جلسة الهيئة العامة بتاريخ 27/12/2022 الساعة 16:00

היו"ר יריב לוין:

חברות וחברי הכנסת, היום יום שלישי, ג' בטבת התשפ"ג, 27 בדצמבר 2022. אני פותח את ישיבת הכנסת. על סדר-יומנו תחילה נאומים בני דקה. כרגיל, אני מפעיל את ההצבעה, ומי שמעוניין לדבר – אנא שילחץ בעד. אני כבר מזמין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך להיות ראשונת הדוברים. בבקשה.

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יריב לוין:

כן, אני מחכה. אני תמיד מזמין אחד קודם עד שידפיסו את הרשימה. משתדל שזה יהיה יעיל.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא מאוד מנומס, אדוני היו"ר.

היו"ר יריב לוין:

בבקשה, חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נאום קול המושתקים מס' 5. ביום ראשון השבוע היינו כפסע מפיגוע קשה נוסף. בשעות הערב ירו מחבלים ערבים עשרות כדורים לעבר עמדה צה"לית בשער האחורי של היישוב שבי שומרון. הירי, שנשמע היטב ביישוב, בוצע לעבר עמדת צה"ל שבה נפל לוחם גבעתי, עידו ברוך, השם ייקום דמו, רק לפני כשלושה חודשים בפיגוע ירי דומה. מאוחר יותר נטל ארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי אחריות על פיגוע הירי. תופתעו לשמוע, אבל שום הודעה על הפיגוע לא יצאה מדובר צה"ל. אתמול פנו לדובר צה"ל מאתר הקול היהודי, ששם לו למטרה לחשוף את פיגועי הטרור המושתקים, וביקשו לדעת מדוע הפיגוע לא פורסם. התשובה שקיבלו הדהימה גם אותם – בדובר צה"ל הסבירו כי לא מדובר באירוע ירי אלא בשמיעת ירי במרחב בלבד. הביטוי הזה, שלצערי נעשה בו שימוש תדיר מתוך מדיניות השתקה מכוונת, נועד לכסות ולגמד אירועי טרור מעין אלו, אך אנחנו לא ניתן לזה יד. רבע שעה בלבד לאחר פיגוע הירי הזה התרחש פיגוע ירי נוסף בכביש גלעד הסמוך. מחבל ערבי, ייתכן שאפילו זה אותו מחבל, ירה מן המארב 25 כדורים לעבר שלומי ארנרייך, תושב יצהר, שנסע בכביש, ורק בנס הוא יצא ללא פגע. נוסף לשני פיגועי הירי הללו התרחשו השבוע עשרות פיגועים נוספים, ובהם עשרה ניסיונות רצח באמצעות בקבוקי תבערה, 45 פיגועי אבנים, שלושה פיגועי ירי והשלכת מטען חבלה לעבר רכב יהודי. עד שיחול השינוי, אני אהיה כאן כדי להזכיר לכולנו שדמם של יהודים אינו הפקר. תודה רבה.

היו"ר יריב לוין:

תודה רבה. חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

טלי גוטליב (הליכוד):

תראו איך הכול פרסונלי בבית המשפט העליון: אתמול השופט שטיין, במסגרת עתירה לצו על תנאי כנגד האפשרות של דרעי לכהן כשר – מה החליט השופט שטיין? דחה את הבקשה לצו זמני. מה קורה היום בבית המשפט העליון כשמוגשת שוב עתירה נגד החוק שחוקקנו כאן כדין כפי זכותנו-חובתנו? מה עושה השופט עמית? בואו נחשוב יחד, כי הכול פרסונלי: הוא מוציא צו על תנאי, אותו שופט עמית, שיושב בעניין של בחירות, כשהוא עדיין יו"ר ועדת הבחירות. תגיד לי, אדוני עמית, לא היית צריך לפסול את עצמך לפי כללי האתיקה של שופטים או שאני התבלבלתי? לא היית צריך לפסול את עצמך? אתם קולטים מה שקורה פה? יום אחד שופט כזה נותן החלטה כזאת ויום אחד שופט כזה נותן החלטה כזאת. אבל תרשמו בפניכם ותתפסו אותי במילה: בג"ץ שמכנס 11 שופטים לדון באפשרות הפסילה של החוק שחוקקנו כאן כדין, ייתן לכולם לטעון וייתן לכולם לדבר, והוא גם יקרין את זה לציבור והוא יהיה מאוד מנומס וממלכתי, אבל בסופו של דבר בג"ץ יזכור את מקומו ולא יתערב בחוק שחוקקנו כאן כפי זכותנו-חובתנו. ואני מזכירה לכם שגם את העתירה נגד ההיתכנות שנתניהו יהיה ראש ממשלה, גם באותו עניין, התכנסו להם 11 שופטים ולקח להם כמה שעות להגיע לכלל החלטה. המסקנה שדיברתי עליה בדיוק בחצי דקה – נתניהו יהיה ראש ממשלה, וזכותנו לבחור בו. זכותנו לחוקק חוקים, זכותנו להידרש לדברים הללו, אבל תראו בסופו של דבר איך הכול כל כך אישי גם בבית המשפט העליון.

היו"ר יריב לוין:

תודה לחברת הכנסת גוטליב. ואני, אם יותר לי להוסיף עדיין בכובעי כיושב-ראש הכנסת, אני חושב שבהסדר המשפטי הקיים היום, אין לבית משפט בכלל סמכות לפסול חוקים, אבל בטח ובטח שלא חוקי-יסוד. עצם הדיון בעתירה לפסילת חוקי-יסוד - -

טלי גוטליב (הליכוד):

בדיוק. בדיוק.

היו"ר יריב לוין:

- - הוא פגיעה שאי-אפשר לקבל אותה בסמכותה של הכנסת, בריבונותה של הכנסת, במעמדה של הכנסת, בדמוקרטיה. הדבר הזה - -

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יריב לוין:

- - נדמה לי שבאופן הברור ביותר אפשר לומר שהוא פשוט פעולה שנעשית בחוסר סמכות מיסודה.

קריאות:

היו"ר יריב לוין:

אני אומר לך, חבר הכנסת קריב, העמדה העקרונית – אם אתה מוכן להודיע שאתה שותף לעמדה העקרונית שהבעתי פה, אני חושב שאנחנו כבר במקום טוב מאוד. אם זו באמת עמדתך אני שמח לשמוע, ונדמה לי שזה מה שצריך להטריד אותנו ככנסת. זה לא עניין פרסונלי, זה עניין של המוסד כמוסד - -

גלעד קריב (העבודה):

- - - הדבר שצריך להטריד אותנו ככנסת זה הביזוי שהושג בחוקי-היסוד שנעשה כאן - - -

היו"ר יריב לוין:

אתה יודע, חבר הכנסת קריב, בשביל זה אנחנו מקיימים כאן דיונים ארוכים - -

טלי גוטליב (הליכוד):

הרוב קובע.

היו"ר יריב לוין:

- - וצריכים לקבל החלטות, אבל אני, חבר הכנסת קריב, לא מכיר אף דמוקרטיה שבה את עקרונות היסוד קובעת מערכת שאיננה - - -

גלעד קריב (העבודה):

אני שמח שאדוני - - -

היו"ר יריב לוין:

הדבר הזה הוא בעיני שגיאה יסודית בהבנת המבנה המשטרי, וחבל שכך הדברים נראים, אבל הכנסת לפחות צריכה לעמוד על עמדתה, ואני אומר את הדברים באופן הברור ביותר, ואני מקווה שכך ייעשה כאן. אם כן, חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

יאסר חוג'יראת (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

כבוד היושב-ראש, הנושא הוא נאום בנושא בריאות מס' 3. אני השבוע אדבר על מחלה נדירה שנקראת SMA – Spinal Muscular Atrophy, ובעברית ניוון שרירים שדרתי. המחלה היא ניוון שרירים, ונחשבת למחלה הגנטית הקטלנית ביותר בעולם בקרב תינוקות עד גיל שנתיים. המחלה גורמת לחולשת שרירים קשה ואגרסיבית עד חוסר יכולת לנשום ומוות בגיל צעיר. אצל תינוקות רכים הפגיעה היא מהירה ולא ניתנת לריפוי. לשמחתי, למחלה יש תרופות מהמתקדמות בעולם והן בסל התרופות. עד כאן הכול מצוין, אולם גילוי מוקדם של SMA בתינוקות שנולדו הוא קריטי. כל יום ללא תרופה וללא טיפול משמעו תפקודים שאובדים ולא חוזרים. בישראל קיים סקר גנטי טרום-הריוני ל-SMA מאז 2013 אשר יכול לאבחן את הגן הגורם למחלה עוד בטרם הלידה. למרות שבסל הבריאות קיימת בדיקת סקר גנטית טרום-היריון ל-SMA, עדין נולדים בכל שנה בין שמונה לעשרה ילדים עם SMA. לצד העלאת המודעות לבדיקות טרום-היריון, אנו חייבים לדאוג לתינוקות ה-SMA, שכן מדובר בהצלתם מהידרדרות לכיסאות גלגלים ולאובדן יכולות פיזיות. לכן אין ספק, הדבר האתי והמוסרי והנכון כמדינה הוא לאפשר לממן את הבדיקה הזאת לכל היילודים, כמו שעשו בכל העולם. כגנטיקאי המכיר את החולים הקשים הללו, אני מבקש להכליל את הבדיקה בסל התרופות, כדי להציל את חייהם של הילדים. עמותת משפחות ה-SMA בישראל הגישה לסל התרופות את סקר היילודים. סקר יילודים יכול להביא לגילוי מוקדם אצל התינוקות שרק נולדו, וכן לאתר את אלה שחולים ולתת להם טיפול מוקדם, ממש בגיל של כמה ימים. אסור שעוד תינוק אחד ייוולד ותישלל ממנו הזכות לקבל טיפול שהוא בסל התרופות הממלכתי כבר בימיו הראשונים בחיים ולהציל אותו מכיסא גלגלים. תודה.

היו"ר יריב לוין:

תודה רבה. חבר הכנסת אבי מעוז, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

נאום הנדסת תודעה מס' - - -

היו"ר יריב לוין:

60 ומשהו, אם אני עוקב נכון.

אבי מעוז (נעם):

תודה, אדוני היושב-ראש. נאום הנדסת תודעה מס' 70 - -

היו"ר יריב לוין:

אה, 70.

אבי מעוז (נעם):

- - והפעם על חנוכה אז והיום. אתמול סיימנו לחגוג את חג החנוכה. מעבר למושג המזעזע "חנוכריסמס", שעליו דיברתי אתמול, ישנו ניסיון רב-שנים להפוך את חנוכה לחג של שחרור לאומי בלבד. גם זה סוג של הנדסת תודעה והשכחת סיבת היציאה למלחמה נגד היוונים, שהכניסו צלם להיכל ושגזרו גזרות על לימוד התורה, על השבת ועל המילה. כמו שכתב הסופר האוורד פאסט בספרו "אחיי גיבורי התהילה", לראשונה בהיסטוריה עם יצא למלחמה כנגד מדכאי רוחו שרצו להעביר אותו על הדת ועל עקרונות האמונה והאידיאולוגיה. גם היום יש מי שרוצים לרמות את העם ולהחדיר את רוח יוון ההלניסטית, שהשפיעה רבות על התרבות המערבית, אך אנחנו קמנו ונתעודד במדינה חופשית ברוח ישראל האמיתית. אומנם היום איננו במלחמה פיזית נגד יוון, אבל בהחלט במאבק תרבותי, רוחני, ערכי ואידיאולוגי על זהותנו ועל זהותה של מדינת ישראל. אני ממליץ לעם ישראל להמשיך לדבוק במורשת אבותיו ולא להיכנע לשטיפת המוח ולהנדוסי התודעה. תודה.

היו"ר יריב לוין:

תודה רבה. חבר הכנסת גלעד קריב. הינה, יש לך הזדמנות להצטרף לדבריי בעניין - - -

גלעד קריב (העבודה):

היו"ר יריב לוין:

אני אומר הדברים העקרוניים, אני לא נכנס לגוף עתירה כזאת או אחרת. באופן עקרוני, בחוקי-יסוד אי-אפשר לקיים דיון בבית משפט ואי-אפשר להתערב.

גלעד קריב (העבודה):

עמדותינו שונות ביחס להבחנה אם אפשר - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

לא חייב - - -

גלעד קריב (העבודה):

רגע - - -

היו"ר יריב לוין:

בואי נאפשר לו, חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני צריכה להזכיר להם, הם לא זוכרים. יש שלוש רשויות - - - אני רוצה להזכיר להם שוב ושוב.

היו"ר יריב לוין:

הוא זכאי לעמדתו. בואי נשמע אותו.

גלעד קריב (העבודה):

תודה, חברת הכנסת גוטליב, על התזכורת לשיעורי האזרחות. על הדומה והשונה בעמדותינו ביחס לביקורת השיפוטית וסמכותו של בית המשפט העליון ודאי עוד נקיים דיונים. אדוני היושב-ראש, אני מבקש להמשיך את דבריה של חברת הכנסת דבי ביטון מאתמול בנושא אמנת איסטנבול. בחסות העיסוק הציבורי בהצהרות של חבר הכנסת רוטמן וחברת הכנסת סטרוק, דומה שנעלמה מן השיח הציבורי העובדה שנתניהו וסיעתו התחייבו בפני סיעת הציונות הדתית שהממשלה הבאה לא תאשרר את אמנת איסטנבול, כולה או חלקה, אשרור עם הסתייגויות. חשבתי להביא היום את דבריי, אבל לאחר שקראתי את טור הדעות החשוב והמרגש של חברתי לילי בן עמי, אחותה של מיכל סלע, זכרה לברכה, אני מבקש להביא את דבריה: "ממשלת ישראל טרם קמה וכבר התפרסמה התחייבות חתומה לגבי מה שלא יקרה בנושא של מניעת אלימות כלפי נשים: הממשלה הנכנסת מתחייבת לא לחתום על אמנת איסטנבול. כשקראתי את זה, הלב התהפך. אמנת איסטנבול היא תקן זהב בין-לאומי למניעת רצח נשים ואלימות בבית. החתימה הזאת מקפיצה את השאלות: איך ייתכן שיש נבחרי ציבור שמתנגדים למניעת רצח נשים? מה כן ישתנה כדי שנציל את הנרצחת הבאה ששמה על הקיר? היכן הביטחון שלנו? היכן ההתחייבות לחקיקה חליפית שתבטיח הצלת חיים וביטחון נשים מאוימות וילדים בתוך הבית? היכן יש גורם אחד בממשלה הבאה שישמיע את קול דמי אחותי מתוך האדמה? מתנגדי אמנת איסטנבול למניעת אלימות כלפי נשים למעשה שייכים למחנה ארדואן. גם נשיא טורקיה מוטרד מכך שצמיד אלקטרוני על רגלו של אדם שהיה אלים כלפי אשתו, זה התערבות בערכי המשפחה. לכן הוא גם דאג שאיסטנבול לא תחתום על אמנת איסטנבול". שאלתי לראש הממשלה המיועד, ובכך אסיים: האם לדעתך, מר נתניהו, על מנת שנוכל לעשות שלום עם סעודיה, אנחנו צריכים לאמץ את הסטנדרטים שלהם בכל הנוגע להגנה על זכויות נשים, ביטחונן ושלומן?

היו"ר יריב לוין:

תודה רבה. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

אדוני היושב-ראש, חבריי חברות וחברות הכנסת, הוא היה ילד מדהים, ילד שאהוב על כל החברים והמשפחה. את זה אמרה איילה ימהרן, אימו של הלל, שנדרס למוות ביום שלישי האחרון בידי תת-אדם שברח אחרי שפגע בו, שדרס את הלל. הלל היה בן תשע במותו. כמו כל שבוע אני אפרט את פרטי תאונות הדרכים, והיו לא מעט: ביום שלישי 24 בדצמבר נהרגה אישה בשנות ה-80 לחייה באשדוד מפגיעת אוטובוס בעת שעברה במעבר חציה. בהמשך אותו היום נהרג אותו הלל ימהרן, הילד המסכן בן התשע, בערד. ביום שישי 23 בדצמבר נהרג רוכב אופנוע בן 25 בהתנגשות חזיתית עם רכב בעיר באר שבע. ביום שבת 24 בדצמבר נהרגה אישה בת 19, נערה בת 19, בתאונה חזיתית בכביש 90. בלילה בין ראשון לשני 26 בדצמבר נהרגו נתן נטע רוזנבוים, בן 18 מבני ברק, ובן דודו חיים ורטהיימר, בן 14 מאלעד, בתאונה קטלנית בכביש 6. 348 בני אדם נהרגו בשנת 2022. הסטטיסטיקה מדאיגה, ובצל משברים פוליטיים ומציאות שמייצרת כותרות מדי שעה, המגפה האמיתית, שגובה מאות בני אדם משנה – המלחמה בתאונות דרכים שוב נדחקת לשוליים. אנחנו בפתחה של שנה אזרחית חדשה. כל שאבקש מכם ומכן: אנא, סעו בזהירות, שמרו על החיים שלכם ושל האנשים הסובבים אתכם. תודה.

היו"ר יריב לוין:

תודה רבה. אני חושב שאני יכול בהחלט בשם הכנסת כולה להודות לך, חבר הכנסת טופורובסקי, על ההתמדה בהעלאת הנושא הכל-כך חשוב הזה לאורך תקופה מאוד ארוכה. כל פעם מחדש הלב נחמץ כשאתה שומע את השמות ושומע על החיים שכך נגדעים. הלוואי שהנושא הזה יטופל בדרך שאולי לפחות פעם אחת תשאיר אותך בלי מילים ובלי לומר כאן. הלוואי שנגיע לזה. בהחלט יישר כוח גדול על העלאת הנושא והטיפול בו, וההתמדה שלך מאוד חשובה בעניין הזה. חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

נעמה לזימי (העבודה):

אני רוצה לספר על אירוע שקרה אתמול בחיפה. אתמול בערב התקיים משחק כדורגל תמים בין מכבי חיפה למכבי נתניה. לפתע, בלי הסבר או התרעה מוקדמת, פרצו עשרות שוטרים ממוגנים וחמושים לתוך יציע האוהדים והחלו להשתמש באלימות מופרזת כנגד אוהדים – והסרטונים מעידים – כנראה במטרה להגיע לאוהד בודד. כמובן שבמהרה החלה מהומה ביציע, מניסיונות לברוח מהאלימות ועד ניסיונות של אוהדים להגן זה על זה. אוהדים שכבר הצליחו להימלט מהאצטדיון החוצה מצאו את עצמם מוקפים בשוטרים חמושים גם הם, שלא ברור מה הייתה מטרתם. השוטרים היו חמושים בטייזרים, השתמשו ברימוני הלם – שזה דבר שלא קרה מ-2007, רימוני הלם על אוהדים – שלפו גז פלפל ומגוון מיגונים שונים. הם נראו כאילו הם בדרך לפזר הפרת סדר חמורה ומסוכנת ולא כאילו הם מגיעים לאבטח ולשמור על ביטחונם של אוהדי הכדורגל. צריך להוציא את הכוחות החמושים האלה מאירועים תרבותיים. הם כאן כדי להגן, לא כדי להתקיף קהל אוהדים. דוברות המשטרה טוענת כי הם רואים בחומרה גילויי אלימות במגרשים מצד אלה המנסים להפוך אירוע ספורט תרבותי לזירת קרב. אני ממליצה למשטרה להתחיל בבדק בית ולהפסיק לזרוק את האשמה על הקהל הרחב, כי הסרטונים מאמש מראים כי המשטרה היא שהפכה אירוע ספורט לזירת קרב. אני גם מזמינה אתכם להכיר את ארגון "היציע", שחושף באמת את מה שקורה במגרשי הכדורגל. אני לא נחשפתי לזה – אגב, יו"ר הכנסת, יש לנו איזה חוק משותף בנושא הזה – לא נחשפתי לזה לפני השנה האחרונה, לפני הכנסת, ונגלה לי עולם מאוד מטריד של שימוש מופרז בכוח כלפי אנשים שבאים לחגוג את הספורט, לחגוג אירוע תרבותי, דבר שלא אמור לקרות. תודה.

