Plenum sitting, 05/03/2023 at 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום י"ב באדר התשפ"ג, 5 במרץ 2023. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות הצעה לסדר-היום של חברי הכנסת דן אילוז, לימור סון הר מלך ויוסף טייב בנושא: הסתה וקידום נרטיב פלסטיני בתוכני הלימוד של בתי הספר במזרח ירושלים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום – הודעת הממשלה על רצונה להחיל דין רציפות על שתי הצעות חוק. ימסור את ההודעה חבר הכנסת יואב קיש, השר המקשר בין הממשלה לכנסת. בבקשה, כבוד השר.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, שתי הודעות על דין רציפות: בהתאם לסעיף 1 לחוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1993, החליטה הממשלה להודיע במליאת הכנסת על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק נכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 33), התשפ"ב–2022 – החלטת ממשלה 1574 מיום 15 באוגוסט 2022. הצעה נוספת שבה הממשלה החליטה להודיע על רצונה להחיל דין רציפות היא הצעת חוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות (תיקון מס' 8) (הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות עוזר רופא ודימותנות רפואית), התשפ"ב–2022 – החלטת ממשלה 1552 מיום 1 ביוני 2022.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר קיש.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור להודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 232) (מסלול ברירת מחדל בהפקדות לחיסכון ארוך טווח לילד), התשפ"ב–2022. ימסור את ההודעה חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. בבקשה, אדוני.

משה גפני (ויו"ר ועדת הכספים):

אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, בהתאם להוראות חוק רציפות הדיון בהצעות חוק, התשנ"ג–1991, אני מתכבד להביא בפני המליאה את הודעת ועדת הכספים על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 232) (מסלול ברירית מחדל בהפקדות לחיסכון ארוך טווח לילד), התשפ"ב–2022. הצעת החוק התקבלה בקריאה הראשונה ביום כ"ב בסיוון התשפ"ב, 21 ביוני 2022, בעת כהונתה של הכנסת העשרים-וארבע. הצעת החוק עוסקת בשינוי ברירת המחדל של מסלול השקעה לחיסכון ארוך טווח לילד במקרה שבו ההורה לא בחר באיזה קופה או בנק ינוהלו כספי החיסכון או באיזה מסלול השקעות הם ינוהלו. בהצעת החוק מוצע לקבוע כי החיסכון ינוהל בקופות גמל להשקעה ולא בפיקדונות בבנקים, וכי אם הורה לא בחר היכן יופקדו כספי החיסכון בתוך שישה חודשים מיום לידתו של הילד, הכספים יופקדו במסלול השקעה בסיכון מוגבר בקופת גמל להשקעה עד שימלאו לילד 18, וזאת במטרה להשיא תשואה גבוהה יותר. אני רוצה להודות לחברי הכנסת ינון אזולאי ומשה ארבל, יוזמי ההצעה. החלת הרציפות על הצעת החוק תאפשר לוועדה להמשיך לדון בה ולהשלים את הכנתה לקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה ליושב-ראש ועדת הכספים, הרב גפני.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום – הצעה לתיקון תקנון הכנסת מטעם ועדת הכנסת. אני מזמין את יושב-ראש ועדת הכנסת, חבר הכנסת אופיר כץ, לשאת את דברו, בבקשה. ככל שיש ליושב-ראש ועדת הכנסת גם הודעה למסור, ימסור את ההודעה. בבקשה.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, הודעה קצרה: אבקש להודיע על שיבוץ חברי הכנסת משה טור פז וולדימיר בליאק בוועדה המיוחדת לתיקונים לחוק-יסוד: הממשלה מטעם סיעת יש עתיד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני, עשר דקות לרשותך.

אופיר כץ (יו"ר ועדת הכנסת):

תודה, אדוני היושב-ראש. סעיף 62 לתקנון הכנסת קובע כי בתוך ארבעה חודשים מתחילת כהונתה, הכנסת תבחר את נציגיה לוועדות המינוי והבחירה לנושאי משרה שיפוטית – שופטים, דיינים, קאדים וקאדים-מד'הב. כידוע, בימים אלה דנה ועדת החוקה, חוק ומשפט בהצעת חוק הכוללת תיקונים שונים בחוק-יסוד: השפיטה, ובהם שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. על מנת לאפשר לוועדת החוקה להשלים את דיוניה ולהימנע מבחירת נציגי הכנסת לפרק זמן קצר, מוצע כי בתקופת כהונתה של הכנסת העשרים-וחמש בלבד תתקיים בחירתם של נציגי הכנסת לוועדות השונות בתוך שבעה חודשים ממועד תחילת כהונתה של הכנסת, כלומר עד 15 ביוני 2023. באופן זה, כל החלטה שוועדת החוקה תקבל בקשר להצעת החוק תהיה בהתייחס למצב שבו טרם החל הליך בחירת הנציגים, ומשכך, לא יהיה בהחלטתה משום שינוי של כללי המשחק. להצעה הוגשו שתי השגות מטעם חברי האופוזיציה, והן נדחו בוועדת הכנסת. אבקש מהכנסת לדחות את ההשגות ולאשר את תיקון התקנון בנוסח שהציעה ועדת הכנסת. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה ליושב-ראש ועדת הכנסת. נעבור כעת להנמקת ההשגות במסגרת זמן של עד ארבע שעות, כפי שסוכם מראש בין סיעות הקואליציה והאופוזיציה. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת מאיר כהן. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, חג שמח לכולנו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חג פורים שמח.

מאיר כהן (יש עתיד):

חג פורים שמח. לפני כמה שעות קראתי, אדוני היושב-ראש, שסמוטריץ', לוין ורוטמן, שנוהגים כראשי ממשלה אמיתיים בממשלה הזאת, קוראים להיפגש אצל הנשיא ביום שלישי ללא תנאי. הם רק שוכחים להגיד שבעצם זאת הצעתם, והיא לא ללא תנאי – היא ללא ויכוח, כזאת ראה וקדש. הציניות, אדוני, כובשת את חיינו בכנסת, עד כדי כך שלשאלתי אם נכון הדבר, חלק מאנשי הליכוד שישבו שם בוועדה ענו לי בקריצת עין: מאיר, אתה יודע שאנחנו, את החוקים האלה נעביר. אנחנו נחושים להעביר את הרפורמה, רפורמה-מהפכה. אני באמת לא מבין אם אנשי הליכוד, אדוני – שאתה נמנה עימם. ואתם ליברלים. אני מכיר כל כך הרבה אנשי ליכוד – גם אתה – אנשים ליברלים, ובוודאי ובוודאי אוהבי המדינה הזאת, אין חולק, אבל האם אתם ערים לטלטלה חסרת התקדים שהחברה הישראלית עוברת? האם באמת המערכת המשפטית שלנו היא אויב העם כפי שאתם מנסים להציג אותה? האם באמת כל ענייננו במדינה אינו אלא בבית המשפט? ועכשיו, כאן ועכשיו, ללא תנאי. מאז שנבחרה הממשלה נעלמו כל הבטחות הבחירות – אני זוכר, הקשבתי בקשב רב. אנחנו עדים לטרום-קריסה כלכלית, אנחנו בדרך; הביטחון האישי, תסכימו איתי כולם, נמצא בשפל המדרגה; גל ההתייקרויות הולך וגובר, הולך ומעמיק; משבר מדיני קשה מאוד, שבר עם גדולי הידידים שלנו; אתגרים ביטחוניים; הגרעין האיראני. אדי הדלק באוויר, וראשי הממשלה לוין וסמוטריץ' מסרבים להריח את ריח הדלק, וטעונים במטען – צר לי להגיד, אבל במטען משיחי שמסכן את האחדות במדינה הזאת, שועטים לפילוג ושיסוי, שועטים לפילוג ושיסוי, למראות שאני לא מכיר. הפגנות הענק – אתם יכולים להסכים או לא להסכים, אבל אלה הפגנות ענק – של אזרחים מכל שורות העם. אתמול הייתי באשדוד, אדוני; 3,000 איש מניפים דגלים. בתוך הקהל, כשירדתי, פנו אליי אנשים ואמרו לי: מאיר, הצבענו לליכוד ואנחנו נצביע לליכוד, אבל לא לתינוק הזה פיללנו. אנא ממך, תגיד שם: תירגעו כולכם, תנשמו אוויר, תנשמו אוויר ותעשו משהו להחזיר את האחדות. גם הם, כמו כולנו, חרדים למדינה הזאת. ואתם, ראשי הממשלה – זה לא אופייני לי, אבל אני בכוונה אומר את זה בציניות, כי כך הם מתנהגים – לוין וסמוטריץ', מורים לשליח שלכם, רוטמן, להאיץ את הקצב, לסיים את החקיקה ולייצר מצג שווא של הידברות. אחרת אני לא מבין, מה ההצעה הזאת לתיקון החוק הזה – לתיקון התקנון? למה היא עולה היום? עניינה של ההצעה הזאת, אדוני היושב-ראש, היא הארכה בשלושה חודשים, שבעה חודשים מאז כינונה של הממשלה, זאת אומרת, אתם רוצים להאריך בשלושה חודשים את התקנה שמדברת על בחירת הנציגים בהרכב הוועדה למינוי שופטים וכו' וכו'. עכשיו, היא לא הייתה עולה אם פניכם היו להידברות בלי תנאי, בלי להגיד כמה. הייתם אומרים: אוקיי, לא נעלה את זה, נדחה את זה בחודש, נדחה את זה בחודשיים, בואו נשב, נדבר ונחליט ביחד. זה לא משנה מה יהיה, אתם לא רוצים הידברות. וכל מה שאתם אומרים – אני מדבר לסמוטריץ', אני מדבר ללוין ואני מדבר לשליח שלהם – אתם יוצרים מצג שווא. הידברות אתם לא רוצים. ב-15 ביוני למניינכם, תומכי הדיקטטורה, עד אז כל החקיקה תיגמר, ואנחנו נתעורר למציאות שבה המדינה הטובה הזאת הופכת למדינה מפולגת, למדינה שבה לא הכרעת הרוב שולטת אלא עריצות הרוב. כמורה, שנים לימדתי בבתי הספר מה הסכנה בעריצות הרוב. מעולם לא חשבתי שבמדינה שלי אחווה את עריצות הרוב. למרות שההחלטות מתקבלות בהליך של רוב דמוקרטי, אדוני היושב-ראש, ברגע שהתוצאה של זה היא כפיית דעת של הרוב על המיעוט ופגיעה בחירותו, מה שונה הדבר מעריצות או מעריצות של יחיד? מה ימנע קבלת החלטות המבטלות זכויות אדם או את הכרעת הרוב שתצמצם זכויות של מיעוטים או ייצוג במוסדות השלטון, או פגיעה בלהט"בים, בזכויות הפרט ובקניין הפרט? מי יגן עליהם? אתם לא מבינים שבמדינה דמוקרטית לא כל החלטה מתבססת על ספירת קולות. וכשאני מדבר ואני אומר: בואו תדברו – זו בדיוק הסיבה של "בואו לדבר": לעצור ולדבר. אומנם קיבלתם מנדט מהעם, אבל תגיד לי – אני פונה עוד פעם לראש הממשלה לוין וראש הממשלה סמוטריץ', ועשיו הצטרף אליהם עוד ראש ממשלה, בן גביר: מי נתן לכם מנדט לקרוע את העם? מי נתן לכם מנדט לקרוע את העם? למה? מי נתן לכם מנדט לכנות חצי מהעם אנרכיסטים, שמאלנים, הקסבה של הטרור? מה, מישהו נפל על הראש? למה? הכלכלנים מזהירים מאובדן שליטה בכלכלה הישראלית, ושלושת ראשי הממשלה מתעלמים. מה קורה איתך, ביבי נתניהו? אתם ביטלת את ראש הממשלה החלופי, נכון? זה בוטל, אבל אתה מתנהג כמו ראש ממשלה חלופי. אתה שולח קדימה את שלושת ראשי הממשלה שציינתי, ואתה נמצא במדרון אחורי. קח את העניינים לידיים, המדינה הזאת בהתפוררות, אדוני. אתה יודע שפגיעה במערכת המשפט הישראלית, ביוקרתה ובמעמדה, כפי שאתה מורה לאנשים לעשות – היא לא תצליח לגבות את חיילי צה"ל, בשעה שכל כך הרבה – אדוני היושב-ראש, אתה יודע, אתה משפטן – אנשי BDS וכל כך הרבה אויבים מחכים לנו באירופה ובארצות הברית רק כדי למצוא שעת כושר כדי לפגוע בקצינים שלנו, בחיילים שלנו. מה עד היום אמרנו? אמרנו: לנו יש מערכת המשפט הטובה ביותר בעולם. היה לנו אליבי מוצק וחזק ונכון. מה יקרה היום? מה יש בכם? מה אוחז בכם? איזה שד אוחז בכם להרוס את כל מה שנבנה פה בעמל גדול? צריך להפסיק את החגיגה הזאת בלי תנאים, אבל תפסיקו, שבוע, שבועיים, שבו, תדברו. תסתכלו על מה שההורים שלנו עשו, אדוני היושב-ראש – שלי, שלך של כולנו. תסתכלו על אזרחי המדינה הזאת, אלה שמגייסים את בנותיהם ובניהם לצבא, אלה שיותר מכל עם אחר – במה אנחנו מצטיינים? באחדותנו. ממרוקו אני שומע – למדתי בבית ספר של כי"ח, כל ישראל ערבים זה לזה. זה מה שהיה כתוב לנו בכיתות. ולמה היום אני שומע את רוטמן אומר שהפחדים של האזרחים לא מעניינים אותו? למה? גם אם אני חלוק על מישהו בדעתי הפוליטית, אני תמיד אכבד את פחדיו, את דעתו, את דאגתו. מה, רק אתה מבין? אנחנו, שחוששים, לא צד בעניין? לא בשמיים היא, רוטמן, תאמין לי שלא בשמיים היא. יש לך רוב בוועדה, אך בין הרוב הזה לבין היחס המשפיל והתפרצויות הזעם שלך כלפי חברי הכנסת והוצאתם המרחק הוא גדול.

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני חבר הכנסת כהן, מכיוון שתם הזמן אני שואל: האם אדוני יסכים שאני אשאל אותו שאלה?

מאיר כהן (יש עתיד):

בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא נדון על פרטי הרפורמה, כי לשם כך נצטרך הרבה יותר זמן. אדוני מתנגד ואני תומך, והדברים ידועים. איזה נזק יקרה, אדוני, אם ביום שלישי, רביעי, חמישי, ישבו האנשים שאתם תבחרו מטעמכם עם האנשים שאנחנו נבחר מטעמנו וידברו? יש רק שתי אפשרויות: אפשרות אחת – שיגיעו למסקנה שאין על מה לדבר, ואז כל אחד ממשיך בדרכו; אפשרות שנייה – שיגלו שיש אפשרות להגיע להסכמה, ואולי ימשיכו את השיחות האלה מעבר לשלישי, רביעי וחמישי, ונוכל להוריד את גובה הלהבות – כמו שאדוני אומר, בצדק, להביא ליותר אחדות בעם. זאת אומרת, באפשרות אחת אנחנו לא מפסידים ולא מרוויחים כלום, באפשרות שנייה אנחנו מרוויחים בענק. למה לא לנסות?

מאיר כהן (יש עתיד):

אני אגיד לך מה צריך לעשות. צריך דבר אחד, שהוא חשוב מאוד: צריך שאתם תדברו בקול אחד; שאם באמת כוונותיהם של השרים ושל ראש הממשלה למה שאתה אומר, אז לא יעלה על הדעת שאחרי כל ניסיון הידברות – וזה קרה אחרי הנשיא, זה קרה אחרי המכתב של חברי הכנסת – קם שר המשפטים – שאגב, יש לי הערכה אליו, אין לי שום – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אגב, ההצעה הזו שהצעתי כרגע, כידוע לאדוני, היא גם על דעתו.

מאיר כהן (יש עתיד):

לא, הוא צריך לקום ולהגיד בקולו: רבותיי, אני מביא בחשבון שאם השיח יתחיל לשאת פירות, אנחנו נפסיק את החקיקה. את זה הוא לא אומר. וההתעקשות הזאת שלו – ואני לא יודע למה, בתוך-תוכי אני חושב שהרבה מאוד מאנשי הליכוד – ושוב, אני לא רוצה להחמיא, אחרת זה ייראה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אתה גם תזיק לנו בפריימריז, אז אדוני לא רוצה לפגוע בנו.

מאיר כהן (יש עתיד):

הרבה מאוד מאנשי הליכוד כן רוצים את זה. אז אני קורא ללוין ואני קורא לראש הממשלה: קומו עכשיו, עכשיו, לכבודו של החג הזה, ותגידו: אנחנו מפסיקים את החקיקה, או שלחלופין אנחנו נכנסים למשא ומתן, וכן, אנחנו מביאים בחשבון שאנחנו נפסיק את החקיקה הזאת למען שלמות העם הזה, באמת למען שלמות העם הזה. אני ביום רביעי הייתי בתל אביב ופגשתי את החברים שלי – חלק מהחברים שלי – מהגדוד.

היו"ר אמיר אוחנה:

מאיר כהן (יש עתיד):

אני מסיים. חלק מהחברים שלי מהגדוד – ראיתי אותם תחת אש. אני רק מבקש מכל אלה שקוראים להם טרוריסטים או אנרכיסטים: תחזרו בכם. אולי אתם לא מסכימים איתם, אבל הם לא. אדוני, תודה רבה לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת מאיר כהן. יעלה ויבוא חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה. עשר דקות לרשותו של אדוני, בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת – תקן אותי, אדוני היושב-ראש, אם אני טועה, אבל רוב-רובם של הפרשנים הפוליטיים לא חושבים שהם מבינים רק בפוליטיקה, אלא הם בטוחים שהם מבינים גם במשחק הכדורגל.

