Plenum sitting, 13/03/2023 at 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום כ' באדר התשפ"ג, 13 במרץ 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/2760/25 וכלה בהצעת חוק פ/2812/25: הצעת חוק לתיקון פקודת בריאות העם (הוספת מכשור רפואי לפריפריה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מוות למחבלים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק לעידוד השקעות בשכירות ארוכת טווח (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, משה ארבל, יונתן מישרקי, אוריאל בוסו, יצחק פינדרוס, יצחק קרויזר, משה סולומון, אלי דלל, אליהו רביבו, מיכל שיר סגמן, שלום דנינו, קטי קטרין שטרית, ארז מלול, משה רוט, אושר שקלים וצגה מלקו; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – חובת הענקת הנחה בארנונה לאדם בעל מוגבלות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק העונשין (תיקון – קביעת עונשים מזעריים לעבירות מין), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת משה סעדה; הצעת חוק מס להפחתת גודש התנועה באזור גוש דן (תיקון – ביטול החוק), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק ביטול עונש המוות (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוסף עטאונה, איימן עודה, עופר כסיף ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה) (תיקון – הארכת תקופת פטור מארנונה לחיילים בודדים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – חסימת כבישים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (זיכוי בעד לימודי תואר ראשון), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יאסר חוג'יראת, מנסור עבאס, ווליד טאהא ואימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודות זיכוי למשפחות אומנה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק לתיקון פקודת הבנקאות (תקופת צינון למפקח על הבנקים), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (תיקון – דירה שאינה בבעלותם המשותפת של בני זוג), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק לתיקון פקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פטורין) (פטור מארנונה למעון), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון – שלילת אפוטרופסות בשל עבירת מעשה מגונה בנסיבות מחמירות), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אליהו רביבו; הצעת חוק הפחתת תוספות פיגור שנוספו על קנסות הנגבים בידי המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (הוראת שעה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירת מגורים) (תיקון – ניכוי דמי שכירות ששולמו בעד דירת מגורים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק העונשין (תיקון – הפחתת ריבית פיגורים בשל אי-תשלום קנס), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הטבות במס במועצות אזוריות בעלות רוב מוטב), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אלון שוסטר, מטי צרפתי הרכבי, צביקה פוגל, גלעד קריב, ניסים ואטורי, רם בן ברק, חוה אתי עטייה, גדעון סער, דוד ביטן, אוהד טל, יצחק קרויזר, משה סולומון, אליהו רביבו ומשה גפני; הצעת חוק לביטול ההתיישנות בעבירות מין במשפחה (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, אחמד טיבי, עופר כסיף ויוסף עטאונה; הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון – הקפאת ריבית פיגורים בימי שביתה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק הסיוע המשפטי (תיקון – סיוע משפטי לנפגעי הונאה ועושק), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק העונשין (תיקון – איסור הנפת דגל של רשות עוינת), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת קטי קטרין שטרית; הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון – מועד תשלום הקנס), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית במוסדות התכנון), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוסף עטאונה ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק התובע הכללי, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – ביטול מעורבות רשות החברות הממשלתיות במינוי דירקטורים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק לתיקון פקודת המועצות המקומיות (בחירות לוועד מקומי במועצה אזורית), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק השמירה על המקומות הקדושים (תיקון – ייעוץ הרבנות הראשית), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אבי מעוז; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – סבסוד מחוללי חמצן ניידים), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – מענק לכיסוי הוצאות בלידת בית), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת מיכל שיר סגמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – השוואת קצבת אזרח ותיק לשכר המינימום), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוסף עטאונה, עופר כסיף, איימן עודה ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קצבת ילדים כפולה בלידת תאומים או יותר), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יוסף עטאונה, עופר כסיף, איימן עודה ועאידה תומא סלימאן; הצעת חוק החברות הממשלתיות (תיקון – חובת תרומת מזון עודף), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת יסמין פרידמן; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – התפטרות הורה על מנת לטפל בילדו), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – משלוח הודעה בדבר זכאות המבוטח), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל אשפוז ילד), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק דמי מחלה עבור מלווה בן משפחה לבדיקה רפואית (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, מנסור עבאס, ווליד טאהא, ואליד אלהואשלה ויאסר חוג'יראת; הצעת חוק דמי מחלה (היעדרות בשל מחלת ילד) (תיקון – היעדרות בשל אשפוז פג), התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת שרון ניר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – תשלום דמי אבטלה לנשים שיצאו לחופשה ללא תשלום לאחר לידה), התשפ"ג–2023, מאת חברת הכנסת נעמה לזימי; הצעת חוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות (תיקון – החלה על גני ילדים והגברת האכיפה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת אופיר כץ; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – איסור חקירה פלילית נגד ראש הממשלה במהלך תקופת כהונתו), מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק העונשין (תיקון – ביטול עבירת מרמה והפרת אמונים), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי יועצים משפטיים של משרדים, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט מדינה), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק בתי המשפט (תיקון – צווי איסור פרסום), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק טובות הנאה לראש ממשלה או ראש ממשלה חלופי שחדל לכהן, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – מקום מושבו של ראש הממשלה), מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לפרשת הממד החמישי, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק המפלגות (תיקון – הגבלת מימון של נבחרי ציבור), התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק הקמת ועדת חקירה ממלכתית לפרשת מסמך הרפז, התשפ"ג–2023, מאת חבר הכנסת דוד אמסלם; הצעת חוק-יסוד: שכר נושאי משרה ברשויות השלטון (תיקוני חקיקה), מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק שכר נושאי משרה ברשויות השלטון, התשפ"ג–2023, מאת חברי הכנסת יצחק קרויזר, חנוך דב מלביצקי ולימור סון הר מלך. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 133 – הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התשפ"ג–2023; הצעת חוק רשות התעופה האזרחית (תיקון מס' 4) (אישור בדבר כשירות אווירית לכלי טיס של צבא זר), התשפ"ג–2023; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 141), התשפ"ג–2023. לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 7) (ביטול איסור הכניסה לשטח בצפון השומרון והשהייה בו), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת יולי יואל אדלשטיין, לימור סון הר מלך וקבוצת חברי הכנסת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה של סיעות יש עתיד, המחנה הממלכתי וישראל ביתנו. אני מזמין את חבר הכנסת מיקי לוי לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד, בבקשה. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

מיקי לוי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני מבקש להשתתף באבלו של שר המשפטים יריב לוין על לכתו לבית עולמו של אביו פרופ' אריה לוין. יהי זכרו ברוך.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, הממשלה הזו החליטה לחלק ולפרק את החברה הישראלית, לפרק את מוסדות המדינה שעוצבו והתפתחו בעמל רב 75 שנים. היא עושה זאת עם גרזינים שמופנים בכל יום לכיוון אחר כדי להטיל את מרותה. ממשלה קיצונית, שמרנית, ובעיקר חלקה מתנשא – מתנשאת על הכלכלנים, מתנשאת על הטייסים, על הרופאים, על אנשי ההייטק, על השופטים ועל היועצים המשפטיים, על המילואימניקים, על קציני המשטרה והצבא. חבורה עם ביטחון עצמי מופרז שיודעת הכול, יודעת הכול טוב יותר מכולם; חבורה מלאת אגו ואחוזת אמוק, שחבריה מתקרבנים מבוקר עד ערב; חבורה שהחליטה להרוס כל חלקה טובה בחברה הישראלית המגוונת והמורכבת שלנו; חבורה שלא מבינה מה המשמעות של תהליכים ושינויים שמתעצבים לאט, והיא חושבת שהיא מסוגלת במכה אחת למחוק הכול. והציבור הישראלי – רובו קונה בסופר, חולם על דירה, יושב בפקקים ומחכה בתורים בחדרי המיון, ושואל את עצמו: מה קורה? מה הולך כאן? איך יכול להיות שמכל המערכות במדינת ישראל הממשלה הזו מטפלת אך ורק במערכת המשפט? כאילו מערכת הבריאות, החינוך והתחבורה כבר טופלו ועובדות מצוין. איך יכול להיות, אדוני, שהטרור משתולל ברחובות והשר לביטחון לאומי מתעסק בפיזור הפגנות ומשסה את המשטרה במפגינים, במלח הארץ? איך יכול להיות שהחזר המשכנתאות רק מתייקר כל הזמן והממשלה מתעסקת בהגדלת תקציב מעונות ראש הממשלה? שני מעונות, אדוני. איך יכול להיות שהפקקים רק מתארכים ושרת התחבורה מתעסקת בהחלפת הצבע הסגול של השלטים? איך יכול להיות שמחירי המוצרים בסופר עולים וועדת הכספים יושבת יומיים לדון בהגדלת התקציב לראש הממשלה? הציבור מסתכל ותולש את שערותיו כשהוא רואה במה אתם מתעסקים. רק חודשיים וחצי עברו, וכמעט כל שרי הממשלה מקבלים ציון "נכשל" מהציבור בסקרי דעת הקהל. רוב מוחלט בציבור מתנגד למהפכה המשפטית שאתם מובילים, וכן, מעוניין בהידברות. מאות אלפי מפגינים ברחובות, כל אנשי המקצוע אומרים לכם שזה יוביל לאסון, אבל אתם רצים ריצת אמוק ולא מפסיקים עד הסוף המר, פירוק החברה הישראלית. כי לא ברפורמה או בתיקון מערכת המשפט אתם מעוניינים, אלא בדריסת ושבירת מערכת המשפט ובלקיחת כל הכוח אליכם מתוך מניעים פרסונליים, בלי איזונים, בלי בלמים. הדבר המעצבן הזה שנקרא דמוקרטיה פשוט מעצבן אתכם, וזה ניכר בכול, בכל הצורה שהשרים מתפקדים בממשלה הזו, בכל אמירה. התחושה היא של רצון לדרוס ולא לתקן, מין תאוות שלטון מהולה באצבע בעין לכל מי שהוא לא מסכים איתכם. יותר ממחצית העם רוצה בהידברות, רוצה בהסדר. שמעתי את ראש הממשלה אומר: בואו להידברות. אדוני ראש הממשלה, זו אינה אמירת אמת, זהו שקר, אדוני ראש הממשלה. לא ייתכן שנבוא להידברות, ובחדר השני בוועדת החוקה, חוק ומשפט הקטר ימשיך לדהור בלי שום בלמים ואיזונים. אני מניח כי אתה שומע את הדברים האיומים שהשרים שלך, חברי ממשלתך, אומרים: למחוק את חווארה; המפגינים אנרכיסטים פורעי חוק; המפגינים טרוריסטים; שילכו לעזאזל; אני בזה לטייסים, הם לא מלח הארץ, שילכו לעזאזל, לא צריך אותם. המפגינים, אדוני היושב-ראש, הם מלח הארץ, הם אלה שעובדים, הם אלה שמשרתים. המדינה יקרה להם. הם משרתים בצבא ועובדים ותורמים לחברה. אתה, אדוני ראש הממשלה, נושא באחריות. כן, דבר מה נוסף: השר לביטחון לאומי אינו מתאים לתפקיד שלו. אין לו את הניסיון, אין לו את היכולת לנהל, הוא משסה את המשטרה במפגינים. אדוני ראש הממשלה, אני מכיר אותך בעשר השנים האחרונות, ואני יכול להרשות לעצמי די טוב להגיד, אני מניח ששמעת את מה שאמר מנכ"ל טבע לשעבר ג'רמי לוין. ג'רמי לוין אומר בהפגנה בניו יורק וטוען כנגד המהפכה החוקתית. אומר ג'רמי לוין, ואני מצטט מילה במילה: יש לכך השלכות גלובליות עמוקות. יאשימו יהודים בכל העולם במה שקורה עם הממשלה. אני צופה מדינות רבות שינתקו מגע עם היהודים בשטחן. קהילות יהודיות בכל העולם יתחילו להתפרק. זה אירוע גלובלי שישפיע על כולם. הבנקים בישראל מזהירים מפני המהפכה החוקתית. לדעת גורמים כלכליים בעולם, שינויים אלה עלולים להשפיע לרעה על איתנות המשק. אדוני ראש הממשלה, ישראל במשבר אמיתי – משבר חוקתי, משבר מדיני. ביקרת באיטליה – חשוב, אבל לא כל כך, בוא נגיד את האמת; ביקרת בצרפת, אמרת שהביקור היה מצוין, אבל שופרו של הנשיא מקרון, העיתון Le Monde, יום למוחרת במאמר המערכת שלו כתב כי שמעת דברים נוקבים מנשיא צרפת; בשבוע הבא אתה אמור לבקר בברלין. עם הצהרות הקנצלר ונשיא גרמניה שנשמעו כבר, אני מניח שתשמע דברים קשים מאוד. שר האוצר שלך שמגיע לארצות הברית, אף גורם ממשלתי לא נפגש איתו, ואתה, אדוני ראש הממשלה, כבר חודשיים בתפקיד, עדיין לא קיבלת הזמנה מנשיא ארצות הברית. אדוני ראש הממשלה, ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד הביא הצעה כוללת, יסודית, לטובת כל אזרחי מדינת ישראל. בואו נעצור, נרכז מסביב לשולחן פרופסורים מהאקדמיה, היסטוריונים, כלכלנים, הוגי דעות, משפטנים, וכן, גם פוליטיקאים, ונביא אור ומזור למדינת ישראל, נביא חוקה למדינת ישראל, כי אין פתרון כולל. זה הדבר היחידי שיכול להוריד את גובה הלהבות ולחבר אותנו מחדש – חוקה למדינת ישראל לאחר 75 שנים, חוקה שתשמש לדורות, שתתווה את הדרך ותבטיח את עתידנו בארץ הזו. אני קורא לכנסת להביע אי-אמון בממשלה הכושלת הזו, שמנסה להרוס את הדמוקרטיה, לפרק את החברה הישראלית ולהרוס את הכלכלה; ממשלה שמתעסקת רק בעצמה, אינה מטפלת ברווחת אזרחי המדינה; ממשלה ששריה מקללים את המילואימניקים וקוראים להם ללכת לעזאזל; ממשלה ששריה לועגים לאזרחים פטריוטים שמפגינים – –

