جلسة الهيئة العامة بتاريخ 01/01/2024 الساعة 16:00

היו"ר אמיר אוחנה:

חברות וחברי הכנסת, אני פותח את ישיבת הכנסת היום, יום שני כ' בטבת התשפ"ג, 1 בינואר 2024. הודעה למזכיר הכנסת, בבקשה.

מזכיר הכנסת דן מרזוק:

ברשות יושב-ראש הכנסת, אני מתכבד להודיעכם, כי הונחו היום על שולחן הכנסת – הצעות חוק לדיון מוקדם – החל בהצעת חוק פ/4158/25 וכלה בהצעת חוק פ/4167/25: הצעת חוק-יסוד: הממשלה (תיקון – חובת מינוי ממלא מקום ראש הממשלה), מאת חבר הכנסת יואב סגלוביץ'; הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון – הארכת תקופת הזכאות למענק עבודה מועדפת בחקלאות ובבנייה) (הוראת שעה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת גלעד קריב, קארין אלהרר, קטי קטרין שטרית, יואב סגלוביץ', רם בן ברק ועידן רול; הצעת חוק הדחת נציג ציבור התומך במאבק מזוין נגד מדינת ישראל (תיקוני חקיקה), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת עודד פורר, יבגני סובה, שרון ניר, יוליה מלינובסקי וחמד עמאר; הצעת חוק כלי הירייה (תיקון – פיקוח פרלמנטרי), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת יואב סגלוביץ', מיקי לוי, קארין אלהרר וגלעד קריב; הצעת חוק-יסוד: ברית החיים, מאת חבר הכנסת אריאל קלנר; הצעת חוק הירושה (תיקון – הורשת זכויות דיגיטליות), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת ארז מלול; הצעת חוק העונשין (תיקון – החמרת ענישה בעבירות ממניע גזעני), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ"ד–2024, מאת חברת הכנסת מירב כהן; הצעת חוק העבירות המינהליות (תיקון – הפחתת תוספת הפיגור על אי-תשלום קנס), התשפ"ד–2024, מאת חבר הכנסת אחמד טיבי; הצעת חוק ההתגוננות האזרחית (תיקון – פיקוח על מקלטים משותפים), התשפ"ד–2024, מאת חברי הכנסת ינון אזולאי, עודד פורר וזאב אלקין. לקריאה ראשונה, מטעם הממשלה: הצעת חוק עובדים זרים (תיקון מס' 24) (פיקדון לעובדים זרים), התשפ"ד–2023. מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת משה טור פז ואפרת רייטן מרום בנושא: נוהלי פתיחה באש והיערכות כוחות הביטחון לנוכחות אזרחים חמושים באירועי טרור. מסקנות ועדת הכלכלה בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת סימון מושיאשוילי, שלי טל מירון ויבגני סובה בנושא: מצוקתם של אנשי המילואים, וביניהם בעלי העסקים ובעלי העסקים הקטנים, מול התנהלות הבנקים. הודעת שר הרווחה והביטחון החברתי על מסקנות הוועדה לביטחון לאומי בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת מירב בן ארי, עופר כסיף, שרון ניר, יונתן מישרקי, פנינה תמנו ואפרת רייטן מרום בנושא: חלוקת הנשק ללא מעורבות של משרד הרווחה והביטחון החברתי עלולה להחריף את האלימות בתוך המשפחה. תקנות שעת חירום (חרבות ברזל) (פגישה עם עורך דין של עצור בעבירת ביטחון) (תיקון), התשפ"ד–2023. המלצת ועדת הפנים והגנת הסביבה לעניין צו לדחיית הבחירות הכלליות לרשויות המקומיות (קביעת המועד הנדחה), התשפ"ד–2023. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה למזכיר הכנסת.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הראשון על סדר-היום יהיה נאומים בני דקה. חברי הכנסת המבקשים לנאום יצביעו כעת. עד שאקבל לידיי את הרשימה, אם את כבר עומדת, חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה, ראשונת הדוברות.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להקריא את הסיפור של אביבה סיגל מכפר עזה, שהייתה 51 יום בשבי: היו רגעים שהייתי בטוחה שאני הולכת למות, כולנו הולכים למות שם, במנהרה בעזה. האוויר היה קשה לנשימה, וחלק מהזמן לא הצלחנו אפילו לדבר בשקט כי פשוט לא היה חמצן. היה אסור לבכות, היה אסור לדבר, רק ללחוש, וגם את זה לא תמיד. שעות של שקט, דממה. 51 ימים הייתי בעזה, וחשבתי בכל ליבי שאין סיכוי שאראה את המשפחה שלי שוב. חשבתי ששכחו אותנו. שאף אחד לא מחפש אותנו. בימים האחרונים התחלתי להתעורר באמצע הלילה ולא להצליח לחזור לישון. נזכרתי ברגעי האימה, בהתעללות, בהשפלה, בעיקר בפחד המוות שהרגשנו שם על בסיס קבוע. קית' בעלי עוד שם, ואני לא מצליחה להבין איך אני יכולה לנשום, איך לאכול ואיך לחיות, כשאני פה והוא שם. אין לי עוד כוחות. אני פוחדת להתעורר מחר בבוקר ולהבין שעוד יום מתחיל ואין לי איך להחזיר את בעלי הביתה. אני פוחדת לדמיין מה עובר עליו שם ובאיזה תנאים הוא מוחזק. 51 יום פחדתי בשבי חמאס, ועכשיו על אדמתי, בארצי, אני ממשיכה לפחד בכל דקה של היום. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה לחברת הכנסת בן ארי. כעת יעלה ויבוא חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אחריו – חברת הכנסת דבי ביטון.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברצוני לנצל הזדמנות זו כדי לאחל לסטודנטים שפתחו סוף-סוף את השנה האקדמית המון הצלחה, במיוחד אחרי התקופה הקשה והלחוצה שעברנו. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: הסטודנטים הערבים שלנו באוניברסיטאות ובמוסדות להשכלה גבוהה, אין ספק שאתם עברתם תקופה קשה, שהיו בה רדיפות והצקות, אם באוניברסיטאות ואם במכללות או במעונות. אך זה לא הוריד מהנחישות שלכם ולא הוריד מההתעקשות שלכם לממש את ההצלחה. בהצלחה, בעזרת האל.) תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון, ואחריה – חבר הכנסת סימון דוידסון.

דבי ביטון (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כמובן אני אפתח את דבריי בברכה ותפילה להשבת החטופים. אני משתתפת בצער המשפחות ומתפללת לשלומם של החיילים. אמש הוצג לנו, תושבי העוטף העקורים, איזשהו מתווה לחזרה אל הבית. המתווה אומר שעד 29 בפברואר אנחנו נוכל לשהות מחוץ לבית. היה ונחליט לשוב הביתה, זה יגרום לכך שלא נוכל אחר כך לצאת לאיזושהי הפוגה בהמשך. אני רוצה לומר כתושבת העיר שההצעה והניסיון לתת איזשהו מענק מדומה לנפש שלנו היא הצעה בזויה מבחינתי. ברגע שתושבים יחליטו להתחיל לשוב הביתה, חשוב לזכור שהאנשים האלה הם עם רקע רגשי מאוד קשה. אז אולי הם ילכו יום, יומיים, יחזרו בחזרה למלון, יאספו כוחות וכו'. ולכן אני מאוד מבקשת, ומודיעה כאן שאנחנו, העקורים לפחות, לא נקבל שום הצעה שלא תבטיח את ביטחוננו. אנחנו רוצים גם לדעת מה מסתתר מאחורי ההצעה הזו, ומה מצבנו הביטחוני וכמה מבטיחים את הביטחון. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת סימון דוידסון, ואחריו – חבר הכנסת משה סולומון.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ככה, מתחת לפני השטח, מתעוררת בעיה שהייתה גם לפני כן בעיה גדולה מאוד במדינת ישראל, אבל היא מעצימה מאוד בתקופת המלחמה – הנושא של התמכרות לסמים ואלכוהול. מה שקורה היום הוא שבגלל המצב הנפשי הרבה מאוד הולכים אל הטיפה המרה או אל הסם, ולמדינת ישראל לצערי אין מענה להתמכרויות. אתמול ביקרתי ברטורנו בבית שמש – מרכז מדהים באמת, שמנהל אותו הרב איתן אקשטיין, מרכז שמטפל במצב הכי קשה של נוער שמגיע אל הסם. לצערי הרב אין הרבה מקומות כאלו במדינת ישראל, ואני אומר לכם למה. גלעד ארדן בזמנו ביטל את הרשות למניעת סמים ואלכוהול, הרשות שהייתה כל כך חשובה במדינת ישראל, והכניס אותה לתוך המשרד לביטחון פנים – עכשיו זה לאומי. זה כמעט לא פעיל, כמעט לא קיים, עם תקציבים דלים. אני שמח שהשר ארבל נמצא פה, כי אתה אחד מהבודדים שיכול לעשות מהלך – חייבים להחזיר את הרשות למניעת סמים ואלכוהול. המצוקה בקרב בני הנוער גדולה וחמורה, ותחריף. חייבים להציל אותם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון, ואחריו – חבר הכנסת יאסר חוג'יראת.

משה סולומון (הציונות הדתית):

אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים כעת בעיצומה של מלחמה על עצמאותו המחודשת של עם ישראל בארצו, שבמסגרתה אנו סופגים אבדות קשות. בתוך כל האובדן הזה, אבקש לציין את הקהילה האתיופית, שהקריבה את טובי בניה ובנותיה, הן בשבת של שמחת תורה, בסיפורי גבורה מפעימים שאנו נחשפים אליהם, ובעיקר כעת, במהלך הקרבות ברצועת עזה. חלקם דור שני לעולים, נולדו כאן לתוך הבית הישראלי והציוני שינקו מהבית והקהילה, וחלקם זכו לעלות בעצמם. הקהילה האתיופית כספה להגיע לכאן, לארץ הקודש, וחלקם אף זכו להגשים את החלום תוך אבדות רבות בדרך. הקהילה האתיופית השתלבה בחברה הישראלית במגוון תחומים מובילים ובתפקידים שונים בצבא ובמערכת הביטחון, ומהווה נדבך חשוב בקיום המדינה. רק לסבר את האוזן, בני הקהילה מונים כ-2% מסך האוכלוסייה, בעוד הנופלים מבני הקהילה מכוחות הביטחון עומד על פי שניים – כ-4%, 20 נופלים, שמאחורי כל אחד מהם סיפור גבורה עוצמתי ומעורר השראה. את הנאומים הבאים אקדיש כל פעם להעלות על נס את אחד מהקדושים ולספר את סיפורו, את רוח הגבורה והדרך המיוחדת שהגיבורים הללו השאירו לנו. לזכרם נמשיך לבנות עתיד משותף יחד, מול אויבנו הקמים עלינו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, ואחריו – חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד יושב-ראש הכנסת, חבריי חברי הכנסת, בדיוק לפני שנה עמדתי כאן באחד הנאומים הראשונים שלי בבית הזה, וזעקתי את זעקתם של ילדים החולים במחלה הנדירה PFIC. במחלה הזו מצטברים מלחי המרה בכבד, דבר שגורם לגרד בלתי נסבל לתינוקות הרכים – הם מגרדים עד שלפעמים יוצא דם מגופם – וגורם לפיגור התפתחותי וחוסר שינה. הטיפול הקיים היום הוא השתלת כבד או טיפול תרופתי שאינו נכלל בסל התרופות. רוב הילדים החולים במחלה נפטרים בעשור השני לחייהם. היום פגשתי את נסים אבו עביד, בן שנה וחמישה חודשים מלקיה, והוריו זיאד ויסמין הם זוג צעיר, שהילד הראשון שלהם, נסים, סובל ממחלת PFIC. אני פגשתי גם את המנכ"לית וחברי עמותת ניסאן, שמלווים אותם, ונמצאים כאן ביציע. ההורים של נסים סיפרו לי ולחבריי לסיעה על הסבל שהם עוברים בגלל המחלה של נסים. נסים לא ישן בלילות מרוב גירודים, והדאגה שלהם אין-סופית מהפתרון הקיים היום, שזה השתלת כבד. מחלות נדירות אינן מבחינות בין יהודים לערבים, והמחלה פוגעת בילדים בשתי החברות, ומביאה לאחדות גורל של משפחות. ילד חולה במשפחה משנה את סדר-היום של ההורים והאחים. בשנה שעברה זעקתי על העוול, שלראשונה יש תרופה למחלה הקשה הזו והיא נמנעת מהילדים הקטנים וחסרי הישע הללו. לצערי זעקתי לא נשמעה, והתרופה לא הוכללה בסל התרופות בשנה שעברה. כיום המשפחות מטפחות שוב תקווה לכניסת התרופה לסל של שנת 2024. אני מקווה שוועדת הסל תשכיל ותכניס את התרופה הזאת לסל התרופות. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין. אחריה – חבר הכנסת ווליד טאהא.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

צוהריים טובים. באמצע כל החושך מסביב, סוף-סוף ניצוץ של תקווה. אתמול נפתחה שנת הלימודים האקדמית, וכאן אני רוצה לאחל לכל הסטודנטים שנה מוצלחת ופורייה. תרשו לי לפנות בערבית. (אומרת בערבית: לבניי הסטודנטים, אני מאחלת לכם שנת לימודים פורייה, מלאה בהצלחות ומימוש עצמי.) כבוד היושב בראש, אני רוצה להתריע בפניך על התמונות הקשות שראינו אתמול, של סטודנטים עם נשק ארוך שמתהלכים בתוך האוניברסיטאות. אני חושבת שתמונות אלה הן קשות, והן לא ראויות להיות במקום הזה. צריך להיות זהירים מההשלכות של דבר כזה בתוך האוניברסיטאות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, בהמשך להחלטת הממשלה לנצל את הארכה שאפשר לה החוק ולדחות את הבחירות בעוד חודש, ובהמשך להחלטת הוועדה לאשר את הצעת הצו שהגישה הממשלה, אני רוצה לדבר על סוגיה מאוד קשורה בחברה הערבית, שהינה חמישית מסך כל אוכלוסיית המדינה. הסיבוב השני של הבחירות, ביישובים שבהם הבחירות לא יוכרעו בסיבוב הראשון, ייפול אל תוך חודש רמדאן, וזה תהליך שבלתי אפשרי לקיים אותו במהלך צום הרמדאן. על כן, אני בקשר עם שר הפנים, עם שר המשפטים, עם יו"ר ועדת הפנים. צריך לקבל החלטה לקבוע את 10 במרץ, יום לפני חודש רמדאן, כמועד לסיבוב השני של הבחירות לרשויות המקומיות. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי. אחריו – חברת הכנסת שלי טל מירון.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת, שנת 2023 הייתה אחת השנים הגרועות במדינת ישראל בהרבה מאוד מובנים, גם בתאונות הדרכים. זו השנה הכי מדממת בעשור האחרון. הכי הרבה הרוגים; שיא במספר הילדים ההרוגים בדרכים ושיא במספר ההרוגים מאופניים ובכלל כלים חשמליים. מדינת ישראל נכשלה גם במאבק בתאונות הדרכים. ואפשר גם להבין את זה. אין תוכנית רב-שנתית, מדי פעם מתקבלות תוכניות, שלא מיושמות או מתבטלות. אין יו"ר לרלב"ד, אין מנכ"ל לרלב"ד, והדרך והצורה הזאת לא יכולות להישאר. לסיכום 2023 – 359 הרוגים בכבישי ישראל, שישה מהם רק בשבוע האחרון. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון. אחריה – חבר הכנסת אבי מעוז.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רק רוצה לפתוח בכך ש-87 ימים שהאהובים שלנו, המשפחות, ההורים, הילדים, האחים, האחיות, בשבי. ואני חושבת שחשוב שנפתח כל מליאה, כל ועדה, כל ריאיון בתקשורת, כל במה של כל נבחר ונבחרת ציבור בבית הזה, בלהזכיר לכולם שהם עדיין שם, ואנחנו רוצים אותם בבית כמה שיותר מהר, בחיים – עכשיו. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז. אחריו – חבר הכנסת יצחק קרויזר.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 100, והפעם על תודעת האויב ותודעה עצמית. פרעה הרשע הנדס לעמו את התודעה כאילו שיעבוד עם ישראל יחליש וימעט אותו. אבל "כאשר יענו אֹתו – כן ירבה וכן יפרֹץ", וזכינו לגאולה ולחג הפסח. המן הרשע הנדס את תודעת אחשוורוש שמדובר בעם מפוזר ומפורד שכדאי להשמידו, אבל כנגדו מרדכי כינס את כל היהודים, וזכינו להצלה ולחג הפורים. אנטיוכוס הרשע ניסה להנדס לנו את התודעה ולהפוך אותנו להלניסטים, אבל החשמונאים מסרו נפשם על יהדותם ותורתם, וזכינו לניצחון ולחג החנוכה. הצורר הנאצי, יימח שמו, הנדס את תודעת עמו על הרייך בן אלף השנים ועל עולם נקי מיהודים. אבל הרייך איננו, ומדינת ישראל חיה וקיימת. גם נסראללה וסנוואר ניסו להנדס את תודעתנו ותודעת העולם כאילו אנחנו קורי עכביש, מפורדים וחלשים, שאפשר להכרית מהארץ הזאת. אבל עם ישראל התקבץ והתאחד שוב לאגרוף ברזל מאוחד ועוצמתי. אני ממליץ לכולנו לאמץ ולהפנים את התודעה העצמית, כפי שהגדיר מרן הרב קוק זצ"ל את תהליך שיבת ציון והציונות, וכך הוא הגדיר: "גוי קדוש, סגולת העמים, גור אריה יהודה, נעור מתרדמתו הארוכה, והנה הוא שב אל נחלתו". תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת יצחק קרויזר. אחריו – חבר הכנסת מנסור עבאס.