היו"ר יריב לוין:

אני יכול בהקשר הזה לומר שא. באמת נעשית עבודה מאוד חשובה על ידי ארגון "היציע" בעניין הזה, אבל הרבה מהנושאים האלה מונחים לפתחנו כאן. בכל התחום הזה של היחס לאוהדים יש באמת דברים בלתי מתקבלים על הדעת, כמו ענישה קולקטיבית, שהיא בעיניי בכלל בלתי חוקית בהגדרה. אני יכול להגיד לך שכמי שיש לו מנוי למשחקי כדורגל, להערכתי יש יותר משחקים שלא אפשרו לנו לבוא אליהם מאשר כאלה שאפשר לבוא. אני רוצה לראות שהיו עושים את זה בכל מופע בידור או בכל דבר אחר. פשוט מחליטים שאם מישהו זרק משהו או עשה משהו, במקום לטפל במי שביצע מעשה אלימות, פשוט סוגרים את המגרש לכולם ולוקחים להם את הזכות.

גלעד קריב (העבודה):

לא הייתה בנושא הזה ועדה מיוחדת של הכנסת?

היו"ר יריב לוין:

כן. אני אומר יותר מזה, הייתה גם הצעת חוק שאנחנו ניסינו ליזום, חברי כנסת מכל הקשת הפוליטית כאן. לצערי הרב הייתה לה התנגדות של הממשלה. צריך לומר את זה לא כהתרסה פוליטית אלא כדבר עובדתי. אני לפחות מחויב לנסות, אני מניח, בשיתוף פעולה של כולנו כאן, לעשות משהו כדי לקדם את העניין. אגב, אני מוכרח לומר שלפחות בסיפור של הענישה הקולקטיבית, ובכלל בנושאים האלה, דרך המלך היא שהתאחדויות הספורט עצמן תקבלנה את ההחלטות הנכונות, והדברים האלה ייפסקו. דרך המלך היא לאו דווקא שאנחנו נחוקק, אבל אם אין להן את ההבנה שהן צריכות לעשות את זה, יכול להיות שמהלך חקיקה כאן הוא או הכרחי או לפחות יביא לאיזושהי תזוזה בעניין. אני בטוח שבעניין הזה אנחנו נמשיך לפעול ביחד, ואני מקווה מאוד מאוד שנצליח לתת מענה הרבה יותר טוב. חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר יריב לוין:

אני אתרגם אחר כך, אם יהיה צריך.

טלי גוטליב (הליכוד):

למה אחר כך? זאת כנסת ישראל - - -

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

(אומרת דברים בשפה הערבית).

היו"ר יריב לוין:

היא מודה לאזרחי ישראל - - -

גלעד קריב (העבודה):

זה לא יכול להיות שבכל פעם שחבר כנסת ערבי ינאם - - -

היו"ר יריב לוין:

חבר הכנסת קריב, הם ביקשו – רגע, להפך.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יריב לוין:

חבר הכנסת קריב, חברת הכנסת ח'טיב יאסין לא צריכה עזרה. היא לא צריכה עזרה.

גלעד קריב (העבודה):

טלי גוטליב (הליכוד):

אני רוצה לדעת מה היא אומרת.

היו"ר יריב לוין:

חברת הכנסת גוטליב.

גלעד קריב (העבודה):

תבקשי אל מול נשיאות הכנסת - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

בדקתי בתקנון, בדקתי בתקנון - - -

היו"ר יריב לוין:

חבר הכנסת קריב, תודה רבה. אנחנו פועלים לפי - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - אין הנחיה כזאת בתקנון.

היו"ר יריב לוין:

אנחנו פועלים לפי התקנון.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין בתקנון.

היו"ר יריב לוין:

אני חושב שטוב באמת שכל חברי הכנסת יבינו את מה שנאמר, אבל התקנון היום מאפשר - -

טלי גוטליב (הליכוד):

אבל בדקתי, הוא לא מאפשר.

היו"ר יריב לוין:

- - לחברת הכנסת ח'טיב יאסין לומר את הדברים בערבית.

טלי גוטליב (הליכוד):

הוא לא מאפשר, הוא לא מאפשר לה.

היו"ר יריב לוין:

היא יכולה, זה התקנון. אני רק רוצה לעזור, מכיוון שחברי הכנסת - - -

גלעד קריב (העבודה):

רגע, אדוני, אפשר להתעלם מזה שבמשך שבועות - - - של חברת הכנסת גוטליב ראויה לדיון.

טלי גוטליב (הליכוד):

תתגבר.

היו"ר יריב לוין:

בסדר, זה בסדר.

גלעד קריב (העבודה):

אבל שבועות, שבועות, בכל פעם שחבר כנסת - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

ווליד טאהא - - -

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר יריב לוין:

חבר הכנסת קריב וחברת הכנסת גוטליב, מספיק. אני רק אומר לטובת – חבר הכנסת קריב, אני לא צריך עזרה. חברת הכנסת גוטליב.

טלי גוטליב (הליכוד):

כולכם, כולם פה באותו עדר. כולכם לא מבינים וזה בסדר.

היו"ר יריב לוין:

כל מי שמעוניין לדעת את מסגרת הדיון - - -

טלי גוטליב (הליכוד):

חבל, מה יש לי לשבת פה?

היו"ר יריב לוין:

חברת הכנסת גוטליב, עמדתך נשמעה.

טלי גוטליב (הליכוד):

זאת לא עמדה, זאת מדינת ישראל. בדקתי את התקנון.

היו"ר יריב לוין:

יש דרכים ליזום שינוי בתקנון.

טלי גוטליב (הליכוד):

בדקתי את התקנון, לא כתוב שמותר.

היו"ר יריב לוין:

חברת הכנסת גוטליב.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

ח"כ גוטליב, אולי תירגעי קצת? אין לי קול להגיד ולצעוק.

טלי גוטליב (הליכוד):

היו"ר יריב לוין:

חברת הכנסת גוטליב, תודה רבה.

טלי גוטליב (הליכוד):

אני אצא החוצה. אני אלך, פשוט.

היו"ר יריב לוין:

זאת זכותך. בבקשה, חברת הכנסת ח'טיב יאסין. חברת הכנסת גוטליב, מספיק. בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

היו"ר יריב לוין:

אכן כך. נאחל לה בריאות. זה דווקא בעיניי נושא שבאמת כולם יכולים להצטרף אליו, והיה טוב אם כולם היו יכולים להבין את הדברים. אבל אני אומר, חברת הכנסת גוטליב, כרגע - -

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

זה נשמע לך הגיוני שהיא מדברת ואנחנו לא יכולים להבין?

היו"ר יריב לוין:

- - אבל כרגע - - -

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

אנחנו לא יכולים להבין.

היו"ר יריב לוין:

אני מסכים. אמרתי. אני חושב שהיה טוב לו כולם היו יכולים להבין. אני מסכים.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

- - - לדבר עברית. אני לא מבינה ערבית.

היו"ר יריב לוין:

חברת הכנסת סון הר מלך, אין לי שום ויכוח איתך. אני אומר הפוך – היה טוב לו כולם היו יכולים להבין, אבל זו זכותה. על פי התקנון הנוכחי, זו זכותה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, יושב-ראש הכנסת עדיין, אולי גם בעתיד, יש פה תופעה שחייבים לתת עליה את הדעת.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

נכון, אתה בהחלט צודק. יש פה תופעה שצריך לתת עליה את הדעת.

היו"ר יריב לוין:

חבר הכנסת קריב, תראה.

לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית):

מדברים פה בשפה שלא כולם מצליחים להבין אותה.

גלעד קריב (העבודה):

אז תתקנו את התקנון ותדאגו שיהיה פה מתרגם.

טלי גוטליב (הליכוד):

אין בתקנון, אין בתקנון.

גלעד קריב (העבודה):

אז תפני. יש פרוצדורה בתקנון לגבי פרשנות התקנון. להפריע באופן שיטתי לחברי כנסת שמנצלים את הזכות שלהם - - - זה לא לגיטימי.

טלי גוטליב (הליכוד):

- - - בשם העם שלי - - - תביאו תרגום.

גלעד קריב (העבודה):

חברת הכנסת גוטליב, לא בוויכוח.

טלי גוטליב (הליכוד):

לא שואלת אותך. אני אמשיך - - - וזה לא הבית שלך וגם לא שלי; של עם ישראל.

קריאות:

היו"ר יריב לוין:

הבעיה היא שיש לנו חצי שעה עד שנוכל להתחיל את הדיון בחוק, אז אין לי מוטיבציה יותר מדי גדולה להפסיק את הצעקות. אבל באופן אמיתי, חברת הכנסת גוטליב, אני חושב שאת מעלה שאלה אמיתית שמחייבת באמת דיון. גם חברת הכנסת סון הר מלך. אני חושב שראוי לדון בה, אבל כרגע זה המצב, והזכות הזאת קיימת. חברת הכנסת ח'טיב יאסין, אני חושב שאמרת דברים שהם גם חשובים, וגם אני חושב שכל הבית היה יכול להתאחד סביבם. היה טוב שכולם יוכלו להבין אותם באופן אמיתי.

גלעד קריב (העבודה):

היא אמרה את זה אתמול.

היו"ר יריב לוין:

אבל זו זכותך, אבל זו זכותך, ועל הזכות הזאת אנחנו עמדנו כאן וכיבדנו אותה, כפי שצריך להיות. אני שוב אומר, מה שבאמת חשוב – איחולי החלמה ובריאות. נקווה שכל הטיפול הרפואי יצליח והכול יעבור בשלום. חבר הכנסת מיכאל מלכיאלי, בבקשה.

מיכאל מלכיאלי (ש"ס):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, מחר, יום רביעי, יהיה יום הפטירה השלישי של הבחור מוטי בן שבת, זיכרונו לברכה. כולם זוכרים שלפני שלוש שנים מוטי בן שבת קפץ למים כשהיו שיטפונות בנהריה, וזאת במעשה גבורה עילאי, מעשה שהוא לא היה מחויב לו. הוא היה אזרח שראה רכב ובו משפחה מידרדר במים. הוא קפץ והציל את אותם אנשים, בשעה שהוא בעצמו נסחף ונפטר. אני חושב שאנחנו ככנסת חייבים להוקיר את זכרו ואת הוריו, שעושים עבודה יוצאת מן הכלל על מנת שילמדו על מעשה הגבורה של מוטי, זיכרונו לברכה. זכיתי לחוקק בכנסת ישראל את החוק שיוקיר את זכרו וגם ייתן פיצויים לאותם מתנדבים. זה עדיין לא מיושם. נקווה שזה ייושם, בעזרת השם, כי אני חושב שאנחנו ככנסת צריכים להצדיע לגיבור הגדול הזה, מוטי בן שבת, שהלך ועשה מעשה כל כך אציל. הוא נפטר מאותו מעשה, אבל הוא הציל חיים של משפחה שלמה.

היו"ר יריב לוין:

אכן כך. נדמה לי שהדבר באמת מעורר השראה, לא פחות. אני מודה לחבר הכנסת מיכאל מלכיאלי. אם כן, חברות וחברי הכנסת, עד כאן נאומים בני דקה. אנחנו נמשיך בדיון בשעה 17:00, ונפתח אז את הדיון בהצעת החוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 37), התשפ"ג–2022, לקריאה השנייה והשלישית. לפיכך, אני מכריז על הפסקה.

היו"ר יריב לוין:

חברות וחברי הכנסת, אני מחדש את הישיבה. כאמור, אנחנו עוברים עכשיו לנושא הבא על סדר-היום, והוא דיון לקריאה השנייה והשלישית בהצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 37), התשפ"ג–2022, ואני מזמין את חבר הכנסת אופיר כץ, יושב-ראש הוועדה המיוחדת שהכינה את הצעת חוק, לעלות ולהציג את הצעת החוק, בבקשה. אחריו, ראשון הדוברים בדיון – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.