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

משפט לסיום. – – ומכנים אותם אנרכיסטים; ממשלה שמתנשאת מעל חצי העם. אני קורא לכנסת להצביע אי-אמון. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לחבר הכנסת לוי ומזמין את חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון לנמק את ההצעה להביע אי-אמון בממשלה מטעם סיעת המחנה הממלכתי. בבקשה, גברתי, עשר דקות לרשותך.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אפתח את האי-אמון דווקא בשיקוף המצב כפי שרואים אותו בעולם ולא רק אצלנו. חזרנו הבוקר עם משלחת של ה-IPU, של חברי כנסת. הגענו לבחריין ואני מוכרחה לומר לכם – 140 מדינות שנמצאות שם, אני חושבת שאין מדינה שפגשנו ולא שאלה אותנו: מה קורה אצלכם? מה עם הדמוקרטיה? מה אתם עושים כדי למנוע את האפשרות שהדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון – שזה דבר שיש לנו כדי להתגאות בו, גם ב-IPU – תאבד את המשטר שלה? ואנחנו מצאנו את עצמנו מגינים על המדינה – אגב, קואליציה ואופוזיציה, היינו חברי הכנסת דני דנון, דן אילוז, אלעזר שטרן ואנוכי – ובאמת, אופוזיציה וקואליציה נלחמנו על השם של מדינת ישראל. אבל מצאנו את עצמנו גם אתמול בדיון מאוד מאוד טעון על המזרח התיכון, כשהחבר'ה מהרשות הפלסטינית, כמו גם ממדינות אחרות, התעקשו להעלות את הנושא הישראלי–פלסטיני בהקשר של ההתבטאויות של שרים מהממשלה הזו. מצאנו את עצמנו מול סרט תעמולה שבו מראים באופן ככה חוזר ונשנה את השר סמוטריץ' עם ההתבטאות שלו על חווארה, ואז את התמונות מחווארה, ושוב את השר סמוטריץ' ושוב את חווארה. ואנחנו מסתכלים אחד על השני וברור לנו שאנחנו נילחם, ואנחנו נלחמנו אתמול גם על הדבר הזה, והיינו צריכים כמובן לכסות על האמירה האומללה שלו. ואני חושבת שהמסר הכי חשוב מהדבר הזה זה לא מה הוא אמר – זה ההבנה הבסיסית שכשהם מדברים כאן לטיקטוק, לטוויטר, לפייסבוק, כדי לקושש עוד כמה לייקים, הם צריכים להבין את הנזק העצום שהם עושים למדינת ישראל בקרב מדינות העולם ומדינות ידידות, שנמצאות שם כדי לשתף פעולה איתנו, כדי להגן עלינו, כדי להשמיע את הקול שלנו. אפתח סוגריים ואומר בנימה אופטימית שהצלחנו להכניס את דני דנון לוועדה למאבק בטרור, ועדה מאוד מאוד חשובה; אגב, הוא קיבל את מרב הקולות, שזה באמת דבר שמאוד מאוד שימח. זה היה אחרי עבודה פוליטית מאוד אינטנסיבית של שלושה ימים. אבל חברים, זה לא מובן מאליו. אם אנחנו לא ניקח אחריות על מה שקורה כאן בפנים, במיוחד הממשלה, שכולם נושאים את עיניהם אלינו ואליה, לא בטוח שנצליח להמשיך ולהגן על מדינת ישראל גם בקרב מדינות העולם. ואז אני חוזרת הביתה ואני מסתכלת על החברה שלנו, אדוני היושב-ראש, והלב בוכה, הלב בוכה. אנחנו חברה שפירקו אותה. הממשלה הזו, חודשיים מיום הקמתה, הצליחה לפרק לגורמים את החברה הישראלית; פירקה את משרדי הממשלה והשלימה את המהלך בפירוק החברה. עכשיו, בואו נגיד את האמת, השיסוי, ההסתה, לא התחילו מהיום; נתניהו עשה אותם במלאכת מחשבת במשך הרבה מאוד שנים. אבל ייאמר לזכותו שמה שהוא עשה בחודשיים האלה – על סף הגאונות, אם יורשה לי – לקח את החברה ופשוט פירק אותה, פירק. זה לא רק מה יהיה במבחן התוצאה. אני כל הזמן שומעת את אנשי הליכוד, אני מקיימת הרבה מאוד שיחות עם חברים בליכוד. זה לא רק מה יהיה במבחן התוצאה, חברים, זה מה שקורה כאן בתהליך, כי בסוף, גם אם נגיע לפשרה, אנחנו צריכים לזכור שאת מה שקורה היום בתוך החברה הישראלית ייקח הרבה זמן לאחות בחזרה. ההשפעות של החוקים שמועברים כאן, שנדונים כאן, עוד לפני שהם בכלל עוברים בקריאה השנייה והשלישית – וחברי הממשלה לא מבינים את זה, ואני אתן לכם דוגמה רק מהיום בבוקר. הרי אנחנו מדברים על כל הנושא של החרדים והערבוב הזה של דת ומדינה ושל הכפייה הדתית. אז היום בבוקר התבשרה ילדה במרום הגליל, ילדה בת 13, שהיא לא יכולה לשיר בטקס כפי שהיא הייתה אמורה, כי יהיו חרדים בקהל וזה יפגע בהם רגשית. איפה לעזאזל הרגש כלפי הילדה הזו? לחשוב מה זה עושה לה מבחינה רגשית, אחרי שהיא מתכוננת, אחרי שהיא מתרגשת. רק מי שבא מתוך המערכת יודע מה זה ילד שצריך להופיע וכמה חזרות וכמה התארגנות כאן כדי להיות מסוגל לעמוד מול קהל, ובאים ברגע ואומרים לה: את לא תוכלי להופיע, יהיו חרדים בקהל. תגידו, השתגענו? השתגענו? לאן אנחנו לוקחים את החברה הזו? מילא, החרדים החליטו שלא מתאים להם לימודי ליבה, גם מי שבוחר לא צריך שילמד לימודי ליבה. יושב כאן שר האוצר לשעבר ליברמן. אנחנו הבאנו מתווה מיוחד שיאפשר לימודי ליבה למי שירצה, לא בכפייה, בלי לפגוע באורחות החיים שלהם, למי שירצה, ותתפלאו, יש הרבה שרוצים; בא נתניהו ובאו החברים החרדים ואמרו: לא, לא, אנחנו ניתן לכם את הכסף גם בלי שתלמדו. אז הם גם פוגעים בילדים שלהם, בעתיד שלהם, גוזרים עליהם חיי עוני, פוגעים בסופו של דבר בחברה כולה, כי הרי מי ישלם את המחיר? הילדים של כולנו ישלמו את המחיר, כי הם יצטרכו לשאת בנטל, אז לא רק זה, הם גם פוגעים בילדים האחרים, שרוצים לקיים שגרה שפויה, כמו שהם הכירו במשך כל שנות קיומה של מדינת ישראל. ואם זה לא די, אז לקחו חברי הליכוד ושחטו, אני חושבת, את הפרה הכי קדושה בחברה הישראלית, וזה צבא ההגנה לישראל, וזה הטייסים שלנו. אלה האנשים שבזכותם כולנו יכולים לשבת כאן ולקשקש את עצמנו לדעת, כמו שאנחנו שומעים כל לילה, בחקיקה הפרסונלית, בחקיקה האנטי-חברתית, בחקיקה האנטי-דמוקרטית שיש כאן; בזכות האנשים האלה ששומרים עלינו. אני, כילדה שגדלה בקריית שמונה, זוכרת איך כל פעם אחרי מטח קטיושות, כשהיינו שומעים את המסוקים ואת המטוסים, ידענו שעכשיו יהיה בסדר כי יש מי שמגן עלינו. לבוא ולומר להם "לכו לעזאזל"? "לכו לעזאזל"? עד כמה נמוך אפשר לרדת בשביל לרצות את השליט? לומר עליהם שהם לא עם ישראל? שהם לא טובי בחורינו? שבזים להם אחד-אחד? זה מה שאמרה השרה דיסטל, שאגב, התפטרה מהכנסת כי יש לה הרבה מאוד עבודה במשרד לכלום ושום דבר.

סימון דוידסון (יש עתיד):

המדפסת תקועה. היא צריכה – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

יש לה בעיה עם המדפסת.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

עוד לא מצאו לה משרד, עוד לא מצאו כלום, אבל היא חייבת לפנות את עצמה, כנראה בשביל לצייץ ציוצים עלובים כאלה. להם היא בזה? לאנשים שבזכותם היא יכולה לשבת כאן ולהשמיע את הקול שלה? חברים, איבדנו את זה לגמרי. וביבי הכבאי צריך פשוט להמשיך ולכבות את השרפות של הנתינים שלו. ואז אנחנו מתבשרים על כך שנדחתה הצעת החוק לאיזוק אלקטרוני – אתם יודעים, דברים שקשורים באלימות במשפחה, אלימות כלפי ילדים, הרצון שלנו להגן על נשים וילדים – גם זה נדחה כהרף עין. למה? כי חוק דרעי יותר חשוב, וחוק הנבצרות יותר חשוב, והחוק הצרפתי החדש עכשיו יותר חשוב, וההפיכה המשטרית יותר חשובה, והפגיעה במעמד מערכת המשפט יותר חשובה, והחוקים החברתיים יחכו, כי הציבור יחכה, כי זה לא באמת בוער, כי יש לנו פה ממשלה שמהרגע הראשון שהיא נכנסה לכאן עסוקה רק בעצמה. אבל מה שעצוב זה שאת כל מה שקורה בבית הזה ואת ההשפעות של כל החוקים האלה אנחנו מרגישים כבר עכשיו. מי שמכיר את התיאוריה של הלמידה החברתית של בנדורה, שמדבר על כך שלומדים מתוך חיקוי – זה מה שקורה לחברה שלנו, חברים. הילדים מסתכלים על הבית הזה ומתנהגים כך.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום, גברתי.

יפעת שאשא ביטון (המחנה הממלכתי):

