جلسة الهيئة العامة بتاريخ 12/05/2025 الساعة 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, שלום. שלום גם לשר. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני י"ד באייר התשפ"ה, 12 במאי 2025. זהו היום ה-584 למלחמה, שעודנה נמשכת, וזהו גם מניין הימים ש-59 מאחינו ואחיותינו, שתמונותיהם מביטות עלינו כאן ממעל, עודם נמצאים בשבי, ואנחנו כולנו מתפללים לשובם המהיר למשפחותיהם. בשם הכנסת כולה אני מבקש לחזק ולחבק את משפחתו של עידן אלכסנדר, שצפוי להשתחרר, בעזרת השם, היום משבי החמאס. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5784/25 וכלה בהצעת חוק פ/5808/25: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 164) (שינוי גודל מרחב מוגן דירתי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 140 – הוראת שעה) (נסיעת רכב ביטחון בנתיב תחבורה ציבורית), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – חובת העסקה של יתומים אחרי גיל הפרישה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (תיקון – הגנה על חולים במחלה ממארת בזמן הטיפולים וההחלמה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – מניין חברי הכנסת במליאה), מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק העונשין (תיקון – עונש מינימום למצית נכס ציבורי) (הוראת שעה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ינון אזולאי; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – הגבלת תקופת כהונה של ראש הממשלה), מאת חברות הכנסת אפרת רייטן מרום וקארין אלהרר; הצעת חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין (תיקון – סמכויות עיכוב ומעצר), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת לימור סון הר מלך, יצחק קרויזר וצביקה פוגל; הצעת חוק לתיקון פקודת העיריות (ייצוג הולם), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת צגה מלקו; הצעת חוק הרשויות המקומיות (זכויות וחובות של חברי מועצה), התשפ"ה–2025, מאת חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – קביעת אחוזי נכות ללקויי שמיעה – דו-צידי וחד-צידי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (חיסיון עיתונאי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הכנסת (תיקון – התייצבות בפני ועדות הכנסת), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת ניסים ואטורי; הצעת חוק נטילה ושימוש בזרע של נפטר לשם הולדה, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, משה סולומון, אוהד טל ושמחה רוטמן; הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון – איסור גביית דמי שמירה בלא רישיון), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (איסור שימוש ברכב שהועמד באופן המפריע לתנועה), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת משה סולומון; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סמכות רשות מקומית בקביעת שפות תמרורים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק הממשלה (תיקון – בדיקת פוליגרף שנתית לבירור הדלפות מדיוני ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק שירות המדינה (תיקון – דרך המינוי), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אושר שקלים; הצעת חוק איסור הפליית משרתים בשירות הביטחוני, הלאומי והאזרחי, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק הפיקוח על מוצר ביטוח ארוך טווח, התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק סיוע כלכלי לעידוד לומדי תורה וסטודנטים נזקקים (תיקון – קיום הוראות חוק שירות ביטחון כתנאי לסיוע), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק תכנון משק החלב (תיקון – קביעת מחירים וחישוב עלויות ייצור חלב), התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת ששון ששי גואטה, יצחק קרויזר, אלון שוסטר ורם בן ברק; הצעת חוק העונשין (תיקון – פרשנות מקילה בפלילים), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – מתן ציון מגן לעולים חדשים ולעורכי דין זרים בבחינות ההתמחות), התשפ"ה–2025, מאת חבר הכנסת יוסף טייב; הצעת חוק הגשמת הזהות היהודית במרחב הציבורי, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, אליהו ברוכי, יצחק קרויזר ואריאל קלנר; הצעת חוק פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, התשפ"ה–2025, מאת חברי הכנסת שמחה רוטמן, אוהד טל ומיכל מרים וולדיגר. עוד הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 161), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הפנים והגנת הסביבה; הצעת חוק החברות (תיקון מס' 38), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון מס' 82 – הוראת שעה), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה. כמו כן הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק להשתתפותם של העובדים ובעלי תפקיד בשירות הציבורי, בצעדים לייצוב המצב הפיסקלי במדינה במהלך השנים 2025 ו-2026 (הוראת שעה) (תיקון) (הארכת התקופה לחתימה על הסכם קיבוצי), התשפ"ה–2025; הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון מס' 23) (ביטול חובת רישוי ללשכה פרטית העוסקת בתיווך עבודה לעובד ישראלי), התשפ"ה–2025; הצעת חוק אכיפת פסקי חוץ (תיקון מס' 4) (יישום האמנה בדבר הכרה ואכיפה של פסקי חוץ בעניינים אזרחיים ומסחריים), התשפ"ה–2025. כמו כן הונחו על שולחן הכנסת, לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 40 – הוראת שעה), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת אלי דלל וקבוצת חברי הכנסת; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 140 – הוראת שעה) (נסיעת רכב ביטחון בנתיב תחבורה ציבורית), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת משה פסל; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 164) (שינוי גודל מרחב מוגן דירתי), התשפ"ה–2025, של חבר הכנסת ארז מלול. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת על ההודעה התמציתית.

היו"ר אמיר אוחנה:

ואנחנו נעבור כעת לנושא הבא שעל סדר-היום, והוא ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את ראש האופוזיציה, חבר הכנסת יאיר לפיד, לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני כמובן קודם כול מצטרף לדבריך לגבי חזרתו של עידן אלכסנדר. יש לנו עוד כמה שעות מתוחות עד שנראה את זה קורה. מזכיר לכולנו: גם אחרי שהוא יחזור, יש עוד 58 חטופים שאנחנו צריכים להחזיר הביתה, אזרחים ישראלים שהם באחריותה של ממשלת ישראל ושל הבית הזה. אין לי סיבה אחת למה אנחנו מביעים אי-אמון בממשלה, יש לי ארבע, ואחר כך יש לי עוד 55. הראשונה היא מה שקורה ביממה האחרונה. אני מניח שאתם שמים לב שלנשיא טראמפ נמאס מנתניהו, ולפיכך כל האירועים החשובים באמת מתנהלים בלעדינו. תהיה פסגה חשובה באמת בסעודיה – אנחנו לא שם; יש מהלכים מדיניים בכל המזרח התיכון – אנחנו לא שם; אמריקה סוגרת מאחורי גבנו עסקה עם החות'ים כדי שהם יפסיקו לירות טילים על הספינות שלה, אבל לא כדי שהם יפסיקו לירות טילים על מדינת ישראל – אנחנו לא שם. כל האגדה הזו שנתניהו יודע לעבוד עם האמריקאים – אני אמרתי לו פה פעם מעל הדוכן: אמריקה שעליה אתה מדבר כבר לא קיימת, והוא נורא נעלב. אפילו בדיון 40 חתימות האחרון הוא עוד חזר לנושא והסתכל עליי ואמר: אני לא מבין את אמריקה? לא, אתה לא מבין את אמריקה. תראה מה קורה פה בשבוע האחרון. העסקה שהאמריקאים עכשיו סוגרים עם הסעודים, שתאפשר העשרת אורניום על אדמת סעודיה, היא סיכון לביטחון ישראל. והעובדה שאני מכיר היטב את הפרטים של העסקה הזו היא כי אנחנו מנענו אותה. היא הייתה על השולחן לפני שלוש שנים, קצת יותר. הייתי אז שר החוץ, וניהלתי סדרה של פגישות עם מזכיר המדינה דאז בלינקן והצוות שלו, והורדנו אותם מזה. אמרנו: אתם לא יכולים לאפשר העשרת אורניום במדינה ערבית מוסלמית במזרח התיכון, מפני שזה יפתח את הדלת לכל המדינות האחרות, ואתם תייצרו פה מרוץ גרעין, כי הטורקים ירצו והמצרים ירצו. ולאמירתים יש כבר היום חמישה כורים גרעיניים שהם קנו מדרום קוריאה וויתרו בהסכם עם האמריקאים על האפשרות להעשרת אורניום. האמירתים אמרו לי – לא בהדלפה, לא דרך איזה ערוץ טלוויזיה, ישבו איתי ואמרו לי: אם הסעודים יקבלו העשרת אורניום, גם אנחנו נעשיר אורניום. כי הסטנדרט נקבע מולם, מה שנקרא ה-gold standard או ה-123 Agreements. וכל זה קורה עכשיו. ייתנו לסעודים להעשיר אורניום בלי שישראל אפילו נמצאת בלופ. כשהייתי אני אחר כך ראש ממשלה, עוד פעם עלה הנושא הסעודי. אני ישבתי בארבע עיניים עם הנשיא ביידן ועצרנו את זה, כי זה תפקידה של ממשלה ישראלית, וזאת גם יכולתה של ממשלה ישראלית שהאמריקאים מקשיבים לה. רק לטראמפ נמאס מהדחיות האין-סופיות של נתניהו, ומהשקרים, ומההיסוסים, ומזה שאף פעם לא קורה שום דבר שמבטיחים, אז הוא רץ לבד. אנחנו היינו צריכים להיות בלופ הזה ואנחנו לא נמצאים בלופ הזה. זה מסכן את ביטחונה של מדינת ישראל. ומה שיותר חמור – מעל זה יש לופ נוסף, וזה שהאמריקאים מתקדמים ומנסים ליצור הסכם עם האיראנים. ואם ההסכם הזה יתקדם, כמו שמדובר עד עכשיו, הוא יהיה הסכם עוד יותר גרוע מה-JCPOA, ההסכם הראשוני. ומרוב חרדה לא הייתה מסיבת עיתונאים אחת שבה מתייצב ראש ממשלת ישראל אל מול העולם ואומר באנגלית: אי-אפשר לעשות הסכם אם לא עומדים בחמישה תנאים: אין העשרת אורניום על אדמת איראן; מוציאים את כל החומר המועשר שהאיראנים כבר צברו; מפרקים את הצנטריפוגות; הפיקוח הוא מלא וללא סייגים; מפרקים את תוכנית הטילים הבליסטיים, כי קבוצת הנשק מתקדמת. שוב, כל זה לא קורה, כי אנחנו לא ליד השולחן, כי נתניהו הפסיד לנו את אמריקה. לטראמפ נמאס ממנו והוא לא מקשיב לו. אז זאת סיבה אחת לאי-אמון. הסיבה השנייה לאי-אמון פורסמה אתמול. אתמול היה פרסום שדירג את הערים במדינת ישראל לפי החינוך במתמטיקה ובאנגלית. במקום האחרון או במקומות האחרונים הערים הליכודיות. אנחנו יודעים על חינוך דבר אחד: ההשקעה מביאה לתוצאה. מי שמשקיעים בו, יהיה לו תוצאות; מי שאין לו תוצאות, כנראה לא משקיעים בו. כי ברשימה הזאת במקומות האחרונים: דימונה, קריית גת וכל המקומות האלה, שהן ערים ליכודיות מובהקות. ואתם לא דואגים להם, לאנשים שלכם; לא נדבר על זה שאתם לא דואגים בכלל לאזרחי מדינת ישראל. מה עם הליכודניקים? מה עם הילדים שלהם? לא מגיע להם החינוך הכי טוב בעולם למתמטיקה ולאנגלית? לא מגיע להם שהממשלה הזאת, שמגדירה את עצמה כממשלת המחנה הלאומי, תדאג לפחות לילדים של הליכודניקים? כי הרי הם יכולים, זה לא שהם לא יכולים, הם יכולים להיות מקום ראשון במדינה במתמטיקה, מקום ראשון במדינה באנגלית. רק צריך מערכת חינוך שלא נלקחה בת ערובה על ידי כל הקיצוניים בתוך הממשלה הזו, ושבה לא מקצצים 3.3% מהמשכורת של אלה שמלמדים לימודי ליבה, אלא מאלה שלא מסכימים ללמד לימודי ליבה. והסיבה השלישית שאין לנו אמון בממשלה הזאת היא שכל זה מתנהל על מסך מפוצל. בצד אחד של המסך שולחים עוד ועוד צווי 8 לאנשים שעשו 200 יום ו-250 יום ו-300 יום. פגשתי איזה בחור מגולני, הוא אמר לי: הפסדתי כבר את כל הילדות של הבת שלי. בצד השני של המסך המפוצל אתם עובדים כמו משוגעים בשביל להנציח את ההשתמטות החרדית. עכשיו, שיהיה ברור, לא תעשו מאיתנו אנטישמים. אין לי שום בעיה בעולם עם זה שמישהו חרדי. יש עתיד מאמינה בזה שהיסוד הגדול של המדינה הזאת זה התנ"ך והיהדות, ואנחנו גם מאמינים שבתנ"ך וביהדות כתוב שאם עם ישראל במלחמה – צריך ללכת להגן עליו. ואם אתם משחררים עשרות אלפי אנשים צעירים, ובזמן הזה מתישים ושוחקים והורגים את אנשי המילואים שלנו, אז אי-אפשר להאמין לכם שאתם באמת רוצים – לא לנצח במלחמה ולא לנהל מדינה. והסיבה הרביעית שאי-אפשר לסמוך על הממשלה הזו היא שאתם יכולים לעשות סיבובים סביב השמש ובחזרה, ועדיין העובדות הן עובדות: בלשכת ראש הממשלה קיבלו כסף מקטר, מדינה ערבית תומכת טרור, בזמן מלחמה. כבר לא מכחישים את זה. בהתחלה הכחישו; כבר לא מכחישים את זה. מדינה ערבית תומכת טרור בזמן מלחמה שילמה כסף גדול לאנשים הכי קרובים לנתניהו. רק תדמיינו מה השר אמסלם היה אומר עליי, פה מהדוכן, אם בלשכה שלי כראש ממשלה אנשים היו מקבלים כסף ממדינה מוסלמית תומכת טרור בזמן שמדינת ישראל נלחמת מלחמה קיומית צודקת – כי את החמאס צריך להשמיד. וממי שמימן את החמאס לא צריך לקבל כסף לתוך קודש-הקודשים, "האקווריום", לשכת ראש הממשלה. וזה מוביל אותי – אמרתי שיהיו ארבע סיבות, ואז יהיו 55 סיבות, אז יש לי עוד 55 סיבות למה אין אמון בממשלה הזאת. 55 שקלים, זה מה שעולה היום במדינת ישראל קילו משמש. קילו משמש – 55 שקלים. וזה לא שזה בלתי נמנע, או שיש מלחמה, או עליות מחירים, או שסגרו את נתב"ג. כי אם למדינה לא היה כסף, איך יש לה כסף – 13 מיליארד שקל כספים קואליציוניים? אם למדינה לא היה כסף, איך יש לה כסף ל-15 משרדי ממשלה מיותרים? שני שרים במשרד הביטחון; שני שרים במשרד החינוך – ואין חינוך; השר לענייני הצפון והדרום והשר לענייני הנגב והגליל, כאילו זה לא באותו מקום; השר לענייני מורשת ישראל והשר לענייני מסורת ישראל. בסוף זה נגמר ב-55 שקלים לקילו משמש, כי כשבמקום לנהל את הכלכלה אתם מנהלים את הגנבה הגדולה בתולדות המדינה, אז התוצאה היא שאזרחי ישראל קורסים תחת יוקר המחיה, כי הם קורסים תחת הגנבות שלכם. את המע"מ לא היה צריך להעלות, אפשר היה להוריד אותו; את המיסים לא היה צריך להעלות, אפשר היה להוריד אותם; במשכורות של המגזר הציבורי לא היה צריך לקצץ 3%, אפשר היה להעלות אותן ב-3%. כל מה שהייתם צריכים לעשות זה את הדבר היחיד שאתם לא מסוגלים – להפסיק לגנוב. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת בני בנימין גנץ לנמק את ההצעה מטעם סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך. נוסיף עוד כמה שניות על המיקרופון.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ראשית, אני מבקש לברך על חזרתו הצפויה של עידן אלכסנדר, בבחינת ברוך מתיר אסורים. מכאן נבטיח ונקרא להשבת כל החטופים. זו האחריות של מדינת ישראל. חברות וחברי הכנסת, הממשלה הזו צריכה ללכת הביתה, קודם כול בגלל שהיא מפרקת אותנו מבפנים. היא מפלגת אותנו, היא פוגעת בלגיטימציה של מערכת המשפט ומערכת הביטחון, היא חיה מתדלוק שנאת חינם דווקא בימים שאנחנו צריכים יותר מכול את הערבות ההדדית. בעת הזו הרבה יותר חשוב שנהיה מאוחדים בינינו, שנגיע להסכמות ונתקדם מול האתגרים העצומים, מאשר ההגדרות של ימין, שמאל, דתיים וחילונים. ממשלה שלמעלה משנה וחצי לתוך מלחמה קשה ממשיכה לקרוא לבנים ולבנות שלנו – או אולי יותר נכון להגיד: לבנות ולבנים של הציבור המשרת – ולא מסוגלת לקדם מתווה שירות חדש, ממשלה כזאת לא ראוי שתמשיך. ממשלה שהמילה אחריות לא נמצאת במילון שלה הלכה למעשה, ממשלה כזו לא יכולה לתקן. כן, תמיד בקואליציה עושים ויתורים. תמיד יש גם שיקולים פוליטיים. אבל מקום שבו השיקולים הפוליטיים נמצאים לפני ביטחון המדינה – דבר כזה אני לא זוכר. מעולם. אני לא זוכר קואליציה שבה רבים כל כך מדברים – ובצדק – גבוהה-גבוהה על החיילים שלנו, אבל מפקירים אותם לבדם ולא דואגים להם לתגבור; שבה מכריזים על חשיבות השבת החטופים אבל לא מוכנים לשלם את המחיר; שבה מדברים על שינוי פני המזרח התיכון ומתעסקים במקום זה עם שינוי המשטר במדינת ישראל. זו קואליציה מנותקת קשר מהעם, וכאמור, דווקא ברגעים שאנחנו צריכים להתאחד ולגייס את כל הכוחות שלנו הקואליציה הזו מחלישה אותנו. אתם יודעים, אני פגשתי היום משפחות חטופים פה במשכן, שאמרו לי דבר כואב שהיה לי קשה להתמודד איתו: אנחנו סומכים רק על טראמפ – זה מה שהם אמרו. ואני אומר שהעובדה שבמדינת היהודים צריכים להסתמך על נשיא ארצות הברית היא בעיניי כתם על הממשלה הזו. מה שקורה בימים האחרונים הוא בלתי נתפס. הממשל האמריקני מודיע על מתווה הומניטרי, על קידום מתווה חטופים ועל שחרור של חייל ישראלי שנחטף, ורק לאחר מכן מגיע השליח האמריקני לשיחת עדכון בישראל. הממשלה הזו לא מנצלת את ההזדמנויות, והתוצאה היא שבמקום להוביל, אנחנו נגררים. התיאום האסטרטגי, אדוני יושב-ראש הכנסת, בין ישראל לארצות הברית הוא אבן יסוד בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. הוא לא חונה במשרד לביטחון לאומי, הוא של מדינת ישראל כולה, והפגיעה בו היא פגיעה בביטחון ישראל. אני חושב שמה שאנחנו רואים בהקשר הזה, באובדן של הקשר עם ארצות הברית, שהולך ומידרדר, זה רע מאוד, וזה חוסר הבנה וחוסר קריאה של המציאות. טראמפ החליט לשנות את המזרח התיכון, ולנו יש הזדמנות – יש הזדמנות להשיב את כל חטופינו; יש הזדמנות להחליף את שלטון חמאס ולפרז את רצועת עזה בראייה ארוכת טווח; יש הזדמנות לבנות ציר עוצמתי מול איראן ולהחליש את השלוחות שלה מתימן ועד בירות; יש הזדמנות להיכנס לעולם אדיר בשוק ה-AI עם השקעות דרמטיות וביצור מעמדה של ישראל כאומת הייטק. במקום זה, הממשלה הזו מתעסקת בחזרה להפיכה משטרית, בעלילות דיפ-סטייט, בפגיעה בארגוני הביטחון ובהנצחת ההשתמטות מגיוס. יש לנו עדיין הזדמנות לעלות על העגלה, לשנות באמת את המזרח תיכון. וכמו שמאיר אריאל שר: העגלה נוסעת אין עצור, קפצת לא קפצת היום, חלפו שניותיים, והינה נשארת מאחור. ואסור שנישאר מאחור. חברות וחברי הכנסת, אי-אפשר לחכות שיפתרו לנו את הבעיות, כי מי שיפתור אותן יעשה את זה קודם כול לפי האינטרסים שלו עצמו. את השבת החטופים אנחנו צריכים לקדם. את הנורמליזציה עם סעודיה ועם מדינות נוספות אנחנו צריכים לקדם. להסיר את איום הגרעין האיראני, זה מה שאנחנו צריכים לקדם. ואחד הלקחים מ-7 באוקטובר, ואולי החשוב ביותר שבהם, הוא שצריך ליזום גם בזירה הצבאית וגם בזירה המדינית, ומדיניות של שב ואל תעשה על מנת לשרוד היא תקלה היסטורית. אני ממליץ לראש הממשלה, ואם הייתי במקומו, הייתי עולה על כנף ציון, טס לבית הלבן, טס למדינות השכנות, ולא חוזר עד שאני מבטיח את האינטרסים הביטחוניים והאסטרטגיים של מדינת ישראל, עד שאני מחזיר את חטופינו. במקום זה, לצערי, ראש הממשלה יושב במשרד ומקליט סרטוני תעמולה עם מראיין קשוח. בכדורגל ידוע שמי שמשחק בונקר בסוף חוטף גול. והגישה הזאת היא גישה שנוהגים לא מעט במהלך המלחמה. צריך לצאת מהבונקר, לעלות להתקפה, להשתמש בכל הכלים. נתניהו כבר אמר שהוא ליגה אחרת. בינתיים נראה לי שהוא מוריד אותנו ליגה. אם המאמן שלנו לא מצליח והשחקנים לא נותנים את הכול על המגרש – ובמקרה הזה השחקנים הם משרדי הממשלה – הגיע הזמן להחליף אותו ואותם. הגיע הזמן להחליף את הממשלה, את ממשלת הפילוג הזאת, בממשלת הסכמות לאומית, ממשלה שתחזיר אותנו למגרש רעבים, נחושים, אבל בעיקר – שתחזיר אותנו למגרש פחות מפולגים והרבה יותר מאוחדים. רק כך ננצח. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. ואני מתכבד להזמין כעת את השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם להשיב במשולב על שתי ההצעות להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גם אני מצטרף לכל הדוברים, כמובן לכל עם ישראל, ולמה שאמרת, היושב-ראש, בפירוט יותר. כמובן, אנחנו מברכים, מצפים ומייחלים ומתפללים – ודרך אגב, עד שזה לא קורה, לא קורה מבחינתנו ומבחינת החמאס, זו עדיין בשורה טובה לכל עם ישראל שעידן אלכסנדר – חמאס בעצם הודיע שהוא הולך לשחרר אותו. בוודאי שמחה גדולה מאוד, ובוודאי אנחנו גם נעשה כל מאמץ, ועושים כל מאמץ יום-יום, ומתפללים ופועלים, להחזיר כמובן את כל החטופים למדינת ישראל. שמעתי אותך, חבר הכנסת גנץ, והרבה פעמים אני לא מצליח להבין מה אתם רוצים. אתם לקחתם מונופול על החטופים, כאילו אנחנו לא רוצים ואתם רוצים. את האמת אתה יודע. אתה היית שותף בקבינט להרבה מאוד החלטות, ואתה יודע מה עומד לפתחנו. ואנחנו קיבלנו החלטה: החמאס, ששחט למעלה מ-1,200 ילדים, נשים וטף ביום חגנו, יותר לא יהיה ברצועת עזה. דרך אגב, זה הסיכון הכי חמור למדינת ישראל. הוא הכניס אותנו למצב שמדינת ישראל הייתה באמת באמת בסכנה קיומית, ועד היום היא כך. לכן, מי שעיניו בראשו ומסתכל קדימה לדורות הבאים מבין שאם החמאס בגבולנו כאן, אנחנו בעצם – מה שיקרה יום לאחר שאנחנו נפסיק להילחם בו הוא שהוא ישקם את עצמו הרבה יותר מהר ממה שהציבור חושב. הרי אתם יודעים את האמת. בוודאי ובוודאי כל העולם המוסלמי יבין שמדינת ישראל זה אריה מנייר, ואנחנו בעצם מסכנים את קיומה של מדינת ישראל. מה שחשוב הוא מה שחושבים המוסלמים, לא מה שאנחנו חושבים; מה עובר להם בראש, לערבים. ואם הם יגיעו למסקנה – וזה יקרה אם אנחנו לא נחסל את החמאס – הם יבינו, הם ישר ירימו דגל ניצחון: מדינת ישראל קיפלה את הזנב, והחמאס, כפי שאמרתי, ימשיך לשלוט ברצועת עזה, ישקם את עצמו ויירה טילים הרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים; כמובן, ישקם את עצמו בארסנל הרבה יותר משמעותי, ויהיו מספיק כוחות בעולם שיעזרו לו. לכן אני רואה את זה כסכנה קיומית למדינת ישראל. וכשאני שומע אתכם, לפעמים אני צובט את עצמי, להאמין שאתם באמת מדברים כך. אפשר לחלוק, אבל בוודאי ובוודאי כולנו רוצים, ומבינים שהחמאס הוא סכנה למדינת ישראל. אז אתם יכולים לעלות ולהגיד: רבותיי, מה שחשוב עכשיו זה החטופים וכל השאר לא חשוב. נטפל בהם בהמשך. יש כאלה שסבורים שהחטופים וחיסול החמאס זה אותו וקטור, ולכן מחלוקת – בסדר. אבל בוודאי לא מנגנים על הנימים הכי רגישים של עם ישראל בזה שאנחנו מפקירים את החטופים ואתם מנסים לעזור להם. זה לא שם, אתם יודעים את האמת. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת גנץ, אתה דיברת על מה שקורה עם הנשיא טראמפ, ובאמת, אותי ברמה האישית זה מאוד מטריד. אני לא יודע מה קורה. השר דרמר היה שם כמה פעמים. יש קשר בין ראש הממשלה לבין הנשיא טראמפ ואנשיו. אנחנו עצמנו לא יודעים כרגע, אנחנו רק ניזונים מהתקשורת. אבל צריך להבין דבר אחד – וזה צריך ללמד אותנו לקח: זה נכון שארצות הברית היא הידידה הכי חשובה של מדינת ישראל והיא חלק מהביטחון הלאומי שלנו, אבל עדיין הסיפור עם החות'ים זה אינטרס אמריקאי. אנחנו לא סומכים על האמריקאים בהגנה על מדינת ישראל. הם לא שם. הם לא יילחמו עבורנו, ואנחנו לא מצפים מהם לעשות את זה. מה שעניין אותם הוא נתיבי הסחר. ברגע שהם פתרו את העניין הזה, מבחינתם – חוזרים הביתה. יש לכם בעיה עם החות'ים? טפלו בהם. בוודאי לא מגבילים אותנו, בוודאי מסייעים לנו בנשק ובתחמושת – מה שלא קרה לנו בעידן ביידן. אבל אם אתה שואל אותי אם זה מטריד אותי – בוודאי. האם אני לא חושב על כך? בוודאי. בגלל שהסיפור – אנחנו לא אמורים לשלם מחיר על כך שהאיראנים תוקפים אותנו והאמריקאים נמצאים באזור ועושים את החשבון האמריקאי בלבד. אבל לצערי הרב, זה מה שקורה באמת. לגבי הנושא הסעודי, אני באמת לא יודע מה קורה. בזמנו הייתה התניה. תזכור תמיד, אנחנו הרבה פעמים חשבנו כאן שאנחנו מנהלים את העולם – זה לא ככה. והנשיא טראמפ, אני שמח מאוד שהוא נבחר, ושמחתי, וגם עם ישראל, אבל בסוף הוא ייבחן במעשים שלו מול עם ישראל. למה דיבורים? ואני לא יודע מה קורה, אבל עוד מעט נדע. בסופו של דבר, הגעתי למסקנה מאוד פשוטה בדבר הזה: מדינת ישראל צריכה להבין שאף ידיד שלה לא יבוא להילחם פה במקומה. מה שלא נעשה אנחנו, אף אחד לא יעשה. גם הידידים הגדולים שלנו בעולם לא יילחמו עבורנו. לרוב הם ידאגו לאינטרס שלהם בלבד. אני עדיין רואה, לפחות במשקפיים שלי, שכשמדינת ישראל חזקה כאן במזרח התיכון, זה אינטרס אמריקאי וסעודי וירדני. בלעדינו, כל המשטרים האלה, אני לא יודע מה קורה איתם. אז לכן בואו נחכה, נמתין ונראה מה קורה. כמובן שראש הממשלה, אמרתי, נמצא בפרטים. השיח מול הנשיא ואנשיו כל הזמן מתבצע באופן חשאי. בוודאי לא מדברים על זה בתקשורת, ולא צריך להיות כך. אבל בוודאי ובוודאי אנחנו עוקבים אחר זה באופן מאוד מאוד מדוקדק ויסודי – וגם חוששים קצת. אתה יודע לבד, עם כל הכבוד, הנשיא טראמפ הרבה פעמים משתנה מפה לפה; אני לא יודע, שאלה של מזג האוויר וגם מצב רוח. אנחנו לוקחים את זה בחשבון. אם אתה יודע לעשות משהו אחר, בוא תגיד לי. ראש הממשלה מכיר את הזירה האמריקאית יותר מכל אנשי הבית הזה. אבל תזכור תמיד, האמריקאים, אמרתי, הנשיא האמריקאי זה נתון, כל עם ישראל מכיר אותו, כל העולם מכיר אותו. הוא ידיד ישראל עד היום, אבל הוא בסוף נבחן לא בהצהרות אלא במעשים. בוא נחכה, נראה מה יקרה. מדינת ישראל – ראש הממשלה אמר את זה, אני שמעתי גם את הנשיא האמריקאי אומר את זה, שלאיראן לא יהיה נשק גרעיני. דרך אגב, זה האירוע המרכזי במדינת ישראל. זה האירוע הקיומי האמיתי ולדעתי הכי דחוף של מדינת ישראל. אני שמעתי אותו בקולו אומר את זה. יכול להיות שמחר הוא יקום על צד שמאל, יכול להיות, אני לא יודע. אבל אני יודע שאנחנו צריכים לקחת את גורלנו בידינו, ומדינת ישראל כמדינה – ראש הממשלה דיבר על זה כמה פעמים, ואני מניח שכולנו מסכימים עם כך – מדינת ישראל לא יכולה לחיות באזור הזה עם נשק גרעיני איראני. אני טוען שהמדינה לא תתקיים לאורך זמן. אם בערב אחד הם העזו לשלוח לכאן 500 חימושים, שאם אני אוסף את הטונאז' שלהם, זה כמעט 5,000 קילו חומר נפץ – הם שלחו את זה, דרך אגב, בוך עשר דקות, רק כל חימוש הגיע בקצב שלו – אני הגעתי למסקנה כבר אז: אנשים מטורפים; מסוגלים להכול. כל מחשבה שכל אזרח יכול לעלות במדינת ישראל, שיעלה אותה. עם משטר כזה, מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את הסיכון הזה, בגלל שאם הם ישיגו, להערכתי, הם יפעילו אותו נגד מדינת ישראל. דרך אגב, אז לא יהיו בינינו – הוויכוחים כבר לא יהיו רלוונטיים אחרי. לא נהיה פה. לכן אני חושב שהמאמץ האמיתי מול האמריקאים צריך להיות בגזרה הזו. עזוב עזה. זה אירוע דרמטי שאנחנו נפתור אותו, בעזרת השם, אבל שם אנחנו לא צריכים אף אחד. זה, מה שנקרא, בגבולות שלנו, ואנחנו לא מצפים לעזרה. יש לנו את צה"ל, יש את עם ישראל. זה גורלנו פה, באזור הזה. הסיפור האיראני הוא יותר מורכב. אתה יודע את זה. לכן אני חושב שבסוף, סביב הנושא הזה – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא יודע את זה? הוא יודע פי מאה יותר ממך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תפסיקי לקרקר כל היום, את מפריעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תפסיק לדבר אליי ככה. תפסיק לדבר אליי ככה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מבקש, אדוני היושב-ראש, היא מפריעה מבוקר עד לילה. הדבר היחיד שאת עושה כאן זה ככה. בסדר?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא יגיד לי "תפסיקי לקרקר". אף אחד לא הפריע. אתה תפסיק לדבר אליי ככה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא להפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה לא תגיד לי "תפסיקי לקרקר".

