جلسة الهيئة العامة بتاريخ 29/09/2024 الساعة 09:00

היו"ר ארז מלול:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום ראשון כ"ו באלול התשפ"ד, 29 בספטמבר 2024. חברי הכנסת, על סדר-היום: הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024, והצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024, לקריאה שנייה ושלישית.הדיון בשתי הצעות החוק יהיה דיון משולב בהתאם לסדרי הדיון המיוחדים שקבעה ועדת הכנסת. לפני שנתחיל בדיון האישי ובהצגת החוק על ידי חבר הכנסת יצחק פינדרוס, אני רוצה להגיד כמה מילים אחרי המבצע המוצלח של חיסול רב-המרצחים. אני רוצה להתחיל בבקשתה של דבורה הנביאה, המסיימת את שירת הניצחון: "כן יאבדו כל אויבך ה' ואוהביו כצאת השמש בגברתו. ותשקוט הארץ ארבעים שנה". עברנו שנה קשה, קשה מאוד, ואנחנו מצטרפים לתפילת דבורה ומתפללים שאובדנו של רב-המרצחים הזה יביא שקט לארץ כולה, וזה יהיה סוף לכל צרותינו, תחילה לניצחוננו, להשבת חטופינו, ובעזרת השם ובעזרת האחדות, ביחד ננצח. ותכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. אני מזמין את – רגע, נמתין, השר עוד לא הגיע. נמתין לשר הפנים חבר הכנסת משה ארבל, שנמצא בדרכו. חבר הכנסת יצחק פינדרוס, בבקשה, ממלא מקום יושב-ראש ועדת הכספים. בוקר טוב, כבוד השר, שבוע טוב. חבר הכנסת פינדרוס.

יצחק פינדרוס (בשם ועדת הכספים):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני אתחיל כפי שהתחלת, אדוני היושב-ראש, בהתייחסות למציאות שלנו היום, במזמור תהילים שכולנו אמרנו הבוקר: "מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ. עבדו את ה' בשמחה בֹּאו לפניו ברננה. דעו כי ה' הוא אלהים. הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. בֹּאו שעריו בתודה חצרֹתיו בתהִלה. הודו לו וברכו שמו כי טוב ה' לעולם חסדו ועד דֹּר ודֹר אמונתו". הזכרת את הנבואה של דבורה. אנחנו בפרשת השבוע: "הרנינו גויִם עמו כי דם עבדיו יִקום ונקם ישיב לצריו וכִפֶּר אדמתו עמו" – אני מקווה שככה זה יסתיים, זה הסוף של כל הגלויות ושל כל הצרות. אני מקווה שאנחנו בסוף ולא ב-40 שנה, בנקמה הזאת, שהקדוש ברוך הוא מולך על ידי נקמה. השם "ימלוך לעולם ועד", ככתוב אחרי קריעת ים סוף. ולא נשכח את אחינו, 101 החטופים, "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה, העומדים בין בים ובין ביבשה. המקום ירחם עליהם ויוציאם – – – מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה, השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן". בו בזמן שאנחנו מודים על החסדים שעשה איתנו הקדוש ברוך הוא בכל השבועיים האחרונים, עם כל מה שקרה אחרי שהתחלנו שנה בצורה נוראית וקשה, אנחנו רואים את חסדי השם. אנחנו צריכים להודות לקדוש ברוך הוא, להודות לשליחים – אנשי המוסד, חיל האוויר, אמ"ן, כל האנשים וכל השליחים הטובים שהיו בישועת השם ונקווה במהרה לראות בנקמת דם באויבינו, ונזכה, כמו שאמרנו, לראות את כל החטופים במהרה כאן. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להביא בפני הכנסת לקריאה השנייה ולקריאה השלישית את הצעת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024 (מס' 2), התשפ"ד–2024, ואת הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית (תיקון מס' 26), התשפ"ד–2024. חקיקה זו הובאה על ידי הממשלה נוכח הימשכות מלחמת חרבות ברזל והצורך בהגדלת ההוצאות האזרחיות הנובעות ממנה. במהלך חודש מאי התקבלו בכנסת חוק התקציב לשנת הכספים 2023 וחוק התקציב לשנת 2024. כחצי שנה לאחר מכן, במהלך חודש דצמבר 2023, התקבל בכנסת חוק התקציב הנוסף לשנת הכספים 2323, התשפ"ד. חוק זה נועד לאפשר לממשלה להגדיל את מסגרת התקציב לצורך מימון ההוצאות הדרושות לצרכים הצבאיים ולצרכים האזרחיים הנובעים ממצב הלחימה. גם ביחס לשנת הכספים 2024 נדרשה הממשלה להגדלת מסגרת התקציב, ובמהלך חודש מרץ התקבל בכנסת חוק תקציב נוסף לשנת הכספים 2024, התשפ"ד. נוכח הימשכות המלחמה והצורך במימון הארכת משך הפינוי והארכת הסיוע לתושבים מיישובים מפונים, הארכת הסיוע באירוח החטופים ובני משפחותיהם במתקני הארחה וסיוע למשרתי המילואים עד לסוף שנת 2024, נדרשה הממשלה להביא בפני הכנסת פעם נוספת תקציב נוסף, שמטרתו להגדיל את ההוצאה התקציבית ב-3.3 מיליארד שקל למימון הצרכים האזרחיים כאמור. בנוסף, במסגרת הצעת חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשפ"ד, מוצע לתקן גם את חוק הפחתת הגירעון והגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב–1992, ולהגדיל את ההוצאה המותרת בשנת 2024 בשיעור נוסף של 0.69% מתוך סכום ההוצאה הממשלתית המותרת בשנת 2023, המשקף סכום של כ-3.3 מיליארד ש"ח, כך שהוא יעמוד על 3.9 במקום 3.2, כפי שנקבע בתיקון שנעשה בחקיקה בחודש מרץ 2024. מוצע לקבוע כי הגידול בסכום ההוצאה הממשלתית לא יובא בחשבון לצורך חישוב ההוצאה הממשלתית בשנים הבאות. יובהר כי בהתאם להצעת החוק כאמור לא יחול שינוי ביחס לתקרת הגירעון שנקבעה לשנת 2024, אלא ביחס למגבלת ההוצאה הממשלתית בלבד. לאור האמור, אבקשכם לאשר את הצעת החוק בקריאה שנייה ובקריאה שלישית. להצעות החוק הוגשו הסתייגויות ובקשות רשות דיבור. אני רוצה, אדוני היושב-ראש, ברשותך, להוסיף שתי מילים. אנחנו נשמע היום נאומים חוצבי להבות אש מהאופוזיציה. אז קודם כול, לאזרחי ישראל – את האמת: 3.3 מיליארד שקל מורכבים משלושה חלקים. חלק הארי שלהם זה הוצאה למפונים עד סוף השנה, חלק נוסף זה למשרתי המילואים, והחלק השלישי זה החזרת הפלאט שבא באותן הוצאות. אלה שלושת החלקים. אתה יודע את זה. אלה שלושת החלקים: החזרת הפלאט – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אין שלוש העברות?

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

העברות נמצאות בתוך התקציב, אתה יודע. כחבר ועדת הכספים, אתה אמור כבר לדעת – אתה מספיק זמן – שהעברות הן בתוך מסגרת התקציב. 3.3 מיליארד שקלים הם במדויק לשלושה דברים: החזרת הפלאט – החלק הקטן שבו; החלק היותר-גדול הוא למשרתי המילואים, וחלק היותר-ארי שבו הוא למפונים. ולא הייתה שום דרך – ואתם יודעים את זה – להעביר כסף למפונים לפני 1 בחודש בלי העברה של הדבר הזה. זה – 1. 2. יש עוד משהו שמשתמשים בו כל הזמן: הנושא של הורדת דירוג האשראי ועלויות האשראי של מדינת ישראל. אני רוצה להגיד לך משהו, ואני מציע שתבדקו אותו. הסכום האמיתי שהורדת הדירוג ועלות האשראי הולכים לעלות הוא סדרי גודל של 350 מיליון שקל; לא 7 מיליארד – 350 מיליון שקל. אתם יודעים מה הסכום הזה? אז אני אספר לכם. יש מדרש שמספר שרבי שמעון בר יוחאי אמר לאחיינים שלו ולחץ אותם במשך שנה שלמה לתת צדקה. בסוף השנה הגיע השר וביקש מהם מס, והוא הכניס אותם למאסר. זה היה כנראה בזום, בלי עורך דין. הוא הכניס אותם למאסר. באו בני המשפחה לרבי שמעון בר יוחאי. הוא אמר להם: תבדקו כמה הם נתנו צדקה. הוא אמר: כמה שהם נתנו – עד 600 זהובים לא יצטרכו לשלם מס. על החלק היחסי יצטרכו לשלם מס. תקשיב טוב למה שאני אומר לך. תבדוק עם החשב הכללי, זה שמשלם. מדובר בסדר גודל של 350 מיליון שקל. אתה יודע מה זה סכום 350 מיליון שקל?

נאור שירי (יש עתיד):

הכסף שהולך – – –

יצחק פינדרוס (יהדות התורה):

זה הסכום שהורדתם מעולם הישיבות. על הסכום הזה תצטרכו לשלם. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס. חברי הכנסת, נעבור להנמקת ההסתייגויות. ראשון הדוברים, חבר הכנסת ולדימיר בליאק, בבקשה. 30 דקות לרשותך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני השר, אני לא יודע למה אתה פה ולא שר האוצר, אבל בסדר. אני שמח לראות אותך.

היו"ר ארז מלול:

תיאורטית הוא שר האוצר עכשיו, עוד מעט. מתכונן.

נאור שירי (יש עתיד):

