ישיבת מליאה בתאריך 27/04/2026 בשעה 15:00

היו"ר יעקב מרגי:

חברות וחברי הכנסת, אני מכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י' באייר התשפ"ו, 27 באפריל 2026. הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – תקנות שעת חירום (מסירת מידע לצורך זיהוי או אימות זהות של אדם או גופה ולצורך איתור נעדרים) (תיקון מס' 3), התשפ"ו–2026. דוח מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור בנושא ניהול תשתיות ושירותים חיוניים בעיתות חירום (חלק שני). החלטה בדבר תיקון טעות בחוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו–2026. בנוסף הונחו הודעת שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת אלון שוסטר, ירון לוי, נעמה לזימי, אושר שקלים, שרון ניר, לימור סון הר מלך ומשה סולומון בנושא: קיצוץ נרחב בתקציב לסטודנטים בשירות מילואים פעיל; הודעת שר החינוך על מסקנות ועדת הפנים והגנת הסביבה בעקבות דיון בהצעה לסדר-היום של חברי הכנסת עדי עזוז, יצחק קרויזר, עאידה תומא סלימאן, וואליד אלהואשלה בנושא: היערכות המדינה למצבי חירום עבור צעירות וצעירים במצבי סיכון. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר יעקב מרגי:

הנושא הראשון שעל סדר-היום, חברי הכנסת – הצעת חוק סיוע לבני משפחות של אזרחים נעדרים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת צביקה פוגל, לקריאה ראשונה. אני מזמין את חבר הכנסת צביקה פוגל להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני. לרשותך עד עשר דקות.

צביקה פוגל (עוצמה יהודית):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כיף לחזור לפה אחרי תקופה לא קצרה שלא נכחנו כאן. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, יש נושאים שאנחנו יכולים למדוד אותם במספרים: תקציבים, חוקים, נתונים. אבל לעיתים, לא רבות, יש נושאים שאי-אפשר למדוד, כמו כאב, כמו חוסר ודאות, כמו המתנה שלא נגמרת. מכובדיי, זה בדיוק הדבר שבו עוסקת הצעת החוק שלפנינו. מאחורי כל אדם ומאחורי כל אחד מאותם מאות נעדרים אזרחיים במדינת ישראל, אין רק שם או מספר תעודת זהות; יש אימא שלא ישנה בלילה, יש אבא שמסרב לאבד תקווה, יש אחים ואחיות שחיים בין תקווה לייאוש. אלה משפחות שלא קיבלו תשובה. יש ילדים שחסר להם הורה. אלה משפחות שלא קיבלו תשובה. לא כן, ולא לא, רק שאלה פתוחה, שמלווה אותן יום-יום, שנה אחר שנה: איפה הנעדר? המדינה, אדוני היושב-ראש, לצערי, עד היום לא סיפקה להן מענה מסודר, לא הכירה במשפחות ובמעמדן, לא נתנה להן את הכלים האמיתיים להתמודד עם המציאות הבלתי-אפשרית הזו. הצעת החוק הזו, המונחת לפנינו, באה לתקן את העוול. היא באה לומר למשפחות האלה: אתן לא לבד. היא באה לקבוע שמדינת ישראל לוקחת אחריות לא רק על חיפוש הנעדרים, אלא גם על ליווי המשפחות שנותרו מאחור. זאת, מתוך הבנה שהמדינה חייבת להכיר, חייבת לתמוך וחייבת לעטוף. אדוני היושב-ראש, הצעת החוק הזאת מקימה לראשונה ועדה לסיוע לבני משפחות הנעדרים. עד היום, משפחות שנקלעו לסיטואציה הנוראה של נעדר מצאו את עצמן עובדות מול מערכות מסורבלות ומפוצלות. ההצעה הזו משנה כללים. היא מסמיכה את שר העבודה והרווחה, בהתייעצות עם השר לביטחון לאומי, להקים ועדה שמתפקידה לשלב ולמזג את המענים של כל רשויות המדינה תחת קורת גג אחת. נדמה לי שכשאני מדבר על הנושא הזה, לך קל יותר מכולם להבין את העניין הזה, ממקומך לשעבר כשר. במקום שהמשפחה תרוץ בין משרד למשרד, הוועדה תהיה הגוף שמרכז את הטיפול, מסיר את החסמים הביורוקרטיים באופן אקטיבי ומבטיח שהמעטפת המשפחתית, הכלכלית והרגשית תהיה שלמה ונגישה. זהו כלי שמעניק למשפחות ודאות בשעה של חוסר ודאות מוחלט, וזהו הצעד המעשי ביותר שאנחנו יכולים לעשות כדי להקל עליהן את מסע הייסורים הזה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אלה לא מותרות – זו חובה מוסרית. זו לא הטבה – זו אחריות של מדינה כלפי אזרחיה. כמו תמיד, יהיו כאלה שיטענו: אבל אין כאן ודאות ואין כאן סיום. ואני אומר לכולם: דווקא בגלל שאין ודאות, האחריות שלנו גדולה יותר. אנחנו לא יכולים להחזיר את הזמן לאחור, ולצערי לא תמיד נוכל להחזיר את הנעדרים, אבל אנחנו כן יכולים לבחור לא להשאיר את המשפחות לבד. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, זה רגע שבו הכנסת יכולה להראות את פניה האנושיות. זה רגע שבו אנחנו אומרים: לא רק ביטחון פיזי, גם ביטחון אנושי, גם ביטחון חברתי וגם ביטחון נפשי. אני קורא לכלל חברי הבית, מהקואליציה ומהאופוזיציה, להתאחד סביב ההצעה הזו. אין כאן ימין ואין כאן שמאל, יש כאן משפחות שמחכות לתשובה, ויש כאן מדינה שחייבת להיות לצידן. זהו חוק שיש בו הרבה מאוד אחריות; זהו חוק של חמלה, זה חוק שמחזיר למדינה את פניה הערכיות. אני מבקש מכולם: בואו נעביר אותו יחד. אי-אפשר לסיים את הצגת הצעת החוק הזאת בלי להודות לוורדה ולשוקי מיניביצקי, ההורים של דניאל, שייסדו את עמותת "בלעדיהם" ודחפו לאורך שנים רבות לקיומה של החקיקה המונחת לפנינו. אי-אפשר לסיים את הצגת החוק הזה בלי לומר לגיטי קליינרמן, האימא של מוישי, ולרון יצחק, האבא של נגה, שעצם נוכחותם בדיונים שקיימתי הייתה מנוע ומניע להצעה הזאת. כמובן, לענת גופשטיין וארגון להב"ה, שלא מפסיקה להיות שם עבור הנעדרות והנעדרים. וכמובן לחברת הכנסת לשעבר נירה שפק, שהייתה השעון המעורר של כולנו, שמזכיר לנו שהחוק הזה חייב לעבור. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת צביקה פוגל.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, להצעת החוק הוצמדו חמש הצעות חוק דומות לדיון המוקדם, של חברי הכנסת נעמה לזימי, פנינה תמנו, מירב כהן, שרון ניר ואלון שוסטר. אני מזמין את חברת הכנסת נעמה לזימי להציג את הצעת החוק. תודה, שלוש דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה. קודם כול מרגש להיות כאן ולראות את ההורים. החוק הזה מתגלגל הרבה הרבה זמן. הייתה לי גם הזכות להעביר אותו בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת, ועכשיו סוף-סוף אני מקווה שנגיע להשלמת התהליך, צביקה. זה לא רק לשם שמיים, זה הכי הכי נכון שיש. אבל אני חייבת לומר, קודם כול, תודה לשני אנשים לפני שאני אציין עוד חלק שכאן. האחד, האלוף איל בן ראובן, שהגיע אליי ללשכה בכנסת הקודמת עם החוק הזה, ואני הייתי בהלם שהדבר הזה לא מוסדר. והשנייה היא נירה שפק, שאפילו השבוע התקשרה אליי – הינה, זה קורה, אנחנו מקדמים את החוק – נשארה עם כל הלב והנשמה עבור החוק הזה. ואני חייבת לציין את שני האנשים האלה לפני הכול. אני רוצה לפתוח גם בעמותת בלעדיהם, שנוסדה בשנת 2015 על ידי ורדה ושוקי מיניביצקי, במלאת שנה להיעלמותו של בנכם דניאל; עשיתם מעשה עבור כל מי שבסיטואציה הזאת, כדי להסדיר כבר את הסוגיה הזאת. אתם הורים מדהימים ואזרחים מדהימים. אני רואה פה גם את ההורים של מוישי, שכתוב לי גם כאן. מוישי קליינרמן, בן 16, נעלם במרץ 2022, ואני עוקבת אחרי הפרשה הזאת כבר ארבע שנים. וכמובן, כולנו ערים גם לפרשה נוספת וקשה של הילדה היימנוט קסאו בת התשע, היום בת 11, שנעלמה גם היא מאזור צפת, ממרכז קליטה בעיר. מקרים שהם מטלטלים, אבל בסוף יש הרבה מקרים, לחלקם אנחנו לא מודעים, כמה מאות בסך הכול מאז קום המדינה, אבל לא הסדרנו את הטיפול בהם, את הליווי, את המערך המשפטי, את העזרה, את הסיוע. אתם לא צריכים להיות לבד, הורים לא צריכים להיות לבד ומשפחה לא צריכה להיות לבד, וזה בדיוק הסיפור של מדינה. החוק הזה הוא כל כך בסיסי. אגב, דווקא בנסיבות של האסון הגדול שהיה לנו כשנחטפו אזרחים מהמדינה בידי אויב, אני זוכרת שבהתחלה אמרתי: גם את זה צריך לזכור, ואם מסדירים, בואו נסדיר גם את זה – כדי לומר שהמדינה אחראית בכל סיטואציה, בין אם זה ליווי לנעדרים אזרחיים וסיוע, ובין אם זה, כמובן, החזרה והשבה של מי שנחטפו. אני שמחה שהחוק הזה סוף-סוף עולה היום להמשך חקיקה, ואני רק אומרת לך, צביקה – כמו שאתה יודע, זה נושא שהוא כל כך בקונסנזוס שאני לשירות הנושא הזה, להעברתו עד קריאה שלישית – תיקון שלא נתפס שלא עשו למצבים הללו מקום המדינה, והגיע הזמן שנעשה. זה תיקון בסיסי של אחריות. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו להציג את הצעת החוק. שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, משפחות יקרות, קשה מאוד לתאר תחושות של משפחה שבן רגע, ביום אחד, הבן, הבת או היקיר להם פשוט נעלמים. ברור לנו שזו לא דרך הטבע, האדמה לא בולעת אנשים, ולצערנו, אנחנו מבינים שמאז קום המדינה יש מאות, מאות של נעדרים. כשאין קצה חוט והמשפחות מגששות באפלה, כאשר אין תשובות ולא מוצאים את האדם, האיש, האישה, הילד או הילדה – הדבר הזה הוא דבר ששורט בנשמה. לצערנו, יש גם ילדים שנעדרים, ואני מכירה את משפחת קסאו, ההורים של היימנוט, ילדה בת 9 – לצערנו, מקרה תקדימי שחוטפים מפתח ביתה לאותה שעה, מרכז הקליטה בצפת. לפני כן, כמובן, כולנו עקבנו בדאגה אחרי המקרה של הנער מוישי קליינרמן, שגם הוא עד היום לא נמצא. הדבר הזה לא יכול להיוותר מאבקן של משפחות. מבדיקות שעולות, כל אחד ואחת מבני המשפחה נפגע באופן אנוש, בטח ההורים והאחים, אבל לא רק. גם בסביבה המעגלית, לפחות 12 משפחות שסובבות את מי שנעלם נמצאות במצוקה וקושי, ומשלמות מחירים מאוד מאוד כבדים. שלא לדבר על כך שהציווי שלנו כעם יהודי, כערך יהודי, שכל מי שמציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו, וכפי שאמרתי, בטח כשמדובר במי שנעלמים לא כדרך הטבע. שנים ארוכות מדי, עשרות שנים, משפחות מתמודדות לבדן, באפלה, כפי שאמרתי, בחשכה, עם כאב, עם ניסיון לעקוב אחרי החקירה, כאשר לעיתים אנחנו גם נוכחים באוזלת יד של המערכות. אבל המעט שאנחנו יכולים להקנות בעבורם ולתת להם זה את המדינה שתיתן להם גב, להקל במעט את הכאב שלהם, לעמוד איתם בקשר, לתת להם את המעטפת ולעזור להם בכל אשר הם יצטרכו. אי-אפשר להפקיר אף בן או בת של העם שלנו, אי-אפשר להפקיר את המשפחות הללו. ולכן החוק הזה, אדוני היושב-ראש, הוא חוק משמעותי שבא לתקן ולטפל בנעדרים האזרחיים, בטח במשפחות שלהם. אני מקווה גם שיוקם מטה הרבה יותר רציני, מאשר תחנה קונקרטית כזאת או אחרת שבודקת, ואז עד שמעבירים לתחנה או לימ"ר או ללהב. הדבר הזה צריך להיות בראש מעיינינו, בעזרת השם. זה באמת רגע חשוב ביותר של שיתוף פעולה בין אופוזיציה וקואליציה, ובעזרת השם, אני מקווה שהוא ייתן מעט מזור למשפחות, והכי חשוב זה שימצאו את מי שנעלם ונעדר.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מזמין את חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי להציג את הצעת החוק, בשמה של חברת הכנסת מירב כהן. עד שלוש דקות, לרשותך. בבקשה, גברתי.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני יושב-הראש. חברות וחברי הכנסת, אני מתכבדת להציע את הצעת החוק כאן לפניכם בשמה של חברתי חברת הכנסת מירב כהן. הצעת החוק היא צו מוסרי, תקווה עבור מאות משפחות בישראל שנקלעו למציאות בלתי נסבלת של חוסר ודאות וייאוש. נכון להיום, כ-600 אזרחים במדינה מוגדרים כנעדרים אזרחיים, קרי אנשים שנעדרים שלא בשל נסיבות שקשורות לשירות בכוחות הביטחון או פעולות איבה. לצערנו, מדי שנה נוספים כ-20 נעדרים חדשים. בעצם מדובר באנשים שיצאו מביתם או ממקום עבודתם ופשוט לא שבו, שמשפחותיהם ממתינות להם יום-יום, שעה-שעה, בציפייה, בלי לדעת מה עלה בגורלם. חוסר הוודאות הוא עינוי שאין לו מרפא. תחשבו לרגע איך מרגישים הוריה של היימנוט קסאו, בת 11, שנראתה פעם אחרונה לפני יותר משנתיים ליד ביתה בצפת, ומאז נעלמו עקבותיה; או על הוריו של הנער מוישי קליינרמן, שנסע לפני ארבע שנים להר מירון ולא שב. משפחות אלה, ועוד מאות כמותן, מתמודדות עם קשיים רגשיים עצומים, אך גם עם אתגרים ביורוקרטיים ומשפטיים מסובכים – מה קורה לרכושו של נעדר? כיצד משפחתו יכולה למצות זכויות? מי תומך בהם נפשית או כלכלית? היום, לצערנו, אין במדינה מנגנון שמאגד את הסיוע למשפחות הללו. לכן, הצעת החוק הזו מבקשת להקים ועדה בין-משרדית שתספק ליווי רגשי, פתרונות משפטיים וכלים להתמודדות. ההצעה גם מסדירה את חובת המשטרה להודיע לוועדה על נעדרים חדשים כדי שהיא תוכל להתחיל בטיפול מיידי. לצד הוועדה, הצעת החוק מסדירה הקמת תוכנית ליווי במשרד הרווחה לבני משפחה של נעדרים. חשוב לי לציין כי הצעות חוק דומות, הרבה הצעות חוק דומות, הועלו החל מהכנסת העשרים, וצוינה כאן גם חברת הכנסת לשעבר, חברתי נירה שפק, שפעלה רבות בנושא, גם בכנסת העשרים-וארבע וגם בכנסת הזו, בהיותה חברת כנסת לשעבר, ואל נירה מתלוות משפחות נעדרים שנמצאות איתנו כאן ביציע. אני אסכם ואומר: בדומה למדינות רבות בעולם, באישור הצעת החוק היום כאן, בבית הזה, ניתן למשפחות הנעדרים מענה אמיתי וגם אולי מעט נחמה. אנחנו כנבחרי ציבור לא יכולים להותיר אותן לבד. אני קוראת לבית הזה, לכולכם, לתמוך בהצעת החוק ולהעניק מעט אור למשפחות השרויות בחשכה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מזמין את חברת הכנסת שרון ניר להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יעקב מרגי:

נא לשמור על השקט. נגיע לשלב הזה, נגיע לשלב הזה. בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחות יקרות, הצעת החוק הזו נועדה קודם כול לטפל במשפחות הנעדרים ולמסד תהליך סדור במדינת ישראל לטיפול ולסיוע למשפחות הנעדרים האזרחיים. נכון להיום אין חוק שמוקדש כל-כולו לאזרחים נעדרים, והמסגרת החוקית הקיימת, היא קיימת בעיקר בפקודת המשטרה, והיא לא נותנת מענה מקיף, במיוחד למשפחות. כדי להבין את גודל השבר צריך להסתכל על הנתונים היבשים הקשים. נכון לדצמבר 2025, במדינת ישראל יש למעלה מ-600 תיקי נעדרים פתוחים – 600 משפחות שלא יודעות איפה הילד, האבא או האחות, 600 בתים שבהם נוצר חלל ריק, אי-ודאות, והלב עדיין ממאן להאמין. מאחורי כל נעדר עומד עולם ומלואו שעצר מלכת. צריך להיזכר בהיימנוט קסאו, ילדה בת תשע שנעלמה ממרכז קליטה בצפת, ומאז כאילו האדמה בלעה אותה. למעלה משנתיים ייסורים, ואין קצה חוט. המשפחה שלה נאלצת להילחם יום-יום, שעה-שעה, לא רק בכאב הנורא אלא בביורוקרטיה, בחוסר תיאום בין גופים ובערפל המידע. המקרה המצער של היימנוט קסאו הוא תמרור אזעקה בוהק, אבל הרבה יותר – אנחנו צריכים לראות את כל הנדוניה שאנחנו סוחבים בעניין הזה של משפחות רבות נוספות. אבל המקרה הזה מוכיח בפרט שהמערכת הנוכחית לא ערוכה לתת מענה הוליסטי למשפחות בשיא השבר שלהן. הצעת החוק הזאת באה לתקן עוול היסטורי. אנחנו מציעים להקים ועדה סטטוטורית שתהווה גוף מקצועי מתכלל לטובת הטיפול בנעדרים לאורך זמן. אסור – ואני אומרת את זה כאן מהבמה הזו ואני מסתכלת עליכן, המשפחות – אסור שהמדינה תשאיר את המשפחות בגפן. לא עוד ריצה מתישה של המשפחות בין משטרת ישראל, משרד הרווחה ומשרד הביטחון; לא עוד משפחות שצריכות להתחנן למידע בסיסי בזמן שהן קורסות נפשית. חוסן לאומי נמדד קודם כול ביכולת של המדינה להושיט יד לאזרח ברגעים הקשים ביותר שלו. החוזה בין מדינה לאזרח אומר את הדבר הפשוט: אנחנו לא מפקירים אף אחד מאחור. הוועדה הסטטוטורית שהחוק הזה מעגן צריכה להבטיח ליווי רווחה סוציאלי, משפטי וכלכלי ולייצר פרוטוקול שקוף מול המשפחות. רבותיי, אי-ודאות של משפחות שאיבדו את יקיריהן בבת אחת זאת מציאות בלתי נסבלת. הצעת החוק הזו, לשמחתי, היא לא עניין של קואליציה ואופוזיציה. הצעת החוק הזו מבטאת קודם כול ערכים וערבות הדדית. הצעת החוק הזו קובעת שכולנו איתכם במעשים ונפעל יחד על מנת לאתר את יקיריכן.

קריאה:

היו"ר יעקב מרגי:

אני יודע שנגמר הזמן, שמתי לב.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

סליחה, את מפריעה לי.

היו"ר יעקב מרגי:

שרון, בסדר, תמשיכי.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לא, היו 15 שניות כשהפריעו לי, אז אתם נותנים לי עוד 15 - - -

היו"ר יעקב מרגי:

נתתי לך אותן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

עכשיו הפרעת לי. עכשיו אני אסיים את דבריי. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

להבא תתייחסי ליושב-ראש, לא לקריאות.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

משפחות יקרות, הצעת החוק הזאת קובעת שכולנו איתכם במעשים, ונפעל יחד על מנת לאתר את יקיריכן. המדינה רואה אתכן. אני קוראת לכולם לתמוך בהצעת החוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מזמין את חברת הכנסת פנינה תמנו שוב, לנמק את הצעת החוק בשמו של חבר הכנסת אלון שוסטר.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

לא להפריע לי בפעם הבאה מהיציע. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

שלוש דקות לרשותך.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, משפחות יקרות, שוב אני עולה לכאן, לדוכן, כדי להציג את הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים וחטופים בשם חברי חבר הכנסת אלון שוסטר. כפי שאתם רואים, המציעים היקרים עושים פה שיתוף פעולה בין קואליציה לאופוזיציה לתיקון כל כך חשוב חשוב חשוב, שמגלם בתוכו דיני נפשות. 7 באוקטובר היה יום שטלטל את מדינת ישראל מן היסוד. באותו יום נחטפו ונעדרו מאות אזרחים וחיילים, נשים, גברים, ילדים וקשישים, באירוע טרור אכזרי וחסר תקדים, כותב חבר הכנסת שוסטר, שהוא עצמו מתגורר בעוטף. גם לאחר ששבו הביתה, בחיים או למנוחת עולמים, נותרה מציאות מורכבת, כואבת, מציאות שבה משפחות רבות נאלצות להתמודד עם טראומה עמוקה, עם אי-ודאות מתמשכת ועם מאבק יום-יומי מול מערכות שונות של המדינה. בני המשפחה הם לעיתים הנפגעים השקופים של האירועים הללו. הם חיים בין תקווה לחרדה, בין מאבק ציבורי למאבק אישי, ובמקביל נדרשים להתמודד עם קשיים רגשיים, ביורוקרטיים, ולעיתים גם כלכליים. הצעת החוק שלפנינו מבקשת לעשות דבר פשוט אך משמעותי: להבטיח שמדינת ישראל לא תותיר את המשפחות האזרחיות של החטופים והנעדרים הללו לבדן מול המערכות השונות. החוק מציע להקים ועדה בין-משרדית שתלווה ותייעץ, שתתכלל את כל המענים שמספקים משרדי הממשלה לבני משפחות נעדרים וחטופים. בוועדה יהיו נציגים ממשרד הרווחה והביטחון החברתי – שאתה היית השר האמון על המשרד החשוב הזה – משרד הביטחון, המשרד לביטחון לאומי, משרד הבריאות, המוסד לביטוח לאומי, האפוטרופוס הכללי ומשרד האוצר. מטרת הוועדה איננה ליצור עוד שכבה ביורוקרטית. להפך, מטרתה קודם כול להפסיק להתעלם מהמשפחות האלה ולהסיר מהם את החסמים, לתאם בין הגופים השונים, לוודא שהמשפחות מקבלות מענה מתוכלל וכולל, רגיש ומהיר. לצד זאת קובעת הצעת החוק הקמה של תוכניות סיוע ייעודיות במשרד הרווחה שיעניקו לבני המשפחה ליווי מקצועי, תמיכה רגשית וסיוע במיצוי זכויות. אנחנו הרי יודעים שהרבה פעמים הבעיה היא מיצוי זכויות. התוכנית תאפשר למשפחות לקבל מענה לאורך זמן, מתוך הבנה שהטראומה וההתמודדות אינן מסתיימות עד שהיקיר והיקירה חוזרים. הרבה פעמים זה גם נמשך לאחר מכן. הצעת החוק גם מתייחסת למצבים המורכבים שנוצרים סביב ענייני רכוש, ניהול נכסים של נעדרים, ומאפשרת מנגנון עבודה מסודר מול האפוטרופוס הכללי כדי לסייע למשפחות בהתמודדות עם סוגיות משפטיות וכלכליות. חברות וחברי הכנסת, גם כאשר החטופים שבו – בהשוואה לאירוע אחר לחלוטין – החיים והחללים, האחריות שלנו לא הסתיימה. ההתמודדות של המשפחות נמשכת ולעיתים אף מתחילה מחדש. החובה של מדינת ישראל היא לוודא שמי שנקלע למציאות הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת, לא יישאר לבד מול המערכת. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו. יש לציין שאני באמת רוצה במעמד הזה להזכיר את חברת הכנסת לשעבר נירה שפק. היא הייתה מגיעה ללשכה שלי בלשכת השר לפחות איזה ארבע פעמים בנושא הזה עם כל החומר, ולא אמרה נואש, למרות שהיו קשיים בהתחלה, ואני שמח שזה הגיע לכלל בשלות. חברי הכנסת, נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מאיר פורוש – אינו נוכח. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - - אני רק אגיד, כפי שנאמר: לא עליך המלאכה לגמור.

היו"ר יעקב מרגי:

ימשיך, ימשיך ללוות. שלוש דקות לרשותך, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה. יש לי הזכות להיות כאן ראשונת הדוברים, להסתכל עליכם, על גיטי המקסימה, שהכניסה אותי לביתה ופתחה את הלב וסיפרה לי על מוישיק; ועל ורדה ושוקי, שכבר נהיו – אתה יודע, כשדיברנו ביום הזיכרון, לא כל כך ידעתי, כי זה יום הזיכרון לחללי צה"ל – לא ידעתי מה להגיד. אבל אתם חלק בלתי נפרד מחיי. אני שמחה – במירכאות, הייתי מעדיפה שניפגש בנסיבות אחרות, אבל תודה רבה שחשפתם בפניי את העולם הזה של הנעדרים. תודה על עמותת בלעדיהם. עליתי לפה רק כדי להסתכל עליכם ולומר לכם תודה. החוק הזה התחיל כשהייתי יו"ר הוועדה לביטחון לאומי, ב-2022. הגיעו חברי הכנסת, נירה שפק, שצריך לומר, בימים האחרונים הייתה בלחץ, אבל אמרתי לה, אל תדאגי. וכמובן חבר הכנסת איל בן ראובן, שצריך לומר, אגב, אני לא יודעת כמה מכם ראו את "שרים בכיכר", בערב יום הזיכרון, אני לא יודעת אם ראיתם את זה, אבל איל בן ראובן, חבר הכנסת לשעבר, הוא גם גיבור ישראל. מי שלא ראה, אני ממליצה לראות את הסיפור של הטנק של איל בן ראובן במלחמת יום הכיפורים. עוד איזשהו משהו שלמדתי עליו. אז שניהם, כמובן – נירה חברתי, אז גם כמובן חברתי למפלגה, הציגה בפניי את החוק הזה וצריך לתת לה את הקרדיט. צריך גם להגיד תודה לפוגל – אני לא יודעת איפה הוא – שקידם את זה. אני רוצה להגיד לכם שאנחנו איתכם, ועם ישראל איתכם, והלוואי, הלוואי שנוכל לתת נחמה. הוזכרה כאן גם היימנוט הקטנה, שגם היא נעלמה, וגם את, ורדה, דיברת עליה הרבה, גם בטלוויזיה. כל מה שאפשר לעזור מספסלי האופוזיציה כדי לסייע שהחוק יתקדם, אנחנו שם. יש חברות כנסת מצוינות מהאופוזיציה שמלוות את החוק בעצמן, גם שרון, גם לזימי, גם מירב כהן, בטח פנינה, שזה בנפשה, ואני בטוחה שביחד נוכל לתת מעט נחמה בעולם הקשה שבו אתם נמצאים. החוק הזה ייתן קצת סיוע, יגדיר נעדר, שבעצם אפילו לא מוגדר כמו שצריך היום, ובאמת ייתן למשטרה ומשרד הרווחה לפעול יחד כדי לסייע. אז אני שמחה שהייתה לי הזכות להתחיל איתכם את המסע הזה. אני גם מבטיחה לכם שאני אהיה איתכם, אהיה איתכם בסיום המסע כאן בכנסת. המסע שלכם עוד ארוך, אבל אני רוצה להגיד לכם שאני איתכם. אני רוצה עוד משהו אחד לגיטי.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, מילה אחת לגיטי קליינרמן.

היו"ר מאיר כהן:

למי?

מירב בן ארי (יש עתיד):

גיטי, אימא של מוישיק.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה להגיד לך שכשישבתי אצלך בבית, לא רק חשפת לי את החיים של מוישיק, ובאמת את האמונה הזו שלך בו. חשפת אותי גם לעולם שלכם. ואני מודה לך על זה, כי לפעמים אנחנו – את יודעת, יש הרבה כל מיני סיסמאות וכאלה, לפעמים אנחנו לא ממש מכירים, וכשבאתי אלייך הביתה, זכיתי להכיר אותך ואת המשפחה שלך. ואני רוצה גם באופן אישי להגיד לך תודה, תודה שפתחת את הלב בפניי. זהו, תודה רבה, אדוני היושב ראש. תודה, אני איתכם כל הזמן.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, מירב. ואליד אלהואשלה, בבקשה, אדוני. ואחריו – עדי עזוז.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, אני רוצה להתייחס לעניין של הבדואים בנגב. אמנם נכנסנו לתקופה של הפסקת אש, אבל מכיוון המדינה אין שום הפסקה כלפי החברה הבדואית בנגב. דחפורים וטרקטורים ממשיכים לדהור דרומה על מנת להרוס כפרים, להרוס יישובים, להרוס בתים אצל הבדואים בנגב. בשבוע שעבר הרסו בקסר א-סיר, מערבית לשגב שלום, היום באום בטין. גם דרומית לרהט הרסו היום בבוקר, ואין למי לפנות. בחסות השר שיקלי, וכל ההחלטות שלו, יחד עם רשות הבדואים בנגב – מקבלים החלטות, מקבלים החלטות על מנת להרוס את האנשים. הפסיקו לשוחח עם האנשים. מביאים לנו תוכניות, תוכנית שיקלי, על הראש של הבדואים, בלי לדבר איתם, בלי לשוחח איתם. לא נפגשו עם אף ראש רשות, ולא נפגשו עם ראשי הרשויות הבדואיות, לא עם ההנהגה הבדואית. העיקר ששיקלי מבסוט, מקבל הנחיות מראשי המתנחלים, איך לגזול את הקרקעות של הבדואים בנגב. ראינו גם בשבוע שעבר איך הצבא מקבל החלטות לבד, החיילים מקבלים החלטות בשטח לבד, ויורים בפארס מטאוע אבו עראר, בין מיתר לדאהרייה. ללא שום הבחנה יורים באזרחים, בתושבים, ומפקירים אותם בשטח. אנרכיה מוחלטת. איפה שר הביטחון? איפה מצ"ח? איפה מח"ש? למה לא מטפלים בדברים האלו? ולכן, אדוני היושב ראש, אנחנו רואים, ועדים בתקופה האחרונה להתנהלות גזענית כלפי החברה הבדואית בנגב, וטוב יעשה ראש הממשלה אם יקבל החלטות – ואני לא בטוח בזה – יקבל החלטות על מנת להציל את החברה המוחלשת, החברה הבדואית בנגב. ברשותך, אדוני היושב-ראש, כמה מילים בערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם:) תודה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה, גברתי. ואליד, אני רק רוצה להגיד לך שאתמול היינו בנגב, והתחלנו להניע משהו בפזורה לגבי המיגונים. גם אתם צריכים לטפל בזה, איך לייצר משהו, כי המצב שם הוא נורא. סליחה, עדי.

