جلسة الهيئة العامة بتاريخ 13/11/2024 الساعة 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

שלום לחברות וחברי הכנסת, שלום לשרים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי י"ב בחשוון התשפ"ה, 13בנובמבר 2024. הנושא שעל סדר-היום הוא שאילתות דחופות. השאילתה הראשונה היא לשר החינוך, והיא של חבר הכנסת ירון לוי, בנושא: תקציב שנות השירות. אני מתכבד להזמין את שר החינוך יואב קיש אל הדוכן. ברוך בואך.

שר החינוך יואב קיש:

תודה. תמיד שמח להיות פה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לוי, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

תודה, כבוד היושב-ראש. כולנו שמענו, כבוד השר, על הקיצוץ של 25% בתקציב שנות השירות. רצוני לשאול: 1. כיצד משרד החינוך יכול לקצץ במפעל שנות השירות ובמקביל לתקצב רשתות חינוך פרטיות ומפלגתיות? 2. האם יש קשר בין קיצוץ של 17 מיליון ש"ח במפעל שנות השירות לבין ויתור המדינה על חוב של 85 מיליון ש"ח לרשתות חינוך מפלגתיות? תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. בבקשה, השר.

שר החינוך יואב קיש:

תודה. כבוד היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, ראשית, לפני שניכנס למספרים, המספרים שאמרת הם לא מדויקים, אבל אין ספק שיש בהם משהו, ואתייחס לזה בפירוט. גופי החברה האזרחית, ובוודאי אלו שפועלים בשנת שירות ומפעילים נוער במשימות לאומיות בחזית חברתית, במיוחד בתקופה הזו של המלחמה, הם שדרת חוסן משמעותית מאוד של החברה הישראלית. אנחנו במשרד מכירים מאוד את הפעילות שלהם, וגם את ההירתמות שלהם לסיוע במשימות הרבות והמורכבות מייד לאחר 7 באוקטובר. במלחמה יש לנו אתגר. האתגר הזה ברור. כל המשרדים נדרשו לקיצוצים במהלך התקציב לממן את הוצאות המלחמה. יש אחריות לאומית בעניין הזה, ואני כמובן עושה הכול כדי למנוע את הפגיעה, שתהיה מינימלית ככל שניתן במשרד החינוך. אתה יודע מה? לפני המספרים – כי אני רוצה לדבר תכלס – אדבר על השאלה השנייה ששאלת, שממש אין לה שום קשר לשאלה הראשונה. זה נושא שהוא בכלל בסמכות משרד האוצר ורשות המיסים. מדובר על איזשהו חוב שנפתר, ונוהל תוך ויכוח משפטי שגם הגיע – יכול להגיע – לבית משפט, ואין בינו לבין הדבר הזה שום קשר. עכשיו לגבי המספרים, כדי שנכיר אותם. אני משווה את תקציב 2023 לתקציב 2024. כמו שאתם מכירים, חבריי, יש מה שנקרא בסיס התקציב, ועל בסיס התקציב יש תוספות חד-פעמיות. התוספות החד-פעמיות נקראות לפעמים גם "קואליציוניות", אבל פה זו דוגמה למשל לתוספת קואליציונית שאני חושב שהכרחי שהיא תהיה תוספת משמעותית, ובבסיס התקציב, לתפיסתי. יש הרבה מאוד כספים "קואליציוניים". תוקפים אותנו בממשלה על כספים קואליציוניים, והינה דוגמה: כספים קואליציוניים לתקציב שנת השירות. ועל זה רוצים – מה רוצים? שלא ניתן. אני חושב שהשאלה של ירון לוי היא ההפך: למה אתם לא נותנים? אז בוודאי לא על קיצוץ. אז להלן המספרים: בשנת 2023 בסיס התקציב היה 50.5 מיליון. על זה היו תוספות שאני דאגתי שייכנסו – "קואליציוני", כן? 15.5 מיליון. זה הביא את התקציב בסופו של דבר ל-66 מיליון, והוא מורכב מבסיס ומקואליציוני. שנת 2024, לאור הקיצוצים, התחילה כשבסיס התקציב – דרך אגב, בגלל הפלאטים לכולם זה ירד מ-50.5 ל-44 מיליון, זאת אומרת 6.5 מיליון ירדו מהסכום. זה כ-12%. הוספנו – הרי היה קיצוץ בקואליציוני; לא הסכימו שנשתמש בקואליציוני, אז בעצם הקואליציוני ירד מ-15.5 ל-7 מיליון. אז בסך הכול בתקציב 2024 מדובר על 51.5 מיליון לעומת 66, כשאני מכניס בפנים גם את בסיס התקציב וגם את החד-פעמי הקואליציוני, בסדר? הפער הזה של כ-15 מיליון הוא פער – ואני אומר את זה פה, ואני אומר את זה בצורה הכי ברורה: למרות הקיצוצים, כבוד היושב-ראש, ולמרות הפעילות הכואבת שהמשרד נאלץ לצמצם במלחמה, בקשר לשנת השירות הבטחתי שהתקציב לא ייפגע. עכשיו, איך אני יכול לעשות את זה? בדיוק בתקופה הזו של נובמבר-דצמבר, כשמתחילים להגיע עודפים מכל מיני פעילויות שלא בוצעו, אני יכול לנתב כסף לטובת התקנה הזו. לכן אמרתי שאדאג שזה לא ייפגע. אני יכול לבשר לך שכבר מוכנה הפניית עודפים שתעביר 10 מיליון לתקנה של שנת שירות. אני מקווה שזה יקרה בשבוע הבא, וזה יעלה את זה מ-51.5 ל-61.5, ויש עוד תוספת של בין 5 ל-6 מיליון – 5 מיליון – שאנחנו נקדם במהלך חודש דצמבר, גם עודפים. זאת אומרת שלמרות שכל הפעילויות קוצצו בגלל המלחמה באופן גורף, ולמרות שיש פה כספים קואליציוניים שהממשלה הזאת נותנת לפעילויות החשובות – וכן, תוקפים אותנו, ירון, לצערי גם אתה וחבריך, בחוסר הבנה בסיסי, שיש הרבה מאוד כספים קואליציוניים – – –

ירון לוי (יש עתיד):

אני רק – סליחה, אני לא מפריע, ואני – – –

שר החינוך יואב קיש:

אז אחרי זה תגיד לי.

ירון לוי (יש עתיד):

"חוסר הבנה" זה לא נחמד להגיד.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת לוי, אתה יכול לשבת. אאפשר לך שאלת המשך, ככל שתהיה, אבל לא פינג-פונג.

שר החינוך יואב קיש:

אגיד לך למה כוונתי. הרי פה באים ואומרים: תן כספים קואליציוניים לשנת שירות. למה? כי אנחנו חושבים שזה טוב. וביד השנייה אומרים: למה אתם כממשלה נותנים כספים קואליציוניים? אני קראתי לזה חוסר הבנה, ואולי יש סיבה אחרת. אבל לא יכול להיות שביד אחת באים בביקורת לממשלה על כספים קואליציוניים, וביד שנייה אומרים: תנו לנו כספים קואליציוניים למטרות האלה. לכן אני אומר, בעיניי המונח "כספים קואליציוניים" הוא מורכב, הוא מבלבל, הוא לא תקין. צריך לדבר על פעילויות חברתיות. ואני אומר לך חד-משמעית: לפעילות הזו אני מחויב, כפי שאמרתי. אדאג שהתקציב יגיע במלואו. עד כאן, היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. שאלת המשך לחבר הכנסת לוי, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

אוקיי, אני רוצה, קודם כול לגבי חוסר הבנה – אני חושב שהמונח לא נכון. בסופו של דבר העליתי את חוק שנות השירות – אתה מכיר את זה – והצבעתם נגד. אם החוק הזה היה עובר, לא היינו צריכים כספים קואליציוניים, כי כל הארגון הגדול הזה של שנות השירות לא יכול להתקיים על פי טוב ליבם של חברי כנסת ושרי הממשלה ועל סמך עודפים. אני רוצה להזכיר לכבוד השר, שר החינוך, שאנחנו נמצאים בתקופה מורכבת, בזמן מלחמה, וכמו שאמרת, אדוני השר, יש סדרי עדיפויות שהממשלה צריכה לעשות. עכשיו, היות שאני כן בקי בנתונים, אני רוצה לדבר על 3,700 משתתפים ומשתתפות בשנות השירות, ש-74% מהם מגיעים למיצוי לחימה, ביחס ל-41% מכלל החברה. ואני שואל: האם הממשלה לא צריכה לעשות שינוי של סדרי עדיפויות ולא לחכות לעודפים ורזרבות בשביל המפעל הציוני החשוב הזה, בשביל כולנו? הם נמצאים שם בחזית, עם המפונים; גם טרום המלחמה, לפני 7 באוקטובר. אני מכיר את זה מהתפקיד הקודם שלי כסגן ראש עיריית בת ים. הם נמצאים בקהילה, בחברה, עם הילדים ועם הקשישים.

שר החינוך יואב קיש:

מאה אחוז.

ירון לוי (יש עתיד):

והשאלה, האם אתה לא חושב שאנחנו צריכים להכניס את זה לבסיס התקציב ולא להסתמך על שאריות של כספים קואליציוניים?

שר החינוך יואב קיש:

מאה אחוז. קודם כול, אני שמח. אנחנו חושבים אותו דבר, חבר הכנסת ירון לוי, על החשיבות הגדולה והמשמעותית של הפרויקט של שנות השירות. אנחנו פועלים לחזק אותו לכל אורך הדרך, ומקבלים תמיכה ממשרד החינוך. אני יכול להגיד לך שהדילמה היחידה בהכנסת הסכומים לבסיס התקציב היא, מה שנקרא נושא הפלאט. כי מה קורה? נניח שכל הסכום נמצא בבסיס התקציב – זה התקציב שעליו יש פלאט. והינה, עכשיו אנחנו מעבירים את תקציב 2025 – הוא מגיע בימים אלה לכנסת ואתם תידרשו לבחון אותו ולהצביע עליו – הוא מכיל 5% פלאט גורף על כל פעילות הממשלה. כל הסכומים שנמצאים בבסיס התקציב חוטפים את הפלאט הזה. אז המשמעות היא שאם באמת הסכום כולו יהיה בבסיס התקציב, אתה מייצר פערים שנוצרים וגדלים. בדרך כלל מפצים על זה במקומות כאלה שבהם המשימה חשובה, בתקציב חד-פעמי או קואליציוני, כמו שדיברנו קודם. אני אומר לך עוד פעם בצורה פשוטה: אני מאוד בעד להגדיל את בסיס התקציב, אני חושב שזה הדבר הנכון. דרך אגב, בחקיקה זה לא נכון, אני אומר לך, ושמעת את הנימוקים פה, ואני לא איכנס לזה שוב. אבל פרויקט שנות השירות – אני מאוד שמח שאתה חושב כמוני ושיש פה הרבה בבית הזה שתומכים בו, מחזקים אותו, רואים בו שליחות אדירה של חיבור נוער לציונות, לערכים ולעשייה. אני רואה גם את ההירתמות בזמן המלחמה, חד-משמעית. אני חוזר על מה שאמרתי. לאור החשיבות הרבה של הפרויקט הזה, במהלך נובמבר-דצמבר אני עושה הכול ודואג לכך שהתקציב יושלם. אפילו נתתי לך את הסכומים על איך שזה יקרה. לשם אני מכוון. אנחנו נדאג שבניגוד להרבה מאוד פעילויות אחרות בכל מדינת ישראל, שנחתכו בשל הקשיים של המלחמה, הפעילות הזאת לא תיפגע. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר החינוך ולחבר הכנסת לוי. אנחנו נעבור לשאילתה הבאה, של חבר הכנסת סימון מושיאשוילי לשרת התחבורה והבטיחות בדרכים, בנושא: פקקי ענק בכבישי האגרה, והאזרחים משלמים תעריף מלא. אני מתכבד להזמין את סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב אל הדוכן. חבר הכנסת מושיאשוילי, בבקשה.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

תודה, אדוני היושב-ראש, אני אקריא את השאילתה כפי שהגשתי אותה: אדוני סגן השרה, על פי דוח מבקר המדינה במקטע המרכזי של כביש 6 יורדת המהירות בשעות השיא ל-36 קמ"ש, והאזרחים משלמים תעריף מלא. רצוני לשאול: 1. האם בכוונת המשרד לפעול, וככל שכן, כיצד? 2. האם מבנה התעריפים לרכב פרטי יהיה תואם לרמת השירות הניתנת בכביש 6? אדוני סגן השר, האם מותר לי עוד שורה אחת?