ב-1 בינואר.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כן. בפתח דבריי אני רוצה לברך את מערכת הביטחון, צה"ל וחיל האוויר על חיסול רב-המרצחים, ראש ארגון הטרור חיזבאללה חסן נסראללה. לאורך שנים רבות נסראללה היווה איום ישיר על ביטחונם של אזרחי מדינת ישראל. ידעו כל אויבינו כי מי שיתקוף את ישראל הוא בן מוות. מדובר בהישג מאוד חשוב לשיקום ההרתעה הישראלית. וגם צריך לברך את השר שלמה קרעי, ששלח את הטייסים שלנו לעזאזל, והם טסו לעזאזל וחיסלו את נסראללה ושבו בשלום. מסתבר שמדינת ישראל לא יכולה להסתדר בלי הטייסות שלנו, אבל בוודאות יכולה להסתדר טוב מאוד בלי מספר לא מבוטל של חדלי אישים שמקיפים את ראש הממשלה. גם הבוקר חייבים לזכור: המטרה הייתה ונשארת להחזיר את תושבי הצפון לביתם בביטחון, וכן להשיב את כל החטופות והחטופים שלנו למשפחות שלהם. אין ולא יהיה ניצחון ללא השבת כל החטופים. אני עוד אחזור להצלחות שלנו בשדה הקרב, אבל כעת בואו נדבר על התקציב הנוסף לשנת 2024, שנמצא על סדר-היום של מליאת הכנסת. אני רוצה להדגיש, אדוני היושב-ראש, ולחדד, כנציג האופוזיציה, כמרכז האופוזיציה בוועדת הכספים, שבשום שלב אין ולא היו לנו השגות בנוגע למטרות השינוי המוצע. חשוב מאוד להמשיך להעניק כל סיוע נדרש לתושבים שפונו מבתיהם; חיוני להגדיל את הסיוע של מדינת ישראל למשרתי המילואים. אגב, מה שבאמת היה מסייע למשרתי המילואים ולבני משפחותיהם הוא השוויון בנטל וגיוסם של אלפי בחורי הישיבות – מה שהממשלה הזאת מסרבת לעשות מתוך שיקול פוליטי, ציני ובזוי. ועדיין, ללא שום סייג, אנו בעד להעביר לטובת משרתי המילואים עוד 200 מיליון שקלים על פי ההצעה המוצעת. ההתנגדות שלנו להצעת התקציב נוגעת בעיקר למקורות השינוי התקציבי. וכאן שר האוצר שוב בחר להמשיך את התנהלותו המופקרת, ובניגוד להמלצות אגף התקציבים, לפרוץ את מסגרת ההוצאה ולהגדיל את הגירעון. במקום לקצץ בכספים הקואליציוניים, לסגור משרדים מיותרים ולבצע הסטות בתוך התקציב, שר האוצר שוב בחר בפוליטיקה זולה על פני טובת הציבור הישראלי. סמוטריץ' מתעקש כי לא מדובר בהגדלת הגירעון ומנסה להטעות את חברי הכנסת בתחזית ההכנסות החריגה, הוא קורא לזה. ואני שואל: על מי שר האוצר מנסה לעבוד? הרי תחזית ההכנסות הזאת מבוססת על תחזית הצמיחה של 1.9%, שהיא לא רלוונטית היום בשום אופן. הצמיחה בפועל ברבעון השני של השנה הסתכמה ב-0.7%. על פי הדוח האחרון של מודי'ס – שעוד נדבר עליו – הצמיחה בישראל השנה צפויה לעמוד על 0.5% בלבד. ויתרה מזאת, גם הכלכלן הראשי באוצר, המינוי של שר האוצר, לפני כמה שבועות הוריד את תחזית הצמיחה ל-1.1%. פעם אחר פעם שאלתי את נציגי האוצר בדיון בוועדת הכספים: איך יכול להיות שאתם לא משנים את תחזית ההכנסות בהתאם לתחזית הצמיחה? ופעם אחר פעם קיבלתי תשובה מתחמקת: זה מוזר גם לנו; אנחנו לומדים את הנושא. בואו אני אעזור לכם. ההכנסות בפועל היו נמוכות יותר, ובתקציב הנוסף הזה אנחנו מגדילים את הגירעון, כלומר מממנים את פינוי התושבים על חשבון התושבים; מסייעים למילואימניקים על חשבון המילואימניקים עצמם. זו המדיניות של סמוטריץ'. והעיקר – לא לגעת בקופה הקטנה של המפלגה שלו, במשרדה של סטרוק. התקציב הזה, חבריי חברי הכנסת, הוא פיקציה, ובדקות הקרובות אני אסביר מדוע. כידוע, הגירעון בתקציב המדינה אחרי שמונה חודשים עמד על 8.3%, הרבה מעבר ליעד הגירעון שנקבע בתקציב. שר האוצר עמד כאן לפני שלושה שבועות וסיפר כי למרות המספרים העגומים, בחודשים הנותרים של השנה תקרה פטה מורגנה, ובאופן מופלא הגירעון יחזור למספר שנקבע בתקציב –6.6%. ותהינו כאן: מהי הפטה מורגנה הפיסקלית המפתיעה, שהגאון הכלכלי בצלאל סמוטריץ' מכריז עליה מדוכן הכנסת? ואני מודה כי לאחר שראיתי ולמדתי את התקציב הזה, הבנתי למה מתכוון שר האוצר. עכשיו, תראו, כידוע, לפני שנבחרתי לכנסת עבדתי שנים רבות בתור רואה חשבון. בראיית חשבון, חבר הכנסת שירי, יש מושג שנקרא "הערכת שווי". ומה מעניין בתהליך של הערכת שווי, אדוני היושב-ראש? בעזרת שיטות שונות והנחות שאתה מניח בדרך ניתן להגיע כמעט לכל תוצאה. החברה יכולה להיות שווה מיליון דולר על פי שיטת "שווי נכסי", או 5 מיליון דולר על פי שיטת "היוון תזרימי מזומנים". הכול תלוי כיצד מעריכים את הנכס, או באיזו ריבית משתמשים לצורך ההיוון. אז מהי שיטת הפטה מורגנה של בצלאל סמוטריץ'? אנחנו יודעים כי חלק מהסיוע האמריקאי, מסיבות כאלה ואחרות, לא יגיע עד סוף השנה. מדובר ב-5.2 מיליארד דולר, כ-20 מיליארד שקלים. במשרד הביטחון יודעים את זה, במשרד האוצר יודעים את זה. גם שר האוצר עצמו יודע את זה, לפחות אמור לדעת. אבל אנחנו נניח שכאילו זה יגיע, ונרשום את הסכום הלא-קיים בספר התקציב. אבל כאן לא נגמר השקר שבתקציב הזה. קרן מס רכוש טרם שילמה כ-20 מיליארד שקלים פיצויים לעסקים ולאזרחים שנפגעו במהלך המלחמה. במשרד האוצר יודעים את זה, שר האוצר יודע את זה. וכעת גם אתם, חבריי חברי הכנסת, יודעים את זה. אבל אנחנו נניח שכאילו לא נשלם את הסכום העצום הזה עד סוף השנה, נתרץ את זה ביישום כללי החשבונאות המקובלים, ולא נרשום אותו בספר התקציב. התקציב הזה הוא פיקציה, כי מעבר להגדלת הגירעון בסך 3.4 מיליארד שקלים חסרים בו – שימו לב – עוד 40 מיליארד שקלים: 20 מיליארד שקלים בהכנסות ו-20 מיליארד שקלים בהוצאות. בסיום הדיונים בוועדת הכספים, רק לפני ימים בודדים, אמרתי כי אנחנו ניפגש כאן שוב בעוד חודשיים עם התקציב הנוסף, מס' 3, ואחרי הורדת הדירוג – שכבר קרתה – מס' 4. הדבר הנכון לעשות הוא לדרוש משר האוצר למשוך את ההצעה ולהגיש לכנסת – לשם שינוי – תקציב נכון, אחראי, אמיתי. אם הייתה כאן קואליציה אחראית שדואגת לעתיד המדינה ולא מזלזלת באינטליגנציה של הציבור, זה מה שהיינו עושים היום. ההתנהלות המופקרת של שר האוצר וראש הממשלה גרמה לסוכנות הדירוג מודי'ס, בסוף השבוע, לשלוף למדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל כרטיס אדום: בשבת לקראת חצות הודיעה מודי'ס על הורדה כפולה של דירוג האשראי של מדינת ישראל, לרמה של BAA1, בליווי תחזית שלילית לעתיד. בכך, דירוג האשראי שלנו ירד שתי רמות נוספות והשתווה לדירוג האשראי של מדינות כמו פרו, תאילנד ובולגריה. עד כמה זה דרמטי? ב-1995 דירוג האשראי של ישראל נקבע על רמה של A3. לאחר חמש שנים, בשנת 2000, מודי'ס העלתה את הדירוג ל- .A2חלפו, חבריי חברי הכנסת, לא פחות משמונה שנים, ולאור הצלחת כלכלת ישראל, מודי'ס החליטה להעלות את הדירוג ל- ,A1ומאז אשררה אותו כמה פעמים – עד שהפציעה בחיינו ממשלת ימין על מלא. עוד לפני המלחמה, באפריל 2023, הורידה מודי'ס את תחזית הדירוג של ישראל מחיובית ליציבה, על רקע קידום ההפיכה המשפטית. באוקטובר 2023 הורידה מודי'ס את תחזית הדירוג מיציבה לשלילית. רוצה לומר: הכול היה על השולחן, כל האזהרות. בפברואר השנה, לנוכח היעדר אמון של חברות הדירוג ביכולתה של ממשלת ישראל לנהל מדיניות פיננסית אחראית בעת המלחמה, מודי'ס קיבלה החלטה להוריד – לראשונה בהיסטוריה – את דירוג האשראי של ישראל מ-A1 ל-A2. בהמשך גם סוכנויות S&P ופיץ' נקטו צעד דומה. עכשיו הדירוג שלנו ירד באופן חריג בשתי מדרגות נוספות. בכך, תוך שמונה חודשים בלבד ישראל מבזבזת את ההישגים של שלושה עשורים וחוזרת לרמת הדירוג של 1993. 1993. בשבת היה לילה טוב מאוד להרתעה הישראלית, ולילה רע מאוד להווה ולעתיד הכלכליים של כולם. וזה רק מעלה את רמת התסכול. ישראל היא אומה מנצחת, שמוכיחה את זה פעם אחר פעם. בזכות צבא הגנה לישראל, בזכות כוחות הביטחון, חיילינו הגיבורים, משרתי המילואים, העורף האיתן, אנו מנצחים את אויבינו בשדה הקרב. אין שום סיבה שבעולם שהאומה המנצחת תהפוך לאומה מפסידה בחזית הכלכלית בגלל ההנהגה הכושלת – ובראשה שר אוצר מופקר, משיחי וחסר כישורים וראש הממשלה שפשוט לא אכפת לו. השאלה שמופנית אליי שוב ושוב, ובצדק: מדוע אתה מדבר על דירוג האשראי בעת המלחמה? מה אכפת לנו? מה זה קשור לאיציק מדימונה, לחנה מחדרה, למרינה ממודיעין או לאחמד מסח'נין? אז בואו נסביר לציבור הישראלי מדוע חשוב כל כך וקריטי כל כך לדבר דווקא עכשיו על דירוג האשראי. הורדת דירוג האשראי, חבריי חברי הכנסת, מייקרת מאוד את עלויות החוב הלאומי שלנו. אנו מממנים את הגירעון שהממשלה הזאת מעמיקה, בכישרון רב, באמצעות אגרות חוב, וכבר כעת המדינה משלמת בגינן ריביות גבוהות בהרבה. בכמה הרבה? לפחות 5 מיליארד שקלים יותר בשנה הבאה, חבר הכנסת פינדרוס, שסיפר לנו אגדות כרגע, שאין להן שום קשר למציאות. זה נוסף ל-40 מיליארד שקלים ששילמנו השנה. מדובר בעשרות מיליארדי שקלים יותר בעשור הקרוב. כתוצאה מכך, כמובן יישאר פחות כסף בקופה לאזרחים: פחות כיתות לימוד, הקפאת קצבאות, תורים ארוכים יותר לרופאים מומחים, וגם העלאת מיסים למעמד הביניים. הכול קשור לכול. הורדת דירוג האשראי מבריחה את המשקיעים הזרים. הפעילות הכלכלית נפגעת, ישנם פחות יזמים שפותחים חברות הזנק, נוצרים פחות מקומות עבודה, הצמיחה במשק הולכת ופוחתת. ומה עם המטבע הלאומי? הורדת דירוג האשראי מחלישה את השקל. שקל חלש יותר מייקר את עלויות היבוא ומחמיר עוד יותר את יוקר המחיה. כל אחד, גם כאן בכנסת, מרגיש את זה היטב מדי שבוע בקניות ברשתות. כמובן, זה גם מזניק את שיעור האינפלציה במשק, מה שמקרב את העלאת הריבית של בנק ישראל – אגב, בניגוד מוחלט למה שקורה היום בארצות הברית. כלומר, תשלומי המשכנתאות, בסבירות לא מבוטלת, צפויים לעלות. כל זה יחד גורם להחמרה במצב הכלכלי של כל העסקים ומשקי הבית. המשמעות: ירידה דרמטית – דרמטית – ברמת החיים. אני חייב לומר, אדוני היושב-ראש, כי אנחנו כמדינה עדיין רחוקים מחדלות פירעון, מהמשבר הפיננסי הרחב שעלול להביא לקריסת המערכת הבנקאית ואיבוד חסכונות הציבור בקרנות הפנסיה. אבל תסמכו על נתניהו וסמוטריץ' – עוד שנה אחת של המשך המדיניות הנוכחית, וכולם בלית ברירה יכירו את המושג שנקרא דיפולט: המצב שבו מדינת ישראל תתקשה לעמוד בהתחייבויות שלה. אני שמעתי בליל שבת כי החשב הכללי העביר ביקורת על מודי'ס. חבל. הוא ודאי יודע יותר טוב מכולם מי האשם הבלעדי במפולת הזאת. הוא עובד במשרד שבו האשם הזה משמש כשר’ אומנם במשרה חלקית בלבד, אבל בכל זאת. אנחנו זוכרים את התגובה האינפנטילית של השר הזה על החלטת מודי'ס מפברואר השנה. גם הפעם סמוטריץ' והשופרות שלו בחרו בקו דומה והאשימו את האנליסטים של מודי'ס בגישה פוליטית, ואפילו באנטישמיות. ישנה רק בעיה אחת: כבר תקופה ארוכה אגרות החוב של ממשלת ישראל נסחרות בפרמיית סיכון שמשקפת דירוג אשראי נמוך בהרבה מהדירוג הרשמי, איפשהו בין צ'ילה למקסיקו. ולכן, ההחלטה התקדימית של מודי'ס רק העניקה את החותמת הרשמית למציאות שהשוק קבע. לכן הטענות נגד הסוכנות הן גם הפעם מביכות וחסרות כל בסיס מקצועי. במילים אחרות: ממשלת החורבן במיטבה. בכלל, כאשר קראתי את ההודעה של מודי'ס חשבתי כי אני לא זוכר מסמך כלכלי בין-לאומי שמשקף אמון ירוד כל כך בהתנהלותו של שר האוצר. שר האוצר עדיין מתעקש, כפי שציינתי קודם, כי הגירעון השנה יסתכם ב-6.6%, ובמודי'ס סבורים כי מדובר ב-7.5%. בשנה הבאה הממשלה מבטיחה גירעון של 4%, ובמודי'ס בטוחים כי זה יהיה לפחות 6%. גם בכוונתו של סמוטריץ לקצץ 35 מיליארד שקלים בשנה הבאה הם לא מאמינים, ולא בכדי – הרי עד עכשיו הוא לא עמד בשום יעד שהציב בתקציב, לא בשנה שעברה וגם לא השנה. גם את הסיפור של ההתאוששות המהירה אחרי המלחמה מודי'ס לא קונים, וצופים צמיחה של 1.5% בלבד ב-2025, שמשמעותה המשך התכווצות המשק. כל הקטסטרופה הזאת – והציבור הישראלי חייב לדעת את זה – אינה גזרת גורל. היא תוצאה של התנהלות לא מקצועית, לא אחראית, יהירה ופושעת של ממשלת ישראל. במקום שבו אתגרי המלחמה פוגשים התנהלות כזאת, מגיעים לתוצאות עגומות במיוחד. כן, זו לא רק המלחמה, ואנו רואים את זה היטב בהודעה של מודי'ס. בין האחראים להורדת הדירוג הם מציינים כמובן את שר האוצר, שמעכב את הגשת התקציב לשנה הבאה; את החלשת מוסדות המדינה ואיכות הממשל על ידי הממשלה הנוכחית – אפרופו המינויים הפוליטיים; וגם את שר המשפטים יריב לוין, שלא ממנה שופטים ונשיא לבית המשפט העליון למרות פסיקת בג"ץ, וגם נמנה עם הגורמים לסיכון מקומי גבוה. והוא אכן מהווה סיכון מקומי גבוה לעתיד הדמוקרטיה הישראלית ולעתיד מדינת ישראל באופן כללי. סוכנויות הדירוג, כאמור, מביעות פסימיות יתר בנוגע להתאוששות כלכלת ישראל אחרי המלחמה, כי ממשלת ישראל מנהלת מדיניות פזרנית, מעדיפה שיקולים פוליטיים על פני שיקולים מקצועיים ולא עושה דבר על מנת לתמוך בהייטק ולקדם את השוויון בנטל ואת תעסוקת החרדים. בכל מדינה מתוקנת ראש הממשלה ושר האוצר היו מגישים עוד אתמול את מכתב ההתפטרות, וזו חייבת להיות הדרישה האולטימטיבית של אזרחי ישראל והמגזר העסקי כולו. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולפנות לשר האוצר בצלאל סמוטריץ': אדוני שר האוצר, זו העת שלך לשים את טובת הציבור והמשק לפני טובתך האישית. כלכלה והשקעות זה משחק של ציפיות. כל מה שנדרש כדי לבנות ציפיות ולשקם את אמון המשקיעים זה אומץ ומנהיגות. עשה את הדבר הנכון, שים את המפתחות על השולחן, תן לכלכלת ישראל הזדמנות להתאושש – תתפטר. כמה מילים לגבי תקציב 2025, כפי שמסתמן, לפחות על פי מה שפורסם עד כה. הניסיון הפסול של הממשלה להטיל מס על קרנות ההשתלמות ולהקפיא את מדרגות מס ההכנסה – שכמובן המשמעות של זה היא העלאת מס הכנסה – זו פגיעה ממוקדת במעמד הביניים הישראלי, במשרתי המילואים, בכל מי שמחזיק על כתפיו את כלכלת ישראל בכל התקופה המאתגרת הזאת, ונושא גם בנטל הכלכלי וגם בנטל המלחמתי. אנחנו ביש עתיד נתנגד לכך בכל הכוח ובכל הכלים העומדים לרשותנו. הציבור הישראלי יודע: יש אלטרנטיבה. יש אלטרנטיבה. יש דרך אחרת. אפשר להתנהג אחרת, אפשר להתנהל אחרת, אפשר לנהל מדיניות כלכלית שונה. ניתן למנות שר אוצר אחראי ומקצועי שמבין בכלכלה שאינה כלכלת בעזרת השם בלבד; שר אוצר שיתפקד כמו שר אוצר במשרה מלאה ולא כמה שעות ביום, שמסוגל לדבר עם הקהילה הכלכלית הבין-לאומית, עם סוכנויות הדירוג, ויכול לנווט את כלכלת ישראל לחוף מבטחים. חובה עלינו לנהל מדיניות כלכלית נכונה ושקולה, שתיתן מענה הולם לכל אתגרי תקופת המלחמה, תמנע את המפולת, תזכה מחדש באמון סוכנויות הדירוג ותוציא את המשק הישראלי לדרך של צמיחה. אנחנו יכולים לעשות את זה. אנחנו כבר עשינו את זה בעבר, אנחנו יכולים לעשות את זה גם היום. צריך לסגור – לא חמישה; בין 12 ל-14 משרדים מיותרים. בין 12 ל-14 משרדים מיותרים אפשר לסגור וצריך לסגור, לבטל את הכספים הקואליציוניים לגמרי. ניתן לעשות את זה באופן מיידי. יש השנה עוד 1.5 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים, הם לא צריכים להיות כספים פוליטיים בעת המלחמה. אין שום סיבה שבשנת 2024, בעת המלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל, תקציב המשרד המיותר של אורית סטרוק, שמהווה קופה קטנה למפלגה של שר האוצר – היא כבר לא כזאת קטנה, קופה גדולה – שימו לב, יעמוד על 630 מיליון שקלים. 630 מיליון שקלים. מה זה הטירוף הזה? איפה הבושה? בתחום הבנייה, אנחנו אומרים את זה שוב ושוב, יש לקדם בנייה ממשלתית רחבה של דירות להשכרה לטווח ארוך. זה הפתרון שיכול להיות טוב היום למעמד הביניים הישראלי; צריך לשפר את יעילות החברות הממשלתיות. זה אומר להוציא אותן מידיו של דודי אמסלם, עוד משרד פיקטיבי שחובה לסגור לאלתר. חשוב לחזק את העסקים הקטנים, שהם הלב הפועם של כלכלת ישראל, מנוע הצמיחה העיקרי של המשק, המעסיק הגדול של המשק. אנחנו צריכים לחבק אותם, אנחנו צריכים לתמוך בהם, גם בצפון, גם בדרום, בכל רחבי הארץ. העסקים הקטנים הם המפתח. אסור לשכוח את זה. אנחנו צריכים להעניק עדיפות מובהקת לחינוך הממלכתי, שמלמד לימודי ליבה – מתמטיקה, אנגלית, מדעים; לבטל את ההנחות במעונות יום לאנשים שלא משרתים בצבא ולא משתתפים בשוק העבודה. יש לא מעט כאלה, וזה על השולחן היום וצריך להתעקש על זה למען עתיד כלכלת ישראל. אנחנו צריכים להציב את חיזוק ההייטק הישראלי כיעד לאומי – יעד לאומי, לא פחות מזה. חובה עלינו להתמקד במדיניות כלכלית שמשקיעה באנשים ובעתיד. ואז, עם הרבה מאוד עבודה, נחישות והתמדה, אנחנו נוכל לצאת מזה. עשינו את זה בעבר, אנחנו נוכל לעשות את זה שוב. ובתחום שאינו כלכלי – לעצור את המתקפה המטורפת על שלטון החוק; להיאבק בשחיתות השלטונית; להפסיק את הניסיונות לקדם את ההפיכה המשפטית, שכבר הקריסה את כלכלת ישראל, ולהפסיק להחליש את מערכת המשפט; למנות את השופטים החסרים בבית המשפט העליון ואת נשיא בית המשפט העליון, כפי שמתחייב על פי החוק ומפסיקת בג"ץ. אם לא נעשה את הצעדים הנדרשים, אם לא נחליף את שר האוצר הכושל ואת הממשלה הלא-מתפקדת, המפולת הכלכלית לא רק תימשך, אלא גם תחריף. אני רוצה שוב לברך ולחזק את צבא ההגנה לישראל, את החיילים והקצינים על הגבורה וההישגים המרשימים בשדה הקרב – בצפון ובדרום. אני נושא תפילה להחזרת כל חטופינו הביתה. הזמן שלהם אזל מזמן – גם הזמן שלהם וגם הזמן של המשפחות שלהם, וחובתנו המוסרית להציל אותם; להציל את מי שעדיין ניתן להציל. אני קורא לחברי הכנסת לדחות את הצעת התקציב הפיקטיבי הזה. ישראל חייבת שינוי. אנחנו אומה מנצחת – הוכחנו את זה שוב בשנה האחרונה, בשבועות האחרונים. כעת אנחנו חייבים הנהגה חדשה, הנהגה שרוצה לנצח במקום לשרוד – לנצח בדרום, לנצח בצפון וגם בחזית הכלכלית. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. אני מזמין את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן מטעם המחנה הממלכתי – 20 דקות לרשותך. חבר הכנסת ולדימיר, דירוג האשראי הכלכלי ירד, אבל האשראי הביטחוני עלה לאין ערוך.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה לא מה שאמרתי?

היו"ר ארז מלול:

נו, אני אומר.

רון כץ (יש עתיד):

מי שאומרים שיש קשר בין אחד לשני, זה כנראה באמת מעיד על הניתוק הכי גדול.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

שבוע טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו מתכנסים היום אחרי דיונים ארוכים, חשובים ומתסכלים בוועדת הכספים של הכנסת להצביע על פריצת תקציב שנת 2024 בפעם השלישית. את זה אנחנו עושים בניגוד גמור לעמדת גורמי המקצוע הכלכלי בישראל. למרות האזהרות של כולנו, לאחר שבסוף השבוע האחרון ישראל חוותה הורדת דירוג אשראי כפולה עם תחזית שלילית, שממקמת את כלכלת ישראל בפעם הראשונה מאז ומעולם כמדורגת עם קידומת B, דירוגBAA1 , שמבטא לא רק את ההשלכות של המלחמה וחוסר הוודאות שהיא מביאה איתה – את אלה אני מבינה, מקבלת, הן גם גדולות ומשמעותיות על הכלכלה הישראלית, אבל מה שאני לא מקבלת הוא איבוד האמון החריג בהתנהלות הכלכלית של הממשלה, שבא לידי ביטוי בדוח החריג על קריסת דירוג האשראי של ישראל. אז מזל טוב, שר האוצר סמוטריץ', אנחנו רק שלוש רמות מעל דירוג שמכונה אג"ח זבל, כלומר מדינה שאינה ראויה להשקעה, ואנחנו קרובים מאוד לרמת סיכון שאם נגיע אליה, חס וחלילה, קרנות סולידיות וקרנות הפנסיה לא תוכלנה כלל להשקיע באג"חים של מדינת ישראל או של חברות ישראליות, ומכאן ברור יהיה לאן הולכים – למטה. אז היום, כאשר נצביע על פריצת תקציב 2024 בפעם השלישית, ונעמיק את החובות שלנו, הישראלים, בעוד 3.4 מיליארד שקלים, נעשה זאת כשהדירוג של כלכלת ישראל הוא ברמה של מדינות דוגמת קזחסטן, תאילנד, בולגריה, פרו. ואם זה לא גרוע מספיק, גם תחזית האופק היא שלילית, כלומר תוך זמן לא רב צפויה בחינת הורדה נוספת. בעיני העולם כלכלת ישראל חזרה 30 שנה אחורה. מודי'ס התחילה לדרג את ישראל בשנת 1993, אחרי הסכמי אוסלו, ובסוף השבוע האחרון קבעה את הדירוג הכי נמוך שהיה לנו אי פעם. הדירוג הזה, אדוני היושב-ראש, יקפיץ את החובות של מדינת ישראל בעשרות מיליארדי שקלים בעשור הקרוב, ככה רק הריבית שנצטרך להחזיר; הוא ירתיע משקיעים מישראל, שלא רק שלא ישקיעו, אלא גם ימכרו את השקעותיהם שבארץ, הם פשוט יתחילו להיפטר מהן, כי יש להם מקומות יותר טובים לשים בהם את הכסף; הוא יפגע בשוק העבודה והתעסוקה של הישראלים – ביזמות, בהייטק הישראלי – ויפגע בצמיחה. הדירוג הזה יפגע במעמד השקל שלנו, כלומר הכסף שלנו יהיה שווה פחות, מוצרים יהיו יקרים יותר, כי ביבוא הם יקרים יותר – הכול יקר יותר, אם זה בכלל עוד אפשרי שמשהו יהיה יקר יותר עם יוקר המחיה הבלתי-אפשרי שאיננו מטופל. הורדת הדירוג תקשה על בנק ישראל אפילו לחשוב על הורדת הריבית, שגם ככה מכבידה מאוד על הישראלים במשכנתאות; היא תקשה על הטיפול באינפלציה, כי כולנו נצטרך גם להחזיר הרבה יותר כסף בשל חובות המדינה; ובסוף הסיפור, בשורה התחתונה, למדינת ישראל יהיה פחות כסף פנוי לשירותים, לחינוך, לרווחה, לאזרחים. יהיו יותר העלאות מיסים ופגיעה ברמת החיים של כולנו. אני גם חייבת לומר שהיד עוד נטויה, עדיין לא סיימנו את המלחמה החשובה הזו, וההתנהלות לא מזהירה במיוחד. והרי גם בודקים אותנו, אומרים, אנחנו גם עם אופק שלילי – אתם בבדיקה. אדוני היושב-ראש, חשבתי הרבה מה ואיך לומר במליאה בהצבעה הזאת היום, אחרי סוף השבוע המטלטל הזה שכולנו עברנו, ואחרי שבועיים של פעילות מזהירה ואמיצה של מערכת הביטחון, של צבא ההגנה לישראל, של חיילינו הגיבורים, של הטייסים שלנו, בדרום ובצפון, ואחרי חיסול מזהיר של רבי-מחבלים, של רבים מאויבינו, וכמובן, השיא – החיסול המוצלח של הפושע הנתעב עם הדם על הידיים, המחבל חסן נסראללה על ידי ישראל. כל סוף השבוע הזה התרגשתי ממש – התרגשתי מהטייסים שלנו, ממערך ההגנה שלנו, מהמערכות, מאנשי מערכות הביטחון שלנו, שנלחמים כבר שנה יום ולילה, שמשאירים מאחור הורים דואגים, אחים, אחיות, אוהבים, אישה, ילדים, פרנסה, חברים, ומקריבים הכול – אבל הכול – בשבילנו; התרגשתי מהעם שלנו, ממפונים, שכבר שנה הם פליטים בארצם עם קושי כלכלי ונפשי גדול – על העמידה שלהם; על הערבות ההדדית שאנחנו רואים בין חלקי העם המשרת. ואתם יודעים מה חשבתי? חשבתי על זה שהממשלה הזו מזלזלת בהם, בכולנו, מזלזלת בעם הנפלא שלנו, שעובר תקופה כל כך קשה, באנשים היקרים והאיכותיים האלה, המדהימים האלה, שנקראים ישראלים, שעוברים תקופה כל כך מאתגרת ועדיין תורמים למדינה שלנו עוד ועוד בלי גבול. הם מחויבים למדינה, בעוד המנהיגות שלנו מתנהגת בחזירות ובהפקרות בחזית הכלכלית מולם. לא פחות מזה – –