הם רואים את האלימות והם אומרים: אם להם מותר אז גם לי מותר, ואם עבריין מורשע יכול להיות שר אז זה בסדר שאנחנו לא נשמור על החוק, ואם כל היום רק דופקים בראש על מערכת המשפט אז אולי היא באמת לא כל כך צודקת ואנחנו יכולים לעשות – איך אמר ראש הממשלה? איש הישר בעיניו יעשה. האדם היחיד שנמצא כאן היום ועושה כישר בעיניו זה נתניהו. ואני מסתכלת עליו, באמת – וידוי קטן ואני מסיימת – אני בסוף השבוע האחרון הסתכלתי על התמונות שלו בביקור שהיה לו ברומא. הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי בקול, כאילו הוא שומע: תראה מה קורה לעם שלנו, תעצור את זה. אני יודעת שאתה יכול לעצור את זה. אם אתה לא פועל מתוך נקמנות אישית, על בסיס מה שאמרה האישה שלך לפני כמה שנים, שהמדינה לא ראויה לך ושהמדינה תישרף – וזה מה שעשיתם, אגב, שרפתם את המדינה בחודשיים. בבקשה תעצור את הטירוף, כי רק אתה יכול לעשות את זה. אני מחכה ליום שהוא יעמוד כאן ויגיד: עד כאן, ויחזיר קצת מהשפיות שהייתה לנו לתוך הבית הזה ולתוך החברה שלנו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחברת הכנסת שאשא ביטון. אני מזמין את חבר הכנסת אביגדור ליברמן לנמק את ההצעה מטעם סיעת ישראל ביתנו. נקדים ונברך את המצטרפים ביציע, חניכי הקורס הייעודי לקצונה במשטרת ישראל. יש גם נציג אחד של משמר הכנסת שנמצא פה. אז אנחנו מברכים אתכם בברכת ברוכים הבאים. בבקשה, עשר דקות לרשותך, אדוני.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, מה שראינו בימים האחרונים זה מופע צביעות שכזה לא ראינו מזמן. מצד אחד אין-ספור דיבורים: הידברות, הסכמה, פשרה, ומצד שני לוחצים על כל הדוושה להעביר את כל החקיקה המטורללת כאן בכנסת ישראל. תגידו לי, מה זה חוק הנבצרות? אני לא יודע אם אתה קראת, היושב-ראש, את כל הסעיפים של חוק הנבצרות. אחרי חוק נבצרות כזה, כל מה שנשאר לראש הממשלה הוא להכריז על יאיר נתניהו יורש העצר. זה הדבר היחידי שנשאר לו. אני מסתכל על כל שאר החוקים: חוק המתנות למשפחת נתניהו, חוק דרעי 1, חוק דרעי 2. אדוני היושב-ראש, כל החוקים האלה – דינם להיפסל. אנחנו נגיש את העתירה לבג"ץ באותו רגע שהם עוברים פה בקריאה השלישית. קיבלנו חוות דעת שאין להם שום סיכוי. כל החוקים האלה ייפסלו. ומה יקרה אחר כך? הבאתם את המדינה למצב של משבר חוקתי, דבר שלא חווינו מעולם. אותם משרתי ציבור יצטרכו להחליט למי הם מצייתים – לחקיקה של הכנסת או לפסיקה של הבג"ץ. אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, לפחות הציפייה שלי היא שכולם יצייתו קודם כול לפסיקה של הבג"ץ וכך יהיה. אני גם פונה לאותו חלק ליברלי של הליכוד, לאותם ח"כים שאני מכיר שהם אמורים באמת לייצג את הצד הליברלי: תפסיקו להיות נמושות, תתחילו להיות גברים. תגידו מה שאתם באמת חושבים. תתחילו להוביל מהלכים. אתם, יחד עם משפחת המלוכה, כרגע באמת גוררים את כל המדינה לתוהו ובוהו. אתם תיפלו בין הכיסאות, אתם תישארו קירחים מכאן ומכאן. כשאתם עוסקים בכל אותם חוקים מטורללים, מה הנימוק? אני שומע אותו כל הזמן: יש לנו רוב בעם, קיבלנו רוב, רוב הציבור הצביע עבורנו, יש לנו רוב בכנסת, אנחנו הולכים לממש את ההבטחה שלנו לציבור. מה בדיוק הבטחתם? להזכיר כל מה שהבטחתם? הבטחתם ביטחון אישי, משילות, מלחמה בטרור, הורדת יוקר המחיה, חיזוק התיישבות יהודית ביהודה ושומרון. הבטחתם לחזק את מעמד ישראל בזירה הבין-לאומית. כשאתם עוסקים בכל הטרטור הזה, תראו מה קורה בזירה הבין-לאומית: שר האוצר נמצא בוושינגטון, אף נציג רשמי לא מוכן לפגוש אותו; ראש הממשלה ושר החוץ שלו עדיין לא קיבלו הזמנה לא לבית הלבן ולא ל-state department. יתרה מזו, אתם חייבים – מי שחבר בוועדת חוץ וביטחון, תבדקו למה ראש הממשלה לא הוזמן למפרץ. אני יודע מה המאמץ שהוא השקיע, כמה שליחים הוא שלח, כמה הוא הבטיח, כמה ניסה לפתות כדי לבקר באבו דאבי, בבחריין, בדובאי. והתשובה אצל כולם הייתה התשובה: לא, תודה. תסתכלו מה קרה פה, באזור שלנו – חידוש היחסים הדיפלומטיים בין איראן לערב הסעודית. יתרה מזאת, כל אותם בעלי הברית שלנו – מצרים, אותן מדינות המפרץ – כולן מברכות. זה כישלון מדיני מהדהד הרשום על שמו של בנימין נתניהו, כי אדוני היושב-ראש, אף אחד לא מאמין בו, אף אחד לא סומך עליו, וכל מה שראינו זה אי-אמון אזורי כולל, זה אי-אמון של כל מדינות האזור בבנימין נתניהו. תסתכלו מה קורה בכלכלה: יש משבר עולמי, אבל מה קשור המשבר העולמי לעליית המחירים של העוף? העוף קפץ ב-45%, וזה לא חלק מהמשבר העולמי, זה כישלון ניהולי. אדוני שר החקלאות, כדאי שתתערב שם בכל הנושא של מחירי העוף. אותו דבר, מה קורה עם המשכנתאות? הבטחתם להקפיא תשלומי משכנתאות. תשאלו את הזוגות הצעירים שמתמודדים כרגע עם תשלום חודשי של המשכנתאות. ומה אתם עושים במקביל? במקביל ראש הממשלה דואג להעביר בוועדת הכספים תוספת של עשרות אלפי שקלים לאיפור ותסרוקת לעצמו ולרעייתו. במקביל הוא דואג לקבל אחזקה על חשבון המדינה של וילה בקיסריה ובית ברחביה. זה מה שאתם עושים במקביל, כשהצעירים שלנו נאנקים תחת תשלומי משכנתה. תסתכלו מה קורה בביטחון האישי: הבטחתם משילות וביטחון אישי – מה קרה רק אתמול והיום? עוד אישה נרצחה, אישה צעירה, אימא לשניים, בחצר אצלה בבית, מול העיניים של הילדים שלה; עוד אחד נדקר באופן קשה; מטען צד בבקעה בכביש 65; פיצוץ בבית מגורים בנתניה. זה הביטחון האישי שאתם הבטחתם? 31 נרצחים במגזר הערבי מאז שנכנסתם לשלטון. מה קורה עם ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון? דיברתם על חיזוק ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. מה קורה בדיוק עם חוק החלת הריבונות על בקעת הירדן? מה קורה עם אותם מאחזים שהבטחתם? מה קורה עם השטח E1? כל זה נדחה, נדחה ונדחה; עיתוי לא טוב. אתה יודע מה העיתוי הטוב בשביל ראש ממשלת ישראל? סוף כסלו, תחילת נובמבר, זה העיתוי היחידי שהוא מחפש כדי להוביל את כל הדברים האלה. ולכן אתם לא ימין, אתם סתם סמרטוטים שלא יודעים להתמודד עם הטרור, לא להוביל את ההתיישבות ולא באמת להוביל פה לביטחון אישי. אני מסתכל מה קורה ברצועת עזה: כל הטפטופים האלו חזרו, ללא תגובה. יש מילת מפתח – להכיל, הכלה, הכלה. אני מסתכל מה קורה בכלל במדינת ישראל, בתחומים אחרים. זה פשוט לא ייאמן. מעולם לא היינו כל כך מפוררים מבפנים וכל כך מבודדים מבחוץ. וזאת לא בדידות מזהירה,it's not splendid isolation, אדוני היושב-ראש. זו פשוט קריסה של כל המערכות, כי אתם עוסקים רק בדבר אחד – בהובלת אותם חוקים פרסונליים לטובת ראש הממשלה, לטובת אריה דרעי. אתם בכלל לא מתעסקים במדינת ישראל, זה פשוט לא מעניין אתכם. ודבר שכנראה גם אומר משהו על הממשלה הזאת, על ממשלת הסמרטוטים שכביכול מנסים לקרוא לעצמם ממשלת ימין: במשך שנה וחצי יושב פה ראש האופוזיציה יאיר לפיד, שנה וחצי דיבר איתי להגדיל את התשלומים לרשות הפלסטינית מאותן הכנסות שאנחנו מקבלים מהמיסים בגשר אלנבי – גם כשר החוץ, גם כראש הממשלה. שנה וחצי אמרתי: לא. וראש הממשלה שולח את המשלחת לעקבה, להתחנן לאבו מאזן לשקט – הוא כנראה לא זוכר את המנון בית"ר: שקט הוא רפש – ושם הוא מתחייב על 200 מיליון שקל לאבו מאזן מאותם מיסים שאנחנו גובים בגשר אלנבי, אותם 200 מיליון שקל שילכו כרגע לבן אדם שמוביל בזירה הבין-לאומית האשמות חמורות כלפי מדינת ישראל, מאשים אותנו בפשיעה נגד האנושות, קורא לחיילי צה"ל פושעי מלחמה. אז הוא מקבל כרגע 200 מיליון שקל. אז אדוני היושב-ראש, באמת יש גבול לכל דבר. ואני רוצה להגיד לראש הממשלה: לא יעזור כלום. אנחנו רואים כרגע מחאה שתכפיל את עצמה, כי מה שאתם מובילים זה משבר כלכלי מן העמוקים שידענו אי פעם. תוך ארבעה חודשים – תרשום – אנחנו נהיה במשבר כלכלי עמוק, עם קפיצה במחירי המזון וכל מה שקורה בתחום הדיור ובשער החליפין וכל מה שקורה בשוק הנדל"ן. תוך ארבעה-חמישה חודשים משבר כלכלי עמוק. ואז המחאה תכפיל את עצמה – –

היו"ר אמיר אוחנה:

משפט לסיום, אדוני.

אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו):

– – כי אלו שייפגעו מיוקר המחיה, גם הם יצטרפו. וזה יהיה גל שישטוף אתכם מהשלטון, אני מקווה שלהרבה שנים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. אני מזמין את השר המקשר בין הכנסת לממשלה להשיב במשולב על ההצעות להביע אי-אמון. השר יואב קיש, בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבר הכנסת ליברמן בחר להשתמש בביטויים "סמרטוטים" וכאלה כמה פעמים. אני לא הולך להתייחס לסגנון; לפחות הוא לא דיבר על מריצות הפעם. אני חושב שכן צריך לדבר על המהות ולדבר על מה אפשר וצריך לעשות. נמצא פה ראש האופוזיציה יאיר לפיד; אנחנו חודשיים שלמים קוראים לכם לבוא ולדון איתנו על החקיקה. גם היום, זה עוד לא מאוחר. אנחנו חושבים שזה הדבר הנכון. מעולם בכנסת ישראל חקיקה לא נעצרה כתנאי לשיח. זו דרישה לא קבילה, שפוגעת בבסיס הדמוקרטיה, אולי אפילו פוגעת בלגיטימיות של רוב נבחר בציבור, ולכן לדבר הזה לא ניתן להיענות. כן ידנו פתוחה לשיח אמיתי וכן – –

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

– – – לנבצרות והתגברות הלילה.

שר החינוך יואב קיש:

– – על כל דבר שאתם רוצים לעשות. ובהחלט ברגע שנראה שיש רצון מצד האופוזיציה – ולצערי לא ראינו עוד אף אחד מהאופוזיציה שרוצה אכן לבוא לשיח אמיתי. לעומת זאת אנחנו רואים אתכם נגררים – –

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

הפכתם את חוסר האמון הזה. אף אחד לא מאמין לכם. אף אחד.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תגיד לי, אתה מאמין לעצמך? אתה מאמין לעצמך? זאת אחיזת עיניים.

שר החינוך יואב קיש:

– – אחרי קומץ שרוצה פה אנרכיה, ואתם מנצלים את הדבר הזה בשביל לפגוע בדמוקרטיה הישראלית.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

התגברות זאת אנרכיה.

שר החינוך יואב קיש:

חבל מאוד שהאופוזיציה – –

מיקי לוי (יש עתיד):

שילכו לעזאזל – – –

שר החינוך יואב קיש:

– – משתפת את פעילותה עם אנרכיסטים – –

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

לא נעלבת כטייס על "נפולת של נמושות"? לא נעלבת? לא נעלבת על זה כשאמרו לכם "תלכו לעזאזל"?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת אורנה ברביבאי – – –

שר החינוך יואב קיש:

– – שחוסמים כבישים, שאמר עליהם, לדעתי, השופט דאז מזוז שמי שחוסם כבישים צריך להיכנס ל-20 שנה לכלא.

סימון דוידסון (יש עתיד):

האנשים האלו טסו איתך בטייסת, חברים שלך בטייסת – – –

שר החינוך יואב קיש:

אבל במקרה הזה הם חוסמים כבישים מהצד הנכון, ולא חוסמים כבישים למנוע התנתקות. איפה היית, חבר הכנסת דוידסון?

סימון דוידסון (יש עתיד):

החברים שלך מהטייסת. איך הוא לא מתבייש?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סימון דוידסון, די, מספיק.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

סימון, אין לו יותר חברים. אין לו חברים. לא נשאר לו חבר אחד.

סימון דוידסון (יש עתיד):

החברים שלכם – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סימון דוידסון, קריאה ראשונה.

שר החינוך יואב קיש:

איפה הייתם כשעקרו משפחות מבתיהן?

סימון דוידסון (יש עתיד):

איפה אתה היית?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סימון דוידסון וחברת הכנסת אורנה ברביבאי.

נאור שירי (יש עתיד):

איפה היית – – –

שר החינוך יואב קיש:

איפה אתם הייתם כשעקרו אותם מבתיהם, הביאו אותם למלונות פה בירושלים, משפחה שלמה בחדר אחד?

נאור שירי (יש עתיד):

איפה מירי רגב הייתה? נמאס מזה.

שר החינוך יואב קיש:

כשירדה בחורה בת 14 למטה, זרקו אותה למעצר שבוע. איפה הייתם? בחרתם להיות בשקט.

נאור שירי (יש עתיד):

מספיק להאשים אותנו בהתנתקות. אתם – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

תשאל את ראש הממשלה. הוא הצביע על זה, לא אנחנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת נאור שירי, קריאה ראשונה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תפסיק – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת יבגני סובה, קריאה ראשונה.

שר החינוך יואב קיש:

איפה היה בג"ץ? איפה היה בג"ץ?

עודד פורר (ישראל ביתנו):

איפה היה הליכוד?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עודד פורר, קריאה ראשונה.

שר החינוך יואב קיש:

אתם עסוקים בלקרוא לנו "סמרטוטים". שמעתי את ליברמן לפני רגע. חבל שהוא לא רצה – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אבל הוא לא היה בהתנתקות.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת פורר, קראתי אותך בקריאה ראשונה.

שר החינוך יואב קיש:

שמעתי את חבר הכנסת ליברמן לפני רגע ממשיך עם ה"סמרטוטים" שלו. אז אני אומר לך, הכינויים שלכם, החרמות שלכם, הניסיונות שלכם לפגוע בדמוקרטיה הישראלית, לא יצליחו – –

נאור שירי (יש עתיד):

מה לך ולדמוקרטיה?

שר החינוך יואב קיש:

– – כי יש מולכם קואליציה נחושה, שהיא הרוב בעם, והיא תעשה את מה שצריך בשביל להציל את הדמוקרטיה במדינת ישראל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני לא מאמין שאתה חושב ככה. אני לא מאמין שאתה מדבר ככה. טייס במדינת ישראל.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר קיש. אני מזמין את חבר הכנסת יאיר לפיד להיות ראשון הדוברים בפרק הדיון הסיעתי.

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

מאיפה לשר החינוך יש את האומץ להגיד את השטויות האלה? זה המחיר שהוא צריך לשלם – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

שלוש דקות לרשותך, אדוני. בבקשה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

השר קיש, שאלת איפה היינו בהתנתקות. אני אגיד לך איפה היינו: לא בבניין הזה. את ההתנתקות העביר הליכוד. הליכוד. אפילו לא קדימה. השקרנים שלכם אומרים שזו קדימה. לא. ההתנתקות הייתה בספטמבר, קדימה הוקמה רק בנובמבר.

שר החינוך יואב קיש:

חצי מהליכוד הצביעו – – –

יאיר לפיד (יש עתיד):

אתם עשיתם את ההתנתקות. תבואו בטענות אל עצמכם. ולעניין האנרכיסטי – אנרכיסטים זה שר שאומר "לכו לעזאזל" לטייסים שלנו ושרה שאומרת "נפולת של נמושות" על החברים שלך בטייסת. אלה האנשים שהם אנרכיה. זו ממשלת האנרכיה והכאוס, שמפרקת את המדינה הזאת לחתיכות, פוגעת בכלכלה. 255 כלכלנים, המשקיעים הכי גדולים במדינת ישראל, הודיעו אתמול במכתב לראש הממשלה שהם מפסיקים להשקיע בישראל בגלל הטירוף שלכם, ואתה עומד פה ומדבר על ההתנתקות. אתם עשיתם את ההתנתקות, לא אנחנו. אנחנו לא היינו פה. יש עתיד לא הייתה קיימת בכלל; ישראל ביתנו לא הייתה פה. למה אתם מבלבלים את המוח וכמה אפשר לשקר?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ישראל ביתנו הייתה נגד ההתנתקות.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

ישראל ביתנו התנגדה להתנתקות.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת לפיד. אני מזמין את חבר הכנסת מתן כהנא. שלוש דקות. שלוש דקות לאחר העלאת הדוכן.

קריאות:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת באופוזיציה מתבקשים ליישב את המחלוקות לאחר מכן. תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

אלה לא מחלוקות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש הבדל בין היסטוריה לבין מחלוקות.

