ישיבת מליאה בתאריך 11/02/2026 בשעה 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר, שלום גם לאורחים ולאורחות ביציע. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"ד בשבט התשפ"ו, 11 בפברואר 2026. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה, הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 13), התשפ"ו–2026. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

אמיר אוחנה (הליכוד):

שר החקלאות וביטחון המזון אבי דיכטר:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, משפחתו של אמל נסראלדין, אורחים, קהל נכבד, קודם כול, אדוני היושב-ראש, תודה רבה על זה שחרגת מהמנהג, ואני מודה למשפחה שפנתה וביקשה ביודעה על הקשר ההדוק שהיה בין אמל נסראלדין, זכרו לברכה, לביני לאורך הרבה מאוד שנים. ואני רואה בזה זכות גדולה לשאת כאן בכנסת, בכנסת ישראל, דברים לזכרו ולומר דברים עליו, מפני שאמל נסראלדין הוא באמת אדם של 96 שנות עשייה: עשייה למען המדינה, עשייה למען העדה, עשייה למען המשפחה ועשייה למען אנשים – אנשים באשר הם – דרוזים, יהודים ואחרים. מעבר לעובדה שהוא היה מראשוני המתנדבים לצבא ליחידה הדרוזית, שמנתה אז מאות בודדות של לוחמים, הוא בהחלט היה מאדריכלי שותפות הגורל בין הדרוזים לבין היהודים. כל אסון אישי שחווה רק חיזק את העשייה הזאת. כשהבן לוטפי נפל במרדפים בארץ המרדפים, הוא חרק שיניים והמשיך; כשהנכד לוטפי נפל ליד רצועת עזה בנחל עוז, הוא חרק שיניים והמשיך. לוטפי שאיתנו כאן (אומר בערבית:); האסון השלישי, שנשאר פתוח – הוא חרק שיניים והמשיך. לפני שנים, כמעט 20 שנה, הייתה לי הזכות להקים קרן לסטודנטים דרוזים בנושא הייטק. רצינו לאפשר לאלה שלא יכולים לממן לימודים בתחומים של הנדסה ומדעים מדויקים, והקמנו קרן, וכמובן האדם הראשון להתייעץ איתו היה אמל נסראלדין. באו תורמים מחו"ל, רצו לבקר ביישוב דרוזי. כמובן, אמרו: בואו ניקח אותו לשוק בדאלית אל-כרמל. אמל אמר: בשום פנים ואופן, נפגשים בכניסה לבית הקברות הצבאי. אבו לוטפי לקח אותם לסיור שם, והם אמרו: סיור כזה לא חווינו בשום אירוע אחר. לשמוע מאמל נסראלדין את קורות העדה, דרך הסיור בבית הקברות, היה מרתק, אבל גם היה מצמרר. כמובן שכשהוא שם את הסיפור האישי שלו זה נתן לזה אותנטיות מאוד מאוד משמעותית. כאן, בכנסת, עם עליית הליכוד לשלטון ב-1977, עם מנחם בגין כראש ממשלה, אמל נסראלדין חבר כנסת – מנחם בגין מאוד בטח בו. באחת הפעמים אפילו שלח אותו בשליחות מדינית ללבנון. לא רק בגלל שאמל נסראלדין מדבר ערבית, אלא מפני שהוא באמת היה איש אמון ואיש סוד, וראש הממשלה דאז מנחם בגין הבין וזיהה את זה ונעזר בזה. כאן, בכנסת, אדוני היושב-ראש, אמל נסראלדין פעל המון כדי להסדיר את נושא האדמות הדרוזיות; פעל כדי להסדיר את המקומות הקדושים, שזה היה בלב ליבו של כל דרוזי, אבל אצל אמל נסראלדין זה בער. והוא ראה במקום הזה, במשכן הכנסת, מנוף כדי להסדיר גם את המתחם של קבר יתרו וגם את המתחם בנבי סבלאן ואת שכונות החיילים המשוחררים, גם בגליל, גם בכרמל. אבל אין ספק, מפעל חייו היה יד לבנים. הוא היה מחולל יד לבנים. אני שוחחתי עם אנשי יד לבנים, שעבדו מולו, והם אמרו לי שלא ראו בולדוזר כמו אמל נסראלדין. נחרץ. קשוח, קשוב, רך כשצריך, אבל בעיקר חדור משימה. לא פלא שאמל נסראלדין ביקש להיקבר בצמוד לבית יד לבנים, וכחריג זה ניתן לו. המכינה שהקים צמודה לשם. הטיפול שלו באלמנות החללים הדרוזים הוא מופת לטיפול באלמנות. ביהדות אנחנו אומרים: נעשה ונשמע. אמל נסראלדין היה מבצע, ואז מחפש תקציב. הוא היה משלם, ואחרי זה הוא היה בא לקבל את התקציב. איך אמרו לי ביד לבנים? לאמל נסראלדין אי-אפשר לומר לא. צריך הרבה מאוד אומץ כדי לומר לו לא. כשהוא קיבל את פרס ביטחון ישראל, זה היה כבר אחרי שהוא הדליק משואה ביום העצמאות ב-2005. פרס ביטחון ישראל ב-2023, כשהוא כבר מגרד את ה-95 – זה פרס שהיה מגיע לו הרבה יותר מוקדם. אבל אני שמח שהוא הגיע במלוא כוחו, במלוא אונו, וכמו שאתה אמרת, היושב-ראש, הוא אפילו השתמש בהומור שלו באותה סיטואציה על הבמה. אבו לוטפי היה מומחה להיסטוריה של מדינת ישראל. מי שישב איתו – זה היה מרתק לשמוע אותו מדבר על מדינת ישראל; גם על העדה הדרוזית, אבל גם על דברים אחרים. אבל זה לא פלא. חלק מההיסטוריה הוא עשה פשוט במו ידיו. פעם שאלתי אותו: אבו לוטפי, מאיפה האנרגיות שלך? ושאלתי אותו את השאלה הזו לא מזמן – שנים אחדות. הוא אמר לי: תראה, יש אנשים שעוזרים לאחרים ומתעייפים. או כמו שאבו לוטפי אמר לי בשפתו: (אומר בערבית ומתרגם:) מאירה לאחרים כמו נר ומתעייפת, שורפת את עצמה. הוא אומר: אני רוצה לעזור בלי הפסקה. זה היה אמל נסראלדין עד ימיו האחרונים. נזכור אותו כולנו. הוא יהיה חקוק בליבות כולנו, דרוזים ויהודים כאחד, לנצח. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר דיכטר. אגב, השר דיכטר, אני נזכר ששנינו יחד ביקרנו בביתו של אמל בניחום על פטירתה של רעייתו. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אכרם חסון לשאת דברים. בבקשה. כמו כן, אני מברך את תלמידות ותלמידי כיתה ט' מבית הספר חטיבת גולדה בפתח תקווה, ברוכות וברוכים הבאים לכנסת. וכמו כן, את – אני רואה שיש פה עוד אורחים – תלמידי כיתה י"ב מתיכון אור תורה בירושלים. ברוכות וברוכים הבאים לכנסת, שלום לכולכם. חבר הכנסת אכרם חסון, בבקשה. תודה.

אכרם חסון (הימין הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, משפחת אמל נסראלדין היקרה, הנהלת בית יד לבנים, יושב-ראש ההנהלה ד"ר רמזי חלבי, המנכ"ל לוטפי, מוניר מאדי וכל המלווים המכובדים, ברוכים הבאים לכנסת. אדוני היושב-ראש, להזכיר לך, בפעם הראשונה שהייתי חבר כנסת כאן, ב-2012, עמדתי כאן והצהרתי ואמרתי שמי שהשפיע על חיי הפוליטיים היו שני אנשים: מנחם בגין, עליו השלום, ואמל נסראלדין, זיכרונו לברכה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום איננו עומדים כאן רק כדי לזכור אדם – אנו עומדים כאן כדי לכבד דרך, כדי להצדיע למורשת, כדי לומר בקול ברור: אמל נסראלדין איננו עוד דמות היסטורית; הוא יסוד באבן היסוד של הזהות שלנו. אני אומר את הדברים גם מהמקום האישי ביותר. אני גדלתי על אמל, למדתי ממנו, ספגתי ממנו ערכים של אחריות, של נאמנות, של עמידה זקופה, גם כשלא נוח, גם כשלא קל, גם כשיש מי שמנסה לערער. אמל לא חיפש כותרות – הוא בנה תודעה. הוא לא רדף אחרי תפקידים – הוא רדף אחרי שליחות. כאשר כיהן כחבר כנסת, הוא נשא בגאווה את קולה של העדה הדרוזית, אבל מעולם לא פעל מתוך מגזריות צרה. הוא האמין בשותפות אמת, בשותפות של דם, של ברית, של דרך. וכאשר עמד בראש יד לבנים לעדה הדרוזית, זו כבר לא הייתה פוליטיקה – זו הייתה קדושה. הוא נשא על כתפיו כאב של אבות ואימהות, של משפחות שכולות, של קהילה שלמה שמקריבה את היקר לה מכול למען ביטחון המדינה. אמל עצמו ידע כאב אישי עמוק. הוא שכל בן, שכל נכד, והוא גם איבד בן שנעלם, כפי שאמר היושב-ראש, באזור ג'נין, עד עצם היום הזה, בן למשפחה שמקריבה ותורמת שוב ושוב למען ביטחון מדינת ישראל. מתוך הכאב הזה, הוא לא בחר בכעס – הוא בחר באחריות; הוא בחר להמשיך לבנות, לחזק ולחנך. היום יותר מתמיד, כאשר החברה הישראלית מתמודדת עם אתגרים, עם מחלוקות ועם מתחים, המורשת של אמל רלוונטית מתמיד, מורשת של אחריות, של איזון, של עמידה יציבה על ערכים, מבלי לשרוף גשרים. אני עומד כאן היום לא רק כדי להספיד, אלא כדי להתחייב – להתחייב שנמשיך את הדרך; שנמשיך לשמור על כבוד משפחות השכול; שנמשיך לדרוש צדק, אך נעשה זאת מתוך ממלכתיות; שנמשיך להיות שותפים מלאים בביטחון המדינה ובבנייתה. ולמשפחה היקרה, אתם לא רק נשאתם את הכאב, אתם נשאתם גם דוגמה. הבית הזה הצמיח מנהיג, הצמיח לוחמים, אנשים של ערכים. מדינה שלמה חבה לכם. תודה. יהי זכרו של אמל נסראלדין ברוך. תודה ליושב-ראש הכנסת על זה שמזכירים את האנשים שהשפיעו על החברה בישראל ותרמו לה רבות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. כעת אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת חמד עמאר.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, משפחת נסראלדין היקרה, החברים של אמל, שהם גם החברים שלי, להגיד לכם את האמת? הכנתי נאום. אבל אחרי זה החלטתי: על אגדה לא צריך נאום, צריך רק לספר על האיש שכבר בגיל 19 חזה את העתיד. המפגש הראשון שלו עם אנשי הסוכנות היהודית היה עוד לפני קום המדינה. הוא היה רק בן 19, אבל הוא הבין וידע שהולכת לקום מדינה יהודית, חזקה, והעדה הדרוזית צריכה להיות חלק מהמדינה. הוא לא הצטרף למדינה – הוא היה חלק מהקמת המדינה. כל צעד שהוא צעד, זה היה היסטוריה. אני תמיד אמרתי לו: אתה צעיר לנצח. היו בינינו קשרים, היה קשר הדוק. אנחנו כמעט כל שבוע דיברנו. למדתי ממנו הרבה. למדתי ממנו לכבד את האנשים, למדתי ממנו שהעשייה תראה בדיבורים. ואיפה שראה אנשים ראו תום. הוא ידע לבנות קשרים ולחבר בין אנשים. קשה לתאר כמה הוא אהב את המדינה. הוא אהב את החברים, את הקשר בין העם היהודי לעם הדרוזי, והוא עשה הכול על מנת לחזק אותו. אמל היה אב שכול שאיבד את הבן שלו, לוטפי, במרדף, בפעילות מבצעית. אבל אמל לא שקע באבל, בצער. הוא החליט להקים את בית יד לבנים לבני העדה הדרוזית. הוא היה האבא, הסבא, האח של המשפחות השכולות. הוא חיבק אותם, חיזק אותם. הצטרפתי אליו כמה פעמים למפגש עם המשפחות השכולות, ראיתי את האהבה שהוא הקרין למשפחות, את הקשר ההדוק שהיה לו עם המשפחות. הוא עשה הכול בשבילם. אמל גם היה סב שכול. אני זוכר שהלכתי לנחם אותו. ישבתי מול הר אדם, שקשה מאוד לשבור אותו. באתי לנחם, אבל יצאתי יותר חזק ממה שנכנסתי, כי הוא האמין בגורל, הוא האמין בלתת למען מדינת ישראל, והוא אמר: איבדתי בן, איבדתי נכד, אבל הקשר עם העם היהודי, עם מדינת ישראל, הוא יותר חזק. ואני זוכר שיחה קשה מאוד עם אמל, ובפעם הראשונה שהרגשתי שהאדם הזה, הר האדם, שבור כזה, מרגיש פגוע. והוא אמר לי: לא האמנתי שמפלגת הליכוד, שאני הייתי חלק ממנה, שצעדתי איתה מהיום הראשון, תפגע ככה בעדה הדרוזית ותחוקק את חוק הלאום. אבל אסור לנו לשבר – אלו המילים שלו – אנחנו צריכים להסתכל קדימה ולהמשיך ולעשות הכול על מנת לבטל את החוק, שפגע חזק מאוד בעדה הדרוזית. אבל צעיר נשאר צעיר לתמיד. בגיל 80 – בגיל 80 – הוא החליט להקים מכינה קדם-צבאית ולהתחבר לצעירים ולחבר את הצעירים עם האדמה, עם המדינה, עם העשייה, עם השירות הצבאי, עם החיבור בין היהודים לדרוזים. המכינה של אמל זו ההיסטוריה של עמל, זה העשייה של אמל, זה העתיד של אמל. יהיה זכרו ברוך. אללה ירחמו. איש יקר, אובדן גדול למדינה, לעדה, לכולם ולכל מי שהכיר אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת חמד עמאר. אני מתכבד כעת להזמין את חבר הכנסת עפיף עבד לשאת דברים לזכרו. בבקשה.

עפיף עבד (סיעת הליכוד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד משפחת נסראלדין, הבן לוטפי, הכלה דימה, הבן הנאסיב, הגיס מוניר, משפחת נסראלדין המכובדת, חברים יקרים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת עבד, אולי תרים את הפודיום עוד קצת. אתה רם ונישא.

