جلسة الهيئة العامة بتاريخ 31/01/2024 الساعة 11:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני פותח את ישיבת הכנסת. היום יום רביעי כ"א בשבט התשפ"ד, 31 בינואר 2024. הנושא הראשון על סדר-היום הוא הצעות חוק פרטיות בדיון מוקדם. ההצעה הראשונה היא הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד הצלת מזון עודף), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת אברהם בצלאל, יונתן מישרקי וארז מלול. אני מזמין את חבר הכנסת אברהם בצלאל לנמק את הצעתו. בבקשה, אדוני. על ההצעה ישיב שר הכלכלה ניר ברקת – שלום לך. אדוני, בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, השר ידידי ניר ברקת, חבריי חברי הכנסת, בראש דבריי, דבר ראשון, אני רוצה להיות באמת עם משפחות הנופלים. לצערנו, אנחנו בעוד יום קשה – עוד שלושה נופלים נפלו לנו אתמול, שכל אחד הוא עולם ומלואו, כל אחד זה משפחה, ילדים ובאמת מעגל ראשון ומעגל שני. לצערנו, המלחמה לא נגמרת, והאויבים שלנו ממשיכים לנסות להכות בנו, ואנחנו חייבים להכות בהם עד הסוף, עד הסוף, ואסור לעצור באמצע. דבר ראשון, באמת אנחנו עם הנופלים והמשפחות, ואנחנו מאחלים רפואה שלמה לחמשת החיילים שפצועים קשה, וכמובן לפצועים מסביב, שיחזרו כמה שיותר בריאים ושלמים, ושבעזרת השם, כמה שיותר מהר נגמור כבר עם המלחמה הארוכה הזאת, עם התקופה הקשה. אנחנו עומדים פה, אבל בזמן הזה יש מאות אלפי חיילים שנלחמים בגבולות ובעורף למען קיום המדינה הזאת. שהקדוש ברוך הוא ישלח להם באמת הצלחה, ושיחזרו בריאים ושלמים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אמן.

אברהם בצלאל (ש"ס):

אדוני היושב-ראש, כתוב: "צאו והתפרנסו זה מזה" – כך אומר דוד המלך לפרנסי הקהל אשר הגיעו אליו לקבל עצה טובה כיצד ניתן לדאוג לפרנסתם של עם ישראל. כבר לפני אלפי שנים ההבנה הייתה כי לצורך פרנסה צריך לחשוב על רעיון מחוץ לקופסה. חבריי חברי הכנסת, הצעת החוק שאני מציג לפניכם ממשיכה עם אותו רעיון שאומר כי ניתן לטפל בבעיה אחת על ידי שימוש בכלים נוספים שעומדים לרשותנו. זה לא סוד כי העוני בישראל לא הולך לשום מקום. לצערנו, להפך – הוא הולך ומעמיק, והפערים הולכים ומתרחבים. העוני, שעליו אמרו חז"ל "עני חשוב כמת", הוא בעיה שמורכבת ממניעים רבים. לא בכל אותם מניעים יש לנו, נבחרי הציבור, את היכולת לטפל, אך ישנם דברים שכן בכוחותינו, ולכן חובה עלינו לממש חובה זו, למען הצדק ולמען כלל אזרחי ישראל. כיום, תתפלאו לשמוע, ישנו בישראל מזון אבוד בשווי של כ-20 מיליארד שקל בשנה, מזון שפשוט הולך לאיבוד, שבסוף יום מוצא את עצמו באשפה ויכול היה לספק ולהשביע מאות אלפים שסובלים מעוני בישראל. התמונות המחרידות של קשישים נוברים בפח נמצאות וקיימות גם כיום, בישראל בשנת 2024. אין לנו את היכולת המוסרית להשלים עם התמונות האלה בשום מצב. הצעת החוק הזו תאפשר תיעדוף במכרזי המדינה של עסקים אשר תורמים את יתרות המזון שלהם לעמותות חסד. כאשר שני עסקים ניגשים למכרז מדינה, הרי שהעסק שפעיל ותורם לחברה יקבל נקודות זכות בהשוואה לעסק מקביל שאינו פועל כך. זו הצעה שתעשה צדק ותהפוך אותנו לחברה טובה יותר. באמת, כשמדברים על יוקר מחיה, אני חושב שדווקא הצעדים האלה יכולים לעזור המון המון בתקופה הקשה שאנחנו נמצאים בה – גם יוקר מחיה וגם כל כך הרבה עניים שנמצאים במדינת ישראל, וחובתנו המוסרית היא לדאוג להם. לכן, אני מבקש מחבריי חברי הכנסת לתמוך בהצעת החוק הזאת. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לחבר הכנסת בצלאל.

היו"ר אמיר אוחנה:

להצעת חוק זו הוצמדה הצעת חוק של חברת הכנסת יסמין פרידמן וחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. אני מזמין את חברת הכנסת יסמין פרידמן לנמק את הצעתה, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בניכוי זמן הורדת המיקרופון.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני לא אוסיף על הדברים החשובים שחברי אמר פה, אבל אני מסתכלת על הצעת החוק הזאת לאו דווקא מההיבט של עוני. אני מסתכלת על הצעת החוק הזאת מהיבט של אחריות – אחריות של מדינה לחלוקת משאבים צודקת, אחריות לאיכות הסביבה בגלל הטמנת האשפה הנוראית והמיותרת, ומדובר על טונות של אשפה שיכולה להפוך למזון נצרך שאנשים יצרכו; ואני מסתכלת על הצעת החוק הזאת כשלב, כחלק מתוכנית מאוד מאוד גדולה שעל מדינת ישראל לאמץ, וזו כל הראייה מלמעלה על נושא ביטחון המזון של מדינת ישראל: מה מגדלים פה? לאיזה צורך? מה אנחנו צריכים לגדל פה? להתייחס ליבוא – כן או לא – אבל כל הזמן לחשוב שאנחנו עלולים להיות מבודדים בגלל מחלות, כמו שקרה לנו בקורונה, ובגלל משברים גיאופוליטיים, כמו שקורה עם אוקראינה. כל הזמן לחשוב על מדינת ישראל – כמה אנחנו צריכים בשביל המדינה כדי שלא יחסר פה מזון וכדי שכולם יקבלו מזון? רציתי להגיד תודה רבה. זה באמת צעד קטן, אבל הוא חשוב מאוד. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי. אני מזמין את השר ניר ברקת, שר הכלכלה, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעות החוק בשם שר האוצר. אדוני השר, בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אני אהיה קצר. אדוני היושב-ראש, בראשית דבריי אני רוצה להשתתף בצערן של משפחות הנופלים ולאחל החלמה מהירה לפצועים, ויחד עם כולנו להתפלל לחזרתם בשלום של החיילים והחטופים כאחד. מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה לתמוך בקריאה הטרומית בהצעת החוק בכפוף לכך שבהמשך הליכי החקיקה יקודמו בתיאום עם משרדי הבריאות, האוצר, המשפטים והרווחה והביטחון החברתי. אני מודה לכם. תודה.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לשר. אנחנו עוברים להצבעה. חברי הכנסת שמעוניינים להצביע, אנא שבו במקומותיכם. רבותיי, אנחנו מצביעים על הצעת חוק חובת המכרזים – – –

קריאה:

ניר, עדיין לא הצבענו.

היו"ר אמיר אוחנה:

עוד לא הצבענו. הצבעה על הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד הצלת מזון עודף), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת אברהם בצלאל, יונתן מישרקי וארז מלול. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה כעת. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 14 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד הצלת מזון עודף), התשפ"ג–2023, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

14 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד הצלת מזון עודף), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת אברהם בצלאל, יונתן מישרקי וארז מלול, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה הראשונה. אנחנו נעבור כעת להצביע על הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד הצלת מזון עודף), התשפ"ג–2023, של חברת הכנסת יסמין פרידמן וחבר הכנסת יוראי להב הרצנו. הצבעה כעת. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד הצלת מזון עודף), התשפ"ג–2023, לוועדת החוקה, חוק ומשפט נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

בעד – 12, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע כי גם הצעת חוק זו, הצעת חוק חובת המכרזים (תיקון – עידוד הצלת מזון עודף), התשפ"ג–2023, של חברי הכנסת יסמין פרידמן ויוראי להב הרצנו, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת החוקה, חוק ומשפט להכנתה לקריאה הראשונה. נוסיף לפרוטוקול את השר ניר ברקת, מאה אחוז.

היו"ר אמיר אוחנה:

הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת קצבאות בעד ילד הנמצא במאסר בשל עבירת טרור), של חבר הכנסת – מה? אוקיי, בואו נעשה ככה: חבר הכנסת קלנר, אני מבין שאדוני מחכה למילים הכתובות. אדוני יעלה ותוך כדי זה יביאו לו? זה בסדר? שלפחות יתחיל ב-free style, בצורה חופשית, מה שנקרא. כן. אם כך הנושא הבא על סדר-היום – הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת קצבאות בעד ילד הנמצא במאסר בשל עבירת טרור), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אריאל קלנר. אני מזמין אותו, כמובן, לנמק את ההצעה במסגרת זמן של עד עשר דקות. אני בטוח שאדוני יפליא בנימוקיו המשכנעים.

אריאל קלנר (הליכוד):

אשתדל, אשתדל, אדוני היושב-ראש.

היו"ר אמיר אוחנה:

בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, ראשית, אני רוצה להשתתף – – –

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, אנא, קצת יותר שקט במליאה. תודה.

אריאל קלנר (הליכוד):

ראשית, אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להשתתף בצער משפחת ניר על נפילת יובל, השם ייקום דמו, משפחת שמחי על נפילת נצר, השם ייקום דמו, ומשפחת שני על נפילת גבריאל, השם ייקום דמו, אשר נפלו אתמול במערכה הקשה מול האויב. אני רוצה לשאת מכאן תפילה – יחד עם כולם, אני מניח – לרפואת הפצועים, וכמובן למען אחינו הנתונים בשביה ובצרה בידי האויב הנאצי השטני, שיזכו וישובו לביתם. כנסת נכבדה, ב-8 בדצמבר 2021 יצאה מוריה כהן מביתה בשכונת שמעון הצדיק עם חמשת ילדיה ללוותם לגנים ולבתי הספר. נערה בת 14 בשם נפוז חמאד, המתגוררת סמוך לה, דקרה את מוריה עם סכין באורך של 30 ס"מ. בחסדי שמיים הסתיים האירוע בפציעה קלה מבחינה פיזית; אני אומר פיזית, כי הטראומה הנפשית זה סיפור אחר לגמרי. ב-28 בינואר 2023 ירה נער ערבי ממזרח ירושלים, שהסתתר בין מכוניות חונות, באקדח שהיה ברשותו לעבר עוברים ושבים שהיו בדרכם לכותל המערבי. מהירי נפצעו אב ובנו. הבן נפצע באורח קשה והאב באורח בינוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

בדרך לבית הכנסת, אם אני זוכר נכון.

אריאל קלנר (הליכוד):

בדרך לכותל המערבי.

היו"ר אמיר אוחנה:

לכותל.

אריאל קלנר (הליכוד):

לכותל המערבי. מבצע הירי, אדוני היושב-ראש, הוא מחמוד מוחמד עליוואת, בן 13.

היו"ר אמיר אוחנה:

בן 12, 13.

אריאל קלנר (הליכוד):

13, יליד מזרח ירושלים, תושב סילוואן, ותלמיד בכיתה ח' בבית הספר האסלאמי לבנים אלפורקאן, שועפאט.

היו"ר אמיר אוחנה:

נשא את האקדח ברישיון, כמובן.

אריאל קלנר (הליכוד):

גם על פי כל התבחינים. הוא עמד בתבחינים. אנשים כמוהו יוצרים את התבחינים. ב-13 בפברואר 2023 בשעות הערב ביצעו לוחם משמר הגבול ומאבטח אזרחי בידוק שגרתי באוטובוס במעבר שועפאט. במהלך הבדיקה תקף אותם ילד שאחז בסכין ודקר את לוחם משמר הגבול. המאבטח ביצע ירי לעבר הילד, אבל מהירי לצערנו נפגע לוחם משמר הגבול רב-סמל אסיל סואעד, ולבסוף נפטר מפצעיו. מבצע הפיגוע הוא מוחמד באסל פתחי זלבאני, בן 13 משועפאט. באותו יום דקר ילד בסכין שהייתה ברשותו צעיר עובר אורח ברחוב השלשלת בעיר העתיקה בירושלים. גם שם, בחסדי שמיים, ברוך השם, עובר האורח נפצע בגבו באורח קל ופונה לקבלת טיפול רפואי. לאחר הדקירה השליך הילד את הסכין ונמלט מהמקום. כוחות ביטחון ישראליים שהוזעקו למקום החלו בסריקות, ועצרו בתוך זמן קצר את ג'עפר מטור, נער בן 14 משועפאט. הוא הסתתר בהר הבית. אלה רק כמה אירועים שליקטתי, אבל הם מתארים את המציאות של המלחמה שבה אנו נמצאים, מלחמת עם ישראל ששב לארצו כדי לבנות בה חברה של חיים ושגשוג אל מול תרבות המוות והרצח של אויבינו. כמובן שהפיגועים האלה קיבלו הדהוד בכל הרשתות של חמאס, בכל המקומות, בעזה ובמקומות אחרים. תעודת הזהות הכחולה במקרה הזה לא שינתה את העובדה שהם רואים אותנו כאויב. בעיניהם כולנו אויבים והם כולם לוחמים; גם ילדים, גם קטינים. חבריי, כבר התרגלנו שבעיני האויב הברברי שלנו מוות זה הדין של כולנו – אנשים, נשים וטף – רק כי אנחנו יהודים בארץ ישראל. בעולם מתוקן מי שהיה עומד לדין על ג'נוסייד הוא מי שכבר מעל 100 שנה לא מוכן לקבל ריבונות יהודית גם לא על סנטימטר רבוע בארץ ישראל. זה מה שביצע חמאס בקיבוצים וביישובים בדרום; לזה מחנכת רשות הרצח הפלסטינית את ילדיה מגיל אפס; בזה תומכים על פי הסקרים והמחקרים 85% מהערבים ביהודה ושומרון. אצלם כולם לוחמים – אנשים, נשים, ילדים; כולם חלק מהמאמץ המלחמתי בישות היהודית במה שהם מכנים "דאר אל-אסלאם". בניר עוז הם כיבדו ילד בכבוד הגדול של לשרוף בית, והילדים שהזכרתי למעלה הם ילדים קטינים ממזרח ירושלים. כולם בשליחות המשימה הנעלה ביותר בחברה ובתרבות שממנה הם הגיעו: רצח יהודים. השטן הנאצי מבקש לרצוח את ילדינו. השטן הנאצי שולח את ילדיו כדי לרצוח. ומול האויב הזה, שכל-כולו מונע מאידיאולוגיה שטנית רצחנית, מתקיים, אדוני היושב-ראש, מדי יום ביומו אבסורד מוחלט. אבסורד מוחלט. מדינת ישראל משלמת קצבאות. אזרחי ישראל, אתם, אתם, משלמי המיסים, אנחנו, משלמים קצבאות. לא אונר"א, הארגון שמוגדר בצורה אורווליאנית כארגון לשיקום הפליטים הערבים, כאשר בפועל מטרתו היא להפוך אותנו, את היהודים, לפליטים, אחרי שתושמד מדינת ישראל, לא הרשות הפלסטינית – גם אותה אנחנו מכירים, אנחנו יודעים במה היא תומכת ואת מי היא מתגמלת – אלא אנחנו, מדינת ישראל, אזרחי ישראל, אנחנו, המטרות של הטרור הזה. אזרחי ישראל משלמים במיסים שלהם על הנזקים הכלכליים של אותו טרור, על הביטחון, שיקום הפצועים והנכים, ליווי המשפחות השכולות, אבל נוסף לכל התשלומים האלה נאלצים אזרחי ישראל לשלם מדי יום ביומו גם קצבאות לילדי הרוצחים. היש אבסורד גדול מזה? הצעת החוק הזאת שמובאת בפניכם באה לשים קץ למציאות האבסורדית הזו. הצעת החוק הזאת באה לשים קץ למציאות הנוראית שישראל משלמת קצבאות ילדים עבור ילדים שהורשעו בטרור לאומני. אני כבר אומר כאן שאעמוד על כך שההצעה העומדת בפניכם תתוקן בהמשך, ותכלול גם שלילה של הקצבאות לאחר השחרור של אותם ילדים מחבלים מהכלא, כי יש גבול לכל אבסורד. אני רוצה לציין, אדוני היושב-ראש, שחוק דומה עבר בשנת 2015. בהמשך הוגשה עתירה על ידי עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, המוקד להגנת הפרט, שידוע על איזה פרטים הוא בדיוק מגן, אל-דמיר לטיפול בענייני אסירים והתנועה העולמית להגנה על הילד. בשנת 2021 החוק נפסל בבג"ץ ברוב של חמישה נגד ארבעה. קראתי את פסק הדין. עיקר הטיעונים נסב על העובדה שהשופטים הנכבדים התעלמו במפגיע מההבדל המהותי שבין טרור לאומני לבין פשיעה פלילית. חבריי, אי-הבחנה בין השניים מבטאת עמדה ערכית שמבוססת על השקפת עולם מאוד מסוימת. בפועל, תהום פעורה בין פשיעה פלילית לפשיעה לאומנית. תהום. העבריין הפלילי פועל למימוש תאוות בצע או תאוות אחרות. העבריין הפלילי פועל למען עצמו, גם אם לעיתים הוא חלק מקבוצה. העבריין הפלילי הוא החריג בחברה שלי. להענשה שלו יכולה להיות ממד של גמול, ממד של הרתעה, ממד שיקום, ולעיתים אף הרחקת האדם מהחברה. לעומת זאת, הטרור הלאומני מגיע ממקום אחר לגמרי. הפשיעה הלאומנית מגיעה מתוך אידיאולוגיה. העבריין הלאומני בא בשם החברה שלו ולמענה. הוא מקבל ממנה תמיכה, מהמעגלים המשפחתיים ועד לחברה כולה. המחבל מממש את מה שהמעגלים הקרובים אליו רואים כאקט נעלה. הוא אינו בר-שיקום, כי הוא לא רואה שום פסול במעשיו. לא ניתן לפעול מול הטרור הלאומני באותם כלים של המשפט הפלילי. הדרך לפעול מול הטרור שונה לחלוטין, אבל קודם כול צריך לשנות תפיסה. את הביקורת שיש לי הן על תפיסות העולם הרווחות בבג"ץ והן על הפלישה לתחומן של רשויות השלטון האחרות, לא הסתרתי מעולם, אולם היום אנחנו אחרי 7 באוקטובר; דברים שאולי לא היו ברורים לפני 7 באוקטובר באשר לאויב השטני ולאידיאולוגיה שמניעה אותו, ברורים היום לחלקים נרחבים בחברה הישראלית. המציאות שראינו בעזה, של חברה שלמה השותפה לפשעים, של ילדים ונשים השותפים לרצח ולביזה, מציאות של חברה שמעודדת רצח וטבח, מציאות של משפחות שמעודדות רצח וטבח – כבר לא ניתן להסתיר את זה. זוהי אותה תפיסה והשקפה שהניעה את פעולות הטרור שהקראתי בהתחלה. אני רוצה לקוות שגם בבג"ץ שאחרי 7 באוקטובר יחולו תמורות, כמו בכל שאר החברה הישראלית, לפחות מהבחינה הזו. הערבות ההדדית שמתבטאת היום מול האויב בקרב החיילים והלוחמים, הערבות ההדדית שמתגלית בחברה האזרחית, חייבת להתבטא גם כאן. מדינת ישראל חייבת לנקוט מול האויב – גם אם יש לו, אדוני היושב-ראש, תעודת זהות כחולה – את כל האמצעים שברשותה, ובטח שלא להעביר להם את תשלומי המיסים של אלה שהם מבקשים לרצוח ולהשמיד. זוהי הערבות ההדדית המינימלית המתבקשת. אני קורא לכולם להצביע בעד. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לחבר הכנסת קלנר. הרשו לי לקדם בברכה את חברת הכנסת לשעבר אוסנת מארק, שהגיעה לכאן עם פרלמנטרים ממלאווי. We welcome you, former member of Knesset Osnat Mark and parliamentarians from Malawi. Beneath you, in the first two rows, are the photos of the hostages that are still held by Hamas in Gaza, and we all wish and pray for their quick return to their families. Thank you for this solidarity visit. אני מתכבד להזמין את השר ניר ברקת להשיב על ההצעה בשם הממשלה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

