جلسة الهيئة العامة بتاريخ 09/12/2024 الساعة 16:00

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ח' בכסלו, התשפ"ה, 9 בדצמבר 2024. נתחיל בהודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

תודה. ברשות יושבת-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/5123/25 וכלה בהצעת חוק פ/5175/25: הצעת חוק תמיכה בביטחון תזונתי אצל תינוקות, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק טיפול בפעוט עם מוגבלות (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק העברת הודעת פטירה, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת קארין אלהרר ומירב בן ארי; הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון – תקציב המשטרה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק שירות התעסוקה (תיקון – הקמת לשכות תעסוקה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס למשתכרים בשכר נמוך), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חישוב התגמול למשרתים במילואים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת ולדימיר בליאק; הצעת חוק להקמת אוניברסיטה בעיר אשדוד, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת אורית פרקש הכהן, מיכאל מרדכי ביטון ומתן כהנא; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – העדפה מתקנת ללוחמים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (נקודת זיכוי בעד שירות מילואים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה על סיוע לאויב במלחמה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק ליישוב תחת איום מיידי (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק העונשין (תיקון – קנס על החזקת נשק בלתי חוקי), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון – שוויון בתקציב מלגות לסטודנטים במוסדות), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת משה טור פז; הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (פטור ממס על תגמול מילואים ונקודות זיכוי מס למשרת מילואים פעיל), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק שירות אזרחי (תיקון – מתנדב בודד או חסר עורף משפחתי), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת פנינה תמנו; הצעת חוק הגנה על עובדים בשעת חירום (תיקון – זכות לשכר בהיעדרות בשעת חירום), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, אברהם בצלאל, חוה אתי עטייה, קטי קטרין שטרית, גלעד קריב ונאור שירי; הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון – משפחה מלווה ליתומים בגירים), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הפרטת גלי צה"ל, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, אוהד טל, צביקה פוגל, אלמוג כהן, משה סולומון, יצחק קרויזר וצבי ידידיה סוכות; הצעת חוק הפרטת תאגיד השידור הציבורי הישראלי, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת מיכל מרים וולדיגר, אוהד טל, צביקה פוגל, אלמוג כהן, משה סולומון, יצחק קרויזר וצבי ידידיה סוכות; הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – פטור ממס חברות, מס דיבידנד ומס ריבית על הלוואה לשנים 2024 עד 2026), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי; הצעת חוק לתיקון פקודת המיסים (גבייה) (חובת איתור חייבים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת ואליד אלהואשלה; הצעת חוק מניעת העסקת עובד הוראה בעל תואר אקדמי מהרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת אביחי אברהם בוארון, משה פסל, מישל בוסקילה וששון ששי גואטה; הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (תיקון – קביעת מעמד מגילת העצמאות), מאת חברי הכנסת חמד עמאר, אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר ויוליה מלינובסקי; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – ייצוג הולם ללוחמים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (תיקון – הוספת נציגי משרד הבריאות לוועדה לפיקוח על המחירים), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק לתיקון פקודת הרופאים (תנאים לקבלה ללימודי רפואה בעיר אילת), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת שלום דנינו ומישל בוסקילה; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (אישור שימוש לרכב מנועי דו-גלגלי בנתיב תחבורה ציבורית), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת משה סולומון; הצעת חוק סיירות ביטחון ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון – הפיכת הוראת השעה להוראת קבע), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת שלום דנינו ודוד ביטן; הצעת חוק פטור מאגרה ללוחמים בשירות מילואים בנסיעה בכבישי אגרה ובנתיבים מהירים (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת משה פסל, שלום דנינו, ששון ששי גואטה, רון כץ, אביחי אברהם בוארון וחנוך דב מלביצקי; הצעת חוק בתי קברות צבאיים (תיקון מס' 5) (תיקון – תחולה למפרע), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – חובת מינוי ממלא מקום ראש הממשלה), מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 231) (תיקון – הפיכת הוראת השעה לעניין תשלום דמי ביטוח לסטודנטים הלומדים בחוץ לארץ להוראת קבע), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת עאידה תומא סלימאן, איימן עודה ויוסף עטאונה; הצעת חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות (תיקון מס' 7 – הוראת שעה) (תיקון – הארכת הוראת השעה), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת אריאל קלנר וששון ששי גואטה; הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון – סמכויות ועדת חקירה פרלמנטרית), מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק איסור שימוש בטלפונים חכמים במוסדות חינוך, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת מיכל שיר סגמן, דבי ביטון, רון כץ וסימון מושיאשוילי; הצעת חוק מסירת מידע לחברי הכנסת ולוועדות הכנסת (תיקוני חקיקה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת דן אילוז; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (ביטול הכפיפות לשר וסמכותו להתוות מדיניות), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון – הודעה על אי-כיבוד הרשאה לחיוב חשבון), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אברהם בצלאל; הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – איסור על שליחת מסרוני פלאש), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי ונאור שירי; הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון – הפחתה בדמי ביטוח בריאות לתושבי העוטף וקו העימות) (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת רון כץ; הצעת חוק תגמול למשרתים בשירות צבאי או אזרחי באקדמיה, התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק הממשלה (תיקון – ועדת שרים לענייני ביטחון לאומי), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת אלון שוסטר; הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון – זכאות כפולה להנחה בארנונה למשרת מילואים שהוא הורה לילד נכה), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק שירות המילואים (תיקון – חובת יידוע חיילי מילואים בלתי מועסקים בדבר אחריות להפקדות פנסיוניות), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת יונתן מישרקי; הצעת חוק לייעול הפיקוח של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת עידן רול; הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – ייצוג הממשלה בערכאות משפטיות), מאת חברת הכנסת לימור סון הר מלך; הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – האצת פיתוח תשתיות מלונאות) (הוראת שעה), התשפ"ה–2024, מאת חברת הכנסת חוה אתי עטייה; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – פטור מתשלום בתחבורה ציבורית), התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת מטי צרפתי הרכבי, משה טור פז, מיכאל מרדכי ביטון, מירב בן ארי, שלי טל מירון, ירון לוי, מיקי לוי, יוראי להב הרצנו, אפרת רייטן מרום, טטיאנה מזרסקי, נעמה לזימי, אביחי אברהם בוארון, ששון ששי גואטה וחמד עמאר; הצעת חוק לתיקון מונחים בחקיקה (יהודה והשומרון), התשפ"ה–2024, מאת חבר הכנסת שמחה רוטמן; הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – מינוי נשיא לבית המשפט העליון), מאת חברי הכנסת חילי טרופר, בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; הצעת חוק מעמד המשרת בשירות צבאי, התשפ"ה–2024, מאת חברי הכנסת אלעזר שטרן, גדי איזנקוט, יואב סגלוביץ', מתן כהנא, מיקי לוי, משה טור פז, מאיר כהן, נאור שירי, שלי טל מירון, סימון דוידסון, ירון לוי, מיכל שיר סגמן, דבי ביטון, מטי צרפתי הרכבי, רון כץ, יבגני סובה, שרון ניר, אלון שוסטר, רם בן ברק ומירב כהן. עוד הונחה על שולחן הכנסת הודעת שר החינוך על מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת שלי טל מירון, מיכאל מרדכי ביטון ונעמה לזימי בנושא: ממצאי פערי הייצוג של אוכלוסיות מוחלשות בהשכלה הגבוהה. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, אדוני המזכיר.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבריי חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום – הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מזמינה את חבר הכנסת נאור שירי לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, חבר הכנסת שירי, לרשותך עד עשר דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי המעטים מחברי הכנסת, השרים, ראשית, אני אשמח שנעשה הצבעה על טמפרטורת המזגן במליאה. טוב, אני מבין שאת לא מקבלת את מה שאני אומר.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

כמו דעתי על הדמוקרטיה – זכויות מיעוט זה גם בנושא המזגן. אי-אפשר. אם אתה מאמין בדמוקרטיה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

טוב, דמוקרטיה זה ספקטרום, כפי שאת שמה לב.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

נכון. אבל אנחנו כבר מסתדרים – – –

נאור שירי (יש עתיד):

איך אמר אתמול חבר הכנסת עמית הלוי? שמעת?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לא.

נאור שירי (יש עתיד):

שאלו אותו בערוץ הכנסת: מה זה דמוקרטיה אם לא זכויות מיעוט, פרט, שמירה על המרחב הציבורי – לא משנה. אז הוא אמר: לא. דמוקרטיה זה הצבעה. זה עולם הדמוקרטיה של הליכוד הליברלי, הלוא היא מחל. אנחנו עוסקים, באמת, בהצעה להשתלט על תאגיד השידור, לסגור אותו, להפריט אותו, או כל הגזלייטינג הקבוע של הממשלה הזו. כשבאתי לנמק את הצעת האי-אמון הסתכלתי על הטיעונים של טלי גוטליב. זו הרי הצעת חוק פרטית. חלילה שזה יעבור בממשלה – בממשלה זה הליך סבוך. והטיעון הכולל – ישמעו גם הקהל – זה שכסף ציבורי הולך למקומות לא יעילים, או שיש לנו על זה מחלוקת שהכסף שלנו, 700 או 600 מיליון שקלים, הולך לגוף ציבורי לא יעיל, שלא עושה טוב עם הציבור. מי אמרו את הטיעון המדהים הזה? כי זה פשוט טיעון מדהים. כסף ציבורי, שימו לב – חברי חבר הכנסת עמאר – הולך לגוף לא יעיל. הייתי אומר בשתי מילים, אם אני יכול לסכם את הטיעון הזה: להלן – ממשלת ישראל; כסף ציבורי שהולך לתקצוב של הגוף הכי לא יעיל במדינה. יושב פה גם השר, או ישב פה עד לפני כמה דקות, השר אליהו. השר אליהו יושב בתפקיד מהותי מאוד מאוד חשוב. הוא השר למסורת או מורשת? בכנות, אני תמיד מתבלבל, אבל אני חושב שהוא – למסורת? למסורת.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אם אתה עושה לך – – – עכשיו השרים, כל אחד והתפקיד שלו, אתה תיכשל בטוח.

ירון לוי (יש עתיד):

השאלה היא אם הם יודעים אחד על השני.

נאור שירי (יש עתיד):

חבר הכנסת לוי, על השאלה הזו יש לנו תשובה, כי הם לא. בחנו את זה אז, בשבוע שעבר, עם סגן השר טסלר, שכמעט 20, 30 חברי כנסת לא היה להם מושג איפה הוא סגן שר ומה תפקידו. אבל נחזור לטיעון המרכזי – שהכסף הציבורי שלנו מבוזבז. הכסף הציבורי שלנו מבוזבז יום-יום בממשלה הזו. אם יש גוף לא יעיל במדינת ישראל, זה ממשלת ישראל. אם אנחנו מדברים עכשיו במונחים של אפקטיביות, יעילות, תשומות, ממשלת ישראל היא הגוף הראשון, בטח הציבורי, שצריך להיסגר. לא רק נאור חושב על זה, כי נאור הוא באופוזיציה, ויש לו איזה דעות קדומות והוא כולו מונע משנאה. לא רק אני חושב על זה. לאחרונה נערך סקר מדד האמון – שלדעתי מתבצע כל שנה – של הציבור הישראלי בנבחרי הציבור שלו. אתם רוצים לנחש כמה הוא? אגב, הוא הנמוך ביותר בכל רשויות השלטון – גם במשטרה, גם בצבא, גם בבתי המשפט, גם במוסד היועץ המשפטי. הכנסת זוכה ל-12% אמון. 12% אמון. אף אחד לא מאמין לנו, ואני אומר "לנו" כי לצערי הרב, גם אתם בבית הזה איתי. יש פה תופעות שאני בז להן, ואחת התופעות היא סגירת התאגיד הציבורי, שאותו ממשלת ליכוד הקימה ב-2014. למה? כי אתם לא יכולים לשלוט בו. והשר קרעי, שיעלה וישיב לי – אני מניח שחמש דקות מתוך התשובה שלך תהיה כל-כולה רעל במובן האישי, ואני ממליץ גם לסדרנים לשים פה איזה ממחטה לנקות את הרעל שתשפוך עליי. אני בטוח שתעשה את זה, כי טיעונים של דמוקרטיה וליברליות, ואני רק רוצה תחרות – אתה רוצה תחרות, דמוקרטיה וליברליות? איפה אתה בנמלים? איפה אתה בכלכלה? אתה חלק מממשלה שמקדשת קצבאות ומקדשת אנשים ומעודדת אותם לא לצאת לעבודה. ממש כלכלה ימין ימין, מילטון פרידמן מתהפך איפשהו. אתה דמוקרטיה? מעניין אותך הרייטינג? מעניין אותך התאגיד ציבורי? מעניין אתכם הדמוקרטיה? יצרה ממשלת הליכוד תאגיד שידור ציבורי שאמור לתת לנו, אזרחי מדינת ישראל, גיוון, תרבות, שפות, מקום לתרבויות שונות בחברה הישראלית, ואז היא מכה אותו בדיוק בנקודות האלה, כי טיעון הרייטינג הוא בדיוק זה. הם דורשים מהם לייצר תרבות; הם דורשים מהם לייצר תוכן בשפות מיוחדות, כולל, אגב, לתת מקום לחרדים בשידור הציבורי, ואז הם אומרים: אה, אף אחד לא צופה באותו תוכן שאני מחייב אותך לייצר. אז הינה, אין לך רייטינג, והינה הסיבה לסגור אותך. אבל יש בעיה עיקרית, ואני אומר לכם, חבריי חברי הכנסת, וגם השרים – ואני רוצה להתוודות, במובן הכי אישי: אני בחיים לא צפיתי בערוץ 1. זה היה תמיד ערוץ שאם הייתי רוצה לצחוק עם החברים שלי, ואני מניח שגם אתם, היינו פותחים. ואפילו הייתה תוכנית שלמה שזה מה שהייתה עושה – צוחקת על הפדיחות. שכחתי איך קוראים לזה, לא זוכר.