היו"ר אמיר אוחנה:

שלוש דקות לרשותך.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אני רוצה לדבר על טייסי המילואים של חיל האוויר, ואני אפתח ואומר שאני קורא להשאיר את הצבא מחוץ לוויכוח הפוליטי. בשבוע שעבר שמענו שמכנים את הטייסים "הפריבילגים שמודעים לפריבילגיותם". "שילכו לעזאזל", קרא להם שר אחד; "לא פטריוטים, נפולת של נמושות", קראה להם שרה אחרת. בואו תשמעו כמה האנשים האלה הם פריבילגים: לטייסים ולנווטים של חיל האוויר יש פריבילגיה לעשות 60 ימי מילואים בשנה, כמו עוד 0.03% – 0.03% בלבד – מאזרחי מדינת ישראל; יש להם פריבילגיה לצאת פעם בשבוע מהבית בשעה 05:30 ולבוא לטייסת; יש להם פריבילגיה להגיע מותש אחרי טיסות לילה מאוחר בלילה ולדפוק את יום העבודה הבא; יש להם פריבילגיה להיות ארבעה סופי שבוע בשנה מחוץ לבית; יש להם פריבילגיה להיות כל החיים שלהם זמינים לקריאה מהטייסת – בארוחת שבת, באמצע מבחן באוניברסיטה ולפני טיסת עסקים לחוץ לארץ; יש להם פריבילגיה לטוס במהירות של 1,100 קמ"ש בגובה 30 מטר או במהירות של 180 קמ"ש בגובה חמישה מטרים, כשכל טעות של מאית שנייה מכניסה אותם בקרקע; יש להם פריבילגיה לטוס בלילות חשוכים, בעננים, מעל ים, ולהסתכן בוורטיגו שנגמר בהתנגשות בים או בהתנגשות באדמה; יש להם פריבילגיה לקבור אחים לנשק שהדברים האלה קרו להם; יש להם פריבילגיה לטוס לעומק האויב, למקום שיורים עליהם טילים; יש להם פריבילגיה לטוס לעומק האויב כשסתם ציפור או תקלה במטוס יכולה להשאיר אותם שם בארץ אויב ושהם לא יחזרו הביתה; יש להם פריבילגיה לעצור את החיים מעת לעת, פעם בחודש, יחד עם שאר אחיהם המילואימניקים, כדי להשתתף בעוד מבצע גדול או מלחמה. כמה זמן אתם חושבים שהכנפיים הבוהקות על החזה שלהם והמונח "הטובים לטיס", שגם ככה אנחנו לא מאמינים בו – כמה זמן אתם חושבים שהדברים האלה מחזיקים אותם לעשות את כל הדברים האלה שאמרתי? מה שמחזיק אותם זה שהם פריבילגים, שיש להם פריבילגיה להגן על מדינת ישראל. זה מה שמחזיק אותם. אז בפעם הבאה, שרי הממשלה היקרים, לפני שאתם שולחים לעזאזל את הלא-פטריוטים ואת הנמושות האלה, תחשבו טוב טוב. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת כהנא. אני מזמין את חבר הכנסת ארז מלול לומר את דברו.

דוד אמסלם (הליכוד):

בפעם הבאה תן נאום על הטנקיסטים קצת.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

גם.

דוד אמסלם (הליכוד):

תן, תן. איך הם מסכנים את עצמם, כמה אבק הם אוכלים – –

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אמרתי שלא?

דוד אמסלם (הליכוד):

– – גם נוסעים בלילה, מתהפכים עם הטנקים. ספר קצת. יורים עליהם. צה"ל זה לא רק חיל אוויר.

רם בן ברק (יש עתיד):

גם הם נגד הרפורמה.

דוד אמסלם (הליכוד):

דבר על כולם.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

חבר הכנסת אמסלם, כולם ראויים להערכה, רק שהאנשים האלה עושים 60 ימי מילואים בשנה.

מיקי לוי (יש עתיד):

ואותם שלחו לעזאזל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת מלול, שלוש דקות לרשותך. בבקשה.

דוד אמסלם (הליכוד):

יש עוד אנשים בצבא, אתה יודע.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

חד-משמעית.

רם בן ברק (יש עתיד):

וגם הם נגד הרפורמה.

ארז מלול (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, האופוזיציה מתנגדת בתוקף לשינוי הרכב הועדה של השופטים, להוסיף נציגים מהקואליציה, ואני מתפלא על כך. אני מחזיר אתכם לדיונים שהתקיימו בוועדת חוקה בעניין הצעת החוק לשינוי בוועדה למינוי דיינים בכנסת העשרים-וארבע. שם הקואליציה דאז ביקשה להגדיל את הכוח הפוליטי בוועדה למינוי דיינים, ומשרד המשפטים מאשר, היועץ המשפטי מאשר, בטענה שלא ייתכן שדיינים יקבעו מי החברים שלהם. שם הייתה דממת אלחוט. התקשורת? שום דבר. נאדה. דבר זה מלמד שהוויכוח פה הוא לא נגד הרפורמה או בעד הרפורמה; הוויכוח, לב-ליבו של הוויכוח, הוא אם אנחנו רוצים לראות פה מדינת כל אזרחיה או מדינה יהודית, מסורתית, דמוקרטית. זה בא לידי ביטוי ברפורמה. תיגמר הרפורמה – הם ימצאו דבר אחר. בטוח. דבר נוסף שרציתי להעלות באותו הקשר – לאחרונה היועץ המשפטי לשעבר מנדלבליט חזר ואמר שלא היה שום הסכם עם הרב דרעי לפרישה מהחיים הפוליטיים. מלבד זה הוא אמר שלא היה הסדר טיעון מקל וגם נגרם לו עיוות דין. אבל אני מצפה משופטי העליון, אנשים נכבדים, שיגלו אחריות ויגידו: טעינו, לא ידענו שלא היה הסכם כזה. לא ידענו, פסקנו מה שפסקנו כי לא ידענו. זו לא בושה להגיד "טעינו". אם הם יגידו את זה ויגלו אחריות, אני בטוח שמקצת האמון שנשאר בעם לבית המשפט העליון אולי יחזור, ואני בטוח גם שאם היועץ המשפטי לשעבר היה אומר את זה לפני פסק הדין, פסק הדין היה נראה אחרת. ולסיום, אדוני היושב-ראש, עברנו עכשיו את פורים. ראינו במגילת אסתר שכאשר המן רצה להשמיד את עם ישראל, הוא השתמש בטענה כי "ישנו עם אחד מפרז ומפרד בין העמים". בניגוד אליו, אסתר אמרה למרדכי: "לך כנוס את כל היהודים". לצערי היום מנצלים את זה כל המנהיגים מסביב שרוצים בהשמדתנו. הם נהנים מכל הפירוד, מכל ההפגנות, מכל שנאת החינם. אני רוצה, בעזרת השם, שניקח את המסר הזה ונגיד: אין כוחנו אלא באחדותנו. שנשב ביחד – המנהיגים, שישבו ביחד, ידברו, יגיעו לאיזו הסכמה, ולו לטובת העם. תודה רבה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת מלול. אני מזמין את חבר הכנסת ישראל אייכלר לשאת את דברו. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך החל מרגע הגונג.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, השר, חברי הכנסת, יש מצבים שחושבים שיש חופש ביטוי, אפשר להגיד מה שרוצים, ויש מצבים שעליהם נאמר "המשכיל בעת ההיא יִדֹּם" – המצב, אדי הרעל והפיצוץ שמרחפים בחברה הישראלית, אינם מאפשרים את חופש הביטוי או את היכולת להגיד כל מה שאנחנו רוצים להגיד. לכן אני מגביל את עצמי, וכל מה שלא אמרתי זה בגלל שאני רוצה להיות זהיר. אנחנו מצויים בעיצומה של תקופה מסוכנת מאוד שלא הייתה זה 75 שנה. אני נולדתי כשהמדינה הייתה בת שבע, אדוני היושב-ראש. אני זוכר הרבה מאבקים פוליטיים, חברתיים, אחרים, הפגנות, פועלים, עובדים, הפגנות דת, שבת – מעולם הדברים לא ירדו לעומקים הנפשיים, הפסיכולוגיים, של אנשים שחרדו חרדה איומה מפני האויב, שזה הזולת, החברה האחרת. היו דתיים והיו חילונים, היו אנשים שנסעו בשבת ואנשים שצעקו "שאבעס", אבל במישור האישי לא היה מצב שאנשים ירגישו חרדה מעצם לידתם וקיומם של ילדים חרדים בארץ ישראל. היום יש אנשים שלא היו אנטי-דתיים, הם היו חילונים, אבל הפחידו אותם. מנגנוני תעמולה תקשורתיים, שהם הרבה יותר מוכשרים מאשר התקשורת הסובייטית בתקופת סטלין ואחר כך, הצליחו באמת להפחיד את האוכלוסייה. כמו שמאות מיליוני אנשים ברוסיה האמינו שסטלין הוא הגואל שלהם, שמש העמים, ושהקומוניזם מסיר מהם את השרשראות והכבלים שהמעסיקים הנוראיים שמו על הפרולטריון, כך היום יש אנשים שבאמת מפחדים שהחרדים האלה, הדתיים האלה, הימנים האלה, הולכים לקחת את הדמוקרטיה. אני מאמין להם שהם מאמינים בזה. רוב האנשים ביניהם רוצים להגיע למתווה של שלום, אחווה והבנה, אבל יש אנשים שמסיתים. מדובר פה באנשים – ראשי ממשלות לשעבר, רמטכ"לים לשעבר – שמסיתים נגד הימין, נגד החלטת העם, נגד הדמוקרטיה, נגד הדת. אני לא מפחד מהם עצמם, כי הם אנשים מבוגרים, הם לא יעשו דברים נוראיים. אבל כשאנחנו רואים מה קורה במגזר הערבי, אדוני היושב-ראש – לפעמים מישהו עלול לחשוב שרק שם זה יכול לקרות, שיותר מ-60 או 100 אנשים נהרגים בשנה במסעי נקמות על רקע רגשי שלא תמיד זה רקע ריאלי. אני לא רוצה לעשות את הנמשל, אבל צריך לדעת שצריך להיזהר, כל אחד מהצדדים. אני לא אומר שמישהו יוותר על השקפתו, אבל באמת שידעו שגם אם אין חשש מהאנשים שמדברים, מהמנהיגים – – יור >> היו"ר אוריאל בוסו: << יור >> נא לסיים.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

– – מי שעלול לגרום, חס וחלילה, לבצע את מה שהם אומרים כשהם מדברים על שפיכות דמים ועל מלחמת אזרחים, צריך להסתכל על מה שקורה במגזר הערבי, ששם יש רציחות על בסיס נקמות וחמולות; שלא ירדו, חס וחלילה, לשיח הזה ושאנשים יפחדו מעצם קיומם של האחרים. אני קודם כול מתפלל לקדוש ברוך הוא, ה' יברך את עמו בשלום. גם סומך על האינטליגנציה של רוב אזרחי ישראל שלא יתפתו. התקשורת רוצה רייטינג.

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

ישראל אייכלר (יהדות התורה):

אני כבר מסיים, אדוני היושב-ראש. אין דבר שמביא להם רייטינג יותר גבוה מאשר מתח, חרדה ושנאה. הפוליטיקאים רוצים אולי לנקום את נקמתם האישית על זה שהם לא נבחרו ולא הגיעו לכאן. אבל אני מבקש מהעם, מכל הצדדים: אל תיסחפו. תתווכחו, תפגינו, תעשו מה שאתם רוצים, אבל אל תשנאו. בסופו של דבר, אנחנו לא מפחידים, ואתם, אל תפחדו. אתם לא מפחידים ואנחנו לא נפחד. בעזרת השם, נעשה ונצליח.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחבר הכנסת הרב ישראל אייכלר. הדובר הבא – חבר הכנסת אוהד טל, בבקשה. שלוש דקות.

אוהד טל (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להתייחס לכותרת הצעת האי-אמון שעל הפרק. כתבתם: ממשלה מנותקת שדואגת רק לעצמה, מפקירה את כלכלת ישראל וביטחון ישראל וקורעת את החברה הישראלית. אני רוצה לשאול אתכם, חברי האופוזיציה: לא נמאס לכם? לא נמאס לכם לשפוך עוד ועוד שמן למדורה? אין לכם מינימום של אחריות? ישראל לפני הכול זאת רק סיסמה? סלוגן? הרי אתם לא באמת מאמינים למה שאתם אומרים. הציבור של המחנה הלאומי, שעמד במבחנים הכי קשים ועמד מול דורסנות של ממשלות שהבטיחו משהו אחד לפני הבחירות ועשו את ההפך אחרי הבחירות – –

נאור שירי (יש עתיד):

נגיד סיפוח.