מכובדי יושב-ראש הכנסת ידידי אמיר אוחנה, חברות וחברי הכנסת הנכבדים, הצעת החוק של חברנו חבר הכנסת אריאל קלנר, בשיתוף פעולה עם משרד העבודה ומשרד המשפטים, מטרתה לשלול מהורה של קטין שהורשע בעבירת ביטחון על רקע טרור או על רקע לאומני ונגזר עליו עונש מאסר, קצבאות ביטוח לאומי המשולמות בעד הקטין, והוא לא יבוא במניין הילדים בחוקים אלו כל תקופת המאסר. הצעת חוק זו היא צודקת מאין כמוה. אין סיבה בעולם לתת קצבאות למחבלים שמבקשים לפגוע בעמנו ובמדינתנו, ואני קורא לחברי הכנסת לתמוך בחוק. אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאני כאן, אדוני היושב-ראש, ולשתף את החברות והחברים באחד האתגרים הגדולים שיש לנו היום, וזה הבאת עובדים זרים לישראל. אחד האתגרים הגדולים שיש לנו. לפני המלחמה היו חסרים לנו כ-70,000 עובדים, והיום חסרים לנו כ-170,000 עובדים. אני רוצה לתת לחברים מושג על מה מדובר: מדובר – אם כל ה-170,000 היו עובדים היום – על תוספת של 40 מיליארד שקל לתוצר המקומי הגולמי במדינת ישראל, 15 מיליארד שקל הכנסות למדינה; זה כמעט 1% תל"ג. על כל שני עובדים זרים מדובר על עובד תוספת משרה חדשה בישראל, והאתגר הוא ענק. היום, מגזרים שלמים – בבנייה, בתעשייה, בחקלאות, בשירותים, במקומות נוספים – משוועים לידיים עובדות של עובדים שצריכים להגיע אלינו מהעולם הרחב. אני הייתי לפני כחצי שנה בהודו, נפגשתי עם שר הכלכלה ההודי, והוא אמר לי שהם לא מתכוונים לעשות הסכם סחר חופשי עם ישראל, הם לא משדרגים אותו. שאלתי מדוע – הרי אנחנו רוצים לספק לכם טכנולוגיה, פתרונות בהייטק, ב-Desertech, ב-Health Tech – אבל הוא אמר שאנחנו לא מוכנים ליצוא שלהם. היצוא של הודו – אחד המרכיבים המרכזיים זה כוח אדם. שר הכלכלה ההודי אמר לי שהוא צריך לדאוג ל-200 מיליון הודים – תקשיב טוב, אדוני היושב-ראש, 200 מיליון הודים – והוא שאל אותי כמה אנחנו יכולים לקבל בישראל, אבל הוא התעקש שהשכר יהיה מינימלי, לא מקסימלי. השכר הממוצע בהודו הוא 2,500 דולר לשנה – זה פחות מ-10,000 שקל לשנה – והוא רוצה להביא לנו את כל המחסור. אם יביאו 200,000 הודים, זה אלפית, זה אלפית מההודים שמחפשים להם פתרונות בחו"ל, והם רוצים שהשכר יהיה מינימלי, כך שיבואו הודים ולא ממדינות אחרות. בשורה התחתונה, האתגר שלנו היום בישראל זה לשנות את צורת החשיבה שבה אנחנו מביאים עובדים מהודו או ממדינות אחרות. נכון להיום, האחריות היא שלנו, של הממשלה; קוראים לזה Government to Government, G2G. אז המדינה יודעת להביא 1,000 בחודש, 2,000 בחודש – לעולם לא נצליח אם לא נשנה את תפיסת העולם ונעבוד אחרת. ועבודה אחרת זה לאפשר לעסקים להביא עובדים, להגדיר להם – אותה רגולציה, אותם דברים, מה מותר, מה אסור, והעסקים יצטרכו לדאוג להבאתם, לטיפול ראוי בהם כשהם בארץ, לחזרתם. המדינה צריכה לעבור מ-G2G ל-B2B. הרעיון כאן זה לאפשר לעסקים לעבוד עם התאגידים, לפשט את העבודה שעושים העסקים שמביאים אנשים לישראל, וכל הדינמיקה הזאת צריכה להשתנות מהבסיס. זה קצת דומה למה שעשינו ב"מה שטוב לאירופה טוב לישראל", במעבר של האחריות מהרגולטור לעסקים. הרעיון המרכזי ב"מה שטוב לאירופה טוב לישראל" זה לא שהמדינה בודקת כל מכולה וכל דבר צריך ללכת למכון התקנים, אלא אנחנו מאפשרים לעסקים שטוענים שהם עומדים ברגולציה להביא ישירות את הסחורה. באנלוגיה, זה המעבר מחשיבה ריכוזית לשיטת עבודה ביזורית. ברגע שיהיו לנו אלפים של עסקים שרצים ומביאים עובדים – הם יודעים הכי טוב מה הם צריכים. אם אתה איש עסקים בישראל, היום אתה תלוי לחלוטין בהבאת העובדים של המדינה, באמצעות המדינה. בהינתן שנותנים לעסקים מנדט, הם יודעים איך לגשת לאנשי כוח אדם בחו"ל, מקצרים תהליכים, רגולציה עצמית. הם יצהירו שהם עומדים ביעד ויביאו עובדים, כי הם לא סתם יביאו עובדים שהם לא צריכים או עובדים לא מיומנים. בכך בעצם אנחנו מעבירים את נטל ההבאה מהממשלה למגזר העסקי, וברגע שהנטל עובר למגזר העסקי, אפשר למקבל תהליכים ולפקח, ואז עבודת הממשלה תהיה רגולטורית ולא ביצועית. אדוני היושב-ראש, אנחנו עוד לא שם, ואחד האתגרים הגדולים שיש לנו זה איך אנחנו עושים shift בחשיבה, עוברים מ-G2G ל-B2B, ומאפשרים להם להגיע בהיקפים גדולים. הערה נוספת, שהיא מאוד מאוד משמעותית וחשובה, זה לא להכניס עובדים פלסטינים לעבוד בישראל. אנחנו לא סדרני עבודה של הפלסטינים. אני מאמין שצריכים להביא עובדים ממדינות שלום – מהודו, מסרי לנקה, מאירופה, מאפריקה – ממדינה שיש לנו איתה יחסי שלום, ממדינות שאנחנו יודעים להחזיר את העובדים חזרה, לוודא שהעובדים שבאים לעבוד בישראל אכן חוזרים לארץ מוצאם, וזה מאוד מאוד חשוב. אנחנו יודעים להקפיד על זה ביתר שאת, יותר מאשר איך שזה נעשה היום, כדי שהאזרח הישראלי לא יצטרך לחשוש, לא יצטרך לחשוש. כפי שהיום פלסטיני שרוצח יהודי מקבל מיליון דולר – מיליון דולר בחייו כשהוא יושב בכלא – ישראלים לא צריכים לחשוש מפלסטיני שמסתובב ברחובות שלימדו אותו כשהוא היה ילד קטן לרצוח יהודים, ואם אכן ירצח יהודי, ירצח ישראלי, יקבל מיליון דולר, הוא ומשפחתו. הדבר הזה בלתי מתקבל על הדעת, ולכן, מה שאנחנו זקוקים לו הוא להגדיל את ההיקף של העובדים שמגיעים מהעולם הרחב ממדינות שלום, לפשט את התהליך שבו קולטים אותם, ולמען ביטחון ישראל ולמען עבודה יעילה ואפקטיבית לוודא לא לקבל עובדים מהרשות הפלסטינית. נקודה. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה מאוד לשר ברקת. אנחנו עוברים להצבעה על הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת קצבאות בעד ילד הנמצא במאסר בשל עבירת טרור), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אריאל קלנר. אנא תפסו את מקומותיכם. הצבעה כעת. הצבעה מס' 3 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 28 נגד – 7 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת קצבאות בעד ילד הנמצא במאסר בשל עבירת טרור), התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

28 בעד, שבעה נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – שלילת קצבאות בעד ילד הנמצא במאסר בשל עבירת טרור), התשפ"ד–2024, של חבר הכנסת אריאל קלנר, אושרה בקריאה הטרומית ותעבור לוועדת העבודה והרווחה להכנתה לקריאה הראשונה.

רון כץ (יש עתיד):

לפרוטוקול, בבקשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

לפרוטוקול אני מוסיף את חבר הכנסת רון כץ וגם את חבר הכנסת ירון לוי.

היו"ר אמיר אוחנה:

הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת אופיר כץ וקבוצת חברי כנסת נוספים. אני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ לנמק את ההצעה. לרשותך עד עשר דקות. בבקשה, אדוני.

אופיר כץ (הליכוד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, משפחות יקרות, ארוסות יקרות, סרן אושרי משה בוצחק, זיכרונו לברכה, מחיפה, מפקד צוות בסיירת נח"ל, נפל בקרב בצפון רצועת עזה בהיתקלות עם מחבלים בצפון מזרח העיר עזה. אושרי, רק בן 22 בנופלו, למד בישיבת ההסדר טפחות וויתר על המסלול בשביל להתגייס לצה"ל. לאושרי היה חשוב להתגייס לצבא ולשרת ביחידה קרבית. הוא היה הכי קרבי – נכנס ראשון ונפל גיבור. סרן כפיר יצחק פרנקו, זיכרונו לברכה, מירושלים, מפקד מחלקה בגדוד 52 שבעוצבת עקבות הברזל, נפל בקרב בצפון רצועת עזה; רק בן 22 בנופלו. כפיר בן למשפחת עולים חדשים מצרפת. בבוקר 7 באוקטובר, עם פרוץ המלחמה, ירד כפיר יצחק לדרום, ושם המתין להוראה להיכנס לרצועה. ביציאתו מהבית ציין שהוא יוצא למלחמה צודקת. כפיר ואושרי, שניהם היו מאורסים. שניהם חלמו ותכננו להקים בית ומשפחה עם ארוסותיהם, אך אלה נותרו מאחור עם הכאב העצום של האובדן. יושבות פה איתנו רביד דמתי, ארוסתו של אושרי משה בוצחק, זיכרונו לברכה, ונעמה דופלט, ארוסתו של כפיר פרנקו, זיכרונו לברכה. הן באו לפה יחד עם משפחותיהן. אני פגשתי אותן ואת המשפחות כשניחמתי אותן על מות יקיריהן. את בור האובדן העמוק שנפער בליבן של רביד ונעמה ושל עוד עשרות ארוסות לעולם לא נצליח למלא, אבל המעט שאנחנו מחויבים לעשות עבורן הוא הכרה במעמדן ויצירת מעטפת שיקומית וכלכלית עבורן. כיום משרד הביטחון מכיר בידועות בציבור, אלה שחלקו משק בית משותף עם חלל צה"ל, כאלמנות צה"ל אף על פי שלא היו נשואים. לעומת זאת בני זוג ובנות זוג שאינם מקיימים משק בית משותף טרם הנישואים, ואף כאלה שכבר היו מאורסים ונשלחו הזמנות לחתונתם, אינם זכאים כלל לזכויות ולא ניתן לקיים עבורם הכרה בדיעבד. האירוסין הם הצהרת כוונות ברורה ומחייבת להקמת בית משותף ולחיים משותפים, ועל משרד הביטחון לראות בהם תנאי מספק. הן איבדו את היקר להן מכול. העתיד שלהן נקרע להן מהידיים והתמוסס מול עיניהן. שותפיהם לחיים נפלו למען מדינת ישראל, ועל מדינת ישראל להעניק להן את התמיכה שמגיעה להן. הצעת החוק שלי מבקשת להכיר במי שהיה מאורס לנספה כזכאי לזכויות לפי חוק משפחות לחיילים שנספו במערכה, וזאת לתקופה של כמה שנים ממועד פטירת הנספה. תקופת הזכאות מוגבלת בזמן כדי לאפשר פתח לארוסות ולארוסים להתקדם בחייהם ולעודד בנייה מחדש, בעיקר בגלל הגיל הצעיר המאפיין אוכלוסייה זו. ההצעה תחול רטרואקטיבית על כל 2023, כדי שגם ארוסותיהם של הנופלים במלחמת חרבות ברזל יוכלו לקבל את הזכויות המגיעות להן. המעטפת כוללת זכויות לתגמולים, הטבות רפואיות, דיור, רכב, לימודים, הכשרה תעסוקתית ועוד, כדי שיוכלו לקבל את הסיוע הדרוש לייצב את חייהן בחזרה. אני מבקש להודות לחברת הכנסת לשעבר עליזה לביא, שהגישה את הצעת החוק הזאת בכנסות קודמות והביאה את הנושא החשוב הזה בפניי ונלחמה עליו גם בעבר. גם לה יש חלק מאוד חשוב שאנחנו הולכים לקדם. זאת הצעת חוק שהיא לא רק חשובה – היא המהות. היא המהות של הסיבה שאנחנו פה; היא פתרון העוולה שבשמו אנחנו יושבים פה. אני אפעל סביב השעון כדי לדאוג שההצעה תעבור כמה שיותר מהר והארוסות יקבלו ולו מעט נחמה. אני מברך את חברות וחברי הכנסת שהצטרפו אליי להצעה: חברתי חברת הכנסת קטי שטרית, חברת הכנסת נעמה לזימי, מרכזת האופוזיציה מירב בן ארי וחברת הכנסת מירב כהן, שהצמידה הצעת חוק ותעלה אחריי. זה אומר שיש פה שיתוף פעולה בין הקואליציה לאופוזיציה, וגם מוכיח שההצעה הזאת תעבור כמה שיותר מהר. תודה לכולם. אנחנו נעשה את זה הכי מהר שאפשר, כי הכי מגיע לכן.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לחבר הכנסת כץ ומקדם בברכה את הארוסות, את בני המשפחה שיושבים כאן למעלה ביציע. תנוחמו מהשמיים.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מזמין את חברת הכנסת מירב כהן, שהצמידה הצעת חוק נוספת בנושא זה, לנמק את הצעתה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.