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת בן ארי, אני מבקש ממך להפסיק להפריע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

זהו. אני מקשיבה לך, לא לו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אין בעיה, אז אני מבקש. תודה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תקשיבי לו, בסדר. רק תצאי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא אומר לבני גנץ שהוא יודע. מה קרה? מה כבר עשית בחיים שלך שאתה מדבר אליו ככה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו, אני רוצה להציע לך משהו, חבר הכנסת גנץ: את האיום האמיתי אתה מכיר. זה האיום האמיתי. כל דבר אחר מסיט אותנו מהסיפור הזה. זה לדעתי ריכוז המאמץ שבוודאי הבית הזה צריך להיות מלוכד סביבו ולתת את הגיבוי לראש הממשלה כדי להוביל מהלך שם. אני לא רואה שהאיראנים מפרקים את הנשק על דעת עצמם. אני לא רואה דבר כזה. מדובר במשטר פונדמנטליסטי, קיצוני, מטורף, שאם אנחנו כנראה לא נעשה את זה בכוח, אנחנו לא נהיה פה. דרך אגב, לא רק אנחנו – זה איום על כלל העולם. יהיה פה הסיפור – עכשיו אני גם אומר לגבי הסיפור הסעודי, גם האמריקאים יודעים את זה. ברגע שלסעודיה יהיה נשק גרעיני, לא חשוב, יהיה פה מרוץ בכל האזור, כל המזרח התיכון יהיה גרעיני. אף מדינה כאן לא דמוקרטית, לכן יש סכנה לכל יציבות העולם. אנחנו – הסכנה ראשונית, בגלל שאלינו האיום מכוון באופן ישיר. קודם כול אנחנו, אחרי זה כל השאר. אז לכן, אם אתה שואל אותי אם אני מוטרד מזה – מאוד. אתה שואל אותי אם אני מוטרד מה השיח של האמריקאים עם הסעודים בלי שאנחנו מעורבים – מאוד. אם אתה יודע לעשות את זה בדרך אחרת, בוא תספר לנו. זו לא שאלה, דרך אגב, שראש הממשלה הוא הבן אדם שיש לו את הקשרים הכי טובים עם טראמפ. הוא מכיר את הזירה האמריקאית על בורייה. אם אתם יכולים לסייע בעניין הזה, אהלן וסהלן. סתם לדבר דיבורי סרק ולהאשים את ראש הממשלה: אתה ואתה ואתה – עזבו, חבר'ה, אנחנו לא מתחרים בעניין הזה. אנחנו רוצים לייצר תוצאה חיובית לעם ישראל. על זה אין מחלוקת בין המפלגות וכל הבית הזה. אז לכן להגיד לו: אתה לא הצלחת, אתה אמרת – כל עם ישראל חשב וגם אני חשבתי וגם אתה, אני מניח, שברגע שטראמפ נבחר, זה דבר טוב למדינת ישראל. אמרתי, הוא ייבחן על ציר הזמן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל עם ישראל תמיד הלך על שתי המפלגות יחד, לא שם את הכול על מפלגה אחת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. אנחנו לא בחרנו – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

זה לא השתנה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה לא השתנה גם היום. אנחנו, דרך אגב, לא בחרנו שום דבר. אנחנו מעולם לא התערבנו במערכת הבחירות בארצות הברית. להפך, הם התערבו אצלנו. אבל הלכה למעשה – ואת זה אתה לא יכול להכחיש; אתה היית לדעתי גם בקבינט אז – ממשל ביידן באופן מעשי הטיל אמברגו על מדינת ישראל. אתה יודע את זה, למרות שאני חושב שביידן כבן אדם באמת אוהב ישראל אמיתי, ועוד מהדור הישן, של אמריקה של אז. אבל לצערי הרב, הסביבה שלו הובילה אותו באמת לתוצאה שהייתה, ואנחנו היינו במצוקה. אי-אפשר גם להכחיש את העובדה שמהרגע שטראמפ נבחר, מדינת ישראל קיבלה את כל החימושים שהיא צריכה. לגבי שאר הדברים, אמרתי ואני אומר את זה עוד פעם – וזה צריך לחדד לנו וללמד אותנו לקח ומחשבה חדשה – אנחנו צריכים להסתכל במראה ולהבין באמת: אף אחד לא יילחם בשבילנו שום מלחמה. אף אחד. מה שאנחנו היהודים לא נעשה, אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו. לכן אנחנו צריכים להיות כל הזמן מתוחים בין המוכנות הצה"לית, הצבאית, לבין ההשפעה הדיפלומטית שאנחנו מנסים. אז לכן אני מציע, היות שאני לא מכיר את הפרטים ואתם לא מכירים את הפרטים, הכול אנחנו קוראים רק בתקשורת ובעיתון, אני מציע: בואו נחכה. ראש הממשלה יותר בקיא בפרטים מאשר אתם. זה שאתם מבזים אותו פה, עולים ואומרים לו: אתה לא יודע, ביידן עושה מעל הראש שלך – מאיפה אתם יודעים? מאיפה אתה יודע? הרי השר דרמר, לדעתי, היה שלוש או ארבע פעמים רק בתקופה הזאת בארצות הברית.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

טראמפ, לא ביידן. טראמפ.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

טראמפ. לא, אמרתי דרמר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, אמרת ביידן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסדר. טראמפ, זו הכוונה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

ביידן לא נתן אמל"ח.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז לכן אני חושב שגם במקרה הזה, אנחנו צריכים לדבר גם מול אמריקה, גם אתם. זה לא עסק פרטי שלנו, זה לא פוליטיקה, זה קיומה של מדינת ישראל. ולכן גם אתה צריך לדבר על זה, בלי קשר עכשיו לראש הממשלה. אתה לא עושה איתו תחרות. אנחנו פה הולכים להגן על המדינה שלנו בסוגיה הזו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

– – – אנחנו יכולים להגן על עצמנו – – – זה אתם – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מניח שאין מחלוקת.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מי שעושה פוליטיקה על גב החיילים והמילואים זה אתם.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת תמנו, חברת הכנסת תמנו שטה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

פנינה, אני אענה על הכול.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

הציניות קופצת מהגג כשאתה אומר לנו לא לעשות פוליטיקה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

פנינה, אבל אני רוצה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת תמנו שטה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תראי, אני מדבר מנהמת ליבי, באמת.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל ביקשת בקשה ואפשרתי לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני משוחח איתך עכשיו – באמת, אני חושב שאתה פטריוט ישראלי, בן אדם שתרם הרבה מאוד למדינת ישראל, וגם מבין בזה. אני באמת לא מדבר איתך כאופוזיציה–קואליציה, בגלל שאני אוחז שאתה בן אדם יותר רציני. אני לא עונה ללפיד ולחבר'ה, כי אני חושב שעזוב, חבל על הזמן. יש פה אחריות לאומית על גורלה של מדינת ישראל, בוודאי בנושא הסעודי ובנושא האיראני, שזה קשור אחד לשני. את הניתוח אתה מכיר, אתה מכיר את הניתוח העולמי. מה קורה? העולם – בעצם יש תזוזות טקטוניות בעולם היום. איפה שאתה יכול לתרום את תרומתך, אתה לא צריך אף אחד. כולנו צריכים להיות מאוחדים בעסק הזה, ובוודאי ובוודאי בעמדה ובדעה, מול הציבור האמריקני. בסוף זה אינטרס ישראלי קיומי. זה לא עוד איזה משהו קטן, זה ליבת הקיום של מדינת ישראל. לכן, אני מציע לך: תיפגש עם ראש הממשלה. עזוב פוליטיקה קטנה. תשאל אותו: תגיד, ראש הממשלה, במה אני יכול לסייע? אני, אני כבני גנץ. אני מכיר כמה אנשים באמריקה, הייתי רמטכ"ל של מדינת ישראל, הייתי שר הביטחון של מדינת ישראל, אני מבין. פה אין לנו מחלוקת, אין לנו כלום. כולנו באותה סירה. אשמח מאוד לסייע בכל משימה, בכל משימה. אני חושב שראש הממשלה יחבק את זה, יחבק אותך, יגיד לך: בבקשה. במה שאנחנו יכולים לסייע, אנחנו – זה לא נושא מפלגתי, אני לא חושב שצריך לקחת את זה לשם. כמו שאני חושב שנושא החטופים הוא לא מפלגתי. דרך אגב, אני גם מתפלא על החלוקה. אני זוכר שכשהיית בקבינט היית נחרץ מאוד בקטע מסוים, כמעט לאורך כל הדרך, לעומת איזנקוט, שהייתה לו דעה אחרת. דרך אגב, מכבדים את כל הדעות. אני לא חושב שאתה היית נגד והוא היה בעד והפוך. אבל בסוף זה שתי החלטות גורליות לעם ישראל, בוודאי גם השמדת החמאס וגם השבת החטופים, שאני מאמין שהן הולכות באותה הדרך, בגלל הראיה שעד היום הם באו רק ככה. דרך אגב, הוויכוחים התחילו כמעט מתחילת הדרך. יש כאלה שלאותה מטרה חושבים בצורה אחרת. הכול בסדר, הכול לגיטימי, אבל להביא את זה בעד ונגד – אני חושב שזה לא נכון. זה לא נכון באמת, לא נכון ציבורית. לכן בעניין הזה אני חושב שזאת שגיאה גדולה. אני אומר דבר מאוד פשוט. אתה דיברת על האחדות בעם ישראל. אני רוצה להזכיר לך משהו, חבר הכנסת גנץ: אתם הייתם בממשלה הזאת כמעט שנתיים, ועשיתם מה שאתם רוצים. לא היינו חברי ועדות בכנסת. אתם שברתם כל כלל. מה שקרה לנו הוא שאנחנו ישבנו כאן לילות שלמים ועלינו ודיברנו על זה. אף אחד מאיתנו לא חסם שום כביש, לא התפרע, לא הרביץ לשוטר, לא עבר על החוק, לא כלום. כשבאה הממשלה שלנו – דרך אגב, דיברנו על זה לפני הבחירות. בדרך כלל אזרחי מדינת ישראל, ככה אני מצפה – בוודאי לא כמו בנט, שבא ואמר: אני חותם לכם, אני איש ימין, ולמוחרת אנחנו רואים שהוא יושב עם מנסור עבאס. אני שומע את לפיד: אתם גונבים את הכסף. אנחנו גונבים? הוא שכח שהוא נתן – אתם – למנסור עבאס 55 מיליארד שיקל.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הכול שקר. הכול שקר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נגיד ששקר.

מיקי לוי (יש עתיד):

פשוט שקר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

עוד שקר שאתה חוזר – בושה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נגיד ששקר. אז נתת להם 30 מיליארד שקלים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שקר גס. בושה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה חוזר על השקר הזה. מצופה מהשר לדעת את המספרים.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה זה שאתה עושה ככה? אתה חוזר על שקר, וזה שקר גס, כשמצופה משר לא לחזור על השקר הזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, רשות הדיבור לשר אמסלם ולו בלבד.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כן, רק שהוא מדבר שקר וצריכים לעצור אותו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, אנא ממך, אני לא רוצה להגיע לקריאות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אין בעיה לעשות ביקורת, אבל לא לשקר מדוכן הכנסת. מה אתה עושה לי ככה? 53 מיליארד שקלים הם לא ראו.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, קריאה ראשונה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תקרא גם שלוש. זה שקר גס.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, קריאה שנייה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

בסדר. לא, אל תעשה ככה. כי אני יודע לדבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אל תעשה ככה, דודי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אל תגיד לי מה לעשות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, אל תעשה ככה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אומר לך, תרגיע, תרגיע.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כי אתה חוזר על השקרים וחושב שהציבור מטומטם. הציבור לא מטומטם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תעלה לכאן אחרי זה ותגיד, אתה יודע לבד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה, אתה לא משאיר לי ברירה. אני מבקש, די.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דרך אגב, אתה יודע לבד שאתם התנהגתם פה כמו דיקטטורים כשהייתם – דרך אגב, זה לא שקר. מנסור עבאס החזיק אתכם, הוא מינה אתכם, הוא החזיק את הממשלה, הוא היה אבן הראשה. כשנפתלי בנט חתם – איש ימין עלק – שהוא לא ילך, לדעתי, עם לפיד, מצאנו אותו בבוקר מחובק עם מנסור עבאס והתנועה האסלאמית.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

דודי – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. והתנועה האסלאמית.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תענה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר. אני לא יודע, אבל אני אסביר משהו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אתה לא יודע? איך אתה לא יודע? אתה יודע הכול.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר מה ההבדל.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אתה שועל פוליטי, יודע.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני אסביר.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת תמנו שטה, קריאה ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

היו רכילויות שראש הממשלה גם דיבר איתו. אני אגיד לך משהו, מה ההבדל: בליכוד אנחנו כמעט המפלגה היחידה בבית הזה שהיא דמוקרטית אמיתית. אני אומר לך, גם אם ראש הממשלה היה רוצה להכניס את מנסור עבאס, חברי הליכוד לא היו נותנים לו. דרך אגב, אמרתי פה פעם, אפשר לצמצם את הכנסת הזאת, בוודאי בכל מה שקשור לשמאל, וגם לימין, לשישה, שבעה אנשים, חוץ מהליכוד. אתה תצביע. אתה קיבלת מספר מנדטים – תצביע בשביל כולם, הרי כולם אותו דבר. המפלגה היחידה שיש בה דמוקרטיה אמיתית, ואנשים גם מדברים על זה בתקשורת, בסוגיות מסוימות, לא פשוטות, היא רק הליכוד. אצלנו מנסור עבאס לא יכול להיכנס גם אם ראש הממשלה היה רוצה. לא תהיה ממשלה כזאת לעולם עם הליכוד. אבל נפתלי בנט חתם לפני לכן, אני רואה אותו בטלוויזיה. תשמע, אני הגעתי למסקנה – אתה יודע, זה הדהים אותי. אני לעולם לא משקר, ואם טעיתי אני גם מתבייש. אני אומר לך, אני לא מבין את עזות המצח של פוליטיקאים שבאים לטלוויזיה, מדברים לעם ישראל, ועל בסיס זה עם ישראל מצביע עבורם – אתה מתעורר בבוקר אחרי הבחירות, אתה רואה את הבן אדם עושה הפוך ממה שהצבעת. אני אומר לך שזה בניגוד לחוק. אני טוען שכשבן אדם בא ומה שנקרא מציג את מצעו בפני עם ישראל, יש חוזה. זה לא שאתה עושה אחרי זה מה שאתה רוצה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

סליחה, זו דמוקרטיה, אל תעשה – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתם ישבתם עם מנסור עבאס.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש דמוקרטיה בליכוד, סליחה, לא עושים לשר ככה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן כשאתה אומר לי – דרך אגב, אנחנו – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא עושים לשר ככה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו בואו נעבור לחוק הגיוס, חבר הכנסת גנץ. הרי זו סוגיה שליוותה אותך כמעט כל חייך כאיש צבא. יש פה שתי אופציות, אתה יודע את האמת: האם אנחנו רוצים לאכול את הענבים או לריב עם השומר? סוגיית גיוס החרדים היא דבר שעומד לפתחה של מדינת ישראל 77 שנים. אני אישית מאמין באמונה שלמה בערך לימוד התורה, שהוא כמעט הערך הכי חשוב בעם ישראל. דרך אגב, אם הייתי יכול לעשות את זה, אני אומר לך שאם היו לי את הכוחות לעשות את זה, זה מה שהייתי עושה. אני רואה את עצמי כחלש ברוח, בגלל זה אני לא עושה את זה. בגלל שעם ישראל חי מהרוח, קודם כול. תמיד לעם ישראל היה גם צבא כשהיה לו, מה שנקרא, שלטון עצמי, אבל הרוח היא מה שהחזיק את עם ישראל לאורך ההיסטוריה היהודית. את זה אתה יודע. עכשיו אני אומר, לתפיסתי, מי שלומד תורה, שימשיך ללמוד תורה. התורה מגינה על עם ישראל לא פחות מצה"ל, לתפיסתי. אתה יכול לחלוק עליי. יש אנשים אחרים שלא מאמינים בכלל באלוהים ובתורה. הכול בסדר, אין בעיה. אבל אני אומר, לשיטתך, נניח שאתה לא מאמין בערך לימוד התורה ואתה אומר: עזוב, אני רוצה, מה שנקרא, ייקוב הדין את ההר. אני אומר: יש פה תופעה חברתית שלא נוצרה ביום אחד. אני רוצה להזכיר לך ואני רוצה להזכיר לעם ישראל: החרדים היו פה עוד לפני שבאו הציונים. החרדים היו כאן בארץ ישראל תמיד, עוד לפני קום המדינה, לפני שהרצל ידע שהוא הרצל. זה לא מעניין. לכן אני מאמין באמונה שלמה. אבל גם לשיטתכם – נגיד לפיד, לא משנה שהוא לא שירת בצה"ל באופן מעשי. אני אומר תמיד, כל שבוע: טול קורה מבין עיניך. הרי אתה היית בעיתון במחנה. אתה מטיף? אתה? בושה וכלימה. איך אמרתי? בתקופה שלי בן אדם כזה לעולם לא היה יכול להיבחר לכנסת. הוא היה הולך ברחוב, מתבייש. סיפרתי בפעם הקודמת, בפנימייה, כבר בכיתה י"א היינו עושים אימוני כושר. מה הייתה התחרות בינינו? אף אחד לא הכריח אותנו. רצינו ללכת ליחידות הכי מובחרות, איפה שאנחנו יכולים, הכי הרבה. זו הייתה התחרות אצלנו בפנימייה. לא היה אצלנו במחזור אחד שהלך לבמחנה, לא היה דבר כזה, כי הוא לא היה יכול להיות איתנו בפנימייה. בדור שלנו זה לא היה. כזכור לך, מר לפיד קטן מאיתנו במספר שנים לא רב. אבל מה, היה מתאגרף רציני, זה כן. לזה יש לו כוח. אבל לשירות משמעותי בצה"ל? מה פתאום. אז לכן אני אומר שהוא לא יטיף לנו מוסר. אבל לשיטתך, ואני רוצה להגיד לשיטתך, יש פה תהליך חברתי שקורה במדינת ישראל. דרך אגב, גם 7 באוקטובר, לצערי הרב, בוודאי העצים קצת את הצורך. גם החרדים מבינים את זה. הם לא מנותקים, הם יהודים עם לב יהודי עצום. הם באים מתוך אידיאולוגיה שלימוד התורה שלהם שומר על עם ישראל. הם גוזרים על עצמם חיי מרדות ועוני. בן אדם סביר, רציונלי, למה שיהיה עני? שילך, יעבוד, יביא הרבה כסף הביתה. אבל כשבן אדם פועל בניגוד לאינטרס האישי שלו, יש לו אמונה כל כך עמוקה, שהוא מאמין שהאינטרס האישי שלו לא חשוב; עם ישראל יותר חשוב ממנו. ואת זה אתה יודע, בגלל שאתה גדלת במושב – אני גדלתי בקריית מלאכי, המושב שלכם היה צמוד – אנשים מסורתיים, אנשים דתיים שהכירו תמיד בערך לימוד התורה. אני אומר, מי שלא לומד תורה, שילך לצה"ל או לשירות לאומי, שיתרום את חלקו לחברה. אבל אני אומר, זה תהליך. הצבא מעולם לא רצה לגייס אותם, אתה יודע את זה. דרך אגב, אם הוא היה רוצה, מזמן זה היה קורה. וככל שאתם תמשיכו לרדוף את החרדים – זה כבר על גבול האנטישמיות כמעט. אם זה לא היה בארץ ישראל, היו חושבים שאתם אנטישמים.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