אוהד טל (הציונות הדתית):

– – אנחנו מעולם לא קראנו לשבירת הכלים כמו שאתם עושים היום. אנחנו מעולם לא קראנו לסרבנות ומעולם לא קראנו להוציא מכאן את הכסף ולפגוע בכלכלת ישראל. נכון, יש כאן ויכוח פוליטי נוקב, אבל אם טובת המדינה באמת לנגד עיניכם, תפסיקו כבר עם החרמות המטופשים הללו שלכם. תפסיקו עם האשמות השווא המופרכות. מספיק עם הדמגוגיה, בואו כבר לדבר. כמה פעמים אומרים את הדבר הזה? ועדת חוקה מקיימת אין-ספור דיונים, מביאה נציגים מכל הכיוונים. רק היום בבוקר הגיעו פרופ' אלבשן ונציגים נוספים להציג את המתווה. הקואליציה מייד אמרה: אין בעיה, אנחנו מוכנים לדבר, מוכנים לשבת ולהגיע להבנות. איפה אתם חוץ מלצעוק? אני באמת אומר. אני מצטרף למשפט הראשון שאמר הנשיא השבוע בקריאתו. די, די, מספיק עם הדבר הזה. קצת אחריות לעם ישראל. הרי אתם יודעים את האמת. לא צריך לסמוך עליי, לא על שמחה רוטמן, לא על השר לוין. אתם יודעים את האמת. הנשיא בעצמו אמר שאין כמעט פערים. אין. אז על מה הוויכוח פה? באמת, אני עומד כאן ומבקש קצת רצינות. אם טובתו של עם ישראל ומדינת ישראל באמת לנגד עיניכם, מספיק כבר עם הדמגוגיה. קצת אחריות. בואו נדבר, נגיע להבנות וניקח את ישראל לשלב הבא במקום להישאר תקועים באותה נקודה. תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה לחבר הכנסת אוהד טל. חברת הכנסת לימור סון הר מלך. צלצולי טלפונים במליאה, אשמח להשתיק. ברוך הבא, חבר הכנסת ואליד טאהא.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת ישראל הנכבדה, את הסיפור הבא, שהוא סיפור שמאוד אהוב על ילדיי. אני רוצה להקדיש ליריב לוין שר המשפטים וליושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן, הצועדים אחרי ומתוך ליבם ודאגתם לעם ישראל. תקשיבו, אני חושבת שכולנו יכולים ללמוד מהסיפור הזה. השמש זורחת, / על גג וגדר, / וסבא עם נכד יוצאים לחצר // הם פונים לאורווה, / מוחאים כף אל כף, / ומייד הם יוצאים, / עם חמור ואוכף, // הם פונים אל הכביש, / בצעד מהיר, / ארוכה היא הדרך, / אל שער העיר. // הינה הוא הסבא, / רוכב על חמור, / הינה הוא הנכד, / צועד מאחור, // היי, מה זה?! גוער איש בקול מהדהד, / הגבר רוכב, / והילד – צועד?! // מי ראה, מי שמע, ומי ינחש – / כי דבר שכזה, חטא נורא שכזה, בעולם יתרחש! // ירד אז הסבא, מעל החמור, את הנכד הרכיב, וצעד מאחור. / גערו האנשים, / איזה ילד שובב, והוא בנחת רוכב, / והסבא נסחב! // מי ראה, מי שמע, ומי ינחש, / כי דבר שכזה, / חטא חצוף שכזה, / בעולם יתרחש?! // עלה אז הסבא, ורכבו הם בשניים, / לחמור המסכן, / רועדות הרגליים. // צעקו האנשים, / הן זה לא ייתכן, / שניים רוכבים יחד, / על בן עיר מסכן. // מי ראה, מי שמע, ומי ינחש, / כי דבר שכזה, / חטא איום שכזה, / בעולם יתרחש?! // ירדו אז השניים, / מעל גב החמור, / וכל השלושה, / צעדו במישור, / צחקו האנשים, / איך הולכים פה ברגל, / שלושה חמורים. / מי שמע, מי ראה, ומי ינחש – / כי דבר שכזה, ובזבוז שכזה, בעולם יתרחש. // ואז הסב עם הנכד הושיטו ידיים, / ואת החמור, הופ, נשאו על הכתפיים, // צחקו האנשים, / היי הביטו היטב, / הינה זוג חמורים את אחיהם סוחב. / מי ראה, / מי שמע, / ומי ינחש, / מין מחזה שכזה בעולם יתרחש. // עם שקיעה הם חזרו, / אל ביתם הקטן, ואת החמור, / הם קשרו למפתן. // אז הסבא פנה אל נכדו, / דני שמע, / הערב למדנו אמרה חכמה, / יש אלף דעות בעולם הגדול, / לא נוכל להשביע את רצון כול וכול. לכן, שמחה ויריב, מה שתעשו ואיך שלא תעשו, יהיו כאלה שיבקרו, ילגלגו על הבחירות שאתם עושים, על הדרך שלכם. לכן עדיף שתצעדו בדרך שלכם כמו שמתאים לעם ישראל, כמו שאתם רואים שטוב ונכון עבור עם ישראל. אז לכו בכוחכם זה והושעתם את ישראל. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה לחברת הכנסת לימור סון הר מלך. הדובר הבא – חבר הכנסת עודד פורר, בבקשה. אם כבר הזכרת את חבר הכנסת יריב לוין, שר המשפטים וסגן ראש הממשלה, אנחנו רוצים להשתתף בצערו על פטירת אביו אמש. שלא ידע עוד צער.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, רבותיי השרים, אני עומד פה היום עם כאב גדול מאוד, שכבר הולך ומתעצם מדי יום, מדי שעה, בחודשיים האחרונים. האירוע שאנחנו נמצאים לפתחו, הוא כבר לא איזו מהמורה חולפת, מכה קלה בכנף. שינוי סדרי המשטר במדינת ישראל שאליו יצאתם, כבר מפרק את המדינה הזאת מבפנים. הפירוק הוא כבר לא פירוק במובן של איך תיראה הדמוקרטיה הישראלית, שכבר לא תהיה כזאת בעוד כמה שבועות. הפטנט שאותו הצלחתם לטאטא מתחת לשטיח הרבה מאוד שנים, שבו חלק מהעם משרת, עושה מילואים, משלם מיסים, וחלק לא, גם הוא כבר לא עובר. הציבור היום כבר עוסק הרבה מעבר, הרבה מעבר רק לשינוי המשטרי, כי הוא מבין מה המשמעות של השינוי המשטרי ומה המטרה של השינוי המשטרי. והמטרה של השינוי המשטרי, וזה ברור לכולם: חצי מהעם ישרת וחצי מהעם לא. הרי למה הסיעות יהדות התורה וש"ס מתעקשות: פסקת ההתגברות? מעניין אותם נושאים משטריים? לא. הם צריכים את ההכרה הזאת שבה הילדות שלי, הילדים והנכדים של חלק מהאוכלוסייה ילכו לצה"ל והילדים שלהם לא. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אני אומר לך, אדוני השר, הסיפור הזה נגמר. הציבור הישראלי אומר לכם בפה מלא, בכל מקום, בכל כיכר ובכל צומת: לא עוד. לא נסכים יותר לאמנה החברתית הזאת שנכפתה בצורה כזאת או אחרת. ומה שאנחנו צריכים עכשיו זה הרבה מעבר כדי לסדר את הבלגן שאתם עשיתם פה. זה לא חוק כמה יהיו בוועדה למינוי שופטים וכמה יהיה בפסקת ההתגברות. זה לא יספיק כדי לפתור את זה גם אם תהיה פשרה כזאת או אחרת אצל הנשיא. מה שנדרש היום, אחרי האמירות הקשות שנאמרו על ידי שרי הממשלה על לוחמות ולוחמי צה"ל, זה אמנה חברתית חדשה, אמנה חברתית של חוקה, שבלעדיה לא תוכלו להמשיך. הפטנט שבו אני, בנותיי, קיש, אחרים, הולכים לשרת בצה"ל והילדים של אחרים לא, כבר לא עובד, והוא גם לא יעבוד. לא יהיה אפשר להמשיך בצורה הזאת.

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

וגם אם תצליחו להעביר חוק כזה או חוק אחר, את הסיפור הזה כבר לא תוכלו לכדרר מתחת לשטיח, לא תוכלו לטאטא אותו ולהסתיר אותו ולהעביר את תפוח האדמה הלוהט הזה למישהו אחר. ולכן, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותיי השרים, זה כבר לא העניין של הוועדה למינוי שופטים. צריכים להתכנס אלה שבאמת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כמדינה ציונית – צריכים להתכנס ולנסח את האמנה הזאת מחדש. כי מה שאתם עשיתם בחודשיים זה שפירקתם את ההסכם בין המדינה לבין האזרחים שלה. וכדי לכתוב אותו מחדש – זה לא רק בפסקת התגברות אלא זה בחלוקה שווה גם של הזכויות וגם של החובות.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, עד שנת 2000 מקרי הרצח שהיו קורים בחברה הערבית היו כל כך מעטים, עד כדי כך שבכל יישוב, כאשר היה קורה מקרה רצח בכל עשר שנים, היישוב כולו היה מזדעזע לשנה; אנשים מתכנסים אל תוך עצמם, לא מקיימים חתונות, נמנעים מלקיים מסיבות שמחה. וזו תגובה גם לחבר הכנסת פרוש ולכל אחד שחושב שהחברה הערבית היא אלימה ביולוגית וגנטית. אז אני אומר לך שהפשע והרצח שקורה היום בחברה הערבית, הוא קורה בגלל שהמדינה הפנתה עורף לחברה הערבית; בגלל שהמדינה ויתרה על החלק שלה, על התפקיד שלה כלפי האזרחים הערבים; בגלל שהמדינה אפשרה לכנופיות הפשע, אם בקבוצות ואם ביחידים, לקרום עור וגידים ביישובים הערביים. רק אז התחילו מקרי הרצח להתבצע ולקרות כמעט בכל יום. אתמול בערב איבדנו אימא צעירה, בת 29, ביאן עבאס מכפר כנא, אם לשני בנים. שנה לפני איבדנו קרובת משפחה, רזאן עבאס. שתיהן נרצחו לא בכדורים תועים, כי אין כדורים תועים, יש כדורים רוצחים. פושע שמחזיק נשק ומשתמש בו בתוך יישוב הוא פושע, גם אם הוא עושה את זה באופן מאורגן, גם אם הוא עושה את זה באופן יחיד, גם אם הוא עושה את זה מתוך קבוצה, ולא משנה באיזו צורה – כאשר הוא משתמש בנשק בתוך יישוב אז הוא עלול לרצוח אנשים. והמשטרה והמדינה שהפקירה את היישוב היא גם שותפה לפשע הזה. יש לנו שר להזיות, שר ההזיות הלאומי, שכל הזמן מתעסק ביועצת המשפטית וביועצים המשפטיים, ובכל מיני דברים שלא ממש קשורים לתפקיד שלו, אז הוא שר להזיות לאומי.

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אז הוא גם מספק תענוג אולי לאלה שאוהבים את ההזיות. במקום שהוא יתעסק בתפקיד שלו ויאסוף את הנשק שהמדינה אפשרה, אפשרה אותו בידיים של ילדים בחברה הערבית, הוא עדיין מתעסק בדברים שלא קשורים בביטחון האישי של האזרחים. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה, חבר הכנסת ווליד טאהא. חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה. ווליד, הלב שלך – עכשיו חזרת?

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הכול בסדר.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, קודם – ברוך הבא, חבר הכנסת ווליד טאהא, החלמה מהירה. (אומר ערבית: ברוך שובך בריא.) ביום שבת השתתפתי בהפגנה בתל אביב נגד ההפיכה השיפוטית, כמו שאני משתתף מדי שבוע, והסתכלתי על האנשים שכל בן אדם דוגל בשני דגלי ישראל. חשבתי על המגנום אופוס, יצירת המופת של אמיל חביבי, "האופסימיסט". כשהוא דיבר על הבתים שבוואדי ניסנאס בשנות החמישים, אמר: איך ידעת מה הבית הערבי, מה הבית היהודי? אז הוא אמר: כשיש דגל ישראל אחד, הבנתי שזה בית של יהודי; כשיש כמה דגלי ישראל, הבנתי שזה בית של ערבי. למה? בגלל שערבים הרגישו צורך להוכיח נאמנות בפני הממשל הצבאי, שפחדו ממנו. ואני אומר: למה הציבור הזה נושא את דגלי ישראל בצורה הזו? בגלל שיש לחלקים גדולים רגשי נחיתות כלפי הימין. הם מרגישים שהלאומיות היא הפטריוטיזם האמיתי, ולא שוחרי השלום, הדמוקרטיה, הצדק החברתי, השוויון בין העמים. ואני אומר להם: לא צריך להוכיח שום דבר. לבוא עם הערכים הדמוקרטיים, זה הדבר העיקרי. כשהרמטכ"ל אמר שדיקטטורה איתנה חשובה מאנרכיה, באופוזיציה הרגישו מועקה. כשהוא אמר שלשום שהנכונות לסרבנות או למילואים נשענת על היותה מדינה יהודית ודמוקרטית, האופוזיציה הרגישה אתנחתה. אני רוצה להגיד לאופוזיציה הזו וגם לרמטכ"ל, שהדיקטטורה האמיתית זה מה שנעשה בשטחים הכבושים נגד העם הפלסטיני; האנרכיה – מה שנעשה עם העם הפלסטיני. מי שרוצה דמוקרטיה אמיתית צריך לחתור לשוויון של כל האנשים, גם הפלסטינים וגם היהודים, מדינה לצד מדינה ושוויון מלא בין ערבים ליהודים. לצערי הרב, אנחנו עדיין קול קורא מן המדבר. אבל זה לא יישאר כך. הקול שלנו עוד ינצח.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, כל כך הרבה תופעות חריגות, הייתי רוצה לומר על-אנושיות ולא טבעיות, התרחשו ב-60 הימים האחרונים, מאז שהוקמה הממשלה הזו, דווקא בקואליציה ובממשלה הימנית ביותר, הדתית ביותר מאז קום המדינה. ככה חיפשתי את האלוהים שבה, אבל לא מצאתי שום ניצוץ אלוהי, לא מצאתי שום שכינה. הניצוץ היחידי שמצאתי ושכל המדינה רואה הוא האש, האש שהשר המוכשר לענייני פירומניה מדליק: שרפה בין החיילים לחבריהם; שרפה בין השוטרים לאחיהם; שרפה בין האזרחים בישראל; הצתת דלקות בכל שדה ובכל גזרה וכל חלקה טובה בישראל. הדבר המחריד הנוסף שבא עם השרפה הזו, כמו כל פירומן טוב, זה פשוט ההנאה, ההנאה שלו בלראות את האש שמתלקחת. הלכתי ובדקתי וחיפשתי מה בדיוק ההגדרה לפירומניה, והינה כך זה אומר: מדובר בהפרעה נפשית שסממנה הוא דחף להצית אש ולחולל שרפות. הפירומן, או המציתן, לפי האקדמיה ללשון העברית, אינו עושה זאת על מנת לגרום נזק או לשם רווח כלשהו, אלא כדי להפיק הנאה מעצם מעשה ההצתה. הפרעת הפירומניה, אגב, למי שלא יודע, נפוצה יותר בקרב גברים מאשר אצל נשים, והיא מופיעה לראשונה לפני גיל עשר. אז כן, אני רואה את ההנאה המטורפת בימים האלה של הפירומניה. אני רואה את זה בעיניהם של האנשים שמנהלים את הממשלה הזאת, לא רק אצלו. אני רוצה לומר שכל מדינה מתוקנת לא הייתה ממנה אדם כזה לאף תפקיד שר, בוודאי שלא לתפקיד שר לביטחון פנים, שאולי חוסר הביטחון שלו וחוסר המודעות שלו גרם לו לקרוא לעצמו השר לביטחון לאומי. אבל החל ממינויו של השר לביטחון לאומי בממשלה השלושים-ושבע, אנחנו חיים בתקופה המסוכנת ביותר לאזרחי ישראל, לצערי הרב, אנחנו עומדים בתקופה שבה חוסר הביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל, בהשוואה לשנים הקודמות, פשוט מרקיע שחקים. אז מה מי כאן בעל הבית? ואיפה זמן בן גביר, אני שואלת. האם ככה נראה זמן בן גביר? צריך לומר לו, אם כך: הזמן תם. לא ייתכן שכל יום שהאיש הזה נמצא בתפקיד, אזרחי מדינת ישראל נמצאים בסכנה. מדינה חפצת חיים חייבת להתעשת ולסלק מהפוזיציה הכה-משמעותית אנשים בלתי אחראים כמו השר בן גביר, לפני שכולנו נשלם את המחיר ולפני שזה יהיה מאוחר מדי. תודה רבה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה. לאחר מכן – חבר הכנסת דוד אמסלם.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לשלוח מפה איחולי החלמה לפצועים מהפיגוע בתל אביב. שנית, אני רוצה לשלוח מפה את תנחומיי לשר המשפטים, חברנו חבר הכנסת יריב לוין, על פטירת אביו. מחנה השמאל המוחה נגד הרפורמה במערכת המשפט הזדעק על כינויים שכינו את חלק מהמפגינים או את המפגינים כולם, כגון אנרכיסטים, כגון נפולת של נמושות. אז א. אני רוצה להבהיר את עמדתי. עמדתי היא חד-משמעית. רוב-רובם של המוחים מוחים באמת כי הם מודאגים, מוחים באמת כי כואב להם, וזה לגיטימי, סופר-לגיטימי. מיעוט, מיעוט שבהם נוקט דרכים לא לגיטימיות. אבל על מה מלינים ראשי מחנה השמאל? הרי בניגוד למחנה השמאל, אצלנו יודעים להבהיר דברים וגם להתנצל כשצריך. כשראש הממשלה קרא להלום בשקר, תקפו אותו בפראות כאילו הוא הסית לאלימות, למרות שידעו היטב שהוא מתכוון להתמודדות עם טיעוני השקר, ובכל זאת הוא טרח להבהיר את דבריו. גם כשהשר סמוטריץ' קרא באופן לא ראוי למחוק את חווארה תקפו אותו בפראות, והיה ברור שהוא לא מתכוון להרג המונים, חלילה, והוא אף טרח להתנצל על כך. אבל תראה איפה הצביעות של מחנה השמאל. כשליברמן קרא בממשלה הקודמת להעמיס את החרדים על מריצה ולהוביל אותם למזבלה, מישהו התנצל על כך? כשיאיר לפיד אמר שחברי כנסת הם יורשיו האידיאולוגיים של יגאל עמיר, הוא לא התנצל על כך. כשיאיר גולן, ממובילי המפגינים שצרו על אשת ראש הממשלה במספרה, קרא למתיישבים בהתיישבות הצעירה תתי-אדם, מישהו התנצל על כך? מישהו מחה על כך? כשניצן הורביץ קרא לנוער הגבעות נוער הזוועות מישהו התנצל על כך? לא שמענו מכם מילה. אז כן, אלו שחוסמים כבישים, אלו שתוקפים שוטרים בפראות, אלו שמעודדים סרבנות, אלו שקוראים להוצאת כסף מהארץ, אלו שדורשים מכוחות הביטחון שלא להישמע לממשלה הנבחרת, אלו שמנסים לבצע הפיכה – כל אלה הם באמת אנרכיסטים. עליכם, ראשי מחנה השמאל, אמר ינאי המלך לאשתו שלומציון המלכה – –