מירב כהן (יש עתיד):

תודה. כבוד הוא לנו שאתן האורחות שלנו היום במשכן. כנסת נכבדה, מאז 7 באוקטובר 242 בנות ובני זוג פנו לעמותת "הותיר אחריו חברה", שמעניקה להן מעטפת שיקומית וליווי. יש רבות נוספות שהצטרפו למעגל השכול, בעיקרן בנות זוג שחלקן מאורסות, חלקן ידועות בציבור וחלקן צעירות שפשוט איבדו את אהבתן הראשונה. נעמה דופלט, ארוסתו של סרן כפיר יצחק פרנקו, זיכרונו לברכה, לא מוכרת כאלמנה. הם התארסו חודש וחצי לפני שנהרג, והיו רק בתחילת דרכם כשנגדעה. אני רוצה לשתף במילים שלך, נעמה, כאן מעל במת הכנסת: "הציפיות שלי הלכו וגדלו, וההתרגשות הייתה בשיאה; ההתרגשות להתחיל חיים שלמים יחד ולהקים בית ומקום משלנו. ההכנות לחתונה היו בעיצומן, ודברים רבים כבר נסגרו: שמלת כלה, דירה שתכננו להשכיר, תאריך לחתונה ועוד כל כך הרבה דברים. שלושה שבועות לאחר שנכנס כפיר אהובי לעזה, הגיעה ההודעה הארורה, שהחריבה את עולמי ופערה בור עמוק בליבי. מאז ההתמודדות קשה מנשוא, והמשך הדרך נראית מפותלת, מאתגרת ומלאה בחוסר ודאות. הניסיון ללמוד ללכת מחדש נתקל שוב ושוב בזיכרונות ובתחושות הקשות של פספוס ואכזבה על החיים שהיו יכולים להיות. ההתרגשות והציפייה הפכו לאכזבה ותסכול; ההמתנה לחיבוק החזק והאוהב הפכה לגעגוע עמוק שאין לו סוף. כואב לי על אהבה שכזאת שנגדעה". המילים האלה באמת חזקות כל כך וממחישות את הכאב ואת העוול. את האהוב שלהן כבר לא נוכל להחזיר, אבל עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לעטוף אותן, לשקם אותן ולאפשר להן לחזור לחיות חיים מלאים לצד האבל, אבל לא בצילו. מטרת ההצעה היא לאפשר את זה, את כל הזכויות האלה, למי שהתארסו והמלחמה גדעה את החלומות המשותפים שלהם. אני מודה גם לחברת הכנסת לשעבר עליזה לביא, שקידמה את הסוגיה הזו בעבר ואנחנו ממשיכים אותה, ולחברי אופיר כץ. אני באמת חושבת שזו סוגיה שמאוד חשוב לשתף בה פעולה, ואני מברכת על זה. נעשה ככל יכולתנו על מנת להביא את הצעת החוק הזו לקו הסיום כמה שיותר מהר. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לחברת הכנסת כהן, ומתכבד להזמין את השר ניר ברקת להשיב בשם שר הביטחון על הצעת החוק ולהציג את עמדת הממשלה. עד עשר דקות לרשותך, אדוני.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

זה יהיה קצר. אדוני היושב-ראש, בשם הממשלה, אנחנו כמובן תומכים בהצעה, הצעה ראויה מאוד. באופן אישי, כשאני חטפתי כדור לפני 43 שנה והמ"פ שלי נהרג לידי, זוגתו לחיים – אני זוכר את השבר, את השבר הגדול שהיה אז, ואני רואה גם היום את השבר הענק של הארוסות. אנשים לא מבינים שהן נפגעות אולי הכי קשה.

היו"ר אמיר אוחנה:

הוא היה מאורס, המ"פ?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

מעין מאורס, כן. הם תכננו להתחתן. ההגדרה של מה זה מאורס ומה תכננו, אני מבין שזה בוועדה – שאלה שראוי מאוד להגדיר. אבל תחשוב שזוג מחליט להתחתן, עושה את ההכנות, חלקם כבר חיים שנים ביחד כמו זוג נשוי לכל דבר ועניין – –

היו"ר אמיר אוחנה:

כל ההבדל הוא הסרטיפיקט.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

נכון. – – והחבר לא חוזר מהקרב. אני רואה אותן סובלות לא פחות מהאחים והאחיות או מאישה של גבר שנפל בקרב, ואני חושב שזו החלטה מאוד מאוד חכמה ונכונה, וכמובן, נרצה שכל חברי הכנסת יתמכו בחקיקה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אני מודה לשר ברקת. ואנחנו נעבור להצבעה. חברי הכנסת, אנא שבו במקומותיכם. אין מתנגדים. אנו עוברים להצבעה על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת אופיר כץ וקבוצת חברי כנסת נוספים. ההצבעה תתקיים כעת. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 39 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2023, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

39 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2023, של חבר הכנסת אופיר כץ וקבוצת חברי הכנסת, התקבלה בקריאה טרומית ותעבור לוועדת העבודה והרווחה להכנתה לקריאה ראשונה. כעת אנו נצביע על הצעת חוק משפחות חיילים שנספו (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024, של חברת הכנסת מירב כהן. הצבעה כעת. הצבעה מס' 5 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 35 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה, התשפ"ד–2024, לוועדת העבודה והרווחה נתקבלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

35 בעד, ואני מוסיף לפרוטוקול גם את שמו של חבר הכנסת מתן כהנא, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2023, של חברת הכנסת מירב כהן, התקבלה אף היא בקריאה טרומית ותעבור לוועדת העבודה והרווחה להכנתה לקריאה ראשונה.

היו"ר אמיר אוחנה:

אנחנו עוברים לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הגדלת זיכוי מס על תרומה לבתי חולים בפריפריה), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת בועז טופורובסקי. ואני מזמין את חבר הכנסת טופורובסקי לנמק את ההצעה. בבקשה, אדוני, עד עשר דקות לרשותך.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברות וחברי הכנסת, שרים נכבדים והקהל, את הצעת החוק שאני הגשתי, העתקתי מהצעת חוק דומה שהגיש חבר הכנסת אופיר כץ, ראש הקואליציה היום וחבר הכנסת באופוזיציה הקודמת. הוא הגיש אותה. ההצעה אומרת שבתי חולים בפריפריה, זאת אומרת צפונית לחדרה ודרומית לאשדוד – מי שיתרום להם תרומה ייהנה מ-50% בהכרה בגובה התרומה במקום 35% שיש כיום. עוד פעם, אני חוזר: בן אדם שיתרום מיליון שקל, למשל, לבית חולים בעפולה או בית חולים בבאר שבע, במקום ש-35% מהסכום יוכרו לו לצורכי מס, יוכרו לו 50%. הם אמרו לי: בטח יבואו ויגידו אם לדחות או לא לדחות את החוק. אני התלבטתי אם להעלות אותו או לא, ואני די מהר השתכנעתי שצריך להעלות אותו היום, ואני אגיד לכם למה – כי הבעיה היא לא אם יהיה 50% או 35% הכרה בתרומות מס לפריפריה, הבעיה היא הרבה יותר גדולה. היום אנחנו במלחמה. כשהגישו את הצעת החוק לא היינו במלחמה, וגם אז היה היגיון בהצעה הזאת, אבל היום, כשאנחנו במלחמה בצפון ובדרום, יש המון המון היגיון בזה שבתי החולים שעובדים ב-full capacity ואפילו מעבר לזה – בשביל החולים הרגילים שיש בדרך כלל, אם זה מתאונות דרכים, אם זה מבעיות בריאות, ומתווספים גם החולים מהבעיות הביטחוניות. אף אחד לא מתייחס לבעיות של הצפון והדרום כמו שצריך, ולא מפתיע אותי שהקואליציה הזאת, שכל הזמן טוענת שהיא דואגת לפריפריה, תבוא ותצביע נגד חוק שעוזר פר-אקסלנס לפריפריה. אבל מעבר לזה יש כאן בעיה יותר גדולה. המלחמה היא דבר איום ונורא, מלחמה היא טרגדיה נוראה, אבל מרגע שהיא נכפתה עלינו, מרגע שמלחמה נכפית עלינו, יש הרבה מאוד הזדמנויות שאנחנו יכולים לנצל כמדינה, ואנחנו מפספסים הזדמנות אחר הזדמנות. במלחמה הזאת, כשכל עם ישראל מתאחד וכל העם היהודי מתאחד וכולם רוצים לעזור לנו כאן, הייתי מצפה ממדינת ישראל – לא שתעלה את גובה ההכרה מ-35% ל-50% ורק לפריפריה; הייתי מצפה ממנה שתיתן 100% הכרה בתרומות למס. כשאותם אזרחים ישראלים שהיום תורמים, עושים ונותנים לחיילים ולנזקקים עכשיו יעזרו להקים ולבנות מחדש את יישובי העוטף, את יישובי הצפון, הם יעזרו ממילא. אז למה שהמדינה לא תבוא ותגיד להם: אם אנחנו צריכים לבנות בניינים, במקום שזה יעלה x, אם אתם תתרמו את זה לנו, למדינה – בגלל שככה עובד מס הכנסה – זה יעלה חצי x, כי חלק מהתרומה היה נכנס ממילא כמס הכנסה, אבל חלק היה הולך לכיסו של האזרח. יכולנו לשקם ככה את המדינה, להביא תרומות מהארץ, ואני אגיד לכם מה, גם יכולנו להביא תרומות מהעולם. אם היינו אומרים למשקיעים מחו"ל, לכל אותם – בדרך כלל יהודים טובים, אבל לא רק, שרוצים להשקיע בארץ: 100% התרומה יוכר לכם, אם מעבר לתרומה תשקיעו במדינת ישראל – תארו לכם מצב היפותטי שבו בן אדם מחו"ל תורם בארץ מיליארד שקל. התרומה הזאת מגיעה ועושה טוב בארץ. מעבר לזה באה המדינה ואומרת: תרמת מיליארד שקל – אנחנו נכיר לך ב-100% מזה אם אתה גם תשקיע בארץ. עכשיו אותו בן אדם, תארו לכם מה הוא צריך בשביל שיהיו לו מיליארד שקל הכנסות שיהיה לו פטור מהם; הוא יצטרך להשקיע עוד מיליארד שקל, יצטרך לבנות עסקים, לבנות ממש מכלול שלם של עובדים ועסקים והכול, ואז המדינה הייתה מכירה לו בזה רק אם הוא היה מכניס. זה היה מביא מיליארדים למדינת ישראל. זה היה הופך את המדינה ממדינת מלחמה למדינה שקופצת קדימה, שכל העולם היה רוצה לבוא אליה בגלל ההכרה בתרומות. אז ברור לי שאתם לא תסכימו להכיר בתרומות ככה לתורמים מחו"ל; ברור לי שלא תסכימו להכיר בתרומות ככה לתורמים בארץ; אז אין לי ספק בכלל שגם אם תגידו: בואו נדחה את זה, בואו נשב על זה, בואו נחשוב על זה. האוצר לא סתם ענה לי, כי האוצר מסתכל בחור של השקל והממשלה אחריו. האוצר אומר: אם נעלה את זה מ-35% ל-50% בבתי חולים בפריפריה, יבואו ויגידו: עמותות, ארגונים ועוד ועוד ועוד בפריפריה. אבל זו הסתכלות של ביורוקרטיה, זו הסתכלות של מדינה אולי בזמנים הרגילים שלה. אבל מדינה במלחמה צריכה לחשוב מחוץ לקופסה. מדינה במלחמה צריכה לנצל את המצב ולעשות דברים שהראש חושב עליהם והלב ואומר שהם נכונים, יחד עם אומץ – אומץ של ביורוקרטיים ואומץ של פוליטיקאים – וזה היה מביא לפריחה אדירה במדינת ישראל. הלוואי שהצעת החוק הזו, שחבר הכנסת לשעבר אופיר כץ הגיש במקור, הלוואי שאתם תאשרו אותה. לצערי, בגלל שאתה מסתכלים עדיין על החור של השקל הזה, אתם תקשיבו לאוצר, שבכלל לא הגיב לי, ולא תאשרו אותה. לצערי, בגלל שאתם עדיין מסתכלים על הפוליטיקה, אם זו הייתה הצעה שהיה חתום עליה אופיר כץ הייתם מאשרים אותה, אבל בגלל שרשום יושב-ראש הקואליציה הקודם, בועז טופורובסקי, אז אתם לא תאשרו אותה. אתם מפספסים – – –

שרה המשרד לשוויון חברתי מאי גולן:

בועז, כמה חוקים כאלה היו כשהמצב היה הפוך והקואליציה שאתם הייתם בה הצביעו נגד – – –

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

היו הרבה, אבל לא היינו אז במלחמה, מאי; השרה גולן, סליחה, השרה גולן. לא היינו אז במלחמה. אני באמת בא בטוב, אני לא מנגח. אני חושב שכולם אשמים בתהליך שקורה עכשיו. אנחנו נמצאים כאן, בכנסת, ומנסים פעם אחר פעם לבוא להגיד, גם לכם, השרים, גם לחברי הכנסת בקואליציה וגם לביורוקרטים: בואו ננצל את ההזדמנות הזאת, ההזדמנות הזאת שאפשר לעשות דברים גדולים וקואליציה ואופוזיציה. אני אומר לך בתור אופוזיציה, אנחנו לא נבוא ולא נתנגד לדברים גדולים. אני רק נתתי את הדוגמה הזאת עם התרומות בשביל שנבוא – אנחנו לא צריכים להסתכל על העלאת תרומות רק לפריפריה מ-35% ל-50%. אני חוזר על מה שאמרתי, כי אני לא יודע אם הקשבת. אם נעלה את זה ל-100% – נשמע הזוי; כל מי שתורם שקל, כל ההכנסה של השקל תהיה מוכרת לו במלואה. גם מחו"ל, כל האזרחים הישראלים, שמטוב ליבם תורמים גם כך, יתרמו. נכון, יהיו כביכול פחות הכנסות ממיסים, אבל זה יהיה הרבה יותר, כי התרומות האלה ילכו, במקום השקעות של המדינה, לשיקום של הארץ אחרי כל המלחמה הזאת. התרומות האלה יגיעו מחו"ל. אנשים ממילא רוצים לתרום, אבל אם יתרמו 100 שקל ויגידו להם: עוד 100 שקל שתשקיעו יוכרו לכם במס, אז הם יוסיפו עוד 100 שקל, וישקיעו וישיגו עוד עבודות. יש לנו אפשרות ביחד באמת להציל את המדינה. יש לנו אפשרות ביחד באמת לבוא ולעשות דברים שלא העזו לעשות כאן הרבה מאוד זמן. לכן אני הגשתי את הצעת החוק, שאני בא ומודה, זו לא הצעת חוק מקורית שלי – זו הצעת חוק שבמקור הגיש והגה אותה חבר הכנסת אופיר כץ, שהיום הוא יושב-ראש הקואליציה. אני חושב שזה לא מספיק. לצערי, אתם גם לא תסכימו לזה. הלוואי שתסכימו לזה. אבל אני בא ואומר: אנחנו יכולים לעשות משהו גדול, משהו שיבלבל את כולם במובן החיובי, משהו שיבוא לכל בן אדם שרוצה לעזור למדינת ישראל, והמדינה תגיד לו: פעם, כשהיינו בהקמה, היינו חלשים, אז היינו צריכים נדבות, אבל עכשיו אנחנו חזקים. אם תתרמו לנו, אנחנו רוצים את התרומה שלכם, אנחנו ניתן לכם בחזרה, אנחנו נגיד לכם שאם אחר כך, אחרי התרומה, אתם תשקיעו, אנחנו נבנה כאן אימפריה גדולה יותר, ואנחנו נחזיר לכם את הכסף, וההשקעה שלכם תהפוך אתכם לעשירים ומלאים יותר. אותו דבר – לצערי, שרת התחבורה לא נמצאת כאן – אותו דבר אנחנו צריכים לעשות גם בתאונות הדרכים, כדוגמה לעוד משהו שאנחנו מפספסים. 31 איש נהרגו מתחילת השנה. אנחנו רק בינואר, רק בתחילת השנה. 31 איש מתו בדרכים. זה הזמן לתוכנית חירום שתציל חיים בדרכים. לא רק בצבא מתים. גם חיילים מתים בדרכים, אבל כלל האזרחים שלנו בסכנה בדרכים בגלל ההפקרות הזאת. אנחנו יכולים לעשות דברים גדולים במדינה, ברווחה, בכלכלה, ביחס שלנו עם העולם, בחינוך, בבריאות – בכל התחומים. אנחנו במשבר גדול, אבל תזכרו תמיד שבכל משבר יש הזדמנויות, ועם אמונה, עבודה משותפת ואכפתיות, אנחנו יכולים לבוא וביחד להפוך את המקום הזה לטוב יותר. אז בואו נתעלם מעל הפוליטיקה לא רק במילים אלא גם במעשים, גם באהבה וגם ברצון שמחר תהיה לנו מדינה טובה יותר מהיום. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לחבר הכנסת טופורובסקי. אני מתכבד להזמין את השר ברקת, בשם שר האוצר, להציג את עמדת הממשלה ביחס להצעת החוק. מכובדי השר, בבקשה, עד עשר דקות לרשותך.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