היו"ר אמיר אוחנה:

רוב-רובם של העיתונאים חושבים שהם באמת עיתונאים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

נכון, ויש סיבה לכך, אדוני היושב-ראש: בפוליטיקה הרבה מהלכים מזכירים משחק כדורגל: נגיחות, בעיטות, אזהרות, תָקֶלים, צעקות כמו במליאה – אני כבר מדלג על כרטיסים צהובים, אדומים – ובעיקר הרבה טקטיקה ואסטרטגיה. גם בכדורגל לא חסר פוליטיקות, נכון, חבר הכנסת אמסלם? אתה מכיר את זה היטב. לכן, כל מי שמפרשן פוליטיקה משוכנע שהוא יכול לפרשן גם כדורגל. מה קורה בכדורגל, אדוני היושב-ראש, כשמגיע לקבוצה מאמן חדש? יש שתי אפשרויות: אפשרות אחת – הקבוצה מייד משתפרת, המאמן מכניס שחקנים חדשים, מוציא את המקסימום מהשחקנים הקיימים, הוותיקים, משפר משמעותית את האווירה בחדר ההלבשה, והמשחק נראה אחר לחלוטין – המשחק משתפר משמעותית, וגם אם אין גולים, הקבוצה מקבלת השראה מהאוהדים, כי האוהדים רואים שהקבוצה משתפרת. הם אומרים: לא נורא, הגולים יבואו, הניצחונות יבואו, העיקר ששיפרנו משמעותית את המשחק של הקבוצה. האפשרות השנייה, אדוני היושב-ראש, היא הפוכה, נכון? המאמן החדש מתחיל מהבטחות גדולות, עושה מסיבת עיתונאים, ולמעשה, על בסיס ההבטחות האלה הוא הרי מקבל את התפקיד. הוא לא היה מקבל את הג'וב אם הוא לא היה מבטיח לשפר את הקבוצה. אם הקבוצה הייתה טובה, אז לא היו מחליפים את המאמן. הוא מבקש מהאוהדים סבלנות, מבקש זמן וגם מבקש לערוך שינויים. ומה לעשות שזה לא הולך לו? כבר בחודשים הראשונים הראש שלו לא בדיוק עם הקבוצה. לפעמים – ואנחנו יודעים את זה – גם בעיות אישיות מפריעות לו להתרכז באימון, והכי חמור – הוא לא יודע לבחור את השחקנים הנכונים לעת הזו על המגרש. מהר מאוד הקהל מבין שעבדו עליו. חלק מתחילים להצביע ברגליים, חלק מבטלים את המינויים שלהם, אנשים מפסיקים להתעניין בשלומה של הקבוצה. משהו מפריע להם בלב. שנים הם אוהדים של הקבוצה ופתאום הם לא מגיעים, ואז זה מתפרץ. זה מתחיל תמיד מקומץ קטן של אוהדים, שאנחנו קוראים להם אולטראס – האוהדים הכי שרופים. הם, אדוני היושב-ראש, תמיד הראשונים לזהות את הבעיה. הם באים לכל אימון, דורשים מייד לתקן, דורשים מייד לפטר את המאמן. ככה הם מתחילים לעשות את המהומה. אם הקבוצה ממשיכה לדשדש, המחאה מתרחבת. אנשים מפסיקים לבוא לאצטדיון, האוהדים מפסיקים לבוא לאצטדיון, מאוכזבים מהקבוצה, מסובבים לה את הגב, והכי חמור לכל קבוצה – פשוט לא רוכשים מינויים חדשים לעונה החדשה. הקבוצה נכנסת לחובות, והסיפור שלה נגמר. אני אוהד של קבוצה אחת, אדוני היושב-ראש, ושמה מדינת ישראל. המאמן של הקבוצה היום הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. היום, לצערי, הוא מוליך את הקבוצה לתהום – הוא מוביל אותנו באמת לליגה אחרת, ליגה שממנה לא נוכל לחזור לצמרת. במקום לקחת אחריות, מאמן הקבוצה מחפש אשמים: הדשא לא טוב, השחקנים לא נותנים את הנשמה, האוהדים הם טרוריסטים והשופטים לא מייצגים את כלל האוהדים. ומכדורגל חזרה לפוליטיקה. הרי כולכם בקואליציה יודעים שאנחנו במסלול מסוכן. זה לא חדש. אני שומע בפרסה שגם אתם מודאגים מהמצב. המסלול של התנגשות בין הרשויות, המסלול של קריסה כלכלית – זה מדאיג את כולנו באותה רמה. כולנו חברי כנסת, כולנו אזרחי מדינת ישראל וכולנו ישראלים פטריוטים ציונים. זה מדאיג את כולנו. עכשיו השאלה היא מה אתה עושה עם הדאגה הזאת. אז אחד מרגיע את עצמו ואומר: לא, המאמן שלנו יודע להוביל את הקבוצה, בוא ניתן לו סמכות, בוא נחכה עד הרגע האחרון. ואני יודע שיש כאלה שכבר היום מתחילים לשאול את השאלות בקרב הצד הזה של הקואליציה. אז אני רוצה להגיד שבמקום לנסות להבין, אל תחפשו הצדקה לכל המהלכים שכרגע מתרחשים, מזה חודשיים, מאז הקמת הממשלה. לצערי, ואני אומר את זה בצער רב, אין יותר שיח, יש יותר כאסח; אין יותר הידברות, יש רק דיבורים על התגברות. התגברות על מי? באמת, אני שואל, על מי אתם מנסים להתגבר? על האחים שלנו? עלינו? על הטייסים? על הכלכלנים? על המשפטנים? על הרופאים שיצאו להפגין? על המורים שיוצאים להפגין? על אנשי מילואים? על מי בדיוק אתם מנסים להתגבר? אדוני היושב-ראש, אתמול נאמתי בהפגנה בפתח תקווה. אני תושב פתח תקווה – משהו כמו 2,500 איש, שזה קומץ קטן מתוך 260,000 איש שיצאו להפגין. ומה שראיתי אתמול בפתח תקווה הוא חרדה אמיתית ופחד של אנשים – פחד לעתיד של הילדים, פחד גם לעתיד של הנכדים. היו שם מכל הגילים, מכל המקצועות. היו כאלה שבאו עם ילדים קטנים והיו כאלה שבאו עם העבר שלהם – אנשי מילואים, אנשים שכבר בפנסיה ואומרים: אני לא צריך שום דבר, לא תוספת כספית, שום דבר, אני פשוט חרד לעתידה של המדינה. הם אמרו את זה ככה: עזבו אותנו, אל תקראו לנו טרוריסטים, ככה הם אמרו לי, אנחנו פשוט חרדים למה שיהיה ואיזו מדינה אנחנו – אנחנו העם – נשאיר לילדים שלנו. לא היה לי מה להגיד להם. הבטחתי לעכב כמה שיותר את התהליכים המתרחשים בכנסת. אמרתי, גם לאופוזיציה יש תפקיד. שאלו אותי: תגיד, אם האופוזיציה תתפטר, האם זה יזיז משהו? אמרתי: לא, זה לא יזיז, הקואליציה רק תעביר את זה מהר יותר, כי אז לא יהיו הסתייגויות, לא יהיו פיליבסטרים במליאה. אם כל האופוזיציה תתפטר בצורה קולקטיבית, זה רק יקל על הקואליציה. לפחות בזה קצת ניחמתי אותם – אמרתי שאנחנו לא מתכוונים להתפטר אלא מתכוונים להילחם ולעכב את החקיקה הנוראית הזאת. לשאלה שלך ששאלת את חבר הכנסת מאיר כהן – ואני שמעתי היטב את השיח – תרשה לי גם לענות לך ובדמותך גם לכל הקואליציה והממשלה. ההבדל הוא פשוט: אתם הצד החזק כרגע, אתם הממשלה והקואליציה, ואתם לא צריכים לחפש הצדקות, אתם צריכים להוביל. אם בצורה כנה באמת אתם רוצים להוביל הידברות ורוצים לשבת ולדבר ולנסות לגשר ולעצור את ההידרדרות לליגה האחרת, אתם יכולים להחליט. אתם לא צריכים אותנו, אתם לא צריכים את הצד הזה. אתם הצד החזק, אתם השלטון. תעשו את זה ותעשו את הצעד הראשון להידברות אמיתית, ולא כמו ששמענו, לצערי, במסיבת עיתונאים של מאמן הקבוצה, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, באותו יום קשה שכולנו עברנו. אני באמת מקווה, מקווה מאוד, שלקראת חג הפסח, חג החירות שלנו, של עם ישראל, נוכל לשבת יחד, נוכל לעצור את התהום הזו, נוכל לעצור את ההידרדרות הזאת, כי כפי שלימדו אותי באולפן לפני 26 שנה בין השירים הראשונים את השיר "אין לי ארץ אחרת", אין לי ארץ אחרת, זה הכול. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת יבגני סובה. אני מזמין את חבר הכנסת ולדימיר בליאק. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי, שלא נוכח כאן. אולי תקראו לו. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה, אדוני השר, 8.5 מיליארד שקלים נמשכו מקרנות הנאמנות בחודש האחרון במדינת ישראל. לא מעט חברות הייטק ויזמים מעכבים כעת את ההשקעות. חברת הדירוג פיץ' מפרסמת אזהרה חמורה לפני אפשרות סבירה של הורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. אף גורם רשמי בממשלה האמריקאי לא מוכן לפגוש את שר האוצר של מדינת ישראל בזמן ביקורו הצפוי בבירה האמריקאית. זאת גם השפלה פוליטית אך גם אירוע כלכלי, איתות ברור לשווקים על מצבה של כלכלת ישראל. אגב, לא פעם מאשימים אותנו בהסתה, אז כל מי שקצת מכיר את הכלכלה ואיך השווקים מתנהלים – השווקים לא מגיבים על זעקות האופוזיציה, השווקים מגיבים על מדיניות הממשלה, והם מגיבים בהתאם. הממשלה הזאת – ואני אומר את זה בצער רב – היא ממשלה מופקרת שמובילה את כלכלת ישראל לזמנים מאוד קשים. בתוך חודשיים בלבד היא הצליחה בכישרון רב להכניס מדינה שלמה לכאוס – כאוס ביטחוני, כאוס חברתי וגם כאוס כלכלי. כן, הבליץ המטורף להפיכה המשטרית כבר היום פוגע במצבו הכלכלי של כל אזרח במדינה, ואני אחזור על זה שוב ושוב בתקופה הקרובה. הממשלה גורמת היום נזק כבד למשק, וייקח שנים לתקן אותו; אגב, בדיוק כמו ממשלת נתניהו הקודמת, שסירבה במשך שנתיים לאשר את תקציב המדינה, וסיימה את דרכה כאשר הגירעון התקציבי עמד על כמעט 200 מיליארד שקלים. ממשלת השינוי שיקמה את הכלכלה, ייצבה את המשק והשאירה בקופה כ-10 מיליארד שקלים עודף, עד שהגיעה ממשלת נתניהו החדשה וחזרה להזיק. אני שואל אתכם, היכן הגבול? לא, זאת לא רפורמה, זאת הפיכה מושחתת שמפלגת את העם וקורעת אותו לגזרים. זאת סדרה של חוקים בלתי סבירים של רוטמן ולוין: חוק דרעי 1; חוק דרעי 2; מימון מעונות ראש ממשלה; חוק התרומות, שאושר היום בוועדת שרים לענייני חקיקה למרות התנגדותה החריפה של היועצת המשפטית לממשלה; חוק הנבצרות, שדנו בו היום בוועדה מיוחדת בוועדת חוקה 2 – עוד ועוד חקיקה מושחתת, פרסונלית, רטרואקטיבית. מאות רבות של שעות של דיונים בוועדות. תגידו, אתם השתגעתם? אתם הרי לא נבחרתם לשרת את משפחת הקיסר שאינה יודעת שובע, אתם נבחרתם כדי לטפל בביטחון האישי, ביוקר המחיה, במצב הקשישים, בפשיעה החקלאית, בקליטת העלייה. אבל כל ההבטחות נזרקו לפח למען מטרה אחת בלבד: הרס מערכת המשפט, מיטוט שלטון החוק, ביצור השלטון הנוכחי. אבל הציבור לא טיפש. הציבור – גם מי שהצביע בעד מפלגות הקואליציה רק לפני ארבעה חודשים – מתחיל להבין מהר מאוד כי מדובר בממשלת הכישלון. לכן, לפי כל הסקרים שפורסמו עד עכשיו, כבר היום בערך רק 25% תומכים בהפיכה המשטרית. שוב, לפי הסקרים שמפרסמים, הליכוד מאבד בערך מנדט בשבוע. המחאה התחילה רק לפני חודשיים מאלפים בודדים בשתיים-שלוש הפגנות ואתמול, לפי הערכות שונות, בין 300,000 ל-400,000 איש יצאו לרחובות, בעשרות מוקדים ברחבי הארץ, במחאה על מהלכי הממשלה, בכל קצוות ישראל. בעוד שבוע אנחנו נגיע לחצי מיליון איש ברחובות. בעוד שלושה שבועות, אם ההפיכה לא תיעצר, מיליון ישראלים יהיו ברחובות וידרשו את סילוקה של ממשלת הכישלון. זה כבר מזמן לא ימין ולא מרכז ולא שמאל, זאת ישראל יהודית ודמוקרטית, ישראל ששומרת על מערכת המשפט, מוסר יהודי על שלטון החוק, נגד ממשלה שמאבדת במהרה את הלגיטימיות שלה בציבור. אני יודע כי בקואליציה שומעים היטב את קולות המחאה, שומעים ופוחדים. כששר הטיקטוק והפיתות, הבריון בן גביר, מגיע לחפ"ק המשטרה ודורש להפעיל אלימות קשה נגד המפגינים, הוא מנסה, בדרכו, לחפות על כישלונו המחפיר במילוי תפקידו כשר לביטחון הלאומי. מדובר בפעיל כך מסוכן שאין לו שום מדיניות. הוא מחמם את השטח, הוא צמא לדם המפגינים, הוא חסר שיקול דעת וחסר אחריות. אני אומר לך, בן גביר, אנחנו לא ניתן לך להמשיך ולהסית נגד המפגינים. אנחנו לא אנרכיסטים ואנחנו לא טרוריסטים. אנחנו אזרחים שומרי חוק שאוהבים את המדינה, משרתים אותה, עובדים, משלמים מיסים, נאבקים על ערכי היסוד של הבית שלנו ולא מתכוונים לוותר. ואם חשבת לרגע כי הבריונות שלך מרתיעה את המחאה, אני חושב שאמש קיבלת תשובה מוחצת, ותמשיך לקבל אותה גם בשבועות הבאים. אני כבר לא בטוח שיש עם מי לדבר בקואליציה הזאת. כל הקריאות מצד הממשלה להידברות הן ספין עלוב ושקרי. רק היום נערכו דיונים בוועדת חוקה, בוועדה המיוחדת, על חוק דרעי 2 ועל חוק הנבצרות, ואין להם שום כוונה לעצור לשנייה; אולי בלית ברירה, בימים של החג, אבל זה לא נחשב לעצירה. אם נגזר עלינו ללכת למשבר חוקתי, אנחנו לצערי נגיע אליו, אבל אין לי ספק שהשפיות תנצח את הטירוף של ממשלת נתניהו. לפני 24 שנים ושלושה חודשים אני עליתי למדינה חופשית, מדינה יהודית, מדינה דמוקרטית, מדינה ליברלית, וכזאת היא תישאר. אני מאמין בזה בכל ליבי. אנחנו נדאג לזה בכנסת, מחוץ לכנסת, נהיה בכל מקום, כי אין ולא תהיה לנו ארץ אחרת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת בליאק. אני מזמין את חבר הכנסת אחמד טיבי לבוא ולשאת את דבריו. אחריו – חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. עד שש דקות לרשותך, אדוני.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

