جلسة الهيئة العامة بتاريخ 08/07/2024 الساعة 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת. היום יום שני ב' בתמוז התשפ"ד, 8 ביולי 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4712/25 וכלה בהצעת חוק פ4728/25: הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולי יתומים, אלמנות וגרושות), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – תגמולי יתומים, אלמנות וגרושות), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת גלעד קריב; הצעת חוק המכר (דירות) (תיקון – חובת מסירת תוכניות הדירה לקונה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב בן ארי; הצעת חוק דמי הבראה, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת יצחק קרויזר; הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (סימון אחיד להסדרי חניה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מרב מיכאלי; הצעת חוק הכנסת (תיקון – כינוס הכנסת בעת מצב מיוחד בעורף או מצב מלחמה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת נעמה לזימי, יואב סגלוביץ', אורית פרקש הכהן, גלעד קריב, מירב כהן, אפרת רייטן מרום ומרב מיכאלי; הצעת חוק מועדי כינוס הכנסת בתקופת מלחמת חרבות ברזל וביטול הפגרה (הוראת שעה), התשפ"ד–2024 , מאת חברי הכנסת בנימין גנץ, גדי איזנקוט, פנינה תמנו, חילי טרופר, מיכאל מרדכי ביטון, מתן כהנא, אורית פרקש הכהן ואלון שוסטר; הצעת חוק העונשין (תיקון – שימוש במשבש תדרים), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (סמכות חיפוש על אדם המנסה לחדור לבית הסוהר), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת צביקה פוגל; הצעת חוק העונשין (תיקון – חיוב בהוצאות משפט שהוציא נפגע העבירה), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות; הצעת חוק הממשלה (תיקון – קיום מסיבת עיתונאים עיתית לגופי התקשורת בישראל), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת גלעד קריב ויואב סגלוביץ'; הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (הסדרת הפעלת מכת"זית ותיעוד חזותי של ההפעלה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת אליהו ברוכי, משה גפני, יעקב אשר ויצחק פינדרוס; הצעת חוק שירות המדינה (מינויים) (תיקון – מינוי נציב שירות המדינה ומינויים באמצעות ועדת איתור), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון; הצעת חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק) (תיקון – סימון ביצים), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת שרן מרים השכל; הצעת חוק חובת הצגה של נתוני צפייה לצופה, התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת שלום דנינו; הצעת חוק תחנות טיפת חלב, התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יונתן מישרקי וארז מלול; הצעת חוק מעבר צה"ל דרומה (הוראת שעה – העדפת שירותים מהנגב), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, אושר שקלים, יסמין פרידמן, קטי קטרין שטרית, משה פסל, אלון שוסטר, מטי צרפתי הרכבי, מיכל מרים וולדיגר, ארז מלול, ששון ששי גואטה, ניסים ואטורי. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק מניעת פגיעת גוף שידורים בביטחון המדינה (הוראת שעה – חרבות ברזל) (תיקון), התשפ"ד–2024. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הראשון על סדר-היום הוא הצעות להביע אי-אמון בממשלה. אני מתכבד להזמין את חבר הכנסת אלעזר שטרן לנמק את ההצעה מטעם סיעת יש עתיד. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תודה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת, הלוואי שלא הייתי צריך לעמוד פה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה לא חייב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

יכול להיות. אנחנו נמצאים בזמן מלחמה. מלחמה קשה, צריך לומר, מורכבת, שמתארכת יותר משחשבנו פעם שמלחמות יכולות להימשך – אבל גם את זה למדנו שכנראה נגמר העידן של מלחמות של יומיים, שישה ימים או גם 21 יום. המלחמה מתמשכת. ובזמן כזה, במיוחד כשאנחנו פוגשים הרבה מאוד משפחות שכולות, אנחנו פוגשים הרבה מאוד לוחמים, אנחנו פוגשים לוחמים אצל משפחות שכולות. כשאתה פוגש את הלוחמים שבאים – הייתי אתמול גם בקרני שומרון וגם בהוד השרון, ואתה פוגש את האנשים ואתה רואה, עם כיפות ובלי כיפות; אלה פעם הפגינו למהפכה מהצד הזה, ואלה היו במהפכה בצד הזה; והיית מצפה שגם בבניין הזה יהיה איזשהו מסר של אחדות שמלחמה מחייבת. אבל אולי לפני שאני עוצר במה צריך להיות בבניין הזה, הייתי מצפה שלפחות בממשלה הזאת יהיה מסר של אחדות, של ממשלה שעובדת לטובת העם. כשאתה בא ואתה שומע – אתם יודעים, אתה יכול לפני נאום כזה ללכת לעוזרים שלך ולהגיד: חפש איפה יש דברים שקשורים לממשלה נגד מערכת החוק והמשפט; חפש איפה יש דרכים, דברים, התבטאויות של הממשלה נגד עצמה, איך שרים מתייחסים לשרים – אדוני היושב-ראש, אני יכול להגיד לך יותר מזה: איך שרים מתייחסים לגופי אכיפת החוק בתוך הממשלה. רוצה שאגיד לך יותר מזה? איך שרי הממשלה – רוצה שאגיד לך יותר מזה? שרי הקבינט – מתייחסים לראשי מערכת הביטחון. אלה לא דברים שלא היו בשעת מלחמה; אלה דברים שלא היו מעולם, מעולם, במדינת ישראל. ערמה של שרים – אני בכוונה אומר ככה – לא העזו להתגולל ככה על ראשי מערכת הביטחון, וגם לא על היועץ המשפטי לממשלה או על היועצת המשפטית לממשלה. אתה מסתכל על עצמך ואתה אומר: תגיד, הם עושים תחרות? אחרי זה הם באים לפה מראש הממשלה ומטה, אומרים לנו: יחד ננצח ואתם לא מבינים את זה. הם מסתכלים עלינו. אני אמרתי את זה פעם. המשפט שאני צריך אולי להגיד – לעמוד על רגל אחת ולהגיד את כל המנהיגות ואת כל החינוך שאתה רוצה לומר. מה למדת? תמצת את זה. אדוני היושב-ראש, אתה יודע, עשיתי תפקידים שקשורים לחינוך ולמנהיגות, הייתי גם מורה בבית ספר תיכון. אני יודע מה זו דוגמה אישית.

היו"ר אמיר אוחנה:

מפקד בה"ד 1 שלי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מפקד בה"ד 1 שלך? אחרי זה נדבר על זה איפה טעינו ואיפה הצטיינו. נכון, הזכרנו את זה. אבל אני רוצה לומר, אגיד לך מה שלא לימדתי אותך, בגלל שלמדתי את זה אחר כך, כשהבת שלי הלכה להתנדב עם המכינה, עם המדרשה שלה, לפני העקירה, גירוש, פירוז, נסיגה – תקראו לזה איזה מילה פוליטית שאתם רוצים – בגוש קטיף. היא הייתה במורג. מורג היה היישוב הכי קשה בגוש קטיף אז. הכי קרוב לדיר אל-בלח – לא משנה, מבחינה חברתית, מכל הבחינות. הן חזרו אחרי שבוע, והיא נשארה. שבועיים, שלושה, חודש, ואז אני אומר לה: לירון, תגידי – תלכי, עוד יהיה לך זמן לשרת את המדינה. עובר עוד שבוע, ואני אומר לה: לירון, פעם שמעת את אימא או אותי אומרים לך ללכת למורג? היא מסתכלת עליי ככה, והיא ואומרת לי – שומע, היושב-ראש? היא מסתכלת עליי ככה ואומרת לי: אבא, זה לא משנה מה אמרתם, משנה מה הבנתי. זהו. זאת אומרת, הילדים שלנו, הפקודים שלנו, אוספים מאיתנו מסרים כל הזמן, גם כשבא לנו לקחת הפסקה קצת. אנחנו לא קובעים מתי הם ייקחו דוגמה אישית. הם לא מבינים רק את מה שאנחנו אומרים להם, הם מבינים את מה שהם מבינים מאוסף ההתנהגויות שלנו. כששר אומר או מתגולל על הרמטכ"ל, כששר מתגולל על היועצת המשפטית לממשלה, כשאומרים לראשי מערכת הביטחון: אז מה אם אתם אומרים ככה? לדוגמה על עצירים מינהליים משקרים, ויודעים שהם משקרים – הרי למי הם רוצים לדאוג? הם רוצים לדאוג לאלה שבבוקר שרפו ג'יפ של צה"ל. מה, הם רוצים לדאוג למחבלים? לא. ראש השב"כ רוצה לדאוג בעיקר למחבלים, שהוא צריך בשבילם צווים מינהליים; גם למי ששורף בתים של פלסטינים עם ילדים בתוכם, כדי למנוע את זה; או, אם הוא שותק בחקירה, כדי שיהיו לו כלים, כי לימדו אותו לשתוק בחקירה. אז מה באים לפה ואומרים לראש השב"כ ולרמטכ"ל? אתם לא מבינים. אנחנו נעשה חוק, והם יעשו חוק. עכשיו, מה יגיד מישהו שאומר לו הרמטכ"ל: הסתער ימינה, הסתער שמאלה – דרך המפקדים למטה? הוא יגיד לו: מה פתאום? לימדו אותנו שיש לך נסיבות אישיות, פוליטיות, אתה הולך לישון בלילה כשאתה צריך לעבוד. זה מה שאומרים שרים לרמטכ"ל בישיבות קבינט. מה אנחנו רוצים שיבינו? יחד ננצח. אני אומר לך – באמת, אני לא צריך להגיד לך, אתה יודע את זה – אני מאוד בעד היחד. אבל תגידו, אתם בעד היחד? אני בטוח שגם השר אמסלם בעד היחד. אז איך זה מסתדר עם מה שייאמר פה בעוד כמה דקות? אני יש לי תעודות על הביחד. מה זה אומר? שעכשיו נלך לוועדת חוקה מחר בבוקר ונתכנס על איך, לדוגמה, בוחרים את נציב קבילות השופטים. השר אמסלם, דרך אגב, אני רוצה לגלות לך משהו: בבית המשפט העליון על הגיוס ישבו תשעה שופטים. נדמה לי שארבעה או חמישה מהם הם שמרנים, או דתיים בסימונים שלכם – חדשים כבר, כאילו; מיניתם אותם. ההחלטה שהתקבלה הייתה פה אחד. דרך אגב, חלק מההחלטה שהתקבלה – אתה יודע את זה, אני מניח, קראת את הפסיקה, אני מקווה שקראת – הייתה שהיועצת המשפטית לממשלה תמיד מייצגת את הממשלה אלא אם כן היא מתירה, בנושא מסוים, למישהו אחר לייצג. אז מה זה משנה אם אמרו ככה תשעה שופטים של בית המשפט העליון, שחמישה מהם הם שופטים כאילו שמרנים, דתיים – לא יודע איך מגדירים את הדברים האלה – אבל הם לא מאלה שמתגוללים עליהם פה השכם והערב? דרך אגב, זה כמובן לא הפריע לממשלה, וגם לכנסת, דרך אגב, לעשות פה איזה מרוץ בשביל להראות לשר לשעבר, לרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, להגיד לו: הינה, אנחנו מביאים את החוק שאתה הבאת. אבל אתה יודע מה מצחיק? אתמול הבאתם הארכת שירות ל-36 חודשים. למה? מה, השתנתה המציאות? תחליטו, אם החוק שלפני המלחמה הוא החוק של עכשיו, אז גם משך השירות שלפני המלחמה הוא טוב לעכשיו. אז למה אתם מביאים? אז למה אתם מביאים לוועדת חוץ וביטחון, בניגוד למה שהיה לפני 7 באוקטובר, את הארכת גיל המילואים מ-40 ל-41, את משך שירות המילואים מ-28 ימים, 35 ימים, ל-180 יום? תגידו. אמרתם שההחלטה שהחלתם עליה רציפות היא החלטה נכונה. אתה יודע למה הבאתם?

היו"ר אמיר אוחנה:

ולכן, ולכן? מה אדוני מציע?

נאור שירי (יש עתיד):

אי-אמון. תתפטרו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה, נגמר הזמן?

היו"ר אמיר אוחנה:

עשר דקות.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני מציע, ואני אומר את זה בכאב גדול, באמת – אני לא בממשלה; אני רציתי – הלוואי שהממשלה הזאת, שמנהלת עם במלחמה, נוכל כולנו להתייצב מאחוריה. מכיוון שהממשלה הזאת היא זאת שפוגעת ביכולת שלנו ושל העם להתייצב מאחוריה, אני מאחל לנו שנהיה ראויים לחיילים שלנו, אבל הממשלה הזאת לא ראויה ללוחמים שלה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני. אני מתכבד להזמין את השר דוד אמסלם, השר המקשר בין הממשלה לכנסת, להשיב על ההצעה. בבקשה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היום פגשתי חלק ממשפחות החטופים. הייתה לנו שיחה די ארוכה, מעמיקה ומרגשת מאוד. הם ביקשו ממני שאני גם אביא, מה שנקרא, את כל המשפחות ובכלל מה עמדתי בסוגיה הזאת, והבטחתי להם שהיום אני עולה לכאן ואז אני אומר. אני בכל מקרה מבטיח להם שאתמוך בכל עסקה אחראית. דרך אגב, הבהרתי להם מה זה לא אחראי מבחינתי: אני לא אתמוך בעסקה שתבוא בחלקים. כשראש הממשלה אמר "בחלקים", הוא התכוון לזה שיהיה פיצול בשלבים. אני טוען, ועומד על כך, שכדי שנראה את כל החטופים כאן במדינת ישראל, אנחנו חייבים גם ללחוץ על החמאס באופן צבאי הכי חזק שאפשר, וגם לבוא ולדון על כולם ביחד, בגלל שאני מאמין שאם לא נדון על כולם ביחד, את חלקם כנראה ייקח הרבה שנים – אם בכלל, אם נצליח להביא אותם. עכשיו אעבור להצעת האי-אמון. תראה, אני שמעתי אותך, חבר הכנסת שטרן. אני רוצה להתחיל בזה: אני שותף כמעט לכל ישיבות הקבינט, ואני רוצה להגיד לך שרוב המוחלט ביותר של ישיבות הקבינט מתנהלות בענייניות ובהרבה כבוד לאנשי מערכת הביטחון. באמת, בענייניות, באחריות, בכבוד גדול. בוודאי יש חילוקי דעות, וזה בסדר. יש הערות, אני חושב שבסך הכול הדיונים ממצים מאוד, עמוקים מאוד ומאוד מכובדים. לכן, מה שאתה קורא בכלי התקשורת – עזוב, אחרי, זה ההדלפות למיניהן. שים את זה בצד, לרוב זה לא קורה. ואם קורה משהו, כל ההדלפה הזאת היא מתוך 3–4 שעות, אז יש הערה אחת פה והערה אחת שם, וזה הופך להיות כל הדיון. אז לכן, באמת, אני רוצה לתת לך פרספקטיבה אמיתית למה שקורה. יש המון הערכה, המון כבוד. דרך אגב גם הצבא – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה הלך אתמול בישיבת ממשלה? מה זה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני מדבר איתך כרגע על ישיבות הקבינט. כשיש ויכוח בין שרים, אהלן וסהלן, הכול בסדר. אתה באת והלנת על כך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

נכון, גם, אתה צודק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר: אז בין המערכות גם אם יש מחלוקת, היא מחלוקת לשם שמיים. לכן, הדברים באמת נאמרים גם בהרבה כבוד. לפעמים יש איזה משפט אחד, לפעמים, שיוצא מהפרופורציה, ואז הוא הופך להיות האירוע. כשיוצאים, אז על זה מדברים. לא מדברים על חמש או על שש השעות שדיברו בצורה מנומסת ובצורה באמת מכובדת. אבל זה לא אומר, כפי שאמרתי, שאין ביקורת עניינית ואין שאלות. זה התפקיד של הקבינט: לשאול שאלות, ולקבל תשובות ולהעיר הערות. עכשיו, אני רוצה לומר לך לגבי מה שאמרת על חוק הגיוס ומה היה. תראה, אנחנו באנו והבאנו את חוק הגיוס של גנץ. ההארכה של תקופת הסדיר – דרך אגב, אני שירתי 36 חודשים, כמו כולם. דרך אגב, מאז קום המדינה ועד לפני כמה שנים.

היו"ר אמיר אוחנה:

במלחמת ששת הימים אנשים שירתו שנתיים וחצי, 30 חודשים. זה השתנה אחר כך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יכול להיות, מצוין.

נאור שירי (יש עתיד):

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל אדוני צודק. רובנו שלוש שנים מינימום.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

כמה ימי מילואים עשית?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני הסברתי לך – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני שואל, כמה ימי מילואים עשית כשעשית הכי הרבה מילואים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני אסביר, אני אתן לך תשובה גם על זה. מה הנאום? מדינת ישראל, לפחות בתקופה שאני – –

טלי גוטליב (הליכוד):

מלחמת חרבות ברזל – זאת מלחמה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – היינו שלוש שנים, כן, לא פחות יום אחד. במילואים בדרך כלל היינו עושים 35 ימים קו, שבועיים אימון. זה במצב רגיל.