מכובדי היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת – בועז טופורובסקי, ממה שאני שמעתי, מעמדת השר, ולפי תקנות לעבודת הממשלה, התקנה קובעת כי הצעת חוק פרטית שתובא לדיון במליאת הכנסת שטרם נקבע לגביה עמדת ועדת שרים לענייני חקיקה, אוטומטית תהיה עמדת הממשלה להתנגד. שר האוצר, שאני מדבר בשמו, ביקש לדחות את המשך הדיון בשלושה שבועות. אני חושב ששווה לך לחכות שלושה שבועות, ומקסימום תעלה את ההצעה בעוד שלושה שבועות, אבל זו החלטה שלך. בכל אופן, לאור העובדה שטרם גובשה החלטת הממשלה, הממשלה מתנגדת להצעת החוק, ואני אבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. עדיף שתעשה את זה אתה, אבל זו החלטה שלך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נעבור להצבעה. בועז, אתה רוצה לענות?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

לא. מצביעים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

טוב, רבותיי, נעבור להצבעה. אנו עוברים להצבעה על הצעת החוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הגדלת זיכוי מס על תרומה לבתי חולים בפריפריה), התשפ"ג–2022, של חבר הכנסת בועז טופורובסקי. הצבעה. הצבעה מס' 6 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 31 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 32 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (הגדלת זיכוי מס על תרומה לבתי חולים בפריפריה), התשפ"ג–2022, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

32 נגד, בעד – 31, אין נמנעים. אני קובע שההצעה לא עברה, לא אושרה בקריאה הטרומית, ותרד מסדר-היום. אנחנו מתקנים בפרוטוקול. זה לא משנה את תוצאות ההצבעה, אבל אנחנו מציינים בפרוטוקול שחברת הכנסת דיסטל הייתה באולם ואמרה שהיא נגד.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

נמשיך הלאה. אנחנו עוברים להצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – שוויון בפני חוק החוק ואיסור הפליה), של חבר הכנסת גלעד קריב. מנמק חבר הכנסת גלעד קריב. נמצא? בבקשה, אדוני. חבריי חברות וחברי הכנסת, אנא לשמור על השקט. אנא לשמור על השקט. חבר הכנסת קריב מנסה לדבר. מנהלי ומנהלות הסיעות, אנא.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדיי השרים, לפני חצי שנה הצגתי כאן, מעל במת הכנסת, את הצעת החוק המבקשת לעגן את עקרון השוויון בפני החוק ואת איסור האפליה כעקרונות חוקתיים מפורשים בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

רגע, עצור, עצור, גלעד. מירב, חברת הכנסת בן ארי, בבקשה. חבר הכנסת סימון מושיאשוילי, אנא מכם. מנהלות הסיעה שם מאחור, אנא. אנא. תודה. בבקשה, גלעד.

גלעד קריב (העבודה):

הימים ההם עמדו בסימן הוויכוח הציבורי הנוקב והמטלטל על הרפורמה המשפטית. אלה היו ימים של קרע נורא בחברה הישראלית. היום, בחלוף שישה חודשים, אני מציג פעם נוספת את הצעת החוק, והימים הם ימים של פצע נורא בחברה, בגופה ובנפשה, פצע שותת דם שנפער בנו ביום שמחת תורה וממשיך לתת בנו סימנים ב-117 הימים שחלפו מאז. מול הכאב והדאגה ניצבת בעוז ובגבורה החברה הישראלית, ואחד ממרכיבי החוסן הלאומי והחברתי הוא יכולתנו להתייצב יחד מול האתגרים הגדולים מתוך תחושת לכידות. על מה נשענת אותה הלכידות, אותה תחושה של שותפות וערבות הדדית? היא נשענת כמובן על שותפות הגורל ועל רגשי האחווה הטבעיים בין אדם לרעהו. היא נשענת גם על הזהות המשותפת ועל האתוס הלאומי. אבל, חבריי וחברותיי, היא נשענת גם על יסוד נוסף: תודעה עמוקה שכל אחד ואחת מאיתנו נחשב ונספרת, שהמדינה הזו שייכת לכל אחד ואחת מאיתנו, שכולנו בעלי מניה שווה; שכל אזרח בישראל זכאי לצפות ליחס הוגן ושוויוני, להיות מוגן מפני אפליה והדרה. כל אלה הם חלק מהחוסן החברתי והלאומי שלנו. חברה שאינה מעמידה את עקרון השוויון בפני החוק כאחד מהערכים המכוננים שלה היא חברה המחלישה לא רק את חבריה אלא גם את עצמה. חברה שאינה מחנכת את דורות העתיד שלה שאין כל מקום לאפליה ולהדרה, פוגעת ביכולתו של היחיד לממש את מלוא הפוטנציאל הגלום בו, אבל גם את יכולתם של אזרחי המדינה לעמוד זה לצד זה, לשאת יחד את האלונקה בעת צרה ולפעול יחד לטובת מטרות נשגבות של בנייה, צמיחה והבטחת העתיד המשותף. אירועי 7 באוקטובר והמלחמה הקשה רק חידדו את חשיבותו העליונה של ערך השוויון. כמה פעמים הזכרנו ב-117 הימים האחרונים כיצד בין המשפחות שהצטרפו למעגל השכול ישנן משפחות יהודיות, דרוזיות ובדואיות; כמה פעמים דיברנו על כך שבין החטופים נמצאים אזרחים ישראלים יהודים ואזרחים ישראלים ערבים; כמה כתבות שודרו על התגייסותם של הצוותים הרפואיים בבתי החולים להצלת חיי אדם, כאשר רופאות יהודיות ומוסלמיות ואחים דוברי עברית וערבית עובדים יחד; כמה פעמים ציינו לטובה איך האירועים הקשים של ימי שומר חומות בתוך הערים הישראליות לא חזרו על עצמם. מדוע עלינו לדבר על השוויון רק לאחר מות ולא לפני מות? אירועי 7 באוקטובר ומלחמת עזה צריכים לסרטט מחדש את תווי פניה של החברה הישראלית, וכך אכן יקרה. חלק מסרטוט התווים הזה צריך לכלול את חיזוק ערך השוויון וההתייצבות המשותפת של כולנו נגד גילויי אפליה והדרה. האפליה וחוסר השוויון פוגעים בראש ובראשונה ובעוצמה יתרה ביחידים המשתייכים לקבוצות וקהילות מיעוט. עם זאת, חובה עלינו להכיר ברוחב הפגיעה של תופעת האפליה ובעובדה שהיא אינה פוסחת מעל ראשיהם של מרבית אזרחי ישראל בשלב זה או אחר של חייהם. מחצית מהציבור הישראלי – הנשים הישראליות – חשופות לאפליה בתחומים רבים; מיליון וחצי אזרחים ותיקים נחשפים לאפליה מחמת גיל מדי יום; קרוב למיליון ישראלים עם מוגבלויות פוגשים באפליה ובחוסר השוויון בכל תחנה במסע חייהם; שני מיליון אזרחים ערבים ודרוזים חשים, בצדק, שמדינתם אינה נוהגת בהם שוויון; תושבי הפריפריה סובלים מחוסר שוויון בנגישות של שירותים וטובין ציבוריים. המסע אל עבר השוויון בפני החוק ואל עבר ביעור נגע האפליה הוא מסע של כולנו – מסע אל עבר חברה הוגנת וצודקת יותר, אל עבר חברה חזקה, סולידרית ובריאה יותר. עיגונם של הזכות לשוויון ושל איסור האפליה בחוקי-היסוד נדון בבית הזה פעמים רבות. דחייתן של כל ההצעות בעבר מצערת מאוד. האם הפעם, אדוני שר המשפטים, נשכיל לפעול אחרת? פעם אחר פעם העמסנו על עקרונות היסוד הבסיסיים האלו את הוויכוחים הנוקבים על מערכת היחסים בין בית המשפט לכנסת. פעמים רבות הדבר נעשה באופן לא ענייני, כדי להסתיר את הנסיגה במעמדו של עקרון השוויון ואת הרצון של חלק מיושבי הבית הזה לבסס ניגוד תמוה בין ההגדרה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי לבין עקרונות היסוד הדמוקרטיים שלה, ובראשם עקרון השוויון. אמור לי, אדוני שר המשפטים, האם הצעת החוק שלפנינו אינה ביטוי מובהק של ערכי הציונות כפי שהם מופיעים במגילת העצמאות? האם האמונה בעקרון השוויון לא משקפת את יהדותה של המדינה לא פחות מאשר את אופייה הדמוקרטי? הרי אלפי שנים לפני לידתו של השיח המודרני על זכויות האדם הציגה המסורת שלנו, המסורת היהודית, בבהירות את אבן הפינה לבנייתה של חברה צודקת – רעיון השוויון בפני החוק, ממשל כבשת הרש של נתן הנביא, דרך תוכחת אליהו לאחאב אחרי פשע כרם נבות, ועד למשנה המפורסמת שמלמדת אותנו: "לפיכך נברא אדם יחידי" – בין השאר מפני שלום הבריות – "שלא יאמר אדם לחברו: אבא גדול מאביך". הקול הזה של המסורת היהודית מצא את ביטויו לכל אורכה ורוחבה של ההגות הציונית. לפני חצי שנה הזכרתי בנאומי את דבריו של בנימין זאב הרצל ואת דבריהם של בן-גוריון והרב אבא הילל סילבר; היום אבקש להזכיר את דבריו של זאב ז'בוטינסקי, שפתח את חזון בית"ר – שמעו נא, חבריי מסיעת הליכוד – שפתח את חזון בית"ר למדינה היהודית במילים: בני האדם הם בני חורין ושווים זה לזה. בנאום שנשא במכון הממלכתי בוורשה קבע ז'בוטינסקי נחרצות: מדינה שאין בה שוויון נידונה לכליה. במצע ההסתדרות הציונית הרוויזיוניסטית הוא כתב את המילים המהדהדות הבאות: "גם לאחר יצירת הרוב העברי יישאר תמיד בארץ ציבור ערבי גדול. ואם לחלק הזה של תושבי הארץ יבואו בזמן מן הזמנים ימים רעים, אז כל הארץ תישא בעול הסבל. מצבם האיתן של הערבים במובן הפוליטי, הכלכלי והתרבותי יישאר לפיכך לנצח-נצחים התנאי העיקרי למצבה הבריא והאיתן של ארץ ישראל כולה. שוויון זכויות גמור של שני הגזעים, של שתי הלשונות ושל כל הדתות ישרור במדינה העברית העתידה". 30 שנים עברו מאז חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בתקופת ממשלת הליכוד בראשותו של ראש הממשלה יצחק שמיר, זכרו לברכה, וטרם הונחה אבן הראשה של קשת זכויות האדם – זכות האזרחים לשוויון מלא בפני החוק. הנחתה של אבן הראשה הזו ממתינה לנו, ואי-אפשר פעם אחר פעם לומר: קודם נטפל בחוק-יסוד: החקיקה, ורק אז נוסיף מילה לרשימת זכויות היסוד החקוקות. חבריי וחברותיי, הבה נתעלה לגודל השעה. הבה נציב לנגד עינינו את חייל המילואים שאינו מתקבל לעבודה רק בשל שם משפחתו או המבטא שבו הוא מדבר; את אותה ישראלית שאינה יכולה להינשא במדינתה; את האזרח הצעיר שחש מאוים רק בשל זהותו המינית; את האזרחית שאינה מקבלת שירות נאות במשרד ממשלתי רק בשל העובדה שהיא הגיעה עם כיסוי ראש. הבה נהיה מתלמידי ז'בוטינסקי ובן-גוריון. הבה נעניק לעקרון השוויון בפני החוק את הבכורה הראויה לו, את הבכורה הראויה להיותנו מדינה יהודית ודמוקרטית. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. ישיב שר המשפטים יריב לוין, בבקשה.

שר המשפטים יריב לוין:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השרים, חברות וחברי הכנסת, חבר הכנסת קריב, אתה יודע שאני רוחש לך הערכה, ולכן אני ממש מוצא את עצמי נדהם. אתה באמת – אתה, אתה – מגיש את הצעת החוק הזאת? אני חייב להגיד לך את האמת, אני מתפלא פליאה גדולה. לו היה מדובר בחבר כנסת חדש, במישהו שזה עתה הגיע למשכן, שסיפרו לו בחוץ כל מיני דברים על הפרלמנט והוא מביא את הצעת החוק הזאת, הייתי אולי מבין, אבל אתה, שהיית יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, חבר כנסת ותיק, מנוסה – אתה מביא את הצעת החוק הזאת? חבר הכנסת קריב, רבותיי חברי הכנסת, מי אתם בכלל שתחוקקו חוק-יסוד? מי אתם?

נעמה לזימי (העבודה):

מי אתה?

שר המשפטים יריב לוין:

מה זה הדבר הזה, שהכנסת תחוקק חוק-יסוד? חבר הכנסת קריב, אוי ואבוי לנו. אוי ואבוי. אנשים כאן, אדוני היושב-ראש, שנבחרו להיות מייצגי העם, הם יחוקקו חוק-יסוד? זה נורא ואיום. איזה מין דבר זה? חבר הכנסת קריב, אני רוצה לעזור לך. אני מקווה שיש לך בטלפון תוכנת ניווט טובה, כי אני חייב לומר, זה לא נראה ככה. אבל בפעם הבאה שאתה נוסע, כשאתה מגיע לבניין משרד החוץ ואתה פונה ימינה לכיוון הכנסת, תעצור רגע, תפנה מייד שמאלה בפנייה הראשונה, תיכנס לבית המשפט העליון, למזכירות בית המשפט, ותגיש שם עתירה. מה פתאום הצעת חוק? תגיש עתירה, שבית המשפט יקבע שבחוק-היסוד יש את כל הדברים שאתה רוצה. הרי ככה זה אמור להיות, לא? איזה מין דבר זה? חבר הכנסת קריב, אני אומר לך, אני כשר המשפטים של מדינת ישראל אעמוד כחומה בצורה על מעמדו של בית המשפט העליון. אני לא אאפשר לך לפגוע בו.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא ראינו את זה.

שר המשפטים יריב לוין:

אני לא אאפשר את הניסיון הזה, המחוצף הזה, האנטי-דמוקרטי הזה, לבוא ולקחת לכנסת את הסמכות לחוקק חוק-יסוד. אדוני היושב-ראש, אני מוחה בכל תוקף על הדבר הזה שמתרחש כאן עכשיו. זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. אני אגיד יותר מזה, אדוני היושב-ראש: ביודענו שבמרחק כל כך קרוב מכאן יש שמונה שופטים – אומנם שניים מהם כבר פרשו, אבל זה לא כל כך חשוב באמת – שכבר פסקו, מגיע לכאן חבר הכנסת קריב וממרה את פיהם בצורה בוטה כזאת, ואתה מאפשר את זה, אדוני היושב-ראש? אני חושב שזה בלתי נתפס. בלתי נתפס.

קארין אלהרר (יש עתיד):

די, יריב, כמה אתה יכול להיות דמגוג?