די כבר. מה זה אנטישמיות? אתה יודע מה זה אנטישמיות?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ככה זה ירחיק אותם יותר. לכן אני אומר, ככל שצה"ל יכין את המסגרות המתאימות, החרדים יבואו לבד, בלי חוק גיוס. יש התעוררות. החברה החרדית היא חברה יהודית כמונו. כואב לה מאוד, היא מבינה מה קורה סביבנו. היא חלק מאיתנו. היא יודעת שהיא תישחט איתנו. זה לא כמו האוכלוסייה הערבית, שיש להם איזשהו – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אתה שומע את עצמך?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – שיש להם איזשהו – אתה יודע, אם הערבים יקומו עלינו, אני מניח שהם לא ישחטו את הערבים בארץ ישראל. זה האחים שלהם. אבל היהודים יישחטו בכל מקרה, לא משנה מאיפה הם באו – בין חרדים, בין חילונים, בין קיבוצניקים, בין עירוניים. בוודאי בוודאי שאתה מכיר גם את עולם התורה. אתה יודע שתרומה לעם ישראל, לארץ ישראל, הגנת ארץ ישראל, בוודאי שגם בעולם הדתי, היא חשובה מאוד. זה ערך חשוב מאוד. זו מצווה. אז לכן אני אומר, מי שלומד, שימשיך ללמוד.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בוא קצת לוועדת החוץ והביטחון, תשמע. מה אתה מדבר?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זו הרוח של עם ישראל, זה עולם הרוח. ומי שלא – ויש הרבה כאלה שלא – שילכו לצבא. אבל ככל שאתם דוחקים אותם לפינה ואתם עושים אותם לא לגיטימיים, ככה הם מסתגרים אחורה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אמסלם, אתה מזלזל בציבור הדתי בדברים שאתה מדבר. אתה מדבר שטויות לגמרי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

להפך, כל הפעולה שלכם גורמת לכך שהחרדים לא יגיעו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש פה כיפות סרוגות שנותנים לימוד תורה וצבא. מה אתה מדבר שטויות? אשכרה שטויות. אי-אפשר לשמוע את זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אגיד לך משהו, אנחנו נעשה את חוק הגיוס. לכן אנחנו מנסים להביא איזשהו – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, אי-אפשר לשמוע את זה. כמה שטויות אפשר לדבר?

היו"ר סימון דוידסון:

הכול טוב ויפה, אבל זכות השר לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

נס קפה בחוץ, חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

קח דוגמה מהציונות הדתית.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת סובה, אתה בשתי קריאות, אדוני.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אגב, הם השותפים הקואליציוניים שלך, מה זה? אל תזלזל באנשים האלה. אל תזלזל באנשים האלה. בוא'נה, אי-אפשר לשמוע את הדבר הזה.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת סובה, תודה רבה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע שגם ליברמן וגם לפיד נבנים מהשנאה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה קשור שנאה? אבל אתה מדבר – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי בסוף, כשאתה בוחר אלקטורט – דרך אגב, האלקטורט שאתה מלקט אותו הכי הרבה זה סביב השנאה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה קשור אלקטורט?

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת סובה, יש לך שתי קריאות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני כבר יוצא עד שהוא יסיים. מה קשור אלקטורט? אתה תיקח דוגמה מהציונות הדתית, שהם השותפים הקואליציוניים שלך. תיקח דוגמה מהם. תפסיק לדבר שטויות. כמה שטויות ביום אחד.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת סובה, תודה רבה. תודה רבה. תן בבקשה לשר אמסלם לסיים את דבריו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חבר הכנסת גנץ, אמרתי – ואתה בקי בסוגיה, בגלל שאתה כל חייך, בוודאי בתפקידים הבכירים בצה"ל, היית משיק לה כל הזמן. אתה מכיר אותה, חיית את המציאות. אתה יודע יפה מאוד שכדי שהחרדים שלא לומדים ישתלבו בצה"ל, מעבר לזה שצה"ל צריך להשתדל מאוד להשאיר להם את המסגרות – חרדי שמחנך את הבן שלו עד גיל 18 להיות חרדי ושולח אותו, הוא רוצה שהוא ילך ויחזור חרדי, והצבא צריך להיערך לזה. אני חושב שאנחנו נמצאים היום באמת בשעת כושר. גם אצל החרדים יש אטמוספירה כזאת. אבל ככל שאתם תתקפו אותם יותר, כך הם יורדים להגנה. אתם תוקפים את הכול מבחינתם. לכן אני חושב שזה צריך להיות בשום שכל, בהידברות, כדי שזה יקרה. אתה גם יודע, כולכם יודעים, שנניח שתהיו פה מחר, תעבירו חוק גיוס – חרדי אחד לא יתגייס. אבל מה כן תעשו? אני אגיד לך, תענישו אותם. אתם תגידו להם: חבר'ה, אתם במכולת כבר לא יכולים לקנות מחר; לאוטובוס ציבורי מה פתאום שתעלו? זו המטרה שלכם – לא לגייס אותם באמת. הרי אחד מהם לא יתגייס. אתה יודע שלצה"ל אי-אפשר לגייס בכוח. דרך אגב, חייל שבא לצה"ל בגלל שמכריחים אותו הוא לא חייל. אתה יודע את זה לבד. אתה רוצה שהוא יבוא מרצונו, עם מוטיבציה. אבל אתם רוצים להעניש אותם, לנקום בהם. זה האירוע פה באמת, לא באמת לגייס אותם לצה"ל. בשיטה שלכם אחד לא יבוא. זו גם לא המטרה שלכם שיבואו. שאלתי את עצמי מה יקרה – באמת, תחשוב קצת – מה יקרה אם שליש מצה"ל יהיה חרדים, שליש יהיה דתיים לאומיים ושליש מזה. החרדים יהי, בעיניי מוכשרים, בוודאי, כמו כל התפלגות נורמלית. חלקם ירצו להיות מ"פים, חלקם מג"דים. עוד 20 שנה אתה תראה אלוף במטכ"ל. איזו תמונה אתה חושב תהיה כשיום אחד יצלמו אותו? מה אתם תגידו? לא אני, אני אשמח. עם שטריימל הולך הביתה – אתם תגידו: נהיינו צבא של חומייני. אבל זה הלבוש שלו. אתם באמת לא רוצים אותם שם. אתם לא מקבלים את אורח החיים שלהם, בוודאי אפילו לא את הלבוש, איך הם נראים, הכול. אתם לא אוהבים את כל מה שקורה. אז לכן אני אומר, כל זה פוליטיקה – על גבה של מי? של האוכלוסייה החרדית. למה? בגלל שבעת הזאת, באמת אנחנו בעת מלחמה, עם ישראל רגיש. יש רגישות רגשית מאוד. ולכן גם בית המשפט העליון התגייס למשימה. עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו. אני הגשתי כמה בג"צים בעניין של הערבים. הרי לכאורה בג"ץ בא וטען – וזה השקר הגדול – בג"ץ בא וטען, חבר הכנסת גנץ, מה הוא טען? אני הגשתי ארבעה בג"צים. באיזה ערך? דרך אגב, אין חוק לגייס חרדים או לא לגייס ערבים. אין דבר כזה. במדינת ישראל אין חוק שמתייחס בכלל לפלגים באוכלוסייה. החוק אומר: הפוקד רשאי. מי זה הפוקד? זה לא הממשלה, זה לא שר הביטחון; זה קצין שלישות ראשי. כתוב בחוק.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

מה, אתה מזדכה על הבעיה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, אני רוצה להסביר את האירוע – שאתה אומר לי שלטון. אנחנו בעצם מתעמתים עם מערכת המשפט. דרך אגב, מדינת ישראל, לפי תפיסתי, היא לא מדינה דמוקרטית אמיתית. אתה יודע את זה. לכן הגשתי כמה בג"צים. מה אמרו לי? אין לך זכות עמידה, לך תביא את זה לדיון בממשלה. מה זה קשור לממשלה? יש חוק. עכשיו אני אגיד לך יותר מזה. החרדים – כולם מגיעים בגיל 15 לצו ראשון. הם מקבלים דיחוי כל שנה. כל שנה הוא בא. האוכלוסייה הערבית בכלל לא באה. מבוגר בגיל 18 נמצא באוניברסיטה, מקבל עדיפויות. דרך אגב, רצינו לשנות עכשיו את החוק לטובת החיילים המשוחררים במעונות, בזה – מה אומר לנו הייעוץ המשפטי? יש מניעה משפטית לממשלה. עכשיו, השבוע זה עלה בממשלה, שר החינוך דיבר על זה, ולכן אני אומר לך. עכשיו אנחנו ממתינים. אז מה עשיתי? לקחנו בחור חרדי שהולך להתגייס. הוא שאל: חבר'ה, למה אותי מגייסים ואת הערבי לא? אספר לך. בית המשפט העליון, בראשות אותו אחד שלקח לעצמו את התפקיד – וגם אתה יודע את זה שזה לא על פי החוק; נטל לעצמו; למה? ככה, כי יש לו קומבינה עם החבר'ה – דחה את הדיון כבר שמונה פעמים. עכשיו הוא קבע אותו. דרך אגב, זה כבר שנה עוד מעט. אותו ילד, עוד מעט הוא מתגייס. עכשיו השופט עמית – דרך אגב, הוא המנצח על התזמורת – דחה את זה לאחרי החגים. מה יש פה לדחות? לא הבנתי. אתה הרי טוען לערך השוויון. למה אתם התערבתם? דרך אגב, אף ממשלה לא באה וקיבלה החלטה בעניין. זה לא קרה. מישהו עתר לבג"ץ, ואתם הגבתם. למה בעתירה על ערבים לא מתאים לכם? למר עמית לא מתאים, הוא אולטרה-פרוגרסיבי, הוא ליברל גדול. הערבים – למה שיהיו? דרך אגב, אני לא טענתי שהערבים צריכים להיות בצה"ל. הצבא ימיין אותם. מי שהוא חושב שראוי לצבא – שיגייס אותו; מי שלא – שישלח אותו לשירות לאומי, אפילו במגזר. שישלח אותו לשירות לאומי למגזר הערבי, לא חסרים שם צרכים. זה – לא. עכשיו אני רוצה להגיד משהו לשופט עמית. שמעתי אתמול, שלשום, לא משנה, ראיתי איזה סרטון שהוא בא לבית ספר, לתיכוניסטים בי"ב, לפני שמתגייסים לצה"ל. אחד שאל אותו: תגיד, כבוד הנשיא, אנחנו עומדים לפני גיוס. למה אתם נוטלים לעצמכם סמכויות? מאיפה זה בא? למה אתה נוטל לעצמך סמכויות שאין לך? אז הוא אומר לו: תשמע, אל תהיה מזועזע שלבית המשפט העליון יש את הפסיקה האחרונה – קובע, מעל הכול. גם במשחק כדורגל השופט קובע. חשבתי לעצמי: אתה שופט עליון, קורא לעצמך נשיא בית המשפט העליון. מדובר ביו"ד-בי"תים קצת יותר מתוחכמים ממך, שאלו אותך שאלה רצינית. אתה נותן להם דוגמה של שופט כדורגל? אבל אני אגיד לך יותר מזה. אני אקח את האנלוגיה שלך. למה הדבר דומה היום באמת? ואת זה אני רוצה שתכניס לראש שלך – לפחות ככה אני מאמין. יכול להיות שאתה לא מסכים, לא רואה, אבל אני נותן לך תמונה שיותר מ-70% מהיהודים רואים, ואם אני אקח את האנלוגיה לכדורגל. למה הדבר דומה? לשתי קבוצות שמשחקות, והשופט שורק: 10:0 לטובת קבוצה מסוימת כשלא נכנס הגול. מה עושים האוהדים?

היו"ר סימון דוידסון:

אבל בכדורגל יש שופט VAR.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא נכנס גול, שום דבר – הוא שורק 10:0 לקבוצה הזאת. זה מה שקורה כאן. הרי אני ואתה – אתה יודע את האמת – אין מי ששומר על החוק יותר מאיתנו. אני דבק במה שכתוב בחוק. ואני טוען יותר מזה, אם החוק לא בסדר, תשנה את החוק. הם הלאימו את המדינה. אם אתה חושב שזה ביני לבינם, אתה טועה. צא לרחוב. דרך אגב, אני כל היום מסתובב. עשרות אנשים, ציבור, עמך ישראל – מרגיש תחושה של השפלה עצומה, עמוקה, כעס עצום. תגיד לי, למה הם חושבים ככה? חוכמת ההמונים לא קיימת? אני אספר לך. בגלל שהאמת – זאת היא האמת, ותעשה לה גזור והדבק לאן שאתה רוצה. הבן של היועמ"שית צולם גונב, גונב אפוד, גונב מחייל מבצעי שקם בבוקר ואמור לשים עליו את האפוד. אתה שמעת שהעמידו אותו לדין? איזו מדינה בעולם, כשיש סרטון כזה שרץ שהבן אדם גונב. ומי מתערב כאן? משרד שיבולת שועל. המשרד הכי גדול בארץ מתקשר לאותו אחד שגנבו לו, וגם מפרסם מודעות לטובת היועצת המשפטית. ודרך אגב, הוא מחר כל היום בבתי המשפט, הרי זה עורכי דין. תבין איזו לפיתה יש כאן, כמה ריקבון יש פה, כמה עמוק. אתה יודע כמוני שנגד השופט עמית הוגשו כמה תלונות על עבירות בנייה ועל ניגוד עניינים. ניגוד עניינים זה העבירה הכי חמורה, בוודאי שלך כשופט. אם אתה שופט בתיק שגיסך נמצא שם ומושפע, עדיף שתיקח שוחד, זה הרבה פחות חמור מאשר זה. מישהו בדק אותו? 12 דקות. אני, כשרציתי למנות את משה סוויסה, זיכרונו לברכה, הם טענו שבאחד הטפסים הוא מילא רובריקה וטעה. שנה וחצי זה היה ביאח"ה. היועמ"שית התקשרה לראש יאח"ה. דרך אגב, עד שהוא נפטר, התיק לא נסגר. לכן, אם אתה חושב – הציבור במדינת ישראל בוער, הוא משתגע. בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד היו קורים דברים כאלה. זה לא קשור לפלוני אלמוני, זאת היא התחושה. אני אומר לך, הם שונאים את נתניהו לא בגלל נתניהו – בגללנו, איך הוא הסכים להיות המנהיג שלנו. אם מחר הוא עובר אליכם, אני אומר לך – נסגרים כל התיקים, לא מעניין. שופטי בית המשפט העליון – אני שומע את פרוקצ'יה אומרת בקולה: אפשר לעבור על החוק. תראה מה קורה לנו, אנרכיה במדינת ישראל. אתה שומע את מיארה שורקת? כשאני אמרתי פעם שזאת הבן אדם הכי מסוכן במדינת ישראל, לא התכוונתי שהיא יוצאת ויורה על אנשים. החידלון שלה, ההפקרות, האנרכיה שהיא גורמת באי-פעילותה, זה גורם לסכנה חמורה. כשראש השב"כ עכשיו כתב את התצהיר נגד ראש הממשלה, מה הוא כתב שם? כתב: אני נתתי לו התרעה – אני הייתי בשוק, זה דבר שקפץ עליי – בערך ביוני-יולי, שהולכת לפרוץ מלחמה עם החמאס. לא בגלל שהחמאס התכונן, אלא בגלל שהוא ראה את ההפגנות בקפלן, ושקמה הגב' ברסלר ואמרה: לא יהיה לך צבא בנובמבר, וכולם קראו שם לסרבנות. אז הוא ניסה להשפיע על ראש הממשלה במובן של החקיקה, לא במובן של ההתרעה. דרך אגב, אם חשבת ככה, למה לא הבאת את כל אנשיך ואתה, וכל היום הייתם יושבים על גבול עזה ובודקים מה קורה? זה לא הסיפור שהטריד אותו. הוא אמר שבגלל ההפגנות, החמאס עוד מעט יפתח במלחמה, בגלל שהוא מבין שהחברה התפוררה. אנחנו מבינים את זה גם מהמסמכים של החמאס, גם ממה שנתפס, גם בהיגיון. והוא גם אמר את זה מה שנקרא כמסיח לפי תומו ולא התכוון לזה. לכן אני אומר, אם באמת אתם רוצים בטובתה של מדינת ישראל, יש מספיק דברים בקונסנזוס שאנחנו יכולים להסכים עליהם, ובואו תסייעו לממשלה, בוודאי בעת מלחמה, כדי להביא ללכידות איפה שאין ויכוחים. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