עדי עזוז (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני רוצה לברך את חברת הכנסת לשעבר נירה שפק, ואת ורדה ושוקי מיניביצקי, ואת גיטי קליינרמן, שהגיעו לפה והם שנים בתוך המאבק הזה, ומקדמים. והגענו היום ליום משמח שזה קורה ומתקדם, ויש חשיבות שמדינת ישראל תדאג לנעדרים האזרחים שלה. והתכלול הוא חשוב, והצער רב שהייתם צריכים להוביל את זה, אבל הגיעה שעה טובה לקדם את זה ואני שמחה שזה מקודם פה היום. אני הגעתי לכאן, למליאה, אחרי ביקור במעון מסילה. מעון מסילה זה מעון נעול לנערות בסיכון בגילי 13 עד 18, כאן בירושלים, שמקבל אליו נערות בקצה הרצף, שבמסגרות אחרות הן לא הצליחו, לא הצליחו בעצם להתקדם משם, והן הגיעו למסילה. אנחנו מדברים על נערות שעברו פגיעות מגיל אפס ועד גיל חמש, ובמעון הן מצליחות לראשונה לדבר על המקרים שהן עברו ולתת לזה מילים ולהתחיל תיקון. הצוות שפגשתי שם היה צוות מסור, המנהלת, המטפלות כולן, גם הצוותים של משרד הרווחה. כולם מגויסים. אי-אפשר היה להתעלם מהכאב של כולם על הקיצוץ בתקציב של משרד הרווחה, 3% תקציב. אני מזכירה: סגרו תוכניות לאוכלוסיות קצה בשביל לתקצב במיליארדים משתמטים. ובתוך הדבר הזה, אנחנו נמצאים בתקופה שהיא מאוד מאוד אלימה גם ככה. במוצ"ש האחרון הייתי בעצרת בפתח תקווה של ימנו זלקה וחיזקתי את בני משפחתו ואת הקהילה שלו ואת החברים שלו. לא היה אפשר להתעלם מהכאב שיש להם בעיניים על ההזנחה ועל הפשיעה. בחור בן 21 נרצח רק כי ביקש שלא להתיז ספריי שלג ליד הפיצרייה שבה הוא עובד. מה היה לשר לביטחון לאומי להגיד על זה? אי-אפשר לשים שוטר בכל פיצרייה. מה היה לשר החינוך להגיד על זה? בכלל מילא פיו מים. מה היה לראש הממשלה להגיד על זה? אחרי חמישה ימים הוא כינס את השר לביטחון לאומי ואת שר החינוך אליו כדי לדון בבעיה. עכשיו, מה קורה כשמכנסים שר משטרה עם 52 כתבי אישום, 78 הרשעות תעבורה, 13 הרשעות פליליות, וגם ראש הממשלה שמכנס את הזימון הוא בעצמו נאשם בפלילים, ושר החינוך, שהקשר בינו לבין חינוך הוא כלום ושום דבר – מה יוצא מכזאת פגישה? איזו עצה מטכסים מכזאת פגישה? התוצאה כתובה בדם של 13 אנשים שנרצחו בישראל בשבוע האחרון. המילה "כישלון" כבר לא מצליחה להכיל את מה שהממשלה הזו עושה. הדבר היחיד שאפשר להגיד שהוא משמח ונותן תקווה לימים טובים יותר זה האיחוד שאתמול עשינו יש עתיד ביחד עם בנט, מפלגת חדש ביחד, לרוץ בבחירות הקרובות ולתת באמת תקווה, כי הימים האפלים האלה צריכים להיגמר, והם ממש עוד רגע נגמרים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת קריב, ואחריו – אחמד טיבי. בבקשה. קריב, אני התחלתי את שלוש הדקות. בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר וכמובן המשפחות, אפתח באמירה שחבילת החוקים החשובה הזו תעבור, אני מניח, פה אחד, ויש בעניין ביטוי להבנה של כולנו, מכל סיעות הבית, לצורך לתקן עיוות גדול שכבר שנים מלווה אותנו, ולצערי החקיקה הזו נכתבת בכאב הגדול של המשפחות ובמצוקה, והלוואי שכל המשפחות שממתינות תתבשרנה בשורות טובות. אנחנו נמשיך בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ללוות את עיסוק הרשויות השונות בפרשת היעלמותה של היימנוט קסאו, ואני באמת מקווה שבכל יתר הפרשות שמייסרות את הימים ואת הלילות של המשפחות תגענה בשורות טובות. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אני מבקש בשתי הדקות שנותרו לי לעסוק בעניין אחר. אני לא יכול להתעלם מהעובדה שאנחנו בכינוס ראשון של המליאה במהלך הפגרה. נמצאים פה יותר מתריסר חברי אופוזיציה. ספסלי הקואליציה ריקים מלבד כיסאו של השר התורן. באמת, בושה לקואליציה. אל חשש, הם לא מסיירים כרגע בקריית שמונה, הם לא ניגשים ליישוב שלומי או לקיבוצי ומושבי מטה אשר ומעלה יוסף; הם בעניינים שלהם. אדוני, אני לא יודע אם הספקת לעקוב, אבל בשעות האחרונות התרחשה דרמה לא קטנה לא הרחק מכאן, במשרדי משרד הדתות. היום הרבנות הראשית קיימה את המבחנים לתעודות הסמכה. ישנה פסיקה מפורשת של בית המשפט העליון, של בג"ץ, שיש לאפשר לנשים להיבחן. שלוש נשים אמיצות, תלמידות חכמים של ממש, שהשקיעו שנים בלימודי הלכה, ניגשו לבחינה, מסרו להם את הטפסים, ואז מייד לקחו מהן את הטפסים בנימוקים טכניים. על פי המידע שהתפרסם בתקשורת, הרבנים הראשיים נתנו לאנשי הרבנות הראשית הוראה להפר את פסיקת בג"ץ. רק אחרי שבית המשפט העליון נתן החלטה בדחיפות שמורה לפתור את העניין ולהסדיר אותו עד השעה 15:00, התרצו אנשי הרבנות הראשית. אבל אי-אפשר לטשטש את העובדה שהרבנות הראשית היום בחרה להפר את פסיקת בתי המשפט. ובראש הרבנות הראשית עומדים שני דיינים, נשיא בית הדין הרבני הגדול לערעורים ועמיתו, שהוא דיין בבית הדין הגדול. אנשים במשרות שיפוטיות היו מעורבים בהפרה של צו שיפוטי, ואת החרפה הזאת צריך לעצור – אני מסיים. פנינו לנציב הקבילות על השופטים ועל הדיינים, השופט בדימוס אשר קולה, שייתן את דעתו לעניין, ואני מבקש – וזה המשפט האחרון – להודיע לשני הרבנים הראשיים הנכבדים: היהדות לא רשומה על השם שלכם בטאבו, והציבור הישראלי לא יאפשר לכם לרמוס לא את שלטון החוק ולא את מעמדן של הנשים בישראל. תתביישו לכם שהלבנתם את פניהן של שלוש תלמידות חכמים של ממש.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אחמד טיבי, בבקשה, כבודו, ואחריו – חברת הכנסת פרידמן.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, במשך השנים האחרונות – כמעט 1,000 נרצחים בחברה הערבית.

היו"ר מאיר כהן:

אין מה?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

1,000 נרצחים בשנים האחרונות.

היו"ר מאיר כהן:

1,000 נרצחים?

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

נתניהו היה ראש הממשלה. עשרות נרצחים מתחילת השנה, ואטימות, חוסר אכפתיות של ראש הממשלה, השר לביטחון לאומי. לפני כמה ימים היה רצח מזוויע בפתח תקווה, נורא, של הנער זלקה, ופתאום ראש הממשלה פותח את ישיבת הממשלה בהבעת צער שהמקרה חמור; בן גביר מצייץ: חקירה מואצת; המפכ"ל מתקשר למשפחה; ראש הממשלה מתקשר למשפחה. לפני כמה ימים נרצח אדם מוואדי סלאמה, נער בן 16.

היו"ר מאיר כהן:

בחצור.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כן. ממש באותו זמן. שקט, חוסר אכפתיות – לא ראש הממשלה, לא בן גביר, שאנחנו לא מצפים ממנו לכלום, אבל זה אומר לך מה המדיניות. לא רק ששותקים מול הרוצחים, אלא שותקים על הנרצחים. זה עדות דה פקטו למעשה הרצח וזה גזענות בוטה ואפליה בערך חיי אדם. כמה גזען אפשר להיות, להשתין מעל המקפצה בגזענות הזאת? מתי גילו נחישות כזאת בחקירה ברצח בחברה הערבית? משפחות נרצחו, אבא, שני ילדים, אימא, אח, תלמידי בית ספר – שום עניין, שום התייחסות. הממשלה הזאת והשר הזה הם לא הפתרון, הם הבעיה, ואת הבעיה הזאת צריך לפתור, וצריך לפתור אותה בבחירות. אנחנו בשנת בחירות, רחוקים כשישה רחוקים מהבחירות האלה. חייבים להאיץ את המאמצים להתאחד, להקים רשימה משותפת שתסלק את הממשלה הזאת מעל פני כולנו. אפשר אז להתייחס אחרת לכלל האזרחים, גם לחיים וגם לנרצחים. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת יסמין פרידמן.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו כאן, וכולנו כמובן תומכים בחקיקה, אבל אני רוצה לדבר כי קרה דבר. באמת, השבוע האחרון היה רווי באלימות, וילדים רצחו עובד בפיצרייה רק כי הוא ביקש לשמור על הסדר. זה לא מקרה בודד, זו תופעה. זו תוצאה של מציאות שמישהו כאן יצר ומסרב לקחת עליה אחריות. אני רוצה לשאול את הקואליציה: מישהו מכם עוצר רגע ושואל איך הגענו לכאן, או שגם זה עוד אירוע שעובר לידכם? כי האמת היא פשוטה, והאמת הזאת לא נוחה: אלימות לא נולדת בריק. היא נבנית, היא נלמדת, היא מקבלת לגיטימציה מלמעלה. כשנבחרי ציבור מנרמלים עבריינות, כשעבריינים מקבלים במה וכבוד, כשהחוק הופך להמלצה, הציבור לומד שאין גבולות; כשאתם תוקפים שופטים, מבזים בתי משפט, מסיתים נגד שומרי הסף, אל תתפלאו שהרחוב מפסיק לכבד את החוק; כשאתם נכנסים למוסדות חינוך רק כדי לצעוק ולהסית, כשאתם תוקפים רופאים רק בגלל זהותם, כשאתם שותקים מול אלימות, אתם מייצרים נורמה; כשאין אחריות גם אחרי אסונות, גם אחרי אלימות, המסר ברור: אין דין ואין דיין. זו לא הידרדרות מקרית, זו הנהגה שמפרקת במו ידיה את כללי המשחק, ואז מתפלאת שהכול קורס. והמחיר, לא אתם משלמים אותו – אזרחי ישראל משלמים אותו, ברחובות, בבתי החולים, בתוך הבתים שלהם. אני אומרת את זה כאן בצורה הכי ברורה שאני יכולה: מי שמרסק את שלטון החוק, שלא יתפלא שהחוק יפסיק להגן עליו. עוד לא מאוחר לעצור, עוד לא מאוחר לבחור אחרת. אבל אם תמשיכו כך, האחריות על מה שיקרה כאן היא רק שלכם. והציבור, הציבור כבר רואה, הציבור כבר מבין, ובקרוב מאוד הציבור גם ישפוט. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת בליאק, ואחריו יוראי. בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני עליתי משתי סיבות. קודם כול, אני רוצה לברך את המשפחות ולברך את כל היוזמים של הצעת החוק הזאת, וגם את חברתי חברת הכנסת לשעבר נירה שפק, שאני זוכר עוד מהקדנציה הקודמת שהיא ניסתה לקדם את ההצעה. זה חוק חשוב ואנחנו נתמוך בו. הסיבה השנייה – אני רוצה לברך על מה שקרה אתמול, על איחוד בין שתי רשימות, שתי מפלגות, המפלגה שלנו, יש עתיד בראשות יאיר לפיד, עם הרשימה של נפתלי בנט. אני דווקא מאוד אהבתי את התגובות מהצד הזה של האולם, מהקואליציה, הייתי אומר שהן קצת נרגשות והיסטריות, וזה מעיד על הלחץ. הלחץ הזה מוצדק, כי האיחוד הזה מבשר על השינוי שבדרך, והאיחוד הזה מבשר על התקווה שהולכת להתגשם. והתקווה שאתמול הרגישו מיליוני ישראלים היא תקווה אמיתית, כי אנחנו הולכים לשנות, ואנחנו הולכים לתקן, ואנחנו הולכים לשקם את ההריסות שהקואליציה המופקרת והכושלת הזאת משאירה כאן. אנחנו הולכים להוציא את מדינת ישראל לדרך חדשה, לדרך של צמיחה, לדרך של שגשוג, לדרך של ביטחון. אני רוצה להבטיח לאזרחי מדינת ישראל שאנחנו לא נוותר, כפי שלא ויתרנו מעולם. באנו לשנות לפני 14 שנים – רק התחלנו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת יוראי להב, בבקשה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. משפחות יקרות, ברוכות תהיו בשערי הכנסת, ותודה לכן שאתן כאן. תודה גם לחברתי חברת הכנסת לשעבר נירה שפק, שפועלת ותמשיך לפעול למען כל הדברים שחשובים, ובראשם הצעת החוק הזו. אבל אני עליתי כדי לדבר על מקרה אחר, אדוני, מקרה מוזר. בשבוע שעבר בחשבון הרשמי של ממשלת ישראל פורסמה תמונה שמתגאה בפסטיבל הלהט"בי הגדול ביותר במזרח התיכון, שמתקיים בים המלח. כן, שמעתם נכון. הממשלה של סמוטריץ', של סטרוק, של פינדרוס ושל גולדקנופ מתגאה בלהט"בים, מתגאה בלהט"בים. באנגלית הממשלה כותבת: ישראל חוגגת את הקהילה הגאה שלה יותר מתמיד; ובעברית ממשלת ישראל מצביעה נגדנו פעם אחר פעם. הממשלה מצביעה נגד איסור טיפולי המרה ונגד נישואים אזרחיים ונגד הכרה בפשעי שנאה. אין שום גאווה בשיא של אלימות כלפינו בחברה הישראלית בשנים שאתם בשלטון. אין שום גאווה בכך ששרים וחברי כנסת עולים לכאן, לדוכן הזה, ומדוכן הכנסת מפיצים פחד ושנאה ומסיתים ללא הרף נגד להט"בים רק בגלל מי שהם. ממשלה יקרה, ממשלה הומופובית, זה לא עובד ככה. זה פשוט לא עובד ככה. אי-אפשר להתגאות בקהילה הגאה באנגלית ולהצביע נגדנו בעברית. זה לא עובד ככה. אנחנו לא עלה התאנה שלכם. שוויון זכויות לא נמדד ביכולת להפיק תמונות מרהיבות ב-AI או בקידום תיירות לים המלח, תיירות של מסיבות. אנחנו שווים ואנחנו דורשים שוויון, לא יותר ולא פחות. שוויון. אני אומר עוד מילה למול האירועים של אתמול. אין לי ספק ששוויון בוא יבוא. רק ביחד נוכל לעשות את המעשה ולחוקק כאן את כל חוקי שגיא לשוויון זכויות לקהילה הגאה, לוודא שלכל אדם בישראל, בין אם הוא לסבית או הומו או טראנס או דו, לא משנה מהיכן הוא מגיע, מיהם הוריו או מה מוצאו האתני – לכולנו מגיע מקום שווה ומלא בחברה הישראלית. זאת השליחות שלנו, ואת זה ניישם. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי.

רם בן ברק (יש עתיד):

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו נדחה אותך בכמה דוברים, כפיצוי. בבקשה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, משפחות הנעדרים, קודם כול, אני אתייחס לחוק שמוצע היום. הנושא ראוי, ואני חושבת שהמדינה צריכה לדאוג לכל אזרח. אם אזרח נעדר, המדינה צריכה לדאוג למשפחה. אני רוצה לברך את המשפחות. סוף-סוף יש צעד קדימה כדי להגן עליכן. אתן נמצאות במצב של חוסר אונים וחוסר ודאות. במצב כזה, שמרגישים גם אובדן ועצב, זה לא הזמן להתעסק בזכויות ולהתמודד עם ביורוקרטיה, והמדינה צריכה להיות לצידכם. אני רוצה להודות ולברך את חברת הכנסת לשעבר נירה שפק היקרה, שתרמה רבות לקידום ההצעה הזאת. באמת הגיע הזמן שתקבלו את כל התמיכה והעזרה מהמדינה. אנחנו נמצאים היום בתקופה שבה כולם מדברים על עתידה של המדינה. יש כבר ריח של בחירות. באמת זו שנה שנעשה בחירה ונגדיר כיצד תיראה המדינה שלנו בעוד שנה, בעוד שנתיים, בעוד ארבע שנים, חמש שנים. כולנו רוצים שהמדינה תיראה טוב יותר והאזרחים ירגישו בטוחים יותר, שמחים יותר. למרות שבמדד האושר אנחנו במקום טוב, אנחנו עדיין מרגישים שאנחנו לא מוגנים מספיק ולא הכול עובד כפי שרצינו. אני שומעת בתקשורת את הפוליטיקאים. רבים מדברים על כלכלה, על ביטחון, על יוקר המחיה, דנים על סקרים ותוצאות הסקרים. אתם יודעים מה אני לא שומעת? לא מדברים על נושא הבריאות. תאמינו, זה הנושא הכי חשוב לחיים שלנו, כאילו הנושא נדחק, כאילו בורחים מלדבר עליו, ויש הרבה מה לעשות בתחום הבריאות. האזרחים נכון להיום, וזה לא סוד, ממתינים חודשים ארוכים כדי להגיע לייעוץ אצל רופא מומחה. אנשים נוסעים רחוק כדי לעשות בדיקה כשאפשר לעשות אותה בקרבה לבית. כולנו כאילו מתחילים להתרגל שלא תמיד קופת חולים מאשרת תרופה כזאת או אחרת וצריך להילחם כדי לקבל את מה שמגיע לנו בזכות. אתם יודעים, אני כמעט חמש שנים בכנסת, ואין יום שאני לא עוסקת בתחום הבריאות. יזמתי הצעות חוק, המון דיונים, קידמתי, מצאתי פתרונות אמיתיים, ואני רוצה להגיד שהבריאות היא נושא שאסור לדחות אותו, צריך לעסוק בו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

יש בשורה ויש תקווה שנעשה את זה כמו שצריך אחרי הבחירות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. חבר הכנסת רם בן ברק, ואחריו – חבר הכנסת בן סעיד.

רם בן ברק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האנשים שיושבים במליאה למעלה, שחר. אדוני היושב-ראש, איזה ביטויים שמענו, איזה סיסמאות: ניצחון מוחלט, כפסע מניצחון, או-טו-טו אנחנו מפילים את השלטון. כל הזמן סיסמאות, אבל תכלס, אדוני, שנתיים וחצי, בדיוק שנתיים וחצי, של מלחמה שלא נגמרת, מילואימניקים שקורסים, חיילים שמיום סיום הטירונות שלהם ועד היום כל הזמן נמצאים בלחימה. גיבורים כולם; בתוצאה – אפס. בזמן שאנחנו מדברים כאן עכשיו, בצפון יושבים אנשים וילדים במקלטים, לא מסוגלים לחזור לשגרה, ומספרים להם סיפורים שהחיזבאללה הובס, שממשלת הימין על ימין מלא הזאת יודעת לנצח בקרב. אבל לא, היא לא יודעת. לצערי הרב, היא לא יודעת. מה החברים שלה כן יודעים? הם יודעים לצעוק, הם יודעים ללכת לבית המשפט ולצעוק: לשחוט את השופטים. בזה הם טובים מאוד, בלפלג, בלהתסיס, בלשקר, בלהעביר כסף לאנשים שמשתמטים. בלחדש את מלאי המיירטים כמו שצריך – בזה הם לא טובים. הם טובים רק בדברים שלא עוזרים, הם טובים בלשמור על הקואליציה. כל המהות של הממשלה הזאת היא שמירה על הקואליציה – על חשבון הפילוג, על חשבון השנאה, על חשבון התושבים, על חשבון כולנו. הממשלה הזאת חייבת ללכת. אתמול נפל דבר בישראל, אתמול התאחדו ימין ומרכז, התאחדו כדי להראות שגם בפוליטיקה - - -

אושר שקלים (הליכוד):

רם, ימין ומרכז?