שר המשפטים יריב לוין:

אני פונה לחברי הכנסת כולם: אל תהיו יהירים, אל תיקחו לידיכם סמכויות לא לכם. אל תחשבו שאתם יכולים לחוקק חוק-יסוד. אל תטעו. חבר הכנסת קריב, עכשיו אני אומר לך משהו בנימה לא צינית, אלא מאוד רצינית. לצערי הרב – ואני קורא לך מכאן פעם נוספת למשוך את הצעת החוק הזאת – אנחנו נמצאים בשעת מלחמה. לו אני הייתי מביא לכאן עכשיו הצעת חוק-יסוד לשינויים שאני חושב שצריך לעשות, לו אני הייתי מביא לכאן לקריאה שנייה ושלישית את התיקון לחוק-יסוד: השפיטה, שמונח כאן במליאה מזה זמן רב, אתה היית מזדעק, ובצדק – היית מזדעק על כך שבשעת מלחמה אנחנו עוסקים בדברים האלה, ועל כך שבשעת מלחמה אנחנו עוסקים בנושאים כל כך שנויים במחלוקת, מפלגים. ומה אתה עושה? לא חדל מזה לרגע: ביום שני – הצעת אי-אמון; היום – החוק הזה. מה זה, חבר הכנסת קריב, מה, יש דין אחד לכם ודין אחד לנו? לכם מותר לעשות הכול מתי שאתם רוצים בכל זמן בהתעלם מהמצב שאנחנו נמצאים בו, ורק אנחנו צריכים להיות אחראיים? איזה מין דבר זה? אז אני אומר לך, חבר הכנסת קריב, בעת הזאת אין מקום לתקן חוקי-יסוד בתיקונים שיש מחלוקת לגביהם. אין בכלל מקום ויכולת לקיים שיח אמיתי וענייני בנושאים האלה כרגע. אנחנו מחילים את זה על עצמנו בחוק שמונח כאן ומוכן לקריאה שנייה ושלישית. תחיל את זה בבקשה גם על עצמך. אפשר להפריח סיסמאות, אבל המבחן של האחדות הוא גם בדברים האלה, ביכולת הזאת להגיד: אני עכשיו שם את הדברים בצד. אני אגיד לך יותר מזה: בעניין הזה יש דווקא קו מחבר בין מה שאתה עושה כאן לבין מה שעשו בבניין הסמוך. אנחנו לא מביאים חוקים כאלה עכשיו, אבל בבית המשפט פוסקים, ואתה מביא הצעות חוק כאלה וזה נראה לך תקין, זה נראה לך בסדר. יש צד אחד שצריך להימנע וצד אחד שיכול לעשות הכול דווקא בעת הזאת ובזמן הזה. זה לא מתאים לך, וזה גם לא נכון לנהוג ככה. אני חושב שהציבור כולו, בוודאי החיילים הגיבורים שלנו שלוחמים בחזיתות השונות, מצפים מאיתנו לאיפוק עכשיו, מצפים מאיתנו לא לעורר את המחלוקות האלה בכוח.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

הם מצפים לשוויון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, בלי הערות ביניים. תודה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה? למה בלי הערות ביניים?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, בלי הערות ביניים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

למה?

שר המשפטים יריב לוין:

צריך לנהל עכשיו את המאבק הצודק שצריך להתנהל על מעמדן של הכנסת והממשלה אל מול בית המשפט, על מעמדה של הדמוקרטיה הישראלית. ואני מבקש, חבר הכנסת קריב, שתשקול ותמשוך את ההצעה. אני חייב לומר לך יותר מזה – גם שתימנעו מהצעות האי-אמון האלה, הלא-ראויות, שבצדק אנחנו לא מגיעים למליאה ולא משתתפים בדיון לגביהן. אני חושב – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אבל אין לנו אמון בכם, כי אין לנו אמון בממשלה הזאת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לציבור אין אמון בממשלה.

שר המשפטים יריב לוין:

אני חושב שזאת לא העת. תלמדו מבנימין נתניהו, איך הוא התנהג כשהיה ראש אופוזיציה בעיתות מלחמה. יש לכם הרבה מה ללמוד ממנו בהיבט הזה.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

זה קרה במשמרת שלכם, האסון הזה. האסון הכי גדול מאז השואה קרה במשמרת שלכם.

מיקי לוי (יש עתיד):

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתם לא כשירים לנהל את המערכה הזאת. חימשתם את החמאס במשך 14 שנים.

שר המשפטים יריב לוין:

יש לכם הרבה מה ללמוד ממנו, ואני מציע לכם להתאפק. איפוק הוא לא דבר רע – להתאפק, להיות אחראים ולנהוג כפי שצריך לנהוג בשעה הלא-פשוטה הזאת שאנחנו נמצאים בה. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שנדירים המקרים שבהם יש הצדקה כל כך ברורה שהכנסת תדחה את הצעת החוק הזאת ותסיר אותה מסדר-היום. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חבר הכנסת קריב, מעוניין להשיב? אני רואה שכן.

קריאה:

קואליציה – נגד.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

עוד לא מצביעים, רגע.

גלעד קריב (העבודה):

כמה זמן יש לי?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

שלוש דקות.

גלעד קריב (העבודה):

השר לוין, השר לוין, אתה פתחת את הדברים שלך בזה שאתה נדהם. אני לא נדהם. אני לא נדהם מזה שאתה נדהם, כי אתה תמיד עולה לכאן ואומר: אני נדהם. אתה נדהם שהאופוזיציה עומדת על זכותה לתפקד כאופוזיציה. אתה נדהם שבבית הזה יש אנשים שמאמינים שזה בסדר לחבק משפחות של חללים דרוזים אחרי מותם, אבל עדיף גם לחשוב על שוויון הזכויות לאזרחיה הלא-יהודים של מדינת ישראל לפני שהם נופלים בשדה הקרב. אתה יודע, השר לוין, האזנתי בקשב לדבריך. אני תמיד עושה זאת, אבל הפעם האזנתי בקשב, אתה יודע למה? רציתי לראות אם פעם אחת בתשובה שלך על הצעת חוק השוויון תזכיר את המילה שוויון. פעם אחת, פעם אחת לא אמרת את המילה שוויון. לא אמרת: אנחנו מאמינים בערך השוויון, אבל רוצים להמתין לחוק-יסוד: החקיקה; אנחנו מאמינים בערך השוויון, אבל נעשה את זה במסגרת התקנת חוקה. פעם אחת מי שמדבר גבוהה על היותו תלמידו של זאב ז'בוטינסקי לא מסוגל לומר את המילה שוויון, שמופיעה במגילת העצמאות כאבן הראשה של המשטר החוקתי שלנו. ואתה, יריב לוין, מדבר איתנו על אחדות? מה אתה חושב, שלא הקשבנו לחמש הדקות הראשונות של התשובה שלך? אתה תלמד אותנו אחדות ורעות ונשיאה משותפת באלונקה? מה עשית כאן לפני רגע על הבמה, אם לא לחזור לדרך הסוררת שלך – לעורר מדנים בין רשויות השלטון ובין שני חלקיו של הבית הזה? ולא רק אתה. אתה תאמר לנו, תטיף לנו מוסר, לאופוזיציה, אחרי שראש הממשלה שלך חידש במלוא העוצמה את מכונת הרעל? אחרי מה שאתם עושים בתקציב המדינה? אחרי ההשתוללות של הכהניסטים שהכנסתם לתוך הממשלה שלך? אנחנו מקדמים רפורמות שנויות במחלוקת בזמן לחימה? מה אתם עושים? איך אתה מעז, כאיש הרשות המבצעת, להטיף לנו מוסר? הרי לא החזקתם מעמד שבועיים בשמירה על האחדות ועל תחושת היחד, וחזרתם לסורכם. טול קורה מבין עיניך. שר משפטים במדינה יהודית ודמוקרטית שלא מסוגל להוציא מהפה שלו את המילה שוויון במענה להצעת חוק שעוסקת בשוויון. כפי שאמרתי לך לפני חצי שנה, תתבייש לך. אבדה לך דרכך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. אנחנו נעבור להצבעה. אנא תפסו את מקומותיכם. ההצבעה. הצבעה מס' 7 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 36 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 45 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – שוויון בפני החוק ואיסור הפליה), לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

36 בעד, 45 נגד, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (תיקון – שוויון בפני החוק ואיסור הפליה), של חבר הכנסת גלעד קריב, לא אושרה בקריאה הטרומית ותוסר מסדר-היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, אנחנו נעבור לדיון בהצעת חוק לצמצום משרדי ממשלה ולהעברת תקציבם למאמץ המלחמתי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, של חברי הכנסת אפרת רייטן מרום, רם בן ברק ואורית פרקש הכהן. חברת הכנסת רייטן, נמצאת? אתה רוצה אתה להתחיל? אה, חברת הכנסת רייטן, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

מי השר המשיב?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

סטרוק.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

איפה היא?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

הינה, היא שם.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני יו"ר הישיבה, איזה רעש יש פה במליאה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת אזולאי, חבר הכנסת אזולאי, אנא מכם שם בפינה, זה עושה המון המון המון המון רעש, המון המון. יש לכם קול רם ונישא.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אתה מפריע באופן אישי פה לדוברים, ינון. זה נרשם לנו פה בפרוטוקול. אדוני יו"ר הישיבה, כנסת נכבדה, אני רק רציתי להבין באמת מי השר שמשיב, שאני אוכל לשוחח.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

השרה סטרוק.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

השרה סטרוק?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

איפה היא נמצאת?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

היא יצאה בדיוק כרגע.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

היא יצאה?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

כן. יש פה השר קרעי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא, אבל רציתי לדעת – האם אתה עונה? לא.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אפרת רייטן מרום (העבודה):

לא, אני שואלת. לא תקפתי. ישר להתגונן. אז השרה סטרוק, אני מבינה שהיא נבחרה לענות על הצעת החוק שאנחנו הגשנו לסגירת המשרדים המיותרים. אני חושבת שמדובר בטעות פוליטית ואישית קשה מאוד, ואם היא הייתה מקשיבה לי, אז אולי היא גם הייתה מסרבת לפני – כי מה כבר אפשר להגיד? מה אפשר להגיד וגם להאמין למה שאתה אומר וגם לגרום לציבור להאמין לךָ, או לָךְ, כדי להתנגד להצעת החוק המוצדקת כל כך הזאת? שום דבר. האמת, כלום. למה? בואו נפרק. מה כבר יכולה לומר הממשלה? שזה כסף קטן לעומת הבור הענק של התקציב שצריכה כרגע מדינת ישראל בגלל המלחמה? אז זהו, הציבור הרי לא קונה את זה. הוא רוצה דוגמה אישית. מיליארד שקלים זה גם לא כסף קטן, לפחות לא אצלנו, גם בהשוואה לצורכי המלחמה העצומים. כל שקל נחשב. חוץ מזה, זה לא רק המיליארד והתקציב עצמו שמופנה למשרדים הלא-חשובים האלה, זו פגיעה כלכלית היקפית גדולה. אי-אפשר בעצם לכמת את הנזק שנגרם לפעילות במשק כתוצאה מפיזור ניהולי של סמכויות שלטוניות ואת הבלגן הביורוקרטי. אז מה עוד יכולה להיות התשובה של הממשלה? שזה חוק פופוליסטי? פופוליסטי, הממשלה הזאת הולכת ללמד אותנו? פופוליזם ופוליטיקה קטנטנה והישרדותית זה בדיוק מה שהממשלה הזו עושה. הרי היא נתקלה בקיר של הנורבגים המורדים והעקשנים שלא היו מוכנים לעזוב את הכיסא שלהם.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

איפה את היית בקדנציה הקודמת?

ששון ששי גואטה (הליכוד):

בממשלה שלכם היו יותר נורבגים מבכל ממשלה אחרת.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

הפופוליזם זה לפרק משרדי ממשלה – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

רבותיי, חברי הכנסת.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תיזהרי, קטי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

איפה את היית בקדנציה הקודמת? הייתם 21 נורבגים. 21 נורבגים.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת שטרית, חברת הכנסת שטרית.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – לחלקיקי משרדים שפוגעים קשה מאוד בתפקוד שלהם ובשירות הציבורי, שמשית עלינו סתם הוצאות כבדות בלי בושה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

תתביישי לך. תתביישי לך. איפה את היית בקדנציה קודמת? צבועה. צבועה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת קטי שטרית, חברת הכנסת שטרית, אנא, אנא. תודה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

ואז למכור לציבור שהמשרד של המורשת, משרד המורשת של השר "בואו נזרוק אטום על עזה" אליהו, הוא הדבר הנחוץ ביותר למאמץ המלחמתי.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – – צבועה.

ששון ששי גואטה (הליכוד):

הוא לא אמר את זה. הוא לא אמר את זה. הוא לא אמר את זה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

83 מיליון שקל ו-33 עובדים. פופוליזם זה להחביא בבור את השרה שלכם למודיעין, שאין לי ספק שתקבל, ובכלל המשרד יקבל, פרק מיוחד בוועדת החקירה הממלכתית שתקום. מה עושה המשרד הזה עם 30 עובדים ו-25 מיליון שקלים? ויש עוד המשרד לירושלים ולמסורת ישראל עם 286 מיליון שקלים. ואז אתם עושים מניפולציה שחושבים שהציבור קונה, ששיקלי מתפטר מהמשרד לשוויון חברתי, אבל אז זה עובר למאי גולן, שהיא מוותרת על מעמד האישה.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו ארבעה מנדטים עם שני נורבגים. ארבעה מנדטים עם שני נורבגים הייתם.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

פשוט חבורה מגוחכת לחלוטין. מה עוד אפשר לבוא ולהגיד, שההחלטה של ועדת השרים היא לדחות את זה בחודש? נו, באמת. תגידו: אנחנו מתנגדים. למחוק את זה ופשוט לדחות בחודש.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אפרת רייטן מרום (העבודה):

איפה הדוגמה האישית, גב' קטי שטרית? איפה הצמצום? איפה האחריות?

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אפרת רייטן מרום (העבודה):

איך אתם לא רואים את הביזיון והבושה שלכם? מלחמה אתם אומרים, אחדות אתם אומרים. ביחד ננצח. איזה קשקוש מקושקש.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אני אומרת לכם – עזבו, אל תענו לי, זה קשקוש. אל תתבזו. הציבור שנאנק בגלל הגזרות שלכם, האוכלוסייה שאתם לא סופרים, משרד האוצר שבעצם המליץ לכם לסגור לפחות עשרה משרדים. בואו תקשיבו לחבריכם: חנוך מלביצקי, בוא אני אצטט אותך מ-16 בינואר: "לא ראיתי שנעשה איזשהו סדר במשרדים".

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

רק בזה את מצטטת אותי, אבל? אוקיי.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

"לא ראיתי שהיה איזשהו קיפול במשרדים להראות התייעלות. לא ראיתי את כל התהליכים האלה שמהווים דוגמה אישית. אולי הם לא כסף גדול, אבל לפני שאנחנו באים ושולחים את היד שלנו לארנק של הציבור, אנחנו מחויבים לעשות את זה. ככה לא קונים אמון של ציבור". כבוד. כבוד. אמרת את האמת. אותו דבר חבר הכנסת יולי אדלשטיין: "לא מלחמה – לא עכשיו". מיכל וולדיגר, שהתפטרה בעצמה והראתה דוגמה אישית, הייתה שמחה שזה יקרה, אבל זה לא קרה. הציבור הישראלי מגלה אומץ, מגלה נחישות, ואתם לא. חבורה של פחדנים, מפחדים להצביע. אז אנחנו נראה לכם את האמת. אתם לא מנהיגים, אתם לא שליחי ציבור – –

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

אתם לא קיימים.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

– – אתם פשוט חבורה של פחדנים.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

– – – על מה את מדברת – – –

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אין לעם אמון בכם. אנחנו נעביר את החוק הזה על אפכם ועל חמתכם, ומי שלא מצביע הוא פחדן.

קטי קטרין שטרית (הליכוד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת רם בן ברק, בבקשה.

רם בן ברק (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מה קורה פה? מישהו יכול להסביר לי למה עדיין אין פה תקציב לטובת אזרחי ישראל? למה שר האוצר שלנו לא הניח את התקציב על שולחן הכנסת? מה הוא זומם בחדרים הסגורים של משרד האוצר? האם הוא הבין את מה שכולנו מבינים, שהוא על זמן שאול, והוא עסוק בלהעביר כספים קואליציוניים למשרדים מיותרים ולקבוע אותם בבסיס התקציב, וככה לסנדל אותנו לשנים הבאות?