יצחק קרויזר (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, התבקשתי להקריא את מכתבה של עדה שגיא, תושבת ניר עוז, שחזרה אלינו לאחר 53 ימים בשבי: ב-7 באוקטובר התעוררתי לעוד בוקר של צבע אדום, או לפחות כך קיוויתי. מהר מאוד הבנתי שהסכנה שמסביבי שונה מכל מה שהכרתי – זה היה בוקר של צבע שחור. לבד, לבד עם עצמי מול שבעה אנשי חמאס, ראיתי איך הכול משתנה לי מול העיניים. המדינה שלי לא הייתה שם; הצבא שלי לא היה שם; הקיבוץ שלי נחרב ונשרף. האמנתי שכאן נגמרים לי החיים. קיוויתי שלא כל המדינה נכבשה, שלא כולם מובלים כמוני לתוך שטח עזה, שהמשפחה שלי חיה ושלמה, ושיש מי ששומר עליהם עבורי. במהלך 53 ימיי בשבי הבנתי שעליי לעשות הכול לא רק כדי לשרוד, אלא כדי לחיות. כדי להרגיש שוב את הנשימות של הילדים שלי ופעימות ליבם של נכדיי. עליי לעשות הכול כדי להגיע לרגע שאני בידיים טובות, בטוחות ואוהבות. אני בת מזל לכתוב לכם מעל במה זו, ולא לכתוב עוד פתקים בחשכת השבי. אני בת מזל להרגיש את מה שהתפללתי בשבילו 53 ימים – חופש, חופש שנלקח ממני באלימות ובכאב, וכל יום בשבי רק הגביר את הכאב והעצים את גודל הייאוש. אבל לא כולם בני מזל כמוני. לא כולם יכולים להשמיע את קולם. זו חובתנו כמדינה לא רק להשמיע את קולם אלא לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה בריאים ושלמים עכשיו. כל יום שעובר מסכן אותם יותר, ומחליש את הביטחון שלהם בידיעה שיש תקווה ושיש מי שיבוא לשחרר אותם. ב-7 באוקטובר הופקרנו והיינו לבד. עכשיו זה הזמן שלכם להראות שאנחנו יחד. הוציאו אותם מהתופת הזו. שחררו אותם. עם השאר נסתדר אחר כך. עדה שגיא, קיבוץ ניר עוז. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת מנסור עבאס. אחריו – חברת הכנסת קארין אלהרר.

מנסור עבאס (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני, היום הוא היום הראשון בשנה האזרחית החדשה, ואתמול פורסמו שני דוחות על ידי עמותת יוזמות אברהם וגם על ידי מרכז אמאן – נתונים על הפשיעה והאלימות. אנחנו סיימנו את 2023 עם 247 נרצחים – או 246 בהתאם לצורה שבה עורכת העמותה את הדוח – לעומת 106 לפי נתוני המשטרה ב-2022, 111 לפי נתוני מרכז אמאן ב-2022. זאת עלייה של 120%. אני לא רוצה לדבר על הבעיה, דיברנו המון על הבעיה, אבל בכנסת הזאת, אדוני היושב-ראש, הוועדות המיוחדות קמו לפני שנה עם הקואליציה חדשה. יש רק ועדה אחת שלא קמה עד עכשיו, והוועדה הזאת אמורה להיות ועדה מיוחדת. ביקשתי שהוועדה הזאת תהיה לטובת מיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, כמו שהיה לפני שתי קדנציות. הוועדה הזאת עבדה מול הוועדה של המנכ"לים, שגיבשה את תוכנית 549 למיגור פשיעה ואלימות. זה הזמן. אדוני יושב-ראש הכנסת, חשוב מאוד מבחינתי שתתערב בעצמך בנושא הזה. לפחות שנקים את הוועדה הזאת, שתחזור לפעול ביחד עם משרדי הממשלה ועם הגורמים הרלוונטיים, תתמקד בנושא הזה. זאת המחויבות המוסרית, לדעתי הבסיסית, שאנחנו ככנסת יכולים לעשות בשלב הבא. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה. חברת הכנסת קארין אלהרר, ואחריה, אחרונת הדוברות לפרק זה – חברת הכנסת פנינה תמנו, וגם חבר הכנסת רון כץ. בבקשה.

קארין אלהרר (יש עתיד):

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, התבקשתי להקריא את עדותה של דיצה הימן שנכתבה על ידי נכדתה נטע מקיבוץ ניר עוז. היא שוחררה אחרי 53 ימים בשבי: חברות וחברי הכנסת, אני נטע הימן מינה, בתה של דיצה הימן, שנחטפה ב-7 באוקטובר מביתה בקיבוץ ניר עוז – קיבוץ אשר היא הייתה בין מקימיו, במסגרת המשימה הציונית של הקמת יישובים על הגבול. אימא שלי הופקרה בביתה בשבת בבוקר. המדינה והצבא כשלו בתפקידם ובחובתם כלפי אזרחית המדינה. במשך 53 ימים שהתה אימי בתנאים בלתי נסבלים. אישה בת 84, ללא טיפול תרופתי, עם מעט מאוד מזון. כפי שהיא הגדירה, אלה היו תנאים של רעב. ללא מים זורמים בשירותים, ובכלל בתנאים סניטריים נמוכים, כשמטוסי צה"ל חגים מעל ראשה ופצצות נופלות מסביבה. אימא אומנם חזרה, אבל היא מודאגת מאוד מחבריה ושכניה לקיבוץ שנמצאים שם כבר מעל מ-80 יום בתנאים הירודים הללו, חלקם במנהרות החשוכות והלחות, חלקם מעל האדמה חשופים להפצצות ולסכנות הלחימה. רק מהקיבוץ שלה, ניר עוז, יש עדיין 30 חטופים, שחלקם מעל גיל 80, ללא תרופות, ללא אוכל ובסכנת חיים מיידית. אני קוראת לכם מכאן בשמי ובשמה: לחטופים אין זמן. כל יום הוא סכנת חיים מיידית. חובתה של המדינה להחזיר אותם בחיים, יהיה המחיר גבוה ככל שיהיה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת פנינה תמנו. אחריה, אחרון הדוברים – חבר הכנסת רון כץ.

פנינה תמנו (המחנה הממלכתי):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני רוצה להקריא את עדותה של שרון קוניו מניר עוז, שהייתה 52 יום בשבי חמאס: בשבת השחורה, לאחר ייאוש, פחד תהומי וסכנה ממשית לחיינו, נחטפנו בברוטליות ותחת איומי נשק על ידי החמאס, אני, בעלי דוד קוניו, בנותינו התאומות בנות השלוש אמה ויולי, אחותי דניאל ואחייניתי אמיליה. את השבי אי-אפשר בכלל לתאר. חוויתי קריסות נפשיות ופיזיות, התקפי חרדה והתקפי טיקים שלא חוויתי בעבר. הייאוש שם הוא אין-סופי. ההרגשה שוויתרו עלינו התגברה מיום ליום. לא משנה כמה עדויות תשמעו, לעולם לא תצליחו להבין איך זה להיות שם אפילו דקה. לעומתכם, יש שם 133 אנשים שכן יודעים – מיואשים, חולים, עצובים ומפוחדים, שרק רוצים לחזור למשפחה שלהם. כל יום שאתם מחכים ומתמהמהים זה עוד יום שחייהם עלולים להסתיים בשבי הארור הזה. היא מבקשת: תחזירו את בעלי, תחזירו את כולם עכשיו.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לגברתי. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, הבוקר קיבלתי פניית ציבור מאשתו של מילואימניק שנמצא כבר מעל 80 ימים בלחימה בעזה. היא ביקשה דבר פשוט. היא ביקשה שרשויות המדינה יפנו אליהם, כי הם לא יודעים מה מגיע להם. אני חושב שזה משהו שאנחנו מפספסים בבית הזה. עושים פה דברים, ורשות המיסים עושה דברים, והרבה מאוד משרדים פועלים בנפרד, אבל המילואימניקים שבשטח – 1. אין להם זמן בשביל לדעת מה מגיע להם; 2. אין להם את היכולת להתמודד מול הביורוקרטיה. אז אני מעלה את זה פה בבית הזה ומבקש שירימו את הכפפה: לאגד את כל מה שמגיע למילואימניקים האלה, ושיגיעו אליהם באמצעות הודעה, באמצעות מישהו בשטח, בדרך כלשהי, כי מאוד מאוד קשה להם. שבעתיים קשה למילואימניקים שהם בעלי עסקים, עצמאים, וקורסים. אחרי שהם יסיימו את הלחימה בעזה, הם יצטרכו להילחם על הבית ועל העסקים שלהם. תודה רבה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה לאדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: החלטת הממשלה בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, למנות את השר אלי כהן לתפקיד שר האנרגיה והתשתיות במקום השר ישראל כץ, ולמנות את השר ישראל כץ לתפקיד שר החוץ במקום השר אלי כהן. אני מזמין את כבוד השר אופיר אקוניס להציג את החלטת הממשלה. עד עשר דקות לרשותך, אדוני, בבקשה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

תודה, אדוני היושב-ראש. חברות וחברי הכנסת, אני הקשבתי קשב רב לכמה מן הנאומים בני דקה. אני מבקש להתייחס בקצרה. חברת הכנסת שלי מירון הציעה, ובצדק, לפתוח כל ישיבת מליאה, ועדה, או דיון כלשהו בכנסת, במליאתה ובוועדותיה, באזכור של החטופים. אני חושב שהדבר הוא נכון, רצוי. אנחנו כולנו מתפללים לשלומם, וגם פועלים כדי להחזיר אותם במהרה לביתם. באותה נשימה, חברת הכנסת מירון, חיזוק ענק לכוחותינו בים, באוויר וביבשה, שעושים עבודה כבירה בכמה וכמה גזרות – דבר שלא זכור, אדוני היושב-ראש, שנים ארוכות, בכמות כזאת של גזרות: בצפון, בצפון-מזרח, בדרום בשתי חזיתות: בזירת ים סוף ובזירת הדרום, וגם בשומרון וביהודה. למשפחות החטופים והחטופות, אשר אנחנו מרבים כולנו להיפגש איתם, חיזוק גדול בשם הממשלה, בשם האופוזיציה, בשם כנסת ישראל ובשם כל אזרחי ישראל. אני מודה לך. אני באמת חושב שדיברת דברי טעם, ואני חושב שאין איש שחולק על הדבר. הערה לחבר הכנסת רונן כץ. הערה נכונה, חשובה, אמיתית.

רון כץ (יש עתיד):

רון כץ.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

סליחה. חבר הכנסת רון כץ. גם רונן שם יפה. רון שם יפה, רונן שם יפה. אני חושב שאתה צודק. הדברים מגיעים גם אליי. חוסר הידע לגבי שורת ההטבות שכבר אושרו – בממשלה ולאחר מכן בוועדות הכנסת – ואלה שעוד יאושרו. הרי אנחנו מתכוונים – אינני יודע אם ביום ראשון הקרוב או ביום ראשון בעוד פחות משבועיים – לאשר בממשלה, ולאחר מכן אתם, חברות וחברי הכנסת, תידרשו לאשר בוועדות הכנסת את ההטבות למילואימניקים. זו חבילה די גדולה, בהיקף של כמעט 10 מיליארד שקלים. אני מסכים לחלוטין שהדברים צריכים לבוא לידי ביטוי בידיעה של הדבר; הם צריכים לדעת ולקבל את מה שמגיע להם. זה מגיע להם בדין. חלקם לא ראו את הבית מ-7 באוקטובר – את הילדים הרכים, את הילדות, את התינוקות, את הרעיות, את בנות ובני הזוג. אני חושב שגם ההערה הזאת היא אכן אמירה נכונה והערה נכונה. אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת – – –

שר הפנים משה ארבל:

בפרק הזמן הזה שבו אתה מדבר על נושא אחר, אני בטוח שבינתיים השר כהן עושה עוד פעילות דיפלומטית.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אין שאלה. והינה, שר הפנים, אני ניגש לנושא שעל סדר-היום. ובכן, אני מתכבד להודיע לכנסת כי הממשלה החליטה, בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, למנות את השר אלי כהן לתפקיד שר האנרגיה והתשתיות, במקום השר ישראל כץ, ולמנות את השר ישראל כץ לתפקיד שר החוץ, במקום השר אלי כהן. בהתאם לסעיף האמור לחוק-היסוד, מבקשת הממשלה להביא את ההחלטות לאישורה של הכנסת.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

מתי הממשלה החליטה על זה?

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

זאת הזדמנות טובה, אדוני היושב-ראש, להודות לשניים: לשר החוץ היוצא, אשר עשה פעילות אדירה עד 7 באוקטובר, ב-7 באוקטובר ועד היום הזה. ממש פעילות דיפלומטית, הייתי אומר, כמעט חסרת תקדים, במדינות רבות בעולם. הוא הביא לכאן נציגים רבים, הראה להם את אשר עוללו השטנים הנאצים, בעוטף עזה, באופקים, בשדרות. הוא הסביר להם היטב את המצב בצפונה של ארצנו ובגזרות האחרות, ועשה פעילות נמרצת עם הרבה מאוד אנרגיה; ולשר האנרגיה, שעשה את אותם הדברים במשרד האנרגיה במשך שנה בדיוק של כהונה שם, ברפורמות גדולות מאוד, יסודיות, חשובות, עם נגיעה אדירה בכל הרשויות המקומיות באשר הן. ובכן, תודה לשר החוץ היוצא ותודה לשר האנרגיה היוצא.

יוראי להב הרצנו (יש עתיד):

אם לשיטתך הם היו כל כך טובים, למה להחליף אותם?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

זאת אותה ישיבת ממשלה שבה דיברו על הטייסים? אותה ישיבת ממשלה שהשתתפתם בה, שככה דיברו על הטייסים שלנו?

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, תודה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

חברי הכנסת שטרן ויוראי להב הרצנו, אני אומר כך: לשאלתכם, קודם כול, אם ייתן לי היושב-ראש את הזמן למלא סקירה על כל משרדי הממשלה, ובהם משרד – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תדבר על הטייסים, תנסה לתקן.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

– – המדע והטכנולוגיה והחדשנות, אשר אני עומד בראשו – הזמן קצר והמלאכה מרובה, והשרים מחכים להצבעת האמון. לעניין הדברים שאתה העלית, ראש הממשלה עשה את זה אתמול, ואני חבריי – אני בטוח, בשם השרים כהן, כץ, השר ארבל וכל חברי הממשלה – מגנים את המתקפה. אגב, היא הייתה שאלה שהתפרשה כמתקפה. ואם כך הובן, הדבר הזה – אני אומר כאן מעל בימת הכנסת – ראוי לכל גינוי.

גלעד קריב (העבודה):

למה ראש הממשלה לא אמר את זה בישיבה?

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

כוחות האוויר, כוחות היבשה, כוחות הים והכוחות המיוחדים עושים, כולם ביחד וכל אחד לחוד, עבודה כבירה.

גלעד קריב (העבודה):

למה ראש הממשלה לא אמר את זה בישיבה – – – את האלוף.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה שתקתם?

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אתה יודע את כל הדברים שנאמרו בישיבה? את כל הדברים שנאמרו בישיבה אתם יודעים?

אלעזר שטרן (יש עתיד):

למה שתקתם?

היו"ר אמיר אוחנה:

חברי הכנסת, הערתכם נשמעה, תודה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

לא רק שהערתו נשמעה, גם נתקבלה תשובה. הדברים אשר נאמרו שהייתה בהם האשמה כלשהי, או בצורת שאלה, הם ראויים לגינוי, ואנחנו גינינו אותם גם בישיבת הממשלה, ואני מגנה אותם גם כאן. אני אומר את הדבר הבא, ואני אחזור עליו. התחלתי את הדברים, חבר הכנסת שטרן, באחדות מקיר אל קיר, שכוחותינו ראויים לה, באוויר, בים וביבשה.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

נכון. לכן היית צריך להתערב במקום. אתה צודק.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

התייחסתי גם במקומות אחרים. אני אומר לסיום, אדוני היושב-ראש, את הדבר הבא. חבר הכנסת הרצנו, אני, כמוכם – כולל חבר הכנסת רם בן ברק, שאותו פגשתי בשבוע שעבר בקריית שמואל, בואכה חיפה – ביקרתי אצל יותר מ-40 משפחות שכולות בכל רחבי הארץ, בדרומה ובצפונה, בשומרון, ביהודה, בערים גדולות וביישובים קטנים. ישנו מסר אחד שעולה, חבר הכנסת שטרן – – –

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אני יודע, אני אגיד לך אותו. תגיד אותו לממשלה.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני אומר אותו.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תגיד אותו לתקציבים, לכספים הקואליציוניים. תגיד – – –

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

אני אומר לממשלה.

היו"ר אמיר אוחנה:

חבר הכנסת שטרן, שאלת, הערת? הוא ענה לך. זה לא יכול להיות פינג-פונג בלתי נגמר.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הוא פונה אליי. עכשיו הוא רוצה לתת לי שיעור על אחדות.

שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס:

לא, לא, אני לא רוצה לעשות שיעור לאף אחד, בטח לא בעת הזאת. אני רק אומר שמ-40 הביקורים הללו – ובימים הקרובים בוודאי יהיו עוד – עולה מסר אחד מאוד ברור ומאוד חד, הוא מסר כפול. אנחנו כולנו, חבר הכנסת שטרן, מצווים למלא את שני המסרים, שגם אתה, אדוני היושב-ראש, שומע בכל ביקור: הכרעה ואחדות העם. זה מה שרוצות המשפחות השכולות, ואת זאת נעשה. תודה, אדוני היושב-ראש.

גלעד קריב (העבודה):

לפני שבוע תקפתם את הרמטכ"ל, עכשיו את חיל האוויר, על איזו אחדות אתם מדברים?

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. נעבור לדיון האישי. ראשון הדוברים יהיה ראש האופוזיציה חבר הכנסת יאיר לפיד, בבקשה. בבקשה, אדוני, עד שלוש דקות לרשותך.

