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
חבר הכנסת ווליד טאהא, שאלתי את עצמי, מה מפוצץ אותם? אני אגיד לך מה הורג אותם – –
דבי ביטון (יש עתיד):
אמסלם, אמסלם, למה – – – למה – – – איך הפכת – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – שהם יודעים שזאת אמת. אני לא מכבס שום מילים. אני, אין לי דף מסרים כמו שיש להם. אני לא שפוט של איזה קרטון שאומר לו: הינה, הוא עכשיו פתח את הפה, יכול להיות שהוא לא יהיה כאן עוד.
דבי ביטון (יש עתיד):
אתה קיצוני, לא מכבד.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אני אומר את מה שאני חושב ומרגיש.
נאור שירי (יש עתיד):
מה, אתה תעלים אותי? לא הבנתי.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הבנת? ולכן הם מתפוצצים. למה? בן אדם רגיל לא כועס משקרים.
דבי ביטון (יש עתיד):
– – – לשקר – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אלה שטויות. ממה הוא כועס? כשאתה שם לו את האמת בפרצוף והוא לא יודע איך להתמודד איתה. הוא לא יודע, אז מה הוא אומר לך? אתה מפלג את העם. אנחנו מפלגים את העם?
שלי טל מירון (יש עתיד):
כן, אתם מפלגים.
דבי ביטון (יש עתיד):
אתם מפלגים.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
הרי למה הדבר דומה? לאותו אחד שבא אליך עם אקדח, אומר לך: ווליד, או שאתה נותן את הארנק שלך או שאני יורה בך, ותיזהר, אני עוד מעט עומד לירות בך.
דבי ביטון (יש עתיד):
אלה החברים שלך – זרקא, אלה החברים שלך – זרקא.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בסדר גמור, שנייה.
נאור שירי (יש עתיד):
– – – שנייה, דקה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
יש פה ממשלה נבחרת – תבין את כל הבולשביקים האלה – –
דבי ביטון (יש עתיד):
יש נבחרת, אבל למה קיצונית והרסנית?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – והם רצו להעביר חוק שנתניהו לא יכול להתמודד. דרך אגב, אין דבר כזה בתולדות האומות.
דבי ביטון (יש עתיד):
אתה ישן טוב כשבן אדם עם כתבי אישום ממשיך להנהיג אותך?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בסוף יש ציבור בחוץ. יש ציבור בחוץ שמחליט.
סימון דוידסון (יש עתיד):
כן, אני רואה – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אתה יודע מה? הוא רוצה רק אותך, 80% מהציבור רוצים אותך, למה? ככה בא להם.
דבי ביטון (יש עתיד):
אתה לא קורא את הסקרים – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אלה רואים את זה, מה עושים? מעבירים כאן הצעת חוק שהוא לא יכול להתמודד. אתה שמעת איזה שופט בבית המשפט העליון, עם עיגולדים, משקפיים, שמקבל 100,000 שקל, אומר פתאום: אה, זה אולי לא דמוקרטי?
גלעד קריב (העבודה):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
מי שעצר את זה – איילת שקד, אחרת – אתה רואה את הבולשביק הזה? זה שמדבר?
דבי ביטון (יש עתיד):
זלזלתם בה.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
שלטון החוק והצדק בגרונו – מצביע בעד החוק – –
דבי ביטון (יש עתיד):
מה עשית בעדה?
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – ולא מאפשר לאזרחי מדינת ישראל להצביע עבור המנהיג שהם רוצים.
קריאות:
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
דרך אגב, לדעתי, אם משה רבנו היה צריך לבוא להצבעה פה, הם היו נגדו. הם לא מאפשרים לו להצביע, להתמודד.
דבי ביטון (יש עתיד):
מה נתתם לאיילת שקד – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
אלה האנשים הבריונים. ותזכור תמיד את המשפט שדודי אמסלם אומר לך – –
דבי ביטון (יש עתיד):
ערב תשעה באב – – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – אתם, יומכם יגיע, רק יותר גרוע. אלה האנשים הכי אכזריים במדינה, הכי אנטי-דמוקרטים, הכי שקרנים. יום אחד הם יטפלו בכם ברמות שאתם תבכו לנו שנעזור לכם.