דבי ביטון (יש עתיד):

ניקוי ראש.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, ניקוי ראש זה בכלל לא היה בזמנים שלי. אבל מאז שקם תאגיד השידור, אני אומר לכם שזה הערוץ היחידי שאני רואה בטלוויזיה. וזו הבעיה שלכם – שהוא מצליח, ומפריע לכם שאין לכם את היכולת לשלוט בו. איך אמרה טלי גוטליב? אז לא יהיה להם קישקשתא ורכבת ההפתעות, שאין לי מושג בכלל – בסדר, זה פחות הזה שלי. אבל שימו לב, אני עשיתי פה שנייה, כמה תוכניות פשוט מעולות, לא לקחתי low-level: טהרן – זה תמיד אומרים; שעת נעילה; טייסת 101; המו"לים; שבויים; חזרות; המפקדת; פמת"א; תיק 512; סיפורים מהכורסה; המרדף – הצ'ייסר; המסע הארוך הביתה; בואו לאכול איתי; קלמן וליברמן – כנראה מאוד מפריעים פה; קופה ראשית; מהצד השני; קארפול קריוקי; האטום ואני; איסט סייד; שעת אפס – ואגב, שעת אפס עכשיו היא תוכנית שהניו יורק טיימס דירג כאחת מעשר הסדרות הטובות ביותר; מה שתגידו; שישו ושמחו; מותק בול באמצע, שמוציאה לכולכם פה שם רע; זמן אמת; מנאייכ – מפריע להם, כי זה קצת יותר מדי דומה למה שקורה; שישה אפסים – שאני יכול לתת פה 38 כאלה. מפריעות לכם החשיפות שלהם, מפריעים לכם התחקירים שלהם. ובאמת, הטיעון המרכזי על יצירת תחרות ויצירת איזה תוכן שהוא לא מוטה – אתם כל-כולכם זה מוטה. בסך הכול, אתה שליח של ערוץ 14, אתה שליח וולט של ערוץ 14. אתה שנה וחצי שר תקשורת, אדוני שר התקשורת, וחוץ מרעל והשפלות וגידופים, שום דבר לא עשית, ולא אני אמרתי את זה. שום דבר. במשך כהונתך כשר התקשורת, כלום לא עשית. ואם תגיד לי שסגרת את אל-ג'זירה. אני אגיד לך שזה הפלופ הגדול ביותר בהיסטוריה, כי אתה סגרת בהוט וביס את השידורים של אל-ג'זירה, אבל אף אחד מאותם אלה שרצית שלא יצפו באל-ג'זירה – לאף אחד מהם אין הוט ויס. אתה רוצה לשבש אותות לוויין ולהוריד שירותים באינטרנט ועוד – ניחא וניחא וניחא. אני באמת אומר – הרי בראשית התאגיד אמרה השרה מירי רגב: מה שווה התאגיד אם אנחנו לא יכולים לשלוט בו? ואתה צוטטת גם במקרים אחרים שבהם טענת: אנחנו נבחרנו, ואם אנחנו נבחרנו, אנחנו יכולים לשנות את שיטת המשטר. גם אם זה היה איזו פרפרזה לנושא אחר שדיברתם עליו במהלך ועדת שרים לחקיקה, זה מייצר את ה-state of mind שלכם, וה-state of mind שלכם הוא שיש לכם אפס הבנה בדמוקרטיה. הדמוקרטיה מבחינתכם מתחילה ונגמרת ב"הרוב קובע", וכש"הרוב קובע", אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, איפה שאתם רוצים, כמה שאתם רוצים, וזאת בדיוק הצורה שאתם מתנהלים עם התאגיד. יש לכם קצת ביקורת – עד שהצלחתם לייצר גוף שאשכרה עובד, הוא אשכרה עובד, מייצר בדיוק את התכלית שלשמה הוא הוקם, בדיוק בו אתם נוגעים. כי אתם פשוט מחפשים לחרב ולהחריב את מדינת ישראל, ואתם לא תירגעו עד שזה יקרה – להלן השבועיים האחרונים בכנסת ישראל, שכל-כולה מתעסקת בטרללת שלכם עם החקיקה ההזויה שלכם. ואתם לא חזרתם ל-6 באוקטובר, אתם העליתם את 6 באוקטובר בטורים של אלף מונים ממה שהייתם. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה, תודה רבה, חבר הכנסת שירי. ישיב על ההצעה שר התקשורת חבר הכנסת שלמה קרעי, בבקשה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, הצעת האי-אמון הזו שמונחת לפנינו היא לא יותר ממופע ציני של רטוריקה זולה. בעצם, אתה יודע מה, דודי? זו אפילו לא באמת רטוריקה. רטוריקה היא אומנות הנאום; אצלכם זאת פשוט אומנות הקשקוש, אולי אומנות הציוץ, ואני לא מדבר על טוויטר. אתם פשוט תוכים שמצייצים את אותם דפי מסרים נבובים בלי להבין על מה אתם מדברים בכלל; הפחדות מופרכות וניסיון נואש שלכם, חבריי באופוזיציה, להמשיך לזרוע פילוג ושנאה בקרב הציבור. הכותרת שבחרתם להצעה הזו, "הפיכה תקשורתית שפוגעת בחופש הביטוי ובחופש היצירה", היא לא יותר מאחיזת עיניים. מי שבוחן את העובדות מבין מייד: אין פגיעה בחופש הביטוי. להפך, הרפורמות שאנחנו מובילים יוצרות מציאות חדשה של תקשורת פתוחה, תחרותית ושקופה, שתשרת את כלל הציבור ולא קבוצה מצומצמת של בעלי כוח והשפעה. אנחנו מרחיבים את חופש הביטוי, אבל לכולם. ואני אתייחס בנקודה אחת לחופש היצירה, ובזה בעיקר מתמקדים כל אלו שיש להם קמפיין נגד הפסקת בזבוז כספי הציבור – זה על יצירות ישראליות והפקות מקור. את זה כבר אמרנו גם בוועדת השרים, וגם כאן במליאה עמדתי ואמרתי: לא רק שלא נפגע בחופש היצירה, אנחנו נגדיל את ההשקעות בהפקות מקור ויצירה ישראלית על חשבון אותו מוצר מיותר של חדשות ואקטואליה מוטים ומיותרים במימון הציבור. כשמדברים על חופש הביטוי, תדברו באמת על חופש הביטוי, לא כמסך עשן. אתם מדברים גבוהה-גבוהה על חופש הביטוי, אבל בואו נדבר על המציאות. רק בשבוע שעבר יאיר לפיד ארגן כנס לכבוד חופש הביטוי. כן, כן, מה ששמעת, גברתי היושבת-ראש. יאיר – החוק לסגירת ישראל היום והניסיון לסגור את ערוץ 14; לפיד, אביר חופש הביטוי ממש; יאיר, ששלח את חבר הכנסת שטרן לטלוויזיה כדי לספר על הסכם הכניעה שהוא חתם עם חיזבאללה, ואחר כך עמד על הדוכן וקרא לנו שקרנים. האמת היא שהתזמון של ההצעה הזו שלכם השבוע מדהים – לא שלך, של יש עתיד – בדיוק כשקראנו בשבת על מעללי לבן הארמי. דרך אגב, שואלים איך זה שיעקב אמר ללבן הרמאי: "אעבדך שבע שנים ברחל", ולבן לא התווכח איתו, הסכים? אז כדי להבין את התשובה על השאלה, מספרים סיפור על שני רמאים שנכנסו לחנות בגדים. אחד מהם שאל את המוכר: כמה עולה החליפה הזו? והוא אומר לו: 5,000 שקל. אמר לו הרמאי: תמכור לי ב-4,000. התווכח איתו, בסוף סגרו על 4,500. לוחש לו הרמאי השני: הרי כרטיס האשראי שלך מזויף, למה אתה מתווכח על המחיר? הוא אומר לו: נכון, אבל אני לא רוצה שהוא יפסיד כל כך הרבה מהזיוף. גם אצל לבן – הוא לא התווכח עם יעקב על שבע השנים, כי הוא תכנן לרמות אותו בכל מקרה, וזה באמת מה שהוא עשה, והחליף לו את רחל בלאה. אבל ללבן היו נימוקים ברמאות שלו, הוא היה רמאי בסטייל: "לא יֵעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה" – לכל דבר הייתה לו תשובה. אבל כאן יש לנו מישהו שהוא שבעתיים רמאי מלבן הארמי. פעם אמרתי שהוא משקר כמו שהוא נושם, הוא אפילו לא מנסה להסביר את הסתירות הפנימיות באמירות ובהצהרות שלו, יאיר הלפיד היומי, לפיד. ואתם יודעים מה? בשבילך, זה גם יוצא בגימטרייה 777. לבן הארמי פלוס שבע, שהוא שבעתיים רמאי ממנו, בדיוק יאיר לפיד – 345.

ירון לוי (יש עתיד):

עוד לפני שנכנסתי לכאן, אתה תקוע על 777.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כי זה מה שיוצא, נאור שירי.

נאור שירי (יש עתיד):

שימו לו שינקה את הרעל, הותז קצת רעל פה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה מה שיוצא, יושב-ראש דירקטוריון – תראה איך הוא לא נותן לי להגיד את זה, כי הוא לא מסוגל לעמוד פעם אחת על הדוכן ולהגיד, לספר לאזרחי ישראל איך הוא קיבל תפקיד של יושב-ראש דירקטוריון אלומה בראשון לציון בלי תואר ראשון, אדון 777.

נאור שירי (יש עתיד):

שמע, אתה לא בלופ, נשמה, זה לא ראשון לציון. אם אתה רוצה, אני אענה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא משנה, קיבלת יושב-ראש דירקטוריון בלי תואר, נכון? יש לך תואר ראשון?

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, זה אסור?

שר התקשורת שלמה קרעי:

יש לך תואר ראשון?

נאור שירי (יש עתיד):

זה אסור?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין לך תואר, נכון?

נאור שירי (יש עתיד):

רגע, זה אסור?

שר התקשורת שלמה קרעי:

אתה חסר השכלה.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל אתה, עם ההשכלה הגדולה – הרי מה אתה יודע?

שר התקשורת שלמה קרעי:

איך קיבלת תפקיד של יושב-ראש דירקטוריון?

נאור שירי (יש עתיד):

בדיוק כמו מה שאמרתי, אתה יודע רק לזרוע רעל. תנקה, יש לך פה קצת רעל. תנקה. תנקה, תנקה, נזל לך פה עוד קצת רעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

345, יאיר לפיד, יש שיאמרו: לבן הארמי בחיקוי מעלי אקספרס, סוג 7. עכשיו, בוא נחזור – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אין לך מושג. ראשון לציון – אתה ממציא דברים כמו איזה ילד.

שר התקשורת שלמה קרעי:

גברתי היושבת-ראש, את יכולה לתת לו להשיב – הודעה אישית, כל מה שהוא – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לא, לא, היה נראה שאתה מקיים איתו דיאלוג.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אשמח להשיב.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא קיימתי דיון.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה פנית אליי, בכיין. מה אתה רוצה?

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא הסתכלתי לכיוון שלך.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה המואזין פה, לא אני.

שר התקשורת שלמה קרעי:

נחזור לכנס של אבירי חופש הביטוי. ומה היה בכנס הזה של אבירי חופש הביטוי?

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה הכרחת אותי לחזור – – – אולי כדאי שתשתוק? שלחת – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

חופש ביטוי שניתן בו ביטוי – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

לא יעזור לך כלום, קראת – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

גברתי היושבת-ראש, אני מבקש שיגבירו לי את המיקרופון.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבר הכנסת מיקי לוי, מיקי לוי. חבר הכנסת מיקי לוי, קריאה ראשונה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה מכונת רעל של הבניין הזה, מכונת רעל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

מזכיר הכנסת, אני מבקש שיגבירו קצת את המיקרופון, כי כשהם צועקים, לא שומעים אותי.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אני מבקשת לא להפריע, ואני באמת מבקשת – –

מיקי לוי (יש עתיד):

שקרן, פשוט שקרן.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

– – באמת צריך להגביר את המיקרופון אצל היושב-ראש והמדברים. לא, זאת הערה נכונה שלו לגבי כלל הדיונים, אבל אני מבקשת לא להפריע. בבקשה, השר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תודה, גברתי היושבת-ראש. נחזור לכנס של אבירי חופש הביטוי. מה היה בכנס הזה? חופש ביטוי שניתן בו ביטוי לחברי האופוזיציה ולעיתונאים מהשמאל, אותם אלו שמייצגים בערך 3% מהעם – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

מהשמאל? רגע, אם זה לא ערוץ 14, כולם שמאל?

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – כפי שהגדיר זאת היטב בזמנו עודד בן עמי. אפילו לא שלחו אליי הזמנה. ברגע האחרון נודע לי שיש כנס נגדי ובאתי בדקות האחרונות, כשהספקתי להגיע.

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא הכול סובב סביבך. די, נו.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה חופש הביטוי שאתם מטיפים לו? זו הדמוקרטיה שאתם מגינים עליה?

שלי טל מירון (יש עתיד):

שר התקשורת שלמה קרעי:

האמת ברורה: חופש הביטוי שלכם הוא חופש של צד אחד בלבד. כל מי שמעז לחשוב אחרת, מבחינתכם ראוי להשתקה ולהדרה, והרגשתי זאת על בשרי היטב כשהגעתי בדקות האחרונות בהפתעה. יושב-ראש הכנס כבר מסגר את הדברים, שידע שלא ימצאו חן בעיניו, כבר אמר: כל מה שתגיד זה שקר מוחלט, וחבורת כלבי השמירה של הדמוקרטיה, במיוחד אחת שישבה שם מהצד, השתיקה אותי ועוד זעקה חמס. המוסר הכפול שלכם זועק לשמיים. לא חופש הביטוי מעניין אתכם – את זה יש לכם בשפע, מדן ועד באר שבע; חופש הביטוי של אחרים מטריד אתכם, אותם אתם לא רוצים לשמוע. יש שאומרים, גברתי היושבת-ראש, שהסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה היא הדמוקרטיה עצמה. מי אומר את זה? היועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ. הם לא קולטים, לא תופסים את זה – איך יכול להיות שהרוב יקבע? מי אלה הרוב האלה? אנחנו החכמים, אנחנו המיעוט אבל אנחנו צודקים. הדמוקרטיה מבחינתם היא הבעיה של הדמוקרטיה, אז הם מסרסים אותנו עם פקידים ועם תקנות ועם הנחיות יועמ"שית ועם צווי ביניים ועם ביטול חוקי-יסוד, הכול כדי שהדמוקרטיה לא תפריע לדמוקרטיה כמו שהם רואים אותה. אז אצלכם, חבריי מיש עתיד, אצלכם, הסכנה הכי גדולה לחופש הביטוי מבחינתכם היא חופש הביטוי של מי שלא חושב כמוכם, ואת זה אנחנו נתקן. אבל לצערכם, השליטה המוחלטת בסדר-היום הציבורי כבר לא בידיים שלכם. לא תצליחו להשתיק אותנו יותר. הקולות נשמעים, ויש יותר ערוצים ויש יותר מגוון ויהיה עוד הרבה יותר, בוודאי שלא חדשות ואקטואליה מוטים שמדירים חצי מהעם במימון העם. אנחנו, לעומת זאת, מאמינים שחופש הביטוי הוא לכולם. אנחנו פועלים כדי להבטיח שחופש הביטוי בישראל לא יישאר נחלתו של צד אחד. חופש הביטוי שייך לכל אזרחי המדינה. לא ניתן יותר לאוליגרכיה התקשורתית מכנס האוליגרכים שלכם לנהל את השיח הציבורי ולהכתיב סדר-יום שמדיר קולות אחרים. אנחנו נכנסים לעידן חדש בתקשורת הישראלית. הממשלה שלנו פועלת להסיר חסמים, לפתוח את שוק התקשורת ולהחזיר את הכוח לציבור. אנחנו יוצרים הזדמנויות חדשות לעיתונאים, ליוצרים, לחוקרים וליזמים. צעירי ישראל, התחילו להיערך לעידן החדש: יותר תחנות טלוויזיה, יותר תחנות רדיו ארציות, מה שעד היום – מקום המדינה לא נתנו לאף תחנת רדיו פרטית לשדר בכל הארץ. אנחנו ניתן את זה, ולא משנות ההתנגדויות מימין ומשמאל – יותר הפקות מקור ויצירה ישראלית, יותר תחרות ושקיפות. את הכול אנחנו מתקנים. גם בסוגיית התאגיד וגם בסוגיה של חוק השידורים, רפורמת השידורים, שתגיע בקרוב לכנסת – בינתיים מתעכבת על שולחנה של היועמ"שית. ולצעירים החולמים להשתלב בתעשייה – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

הכול זה היועמ"שית, שר התקשורת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

כן, כן, גברתי.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

מה, מה, את מי תאשימו בלי היועמ"שית?

שר התקשורת שלמה קרעי:

גברתי היושבת-ראש, תגידי לי, כשאת היית שרה וניסית להביא – בואי ניצמד לעובדות. שלחתי ליועמ"שית את רפורמת חוק השידורים שלי בספטמבר, לנסחות – כלי טכני, נכון? כמה זמן לוקח לעשות נסחות? כלי טכני.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לא, זה לא טכני, זה לא רק נסחות.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זה טכני. הם לא קובעים מדיניות. הם יכולים לכתוב חוות דעת. המדיניות לא מוצאת חן בעיניהם, קשיים משפטיים, מניעה משפטית. עדיין החוק שלי לא נכנס לנסחות. שלושה חודשים. מה זה אם לא עיכובים וניסיון להשתמש בכוח הטכני שיש לך בידיים כדי לסכל מדיניות ממשלה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אבל זה לא כוח טכני. ייעוץ משפטי הוא לא כוח טכני. לא אפריע לך, אדוני השר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, זה כלי טכני, זה נסחות.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

זה כלי עזר לעבודה של שר. נכון שזה קשה, הייתי גם שרה, אבל ידעתי לעבוד, וזה שיפר לי את המוצר, לא קלקל. אבל אני לא אפריע לך.

שר התקשורת שלמה קרעי:

בוודאי שידעת לעבוד, כי אצלכם – תגידי לי כמה מניעות משפטיות היו לך בממשלה כשאת היית שרה. כמה היו?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לא סגרנו חברת שידור, לא עשינו הפיכה משפטית. עשינו תקציב אחרי שלוש שנים שלא היה תקציב. עשינו דברים טובים, זה ההבדל.