היו"ר ארז מלול:

אני התרגשתי גם מראש הממשלה, שאישר את המבצע ולקח את האחריות על עצמו.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

סוף-סוף לקח אחריות על משהו.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – חשבתי על הגזרות שפרסם שר האוצר שלנו – – –

היו"ר ארז מלול:

אני התרגשתי, גם את זה צריך להגיד.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

להמשיך?

היו"ר ארז מלול:

כן, תמשיכי.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

חשבתי על הגזרות שפרסם שר האוצר שלנו, שמתכנן להחיל גזרות על כולנו כבר בשנה הקרובה בגלל המלחמה ורק בגללה – העלאת המע"מ, הקפאת נקודות זיכוי, הקפאת עדכוני שכר, הקפאת קצבאות למוחלשים, פגיעה בקרנות הפנסיה, מיסים על כל מה שזז – קרנות השתלמות, רכבים, פליטות – כל מה שלא הצליחו לעשות כל השנים; על הריביות הגבוהות של המשכנתאות; על תשלומי משכנתאות; על ריביות החובה הרצחניות בחשבונות הבנק לכל הישראלים, שלא מטופלות, כשהבנקים ברווחי שיא של כל הזמנים; על יוקר המחיה והמחירים המשתוללים באופן מופקר באין מפריע; על מחירי הטיסות; על אי-הטיפול בהבאת עובדים זרים בענף הדיור; על הכסף שלנו, ששווה פחות ופחות; על העובדה הבלתי-נתפסת שהממשלה הזאת ביד אחת מתכוונת להאריך את השירות הצבאי והמילואים של חיילינו, וביד אחרת מתעקשת לשריין פטור משירות לאומי או צבאי לנצח למגזר שלם של אברכים ומשפחותיהם, ומעלה להם קצבאות באמצע מלחמה – גם זה ראש הממשלה. וחשבתי לעצמי, הרי אנחנו מבינים ומקבלים, אנחנו, הישראלים. אנחנו מגויסים. אנחנו מבינים שמלחמה היא אירוע כלכלי קשה, ששינוי תפיסת הביטחון יעלה לכולנו מיליארדים; שכשעפים טילים, יש לזה מחירים. דווקא אז, אדוני היושב-ראש, צריך להדק את החגורה, לקצץ בכל מה שאפשר, והכי חשוב – לשמש דוגמה. אבל זה לא מה שקורה בניהול הכלכלה של המדינה הזאת. מרגע הקמתה – אין ראש ממשלה, אין שר אוצר, אין שר כלכלה, אין התנהלות מקצועית. מה שיש זה הרבה דיבורים, דיבורי סרק והפקרות גדולה. הרי בתחילת 2023, עם השבעת הממשלה הזאת, אנחנו, ממשלת השינוי, העברנו לידי הממשלה מדינה עם כלכלה מסודרת, מצוינת; הכנו תקציב אחרי שלוש שנים של הפקרות בלי תקציב; סיימנו עם עודף של כמעט 10 מיליארד שקלים, עודף תקציבי שיא שלא היה מאז שנות השמונים; שיעור תעסוקה מצוין; ישראל צלחה את מגפת הקורונה; אינפלציה מתונה ביחס לשאר המדינות; תעשיית ההייטק הייתה בשיא של כל הזמנים, עם מספר יוניקורנים גדול מבכל אירופה. כתב העת אקונומיסט דירג את כלכלת ישראל במקום הרביעי בעולם. אבל מהרגע שקמה, לממשלה הזאת היו תוכניות אחרות – אכול ככל יכולתך, כי מחר תמות. לא מה טוב למדינה, אלא מה ישמור לנו על הכיסא, על הממשלה – חקיקה משפטית, פגיעה בהייטק, חוק לימוד תורה לאברכים – וזה עוד לפני המלחמה. אז כן, אדוני היושב-ראש, יש קשר הדוק בין ההצבעה כאן היום לבין העובדה הפשוטה שכשבאים לעם ישראל עם גזרות כלכליות, או כשפורצים תקציב בפעם השלישית, הממשלה צריכה לבוא לציבור בידיים נקיות. כי מה יש לנו פה היום? הממשלה מעמיקה את בור ההוצאות של כולנו ב-2.4 מיליארד שקלים בלי לבדוק אם אפשר לקצץ, במקום אולי לגעת ב-1.5 מיליארד שקלים שאפילו עוד לא השתמשו בהם בכספים קואליציוניים. חלילה לפנות לשרה סטרוק, לאימפריית משרד ההתיישבות. נשארו לה 300 מיליון שקלים שהיא אפילו לא הספיקה לבזבז מרוב כספים קואליציוניים שהומטרו עליה. אולי ניקח את זה במקום להעמיק את החובות? אחרינו המבול. שנית, מספרים לנו שההצבעה היום נורא חשובה, כי היא רק למפונים ורק למילואימניקים, אבל זאת לא האמת; על הדרך ההצבעה הזאת כוללת היום – תקשיבו טוב – תוספות למשרד לשיתוף פעולה אזורי, תוספות למשרד ירושלים, תוספות לתרבות יהודית במשרד החינוך, למעיין החינוך התורני, הפחתה בבריאות הנפש. אין קיצוצים, לא סוגרים משרדים – רק העמקת חובות. ועוד משהו לא פחות חשוב, שדיברנו עליו בלי סוף בוועדת כספים, ויושב-ראש הוועדה הסכים – פריצת התקציב הזאת מתבססת על הנחות יסוד לא נכונות. בכלל לא הפנימו פנימה את המלחמה וההסלמה בצפון. כן, התקציב הזה מתבסס – תאמינו או לא, ההעמקה הזאת, ההצבעה היום – על תרחיש שבו הצפון רגוע. פריצת התקציב הזאת לא לוקחת בחשבון את העיכוב בסיוע האמריקאי. כן, מעוכבים לנו 14 מיליארד שקלים. לא לוקחים בחשבון את הקריסה של הצמיחה לנפש, כשאנחנו בצמיחה שלילית, לא לוקחים בחשבון את עלויות המלחמה, שהן בעצם בזינוק ובחוסר ודאות נוראי. ואת כל הדברים האלה אמרנו בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש. אמרנו לשר, אמרנו למשתתפים: לכו לאגף תקציבים, תעשו עבודה, תעדכנו את המספרים, אנחנו לא הולכים לשום מקום. תעשו עבודה מקצועית ותחזרו אלינו, במקום שאחרי זה שוב זה יהיה עוד איתות לחוסר האמינות הכלכלי שלנו. לשווא. והינה, אנחנו פה, ואני רוצה לספר לך עוד משהו, אדוני היושב-ראש. אתה יודע שלדיונים האחרונים בוועדת הכספים, שר האוצר של מדינת ישראל הגיע לבד, בלי מנכ"ל, בלי ראש אגף תקציבים? דבר כזה מעולם לא היה. ואתה יודע למה? כי כל הגורמים המקצועיים שלידו מתנגדים למהלך הרשלני הזה. כבר באוגוסט ראש אגף תקציבים כותב לשר האוצר ומזהיר אותו – ואני מצטטת: אדוני השר, פריצת התקציב בפעם השנייה היא צעד חריג, שהוא רק מוצא אחרון. היא תשדר חוסר אחריות לשווקים ולמדרגים. היא תפגע באמון בממשלה. זה בדיוק מה שקרה בסופ"ש האחרון. הוא אמר לו: בוא נקצץ ממקומות אחרים, או לפחות נצמצם, שיסתכלו ויראו – תקציב 2025, כלכלה מנוהלת. שר האוצר אמר לו: תניח את המפתחות. גם קודם, ביולי, ראש אגף תקציבים אומר לשר האוצר שלנו: אדוני, חברות הדירוג מסתכלות, תקיים איתנו דיונים על התקציב. למה אתה לא יושב איתנו? דברים כאלה בחיים שלי לא ראיתי – לא בימים רגילים, ובטח שלא הייתי מצפה במלחמה. אז מה אני אומרת היום? שיש קשר בין ההצבעה היום להורדה של דירוג האשראי בישראל בסוף השבוע; יש קשר בין ההצבעה שלנו היום על הפריצה השלישית של התקציב בשנה הזאת, שאליה הוביל ביהירות שר האוצר בתמיכת ראש הממשלה שלנו, לקריסה הכפולה של דירוג האשראי של ישראל; יש קשר בין שיא בכספים הקואליציוניים לדירוג האשראי הזה; יש קשר בין אי-סגירת משרדים מיותרים לדירוג האשראי הזה; יש קשר בין אי-טיפול בשוויון בנטל השירות הישראלי, בין חוק הפטור מגיוס, לבין הגדלת הקצבאות לאברכים באמצע מלחמת הישרדות כלכלית שלנו, לדירוג האשראי הזה; יש קשר בין זה שלא עבדו על התקציב ובין העיכוב המופקר של שר האוצר, שלא עשה דיונים על התקציב, לבין דירוג התקציב הזה; אדוני היושב-ראש, יש קשר בין היעדר חזון כלכלי והשקעה מספקת בצמיחה, בתשתיות, בהייטק, בישראלים העובדים והמשרתים, לבין הדירוג הזה; יש לזה קשר להבטחות הסרק וים של מילים ודיבורים, שלא יוצא מהם כלום, שלא מתממשים, שהקריסו את האמון בהנהגה הכלכלית של הממשלה הזאת; חברי הכנסת, חבריי, יש קשר בין החקיקה המשפטית, הניסיונות של הממשלה הזאת לרסק את הפקידות המקצועית, את השירות הציבורי, את עצמאות בתי המשפט ואת שלטון החוק, לדירוג הזה; אזרחי ישראל, יש קשר בין אי-הטיפול בנו ובשום דבר אחר בכלכלה, ביוקר המחיה, לבין זה שבנק ישראל לא יכול לסמוך על הממשלה, ולכן נהיה עוד יותר שמרן ולא מוריד את הריבית על תשלומים שלנו ועל ריבית בנק ישראל, כי אין לידו ממשלה אחראית. אדוני היושב-ראש, הכתובת הייתה על הקיר, כתובה באדום בוהק מאז המהפכה המשפטית ומאז העברת תקציב חסר אחריות מתחילת הממשלה ועד היום. אני אמרתי את הדברים במליאה כבר אז, כולנו אמרנו את זה גם בתקציב הראשון במלחמה, גם בוועדת הכספים, גם לשר עצמו וגם כעת. אבל מה? עכשיו חברת הדירוג הבין-לאומית מודי'ס כתבה את זה שחור על גבי לבן, וכל העולם יודע. אני מצטטת מהדוח – ושוב, אין בכלל ספק, חלק עיקרי מהורדת הדירוג נובע מהמלחמה, מהימשכותה, מחשש להסלמה, מאי-הוודאות; אבל תראו מה כתוב בהודעת הדירוג – הממשלה המופקרת הזאת מרסקת את המוניטין שלנו, של אומת ההייטק, וזה תורם בנוסף לדירוג ולחובות שלנו. מה אומרת חברת הדירוג? א. הממשלה פשוט לא מתפקדת – זה מה שהיא אומרת. פשוט לא עשיתם מה שצריך, ואני מצטטת: יש ירידה באיכות המוסדות של ישראל, שלא היו אפקטיביים במניעת פעולות פוגעות במדדי האשראי. מה הם אומרים לממשלה? יכולתם להתנהל אחרת, ולהיות קצת יותר אפקטיביים מהדירוג שהגעתם אליו. הסברתי. ב. חברת הדירוג מציינת באופן מפורש את הבעיה הכלכלית הבסיסית במדינת ישראל, שחשיבותה בזמן המלחמה בכלל גדלה במכפלות – סוגיית השוויון בנטל ובשירות הכללי. והם אומרים: אינדיקציות לסיכון מקומי גבוה יותר, כולל גם מתחים בין הממשלה לשירות הביטחון; הצעת החוק לגיוס גברים לשירות צבאי מתעכבת, למרות שהיא תפחית את העומס על משרתי המילואים; הממשלה תאריך את השירות הצבאי, וזה ישפיע על ההיצע של העבודה על ידי פגיעה בחלקים היצרניים בחברה הישראלית; בפני ישראל אתגרים ארוכי טווח; יש הבדלים משמעותיים בין קבוצות באוכלוסייה במדינה בכל הקשור לעבודה, להכנסה, לפריון וכו'. מה, הם אומרים את מה שאנחנו יודעים, שהצבא זקוק ל-7,000 חיילים, שאיבדנו 12 גדודים מכשירות, שאנחנו צריכים להכניס עוד מגזרים לשוק העבודה ולנטל הישראלי, כי המגזר העובד והמשרת לא יעמוד בזה. אדוני היושב-ראש, לפני שבעה חודשים שליש מחברי ועדת הכספים הגישו ביוזמתי בקשה ליו"ר ועדת כספים לדון במשמעויות הכלכליות של אי-טיפול בשוויון בנטל על הכלכלה, על הצמיחה, על המיסים. אתה יודע מה אמר גפני? אמר: זה לא קשור לוועדת כספים. ג. חברת מודי'ס מתריעה – היא רואה שהרפורמה המשפטית השקטה חזרה, ואומרים: שר המשפטים מעכב מינויים חשובים; לא מינה, למרות פסיקת בג"ץ מהשבועות האחרונים שמחייבת אותו לכנס את הוועדה למינוי שופטים. זה מה שהם רואים. החקיקה המשפטית הרי הביאה עלינו אסון, הביאה עלינו את 7 באוקטובר. ראש הממשלה הבטיח שאנחנו לא נעסוק בה. אז תפסיקו. ויש גם התייחסות לשר האוצר שלנו. מודי'ס כותבת בנימוס שהיא פשוט לא מאמינה לו. ואתם יודעים מה, גם אנחנו כבר לא. וזה מה שהם אומרים, ואני מצטטת: בעוד ששר האוצר הציג לאחרונה את המתווה לתקציב 2025 עם יעד גירעון של 4% והתייעלות – וכו' – בכל זאת תהליך גיבוש התקציב התעכב במשך כחודשיים, ועוד נותר לראות אם צעדי החיסכון שהוא אמר – יקרו, ייושמו כפי שהוצע. מה הם אומרים פה? שגם הם הסתכלו על מסיבת העיתונאים שעשה השר – אבל אנחנו לא מאמינים לך, כי לא עמדת בשום הבטחה עד עכשיו: לא בהבטחה שלך מפברואר לטפל בשוויון בנטל; לא בזו שבשבוע אחרי 7 באוקטובר, שאמרת שתקצץ 70% מהכספים הקואליציוניים ושתשנה את סדרי העדיפויות. לכן לא מאמינים לך לגירעון שלך, לא מאמינים לך להנחות העבודה שלך. קשקושים זה לא אצלנו, אומרות לו חברות הדירוג, לשר סמוטריץ'. להיות שר אוצר זה לא בדיחה, הן אומרות לו. אנחנו לא קונות את הלוקשים שלך. ואני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, עם מה שקורה בהייטק, ודוח מודי'ס מתייחס גם לענף הזה. זה מה שהם אומרים, ואני מצטטת. הם מדברים בנימוס, אבל זה קשה. אני מצטטת: סיכונים ארוכי טווח למגזר ההייטק, שמתאפיין במוביליות גבוהה – מה הם אומרים? שהם יכולים פשוט לעזוב בקלות את המדינה – רלוונטיים במיוחד. להתפתחויות שליליות כאלה עלולות להיות השלכות פוטנציאליות חמורות על המצב הפיסקלי וכו' וכו'. מה הם אומרים בעברית? אם הדבר הזה ימשיך, העובדים הכי חשובים במדינת ישראל יעזבו את המדינה, ואלה בדיוק הנתונים המדאיגים מדוח של חברת סטרטאפ ניישן סנטרל מספטמבר, מלפני עשרה ימים בערך.

היו"ר ארז מלול:

תודה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

כמעט חצי מחברות ההייטק מדווחות שהן חוות ביטולי השקעות בשנה האחרונה; כבר רבע מחברות ההייטק רשמו את עצמן באמריקה, זה אומר שאין מיסים מהן; 80% מהחברות מביעות ספק ביכולת הממשלה. אני אסיים בציטוט, אדוני, שכתב לי בשבוע שעבר, לפני הורדת הדירוג, איש יקר, מנהל של אחת מחברות ההייטק המצליחות בישראל, ציוני ופטריוט. ואני מצטטת: אורית, עדכון מבאס, עזיבה ראשונה של מישהו מאוד משמעותי בחברה לחו"ל כי הוא ומשפחתו לא מאמינים שיכולים לגדל פה ילדים. התקשור של זה בחברה הוביל למבול של בקשות, ואנחנו פותחים רשמית מעמד של פתיחת אתר בחו"ל והוצאה של אנשים בשנה הבאה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. צר לי על כך. תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

נאבקנו להיות חברה ישראלית על מלא – דקה – אבל אין לזה צידוק.