שלי טל מירון (יש עתיד):
די, אתה מביך את עצמך.
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
בגלל שאין להם דמוקרטיה – –
דבי ביטון (יש עתיד):
– – –
השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:
– – אין להם ערכים – אין להם כלום. הם רואים רק את השלטון, והכול כשר.
נאור שירי (יש עתיד):
השר הכי פריבילג בממשלה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון סיעתי.
דבי ביטון (יש עתיד):
לא סתם אנחנו לפני תשעה באב והמדינה נראית כמו שהיא נראית. לא סתם, באמת לא סתם – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
ראשונת הדוברים, מירב בן ארי, נמצאת?
גלעד קריב (העבודה):
אתה עולה לדוכן, השד מתחיל להתעורר.
היו"ר ישראל אייכלר:
מירב בן ארי נמצאת? כן. ראשונת הדוברים, מירב בן ארי מיש עתיד.
גלעד קריב (העבודה):
קשה להאמין. אתה פשוט לא שולט בזה, נכון?
דבי ביטון (יש עתיד):
אילת שקד – איפה אילת שקד נמצאת היום?
סימון דוידסון (יש עתיד):
גלעד – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
תודה, אדוני היושב בראש. אדוני השר – –
גלעד קריב (העבודה):
– – – של שנאה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – דודי אמסלם, תשמע, כבר קראתי לך מזרחי מחמד. בוא, אני אעשה לך סדר. זה שאתה ושלמה קרעי ומאי גולן נהייתם – איך לומר את זה במילים העדינות שלך? ממלאי – – – שפחה נרצעת, מה שלא תקרא, אצל האדונים האשכנזים שלך – לוין, סמוטריץ', נתניהו – –
גלעד קריב (העבודה):
אל תשכחי את רוטמן.
מירב בן ארי (יש עתיד):
– – ושמחה רוטמן, איך? מה קרה לדודי אמסלם הלוחם? תן, שישמע אותי כמזרחית למזרחי, בוא, אגיד לך את האמת בפרצוף: אתה משרת של ארבעה אדונים – שמחה, סמוטריץ', יריב לוין ונתניהו. צריך לעשות עליך הצגה, מזרחי המחמד משרת אותם. את מי אתה שורף? שורף, לוקח איתך את כל המזרחים. בוא תסתכל, כמו שאומרים אצלנו, תסתכל לאמת בעיניים: אתה בסך הכול משרת אותם, משרת את ההגמוניה האשכנזית שאתה כל הזמן מתלונן עליה. באת לפה ואמרת בשבוע שעבר על הטייס שהוא צפונבון – מי יושב איתך שם? מי ישב איתנו? ישבו איתנו ערבים, ישבו איתנו אנשים מהפריפריה. תסתכל פה לאנשים בעיניים – מי יושב איתך? מי? כל העשירים. מי נמצא איתך? טוב שהבאתם כמה נורבגים, שיהיו מזרחים – אם לא, מי נשאר ברשימה?