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לסיים.

אבי מעוז (נעם):

– – "אל תתייראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין, שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפינחס". תודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה רבה. חבר הכנסת דוד אמסלם, בבקשה, אחרון הדוברים. לאחר מכן יעלה לסכם השר המקשר, השר יואב קיש. בבקשה, אדוני.

דוד אמסלם (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול או שלשום שמעתי את לפיד בטלוויזיה שואל מה היה לראש הממשלה לנסוע לאיטליה. האמת היא שאתה צודק בשאלה שלך. הוא היה צריך להתייעץ איתך, הרי אתה היית הנוסע המתמיד, בחוג הנוסע המתמיד. כשהיית שר החוץ כמעט שלא היית בארץ, אתה והדוגמן, הסגן המעופף שלך. אז אתה לא מתבייש? בוא אתה תספר לנו למה נסעת לכל יעד, בזבזת, לקחת מטוס שלם למרוקו עם כל החברים שלך מקפה דובנוב. בושה וחרפה. אתה בושה וחרפה. אדוני היושב-ראש, עכשיו אני רוצה לגעת בנושא שמטריד אותי כבר חודשיים ימים. תראו, היום אנחנו רואים את אנשי השמאל בהובלתם של אהוד ברק, אהרן ברק, דן חלוץ, יאיר גולן – כל החבורה הזאת, חבורה בולשביקית, טוענת את טענת הקוזק הנגזל. זה מזכיר לי את אותו אחד שהורג את הוריו ובא לבית המשפט וטוען שהוא יתום. הרי אתם שורפים את המדינה. אנחנו מחוקקים בכנסת, אנחנו באים לעשות את העבודה. לפני כמה ימים אני נוסע, אדוני היושב-ראש, חוזר מנתניה, אני רואה איזה 50 אנרכיסטים שעצרו את הכביש. עמדנו בכביש שלוש שעות. למה? בא להם. רוצים לסגור את שדה התעופה – בא להם. ואיפה הרועצת המשפטית? מפריעה לממשלה – זה תפקידה. היא מקבלת פרסים, חיזוקים, מאהרן ברק וכל החבר'ה שלו: תמשיכי להפריע לממשלה, לתקוע טריז בגלגלי הממשלה, בגלל שהיא לא לגיטימית בעיניכם. דרך אגב, זו לא שאלה של חוק כזה או אחר. אני שואל את מפכ"ל המשטרה: אנשים חוסמים כבישים, עבריינים – זו עבירה על החוק – –

דבי ביטון (יש עתיד):

זו לא עבירה, זה – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

– – אין דבר יותר אנרכיסטי מזה. אני לא אמור להגיע לאירוע, למה? בגלל שמישהו החליט שאני לא אגיע. דרך אגב, הם לא חוסמים פעם-פעמיים; כשאני נוסע הביתה אני כבר שואל את עצמי איפה החסימות. חוצפה איך שמדינה מתנהלת ככה.

דבי ביטון (יש עתיד):

מה נורא בחסימות לעומת הפיכה?

דוד אמסלם (הליכוד):

זה בושה וכלימה. אין אנרכיה יותר גדולה. דרך אגב, חופש התנועה הוא זכות יסוד. חוק חופש התנועה הוא זכות יסוד לכל אזרח, אבל אצלם, מה זה משנה מה זה חוק-יסוד. אנחנו לא ננוע. למה? בגלל שהשמאל הבולשביקי החליט בבריונות – –

דבי ביטון (יש עתיד):

השמאל – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

– – אנחנו נעצור אותם, מיעוט שלא מקבל את תוצאות הבחירות.

דבי ביטון (יש עתיד):

תגיד לי איך אתה מקבל – – – לך תיק, אדון אמסלם.

דוד אמסלם (הליכוד):

אין פה ויכוח על רפורמה, זה לא הקשקוש. הוויכוח הוא שהם לא רואים את הימין ואותנו ואת עיירות הפיתוח ואת כל מצביעי הימין כאנשים לגיטימיים, שווים להם. הם הרי האליטה, הם החכמים, הם בעלי ההון, ואנחנו צריכים לפתוח ביובים, כמו שאמרתי. אנחנו צריכים לנהל מדינה? לא מתביישים?

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

מי זה "אנחנו"?

דבי ביטון (יש עתיד):

אנחנו ביטון – – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

דודי, מה השעה?

דוד אמסלם (הליכוד):

לכן אני קורא למפכ"ל המשטרה: התפקיד שלך זה לשמור על הסדר. אני רוצה לומר לך שבזמנו אריה עמית, שהיה מפקד המשטרה בירושלים, זה שקרא לנו, אמר: אני לא אח שלהם וגם לא בן דוד רחוק. דרך אגב, גם אתה לא אח שלי וגם לא בן דוד רחוק שלי. כשאתה פיזרת את המפגינים בשבת בבר-אילן השתמשת באלות, סוסים, מה לא עשית. פיצחת להם את הראש, בשבת.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

מצביעי הליכוד גם מפגינים – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

והיום, את איילון – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – – הם מפגינים נגדך ונגד ראש הממשלה שלך.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – 50 צמתים בכל הארץ סוגרים, ואתה בא ומתפלסף. על מי? על המפכ"ל שאתה לא מגיע לקרסוליים שלו?

קריאות:

דבי ביטון (יש עתיד):

אתה צריך לראות את הליכודניקים – – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

ליכודניקים יוצאים להפגין.

דוד אמסלם (הליכוד):

אדוני המפכ"ל, התפקיד שלך זה לעשות סדר במדינה, וכרגע המדינה באנרכיה. אל תפחד לא מהעיתונאים, לא מהקשקשנים האלה בשמאל – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

לא ראית כלום, דודי.

דבי ביטון (יש עתיד):

תבוא לראות את הליכודניקים – – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

ליכודניקים יוצאים להפגין.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – לא מהחבורה של המפכ"לים לשעבר שבפנסיה ובאים לבלבל לך את המוח כשהם קשורים לבעלי הון שמפרנסים אותם.

דבי ביטון (יש עתיד):

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה תעשה סדר במדינת ישראל כך שכל אזרח שרוצה לנסוע, יגיע ליעד שלו.

דבי ביטון (יש עתיד):

כשתסגור להם כבישים בשבת, זו אנרכיה.

דוד אמסלם (הליכוד):

וכאן אנחנו נלמד אתכם מהי דמוקרטיה.

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

אתם לא מקבלים את העיקרון שהפסדתם בבחירות.

קריאות:

דבי ביטון (יש עתיד):

אנחנו כאן כדי – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

ועל זה דיברנו כל הזמן. איך אמרת? אנחנו הלבנים, אתם השחורים. אתם צודקים.

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

דרך אגב, 40 טייסים מחליטים לא לטוס – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

דודי, אני חצי-חצי. אתה מרשה לי להיות חצי-חצי?

דוד אמסלם (הליכוד):

– – 37 מהם הם חשובים מאוד מאוד. הרי הם התגייסו לצה"ל כמוני. אני הייתי שמח להיות בקורס טיס וגם לתרום את חלקי, אבל מה – –

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

– – הרי מישהו ארגן אותם. זה מרד. מישהו דיבר איתם.

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

יש לנו צבא על תנאי. צבא ההגנה לישראל הפך להיות במשמרת שלכם באופוזיציה לצבא הגנה על תנאי לישראל.

קריאות:

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת. תנו לו להשלים ולסיים.

דוד אמסלם (הליכוד):

אם זה בימין, אנחנו מחליטים לא להגן, נחשוב, אולי נבוא. אבל אם אנחנו בשמאל, כולם יבואו.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אתה לא ימין, אתה פשוט חלק מלהקת המעודדות של הדיקטטור, זה מה שאתה. אתה להקת מעודדות, אתה לא ימין.

דוד אמסלם (הליכוד):

מה עשה חלוץ? פעם, כשאחד הטייסים חשב מטעמי מצפון לא להפציץ, הוא הדיח אותו במקום, אבל היום הוא קורא לסרבנות. אתם לא מתביישים? אתם קוראים לסרבנות בצה"ל?

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

אתם קוראים לסרבנות בצה"ל? בושה וכלימה.

דבי ביטון (יש עתיד):

הטייסים האלה שומרים עליך. הטייסים האלה שאתה קורא להם – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

אתם מבעירים את המדינה וטוענים כלפינו: המדינה בוערת.

קריאות:

דוד אמסלם (הליכוד):

אתם הרי זורקים את הדלק, אתם עוברים על החוק, אתם מייצרים כאוס ובאים אלינו בתלונות למה אנחנו עושים את העבודה.

היו"ר אוריאל בוסו:

תודה לחבר הכנסת אמסלם. יעלה ויבוא להשיב השר המקשר, שר החינוך יואב קיש, בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

תראה לנו את השעון של הימין. תראה לנו.

קריאות:

סימון דוידסון (יש עתיד):

– – – שאתה לא מאמין במה שאתה אומר.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

– – – הפכת להיות להקת מעודדות. קיש למד ממך איך להיות להקת מעודדות. טיפת אומץ אין לכם.

נאור שירי (יש עתיד):

אמסלם הוא לא השר המקשר? לא הבנתי, הוא לא שר?

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

לא, הוא לא מספיק חזק. דודי, לא היית מספיק חזק עם ביבי – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

– – – איזו בושה.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

הוא צעק יותר חזק ממך, הוא זכה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא הבנתי איך הגעת – – – לא בירכת אותו שהוא מחליף אותך?

היו"ר אוריאל בוסו:

נא לתת לשר להשיב.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אני רק מנסה לעזור לדודי.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת שירי, ברוך הבא. מה שלומך?

נאור שירי (יש עתיד):

ברוך הבא – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

היית אצלי היום כמה שעות בוועדה, לא הספיק לך?

נאור שירי (יש עתיד):

רם בן ברק (יש עתיד):

אמסלם לא טוב להם, לא בא להם טוב?

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני שמח שיש פה ח"כים שפעם היו בליכוד שדואגים למה שקורה בליכוד, אבל בסדר. מי שהיה בליכוד כנראה שנשאר לו הרצון לדעת מה קורה בליכוד.

קריאה:

אני אקרא לך כל מה שאמרת נגד ביבי – – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

לפחות לא חשבתי להקים מפלגה, יואב. אני לא יזמית כמוך, אין לי את גן היזמות הפוליטי שלך.

שר החינוך יואב קיש:

אני יכול להבטיח לכם, חברי הכנסת מהאופוזיציה – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אין לי את גן היזמות הפוליטי שלך.

שר החינוך יואב קיש:

– – אל דאגה – – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת שיר, אני לא רוצה לקרוא לכם קריאות. בבקשה.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לומר לכם, חבריי חברי הכנסת מהאופוזיציה – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

– – – שהמדינה תישרף.