טלי גוטליב (הליכוד):

שמאל עם שמאל. הדבר הכי טוב שקרה לנו זה האיחוד הזה.

אושר שקלים (הליכוד):

מי התאחד, ימין ומרכז?

רם בן ברק (יש עתיד):

גם בפוליטיקה, כמו בשדה הקרב, יכולים אנשים עם כיפה ואנשים חילונים ללכת ביחד ולנצח.

גלעד קריב (העבודה):

ימין לא משלם לחמאס. ימין לא מממן חמאס.

אושר שקלים (הליכוד):

כן, רק שהעברת כספים לעמותת 48', כן.

רם בן ברק (יש עתיד):

כמו בקרב וכמו בטנק, אנשים יכולים ללכת ביחד ולנצח.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל הכבוד, יאיר גולן יהיה שבעה מנדטים, הם 10–12 – להתראות.

אושר שקלים (הליכוד):

שמעת על הכספים שהעברתם לעמותת 48' של מנסור, על מה אתה מדבר? 53 מיליארד שקל.

רם בן ברק (יש עתיד):

טלי, את מי שוחטים היום? טלי.

טלי גוטליב (הליכוד):

הם לא אמרו את זה, אני הייתי שם.

רם בן ברק (יש עתיד):

אז מה אמרו? אה, לשפוט את השופטים.

טלי גוטליב (הליכוד):

להפך, אף אחד לא אמר את זה. אף אחד לא אמר את זה.

גלעד קריב (העבודה):

ימין על מלא – מלא כסף לחמאס.

רם בן ברק (יש עתיד):

אף אחד לא איים על השופטים.

טלי גוטליב (הליכוד):

אף אחד לא אמר, אני הייתי שם.

רם בן ברק (יש עתיד):

אף אחד. לא ניסיתם לפרוץ לאולם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני הרגעתי אותם.

רם בן ברק (יש עתיד):

לא ניסיתם להטיל מורא על השופטים. לא ניסיתם.

היו"ר מאיר כהן:

טוב, סליחה, טלי, טלי. טלי, זהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

אף אחד לא אמר את זה. אף אחד לא אמר את זה.

אושר שקלים (הליכוד):

ימין ומרכז.

רם בן ברק (יש עתיד):

לא ניסיתם. לא ניסיתם.

היו"ר מאיר כהן:

אושר.

רם בן ברק (יש עתיד):

גם לשדה תימן לא פרצתם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא הייתי בשדה תימן, אני הייתי בבית ליד.

רם בן ברק (יש עתיד):

אה, לא היית. החברים שלך היו.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני.

רם בן ברק (יש עתיד):

היו בשדה תימן והיו בבית המשפט.

טלי גוטליב (הליכוד):

בזכותם הצלנו את כוח 100.

רם בן ברק (יש עתיד):

בכל מקום הם היו. רק להסית את יודעת. תגידי, מה עשית בכנסת חוץ מלהסית?

טלי גוטליב (הליכוד):

אתה הגנת על הפצ"רית.

רם בן ברק (יש עתיד):

מה עשית? מה עשית חוץ מלהסית?

אושר שקלים (הליכוד):

מה אתה עשית בשביל כוח 100?

טלי גוטליב (הליכוד):

הגנת על הפצ"רית.

רם בן ברק (יש עתיד):

דבר אחד טוב תגידי לי שעשית. אחד, חוץ מלפוצץ דיונים או להדליף לעיתונאים. אחד תגידי לי.

אושר שקלים (הליכוד):

מה עשית בשביל כוח 100?

טלי גוטליב (הליכוד):

מה תעשה בלעדיי? מה תעשה בלעדיי? על מי תדבר?

היו"ר מאיר כהן:

תודה, זהו. אושר שקלים, קריאה ראשונה. אדוני, קריאה ראשונה, אני מצטער.

אושר שקלים (הליכוד):

לא, הוא אומר: שדה תימן. מה הוא עשה בשביל כוח 100?

היו"ר מאיר כהן:

קריאה ראשונה. הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, גם אתה מגיב. קריאה ראשונה. תודה. סעיד, בבקשה, אדוני, ואחריו – נאור שירי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא בקריאה ראשונה.

היו"ר מאיר כהן:

לא.

סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני עומד כאן היום ומבקש לדבר על הניגוד הבלתי-נתפס שבין כותרות העיתונים למציאות המדממת אצלנו ברחובות. אנחנו רואים את התמונות ולא יודעים אם לצחוק או לבכות. מצד אחד השר לביטחון לאומי, אדם שהוגשו נגדו 53 כתבי אישום במהלך השנים והוא הורשע בעבירות, גם של תמיכה בארגון, מבטיח לנו משילות, יד קשה; מצד שני, מה אנחנו מקבלים בשטח? קיבלנו בשבוע שעבר ברהט מבצע, קראו לו: מרדף התרנגול. כוחות משטרה עצומים, ניידות, שוטרים חמושים, כולם מגויסים. למה? למשימה הלאומית העליונה, מעצר של עוף בחצר ביתו של אזרח. האזרח הזה, אבו גנם, בבית שלו שמונה סיימו אוניברסיטאות, שמונה. אחד מהם רוקח, השני רופא, השלישית אחות. בית של מלומדים. אני אומר למשטרה: אין ביצים, זה תרנגול. אדוני היושב-ראש, בזמן שהשר עסוק בלייקים ובהצהרות לוחמניות, החברה הערבית מדממת, מדממת במספרים שמזעזעים כל נפש. מדובר עד היום, היום ה-117 מתחילת השנה, על 100 נרצחים. 100 חפים מפשע, 100. זו עלייה של 33% מתחילת השנה במקביל לאותה תקופה בשנה שעברה. המסר שעובר מהשר ומהמשטרה לאזרח הערבי הוא ברור וקר: דמכם שווה פחות. אם מדובר על הרצח בנצרת, המשטרה מתקשה להגיע, ואם מדובר על תרנגול ברהט, פתאום יש כוחות, יש מוטיבציה, יש מרדפים. הדם שנשפך מדי יום ברחובות הוא לא רק סטטיסטיקה, הוא כתב אישום חי נגד המשטרה, הממשלה וכל מי שיש לו יד בכל הפשע בחברה הערבית. כמה מילים בשפה הערבית. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ) משפט אחרון. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: ) תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת נאור שירי.

טלי גוטליב (הליכוד):

בחלומות הלילה בצאת הכוכבים.

היו"ר מאיר כהן:

נאור. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בחלום הלילה. אתה יכול להמשיך לחלום.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת. ראשית, אני מצטרף לברכות. הצעת החוק הזו חשובה ואני מניח שהיא תזכה לרוב בכנסת. אני רוצה לדבר דווקא על מה שקורה בחברה הישראלית, על "לא תעמוד על דם רעך". זה אירוע – אני חושב שהזהות היהודית במדינת ישראל כל כך חזקה, ואתם עובדים עליה, הן במשרד החינוך והן בשמונה מינהלות שונות שעוסקות בזהות היהודית, ואיך זה בא לידי ביטוי ברחובות ישראל. כולנו דיברנו על מה שקרה בפתח תקווה עם הלינץ' הנוראי. אבל מעבר לתמונות הנוראיות – שמישהו במדינת ישראל, ילד במדינת ישראל נשחט בגלל ספריי, מסביבו עומדים 20 אנשים שונים, 25 בסיטואציות שונות, ואף אחד מלבד אחד, בעל הפיצרייה, לא נוקף אצבע, אף אחד אפילו לא מסתכל עליו. כולם משתתפים בלינץ', עם ציציות וכיפות שחורות עליהם. היהודים החדשים ברחבי מדינת ישראל משתתפים בלינץ' ואף אחד לא נראה לו אפילו לסייע, לעזור, להפריד. הוא שותת דם והם ממשיכים לבעוט בו. ממשיכים לבעוט לו בראש עם שלולית דם. סרטון מזעזע שמעיד על מה קורה בחברה הישראלית, מה קורה אצל הנוער. מה קורה בבתי הספר, עם מינהלות הזהות היהודית – "לא תעמֹד על דם רעך". לינץ' בחברה הישראלית, ככה. ומה קורה בכנסת? כלום. פשוט כלום. שום דיון לא היה חשוב – לא ועדת החינוך עם הפורץ הנוצץ צבי סוכות, לא הוועדה לביטחון לאומי, חס וחלילה שהשר יגיד משהו. 28 דקות אתמול לקח לראש ממשלת ישראל לצייץ על האיחוד – נפתול תעלול, כל השטויות שלו. חמישה ימים הוא לא דיבר על הלינץ'. חמישה ימים. אבל 28 דקות – מצייץ. אוריך ב-payroll על מלא, הכסף מקטר ממשיך לזרום. זו החברה הישראלית. מגיע מפכ"ל משטרת ישראל, שעשה עבודה נהדרת במחוז חוף עם 77% עלייה בנרצחים, מגיע ומאשים את הקורונה. הוא אומר למשפחה ברגישות שאין לתאר: מי אשם ברצח בחברה הישראלית, שהילדים פושעים, מי אשם? הקורונה. אין מסגרות, זה מתפרץ. כשהוא הגיע אז ודיבר על הרצח בחברה הערבית – זו התרבות. כשהוא מגיע לזירות פיגועים – זה השב"כ. כשהוא מגיע לטיפול וחוסר טיפול בארגוני הפשיעה – זו גלי בהרב מיארה. הוא למד. האמת, יש לו בית ספר נהדר לבריחה מאחריות, מנהיגות. טוב שהוא לא האשים את רבין. זה הבן אדם, זה הארגון, זו משטרת ישראל, מדינת חנמאל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חברת הכנסת מלקו – לא נוכחת. שלי, בבקשה, ואחריה – חמד עמאר.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. ראשית, אני רוצה כמובן לתמוך בהצעת החוק הזו, החשובה, שבאמת כבר זמן רב מתגלגלת בבית הזה וכמובן חשוב לי מאוד לתמוך בה. אדוני היושב בראש, אני רוצה לדבר על משהו היסטורי שקרה, שממש מתחבר לימינו אנו. ירושלים, תש"ז, ליל ב' באייר, בתוך תא חשוך בבית הסוהר המרכזי יושבים שני בחורים בני 20, מאיר פיינשטיין ומשה ברזני. המדים האדומים של הנידונים למוות כבר עליהם, הגרדום הבריטי מחכה לבוקר, בצד התא, מוחבא בתוך תפוז – רימון יד. הם תכננו לפוצץ את עצמם בדרך לגרדום, אבל כשגילו שהרב גולדמן מתעקש ללוות אותם, הם קיבלו החלטה שצריכה להדהד כאן היום: הם העדיפו לוותר על הנקמה באויב כדי לא לסכן את חייו של יהודי אחר. הם הצמידו את הרימון - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני אגיע לזה מייד. הם הצמידו את הרימון ישר אל הלבבות שלהם והתחבקו חזק, שרו "אדון עולם" והתפוצצו כאיש אחד. הם שרו "אדון עולם" והפיצוץ הרעיד את ירושלים כולה. דם הלוחם האירופי ודם הלוחם מבגדאד התערבבו והפכו לדם אחד, דם של אחדות. מנחם בגין עמד ב-1981 אחרי נאום הצ'חצ'חים וזעק את מה שאנחנו מפחדים להגיד היום: בני עדות המזרח היו לוחמים. פיינשטיין היה אשכנזי, ברזני היה מעיראק. הם לקחו בלבבותיהם רימון יד ולחצו. אשכנזי? עיראקי? יהודים. אחים. לוחמים. אלו מילותיו של מנחם בגין שהבין את הטרגדיה הזו בדם ליבו. ב-1981 הוא זעק את מה שאנחנו חייבים לשמוע היום. הוא כל כך האמין בחיבור הזה שבצוואתו הוא ויתר על חלקת גדולי האומה, הוא ביקש להיקבר שם בהר הזיתים ליד שני הבחורים האלה, כי הוא ידע ששם, בדם המעורב הזה נמצא סוד הקיום שלנו. רצה להיקבר בהר הזיתים, לא ליד נשיאים ומלכים, אלא לצד שני בחורים צעירים שנתנו לנו שיעור באחדות דרך הלב. תסתכלו מה קרה לנו בשבוע האחרון, המערב הפרוע השתלט על הבית. בזמן שהלוחמים והלוחמות שלנו נלחמים בחוץ, דם של נערים נשפך כאן אצלנו על המדרכות, לא מכדורי אויב אלא מאלימות פנימית, מהפקרות, מאובדן שליטה. אם זה לא מספיק מחריד, תסתכלו מה קרה מחוץ לכותלי בית המשפט. ראינו כאוס מוחלט, ראינו משפחות שכולות רבות אלו עם אלו, צועקות, נגזרות לגזרים. איך הגענו לתהום הזאת, אדוני היושב בראש? אנחנו עומדים על קרקע שספוגה ביותר מדי דם, יותר מדי דמעות, ובשבוע הזה, כשהסתכלנו על הדם שנשפך במערב הפרוע ברחובותינו וכששמענו את זעקות השבר של המשפחות השכולות מחוץ לכותלי בית המשפט, הרגשנו כולנו את האדמה רועדת – שהערכים שלנו, היסודות הכי עמוקים של הבית הזה, נסדקים. מנחם בגין לא דיבר רק על אחים ולוחמים, הוא דיבר על משהו שנקרא צדק עליון. בנאום הגדול שלו עם הקמת המדינה, הוא אמר מילים שצריכות להדהד בכל פינה בבית הזה היום: במדינתנו פנימה יהיה הצדק השליט העליון, השליט גם על שליטיה. לא תהיה עריצות. יהיו נושאי המשרה משרתי החברה ולא רודיה. בל ירים איש יד על אחיו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אני רק רוצה משפט סיום, בהקשר של מה שקורה היום. חשוב מאוד האיחוד בעם, והאיחוד בין בנט ליש עתיד מסמל בדיוק את זה, את העתיד שלנו קדימה, מאוחדים, מתקנים. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, שלי. אני מאוד מבקש, זה שלוש דקות ותעמדו בשלוש דקות. ברגע שחורגים, זה לא הוגן לגבי אחרים. תודה רבה. בבקשה, שלוש דקות. אחרי חמד עמאר – חבר הכנסת רוטמן.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תראו, מה שקורה היום בחברה הישראלית בלתי נתפס. האלימות משתוללת בצורה בלתי רגילה. אנחנו היום – חודש אפריל עוד לא הסתיים, 116 נרצחים. בחברה הערבית בלבד– 98 נרצחים. אני ראיתי את הסרטון של הרצח של הנער, משהו מזעזע. חבורה שלמה תוקפת נער, לא עוזבת אותו עד שרוצחת אותו. כשאנחנו דיברנו על איבוד משילות, אחד השרים אמר לנו: זו סיסמה. איבוד משילות זה לא סיסמה, איבוד משילות זה שנשרפים אוטובוסים בצפת. איבוד משילות – שנשרפים אוטובוסים בשפרעם. איבוד משילות – שאנשים משלמים פרוטקשן ודמי חסות. איבוד משילות – שארגוני פשע משתלטים על המכרזים של העיריות וגם על המכרזים של המדינה. איבוד משילות – שילד, אימא שלו מפחדת שיצא לשחק במגרש משחקים. איבוד משילות – שאתה יוצא מהבית ועדיין לא יודע אם תיתקל באיזשהו יורה בדרך, שבטעות אתה תחטוף כדור. וזה מה שקורה במדינת ישראל היום. אנחנו באיבוד משילות לגמרי. אני אומר לך, היושב-ראש, אין אצלנו את התפיסה של לקיחת אחריות – מהממשלה עצמה, שלא לקחה אחריות ל-7 באוקטובר, לשר לביטחון לאומי, שלא לוקח אחריות למה שקורה, לכישלון שלו. לפעמים – אני מציע לבן גביר, השר לביטחון לאומי, קח אחריות, תגיד: נכשלתי, כי אתה נכשלת ואתה לא ממלא את התפקיד שלך. אתה הבטחת משילות, כל הקמפיין שלך עבד על משילות. משילות זה לא רק החברה הערבית; מי שחושב ככה, הוא טועה. אני הסתובבתי בצפון בקיבוצים, במושבים, אצל החקלאים – כולם משלמים פרוטקשן, כולם משלמים פרוטקשן. הוא אומר לך: אין מי שישמור עלינו, ומי שמתעקש ולא משלם, שורפים לו, הורסים לו, יורים עליו, אין משטרה שתגן עליו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

לכן השר נכשל והוא צריך ללכת הביתה, חייב ללכת הביתה, וחייבת לבוא ממשלה שתבין ותשים על סדר-יומה את ביטחונו של האזרח במדינת ישראל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת רוטמן.