עפיף עבד (סיעת הליכוד):

אני ענק, הא? גדול. אדוני היושב-ראש, אני לא אשכח שהלכנו לביקור תנחומים, אני ואתה, ולקחנו ביחד את התמונה של המנוח – באמת המנוח היה קרוב גם לליבי, גם לליבך. הערכתי אותו מאוד, ד"ר רמזי חלבי, מנכ"ל בית יד לבנים, וליד מולא, חבר טוב של המנוח ומנהל יד לבנים בירכא. המנוח אמל נסראלדין היה סמל מסמלי העדה הדרוזית במדינת ישראל, חבר כנסת מתנועת הליכוד המפוארת, שעשה המון למען המגזר, העדה והמדינה. הוא שכל את הבן לוטפי ואת הנכד לוטפי על מנת להגן על מדינת ישראל. הוא שילם מחיר כבד מאוד על מנת לשמור על דו-קיום בין העם היהודי לעם הדרוזי. הוא האמין מאוד בברית החיים. מייסד בית יד לבנים בדאלית אל-כרמל, הוביל יחד עם המשפחות השכולות את כל המאבקים על מנת שכל המשפחות יקבלו את כל הזכויות. הוא היה האבא והאימא של כל המשפחות השכולות. אני לא אשכח מה היה עם דוד שלי נעאמן, כשהבן שלו סלימאן הלך לעולמו. אז אבו לוטפי אמר לו: אבו עאהד, אם מדינת ישראל לא תכיר בבן שלך, אני אכיר בו. תשמע, זו מילה מאוד מאוד חזקה. בן אדם שאיבד את הבן שלו ומצא את כל הדלתות סגורות לפניו, אז בא אבו לוטפי ואמר לו, ונתן לו את האומץ הזה: אם מדינת ישראל לא תכיר בבן, אני אכיר בו. תראה עד כמה הוא היה בן אדם אנושי. זה מראה על כמה שהוא היה בן אדם רגשי שחי את הבעיות של המשפחות. אמל היה מחובר לא רק לחיילים שנפלו, הוא הקים מכינה קדם-צבאית ועמד בראשה לחנך ולהכשיר חיילים דרוזים לשירות המדינה. אמל היה מסור לעדה הדרוזית בכל נפש. הוא היה שותף לחיבור כפר דאלית אל-כרמל, לחשמל ולמים בשנת 1964 וגם למפעלי הטקסטיל בכפר. על מעשיו הנדיבים הוא קיבל פרס ישראל על מפעל חיים לפני שלוש שנים. כולנו תקווה שהבן לוטפי ימשיך, במורשתו המכובדת בגאווה. לוטפי הוא היום גיס, הוא איתנו, גיס של ירכא, אנחנו מאוד מכבדים. ברוך בואכם.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת עפיף עבד, תודה לחברי הכנסת הנוספים וגם לשר דיכטר, ותודה רבה למשפחת נסראלדין, שמכבדת אותנו בנוכחותה. יהי זכרו ברוך. תנוחמו מהשמיים.

אמיר אוחנה (הליכוד):

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

רבותיי, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק להגדרת רצועת עזה כאזור עוין ואיסור יחסי מסחר, התשפ"ה–2025, של חברת הכנסת יוליה מלינובסקי וקבוצת חברי הכנסת. אני מתכבד להזמין את חברת הכנסת מלינובסקי אל הדוכן כדי להציג את הצעת החוק. בבקשה, גברתי, עד עשר דקות לרשותך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת – אני רק רוצה לשאול, ברשותך, מי השר שיענה לי?

היו"ר אמיר אוחנה:

השר אלי כהן. אה, מי יענה? מי השר שיענה, השר כהן?

קריאות:

שר האוצר.

היו"ר אמיר אוחנה:

שר האוצר.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

בכבודו ובעצמו, כי חבל שהוא לא פה. אדוני היושב-ראש, שרים, חבריי חברי הכנסת, שר האוצר שלא נוכח פה אבל הייתי שמחה שהוא יהיה פה, כי אני מאמינה שבתוך-תוכו הוא מסכים איתי ותומך בי בנושא הזה, ואם זה היה בצורה אותנטית ואמיתית, גם היה מצביע לטובת הצעת החוק הזאת. מטרת הצעת החוק – וברשותכם, אני אקריא את זה מהנוסח: מטרת הצעת החוק היא לקבוע את מעמדה של רצועת עזה כאזור עוין, ולאסור על קיום יחסי מסחר עימו, לשם הגנה על ביטחון המדינה ומניעת תמיכה כלכלית בגורמי טרור הפועלים בה. שוב, לקבוע שעזה היא אזור עוין – ואני מאמינה שאין על זה מחלוקת, אלא אם כן יש פה אנשים שחושבים שעזה הם חברים שלנו, ומחר יהיה לנו שם שלום, והם, מה שנקרא, יהיו ציונים פתאום, לרגע. גם נושא המסחר – כולנו ראינו איך חמאס משתלט בצורה אגרסיבית על כל הסחורות שנכנסות לרצועת עזה, ובסופו של דבר מזה הם שואבים את העוצמה הכלכלית שלהם. אנחנו ראינו את זה בזמן המלחמה, ואנחנו כבר רואים את זה גם היום, שיותר מ-80% מהסחורות שנכנסות לרצועת עזה עוברות לחמאס בסוף, וחמאס משתלט על זה, מוכר את זה, ומזה מפיק את ההון שלו. אנחנו יודעים שהיום חמאס מחזיק מיליארד דולר במזומן שהוא צבר בזמן המלחמה – בזמן המלחמה – אז אין שום הצדקה, אין שום היגיון, אין שום שכל ישר שיכול להצדיק שמדינת ישראל, גם בזמן המלחמה וגם עכשיו, בימים האלה, ממשיכה עם המסחר עם האויב. עזה זה אויב, אלא אם כן מישהו חושב אחרת. אני אשמח לשמוע את ,זה במיוחד ממפלגות הקואליציה, כי דיברתם על זה, חרתם את זה על הדגל שלכם, ואנחנו תומכים, מסכימים לזה, ואני לרגע לא מאמינה שיהיה משם איזשהו – שתבוא משם ישועה, שפתאום זה הולך להשתנות. אז הצעת החוק מבקשת להכריז על עזה כאזור עוין ולאסור כל מסחר, כל מסחר עם עזה, כי כפי שאמרתי – ותודה רבה, הגיע שר האוצר – יותר מ-80% מהסחורות שמגיעות לרצועת עזה, בסוף חמאס משתלט עליהן, משם מפיק את הרווחים שלהם, את הכסף שלהם. הם מחזיקים ביותר ממיליארד דולר במזומן, מזה הם משלמים את המשכורות לפעילי הטרור שלהם. אז כמה אפשר להמשיך עם הטיפשות הזאת? לפני יומיים ביקרנו במעבר כרם שלום – חשכו עיניי, חשכו עיניי. בזמן המלחמה ממשלת ישראל החליטה בהחלטה שלה – וזה לא קשור לטראמפ, וזה לא קשור לביידן, ולא קשור לחייזרים – באפריל 2024 ממשלת ישראל החליטה ומימנה הרחבה של מעבר כרם שלום באופן דרמטי. כשאתה מגיע לשטח ואתה רואה במו עיניך איך נראה עכשיו כרם שלום, כמה כסף הושקע שם, כמה משאיות – וזה כסף של אזרחי ישראל, זה לא כסף זר, זה לא מימון זר, זה כסף של אזרחי ישראל – כמה הרחיבו את כרם שלום, איזו בנייה מטורפת יש שם. ממשלת ישראל, על חשבון אזרחי ישראל, מרחיבה את מעבר רפיח לתוך שטח ישראל. זה מה שקורה שם בפועל. המשאיות שעוברות ממצרים לרצועת עזה בכלל לא עוברות בידוק ביטחוני. המשאיות – מגיעות משאיות מתוך רצועת עזה, לא מהקו הצהוב, מבפנים, מתוך השטח בשליטת חמאס, ואנחנו ראינו את זה. עלינו שם על איזושהי גבעה, ראינו את כל היופי הזה. אזרחי ישראל פשוט לא מודעים למה שקורה שם. משום מה התקשורת הישראלית לא מתעניינת. האמת, צריך להעלות שם רחפנים כדי לראות את כל היופי הזה – משאיות מתוך עזה מגיעות, מעמיסות סחורות; משאיות מתוך מצרים עוברות לרצועת עזה בלי בידוק. ממשלת ישראל בהחלטתה מאפריל 2024, בכסף של משלם המיסים הישראלי, הרחיבה דרמטית את מעבר כרם שלום וגם מרחיבה את מעבר רפיח, אבל איך היא מרחיבה את זה? לתוך שטח ישראל. ואז נזכרתי במשפט של שר האוצר מר בצלאל סמוטריץ' שגרגיר, גרגיר לא ייכנס לעזה. מה זה גרגיר? ים של גרגירים. יתרה מזאת, כולם מדברים על זה שיש הברחות. אגב, אני דיברתי על נושא ההברחות מזמן מזמן מזמן, וניסיתי לפנות לשרי הממשלה שאמונים על התחום ולהפנות את תשומת ליבם לכך שזה קורה. אני יודעת שזה קורה. חבר הכנסת מרגי, אתה יודע איך זה עובד? זה יעניין אותך. גופים הומניטריים בין-לאומיים, שפעם היו אצלך במשרד – אתה באמת קיבלת שכל, קיבלת החלטה; אני מברכת אותך על זה – פתאום הגופים הבין-לאומיים היו באחריות של משרד הרווחה, שהיה אמור לבדוק אותם. אז אתה קיבלת החלטה אחרי פנייתי שאתה לא מוכן לתת להם אישורים, כי משרד הרווחה, אין לו כלים לבדוק את האירוע, אז זה עבר למשרד התפוצות. אז גופים בין-לאומיים קושרים קשר עם הגורמים פה בישראל, הצדיקים, הצדיקים, שרואים רק עניינים הומניטריים, אבל על הדרך מרוויחים הרבה מאוד כסף. אז אותם גורמים ישראליים, בחותמת גומי של גופים בין-לאומיים, מעמיסים כל טוב על המשאיות, ועל הדרך מחביאים שם כל מיני דברים. רק עכשיו נתפסה עוד משאית עם סחורה ביותר מ-8 מיליון שקלים, עם הברחות. כל היופי הזה נכנס לתוך עזה, ואנחנו יודעים את זה; פשוט, כמו לפני 7 באוקטובר, גם עכשיו אנחנו עוצמים עיניים. ניסיתי פעם לבדוק מיהם אותם סוחרים שקיבלו אישור להעביר סחורות לעזה. אלה כבר לא גופים הומניטריים, אלה סוחרים, מרוויחים כסף, גם בזמן המלחמה. אתה יודע שזה קרה גם בזמן המלחמה? המתפ"ש, באישור ממשלת ישראל, אישר מסחר עם עזה. אז ניסיתי לבדוק את הרשימה, מיהם אותם סוחרים, מיהם אותם אנשי עסקים שמרוויחים כסף על העברת סחורות לעזה בזמן המלחמה. אתה יודע מה התשובה, אדוני היושב-ראש? חסוי. חסוי. למה חסוי? ניסיתי לבדוק איך עושים את זה – אמרו: אי-אפשר להיכנס לרשימה, היא חסויה, היא סגורה. ניסיתי לבדוק מהצד העזתי מיהן אותן חמולות בעזה שאיתן אנחנו עושים מסחר שממשלת ישראל מאפשרת אותו. התשובה: חסוי. מה מסתירים? מה מסתירים? ואז שאלתי איך הכסף עובר, כי בסוף, אם אתה מוכר משהו למישהו, אתה רוצה לקבל תמורה. גם בזמן המלחמה, בעיצומה של המלחמה, ממשלת ישראל אישרה העברת כספים מעזה לסוחרים ישראלים. אתם קולטים את זה? ניצחון מוחלט, ימין מלא מלא, מילים יפות, "תחזיק אותנו, תחזיקו". המסחר קיים והיה קיים בזמן המלחמה. גורמים בין-לאומיים עושים פה כסת"ח באישור ממשלת ישראל. שאלתי: מישהו פעם בדק את אותם עמותות ישראליות או סוחרים ישראלים שעושים עסק עם הגופים הבין-לאומיים? אתה יודע מה הייתה התשובה? אף פעם. הרשימה לא קיימת. אמרתי: אוקיי, גורמים בין-לאומיים עובדים עם הישראלים. איפה הרשימה של העמותות הישראליות? היא לא קיימת, אף אחד לא בדק אותה, אף אחד לא התעניין בזה. חשבונות הבנק – אתם יודעים שבעזה אפילו בזמן המלחמה בנקים עבדו? שהיו העברות כספים דרך הרשות הפלסטינית? זה מה שקורה. אז הצעת החוק מבקשת להכריז על עזה כאזור עוין כי היא אזור עוין, אלא אם כן מישהו פה חושב שהם חברים שלנו - -

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

כמו שאמר שר האוצר פעם: "חמאס הוא נכס". וצריך לאסור מסחר, כי זה מה שאנחנו צריכים – אנחנו חייבים להיפרד מעזה. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. אני מזמין את שר האוצר להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות בלבד לרשותך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת - - -

גלעד קריב (העבודה):

אני מציע להעביר את הרפתות מהגולן לעזה.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

לא, קריאת ביניים. פעם אחת שמעתי אותך. אם שמעתי אותך פעמיים, סימן - - -

גלעד קריב (העבודה):

צריך שהשר ישמע, לא אתה. הוא שמע?

היו"ר יעקב מרגי:

אז הינה, עכשיו הוא שמע אותך. נא לא להפריע.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו כבר בשלהי חודש שבט אבל עוד לא נכנסנו לחודש אדר, ובכל זאת יש לנו אחלה הזדמנות בהצעת בחוק הזאת להסיר את התחפושת והמסכות שבין ימין אמיתי לפייק ימין, פופוליסטי, מתחפש – אגב, ימין, כזה ימין גדול, שישב בממשלה עם תנועת אחות של חמאס, עם תומכי טרור אנטי-ציונים, מכר להם את המדינה - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

למה אתה מדבר ככה? אלה חברי כנסת. למה? אלה חברי כנסת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - אבל הוא ימין, הוא ימין חזק. ועכשיו הימין בתחפושת הזה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, תשאלי את עצמך ואותי למה. תנו לו לדבר, הוא עוד לא התחיל לדבר.

מירב בן ארי (יש עתיד):

קודם כול, אני לא צועקת, אני יושבת במקום ומעירה בנחת.

היו"ר יעקב מרגי:

לא. כל הכבוד, מצוין, אבל מה זה "למה".

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אם אפשר לכתוב בפרוטוקול שלא הייתה פעם אחת שדיברתי יותר מ-30 שניות ומירב בן ארי לא התפרצה בצעקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אפילו לא צעקתי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה שיא גינס. היו לאחרונה 2,000 תורמי כליה שנכנסו עם תמונה לשיא גינס; חברת הכנסת בן ארי יכולה להיכנס לספר השיאים של גינס, השולפת המהירה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אלה החיים. מותר לי, אתה אמרת על חברי כנסת שהם תומכים של חמאס.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בקיצור, יש ימין בתחפושת, שכשהוא צריך לקבל החלטות הוא הקצה של השמאל הפוסט-ציוני, כמו שאמרתי, שמכר את המדינה לאויב, ואגב, הוא גם יודע לחסל את סינוואר תוך 48 שעות - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי? ביבי?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ציונות דתית בתחפושת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - אבל הוא חייב לאתגר את הממשלה ולהגיש הצעות חוק ימניות. והינה ההצעה הפופוליסטית וההזויה שעומדת כאן לפניכם, ואני רוצה לחדש לחברת הכנסת מלינובסקי. אני מבין את הגימיק – מה לעשות, אופוזיציה, מה היא כבר יכולה לעשות?