זהו? קצר היום. תודה רבה לשר אמסלם. אני מזמין את חבר הכנסת יאסר חוג'יראת לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה, אדוני, לרשותך עשר דקות.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, גם אני מברך על שחרור החטוף עידן אלכסנדר, ומקווה שזו תהיה תחילה של עסקה לשחרור כל החטופים וסיום המלחמה, מלחמה שגבתה עד היום עשרות אלפי הרוגים, בעיקר ילדים, בעזה. נקווה שיהיה גם סיום למלחמה והחזרת כל החטופים. כבוד יושב-ראש הישיבה, אנחנו בעצם מעלים כאן הצעת אי-אמון בממשלה עקב ההזנחה הנמשכת של הממשלה בטיפול בחברה הערבית. רק בסוף השבוע שעבר נהרג ילד, יוסף אבו רקייק, מתל שבע. זה ילד מתוך כמה ילדים שנרצחו בשנה הזאת. הפשיעה בחברה הערבית רק מחריפה. לפי מרכז אמאן לחברה בטוחה, מספר הנרצחים מתחילת השנה עומד על 95. אם נשווה את זה לשנה שעברה – נרצחו 70, זאת אומרת עלייה של יותר מ-130%. בשנת 2023 נרצחו 247; בשנת 2024 נרצחו 239. מתחילת כינון הממשלה מספר הנרצחים עומד על 581. לצערי אנחנו מדברים על מספרים, אבל כל נרצח הוא עולם ומלואו. אנחנו מדברים על משפחות, על מאות נשים, ילדים, אלמנות, אימהות ששכלו את ילדיהן – זה למעשה אלפים. איך אנחנו קוראים למצב כזה שיש לך 581 נרצחים מאז כינון הממשלה? האם זו מלחמה? האם זה טרור אזרחי? השאלה היא מה עשתה הממשלה כדי לטפל, כדי למגר את הפשיעה בחברה הערבית, מה עשה השר לביטחון לאומי כדי למגר את הפשיעה בחברה הערבית. לפני שבוע היה בתקשורת, כולכם בעצם ראיתם שהונח ומצאו מטען על הגג של עיריית רהט, העיר הערבית הכי גדולה במדינה. מה עשה השר לביטחון לאומי כדי לטפל באותו מקרה? הוא הגיע לעיר רהט, אבל הוא לא הגיע לעירייה, הוא לא הגיע כדי לפגוש את ראש העיר – הוא הגיע כדי לפקח על הריסת בתים. ואיזה בתים? אנחנו מדברים על קרוואנים שאנשים חיים בהם. זה מה שעושה השר לביטחון לאומי, ובמקום לפעול, לבצע כדי למגר את הפשיעה בחברה הערבית, הוא מתגאה בהריסות בתים. בשבילו, מה שהוא אמר – עוד ערבי נרצח. אז מה עשה השר? כלום. במקום להגיע ולדבר עם ראש העיר, לראות איך פועלים ביחד בשביל למגר את האלימות בעיר רהט בכלל, הוא הגיע כדי לצפות בהרס בתים. מה עשה ראש הממשלה? כולכם זוכרים שראש הממשלה כינס ישיבה של חברי הכנסת בשנת 2023. אנחנו כמפלגת רע"מ בזמנו לא הצטרפנו לישיבה. הוא הכריז על הקמת ועדת שרים למיגור הפשיעה בחברה הערבית. אם אנחנו שואלים כמה פעמים התכנסה הוועדה, אני זוכר אולי פעם אחת, אולי יותר, אבל נו, התכנסה הוועדה. מה עשו כדי לטפל בבעיה? איזה תוכניות בוצעו? איזה תוכניות יצאו לאור, לביצוע, כדי להילחם בפשיעה בחברה הערבית? חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, החברה הערבית ממשיכה לדמם. רציחות לאור יום. נכנסים לתוך הבתים, רוצחים מול האישה, מול הילדים, לא מעניין אותם אף אחד. הם לא עושים חשבון לאף אחד – לא למשטרה, לא לממשלה, לא לשר, כלום. סחיטה באיומים, יריות לאור יום – זו מציאות שלא צריכה להיות בשום מדינה מתוקנת. פשיעה לא מנצחים בסיסמאות ולא במבצעים חד-פעמיים. פשיעה, נלחמים בה באחריות, בשיתוף פעולה, בהשקעה מתמשכת לא רק בביטחון אלא גם בחינוך, ברווחה, בדיור, בתעסוקה. החיים שלנו שווים בדיוק כמו של כל אזרח במדינה. תחום הפשיעה והאלימות הוא התחום שאנחנו כואבים. זה התחום שמדיר שינה מעיניו של כל מנהיג בחברה הערבית, של כל אזרח בחברה הערבית. היום, אפילו זוגות צעירים, אם אתה פוגש אותם ושואל אותם, הם חושבים פעמיים אם לקנות, אם לבנות בית בתוך היישוב שלהם. יש הרבה יישובים מוכים בפשיעה ואלימות ורציחות בחברה הערבית. זה תחום אחד. תחום אחר – תחום הדיור. תוכניות המתאר – כמו שאומר הפתגם בערבית: (אומר בערבית: דבר בחופשיות.) 133 יישובים ערביים – לרובם אין תוכניות מתאר מעודכנות. כשמדברים על בנייה ללא היתרים בחברה הערבית, אנחנו לא מדברים על תופעה עבריינית, אנחנו מדברים על כישלון מדינתי. רבים מהיישובים הערביים תקועים עם תוכניות שאושרו לפני עשרות שנים, בתקופה שבה לא הייתה תחזית אמיתית לגידול האוכלוסייה ולצורכי הדיור. לאזרח הפשוט, מה נשאר לעשות? הורים שיש להם ילד, שרוצים לחתן אותו, לבנות לו – ואין כמעט עניין של שכירות בתוך החברה, ברוב היישובים הערביים אין שכירות של בתים, לכן הוא נאלץ לפעמים לבנות בחצר הבית או להוסיף עוד קומה, ואז הוא נאלץ לבנות ללא היתר כדי לחיות. המדינה דוחקת את האזרח הערבי לפינה, ואז מענישה אותו כשהוא מנסה לנשום. כבוד היושב-ראש, אנחנו לא צריכים טובות. אנחנו דורשים צדק, דורשים שוויון, דורשים לטפל מיידית בפשיעה – לא על ידי מבצעים נקודתיים, אלא על ידי תוכנית סדורה, כמו זו שהייתה בממשלת השינוי. הייתה תוכנית, הייתה תוכנית תקציבית 549 שהתחילה לעבוד. לא עוד קיצוץ ועוד קיצוץ בתקציבי החברה הערבית שתפקידם היה לצמצם פערים, וכל קיצוץ בעצם רק מרחיב את הפערים בחברה הערבית. צריך לעדכן את כל תוכניות המתאר ביישובים הערביים כדי לאפשר לאזרח הערבי לתכנן ולבנות; להאיץ הסדרה של בנייה קיימת בלי היתרים; להסיר חסמים ביורוקרטיים מהרשויות המקומיות; להפסיק את מדיניות ההריסה, שמופעלת באופן כמעט בלעדי כלפי האזרחים הערבים. יש עוד תחומים שהוזנחו בממשלה הזאת: טיפול ביוקר המחיה, שבעצם נוגע לכל האזרחים במדינה, ערבים ויהודים; טיפול בעוני, שגם נוגע לכל אזרחי המדינה. ואין ספק שעוני הוא אחד הגורמים לפשיעה ואלימות גם בחברה הערבית. על כל זה אנו מבקשים להצביע בעד אי-אמון בממשלה. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת חוג'יראת. אני מזמין את השר אלי כהן להשיב על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה. בבקשה, אדוני.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – חבר הכנסת חוג'יראת, שמעתי את דבריך בקשב רב. אני חושב שבהחלט יש משימה עליונה שהיא לטפל באלימות בחברה הערבית, לטפל בפשיעה במגזר הערבי. זאת בהחלט אחת המשימות שצריך לקחת אותה אפילו כמטרה חשובה שיש לפעול על מנת לצמצם אותה, להקטין את ההיקפים שלה. זה בהחלט דבר שהוא לא סביר, ואני בטוח שגם אתם, חברי הכנסת הערבים, תתגייסו כמובן לאותה מטרה. בנושאים האחרים שציינת נציין שיישובים במגזר הערבי זוכים לקבל אפילו העדפה מתקנת. הם כולם נכללים, ללא קשר למיקומם הגיאוגרפי, באזור עדיפות לאומית א', מה שמסייע על מנת לתת הקלות במס, לקידום תעשייה ותעסוקה. גם הדבר הזה הוא בהחלט דבר שקיים. הייתי בעבר גם שר הכלכלה והתעשייה, ואם תרצה פעם אני יכול גם לתת לך באמת פירוט מלא. הצלחנו לקדם גם לא מעט אזורי תעשייה ותעסוקה – בסח'נין, ברהט, ביישובים בדואיים ובמקומות אחרים. אחרי שהתייחסתי גם עניינית לסוגיות ולשאלות שהעלית, אני הופתעתי, אדוני היושב-ראש, לראות לפני כשבועיים, כשאנחנו הזכרנו וחגגנו את יום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל, ראינו את איימן עודה מתאבל ביום העצמאות; קורא לזה יום הנכבה. הוא אפילו רצה להוביל את צעדת הנכבה בצפון עם כמה אלפי אנשים. הגיע הזמן לבוא ולקרוע את מסיכת הצביעות. בשביל ערביי ישראל, יום הנכבה הוא יום המזל, הוא יום הברכה, הוא יום ההצלה שבו הם צריכים לנשק את אדמת מדינת ישראל ואת דגל מדינת ישראל. מספיק רק לראות את ההבדלים בין ערביי ישראל לבין הערבים שחיים תחת הרשות הפלסטינית, בעזה או במדינות מוסלמיות נוספות. ערביי ישראל זוכים לכל הזכויות האזרחיות והפוליטיות: הזכות לבחור, הזכות להיבחר, לעבוד בכל מקצוע, לימודים אקדמיים. יש בישראל שופטים ערבים, רופאים, מגוון בעלי מקצועות. הם חיים בזכותנו במדינה עם כלכלה חזקה, חיים בביטחון ביחס לאזור כולו. אנחנו רואים בדיוק מה קורה במדינות מוסלמיות שכנות – איך בסוריה שוחטים את העלאווים, מחפשים לבוא ולפגוע בבני מיעוטים אחרים; מה שקורה בעיראק. הם חיים במדינה שמכבדת חופש דת לכל הדתות. לעומת זאת, תראו איך חיים הערבים ביהודה ושומרון – הם חיים תחת שלטון מושחת עם כלכלה חלשה – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הם חיים תחת כיבוש, הכיבוש שלכם.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

– – עם הזדמנויות תעסוקה מוגבלות, עם שכר נמוך. אין להם דמוקרטיה, אין להם זכויות, הקול שלהם לא נחשב. שלא לדבר בכלל על עזה, ששם השלטון מתאכזר לאזרחים והמית עליהם אסון עם הניסיון לפגוע בישראל ב-7 באוקטובר. אז אני אומר לאיימן עודה: כשאתה מדבר על הנכבה, על איזה אסון בדיוק אתה מדבר? בזכות הקמת מדינת ישראל החיים שלך טובים פי אלף משל הערבים ביהודה ושומרון, בעזה או במרבית המדינות המוסלמיות. אני רוצה למעשה לשאול אותו, ואני שומע גם את ווליד טאהא בקריאת הביניים שלו כאן: אם מדינת ישראל היא מדינה כל כך גזענית, מדינה כובשת, למה אנחנו לא רואים ערבים שהולכים לחיות ברשות הפלסטינית, לגור ביהודה ושומרון? יכלו במשך 18 שנה – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

למה לעזוב את הבית שלהם, את האדמה שלהם, את היישוב שלהם?

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ווליד טאהא, ווליד טאהא, זאת המדינה היהודית.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מה אתה מקשקש? למה מישהו צריך לעזוב את הבית שלו?

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת טאהא, תודה.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

אתה יודע בדיוק שהיהודים – – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה מציע טרנספר בשיטה שלך.

שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן:

ווליד, היהודים היו כאן אלפי שנים לפני שהמוסלמים הגיעו לכאן, אבל אני באמת אומר, במשך 18 שנה יהודים לא היו בעזה. אם כל כך טוב שם, מדוע איימן עודה, ווליד טאהא, שצועק כאן – מדוע לא הלכתם לשם? מדוע לא היגרתם? מדוע לא עברתם את מעבר הגבול? אגב, אולי גם לסוריה; יש שם שליט חדש – אסד, אל-ג'ולאני – ועוד הרבה מקומות שנמצאים שם. התשובה היא ברורה: כי גם עודה וגם טאהא וגם כל האחרים יודעים שאזרחי ישראל הערבים חיים בגן עדן, במדינה עם התנאים הכי טובים ביחס לערבים שחיים כאן, אם משווים את זה לשלטון הרשות או שלטון החמאס. אז הגיע הזמן להפסיק עם הסיסמאות, להפסיק עם הצביעות. הגיע הזמן שתגנו את הרשות הפלסטינית המושחתת, שבמקום להשקיע כספים בתושבי הרשות, משלמת כסף לרוצחי יהודים. אבל כאן הם שותקים. לא מעניין אותם שוויון, לא הזכויות. ויום העצמאות, שאתם קוראים לו בכפיות טובה יום הנכבה, הוא יום המזל שלכם או יום הברכה. אתם צריכים לנשק את האדמה של מדינת ישראל, לתלות בגאווה את דגל מדינת ישראל, ובשנה הבאה, במקום יום הנכבה, תחגגו את יום העצמאות, שברוך השם אנחנו כאן נמצאים במדינה שלנו ושולטים בה. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לשר אלי כהן. אנחנו נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת מיקי לוי. לרשותך שלוש דקות, אדוני. יעלה ויבוא מיקי לוי. לאחר מכן – אלון שוסטר. בבקשה, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, תודה רבה. ראשית, אני רוצה לברך את ממשל ארצות הברית ואת הנשיא טראמפ על שחרורו של החייל עידן אלכסנדר. יישר כוח.

אושר שקלים (הליכוד):

זה לא בשורות טובות?

מיקי לוי (יש עתיד):

חמאס וארצות הברית סיכמו – – –

אושר שקלים (הליכוד):

אלה לא בשורות טובות בעיניך?

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת אושר שקלים, בבקשה.

אושר שקלים (הליכוד):

אלה לא בשורות טובות? זה משגע אותי.

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל לא שמעת, כנראה. אני אבהיר לך. תעצור לי.

היו"ר סימון דוידסון:

אבל חבר הכנסת שקלים, הוא לא התחיל לדבר.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, לא, תעצור לי. בשביל שקלים, שיבין את העברית. ראשית, אני רוצה לברך – – –

אושר שקלים (הליכוד):

אני מבין, מבין טוב, אבל למה להיות ציני? למה להיות ציני?

מיקי לוי (יש עתיד):

טוב, אני לא אחזור על זה, כי כנראה – – –

אושר שקלים (הליכוד):

תברך, תברך, זה טוב מאוד, עידן אלכסנדר משתחרר.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת שקלים, אני מבקש ממך, תיתן בבקשה לחבר הכנסת לוי לדבר. זוהי זכותו.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני רוצה לברך את ממשל ארצות הברית ואת הנשיא טראמפ על שחרורו של החייל עידן אלכסנדר.

אושר שקלים (הליכוד):

תברך את המשפחה של עידן קודם, המשפחה של עידן.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת שקלים, קריאה ראשונה.