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הייתי היום כל היום בוועדת חוקה - - -

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

כן, טלי שמעה אותי כל היום, וגם לא נתנה לי לדבר כל היום. היא ממשיכה את זה גם עכשיו. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר נפל דבר בישראל. שוק, הלם ותדהמה: שופטי בג"ץ גילו לראשונה שיש אנשים שחושבים שהם פוגעים בביטחונה של מדינת ישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל למה אתם חושבים את זה עליהם?

שמחה רוטמן (הציונות הדתית):

הם היו בהלם. הם לא, פשוט, אף אחד לא – אני, רק שאלה, כמו שאומרים, אני עוקף בתור ואני – רק שאלה. אחת מהשתיים: או שכל העיסוק של בג"ץ בנושא ביטחון מייצר איזושהי השפעה במציאות – ואז אני מבין מה הם עושים. אני לא מבין למה, אבל אני מבין מה הם עושים. הם דנים, יושבים בהרכבים, שומעים מומחים, נותנים פסקי דין, כותבים החלטות של עשרות ולפעמים גם מאות עמודים. אני מבין מה הם עושים. אם יש לזה השפעה על המציאות בשטח אני מבין מה הם עושים. אני לא מסכים, אבל אני מבין. אפשרות שנייה – שלכל מה ששופטי בג"ץ עושים בנושא ביטחונה של מדינת ישראל, בין אם בהחלטות בנוגע להפעלת לחץ על חמאס, כמו שהם עשו ב-2018, שביטלו החלטת קבינט בגלל הסבירות; בין אם בהחלטה מ-2007, מעתירה מ-2007 על הזזת הכלים הארטילריים מרצועת עזה; בין אם בהחלטה על הכנסת חשמל לרצועת עזה; בין אם עוד ועוד ועוד החלטות – להוציא, להכניס, כלים דו-שימושיים, כל הדברים. אז אם זה עושה משהו – אני מבין, אני לא מסכים. אם זה לא עושה כלום, אז אני רוצה לשאול את השאלה של השותף הזוטר של נפתלי בנט: איפה הכסף? אם זה לא עושה כלום, למה יושבים כל שופטי העליון ומבזבזים לנו את הכסף? יושבים, דנים, עוזרים משפטיים, פסקי דין, החלטות, זמן שיפוטי יקר, כשבסוף הם טוענים: אנחנו לא משפיעים בכלל על ביטחונה של מדינת ישראל. אז למה אתם מתעסקים בזה? אז תעזבו. בקיצור, אף אחד לא קונה את הבלוף הזה. ומדובר בטענה כל כך מופרכת – אתה יודע, יש משפט שאומר: יש טענות שהן עד כדי כך מופרכות, שצריך להיות אינטלקטואל בשביל להאמין בהן. יש משפט כזה. יש טענות שהן אפילו יותר מופרכות מזה, שכדי להאמין בזה שבית המשפט העליון לא משפיע השפעה דרסטית על ביטחונה של מדינת ישראל – בדוגמאות שהבאתי ובעוד דוגמאות – זו טענה עד כדי כך מופרכת, שחייבים להיות שופט עליון במדינת ישראל בשביל להאמין בה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, ואחריה – חברת הכנסת טלי גוטליב.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

לפני טלי. זה מאתגר, אני חייבת לומר.

היו"ר מאיר כהן:

בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

הכול טוב. מאתגר להיות אחרייך, גברתי יו"ר ועדת הרווחה, עם כל מה שהצלחת לעשות בתקופה שאת יו"ר הוועדה.

היו"ר מאיר כהן:

אני מסכים איתך.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

אוהבת, טלי. תודה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר או השרה, חברי כנסת נכבדים, מדינת ישראל, כמובן – גיטי וורדה, שאי-אפשר בלעדיכן. זאת העמותה שלכן. אתה יודע, אני אעשה משהו משונה, כבוד היושב-ראש, אני אדבר בענייני החוק שמוצע עכשיו ולא על דברים אחרים. זה יוצא דופן במחוזותינו, ובכל זאת אני אעשה את זה. אני חושבת שהצעת החוק הזו, כמו הצעת החוק שיש גם לחברתי נעמה לזימי וגם לי – ואנחנו נחבר אותה לכשהצעת החוק הזאת תעבור בקריאה ראשונה – כל כך כל כך חשובה. כן, צר לי על כל נעדר, בוודאי נעדר שנחטף על ידי אויב, ואנחנו יודעים איפה הוא מוחזק, אבל כן, ליבנו נשבר גם על אותם צעירים וגם מבוגרים שפשוט אף אחד לא יודע היכן הם. הם פשוט נעלמים כרעם ביום בהיר, ובין אם חיפשנו בכל הכוח ובין אם לצערי לפעמים לא – עדיין לא יודעים היכן הם. ויושבים פה זוג הורים וגיטי הנפלאה, שגם הם לא יודעים היכן ילדיהם. אבל אתה יודע מה התפקיד שלנו כמדינה, מעבר ללעזור להם לחפש את הילדים? זה לתת להם עזרה בתוך הים המטורף הזה. ואני שמעתי על לא מעט הורים שילדיהם נעלמו, וזה לא שנה ושנתיים, הם נעלמו כשהם היו בני 12 או 13, והם מקבלים מהמדינה צו גיוס. הלוואי שהיה את מי לגייס, הלוואי. המדינה לא מתחשבת, היא אפילו לא רואה אותם. בעיות של ירושה שיש לפעמים, בעיות של רכוש, כל מיני בעיות שהם נתקלים בהן – ואני מדברת איתכם ויש לי צמרמורת – ואין פתרונות. לא שנה, לא שנתיים, לא ארבע, לא חמש. אז אני לא יודעת, שוב, אם החוק יעבור במתכונתו כפי שהוא או בצורה אחרת, אבל אין ספק שמדינת ישראל צריכה לראות אתכם ולתת לכם פתרונות. ואני מקווה מאוד שנצליח לשבת על החוק ולדייק אותו, ולתת לכם את מרב המענים שאתם צריכים, בין אם זה מענים סוציאליים, חברתיים, נפשיים, לתת ולחבק ולעטוף, ובין אם זה פתרונות משפטיים על האובדן הזה, על הקושי הבלתי-נסבל הזה, שלפחות יהיו דברים ברורים ותדעו איפה אתם עומדים ואיך סוגרים מעגל שנפתח. אז אני רוצה לברך את כל המציעים, כולל את חבר הכנסת צביקה פוגל, כולל את חברי הכנסת הנוספים שמצטרפים לחקיקה החשובה הזו. והלוואי, הלוואי שלא יהיו, ושהילדים שלכם יהיו האחרונים, הלוואי שימצאו אותם. והלוואי שלא ייעלמו לנו ילדים כל כך יקרים וחשובים, ולא משנה מה גילם. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת טלי גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

תודה, אדוני. רציתי לומר תודה. למי אני רוצה לומר תודה? לנפתלי בנט. יש. אין גבול לטמטום. באמת, אני חייבת להבין – שאלו אותי היום מה יכול להיות שגורם לבנט להתאחד עם יאיר לפיד ולהפך. אני אומרת: תקשיבו, טיפשות אני לא מסוגלת להבין. גדול עליי. ולמה טיפשות וטמטום? מה הדאיג אותי – טלי גוטליב? הרי אנחנו בקואליציה של 68 מנדטים. ואנחנו יותר מ-68 מנדטים, כי אם ליברמן היה מפלגת ימין, ואם הוא יזנח את שנאתו לחרדים – לכאורה, כן? – אחרי שהוא התנצל שהוא ישב עם האחים המוסלמים, גם יש בו משהו ימני. ממה דאגתי? אמרתי: בנט, השחקן-נוכל הזה, בונה על זה שהזיכרון קצר. ישכחו לו שהוא אמר: אני לא אשב עם יאיר לפיד, אני לא אשב עם האחים המוסלמים. ישכחו לו. הוא יהיה מר נחמדי, הוא יהיה מר נחמדי, ישכחו לו.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

טלי גוטליב (הליכוד):

ובכן, לא שוכחים לו. יאיר לפיד באמת הבין את מקומו – בקושי עובר את אחוז החסימה. הוא אומר: אני אלך עם בנט, יחד נהיה כוח. מעולה, אמרתי תודה רבה. אני אסירת תודה על הדבר המופלא הזה, כי אין ספק, אין ספק שמפלגת ביחד ולחוד – זה ממש הזכיר לי זוג לפני גירושים, שמציג שהכול בסדר והם מאוד ביחד, אבל הם לגמרי לחוד וזה לא מחזיק מים. ובכן, רבותיי, אין ספק שנפתלי בנט לא ייקח קול אחד מהימין. הוא חי בסרט שהוא יכול להזיז כוחות, קולות, מהימין. בהצלחה שיהיה. תודה רבה, בנט, באמת. יש לך גם שיטה חדשה, אתה לא רק מתחרה עם השמאל, אתה מתחרה עם יאיר גולן, המסית הממריד ערל הלב הזה, עם המסרים שלו אתה – יש לכם משהו חדש. שנאת חרדים, זה הפך להיות החזון. שנאות – לא מקימים ממשלה. עם שנאות לא מקימים ממשלה. בגלל החרדים מתים חיילים, נופלים חיילים. אין הזיה כזאת – זה מפיו של בנט, לא פחות ולא יותר. הוא גם יעשה – גם תחבורה ציבורית בשבת וגם נישואים אזרחיים. מעולה, מעולה. הבאת אלינו את מרצ. אז אני רוצה לומר לכם משהו אחד. תראו, אני לא אדם מגלומן, אני לא ראש ממשלה, אני גם לא מדמיינת שאם יהיו לי שישה מנדטים אני אהיה ראש ממשלה. לא. מה לעשות, אני לא. אבל מה אני כן? אני יודעת חשבון, אני גם יודעת קצת כימיה – חוק שימור החומר, המסה. 68 מנדטים יש פה, פה. יהיו עוד, כי העם הזה חכם ונבון, והוא הרבה יותר ימני, אז יהיו לנו 70 מנדטים. מה יש פה? בנט ולפיד.

אושר שקלים (הליכוד):

טלי גוטליב (הליכוד):

יש לנו את מי שהמליכו אותו בתור מלך. אתה יודע, מה המזל? שאפילו התקשורת הבינה שיאיר גולן זה אסון. יש לו פליטות פה כאלה איומות, שאפילו שמאלנים לא רוצים להצביע לו, כמו: יש סממנים נאציסטיים אצל חיילינו; אנחנו שולחים חיילים לרצוח תינוקות כתחביב. ובכן, אפילו יאיר גולן בקושי מגיע לשבעה מנדטים. אנא, זכרו, זכרו – אני לא נביאה. חשבון פשוט – אנחנו מעל 70 מנדטים. תודה רבה לך, בנט. הזכרת לנו שלטמטום אין גבול.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, טלי. תודה רבה, טלי, על דברי הפתוס ודברי הנבואה.

טלי גוטליב (הליכוד):

נתראה. נתראה, או שלא – ככל הנראה.

קריאה:

אפילו מאיר, מאיר עזב אותו - - -

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

טלי גוטליב (הליכוד):

מאיר, מאיר, אני רוצה אותך בכנסת. אתה מוכן לבוא איתנו לליכוד? בוא לליכוד.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה. רגע, חברת הכנסת עאידה תומא – לא נמצאת. ירון לוי, בבקשה. ואחריו – חברת הכנסת שיר סגמן. נעמה, את כבר דיברת? כבר הצגת את הצעת החוק?

נעמה לזימי (העבודה):

- - - עברתי.

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בדרך כלל אני עולה ואני מדבר כאן על הנוער העובד והמצטיין שגדל כאן במדינה. אבל היום אני רוצה לדבר על - - -

היו"ר מאיר כהן:

רון כץ וינון אזולאי. ינון לא מפסיק להפריע לך, אז בבקשה, אדוני, אתן לך עוד 20 שניות.

ירון לוי (יש עתיד):

היום אני רוצה לדבר על הנוער האבוד, אותו נוער שגרם לרצח הכה-מיותר ושובר הלב של בנימין ימנו זלקה, זיכרונו לברכה. שמעתי את דברי המפכ"ל, דברים שהוא אמר למשפחה. הוא האשים את הקורונה, את המלחמה. ואפשר להאשים את ההשלכות של הבידוד בקורונה; אפשר להאשים את המלחמה הארוכה, את החשיפה של בני ובנות הנוער למראות הקשים של 7 באוקטובר; אפשר להאשים ולחפש את הכשל המשרדי של משרד החינוך, המשרד לביטחון לאומי. אפשר לחפש, ואנחנו נמצא. אבל המגמה המדאיגה של גידול במקרי אלימות בקרב בני הנוער בכמעט שלוש השנים האחרונות היא לא זרה לנו; העלייה של עשרות אחוזים בשימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני הנוער מוכרת וידועה לכולנו; המחסור בשוטרים ושוטרות, והביטחון שיש לנו ברשויות המקומיות, ברחובות, מורגש לכולנו. אז אולי יש קשר לדברים ואנחנו יודעים מה הבעיות. יש קשר, אבל אין הצדקה. אין הצדקה שחבורת נערים מכים באכזריות ודוקרים למוות בחור צעיר, רק בגלל שביקש מהם לעצור עם ספריי השלג, לא להתיז. השאלות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו: איך אנחנו מטפלים בילדים ובילדות מלאי הזעם, שאיבדו את החמלה והזהות שלהם; איך אנחנו מכווינים את אותם בני נוער למצוא את הזהות שלהם לא בעולם הפשע – באגודות הספורט, במכינות, בשנות השירות; איך אנחנו דואגים שמקרה כזה לא יחזור. האשמות לא יכולות לכפר על האובדן, אבל טיפול נכון, תוכנית לאומית, טיפול והשקעה בבני ובנות הנוער שלנו – של משרד החינוך, המשרד לביטחון לאומי, משרד התרבות והספורט – בהחלט יכולים לפתור את המצב. כולנו יודעים ש-7 באוקטובר פצע את כולנו וגרם לכולנו להטיל ספק באנושיות. כולנו יודעים. אבל יש כאן ממשלה שקיצצה בתקציבים בביטחון לאומי, בתרבות והספורט, במכינות קדם צבאיות, בתנועות וארגוני הנוער, וצריך לדבר על זה. זה לא יפתור את המקרה הבא, אבל זה יכול למנוע. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה, אדוני. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה, ואחריה – חברת הכנסת אטבריאן.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין דבר יותר צפוי ממכונת הרעל הביביסטית. האמת, אתמול כבר התחלתי לדאוג. לרגע חשבתי שחטפו אתכם חזרה לקטר או משהו. לקח לכם יותר מחמש דקות לשחרר את דף המסרים הקבוע – אותו דף, אותו רעש, אותה היסטריה.

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, אני מבקש מכם – זה מפריע. יש מעט אנשים, חברי כנסת רוצים לדבר. אני לא זוכר שהפריעו לכם כשהייתם כאן. בבקשה.

קריאה:

היו"ר מאיר כהן:

נכון. אני יודע. בבקשה, סליחה, אתן לך זמן.

מיכל שיר סגמן (יש עתיד):

תודה. אז לקח לכם יותר מחמש דקות כדי לשחרר את דף המסרים הקבוע. אותו דף מסרים של רעש, היסטריה, אותה עליבות, אותה עליבות: בלה-בלה-בלה זה שמאל, ובלה-בלה-בלה זה דיפ סטייט. הבעיה שלכם זה שזה כבר לא מפחיד אף אחד. ההודעות שלכם, אגב, הגיעו בדיוק אחרי שקראנו את התחקיר שמסביר איך הממשלה שלכם סירבה לממן בזמן את ההצטיידות במיירטי חץ 3, ואז כשלא היו מספיק טילים כדי ליירט את הטילים האיראניים המתפצלים, פשוט קיבלתם את ההחלטה לא לנסות ליירט חלק מהם, לתת להם להתרסק על שכונות באזור המרכז. נתתם ביודעין לטילים איראניים לפגוע בשכונות שלמות. כי אפילו מלחמה שאתם יוזמים אתם לא יודעים לנהל עד הסוף. ואז אתם באים עוד להטיף מוסר – אתם, ממשלת הטבח, ממשלת ההשתמטות. חמאס וחיזבאללה עדיין שורדים תחתיכם, אנחנו כמעט אחרי שלוש שנים של מלחמה, ואתם עדיין חושבים שהמילה דיפ סטייט מפחידה מישהו. הכישלון שלכם חזק יותר מכל דף מסרים. אתם, שפועלים להאריך את השירות הסדיר; אתם, שמכפילים ימי מילואים למי שכבר קורסים, ובמקביל מנהלים מלחמת חורמה למען השותפים המשתמטים שלכם. זאת העדות החזקה ביותר – פשוט איבדתם את זה. הציבור לא מטומטם, הוא רואה מי שולח את הילדים שלו לקרב, ובאותו הזמן ממש מי מממן את ההשתמטות של השותפים הפוליטיים שלו; ראשי הרשויות בצפון זועקים שהם הופקרו. לא האופוזיציה מפקירה אותם, הליכוד מפקיר אותם, נתניהו מפקיר אותם. אז תמשיכו לירות את חיצי הרעל שלכם, ותמשיכו לצעוק ולהפיץ השמצות ושקרים. לא אני ולא החברים שלי מפחדים מכם, ואנחנו גם לא נעצור בגלל זה. אנחנו מחזירים את ה"ביחד" לישראל – ישראל התורמת, ישראל העובדת, ישראל המשרתת. איחוד הכוחות הזה עם בנט מפחיד אתכם, כי בפעם הראשונה מזה הרבה זמן אתם מבינים שיש מולכם אלטרנטיבה רחבה, ציונית, משרתת, אחראית. השינוי מגיע. התיקון מגיע. ולא תוכלו לעצור את הסחף של הציבור שכבר יודע את האמת. לא תוכלו לעצור את הישראלים מלדאוג לעתיד של עצמם. השינוי מגיע, ושום מכונת רעל לא תעצור אותו. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן – לא נמצאת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – לא נמצאת. חבר הכנסת רון כץ – בלי הטלפון. ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי. נעמה, אם היא בחוץ, אז שמישהו יקרא לה.