שר התקשורת שלמה קרעי:

רם בן ברק (יש עתיד):

קרעי, לך תרקוד בבנייני האומה לפני שאתה מדבר. הצעת החוק שאנחנו מעלים היום, חברותיי חברות הכנסת אפרת רייטן ואורית פרקש הכהן ואני, באה לעשות דבר פשוט: בזמן מלחמה ובזמן שחלים קיצוצים נרחבים על כל המשרדים, בשעה כזאת יש לבטל אד-הוק את המשרדים המיותרים, המונעים מכסף קואליציוני, שנועדו למטרה אחת, והיא לשמר קואליציות. קיצוץ תקציבי רוחבי הוא קיצוץ טיפש שפוגע באזרחים ובביטחון. הקיצוץ צריך להיות חכם: קודם כול לסגור את מה שלא צריך ולא מועיל לביטחון ולשיקום, משרדים שכל מטרתם היא אנטי-המאמץ המלחמתי ולא בעד המאמץ המלחמתי. קחו לדוגמה את התקציב לחיזוק הזהות היהודית. האם נראה לכם שבזמן שיש אלפי פצועים ועשרות אלפי נפגעי נפש מהמלחמה בעזה, הם נותנים 165 מיליון שקלים לחיזוק הזהות היהודית על מנת לממש את הפנטזיה המשיחית של שר האוצר וחבורתו? ובמקביל, מקצצים מיליוני שקלים ממשרד הבריאות ובתי החולים, שאמונים על הטיפול באותם פצועים. האם נראה לכם סביר תוספת של מאות מיליוני שקלים למשרד של אורית סטרוק, ובמקביל מילואימניקים חוזרים הביתה לעסקים שנחרבו והמדינה מגמגמת בעמידה לצידם? האם נראה לכם סביר שבזמן שמבטלים את השירות במכינות על מנת להקדים גיוס כי חסרים חיילים, באותו הזמן מוסיפים מיליוני שקלים לישיבות כדי לוודא שחלילה לא יחסר לישיבות ולמנוע נשירה של מועמדים לגיוס? חבריי חברי הכנסת, החוק הזה הוא חיוני כדי לייצר כאן כלכלה חזקה. הוא חיוני כדי להעביר בשווקים ולעולם שמדינת ישראל עושה סדר עדיפויות נכון, ואני מבקש מכולכם לתמוך בכך. זהו מסר לאזרחים שוואללה, אנחנו מעריכים את המיסים שלכם ולא משתמשים בהם כקופה חולבת לטובת שימור ה-64. ללא כלכלה חזקה, אין אפשרות להילחם. ללא כלכלה חזקה, אין אפשרות לתקצב בצורה ראויה את מערכת החינוך ומערכת הבריאות. ולכן, אני כמעט מתחנן לכלל חברי הכנסת: תגלו אחריות, תתמכו בחוק על מנת שנוכל לנצח במלחמה ולחזק את הכלכלה. תתמכו בחוק על מנת שלמילים "ביחד ננצח" תהיה משמעות אמיתית וזו לא תהיה סיסמה ריקה מתוכן. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. ישיב שר האוצר, השר בצלאל סמוטריץ', בבקשה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אדוני היושב בראש, חבריי השרים וחברי הכנסת, אני בא לכאן עכשיו ממפגש עם שלושה בני משפחות של חטופים. היה חשוב לי לבוא. השר אופיר סופר הציע לי שחבל שאני אבוא – הוא יעלה דקה ויענה – אבל כן היה חשוב לי לבוא, לבקש בקשה, לשתף אתכם בתחושה או בחוויה, ואני כמובן אתייחס אחר כך גם להצעת החוק. מה שהביא את סנוואר, אותו איש מתועב על כולנו, לעסקת שחרור החטופים הקודמת היו שני דברים, בעיקר: פעם אחת – הוא פגש חברה ישראלית מאוד מלוכדת, מאוד מאוחדת, מאוד נחושה. איזה ביטוי יפה – "דף לא יכניסו בינינו", נכון? ביטוי שלא הכרתי אותו קודם. הוא פגש צה"ל מאוד אגרסיבי, מאוד נחוש, מאוד חזק, וזה צרב אצלו תודעה שהוא במצוקה קשה, ובאותו רגע הוא רצה להרים את הראש מעל המים, לקחת איזושהי נשימה, וזה הביא אותנו להצליח לשחרר, ברוך השם, מספרים גדולים של חטופים ולהחזיר אותם הביתה, נשים וילדים, בראייתי, במחירים סבירים. אני חושב שהייתה עסקה – ואני שמח, בדיעבד. עשינו את זה כידוע עם הרבה מאוד כאבי בטן כשהצבענו בעדה. חזרנו להילחם, וצה"ל עבד, עובד וימשיך לעבוד חזק מאוד. אפשר להמשיל את זה – היושב-ראש, אולי תעשה לי קצת שקט, אני חושב שהנושא חשוב. סליחה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

רבותיי חברי הכנסת, רבותיי מנהלי הסיעות, אנא מכם, אנא. תודה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אפשר להמשיל את זה לשחיין – סימון, אתה ודאי יודע לעזור לנו במשל – שרוצה לעשות בריכה מקצה לקצה בצלילה, וכשהוא מתקרב לדופן של הבריכה הוא מרגיש שכבר אין לו אוויר, אבל הוא אומר לעצמו: עוד שתיים, שלוש תנועות ואני בקצה. אז הוא מרכז את המאמץ הזה לקראת הסוף ומצליח. מה היה קורה, סימון – –

רם בן ברק (יש עתיד):

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

שנייה רם. – – אם מישהו היה בא ומרחיק לו את הדופן באיזה 20, 30 מטרים? באותו רגע הוא היה מרים את הראש ולוקח נשימה. הוא לא היה אומר לעצמו: רגע, אני עושה עוד שתיים, שלוש תנועות, הרי אני יכול לעשות את התנועות האלה. לא. אם אני נותן את ריכוז המאמץ הזה ומשלים את המשימה ומגיע לקצה, אז אני מתאמץ. אם מישהו לקח לי, משך לי את הקצה, אז אני עכשיו מחפש איך להרים את הראש ולקחת איזו שאיפה אחת של אוויר. אני חושב, אני גם קורא את החומרים: סנוואר, באיזשהו מקום – אנחנו הרי לא במלחמה סימטרית. אנחנו רוצים לנצח; הוא בסך הכול צריך לשרוד. פחות אכפת לו כמה הרוגים, פחות אכפת לו כמה נזק, פחות אכפת לו מיליון וחצי פליטים עקורים שחיים בבוץ בגלל הסבל שהוא גורם להם. הוא צריך לשרוד, ובחוויה שלו היום כשהוא יושב בבונקר שלו וצופה בטלוויזיה הישראלית, הוא אומר לעצמו: או-טו-טו אני מגיע לדופן. החברה הישראלית חוזרת לריב, מתפרקת. כל הקריאות: עכשיו, עכשיו, בכל מחיר לעצור את המלחמה, צה"ל מרדד כוחות, משחרר מילואים – עוד קצת, עוד כמה נשימות ואני מנצח, אני שורד. הדרך היחידה להגדיל את הסיכוי שנצליח להביא אותו לרצות להרים רגע את הראש למעלה ולהחזיר לנו את החטופים הביתה היא אם הוא ירגיש שאנחנו מושכים לו את הדופן; שזה לא ככה. אנחנו נחושים, אנחנו ממשיכים, אנחנו הולכים עד הסוף, אנחנו מלוכדים, מאוחדים עם המטרה המשותפת, ואין לו סיכוי, אין לו סיכוי. ואז הוא יחפש עכשיו להרים את הראש מעל המים. זאת הבקשה, שלא לומר ההפצרה שלי אל הבית הזה – שאני חושב שבסך הכול החזקנו מעמד לא רע בתקופה הראשונה של המלחמה, בלדעת איך לנהל את הוויכוחים כאן. זה ההייד פארק הישראלי, זה הלב הפועם של הדמוקרטיה. זה המקום שבו צריך לדון ולחלוק ולהתווכח, אבל בצורה מכובדת, עניינית, בעיקר אגרוף אחד – ששוב, יש בו אצבעות, גם באגרוף יש חמש אצבעות, וזה בסדר. אבל האגרוף יודע מתי להיסגר, מתי להדביק חזק חזק את הביחד. וזה הבסיס, זה הבסיס לצריבת התודעה אצל הנאצי הנוכל המנוול הזה, האכזרי, המניפולטור הזה, כדי להביא את החטופים.

רם בן ברק (יש עתיד):

זה היה הבסיס לכנס שעשיתם בבנייני האומה ביחד? היה חשוב לכם הביחד – – – מה אתם מדברים? אין קשר בין מה שאתה אומר לבין מה שאתה עושה. זו הבעיה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

עכשיו אנחנו לקראת תקציב. אנחנו נניח בקרוב את התקציב על שולחן הכנסת. והינה המקום להתנצל בפני הכנסת. בסוף בית המחוקקים הישראלי קבע בחוק-יסוד לוחות זמנים. כממשלה אנחנו לא עומדים בלוחות הזמנים האלה, ואני מתנצל, לוקח על זה אחריות.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

זה חוק-יסוד, מה זה "מתנצל"? תגיד לי, אתה אמיתי? מתנצל?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

בסוף, לגבש תקציב בזמן מלחמה שמצד אחד ייתן מענה לכל צורכי המלחמה בחזית – תגידו, אני שואל אתכם, באתי לפה, כיבדתי, ואתם מכירים אותי – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – זאת העבודה שלך. זאת העבודה שלך.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

רק שנייה, רק שנייה, רק רגע. אתם מכירים אותי – – –

רם בן ברק (יש עתיד):

השר סמוטריץ', תענה לי, תענה לי: הכנס בבנייני האומה היה למען הביחד?

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת בן ברק, חבר הכנסת בן ברק, אנא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אם הייתם נותנים לי כמה דקות לסיים. הרי בשמחה אני מוכן להישאר כאן על הדוכן, ותשאלו ואני אענה. אין לי הרבה הזדמנויות להיות כאן.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה עושה לנו טובה? אתה עושה לנו טובה? זאת העבודה שלך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת נאור שירי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני שואל אתכם: האם אתם חושבים שסנוואר, שיושב עכשיו בבונקר וצופה בכם – ובציניות, בדמגוגיה, מתפרצים, צועקים, מפריעים – זה מחזק אצלו את התודעה שאנחנו חזקים ביחד עד הניצחון – –

קריאות:

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – וכדאי לו לשחרר את החטופים או שנמעך לו את הצורה? או שהוא מסתכל עליכם צורחים ככה עם הידיים, ואומר לעצמו: ואללה, החבר'ה האלה מפוררים את עצמם בידיים. אני אקשיח עמדות, הם לא יראו חטוף אחד חוזר בחיים.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

בזבזת 14 מיליארד שקל על – – – פוליטיים. אתה מטיף לנו מוסר? אתה לא מתבייש?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

תחשבו. אני שואל אתכם: האם מה שאתם עושים עכשיו מחזק את מדינת ישראל, מחזק את רוח העם, מחליש את סנוואר – –

גלעד קריב (העבודה):

איך אתה לא מתבייש? איפה התקציב?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – מקרב את החזרת החטופים שכולם ניבטים אלינו כאן בתמונותיהם? אני ממש מבקש מכם, בואו – – –

גלעד קריב (העבודה):

איפה התקציב?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני פה. למה אתה צועק, גלעד?

גלעד קריב (העבודה):

איפה התקציב?

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

למה אתה צועק? אז אני מסביר. הרי התחלתי להתנצל ולהסביר.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה מפר חוק-יסוד. אתה מפר חוק-יסוד.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

נעמה, אבל באתי ואמרתי: אני מפר חוק-יסוד. באתי רגע להסביר. תאמינו לי שאם סנוואר היה רוצה – – –

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

אז תתפטר. תתפטר. מי שמפר חוק-יסוד צריך ללכת הביתה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני כל כך כואב את ההתנהגות שלכם, באמת.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לא נורא, לא נורא. לא נורא.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

באמת. אתם מרחיקים את היכולת להחזיר את החטופים הביתה. אתם – – –

נעמה לזימי (העבודה):

אנחנו כואבים – – –

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה מעודד השתמטות מצה"ל. אתה מעודד השתמטות מצה"ל תוך כדי מלחמה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

באמת, בואו, בואו ביחד. למה? לא מבין.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה מעודד השתמטות מצה"ל תוך כדי מלחמה.

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

לך הביתה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

במקום שסנוואר יסתכל עכשיו בטלוויזיה בבונקר שלו כשקר לו ורעב לו – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת הרצנו, די.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

לא, הוא מדבר על – – – האחדות ומעודד השתמטות מצה"ל.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

די, די, די.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ויראה אותנו אוהבים, מאוחדים, משלבים ידיים, מדברים, מנהלים שיח – –

נעמה לזימי (העבודה):

מאוחדים – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת לזימי.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ומבין שאין לו סיכוי, אין לו סיכוי, והוא מחזיר את החטופים – הוא רואה פה חוסר אחריות. באמת כואב לי, יוראי.

נעמה לזימי (העבודה):

כואב לך? ממש כואב לך, ממש כואב לך. גם – – – וגם משתיק.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

מה אתם צועקים?

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אתה מעודד השתמטות מצה"ל תוך כדי מלחמה. חוסר אחריות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

די, די. די, תפסיקו לפגוע בחטופים ובסיכוי שלהם לחזור הביתה, תפסיקו לפגוע במשפחות, תפסיקו לחזק את סנוואר. באמת, יוראי, תפסיק לחזק את סנוואר. בואו נדבר מאחד.

גלעד קריב (העבודה):

לא, לא. אתה מסרת מיליוני שקלים לסנוואר – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב, חבר הכנסת קריב.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

– – – אתה מעודד השתמטות מצה"ל תוך כדי מלחמה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

גלעד, גלעד, אני באמת שואל אותך. גלעד, אני מכבד אותך.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חכה, אדוני השר, אדוני השר.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

גלעד, אני מכבד אותך. אני שואל אותך: כשסנוואר בבונקר פותח טלוויזיה, רואה אותך עומד, עושה ככה עם הידיים בצעקות, בפרצוף חמוץ, זה מחזק אותו או מחליש אותו? אני שואל באמת.

גלעד קריב (העבודה):

אתם מחזקים אותו. אתם מחזקים אותו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

יש לי בקשה, אדוני המזכיר. יש לי בקשה, דרכך, ליושב-ראש הכנסת בשמי. תשימו כאן מראות בשני הצדדים – –

נעמה לזימי (העבודה):

חמאס – – –

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – שחברי הכנסת יוכלו לראות את עצמם ויסתכלו איך סנוואר רואה אותם, והבעות הפנים שלהם – –

נעמה לזימי (העבודה):

מה, אתה עובד של סנוואר? אני לא מבינה. שר האוצר עובד אצל סנוואר. סנוואר מנהל אותו.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ויוכלו לחשוב רגע: האם סנוואר נחלש כתוצאה מזה?

ולדימיר בליאק (יש עתיד):

כי הבעיה היא שבשבילך אנחנו לא חזקים. אתה תלך הביתה – אנחנו נהיה חזקים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

האם צורבים לו בתודעה שאנחנו חזקים, מאוחדים, דבק, הולכים להשמיד לו את הצורה, וכדאי לו מהר להחזיר את כל החטופים הביתה? או שהוא מסתכל על זה ואומר לעצמו: חבר'ה, נסראללה צדק, קורי עכביש, החבר'ה האלה יאכלו אחד את השני לבד. אני רק צריך עוד טיפה מאמץ, עוד כמה נשימות בבונקר ואני מגיע לדופן של הבריכה ומנצח, ותשכחו מכל החטופים.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

ועדיין אתה מעודד השתמטות מצה"ל תוך כדי מלחמה. אתה מעודד השתמטות מצה"ל תוך כדי מלחמה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

זה מצער אותי, זה מכאיב לי. וכיוון שאני מעריך אתכם, באמת, קואליציה-אופוזיציה, הרי אני יודע מה קורה פה מאחור. אתה יודע מה, יש לי אולי עוד בקשה – שלערוץ הכנסת יהיו גם מצלמות בפרסה מאחור, ועם ישראל יראה וסנוואר יראה איך בפרסה מאחור אנחנו יושבים יחד על הכורסאות, אנחנו שותים קפה יחד, צוחקים יחד, מתחבקים יחד. שסנוואר יראה את התמונות האמיתיות, לא יראה מה עושים פה לצורכי פוליטיקה קטנה ובחירות, שבטלוויזיה הבייס יראה שאנחנו צועקים ונוכל להוציא איזה סרטון.