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא, חבר הכנסת מושיאשוילי, אנחנו דבקים בנוסח הכתוב, והמזכירות סופרת מילים. אני אאפשר לך שאלת המשך, בסדר? בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה רבה לך. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, השר שנמצא פה וחבר הכנסת מושיאשוילי, גם אני מציע, כפי שהציע היושב-ראש לשואל, לשבת ואחרי זה הוא ייתן לך את ההזדמנות השנייה. יהיה לי קל יותר לענות תשובה מורחבת יותר כשאתה יושב. אם לא אכפת לך, אם זה בסדר.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

זה בסדר. אתה יכול להתקרב לפה, זה גם טוב. בכל אופן התשובה לשאלות שלך, לפני השאלה הנוספת שאתה רוצה להוסיף, היא קודם כול שאתה צודק. כולנו נוסעים בכביש 6, וכולנו רואים את המהירות היורדת ואת העומסים הכבדים שיש. אתה לפעמים אומר: זה כביש אגרה? גם בכאלה שלא משלמים בהם, אתה מצפה מכביש מהיר שתוכל לנסוע מהר ולא שאתה בעצם – לא צפוי. אני רוצה גם להגיד: מה שמכביד גם עליי הוא שאתה גם לא יודע מראש. אתה יכול להיכנס לכביש 6 כשאין לך מידע מה-Waze, ורק כשאתה נמצא בפנים – קשה גם לצאת מכביש 6 ולנסוע למסלול אחר. בכל אופן, בתשובה שלי אני אתמקד בשתי השאלות שלך. לגבי השאלה הראשונה, האם בכוונת המשרד לפעול, ואם כן – כיצד, יש לי תשובה. התשובה היא חיובית, כן, בחלק הזה, איך להוריד את העומסים. התשובה היא – כיוונת לזמן טוב – שבימים האלה התחילו בפרויקט חדש של הרחבת הכביש באופן דרמטי בעוד מסלול, מינימום. אני אקריא על מה מדובר: נתיב נוסף בין מחלף קסם למחלף עין תות, וכן יורחב הכביש בנתיב נוסף בין מחלף שורק למחלף נשרים וכן יוקם מחלף חדש – מחלף בית נחמיה, ועוד תוספת נתיבים ודברים נוספים שישפרו את הכביש. אין ספק שתוספת הנתיבים תאפשר רמת שירות טובה למשתמשי הדרך, כחלק מהמאמץ להפחית את עומסי התנועה ולשפר את חוויית הנהיגה. יחד עם זאת, צריך לדעת שככל שאנחנו מרחיבים כבישים, העומסים באים, מכיוון שהגידול במכוניות והגידול במספר הנסיעות שב ומביא את העומסים. אתה כל פעם לא מספיק להדביק את התוספות. אין ספק שבמדינת ישראל – וגם מי שנוסע בעולם – יש כבישים, יש נתיבים מהירים; באופן יחסי יש כאן רמת כבישים טובה, גשרים, מנהרות. אנחנו נמצאים ברמת פיתוח כל הזמן. זה בחלק הזה. הצפי של הפרויקט הזה הוא 2028, אבל כמובן חלקים נרחבים מהתוספות ייפתחו הרבה יותר מוקדם. כל מקטע שייפתח, יפתחו אותו, וכן הלאה. לגבי השאלה השנייה שלך, גם זאת שאלה מצוינת. אתה מצטט את מבקר המדינה שאומר: תעשו את זה דיפרנציאלי. איך אתה לוקח אגרה כשזה בעצם לא היה כביש מהיר? התשובה היא אחת בעניין הזה: יש כאן שחקן נוסף שנמצא בכביש 6: החברה הזכיינית, שצמודה לחוזה שעשו איתה. בחוזה שעשו איתה אין דרישה שהתעריף יוקטן במידה שיש עומסים. החברה הודיעה – וגם מבקר המדינה כותב את זה – שאם הם ישנו את התעריפים ויאלצו אותם להוריד תעריפים, הם אמורים וצפויים לתביעות או שיפויים במקביל – אני אצטט את מה שענו למבקר המדינה, וגם אנחנו יודעים את זה – "באופן שייגרם להפחתת הפדיון", אם יכריחו אותה, ו"יהיה צורך לפצותו על כך". אתה מבין שזה נכנס לאירוע אחר לגמרי. בשלב הזה אני אאפשר לך עוד שאלה כדי שאולי אוכל לשלב את זה בדברים האחרים שרציתי קצת להרחיב בהם.

היו"ר אמיר אוחנה:

שאלת המשך לחבר הכנסת מושיאשוילי.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני אכן שמעתי על התוכנית הזאת להרחיב את כביש 6. אדוני סגן השרה, העניין הוא שאם מרחיבים נתיב אחד, להערכתי, לפי הגידול במספר הרכבים שאנחנו רואים, כמו שסגן השרה ציין, כשנגיע לשנת 2028, בעזרת השם, אני לא בטוח שאותו נתיב ייתן לנו את המענה. אנחנו נדרוך במקום. זאת נקודה למחשבה. דבר נוסף, כמו שסגן השרה ציין, אני יודע שחוזים ניתן לפתוח, ודאי כיום. הרי הבשורה הגדולה של כביש 6, כשהכביש נפתח לשימוש ציבור הנהגים, הייתה שהינה, אם יש לנו אדם שרוצה לנסוע מהקריות ורוצה להגיע לתל אביב, למרכז הארץ או לדרומה, הוא לא חייב להיכנס לכביש החוף, יש לו כביש 6. הוא משלם עשרות שקלים, אבל בכל אופן נהנה מנסיעה מהירה יותר יחסית, ואולי כתוצאה מכך שהיא מהירה יותר ויש פחות עומס וגודש בכביש, אז היא גם בטוחה יותר. אבל – זה לא הצדק, אלא זה חוסר הצדק מול ציבור הנהגים.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. אדוני השר, בבקשה.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

תודה לך. קודם כול אני רוצה לציין את האכפתיות ואת היוזמה שלך לשאול את השאילתה. זה דבר כואב ומכאיב והרבה טועים בעניין הזה. חשוב שאתה מעלה את הנושא הזה. אז לגבי שיפור ועלייה בכלי הרכב – זה נכון. מצד שני יש גם תהייה, וגם המבקר מעלה את זה, האם לעשות את הנתיב השלישי נתיב רב-נסיעות, כמו שאנחנו קוראים לו בלשון המקצועית – כביש שאפשר לנסוע בו רק בתחבורה ציבורית.

סימון מושיאשוילי (ש"ס):

נר"ת.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

כביש נר"ת הוא כביש רב-קיבולת, שזה 3 פלוס, 2 פלוס, ותחבורה ציבורית. זה לא ייתן מענה לכל הרכבים הפרטיים, ומצד שני זה ייתן עדיפות. אפשר להגיד שהנתיב המהיר בנוי מסוג אחר של אגרה, שככל שיש עומס בכביש ככה התעריף בנתיב המהיר עולה כדי לאלץ אותך ולכוון אותך לנסוע בתחבורה ציבורית. אבל שם יש תחבורה ציבורית – אף שמבקר המדינה טוען שיש ירידה, וזה נכון שיש ירידה, אבל זה נושא אחר. שם עדיין אין תחבורה ציבורית, ובשביל שיהיה כדאי לעשות מסלול אחד שיהיה מסלול מהיר, ותהיה תחבורה ציבורית, ויהיה כדאי לנסוע בתחבורה הציבורית במקום הזה, אז צריך להפעיל תחבורה ציבורית גדולה מאוד. זה לא הנתיב המהיר מנתב"ג – מלוד עד תל אביב – לכן זה הרבה יותר מורכב. ואני רוצה להגיד לך שזה נכון שזה לא מה שמצופה מכביש מהיר, אבל הוא עדיין יותר מהיר מכביש אחר. קצת הרגיז אותי כשקראתי את התשובה, ואני אקריא לך את התשובה שקיבלתי. אז באמת כתוב: במסגרת להסכם הזיכיון נקבע גובה האגרה, והזכיין כפוף להסכם הזיכיון בעניין זה. מבנה התעריפים וגובה האגרה, כפי שבאים לביטוי בהסכם הזיכיון, אינם תלויים בעומסים בכביש". עכשיו, "לא למותר לציין כי לכביש 6 קיימים תחליפים בצירי אורך אחרים שאינם בתשלום" – כמו 2 ו-4, לזה הם מתכוונים. אני לא אוהב את התשובה הזאת, אבל אומרים לך: שמע, לא חייב. אבל זה הכרח. לכן זאת התשובה. לגבי שינוי בנושא הזה, הסכמים צריך לפתוח. מהניסיון שלי קצת כחבר כנסת, היו ניסיונות אבל לא מספיק חזקים. זה לא ילך בין משרד התחבורה לבין משרד האוצר לבין התקציבים שהם צריכים, זה לא. אז אני אומר את זה: זה לא ילך ככה, לפתוח נתיב, לפתוח חוזים. אני מציע בחקיקה, ביוזמה של חברי כנסת, להתחיל להפעיל חקיקה שמשנה את ההסכם – או מבקשת לשנות את ההסכם – ואז זה יכול להכריח להביא את זה לידי ביטוי. מה שאני אומר לך אולי זה לא פוליטיקלי קורקט, אבל בכל אופן אני לא יכול להתכחש לאמת האמיתית שלי, שבה אני ככה בטוח, מתוך הניסיון שיש לי. אני גם סגן, זה נכון, אבל אני גם הרבה שנים חבר הכנסת. צריך להפעיל. יתנגדו, אבל זאת צריכה להיות פעולה אמיתית. מעבר לזה, במאמר מוסגר, ואני גם לא רוצה הרבה להאריך היום, לקראת יום עמוס, בכלל כל הנושא של הסכמים – ואתה עורך דין מצליח ועורך דין ידוע, ויש לך גם היבט של ציבור וגם היבט מקצועי עם הרבה שנים וניסיון ידוע, תושב קריית אתא, גם פתוח – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

גם חבר כנסת מצליח לא פחות.

סגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים אורי מקלב:

לא פחות. הוא היה גם חבר מועצה עם מודעות מאוד חזקה של פניות ציבור. הוא היה נציג דגל התורה בשנים שאני הכרתי אותו כחבר מועצה. ולכן אני מכיר טוב את הפעילות שלו. ומעבר לזה הוא גם איש מקצוע כעורך דין. אם נבדוק, ואתה תבדוק את זה, הסכמים שנעשו על ידי האוצר עם כל מיני זכיינים, לא רק בתחום התחבורה, בהרבה תחומים, בתשתיות ורכבת, הכול, היום מתברר, והמבקר גם הניח את זה – וכשהיו צריכים לתקן כמה פעמים לא הביאו הרבה בחשבון, היו להוטים מאוד אז לעשות את כביש 6, ושלא המדינה משלמת; אני לא יודע, זה היה BOT או PPP, אני לא יודע, יש כל מיני שיטות של תשלומים – בסופו של דבר התברר שהחברות ועורכי הדין שלהן היו יותר חזקים מאנשי האוצר המקצועיים. הוויכוחים שיש גם היום בין פקידים, בין משרדים לבין האוצר, בסוף האוצר, אם זה פקיד האוצר או לפעמים החשב, שהוא קובע – במבחן התוצאה אף אחד לא נותן את הדין. קח את מי שאז עשה את זה והבטיח הרבה דברים, גם למדינה, גם לתקציב, והיום מתברר שבכביש 6 מלכתחילה מספר הנוסעים היה הרבה יותר ממה שחשבו, והבטיחו להם רמת פיצויים שלא היו מגיעים. העובדה היא אחת: החברה הזכיינית מראה רווחים מאוד מאוד גדולים, רווחים מאוד מאוד גדולים. ברגע שרואים את הרווחים, סימן שהיה אפשר לעשות את זה בחוזה יותר טוב. לא היו כאן הפתעות, היו כאן הערכות לא נכונות. עובדה. אותו דבר אני מביא גם לגבי הבנקים, לגבי איתנות הבנקים. לכן נותנים להם מרחב מאוד חזק, ומחזקים אותם, אבל זה לא צריך להיות, כי עדיין יש כל כך הרבה "שומנים" – זאת הטענה שלנו. אתה נותן להם, מאפשר להם, נותן להם הרבה פריווילגיות כדי שהבנקים יהיו איתנים; בין איתנות לבין הרווחים שיש להם היום יש פער גדול מאוד, והיום אנחנו כאנשי ציבור אומרים: צמצם את זה. אני אומר את זה גם לגבי החוזים האלה. אתה רואה שהחברות הזכייניות, גם הרכבת הקלה פה, הן הרוויחו, והייתה להן כדאיות כלכלית גדולה מאוד. זה אומר שבאיזשהו מקום הציבור משלם את זה; זה אומר שהיינו צריכים לצמצם את הפער הזה. אז לא לומדים את זה, וככה נעשה, וזאת המציאות שלנו. אנחנו צריכים להתרגל לזה. זהו. זה מה שיש לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לסגן שרת התחבורה והבטיחות בדרכים על המענה המפורט והמקיף כהרגלו.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעות חוק בדיון המוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ינון אזולאי וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, חבר הכנסת אזולאי, לרשותך עד דקה מהמיקרופון. אני אנצל את ההזדמנות גם לברך את אורחינו ביציע: ברוכים הבאים לכנסת. בבקשה, אדוני.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, סגן השר, אני מקווה שהשרים ייכנסו עד אז. הרשות לגיל הרך – אני אעשה את זה באמת בקצרה, בדקה – הרשות לגיל הרך בעצם נועדה לעשות הסדרה בכל נושא הגיל הרך ומעונות היום, שהיום לוקה בחסר: גם חסרות מסגרות, גם הטיפול לא בדיוק נכון, גם המטפלות, אנחנו יודעים את העומס שיש עליהן. לכן הרשות לגיל הרך, שהיום נמצאת – היא עברה ממשרד העבודה למשרד הכלכלה, ממשרד הכלכלה למשרד העבודה ולמשרד הרווחה. היא התגלגלה מכל המשרדים שהיו איתה עד שהחליטו להעביר אותה למשרד החינוך. לשם היא התגלגלה, וכרגע היא חונה שם. אך מי שמכיר את הנושא טוב – גילוי נאות, ותמיד אני אומר: אשתי היא מנהלת מעון, לא שלנו, כשכירה במעון; במשפחה יש כאלה שיש להם מעונות, אבל זה לא נוגע לזה. דווקא אני בא מהמקום שאני מכיר את הנושא הזה. וכאשר אתה מרים טלפון ורוצה לדעת מי מטפל במבנה, אז פתאום אותו אחד שמטפל במבנה הכללי של מוסדות החינוך הוא מטפל גם בזה, וכן בפדגוגי. לכן, הדבר שצריך להיות: הם קיבלו 51 תקנים, שהתפזרו בכל משרד החינוך. צריך רשות אחת, גוף אחד שייתן את המענה לכך. ולכן ישבתי גם עם משרד האוצר, גם עם משרד העבודה, גם עם משרד החינוך על העניין כדי להתקדם, כמובן בהסכמה של כולנו, בצורה נכונה ונבונה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לחבר הכנסת אזולאי. אני רואה פה כמה שרים, אבל נאמר לי ששר החינוך אמור להציג את עמדת הממשלה. אה, השר בן צור, בבקשה. מאה אחוז. אז השר בן צור ישיב תחילה, ולאחר מכן שר החינוך.

שר העבודה יואב בן צור:

יואב, כמה זמן אתה רוצה?

שר החינוך יואב קיש:

חמש-חמש.

היו"ר אמיר אוחנה:

אחד עשר, אחד חמש. אז אני אתן לשר בן צור עד עשר דקות, בבקשה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

הוא יתייחס גם לכמה תעלה – – –

שר העבודה יואב בן צור:

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, סגן השר, הקמת הרשות לגיל הרך היא חשובה, ודעתי היא שהיא אמורה להיות בסמכות משרד העבודה, וזה מקומה הטבעי. אמרתי את דעתי. אדוני שר החינוך, אחר כך תגיד את דעתך, והכול בסדר. בסוף ינון אזולאי יצטרך – – –

שר החינוך יואב קיש:

יש עמדת ממשלה.