רון כץ (יש עתיד):

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני רוצה לדבר איתכם על גל האלימות המטורף ששוטף את מדינת ישראל. הרצח המחריד הזה שקרה בפתח תקווה – שדרך אגב, זה 200 מטר מהבית שלי, מאיר. אנחנו ישבנו שם יותר מפעם אחת, בדיוק במקום הזה – קרה סתם. סתם. אין שום היגיון במה שקרה שם. מדובר בילד מדהים, ילד טוב, ילד מחונך, ילד שכל מה שהוא עשה בחיים שלו זה לעזור למשפחה שלו להתפרנס. היה ילד למופת. פנינה, את מכירה את זה? חצי שעה לפני האירוע נכנסו שתי ילדות שריססו עליהן ספריי על הפנים. הוא ניגב להן את הפנים, הוא עזר להן, הוא ליווה אותן החוצה, שזה לא יקרה שוב. זה הילד הזה. וכל מה שהוא עשה לחבורת חלאות האדם האלה זה לומר להם: אל תרססו את הלקוחות שלי בתוך החנות. אל תנהגו באלימות. ובתמורה, מה שהם עשו, הם הלכו כמה רחובות ליד, לבניינים ממול, החליפו בגדים, באו עם קפוצ'ונים וכובעים והביאו סכין, כמו עבריינים לכל דבר. דרך אגב, אם מדובר ברצח ממדרגה ראשונה, אז כשהולכים ומחליפים בגדים, לוקחים סכין ביד וחוזרים על מנת לדקור מישהו זה בדיוק רצח ממדרגה ראשונה. ואנחנו צריכים לעקוב אחרי זה מהבית הזה, שלא יהיו פה הסדרים, ושלא יהיו פה כל מיני קומבינות שהמערכת המשפטית עושה בשביל לקצר זמנים. אי-אפשר לקצר פה זמנים. החבר'ה האלה רוצחים שבאו בכוונה לרצוח. אני ביקרתי אתמול את המשפחה, יחד עם נשיא המדינה ועם אוריאל בוסו. אין אנשים טובים כאלה. אין משפחה תמימה ומדהימה כזאת. חרב עליהם עולמם, הם לא יודעים מה לעשות. מדובר במשפחה שעוד לא מסתדרת מאה אחוז בישראל. היא צריכה את העזרה. היא צריכה את העזרה של כולם. ועכשיו המוני ישראל עוזרים להם, באמת, אבל זה קורה היום, והם יצטרכו אותנו גם בעוד חודש, הם יצטרכו אותנו גם בעוד חצי שנה, והם יצטרכו אותנו גם בעוד עשר שנים. אסור לנו לשכוח את מה שקרה פה. אסור לנו לתת לזה לעבור. בכוונה אני דגמתי ערים במדינת ישראל, האם מערכת החינוך נפתחה עם הדבר הזה. אני רוצה לומר לכם שלא, היא לא נפתחה. היא לא נפתחה, וזו בושה של משרד החינוך ושל העומד בראשו, שהוא לא דאג שיהיו מערכי שיעור שיפתחו עם הנושא הזה, שידברו על אלימות, שידברו על דרכים להתמודד עם אלימות. הנוער במדינת ישראל חווה בשנים האחרונות גלים של אלימות, מלחמה אחרי מלחמה, קורונה, סגרים, אי-אפשר לא לתת להם אפשרות לדבר על זה – ואני רואה את הזמן, אדוני - -

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

רון כץ (יש עתיד):

- - משפט אחרון, כי אתה היית מנהל בית ספר. אני אומר לך שגם מפה – ובטח ממך, שהיית גם שר הרווחה וגם מנהל בית ספר – הכנסת חייבת להוציא קריאה אמיתית, בכתב או לא בכתב, לא משנה באיזו דרך: מנהלי בתי הספר, קחו אחריות. זה מתחיל בחינוך ועובר לאכיפה. אין אכיפה במדינת ישראל. אני מסיים בזה שאני אומר לך שעד היום שר הטיקטוק בן גביר לא הגיע לאירוע, לא הגיע למקום, וזו בושה גדולה. במקום להצטלם כשהוא רק מצליח, שיבוא וייקח אחריות גם איפה שהוא נכשל. תודה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, רון. אני רק רוצה להזכיר, רון. אתמול קראתי גם לשר החינוך, גם לשר לביטחון פנים, גם לראש הממשלה, גם לשר הרווחה או משרד הרווחה. יום אתמול היה צריך להיפתח אצלם בשולחנות עגולים של חצי יום, שבהם בודקים את הנושא הזה ובונים מייד תוכנית עבודה של כאן ועכשיו, כולל טיפול במשפחה. אוזניים ערלות, לצערי הגדול. אבל אנחנו מחויבים לזה.

פנינה תמנו (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כל המדינה צריכה להתעורר.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חברת הכנסת מרב מיכאלי, גברתי. אחריה – אושר שקלים, אדוני.

מרב מיכאלי (העבודה):

אז מה היה לנו השבוע? לפחות חמישה מקרי רצח על רקע פלילי שפורסמו. אנחנו לא יכולות לדעת מה לא פורסם או לא פורסם עדיין או מה עוד צפוי לנו, כי אחרי הכול היום רק יום שני. יש לנו נער בן 16 מחצור הגלילית; יש לנו נער בן 19 מבאר שבע; יש לנו ילד בן שש ממושב אביאל; יש לנו את בנימין ימנו זלקה, שרמת הזוועה של הרצח שלו באמת מתחרה בגמר הגדול; יש לנו אירוע ירי ברהט, אבל ברהט זה באמת – מה ראוי לציון? אחרי הכול, רצח של ערביות וערבים זה הישג, זו לא בעיה. זה, בממשלה הזאת, מה שצריך להשיג. והשאלה היא: באמת, מה חשבתם שיקרה? כשממנים ממשלה שמה שהיא מקדמת זה שחיתות ואלימות, אלימות ושחיתות; ממשלה שממנה עבריין עם גיליון כזה להיות אחראי למשטרה, שמחבקת עבריינים, שעושה מהם גיבורי תרבות, שמרימה להם – מה חשבתם שיקרה? כשמחלקים נשק לכל דורשת, לכל דכפין, מה שנקרא, לכולם, למה לא? נשק. גם משנים את החוק וגם נותנים לא לפי החוק. בכיף, קחו, למה לא? אאוץ'. מה חשבתם שיקרה? זאת ממשלה שמעודדת בריונות, ממשלה שרוצה בריונות, שרוצה אלימות, שרוצה דם ברחובות, שרוצה כאב, שרוצה שתהיו עסוקות ועסוקים בהישרדות, שרוצה שתגידו לעצמכם: לא דקרו אותי היום? לא דקרו את הילדות והילדים שלי? כבר נגיד תודה ונוריד את הראש. כי למשטרה אין כוח אדם, לא משנה כמה כסף נתנו לה וכמה תוספת, אין לה כוח אדם. יש לה כוח אדם רק אם באים איזה ארבעה שמאלניות ושמאלנים להפגין נגד הממשלה – הופה, יס"מים בכמויות. לזה יש כוח אדם בכיף, בשפע, אבל למנוע רצח? למה למנוע רצח? הרצח משרת את הממשלה הזאת כל כך טוב. בראש ובראשונה רצח של ערביות וערבים, ואחר כך קצת יהודים גם כן, בשביל להוסיף. מה, אנחנו עושים פה אפליה בין דם לדם?

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת אושר שקלים, אדוני. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי.

אושר שקלים (הליכוד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפתוח בסיפור קצר מהשכונה שלי. אצלנו בחבר'ה יש את החברים הטובים שנקראים "האחים פחים", הלוא הם חבריי משכבר הימים, כי אחים הם לי, חבריי חזי ואורי. והם בדרך כלל סוג של הבדיחה של החבורה. הרי כל מי שמחפש לו איזה פראייר תורן לעשות עליו סיבוב, או מישהו שרוצה להתערב איתו, שהם אלה שישלמו את החשבון, יודע שחזי ואורי הם הכתובת. למה אני מספר זאת, אדוני היושב-ראש? מפני שאתמול אנחנו ראינו את האחים פחים של הפוליטיקה הישראלית, הלוא הם נפתלי בנט ויאיר לפיד, בראשי תיבות האחים נבי"ל. תראו את הצמד-חמד הפוליטי הזה. בפעם הקודמת האח לפיד נתן לבנט את ראשות הממשלה כשוחד פוליטי עם שישה מנדטים, והיום בא בנט ומציל את האח לפיד מאימת אחוז החסימה, וזאת כדי לחסום טוען לכתר נוסף כמו גדי איזנקוט. מי שהתחיל בלשכת נתניהו עבר למועצת יש"ע, דילג לבית היהודי, משם לימין החדש, שם הוא ריסק את הימין, משם לימינה ומשם לבנט 2026, כעת, בשם החלול "ביחד", יחד עם המפלג מספר אחת, מר יאיר לפיד. אז ברית האחים פחים, האחים נבי"ל, זו ברית חלולה המבוססת על אגו. הרי כולנו יודעים, וגם הם יודעים, שזו רשימה שתתפרק כמו קודמותיה, רק שאת החשבון משלמים אזרחי ישראל. מי שעוד מבסוטים מהברית הזו הם תומכי הטרור שבכנסת ישראל, כמו איימן עודה, אחמד טיבי, וכמובן החבר מנסור – נכון, מנסור? אתה מבסוט, מנסור? הרי אולי טיבי כבר מכין את הפטיש לקראת, אולי, כהונתו כיו"ר הכנסת הבאה. הלוא בשביל להגשים את גחמותיהם של בנט ולפיד מה זה בשבילם למנות את יועצו של הרוצח ערפאת, יימח שמו וזכרו, כיו"ר הכנסת?

גלעד קריב (העבודה):

מי נתן לערפאת את חברון?

אושר שקלים (הליכוד):

יימח שמו וזכרו.

גלעד קריב (העבודה):

מי נתן לערפאת את חברון? חבורת צבועים ושקרנים, מגדלי חמאס.

אושר שקלים (הליכוד):

אז מאז שהצמד הזה, בנט ולפיד, הגיחו לפוליטיקה הישראלית הם לא הביאו אפילו הישג אחד.

גלעד קריב (העבודה):

אושר, אתה יודע היסטוריה? אושר, היסטוריה, היסטוריה.

היו"ר מאיר כהן:

קריב, זהו.

אושר שקלים (הליכוד):

אל תפריע לי, אל תפריע לי.

היו"ר מאיר כהן:

גלעד.

אושר שקלים (הליכוד):

מאז שבנט ולפיד הגיחו לפוליטיקה הישראלית הם לא הביאו הישג אחד.

גלעד קריב (העבודה):

שקרנים.

אושר שקלים (הליכוד):

שום בשורה זולת פילוג, שנאה ואכזבה.

גלעד קריב (העבודה):

מגדלי חמאס.

אושר שקלים (הליכוד):

אין להם שום דבר להתפאר בו.

גלעד קריב (העבודה):

אתם תומכים בחמאס, נתתם להם כסף - - -

אושר שקלים (הליכוד):

המסר שלי לאחים נבי"ל: העם התעורר, הציבור הישראלי הוא כבר לא הפראייר התורן שלכם, שכן ברור שאתם תתאדו זמן קצר אחרי הבחירות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

אושר שקלים (הליכוד):

אני תכף מסיים, אדוני. עם ישראל מצפה למנהיגות, לאידיאולוגיה, לחיבור אמיתי, לשורשים ולהמשך ההישגים הכבירים שמוביל אותם בגאון ראש הממשלה נתניהו.

גלעד קריב (העבודה):

סוכנים קטריים. סוכן קטרי.

אושר שקלים (הליכוד):

מאסנו - - -

היו"ר מאיר כהן:

אושר, אתה דקה אחרי, לא, אי-אפשר.

נאור שירי (יש עתיד):

יאללה, רד כבר, רד.

אושר שקלים (הליכוד):

מאסנו וקצנו באופורטוניסטים פוליטיים שמחליפים ומדלגים מרשימה לרשימה וממפלגה למפלגה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

סוכנים קטריים.

היו"ר מאיר כהן:

גלעד.

אושר שקלים (הליכוד):

אתה הצעת להיכנע לקטר. תחליט.

גלעד קריב (העבודה):

סוכנים קטריים.

אושר שקלים (הליכוד):

אתה רצית שניכנע לקטר.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת מיקי לוי. גלעד קריב, אני לא רוצה לקרוא אותך בקריאה ראשונה, אבל אני אעשה את זה. די. גם כשהוא יורד אתה צועק? הוא ירד, זהו.

גלעד קריב (העבודה):

לא, רציתי להזכיר לו מה קרה עם קטר, שהוא לא ישכח.

אושר שקלים (הליכוד):

רצית להיכנע לקטר. אתה רצית להיכנע לקטר.

היו"ר מאיר כהן:

מיקי לוי, בבקשה, אדוני. עמית הלוי – אינו נמצא; מתי צרפתי הרכבי, ואחרון הדוברים חבר הכנסת ינון אזולאי אחרי זה.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני יושב-הראש, כנסת נכבדה, האמת, לא התגעגעתי.

נעמה לזימי (העבודה):

מה איתי?

היו"ר מאיר כהן:

את לא מופיעה כאן.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אזרחים בדרך כלל לא אוהבים לבקר בתחנת המשטרה, אבל יודעים שהמשטרה, השוטרות והשוטרים מגינים על האזרחים ועל האזרחיות בישראל. אני באופן אישי מעריכה ומכבדת כל מי שבחר בתפקיד הקשה הזה. אבל אל מול המציאות המדממת וקריסת הביטחון האישי של האזרחים, אני באמת ובתמים לא מבינה מה עבר על המפכ"ל, שחגג לשר העבריין יום הולדת שמח, יום הולדת מחויך, ואפילו הביא עוגה. איפה אתם חיים? אתם מדברים על הצבת מראות, בואו נציב מראה: בשעה שימנו זלקה נרצח בפתח תקווה באכזריות, ודסטאו צ'קול נרצח בבאר שבע, המפכ"ל והשר חגגו יום הולדת. המפכ"ל בא לנחם את משפחת זלקה ומתרץ: הייתה קורונה, ואחר כך מלחמה ועוד מלחמה, הילדים לא היו במסגרות ובסוף זה מתפרץ. אדוני המפכ"ל, זה לא מתפרץ, זה קורה במשמרת שלך ובמשמרת של השר הכושל שלך, שכל כך חשוב לך למצוא חן בעיניו. מתי המפכ"ל, שהוא שוטר טוב, יבין שהוא לא עובד אצל השר אלא אצל האזרחים? בואו נציב מראה מול שוטרים שבניסיון לרצות שר עבריין מחרימים דגלי הונגריה, גוזרים כיפות. הם אולי מיעוט אבל תורמים לאובדן אמון הציבור במשטרה כולה. בתקופת הממשלה הזו אזרחי ישראל מופקרים ומשלמים בחייהם, לא רק בגבולות אלא גם ברחובות. נשברים שיאים – שיא ברצח נשים, שיא ברצח בחברה הערבית, פרוטקשן, משפחות פשע, ארגוני פשע של קטינים שמתנהלים כמו מקצוענים, עם דירות מסתור, אלימות בכבישים, גיבוי משטרתי לעבריינים, בין אם הם בכנסת או תומכי המשטר. אין משילות, אין דין ואין דיין. הנתונים מפחידים, מנסים לנרמל את מחדל קריסת הביטחון האישי שלנו, ארבעה נרצחים מאז ערב יום העצמאות, וראש הממשלה והמפכ"ל מפחדים לאתגר את השר העבריין, שותקים, מתרצים. 107 ישראלים נרצחו עד כה ב-2026, פי שלושה מהתקופה המקבילה ב-2022. אתם זוכרים איך פעם בן גביר היה רץ לזירות בזעקות שבר? מה עוללה הממשלה הזו למדינה הנפלאה שלנו? מגיעה לאזרחים ממשלה ערכית, מתפקדת, שעובדת בשבילכם, שלא בורחת מאחריות. משפט אחרון, אתמול קמה אלטרנטיבה – ביחד ננצח, ביחד נחזיר את הדמוקרטיה ואת הביטחון האישי לאזרחי ישראל. התקווה חזרה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. נעמה לזימי, בבקשה. את לא צריכה להכין נאום, בבקשה. מסתבר שלא נעלתי את הרשימה, ולכן את כן יכולה לדבר. בבקשה. הרשימה נעולה.