שמונה, נדמה לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אצלי כתוב שש.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה, מכובדי היושב-ראש. היום חזרנו במסגרת משלחת (אומר בערבית ומתרגם:) בוועדת המעקב העליונה מביקור בחווארה. יש שרואים תמונות בטלוויזיה ויש שרואים את המציאות ומריחים את ריח השרפה וההצתה. האדמה הייתה חרוכה, הבתים היו שרופים, אנשים פצועים, הרוג אחד, והרבה הרגשה של חוסר אונים של יישוב שלם, של קולקטיב ששייך לעם היחיד ללא הגנה מקומית וללא הגנה בין-לאומית. זה ציבור ללא זכות הגנה עצמית. אני לא יודע אם יש עוד מקום בעולם שבו אנשים הם ללא זכות להגנה עצמית כאשר מגיחה חבורה של מחבלים מתנחלים, זורקים בקבוקי תבערה ושורפים מכל הבא ליד. שם אני נפגשתי וביקרתי את אום עיסא. אום עיסא היא אישה כבת 75. היא הייתה נצורה בבית שלה 48 שעות. זרקו מולוטוב על הבית שלה. היא הייתה לבד. שברו באבנים את החזיתות של הבית. כשביקרתי שם היא סיפרה לי שלא רק המתנחלים הציתו וזרקו אבנים אלא שגם המג"בניקים והחיילים שיגרו רימוני הלם. היא הראתה לי את רימוני ההלם שם. הדבר החמור ביותר הוא מה שאנחנו כבר יודעים. הראו לי סרטון, מכובדי היושב-ראש, שבו חיילים ומתנחלים, בבוקר הפוגרום בחווארה, רוקדים ושרים ביחד בשכונה שהוצתה. אני חוזר: סרטון. אני שחררתי את הסרטון הזה בטוויטר. הם רוקדים ביחד. למה חיילים ומתנחלים רוקדים ביחד בשכונה שהציתו המתנחלים בבוקר? מה הסיבה? כל אחד וההסבר שלו. אני חושב שגם הצבא ידע, גם השב"כ ידע, גם מג"ב – ידעו שהולך להיות מה שקרוי נקמה, כי הם פרסמו את זה בפוסטרים. מול זה ההשוואה הנלוזה והמקוממת שעשה ראש הממשלה נתניהו בין המפגינים בתל אביב, מפגינים אמיצים, נחושים, עם מטרה והתמדה, ובין הפוגרומיסטים המתנחבלים בחווארה – האחרון שצריך לעשות דבר כזה הוא ראש ממשלה, אבל הוא תמיד הראשון שעושה את זה. והשינוי ביחס המשטרה למפגינים פתאום, כאשר שר הפיתות הגיע לחפ"ק. אני ראיתי היום סרטון שבו המשטרה בהפגנה שולפת את פרופ' עמיחי דניאלי. הוא בן 37, מרצה באוניברסיטה העברית, עבד בגוגל בארצות הברית וחזר לכאן. אשתו בהיריון מתקדם. הם שלפו אותו – רואים את זה בסרטון – באופן אלים עצרו אותו, וביקשו מבית המשפט מעצר לחמישה ימים באשמת תקיפת שוטר. בסרטון – לא תקיפה ולא שוטר. השופט שחרר אותו, לא קיבל את טענות המשטרה, ואז המשטרה מודיעה שהיא תגיש כתב אישום נגדו על תקיפת שוטר, והשוטר המותקף עוד לא העיד. חלאס, דחילק, מה אתם חושבים, שהמפגינים האלה הם ערבים? יש גבול. אתם אומרים "מדינת יהודים", לפחות תפסיקו להרביץ ליהודים. אתם מרביצים רק לערבים, כי אתם מדינה גזענית, בעיקר בפרקטיקה של המשטרה כלפי אזרחים. היום בבוקר ראיתי צילומים של מגרש האימונים והמועדון בחודורוב של הפועל תל אביב, שאמורים לשחק היום בטדי נגד בית"ר ירושלים. התמונות קשות. זה פוגע בהכנות של הפועל תל אביב. זה מעשה נורא. המודה של הצתות ושרפות נפוצה לאחרונה – שורפים בחווארה, שורפים במועדון. אני מקווה שהמשטרה היום בטדי לא תתפרק על אוהדי הפועל תל אביב כפי שעשתה בתל אביב, כי היא מרגישה בבית באזור היציע המזרחי באצטדיון טדי. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טיבי. יעלה ויבוא חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. שמונה דקות לרשותך, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום רשות מקרקעי ישראל וקק"ל, בליווי משטרתי, עלו על אדמות ביישובים סעווה ואלרוויס בנגב, ובאמצעות כלים כבדים ביצעו השמדת יבולים באדמות אשר כבר עובדו על ידי תושבי הכפרים, הרס והשמדה חקלאית לשמם, בלי שום תועלת, רק נזק. שוב הרשויות בוחרות להרוס ולמנוע מהאזרחים הבדואים לחיות ולהתפרנס. נוסף לזה, כמעט יום-יום המדינה מבצעת הרס בתי אזרחים בנגב. ואני שואל: מה המדינה מרוויחה מזה? מה המטרה בכלל? לאן הרשויות חותרות ומה הן רוצות להשיג? רק נזק, הרס והפיכת חיי האזרחים לבלתי נסבלים – האם זו המטרה? למדינה התשובות. כל האמצעים הדורסניים האלה שהמדינה משתמשת בהם באופן תדיר כדי ללחוץ ולמרר את חיי הבדואים בנגב, נועדו לכישלון ולא יניבו את התוצאות שאולי המדינה מכוונת אליהן. הבדואים יישארו בנגב באדמות שלהם וביישובים שלהם – זאת עובדה שאין עליה עוררין, ושום לחץ ושום שיטה אפלה וכוחנית לא תשנה אותה. עובדה נוספת שכדאי שאף אחד לא ישכח: הבדואים יושבים באותם יישובים שחלקם הגדול אינם מוכרים מכוח ביצועה של המדינה, אשר העבירה וריכזה אותם באותם יישובים בזמן הממשל הצבאי. אותה מדינה מתכחשת שנים לעובדה הפשוטה הזו ומסרבת להכיר באותם יישובים. את זה אפשר לתאר במילה אחת: הפקרות, ובשתי מילים: הזנחה פושעת. עד מתי תמשיך המדינה, באמצעות זרועותיה, להתעלל באזרחיה הבדואים? הגיע הזמן להכיר במציאות ולהכיר ביישובים הבדואיים בנגב, אשר כל השטח שלהם הוא כ-3% מכלל אדמות הנגב; לא בקשה מוגזמת, לכל הדעות; אפילו צנועה. הגיע הזמן להכיר בכל היישובים הבדואיים בנגב, להפסיק את ההרס והשמדת היבולים בכפרים ולפתח אותם, למען עתיד טוב יותר לבדואים, לנגב ולכלל אזרחי המדינה. מכאן אני קורא לכלל תושבי הנגב להגיע ביום חמישי הקרוב, ב-9 במרץ, בשעה 10:30, להפגנה בבאר שבע מול בית המשפט ומול המשרדים הממשלתיים במחאה על מדיניות ההרס וההזנחה שהמדינה נוקטת כלפי הבדואים. כבוד היושב-ראש, ברשותך, כמה מילים בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: נראה כי הממשלה מניחה שהשפה היחידה שצריך להשתמש בה כשמתייחסים לערבים היא הכוח. מה שקורה באדמות סעוודה ואלרוויס משעות הבוקר – עיבוד האדמה והשמדת היבולים והחוות – לא ייתכן שתעשה זאת מדינה אשר מכבדת את האזרחים שלה וחושבת שהם שווי זכויות. לא ייתכן. אנחנו מכירים היטב את החוקים ומכבדים אותם, אולם מדיניות החניקה, הריסת הבתים, האי-הכרה בכפרים שלנו, בזיזת אדמותינו והשמדת היבול שלנו מצמצמות את האפשרויות שעומדות לפנינו. מי שמפסיד מזה זה המדינה, כי אנשי הנגב הם בעלי זכויות, ואין סיכוי שהם יוותרו על זכויות אלו. לא לשווא הודענו על הפגנה בנוגע להטרדות הללו, הריסת הבתים והתקיפות החוזרות ונשנות. היא תהיה ביום חמישי הקרוב בשעה 10:30 מול המשרדים הממשלתיים בבאר שבע, ואני קורא לכולם להשתתף. אמרתי זאת בעברית ואני אומר זאת בערבית ובכל שפות העולם. אני קורא לממשלה להתייחס לערבים כאל אזרחים שווי זכויות, ושתדע הממשלה הזאת ואחרות שעם אנשי הנגב ועם החברה הערבית, שפת השיח היא הדרך היחידה למציאת פתרונות מרצים, פתרונות אשר ירצו את כל הצדדים.) תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת אלהואשלה. יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. שש דקות לרשות אדוני, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ערב טוב לכולם. בפתח הדברים שלי אבקש להתייחס לגופה של ההצעה שמונחת לפנינו. אחד מן הדברים שבהם – –

היו"ר אמיר אוחנה:

זה יהיה שינוי מרענן.

גלעד קריב (העבודה):

אני יודע, ולכבודו של הבית הזה. – – נוהג שר המשפטים לוין להתגאות הוא התהליך שבמסגרתו הוא הוביל את האופוזיציה והקואליציה יחד לתקן את תקנון הכנסת. באחת מהשיחות שהיו לי עם השר לוין הוא סיפר לי שהוא הציב תנאי שבכל מקום שבו תהיה התנגדות – אפילו של חבר כנסת אחד, מהאופוזיציה או מהקואליציה – לשינוי התקנון של הבית, הוא לא יתניע את השינוי, כי הוא מעוניין שסביב תקנון הכנסת יהיה קונסנזוס; לא של ראשי הסיעות אלא קונסנזוס מלא של הבית כולו. איזה מרחק גדול, איזה מרחק מצער עבר חבר הכנסת יריב לוין דאז לשר של היום – בערך אותו מרחק בין נתניהו של 2023 לנתניהו בממשלות קודמות. ביום הזה אנחנו מביאים תיקון תקנון לא טכני אלא מהותי ביותר. הכנסת בוחרת להתרשל בתפקידה. הכנסת בוחרת שלא למנות במועד הראוי את השותפים לתהליך בחירת השופטים, וכל זה על מנת לאפשר לקואליציה להשלים את מהלך ההשתלטות של הממשלה על תהליך בחירת השופטים. בחדר ועדת החוקה אנחנו עומדים פעם אחר פעם על העובדה שתוכנית ההפיכה המשטרית לא נועדה להחליש רק את מערכת המשפט אלא גם את הכנסת. לא ארחיב בעניין, אך כל מי שמכיר את פרטי הרפורמה יודע שהרפורמה הזאת מעבירה כוח גם מהבית הזה אל הרשות המבצעת ואל הממשלה, כי מבחינת השר לוין, חבר הכנסת רוטמן, ראש הממשלה נתניהו ושותפיהם, יש רק רשות אחת שראוי להעניק לה כוחות, וזאת הממשלה. ומכאן, אדוני היושב-ראש, לעניין המחאה. המחאה הזאת פועלת את פעולתה. אנחנו רואים כיצד דוברי הקואליציה ודוברי הממשלה מאבדים אט-אט את עשתונותיהם נוכח העובדה שאנו חווים בשבועות הללו את המחאה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל. הביטויים המוטחים במאות אלפי המוחים – אנרכיסטים, טרוריסטים – כולם עדות לאובדן השליטה של נתניהו ושל שותפיו. אחד מן הדברים שמשגעים את נתניהו, את לוין, את ראשי סיעות הקואליציה, הוא העובדה שהמחאה הזאת מאפשרת לציבור ענק בישראל לתפוס מחדש את הבעלות לא רק על הדמוקרטיה הישראלית, אלא גם על הציונות וגם על היהדות הישראלית. אל מול מצעד הדגלים הקיצוני, שמתעקש בכל יום ירושלים לצעוד בלב הרובע המוסלמי, תוך הטחת שירי נקמה ושנאה בתושבים הפלסטינים, מתייצבים בשבועות האחרונים מאות אלפי אזרחים למצעד הדגלים הגדול ביותר בתולדות המדינה, מצעד שמבהיר שאנחנו נחושים לא רק להגן על הדמוקרטיה הישראלית אלא גם על ערכי מגילת העצמאות ועל הציונות. לא נאפשר למחנה הלאומני להמשיך ולטעון שהוא המחנה הפטריוטי, בשעה שהם מרימים את ידם על ערכיה של מגילת העצמאות ועל ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. והדוגמה לניסיון הזה לטשטש את הקו בין לאומיות ללאומנות, הדוגמה הטובה ביותר היא התנהלותו המופקרת של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הוא כנראה חושב שלא רק הציבור הישראלי מטומטם אלא גם הממשל האמריקאי ויהדות ארצות הברית. הוא חושב שאם הוא יצייץ בבוקר שהוא בעד למחוק כפר על יושביו ולאחר מכן יתנצל על כך, מישהו יאמין לו שזאת לא כוונתו. השר סמוטריץ', אנחנו יודעים לקרוא. קראנו את תוכנית ההכרעה שלך; תרגמו אותה גם לאנגלית. אנחנו יודעים מה המשמעות ששר בכיר בממשלת ישראל מדבר על החלת ריבונות על אזרחים בלי להעניק להם זכות בחירה. מה אתה חושב, שאנחנו מטומטמים? שהאמריקאים מטומטמים? שאתה תבוא לפורומים בין-לאומיים כשר אוצר וישכחו מה אתה מנסה לעשות בתפקיד השני שלך כשר נוסף במשרד הביטחון לענייני סיפוח ולענייני פגיעה בזכויות אדם? גם האמריקאים וגם אנחנו יודעים להבדיל בין ציונות לבין גזענות, בין לאומיות בריאה לבין לאומנות.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

אנחנו נמשיך לשאת בגאון את דגלי הכחול לבן ולהישבע אמונים – בניגוד לכם – למגילת העצמאות.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו סיבות לפחד ולדאגה. עוד ועוד אזרחים חפים מפשע, פלסטינים ויהודים, משלמים בחייהם; עוד עצב, אבל, פחד ושנאה – תוצאה של ממשלה שבמקום להרגיע, מבעירה אש, שמדברת רק באיומים, ממשלה שמסיתה נגד האוכלוסייה הפלסטינית הערבית בישראל, שרומסת זכויות, שסותמת פיות, שמאיימת על כולם, חוץ מהמתנחלים האלימים שביצעו פוגרום בחווארה, שרצחו את סאמח אל-אקטש, בזמן שחיילים עמדו לידם. עליהם היא מגינה. ממשלה שמקדמת סיפוח בפועל והופכת את סמוטריץ' לראש ממשלת המתנחלים – כן, השר שאומר שהמדינה צריכה למחוק את חווארה, זה שארצות הברית שוקלת למנוע ממנו להיכנס לתחומה. הוא מי שקיבל סמכויות שמאפשרות לו להרוס כל סיכוי להסכם שלום בעתיד. ככה זה בממשלת הקיצוניות. המשוואה היום היא שככל שאתה קיצוני יותר, אתה חזק יותר. הרגתם יותר מ-60 פלסטינים בחודשיים. מה אתם חושבים שיקרה, שהכוח שלכם יגרום לפלסטינים לוותר על הרצון למדינה עצמאית? שחמשת הילדים היתומים של סאמח אל-אקטש יגדלו להיות ציונים או שוחרי שלום? אתם משחקים משחק מסוכן, מוסיפים כל הזמן עוד ועוד שמן למדורת השנאה, עד שהשרפה תהיה כל כך גדולה, ואף אחד כבר לא יוכל לכבות אותה. הקיפאון המדיני, הסיפוח, אלימות המתנחלים, היד הקלה על ההדק, מקדמים את כולנו לפיצוץ. התרגלנו כבר לאיומים על אינתיפאדה שלישית. הפעם זה כאן. לקחתם את התקווה. אתם מדברים בשפה אחת בלבד: שפה של כוח, של אדישות לחיי אדם – שפה שנכשלה, שרק מייצרת עוד אלימות משני הצדדים. אני קוראת מכאן לממשלת ישראל: תייצרו תקווה, לא מלחמה. תפסיקו ללבות את האש, כי הקיפאון המדיני ייגמר באסון. אם הממשלה הזו לא מסוגלת לעשות את זה, אז נתניהו צריך לבנות קואליציה אחרת, שפויה יותר, אחרת אתם מובילים את האזור כולו לתהום, לכאוס, לאנרכיה, וזה יהיה כואב לכולם. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה, 25 דקות.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו לכאורה דנים כאן היום בסעיף טכני, בסעיף – אגב, בנושאים של הרשות המחוקקת, נציג הממשלה פטור מהשתתפות? כי אינני רואה מישהו.

קריאה:

מלכיאלי נמצא.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אה, בסדר גמור. אנחנו לכאורה דנים בסעיף טכני, סעיף שמאריך את לוחות הזמנים לבחירת נציגי הכנסת לוועדות השונות – הוועדה לבחירת שופטים, דיינים, קאדים, קאדים מד'הב – אבל למעשה זהו חלק אינטגרלי מאותו מהלך שמקדמת הקואליציה לשינוי המשטר בישראל, שרכיב משמעותי בו הוא ההשתלטות על הרשות השופטת, ורכיב מרכזי בהשתלטות על הרשות השופטת הוא ההשתלטות על בחירת השופטים. לשם כך היא מבקשת לדחות את הוראת התקנון שלפיה היינו אמורים לבחור בעוד עשרה ימים לכל המאוחר נציגים לוועדה לבחירת שופטים, להאריך זאת בעוד כמה חודשים על מנת שיהיה סיפק בידה לחוקק את החוק החדש ובו ההרכב החדש של הוועדה לבחירת שופטים אשר אנחנו יודעים – לפחות זה הנוסח שעבר בקריאה הראשונה – שיש בו רוב מוחלט מובנה לקואליציה. חשוב מאוד, כשאנחנו ניגשים לדיון כזה, להבין מה נקודת המוצא. בחירת השופטים במדינת ישראל ב-70 השנים האחרונות, מאז 1953, דצמבר 1953, ליתר דיוק, נעשית בוועדה לבחירת שופטים בהרכבה הנוכחי. בחמש השנים הראשונות לקיום המדינה היא התבצעה על ידי שר המשפטים באישור הממשלה; אם מדובר היה בשופטי בית המשפט העליון – גם באישור הכנסת, ושופטים של יתר הערכאות – באישור הממשלה לבדה. זה אומנם פרק זמן של הרף עין, כי כבר בשנת 1950 שר המשפטים דאז פעל לשנות ולהביא ועדה לבחירת שופטים שהיא בהרכב מאוזן ולא נשלט על ידי הממשלה, והחקיקה הזאת התארכה עד שעברה באוגוסט 1953 בקריאה השלישית. אבל אף שהייתה שליטה פוליטית בשנים הראשונות לקיום המדינה על ידי מפלגת השלטון, על ידי מפא"י, אני יכול לומר שלא הייתה שביעות רצון מצד אנשי מפלגת השלטון מבתי המשפט, מבית המשפט העליון בפרט. אולי אני אתייחס לכך לאחר מכן. זה מתואר בספרו של העיתונאי והסופר ד"ר נתן ברון, זיכרונו לברכה, שנקרא "משפט, יצרים ופוליטיקה – שופטים ומשפטנים בסוף המנדט" – המנדט הבריטי, כמובן – "ובראשית המדינה". דווקא מי שנתן את אמונו בבתי המשפט, ולא בגלל שהשופטים היו דווקא מהזרם הפוליטי שהוא השתייך אליו, היה מי שעמד בראש האופוזיציה, מנחם בגין. המהלך של 1953 הוא מהלך – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