שר העבודה יואב בן צור:

התכלית של המדינה בהקמה ובסבסוד מעונות יום היא לעודד תעסוקה בקרב הורים לפעוטות. מעונות היום המפוקחים והמסובסדים תורמים הן לכלכלת אותן משפחות והן לצמיחה כלכלית במשק. משרד העבודה אמון על יצירת מענה ופתרון להגדלת מעגל העבודה ופריון המשק. ואני בעד לאחד את כלל הסמכויות תחת אחריות משרד אחד, וזה היה כך, וחבל שמישהו בתקופה מסוימת עשה פעולה שלדעתי היא פעולה לא נכונה, כי כרגע בעצם הסבסוד של המעונות נמצא אצלנו במשרד העבודה. כל הנושא של הפיקוח הפדגוגי על אותם פעוטות, וכל הנושא של הבינוי, לצערי לא נמצא אצלנו. יש חוסר אדיר במקומות במעונות יום. אנחנו יכולים לספק מקומות רק ל-30% מהביקוש בערך. יש 70% נוספים של ביקושים, שאנו לא יכולים לספק, כי אין מעונות ואין מקומות במעונות. לאור הדברים, אני חושב שפיצול הסמכויות בין המשרדים והאגפים השונים גורם לביורוקרטיה מסורבלת ולמחסור במעונות יום. צריך להגיד את האמת: כמעט אין בינוי במעונות יום. יש ערים עם מצוקה אדירה. כל שנה אנחנו מחזירים תשובות שליליות לאלפי ילדים שאין מקומות עבורם במסגרות המפוקחות. ברור – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

זה יפתור את הבעיה?

שר העבודה יואב בן צור:

זה יפתור את הבעיה, אני מקווה.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

למה, אין תקציבים?

שר העבודה יואב בן צור:

אם מישהו צריך להחזיר תשובות לילדים, ואין לו מקומות – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

– – – תקציב המעונות, לא – – –

שר העבודה יואב בן צור:

לא. תקציב בינוי. יש הבדל בין הסובסידיות לבין תקציב הבינוי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אבל החוק הזה מביא איתו תקציב – – –

שר העבודה יואב בן צור:

כרגע נמצא תקציב הבינוי במשרד החינוך, לא? נכון?

קריאה:

שר העבודה יואב בן צור:

זהו. יש שני גופים שצריכים עכשיו להסתדר ביניהם – משרד החינוך והרשויות המקומיות שבהן מוקמים המעונות – ולצערי, אני לא יודע בשל מי זה, אין כרגע בינוי – – –

עודד פורר (ישראל ביתנו):

שר העבודה יואב בן צור:

אני רוצה לקוות שזה לא שר החינוך ולא משרד החינוך אלא הרשויות המקומיות, שלא נותנות על כך דגש ולא נותנות שטחים כדי שיבנו שם, או לא לוקחות את זה כדי לבנות שם מעונות. רבותיי, אני אנצל את הדקות הנוספות שיש לי לדבר בנושא שעל סדר-היום. יש מציאות איומה, ובוודאי נראה למישהו שנוח לי אבל ממש לא נוח לי, שכרגע אין לאף אחד סבסוד. אני עשרות שנים מתעסק בחינוך וברווחה, ואלה הנושאים הכי חשובים לי בעשייה הציבורית. המציאות הזו קשה עבורי כמו שהיא כואבת לכולם, אבל איך אני יכול לקחת על עצמי את האחריות לחרוץ את גורלם של אותם פעוטות? מדוע אינכם מפנים אצבע מאשימה למי שמונע ממני לחתום כדי לתת לכולם סובסידיה בלי לפגוע באוכלוסיות חסרות ישע? השאלות שאני מטיח בפניכם הן מוסריות וערכיות. זה לא פוליטיקה קטנה, זה ילדים קטנים. אני מאשים – להיכן נעלם קולם של כל ארגוני הנשים, הילדים, זכויות האדם? במשך תקופה ארוכה פניתי בעשרות חוות דעת משפטיות ומקצועיות לייעוץ המשפטי לממשלה. באף מכתב לא קיבלתי תשובות ענייניות, מגובות משפטית. תגידו לי אתם אם זו התנהלות של גוף ממשלתי. אתם הרי שומרי חוק, אז איך אתם עומדים מנגד כשהיועצת המשפטית מורה שלא לציית להחלטת ממשלה בנושא הסבסוד במעונות יום, הנחיה הנעדרת סמכות החותרת תחת יסודותיו הדמוקרטיים של השלטון בישראל? האם היועצת המשפטית לממשלה היא מעל החוק? לא צריך להיות משפטן דגול כדי לדעת את הסדר החוקי והמשפטי במדינת ישראל, שהוא ברור לכול – החלטות הממשלה מחייבות את כל שרי הממשלה ואת משרדיה ואת כל הפקידים, לרבות הפקידות הבכירה ולרבות היועצת המשפטית לממשלה, שהיא חלק מקטגוריית הפקידות. ואם כבר בדינים ובחוקי משפט עסקינן, בואו נעלה שלב. "הצבת 'מחסום' מראש בפני הרשות המוסמכת בנסיבות שבהן קיימת מניעה משפטית לקבלת החלטה או לעשיית מעשה, ראוי שתתבצע בדרך של מתן חוות דעת משפטית הקובעת כי ההחלטה או המעשה הינם בלתי חוקיים או אסורים לפי דין. חוות דעת משפטית זו תונח בפני הגוף המוסמך ותחייב אותו בקבלת ההחלטה שהסמכות לה מסורה בידיו. ככלל, החובה והאחריות לפעול בהתאם לחוות הדעת האמורה מוטלת על הרשות המוסמכת, ואל ליועץ המשפטי לאכוף בעצמו את חוות דעתו שניתנה בחובה בכובעו הייעוצי-פרשני". זה לא השר בן צור כתב. זו פסיקתה של כבוד נשיאת בית המשפט דאז דורית בייניש בבג"ץ 4646/08 יואל לביא נ' ראש הממשלה. אתם חושבים שקיבלתי תשובה עניינית, מקצועית? אז לא. למה אני, כשר הנושא במלוא האחריות בנדון, דרשתי ייצוג עצמאי בבג"ץ כדי להביע את עמדתי – לדעתי בקשה צודקת ודמוקרטית – והיועצת המשפטית לממשלה מנעה ממני? חברים, חוק הוא חוק, והוא חל גם על השר בן צור החרדי מש"ס וגם על עו"ד גלי בהרב-מיארה. אין פריבילגיה לאף צד במפה הפוליטית להיות מעל החוק. זוכרים את הזעקות בכיכר העיר "נפלתם על הדור הלא-נכון"? אז זהו, שנפלתם גם על השר הלא-נכון. אומנם אני חרדי עם כיפה על הראש, אבל יודע את החוק והמשפט לא פחות מכם. ראיתי טרנד בזמן האחרון של חלק ממובילי הדעת בציבור ואף של חבריי במשכן, לשקר לציבור ולכרוך את נושא מעונות היום בסוגיה החשובה, סוגיית הגיוס. אני רוצה לפנות מכאן לאותו חבר כנסת שבחר להטעות את הציבור ולספר בתקשורת שאני מונע את פרסום מבחני התמיכה למשרתי המילואים. מאיפה המנדט שלך לדבר בשמם של משרתי המילואים ולהגיד עליי "פוגע במשרתי המילואים"? האמת היא אחת, ואתה יודע אותה. מי שמונע את פרסום מבחני התמיכה לטובת עשרות אלפי הורים בישראל, כולל משרתי המילואים, כפי שאושר בהחלטת הממשלה, הוא היועצת המשפטית לממשלה ולא אני. אני מכיר מקרוב את ההקרבה העצומה של משרתי המילואים. אני סרן במילואים בחטיבת הנח"ל. חבריי, אני, שמסרתי את נפשי עבור משרתי המילואים בכל מהלך חודשי המלחמה ועד עצם היום הזה, אני, שפרסמתי בכל כלי התקשורת ואף כאן מעל דוכן הכנסת את מספר הטלפון האישי ואפילו פתחתי חמ"ל בלשכתי למען מאות ואלפי מילואימניקים, גיבשתי עבורם ועבור בנות זוגם את חוק ההגנה מפיטורים למשך 60 יום ויזמתי בעבורם ביחד עם משרד האוצר סל הטבות והקלות במקומות העבודה בשווי מיליארדי שקלים – אני לא מעריך את משרתי המילואים? עוד עכשיו אנחנו מגישים – בעיה שהייתה בביטוח לאומי – הצעת חוק שתפתור את בעייתם של מי שקיבלו מקדמות מביטוח לאומי, ומקפיאים את כל החובות שיש לאותם חיילי מילואים. לצערי, בזמן שאני מכתת את רגליי בניחומי אבלים בבתי משפחות הנופלים, בהלוויות של נופלים, של חיילים שנופלים, כשר הממונה על הביטוח הלאומי, אני מלווה את המשפחות השכולות בעזרה וסיוע בכל אותו עניין, אותו חבר כנסת בחר לדבר נגדי ולכרוך את שמי בחוק הגיוס ולצייר מציאות שחיילי צה"ל פחות חשובים לי בגלל מאבקי למען ילדי האברכים. אני בא לספר לך פרט שאולי לא ידעת. משפחת בן צור היא משפחת שכול. לצד ההערכה הרבה ללומדי התורה בתוך משפחתנו, אנחנו רוחשים כבוד עצום לחיילי צה"ל הקדושים, שמחרפים את נפשם למען ביטחון ישראל. אין לך מנדט לדבר נגדי בנושא הגיוס. אני למעלה משנה לא נרדם בלילה כי הלב שלי עם החיילים בחזית, ועשרה מאחייניי נלחמו ורובם עדיין נלחמים במלחמה הצודקת בחזית הצפונית והדרומית. משפחת בן צור שילמה את המחיר הכבד ביותר על אחיזה באדמתנו, ושני בני דודיי, השם ייקום דמם, נקברו ברגבי האדמה הזאת: בן דודי איתמר דורון, השם ייקום דמו, שנפגע בפעולת איבה, ומנחם בן צור, השם ייקום דמו, שנהרג במלחמת שלום הגליל הראשונה. לגופם של דברים, לא משנה כמה ינסו לסלף את הנושא, אין קשר ולא היה קשר בין חוק הגיוס לזכאות לסבסוד במעונות יום, שהוא נטו למען רווחתם ושלומם של הפעוטות.

היו"ר אמיר אוחנה:

אדוני, תם הזמן, וזה היה ארוך. אז לסיום.

שר העבודה יואב בן צור:

שתי מילים ואני אסיים. דקה, אני מסיים. אני לא איכנע ללחצים ולמסע השמצות בתקשורת ולא אפלה בין דם לדם בנושא הזכאות, בפרט כשמדובר בפעוטות חסרי ישע. אני שר העבודה ולא שר הביטחון. אין קשר לחוק הגיוס. אני שר העבודה, ואחראי לרווחתם של מיליוני העובדים והעובדות בישראל, ועבורם אני נלחם. בכל מדינה מתוקנת יודעים: ילדים לא אמורים לשלם מחיר אישי וכואב כתוצאה מפרשנות משפטית שאינה קשורה אליהם באופן ישיר. שום טיעון משפטי לא יכול לעמוד מול דמעה וזעקה של ילדים. גם בדין ומשפט נדרש להפעיל שיקול דעת. לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו בה דין. לסיום, במאבק של גורמי המקצוע מול ילדים חפים מפשע אני בצד של הילדים, ככה פשוט. אני מוכן לחתום עכשיו על פרסום מבחני התמיכה כפי שאושרו בהחלטת הממשלה. הצעתי גם בשבוע שעבר לייעוץ המשפטי לממשלה פשרות, והם דחו אותן מכול וכול. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר בן צור. בהסכמת יוזם הצעת החוק נאפשר לשר נוסף, שר החינוך, להציג את עמדת הממשלה במסגרת זמן של עד חמש דקות. בבקשה, אדוני.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, מטרת ההצעה היא להקים רשות לגיל הרך שתהיה המוסד הממלכתי לענייני הגיל הרך. היא תתכלל את הטיפול בילדים בגיל הרך, מגיל אפס ועד גיל שלוש. כפי שאמר השר לפניי, היום הפעילות מרוכזת בשני משרדים: משרד החינוך מטפל בכל הנושאים הפדגוגיים – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

יש רחש במליאה. סדרנים, תעזרו לנו לעשות שקט. חברות וחברי הכנסת, קשה לשמוע. גם סגן יושב-ראש הכנסת ארז מלול. חבר הכנסת מלול. תודה.

שר החינוך יואב קיש:

הפיצול הזה בין המשרדים הוא לא טוב. אנחנו מנסים לייצר כמה שיותר שיתופי פעולה, ולו רק משום כך אנחנו רואים את ההיגיון ביישום של הובלת כל הקשור לגיל הרך במקום אחד. ראשית, אני רוצה לומר שבדיון שנעשה בוועדת שרים לחקיקה סוכם שהחוק ישונה כך שהצעת החוק הזאת תהיה של שר החינוך ותחתיו ובאחריות משרד החינוך, כך שגם הרשות תהיה כפופה למשרד החינוך. העניין הזה הוא הכרחי ומחויב המציאות, ולכך אני רוצה לראות שהיוזם מתחייב. ינון, בהתאם למה שסוכם?

ינון אזולאי (ש"ס):

כמו שסוכם, כמו שסוכם.

שר החינוך יואב קיש:

אני אומר, תמיד שואלים. זה הסיכום. ההתניה שלי – החוק הוא תחת שר החינוך, והרשות תהיה כפופה לשר החינוך.

ינון אזולאי (ש"ס):

חד וחלק, סיכמנו.

שר החינוך יואב קיש:

סיכמנו, תודה. אני לא רוצה להעמיק, כי יש פה שאלות מורכבות שיעלו במסגרת הדיונים בוועדה, אבל יש פה אירוע של תקצוב ותקינה, שחייב להיות תוספתי ומגובה בתקציב. אנחנו במשרד החינוך מובילים את המהלך של היפוך הפירמידה, ומסתכלים על ההשקעה בגיל הרך כמשהו משמעותי וחשוב. אנחנו בהחלט רואים ערך למהלך הזה, בהתאם להתניות שנאמרו גם בישיבת הממשלה, בוועדת השרים לחקיקה, וגם עכשיו.