דבי ביטון (יש עתיד):

- - - חבל על הזמן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הצעה סופר-שמאלנית. אני רוצה לספר לה שעזה היא חלק מארץ ישראל. כשניסינו להתנתק ממנה – ככה הייתה מכבסת המילים - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כתוב "מדינת פלסטין" ביציאה מרפיח.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

State of Palestine.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ניסינו להתנתק ממנה בשנת 2005 – קיבלנו את 7 באוקטובר, קיבלנו מדינת חמאס טרוריסטית, מפלצתית, שמאיימת על גבולותינו ותושבינו. והינה הצעה שהיא כאילו מיליטנטית: בואו נכריז על עזה כישות אויב, ובמילים אחרות, בואו נוותר על עזה, ניפרד ממנה, ואגב, נאפשר לה להמשיך להתחמש ולהתעצם. כבר שמעתי את כל בלבולי השכל האלה: בואו נעביר אותה למצרים. שכחנו שהמצרים, עם פילדלפי, היו אלה שחימשו את חמאס במשך כל השנים האחרונות באוטוסטרדת חימוש, טילים ואמצעים לכריית מנהרות שהפכו אותה למדינת הטרור הנוראה והאיומה. ולכן, קודם כול בעניין הזה אנחנו מתנגדים להצעת החוק הזו. עזה היא חלק מארץ ישראל. אנחנו מפרקים בה את חמאס - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין יותר, זו מדינת פלסטין.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עמדתי ידועה: לאורך זמן לא תהיה ברירה אלא להחזיק בה, לעודד הגירה של האויב החוצה ממנה, ליישב אותה ביהודים, ישראלים, כי איפה שיש התיישבות יש צבא ויש ביטחון, ואיפה שאין התיישבות אין צבא ואין ביטחון - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

איזה ביטחון? על מה אתה מדבר? יש חותמת של מדינת פלסטין. אין לכם מה להגיד על זה כלום - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - ולכן את ההצעה הזאת אנחנו נוריד מסדר-היום. איך אומרים? ניסיתם להתחפש, חברת הכנסת מלינובסקי, כמו יושב-ראש המפלגה שלך – שמאל במדיניות, ימין בדיבורים, ספינים ופופוליזם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא התפטר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אנחנו הימין האמיתי, אין מה לעשות. ועכשיו אני רק רוצה, בזמן שנשאר לי - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

אדוני השר, איזה שבט - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מטי, בישיבה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - להסיר עוד כמה מסכות ולפשוט עוד כמה תחפושות, בואך חג הפורים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה היית חבר בקואליציה איתי, ישבת איתי פה כשליברמן התפטר כי לא חיסלו את חמאס. ישבנו פה.

היו"ר יעקב מרגי:

עכשיו התחלת לצעוק. כל עוד לא צעקת, הוא היה יכול לדבר. עכשיו הוא לא יכול לדבר. בבקשה, אדוני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אין בעיה, אני מזכירה לו את הימים בכנסת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

חוץ מספר השיאים של גינס יש עוד מקום שמירב יכולה להיכנס אליו? לגינס היא כבר נכנסה. יש עוד משהו? אני רוצה להסיר עכשיו עוד כמה תחפושות מהאופוזיציה הלוחמנית הזאת, בואך חג פורים. הרי אתם, במשך שנה ויותר, דחקתם בנו להיכנע לחמאס טוטלית, דחקתם בנו לסגת לקווי 6 באוקטובר - -

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

לא.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה אמרת שחמאס זה נכס, אתה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - להסיג את צה"ל מרצועת עזה, להשאיר בה את חמאס, לתת לו שיקום בלי פירוז. זה הקמפיין התבוסתני, חסר האחריות. מה אתם מיתממים?

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה הכנסת - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

החטופים לפני הכול. אתם שנה וחצי דחקתם בממשלת ישראל שלנו - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה עם החותמת?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מאיפה החותמת?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - להיכנע לדרישות חמאס כדי להשיב את החטופים. אם היינו חלילה מקשיבים לכם, סנוואר עוד היה בחיים - -

דבי ביטון (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

חברת הכנסת דבי ביטון.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה לא רצית. בגללך נהרגו 47 איש. אתה לא רצית.

היו"ר יעקב מרגי:

מיקי לוי, תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - נסראללה עוד היה בחיים, החטופים, לצערי, עוד היו במנהרות. ברוך השם שלא הקשבנו לקמפיין המופקר, התבוסתני, חסר האחריות, קצר הרואי שלכם. ברוך השם שהמשכנו את המלחמה, שחיסלנו את סנוואר – אומנם, לא ב-48 שעות כמו אביגדור - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, State of Palestine, תסתכל על החותמת ברפיח - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, לא שומעים אותך, לא שומעים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תסתכל, על - - - של פלסטין.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - שכשהוא באופוזיציה, הוא יודע לתת יופי של עצות. לא הקשבנו לכם, ואנחנו מפרקים לחמאס את הצורה, עשינו מה שעשינו לחיזבאללה, ועשינו באיראן ועוד נעשה.

מיקי לוי (יש עתיד):

"חמאס הוא נכס"; "יש לנו שבועיים עד שיסלקו אותנו" – כך אמרת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תסתכל, חותמת של פלסטין. אתה ימין כושל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

וכן, כן, נכון, קיבלנו את התוכנית של הנשיא טראמפ. אני, כידוע, הצבעתי נגדה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

זה בלתי אפשרי, עם כל הכבוד. אני נותן לך יחס כיו"ר סיעה, אבל כל הסיעה צועקת. אי-אפשר לנהל דיון, אי-אפשר לדבר כשאת – זה לא קריאת ביניים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא מדבר אליי.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, לא, הוא לא מדבר אלייך, הוא מדבר לאופוזיציה. בסדר, הוא מדבר לכולם. אי-אפשר לשמוע - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא להגיב?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

כמה קשה לשמוע את האמת, נכון, השר אליהו? כמה קשה להם לשמוע את האמת, מה לעשות. אתם יום אחד תצטרכו להסתכל במראה, תצטרכו להסתכל בעיניים של הילדים שלכם – אתם תתביישו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה מדבר - - -

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם לא תדעו להסביר איך בתקופת מלחמת קיום מול הנאצים האלה, במשך שנה וחצי חיזקתם את החמאס.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תתפטר כבר, תתפטר, שר כושל אחד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי הביא אותם? מי הביא אותם?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

החלשתם את מדינת ישראל, כן, ניהלתם קמפיין בשירות חמאס.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי הביא אותם?

קריאות:

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו פתאום נעשיתם לוחמניים; עכשיו פתאום: מה פתאום מכניסים משאיות - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה רצית את הנאצים האלה. בקבינט אתה רצית את הנאצים האלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - מה פתאום יש דרכון, עכשיו זה רע מאוד, זה רע מאוד - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, תסתכל, תסתכל, State of Palestine, במשמרת שלכם.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - שמאז 1994 עזה בלתי חופשייה, שיש דרכון פלסטיני בעזה. נורא ואיום.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה היית בקבינט - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, דגל פלסטין, על הראש שלך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ראש הממשלה – ואני זה שחשפתי את זה. השרה סטרוק ואני בקבינט דרשנו לדעת מה כתוב בחותמת. דרשנו - - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה הבאת את הנאצים האלה, אתה הזנת אותם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

דרשנו וקיבלנו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה רצית את הנאצים האלה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד משהו על החותמת של פלסטין.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה הזנת אותם.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד משהו, תראה, על מעבר רפיח: State of Palestine – מילה לא אמרת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

די, שטרן, הציבור לא מטומטם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה – נכון - - - שלכם - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה שר כושל.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הציבור לא מטומטם.

היו"ר יעקב מרגי:

מירב.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם תמכתם בגירוש מגוש קטיף ובהתנתקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה תומך בהשתמטות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה תומך השתמטות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם תמכתם באוסלו. אתם מובילים עשרות שנים של תבוסה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

2% בסקרים, אדוני. לך הביתה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רד, עשית את הבושות שלך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל למה ללכת אחורה? שנתיים אנחנו מחזיקים מול קמפיין מופקר שלכם מבפנים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - אתה כישלון מהדהד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי היה שר האוצר בחורבן?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מירב בן ארי (יש עתיד):

רד למטה, אתה עושה בושות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - של איזה מטה עם מיליארד שקל, של תקשורת מופקרת וחסרת אחריות, מול מסכת לחצים בין-לאומית אדירה - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי היה שר האוצר בחורבן?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל ילד רביעי הוא עני.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - אנחנו עומדים איתן וממשיכים את המלחמה ומפרקים את האויב - -

מיקי לוי (יש עתיד):

ממשלת החורבן. אתה ממשלת החורבן.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תרד, תרד כבר, אתה עושה בושות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - ומחזירים את כל חטופינו עד האחרון, אבל בניצחון ולא בתבוסה.

מאיר כהן (יש עתיד):

טוב, טוב, טוב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תראו, המזל שהיום לא צריך ללכת - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

כל ילד רביעי הוא עני. כל ילד רביעי עני. אמרת משהו על העוני?

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, קריאה ראשונה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תגיד לו, תגיד לו אתה.

היו"ר יעקב מרגי:

קראתי אותך לסדר פעם ראשונה עכשיו.

מירב בן ארי (יש עתיד):

- - - פעם ראשונה?

היו"ר יעקב מרגי:

לא שומעים, שומעים רק צרחות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שיגיד על הילדים העניים במדינה.

היו"ר יעקב מרגי:

אם מישהו חושב שמישהו שמע את ההערות שלו, אז הוא טועה. אחד-אחד אבל, אי-אפשר במקהלה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - - במדינת ישראל.

מיקי לוי (יש עתיד):

החמאס נכס. אדוני היושב-ראש, החמאס נכס.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה אבי-אבות הקונספציה. אתה אמרת שחמאס הוא נכס.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה לא ייאמן, המזל הוא שהכול היום באינטרנט, לא צריך לנבור בארכיונים מלאי אבק ולהוציא קלטות וידיאו. אתם תתביישו להסתכל לילדים שלכם בפרצוף על קמפיין תבוסתני, מופקר, חסר אחריות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תתבייש לך. אתה אפס מנדטים, אפס מנדטים.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה ממשלת החורבן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

קמפיין בשירות חמאס ניהלתם - -

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

2% בסקרים. לך הביתה, לך, לך, לך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אף אחד לא מצביע לך. לך הביתה כבר, לך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - וברוך השם שנתן לראש הממשלה נתניהו ולנו את האומץ ואת הגבורה להתעלם מכם - -

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מי היה בקבינט ב-7 אוקטובר?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - להמשיך את המלחמה, להשמיד את חמאס, להשיב את החטופים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אילו חטופים?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

וכן, הממשלה שאני חבר בה קיבלה את העסקה של הנשיא טראמפ. אני לא אוהב את זה, לא אוהב את זה. וחלק אחד היה להשיב את החטופים, ועל זה כולנו אסירי תודה ומאושרים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ממשלת החורבן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הרגל השנייה זה לתת לנשיא את ההזדמנות להביא למימוש מטרת המלחמה המרכזית של פירוק חמאס ופירוז עזה בדרך שלו.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואם זה לא יקרה – וכנראה זה לא יקרה – צה"ל יחזור ויפרק להם את הצורה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, נא לסיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מספיק חורבן הבאת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

להשמיד אותם, להשמיד, להרוג ולאבד את המחבלים, את הטרוריסטים, את הנאצים.

היו"ר יעקב מרגי:

מכובדי שר האוצר, תם הזמן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

לא שמענו לכם, לא נשמע לכם.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

- - - וגם חורבן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

הציבור לא מטומטם. הוא לא קונה את התחפושת המיליטנטית, הלוחמנית, הימנית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יאללה כבר.

היו"ר יעקב מרגי:

שר האוצר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם השתמטות וגם חורבן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם תבוסתנים.

היו"ר יעקב מרגי:

שר האוצר, הדברים נאמרו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אתם ניסיתם להשכיב את מדינת ישראל על הברכיים בתקופת מלחמה. זה לא קרה, ברוך השם, וזה לא יקרה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם השתמטות וגם חורבן - - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה. זאת הכנסת פה, לא הממשלה. תרד מהדוכן כבר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואת תמשיכי לצעוק ולצרוח ולהתפרץ.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תרד מהדוכן, זאת לא הממשלה, זאת הכנסת. ביי. ביי, להתראות.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה, תודה, השר בצלאל סמוטריץ'.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

ואנחנו נמשיך להוביל את המדינה לביטחון - -

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - לכלכלה, לחברה, לצמיחה, לשגשוג - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

זאת לא הממשלה. מה זה ? מה זה?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - וכן, חברת הכנסת מלינובסקי, ליישוב מחדש של רצועת עזה ביהודים - -

מירב בן ארי (יש עתיד):

תרד למטה כבר. תרד למטה, אתה בושה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

- - ולא חס וחלילה להמשך ההתנתקות ממנה. את החטא הזה אנחנו מתקנים. תודה רבה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה זה, מרגי? מה יהיה היום? מה יהיה היום? די.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אדוני השר, מיליון ילדים מתחת לקו העוני. מיליון ילדים מתחת לקו העוני. מיליון ילדים מתחת לקו העוני.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תסתכל, מדינת פלסטין בעזה. איך אתם לא מתביישים? זאת בושה. תראה את החותמת. אתה בושה.

היו"ר יעקב מרגי:

סיעת יש עתיד, סיעת יש עתיד, אתם נראים גרוע, אתם נראים גרוע. ביקשתם הודעה אישית, נכון? אני אשקול אם לתת אותה, כי עשיתם אותה לאורך כל הנאום, עשר דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מי ביקש הודעה אישית?

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני שוקל. אני אומר לך שספק אם אני אתן לך אותה. בבקשה, גברתי, שלוש דקות לרשותך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה. אתה רואה שאחרי השר סמוטריץ' אפילו אני צריכה להרים את הפודיום.

היו"ר יעקב מרגי:

אני אאפס לך. שלוש דקות לרשותך.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה. אדוני השר, אדוני שר האוצר וגם הביטחון שלנו ומי יודע עוד מה, ימין אמיתי לא משלם מס לחמאס. ימין אמיתי לא מעביר כסף מזומן לחמאס ולא אומר שהחמאס הוא נכס – זה ימין אמיתי. ימין אמיתי לא מקים את מדינת פלסטין, וראינו את החותמת בדרכונים במעבר רפיח. ימין אמיתי לא מקבל משכורת מקטר ומספר שזה בסדר. ימין אמיתי לא מעביר כסף. פעם העברתם את זה במזוודות ועכשיו אתם מעבירים את זה במשאיות. זה ימין אמיתי. ימין אמיתי, כשמרביצים לו והורגים אותו, עונה, אבל במקרה הראשון הוא גם מונע את זה. זה מה שעושה הימין האמיתי.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

אמרת ימין אמיתי? ימין אמיתי זה לשבת עם מנסור עבאס?

היו"ר יעקב מרגי:

נא לשבת, לא בעמידה. קריאות ביניים לא בעמידה. צבי סוכות, בישיבה.

צבי ידידיה סוכות (הציונות הדתית):

מנסור עבאס הוא ימין אמיתי? הוא הימין שלך? מנסור עבאס?