שר התקשורת שלמה קרעי:

כל מה שאתם עושים זה טוב – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אבל אתה יודע, שאלת אותי, שאלת אותי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

לא, לא, את ענית מצוין, כי את מציגה בדיוק – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

טיפלנו באנשים, לא בכוח.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – את מה שנמצא בין השורות. כל מה שאתם עושים זה טוב – אתם מטפלים באנשים, אתם מגשימים מדיניות, לכם יש חזון. אבל כשהעם בוחר בקלפי ממשלה אחרת – הממשלה הזו עושה רק דברים רעים, כי היא מממשת מדיניות אחרת, שהעם רוצה שהיא תממש. זו דמוקרטיה.

נאור שירי (יש עתיד):

אתם עושים דברים רעים. אתם הבאתם את הטבח הגדול ביותר בהיסטוריה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

זו דמוקרטיה.

נאור שירי (יש עתיד):

הטבח הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, זה מה שהבאתם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

ולצעירים החולמים להשתלב בתעשייה, דעו לכם – –

נאור שירי (יש עתיד):

– – – לשמוע את זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – המונופול נשבר. השירות בגל"צ או קרבה לצמרת הפוליטית כבר לא יהיה כרטיס הכניסה שלכם. העתיד שלכם פתוח, מגוון ומבטיח. ואני מציע לכם, חבריי באופוזיציה: תתמקדו. אומנם לעשייה אתם לא מסוגלים, כי בכל זאת אתם אופוזיציה – רק להפריע אתם יודעים – אבל עשייה במקום דיבורים. בזמן שאתם עסוקים במתקפות – –

נאור שירי (יש עתיד):

מה אתה עשית? שנה וחצי שר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – ובהפצת פחדים, אנחנו עוסקים בעשייה. אנחנו דואגים לחיילי המילואים, מטפלים ביישובים שנפגעו, מקדמים בכל כוחנו את השבת החטופים. אלו משימות שאנחנו – ואגב, הייתי היום בדיון בוועדת הכלכלה, שמעתי משפחות חטופים שביקשו להעביר מסר לישיבת הממשלה. דודי, את היית – אה, הוא מדבר בטלפון. הלכנו לישיבת הממשלה בסקירה הביטחונית והעליתי והעברתי את המסרים כמו שהם. הממשלה – וראש הממשלה, בוודאי ובוודאי, עושה כל שלאל ידו, ממש ככה, טרוט עיניים, עומד על המשמר ולוחם כדי להביא את החטופים הביתה. אלו משימות שאנחנו לא רק מדברים עליהן, אנחנו פועלים למענן יומם ולילה. לסיום, אזרחי ישראל, אתם כבר יודעים את האמת הפשוטה: זהו לא מאבק על דמוקרטיה, זהו מאבק של האופוזיציה ושל הקליקה השלטת לשימור השליטה שלה. האופוזיציה נלחמת על שימור המונופול בשיח הציבורי בתקשורת, במערכת המשפט, באקדמיה ובתרבות. הרפורמות שאנחנו מובילים הן לא פגיעה בדמוקרטיה, הן הצלתה. אנחנו מגינים על הדמוקרטיה. אנחנו מבטיחים שהכוח יחזור לידי הציבור. ואגב, אם רק ניצמד לעובדות, כמו שהזכרתי קודם, ביני ובין לפיד, לפיד הוא זה שניסה לפגוע בפועל בחופש הביטוי ולסגור שני גופי תקשורת פרטיים. הוא לא ניסה להפסיק מימון ציבורי לגופי תקשורת, הוא רצה לסגור אותם. הוא רצה לשלוט. אלה העובדות. הוא הביא את חוק ישראל היום, הוא פעל לסגור כאן עיתון – עיתון חינמי, לא עיתון שממומן על ידי הציבור – והוא רצה לסגור את ערוץ 14.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

הוא לא רצה לסגור את 14. זו תעמולה, זה כלי מפלגתי. זה פשוט שקר. גם בזה אתה משקר.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אנחנו, במקסימום – אזרחי ישראל יודעים למי להאמין. אני במקסימום רוצה להגביל את חופש הבזבוז על חשבון אזרחי ישראל; למקד את התקציבים הממשלתיים בדברים החשובים באמת. יצירה ישראלית זה חשוב, כן, שיהיה מגוון, מאוזן, הכול בסדר. יצירה, הפקות מקור – זה טוב, ואנחנו מטפלים בזה גם בחוק השידורים. אבל לממן חדשות ואקטואליה מוטים שפוגעים בחצי מהעם, מדירים חצי מהעם על חשבוננו? מה קרה? זו דמוקרטיה אמיתית, לא חבורת פקידים שנאחזת כאן בקרנות המזבח ומנסה לאחוז בשלטון בלתי מוגבל בכוח הזרוע. ובתקשורת אנחנו פותחים את השוק, יוצרים תחרות, מבטיחים גישה למידע ולמגוון דעות ומחזירים את הכוח לכם, אזרחי ישראל. תקשורת חזקה ומגוונת היא ערובה לחופש ביטוי אמיתי ולדמוקרטיה חזקה. הממשלה הזו מחויבת להבטיח שכל קול יישמע, לא רק קול אחד. תקשורת חזקה היא ישראל חזקה. יחד נגן על מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית – אותם שני ערכים שאתם, לצערי, לא ממש מחוברים אליהם. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, אדוני השר. אני מזמינה את חבר הכנסת מנסור עבאס לנמק את ההצעה מטעם סיעות – אה, סליחה, סליחה. אני מזמינה את חבר הכנסת חמד עמאר לנמק את ההצעה מטעם סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה. בבקשה, לרשותך עשר דקות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

גבירתי היושבת-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, אזרחי ישראל נאנקים תחת יוקר המחיה והממשלה לא מתפקדת. מי שאמר את המשפט הזה ב-5 בנובמבר זה מבקר המדינה. הוא אמר בצורה ברורה שיוקר המחיה במדינת ישראל פוגע בכל אזרחי המדינה, והאזרחים לא יכולים לעמוד בזה. כולנו זוכרים את הקמפיין של ראש הממשלה, בעצם של כל חברי הקואליציה, שהתמקד רק בנושא יוקר המחיה. זוכרים את ראש הממשלה ממלא דלק? זוכרים את ראש הממשלה בסופר, קונה ואומר על יוקר המחיה ומדבר על יוקר המחיה? אבל בעצם הממשלה הזאת הביאה אותנו להיות המדינה הכי יקרה ב-OECD, ואני אומר, זו רק ההתחלה, כי הגזרות שיהיו בתקציב 2025 יביאו אותנו למצב הכי קשה שהיה במדינת ישראל מבחינה כלכלית מאז שקמה. אנחנו רק עכשיו מתקנים בפעם השלישית את תקציב 2024, אחרי שאושר תקציב 2024. תיקנו אותו פעם ראשונה, פעם שנייה, ועכשיו אנחנו מתקנים את התקציב בפעם השלישית. אני זוכר, כשתיקנו את התקציב בפעם השנייה, אמרתי להם: אתם מתקנים את התקציב בשביל לשלם למילואימניקים, למפונים, 3.7 מיליארד שקל – זה דבר מאוד מאוד חשוב. אבל האוצר והפקידים באוצר אמרו את זה בצורה ברורה בוועדת הכספים: יכולים להביא את הכסף הזה בלי לפתוח את התקציב בכלל, ולא היינו צריכים לתקן את התקציב בספטמבר, כי כולנו ידענו בספטמבר – ואני חושב, גברתי ישבה בוועדת הכספים כשדיברנו על הכספים האמריקניים, 18 מיליארד שקל שלא יגיעו, דיברנו על המלחמה בצפון שתתפתח ונצטרך לשלם כסף, דיברנו על הריבית שתעלה, ובדיוק מה שמביאים עכשיו לתיקון תקציב 2024 זה 18 מיליארד השקלים שלא הגיעו מהאמריקנים, וידענו על זה בספטמבר.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

נכון.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

בספטמבר אמרנו גם שבצפון תיפתח מלחמה, ואמרנו לאוצר: שמתם חבילה בצד לנושא הזה? אמרו: לעולם אנחנו לא שמים חבילה, מטפלים בנושא כשמגיע. אבל ידענו, הרי מ-8 באוקטובר 2023 אנחנו במצב מלחמה בצפון, והנושא יכול להתפתח. אבל האוצר לא שמע על זה, שר האוצר לא שמע על זה, אף אחד לא שמע על זה, ולא התייחסו לזה. כשאמרנו שלהוריד את דירוג האשראי במדינת ישראל – והעלויות של המלחמה יביאו אותנו לשלם יותר ריבית, אמרו: אין שום הוכחה שהורדת דירוג האשראי תביא אותנו לשלם יותר ריבית, ועכשיו אנחנו משלמים קרוב ל-2 מיליארד שקל ריבית, ואנחנו מאשרים אותם בתקציב של התיקון של 2024. לכן אני לא מצליח להבין איזה ניהול כלכלי יש עכשיו במדינת ישראל. יוקר המחיה רק עולה. את התקציב מתקנים בפעם השלישית. זה אומר שאנחנו מצביעים על תקציב 2024 פעם רביעית, כי הצבענו על תקציב 2024, אחרי זה תיקנו אותו פעם ראשונה, פעם שנייה, ועכשיו – פעם שלישית, אז מצביעים פעם רביעית על תקציב 2024. אני קראתי את תקציב 2025. תאמינו לי, עברתי על כל התקציב. חיפשנו מנועי צמיחה – כשאתה במצב קשה ואתה בגירעון של מעל 155 מיליארד שקל, אתה מחפש מנועי צמיחה בתקציב. אני לא הצלחתי למצוא שום סעיף בתוך תקציב 2025 שמביא למנועי צמיחה. אולי השר שיענה לי כאן יכול להגיד לי איזה מנועי צמיחה יש בתקציב 2025 שאני לא הצלחתי למצוא כשחיפשתי. אולי הוא יודע. ואני מבקש מהשר שיגיד לי – כי אתה עונה על ההצעה שלי במקום שר האוצר. אתה עונה, נכון? אתה עונה לי, השר אליהו? אני רוצה לדעת, אתה הרי אישרת את התקציב בממשלה, וכשמאשרים תקציב, קוראים את התקציב ובודקים אותו. אולי אתה יכול להגיד לי, אדוני השר, איזה מנועי צמיחה יש בתוך תקציב 2025 – שאנחנו כאזרחי מדינת ישראל ואנחנו כמחוקקים כאן ואני כחבר ועדת הכספים, יכולים להיות רגועים ולהגיד: נכון, אנחנו במצב קשה; נכון, אנחנו במלחמה; נכון, אנחנו הולכים להעלות את החשמל בקרוב ל-3.8%, אנחנו הולכים להעלות את המים ב-3.4%, את הארנונה ב-5.29%, אנחנו הולכים לפגוע ולהעלות את הביטוח הלאומי לכל אזרח במדינת ישראל בקרוב ל-700 שקל בחודש, אנחנו הולכים להקפיא את נקודות הזיכוי. אולי השר יגיד לי: תשמע, נכון, אנחנו הולכים לצעדים מאוד קשים על אזרחי מדינת ישראל, כי אין שכבה במדינת ישראל שלא תיפגע. השכבה החלשה תיפגע, מעמד הביניים יחטוף בצורה בלתי רגילה – אנשים שעושים מילואים, משלמים מיסים, עובדים, אלה שהולכים להיפגע קשה מאוד בתקציב 2025. בעצם, כולם הולכים להיפגע. אבל אתם יודעים מי לא הולך להיפגע בכלל? זאת הממשלה, שלא נוקטת שום צעד התייעלות. כששמעתי את שר האוצר מדבר על סגירת חמישה משרדים, שהוא בעצמו אמר את זה – לא אני אמרתי – אמרתי: אולי התחילו בתהליך התייעלות. אבל כשמתבררים הדברים – שום משרד לא ייסגר. להפך, הוסיפו עוד משרד וחצי. משרד וחצי הוסיפו: הוסיפו שר למינהלות וסגנית שר במשרד החוץ. אז במקום לסגור חמישה משרדים, הוסיפו עוד משרד וחצי משרד – סגנית שר. אני אמרתי: אולי משרדים לא רוצים לסגור, כי אומרים שזה כסף קטן. 500 מיליון שקל זה כסף קטן בעיניהם, בעיני הממשלה. המשרדים המיותרים האלה שיש לנו עולים 500 מיליון שקל, חוץ מהכספים שמוזרמים לשם, הכספים הקואליציוניים שמוזרמים לשם. אתה יודע, חבר הכנסת עבאס, שהכספים הקואליציוניים זה דבר קדוש. לא נוגעים בהם. 5.2 מיליארד שקל יהיה הכסף הקואליציוני. עם כל הקושי שהולך להיות במדינת ישראל מבחינה כלכלית – ואין שכבה במדינת ישראל ואין אזרח שלא ישלם את עלות המלחמה ואת הניהול הכלכלי הכושל של הממשלה הזאת – הממשלה הזאת לא מוותרת על הכספים הקואליציוניים ולא סוגרת משרד אחד. אפילו אם אני אעשה לשר שעונה לי מבחן קטן ואגיד לו: כמה שרים יש לנו, כמה סגני שרים יש לנו, ומה השמות של תפקידי השרים? אני לא יודע. אני נכשלתי. אני לא יודע מה שמות המשרדים ומה כל שר עושה במשרד שלו. בדרך כלל לשר התחבורה יש תפקיד כשר תחבורה. שר המורשת, שר לענייני ירושלים, שר לענייני התיישבות – ותאמינו לי, כשאנחנו יושבים בוועדת הכספים ונכנסים לתוך התקציבים ולתוך אותו תקציב של אותו משרד, אני אומר לכם, אפילו אנשי המקצוע שמגיעים מאותם משרדים לא יודעים להסביר את הכספים שנמצאים שם. הם לא יכולים להסביר. כשאתה לוקח את משרד ההתיישבות, לדוגמה – הינה, שלפתי – משרד ההתיישבות, שהתקציב שלו היה ב-2021 וב-2022 121 מיליון שקל, כמה הוא בתקציב 2024? 737 מיליון שקל. מה עושה משרד ההתיישבות? את יודעת? את צריכה לדעת. היית שרה, ישבנו בממשלה ביחד, את חברה בוועדת הכספים. אני נכשלתי. אולי את תעברי את המבחן.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

ראינו בעודפים. היו מאות מיליוני שקלים עודפים מרוב שלא הצליחו לבזבז את כל התקציב הזה. ראינו את זה עכשיו.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

המצחיק הוא שעוברים על תקציב 2023, כשמביאים לנו את העודפים עכשיו – אחוז הביצוע של משרד ההתיישבות היה 50%. בכל שנת 2023 היה אחוז הביצוע שלו 50%. אבל השרה ידעה לעשות עודפים מחויבים ב-50% הנותרים, ואז מביאים לנו לאשר אותם בסוף 2024. מביאים לנו בסוף נובמבר 2024 לאשר את העודפים המחויבים לשנת 2023. אם זה ניהול כלכלי, והאנשים האלה שנכשלו בלשמור על אזרחי ישראל ב-7 באוקטובר מובילים אותנו – נכשלו בלנהל לנו את הכלכלה, נכשלו במשילות, בביטחון האישי של כל אזרח ואזרח במדינת ישראל. אני אומר לכם – נכשלו. כשאתה רואה את העלייה במספר הנרצחים במדינת ישראל אתה מבין שהם נכשלו גם בביטחון האישי של כל אזרח ואזרח במדינת ישראל. ממשלה כזאת – אין לה זכות קיום. חייבים ללכת לבחירות כמה שיותר מהר. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. על ההצעה ישיב בשם הממשלה השר עמיחי אליהו. בבקשה, אדוני השר.