יאיר לפיד (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, במשך שנים ארוכות נהג בנימין נתניהו להתגלגל לפה, לתוך אולם המליאה, כשמתחת לזרועו ביוגרפיה עבת כרס של וינסטון צ'רצ'יל, כדי שאנחנו כמובן לא נחמיץ את העובדה שבעיני עצמו הוא צ'רצ'יל בן-זמננו. ואז התברר שהוא צ'מברליין. ואז התברר שהוא לא המנהיג שמוביל את עמו לניצחון, אלא המנהיג שבחולשתו וביוהרתו הוביל אותנו לאסון הגדול בתולדותינו. לכל מי ששואל אותי עדיין למה החלטתי לא להיכנס לממשלה – ואני מודה שבכל יום שואלים אותי פחות אנשים – אני מציע מפה להיכנס לתולדות האומה הבריטית ולקרוא את מה שכתוב בתוך הספר העבה, לא רק להחזיק אותו מול המצלמות: צ'מברליין לא פוטר ולא התפטר אחרי הסכם מינכן – המביש – של 1938. הוא לא פוטר ולא התפטר גם אחרי שפרצה מלחמת העולם השנייה, והתברר שהקונספציה הפייסנית שלו קרסה והובילה לאסון נורא. שמונה חודשים ארוכים הוא המשיך לכהן כראש ממשלת בריטניה. רבים שאלו אז את האופוזיציה – שהייתה בראשות קלמנט אטלי – למה הם לא נכנסים לקבינט המלחמה, והתשובה שלהם הייתה: מפני שאנחנו לא סומכים על האיש שהביא עלינו את האסון ואנחנו לא נשב תחתיו. האופוזיציה הבריטית הבטיחה, כמו שאנחנו מבטיחים היום, שאין לה בעיה לשבת תחת מנהיג אחר – כמעט כל אחד, כל מי שהממשלה תרצה להעמיד בראשה. ב-7 במאי 1940 התקיים בפרלמנט הבריטי דיון מתוח וסוער – הם לא חשבו אגב, שזה מוקדם לנהל אותו, הם לא אמרו שעוד לא הגיע הזמן. באם הפרלמנטים, במקום שבו נוסדה הדמוקרטיה, ידעו שאם אתה נלחם למען החירות ולמען הדמוקרטיה ולמען העולם החופשי, אז אתה צריך לנהוג כאדם חופשי, וזאת הייתה שעתם היפה ביותר. בשיא הוויכוח קם חבר הפרלמנט, ליאופולד איימרי, שמרן בן שמרן, וזעק לעבר צ'מברליין, את מילותיו המפורסמות של אוליבר קרומוול, שנכנסו להיסטוריה הבריטית במאה ה-17: ישבת כאן זמן רב מדי, כבר אין בך תועלת. הסתלק, אני אומר, הגיע הזמן שנסיים איתך. בשם אלוהים, לך. מר נתניהו, ישבת כאן זמן רב מדי. בשם אלוהים, לך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת מירב כהן, נמצאת? נמצאת. בבקשה.

מירב כהן (יש עתיד):

לבקשתה של אגם גולדשטיין מכפר עזה, שהייתה 51 ימים בשבי, אני אקריא כאן את העדות שלה ואת הדברים שהיא בעצמה כתבה: אני אגם גולדשטיין, בת 18. גרתי בקיבוץ כפר עזה עם שלושת אחיי ושני הוריי. הבית הוא כבר לא בית, המשפחה כבר לא שלמה, לנצח לא תהיה שלמה, כי היינו לבד; כי אבא שלי לקח את הקרש של המיטה כדי להגן עלינו, אתם מבינים כמה לבד היינו? כי אבא שלי נרצח לנגד עינינו, ואחותי הבכורה לא יכלה לשאת את זה, התעלפה, נורתה בפנים – וגם היא נרצחה. היינו לבד. והלבד בשבת הזאת נמשך 51 ימים. דמיינתי שם כל הזמן איך אני פונה לחברי הכנסת כשאני יוצאת. כמה כעס היה לי שם עליכם, על כל מי שיושב פה, רציתי לצאת ולצעוק עליכם, לצרוח: 'איך עשיתם לי את זה? איך כבר במשך 87 ימים אתם עושים את זה? איך הם עדיין לבד בתוך החושך, הצער, המלחמה?' כל הזמן חשבתי, בטח אתם מקיימים דיונים ארוכים. שלא תטעו, אני בטוחה שאתם עושים המון, זה פשוט לא מספיק. אתם עכשיו יושבים ומדברים, והם שם נלחמים על החיים, על העוד קצת, על לקום לעוד בוקר. התקווה והאמונה הולכות ונעלמות, האנשים שיושבים שם הולכים ונעלמים, ואנחנו פה יושבים ומדברים. אין זמן, קומו. אל תשבו ותדברו בזמן שהם שם לבד, כשחברות שלי שם לבד. קומו, תדברו עם כל מי שצריך בעולם, תגיעו להסכמה, תגיעו לעסקה. רק בבקשה, קומו. אל תשבו כאן ותדברו בזמן שהם שם לבד. תפעלו, תזוזו, תזיזו. אתם ממשיכים להשאיר אותם לבד. תבצעו את תפקידכם, זה המעט שאתם יכולים לעשות כדי לתקן. תחזירו את החברות שלי, את הבנות שלכם, את הבנים שלכם – בבקשה, הם לבד.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

שלי טל מירון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חבריי חברי הכנסת. אני רוצה להקריא עדות שכתבה נטע הימן, בתה של ניצה הימן, שהייתה בשבי החמאס ושוחררה אחרי 53 ימים: חברות וחברי הכנסת, אני נטע הימן מינה, בתה של דיצה הימן, שנחטפה ב-7 באוקטובר מביתה בקיבוץ ניר עוז – קיבוץ אשר הייתה בין מקימיו במסגרת המשימה הציונית של הקמת יישובים על הגבול. אימא שלי הופקרה בביתה בשבת בבוקר. המדינה והצבא כשלו בתפקידם ובחובתם כלפי אזרחית המדינה. במשך 53 ימים שהתה בתנאים בלתי נסבלים – אישה בת 84, ללא טיפול תרופתי, עם מזון מועט מאוד. כפי שהגדירה, אלו היו תנאים של רעב – ללא מים זורמים בשירותים, ובכלל בתנאים סניטריים נמוכים, כשמטוסי צה"ל חגים מעל לראשה ופצצות נופלות מסביבה. אימא אומנם חזרה, אבל מודאגת מאוד מחבריה ושכניה לקיבוץ, שנמצאים שם כבר מעל ל-80 יום בתנאים הירודים הללו, חלקם במנהרות החשוכות והלחות, חלקם מעל האדמה, חשופים להפצצות ולסכנות הלחימה. רק מהקיבוץ שלה, ניר עוז, יש עדיין 30 חטופים, חלקם מעל גיל 80, ללא תרופות, ללא אוכל ובסכנת חיים מיידית. אני קוראת לכם מכאן בשמי ובשמה: לחטופים אין זמן. כל יום הוא סכנת חיים מיידית. חובתה של המדינה להחזיר אותם בחיים, יהיה המחיר גבוה ככל שיהיה. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה. בבקשה, גברתי, עד שלוש דקות לרשותך.

מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני מבקשת לקרוא את עדותה של עדה שגיא מניר עוז – 53 ימים שבי: ב-7 באוקטובר התעוררתי לעוד בוקר של צבע אדום, או לפחות כך קיוויתי. מהר מאוד הבנתי שהסכנה שמסביבי שונה מכל מה שהכרתי – זה היה בוקר של צבע שחור. לבד, לבד עם עצמי מול שבעה אנשי חמאס, ראיתי איך הכול משתנה לי מול העיניים. המדינה שלי – לא שם; הצבא שלי – לא שם; הקיבוץ שלי נחרב ונשרף. האמנתי שכאן נגמרים לי החיים. קיוויתי שלא כל המדינה נכבשה, שלא כולם מובלים כמוני לתוך שטחי עזה, שהמשפחה שלי חיה ושלמה, ושיש מי ששומר עליהם עבורי. במהלך 53 ימיי בשבי הבנתי שעליי לעשות הכול לא רק כדי לשרוד, אלא כדי לחיות. כדי להרגיש שוב את הנשימות של הילדים שלי ופעימות ליבם של נכדיי. עליי לעשות הכול כדי להגיע לרגע שאני בידיים טובות, בטוחות ואהובות. אני בת מזל לכתוב לכם מעל במה זו, ולא לכתוב עוד פתקים בחשכת השבי; אני בת מזל להרגיש את מה שהתפללתי בשבילו 53 ימים – חופש, חופש שנלקח ממני באלימות ובכאב, וכל יום בשבי רק הגביר את הכאב והעצים את גודל הייאוש. אבל לא כולם בני מזל כמוני. לא כולם יכולים להשמיע את קולם. זו חובתנו כמדינה לא רק לשמוע את קולם אלא לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה בריאים ושלמים עכשיו. כל יום שעובר מסכן אותם יותר ומחליש את הביטחון שלהם בידיעה שיש תקווה ומי שיבוא לשחרר אותם. ב-7 באוקטובר הופקרנו והיינו לבד. עכשיו זה הזמן שלכם להראות שאנחנו יחד. תוציאו אותם מהתופת הזו. תשחררו אותם. עם השאר נסתדר אחר כך.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך, גברתי, בבקשה.

אפרת רייטן מרום (העבודה):

תודה רבה, אדוני יושב-ראש הכנסת. כנסת נכבדה, אני מבקשת לקרוא את דבריה של כרמית בשם חנה קציר מניר עוז, ששהתה והייתה שבויה 49 ימים בשבי: שלום, שמי כרמית, ואני כותבת בשמה של אימי חנה קציר, אשר מאז שחזרה אלינו מעזה ביום ה-24 בנובמבר היא מאושפזת במצב רפואי קשה מאוד. אימי סיפרה לנו על השבת הנוראית שבה מחבלים פרצו לממ"ד בביתם בקיבוץ ניר עוז, פצעו את אבי ולקחו אותה מבלי שהיא יודעת מה קורה לבעלה או לבנה אלעד. המחבלים ניסו להובילה ברגל לעזה אך כשראו שהיא נופלת ואינה מסוגלת לצעוד, העלו אותה על אופנוע ודהרו איתה לעזה כשהעזתים זורקים עליה אבנים וסוכריות. היא נפלה מהאופנוע ונחבלה. היא נכלאה בתא לבדה, והייתה צריכה להתחנן במשך שעות לשומר לכל צורך בסיסי: מים, אוכל, שירותים. היא מספרת על התופת שעברו – הרעבה, התעללות נפשית ופיזית מתמשכת, פחד מוות בכל דקה ורגע. אימי חזרה אלינו כשהיא חבולה נפשית ופיזית, סובלת מבעיות בליבה אשר לא היו טרם החטיפה ואשר נגרמו מהרעבה ומהיעדר טיפול תרופתי. אבי, זיכרונו לברכה, נרצח, ואחי חטוף בעזה. אימי כעת לא יכולה לדבר, ואני זועקת את זעקתה, את זעקתנו, את זעקתם של כל איש, אישה וילד שקולם צועק אלינו מעומק תהומות הגיהינום של עזה: החזירו לאימי את בנה, החזירו לי את אחי. מבלי חזרתו של אחי ליבה של אימי לא יוכל להתחזק, והשבר לא יוכל להתאחות. אל תיתנו לאף אחד להיות בידי ארגון טרור עוד שנייה אחת.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה. עד שלוש דקות לרשותך.

נעמה לזימי (העבודה):

תודה, כבוד יו"ר הכנסת. כנסת נכבדה, גם אני מבקשת להביא פה את קולם של החטופים והחטופות ולהקריא פה את עדותה, את הדברים שהעבירה לנו משפחתה של אופליה רויטמן מניר עוז – 53 ימים בשבי: שלום לכולם, אני אופליה רויטמן בת 77 מקיבוץ ניר עוז, שבו אני חיה יחד עם בן זוגי לחיים הקטור כמעט 40 שנה. נחטפתי מביתי באכזריות, פצועה ומאוד מפוחדת, בשבת ב-7 באוקטובר על ידי קבוצת מחבלים שפרצו ביריות לממ"ד. בשבי פחדתי מהלא-נודע, פחדתי לאבד את הדעת, ממש להשתגע. סבלתי מרעב ומעינוי נפשי. הייתי כלואה בחדר לבד כמעט 50 יום. לא הבנתי מה קרה ואיפה הצבא והמדינה שלנו. מפעם לפעם חשתי שלא אראה שוב את יקיריי. פחדתי מהשיגורים שלהם, שיצאו מתחת למקום כליאתי, ומההפצצות של ישראל, כי חששתי שיכוונו למקור היציאות. לפני חודש שוחררתי בפעימה החמישית להסכם, ואני מודה על המאמץ וההישג המדיני. אני מאוד חוששת ממצבם של אלו שנותרו בשבי. הם כמעט פי שניים זמן ממה שאני הייתי, בתנאים לא אנושיים, בלי תרופות, מעט מאוד מזון, בסכנת מוות מהוצאה להורג על ידי המחבלים הארורים או מטעות של כוחותינו. אין להם יותר זמן. אף פעם לא דמיינתי לעצמי שמה שלימדתי בהיותי מורה בבתי ספר יהודיים עוד בארגנטינה על פוגרום וטבח יהודים באירופה בתחילת המאה הקודמת, אני אחווה בעצמי בביתי במדינת היהודים. לצערי, אין מילה יותר ממחישה מהפקרות כדי לתאר מה שקרה לי ולשאר האנשים באזור באותו יום ארור. אין דרך לתקן, אך יש לכם חובה לפעול לשחרר את שאר חבריי החטופים. עשו זאת בכל דרך אפשרית. אין לכם משימה יותר נעלה מזו. אני רוצה להגיד לאופליה תודה על הדברים, תודה למשפחתה על המאבק ועל הנחישות. תודה לכם שאתם שומרים על צלם האנוש שלנו ומביאים את קולם של החטופים והחטופות לכאן, לכנסת. אין מצווה גדולה יותר מפדיון שבויים. תודה.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

מאיר כהן (יש עתיד):

אדוני יושב-ראש הכנסת, מילה אחת: אדוני שר החוץ הנכנס ישראל, מאחלים לך הצלחה גדולה מאוד. ככל שהימים חולפים מאז 7 באוקטובר אנו נחשפים לעוד ועוד זוועות מאותה שבת שחורה. ברשותכם, בחרתי להקריא היום את עדותה של דורון כץ אשר, תושבת ניר עוז, שהייתה חטופה 49 ימים בשבי החמאס: אני דורון כץ אשר. אני ושתי בנותיי הקטנות, רז בת ארבע וחצי ואביב בת השנתיים וחצי, נחטפנו ב-7 באוקטובר לעזה מקיבוץ ניר עוז. יחד איתנו נחטפה אימי, שבדרך על עגלת הטרקטור הדוהר לכיוון עזה נרצחה מירי לעיני בנותיי הקטנות. מאותו ירי גם אני וגם אביב, בתי הצעירה, נפצענו. שעה קודם לכן, מאותו הממ"ד שבו אנחנו היינו, נחטף בן זוגה של אימי גדי מוזס, ואח שלי, רביד כץ, נרצח כשיצא להגן בגופו על הקיבוץ שכה אהב, וגופתו נחטפה לעזה ומוחזקת עד היום על ידי החמאס. יוני בעלי נותר בבית לבד, מוטרף מדאגה וממחשבות על הנורא מכול. כל זה מתאר כיצד החיים שלנו נהרסו ברגע אחד. המשפחה שלי נהרסה, הפכתי ליתומה. עבר חודש וקצת מאז השחרור שלי, אבל מרגיש כאילו עברו יומיים. אני ובעלי יוני מנסים לשקם את המשפחה הגרעינית והמורחבת, אך זה קשה מנשוא. אנו מתמודדים עם שאלות רבות של הילדות הקטנות, כמו: איפה סבתא? הרשעים עדיין פה? עם סיוטים בלילות ועם חרדת נטישה, התקפי זעם ועוד ועוד. בבקשה מכם, עשו הכול כדי להחזיר את סבא שלהן, כדי שנוכל קצת לחזור לנשום, סבא גדי מוזס, בן 80, נמצא כבר מעל 80 יום אצל המפלצות האלה ללא התרופות שלו. עשו הכול, אנחנו לא ננוח עד שיחזור אלינו, לחיים שכל כך אהב, גם אם הם ייראו קצת אחרת. איש מאיתנו אינו יכול לתאר לעצמו את הרגשות שחולפים על דורון ועל משפחתה. בנותיה, ילדות קטנות, חוו וראו זוועות קשות מנשוא גם לאנשים מבוגרים: סבתא שנרצחה מול עיניהן וסבא שעדיין נמצא בשבי החמאס. עדות זו ועדויות נוספות של ניצולים ושבים משבי החמאס חייבות להדגיש לכולם כי המאמץ להחזרת החטופים במלוא ליבם מסיבות כאלו או אחרות, כי זו חובתנו, להחזירם הביתה. ללא החזרת כל החטופים וטיפול בהם גם פיזית וגם נפשית אנחנו הפסדנו במלחמה הזאת, ואנחנו הפסדנו כחברה, כי הפקרת אזרחנו היא החטא הגדול ביותר. אני קורא מכאן, מעל במת הכנסת, לראש הממשלה, לחברי הקבינט הביטחוני המצומצם והמורחב ולכולנו: אין זמן. נעשה ככל יכולתנו, ועשו ככל יכולתכם, על מנת לשים בראש סדר העדיפות את החזרת החטופים והחטופות כמה שיותר מהר. תודה, אדוני.

היו"ר אמיר אוחנה:

תודה רבה. חברת הכנסת שרן מרים השכל, בבקשה.