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

הימין בתחפושת הוא ימין מחפש תירוצים: למה זה לא מצליח לו? פעם זאת היועצת המשפטית לממשלה, פעם זה ביידן, עכשיו זה טראמפ שלא נותן ופעם זה מישהו אחר. לימין אמיתי הרצפה לא עקומה. ימין אמיתי יודע לקבל החלטות קשות ולבצע אותן. אגב, ימין אמיתי יודע לקבל החלטות, לא למרוח, לא למסמס, לא לספר; לקבל החלטות, גם קשות, גם אולי לא פופולריות, אבל לקבל החלטות. אני רואה פה אנשים שבינם לבין ימין הקשר הוא אולי סמלי ביותר. זה שבן אדם דתי עם כיפה על הראש לא עושה אותו ימין. ממש אין קשר. ימין זה אידיאולוגיה, ימין זה עמדה באמת, ימין זה התמדה, ימין זה גם היכולת לקבל החלטות, אינטרס לאומי. מה שאני רואה פה זאת חבורת פחדנים, פחדנים, שכל מה שמעניין אותם הוא להחזיק בכיסא ובמשרדים, ולספר לעם ישראל את השקרים. אני לא רואה ימין אמיתי שיעז להצביע נגד חוק כזה, כי עזה זאת אישות עוינת. תרצו או לא תרצו, זה האויב שלנו. אין שום סיבה שלא להכריז על עזה כאזור אויב – כמו איראן, כמו סוריה. כל ההזיות שאתם מוכרים היום לאנשים כאילו שנחזור לממשלה – תשאלו את ראש הממשלה, זה שהצביע בעד ההתנתקות, זה שמסר את חברון לערפאת, תשאלו אותו אם הוא מתכוון שתהיה התיישבות בעזה.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים. תודה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

ימין אמיתי לא יצביע נגד הצעת החוק הזה, כי עזה היא אזור עוין, ואסור להמשיך במסחר עם עזה, כי זה פוגע באינטרס הביטחוני של מדינת ישראל.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. חברי כנסת, תשומת ליבכם: אנו עוברים להצבעה על הצעת החוק להגדרת רצועת עזה כאזור עוין ואיסור יחסי מסחר, התשפ"ה–2025. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 24 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 58 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק להגדרת רצועת עזה כאזור עוין ואיסור יחסי מסחר, התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 24 חברי כנסת, נגד – 58. גם בזמן הקראת התוצאות?

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה קרה? כולה שלושה חוקים הבאתם.

היו"ר יעקב מרגי:

אני לא יכול להשתלט על הקול שלך. נגד הצביעו 58 חברי כנסת. אי לכך אני קובע כי הצעת החוק להגדרת רצועת עזה כאזור עוין ואיסור יחסי מסחר, התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

סיעת יש עתיד ביקשה הודעה אישית. לפנים משורת הדין אני מאשר אותה, כי ההתנהגות של כל הסיעה מפריעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שלי?

היו"ר יעקב מרגי:

לא רק שלך, כל הסיעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אבל הוא כל הזמן - - -

היו"ר יעקב מרגי:

כל הסיעה צורחת. זה דבר שלא יהיה אצלי.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ראינו אותך - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אצלי לא יהיה יותר. אני אעבור לקריאות לסדר.

רון כץ (יש עתיד):

אני מקבל הנחיות ממירב.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני, חמש דקות לרשותך.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה אתה חושב על הלו"ז הדרמטי - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חמש דקות לרשותך, אדוני.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. איפה הוא, עוד פעם הוא ברח?

מירב בן ארי (יש עתיד):

ברח.

נאור שירי (יש עתיד):

איפה סמוטריץ'?

היו"ר יעקב מרגי:

מירב, תראי איך אומרים דברים נוקבים וקשים ואף אחד לא מפריע. תלמדו.

נאור שירי (יש עתיד):

אף אחד לא מפריע לי.

נאור שירי (יש עתיד):

תראו, יושב או עומד שר האוצר – איפה הוא? הלך? לא יודע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הלך.

נאור שירי (יש עתיד):

שוב הוא ברח, כמו אתמול, אבל לא משנה, לא ניכנס לזה. היום הוא הגיע כי הוא לא רצה להבקיע מול שער ריק, כמו שהוא אמר אתמול ברפורמת החלב. אבל יושב פה, עומד פה שר האוצר וטוען כלפי סיעת יש עתיד: אתם תמכתם בחמאס, אתם העברתם לה כסף; אתם תצטרכו להסתכל בלבן של העיניים. אנחנו נצטרך להסתכל בלבן של העיניים על הילדים שלנו שתמכנו בחמאס בעת מלחמת התקומה, אמר נפוליאון מעלי אקספרס לפני שנה. זכרו את התמונות האלה ואת היום ההיסטורי של התחלת הסיוע בעזה באמצעות החברה האמריקאית ישירות לאזרחים, באופן שלא מאפשר לחמאס להשתלט על הסיוע – נקודת המפנה במלחמה שתביא לניצחון ולהשמדת החמאס. אחרי שהוא אמר את זה, הוא חתם על התוכנית של טראמפ שמקימה מדינה פלסטינית, ואז הוא שכח לעדכן את דניאלה וייס, שהכינה קרוואנים ב-15 מיליון שקל – ששדדה מהציבור, בעיניי – בהכנה לכניסה לעזה; הוא שכח גם לעדכן את איתמר בן גביר, שהכין תב"ע מוכנה לשכונות לשוטרים בגוש קטיף ובנווה דקלים. אז הוא שכח להגיד ולציין שהוא זה שראה בחמאס נכס אסטרטגי מול הרשות, ואז שוב הוא שכח לציין מה קורה עם הריבונות, מה קורה עם ח'אן אל-אחמר, מה קורה עם השכונות, והכיבוש, והחזק. איך הוא אמר? אני שחררתי את החטופים, בעודו מצביע נגד עסקות חטופים. עד כמה כולם חושבים פה שאפשר לשקר ולחרטט? אז מה אם אתה אומר את זה כל כך בביטחון? אז מה אם כל פעם שעונים לך אתה בורח אל מאחורי הקלעים? אז מה אם אתה חושב שאנחנו בעידן האינטרנט והיום הכול קל – נכון? הוא גם נתן לנו הרצאה, ממש ביל גייטס, נתן לנו הרצאת מבוא לאינטרנט. באינטרנט, מה שנקרא, ב-2017, השר המנמק קורא לסרבנות: "הגיע הזמן לומר לצה"ל: אנחנו לא מגיעים". למה הסרבן קרא לסרבנות? בגלל שרחמנא ליצלן, הוא שמע שיש נשים בצבא, והם לא יכולים לראות נשים, זה לא במכניקה שלהם. הם רואים נשים – זה דיסוננס קוגניטיבי: איך אישה יכולה להיות בצבא? אז הוא לא הסתפק בזה – הוא אמר: מה נעשה בוועדת החינוך בכנסת? ניקח עוד אחד שהוא סרבן גיוס ונשים אותו, ואז נגיד לסרבן הגיוס: בוא תדון בערכי צה"ל; בוא תדון איך זה חתירה לניצחון, אומץ לב. איזה יופי, איזו ממשלה נהדרת, ה-looney tunes האלה. איך הוא עומד פה וצועק עלינו: אתם אשמים, ואז הוא גם אמר: אתם עשיתם את ההתנתקות. זה נהיה מוטיב חוזר, נכון? אני, בכיתה, לא יודע, ג', ד', עשיתי את ההתנתקות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ואני בסיביר.

נאור שירי (יש עתיד):

ולדי בסיביר עשה את ההתנתקות. עומד פה בנימין נתניהו, אומר – הצביע, לא הצביע, זה כבר נהיה נרטיב – אומר, לדעתי לשר עם ה-D9 - -

קריאה:

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אורי אריאל. זה D9 אחר. - - אומר פה: אל תתבלבל, במשאל עם אני אצביע בעד – מוקלט, ערוץ הכנסת, מוקלט. תגידו, מה אתם צוחקים עלינו? עד כמה אתם חושבים שאנחנו טמבלים? אין לתאר את זה. סרבנים שלא עשו כלום ונמצאים באופסייד אל מול חוק הגיוס, לא עוברים את אחוז החסימה, והתחרות היחידה שלכם היא עם סמי אבו שחאדה. זו התחרות. איתו אתם מתחרים על אחוז החסימה. עומד פה ומטיף לנו השר שלא ידע מה זה נוח'בה. שר במשרד הביטחון שלא יודע מה זה נוח'בה. במקום שילך, ילמד, עכשיו הוא נפל על החקלאים. באמת, אין לי כוח אליו. והוא לא רוצה שנדבר על דוח העוני, הוא לא רוצה שנדבר על היותו יו"ר קבינט המלחמה ביוקר המחיה, והוא היום הרצה לנו – אני לא יודע אם ראית, ולדי, ישבת לידו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

ראיתי.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא אמר לנו: אתם מקבלים משכורת גבוהה מאוד, ולכן אנא התכבדו, רבותיי חברי הכנסת, תגיעו לוועדות, תעשו עבודה; יו"ר קבינט ביוקר המחיה החברתי-כלכלי, שהתכנס במשך שלוש שנים פעמיים. זו ההגדרה של בטלנות.

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

זו אפילו לא אבטלה סמויה, זו אבטלה בפנים של כולנו, שכולנו משלמים עליה. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת סוכן חוץ), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את חבר הכנסת אלון שוסטר להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, שרים, הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת סוכן חוץ), התשפ"ה–2025, שאני מציג בפניכם היום, מציעה תיקון קצר, ממוקד, אבל כזה שנוגע בלב-ליבה של אחריות המדינה להגן על ביטחונה ועל ריבונותה. עבירת מגע עם סוכן חוץ לא נולדה בחלל ריק; היא נועדה למנוע מסירת מידע סודי או רגיש לגורמים זרים – מידע שעלול, גם בלי כוונת זדון, לסכן את ביטחון המדינה, חייליה, אזרחיה, כל מי שיושב כאן, משפחתו וחבריו. אלא שהעולם השתנה והחוק נשאר מאחור. ההגדרה לסוכן חוץ שקיימת, מתבססת על מציאות בין-לאומית שכבר אינה קיימת. מאז תיקון החוק בשנת 1979 נוספו לזירה שחקנים חדשים. הרשות הפלסטינית, לדוגמה, היא אינה מדינה ואינה מוגדרת כארגון טרור; האיחוד האירופי הוא לא מדינה; גורמים בין-לאומיים, תאגידים, גופים שפועלים בשם מדינות או בשליחותן, לעתים גם בזירות רגישות במיוחד כמו סייבר, טכנולוגיה ומידע. האיומים של היום אינם בהכרח מגיעים עם דגל ומדים. לעיתים הם מגיעים עם חוזי ייעוץ, מייל תמים או הצעה לשיתוף פעולה לכאורה. לכן, התיקון המוצע כאן הוא פשוט – להתאים את החוק למציאות. לא להרחיב יתר על המידה אלא לדייק: במקום ההגדרה המצומצמת של מדינת חוץ, מוצע לאמץ את המונח "ישות מדינית זרה" כפי שהוא כבר קיים היום בחוק העמותות. בחוק העמותות מדובר על ישות מדינית זרה. זו הגדרה שמכירה במורכבות של הזירה הבין-לאומית וכוללת גם גופים, ארגונים ותאגידים הפועלים מטעם מדינות זרות או במימונן. חשוב לומר, זו אינה הצעה חדשה. היא לא רדיקלית. הצעות זהות הונחו על שולחן הכנסת שוב ושוב על ידי חברי כנסת מהקואליציה של היום והאופוזיציה של היום. בין מגישיה בעבר: השר אבי דיכטר ושר החינוך יואב קיש. ולכן, אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, התאכזבתי לשמוע כי ועדת השרים לענייני חקיקה, שהייתה אמורה לאמץ את ההצעה, המובנת מאליה, התנגדה לה. בימים שבהם אנחנו שומעים על פרשות של קשרים, מגעים, השפעות זרות, גם בלשכה הרגישה ביותר במדינה, דווקא עכשיו אנחנו מחליטים לעצום עיניים ולא לעשות את המתבקש. אני שואל את חבריי מהקואליציה: האם תצביעו נגד חוק שמחזק את ביטחון המדינה רק משום שהונחתה הוראה בלי נימוק, בלי אחריות, בלי הסבר? האם נחכה עד שהפרצה הזו תנוצל בפועל, עד שייגרם נזק ממשי, או שנעשה כאן היום את הדבר המתבקש והאחראי? אדוני היושב-ראש, כחבר כנסת, כאזרח, כמי שביטחון המדינה יקר לו, אני קורא לכם, חברי הכנסת – שגם לכם, כמובן, ביטחון המדינה יקר – מכל סיעות הבית: הניחו לרגע שיקולים פוליטיים, הצביעו בעד החוק. חזקו את ספר החוקים שלנו מול האיומים המתאימים למאה ה-21, כדי שלא נצטרך לומר מחר: ידענו ושתקנו. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לחבר הכנסת אלון שוסטר. אני מזמין את השר אלי כהן להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך בלבד, למרות יו"ר הקואליציה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, להלן התשובה בשם הממשלה, מטעם שר המשפטים: הצעת החוק מבקשת לקבוע כי לעניין עבירת מגע עם סוכן חוץ, המונח "מדינת חוץ" יוחלף במונח "ישות מדינית זרה" כהגדרתו בחוק העמותות. בכך תורחב תחולת העבירה כך שתחול גם על מגע עם גורמים שאינם מדינות. בהצעת החוק מוצע לתקן את עבירת מגע עם סוכן חוץ הקבועה בסעיף 114 לחוק העונשין כך שסוכן חוץ יוגדר כמי שנשלח מטעם ישות מדינית זרה כהגדרתה בסעיף 36א לחוק העמותות. כך, במקום ההגדרה הקיימת, שמתייחסת למי שנשלח מטעם מדינת חוץ – עבירת מגע עם סוכן חוץ היא עבירה מנדטורית, שלא תוקנה מאז שנות השבעים, אשר אוסרת על קיום מגע עם סוכן חוץ ללא הסבר לכך, והעונש בצד העבירה הוא 15 שנות מאסר. "סוכן חוץ" מוגדר בסעיף: "לרבות מי שיש יסוד סביר לחשוד בו כי עסק, או נשלח לעסוק, מטעם מדינת חוץ או ארגון מחבלים או למענם, באיסוף ידיעות סודיות או במעשים אחרים העשויים לפגוע בביטחון מדינת ישראל וכן מי שיש יסוד סביר לחשוד בו שהוא חבר בארגון מחבלים או קשור בו או פועל בשליחותו." יצוין כי המונח "מדינת חוץ" מופיע בשורה של עבירות בחוק העונשין, רובן עבירות מנדטוריות, כמו עבירת מגע עם סוכן חוץ, ואינו מוגדר בחוק. סעיף 36א לחוק העמותות נחקק בשנת 2008, ועניינו בהטלת חובה על עמותות מגודל מסוים לדווח במסגרת הדוח הכספי שלהן על תרומות שהתקבלו מישות מדינית זרה. הגדרת "ישות מדינית זרה" היא אפוא רחבה ביותר וכוללת" כל אחד מאלה: (1) מדינה זרה, לרבות – (א) איחוד, ארגון או חבר של מדינות זרות (בסעיף זה – איחוד מדינות זרות); (ב) אורגן, רשות או נציגות של מדינה זרה או של איחוד מדינות זרות; (ג) רשות מקומית או מחוזית, רשות שלטונית של מדינה זרה או של מדינה שחברה בברית מדינות במדינה זרה (בסעיף זה – גוף זר); (ד) איחוד, ארגון או חבר של גופים זרים; (2) הרשות הפלסטינית, כמשמעותה בחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח–1967; (3) תאגיד שהוקם בחיקוק של אחד מהגופים המפורטים בפסקאות (1) או (2), או שגוף כאמור מחזיק ביותר ממחצית מסוג מסוים של אמצעי השליטה בתאגיד או שהוא מינה את התאגיד לפעול בשמו; לעניין זה, "אמצעי שליטה", "החזקה" – כמשמעותם בחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968; (4) חברת חוץ שמחזורה בשנת הכספים האחרונה שלגביה היה עליה להגיש דוח כספי, היה ברובו מגופים המנויים בפסקאות (1) עד(3)". על פי דברי ההסבר להצעה, מטרתה להתאים את עבירת מגע עם סוכן חוץ למאפיינים המתחדשים של הזירה הבין-לאומית, כך שהיא תחול גם ביחס לארגון או חבר של מדינות זרות או גופים זרים, אורגנים של מדינות זרות, רשויות מקומיות או שלטוניות, הרשות הפלסטינית, וכן תאגידים שהוקמו על ידי הגופים הללו, המוחזקים על ידם או הממומנים על ידם. לעמדת גורמי המקצוע – וכאן מגיעה ההתייחסות העניינית – הצעת החוק מעלה כמה קשיים. האחד – לא ברור איזו בעיה מעשית קיימת היום בקשר לעבירת מגע עם סוכן חוץ שהתיקון המוצע נועד לתת לה מענה. לא ידוע לנו מגורמי האכיפה על קושי מעשי בעבירת מגע עם סוכן חוץ שנוגע להגדרת "מדינת חוץ". כאמור, עבירה זו נקלטה בדין הפלילי מהחוק המנדטורי שקדם לו, לצד שורת עבירות נוספות בתחום עבירות הביטחון. כיום עיקר האכיפה הפלילית כנגד איומים ביטחוניים נעשית מכוח חוק המאבק בטרור, התשע"ו–2016, שנחקק בשנים האחרונות והותאם להתמודדות עם תופעות ואיומים ביטחוניים עדכניים ורלוונטיים. גם מדברי ההסבר להצעה זו לא ברור מהי הבעיה כיום שמצריכה את התיקון המוצע, מלבד האמירה הכללית שחלו שינויים בזירה הבין-לאומית. מפרקליטות המדינה נמסר כי לא זכורים להם מקרים שבהם נתקלו בקושי לייחס עבירת מגע עם סוכן חוץ בשל ההגדרות בחוק, כך שלמיטב ידיעתנו אין צורך מעשי בתיקון החוק. אין קשר בין הרציונל שבבסיס הגדרת "ישות מדינית זרה" בחוק העמותות לבין הרציונל שבבסיס עבירת מגע עם סוכן חוץ. עבירת מגע עם סוכן חוץ ממוקמת בסימן ד' לפרק ז' לחוק העונשין, שעוסקת בעבירת ריגול, ומטרתה למנוע פגיעה בביטחון המדינה על ידי מסירת ידיעות סודיות למדינות זרות או ארגוני מחבלים. לעומת זאת סעיף 36א לחוק העמותות עניינו בהגברת השקיפות ביחס למקורות המימון של עמותות שונות. אי לכך, הגדרת "ישות מדינית זרה" היא הגדרה סבוכה ורחבה שהותאמה למורכבות הפיננסית של מקורות מימון, וכוללת מלבד מדינות זרות גם תאגידים סטטוטוריים במדינות זרות, חברות חוץ שמומנו על ידי מדינות זרות, רשויות מקומיות, אורגנים ונציגויות של איחוד מדינות זרות ועוד. שלל הגורמים הללו אינם רלוונטיים להגדרת סוכן חוץ בסעיף 114, שעוסק בפעולות ריגול כנגד המדינה. אימוץ הגדרת ישות מדינית זרה בעבירת מגע עם סוכן חוץ מעורר קושי במישור הפלילי בשל המורכבות שלה, והעובדה שאין ביכולתו של מי שהעבירה מוטלת עליו לדעת אם מדובר בישות מדינית זרה או לא. הגדרת "ישות מדינית זרה" קבועה כיום במסגרת של חובת דיווח שחלה על אותה עמותה שממומנת על ידיה. לעומת זאת, עבירת מגע עם סוכן חוץ חלה על כל אדם שמקיים מגע כלשהו עם מי שיש יסוד סביר לחשוד כי נשלח מטעם מדינת חוץ. מכאן שהזיקה של עובר העבירה בהקשר זה לאותה מדינת חוץ היא הרבה יותר רחוקה, ולא ניתן לצפות ממנו להכיר את המבנה הפיננסי שלה, בעלי השליטה בה, מקורות המימון בה, כפי שנדרש לפי הגדרת "ישות מדינית זרה". אף מהטעם הזה, ההגדרה אינה מתאימה לסעיף 114. נוכח היעדר הצורך בתיקון, גורמי המקצוע מתנגדים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת ארבל, לא יושבים עם הגב לדובר.