מרב מיכאלי (העבודה):

שר החינוך יואב קיש:

אמרתי, זה יהיה תחת שר החינוך, לא תחת משרד העבודה. זה דבר אחד. זאת תהיה רשות במשרד החינוך ולא במשרד העבודה. הדבר השני זה שהתקצוב שלה יהיה תוספתי, האוצר יצטרך להביא מקור תוספתי לתקצוב. יכול להיות שהמשרדים יתכנסו להעביר תקנים ודברים, אבל בעיקרון, אין פה כוונה להעמיס עכשיו על המשרדים עלויות נוספות. זה לגבי זה. אני כן רוצה, ברשותכם, חבריי חברי הכנסת, לומר מילה גם על נושא המעונות ונושא הגיוס.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, וגם ביציע, רבותיי.

שר החינוך יואב קיש:

אני מסכים לחלוטין עם האמירה של שר העבודה שנושא המעונות לא יכול להיות תלוי בחוק הגיוס. אני אומר את זה בצורה הכי ברורה. אנחנו פוגעים במשפחות שצריכות לקבל מימון ותמיכה, והדבר הזה חייב להיות מנותק מחוק הגיוס. אבל אני כן רוצה לומר משהו על חוק הגיוס, ואני פונה דווקא לחבריי החרדים, ואני יודע שאתם שם: צה"ל צריך היום אנשים. מדובר בפיקוח נפש. אני יודע שאתם שם, ואני יודע שאתם אומרים שמי שצריך שילך להתגייס. חוק הגיוס חייב להוביל – קודם כול, לתת מענה לצורכי צה"ל. אנחנו על זה עמלים. זה התפקיד של יו"ר הוועדה יולי אדלשטיין – לייצר חוק שיביא לצה"ל את הלוחמים שחסרים לו. הם צריכים לבוא מהחברה החרדית, כי אין מקום אחר. מצד שני, אני אומר עוד פעם: אנחנו לא באים פה – מה שלצערי רואים בצד הזה, שהוא יחסית ריק – להתלהם ולפגוע בחרדים ולתקוע אצבע בעין. המהלך של להביא עכשיו 7,000 צווים סתם – לא יצא מזה כלום, זה לא יוביל לשום מקום. צריך ללכת ביחד ולמצוא – ולא חסר, אני אומר לכם – לעמוד במה שהצבא צריך. אפשר ללכת ביחד. הצבא חייב לייצר את המסגרות לחרדים ולראות שמי שנכנס מקבל את כל המענה ההלכתי שישמור לו על אורח החיים, וככה, ביחד, ביחד עם החרדים, לייצר שינוי אמיתי בחברה הישראלית. השינוי הזה חייב לקרות, הוא חייב להצליח. אנחנו בצורך לאומי. אני חושב שהדבר הזה מובן היום. גם בחברה החרדית מבינים את הדבר הזה. לא יהיה אפשר להמשיך אחרת. מול האתגרים שקיימים, הצבא חייב תוספת של אלפי מגויסים חדשים. 3,000 זה המספר הראשון, עם עלייה משמעותית, בתוכנית של חמש שנים. הדבר הזה צריך לקרות בוועדה. אני מצפה מכל חברי הבית הזה לתמוך בתוכנית אמיתית ובחוק גיוס אמיתי, שייתן מענה לצרכים של צה"ל וישמר את החיילים החרדים ואופי החיים שלהם בתוך צה"ל, וייתן גם לעולם הישיבות להמשיך להתחזק ולפרוח. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לשר החינוך יואב קיש. ביקשה להתנגד להצעת החוק חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואני מזמין אותה לדוכן כדי לנמק את התנגדותה במסגרת זמן של עד שלוש דקות. בבקשה, גברתי.

מרב מיכאלי (העבודה):

קודם כול, אדוני היושב-ראש, לא בטוח שאתה יודע, אבל יש במדינת ישראל גוף שאמון וממונה ותפקידו לטפל בכל ההיבטים של הגיל הרך. קוראים לו המועצה לגיל הרך, והיא נמצאת במשרד החינוך, כמו שצריך. בממשלה שלנו אנחנו עשינו סוף-סוף את הדבר שהיה צריך לעשות אלף שנה קודם, והעברנו את כל המעונות בפועל לתפעול ופיקוח של משרד החינוך – לא לתפעול, לפיקוח והכוונה של משרד החינוך, ומאז פעוטות בישראל מקבלים חינוך שיש בו את הרציונל של מהו חינוך, ולא רק החלפת חיתולים, שזה דבר מאוד מאוד חשוב כשלעצמו אבל לא מספיק. אז ככה שיש גוף. אתה, אדוני השר, שר החינוך, אתה היושב-ראש של המועצה לגיל הרך. לא צריך עוד גוף. היא אמורה לעשות בדיוק את כל הדברים האלה: לתאם בין משרדי הממשלה, להביא את כל ההיבטים ולדאוג שהם קורים. פשוט לא צריך. מה עושים פה? מקימים מפעל ג'ובים. אז אחלה, יש כאלה שייהנו מהמשכורות היפות, והילדות והילדים שלהם ילכו לגני ילדים או לפעוטונים שלא ברור באמת מי ישגיח עליהם כשיש את החלוקה הזאת – עשר דקות לשר העבודה והרווחה וחמש דקות לשר החינוך. לעומת זאת, אם אתם באמת רוצות ורוצים לטפל בגיל הרך, אם אתם באמת רוצות ורוצים לעזור להורות והורים, תעשו את מה שהבטיח בנימין נתניהו במסע הבחירות שלו: חינוך חינם מגיל לידה ועד בכלל. אבל זה, אדוני היושב-ראש, לא לא לא לא. הבטחת בחירות לחוד, והחיים עצמם – סיפור אחר לגמרי. שם נממן רק את השותפים הטבעיים, רק את החרדים, רק את המתנחלים. שם פתאום אנחנו דואגים לנשים חרדיות אחרי שאנחנו שולחים אותן להיות אלה שמחזיקות את הבית בזמן שהבן זוג שלהן, איך לומר, לא עובד. לא רשות לגיל הרך תפתור את הבעיה הזאת. חינוך חינם לגיל הרך צריך להיות לכולן ולכולם, בגלל שככה מייצרות שוויון הזדמנויות. אבל הוא צריך להיות חינוך שכולל לימודי ליבה לכול, בשביל שכולם ידברו פה את אותה שפה; בשביל שכולם יבינו שחוק שירות ביטחון, שאומר שכל אחד ואחת חייבים בגיוס – יבינו שהמשמעות של זה היא שכל כל אחד ואחת חייבות וחייבים בגיוס.

היו"ר אמיר אוחנה:

לסיום.

מרב מיכאלי (העבודה):

החוק הזה הוא זריית חול בעיניים מכל הצדדים והכיוונים, גם בטיפול בגיל הרך וגם בעזרה כביכול לאימהות עובדות, וודאי וודאי בהשתמטות הגדולה והמחרידה, הפניית העורף ללוחמים, למשפחות שלהם, למשפחות השכולות, למחיר שמשולם בדם בחברה הישראלית.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי. חבר הכנסת אזולאי מבקש להשיב על ההתנגדות. אני מתכבד להזמין אותך לדוכן. לאחר מכן נעבור להצבעות.

ינון אזולאי (ש"ס):

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, האמת, מי שעלתה לפה ודיברה כנראה שלא מכירה מספיק את נושא הגיל הרך, אם בכלל, ואסביר למה: אם באים ואומרים שבקדנציה הקודמת העברתם – אגב, אני לא מאלה שאומרים: אתם עשיתם ככה, אנחנו נעשה ככה. אני לא מאלה. העברתם את זה, בסדר, העובדה מוגמרת, זה נמצא שם. כשהעברתם את זה היו גם 51 תקנים שעברו ביחד עם זה למשרד החינוך, ומתוכם, אם אני לא טועה, כ-39 או 41 מאוישים כרגע. אבל מי שיודע, פעם אחת לנסות ולהגיע למשרד החינוך, לאותם אגפים – אני מדבר על מנהלי המעונות או ראשי ארגונים שמנסים להגיע – יש עומס. מה קרה?

מרב מיכאלי (העבודה):

אין מספיק כוח אדם.

ינון אזולאי (ש"ס):

מה היה צריך לקרות? להקים אגף מסוים שיטפל רק בזה. לקחו את אותם תקנים ושמו אותם במבנים, למשל במבני הציבור. בהתחלה הרציונל של זה היה שאם יש בית ספר שהתפנה במקום מסוים, לא להשאיר אותו כפיל לבן – לקחת את המשאב הזה ולהפוך אותו למעון יום. אין מי שעושה את זה. דיברת על אותן נשים שאנחנו לא רוצים שהן יתקדמו בחיים שלהן, בעבודות שלהן – מטפלת זה עבודה מכובדת. מטפלת זה עבודה מכובדת מאוד.

מרב מיכאלי (העבודה):

מאוד.

ינון אזולאי (ש"ס):

את יודעת למה? כי היא מעצבת את הדמות של הילדים שלי ושלך ושל כל אחד פה.

מרב מיכאלי (העבודה):

לכן היא צריכה לקבל הכשרה מתאימה.

ינון אזולאי (ש"ס):

ולכן אני בא ואומר שאם היה לי פה איזה גוף, רשות מסוימת – על זה אני מדבר – שהייתה מתכללת, היא הייתה יודעת לזעוק את הזעקה של המטפלות.

מרב מיכאלי (העבודה):

אבל יש כזאת. אבל יש כזאת. המועצה אמורה לעשות את זה בדיוק.

ינון אזולאי (ש"ס):

לא. המועצה שאת מדברת עליה לא מתפקדת כנראה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברת הכנסת מיכאלי.

ינון אזולאי (ש"ס):

אנחנו רוצים זרוע ביצוע שהיא הרשות, שהיא בעצם תקים ותטפל גם במטפלות, כן, מגיע להן. מתי שומעים על המטפלת? רק כשתפסו אותה באיזה אלימות, רק אז שומעים על המטפלות הקדושות האלה, שמטפלות בילדים הקדושים שלנו, שהם בעצם דור העתיד. וכשאנחנו מדברים על החינוך שלהם, זה גם באותו מקום – אם לא ניתן את המשאבים הנכונים, הם לא יצליחו.

מרב מיכאלי (העבודה):

אין פה משאבים, יש פה משאבים רק בשביל הרשות שלך.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני מסכים איתך, צריך – – –

מרב מיכאלי (העבודה):

אין פה שום משאבים. אין פה שום משאבים.

ינון אזולאי (ש"ס):

הכול יש בחוק. אם נקים רשות, הכול יהיה. שמעת גם מה השר אמר – כל משאב שנצטרך, נעשה הכול ונילחם בשביל זה.

מרב מיכאלי (העבודה):

סבבה, תביאו משאבים.

ינון אזולאי (ש"ס):

אני רק אומר לך דבר אחד: אנחנו נעשה את זה – את יודעת למה? כי אנחנו מאמינים בגיל הרך.

מרב מיכאלי (העבודה):

שמעתי על זה.

ינון אזולאי (ש"ס):

אגב, אני מסכים עם מה שאמרת, שצריך לעשות חינוך חינם מגיל לידה. זה חייב להיות.

מרב מיכאלי (העבודה):

חייב להיות.

ינון אזולאי (ש"ס):

זה הפתרון האמיתי לכול, אבל זה לא ייתן מענה לבדו, כי גם כשיהיה חינוך חינם, יצטרכו רשות שתתכלל את זה. לכן אני אומר, גם לאותם עיתונאים שחיפשו אותי השבוע, שחיפשו את הלשכה שלי ואמרו שש"ס משתלטת על הגיל הרך – ש"ס לא משתלטת על הגיל הרך. ש"ס משתלטת על השיח הציבורי שרוצה לעזור לעם ישראל, שרוצה לעזור לילדי ישראל, לחינוך של ילדי ישראל. כן, ש"ס רוצה לעזור, כי מי שניסה וכתב את הכותרת הזאת לא קרא את החוק, הוא לא מבין בחוק, ואני מצפה ממנו שיקרא בשביל עצמו, לא בשביל לכתוב איזה התנצלות. לא מצפה מהם, לא צריך אותם, ולא ניזון מהעיתונאים. הרשות לגיל הרך צריכה לקום למען עם ישראל, למען הילדים האלה – פה זה נמצא – ולמען המטפלות שעושות עבודת קודש. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחבר הכנסת אזולאי. רבותיי, אנחנו עוברים להצבעה, אנא שבו במקומותיכם. מי שמעוניין להצביע, ההצבעה היא על הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד–2024. נמסר לי כרגע שהאופוזיציה ביקשה הצבעה שמית. אם כן, מזכיר הכנסת, אנא קרא בשמות חברי הכנסת. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

אנא קרא בשמות חברי הכנסת שטרם הצביעו.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים לעשות כן? בבקשה, נא לפנות למזכיר.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר אמיר אוחנה:

האם יש עוד חברי כנסת שטרם הצביעו ומעוניינים להצביע? אם לא, תמה ההצבעה. נא לסכם את הקולות. אם כן, להלן תוצאות ההצבעה: 56 בעד, חמישה מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הרשות לגיל הרך, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה – – –

קריאה:

היו"ר אמיר אוחנה:

לוועדת הכנסת, שתחליט לאיזו ועדה תגיע הצעת החוק לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק יום לציון עליית יהודי תימן ולזכר הנספים בדרך לישראל, התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת יונתן מישרקי, שאני מתכבד להזמין אל הדוכן להציג את הצעת החוק. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