שר המורשת עמיחי אליהו:

גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, אני עונה במקום שר האוצר. הצעת האי-אמון שהוגשה תחת הכותרת "ממשלת ישראל מובילה את המדינה לתהום כלכלית" חושפת חוסר הבנה עמוק, או חמור מכך – ניסיון מכוון להטעות את הציבור. המציאות, אומר שר האוצר, ברוך השם הפוכה לחלוטין. כלכלת ישראל, גם בזמן המלחמה הקשה הזו, ממשיכה להוכיח את עוצמתה. השקל הישראלי חזק ויציב למרות האתגרים הבין-לאומיים והביטחוניים. הבורסה שלנו ממשיכה להוות עוגן יציב למשקיעים – סימן לאמון הכלכלי במדינה ולחוסן הפיננסי של המשק. כל זה בזכות המנועים החזקים שמניעים את הכלכלה שלנו, בזכות הניהול המחושב והתקציבים המאוזנים שתוכננו בקפידה עוד לפני המלחמה ותורמים ליציבות גם בשעת חירום. התקציבים שהעברנו עוד לפני המלחמה היו מרוסנים ומאוזנים. במהלך המלחמה סיפקנו את כל צורכי המלחמה, ולצד צעדי התכנסות משמעותיים, השקענו בשלושה מנועי צמיחה מרכזיים: בהייטק – השקעות משמעותיות בתשתיות טכנולוגיות ובמחקר ופיתוח, לצד תמריצים למשיכת הון ומשקיעים; בנדל"ן – קידום בנייה מואצת של אלפי יחידות דיור ברחבי הארץ כדי להגדיל היצע ולהתמודד עם משבר הדיור; בתעסוקת חרדים – פיתוח תוכניות חדשניות לשילוב חרדים בשוק העבודה, תוך התאמות תרבותיות ותמריצים למעסיקים. כלכלה היא במידה רבה סנטימנט. לצערי, האופוזיציה מנהלת קמפיין חסר אחריות שמנסה לזרוע פחד וליצור סנטימנט שלילי, אך העם בישראל חזק מכך. אזרחי ישראל הם בעלי חוסן רוחני ומעשי שלא ניתן לשבור. העם הזה מאמין בעצמו, בממשלה שלו, בכוחה של מדינת ישראל, ובעזרת השם, נצא מהמשבר מחוזקים. אני פונה אל האופוזיציה: הפסיקו להשתמש בכלכלה ככלי פוליטי. בחוסר אחריותכם אתם פוגעים לא בממשלה אלא בציבור כולו. למרות ניסיונותיכם, אנחנו כאן כדי להמשיך ולהוביל את הכלכלה הישראלית ליציבות, צמיחה ופריחה למען כל אזרחי המדינה, באמונה מלאה שנצא מהמשבר הזה מחוזקים יותר מאי פעם. בעזרת השם, יחד ננצח. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, אדוני השר. אני מזמינה את חבר הכנסת מנסור עבאס לנמק את ההצעה מטעם סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. בבקשה, חבר הכנסת עבאס, עשר דקות לרשותך.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברצוני קודם כול לברך את אזרחי סוריה גם בעברית, גם בערבית, על הצלחתם המרשימה ביותר בהפלת המשטר הרודני של בשאר אל-אסד ואביו שקדם לו, חאפז אל-אסד. במשך 50 שנה סבל העם הסורי מהמשטר הזה, 50 שנה, ולא הצליח לקדם את סוריה צעד אחד קדימה בכל מישור אפשרי. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני רוצה לברך את אנשינו בני העם הסורי, הערבי הסורי, על ההישג הגדול הזה שהם השיגו, לאחר ההקרבה הגדולה של העם הסורי במשך 50 שנה, יותר מ-50 שנה, מאז שלטון מפלגת הבעת', אך אין ספק שבשנים האחרונות, מאז פרוץ מהפכת העם הסורית השקטה מדרעא ושאר מחוזות סוריה, ולאחר שנהרגו יותר מ-700,000 בני אדם, שהידים אצל האל, אנו רואים זאת. התרחש הרס רב במדינה ושרפה של כל משאביה. אין ספק שהעם הסורי ראוי לחירות, ראוי לבנות את מולדתו, לבנות את מדינתו, ולהעצים את הקיום האנושי הזה בסוריה, בדמשק – זו המדינה שקלטה את בני העם הפלסטיני ואת כל בני העמים הערביים באדמתה. אנו מאחלים הצלחה לבני העם הסורי על כל פלגיו, על כל גווניו. האתגר הגדול ביותר שעומד בפניהם כעת הוא לבנות מדינה, לבנות מולדת, לשמור עליה ולצעוד בדרך שהיא דרך של שלום פנימי, ביטחון פנימי ואחדות פנימית.) אני גם רוצה לתת עצה לממשלת ישראל, שממשיכה לתקוף בסוריה ולהפציץ אזורים פה ושם. אני חושב שמן הראוי שממשלת ישראל, מאחר שמשטרו של אסד נפל, תכבד את ריבונותה של מדינת סוריה. המדינה עדיין קיימת, יש ממשלה שם. אומנם הדגל הוחלף, אבל אם ישראל רוצה לעצב מערכת יחסים אחרת עם העם הסורי וסוריה המדינה, היא צריכה להפסיק, לכבד את הריבונות הסורית, לא לכבוש עוד שטחים, לא להפציץ בתוך שטח סוריה, ולתת הזדמנות לבנות מערכת יחסים אחרת, במיוחד בתקופה הרגישה הזאת. לדעתי, ממשלת ישראל תטעה טעות אסטרטגית אם תמשיך בקו הזה ותעמיק את העוינות ולא תיתן הזדמנות לצאת לדרך מדינית חדשה עם סוריה. מערכת היחסים יכולה להיבנות מהשלבים הראשונים דרך התנהגות ראויה. לא פיצוץ של מחסני הנשק יביא ביטחון למדינת ישראל, אלא ניהול מערכת יחסים ומתווה מדיני שיסדיר את היחסים בין סוריה לישראל הוא שיבטיח ביטחון ושקט בגבול הצפון. אדוני היושב-ראש, וגם אדוני השר, השר אמסלם, אנחנו בחרנו להעלות את הצעת האי-אמון היום בנושא שהוא לכאורה לא מאותם נושאים שמעלים בהצעות אי-אמון, ואין ספק שזה בא בעקבות הצהרותיו והנחיותיו של השר לביטחון לאומי, לצערנו, בשבוע שעבר, ואתה גם הגבת תגובה ראויה בעיניי על ההנחיות של השר לגבי החרמת רמקולים במסגדים ובכלל לגבי היחס הזה, הכבוד, שמדינת ישראל צריכה לתת קודם כול לדת האסלאם ולמוסלמים עצמם, אזרחי מדינת ישראל. אין כבוד ואין התייחסות ראויה בגישה שהפגין השר בן גביר בשבוע שעבר, ולכן החלטנו להעלות את ההצעה הזאת ולהעיר על הנושא הזה של מעמדה של דת האסלאם במדינת ישראל – שאתם יודעים, בצורה פורמלית אין הכרה בדת האסלאם במדינת ישראל. יש משהו דה פקטו כזה, אבל אין הצהרה, אין חוק שמסדיר את המעמד הזה, מה זכויותיה של הדת, איך מנהלים את שירותי דת האסלאם בכל ההיבטים השונים. ולכן, אנחנו רואים לאורך השנים שיש אפליה מסוימת, יש יחס לא ראוי בעינינו, בלשון המעטה. אני לא משתמש בביטויים חריפים אחרים. זה מתבטא, כמובן, במעמד הדת עצמה, בשירותי הדת בהיבטים שונים, נכסי ההקדש, שהם תוצר של מאות שנים. השר אמסלם, נכסי ההקדש – אולי בכל דת – הם תוצר של תרומה, של נתינה, בהיבט הדתי, של מאות שנים של המוסלמים שבאו והקדישו את חלק מרכושם, אדמתם, הבתים שלהם, להקדש המוסלמי במטרה שהתרומה הזאת תחזור בתועלות, לחברה המוסלמית קודם כול ובכלל, אבל לחברה המוסלמית בעיקר. ולכן, מתחילת דרכה של מדינת ישראל, היא הניחה את ידה על ההקדש המוסלמי. אפילו אין לנו מידע על היקפו, על ההשקעה בנכס הזה, שאמור להביא פירות, רווחים ותמורות לאותה אוכלוסייה שהקדישה ותרמה את הנכסים האלה. וזה לא אמור לעבור או לקבל התייחסות של תחומים אחרים שהם ממילא מורכבים ופרובלמטיים ביחס של מדינת ישראל לנכסים השונים. אבל ספציפית לנכסי הדת, שהם מעבר למעמד של מדינה זו או אחרת, והגדרה של מדינה זו או אחרת, זה משהו מעולם הדת שנמשך לאורך מאות שנים. ולכן אני אומר שוב: זכותם של המוסלמים אזרחי מדינת ישראל, וכל האזרחים באשר הם, יהודים, נוצרים, דרוזים, מוסלמים – בהיבט הזה, נכסי ההקדש אמורים להיות תחת הניהול של הקהילה המוסלמית, אם זה ברמה מקומית בכל יישוב ויישוב, ואם זה ברמה ארצית בדברים שהם מעבר לניהול המקומי של כל יישוב ויישוב. אין ספק שהנושא הזה יכול לתת ברכה, ושינוי מדיניות בתחום הזה יכול לשקף גם יחס אחר לגבי המוסלמים במדינת ישראל. יש הרבה נושאים שקשורים לנושא הזה, אבל אין ספק – ואנחנו כבר העלינו את זה בישיבה אחרת של הכנסת, השר אמסלם, כאשר דיברנו על קידום מינוי הקאדים; לפחות ארבעה תקנים חסרים, ופשוט אמורים להתניע את התהליך של בחירת הקאדים. מהמידע שיש לנו, זה לא מתקבל על הדעת שאזרחים שדורשים את השירות של בתי המשפט השרעיים צריכים להמתין שנה ושנתיים. יש תור עד 2027 כאן במחוז ירושלים. ולכן, השר אמסלם, זאת האחריות הישירה שלך. אתה יכול בנושא הזה להוביל מדיניות נכונה, לסמל דרך חדשה, יחס הוגן, יחס חיובי, גם כלפי האסלאם, גם כלפי הקהילה המוסלמית, אזרחי מדינת ישראל. ולכן, שוב, המטרה שלנו בהצעת האי-אמון – כמובן, אנחנו מקווים להחליף את הממשלה הזאת, אבל ניצלנו את זה כדי להעלות את הנושא הזה, שהוא מבחינתנו נושא רגיש, כואב, ואנחנו מרגישים את עצמנו כאן מופקרים למדיניות זו או אחרת. בסמכותך, השר דוד אמסלם, לקבל החלטות ולהתניע תהליך ראוי בנושא הזה, ולפחות שנראה בעוד יום, יומיים, או שבוע, שבועיים, שיש החלטה שאתה מתניע את התהליך הזה של בחירת הקאדים. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, חבר הכנסת עבאס. ישיב על ההצעה השר המקשר בין הממשלה לכנסת דודי אמסלם. בבקשה, השר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, קודם כול, אני אענה לחבר הכנסת מנסור עבאס. 1. לגבי הנושא של סוריה, אתה מבין לבד שלמדינת ישראל אין שום עניין באדמת סוריה. אנחנו לא נמצאים שם כדי להרחיב את גבול מדינת ישראל. בוודאי ובוודאי לאחר מה שקרה לנו בשנה וחצי האחרונות, מדינת ישראל נכנסת לשם על מנת להגן על עצמה. אנחנו עדיין לא יודעים מה יש שם, ולכן אנחנו קיבלנו החלטה, שהיא גם מתבקשת, לייצב איזשהו קו הגנה למדינת ישראל. בוודאי ובוודאי גם אלה שהפילו את אסד הם לא בדיוק חובבי ציון. הם מיליציות מכל מיני מקומות. אני לא משוכנע שיש להם איזה מנהיג או שמישהו מנהיג אותם. אני בכלל לא יודע ולא מצליח להבין עד היום, ואני מניח שגם אתה לא בטוח, לאן בכלל סוריה הולכת. ראינו את עיראק כשהיה הסיפור לאחר סדאם חוסיין, ועד היום המדינה הזאת לא יציבה. לגבי הקאדים, אני שוקד על השמרים, אני נמצא שם באירוע. בשבוע שעבר נפגשתי עם אחד מהקאדים בבית המשפט העליון, מה שנקרא, בית דין לערעורים של הקאדים. אנחנו מתכוונים להביא משהו הוליסטי, ונסכם את זה גם איתכם. אני לא מבין בזה הרבה, ואני הולך להקים איזושהי ועדה, שאתם חלק ממנה, על מנת שבסוף נסדיר את הכול. כרגע אנחנו מדברים גם על ניוד – יש לי איזה רעיון גם לנייד ממקום למקום. אבל בסוף נכנס את הוועדה ונסגור את כל האירוע גם בעליון וגם במחוזות. בסך הכול, כמו שאתה אומר, אני חושב שזה דבר חשוב מאוד, בגלל שהאזרחים הערבים הישראלים לא מקבלים שירות באחת הסוגיות הכי חשובות, ולכן, בעזרת השם, אתה תשמע ממני בתקופה הקרובה. כרגע זה חונה אצל היועצת המשפטית. זה דבר טכני. אני לא רוצה לשתף אתכם פה. ברגע שישתחרר שם הפקק, אז נתקדם. אני רוצה בהצעת החוק הזו להתייחס למשהו שקרה לי השבוע, לפחות ששמעתי. השר אליהו, אני שומע, לתדהמתי – אתה מכיר את הגאון מדובנוב? אני אגיד לך. פרופ' לפיד, קפה דובנוב – הוא כל היום שם. השבוע אני שומע אותו אומר ככה בכנס – איפה? של איכות השלטון, נחיתות השלטון, של הג'ינג'י. מה הוא אומר? אני לא מזלזל בחבר'ה של אמסלם, כך הוא פותח, ואז הוא מתחיל: האם יש מצבור של 300 או 400 אנשים עם ניסיון ויכולת ניהולית מוכחת שיכולים לנהל את החברות הכי גדולות במשק? האם החבר'ה של אמסלם יכולים לנהל תעשיות ביטחוניות בזמן מלחמה, כדוגמת חברת חשמל, רכבת ישראל? האם אפשר לסמוך עליהם במכרזים הכי גדולים במשק? האם החבר'ה של אמסלם הולכים לנהל את הכור בדימונה? כי אמסלם הוא השר הממונה על הוועדה הגרעינית. אתם מוזמנים לישון בלילה עם המחשבה המעודדת הזו. מה שהפתיע אותי, שבמסגרת הזו, השר אליהו, אף אחד באולם לא קם. מחאו לו כפיים. אף אחד לא קם ואמר לו: אתה לא מתבייש, יא חתיכת גזען?

דבי ביטון (יש עתיד):

איך אתה קורא לו גזען? איך גזען?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי הוא גדל בבית גזעני. גם אבא שלו פעם שמע – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

איך גזען, אם ביטון נמצאת במפלגה? איך גזען?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עוד מעט אני אסביר.

דבי ביטון (יש עתיד):

מספיק כבר כל הזמן להפוך אותנו – אתה הפכת את המזרחים לחיות מחמד. כל פעם שבא לך לפגוע, אתה נופל עלינו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דבי, דבי, דבי.

דבי ביטון (יש עתיד):

אז הוא לא גזען. אנחנו יותר מעשרה או 12 חברי כנסת מזרחים, ודי עם זה. אותו דבר עם השעונים. מה עשית מאיתנו? איזה מטורללים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תני לי לדבר. אני יכול לקבל?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברת הכנסת, בבקשה. בבקשה, חברת הכנסת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

חברת הכנסת ביטון, את מוכנה לא להפריע לי, או שאת רוצה לעלות לדבר? בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

אני אעלה לדבר. אני מרוקאית, גאה במפלגת יש עתיד, והוא לא גזען.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברת הכנסת ביטון – קריאה ראשונה. אני מבקשת לתת לו לדבר.

דבי ביטון (יש עתיד):

גם פעם שלישית את יכולה. תתכבדי גם לענות לו.

ירון לוי (יש עתיד):

אמסלם, אני טריפוליטאי, דרך אגב.

דבי ביטון (יש עתיד):

אתה טריפוליטאי – וגזען. די כבר עם – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

השר אליהו, דרך אגב, הגזען הזה גדל בבית כזה. פעם אבא שלו שמע שיר של בניון, שאל אותו: מה זה, המוזיקה מרמאללה? אבל אני שאלתי את עצמי, חבר הכנסת דלל, למה הוא התכוון, "החבר'ה של אמסלם"? הרי דרך אגב, סתם ברמת העובדה, בן אדם נטול השכלה בכלל, לא גמר 12 שנות לימוד, אם גמר – בקושי, לא שירת בצבא באופן מעשי, היה בעיתון במחנה, לא תרם למדינת ישראל דבר וחצי דבר. למה הוא התכוון, "החבר'ה של אמסלם"? אני אסביר לכם למה. הוא התכוון לכל בני עדות המזרח הליכודניקים – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

די כבר, די כבר, יא גזען. די כבר, יא גזען. אתה גזען.