נעמה לזימי (העבודה):

כבוד היושב בראש, אני לא יכולה שלא להתייחס לבליל הדברים שנאמרו כאן על הצד הפוליטי שלנו. דעות על איחודים, דעות על שותפות פוליטית. תגידו לי, נשמע כדבר שהצד שהביא את מדינת ישראל לטבח הגדול והנורא שהיה לנו מאז קום המדינה מחלק לנו ציונים על פטריוטיות, על יהדות, על ציונות? אתם חבורה של מנותקי קשר עם קריית שמונה, שעובדי לשכת ראש הממשלה פה עבדו עם קטר בזמן מלחמה, מדינת החסות של חמאס. אתם עכשיו במצוקה פוליטית עבור חוק ההשתמטות, כולכם קוראים להפר פסיקת בית משפט ובג"ץ ולא להקשיב לחוק. אני באמת לא מבינה באיזו עזות מצח וחוצפה אתם מחלקים לצד פה ציונים, ועוד מגדפים. אתה דמיינת פעם, מאיר, שבית החולים סורוקה יופגז במתקפה איראנית וייאלץ לקושש תרומות עבור שיקום? האם פאר היצירה של המחקר הישראלי, מכון ויצמן, לא ישוקם כי אין דווקא לו כסף, או האם יתקצבו באפס עגול מיירטים להציל חיים וישחקו רולטה רוסית על החיים שלנו? זה אתם, אתם הממשלה הזאת, אתם הקואליציה הזאת. לא רק כל כך הרבה אסונות, אלא כל כך הרבה הסרת אחריות. אתם מחלקים פה ציונים, על מה ולמה? על מה ולמה, חברים? מה נסגר? קצת ענווה, קצת חשומה, קצת, קצת. אני רוצה לומר: אנחנו נדע ימים טובים יותר. אנחנו נבנה מחדש, לא לפי רמזורים, בייס ויהלומים, אלא כי אכפת לנו מהאנשים שחיים כאן. אכפת לנו מהלומי הקרב, ונקים להם רשות. אכפת לנו מהצפון ומקריית שמונה, והם יקבלו תקציבים. אכפת לנו מהנגב, אנחנו נשקם את סורוקה. אכפת לנו מהציבור, ואנחנו נביא מנהיגות נקיית כפיים, הגונה, חומלת ושוויונית, כי פשוט זאת התשובה. זה הסיפור הישראלי, ורק ככה ננצח. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת ינון אזולאי, בבקשה.

ינון אזולאי (ש"ס):

חברים, אני מבקש שקט, במקום שהיושב-ראש יבקש ויעשה לי את העבודה. אדוני היושב-ראש, תודה רבה לך. כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, השר מיקי זוהר – אוהבים אותך, שתצליח, בעזרת השם, תעלה מעלה-מעלה. גם אני רוצה להתייחס לרצח הנורא, המתועב.

היו"ר מאיר כהן:

אני מבקש שקט, טלי. חברת הכנסת גוטליב וחבר הכנסת סעדה, אני מבקש שקט.

ינון אזולאי (ש"ס):

אין שום מילה שיכולה לבטא את הרצח המתועב והמזעזע של הנער ימנו זלקה. כשאנחנו מסתכלים וצופים ברצח – נחשפתי לזה קודם, הראו לי את זה, לא ראיתי את הרצח עצמו אלא רק שמעתי את הסיפור המזעזע.

היו"ר מאיר כהן:

נורא, נורא.

ינון אזולאי (ש"ס):

חבורת עבריינים. לראות איך שהרוצחים האלה מחכים לאדם, מחכים לך בסוף המשמרת שלך. הם מחכים לו בסוף המשמרת, ובסוף המשמרת מה קורה? כולם תופסים אותו, אחד דוקר וכל השאר בועטים. הוא, מסכן, נופל, הדם נשפך, הם דורכים על הדם, בועטים בו, רוקדים לו על הדם. חברים, זה צריך לזעזע את כולנו. יש פה משהו מהשורש שהוא בעייתי, משהו שכשל פה, משהו שכשל בחינוך. וזה לא משנה – אמרו לי שהוא עם ציצית, עם כיפה. היום קל להתחפש. ואם הוא בלי כיפה, ואם הוא בלי גופייה, אז מותר לרצוח? זה משנה איך שהוא נראה? אדם יכול לקחת ולרצוח בכזאת אכזריות, ולא רק זה, 20 חבר'ה מסביבו עוזרים לו. אין אחד צדיק בסדום שיקום ויגיד: חבר'ה, תעצרו, מה קורה איתכם? השתגעתם? אחד כזה לא קם. החינוך פושט רגל. זה חינוך מהבית, זה חינוך מהבית ספר, זה חינוך שפשט פה רגל. זה צריך לזעזע את כולנו. מה אנחנו עושים? מה קורה עם החינוך הזה? למה מחנכים? אולי במסכים יותר מדי מסתכלים, או לא יודע במה. נחשפים לדברים שמעולם לא נחשפנו אליהם? איך אנחנו לא מזדעזעים?

רון כץ (יש עתיד):

קודם כול כן.

ינון אזולאי (ש"ס):

מה קורה? הכול היום מותר? הכול היום ברשתות? יודעים בדיוק איפה לדקור אותו, עם איזה סכין לדקור אותו, יודעים הכול לעשות, ובאותו רגע, מייד לאחר מכן, יודעים את הבגדים לקחת ולהחביא, יודעים ללכת ולהתחבא. ההורים עוזרים להם. תגידו, עד איפה הגענו? לקראת סיום דבריי, אני קודם כול רוצה, כמובן, לשלוח תנחומים למשפחה – למשפחה הגדולה, כי כולנו משפחה; לעם הזה. ואני רוצה לקרוא משנה לעילוי נשמתו מפרקי אבות, פרקי אבות, בפרק חמישי. סתם פתחתי, באמת, פתחתי את פרקי אבות סתם, במקום שפתחתי, כאן אני קורא. פשוט אני קורא את המשנה, ותשמעו מה זה חינוך של פרקי אבות, של התנא באבות. "הוא היה אומר: בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלוש עשרה למצוות, בן חמש עשרה לגמרא, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלושים לכוח, בן ארבעים לבינה, בן חמישים לעצה, בן שישים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם". מוריי ורבותיי, אם נדע לחנך מגיל קטן, מהגיל שנולד – ילד צריך להתחנך מגיל הלידה שלו, מרגע שהוא נולד למשפחה. אם אנחנו נשתול את הזרע הזה טוב, אם אנחנו נשריש את העץ הזה וניתן לו לגדול בצורה הנכונה, לא נגיע לדברים כאלה מזעזעים. ויאמר ה' לצרותינו די, ובאמת, שכל אחד ייקח את זה לעצמו ויעשה עם זה משהו בשביל כולנו, בשביל חברה טובה יותר. תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת פוגל יסכם, או שאתה מוותר ועוברים להצבעה?

אופיר כץ (הליכוד):

לא צריך.

היו"ר מאיר כהן:

לא צריך. אם כך, יש כמה הצבעות, אז נעבור להצבעה. רבותיי, אני מבקש מכולם לשבת, אנחנו רוצים להצביע. נעבור להצבעה על הצעת חוק סיוע לבני משפחות של אזרחים נעדרים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת צביקה פוגל, בקריאה הראשונה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הצעת חוק סיוע לבני משפחות של אזרחים נעדרים, התשפ"ה–2025, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

25 בעד, אפס מתנגדים, נמנע אחד, נוכחים – שמונה. אני קובע כי הצעת חוק סיוע לבני משפחות של אזרחים נעדרים, התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת צביקה פוגל, אושרה בקריאה הראשונה ותחזור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה שנייה ושלישית. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת נעמה לזימי, בקריאה מוקדמת. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 19 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ג–2022, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

19 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים, שלושה נוכחים. אני קובע כי הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ג–2022, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת פנינה תמנו, בקריאה מוקדמת. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 25 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ג–2023, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

25 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת פנינה תמנו, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. נעבור להצבעה על הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ד–2023, של חברת הכנסת מירב כהן, בקריאה המוקדמת. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ד–2023, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

18 בעד, אפס מתנגדים, אחד נוכח, אפס נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים התשפ"ד–2023, של חברת הכנסת מירב כהן, אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת שרון ניר וקבוצת חברי כנסת, בקריאה מוקדמת. בבקשה, מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ה–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

22 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים אזרחיים, התשפ"ה–2024, של חברת הכנסת שרון ניר וקבוצת חברי הכנסת אושרה בקריאה הטרומית, ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה ראשונה. חברי הכנסת, נעבור להצבעה על הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים וחטופים, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלון שוסטר, בקריאה המוקדמת. הצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 22 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים וחטופים, התשפ"ה–2024, לוועדה לביטחון לאומי נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

22 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים, אחד נוכח. אני קובע כי הצעת חוק הוועדה לטיפול במשפחות נעדרים וחטופים, התשפ"ה–2024, של חבר הכנסת אלון שוסטר, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדה לביטחון לאומי לצורך הכנתה לקריאה הראשונה. תודה רבה לכולם.

היו"ר מאיר כהן:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 263), התשפ"ו–2026, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר, יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה, להציג את ההצעה. בבקשה, גברתי.

מיכל מרים וולדיגר (יו"ר ועדת העבודה והרווחה):

תודה. אגב, הינה גיטי יוצאת וגם ורדה. מקווה שבאמת החוק הזה יעבור במהרה בקריאה שנייה ושלישית ונוכל – טיפה מן הנחמה. כבוד יושב-הראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אזרחי ישראל, אני מתכבדת להביא בפניכם לקריאה שנייה ושלישית את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 263), התשפ"ו–2026, שהגישה הממשלה. עיקרה של הצעת החוק הוא בתיקון שנועד למנוע חסרון כיס ממעסיקים המעסיקים משרתי מילואים, וזאת על רקע לחימה ממושכת בגזרות השונות ובפרקי זמן ארוכים ותכופים שבהם חיילי מילואים גויסו לשירות מילואים, כפי שאפרט עתה. לפי חוק הביטוח הלאומי, מעסיק של עובד המשרת במילואים חייב להמשיך לשלם בתקופת שירות המילואים הן את שכרו של העובד שהיה משולם לו אילו היה עובד באותה תקופה, הן את התשלומים הסוציאליים שהוא נוהג לשלם לעובד לקופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות וכיוצא בזה, והן את דמי הביטוח הלאומי בעד העובד. סכום תגמול המילואים המועבר למעסיק מהמוסד לביטוח לאומי מכסה את שכרו של העובד, אולם אינו משפה את המעסיק בעד התשלומים הסוציאליים שהוא מחויב להעביר, כאמור, בעד העובד. בסעיף 376 לחוק נקבעו הוראות מיוחדות לשעת חירום, שעל פיהן אם שר הביטחון הורה כי שירות מילואים יהיה שירות חירום, ניתן לקבוע הוראות בדבר שיפוי מלא או חלקי של המעסיק על התשלומים הסוציאליים. ואכן, בתקופת מלחמת חרבות ברזל נקבעו בהוראת שעה תקנות שנתנו למעסיק, למעט אם הוא מעביד ציבורי, שיפוי בשיעור של 20% מההכנסה הממוצעת ליום של עובד. עתה מוצע לקבוע בחקיקה ראשית ובאופן קבוע – ולא רק לגבי תקופה שבה שירות המילואים הוא שירות חירום – שמעסיק של עובד בשירות מילואים יהיה זכאי לשיפוי בשיעור השווה ל-20% מההכנסה הממוצעת ליום של עובד, בהתאם לדרך החישוב שפורטה בהצעת החוק, עבור כל יום שבו העובד שירת בשירות מילואים. כל זאת, בשל התשלומים שהמעסיק מחויב לשלם בעד עובדו לקופות גמל, קרנות פנסיה ודמי ביטוח לאומי. בדומה לחריג שהיה קבוע בתקנות, נקבע גם עתה בחקיקה כי הזכאות לשיפוי לא תחול על מעביד ציבורי, שכולל את המדינה, גופים מתוקצבים, תאגידי בריאות וקופות חולים, מאחר שגופים אלה כבר מקבלים מהמדינה סיוע או תמיכה בדרך אחרת. המעביד יקבל את השיפוי מהמוסד לביטוח לאומי, והמוסד לביטוח לאומי ישופה על הסכומים ששילם עליהם מהאוצר באמצעות תקציב הביטחון. מדובר בתיקון חשוב, קריטי, ואני ממש מברכת על כך ומבקשת מכל הנוכחים פה להצביע בעדו, סוף-סוף בחקיקה ראשית ובאופן קבוע. תיקון נוסף שאנחנו עושים בחקיקה הנוכחית, מתוך אותה הוקרה לחיילי המילואים והכרה בחשיבות השירות: ביקשנו בדיון לעשות תיקון בחוק נוסף, והממשלה נעתרה לבקשה שלנו. ביקשנו לחזור ולחוקק, כהוראת שעה לתקופה נוספת, הוראות שנחקקו בחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה) (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשפ"ד–2024, שפקעו ביום 31 בדצמבר 2025. הדבר נדרש לנוכח ההשפעה שיש על בני משפחה של חיילי מילואים שגויסו לשירות מילואים לפרקי זמן ארוכים ותכופים, ובהקשר זה, על מי? על בני ובנות הזוג שעימם ילד שגילו עד 14 שנים, או ההורה האחר של ילדו של חייל מילואים, שהם עובדים ונוסף על עבודתם נדרשים גם לדאוג ולטפל בילדיהם בהיעדר בן הזוג. על פי הדיווחים שקיבלנו, ההסדרים הללו אכן סייעו בפועל בהגנה על בני ובנות הזוג של משרתי המילואים. לפי המוצע, בתקופה שמיום פרסומו של החוק ועד תום 30 ימים מסיום תקופת ההכרזה על מצב מיוחד בעורף, שהוכרזה בשל מבצע שאגת הארי, תעמוד מחדש הוראת השעה שהגנה בפני פיטורים וקבעה כי במקרה של שירות מילואים בצו 8, או שמשכו הצפוי או משכו בפועל הוא 21 ימים רצופים לפחות, תחול הגנה לבן הזוג שעימו ילד או להורה האחר של הילד, כך שהמעסיק לא יוכל לפטרו או להוציאו לחל"ת אלא אם כן קיבל אישור לכך, היתר לכך, מוועדת התעסוקה. כל זאת בתקופת שירות המילואים או ב-14 הימים שלאחר תום שירות המילואים. בהוראת השעה, שתשוב ותהיה בתוקף, פורטו בין השאר התנאים למתן היתר, וכן נקבע כי בנוסף לסמכות ועדת התעסוקה להטיל פיצויים בשל פיטורים או הוצאה לחל"ת ללא היתר, תקום בשל כך גם אחריות פלילית וניתן יהיה להטיל על כך ובשל כך גם עיצום כספי על המעסיק. אדגיש כי אין מדובר בכל הוצאה לחופשה ללא תשלום, אלא רק בחל"ת לתקופה בלתי מוגבלת או לתקופה העולה על 30 ימים, והזכאות להגנה מותנית בכך שהעובד מסר הודעה למעסיק לגבי שירות המילואים בתוך שלושה ימים מההודעה על הכוונה לפטרו או להוציאו לחל"ת. כך נחה דעתי ודעת הוועדה שבראשותי כי במקרה שבו העובד מעוניין לצאת לחל"ת עקב העומס שמוטל עליו בשל שירות המילואים ולזכות בדמי אבטלה, החוק המוצע לא ימנע זאת ממנו. יצוין כי נמסר לוועדה שבתקופת הפעלת ההסדר בעבר, ברוב המוחלט של המקרים אכן ניתנו היתרים, ולעיתים על בסיס הסכמה בין הצדדים. את התקופה שבה תחול הוראת השעה ניתן יהיה להאריך בצו לתקופות נוספות, ובלבד שלא יעלו במצטבר על שנה. מאחר שהחוק המוצע מסתכל גם לאחור, קרי הוא יחול רטרואקטיבית – ובמקרה שלנו, כבוד יושב-הראש, חשוב מאוד כי צו החירום בעצם מסתיים היום בחצות – היה עלינו ליצור מנגנון שיגן גם על המעביד, ולכן מוצע לקבוע כי עובד שעימו ילד שכבר הוצא לחל"ת בתקופה שמיום 1 בינואר 2026 ועד יום פרסומו של חוק זה – אם החל"ת היה לתקופה בלתי מוגבלת או לתקופה שסיומה 30 ימים לפחות לאחר יום הפרסום, והעובד מסר למעסיק הודעה בכתב כי בן זוגו או הורהו האחר של הילד משרת בשירות מילואים, יהיה על המעסיק לפנות לוועדת התעסוקה בתוך שבעה ימי עבודה ממועד ההודעה לשם קבלת היתר להמשך החל"ת, וזאת אם בתקופה זו שירות המילואים עדיין נמשך או שטרם חלפו 14 ימים מתום שירות המילואים. אם המעסיק לא יעשה כן, יראו אותו כאילו הוציא את העובד לחופשה ללא תשלום בניגוד להוראת השעה המוצעת. אני מבקשת להודות באמת לכל מי שהיה בוועדה, לכל חברי הוועדה, לשר האוצר בצלאל סמוטריץ', לצוות משרדו, לצוות הוועדה היקר – ענת כהן שמואל, מנהלת הוועדה; אורית ארז, הסגנית; מעיין בן עמי, רכזת התחום הפרלמנטרי בוועדה; שי מאיר גרשון, גם הוא רכז בתחום הפרלמנטרי; מור אברג'יל, דוברת הוועדה; היועצות המשפטיות, שבאמת מגיע להן מעל ומעבר: עו"ד נעה בן שבת, ענת מימון, יעל סלנט ואילת וולברג. וכמובן כמובן לצוות הלשכה שלי, שבאמת עובד ימים כלילות כדי לעשות טוב לאזרחי ישראל, ובוודאי בוודאי לחיילי המילואים ובני משפחתם. ההצעה אושרה בוועדה פה אחד והוגשו לה הסתייגויות. אני מבקשת מהכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח שאישרה הוועדה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. אכן, חריצות יוצאת דופן, עם הצעה טובה. תראו, להצעת החוק לא הוגשו בקשות דיבור, אבל כן הסתייגויות, של קבוצת יש עתיד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

של מי ההסתייגויות?