נאור שירי (יש עתיד):

אגב, תמיד משתחררים יום לפני.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

במצב רגיל. כשהיינו במלחמת לבנון הראשונה, אז ישר, דרך אגב, אחרי אימון שגמרתי, על הסבה ל-6ג, לא עברו יומיים וגייסו אותנו ל-60 יום. ככה צריך להיות. ואם היה צריך 90, אז 90.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, לא.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מלחמה זה אירוע אחר. במלחמת יום כיפור אני מעריך שאנשים היו גם תקופות מאוד ארוכות. ולכן אני אומר, היום הנטל על המילואים, וגם על הסדיר, הוא בגלל המצוקה שאנחנו נמצאים בה כרגע, במלחמה. אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמה. ברור לך לחלוטין שגם צה"ל לא יכשיר אף אחד בתוך איזה שבועיים או שלושה להיות לוחם. אז לכן אני חושב, שגם נושא חוק הגיוס צריך להיות בשום שכל ובהרבה רגישות ונחישות. לכן, דרך אגב, הצבא אמר את מה שהוא יכול. זו היכולות שלו ועם זה אנחנו מתקדמים כרגע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא דיברתי על זה, דיברתי על בית המשפט העליון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עכשיו אעבור איתך לבית המשפט העליון. אתם הצעתם הצעת אי-אמון, שבעצם הגדרתם אותה: הממשלה הכושלת של נתניהו מהווה איום על מדינת ישראל כמדינת חוק. אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת שטרן: אני טוען שמדינת ישראל היא לא מדינת חוק, אין חוק במדינת ישראל. דרך אגב, חוקים זאת המלצה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה לא צריך יותר לענות. אני מוותר, לא צריך לענות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי. בוא, אני מדבר להיגיון שלך, עזוב עכשיו – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, גם אני – להיגיון שלך. אם מדינת ישראל היא לא מדינת חוק, לא צריך יותר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי, תן לי לדבר.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל שמע את הנימוק. אולי תשתכנע ותסיר את ההצעה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל שמע את הנימוק. בסוף אני בעסק הזה, באמת, לא מסתכל בין שמאל לימין. אני מסתכל על העובדות והמציאות של החיים. מחר אתם תהיו כאן, ויקרה אותו דבר. אם בכלל – לדעתי לא יקרה.

אושר שקלים (הליכוד):

חס וחלילה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. אבל אני רוצה לתת לך כמה דוגמאות כדי שתבין שככה אני חש. כשאני מגייס – אני אתן לך דוגמה: היום בוועדת חוץ וביטחון יושב-ראש הוועדה שואל את גיל לימון – דרך אגב, זה הבן אדם שמנתב את המדינה היום ולא היועצת המשפטית, זה הבן אדם.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני על דיון חסוי לא מציע – – – לא מציע – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי – תן לי, לא דיון חסוי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לפני שאתה עונה. אני לא מציע לעלות דיון, שמוגדר כחסוי בוועדת חוץ וביטחון, על דוכן הכנסת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני רוצה לענות משהו – – – אני לא יודע, מישהו סיפר לי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אז לא – – – הדלפות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני רוצה להבהיר, מה שאני אומר – דרך אגב, מה שאני אומר כרגע, שום דבר לא חסוי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, הכול חסוי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שאלו אותו לגבי – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מציע, אדוני, אם זה באמת דיון חסוי – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא, לא, לא.

היו"ר אמיר אוחנה:

יש לך דוגמאות אחרות. יש דוגמאות אחרות למכביר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני הגשתי בג"ץ על גיוס הערבים. דרך אגב, לא רק גיוס, בעיקר התכוונתי לשירות לאומי. וגם דרך אגב, מי שיכול לבוא לצה"ל, שיבוא לצה"ל. צה"ל ממיין אותו. אתה יודע, אתה ראש אכ"א, שבגיל 16 בערך, 16.5, כל אזרח ישראלי מקבל צו ראשון. בצו הזה הוא בא ללשכת הגיוס; אני הגעתי אז, בזמנו, ללשכת הגיוס באר שבע. עושים לך מיונים; אתה עוד תלמיד תיכון. כולם מקבלים. כל אזרחי מדינת ישראל, כולל החרדים. מי לא מקבל? הערבים. שאלתי למה – קרא לו. אני מבין שיש להם אקס-טריטוריה. הגשתי בג"ץ על זה. דרך אגב, זה החוק. מה עונה גיל לימון בבג"ץ? זה מה שהוא ענה: בעצם אני צריך לנהל דיון בממשלה על מדיניות. שאלתי את עצמי, איזו מדיניות? חוק. אם עכשיו אני רואה שמישהו רוצח מישהו והמשטרה לא עושה כלום, ואני מגיש בג"ץ, הם אומרים לי: לך תעשה דיון בממשלה? דרך אגב, אני רוצה לומר יותר מזה, הרי בפעם הראשונה שמישהו עתר לבג"ץ – הוא עתר לבג"ץ, לא היה דיון בממשלה, ובג"ץ החליט להתערב. ארבע עתירות. הם זורקים אותי, מה שנקרא, הם אומרים לי דבר שהוא מדהים, הם מספרים לי שלא מיציתי הליכים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אתה שר, למה אתה לא מביא את זה לממשלה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. בגלל שזה לא עניין של הממשלה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, זה כן עניין. כשהממשלה תחליט לגייס זה יקרה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לא הבנת. יש חוק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

עזוב, אתה אומר לי "ממשלה".

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תקשיב, רק שנייה. יש חוק כתוב במדינת ישראל. אם היה צריך לחוקק חוק חדש ולא כתוב, צודק, היינו מביאים את זה לכנסת, לא לממשלה. כזכור לך, ממשלת ישראל לא מחוקקת חוקים. כנסת ישראל. לכן אני שואל – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, על אחת כמה וכמה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק שנייה. עכשיו אני אספר לך – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אתה שר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל תן לי. תן לי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תגיד לממשלה לגייס את הערבים, אם יש חוק, אליבא דמה שאתה אומר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי רק שנייה לגמור את הטיעון. גם לא אמרתי לממשלה, דרך אגב, לגייס את החרדים, בג"ץ אמר. עכשיו אני רוצה לספר לך עוד משהו. אותי זרקו בגלל אי-מיצוי הליכים. כאילו עכשיו אני פניתי לביטוח הלאומי, ביקשתי מהם שייתנו לי את הקצבה, ואמרו לי: תגיד, פנית לביטוח הלאומי? אני רוצה לספר לך. ראה כמה המערכת הזאת רקובה עד היסוד. בשנת 1997 הוגש בג"ץ, על מה? גיוס הערבים או שירות לאומי. מי היה יושב-ראש מחלקת הבג"צים? ידידנו פוגלמן. עברו השנים, הבחור מוכשר, נהיה ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון דהיום. מה הוא טען אז בבג"ץ? צודקים, ביקש מהשופטים לעצור את העתירה, לא לפסוק. ככה אני מצטט: דינם של הערבים כמו דינם של החרדים, והם מתכוונים לטפל בזה. היום ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא הבנתי מה הקשר. איך זה קשור?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אצלך שום דבר לא קשור, זו הבעיה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא, אז אני מבין שאנחנו צודקים – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי רק שנייה. אז כשאני בא לבית המשפט הגבוה לצדק, עלק, של מדינת ישראל, הם אומרים לי: לא מיצית הליכים. כשאני כבר מביא בחורים אחרים, הם אומרים גם לשני הילדים: לא מיציתם הליכים. מה תשובתו של גיל לימון? לך תעשה דיון בממשלה. תראה, אני רוצה להגיד לך משהו, גם אם זה היה מבחן באזרחות בכיתה י', ואלה התשובות של התלמידים, אני אומר לך שהם היו מקבלים ציון נכשל באופן דרמטי. המורה היה שואל אותם: אני שואל אתכם על חיטים ואתם עונים לי בשעורים? מה הקשר? לכן מה שאני רוצה לומר לך, כשאתה פונה לבג"ץ תלוי מי אתה ומאיזו פוזיציה אתה בא.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הם יגידו – – – שר – – – אתה לא צריך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

מאיזו פוזיציה אתה בא. צדק בוודאי אין שם. אל תחפש את זה, בגלל שזה לא קיים. תבוא ותגיד לי מי אתה. איך אמרתי? אם זה אמסלם דוד והוא בא מהימין – אחי, לך הביתה. כמו השיר של ג'ו עמר "הלכתי לשכת העבודה", פחות או יותר, הלכתי לבית המשפט העליון. עכשיו בוא אני אספר לך, רק בתוך המלחמה – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אם אתה אומר לי שמדינת ישראל היא לא מדינת חוק – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי, אבל למה אתה מפריע לי?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל אתה אמרת לי שמדינת ישראל היא לא מדינת חוק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בוודאי.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

על זה הגשנו את האי-אמון, אז אתה מודה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה. אז אני מסביר לך. אני מנמק לך למה היא לא מדינת חוק.

היו"ר אמיר אוחנה:

אבל הוא מנמק.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אוקיי, אין בעיה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יש פה אצטלה – יש פה אצטלה של ביורוקרטיה – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

אגב, אני חייב לשמוע אם יש טיעונים של ממש.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל תקשיב, אני הרי לא הפרעתי לך. אני לא הפרעתי לך.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

צריך לשנות את ספרי האזרחות. אני לא רוצה להפריע לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני רוצה שתקשיב. באמת באמת אני רוצה שתקשיב לעומק, גם אל תשיב לי, ורק תחשוב על מה שאני אומר, באמת בינך לבין עצמך. בבית. תראה, שני חוקי-יסוד נפסלו תוך כדי מלחמה, כשצה"ל וכל הקשב נמצא בכלל במלחמה. שני חוקי-יסוד. מעולם לא נפסל חוק-יסוד במדינת ישראל, עד כמה שאני יודע.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

איך עושים חוק-יסוד?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה, תן לי.

היו"ר אמיר אוחנה:

איך עשו חוק-יסוד כל הזמן?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כמו שעשו לפני כן.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אתה יודע מה, אני אגיד לך כמו שעשו לפני כן, בסדר?

היו"ר אמיר אוחנה:

כן. אגב, יותר. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוקק ב-32 נגד 21. אם תחבר את המצביעים בעד ונגד לא תקבל רוב.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני יודע, אני יודע. אני יודע את החוק.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ועל זה אמר ברק אז: פה המהפכה החוקתית. עכשיו אני רוצה להגיד לך משהו. כל שבוע יש לנו צווים – היום – נגד כל החלטות הממשלה, כל שבוע. רצינו – דרך אגב, היה דיון בקבינט לגבי המחבל דקה.

טלי גוטליב (הליכוד):

וליד דקה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

וליד דקה. באו ממערכת הביטחון כולם, אמרו: חבר'ה, אנחנו צריכים את וליד דקה – להשאיר אצלנו את הגופה שלו – מדוע? בגלל שהחמאס ביקש אותו, ואנחנו צריכים אותו כחלק מהשו"ן. דרך אגב, היו עוד כמה גופות של מחבלים ישראלים, אליהם לא התייחסו. היה שם ויכוח, אבל על זה כולם היו תמימי דעים. מה עושה בית המשפט העליון בראשותו של השופט הנאור עמית, זה שבאמת מושך את הקו הכי קיצוני, וחושב שהוא מאור הגולה? להחזיר את וליד דקה המחבל, יימח שמו וזכרו.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא קרא לו "המנוח".

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

ועוד קורא לו "המנוח". אני שואל אותך שאלה באמת. אתה, אלעזר שטרן – עזוב עכשיו; מה אתה חושב על זה? מה אתה מרגיש כיהודי? מה אתה מרגיש באמת בתוך מלחמה כשיש לך שבויים וחטופים וגופות? מה אתה מרגיש? חוסר אונים. קם בן אדם אחד – דרך אגב, איתו בהרכב יושב השופט כבוב; מה ציפית שכבוב יגיד? אז אני פשוט מזועזע. כשאני אומר לך: אין חוק, לית דין ולית דיין; יש פה כנופיה שעושה מה שהיא רוצה. אם היום השופט עמית יחליט שהיום במקום יום שני יום חמישי, כל המפגינים בחוץ יצעקו: יום חמישי. זה דרך אגב ליבת העניין, על זה אתם מגנים על אותו בן אדם, נלחמים שהוא יהיה נשיא בית המשפט העליון. בן אדם שלא הייתי עושה אותו בכלל שופט. עכשיו אנחנו רואים – הסתכל מה קורה ברחובות. בוא תסתכל איזו אנרכיה הייתה ברחובות אתמול. דרך אגב, שנה וחצי, שנה וחצי אנשים הטיפו לסרבנות, אנשים הטיפו לפגוע במדינה ולהוציא את הכספים, ולפגוע במדינה כלכלית, רופאים הטיפו לא לטפל בחולים באזורים מסוימים כנראה. תבין טוב מה קרה פה. את כל זה היועצת המשפטית עד היום מסתרקת ולא רואה, ולא שומעת. איך אמרתי? דבר אחד כן קראתי לפני שבוע וחצי, שבועיים, אדוני היושב-ראש, שהם העמידו לדין איזה מישהו שכנראה דיבר לבנט לא יפה כשהוא היה ראש הממשלה.

ירון לוי (יש עתיד):

דודי , רק מה זה קשור?

שלי טל מירון (יש עתיד):

מה קשור מסתרקת?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

"פרשת משפטים – בושה": הלך יועץ משפטי ברחוב, באה אליו גברת דתייה בשבת, אמרה לו רק "פרשת משפטים – בושה". עצרו אותה בשבת. אתמול חסמו לאלי דלל את הבית, מה אמרו לו השוטרים? אל תצא מהבית. אני רואה אתמול ארבעה אנשים חוסמים צומת עם איזה שלט שישה מטרים; בא איזה נהג לוקח להם את השלט; בא השוטר, אומר לו: אדוני, כנס לאוטו. אנשים פורעי חוק; אנשים מייצרים אנרכיה; אנשים באלימות – ראיתי אתמול צמיגים. אנשים עצרו את כביש 6, ארבעה אנשים. ואתה אומר לי יש פה מדינת חוק? אתה אומר לי יש פה מדינת חוק? אני המום.

שר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי יצחק שמעון וסרלאוף:

אפס כתבי אישום.

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

אני מציע לך לעשות או בדיקת עיניים או באמת לחשוב עם עצמך באמת באמת אם אנחנו מדינת חוק. אני טוען, כפי שאמרתי, שיש פה אצטלה של חוק; משחקים עם הכנסת איך שהיא רוצה. בא להם, אין בעיה, החוק יעבור; לא בא להם, פוסלים אותו. אם בא להם המפגינים מפגינים. דרך אגב, אלה אנרכיסטים. אנרכיסטים. אני רואה את דני דנון יושב באיזה מסעדה – איך אתמול אני רואה דבר יותר חמור – אני רואה בטלוויזיה, אדוני היושב-ראש, את אחד המסיתים המרכזיים של האנרכיסטים עושה חוג בית. מה הוא מספר? חייבים להמשיך כי זה אפקטיבי. אז שואל אותו מישהו: למה? הוא אומר: תראה, יושב-ראש הכנסת לא יכול לצאת עם הילדים שלו לגינה; אשת ראש הממשלה וראש הממשלה לא יכולים לצאת מהבית. נמשיך ככה.

היו"ר אמיר אוחנה:

מחנה הריפוי.

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

אתה מבין את ההזויים האלה? אתה מבין את הגנגסטרים האלה? היועצת המשפטית, אמרתי, היא הבן אדם הכי מסוכן במדינה, וימים יגידו. היא גם תועמד לדין על זה, היא וגיל לימון. למה? בגלל שזו הקריסה הפנימית בתוך מדינת ישראל. החברה הישראלית קורסת, ומה חשבתם? עד מתי ייתנו לזה לקרות? נניח שעכשיו אין התערבות, לא משטרה, לא יועצת משפטית. מה חשבתם, שהאזרחים – מה יעשו? איש הישר בעיניו יעשה. מי שלוקח את החוק מהצד הזה, ייקח את החוק לידיים בצד השני. זה הגיוני שבן אדם ממהר הביתה, עומד בפקק חמש-שש שעות בגלל שמישהו, בא לו לעצור אותו? זה הגיוני שחבר כנסת יושב באיזה בית קפה עם חבר שלו ומדבר, ובאים אנשים שמה ומתחילים לקלל אותו? טוב, קלל פעם, פעמיים, שחרר. יושבים שם חצי שעה–שעה, אומרים לו: אתה קום מפה. זה האלימות של השמאל וזה מה שטענתי תמיד. השמאל מעולם לא היה דמוקרטי, דרך אגב זה אנטיתזה לדמוקרטיה. אנשים אלימים, כוחניים, בריונים. קומוניסטים, זה בדיוק המרקסיזם. או שאתם הולכים איתנו או שלא; אתם הצידה. לא משנה כרגע כמה תקבלו – 70 מנדטים, 80, 90 – מה זה חשוב? מי זה העם? אילו ליצנים, שפעם בשנה באים כאילו לקלפי, כאילו מצביעים. אנחנו פה קובעים ברשות. יש לנו 15 שופטים בבית המשפט העליון, יש לנו פרקליטות, יש לנו יועצת משפטית לממשלה. אדוני היושב-ראש, עכשיו הם מנסים להשתלט בכוח גם על נציב שירות המדינה. ברגע שזה יקרה, אתם יכולים להגיד "הר הבית בידנו". גמרנו, אנחנו כממשלה כבר אין לנו מה לעשות. בואו – איך אמרתי? נהלו את המדינה, הדרג המשפטי ינהל את המדינה. דרך אגב, הרי מה קורה? נציב שירות המדינה, גם היום הם מנהלים אותו – מר גיל לימון – רק הוא באופן פורמלי רוצה לספח את זה אליו. אז לכן אני חושב, תפקחו קצת עיניים, עזבו פוליטיקה קטנה, תבינו לאן הולכת מדינת ישראל.