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת רם בן ברק.

רם בן ברק (יש עתיד):

שהמדינה תישרף – – –

נאור שירי (יש עתיד):

השר – – – להסביר לך על ההתנתקות.

שר החינוך יואב קיש:

חבריי מהאופוזיציה, אני רוצה לומר לכם, חבריי מהאופוזיציה: אל דאגה, יש לכם ממשלה נחושה, מאוחדת, יציבה, הכול בסדר. אל תדאגו, הסירו דאגה מליבכם.

קריאות:

– – – לנצח-נצחים אתם – – –

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לפתוח בתנחומים של כל הבית הזה – אם יורשה לי לדבר בשם כל הבית הזה – לחבר הכנסת יריב לוין, שר המשפטים וסגן ראש הממשלה, שיושב שבעה על אביו, זיכרונו לברכה. שמעתי על עוד אירוע, אני לא משווה חס וחלילה, אבל בהחלט אירוע מצער מאוד של אלימות נגד חקלאים, שפגע גם אישית ברם בן ברק. כל הבית מחזק אותך בעניין הזה. דרך אגב, צריך גם לטפל בחקיקה בעניין הזה, ואני בהחלט חושב – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

ביום רביעי נכנס חוק – – –

שר החינוך יואב קיש:

אני יודע. ישבנו על זה בוועדת שרים לחקיקה, ויש כוונה של המשרד להוביל חקיקה ממשלתית בדיוק.

רם בן ברק (יש עתיד):

אז תעבירו אותו בטרומית – – –

שר החינוך יואב קיש:

תראה, מכיוון שיש חקיקה ממשלתית בנושא, אם תבוא לשר ותגיד לו: אני מוכן לחכות אחרי הטרומית, יכול להיות שאפשר יהיה לעשות את זה. תחכה, תדחה את זה בשבוע, ואז אפשר יהיה להוביל את זה.

רם בן ברק (יש עתיד):

הינה, אני אומר לך כאן, עכשיו – – –

שר החינוך יואב קיש:

זה לא אני, סגור את זה עם השר.

רם בן ברק (יש עתיד):

תעבירו את זה טרומית – – – נציג שלנו.

שר החינוך יואב קיש:

אני חייב להתייחס לאופי המחאה כנגד הרפורמה המשפטית. אני חושב שבין האנשים שמתנגדים לרפורמה יש ציבור שלם ציוני, אוהב ישראל, אנשים שבגלל שטיפת מוח בטלוויזיה, חסרת מעצורים, שקרים כאילו זה קץ הדמוקרטיה, הולכים למקום לא טוב. את הדבר הזה – אני יכול להבטיח – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תפסיק לעוור את הציבור, שיהיה לך את האומץ לפחות לספר לציבור את מה שאתם עושים לו. שיהיה לכם לפחות את האומץ לפחות לספר לציבור מה אתם עושים. אל תתחבאו.

שר החינוך יואב קיש:

אני לא יכול נגד קריאות ביניים.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברת הכנסת שיר, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

שר החינוך יואב קיש:

אני יכול להבטיח לכל אותם אנשים שדואגים, אני מבטיח לכם: השר יריב לוין, אני וכל חברי הקואליציה שומרים וחרדים לדמוקרטיה לא פחות מאף אחד אחר פה בבית הזה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

מי ידאג לזכויות שלנו, אתם? אתם תדאגו לזכויות שלנו?

קריאה:

בושה.

קריאה:

די כבר.

קריאה:

לא שכנעתם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הזכויות שלנו תלויות בך? ברצון הטוב שלך? בחסדים שלך?

שר החינוך יואב קיש:

והסלוגן השקרי כאילו מישהו פה רוצה דיקטטורה, זה פשוט ספין של משרדי פרסום.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה בלם יהיה על הכוח שיש לממשלה? איזה בלם יהיה?

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אתה יודע שזה נכון. מי כמוך יודע שזה נכון.

קריאה:

BDS.

היו"ר אוריאל בוסו:

חברי הכנסת, חברי הכנסת, זה לא יעזור, הצעקות. כשצועקים לא שומעים.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

צבוע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה איזונים ובלמים אתם משאירים אחרי ההפיכה המשטרית הזאת?

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כן.

היו"ר אוריאל בוסו:

תן לשר לדבר, כאילו לא קראתי אותך פעם ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

בלם אחד.

שר החינוך יואב קיש:

הסלוגן השקרי כאילו מישהו רוצה פה דיקטטורה צריך להיעלם מעל המפה.

רם בן ברק (יש עתיד):

זה לא מישהו, זה אתם.

שר החינוך יואב קיש:

זה קונספט של משרדי פרסום מתודלקים בכסף שכל המטרה שלו זה להפיל את הממשלה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

למה אתה משקר?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, ואיזה בלם יש על הכוח שלכם? איזה בלם?

שר החינוך יואב קיש:

אז כמו שאמרתי לכם, אל חשש – – –

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.

רם בן ברק (יש עתיד):

זה מה שהחבר'ה בעופרה רוצים? זה מה שהחבר'ה בגוש עציון רוצים? נו, באמת.

שר החינוך יואב קיש:

אז כמו שאמרתי לכם, אל חשש.

מיקי לוי (יש עתיד):

אפשר לשאול שאלה את השר?

שר החינוך יואב קיש:

אף אחד לא הולך לדיקטטורה ואף אחד לא הולך להפיל את הממשלה. אלה שני דברים שלא יקרו, ולכן אני מציע: בואו נדבר על המהות, בואו נדבר על התוכן. אני חושב שיש פה בבית הזה שותפות רבה ברצון שמדינת ישראל תהיה דמוקרטיה חזקה, מדינה יהודית-דמוקרטית. אפשר לחשוב כל אחד בעמדתו, אבל לבוא ולטעון כאילו מישהו מחפש פה דיקטטורה – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה בלם? איזה בלם?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

לא סומכים עליך. לא סומכים עליך.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

– – אני אומר לכם: לא אני ולא אף אחד אחר בליכוד ולא בקואליציה רוצה לחיות במדינה שאין בה איזונים ובלמים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה בלם? איזה בלם, קיש?

שר החינוך יואב קיש:

אנחנו מקפידים על האיזונים והבלמים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה בלם יש?

היו"ר אוריאל בוסו:

חבר הכנסת יוראי להב, אתה בקריאה ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, אבל הוא מדבר – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אם הוא ירצה לנהל איתך דיאלוג, הוא ינהל איתך. כרגע אתה מפריע.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אשאל: איזה בלם? איפה הברקסים?

סימון דוידסון (יש עתיד):

שהשר יגיד איפה הבלמים והאיזונים. איפה הבלמים?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איפה הבלמים?

היו"ר אוריאל בוסו:

אתם רוצים שאני אענה במקומו?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

כן.

סימון דוידסון (יש עתיד):

כן.

היו"ר אוריאל בוסו:

אם היה רצון לנהל דיאלוג, היה דיאלוג. אין רצון לנהל דיאלוג.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, עזוב דיאלוג, אין – – – מהצד שלכם, אין דיאלוג.

היו"ר אוריאל בוסו:

לא איזונים, לא בלמים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה בלם אתם מטילים על הכוח שלכם?

אורנה ברביבאי (יש עתיד):

עוד הלילה התגברות, עוד הלילה נבצרות. מה זה רוצים לדבר.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

איזה דיאלוג? דיאלוג הוא לא הבלם. איזה בלם יש על הכוח של הממשלה בהצעה שאתם שמים על השולחן?

היו"ר אוריאל בוסו:

גם את מסגרת הבלמים והאיזונים אפשר לנהל בדיאלוג.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

היושב-ראש, תשאל אותם על מה הם רוצים לדבר – אם הם מוכנים לדבר על הוועדה לבחירת שופטים, אם הם מוכנים לדבר על פסקת התגברות. הם לא מוכנים לשמוע על הדברים האלה בכלל. הכול אחיזת עיניים, אחיזת עיניים ורמאות.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חנוך, לא שומעים אותך, חנוך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אז תקשיב. אז תקשיב.

סימון דוידסון (יש עתיד):

חנוך, חנוך לא שומעים אותך, חנוך.

קריאה:

תגביר, תגביר.

שר החינוך יואב קיש:

האמת שחבר הכנסת חנוך מלביצקי הוא חבר ועדת החוקה. אני לא נמצא בוועדות אבל אני יודע – – –

קריאה:

שר החינוך יואב קיש:

אתה רוצה להקשיב או שאתה רוצה להפריע? בסדר, אם אתה רוצה להפריע אני אחכה שתגמור להפריע, אבל אם אתה רוצה להקשיב, אני אומר לך בצורה ברורה: חברי הכנסת שנמצאים בוועדות, היום למשל יכלו לשמוע התייחסות למתווה אלבשן-פרידמן. עכשיו, תראו מה קרה. באה קבוצה שאי-אפשר לומר שהיא הגיעה מצד אחד. אני חושב שבעניין הזה אף אחד לא אומר שאלבשן, שהיה המועמד של ראש הממשלה אז לפיד – –

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

הוא בעצמו אומר שצריך שנה. הוא אומר: שנה צריך לדון על זה. שנה צריך לדון על זה.

שר החינוך יואב קיש:

– – למנכ"ל ביטוח לאומי, בא מעמדות הימין, ולא כך גם על גיורא ירון ולא על גיורא איילנד. הם באו והוציאו מתווה. אני לא רוצה להתייחס מהותית למתווה, כי זה לא ועדת החוקה פה. זה לא ועדת חוקה.

קריאה:

למה גיורא איילנד?

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

אבל הוא אומר שצריך שנה. שנה צריך לעניין הזה.

שר החינוך יואב קיש:

אבל הכתישה, הכתישה שהם עברו, ההשמצות – אפילו עם החמאס אתם מוכנים לדבר אבל לא איתנו. תראו לאן הגעתם. אתם קוראים לזה "יום זעם" – –

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

החמאס מפסיק לירות טילים. הם מפסיקים לירות טילים. החמאס לא יורה טילים כשעושים איתו משא ומתן, חצוף.

שר החינוך יואב קיש:

– – אתם מוכנים לדבר עם חמאס, אבל אתם לא מוכנים לבוא לוועדת החוקה ולנהל שיח ענייני, אמיתי.

סימון דוידסון (יש עתיד):

קיש, אתה טס טיסת לילה בלי משקפי ראייה, אתה לא רואה לאן אתה טס.

שר החינוך יואב קיש:

ז'ורנל, ז'ורנל, ז'ורנל, ז'ורנל.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אתה טס ללא משקפי ראייה, בלי פקח טיסה, בלי ז'ורנל, אתה לא יודע לאן אתה טס.

שר החינוך יואב קיש:

א. אתה טס בלי פקח טיסה, בוא אני אעדכן אותך.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא, אבל כדי לנחות אתה צריך פקח טיסה.

שר החינוך יואב קיש:

לנחות, אבל כדי לטוס אתה לא צריך. אמרת: אתה טס בלי פקח. אני תמיד טס בלי פקח.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לנחות.

שר החינוך יואב קיש:

אוה, לנחות? אז צריך את הבת שלך שם.

סימון דוידסון (יש עתיד):

בסדר, אבל אין, אתה לא משתמש באף אחד.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

השר לחינוך מחדש.

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר לכם, חבריי, במקום להתייחס לאנשים שרוצים פשרה ולאנשים שבונים מתווה ומנסים לגשר על הפערים, במקום להתייחס אליהם בזלזול בהשמצות – תראו, אני הזדעזעתי לראות תגובות בטוויטר על הפוסט, על ציוץ התנחומים שכתב חבר הכנסת בני גנץ. אני שואל: לאיזה רמה מגיעים? באמת, אני אומר את זה באמת באמירה שאני חושב שהגיע הזמן שגם אנחנו וגם אתם נקרא לציבור להבין שאנחנו לא אויבים. לא, אין פה עניין של משא ומתן עם החמאס בעזה – שגם את זה יש אנשים שמוכנים לעשות. מגיעים אנשים שעשו עבודה, הגישו מתווה – שאני אפילו לא מתייחס אליו עניינית, את הדבר הזה צריך לעשות בוועדת החוקה – קורעים אותם על זה שהם בכלל דיברו עם הימין. עכשיו, מה זה הימין? הימין זה ממשלת ישראל וקואליציה בישראל, שמייצגת את הרוב בעם, שנבחרה רק לפני כמה חודשים, אז מאיפה כל השנאה הזו?

מיקי לוי (יש עתיד):

לא אני קראתי לממשלה הקודמת "הממשלה המקוללת". תתבייש.

שר החינוך יואב קיש:

אני רוצה לומר בצורה הכי ברורה: אנחנו צריכים לפעול לשיח פתוח. אפשר וצריך ועדיין לא מאוחר לעשות את זה. אופיר? איפה אופיר?

דבי ביטון (יש עתיד):

הוא סופר את הקולות עכשיו, אז אתה רוצה לומר עוד משהו שיעצבן אותנו – – –

שר החינוך יואב קיש:

פשוט קיבלתי מודיעין שיש שלוש שמיות, אז אמרתי: אם זה שלוש שמיות, אולי – מכיוון שאני רואה שחבריי לאופוזיציה עוד לא מילאו את הכיסאות, אז אני אתן לכם זמן להביא את חברי האופוזיציה. בסוף, אני חושב שכל ההתנהלות הזו של האופוזיציה – לצערי, אני אומר את זה בכאב – במקום לפתוח בשיח אמיתי וכן עם הקואליציה, נגררת אחרי אותם אלו שכל מה שהם רוצים זה רק להפיל את השלטון, בלי שום התחשבות במה שזה עושה למדינת ישראל, איזה אנרכיה, איזה אלימות. "יום זעם" הם קוראים ליום חמישי. "יום זעם". אני יודע על מישהו אחר שקרא לימים "ימי זעם". אני מציע לכם להשתמש במה שנקרא התבטאויות מסוג אחר. דרך אגב, אני לפחות שמח שאת הדגלים השחורים הם החליפו בדגלי ישראל. אפשר להגיד שמשהו טוב יצא מהמחאה הזו, שיש גאווה גדולה שרואים את דגלי ישראל, ובעניין הזה אני אומר לכם שזה אכן מהלך נכון. דרך אגב, כל ההפגנות, כל ההפגנות עם דגלים, דגלי ישראל, הן הפגנות חשובות, הן סמל הדמוקרטיה, אבל מפה ללכת לחסימות כבישים ולכוון לאנרכיה – הדבר הזה, אסור שיקרה. חנוך, איפה אופיר?