היו"ר ארז מלול:

לא. לא. קיבלת תוספת.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

המצב הכרוני של הידרדרות המצב של המדינה – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – ורצון לעזוב, אומר שצריכים לשקול מחדש אפשרויות לבחור מה הכי טוב.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה, תודה רבה. חבר הכנסת – – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

סביר שנפתח site נוסף בארצות הברית – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. בבקשה, לסיים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

רגע – – –

היו"ר ארז מלול:

לא לא לא, אין רגע. די, די.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – שיקלוט אנשים מפה ויתחיל לגייס שם – –

היו"ר ארז מלול:

די. זה בלתי נסבל.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – בהתאמה לצפי שסמוטריץ' מתכנן לנו – –

היו"ר ארז מלול:

בבקשה לסיים. אני מבקש שתורידו אותה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – נראה גם לגבי כובד המשקל.

היו"ר ארז מלול:

תורידו אותה. תורידו אותה, בבקשה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אני מרימה דגל ומתריעה – –

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – לאויבינו יש מטרה ברורה להשמיד אותנו פיזית – –

היו"ר ארז מלול:

תורידו אותה, בבקשה. צריך לכבד את החברים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

– – אבל גם כלכלית.

היו"ר ארז מלול:

די, תודה רבה.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אסור לתת לזה לקרות. תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת נאור שירי, בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

אורית, הורידו אותך בכוח מהבמה?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

כן. הוא תמיד מתערב לי. זה ידוע. אני לא מתרגשת.

היו"ר ארז מלול:

תמיד מתערב – איזה אמירה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

מעניין אם היית נוהג ככה גם עם חברת כנסת מהקואליציה.

היו"ר ארז מלול:

אחרי רבע שעה, שעלו ל-20 דקות, ו-20 דקות לא מספיק, אז כן.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אנחנו נבדוק את זה.

היו"ר ארז מלול:

תבדקו את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא אמרתם חצי?

היו"ר ארז מלול:

חצי? עשר דקות.

נאור שירי (יש עתיד):

תוסיף לי אחרי זה, אין בעיה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אני לא יכול שלא להתייחס למילים שציינת, אדוני היושב-ראש, כשפנתה אליך חברת הכנסת פרקש, והיא המילה "אחריות": גם ראש הממשלה אחראי למבצע המוצלח. אדוני היושב-ראש, אתה צודק, גם ראש הממשלה אחראי – איך ירדתי לעשר?

היו"ר ארז מלול:

עשר, אמרתם חצי.

נאור שירי (יש עתיד):

חצי שעה, לא 20 דקות.

היו"ר ארז מלול:

לא הבנתי.

נאור שירי (יש עתיד):

לא חצי מ-20. אתה יודע, בעת חישוב הגירעון והריבית, אני לא מתפלא שזה מה שאתם חושבים שזה הזמן שלי, ולכן שוב לא הבנתם נכון את הגירעון הזמני אל מול הגירעון התקציבי. למרות – דיברתי דקה וחצי, אז אני כאילו רוצה להיות פייר, ואני אדבר 28 וחצי דקות.

שר הפנים משה ארבל:

תתחיל מההתחלה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא לא לא. אני עומד על זמני כמות שהוא.

היו"ר ארז מלול:

בבקשה.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה. האמת, זה 28 וחצי דקות, ואם תרצה להפסיק אותי קודם, זה יהיה בסדר גמור. אז רציתי – התחלתי להודות לך על המילה "אחריות". כשאתה ציינת את המילה "אחריות" לטוב, אמרתי שאני לא יכול שלא להסכים איתך, אבל נורא הייתה חסרה לי השנה האחרונה והמילה "אחריות"; כי זה לא איזה פליטת פה, תראה כמה מהר אמרת "אחריות" – יום אחרי כן. אנחנו דורשים, ואני חושב שזו דרישה לגיטימית של כל אזרח במדינת ישראל, גם בטוב לומר "תודה", אבל גם ברע לומר "סליחה" ו"אני אחראי". כשאתם אחראים לטוב, אנחנו יודעים לבוא ולומר: כל הכבוד גם לצה"ל, גם לטייסים, גם למי שחימש, גם למי שאיתר, גם למי שהתריע, גם למי שביצע, גם למי שאישר – לכולם אנחנו נגיד תודה וכל הכבוד. אבל תראה, במשפט אחד, במילה אחת, סיכמת בדיוק את הממשלה הזאת – אני לא אגיד כל הממשלה, אבל את ראש הממשלה, שעד היום לא שמענו ממנו את המילה "אחריות"; שמעתי responsibility באנגלית, בסיוג קל, אבל את המילה "אחריות" – לא. אני חושב שעל זה אתם בונים, אתם חושבים שכל אזרחי ישראל בסופו של דבר, אדוני היושב-ראש, יש לנו זיכרון של דג, כי אתם תמיד בטוב. אנחנו נראה תמונה יפה מהמטוס עם טלפון לא ברור, שנניח שממנו בדיוק אישרו, ואז בנחיתה הוא יוצא בתדרוך, ועוד פעם תמונה, ממש חדר המלחמה של Air Force 1 ברגע היסטורי. אני לא ממעיט בזה, אבל למה תמיד התמונות האלה שם? איפה התמונות שלך ב-06:30, ב-08:00, ב-08:30, 09:00, כאשר כבר ידעת מה קורה בקיבוצים? שם אני רוצה לראות את התמונה. לא מילולית התמונה, כי זה לא מעניין אותי – איפה היית אז? איפה היית ב-13:00 כשהתקשרו אליך? בן אדם מדבר איתך מכיתת הכוננות בבארי ומתאר לך במלא את המצב. איפה היו כולם? למה שם אני לא רואה תמונה? אבל עזוב את התמונה, להגיד "אני אחראי". הרי כל בן אדם, כל ילד – הילדה שלי בת ארבע ויודעת אחריות מהי. אין לאף אחד ספק שאתה אחראי, אבל למה תמיד אני רואה אותך בתמונות של הצלחה? ולמה אתה ממהר להגיד: גם ראש הממשלה אחראי, ולא שמעתי אותך עד היום אומר: גם ראש הממשלה אחראי ל-7 באוקטובר ולשנה האחרונה? וזה בסדר גמור לומר "אני אחראי". הסמכות והכוח אצלכם, ומפה נגזרת האחריות שלכם. זה בסיסי. אני רוצה גם לומר למכונת הרעל השבוע: זה לפחות שבוע-שבועיים שאנחנו לא משחירים את אנשי ונשות הביטחון שלנו – לא את השב"כ, לא את המוסד, לא את אמ"ן, לא את הטייסים, לא את הטייסות, לא את הנווטים, שום דבר. השבוע אתם לא משמיצים אותם, השבוע אנחנו אוהבים אותם. השבוע, טלי גוטליב, את לא יכולה לבקש להיות שרת הביטחון. השבוע שר הביטחון לא יוחלף. בשבוע שעבר, נוכח האירועים – תסתכלו באיזה מציאות אנחנו חיים – היו פתקאות בכניסה לקבינט להחליף את שר הביטחון. אבל אתם ידעתם שזה מה שהולך לקרות, אני לא ידעתי. כל הכבוד לכם שידעתם. זה מה שעשיתם. השבוע אתם לא תחליפו את שר הביטחון; בשבוע הבא, עולם אחר. במדינת ישראל אי-אפשר להגיד אף פעם שום דבר לגבי מחר. השבוע אתם לא מחליפים אותו. השבוע שר הביטחון חותר למגע. השבוע שר הביטחון יכול להביא לניצחון. בשבוע שעבר זה לא היה ככה. הוא היה האשם הגדול בכל מה שקורה. בהתייחסות לכספים ולתקציב המדינה – אני לא חבר כנסת ותיק, אדוני השר. תגיד לי אתה אם אתה חזית במחזה כזה, ואתה, ברוך השם, מספיק זמן בכנסת בכל ספסל שהוא וגם מאחורי הקלעים. יו"ר ועדת הכספים, הבאת תקציב מדינה, איפה אתה? מה קרה? מה יש היום במדינת ישראל, כשתקציב נוסף, שלישי, מעבירים בכנסת, שהוא יותר חשוב? אדוני, אתה יכול להשכיל את – – –

היו"ר ארז מלול:

לא.

נאור שירי (יש עתיד):

לא? אני לא יודע.

שר הפנים משה ארבל:

הייתה תפילה חגיגית הבוקר. אמרו הלל, אמרו הלל.

נאור שירי (יש עתיד):

תפילה חגיגית, בסדר גמור, 07:00, 08:00. ברוך השם, לא? אני, אין לי שום בעיה עם תפילה, יעידו חברי ועדת הכספים – טייבי, אפילו תעידי – שאני מצטרף למנחה ומשלים מניין, נכון? אמת דיברתי?

שר הפנים משה ארבל:

נאור שירי (יש עתיד):

ברוך השם. איפה ועדת הכספים? עזבו איפה יו"ר ועדת הכספים – איפה שר האוצר? אני יודע שבהסכם הקואליציוני – ואדוני השר משה ארבל, אני רוצה גם לומר אמת: אני פתחתי בקמפיין שינון אזולאי יהיה שר האוצר. נוכח ההסכם הקואליציוני שב-1 בינואר אמורה להתרחש רוטציה במשרד האוצר, אני פתחתי בקמפיין לינון, למה?

שר הפנים משה ארבל:

אמן, בשביל כולנו.

נאור שירי (יש עתיד):

אמן, בשביל המדינה, ואני רוצה להיות שוב פעם כן. תראה, שני פרגונים כבר – ינון אזולאי, הלב שלו במקום הנכון, מה לעשות? ולא רק הוא, עוד חברי וחברות כנסת, בטח ובטח מש"ס – רק "חברי", לא נדבר אחרי זה, כי אנחנו במחמאות, למה אין חברות – אבל חברי מפלגת ש"ס, רובם, הלב שלהם במקום הנכון.

היו"ר ארז מלול:

רובם? למה רובם? כולם. למה רובם?

נאור שירי (יש עתיד):

לא רוצה להגיד.

היו"ר ארז מלול:

הוצאת אותי מהכלל?

נאור שירי (יש עתיד):

למה חשבת שאתה?

היו"ר ארז מלול:

לא יודע, אמרת "רובם".

נאור שירי (יש עתיד):

על ראש הגנב, אני לא אגיד מה בוער. אין לך כובע. אבל עזוב.

היו"ר ארז מלול:

אני יודע שעם כל הקשרים שלך, אני היחיד שלא עשית איתו קיזוז עדיין.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני, אני לא מקזז, אתה אמור לדעת את זה. אבל אני רוצה לומר שהלב שלו במקום הנכון. גם הוא יודע שהתקציב הזה הוא בלוף. מה זה בלוף? אנחנו יושבים בוועדת הכספים, והעברתי כבר בכנסת – העברתי? הייתי חלק מדיונים על תקציבים בכנסת הזו כבר ארבע פעמים; מעולם לא הרגשתי דחליל מיותר שפשוט צוחקים לו בפנים. נכון, חברת הכנסת פרקש? אנחנו יושבים, שואלים שאלות, אתה שומע תשובות גנריות, לפעמים שקריות לחלוטין מול מה שנאמר לנו לפני ארבעה חודשים, כשהעברנו עוד פעם את התקציב, ואין לך מה לעשות; ובא שר האוצר לוועדת הכספים, שהוא אמור מבחינת הכבוד, האחריות, אני יודע שזאת מילה גסה – בוא שב, שמע אותנו. אל תבוא לי לחצי שעה, 40 דקות, תנאם את הנאום שלך, תתערב איתי על ויסקי בנוגע לעומק הגירעון, ואז כשקצת לא נוח לך ואתה שומע שאלות קשות, תהיה כמו איזה מוכר ארטיקים בים, ותצעק: אני הולך, אני הולך. מה זה הדבר הזה?

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

פטה מורגנה.

נאור שירי (יש עתיד):

פטה מורגנה. מילא, בדיון בוועדת הכספים – חוץ מינון אזולאי ולעיתים פינדרוס – הייתה אפס נוכחות של חברי כנסת. רק האופוזיציה הגיעה. גם אם אתה חבר כנסת בליכוד, ויש ארבעה נציגים בליכוד לוועדת הכספים, לא מעניין אתכם תקציב המדינה? לא מעניין אתכם הכסף? זו לא אחריות שלכם? איך זה יכול להיות בכלל שהם רק ארבעה נציגים, אפס נציגות? מתי כן רואים אותם? בהצבעות. נכנסים חברי כנסת, מרימים, אין להם מושג על כלום, אין להם מושג על מה הם מצביעים. ציין גם חבר הכנסת בליאק את הסכומים שעכשיו אני הולך לומר: בסיוע האמריקני, שעבר במרץ, לדעתי, בקונגרס הובטחו לנו כספים. מדינת ישראל מגישה היום – וזה חשוב שתקשיבו כולם, כי על עובדות אי-אפשר לחלוק – תקציב עם בור תקציבי, כשהם יודעים שאין כסף, עם למעלה מ-20 מיליארד שקלים. אין את הכסף, אין את הכסף. אתם מגישים תקציב ומשקרים – מילא אותנו. אני, איך אומרים, ויתרתי על הכבוד שלי כבר מזמן. יושבים בוועדת הכספים ואני מצביע על קיצוצים, ואז אומרים לי: לא, לא היה, כן היה. בסוף, כשאני מדבר עם אנשים בשטח, אין את הכסף. אבל גם על זה נדבר עוד מעט. אתם מגישים תקציב בידיעה שחסרים עשרות מיליארדי שקלים, כשעוד שבועיים, שלושה – איך אתם אוהבים לומר? אחרי החגים – אתם תביאו עוד פעם תקציב, אתם תביאו עוד פעם תקציב, והכול בסדר, ואנחנו יושבים. התקציב נהיה – לא חוק, לא חוק-יסוד, הוא נהיה בקושי הוראת שעה. לזה הם הפכו את זה, זאת הוראת שעה. הזלזול – איך מביאים תקציב, איך בונים תקציב, מה התקציב אומר לאנשים בשטח? כלום. אתם ארבע פעמים עושים תקציב, ואתם לא מטפלים בעוולות הכי מהותיות, שאנחנו חברי ועדת הכספים העלינו כמה מהן, למשל חברי מיקי לוי – ב-8 באוקטובר 2023 צו אלוף פינה חבל ארץ שלם במדינת ישראל. אני חוזר: צו אלוף פינה חבלי ארץ, ובתוכם שלושה קיבוצים: צאלים, גבולות ואורים קיבלו צו אלוף. מה אתה עושה, אדוני היושב-ראש, כשאתה מקבל צו אלוף שאומר לך: סגן יו"ר הכנסת היקר חבר הכנסת ארז מלול, אתה צריך לפנות את הבית שלך? מה אתה עושה? אתה באמצע שיחה, אז אני אגיד. האדם הנורמטיבי יגיד: תודה רבה, להתראות, שלום. מדינת ישראל מחרימה את היישובים האלה. אדוני שר הפנים, מועצה אזורית אשכול, כמו שאתה יודע, נמצאת בגירעון של למעלה מ-30 מיליון שקל, כי הם שילמו את הפינוי של היישובים שצו אלוף פינה אותם. במדינה מתוקנת או חצי מתוקנת באה הממשלה ואומרת: אני ביקשתי לפנות. בבקשה, הינה הכסף על הפינויים.

היו"ר ארז מלול:

דווקא באחת הישיבות שהשתתפתי איתו, הוא שיבח את שר הפנים בכל העזרה, במענקים.

נאור שירי (יש עתיד):

איך אתה תמיד יודע להוציא את הבר מהתבן במה שאני אומר?

היו"ר ארז מלול:

למה לא?

נאור שירי (יש עתיד):

כי אני מדבר איתך על שלושה יישובים שהגיעו לבית משפט, שעתרו לבית משפט כעבור שנה, כי הם לא מקבלים את הכסף; ואתה בא ואומר לי: אני שמעתי באחת הישיבות שהחמיאו לשר הפנים. שוב, אני אנכה עוד שנייה.

היו"ר ארז מלול:

מה לעשות? הוא עובד, צריך גם לפרגן.

נאור שירי (יש עתיד):

אתה מקשיב? תקשיב שנייה.

היו"ר ארז מלול:

אני הקשבתי.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני, אם אתה כבר מתערב – אני שמח שאתה מתערב.

היו"ר ארז מלול:

אני יודע שאתה שמח, לכן אני מתערב.

נאור שירי (יש עתיד):

אף אחד לא אמר ששר הפנים במדינת ישראל לא מתפקד. אם כבר, הוא מקבל את התפקוד בין הגבוהים ביותר שיש, בטח ובטח במלחמה. אבל שר הפנים היה צריך לדאוג שהרשות הזו תקבל את הכסף, שלא יהיו שלושה קיבוצים שמודרים בגלל שהם קיבוצים. מי מפנה מצד אחד ולא נותן להם כסף מהצד השני? זה נשמע לכם? זה הזוי. הם צריכים ללכת ולהוציא כספים, שהם לא יקבלו, מבית המשפט, ואז המדינה תבקש שוב הארכה. אני מניח שהיא ביקשה, אני לא זוכר, היה דיון אולי ביום חמישי, אולי אתה מעודכן, שר הפנים. ושוב, אתם בסוף תיתנו להם את הכסף, אבל למה לא לתקן את זה? 30 מיליון שקלים זה אפילו לא פרומיל. כמו שאבי שמחון נהג לומר לנו: לא פרומיל מתקציב המדינה, למה לא דואגים לזה? עוד עוולה: אתם מדברים על תעשייה, מנגנוני צמיחה, השקעה בפריפריה, השקעה בתעסוקה. ביום חמישי הייתי גם בקיבוץ לוחמי הגטאות, גם במוזיאון שם, גם בקיבוץ עברון, גם במפעל שם שמייצר – שכחתי את שמו – ברמד. תודה, שר הפנים, שהזכרת לי.

שר הפנים משה ארבל:

לגבי צאלים, גבולות – – – שלושת היישובים, לא היה להם צו פינוי. לא היה צו פינוי.

נאור שירי (יש עתיד):

היה. אני אראה לך, בוודאות. אני ביקשתי את הצו, יש לי שני צווים.