רם בן ברק (יש עתיד):

לאן היא הולכת?

השר לשיתוף פעולה אזורי דוד אמסלם:

אחרי כן אני אספר לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר אמסלם, ואני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת זאב אלקין לנמק את ההצעה מטעם סיעות הימין הממלכתי וישראל ביתנו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כמה עולה השכרת מגפון? זה אתה יודע. כמה עולה לשכור מגפון?

היו"ר אמיר אוחנה:

זו גם ההצעה שלך, חבר הכנסת סובה. בבקשה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

כן. יש לי שלוש דקות אחרי זה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לא, זו גם הצעה של ישראל ביתנו.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

טוב, רק רציתי לשאול את כבוד השר כמה עולה להשכיר מגפון בהפגנה; הוא יודע את זה היטב.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת סובה.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

חבריי השרים, חברי הכנסת, יכול להיות שאנחנו פה עושים משהו פחות נפוץ בבית הזה כי בדרך כלל רוב הצעות האי-אמון מוגשות על נושאים שקשורים לביטחון, לנושאים מדיניים, לכלכלה ולנושא הכלכלי. בחרנו השבוע דווקא להגיש – לצערי, כן? הייתי מעדיף שלא היינו מגיעים למצב הזה – הצעת אי-אמון בממשלה דווקא בנושא שהוא תמיד היה בלב הקונסנזוס של הציבור הישראלי ושל מדינת ישראל, נושא עלייה וקליטה. זה לא סוד שמראשית הקמת התנועה הציונית, וגם אחרי הקמת מדינת ישראל, נושא העלייה והקליטה היה לב-ליבה של העשייה הציונית, זה היה הבסיס. וכך אמר למשל דוד בן-גוריון באחת מההתייחסויות הרבות מאוד שלו לנושא העלייה: "העלייה המתמדת, הבלתי-פוסקת ליום, והעליה המתרחבת ומתנכרת – זוהי תמצית חיותנו והווייתנו. בלעדיה אין תקוה ואין תקומה ואין יסוד ואין משען לקיומנו בארץ, לעתיד יישובנו, לפעילתנו ולהשפעתנו בעם. העלייה זהו מקור יניקתנו וגידולנו לא רק בארץ אלא גם בחוץ לארץ, וכל עיכוב והפרעה בעליה זהו סם מוות לכל תנועתנו בעולם". כך דוד בן-גוריון, ולא במקרה – אגב, אדוני שר העלייה והקליטה, אתה יודע שהמשרד שלך היה דווקא בין המשרדים המאוחרים שהוקמו במדינת ישראל. למה? כי כל עוד בן-גוריון היה ראש ממשלה הוא לא הסכים לשחרר את הנושא הזה מידיו כראש ממשלה. הוא אמר: התפקיד הראשי של ראש ממשלת ישראל זה לדאוג לעלייה והקליטה, בשביל זה הוקמה המדינה, לכן לא צריך שר עלייה וקליטה. אני כראש ממשלה, זה תחום האחריות הראשי שלי. רק כשהוא עזב הוקם המשרד, ואני חושב שזה מלמד על סדרי העדיפויות שהיו, לא רק לדוד בן-גוריון, אלא למעשה לכל דורות ההנהגה כאן במדינת ישראל. לצערי הרב, ובאמת אני חושב שזה אירוע חסר תקדים, הממשלה הזאת מרגעי הקמתה שמה לה משום מה ליעד לפגוע בנושא של העלייה והקליטה. ממש כך. כן, אני יודע שאלה מילים קשות, אדוני השר ואתה לא אוהב אותן, אבל עוד בזמן המשא ומתן הקואליציוני התפתח שיח גלוי וברור ושאחר כך מצא את ביטויו גם בהסכם קואליציוני, על צמצום חוק השבות. לא היה לממשלה החדשה לעשות אלא רק לחשוב איך היא מצמצמת את העלייה לארץ, זה נכנס להסכם קואליציוני. ברוך השם, בינתיים זה מסוג הדברים הרעים שתכננתם לעשות ולא עשיתם, מקווה שככה גם יישאר, אבל עצם זה שזה הפך לחלק מהשיח בהתחלה בלי בכלל להתבייש, אני חושב שאמר לא מעט. הדברים הראשונים שעשתה הממשלה החדשה – ואגב, זה מופנה לא רק אליך כי חלק מההחלטות שאזכיר כאן, עומד מאחוריהן שר הפנים וחלק שר השיכון וחלק שר האוצר, אבל אתה מייצג פה את כל הממשלה, על כל מרכיביה כמובן, כשתענה לי – ההחלטה הראשונה הייתה באופן מיידי ביטול מסלול העלייה המהיר לעולים מרוסיה ומאוקראינה, שהותנע עם תחילת המלחמה שם ואפשר מספרי עלייה חסרי תקדים לארץ בשנים שקדמו לזה. הדבר הראשון שעשיתם, ביטלתם אותו, ממש בחודשים הראשונים. לא פלא שבאופן מיידי זה הקטין את מספרי העולים; ולא רק שביטלתם את מסלול העלייה המהיר, שהיה קיים והוכיח את עצמו, אלא גם בזכות הפעילות – פה זה דווקא יותר מופנה לסגן שר אחר בממשלה שהוא אחראי על ארגון נתיב – בזכות התנהלות בירוקרטית לעילא ולעילא הגענו היום למצב שבחלק מהמקומות, כדי להגיע לריאיון ראשון בשגרירות עולה צריך לחכות שמונה חודשים. זאת אומרת, לפני שבכלל הוא יגיע לעצם תהליך הבדיקה, אומרים לו בחלק מהערים היום, ברוסיה למשל, עיר ענקית כמו סנט פטרסבורג, עם קהילה יהודית מאוד גדולה, שמונה חודשים לריאיון ראשון. עד שהוא עולה, מהרגע שהוא מחליט לעלות, זה לפחות שנה. זה נורמלי? מתי מדינת ישראל הייתה בונה מנגנון, שכדי לעלות לארץ – מי שמחליט לעלות לארץ – צריך לחכות שנה? אני כבר לא מדבר על זה שמי מכם יכול למעשה לתקוע כף שבקצב השינויים שיש היום ברוסיה, בעוד שנה הוא בכלל יוכל לצאת משערי המדינה? איך הגענו לזה? למה זה לא מפריע לאף אחד? בחיים לא היינו בכזה מצב. החלטה נוספת, שגם היא עברה ממש בימים הראשונים של הקמת הממשלה, זה לבטל את המענק הנוסף הייחודי שניתן לעולים מרוסיה ומאוקראינה, עוד פעם, בגלל המלחמה, בגלל שאנשים יצאו בלי יכולת להוציא משם משהו בכלל. למה? המלחמה הסתיימה? משהו קרה? יש שינוי? שום שינוי לא קרה, חוץ מזה שהתחלפה הממשלה במדינת ישראל, ואמרה: לא אכפת לי שאנשים עולים תוך כדי מלחמה; לא אכפת לי שהם לא מסוגלים למכור את הדירות שלהם במציאות הזאת שיש; לא אכפת לי שהם לא מסוגלים לקחת איתם שום דבר. לא מגיע להם מענק מיוחד. הדבר הבא שהתמודדתם איתו זה משבר בלימודי עברית. אגב, זה כבר לא רק עולים מרוסיה ואוקראינה, זה היו כולם. משבר שהלך והעמיק, שהביא למצב שבמשך תקופה ארוכה, חצי שנה עולה לארץ, מכל מקום, המתין ליכולת ללמוד עברית. היינו מדינת חלם: אנחנו שילמנו לעולה סל קליטה חצי שנה כדי שהוא ילמד עברית, ותורו ללמוד עברית הגיע כשהוא סיים לקבל את סל הקליטה וכבר היה צריך לצאת לעבוד, וכבר כל הכסף הזה בוזבז. כך למעשה נוצר כאן דור שלם – שנה שלמה של עולים שלא למדו עברית, או כמעט שלא למדו עברית כי הם קיבלו את הזכות הזאת מטעם המדינה – שמגיעה להם, אגב, לפי חוק ולפי כל הכללים – בשלב שהם כבר לא יכלו לממש אותה. אבל לא רק שלקח המון זמן, ובלתי מוצדק לחלוטין, לפתור את המשבר הזה, אלא כשנפתר המשבר סוף-סוף, עכשיו נפלתם על הגורם היחידי שבזמן המשבר הציל את המצב – האולפנים הפרטיים, שאפשרו לעולים לשדרג את לימודי העברית שלהם בזמנים הנוחים להם ובמסגרות שהם בחרו. מערכת שעבדה עשור, עכשיו אתם פוגעים בה, ובשביל מה? לא ברור בכלל. בשביל איזושהי תוכנית של גוף – אפילו אם הייתה הצדקה אידיאולוגית הייתי מבין, אבל איכשהו, אדוני שר העלייה והקליטה, הצלחתם ליפול לגוף שעיתון הארץ מחזיק בו 50% מהמניות. דווקא מכל הגופים בארץ זה הגוף שבחרתם, כממשלת ימין על מלא, כדי להרוס את – – –

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

איזה גוף?

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

הגוף שנתתם לו עכשיו בלעדיות בהוראת עברית. נדבר אחר כך. אתה לא מכיר את זה? אתה מוזמן לראות את הפרוטוקול של דיוני ועדת העלייה והקליטה.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

תגיד, נו, איזה גוף.

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אולפנים פרטיים, שעבדו עשור והוכיחו את עצמם והעולים רוצים אותם, נפגעים עכשיו, וחלקם סוגרים את שעריהם. איפה ההיגיון? לא היה אכפת לכם. לא עצרתם בזה, אלא למעשה פגעתם בצורה דרמטית באחת מאבני הבסיס של כל עולה כאן בארץ, וזה סיוע בדיור. הקבוצות הכי חלשות, קשישים עולים, אין להם, הם לא יכולים לצאת לעבודה, לא יכולים כלום. בממשלה הקודמת התקבלה החלטה להגדיל משמעותית את הסיוע בדיור דווקא לקבוצה הזאת, שהם כמעט כולם מקבלי השלמת ההכנסה, אחת מהקבוצות הכי חלשות במדינת ישראל. שתי מדרגות, שהספיקו לעבור לפני שהוקמה הממשלה החדשה, בוצעו; המדרגה השלישית, שהייתה הכי קטנה, 200 שקל בחודש, התוספת הכי קטנה, בוטלה – זה לא בסדר העדיפויות של שר השיכון החדש. כך הוא הודיע למשרד האוצר, וכך משרד האוצר הודיע לכנסת – למרות שהיא כבר הייתה מסוכמת ומתוקצבת במשרד האוצר. נשארו קשישים עולים בלי 200 שקל בחודש. אגב, בשבילם זה המון כסף. ברוך השם שרוב העלייה בסיוע הזה הספיקה לעבור לפני שהתחלפה הממשלה. לא הסתפקתם גם בזה, אלא – עוד פעם, זה משרד השיכון, לא אתה, אדוני השר, אבל לדעתי היית צריך להפוך שולחן בממשלה – משרד השיכון ויתר על מחצית התוכנית לבנייה של דיור ציבורי לעולים, לעולים קשישים. הממשלה חתמה הסכם עם הסוכנות היהודית על 3,000 יחידות דיור; 1,500 תוקצבו בשנת 2022 ויצאו לדרך, ו-1,500 נוספות – כבר היה סיכום תקציבי משרד האוצר, והן היו צריכות להיות מתוקצבות בשנים 2023–2024, עוד פעם הודיע משרד האוצר ששר השיכון הודיע לו על שינוי סדר העדיפויות ואין המשך לתוכנית הזאת. 1,500 יחידות דיור ציבורי לעולים קשישים נעלמו כלא היו ולא הוקמו עד היום, ואני לא בטוח שגם בתקציב 2025–2026 הן יחזרו. לא רק זה, אלא עוד החלטה נוספת קיבל שר השיכון וויתר על רכישה של דירות לדיור ציבורי לעולים, שגם היא הייתה מתוקצבת במיליארדי שקלים. הוא ויתר למשרד האוצר בגלל סדרי עדיפויות אחרים. אגב, פה לא רק העולים נדפקו – העולים מקבלים רק שליש מהדירות האלה – כל הציבור החלש במדינת ישראל נדפק. סוף-סוף הייתה החלטה תקדימית לתקצב ייעודי תוספת למלאי דירות של דיור ציבורי במדינת ישראל, וזה הלך לעזאזל בגלל סדר עדיפויות אחר של שר השיכון.

היו"ר אמיר אוחנה:

ולכן, אדוני?

זאב אלקין (הימין הממלכתי):

אני מסיים, אדוני היושב-ראש. לאחרונה כנראה שלא היה מספיק – זאת רק רשימה קצרה של מה שעשיתם. לאחרונה הצלחתם גם לעשות "רפורמה" לעולים, רובם בחמש השנים הראשונות שלהם בארץ, כפי שנחשף בדיונים בוועדת העלייה והקליטה, שבפועל הקטינה בחצי את הסיוע בדיור. אחלה רפורמה. פשוט לקחת כסף מהעולים ולא לתת להם אותו. פעם היו קוראים לזה קיצוצים, עכשיו בשפה נקייה קוראים לזה רפורמה. ולכן, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ממשלה שכך מתייחסת לנושא של העלייה והקליטה ופוגעת כמעט בכל דרך אפשרית בשנה וחצי האלה היא בפועל פועלת כנגד הבסיס של התנועה הציונית, וממשלה שפועלת נגד הציונות לא ראויה להמשיך ולהתקיים ולכהן במדינת ישראל. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת אלקין. על ההצעה הזאת ישיב שר העלייה והקליטה אופיר סופר. בבקשה, אדוני.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