שרן מרים השכל (המחנה הממלכתי):

אני אקריא לכם את העדות של שרון קוניו מניר עוז, ששהתה 52 יום בשבי. אני חושבת שהסיפור של שרון כיווץ את הבטן ואת הלב לכל אימא במדינה הזו, בטח לי, כאימא לתאומות. רק המחשבה על איזה אומץ ותושייה וחוזק וחוסן יש לאימא כזאת – לך, שרון. בשבת השחורה לאחר ייאוש, פחד תהומי וסכנה ממשית לחיינו, נחטפנו בברוטליות ותחת איומי נשק על ידי החמאס, אני, בעלי דוד קוניו, בנותינו התאומות בנות השלוש אמה ויולי, אחותי דניאל ואחייניתי אמיליה. את השבי אי-אפשר בכלל לתאר. חוויתי קריסות נפשיות ופיזיות, התקפי חרדה והתקפי טיקים שלא חוויתי בעבר. הייאוש שם הוא אין-סופי. ההרגשה שוויתרו עלינו התגברה מיום ליום. לא משנה כמה עדויות תשמעו, לעולם לא תצליחו להבין איך זה להיות שם אפילו דקה. לעומתכם, יש שם 129 אנשים שכן יודעים – מיואשים, חולים, עצובים ומפוחדים, שרק רוצים לחזור למשפחה שלהם. כל יום שאתם מחכים ומתמהמהים זה עוד יום שחייהם עלולים להסתיים בשבי הארור הזה. תחזירו את בעלי, תחזירו את כולם עכשיו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת יסמין סאקס פרידמן, בבקשה, גברתי.

יסמין פרידמן (יש עתיד):

שלום. אני אקריא את העדות של אביבה סיגל מכפר עזה, שהייתה 51 יום בשבי. אני אוסיף רק שאת בתה שיר הכרתי כאן בכנסת עוד לפני שאימה חזרה. ויש עוד דרך. היו רגעים שהייתי בטוחה שאני הולכת למות. כולנו הולכים למות שם, במנהרה בעזה. האוויר היה קשה לנשימה, וחלק מהזמן לא הצלחנו אפילו לדבר בשקט כי פשוט לא היה חמצן. היה אסור לבכות. היה אסור לדבר, רק ללחוש, וגם את זה לא תמיד. שעות של שקט, דממה. 51 ימים הייתי בעזה, וחשבתי בכל ליבי שאין סיכוי שאראה את המשפחה שלי שוב. חשבתי ששכחו אותנו, שאף אחד לא מחפש אותנו או עושה מאמץ להחזיר אותנו. בימים האחרונים התחלתי להתעורר באמצע הלילה ולא להצליח לחזור לישון. אני מתעוררת ולא מבינה איפה אני. נזכרת ברגעי האימה, בהתעללות, בהשפלה, ובעיקר בפחד מוות שהרגשנו שם על בסיס קבוע. קית', בעלי, עוד שם, ואני לא מצליחה להבין איך לנשום, איך לאכול ואיך לחיות, כשאני פה והוא עדיין שם, חי את האימה הזאת כל רגע וכל דקה. אין לי עוד כוחות. אני פוחדת להתעורר מחר בבוקר ולהבין שעוד יום מתחיל ואין לי איך להחזיר את בעלי הביתה. אני פוחדת לדמיין מה עובר עליו שם ובאיזה תנאים הוא מוחזק. 51 יום פחדתי בשבי חמאס, ועכשיו על אדמתי, בארצי, אני ממשיכה לפחד בכל דקה של היום. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל ביטון, אדוני, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי.

מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי):

היום פגשתי במשרדי את אסתר בוכשטב, אימא של יגב בוכשטב מקיבוץ נירים, ואת נדב רודאיף, הבן של ליאור רודאיף מקיבוץ ניר יצחק, יחד עם ענת, מזכירת הקיבוץ, ואורי, בתה בת ה-15, המדהימה. יגב וליאור עדיין בעזה. למדתי להכיר את המשפחות היקרות כשצעדתי איתן, ממש כשהלכו את המסע הגשום והסוער ביום הראשון מתל אביב לכנסת. על השולחן שלי ניצב שעון החול ששלחו לי מנחל עוז, תזכורת קשה וכואבת לכולנו. היום אני ממלא בעצב את הבקשה של המשפחות ששבו מהשבי, המבקשות לתאר את התופת שעברה עליהן, בעדות אמיתית ואותנטית כמו שהגיעה אלינו, והתבקשתי להקריא את העדות כמו שהיא. יגיל יעקב בן 12 מניר עוז שוחרר אחרי 52 יום בשבי: נחטפתי מהבית ב-7 באוקטובר. היינו בחדר השינה של אור, אחי הגדול, בממ"ד. במשך למעלה משעתיים אור החזיק את ידית הדלת באמצעות מנוף שבנה מבדים ומכיסא, לפי ההוראות שנתן לו הדוד שלנו. סביב השעה 09:00 נפרצה הדלת, והמחבלים נכנסו לממ"ד. קודם לקחו אותי, יגיל בן ה-12. אמרתי להם שלא ייקחו אותי, ממש התחננתי, ואמרתי שאני צעיר מדי. הוציאו אותי לבוש בתחתוני בוקסר בלבד, יחף. הצמידו לי סכין לצוואר. העלו אותי על אופניים חשמליים. עשו לי סיבוב מוות בקיבוץ, לראות את ההרס והחורבן – ומשם הדרך לח'אן יונס קצרה. הייתי שבוי בבית לבד במשך 30 יום. אחרי כן העבירו אותי לבית אחר שבו היה גם עובד מתאילנד, פצוע קשה. רק מספר ימים לקראת השחרור צירפו אותי לאנשים אחרים מהקהילה שלי, מניר עוז, וביניהם הייתה גם מירב טל, בת הזוג של אבא שלי, ששוחררה יום אחריי. אני רוצה לומר לכם, חברי הכנסת, תודה על כך שתמכתם בשחרורי, ומבקש שתעזרו לי לקבל בחזרה את אבא שלי יאיר, שעדיין חטוף בעזה ומצבו לא ידוע. חבר הכנסת כץ וחבר הכנסת אלי כהן, בהצלחה בחילופי הגברי במשרדי הממשלה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת תמנו שטה, בבקשה – חברת הכנסת טלי גוטליב, גברתי.

טלי גוטליב (הליכוד):

עם ישראל, מעולם, מקום המדינה, לא הודלף פסק דין של בית המשפט העליון, מעולם לא. עצם המחשבה ששופט שישב בדין מדליף פסק דין באחת הסוגיות המורכבות ביותר והמשסעות ביותר בחברה, הטרידה אותי מאוד. אבל אני רוצה לומר לכם, אני יודעת שהיום בערב עומד להתפרסם פסק הדין – תעשו פרצוף מופתע, קראתי את פסק הדין, באמת שמונה מול שבעה, בכל הכבוד, זה מה שהולך להיות היום בערב. מבטלים לנו הוראה של חוק-יסוד. אז יש לי חדשות בשבילכם: אין לי כוונה לעסוק בזה. אני לא מתכוונת לדון בדבר הזה בזמן שהחיילים שלי נמצאים בשדה הקרב. יותר מזה, אני חושבת שכמו שכולנו גזרנו על עצמנו שיח – בדברים מסוימים כן ובדברים מסוימים לא – בית המשפט העליון, כפי סמכותו, היה צריך לדחות את פרסום פסק הדין, בטח ובטח כשאנחנו בשיא הלחימה בעזה. אז ישאלו אותי השואלים: איך אפשר לדחות פסק דין? בלי בעיה. איך אפשר לדחות פרסום פסק דין? בלי בעיה, על פי דין. איך אפשר? הנשיאה חיות עוזבת. אז מה אם היא עוזבת? פסק הדין שלה רשום. יותר מזה, גם אם היא לא הייתה מסיימת לרשום אותו, אפשר להאריך לה את הזמנים בלי בעיה. אז למה, גברתי הנשיאה, למה? בזמן שאנחנו בשיא המלחמה – בשיא – את מוציאה ספוילר על פרסום פסק הדין בסוגיה כל כך הרת מחלוקת, בסוגיה שבעיניי היא חסרת חשיבות, אבל הרת מחלוקת, למה? איפה האחריות של כל אחד מנושאי המשרה הגבוהים ביותר במדינה, להעלות את הדבר הזה לשיח? למה היום? למה לפרסם את זה? אחרי שזה כבר הודלף, קיבלת סולם לרדת ממנו. יש לך תירוץ, זה לא – אז נבדוק, נראה מה שופט אומר על דעת חברו – משהו, שזה ייראה כאילו זה Due Process. למה לעשות את זה? ואני רוצה לומר לכם דבר אחד שתפס לי את העין בתוך דעתה של הנשיאה. היא מדברת שם על חוקה. אני רוצה לומר משהו לעם ישראל בהקשרה של חוקה. יש לי חדשות בשבילכם: אני, לשיטתי, נגד חקיקת יתר. אני תמיד בעד שינוי חוזרי מנכ"ל, אני בעד הרחבת תקנות משנה. זה נכון יותר, זה מאפשר יותר, זה גם יוצר פתרונות פרקטיים – לא בעד חקיקה מיותרת. אגב, יש לנו חוקי יסוד מצוינים, שניתנים לפרשנות. בדיוק בגלל זה, אגב, יש את בג"ץ, כדי לפרש בהרחבה או בצמצום – תלוי מקרה – את החוקים הקיימים. היא כתבה שם משהו על חוקה שיום אחד תהיה בישראל. אני רוצה לומר לכם למה בן-גוריון לא ערך חוקה ולא חוקק חוקה, ולמה בישראל אסור לחוקק חוקה. לחוקה, בערך החוקתי של המסמך הזה שנקרא חוקה, לא ניתן להגדיר או לתת תיעדוף ללאום מסוים על פני לאום אחר. אנחנו במדינת ישראל. זאת מדינת הלאום היהודי, זאת מדינה שקמה משואה אל תוך תקומה, זאת מדינה שקיבלה את הלגיטימציה להגדיר את עצמה כמדינת הלאום היהודי, שוות זכויות לכל האזרחים, אליבא דמגילת העצמאות, אליבא דחוקים שנחקקו במדינת ישראל ואליבא דפרשנות מרחיבה של חוקים קיימים, כמו שראיתם רק בשבוע שעבר בעניין אימוץ על ידי זוגות חד-מיניים. מצוין, כך אנו צריכים לעשות. אבל אם חלילה נחוקק חוקה, אנחנו לא נוכל להגדיר את המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. אבל מה שחשוב לי לומר בחצי משפט – הפרוגרס הרדיקלי במערכת המשפט מכוון למקום אחד: להגדרת המדינה כמדינת כל אזרחיה, ולכן אסור שזה יקרה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי. חבר הכנסת חמד עמאר? חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

שרון ניר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה להקדיש את דבריי לאישה בשמלה השחורה, לגל עבדוש, זיכרונה לברכה, שנרצחה באכזריות ב-7 באוקטובר, ולכל הנשים שלא שרדו כדי לספר מה עבר עליהן בשבת האחרונה בחייהן. יהי זכרן ברוך והשם ייקום דמן. אני כאן כדי להיות הפה שלהן. אסור לנו לשכוח את הזוועות. התחקיר המטלטל שפורסם בעיתון ניו יורק טיימס שפך אור לראשונה על דפוס פעולה אכזרי של החמאס והשימוש בטרור מיני ובאונס ככלי מלחמה. מחבלי החמאס ניסו להעלים מעיני הציבור את הפשעים הנוראיים שביצעו, וטעו לחשוב ששרפת והשחתת הגופות תטייח את המעשים. העדויות שנאספו מהשטח וגופותיהן של הנשים מספרות את הסיפור של מה שאירע להן. מעדויות של עדי ראייה שהתחבאו בשיחים, אנשי זק"א, כוחות ביטחון, צוותי רפואה, לצד סרטונים ותמונות שהועלו לרשתות החברתיות, לא נותר ספק: חמאס אנס, רצח, ביצע פשעים נגד האנושות כנגד נשים יהודיות וישראליות. בשנת 1995 קבע האו"ם כי אונס בידי ארגונים חמושים בזמן מלחמה הוא פשע מלחמה. אנחנו בשנת 2024. בשנת 2024 הדין הבין-לאומי חל על כולם, אבל מסתבר שכשמדובר בנשים ישראליות הדין שונה. לקח לארגון של האו"ם 50 ימים לגנות ולהכיר בזוועות שבוצעו כאן. שתיקתה הרועמת של הקהילה הבין-לאומית ביחס לאונס ולרצח נשים יהודיות והיעדר הסולידריות של ארגוני הנשים עם נשים ישראליות מעידים על יחס מחפיר ומפלה כנגד מדינת ישראל מצד הקהילה הבין-לאומית. מלחמה שכוללת טרור מיני, ברבריות, פדופיליה ונקרופיליה מעולם לא הייתה לנו. הטראומה של החברה הישראלית מהפרקטיקות של החמאס עדיין מקננת בכולנו. מה שנחשף עד היום הוא קצה-קצהו של הקרחון. המפלצות האלה ירו, דקרו, שחטו, כרתו איברים, שרפו והשחיתו את גופם של אנשים. אלה הם פני השטן. אני מבקשת בנימה זו לחזק את המשפחות, לחזק את הנפגעות והנפגעים ממעגל ראשון וממעגל שני, ולחבק את אלו שניצלו ויישאו לנצח את הפציעה האנושה בגוף ובנפש. חובתנו לזעוק בקול גדול את הזעקה של הקורבנות שלא שרדו כדי לספר, לגנות את הצביעות והאנטישמיות של מכחישי הטרור המיני והאונס של נשים ב-7 באוקטובר. לא נשכח ולא נסלח.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, אדוני, ואחריו – חברת הכנסת מיכל וולדיגר.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו נמצאים ב-1 בינואר 2024, תחילת שנה, ואתמול הסתיימה שנה שלגביה התפרסמו כמה דוחות שמסכמים את מצב הפשיעה בחברה הערבית. בשנת 2023, על פי הדוח של מרכז אל-אמל – המרכז הערבי לחיים בטוחים פרסם שמספר ההרוגים והנרצחים בחברה הערבית בשנת 2023 היה 247.

מיקי לוי (יש עתיד):

247 נרצחים?

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כן. לעומת זאת, ב-2022 מספר קורבנות האלימות והפשיעה בחברה הערבית היה 111. מספר הקורבנות והפשיעה בחברה הערבית הוא פי 29 ממספר הקורבנות והנרצחים בחברה היהודית; אנחנו מדברים על 122 נרצחים למיליון תושבים בחברה הערבית, לעומת ארבעה נרצחים למיליון תושבים. התוצאות מדברות בעד עצמן, והדוחות מדברים בעד עצמם, וזה מביא אותי לשתי מסקנות: מסקנה אחת היא שהשר לביטחון לאומי כשל, כשל בתפקודו, כשל בלחימה בפשיעה בחברה הערבית. לצערנו גם הממשלה שמה את החברה הערבית בתחתית של התחתית של סולם העדיפויות שלה; המסקנה השנייה היא שאם נשווה את הנתונים של 2023 ל-2022, זה אומר שהתוכנית של מיגור הפשיעה שהכינה הממשלה הקודמת כחלק מהחלטת ממשלה 549, כחלק מהחלטת ממשלה 550, תקאדום – היא תוכנית שהצליחה להילחם בפשיעה בחברה הערבית, ומה שצריך הוא לחזור לאותה תוכנית של לחימה בפשיעה בחברה הערבית כדי למגר את הפשיעה בחברה הערבית. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת וולדיגר? עכשיו אתה, חבר הכנסת עודד פורר, ואחריו – חברת הכנסת מרב מיכאלי.

עודד פורר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, אתה אמור להיכנס היום אחרי ההצבעה לתפקיד מאוד מאוד משמעותי בממשלת ישראל – שר החוץ. אז לפני שאתה מקבל על עצמך את התפקיד הזה, אני כן רוצה לדבר איתך על כמה דברים שחשוב שתעשה במנדט שיינתן לך. הדבר הראשון, השר כץ, הוא שהגיע הזמן לסגור את הפער, הפער בין האומץ, הנחישות וההתקפיות שמגלים המפקדים, הלוחמות והלוחמים בשטח, לבין ההססנות, חוסר ההחלטיות ומדיניות ההתגוננות שמוביל הקבינט. היום פורסם שהממשלה הנחתה את מערכת הביטחון לבנות עוד חומות, עוד מכשולים ועוד הסתתרות, ושהמדיניות שמבטיחים לתושבי הצפון היא שאיפה שהייתה מחלקה – תהיה פלוגה, איפה שהייתה פלוגה – יהיה גדוד, איפה שהיה טנק – יהיו שני טנקים. אנחנו נגן עליכם, תהיה יותר התגוננות – במקום להבין שבצפון נפתחה עלינו מלחמה על ידי נסראללה. הוא פתח במלחמה כנגד מדינת ישראל, מה המחיר שאתם הולכים לגבות ממנו? מה המחיר שאתם תגבו מנסראללה, מחיזבאללה ומלבנון על המלחמה שנפתחה על ישראל? לא יכול להיות שפותחים במלחמה על ישראל ולא ייגבה כאן מחיר טריטוריאלי שיעשה רצועת ביטחון ברורה – שנשלטת על ידי ישראל, שלא תאפשר ירי נ"ט על יישובי הצפון. קיבוץ מנרה הפך להיות המטווח של חיזבאללה. הבתים שם הרוסים לגמרי. המושבים על גבול הצפון חוטפים אש יום-יום, שעה-שעה. ומה קורה מעבר לגבול בלבנון? שם הבתים הרוסים? שם יישובים נהרסו? הגיע הזמן שנשנה את הדיסקט ושקבינט ממשלת ישראל יצא מהקונספציה של 6 באוקטובר, כי אדוני שר החוץ, חלק מהאחריות שלך תהיה לדאוג לכך שיפסיק לזרום דלק לרצועת עזה, לחמאס, שמשמש כנגדנו. אני עוד לא נתקלתי במדינה שנלחמת במדינה אחרת, ובזמן המלחמה היא דואגת שלצבא האויב יהיה דלק כדי להילחם בנו. אתם ירדתם מהפסים. זו האחריות שלכם. שינוי הקונספציה הוא זה שיקבע איך תיראה כאן מדינת ישראל בשנים הקרובות, וזה אומר שלא מחמשים את מי שנלחם בנו, לא מזרימים לו מזוודות של כסף וגם לא מזרימים לו דלק. אם מישהו פתח במלחמה על מדינת ישראל, בין אם זה בדרום או בצפון – בזה אני אסיים, אדוני – אם מישהו פתח במלחמה, הוא צריך לדעת שנגבה ממנו מחיר כואב גם בטריטוריה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה. אחריה – חברת הכנסת אימאן ח'טיב.