שר הפנים משה ארבל:

לא היה, המועצה החליטה לפנות על דעת עצמה. היא מזרחית יותר מיישובים שלא פונו, ולכן יש כאן שאלה משפטית, אם אפשר לסייג. תאמין לי שהמוטיבציה היא לעזור במקסימום, אבל בסוף – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני מכיר את ההיסטוריה, שהוחרגו היישובים מ-7 קילומטרים – היסטוריה, ובגלל זה הם גם לא ממוגנים. אני ביקשתי לראות את צווי האלוף, ויש לי אותם פה. אם אתה רוצה, אני אראה לך, ואתה תראה שבסוף הם יקבלו את הכסף, בטח על החודש וחצי שהיה צו אלוף.

שר הפנים משה ארבל:

אין מי שישמח יותר ממני לתת להם את הכסף.

נאור שירי (יש עתיד):

ברור, אז אני הייתי בקיבוץ לוחמי הגטאות ובמוזיאון. לא סתם אמרתי שאתה עושה עבודה טובה. אין מי שישמח. אתה רואה? הינה, בבקשה, עכשיו זה בסדר?

היו"ר ארז מלול:

לא הזמנת אותי, זה לא יפה.

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא מזמין אותך לסיורים, ואתה לא מזמין אותי, מה שנקרא – אנחנו פיטים. אתם מקבלים פה יחסית הרבה מחמאות, יחסית. אתה גם מודע לזה. אבל איפה שאין מחמאות, אתם לא תקבלו אותן. וכשאתם מונעים הטבת מס מקיבוץ עברון, שמסביבו כולם, כולם – תראה, קיבוץ עברון ונהריה, לפעמים – אתה שם את היד בגדר, אתה מקבל הטבת מס, ופה אתה לא מקבל הטבת מס – גם מצפון וגם מדרום. אבל אתם החלטתם לא לתת להם הטבות מס, למרות שיש שם מפעל שיש לו מחזור של מעל 700 מיליון שקל שהוא מייצא, מייבא, מהווה בסיס תעסוקתי במדינת ישראל, בטח בפריפריה, בטח בזמנים האלו, בטח נוכח המלחמה. אבל שם אף אחד לא מדבר איתו ומטפל בו. היה שר הכלכלה, אם היה מפסיק לטוס לחו"ל ומבין שהוא שר כלכלת מדינת ישראל, ולא משחק במדבקות השחורות שהוא מתעסק בהן על מוצרי אסם ולא יודע מה – אם היה מגיע למפעל ואומר: זו נקודה שאני רוצה לחזק בתקציב, לתת להם את ההקלות שמגיע להם, לעזור להם אל מול הדולר החזק. אבל אתם לא עושים את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

יותר חמור, הוא נתן עכשיו אישור להסיר את מדבקות המחירים. זה אומר שבלחיצת כפתור, באגורה אחת, תראה איך מגדילים את כל הרווחים של אותם קמעונאים – לחיצת כפתור. בושה וחרפה.

היו"ר ארז מלול:

אבל הוא דואג להם, הוא עכשיו דואג לקמעונאים.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא, אני אומר לו את זה על שר הכלכלה.

היו"ר ארז מלול:

חשבתי שהוא מדבר על האזרחים.

נאור שירי (יש עתיד):

לא, דיברתי על קמעונאות, הם מייצרים יציקות שמעבירות מים, בין המובילים בעולם. ממליץ לך להיות שם. אתה יודע מה? בוא איתי מחר, אין לי שום בעיה להיות שם עוד פעם. בוא תראה מה זה לחיות תחת אזעקות. בוא תראה מה זה מוזיאון לוחמי הגטאות לשואה, שנמצא בקיבוץ לוחמי הגטאות ויש לו ירידה של 75% במבקרים, וזה מקור ההכנסה הכמעט-יחידי שלו. שנה הוא מתחנן למדינה, מתחנן למדינה לכספים. עכשיו, שתבינו את סדר הגודל של מה שהוא צריך לקבל – כולה 3.5 מיליון שקלים. שנה שלמה אין אצלו ביקורים. שנה שלמה הוא מתדפק על דלתות הממשלה, נפגש עם שרים, מגיש קולות קוראים – לא פותחים לו את ההרשאות, לא נותנים לו להגיש בקשות, שמים כל מכשול אפשרי בפני המוזיאון המסכן הזה, שכולה מה הוא עושה? מה, הוא מוקד רווח? הוא מוזיאון לזכר השואה. למה אתם לא נותנים לו 3.5 מיליון שקלים? כי לא מינו ועדה, כי משרד האוצר לא אישר, כי פיקוד העורף לא הכליל אותו. לכו לשם יום שלם, תיכנסו 20 פעם לאזעקות, ותגיד לי איזה אוטובוס של תלמידים הייתם שולחים לשם אל מול המציאות הזו. אבל 17 מיליון שקלים העברתם לפני חודשיים לבית הספר של החופש הגדול – של מי? של התלמידים בחינוך העצמאי, שלא יצאו לחופש הגדול. נתתם להם 17 מיליון שקלים בעודם לומדים בשנה רגילה, על בית ספר של החופש הגדול. ואתם באים ואומרים: לא, זה שבועיים לפני, שבועיים אחרי, הם יוצאים בתשעה באב, לא יוצאים – אבל 3 מיליון שקלים פקקטה? אנשים גמורים שם, המנכ"ל גמור שם, כבר אין לו – הוא לא יודע מה לעשות, כי הוא צריך להתחנן. עכשיו התורמים מחו"ל, מרוב שהם all in בלתת מיגוניות בכל הצפון – ואתם בטוח הייתם בצפון – על כל מיגונית מה רשום? הפדרציה היהודית. הכול זה תרומות, הכול תרומות שם. אז הם אומרים: תשמע, אנחנו לא יודעים מה לעשות, כי חיילים צריכים נעליים, חיילים צריכים אפודים, מיגוניות לצפון, כבר אין לנו כסף לתרום. שקל קואליציוני אחד לא צמצמתם – אמרו, ויגידו את זה כל היום. משרדים – משרד אחד לא צמצמתם. ייעול אחד באגף הממשלה – שום ייעול, אפס. שר התקשורת, מלבד הנזק לשיח, שבאמת, אין לי מה לתאר – הבן אדם חושב ורואה את עצמו איזה איינשטיין בן זמננו, שעושה המרה של מספרים וגימטרייה כאילו הוא המציא פה את הגלגל או נתן את הפתרון להתחממות הגלובלית, מתלהב כמו איזה ילד קטן שהוא מצליב בין מספרים ואותיות אל מול יאיר לפיד, נאור שירי; מה הוא עושה אז – 777, כל מיני דברים כאלה – הוא כולה רגולטור, הוא אפילו לא שר. אין לו שום מדיניות. הוא כלום, הוא רגולטור. זה רשות להגנת הצרכן אחד לאחד. דודי אמסלם – מה, הבן אדם משתף פעולה אזורי, איזה אזור ישתף איתו פעולה? תצמצמו את זה. שר המסורת, שר המורשת – אף אחד, אם אני עושה פה חידון עכשיו, תסתכל, בטוח 50% טועים במי זה שר המורשת ומי זה שר המסורת. שר התפוצות, שכל היום מטייל בחו"ל, לא הבין שהמטרה היא בכלל גם להיות בקשר עם חו"ל, אבל גם להיות פה בארץ. הייתי שולח אותו לחלק סנדוויצ'ים בפרויקט המדהים שענבל שבח עושה לחיילי מילואים ולחיילים, שכל יום שישי נותנת להם שניצלים. למה אתם לא מעלים את המס על השתייה המתוקה? למה אתם לא מעלים את המס על הפלסטיק? למה אתם לא לוקחים את התוכנית שהגישו לנו בתקציב 2023 להתייעלות של 6 מיליארד שקלים, ומממשים לפחות 50%–60% ממנה? את זה אתם לא עושים. האמת היא שבאמת, אני לפעמים כאילו מדבר ומתייאש. דיברנו על כמה דברים, נגיד הייתה העברה תקציבית, לא כמו שפינדרוס אמר, של 77 מיליון שקלים למשרד התחבורה בעבור הרכבת הקלה, הקו הירוק בירושלים; במשך שנים יש שם 400 מיליון שקלים של נזקים בעקבות התפרעויות של פלג מסוים אצל החרדים – סליחה שאני מצביע – ששובר גם תשתית, שובר כלים, שורף כלים, שורף תשתיות, פוגע באיכות חיי אדם. 400 מילון שקלים הלכו שם לפח. במשך שנים אתם לא מצליחים למגר את זה, לא מצליחים למגר את התופעה. למה לשפוך שם עוד כסף? למה לא לחשוב לעשות דברים אחרים? למה לא לעצור את האנשים האלה עד תום ההליכים במקום לעצור אנשים ששמים פליירים בבית כנסת? למה אין שם את היעילות הזו? למצות את הדין, ושאנשים ישלמו כסף – ואם הם לא יכולים לשלם כסף, שישבו בכלא. ככה מייצרים הרתעה. משילות – אתם מדברים על משילות בנגב? אתם לא יודעים לטפל בפרעות פה בירושלים – 400 מיליון שקל נזקים. ואנחנו ממשיכים לשפוך כסף, ועכשיו, במקום המשטרה שקיבלה תקנים ומשתמשת בזה בכלל לדברים אחרים, הולכים להביא אבטחה פרטית שתעשה את העבודה – איזה הפרטה מדהימה. משטרת ישראל לא מצליחה מצד אחד לעצור את הפרעות – מה נעשה? נביא משטרה שונה ובטח פרטית. בתאריך 3 באפריל 2024 סוכנות הדירוג פיץ' אישרה מחדש את דירוג האשראי של ישראל A+. סמוטריץ' הגיב: כלכלת ישראל איתנה ותמשיך כך. בעזרת השם, ציין שר האוצר, השארת הדירוג על A+ בעת מלחמה מהווה אמון בכלכלה הישראלית ובמדיניות הכלכלית שאנו מובילים. עכשיו, למה אני אומר את זה? כי קראתי את הדברים שהוא אמר ביום שהורידו אותנו. באמת, דיברנו על מקסיקו – חברת כנסת פרקש הזכירה את מקסיקו, קולומביה. את יודעת מאיפה הוא לקח את הדוגמה? מהחבר שלו – רצו ברשימה המשותפת – בן גביר. אומנם הם לא מדברים, אבל אנחנו ברמת רציחות של קולומביה ומקסיקו. ואז, מה אמר השר שקינא בסיקור התקשורתי שבן גביר מקבל? אני גם אשאף לקולומביה ומקסיקו. אז לא דירוג אחד יורידו לנו – שניים ביום אחד. ואז אנחנו נגיד שהם אנטישמיים מבלי לקרוא את הדוח בכלל, בלי לראות את מה שאנחנו אומרים פה, שאין לכם אחריות ואף אחד לא מאמין. בסוף הדוח הזה הוא עניין של אמונה. אנחנו יודעים שאנחנו במלחמה. אבל במלחמה היה מתבקש שתעשו צעדים משמעותיים לחברה הישראלית. תנקוב לי בצעד אחד שעשיתם – אחד, אחד. שנה שלמה מלחמה, מה עשיתם? הגדלתם את הגירעון, פתחתם קופסאות. תן לי משרד ממשלתי אחד שצמצם או ייעל את המשרד שלו. ואל תיתן לי את גלית דיסטל אטבריאן כדוגמה. כל פעם זורקים לי אותה. מה, מה, מה היא? באמת, כאילו, מה היא עשתה לפני? מישהו יודע? אף אחד לא יודע מה היא עשתה לפני. ואם היא כבר עשתה, אז היא נכשלה כישלון טוטלי ביצירת משרד הסברה. כי היא הייתה עסוקה בהסברה איך להעביר את הרפורמה המשפטית. זה היה חשוב, זאת שרת ההסברה שלנו. אל תיתן לי אותה. תן לי משהו אחד שהתייעל – כלום. אתם רק מרחיבים את ההוצאה. אנשים לא מבינים כמה הנזק הזה גדול. לא היית פה, חבר הכנסת לוי, בא פינדרוס – אורית, שמעת את זה? בא פינדרוס ואמר שכל מה שאנחנו נשלם על הורדת הדירוג וההשפעה על הריבית, את יודעת כמה מה זה? על פי פינדרוס, שהוא גורם פיננסי בכיר מוועדת הכספים – 300 מיליון שקלים.

היו"ר ארז מלול:

350 הוא אמר. תדייק.

נאור שירי (יש עתיד):

350.

מיקי לוי (יש עתיד):

קניתי, קניתי. קניתי פי עשרה.

נאור שירי (יש עתיד):

סליחה, אני אדייק. 350.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

הוא – – – בעצמו – – – רבע מיליארד שקל יותר – – –

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

לא נעים, לא נעים.

נאור שירי (יש עתיד):

300 – זה הכול. אתם יודעים מה – – –

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

נציג האוצר בעצמו אמר 7 מיליארד שקל.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אבל זאת הממשלה הזאת, זאת כלכלת בעזרת השם – יותר נכון, כלכלת חילול השם.

מיקי לוי (יש עתיד):

איזה צחוק.

נאור שירי (יש עתיד):

אפילו, והוא מסתכל – יש לכם את הקטע, באמת, ואני מסיר את הכובע שאין לי, כשאתם מסתכלים עלינו ונואמים בכזה ביטחון, שאתם חושבים שכולנו ממש ממש מטומטמים.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

נאור שירי (יש עתיד):

הוא אמר את זה, והוא ציטט. את מי הוא ציטט, אדוני? אתה זוכר? בזה אתה לא רוצה לדייק. הוא ציטט, טוב, שכחתי מי, אז אני לא – – –

היו"ר ארז מלול:

עזוב, אני יודע מי.

נאור שירי (יש עתיד):

מישהו מהאוצר. אתה יודע?

היו"ר ארז מלול:

עזוב. תמשיך.

נאור שירי (יש עתיד):

אז תגיד, מה? מה, זה סודי? אל תדאג, אני אגיד שגורם בכיר בכנסת אמר. "תמשיך", בסדר. אז הוא תמחר את זה ב-300 מיליוני שקלים, ואני, אני כבר לא יודע אם לצחוק, אני לא יודע – אולי אני לא יודע לקרוא, אולי אני לא יודע לחשב, אני לא יודע שום דבר.

מיקי לוי (יש עתיד):

בני-הנינים שלנו ישלמו את החובות.

נאור שירי (יש עתיד):

הרבה אחרי. וזה פשוט מדהים, כי נגיד מעניין אותי איך הוא קיבל בשלווה את ההוצאות שהצענו – אתה יודע, נגיד, כמה שילמנו השנה, אדוני השר ואדוני היושב-ראש, לחברת ההפקות במירון? אני רק רוצה לומר לכם שלא היה אירוע במירון השנה. אתם יודעים כמה מדינת ישראל שילמה? זרוק ניחוש; 14 מיליון שקלים לחברת ההפקה של האירועים במירון – שלא התקיימו. וכשאתם שואלים – כשאנחנו אומרים "גזל" ו"בזבוז" ו"חוסר אחריות" זה בדיוק זה. אבל זה כלום בעיניכם, אתם זורקים 14 מיליון, ולא מעניין אתכם בכלל שיש פה שערורייה שצריכה להיבדק ביאח"ה איך הם קיבלו 14 מיליון. באיזו קלות אתם שמים מיליונים על כלום, על פיקציה. לא היה אירוע, ואם היה אירוע, הוא היה ל-30 איש. 30 איש – הם קיבלו את הכסף הזה. בשנה שעברה, כשכמה היו שם, 3,000, לא זוכר כמה, 300,000, אתה יודע כמה שילמו לחברת ההפקה? 12 מיליון. אתם המצאת סטרטאפ: ככל שמספר המשתתפים ירד, כך יעלה, בקורלציה הפוכה לגמרי – ממש חוק הכלים השלובים ההפוך של ממשלת ישראל; פחות משתתפים – יותר מיליונים. וזה בסדר גמור, שום דבר, זה לא מעניין אף אחד. לא מעניין אף אחד לעשות ארבעה-חמישה תקציבים ולהשקיע במקומות נכונים. לא מעניין אתכם, נגיד, לצמצם את הפשיעה בחברה הערבית. זה פשוט לא מעניין אתכם, ולא משנה כמה כסף זה היה חוסך לנו, כמה כסף של הון שחור יש במדינת ישראל, כמה כסף משלמים משלמי המיסים, שעובדים פה כל היום בגלל שיש פשע ברחובות. לא מעניין אתכם. מעניינות אתכם הסיגריות בדיוטי פרי; מעניין אתכם לתת כספים וכבישים ליהלומים. ככה מתנהלת מדינת ישראל, כמו ארגון פשע. אם אתה מקורב היום לליכוד, אתה תקבל את הכספים, ואם אתה לא מקורב לליכוד – כמו גדי ירקוני במועצה האזורית אשכול – אתה לא תקבל את הכסף גם אם אלוף פיקוד דרום פינה אותך מהבית, כי אתה לא יכול לדפוק על דלתות הממשלה כי לא סופרים אותך. כך גם מוזיאון לוחמי הגטאות, כך גם קיבוץ עברון, ככה אתם מנהלים את המדינה. פשוט יצא לכם ממש נאחס שהיה מישהו בלשכה של השרה שגילה אתכם. אבל אנחנו יודעים שככה אתם מתנהלים, אם אתה לא מקורב אתה לא מקבל. ואם היום יש בחירות לרבנות הראשית, אז יו"ר ועדת הכספים לא יהיה פה, כי יש דבר יותר חשוב, כי גם הוא באמת של האמת של החיים יודע שאתם עובדים עלינו. אתם עובדים עלינו עם התקציב הזה. חודשיים לפני שהגישו את התקציב העברתם 10 מיליארד שקלים העברות תקציבים בוועדת הכספים; 3.5 מיליארד אתם מגישים על זה תקציב חדש. איזה שקר, למה אתם כל הזמן משקרים לנו? עכשיו אני רוצה לדבר על עיתון המודיע, ודיברתי עליו בוועדת הכספים, אבל הוא פרסם התנצלות. באמת, אני לא ראיתי התנצלות כזאת – – –

היו"ר ארז מלול:

אם הוא פרסם התנצלות, אז מודה ועוזב ירוחם.

נאור שירי (יש עתיד):

הוא לא הודה, לא עזב, ואני אומר לך שאני לא מרחם.

היו"ר ארז מלול:

אתה אומר שהוא פרסם התנצלות. אנחנו לפני ראש השנה, לפני יום הדין, לפני יום כיפור – בוא.

נאור שירי (יש עתיד):

אם היה דין בעיתון המודיע, תקשיב – – –

היו"ר ארז מלול:

הוא טעה, בוא, כל אדם טועה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא לא לא. אתה קראת את מה שהוא כתב?

היו"ר ארז מלול:

לא, לא.

נאור שירי (יש עתיד):

אז למה אתה מדבר איתי?