אופיר כץ (יו"ר הוועדה המיוחדת):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, כנסת נכבדה, אני מתכבד להציג בפני הכנסת לקריאה שנייה ולקריאה שלישית את הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (מס' 37), התשפ"ג–2022, שיזם חבר הכנסת איתמר בן גביר. פקודת המשטרה, שנחקקה עוד בתקופת המנדט הבריטי, ב-1926, לא כללה עד כה הוראות המסדירות את היחסים בין הממשלה והשר לביטחון פנים הממונה על המשטרה לבין המפכ"ל והמשטרה, פרט לכמה הסדרים פרטניים. הצעת החוק שאני מציג בפניכם נועדה להסדיר לראשונה יחסים אלה ולעגן בחוק את כפיפותה של משטרת ישראל לממשלה ואת היותו של השר לביטחון הפנים ממונה עליה מטעם הממשלה, וכן לעגן את סמכותו של השר לביטחון הפנים להתוות את מדיניותה של המשטרה. יש לכך חשיבות בכמה היבטים: ראשית, השר מתוקף תפקידו נושא באחריות מיניסטריאלית לתחום ביטחון הפנים במדינה, ולצד האחריות, ראוי להבהיר כי ניתנת לו גם הסמכות. שנית, השר כשליח ציבור נועד להגשים מדיניות. כך למשל שר מסוים יכול להנחות את המשטרה לשים דגש על מאבק בארגוני פשיעה, ושר אחר ינחה אותה להגביר את האכיפה בעבירות הנשק. לשם כך נבחר השר. ההסדר המוצע, כפי שאציג מייד, נועד להסדיר זאת, והוא עולה בקנה אחד עם מסקנותיהן של ועדות ציבוריות שונות שנדרשו לנושא, וכולן מצאו שיש צורך להבהיר את הנושא. הוועדה הציבורית לחוק משטרה חדש בראשות שר המשפטים לשעבר חיים צדוק, ועדת צדוק, שהגישה את מסקנותיה בשנת 1999, מצאה כי הנושא טעון הסדרה, וקבעה כי הפקודה אינה קובעת באופן כולל את סמכויותיו של השר כלפי המשטרה ואת חובותיה של המשטרה כלפי השר מעבר לעניינים הספציפיים הנקובים בה. הוועדה סברה בעניין זה כי השר רשאי להתערב בהחלטות אסטרטגיות, לתת הנחיות כלליות ולהתוות מדיניות עבור המשטרה בעניינים בעלי חשיבות עקרונית, אולם אין הוא רשאי להתערב בפרטי הביצוע האופרטיביים של המדיניות או בפרטים, נושא השמור לדרג המקצועי. גם ועדת אור, ועדת החקירה הממלכתית שבחנה את ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000, סברה כי במצב המשפטי הקיים, תיאור סמכויותיו השונות של מפכ"ל המשטרה מצד אחד ושל השר לביטחון הפנים מצד שני, אין בו כדי להסדיר ולהבהיר ואת הסמכויות של השר כלפי המשטרה ואת חובותיהם של המשטרה ושל העומד בראשה ביחסיהם עם השר. הן ועדת אור והן ועדה נוספת, ועדת זמיר שבחנה אירועים בהר הבית והגישה את מסקנותיה בשנת 1990 – ועדת זמיר הצביעה על כך שלשר יש אחריות מיניסטריאלית לפעילות המשטרה, וכי עליו להפעיל את סמכותו כלפיה כדי לממש אחריות זו. כך למשל קבעה ועדת אור כי יש לקבוע במה ועד כמה רשאי השר להתערב בפעילות המשטרה בהתאם לאחריותו המיניסטריאלית לפעילותה, ואילו ועדת זמיר מצאה כי לנושא שמירת הסדר הציבורי דרושה מעורבותו הפעילה של השר כדי שיוכל לעמוד בקיום אחריותו המיניסטריאלית. בהצעת החוק מוצע אם כן לקבוע הסדר ברוח המלצותיהן של שלוש הוועדות, ולקבוע כי השר יתווה את מדיניות המשטרה ואת העקרונות הכלליים לפעילותה, לרבות לעניין סדרי העדיפויות, תוכניות עבודה, הנחיות כלליות, הוראות המשטרה ומימוש סמכויותיו בכל הנוגע לתקציב המשטרה. אני יודע כמובן שבדוח ועדת צדוק יש המלצות נוספות. בהחלט יש מקום לבחון גם אותן, אבל ההמלצות אינן תלויות זו בזו, וניתן בהחלט ליישם המלצה זו במנותק מהאחרות, מה גם שהיא נתמכת בהמלצות של ועדת אור וועדת זמיר. בנוסף, כלקח ממסקנות ועדת אור, שביקרה את השר לביטחון פנים דאז על שלא קיים בקרה מספקת על מוכנות המשטרה לאירועים נשואי הדוח ועל דרכי התמודדותה עימם, מוצע לקבוע כי השר יקיים פיקוח ובקרה על פעילות המשטרה ועל רמת מוכנותה. עוד מוצע לקבוע כהסדר משלים כי המפקח הכללי ימלא את תפקידיו בהתאם למדיניות השר. אחת הביקורות המרכזיות שהושמעו נגד ההצעה היא הטענה שהחוק יאפשר לשר להתערב בחקירות. בנושא זה הייתה תמימות דעים בין כל חברי הוועדה כי אין לאפשר זאת. גם יוזם החוק לא כיוון לכך, וכבר בהצעה שהגיש בקריאה הטרומית הייתה החרגה מפורשת של נושא זה. במהלך דיוני הוועדה חידדנו עוד יותר סוגיה זו, ובסופו של דבר הגענו להסדר שלפיו בתחום החקירות יהיה השר רשאי לקבוע מדיניות כללית, לרבות קביעה של סדרי עדיפויות עקרוניים, אך רק לאחר ששמע את עמדת היועץ המשפטי לממשלה והתייעץ עם המפכ"ל ועם המופקדים במשטרה על נושא החקירות. בנוסף קבענו כי המדיניות האמורה לא יכולה לגרוע מהחובה המוטלת על המשטרה לפי כל דין בעניין חקירה או תיק, ובכלל זה החובה לפתוח בחקירה אם נודע לה על ביצוע עבירה. הדברים מדברים בעד עצמם, ובכל זאת, מאחר שההערות שנשמעו נגעו בעיקר לעצמאות החקירה, חשוב לי לומר את הדברים באופן חד-משמעי: השר לא יוכל להגיד איזה עבירה לחקור ואיזה עבירה לא לחקור; השר לא יוכל להגיד את מי לחקור ואת מי לא לחקור; השר לא יוכל להתערב בפרטי חקירה מסוימת. לא תהיה אכיפה סלקטיבית ולא יהיו שיקולים זרים בחקירות המשטרה. כל הדברים האלה או כל סוג אחר של התערבות בעבודת החקירה של המשטרה, הם עניינים שגם יוזם החוק והשר המיועד וגם כל חברי הוועדה מתנגדים לו, וכולנו תמימי דעים שיש לשמור על עצמאות המשטרה בתחום החקירות. כל שהצעת החוק מבקשת להסדיר הוא מתן אפשרות לשר לקבוע מדיניות כללית. הסדר נוסף בהצעת החוק נוגע לפרסום פקודות המשטרה. כיום קובעת פקודת המשטרה כי פקודות המשטרה אינן טעונות פרסום, אלא אם כן היועץ המשפטי לממשלה, בהתייעצות עם המפכ"ל, קבע כי לפקודה מסוימת יש נגיעה או חשיבות לציבור ועל כן יש לפרסמם ברשומות. בהצעת החוק מוצע להפוך את ברירת המחדל ולקבוע כי ככלל פקודות המשטרה יפורסמו, אלא אם כן המפכ"ל, באישור היועץ המשפטי לממשלה, סבר כי אין לפרסם פקודה מסוימת. עוד מוצע לקבוע כי הפקודות יפורסמו גם באתר האינטרנט של משטרת ישראל, כמצופה בשנת 2022, ותחילתן יהיה במועד פרסומן באתר. אציין כי במהלך הדיונים בוועדה שמענו הערות רבות של חברי כנסת, כמובן גם מהאופוזיציה, של משרדי ממשלה, של המשטרה, של ארגונים אזרחיים רבים, של מפכ"לים לשעבר ושל קצינים לשעבר במשטרה, של אנשי אקדמיה ושל הייעוץ המשפטי לוועדה. חלק מההערות גם קיבלנו וכללנו בנוסח המונח כעת לאישורכם. עוד לפני הקריאה הראשונה הוצאנו מהצעת החוק סעיף שעסק בתקציב המשטרה, מתוך הבנה כי ניתן תחת זאת להסתפק בהוראה שלפיה מדיניות השר תחול גם על מימוש סמכויותיו בעניין תקציב המשטרה לפי חוק יסודות התקציב. שנית, הוצאנו מהצעת החוק התייחסות לנושא מדיניות ההעמדה לדין. מערך התביעה המשטרית הוא בן כלאיים, שכן אף שארגונית הוא משויך למשטרה, מקצועית הוא לא מונחה על ידי הדרג הפיקודי של המשטרה, והוא פועל בהתאם למדיניות התביעה של היועץ המשפטי לממשלה בכובעו כראש התביעה הכללית. סוגיית מעמדה של התביעה המשטרית ושיוכה הארגוני נדונה אף היא בוועדת צדוק, והיא מצדיקה דיון נפרד. במהלך הדיונים בהכנה לקריאה שנייה ושלישית ביצענו שינויים נוספים. ראשית, קיבלנו את הצעתה של השרה אורית פרקש שלפיה מדיניות השר תתפרסם באתר האינטרנט של המשרד לביטחון הפנים ואת הצעתה של חברת הכנסת מירב בן ארי שלפיה השר ידווח על מדיניותו לוועדה אחת לכנס. בנוסף, כדי לאפשר ליבון נוסף של חלק מהסוגיות שעלו במהלך הדיונים, פיצלנו ממנה שני סעיפים: הסעיף האחד עניינו הכפפת המפקח הכללי לממשלה ולשר באותו אופן שבו הדבר מוסדר לגבי הרמטכ"ל בחוק יסוד הצבא; הסעיף השני עניינו סמכות השר לקבוע מדיניות בעניין משך הטיפול בתיקים. שני הנושאים האלה יידונו בהמשך הדרך, והמשך הדיונים יאפשר להמשיך ולחדד סוגיות נוספות שעלו במהלך הדיונים. חבריי חברי הכנסת, הוועדה בראשותי קיימה דיונים ממושכים ואינטנסיביים שהיו גם מועילים ופוריים. הצעת החוק שאישרנו הוא תוצר של דיונים אלה, שבהם נשמעו הערות רבות, וכאמור, חלקן גם הוטמעו בנוסח. אני סבור שהצעת החוק כוללת איזונים שיאפשרו מצד אחד לשר לביטחון הפנים – לא רק השר הנכנס אלא גם שרים עתידיים – להתוות את מדיניותו בתחום ביטחון הפנים ולממש את סמכויותיו במקביל לאחריות המוטלת עליו בתחום ביטחון הפנים במדינה, ומצד שני ישמור על עצמאות המשטרה. כפי שציינתי, על שולחן הוועדה נותרו סעיפים נוספים, כך שאף שהדיון היום תם, הוא לא נשלם. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

היו"ר יריב לוין:

אני מודה לחבר הכנסת אופיר כץ, ואנחנו נעבור לדיון. ראשון הדוברים – חבר הכנסת בועז טופורובסקי. לרשותך עשר דקות.

בועז טופורובסקי (יש עתיד):

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חברי וחברות הכנסת, ב-1950 הגיע השר לביטחון פנים לפרלמנט המזרח גרמני והציע חוק לתת סמכויות למשטרה כדי לדאוג לנושאים של ביטחון פנים במזרח גרמניה. החוק הזה עבר ולמשטרה, למשטרת ביטחון הפנים, קראו בקיצור – זה קיצור של המילה בגרמנית – שטאזי. ואנחנו יודעים איך השטאזי פעלה במזרח גרמניה, שהיא הייתה, רשמית לפחות, רפובליקה דמוקרטית עם חוקה. אותו וילהלם צייסר הרגיש שהדברים לא זזים מספיק מהר, והוא ניסה לעשות הפיכה באותה מזרח גרמניה. הוא לא הצליח. אבל אני חושב שאף אחד מאיתנו לא מסתכל על מזרח גרמניה כמודל איך לנהל את מערכת ביטחון הפנים. עכשיו, אני לא אומר שמה שיש כאן זה מה שהיה אז, חלילה. ממש לא. אנחנו לא מזרח גרמניה, בן גביר הוא לא צייסר, ואנחנו ב-2022, לא ב-1950, ואנחנו דמוקרטיה אמיתית נכון להיום, לא כמו הרפובליקה של מזרח גרמניה. אבל דמוקרטיה – וזה מה שמדאיג; זה מה שמדאיג שקורה, דרך אגב, בכל העולם, אבל קורה כאן ביתר שאת – דמוקרטיה היא לא קרב אגרוף שבסופו של דבר יש מישהו שמנצח ומישהו שמפסיד. דמוקרטיה זה לא רק הכרעת הרוב, דמוקרטיה זה לא רק: אני נבחרתי ולכן אני אעשה מה שאני רוצה. דמוקרטיה זה הידברות. דמוקרטיה זה היכולת להפגיש אנשים שונים שמבינים שהם שונים ולנסות לדבר ביחד, להגיע לאיזושהי הסכמה משותפת, ואתם יודעים מה, גם אם אין הסכמה משותפת וצריך להכריע, אז לקבל הכרעה. אבל הכרעה שמבינה, הכרעה שמפנימה, הכרעה שמקבלת את זה שיש אנשים שונים, שיש דעות שונות ושזה בסדר במדינה דמוקרטית. עד היום, בכל המקומות בעולם שזה לא היה ככה, הדמוקרטיה כבר הפכה להיות לא דמוקרטיה. זה קורה גם היום. אנחנו רואים מה קורה בהונגריה, אנחנו רואים מה קורה בפולין, בטורקיה ובעוד מקומות. דרך אגב, פעם, בארצות הברית הגדולה, כששני חלקים במדינה לא הצליחו להסכים ורצו להגיע להכרעה, הייתה מלחמת אזרחים. כאן אני לא מאמין שזה יקרה, אסור לנו אפילו לחשוב על זה. אבל אני כן חושב שהתפקיד שלנו כנבחרי ציבור זה לבוא ולנסות לדבר, לבוא ולא לקבל רק הכרעה של הרוב. כי דמוקרטיה מצליחה היא דמוקרטיה שגם דואגת למיעוט; דמוקרטיה שיודעת שיש מושג כזה שנקרא חופש, וחופש – חופש הפרט, חופש ביטוי, כל מה שאתם יכולים לחשוב על חופש. יש כאלה שקוראים לזה להיות ליברלי, אבל הכוונה היא בגדול שכל אחד ואחת יכולים לעשות מה שהם רוצים כל עוד הם לא פוגעים באדם אחר. ויש זכויות בסיסיות שהן כמו סוג של דיברות. זה משהו שאסור לנו לגעת בו. כל דמוקרטיה ששמרה על זה הפכה להיות פורחת, תוססת, מקום שאנשים רוצים להגיע אליו ולא לברוח ממנו. כל דמוקרטיה ששכחה את זה והלכה לעריצות הרוב, מה שנקרא, פגעה בחופש של הרבה אנשים. דרך אגב, זה מתחיל בקבוצות מיעוטים ואחר כך זה מגיע כבר לרוב, כי כשרואים שאפשר להכפיף את רצון השלטון על העם בכוח או בזכות הצבעת רוב וזהו, אז הרעב נהיה יותר גדול. אני אגיד לכם מה עוד קורה כאן, וזה הסכנה שקורית כאן: יש קבוצה של קיצוניים שהשתלטו על המדינה. אני שחושב שבליכוד, בטח של פעם, לא היו כל כך הרבה קיצוניים. אני חושב שבליכוד, בטח של פעם, הוא לא היה מעז לחתום על הסכמים קואליציוניים כמו שאנחנו רואים שהולכים להתפרסם, בין עם המפלגות החרדיות ובין עם מפלגה קיצונית כמו זאת של בן גביר, וגם זאת של סמוטריץ'. הליכוד של פעם לא היה מעז לחתום על משהו שניתן לפרש אותו, בין שיגידו שלא ובין שיגידו כן, שהחופש של בן אדם אומר שלרופא יש חופש לא לתת שירות למישהו – שזה מנוגד לשבועת הרופא, זה משהו שהוא לא הגיוני – או שלבעל בית מלון יש את הזכות להגיד: אתה ערבי, אתה לא תלון כאן, או שלבעל עסק יש זכות לרשום: לא מוכר להומואים, כי זה החופש שלו. זה לא עובד ככה. החופש הוא לא חופש לפגוע באחר. החופש הוא לא חופש להדיר את האחר. החופש הוא לעשות מה שאתה רוצה ומה שאת רוצה, אבל בלי לפגוע באחר. ואז אנחנו רואים את חבר הכנסת צביקה פוגל, שעוד היה תת-אלוף בצבא, לא פחות, אומר בלי בושה, ואני מצטט: בן גביר יוכל לקבוע שאפשר לפזר הפגנות בבלפור ואי-אפשר לפזר הפגנות במקום אחר. נבחרנו כדי למשול. חברים, אם אתם רוצים לתמצת את הסכנה של הדמוקרטיה, קיבלתם את זה במשפט של מי שהולך להיות כנראה שר או יושב-ראש ועדת ביטחון הפנים, להגיד: נבחרנו כדי למשול, ולכן בן גביר, שר, יוכל להחליט מי יפגין ומי לא. זה להגיד: אנחנו מקימים שטאזי; להגיד: נבחרנו כדי למשול, ובגלל זה הרוב יקבע כל מה שהוא רוצה, בין שהמיעוט הזה אוהב אותו ובין שלא. זה להגיד לאנשים הטובים במדינה: המדינה הזאת הולכת להיות מקום שאתם לא רוצים לחיות בו. זה לא יהודי, זה מנוגד לחזון של אבותינו, של מייסדי המדינה, זה מנוגד למגילת העצמאות, ואנחנו לא יכולים, לא יכולים לקבל את זה. הסכנה – ואני רוצה להגיד עוד משהו שמאוד מאוד מדאיג – זה שלעוצמה יהודית יש זרוע פוליטית שבן גביר עומד בראשה, אבל באה והולכת ומוקמת לה גם זרוע צבאית, אם זה להב"ה, אם זה נערי הגבעות, ואם זה הניסיון להכפיף את הגוף היחיד שיש לו סמכות לאכוף את החוקים על אזרחי מדינת לרצון השר. גם אם זאת לא הכוונה האמיתית של בן גביר עכשיו, אנחנו ראינו איך בהיסטוריה עם האוכל בא עוד ועוד תיאבון. אז אני מבין שנתניהו נמצא בתקופה שהוא הכי חלש והכי סחיט פוליטית. אני מבין שהקיצוניים משתמשים בזה כדי לממש את כל חזונם הקיצוני ובשביל לשנות את אופייה של המדינה. אבל אסור לנו לתת לזה לקרות, כי קיצוניים אף פעם לא מסתפקים בלקבל את מה שהם רוצים עכשיו. תמיד התיאבון יגדל. הרצון להכפיף לאידיאולוגיה שלהם – שאין בלתה מבחינתם – יהפוך להיות חזק יותר ורציני יותר. הם ירגישו שאנחנו נותנים להם את המדינה והם ינסו לקחת אותה גם בכוח. לכן אני קורא כאן לכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית: בואו נשמור על המדינה שלנו. בואו נדאג שהעתיד של הילדים שלנו יהיה יותר טוב מההווה כיום. תודה.

היו"ר יריב לוין:

תודה רבה לחבר הכנסת בועז טופורובסקי. אני מזמין את חבר הכנסת רון כץ. לרשותך 20 דקות.

רון כץ (יש עתיד):