יונתן מישרקי (ש"ס):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, מכובדיי השרים, אני מבקש להקדיש לפחות את פתח הדברים לזכרו של סבא שלום. השבוע אני ומשפחתי ציינו את יום האזכרה של סבא שלי, אבא של אימא, סבא שלום עדן, עליו השלום וזיכרונו לברכה. סבא שלום נולד במחוז כוולאן, הסמוך לעיר צנעא. עם קום המדינה החליט סבא שלום, כמו רבים מיהודי תימן, לעלות יחד עם משפחתו לארץ ישראל. הם הלכו ברגל ימים ארוכים לכיוון העיר עדן, שם רוכזו כל העולים לפני עלייתם לארץ ישראל. אתמול הכנסת ציינה פה את יום העלייה, והדברים מתחברים אחד לשני. דודו, רבי יהודה עדן, זיכרונו לברכה, לא שרד את התלאות, ונפטר במחנה העולים עדן. לאחר ששהו במחנה במשך חודש ימים, מימשו את החלום שלהם, וב-17 באוקטובר 1949, יום אחרי שמחת תורה, עלה סבא שלום יחד עם משפחתו במסגרת עליית על כנפי נשרים. לאחר מסע מפרך ומלא אתגרים בתנאים קשים של מחסור במזון ובמים, זכה סבא שלום להגיע יחד עם משפחתו לארץ ישראל – הארץ שכל כך חלם עליה. כאן בארץ הוא חרש, זרע, נטע, סלל, בנה, ועבד כמעט בכל העבודות של יגיע כפיים, קשה מאוד. המסע הזה סימל עבורם לא רק מעבר פיזי אלא הגשמת חלום עתיק ועמוק של שיבה לציון. סיפורי העלייה של יהודי תימן הם חלק בלתי נפרד מזיכרונות ילדות שלי – אני מתרגש להציג את הצעת החוק הזו – וגם של רבים מבני דורי. שוב ושוב שמעתי מסבא, זיכרונו לברכה, ומסבתא, תיבדל לחיים ארוכים, על המסע המפרך מתימן לארץ ישראל. הסיפורים הללו היו מלאים בתיאורים חיים של הקשיים והאתגרים שחוו העולים בדרכם ארצה, לצד אמונה יוקדת שליוותה אותם לכל אורך הדרך, כאשר מעל הכול בלטו האהבה והכמיהה שלהם לארץ ישראל. יהודי תימן חיו חיים יהודיים מלאים ועשירים במשך מאות שנים. דורות על דורות של משפחות, ילדים, הורים וזקנים שמרו על אורח חייהם היהודי במסירות אין קץ גם בתקופות קשות, גם מול לחצים ומגבלות רבות. עם מסורת שנעוצה בשורשי העם היהודי ועם פיוטים מרגשים שמהדהדים עד היום בבתי הכנסת ובבתים, הייתה קהילה זו אחד מהניצנים היפים והמרגשים ביותר של עמנו. חייהם בתימן לא היו פשוטים, ובכל זאת, חוסנה התרבותי והרוחני של הקהילה שמר על להבת המסורת היהודית בוערת ועל תחושת השייכות לארץ ישראל חזקה מתמיד. עם היוודע בשורת הקמת המדינה סבלו יהודי תימן מגל אנטישמיות משמעותי, שהפך את חייהם לקשים ולמסוכנים יותר. אז החליטו יהודי תימן לעזוב את בתיהם, את עיירותיהם ואת כל רכושם, ולצאת למסע המפרך לעבר ארץ הקודש. מסע זה לא היה פשוט; היה בו הכול: אהבה, אמונה – אך גם לא מעט סבל וקורבנות. מכובדי היושב-ראש, השבוע קראנו את פרשת לך לך. לך לך, כאשר הקדוש ברוך הוא מצווה על אחד מהניסיונות, הניסיון הראשון, למעשה, של אברהם אבינו, ניסיון שבעצם אומר לאברהם: לך לך – תעזוב את הבית, את החיים החברתיים, הכלכליים, המעמד. תעזוב הכול, ולך לארץ ישראל. הניסיון הזה הוא ניסיון לא פשוט; אברהם עמד בו בגבורה, והעם התימני, העם היהודי התימני, עמד בו בגבורה גם כן, בניסיון הקשה הזה. מאות משפחות – נשים, גברים, ילדים וזקנים – צעדו יחד תחת השמש הקופחת בין מדבריות צחיחים מתוך אמונה ותקווה להגיע לארץ האבות. רבים מהם לא זכו לראות את החלום מתגשם, הם נספו בדרכם – קורבנות למסע האמונה, קורבנות של אהבה עמוקה לארץ ישראל. כשהגיעו יהודי תימן לארץ, הם נישקו את אדמת הארץ ברגע שהניחו עליה את רגליהם, כביטוי לאהבתם ולכמיהתם לארץ הקודש. הרגע הזה, שבו נישקו את האדמה, היה מלא בדמעות של שמחה והתרגשות. עם הגעתם לארץ לרוב נשלחו יהודי תימן למעברות – מחנות זמניים שנבנו עבור העולים החדשים. התנאים היו קשים מאוד, האוהלים והפחונים ששימשו למגורים היו צפופים, ולעיתים קרובות לא היו בהם תשתיות בסיסיות כמו מים או חשמל. עולי תימן נאלצו להתמודד עם מחסור במזון, תנאים סניטריים ירודים ומחלות שפרצו לעיתים קרובות. הדברים הללו הותירו צלקות בנפש ובגוף, אך רוחם של יהודי תימן לא נשברה – הם עמדו בכך בגבורה, ועמידה זו ראויה לכל הערכה וכבוד. כאמור, עם לא מעט אתגרים נאלצו עולי תימן להתמודד, ופרשת ילדי תימן הייתה אחד מהדברים הקשים שנאלצו יהודי תימן לעבור.

היו"ר ארז מלול:

ה-פרשה.

יונתן מישרקי (ש"ס):

פרשת היעלמותם של ילדים רבים מבין עולי תימן היא חלק בלתי נפרד מסיפורי העלייה. בשנה שעברה יזמתי בכנסת יום מיוחד לציון יהודי תימן ותלאותיהם במסע עלייתם לארץ ישראל. יום זה התבסס על ההכרה העמוקה בצורך להציף את סיפורי העלייה והמורשת התימנית ועל מחויבות להכיר ולהוקיר את התרומה האדירה של הקהילה למדינת ישראל ולעם היהודי כולו. מתוך אותה ההכרה שנשענת על סיפורי העלייה המפעימים ששמעתי מסבא שלום, זיכרונו לברכה, אני שמח להציג כאן היום את הצעת חוק יום לציון עליית יהודי תימן ולזכר הנספים בדרך לישראל, שמבקשת לקבוע יום שנתי לציון עליית יהודי תימן ולזכר הנספים בדרך לישראל, שיצוין באמצעות קיום דיון מיוחד במליאת הכנסת, טקס מרכזי וטקס זיכרון, וכן על ידי הקדשת זמן ללימוד הנושא במערכת החינוך. אין זה רק יום זיכרון, זהו יום המאפשר לדורות הצעירים להתחבר למורשת יהודי תימן, להבין את סיפורם, ללמוד על גבורתם ועל תרומתם למדינה ולעודד הערכה עמוקה למי שהקריבו רבות למען חזונם. כשנספר להם את סיפורם המפואר של יהודי תימן, נספר גם את סיפורו של העם היהודי כולו – סיפור של אמונה, סיפור של מסירות ושל אהבה עמוקה לארץ ולעם. בהזדמנות הזו אני מבקש להודות לשר החינוך – יואב, תודה רבה לך על התמיכה בהעברת הצעת חוק זו, שתביא לחיזוק המודעות וההיכרות עם סיפורה המופלא של עליית יהודי תימן. אני מבקש להודות גם לשר העבודה הרב יואב בן צור, שדוחף אותי תמיד בעניין הזה לקדם את התהליכים פה בכנסת, כאשר הוא עושה את מה שצריך בממשלה. חבריי חברי הכנסת, אני מבקש, כמובן, את תמיכתכם בהצעת חוק חשובה זו. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את שר החינוך יואב קיש להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת חוק חשובה זו. עשר דקות לרשותך.

שר החינוך יואב קיש:

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, למען האמת, חבר הכנסת יונתן מישרקי, לא הכרתי את סיפורך האישי, של המשפחה. מרגש להקשיב ולשמוע. אני רוצה לומר שמטרת החוק היא לקבוע יום לציון עליית יהודי תימן למדינת ישראל ולזכר הנספים בדרך. היום המוצע הוא 16 בדצמבר, המועד שבו החל מבצע על כנפי נשרים בשנת 1948. מוצע בחוק כי יתקיימו טקס מרכזי לציון עליית היהודים מתימן, לפי החלטת ראש הממשלה, ודיון מיוחד בכנסת, וכמו כן, במוסדות החינוך יוקדש זמן ללימוד הנושא, ככל שיחליט על כך שר החינוך. בכל הנוגע לציון היום במוסדות החינוך, אני חייב להבהיר שבאופן עקרוני העמדה היא שכמשרד אנחנו מתנגדים שנים רבות לקביעת תוכני לימוד בחקיקה, על מנת שלא לפגוע בתוכנית הלימודים, שמשתנה מעת לעת. לכן, כל עוד זה באמת מנוסח בצורה הזו, אין שום התנגדות במשרד החינוך, ובאמת ההנחיה הזו תהיה רלוונטית מאוד. אני אומר את זה גם לחברי הכנסת האחרים. יש הרבה חברי כנסת שרוצים לציין ימים אחרים, ובסוף אנחנו נותנים את זה בגמישות מלאה לשטח, ובמקומות שרוצים לציין – יציינו. אני גם חייב לומר שאנחנו לומדים במערכת החינוך על עליית יהודי תימן כחלק מהלימוד על העלייה הראשונה. וגם בנושא העלייה והגירוש של יהודי ארצות האסלאם בסוף שנות ה-40 וה-50, מתמקדים גם בזה. החלטת ועדת השרים הייתה לתמוך בהצעת החוק בקריאה טרומית, כאשר המציעים מתחייבים לקדם את החוק בתיאום עם משרד החינוך, כפי שנאמר. נוכח האמור והנימוקים האלו, אבקש מחבריי לתמוך בהצעת החוק.

היו"ר ארז מלול:

קצר וקולע. חברי הכנסת, אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק יום לציון עליית יהודי תימן ולזכר הנספים בדרך לישראל, התשפ"ד–2024. ההצבעה שמית. בבקשה, המזכיר. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

סיבוב שני להצבעה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חברי כנסת שנוכחים באולם ולא הצביעו ורוצים להצביע? תמה ההצבעה. ספירה, בבקשה. להלן תוצאות ההצבעה: 54 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק יום לציון עליית יהודי תימן ולזכר הנספים בדרך לישראל, התשפ"ד–2024, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר ארז מלול:

הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחה היום על שולחן הכנסת, לקריאה שנייה ולקריאה שלישית, הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (תיקון מס' 66 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (חופשה מיוחדת לאסיר) (תיקון מס' 2), התשפ"ה–2024, שהחזירה הוועדה לביטחון לאומי. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה למזכיר.

היו"ר ארז מלול:

חבריי חברי הכנסת, נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק איסור הפליה ברישוי מחמת מצב בריאותי (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2022, של חברת הכנסת מיכל מרים וולדיגר. אני מזמין את חברת הכנסת וולדיגר להציג את הצעת החוק. עשר דקות לרשותך, בבקשה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה. כבוד היושב-ראש, השרים, חברי כנסת נכבדים, נכון, חברים, אז זו שוב אני, ושוב בריאות הנפש. אני קרצייה, זה לא יעזור לכם. רבים מכם כבר מכירים אותי ויודעים שהנחת היסוד שלי – והיא מגובה בכל כך הרבה מחקרים – שאין צמיחה, אין התפתחות, אין גדילה, לא לאומית ולא אישית, לא ביטחונית, לא כלכלית, לא חברתית, לא חינוכית, בלי בריאות נפשית. הכול מתחיל עם נפש בריאה, ואחר כך כל היתר. כשאני מדברת על נפש בריאה, אני מתכוונת לחוסן; ליכולת לנטרל רעשי רקע; ליכולת לדבר עם עצמך ולהבין מה אתה רוצה באמת, לסמן יעדים ומטרות ולצעוד בדרך אליהם. אחותי האהובה ד"ר שלומית וקסברג, עליה השלום, נפטרה לפני שלושה חודשים בדיוק. היום שלושה חודשים.

היו"ר ארז מלול:

משתתף בצערכם.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה. היא הייתה רופאת שיניים מעולה, וממנה למדתי משהו שאני חייבת לשתף איתכם.

היו"ר ארז מלול:

ששש, ששון גואטה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כשתינוק נולד, איך שמתחילות לצוץ לו שיניים, אנחנו מתחילים ללמד אותו לצחצח. אנחנו נותנים לו מברשת שיניים – קטנה אומנם, אבל נותנים לו – ומלמדים אותו איך מצחצחים נכון. ואז, כשהוא גדל, יכול לקרות אחד מהדברים הבאים: האחד – הוא גדל, הוא מצחצח נכון, והמפגש שלו עם רופא שיניים אינו קורה בכלל או מתרחש לעיתים מאוד מאוד רחוקות. יש לו שיניים בריאות, והכול נפלא. מקרה אחר – הוא לא מצחצח נכון או הוא לא מצחצח בכלל, ומתפתחת עששת או מתפתחים חורים, ואז אין ברירה אלא ללכת לאיש מקצוע, לרופא שיניים. אם מזניחים ולא הולכים, החור מתפתח וגדל, ואז יש צורך בטיפול שורש לא נעים וכואב, וחמור מכך – עקירה. האפשרות השלישית – הוא מצחצח נכון, הוא מקפיד על היגיינה של הפה ועדיין – חורים ועששת. אני לא יודעת כמה מכם איתי, אבל תחזיקו ראש. למה? למה זה קורה? כי הגנטיקה שלו, מה לעשות, דפוקה, ואז, כמו במקרה השני, הוא יזדקק לאיש מקצוע. ככה, חברים, זה בול, אבל בול, עם בריאות הנפש. ככה בדיוק. עלינו להעניק לילדים שלנו – ואולי שר החינוך עוד פה, או שהוא הלך – ככה עלינו להעניק – אני רואה אותו. שר החינוך יואב קיש, לא יודעת אם הקשבת, אבל זה גם מופנה אליך, למרות שזה יותר חוק של בריאות. עלינו להעניק לילדים שלנו את מברשת הנפש, כלים למירוק רעשי רקע, לניקוי הנפש מחיידקים מזהמים. נתנו להם את המברשת הפיזית; אנחנו צריכים לתת להם גם את המברשת של הנפש שלנו. יכול להיות שהם ינקו איתה את הנפש שלהם כהלכה ולא יזדקקו לעולם לאיש מקצוע, ויכול להיות שהם לא ינקו כהלכה, או שהגנטיקה שלהם לא משהו, והם יהיו חייבים אנשי מקצוע. אלא מאי? טיפול שיניים זה טריוויאלי. אף אחד לא מרים גבה. להפך, בטיפול שיניים כולנו נדחוף את ילדינו ללכת לשם, גם אם הוא מסיבי. הוא לא ימנע, ככל שיהיה מסיבי, מהאדם המטופל כשהוא יגדל לעסוק בכל מקצוע שהוא ירצה. כל מקצוע שהוא ירצה, הוא יכול לעשות אותו – הוא יוכל לעשות אותו. טיפול השיניים לא סטיגמטי, הוא לא מכתים, ולכן אנשים שכואבות להם השיניים, לפחות מרביתם, יפנו ללא היסוס לקבל טיפול. אבל חברים, לא כך בבריאות הנפש. הנפש כואבת, מציקה, אבל הס מלהזכיר טיפול נפשי. אוי ואבוי. ואם כבר הולכים, אז הכול בשקט, בסוד. להחביא, להחביא. אני לא מדברת על הליכה לפסיכולוג, שאולי היום הפכה לטרנד, ואני מברכת על כך, אלא הליכה לפסיכיאטר על מצוקות שהן מעבר לרגיל. עם כל ההתקדמות בנושא בריאות הנפש, ויש התקדמות, עדיין הסטיגמה חיה ובועטת – גם חיצונית, של החברה כולה, וכנובע מכך גם פנימית, עצמית, של האדם עצמו. יש לו קושי נפשי בלתי יתואר, אבל הוא מתכחש לו; הוא לא מוכן, הוא לא מוכן להיקרא משוגע. אני משוגע, מה פתאום? ככה יכנו אותי? יעליבו אותי? פסיכופט, פסיכי, לך תיקח תרופות – אנחנו מכירים את זה פה במליאה, זה נאמר באופן חופשי. אתם לא מבינים למה הדבר הזה גורם. אתם פשוט לא מבינים. כל זה היה פתיח להצעת החוק שלי, הצעת חוק חשובה מאין כמותה. היא מונחת בפניכם. אז קודם כול, תודה רבה רבה רבה לארגון בזכות, המרכז לזכויות של אנשים עם מוגבלות, על השותפות, ולד"ר עידית סרגוסטי על העבודה בהכנת החוק הזה, ובכלל על העשייה החברתית הענפה שיש להם. מטרות החוק הן בין היתר, ולאו דווקא בסדר החשיבות: 1. לנקות את ספר החוקים של מדינת ישראל מאפליה אסורה ברישוי מחמת מצב בריאותי. האפליה הזו, מעבר להיותה פסולה מחמת המוסר שלנו, הבסיסי ביותר, אסורה על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, חוק שקבע דבר כל כך בסיסי, והוא שאסור להפלות אנשים בשל המוגבלות שלהם. החוקים המפורטים בהצעה, אשר נוסחו טרם חקיקת חוק השוויון, לא תוקנו בהלימה אליו, והם עדיין משקפים תפיסות ארכאיות הנשענות על דעות קדומות ביחס לאנשים עם מוגבלות בכלל ועם מוגבלות נפשית בפרט. באותם חוקים, אשר במסגרתם מתנים עיסוק בקבלת רישיון, הוגדרה מחלה מסכנת כחסם לקבלת הרישיון. על פניו, סביר והגיוני ואפילו נדרש. דא עקא, בעוד ישנה הגדרה כללית בחוקים הללו הקובעת שמחלה מסכנת היא כל מחלה או כושר לקוי העשויים לשלול מאותו אדם, מאותו בעל מקצוע, את היכולת לעסוק באותו מקצוע לחלוטין, זמנית או חלקית – בהחלט ראוי שהוא לא יוכל לעסוק ולקבל את הרישיון – יש עוד חוקים, שגם כותבים סעיף כללי נוסף: או שמדובר במחלה העלולה לסכן את בריאות האדם שנזקק לשירותיו של אותו בעל מקצוע. הגיוני לחלוטין, יסכים איתי היושב-ראש, ומן הסתם כל מי שמקשיבים לי – וזה לא הרבה – גם יסכימו איתי. באים חוקים אלו המפורטים בהצעת החוק שלי ומוסיפים עוד סעיף ספציפי – ספציפי, ממש נקודתי – שעל פיו מחלה מסכנת היא גם מחלת נפש. כך, כעומד בפני עצמו. לא לפני, לא אחרי. אין הסברים. כך, בפני עצמו, בלי שום תוספת. כל מחלת נפש באשר היא, וללא שום קשר לסוג המחלה או להשפעת המחלה על היכולת של אותו אדם לעסוק במקצוע הרלוונטי. לא משנה מה יש לאותו אדם, מהן היכולות שלו וכיצד המחלה באמת מגבילה את יכולתו לעסוק במקצוע או באמת מסכנת את אותו אדם שנזקק למקצוע הזה. בהגדרה הזו באה לידי ביטוי הסטיגמה כלפי אנשים עם מוגבלות נפשית, שלפיה כל אדם המאובחן עם מוגבלות נפשית הוא מסוכן. אתם לא מבינים עד כמה בתוך משרדי הממשלה וגם כמה ביניכם פה חושבים כך, וזו פשוט הזיה. ככזה, בגלל שלכאורה הוא מסוכן, יש למנוע ממנו לעסוק במקצועות מסוימים. בשום צורה ואופן אסור לשלול מאדם את הזכות לעסוק במקצועות מסוימים אך ורק בשל מחלת נפש שעימה הוא מתמודד. אם זאת הסיבה היחידה, זה פשוט פסול בכל צורה שהיא. המועצה הלאומית לבריאות הנפש – – –

היו"ר ארז מלול:

אלא אם כן הוא מסַכן. אלא אם כן המחלה הזאת גורמת לסיכון.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

כן, מאה אחוז. לכן אני אומרת, לכן צריך למחוק את המילה "מחלה מסכנת", ונשאר הסעיף הכללי – כל מחלה שמסכנת או כל מחלה שלא מאפשרת את היכולת. מאה אחוז, יש כאן בדיקה עניינית ולא סטיגמטית, הזויה.

היו"ר ארז מלול:

מסכים.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

המועצה הלאומית לבריאות הנפש, מועצה לדעתי סטטוטורית, שבראשה עומד ד"ר צבי פישל, ערכה דיון במליאתה על הצעת החוק שלי, הספציפית הזו, וקבעה פה אחד בתמימות דעים, ויש שם פסיכיאטרים, פסיכולוגים, יש שם אנשי דעת – אנשי דעת, לא דת; הם כותבים ככה, באלו המילים: בשלה השעה לתקן עיוותים סטיגמטיים הנמצאים בספר החוקים. לגבי ההצעה הספציפית, המועצה תומכת בהחלט כי עצם האבחנה במחלה פסיכיאטרית אסור שתפסול לימוד, רישוי או עיסוק במקצוע כזה או אחר. הסייג גם הופיע לאחר מכן, אותו סייג שאמרתי: הגבלת העיסוק רק במצב שיש בו סכנה לפגיעה באדם או במטופליו מתאימה בהחלט גם למחלה נפשית. זו החלטה מספקת. גם במצב הקיים היום; גם את זה צריך לתקן, שההגבלה הזאת תהיה זמנית, אבל לא ניכנס לזה. בקיצור, חברים, אני מסכמת. החוק הזה הוא חוק חשוב מכמה סיבות: 1. לא ייתכן שבספר החוקים במדינת ישראל יהיו סעיפים וחוקים מפלים בצורה כל כך גסה ובוטה, שהם מפירים גם חוקים אחרים ואת ההיגיון ואת המוסר בכלל; 2. המצב הקיים דה פקטו מעבה את הסטיגמה, כי מה שקורה זה שאדם שכן מכיר במחלה שלו ומטפל בה לא יזכה לקבל רישיון, ואדם שלא מטפל בעצמו יוכל לקבל. זה בעצם מרחיק את האנשים מללכת ולקבל טיפול, כי אם הם יוכרו כמתמודדים עם מחלת נפש, הם לא יזכו לקבל את הרישיון, אז למה להם ללכת לשם? אנחנו רק מעמיקים עם החוקים האלה את הסטיגמות. סעיף שלישי, למה הוא כל כך חשוב – כי חלק מהחוקים בפועל גם לא מתקיימים, כמו עובדים סוציאליים ועוד כאלה. אז בשביל מה שזה יהיה כתוב? בואו נמחק את זה. דבר רביעי – אנחנו פוגעים באנשים האלה, בחופש העיסוק שלהם, בכבוד האדם שלהם. אסור בשום פנים ואופן להשאיר את המצב כמו שהוא. אני מבקשת מכולכם להצביע בעד החוק.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

תודה לכל השותפים. נעשה ונצליח.

היו"ר ארז מלול:

אמן. אני מזמין את כבוד שר הבריאות להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. בבקשה, עשר דקות לרשותך. עד עשר דקות, ידידי. אני אוהב לשמוע אותך, לכן אמרתי לך ספציפית עשר דקות. נהנה לשמוע אותך.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, כנסת נכבדה, מטרת הצעת חוק איסור הפליה ברישוי מחמת מצב בריאותי שלפנינו היא לשנות מהמצב הקיים ולתקן את הסטיגמה הקיימת כלפי אנשים עם מוגבלות נפשית. אני רוצה להודות קודם כול לחברת הכנסת מיכל וולדיגר, שמציבה את נושא בריאות הנפש בכל רגע, בכל מקום, בכל תחום, וגם פועלת ועושה דברים שמשנים סדרי בראשית ונכונים. במסגרת חוקים רבים המתנים עיסוק בקבלת רישיון, לרבות חוקים בתחום מקצעות הבריאות, הוגדרה מחלה מסוכנת כמחלת נפש באשר היא, ללא קשר לסוג מחלת הנפש או להשפעתה על היכולת לעסוק במקצוע. בהגדרה זו באה לידי ביטוי הסטיגמה כלפי אנשים עם מוגבלות נפשית, שלפיה כל אדם המאובחן עם מוגבלות נפשית הוא מסוכן, וככזה יש למנוע ממנו לעסוק במקצועות מסוימים.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת מיכל, השר פונה אלייך.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

הצעת החוק שלפנינו באה לתקן זאת ולקבוע כי לא תישלל מאדם הזכות לעסוק במקצועות מסוימים אך ורק בשל מחלת הנפש שעימה הוא מתמודד. הצעת החוק עוסקת בנושא חשוב מאוד, של הסרת הסטיגמה והתדמית, שנלוות, לצערנו, למתמודדי הנפש שלא בצדק. אני מברך את חברת הכנסת מיכל וולדיגר על קידום הצעת החוק החשובה ועל כל עשייתה בתחום בריאות הנפש. רק לאחרונה ציינו את יום בריאות הנפש הלאומי בבית הנשיא, במערכת הבריאות ובמערכות נוספות, וזאת גם בזכות חברת הכנסת וולדיגר, שקידמה הצעת חוק בעניין הזה.

מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית):

זה יצוין בכנסת ב-10 בדצמבר. היינו בפגרה.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

גם ב-10 בדצמבר יצוין בכנסת.

היו"ר ארז מלול:

תזמיני גם אותי.

שר הבריאות אוריאל בוסו:

מבחינתי הצעה זו של הסרת סטיגמה, הסרת הבושה או חוסר הנעימות של מועמדים מתמודדי נפש בקבלה למקצועות הבריאות ובמקצועות נוספים, היא המשך ישיר של מדיניות המשרד בהובלתי בתחום בריאות הנפש. בשנה האחרונה אנו מובילים עם המשרד את התוכנית הלאומית לבריאות הנפש בתקציבים חסרי תקדים ובעבודה מאומצת. זהו מהלך היסטורי, שאנחנו מובילים במאמץ אדיר ובהשקעת משאבים נכבדים במטרה לייצר פתרונות ומענים ולקדם את המהלך, כדי להבטיח שמה שהיה לא יהיה עוד. המוטו שעומד לנגד עינינו עולה בקנה אחד עם כותרת הכנס החשוב הזה – מהאישי ללאומי. בתקופה קשה זו, חדשות קשות, תחושות כבדות, מתח ואי-הסכמות, הופכים את בריאות הנפש למשימה לאומית. נוביל תיקון מערכתי עמוק. לצד החשיבות של הצעת החוק הזו יש לזכור כי ההצעה עוסקת גם בנושא מורכב ורגיש, שכן במקביל לצורך החשוב בהסרת הסטיגמה הקיימת כלפי אנשים עם מוגבלויות, קיים צורך לא פחות חשוב לשמור על שלום הציבור ובריאות הציבור ולהבטיח שהגורמים המטפלים במקצועות הבריאות לא מסכנים את בריאותם ושלמותם של המטופלים. על כן, הגם שהממשלה תומכת עקרונית בהצעה, קידום ההצעה יהיה חייב להיעשות בתיאום והסכמה עם משרד הבריאות, כפי שנאמר. בהתאם, עמדת הממשלה כפי שנקבעה בוועדת שרים לחקיקה היא לתמוך בהצעה בקריאה הטרומית, אך הקידום אושר בכפוף לתיאום והסכמות עם משרד הבריאות, כמו גם משרד הרווחה, משרד המשפטים. לאור האמור, אני קורא לחברי הכנסת להצביע בעד ההצעה הזו. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לכבוד השר. חבר הכנסת גלעד קריב בקש להתנגד, אך הוא לא נוכח. אז נעבור להצבעה. הצבעה שמית

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

נעבור לסיבוב השני. בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

האם יש חברי כנסת שנוכחים באולם, לא הצביעו ורוצים להצביע?

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

היו"ר ארז מלול:

תמה ההצבעה. ספירה, בבקשה. להלן תוצאות ההצבעה: 51 בעד, אין מתנגדים. אני קובע כי הצעת חוק איסור הפליה ברישוי מחמת מצב בריאותי (תיקוני חקיקה), התשפ"ג–2022, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לדיון בוועדת הבריאות לצורך הכנתה לקריאה הראשונה.

היו"ר ארז מלול:

נעבור לנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון – דמי חבר), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת חנוך דב מלביצקי. אני מזמין את חבר הכנסת דב מלביצקי להציג את הצעת החוק. לרשותך עד עשר דקות, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

חוק ההשתלטות על לשכת עורכי הדין.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, שלום, חבר הכנסת קריב. אני שמח שהצטרפת אלינו.