תספר גם מה הוא סבל מבן-גוריון ולמה הוא סמך על בית המשפט, כי זה היה העוגן האחרון שלו.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

בוודאי, בוודאי, אני ארחיב, וזה טוב תמיד לזכור, כי תמיד, אף אחד לא נמצא לנצח בשלטון, אדוני היושב-ראש, אלא מגיע הזמן שהוא באופוזיציה, וכאשר אתה באופוזיציה אתה מעדיף שבבתי המשפט ישבו שופטים עצמאיים, שופטים בלתי תלויים, שופטים שהשלטון אינו שולט בהם. זאת הייתה הסיבה שמנחם בגין אחז באותה תפיסה של רשות שופטת עצמאית, רשות שופטת בלתי תלויה. אבל הדבר המעניין ביותר הוא עצם העובדה שמפא"י, שלא הייתה המפלגה הכי ליברלית שאפשר להעלות על הדעת, שהיה לה שלטון ריכוזי מאוד במדינה, בהסתדרות, במערכות באופן כללי, בצורה בלתי רגילה, ולמרות שהיא לא הייתה שבעת רצון, מכיוון שבית המשפט, כבר בשנים הראשונות, בבג"ץ קול העם ובבג"ץ שייב, נתן פסקי דין שחיזקו את חירויות האדם ושגם הפכו החלטות של השלטון לא פעם, למרות זאת, היא הלכה וויתרה מרצון על אותה סמכות לקבוע מי יהיו השופטים. כאשר החוק הזה עבר באוגוסט 1953 בכנסת ברוב מקיר לקיר זה היה יום חג, מכיוון שבכנסת דאז – אופוזיציה, קואליציה – כולם הרגישו שיש פה התפתחות של מדינת ישראל לכיוון רשות שופטת עצמאית. אני יכול רק לומר בהקשר לדברים שהתייחסתי אליהם קודם, אדוני היושב-ראש, שמנחם בגין, בדיונים שהתקיימו בוועדת החוקה, חוק ומשפט – ואגב, אני לא מסכים עם הדברים האלה שאני אציין אותם כבר – הייתה לו גישה עוד יותר מרחיקת לכת מכפי שהייתה באה לידי ביטוי בחוק השופטים. הוא למשל הציע שבראשות הוועדה לבחירת שופטים יעמוד נשיא בית המשפט העליון ולא שר המשפטים, או למשל הציע שבוועדה לבחירת שופטים, במקום שני שרים ושלושה שופטים יהיו ארבעה שופטים ורק שר המשפטים. על כל פנים, זה ודאי ביטא תפיסת עולם. תפיסת העולם גם הייתה קשורה בטבורה לתפיסה של בית המשפט כמגן על זכויות, לרצון לכונן חוקה, שדוד בן-גוריון התנגד לה. למרבה הצער, הכישלון של כל הכנסות עד היום, הכנסת העשרים-וחמש, בכינון החוקה הוא בעצם שמביא אותנו בימים האלה לאותה פינה שבה אין כללי משחק מוסכמים, אין כללי יסוד משטריים מוסכמים, והדברים הם מאוד מסוכנים. זאת אומרת, אם לחברה אין כללי המשחק שלה – לא נושאי המדיניות, שהם תמיד במחלוקת, אלא הבסיס, מה הסמכות ומה הכוח של כל רשות וכדומה – כדבר שהוא מוסכם, הדבר הזה הוא מאוד מאוד מסוכן. הוא בוודאי מסוכן בחברה הטרוגנית כמו החברה הישראלית, וקל וחומר הוא מסוכן בחברה שמאוימת איומים חיצוניים כמו החברה הישראלית.

היו"ר ישראל אייכלר:

אלא אם כן השופטים יהיו חכמים כמו שהיו ב-50 השנים הראשונות, שהם ידעו לאזן בין העובדה שאין חוקה לבין שמירה על זכויות האזרח.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

תראה, אז כפי שהתחלתי לומר קודם, גם אז השלטון חשב ששופטים הם לא בסדר. צריך לקרוא בספרים. זה לא שאז תמכו בהתערבות של בית המשפט. אגב, זה גם לא נכון שבית המשפט התחיל לפסול חוקים בתקופת אהרן ברק בשנות התשעים. כבר ב-1969, בבג"ץ ברגמן, בית המשפט העליון קבע שחוק הוא לא חוקתי כי – הוא לא אולי השתמש במילים לא חוקתי, אבל הוא – –

היו"ר ישראל אייכלר:

הוא סתר חוק אחר. זה משהו אחר.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

– – פגע בעקרון השוויון במימון בחירות, ולכן הוא שלח את הכנסת לחוקק מחדש, ככה שכל הדברים האלה מוגזמים. בכל העולם כולו, כמובן, חל גידול במעורבות של בתי המשפט בחיים הדמוקרטיים. גם לי עצמי הייתה לא אחת ביקורת, ולא שיניתי את דעתי לגבי מה שנקרא "אקטיביזם שיפוטי". אני חושב שכל אקטיביזם שיפוטי מוגזם הוא לא נכון, אבל יש סכנה יותר גדולה מאקטיביזם שיפוטי, והוא רשות שופטת בלתי עצמאית, וזה דבר שאנחנו רואים – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

רשות שופטת מה?

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

בלתי עצמאית. רשות שופטת שנשלטת על ידי רשות אחרת – הממשלה, לצורך העניין – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

אף אחד לא חושב על זה. בסך הכול מה שהם רוצים זה שבית המשפט יפסוק על פי החוק ולא על פי סברה של השופט. זה העניין. עצמאות השופט אומרת שהשופט יכול להגיד שהוא פוסק לפי החוק, לא לפי הסבירות שלו. זה המשבר, וזה נוצר רק אחרי אהרן ברק, זה לא היה לפני זה.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

תראה, אדוני היושב-ראש, גם הדיון שאנחנו מקיימים עכשיו הוא קצת מנותק, מהרבה מאוד סיבות, ובין היתר העובדה שבית המשפט של היום הוא לא בית המשפט של אהרן ברק. כל מי שעוקב אחרי הפסיקה, אחרי הפסיקות האחרונות ואחרי האסכולות השונות בבית המשפט, מבין שהיום בית המשפט השתנה; אני גם אסביר מייד, תכף. אמר את זה גם פרופ' מני מאוטנר. פרופ' מני מאוטנר הוא אחד הפרופסורים המוערכים למשפטים, והוא מאוד ביקורתי כלפי האקטיביזם השיפוטי, ואפילו מתייחס לאקטיביזם השיפוטי כאל דבר שהוא מהלך פוליטי.

היו"ר ישראל אייכלר:

ברור.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

והוא בא ואמר, באותו ריאיון שפורסם ביום שישי בדה-מרקר – הוא כמובן עמד על דעתו כפי שהייתה כל השנים, אבל הוא אמר: מי שמתייחס היום לבית המשפט כפי שהיה בית המשפט לפני 12 שנה – זה עולם אחר לחלוטין. עכשיו, אדוני היושב-ראש, בעצם ב-70 השנים הללו חלו תמורות חברתיות, תמורות דמוגרפיות, אבל בסופו של דבר ההרכב נשאר אותו הרכב של תשעה חברי ועדה, שבהם שני שרים, שני חברי כנסת, שלושה שופטים של בית המשפט העליון ושני חברים מלשכת עורכי הדין. בראש ובראשונה, אני רוצה לומר, כמי שעמד בראש הוועדה הזאת, כשר המשפטים, ולפני זה כיהן בה, לפני עשור, כשר השני מטעם הממשלה, שההרכב הזה הוא הרכב טוב, הוא הרכב מצוין.

היו"ר ישראל אייכלר:

אתה שינית אותו לשבעה – – –

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אני שיניתי דבר חשוב, שהוא הרוב הנדרש לבחירת שופט בבית המשפט העליון, כדי למנוע מצב שבו מי שיש לו חמישה מתוך התשעה, הוא יכול לקבוע 100%. אמרתי שאם אנחנו אומרים שבעה מתוך התשעה, אנחנו נותנים משקל לכל הגורמים בוועדה, אנחנו דוחפים אותם להתפשר ואנחנו מביאים לבית משפט יותר מגוון, מכיוון שאף אחד לא יכול לצאת כשמלוא תאוותו בידו.

היו"ר ישראל אייכלר:

זאת אומרת שאתה בעצמך הבנת שזה לא בסדר, כמו שהיה.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

בוודאי, בוודאי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל הוא הביא משהו – – –

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אבל אגיד לך איך הדברים קרו, מה היה הסיפור: השרה ציפי לבני, שהחליפה בכנסת השש-עשרה – אחרי שהייתה תוכנית ההתנתקות ופוטר טומי לפיד – החליפה את טומי לפיד ב-2005 כשרת המשפטים, היא רצתה למנות את פרופ' רות גביזון ז"ל לבית המשפט העליון, והנשיא אהרן ברק התנגד לכך. היה לו הרוב להתנגד לכך. אני אמרתי לציפי – וחשבתי הרבה על הבעיה הזאת, והגעתי למסקנה והנחתי אותה אז, בכנסת השש-עשרה, כהצעת חוק: בואו לא נשנה את הרכב הוועדה אלא את הרוב הנדרש, ולא בכל הערכאות – לא בבתי משפט שלום ומחוזי אלא בעליון, כי באמת העליון עוסק בסוגיות ציבוריות שנוגעות לערכים, והשקפת העולם של השופט – לא במובן המפלגתי אבל כן במובן של איזון בין ערכים שונים – היא מאוד מאוד חשובה. ולכן אני הנחתי, אדוני היושב-ראש, באותה כנסת, שתי הצעות חוק: האחת לשינוי הרוב הנדרש לבחירת שופט בבית המשפט העליון, השנייה בנושא שימוע של מועמדים לבית המשפט העליון בפני הוועדה לבחירת שופטים, על מנת לייצר את אותה שקיפות וגם את הלגיטימיות בדיון בהשקפת העולם של השופט בהליך המינוי. לבצע את שני הדברים הללו לקח שנים, כפי שאפרט. זה לא היה מהיום למחר, זה היה בהידברות, אבל כשהגעתי לבצע אותם, הגעתי על בסיס רוב גדול מאוד – בכנסת בפעם הראשונה ובוועדה לבחירת שופטים בפעם השנייה – שתמך במהלכים שבהתחלה לא היה להם רוב. ולכן אני אומר, מהניסיון שלי, שאפשר להגיע לרפורמות בהסכמה רחבה. הדבר הזה מחייב את הסבלנות ואת הראייה הרחבה הנדרשת, כדי שגם השינויים האלה יישארו לשנים ארוכות לאחר מכן. אחרת יכולה לבוא ממשלה אחרת ולבטל את זה כשלה יש רוב פרלמנטרי. השרה ציפי לבני, שהייתה לה מורת רוח מהמצב, אמרה: אני לא עושה דברים כאלה. אמרתי לה: אם את לא עושה דברים כאלה, אני מודיע לך, גברתי שרת המשפטים, שאת לא תמני שופט אחד לבית המשפט העליון בתקופת כהונתך. ואכן, פרופ' גביזון ז"ל לא מונתה, אבל גם לא מונה אף שופט אחר.

היו"ר ישראל אייכלר:

אבל גביזון היא סמל לכך שרק בגלל האג'נדה שלה, בגלל הדעות שלה – – –

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אני חושב שהיה שגוי לא למנות אותה, אבל היום זה לא יכול היה לקרות.

היו"ר ישראל אייכלר:

למה?

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אני אסביר לך למה, אדוני היושב-ראש: כי היום נוצר אותו מאזן פנימי של השבעה מהתשעה. כל אחד חייב להתפשר. לא יכול נשיא בית המשפט העליון להגיד: אני לא אמנה אף אחד, יבוא איזה שר בעתיד ואני אשכנע אותו בעמדתי, מכיוון שעצם המצב שלרוב הפוליטי ששולט במדינה – יש לו לפחות שלוש אצבעות בוועדה לבחירת שופטים, יש לו גם את הווטו, אי-אפשר לעשות בלעדיו, וזה יוצר את איזון הכוחות. לכך התייחס פרופ' מאוטנר במאמר שלו בדה-מרקר והסביר שם שבשל החוק הזה היום, הרכב בית המשפט העליון הוא הטרוגני. מי השתכנע בסופו של דבר לבצע את זה? פרופ' דניאל פרידמן, בממשלה של אולמרט. אני הייתי חבר באופוזיציה, ובהתחלה הוא רצה לעשות את מה שיריב לוין רוצה לעשות – לשנות את ההרכב. איחלתי לו הצלחה. אמרתי לו – אנחנו היינו רק 12 מנדטים אז, סיעת הליכוד. אמרתי לו: יהיו לך כמה תומכים אצלנו. אחרי כמה חודשים הוא בא אליי ואמר לי: מה עם החוק שלך? ואז העברנו את החוק הזה בתקופה יחסית קצרה, אבל בקונסנזוס מאוד מאוד גדול. הוא עבר פה בקריאה השלישית ברוב של 55 נגד 11; למעט השמאל הקיצוני, הקואליציה והאופוזיציה, רובן תמכו בחוק הזה. המהלך השני, אדוני היושב-ראש, הוא המהלך של שימוע בבחירת השופטים לבית המשפט העליון. ואמרתי, השימוע הזה, בעיניי, הרעיון הזה שאתה מעביר בשידור חי, יש לו שתי תכליות: קודם כול, הוא מייצר שקיפות. כל הזמן אומרים: בחדרי-חדרים – אז הציבור יכול לראות, יכול ללמוד על המועמדים, על השקפת עולמם המשפטית, על התשובות שלהם על שאלות וכדומה וגם על הרקורד שלהם מתוך ההליך הזה. הוא גם הופך את הסוגיה הזאת ללגיטימית ושהיא חלק מהבחירה, זאת אומרת, אי-אפשר להתעלם מכך שהשקפת העולם של השופט היא רלוונטית בבחירה לבית המשפט העליון. אבל למרות זאת, אדוני היושב-ראש, מהכנסת השש-עשרה, כשהגשתי את ההצעה הזאת, קרוב ל-20 שנה לא היה לה רוב, והיה מאוד מסובך – גם בתקופת הממשלה הקודמת יאיר לפיד התנגד לכלול אותה בהסכמים הקואליציוניים. אני העברתי את זה כהחלטה בוועדה לבחירת שופטים ברוב של שמונה מתוך התשעה. רק חברת הכנסת רייטן נמנעה. אבל הדבר הגדול שקרה הוא שגם שופטי בית המשפט העליון ובראשם הנשיאה חיות השתכנעו שיש מקום בימינו ללכת להליך עם שימוע.

היו"ר ישראל אייכלר:

אז למה אין שימוע?

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

לא, הוא יהיה כבר. על פי הדין היום – ויש שני מקומות שמתפנים השנה, ב-2023 – יתקיים עם שימוע פומבי בכל מקרה, גם אם הכנסת הזאת לא תחוקק שום חוק, מכיוון שזו החלטת הוועדה. אינני רואה אף שר היום – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

יש סמכות לוועדה להחליט החלטה כזאת?