דבי ביטון (יש עתיד):

די, תפסיק להשתמש בנו. אל תשתמש בנו. אתה לא מייצג אותנו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני לא מייצג אותך, זה נכון.

דבי ביטון (יש עתיד):

אז אני מזרחית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לרגע לא חשבתי שאני מייצג אותך. אתה מבין? הרי למה התכוון הבן אדם, "החבר'ה של אמסלם"? דרך אגב, זה לא היה בכנסת. הוא חשב כנראה שאף אחד לא מקליט אותו שם. "החבר'ה של אמסלם" – כל מי ששמע את זה במדינה מבין על מה הגזען הקטן הזה מדבר. אתה יודע, השר אליהו, אני חשבתי שכשאנחנו יוצאים מהשירותים, מברכים: "נקבים נקבים, חלולים חלולים" – אני אומר לך, מעכשיו אני מכוון עליו בקטע של "חלולים חלולים". לא נפגשתי אף פעם עם בן אדם יותר חלול מהבן אדם הזה. תבין טוב, הבן אדם הזה עולה, מדבר על חצי מדינת ישראל, שלושת-רבעי, לא מכיר אותם, לא יודע בכלל מי נמצא במקומות האלה. הבן אדם הכי, באמת – אתה יודע מה? בין הדפ"רים שאני מכיר באמת – – –

ירון לוי (יש עתיד):

מי זה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מר לפיד. והוא מדבר על החבר'ה של אמסלם.

ירון לוי (יש עתיד):

איך זה מתקשר לחלולים חלולים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אני רוצה לומר לך, ואני רוצה לומר לו – – –

ירון לוי (יש עתיד):

אני רק – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה, תן לי. אני בא בקטע של החלולים. תמיד המילה חלול מזכירה לי – – –

ירון לוי (יש עתיד):

כשיוצאים משירותים. לא הבנתי למה אתה מתכוון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני אסביר לך. כשאני שומע את המילה "חלול", לא משנה איפה, אני תמיד נזכר בו. עכשיו בוא תראה איך אמרתי לעצמי, איך אמרתי למישהו: כמה טמטום יכול להיכנס בבן אדם, טמטום פלוס גזענות. להערכתי, במוח סביר של בן אדם אין את כמות התאים שיכולה להיכנס, יש לו שם לדעתי – – –

סימון דוידסון (יש עתיד):

תגיד לי, מה קרה לך? מה יש לך אתה? מה עובר עליך? אתה שר במדינה. איך אתה מדבר?

נאור שירי (יש עתיד):

שר במדינת ישראל.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סימון, אתה רוצה לעלות לכאן לדבר? בבקשה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אני אעלה. בבקשה, אני אעלה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, אנחנו פשוט רוצים שאתה תרד.

ירון לוי (יש עתיד):

רק תסיים ב"ביחד ננצח".

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חברי הכנסת, חברי הכנסת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

הרי כרגע אתם מתחילים לקרקר כאילו אתם באיזה לול הודים, בגלל שהוא פה. הרי את האמת אתה יודע, שמעת את זה בבית, התעלפת.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר להגיד את זה. תפסיק כבר. תפסיק להגיד לחברי כנסת שהם מקרקרים. תפסיק. גם את צריכה להעיר לו.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני רוצה לומר לך, השר אליהו – – –

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אבל השר, אולי נשיב על הנושא, "ממשלה שפוגעת באיזונים הדתיים והחברתיים"?

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא לא יכול להגיד לחברי כנסת שהם מקרקרים. הוא לא יכול להגיד את זה. אין ועדת אתיקה. אין ועדת אתיקה. את לא יכולה שהוא יגיד לח"כים שהם יקרקרו. מה זה הדיבור הזה? שירד מהדוכן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

השר אליהו, הוא התכוון אליה – "החבר'ה של אמסלם" – והיא עדיין מדברת עליו. למה? שישים אותה ברשימה. לא אכפת לה שהוא יבזה את כל המזרחים, העיקר שישימו אותה ברשימה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

די כבר עם המזרחים. למה מי שם אותך אחראי למזרחים?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

השר, אולי נענה על הנושא קצת?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מה אני רוצה לומר לו? מה אני רוצה לומר למר לפיד? אני רוצה לומר למר לפיד: תקשיב, אתה באמת איש גזען ועלוב – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הגזען הכי גדול זה אתה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – אבל מעבר לזה, אתה די טיפש. אני אסביר לך למה. אם היית יודע מי נמצא שם בוועדה לאנרגיה אטומית – שצייצת וכתבת ואמרת – אז תבין שהחבר'ה של אמסלם מנהלים את כל האירועים האלה שם. ואם אתה תבוא איתי לחברות הביטחוניות ותבין מי נמצא שם בהובלות – זה החבר'ה של אמסלם; זה החבר'ה מדימונה, והחבר'ה מירוחם, והחבר'ה ממגדל העמק, והחבר'ה מקריית שמונה. ותתפלא, הם ספרדים, ודרך אגב, רובם, חלק גדול מהם, מרוקאים.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אמסלם, יש לכם פריימריז שאנחנו לא יודעים עליו?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

וזה החבר'ה של אמסלם. איך אתה אומר להם? לא לי, הרי הוא לא אומר לי, הוא אומר מי נמצא בוועדה. השר אליהו, הוא אומר להם. אני אחראי רק לוועדה, הרי אני לא מביא לשם אף אחד. הוא אומר להם: תחשבו טוב בלילה, תהיו מוטרדים. אז אני מספר לו הלכה למעשה – הוא היה בטעות איזה ראש ממשלה לכמה ימים; אם היה לו זמן לבקר שם הוא היה רואה מי שם – הוא היה מתעלף, הוא היה צובט את עצמו ולא מאמין. למה? אני אסביר לכם למה. איפה שיש זרימה טבעית, ולא מתעסקים יועצים משפטיים ולא תקשורת ולא בטיח, אתם רואים את החבר'ה של אמסלם נמצאים בגבהים הכי גבוהים. איפה שיש לנו פוליטיקה לשמה של כל מה שנקרא – כל השמאלנים שיושבים על הברזים, והם לא נותנים לנו להתקדם, שם יש את המעצורים. אתם לא תאמינו איזה אנשים מנהלים את המדינה, בקטע של ביטחון מדינת ישראל. אתם לא תאמינו. אני לא יכול לחשוף את שמותיהם. אבל הגזען הזה, בוודאי ובוודאי הוא אפילו לא חושב שיש הווה אמינא כזאת. זה החבר'ה של אמסלם. והוא אומר להם: חבר'ה, כשאתם הולכים לישון בלילה, תהיו מוטרדים, למה החבר'ה של אמסלם נמצאים בדימונה. תראה כמה עלוב הבן אדם הזה, כמה טיפש הוא, כמה גזען הוא.

ירון לוי (יש עתיד):

ביחד ננצח.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אתה הגזען הכי גדול בכנסת. אתה. אתה הגזען הכי גדול.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

טוב, אנחנו מממשיכים בדיון הסיעתי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יאיר לפיד.

מירב בן ארי (יש עתיד):

וכל פעם כשאתה עולה ואומר שחברי כנסת מקרקרים, היא צריכה להוריד אותך מהבמה. היא נחמדה. מה יש להגיד לחברי כנסת שהם מקרקרים כמו לול תרנגולות? מי אתה בכלל?

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אני באמת מתנצלת בפנייך גם על הדברים, גם על הסגנון, אבל לא הכול בידיי בבית הזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

את לא צריכה לאפשר לזה. מספיק עם זה שעולים ואומרים לחברי כנסת שהם מקרקרים. זה לא מקובל.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

צריך שרים אחרים, צריך שרים אחרים בשביל שיגידו דברים אחרים במקום הזה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

לא, פשוט לא צריך להעלות למליאה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

כך הם מדברים.

מירב בן ארי (יש עתיד):

גועל נפש.

יאיר לפיד (יש עתיד):

גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, כל שרי הממשלה, כל שרי הקבינט, התייצבו אחד אחרי השני ביומיים האחרונים להגיד שצריך לדחות את עדות נתניהו בגלל המצב הביטחוני החריג. אני לא זוכר שבגלל המצב הביטחוני החריג הם דחו את חוק הרבנים; אני לא זוכר שהם דחו את חוק החסינות המשונה לח"כים; אני לא זוכר שהם דחו את חוק מח"ש; אני לא זוכר שהם אמרו: יש מצב ביטחוני חריג, לא נעביר עכשיו את חוק פלדשטיין; אני לא זוכר שהם עצרו עצמם מלסגור את התאגיד בגלל המצב הביטחוני החריג. רק לצורכי משפטו של ראש הממשלה יש מצב ביטחוני חריג. אני רוצה להזכיר לכנסת: הסיבה היחידה שעכשיו ראש הממשלה צריך להעיד זה שכאחרון העבריינים, הוא דחה את משפטו עוד ועוד, כי הוא הרי יודע את האמת: התיקים לא קרסו. הוא יורשע. הוא יורשע. הוא עושה מה שעושה כל עבריין – מנסה לדחות את המשפט שלו כמה שאפשר כדי להישאר מחוץ לכלא. אז עכשיו הם המציאו שזה בגלל המצב הביטחוני החריג. ומכל התועבות של הטיעונים שלהם אולי התועבה הגדולה הופיעה דווקא במכתבו של השר דיכטר, שאמר שצריך לדחות את משפטו של ראש הממשלה כי יש לנו 100 חטופים בעזה. אין להם גבול. יכולת להחזיר את החטופים מעזה באפריל, יכולת להחזיר את החטופים מעזה ביולי, ועכשיו אתה טוען על גופותיהם של החטופים מעזה שבגלל זה צריך לדחות לך את המשפט? כמה אפשר להיות רגיש רק לעצמך? כמה אפשר להיות עסוק רק בעצמך? מה שצריך בגלל המצב הביטחוני החריג זה לא לדחות את משפטו של ראש הממשלה. מה שצריך בגלל המצב הביטחוני החריג זה שיהיה לנו ראש ממשלה אחר, שהוא לא עברייני, שלא עומד בראש קבינט עברייני, שלא עומד בראש ממשלה עבריינית, ושיגאל את מדינת ישראל מייסוריה ויטפל במקום במשפטו ובמקום בלהפיל ולהשמיץ את מערכת המשפט, במה שחשוב באמת – בביטחון, בכלכלה, ביוקר המחיה, בחברה הישראלית, שנקרעת ומשוסעת על בסיס יום-יומי, ושיפסיק, בשם האלוהים, להשתמש בטרגיות של החברה הישראלית רק לטובתו האישית. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה לראש האופוזיציה לפיד. אני מזמין את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. בבקשה. גם לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, קשה לחזור לדבר עניינית אחרי מסכת הטינופים שהייתה פה מצד שרים בממשלה, אבל אני בכל זאת רוצה להתייחס לגופם של דברים בנושא התהום הכלכלית שאליה צועדת מדינת ישראל. כשאני חושבת על מה שקורה בוועדת הכספים ובהתנהלות הכלכלית של הממשלה הזאת, עולים לי שני משפטים שאמרו שני גדולים ממני. משפט אחד הוא משפט של וינסטון צ'רצ'יל: עם כוח גדול יש אחריות גדולה, אדוני היושב-ראש; משפט שני הוא שהמנהיגות הכי חזקה היא מנהיגות ב-example, מנהיגות באופן של דוגמה אישית. גם בנושא ההתנהלות הכלכלית והתקציבית של הממשלה שלנו, גם כאן רואים היעדר מנהיגות והיעדר אחריות; רק כוח וכוח. כחברת ועדת כספים אני קובעת, אדוני היושב-ראש, שראש הממשלה ושר האוצר שלנו נכשלו – אין אדם שלא חושב כך – לא רק כלכלית אלא גם מוסרית. אדוני היושב-ראש, תקציב זה לא רק מספרים, תקציב זה לא רק שורות של מינוסים ופלוסים; זה תרגום במספרים של ערכים, של דוגמה אישית, של מנהיגות. הציבור מסתכל, וכשבאים לכיס שלו ולוקחים ממנו גזרות ומיסים והוא משרת ומתקשה, הוא צריך לראות שגם דואגים לו בהיבטים הללו. מה יש לנו בתקציב הנוכחי? מה יש לנו? קודם כול ביזוי החוק – איחור בהגשת התקציב, שעד עכשיו לא מפורט לפי משרדים, תוך הפרה של חוק-יסוד; הכרזות לא מקצועיות של שר האוצר שלנו פעם אחר פעם על יעדי גירעון שלא מתגשמים – גם לא 6.6% בשנה הזאת, שנגמור אותה בהרבה יותר, גם לא 4% בשנה הבאה. חברות דירוג האשראי של מדינת ישראל כבר מלגלגות עליו ואומרות לו: אנחנו לא מאמינות לך, והן צודקות. גם ה-OECD הקריס את תחזית הצמיחה, שאין לה שום קשר לתחזית הצמיחה של התקציב שיהיה. יש לנו אפס בדוגמה אישית, אדוני היושב-ראש. שוב, פעם שלישית, לא רק שנת 2023 ולא רק שנת 2024 – גם בשנה הבאה, אדוני היושב-ראש, לא סוגרים שום משרד ומוסיפים את משרד המנהלות; כספים קואליציוניים מעל ל-5 מיליארד שקלים; עוד משרדים מיותרים; 600 מיליון שקלים למשרדים מיותרים, כשכמובן גולת הכותרת היא השרה סטרוק, כן, עם עוד 122 מיליון שקלים; עוד סעיף שנקרא "עמידה במגבלה פיסקלית" של 723 מיליון שקלים, שמוסתרים בהם דברים שאחרי זה יצאו. ומה יש לאדם העובד והמשרת במדינת ישראל? גזרות: עוד מס בריאות; עוד מע"מ; את נקודות הזיכוי לילדים שלו לזוגות עובדים מקפיאים; פוגעים בפנסיה; נוגעים ברווחים כלואים; דיבידנדים של חברות ממשלתיות לא מחלקים. וכמובן, אין שוויון בנטל. אין שוויון בנטל. אין אפילו מראית עין של שוויון בנטל. ואת זה – משר אוצר שנושא על שפתיו לשווא את השם מפלגת הציונות הדתית.

היו"ר משה טור פז:

נא לסיים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

לכן אני אומרת לך, אדוני היושב-ראש, הממשלה הזאת, גם בתקציב, כמו בכל יתר הדברים, חסרת מוסר. מלחמה לא טובה לכלכלה, ואנחנו רוצים לראות כאן הנהגה אחרת. תודה רבה.

היו"ר משה טור פז:

תודה רבה. הדוברת הבאה – חברת הכנסת יוליה מלינובסקי. בבקשה. גם לרשותך שלוש דקות. בבקשה.

יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, הייתה פעם תוכנית טלוויזיה בשם "צומת מילר". באחד הפרקים הייתה דמות שהסבירה שגם כשתופסים אותך על חם, אתה תמיד יכול להכחיש ולהיצמד להכחשה, ואז זה יעבור לך. היא הסבירה שכשהייתה בצבא והמפקדת שלה תפסה אותה כשיצאה מהבסיס בשעה 16:00 ולא בשעה 17:00, היא נדבקה להכחשה ואמרה: לא יודעת מה ראית, מה שמעת – אני יצאתי ב-17:00. כנראה ראש הממשלה שלנו ראה את הפרק הזה, כי כל פעם שהוא נתפס על חם התשובה היא: אני? אני יצאתי ב-17:00. בפרשת הצוללות, כששאלו אותו על המעורבות של מקורביו או על כך שהוא לא עדכן את מערכת הביטחון על מכירת צוללות למצרים, מה הייתה התשובה? לא יודע מה ראיתם, מה שמעתם – אני יצאתי ב-17:00. באסון מירון, למרות התראות רבות של שנים רבות, נתניהו טען: לא יודע מה ראיתם, מה שמעתם. ועדת חקירה נתנה מסקנות ואמרה שיש לו אחריות על האסון, ונתניהו בתגובה: אני יצאתי ב-17:00. התראות על מלחמה לפני 7 באוקטובר, התראות מהסכנה לביטחון של כולנו מהמהפכה המשפטית – שום דבר. הוא יצא ב-17:00. ליברמן במשך שנים התריע שהקונספציה של מזוודות הכסף לחמאס וחוסר פעולה נגד חמאס זה קניית שקט לטווח קצר במחיר פגיעה חמורה בביטחון לטווח ארוך, אבל נתניהו: לא יודע מה ראיתם, מה שמעתם – אני יצאתי ב-17:00. בנובמבר 2023 אמר נתניהו שלא יכניס דלק לרצועת עזה עד שכל החטופים ישוחררו. כולנו יודעים מה קורה מאז, אבל נתניהו – הוא יצא ב-17:00. את פלדשטיין הוא לא הכיר ובהתחלה הוא אמר שהוא בכלל לא יודע מי הבן אדם עד שהמסמכים הודלפו לתקשורת הזרה. הרי הוא יצא ב-17:00, הוא לא שומע ולא רואה. כל הפסטיגל הזה שעכשיו עושה הקואליציה סביב העדות של ראש הממשלה בבית המשפט מחר – הוא בוודאי לא שומע ולא רואה. זה בכלל לא בהנחייתו, כי הוא יצא ב-17:00. יש לי עוד דוגמאות רבות, גברתי, אבל יש לי רק שלוש דקות. ניהול המדינה זה לא קומדיה. אי-אפשר כל הזמן לברוח ולשקר. צריך לדעת לקחת אחריות. לצערנו, כששואלים את ראש הממשלה שלנו: אחריות? הוא אומר: מה? מה פתאום? או במילים אחרות: אני? אני יצאתי ב-17:00.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת ואליד אלהואשלה – אינו נוכח.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא עולה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

סליחה, מתנצלת.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

את מסתכלת מצד שמאל, הוא מצד ימין.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני גם בשמאל וגם בימין פה. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת – –

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

תלוי מאיפה אתה מסתכל על זה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מלמעלה. – – היום יקיים ראש הממשלה מסיבת עיתונאים ויגיד דברים לאזרחי המדינה. אנחנו נשמע ממנו על עסקת חטופים שמסתמנת, אולי, אבל לא שכחנו שלפני שבועיים עשה עסקה עם לבנון והפסיק את המלחמה; קיבל החלטה והפסיק את המלחמה בצפון. כאשר משפחות החטופים במשך 14 חודשים דורשות ומבקשות להפסיק את המלחמה ולבצע עסקת חטופים, הוא לא שומע ולא מקשיב, למרות הפניות של כלל שכבות האוכלוסייה. גם אנחנו קראנו מהיום הראשון להפסיק את המלחמה ולעשות עסקת חטופים. הוא לא עושה את זה משיקולים פוליטיים. עכשיו הוא ניצל את המצב גם בצפון, לאחר נפילת משטר אסד, מבטל את ההסכם של 1974 ונכנס 14 קילומטר פנימה, לתוך שטחי סוריה. גם זה נובע, לדעתי ולדעת רבים, משיקולים פוליטיים, כי הוא רוצה להשאיר את כל הזירות פתוחות – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – – לא למחבלים – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – על מנת לשרת את האינטרס שלו. ראש הממשלה תמיד משאיר כמה אופציות על מנת לתמרן מבחינה פוליטית.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – – פעם אחת – – –

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא לא ידבר על האזרחים בנגב, שהיום הדחפורים של רמ"י הרסו את הבתים של תושבי אום מתנאן, השאירו אותם בלי בתים, אפילו בלי אוהלים. הם הרסו את הכול, שיטחו את הבתים של התושבים, כולל את מערכות האנרגיה הסולרית של האזרחים. הוא לא ידבר על זה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

הוא גם לא ידבר על אזרחי אום אל-בדון ואל-בקיעה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני חושב שהגיע הזמן שהוא יפסיק את המלחמה וילך לעסקה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. תודה רבה, חבר הכנסת. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה. לרדת בינתיים? כבוד היושבת בראש או כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, אני רוצה להתייחס לנושא של נכסי הווקף האסלאמי וועדות הווקף האסלאמי, נושא שאני מטפלת בו כבר כמה שנים. לצערי הרב, לא רק שהמדינה שמה את היד על כל נכסי הווקף האסלאמי ומשרד ראש הממשלה מנהל ומקבל לידיים שלו את ההכנסות העצומות של הווקף האסלאמי, בסופו של דבר הכסף המועבר לטובת המוסלמים במדינה מההכנסות האלה אינו עובר את ה-10%, אפילו פחות מ-10% מההכנסות השנתיות. תתארו לעצמכם, אם הכסף של הווקף האסלאמי היה מנוהל על ידי האוכלוסייה, היו בונים בתי חולים, היו נותנים מלגות לסטודנטים, היו משפרים את בתי – היה אפשר לעשות המון. אבל תראו לאן הגענו: משרד הפנים ממנה את ועדי הווקף האסלאמי שאמורים לטפל בענייני המסגדים ובתי הקברות. כבר מתחילת השנה הם מתחננים שיעבירו להם את התקציב של הניהול, שבעיניי התקציב הוא פחות ממה שצריך. לפעמים, למשל בעכו, זה לא מגיע ל-200,000 שקל בשנה, וזה כדי לנהל את כל המסגדים ולנהל את כל בתי הקברות ולעשות ניקיון ולשלם חשמל ומים. כאשר דרשתי – למה לא הועבר הכסף עד היום? מתברר שלמשרד האוצר פתאום חסר איזה דוח כספי. חזרתי לוועדי הוואקף שדיברו איתי – אמרו: לא נכון, העברנו את הכול. עכשיו עומדת ותלויה הצעת מחליטים של האוצר שצריך לעביר אותה בישיבת ממשלה – ככה נאמר לי – כדי להעביר את התקציב. מבחינתו, משרד הפנים כאילו פתר את הבעיה. עד עצם היום הזה, אחרי חודש שלם שהצעת המחליטים מנוסחת ומשרד האוצר, שר האוצר, אמור להפקיד אותו בלו"ז של הממשלה – עד היום הזה הם לא עשו את זה, והשנה נגמרת בלי לקבל גרוש אחד מהכסף, שהוא אפילו פחות ממה שמגיע לוועדות האלה. הגיע הזמן שיתפנו בממשלה לטפל בנושאים כאלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה. כבוד יו"ר הכנסת, כנסת נכבדה, אז מסתבר שראש ממשלה לא יכול לעמוד למשפט ולנהל מדינה. שימו לב כמה זמן ראש הממשלה שלנו משקיע בלא להגיע לעדות שלו. הלוואי שהוא היה משקיע מעט מזה בעם שלו. ראש ממשלה שיותר משנה לא ביקר בניר עוז, קיבוץ שבו אחד מכל ארבעה נרצח או נחטף, אבל בעדות שלו הוא עוסק יום וליל. האיש הזה יפרק את כל מוסדות השלטון והחוק על מזבח המשפט שלו. ואני רוצה לשאול את ביבי: תגיד לי, אדוני ראש הממשלה, מתי החלטת שישראל פחות חשובה ממך? מה היה הרגע שהחלטת שאפשר להקריב מדינה? אז היום הוא יעשה מסיבת עיתונאים. זה שרוצה להחריב את התקשורת החופשית והציבורית בישראל עושה סוף-סוף מסיבת עיתונאים. אז אני רוצה להגיד לאנשי התקשורת בישראל שלא פעם מתקרנפים ולא מעמידים אף אחד מהממשלה הזאת על הדברים לאשורם: תעשו בדיקת עובדות למי שבמקרה הטוב אחת לכמה חודשים עושה עלק מסיבת עיתונאים. כן, כן, תעשו לראש הממשלה אימות נתונים בזמן אמת. תתחילו כבר להתמודד באומץ ומקצועיות מול מכונת הרעל. די לתת לו במות חופשיות להסתה והנדוס תודעה. לסיום, אני רוצה לומר ולצטט ציטוט מאוד מעניין. הוא הולך ככה: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים – – – כי קיים חשש – – – אמיתי ולא בלתי מבוסס שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של הישרדות פוליטית שלו, ולא על בסיס האינטרס הלאומי". ואללה, נתניהו, לא האמנתי שאני אגיד את זה, צודק.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. השר מעוניין לסכם? אין צורך. אוקיי.

היו"ר אמיר אוחנה:

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, נעבור להצבעה. ההצבעה הראשונה תהיה על הצעת האי-אמון של סיעת יש עתיד. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה – 32 נגד – 1 נמנעים – אין הצעת סיעת יש עתיד להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, אחד נגד. אני קובע כי ההצעה לא התקבלה כי לא זכתה לרוב הדרוש בחוק. ונצביע כעת על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד הצעת סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה – 41 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות ישראל ביתנו, המחנה הממלכתי והעבודה להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

41 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי גם הצעה זו לא זכתה לרוב הדרוש בחוק, ולכן לא התקבלה. ונצביע כעת על ההצעה להביע אי-אמון בממשלה של סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל. ההצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל – 32 נגד – אין נמנעים – אין הצעת סיעות רע"מ וחד"ש-תע"ל להביע אי-אמון בממשלה לא נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

32 בעד, נוכח אחד. גם הצעה זו לא התקבלה מאחר שלא קיבלה את הרוב הדרוש.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת פרקש הכהן מעוניינת לעלות לומר כמה מילים לפני? כן. אנחנו נאזכר.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבריי חברי הכנסת, לפני שנמשיך בסדר-היום, אנחנו רוצים לומר כמה מילים. אתמול חל יום הזיכרון הממלכתי לדוד בן-גוריון. כמצוות החוק, אנו מציינים זאת גם בכנסת. חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אורחים מכובדים, היום כשאנו יושבים בהיכל הדמוקרטיה הישראלית, אנו מציינים את יום פטירתו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. בימים אלו, כשאנו ניצבים מול אתגרים היסטוריים, דמותו מתנשאת מעל דפי ההיסטוריה ומאירה לנו את הדרך. במשכן שבו אנו יושבים היום עמד בן-גוריון פעמים רבות והכריע הכרעות גורליות. מעל דוכן הכנסת, בישיבתה הראשונה בשנת תש"ט, הוא הניח את היסודות לדמוקרטיה הישראלית כשאמר, ואני מצטטת: אנו עומדים בפני בעיות חמורות ביותר. נצטרך לגייס את כל האמצעים החומריים והמוסריים העומדים לרשותנו, לעמוד בפני סכנות ולעמוד במבחנים קשים. עוד אמר בן-גוריון באותה ישיבה: "גורל העם היהודי קשור בגורל הדמוקרטיה". "שני הדברים מסוכנים כאחד למדינה: חוסר כבוד לחוק וחוסר אמון בשופט". שנה לפני כן, בעיצומה של מלחמת העצמאות, פנה בן-גוריון למפקדים הצעירים ואמר להם: "כפו עלינו מלחמה זו והוכרחנו להילחם על עצמאותנו ועל שחרור ארצנו". משמר הכנסת, בבקשה, להוציא את כל מי שמפריע מסביב. תודה רבה. זה לא מכבד, לא אותי. שנה לפני כן, בעיצומה של מלחמת העצמאות, פנה בן-גוריון למפקדים הצעירים ואמר להם: "כפו עלינו מלחמה זו והוכרחנו להילחם על עצמאותנו ועל שחרור ארצנו – – – אולם לא נבנה עתידנו על הצבא. עתיד ישראלי יכון אך ורק על כושר יצירה ועבודה – – – והחזון שננחיל לנוער ולדורות הבאים יהיה חזון נביאי ישראל – חזון עבודת ישרים, חזון צדק ושלום, חזון אחווה וחירות אנושית". את דבריו סיים בן-גוריון בקריאה הברורה: "המשטר המדיני והחברתי שלקראתו נחתור, אפשר לנסחו בשלוש מילים: 'ואהבת לרעך כמו'. זוהי המשאת אשר נגלם בחיינו, ונגן עליה מפני התנגשות אויבת". חברותיי וחבריי, השנה אולי יותר מתמיד יש לנו הזדמנות לחזור לבסיס, לחזור למקורות הדמוקרטיה שלנו, אלו שעל בסיסם נבנה הבית הזה. דבריו של בן-גוריון, זיכרונו לברכה, מהדהדים באולם הזה ומצווים עלינו שלושה דברים: להילחם, לנצח, להציב חזון, ולעשות זאת ביחד. בן-גוריון האמין בכוחה של הכנסת לחוקק ולהתנגד לכל פעולה נגד החוק. הוא ראה בבית המחוקקים לא רק בית, אלא התגלמות הריבונות היהודית המתחדשת בארצנו. בן-גוריון האמין גם בכוחו הפוליטי, בכוחו של הוויכוח הפוליטי בבית הזה. הוא ראה בו את המשך המסורת היהודית העתיקה של מחלוקת לשם שמיים. הכנסת בעיניו הייתה מקום שבו דעות שונות לא רק מותרות, אלא הכרחיות; מקום שבו הוויכוח מחדד את ההבנה ומעמיק את החשיבה. הוא האמין שלמרות חילוקי הדעות, אפשר וצריך לעשות זאת ביחד, או באופן שהוא התנסח, ואני מצטטת: "רק במאמץ מלוכד של עם מתנדב ומדינה מתכננת ומבצעת נוכל למשימה הגדולה של הפרחת השממה ויישובה" – כך הוא כתב בשנות החמישים במאמרו המכונן על הנגב. חוק, מחלוקת ואחדות – אלו הדברים שלאורם אנו מבקשים לצעוד, ואלו הדברים שלאורם אני מבקש להוביל את משכן הכנסת. גם לגבי הפרדת הרשויות אמר בן-גוריון דברים מאוד ברורים, ואני מבקשת לצטט מישיבת הכנסת הראשונה: "במדינה שהחוק שליט בה, יש הפרדה גמורה בין סמכות המחוקק, המסורה לנציגות הנבחרת של העם, ובין סמכות השיפוט, הנתונה בידי חבר השופטים ממונים, אבל בלתי תלויים לאחר מינויים בשלטון המבצע. חבר שופטים הבקיאים בחוק ונאמנים לו". ונראה לי שאין יותר חשובים מהדברים האלו של בן-גוריון בימים האלו, עם כל מה שאנו רואים בזמן מלחמה בכנסת הזו לגבי הפרדת הרשויות והניסיון לפגוע בה. חבריי חברי הכנסת, בעת הזו, כש-100 מאחינו ומאחיותינו עדיין שבויים בידי חמאס, כשקהילות שלמות מפונות ואינן בביתן, כשחיילינו עדיין נלחמים בצפון ובדרום וכשכולנו בימים של דרמה, גבורה ומלחמה, דמותו של ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל מציבה לנו מראה ואת הדוגמה שאליה אנו שואפים: לאחוז ביד אחת בתנ"ך, לזכור מהיכן באנו, ביד השנייה לאחוז את החרב ואת המשקפת כדי לדעת לאן הולכים, ולשמור על שלטון החוק, הדמוקרטיה ועל הפרדת הרשויות. בן-גוריון היה מנהיג שידע להכריע הכרעות קשות במציאות מורכבת ורבת שינויים. כאן, במליאת הכנסת, הוא עמד ונאבק על עקרונותיו גם כשהיה במיעוט. הוא אמר: אין אנו רשאים להיכנע לאלימות ולהניח לה להכתיב את דרכה של הדמוקרטיה. כמו אז, גם היום אנו נדרשים ללמוד כיצד לנהל את המחלוקות בינינו ולהגיע להסכמה, ואנו נדרשים לשמור על איפוק ולחשוב מחדש על החוקים ועל המהלכים שמקודמים בכנסת הזו בחסות המלחמה. ב-17 באוקטובר 1950, רגע לפני התפטרות ממשלתו, עמד דוד בן-גוריון על דוכן הכנסת וביקש לחזק את המליאה. וכך אמר: למלחמה היו דרושים תותחים, אווירונים ורובים. אבל לא המכונות ולא כלי הנשק, אלא האדם החי שהפעיל אותם, הוא עשה את המלאכה. היסוד של חיינו, משקנו, חברתנו, מדינתנו ותרבותנו הוא האדם. כך גם בימים אלה נזכור את המסר שהותיר לנו בן-גוריון. עלינו לשמור על רוח העם, על רוחו המאחדת של העם הנפלא שלנו, מתוך אמונה בצדקת דרכנו ואמונה בחוסנה של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית. כוחו של צה"ל לא רק בנשקו, אלא בראש ובראשונה ברוחו, כדברי ראש הממשלה הראשון שלנו דוד בן-גוריון. הרוח הזו, שהיא לא רק עוצמה, אלא עוצמה צבאית עם מוסר וערכים, היא שעומדת למבחן גם היום. בימים שלפני חנוכה, חג שבו ניסו לדכא את רוחנו, אותו חג שבו הצלחנו כעם להאיר את האור בתוך החושך הגדול, זו ההזדמנות להיזכר בדברי הנביא זכריה: "לא בחיל ולא בכֹוח כי אם ברוחי". אנו נושאים תפילה לשובם של כל החטופים. יהי זכרו של דוד בן-גוריון ברוך, ויהיו דבריו ומעשיו לנו לאור לפני המחנה. תודה רבה. אנו חוזרים לסדר-היום. חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום: הצעת חוק להסדרת מגורים בשטחי מרעה, התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת – סליחה?