גלעד קריב (העבודה):

אני שמח לראות את התככים ואת הקנוניות שלך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

מצוין. לשכת עורכי הדין היא בעצם תאגיד, היא תאגיד סטטוטורי. כל עורך דין שרוצה לעסוק במקצוע עריכת הדין במדינת ישראל צריך לשלם לה דמי חבר שנתיים. אין אפשרות להיות עורך דין בלי להיות חבר בארגון המקצועי שנקרא "לשכת עורכי הדין". אין עוד דבר כזה בארץ, אולי בודדים בעולם, בטח לא במדינות מתוקנות ומערביות. חבר הכנסת פורר, אני יודע שאתה מאוד אוהב שוק חופשי, ובנשמתך הדבר הזה, אז אתה בוודאי תסכים איתי שיש כאן כשל שוק חריף, שבו ארגון מקצועי קובע בעצמו את דמי החבר של עשרות אלפי עורכי דין שמחויבים לשלם – אם הם רוצים לעסוק בעריכת דין, אם הם רוצים להתפרנס אחרי שלמדו משפטים. עברו את הבחינות ועברו התמחות, ועכשיו הם באים להתפרנס, לפרוע את כל הכסף והמאמץ שהשקיעו בלימודים, אז הם כמובן צריכים לשלם את אותם דמי חבר שהלשכה קובעת בעצמה. הלשכה מחולקת למחוזות, וכל מחוז, בהתאם לעורכי הדין שגרים בתחומו, תורם אחוז מסוים מהכסף לקופה הכללית, לתקציב לשכת עורכי הדין, שממומן כולו על ידי עורכי הדין עצמם. בפועל, כשאתה מסתכל על מה קורה כבר הרבה מאוד שנים, אתה רואה מחוזות, לא אחד ולא שניים, שתורמים חלק ניכר מתקציב הלשכה. אבל יחד עם זאת, ההשקעה של הלשכה בחזרה במחוזות הללו נמוכה מאוד עד לא קיימת. אם תלך לבתי משפט בדרום ותרצה למצוא חדר של לשכת עורכי הדין, כמו שיש בבתי משפט אחרים – גלימות שאפשר לקחת, כל מיני דברים, מכונת קפה, דברים שיש בשפע בבתי המשפט במרכז – השפע הוא הרבה יותר מועט, למשל בדרום ובצפון, בטח ובטח אם אתה מדבר על – – –

גלעד קריב (העבודה):

אני רוצה צדק חלוקתי.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

חבר הכנסת קריב, למה להפריע לי? אתה תוכל לעלות להתנגד אחר כך.

גלעד קריב (העבודה):

סוציאליסט למען הפריפריה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אם אתה רוצה למשל לעשות השתלמות מקצועית – – –

גלעד קריב (העבודה):

תדאג למינוי שופטים בפריפריה, לבתי משפט קהילתיים בפריפריה, לא להשתלט על לשכת עורכי הדין כי הפסדתם בבחירות, מושחתים.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה. אנא ממך, תכבד.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

חבר הכנסת קריב, אני בטוח שאתה לא חושב שאני מושחת.

גלעד קריב (העבודה):

לא, אמרתי בלשון רבים. אתם קואליציה של מושחתים וממשלה של מושחתים, אז הייתי צריך – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – של לשכת עורכי הדין – – –

היו"ר ארז מלול:

זה לא דיאלוג פה.

נעמה לזימי (העבודה):

– – – של מושחתים הופך להיות מושחת.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר, כל הכבוד לך – – –

אריאל קלנר (הליכוד):

חנוך, כשהם צועקים לך "מושחת", זה אומר שאתה לא מושחת. המצב פה הפוך.

גלעד קריב (העבודה):

כן, בעולם ההפוך שלכם גם הרשעה בשחיתות היא לא שחיתות.

טלי גוטליב (הליכוד):

חבר הכנסת מלביצקי, כל הכבוד. אין סיבה שלשכת עורכי הדין תחסוך על גבנו 80 מיליון שקל. זו לא חברה שמחלקת דיווידנדים.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

בסדר גמור. אם אתה רוצה למשל לעשות השתלמות מקצועית, ובטח ובטח אם אתה משרד שרוצה להעביר השתלמות מקצועית – גם אם אתה משרד מצוין – הסיכוי שייתנו לך להעביר קורס כזה, בטח ובטח קורס של הלשכה שייערך בצפון או בדרום, הוא קטן מאוד.

גלעד קריב (העבודה):

כי הפסדתם בבחירות.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אם תסתכל על המשרדים הגדולים – הפלא ופלא, יושב-ראש לשכת עורכי הדין הנוכחי בא מאחד מאותם מגה-משרדים, אתה תראה שאיכשהו תמיד אותם משרדים הם אלה שמעבירים את ההשתלמויות המקצועיות.

נעמה לזימי (העבודה):

לא הצלחתם עם לוין, אז בואו נהרוס את הלשכה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תמיד אותם משרדים הם אלה שמקבלים את הבוררויות הגדולות, את הגישורים, ויש פה פשוט מקרה – – –

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה, את רואה למה זה גורם?

טלי גוטליב (הליכוד):

למה זה גורם – – – לומר את אותם דברים שהיא לא יודעת.

היו"ר ארז מלול:

זה מפריע לחבר הכנסת להציע את החוק בצורה טובה, בצורה מקצועית. די.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

יש פה פשוט מקרה של יד רוחצת יד, של חבר דואג לחבר. אני לא רוצה להשתמש כמוך במילים חמורות, חבר הכנסת קריב, של שחיתות – –

גלעד קריב (העבודה):

איך הצבעת על חוק הג'ובים, אפרופו חבר דואג לחבר?

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – אבל לי אין ספק שמקום שאין בו דין וחשבון – דרך אגב, מי שלא ידע, לשכת עורכי הדין לא חייבת בדין וחשבון לשום גורם על הוצאת הכספים שלה. הם עושים בהם מה שהם רוצים, ולכן אתם גם שומעים את כל צעקות הדגל השחור, הדגל האדום, הדגל הסגול וכל צבעי הקשת. אני בטוח שכל אחד מכם, אם הייתה עומדת לרשותו קופה קטנה של 80 מיליון שקל, שמתחדשת מדי שנה בלית ברירה, כי עורכי דין צריכים להתפרנס, והוא יכול לעשות בה מה שהוא רוצה – הוא יכול לתת למקורב הזה, הוא יכול לתת למקורב ההוא, הוא יכול לרתום את זה לצרכים פוליטיים אישיים שלו, הוא יכול לרתום את זה לצרכים – – –

גלעד קריב (העבודה):

איזה מקורב – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני כנראה נוגע פה בנקודה רגישה עבורם.

גלעד קריב (העבודה):

המושחתים מדברים על שחיתות.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

והוא יכול לתרום את זה, למשל, לצרכים פוליטיים שמתאימים לתפיסת העולם האולטרה-פרוגרסיבית שלו, שזרה להרבה מאוד מעורכי הדין. הוא עושה בזה מה שהוא רוצה. הוא גם לא מתבייש.

גלעד קריב (העבודה):

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

למשל, מתקציב עורכי הדין הם ממנים במות של המחאה, הם ממנים הגברה של מחאת קפלן.

גלעד קריב (העבודה):

עוד שנייה אפי מתחרה איתך בפריימריז על המקום שלך.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

לא מזמן עמד ראש לשכת עורכי הדין ואמר שהוא מנצל את כוחו בוועדה לבחירת שופטים לדאוג לזה שלא ימונו אנשים ראויים – גם אם הם ראויים וגם אם מוכשרים – רק בגלל שתפיסת עולמם שונה מתפיסת עולמו הפרוגרסיבית.

גלעד קריב (העבודה):

לא, התבלבלת, זה מה שאתם עושים. זה מה שאתם עושים. אבל הפסדתם.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

ולכן אנחנו מביאים את התיקון הזה, שנועד בעצם להקל עם ציבור עורכי הדין. מצד אחד, הסכום של – – –

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה ראשונה.

גלעד קריב (העבודה):

ראשונה? בסדר. רק ראשונה זה בסדר.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

הסכום של דמי החבר השנתיים לא ייקבע יותר על ידי הלשכה האינטרסנטית, אלא ייקבע על ידי שר המשפטים.

גלעד קריב (העבודה):

ועל ידי הממשלה, כי צריך להשתלט.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

ויותר חשוב מזה, דרך חלוקת התקציב למחוזות תיקבע בהתאם לאחוזים שיש לכל מחוז בתקציב הלשכה: אם למחוז מסוים יש, לצורך העניין, 22% מעורכי הדין, שמממנים 22% מתקציב הלשכה – –

נעמה לזימי (העבודה):

ממש צורך לאומי רציני בזמן מלחמה – – – אתה עוסק בעיקר.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

– – לא הגיוני שאותו מחוז יקופח ובמשך שנים יקבל 5%, 7%, מכיוון שאותו – – –

היו"ר ארז מלול:

שנייה, אני חייב להפסיק. חברת הכנסת נעמה לזימי, העירו לי שהכיתוב בחולצה לא מקובל. בבקשה, או לצאת או להחליף.

נעמה לזימי (העבודה):

לא, לא.

היו"ר ארז מלול:

תדברי עם המחלקה המשפטית.

נעמה לזימי (העבודה):

לי אף אחד לא אומר איזו חולצה לשים. התבלבלתם.

היו"ר ארז מלול:

את רוצה, אז תצאי. אני עוצר את הזמן.

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא, לחברי כנסת אתם לא תאמרו מה יהיה כתוב על החולצה שלהם. יש גבול.

נעמה לזימי (העבודה):

מותר לי לשים – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת נעמה לזימי.

גלעד קריב (העבודה):

איפה זה כתוב בתקנון? צריך לראות את זה, אם זה כתוב בתקנון.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה לצאת. תוציאו אותה, בבקשה. תוציאו אותה, בבקשה. תוציאו אותה, בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

ביום הזיכרון של רבין אתם מוציאים חברת כנסת שכתוב לה "רבין צדק"?

היו"ר ארז מלול:

בבקשה להוציא אותה.

גלעד קריב (העבודה):

איפה כתוב בתקנון? איפה? אנחנו לא מוכנים, סליחה. ביום הזיכרון לרבין, אתם לא מתביישים?

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לצאת.

נעמה לזימי (העבודה):

תקריא את החוק.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לצאת.

נעמה לזימי (העבודה):

אני לא יוצאת מפה.

היו"ר ארז מלול:

את צריכה לצאת.

גלעד קריב (העבודה):

ביום הזיכרון לרבין היא יוצאת כי לחברת כנסת כתוב "רבין צדק"?

היו"ר ארז מלול:

לא, זה לא קשור ליום הזיכרון.

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

תאמין לי שאני מכבד את יום הזיכרון כמוך ואולי יותר ממך. בבקשה לצאת. הדיון – בחוץ.

גלעד קריב (העבודה):

איפה זה כתוב בתקנון? לא יקום ולא יהיה הביזיון הזה. לא יקום ולא יהיה הביזיון הזה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני עם החולצה הזאת כל הזמן. אני רוצה ייעוץ משפטי. אני רוצה ייעוץ משפטי, איזה מין דבר זה?

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לצאת. הדיון – בחוץ. חברת הכנסת נעמה לזימי, הדיון – בחוץ.

גלעד קריב (העבודה):

איפה זה כתוב בתקנון?

נעמה לזימי (העבודה):

היום יום הרצח של רבין, אני לובשת חולצה שלו. אתם מבזים את הכנסת. אני לא יוצאת. איפה הייעוץ המשפטי, ארז?

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לצאת. בבקשה, את הדיונים – בחוץ. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה לצאת, לא פה.

גלעד קריב (העבודה):

שתוק. שתוק. ביום הזיכרון של רבין – תשתוק, פרחח. מעריץ של – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היא לא יוצאת. היא לא יוצאת. זה לא יכול להיות.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת גלעד קריב, אתה בקריאה שנייה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

ביזיון. אבל היא לא יכולה לצאת. ארז, סליחה, היא לא יכולה לצאת, כשהם, הייעוץ המשפטי, מתייעץ על זה.

היו"ר ארז מלול:

יושב-ראש המליאה קבע – יושב-ראש הכנסת, סליחה. אתם יכולים לערער על ההחלטה.

גלעד קריב (העבודה):

יושב-ראש הכנסת?

היו"ר ארז מלול:

יושב-ראש הכנסת, כן, לא אני.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

בגלל שכתוב לה "רבין" על החולצה היא צריכה לצאת החוצה?

גלעד קריב (העבודה):

אתה היושב-ראש. יושב-ראש הכנסת לא פה. לא יכול להיות שהיועצת המשפטית תאמר את זה.

היו"ר ארז מלול:

אבל אני אימצתי את החלטתו. אימצתי את החלטתו.

גלעד קריב (העבודה):

לא יכול להיות שהיועצת המשפטית תאמר את זה. מה זה "החלטתו"? יש תקנון בכנסת הזאת. זה לא הבית הפרטי של אמיר אוחנה.

היו"ר ארז מלול:

בסדר, אז תערערו על ההחלטה. חבר הכנסת גלעד קריב, תערערו על ההחלטה.

גלעד קריב (העבודה):

ביום הזיכרון לרבין.

היו"ר ארז מלול:

תערערו על ההחלטה. נקודה. חבר הכנסת גלעד קריב, קריב, בבקשה. יש פה סדר.

גלעד קריב (העבודה):

לא, אין סדר. אתה היושב-ראש.

היו"ר ארז מלול:

אין פה – יש פה דמוקרטיה, יש פה היררכיה. אתה לא תקבע ואתה לא תחליט. בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה לומר לפרוטוקול שאני תוהה למה צריך להוציא חבר כנסת שכתוב לו משהו על החולצה, גם אם זה לטובתי וגם אם זה לרעתי. אני באמת תוהה, עם כל הכבוד – –

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

חברת הכנסת גוטליב, את מפריעה לי. את מפריעה לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – אני רוצה לומר לפרוטוקול, יש לי קושי עם ההוצאה של לזימי. עם כל הכבוד, אין היגיון, אני לא רואה היגיון – – –

היו"ר ארז מלול:

את לא יכולה. זה מפריע. זה מפריע.

טלי גוטליב (הליכוד):

"ארץ ישראל השלמה". לא, אני לא מסכימה עם זה.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

תעצור לי את הזמן, אי-אפשר, היא מפריעה לי.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני לא חברה של לזימי, אבל – – –

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי גוטליב, את בקריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסדר, לא צריך להוציא אותה. מחר אני אבוא עם "ארץ ישראל השלמה", ויוציאו אותי.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת טלי, את בקריאה ראשונה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בסדר. עם כל הכבוד, אנחנו חברי כנסת, להוציא אותה בגלל אמירה? זה קשוח.

היו"ר ארז מלול:

טלי, זהו. אמרת את שלך, נגמר.