היו"ר מאיר כהן:

יש עתיד וישראל ביתנו. אם מושכים את ההסתייגויות ואת זכות הדיבור, אז אנחנו נעבור מייד להצבעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, שנייה. מישהו רוצה לנמק הסתייגות?

קריאות:

רון כץ (יש עתיד):

לא. בחוק הזה - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אז תן לו בחוק הזה. בחוק הבא. עד שהוא מבקש.

היו"ר מאיר כהן:

בחוק הבא. אם אין דוברים, אני עובר להצבעה. בחוק הבא אנחנו נדבר.

רון כץ (יש עתיד):

רק כי אנחנו אוהבים את אופיר.

היו"ר מאיר כהן:

אם כך, אין הסתייגויות, כמו שאמרתי, ולכן אין גם דוברים. אני עובר להצבעה בקריאה שנייה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 263), התשפ"ו–2026. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 7 בעד סעיפים 1–4 – 20 נגד – אין נמנעים – אין סעיפים 1–4 נתקבלו.

היו"ר מאיר כהן:

20 בעד, אפס מתנגדים. הצעת החוק לביטוח לאומי (תיקון מס' 263) עברה בקריאה השנייה. אנחנו עוברים לקריאה השלישית, ברשותכם. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 8 בעד החוק – 27 נגד – אין נמנעים – אין חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 263), התשפ"ו–2026, נתקבל.

היו"ר מאיר כהן:

27 בעד, אפס מתנגדים, אפס נמנעים, נוכח אחד. אם כן, אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי התקבלה בקריאה השנייה והשלישית, ותיכנס לספר החוקים. אני מבקש להוסיף לפרוטוקול את חברת הכנסת מיכל שיר סגמן. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

אנחנו עוברים להצעת חוק השמות (תיקון מס' 9), לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק קרויזר – או, בבקשה, את חברת הכנסת וולדיגר, נעים מאוד – להציג את הצעת החוק, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

כבוד היושב-ראש, אני מתחילה לאהוב את המעמד פה, אתה יודע.

היו"ר מאיר כהן:

אוקיי.

מיכל מרים וולדיגר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

כבוד השר, חברי כנסת נכבדים. חוק השמות התש"ז–1956, מבקש בסעיף 5 - - -

קריאה:

הוא מביא לה את הנאום.

היו"ר מאיר כהן:

לא, לא. אני מבקש שקט. לא, זהו.

מיכל מרים וולדיגר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

אפשר להחליף, קרויזר.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

לא, אי-אפשר.

היו"ר מאיר כהן:

לא, אי-אפשר, זהו.

מיכל מרים וולדיגר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

יצחק, בוא, תן לי ואני אקריא.

היו"ר מאיר כהן:

לא, אי-אפשר, גברתי.

מיכל מרים וולדיגר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

הוא מביא לי כדי להקריא.

היו"ר מאיר כהן:

לא, אי-אפשר.

מיכל מרים וולדיגר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

רק את הנאום, את הנאום הוא יכול להביא לי?

היו"ר מאיר כהן:

אה, את הנאום, סליחה, סליחה. בבקשה, לא ידעתי.

מיכל מרים וולדיגר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

אם הוא יכול להביא את הנאום – לא קרה שום דבר. כן, זה רק הנאום של יצחק.

היו"ר מאיר כהן:

אם היה אפשר על פי התקנון, הייתי נותן לך בשמחה. פשוט, אנחנו מחויבים לתקנון.

מיכל מרים וולדיגר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

יצחק, אני יכולה להחליף מזכר לנקבה?

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

כן.

מיכל מרים וולדיגר (בשם ועדת הפנים והגנת הסביבה):

תודה. אני מתכבדת להביא בפניכם את הצעת חוק השמות (תיקון מס' 9) התשפ"ו–2026, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. בהתאם להוראה הקבועה בסעיף 5(א) לחוק השמות, עם אימוצו של קטין, משתנים שם משפחתו ושם הוריו במרשם האוכלוסין באופן שמשקף את המציאות החדשה שנוצרה בעקבות האימוץ, זולת אם קבע בית המשפט בצו האימוץ קביעה אחרת. כלומר, אם בית המשפט לא קבע אחרת, הקטין המאומץ מקבל את שם משפחת מאמציו, ובשמות הוריו במרשם האוכלוסין נרשמים שמות הוריו המאמצים. סעיף 5(ב) לחוק מסדיר את קביעתם של השמות במרשם האוכלוסין במקרים ייחודיים של אימוץ על ידי מאמץ יחיד. סעיף זה חל במצבים שבהם אחד מהורי הקטין נפטר והמאמץ היחיד הוא בן זוגו של ההורה שנותר בחיים, או שני הורי הקטין נפטרו והמאמץ היחיד הוא קרוב משפחתו של הקטין ואינו נשוי. במצבים כאמור, הקטין שאומץ ממשיך לשאת, לצד שם המשפחה החדש, את שם משפחת הוריו מולידיו, וכן בפרט הרישום במרשם האוכלוסין נותר שמו של הורהו מולידו, אלא אם כן הורה בית המשפט אחת מטעמים של טובת הילד. לנוכח האמור, החוק בנוסחו כיום אינו נותן מענה למצב שבו שני הוריו של הקטין נפטרו והקטין מאומץ על ידי בני זוג שהם קרובי משפחתו, וכן למקרים שבהם הקטין מאומץ על ידי מי שאינו קרוב משפחתו. יצוין כי הרציונל העומד בבסיס ההסדר הקיים, שלפיו במצבים של אימוץ בתוך המשפחה בשל פטירת אחד מההורים נשמר שמם של ההורים המולידים במרשם האוכלוסין באופן המשמר את זיכרונם כחלק מזהותו של הקטין ומסיפור חייו וחיי המשפחה שאימצה אותו, מתקיים גם במצבים שבהם הקטין נותר ללא הורה כלל ומאומץ על ידי בני זוג שהם קרובי משפחתו. לעניין זה יובהר כי קיימת חשיבות רבה בבניית מסגרת משפחתית יציבה בעבור אותם קטינים בדרך של אימוץ על כל המשתמע מכך, ובשל כך יש למנוע מצבים שבהם שאלת רישום שמות ההורים ושם משפחת הקטין במרשם האוכלוסין בעקבות האימוץ כאמור תמנע ממשפחות לנקוט דרך של אימוץ. הצעת החוק שיזמה הממשלה נועדה לתת מענה למצבים שבהם ראוי לשמר את זכרם של הוריו המולידים של הקטין שהתייתם באמצעות שמירה על שמות ההורים ושם משפחתם במרשם האוכלוסין. זאת, בייחוד לנוכח התייתמותם של קטינים רבים מהוריהם בעקבות מתקפת הטרור הרצחנית שהחלה ביום 7 באוקטובר 2023, שמחת תורה התשפ"ד, והפעולות המלחמתיות שבאו בעקבותיה. יצוין כי היעדר היכולת לשמר את פרטי הורי הקטין שנפטרו במקרים הנוספים כאמור בפרטי מרשם האוכלוסין מהווה כיום חסם מפני אימוצם של קטינים במצבים אלה. זאת, בשל הידיעה כי עם אימוצם, יימחקו פרטי ההורים ושם משפחתם מרישומיהם של הקטינים באופן העלול לפגוע בזכרם של הנפטרים. חסם זה רלוונטי במיוחד בימים אלה, כשנתיים וחצי לאחר מתקפת הטרור הרצחנית כאמור, כאשר משפחות המגדלות קטינים שהתייתמו משני הוריהם נמצאות בהתלבטות בנוגע לאפשרות לאמצם, וזאת באופן שאינו תואם את טובת הקטינים. לאור האמור, מוצע שיהיה ניתן לשמר את רישומם של שמות שני ההורים שנפטרו גם במקרה של אימוץ שנעשה על ידי בני זוג שהם קרובי משפחה של הקטין. כמו כן מוצע להבהיר כי הנורמה לעניין שימור שמות ההורים המולידים לאחר האימוץ תחול רק במקרים שבהם האימוץ נעשה בשל פטירת ההורים, בשונה מאימוצים אחרים שנעשים בשל חוסר מסוגלות הורית. בנוסף, מוצע כי במקרה חריג שבו אחד מהורי הקטין או שניהם נפטרו והוא מאומץ על ידי אדם שאינו קרוב משפחתו או שאינו בן זוגו של ההורה שנותר בחיים, לא תתקיים ברירת המחדל של שמירת שמות ההורה או ההורים שנפטרו ושם משפחתם, ובית המשפט יקבע אם יש לשמר את שם המשפחה ושמות ההורים כאמור בהתאם לטובת הילד. הצעת החוק הזו מוגשת בצירוף הסתייגויות, אך אבקש כי הכנסת תדחה את הסתייגויות אלה ותתמוך בהצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית בנוסח המוצע על ידי הוועדה. אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה, שלא הספיק להקריא את זה, יצחק קרויזר, וכמובן לכל צוות הוועדה הנפלא, שעובד קשה מאוד כדי לחוקק ולתקן דברים שזקוקים לתיקון. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה , גברתי. יש בקשות דיבור והסתייגויות של יש עתיד. אני אאפשר לנמק, אבל האם אנחנו נצביע או שאת מושכת את ההסתייגויות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, אנחנו ננמק את ההסתייגויות ונעבור להצבעה.

היו"ר מאיר כהן:

ונמשוך אותן? מאה אחוז. אני אקריא אחד-אחד. כחמש דקות, מי שירצה לעלות – שיעלה. חבר הכנסת יאיר לפיד – לא נמצא; קארין אלהרר – לא נמצאת; מירב כהן – לא נמצאת; אלעזר שטרן – לא נמצא; מיקי לוי – לא נמצא; מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אני רוצה לדבר בהסתייגות הבאה.

היו"ר מאיר כהן:

בהסתייגות הבאה. רם בן ברק; יואב סגלוביץ'; בועז טופורובסקי; מיכל שיר סגמן; יוראי להב הרצנו; ולדימיר בליאק. רון כץ.

רון כץ (יש עתיד):

כן.

היו"ר מאיר כהן:

חמש דקות לרשותך, אדוני.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, יכולתי אתמול להתעלם מהפניקה המטורפת של הקואליציה על החיבור בין יש עתיד למפלגה של בנט. הגדילה ועשתה טלי, שעמדה פה והסבירה: איזה טמטום; הוא היה פה, הוא היה שם.

טלי גוטליב (הליכוד):

כן.

רון כץ (יש עתיד):

אני רוצה רגע לעשות סדר בדברים. קודם כול, איך אתם בכלל מעיזים לדבר על מי עשה מה כשאתם ממשלת 7 באוקטובר? אתם הבאתם על מדינת ישראל את 7 באוקטובר - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

רון כץ (יש עתיד):

כן, אתם, כן, אתם, זה קרה במשמרת שלכם. אני יודע שאתם המצאתם את הביטוי המדהים "אשמה ללא אחריות" – "אחריות ללא אשמה". אבל מה לעשות? בעולם מתוקן, כאשר אתם ראש הממשלה, אז אתם אחראים גם לרע, לא רק לטוב. אז אתם, כן, הבאתם על מדינת ישראל את 7 באוקטובר. אתם אלה שלא יודעים להכריע בדרום. טלי, מי כמוך יודעת, ובועז, אתה יודע את זה יותר טוב מכולם כיו"ר הוועדה, שמי ששולט היום בעזה זה החמאס. נכנסנו, נלחמנו, עשינו, הצבא נתן את כל-כולו, אבל בסוף, ראש הממשלה הזה לא יודע להכריע. מה לעשות? צריך להגיד את האמת לאזרחי מדינת ישראל: 30,000 חמושים חמאסניקים שולטים היום בעזה. אם אנחנו מדברים על הצפון, וברגע זה נלחמים בצפון, הם עדיין לא מפסיקים לירות על תושבי הצפון. עכשיו, לא מזמן, אחת מחברות הוועדה שלחה לנו סרטון בלייב, איך נראה הבית שלה, איך נראים השכנים שלה, איך נראית שגרת החיים של הילדים שלה – אזעקות בלתי פוסקות. גם שם לא ידעתם להכריע. ובואו נדבר גם על איראן – הפדיחה הזאת שאזרחי מדינת ישראל גילו מנשיא זר שאנחנו בהפסקת אש, ואחרי זה גילינו שאנחנו בהפסקת אש גם בלבנון, ואם זה לא מספיק, גילינו בעוד ציוץ שיש הפסקת אש לעוד שלושה שבועות. אבל אז הם יבואו וידברו על שני מנהיגים ששמו בצד הכול בשביל אזרחי מדינת ישראל, שהשאירו ממשלה במצב הכי טוב שהיה פה, במצב הבין-לאומי הכי טוב שהיה פה ובמצב הכספי הכי טוב שהיה פה.

אושר שקלים (הליכוד):

שמעת?

רון כץ (יש עתיד):

שרים שקמו בבוקר והלכו לעבוד בשביל הציבור. לא הלכו להצטלם, לא הלכו לעשות כל היום פוליטיקה, לא הלכו לבלבל את המוח לאזרחי מדינת ישראל – הלכו לעבוד. הלכו לעבוד. אתם לא מאמינים איך זה נראה, אני הייתי שם. מאיר כהן הוא דוגמה טובה, הוא היה שר הרווחה. האדם, בשנה וחצי שבהם הוא היה במשרד, עשה מהפכה: דאג לאוכלוסיות החלשות, דאג לנגב, דאג לכל מה ששר הרווחה אמור לעשות. היה גם שר אוצר, ליברמן, שהחזיר לכם 50 מיליארד שקל לחשבון. היה שר החוץ, לפיד, שערך את פסגת הנגב והביא לפה שרי חוץ מכל העולם בשביל להרים את מעמדה של מדינת ישראל. לקחתם את כל הדבר הזה, ומה עשיתם ממנו? היום אזרחים במדינת ישראל מפחדים ללכת לסופר, אבל אתם תמשיכו לשדר לנו כאילו זה אשמת מי? מי היה פה ראש ממשלה ב-18 השנים האחרונות? איך, סער, איך אתם יכולים לעלות לכאן ולדבר על מי עשה ככה, מה עשו ככה? אני מוכן להתעמת עם מי שאתם רוצים בעובדות: מי הביא את מדינת ישראל למצב הביטחוני הכי גרוע שהיא הייתה בו? מי הביא את מדינת ישראל למצב הכלכלי הכי גרוע שהיינו בו? וכמובן, איך אפשר להתעלם לרגע מהעובדה שיש לנו שר לביטחון פנים שמתנהג יותר כמו כוכב טיק-טוק? אף אחד לא יודע איפה הוא, הוא לא נמצא. אין שר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין שר לביטחון פנים, יש יצור מוזר.

רון כץ (יש עתיד):

מירב, אני אגיד לך איפה הוא לא נמצא – הוא לא נמצא בזירת הרצח בפתח תקווה, בפיצה, והוא עוד יגיד שאי-אפשר לשים שוטר על כל פיצוצייה, על כל פיצרייה. מי ביקש ממך? תעשו את העבודה שלכם. יש מודיעין, יש אכיפה – איפה אתם? והוא לא נמצא בזירת הפשע והרצח בבאר שבע והוא לא נמצא בזירת הדקירה בתל אביב. איפה הוא כן נמצא? רק איפה שמצטלם יפה, רק איפה שאפשר להנדס את הפריים, רק איפה שאפשר שימחאו לו כפיים. אז אני רוצה לשאול את השר בן גביר: איך אתה לא מתבייש? איך עוד לא הגעת לפתח תקווה? איך עוד לא נסעת לבאר שבע? איך אתה לא מצליח להתמודד עם כנופיה של ילדים, ילדים בני 15, ולעצור את הפחד שזה יכול לקרות לכל ילד במדינת ישראל? תודה, אדוני.