מיקי לוי (יש עתיד):

חמאס וארצות הברית סיכמו כי החטוף עידן אלכסנדר, בעל אזרחות אמריקאית, ישוחרר. חמאס וארצות הברית. החייל ישוחרר בהמשך למגעים שניהלה ארצות הברית בלי לערב את ממשלת ישראל. תראה, אדוני, כל כך מצחיק, כל כך עצוב. אני אומר, בבוקר, מה מוציאה לשכת ראש הממשלה? "השחרור הצפוי של חייל צה"ל עידן אלכסנדר ללא תמורה התאפשר בשל המדיניות התקיפה שהובלנו בגיבוי הנשיא טראמפ, ובזכות הלחץ הצבאי של חיילי צה"ל ברצועת עזה". כמה אפשר לשקר? זה מה שיצא הבוקר מלשכתו של נתניהו. השחרור הצפוי של חייל צה"ל עידן אלכסנדר ללא תמורה התאפשר בשל המדיניות של ראש הממשלה? כמה אפשר לשקר? אבל ככה זה. משרדו של ראש הממשלה מתנהל כמו משרד של משפחת פשע. אין בלתה. כל הזמן משקרים, כל הזמן אי-אמת, כל הזמן יחסים עם מדינה עוינת, מדינת אויב. כבר לא אומרים שלא קיבלו כסף – קיבלו כסף ממדינת אויב בזמן מלחמה. טוב שאושר יצא, כי אני לא מספיק להגיד את כל מה שאני רוצה. ממשלה כבויה. ממשלה ללא אופק. ממשלה שאיבדה את הדרך. ממשלה שמבקשת רק לשרוד. ממשלה שראש הממשלה שלה ושריה הביאו עלינו את האסון הנורא מכול מאז קום המדינה ולא לוקחת אחריות. ממשלה שוויתרה על החטופים, כי היו לה כמה הזדמנויות וכמה תחנות להחזיר אותם הביתה – אני אסיים, למרות שלא הספקתי כלום. ממשלה וראש ממשלה שנלקחו בשבי על ידי שר משיחי, שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. וההמשך יבוא.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. יעלה ויבוא חבר הכנסת אלון שוסטר.

אלון שוסטר (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, מילה לגבי התגובה של השר כהן – שלא נמצא, נדמה לי – לחבריי מהמפלגות שרוב בוחריהן ערבים. אני חושב שהוא שוגה עמוקות בכך שהוא יוצר איזו זיקה בין המציאות, הרווחה הטובה יותר במדינת ישראל לעומת חלק גדול מהמדינות הערביות שבסביבה, לבין הזכות המוקנית לאזרחים ישראלים לבקר, ולבקר בחריפות – בוודאי אזרחים שמדינתם ישראל נלחמת בבני עמם – לבקר בחריפות את המדינה שלהם. לגיטימי לחלוטין. מותר. הם לא צריכים לנשק שום דבר. הם צריכים להרגיש כאן בבית ולהיות אזרחים נאמנים, כמו שהם, ברובם העצום עצום. אני רוצה להצטרף לדברים, או להצעת האי-אמון שהגישו קודמיי. נתניהו ראש הממשלה מורתע, פסיבי, ולכן נכשל בהשבת החטופים. העיקרון שהשלום מתחיל בתוכנו הוא לא איזו אמירה מתייפייפת, ניו-אייג'ית כזאת. הוא אמירה בעלת משמעות פוליטית רחבה. והייתי אומר שאין אפשרות לבצע מהלכים גדולים, מרשימים, בתחום החקיקה המשפטית המשטרית, בתחום היציאה למלחמות, בתחום כינון הסכמים מדיניים, בתחום או בתביעה מאזרחים, מעשרות אלפים, אולי מאות אלפים, לשרת מאות ימים בשנה. העיקרון של תיעדוף בין מלחמה לבין פדיון שבויים חייב להיעשות מתוך קונסנזוס רחב, רחב מאוד. ראש הממשלה יודע. הוא עושה את הסקרים שלו. הוא יודע היטב שיש רוב בעם לקבלת המתווה להחזרת החטופים על כל המחירים שבו, ועליו לקחת את האחריות ההיסטורית ולקבל עליו ולהחיל על כולנו את המחירים הקבועים באותו מתווה, אותו מתווה שלפני שנה חסר שבועיים, שלושה הוא הביא לקבינט ניהול המלחמה. והוא יודע את המחירים. תפקידו להביא אותם בלי קשר למתווה המסוים, אבל הוא מכיר את המחירים, ועצירת המלחמה היא חלק מזה, והשיבה הביתה למרבית השטח ברצועת עזה זה חלק מזה. את זה אנחנו כולנו חייבים לקחת על עצמנו ולהתחלק באחריות, בסיכונים שאכן קיימים בכך. אני אומר את זה כישראלי, כחבר הבית הזה, וכמי שחי – הוא ומשפחתו וחבריו ושכניו ושותפיו – על גבול רצועת עזה. ראש הממשלה מפחד מעמדת שותפיו הקיצוניים לממשלה יותר מאשר מהמחיר הנורא של פגיעה באחדות העם ובחוסננו הלאומי. אני מבקש מהכנסת להביע אי-אמון בו.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת שוסטר. יעלה ויבוא חבר הכנסת יבגני סובה, האיש בעל שתי הקריאות לסדר. לרשותך שלוש דקות.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, לפני שאני מתייחס להצעת האי-אמון, אני רוצה לברך אותך – –

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

– – על תפקיד סגן היושב-ראש. פעם ראשונה שאני נואם כשאתה מנהל, אז אני מאחל לך הצלחה. זה תפקיד חשוב, זה תפקיד ממלכתי, ואני בטוח ומשוכנע שאתה תפעל בתפקיד הזה ותוסיף ממלכתיות לבית הזה, כפי שנדרש מכל אחד שמחליף את היו"ר.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. מעריך מאוד.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר אמסלם, לפני דקות אחדות אמרת שלאף אחד אין מונופול על החטופים. נכון, אתה צודק, לאף אחד אין מונופול על החטופים. לממשלה יש אחריות לחטופים. זה קרה במשמרת שלכם, השר אמסלם. אתה חלק מהממשלה של 7 באוקטובר. אתה היית בקבינט שם – משקיף, לא משקיף, אבל זה קרה כאשר אתה יושב בממשלה ואתה יושב בקבינט המדיני-ביטחוני, ואתה, השר אמסלם, נושא באחריות המלאה לחטופים. מאז 7 באוקטובר הממשלה שאתה, השר אמסלם, חלק ממנה, לא מצליחה להשיג את מטרות המלחמה. בשפה המקצועית ובעולם העסקים קוראים לזה פשיטת רגל. אתה, השר אמסלם, והממשלה שלך, שאתה חלק ממנה, הבאתם את המדינה והחברה הישראלית לפשיטת רגל. עכשיו אתה מנסה לשכנע אותנו שאתה יכול לשקם את החברה, תרתי משמע, רק שנתכנס סביבך וסביב הממשלה, כשאתה פשטת רגל בממשלה שלך גם בנושא של החטופים, גם בנושא של הכרעת החמאס וגם בנושא לא פחות חשוב – חוסנה של החברה הישראלית. הבאתם לשיסוע מטורף, הבאתם לפילוג מטורף. ב-7 באוקטובר, כשהאויב פלש לאדמתנו, הייתה פה אחדות. חשבנו שהאחדות הזאת תביא להכרעת חמאס. בזבזתם את האשראי הזה כי המשכתם את המלחמה הזאת במשך שנה ושבעה חודשים, ועכשיו אתה, השר אמסלם, עולה לכאן ומחפש אשמים. זה מעיד על חוסר האחריות שלך כשר בממשלה. החזרת חטופים, הקמת ועדת חקירה ממלכתית, העברת חוק גיוס לכולם – אלה שלושת הדברים שהממשלה שלך לא מסוגלת לעשות, ולכן היא פשטה רגל, חד וחלק. אתם לא ראויים לאמון הציבור. אתם אפילו לא מכבדים את הכנסת כשאתם לא באים לכנסת. הינה, בבקשה, זה הצד של הקואליציה. אתם לא באים לכנסת, וזה היחס שלכם וזאת התמיכה שאתם מקבלים – אפס תמיכה בציבור. אני רוצה לראות מקום אחד במדינה שמגיע שר ומוחאים לו כפיים. אין שום מקום כזה. יורקים לכם – וככה צריך לעשות, להעיף אתכם. כל שר שמגיע – להעיף אותו. הממשלה הזו צריכה ללכת הביתה, כי אין דרך אחרת לשקם את החברה. בשביל לשקם את המדינה ובשביל לעשות אותה משגשגת צריך להעיף את הממשלה הרעה הזאת. וכל הדיבורים שלך, השר אמסלם, לא יועילו, כי אתה, אתה כל הזמן מחפש אחראים למחדל שלך. כמו שהחברים שלך אומרים שתוכנית ההתנתקות בוצעה על ידי מפלגת קדימה, שקמה בכלל חודשים רבים אחרי ההתנתקות, ככה עוד מעט תגיד שהטבח של 7 באוקטובר בוצע בממשלה הקודמת. לא, אדוני השר, זה בוצע במשמרת שלך, ואתה, כשר שיושב בקבינט, יחד עם הממשלה שלך, אחראי לטבח הכי נורא בתולדות עם ישראל. תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחבר הכנסת סובה. יעלה ויבוא חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. שלוש דקות לרשותך, אדוני.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני לא מבין למה מחכים – הממשלה הזאת מחכה – לעסקה, עסקת חטופים, עד שטראמפ מתערב. חקיקה מנהלים נגד קטר ונגד המצרים, כל הזמן יש ביקורת מהממשלה, מחברי כנסת מהימין, נגד הגורמים המעורבים בתיווך, אבל אתמול ראינו שטראמפ מנהל משא ומתן באופן ישיר עם חמאס. ומה תגידו עכשיו למשפחת חסנין, סעיד חסנין? תסבירו להם שטראמפ מנהל משא ומתן עם חמאס. ועכשיו אתם שולחים עוד צוותי משא ומתן, אחד לקהיר ואחד לדוחא. ואין לנו ממשלה. הממשלה לא נותנת מענה למשפחות החטופים. היא מבדילה בין דרכון ישראלי לדרכון אמריקאי. ומה יגיד האזרח הערבי עכשיו, האזרח שמופקר מבחינת ביטחון? מה יגיד האזרח תושב הנגב שהממשלה הזאת הורסת את הבית שלו? אני מציע לשר הפנים שיעשה מדרג בין האזרחים היהודים שגרים כאן במדינה, שיש להם אזרחות ישראלית, האזרחים היהודים שיש להם אזרחות אמריקאית והאזרחים הערבים שגרים כאן במדינה. ככה נתניהו מפלג את המדינה. הוא נותן רוח גבית לבן גביר מפה עד הודעה חדשה. היום קיצוניים נכנסים למסגד אל-אקצא להכניס קורבן, (חוזר על הדברים בערבית.) הם רוצים לשנות בכוח את הסטטוס קוו במסגד אל-אקצא. הם רוצים להסלים את האזור, להסלים את המערכה. הם לא יכולים ככה, שיהיה משא ומתן, שהדברים יתנהלו בצורה מכובדת עם הירדנים, עם הווקף. לא. הם מתעקשים להבעיר את האזור. כמה פעמים אמרנו שבן גביר וראש הממשלה משחררים את הרסן לקבוצות האלה, למתנחלים, לקיצונים, לאנשים שרוצים להרוס את הכול, לא להשאיר שום חלקה טובה. לכן האחריות מוטלת על ראש הממשלה בנושא של מסגד אל-אקצא, האחריות מוטלת על ראש הממשלה על מנת לעצור את כל הקבוצות של בן גביר וסמוטריץ', שמנסות כל כמה זמן להיכנס בכוח למסגד אל-אקצא. אין להם מה לעשות שם. (אומר בערבית: למוסלמים יש זכות בלעדית על מסגד אל-אקצא. כל מה שנעשה היום – ניסיון הפלישה של המתנחלים, הכנסת קורבנות למסגד אל-אקצא – הוא בזוי לחלוטין.)

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה. יעלה ויבוא חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש החדש, ברכות על התפקיד. אני שב ומדבר על מכת הפשיעה והרציחות בחברה הערבית. המספר הגיע עד 91 נרצחים ונרצחות, ובהם חמש נשים. המספר בתקופה המקבילה אשתקד היה 70, 70 יותר מדי. אבל גם בתקופה של הממשלה הזאת עצמה המספרים הולכים וגדלים, והפיענוחים הם לעג לרש, פחות מ-15%, 15% של פיענוחים, כאשר בחברה היהודית הפיענוחים הם פי כמה. לפני יותר משבועיים נרצחה סוזן בשארה עבד אל-קדר, אישה פעילה בחברה בטירה. כל ילד בטירה יודע מי איים עליה ומי בסופו של דבר ירה ורצח. היו תלונות קודם למשטרה, ובכל זאת המשטרה יכלה לספק הגנה, לעשות מעצר מניעתי. שום דבר לא קרה, ולכן הרצח קרה, רצח ידוע מראש. אגב, טירה נאנקת תחת עול הרציחות והפשיעה, דווקא טירה. לכן צריך לעזור יותר לכלל היישובים, אבל לטירה במיוחד. לפני כמה ימים היה ירי נפשע על בנייני בני ריינה, בריינה. זה דבר נורא. ירי פעם אחר פעם והמשטרה עדיין – ואללה אישי, שום דבר, כלום, כיסא ריק, כלאם פאדי. לאחרונה היה ירי על מנהלי מחלקת הרווחה בכפר ערערה ובכאבול, מנהלת בערערה, ולכן מחר יש שביתה של שעתיים במחלקות הרווחה בארץ באופן כללי. כאילו אין משטרה, אין מדינה, יש מדינה בתוך מדינה. אין הרתעה של המשטרה ככוח שומר חוק.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

אדוני היושב-ראש, בזה אני אסיים. מכת הפשיעה הזאת – אפשר למנוע אותה, אפשר למגר אותה, אפשר לטפל בה, אבל זה מחייב החלטה, וההחלטה המדינתית הזאת איננה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. תעלה ותבוא חברת הכנסת נעמה לזימי. שלוש דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

כנסת נכבדה, את האי-אמון הזה אני רוצה להקדיש לבן אדם והמצפון הנקי, אבל בגלל שנמצא פה המסית, ממש כלב השמירה של נתניהו, השר לכלום ושום דבר דודי אמסלם, אני רוצה רגע לדבר אליו. בפעם האחרונה שהוא השתלח בי פה במליאה, בעודי לא נמצאת כאן, הוא העז לדבר על ההורים שלי, בלי בושה. אז אני רוצה היה לומר לדודי אמסלם משהו על ההורים המרוקאים שלי, היקרים שלי, הטובים שלי. ההורים שלי היו מאוכזבים ממני מאוד מאוד אם הייתי תומכת במושחת. הם היו מזועזעים ממני אם הייתי מגבה אדם שחשוד בבגידה. הם היו כאובים מאוד אם הייתי עוסקת רק בקומבינות ומחריבה את מערכות המדינה. אבל הם היו מתביישים בי עד כאב אם הייתי מעיזה להצביע נגד הצלת חיים. זה כל כך רחוק מהחינוך שלי שאתה, אין לך מושג מה עשית, מה אתה מעולל בחסות ההסתה שלך, בחסות היותך עבד של אדון ומי שהחליט להקריב הכול עבור הכיסא. ההיסטוריה תזכור אותך, דודי אמסלם, על העת הזו שבה החלטת להקריב הכול עבור שימור הקואליציה, ואפילו להצביע נגד עסקת חטופים. תתבייש לך. תתבייש לך. אין בך דבר הגון וערכי, ובטח לא תדבר בשם המזרחים, בשם הפריפריה, בשם ישראל השנייה. אין בך קמצוץ מהערכים שעליהם גדלנו, גדלתי, גדלה המשפחה שלי. אני רוצה לומר למר "ישן עם מצפון נקי", ראש הממשלה נתניהו: אם אתה, אחרי שקרעת את העם הזה, שנתיים וחצי מאז ההפיכה המשטרית שלך וכל הדה-לגיטימציה שעשית פה עשרות שנים; אם אתה, אחרי הטבח והאסון שהבאת עלינו, כל הנרצחים, החטופים, ההורים המעונים, הפצועים, ההרוגים, החללים והטרור שמימנת; אם אתה, אחרי כל זה, ישן עם מצפון נקי – אתה סוציופת. אתה לא רק מסוכן, אתה לא רק איבדת קשר למציאות, אתה אדם באמת נאלח שלא ראוי לעם המופלא הזה, למדינה הזאת, לאזרחים האלה, לישראל. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת לזימי. השר אמסלם, אתה רוצה לסכם את הדיון או שעוברים להצבעה? לחבר הכנסת גנץ יש הודעה אישית.

קריאה:

אחרי ההצבעות.

היו"ר סימון דוידסון:

חברים, אנחנו נעבור להצבעה. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה ראשונה – נצביע על הצעת הבעת אי-אמון בממשלה של סיעת יש עתיד. מיכאל, אני מחכה לך. חברים, הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – 32, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. ואנחנו נעבור להצבעת אי-אמון בממשלה של סיעת המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה. הצבעה. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה – 34 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות המחנה הממלכתי, ישראל ביתנו והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

בעד – 34, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש. אנחנו עוברים להצביע על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. הצבעה. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה – 36 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר סימון דוידסון:

36 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר סימון דוידסון:

נעבור להודעה אישית של חבר הכנסת בני גנץ. לרשותך חמש דקות, אדוני.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

אתה צריך להוריד לי רק את הזמן של הרמת המסך פה. הזמן שלוקח להרים את זה – היא דיברה לפניי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא שומעים.