אני אשתדל לדבר יותר קצר. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת, ראשית אני רוצה לפנות מעל בימה זו, כשאני שומע את הקולות מצרפת, את הדאגה – שומע אותה כבר בתקופה האחרונה ובימים האחרונים ביתר שאת – ואני רוצה לומר ליהודי צרפת, הגם שחשוב לנו שאנטישמיות לא תהיה בשום מקום אחר בעולם, בטח לא במדינות מערביות, בטח לא אצל בנות בריתנו: מדינת ישראל היא ביתו של העם היהודי כולו ומדינת ישראל מזמינה אתכם כאן לבוא הביתה, לשוב הביתה. אנחנו נשמח שתגיעו לכאן. אנחנו עמלים כל הזמן לשפר את תוכניות הקליטה, ואנחנו נתכנס עוד בימים הקרובים כדי לשפר עוד את תוכניות הקליטה. ובאמת הגדיל לעשות השר אלקין ופירט מקצת הפעולות – סליחה, השר לשעבר – שעשינו במשרד. הציג אותן בזווית מאוד מסוימת, אבל אני בהחלט גאה בצוות המשרד שלי, במנכ"ל, על הובלה של תהליכים מרתקים. הגענו למשרד – ויש לי הערכה רבה לקודמיי בתפקידי – אבל אני חושב שריעננו, הסרנו הרבה אבק, קידמנו הרבה נושאים, ופה אני רוצה לפרגן לצוות משרד העלייה והקליטה על העבודה. וכן, השר אלקין, בסוף אותנו לימדו שההחלטות הקשות הן על מה מוותרים, בניית סדרי העדיפויות, ובסוף אתה צריך לייעל את המערכת. אז עברית – עברית, כידוע, לא חונה במשרד העלייה והקליטה; עברית חונה במשרד החינוך. היה משבר לגבי שכר המורים במשרד החינוך, ואנחנו תיווכנו את המאמצים של משרד האוצר יחד עם משרד החינוך כדי להכניס את אולפני העברית לאופק חדש. העלות השנתית של זה היא 20 מיליון שקלים. ובאמת, את מי היה מביך יותר אם לא אותי לפגוש עולים שאומרים שהם ממתינים לאולפני עברית חצי שנה? אבל לא השארנו רק את העניין הזה. חלק מהדברים, צריך לומר בישרות, אלה תוכניות שהתחילו על ידי קודמיי, למשל, קמפוס IL – שגם קמפוס IL נכנס למסגרת לימודי העברית. צריך לספר לכם מה זה עשה? מה עשה קמפוס IL בלימודי הפסיכומטרי? איך הוא שינה את השוק? איך הוא שבר את השוק אל מול החברות הפרטיות? והכנסנו עוד חברות נוספות שמלמדות למידה קהילתית באמצעות און-ליין. יצרנו תחרות. הכנסנו את הרשויות המקומיות גם כן. ייצרנו רפורמה שלמה רחבה בעברית. כל זה היה לאחר שחיזקנו את האולפנים הממשלתיים. אז יש מנעד רחב ללימודי עברית. אנחנו נמשיך לחזק את לימודי העברית גם בחו"ל, כי אנחנו מוצאים בכלי הזה כלי מעודד עלייה, ואנחנו ניקח את הדברים הטובים שעשו קודמינו ואנחנו נשפר עוד את הדברים האחרים. נכון, בשנתיים האחרונות הוצאנו 40 מיליון ש"ח ו-60 מיליון ש"ח כפתרון, כפעולה דחופה מיידית ללימודי העברית, שלא היה להם מענה. אז הוצאנו עשרות מיליוני כספים. והיו, אתם יודעים, בעלי עניין – אני לא שופט אותם, אבל אני לא נושא ונותן עם אנשים, בטח שמרוויחים המון כסף. הם נפגשו עם הדרגים המקצועיים אצלי במשרד, והם גם עשו קמפיין תקשורתי שהכפיש – שמו את התמונות שלי באפור-שחור בכל המגזר הציוני-דתי, והם גם עתרו לבג"ץ, ולקחו משרד עורכי דין טוב, והם מחקו את העתירה שלהם השבוע. חברים, אנחנו עובדים אצל עם ישראל. אני לא עובד אצל אנשי עסקים כאלה ולא אצל אנשי עסקים אחרים. חסכנו עשרות מיליונים, ואין המתנה של חצי שנה ללימודי עברית. אותו דבר, השר אלקין, עצה טובה שלך קיבלתי, שאת שכר הדירה, שהוא היה יעיל במידה כזאת, מסוימת, בשנתיים הראשונות – כי זה היה 800, 600, ובשנה השלישית, הרביעית והחמישית, אנשים כבר לא השתמשו בזה בכלל והאוצר היה מרוויח כסף – אני ביקשתי בדיוני התקציב הראשונים, לקדם את הרפורמה הזו. שלחו אותי לעשות עבודת מטה. אמרתי שיש דברים שלא צריך בהם עבודת מטה, ואפשר להסדיר את זה באצבע על רגל אחת. עשינו עבודת מטה עם חברה מקצועית והבאנו שינוי. נכון, רציתי להכניס לזה את כל הארץ, אבל צריך לומר בישרוּת שמי ששוכר דירה ב-14,000 שקלים בתל אביב, אז 800 שקלים – אנחנו נותנים לו את זה עדיין, לא עצרנו את זה, אבל זאת לא הבשורה הגדולה שלו. אבל מי ששוכר דירה בכרמיאל, יוקנעם, באר שבע, אריאל, ב-4,000 שקלים, ב-3,700 שקלים, והוא מקבל 2,000 שקלים שכר דירה, זה שכר דירה משמעותי. אני יודע שרבים ניסו לקדם את הרפורמה הזו. לא בזכותי, נוצר מצב, נוצרה סיטואציה, הצלחנו לקדם את הרפורמה המשמעותית הזו, ואנחנו נמשיך להרחיב אותה. וזו הרפורמה בדיור. אז דיברנו על הרפורמה בעברית, דיברנו על הרפורמה בדיור – בואו נדבר על תוכניות הסטודנטים. בנינו השנה 27 תוכניות לסטודנטים עם האוניברסיטאות תל אביב, העברית, הטכניון, אריאל, מכון לב – כנראה שכחתי עוד כמה, איתכם הסליחה – באר שבע, שנתיים ראשונות בשפת האם, עם תנאי קבלה שונים מתנאי הקבלה האחרים, עם תמיכה, מעטפת קהילתית, לקהילת הסטודנטים. הגדרנו יעד. אנחנו היום עומדים בנתוני ההרשמה של קרוב ל-80%; עברנו את ה-70% בנתוני ההרשמה לתוכניות הסטודנטים; שכר דירה של 1,500 שקלים לכל סטודנט. באנו לעבוד, באנו לשנות, באנו ליעל, באנו לשפר. באנו לשפר. קידמנו תוכנית גיור. הכנסנו את תוכנית הגיור – הכנסנו את נתיב, שעד היום היה רק בצה"ל. התייעצתי על זה גם עם חבריי מהאופוזיציה – התייעצתי על זה עם חבר הכנסת שטרן, עם עודד פורר, יושב-ראש ועדת העלייה והקליטה. יחד עם מערך הגיור הבנו שיש צורך אמיתי. אנחנו מבינים, כולם מכירים את האתגר של הגיור. קידמנו תוכנית חדשה, חדשנית, יחד עם הסוכנות היהודית; הכנסנו את נתיב לתוכניות הסוכנות לגיור.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

כמה – – –

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

השנה גיירנו 70 – רק שנייה, רק שנייה. לא צריך לזלזל בזה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת כהנא.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

מתן, גם אתה היית חי"רניק פעם, אבל כל מסע קטן מתחיל בצעדים קטנים ומשמעותיים. היה חשוב להצליח – היה חשוב להצליח, כי אם היינו חוטפים על זה בכיוון אחר ושלילי, אז אנחנו יודעים מה היה קורה עם זה. התוכנית הזאת תגדל, ואנשים מגיעים לזה מתוך בחירה, ואנחנו נגדיל אותה ונכפיל אותה, בעזרת השם, בשנה הבאה. חברים, זה דבר משמעותי. גם מותר לברך על דברים חיוביים. רופאים – הקמנו יחידה, בשיתוף עם משרד הבריאות, שהתפקיד שלה לעסוק בקליטת רופאים. בחרנו את ד"ר אפרת אפללו ממשרד הבריאות. הקמנו אגף שלם שהתפקיד שלו לעסוק בעליית רופאים. גייסנו לזה תקציב – כן, משרד הבריאות, "נפש בנפש", אנחנו. לראשונה היה יריד רופאים עולים בפריז, ואנחנו נמשיך כך. אנחנו קבענו יעד לשנה הבאה להגיע ל-200.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כמה השנה?

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

השנה אני מניח שהמספרים לא יהיו גדולים כל כך, אבל אני לא רוצה לענות סתם. יכול להיות – לדעתי זה עשרות. אבל כן, אנחנו בונים, אנחנו עושים. חברים, אני רוצה להגיד כך. קודם כול, אמרתי – ובטח נמצאת פה השרה פנינה תמנו שטה – יש לי הערכה רבה לקודמיי. אני מתכוון להציג תהליכים, צעדים, שייצרו נורמות וייצרו סטנדרטים להמשך. אם השנה אנחנו מדברים על 27 תוכניות לצעירים, ואנחנו מכירים את האתגרים בקמפוסים, בשנה הבאה יהיו 60 תוכניות כאלה ובשנה אחר כך – 90. אנחנו רוצים להצליח. אותו דבר עם רופאים; אותו דבר עם הגיור. אנחנו חושבים בגדול, עושים בקטן, והקטן הזה הוא משמעותי. הקמנו מערך ליווי – נכון, זה לא מתאים לכל האזורים, באזורים יותר מסוימים. אנחנו מתמקדים בנתוני פתיחת התיקים, כי "נפש בנפש" מכסה את צפון אמריקה, ועדיין אנחנו לא שוקלים – הקמנו מערך עובדים שמדבר על 15 עובדים שנמצאים על הקו ישראל–צרפת, ישראל–בריטניה, שהתכלית שלהם זה ללוות את האנשים ולהתמודד עם בעיות הביורוקרטיה. זה קורה, וזה עובד, וזה יוצר אמון, וזה מצליח, ונמשיך לעשות את זה. אני חשבתי שיהיה נכון כן להתעסק ולבנות תשתיות לעידוד עלייה מהמערב. חשבתי את זה לפני שהתחילה המלחמה, לפני – אנטישמיות כבר הייתה, אבל לפני שהתגברה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

הצרפתים – – – הצרפתים – – – רק לא להפריע. לא להפריע, זה – – – בהתאם לתוצאות של הבחירות.

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

רק שנייה, סליחה. קודם כול, אני לא מתיימר לומר שאני אשפיע על הגלים הגדולים. אתם יודעים, גלים גדולים זה תוצאה של כלכלה, תוצאה של אנטישמיות, תוצאה של מלחמות. אנחנו כן יכולים לייצב נורמות, לייצב סטנדרטים ולשפר ולטייב, וזה מה שאנחנו עושים. אז נגענו בדיור – רפורמה משמעותית. לדעתי, היו לפחות שלושה שרים שרצו לקדם אותה. נגענו לא רק בדיור אלא גם בגיור.

קריאה:

שר העלייה והקליטה אופיר סופר:

שנייה, תנו לי לסכם. לא רק בדיור אלא גם בגיור; נגענו בתוכניות סטודנטים, שזה כולל שכר דירה, מעטפת קהילתית, תוכניות לשפות, תנאי קבלה; נגענו ברופאים; נגענו במערך ליווי. זהו, נראה לי בסדר לשנה הקרובה, ואני מקווה שבשנה הבאה נצליח לעשות יותר. חזקו ואמצו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר סופר. אני מתכבד להזמין כעת את חבר הכנסת גדי איזנקוט לנמק את ההצעה מטעם סיעת המחנה הממלכתי. בבקשה, אדוני. בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. האי-אמון מוגש על פגיעה בצה"ל כצבא העם ועל אי-קידום חוק הגיוס. זה קורה בתקופת מלחמה, שבועיים אחרי שיש פסק דין חלוט, כשבשלב הזה צה"ל היה צריך להוציא, להבנתי, בין 10,000 ל-15,000 צווים כדי לעמוד ביעד שגם הוא העמיד לעצמו – בשנה הקרובה להגיע ל-480,000 מתגייסים.

קריאה:

4,800.

גדי איזנקוט (המחנה הממלכתי):