מרב מיכאלי (העבודה):

אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, אני רוצה לקרוא לכם את עדותה של יפה אדר מניר עוז, האישה שנסעה לשבי בקלנועית זקופה, וחזרה ואמרה: רציתי שהילדים שלי יהיו גאים בי, רציתי שהם ידעו שלא נשברתי – 49 יום בשבי חמאס: אני יפה אדר, בת 85, נחטפתי מביתי שבקיבוץ ניר עוז באותה שבת. שבילי הקיבוץ הפסטורלי שלנו הפכו לשדה קרב כשהמוני מחבלים פושטים על הבית, רוצחים, חוטפים, שורפים ובוזזים. תמיר נכדי הבכור יצא להגן על הקהילה שכל כך אהב, ונחטף גם הוא כשהוא ככל הנראה פצוע ונזקק לטיפול רפואי משמעותי. במשך 49 ימים ארוכים, קשים מנשוא הוחזקתי בתנאים מחפירים. למרות הקושי הרב היו בי אופטימיות ואמונה שאחזור הביתה למשפחתי. אני משתדלת לשמור על אותה אופטימיות ולהאמין שגם תמיר יחזור אלינו, אך ההיאחזות בתקווה קשה ככל שעוברים הימים. כל יום שעובר מסכן את מצבם של החטופים. המחסור במזון, במים, בתרופות, בתנאים סניטריים ירודים, ללא אור יום, ללא שינה – כמה זמן הם עוד יוכלו לשאת את כל אלה? אני, שחוויתי את התופת, מבקשת מכם: החזירו את תמיר הביתה. החזירו את כל החטופים. אפשרו לנו להשתקם כמשפחה, כקהילה וכמדינה. לא נוכל לעשות זאת עד חזרתם של כל החטופות והחטופים. ואני אומרת, אדוני היושב-ראש: החזרת כל החטופות והחטופים שלנו היא לא אופציה, היא חובה – חובה מוסרית ואנושית ממדרגה ראשונה, אבל גם אינטרס ביטחוני ואסטרטגי ראשון במעלה של מדינת ישראל. יש לנו חובה לעשות הכול כולל להיכנס לדיבור רציני על ההסדרים של היום שאחרי כדי להחזיר את החטופות והחטופים שלנו עכשיו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת פינדרוס.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, שנה אזרחית חדשה התחילה היום, וכאן אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולאחל לכולנו (אומרת בערבית: שנה שבה תבוא גאולה לנלהב, המדוכא והנזקק) ובתקווה שהשנה הזאת באמת תביא בשורות טובות לכלל האנושות. אני רוצה להתייחס לחברה הערבית ולשנת 2023, ובליבי תפילה ותקווה ש-2024 תהיה משהו שונה, למרות שאני בטוחה שהשוני לא יבוא מעצמו, ושצריך שיעמדו מאחורי השינוי אנשים שמאמינים שיש אפשרות לשינוי ופועלים למען השינוי הזה. כן אני רוצה להתייחס לדוח של אמאן, עמותת אמאן, שיצא אתמול, שמצביע על עלייה נוראית במספר הנרצחים. אל לנו לשכוח שמאחורי 247 נרצחים ונרצחות יש משפחות שלמות, ולא רק במעגל הראשון, שיישארו עם סבל וכאב לכל החיים. אני חייבת לציין את האבסורד של עלייה ב-300% במספר הרציחות בצפון; אני לא חושבת שיש מישהו בר-דעת ובמיוחד כאלה שיושבים בעמדת קבלת ההחלטות והיעדר לקיחת אחריות – לא יודעים לתת מענים ולפענח את הדברים. אני חייבת לציין שבשנה שעברה הייתה עלייה של כמעט 50% גם במספר הנרצחות, הנשים, ראינו גם תינוקות וילדים שנרצחים. אז מכאן אני רוצה לפנות לשר הכושל שאחראי על המשרד הזה ועל מה שקורה בתוך החברה הערבית בפשיעה ובאלימות ולהגיד לו: במקום שתתעסק בתוכניות של טרנספר ושל כותרות של ההגירה מרצון, תמלא תפקידך כמו שצריך. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי. חבר הכנסת יצחק פינדרוס – לא נמצא. חבר הכנסת יוסף עטאונה.

יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, היום שלחתי מכתב לחמישה משרדי ממשלה: שוויון חברתי – לשר שיקלי, כממונה על החברה הערבית הבדואית בנגב, בין היתר; למשרד החינוך; למשרד הפנים; הבריאות והעבודה והרווחה. אני ביקשתי להקים מיידית מרכזי שירות בחברה הערבית הבדואית בנגב. למה מרכזי שירות – ועכשיו? כבוד היושב-ראש, אתה מהנגב, ואתה מכיר את המצוקה. 35 יישובים, כ-120,000 תושבים – בשלושת החודשים האחרונים המלחמה הזאת חשפה את המצוקה העמוקה של האוכלוסייה בכפרים הלא-מוכרים בנגב. המדינה מפקירה את היישובים האלה. כשבאו לדיון בתקופת המלחמה איך לעזור לאוכלוסייה הזו בכל תחומי החיים – גם במיגון, גם בבריאות, גם בחינוך, גם ברווחה – בכל תחומי החיים לא היה מקום למשרדי הממשלה לעזור בטענה אחת ויחידה: ליישובים והכפרים האלה אין סטטוטוריקה בכל מערכות התכנון במדינת ישראל. ולכן הצעד המתבקש הוא כן להכיר בכפרים, אבל עד להכרה בכפרים אי-אפשר להשאיר ילדים, נשים, חולים – 120,000 תושבים – כבני ערובה של מוסדות התכנון. צריך למצוא פתרונות להכרה; הפתרון נמצא, הוא גם חוקי. בשנת 2004 המועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה את התוכנית המחוזית במחוז דרום, תמ"מ 40/14/4, שמאפשרת להקים מרכזי שירותים בקרב החברה הערבית הבדואית בנגב, ואכן המדינה, גם בהתערבות בג"ץ, הקימה כמה מרכזי שירות כדי לספק שירותים לאנשים האלה. החודשיים-שלושה האחרונים של המלחמה מראים בצורה ברורה שצריך לחזור מיידיית לתוכנית הזאת של 2004. על כל משרדי הממשלה – גם החינוך, הרווחה, הפנים, הבריאות והשוויון החברתי – לעשות צעד מיידי להקמת מרכזי שירות. רק דוגמה אחת – ל-5,000 תלמידים בגילי שלוש עד חמש אין מסגרת. לכן אני קורא מכאן לכל השרים שקיבלו את המכתב היום, ואני גם מקיים סבב של פגישות עם משרדי הממשלה ועם מוסדות התכנון – מרכזי שירות הם צעד ראשון, צריך אותם להקים בנגב אתמול, לא היום. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חבר הכנסת אלעזר שטרן, כבודו, ואחריו – חבר הכנסת עופר כסיף.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתיי חברי הכנסת – אני מאחל לך בהצלחה. הצלחתך – הצלחתנו, במיוחד בימים האלה. ואני חושב שאתה גם יכול להכניס לתפקיד את ה"ביחד ננצח". אני מציע לך לפנות לשרים החברים בממשלה שאתה חבר בה, אחרי שאמרתי "ביחד ננצח", ולהגיד להם להרגיע, שבתקופתך לא ידברו על איזה כלי נשק מכל מיני סוגים יש לנו, שלא יעשו לך בעיות בעולם של "להשמיד את עזה ואת התושבים שלה", שלא ידברו איתך על זה שחלק מהמטרות שלנו – כמו שמדברים היום – הוא לחזור ליישב את עזה. זה עושה את התפקיד שלך, שהוא מורכב גם ככה, הרבה יותר קשה. אבל אני רוצה להגיד עוד משהו: הזדעזעתי אתמול לא ממה שאמרה אותה שרה לראש אג"ת; אם יש טייסים שלא מסייעים לכוחות בשטח מסיבות מצפוניות. אדוני, זה לא "ביחד ננצח"; זה אומר שהאסימון של "יחד" לא נפל – לא לאותה שרה, לכל השרים שישבו שם ושתקו. ואם לא די בכך, בא ראש הממשלה ועוד מעיר לאותו אלוף. בכלל, כמי שיושב בוועדות חוץ וביטחון, זה סוג כזה של טרנד של מישהו, ואני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו, שמרגיש שאולי יש לו חלק – לזרוק את זה על לובשי המדים. דרך אגב, הבכירים שבהם כבר אמרו שהם לוקחים אחריות היום, ובבוא הזמן הם יסיקו את מה שהם צריכים להסיק; בממשלה – אפס. אבל בסדר, התרגלנו. אבל באמת, אם "ביחד ננצח", להגיד על טייסים שהם לא מסייעים לחברים שלהם מסיבות מצפוניות, לאחים שלהם ממש, ממש אחים – זה רפש. תסלח לי, אדוני, אולי גם אתה היית שם. השתיקה שלכם מדאיגה לא פחות. אתה הרי יודע שהסיפור של קמצא ובר-קמצא זה לא שהם שנאו אחד את השני, זה על זה שישבו שם גדולי ישראל ולא מיחו בידם. לא יכול להיות שיש ישיבה כזאת ויש תחרות מי יכפיש יותר אלוף לובש מדים בצבא שבא מתוקף תפקידו בשם צבא ההגנה לישראל כשאנחנו במלחמה.

אושר שקלים (הליכוד):

למה להכפיש? היא שאלה שאלה לגיטימית.

היו"ר מאיר כהן:

הזמן הסתיים.

אלעזר שטרן (יש עתיד):

הלגיטימיות שלך, שקלים – לא יודע, תעזוב, תעזוב אותי, הלגיטימיות שלך והלגיטימיות שלי הן לא אותו דבר.

אושר שקלים (הליכוד):

אלעזר שטרן (יש עתיד):

תדע, תדע. עזוב, די. כבר התייחסתי אליך יותר מדי. תודה, אדוני. ביחד ננצח. תסביר את זה קודם כול לממשלה שלך.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני.

אושר שקלים (הליכוד):

זו ממשלה לגיטימית, לגיטימית. אל תדבר בהתנשאות.

אריאל קלנר (הליכוד):

אמרתי היום לשרים שאני מבקש מהם רק לשאול שאלות, שאלות – – –

היו"ר מאיר כהן:

זהו, די, סליחה.

אושר שקלים (הליכוד):

– – – בגלל ההתנשאות הזאת.

היו"ר מאיר כהן:

סליחה, הבנו. זהו, פעם אחת שיהיה דיון בלי כל ההתלהטות הזאת. בבקשה, חבר הכנסת עופר כסיף.

עופר כסיף (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, העדויות המצמררות של החטופים השבים צריכות להרעיד כל אדם שלב בקרבו. 129 ישראלים שנחטפו מביתם בטבח המחריד של 7 באוקטובר עדיין מוחזקים בשבי. יחד עם העדויות הקשות והחשובות אני מבקש להביא דברים שאמרו אביו ואחיו של אברה מנגיסטו בהדלקת נר שמיני של חנוכה, כי בל נשכח גם אותו. הוא נפל בשבי חמאס לפני תשע שנים, והוא נמצא בשבי 3,768 ימים. המספר הזה – אני חוזר עליו, תקלטו אותו: קרוב ל-3,800 ימים שאברה מנגיסטו נמצא בשבי חמאס, הוא מוחזק בו, כאמור, כמו כל החטופים בניגוד לדין, לצדק, למוסר. וכך אמרו אחיו ואביו בהדלקת נר שמיני של חנוכה: אנחנו משפחה שחיה בחוסר ודאות למעלה מתשע שנים לגבי מצבו של אח שלי אברה. אברה חצה את הגבול בנסיבות טרגיות עקב משבר נפשי, עקב הפטירה של אח שלנו, מיכאל. במשך השנים האלה חלמנו לפתוח את מהדורת החדשות ולשמוע את ההכרזה שהוא חזר לבית, אבל לצערי זה טרם קרה. כל יום שעובר אנחנו עדיין חוששים למצבו ולגורלו. אנחנו נמצאים בחג חנוכה, חג שמסמל את היציאה מחושך לאור, והערב זאת הזדמנות גדולה עבורנו, עבור המשפחה, להתפלל יחד איתכם, שייעשה נס לאברה, וששאר החטופים והשבויים יזכו לצאת מחושך לאור. כך אמר אחיו של אברה מנגיסטו, אילן. כל רגע שבו החטופים ממשיכים להיות מוחזקים בשבי חמאס הוא יותר מדי; כל יום שבו המלחמה נמשכת, השחרור שלהם מתעכב. חייבים לומר את האמת לציבור כולו ובמיוחד למשפחות החטופים: אין תסריט שבו גם תימשך המלחמה וגם ישוחררו החטופים, פשוט אין תסריט כזה. בשם ערך החיים, שהוא ערך יסוד גם ביהדות – דיברתי על זה פה כשהיו המשפחות של החטופים, שפיקוח נפש לא דוחה רק שבת, הוא דוחה את כל המצוות, ואפילו ספק פיקוח נפש דוחה – בשם ערך החיים ופיקוח הנפש אני קורא פה לממשלה: הפסיקו את המלחמה ושחררו את החטופים מייד. אין זמן. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אלהואשלה ואליד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת מיקי לוי.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בסוף השנה שעברה נבחרה לנו ממשלה חדשה, שאמורה לתת ביטחון, לתת מענה לתושבים ולאזרחים. אבל מה קיבלנו ב-2023? קיבלנו חקיקה – בקואליציה קוראים לה "רפורמה משפטית", ובאופוזיציה "הפיכה משטרית" – ואלימות כלפי המפגינים; קיבלנו ממשלה שהרסה יותר מ-3,000 בתים בנגב; קיבלנו ממשלה שהורסת בלי לתת מענה לתושבים ולאזרחים; קיבלנו ממשלה שלא נתנה מענה לחברה הבדואית בנגב בזמן המלחמה. לא היה מיגון ביישובים, לא היה מיגון בבתי הספר, והצעקות שלנו והפניות שלנו עד היום לא נענו. החברה הבדואית גילתה אחריות בתקופה האחרונה, וגם לפני זה, אבל לא התייחסו אליה, וזה חבל. הממשלה אמורה לתת מענה לכלל האזרחים ולא לתעדף מגזרים על פני אחרים. רבותיי, הפשיעה השתוללה בשנה האחרונה, והאחוז נהיה פי שניים ממה שהיה ב-2022, כשהמספר עמד על 116 נרצחים – לעומת השנה, שהגענו ל-247, 247 נרצחים, לפי מרכז אמאן ויוזמות אברהם. המספרים גדלו בצורה משמעותית. ולא, השר לא נתן שום מענה למספרים הגבוהים האלו. אז במה התעסק השר? התעסק בפיתות, בסלט, בבשר לסוהרים ולאסירים. אבל הוא לא נתן מענה לאנשים, לאזרחים שנרצחו יום ולילה ברחובות, בערים ובכפרים הערביים. אז אם הוא לא יכול לעמוד במשימה הזאת, שילך הביתה או שיפטר אותו ראש הממשלה. אבל לצערי הרב, היום ראש הממשלה שבוי אצלו, הוא לא יכול לקבל החלטות. איך הגענו למספרים האלה? 247 נרצחים, איפה זה קיים? איפה השלטון? איפה המשטרה? איפה גופי הביטחון? למה לא מקבלים החלטות? יש פה מישהו שמפקיר את החברה הערבית. בואו נשים את זה על השולחן. הגיע הזמן שמישהו פה יקבל פיקוד וייתן את הדעת על מספר הנרצחים הנוראי הזה. אף אחד לא יכול לקבל אותו. כשהיינו בממשלה, כשרע"מ הייתה בממשלה, יואב סגלוביץ' הוביל מהלך, המסלול הבטוח, והיו תוצאות. למה אין תוצאות היום?

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כי אף אחד לא שם, ואת אף אחד לא מעניינת החברה הערבית, לצערי.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. מיקי לוי, בבקשה, כבודו. ואחריו – חבר הכנסת חמד עמאר.