היו"ר סימון דוידסון:

חמש דקות זה רק הרמת הדוכן.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

במיוחד אחרי שנעמה לזימי מדברת פה, אני צריך להתאים את זה.

יאיר לפיד (יש עתיד):

בלי בדיחות על גובה.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

אני רוצה להודות ליושב בראש על ההזדמנות להגיב. השר אמסלם, הקשבתי לרוב דבריך. זה היה ארוך, אז באיזה שלב נאלצתי לצאת. אני מבקש לגעת ממש בקצרה, בשש הערות קצרות – כולן על מה שאתה אמרת כאן. עלה פה בקטע הזה של מה אומרים, דברי אמת ולא דברי אמת – לא רוצה להיכנס לגופו של ויכוח. אני רק רוצה לחזור ולהמליץ לכל חברי הבית ללא יוצא מן הכלל להקפיד על המשפט "נצֹר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו". לא תוציאו ממני מילה אחת שהיא בבחינת פייק ניוז או משהו אחר, ואני חושב שכולנו חייבים להקפיד בזה הקפדה גדולה. הדבר השני שדובר פה הרבה מאוד הוא על חשיבותו של לימוד התורה ועל הנושא של הגיוס וכו'. ואתה נגעת, בצדק, בכמה אנשים עובדים קשה על מנת לקיים את לימוד התורה, והינה, אני שמח להסכים איתך על העניין הזה. וברשותך אני מבקש לצטט מפרקי אבות, פרק ו, משנה ד: "כך היא דרכה של תורה. פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא". אבל המשפט הזה, שאני חושב שהוא נכון, נאמר על ידי הרבה מאוד אנשים שכן משרתים. בכנס הקודם, שעכשיו חזרנו אחרי הפגרה שלו, במקום שבו אתה יושב – אני קראתי במשך המליאה הקודמת את הספר על הצדיקים תחת האלונקה, סיפורם של עשרות לוחמים בני ישיבות גבוהות ואחרות, שהיו מסורים מסירות אדירה ללימוד התורה, ולא פטרו את עצמם משירות בצבא. ואני חושב שהעניין הזה של שירות למדינת ישראל הוא דבר חשוב למדינת ישראל, והוא דבר חשוב גם לחברה החרדית עצמה, שלא תוציא את עצמה מכלל המשרתים. ולכן אנחנו הצענו את מודל השירות, שהוא מודל רחב. הבסיס שלו הוא שוויוני, המרכיבים שלו הם שוויוניים בבסיסו; דיפרנציאלי, כי ככל שאתה יותר קרבי, אתה אחר, ופרוגרסיבי, כי ככל שאתה משרת יותר זמן אתה מקבל יותר ממשהו אחר. ויש שם נתח לא קטן של אנשים שיכולים לקיים את התורה. אבל אנחנו יודעים שהמציאות היום היא מציאות אחרת לחלוטין, וצריך להגיד את האמת בעניין הזה. יש שלוש בעיות. הבעיה הראשונה – הצרכים של צה"ל. צה"ל צריך הרבה יותר ממה שהיה צריך קודם. צריך לפתור לו את זה. הבעה השנייה – שיהיה חוק גיוס ראוי. הבעיה השלישית והכי חשובה, שאנחנו מתעלמים ממנה, היא מהי צדקת הדרך החברתית של כולנו. ותרשה לי בחלק הזה להגיד, גם לחבריי הערבים: כולם צריכים לשרת, מי בצבא, מי בשירותי חירום, מי בשירותים חברתיים, ובלבד שזה לא איזה גמ"ח תנורים אלא זה משהו שהמדינה הכירה בו בצורה ראויה. כך ליהודים, כך לערבים, כך לדתיים, כך לחילונים. ואנחנו צריכים לעשות פה סדר ל-100 השנה הקרובות, לא רק לקואליציה הנוכחית. אנחנו בעד שימור הקשר עם אמריקה. אנחנו אומרים שני דברים: 1. אנחנו חייבים לשמר קשר של bipartisanship, דו-מפלגתי. לא לאלה ולא לאלה. זה צריך להיות אצלנו כמו תורה, תורה אזרחית דיפלומטית בינינו לבין ארצות הברית, כי אכן אנחנו נכס לארצות הברית והיא נכס עבורנו, וצריך לשמור על העניין הזה. לצערי, ראש הממשלה עשה פה הטיה לכיוון אחד, שוב, בעיניי לא מוצדקת. הדבר השני שאני רוצה להגיד לך – ותבדוק אותי; אני מדבר בשמי, אבל אני חושב שאני מדבר גם בשם חבריי האחרים לאופוזיציה: אין מצב, אין מצב שתתפוס אותנו בחוץ מדברים עם האמריקאים או עם איזה שהוא גורם זר ואנחנו לא מייצגים את האינטרסים האמיתיים והעמוקים של מדינת ישראל. אנחנו עושים את זה, ואתה יודע ואני יודע – לא יודע אם אתה יודע, אבל אני יודע שכשאני נסעתי לביקור ההוא בארצות הברית הכל-כך מפורסם וידוע, האמריקאים עשו ישיבה מיוחדת בבית הלבן, לשאול את עצמם למה בני גנץ יותר מיליטנטי מנתניהו ומה שהוא רוצה לעשות, כי רציתי חאן יונס קודם ורפיח קודם וצפון קודם. והם הסתכלו ואמרו: מה זה? הוא יותר מיליטנטי מהשני. ולכן, אנחנו ממש מייצגים כל הזמן את האינטרסים של מדינת ישראל, כי זאת המדינה שלנו. זה לא משנה כרגע מי נמצא בראשות הממשלה. אני חושב שכל הנושא של איראן וכל הנושא של תימן הוא דבר חשוב – אני מסיים עוד דקה – הוא דבר מאוד מאוד חשוב. בתימן צריך לתקוף, אבל על איראן חייבים להשפיע. ואפשר לשלוח את המטוסים שלנו כמה שאנחנו רוצים הלוך וחזור. אני בעד החזרתיות הזאת, אבל צריך להשפיע על מה שקורה באיראן, כי זה מה שמשפיע באמת על מה שקורה בתימן. אותו דבר בנושא הגרעין. אני חושב שאיראן היא בעיה עולמית, היא בעיה אזורית והיא גם איום למדינת ישראל. היא לא הדבר שרק ישראל צריכה להתעסק איתו. אבל בשביל זה צריך לקיים מסכת יחסים טובה קודם כול עם האמריקאים, אבל גם עם יתר אומות העולם שקשורות לעניין הזה; כי גם כשנתקוף, וצריך לעשות את זה, מישהו צריך לשמר את ההישג הזה בימים שיבואו אחר כך, וישראל, עם כל הכבוד לה, היא לא תצליח להכיל את כל הנתיבים האפשריים בעולם. והנקודה האחרונה היא החטופים. אמרת בצדק שכולם רוצים להחזיר את החטופים. יש מי שחושב ככה ויש מי שחושב אחרת. אני מסכים איתך – תראה, כבר פעם שנייה – אני מסכים איתך שהדילמה באשר להמשך ניהול המערכה, המאבק בחמאס, שאני מאמין שיימשך הרבה זמן, והשבת החטופים, שאני מאמין שהיא בעיה בקדימות, בעיה דחופה, כי אין להם משך הזמן לחיות, הם לא יחזיקו מעמד. וכשמדברים על אחדות בחברה הישראלית, חלק ממרכיבי האחדות הוא הידיעה של אנשים שהם ביחד והמדינה עומדת מאחוריהם ביחד.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

וכשקורית תקלה היסטורית – לא פחות מזה, זה לא איזה שהוא incident של איזה מבצע – תקלה היסטורית שיש בה חטופים, וצריך לטפל בה, אז אנחנו חושבים שהחטופים – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

עידן אלכסנדר חזר.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

חזר. אנחנו שמחים שעידן בידיים אחרות. ברוך השב. נקווה שכל יתר החטופים יבואו בהקדם.

היו"ר סימון דוידסון:

חבר הכנסת גנץ, כבר שלוש דקות.

בנימין גנץ (המחנה הממלכתי):

הינה, אני מסיים במשפט הסיום שלי. אז בעודי מסכים איתך שהדילמה היא לא בינארית, היא לא שחור ולבן, ההחלטה היא בינארית, היא שחור או לבן – או שנביא את החטופים עכשיו, או שחלילה נאבד את כולם. ואנחנו בעד להביא אותם עכשיו ולהמשיך להילחם בחמאס עד קץ הימים, ככל שרק נצטרך. תודה רבה על הזמן.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חבר הכנסת בני גנץ.

היו"ר סימון דוידסון:

הודעה אישית לחברת הכנסת מירב בן ארי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, הצלב האדום בדרך, ואנחנו מחכים כולם לעידן אלכסנדר. אני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת גנץ. הקשבתי לכל מילה שלך כשדיברת. הייתי כאן. ראית אותי? הקשבתי לכל מה שאמרת. אני מתנצלת, אבל הוא לא שווה את זה. הוא פשוט לא שווה את זה. זה בן אדם שהוא בורג מרכזי במכונת הרעל. זה אדם שעלה לפה – ובכל פעם שהוא עולה ואני מעירה לו הערה לגיטימית, לגיטימית, על דברים שהוא אומר, הוא צורח עליי: תפסיקי לקרקר – דברים שאתה, בטח זה שיושב לידך, בחיים לא הייתם אומרים. לא הייתם מתייחסים ככה – עזבו אותנו – לחברת כנסת מהקואליציה. אגב, אף אחד פה לא היה מדבר לחברת כנסת מהקואליציה, אף אחד מכולם. ואתה עולה לפה ומסביר בנחת רוח, בצורה יפה וממלכתית לבן אדם. עזוב את איך שגם לזימי דיברה – בצורה מאוד ברורה, והקשבתי גם לה – לבן אדם שפשוט לא שווה את זה. אני מצטערת, אבל כשמדברים לאדם שמסית נגדך, מסית נגדנו – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

הוא אמר לך "מקרקרת" היום?

מירב בן ארי (יש עתיד):

כן, הוא עלה לפה, פנינה – – –

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

תגישי תלונה. יש חבר חדש בוועדת האתיקה, סוף-סוף היא תתחיל – – – תגישי תלונה, אנחנו נטפל בזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה לך, אבל אני רוצה להגיד משהו אחד לך, ובטח לכל חברי הכנסת מהאופוזיציה. הבן אדם הזה, שעכשיו יצא, ברח – הרי הוא לא יכול לשמוע אותי.

היו"ר סימון דוידסון:

לא, לא, הוא נמצא פה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

הינה, מתחבא שם. תבוא לפה, תבוא לפה ותשב, כמו שהקשבת לבני גנץ. תבוא לפה, אל תפחד. אל תפחד. עומד פה חבר כנסת מהאופוזיציה שאתה מסית נגדו. על הנסיעה שלו לארצות הברית בשבוע שעבר באת לפה, על השטות הזאת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מירב בן ארי (יש עתיד):

איך הדבר הזה – שהם רודפים אחריך? השטות הזאת על ועדת החקירה הממלכתית. איך זה נקרא?

קריאה:

המימד החמישי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

המימד החמישי. שופך רעל יום-יומי. הינה, אני אומרת לך, הוא לא שווה את היחס שלך, הוא לא שווה שתדבר אליו ברצינות. הוא בורג מרכזי במכונת הרעל. אנחנו צריכים להילחם בו, להילחם בהתנהלות שלו. זה שהוא עולה לפה ומדבר על ועדת חקירה ממלכתית על המימד החמישי – מה היה שם במימד החמישי חוץ משקרים של מכונת הרעל? אני אומרת לך – יש לי הרבה הערכה אליכם, בטח לחברי הכנסת מהאופוזיציה – אתם לא צריכים להתייחס אליו בכלל. הוא לא שווה אותנו, הוא לא שווה דקה מהזמן שלנו. הוא לא שווה את המזרחים האלה שהוא מתיימר לייצג. הוא לא מייצג אותם, הוא לא מייצג אותי. נעמה לזימי צריכה לבוא לדבר על ההורים שלה? מי הוא בכלל? מי הוא? הינה, אני אומרת לך, סבא שלי, שעלה מצפון אפריקה, מלוב, מתהפך בקבר כשהוא שומע אותו, מתהפך בקבר שלו. הוא לא מייצג אותי, הוא לא מייצג את המזרחים, הוא לא מייצג חברי כנסת. וזה שאתה עלית לפה – תודה. אני הקשבתי לך. ישבנו פה כולם והקשבנו לך, ישב לפיד והקשיב לך. דיברת לעניין. זה בשבילנו.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

מירב, הוא צריך לתת תשובות לציבור ולכל מי שצופה.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

מירב בן ארי (יש עתיד):

אמרתי. אמרתי. והינה, למען הסר ספק, טוב שעלית, כי אנחנו הקשבנו. הוא לא שווה עשירית מהזמן שלך, רק על הרעל שהוא מפיץ נגדך, רק על הרעל שהוא מפיץ נגדנו בכל יום, בכל שבוע, בכל דקה. הוא לא שווה דקה מהזמן שלך. תודה שדיברת אלינו, תודה שעלית ואמרת את זה, אבל הוא האחרון ששווה. ובאמת, התחרות קשה פה, אחד יותר גרוע מהשני. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה לחברת הכנסת בן ארי.

היו"ר סימון דוידסון:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 13), של חברי הכנסת אליהו רביבו, אפרת רייטן מרום וקארין אלהרר, לקריאה השנייה והשלישית. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן, יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, להציג את הצעת החוק.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, האמת היא שלפני הדברים רציתי להגיד שאפו לחבר הכנסת איימן עודה, שהוא הצליח לייצר כזה קונסנזוס. ראיתי שעל האי-אמון של יש עתיד סיעת חד"ש-תע"ל לא מצביעה, על האי-אמון של המחנה הממלכתי סיעת חד"ש-תע"ל לא מצביעה, אבל כשמציעים שאיימן עודה יהיה ראש הממשלה – קונסנזוס מלא, יש עתיד בעד, כולם בעד. אז אם יש מישהו שמצליח לאחד את מחנה האופוזיציה, מי אני שאגיד לו מילה? אני מתכבד להביא לפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 13), וכן את הצעת חוק הממשלה (תיקון מס' 14), התשפ"ה–2025. הצעת חוק-היסוד הן מיזוג של הצעות חוק פרטיות שהזכיר היושב-ראש, של חבר הכנסת רביבו, חברת הכנסת אלהרר וחברת הכנסת אפרת רייטן. אני חייב לומר שבהקשר הזה, אפרת, יש שם אחד שחסר בהצעות החוק, בגלל שבכנסת הקודמת אחת מהצעות החוק הראשונות בנושא הייתה שלי. בכנסת הזאת גם הגשתי, אבל אמרתי שבגלל שאני יושב-ראש הוועדה, אז מספיק שזו הצעת חוק מטעם ועדה – – –

גלעד קריב (העבודה):

ממש לא מפריע לך לקדם הצעות חוק שלך בוועדה. עוד שנייה היקום קורס לתוך עצמו, אבל הצניעות שלך היא שם דבר, אז הכול בסדר. אתה מבין, חצי מהחוקים של ועדת חוקה הם החוקים שלו.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אדוני היושב-ראש, מה שמדהים זה שגלעד מצליח להתעצבן גם בחוק בהסכמה. אלו באמת יכולות מדהימות.

גלעד קריב (העבודה):

אתה מופע של צביעות. זה נהדר, יש מי שאחראי למצפון נקי ויש מי שאחראי לצניעות וענווה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אני חייב לומר שזה שגלעד מצליח להתחמם גם כשהחוק הוא בהסכמה, מעיד על היכולת.