טלי גוטליב (הליכוד):
– – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
תסתכל – אני אגיד לך, את יודעת מה ההבדל ביני לבינו? שאני מזרחית בדיוק כמוהו, אבל אני לא עושה מזה קמפיין. אני צמחתי מאפס ולא עושה קמפיין. אני יושבת כאן בשבוע שעבר ושומעת שמאי גולן אומרת לנו: פריבילגים, הגמוניה. מי? מי? אני, שבגיל 13 וחצי באתי לאימא שלי ואמרתי לה: מצאתי עבודה? מי? פנינה, שהגיעה מאתיופיה? קארין, שהיא עם כיסא גלגלים? מי ההגמוניה? מי? על מי אתם מדברים? אני באמת לא מצליחה להבין. כל היום לנכס לעצמכם, כאילו שאתם יותר טובים. אתם לא יותר טובים, ואתה מכרת את כל הערכים שלך בשביל לשרת את האדונים האשכנזים שלך. במקום שפעם אחת תעמוד על שלך ותגיד: איפה האמסלמים והביטנים – איפה הם? מי נשאר? מי? ישראל כץ? ניר ברקת? לפחות אצלנו יהיה קצת שאשא ביטון, במקרה יצא שני ביטונים – הופה, אפילו יותר מכם. אבל אתה יודע מה ההבדל? שיפעת שאשא ביטון, נגיד – סתם, כי היינו מאותה מפלגה, ולא הזכרתי אותה בשבוע שעבר – גדלה בקריית שמונה, הלכה עם השם ביטון – ולא עשתה קמפיין. הייתי איתה ארבע שנים בכולנו, במפלגה של כחלון – מישהו דיבר פעם על מזרחים? וזה היה השם של המפלגה – כחלון – אין יותר מזרחי מזה. אני פעם דיברתי על מזרחים? אנחנו התעסקנו בזה? לא התעסקנו בזה. עליתם לפה, הרמתם את כל השד – – –
היו"ר ישראל אייכלר:
נא לסכם.
מירב בן ארי (יש עתיד):
ורק מילה אחת: אחד התוצרים הדוחים של זה הוא מה שקרה עם האדון המפוקפק הזה, שאני פשוט לא רוצה להזכיר את השם שלו; הגועל נפש הזה, שצמח בשורות האלה והלך והסית ודיבר, ובסוף אמר שגם משישה מיליון לא אכפת לו. אני אפילו לא רוצה להגיד את השם שלו מרוב שזה מפיץ לי גועל.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
במקום לבוא לקרוא ביחד לשיתוף, כל מה שאתם עושים זה להסית בין מזרחים לבין אשכנזים. הוצאת את השד העדתי שהיה תקוע בבקבוק שהיה כאן שנים, הכול רק בזכותכם.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.
מירב בן ארי (יש עתיד):
זה בטוח, קח על זה את כל הקרדיט שלך.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. מטעם המחנה הממלכתי תדבר יפעת שאשא ביטון.
מירב בן ארי (יש עתיד):
הינה, נציגת הפריפריה האמיתית, לא הפייק-פריפריה.
דבי ביטון (יש עתיד):
אמסלם יודע שמזרחים גדלים על אהבת האדם – – –
מירב בן ארי (יש עתיד):
אגב, אפשר לעשות ביטון אנד ביטון – – –
דבי ביטון (יש עתיד):
רומנים חיים עם רוסים.
מירב בן ארי (יש עתיד):
עליזה, כבר לא נשארו לכם מזרחים, וגם המזרחים שיש – תראי מה נהיה מהם.
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני אשיב לך, חברת הכנסת בן ארי, ואולי אמשיך את דברייך. את יודעת למה לא דיברנו על זה? כי אנחנו עשינו, וכאן יש ממשלה שרק מדברת. הרי היא חיה מהפילוג, מהשיסוי, מהנושא העדתי, לא כי באמת זה מה שמשנה לה, לא כי זה חשוב לה, כי הרי אם זה היה חשוב לה, הם לא היו עוצרים את האוניברסיטה בגליל, הם היו משקיעים בקריית שמונה ובצפון או בדרום. אבל הם לא עושים את זה. הם כל כך עסוקים בתוך הבוץ של עצמם, שמה נשאר להם? רק לקשקש את עצמם לדעת. אבל מה הכי יפה, חברת הכנסת בן ארי? יפה ועצוב – שאני קוראת ברצינות, ואני מקשיבה לאנשים – דווקא לציבור הרחב, שלצורך העניין תומך ברפורמה, תומך בממשלה, והם באמת מאמינים שהממשלה הזו עכשיו ברפורמה המשפטית משחררת אותם מהאליטות, הממשלה הזו שבראשה עומד – מזרחי?