מיקי לוי (יש עתיד):

אדוני היושב בראש, אדוני השר כץ, אני מאחל לך הצלחה. הצלחתך – הצלחתנו. מכובדיי חברי הכנסת, פעם נוספת, ברשותכם, אני רוצה לדבר על פורום קהלת, הפורום שנכנס לחיינו בסערה, הפורום שעומד מאחורי ההפיכה המשטרית, הפורום שהורס כל חלקה טובה בשדרה השלטונית והמינהלית של מדינת ישראל. לפני זמן לא רב צפיתי לצערי בפרופ' אברהם דיסקין מתראיין בתוכנית הצינור ואומר את המשפט הבא, ואני מצטט: "לו אני הייתי בתפקיד מכריע, הייתי – – – מוותר על החטופים", אתם שומעים? "מוותר על החטופים, כי אם על כפות המאזניים יש את עצם הקיום של המפעל הציוני מול החטופים – המפעל הציוני קודם". חיסול המפעל הציוני או ויתור על החטופים – האם זה מה שמונח על כף המאזניים? המפעל הציוני? האם אירוע קשה, אכזרי וטראומטי כמו אירועי 7 באוקטובר, פירושו חיסול המפעל הציוני? היינו במצבים גרועים יותר, כמו מלחמת יום הכיפורים, מלחמת העצמאות וגם ששת הימים. האם אנחנו נמצאים כרגע בסכנה קיומית? התשובה על השאלה אם המלחמה או שחרור החטופים מהווים איום קיומי על מדינת ישראל היא לא. היא לא. רבותיי, לחשוב שהאיש הזה היה מועמד של ראש הממשלה נתניהו לתפקיד מבקר המדינה – איזו בושה. פורום קהלת, הפורום שהיה לו את החלק הגדול בפאזל של ההפיכה המשטרית, שכמעט ופירקה את החברה הישראלית; זה הפורום הקיצוני שגרם לריסוק החברה; זה הפורום, פורום קהלת, שאני מפנה אליו אצבע מאשימה. זה הרס הציונות? פרופ' דיסקין הוא הבבואה של פורום קהלת, הפרצוף האמיתי של הפורום הזה. איזו אמירה אומללה. צפיתי בשידור והתחלחלתי, כיהודי וכישראלי. ועוד מדהים שקולו של דובר פורום קהלת לא נשמע, ואין מגנים את הדברים האיומים והאומללים האלה. גם לא שמעתי מצד חבריי מהצד הזה של המליאה. איזו בושה, אין מילה אחרת.

אריאל קלנר (הליכוד):

אנחנו מתעסקים בשוברים שתיקה. בצלם, שוברים שתיקה.

מיקי לוי (יש עתיד):

לא שמעתי ממך מילה. מילה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. תודה רבה. חבר הכנסת חמד עמאר, בבקשה.

אריאל קלנר (הליכוד):

בצלם, שוברים שתיקה, פורום קהלת. לא שוברים שתיקה, לא – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – דבר, יש – – – לדבר.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא שוברים שתיקה – – –

מיקי לוי (יש עתיד):

מוותר על החטופים, תתביישו. תתביישו.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת מיקי לוי.

אריאל קלנר (הליכוד):

לא שוברים שתיקה – – – על חיילי צה"ל. קדימה, תעשה עם היד.

מיקי לוי (יש עתיד):

הקדשתי לך יותר מדי זמן.

אריאל קלנר (הליכוד):

שום דבר לא מפריע לך, רק פורום קהלת, רק פורום קהלת מפריע לך. לא הקרן החדשה, כלום, לא שוברים שתיקה, כלום.

מיקי לוי (יש עתיד):

– – – ויתור על החטופים, נכון?

היו"ר מאיר כהן:

חבר'ה, אני מבקש, זהו, להירגע. בבקשה, אדוני חבר הכנסת עמאר, שלוש דקות.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, היום הגיעו להפגין מול הכנסת תושבי קו העימות, 5 קילומטר מהגבול הצפוני. ירדתי לפגוש אותם, שמעתי אותם. היו גם ילדים, ילדות, אנשים מבוגרים. ניגשה אליי ילדה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת לוי, יקירי.

חמד עמאר (ישראל ביתנו):

ניגשה אליי ילדה, אדוני היושב-ראש, ואמרה לי: חבר הכנסת, אני מפחדת. אני לומדת במקלט, אני ישנה במקלט, אני שומעת פיצוצים כל היום וכל הלילה, ואני לא יכולה להתפנות כי לא מפנים אותנו, ואנחנו לא חיים. אין לנו חיים כאן בקו העימות. אני לא מבין איזו ממשלה יכולה להמשיך להתקיים כאשר אנשים בתוך המדינה לא מרגישים ביטחון, ישנים במקלטים, חיזבאללה מחליט מתי לירות, מתי לא לירות, מתי להוריד את הבית הזה, מתי לא להוריד את הבית הזה. ואנחנו כל הזמן שומעים: אנחנו – הצבא מגיב לירי של חיזבאללה. הגיע הזמן שהממשלה הזאת, ימין על ימין, תחליט. או שהיא מוותרת על הגליל, או שהיא נכנסת ומטפלת בנושא – ולא לאפשר לאותם ילדים שאני ישבתי איתם היום ודיברתי איתם להגיד לי ולבכות לי שהם מפחדים. היו תושבים שם מכל היישובים, גם חבר'ה מחורפיש הגיעו, היישוב הדרוזי. אמרו לי: אנחנו לא מבינים, שהממשלה הזאת תחליט בדיוק מה היא רוצה. אין מי שיחליט בממשלה הזאת. לא יכול להיות שהצפון ימשיך להיות מופקר ככה. הצפון מופקר, אני שם נמצא, אדוני היושב-ראש, אני מסתובב שם. אתה עולה לשם, ואין אוטו אחד שמסתובב שם, אין בן אדם שיוצא החוצה. כולם מפחדים שם. חיזבאללה תופס אותנו בידיים, הוא מחליט מה הוא עושה. לא יכולה להיות מדינה ריבונית, מדינה עם ממשלה שמצהירה שהיא ממשלת ימין – אתם רחוקים מהימין 30 קילומטר, כמו שצריך להרחיק; 40 קילומטר, לא 30. כמו שצריך להרחיק את חיזבאללה 40 קילומטר, אתם רחוקים מהימין 40 קילומטר. אתם רק בשם ממשלת ימין. אני הייתי מתבייש במקומכם שאזרחי ישראל מפחדים ולא יכולים לצאת מהבית; לומדים בתוך מקלטים וישנים בתוך מקלטים. בושה, שממשלה כזאת ממשיכה להתקיים יום אחד.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת רון כץ. אחריו – חבר הכנסת אליהו ברוכי. בבקשה.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היו"ר. כנסת נכבדה, אני לא רוצה לדבר על החלפת השרים. אני מאוד מכבד את שר החוץ הנכנס, את שר האנרגיה הנכנס, אבל אני חושב שזה דבר שלא אמור לקרות באמצע מלחמה. אני חושב שאין הבדל בין החלפת שר חוץ, שמנהל אופרציה אדירה ואמור לקנות את הזמן ואת הלגיטימציה של ישראל בעולם ללחימה, לבין החלפה של ראש ממשלה. אין הבדל. אם אפשר להחליף שר חוץ, אדוני, אז אין שום בעיה להחליף גם ראש ממשלה. ואני רוצה לדבר רגע ברשותכם על השרה לשעבר גלית דיסטל, שאתמול התראיינה, ובאמת קיבלה אחריות. קיבלה אחריות, הבינה את הנזקים האמיתיים שהקואליציה הזו עשתה בעם ישראל, וביקשה סליחה וכפרה. ואני רוצה לומר מפה: זה בסדר. בן אדם שמכה על חטא, לא צריך ישר לרוץ ולהזכיר לו את כל מה שהוא עשה, למרות שהיו דברים נוראיים. אחרי 7 באוקטובר אפשר לשפוט אנשים בצורה אחרת, ולומר: אנחנו מבינים. קרה פה דבר גדול, קרה פה דבר נורא. אפשר לקבל את הסליחה הזו. ואותה רוח צריכה לנשוב בכל חברי הקואליציה. לא יכול להיות שנכנסו שותפים חדשים לקואליציה הזו ולא יגידו דבר על החלפת שר חוץ באמצע מלחמה. לא יגידו דבר על הקצאה של עוד 200 מיליון שקלים למשרד למשימות הלאומיות, שאף אחד לא יודע מה המשימות הלאומיות שלו. לא יכול להיות שנמשיך להיות אנשי 6 באוקטובר כאילו דבר לא קרה. אני מצפה מהבית זה להתעלות, להבין את גודל השעה, ולהפסיק להתעסק כל היום בפוליטיקה. אנחנו כל היום מתעסקים פה בהעברות תקציביות שאף אחד לא צריך, בזמן שאנשי המילואים שלנו, גם היום, מגיעים לוועדת הכספים ואומרים: אנחנו לא מצליחים לסיים את החודש – עזבו את החודש: אנחנו לא מצליחים לסיים את היום – כי בזמן שהם נמצאים בלחימה יותר מ-80 ימים, אף אחד לא דואג להם. היום הגיעו לוועדת הכספים אנשי מילואים שיש להם עסקים, שהם עצמאים ובמילואים, ואין להם מושג מה המדינה נותנת להם ואין להם מושג למי לפנות, והם טובעים בים של ביורוקרטיה. עד שנציגי האוצר כבר מגיעים לדיון, הדבר היחיד שיש להם להגיד זה שמערכות המחשוב עדיין לא מוכנות ושהתשובות יישלחו בדואר. אז לאותם אנשי מילואים צריך להגיד קודם כול סליחה ולהבין שאחרי יותר מ-80 ימים שהם נלחמו עבורנו, עבור כולנו, הם יצטרכו לחזור ולהילחם בעבור העסקים שלהם, שרובם לא יצליחו לשרוד. זו בושה גדולה שממשיכים להעביר פה כספים, ממשיכים להתעסק בפוליטיקה ומפקירים את אנשי המילואים שלנו.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת אליהו ברוכי – לא נמצא. חבר הכנסת אבי מעוז, כבודו. אחריו – חבר הכנסת עידן רול.

אבי מעוז (נעם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני שר החוץ הנכנס, בהצלחה רבה. כולנו קמים כל בוקר מחשש לפגוש את כותרות החדשות שנפתחות במילים "הותר לפרסום". כל "הותר לפרסום" שכזה קורע את הלב, על החיים שנגדעו, על ההורים השכולים, על האלמנה ועל היתומים. יש עוד כמה דברים שהותרו לפרסום, ואני רוצה להזכיר כמה מהם, בהתבסס על דברים שכתב חברי סגן אלוף במיל' אודי בן חמו. הותר לפרסום שהאריה קם מרבצו, משיב מלחמה שערה וגובר על אויביו. הותר לפרסום שבמקום אחד בעולם הטוב הפסיק להיות אדיש וכנוע, והוא מנצח את הרע ועומד בלחצים. הותר לפרסום שכוחותינו פועלים באומץ, בנחישות, בגבורה וביעילות. הותר לפרסום שהעם הגדול שסומם, עורפל וטושטש על ידי תרבות זרה מנער מעל עצמו את ערמות האשפה התודעתיות. הותר לפרסום גם שרוב התקשורת, העולם האקדמי, מכוני מחקר, בית המשפט העליון ועוד כמה מעצבי תודעה פועלים הפוך מרוחו הגדולה של העם. הותר לפרסום שזה אומנם מורכב, אבל המגמה היא חיובית מאוד. להזיז ברזל ענק וחלוד זה מורכב, אבל הוא עדיין ברזל. הותר לפרסום שיש לכך אומנם גם מחירים כואבים, אך העם אומר מפורשות: עד הניצחון. הותר לפרסום שבני האור לוחמים בבני החושך, שיש אמת בעולם, ויש גם שקר – לא רק נרטיבים מומצאים. הותר לפרסום שרוח רעות, אחווה הדדית ואהבת אחים צרופה מתגלה לעינינו מדי יום. הותר לפרסום שמתהלכות בינינו אימהות גיבורות, אצילות וטובות, המהוות מגדלור מרשים לכולנו. הותר לפרסום שמשפחות שכולות מפורום הגבורה דורשות עד הסוף, כמימוש צוואת בניהם. הותר לפרסום שהעם הגדול החל לזוז קדימה; זה קצת חורק אולי, אבל זה זז. אל תזלזלו בכך. הותר לפרסום שהאומה החלה להפנים שמי שלא מוכן לשלם בכאב, בתשלומים, על חירותו, סופו לשלם כפל כפליים על אותה חירות, ובתשלום אחד נוראי ומצמרר. הותר לפרסום שהגיע זמן אמת. והאמת היא שהעם הנבחר, עם ישראל, נושא בשורה, ולא נחביא אותה. העם דורש זהות יהודית שורשית ומקורית. הותר לפרסום כעת שסוף האמת להתגלות ולנצח. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת עידן רול. אחריו – חבר הכנסת עמית הלוי.

עידן רול (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב בראש. כנסת נכבדה, אבקש שנדבר על ההבדל המאוד-חשוב בטרמינולוגיה ובמהות בין בלתי מעורבים לבלתי משויכים. במשך שנים מדברים בתקשורת העולמית – וגם כאן בישראל, וגם במשרד של אדוני השר, שעכשיו הוא עומד בראשו, משרד החוץ – מדברים בטרמינולוגיה של בלתי מעורבים: כמה מהנפגעים כתוצאה מתקיפות צה"ל בעזה הם בלתי מעורבים; כמה נזק עקיף לבלתי מעורבים. אני חושב שאירועי 7 באוקטובר וכל התקופה מאז חידדו לנו את הצורך לדבר במונח אחר. אני קורא לזה uninvolved ו-unaffiliated. יש בלתי מעורבים, אבל יש הרבה מאוד שהם פשוט בלתי משויכים. אני אסביר: באותו 7 באוקטובר, באותה שבת ארורה, בגל השני, מאות, מאות, מאות של עזתים שניצלו את הפרצה בגדר, נכנסו וביצעו כמה מהפשעים המחרידים ביותר בתולדות האנושות, טבחו ואנסו ובזזו ורצחו. הם לא היו אנשי חמאס; הם לא מזוהים כאנשי חמאס; הם לא מקבלים משכורת מחמאס; הם היו כביכול תושבי עזה, כביכול בלתי מעורבים. זה חידד לנו שהם לא בלתי מעורבים. הם פשוט בלתי משויכים. הם לא מזוהים עם ארגון חמאס, הם לא משויכים לארגון חמאס, הם לא מוגדרים אצלנו כמטרה בבנק המטרות, שאפשר להראות: זו מטרה חמאסניקית. המשכנו אחרי זה וראינו איך באמת בצורה הירואית חטוף, שמאז כבר חזר, רוני קריבוי, הצליח לברוח משוביו הנאלחים בחמאס. במשך ארבעה ימים הוא ניסה להימלט מהרצועה בחזרה לישראל, עד שהוחזר על ידי תושבי עזה – שוב כביכול בלתי מעורבים – בחזרה אל חמאס, אל שוביו. אלה שהחזירו אותו לחמאס, בין אם קיבלו על זה שכר בתמורה ובין אם לא, הם בוודאי לא בלתי מעורבים. יש בלתי מעורבים ויש בלתי משויכים, ורבים ברצועת עזה הם בלתי משויכים. בלתי משויכים הם אנשים שיחזירו חטוף אל שוביו; בלתי משויכים הם אנשים שינצלו פרצה בגדר, כתוצאה מפעולה מתוזמנת וערוכה של חמאס, בשביל לבצע פשעים מחרידים בעצמם. בלתי משויכים אלה אותם אנשים שירימו נשק של חמאסניק שחוסל וישתמשו בו כדי לירות על כוחות צה"ל בהינתן להם ההזדמנות. כשאנחנו מדברים, גם בצורה המספרית וגם ברמה הערכית-מוסרית, אנחנו חייבים להטמיע את המונח "בלתי משויכים". תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. אגב, התפרסם סקר של שקאקי: 72% מהפלסטינים ביהודה ושומרון – אתה מקשיב, אדוני – טענו שהפעולה היא פעולה לגיטימית, הטבח, ושהם תומכים בו. אדוני, עמית הלוי, בבקשה.

עמית הלוי (הליכוד):

אדוני היושב בראש, אדוני השר, אזרחי ישראל, אני לא הייתי באושוויץ, אבל הייתי בניר עוז וראיתי מראות אושוויץ – כאלה שערכו הפלסטינים העזתים, כמו שהזכרת, בתמיכה מטורפת, באחוזים מטורפים, גם של אלה הגרים ביהודה ושומרון. אנחנו עברנו בית אחרי בית. בכל בית שרפה; אנשים, נשים, ילדים שנטבחו, נחנקו ונשרפו חיים. היו שם, אדוני היושב-ראש, גופות שלקח חודש לזהות אותן – חודש – מרוב שהן הושחתו. לפני שעברנו, חברי הוועדה לביטחון לאומי, את מסע-אושוויץ הפלסטיני הזה, עלינו על הגג של הבית הראשון בפינה של היישוב, ביתו של אמיתי בן צבי בן 83. הבית כולו נחרב, נשרף ונחרב באופן מלא. נותר הממ"ד, שארית הפלטה, אבל מעל הממ"ד הזה אפשר היה לעלות במדרגות. עלינו אל הגג עם עמית בנצי מהקיבוץ, שחשף בפנינו את הזוועות הללו. אחרי שהוא תיאר מעט מאותה שבת שואתית, הוא מצביע ממול. אנחנו שואלים אותו: מה אתה רואה? אנחנו מסתכלים ואנחנו רואים כפר – שמכונה ח'וּזאעה, ח'ירְבת אֶח'זאעה. אנחנו שואלים אותו: על מה אתה מצביע? מה אתה רואה? והוא אומר לנו: 1,000 איש אני רואה. 1,000 איש, אדוני היושב-ראש, היו באותה שבת שואתית בניר עוז. היו בהם גם גברים מחבלים, אבל רובם ככולם היו נשים וילדים – נשים וילדים מח'ירבת אח'זאעה, ששרפו, שטבחו, שבזזו ושהשחיתו. סיפרו לנו שבית אחד, הם כיבדו ילד בן שש לשרוף אותו. נתנו לילד בן שש. זו כנראה פרקטיקה חינוכית מבתי הספר של אונר"א. אנחנו, חברותיי וחבריי לכנסת, אחרי 80 יום מתחילת המלחמה. איך, ריבונו של עולם, הכפר הזה עוד עומד על תילו? איך? איך אין לנו מעט כבוד לאומי? ראיתי את הפקודה שניתנה לחיילים שלוחמים באזור הזה, ואני אומר כאן לרמטכ"ל הרצי הלוי: הפקודה למח"ט והפקודה לחיילים צריכה להיות מאוד ברורה. הכפר הנאצי הזה צריך להיות מוחרב. צריך להרוג את האויבים, צריך לתפוס את כולם; לא רק את הגברים והמחבלים – את כולם, את הנשים ואת הילדים. ואם הם ברחו, לתפוס אותם עד האחרון שבהם ולהביא אותם לכאן – את אותם ילדים, אדוני היושב-ראש, שחונכו לאנטישמיות, שחונכו בדרך המרושעת הזאת של האסלאם הרצחני, שחונכו על פי החדית'ים הרצחניים, שחונכו על פי הפרוטוקולים של זקני ציון, על פי ספרי "מיין קאמפף" – שכמעט כל קצין שאני פוגש אומר לי שהוא מצא אותם בכל בית, בכל בית "מיין קאמפף", והפרוטוקולים של זקני ציון.