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

בוודאי. הכלל שקבוע בחוק הוא שדיוני הוועדה לבחירת שופטים חסויים אלא אם כן החליטה הוועדה אחרת, ועל הסייג הזה אני ביססתי את ההחלטה בוועדה לבחירת שופטים. אבל תראה את הדבר הגדול שקרה, אדוני היושב-ראש: חבר הכנסת רוטמן, שהיה אצלי חבר הוועדה מטעם האופוזיציה, והנשיאה חיות, הרימו את היד בדיוק לאותו תיקון, והוא עבר, אני לא רוצה להגיד פה אחד, אבל קרוב מאוד, כמעט פה אחד. אני אומר את זה כי אותם עקרונות חלים גם היום. זה לוקח זמן, זה כרוך בהידברות וזה מבשיל בסוף בהסכמה רחבה. לפעמים זה עניין של חודשים, לפעמים זה עניין של שנים; זה בטח לא מה שאנחנו רואים שקורה בימים האלה בכנסת. אני אומר, קודם כול, ההליך הוא לא נכון מבחינת איך שהוא מתנהל; ב. הוא לא נכון לגופו. למה לא? קודם כול הוא לא נכון מבחינת איך שהוא מתנהל, כי מסורת של 70 שנה, שבה כל הממשלות, מימי הכנסת השנייה – ואנחנו מדברים על 1953, שהייתה תקופת הכנסת השנייה – ועד לכנסת העשרים-וחמש, שמכהנת היום, כולן בחרו בוועדה באותו הרכב; נכון, מ-2008 עם התיקון שצוין, אבל השיטה הזאת, מניסיון ראיתי שהיא שיטה טובה. קודם כול, היא נותנת כוח גדול בידי הדרג הפוליטי. לא ניתן לבחור, אדוני היושב-ראש, אף שופט בניגוד לעמדת שר המשפטים, מכיוון שהוא שולט על סדר-היום, מה יעלה להצבעה, מה לא יעלה להצבעה. לא ניתן גם, כמו שצוין קודם, לבחור שום שופט לבית המשפט העליון בניגוד לדעת הרוב הקואליציוני באותה עת. בסופו של דבר הגורמים השונים שנמצאים בוועדה וגם השופטים, ואני מציין גם את עורכי הדין, הם חשובים. הם יכולים לתת לך ממדים: אם לשופט יש מזג שיפוטי או אין לו מזג שיפוטי, איך הוא מתנהג כלפי הצדדים, האם הוא סוחב את הדיונים על פני שנים ארוכות או הוא עובד ביעילות. וזה שיש גם – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

מה שקרה בלשכת עורכי הדין בתקופות האחרונות לא מעיד על מה שאתה אומר עכשיו.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אני אומר לך מהניסיון שלי, ובוועדה ישבו שני נציגים מצוינים, הם עשו עבודה מאוד טובה. דווקא העובדה שהם באים ממקום אחר, לא מהרשות השופטת, זאת אומרת יש גם את מי שמתדיין בפני בית המשפט אבל גם את השופט – הרבה פעמים זה מעורר מחלוקת, ודרך המחלוקת מתבררת האמת. כאשר אתה תציב בוועדה רק גורמים פוליטיים או תשתית אותה רק על גורמים פוליטיים – לא טוב. כמובן, הגורמים הפוליטיים צריכים להיות דומיננטיים, לכן אני אמרתי בתחילת הדברים: אינני מסכים עם מנחם בגין, זיכרונו לברכה, שבראש הוועדה צריך לעמוד נשיא בית המשפט העליון. אדרבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

אז הייתה תקופה שונה בזה, הייתה תקופה אחרת לגמרי.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

העקרונות, אדוני היושב-ראש – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

כמו שהיום בית המשפט השתנה לגמרי והפך להיות מתעמר ולא מסתכל על החוק ומחליט על ערכים אישיים וסבירות אישית, כך אז בן-גוריון והרוב שלו היו נגד בגין ולא התחשבו בחוק, ולכן הוא חיפש מחסה שם.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אינני רוצה להגיד לך כל מה שהשתנה. גם הכנסת השתנתה, גם הממשלה השתנתה. אני חושב שעקרונות היסוד אינם משתנים. זאת אומרת, הוועדה – באופן בסיסי אני אומר משהו. זה לא שאי-אפשר לשקול שום שינוי, אפשר לשקול, אבל באופן בסיסי השיטה הזאת היא שיטה נכונה, ויש בה האיזונים הפנימיים. אני יכול לתאר לעצמי כאדם פוליטי מה יקרה ברגע שיהיה רוב קואליציוני בוועדה. זה לא יהיה שונה בהרבה מכפי שאנחנו פה בוחרים יושב-ראש ועדה או משהו אחר, זאת אומרת, תהיה הסכמה פוליטית בין כמה גורמים שנמצאים באותה עת בקואליציה, והיא לא בהכרח – ואני הייתי אומר אפילו הפוך: היא בהכרח לא תביא לבחירת השופטים הטובים ביותר לבית המשפט. כמובן שהדרג הפוליטי, יש לו תפקיד מאוד חשוב. למשל – שאלות שאני שאלתי את עצמי: האם שופט מנהל דיונים ביעילות, כן או לא; האם שופט קשוח עם הפשיעה שהיום משתוללת או הוא נוטה להקל, ואני מדבר על פושעי האלימות והדברים החמורים שאנחנו מכירים. אתה מסתכל על הדברים האלה, והם חשובים, כי אתה בכל זאת נשלח על ידי בוחרים שיש גם להם השקפה, אבל המרכיב המאזן הזה הוא חשוב מאוד, והרבה מאוד פעמים גם הלחצים מאזנים אחד את השני. לפעמים באים גורמים פוליטיים שרוצים שאתה תעשה החלטה שיש לה איזשהו טעם פוליטי – למנות את פלוני או אלמוני; אין לה טעם ענייני, הוא לא מצטיין, אבל יש רצון פוליטי כזה. כשיש מישהו נוסף בוועדה שהוא מאזן, אתה יכול גם לסכור מגמות כאלה. אני מסכם ואומר, כי אני ראיתי, אדוני היושב-ראש, שזמני תם: מאוד מסוכן ולא רצוי לעשות תיקונים כאלה. אם הזכרתי את חוק השופטים, שהובא מ-1950 והחקיקה הסתיימה באוגוסט 1953, אחרי שלוש שנים, זה מלמד למה אי-אפשר ללכת בכוח ובכמה שבועות לשבור את המסורת המשטרית של מדינת ישראל בסוגיית בחירת השופטים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה, חבר הכנסת גדעון סער. חברת הכנסת שרון ניר. על עיקרון אחד אסור לוותר – ששופט ישפוט על פי החוק וכוונת המחוקק. זה צריך להיות מוסכם. אם זה לא מוסכם, הכאוס יימשך.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

אבל אין חוק שבדיעבד לא מעלה שאלות פרשניות.

היו"ר ישראל אייכלר:

כן, אבל בתוך החוק, לא סבירות של הסברה או ערכים שהוא הביא מהבית, השופט.

גדעון סער (המחנה הממלכתי):

הסבירות זה החלטות מינהליות, זו סוגיה אחרת. אבל בסדר.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת שרון ניר, עשר דקות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה, אדוני. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו עומדים בפני צומת גורלי שעשוי לשנות את פני המדינה. הצביון של המדינה, הצביון היהודי, הדמוקרטי, הליברלי, נתון בסכנה. שינוי מערכת המשפט שאותו מובילה הממשלה בחודשים האחרונים מעורר את חרדת העם כולו, ולא בכדי. היחס המחפיר של הממשלה לזעקות של רבע מיליון מהתושבים בהפגנות מבשר על הבאות. העם מפחד, העם מפחד לאבד את הצביון הדמוקרטי של מדינת ישראל, ובצדק. סוף השבוע האחרון התחיל בריאיון זחוח של חבר הכנסת שמחה רוטמן בתוכנית עובדה. בריאיון הבהיר רוטמן שבבסיס בג"ץ אליס מילר השיקולים שעמדו לנגד עיניהם של השופטים היו כי היא דומה לבת הנחמדה של השכן, אז מגיע לה. כן, זה ציטוט אמיתי. בג"ץ אליס מילר, הבג"ץ שפתח את שערי קורס טיס, הבג"ץ שפתח את שערי קורס חובלים, הבג"ץ שפתח תפקידי לוחמות רבים בצה"ל, אשר בבסיס השיקולים שלו עמדה עתירה מוצדקת הטוענת לשוויון הזדמנויות ולשיבוץ נשים בצה"ל על פי כישורים ויכולות, הוא הבג"ץ שרוטמן זלזל בו – בג"ץ שבעקבותיו משנת 2000 ואילך משרתות בצה"ל אלפים ואולי אפילו עשרות אלפים של לוחמות, כי הן ברוכות כישרון וכי הן בעלות יכולות העונות על הצרכים המבצעיים של צה"ל. אבל רוטמן בשלו, זחוח ומזלזל – מזלזל בנשים, מזלזל בלוחמות אשר חירפו נפשן למען ביטחון ישראל, וכך במשפט אחד, שטחי במיוחד, ביטל רוטמן את הצורך בכתובת שיפוטית לזכויות אדם, לזכויות נשים ולזכויות הפרט בכלל. הלוחמות הן גיבורות עזות נפש שמחזקות את הצבא. אני רוצה מעל במה זו להצדיע לכל הלוחמות שמשרתות בצה"ל. כולנו חבים להן על פעילותן האמיצה ותרומתן למדינת ישראל. אגב, למי שפספס, זה אותו רוטמן שאמר לפני כמה חודשים שלוחמות מנמיכות את הסטנדרטים בצה"ל. הסגנון של רוטמן הוא חלק מהלך הרוח של חלק מראשי הקואליציה הנוכחית, שלמרבה האירוניה שירתו שירות מצ'וקמק בצה"ל, וגרוע מכך – חלקם לא עשו שירות צבאי בכלל. אותם אלו שמובילים היום את שינוי מערכת המשפט גם מובילים אותנו לאי-שוויון בנטל, וחלקם אומרים בלי בושה שלאחר שינוי מערכת המשפט, חצי מהעם ישרת בצבא והחצי השני ילמד תורה. במדינת ישראל הביטוי היום-יומי לאחדות ולעוצמה הוא התייצבות הדורות הבאים על המשמר והגיוס לצה"ל. הממשלה הרעה הזאת מערערת, לצערי, גם את המודל הזה. עוצמת הניתוק וההתעלמות של הממשלה מזעקתם של טובי האזרחים, אלו שמשרתים בצה"ל, אלו שעובדים, אלו שמשלמים מיסים, מעמיקה את הפער ומעוררת את טובי הלוחמים בעבר ובהווה ואת אנשי המילואים למחות ולזעוק בקול גדול. הלוחמים ואנשי המילואים זועקים בקול גדול. היקף הפניות העצום שהגיע וממשיך לזרום לראש הממשלה, ובתוכו פניות של אלופים, פניות של יוצאי סיירות, פניות של טייסים, פניות של אנשי מילואים, פניות של פטריוטים מלח הארץ, שאליהן מצטרפות גם פניות של רופאים, של הייטקיסטים, של כלכלנים, של נגידי בנק ישראל, של מנכ"לי משרדי ממשלה לשעבר – כל אלה נאבקים על דמותה של הארץ שלנו וזועקים בקול גדול לפני שיהיה מאוחר מדי. לצערי, זעקתם נתקלת בבוז, ובמקום שיקשיבו להם, אותם ראשי קואליציה מנותקים מכנים אותם "אנרכיסטים", והיו שהגדילו לעשות וכינו אותם "טרוריסטים". בחרתי להקריא לכם ציטוטים נבחרים מתוך המכתבים ששיגרו עשרות אלפי אזרחים מהקבוצות שתורמות למען מדינת ישראל כל חייהן. אפתח במכתב שפורסם שלשום ולי באופן אישי כיווץ את הבטן. המכתב נשלח מלוחמים שהיו באנטבה לבנימין נתניהו. הם חוששים חשש אמיתי אל מול השינויים שאותם הממשלה בראשותו מבצעת, וזה מה שהם כותבים לראש הממשלה: אתה, ביבי, השווית אותנו למבצעי הפוגרום בחווארה, והילד שלך, שלא החזיק בחיים רובה ביד, מכנה אותנו "טרוריסטים". זכינו להימנות עם קומץ לוחמי הפריצה באנטבה – לא היה לנו רולקסים, היו לנו קלצ'ניקובים – יחד עם מפקדנו קר הרוח והאמיץ יוני נתניהו, זיכרונו לברכה, שהקריב את עצמו במודע ובעיניים פקוחות למען מדינת ישראל. אבל אתה, אתה מקריב במודע ובעיניים פקוחות את המדינה והעם למען האינטרסים שלך. אני רוצה להמשיך למכתב המילואימניקים, אלו שנושאים בנטל מרבית חייהם, עוזבים את המשפחות ואת העבודה ונקראים לדגל כשצריך: אם ממשלת ישראל תוסיף ותחוקק חוקים שמעקרים את הדמוקרטיה הישראלית מתוכנה והופכים אותה לכלי ריק, היא תפגע לא רק במערכת המשפט, היא תפגע בחברה הישראלית. כבר עכשיו נזק רב נגרם. אם החוקים המוצעים יאושרו, הדמוקרטיה בישראל, מגילת העצמאות ומסמך רוח צה"ל יהיו כלי ריק. לפיכך מתערער הבסיס שעליו עומד הצבא שלנו, שאותו שירתנו נאמנה עד כה. אליהם מצטרף מכתב הטייסים, שבו הם אומרים: מדינות שבהן יש כוח רב מדי, גדול ועודף לממשלה וללא איזונים ובלמים מספיקים מצד הרשות המבצעת והמחוקקת אל מול השופטת, אינן מדינות הראויות להיקרא מדינות דמוקרטיות המבטיחות ושומרות על זכויות הפרט והמיעוטים. היות שאף אחד מהממשלה לא מצא לנכון להטות אוזן קשבת ואמפתיה למכתבים הללו, מבקשת אני לפנות לאחינו הלוחמים בעבר ובהווה, אלו שכתבו את המכתבים, מלח הארץ – אתם מגש הכסף של הארץ הזאת – ולומר להם: אחיי, זעקתכם מהדהדת, קולכם נשמע בכנסת. כמוני כמוכם, אני כואבת כאב גדול. אבל כדי לשמור על הנס הגלוי הזה שנקרא מדינת ישראל, אנחנו חייבים לשמור על הצבא ולהותיר אותו מחוץ לשיח הפוליטי. לכן, כולנו צריכים לקרוא בקול גדול: לא לסרבנות ובעד צה"ל. וברוח זו, התרגשתי לקרוא את מכתב בוגרי יחידת אגוז לרמטכ"ל, ואני מצטטת אותם: "הגענו ליחידה מכל קצוות הארץ ולכל אחד מאיתנו השקפת עולם שונה. ביצענו כל משימה שניתנה לנו ונלחמנו יחד כתף אל כתף בכל הגזרות. השתתפנו במבצעים ובמלחמות. לצערנו, איבדנו גם חברים יקרים ואהובים – – – היום, כמו אז, אנחנו אוהבים את המדינה ושמים בצד את כל המחלוקות הפוליטיות כאשר מדובר במלחמה מול אויב. רצינו לומר בקול ברור: נתייצב לכל משימה שייתנו לנו." אנחנו אוהבים את צה"ל ואוהבים את המדינה. לוחמי יחידת אגוז, אתם הסמן הימני שלי. מי ייתן ותהיו הסמן הימני של כל המשרתים בצה"ל, במילואים ובסדיר. בצה"ל משרתים כולם – חילונים ודתיים, נשים וגברים, יהודים ולא יהודים, פריפריה ומרכז. מקום המדינה ועד היום הצבא היה ויישאר תמיד מקור הגאווה שלנו, של ילדינו ושל נכדינו.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

עוד 20 שניות, אדוני.

היו"ר ישראל אייכלר:

משפט סיום.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

ממשלת ישראל, תתעוררו. אולי לכבוד חג הפורים, תתחפשו ותנסו להראות כאילו אכפת לכם. ונהפוך הוא. המוחים הם לא אנרכיסטים, הם לא טרוריסטים. לא ייתכן שבשביל האינטרס הפוליטי שלכם תכפישו כל קבוצה שלא מתיישבת עם האג'נדה שלכם. הסגנון הנלוז שלכם רק מרחיק את טובי בנינו מכם ומהמדינה. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