מירב בן ארי (יש עתיד):
מרחביה, אליטיסט.
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
עומד אשכנזי, פריבילג, אליטיסט – רוטמן, לוין, שני פריבילגים אליטיסטים אשכנזים, הם משחררים את המדינה מההגמוניה. ואני אומרת: רגע, כאילו באמת, מי היה פה 40 שנה? מי היה פה כל השנים האחרונות, שלושה עשורים פלוס ברצף, ושלט במדינה הזו? מי? מי זו ההגמוניה? מי מינה את היועצים המשפטיים שבכל פעם מצאו אותם כשק חבטות חדש? אם זה מנדלבליט ואם זה עכשיו גלי בהרב מיארה ואם זה מזוז ואם זה כל היועצים המשפטיים שלפני כן. אבל לא, הסיפור של להיות אשכנזי ולבוא לספר לכל המזרחיים "אנחנו נבוא ונציל אתכם" – אני חושבת שאין יותר בזוי מזה, אין יותר פטרוני מזה, ואין דבר שמוכיח יותר שכל מה שאתם רוצים זה להשתמש באנשים האלה שהולכים אחריכם כמעט בעיוורון מוחלט ולספר להם שאתם מצילים אותם. אבל אני עליתי לכאן גם להתייחס לסוגיות של האי-אמון, ואנחנו רואים שיש פה התייחסות להרס המרקם של היחסים עם ארצות הברית והחרבת קשרי החוץ, ואנחנו יודעים שיש פגיעה בביטחון האישי. ואני אומרת, תקשיבו, נדמה לי לפעמים שהממשלה הזו באה בגישה של "הבה ונחריבה". אפשר אפילו לשיר את השיר: הבה, הבה נחריבה. ככה, זה מה שהממשלה הזו עושה, מחריבה את הרשות לקידום מעמד האישה. פשוט סיכול ממוקד לנשים במדינת ישראל, כי באמת, אפשר לדבר על זה שרוצים להציל את הנשים, ומצד שני פשוט לפרק את כל מה שמסייע להם.
היו"ר ישראל אייכלר:
נא לסכם.
יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):
מערכת החינוך שהם מחריבים, הביטחון האישי שהם לא מטפלים בו, מדינה שלמה שהם פשוט מפרקים לגורמים, משרדים שהם מפרקים. הרשות השנייה עכשיו – מי שלא שמע, השר קרעי, בתוכנית חדשה, מפרק את הרשות השנייה – ואני יכולה עוד להמשיך פה שורה ארוכה של דברים. אדוני היושב-ראש, אני יודעת שהזמן נגמר, אבל אתה יודע על מה זה מעיד? שהממשלה הזו כל כך עסוקה בפירוק, שאפילו שלוש דקות – וגם אם היית נותן לי חמש דקות – זה לא היה מספיק כדי לומר מה גודל ההרס. תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, סיעת ש"ס, שלוש דקות.