היו"ר ארז מלול:

לא, אבל אני ראיתי את הקטע שלך שאתה תוקף את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

אז קראת, הקראתי.

היו"ר ארז מלול:

לא ראיתי את הקטע שאתה מקריא, ראיתי שאתה תוקף: גפני, מה זה במודיע, מה זה במודיע, מה זה במודיע.

נאור שירי (יש עתיד):

זה כל מה שאתה זוכר, גפני, אה?

היו"ר ארז מלול:

כן, שאתה בא בטענות לגפני.

נאור שירי (יש עתיד):

כמו כשדיברתי על משרד הפנים, ואז אמרתי ששר הפנים עובד טוב. בסדר.

היו"ר ארז מלול:

נכון, נכון.

נאור שירי (יש עתיד):

בסדר גמור. עוד פעם אתה רוצה שאגיד לו שהוא עובד טוב?

היו"ר ארז מלול:

כן.

נאור שירי (יש עתיד):

לא מספיק הרסנו? את כל השם הרסנו לך.

שר הפנים משה ארבל:

אבל למה אתה קורא עיתון כזה?

נאור שירי (יש עתיד):

אני לא קורא. לא לא לא, אני לא קורא המודיע.

שר הפנים משה ארבל:

המאמר שם הוא תועבה, אני אומר את זה כאן. בושה וחרפה. בושה וחרפה.

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו, אתה ראית את ההתנצלות? ההתנצלות שהופיעה: אם הבנתם לא נכון, לכל מי שהבין אותי לא נכון, אני מתנצל. כשאני קורא את זה, מה אני מבין? שהבנתי לא נכון. אני אשם, לא אתה, שכתבת בעברית. עכשיו, היא גם לא מסובכת מדי. חבר הכנסת מיקי לוי, הוא האשים, הכתב הביזיוני הזה, שהוא אומנם 107 ברשימה לכנסת, שזה שולי לגמרי באגודת ישראל, אבל זה state of mind – כשאתה שם מישהו ברשימה אתה צריך לראות שהוא לפחות ראוי – הוא כתב שהמשפחות של הטבח ובעוטף צריכות לעשות לא יום זיכרון ולא טקס – – –

שר הפנים משה ארבל:

חבל שאתה מהדהד את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

אז אני לא אהדהד את זה? לא לדבר על זה?

היו"ר ארז מלול:

לא, לא מכובד.

נאור שירי (יש עתיד):

תופעות בזויות אתה לא – – –

היו"ר ארז מלול:

אתה פוגע במשפחות ואתה פוגע – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני פוגע במשפחות?

היו"ר ארז מלול:

לא, לא צריך.

שר הפנים משה ארבל:

אני חושב שמה – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני פוגע במשפחות.

היו"ר ארז מלול:

לא, אתה לא פוגע. התכוונתי שלהעלות את זה, זה מיותר להתייחס לכל שטות.

נאור שירי (יש עתיד):

אני אסביר לך מה הבעיה שלי. זו לא שטות, זו לא שטות. ההתייחסות – – –

היו"ר ארז מלול:

לא, אם אני הייתי אומר את זה, הייתי אומר לך שאתה צודק, ואם השר ארבל, אם מיקי לוי.

נאור שירי (יש עתיד):

אבל אין הסכמה, אתה יודע למה?

היו"ר ארז מלול:

אבל פה, מי אמר את זה, ומי כתב את זה, ומי ראה את זה?

נאור שירי (יש עתיד):

אם הייתה הסכמה, אז עיתון המודיע או מי שעומד בראשו, בסדר? בסוף קוראים את זה אנשים, נכון? זה לא עיתון שקוראים ארבעה אנשים בוועד הבית בשכונה נידחת בירושלים או לא יודע מה, נכון? הרי לא שמים ארבעה עותקים. אם לבן אדם שעורך את העיתון הזה הייתה אחריות, הוא היה צריך לעשות אקט משמעותי, לא לפרסם הבהרה והתנצלות: אולי הבנתם אותי לא נכון. ולמה אני מדגיש את הדברים האלה? כי אנחנו צריכים להוקיע את זה. כשאני התחננתי אליכם – משפט אחרון – – –

שר הפנים משה ארבל:

היושב-ראש, אני מבקש שתיתן לו תוספת זמן רק להסביר לנו – מקרא למדבקות מאחורי הלפטופ.

היו"ר ארז מלול:

זה נוגד את התקנון.

נאור שירי (יש עתיד):

למה נוגד את התקנון? זה הלפטופ שלי.

היו"ר ארז מלול:

לא, הוא אמר שיש מדבקה, לא?

נאור שירי (יש עתיד):

מה אני אעשה, אני אסביר לך. תדע לך, יש פה מדבקה אחת עם משמעות, וכולן עם משמעות.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

אם זה היה אני, זה לא היה קורה.

נאור שירי (יש עתיד):

נכון, נכון.

שר הפנים משה ארבל:

– – – על הלפטופ.

אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי):

הרמטכ"ל – – –

נאור שירי (יש עתיד):

אני, אני רק מסיים – למה אמרתי – – –

היו"ר ארז מלול:

יאללה, לסיים.

נאור שירי (יש עתיד):

באמת 20 שניות.

היו"ר ארז מלול:

שלא יגידו שאנחנו, שאני עושה פה איפה ואיפה.

נאור שירי (יש עתיד):

לא לא לא, אל תדאג, אתה לא עושה איפה ואיפה, ואורית תקבל את זה באהבה. אני מציין את זה כי אני חושב שהתפקיד שלנו הוא להוקיע את הדברים האלה, וכשאני רואה שלא מוקיעים –אני אחזור על זה. זה כמו שביקשתי מכם להוקיע את הבן אדם שהרים פה את השלט "שמאלנים בוגדים" ועשה קמפיין על זה, וכל הזמן נותנים לו אישור כניסה. אני לא אחזור על שמו הבזוי, משה מירון – כן, חזרתי על זה. איתי בליץ – לא מאשרים את זה? הוא רצה הסבר.

היו"ר ארז מלול:

לא, לא. לא מאשרים את זה.

נאור שירי (יש עתיד):

בוא תראה גם את צו האלוף.

היו"ר ארז מלול:

תודה, תודה רבה. לא, לא.

נאור שירי (יש עתיד):

תודה רבה.

היו"ר ארז מלול:

חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה. 20 דקות לרשותך.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד שר הפנים, תשמע, קודם כול אני רוצה לברך את כוחות הביטחון על חיסולו של רב-המרצחים חסן נסראללה. המילה "רב-מרצחים" היא המילה המתאימה ביותר לאותו רוצח, חסן נסראללה. אני מקווה ורוצה לראות את כל החטופים שלנו בבית ואת חזרת תושבי הצפון לבתים שלהם.

היו"ר ארז מלול:

אמן.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

רק ביום שבת ביקרתי במטולה. נפגשתי עם ראש המועצה, נפגשתי עם כיתת הכוננות ושמעתי אותם. בלי להרחיק את המחבלים של חיזבאללה 10 קילומטר מהגבול אף לא אזרח אחד ואף לא תושב אחד יחזור הביתה, ואני מאמין שאנחנו בדרך להרחיק אותם עוד יותר מ-10 קילומטר. ולענייננו, התקציב – אין לנו שום בעיה להעביר למפונים, להעביר לאנשי המילואים. אני ישבתי בוועדת הכספים ושמעתי את כל ההסברים. אבל גם, בתוך ה-3.4 מיליארד שקל שאנחנו מעבירים למפונים ולאנשי המילואים מתחבא גם חצי מיליארד שקל החזר כספים קואליציוניים שקוצצו בקיצוץ הרוחבי, וזה נאמר על ידי נציג משרד האוצר. אבל גם בתוך זה, כשאנחנו מעבירים כסף חשוב מאוד לאותם מפונים ואנשי מילואים, אתם לא יכולים בלי להחדיר את הכסף הקואליציוני בכל הזדמנות. ולמה אני נגד תקציב חדש ופתיחת מסגרת התקציב? כי נציגי האוצר שנכחו בוועדה – וראש אגף התקציבים בעצמו אמר – אמר את זה בצורה ברורה, וגם כתב את זה במכתב: הבאתי כמה הצעות לשר האוצר, ואנחנו יכולים להביא את הכסף למפונים וגם לאנשי המילואים בלי לפתוח את מסגרת התקציב. אבל שר האוצר החליט להסתמך על תחזית ההכנסה, שאמורה להיות עוד 24 מיליארד שקל. אבל הוא שכח כי תחזית ההכנסה לפי הצפי אמורה לעלות בעוד 24 מיליארד שקל, אבל לא יכול להיות מצב באותו מסמך שמעיד על תחזית הצמיחה שהיא תרד לפחות מ-1%. תחזית הצמיחה הייתה 1.9%, והורידו את זה לפחות מ-1%, והיא אפילו הייתה 0.7% בחודש האחרון. אז איך שני הדברים האלה יכולים להתחבר ביחד, עלייה בתחזית ההכנסה וירידה בצמיחה? הם אמורים ללכת ביחד. לכן האוצר אמר: מתוך התקציב שנמצא אצלנו נביא את הכסף למפונים וגם לאנשי המילואים, שהוא כסף שמאוד מאוד חשוב להעביר. אבל אני רוצה להגיד לכם עוד דבר אחד, אדוני היושב-ראש, שגם לא נאמר על ידי ולא על ידי מישהו באופוזיציה, אלא על ידי נציגי האוצר בוועדה, שאמרו: תוך חודש ימים – יכול להיות פחות, יכול להיות קצת יותר – יובא תקציב חדש ל-2024; אנחנו כבר מתקנים שלוש פעמים, יביאו את התיקון הרביעי – מכמה סיבות: המלחמה עולה ויש עלויות למלחמה, ההתפתחות האחרונה בצפון, רק בשבועיים האחרונים יש העצמת המלחמה בצפון. זה יחייב שינוי בתקציב. שנית, נאמר באופן ברור שרוב הסיכויים, כמעט 100%, שהכסף האמריקני, קרוב ל-20 מיליארד שקל, נמצא כהכנסה בתוך תקציב 2024 ואמור לעבור למדינת ישראל – גם אותו תקציב לא יגיע. לכן, בכל מקרה התקציב שאנחנו מעבירים עכשיו הוא תקציב זמני, הוא לא תקציב קבוע לשנת 2024. ולכן שר האוצר, שראה את ההתפתחויות שקורות בצפון, שראה את התחזית שהכסף מהאמריקנים לא ייכנס, והממשלה, אם הייתה אחראית – למשוך את התקציב הזה מתוך התקציב שיש, להביא את התקציב של 2024 ואת הכסף, כמעט 3 מיליארד שקל, קצת פחות, למפונים ולאנשי המילואים, להכין תקציב חדש, להביא אותו לכנסת, להביא אותו לוועדת הכספים ולאשר אותו. למה אנחנו צריכים לאשר תקציב כאשר אנחנו יודעים מראש שיבוא תקציב חדש? לכן, אדוני היושב-ראש, כשמחליטים להוריד את דירוג האשראי של מדינת ישראל, זה לא רק בגלל המלחמה. יש עלויות אדירות למלחמה, אני יודע, והמלחמה הייתה משנה את כל התקציב של מדינת ישראל, כולם יודעים. אבל גם יש התנהלות, ומודי'ס כותב את זה בצורה ברורה: ההתנהלות של הממשלה בנושא התקציבי היא התנהלות כושלת. אנחנו עוד מעט באוקטובר, ועוד לא הגיע תקציב 2025. למרות ששר האוצר אומר: אנחנו עובדים, עובדים קשה מאוד, ויבוא תקציב 2025 בקרוב מאוד – עד עכשיו אנחנו בלי תקציב 2025, שהיה אמור לבוא לקריאה הראשונה לכנסת כבר בספטמבר, החודש, שנגמר, כדי להביא אותו בדצמבר לקריאה השנייה והשלישית. כשאתה נמצא במלחמה, זה הזמן לעבוד בצורה ברורה בנושא התקציבי. לכן הוחלט להוריד את דירוג האשראי של מדינת ישראל, ודירוג האשראי עכשיו הוא הכי נמוך שהיה למדינת ישראל מאז 1995. אבל כשאתה מדבר על דירוג האשראי – אני אומר למישהו שמורידים את דירוג האשראי, והציבור הרחב לא יודע מה זה הורדת דירוג האשראי. הוא אומר לך: הורידו את דירוג האשראי, שהממשלה תטפל. אבל, אדוני היושב-ראש, ברגע שמורידים דירוג אשראי למדינה, אתה משלם יותר ריבית על ההלוואות שאתה לוקח. עכשיו, בגלל המלחמה, מדינת ישראל לוקחת הלוואות בשביל לממן את המלחמה. ואנחנו משלמים היום ריבית כמו מקסיקו, במקום שנשלם פחות ריבית, כי ממילא היום אנחנו משלמים 48 מיליארד שקל ריבית בשנה. היינו אמורים לעלות – בגלל העלויות של מלחמה, כי לקחנו יותר הלוואות – בעוד איזה 3–4 מיליארד שקל, להגיע ולשלם ריבית 51–52 מיליארד שקל ב-2027. אבל בגלל דירוג האשראי אנחנו נשלם עוד 7 מיליארד שקל ריבית עד שנת 2027, וזה אומר לשלם כמעט 60 מיליארד שקל ריבית ב-2027. זו אחת הבעיות הגדולות שלנו היום כמדינת ישראל, כי הכלכלה שלנו לא מנוהלת. אם הייתה ממשלה אחראית – אנחנו כמעט שנה במלחמה, בעוד שבוע אנחנו נהיה שנה במלחמה, ואנחנו עוד לא יודעים איך זה יתפתח בצפון, כי בשבועיים האחרונים ההתפתחות שם היא דרסטית, ואנחנו נצטרך הרבה כסף – היא הייתה צריכה לעשות דבר הכי פשוט שיש: קודם כול לבטל את כל הכספים הקואליציוניים, קרוב ל-14 מיליארד שקל. העבירו 5 מיליארד שקל בשנת 2023, בסדר, אבל שאר הכסף לא הועבר, והיה אמור לעבור ב-2024; היו צריכים לעצור את כל ההעברות התקציביות בכסף הקואליציוני. שתיים – ושר האוצר פרסם את זה עכשיו בחוק ההסדרים, שהוא סוגר חמישה משרדים. זה אומר שחמישה משרדים היו מיותרים. מההתחלה הממשלה הייתה צריכה לסגור את חמשת המשרדים המיותרים. אם עכשיו כשר האוצר הגעת לתוצאה של סגירת חמישה משרדים, היית צריך לעשות את זה לפני שנה ולפני שנתיים, וממילא לא היה צריך להקים את המשרדים האלה. אני בוועדת הכספים, אדוני היושב-ראש, ואני מאתגר אותך. שאלתי שם כמה שרים יש לנו בממשלה, ואמרתי להם מראש: אני לא יודע. אני לא מאתגר אותם ויודע – אני לא יודע כמה שרים. ואני מאתגר אותך: כמה שרים יש לנו? אתה יודע, אדוני היושב-ראש? תאמין לי, אני לא יודע. לא רק שאני לא יודע את השמות של רוב השרים – אני לא יודע כמה שרים יש לנו.

דבי ביטון (יש עתיד):