הודעה למזכירת הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 4) (ביקורת שיפוטית בעניין תוקפו של חוק), מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 37) (מנגנון שבת למשאבת מים), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת יעקב אשר ומשה גפני. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, הממשלה הזאת לא פועלת מאהבת מרדכי אלא משנאת המן. לא תיקון וצדק היא רוצה אלא ריסוק וביטול החירויות והזכויות שלנו. הממשלה הזו החליטה לחסל לדור שלי את העתיד. לא רק שהיא לא מגדילה את שכר המינימום, לא רק שהיא לא בונה דיור בר-השגה, לא רק שהיא לא עושה באמת חינוך חינם מגיל לידה או מקצרת את שבוע העבודה או מאפשרת לנו, הצעירים והצעירות, לנשום – היא החליטה שצעירים וצעירות שגדלים פה יחיו במדינה אחרת, מדינה לא דמוקרטית, בלי כל אופק לשקט וביטחון, ענייה ונחשלת. מדינה שהייתה אבן שואבת להשקעה והתנדבות, מקור לגאווה ולתקומה, הופכת להיות זירת אירוע שיש לברוח ממנו, והממשלה רואה ויודעת וממשיכה להוביל עם שלם אל פי תהום. מדינה שנבנתה על עקרון שוויון ההזדמנויות, במקום לעמוד עליו ולהפוך אותו לממשי, היא משנה פניה למשטר נאמנות סקטוריאלי. מדינה ענייה, שנבנתה מכספי תרומות, עם תשתית רווחה אוניברסלית, הפכה למדינה עשירה, ומרוב גובה וניתוק לא רואה את מי שהיא מפילה ורומסת בדרך. ממשלה שמדברת בשם החלשים ביותר ועוסקת כל היום במנעמי השלטון, בתפקידים, בכבוד, במימון תפנוקים לעצמה, במימון המעונות הפרטיים של ראש הממשלה, מולטי-מיליונר ועתיר נכסים, בעוד אותה ממשלה ביטלה את חוק רן כהן, שהוא חוק זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי; בעוד אותה ממשלה מפנה דיירים בעוני ומצבי קצה אל הרחוב, לגור באוהל בפארק, אותה ממשלה שלא משאירה לדור שלי שום סיכוי לקורת גג בטוחה. המדינה שלנו, שהיא נס גדול מאוד, יוסדה פה עם זכות הצבעה לנשים, ומעגנת היום בחוק פגיעה בנשים ובזכויות שלהן; ממשלה שהחליטה לרמוס זכויות של נשים, של מיעוטים, של להט"בים ושל כל מי שלא עומד בקו השולט; מדינה שבה מערכת המשפט, שאותה יש לתקן, שהוקמה עם תשתית ההבנה של הסכמות רחבות למען כל חלקי המקום והבית הזה, נלקחה כבת ערובה של מבקשי רעתה, של מחריביה; מדינה ששואפת להילחם בשחיתות, אך נציגיה מבקשים להפוך את השחיתות לסמל סטטוס מנצנץ; מדינה דמוקרטית שמשנה פניה לדיקטטורה המבצרת את השררה של השלטון, שחטף את ערכיה ומחסל את יסודותיה. הממשלה הזו יוצאת נגד המושג "פרוגרס". ומה זה פרוגרס? קדמה. קדמה זה רע? לאן הם רוצים להביא אותנו? להחזיר עבדות ילדים? שנשים לא יוכלו לעבוד? שלא יוכלו להיבחר לכנסת ולהצביע? שלילדות יהיה אסור ללמוד בבית הספר? שלבעל יהיה מותר לאנוס את אשתו? את זה הם תוקפים? חבורה של פרימיטיבים שמרנים הומופובים ושונאי נשים. אני מייצגת קול של דור שלא מוכן עוד להסתפק בפירורים, ובטח לא מוכן לוותר על הזכויות וההגנות שלו. אנחנו נלחמות ונלחמים את מלחמת השחרור שלנו, השחרור ממי שרוצים להחזיר אותנו אחורה, להפוך אותנו לחלשים, לדהויים, לכבויים וללא תקוות. אנחנו הדור שמבקש להחזיר את התקווה, לבנות פה חברת מופת שיודעת שאפשר לחיות פה כולנו יחד, חברה שבה חיים משותפים ברווחה ובכבוד הם ערך עליון. אז אני דווקא אומרת היום כאן, במקום הזה: אפשר וצריך אחרת. אפשר וצריך להילחם על דמות המקום הזה. אבל לא עושים את זה עם חצי דמוקרטיה או דיקטטורה מלאה. לא עושים את זה עם אצבע בעין ופוליטיקה שכל-כולה היא שנאה בשם מי שמבקשים לבצר את כוחם ואת השררה. עושים את זה עם אהבת ישראל; עושים את זה עם כל מי שרואים במקום הזה את הבית – הבית שבו צריכים לחיות יחד, בחיים משותפים, עם תקוות, עם חלומות, עם הגשמות, עם מקום שאפשר לשאת אליו עינינו ולהסתכל בגאווה על הבניין הזה שבנינו, על הארץ הזו, שהיא באמת נס גדול. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, הבנתי שרוטמן, לוין, נתניהו והשותפים השונים שלהם מוטרדים מכך שבג"ץ זה גוף של אליטות, שבעצם בג"ץ זה לא גוף שמגן על חלשים. לכאורה זו הסיבה העיקרית שבגללה הם החליטו לרוץ עם אותה הפיכה משטרית. אז האם זה נכון? זה באמת הטריד אותי. אולי הם צודקים ובג"ץ הולך תמיד עם החזקים? אז הלכתי ללמוד את הנושא קצת, להכיר את פסקי הדין של בג"ץ, וגיליתי שהם צדקו. תראו את כל הקבוצות הפריבילגיות האלה שבג"ץ העז להגן עליהן בפסקי הדין שלו. אתן לכם כמה דוגמאות: תושבי הפריפריה שלא קיבלו שירותי בריאות ראויים – תושבי הפריפריה הם הרי פריבילגים ידועים; תושבי עיירות פיתוח שהופלו בהקצאת קרקעות אל מול המושבים שממוקמים לידם – גם כן פריבילגים; כרמיאל, עכו וטבריה, שלא זכו להטבות מס למרות שיישובים עם קריטריונים דומים כן קיבלו הטבות מס; יישובי עוטף עזה, שלא זכו למיגון ראוי נגד טילים; חייל חרדי שלא זכה לאוכל כשר למהדרין בצבא – גם עליו בג"ץ הגן; בנות חרדיות מזרחיות שרצו להתקבל לסמינר והופלו לרעה רק בגלל המוצא שלהן – איפה ש"ס? על זה קמתם, לא? אז בג"ץ הגן גם עליהן; ילדים יוצאי אתיופיה מפתח תקווה שרצו ללמוד במוסדות חינוך מסוימים ולא קיבלו אותם – גם עליהם בג"ץ הגן; יוצאי אתיופיה ומזרחים שהמשטרה עיכבה ברחוב בלי שביצעו כל עבירה – גם עליהם בג"ץ הגן; תלמידי חינוך מיוחד שלא קיבלו הסעות לבית הספר; בעלי מוגבלויות שלא קיבלו סיוע במימון דירה; מבוגרים שלא התקבלו לעבודה רק בגלל הגיל שלהם – זה נקרא גילנות, והרבה ישראלים סובלים מזה, וגם עליהם בג"ץ הגן. הממשלה הזו רוצה לרסק את בג"ץ ממגוון שיקולים: אחד רוצה את זה כי הוא רוצה לבחור את השופטים שיכריעו בעניינים שלו – יש לו כתבי אישום, הוא רוצה שליטה מלאה בעסק; השני רוצה את זה כי הוא רוצה מדינת הלכה, זו האג'נדה שלו; השלישי רוצה את זה כי הוא רוצה לתת כספים רק לסקטור שלו, ומה לעשות? זה לא שוויוני, בג"ץ לא מרשה את זה, אז בואו נדרוס אותו. דבר אחד בטוח: אף אחד מהם, אבל אף אחד מהם, לא רוצה את ההפיכה הזו כדי להגן על החלשים, כי התוצאה תהיה ההפך הגמור, והעובדות, כפי ששמעתם, מוכיחות את זה. חייבים לעצור את ההפיכה המשטרית הזו עכשיו. עכשיו אני רוצה, ברשותכם, לספר לכם סיפור על שופטת. נקרא לה השופטת ג'. ג' גדלה בעכו להורים יוצאי מרוקו ובנתה את עצמה בעשר אצבעות. באמת, היא עבדה קשה. היא התקבלה ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. היה לא קל להתקבל. לאחר שסיימה את התואר הלכה לעבוד כעורכת דין במשך עשור. בהמשך, בזכות הכישורים שלה והחריצות שלה, היא מונתה לשופטת בית משפט השלום בירושלים. אחר כך, היא עברה בהמשך לבית המשפט השלום בחיפה, והתקדמה עם השנים לבית המשפט המחוזי בירושלים. בין הפסיקות שלה בבית המשפט המחוזי יש אישור התובענה הייצוגית של ארגון קולך נגד תחנת הרדיו קול ברמה. התחנה הזו בעצם הפלתה נשים והייתה לה מדיניות סדורה שלא לאפשר לנשים להישמע בתוכניות הרדיו. אותה שופטת אמיצה הגנה עליהן. ג', או יותר נכון כבוד השופטת גילה כנפי שטייניץ, מונתה לתפקיד הזה של להיות שופטת בבית משפט העליון על ידי ממשלת השינוי בשנת 2022. יותר מ-15 שנים במצטבר מכהן בנימין נתניהו כראש ממשלה, הגבר האשכנזי הפריבילג, שעומד כבר רבע מאה בראש מפלגה שאף פעם, אבל אף פעם לא בחרה מזרחי שיעמוד בראשה. אותה ממשלה גם מעולם לא מינתה אישה מזרחית להיות שופטת בבית המשפט העליון. בממשלת השינוי שלנו לקח פחות משנה לעשות את זה, פחות משנה. אז כשאמסלם וריקלין וינון מגל מספרים לכם סיפורים על אפליה ועל השד העדתי בניסיון לייצר ספין שיסיט את השיח מההפיכה המשטרית, תזכירו להם בבקשה מי מדבר וממשיך לבחור באשכנזים ומי עושה באמת. אני רוצה לספר לכם על אירוע שקרה לי בשבוע שעבר. ביום חמישי האחרון קיימנו מפגש עם ארגוני החברה האזרחית שמקדמים את הזכויות של קהילת הלהט"ב. סיימתי את המפגש הזה עם תחושת מועקה גדולה מאוד. שמענו נתונים מאוד מאוד מטרידים מהשטח. שימו לב: בבתי הספר יש ירידה של כ-30% בהזמנת סדנאות לחינוך לסובלנות. אלה סדנאות שמסייעות לצוותי ההוראה לטפל ולסייע לילדים שנמצאים בתהליך של יציאה מהארון או שהם חווים תהליכי להט"בופוביה. זה קורה בכל המקומות – במגזר החילוני, במגזר הדתי; בכל המקומות. יש עלייה דרמטית בפניות על אלימות כלפי הקהילה, עלייה של למעלה מ-50% בתלונות על פגיעה בטרנסים; יש עלייה של פי שמונה בתלונות על אפליה בבתי עסק, וזה עוד לפני שחוק האפליה שהופיע בהסכמים הקואליציוניים חוקק בכלל. כפי שאמרה אחת מהנוכחות בדיון – אני לא אשכח את זה – היא אמרה: תקשיבו, זה כבר לא משנה אם אתם מחוקקים את חוק האפליה במתן שירותים או לא, בפועל אנשים כבר רואים בזה איתות והם רואים בעצם זה שזה מופיע בהסכמים קואליציוניים מתן לגיטימציה להפלות אנשים מקהילת הלהט"ב ולומר: אתה לא תקנה בחנות שלי, או: את לא תלוני בבית המלון שלי, ממש כך. סקר אקלים שנערך בקרב סטודנטים מקהילת הלהט"ב הראה שלמעלה מ-60% מהסטודנטים לא מעיזים לצאת מהארון באקדמיה כי הם פוחדים שיפגעו בהם, וזה למרות שבביתם הם כבר מחוץ לארון. הארגונים סיפרו על אין-סוף תביעות הטרלה שמגישים נגדם. סתם גוררים אותם לבתי משפט שוב ושוב ושוב בטענות משוללות כל בסיס רק כדי להתיש אותם ולגזול מזמנם. הם סיפרו על השתלטות של ארגון שנקרא "בוחרים במשפחה", שמקדם טיפולי המרה וערכים מאוד שמרניים, שפורס תאי סטודנטים בקמפוסים בכל רחבי הארץ ופשוט מטיל פחד ואימה על הסטודנטים שהם חלק מקהילת הלהט"ב. צריך להבין, המשמעות של המגמה המסוכנת הזו היא שיש אנשים רבים במדינת ישראל שנאלצים לחיות בשקר מתוך חשש שיפגעו בהם. לא הייתם רוצים שזה יהיה הילד או הילדה שלכם, נכון? מגיע לכל אחד במדינה הזו לחיות בשלום עם עצמו ולהיות נאהב, לאהוב ולהיות נאהב. המדינה שלנו פשוט נחטפה על ידי גורמים קיצוניים שרוצים כאן מדינת הלכה, ואנחנו נעשה הכול, אבל הכול, כדי להחזיר אותה לימים יפים יותר. אנחנו ניפגש ברחובות ונילחם ביחד על הצלת הדמוקרטיה שלנו. אני רוצה, ברשותכם, לעבור לנקודה הבאה. בתקשורת מדווחים זה שבועות מספר שמי שהכי חשוב לו שחוק פסקת ההתגברות יעבור כמה שיותר מהר זה לא שמחה רוטמן, חבר הכנסת רוטמן, שפועל מטעם פורום קהלת הקיצוני – ואני באמת ממליצה לכל מי שצופה בנו כרגע לעשות גוגל קטן על פורום קהלת, מי מממן אותם ומה האג'נדה שלהם – זה לא יריב לוין, שבאמת מטרת חייו היא ריסוק מערכת המשפט, אלא דווקא המפלגות החרדיות. ואני שואלת: למה דווקא פסקת ההתגברות כל כך חשובה למנהיגים החרדים? הרי מינוי שופטים פוליטיים ללא כל יכולת לפסול חוקי-יסוד זה כבר כביכול משיג את המטרה, לא? הרי זה כבר מפוצץ את בית המשפט העליון, כפי שייחל כאן בעבר חבר הכנסת יצחק פינדרוס – הוא אמר: צריך לפוצץ את בית המשפט – אז הינה, כבר לא יכולים לפסול חוקים, בוחרים את השופטים. למה, למה חייבים גם את העניין הזה של פסקת ההתגברות? אז התשובה היא די ברורה – התשובה היא שהחרדים צריכים את התשלום שלהם פשוט במזומן, לא באשראי. כאן ועכשיו. הם לא יכולים לחכות עד שלוין ונתניהו ימנו שופטים שהם שפוטים או עסקנים כלשהם. הם לא יכולים והם לא רוצים, חלילה, שהשופטים הנוכחיים, שהם עדיין בתפקיד שלהם, יוכלו לפסול חוקים שבבסיסם יש אפליה. הם לא יכולים להמתין לזה, הם צריכים עכשיו את השינוי. עכשיו, הם יודעים ששופטים שנמצאים כרגע במערכת לא יאפשרו את זה. הרי כל שופט עם ערך בסיסי לדמוקרטיה, גם אם הוא שמרן וגם אם הוא ליברל, יפסול למשל השתמטות מוחלטת משירות צבאי. זה ברור. כל שופט שמייחס חשיבות כלשהי לשוויון, יהיה לו קשה והוא יקשה על החלטה של הכפלת התקציבים למערכת חינוך אדירה, מאוד מאוד גדולה, ללא פיקוח וללא לימודי ליבה. כל שופט שפועל על פי עקרון השוויון יעצור את הגדלת הקצבאות רק לאברכים ולתלמידי ישיבות שלא משרתים בצבא ולא עובדים, וזו כבר קבוצה מאוד מאוד גדולה – אנחנו מדברים על 150,000 איש, זה בגודל של צבא ההגנה לישראל, ואם אנחנו נמשיך להזרים לשם תקציבים זה רק ילך ויגדל. בזמן שלהם רוצים להגדיל את הקצבאות וסטודנטים לא מקבלים קצבאות – אז את זה מן הסתם בג"ץ לא יאשר, כי זה לא שוויוני. כל שופט שיודע את המשמעות של כבוד האדם וחירותו יפסול את הניסיונות האלה לייצר הפרדה בכפייה במרחב הציבורי בין גברים לנשים. אז פסקת ההתגברות הזו שעליה אנחנו כחברי כנסת נדרשים להצביע היא למעשה תשלום נוסף של נתניהו לחרדים. הוא נותן להם את זה והם בתמורה עוזרים לו עם המשפט שלו. ככה הוא יוכל לשלוט בשופטים שיכריעו בעניינו. זו השכבה השנייה של ההסכם, בעצם, בנוסף לתוספת המיליארדים שמשלמי המיסים מעבירים לטובת הנצחת העוני והאפליה. פסקת ההתגברות שהממשלה הנוכחית מקדמת היא בגדר יריקה בפרצופו של הציבור המשרת ומשלם המיסים בישראל, ואנחנו חייבים לעצור את זה. תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, אני אתחיל בלאחל לבני דודינו בני יצחק חג פורים שמח. אנחנו נמצאים – לקראת סוף חודש מרץ, תחילת אפריל, אצלנו המוסלמים אלה ימים מבורכים. בעצם לקראת סוף מרץ אנחנו אמורים לקבל – המוסלמים אמורים לחגוג את תחילת הצום, חג הרמדאן, שער הרמדאן, היהודים יחגגו פסח, הנוצרים יחגגו פסחא, לכן אני אומר שזה הזמן לחשבון נפש אצל כולם. המשותף הוא הרבה יותר מהשונה, בין כל אזרחי המדינה. במקום הסתה, במקום התבטאויות קשות של שרים במשלה, כמו: אין דבר כזה טרור יהודי; את כפר חווארה צריך למחוק – המשפט הזה יצא, ולמרות שהייתה התנצלות, ברגע שמשפט כזה יוצא, קשה לתקן, התבטאות גזענית היוצרת רק שנאה בין פלסטינים ליהודים, בין ערבים ליהודים. ההתבטאות, לו הייתה הפוכה, לו היה מנהיג ערבי, חבר כנסת ערבי, כל מנהיג מהחברה הערבית מתבטא בדבר כזה, אני בטוח שהיינו רואים תגובה אחרת מרשויות אכיפת חוק. אנחנו נגד כל התבטאות כזאת מכל צד. הגיע הזמן להראות את הטוב ביחסים של ערבים ויהודים. הגיע הזמן להראות איך ערבים ויהודים חיים יחד בצורה טובה מאוד במקומות העבודה, גם במרחב הציבורי. ביקרתי לא מזמן בבית חולים הצפון, שנקרא גם בית חולים פדה, פוריה – דוגמה ומופת לחיים משותפים. כמעט מחצית מהעובדים הנמצאים הם מהחברה הערבית, בתוך בית החולים – יש עובדי אחזקה, יש אחים ואחיות, יש רופאים, יש גם מנהלי מחלקות. זו דוגמה כמעט – בכל מקום עבודה שבו עובדים ערבים ויהודים. תפקידנו כמנהיגים לחזק את מרקם היחסים בין אזרחי המדינה, ערבים ויהודים ועוד. האקלים במדינה מלא מטען שלילי; אווירה לא טובה בתוך המדינה בין הפלסטינים לישראלים, בין ערבים ליהודים, בין שמאל לימין. הגיע הזמן לנטרל את כל המטענים השליליים, להפוך אותם למטענים חיוביים. באחריותה של הממשלה לשמור על הסטטוס קוו באל-אקצא כדי להבטיח שהרמדאן, חג הצום והפולחן הדתי, יעבור בשקט. באחריותה של הממשלה להפסיק את מסע ההרס, הרס הבתים והרס היבולים בנגב, והגיע הזמן להידברות גם עם תושבי הנגב לפתרון כולל של כל הבעיות שנמצאות שם. באחריותה של הממשלה לעצור קצת, להיכנס להידברות ולהגיע להסכמות המקובלות על כלל אזרחי המדינה גם ברפורמה המשפטית – בהפיכה המשפטית או ברפורמה המשפטית. הגיע הזמן לקדם תהליך שלום, שרק הוא יכול להביא שקט לאזור, שקט לאזרחי המדינה וגם חיים טובים לפלסטינים. אחריות צריך לבצע. ברשותך, כבוד היושב-ראש, אעבור לערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אנחנו לקראת חודש רמדאן המבורך – ימים מבורכים, חודש של פולחן וצום. בימים אלו האווירה בין הפלסטינים לישראלים, בין הערבים ליהודים, טעונה. אנחנו מבקשים מהממשלה לשמור על המצב הקיים באל-אקצא כדי לשמור על שלום המוסלמים בחודש הזה. כמו כן, הגיע הזמן לעבוד ברצינות על סיום המאבק הפלסטיני–ישראלי, וזה אחריות הממשלה. השכנת שלום הוגן בין הפלסטינים לישראלים, היא ורק היא יכולה להביא שלום לכל האנשים. תודה.) תודה רבה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. חבר הכנסת אמסלם, שמת לב שאותם אנשים שאומרים שאם המדינה לא תהיה בדיוק כמו שהם רוצים, הם לא ישרתו במילואים ובצבא, ומדברים בכזה מין להט על זה שלא מכירים בלומדי תורה שהם תורמים משהו לעם ישראל, מדברים עליהם הכי גרוע. הם באים בטענה: למה אתם לא באים איתנו? אולי בגלל שהם חושבים שהמדינה לא מתנהלת בדיוק כפי שהם רוצים? חשבת על זה? נדבר על זה. חברת הכנסת סלימאן, שמונה דקות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני יודעת שאנחנו דנים בדיון הזה בכל העניין של תיקון תקנון הכנסת שמטרתו העיקרית זה לדחות את המינויים בבתי המשפט עד שיתאפשר לקואליציה להעביר את השינויים בהרכב ועדת מינוי שופטים, ואז לעשות את המינויים שהקואליציה מעוניינת בהם. תראו, אנחנו הולכים לדבר כארבע שעות, וחוץ מזה היו שעות על גבי שעות בוועדה, ודנים בזה כאילו זה נושא שאפשר להציל את העולם אחרי שאנחנו מסיימים את הדיונים עליו. והרבה פעמים בימים האלה יש רגעים שאני שואלת את עצמי על מה אנחנו מבזבזים את הזמן ולמה הדברים שבאמת הם דיני נפשות לא מקבלים את תשומת הלב ואת הלהט ואת הדיבורים שצריכים לקבל, כמו המציאות שנתקלתי בה בבוקר, כאשר נסעתי עם משלחת סולידריות לבקר בחווארה היום בבוקר. להגיע לשם, כבוד היושב-ראש – דבר ראשון, חוץ מזה שאתה רואה הרס ואתה רואה מאות מכוניות שרופות ואתה רואה בתים שרופים: הריח; הריח, ריח השרפה הכה בי כל כך חזק, והחזיר אותי ליוני 2015, כאשר לצערי הרב הלכתי לבקר בדומא וביקרתי בבית של משפחת דוואבשה, איפה שנשרפו האבא והאימא והילדים ממשפחת דוואבשה, גם כן על ידי מתנחלים. זה היה אותו ריח. בדומא זה היה עוד יותר חזק, כי לצערי הרב זה היה ריח של לא רק של שרפת בית אלא שרפת אנשים, ומזלנו שבחווארה לא היו אנשים שנשרפו.