נאור שירי (יש עתיד):

בחיים לא היית בפרסה. אתה בכלל לא בכנסת.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אני אומר מפה לסנוואר: אתה לא מכיר את החברה הישראלית. אתה יודע מה, אתה גם לא מכיר את הפוליטיקאים הישראלים, כי הם יושבים פה ועושים בכאילו לבייס שלהם.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

היחיד שעושה לבייס זה אתה, ובשלב מלחמה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

אבל אנחנו מאוחדים, ואנחנו אוהבים, ואנחנו אגרוף אחד מלוכד, וגם כשאנחנו מתווכחים אנחנו עושים את זה בכבוד ובאהבה. אין לך סיכוי. אנחנו נמחץ אותך, אנחנו נמעך אותך, אנחנו נרסק אותך עד הסוף, ואתה תחזיר לנו את החטופים הכי מהר בשבילך ולטובתך. זאת האמת על החברה הישראלית, זאת האמת על עם ישראל. זאת האמת גם על הפוליטיקה הישראלית ב-99.9% ממנה. ואנחנו, בעזרת השם, ננצח. לחוק הזה אנחנו מתנגדים. רציתי זמן להסביר, רציתי להתנצל על זה שאנחנו מתעכבים עם החוק כדי להביא תקציב טוב, אחראי, שנותן מענה לניצולים, למפונים, לכל הצרכים של המלחמה, לשיקום העוטף, לתושבי הצפון; עושה את זה באחריות פיסקלית מלאה, כי מסתכלים עלינו בשווקים הבין-לאומיים – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אדוני צריך רק לסיים.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ':

– – ולכן זה לוקח קצת יותר זמן לנהל כלכלה במלחמה באחריות גדולה. אני מתנצל. אנחנו נביא את זה מהר. לחוק הזה אנחנו כמובן מתנגדים. תודה רבה. חברים, באמת, "יחד ננצח" זאת לא סיסמה, זאת האמת. זה מוטל עלינו. עם ישראל מסתכל עלינו, אבל בעיקר המנוול, הרוצח השפל הזה מסתכל עלינו. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. חברת הכנסת רייטן, את משיבה. בבקשה.

קריאה:

למה קראת לו נכס – – –

קריאה:

הלוא הוא היה נכס, אדוני. הוא היה נכס, הוא היה נכס. איפה הנכס?

אפרת רייטן מרום (העבודה):

אדוני שר האוצר, רק אל תברח ותצא, כי אני רוצה לענות לך. אז ברשותך, היות שלא הקשבת לי כשאמרתי את דבריי, אז לפחות תקשיב עכשיו לתשובתי, כי דיברת עלינו במתק שפתיים כל כך. האמת, לא דיברת אלינו, דיברת לסנוואר כל הזמן, כאילו אין לך פה כנסת, כאילו אין לך פה אזרחי מדינת ישראל. איזו בושה. מניפולציה הכי רדודה שיכולתי לחשוב עליה, לקשור בין ביטול המשרדים המיותרים להצלת החטופים. מזכירה לך שהשותף שלך לקואליציה, השר בן גביר, התנגד דווקא להחזיר את החטופים שעכשיו אתה כל כך כל כך מתגאה. בושה. בושה. פשוט לא ייאמן. איך אתה מעז לקשור בין הדברים? אגב, אני רוצה להזכיר לך את דבריו של שר האוצר סמוטריץ' ב-16 בנובמבר. כך אמרת לעיתונאית קרן מרציאנו: צריך לבטל את המשרדים המיותרים, צריך לייעל את הממשלה. איפה אתה, שר האוצר, שתעמוד פה ותגיד: אני חוזר על דבריי? אבל אתה גם פחדן, אתה גם כנראה עסוק בריקודי אקסטזה כדי לכבוש מחדש ולעשות טרנספר. כי זה מה שמעניין אתכם – לא לייעל את הממשלה, לא להעביר את הכספים למאמץ המלחמתי. וגם עכשיו ברחת, כי אתה פחדן. סנוואר צופה בכם. איזה בושה. סנוואר צופה – אם הוא צופה – ואומר: שר האוצר, במקום לקחת את הכסף ולהעביר את זה לאזרחיו ולעזור, ולעזור במאמץ, הוא לוקח את הכסף ומעביר לעתיקות, למורשת, כי אלה הדברים החשובים שבעזרתם הרי הוא ינצח אותנו. פשוט בושה וחרפה. בשבוע שעבר אנחנו הורדנו את החוק הזה. לקחנו אחריות. בשבוע שעבר החוק היה אמור לעלות, וקרה האסון הכבד ונהרגו 24 חיילים. אנחנו לקחנו אחריות כדי שתהיה פה כנסת נורמלית ואחראית, אבל אתם העליתם פה את החוק החשוב למאמץ המלחמתי: מתן היתר לקניית אלכוהול אחרי 23:00. בראבו. הבן שלי והחברים שלו שנלחמים עכשיו מודים לכם מקרב לב על החוקים האחראיים, על החוקים המלחמתיים.

צגה מלקו (הליכוד):

אפרת רייטן מרום (העבודה):

ואו, איך סייעתם לנו עכשיו במאמץ המלחמתי. כבוד לכם. אני יודעת מהרבה שיחות שעשיתי כאן עם חברים שלי – ויש לי כאן חברים בקואליציה – שיש פה לא מעט אנשים שרוצים להצביע בעד החוק הזה. אל תפחדו. או שתימנעו או שתצביעו בעד, תעשו לעצמכם את הכבוד האישי הזה, תרגישו שאתם נאמנים לצו מצפונכם – זאת בקשה לא שלי; של משרד האוצר, שרצה לסגור עשרה משרדים, ואנחנו רק שישה – ולכל אזרח ואזרח במדינת ישראל. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. אנחנו נעבור להצבעה. נא לתפוס מקומות. הצבעה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 בעד ההצעה להוריד מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת החוק לצמצום משרדי ממשלה ולהעברת תקציבם למאמץ המלחמתי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לא נתקבלה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

בעד – 30, נגד – 44, אין נמנעים. אני קובע כי הצעת החוק לצמצום משרדי ממשלה ולהעברת תקציבם למאמץ המלחמתי (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, של חברי הכנסת אפרת רייטן מרום, רם בן ברק ואורית פרקש הכהן, לא אושרה בקריאה הטרומית, ותוסר מסדר-היום.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אנחנו נעבור להצעת חוק עצירת הכספים הקואליציוניים. חברת הכנסת לזימי, את מנמקת? הבאת היום איזשהו שיר להקריא?

נעמה לזימי (העבודה):

כן, בטח. כבוד היושב-ראש, החוק הזה לצמצום – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

רגע, עצרי רגע. רבותיי, צגה.

נעמה לזימי (העבודה):

תעצור לי גם את השעון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אני אעצור ואאפס. רבותיי, ששש.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה, היושב-ראש. הצעת החוק הזאת נולדה בחטא, כי היא הייתה צריכה להיות ברורה מאליה. האסון הכי גדול שקרה כאן לאומה הזאת, הטבח הנורא הזה, המלחמה הקשה הזאת, עשרות אלפי העקורים מבתיהם – האם זה לא יחייב אותנו בשינוי סדרי עדיפויות? בחשיבה מחדש? להפך. מהרגע הראשון דוקטרינת ההלם של המשבר הכתה והכתה, והביזה הועמקה. הועמקה. אנחנו מכירים את הנתונים – מהרזרבות לקחו יותר ממה שתכננו מלכתחילה. החוק הזה הוגש יחד עם אורית פרקש הכהן ושרן מרים השכל לעצירת הכספים הקואליציוניים במצב חירום, כי אין ממשלה בישראל. אין ממשלה אחראית בישראל. אני אציין את התנועה לאיכות השלטון, שסייעה בכתיבת החוק. כבוד היושב-ראש, אני חושבת שהסמל של ביזת הממשלה הזאת הוא בכספים הקואליציוניים במובן הכי פשוט שיש. הרי רגע אחרי האסון העמקתם את הביזה במקום לחשב מסלול מחדש. עכשיו, תשמע, אני יזמתי דיון 40 חתימות על מצב הכספים הקואליציוניים. חתמו עליו חברי ועדת הכספים – יש פה גם את ולדימיר, חברי – והתעלמו מזה. לאחר מכן פניתי למזכירות הכנסת ואמרתי לה: יש נוהג, החתמתי דיון 40 חתימות. אמרו לי: יש פה איזושהי רגישות. אז פניתי ליו"ר הכנסת, אך הוא התעלם. אני מבינה שלא נוח, אבל לא נוח לא אומר לרמוס את כל הכללים ולא אומר לרמוס את הכלים הפרלמנטריים ברגל גסה, רק כי לא נעים דיון ציבורי שקוף על מה שברור שהוא חרפה בעת מלחמה. החוק הזה הוא אילוץ, אילוץ שמעיד יותר מכול על מצב הכנסת ובטח שעל הממשלה הרעה הזאת. אז תגידו, למה מפירים פה חוק-יסוד כבר שבוע וחצי? אני אגיד למה: כדי להכשיר להטמיע בתקציב כמעט 6 מיליארד שקלים קואליציוניים מיותרים בעת מלחמה. ומה יקרה? מה יקרה? עד כמה הנבזיות, עד כמה – – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

תוכלי לצטט את חוק-היסוד שאנחנו עובדים עליו?

נעמה לזימי (העבודה):

חוק יסודות התקציב מחייב הגשה בלוחות זמנים, שלמה קרעי, אבל אם תרצה – תגיב, ונתווכח. אני אשמח.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תקציב 2024 אושר כאן בכנסת בשנה שעברה, לא עוברים על שום חוק-יסוד.

נעמה לזימי (העבודה):

אני מבינה שאתה לא נמצא בדיוני ועדת הכספים, אבל תדבר עם היועצת המשפטית לכנסת, היא תגיד לך בדיוק מה קורה, כי גם היא הוציאה מכתב חריף על זה.

שר התקשורת שלמה קרעי:

תפסיקו להמציא חוקי-יסוד. תצטטי את חוק-היסוד שאנחנו עוברים עליו. תצטטי אותו במקום לשקר לציבור. תצטטי.

נעמה לזימי (העבודה):

אז אתה אומר שגם היועצת המשפטית משקרת לציבור?

שר התקשורת שלמה קרעי:

את משקרת לציבור.

נעמה לזימי (העבודה):

אתה אומר שגם שגית משקרת?

שר התקשורת שלמה קרעי:

תקציב 2024 עבר בשנה שעברה.

נעמה לזימי (העבודה):

תלמד את החומר. באמת תלמד. העיכוב המכוון של מי שמנסים לצמצם זעם ציבורי, עיכוב מכוון כדי לצמצם את לוחות הזמנים, יעלה לנו בקיצוץ פלאט, רוחבי, של 67 מיליארד שקלים – איזה טירוף דעת – קיצוץ טיפש, מה שנקרא, שאינו מבחין בין משרד למשרד. כי מה אכפת לכם שהציבור כולו ייפגע, נכון, שלמה קרעי? העיקר שהמקורבים שלכם יקבלו את ליטרת הבשר שלכם. מה אכפת לכם? הממשלה, שהחליטה שתקציב המדינה הוא הכספומט הפרטי שלה – על זה יש לך מה להעיר, שלמה? והמלחמה, העקורים – –

שר התקשורת שלמה קרעי:

מלשקר את ציבור – – –

נעמה לזימי (העבודה):

– – המפונים, המילואימניקים, העסקים הקטנים, העצמאים – כלום. המקורבים שלכם עומדים לפני הכול. דף המסרים לא יספוג את האמת הזאת, אין מה לעשות. עד כמה מעוות זה שתקצבו 27 מיליון שקלים בסוף שנת 2023 בתקציב המעודכן ועוד 27 מיליון שקלים בתקציב הנוכחי, תקציב 2024 – אתה יודע למה? אני אגיד לך – לארגונים שימנעו נשירה מישיבות. במילים אחרות, ישראל במלחמה, כל יום נהרגים טובי בנינו, חיילינו, והם מתקצבים מהמדינה עידוד השתמטות ובלימת יציאה לגיוס ואל שוק העבודה. עד לאן הממשלה הזאת תגיע? איך יכול להיות שפעם אחר פעם מסרבים להראות לנו את ספרי התקציב? גם פה אין שום בעיה, שלמה קרעי? איך יכול להיות שבגלל שהם רוצים להעביר כסף למקורבים, יקצצו לנוער בסיכון, לאנשים עם מוגבלות, לכפרי הנוער, לכפרי הסטודנטים, לחקלאות, לשירות התעסוקה, להסעות לחינוך המיוחד, לשירותי הבריאות, להשכלה הגבוהה, לחינוך הממלכתי ומה לא? כל אלה, אגב, ממש פנו אליי על הקיצוצים. אבל אין ספרי תקציב, שחלילה לא נראה את הסעיפים הספציפיים של איפה הקיצוץ פוגע, וזה בלי קיצוץ פלאט, כן? איך יכול להיות ששר האוצר עושה מעשה – שלמה קרעי, חבל שאתה הולך – ששר האוצר עושה מעשה שיש לבחון אם הוא פלילי? והוא מפר חוק-יסוד פעם אחר פעם.

גלעד קריב (העבודה):

אבל הוא התנצל.

נעמה לזימי (העבודה):

פלילי.

גלעד קריב (העבודה):

הוא התנצל.

נעמה לזימי (העבודה):

פלילי. צריך לבחון את זה, הפרת חוק-יסוד בוטה כזאת כדי לצ'פר ולקמבן מקורבים. איך הם מעיזים לדבר על אחדות כאשר מנגד הם חומסים בציניות ומתעלמים מהשבר הלאומי ומהמצוקה הכלכלית? זה לא התקציב שהיה ראוי לעם הזה בעת הזאת; זאת בטח לא הממשלה שראויה לעם הזה. ממשלת המחדל. ממשלה שלא לוקחת אחריות, ממשלה שלא מביעה אמפתיה, ממשלה שלא מכירה באשמה, ממשלה שכל מטרתה היא חיזוק השררה, גם על ידי ביזה. אבל הבטחתי לך שיר, כבוד יו"ר הכנסת. "פרצופה של המדינה" – להקת תיסלם. מילים: יאיר ניצני. נראה לי מתאים. "הוא יצא בבוקרו של יום קיץ מתיש / נשק לאישה, חצה את הכביש / מכונית מטופחת, נהג מיומן / שועטים לבירה – יום חדש לעסקן הקטן. // מחייג בנסיעה – ענייני מפלגה / ודואג לחלקו בפרוסת העוגה. / השיחה קולחת, הובטחו לו דברים / כבר שנים שהוא לא מייצג בוחרים. // מסמכים לעיון, תקציבים לפיתוח / ועשן הסיגר לחלון הפתוח / הוא אומר לחבר מפלגה: 'רגע, גדליה, / אולי תהיה השגריר באוסטרליה'. // הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב / אז מה אם בדרך שיקר וגנב, / פניו משתקפים בחלון בפינה / הפרצוף שלו הוא / פרצופה של המדינה. // מסדרונות השררה וקומות ביורוקרטיה. / תקציבים לישיבות על חשבון האינפלציה / הוא קיצץ בדקה שלושה מפעלים / ו-400 איש הפכו מובטלים. // מדרימים במכונית – וילונות כחלחלים / הוא קופץ לביקור, הורים שכולים / הוא שכח שהטיף בעד מלחמה / הפרצוף שלו הוא / פרצופה של המדינה. // הוא חשוב, מקורב, הוא יהיה ויהי מה / הוא זה שיחליט אם תהיה מלחמה. / הוא זה שיקבע את חינוך ילדיך / הוא יקבע נהלים, אתה תצא מכליך. // בלהט נואם לקהל מתרגש / אדמה גואלים במגל וחרמש / הצביעו נכון, ואני מבקש // תנו לי כוח / תנו לצרוח / מה שבא לי / כי הייתה לי / ארץ זבת חלב / נגנו עכשיו. / ואני לא מבין, מה השתנה? / אם אני האידיוט היחיד במדינה, / שחרד למחר וחולם עלי זית / ורוצה להרגיש שכאן זה הבית? // מלטף את פנייך, משקיף לחלון / ואת מחייכת מתוך החלום / אוהב שאת ככה ולא משתנה / החיוך שלך הוא / פרצופה של המדינה." אתם ממשלה לא ראויה, שלא ידעה להסתכל נכון בעת הכי קשה. תקציבים וג'ובים למקורבים ושררה. ממשלה ששכחה את הציבור ואת המדינה. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

ישיב שר הכלכלה, השר ניר ברקת.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אדוני היושב-ראש, השר לוין, מכובדיי חברי וחברות הכנסת, לפני שאני אגש לענות ספציפית לגבי הצעת החוק, אני רוצה לשתף את החברות והחברים באחד הדברים שלמדנו מהמלחמה: אנחנו למדנו שהעולם מתחיל להתפכח והעולם מתחיל להבין מול מי אנחנו עומדים באסלאם הקיצוני. אולי אחת התגליות היותר-מעניינות זה מה זה אונר"א, מה זה הגוף הזה שיושב בעזה, בעידודה בעבר של מדינת ישראל, לצערנו הרב. זה גוף שמייצר לנו נזק ענק, והינה, ראינו שרק בתקופה האחרונה יותר ויותר מדינות בעולם – האמריקאים, אירופים – מחליטות לצמצם, להפסיק את הפעילות שלהן באונר"א. למה אני מספר לחברות ולחברים את הסיפור הזה? כי אני, עוד כשהייתי ראש העיר בירושלים, אני ביקשתי להוציא את אונר"א מירושלים. ומי שלא יודע, לפני 67' בירושלים היו מחנות פליטים, ואונר"א טיפלה בפליטים בירושלים. מה אני אמרתי כשנהייתי ראש עיר?