4,800 – פלוס ה-1,800; זה 3,000 פלוס 1,800, כדי לעמוד ביעד שהוא הציב לעצמו לשנת 2024–2025. אבל הדפוס והמוטיב של לא לקבל את ההחלטה הנכונה עלה גם אתמול בישיבת הממשלה על הארכת השירות בצה"ל, שבה האשים שר הביטחון את הממשלה שהוא חבר בה שהצרכים הפוליטיים גוברים על צורכי צה"ל. זאת תופעה שאנחנו ראינו בחודשים האחרונים כחברים בממשלה ובקבינט. ראינו כיצד ראש הממשלה מעדיף את השיקולים הפוליטיים על פני האינטרסים הלאומיים. כך במימוש מטרות המלחמה, שזה המרכיב הראשון בניצחון, והמרכיב השני הוא שיפור מצבה האסטרטגי של מדינת ישראל לאורך זמן. כך גם בהשמדת היכולות השלטוניות של חמאס ובניית היום שאחרי. ראינו הגבלת עיסוק לאורך זמן, הטלת קשיים על בניית חלופה ראויה, ולכן המטרה הזאת היא מטרה רחוקה להשגה בשלב הזה. ראינו גם את חוסר היכולת לתרגם את ההצלחות המרשימות מאוד של צה"ל להישגים אסטרטגיים גם בעזה, בהשמדת יכולות וגם בהשגת תנאים להשבת החטופים, כשמערכת הביטחון כולה מזה זמן, למעלה מחודשיים, מודיעה שהושגו התנאים להשבת החטופים, וחוסר היכולת להעביר את משקל הכובד לצפון. ראינו את זה גם בהחלטה למימוש מטרת המלחמה, ואולי הציווי המוסרי החשוב מאוד, העליון, להשיב את החטופים הביתה. ופה אני מסכים עם השר אמסלם, ההצעה שלו אכן נאמרה בקבינט: ללכת לדפוס של הכול תמורת הכול במכה אחת, לא בשלבים. אני גם חשבתי שזה הדפוס הנכון יותר. רק שאתה יודע, כמוני, שהיה בן אדם אחד שהתנגד לזה. הדבר הבא זה האמירה שלנו שראוי שתיאמר למרות שהיא מובנת מאליה – שבכל הזדמנות ניתן גיבוי מלא ורשת ביטחון לעסקת חטופים אחרי שיתמלאו התנאים, כמו שהצבא וכל מערכת הביטחון מודיעים. כך קורה גם בחוסן הלאומי – זו גם אחת מחמש מטרות המלחמה. בעיניי, חוק הגיוס הוא מרכיב מרכזי בחוסן הלאומי, וגם פה ראינו שבמקום לקבל החלטה לטובת האינטרסים הלאומיים, מתקבלות החלטות על רקע פוליטי, כמו ששר הביטחון אמר אתמול. ב-7 באוקטובר קמו אזרחי ישראל להתקפת פתע אכזרית לתוך שטח מדינת ישראל, הכישלון הביטחוני הגדול ביותר מקום המדינה; כיבוש יישובים ומחנות לשעות ארוכות; 1,593 הרוגים ונרצחים; 255 חטופים, שמהם 120 עדיין בעזה. אחרי האסון הנורא הזה היה נדמה שחייב לבוא שינוי, שנראה התגייסות רחבה מאוד בחברה הישראלית, שנראה ערבות הדדית, נראה סולידריות ונראה מנהיגות. מנהיגות של ראשי המפלגות שאומרים: מי שלא לומד צריך להתגייס או לשירות צבאי או לשירות לאומי או לשירות אזרחי. ולא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להבין שהעתיד הקרוב מזמן לנו התפתחויות חמורות מאוד: גם בניסיון של איראן להגיע ליכולת גרעינית, גם המשך אסטרטגיה איראנית להתשת ישראל עד הקרסתה וגם המשך איומי טרור וגרילה. הצורך המבצעי של צה"ל הוא חד וברור, והוא יגדל בשנים הקרובות. אנחנו כבר לא יכולים לדבר על שגרה, חירום ומלחמה; ההבנה היא שבשנים הקרובות נהיה בשגרת חירום, שתחייב סדר כוחות גדול מאוד. מאחר שהיה אתמול שיח בממשלה עם אמירות ציניות על הקטנת הצבא ועל צבא קטן וחכם, תרשו לי לספר לכם אנקדוטה מתקופתי כרמטכ"ל: ביולי 2015 הוגש לראש הממשלה דוח לוקר, דוח שעבדו עליו שנה שלמה, וראש הממשלה בנימין נתניהו ליווה אותם ליווי צמוד ואישר את הדוח באופן מלא, עם 53 המלצות. אחת ההמלצות המרכזיות הייתה להקטין את צה"ל בשליש. ההחלטה שלו הייתה לקצץ שנה אחת שלמה במכה אחת – שהשירות בצה"ל יהיה שנתיים בלבד. כל מי שרוצה לבדוק אותי מוזמן לגשת לגוגל, דוח לוקר מופץ שם. אז היום בדיעבד מדברים על אלה שהובילו לצבא קטן וחכם; מי שבלם את הרצון להקטין את צה"ל בשליש זה אנחנו, המטה הכללי. ייאמר לזכותו של שר הביטחון שגם הוא עמד יחד איתנו, ובסופו של יום השירות צומצם בארבעה חודשים, וניתן לזה פיצוי של 3,000 של אנשי קבע לשנה אחת. הנזק לא היה גדול, והצבא אפילו גדל בשנים שלאחר מכן. המציאות שנוצרה אחרי 7 באוקטובר וההשלכות החמורות מחייבות קודם כול בחינה ותיקוף של תפיסת ביטחון לאומי, והן יחייבו הגדלת סד"כ ויחייבו הגדלה של המילואים, שהם פועל יוצא של הסדיר. מילה אחת על הפרדוקס הגדול של הממשלה, שהיא המפקדה העליונה של צה"ל. ב-23 ביוני 2023 היא מורה לשר הביטחון ולצה"ל בהחלטה – ההחלטה לא חוקית, בעיניי – להפסיק לגייס חרדים לצבא, ומאז למעשה אין גיוס. וזו הממשלה שגם הכריזה על המלחמה, אותה ממשלה שמורה לשר הביטחון ולרמטכ"ל לא לגייס. מכאן אני רוצה לומר כמה מילים על מה נכון לעשות. מה שנכון לעשות בעיניי – ואלה ההמלצות של המחנה הממלכתי – זה לממש חזון בצעדים מעשיים. החזון הוא לראות במדינת ישראל ערבות הדדית וסולידריות של כלל הצעירים והצעירות, שיתרמו למימוש ייעודו של צה"ל להגן על המדינה, להבטיח את הקיום שלה ולנצח במלחמה, ושיחזקו את החוסן הלאומי על ידי שירות משלים בשירות לאומי ואזרחי בשאר גופי הביטחון – ופה אני מדבר על כלל אזרחי ישראל, מתוך הבנה שהיום רק 48% מבני ה-18 במדינת ישראל מתגייסים, וכשהולכים לחייבי גיוס, זה 67% או 68%, וברור לגמרי לאן זה לוקח את צבא העם. מה שנדרש היום לעשות זה להוציא מייד צווי גיוס לכלל הצעירים משלושת המחזורים האחרונים, להורות לצה"ל להגיע ליעד של עוד 3,000 מתגייסים מיולי הזה ליולי הבא, בנוסף ל-1,800 שכבר התגייסו, ולקבוע מתווה לחמש שנים שיגדיל בצורה משמעותית את היקף המתגייסים החרדים ויכניס את הצעירים הערבים לשירות לאומי ולשירות אזרחי. נדרש להעביר בהקדם חוק שירות ישראלי לכלל אזרחי ישראל – ויש מתכונת שאנחנו מציעים אותה בהצעת חוק שנמצאת פה – ובמקביל לקדם באופן משמעותי מאוד את ההוקרה והתגמול למשרתים בסדיר, בקבע ובמילואים, למיטיבים הגדולים ביותר של החברה הישראלית. מאחר שאני לא רואה את הממשלה מקבלת את ההחלטות האמיצות האלה, שהן נכונות לביטחון הלאומי של ישראל, אני קורא להצביע אי-אמון בממשלה, להביא לבחירות שיובילו לממשלה שמחויבת לצה"ל כצבא העם, שתיצור תפיסה ציונית ממלכתית ולאומית ותקדם עתיד משותף שמבוסס על חובת המדינה לאזרחים, על חובת האזרחים למדינה ועל חובת האזרחים לאזרחים, כדי לחזק את החוסן הלאומי ואת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. ישיב על ההצעה השר המקשר בין הממשלה לכנסת השר דוד אמסלם, בבקשה. בבקשה, אדוני השר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת איזנקוט, אני רוצה לענות לך ברצינות, בגלל שאני חושב שאתה בן אדם רציני מאוד. יש כאלה פה, אתה יודע, שאני אוחז שכל העשייה שלהם היא פוליטית. זה בסדר, זה לגיטימי, אבל איתך דווקא אני חושב שאתה מדבר מנהמת ליבך ובאמת באמת ממה שאתה מאמין, ומה שאתה מאמין בעצם שטוב לעם ישראל. קודם כול אני רוצה להתחיל מהסוף. אתה אמרת שאתה מציע להגיש הצעת חוק לגיוס החברה הערבית, אם לשירות לאומי, אם לצה"ל. אני רוצה רק להזכיר לך, אני הגשתי הצעת חוק כזאת בקדנציה שאתם ישבתם פה. זה בדיוק מה שהגשתי. אבל מנסור עבאס היה יושב-ראש פה, והוא הצביע איתכם בעד גיוס החרדים, והוא הצביע נגד גיוס הערבים; לא לצה"ל, דרך אגב. אמרתי: מה שלצבא – לצבא; מה שלשירות לאומי – לשירות לאומי. שר הביטחון היה גנץ, אבל מי שעלה לכאן להשיב היה סגן שר הביטחון אז חבר הכנסת שוסטר. ומה שוסטר אומר לי? הוא אומר לי: חבר הכנסת אמסלם, אתה לא מתבייש? אתה רוצה לסכסך בין האוכלוסייה הערבית? אתה רוצה שהם יבגדו בבני עמם? אני שומע את זה פה, ואני שואל אותו: כבוד סגן השר, יש היום ערבים מוסלמים בצה"ל, איך אתה קורא להם – אתה, כסגן שר הביטחון, "בוגדים"? אז לכן אני רוצה לומר לך, גם פה זה שאלה של פוזיציה. בגלל שבסופו של דבר עם מנסור עבאס כאן, אתם עשיתם את השיקול הפוליטי – לא אתה באופן אישי, אבל היה פה לפיד, היה פה בנט, היה שר הביטחון – הם עשו את השיקול. וכאן, דרך אגב, הצעת החוק הזאת עלתה פה בכנסת, ואתם הורדתם אותה. לכן, עכשיו לבוא ולהגיד: כשאנחנו נבוא נעשה – אני אומר לך שאם זה יהיה תלוי במנסור עבאס אתם לא תעבירו את החוק הזה. ואם תהיה אי פעם ממשלה, חס ושלום, שתהיה תלויה במנסור עבאס וחבר מרעיו – אתם גם לא תעלו את זה. לכן אני אשמח, ויותר מאשמח – כשאני הגשתי בג"ץ בעניין, ארבעה בג"צים – ומספרים לי החבר'ה פה שאתם מפגינים כל היום; לא אתם, אלא בחוץ, ואתם תומכים בהם. הם אומרים לי: האם מיצית הליכים? שאלתי את עצמי, על איזה מיצוי הליכים הם מדברים? סיפרתי את זה קודם. אתה יודע, כמה בלוף, כמה צחוק אתה יכול לעשות מהכנסת או בכלל מחבר כנסת שמגיש הצעת חוק ומגיש בג"ץ. הרי בשנת 1997 בואו אספר לכם, סיפרתי את זה קודם אבל לא הייתם, אז אחדד לכם – הוגש בג"ץ: מדוע לא מגייסים את הערבים או לשירות לאומי או לצה"ל? במקביל, קצת לפני, היה בג"ץ על החרדים. מי היה יושב-ראש מחלקת הבג"צים? השופט פוגלמן, שהיה היו"ר. מה הוא אמר אז לבג"ץ? חבר'ה, אתם צודקים. אני מבקש שהעתירה – אין צורך בפסק דין, בגלל שאני חושב שדינם של הערבים כדינם של החרדים, ואנחנו הולכים להסדיר את זה. איך אמרתי? עברו 30 שנה, והבחור היה כנראה מוכשר, הוא נהיה ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון. וכשאני מגיש להם בג"ץ היום הם שואלים אותי: מיצית הליכים? תראה את הבלופים, עזוב את חוסר האינטליגנציה. הרי לפני 30 שנה הגישו לכם את זה, מה זה קשור למיצוי הליכים? והגדילו לעשות בסוף – אמרו לי: יתקיים דיון בממשלה. אמרתי: על מה? יש חוק, אני מבקש לקיים את החוק. איך אמר פוגלמן? על איזו תשתית יושבים החרדים? חוקית. מקבל. אז אני שואל אותו, ותגיד לי אתה, על איזו תשתית יושבים הערבים? אם משהו מוציא אותי מדעתי זו האכיפה הסלקטיבית וחוסר היושר. כשהייתי צעיר חשבתי שבבית המשפט העליון – ודרך אגב, ככה זה היה אז – יש אנשים ישרי דרך, לא פוליטיקאים. איך אמר הנשיא לנדאו, נשיא בית המשפט העליון לשעבר, כשהוא ראה מה ברק עושה, ויצא נגד זה? הוא אמר לו: אתה הורס את מערכת המשפט, את האמון של הציבור. הוא ראה קדימה, מה יקרה, הוא אמר לו: אנחנו נבחרנו להיות שופטים, לא להיות מושלים. והיום, הלכה למעשה, אין לנו שופטים, יש לנו מושלים. דרך אגב, האבסורד הוא שהם הגיעו למצב שבו לא אכפת להם גם לתת לך סתם תשובה. למה? ככה. תנמק משהו, תכתוב כאילו, בערך, משהו, אתה יודע – הם, לא אכפת להם; הם משרבטים סתם איזה משהו, שולחים לך את זה. הרי אני מעולם לא מגיש עתירה שאני לא צודק בה, שהיא לא הוגנת וישרה. בסוף יש את הצדק הטבעי, יש את האמת. אבל כל העתירות שהגשתי עד היום – ואני מוכן לשבת איתך ולהראות לך אחת-אחת – אין שופט בעולם שלא היה מקבל אותן, לפחות דן בהן. כל העתירות שלי – הם רק רואים "דוד אמסלם", אני אומר לך, אני כבר יודע, זו כבר נהייתה בדיחה אצלי: אני מגיע, מגיש את העתירה, אני יודע שהיא תידחה. אני רק שואל אותם: תגידו רק על איזו סיבה, בואו, תספרו לנו. אם באתי בלי כובע – שאלו אותי: למה אתה בא בלי כובע? באתי עם כובע – אמרו לי: עוד פעם באת בלי כובע? ולכן הם חושבים שזה ביני לבינם, הם לא מבינים שהציבור רואה את זה. אספר לך, כשהגשתי בהתחלה עתירה מסוימת, לא משנה, הרכב של שופטים קבע שאין לי זכות עמידה. אני חבר כנסת שכל תפקידי זה להגיש הצעות חוק. אם אני חושב שיש איזושהי בעיה – אני מגיש בג"ץ. בגלל שאני נציג ואתה נציג אותנטי של הציבור – אתה נבחרת; אני לא הג'ינג'י שיש לו משרד שמשרת אותם, והוא בא אליהם אחרי זה והם עושים לו הנחות סלב בכל מיני בתי משפט, שמפחדים ממנו. אתה נבחרת כאיש ציבור, זו ההגדרה שלך. חבר כנסת הוא איש ציבור, ואיש ציבור זה הראשון שיכול לעתור לבית המשפט. זו החובה שלו. זו זכותו, ובוודאי חובתו, כשהוא רואה שנעשה עוול. אני – אין לי זכות עמידה; לג'ינג'י יש. אני אספר לך מה הטרגדיה. אני שומע את זה. כשמלמדים סטודנטים היום בשנה א' במשפטים, הם מבלבלים אותם, הם לא יודעים מה לענות להם, המרצים. עזבו עכשיו את דוד אמסלם; מה אתה עונה לסטודנט שונה א' שיש לו רק היגיון בריא ופשוט, כשהוא שואל אותך: תגיד, איך יכול להיות שלחבר כנסת אין זכות עמידה והג'ינג'י עותר בכל שבוע, עובד בבית המשפט? אין שבוע שהוא לא מגיש עתירה, אין. הרי כשאני מגיש חוק לגיוס, כל סטודנט בשנה א' מבין את העניין, הוא קורא את החוק בעברית צחה, פשוטה. הוא שואל את המרצה, מצביע בצורה מנומסת ואומר לו: תגיד לי, כבוד המרצה, למה בית המשפט פסק ככה? אני אומר לך שאין להם תשובות. הם הורסים את כל המערכת המשפטית, למה? בגלל שהם לא סובלים את דוד אמסלם, הם רוצים לנפנף אותו. עזוב. איך אחד השופטים כתב לי? גם עשינו לך הנחת סלב, אתה עותר סדרתי, ולא חייבנו אותך בהוצאות. תזכיר לי מתי את הג'ינג'י חייבו בהוצאות אי פעם? אני בכלל לא יודע אם הוא משלם אגרות ואין לו פטור מאגרות. אני מוציא מכיסי, רץ. גם אם הוא לא מקבל, במקום שהוא יגיד: אתה יודע מה, כל הכבוד שאתה עושה את המלחמה הזאת, אתה לא צודק – אבל הוא מאיים עליי: תגיד תודה רבה שלא חייבנו אותך בהוצאות. תראה לאן הגעתי איתם, עם החבורה הזאת. קודם כול אני מספר לך את זה כדי שבאמת באמת תראה שזו לא שאלה פוליטית, אלא כדי שתראה, שתבין עם מי יש לנו עסק באמת, באמת. עכשיו אני מגיע לכל מה שאמרת. אנחנו הגשנו את הצעת החוק של שר הביטחון, שר הביטחון הגיש הצעת חוק – בעצם, אתה הגשת הצעת אי-אמון, אמרת שהממשלה פוגעת בצבא העם. העיקרון היה צבא העם, ובגלל זה שר הביטחון הגיש את ההצעה. אנחנו קידמנו את אותה הצעה שלו. צבא העם זו לא שאלה של צורך כרגע. קודם כול, זה עניין של מושג. לקחנו את ההגדרה, שהוא שם אותה, והתחלנו לקדם אותה ככתבה וכלשונה. עכשיו אגיד לך יותר מזה, אספר לך. הרי בזמנו הגשנו את הצעת חוק הגיוס – אני הייתי יושב-ראש ועדת חוק הגיוס, אספר לך איך זה עובד פה – והתחלנו לקדם את חוק הגיוס, והחרדים התנגדו. ואז הממשלה עמדה ליפול, ואני אמרתי לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, בוא נעביר את חוק הגיוס. הוא שאל אותי איך. אמרתי לו: הרי שר הביטחון ליברמן, זה חוק שלו, הוא כתב אותו – אגיש אותו ככתבו וכלשונו. הרי לפיד גם תמך בחוק בטרומית, הוא רוצה לקדם את החוק של הגיוס, נכון? אז החרדים התנגדו. הוא שאל אותי מה המספרים. אני כתבתי לו, אמרתי: הינה, תראה, אנחנו מעבירים את החוק. אני שם אותו כאן, במזכירות הכנסת, ואני מבקש להצביע על החוק. מה קרה? בוא ואספר לך מה קרה. ליברמן מייד אמר: אני לא מצביע עבור החוק. ולפיד אותו סיפור. לכן אני רוצה להסביר לך, אתה באמת בא עם האמת – אלה אנשים שמתפרנסים מזה. אגיד לך יותר מזה: לדעתי, אם עובר חוק הגיוס הבן אדם הזה משתגע, אין לו כבר עם מה לבוא לציבור. להם יש שני דברים: השבת וחוק הגיוס. תוריד להם את זה, אין שום סיבה שהם יהיו בכנסת. במה הם ירעילו את העם? במה הם ירעילו את הבארות?

דבי ביטון (יש עתיד):

ומה הסיבה שאתה בכנסת? בוא תספר לנו מה עשית למען העם.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בואו נתקדם. לכן אני אומר, זו באמת המוטיבציה שלהם, בגלל שאני מראה לך שזה היה. אנחנו רצינו להעביר את זה – ואני אף פעם לא משקר. זאת הסיטואציה שעמדנו בה פה, כשהממשלה כבר כמעט נפלה והחרדים לא רצו להצביע והממשלה נפלה. אני חשבתי שזאת הזדמנות פז להתחיל לקדם את זה, אבל החברה פה לא באו פה באמת, מה שנקרא, לשם שמיים; הם לא ראו את גודל השעה. אז אמרו: יאללה, בואו נתקדם. איך ליברמן אמר? ככתבו וכלשונו, לא לשנות פסיק. אמרתי לו: אפילו לא את הצבע של החוברת, לא פסיק, כלום. לקחנו את מה ששלו – שמנו אותו פה. לכן זה האירוע. עכשיו אני בא לעניין עצמו. אתה אמרת משפט שקשה לי להאמין שאתה מאמין בו, באמת אבל. אתה אמרת: ראש הממשלה מעדיף אינטרסים פוליטיים על פני יעדים לאומיים. אני חושב שאין כאן יהודי שחושב ככה על עצמו. אני לא אומר את זה על אף ראש ממשלה במדינת ישראל שהוא יהודי. לא מאמין בזה. אני מאמין שיהודי שנמצא בתפקיד, בוודאי של ראש ממשלה ושר ביטחון, בוודאי בעיתות מלחמה, לא חשוב מי זה יהיה – אני משוכנע לחלוטין שהוא חושב מה טוב למדינת ישראל ואיך הוא מגן על מדינת ישראל. לכן זה משפט שלדעתי – באמת, כואב לי שאתה אומר אותו, כי גם אם יש מחלוקת, ויש מחלוקת – דרך אגב, בקבינט היו מחלוקות, זו שאלה של תפיסה. אני הרבה פעמים הסכמתי איתך בכיוונים, לדעתי ברוב הדברים. לפעמים לא. חלקנו על האחרים, אחרים חלקו עלינו וגם נימקו. אנחנו חשבנו שאנחנו צודקים, הם חשבו שהם צודקים, אבל בסוף זה המנגנון. אני לא מעלה על דעתי שמאז קום המדינה ועד היום היה ראש ממשלה שלא דאג לאינטרס של מדינת ישראל בגלל אינטרס אישי שלו, פוליטי שלו. אני לא מאמין שיש יהודי כזה, בוודאי לא בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון. אני מעולם לא חשבתי שגנץ עשה משהו ברגע שהוא היה שר הביטחון – וגם לא בנט, דרך אגב – שפוגע במדינת ישראל כדי שהוא ימשיך להיות ראש הממשלה. לא חושב. לכן זה דבר שצבט לי את הלב, במיוחד ממך, בגלל שאני אוחז ממך, בגלל שאתה באמת בן אדם – יהודי חם עם שכל ישר, ובאמת אומר את מה שיש לך בלב, אמיתי, בלי פוליטיקה, בלי פוליטיקלי קורקט. אתה בא באמת עם האמת. בוא נעבור עכשיו לעניין. אתה יודע שגם היום במלחמה, חוק הגיוס – בוודאי שמי שלומד תורה שימשיך ללמוד תורה. זאת האמונה שלי. אני חושב שלימוד התורה עוזר לקיומו של עם ישראל. צריך להבין, זה לא הסיפור עכשיו. אנחנו מסתכלים קדימה לעוד 100–200 שנה – בלי הרוח אין עם. זה לא מתחבר. עם ישראל שמר על עצמו 3,000 ומשהו שנה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