טלי גוטליב (הליכוד):

וחאג' אמין אל-חוסייני.

עמית הלוי (הליכוד):

כן, ועם התמונות של חאג' אמין ושל אחמד יאסין.

טלי גוטליב (הליכוד):

נכון, המופתי שרצה לעשות מחנה השמדה בארץ ישראל.

עמית הלוי (הליכוד):

ואת הנשים, שכמו האחיות שלהן ברמאללה ובג'נין, מחלקות סוכריות בכל רצח של יהודי, אלו שמתגאות בבנים שלהן ובאחים שלהן כשהן משתתפים, כמובן, ברצח ובאונס, ובאלה שיישמו את זה בניר עוז בעצמם – את כולם צריך להעמיד לדין, אדוני היושב-ראש, לפי החוק שהעליתי כאן כבר לפני חודשיים – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

עמית הלוי (הליכוד):

– – החוק לעשיית הדין במחבלי החמאס ועוזריהם. על כולם רובצת האשמה המחרידה הזאת, וכולם בני מוות.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. חברת הכנסת שלי טל מירון; חברת הכנסת לימור סון הר מלך. חבר הכנסת אחמד טיבי, אדוני. אחריו – חבר הכנסת עודה.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

מכובדי היושב-ראש, שרים בכירים, חלקם בגלל מצוקה פוליטית וחלקם בגלל אולי הרגשת אחריות על המחדל הנורא שהיה ב-7 באוקטובר, מתחילים לזרוק רעיונות כמו הביטוי המכובס, הנלעג והנפשע "הגירה מרצון". אין הגירה מרצון כאשר אתה מפציץ כל יום ויש 21,000 הרוגים. זה נקרא טרנספר והגליה ו-ethnic cleansing – טיהור אתני. הדברים האלה, שאמרו גם סמוטריץ' וגם בן גביר, חוסים תחת ההגדרה פשע מלחמה. הם יודעים זאת. גם מומחים למשפט יודעים זאת. אני תוהה לגבי השר לביטחון הלאומי, שבמקום לעסוק במיגור הפשיעה הגואה בחברה הערבית הוא עסוק בתפריט בבתי הסוהר ובהפרחת סיסמאות שהן פשע מלחמה, כמו "הגירה מרצון". עכשיו, שמעתי אותו מגיב לדברים שלי במסיבת העיתונאים בסיעה, ואומר שאם אני מתנגד סימן שההצעה טובה, ושהוא ימשיך לדרוש הגירה מרצון גם לפלסטינים בעזה וידאג להגירה שלי ושלנו מהכנסת. אני מעריך שהוא יגורש מהממשלה הרבה לפני – וטוב שכך, כי הוא וחבריו אחראים, גם פוליטית וגם מוסרית, על האסון הכבד ביותר שהמדינה הזאת עברה, אסון 7 באוקטובר. אני תוהה – ראיתי את סמוטריץ' בעזה. הוא היה מרחוק כזה, מוגן על ידי חיילים. נדמה לי שהוא לא שירת בצבא. ובן גביר, שנותן הוראות ורוצה להגר, בחיים לא היה בצבא. אתה גבר? לך, קח רובה ולך לעזה. נראה אותך. לך, במקום שאחרים יהרגו למענך. לך, תראה. אפילו לדעת להשתמש ברובה אתה לא יודע. לחלק נשקים כדי שאנשים יהרגו אחד את השני אתה יודע. פחדן, (אומר בערבית ומתרגם:) כסיל, יעני. לך תטפל בכישלונות שבגללך, בגלל סמוטריץ' והמתנחלים קרו בעוטף, במחדל. (אומר בערבית: לך תטפל בפשלות שעשיתם. איזה פושטקים באמת, בן גביר וסמוטריץ'.)

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. תודה רבה. איימן עודה, בבקשה. אחריו – אוהד טל.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, מדינת דרום אפריקה פנתה לבית הדין הבין-לאומי בהאג וביקשה לעצור את המלחמה לאלתר. אם בית הדין נעתר לבקשה זו, זה ייחשב שמדינת ישראל מבצעת פשע נגד האנושות בעזה. כשאנחנו מדברים על דרום אפריקה בבניין זה, אי-אפשר לשכוח שמדינת ישראל היא האחרונה מבין כל מדינות העולם שתמכה במדינת האפרטהייד בדרום אפריקה. גם כשמדברים על אפרטהייד – שזו המילה הקשה ביותר בחלק השני של המאה ה-20 – אי-אפשר שלא להשוות בין התנהלות זו לבין המדיניות של ישראל. מדינת ישראל, כבוד היושב-ראש, מאז 1948 עד עכשיו מנהלת משטר צבאי כלפי פלסטינים. זו הנכבה בשנת 48'; מ-48' עד 67' זה ממשל צבאי נגד האזרחים הערבים הפלסטינים בתוך המדינה. ממשל צבאי, כלומר יש בית דין לערבים ויש בית דין אחר ליהודים, כך זה היה עד שנת 1966, כלומר אפרטהייד לכל דבר; מ-67' עד עכשיו זה אפרטהייד טוטלי בשטחים הכבושים מאז 67'. אבל זה יותר קשה מבחינת מספר הנטבחים, מספר הנרצחים, וגם אפילו מספר השנים: האפרטהייד התחיל ב-48' בדרום אפריקה והסתיים ב-1994. מה שעשה הממסד הישראלי כלפי הפלסטינים בכל מקום זה יותר מזה. חשוב לי להגיד לך, כבוד היושב-ראש, ולשים מראה פה על מה שאמרו קברניטי המדינה בדרום אפריקה. מה הם אמרו? הם אמרו: אנחנו לא גזענים. בותה, ראש הממשלה, פיטר בותה, היה פונה לראשי ממשלה באירופה ואומר להם: איך אנחנו יכולים לבטל את האפרטהייד? זה צורך ביטחוני. השחורים הם 88% ואנחנו הלבנים 12%. אנחנו לא יכולים לבטל את האפרטהייד. אנחנו לא גזענים, אבל אלה צורכי הביטחון. מה הוא היה אומר? אנחנו הדמוקרטיה היחידה באפריקה. תחושה של דז'ה-וו פה. אנחנו שומעים את זה כל הזמן כלפי הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון – היחידה שכובשת עם אחר. לכן היא הדמוקרטיה האחרונה, בהיותה כובשת עם אחר. עכשיו אני רוצה לפנות לאזרחי המדינה ולהגיד להם שיש שתי דרכים: יש את הדרך לקלל את כל העולם – מדרום אפריקה עד להפגנות בארצות הברית וההפגנות באירופה – ולהגיד שיש לנו ראש ממשלה מקסים – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – ויש לנו גם את סמוטריץ', בן גביר, ואטורי, גוטליב – או ללכת לכיוון אחר לגמרי, להכיר בזכויות העם הפלסטיני, וזה מה שצריך להיות. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. רק אני רוצה להזכיר לך שאנחנו לא תמיד צריכים להקשיב לאנטישמים ולמה שהם עושים. יש אנטישמיות, וכן, אנחנו צריכים להתגונן בפניה. תודה, אדוני. חבר הכנסת ואטורי.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני מסכים איתך שיש אנטישמים – –

היו"ר מאיר כהן:

לא, אדוני, לא קיבלת – אתה יכול להעיר לי משם.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

– – מסכים איתך, אבל אל תקשור בין מדיניות ישראל לבין השאלה על האנטישמיות. אני חושב שככה אתה מזיק ליהודים. לכן אני נגד אנטישמיות ונגד הכיבוש הארור הזה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני מבקשת זכות דיבור, הוא הזכיר את השם שלי.

היו"ר מאיר כהן:

לא לא לא. סליחה, אני לא רוצה – אדוני, אני מבקש ממך.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

נגד אנטישמיות ונגד הכיבוש הארור.

היו"ר מאיר כהן:

אדוני, אני מבקש ממך לרדת. תודה רבה. שמעתי את דבריך בכבוד. אני חוזר על דבריי ואני אומר: כשאנשים מהצד שאתה תומך בהם אומרים "מהים עד הירדן", זאת אנטישמיות. תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

אני רוצה מדינה – – – בכל מקום. בכל מקום.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. זאת אנטישמיות ראויה לשמה. אז דרום אפריקה לא תלמד אותנו, וחבל שאתה תומך בזה שיכריזו עלינו. אתה חי את הכאב שלנו. אתה פה בכנסת, אתה חי את הכאב שלנו. תודה. תודה רבה, אדוני.

טלי גוטליב (הליכוד):

כל הכבוד, אדוני היו"ר.

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

הוא לא אמר שהוא תומך. הוא הזהיר. הוא התריע.

היו"ר מאיר כהן:

אם הוא מתריע, אני מקבל את זה. ובכל זאת, בימים – –

אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל):

תקשיב לכל מילה.

היו"ר מאיר כהן:

– – בימים האלה רצוי שתבינו כאב גדול מאוד שעבר עלינו. תודה רבה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

ומה עם הפלסטינים – – –

היו"ר מאיר כהן:

חבר הכנסת נאור שירי. אני קורא אותך בקריאה ראשונה.

איימן עודה (חד"ש-תע"ל):

מה עם 20,000 הפלסטינים?

היו"ר מאיר כהן:

קריאה שנייה, אדוני. אני לא רוצה להוציא אותך. אני מכבד אותך. זהו. נאור שירי, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

בושה. בזמן מלחמה זה מה שאנחנו צריכים לשמוע פה. בזמן מלחמה. חיילים שלי בעזה.

היו"ר מאיר כהן:

טלי, טלי, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

שלא יזכיר את השם שלי, ואני מבקשת זכות תגובה על זה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

נאור שירי. יש לך שלוש דקות, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

– – – אני אראה לו מה הוא אמר היום. אני מבקשת את זכות התגובה. יש לי בדין. לפי חוק יש לי. אני אזכיר לו מה הוא אמר היום.

היו"ר מאיר כהן:

צדקת דרכנו לא תיתן לנו לחשוב אחרת. אנחנו צודקים, וזה בסדר. מותר לאנשים להביע דעה הפוכה. תודה. נאור, שלוש דקות.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא בזמן מלחמה. בכל מקרה הוא הזכיר את השם שלי, יש לי זכות דיבור.

נאור שירי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, תודה רבה. אני רוצה לדבר על התזונאי של השב"ס, הידוע בכינויו איתמר בן גביר.

טלי גוטליב (הליכוד):

אוי, נו.

נאור שירי (יש עתיד):

עכשיו, אני אגיד לך למה "אוי נו", טלי, ותכף תביני אותי.

טלי גוטליב (הליכוד):

די, נו, אתה כל שבוע אומר אותו נאום. אני נשארת לשמוע אותך, ואותו דבר.

נאור שירי (יש עתיד):

אני חושב שבסוף כל שר נמדד לפי איכות עבודתו. הבעיה בפשיעה ובכלכלה שבסוף יש מספרים, והבעיה של איתמר בן גביר זה המספרים: הוכפל מספר הנרצחים בחברה הערבית, עלה מספר הנרצחים בפשיעה הפלילית, אין מנכ"ל במשרד לביטחון לאומי, אין סמנכ"ל אסטרטגיה, אין דובר, אין סמנכ"ל משאבי אנוש, אין ראש אגף ירייה.

טלי גוטליב (הליכוד):

יש נשק, נשק לאזרחים.

היו"ר מאיר כהן:

חברת הכנסת גוטליב.

נאור שירי (יש עתיד):

לאחרונה – מה זה לאחרונה? אתמול התפרסמה כתבה על רכש אפודים, זאת אומרת שהשר והמשרד התערבו ברכש שהמשטרה הייתה אמורה לעשות, רכש אפודים במיליוני שקלים. אממה? בבדיקה בליסטית שנערכה, האפודים לא תקינים. בשבוע שעבר צעיר נורה בטבריה, אישה נרצחה בחולון, אישה נרצחה בקריית ים, חיסול בנתניה – גבר נהרג בפיצוץ, פעוט בן שנתיים נדקר למוות בלוד, ארבעה פצועים בירי ברמלה. ואני באמת תוהה על החוצפה שלו, כי מילא – אני לא אגיד "מילא", כי זה חיי אדם – אבל מילא אתה עושה עבודה ממש ממש גרועה במשרד שלך. אז במקום שיתעסק כל היום בביטחון האישי שלנו ובלשפר ולתחזק את המשרד, לשפר ולהגביר את תחושת הביטחון של כולנו, מה עושה פיתמר בן גביר? מרצה לרמטכ"ל, לשר ביטחון, לאלופים בצבא. הוא, המשתמט שלא עשה דקה וחצי צבא ולא עלה לשמירה בחיים שלו, הוא מרצה על אסטרטגיה צבאית והכרעה במלחמה. אם זה לא מספיק, אחרי שהוא סיים לאפות פיתות כנציג פילסברי, לא יודע, בבתי הכלא, עכשיו הוא מתעסק בתפריט ומפרסם את תפריט האוכל של מחבלי חמאס, כאילו, הוא עושה מזה קמפיין. עכשיו, אתה אומר: מה עובר בראש של האיש? מה עובר בראש שלו שהוא מתעסק כל היום בשטויות האלה? מה אתה מפרסם גרפיקות על מה מחבלים אוכלים בכלא, כאילו, את מי זה מעניין? באמת, את מי זה מעניין? מה הגדולה של השר בן גביר בתפריט התזונתי של המחבלים? זה כל עולמו. העולם שלו הוא קמפיינים ותו לא. אני רוצה לסיים באיחולי הצלחה לשר ישראל כץ. באמת, מכל הלב, אני מאחל לך הצלחה. אני רק אומר משהו שבעיניי כל ישראלי, או כל אזרח במדינה, נורא חשוב לו: יחסי החוץ שלנו לא יכולים להיות מופרטים בצורה הזו, ואני אסביר. שנה-שנתיים-שנה – אני לא יודע איך לעבוד עם זה. באמת, אני מקווה שאתה תוכל. אבל שנה שר – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

נאור שירי (יש עתיד):

– – בממשלה, עד שאתה מבין מימינך ומשמאלך, למרות שיש לכם הרבה ניסיון – אני הייתי ממליץ: שחררו את הרוטציה, תסיים אתה את הקדנציה, ושיהיה בהצלחה לכל מדינת ישראל.

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני. ווליד טאהא, בבקשה, כבודו. אחריו – גלעד קריב.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

מכובדי היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בעוד הממשלה עסוקה בחילופי שרים, ובזמן שהשר לביזיון לאומי ממשיך עם החלוקה ההיסטרית של כמויות אדירות של נשק לכל מי שירצה – ובניגוד לכללים, כפי שנאמר על ידי גורמים משפטיים – מרכז אמאן, שעוסק באלימות והפשיעה בחברה הערבית, פרסם אתמול את הנתונים המזעזעים על הנרצחים שהיו בשנת 2023. כנתון כללי, בשנת 2023 נרצחו במדינה 297 נרצחים ונרצחות, מתוכם 247 נרצחים ונרצחות בחברה הערבית. אז בתנאים רגילים, נורמליים, במדינה נורמלית, שר כזה שמופקד על הביטחון האישי של אזרחי המדינה לא היה יכול להמשיך בתפקיד יום אחד – יום אחד. במצב נורמלי הוא לא היה יכול להמשיך בתפקיד השר לביטחון לאומי, שבמקרה שלנו הוחלף לשר לביזיון לאומי והשר לכישלון לאומי, שבמשמרת שלו הנרצחים מהאזרחים מגיעים לממדים שאי-אפשר לקבל במדינה מתוקנת, אדוני היושב-ראש. 247 נרצחים בתוך שנה אחת – קפיצה של למעלה מ-130% מהשנה שקדמה לה, 2022, שמספר הנרצחים בה גם היה איום וגבוה ועמד על 111 נרצחים ונרצחות, אבל אז הייתה ממשלה שדאגה לסוגיה, מינתה פרויקטור שקם לעבודה כל יום בבוקר כדי לדאוג לביטחון האישי של האזרחיות והאזרחים במדינה ורשם הישגים, עצר את העלייה ברציחות והוריד אותן אפילו – ומייד אחריו הגיע השר לביזיון לאומי, שהטריף את המערכת – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני.