גלעד קריב (העבודה):

– – – לשון נקייה. מצדיע לך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני רוצה להוסיף שחברת הכנסת יפעת שאשא ביטון, שהייתה כאן וחתמה, והיא – – – והבנתי שגם חברת הכנסת עאידה סלימאן.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

כן, מדובר בהצעת חוק שהגיעה מכל סיעות הבית. אני דיברתי על זה בכנסת הקודמת עם חברת הכנסת אפרת רייטן, שאמרה שאנחנו רצים למרחקים ארוכים עם הביטול של הדבר הזה. מדובר בתיקון שבעיניי הוא חשוב, כי הוא מוריד מספר החוקים של מדינת ישראל – אני לא רוצה להשתמש בשפה חזקה מדי, ולכן אני אגיד בעדינות – שיקוץ. דהיינו, חוק-יסוד: ממשלת חילופים שנחקק פה הוא בעצם דוגמה, אני חושב, אולי מהדוגמאות הבולטות ביותר לשימוש לרעה בכלי המשחק של הכנסת. כשרוצים, לגיטימי לשבת ולחשוב איך צריכה ממשלה להיבנות, איך צריכה כנסת להיבנות, איך צריכים לעשות בחירות ואיך צריכים להקים ממשלה. מה שקרה פה – אמרו: אנחנו לא יכולים להקים ממשלה, ובמקום ללכת במסלול שבחר המחוקק, מאחורי מסך הבערות, ללכת לעוד בחירות, או, רחמנא ליצלן, חס וחלילה, להגיע להסכמות ולפשרות, שזה כמובן דבר שאסור לדבר עליו.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה עושה את זה מעולה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

נכון. הינה, תראה, אני מעביר חוק בהסכמה של קואליציה-אופוזיציה. במקום לעשות את זה, יצרו חוק שכל-כולו מביע אי-אמון, שאומר: אף בצד בממשלה לא יוכל לעשות שום דבר בלי הצד השני, וטו, ויש שרים של ההוא והשרים של הזה. ייבאו את המחנאות אל תוך הממשלה. הדבר הזה יצר שיתוק. הדבר הזה הוא סוג של קומבינה פוליטית שהגיע הזמן לעשות לה סוף. אמרתי את זה גם במהלך דיוני החקיקה. סיעת הציונות הדתית הייתה אחת מהיחידות בכנסת שמעולם לא היה לה חלק לא בחקיקת חוק כזה ולא בממשלה שכזאת. אני חושב שזו זכות שבדבר הזה אנחנו מצליחים להביא את כולם. כולנו מכירים בטעות שנעשתה פה בחקיקת החוק הזה. כולנו מבינים שזו לא הדרך. כולנו מבינים שאולי הדרך הנכונה היא באמת להגיע להסכמות ולפשרות, ואם צריך ולא מצליחים, גם לחזור לבוחר – זו גם לא מילה גסה. אבל לייצר את מעשה מרכבה לא הגון שנקרא ממשלת חילופים זה לא הפתרון. הייתה שאלה שעלתה במהלך דיוני הוועדה שעיכבה קצת, צריך לומר, את העברת החוק הזה. לדעתי אנחנו כבר היינו מוכנים להעביר אותו לפני כמעט שנה, אולי שמונה חודשים, משהו כזה, במושב האחרון. עמדתי לכל אורך הצעת החוק, עוד מתחילתה, הייתה שכשם שחוק ממשלת חילופים המקורי נחקק בתחולה מיידית, צריך גם שהביטול שלו יבוא בתחולה מיידית. כך חשבתי. אם הייתה חס ושלום היום ממשלת חילופים, אז לא להחיל את זה על ממשלה קיימת ולפרק אותה באמצעות חקיקה, זה לא המנגנון, אבל כל זמן שאין ממשלה כזאת של ממשלת חילופים קיימת, חשבתי שזה גם לא שינוי כללי משחק תוך כדי משחק, כי אנחנו לא מתייחסים לממשלה קיימת או לאופן הרכבת ממשלה. וגם חשבתי שאומנם שינויים שכאלה לא צריכים להיעשות אגב קוניונקטורות פוליטיות, אבל במקרה הזה זה לא האירוע. אין פה איזה משהו פוליטי שמונח על השולחן. יש פה רצון של מחוקקים מכל סיעות הבית לתקן את המעוות, ואני חשבתי שצריך שזה יחול באופן מיידי. סיעות האופוזיציה – בעיקר, כאמור, חברת הכנסת אפרת רייטן, שהובילה את זה ביד רמה – אמרו שהן רוצות שזה יחול מהכנסת הבאה. נשמעו קולות דומים גם בקואליציה, גם באופוזיציה. חשבתי שבנסיבות שבהן אנחנו נמצאים, בסופו של דבר, הכנסת הזו בכל מקרה גם עומדת להיגמר, וגם עדיף להעביר את הדברים הללו כן בהסכמה ולוותר על העקרונות לטובת – – –

היו"ר סימון דוידסון:

רגע, מה אמרת? שהכנסת עומדת להיגמר?

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

אנחנו כבר בחצי השני. הפכנו תקליט.

היו"ר סימון דוידסון:

טוב, יש פה הצהרה.

שמחה רוטמן (יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט):

לא, לא. לא הבנת את ההצהרה. מדובר בתקופה שבכל זאת לכנסת הזו נותר רק תקציב אחד להעביר. אנחנו כבר עברנו את החציון. למעשה, מבחינת מושבים כבר נשארו לנו כמעט עוד שני מושבים שלמים של הכנסת, זה הכול, גם אם היא תמלא את ימיה. ולכן, חשבתי בהקשר הזה לקיים מה שנאמר: והאמת והשלום אהבו. עדיף להגיע פה להסכמה רחבה, גם אם זה אומר קצת ויתור על התפיסות העקרוניות, ואני חושב שכך ראוי. אני יודע שגם הצד השני יודע שאפשר וצריך להגיע להסכמות, וכדי להעביר את החוק הזה בהסכמה רחבה ככל הניתן, החוק הזה חל מהכנסת הבאה, מהכנסת העשרים-ושש, מה שאומר שמיום השבעתה של הכנסת הבאה, החוק ייכנס לתוקף באופן מיידי, ללא שום צעד. החוק הזה עבר גם דרך תהפוכות קצת מיוחדת, כי הוא כבר אושר בקריאה ראשונה, אבל למעשה לא אושר, ולכן היה צריך לאשר אותו פעם נוספת. בגלל שמדובר בתיקון לחוק-יסוד: הממשלה, החוק דורש 61 בכל שלוש הקריאות. ולכן, למרות שהוא אושר, למעשה, בגלל שהוא הוסכם על כולם, לא עשו גיוס, ואז היה צריך להעביר אותו שוב, אז העברנו אותו שוב בקריאה ראשונה – 61, ועכשיו אנחנו מביאים אותו לקריאה השנייה והשלישית – 61. הוא הונח על שולחן הכנסת ללא הסתייגויות. אני חושב שכך יאה וכך נאה. יש בקשות רשות דיבור. אני מבקש מהכנסת לאשר את הצעת החוק בקריאות השנייה והשלישית בנוסח הוועדה. אני רוצה באמת להודות לכל העושים במלאכה: לחברתי חברת הכנסת אפרת רייטן, לחברתי חברת הכנסת קארין אלהרר; כמובן, כמובן, לחבר הכנסת אליהו רביבו, שהציע גם הוא את הצעת החוק איתנו, והביא את הסיעה הגדולה בבית לטובת האירוע, אני חושב שזה חשוב מאוד; לצוות הוועדה ולייעוץ המשפטי של הוועדה. אני מבקש מכולם לתמוך בהצעה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חבר הכנסת רוטמן. להצעת החוק לא הוגשו הסתייגויות, אך הוגשו בקשות רשות דיבור. כל דובר חמש דקות. אני אקריא את רשימת הדוברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

יש בקשה לרשות דיבור לשלוש מפלגות, נכון? מי?

היו"ר סימון דוידסון:

כן. יש פה את ישראל ביתנו, יש עתיד, וחד"ש-תע"ל, נכון. חבר הכנסת אביגדור ליברמן – לא נמצא; חבר הכנסת עודד פורר – לא נמצא; חבר הכנסת יבגני סובה – לא נמצא; חברת הכנסת שרון ניר – לא נמצאת; חברת הכנסת יוליה מלינובסקי – לא נמצאת. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה, אדוני. לרשותך חמש דקות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה שקורה היום בחברה הערבית זה איבוד משילות לגמרי. מתחילת השנה עד עכשיו – 92 נרצחים. כשאתה מדבר על 92 נרצחים אתה מדבר על 92 משפחות שכל החיים שלהן השתנו כי נרצח להן מישהו בתוך המשפחה. ומה עושה הממשלה הזו? כלום. ממשלת 7 באוקטובר לא עושה כלום בנושא הזה. העובדות מדברות. כי כשאתה מדבר על עלייה ביותר מ-22 נרצחים מהתקופה המקבילה מהשנה שעברה, זה אומר שהממשלה לא עושה שום דבר. והממשלה יכולה לעשות יותר, הרבה יותר. פניתי הרבה לשר לביטחון לאומי בנושא הזה, העליתי את הנושא הזה כמעט כל שבוע על סדר-יומה של הכנסת, ושום דבר לא משתנה. ואני אומר לכם, ואני אומר לך, היושב-ראש, כשרוצח יודע שהסיכוי שלו להיעצר הוא כמעט אפס, אז הוא יעשה את זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ויקבל כמה עשרות אלפי שקלים, כי אחוז הפיענוח הוא פחות מ-10%. וכשאני אומר שגם המשטרה כאן מפשלת, אני מתכוון למה שאני אומר. כי אם המשטרה הייתה מגיעה ל-50% פיענוח של רציחות, המצב היה משתנה. אף אחד לא היה מסתכן ללכת ולרצוח בשביל כמה עשרות אלפי שקלים, ולחטוף מאסר עולם. הרוצחים היום במדינת ישראל יודעים שהסיכוי שהם ייתפסו הוא אפסי, ולכן הם עושים את זה. אנחנו מדברים על 92 נרצחים, אבל כמה פצועים יש בדרך? מאות פצועים בנוסף להרוגים. לכן, אני הייתי מציע לממשלה הזו: קחו את נושא המשילות לידיים, כי אותם עבריינים ואותם רוצחים יכולים להפנות את הנשק הזה לטרור לאומני. כי מה שמתרחש היום זה טרור פלילי. ולא מעניין אתכם טרור פלילי. אבל אותו טרור פלילי יכול להתהפך בקלות לטרור לאומני. ואם הממשלה הזו תמשיך לשבת בחיבוק ידיים, אנחנו נגיע לתוצאות בלתי נסבלות. כשכל אחד בחברה הערבית ירצה להשיג נשק בשביל להגן על עצמו, אנחנו נהיה המערב הפרוע. או שהממשלה מתכוונת שזה באמת יקרה – שכל אחד יחזיק נשק, ונשק לא חוקי, בשביל להגן על עצמו – או שהממשלה תתחיל להיכנס לעניין הזה ולטפל בכל נושא האלימות, הרציחות, דמי החסות. כי הגענו למצב שכל בעל עסק צריך לשלם דמי חסות, אחרת יירו על העסק שלו, יירו על הבית שלו, יירו בו ובילדים שלו, אם הוא לא ישלם. אני אומר לכם, הממשלה הזו, ממשלת 7 באוקטובר, שלא הצליחה לשמור על ביטחונם של אזרחי המדינה – גם בנושא המשילות, היא מאבדת אותו והיא לא מצליחה לשמור על משילות בתוך המדינה. ואזרח שאין לו ביטחון במדינה שלו – זו מדינה שאין לה זכות קיום. למדינה צריכה להיות זכות קיום, וזכות הקיום היא בזה שהמדינה תשמור על אזרחיה. ממשלת 7 באוקטובר, הרסתם את ביטחון המדינה, הרסתם את כלכלת המדינה, הרסתם את הביטחון האישי של אזרחי המדינה. בעצם הרסתם את כל המדינה. הגיע הזמן שתעופו לנו.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, חבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת איימן עודה, חמש דקות לרשותך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, עברו שבועיים מגל השרפות, ותאמינו לי, חיכיתי. חיכיתי וחיכיתי. חיכיתי שכל הפוליטיקאים שלא התלבטו אם להסית נגדנו, האשמות שווא, יתנצלו. חיכיתי שכל העיתונאים וגם ערוצי התקשורת יוציאו הודעת התנצלות. חיכיתי וחיכיתי. לפני שבועיים, בשיא גל השרפות, האשימה ממשלת ישראל את האזרחים הערבים בהצתות, בלי בדל של הוכחה, בלי אחריות, בעצם, בלי בושה. אני עומד כאן כדי לומר בצורה הברורה ביותר: אנחנו לא שורפים את המולדת שלנו. אבל הממשלה לא באמת מחפשת את האמת. מה שחשוב לה זה לא הצתה אלא ההסתה. זו לא טעות, זו שיטה. כשאין ביטחון – מסיתים נגדנו; כשאין פתרונות – מפיצים שנאה; כשיש כישלון – מציתים את הרחוב. אני פונה עכשיו במיוחד אליכם, האזרחים היהודים. אתם יודעים היטב מה המשמעות של הסתה. אתם יודעים מה עלילות שווא עוללו ליהודים לאורך דורות, מהמגפה השחורה ועד הפוגרומים, מעלילות הדם באירופה ועד המשברים הכלכליים. הממשלה הזו לא רוצה ללמוד – לא מההיסטוריה, לא מהמציאות, לא מהאחריות. אנחנו, האזרחים הערבים, שותפים מלאים בחברה הזאת. אנחנו לא נשרוף את המולדת שלנו, אנחנו נגן עליה גם מפני השרפות הפוליטיות שהממשלה מציתה. מי שמסית נגד חמישית מהציבור לא מגן על אף אחד, הוא מסכן את כולנו. מי שמשקר ביודעין כדי לחלץ את עצמו ממשבר הוא לא מנהיג, הוא עבריין. הסתה היא לא רק מילים, היא גם מעשים ותוצאות. הסתה הורגת, הסתה מפצלת, הסתה שורפת. ואנחנו כאן כדי להגיד: אנחנו לא נשתוק, לא ניבהל ולא נוותר על המולדת היפה שלנו, שאין לנו מולדת אחרת מלבדה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה, אדוני. אני מזמין את אחמד טיבי – לא נמצא. עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

היו"ר סימון דוידסון:

לפני עאידה תומא סלימאן – הודעה למזכירות הכנסת. בבקשה.

סגנית מזכיר הכנסת ראדה חסייסי:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבדת להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 138), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת הכלכלה; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 133 – הוראת שעה) (תיקון מס' 3), התשפ"ה–2025, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. תודה.

היו"ר סימון דוידסון:

תודה רבה.

היו"ר סימון דוידסון:

חמש דקות לרשותך, גברתי. בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, מחר תתקיים שביתה של העובדים הסוציאליים לשעתיים לאות מחאה וסולידריות עם מנהלת לשכת הרווחה בערערה, שהיו יריות על האוטו שלה היום. גם לפני חודש היו יריות, על רכבו של מנהל המחלקה לשירותים חברתיים בכאבול. לפני שבוע נורה למוות בן שמונה בנגב. אבל הכול עובר במדינה הזו בשקט רב, כנראה, כשהקורבן הוא קורבן ערבי. אני קודם כול מברכת על ההתגייסות המהירה של איגוד העובדים הסוציאליים וההכרזה על השביתה, כי הנושא של איומים על חייהם של עובדים סוציאליים, במיוחד בלשכות הרווחה של האוכלוסייה הערבית, הפך לעניין שאי-אפשר לעבור עליו בשקט. רק לפני שבוע קיבלתי תשובה מהשר מרגי בעניין. איך בעצם שומרים על ביטחונם של עובדים סוציאליים, שאלתי, כי ידעתי שעובדים סוציאליים מאוימים. הייתי בביקורים במרכזי סיוע למשפחות נפגעי עבירה פלילית, והדבר הראשון שהעובדות הסוציאליות דיברו עליו הוא שהם בעצם הולכים לפעמים ונפגשים, ויכול להיות שבלי שהם ידעו הם נכנסים בדיוק לתוך הסכנה המהותית של ארגוני פשע שאולי עוקבים אחרי המשפחה, ואולי גם לא רוצים שהמשפחה תקבל את הטיפול. לצערי הרב, התשובה – אני יודעת שהתשובה של השר באה מתוך הסמכויות שלו איך לשמור על העובדים הסוציאליים והעובדות הסוציאליות כאשר הם נמצאים בתפקיד בתוך הלשכה, כלומר גם תקציבים למיגון לשכות הרווחה וגם העמדת שומרים וגם ניסיון כן לרשת במצלמות. אבל בסופו של דבר, עובדים ועובדות סוציאליים, כפי שאנחנו רואים, מאוימים מחוץ ללשכות הרווחה. היריות קורות גם על הבתים שלהם וגם על הרכבים שלהם. חס וחלילה, שלא נגיע למצב כמו שקרה ונזדעק רק במקרה שחס וחלילה יהיה מקרה רצח, כמו שקרה עם הרופא לפני שלושה חודשים. אני חושבת שהגיע הזמן להבין שעניין הפשיעה באוכלוסייה הערבית או נגד האוכלוסייה הערבית הוא לא רק נגד צעירים שאיבדו את הדרך, והוא הפך למגפה שמשתלטת על כל דבר טוב בתוך החברה. ארגוני הפשיעה והפושעים האלה מאיימים על רופאים, על עובדים סוציאליים, על עובדי בנקים, ששמעתי שחלק מהם מאוימים כי הם צריכים לדווח מי פתאום קיבל סכום כסף גדול לחשבון הבנק שלו. אני חושבת שהגיע הזמן להבין. אנחנו כבר – אני לא אפנה לממשלה הזו לבקש שתתערב – –