משה ארבל (ש"ס):

הוא גם כהן - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

במיוחד.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

נוכח היעדר הצורך בתיקון, גורמי המקצוע מתנגדים לקידום הצעת החוק. חבר הכנסת שוסטר, הקראתי כאן את התשובה על ההצעה כפי שהובאה על ידי שר המשפטים, שמנומקת על ידי גורמי המקצוע השונים בפרקליטות. העצה שאני יכול לתת לך זה לשבת עם גורמי המקצוע, להיפגש איתם ולראות אם יש התאמות שאולי נדרשות, אבל כפי שהצעת החוק שלך מנוסחת, אין מקום לבוא ולאשר אותה. אם היא תעלה להצבעה, אני מעריך שהיא לא תעבור, ולכן אם אתה רוצה, תבוצע הצבעה. אם אתה רוצה, אתה יכול לקחת את הזמן ולהידבר עם הגורמים הרלוונטיים על מנת לראות את הפערים המקצועיים שיש בין מה שאתה מציע לבין הנוסח כיום, כי לפי ההצעה שאתה מציע, זה יסבך את המצב ביחס למצב הנוכחי ולא ייתן פתרון אולי לדברים שאתה חושב עליהם. התייחסותך, חבר הכנסת שוסטר.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

קריאה:

להמשיך.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה רוצה שתהיה הצבעה.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

כן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אוקיי. אז אנחנו ניערך בנושא הזה כמובן גם להצבעה.

טלי גוטליב (הליכוד):

השר, אולי תסביר לנו על הסכמי הגז שעשית.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אנחנו היום, חברת הכנסת גוטליב, נאחל הצלחה לראש הממשלה בפגישה ההיסטורית שתהיה עוד פחות משש שעות. זו בהחלט פגישה חשובה מאוד. אני חושב שלא היה תקדים לכך שראש ממשלה של מדינת ישראל פוגש 7 פעמים ב-14 חודשים את נשיא ארצות הברית. הדבר הזה הוא ביטוי לעוצמתה של מדינת ישראל, לשינוי המדהים שחל במזרח התיכון בזכות - - -

גלעד קריב (העבודה):

גם היום הוא יתנצל בפני האמיר הקטרי?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אני רוצה לומר לך - - -

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

כמה טיפשים אתם יכולים להיות?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אגב, חבר הכנסת קריב, מי שעמד בגאון - -

גלעד קריב (העבודה):

בפני מי הוא יתנצל עכשיו, חאלד משעל?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

- - ובאומץ והורה על התקיפה בקטר היה הוא.

גלעד קריב (העבודה):

בפני מי הוא יתנצל עכשיו? לפני מי הוא - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ראינו את הרפיסות שלכם, שנמשכת - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מיתרי הקול שלך.

גלעד קריב (העבודה):

אתם בניתם את החמאס, מזוודות של כסף. מזוודות - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתם אלו שקראתם להיכנע במשך שנתיים, קראתם לחזור לקווי 6 באוקטובר. שמענו בדיוק.

גלעד קריב (העבודה):

בוני החמאס - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חבר הכנסת קריב, אם לא תאפשר, אקרא אותך לסדר.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת קריב, בזמן שאתה ישבת בממשלה - -

גלעד קריב (העבודה):

לא לא לא. אתה העברת כסף לחמאס - - -

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

- - שנתנה רישיונות לנסראללה, אנחנו חיסלנו את נסראללה.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, פעם ראשונה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

בזמן שאתה ישבת בממשלה, אנחנו – אני ישבתי בקבינט שהורה - - -

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

אני קורא אותך לסדר בפעם ראשונה. נא לסיים.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מי שעשה והורה על התקיפה בקטר היה ראש הממשלה.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, תודה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

שמענו, אגב, מיושב-ראש המפלגה שלך שאמר שהחמאס הם פרטנרים - - -

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

השר אלי כהן, כמה זמן? תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מימנת את החמאס.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

חבר הכנסת קריב, מי שאמר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אתה רוצה פעם שנייה, אני אתן לך אותה בנדיבות. כמה זמן, אדוני? אתה לא חייב להשיב לו. תם זמן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אנחנו נשיב לו, וגם נשיב לו.

היו"ר יעקב מרגי:

לא, אבל תם הזמן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

מי שאמר שהחמאס הם פרטנר זה יושב-ראש המפלגה שלך.

גלעד קריב (העבודה):

שקר. אתם עשיתם איתם עסקים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

הוא אמר שהם פרטנר.

היו"ר יעקב מרגי:

אלי.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אשיב לו עוד דבר אחד: מי שרוצה להקים מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון - -

גלעד קריב (העבודה):

אתם עשיתם איתם עסקים, העברתם מיליארדים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

השר כהן.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

- - זה שלך. אתה זה שאמרת שאתם רוצים - - - ביהודה ושומרון.

היו"ר יעקב מרגי:

גלעד קריב, אתה לא מאפשר לו לרדת.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

לא, אני אאפשר לו. כל עוד תצרח אני אאפשר לו.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יעקב מרגי:

נא לסיים, אדוני.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ודבר אחרון: בזמן שאתה מברבר, ראש הממשלה הורה על תקיפה בקטר - -

היו"ר יעקב מרגי:

השר כהן, תודה.

גלעד קריב (העבודה):

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

- - אז תמשיך לברבר, ואנחנו נעשה.

היו"ר יעקב מרגי:

שרים, לתשומת לבכם, עשר דקות. קצת כבוד ליושב-ראש, וכשהוא פונה אליכם תשיבו לו, תשמעו אותו. חבר הכנסת שוסטר, אתה רוצה להשיב על עמדת הממשלה? בבקשה. בשוסטר יש אותיות שר.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

היום אני מקסימום סר וזעף. אני רוצה להיעזר בגדולים ומנוסים ממני. הינה, השר דיכטר, חברי, נכנס לאולם, וכפי שעדכנתי אתכם, הוא היה בין מגישי החוק הזה ממש יחד עם השר קיש ואחרים, רבים וטובים שהציעו את המובן מאליו. למה להסתבך בתילי-תילים של הסברים וחישובים משפטיים שהציג לנו כאן השר כהן? צריך לומר בצורה פשוטה: מה שנכון בנושא העמותות, מה שנכון בנושא כספים, נכון קל וחומר בדיני נפשות ובדיני ביטחון של מדינת ישראל, של הסודות שלה, של הביטחון, בריאות, שלמות גופה של המדינה ושל תושביה. הפוך: מה שצריך לעשות זה לקבל את ההצעה הזאת, לחדד אותה ולעדן ככל שצריך בשלבים הבאים של החקיקה. בין כל ההסברים אני לא הצלחתי לראות כיצד האיחוד האירופי או קרן המטבע הבין-לאומי או בית הדין הבין-לאומי, תאגידים כלכליים שבשליטת מדינות, כיצד, סתם כדוגמה, ישויות כאלה יכולות להיכלל בתוך ההגדרה "מדינות". אני ברשותך רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, עוד 30 שניות על שלושה נושאים רציניים שעומדים על סדר-היום שלנו, וראש הממשלה, שאנחנו מאחלים לו הצלחה במשימה המדינית, עומד ויכול לעשות בהם שינויים גדולים לעומת המציאות היום. אחד זה נושא גיוס. חוק הגיוס ההגון צריך להיות מונח על שולחן הכנסת. כך הורה בית המשפט, כך מורים הלבבות של רבים רבים מאיתנו, קואליציה ואופוזיציה, כך אנחנו צריכים להגן על עצמנו, וכך נחזק לא רק את הביטחון, אלא בעקיפין גם את הכלכלה. הנקודה השנייה – ועדת חקירה. ראש הממשלה עשה שימוש לא הגון ביכולת החוקית, הפורמלית שלו, לדלות מסמכים להציג אותם באופן מגמתי, ולא לעשות את הדבר המובן מאליו: להקים ועדת חקירה כפי שהחוק הקיים מאפשר – והייתי אומר: מוסרית ולאומית, מחייב כרגע לעשות. אותה ועדת חקירה תבחן את הכול, כולל את הספרון של ראש הממשלה. והדבר האחרון, אדוני היושב-ראש – יש כאן רוב עצום של נציגי ציבור, חברי כנסת מכל סיעות הבית, רוב עצום שמתנגד להצעה המשונה, הרעה, הלא-חכמה, הלא-מקצועית, שמנהלת קרב לא הגון נגד האמיצים והטובים, אותם רפתנים ברחבי הארץ - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

- - שבמקום להוקיר אותם אנחנו שומטים את מטה לחמם, ובעצם את ביטחון המזון שלנו.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

אלון שוסטר (כחול לבן – המחנה הממלכתי):

תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת סוכן חוץ), התשפ"ה–2025. חברי הכנסת, הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 26 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 51 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת סוכן חוץ), התשפ"ה–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, בעד הצעת החוק הצביעו 26 חברי כנסת, נגדה – 51 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק העונשין (תיקון – הגדרת סוכן חוץ), התשפ"ה–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, אנו עוברים להצעה הבאה על סדר-היום – הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תמיכה בתאגידי חינוך חרדיים), התשפ"ו–2025, של חבר הכנסת משה טור פז. בבקשה, אדוני. אני מזמין את חבר הכנסת משה טור פז להציג את הצעת החוק. אתה לא מתעייף? לרשותך עשר דקות, בבקשה.

משה טור פז (יש עתיד):

להפך. אני לא מתעייף, אבל הקול שלי כן. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, יש לי תחושה שגם אם לא תסכים עם הצעת החוק הזאת, היא מאוד תעניין אותך, גם בשפתה וגם במהותה.

היו"ר יעקב מרגי:

אני מקשיב.