תודה רבה, אדוני. כנסת נכבדה, אני התכוונתי להגיע לפה היום ולנסות לחפש שביב של תקווה, איזשהו נושא אופטימי, ואז פתחנו את עיתוני הבוקר. לא הלכנו לישון, כי היינו כל הלילה במליאה, נלחמנו בחוקים פרסונליים הרסניים למדינת ישראל, וגיליתי שבאמת אין יותר פרות קדושות, כי בן גביר וסמוטריץ' החליטו לתקוף את הרמטכ"ל. בסיטואציה אחרת בחיים שלנו זה היה נשמע כמו מדע בדיוני – שרים לעתיד יתקפו את ראש המטה הכללי. ועל מה? על זה שהוא עושה את תפקידו. על זה שהוא נוקט יוזמה כמו שמלמדים כל חייל בצה"ל ואומר בקול ברור: המהלכים שמסתמנים במשא ומתן הקואליציוני מסוכנים למדינת ישראל, מסוכנים להפעלת הכוח ויפרקו את צה"ל מבפנים, כי לא יכול להיות שיהיה לנו שר ביטחון א' ושר ביטחון ב'. וחבל לי מאוד שאנחנו לא שומעים את קולו של שר הביטחון א' גלנט, שהיה אלוף בצה"ל והיה אמור להיות הראשון להתייצב לצידו של הרמטכ"ל ולומר: הוא צודק. הרמטכ"ל הוא לא יס-מן של פוליטיקאים, הוא מפקד של צבא ההגנה לישראל. תפקידו לשמור עלינו על מנת שמדינת ישראל תוכל להתקיים, ולא יעלה על הדעת ששרים לעתיד, פופוליסטיים, בלי שום הבנה צבאית – האחד לא עשה צבא, האחד עשה איזשהו שירות מקוצר – יצאו נגד הרמטכ"ל. מפה כולנו צריכים לתמוך ברמטכ"ל, לגנות את ההתקפות עליו, ואני מצפה גם מראש הממשלה העתידי, שקולו לא נשמע מלבד גינויים אחת לכמה שעות, שייצא ויאמר בקולו: הרמטכ"ל צודק. שמעתי איזשהו משפט בחצי אוזן שראש הממשלה העתידי אומר: אל תדאג, אני אשגיח שלא יקרה כלום. בפעם האחרונה שאמרו לי: אל תדאג, זה נגמר רע מאוד. הפעם הזו זה ייגמר רע מאוד. הם מפרקים את הצבא. הם מבקשים ששר פוליטי ימנה אלופים. הם מבקשים ששר פוליטי יקבע מדיניות באיו"ש, אחד המקומות הנפיצים ביותר במדינת ישראל. הם מבקשים ששר פוליטי יהיה מעורב בפורום מטכ"ל. תארו לכם את המצב: ראש המטה הכללי מכנס פורום מטכ"ל, וכמה מהקצינים שלו ככל הנראה לא כפופים אליו, וכששר הביטחון א' גלנט, שאולי יואיל בטובו לדבר על הנושא, יקרא אליו את הקצינים, יגיד להם: מה זאת אומרת אתם לא מקשיבים לרמטכ"ל? הוא ישמע: אנחנו כפופים לשר הביטחון ב'. וזה מה שמביא עלינו בנימין נתניהו. בחולשתו, שאנו רואים יום-יום, הוא מפרק את צה"ל. וזה לא נגמר שם. מנטליות בן גביר – בן גביר יבוא והכול יהיה בסדר – עולה לנו כבר היום באלימות בכל פינה במדינת ישראל. המנטליות הזאת, אפשר לעשות מה שרוצים, תרבות ה"תקפצו לנו", מחלחלת לכל פינה טובה. ואני רוצה רגע לדבר איתכם על משחק הכדורגל של מכבי חיפה. אנחנו ראינו התנהלות תוקפנית מאוד כלפי אוהדים שבאו לראות משחק כדורגל. כל מה שהם רצו זה לבוא לראות משחק כדורגל. ואני לא תוקף את המשטרה, כי אני לא יודע את הפרטים. כן הייתי מצפה מהמשטרה כבר לצאת ולספר לציבור מה קרה שם, כי אם היו אוהדים שהתנהגו בצורה לא טובה, צריך לעצור אותם וצריך להרחיק אותם, אבל בוודאי שלא צריך להיות מצב שאני שומע מאוהדים היום שהם פוחדים להגיע למשחקי כדורגל. הם פוחדים ללכת לראות ספורט במדינת ישראל כי תרבות ה"תקפצו לי" מחלחלת לשורות – ואותם עשבים שוטים, שחיכו לאיזה שריף עם אקדחים שיבוא ויעשה לנו עכשיו מערב פרוע במדינת ישראל – מחלחלת לתוך השורות שלנו. וזה לא נגמר פה במליאה, וזה לא נגמר עם כל מיני טיקטוקים נחמדים וסלפים. זה בסופו של דבר עולה לנו בכך שאזרחי מדינת ישראל לא מרגישים בטוחים, ובכל יום שעובר אני שומע יותר ויותר אנשים שהצביעו דווקא לממשלה שהולכת לקום, והם אומרים: אנחנו הצבענו עבור ביטחון אישי, אנחנו הצבענו עבור יוקר המחיה. אנחנו לא הצבענו עבור מפלגות חשוכות שיבואו ויגידו לנו עכשיו למי כן לתת שירות במדינת ישראל ולמי אי-אפשר לתת שירות במדינת ישראל, ואנחנו לא הצבענו עבור מפלגות חשוכות שיגידו לרופאים במי לטפל ובמי לא לטפל, ובטוח שלא הצבענו עבור מפלגות שיסמנו נשים בעמדות כוח כאיום. או היום שמעתי על רשימה חדשה, אדוני היו"ר. יש רשימה חדשה: כל מי שעבר איזושהי הכשרה בארגונים שמסומנים כשמאל, מסומן עכשיו אוטומטית כאויב המדינה. מה זה אומר? אני שואל עכשיו מה זה אומר. אני בוגר הפרקליטות הצבאית. היו לנו אין-ספור הכשרות. אז אני אמור לדעת מאיפה ההכשרה הזאת באה, שהארגון ביקש מאיתנו להשתתף בה, ועכשיו יסמן אותי איזשהו שר פוליטי באיזושהי רשימה ויגיד: לא, הוא היה בהכשרה הזאת, כלומר הוא חלילה וחס שמאלן, ובזה נגמרה הקריירה שלו. זה מה שאתם מביאים למדינת ישראל. ואני אומר לך, עוד לא מאוחר לעצור את הטירוף הזה. מחול השדים הזה, שאנו רואים כל יום שקורה במדינת ישראל, בגלל חולשתו הרבה של בנימין נתניהו, עולה לנו ביוקר, עולה לנו כל יום, בכל תחומי החיים. ומפה אני רוצה לקרוא לכל החברים בבית הזה, גם למפלגות שסוחטות את בנימין נתניהו: תפסיקו. תפסיקו עם זה, כי מעבר לתרבות ה"תקפוץ לי" יש עולם אמיתי בחוץ, והעולם האמיתי הזה לא רוצה את מה שאתם מוכרים לו. הוא לא הצביע בשביל הדברים האלה. וציבור שמרגיש שמרמים אותו, בסופו של דבר מחזיר את זה ביום הבוחר, ולפי איך שהמצב נראה פה, יום הבוחר מתקרב בצעדי ענק. אתם כבר חודשיים לא מצליחים להקים ממשלה. לא רק שאתם לא מצליחים להקים ממשלה, יש מצעד בושה לחדרו של בנימין נתניהו, כי הכול מתפרק. מפלגה שבאה ביחד, מחליטה שהם כבר לא ביחד; הסכמים שנחתמו עם שבעה מנדטים מתפצלים והופכים להיות חמישה מנדטים או מספר אחר; שרים לעתיד פוחדים לומר מילה כי הם פוחדים שזה יפגע בתפקיד העתידי שלהם – למרות שזה פוגע בהם אישית, בקהילות שלהם אישית, בחברים שלהם באופן אישי, לא אומרים מילה. איפה המנהיגות? איפה המנהיגות של נבחרי ציבור? בשביל מה הגעתם לפה? בשביל מה הגעתם לבית הזה אם אתם לא מעיזים לומר את מה שעל ליבכם? כל הרעיון של הבית הזה הוא שתהיה פה מנהיגות. אם כל הכיסאות האלה הם בדמותו של אדם אחד חלש, אז למה צריך אתכם? תסבירו לי, למה צריך אתכם? אם כל הכיסאות מולי הם בדמותם של שלושה אנשים קיצוניים, אז למה צריך את כולכם? למה צריך אתכם? אתם ביצעתם תרמית. דיברתם על יוקר מחיה, דיברתם על משילות, דיברתם על כל מה שנגע, ופרטתם על מיתרי הציבור הישראלי. ובסופו של דבר הגענו לפה, ובמשך חודשיים דנו אך ורק בחוקים פרסונליים. אני באופן אישי הייתי חבר בוועדה שלך, אדוני היושב-ראש, שעסקה בפקודת המשטרה. הוועדה הזאת במשך שלושה שבועות לא דנה ביוקר המחיה, לא דנה במשילות, לא דנה בשום דבר שמעניין את מדינת ישראל. היא דנה בדבר אחד. אתה יודע במה היא דנה? היא דנה בזה שאיתמר בן גביר רצה שהמפכ"ל יהיה כפוף אליו. מה לעשות – הוא התקפל.

היו"ר אופיר כץ:

היא הוקמה לצורך זה.

רון כץ (יש עתיד):

היא הוקמה לצורך זה וזה לא קרה.

היו"ר אופיר כץ:

היא זמנית.

רון כץ (יש עתיד):

אתה יודע למה זה לא קרה? זה לא קרה כי שמעו את האופוזיציה, כי נלחמנו קשה וכי זה לא צודק ולא נכון, כי בסופו של דבר המפקד של המשטרה הוא המפכ"ל, הוא לא השר הפוליטי. ואתם צריכים להבין משהו: בפוליטיקה הגלגל מתחלף, ובמדינת ישראל הוא מתחלף מהר מאוד. החוקים הפרסונליים האלה, ההזויים האלה, בסופו של דבר יובילו למצב שיהיה שם שר שאתם לא תרצו. כמו הדוגמה שנתתי גם בוועדה – תארו לעצמכם מה היה קורה במדינת ישראל אם סגן השר סגלוביץ' היה מבקש להעביר בדיוק את אותה פקודה, היה מבקש שהוא יהיה מפקד המשטרה, שהוא יקבע את מדיניות החקירות, שהוא שינהל בפועל את משטרת ישראל. איזו זעקת עולם הייתה מתעוררת. היו אומרים: הופכים את המשטרה לפוליטית, לא יכול להיות שנציג מיש עתיד ישלוט במשטרה, איך נעשה דבר כזה? הייתם אומרים שזה לא משילות, זה פוליטי, ואסור לעשות את זה והייתם נלחמים. והייתם צודקים. כי אנחנו בחיים לא היינו עושים דבר כזה. כי גם כשהייתה לנו אפשרות לעשות דברים הזויים כאלה לא עשינו את זה. ונחשו מה? מסלול בטוח שסגן השר סגלוביץ' הוביל הוקם בשביל להילחם בפשיעה, ולא היה צריך חוק בשביל זה, לא היה צריך לשנות את כל העולם. המסלול הוקם מכוח מנהיגות, וזה מה שחסר לכם – חסרה לכם מנהיגות, חסרה לכם היכולת להיכנס למשרד וליישם מדיניות אמיתית שאתם רוצים להוביל. בשביל זה לא צריך חוק. אני רוצה לחדש לכם, ואתם יכולים לראות שהשרים הוותיקים יותר, מי שכבר היה שר בליכוד, לא מבקש חוק. אף אחד לא ביקש חוק למשרד החוץ, כלומר שמנכ"ל משרד החוץ כפוף לשר; אף אחד לא ביקש חוק שמנכ"ל משרד הרווחה כפוף לשר. היחיד שביקש את החוק הזה זה מי שכנראה חושב או יודע עמוק בתוך-תוכו שאין לו סיכוי להצליח, והוא כבר בונה את האליבי שלו מראש. כי זה מה שעושים האנשים האלה: הם מראש מנסים איזשהו משהו הזוי, ואחרי שהם לא יצליחו בתפקיד שלהם, מה הם יגידו? הם יגידו: אנחנו רצינו להעביר חוק ולא נתתם לנו להעביר את החוק, ובגלל שלא נתתם לנו להעביר את החוק היינו כבולים. אז הינה, אני אומר לך פה, איתמר בן גביר: אתה לא כבול, אתה יכול ליישם את המדיניות שלך בצורה מלאה. אף אחד לא יתנגד לשום שר שמיישם מדיניות חוקית, שוויונית וליברלית במדינת ישראל. אז אל תבואו אלינו בעוד חצי שנה או בעוד שנה, כשלא תצליח במשימה שלך. אני גם לא אאשים אותך שלא תצליח במשימה, כי צריך לנהל קודם משהו כדי להצליח במשימה הזאת. צריך להכיר את הארגון. ואתה יודע מה? הייתה בי קצת אופטימיות. חשבתי שאולי בצניעות הוא ייכנס למשרד, יקרא אליו את הנציבים, יקרא אליו את המפכ"ל, ילמד את הנושא, ילמד את החומר, ואז יעשה מה שהוא חושב לנכון. אבל כשאתה מראש רוצה להיות רודן בארגון באמצעות חקיקה הזויה, שגם לא עברה – מה אתה עושה לעצמך? אתה מראש נכנס למשרד עם איזושהי גיבנת. כולם רואים שניסית לכופף את המפכ"ל. לא הצלחת לעשות את זה, אז עכשיו מה? אתה נכנס למשרד ומה קורה? מה קורה מחר בבוקר? אף אחד לא יודע מה יקרה מחר בבוקר, כי הוא פשוט חסר ניסיון, ומישהו חסר ניסיון שרוצה בבת אחת לשלוט על הכול לא יכול לעשות את זה. אני רוצה לומר לך גם מילה לגבי הצבא, כי הנושא הזה של קריעת המשרדים, כל המשרדים – אני יודע שאתה באת מהמשרד לביטחון פנים, ואני יודע שאתה איש מערכות, ואני גם יודע שאתה איש ערכי. אני אומר לך ומקווה שאני לא מזיק לך בזה, אבל אני יודע שאתה איש ערכי, ואני גם יודע שגם אתה רואה את ההרס הזה של משרדי הממשלה, וגם אתה מבין שאני לא יודע אם אפשר יהיה לתקן את זה. העובדה שיש עכשיו שרה למשימות מיוחדות, סוג של מק'גייוור, שמקבלת על עצמה כל כך הרבה דברים סותרים; יש לנו שר ביטחון א' ושר ביטחון ב', ואותו שר ביטחון ב' הוא גם שר האוצר; יש לנו שרים מקבילים ושר שהוא גם במשרד הזה וגם במשרד הזה – איך אפשר לעבוד ככה? איך אפשר לנהל מדינה ככה? וזה גם לא מפתיע אותי שכל יום אנחנו רואים פה איזושהי הקצנה חדשה, כי הם באמת חרגו מגבולות הגזרה הנורמליים. איך בן אדם יכול להיות שר אוצר, שזאת עבודה במשרה מלאה, וגם שר הביטחון? איך אפשר לעשות את הדבר הזה? איך אפשר להיות שר של כל כך הרבה משרדים? זה פשוט לא הגיוני. אתה יודע מה, אדוני? אני עוקב אחרי הרבה מאוד אנשים שמעולם לא הייתה להם דעה פוליטית, ואני רואה מה הם רושמים, והם מאוד מאוכזבים, והם אומרים: לא הצבענו עבור את הדבר הזה. ראיתי משהו שתפס לי את העין – חבר בשם עמרי שאומר: אני מרגיש שהלכתי לישון והתעוררתי ב-1970. אז לא, עמרי, לא התעוררת ב-1970, התעוררת ב-1950, קצת אחרי הקמת המדינה. אבל ההבדל הוא שאז היו מנהיגים אמיתיים, מנהיגים שאכפת להם מהמדינה ולא אכפת להם רק מהכיסא.– אכפת להם לשרת באמת את מדינת ישראל. היו מנהיגים בשיעור קומה, מנהיגים שאכפת להם. תאר לעצמך איך ייראה הקבינט הבא. אני כבר לא יודע מי נמצא בקבינט הבא. דרך אגב, גולדקנופ נמצא בקבינט הבא? ויתר? לא ויתר?

היו"ר אופיר כץ:

הוא הודיע שהוא מוותר.

רון כץ (יש עתיד):

הוא הודיע שהוא מוותר. יפה מצידו. מי שלא עשה צבא ולא חושב שצריכים לשרת בצבא היה אמור לשרת בקבינט והודיע שהוא ויתר בגלל לחץ. ובן גביר בקבינט המצומצם?

היו"ר אופיר כץ:

כן.

רון כץ (יש עתיד):

ובקבינט המצומצם בן גביר, שמעולם לא דרך – הוא כן דרך במשטרת ישראל. אתה יודע באיזה מצב? כנראה כעצור. אתם מבינים לאן אנחנו לוקחים את המדינה שלנו? וזה לא מצחיק, כי זה לא ייגמר רק פה. הרי פה יש תחושה שאפשר להגיד הכול ואפשר לעשות הכול, אבל ברגע שיוצאים מעבר לחומות של המקום הזה אנחנו נתקלים במציאות, ובמציאות יש עובדים, יש אנשים, צריך לקבל החלטות. והם לא מבינים מה אנחנו רוצים מהם, הם לא מבינים מה אתם רוצים מהם. אני מדבר איתם והם אומרים לי: תשמע, מחר בבוקר מה קורה? עם מי אנחנו מדברים? שר א', שר ב', שרת א', שרת ב', ההוא שאומר לא לתת שירותים, ההיא שאומרת שרופאים לא יטפלו. עם מי לדבר? זה התוהו ובוהו והכאוס שאתם עושים פה - -

היו"ר אופיר כץ:

התוהו ובוהו שאתם עשיתם, ואנחנו - - -

רון כץ (יש עתיד):

אחרי זה אענה לך בשמחה.

היו"ר אופיר כץ:

אני מאוד שמח - - -

רון כץ (יש עתיד):

אז אני אומר לך, אני פוגש כנראה את אותו ציבור - - -

היו"ר אופיר כץ:

- - - הציבור ביקש מאיתנו למשול, ואנחנו פה כדי למשול - - -

רון כץ (יש עתיד):

אז אנחנו כנראה פוגשים את אותו ציבור, וגם הציבור שלך - -

היו"ר אופיר כץ:

תפסיקו לנסות - - -

רון כץ (יש עתיד):

- - אומר לך, לפחות אני יודע מהודעה אחת שראיתי, שהוא מאוכזב מכם, שהוא ציפה לנתניהו אחר, שהוא מעולם לא ראה את נתניהו כל כך חלש, שהוא מעולם לא ראה משא ומתן משפיל כזה. אני לא אנקוב בשם של חברי שאמר את זה ואומר את זה בכל מקום, כי הוא היחיד עם הגינות בסיסית ועם מחויבות למצביעי הליכוד. עזוב מצביעי המדינה – מצביעי הליכוד מסתכלים עליכם ואומרים: מה קורה לכם? עזוב את זה שהשארתם פירורים לליכוד, לא מעניין אותי המשא ומתן הפוליטי. זאת בעיה שלכם שלשרים של הליכוד לא נשאר כלום.

היו"ר אופיר כץ:

אתה מדבר עם הליכודניקים בשפה חדשה?

רון כץ (יש עתיד):

לא, לא.

היו"ר אופיר כץ:

הליכודניקים שאני מדבר איתם מרוצים - -

רון כץ (יש עתיד):

אופיר, אני אדאג שהליכודניק שאני מדבר איתו ישלח לך גם הודעה של מה שהוא חשב ומה שהוא אומר.

היו"ר אופיר כץ:

- - - מדבר איתי, הוא חבר טוב שלי.

רון כץ (יש עתיד):

אתה רואה? תשאל אותו מה הוא חושב.

היו"ר אופיר כץ:

הליכודניקים שמו את הפתק - -

רון כץ (יש עתיד):

תשאל אותו מה הוא חושב.

היו"ר אופיר כץ:

- - - שנשב פה והם שמו אותנו פה כדי שנמשול.

רון כץ (יש עתיד):

והליכודניקים האלה מצטערים. אני אומר לך – תזכור מה אני אומר לך – העבודה שלי היא בדיוק בנושא הזה. אני גדלתי בשטח, אני הייתי סגן ראש עיר – אתה מכיר אותי - - -

היו"ר אופיר כץ:

גם אני - - -

רון כץ (יש עתיד):

העבודה שלי היא השטח. אני אומר לך שכל מה שאתם עושים פה בסופו של דבר יפגע בליכוד. ואני לא מדבר על זה שיש פה משרדים מפוררים. בוא, מי רוצה להיות שר חינוך? במצב שנוצר עכשיו יש ארבעה שרי חינוך. מי ייקח את התיק המפורר הזה? שר התחבורה, שאמור להיות משרד נורמלי – פוררתם אותו: נתתם חלק לש"ס, חילקתם גם אותו; שר החוץ – היום בבוקר אתם מדברים על שר הסברה. ניסיתי לדבר עם כבוד שר התיירות. אמרתי לו: תשמע, אתה יודע שבמדינת ישראל הולך להיות גם שר חוץ וגם שר הסברה? מה הוא אמר לי? רגע, אז מי עושה מה? אני גם רוצה לשאול: מי עושה מה? מה זאת אומרת, שר החוץ ושר ההסברה? אולי תחליטו מה אתם רוצים? הדוגמאות האלה כל יום הולכות ונהיות קיצוניות יותר, ובשביל מה? למה אתם לא יכולים לקבוע – טוב, כבר קבעתם תאריך כי הגעתם לדדליין – למה לא יכולתם לפני חודש לקבוע תאריך להשבעת ממשלה? מה חשבתם שיקרה, שלא יצביעו בעד ממשלת ימין? שהאנשים ששלחו אתכם לפה ייתנו להם להצביע נגד? הייתם שומרים לעצמכם שר חוץ מלא, הייתם שומרים שר חינוך מלא, הייתם שומרים שר תחבורה שונה - - -

היו"ר אופיר כץ:

נכון שזה משא ומתן שונה - - -

רון כץ (יש עתיד):

אופיר, אבל תוסיף לי זמן.

רון כץ (יש עתיד):

אני אוסיף לך. נכון שזה משא ומתן שונה. זה לא משא ומתן שבאה מפלגה ואמרה: שמעו, אנחנו רוצים צ'ק של 53 מיליארד ואנחנו תוך שבוע סוגרים את זה.

רון כץ (יש עתיד):

אבל אתה יודע שזה שקר. אתה יודע למה אתה יודע שזה שקר? כי נתניהו עצמו אמר שזה שקר.

היו"ר אופיר כץ:

לא, זה לא שקר - - -

רון כץ (יש עתיד):

אבל נתניהו אמר שזה שקר. אז אתה קורא לנתניהו שקרן?