שר המורשת עמיחי אליהו:

אורית, היום יום הפטירה של גולדה מאיר, לא של דוד בן-גוריון.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אבל אנחנו ציינו את זה.

שר המורשת עמיחי אליהו:

דוד בן-גוריון זה ו' בכסלו.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אתה רוצה לבוא לדבר על גולדה מאיר? אתה מוזמן.

שר המורשת עמיחי אליהו:

לא.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

כי אני מבינה ששר האוצר שלח אותך לדבר על התקציב. בסדר.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק להסדרת מגורים בשטחי מרעה, התשפ"ה–2024, של חברי הכנסת שמחה רוטמן, עודד פורר, אוהד טל וקבוצת חברי הכנסת, לקריאה ראשונה. אני מזמינה את חבר הכנסת אוהד טל להציג את הצעת החוק. בבקשה, חבר הכנסת טל, לרשותך עשר דקות.

אוהד טל (הציונות הדתית):

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. חבריי חברי הכנסת, החוק הזה, אני חייב לומר באופן אישי, זה חוק שעבדנו עליו קשה מאוד. אני חושב שזה חוק היסטורי, חשוב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

רגע, רגע, אוהד, על מה אתה מדבר? על איזה חוק?

אוהד טל (הציונות הדתית):

חוק הסדרת המגורים בשטחי מרעה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אוקיי, עכשיו תתחיל לדבר.

אוהד טל (הציונות הדתית):

עכשיו את רגועה. מצוין. החוק הזה, ששמו מתנוסס כאן על השלטים, הוא חוק חשוב, הוא חוק היסטורי, הוא חוק שבא לעשות קצת צדק עם אותם חלוצות וחלוצים שבאמת משלמים מחירים אישיים אדירים.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

לדעתי, זה חוק שלי, אתה יודע? זה חוק שלי מהעבר, שתדע.

אוהד טל (הציונות הדתית):

מה, מיכאל?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני חושב שזה חוק שלי, מהעבר.

אוהד טל (הציונות הדתית):

זה חוק שלך לשעבר?

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

אני חושב, אבל זה לא אומר שאני אצביע בעד.

אוהד טל (הציונות הדתית):

אז אני שמח מאוד, כי זה באמת חוק שראוי שיעבור בהסכמה של קואליציה ואופוזיציה, ואכן, חתמו עליו חברי כנסת גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, והיו שותפים יחד איתנו להעברת החוק. אני יודע שגם היו, אגב, התנגדויות אצל חלק מחברי הכנסת. חברת הכנסת מטי צרפתי, שיושבת כאן – ייאמר לזכותה שהקדישה שעות רבות בוועדה להביא סדרה של הסתייגויות וסוגיות שהיא העלתה אותן לדיון כדי לייצר חוק שיהיה באמת מאוזן, ומטי, אני מודה לך על הדבר הזה. אני חושב שבאמת הצלחנו להגיע בסופו של דבר לחוק מאוזן. אבל לפני רגע האיזונים, באמת לומר – יש חלוצות וחלוצים אמיתיים שמקימים חוות, בעיקר בשטחי הגליל. אנחנו כולנו ראינו, אני חושב, במיוחד אחרי השנה האחרונה, כמה הגליל סבל במלחמה האחרונה, ויש אנשים שמקריבים את המשפחות שלהם, משלמים מחירים אישיים, משפחתיים וכלכליים אדירים כדי לקיים את החוות הללו. ראוי שמדינת ישראל תכיר בהם, תוקיר אותם.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אני מבקשת שוב מהקצינים, בבקשה, זה נהיה איזה הרגל שיש כאן מהומה ורעש אלוהים. ואני מבקשת, מי שעושה רעש מסביב – פשוט להוציא החוצה. אי-אפשר. בבקשה, חבר הכנסת טל.

אוהד טל (הציונות הדתית):

תודה, גברתי היושבת-ראש.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

מי שרוצה – שיצא לפרסה. זה לא מכובד.

אוהד טל (הציונות הדתית):

וראוי שמדינת ישראל תכיר ותוקיר את החלוצים האלה, שבאמת משלמים מחירים אדירים עבור כולנו. מאז ראשית הציונות היו אנשי החקלאות והמרעה חוד החנית של תנועת ההתיישבות, בקיבוצים, במושבים או בחוות הפרטיות. החקלאים ורועי הצאן היו חלק בלתי נפרד מהמאמץ לתפיסת הקרקעות ומהגשמת הציונות. בדור האחרון השתנה מעט הפוקוס – ישראל הפכה למעצמת הייטק וחדשנות, ואנשי האדמה נדחקו קצת לפינה, אך נדמה שגם הדבר הזה השתנה בשנה האחרונה. ההייטק הוא אומנם הקטר של המדינה, וראוי שיהיה כך, אבל בניין מפואר צריך שיהיו לו גם יסודות. אנחנו חייבים את החיבור לקרקע, את השורשים באדמה. גיבורי העוטף, בדרום ובצפון, לימדו אותנו בשנה האחרונה מהי נחישות, מהי עוצמה, מהו חיבור שורשי לאדמה. יחד איתם ישנם גיבורים רבים שכבר שנים ארוכות נאחזים בקרקע, בעיקר באזור הגליל. במאמצים אדירים ובהשקעה כספית רבה הם שומרים עבור כולנו על הקרקע של כולם. הם מתמודדים גם עם קשיים אובייקטיביים, כמו תנאי מזג האוויר, וגם עם אתגרים מעשי ידי אדם. בשנים האחרונות גובר, לצערנו, איום הפשיעה החקלאית. המגדלים נאלצים להתמודד עם פשיעה הפוגעת בהם אנושות ומעמידה בסימן שאלה את הכדאיות הכלכלית של ניהול העדרים. על מנת להתמודד עם האיום וכדי להשגיח על שלמות העדרים, נדרשים הרועים להתגורר בשטחי המרעה בסמוך לעדר. אך מה יעשו הרועים אם שטחי המרעה שלהם מרוחקים ממקום מגוריהם? במצב מתוקן, הם היו מקימים מבנה מגורים בסמוך לשטחי המרעה, אך במרבית האזורים דיני התכנון והבנייה אינם מאפשרים הקמה של מבנים כאלה. כתוצאה מכך נאלצים הרועים לבלות את שעות הלילה בהשגחה על שלמות העדרים ללא כל מחסה – בקיץ, בחורף, בחום ובקור. הצעת החוק הזו באה לעשות מעט צדק עם אותם חלוצים, להסדיר את מגורי הרועים שכבר הוקמו ואת תהליך הקמתם של מבנים חקלאיים חדשים. החוק מציע לאפשר מתן היתרים למגורי הרועים ולמשפחותיהם הגרעיניות בשטחי המרעה באזורים שבהם הדבר נדרש בשל הצורך בנוכחות מתמדת וצמודה של הרועה בסמוך לעדר, בהתאם לקביעתו של שר החקלאות ופיתוח הכפר. החלוצים האלה לא דורשים מהמדינה לא כסף ולא ציוד. הם מחזיקים את עצמם בכוחות עצמם באמת בצורה מעוררת השתאות. כל מה שהם מבקשים הוא שהמדינה לא תקשה עליהם ותאפשר להם להמשיך את השליחות הגדולה שהם לקחו על עצמם. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות. תודה רבה, גברתי.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חבר הכנסת, תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

להצעת החוק הוצמדו שתי הצעות חוק דומות בדיון המוקדם, של חברי הכנסת דן אילוז ואביחי בוארון. אני מזמינה את חבר הכנסת דן אילוז להציג את החוק שלו. בבקשה, חבר הכנסת אילוז, לרשותך שלוש דקות.

דן אילוז (הליכוד):

שלום. אני אהיה קצר. האמת היא שאוהד עשה עבודה טובה מאוד בהצגת החוק. אני רציתי כבר אז להציע להצמיד את זה ביחד איתך, אבל נולד לי בן אז – זה היה לפני חצי שנה בדיוק, בעוד שבוע אנחנו חוגגים חצי שנה – אז הראש שלי לא היה במקום הנכון, ולכן שכחתי להצמיד את זה כשצריך, אז אנחנו עושים את זה עכשיו. חוק חשוב מאוד. בעזרת השם, שיעבור גם בקריאה השנייה והשלישית, ונעבוד ביחד בוועדות כדי לקדם את זה. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, חבר הכנסת אילוז.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אני מזמינה את חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון להציג את הצעת החוק. לרשותך שלוש דקות.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כבר היית נותן לו את שתי הדקות. הוא היה צריך לתת את שתי הדקות.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

הוא צריך את שתי הדקות?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

כן, כי זה היה חוק של אביחי בוארון בתחילת הקדנציה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

אני אתן לו שתי דקות. בתמורה – שיוריד כמה הצעות חוק שלו. לא כרגע. בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

הצעות לסדר-היום.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

לא, הצעות חוק שלך.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

גברתי היושבת-ראש, תודה רבה על הפרגון.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

בבקשה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

חבריי חברי הכנסת, כמו שאמר חברי חבר הכנסת אוהד טל, החוק הזה באמת חוק חשוב, מכיוון שהוא עושה צדק היסטורי עם הרועים שרועים אי שם תחת כיפת השמיים. איך אמר יעקב אבינו ללבן הארמי? בחורף אכלני – איך זה הולך? שכחתי איך זה הולך.

דן אילוז (הליכוד):

"ביום אכלני חֹרב וקרח בלילה".

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

"– – – וקרח בלילה ותִדד שנתי מעינָי". העם הזה, העם של הרועים, זה עם שקשה לו שם בחוץ, ואנחנו באים לטפל בו בחוק הזה. אבל מה שיותר חשוב זה שהאנשים האלה בעצם שומרים על אדמות המדינה של עם ישראל, ובמקום של פולשים, במקום של מזיקים, במקום שנכנסים כל מיני גורמים כאלה ואחרים להשתלט ולתפוס את האדמות שלנו, של העם היהודי, עומדים החברים האלה ובשם כולנו שומרים על האדמות, ולכן מצווה עלינו לעשות כל שביכולתנו לעזור להם בשליחותם. אבל – ופה אני אוסיף אבל קטן, חברי אוהד טל – אנחנו צריכים לדאוג שהחוק הזה יחול גם ביהודה ושומרון. זה עוד לא מופיע פה בלשון החוק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בעזה, השתגעת? בעזה. גם עזה.

אביחי אברהם בוארון (הליכוד):

אבל החוק הזה, כמו שמופיע בגליל, חברי חבר הכנסת אלעזר שטרן, כך צריך שהוא יופיע בנגב, יחול בנגב ויחול במישור החוף, בשפלה, בבקעה, בהר המרכזי ביהודה ושומרון, ואם נקים התיישבות בעזה, אז גם בעזה, בעזרת השם. לכן, חבריי, אני מבקש מכולכם לתמוך בהצעת החוק הזאת. אני זוכר את הימים שבהם ישבתי עם עוזריה של השרה דהיום אורית סטרוק לדון בחוק הזה, ועוד נכונו לו עלילות. אני מקווה שהוא יגיע לקריאה שנייה ושלישית במהרה. תודה רבה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים – חבר הכנסת יואב סגלוביץ'. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

יואב סגלוביץ' (יש עתיד):

גברתי היושבת בראש, חבריי חברי הכנסת, ארבעה לוחמי צה"ל במילואים נפלו אמש בתאונה מבצעית קשה: רס"ן יבגני זינרשיין, בן 43, מזיכרון יעקב; סרן במילואים שגיא יעקב רובינשטיין מלביא; רס"ר בנימין דסטאו נגוסה, בן 28, מבית שמש; רס"ל במילואים ארז בן אפרים, בן 25, מרמת גן. והמעברים שאנחנו עוברים פה בכנסת בין השמות של חיילים שנפלו לבין מה שקורה פה בוועדות – רק היום בבוקר עד הצוהריים – זה טירוף הדעת בפני עצמו. כל מי שמדבר על הסיסמאות וטוב בלדבר בסיסמאות – טוב מכולם הוא ראש הממשלה של יחד ננצח – זה לא מה שקורה פה בכנסת. בכנסת זה יחד נבזוז, יחד ניקח, יחד נעשה מה שאנחנו רוצים, יחד כי יש לנו כוח. 430 יום, 100 בני ערובה עדיין מוחזקים במנהרות החמאס, רבים מהם חיים. חייבים להציל אותם. אין מקום לשיקולים קואליציוניים פוליטיים. ראש הממשלה, האחריות היא שלך. אני לא יודע על מה אתה תדבר היום בערב במסיבת העיתונאים. אני מקווה בשבילך שתדבר על זה; אני מקווה בשבילך שתדבר על לוחמי צה"ל; אני מקווה בשבילך ובשבילנו שלא תדבר על עצמך. אתה הפקרת ב-7 באוקטובר – חובתך לעשות הכול להחזיר. אל תיתן לקיצוניים כמו סמוטריץ' ובן גביר להוביל שיח שמובילים אותו כבר תקופה ארוכה – מהמשימה המרכזית של החזרת החטופים. גם היום צריך לשמוע את דבריו של סמוטריץ', מסוכנים וחסרי אחריות. ציטוט: "הגיע הזמן לכבוש את השטח – – – ולקחת מחמאס את השליטה האזרחית על עזה"; במשך חודשים במטה הכללי "מסרבים ליישם את הנחיות הדרג המדיני, לקחת – – – מחמאס את השליטה האזרחית" ולהפסיק את הגעת הסיוע ההומניטרי לידי חמאס. מי זה אותו דרג מדיני? אתה עד כדי כך לא מסוגל לתפקד? ראש הממשלה לא מסוגל? מאשימים את הצבא בדבר הזה? גם בזה? "במקום לדבר על עסקאות חלקיות שישאירו מאחור חלק גדול מהחטופים", צריך להביא את כולם. בזה אתה צודק – צריך להביא את כולם ולהפסיק את המלחמה. לחץ צבאי הורג. רק היום הגיעה אסתר בוכשטב לוועדה וסיפרה על התחקיר שבו הם שמעו מהצבא מה קרה ברצח ששת החטופים, ובהם בנה יגב. מה שהיה שם – והיא אמרה את זה: אני מחכה שמישהו מהדרג המדיני, מהשרים, כולל סמוטריץ' ובן גביר – תגידו, אל תעמידו את הצבא לספר את הסיפור. זו הייתה הנחיה של הדרג המדיני להפציץ, והם מתו. רק אם יעשו הסכם עכשיו, יחזירו אותם חיים. לא סמוטריץ' ובן גביר גיבורי האומה. לא הם גיבורי האומה, הם מחרחרי המלחמה שלא לקחו אחריות על כלום. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, חבר הכנסת סגלוביץ'. הדובר הבא, חבר הכנסת מתן כהנא, לרשותך שלוש דקות, בבקשה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי, כמובן, אני רוצה להשתתף בצער המשפחות שקיבלו היום את הבשורה הנוראית מכול על נפילתם של חיילינו. בעוד אנחנו פה דנים בחוק חשוב, בחוק הסדרת מגורים בשטחי מרעה, אני קורא ידיעה שחברי הכנסת החרדים נפגשים עכשיו עם שר הביטחון כאן במשכן ועוסקים בחוק הגיוס, או שמא צריכים לקרוא לחוק הזה "חוק ההשתמטות". אני מנצל את הבמה כאן גם כדי לשאול את השר, כבוד השר הרב עמיחי אליהו: איך אתם יכולים להרשות לעצמכם תוך כדי מלחמה להלבין ולעודד – –

שר הבריאות אוריאל בוסו:

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

– – את השתמטות אחינו החרדים משירות צבאי בצה"ל? הרי זה לא הגיוני בכלל. זה לא הגיוני, כשאנחנו נמצאים במלחמה כל כך קשה, במלחמה שבה אנחנו יום-יום לצערנו קוברים את מתינו, את נופלי צה"ל, שאתם כממשלה מעודדים במעשיכם ובחוק שאתם הולכים להביא, מעודדים ומלבינים בפועל את ההשתמטות של אחינו החרדים מהמצווה, מהזכות ומהחובה לשרת בצה"ל. הרי זה ברור לכולם שכל עוד נמשיך לדבר בשפה של יעדי גיוס שהאחריות להם היא על צה"ל, לא יתגייס אף חרדי לצה"ל. כל עוד לא נעבור לדבר בשפה של מכסות לומדים, שכולנו – אני לפחות מאמין בחשיבות העצומה של לימוד התורה, מאמין בחשיבות העצומה של לימוד התורה לקיומו של עם ישראל. אבל יש רבבות שאינם לומדים תורה. ואתה, השר עמיחי אליהו, בתור רב בישראל, יודע כמה קשה ללמוד תורה במשך יום שלם, כמה זה לא מתאים לכל אחד ואחד שמגיע לגיל 18. אנשים לא מסוגלים ללמוד תורה כל כך הרבה זמן. אבל גם אותם הפוליטיקאים החרדים, ההנהגה החרדית, מסרבת לגייס לצה"ל. זה לא ייתכן. ביד אחת אנחנו מכריחים את צה"ל לעמוד ביעדי גיוס, וביד השנייה מדינת ישראל מממנת ישיבות נושרים שכל התפקיד שלהן זה להיאבק כדי שאותם נושרים לא יתגייסו לצה"ל. איזה מין פרדוקס זה? כל עוד אנחנו לא נשית על הפרט החרדי את החובה, ואת הסנקציות הנלוות לזה שהוא יחליט לא להתגייס לצה"ל, לא נגייס אפילו חרדי אחד לצה"ל. ובעת הזו, כשאנחנו במלחמה כל כך קשה, ואל מול צורכי הביטחון העולים והגוברים על מדינת ישראל, אנחנו חייבים לעשות מעשה. לא ייתכן שהממשלה הזו תמשיך לפעול בצורה שפוטרת ומלבינה את הפטור ואת ההשתמטות של אחינו החרדים משירות. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה, חבר הכנסת כהנא. הדוברת הבאה – חברת הכנסת מירב בן ארי. בבקשה. לרשותך שלוש דקות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה רבה, גברתי היושבת בראש. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, גם אני, כמו רבים בעם, צפיתי בעינב צנגאוקר כשהיא רואה לראשונה את בנה מתן מדבר בסרטון. לא יודעת אם עין אחת נשארה יבשה. מתן דיבר אל עינב, דיבר אל ראש הממשלה, דיבר אלינו. ובכל אלפי הפעמים שעינב מדברת אל מתן היא תמיד קוראת לו "חיים שלי". גם אני קוראת לבת שלי "חיים שלי". גם אתה קורא, נכון? זה ביטוי כל כך שגרתי, אגבי, אבל תכלס, זה מה שמתן בשבילה ובשבילנו. וקצת לקחתי השראה מהטור של חן ארצי סרור, שהיא מדהימה, והיא כותבת שם נורא יפה. היא כותבת שעינב בעצם החזיקה את מתן ברחם לפני 25 שנה, ומאז ועד היום היא מעניקה לו חיים בזה שהיא נלחמת עליו. היא פשוט מזרימה לו צינור של חמצן. בסרט מתן אמר לה: אימא, אני רואה אותך, אני רואה איך את נלחמת עליי. הדבר הזה מזכיר – אתה מכיר את הסיפור של האישה השונמית? את בטוח מכירה. מי זו האישה השונמית? אז אני אזכיר לך, כי את מגיעה מהציונות הדתית. אתה בטוח מכיר. אני אזכיר לכם. האישה השונמית – זה אחד הסיפורים היפים בתנ"ך. הינה, אלעזר בטוח מכיר. אתה מכיר, נכון? אישה אלמונית שזוכה לבן אחרי שנים של עקרות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

שו-נ-מית.

מירב בן ארי (יש עתיד):

שונמית. אחרי השנים האלה, הבן שלה מת לה בידיים. היא פשוט לא מוכנה לקבל את הגזרה, והיא יוצאת לבדה למסע ומגיעה עד לנביא. אתה זוכר?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אלישע.

מירב בן ארי (יש עתיד):

אלישע. הינה, לא סתם, תלמיד חכם. כולם אומרים לה: אל תלכי אליו, הוא איש מכובד, הוא לא יקבל, אבל היא לא מוכנה לוותר והיא מתעקשת, והיא מכריחה אותו להחזיר את הבן שלה לחיים. המציאות לא מבלבלת אותה. וקינלי, מה קרה בסוף עם הבן? הוא חזר לחיים. הסיפור הזה על האישה השונמית, אחת הנשים הגדולות, מזכיר לי את עינב צנגאוקר, כי הלוחמה הזאת, לא לוותר, לא להיות האישה שמבכה את בניה – האישה שנלחמת על החיים הבן שלה, זה דבר אדיר בעיניי. עינב צנגאוקר היא גיבורה. היא תיזכר בדברי הימים כאישה היהודייה שנלחמה על החיים של הבן שלה. הינה, אני מסיימת. ולכן כשאמרתי לך בהתחלה את המילים "חיים שלי" – את קוראת לבת שלך תמר "חיים שלי", נכון? כשעינב צנגאוקר קוראת למתן "חיים שלי", היא מזרימה לו חיים. תודה רבה, עינב. את גיבורה. תמשיכי, כולנו איתך. תודה רבה.

מאיר כהן (יש עתיד):

היא נלחמת על כל החטופים והחטופות.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה. ריגשת מאוד. אכן גיבורה מדהימה. בעזרת השם, שיהיו בשורות טובות. הדובר הבא – חבר הכנסת משה טור פז. בבקשה. ריגשת מאוד, מירב.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה.

משה טור פז (יש עתיד):

גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לפנות אליך, אדוני ראש הממשלה נתניהו: שמעתי שמחר אתה תגיע לבית המשפט. אני לא מבין הרבה בתיק 2000 או תיק 4000, אלה תיקים על תקשורת. אז בוא נדבר רגע על תיק 1000, תיק המתנות. ראש הממשלה נתניהו, אני רוצה לספר לך משהו. באוקטובר 2024 הודיעו לי מהכנסת שנשלח אליי בקבוק ויסקי – את שומעת, חברת הכנסת בן ארי? הודיעו לי מהכנסת ששלחו לי בקבוק ויסקי מהשגרירות האירית, שגרירות אירלנד בישראל. אני יו"ר השדולה של אירלנד פה בכנסת – שלחו לי בקבוק ויסקי.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

חשבתי שר האוצר, כי הוא התערב על בקבוק של ויסקי.

משה טור פז (יש עתיד):

לא, זה לא היה לסמוטריץ', זה היה לי. ב-28 באוקטובר – – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

הוא חייב גם לפרקש.

משה טור פז (יש עתיד):

ב-28 באוקטובר קיבלתי את ההודעה שבקבוק ויסקי משגרירות אירלנד בישראל מחכה לי אמרתי: בוא'נה, בטח בקבוק טוב, האירים יודעים מה זה. ב-4 בנובמבר – רשומון – פניתי ללשכה המשפטית של הכנסת ושאלתי אותם אם בקבוק ויסקי הוא בגדר מתנה אסורה. כעבור כמה ימים נחת המייל בתיבת הדואר שלי ונעניתי שבקבוק הוויסקי הוא בגדר מתנה קטנה מ-100 שקלים, ועל כן היא מתנה קטנת ערך וסבירה, ועל כן – –

מירב בן ארי (יש עתיד):

ועל כן?

משה טור פז (יש עתיד):

– – ועל כן ועדת המתנות של הכנסת, ב-25 בנובמבר, כתבה לי שמותר לי לקבל את בקבוק הוויסקי. היום, 9 בדצמבר, הגיע בקבוק הוויסקי ללשכה. ואני פונה אליך, נתניהו: אני עוד לא ארבע שנים בכנסת; אתה חבר כנסת מ-1988 – אתה לא יודע? הרי לפי כתב האישום בתיק 1000, שלפחות בחלקו אתה מודה, אתה קיבלת סיגרים – תחזיקי חזק, מירב – בשווי 267,254 שקלים, שמפניות – 184,448, ותכשיטים בשווי 10,900 שקלים; לא חמגשיות, לא שמפניה – שווי מתנות של 462,000 ממילצ'ן ועוד 229,000 מפאקר, 700,000 שקל מתנות. אני באמת שואל: כל פקיד מתחיל, כל חבר כנסת בן יומו, יודע שלא מקבלים מתנות. אתה, נתניהו, ח"כ 36 שנה. יכולת לחסוך לנו ולך כל כך הרבה עוגמת נפש, כל כך הרבה התבזויות. אתה טוען שהמשפט עלה 250 מיליון שקל. לא יכולת פשוט לשלוח אימייל קטן ולשאול אם זה בסדר? במקום זה אתה תעמוד מחר על דוכן הנאשמים, ואתה גורר איתך מדינה שלמה. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן, בבקשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גברתי היושבת-ראש, הבוקר בדיון בוועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון לכוח אדם פגשנו עוד פעם את אופיר אנגרסט, אחיו של החייל החטוף מתן. אני אצטט מה שהוא אמר לי. הוא שואל אותי: תגיד, מה אתה חושב שצריך לעשות? בשבוע הבא יש לי צו ראשון – ללכת לקרבי או לא? לסמוך על המדינה או לא? אופיר סיפר שכשמתן היה לפני הצו הראשון, הוא אמר: יש לך רגליים חזקות, יש לך ידיים חזקות, לך תתרום. מתן היה היחיד שניצל מהטנק של פרץ, שכולם שם נהרגו ב-7 באוקטובר. עכשיו הוא לא יודע מה לעשות. עכשיו הוא לא יודע מה לעשות. נתתי לו את התשובה שנתתי לו – אני אגיד את זה במשפט אחד: אנחנו לא יכולים לדמיין מה עובר על המשפחות של החטופים. בגלל זה גם אמרתי לו שלדעתי זו החלטה שלו עם המשפחה. אני באמת לא מסוגל לתת לו תשובה. אבל אני אומר לנו, אני אומר לראש הממשלה – ישב שם גם פרופ' חגי לוין, ואנחנו שומעים על עסקה בשלבים, שקודם ההומניטרי. אני לא צריך את פרופ' לוין כדי להגיד שאני לא מבין מה לא הומניטרי במצב הזה, זאת אומרת, אני לא מדבר דווקא מבחינה מנטלית; אפילו מבחינה פיזית. אחרי מאות ימים, אחרי 400 ימים שם, מי לא הומניטרי? אני חושב שראש הממשלה יודע את זה מצוין, שהוא לא יודע להגדיר, לנו לפחות, מה אנחנו עוד מחפשים שם. אני מבין ששר האוצר אומר שמפקדי הצבא מסרבים פקודה. אין להם גבולות. הוא שר בקבינט: מפקדי הצבא מסרבים פקודה. שיגיד להם לאן הולכים. הם שואלים מהיום הראשון של המלחמה: מה אתה רוצה שיהיה שם ביום שאחרי? וממשלת ישראל לא יודעת להגיד את זה. אבל אני אומר לכולנו שהשאלה הזאת שאופיר, אחיו של מתן, שאל אותי היום היא שאלה שלא צריך להיות אח של חייל חטוף כדי לשאול. זאת שאלה מצוינת בזמן הזה. היא תלויה במה אנחנו נעשה וכמה מהר נחזיר את החטופים, ובשולי הדברים, אם יורשה לי, אגיד שהיא תלויה גם בכמה הממשלה הזאת, שנשענת על 15 משתמטים שלא יודעים מה זה יום אחד בצבא – מה היא יכולה לדרוש מהעם הזה. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, לרשותך שלוש דקות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להגיד שבממשלה הזו עושים מה שבא להם, במיוחד הקואליציה הזאת. עכשיו רוצים לתת הרשאות בנייה לכל מי שרוצה בשטחי מרעה. מה עם שאר אזרחי המדינה? הרי אתם חוקקתם והבאתם למשכן הזה את חוק קמיניץ על מנת להגביל את הבנייה בחברה הערבית ולהגביר את הפיקוח ואת האכיפה רק על הערבים. בואו נהיה אמיתיים. עכשיו קראו לכם ואמרו לכם: אנחנו רוצים מאחזים ורוצים היתרי בנייה גם בשטחי מרעה, ועולה לכאן יוזם החוק ואומר: אנחנו רוצים להסדיר לפטריוטים. אבל מה עם אזרחי המדינה בנגב? אזרחי המדינה הבדואים, שהורסים להם יום ולילה. מה עם אזרחי נחף בגליל, בערים וביישובים במשולש? מה איתם? אז מה, אתם מתייחסים רק ליהודים? תגידו את זה במפורש. אל תגידו: החוק הוא לכלל אזרחי המדינה. הוא לא, זה לא נכון. אתם מביאים כאן חקיקה רק ליהודים על מנת להיטיב איתם. ומה עם החברה הערבית? רק להרוס? רק לעלות בדחפורים על הבתים שלהם? היום באבו קרינאת אצל משפחת אלע'נאמי – הרסתם להם את הבתים שלהם. השארתם אותם ללא בתים. כיסחתם את העצים והרסתם את הבתים שלהם. שיטחתם אותם. ממשלה לכלל האזרחים? תפסיקו לשקר. תגידו את האמת לאזרחים, תגידו את האמת לערבים, תגידו את האמת לבדואים: אנחנו לא רוצים לעזור לכם. אתם לא אזרחי המדינה. תגידו את זה מפורשות, לא צריך לזייף את העובדות. די, מספיק. אתם ממשלה לכלל האזרחים, לא רק ליהודים. תודה.

היו"ר אורית פרקש הכהן:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן.

מאיר כהן (יש עתיד):

גברתי חברת הכנסת – יושבת-ראש הישיבה, סליחה, אדוני השר, יש פה שר? כן. חברות וחברי כנסת נכבדים, אנחנו עדים להתקפות פרועות כנגד היועצת המשפטית לממשלה, וגם אם אנשים לא מסכימים איתה, זה פשוט עוול אישי כנגד אישה, פקידה בכירה. מדובר בהתקפה ישירה על יסודות הדמוקרטיה של המדינה הזאת, על מערכת המשפט, על האיזונים הקריטיים שמונעים משלטון להפוך לעריצות. המתקפות החוזרות ונשנות, ההתבטאויות האכזריות כנגדה – אין מילה אחרת להגיד את זה, התבטאויות אכזריות כנגדה – והמעשה המדהים של מימון שלטי חוצות שמבזים אותה. תזכרו, היא לא פוליטיקאית, היא לא ראשת מפלגה. שם – בסדר.

טלי גוטליב (הליכוד):

היא ה-פוליטיקאית.

מאיר כהן (יש עתיד):

ששש, טלי. שם – בסדר, אבל היא יועצת משפטית. התקפות אכזריות חסרות אנושיות – זו יריית הפתיחה למלחמה פרועה כנגד שלטון החוק. לאן הגענו? אני שואל את כולם. לאן הגענו כמדינה? איך קרה שבמקום לשמור על מערכת משפטית עצמאית אנחנו עסוקים בהתקפות חסרות רסן ואנחנו משתדלים להיאבק על זכותה של יועצת משפטית לבצע את עבודתה? איך ייתכן ששרים בממשלה, כולל ראש הממשלה, בכעס, בשטנה חסרת תקדים, תוקפים את האישה הזאת, ולא בוחלים בשום קמפיין שקרי? מממנים אותו בכסף ציבורי. אתם תוקפים את מערכת המשפט, לא רק את היועצת. אתם פוגעים בליבה של מערכת האיזונים שעליה מושתתת החברה הזאת כחברה דמוקרטית. אפשר להתווכח – אתה יכול להיות איש ימין, אתה יכול להיות איש שמאל – אבל המכנה המשותף הוא להיות ליברלי. ואני שואל את אלה שתולים את השלטים האלה כנגד האישה הזאת: זה מה שיש לכם לעשות? אתם לא חושבים שלאישה הזאת יש משפחה? אתם לא חושבים שהאישה הזאת עושה את תפקידה? אתם לא חוששים שפקידים, בין שהם רמי מעלה ובין שהם זוטרים, מתחילים לפחד מכם? מי שלא מנגן על פי החליל שלכם הופך להיות אויב העם? שמים שלטים בצירים המרכזיים שמבזים אותם אישית. מה קורה לכם?