חנוך דב מלביצקי (הליכוד):

אני מבין מאוד שהעסקנות הישנה, העסקנות המסואבת, אלה שהיו רגילים לשלוח ידם לקופה של עורכי הדין, שאין להם ברירה אלא לשלם – מאוד מתנגדים. אני מבין שהם הפעילו פה מכבש מאוד גדול בכנסת. אני יודע ששכרו לוביסטים כאלה ואחרים בהרבה מאוד כסף, גם כן, של אותם חברי לשכה שאין להם ברירה אלא לשלם. אבל זה לא יעזור. זה לא יעזור, פשוט כי זה חוק טוב. זה חוק שמיטיב עם ציבור עורכי הדין, זה חוק שמקדם שקיפות. זה חוק שנכנס למקום שיש בו כשל שוק, שיורד לשורשו של עניין – ומתקן. לכן, חבריי, אני קורא לכולם להצביע בעד החוק. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את כבוד שר המשפטים חבר הכנסת יריב לוין, להציג את עמדת הממשלה ואת עמדתו ביחס להצעת החוק. עמדתו מעניינת אותי. חברי הכנסת, חברי הכנסת, את כל הדיונים אפשר לעשות בחוץ. חברי הכנסת. רק שתדעו, חבר הכנסת קריב – חבר הכנסת גלעד קריב, אני באמת אומר, מעומק הלב, אני מוקיר את זכרו של ראש הממשלה רבין שנרצח. אני לא רוצה לצטט את מה שמרן הרב עובדיה יוסף אז אמר.

גלעד קריב (העבודה):

תצטט, למה לא לצטט?

היו"ר ארז מלול:

לא, אין זמן. אני אומר, אתה מכיר את הציטוט. כולם מכירים.

גלעד קריב (העבודה):

העובדה שיו"ר הכנסת – – –

היו"ר ארז מלול:

יש יושב-ראש הכנסת – אתה רוצה? תערער, זהו.

גלעד קריב (העבודה):

העובדה שיו"ר הכנסת, ביום הזיכרון לרבין, כשהוא לא במליאה – – –

היו"ר ארז מלול:

ואני גם לא רוצה לצטט את מה שרבין אמר על היועץ המשפטי דאז, היועץ המשפטי לממשלה דאז.

גלעד קריב (העבודה):

קורא להוציא חברת מפלגה של יצחק רבין.

היו"ר ארז מלול:

השר לוין, אתה זוכר מה הוא אמר על היועץ חריש, או בן יאיר? אתה זוכר מה הוא אמר?

גלעד קריב (העבודה):

כן, זה מלמד הרבה מאוד על יו"ר הכנסת הנוכחי, מה שקרה כאן. בושה, בושה ליו"ר הכנסת, לא לך, אדוני.

שר המשפטים יריב לוין:

אדוני היושב-ראש, השר, חברות וחברי הכנסת, אני רוצה לברך את חברי חבר הכנסת חנוך מלביצקי. אני רוצה לברך אותך, להודות לך על מאמץ אמיץ שאתה עושה כדי לעשות צדק עם ציבור עורכי הדין, לא רק בהצעת החוק הזו, גם בהצעות אחרות, וכדי לעשות סדר במציאות שלטעמי לא ניתן לקבל אותה, באופן שבו בחסות החוק, בחסות הבלעדיות שיש לה בחוק, בחסות המעמד שניתן לה בחוק, באה לשכת עורכי הדין ובאים אלה שעומדים בראשה ועושים דברים שעומדים בניגוד גמור, בניגוד מוחלט לאינטרסים של עורכי הדין כמו גם לאינטרס הציבורי הכולל. ואת העניין הזה אנחנו משנים, כפי שעשינו בחוק החשוב שהעברנו בעניין ההוצאה לפועל, בעניין תשלומי שכר טרחת עורכי דין בהוצאה לפועל, ואגב, גם בעזרתך, חבר הכנסת קריב, שהיית שותף לחלק ממרכיבי החוק וגם בעניין הזה. קודם כול אני רוצה לומר כמה דברים, חבר הכנסת קריב, כדי להניח את דעתך. ראשית, אני מצטרף לקריאה שלך בדבר הצורך להשלים את כל המינויים שנדרשים בבתי המשפט בפריפריה. זו חד-משמעית עמדתי, וגם קל לי לומר את זה מהטעם הפשוט שעשינו והשלמנו את כל המינויים, כולם, אין אף תקן פנוי, לפחות לפי מיטב ידיעתי. ב. אני מצטרף לקריאה שלך – – –

גלעד קריב (העבודה):

שר המשפטים יריב לוין:

רגע, תקשיב, אני איתך, לא נגדך. אני מצטרף לקריאה שלך, חבר הכנסת קריב, כי אני גם מבקש את עזרתך, לא רק כאן באולם. אני מצטרף לקריאה שלך בנושא של בתי המשפט הקהילתיים, דבר חשוב מאין כמוהו. אני שמח לבשר לך שחתמתי לאחרונה על צו שהרחיב והשלים את פריסת בתי המשפט הקהילתיים בכל הארץ. זה כבר צו שני שאני חותם ומרחיב את העניין הזה. חסרים שם שופטים, ואני אודה לך – אני אומר את זה לא בציניות, בשיא הרצינות – אם תוכל לכתוב לי מכתב דחוף, שבו אתה גם מביע את עמדתך, בין היתר בכובעך כיושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט לשעבר – שמע אותי רגע עד הסוף – שצריך לתגבר ולחזק את בתי המשפט הקהילתיים, משום שיש לי ויכוח גדול גם עם הנהלת בתי המשפט וגם עם משרד האוצר לאן צריכים ללכת תקנים נוספים שאולי יהיו למערכת בהקשר הזה. אם יהיה מכתב כזה ממך, זה בהחלט יעזור לי במאבק שאני מנהל ממש בימים אלה, ואני אשמח אם זה יקרה.

היו"ר ארז מלול:

שאלה של תם, כבוד השר, מבקר המדינה לא מבקר גם את לשכת עורכי הדין?

שר המשפטים יריב לוין:

לא שידוע לי, אבל – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, מעניין אותי.

שר המשפטים יריב לוין:

לא, לא שידוע לי.

היו"ר ארז מלול:

כי הטענה, גם של חנוך וגם של זה, שאין ביקורת, ואיש הישר בעיניו יעשה.

קריאות:

שר המשפטים יריב לוין:

לא שידוע לי, אבל אדוני היושב-ראש, אני רוצה עכשיו להתייחס לגוף הצעת החוק. תראו, רבותיי, אני מנסה לקחת דגם דומה, והדגם הדומה של מקצוע חופשי מוסדר, אני חושב שאולי הדבר הכי קרוב לעריכת הדין זה ראיית החשבון. יפה, אנחנו גם על זה מסכימים.

גלעד קריב (העבודה):

שר המשפטים יריב לוין:

עכשיו אני שואל, איזו הצדקה יש, אדוני היושב-ראש, שמעורכי הדין ייגבו דמי חבר של 966 שקלים לשנה, בחלק מהמקרים גם 1,112 שקלים, ומרואי החשבון 492.

גלעד קריב (העבודה):

יש הצדקה. יש הצדקה. יש הרבה.

שר המשפטים יריב לוין:

למה? רגע, רגע, בסדר, תסביר כשתעלה. אני לא רואה שום הצדקה לדבר הזה. אין שום צדק בעניין הזה. אין סיבה – – –

גלעד קריב (העבודה):

יש, יש.

היו"ר ארז מלול:

בוועדה תגיד את זה.

שר המשפטים יריב לוין:

אין סיבה שהדבר הזה יקרה. רואה חשבון מעל גיל 70 משלם 122 שקלים, למה עורך דין צריך לשלם 250, ובחלק מהמקרים 290 שקלים? איזו הצדקה יש לדבר הזה? אין לזה שום הצדקה, אין שום סיבה שהדבר הזה יקרה. ועכשיו אני אגיד לכם דבר מדהים, אתם יודעים גם למה זה קורה? בגלל שבכסף העודף הזה משתמשים לדברים שבינם לבין הייעוד של לשכת עורכי הדין ותפקידה אין שום קשר. עכשיו אני אספר לך, חבר הכנסת קריב, על מה אתה מגן. אתן לכם דוגמה מדהימה. רבותיי, אם שפר מזלכם, תוכלו לעלות על ספינת התענוגות של לשכת עורכי הדין. תאמינו או לא, בשעת המלחמה מה שיש ללשכת עורכי דין להתעסק בו זה להזמין את ציבור עורכי הדין להשתתף בשיט – –

גלעד קריב (העבודה):

די, לא מתאים לך הפופוליזם הזה.

שר המשפטים יריב לוין:

– – שיוצא מחיפה או מאשדוד וממשיך לרודוס, ושם הם יוכלו כמובן לשמוע את דבריו של ראש לשכת עורכי הדין.

גלעד קריב (העבודה):

לא מתאים לך.

שר המשפטים יריב לוין:

ואגיד לך יותר חמור מזה – עושים את זה במסווה של כאילו השתלמות מקצועית. לא אתפלא אם אחר כך יש גם כאלה שיבקשו הכרה בעניין הזה כהוצאה מוכרת.

היו"ר ארז מלול:

זה היה כשר? הייתה כשרות?

גלעד קריב (העבודה):

לא מתאים לך.

שר המשפטים יריב לוין:

רגע, ותשמעו את התוכן של הפלגת התענוגות הזאת. יש הרצאה בנושא סוגיות ברשלנות רפואית בין השעה 10:00 ל-11:00 באחד הימים, יש הרצאה בנושא כיצד להצליח בהופעות בבתי המשפט בין השעה 11:00 לשעה 12:00 באותו היום, ויש גם התכנסות וקבלת פנים עם דברי ברכה של ראש לשכת עורכי הדין, זהו. חוץ מזה שום דבר.

היו"ר ארז מלול:

מה, לא הזמינו את כבוד השר?

שר המשפטים יריב לוין:

שום תוכן מקצועי, שום כלום. חוצפה, שערורייה, דבר שאי-אפשר לקבל אותו, ואני שואל אותך, חבר הכנסת קריב, על מה אתה מגן? אתה מגן – – –

גלעד קריב (העבודה):

אני מגן על עצמאות הלשכה אחרי שהפסדתם בבחירות.

שר המשפטים יריב לוין:

אני שואל אותך – – –

גלעד קריב (העבודה):

למה לא עשית את כל זה בימי אפי נוה?

היו"ר ארז מלול:

אתה בקריאה שנייה, להזכיר לך. אין עונשין אלא אם כן מזהירין.

שר המשפטים יריב לוין:

על מה אתה מגן? על מה אתה מגן? חבר הכנסת קריב, אני צריך את תשומת הלב שלך.

גלעד קריב (העבודה):

הוא מדבר עליי, הוא מדבר עליי, שאני מגן על שחיתות, אז אני רוצה הודעה אישית אחרי ההצבעה.

שר המשפטים יריב לוין:

חבר הכנסת קריב, אני שואל – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה? להוציא ח"כית על חולצה?

שר המשפטים יריב לוין:

אני שואל אותך, חבר הכנסת קריב, על מה אתה מגן?

גלעד קריב (העבודה):

על עצמאות הלשכה, על שלטון החוק, על מינויים ראויים לבית המשפט העליון.

שר המשפטים יריב לוין:

אני שואל אותך, חבר הכנסת קריב – – –

יסמין פרידמן (יש עתיד):

למה הוציאו אותה – – – תגידו, נפלתם על הראש?

שר המשפטים יריב לוין:

היושב-ראש יעזור לי.

היו"ר ארז מלול:

די, מה קרה? חברת הכנסת, תצאי החוצה, בבקשה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

על מה הוצאת אותה? על מה הוצאת אותה?

גלעד קריב (העבודה):

על מה, ביום הזיכרון לרבין? ביום הזיכרון.

היו"ר ארז מלול:

זה לא עניינך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מה זה? על מה הוצאת אותה?

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

טוב, אני עוצר את הדיון.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

על מה הוצאת אותה? אתה מכיר את תקנון הכנסת?

יסמין פרידמן (יש עתיד):

מה זה הדבר הזה?

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יסמין, את בקריאה ראשונה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה מכיר את תקנון הכנסת? על מה הוצאת אותה? תענה לנו.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה ראשונה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

שמעתי, על מה הוצאת אותה?

היו"ר ארז מלול:

חוצפן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אתה חוצפן. על מה הוצאת אותה?

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת יסמין, בבקשה לשבת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אל תגיד לי "חוצפן", מי אתה בכלל?

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת ולדימיר, אתה בקריאה שנייה. בבקשה להמשיך.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – – לאזכרה בהר הרצל – – –

קריאות:

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, די, בבקשה, תירגע.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – חולצה – – –

היו"ר ארז מלול:

תירגע. חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה ראשונה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת יוראי, אתה בקריאה שנייה.

קריאה:

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

שים לב שכולם צועקים, ואתה אומר לי – – –

היו"ר ארז מלול:

סדרנים, בבקשה לעשות שם – חברת הכנסת יסמין, דבי ביטון, בבקשה. יש עוד מישהו – יש עוד חבר כנסת שרוצה שאני אזכיר את שמו?

שר המשפטים יריב לוין:

אז אני שואל אתכם – – –

שלי טל מירון (יש עתיד):

חוצפה, אנחנו באמת רוצים לשמוע מה הלשכה משפטית אומרת. באמת, לשמוע מה אומרת הלשכה המשפטית.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת.

שר המשפטים יריב לוין:

זה לא ניתן ככה. לא ניתן ככה.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא. אני עצרתי את הזמן. יש את כל הזמן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – לצעוק – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, לא אתן. נכון.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה עורך מגזין אופנה? אתה עורך מגזין אופנה – – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה, סדרנים.

שלי טל מירון (יש עתיד):

רוצים לדעת מה התשובה.

היו"ר ארז מלול:

חברת הכנסת שלי, שלי.

שלי טל מירון (יש עתיד):

אנחנו רוצים לדעת מה הייעוץ המשפטי – – –

היו"ר ארז מלול:

בסדר. אני לא חייב הסבר. אתם רוצים?

שלי טל מירון (יש עתיד):

לא חייב?

היו"ר ארז מלול:

לא, עכשיו אני לא חייב הסבר.

שלי טל מירון (יש עתיד):

זה הבית שלך, אנחנו לא חלק ממנו?

היו"ר ארז מלול:

נו.

מאיר כהן (יש עתיד):

מילה אחת. אני מכיר את הסעיף הזה. הסעיף שמדבר על הלבוש מדבר על עמדה פוליטית. להחזיר שבויים ולהחזיר חטופים זה עמדה של כל הכנסת הזאת.