רון כץ (יש עתיד):

יואב, למה לא סיפרו למפקד הטייסת שהמסוק שלו ריק? מסכן, הוא עמד שם שעות. למה לא סיפרו למפקד הטייסת שהמסוק שלו יהיה ריק? הוא עמד שם שעות.

שר החינוך יואב קיש:

מה? לא שומע אותך. ומכיוון שתמיד צריך לשמור על אופטימיות, אז אני באמת באמת מקווה שתשנו את דעתכם ונפתח שיח אמיתי, באמת דיאלוג כן סביב החקיקה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשר קיש.

היו"ר אמיר אוחנה:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת, הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 15) (נבצרות ראש הממשלה), של חבר הכנסת אופיר כץ וקבוצת חברי הכנסת. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, בטרם נעבור להצבעות, אנחנו נקיים את הצהרת האמונים של חבר הכנסת משה פסל. חבר הכנסת פסל, אנא תפוס את מקומך. אני מתכבד להודיע לכנסת שעל פי סעיף 43 לחוק-יסוד: הכנסת, עם הפסקת חברותה בכנסת של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, שנכנסה לתוקפה ביום ראשון, י"ט באדר התשפ"ג, 12 במרץ 2023, בא במקומה חבר הכנסת משה פסל. אנחנו מקדמים בברכה גם את החברים והמשפחה שנמצאים ביציע. חבר הכנסת משה פסל, בהתאם לסעיף 15 לחוק-יסוד: הכנסת ולסעיף 2 לחוק הכנסת, התשנ"ד–1994, אקרא בפניך את הצהרת האמונים של חבר הכנסת, ואתה תקום ותצהיר: "מתחייב אני". וזה נוסח ההצהרה: אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. בבקשה, אדוני.

משה פסל (הליכוד):

מתחייב אני.

היו"ר אמיר אוחנה:

ברכות לחבר הכנסת משה פסל.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעות על ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. ההצבעות יהיו הצבעות שמיות. נצביע תחילה על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. בבקשה, מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת שלא הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת שמבקשים להצביע ולא הצביעו? אנא לפנות למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. 53 בעד, 60 נגד. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה. נעבור כעת להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעת המחנה הממלכתי. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

נא לקרוא בשמות חברי הכנסת שלא נכחו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם נוכחים חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? אם כן, נא פנו למזכיר הכנסת בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. 51 בעד, 59 נגד. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה. אנחנו נעבור להצבעה על ההצעה האחרונה להביע אי-אמון בממשלה, של סיעת ישראל ביתנו. ההצבעה תהיה שמית. מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת, בבקשה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת שלא הצביעו ומעוניינים להצביע? אם כן, אנא פנו למזכיר הכנסת. אין. אם כן, תמה ההצבעה. נא לספור את הקולות. 44 בעד, 59 נגד. אני קובע כי גם הצעת האי-אמון הזו לא התקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

ואנחנו נעבור לנושא הבא על סדר-היום, והוא נאום בכורה של חבר הכנסת אושר שקלים. לאחר מכן יברך ראש הממשלה, חבר הכנסת בנימין נתניהו. בלי מחיאות כפיים בשלב זה, בבקשה. תודה. חבר הכנסת אושר שקלים, אני מזמין אותך לשאת את דבריך. חברי הכנסת, חברת הכנסת גוטליב, זה נאום בכורה, אנא כבדו את המעמד. חברות הכנסת צרפתי הרכבי ואורנה ברביבאי. בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

קריאות:

אמן.

אושר שקלים (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, משפחתי היקרה והאהובה, כבוד ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו, חבריי חברי הכנסת, מכובדיי כולם, אני עומד על במה מכובדת זו נרגש ומחויב. ראשית, אציג את עצמי בקצרה – מי זה החדש הזה עם השם הלא-קונבנציונלי. אני אושר, בנם של ויקטוריה, ויקי, לבית משפחת כהן, וישראל שקלים, ילידי איראן, תושב חולון, נשוי באהבה וחברות לרויטל ואבא לארבעת ילדינו האהובים. אדם ממוצע מהיישוב, מתגורר בדירת ארבעה חדרים בבניין בן כ-50 שנה, ללא ממ"ד, משלם משכנתה מדי חודש, עושה בעצמי את הקניות למשפחה בסופר או במרכול השכונתי ומשתדל להעניק למשפחתי את הטוב ביותר שביכולתי. בעשור האחרון שימשתי כמנהל מרכז המבקרים במכון השפד"ן, מפעל מחזור המים הגדול בישראל והגדול במזרח התיכון. בוגר תואר שני בתקשורת פוליטית מאוניברסיטת בר-אילן ותואר ראשון במדעי המדינה, כלכלה וסוציולוגיה, גם מאוניברסיטת בר-אילן. נכנסתי לכנסת לפני כארבעה שבועות, בפרשת שקלים. נבחרתי כנציג מחוז תל אביב, מקום 38 ברשימת הליכוד, ביתי הפוליטי האהוב. אבי היקר, ישראל שקלים, נולד באיספהאן, חודשים ספורים לאחר הכרזת העצמאות, ונקרא בשמו "סימן טוב לישראל". בשנת 1951 עלה ישראל הקטן, האח ה-12 מתוך 13 אחים ואחיות, לארץ ישראל, יחד עם משפחתו הענקית. בתחילה שוכנו במעברת שואבה בפאתי ירושלים, ולאחר מכן עברו לשכונת תל גיבורים בחולון, ותקעו יתד לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל, ועסקו בעיקר בתחום התעשייה, המסחר והטקסטיל. סבתי, זיכרונה לברכה, קאפי שקלים, זכתה להיות סבתא רבתא לכ-130 נינים ונינות בעודה בחיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא לא לא. אפשר מחיאות כפיים בסוף הנאום. אנא.

אושר שקלים (הליכוד):

אימי, ויקטוריה המנצחת, ויקי, האחות השלישית מתוך משפחה של שמונה אחים ואחיות, עלתה לארץ בשנת 1960 כשהיא רק בת 11, ושוכנה בירוחם. המעבר היה קשה ביותר. סבי יחזקאל ז"ל עבד בבניין, ואימי החרוצה נאלצה לסייע למשק הבית, לדאוג לפרנסת המשפחה, ועבדה במפעל "עץ הזית" שבדרום. המשימה לפרנס את המשפחה, קשיי השפה, ההתאקלמות בארץ, היו קשים מאוד, אך יחד עם זאת היה טעם מתוק ביותר על כך שהגשימו את חזון האבות לעלות ולהתיישב בארץ ישראל, ואף סייעו להפריח את השממה, פשוטו כמשמעו. אחרי שהוריי הכירו והתחתנו, הם קבעו את חולון כמקום מושבם. גדלתי במשפחה ממוצעת ושמחה, מסורתית, אוהבת הארץ, ממעמד בינוני יציב. הוריי תמיד דאגו להעניק לי, לאחותי ולאחיי את מלוא תשומת הלב, האהבה והחומרים הנדרשים שהיו שברשותם. גם הוריה של רויטל, אשתי היקרה, ירדנה וג'משיד שוהם, עלו לארץ מאיראן, בעקבות עליית ח'ומייני לשלטון. כמו שאתה רואה, אדוני ראש הממשלה, גם אצלי הנושא האיראני נמצא גבוה בסדר-היום. כבר בימי ילדותי התעצבה השקפתי הפוליטית והייתי צרכן אקטואליה מעבר למה שמצופה מילד. הייתי מעורה מאוד בנעשה במפת הפוליטיקה הארצית, ואפילו דמיינתי את הרגע הזה שבו אנאם מעל דוכן מכובד זה. עבורי זוהי סגירת מעגל לא פחות ממושלמת. זכורה לי במיוחד חוויית ניצחון הליכוד בשנת 1981, עת הייתי בן שבע בלבד, לרבות שיר ששרתי – ותסלחו לי – בגנותו של שמעון פרס, עליו השלום. הוריי האהובים, היושבים עימנו כאן, תמיד חינכו אותי ואת אחותי ואחיי להתבטא באופן ישיר, כן ופתוח, לסייע ולתת לאחרים ככל שניתן, להכרת הטוב, לגמילות החסד. מתוך הערכים האלה אני יודע שאוכל ליישמם באופן הטוב ביותר בשירות הציבורי, וזה – בכנסת ישראל. העקרונות שמנחים אותי מתחברים במדויק עם כתבו של זאב ז'בוטינסקי, זיכרונו לברכה, בהמנון בית"ר: גאון ונדיב ואכזר. גאון – בכוונתי לייצג בגאווה וזקיפוּת קומה את הציבור האדיר והנפלא שבחר אותי ואת חבריי למשימה חשובה זו, לשמש כנבחרי הציבור שלהם; נדיב – אשתדל תמיד לבצע את עבודתי בכבוד רב, בנדיבות, באחריות ובסובלנות; אכזר – אעמוד על עקרונותיי ואילחם עבור פתרונות צודקים למען כלל אזרחי ישראל. ידע כל מי שיתקוף מבית ומחוץ את מדינת ישראל או תושביה שאני אהיה שם כדי להילחם בחזרה ולפגוע חוקית במבקשי רעתנו. בכוונתי לקדם כמה מטרות בבית זה. המטרה הראשונה – שינוי שיטת הבחירות. כבר בגיל 16, בזמן נפילת ממשלת שמיר, בהצבעת האי-אמון, נחשפתי לשיטה הקלוקלת, לטעמי, והבנתי שיש לשנותה בדחיפות. אנו משלמים מחיר יקר עד היום בגין השיטה שמייצרת מתוכה חוסר יציבות, פוגעת באמון העם, בנבחרי הציבור, במשילות, מחזקת את הפקידות והביורוקרטיה הלא-מתחלפת ומאפשרת סחטנות, בזבוז משאבי ציבור ועיוות של רצון העם, כפי שקרה לדוגמה ביוני 2021. כשסיימתי את לימודי התואר השני בתקשורת פוליטית, כתבתי תוכנית לשינוי שיטת הבחירות יחד עם איש אקדמיה בכיר ביותר. בהזדמנות אחרת אציג בפירוט מדויק את כל התוכנית, מותנה כמובן בתיאום איתך, אדוני ראש הממשלה. אולם כעת אציג כמה עקרונות כלליים: את זהות הממשלה המסתמנת וראש הממשלה הנבחר נדע כבר בליל הבחירות. כל מפלגה תחויב להמליץ לפני הבחירות על המועמד שלה, גם אם הוא לא ממפלגתה, לראשות הממשלה. ראש הממשלה הוא שיקבל את מרב ההמלצות בליל הבחירות, גם אם לא קיבל 61. הדבר השני – ייקבע מדרג של בכירות שרים, לדוגמה: תיקים בכירים כמו ביטחון, חוץ, אוצר – מפלגה שקיבלה רק מ-12 מנדטים ואילך תוכל לדרוש את אחד מהתיקים הללו; תיקים בינוניים כדוגמת חינוך, משפטים, ביטחון לאומי, פנים – שמונה עד 11 מנדטים; שאר התיקים – ארבעה עד שבעה מנדטים. השיטה תביא לסדר, ולא כמו היום, שכל מפלגה עם מספר מנדטים מצומצם ותמיכה ציבורית מוגבלת יכולה לגרום לסחבת במשא ומתן הקואליציוני ולערער את היציבות במהלך כהונת הממשלה, כל ממשלה. נושא נוסף שברצוני לתקן הוא היחס לעברייני מין ופדופילים – לא רק החמרת הענישה אלא אף סירוס במידת הצורך, דבר אשר ימנע הישנות המקרים וייצור אפקט הרתעתי חשוב במיוחד. כמו כן, העמקת והטמעת זהותה וצביונה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי – לימודי המסורת, התנ"ך, התורה שבעל פה, המורשת היהודית, התרבות, אתרי המורשת המופלאים שבארץ ישראל, ארץ התנ"ך, זו שהתהלכו בה אבות אבותינו הלכה למעשה, ערכי המשפחה, קידוש ליל שבת, הליכה לבית הכנסת, הדלקת נרות שבת, הנחת תפילין. זוהי חוויית כיבוד המסורת, למען העתיד, למען ילדינו ולמען האמונה בצדקת דרכנו וזכותנו על ארץ הקודש וירושלים בירת הנצח. "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל", אמר, וכה צדק, יגאל אלון, זיכרונו לברכה. כבן לאב שהקים קונפקציה לבגדי ילדים ותינוקות שנקראה במשך כ-30 שנה "אופנת אושר", אני ער למצוקתם של בעלי עסקים קטנים ובינוניים. ברצוני להיות להם קול ומשענת ולדאוג לרווחתם – אותם עצמאים כדוגמת החשמלאי, האינסטלטור, הקוסמטיקאית, בעלי הפיצריות השכונתיות ודומיהם, אשר מתפרנסים מפה לאוזן, אנשי עבודת כפיים שעובדים קשה ומפרנסים את משפחותיהם, ולא תמיד המדינה יודעת לתגמל אותם כפי שהיו אם היו שכירים. בהקשר זה אפעל למען שוויון הזדמנויות וצמצום הפערים בין כל חלקי הארץ, מרכז, צפון ודרום. אני רואה בתפקידי כחבר כנסת שליח ציבור למען הציבור, ולראייתי, נושא שלוקה בחוסר אצלנו הישראלים הוא תודעת השירות, הן ברמה הציבורית והן ברמה העסקית. אשתדל להיות זמין ונגיש, להיענות ככל יכולתי לפניות הציבור ולפתור מצוקות שונות. נכנסתי לכנסת בתקופה סוערת ומאתגרת למדינת ישראל; מצבנו החברתי ידע תקופות טובות יותר, ואויבינו לא חדלו מלנסות להשמידנו. אני סמוך ובטוח שהתמזל מזלה של מדינת ישראל שדווקא בתקופה הזו הידיים שעל הגה ההנהגה הן של ראש הממשלה מר בנימין נתניהו. בהזדמנות זו אני מבקש להביע צער על פטירתו של פרופ' אריה לוין, חתן פרס ישראל, אביו של חברנו שר המשפטים מר יריב לוין. יהי זכרו ברוך.