גלעד קריב (העבודה):

השר ברקת, מי היה ראש הממשלה?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אין פליטים בירושלים. בירושלים יש תושבים.

גלעד קריב (העבודה):

מי היה ראש הממשלה?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

בירושלים יש תושבים, ועיריית ירושלים נותנת להם מענים. אני ביקשתי אז לבטל את אונר"א, להוציא אותם מירושלים.

גלעד קריב (העבודה):

ממי ביקשת? ממי ביקשת?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

מהממשלה.

גלעד קריב (העבודה):

רק תאמר מאיזו ממשלה. מי היה ראש הממשלה ומי היה שר הביטחון?

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

תודה רבה. אז אני מניח שאתה תסכים איתי, גלעד קריב, להצעה שלי, שאמרה ואומרת להוציא את אונר"א מירושלים.

גלעד קריב (העבודה):

כן, כן.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

אונר"א בירושלים – אני רוצה לתת לכם סדר גודל – מטפלת היום בכ-1% מערביי ירושלים. יש טיפת חלב אחת שמטפלת ב-1% או ב-2% מתושבי העיר במזרח העיר. רובם הולכים לטיפות חלב של מדינת ישראל. פחות מ-2% מהתלמידים בירושלים, במזרח העיר, הולכים לבית ספר של אונר"א, כי בתי הספר העירוניים והאחרים טובים יותר. אונר"א מטפלת בניקיון של מחנה הפליטים שועפאט, ועיריית ירושלים יודעת לעשות את זה יותר טוב. אז כאשר אנחנו מתלוננים ומבקשים לפרק את אונר"א בעזה, אני מציע לעשות את זה תחילה בירושלים. ואני יודע שיש חברים שהולכים ומציעים הצעת חוק שתעלה בקרוב – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

עלתה כבר.

שר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת:

– – לבטל את אונר"א בירושלים. מכובדיי, לעצם העניין של הצעת החוק, אני רוצה להודיע שוועדת השרים לענייני חקיקה החליטה להתנגד להצעת החוק, ולכן אני מבקש מחברי הכנסת להסיר את הצעת החוק מסדר-היום. תודה רבה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת לזימי, את רוצה להשיב? אוקיי. חברי הכנסת, אנחנו נעבור להצבעה על הצעת חוק עצירת כספים קואליציוניים במצב חירום (הוראת שעה – חרבות ברזל) התשפ"ד–2023. אנא תפסו את מקומותיכם. רגע. הצבעה.

קריאה:

רגע, רגע, היא רוצה לענות.

קריאה:

יש לה זכות לענות.

קריאה:

היא רוצה לענות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

רגע, רגע. את רוצה להשיב? בבקשה, בואי להשיב.

נעמה לזימי (העבודה):

לפני רגע עלה לפה שר האוצר, בלי בושה, ברהב, והתחיל לספר לנו על אחדות. אבל הוא לא מסוגל, לא מסוגל לבוא ולהשיב כאן ולהסביר את הקיצוצים האגרסיביים שהוא משית עלינו כי הוא כרגע מטמיע את הכספים הקואליציוניים. פשוט בושה. מונעים דיון תקציבי על כספים קואליציוניים, כשאני הגשתי דיון שליש. גם למזכירות פניתי שלא מקיימים אותו, גם ליו"ר הכנסת. כאילו כלום. אין מעמד לכנסת. מגיעה לכאן, מסבירה: אין דיון, אין ספרי תקציב, אין לוחות זמנים. הולך להיות קיצוץ רוחבי של 76 מיליארד שקלים בגלל שאתם לא עומדים בלוחות הזמנים, אבל הוא – הוא לא מגיע להשיב. זה לא שלו. הוא יגיד לי שאנחנו פוגעים באחדות כי אנחנו דואגים מהקיצוצים לשכבות המוחלשות. בלי בושה, בלי בושה. ואתה יודע את זה, שלמה קרעי.

שר התקשורת שלמה קרעי:

– – – את מיקי לוי, הוא המציא את השיטה הזאת, להתעלם מהאופוזיציה.

נעמה לזימי (העבודה):

תקשיב לי, אל תגלגל כל דבר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אתה תשתוק, אתה תשתוק.

נעמה לזימי (העבודה):

המחדל שלכם. האסון הזה קרה בזמן שלכם.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת לוי, חבר הכנסת לוי.

נעמה לזימי (העבודה):

ואתם מהמקפצה, מהמקפצה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברת הכנסת לזימי, רגע.

מיקי לוי (יש עתיד):

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת לוי, לא את השפה הזאת. לא את השפה הזאת. השפה הזאת לא תהיה פה. השפה הזאת לא תהיה פה. לא תהיה פה.

נעמה לזימי (העבודה):

אם שר האוצר לא מסוגל לבוא ולדבר ולהשיב – הוא הרגע היה פה. פחדן, פחדן, זה מה שהוא. לא מסוגל לשמוע ביקורת, אז הוא מגלגל אלינו את עצם שאילת השאלות. אבל איפה אתם, השרים? איפה אתם? שר הכלכלה – אתה הרגע יוצא – גם לך קיצצו, את משרד החקלאות ריסקו, את המשרד להגנת הסביבה פירקו, משרד החינוך – קיצצו לו, משרד הרווחה – קיצצו לו. איפה אתם? לא אכפת לכם ממה שיקרה בעקבות הקיצוצים האלה? העיקר כספים קואליציוניים? העיקר חברים שלכם? תקציבים מיותרים, שלכולנו ברור שהם מיותרים, ובגלל זה אין עדיין תקציב עכשיו. אין ספרי תקציב, אין דיון על הכספים האלה, ויש קיצוצים קשים מאוד, אבל לא אכפת לכם. אין פה אחד, אחד שיעמוד ויגיד די? אין פה אחד שיגיד: רבאק, תירגעו? מלחמה, אנשים עקורים מבתיהם. בואו נקים מינהלת תקומה לצפון, בואו נעשה משהו עבור הציבור. איפה אתם? באמת, אני לא מבינה לפעמים מה בסופו של יום – איך אתם הולכים לישון, מה אתם אומרים לעצמכם. העיקר שאני שם? הכי חשוב שיש לי כיסא? שום דבר אחר לא משנה? אני מזכירה שכשהייתי בקואליציה, שלמה, ידעתי גם להתנגד. אתה יודע את זה. אבל אתם, אתם לא מסוגלים. אין לכם בכלל עמוד שדרה מינימלי, מינימלי, להישיר מבט אל הציבור. תתביישו לכם.

שר התקשורת שלמה קרעי:

אין לך בושה מינימלית? את עומדת, משקרת בצרורות.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה. אנחנו נעבור להצבעה. תפסו מקומות, בבקשה. הצבעה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדה – 30 בעד ההצעה להסיר מסדר-היום את הצעת החוק – 44 נמנעים – אין ההצעה להעביר לוועדה את הצעת חוק עצירת כספים קואליציוניים במצב חירום (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לא נתקבלה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

חנוך, היושב-ראש, זה לא עובד לי.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תרשום שטופורובסקי מצביע בעד. 44 נגד, 30 בעד. רשמנו שחבר הכנסת טופורובסקי, יש לו תקלה והוא הצביע בעד. נכון, אדוני?

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

נכון.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

אנחנו מוסיפים את חבר הכנסת טופורובסקי. לפיכך אני קובע שהתוצאה הסופית היא נגד –44, בעד – 31, אין נמנעים, נוכחים – שלושה. אני קובע שהצעת חוק עצירת כספים קואליציוניים במצב חירום (הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2023, לא אושרה בקריאה הטרומית ותוסר מסדר-היום.

גלעד קריב (העבודה):

איפה הבושה? שודדי התיבה האבודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברי הכנסת, נעבור להצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – הקמת ועדת הנחות), התשפ"ג–2023, של חבר הכנסת יאסר חוג'יראת וקבוצת חברי הכנסת. בבקשה, אדוני.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חברים, אנא, אנא, אנא.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אני עולה לכאן לנמק הצעת חוק שבעיניי היא מאוד מאוד חשובה עבור רוב אזרחי המדינה, הצעת חוק תאגידי מים וביוב (תיקון – הקמת ועדת הנחות), התשפ"ג–2023. בימים אלו, כשאנו נתקלים במשבר יוקר המחיה הקשה, חשוב להבין את התרומה העצומה של הצעת החוק הזו לחברה שלנו. אני מניח שכולנו יודעים איך יוקר המחיה משפיע על האזרח הפשוט. משקי בית רבים במדינה מתקשים לסגור חודש, ועלות המים והביוב היא חלק חיוני מהוצאות הבית. כשמדברים על החברה הערבית, כמעט 50% ממשקי הבית הם מתחת לקו העוני – אני בטוח שגם בחברה היהודית, בחברה החרדית – והרבה אנשים היום מתקשים לסגור את החודש. הצעת החוק הזאת מציעה פתרון מהותי לבעיה זו: היא מאפשרת לתאגידי מים וביוב להעניק הנחות בהתבסס על המצב הסוציו-אקונומי של המגיש. זה שינוי חיוני, המבטיח צדק חברתי ושוויון בגישה למשאבים ההכרחיים לחיינו. עלינו להבין שכל אזרח במדינה זכאי לחיות בכבוד, ללא קשר למצבו הכלכלי, ללא קשר למוצאו. צרכנים ברשויות מקומיות שבהן פועל תאגיד מים אזורי צריכים לקבל את אותו טיפול שמקבלים צרכנים במקומות אחרים. כל חבר כנסת שיצביע נגד החוק צריך לחשוב על משפחות עם כמה ילדים שהכנסתן החודשית נמוכה והן מתקשות לעמוד בתשלומים, הן מתקשות לסגור את החודש. הקלה בעלות המים והביוב תהיה עבורן כמו מתנה משמיים המאפשרת להן לשפר את איכות החיים. חבר הכנסת שיתנגד להצעה הזאת אומר לאלפי משפחות שהן לא בסדר העדיפויות שלו. כחברי כנסת, אנו חייבים להיות מחויבים למציאת פתרונות לאתגרים כלכליים וחברתיים. הצעת חוק זו היא צעד בכיוון הנכון. אני קורא לכל אחד מכם לתמוך בה, למען עתיד טוב יותר וצודק יותר לכל אחד ואחד. אני פונה לכל חברי הכנסת משני צידי הבית לחשוב על המשפחות מעוטות היכולת, לחשוב על המשפחות החלשות. החוק הזה רק ייטיב איתן. כמו שיש ועדות להנחות בארנונה במועצות המקומיות, חשוב שיהיה חוק גם בתאגידי המים והביוב להקמת ועדות הנחות כדי לעזור לאותם אנשים מוחלשים, חלשים, שבקושי סוגרים את החודש.

טלי גוטליב (הליכוד):

בתוך העיריות יש, ברשויות עצמן.

קריאה:

לא, לא, תאגיד מים לא, כי זה נפרד מהעירייה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

זה בתאגידי מים וביוב, לא בעיריות. אני לא מדבר על הארנונה. אני אפנה בערבית לציבור שלי ואני אומר: (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אני מגיש הצעת חוק הקמת ועדת הנחה לתאגידי המים והביוב. אנחנו יודעים, בידיעה, שרוב או 50% מהחברה הערבית שלנו היא מתחת לקו העוני, וגם בחברה היהודית הרבה משפחות לא יכולות לחיות בכבוד, ורובן נזקקות לסיוע. חוק הקמת ועדת הנחות בתאגידי המים בא רק לסייע למשפחות המתקשות האלה, אשר לא מצליחות לסיים את החודש משום שהן בעלות הכנסות מוגבלות. לכן אני פונה לכל חברי הכנסת בכנסת הזאת ומבקש שיתמכו בחוק הזה, כי חוק הקמת ועדת הנחות הגיע רק כדי לעזור למשפחות העניות ולמשפחות המתקשות.) אני מקווה שחברי הכנסת ישכילו – כולם, גם החרדים, גם הליכוד, שהם טוענים שהם חברתיים, גם חברי הכנסת מהצד השני – אני מקווה שיתמכו בחוק הזה. תודה.

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

תודה רבה. להצעה ישיב השר בן גביר, בשם שר האנרגיה והתשתיות.

גלעד קריב (העבודה):

כל דקה שאתה פה אתה מבזבז זמן על – – – למה אתה בא לפה? לך, לך תעשה – – –

היו"ר חנוך דב מלביצקי:

חבר הכנסת קריב.

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

הוא נהנה. הוא נהנה מהפרובוקציות, עזוב.

גלעד קריב (העבודה):

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

תפסיק להיות פרובוקטור. אדוני היושב-ראש, כבוד השרים, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני אשיב את התשובה, ואחר כך יש לי נאום שאולי כדאי שתשמעו, כי יש גם דברים מאוד מאוד אקטואליים, שגם עליהם אני רוצה לדבר. קודם כול, אני אקריא כאן את התשובה שקיבלתי, חבר הכנסת חוג'יראת. אני חייב להגיד לך שהדברים שלך שובי לב בנושא הזה של המים ושל רשות המים. אני אקרא את הדברים בשם הממשלה: הצעת החוק שבנדון מציעה לתקן את חוק תאגידי המים, לקבוע כי בכל תאגיד מים וביוב תוקם ועדת הנחות שתורכב מבעלי תפקידים, והיא תדון בבקשות הצרכנים למתן הנחה. כותבים כאן: הצעת החוק עומדת בסתירה לעקרונות של קביעת כללים לחישוב עלות אספקת שירותי המים ותעריפים מבוססי עלות ריאלית על ידי גוף מקצועי המורכב מנציגי הממשלה ומנציגי הציבור. לפי חוק המים, מועצת רשות המים מחויבת בקביעת תעריפי מים, כלומר, יש כאן בעיה שצריך לפתור אותה ברמת החקיקה. נאמר כאן שקביעת תעריפים מופחתים למגזר מסוים, חבר הכנסת חוג'יראת, תביא לסבסוד צולב בין צרכנים, להעלאת תעריף לצרכנים שאינם שייכים לאותו מגזר. אם רוצים לשנות, כפי שעולה מהחלטות הממשלה, יש לעשות את השינוי הזה בדרך של תקצוב ישיר מתקציב המדינה, ולא באמצעות סבסוד צולב בתעריפי מים, שאחרי זה כל האוכלוסייה תשלם על ההצעה הזאת. לכן, לסיכום, הצעת החוק עומדת בסתירה לעקרון העלות הקבוע בחוק, המחייב קביעת תעריפים לשירותי מים וביוב. ההצעה עומדת בסתירה להחלטת ממשלה בדבר תמיכה באוכלוסיות נזקקות. יש תמיכה כזאת של הממשלה באמצעות תקציב המדינה, וככל שמעוניינים לתמוך באוכלוסיות אלה, יש לבצע את התמיכה באופן ישיר מתקצוב המדינה. לכן הממשלה מתנגדת להצעה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, חבריי השרים, שמענו השבוע בתקשורת כל מיני הדלפות ותדרוכים עם מספרים מופרזים והזויים של מה שישראל אמורה להעניק לחמאס – –

גלעד קריב (העבודה):

אתה פורש?

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – לאותו ארגון נאצי במסגרת עסקה לשחרור חטופים. זה ככל הנראה היה עז, ותכלית שחרור העז הזאת הייתה להכשיר את הקרקע לעסקה חמורה פחות, אבל עדיין עסקה מופקרת בכל קנה מידה. אני רוצה לומר מעל לבמה הזאת באופן חד-משמעי: אדוני ראש הממשלה, מאות חללי צה"ל אינם עיזים, בני משפחות החללים אינם עיזים, אלפי הפצועים ונכי צה"ל אינם עיזים, תושבי הדרום, שחיים שנים כל כך רבות – אינם עיזים, אזרחי ישראל אינם עיזים – –

רון כץ (יש עתיד):

הרי אתה לא מתפטר, אז למה כל – – –

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר:

– – וגם אני, אדוני ראש הממשלה, אינני עז. ולכן אני אומר כאן מעל לבמה המכובדת הזו – –