סימון מושיאשוילי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, תחילתו של דבר בסופו: עלינו להפסיק עם השיסוי, לחדול ממחלוקות וקיטוב. אני שואל את עצמי, מה הדרך שאנחנו נבחר בה כעם? הדרך המאחדת, או שמא חלילה דרך של פירוד ושנאה? חבריי, הבחירה היא בידינו, הבחירה היא בידי כל אחת ואחד מאיתנו. עלינו להוות דוגמה לתושבי הארץ, וראשית להתחיל במעשינו. עלינו להוות דוגמה לאלה שלא מסכימים איתנו, ובעיקר, חבריי, להוות דוגמה לעצמנו. לעיתים קורה שאנחנו מתחרטים על מילה או מעשה שאנחנו עושים. אם כבר להילחם, אנחנו חייבים להילחם יחד, יחד, כנגד יוקר המחיה. זו המלחמה האמיתית – ילד או ילדה שאין ביכולת ההורים לספק להם מזון לבית הספר או לגן; אנשים עריריים אשר אין להם יכולת לרכוש מזון בסיסי או תרופות. עלינו להפריח את הנגב – בשבוע שעבר היה כאן דיון ביום הנגב. עלינו להפריח את הנגב. זה אינטרס של כולנו. האי-שוויון שזועק לשמיים בין אזור המרכז לבין הפריפריה; תושבי עיירות הפיתוח ותושבי הפריפריה הגיאוגרפית – כולם זכאים לשוויון בחינוך, ברווחה ובבריאות; ילד או ילדה מדימונה, מקריית שמונה או מהפזורה הבדואית – כולם זכאים להזדמנות כמו ילד או ילדה מרמת גן או מגבעתיים. אנחנו חייבים לזכור שיש דברים יותר גדולים מהצלחה, שזה השוויון וההתייחסות האחד לשני, לכבד ולהכיל האחד את השני. אנחנו לא חייבים להסכים האחד עם השני, אבל אנחנו חייבים להכיל האחד את השני. תודה, אדוני.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. אנחנו עוברים לחבר הכנסת הרב יצחק פינדרוס, יהדות התורה. שלוש דקות.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, היום כ"ח בתמוז, יום השנה למי שהיה פוסק הדור מרן הרב אלישיב, זכר צדיק לברכה. 11 שנה. באחת ההזדמנויות שהייתה לי הזכות לדבר איתו, הוא אמר לי: אתה הרי יודע שפוליטיקה כולה שקר. התרגום המעשי של המילה פוליטיקה הוא שקר. והתפקיד שלנו בתוך השקר הזה הוא לדעת את האמת, לעשות אותה גם אם זה לא מסתדר בחישובים הפוליטיים האלו ואחרים, גם אם זה לא עומד בקטגוריה של פוליטיקלי קורקט או אם בפרקטיקה זה לא יעבוד, כי זה התפקיד שלנו כאנשי תורה – לעמוד בתוך השקר הזה. אנחנו נמצאים כאן בשקר, בדיון שקרי. מפלגות האופוזיציה הגישו אי-אמון על יחסינו עם ארצות הברית. מה קרה לארצות הברית? מה מפריע לארצות הברית? קמו קבוצה מפה, מהבניין הזה, שלחו אנשים שקשורים למפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, נסעו נסיעה מיוחדת לארצות הברית ואמרו להם את זה בריש גלי: תשפיעו על הממשל האמריקאי הדמוקרטי בשביל שיתנגדו למה שקורה במדינת ישראל. תשפיעו על מדינת ישראל. ואז הם חוזרים לפה לכנסת וצועקים, הקוזק הנגזל: מה יהיה עם יחסינו עם ארצות הברית? אבל זה בלון אחד של שקר. הולך ראש האופוזיציה, נוסע לארצות הברית, אומר: חבר'ה, תדאגו להגיד להם שיעזרו לנו. ואז הוא צועק "געוואלד". רצים לתל אביב – – –
מיקי לוי (יש עתיד):
זה שקר.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
זה שקר? הייתה פגישה שלו עם ראשי הקהילות בארצות הברית והוא אמר את זה.