היו"ר אופיר כץ:

זו בדיקה פשוטה - - -

רון כץ (יש עתיד):

אז נתניהו שקרן?

היו"ר אופיר כץ:

אני אענה לך. זו בדיקה פשוטה. תפתח את ההסכם הקואליציוני עם רע"מ, תחבר את הסכומים שהם קיבלו - - -

רון כץ (יש עתיד):

אז אתה תדבר על תוכנית חומש - - -

היו"ר אופיר כץ:

חלק היה לשנה החדשה - - -

רון כץ (יש עתיד):

אני אסביר את זה. תוסיף לי, ואני אסביר את זה.

היו"ר אופיר כץ:

אני אוסיף לך. חלק לשנה נוכחית, חלק תוכנית לחמש שנים וחלק לעשר שנים. בסך הכול 53 מיליארד שקלים – רשום בהסכם הקואליציוני. אני לא ממציא - - -

רון כץ (יש עתיד):

ולמה זה הלך?

היו"ר אופיר כץ:

זה מה שהספקתם. המזל שהפלנו אתכם - - -

רון כץ (יש עתיד):

ולמה זה הלך? זה הלך לתשתיות, זה הלך לחינוך, זה הלך לתחבורה - - -

היו"ר אופיר כץ:

אני אומר שזה חלק לחמש וחלק לעשר, אבל סך הכול 53. אנחנו מסכימים על אותו דבר.

רון כץ (יש עתיד):

אני אסביר את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

נכון, אבל תקשיב, ביבי נתן 15 מיליארד - - -

רון כץ (יש עתיד):

15 מיליארד. גילה גמליאל הובילה את זה בחוכמה רבה.

היו"ר אופיר כץ:

תוכנית אחת אתם המשכתם אותה - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

המשכנו את התוכנית שלכם.

היו"ר אופיר כץ:

יפה. אבל כשאני אומר 53 ואומרים לי שזה שקר – 53 זה הסכום, לא יעזור - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

אבל תקשיב, כשאתם אומרים 53, בחוץ זה נתפס וואו.

היו"ר אופיר כץ:

הייתה תוכנית של ביבי - - - והיה 10 שנים, בסדר. בסוף זה - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

תגידו שזה לעשר שנים. תגידו שזה לעשר שנים.

היו"ר אופיר כץ:

אמרתי.

שר המודיעין אלעזר שטרן:

לא אמרתם, עכשיו אתה אומר.

רון כץ (יש עתיד):

עכשיו אתה אומר.

היו"ר אופיר כץ:

מיקי, זו פעם ראשונה שאני מדבר על עשר שנים?

רון כץ (יש עתיד):

בוא נעשה רגע - - -

היו"ר אופיר כץ:

- - - עמד פה ודיברנו על זה - - -

רון כץ (יש עתיד):

בואו רגע נסיר את העננה - - -

שר המודיעין אלעזר שטרן:

אם אתה תיקח את ההסכם של עכשיו, אז יכול להיות שמדובר שם על 600 מיליארד. תגיד: לא, זה לעשר שנים – נגיד לחרדים, תגיד: לא, זה לעשר שנים. אבל אמרנו 600 מיליארד. אמרנו 600 מיליארד.

היו"ר אופיר כץ:

אבל אני לא מדבר בכאילו. אני אמרתי את הסכום, הוא אמר שזה שקר, קראתי את ההסכם הקואליציוני: זה 53 מיליארד - - -

רון כץ (יש עתיד):

לא, נתניהו אמר שזה שקר. נתניהו אמר שזה שקר, לא אני.

היו"ר אופיר כץ:

זה שהספקתם 4 מיליארד - - -

רון כץ (יש עתיד):

2 מיליארד.

היו"ר אופיר כץ:

2 מיליארד. זה כי ברוך השם הפלנו אתכם אז לא הספקתם.

רון כץ (יש עתיד):

אופיר, אני רק רוצה לסיום לפזר את העננה הזו כי נתניהו עצמו שניתנו רק 2 מיליארד. אבל אני רוצה לומר לך שאני דווקא חושב שנתניהו עשה נכון. הוא הקים את התוכנית, הוא הביא 15 מיליארד שקלים, הכסף הזה הלך לתשתיות, לבינוי, לדברים שחייבים לתת במדינה מתוקנת. ואני שמח שגם הידקנו את הפיקוח, כי בזמנו חילקו כספים במזוודות ואצלנו מחלקים כספים בתקציב ובהעברות תקציביות - - -

היו"ר אופיר כץ:

רון, אני ישבתי בוועדת כספים כשעשיתם להם העברות - - -

רון כץ (יש עתיד):

אתה תחזיר לי את הזמן הזה.

היו"ר אופיר כץ:

אני אחזיר לך. אני ישבתי בוועדת כספים כשעשיתם את ההעברות ללא שום פיקוח, והאיש של משרד הפנים אומר שאין לו יכולת לפקח; העברה שאני הייתי שותף לה – לא הצבעתי בעד, הצבעתי נגד, הייתי שותף בדיון – של 300 מיליון שקלים לרשויות, שאנחנו לא יודעים בסוף לאן זה מתגלגל.

רון כץ (יש עתיד):

אין דבר כזה שלא יודעים.

היו"ר אופיר כץ:

ללא פיקוח.

רון כץ (יש עתיד):

לרשויות מקומיות. לרשות יש פיקוח, אופיר.

היו"ר אופיר כץ:

לא, הרבה מהסכומים האלה הולכים לארגוני פשע.

רון כץ (יש עתיד):

אין דבר כזה, אופיר, אם זה הולך לרשות - - -

היו"ר אופיר כץ:

אני אומר לך. אני אומר לך, לרשות אין יכולת לפקח על המכרזים של הניקיון, של ההסעות. הרבה מזה הולך לארגוני פשע.

רון כץ (יש עתיד):

אז אני רוצה לענות לך על זה. אופיר, אני במשך הרבה מאוד שנים הייתי יושב-ראש ועדת מכרזים, אני רוצה לענות לך על זה. אם כסף הגיע לרשות, לרשות יש פיקוח. אם זה הגיע לוועדת מכרזים, לוועדת מכרזים יש יועצת משפטית או יועץ משפטי בנפרד משלו, יש פיקוח הדוק. אם מישהו עבר על החוק - - -

היו"ר אופיר כץ:

אז איך אתה מסביר שהרבה מהכספים האלה הולכים לארגוני פשע?

רון כץ (יש עתיד):

תן לי לסיים משפט. אם מישהו עבר על החוק, צריך להתלונן עליו למשטרה, כמו כל אחד אחר שעבר על החוק. אבל אי-אפשר להגיד אוטומטית שכל כסף שעובר לעיריות הולך לארגוני פשע.

היו"ר אופיר כץ:

לא, ה-300 שהעברתם להם – היה לכם פה איזה ויכוח והיה לכם חשוב להעביר את זה מהר. העברתם 300 מיליון - - -

רון כץ (יש עתיד):

לרשויות המקומיות.

היו"ר אופיר כץ:

מי יודע לאן הלך הכסף הזה.

רון כץ (יש עתיד):

אני יודע. אני יודע, ואם אתה רוצה נבדוק את זה ביחד ונחזיר תשובה. אבל הפיקציה הזו של 53 מיליארד כבר התנדפה, כי נתניהו עצמו - -

היו"ר אופיר כץ:

זו לא פיקציה, זה ההסכמים שלכם.

רון כץ (יש עתיד):

- - בקולו אמר שזה שקר. אז אי-אפשר להגיד שנתניהו שקרן – אתה לא יכול להגיד שנתניהו שקרן. גם אני לא אומר שהוא שקרן, כי אני שומר על כבודו.

היו"ר אופיר כץ:

לא, הוא דיבר על כמה הוצא. מה חתמתם – 53 מיליארד שקלים. לא תוכלו לשנות את זה.

רון כץ (יש עתיד):

כמו שנתניהו העביר 15 מיליארד שקלים. זה לא משנה. אבל בסופו של דבר התוכנית היא תוכנית לעשר שנים בשביל תשתיות, בשביל חינוך - - -

היו"ר אופיר כץ:

זה לא כל ה-53.

רון כץ (יש עתיד):

וזה המעשה הציוני. בלי הדבר הזה אנחנו נמשיך את מעגל הפשע.

היו"ר אופיר כץ:

לא, יש סעיפים שונים, כל סכום לאן הוא הולך. היה גם איזה סעיף של חצי מיליארד שאפשר לקרוא לו "דמי כיס".

רון כץ (יש עתיד):

אתה מסכים איתי, אופיר, שאם אנחנו לא נטפל - - -

היו"ר אופיר כץ:

דמי כיס למנסור עבאס.

רון כץ (יש עתיד):

אין דמי כיס למנסור עבאס. אנחנו לא כמוכם. לא חילקנו לא במזוודות וכסף לא הגיע מקטאר, אנחנו עצרנו את זה. אבל במענה לשאלה שלך, אתה מסכים איתי שחייבים לטפל בנושא הזה של הרשויות המקומיות? אתה מסכים איתי שחייבים לטפל בחברה הערבית? אתם התחלתם עם זה - - -

היו"ר אופיר כץ:

בוודאי, שהכסף לא יגיע לארגוני פשע.

רון כץ (יש עתיד):

ברור שהוא לא יגיע לארגוני פשע, כי זה - - -

היו"ר אופיר כץ:

הוא מגיע, מה זה ברור? הוא מגיע. זו הבעיה היום, הוא מגיע.

רון כץ (יש עתיד):

אתה יודע מה הבעיה?

היו"ר אופיר כץ:

כל המכרזים של הניקיון ברשויות שם וההסעות משתלטים על זה.

רון כץ (יש עתיד):

לא, אי-אפשר, אי-אפשר להכפיש את כל העיריות.

היו"ר אופיר כץ:

הרבה, לא כולם. לא כולם. יש להם בעיה, הם מודים בבעיה הזו.

רון כץ (יש עתיד):

יש בעיה, אבל אתה יודע מה עכשיו המעשה הכי חמור שאתם עשיתם?

מיקי לוי (יש עתיד):

רוב הכסף ניתן למשרדי ממשלה שיבצעו.

רון כץ (יש עתיד):

מיקי, אתה יודע מה המעשה הכי בעייתי שהם עשו?

היו"ר אופיר כץ:

אם זה היה כך, אם המכרזים היו עוברים דרך השלטון המקומי, למשל, אז באמת היינו מונעים מהכסף הזה לזלוג לארגוני פשע.

רון כץ (יש עתיד):

דרך אגב, צריך לעשות את זה.

מיקי לוי (יש עתיד):

יותר מזה, זה הלך דרך משרד התחבורה, משרד החינוך, הם בנו את התשתיות של הכבישים, הם בנו את התשתיות של בתי הספר. זה הלך ישירות למשרדים, כדי להימנע מזה.

היו"ר אופיר כץ:

בדיוק. אם המשרדים עושים את המכרזים - - -

רון כץ (יש עתיד):

אבל זה מה שעשינו. זה מה שעשינו, ואני רוצה לומר לך - - -

היו"ר אופיר כץ:

לא עשיתם את זה. נו, הכסף עבר לרשויות, אני הייתי שם.

רון כץ (יש עתיד):

אני רוצה לומר לך מה הבעיה הכי גדולה: מי יפקח עכשיו על המשטרה ועל הרשויות, בן גביר? בוא, בחייאת, עכשיו זה רק אנחנו ועוד כמה צופים. בן גביר יפקח על זה? אתה מבין מה עשיתם?

היו"ר אופיר כץ:

למה אתה בטוח שהוא לא יצליח?

רון כץ (יש עתיד):

למה אני בטוח? אני גם אענה לך.

היו"ר אופיר כץ:

לא הייתה לך מחשבה: ואללה, אני אתן לו צ'אנס, אולי הוא יחזיר את הביטחון האישי?

רון כץ (יש עתיד):

אני אענה לך. אני רציתי לתת לו צ'אנס, ואז במשך 60 יום הוא מתעסק בלהגיד: אני הבוס של המפכ"ל. זה חטא היוהרה. חטא היוהרה - - -

היו"ר אופיר כץ:

עובדה שהוצאנו את זה. עובדה שזה הסעיף שהוצאנו.

רון כץ (יש עתיד):

הוצאתם את זה, כי לא נתנו לזה לעבור. זו הסיבה היחידה שזה נפל.

היו"ר אופיר כץ:

לא, לא, לא, רון, אם היינו רוצים להצביע, יש לנו רוב, היינו יכולים.

רון כץ (יש עתיד):

אופיר, היינו ביחד. לא יכולתם להצביע כי הייעוץ המשפטי אמר לך שזה ייפול. בואו תגידו את האמת, אופיר. אתה אדם ישר.

היו"ר אופיר כץ:

אני אסביר לך. הייעוץ המשפטי, תפנימו, הוא מייעץ. יש דברים שעד עכשיו הוא לא מסכים איתנו ועדיין - - -

רון כץ (יש עתיד):

אל תלך לשם, אל תגיד את זה.

היו"ר אופיר כץ:

לא, אתה צריך להבין. לא, אתה לא צריך לקבל על אוטומט, כמו הייעוץ המשפטי לממשלה שעל הכול אמר לא. לפי הייעוץ המשפטי לממשלה לא היינו מעבירים את החוק הזה. אבל אנחנו בחלק מהדברים, כשיש ייעוץ משפטי שבאמת בא להגיע להבנות, כי כך זה בחקיקה, אז כמו עם הייעוץ המשפטי לוועדה הגענו לאמצע - - -

רון כץ (יש עתיד):

אז פה, במקרה הזה הוא אמר שאי-אפשר לעשות את זה.

היו"ר אופיר כץ:

חלק הוא לא הסכים, עד עכשיו הייעוץ המשפטי לוועדה לא מסכים, וחלק כן. פה באמת היה ויכוח, לא בגלל שלא אפשרתם. אם היינו רוצים, היינו מעבירים. בגלל שזו באמת הסוגיה המרכזית - - -

רון כץ (יש עתיד):

לא יכולתם להעביר את זה, אופיר.

היו"ר אופיר כץ:

עובדה, זה מראה שהוא הקשיב, והוא רוצה ללמוד את זה, להקדיש לזה יותר זמן - - -

רון כץ (יש עתיד):

הוא התקפל אבל לא יכולתם להעביר את זה.

היו"ר אופיר כץ:

ולכן אנחנו נדון בזה בשלושה חודשים הקרובים.

רון כץ (יש עתיד):

אני שמח שהוא התקפל, אבל לא יכולתם להעביר את זה בשום דרך אחרת.

היו"ר אופיר כץ:

למה אתה לוקח את השיח ל"התקפל"?

רון כץ (יש עתיד):

כי זו האמת. כי הייתי בוועדה.

היו"ר אופיר כץ:

אולי הוא באמת רוצה ללמוד ולהבין?

רון כץ (יש עתיד):

הוא לא רוצה, לא, לא. הוא לא רוצה. עזוב, אופיר, היינו ביחד.

היו"ר אופיר כץ:

תנתק רגע את השיח הפוליטי, תזיז את השיח הפוליטי, אנחנו מנהלים שיח ענייני עכשיו.

רון כץ (יש עתיד):

היינו ביחד בוועדה, ראית את הבן אדם, הוא לא רוצה. ואם הוא היה רוצה, הוא היה נכנס - - -

היו"ר אופיר כץ:

עובדה שהוא פיצל. עובדה שהעמדה לדין הוא הוריד מהחוק.

רון כץ (יש עתיד):

אופיר, תסתכל על המליאה, תסתכל רגע על המליאה. יושב ניצב לשעבר, מפקד מחוז ירושלים - - -

היו"ר אופיר כץ:

רון, מהחברים שלך.

רון כץ (יש עתיד):

הינה, אני יורד.

היו"ר אופיר כץ:

אבל זה ויכוח מעניין.

רון כץ (יש עתיד):

רק בשביל זה. מאחוריו יושב עוד ניצב, יש לנו פה עוד כמה חבר'ה שהוא היה יכול לשאול אותם ולדבר איתם - - -

היו"ר אופיר כץ:

מי, גלעד?

רון כץ (יש עתיד):

לא, גלעד לא, יואב. הוא היה יכול לדבר אתם ולא להתעסק במי הבוס של מי. אבל לסיכום אני רוצה לומר לך שלך באופן אישי אני מאחל הצלחה גדולה, באמת מכול הלב - -

היו"ר אופיר כץ:

תודה רבה.

רון כץ (יש עתיד):

- - אבל אני לא חושב שהממשלה שלכם תחזיק מעמד.

היו"ר אופיר כץ:

ימים יגידו.

רון כץ (יש עתיד):

ולסיום, בזמן שאתם מנסים להדיר נשים ולנסות להרחיק אותן מכל מוקדי ההשפעה, אני שמח לברך את היועצת שלי, שאתמול מונתה למשנה לראש עיריית פתח תקווה, כי אנחנו נדאג שנשים יהיו בכל מקום, בכל עמדת קבלת החלטות ובכל מוקד כוח. אנחנו נחזיר את כבוד הנשים לבית הזה ולמדינה הזו. ואופיר, אני אומר לך, אין כוח יותר חזק מהכוח הנשי. תזכור את זה. תודה רבה.