משה טור פז (יש עתיד):

אמרו רבותינו: "פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות", חז"ל במסכת פסחים. החוק שאני מציג כאן היום גורס שכולם שווים בפני החוק. זה אמור להיות מובן מאליו. לכולם מגיעה הזדמנות להיות עצמאים ולא להזדקק לבריות. בדיוק את זה כבר 44 שנים אתם עוקפים. כל כך התרגלנו לאיוולת, שכבר אף אחד לא מתרגש. בוועדה לביקורת המדינה בראשות חברי מיקי לוי, קיימנו 13 דיונים ועוד 14 עכשיו אצל שוסטר, וחשפנו את כל הטריקים, את כל השטיקים, את כל עקיפות החוק, את כל הקומבינות, ובעיקר את העובדה העצובה שמאות אלפי ילדים בישראל לא מקבלים את החינוך הטוב שמגיע להם. חינוך שמסליל אותך להסתמך על חסדי הבריות הוא חינוך לוקה בחסר. הוא נוגד את האמירה שפתחתי איתה: "פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות". כשילד לא לומד אנגלית מילדות, הוא מנציח תלות נצחית; כשילד לא לומד מתמטיקה ומדעים והוא יודע שזה לא נבלה וזה לא טרפה, הוא מאבד כישור חיוני לשוק העבודה שנחסם ממנו מילדות. עכשיו, אני אגיד עוד משהו עצוב בשם חז"ל, אדוני היושב-ראש. חז"ל אמרו – הפעם זה במסכת ברכות: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". אז הינה נתון מעניין וגם עצוב. שים לב, סקירה היסטורית: כל ההתקדמויות המשמעותיות בהתקדמות החברה החרדית בישראל התרחשו עם עזרה חיצונית מסיבית, ולא בהובלה פוליטית של אלה שקמו להחזיר עטרה ליושנה. הנה כמה דוגמאות: יציאת נשים חרדיות לתעסוקה הכפילה את עצמה בשנות האלפיים על ידי הורדת הקצבאות. האם הוביל את זה שר חרדי? לא. הוביל את זה שר האוצר דאז בנימין נתניהו. הקמת מרכזי תעסוקה, תוכניות כמו קמ"ח, קמטק, התחילו כיוזמות שטח בתמיכה ממשלתית, כשהיו פוליטיקאים חרדים שהפריעו להם; הקמת מרכזים אקדמיים חרדים; הקמת זרם החינוך הממלכתי-חרדי, שאתם ממשיכים להפריע לו במרץ גם היום; כמובן, גיוס ושירות משמעותי. אם אנשים היו יודעים כמה שירות בצה"ל מקדם את המשרת לא פחות ממה שהוא נותן, אני בטוח שהייתם נלחמים לשרת, ולא מנסים לקדם השתמטות. אז לכל אלה אנחנו מושיטים יד, אבל לפעמים היד המושטת מקבלת כאפה במקום לפגוש יד אחות. זו מהות הצעת החוק הזו: שוויון בחינוך הציבורי. כל ילד וילדה בישראל יקבלו נקודת פתיחה הגונה, לנקודה שתאפשר להם לממש את הפוטנציאל שלהם, את הגישה להזדמנויות. כי הרי "הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נְיָר חדש; והלומד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נְיָר מחוק" – כך נאמר באבות. אז אנחנו רוצים שלכל ילד, ללא קשר להשכלת הוריו, ללא קשר למקום מגוריו, לאורח חייו, תהיה האפשרות העתידית. אנחנו רוצים שילד מבני ברק יהיה האסטרונאוט הבא; שהילדה מבית שמש תהיה מהנדסת כיפת ברזל. עדיין יש מערכת חינוך בישראל שהיא חצי-חצי, שהיא איפה ואיפה. זה הפירוש הקלאסי – אנחנו כבר לא רחוקים מפסח – ל"עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים", כלומר מצד אחד מימון של 100%, מצד שני פגמים מהותיים. אילו פגמים? למי שלא עקב אחרי הוועדה לביקורת המדינה של מיקי לוי, אז ככה: פגמים קשים בתשלום פנסיות; פגמים קשים מאוד בזכויות עובדים, כולל אדוני יושב-הראש מורות, שמחכות לקביעות חמש שנים, ועד אז הן מוגדרות כממלאות מקום; כולל לקיחת מס פוליטי של 2% לעיתון מפלגתי; כולל אי-הכשרת מורים ללמד ליבה, עד כדי הצגת מצג שווא על ידי שר החצי-חינוך קיש, כאילו בבתי הספר החרדים יש מורים מוכשרים. הוא רק לא אמר שיש אחד. יכולים להיות 200 מורים ויש מורה אחד מוכשר, ומורה בלי תואר, מה לעשות, לא ילמד אנגלית ולא ילמד מתמטיקה, בטח לא ברמה. וכמובן, אי-עידוד ואפילו הכשלה של שירות משמעותי במדינה. כל זה סותר את השילוב של תורה עם דרך ארץ. לכן החוק שאני מעלה כאן עכשיו קובע ככה: אם מונעים מילד את מה שהמדינה קבעה בליבה, משלמים על זה לבד. רשתות החינוך הפוליטיות, החינוך העצמאי ורשת בני יוסף הוחרגו ממעמד מוכר שאינו רשמי, והן מקבלות כבר עשרות שנים 100% תקצוב. למה? פרוטקציה פוליטית. החוק הזה אומר שמעמדם ישווה – לא יופחת – יושווה לזה של שאר רשתות החינוך בישראל, 75%, כמו כולם. חרדים, חילונים, דתיים, ערבים – לכולם דין אחד. קומבינות הרשתות הפוליטיות חייבות להיפסק, כי מי שלא לומד ליבה היום יקבל קצבאות מחר. זו המשוואה, אין גם וגם. אי-אפשר הכול. מדינה לא יכולה להמשיך למממן באופן מלא מערכת שמחליטה להתנתק מהכללים שהמדינה עצמה קבעה. זה שמאל דוחה וימין מקרבת; זה הטובל ושרץ בידו. אי-אפשר לדבר על אחריות לאומית, על כלכלה חזקה, על ביטחון, ובאותה נשימה למנוע מילדים את הכלים שיגרמו להם להיות חלק ממנה. אז מה אומרת הצעת החוק? מימון ציבורי עומד בכללים ציבוריים. רוצים לבחור אחרת? מותר, אבל לא במימון ציבורי. ואני אומר כאן עוד דבר אחד בבירור: זהו רק הצעד הראשון. מי שלא עומד בכללים ציבוריים, גם 75% הם יותר מדי בשבילו. אני לא חושב שנכון למי שלא מלמד אנגלית, מתמטיקה, מדעים, את כל הליבה באופן מלא, לקבל גם 75%; אולי 55%, אולי 25%, יש מי שיגיד: בכלל לא מימון ציבורי. אבל ברור, ברור שהקומבינה של 100% חייבת להיפסק. ולכן אני קורא לכל מי שישראל יקרה לליבו לתמוך בהצעת החוק הזו. אני רוצה לומר עוד דבר אחד – אדוני היושב-ראש, אתה לא חייב להסכים איתי, אבל אני חושב שאתה יודע שזו האמת. רשתות החינוך הפוליטיות משמשות היום ככלי פוליטי לשלטון פחד פנימי: אתה רוצה ללכת איתנו? אתה רוצה להתקבל לרשת שלנו? אתה רוצה לקבל 100%? אל תהיה עצמאי מדי. אבל אם תיכנס, תקבל 100% – ברית פוליטית. נגיד, אתה מדגל או מגור – אתה בתוך הרשת, אבל נגיד שאתה מבעלז – אתה בחוץ. הרי ביבי הבטיח לפני שלוש וחצי שנים לבעלז, כדי לעצור את מתווה בעלז שאני העברתי, לתת להם כסף. קיים? לא קיים. מה עשו בעלז? הלכו לחינוך הממלכתי-חרדי. אותו דבר צאנז, אותו דבר חסידויות רבות, כל אלו שהצטרפו לממלכתי כי פשוט לא הכניסו אותן למועדון הפריבילגים של רשתות ה-100%. ולכן הגיע הזמן להסדר פשוט: כגודל הליבה כך גודל התקצוב, לא יותר ולא פחות. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה. אני מזמין את השר עמיחי אליהו להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. עד עשר דקות לרשותך.

שר המורשת עמיחי אליהו:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – חבר הכנסת טור פז, אני רוצה לומר לך שאני אפילו לא מתחיל להבין את הניסיון לפגוע בהתפתחות המבורכת שיש היום בחברה החרדית, במערכת החינוך שיש שם. אני מזכיר שהיום, ברוך השם, אחרי תהליך שהובילו ממשלות קודמות, אחוז הנשים שעובדות בחברה החרדית זהה כמעט לגמרי לאחוז הנשים שעובדות בחברה הכללית. אגב, הן עובדות גם במקצועות הייטק, גם במקצועות של חשבונאות וכו', בהרבה מאוד דברים אחרים, וברוך השם, בשנים האחרונות אנחנו רואים את שינוי המגמה הזו. שינוי המגמה הזו מתאפשר לא בגלל שפגעו בציבור החרדי, לא בגלל שהלכו לו על הראש, לא בגלל שהענישו אותו, אלא מכיוון שיצרו תהליכים בוני אמון, עזרו לנשים לצאת לשוק העבודה, עזרו להן לצאת מהמעונות, עזרו להן לשמור על הילדים, קידמו ופיתחו. אגב, מי שעשה את זה – אני חושב שזה היה תחת ממשלת הימין; נתניהו הוביל את המהלך הזה.

משה טור פז (יש עתיד):

כי הורידו להם בקצבאות.

שר המורשת עמיחי אליהו:

וברוך השם, מה שאנחנו רואים היום מבחינה סוציולוגית בציבור החרדי זה מהפכה, מהפכה יהודית שנעשתה בצורה נכונה; לא בענישה, לא ברדיפה, לא בקנטור והחלשה של הציבור החרדי, אלא להפך, כמו שעם ישראל נוהג לעשות במשך השנים. לכן אני מתפלא. אתם רוצים לגייס אנשים. זה נכון, הצבא צריך, הצבא צריך בהחלט לוחמים. הצבא צריך חיילים קרביים, לא אנשים ששירתו בעיתון במחנה ועוד אחרי זה הם מספרים שהם היו לוחמים קרביים; לא אנשים ששירתו בגלי צה"ל ומדברים על "שוויון" בשירות הקרבי. אני אומר לכם, חברים, זו סוגיה אמיתית. צריך לגשת אליה בלי ציניות, בלי לעשות קמפיין, בלי לדרוס את הציבור החרדי, אלא להוביל אותו אל תוך שורות הצבא, כשהצבא עושה התאמות ומכין את עצמו למהלך הזה. לא בסיסמאות ריקות מתוכן, או סיסמאות, כמו שהיה – הליצן הזה, יאיר גולן, אומר: "אנחנו נשנה ונחנך את החרדים". מי ביקש ממך לחנך את החרדים? מי ביקש ממך לשמוע מהם הערכים שלך? אתה צריך חיילים, אתה לא צריך לחנך. אנחנו לא רוצים לא את החינוך שלך ולא של בית המדרש שלך. לא מבקשים ממך להתערב בערכים שאנחנו לוקחים איתנו 3,700 שנה. אנשים כמו יאיר גולן, שבאים לחנך את הציבור החרדי, שבאים להטיף לציבור החרדי איך צריכים לחיות פה, הם רק מרחיקים את השילוב הראוי. הם רק מרחיקים את היכולת לייצר פה חיבורים נכונים במדינת ישראל. ולכן, כשאתם באים עם סיסמאות ריקות מתוכן, אנחנו כבר רגילים לזה, 30 שנה. יונה עם עלה של זית, שרתם שירים, חיברתם חיבורים, סיפרתם לכולם שאו-טו-טו היונה מגיעה, או-טו-טו אפשר לאכול חומוס בדמשק. אתם נתפסים באופן מערכתי תמיד רק בכותרת, תמיד אתם נתפסים במעטפת החיצונית, בתדמית. ואנחנו בעם היהודי לאורך השנים עסוקים באמת, עסוקים במהות, לא בכותרות ריקות מתוכן. משה טור פז, אני מציע לך, מציע לך לעזוב את הסיסמאות הנבובות ולעסוק במהות, כי אנחנו באמת רוצים עוד חיילים, באמת צריכים עוד חיילים – אגב, מכל המגזרים, לא רק מהציבור החרדי. אנחנו צריכים גם מהציבור בצפון תל אביב ובהרצליה ובמקומות נוספים, גם משם אנחנו צריכים חיילים קרביים. נכון, יש כותרות על זה שאחוזי הגיוס בתל אביב הם גבוהים; אני מדבר על קרבי, אני מדבר על אחוזי הגיוס ליחידות לוחמות, שאגב, אני מבין היום שבשנתיים האחרונות יש תופעה של שיפור, שיפור טוב ומגמה של חזרה לערכי הציונות גם במקומות האלה של צפון תל אביב, הרצליה מרכז הארץ. אבל משה טור פז, כשאתה רוצה להביא אדם להילחם – ואתה יודע, אתה מכיר את הצבא – אתה לא עושה את זה בכותרות פופוליסטיות, אתה עושה את זה מתוך כבוד, מתוך הערכה, מתוך חינוך, חינוך לערכיות.

דבי ביטון (יש עתיד):

אתם לא מציאותיים - - -

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני אומר לך, דבי, יצא לי, יצא לי במלחמת לבנון השנייה - - -

דבי ביטון (יש עתיד):

שר המורשת עמיחי אליהו:

יצא לי במלחמת לבנון השנייה, בניגוד להרבה מאוד סיסמאות, יצא לי לעמוד תחת אש. יצא לי ברב א-ת'לאת'ין, יחד עם מפקדי הדגול ארז אשל, לעמוד תחת אש. אני יודע מה זה לקום ולהסתער אל מול מחבלים שעומדים על הגגות, האמיני לי. זה לא בגלל גלי בהרב מיארה ולא בגלל חקיקה, זה רק בגלל ערכים שספגתי בבית, זה רק בגלל ערכים שספגתי מהוריי, שבאמת לימדו אותי להקריב בשביל המדינה הזו ולתת, ואפילו לעמוד במצב של סכנת חיים. וזה לא פשוט, זה לא פשוט לעמוד – ואני אגיד לך יותר מזה, דבי.

דבי ביטון (יש עתיד):

שר המורשת עמיחי אליהו:

אני גם אגיד לך יותר מזה, דבי. אני לא יודע מה יהיה בפעם הבאה שאני איאלץ לעמוד תחת אש. אני לא יודע. זה דבר שאתה סופג אותו בבית המדרש, בחינוך, במורים, מהאחים, מהסבים והסבתות. ולכן, כשאת רוצה להביא חיילים לוחמים – ואנחנו צריכים בעיקר לוחמים – אנחנו חייבים, אבל חייבים, להבין שההשקעה המרכזית היא במערכת החינוך; ולא רק במערכת החינוך – בערכים שאנחנו יונקים מהבית, מההורים; בדברים שהיו פשוטים לחנה סנש, בדברים שהיו פשוטים לשרה אהרונסון, בדברים שהיו פשוטים לרועי קליין. אבל זה ערכים – זה לא מגיע מענישה, זה לא מגיע מזה שאתה לוקח תקציבים מהציבור החרדי. מי באמת מספיק בור ועם הארץ לחשוב שאם אנחנו נפגע בציבור החרדי, אנחנו נביא עוד חיילים לוחמים שמוכנים לסכן את עצמם אחד בשביל השני? הרי זה לא ייתכן, זה לא נתפס, אין בזה שום היגיון ושום לוגיקה. אין בזה שום רציפות מחשבתית. בשביל לעמוד בקרב צריך לחזק את המורשת, צריך לחזק את הביחד, צריך לחזק את האחריות המשותפת שלנו אחד כלפי השני, את הערבות ואת האהבה שלנו. כשאני יוצא להילחם, אני נלחם בשביל אחי החרדי, ואני נלחם גם בשביל אחי שמצביע מרצ ומפגין נגדי בקפלן, ואני מסכן את חיי, ולא רק את חיי – את חיי משפחתי. ואני אומר לכם, כשעמדתי שם ברב א-ת'לאת'ין, הדמות של הבן ושל הבת שלי ושל אשתי עמדו מול עיניי, והמחשבה שאולי הם יצטרכו להישאר בלי אבא, זה עמד מול עיניי. ומאיפה יונקים את הערכים האלה? לא מזה שאתה מצמצם להם תקציבים, ולא מזה שאתה מונע מהם להגיע למעונות, ולא מזה שאתה דורך להם על הראש ומשפיל ומעליב. הגיע הזמן שתשנו גישה; במקום השיטה הפופוליסטית הזולה הזו, תעשו מהלך בונה אמון, מהלך שמרים את הרוח, שיוצר חזון. לא כל היום – לא "ביבי" ולא "הממשלה", ולא "החרדים" ולא "המתנחלים", ולא "אלה עם הפאות", ולא "אלה עם הכובע הזה והשטריימל". אנחנו עם אחד, שרדנו בזכות זה שהייתה לנו אחריות אחד על השני, שדאגנו אחד לשני, שידענו לתקשר אחד עם השני, שידענו לעמוד אחד לצד השני בעת צרה. ואת הדברים האלה, לאחרונה, אני רואה בקצה השמאלי של מדינת ישראל, והדברים האלה הולכים ונעלמים. אני שומע מפגינים אנרכיסטים מהקצה השמאלי שצועקים: אנחנו לא אחים; שרואים כשותפים הטבעיים שלהם את המחבלים מתוניס ולא את אחיהם, לא החרדים ולא המסורתיים; אנשים שפשוט מתעבים – כמו העלוב הזה, אהוד ברק, שאני לא יודע מה קרה לו, זה שניסה לעשות פה סינון, שרוצה לעשות פה שינוי דמוגרפי שבוש ומתבייש בהורים שלנו שעלו לפה מעיראק או ממרוקו, מתוניס או מכל מקום אחר. לא מתאים לו הדנ"א של העם היהודי, לא מתאים לו הבבא סאלי, לא מתאים לאהוד ברק סבא שלי שעלה מעיראק או סבתא שלי שעלתה ממרוקו. אחיי ורעיי, אתם מבולבלים, תחזרו לכיוון הנכון. אנחנו נהיה שם לקבל אתכם בידיים פתוחות. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. אני מזמין את ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד להשיב על עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, אדוני, שלוש דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לפנות בוקר נחת מטוסו של ראש הממשלה בוושינגטון, ואני רוצה להגיד לו כאן בשם כל חלקי הבית בהצלחה. כשראש ממשלה ישראלי נוחת לפגישות בבית הלבן, כולנו מאחלים לו תמיד בהצלחה. זה יותר חשוב מכל המחלוקות, וגם חשוב שהעולם ידע שאנחנו עומדים מאחוריו. אני רוצה לצפות – ונדמה לי שגם זה בשם כל חלקי הבית – מראש הממשלה להעמיד שתי דרישות תקיפות למול הנשיא: הראשונה היא לדבר על זה שהיה היום הפרסום בניו יורק טיימס, שאומר שהאמריקאים הולכים - - -

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, יועצים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לא שומעים, שיגביר - - -

היו"ר יעקב מרגי:

סימון, ברוך הבא למועדון.