היו"ר ישראל אייכלר:

ראית בחווארה אולי, חברת הכנסת סלימאן, גם את הדם של שני האחים שנרצחו שם?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מה?

היו"ר ישראל אייכלר:

האם גם ראית שם את הדם של האחים שנרצחו שם?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא ראיתי את הדם, ואף אחד לא הראה לי את הדם, אבל אני יודעת דבר אחד – אני ראיתי את אום עיסא, קשישה – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

רצית לראות?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זאת לא תחרות.

דוד אמסלם (הליכוד):

שאלתי אם רצית לראות את הדם – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני לא רוצה לראות דם. אני לא רוצה לראות שרפות.

דוד אמסלם (הליכוד):

שני אחים נרצחו. לא, אבל תדברי על הכול.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני לא רוצה לראות קשישה בת 75 – –

דוד אמסלם (הליכוד):

גם אני לא רוצה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – שהייתה לבד בבית. על מה אתה מגן עכשיו?

דוד אמסלם (הליכוד):

את צודקת. לא. לא מגן.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבוד השר, על מה אתה מתווכח איתי, על העובדה שאנשים הלכו ושרפו בתים שהיו בתוכם ילדים? על מי אתה מגן?

דוד אמסלם (הליכוד):

זה דבר שצריך לגנות אותו.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

למה מה שאני אומרת צריך לעצבן אותך?

דוד אמסלם (הליכוד):

לא לעצבן, בכלל לא. אני חושב שמה שהם עשו זה דבר חמור מאוד. צריך למצוא גם את האנשים האלה ולמצות איתם את הדין. אני שואל, אם כבר הגעת לחווארה, אם ראית גם ושאלת לגבי שני האחים שנרצחו צעירים. אני שואל. זה כואב.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אני נסעתי לחווארה כדי לראות אזרחים ששרפו להם את הבתים.

דוד אמסלם (הליכוד):

אני שואל. את אזרחית מדינת ישראל. או שאת רואה רק דבר אחד. אנחנו רואים את הכול. את רואה רק דבר אחד.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תן לי להשלים את זעקתם של אנשים בחווארה. אתה אף פעם לא תעלה על הדוכן הזה את צעקתה של אום עיסא, בת 75, ששרפו לה את הבית, והייתה בגפה שמה. אתה לא תעלה על הדוכן הזה להשמיע, אז תן לי להשמיע את זעקתה של בת 75 שהייתה 48 שעות בתוך הבית שלה, נעולה בתוך הבית שלה כי שרפו לה את הכניסה, כי עמדו מחוץ לבית. אתה יודע מה זעזע אותי גם כן? שהגיעו מתנחלים צעירים, עמדו ועשו סלפי עם הבית שנשרף. אני ראיתי את התמונות האלה – עשו סלפי ורקדו מתחת לבית. אלה לא בני אדם, אלה לא בני אדם, ואתה צריך גם כן להוקיע אותם.

דוד אמסלם (הליכוד):

אני מסכים איתך.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה לא גינית את זה ולא נתת דקה מזמנך מעל הדוכן לדבר על זה.

דוד אמסלם (הליכוד):

למה את אומרת שאני לא אומר את זה?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אתה ידוע, כבוד השר – –

דוד אמסלם (הליכוד):

למה את אומרת שאני לא מגנה את זה?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – שאתה מדבר שעות על גבי שעות. עלית ודיברת על זה? לא.

דוד אמסלם (הליכוד):

עוד לא נתנו לי זכות דיבור – – – אבל אני שאלתי שאלה אחרת.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

מתוך המאות שהשתתפו בפוגרום הזה נעצרו שבעה אנשים ושוחררו. מאות – לא הצלחתם? אתה יודע מה מספרת לי אום עיסא? אום עיסא בת 75, ריבונו של עולם, כמו שאומרים. היא אומרת לי: כשהתחיל להישרף הבית והעשן התחיל להגיע לתוך הבית, יצאתי למרפסת כדי לשאוף אוויר, לא להיחנק. התחילו לזרוק עליי אבנים. אני מזמינה אותך להיכנס לטוויטר שלי ולראות את האבנים ולראות את הזכוכית שניפצו לה. ומה? הצבא שעמד לידם, אתה יודע מה עשו? ירו רימוני גז ורימוני עשן לתוך הבית, מעל לראשה של בת 75. למה? שמישהו יסביר לי. פחדו שמישהי בת 75 תתנפל על קבוצות המתנחלים שהיו מתחת לבית שלה ושרפו לה את הבית? מה עשה הצבא? אתם ראיתם את הסרטונים שכשהם שורפים את הכפר הם מחלקים מרק לחיילים והחיילים מודים להם? איפה זה מתקיים? למה זה לא גורם לכם לבוא ולצעוק? דווקא להשתמש בלהבעיר אש ולשרוף אנשים ובתים? דווקא זה? חשבתי שהרגישות אצלכם דווקא מהנושא של שרפות תהיה פי מאה ופי אלף יותר מאצלי.

דוד אמסלם (הליכוד):

חברת הכנסת עאידה – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

היא מסיימת כבר. תן לה לסיים.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

זה בושה. היום אני חוזרת משם ואני אומרת לכם – –

דוד אמסלם (הליכוד):

אנחנו מסכימים עם כל – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – הסכנה עדיין קיימת. עוד יומיים תחגגו – –

דוד אמסלם (הליכוד):

רק שאלנו דבר אחד – – –

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

– – ושזה יהיה החג הכי בטוח והכי שמח, פורים שמגיע. אבל תזכרו טוב מאוד שבכל שנה המתנחלים בחברון חוגגים בזה שהם מבצעים פעולות אלימות ופוגרומים בחברון. תיזהרו, אל תגידו לא ידענו. אני חושבת שצריך להתכונן. כבר חודש אומרים שצריך להתכונן לרמדאן כאילו רמדאן זה חודש הטרור ורוצים לעשות לזה שיימינג, כאשר זה חודש של צום ושל תפילה. אז תראו מה קורה בחגיגות של פורים בחברון ותתכוננו לזה, אפילו תקיימו דיון אחד על צעדת ריקוד הדגלים ומה היא יכולה להתסיס. על זה צריך לקיים דיונים.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה לחברת הכנסת תומא סלימאן. חבר הכנסת עופר כסיף.

דוד אמסלם (הליכוד):

אנחנו רק שאלנו אותך שאלה אחת. אני מסכים עם כל הגינויים, אל תדאגי, אנחנו רואים את זה כמוך. אנחנו רק שאלנו אם שני הבחורים שנרצחו – הלכת לראות גם איפה הם? אולי גם לנחם את המשפחה שלהם?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

דוד אמסלם (הליכוד):

את רואה רק בעין אחת. בעין השנייה את לא רואה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

דוד אמסלם (הליכוד):

הלכת לנחם אותם?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

יש לי עמדה – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

אני רק שואל. את מבינה את הצביעות של הדברים שלך?

היו"ר ישראל אייכלר:

הודעה לסגנית מזכיר הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת מסקנות הוועדה המיוחדת לצמצום פערים חברתיים בפריפריה בעקבות דיון בהצעה דחופה לסדר-היום של חברי הכנסת ארז מלול וואליד אלהואשלה בנושא: סגירת סניפי הדואר בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. תודה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח ולברך את מאות אלפי המפגינים ששטפו אמש את רחובות וכיכרות המדינה בתל אביב, בחיפה, בירושלים, בבאר שבע, במרכז, בפריפריה, בצפון ובדרום, כאן ובכל מקום. למרות האלימות המשטרתית, למרות הנחיות ישירות של צר הביזיון הלאומני להפעיל עליהם עוד ועוד אלימות, למרות המכת"זיות והגדרות, למרות האיומים במעצר ובהתקפות שמגיעים מהדייר המוגן בבית ראש הממשלה, המפגינים מוכיחים, שבוע אחרי שבוע, שלא יסכימו לחיות בדיקטטורה. השינוי בתקנון שעליו נקראנו להצביע כאן היום בעצם מבקש לתת משנה כוח להפיכה המשטרית הדיקטטורית שמוליכה הקואליציה כבר מהכנסת הזאת ממש. שימו לב לטירוף אורווליאני שבדברי ההסבר להצעת החוק. כך כתוב בדברי ההסבר להצעת החוק: באופן זה, כל החלטה שוועדת החוקה תקבל, לרבות בעניין התחולה, תהיה ביחס למצב שבו הליך בחירות הנציגים טרם החל, ומשכך לא יהיה בהחלטתה משום שינוי של כללי המשחק, שכן הליך בחירת הנציגים טרם החל. מדובר בטקסט שאפילו ג'ורג' אורוול בכבודו ובעצמו היה מובך מרמת האבסורד שבו. התקנון מחייב את הכנסת לבחור את נציגיה בוועדה לבחירת שופטים בתוך ארבעה חודשים מתחילת כהונתה, אז באה הקואליציה ונותנת לעצמה הארכה בשלושה חודשים נוספים, כדי להבטיח שגם הבחירה הזאת תיעשה כבר בחוקי הדיקטטורה החדשים, ולזה קוראים "לא לשנות את כללי המשחק". רמה כזאת של ביזוי השפה והמילה הכתובה על מנת להצדיק כל מאווה הזוי ופסול של השלטון היא באמת חריגה מיוחדת. כנגד הדיקטטורה המתהווה לא די עוד בהפגנות מנומסות. חובה עלינו לפעול במסגרת מרי אזרחי נחוש ובלתי אלים כדי לעצור את הדיקטטורה האלימה הקמה עלינו לכלותנו. השבוע האחרון חשף בבהירות רבה את הקשר הגורדי הזה, הבלתי-ניתן להתרה, בין המחאה נגד הדיקטטורה למאבק נגד הכיבוש ואת העובדה שהאחד לא יוכל להצליח בלי הצלחתו של האחר. בזמן שתחת הקריאה לנקמה יהודית פרעו מיליציות הטרור של המתנחלים במשך שעות בחווארה ללא תגובה צבאית או משטרתית. דווקא במפגינים שלווים הנלחמים נגד הפשיזם הדיקטטורי שיסתה הממשלה כוחות משטרה, מכת"זיות, פרשים ועוד. האלימות של הימין הקיצוני בראשות המתנחלים הפכה למעשה ללחם חוקה של ממשלת הדיקטטורה. "איפה הייתם בחווארה?" הייתה הקריאה שהדהדה בכל מחאה השבוע, ובעיקר בהפגנות מול תחנות המשטרה, בסולידריות עם העצורים. אני ביקרתי באחת מהן, במחאה ספונטנית שהתארגנה מול תחנת המשטרה מרחב ירקון, וראיתי שם לא פורעי חוק אלא אנשים מודאגים באמת, אזרחים החרדים לעתידם, ובצדק. בין המפגינים רבים הם הנאמנים לשלטון החוק – לחוק המבטיח זכויות אדם, המבטיח את חירות ההפגנה, המבטיח שוויון אמיתי בין אדם לרעהו, שוויון לכולם – ואלה מבינים ואומרים בקול גדול: אין כזה דבר דמוקרטיה עם כיבוש. ואז, ביום שישי, כשמשלחת של פעילי שלום יהודים ביקשה לבקר בחווארה ולעמוד שכם אל שכם עם הקורבנות הפלסטינים, נשלחו גדודי כובשים למנוע זאת מהם תוך ירי רימוני הלם, אלימות קשה ועוד ועוד מעצרים. כל זאת בזמן שהמתנחבלים ממשיכים לנסוע באין מפריע בכביש הסמוך. כמובן שאיש מקואליציית ההפיכה לא ראה לנכון אפילו לפנות לכפר שנפגע בפוגרום, להתנצל על הבתים שהוצתו על יושביהם, לבקש סליחה על החנויות והרכבים שנשרפו, להכות על חטאי הקנאה והקנאות, ודאי שלא להציע סיוע. ואם לא די בפשע האדישות, הרי שהיו גם שהוסיפו את חטא השנאה וחגגו את התופת, קראו ליותר אש, יותר הרג ויותר הרס, ואף למחיקת הכפר כולו – בדומה לדברים שנעשו במקומות אחרים ובימים אחרים, והמבין יבין. אנחנו בסיעת חד"ש-תע"ל הגענו היום לחווארה ביוזמת ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל. נמשיך להגיע, בסולידריות, לכל מקום שיסבול מנחת זרועה של הממשלה הרעה הזאת. באותו יום שישי, גם בשיח' ג'ראח קיבלנו תזכורת כואבת לכך שיש בארץ הזאת חוק אחד למתנחלים פורעים וחוק אחד לפלסטינים; חוק אחד לפוגרומצ'יקים גזענים וחוק אחר לפעילי סולידריות נגד הכיבוש. בהפגנה השבועית נגד הגירוש בשיח' ג'ראח, כחלק מהעמקת הכיבוש של ירושלים המזרחית בכללותה, הפעילה המשטרה ירי בואש, פלוגות פרשים ואלימות חסרת מעצורים. כך נראית דיקטטורה, שבה אכיפת החוק היא פוליטית, שבה יש מעמד של שווים יותר ושווים פחות, שבה גזע האדונים מפעיל אלימות שלטונית בשביל לשמר את עליונותו. זוהי המציאות בשטחים הכבושים, שאותה מבקשים סמוטריץ', בן גביר ולוין ליישם גם בתוך הקו הירוק; זו המציאות שאותה כנופיית הפורעים בחליפות השרד מעודדים ומאדירים. מעל כולם עומד ומשקיף ראש הממשלה, הנאשם הסדרתי בנימין נתניהו. הוא ממשיך בהסתה ונותן דרור לשופרות להדהד את מסרי הרעל והשקרים. הוא העז להשוות בין הפורעים, הפוגרומצ'יקים, הטרוריסטים ששרפו את חווארה, למפגינים דמוקרטים. כבמאי הוליוודי הוא פעל לייצר שוט, סצנה אחר סצנה של אנרכיה, כביכול, בשביל להצדיק את אלימות המשטרה. אסור לקחת את החוק לידיים, הוא אמר? אך מהו החוק שלקחו פורעי חווארה לידיהם? חוק מוות לערבים, שהוא סוג של חוק טבע במשטר הכיבוש העריץ? לא את החוק הם לקחו לידיהם, אלא את הלפידים והנפט, את הרצחנות ואת פשעי הכיבוש.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

מנגד, המפגינים הדמוקרטים לא לוקחים את החוק לידיים, אלא מממשים חירות דמוקרטית בסיסית: חופש המחאה.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

אני מסיים. אבל מי שלוקחת את החוק לידיה יותר מכולם והופכת אותו לעיסה רקובה שתתאים לכל רצון או גחמה נלוזה היא הממשלה עצמה, העומד בראשה ועושי דברו. מולם ניאבק ונילחם – לא באלימות אך בנחישות. לא נוותר לכם, ובסופו של דבר גם נביס אתכם.

היו"ר ישראל אייכלר:

תודה רבה. למצור שעשו על אשת ראש הממשלה בתל אביב אתה גם קורא דמוקרטיה, נכון?

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לא היה שום מצור.

היו"ר ישראל אייכלר:

אה, לא.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

זה הכול ספין. תפסיקו. איזה מצור? איזה מצור?

דוד אמסלם (הליכוד):

– – – זה לא אמיתי.

היו"ר ישראל אייכלר:

עופר, עופר, תודה רבה. לא, לא, עופר, לא שאלתי אותך כדי שתענה לי.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה.

דוד אמסלם (הליכוד):

אלה לא היו אנשים אמיתיים, אלה היו קרטונים.

היו"ר ישראל אייכלר:

חבר הכנסת עידן רול, בבקשה.

דוד אמסלם (הליכוד):

הם שמו קרטונים שם.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

לא, הקרטון היה בתוך המספרה.

דוד אמסלם (הליכוד):

לא, זה קרטונים. עשו כל האלה, ההייטקיסטים, עשו קרטונים, ייצרו במחשב.