בלי הרוח אין עם – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

תן לי, תן לי, רק שנייה. והרוח של עם ישראל זה לא רק השירים של ביאליק, זה בעיקר מסורת ישראל.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אבל מי שלומד שירים של ביאליק לא משוחרר מהצבא. תחשוב מה אתה אומר. תחשוב מה אתה אומר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני מאמין שמי שלומד תורה – אני אגיד לך יותר מזה, חבר הכנסת איזנקוט. כל פעולה שלי בחיים אני מסתכל מדוע הבן אדם עושה אותה. אם הוא בא לשפר את מצבו, אני אומר: אתה יודע מה, יכול להיות שהוא אגואיסט, רוצה לדאוג לעצמו; אם הוא מרע את מצבו, אני מבין שהוא בא מתוך אידיאולוגיה צרופה. יכול להיות שאני לא מסכים איתו, אבל אני יודע שבן אדם שעושה את זה – זה משהו שמנהמת ליבו. הוא לא מרע, לא פוגע בעצמו באופן יזום כשהוא רציונלי. לומדי התורה, אתה יודע, לאורך כל השנים, באמת חיים ברעב ומרדות. אלה המשפחות הכי עניות במדינת ישראל. כשאתה פותח להם לפעמים את המקרר אתה רואה שהם אוכלים שם ארוחת ערב אשל – שישה, שבעה, שמונה ילדים. דרך אגב, אני לא יודע מה היה קורה במאזן הדמוגרפי במדינת ישראל אם הם לא היו נמצאים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מה היה קורה? מה היה קורה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כנראה מדינת ישראל הייתה פחות יהודית.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ראש הממשלה יגדיל את הקצבאות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יכול להיות שהמצב הדמוגרפי במדינת ישראל היה משתנה. איך ערפאת אמר? אנחנו ננצח אותם בכוח הרחם. אז לכן אני מסתכל על זה ואני אומר: גם אם יש מחלוקת, זה בשר מבשרנו, אלה אחינו. דרך אגב, כשאמרתי שהם בתחתית של התחתית של הקטע הכלכלי – הם גם לא חושבים על זה. אם אתה תשאל בן תורה אם הוא מעדיף לקבל עוד 5,000 שקל ולהפסיק ללמוד חצי יום, הוא יגיד לך לא, כי זאת האמונה שלו, אין משהו אחר. אתה יודע, לפעמים אני מקנא כשאני רואה בעולם – אני רואה כל מיני סרטים, אני רואה איך הטיבטים מתייחסים לנזירים שלהם. באמת, זה מחמם לי הלב, בגלל שזו הרוח שלהם. הם עולים, מכבדים אותם, נותנים להם מנחות, אוכל, דואגים להם. זה עם עם רוח. דרך אגב, כמעט אין להם ארץ, הם נרדפים, אבל הם יישארו עוד הרבה שנים. זה עם ישראל. גם בסיפור התורני זה כמו שלהבת: אם אתה עוצר במקום, אתה הולך אחורה; אם כבתה האש, נגמר. זה לא ייגמר מחר בבוקר – עוד 100 שנה נקום, לא יהיה עם יהודי, אף אחד לא ידע מה זה. דרך אגב, ניתקו את יהדות ברית המועצות מהיהדות במשך בערך 90 שנה, ובאמת חלק גדול מהם לא ידע מה זה יהודי. הוא ידע מהסבא שלו שהוא אמר לו: אתה יהודי, כילד, והוא לא ידע – – –

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אתה לא חווית את זה, כי לא גדלת בגלות, אז אין לך מושג מה זה. אתה לא יכול לשפוט אותנו. אתה לא יכול לדבר, כי אין לך מושג.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

רק את יכולה לדבר. רק אתה. אני אסביר לך.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יהודי ברית המועצות. מספיק כבר. אתה זה שמשסה. תתבייש לך. תתבייש לך.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סובה, סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, כי שמעתי את השטויות שלך כבר שנים פה בכנסת.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סובה, סובה, מספיק.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

מה "סובה"? מה "סובה"? אתה מדבר שטויות. מה "סובה"?

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת סובה, תאפשר לו לדבר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

שיפסיק לדבר שטויות.

טטיאנה מזרסקי (יש עתיד):

אתה רק משסע את החברה הישראלית.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אז אני מספר. חבר הכנסת איזנקוט, כשהייתה המהפכה הקומוניסטית, הקומוניסטים החליטו להוציא את כל הדתות. הם הרסו את כל הכנסיות, כל בתי – דרך אגב, יושב-ראש הכנסת לשעבר ישב בבית סוהר על לימוד עברית במחתרת. לכן – – –

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אין לך מושג מה היה שם. תפסיק לדבר שטויות. תדבר על מה שאתה יודע.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת סובה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סובה חושב שיהדות ברית המועצות זה שלו פרטי, אתה מבין?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תפסיק לדבר שטויות. תפסיק לדבר שטויות. תן דוגמה אחרת, תפסיק לדבר שטויות.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סובה, אחרי זה תעלה – – –

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת סובה, אני מבקש לאפשר לו לדבר.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

יש לי עצה, תפסיק לדבר על מה שאין לך מושג. כי אין לך מושג – – – תפסיק לדבר על זה. תפסיק לדבר על זה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

סובה, אני יודע שיש לך – אתה לקחת אפוטרופסות על יהדות ברית המועצות.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת סובה, קריאה ראשונה. חבר הכנסת סובה, אני קורא אותך קריאה ראשונה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני יודע שרק לך יש מושג.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת סובה, אתה בקריאה ראשונה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תפסיק לדבר שטויות. תפסיק לדבר שטויות – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל אני יודע שרק לך יש מושג.

היו"ר משה סולומון:

הוא שמע אותך. חבר הכנסת סובה, אתה בקריאה השנייה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תודה רבה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני יודע, רק לך ולחבר הכנסת בליאק יש מושג. אני יודע, אין לנו מושג בכלל. אנחנו לא קוראים, לא שומעים, לא יודעים.

היו"ר משה סולומון:

הוא שמע את ההערה שלכם. שמרתי עליכם, תאפשרו לו לדבר.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זו חוצפה מבחינתך גם לדבר כאן, אבל לא חשוב. בואו נמשיך. עכשיו אני רוצה להגיד לך, חבר הכנסת איזנקוט, מתחיל תהליך חיובי. אתה יודע. דרך אגב, גם מה שקרה לנו זה דבר שהזיז משהו בעם ישראל. אצל כולם, בוודאי בחברה החרדית – חברה, דרך אגב, שמתנדבת, שפועלת ועושה לעם ישראל המון.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

החברה הכללית מתנדבת יותר, רק משלבת גם וגם. משלבת גם וגם.

טלי גוטליב (הליכוד):

מה קרה, אז אומרים משהו טוב על חרדים, אוי אוי אוי.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אין חברה שמתנדבת כמו החרדים. מדוע?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

לא נכון. כל בחור – – – מתנדב יותר. מספיק עם האגדות האלה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

אנחנו צריכים חיילים.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא קשור. הוא דיבר על חרדים – – – מה קרה? אז אמר משהו על חרדים, מה קרה?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

גם כשאשתי, זיכרונה לברכה, וגם כשאבי, זיכרונו לברכה, יצאו מבית החולים, שלח אותי בית החולים ליד שרה. דרך אגב, מדינת ישראל אמורה לספק את הציוד הרפואי – מדינת ישראל לא מספקת כלום. אני הלכתי ליד שרה, קיבלתי ציוד באלפי שקלים. וכל אחד ואחד פה או שהוא לקח או שהוא ייקח – מקביים ועד כיסא גלגלים ועד מיטות ומכונות הנשמה ומה לא. זה מפעל שהחברה החרדית התחילה איתו. לחברה החרדית יש גמ"ח, ממוצצים ועד – דרך אגב, הם לא שואלים מי אתה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

גם אצלנו יש גמ"חים, ומשרתים.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל למה אתה רוצה להפריע לי?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

וגם נותנים ציוד ומשלמים. ומשלמים מחיר.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת שטרן, אני קורא אותך בקריאה ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אבל למה אתה מתעקש?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תענה לעניין.

היו"ר משה סולומון:

חבר הכנסת שטרן, אתה בקריאה ראשונה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אני לא מבין. אתה יכול לא להסכים איתי, רק אל תגיד לי מה להגיד גם. זה, אצלכם במפלגה, לא אצלנו. לא בכנסת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

ביישוב, דיברתי, ביישוב.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסדר, תן לי לדבר. העולם החרדי בנוי על הדבר הזה, על חסד. דרך אגב, לעולם הם לא מבחינים בין ערבי – אני מספר לך. ביד שרה – אני יושב עם אורי לופוליאנסקי, הוא פתח סניפים בערים הערביות, וטוב שכך, בן אדם זה בן אדם. ולכן אני אומר לך, החברה החרדית בנויה ביסוד שלה על הרבה חסד והרבה התנדבות. דרך אגב, שם לא מתנדבים שנתיים-שלוש, שם – לכל החיים. אני ראיתי מה קרה עם זק"א. אני פגשתי אנשים שעד היום, דרך אגב, הם נמצאים בפגיעה נפשית עצומה ממה שראו. מי יכול לעשות את העבודה הזאת? הצבא לא עושה את זה, הוא לא יכול. הוא לא יכול. אני טוען שרק בן אדם שבא עם שליחות של הקדוש ברוך הוא, שרואה את זה כמצוות כבוד המת, רק הוא יכול לעשות דברים כאלה עד הסוף, בגלל שאלה דברים שקשה מאוד לעשות אותם, נפשית. בן אדם סביר והגיוני, קשה לו לעשות את זה. אני הייתי רואה אותם פה בפיגועים בירושלים, והייתי רואה אותם תמיד בצמתים האלה, שהם צמתים קריטיים. חסד, באמת – מה שנקרא "כבוד המת" זאת הלכה. לכן החברה הזאת, ככלל, היא באמת חברה מתנדבת ותורמת עד כמה שהיא יכולה. הסוגיה של צה"ל לא באה מתוך עצלות, לא באה מתוך חוסר לויאליות למדינה. הרי כל ישראל ערבים זה לזה, בוודאי, זאת מצווה גדולה בתורה, הם יודעים אותה. זה בא משני דברים. אחד, שהם רואים, וגם אני מתחבר לזה, שלימוד התורה זה ערך ששמר על ישראל עם ישראל, וימשיך לשמור על עם ישראל, בעזרת השם. ומי שלא לומד – אתה צודק, הוא צריך לשרת בצה"ל. הפחד שלהם, וזה אמיתי, הוא שהצבא לא מייצר את המסגרת המתאימות. אתה יודע כמה אנשים נכנסו לצה"ל חרדים ויצאו חילונים? הרי כשפעם אצל ההסדרניקים הביאו זמרת והם יצאו החוצה – הענישו את כולם. למה, הצבא, יש לך את בג"ץ. אבל יש הלכה. אל תזלזל, אלעזר. אתה עושה ככה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני כן מזלזל. לא בך, בסיפור הזה, הוא לא נכון.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

בסדר. אני ראיתי את זה, זה היה בטלוויזיה.

קריאה:

איזה ערוץ?

קריאה:

אל-ג'זירה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

לכן אני אומר שיש תהליך ופתיחות של החברה החרדית. אני אגיד לך יותר מזה. אני עשיתי את חוק הגיוס. מה היה בכלל הרציונל אז? שהם ייכנסו לשוק העבודה. לכן האוצר לחץ אותי להוריד את הפטור עד גיל 22. זה היה מכניס למשק הישראלי 45 מיליארד שקל אז, כניסתם לשוק העבודה. אני אומר, עכשיו יש לנו שנת חסד. אם נבוא בכוח, אני אגיד לך מה יקרה: בעולם החרדי זה הולך לאט-לאט; אם נבוא בכוח, גם את אלה שרוצים ללכת אנחנו מושכים אחורה. למה, יש בעיה בקבוצה. אנחנו חייבים לעשות הגנה. לכן אני חושב שאנחנו נמצאים בתהליך. מה שחשוב תמיד, מבחינתי – בכל דבר בחיים, אם זה נושאים כלכליים, חברתיים – תמיד אני מסתכל על התהליך. השיפוע. פחות מעניין אותי אם זה יקרה תוך שבע שנים או עשר שנים, פחות חשוב; המגמה, המגמה. ככל שהמגמה תלך ותתגבר, היא תלך ותתעצם. יש אינטרס עצום, גם לחרדים, להשתלב בכלל החברה הישראלית. הם לא יצורים שונים. הם רוצים שהילדים שלהם יגדלו, וגם, מי שלא לומד תורה בוודאי שילך ויעבוד ושילך לצבא. דרך אגב, יהיו לנו גם אמצעים לתגמל את לומדי התורה יותר מאשר היום. הם לא צריכים להיות על סף רעב. לכן אני אומר, עכשיו הגשנו חוק, שלכם. זה פחות או יותר מה שבג"ץ משך. 3,000 איש, זה מה שהצבא אמר פחות או יותר. דרך אגב, זה ברור לך שהצבא יצטרך לבנות להם מקוואות, בתי כנסת, כשרויות וכו' וכו' ושיעורי תורה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אבל יש בצבא, הכול קיים, דודי אמסלם – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דקה. שנייה. שירתנו בצה"ל, אנחנו יודעים מה יש בצה"ל.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

גם אנחנו שירתנו דקה ורבע.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

אנחנו שירתנו בצה"ל ויודעים. בסוף, כשאתה מגייס חרדי, אתה צריך לתת לו את התנאים שהוא נכנס חרדי ויוצא חרדי. אלה התנאים. הרי אם בסוף אתה לא מאפשר לו את התנאים האלה, אז בוודאי אתה לא מעודד אותו לבוא. ותזכור שאבא שלו – – –

דבי ביטון (יש עתיד):

מה נסגר, דודי? יאללה, כמו לפני שנה.

קריאות:

אז איך זה – – – משרתים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

יש קפה בחוץ, דבי, ואני אמרתי להם לרשום את זה עלא חסאבי.

דבי ביטון (יש עתיד):

– – – עוד כוח – – –

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

דבי, דבי, בבקשה, קפה בחוץ. אני אישרתי להם לתת לך שני סוכר אפילו.

דבי ביטון (יש עתיד):

אתה עם הרולקס עכשיו?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

עוד לא. רק שנייה.

קריאה:

קרטיה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

קרטיה הפעם. לכן אני אומר: בגדול, אני חושב, חבר הכנסת איזנקוט, שאנחנו צריכים שעת חסד. אנחנו עלולים לפספס אותה על מריבות פה, על פוליטיקה. אני חושב שיש דיונים רציניים עכשיו בוועדת החוץ והביטחון. אני חושב שאנחנו צריכים לחבק את החרדים, לא לתקוף אותם, בגלל שככל שנתקוף יותר – אתה נכנס להגנה, אתה מושך אחורה. ואין לנו עניין בעניין. דרך אגב, המגמה התחילה. דרך אגב, הצבא לא גייס את החרדים, כל אלה שבאו לבקו"ם עכשיו, לא יכול.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

עוד פעם – – – אתה מכיר את הנתונים?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

כן.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

הביאו 4,126 בני 26 – – – מה יעשו איתם? מתוכם 500 היו – – – לא ייאמן.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

שנייה, דקה. דרך אגב, גם חייל בגיל 26 הוא חייל. דרך אגב, חלק גדול מאוד מהחיילים הם מעל גיל 26, הכול בסדר. אבל אנחנו מדברים כרגע על חיילים. חבר הכנסת איזנקוט, אתה היית רמטכ"ל, אתה בקי בנתונים; אני פחות, מודה. אני קורא מדי פעם. ראיתי שמישהו ציטט איזה אלוף שהוציא איזשהם נתונים שיש כ-45,000 משתמטים, לא קשור לחרדים. הוא כתב יש 60,000 חרדים ומשהו, שנתוני גיוס שמתגייסים – –

קריאה:

62.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

– – יש 12,000 חרדים ויש כ-45,000 אנשים שלא באים, והוא הדגיש – לא הדגיש, אבל סימן שזה באזור מרכז הארץ. עכשיו אני רוצה לשאול אותך, חבר הכנסת איזנקוט. אני מכיר. תראה, כשאתה לוקח חייל, מכשיר אותו, אתה מכשיר חייל – עזוב, הוא מספר לך, אל תקשיב לו. אני מכיר אותו, עזוב. עזוב, אנחנו לא מדברים עליו, אני מדבר אליך. אני מכבד אותך, לכן אני מדבר אליך. אליו, דרך אגב, אני גומר את האירוע בדקה וחצי ואני יורד. אין טעם לדבר איתו.