יאיר לפיד (יש עתיד):

כאמור, יש שתי דרישות יסודיות שישראל צריכה לעמוד עליהן, גם בוושינגטון. הראשונה היא פירוק מלא של החמאס מנשקו. אי-אפשר לקבל את מה שפורסם היום בניו יורק טיימס, שלפיו תהיה פשרה מסוימת באיזה סוג של נשקים החמאס ייתן. החמאס צריך להתפרק מנשקו באופן מלא, זה תנאי בסיסי של מדינת ישראל. הדבר השני, בנושא האיראני – מדינת ישראל צריכה לעמוד על כך שתהיה לנו את האפשרות, בכל מצב של תקיפה, להפציץ את תשתיות הנפט והאנרגיה של האיראנים כדי למוטט את המשטר. לא עוד פעם התקפה מוגבלת רק על מתקני הגרעין. אם יש התקפה, ישראל – לא האמריקאים – צריכה להפציץ את האי חארג' ואת כל מתקני הנפט והאנרגיה כדי לוודא שהמשטר הזה נופל. את שתי הדרישות האלה ראש הממשלה צריך להביא בפני הנשיא, והבית ישמח לשמוע דיווח אם הן אכן הובאו, מה הייתה התגובה אליהן ומה הולך לקרות, מפני שלא יכול להיות שחמאס בעזה עם נשק, ולא יכול להיות שהמשטר הזה ישרוד התקפה נוספת. תודה רבה.

היו"ר יעקב מרגי:

תודה רבה לראש האופוזיציה חבר הכנסת יעיר לפיד. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תמיכה בתאגידי חינוך חרדיים), התשפ"ו–2025. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 49 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תמיכה בתאגידי חינוך חרדיים), התשפ"ו–2025, לא נתקבלה.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, לתשומת ליבכם, בעד הצעת החוק הצביעו 30 חברי כנסת, נגד הצעת החוק – 49 חברי כנסת. אי לכך, אני קובע כי הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תמיכה בתאגידי חינוך חרדיים) התשפ"ו–2025, לא אושרה, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר יעקב מרגי:

חברי הכנסת, הנושא הבא – הצעות רגילות ודחופות לסדר-היום. ההצעה הראשונה היא הצעה רגילה לסדר-היום בנושא: פעולות הממשלה להחלשת הרשות הפלסטינית, השפעתן על מצב הביטחון באיו"ש ועל יישום תוכנית הנשיא טראמפ ביחס לרצועת עזה. את ההצעה הגיש חבר הכנסת גלעד קריב, ואני מזמין את חבר הכנסת גלעד קריב להציג את ההצעה לסדר-היום. אני מקווה שאני אתאפק לא להפריע לו כפי שהוא מפריע לאחרים. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, ב-29 באוגוסט 2023, 40 ימים לפני הטבח, נסעתי לרמאללה. הייתי חבר האופוזיציה היחיד מהמפלגות הציוניות שסבר שלא מספיק לבקר בכנסים נוצצים בדוחה, באבו דאבי או ברבאט, אלא שהחובה שלנו היא לנהל דיאלוג אמיץ עם אלה שיושבים 20 ק"מ מירושלים, כי סכסוך לא מנהלים, אלא חותרים באומץ לפתור. בשיחות שלי ברמאללה שמעתי פעם אחר פעם את האמירה הברורה: אתם מטורפים, הממשלה שלכם עובדת בשביל החמאס והג'יהאד, אתם המתנה הכי גדולה בעבור הציר האיראני, זה יוביל לאסון. והאסון אכן קרה. מה לא נאמר כבר על הדרך שהובילה ל-7 באוקטובר, על בניית היכולות של החמאס במזוודות הכסף הקטרי, על הסיכון המחושב של נתניהו עם סנוואר, על הסירוב החוזר ונשנה שלא לחסל אותו. ככל שנתניהו ינסה לנער מעליו את האחריות יתגלו עוד ועוד פרטים על אשמתו, על החדירה הקטרית לצומת קבלת ההחלטות ועל המשקפיים הוורודים האינפנטיליים שהוא שם על העיניים שלו שלושה שבועות לפני האסון. אבל אצל נתניהו איוולת לעולם חוזרת: פעם מסית – תמיד מסית; פעם פחדן – תמיד פחדן; פעם טיפש – תמיד טיפש. האמת היא שמפתה מאוד לעמוד כאן היום וללעוג לנתניהו על ההבטחות שלו לציבור הישראלי; ללעוג לו על דגל פלסטין שמונח על שולחן ראש הוועדה הטכנוקרטית; על הלוגו של הרשות הפלסטינית; על החותמת "מדינת פלסטין" – העיקר נתניהו: לא חמאסטן ולא פת"חסטן – על המעורבות הטורקית והקטרית; על הפקעת השליטה מידי ישראל; על הדיווחים המטרידים בניו יורק טיימס לפיהם חמאס ישמור על חלק מהנשק. העיקר נתניהו: ניצחון מוחלט. אבל האמת היא שלמרות הפיתוי הגדול ללעוג כאן לנתניהו אנחנו חייבים להכיר בעובדה שאנחנו ניצבים ברגע דרמטי. פעם נוספת הכתובת על הקיר, אבל נתניהו עוצם שוב את העיניים, נותן לשותפים הקיצוניים שלו לנהל את האירוע, בשביל לקושש עוד כמה חודשי שלטון עלובים. גם היום אנחנו חוזרים על האמת הפשוטה, ונאמר אותה גם אם אנחנו בין יחידי הסגולה שמתעקשים על כך בבית הזה: נתניהו בנה את החמאס ובונה אותו גם עכשיו. אבל מה שנדרש מאיתנו, חברי האופוזיציה, הוא גם האומץ לעמוד על הצד השני של המטבע. נתניהו מחליש ומקריס את הרשות הפלסטינית; הא בהא תליא, מי שמקריס את הרשות הפלסטינית מחזק את החמאס; מי שמחזק את החמאס הופך לשותף האסטרטגי שלו במזימה להשתלט על הרשות; מי שמחרים את הגורמים היותר מתונים, בהגדרה עובד אצל הקיצוניים. כך היה לפני 7 באוקטובר וכך בדיוק קורה גם עכשיו. ממשלת ישראל הקיצונית מובילה אותנו לקריסה של הרשות, בהקפאת הכספים, באישור שורה ארוכה של צעדי סיפוח, באלימות משתוללת של מתנחלים קיצוניים בחסות הצבא והמשטרה, בגירוש קהילות שלמות ממקום מושבן, בהרס שיטתי של אזורים חקלאיים ובפגיעה מתמשכת ומכוונת בתפקוד של כל המנגנונים האזרחיים הפלסטינים. כל מח"ט – אני חוזר: כל מח"ט ביהודה ושומרון נמצא בתקשורת יום-יומית עם מנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית, אבל נתניהו הסחיט והלחיץ ממשיך לקבל פקודות מדוחה, בירת קטר, ומלשכת השר לענייני סיפוח וטיהור אתני. את האזהרות ששמעתי לפני 7 באוקטובר ברמאללה אני שומע גם היום. נתניהו והממשלה שלו מובילים אותנו לאסון בשטחים, שיעלה בחיים רבים מאוד, מאות ואלפים, ישראלים ופלסטינים. למה אסון? בגלל הקפאת כספי הרשות בהחלטה חד-צדדית של סמוטריץ', בלי החלטת קבינט ובלי החלטת ממשלה. אנשי המנגנונים, מנגנוני הביטחון והסיכול שנלחמים בחמאס, מקבלים במשך למעלה משנה רק חצי מהמשכורת. מה יקרה כאשר השוטרים הפלסטינים יינטשו את שכם ואת בית לחם? מי יתפוס את מקומם? כאשר צה"ל פעל נגד החמאס במחנה הפליטים בג'נין, מי בדיוק פעל נגד החמאס בעיר ג'נין עצמה? הצלב האדום? אונר"א? לא. הרשות הפלסטינית. ומה יקרה כאשר הפוגרומיסטים היהודים – אותם עלק 70 נערי שוליים, שזוכים לרוח גבית מהממשלה, מהצבא ומהמשטרה – יצליחו סוף-סוף במשימתם להבעיר את השטח ולהצית אינתיפאדה שלישית? מה יקרה כשחבית הנפץ הזאת תתפוצץ? מה יקרה כאשר בן גביר העבריין יצליח להצית את הר הבית בחודש הרמדאן הקרוב, שמתחיל עוד שבוע, כי נתניהו מתרפס בפניו בדיוק כמו שהוא התרפס בפני האמיר הקטרי? מה יקרה כאשר שיעור האבטלה ביהודה ושומרון, שכבר היום עומד על 40%, ימשיך לטפס? מי ימלא את הוואקום ויציע כסף קל תמורת הפיגועים? אמנה? מועצת יש"ע? או האיראנים, החמאס והג'יהאד? הפועלים הפלסטינים בונים היום בתים בהתנחלויות, עובדים במפעלים של המתנחלים, אבל אף אחד בממשלה לא מוכן לקיים דיון רציני על חזרה מבוקרת, הדרגתית ובטוחה של פועלים פלסטינים מבוגרים לעבוד בתוך ישראל הריבונית. מה בדיוק יקרה בשטחים כאשר פקידי הרשות יפסיקו לקבל כל שכר – במקום 50% שהם מקבלים כבר שנה? מה יקרה כאשר בתי החולים ייסגרו? כאשר בתי הספר יסגרו את שעריהם? הנוער הפלסטיני – מה יעשה? ילך לפסטיבלים? מי בדיוק יפעל בקרבו ויעצים את השפעתו אם לא החמאס והג'יהאד? נתניהו אולי לא יודע – או שוב עוצם את העיניים – אבל מי שבהחלט יודע מה יקרה כאשר הרשות הפלסטינית תקרוס הם תאי החמאס, הג'יהאד האסלאמי והפטרונים שלהם בטהרן, בדוחה ובאנקרה. סמוטריץ' וסטרוק ירימו כוס שמפניה כאשר הרשות הפלסטינית תקרוס. אבל תנו לי לומר לכם, חברי הקואליציה והאופוזיציה כאחד, מי יחגוג עוד יותר? חאלד משעל, מנהיג החמאס, וזיאד אל-נח'אלה, מנהיג הג'יהאד. הם ישמחו הרבה יותר מסמוטריץ' ומסטרוק. אז נכון, הרשות הפלסטינית רחוקה מאוד מאוד מלהיות פרטנר מושלם, ואסור לנו לוותר על הרפורמות שנדרשות בה ולעמוד על כך בתקיפות, אבל בכל יום, בכל שעה, הבית הזה צריך לבחור בדיאלוג עם הרשות על פני ריקוד הטנגו המסוכן עם החמאס. וכל יום שנתניהו וסמוטריץ' מקרבים אותנו לקריסת הרשות הפלסטינית, אנחנו מקדמים את השתלטות החמאס על הגדה. והתפקיד שלנו הוא להתריע, להתריע מפני האסון. האופוזיציה לנתניהו לא יכולה רק לאגף אותו מימין. לציבור הישראלי מגיע לשמוע מהאופוזיציה את האמת כולה: בעזה, כמו גם בגדה, זה או החמאס והג'יהאד האסלאמי או הרשות. מי שמוביל לקריסת הרשות הפלסטינית עובד בעבור החמאס והג'יהאד. זה היה נכון בעזה, וזה נכון עכשיו גם ביהודה ושומרון. נתניהו, מה לעזאזל תאמר אחרי 7 באוקטובר הבא? לא העירו אותי? מה, אתה שלגייה? היפיפייה הנרדמת? אתה, נתניהו, במקסימום אתה פינוקיו, ואנחנו לא מוכנים יותר לשלם את המחיר בעבור השקרים שלך, ובעבור הסיכונים המחושבים - -

היו"ר יעקב מרגי:

תודה. נא לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

- - שאתה ממשיך לקחת על חשבוננו, עם הגורמים הכי קיצוניים. עצור את הטירוף בשטחים לפני האסון הבא.

היו"ר יעקב מרגי:

תם הזמן. תודה. אני מזמין את סגן השר להציג את עמדת הממשלה. אני רוצה לקדם בברכה את תלמידי כיתות י"ב מבית הספר תיכון על שם יצחק בן צבי בקריית אונו. ברוכות וברוכים הבאים. אני שם לב שבשבוע, שבועיים האחרונים כל תלמידי י"ב של קריית אונו פוקדים כאן את הכנסת. אני חושב שזו יוזמה ברוכה.

היו"ר יעקב מרגי:

בטרם תשיב – הודעה למזכירות הכנסת.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק הטבות מס ליישובים (תיקוני חקיקה), התשפ"ו–2026, שהחזירה ועדת הכספים. תודה.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אין הגבלת זמן, תבדוק עוד פעם.

היו"ר יעקב מרגי:

אין הגבלת זמן, אתה צודק.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כנסת נכבדה – האורחים והאורחות המתוקים והאהובים שלנו ביציע, אני כל כך אוהב אתכם, אני חושב שאתם, אתם דור התקומה והניצחון של עם ישראל. במקרה אני רוצה להפנות שאלה לגלעד קריב – איפה הוא? יצא החוצה? חבל מאוד.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלא יתבלבל בעובדות.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

למה גלעד קריב וחבריו רוצים להקריב אתכם? השאלה של גלעד קריב היא מאוד מאוד ברורה ופשוטה: למה אנחנו - - -

נאור שירי (יש עתיד):

אין לך גבול - - -

היו"ר יעקב מרגי:

אה, לך יש גבולות.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר יעקב מרגי:

בסדר, תן לו. בלשון אין עצם, ואנחנו מדינה דמוקרטית – חופש הביטוי. מה גם, תאמין לי, נתקלנו פה בהתנסחויות יותר בעייתיות.

נאור שירי (יש עתיד):

אין בעיה.