היו"ר אופיר כץ:

בזה אני מסכים. תודה. יעלה ויבוא חבר הכנסת גלעד קריב. הוא לא היה חבר ועדה אבל היה מהפעילים והבולטים בוועדה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מתכוון להקדיש כמעט את כל פרק הזמן שעומד לרשותי לעיסוק בעניינה של פקודת המשטרה; עיסוק ענייני, למרות שסוגיות רבות שנמצאות על סדר-היום הציבורי מטרידות אותנו ומעסיקות אותנו. אבל לפני זה, אינני יכול להתעלם משני עניינים. האחד מהם כבר הוזכר על ידי חבר הכנסת רון כץ. אחרי שאתמול חבר הכנסת אבי מעוז תקף קצין צה"ל מסור בדרגת אלוף משנה על הדרך שבה הוא בחר להסב את תשומת הלב של המפקדים בפיקוד לעובדה שישנם חיילים יהודים שחוגגים את חנוכה וחיילים נוצרים שמתנדבים וחוגגים את כריסטמס. אנחנו רואים היום הזה התקפה רבתי של חבר הכנסת סמוטריץ' ושל חבר הכנסת בן גביר על הרמטכ"ל. ככל הנראה התקנאו סמוטריץ' ובן גביר בהתקפה של אבי מעוז, ואם סגן שר מיועד בעל מנדט אחד מרשה לעצמו לתקוף קצין בדרגת אלוף משנה, אז שני מנהיגי ציבור חשובים שעתידים לכהן כשרים וברשותם שבעה מנדטים, איך הם יכולים להסתפק בתקיפתם של דרגי פיקוד במדרג הבינוני? לכן הם השתלחו הבוקר הזה ברמטכ"ל על כך שמילא את חובתו הציבורית. מי שהצביעו רק אתמול על ביטול הצינון לעבריינים מורשעים מישיבה סביב שולחן הממשלה – בעצם הבוקר, לפני כמה שעות – מי שביטלו את תקופת הצינון לעבריינים מורשעים, תקופת הקלון, הם אלה שמציעים היום בחוצפתם להכפיל את תקופת הצינון לרמטכ"ל. למה? רק מכיוון שהוא מעכב במסגרת תפקידו, ואפילו מחובתו, את התוכניות שלהם לזריעת בלגן פיקודי בצה"ל כחלק מתוכנית-על להאצת הסיפוח הזוחל ביהודה ושומרון והפיכתה של מדינת ישראל למדינה דו-לאומית מדממת. חשוב לומר, יום אחרי יום החנוכה ושבוע בדיוק לפני תענית עשרה בטבת, שלאורך כל שנות ההיסטוריה של העם היהודי וגם בהיסטוריה של עמים אחרים נכרתו בריתות בין הקנאים לבין המושחתים. אלו מאפשרים את שחיתותם של אלו ואלו מאפשרים את קנאותם של אלו. כך, לאסוננו, גם בממשלה המתרגשת עלינו לרעה. והדבר השני שאבקש לומר כהערת פתיחה, אדוני היושב-ראש, וכאן אני חייב לציין שחבל שיושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יריב לוין לא שומע את הדברים. ההערה השנייה נוגעת לפרסום ההסכמים הקואליציוניים. אנחנו ניצבים פחות מ-48 שעות לפני השבעת הממשלה וטרם הונחו על שולחן הבית הזה הרוב המכריע של ההסכמים הקואליציוניים. החוק אומנם קובע זמן מינימום של 24 שעות לפני הצגת הממשלה החדשה לטובת הנחתם של ההסכמים הקואליציוניים, אך הזמן הזה מוגדר בחוק כזמן מינימום. חודשיים ימים חלפו מאז הבחירות. 45 ימים חלפו מאז הוטל על חבר הכנסת נתניהו המנדט להקמת הממשלה, וההסכמים הקואליציוניים, שכוללים במצטבר, באופן די חריג הפעם הזאת, אלפי סעיפים – עדות לחוסר האמון של השותפים במי שעתיד לעמוד בראש הממשלה – ההסכמים הללו לא נמצאים לפנינו. לכן צריך לומר אחד משניים. או ששותפיו של נתניהו מנסים להאריך את הסחר-מכר עד השנייה האחרונה בניסיון לחלץ מראש הממשלה המיועד עוד כניעה, עוד ויתור, או עוד התרפסות אידיאולוגית שאחריה הוא יצטרך להוציא הבהרות לתקשורת, או שהכול כן סגור אך נתניהו מעדיף להסתיר את ההסכמים הקואליציוניים המלאים עד הרגע שבו החוק יכריח אותו לפרסם את ההסכמים הקואליציוניים. מדוע? בשל ריח הקיצוניות, המופרכות והחולשה הפוליטית שעולה מתוך ההסכמים הקואליציוניים. אני קורא מעל הבמה הזאת לראש הממשלה המיועד וגם ליושב-ראש הכנסת חבר הכנסת יריב לוין, שהיה מעורב בסוד המגעים הקואליציוניים, לפרסם לאלתר את ההסכמים הקואליציוניים כדי שהציבור הישראלי כולו ויושביו של הבית הזה יוכלו לעיין באותם עשרות דפי הסכמים קואליציוניים לפני ההצבעה, או הדיון ואז ההצבעה על הקמת הממשלה. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אבקש להתייחס לתיקון הרע, הגרוע, הרשלני והמסוכן של פקודת המשטרה. אבקש לפתוח בכמה הערות כלליות ואחריהן אצלול לתוך סעיפי החוק. בניגוד לדעתך, אדוני, שהרי אתה ישבת בראש הוועדה המיוחדת, אני עומד על העמדה שלפיה הליך החקיקה שנוהל כאן הוא הליך חקיקה חפוז ביותר. אין ספק שאתה, אדוני, הקדשת מאמצים רבים לדחוס אל אותו סד זמנים בלתי אפשרי כמה שיותר דיונים, ותבוא על כך הברכה, אבל סד הזמנים שהונחת עליך היה מלכתחילה סד זמנים ששם את הליך החקיקה הזה ללעג ולקלס. לא כך מתקנים חקיקה שבאה לתקן פקודה כל כך מרכזית בספר החוקים הישראלי 50 שנים לאחר שתוקנה באופן רציני בפעם האחרונה. ואם לא די בכך שמדובר בהליך חקיקה פזיז שאין לו שום קשר להשבעת הממשלה החדשה, החוק המושחת שאושר כאן הבוקר – עוד ניתן לטעון שהוא באמת קשור לזהות חברי הכנסת שיתייצבו כאן ביום חמישי ויישבעו אמונים כשרים בממשלת ישראל. אבל בין תיקון הפקודה לבין מעשה המרכבה של הממשלה אין כל קשר, למעט דבר אחד, והוא התחושה, הידיעה, של איתמר בן גביר שאם הוא לא יכפה על נתניהו ועליכם הליך חקיקה חפוז ולא רציני, הדברים לא יגיעו לידי גמר. ואם לא די בכך שמדובר בהליך חקיקה חפוז, הרי שצריך לומר שהליך החקיקה הזה לא היה ראוי לבוא לקו הגמר כהליך חקיקה פרטי. נכון, לכל חבר וחברת כנסת בבית הזה עומדת הזכות להציע הצעות חוק פרטיות ולקדם אותן. איננו כופרים בהיבט הפרוצדוראלי. עם זאת, מן הראוי שחקיקה שעוסקת במערכת היחסים בין הדרג המיניסטריאלי לבין הדרך המקצועי בזרוע כל כך מרכזית ועתירת כוחות של הרשות המבצעת – מן הראוי שלפחות חלק מתהליך החקיקה יבוצע במסגרת הצעת חוק ממשלתית. חבר הכנסת בן גביר עמד על כך שיש להביא את החקיקה הזאת לקו הגמר כהצעת חוק פרטית שלו. אנחנו הצענו לו לעצור אחרי הקריאה הראשונה – ההישג שלו הושג – ולהמשיך את הליך החקיקה אחרי שייכנס ללשכת השר; להביא בהמשך התהליך הצעת חוק ממשלתית לאחר שכל הגורמים הרלוונטיים של הממשלה – גם אם בסד זמנים, נאמר, לחוץ יחסית – ייתנו את דעתם על הליך החקיקה. אבל לא, בן גביר לא רצה תהליך חקיקה סדור ממשלתי, לא רצה את פרסום התסקיר להערות הציבור, ולכן הוא גם רץ לקבל פטור שערורייתי מחובת הנחה, כאילו מדובר במעשה חקיקה דחוף. ולכן בן גביר לא רצה באמת ובתמים לאפשר עבודת מטה מסודרת של הייעוץ המשפטי של המשטרה ושל הייעוץ המשפטי של הממשלה. כל המתקפה המרושעת שנשמעה בוועדה נגד הייעוץ הממשלתי לממשלה, כל המתקפה הזאת נועדה רק להסוות עובדה אחת יסודית – איתמר בן גביר לא רצה מעורבות של הייעוץ המשפטי לממשלה בתוך תהליך החקיקה הזה. לכן תהליך החקיקה הזה מגיע בצורה לא בשלה, לא אפויה, מסוכנת ומכוערת, לקו הגמר בבית הזה. אפשר לחשוב שקיימת בספר החוקים ובדין הישראלי לקונה דרמטית בכל מה שנוגע לסמכויות השר. כאילו ללא תיקון החוק איתמר בן גביר לא יכול לצאת לדרך בתוכניותיו מרחיקות הלכת לטיפול בפשיעה, שעד הרגע הזה לא שמענו לגביהן שום דבר רציני ומבוסס.

שר המודיעין אלעזר שטרן:

למרות שביקשנו.

גלעד קריב (העבודה):

בוודאי. תראה, אולי ההסכמים הקואליציוניים שהם לא מפרסמים יספרו לנו משהו על המהלכים מרחיקי הלכת. הדין הישראלי מאפשר היום לשר לביטחון פנים – ואני אמשיך לקרוא לו השר לביטחון פנים עד שתשנו את השם בעוד מהלך מופרך של שבירת – איך הייתי אומר? הקוהרנטיות של ממשלת ישראל בחלוקת התחומים. כל אחד הוא לאומי: משימות לאומיות, ביטחון לאומי. זה לאומי, זה לאומי.

שר המודיעין אלעזר שטרן:

לאומני. לאומני.

גלעד קריב (העבודה):

כן, ניגע בזה בהמשך. כבר היום, בדין הקיים, שר יכול להכתיב מדיניות כללית. זה נכון לגבי כל שר, זה נכון לגבי השר לביטחון פנים. לשר לביטחון פנים יש גם הרבה מאוד מנופים כדי להבטיח שהמדיניות הכללית שלו תיושם על ידי המטה הארצי: הוא מאשר כל מינוי מעל דרגת סגן ניצב במשטרה; הוא, בסופו של דבר, זה שמכתיב את אופני השימוש בתקציב. אבל איתמר בן גביר, לא די לו בסמכויות הללו, ועוד אגע בסוף, בסיום דבריי, במה שבאמת חשוב לאיתמר בן גביר. לא נעלמה מעינינו ההתנגדות הגורפת של ניצבים ושל רבי-ניצבים בעבר למעשה החקיקה הזה. בן גביר חשב שהמפכ"ל רב-ניצב קובי שבתאי, שיושב לצידו בוועדה, או ישתוק או יאמר במילים מגומגמות שהוא יחיה עם החקיקה הזו. אבל רב-ניצב קובי שבתאי אמר בוועדה בצורה ברורה שמדובר בחקיקה גרועה, שלא זכתה לעבודת מטה ראויה.

היו"ר אופיר כץ:

אני לא שמעתי אותו אומר את זה.

גלעד קריב (העבודה):

אתה – לא. אני – כן. בסדר. יש פרוטוקול.

היו"ר אופיר כץ:

טוב. אולי לא היינו באותה ועדה.

גלעד קריב (העבודה):

היינו באותה ועדה, אבל אתם מראש אטמתם את אוזניכם לדברים של הייעוץ המשפטי לממשלה, לדברים של רבי-ניצבים ושל ניצבים בדימוס. והאמת היא שלמרות כל האמירות שלכם מעל הדוכן הזה ביממה האחרונה, רציתם גם לאטום את אוזניכם לדברי הייעוץ המשפטי של הוועדה ושל הכנסת, עד שהובהר לכם שהייעוץ המשפטי של הכנסת לא יגבה אתכם במהלך החקיקה הזה אם לא תבצעו בו שינויים דרמטיים. זאת האמת.

היו"ר אופיר כץ:

בשום שלב, גלעד, אתה יודע שלא אטמנו את אוזנינו לייעוץ המשפטי לכנסת, כי הוא באמת חתר להגיע לנוסח מוסכם.

גלעד קריב (העבודה):

האמת היא - - -

היו"ר אופיר כץ:

גם כשהוא לא הסכים על הכול. נכון.

גלעד קריב (העבודה):

האמת היא שרב-ניצב קובי שבתאי ישב בוועדה ואמר שהחקיקה הזו היא חקיקה שלא זכתה לעבודת מטה במשטרה. היא חקיקה נגועה בבעיות, וטוב לה שלא הייתה באה לעולם בצורה הזו, והדברים ברורים. ומילה אחרונה, לפני שאיכנס להערות הפרטניות, אדוני היושב-ראש, נוגעת לזלזול הבוטה בייעוץ המשפטי לממשלה משל הם אויבים שבאים לסכל את כניסתה של הממשלה החדשה לכהונתה – חלק ממסע הסתה מתמשך גם של הגורמים הקיצוניים כדוגמת בן גביר וחבריו, אבל לצערי גם מסע שמובל על ידי ראש סיעתך, ראש הממשלה הבא, כאשר רוב חברי וחברות הכנסת של הליכוד משתתפים בו בחדווה גדולה. הייעוץ המשפטי לממשלה הציג עמדה מקצועית. אתם אלה שחייבתם אותו להביע עמדה ראשונית כעבור 24 שעות בכך שלחצתם על דוושת הגז של מעשה החקיקה בעוצמה מטורפת. לאורך כל דיוני הוועדה נציגי הייעוץ המשפטי לממשלה עתירי הניסיון, שפעילות המשטרה נוגעת גם ישירות לפעילותם המקצועית כמי שמובילים את מערכת התביעה הכללית במדינת ישראל – לכל אורך הדיונים נציגי הייעוץ המשפטי לממשלה עמדו תחת התקפה.

היו"ר אופיר כץ:

ביקורת.

גלעד קריב (העבודה):

לא, התקפה.

היו"ר אופיר כץ:

ביקורת.

גלעד קריב (העבודה):

ביקורת זה דבר - - -

היו"ר אופיר כץ:

כשהם מוציאים חוות דעת – אני אחזור על זה בפעם המי-יודע-כמה - -

גלעד קריב (העבודה):

הם מוציאים חוות דעת, אדוני - - -

היו"ר אופיר כץ:

- - תוך 24 שעות, הם לא יכולים לצפות שנאמין לכנות חוות הדעת.

גלעד קריב (העבודה):

בוודאי שכן. בוודאי שכן.

היו"ר אופיר כץ:

לא, על זה אנחנו חלוקים.

גלעד קריב (העבודה):

בסדר גמור. כאשר אתם בוחרים בקידום חקיקה פרטית טרם הקמת הממשלה, קובעים סדי זמנים בלתי אפשריים, טוב שהייעוץ המשפטי לממשלה מראים לכם תמרור כעבור 24 שעות. כל מעשה החקיקה הזה, אלמלא המאבק שלנו מבחינתכם הוא היה נגמר תוך 24 שעות. אנחנו אלה שדאגנו שיהיה שם דיון רציני ודיון יסודי ושכל נציג של החברה הישראלית וכל איש ששירת בעבר במשטרה ורוצה להגיע, יוכל לדבר. וההתייצבות שלנו שם בדיונים, עשרות חברי כנסת מהאופוזיציה, היא זו שאפשרה - - -

היו"ר אופיר כץ:

לא היה צריך לשכנע אותי לאפשר לארגון חברתי-אזרחי כלשהו לדבר.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני, אם הדברים היו תלויים בכם - -

היו"ר אופיר כץ:

לא נכון.

גלעד קריב (העבודה):

- - הליך החקיקה החפוז היה עוד יותר חפוז.

היו"ר אופיר כץ:

לא. גלעד, אני מההתחלה אמרתי שכל ארגון חברתי שירצה לדבר, ידבר בוועדה.

גלעד קריב (העבודה):

בסדר גמור. עכשיו, אדוני, אני מבקש במחצית השנייה של דבריי להתייחס קונקרטית לארבעת הסעיפים. ביחס לסעיף הראשון, אני מודה שמחר אני אצביע כאן במליאה מבלי שהצלחתי להבין, לא מאדוני יושב-ראש הוועדה המיוחדת, לא מחבר הכנסת המציע, והאמת, גם לא מהייעוץ המשפטי של הוועדה, מה המשמעות של הביטוי "מדיניות ועקרונות כלליים". מה ההבדל בין מדיניות לבין עקרונות כלליים? האם ה"כלליים" חל גם על ה"מדיניות", או שהמדיניות יכולה להיות פרטנית והעקרונות הם כלליים? לא יודע. יותר מזה, לא קיבלתי תשובה מניחה את הדעת מדוע, בניגוד למה שקורה ברוב המדינות בעולם שכן מעניקות בחקיקה לשר את היכולת לקבוע מדיניות, מדוע היכולת הזו לא מסויגת בכלל? מדוע החוק לא אומר שישנו תחום אחד של המשטרה שבו השר לא קובע מדיניות, לדוגמה, אולי המדיניות שנוגעת לחקירת שחיתות שלטונית? לא יודע. אולי טוב שבתחום הספציפי הזה של חקירת שחיתות שלטונית השר לא יכול אפילו לקבוע מדיניות? אולי במדינה דמוקרטית כדאי שהשר לא יוכל לקבוע מדיניות בתחום חופש הביטוי, המחאה וההתאגדות הפוליטית? אולי היינו צריכים ללכת יותר מזה, לדוגמאות שקיימות בחלק ממדינות אוסטרליה, ששם קבוע שהשר לא יכול לקבוע מדיניות לגבי הפעלת כוח אופרטיבית, מבצעית, של המשטרה? לא היה ראוי לדון אם את הסעיף הכללי הזה צריך לסייג קצת או הרבה – קביעה כללית של מדיניות? מעשה החקיקה שלכם היה כל כך רשלני, עד שגם כשאמרתם שלא נדון כרגע ביכולת שלו לקבוע מדיניות בתחום ניהול התיקים הורדתם את הסעיף הזה בפיצול, אבל השארתם את סעיף המדיניות באופן כללי. אם נאשר מחר את החוק על פי החוק הכתוב, השר יכול, מיומו הראשון במשרד, לקבוע מדיניות בכל מה שנוגע לניהול תיקים. ולמה לניהול תיקים ולא להעמדה של אנשים לדין? 90% מכתבי האישום במדינת ישראל מוגשים על ידי התביעה המשטרתית – נשאיר בצד את השאלה האם לא הגיע הזמן להעביר את התביעה המשטרתית לפרקליטות המדינה, אבל זה המצב. אתה, אדוני היושב-ראש, הוצאת תחת ידיך בוועדה הצעת חוק שהפרשנות הבסיסית שלה היא שאין שום סייג על יכולתו של השר, יום אחרי השבעתו, לקבוע מדיניות גם בתחום העמדה לדין. מה לעשות? בוא נקרא את החוק כפי שהוצאתם אותו מהוועדה במעשה הרשלני שלכם. אם יש סעיף כללי של מדיניות, מדוע צריך סעיף ספציפי של מדיניות בתחום החקירות? אם הסעיף הספציפי של המדיניות בתחום החקירות היה מצמצם את היכולת, ניחא, אבל הוא לא מצמצם את היכולת – להפך: העובדה שיש סעיף מדיניות כללי, ואז סעיף מדיניות בתחום החקירות בלי שום סיוג, רק מדגישה את היכולת שלו להתערב בתחום החקירות. ויסביר לי אדוני, יושב-ראש הוועדה שיושב כרגע כיו"ר הכנסת, מכיוון שחבר הכנסת המציע – זה נורא חשוב שזה יהיה בחקיקה פרטית, רק שחבר הכנסת המציע לא יושב כאן בדיון מרוב שחשובה לו החקיקה הפרטית הזו. בטח הוא יושב וחושב עם יועציו מה עוד אפשר לגנוב אל תוך ההסכם הקואליציוני ברגע האחרון מידי הליכוד, לכן הוא לא יושב פה. אבל חקיקה פרטית זה נורא חשוב. אז אני רוצה לשאול את אדוני היושב-ראש, כי איתמר בן גביר לא פה: מה ההבדל בין "שמע את עמדת היועץ המשפטי" לבין היוועצות עם המפכ"ל? אני, כשלמדתי בשנה ב' משפט מינהלי, למדתי מה זו חובת ההיוועצות מספרו של השופט זמיר, ייבדל לחיים טובים וארוכים.