קריאה:

בושה.

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

זה, דרך אגב, בחור ששירת בעיתון במחנה ונהיה ראש ממשלה. תבין טוב, הוא חתם בבקו"ם על עט. עט, ונתנו לו דפי פוליו. אתה מבין? נהיה ראש ממשלה במדינת ישראל, אתה מאמין? בעולם הערכים שלנו יכול להיות דבר כזה? אז לכן בוא נתקדם. תראה, יש חיילים בצה"ל, הצבא השקיע בהם. גייס אותם, עשו סדיר, לוחמים. אתה יודע שזה עולה לא מעט כסף. לוחמים מן המניין, אני לא מדבר איתך רק על תומכי לחימה. והצבא לא מגייס אותם למילואים הרבה זמן, הרבה שנים. אני מכיר עשרות כאלה שהיו לוחמים בגולני, בצנחנים. הוא לא דוחף את עצמו לצבא, כי לא בא לו. הפוטנציאל הזה, דרך אגב, קיים בצה"ל היום. אם לצבא חסרות שתי חטיבות, קודם כול תיקח את החבר'ה האלה, הם זמינים, הם כבר הוכשרו. זה שהם לא התאמנו ארבע-חמש שנים – תאמן אותם. הרי בסוף, אתה יודע, זה בא לך. כשאתה לוחם אז אתה לוחם, וגם אם לא התאמנת שלוש, ארבע, חמש שנים, אז לוקחים אותך חודש-חודשיים וזה בא אליך, הכול חוזר אליך בחזרה. יש היום עשרות אלפי חיילים, חיילי מילואים בפוטנציה, שלא באים למילואים, הצבא לא קורא להם. הם כבר כמה שנים לא התאמנו. אז אני אומר לצה"ל: קודם כול בוא תמצה את הפוטנציאל הקיים. קודם כול. השקעת מיליארדים להכשיר אותם – קודם כול תביא אותם בחזרה לצבא, תקרא להם. עזוב למה הם לא באו עד היום, לא חשוב; תמרץ אותם אפילו ותתחיל לאמן אותם. אתה יודע לבד שאתה עכשיו מכניס חייל – אתה רואה אותו בסוף השרשרת מינימום בעוד שנה כלוחם שאתה יודע שאתה יכול לשבץ אותו באירוע מבצעי, והוא כבר מספיק מיומן כדי לעשות את המשימות שאתה מטיל עליו כרמטכ"ל. לכן אני אומר, אנחנו נמצאים באמת בתהליך. אני מציע באמת באמת להתחבר פה עִם עם ישראל באירוע הזה, לא לראות אותו כאופוזיציה–קואליציה. כפי שאמרתי, לחבק את אחינו החרדים, לפרגן להם, לא לתקוף אותם. דרך אגב, הצבא קובע את הצרכים לפי מה שהוא יכול. אני אומר לך, פעם הצעתי לחרדים – אמרת: תשלחו להם 10,000. אני אומר לך, אם הם באים – הצבא נחנק, לא יודע מה לעשות איתם. אתה, כרמטכ"ל, אתה יודע. אני אגיד לך יותר מזה, אני אגיד לך משהו הרבה יותר עמוק: הרי ישיבות ההסדר – דרך אגב, אני זוכר שהן התחילו. גם נגדן יצאו, אמרו: למה שזה ישרת שנה וחצי והוא שלוש שנים? אתה זוכר את זה. אני מספר לך שהיום חלק גדול מאוד, נתח עצום, בלי פרופורציה לגודלם באוכלוסייה, אלה החבר'ה מהציונות הדתית, בלי קשר, בלי פרופורציה; כרגע אני מדבר על המגזר הלוחם בחזית. תסתכל כמה הם מופיעים במטכ"ל – בגלל שאי-אפשר, עד גובה מסוים. משם לא עוברים הרבה. אנחנו נמצאים איתם כבר 40 שנה. למה חצי מהמטכ"ל לא כזה? צא וחשב שיש לך עכשיו עוד שליש צבא חרדים. החרדים האלה לא באים להיות – חלקם, בסדר, משרתים שלוש שנים והולכים, אבל חלקם רוצים להיות מ"פים, חלק רוצים להיות מג"דים, מח"טים. אתה יודע מה זה יעשה לחברה כשהם יראו אותו עכשיו עם הפאות והזקן. יגידו: חבר'ה, לא לזה התכוונתי. התכוונתי שאתה תהיה לוחם רב"ט. אבל זה לא עובד ככה. עובדה, אנחנו רואים מגזר שלם שיש לו תקרת זכוכית שהוא לא עובר אותה כמעט ובמספרים זה לא מסתדר, ואם ייכנסו חרדים, אני מספר לך, זו תהיה הבעיה הכי קשה של החילונים הצפונבונים בתל אביב – שהם לא יוכלו לראות רמטכ"ל עוד 30 שנה עם פאות, זקן, שמוביל את צה"ל. אתה יודע את זה יפה כמוני. לכן אני אומר, בגדול – ופה אני רוצה לסכם את העניין – אני חושב שאתם צריכים לעזור לחברה הישראלית. זה לא שיש חרדים וכאילו אתם לא שותפים. יש עם ישראל, ועם ישראל, חבר הכנסת איזנקוט, כולל את כולם. לכן אני מציע שאת הנושא הזה, כפי שאמרתי – דרך אגב, כשאני שמעתי את חבר הכנסת אלקין עולה לכאן, אני הזדהיתי עם הרבה מהדברים שהוא אמר. אני גם השתוממתי מחלק מהדברים, בגלל שיש דברים שהם לא פוליטיקה, יש דברים שהם עם ישראל. עלייה – עם ישראל, לא קשור עכשיו לכלום; צה"ל – עם ישראל, זה לא קשור, היום אנחנו פה, אנחנו שם, יש לנו צבא אחד. המריבות האלה בוודאי לא עוזרות לנו בתוך צה"ל. לכן אני מציע שתראו את זה מזווית טיפה שונה. לפעמים תפסת מרובה לא תפסת. בעיקר אני אומר לך, חבר הכנסת איזנקוט, תסתכל על התהליך. התהליך הוא הכי חשוב, וגם אם הוא איטי, לאט לאט לאט הוא הולך ועולה, ובאיזשהו שלב הוא מקבל תפנית. אתה יודע את זה. הרי ברור לך לחלוטין שהבעיה זה הפריצה. ברגע שהתחלנו להזיז אותם, עברו שנה, שנתיים, שלוש, ארבע – אתה פתאום רואה שזה עולה בקטע מעריכי, בגלל שבסוף החשש ירד, ואז החבר'ה באים. אני אומר לך, אין כמעט אוכלוסייה במדינת ישראל שרוצה לבוא לצה"ל יותר מהחרדים, בתנאי שהם ימשיכו להיות חרדים. ברגע שההנהגה שלהם תבין את מה שאני אומר לך, תאמין לי שהם יהיו במחזורי הגיוס הכי גדולים בצה"ל. תזכור תמיד שהם באים מתוך אמונה יהודית עמוקה. הם לא באים בגלל שנוח להם או לא נוח להם. זה לא איזה אחד שרוצה להיות בעיתון במחנה כי הוא בא כל יום הביתה. זה לא מעניין אותו. אם הוא כבר נמצא, אז הוא הולך עם זה עד הסוף, בגלל שהוא בא מצו אחר לגמרי, הוא בא ממצפון אחר לגמרי. זה מה שאני חושב ומציע לך לחשוב. ככה, לדעתי, כשנסיים פה את המשמרת שלנו, מה שנקרא את הקדנציה, נשב בגיל 80, בעזרת השם, ונגיד: תרמנו משהו לעם ישראל בנקודה כמעט הכי חשובה. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, אדוני השר. כעת, חבריי חברי הכנסת, נעבור לדיון הסיעתי. ראשון הדוברים, חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. בבקשה, אדוני, לרשותך שלוש דקות.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש מידע שאנחנו צריכים לחשוב עליו יחד, שני צידי הבית, מפני שהוא נוגע לכולנו, הוא נוגע לפצועי צה"ל. מדינת ישראל לא מבינה את היקף הבעיה שעומדת בפניה. מתחילת המלחמה הזאת יש כבר 9,254 פצועי צה"ל. אנחנו יודעים שיהיו עוד. 9,254 פצועים מתשעת החודשים האחרונים, והם אלה שהוכרו על ידי אגף השיקום: 37% מהם זה פציעות גפיים, איבדו יד או רגל או איבדו שתי ידיים ושתי רגליים; 7% – פציעות בעמוד השדרה, זה אנשים שיהיו בכיסא גלגלים בחלק ניכר מהמקרים; 2% – עיניים, חלק גדול מהם יהיו עיוורים, יחיו בחושך כל חייהם; 2% – פציעות ראש, על כל המשתמע מזה; עוד לא לגמרי ברור ההיקף של פגיעת נפש או פצועי נפש, אבל ההיקף יהיה עצום. לפני שהם היו פצועי צה"ל, הם היו לוחמי צה"ל, הילדים שלנו, אנשים שאנחנו, הבניין הזה שלח אותם להילחם בשבילנו. עכשיו אנחנו צריכים להילחם בשבילם ולאפשר להם לחזור לחיים. והיום אין מי שיטפל בהם – אין כוח אדם, אין משאבים. לפי נתוני אגף השיקום על כל 1,500 פצועים יש עובד שיקומי אחד. זהו, אחד. על כל 3,500 פצועים יש רופא מחוזי אחד. בקופת חולים ליד הבית שלכם יש יותר רופאים פר אוכלוסייה מאשר לפצועים, באופן משמעותי, יותר מכפליים, ושם הרוב עוסק באנשים בריאים, בקופת חולים. אלה – רופא מחוזי אחד ל-3,500 אנשים, לגדמים ולפרוטזות ולעיוורון ולפגיעות הראש ולפוסט-טראומה. האנשים האלה הם המבחן שלנו. האנשים האלה הם המחויבות שלנו. אם הבניין הזה יודע להעביר תקציבים ומשאבים בזמן מלחמה לכל נושא בעולם, זה צריך להיות הנושא הראשון. בואו נהפוך את זה למטרה משותפת. ברפורמת נפש אחת, שמטפלת בפגועי נפש, יש שישה פרקים; רק שניים מהם עברו. יש עדיין 120 מיליון שקל שמחכים למיצוי וניצול, אז בואו נעביר יחד את ארבעת הפרקים ואת התקציב. צריך לבטל את החלטת הממשלה 4808, זו החלטה מ-2012. ההחלטה הזאת קבעה ששר הביטחון לא יכול לשנות את ההטבות לפצועים אלא דרך חקיקה שתבוצע בתוך 60 יום. 60 הימים האלה עברו לפני 12 שנה. בואו נחזיר את הסמכויות למשרד הביטחון, הם ידעו לטפל בזה. בואו נתקצב עובדים – עובדי שיקום, פיזיותרפיסטים, כל מה שהם צריכים. בואו נגייס את הכנסת לעזור לפצועי צה"ל. כל חבר כנסת מהקואליציה שרוצה לעבוד איתנו על זה, אני אשמח ואודה לו או לה אם הם יפנו למשרד שלי ונעשה את זה ביחד. תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. כעת הדובר הבא, חבר הכנסת מתן כהנא, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר על מצב מערך המילואים, ובהקשר זה לדבר על זה שהממשלה מקדמת בכל הכוח חוק לפטור של אחינו החרדים מהזכות לשרת בצה"ל. אני רוצה להקריא שני ציוצים. הציוץ הראשון הוא של קובי דהן – הוא כתב דתות של i24 – מ-1 ביולי. הוא כתב ככה: חבר התחיל תואר באוקטובר תוך כדי המילואים, ואז שלושה סבבים ארוכים. אתמול הוא אמר לי – ציטוט: די, אחי, עזבתי את הלימודים. אין לי מושג מה הם לומדים, מזמן יצאתי מהלופ. השנה הזו עצרה את המילואימניקים בכל כך הרבה בחינות. אנחנו חייבים להם כל כך הרבה. תודה רבה לכם. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מילואימניקים משרתים 200–260 ימים – תשעה חודשים מתוך השנה האחרונה. סטודנטים, תחשוב מה זה עושה להם. אין להם שנת לימודים, נגמרה שנת הלימודים. בתחילת המלחמה עוד חשבנו שניתן להם כל מיני פתרונות; ניתן להם הקלות במבחנים, יעשו עבודות במקום מבחנים, הגשות, כל מיני דברים כאלה. אבל מה לעשות? תשעה חודשים. תשעה חודשים האנשים האלה נלחמים בשבילנו, אבל אתם מביאים חוק שפוטר את האחים החרדים שלנו מהזכות לשרת בצבא. במקום שהם יבואו לעזור לאנשי המילואים, אתם ממשיכים למצוא כל דרך כדי לא להגדיל את הצבא. עכשיו עוד ציוץ, שכתב יואב זיתון – הכתב הצבאי של ynet – ב-2 ביולי: "שחיקת משרתי המילואים הופכת לקיצונית ומסוכנת, ולא רק בקרבי. קצינים מדברים בגלוי על המחירים האישיים והקווים האדומים. אחוזי הירידה בהתייצבות מגיעים ל-20%–40%, גם ביחידות שבתוך עזה". היה בטוויטר. "לרס"מ ג', 44, מהנדס בכיר בתעשייה הביטחונית וטכנאי טנקים במילואים, התחננו שיגיע חודש לעוטף. 'תעשה שבוע-שבוע על חשבון הצבא, רק תבוא'". מפקד טייסת כתמ"מים בחיל האוויר אומר: "'רוב המפעילים אצלי במילואים, פיטרו את בני ובנות הזוג שלהם. רק צו 8 מגן עליהם מפיטורים. גם הוא יבוטל בקרוב. לוקחים אותם כמשאב מובן מאליו, כשהם המתי-מעט שנושאים בנטל'. מפקד חטיבה 12, אלוף משנה עברי אלבז, שנלחם ברפיח", אומר: "'לשון בחוץ? כבר אין לשון. הצגתי קווים אדומים, ואני מזהיר שבכל החלטה חייבים להתחשב באבן היסוד: האדם'. הייאוש כה גדול אצל חלק מהמשרתים, שהם הפסיקו לבקש סיוע כלכלי אחרי הוויה דולורוזה שמעבירים אותם, והמענקים שהובטחו להם, שלא הגיעו. מפקד באוגדת מילואים שתשוב בקרוב לרצועה מזהיר: 'אנחנו מבקשים בני 50 ו-60'" – תכף אתה ואני חוזרים לעשות שם מילואים – "'שיגיעו בהתנדבות, אבל לא לשכוח, גם בני 20 ו-35 הם מתנדבים, כי כל אחד מהם יכול בקלות להוציא פטור נפשי אחרי ארבעה חודשים שלחם בעזה. רבים בתחושה שתרמנו כבר ביג טיים'". חברים, תקשיבו. אתם לא יכולים להמשיך להביא את המילואימניקים ל-260 ימי מילואים בשנה. תשעה חודשים מתוך 12 חודשים בשנה האחרונה הם היו במילואים, וביד השנייה – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

מתן כהנא (המחנה הממלכתי):

– – להתאמץ. להתאמץ כדי לפטור את אחינו החרדים מהזכות העליונה לשרת בצה"ל. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

היו"ר משה סולומון:

עד שהוא יעלה, הודעה למזכיר הכנסת.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – לקריאה ראשונה, מטעם הכנסת: הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון מספר 28) (הסדרת שיטת התקצוב למועצות הדתיות ולרשויות מקומיות שאין בהן מועצות דתיות), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק לביטול אזרחות או תושבותו של מי שמעודד או מסית לטרור (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת חנוך דב מלביצקי, אליהו רביבו, עודד פורר ואלמוג כהן; הצעת חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 9 – הוראת שעה – חרבות ברזל) (מתן עדיפות לחיילים ולמשרתי מילואים בזכאות למעונות סטודנטים), התשפ"ד–2024, של חברי הכנסת ששון ששי גואטה ומשה פסל. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

לרשותך שלוש דקות, חבר הכנסת סובה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, דודי, כל פעם אני מתפלא כיצד אתה על בסיס שבועי עולה כאן על הדוכן ובחירוף נפש מגן על תופעת ההשתמטות. עכשיו, כל פעם אתה מסיט את הדיון. פעם אתה מדבר על היועצת המשפטית, פעם על שופטי בג"ץ. עכשיו, היום, אתה בחרת לדבר על יהדות ברית המועצות. תגיד לי, תענה לי בכנות: פעם אחת שמעת אותי מדבר על יהדות מרוקו? פעם אחת שמעת אותי מדבר על זה? מעולם לא דיברתי. עכשיו, אני אומר לך, שמע, אני אומר לך שכאשר אתה מגן על ההשתמטות אתה פוגע בציונות. זה מה שיש לי להגיד עליך. אני גדלתי על יהדות לא פחות ממך, למרות שאתה נולדת בארץ. כל אחד בוחר איך הוא מעביר את השבת שלו, כל אחד בוחר איך הוא מקבל את היהדות שלו, אבל אני עליתי ב-1997 מטעמי ציונות, ואני חושב שהיום הממשלה שאתה חלק ממנה פוגעת בציונות כאשר יהודים בעולם מסתכלים על הממשלה הכי אנטי-ציונית בהיסטוריה של מדינת ישראל. תגיד לי, השר אמסלם, איפה כתוב – אתה מחשיב את עצמך כיודע דבר תורה – איפה כתוב בתורה שאסור להיות לוחם? אם אתה תצביע לי על דף אחד, אני אקח את המילים שלי בחזרה. איפה כתוב בתורה שאסור להילחם על המדינה שלנו? על הארץ שלנו? עכשיו אשאל אותך עוד משהו: איפה כתוב שאסור לצאת לעבוד? אבל כל פעם אתה לוקח נושא פוליטי, שראש הממשלה הפך את זה לאפוד המגן שלו מבחינה פוליטית, ואתה מסית, מסית ומסית. כולם בסדר אצלך, רק לא אלה שמשרתים, עובדים, משלמים מיסים. אדוני יושב-ראש הכנסת, אתה מפריע לשר להתרכז בדבריי, כי יש לנו פה באמת דיון. אני הקשבתי לו בקשב רב, ואני רוצה שהוא גם יקשיב לי.