היו"ר יעקב מרגי:

בבקשה, אדוני.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

למה גלעד קריב וחבריו רוצים להקריב אתכם – זאת השאלה הגדולה. אני לא מצליח להבין, גם היהודי הגלותי אינו מעלה במחשבתו את השאלה למה אנחנו מקריסים את הרשות הפלסטינית. אנחנו מקריסים את הרשות הפלסטינית כי הרשות הפלסטינית – גלעד קריב וחבר מרעיו – משלמת משכורות למחבלים פר-ראש. מה זה פר-ראש? זאת אומרת שהרוצחים של משפחת פוגל, אלה ששחטו במיטה את התינוקת, אלה ששחטו במיטה את האבא ואת הילד, הם מקבלים תעריף גבוה יותר, כי הם רצחו יותר ילדים. ואני שואל את עצמי אם גלעד קריב וחבריו כל כך מבולבלים שהם יושבים עם גדולי תומכי הטרור, מסוגם של איימן עודה ועופר כסיף ווליד טאהא ואימאן ח'טיב יאסין, כל האנשים הללו. גלעד קריב כאן אמר: אני הלכתי לרמאללה. זה ליקוי מאורות: חבר כנסת במדינת ישראל, שמשכורתו משולמת על ידי אזרחי ישראל, הולך לרמאללה, היכן שקברו של הארכי-רוצח, הארכי-מחבל, יאסר ערפאת, האיש שבחייו וגם במותו ובמורשת שהוא השאיר, זה דם ילדים יהודים. אני רוצה לענות לגלעד קריב. בסופו של דבר מדיניות הממשלה היא מאוד מאוד ברורה: מדיניות הממשלה היא לא לאפשר לרשות הפלסטינית כלום. מדובר ברוצחים. אנשים – הם לא אנשים, הם לא בני אדם בכלל. הם הגרועים שבנאצים. הם משלמים משכורות למי שרוצח את ילדינו, הם שילמו משכורות למי שפיצץ אוטובוסים בלב ליבה של תל אביב, למי שפיצצו נערים באסון הדולפינריום. למה אנחנו לא עובדים איתם? גלעד קריב, אני אענה לך: אנחנו רוצים להקריס אותם, כי מה שהם מציעים זה אך ורק דם של ילדים יהודים וילדים ישראלים, וכשהמחבל מתפוצץ בדולפינריום או במסעדת מקסים, הוא לא שאל אם יש במסעדה הזאת אזרחים ערבים, דרוזים, צ'רקסים או יהודים. הוא פתח את המתג, מה שנקרא, כדי להרוג כמה שיותר אנשים. אנחנו זוכרים בראש שלנו את התמונות, לא נשכח ולא נסלח, כן. המדיניות של הממשלה הזו היא להיכנס לתוך הכפרים, אל תוך קיני הטרור, לחתור איתם למגע, להרוג את המחבלים, להשתלט על מקומות, ליצור חיץ שמפריד בין 7 באוקטובר הבא לבין תושבי יו"ש הנהדרים – אלה שיאיר גולן, האנרכיסט הבזוי, לא רוצה לתת להם תקציבי מדינה. אז אני אומר כאן בצורה הברורה ביותר: גלעד קריב, זוהי מדיניות ראש הממשלה והממשלה: להקריס את הטרור, להרוג את המחבלים, לחתור למגע, לאפשר ללוחמים הגיבורים והגיבורות שלנו להרוג את כל מי שמאיים על חיילי צה"ל, את כל מי שמאיים על אזרחי מדינת ישראל. ואימן עודה וחבריו, אלה שחושבים שחיילי צה"ל הם קלגסים, אלה שחושבים שעזה ניצחה, ועזה תנצח – עזה היום היא עיי חורבות והיא תישאר ככה עוד הרבה הרבה שנים, כי יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות שם. איימן, תזכור תמיד, אתה בר-מזל; אתה ג'סוס שמקבל משכורת מאזרחי מדינת ישראל, אבל רוצה ומאפשר למי ששונא אותם ושוחט אותם פתחון פה. אז אתה תזכור, אתה בר-מזל, כי אם היית חי בסוריה או בעזה או בלבנון או בכל מקום אחר, אתה יודע בדיוק איך הם מתנהגים אליך. אז כל יום שאתה קם תגיד תודה אלוהים, שאני חי בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להקריא בפניך טקסט מצמרר לא פחות ממה שנאמר כאן קודם על ידי גלעד קריב: נוכל לשלוט באיכות - - -

היו"ר יעקב מרגי:

ברשותך, אני חושב שחבר הכנסת שמציע הצעה לסדר-היום ומאמין בה, נשאר כדי לשמוע את התשובה. לשאלתך איפה הוא – אז הינה, קיבלת תשובה. בבקשה, אדוני.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היושב-ראש, תודה שהארת את עיניי בנושא הזה, לא שמתי לב אפילו, חשבתי שהוא יצא רק לדקה.

נאור שירי (יש עתיד):

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

תן לי לסיים, ילד. חשבתי שהוא יצא רק לדקה, לאיזשהו סידור אישי - -

נאור שירי (יש עתיד):

ילד?

היו"ר יעקב מרגי:

מחמאה, מה?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - או משהו כזה, צר לי שהוא אפילו לא שומע את התשובה של הממשלה, כנראה, אדוני היושב-ראש, שזה באמת לא מעניין אותו. אני רוצה להקריא בפניך, אדוני היושב-ראש, טקסט מצמרר, שלא נכתב על ידי גדולי שונאי ישראל: נוכל לשלוט – גם אתם, תלמידיי היקרים והאהובים שלנו, אלה שמוצאכם הוא מזרחי - -

נאור שירי (יש עתיד):

אתה חי בסרט.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

- - אני רוצה שתשמעו את הטקסט הבא: נוכל לשלוט באיכות בצורה הרבה יותר אפקטיבית מאבותינו, בהשוואה למה שעשו בגלי ההצלה מאפריקה, הם לקחו כל מה שאפשר. עכשיו אפשר להיות סלקטיביים. אמרתי לפוטין, אנחנו לא צריכים מיליון, אנחנו צריכים יותר ממיליון רוסים, עדיף בלארוסים, הן יותר יפות. את הטקסט המצמרר הבא לא אמר גדול האנטישמים, אלא ראש ממשלה לשעבר במדינת ישראל. הטקסט הזה כוון לבני עדות המזרח, לאותם אלה - - -

היו"ר יעקב מרגי:

מי זה? לא כולם יודעים.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אהוד ברק. אני לא רוצה להגיד את השם שלו, ואני אומר אותו כי היו"ר שאל. אהוד ברק, ראש ממשלה לשעבר, אמר את הטקסט המצמרר, הגזעני - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

צודק. לא נצביע לו יותר. אל תצביעו לאהוד ברק.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

זה לא ההצבעה, תכף אני אגיע גם אליכם. המנה שלכם תכף יוצאת. המנה שלכם תיכף יוצאת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

צודק לגמרי - - - לא להצביע לו יותר.

נאור שירי (יש עתיד):

תוריד את האצבע.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

הטקסט המצמרר הזה נאמר על ידי ראש ממשלה לשעבר, רמטכ"ל לשעבר, שר הביטחון לשעבר. הוא אמר את זה על גל העלייה מיהדות אפריקה, צפון אפריקה, על התוניסאים, על המרוקאים, על האלג'יראים, על הכורדים, על העיראקים. הוא אמר את זה לחברו הטוב, הפדופיל המורשע, ג'פרי אפשטיין. הוא אמר שכעת אנחנו נוכל לבצע סלקציה טובה יותר, להביא אנשים איכותיים יותר ליישב את הארץ הזו.

מיקי לוי (יש עתיד):

- - - ברק - - -

יסמין פרידמן (יש עתיד):

אמרתי, לא להצביע לו יותר.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אז יש לי חדשות לא טובות לחברו של הפדופיל אהוד ברק – תיכף אני אגיע גם אליכם, יסמין סאקס פרידמן היקרה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה? הלחצת אותי. ניצחנו 2:0 השבוע.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אהוד, אתה והאנשים שלך הגזענים, המפלים, גם אלה שלוקחים את העלייה חשובה כל כך הזאת, ההורים והסבים והסבתות שלנו, שיישבו את הנגב והגליל והקריבו ילדים ושפכו פה דם – אגב, בדיוק כמו אחינו האשכנזים, בלי שום הבדל, כן? אחינו האשכנזים. אתה בגזענות המחליאה שלך, אתה בעצם מסיר מסיכה מעל מחנה מאוד מאוד גזעני; מחנה ששנים רבות הצליח להסתיר את זה בעורמה ובחוכמה. אתה, שבשיחות האישיות שלך עם אדם שהוא אפילו לא אדם, הוא רוצח נפשם של ילדים, פדופיל ארור ושפל, אתה אומר לו שאתה תבצע סלקציה בעלייה למדינת ישראל, בארץ אבותינו? הרי אהוד ברוג או ברק, הקושאן שלנו זה התנ"ך, זה הקושאן שלנו על הארץ הזאת. ואתה ודומך הגזענים, השפלים, הבזויים, האדנים, אינכם אדוני הארץ, אתם לא תהיו גם אדוני הארץ. אנחנו, בני עדות המזרח, אוהבים את אחינו האשכנזים; שפכנו כאן דם רב כדי להציל את המדינה הזאת, ולראיה אתה מוזמן לראות בכל רשימות החללים הנופלים, הגיבורים, האדירים שנפלו כאן, שכם אל שכם, שקמו והסתערו על האויב. אתה מייצג את כל מה שחולה בחברה הישראלית; אתה מייצג את כל מה שרקוב בחברה הישראלית. אנחנו נעשה הכול שאתה, איש שפל ובזוי, חברו של פדופיל מורשע, שאומר לו שצריך לבצע סלקציה – סלקציה במי שיגיע ארצה – אתה לא תיקבר בחלקת גדולי האומה, כי אתה לא ראוי להיות שם. מעל 50% מעם ישראל, זה מה שאתה חושב עליהם? אין לך טיפת בושה? תתבייש בעצמך, אהוד ברק, אתה מייצג את כל מה שחולה, אתה אפילו לא תיזכר כפסיק בהיסטוריה של העם הזה; כי אוי ואבוי למי שהיה אומר דבר כזה מהצד השני, היינו מעלים אותו על הגריל באותה מהירות. אנחנו כאן כולם ביחד, כולם בני העם היהודי, וכשטבחו בנו ב-7 באוקטובר, אף אחד לא שאל: אבא שלך אשכנזי או מרוקאי, הם שחטו את כולם. ואתה שורף האסמים שהקריב את ילדי מדינת ישראל לפני אסון 7 באוקטובר. אתה גזען שפל, ואנחנו נרדוף אותך עד יומך האחרון. זכור מה אמרתי: אתה אפילו לא פסיק בהיסטוריה של העם הנפלא הזה. באשר אליכם שם, יסמין סאקס פרידמן, חברתי היקרה והאהובה, יש פה אדם בשם מאיר כהן – שהוא בעיניי איש מרשים, איש מעורר השראה – והוא בא לפה ויצא חוצץ נגד האמירה הגזענית הזאת.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

כולנו. מה זאת אומרת?

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

לא. לא יצאתם נגד. שתקתם. שתקתם בשתיקת הכבשים המאפיינת אתכם.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה? מתי היית בכנסת? לא ראיתי אותך חודש בכנסת.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

שתקתם כי העדפתם שהאפיפיור, שהפופ, הגורו אהוד ברק, יכול להגיד מה שהוא רוצה. מה שהוא רוצה. אתם הייתם צריכים להוציא הודעה – כל ראשי סיעות האופוזיציה – לגנות את האמירה הגזענית, המחליאה הזאת. מה זה הדבר הזה? אנחנו, בני הארץ הזאת, ירשנו אותה מאבותינו, אנחנו בעלי הארץ הזאת, ואף אחד אחר לא יאמר מי טוב יותר מהשני. אנחנו לחמנו על הארץ הזאת ושפכנו דם על הארץ הזאת. יש עוד כוכב אחד, שקוראים לו רני רהב. זה מתחבר לשתיקה שלכם. השבוע הוא רשם הודעה מחליאה בטוויטר. אני לא רוצה לחזור עליה. הוא לעג לאנשים כהי העור, לאחינו בני העדה האתיופית המפוארת, העדה הזאת של האריות והלביאות, שעלו ארצה ברגל עם חיות טורפות ועם מסורת אדירה. ב-7 באוקטובר – אני רוצה לדבר על חבר שלי, חבר טוב שלי, שנפל ב-7 באוקטובר. הוא במקרה גם אתיופי. במקרה באותו הבוקר הארור הוא יצא מהבית שלו עם אקדח בלבד.

היו"ר יעקב מרגי:

באופקים.

סגן שר במשרד ראש הממשלה אלמוג כהן:

אדוני היושב-ראש, אמרו שאני יצאתי עם כפכפים. לא יצאתי עם כפכפים. יצאתי עם בלנדסטון. אבל אחי האהוב, ישראל צ'אנה, גיבור ישראל, בן העדה האתיופית, יצא עם כפכפים, אמיתי, עם האקדח שלו, יצא ובאופקים לחם, הרג מחבלים והציל חיים של מאות אזרחים. הוא לא שאל אם הם אשכנזים או מזרחים. זה לא עניין אף אחד. אני שואל: למה אתם שותקים? למה אתם שותקים? עד מתי תמשיכו לקרוע את העם הזה? הרי בסרבנות, כשהקריבו את הילדים שלנו, שתקתם, שלושת הקופים. עכשיו תצאו חוצץ, תגידו שאהוד ברק השפל, הגזען הבזוי הזה, ואותו רני רהב, לא מייצגים אתכם. תאמרו את זה. ממה אתם מפחדים? זה מה שכל המצביעים שלכם חושבים. יש לכם מצביעים בני עדות המזרח, שהם פטריוטים, והם אנשים מצוינים, והם אנשים מדהימים ואדירים וציוניים. איך אתם שותקים? איך אתם ממלאים פיכם מים כשפוגעים פה בעדה שלמה, העדה האתיופית המפוארת, בבני עדות המזרח המפוארים האלה? אני חושב שזה קצת מספר את הסיפור של הטרגדיה בשנים האחרונות. לעיתים אדם ששותק כשהוא רואה עוול לא פחות פוגע מאשר מי שעושה את העוול עצמו. והנהגה ומנהיגות – אני מדבר לחבר'ה הנהדרים פה, דור התקומה והניצחון, שיושב למעלה – הנהגה זה לא להיות שלושת הקופים; הנהגה זה להיות נחשון בן עמינדב, זה שקם ואומר לאהוד ברק, תתבייש בעצמך, ולרני רהב, תתבייש בעצמך. אינכם ראויים. אינכם יכולים לומר דברים כאלה. אבל השתיקה שלכם – יש מונח, אדוני היושב-ראש – ובזה אני אסיים – שנקרא שתיקה רועמת. זה למעשה אוקסימורון. אוקסימורון זה ביטוי מורכב של שני מרכיבים הסותרים זה את זה, כגון שתיקה רועמת. ואתם, השתיקה הרועמת שלכם, השתיקה הרועמת שלכם, כאשר אתם נותנים לאנשים פתחון פה לגזענות ברמה השפלה ביותר, השפלה ביותר, זה פשוט אסון נוראי, אסון נוראי. החובה שלכם היא לדבר ולומר שאתם יוצאים חוצץ נגד זה. וברשותך, אדוני היושב-ראש, אני אסיים בזה: עדות המזרח הם שווים בני שווים. הסבים והסבתות שלנו, שיישבו את הנגב והגליל, אכן סיפרו להם סיפור שונה. אבל במקום לבוא ולשקוע לתוך אותם - - -