ווליד טאהא (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

– – חילק נשקים בטירוף ובצורה היסטרית, עד כדי כך שהגענו למספר נרצחים ששום מדינה מתוקנת בעולם לא הייתה מקבלת. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת קריב, בבקשה, שלוש דקות, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, אדוני היושב-ראש, הערב הזה אני מתכוון להצביע נגד הודעת הממשלה. אני אעשה זאת לא מכיוון שיש בליבי דבר, כמובן, כנגד השר כץ או השר כהן, והאמת גם צריכה להיאמר: חילופי שרים זה דבר שנוהג במחוזותינו, והוא דבר לגיטימי בהתנהלות בתוך הסיעות והמפלגות השונות. אני אצביע נגד, אדוני השר, משני טעמים: האחד, מכיוון שהחילופים הללו מתבצעים במסגרת מערכת של הסכמים קואליציוניים שהבית הזה לא הכיר כמותם, מערכת של הסכמים קואליציוניים שנוגעת גם להסדרים בתוך מפלגת השלטון – מפלגתך, מפלגת הליכוד – וגם ליחסים בין מפלגת הליכוד ליתר סיעות הקואליציה. רק לפני ימים אחדים סיימנו את עדכונו של תקציב 2023 וראינו כיצד ההסכמים הקואליציוניים הללו מביאים לכך שהממשלה מותירה על כנם משרדי ממשלה מיותרים, מזרימה תקציבי עתק ליעדים סקטוריאליים, ודומני שכל מהלך – כל מהלך שקשור במערכת היחסים הקואליציונית, ראוי להיתקל בהתנגדות עזה מצד האופוזיציה. ישנו טעם שני שהוא חשוב בהרבה, ודומני שאותו יבינו גם לא מעט מחברי הקואליציה שנכחו היום בדיון בוועדה לביקורת המדינה, המוחזקת על ידי האופוזיציה, ולאחר מכן בוועדת הפנים והגנת הסביבה, המוחזקת על ידי הקואליציה – הכוונה לדיונים שבהם נשמעה זעקתם של יושבי אותם יישובים בגבול הצפון, 18 יישובים במספר, שלא פונו על ידי הממשלה, ומזה חודשיים וחצי זועקים מרה על אי-יכולת לקיים שגרת חיים בטוחה ושגרת חיים סבירה באותם יישובים שנמצאים במרחק של פחות מחמישה קילומטרים מגבול הצפון. כאשר אנחנו שומעים היום בישיבת ועדת הפנים ילדים בגילי שמונה, עשר ו-11 בוכים וזועקים שהם לא נרדמים בלילה, שחייהם אינם חיים, ואנחנו מגלים כיצד ממשלה שמקפידה כל כך במילוי ההתחייבויות הפוליטיות והקואליציוניות נכשלת במילוי ההתחייבות הבסיסית שלה להעניק לאותם ילדים ביטחון ושגרת חיים סבירה – הדבר הזה הוא בלתי אפשרי. מן הראוי לומר שעד אשר ממשלת ישראל לא תתעשת ותפתור את מצוקתם של אותם תושבים בצפון, מן הראוי שהאופוזיציה תתנגד לכל מהלך שהממשלה והקואליציה מביאות לכאן – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה, אדוני.

גלעד קריב (העבודה):

– – אדוני השר, אני פונה אליך בקריאה להפעיל את השפעתך, ככל הנראה בעוד ימים ספורים, כשר החוץ, לפתור את מצוקתם של תושבי הצפון. תודה, אדוני.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת יבגני סובה – לא נמצא; חבר הכנסת רם בן ברק – לא נמצא. חבר הכנסת ירון לוי, כבודו.

ירון לוי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, לפני כשבועיים עמדתי כאן על הדוכן ופניתי לשר החינוך יואב קיש. אמרתי לו שהילדים שחזרו לספסל הלימודים אינם אותם הילדים שהיו ב-6 באוקטובר. מאות בני ובנות נוער הגיבו לדבריי ברשתות החברתיות, הם שיתפו בתחושות שלהם, והתקיים דיון מעמיק על מערכת החינוך. בכל אחת ממאות התגובות היה ברור – מערכת החינוך חייבת להשתנות עם או בלי קשר למצב, וזה לא סוד שמערכת החינוך במשך שנים לא התאימה את עצמה לעידן המודרני. אני לא מעמיד פנים שיש אצלי את כל הפתרונות, אבל אני חושב שאפשר לעשות שינוי גדול יותר עבור הנוער שלנו ביחד איתם, ולא מדובר בשינוי של הקלות בתוספת זמן או דחייה של מבחני הבגרות בכמה שבועות או מיקוד בחומר הנלמד. אני מדבר על שינוי מהשורש. שר החינוך, וגם אנחנו, ההורים, צריכים לשאול את עצמנו אם בית הספר מספק את הכלים הנכונים עבור ילדינו לניהול חייהם הבוגרים: האם הנושאים שנלמדים כיום עדיין רלוונטיים לעולם המודרני? האם לצד חמש יחידות במתמטיקה מלמדים את הילדים שלנו התנהלות פיננסית? האם נער או נערה שמסיימים את המסגרת החינוכית יודעים לפתוח חשבון בנק, מהי קרן פנסיה, ואיך בוחרים מסלול השקעות בריבית טובה? עוד שאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא אם בית הספר יודע לספק לנער ולנערה תחושת הצלחה מעבר לציון שמשקף ערך מספרי, ואם לא – איך בונים ערך וביטחון אצל בני נוער שקשה להם בלימודים. הנוער שלנו לא צריך עוד שעה בשיעור ספרות, הוא צריך עוד שעה בלספר את הסיפור שלו, ואנחנו צריכים להקשיב וללמוד מהם. "נוער – זהו חלק מיוחד של המכונה הציבורית, הגלגל המניע, המוציא את המכונה מנקודת הקיפאון שלה, 'מן הנקודה המתה' – – – גלגל המנוף בחיי הציבור – זהו הנוער!" זאב ז'בוטינסקי. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת צבי ידידיה סוכות – לא נמצא; חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה, אדוני.

סימון דוידסון (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני עומד כאן ואני רוצה להצדיע היום לחיילות, לקצינות, ללוחמות, לתומכות הלחימה – לכל הבנות המדהימות של צבא ההגנה לישראל שנמצאות בלחימה, עושות עבודה מדהימה והופכות ועושות שינוי תדמיתי לחיילות הלוחמות בצבא ההגנה לישראל. אני רוצה להצדיע לרבש"צית של קיבוץ ניר עם, ענבל ליברמן, בחורה צעירה שחימשה את התושבים, ותוך דקות לא רבות הצילה את הקיבוץ; אני רוצה להצדיע לכל אותן תצפיתניות אמיצות שהתריעו וזלזלו בהן. אותן תצפיתניות שבגבורה בגבול המדינה עושות עבודת קודש; אני רוצה להצדיע ללוחמות של גדוד ברדלס, שעשו היסטוריה בלחימה בעזה בכוח מיוחד; להצדיע ללוחמות השריון, לטנקיסטיות המדהימות שביום הראשון הצילו קיבוץ שלם – להגר, הילה, טל שרה, מיכל, קרני, אופיר ותמר. ואני רוצה להגיד בוז גדול למפלגת הציונות הדתית. בוז שכל הכנסת צריכה להגיד אותו, על כל האמירות של המפלגה הזאת לפני הלחימה. על האמירות של שמחה רוטמן, ואני מצטט: העירוב בין נשים וגברים מעורר בעיות מסוגים שונים, כמו למשל הנמכת סטנדרטים. יחידות שבעבר נפתחו לנשים וירדו בסטנדרטים שלהן. או עוד אמירה של שמחה רוטמן, ואני מצטט: שירות הנשים בצה"ל לא משרת צורך מבצעי, "אנחנו מרמים את עצמנו, שוויון – – – מייצר נזקים והנמכה של סטנדרטים". ואני רוצה לצטט עוד ציטוט של שמחה רוטמן: "לא רואה שום סיבה שלוחמות ישרתו יחד עם לוחמים. עירוב של נשים לוחמות מזיק לצה"ל, לנשים שמשרתות, לגברים שמשרתים שם". אז לא רק שמחה רוטמן, גם סמוטריץ', ואני מצטט – לבטל גיוס חובה לנשים, יחידות מעורבות פוגעות בצה"ל: "שירות ביחידות מעורבות הוא שירות שפוגע במבצעיות של צה"ל, בכשירות שלו, ביכולת שלו לעמוד במשימותיו". את זה אומר כל מי שעיניו בראשו ובוחן את השאלה הזאת במשקפיים מקצועיים. גם גב' סטרוק אמרה את דבריה, ואני מצטט: "חיילות שלוקחות על עצמן מאמצים פיזיים תפגענה בעצמן ובצבא ויורידו את הרמה המבצעית של צה"ל". יש עוד ועוד ציטוטים.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה.

סימון דוידסון (יש עתיד):

לסיכום אני רוצה לומר: חיילות, קצינות, כל הבנות הנהדרות של צה"ל, אנחנו מצדיעים לכן. תודה רבה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, אדוני. חבר הכנסת משה סלומון. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב בראש. חבריי וחברותיי חברי הכנסת, בדיוק השבוע – –

היו"ר מאיר כהן:

חברים, אני מבקש שקט. צד שמאל, שהוא צד ימין, בבקשה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – בדיוק השבוע מלאה שנה לממשלת חרבו דרבו, הממשלה הגרועה ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. ממשלה שבה יושבים אנשים קיצוניים, משיחיים, אנשים מסיתים ומפלגים, שיושבים בקבינט ומנהלים את המלחמה החשובה הזאת בצורה הגרועה ביותר.

יעקב אשר (יהדות התורה):

די כבר, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

מה לעשות?

שר הבריאות אוריאל בוסו:

– – – מירב, די.

מירב בן ארי (יש עתיד):

כשיושבת שרה בקבינט ושואלת את השאלה המופרכת וההזויה הזאת על הטייסים, ואף אחד לא קם ואומר משהו, אז כן, זאת הממשלה הכי גרועה שיש. והדבר הכי גרוע, יעקב אשר, זה שאתה אומר לי כן, כן, אבל אף אחד מכם לא דואג שנייה לגנות את מה שאתם שומעים. אם היו אומרים לנו לפני שנה שתקום כאן ממשלה שתרסק את המדינה, את החברה, את הכלכלה; ממשלה שכל שומרי הסף הזהירו אותה אבל היא בחרה להתעלם מכולם – לא היינו מאמינים. איך ממשלה שהתיימרה להיות ימין על מלא, ממשלה שתחזיר את הביטחון, החזירה אותנו לימים הכי קשים בתולדות המדינה? ממשלה ששני הגבולות שלה, צפון ודרום, ריקים מאדם, מקומות נטושים, חלק מהם הרוסים לגמרי, עם אלפי מפונים שלא יודעים את העתיד שלהם, לא יודעים מה יקרה איתם. גם אם נשים את המלחמה הנוכחית הזאת בצד, וזה קשה, אי-אפשר להתעלם מהכישלונות של הממשלה הזאת עוד לפני המלחמה. תשעה חודשים של רחובות בוערים, של פגיעה במעמד הבין-לאומי, של פגיעה בהייטק, בסייבר, של הכפלת האלימות ומעשי הרצח במגזר הערבי. ועוד לא דיברתי על איראן, שהיא רגע לפני הגרעין – מה שמעולם לא היה. מה שמדהים בסיפור הזה – שבדרך כלל במלחמות העם מתאחד מאחורי הממשלה, מאחורי המנהיג. המלחמה הזאת הצליחה לאחד רק את העם. לא רק שהם לא מתאחדים סביב המנהיג, 70% מהם רוצים שהוא ילך. זו ממשלה שאת הנזק שלה אנחנו נלמד בהיסטוריה, לא היה דבר כזה בעת מלחמה שדעת הקהל כולה נגד הממשלה הזאת. לא הייתה שנה גרועה כזאת, כושלת יותר, בהיסטוריה של המדינה, ועל הכול אחראי אדם אחד, שהביא עלינו את הממשלה הגרועה הזאת, את השוליים הסהרוריים של מדינת ישראל; והדבר היחיד שעזר לטולדנו בקבינט זה המוצא המרוקאי שלו – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – שאם לא, כנראה גם מזה הוא היה חוטף. אני מסיימת, אדוני. יותר מ-70% מהציבור רוצים שהממשלה הזאת תלך. אם יש דבר אחד שמאחד את הציבור – –

היו"ר מאיר כהן:

תודה, גברתי.

מירב בן ארי (יש עתיד):

– – זה שהם רוצים שהממשלה הגרועה הזאת תלך הביתה. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבר הכנסת אריאל קלנר, כבודו, בבקשה. אני מבקש שקט, חברת הכנסת גוטליב. אחרון הדוברים, בבקשה, אדוני.

אריאל קלנר (הליכוד):

אדוני היושב-ראש, השר, חבריי, עלילות דם היו מנת חלקו של העם היהודי לאורך ההיסטוריה, מהרעלת בארות, אפיית מצות מדם ילדים נוצרים ועד הפרוטוקולים של זקני ציון. לאחרונה אנחנו עדים שוב לעלילת דם. קוראים לה "אלימות המתנחלים". בתחנת הרדיו הצבאית דווח על מסמך צה"לי על התופעה. אלופים במיל' וחברי כנסת מדברים על כך. לפני מספר שבועות דיבר על כך אפילו נשיא ארצות הברית. במוצאי השבת האחרונה, כיושב-ראש השדולה למאבק בדה-לגיטימציה והאנטישמיות, שיגרתי מכתב לנשיא ארצות הברית, שעליו חתמו 23 חברי כנסת, עם שאלה קטנה: על סמך מה? על מה אתה מתבסס? אז הינה, בואו נראה כמה נתונים, חבריי. בחודשים אוקטובר-נובמבר ביצעו ערבים 458 פיגועי בקבוקי תבערה; 259 פיגועי מטעני צינור; 103 פיגועי ירי מנשק קל; 23 פיגועי הצתה; ארבעה פיגועי דריסה ושבעה פיגועי דקירה. רק בנובמבר נרצחו שבעה יהודים בפיגועי טרור של ערבים, השם ייקום דמם. ומה עם אלימות היהודים ביהודה ושומרון? אלימות המתנחלים, זה הרי כל כך נורא, מה קורה שם? אז הדוח דיבר על 201 אירועים, מתוכם, שימו לב, ב-136, 67% – צה"ל לא יודע מי בדיוק התחיל ויזם את העימות. מישהו החליט שבכל מקרה של קטטה בין יהודי לערבי – היהודי אשם. במקרים אחרים, פשיטת צה"ל להחרמת אמל"ח הוגדרה כאלימות המתנחלים. בקיצור, עלילת דם. את הקורבן הופכים לפושע, מנפחים נתונים, מניפולציות מרושעות. היקפי מקרי האלימות של יהודים כלפי ערבים ביהודה ושומרון אינם זניחים רק ביחס לאלימות הערבית כלפיהם, הם זניחים גם ביחס לאלימות בכל חברה מתוקנת, גם יחסית לחיפה ותל אביב וראשון. והרי לכם עוד נתון חשוב: לעלילה יש מטרה. לפני כשבוע התפרסם שמכון הממומן על ידי הקרן לישראל החדשה וקרן פרידריך הגרמנית קובע שהשחרת המתנחלים היא צעד הכרחי למדינה פלסטינית. אני חושב שבימים אלה, אדוני היושב-ראש, לא צריך להסביר מה יהיו ההשלכות של מדינה פלסטינית על כביש 6 על חיינו כאן. אחיי בשמאל, כשהקניבלים הנאצים טובחים אותנו, לא הפרוגרסיבים מהרווארד וקולומביה יעמדו לצידנו ולא קרנות גרמניות. כמות החללים בקרב המתנחלים בהגנה על כולנו היא עצומה. בסוף יש לנו רק אחד את השני. אסור לנו לתת יד לעלילות הדם. הבה נגן זה על זה גם מול מתקפת הדה-לגיטימציה, כי רק ביחד ננצח. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה. חבריא, שר מסכם, יש? אם לא, אז אנחנו נעבור להצבעה. נעבור להצבעה. אני מבקש לשבת. חבר הכנסת פורר, אנחנו מצביעים. נעבור להצבעה על החלטת הממשלה בהתאם לסעיף 31(א) לחוק-יסוד: הממשלה, למנות את השר אלי כהן לתפקיד שר האנרגיה והתשתיות במקום השר ישראל כץ, ולמנות את השר ישראל כץ לתפקיד שר החוץ במקום השר אלי כהן. נא לתפוס מקומות, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד ומי נגד? הצבעה מס' 2 בעד הודעת הממשלה – 22 נגד – 6 נמנעים – אין הודעת הממשלה על שינוי בחלוקת התפקידים בין השרים נתקבלה.

היו"ר מאיר כהן:

ובכן, להלן תוצאות ההצבעה: 22 בעד, שישה מתנגדים, אין נמנעים. אני מאחל לשני השרים הצלחה.

היו"ר מאיר כהן:

הודעת המזכירות.

סגנית מזכיר הכנסת אלינור ימין:

תודה. ברשות יושב-ראש הישיבה, הינני מתכבדת להודיעכם, כי בהתאם לסעיף 96(ה) לתקנון הכנסת, ביקשה חברת הכנסת מיכל וולדיגר לחזור ולהיות מציעה של הצעות חוק שמספרן: פ/3/25, פ/5/25, פ/15/25, פ/17/25, פ/22/25, פ/23/25, פ/27/25, פ/37/25, פ/41/25, פ/43/25, פ/44/25, פ/47/25, פ/49/25, פ/55/25, פ/58/25, פ/67/25, פ/156/25, פ/482/25, פ/487/25 ו-פ/575/25. הונחו על שולחן הכנסת – לקריאה שנייה ולקריאה שלישית: הצעת חוק שירותי המדינה (מינויים) (תיקון מס' 20), התשפ"ד–2024, שהחזירה ועדת החוקה, חוק ומשפט. מסקנות ועדת החינוך, התרבות והספורט בעקבות דיון מהיר בהצעתם של חברי הכנסת דבי ביטון, צגה מלקו ואברהם בצלאל בנושא: ליקויים במענה הניתן לילדי החינוך המיוחד ביישובי קו העימות וביישובים שקלטו מפונים על רקע מלחמת חרבות ברזל. תודה.

היו"ר מאיר כהן:

תודה רבה, גברתי.

היו"ר מאיר כהן:

חברי הכנסת, הנושא הבא על סדר-היום: הודעת ועדת החוקה, חוק ומשפט על רצונה להחיל דין רציפות על הצעת חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 20) (חיסיון קרימינולוג קליני), התשפ"ב–2022. אני מזמין את חבר הכנסת שמחה רוטמן למסור את הודעת הוועדה, בבקשה.