היו"ר אופיר כץ:

מה?

גלעד קריב (העבודה):

אבל מה זה "שמע"? אני יודע מה זו היוועצות. יש בישראל הררי פסיקה לגבי איך מממשים את חובת ההיוועצות. אז למה אמרתם "היוועצות עם המפכ"ל", אבל עם היועץ המשפטי לממשלה לא כתבתם היוועצות, אלא "שמע את עמדת" בידיעה מוחלטת שאין לגבי זה פרמטרים משפטיים ברורים? כי אתם לא רוצים שהוא ישמע את היועץ המשפטי לממשלה. תקפתם את נציגיו, את היועצת, תקפתם את נציגיה לאורך כל הדיון, ואתם מוציאים תחת ידכם מעשה חקיקה שגם מקרין את העובדה שטוב, היא תדבר ונציגיה ידברו, אבל לא באמת צריך להקשיב. כי כשמדובר על להקשיב בחוק המינהלי או בדין המינהלי, מדברים על היוועצות, לא על "שמע". והייעוץ המשפטי של הכנסת אמר לכם את זה, ובכל זאת הלכתם על התיבה הזו. נמשיך הלאה: סעיף 3 בהצעת החוק – אם כבר קבעתם שהשר קובע מדיניות, מדוע בסעיף שעוסק בסמכויות המפכ"ל להוציא הוראות כלליות ובסמכות המפכ"ל להוציא פקודות כלליות, חזרתם על העניין שלפיו הכול בהתאם למדיניות שקבע השר? אני לא מבין, אם סעיף 1 אומר את זה, צריך לחזור על זה בסעיף 3? מה הקוהרנטיות המשפטית בלחזור על אותה תיבה בשני סעיפים שונים, אלא אם כן הסבטקסט של החקיקה הזו היא הנמכת קומתו של המפכ"ל. ויותר מכך, יצרתם גם מצב שעל פניו אם השר לא קבע מדיניות באיזשהו תחום, למפכ"ל אסור להגיש לאישורו הוראה כללית. זאת עוד דוגמה למעשה חקיקה חפוז ורשלני. משם נעבור לסעיף 4, שעוסק בפרסום פקודות המשטרה. אמרנו לכם בדיונים: הסעיף הזה יוצר התנגשות בחוק חופש המידע. הרי חוק חופש המידע, שהוא אחד מהחוקים החשובים של הדמוקרטיה הישראלית, קובע קריטריונים מתי מותר להימנע מלפרסם. אז מדוע צריך את הסעיף הזה שנותן סמכות למפכ"ל לא לפרסם? אמרנו לכם שיש כאן התנגשות. ביקשנו הבהרות על איך הייעוץ המשפטי של הכנסת והייעוץ המשפטי של הממשלה מבינים את הקשר בין חוק חופש המידע לבין החקיקה הזאת ולא קיבלנו תשובות, מכיוון שאצה-רצה לכם הדרך. וגם בסעיפים שאין להם שום חשיבות דרמטית לעניין קביעת המדיניות היה חשוב לחבר הכנסת בן גביר – השד יודע למה – להכניס עוד מוקד של בוקה ומבולקה לתוך החקיקה.

היו"ר אופיר כץ:

לא קטן לך הכתב?

גלעד קריב (העבודה):

לא. אני מצליח, אני זוכר. ומעל לכול, אדוני היושב-ראש, על שאלה אחת יסודית לא קיבלנו מענה מחבר הכנסת המציע. אתה, אדוני יושב-ראש הוועדה המיוחדת, לא עמדת על כך שהוא ייתן תשובה.

היו"ר אופיר כץ:

על מה?

גלעד קריב (העבודה):

מדוע, לעזאזל, חבר הכנסת בן גביר לא הסכים להצעה – אפילו הייתי אומר דרישת הייעוץ המשפטי לכנסת להכניס סעיף שקובע שמשטרת ישראל תפעל באורח ממלכתי? מה הפריע לחבר הכנסת בן גביר להפיג את החששות ולהכניס הוראה שקיימת בחוק השב"כ, שמשטרת ישראל תפעל תחת מרות הממשלה?

היו"ר אופיר כץ:

הוא ענה על זה לפחות חמש או שש פעמים.

גלעד קריב (העבודה):

לא. הוא לא ענה על זה.

היו"ר אופיר כץ:

הוא ענה.

גלעד קריב (העבודה):

הוא לא ענה על זה.

היו"ר אופיר כץ:

הוא ענה כמה פעמים.

גלעד קריב (העבודה):

לא ענה על זה ולו פעם אחת.

היו"ר אופיר כץ:

למה דווקא אצלי? למה במקומות אחרים, אצל שרים אחרים, זה לא מופיע?

גלעד קריב (העבודה):

בסדר גמור.

היו"ר אופיר כץ:

בוא נשים אצל כולם.

גלעד קריב (העבודה):

לשיטתו של - - -

מיקי לוי (יש עתיד):

למה לא - - - להצעה - - -

היו"ר אופיר כץ:

- - - לא שונה.

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, אני רוצה רגע לומר לך משהו - - -

היו"ר אופיר כץ:

מתחברים, לא מתחברים – זה עניין אחר.

שר המודיעין אלעזר שטרן:

משטרה הרבה יותר קרובה לשב"כ במגעים מאשר משרד החקלאות.

גלעד קריב (העבודה):

תראה, אני רוצה לומר לך שהוא היה – גם להקריא ציטוטים - - -

היו"ר אופיר כץ:

במובן מסוים כן. ובמובן מסוים, מהצד השני, אתה אומר: אני דווקא לא רוצה לעשות - - -

שר המודיעין אלעזר שטרן:

אבל בנקודות הרגישות שעליהן רצינו את הממלכתיות, שם - - -

גלעד קריב (העבודה):

אדוני היושב-ראש, תעשה לי טובה, הרי חבר הכנסת בן גביר יכול היה גם להקריא פסקה מתוך הספר "תורת המלך" של רבותיו, ואז פורמלית הוא נתן תשובה. נו, אז מה? איזו מין תשובה זאת?

היו"ר אופיר כץ:

תשובה שאתה לא מקבל, מה לעשות?

גלעד קריב (העבודה):

בסדר גמור. אז עכשיו אני מסביר למה בעיניי תשובתו היא לא תשובה. תשובתו היא לא תשובה מכיוון שאי-אפשר פעם אחת לדרוש בחקיקה פרטית חפוזה להכניס הסדר ספציפי לגבי השר לביטחון פנים שאין ביחס לאף שר אחר, ואז כשאומרים לו: טוב, אתה כבר עושה הסדר ספציפי, אז בוא נכניס אורח ממלכתי בגלל הייחוד של המשטרה ככוח עתיר עוצמה והשפעה על זכויותיו של היחיד בחברה, אז הוא אומר: רגע, רגע, רגע, למה אתם מבקשים את זה רק ממני? למה אנחנו מבקשים את זה רק ממך? כי אתה היחיד שמקדם חקיקה כזאת שנוגעת לאחריות המיניסטריאלית. ולא יעזור – לא קיבלנו תשובה רצינית. הייעוץ המשפטי של הכנסת, שאתם נושאים את שמו פתאום ביממה האחרונה, לא קיבל תשובה על השאלה למה השר המיועד בן גביר לא רוצה שייקבע בחוק שמשטרת ישראל פועלת באורח ממלכתי?

היו"ר אופיר כץ:

אבל הייעוץ המשפטי לכנסת כן הציע.

גלעד קריב (העבודה):

הייעוץ הציע ואפילו דרש – והוא לא הסכים.

היו"ר אופיר כץ:

והמציע לא קיבל. אבל הוא לא חייב, גלעד, הוא לא חייב לקבל את כל מה שהייעוץ המשפטי אומר. זה לא תנ"ך.

גלעד קריב (העבודה):

ולכן אני עומד כאן ואומר לאזרחי ישראל: דעו לכם שהשר המיועד לביטחון פנים האחראי על המשטרה, שרוצה עוד סמכויות ביחס למשטרה, עוד כוח, השפעה יום-יומית על פעולתה, מסרב לקבוע בחוק שהמשטרה תפעל באורח ממלכתי. ועכשיו שילכו אזרחי ישראל ויחליטו אם הם ישנים טוב בלילה כאשר החקיקה הזאת תאושר – לדעתי לא. ולסיום אני מבקש לומר את הדברים הבאים: נאמר לנו לא אחת במהלך הדיונים החפוזים שההתנגדות שלנו להצעת החוק היא התנגדות פרסונלית, שאנחנו מתנגדים להצעת החוק רק מכיוון שהביא אותה חבר הכנסת בן גביר. דומני שהצגנו יסודות יותר עקרוניים וכלליים להתנגדות שלנו, כמו הטענה שחקיקה מהסוג הזה, ראוי לה להיות חקיקה ממשלתית, גם אם היא מתחילה כיוזמה פרטית. אבל אני רוצה לומר בצורה הכי גלויה לך, אדוני היושב-ראש, לחבר הכנסת המציע, לכל יושבי ויושבות הבית ולכל אזרחי ישראל: כן, אנחנו מתנגדים באופן פרסונלי לחקיקה שתיתן לאיתמר בן גביר עוד סמכויות ועוד יכולת להתערב בפעילותה של המשטרה.

היו"ר אופיר כץ:

תודה.

גלעד קריב (העבודה):

אנחנו לא מסתירים ולא מתביישים לומר שאנחנו חושדים באיש הזה ובחבורה המקיפה אותו. ארגון להבה היה צריך להיות מוצא אל מחוץ לחוק; במקום זאת אנחנו מקבלים את אנשיו המרכזיים ביותר מסביב לשר המיועד במעגל האינטימי ביותר, לוחשים באוזנו, עתידים לנהל את ענייניה של הזרוע המרכזית לאכיפת החוק.

היו"ר אופיר כץ:

לא אמרת את זה עד עכשיו.

גלעד קריב (העבודה):

אמרתי את זה לאורך כל הדרך. אני זה שעמדתי - - -

היו"ר אופיר כץ:

אני לא ידעתי שאתה מתנגד פרסונלית. תמיד חשדתי, עכשיו הודית.

גלעד קריב (העבודה):

בסדר גמור. איתמר בן גביר חסר כל ניסיון ניהולי. הדבר היחיד שהוא יודע לעשות הוא לסמן טריטוריות באופן כוחני. שנים הוא עשה את זה באמצעות הפיכת דוכנים של סוחרים ערבים בשוק בחברון או התפרצות והתפרעות במועדון חברתי של מבקשי מקלט ומהגרי עבודה בדרום תל אביב. לאחר מכן, כשהוא כבר נהיה חבר כנסת, הוא סימן בכוחניות את הטריטוריה על ידי נפנופי אקדח משל הוא במערב הפרוע, גם כאשר הוא היה מוקף בחבורת מאבטחים ממשמר הכנסת ושוטרים של משטרת ישראל. ועכשיו, כאשר כבר לא יפה ולא יאה לשר לנופף באקדחו, הוא בא ומסמן טריטוריה באמצעות חקיקה דורסנית, רשלנית ולא רצינית. ידעו אזרחי ישראל שכל מעשה החקיקה הזה משול לנפנופי האקדח ולהפיכות הדוכנים של איתמר בן גביר. אין פה כל בשורה לביטחון האישי של אזרחי מדינת ישראל – אם כבר, זאת בשורה רעה לשלטון החוק. ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שהבדל אחד יש בין נפנופי האקדח החקיקתיים של בן גביר לבין נפנופי האקדח והפיכות הדוכנים של ממש: הפעם הזאת אתם הפכתם להיות משרתיו. כמשה שמרים את ידיו מול עמלק, מצד אחד אהרון, מצד שני חור, כך גם איתמר בן גביר ימשיך לנופף באקדחים וירטואליים, רק שהפעם הזאת ראש הממשלה המיועד, נתניהו, יעמוד ויתמוך מימינו. אתם, חבורת חברי הכנסת של המחנה הלאומי, תתמכו בו מצד שמאל, ויחד כולכם תהפכו להיות המחנה הלאומני של מדינת ישראל.

היו"ר אופיר כץ:

אני מסכים – גלעד, אתה צריך לסיים.

גלעד קריב (העבודה):

מהיום עד מחר תקראו למיניסטריון "המיניסטריון לביטחון לאומי". האמת היא, שהמחנה הלאומני יוביל ממשלה לאומנית, שתיתן לחבר כנסת גזען ולאומני שליטה חסרת תקדים על משטרת ישראל.

היו"ר אופיר כץ:

אני מסכים שאנחנו נשרת, אבל אנחנו נשרת את המוני האזרחים ששלחו אותנו לפה ודורשים מאיתנו להחזיר להם את הביטחון האישי, מה שהשר הכושל של המפלגה שלך לא הצליח לעשות, ואף הוריד את הביטחון האישי.

גלעד קריב (העבודה):

כמו שעשיתם 12 שנים.

מיקי לוי (יש עתיד):

לי אל תספר את זה, 14 שנה הייתי שם בשלטון שלו.

גלעד קריב (העבודה):

אנחנו זוכרים איך הליכוד מינה מפכ"ל. אנחנו זוכרים למי יצאו מכתבי אזהרה על המחדל במירון. זוכרים. זוכרים מי פתח תחנות משטרה, זוכרים מי הגדיל תקציבים - - -

היו"ר אופיר כץ:

אנחנו זוכרים גם שהייתה בעיה במשטרה ורצו להביא מפכ"ל מבחוץ, ומה עשתה לו המשטרה, איך הרסו לו את החיים ותפרו לו תיק.

גלעד קריב (העבודה):

אז עכשיו אתם נגד המשטרה. חשבתי שאתם רק נגד השר. עכשיו הקצינים - - -

היו"ר אופיר כץ:

לא, לא, אני אומר שגם על המשטרה צריך לפקח ולהתוות לה מדיניות ולבקר, כי זה מוכיח שהיא לא מושלמת, ואנחנו רוצים לחזק אותה.

גלעד קריב (העבודה):

ראינו באסון מירון איך השר לביטחון הפנים שלכם פיקח על המשטרה.

היו"ר אופיר כץ:

אדוני השר – יואל רזבוזוב, בבקשה. יש לך את רשימת העובדים? כל הכבוד.

שר התיירות יואל רזבוזוב:

כבוד היושב-ראש, אני אנצל את הזמן גם לדברים חשובים, כי בסוף כשרים עשינו כאן קדנציה, אומנם לא ארוכה מספיק, יכולנו לעשות עוד הרבה דברים לטובת מדינת ישראל, ואני חושב שיש הרבה אנשים, במיוחד השלטון המקומי, ראשי ערים, שיכולים לציין שהייתה ממשלה שתפקדה ועבדה טוב. באמת יכולנו לעשות הרבה יותר דברים, אבל בתקופה שעשינו, לפחות אני עשיתי במשרד התיירות – אני אומר שאני עשיתי, בגוף ראשון, אבל מאחוריי היו הרבה הרבה עובדים, עובדים מצוינים של משרד התיירות. את שמות חלקם כבר הקראתי ואני אמשיך הלאה בהקראת השמות שלהם ובהוקרה להם. נמשיך עם מינהל ההשקעות, סמנכ"ל ההשקעות שלנו דורון אהרן, שהוא ראש מינהל הכלכלה וההשקעות, והוא מקדם הלכה למעשה את הסיוע הכספי והמענקים של המדינה ליזמים ציוניים שרוצים להקים כאן, בארץ שלנו, בתי מלון וחדרי אירוח. התפקיד הזה הוא מאוד חשוב, אנחנו מתמודדים עם יוקר המחיה גם בחופשות שלנו, אז ככל שנבנה יותר מלונות, ההיצע יגדל, וכמובן שהמחירים צפויים לרדת. לוקח הרבה זמן לבנות מלון במדינת ישראל, ודווקא על היחידה הזאת אמון הסמנכ"ל שלנו דורון אהרן. יש לו תוכנית אסטרטגית. אנחנו צריכים לבנות עוד כ-40,000–45,000 חדרים וצריך לבחור את המקומות הנכונים ולהתנהל עם תקציבי ההשקעות והתמיכות של המדינה לאותם יזמים בצורה מאוד נבונה. יש לו הרבה אחריות, הוא עושה את זה היטב, הוא עושה את זה מצוין, יש לו הרבה ניסיון וותק, ואני מאחל לו הצלחה. אני חושב שכולנו, כל אזרחי ישראל, מצפים לתוצאות דווקא בתחום הזה, כי זה משפיע על כל אחד מאיתנו. ואיתו באגף יש לנו את אבישי בר-אושר, שהוא מנהל אגף מרכז השקעות בתיירות, שכל כך שימח את כולנו השנה. הוא חלה בקורונה, חלה הכי קשה שאפשר, ובאמת קרה כאן נס והוא חזר אלינו. הוא כל כך מנוסה, הוא מכיר את כולם, מכיר את התחום, הוא כל כך מדויק. באמת הרבה אנשים התפללו לשלומו, והוא חזר אלינו וחוזר אלינו, ואנחנו באמת מרגישים את הניסיון שלו ואת התרומה שלו לענף, להשקעות ולכל מה שקשור בבניית מלונות חדשים בארץ. יש לנו את אורית חמד החרוצה והטובה, מנהלת אגף הכלכלה. יחד איתה איריס עזרן וג'ני ארבלי, טל בר, ולורין מוז'רי, ועדה הראל, ועמרי נידם, ושירה פרוקופץ, ושירה גולדשטוף, ושרה רוזנברג. זה באגף ההשקעות. עכשיו נעבור לאגף מינהל תכנון ופיתוח. כאן יש לנו את קרן זילברמן, שהיא מנצחת על אגף – הסמנכ"לית תשתיות שלנו, ראש מינהל, שנרתמה ועשתה מעל ומעבר כדי שתקציבי פיתוח התשתיות התיירותיות יגיעו לרשויות המקומיות. כבר הייתה מחשבה לוותר השנה, אחרי שלוש שנים, בהיעדר תקציב, ובסוף אני חושב שכל הצוות, הצת"פ, אנחנו קוראים לו, התגייס לכך. קרן היא אחראית על התשתיות התיירותיות, וזה כל כך חשוב, כי זאת התשתית התיירותית האמיתית בשביל לארח את התיירים בצורה הטובה ביותר. היא נכנסה לתפקיד הזה עם כל הוותק שלה והניסיון שלה והידע שלה והמקצועיות שלה, הצליחה להוביל את זה, והיום אנחנו כבר מודיעים לראשי הרשויות על התמיכות והתקציבים שהם קיבלו על מנת לפתח את התשתית התיירותית בעיר שלהם. כאן זה המקום גם להודות ליושב-ראש ועדת הכספים גפני, שהעביר היום את כל התמיכות של הצת"פ לרשויות המקומיות ועוד תקציבים של משרד התיירות. יש לו המון המון ניסיון, אז הוא באמת עזר מאוד, כי התיירות לא מחכה, אנחנו צריכים לפתח. למדינה יש כל כך הרבה פוטנציאל בענף הזה, וזה כל כך הרבה כסף למדינה. זה תיק מאוד כלכלי – מאות אלפי מקומות עבודה, פרנסה לכל כך הרבה אנשים, במיוחד בפריפריה. כך שהתשתית התיירותית הטובה תיתן את המענה הנכון, התיירים יגיעו לכאן, ויוכלו ליהנות גם ממלונות טובים, וכמו שאמרתי, סמנכ"ל ההשקעות דורון אהרן אמון על כך וגם קרן זילברמן החרוצה והמקצועית אמונה על החלק הזה. יחד עם שני האגפים האלה, שהם מאוד מאוד חשובים במשרד, אני מאמין שנוכל לפתח כאן ענף שהוא כבר במצב מתקדם וטוב. והגענו לתוצאות שיא של 4.5 מיליון תיירים, אבל יש לנו עוד לאן להגיע, לאן לשאוף. היעד שהצבנו לעצמנו זה עשרה מיליון תיירים ב-2030. כמובן באגף התשתיות, במינהל התשתיות, יחד איתה יש את אורלי זיו, ראש אגף תכנון, שהיא בקיאה בכל ההליך עד הפסיק האחרון, מכירה הכול, יש לה המון ניסיון. היא עבדה בגופים ממשלתיים והמילה שלה בוועדות, בוועדות מחוזיות – מקשיבים לה, כי היא יודעת על מה היא מדברת. היא מאוד מאוד מקצועית. היא פועלת בנחישות בפיתוח התשתיות התיירותיות בישראל. יש לנו את ואיל כיוף, מנהל אגף התיירות הכפרית, שעושה עבודה מדהימה. היום ענף הצימרים זה משהו שהוא מפותח, אנשים אוהבים, ובמיוחד בתקופת הקורונה הבינו שיש תיירות פנים, התחילו להסתובב בארץ וגילו עד כמה המדינה שלנו מדהימה. הפיתוח של התיירות הכפרית עם המקומות האותנטיים והיפים – על זה אמון ואיל כיוף, והוא באמת עושה את העבודה הזאת בצורה מדהימה. יש לנו גם את אורית מאמא, חרוצה מאוד, כמה תיקים יש לה על השולחן והיא צריכה לטפל בכולם. יחד איתה יש צוות של אנשים מדהימים: אפרת קציר, הודיה עטר, זהבית כאליהו, משה צימרמן, שהוא הסגן של אורלי, וסיגל בן עוז. יש לנו את סיגל בן עוז בצפון ויש לנו את סיגל גבאי בדרום. כל היזמים וכל האנשים יודעים שיש להם כתובת, כתובת נכונה לפנות: סיגל בצפון, סיגל בדרום. כולם משבחים אותן, השם שלהן הולך לפניהן. באמת כיף לשמוע שיש עובדות חרוצות כאלה במשרד. יש לנו את שלמה סעדון ושרונה יעקב. באמת עובדים נהדרים. יש לנו את מינהל תכנון מדיניות ואסטרטגיה, כי בלי אסטרטגיה לא נגיע לשום דבר, כמו שציינתי. בשביל להגיע ב-2030 לעשרה מיליון תיירים צריך לקבוע יעדים, צריכה להיות אסטרטגיה ברורה, איך אנחנו מתקדמים, איפה אנחנו בונים את המלונות, איפה אנחנו משקיעים, איפה אנחנו עושים את התשתיות התיירותיות, איך אנחנו מביאים, מה אנחנו עושים בשביל להביא לכאן את התיירים. אז כאן באמת יש לנו את אדם ארבל, סמנכ"ל אסטרטגיה, שהצטרף אלינו לאחרונה. הוא מכיר לעומק את המערכת הציבורית, מביא נקודת מבט ייחודית לכל דיון ולכל סוגיה. נקודת מבט ייחודית, כמו שאמרתי, וגם מקצועית. אז באמת התוכנית של 2023 היא עליו, ואני בטוח שהוא יצליח. איתו כמובן, לפי הסדר, ד"ר ירון ארגז, שהוא מנהל אגף מחקר וניהול ידע, כי סוף הכול מושתת על נתונים, על database, וירון הוא זה שמנהל את זה, איתו אבי חיימוב ואורי טאוב ובנטיהון יעקב ולינה חדד ומיכל חיון ונועם בן ברוך ונירה פישר שבאמת עושה עבודה מדהימה בכל מה שקשור לקשרי חוץ והייתי איתה בלא מעט מקומות וראיתי את המקצועיות ואת הידע שלה ועד כמה היא מכירה את מדיניות החוץ של משרד התיירות ואיך אנחנו משכנעים את הקולגות שלנו לבוא ולשים דגש על ישראל שהתיירים יבוא דווקא לכאן, למדינה שלנו. יש שם גם סטודנטים – יאיר שטרסלר וחנניה שלמה מאיר ותמיר מגוז. עכשיו אנשי התקציב שלנו – יש לנו את חנוך ברש שבאמת נכנס ישר למשרד וראיתי אש בעיניים, ראיתי שהוא מתחיל ישר להבין איך ומה עושים ואיך מגיעים לתקציב הבא ואיך עושים את התקציב מדויק יותר, טוב יותר ובלי כסף שיחזור חזרה, כי אם כסף חוזר חזרה ולא מנוצל, זה סימן שעשינו משהו לא נכון. הוא נכנס לנעליים של קרן שפר, שבאמת עשתה מדהימה במשך כל כך הרבה שנים. היא עברה מהמשרד למקום אחר, אני לא אציין אותו כאן. אבל קרן באמת עשתה עבודה מדהימה. ובתקופת הקורונה היינו צריכים להציל את הענף, את כל התעשייה, והיו לנו כל כך הרבה שעות של עבודה מקצועית איתה. אז היא באמת עשתה דברים גדולים למשרד, ועכשיו זה בידיים של חנוך. אני רואה שהוא איש מקצוע נהדר, הוא יעשה את הדברים האלה בצורה הטובה ביותר. יש לנו את מינהל השיווק: במינהל השיווק יש את אגף החו"ל, כי בסופו של דבר, אותם אנשים שיושבים בחו"ל, אותן הלשכות שעליהן מנצחת שרה סלנסקי מנהלת אגף חו"ל. אז שם יש לנו באמת אנשים שיושבים במקומות ויודעים לעבוד מול כל התעשייה של אותו המקום, של אותה המדינה. אז באמת עבודה מאוד חשובה, ללכת לכל מארגני התיירות ולשכנע להביא קבוצות לישראל, שהקבוצות האלה מכניסות המון המון כסף למדינה. אז יש לנו את אפרת מאיר גרומן, מנהלת אגף אירופה; וחסאן מדאח מנהל אגף צפון אמריקה; וסופי פריזנט מנהלת אגף אסיה. איתם נציגינו בתפוצות, כמו שאמרתי, אלה ז'ק סלומון ואייל קרלין וגל חנה ודינה אורנבך ודנה גזית, יעל גולן, כלנית גורן פרי, שרון ארליך. עכשיו אנחנו עוברים למינהל חוויית התייר עליו מנצחת רקפת לוי – סמנכ”לית, שנכנסה לתפקיד לפני מספר חודשים. היא הייתה באגף ונכנסה להיות סמנכ"לית בצניעות, במקצועיות שכל כך מאפיינת אותה, עושה שינויים, עושה מהפכות שלמות בתחום הכל-כך חשוב הזה, כי בסוף חוויית התייר קובעת: אם התייר בא ונהנה, הוא מגיע עוד פעם; אם הוא לא נהנה, אנחנו לא נראה אותו כאן יותר. אז באמת רקפת עושה עבודה מאוד חשובה עם הצוות שלה: אביבה אברהם ואילנה נחמיה וג׳ודי סירוטה וג׳נט ליסה שי ודני אבלו והלן פירסון פרידמן ומארי אבו עטה ומוריאל גבאי, מירן בנימין, עידית בן ארי, רוני עיד, ריקי חיון, תחסין חוסייסי. יש לנו הכשרת כוח אדם בחוויית התייר: קרן גולדמן החרוצה, באמת, מנהלת אגף פיתוח והכשרה מקצועית בתיירות. כל מורי הדרך באמת חוו מכה קשה בתקופת הקורונה, והיה צריך למצוא דרך לשפות אותם, וזה באמת לא היה פשוט. בסוף מורי הדרך הם אלה שמספרים את הסיפור של המדינה המדהימה שלנו. הם אנשים סופר אינטליגנטים, שולטים בשפות. בסוף הם הפנים של המדינה שלנו. אז לקרן גם יש עבודה מאוד מאוד חשובה בשביל לקחת את התיירות שלנו קדימה. איתה יש את דליה מתתיהו ודן הראתי וחמדה אליאב ויובל נורני וליאת בן דוד, ליאת בן-חמו, לימור פתאל, מאיה זינו אברמוביץ'. לשכות משרד התיירות בארץ: תומר לוי – מנהל לשכה בנתב"ג שתקופה ארוכה גם היה אחראי על האבטחה האישית של השרים, גם שלי וגם של לפניי, שבאמת עושה עבודה מקצועית. יחד איתו יש את אליאנה גרינברג, הודיה מלכאי, ויוי שלם, כרים בוואקנה, תמר אברז'ל. והסטודנטים – דוניא וסארין ורואן ראשד. מינהל משאבי אנוש – אלון שמר, באמת איש ציבור ותיק, הרבה שנים במשרד החוץ. היום הוא סמנכ"ל משאבי אנוש, ותחתיו או תחת ידיו גויסו שורה של תפקידים משמעותיים בתקופה אחרונה אשר מאפשרים את המשך פעילותו החשובה של המשרד, ובאמת יש לו חלק גדול בסיפור הזה. איתו כמובן באגף משאבי אנוש: אודל ישר, ג׳קלין מוכתרי, דיאנה קרכילי, דלפין זרביב, לאה חרש, מלי דרעי, נאוה אברס, סיגל סלמן, סיגלית חמו, ענת ורשיצקי, עמליה אלכסנדר פנינה אדרי, רחלי סיני ושני נחמיה. יש לנו את אגף הרכש, נכסים והלוגיסטיקה.

היו"ר אופיר כץ:

זה האחרון?

שר התיירות יואל רזבוזוב:

אני ממש ממש - - -

היו"ר אופיר כץ:

בבקשה.

שר התיירות יואל רזבוזוב:

יש לי כל כך הרבה. אני שמח שיש כל כך הרבה עובדים טובים שעבדתי איתם, באמת בא לי לפרגן להם אחד-אחד, ויהיו - -

היו"ר אופיר כץ:

יפה מאוד.

שר התיירות יואל רזבוזוב:

- - עוד הזדמנויות. אז אנחנו נשאיר את האגף הזה לפעם הבאה. ובאמת – לפרגן לכולם. תודה.

היו"ר אופיר כץ:

תודה רבה. חבר הכנסת מיקי לוי, בבקשה, אדוני. אתה גם עולה להודות לבן גביראולי?

מיקי לוי (יש עתיד):

היו"ר אופיר כץ:

לא. אמרתי אם אתה גם רוצה להתחיל בתודות אולי לבן גביר או משהו.

מיקי לוי (יש עתיד):

כן, מייד אני אתחיל בתודות, אדוני היושב בראש.

היו"ר אופיר כץ:

בבקשה, אדוני.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא סוד שאני בין המתנגדים המרכזיים לתיקון פקודת המשטרה. הופכים את המשטרה למשטרה פוליטית. לא, וגם אמרתי את זה בוועדה שאתה עומד בראשה: זה לא שלא צריך שינויים; כן, צריך שינויים. אני אומר את זה באומץ, אני הייתי שם – אבל לא כך. יתכבד השר המיוחד העתידי – היה נכנס לתפקידו, לומד לא יותר משלושה חודשים, שלושה חודשים לומד איך המשטרה עובדת, איך היא מתפקדת, מה זה מחוז, מה זה מרחב, מה זה תחנה, מה זה מרחב כפרי, איך הימ"רים, היחידות המרכזיות, עובדות, איך היחידות המיוחדות עובדות – לומד. ואז היה בא ואומר: זה הצ'ק ליסט שאני רוצה. מה עשה השר המיועד? מבקש את כל השינויים הלא-נורמליים האלה טרם כניסתו לתפקיד, טרם הבנתו איך ארגון כזה עובד. וממה זה נובע, אדוני היושב בראש? זה נובע מכך שלא מאמינים לחבר הכנסת נתניהו. הרי היה אפשר לעשות את כל החוקים האלה אחרי כן, כולל חוק דרעי. מה כל כך בוער? החוק הזה הוא חוק נוראי. בשום מקום בחוק הזה לא מוזכר המפכ"ל. יותר מכך, גם בחוק הצבא, שלכאורה ממנו הוא גזר, וגם בחוק השב"כ, מאחוריהם יש משהו. מאחוריהם יש אינסטנציה גבוהה יותר. כשהרמטכ"ל איננו מסכים עם שר הביטחון, וזה קורה, ולעיתים שר הביטחון הוא לא שר שהיה רמטכ"ל או אלוף פיקוד, שיש לו הבנה בנושא – הולכים לקבינט הביטחוני-מדיני. בשב"כ אותו דבר: כשראש השב"כ אינו מוכן או אינו מסכים מקצועית לקבל – הולכים לוועדה לענייני שב"כ. כאן הכול נעצר בשר. הוא קובע את המדיניות. תסבירו לי – ולא הצלחתם להסביר לי, מהי מדיניות החקירות? חוכא ואיטלולא. אני אתן לך דוגמה: לצורך העניין, אם מחר בבוקר חבר הכנסת מיקי לוי יחד עם עוד חמישה מתנחל על איזשהו פיסטין ביהודה ושומרון, התנחלות בלתי חוקית על קרקע, תרצה – פלסטינית, תרצה – קרקע מדינה, נותן האלוף צו פינוי, מה מדיניות החקירות? לא לחקור את העניין הזה? או שהמדיניות היא לא לפנות אותם? או שעכשיו יש לו גם כוח ממשי ביד – פלוגות, אבל אני לא רוצה להגיד כמה.

היו"ר אופיר כץ:

לא זה, לא זה ולא זה, ואתה יודע שזה כך.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא כך.

היו"ר אופיר כץ:

זה כך, מיקי.

מיקי לוי (יש עתיד):

זה לא כך.

היו"ר אופיר כץ:

זה כך.

מיקי לוי (יש עתיד):

אם אני אלוף פיקוד ומוציא צו אלוף ואומר: תפנו אותם - - -

היו"ר אופיר כץ:

אתה רוצה שאני אגיד לך מה זו מדיניות? אם תרשה לי, זה הזמן שלך.

מיקי לוי (יש עתיד):

תגיד. יש לך חצי דקה להגיד מהי מדיניות החקירות.

היו"ר אופיר כץ:

אני, למשל, התעסקתי ומתעסק רבות – וכשהיית יושב-ראש אתה גם כיבדת אותי בשדולה שלי למאבק בהתעללות בילדים. כל הנושא הזה של החקירות הוא משהו שאני מכיר מקרוב, ובגלל זה אני מעלה זאת כדוגמה, ואני לא אומר שזה מה שבן גביר ירצה להעלות, זה לא מחייב – פניתי למשרד המשפטים ולמשטרה כי ראיתי שלא מעט פעמים החקירות בתחום זה לוקחות המון המון זמן. אז אני אומר: חברים – אני השר – יש פה מכת מדינה. אני רוצה לתעדף את זה. ברגע שמגיעה תלונה, אתם ניגשים לגן, לוקחים את המצלמות. זה תיעדוף של מצלמות.

מיקי לוי (יש עתיד):

עד כאן נהדר, אבל תיעדוף חקירות במובן הרחב של המילה – לבוא ולהגיד: אני לא מתעדף את החקירות האלה של ההתנחלות הבלתי-חוקית – לא מתעדף – חד-משמעית אני אומר לכם, וייתן אלוף הפיקוד הוראה לפנות אותם, כי מה לעשות, אלוף הפיקוד הוא הריבון ביהודה ושומרון, ויגידו: לא מפנים – אה, לא, סליחה, שכחתי. עכשיו הוכפפו פלוגות משמר הגבול, היחידות שיודעות לעבוד מול אזרחים ביהודה ושומרון, לשר איתמר בן גביר – למי שלא לבש מדים בחייו ולא יודע מה זה להפעיל כוח. יבוא ויגיד: רגע, אני לא נותן לכם להפעיל את פלוגות מג"ב ביהודה ושומרון. למה? כי אני מפעיל אותן באופן ישיר. ועכשיו, יבוא השר סמוטריץ' ויגיד למינהל האזרחי: לא, לא, לא, אתם לא בעניין הזה, למרות שזה היה התפקיד שלכם עד עתה. יש כאן בלגן גדול של ירי כוחותינו בכוחותינו. אמר הרמטכ"ל היום: אי-אפשר להמשיך כך. בהסכם הקואליציוני פתאום בוחרים את הרב הראשי לצה"ל. אני לא מבין את זה. אני פשוט לא מבין את זה. אתם נכנסים – אנשים פוליטיים נכנסים אל תוך נבכי לובשי המדים, מה שהיה בעינינו קודש הקודשים. משטרה היא לא מושלמת, צריך לתקן, צריך לסדר. גם בצבא יש בעיות – אבל לא כך. המגמה הינה להפוך את המשטרה למשטרה פוליטית. לא יעזור שום דבר. מעולם לא הייתה מדיניות שר בהפעלת הכוח. כן, גם כמפקד מחוז יכולתי לבוא אל השר ולהציג מבצע שהייתי אמור לבצע. אתה יודע מה? כולל היערכות ביום שישי בהר הבית, כולל רמדאן. היה יכול השר לשאול שאלות, היה יכול לבוא ולהגיד: רגע, אני רוצה שברגע שנזרקות אבנים, תעשו כך וכך. בסדר, שמענו. אבל מדיניות חקירות? מדיניות העמדה לדין? מזל שזה זז הצידה עכשיו, מי יודע לאן זה יגיע.