מיקי לוי (יש עתיד):
מדבר שקר תרחק.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
מסתובבים בתל אביב וצועקים בקול גדול: ישראל הולכת להיות לא דמוקרטית. ואחרי זה – מה קרה שזה מפריע לארצות הברית? כן, אני מבין שהממשל בארצות הברית התעמק מאוד בשיטת סולברג או בשיטת אהרן ברק והגיע להכרעה ששיטת אהרן ברק יותר תואמת לו, לתפיסה העולמית שלו. תפסיקו. הרי מי שהוציא את דיבת ישראל רעה בכל העולם – אני ראיתי אותם, את החבר'ה שעולים על המטוסים, עם שיתוף פעולה של חברי יש עתיד, שהיו איתי בשביל להפגין במקומות האלה. באים אז וצועקים את הקוזק הנגזל. אבל עכשיו אני רוצה להתייחס לאמת הפשוטה – שעליה אני אולי לא אאריך, כי אני רואה שהזמן שלי מסתיים, אבל אני רוצה לומר לכם – אוהבים להזכיר כאן שאנחנו ערב תשעה באב ועל מה חרבה ירושלים. אז אני אצטט כמה ציטוטים מהגמרא בשבת על בסיס הנביא ירמיהו: "לא חרבה ירושלים אלא – – – שחיללו בה את השבת" – ללפיד, שלא זוכר על מה וזוכר רק על שנאת חינם – "לא חרבה ירושלים אלא – – – שביטלו בה תינוקות של בית רבן"; "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו בה קטן וגדול" – קראו לזה אז אולי שוויון, דמוקרטיה; "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה" – ראו מישהו עושה משהו רע – לא, לא, אל תוכיח אותו – –
היו"ר ישראל אייכלר:
נא לסכם.
יצחק פינדרוס (יהדות התורה):
– – זה יהיה שנאת חינם. "לא חרבה ירושלים אלא – – – שביזו בה תלמידי חכמים". ואני רוצה במשפט סיום, אדוני היושב-ראש, ברשותך, להשמיע שני פסוקים מספר ישעיהו הנביא: "שמעו אלַי ידעי צדק עם תורתי בלִבם, אל תיראו חרפת אנוש ומִגִּדֻּפֹתָם אל תֵחתו, כי כבגד יאכלם עש וכצמר יאכלם סס וצדקתי לעולם תהיה וישועתי לדור דורים". האמת תצא. לא ניבהל – לא מצעקות, לא מהבושה ולא מהדמוקרטיה. האמת תנצח.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת צבי ידידה סוכות, הציונות הדתית, שלוש דקות.
צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, הסמל המרכזי של ההפגנות הוא האגרוף, האגרוף הקמוץ. אצבעות נוקשות וצמודות ללא מרווח, ללא חלל ריק. אגרוף קר השש אלי קרב ומבקש להלום. אבל, חבריי חברי הכנסת, זו לא הפעם הראשונה שהיד משמשת כסמל מרכזי בשמאל. יד נוספת הופיעה מול ארגוני הטרור והמרצחים הערבים. אומנם לא הייתה זו יד קפוצה ונוקשה, לא יד המוכנה לקרב אלא יד מושטת לרווחה; יד מעודנת, יד מחבקת, יד פתוחה וחמימה. "תנו לשמש לעלות", אמרתם. מדוע? למה כאשר אתם ניצבים מול גדולי הרוצחים של עמנו היד שלכם מושטת לרווחה, במוכנות לפשרה אחר פשרה אחר פשרה, תוך הטפה על האומץ הנדרש לשלום? לעומת זאת, במחלוקות בתוך המשפחה – רק אגרוף קמוץ. למה כאשר מדובר ברוצחי יהודים והתומכים שלהם, הלב שלכם נפתח בהכלה? פתאום אתם רואים את המורכבות של המציאות, את מספר נקודות המבט, את הנרטיבים המגוונים, אבל כאשר מדובר במאבק נגד יהודים, במאבק נגד האחים שלכם – אין נרטיבים מגוונים, אין כמה נקודות מבט; פתאום מחנה השלום כבר לא עייף ממלחמות ומוכן למלחמה חסרת פשרות; לפתע אין מורכבות, אין ויתורים כואבים. המציאות נפרסת כשהיא לגמרי בצבעים שחור ולבן, והכול אצלכם הפך להיות פתאום דיכוטומי לחלוטין. אני כאן כדי לשאול אתכם: למה שלא פעם אחת, מול האחים שלכם, היונה עם עלה הזית, שכל כך הרבה פעמים דיברתם עליה – פעם אחת היונה הזאת לא תופנה כלפי האחים שלכם? תודה רבה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה. חבר הכנסת אלמוג כהן מעוצמה יהודית, שלוש דקות, בבקשה.