ואיזה משרדים יש.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ואני לא יודע. אני לא חבר כנסת חדש, אני ותיק, ואני לא יודע איזה משרדים יש. אפילו את השמות של המשרדים אני לא יודע. ואני מאתגר את רוב חברי הכנסת, אני לא רוצה לדבר על הציבור – רוב חברי הכנסת לא יודעים כמה שרים יש לנו. ואם אני אאתגר אותך יותר, רוב שרי הממשלה לא יודעים כמה שרים יש לנו וכמה סגני שרים יש לנו. זה אומר שאותם שרים, אותם סגני שרים, הם מיותרים, מדינת ישראל יכולה להסתדר בלעדיהם, מדינת ישראל תמשיך להתנהל בלעדיהם, והמשרדים שלהם מיותרים. כשאני דיברתי על כספים קואליציוניים, אני דיברתי על תקציב כמו של המשרד שאורית סטרוק ישבה בראשו, שהתקציב שלו בממשלה הקודמת, שאני ישבתי בה, היה 120 מיליון שקל, 140 מיליון שקל; היום התקציב שלו הוא מעל 620 מיליון שקל. אותו משרד, לא השתנה כלום, רק השר השתנה – מעל 620 מיליון שקל. והכסף הזה, אנחנו יודעים לאיפה הוא הולך ולמי הוא הולך ומה עושים עם אותו כסף. לכן, דירוג האשראי לא ירד רק בגלל המלחמה. הוא ירד בגלל כישלונה של הממשלה וכישלונו של שר האוצר. אני אמרתי, משרד האוצר גדול עליו, ולפי הניהול שלו הוא באמת גדול עליו. ועוד, הוא לא רק שר האוצר, הוא גם שר במשרד הביטחון. הוא נושא בשני תפקידים חשובים מאוד: שר האוצר של מדינת ישראל, שאמור לנהל את כל הכלכלה של מדינת ישראל, ובאותו זמן שר במשרד הביטחון, עם כל האתגרים הביטחוניים שאנחנו נמצאים בפניהם. לכן, אדוני היושב-ראש, הגיע הזמן שהממשלה הזאת תבין שבשעת מלחמה, כשכל עם ישראל מגויס, כל אזרח במדינת ישראל מגויס למען המלחמה הזאת, צריך גם שהממשלה תתגייס למלחמה הזאת מבחינה כלכלית, ותבין שצריך לוותר על כל המשרדים המיותרים וכמה שיותר מהר; להעיף את כל הכספים הקואליציוניים שעדיין לא נוצלו, ולהוריד את החצי מיליארד שקל מהכסף הזה שאמור להחזיר את הכספים הקואליציוניים שקוצצו. ואז ככה אנחנו יכולים להמשיך ולהתנהל, להמשיך ולהגיד שאנחנו חוזרים לדרך המלך. כשאנחנו נכנסנו למשרד האוצר ואביגדור ליברמן היה שר האוצר, קיבלנו כלכלה קורסת, עם 142 מיליארד שקל גירעון – כתוצאה מהקורונה, כתוצאה מניהול גרוע של משרד האוצר. תוך שנה וחצי סגרנו את כל הגירעון, השארנו בקופה יותר מ-12 מיליארד שקל. ובתוך שנה-שנתיים, אנחנו בגירעון. ואני אומר לכם, לפי הנתונים שיש לנו – ואנחנו עוברים על הנתונים שיש לנו – אנחנו נגיע ל-300 מיליארד שקל גירעון, אנחנו נהיה ב-300 מיליארד שקל גירעון במדינת ישראל. אני מקווה שאנחנו נחליף את הממשלה הזאת כמה שיותר מהר, שיהיה שר אוצר שינהל את כלכלת ישראל ויתפנה לניהול כלכלת ישראל. לכן דירוג האשראי, כל אזרח במדינת ישראל ירגיש את זה, ובמיוחד האוכלוסיות החלשות, שמפלגת ש"ס אמורה לייצג אותן. כל קמפיין הבחירות שלכם וקמפיין הבחירות של הליכוד היה על יוקר המחיה. ראש הממשלה הצטלם בתחנת דלק ממלא דלק – לפי מה שאני יודע, שנים רבות הוא לא מילא דלק ולא יודע איך ממלאים דלק; הוא הצטלם בסופרמרקט עושה קניות; מפלגת ש"ס דיברה על יוקר המחיה ואיך היא תילחם ביוקר המחיה. ואני רוצה לשאול כל אחד ואחד מכם – כי אנחנו מרגישים את זה, וכל אזרח במדינת ישראל מרגיש את זה, את עליית המחירים בצורה דרסטית, באחוזים רבים: היית עושה סל ב-800 שקל, ואותו סל עולה 1,200 שקל היום. אם אני טועה, תתקן אותי, אדוני היושב-ראש. אם אתה הולך לעשות קניות, אתה מרגיש את זה, כולנו מרגישים את זה, ומרגיש את זה עוד יותר אותו אזרח, אותו איש שמקבל קצבה. אני מקווה שש"ס לא תסכים, כי אחת התוכניות – שר האוצר מביא חוק שהוא רוצה להקפיא את הקצבאות לאותם אנשים הכי חלשים: קצבת נכות, קצבת זקנה, אנשים שחיים עם כמה אלפי שקלים, כשזה לא מספיק להם לתרופות, לא מספיק להם למוצרי בסיס. שר האוצר רוצה להקפיא להם את הקצבה. הקפאת הקצבה עם עליית המחירים זאת פגיעה דרסטית באותם אנשים שמקבלים את הקצבה. זאת פגיעה שקשה מאוד לצאת ממנה, כשאנשים יצטרכו לבחור בין לקבל את התרופה או לקנות שקית חלב. ממילא היום פירות וירקות לאנשים קשה לקנות, כי הכול התייקר, אבל עם התוכנית של שר האוצר יצטרכו לבחור בין שקית חלב לתרופה שרוצים לקבל. אני מקווה שמפלגת ש"ס, שאמורה להיות מפלגה חברתית, תילחם בהקפאה של הקצבאות של הנכים וגם של קצבת הזקנה, ולא תאפשר את זה לשר האוצר. אני חייב כאן גם להתייחס לעדה הדרוזית ולתקציבים שהובטחו לעדה הדרוזית. הובטחו 340 מיליון שקל, שאושרו על ידי הממשלה לכל היישובים הדרוזיים – רמת הגולן, כרמל, גליל. זה כסף מזערי, אבל מאותו כסף הועבר רק הכסף שהיה מיועד לרשויות המקומיות, לתקציב השוטף של הרשויות המקומיות; שאר הכסף לא הועבר, וגם שקל אחד לא תוקצב בשנת 2024 בנושא תכנון ובנייה, שזו הבעיה הקשה ביותר היום ביישובים הדרוזיים, כל אחד ואחד וכל צעיר וצעירה מרגישים את זה. שר הפנים עשה עבודה טובה, מינה אצלו אחראי על כל הנושא של תכנון ובנייה במגזר הדרוזי, הוא הביא לו תוצאות ואמר לו כמה כסף אנחנו צריכים בשביל לפתור את כל הבעיה של התכנון והבנייה במגזר הדרוזי, ומדובר על מיליארדים. אם אני לא טועה, שר הפנים, דובר על מיליארדים של כסף לתכנון ובנייה, ואתה דרשת את הכסף. אני ראיתי מכתב שאתה הוצאת לראש הממשלה, אבל מאותו כסף קודם כול שקל אחד לא יעבור ולא עבר עד עכשיו ולא תוקצב, ומאותו כסף שהובטח, יותר מ-50% עוד לא הועברו לרשויות המקומיות, ואנחנו בסוף 2024. תוכנית חומש, שהובטחה תוך שבועיים, תוך חודש ימים – אף אחד לא עובד עליה, ועברו כבר חודשיים מאז שאושר הכסף הקודם ל-2024. לכן, אדוני היושב-ראש, כל ההבטחות של הממשלה הזאת, גם למגזר הדרוזי, לא מתקיימות. והדבר החשוב ביותר – תקציב 2025 חייב להגיע לכנסת. תודה.

היו"ר ארז מלול:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן – אינה נוכחת. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה. 20 דקות. עד 20, אתה לא חייב 20.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני יודע, מכיר את זה.

היו"ר ארז מלול:

אתה המצאת את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, אזרחי מדינת ישראל, היום, 359 ימים למלחמה, 255 חטופים, 154 הוחזרו, 101 עדיין בשבי מפלצות החמאס, נמקים במנהרות עזה. 715 חללי צה"ל זכרם לברכה, גיבורים אמיתיים. 879 אזרחים נהרגו ונרצחו על ידי מפלצות החמאס והחיזבאללה; 70 חללי משטרה ושירות הביטחון הכללי – שב"כ. יהי זכרם ברוך. אדוני, אפתח במילה טובה לממשלת ישראל, שסוף-סוף יצאה מהקיבעון המחשבתי ועברה מהגנה להתקפה – כן, גם למקבלי ההחלטות וגם לראש הממשלה. תודה רבה לרמטכ"ל הרצי הלוי, לצה"ל, לאגף המודיעין, לטייסי חיל האוויר הגיבורים, אותם טייסים ששרה בממשלת ישראל, מכונת רעל, כינתה אותם: לא פטריוטים, לא ציונים, לא מלח הארץ, ואף הוסיפה: אני בזה לכם. ובכן טייסים יקרים, אתם ציונים, אתם אמיצים, אתם פטריוטים, אתם מלח הארץ, אנחנו מחבקים ואוהבים אתכם. מכונת הרעל לא פספסה שום הזדמנות, בחודשים שחלפו, לחבוט ברמטכ"ל ובשר הביטחון, בחברי כנסת, שרים; כל המומחים מהצד הזה שביקשו החלפתם בעת מלחמה. ראש הממשלה היה צריך להגיד תודה לציבור הרחב שבליל גלנט יצא אל הרחובות ומנע את פיטוריו של שר הביטחון באמצע מלחמה. ראש הממשלה שהופיע במקרה של הצלחה – הוא הרי תמיד רץ להופיע: אזרחי ישראל היקרים, כך הוא פותח, אבל הוא מופיע רק במקרה של הצלחה. ההופעות שלו ידועות ומוכרות: אני נתתי, אני אני, אני אני, אני אישרתי, אני עשיתי. מנכס לעצמו את הכול כאילו אין אחרים לידו. בדבריו ראש הממשלה שיבח את צה"ל, את המוסד, את חיל האוויר, ואת מי שכח? ניחוש קטן, קטן – כמובן, את שר הביטחון ואת הרמטכ"ל, שעל פי הפרסומים, שר הביטחון יחד עם הרמטכ"ל דחף באומץ לביצוע משימת החיסול. המזל הוא שהציבור מנע את פיטורי שר הביטחון בערב גלנט הידוע. אדוני שר הביטחון, למרות היריבות הפוליטית אני מעריך אותך מקצועית, מצדיע לך על האומץ, על ההובלה – לך, לרמטכ"ל, לראש המוסד, למפקד חיל האוויר, לטייסינו האמיצים, שהם כן מלח הארץ, בניגוד למכונת הרעל שהייתה פה. תודה רבה לכם.

היו"ר ארז מלול:

את ראש השב"כ שכחת. אז שלא ייפגע.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה יודע למה? כי לבנון לא בתחום שלו, אבל אני מקבל את התיקון. וראש השב"כ, שהוא ואנשיו עושים לילות כימים בעבודה קשה ומאומצת ביהודה ושומרון, בעוטף עזה, ובטוח אני כי גם יביאו את מניית הזהב, את המודיעין הנחוץ לנו כדי לחסל את רב-המרצחים סנוואר, שמחזיק באזרחי מדינת ישראל. אין לי ספק בכך, מכיר את האיש, מכיר את האיכויות שלו, מכיר את אנשיו, עבדתי איתם הרבה מאוד שנים. אני מצדיע גם לראש השירות ולאנשי שירות הביטחון. תודה רבה לכם על כל העשייה. ואיך אפשר בלי כלכלה, אחרי שגמרנו את האופוריה? ואני מציע למדינת ישראל ולמקבלי ההחלטות לחשוב על היום שלמוחרת. אם לא נחשוב על היום שלמוחרת נטבע בביצה הלבנונית. כן, אני בעד כניסה קרקעית מוגבלת כדי לנקות את אותם כפרים שיושבים על היישובים הישראליים והוציאו להם את הנשמה וסיכנו אותם במשך 30 שנה, מיום שעזבנו את לבנון. הגיע הזמן לבוא ולנקות את הכפרים האלה מאותם מחילות של חולדות, של חומרי נפץ, כדי לאפשר לאזרחי מדינת ישראל לשוב בשלום ובביטחון ליישובים הישראליים בצפון המדינה. ולכן, כן, יש לעשות גם פעילות קרקעית מוגבלת, כי מדובר בביטחון שלנו. ואסור להחמיץ את ההזדמנות הזו להכות בחיזבאללה עד תום ולחסל את מצבורי הנשק ואת מצבורי התחמושת, כמו שחיסלו את מצבור התחמושת של אותם טילי ים-ים. יש עדיין טילים בין-יבשתיים שסופקו לחיזבאללה על ידי האיראנים, וצריך להשמיד אותם. יש לנו צבא חזק. גם אחרי האירועים של 7 באוקטובר, אמרתי: היה כישלון של כל המערכות. ובינואר עמדתי ואמרתי: תפסיקו את המלחמה, תחזירו את האנשים הביתה, אחר כך צה"ל יטפל בכולם; כי יש לנו צבא חזק, מוסרי, אמיץ, שאין כמוהו בעולם כולו יחסית לממדים שלו. ולכן אסור לפספס את השעה, וצריך להכות בהם עד תום. לא נוריד את האידיאולוגיה, אבל אפשר לצמצם בצורה מהותית את אותם מצבורי טילים, והוכחנו שיש בידינו מודיעין מדויק. אותם מצבורים שימשיכו לסכן את אזרחי מדינת ישראל, אסור שהם ימשיכו להתקיים באותם מקומות שבהם הוחבאו. ולכן אני קורא לממשלת ישראל, לרמטכ"ל, לשר הביטחון, לראש המוסד – לא לעצור. למפקד חיל האוויר – לשלוח את טייסינו האמיצים, שאני מצדיע להם, כי הם מלח הארץ, כדי לחסל את קיני הטרור האלה ולהביא ביטחון למדינת ישראל. אולי עכשיו, אחרי האירוע הזה, יעלו כל אלה שעמדו פה לפניי על הדוכן, והיו גם בצד הזה, שקראו קריאות כנגד הרמטכ"ל, כנגד חיל האוויר, כנגד טייסינו האמיצים, כנגד שר הביטחון, אולי הם יעלו לפה – אני לא מצפה מהם להגיד סליחה, אבל אולי יגידו: אתם יודעים מה, טעינו. תתנצלו באיזושהי דרך, ככה, על הדרך, אולי. אדוני היושב בראש, חברת דירוג האשראי מודי'ס הורידה את דירוג האשראי של מדינת ישראל בשני שלבים. אומר שר האוצר: אני לא מודאג מהורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. שר האוצר של מדינת ישראל אומר: אני לא מודאג מהורדת דירוג האשראי. איזה חוסר הבנה, איזה ניתוק. כלכלת בעזרת השם של שר האוצר אינה מספיקה. אדוני, גם אני אומר "בעזרת השם", גם אני בא מבית דתי, גם אני אדם מאמין. אבל עזרת השם כשלעצמה לא תספיק. צריכים צעדים כלכליים קיצוניים, צריכים צעדים פוליטיים כדי לשנות את הכיוון הזה. שר האוצר של מדינת ישראל אומר דבר כמו: אני לא מודאג מהורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. זה לא ייאמן. חברת דירוג האשראי מודי'ס אינה מאמינה לשר האוצר של מדינת ישראל. זו המשמעות. אין בלתה. הגענו לרמת דירוג האשראי של תאילנד, פרו, קזחסטן. כולנו נשלם על כך. זה אומר שהכסף יהיה יותר יקר, שנצטרך יותר כסף כדי לרכוש מוצרים. זה יגע לכיס של כולנו. איך שר האוצר מנהל את כלכלת ישראל? חברות דירוג האשראי אינן מאמינות לשר האוצר של מדינת ישראל, אינן מאמינות לפעולות הפיסקליות של שר האוצר והממשלה. ולכן אני אומר לכם, זה שר האוצר הגרוע ביותר בתולדות מדינת ישראל. אני אומר את זה באחריות. בימיו נרשמו הורדות דירוג האשראי של מדינת ישראל. זה לא רק המלחמה – זה פיזור הכסף הקואליציוני, פיזור הכסף, הגדלת הצריכה של הממשלה, העמקת הגירעון. רק לפני שבועיים אישרנו 3.5 מיליארד שקל. במקום לקחת ממשרדים מיותרים ולהביא את הכסף הזה משם, יותר קל להיכנס למינוס, מי שלא מבין. אתם יודעים מה החוב של מדינת ישראל? של הממשלה? כשהממשלה הזו נכנסה לתפקידה הוא היה 702 מיליארד שקלים. זה סכום שאנשים מבינים בחוץ, אדוני. עכשיו הוא טריליון. בדרך כלל כשאני אומר "טריליון" מירב האנשים לא מבינים כמה אפסים, ואז אני נאלץ להגיד "999 מיליארד ועוד מיליארד", או להגיד "אלף מיליארד" כדי שאנשים יבינו. אבל החוב החיצוני של הממשלה הזו – טריליון ו-250 מיליארד שקל. הבני-בני-בני-בני-בני נינים שלנו – אין לי מספיק מקום להגיד "בני", כמה – ישלמו את החובות האלה, את חוסר האחריות של שר האוצר הזה. כבר לפני המלחמה הגענו לגירעון של טריליון. שר הכלכלה מתעופף לו במדינות העולם עם הסיסמה, שאיננו רואים כרגע את התוצאות שלה, "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". מה מסתתר כאן? מהלך שעשתה השרה אורנה ברביבאי, אבל הוא אפילו לא אומר שהיא התחילה את זה. במה עסקינן? הורדת חיוב בדיקת תקן ישראלי למוצרים שהתקן שלהם אירופי. נהדר. כיסא לתינוקות למכונית שאושר על ידי התקן האירופי, אין שום סיבה שתעבור עוד שנה בתקן ישראלי של ריסוק ובדיקה והמחיר שלו יעלה בגלל זה. נהדר. זה ייקח זמן. אבל, אדוני שר הכלכלה, אתה לא עשית כלום שנתיים. מדינת ישראל, על פי הבנק העולמי, במקום השני ביוקר המחיה בין מדינות העולם. במקום השני ביוקר המחיה בין מדינות העולם. לפנינו רק שווייץ, אבל ההבדל הוא קטן, אדוני היושב בראש. הכנסה לנפש, תוצר גולמי לנפש: 48,000–49,000 דולר לאזרחי מדינת ישראל, ובשווייץ – 101,000 או 102,000 דולר, ולכן הם יכולים להרשות לעצמם לקנות יותר ביוקר. לא ייאמן. המדינה השנייה ביוקר המחיה בעולם. עם תחילת המלחמה באו הקמעונאים לשר הכלכלה ואמרו לו: אין לנו כוח אדם. אנחנו מבקשים פטור מהדבקת המחיר על המוצרים. הוא נענה להם ואמר: תשימו רק את המחיר על המדף. צלצלתי אליו, והוא אמר: דבר עם המנכ"ל שלי. דיברתי עם יושב-ראש ועדת הכלכלה ואמרתי: אני מזהיר אתכם, תהיה עליית מחירים. אמרו לי: מה פתאום? אנחנו נפקח. עברו שלושה חודשים, עבר האישור להוריד את המחירים מהמוצרים, ונחשו מה קרה למוצרים – כמובן, הם עלו. המוצרים בסופר עלו, ומה עושה שר הכלכלה כרגע? זה עובר מתחת לרדאר – מאשר לקמעונאים להניח או להטביע על צג אלקטרוני את המחיר של המוצרים על המדף, ולא על כל מוצר, אדוני היושב בראש. חשוב בנפשך – – –

היו"ר ארז מלול:

אבל לא הבנתי מה הקשר אליו, תסביר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אני אסביר. מגיע בבוקר מנהל הסופר של אחד מהסופרים ומקבל הוראה מסופר האם שלו, או מבעלי המניות, להעלות בלחיצת כפתור את המחיר על כל המוצרים באגורה אחת. הוא כבר לא צריך לשלוח ולהדביק – – –

היו"ר ארז מלול:

זה שיקול אם להעלות או לא? ההדבקה?