אופיר כץ (הליכוד):

למה אתה מסבך אותי עם אמיר?

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

לא, אבל דיברתי, שמעתי וגם הגבתי לו לדברים. אדוני השר, אני אומר לך בכנות משפט אחד. דודי, הקשב לי שנייה, בבקשה, באמת דקה. מתוך 680 חיילים שנפלו במערכה הכי קשה שהמדינה עדה לה, 40 חיילים שנפלו הם עולים בודדים. אתה שומע אותי? בודדים. יש עוד עשרות חיילים שנפלו שהם עולים חדשים, ויש עוד עשרות שנפלו שהם ילדים של עולים והם נולדו כאן בארץ, אבל עדיין ילדים של עולים. 400 חיילים בודדים מוגדרים כפצועים. דודי, הם יותר ציוניים ממך. הם יותר ציוניים ממך. לכן כאשר אתה תדבר על הציונות, דבר על הציונות כפי שאתה יודע לדבר על ציונות. אל תגן על ההשתמטות, כי מתוך שיקולים פוליטיים אתה עושה דבר שלא ייעשה בבית הזה. למען הילדים שלך, למען הנכדים שלך, למען הדורות הבאים, בוא ותגיד לאחיך החרדים שהגיע הזמן לעמוד מתחת לאלונקה – –

היו"ר משה סולומון:

תודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

אני מסיים במשפט אחד. – – כפי שאמר ד"ר גרנות, שהוא מנהל ישיבת אורות שאול. הוא הגיע לוועדת חוץ וביטחון ואמר משפט שאצלי הוא צרוב בזיכרון, אדוני היושב-ראש: 70 מתוך 240 תלמידים של הישיבה שלו כרגע נמצאים במלחמה. אז אם הם יכולים לשלב לימודי תורה והגנה על המולדת, גם החברים שלך יכולים לעשות את זה.

היו"ר משה סולומון:

תודה.

יבגני סובה (ישראל ביתנו):

תגן באמת על הציונות ולא על ההשתמטות.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אין ממשלה שצריכה לתת ביטחון לציבור, צריכה להביא בשורות לציבור. ראינו מה עשתה אתמול לשכת ראש הממשלה בכל הנושא של עסקת החטופים. אין כלום. הם לא רוצים להתקדם. צוות לדוחא, צוות לקהיר, אבל ראש הממשלה לא באמת רוצה עסקה. הוא לא יכול לעשות את העסקה. למה הוא לא יכול? כי הוא כפוף לבן גביר. כפוף לתומך הטרור, שעכשיו הדוברות שלו – הדוברות של בן גביר – שולחת לכל הכתבים במדינה שהמפלגות הערביות עשו דיל עם ש"ס, או עם החרדים. אני רוצה להגיד לכם בצורה ברורה: הוא משקר. שקרן. אין שום דיל. הדיל היחיד שנעשה הוא של בן גביר עם גורמי הפשיעה, עם גורמי הפשיעה. בנושא הפשיעה הוא לא עשה כלום. מספר הרציחות בחברה הערבית רק מזנק למעלה. ומה הוא עושה, במה הוא מתעסק? בשטויות – מונע מראש הממשלה להתקדם לעסקה, מונע מהמשטרה להתקדם במאבק בפשיעה בחברה הערבית, מונע מהאוטובוסים של המוסלמים בחברה הערבית להיכנס למסגד אל-אקצא. כן, הוא נותן הנחיות, הוא משנה מדיניות. הוא לא רוצה שהמוסלמים שעלו למכה, עלו לרגל – הוא מונע מהם להיכנס למסגד אל-אקצא. זה בן גביר, הוא תומך טרור, לא חברי הכנסת הערבים. שקרן.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

תודה, כבוד היושב-ראש. חברי וחברות הכנסת, אפשר להסתכל במתח הקיים בתוך האולם ומחוץ לאולם – אתם לא תראו, אבל קיים מתח – ואפשר לחשוב שהבעיה שעומדת על הפרק וכולם לחוצים ממנה היא העניין של כן לסגור עסקה ולהחזיר את החטופים, כן להפסיק את המלחמה או לא להפסיק את המלחמה. אבל לא. לא על זה כולם במתח. כולם במתח על הצעת החוק בעניין הרבנים ועוד משרות של רבנים. על זה ממשלת ישראל בתוכה מתקוטטת, ובתוך כנסת ישראל – בזמן שהממשלה מנהלת מלחמה בלתי פוסקת כבר תשעה חודשים, בזמן שיש 120 חטופים, עדיין, ואף אחד לא יודע למה מתמהמהים בעסקה או במתווה לשחרורם. אתמול ראש הממשלה דאג בצורה הכי ברורה – ביד ימין לשלוח את הצוות לנהל משא ומתן על מתווה שכנראה הביא הרבה תקווה שיכול להיות שסוף-סוף יהיה מתווה לשחרור החטופים; ביד שמאל לשחרר ולחתום על הצהרה לתקשורת שכובלת את ידי האנשים שאמורים לנהל את המשא ומתן.

טלי גוטליב (הליכוד):

איזו זכות יש לך לדבר? איזו זכות יש לך לדבר?

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כבר אי-אפשר להתעלם מהעובדה שכולם כבר מכירים, שהמלחמה הזו היא מלחמה על ביטחונו של מר נתניהו.

טלי גוטליב (הליכוד):

היא אמרה שחמאס זה חלק מהעם שלה. רגע, החמאס זה לא חלק מהעם שלך? באיזו זכות אתם שותקים כשהיא מדברת? באיזו זכות אנחנו שותקים כשהיא מדברת?

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, תני לאנשים לדבר.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

המלחמה הזו היא בעיקר מלחמה שבאה לשרת את המשך כהונתו בממשלה. המלחמה הזו לא באה משום מקום כדי להגן על אזרחי מדינית ישראל.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – היא אמרה שחמאס זה חלק מהעם שלה – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב. חברת הכנסת גוטליב.

קריאה:

טלי גוטליב (הליכוד):

אל תפנה אליי – לא פניתי אליך. היא אמרה שחמאס – – –

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כל הזמן זורקים לנו את האחריות על מה שקורה. העמדות שלנו היו מאוד ברורות מהתחלה. מי שהעמדה שלו לא ברורה כלפי החטופים הוא דווקא ראש ממשלת ישראל, לא אנחנו.

טלי גוטליב (הליכוד):

היום ביקשו שתגני את חמאס – לא היית מסוגלת.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא אנחנו המכריעים אם יהיה מתווה או לא.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא היית מסוגלת היום, לאב שכול, לגנות את חמאס. את תומכת טרור – – – בכנסת ישראל.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, נא לאפשר לה להשלים את דבריה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא אנחנו אלה שאחראים על שליחת החיילים למלחמה שלא יודעים מתי היא מסתיימת – – –

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – תומכת טרור בכנסת ישראל – – – תומכת טרור. אסור לשתוק לה.

היו"ר משה סולומון:

חברת הכנסת גוטליב, נא לאפשר לה.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

לא אני המחליטה איך לשמור על ביטחונם של האזרחים.

טלי גוטליב (הליכוד):

תרדי, עבר הזמן. עבר הזמן. תרדי. תומכת טרור, תרדי. עבר הזמן. עבר הזמן. עבר הזמן, תרדי.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

אנחנו מהיום הראשון קראנו לשחרור חטופים, אנחנו מהיום הראשון קראנו להפסקת המלחמה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אב שכול היום, תרדי.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חברת הכנסת גוטליב, תני להמשיך את הדיון.

עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל):

כדאי לכם ללכת ולבדוק, מה עושה ראש ממשלת ישראל.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

היו"ר משה סולומון:

הודעה למזכיר הכנסת, עד שחבר הכנסת גלעד קריב יגיע לדוכן.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הישיבה, אבקש להודיעכם, כי הונחו על שולחן הכנסת – מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת חמד עמאר, נאור שירי, נעמה לזימי, אליהו ברוכי, ארז מלול, ששון ששי גואטה, יאסר חוג'יראת, אחמד טיבי ומתן כהנא בנושא: פגיעה קשה בענף הגגות הסולריים בישראל כתוצאה מהיעדר ודאות במדיניות רשות החשמל. מסקנות הוועדה לענייני ביקורת המדינה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מיכאל מרדכי ביטון, שרון ניר, מאיר כהן ואברהם בצלאל בנושא: אפליית תקציבים להתיישבות בעיירות פיתוח במגזר העירוני. תודה.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה.

היו"ר משה סולומון:

בבקשה, לרשותך שלוש דקות מעכשיו.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אתמול השתתפתי בטקס האזכרה הממלכתי לראש הממשלה השני של מדינת ישראל, משה שרת, שנשא במגוון של תפקידים ממלכתיים, לאומיים ותנועתיים. האזכרה נערכה בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. בדברים שלי באזכרה עסקתי בתרומתו האדירה של משה שרת לבניינה של מדינת ישראל; בין השאר, כאנקדוטה, הזכרתי את הדברים שהוא רשם ביומנו אחרי שהוא התפטר מכהונתו כראש הממשלה השני ואפשר את חזרתו של דוד בן-גוריון לכס ראש הממשלה. כך כתב משה שרת ביומנו: "לא לי לנהל מדינה זו, אשר ניהולה כנראה לא ייתכן מבלי להזדקק להרפתקנות ולתרמית, לשני אלה איני מסוגל." הרפתקנות ותרמית. אני רוצה לחשוב או אני לא רוצה לחשוב מה היה אומר משה שרת אם הוא היה מסתכל היום על הממשלה המפוארת שמובילה את מדינת ישראל באחת משעותיה הקשות והגורליות. הרפתקנות ותרמית – אלה שני מאפייני היסוד של ממשל הכישלון והמחדל. כי מהי ההגדרה של הרפתקנות, אדוני היושב-ראש? הרפתקן הוא אדם שיוצא לדרך ללא תוכנית מסודרת, הוא שש אל עבר ההרפתקאות, אל עבר ההפתעות. שום דבר לא מתוכנן, אין מתווה, אין חזון, אין יעדים ברורים. זאת ממשלת ישראל. ממשלה שאין לה שמץ מושג לאן היא מובילה את מדינת ישראל. לסמוטריץ' ולשרה בעלת הניסים סטרוק יש חזון ברור, מה החזון של נתניהו? לאף אחד לא ברור. וכשם שזו ממשלה הרפתקנית שמסכנת ומסבכת את ישראל בהרפתקאות אין-סוף, כך זו ממשלה של תרמית. אומרים לחיילי המילואים שב-1 ביולי ייכנס כסף לבנק – שום דבר לא נכנס לחשבון; אומרים לתושבי הצפון הלא-מפונים שהמדינה תעמוד לצידם – אף לא תוכנית סיוע אחת, חוץ מלבעלי המלונות, אין לאותם תושבים; מספרים לנו מבוקר עד ערב על הגרעין האיראני, והממשלה הזו – –

היו"ר משה סולומון:

תם הזמן, תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – מובילה אותנו למציאות בין-לאומית שבה איראן הכי קרובה לפצצה הגרעינית מאי פעם. בקיצור, אדוני היושב-ראש – ממשלה של הרפתקנות ושל שקר ותרמית, וכשם שידע משה שרת לרדת מכיסאו, כך אנחנו נדאג שראש הממשלה ההרפתקן – –

היו"ר משה סולומון:

תודה, תודה רבה.

גלעד קריב (העבודה):

– – והשקרן שלנו יסיים את תפקידו.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. הדוברת הבאה, חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

תודה רבה. חבריי חברי הכנסת, אני הבנתי שיש פה שיטה, באמת – אפשר, בבקשה, להגביר? אני מדברת פה לתוך המיקרופון. תודה. חבריי חברי הכנסת, אני הבנתי שיש כאן שיטה, שיטה של ממש: כל שבוע הצבעת אי-אמון; עם קשר לנושא, בלי קשר לנושא – השר דודי אמסלם הוא המשיב הלאומי בשם הממשלה. שאלתם את עצמכם למה? נראה לי שהשרים בתפקידם, אחד-אחד, כל כך מתביישים, אין להם תשובות – – –

היו"ר משה סולומון:

הוא השר המקשר בין הכנסת לממשלה.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

תקשיב, גם בעניין אי-אמון הרבה פעמים אנחנו מעלים הצעות שקשורות לנושא מסוים, אתה מצפה שיעמוד שנייה אותו שר שקשור לנושא המסוים ויהיה מסוגל לתת לנו תשובות. כי מה שאנחנו שומעים כאן מדודי אמסלם הוא כל שבוע עוד רעל ועוד רעל: זה על האשכנזים מול מזרחים, זה על הדתיים מול חילונים, זה על שמאלנים בוגדים וזה על המשפחות וזה על האנרכיסטים ומה לא? רעל, רעל ורעל. וזאת השיטה. השיטה היא פשוט לשים כמה שיותר רעל כדי שאולי, אולי הציבור הישראלי לא יבין איזה כישלון, איזה כישלון הממשלה הזו בניהול המלחמה. אתם הממשלה הכי גרועה שמדינת ישראל יכלה לבקש בעת הזו, בעת של משבר ביטחוני, משבר כלכלי, משבר חברתי ומשבר פנימי. הכי גרועה. ואם אתם לא מוכנים להכיר בזה, בטח מבחינה ביטחונית – אנחנו שומעים פה את דודי אמסלם שבוע אחר שבוע בא וממציא תירוצים למה המערכה הצבאית כושלת, וכל פעם זה בתירוץ של מישהו אחר. מנקים מעצמם את האשמה הזו. אז בואו נפרוט שנייה את הכישלונות האדירים, קודם כול, שהממשלה הזו נחלה: ההחלטה הראשונה שהייתה כישלון אדיר של הממשלה הזאת הייתה בעצם לא לצאת, כפי שגלנט אמר בהתחלה, למלחמה גם מול לבנון וגם מול חמאס, כדי להגן על היישובים בצפון. זה אומר שאתם פיניתם את האוכלוסייה, ובגללכם חיזבאללה כבש את הצפון. אתם, החלטה שלכם. לא כשהמשחתות פה, לא כשיש לנו גיבוי בין-לאומי, לא כשיש לנו כוח צבאי – דחיתם את זה כי לא צריך להתמודד עם זה עכשיו, וזה הכניס אותנו היום לבור הרבה יותר גדול. כשאתם החלטתם לעבור בתמרון משלב ב' לשלב ג', גם שם אתם כשלתם. אתם הוצאתם את הצבא והוצאתם כוחות מתוך עזה. המשמעות של זה, של כישלון ההחלטה הזו ומה שהיא יצרה, הייתה בעצם להאריך את המערכה הנוכחית במקום מארבעה שבועות – שאולי אז, עם כל הכוח הצבאי היינו יכולים לסיים את המערכה בעזה – –

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה, תם הזמן.

שרן מרים השכל (הימין הממלכתי):

– – למצב של עוד שישה חודשים קדימה שאנחנו עדיין תקועים שם ועדיין לא ניצחנו את חמאס.

היו"ר משה סולומון:

תודה רבה. אני מזמין את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, השר דוד אמסלם – אתה רוצה לסכם?

השר המקשר בין הממשלה לכנסת דוד אמסלם:

היו"ר משה סולומון:

מוותר על לסכם את הדיון? חבריי חברי הכנסת לפני שנעבור, אני מזמין את השר המקשר, השר דודי אמסלם, לסכם את הדיון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

הוא לא דיבר מספיק היום?