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, אני רוצה לדבר על תופעה שבעבר לא היו מדברים עליה. אני רוצה לספר לכם על סמל ראשון עמי משולמי, השם ייקום דמו. עמי גורש מגוש קטיף, מנצרים. משפחתו גורשה. שנה לאחר מכן – אגב, קצת על המשפחה: משפחה מוכרת מאוד מהגוש; אנשים ערכיים, אוהבי הארץ ואוהבי העם – לאחר שנה עמי התאהב ונשא לאישה את אשתו, ובערב פרוץ מלחמת לבנון השנייה עמי נקרא לקרב. עמי התגייס כמובן לשריון, הגיע לקרב – הקרב על הסלוקי – ושם עמי נפל. עכשיו, בימים האחרונים יש כל מיני פריבילגים עם כנפי טיס שחושבים שהם שווים יותר מעמי, ומשום מה, מכל מיני אנשים בכירים, תתי-אלופים וכאלה, שנמצאים באופוזיציה, אני שומע בעיקר שתיקה רועמת. שתיקה רועמת לתופעה המסוכנת הזאת, התופעה שבה טייסים חושבים שהם שווים יותר. אז טייסים יקרים, אותו מיעוט קטן ואליטיסטי ופריבילגי וסרבני, בואו ואספר לכם סוד: אתם לא שווים יותר מישראל השנייה, שמשרתת בגולני ובכפיר ובצנחנים. אני לא ראיתי טייס שדיווח בקשר שהוא כבש את הכיפה; אני לא ראיתי טייס שקם והסתער; אני לא ראיתי טייס שניצח במלחמות. כן, אורנה, את יודעת למה את שמה את היד על המצח? כי השתיקה, גם שלך – גם השתיקה שלך רועמת.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
מה אתה – – –
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אז אני רוצה לומר משהו.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
– – – בין הטייס ללוחם. זהו, פתרת את הבעיות שלך.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
עמי משולמי, השם ייקום דמו, היה שווה לא פחות מכל הטייסים הפריבילגים האלה. אותם אנשים שהם חושבים שהם אדוני הארץ, הם חושבים שהם שווים יותר מכולנו פה. אז בואו, אני אספר לכם סוד, מה שעלול לקרות אם הרפורמה המשפטית תיעצר. מה שעלול לקרות זה שאתם תגלו שיש עוד צד למטבע, שיש צד שעלול להיפגע מזה שרומסים את זכותו הדמוקרטית. אותו צד ששנים רבות, גברת ברביבאי, נרמס – שנים רבות הזכויות שלנו נרמסו, אבל היינו מספיק טובים למות בגולני ולמות בגבעתי – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
די, נו, די.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – ולמות בבינת ג'בייל – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
די.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – אבל עכשיו אותם טייסים פריבילגים חושבים – –
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
די כבר, די.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
– – שהם שווים יותר מאיתנו.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
אתה מדבר שטויות.
היו"ר ישראל אייכלר:
נא לסיים.
אורנה ברביבאי (יש עתיד):
אתה מדבר שטויות.
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אז בואו, אני אספר לכם סוד. גם אנחנו יודעים להפוך את השולחן. הינה, אני אומר לכם.
אלעזר שטרן (יש עתיד):
מתי נגמר הזמן?
אלמוג כהן (עוצמה יהודית):
אני אומר לכם. נגמר הזמן. ברשותך, אדוני, משפט אחרון. אני אומר לכם, כאשר אתם שופכים את התינוק עם המים זה יתהפך גם עליכם. שלא תטעו לרגע, החיזבאללה רוצה לרצוח את הילדים שלכם כמו שהוא רוצה לרצוח את הילדים שלי. ואם אתם מכניסים את הדבר הקדוש ביותר, את הדבר החשוב ביותר – את הקונסנזוס – לתוך הוויכוח הזה, ואתם לא מגנים את זה פעם אחר פעם, אתם שותפים לפשע, ואתם גם תשלמו על זה.
היו"ר ישראל אייכלר:
תודה רבה.