מיקי לוי (יש עתיד):

בוודאי. זו עבודה. בבוקר הוא בא, אתה לא תרגיש. הוא יעלה באגורה אחת, אתה תרגיש? אני שואל, אדוני, אם אתה תרגיש. התשובה היא לא. ברגע שצריך להפוך את כל המוצרים זו עבודה, זה עובדים, זה סיפורים. כך, בבוקר הוא בא, על כל המוצרים אגורה אחת – מי ירגיש? הכנסה של מיליונים לאותם בעלים. אסור היה לעשות את זה. אסור היה לעשות את זה, ואמרתי את זה לניר ברקת. אבל הלחץ של הקמעונאים הרג אותו, והמחירים יעלו עוד פעם, כמו שהם עלו דקה וחצי אחרי שהוא נתן להם אישור לשלושה חודשים לא להטביע את המחירים. זה שר הכלכלה של מדינת ישראל. בלחיצת כפתור יהיה אפשר להרים את זה. אני צריך עוד איזה חצי שעה להגיד את כל מה שאני רוצה, אבל ראש הממשלה רץ כל פעם כשיש הצלחות להשמיע את קולו: אני, אני, אני, אני, אני. בסדר, שמענו, אתה. הוא כבר חילל בעבר, אדוני היושב-ראש, את השבת כאשר חולצו ארבעה חטופים במבצע הירואי של לוחמי הימ"מ במבצע ארנון. הוא צלצל בשבת, אז כל ההצגות האלה לא עובדות עלינו. ולא שמענו אתכם אומרים: נו נו נו, למה צלצלת? במקרה הזה חזרתו הייתה מחויבת. הוא לא היה צריך לנסוע בכלל כשאלפי טילים נשלחים למדינת ישראל. אני התראיינתי ואמרתי שביום שישי – התראיינתי ביום חמישי – אולם מליאת האו"ם יהיה ריק. וזה מה שקרה, כי כולם אינם ביום שישי. כשיש הצלחות ראש הממשלה נעמד ובקולו: "אזרחי מדינת ישראל". לא ראיתי אותו עומד מול אזרחי מדינת ישראל אחרי 7 באוקטובר. בכישלון כמו אירוע 7 באוקטובר, האסון הכי גדול שקרה למדינת ישראל – רצח אזרחים, אונס, חטיפה – לא שמענו את קולו. אין לו את האומץ להגיד שלוש מילים – שלוש מילים: אני מקבל אחריות. מתי הוא אומר את זה? כשיש הצלחה. אז אדוני ראש הממשלה, אני מודיע לך: אנחנו לא נשקוט, אני, חבריי, אזרחי מדינת ישראל, החטופים, בני משפחותיהם. לא יעזור לך כלום. תקום ועדת חקירה ממלכתית במדינת ישראל. שנה שלמה אין לך אומץ להגיד שלוש מילים: אני מקבל אחריות; תקום ועדת חקירה ממלכתית במדינת ישראל. כל התרגילים שלך על ועדת חקירה ממשלתית וכל הקשקושים שלך לא יעזרו לך. אנחנו לא אוכלים את זה. שתדע לך, אנחנו נצא על זה לרחובות. תודה רבה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחבר הכנסת מיקי לוי. הדוברת הבאה, חברת הכנסת דבי ביטון. בבקשה.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה – בפתח דבריי אזכיר: 359 ימים, 101 חטופים וחטופות. 359 ימים, 101 חטופים וחטופות שספונים במנהרות חשוכות ומעופשות תחת אלימות והרעבה של מחבלי החמאס המתועבים. אין כאב גדול יותר מכאב של המשפחות שממתינות, של עם שלם שממתין לשובם. כולנו עדים לאימה הזו, לאובדן חיי השגרה ולמתח המתמיד ולחוסר הוודאות. חובתנו המוסרית, הלאומית, היא ברורה: עלינו לפעול בכל דרך אפשרית, ללא פשרות, להחזיר את החטופים הביתה. זה חוב שלא ניתן להתחמק ממנו. זה חוב כלפי המשפחות, כלפי החיילים וכלפי העם כולו. אמש התבשרנו על חיסולו של חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה, שהוביל את ציר הרשע והשנאה יחד עם איראן ובעלי בריתם, ששם לעצמו מטרה לפגוע במדינת ישראל ובאזרחיה. חיסולו הוא הישג משמעותי במאבק המתמשך נגד ארגוני הטרור שמבקשים להחליש אותנו, שידעו כל מבקשי רעתנו שיומם וסופם יגיע. חשוב לזכור: ביטחון אמיתי הוא לא רק בחיסול מנהיגי טרור. ביטחון אמיתי מתחיל בהשבת השקט לתושבי הצפון והדרום, בחיזוק תחושת הביטחון האישי והביטחון של תושבי הדרום, ובעיקר הבטחת עתידם. ב-7 באוקטובר חווינו את אחד האירועים המזעזעים בהיסטוריה של מדינת ישראל – טבח אכזרי ומטלטל שבוצע על ידי מרצחים מתועבים בעוטף, שגבה את חייהם של עשרות רבות מאזרחינו. הטבח הזה הוא תזכורת כואבת לכך שהאיום הוא ממשי ושאסור לנו להירדם במשמרת. הגיע הזמן להשיב לתושבי שדרות והעוטף את הביטחון אחרי שנים של הזנחה פושעת. זו לא רק חובתנו להגן מפני התקפות אלא גם לדאוג לשיקום מלא של הקהילות האמיצות, לאפשר להן לחזור לשגרה ולחיים נורמליים. במעבר חד ברצוני להתייחס לנושא שלשמו התכנסנו ושעליו נצביע היום, תקציב 2024. תקציב אמור לשקף את סדר העדיפויות של המדינה ולשרת את האזרחים, אולם לצערי הרב, תקציב זה נבנה מתוך שיקולים פוליטיים צרים ולא מתוך ראייה כוללת של צורכי האזרחים. רק בימים האחרונים קיבלנו תזכורת לכך שדירוג האשראי של ישראל הורד, והסיבה ברורה לכולם: חוסר יציבות כלכלית, פופוליזם פוליטי והיעדר ניהול מקצועי. במקום להשקיע במקומות שבהם הציבור זקוק לכך – חינוך, בריאות, רווחה – אנו עדים להחלטות שמתבצעות כדי לשמר קואליציה, כדי להבטיח הישרדות פוליטית על חשבון הציבור. התקציב הזה לא נוגע לחיי היום-יום של האזרחים אלא להישרדותם של פוליטיקאים. אנחנו רואים כסף שנשפך על משרדים מיותרים, משרות שנוצרו למטרות פוליטיות בלבד ושימוש במשאבים ציבוריים כדי לשרת קבוצות לחץ על חשבון הרוב המוחלט של האזרחים, אותו מעמד ביניים שנושא זאת על גבו. תושבי הדרום והצפון זקוקים לתמיכה אמיתית. הם אינם צריכים הבטחות ריקות – הם צריכים תקציב שמכוון לשיקום, לחיזוק תשתיות, ליצירת מקומות עבודה ולבניית קהילות חזקות ובריאות. ההשקעה בצפון ובמרכז ובדרום צריכה להיות בראש סדר העדיפויות, אך אנו עדים לתקציב שמעוות את סדרי העדיפויות של המדינה שלנו, מחזק את המקורבים ולא את אלה שבאמת צריכים סיוע. התקציב הזה מגלם את חוסר ההשקעה במערכות החינוך שלנו, שגם ככה נחלשות משנה לשנה. מערכת הבריאות נשחקת והצוותים הרפואיים קורסים. יש מחסור חמור בשירותים חברתיים ובתמיכה במשפחות במצוקה, בנוער בסיכון, משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים, והרשימה עוד ארוכה. איך ייתכן שדווקא עכשיו, כאשר ההשלכות הכלכליות של המשברים האחרונים מורגשות בכל בית, אנו ממשיכים לראות תיעדוף של קבוצות פוליטיות מצומצמות, על פני הציבור הרחב? זהו תקציב של הישרדות פוליטית ולא של חוסן חברתי. אם לא נשנה את הכיוון הזה, ישראל תמצא את עצמה בעוד כמה שנים בעיצומה של קריסה כלכלית ומוסרית. ומשום כך, אני אצביע נגד התקציב שהינו תקציב נגד אזרחי מדינת ישראל. אנו בפתחו של חג ראש השנה. אני רוצה להזכיר: השנה החולפת הייתה שנה קשה לכולנו – טבח נורא, לחימה מתמשכת, אובדן חיי אדם והמשבר הכלכלי, שמכביד על כל בית בישראל. אבל דווקא מתוך הקשיים האלו אני מאמינה ביכולתנו לצמוח, לשנות, לתקן, לחזק את החברה בהתחדשות ובנייה מחודשת. בשנה זו עלינו להבטיח שלא נוותר על השאיפה לחיים של תקווה, שלום וביטחון לכל אזרחי מדינת ישראל. אני מאחלת לכולנו שנה של אחדות, שנה שבה נזכור את מה שחשוב באמת: לדאוג אחד לשני, לדאוג לעתיד ילדינו ולבנות מדינה שיש בה מקום לכולם. כפי שנאמר במילות שירו של המשורר והמלחין אהוד מנור: "אין לי ארץ אחרת / גם אם אדמתי בוערת / רק מילה בעברית חודרת / אל עורקיי, אל נשמתי". כולנו חייבים לזכור שישראל היא הבית שלנו ואין לנו ארץ אחרת. אני מאחלת לכל אזרחי המדינה, לחיילי צה"ל, ששנה זו תביא עימה בשורות טובות, שערב ראש השנה נזכה לראות את חטופינו סביב שולחן החג ואת מתינו מובאים לקבורה מכובדת באדמת המדינה. תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה. כבוד היושב-ראש, אנחנו תכף נדון ונצביע על התקציב. התחושה שלי היא שהממשלה קצת שוכחת את החטופים שלנו. עכשיו צמצמו את האפשרויות הביטחוניות לכינוס של אנשים, אז אפשר רק 1,000, ואני רוצה לספר לך שאמש, בעצרת בשער הנגב, היו מאות אנשים ממשפחות החטופים וגם מהציבור בכלל וזעקו את זעקתם הכואבת להשבת החטופים. אנחנו יודעים לחסל את נסראללה – אנחנו שכחנו מה היה ב-7 באוקטובר: מחוז שלם הופקר, נרצחו, וכרגע יש לנו 101 חטופים, ואיננו יודעים מי חי שם ומי מת. אני פונה מפה לראש הממשלה: זה הזמן להשיב אותם. עסקה עכשיו של כולם, לא בחלקים ולא בשלבים. יהיה המחיר אשר יהיה. אתם יודעים יפה מאוד לטפל כשאתם צריכים. ועוד בקשה אחת – תעמוד על הפודיום הזה ותגיד: אני הראש, אני אשם. כפי שידעת להתרברב עכשיו עם חיסולו של נסראללה, נראה אותך לוקח אחריות. שתהיה לכם, אזרחי מדינת ישראל, שנה טובה. והלוואי שנתבשר בשורות טובות. תודה.

היו"ר יבגני סובה:

תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון. חבר הכנסת ירון לוי, הדובר הבא, בבקשה, ואחריו – חברת הכנסת שלי טל מירון. חבר הכנסת לוי, יש לך עשר דקות, נכון? לפי איך שמתוכנן. מוודא שאין שינויים בחלוקת הזמנים. עשר דקות, בבקשה.

ירון לוי (יש עתיד):

מייד נתחיל, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יבגני סובה:

אל תדאג.

ירון לוי (יש עתיד):

מושכים זמן.

היו"ר יבגני סובה:

לא צריך למשוך זמן. יש לנו עשר שעות לאופוזיציה, אני חושב.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני קודם כול רוצה לברך את כוחות הביטחון והממשלה על החיסול המוצלח בלבנון. אין ספק כי חיל האוויר, המודיעין וכל זרועות הביטחון מוכיחים פעם אחר פעם את איכותו וחוזקו של צה"ל. אני מתפלל ליום שבו אנחנו נוכל לשמוח כולנו כאן ביחד ברגע שנראה את חזרתם של 101 החטופים והחטופות, שנמקים כמעט שנה בשבי חמאס. עוצמתה של מדינת ישראל לא יכולה להתבסס רק על צבא חזק. עוצמתה של מדינת ישראל מורכבת גם מחברה חזקה, מערבות ומסולידריות, מהמחויבות שלנו לא להפקיר ולא להשאיר אף אחד מאחור. העוצמה של מדינת ישראל נשענת על חוסנה וכוחה של החברה. הלב של החברה בישראל לא יחזור לפעום ללא כאב – רק אחרי שנראה את כל החטופים והחטופות חוזרים לביתם. זאת המחויבות שלנו. השבוע אנחנו נחגוג את ראש השנה. בחג הזה יהיו 101 משפחות שלא יחגגו את החג בצורה שלמה. אבל יהיו גם משפחות שהגיבורים והגיבורות שלהן – חג ראשון שהם לא יחגגו איתם. אנחנו נחגוג חג בכאב. ובחג הזה אנחנו צריכים בשולחן להזכיר שללא אותם אנשים שנלחמו בשביל שאנחנו נוכל לשבת עם המשפחות שלנו, אין לנו זכות קיום. והלוואי שאנחנו נהיה ראויים להקרבה שלהם, למוות שלהם. אני רוצה לדבר, בהקשר של התקציב, על הקיצוץ המתקרב של 17 מיליון שקלים לשנות השירות, לשינשינים. אם יש משהו שאנחנו צריכים להשקיע בו בימים המורכבים האלה, הוא ארגוני הנוער, תנועות הנוער. דווקא במקומות האלה שר האוצר מחליט לקצץ 17 מיליון שקלים. מכל התקציב הגדול הזה 17 מיליון שקלים הם מה שיגרום לאיזון שכל כך מתבקש. אז אני רוצה לפנות לשר החינוך יואב קיש: בינואר האחרון אתה נפגשת עם ראשי תנועות הנוער, ואתה הבטחת להם, נתת את המילה שלך: אל תדאגו, מילה שלי, שקל לא ינוכה. כמה חודשים אחרי כן, כשחזרו אליך, אתה אמרת: אלה שיקולים של משרד האוצר. אבל אני זוכר שברגע שיש לך מילה אתה צריך לעמוד מאחורי המילה שלך, ולא להעביר את המילה למשרד האוצר. שר החינוך, אתה חייב לדאוג ל-17 מיליון השקלים האלה, כדי שהשינשינים – שנות השירות – לא ייפגעו. הם נגרעו בפעם הקודמת לפני מספר חודשים, כשהם הפגינו כאן מחוץ לכנסת – הם רצו שבסך הכול תאפשרו להם לסיים שנה בהתנדבות למען המפונים, למען הקשישים, ברשויות המקומיות. הם נלחמו כי הם רוצים להתנדב שנה במדינה ואחרי זה להתגייס לצבא. הם לא הפגינו נגד שירות. הם הפגינו בעד התנדבות. בואו נעריך אותם, כי קרוב היום שבו הם כבר לא יאמינו בנו. וביום שהם לא יאמינו בנו, החברה שלנו והקיום של מדינת ישראל נמצאים בסכנה. ביום שישי בערב שמענו על הורדת דירוג האשראי, הורדה שמובילה לפגיעה אנושה בכלכלת ישראל – ממדינה עם דירוג אשראי גבוה ויציב למדינה שנסחרת ברמה של פרו, אורוגוואי. הצפי של חברות הדירוג הוא המשך הורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל. אז כמובן ששר האוצר חסר האחריות יאשים את המלחמה. אבל זה לא רק המלחמה; זה הניהול הכושל, זה החוסר של שר האוצר ושל הממשלה לשנות סדרי עדיפויות בעיקר בזמן מלחמה. מוזכרים שם גורמים כמו ההתעסקות של שר המשפטים, שלא מכנס את הוועדה למינוי שופטים וממשיך לפגוע ולערער את האמון במערכת המשפט. מוזכר שם חוק ההשתמטות, שהממשלה ממשיכה לקדם ולקמבן למרות שאין לנו מספיק חיילים בשטח; מילואימניקים נקראים כבר בפעם השלישית בצו 8, הם עוזבים את המשפחות, את העסקים שלהם ואת החיים שלהם. הם נשארים שוב מאחור. יש לנו משרדי ממשלה מיותרים שעלותם מסתכמת במיליארדי שקלים. וכמובן הכספים הקואליציוניים – אותם כספים שמחולקים באופן שרירותי והתנודות שלהם עוברות משר לשר לפי דרגת האיום שלו מתי ואיך הוא יפרק את הממשלה. ההחלטה של חברת מודי'ס להוריד את דירוג האשראי מראה לנו שאנחנו מידרדרים אל עבר תהום כלכלית. אנחנו, אזרחי המדינה, נשלם את המחיר. זה משפיע באופן ישיר על ההוצאות המשק של כולנו. כולנו נשלם על זה. אנחנו נשלם על זה בסופר. אנחנו נשלם על זה במחירי החשמל, במשכנתאות שלא מפסיקות לעלות. הכול יעלה לנו יותר. המלחמה הזאת תסתיים, ובתקווה שבקרוב, אבל המלחמה הכלכלית, שבה משפחות רבות נמצאות בימים האלה, רק תחריף. כבר היום אנחנו מרגישים את ההשפעה של הניהול הכושל של שר האוצר. כבר היום אזרחים רבים שואלים את עצמם: איך אנחנו מתחילים את החודש? איך קונים קניות מהסופר בלי תשלומים? כי בעוד חצי שנה אותם תשלומים יהפכו להוראת קבע של מזון. ומאיפה נביא את הכסף? המיסים הולכים לעלות, הריבית לא תרד. אבל בצלאל, שר האוצר, יכול לדרוש מאזרחי המדינה להתגייס, להדק חגורות ולספוג עוד מיסים בזמן שהוא ממשיך להזרים מיליארדי שקלים לסקטורים בקומבינות שמביישות אותנו כאן. זה לא יכול להמשיך, זה חייב להיעצר. אסור לתקציב הזה לעבור כפי שהוא. זה תקציב שפוגע באופן ישיר באזרחי מדינת ישראל, ובטוח שיש שם כותרות מפוצצות שהן עלה תאנה לסירחון שמתחת. זה תקציב שיפגע בנו, יעמיק את הגירעון ואת חוסר האמון של האזרחים במדינה, אם נשאר בכלל אמון בבית הזה. יש אמירה: נאה דורש, נאה מקיים. האמירה הזאת לא מתקיימת כאן. האזרחים רואים הכול. הם רואים את הקומבינות של המשרדים המיותרים. הם רואים את הטיסות לחו"ל של השרים שנזכרו בזמן מלחמה לגלות את העולם. הם רואים את חוק ההשתמטות, שמנסים לתפור אותו בשקט בזמן מלחמה. הם בעיקר רואים שהעסק לא מנוהל. אין לממשלה הזאת סדר עדיפויות חדש. התקציב הזה מראה את הניתוק שיש לממשלה מהעם. נכון שיש מלחמה; בעיקר כשיש מלחמה צריך לנהוג אחרת, באחריות גדולה יותר, שנפסיק עם הסקטורים ונסתכל על המדינה כחברה אחת גדולה, כמקשה. כי מי שמשרת בקרבות, אף אחד לא בודק למי הוא הצביע; הם כולם בטנק ביחד נלחמים כדי שאנחנו נוכל להיות כאן ולנהל את חיינו. התקציב הזה לא מנוהל, כי פוליטיקאים ציניים כמו שר האוצר שלנו יושבים על השיבר של הקופה הציבורית, והם יכולים לעשות מה שבא להם בהצהרות לתקשורת. אבל תכלס אנחנו רואים שכלום לא קורה. אסור לכם להעביר את התקציב הזה. אסור לכם להמשיך בהתנהלות הכלכלית הפושעת הזאת. אנחנו נקווה, בעזרת השם, שאנחנו נראה במהרה, כמו שאמרתי, את החטופים ואת החטופות שלנו חוזרים הביתה. אנחנו מציינים שאלה 101 חטופים וחטופות, אבל לכל איש ולכל חטוף ולכל חטופה יש שם, יש משפחה, יש ילדים, יש סבא וסבתא, יש עולם שלם שנעצר, למשפחה ולהם. המחויבות שלנו כחברה, כבית המחוקקים, כחברי הכנסת, האחריות של הממשלה, היא לדאוג לכך שהם יחזרו במהרה הביתה כדי שאנחנו נוכל לחזור להיות המדינה שהיינו לפני 7 באוקטובר, אם בכלל נצליח. אבל כדי שנוכל לחלום על הרגע הזה, אנחנו צריכים לראות אותם בביתם כמה שיותר מהר. תודה רבה.