עידן רול (יש עתיד):

נשמע לי שאתה קצת רגיש, אמסלם, אולי כי לא היית מתקבל לעבוד בהייטק בחיים, זה נשמע שזה קצת יושב עליך. אתה לא פה על תקן שר, נכון? אתה עוד לא שר? אתה ממשיך לצרוח בתור חבר כנסת, עוד לא בתור שר.

דוד אמסלם (הליכוד):

בסדר גמור. אתה מתרגש שהפסקת – – – במסיבות בעולם – – –

עידן רול (יש עתיד):

לא, אני רק מוודא אם אתה שר תורן או שאתה קשקשן תורן.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – – מסיבות בעולם על חשבון מדינת ישראל, זה מה שעשית.

עידן רול (יש עתיד):

אני רק מוודא אם אתה שר תורן או קשקשן תורן.

דוד אמסלם (הליכוד):

מעולם לא עשית שום דבר מועיל פה בכנסת.

עידן רול (יש עתיד):

אתה יודע שאני קורא לך – מה עשית, אגב, בקריירה שלך עד היום? עשית אשכרה משהו למען המדינה?

דוד אמסלם (הליכוד):

קצת יותר ממך.

עידן רול (יש עתיד):

בוא תגיד. אי פעם.

דוד אמסלם (הליכוד):

קצת יותר ממך. תאמין לי, קצת יותר ממך.

עידן רול (יש עתיד):

מעניין. לא נתקלתי באף אחד שאומר: אמסלם עשה, אמסלם חוקק, אמסלם סידר. אתה יודע, אתה שר השנאה – –

דוד אמסלם (הליכוד):

בוודאי. רק תיכנס, דרך אגב.

עידן רול (יש עתיד):

– – ואתה לא שר עכשיו, אז למה? סתם ח"כ שונא?

דוד אמסלם (הליכוד):

תיכנס לכנסת, תבדוק – – –

עידן רול (יש עתיד):

סתם ח"כ שונא זה לא – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

תבדוק מה עשינו.

היו"ר ישראל אייכלר:

סליחה. כשאתה אומר לחבר כנסת שלעולם הוא לא היה מתקבל בהייטק, אין בזה נימה של גזענות?

עידן רול (יש עתיד):

קודם כול, לא, ולא נראה לי שאתה מבין מה זה גזענות, אז אולי אני אפתח מילון.

היו"ר ישראל אייכלר:

אז אני מודיע שזה גזענות.

עידן רול (יש עתיד):

אז אני מודיע לך שאתה מדבר שטויות.

היו"ר ישראל אייכלר:

זו ממש גזענות – –

דוד אמסלם (הליכוד):

היו"ר ישראל אייכלר:

– – להגיד לחבר הכנסת אמסלם – – –

עידן רול (יש עתיד):

אתה מדבר שטויות.

היו"ר ישראל אייכלר:

– – – זה היה דברי הפתיחה שלך.

דוד אמסלם (הליכוד):

והוא עוד היה סגן שר החוץ.

עידן רול (יש עתיד):

אני אחזור עליה שוב, אדוני היושב-ראש – – ת << יור >> היו"ר ישראל אייכלר: << יור >> תחזור. תחזור.

עידן רול (יש עתיד):

– – ואתה לא תתערב לי בדברים.

היו"ר ישראל אייכלר:

לא, אני רוצה שתחזור כדי שכל הצופים יראו מה שאתה אמרת על חבר הכנסת אמסלם.

דוד אמסלם (הליכוד):

הוא – – – בכל המסיבות בעולם.

עידן רול (יש עתיד):

אין בעיה. קודם כול, אני אגיד לאדוני היושב-ראש – –

דוד אמסלם (הליכוד):

הוא הסתובב בכל המסיבות בעולם, על חשבון משלם המיסים – –

עידן רול (יש עתיד):

– – שהוא לא יודע מה זה גזענות. אולי אני אפתח שנייה מילון.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – והוא סיפר לנו שהוא עובד. אתה מבין?

עידן רול (יש עתיד):

אין לי עליי טלפון, אבל ניכר שאדוני היושב-ראש לא יודע מה זה גזענות, והוא מפזר מילים סתם.

דוד אמסלם (הליכוד):

התעופף בכל המסיבות בעולם על חשבון מדינת ישראל – –

עידן רול (יש עתיד):

אתה, אמסלם, התשובה שלי – כדאי שתקשיב גם – – –

דוד אמסלם (הליכוד):

– – וסיפר לנו שהוא עובד.

עידן רול (יש עתיד):

התשובה שלי הייתה, אחרי שהוא זלזל ואמר: איכס, ההייטקיסטים עשו קרטונים ועשו זה – נשמע שזה יושב לו על משהו.

דוד אמסלם (הליכוד):

לא אמרתי – – –

עידן רול (יש עתיד):

ולא. יש מלא מזרחים בהייטק, לא אמרתי לאמסלם שהוא לא היה מתקבל להייטק כי הוא מזרחי – אל תכניס לי מילים לפה; הגזענות היא אצלך בראש – אלא אמרתי לו שהוא לא היה מתקבל כי אנשים שמתנהגים ככה, מזלזלים בכל דבר, וכל דבר שהוא טיפה חדשני או משקיעים בו זה נראה להם נלעג, ככה זה גם נראה. אני, מאיפה שאני מגיע בהייטק, אני לא חושב שהשפה של אמסלם והזלזול שלו בכל דבר היה מתחבר לאנשים כל כך טוב, לא כי הוא מזרחי – יש מלא מזרחים. אגב, גם חרדים בהייטק; כולם יש בהייטק.

דוד אמסלם (הליכוד):

אנחנו לא מתחברים – – –

היו"ר ישראל אייכלר:

אני לא אמרתי את המילה "מזרחי".

עידן רול (יש עתיד):

אמרת גזענות, אז על מה גזענות?

היו"ר ישראל אייכלר:

הגזענות על אמסלם, כן.

עידן רול (יש עתיד):

על מה? על מה? אז בוא תסביר לי. אז על מה הגזענות? על זה שהוא חבר כנסת?

היו"ר ישראל אייכלר:

אני לא רוצה להרחיב, כי אני יושב פה כסגן יושב-ראש.

עידן רול (יש עתיד):

לא. בוא תרחיב, אתה התערבת.

היו"ר ישראל אייכלר:

אבל את ההערה הזאת הייתי חייב לומר, כי זה לא יכול להיות – –

דוד אמסלם (הליכוד):

מה הפלא – – –

עידן רול (יש עתיד):

זו הייתה הערה מיותרת.

היו"ר ישראל אייכלר:

– – שחבר כנסת יגיד לחבר כנסת אחר – –

עידן רול (יש עתיד):

זו הייתה הערה מיותרת.

היו"ר ישראל אייכלר:

– – אתה בחיים לא היית מתקבל להייטק.

עידן רול (יש עתיד):

לא, בוא תסביר לי אם זה לא הגזענות – –

היו"ר ישראל אייכלר:

הצופה כבר רואה את זה.

עידן רול (יש עתיד):

– – אם אתה לא אומר ביחס לעדה – –

היו"ר ישראל אייכלר:

כל צופה רואה את זה.

דוד אמסלם (הליכוד):

שחצן ומתנשא – – –

עידן רול (יש עתיד):

– – אם אתה לא אומר ביחס לעדה, אז על מה יכול להיות עוד גזענות, אני מנסה להבין.

דוד אמסלם (הליכוד):

היו"ר ישראל אייכלר:

תסביר לו, אמסלם.

עידן רול (יש עתיד):

אני מסתכל על אמסלם. על מה?

היו"ר ישראל אייכלר:

תסביר לו.

דוד אמסלם (הליכוד):

אני לא רוצה להעמיד את היכולות שלי מול שלך – –

עידן רול (יש עתיד):

אגב, אני נשוי לגבר מזרחי, אני לא צריך שתלמד אותי שום דבר.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – אבל דבר אחד ברור: הבוס שלך – 12 שנות לימוד – –

עידן רול (יש עתיד):

אני כנראה נמצא קצת יותר באחדות העם ממך.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – רק סיים, ושירת בבמחנה.

עידן רול (יש עתיד):

לענייננו.

דבי ביטון (יש עתיד):

לא משנה, ועדיין הוא מבריק.

דוד אמסלם (הליכוד):

זה הבוס שלך.

עידן רול (יש עתיד):

כנסת נכבדה, יותר ופחות – –

דוד אמסלם (הליכוד):

זה שהביא אותך לפה, עשה אותך סגן שר החוץ, וטיילת על חשבון מדינת ישראל בכל מדינות העולם ועשית רק מסיבות – –

עידן רול (יש עתיד):

– – הבאתי איתי שתי ערמות של מכתבים.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – וסיפרת לנו שאתה עובד בשירות החוץ.

עידן רול (יש עתיד):

הבאתי איתי שתי ערמות של מכתבים.

דוד אמסלם (הליכוד):

אתה מבין?

עידן רול (יש עתיד):

אחת, אתם יכולים לראות, היא ערמה עבה למדי, ערמה מכובדת; השנייה, ערמה קצת דרדלה, כמה מסמכים בודדים. בערמה הזאת הגדולה יש את כל המכתבים שבעצם מתנגדים להפיכה המשטרית. אתם יכולים להבין שבערמה הזאת עם השניים-שלושה דפים זה אלה שהם בעד ההפיכה המשטרית. יש עוד כנראה שמתנגדים להפיכה המשטרית, אבל אתם יודעים, זה מה שהצלחתי לקושש, פשוט מכתבים מגיעים כל כמה שעות. בואו נתחיל לעבור. זה מכתב מלוחמי המילואים של 669: ללא הידברות לא נתייצב לשירות; מכתב בוגרי 8200; מכתב האומנים נגד הרפורמה המשפטית; מכתב האונקולוגים לנתניהו; מכתב לוחמי אנטבה נגד ראש הממשלה נתניהו: מקריב במודע את ישראל למען האינטרסים שלך. האמת, לא יכולתי לנסח את זה יותר פשוט ויותר מדויק ממה שהם ניסחו.

דוד אמסלם (הליכוד):

– – – את המכתבים שהוא מקריא. סגן השר המהולל.

עידן רול (יש עתיד):

318 בוגרי המכינה של שיקלי – –

דוד אמסלם (הליכוד):

– – – כל המסיבות בעולם – – –

עידן רול (יש עתיד):

– – נגד השר: עמיחי שאנחנו מכירים לא היה נותן לזה יד; מכתב בכירי מערכת הבריאות: חזית נוספת, בכירי מערכת הבריאות מצטרפים למחאה נגד הרפורמה המשפטית; מכתב בכירי המשק: הגיע הזמן להידברות ופשרה בנוגע לרפורמה המשפטית; מאות גמלאי המוסד בעצומה לממשלה: אנו נחרדים מתהליך החקיקה המזורז והבלתי-נשלט. הוא נשלט, על ידי יריב לוין, פשוט לא על ידי ראש הממשלה. מכתב יוצאי יחידת דובדבן: יוצאי דובדבן פרסמו מכתב הקורא לעצירת חקיקת המהפכה המשפטית ולגבש הסכמה רחבה; על פי הסקרים, גם הרבה מצביעי ליכוד היו רוצים לראות הידברות והסכמה רחבה.

משה סעדה (הליכוד):

גם אנחנו רוצים לראות הידברות, אבל צריך שני צדדים.

עידן רול (יש עתיד):

האו"ם קוראים לישראל לעצור את ההפיכה המשטרית.

משה סעדה (הליכוד):

אי-אפשר עם עצמך לנהל שיח.

דבי ביטון (יש עתיד):

סעדה, אל תפריע.

משה סעדה (הליכוד):

מה שלומך?

דבי ביטון (יש עתיד):

עידן רול (יש עתיד):

קבוצה של דיקנים וראשי חוגים נגד הרפורמה: השפעות הרסניות. קבוצה של כ-550 דיקנים, ראשי בתי ספר, ראשי מחלקות וחוגים, פרסמו מכתב הקורא לממשלה לעצור את החקיקה, מוחים על ההתעלמות המופגנת של הממשלה מהמלצות המומחים. הארגון היהודי הגדול ביותר בארצות הברית: לשינוי הדרמטי יהיו השלכות מרחיקות לכת בצפון אמריקה. ארגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה – מי שמכיר, זה ארגון שנמנע עד היום כמעט מכל אמירה על נושאי פנים של ישראל, באמת, כל מילה שם מדודה – הארגון הזה מזהיר במכתב לראש הממשלה מפני השלכות הרפורמה המשפטית וקורא לאמץ באופן מלא את ההצעה של הנשיא הרצוג. זוכי פרסי נובל ובכירים בקרן המטבע, 55 כלכלנים מובילים, הצטרפו למחאה נגד המהפכה המשפטית – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

יש אחד אומן – – –

עידן רול (יש עתיד):

– – וזה כולל 11 זוכי פרס נובל לכלכלה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תציין את ישראל אומן, הוא נגד המהפכה שלכם.

עידן רול (יש עתיד):

חברי קונגרס לביידן. אגב, יש כבר חברי קונגרס וסנאטורים גם מהמפלגה הדמוקרטית וגם מהמפלגה הרפובליקנית.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אתם עובדים קשה בחו"ל.

עידן רול (יש עתיד):

אגב, זה הדבר היחיד שאפשר לומר טוב על נתניהו בקדנציה הזאת.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אין מדינה שלא פספסתם עם הפעילות BDS שלכם. אין. לא מפספסים מדינה אחת.

עידן רול (יש עתיד):

הדבר היחידי שאפשר להגיד טוב על נתניהו בקדנציה הזאת – שאחרי שהוא הרס את היחסים הבי-פרטיזניים עם ארצות הברית, עכשיו גם הדמוקרטים וגם הרפובליקנים מתנגדים להפיכה המשטרית שלו. אז אפשר לומר שהוא לפחות החזיר את ישראל להיות עוד פעם נושא בי-פרטיזני. מכתב הטייסים לשר החינוך: מתביישים בך, אתה נותן יד לפגיעה בדמוקרטיה. כ-350 טייסים בחיל האוויר בעבר ובהווה חתמו על פנייה אישית לשר החינוך יואב קיש שבה כתבו: אנו מתביישים בכך שמי שגדל וצמח בחיל האוויר הישראלי נותן יד ולוקח חלק בהליך הרסני ובפגיעה בדמוקרטיה הישראלית. אני אמשיך, יש לי עוד הרבה, אני לא יודע אם אני אספיק: מכתב הטייסים לצמרת המשפטית של ישראל; בוגרי יחידה נוספת במודיעין; מילואימניקים ביחידת הסייבר; מאות כלכלנים ישראלים מזהירים את נתניהו – לדעתי זה עוד המכתב הראשון, היו שניים רציניים ומשמעותיים: "קיומו של כוח פוליטי רב בידי הקבוצה השלטת בלא איזונים ובלמים חזקים הוא גורם עיקרי לנחשלות כלכלית". על העצומה חתומים בין השאר מנואל טרכטנברג, יוג'ין קנדל, דניאל כהנמן וגם כמה שנתניהו עצמו מינה בעבר לנגידים ולכלכלנים הראשיים; כלכלנים והייטקיסטים במכתב נוסף נגד הרפורמה המשפטית, הפעם עם הצעת פשרה. הצעת הפשרה כמובן לא התקבלה, כי אין להם שום רצון בהידברות, וגם אם היה לנתניהו רצון, הוא לא מנהל לא את הליכוד ולא את הממשלה הזאת. "נזק חסר תקדים", כלכלנים ומנכ"לים לשעבר מתריעים ממהלכי הממשלה. קבוצת הכלכלנים והמנכ"לים לשעבר בשירות הציבורי הצטרפו לעצומה נגד מהלכי הממשלה ושלחו אליה מכתב: "הכלכלה הישראלית זוכה להערכה רבה בעולם בזכות עצמאות הרשות השופטת והשירות הציבורי". אישור לאנשי מוסד להפגין; מאות מנהלי בתי ספר: "תוכנית לוין-רוטמן מעמידה את מערכת החינוך במצב חמור וקיצוני". מכתב מנהלי הרשתות הקמעונאיות הגדולות: בניגוד לכלכלנים, לנו יש מה להפסיד. מי שאומר שבסוף הכול בסדר ושנמשיך להתנהל אותו הדבר – אני לא בטוח שהוא צודק. יוצאי מערך ההגנה האווירית – מכתב נגד הרפורמה המשפטית; יוזמי מכתב אנשי המ"מ מדברים: לא נהיה האידיוט השימושי שמאפשר לפנאטים להרוס את מה שנבנה 75 שנה. עכשיו, אני מתנגד לסרבנות, אבל חייב לומר שהכאב הוא כאב אותנטי שכדאי להקשיב לו ולתת לו את הכבוד ואת הבמה הראויה, של אנשים שבאמת מפחדים על עתיד המדינה הזאת. מקרון הזהיר את נתניהו: אם התוכנית המשפטית תתממש, נסיק שישראל התנתקה מהדמוקרטיה. מאז כבר הגיע שגריר צרפת – אגב, השבוע שעבר היה שבוע מדיני מדהים לממשלה הזאת. שגריר צרפת נתן את הרמז הכי לא דיפלומטי שאפשר, שבו הוא אמר: אם לא תחדלו, אנחנו לא נישאר חברים. שרת החוץ של גרמניה גם חרגה מהקודים הדיפלומטיים ואמרה בצורה מאוד ברורה שכולם מודאגים. אגב, טיפ קטן: כשגרמניה יורדת מהגדר ואומרת מה דעתה, שאר אירופה תבוא, כי היא הכוח המוביל באירופה. אז אחרי שצרפת וגרמניה התבטאו, לצערי צפו למפולת, לסערה של גינויים וסנקציות אירופיות בהמשך.